שָׁם בַּעֲלִיַּת הַגָּג יוֹשֵׁב הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי בָּדָד וְגַלְמוּד. הוּא הָיָה עָנִי מְאֹד, כְּמִשְׁפַּט כָּל אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ. בְּבֵיתוֹ הָיוּ רַק שְׁנֵי גִלְיוֹנוֹת נְיָר לָבָן וּבִצְלוּחִית נִשְׁבָּרָה – מְעַט דְּיוֹ; זֶה הָיָה כָּל רְכוּשׁוֹ וְעָשְׁרוֹ. אֶת מַרְאֵה אַדַּרְתּוֹ הַיְחִידָה כְּבָר שִׁנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, עַד כִּי בְכָל פַּעַם נִרְאֲתָה כַּחֲדָשָׁה; אֲבָל כָּל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הִכִּירוּהָ תָמִיד עַל פִּי כֶתֶם הַדְּיוֹ אֲשֶׁר הָיָה עַל הַכָּתֵף הַיְמָנִית.

– אֻמְלָל! – נָדוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים – אִישׁ אֻמְלָל! –

וַיֵּלְכוּ לָהֶם הָלְאָה.

וְשָׁם בָּרָמָה הוּא יוֹשֵׁב עָצֵב וְנִדְכָּא עַד מְאֹד, וְרֹאשׁוֹ כָּפוּף עַל יָדוֹ הָרָזָה וְהַצְנוּמָה.

– אֲנָשִׁים רָעִים! יֶהֱמֶה מָרָה, וְדִמְעָה חַמָּה מִתְגַּלְגֶּלֶת מִבָּבַת עֵינוֹ עַל הַגִּלָּיוֹן, מִתְפַשֶׁטֶת וּמַרְטֶבֶת אֶת הַנְיָר…

– טְשִׁי! טְשִׁי! טְשִׁי! קוֹרְאוֹת הַדְּרוֹרִים מֵעַל הַגָּג. הַדְּרוֹרִים הָמוּ, כִּי חָפְצוּ לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנָן; וְכֵן הִסְכִּינוּ לִצְעוֹק עוֹד מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, בָּעֵת אֲשֶׁר אַחַד הַמְנַגְנִים גָּר בְּהָעֲלִיָּה הַהִיא. אָמְנָם, גַּם לוֹ לֹא הָיָה לֶחֶם רַב מְאֹד, אוּלָם אֶת הַפְּתוֹתִים הַמְעַטּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ הָיָה מְחַלֵּק תָּמִיד בֵּינוֹ וּבֵין שְׁכֵנָיו הַדְּרוֹרִים. שְׂחוֹק מַר עָבַר עַל שִׂפְתֵי הַמְשׁוֹרֵר בְּשָׁמְעוֹ אֶת צַעֲקַת הַדְּרוֹרִים. וַיָּקָם מִמּוֹשָׁבוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל הָאָרוֹן, וַיְבַקֵּשׁ וַיִּמְצָא שָׁם פַּת־לֶחֶם חֲרֵבָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּתַת אוֹתָהּ בִּכְבֵדוּת לִפְתוֹתִים קְטַנּוֹת – פִּזְרָן לַדְּרוֹרִים. וְהַדְרוֹרִים פִּזְזוּ וַתִּשְׁתּוֹבַבְנָה עַל הַגָּג, וַתְּחַכֶּינָה עַד־אֲשֶׁר יִסְגוֹר הַמְשׁוֹרֵר אֶת הַחַלּוֹן, וְאָז מִהֲרוּ בְחִפָּזוֹן וּבֶהָלָה אֶל הַפְּתוֹתִים.

– הֵן זֶהוּ לָהֶם קְלֹקֵל! קָרְאוּ פִתְאֹם בִּשְׂפָתָן בַּהֲחִלָּן לֶאֱכֹל – וְאִם אֵין לֶחֶם טוב מִזֶּה לַקַבְּצָן וְאֶבְיוֹן הַלָּז, אָן – יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לוֹ.

וּבְקוֹל חֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים עָזְבוּ אֶת מְקוֹמָן, וַיָּעוּפוּ לָהֶן אֶל גַּג בֵּית הַשָּׁכֵן, וַתִּלְעַגְנָה וַתְּהַתֵּלְנָה בַמְּשׁוֹרֵר. וְלַעְגָם הֶעֱצִיב מְאֹד אֶת רוּחוֹ, כִּי הוּא שָׁמַע, כְּכָל הַמְשׁוֹרְרִים, אֶת שְׁפַת־הַצִּפֳרִים.

