שִׂימִי רֹאשׁ יָשֵׁן, יַלְדָּה

עַל זְרוֹעִי הַבּוֹגֵדָה;

הַזְּמַן, הַמַּחֲלוֹת עוֹקְרִים

יְפִי פָּנִים מְהֻרְהָרִים,

תָּוִים שֶׁל יֹפִי מְיֻחָד

שֶׁל יֶלֶד זֶה וְעוֹד אֶחָד,

וְהַקְּבָרִים אוֹמְרִים לֵאמֹר

כִּי גַּם הַיֶּלֶד יַעֲבֹר:

אַךְ עַד הַשַּׁחַר בֵּין יָדַי

יָנוּחַ הַיְצוּר הַחַי,

צָפוּי לַמָּוֶת הוּא, אָשֵׁם,

אַךְ בְּעֵינַי יוֹפְיוֹ שָׁלֵם.

(בית ראשון בלבד)

אָמַרְתִּי לָךְ הַזְּמַן יֹאמַר רַק זֹאת,

רַק הוּא יוֹדֵעַ כַּמָּה נְשַׁלֵּם;

אִם אַךְ אוּכַל הֲלֹא אֶתֵּן לָךְ אוֹת.

אִם לְמַרְאֵה לֵיצָן נַזִּיל דְּמָעוֹת,

וְאִם נִמְעַד בְּהִתְנַגֵּן צְלִילִים,

אָמַרְתִּי לָךְ הַזְּמַן יֹאמַר רַק זֹאת.

גַם אִם לֹא לִי לוֹמַר לָךְ מַזָּלוֹת,

עַל כִּי אֹהַב אוֹתָךְ עַד אֵין מִלִּים,

אִם אַךְ אוּכַל הֲלֹא אֶתֵּן לָךְ אוֹת.

הֵן יֵשׁ מָקוֹם מִשָּׁם רוּחוֹת בָּאוֹת,

וְיֵשׁ סִבּוֹת לִנְבִילַת עָלִים;

אָמַרְתִּי לָךְ הַזְּמַן יֹאמַר רַק זֹאת.

אוּלַי וְרָדִים אָכֵן רוֹצִים מְאֹד

לִגְדֹּל, וְהֶחָזוֹן לֹא יֵעָלֵם;

אִם אַךְ אוּכַל הֲלֹא אֶתֵּן לָךְ אוֹת.

אִם כָּל הַנְּחָלִים וְהַצְּבָאוֹת

יִסּוֹגוּ, הַלְּבָאִים יֵלְכוּ לָהֶם;

אָמַרְתִּי לָךְ הַזְּמַן יֹאמַר רַק זֹאת?

אִם אַךְ אוּכַל הֲלֹא אֶתֵּן לָךְ אוֹת.