שיר עם בלדינו
שרה: רבקה רז
לַשְּׁכֵנָה שֶׁלִּי רֵגִינָה –
אוֹסָסָה, אוֹסָסָה.
יֵשׁ יַלְדָּה, שְׁמָהּ קָרוֹלִינָה –
אוֹסָסָה, אוֹסָסָה.
הִיא יַלְדָּה מְאוֹד נוֹחָה,
אוֹסָה- אוֹסָה אוֹסָסָה;
רַק פִּתְאוֹם הִיא הִתְנַפְּחָה.
- אוֹסָה, אוֹסָה-סָה.
אַךְ רֵגִינָה לֹא הֵבִינָה – אוֹסָסָה…
אֵיךְ הִשְׁמִינָה קָרוֹלִינָה. – אוֹסָסָה…
מָה זֶה לַיַּלְדָּה קָרָה? – אוֹסָה…
לָמָּה כָּל שִׂמְלָה צָרָה? – אוֹסָה…
אָז הָאֵם רוֹפֵא הִזְמִינָה, – אוֹסָסָה…
שֶׁיִּבְדֹּק אֶת קָרוֹלִינָה. – אוֹסָסָה…
הוּא קָבַע בְּבֶהָלָה – אוֹסָה…
שֶׁזֶּה לֹא מֵאֲכִילָה. – אוֹסָה…
אַמְבּוּלַנְס הָאֵם הִזְמִינָה, – אוֹסָסָה…
וְלָקְחוּ אֶת קָרוֹלִינָה. – אוֹסָסָה…
הָרוֹפְאִים מִתְעַנְיְנִים: – אוֹסָה…
מָה הִטְמִינָה שָׁם בִּפְנִים? – אוֹסָה…
הֵם נִתְּחוּ אֶת קָרוֹלִינָה – אוֹסָסָה…
לְגַלּוֹת מִמָּה הִשְׁמִינָה, – אוֹסָסָה…
וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה עָמָל – אוֹסָה…
הֵם מָצְאוּ בִּפְנִים…גָּמָל! – אוֹסָה…
הַשְּׁכֵנָה שֶׁלִּי רֵגִינָה – אוֹסָסָה…
לַמַּרְאֶה לֹא הֶאֱמִינָה. – אוֹסָסָה…
בִּתְחִלָּה הִיא נִבְהֲלָה; – אוֹסָה…
אַךְ הַיּוֹם כְּבָר הִתְרַגְּלָה. – אוֹסָה…
לַשְּׁכֵנָה שֶׁלִּי רֵגִינָה – אוֹסָסָה…
יֵשׁ יַלְדָּה, שְׁמָהּ קָרוֹלִינָה. – אוֹסָסָה…
לְהַשְׁמִין אִם שׁוּב תַּתְחִיל, – אוֹסָה…
אָז אוּלַי תָּבִיא גַם פִּיל! – אוֹסָה…
ההצגה “בוסתן ספרדי”, פרי עטו של יצחק נבון, עלתה לבמה כשנתיים אחרי ש"כנר על הגג" הוצג בעברית, וכמה חודשים אחרי “איש חסיד היה”. כמה מן השירים בהצגה, שהושרו במשך דורות בלָדינו, עיבדתי לעברית בעזרתה של חמותי המנוחה, ד"ר פורטונה-מזל עזריאל, דור שביעי למשפחה ספרדית בירושלים. שני השירים השובבים על השכנה רגינה ועל הרב החמדן אבואף אופייניים להומור העסיסי והפרוע לעתים של שירי העם בלדינו.
על פי שיר עם בלדינו
שרה: רבקה רז
מִי עוֹשֶׂה מִצְווֹת כַּמַּיִם?
מִי זֶה צָם בְּכָל יוֹמַיִם?
מִי אָהוּב שָׁם, בַּשָּׁמַיִם? –
זֶה רַבֵּנוּ אַבּוּאַף.
יֵשׁ מִזֹּהַר הַשְּׁכִינָה לוֹ,
אֲבָל גַּם חֻלְשָׁה קְטַנָּה לוֹ:
כָּל אִשָּׁה תָּמִיד קָסְמָה לוֹ,
לְרַבֵּנוּ אַבּוּאַף.