– בְּרוּאִים שׁוֹבָבִים! קָרָא מִנַּהֲמַת לִבּוֹ – הֲלֹא תִכָּלְמוּ לְהִתְהַלֵּךְ אִתִּי בְּאִי־נִמּוּס² אֲשֶׁר כָּזֶה! אָנֹכִי מִתְפַּרְנֵס זֶה שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּהַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ הַזֶּה, וּבְעֵינֵיכֶם לֹא מְצָא חֵן! – אֲבָל חַכּוּ־נָא! בִּגְלַלְכֶם אֶמְצָא לִי לֶחֶם טוֹב מִזֶּה, וּמֵהַלֶּחֶם הַהוּא לֹא אֶתֵּן לָכֶן אַף פַּת אַחַת קְטַנָּה!…

אֲבָל הַדְּרוֹרִים הוֹסִיפוּ עוֹד לִצְעֹק וּלְהִשְׁתּוֹבֵב בְּחָזְקָה עַל גַּג הַשָּׁכֵן, בִּרְאוֹתָן כִּי הַמְשׁוֹרֵר מִתְמַרְמַר כָּכָה לַהֲתֻלֵּיהֶן. וְאָמְנָם, אֵיךְ יָכֹל לָתֵת לָהֶן לֶחֶם יָבֵשׁ כָּזֶה. הַקָּשָׁה מֵאָבֶן?! –

וְהַמְשׁוֹרֵר יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ הַשָּׁבוּר, וַיָּשֶׂם אֶת קְצֵה עֵטוֹ אֶל פִּיו וַיִּשָׁכֵהוּ. כָּכָה יַעֲשֶׂה תָמִיד בְּנוֹחַ עָלָיו הָרוּחַ וּמַחְשְׁבוֹתָיו תְּחִלֶינָה לְהִתְרוֹצִיץ בְּקִרְבּוֹ. לָאַחֲרוֹנָה בָּא לִידֵי מַחֲשָׁבָה אַחַת וַיִּטְבֹּל אֶת עֵטוֹ בִּדְיו וַיְסַדֵּר אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת וַיָּחֶל לִכְתּוֹב.

לוּ הָיָה לוֹ עוֹד מְעַט דְּיוֹ בַּצְלוּחִית הַשְּׁבוּרָה, כִּי עַתָּה עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בְּיֶתֶר עֹז! אֲבָל עַתָּה אֻלַּץ בְּכָל רֶגַע לַחְדֹל מִכְּתֹב וְלִטְבֹּל אֶת עֵטוֹ בַּדְיוֹ. וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לו לָטֹרַח! – וַיִּקַּח מִסֵּפֶל קָטָן אֶת יֶתֶר הַקַּהֲוֶה הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר הָיָה שָׁם מִשֶׁכְּבָר הַיָּמִים וַיִּשְׁפְּכֵהוּ אֶל תּוֹךְ הַדְּיוֹ. אָמְנָם, מַרְאֵה הַדְּיו שֻׁנָּה מְעַט לָרֹעַ – אֲבָל מַה בְּכַךְ? טוֹב כִּי יוּכַל הַפַּעַם לִכְתּוֹב בְּלִי הֶרֶף.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְהַמְשׁוֹרֵר כִּלָּה אֶת מְלַאכְתּוֹ. הוּא חִבֵּר אֲגָדָה נֶחְמָדָה אַחַת עַל־דְּבַר הַדְּרוֹרִים הַשּׁוֹבָבוֹת אֲשֶׁר הִתְּלוּ בַּמְשׁוֹרֵר, אֲשֶׁר נָתַן לָהֶן אֶת פַת לַחְמוֹ הָאַחֲרוֹנָה. שְׁנֵי הַגִּלְיוֹנוֹת הָיוּ כְתוּבִים מִכָּל הָעֲבָרִים. הַמְשׁוֹרֵר צָבַר מְעַט עָפָר מֵעַל הָרִצְפָּה וַיְפַזְרו עַל הַשׁוּרוֹת הַלָּחוֹת, כִּי לִקְנוֹת נְיָר־סוֹפֵג³ לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף. אַחֲרֵי כֵן קִפֵּל אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת וַיַּחֲבשׁ אֶת כּוֹבְעוֹ לְרֹאשׁוֹ וַיֵּרֶד מֵעַל הָעֲלִיָּה מִבְּלִי סְגוֹר אֶת פֶּתַח הַבָּיִת. וּבֶאֱמֶת לֹא הָיָה לו לִפְחֹד אַף מְעַט: הוּא יָדַע כִּי הַגַּנָּבִים לֹא יִמְצְאוּ מְאוּמָה בְּבֵיתוֹ.

וַיַּעֲבֹר רְחֹבוֹת אֲחָדִים עַד בּוֹאוֹ אֶל בֵּית־מִסְחַר הַסְּפָרִים. וּבְבֹאוֹ הַבַּיְתָה הִצִּיעַ לְסוֹחֵר הַסְּפָרִים לִקְנוֹת מִמָּנוּ אֶת הָאֲגָדָה לִבְנֵי־הַנְּעוּרִים. הַלָּז לָקַח אֶת הָאֲגָדָה מִיּד הַמְשׁוֹרֵר וַיָּשֶׂם עֵינוֹ בָּהּ, וּפְעָמִים אֲחָדוֹת הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה⁴, אֲבָל בְּכַלּותו לִקְרוֹא אוֹתָהּ הֵשִׁיבָה לַמְשׁוֹרֵר בְּאָמְרוֹ: “צַר לִי מְאֹד, אֲדוֹנִי, לְהָשִׁיב לְךָ אֶת הָאֲגָדָה הַיָּפָה הַזֹּאת, כִּי כְבָר יֵשׁ לִי אֲגָדָה כָזוּ הַמְסַפֶּרֶת עַל דְבַר דְרוֹרִים”…

