ויסטן יו אודן
מתוך סוֹנֶטוֹת מִסִּין: שְתֵּי סוֹנֶטוֹת
בתוך: חדרים – גיליון 3: חורף 1982/3

VI

כְּשֶׁעֶרֶב רַד עֻלּוֹ שֶׁל יוֹם הוּסַר;

פְּסָגוֹת גְּבוֹהוֹת מֻקְּדוּ; גֶּשֶׁם לֹא טִפְטֵף;

בֵּין דְּשָׁאִים רְחָבִים וּפְרָחִים נִשָּׂא

שִׂיחָם שֶׁל הַמְיֻמָּנִים הֵיטֵב.


גַּנָּנִים רָזִים אָמְדוּ מְחִיר נַעֲלֵיהֶם,

נֶהָג, קוֹרֵא בַּשְּׁבִיל, הִמְתִּין לְאוֹת

כִּי כְּבָר סִיְּמוּ הַחְלֵף דֵּעוֹתֵיהֶם.

נִרְאֶה כִּי כָּךְ עַל הַחַיִּים לְהֵרָאוֹת.


הַרְחֵק, בְּלִי־קֶשֶׁר לְטִיב הַכַּוָּנָה

צָפוּ שְׁנֵי צְבָאוֹת לְטָעוּת בְּמִלָּה

עִם צִיּוּד מַתְאִים לִגְרִימַת יִסּוּרִים,


וּלְחֶסֶד פִּיהֶם אֶרֶץ נִתְּנָה

שַׁמָּה, נָפְלוּ חֲלַל הַבַּחוּרִים,

נָשֶׁיהָ בּוֹכִיּוֹת, עָרֶיהָ חַלְחָלָה.


XII

מִכָּאן הַמִּלְחָמָה חַפָּה כְּאַנְדַּרְטָה:

טֶלֶפוֹן מְדַבֵּר עִם פָּקִיד;

דְּגָלִים עַל מַפָּה מוֹרִים כִּי שֻׁגְּרָה אֻגְּדָה;

נַעַר מַגִּישׁ סִפְלֵי חָלָב, יֵשׁ תָּכְנִית


לַאֲנָשִׁים חֲרֵדִים לְחַיֵּיהֶם,

הַצְּמֵאִים בְּתֵשַׁע בִּמְקוֹם בַּצָּהֳרַיִם,

מוּעָדִים לְאָבְדָן, כְּמֵהִים לִנְשֵׁיהֶם,

וְשֶׁלֹּא כְּרַעְיוֹן, מֵתִים חַת־שְׁתַּיִם.


אַךְ יֵשׁ וְרַעְיוֹנוֹת יִצְדְּקוּ גַּם אִם אָדָם יוּמַת:

כִּי רָאִינוּ פָּנִים לִרְבָבוֹת

נִלְהָבוֹת מִשֶּׁקֶר אֶחָד,


וּמַפּוֹת לְעִתִּים יוֹרוּ לִמְקוֹמוֹת

שֶׁרַע בָּם לִחְיוֹת עַכְשָׁו:

נַנְקִינְג. דָּכָאוּ.

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • בתיה שוורץ
  • שולמית רפאלי
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!