פָּם-פָּרָם-פָּם – הִנֵּה הוֹלֵךְ הוּא!
פָּם-פָּרָם-פָּם – הִנֵּהוּ שָׁב!
פָּם-פָּרָם-פָּם – כַּמָּה זָרִיז הוּא,
זֶה רַבֵּנוּ אַבּוּאַף.
אִם אָמְרוּ לוֹ: "וְאָהַבְתָּ
אֶת שְׁכֵנְךָ" - הוֹסִיף הָרַב כָּךְ:
"עִם שְׁכֶנְךָ תִּחְיֶה בְּצַוְתָּא.
וְאָהַבְתָּ אֶת אִשְׁתּוֹ!
כָּל מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ
לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶיךָ;
אַךְ מָה שֶׁאָהוּב עָלֶיךָ –
תַּעֲשֶׂה לְזוּגָתוֹ!"
בֶּאֱלוּל יָצָא כָּל לַיְלָה,
בַּשְּׁכוּנָה עָבַר עִם “פַּיְלָה”:
"קוּמוּ, קוּמוּ, רַבּוֹתַי לַ-
תַּחֲנוּנִים וְלִסְלִיחוֹת!"
הַגְּבָרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
מְבַקְּשִׁים סְלִיחָה וָחֶסֶד.
מִי קוֹפֵץ עַל כָּל מִרְפֶּסֶת
לְבַקֵּר אֶת הַגְּבִירוֹת?
עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלְדָה
מִסְכֵּנָה, דֶּזְמָזָלָדָה,
הוּא הִזְמִין אֵלָיו הַחַדְרָה
שֶׁתָּנוּחַ, שֶׁתִּשְׁכַּב.
שְׁעָתַיִם בָּהּ הֶחְזִיק הוּא,
וְכָעֵת חַיָּה – אִיזִ’יקוֹ.
וּלְמִי דּוֹמֶה מוֹשִׁיקוֹ?
לְרַבֵּנוּ אַבּוּאַף.
אִם גְּרוּשָׁה אֵלָיו הוֹפִיעָה
כִּי הַגֵּט עוֹד לֹא הִגִּיעַ,
אִם יָפָה הִיא – הוּא הוֹדִיעַ:
"הָעִנְיָן טָעוּן בְּדִיקָה.
הַבְּדִיקָה הִיא מְדֻקְדֶּקֶת,
פֹּה וָשָׁם קְצָת מְדַגְדֶּגֶת.
אִם תֵּשְׁבִי עַכְשָׁו בְּשֶׁקֶט –
תְּחַיְּכִי בְּעוֹד דַּקָּה!"
אִם תָּבוֹא אֵלָיו גִּיּוֹרֶת
צְעִירָה, יָפָה, שְׁחַרְחֹרֶת,
הוּא אוֹמֵר לָהּ שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ
בַּ"מִּקְוֶה" לְהִטַּהֵר.
לֹא חוֹשֵׁב גַּם פַּעֲמַיִם,
רַק עוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִם
וְקוֹפֵץ אִתָּהּ לַמַּיִם –
שֶׁיִּהְיֶה גִּיּוּר כָּשֵׁר!
כֵּן, הָרַב צַדִּיק גָּמוּר הוּא,
וּמַקְפִּיד עַל כָּל אִסּוּר הוּא.
וְכָל חֵטְא אֶצְלוֹ חָמוּר הוּא –
זֶה רַבֵּנוּ אַבּוּאַף.
אַף כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב לִלְמֹדֶ’ה
אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹתֶ’ה
רַק אֶצְלוֹ בְּסֵפֶר שְׁמוֹתֶ’ה
לֹא מוֹפִיעַ “לֹא תִּנְאַף”
פָּם-פָּרָם-פָּם – הִנֵּה הוֹלֵךְ הוּא.
פָּם-פָּרָם-פָּם – הִנֵּהוּ שָׁב.
פָּם-פָּרָם-פָּם – כַּמָּה זָרִיז הוּא.
זֶה רַבֵּנוּ אַבּוּאַף.
אין עדיין קישוריות מאושרות