בַּחוּץ עוֹד נִשְׁאַר הַמְשׁוֹרֵר דוּמָם עַל מְקוֹמוֹ. רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד מִבְּלִי־נוֹעַ. דִּמְעָה חַמָּה וּגְדוֹלָה שָׁטְפָה עַל לֶחְיוֹ הַצְּנוּמָה, כִּי הָיָה כְּאוֹבֵד־עֵצוֹת. לְנַסּוֹת וְלִכְתּוֹב אֲגָדָה אַחֶרֶת לֹא יָכוֹל אָז; הוּא הָיָה נִדְכָּא עַד מְאֹד.

אָבֵל וּשְׁחוֹחַ הֵחֵל לָשׁוּב הַבַּיְתָה בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ בָא וְלָנוּחַ מְעַט בִּמְעוֹנו הַצַּר אֲשֶׁר בּוֹ יְאֻלַּץ לִרְעַב לַלֶּחֶם מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת… כִּי אֶת פַּת לַחְמוֹ הָאַחֲרוֹנָה פִּזֵּר נָתַן לַדְּרוֹרִים הַשּׁוֹבָבוֹת! –

בְּלֵב נִשְׁבָּר וּבְרוּחַ נְכֵאָה הִתְקָרֵב אֶל מְעוֹנו. לֹא רָחוֹק מִשָּׁם הָיְתָה כִּכָּר רַחֲבַת־יָדַיִם שֶׁעָלֶיהָ הָיוּ מִתְקַבְּצִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ כָּל יַלְדֵי הָעִיר. הֵם יָדְעוּ הֵיטֵב אֶת הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי, כִּי הַרְבֵּה פְעָמִים סִפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים נְעִימִים וַאֲגָדוֹת מוֹשְׁכוֹת אֶת הַלֵּב הַצָּעִיר. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַיְלָדִים מֵרָחוֹק אֶת הַמְשׁוֹרֵר וַיָּרוּצוּ אֵלָיו וַיַּחֲזִיקוּ בִּכְנַף בִּגְדוֹ, וַיִּפְצְרוּ בּוֹ כִּי יְסַפֵּר לָהֶם אֶת אַחַת מֵאֲגָדוֹתָיו הַחֲדָשׁוֹת. הַמְשׁוֹרֵר הָאֻמְלָל הָיָה נִדְכֶּה וַעֲצוּב־רוּחַ מְאֹד, אֲבָל שִׂיחַת הַקְּטַנִּים וַעֲתִירָתָם שִׁמְּחוּ מְעַט אֶת רוּחוֹ הַנְּכֵאָה.

וּבֶאֱמֶת, מַדּוּעַ לֹא יִקְרָא אֶת הָאֲגָדָה עַל דְּבַר הַדְרוֹרִים בְּאָזְנֵי הַיְלָדִים, שֶׁלְּמַעֲנָם חֻבָּרָה? וְאִם אִישׁ לֹא יֹאבֶה לִקְנוֹתָהּ מִיָּדוֹ וּלְהַדְפִּיסָהּ⁵ לָמָּה זֶה לֹא יֵדְעוּהָ לַמִּצְעָר הַיְלָדִים הָאֲחָדִים הָאֵלֶּה?

וַיֵּשֶׁב הַמְשׁוֹרֵר עַל אַחַת הַקּוֹרוֹת הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת עַל הָאָרֶץ, וַיּוֹצֵא מִצַלַּחְתּוֹ אֶת אֲגָדָתוֹ, וַיְבַקֵּשׁ אֶת הַיְלָדִים לָשֶׁבֶת בְּנִמּוּס וַיָּחֶל לִקְרוֹא. הַיְלָדִים עָמְדוּ אוֹ יָשְׁבוּ בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה וַיַּטּוּ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לְקוֹל הַמְשׁוֹרֵר הַנָּעִים.

– מַה־יָּפָה וְנֶהְדָּרָה הָאֲגָדָה הַזֹּאת! נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל אִישׁ מֵאַחֲרֵי הַמְשׁוֹרֵר שֶׁהֵסֵב אֶת ראשׁוֹ לְקוֹל לְקוֹל הַקּוֹרֵא, – הַאַתָּה, אֲדוֹנִי, חִבַּרְתָּ אוֹתָהּ?

– אָ, בְּלִי שֶׂפֶק⁶, אֲנִי… גִּמְגֵּם הַמְשׁוֹרֵר.

– הַכְּבָר נִדְפָּסָה? וְאִם לֹא – אוּלַי תּוֹאִיל לְמָכְרָהּ לִי? הוֹסִיף הָאִישׁ לִשְׁאוֹל אֶת הַמְשׁוֹרֵר בְּחִבָּה.

הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי שָׁמַע לְדִבְרֵי הָאִישׁ הַַזָּר וְלֹא הֶאֱמִין כִּמְעַט לְמִשְׁמַע אָזְנָיו מֵרֹב שִׂמְחָה.

– הִנְנִי מִתְכַּבֵּד לְהִתְוַדַּע אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי – הוֹסִיף הָאִישׁ – אֲנִי מוֹצִיא לָאוֹר בְּכָל שָׁנָה מְאַסֵּף⁷ לִילָדִים וּמְאֹד יִנְעַם לִי לָתֵת מָקוֹם בּוֹ לַאֲגָדָה נֶחְמָדָה כָּזֹאת, הֲתִמְכְּרֶנָה לִי? –

– אָ! כֵּן! כֵּן! מַדוּעַ לֹא אֶמְכְּרֶנָה… עָנָה הַמְשׁוֹרֵר בִּכְבֵדוּת, כִּי לֹא הָיָה בוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה וַעֲלִיצוּת־נָפֶשׁ.

הָאִישׁ הַזָּר הוֹצִיא אֶת כִּיסוֹ מִצַּלַּחְתּוֹ וַיִּמְסֹר לַמְשׁוֹרֵר שִׁקְלֵי־זָהָב אֲחָדִים, וַיְקַבֵּל בִּמְחִירָם אֶת הָאֲגָדָה

– הִנְנִי מִתְכַּבֵּד לְבַקֶּשְׁךָ. אֲדוֹנִי – הוֹסִיף הָאִישׁ לְדַבֵּר בְּנִמּוּס אֶל הַמְשׁוֹרֵר – כִּי תוֹאִיל לְבַקְּרֵנִי בְּבֵיתִי; אֲנִי גָר לֹא רָחוֹק מִזֶּה. חַבֶּר־נָא לְמַעֲנִי עוֹד אֲגָדוֹת יָפוֹת כָּאֵלֶה, וְאָנֹכִי אֶקְנֶה אוֹתָן מִמְּךָ בְּכֶסֶף מָלֵא. הֱיֶה שָׁלוֹם! –

וּבְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר נָתַן לוֹ אֶת כַּרְטִיסוֹ⁸, שֶׁעָלָיו הָיָה רָשׁוּם שְׁמוֹ וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמְעוֹנוֹ. וַיּוֹשֶׁט לַמְשׁוֹרֵר אֶת יָדוֹ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי עָמַד מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה בֵּין הַיְלָדִים הָעֲלִּיזִים וְהַצּוֹהֲלִים, אֲשֶׁר לֹא הֵבִינוּ הֵיטֵב אֶת מַהוּת⁹ הַמִּקְרֶה הַמּוּזָר, אֲבָל רָאוּ כִּי פְנֵי הַמְשׁוֹרֵר נָהֲרוּ, וַיִּשְׂמְחוּ גַם הֵם בְּשִׂמְחָתוֹ, כִּי אַהֲבַת נֶפֶשׁ אֲהֵבוּהוּ. וּבְקוֹל צָהֳלָה וְשָׂשׂוֹן הִקִּיפוּ אֶת הַמְשׁוֹרֵר מִכָּל הָעֲבָרִים וַיְפַזְזוּ בַּמַּעְגָּל מִסָּבִיב לוֹ. וְהוּא עוֹדֶנּוּ עֹמֵד בְּתוֹכָם מַשְׁמִים וְלֹא יֵדַע נַפְשׁוֹ. דִּמְעָה רוֹתַחַת הִתְגַּלְגְּלָה עוֹד הַפַּעַם עַל לֶחְיוֹ הַצְּנוּמָה, אֲבָל מָה רַב הַהַבְדֵּל בֵּינָהּ וּבֵין הַדִּמְעָה הַקּוֹדֶמֶת, בָּעֵת אֲשֶׁר הֵשִׁיב סוֹחֵר הַסְּפָרִים אֶת פָּנָיו רֵיקָם!

וְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים עָזַב הַמְשׁוֹרֵר אֶת צִבּוּר הַיְלָדִים הָעֲלִּיזִים וַיָּרָץ אֶל הַקַּצָב¹⁰ וּמִשָּׁם – אֶל הָאוֹפֶה וּמִשָּׁם – אֶל הַחֶנְוָנִי¹¹ לִקְנוֹת שָׁם אֶת כָּל הַנָּחוּץ, כִּי זֶה שְׁלֹשֶׁת יָמִים הִתְפַּרְנֵס בְּלֶחֶם צַר וְיָבֵשׁ. וּבְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי בֵית־מִמְכַּר הַמִּגְדָנוֹת¹² וַיָּבוֹא גַּם שָׁמָּה וַיִּקֶן תֵּבָה שְׁלֵמָה מְלֵאָה מִגְדָנוֹת, תֻּפִינִים וּרְקִיקִים לְמַעַן הַדְּרוֹרִים הַשּׁוֹבָבוֹת, וְלֹא זָכַר לָהֶן אֶת רָעָתָן וְאֶת לַעֲגָּן, אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ בְּעָנְיוֹ, בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב כִּי הֵן הֵן הֵסַבּוּ לוֹ אֶת הַשָּׂכָר הָרָב.

וּמִן הָעֵת הַהִיא חַי הַמְּשׁוֹרֵר בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה בִּמְעוֹנוֹ וְלֹא רָעַב עוד לַלֶּחֶם, כִּי חִכֵּר הַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲגָדוֹת לִבְנֵי הַנְּעוּרִים וַיִּמְכְּרֵן לַמַּדְפִיס, אֲשֶׁר קָנָה מֵאִתּוֹ אֶת אֲגָדָתוֹ עַל דְבַר הַדְרוֹרִים, אֲשֶׁר שָׁבוּ עוֹד הַפַּעַם עַל גַּג עֲלִיַת הַמְשׁוֹרֵר בִּרְאוֹתָן, כִּי מָצָא הוֹן לוֹ וּמְפַנֵּק אוֹתָן בְּכָל יוֹם כְּעֻגּוֹת וְתֻפִינִים.

דְבוֹרָה הָיְתָה זְקֵנָה מְאֹד. שַׁעֲרוֹת רֹאשָׁהּ הִלְבִּינוּ כַשֶׁלֶג וַיִּתְגַּלְגְּלוּ כְּחוּטֵי־כֶסֶף אֲרֻכִּים עַל קִמְטֵי מִצְחָהּ, וּמַבָּטֵי עֵינֶיהָ הֵפִיקוּ תָמִיד יֵאוּשׁ¹ אַדִּיר וְיָגוֹן קוֹדֵר. הִיא יָשְׁבָה כָל הַיּוֹם, בַּחֹרֶף וּבַקַּיִץ, בַּבָּצִיר וּבָאָבִיב. עַל הֲדוֹמָהּ² עַל כִּכַּר הָעִיר וַתִּמְכֹּר תַּפּוּחִים, אֱגוֹזִים וְכָל מִינֵי מְזוֹנוֹת. יַלְדֵי הָעִיר קָנוּ אֶצְלָהּ תָּמִיד, מִדֵּי עָבְרָם בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר³ עַל פָּנֶיהָ אֶל בֵּית הַסֵּפֶר עֻגּוֹת וּפֵרוֹת לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר. וּמְאֹד הִתְפַּלְּאוּ הַיְלָדִים, כִּי דְבוֹרָה הַזְּקֵנָה אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת אִתָּם דָּבָר, וּכְאִלֶּמֶת לֹא פָתְחָה אֶת פִּיהָ, מִלְּבַד הַדְּבָרִים: “בְּעַד הָעֻגָּה הַזֹּאת – אֲגוֹרָה אַחַת, וּבְעַד לִטְרַת־תַּפּוּחִים – שֵׁשׁ אֲגֹרוֹת” וְכֵן הֵתַמָּה.

– דְּבוֹרָה הַזְּקֵנָה לֹא תוּכַל לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים –הֶחֱלִיטוּ הַיְלָדִים. אַךְ מַה לָּהֶם וָלָהּ, עֻגּוֹתֶיהָ, אֱגוֹזֶיהָ וּפֵרוֹתֶיהָ הָיוּ מְתוּקִים מְאֹד לַחֵךְ, וְאַף יֶלֶד אֶחָד לֹא עָבַר עַל פָּנֶיהָ מִבְּלִי קְנוֹת אֶצְלָהּ דְבַר־מָה, אִם אַךְ נִמְצְאָה בְּצַלַחְתּוֹ אֲגוֹרָה.

אֲבָל מַה מּוּזָרוֹת הָיוּ הֲלִיכוֹת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הַזֹּאת! וּמַה־מְּאֹד הִתְרַגְּזָה וְהִתְמַרְמְרָה בַּעֲבוֹר עַל פָּנֶיהָ הַמְנַגֵן אֶת נְגִינָתוֹ הַתְּמִידִית:

"עִלְזוּ־נָא בִימֵי חַיֵּיכֶם וּשְׂמָחוּ;

קִטְפוּ הַפְּרָחִים כָּל עוֹד שֶׁיִּפְרָחוּ" –.

שִׁמְעוּ־נָא אֶת קוֹרוֹת יְמֵי חַיֶּיהָ אֲשֶׁר אֲסַפֶר לָכֶם:

דְּבוֹרָה הַזְּקֵנָה הָיְתָה לְפָנִים צְעִירָה וְעַלִּיזָה מְאֹד; הִיא הָיְתָה יַלְדָה נֶחְמָדָה וּנְעִימָה לְמַרְאֵה הָעָיִן, וְלָהּ הָיוּ תַּלְתַּלִים צְהוּבִים וַאֲרֻכִּים מְאֹד אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל שִׁכְמָהּ וַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ כִמְעָט עַד לָאָרֶץ. בִּהְיוֹתָהּ בַּת־חָמֵשׁ שָׁנִים נָתְנָה לָהּ אִמָּהּ אָח קָטָן וַתָּמֹת. וְאָז אֻלְּצָה הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה לִשְׁמֹר אֶת אָחִיהָ, לְגַדְּלֵהוּ וּלְטַפְּחֵהוּ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ. אָבִיהָ הָיָה עוֹבֵד עָנִי, אֲשֶׁר כָּל הַיּוֹם לֹא נִרְאֶה בַּבָּיִת, כִּי מִדֵּי בֹקֶר הָלַךְ הַיַּעְרָה לְלַקֵּט פִּטְרִיות⁴ וּכְמֵהִים⁵ וְשָׁם הִתְמַהְמֵהַּ תָּמִיד עַד הָעָרֶב. וְהָיָה בְּהוֹכִיחַ לוֹ יְיָ פַּטְרִיוֹת רַבּוֹת וְיָצָא אֶל הַשּׁוּק וּמְכָרָן וְהֵבִיא אֶת אֶת מְחִירָן לְבִתּוֹ; וְהָלְכָה הַקְּטַנָּה וְקָנְתָה לֶחֶם לְאָבִיהָ וָלָהּ. וּלְאָחִיהָ גַם עֻגָּה וּמְעַט חָלָב.

וְאָחִיהָ הַקָּטֹן שָׁמַן מְאֹד תַּחַת הַשְׁגָחָתָהּ⁶. וַיִּרְקֹד וַיְפַזֵּז וַיִּצְחָק תָּמִיד בְּנָשְׂאָה אוֹתוֹ עַל כַּפֶּיהָ בִּרְחֹבוֹת הָעִיר, עַד אֲשֶׁר גָּדַל וַיָּחֶל לָלָכֶת. וַיָּהֶל לָלָכֶת. וְאָז גָּדְלָה מְאֹד שִׂמְחַת הַיַּלְדָה וַתְּהִי הַמְּאֻשָּׁרָה בַּתֵּבֵל.

וַיְהִי הַיּוֹם – וַתִּתְבּוֹנֵן הַיַּלְדָה אֶל אָחִיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הוֹרִיד פִּתְאֹם אֶת רֹאשׁוֹ וַיְמָאֵן לֶאֱכֹל אֶת הָעֻגָּה וְלִשְׁתּוֹת אֶת מְעַט הֶחָלָב; פָּנָיו חָוְרוּ מְאֹד וְעֵינָיו הַיָּפוֹת חָשְׁכוּ בְחוֹרֵיהֶן.

הַיַּלְדָה הָאֻמְלָלָה הָיְתָה נוֹאָשָׁה וְלֹא יָדְעָה מַה לַעֲשׂוֹת לְאָחִיהָ. וַתָּרָץ וַתִּקְרָא לַשְּׁכֵנָה הַקְּרוֹבָה, הַשְּׁכֵנָה בָאָה וַתַּבֵּט אֶל אָחִיהָ וַתֹּאמַר: “אָחִיךָ הַקָּטֹן יְהִי בִּמְהֵרָה לְמַלְאָךְ וְיִשְׁכֹּן בַּשָּׁמַיִם”…

הַקְּטַנָּה לֹא הֵבִינָה הֵיטֵב אֶת דְּבָרֶיהָ, אֲבָל הִרְגִּישָׁה – כִּי אָחִיהָ יַעַזְבֶנָּה. וְזֹאת הֶעֱצִיבָה אֶת רוּחָהּ בִּמְאֹד מְאֹד. הִיא נָפְלָה בִבְכִי גָדוֹל עַל צַוָּארוֹ וַתְּחַבֶּק לוֹ וַתְּנַשֵּׁק לְפָנָיו הַקָּרִים.

אֲבָל הַשְּׁכֵנָה אָמְרָה לָהּ: “חִדְלִי לָךְ! אַתְּ אֵינֶךְ יְכוֹלָה לְהִתְנַגֵּד⁷ לָזֹאת, וְלָמָּה לָךְ לְמָרֵר אֶת רִגְעֵי מוֹתוֹ?”

* * *

הַיֶּלֶד הַגּוֹסֵס⁸ הָאִיר לַאֲחוֹתוֹ אֶת פָּנָיו בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וַיַּעֲצֹם אֶת עֵינָיו לָנֶצַח. אַחֲרֵי כֵן עָפָה אֵלָיו צִפּוֹרֶת, אֲשֶׁר בָּאָה הַחַדְרָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתִּשָּׂא עַל כְּנָפֶיהָ אֶת הַנְּשָׁמָה הַקְּטַנָּה – מַעְלָה, מָעְלָה, אֶל תְּכֵלֶת הַשָּׁמָיִם.

וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה עוֹדָנָּה עוֹמֶדֶת נִדְכָּאָה וְנִדְהָמָה אֵצֶל עָרִישַׂת אָחִיהָ וְאוֹחֶזֶת אֶת כַּף יָדוֹ הַקָּרָה וּמַרְגֶּשֶׁת, כִּי גַּם לִבָּהּ קוֹפֵא מִקֶּרַח…

וְאָחִיהָ הַקָּטֹן נִקְבַּר עַל חֲצַר־הַמָּוֶת תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים. וּמִן הָעֵת הַהִיא נֶאֶלְמָה הַקְּטַנָּה דוּמִיָה, וְאִישׁ לֹא שָׁמַע עוֹד אֶת צְחוֹקָהּ הֶעָלֵז.

וְכַאֲשֶׁר גָּדְלָה הַיַּלְדָה צִוָּה אוֹתָהּ אָבִיהָ כִּי תְלַקֵּט בְּעַצְמָהּ פַּטְרִיּוֹת בַּיַּעַר וְתִמְכְּרֵן בַּשּׁוּק; וְאַחֲרֵי כֵן הֵחֵלָּה לִמְכֹּר גַּם אֱגוֹזִים וּפֵרוֹת שׁוֹנִים. הַנְּעָרִים וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַנַּעֲרָה הַחִוֶּרֶת וְהָאֲבֵלָה, קָנוּ אֶצְלָהּ תָּמִיד; אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה יָפֶה וְנָעִים בְּאָחִיהָ…

* * *

כֵּן יָשְׁבָה דְבוֹרָה הַרְבֵּה, הַרְבֵּה שָׁנִים בַּשׁוּק – עַד אֲשֶׁר נֶהְפְּכוּ הַתַּלְתַּלִים הַצְּהוּבִים לְחוּטֵי־כֶסֶף לְבָנִים מִשָּׁלֶג. אָבִיהָ מֵת זֶה כְּבָר וְאִישׁ לֹא הִתְחַבֵּר אֵלֶיהָ. הִיא גָרָה גַלְמוּדָה בַּעֲלִיַּת־הַגָּג, וְלֹא רַק לַיְלָה אֶחָד בִּלְּתָה הָאֻמְלָלָה בִּדְמָעוֹת־שָׁלִישׁ עַל בְּדִידוּתָהּ⁹ וְעַל אָחִיהָ הַנָּעִים כִּי נִגְזַר בִּדְמִי יָמָיו¹⁰.

וַיָּבֹא הַחֹרֶף עַל הָאָרֶץ. רוּחַ־צָפוֹן קַר הִתְהוֹלֵל בַּשָּׂדוֹת וּפְתוֹתֵי־שֶׁלֶג כִּסּוּ אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה. דְּבוֹרָה הַזְּקֵנָה הִסְתַּתְּרָה מִתַּחַת לַמַּחֲסֶה־מִמָּטָר¹¹ הַקָּרוּעַ, וַתִּתְחַמֵּם עַל הָאָח אֲשֶׁר עָמַד מִתַּחַת לַהֲדוּמָהּ.

וּפִתְאֹם – עָבְרָה עַל פָּנֶיהָ לְוָיָה¹², אֲשֶׁר הִתְנַהֲלָה לְאִטָּהּ אֶל חֲצַר־הַמָּוֶת הַקָּרוֹב. הַלְּוָיָה הָיְתָה דַלָּה: הַשְּׂמִיכָה הַיְשָׁנָה וְהַשְּׁחוֹרָה, אֲשֶׁר הַקְּהִלָּה מַשְׁאִילָה אוֹתָהּ לַעֲנִיֵּי הָעִיר, כִּסְּתָה אֶת “הָאָרוֹן”, וְרַק שְׁנֵי אֲנָשִׁים לִוּו אֹתו. לֹא רָחוֹק מֵהֶם הִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת בַּשֶּׁלֶג יֶלֶד קָטָן לָבוּשׁ קְרְעִים וּסְחָבוֹת. דִּמְעוֹתָיו נָזְלוּ וְשָׁטְפוּ וַתִּקְפֶּאנָה עַל לְחָיָיו וַתִּתְנוֹצַצְנָה כְמַרְגָלִיוֹת לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּזְהִירָה.

– יֶלֶד נֶחְמָד וְאֻמְלָל! – נָעוּ שִׂפְתֵי דְבוֹרָה הַזְּקֵנָה. אֶת אִמְּךָ אַתָּה מְלַוֶה עַד יַרְכְּתֵי־בוֹר… יֶלֶד אֻמְלָל!

וְהַרְבֵּה, הַרְבֵּה הִבִּיטָה עוֹד הַזְּקֵנָה אַחֲרֵי הַיֶּלֶד עַד אֲשֶׁר נֶעְלַם מֵעֵינֶיהָ מֵאַחֲרֵי בֵּית־הַתְּפִלָּה.

אֲבָל לִבָּהּ הַנִּקְפָּא מִקֶּרַח זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, הָיָה פִתְאֹם – לְדוֹנָג! דְבוֹרָה הַזְּקֵנָה קָמָה מִמּוֹשָׁבָהּ וַתָּשֶׂם אֶת פָּנֶיהָ אֶל שְׁדֵה־הַקְּבָרוֹת.

הַיֶּלֶד הָאֻמְלָל עוֹד עָמַד מַשְׁמִים עַל קֶבֶר אִמּוֹ, גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַנּשְׁאִים שָׁבוּ הָעִירָה, וַיֵּבְךְּ, מָרָה בְּקוֹל גָדוֹל וּפוֹלֵחַ לֵב.

וְאָז לֹא יָכְלָה הַזְּקֵנָה לְהִתְאַפֵּק וַתְּחַבֵּק לַיָּתוֹם הַקָּטָן, וַתִּלְחָצֵהוּ אֶל לִבָּהּ, וַתֵּבְךְּ עַל צַוָּארוֹ גַם הִיא.

"יֶלֶד נֶחְמָד! – שְׁאָלַתּוּ בְחֶמְלָה – הֲתַחְפֹּץ לָלֶכֶת אִתִּי אֶל בֵּיתִי? אָנֹכִי

אֶשְׁמָרְךָ כְּאִישׁוֹן־עֵינִי"…

וְהַיָּתוֹם הַנֶּעֱזָב וְהַשָּׁכוּל נָפַל בְּלִי־כֹּחַ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

* * *

וּמִן הָעֵת הַהִיא חָיוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, וְנַפְשׁוֹתָם נִקְשְׁרוּ בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה טְהוֹרָה. הַקְּהִלָּה הִרְשְׁתָה אֶת דְּבוֹרָה הַזְּקֵנָה לָקַחַת אֶת הַיָּתוֹם הַנֶּעֱזָב לָהּ לְבֵן, כִּי כָל אַנְשֵׁי הָעִיר יְדָעוּהָ לְאִשָּׁה צְנוּעָה וְירֵאַת־אֱלֹהִים. וּפְנֵי הַזְּקֵנָה הַנּוּגִים הֵחֵלּוּ עוֹד הַפַּעַם לֵאוֹר וְעַל שְׂפָתֶיהָ הֵחֵל עוֹד הַפַּעַם לְרַחֵף שְׂחוֹק־עֲדָנִים בְּהִתְעַלֵּז הַיָּלֶד הַקָּטָן בְּבֵיתָהּ. וּכְפֶרַח נוֹבֵל לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הֵאִירוּ הַפָּנִים הַמְּקֻמָּטִים בִּנְשׁוֹק לָהּ הַקָּטָן מִנְשִׁיקוֹת פִיו.

וְיַלְדֵי בֵית־הַסֵּפֶר, בִּרְאוֹתָם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי פְנֵי דְבוֹרָה הַזְּקֵנָה שֻׁנּוּ לְטוֹבָה, אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּתִמָּהוֹן:

– מַה־זֶה הָיָה לַזְּקֵנָה כִּי הִיא מְצַחֶקֶת וּמִתְעַלֶּזֶת כָּל הַיּוֹם?

אֲבָל עַד מְהֵרָה נוֹדַע לָהֶם פֵּשֶׁר הַדָּבָר.

וּבִמְעוֹן דְּבוֹרָה שָׁבוּ יְמִי שִׂמְחָה וְאוֹרָה. כָּל הַיּוֹם יָשְׁבָה בַשּׁוּק וּבָעֶרֶב שָׁבָה הַבַּיְתָה וַתִּתְפֹּר וַתְּכַבֵּס וַתִּרְקֹם בְּעַד “בְּנָהּ” עַד חֲצוֹת הַלָּיְלָה.

וְכַאֲשֶׁר גָּדַל הַנַּעַר הֵחֵל לַעֲזוֹר עַל יַד אִמּוֹ הַחֲדָשָׁה לָשֵׂאת אֶת הַסַּל הַכָּבֵד אֶל הַשּׁוּק וּמִשָּׁם – הַבַּיְתָה, כִּי רַגְלֶיהָ הֵחֵלּוּ לָמוּט מֵרֹב זֹקָן.

פַּעַם אַחַת אָמַר הַנַּעַר לַזְּקֵנָה:

– דְּבוֹרָה טוֹבָה! כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל וְאֶהְיֶה לְאִישׁ, אֶבְנֶה לָךְ בַּיִת גָּדוֹל וְיָפֶה וְשָׁם נָגוּר שְׁנֵינוּ בַּנְּעִימִים. –

– כֵּן, “בַּיִת”! – עָנְתָה הַזְּקֵנָה בִּשְׂחוֹק מַר וַתְּסַלְסֵל אֶת תַּלְתַּלָּיו הַצְּהוּבִים – “בַּיִת” תִּבְנֶה לִי מֵחֲמִשָּׁה קְרָשִׁים…

וְכֵן הָיָה: אַחֲרֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת הִשְׁכִּיב הַיָּתוֹם אֶת דְּבוֹרָה הַזְּקֵנָה בַּאֲרוֹן־עֵץ פָּשׁוּט¹³. וַיִּשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת חַמּוֹת רַבּוֹת מְאֹד עַל הַפָּנִים הַדַּלִּים וְהַצְּנוּמִים, דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת וּקְדוֹשׁוֹת הַמַּזְהִירוֹת כְּאַבְנֵי־נֵזֶר בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, שֶׁשָּׁם מָצְאָה דְבוֹרָה הַזְּקֵנָה שֵׁנִית אֶת אָחִיהָ הֶחָבִיב אַחֲרֵי זְמָן כַּבִּיר כָּזֶה.