מֵעוֹלְלוֹת לוּאִי פִירנְבֶּרְג

הָעֶרֶב

מֵעֲבִי הַיַּעַר לִקְרָאתִי

נָעָה

סִירַת יָרֵחַ כִּמְרַחֶפֶת. –

מִקֶּרֶב אֶלֶף חֶזְיוֹנֵי חֲלוֹם

נֵעוֹר לִבִּי שׁוּב

אֶל רִחוּקָהּ הַמַּכְסִיף.

לֵב בָּשָׂר! לְאָן?

אֶל מַסְּעֵי תַּגְלִית בְּלִי מָנוֹחַ,

בְּסַקְרָנוּת צְמֵאָה מֵאָז, בְּצַו יֵצֶר־חֵקֶר

וְאַחֲוַת אִיִּים רְחוֹקִים, לְלֹא מַעֲצוֹר

הַפְלֵג אֵין־סוֹף, גַּם עָגֹן בִּמְקוֹם הַפֶּגַע,

כָּרוּחַ:

אוֹדִיסֶוּס דַּל־מַעַשׂ בְּאֵין אִיתָקָה?

לוּא גַּם נִגְזַר עָלַי מֵרֹאשׁ

נְתִיב סְקִלָּה וְכָרִיבְּדִיס

עַד בּוֹא הַקֵּץ, נֶאְדַּר־אֵמוּן וְנֶעְדַּר־תְּהִלָּה,

בְּלִי פֶּנֶלוֹפֵּי, – לֹא נִלְאֵיתִי לְהַקְשִׁיב

אֶל פִּתּוּיֵי הַסִּירֵנוֹת

לִקְרוֹא תִּגָּר עַל קִיקְלוֹפִּים.

כִּי בִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶש הָלֹךְ וְנָסֹק

וַדַּאי

גַּם לִבָּם יִתְלַהֵט וְיִמַּס, עַל־פְּנֵי הַתְּהוֹם

לַבַּת הָאֵשׁ תִּפְרֹץ כְּזֶרֶם, וְצָלַל הָרֶשַׁע

כָּאֶבֶן.

גַּם בְּאֵין אִיתָקָה אַגִּיעַ, נֶעְדַּר־תְּהִלָּה,

גַּם בְּאֵין אִיתָקָה לִי,

גַּם בְּלֹא הָיְתָה לִי אִיתָקָה

אֶלָּא חֲלוֹם. אֵעוֹר.

רֶגַע לִפְנֵי הָאַזְעָקָה.

מִטַּת פַּבְּלוֹ נֶרוּדָה

בְּתוֹךְ עֲרֵמַת כּוֹכָבִים

בִּרְסִיסֵי זְכוּכִית

תַּצְלוּמִים קְרוּעִים

וְעֵינַיִם מְנֻקָּרוֹת בְּכָל פִּנָּה

כַּדֵּי חֶרֶס קוֹלוּמְבִּיאָנִיִּים

מְבֻקָּעִים וּשְׁבוּרִים

נוֹצוֹת יוֹנִים חֲרוּכוֹת

מְפַרְפְּרוֹת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו

הַנַּרְוָד מְכֻסֶּה פְּרָחִים אֲדֻמִּים

שָׁם נִשְׁמַעַת צַוָּאָתוֹ

עַל אֲחַשְׁדַרְפְּנֵי וָשִׁינְגְטוֹן

נִיקְסוֹן פְ’רִי וּפִּינוֹצֶ’ט

אֲרוּרִים

אֲרוּרִים הַצְּבוּעִים בִּכְנֵסִיּוֹתֵיהֶם

אֲרוּרִים אוֹיְבֵי הַתִּינוֹקוֹת

אֲרוּרִים הַמְכַרְסְמִים לֵב הָאִמָּהוֹת

אֲרוּרִים הַבּוֹזְזִים הָאֲפֵלִים

אֲרוּרִים הַסַּרְסוּרִים הַמְּכוּרִים

אֲרוּרִים תַּגְרָנֵי הַלֶּחֶם

אֲרוּרִים תַּגְרָנֵי הַדָּם, הַלֶּחֶם, הָאֲוִיר

בְּצִ’ילֶה וּבָעוֹלָם

אֲרוּרִים

מִסֶּפְּטֶמְבֶּר זֶה עַד יוֹם הַדִּין.

עֵדִים: טוּפָּק אֲמָרוּ, חוֹזֶה מַרְטִי, צֶ’ה גֶּוָרָה

הַבַּיִת מֻקָּף תַּלְיָנִים

גֵּיסוֹת הַתַּלְיָנִים

הַקְּרֶמָטוֹרְיוּם שֶׁל סַנְטְיָאגוֹ

עוֹבֵד יוֹם וָלַיְלָה

יוֹם וָלַיְלָה.

(מתוך הקובץ “צ’ילה”)

אֶת הַדֶּלֶת הַנִּשְׁקֶפֶת אֶל מִצְפֵּה הַחֲזַאי

אָנוּ פּוֹתְחִים לִרְוָחָה. מְחַכִּים.

הַסּוֹכֵן חוֹמֵק אֵצֶל הַפֶּתַח הָאָדֹם;

כְּסָבוּר, בַּחֲשַׁאי.

­­– ‘חָשׁוּד מְאֹד’ הוּא מְלַמְלֵם

‘הַאִם שָׁכְחוּ אֶת הַבַּרְזֶל וְהַחֶבֶל?’

הוּא מְמַהֵר, וּבְפִיו מְסִירָה נִלְהֶבֶת,

לְהַבְהִיל אֶת הַמַּשְׁגִּיחַ הָרָאשִׁי

בָּרָשׁוּת־לִשְׁמִירַת־טֶבַע־הַבְּרִיּוֹת.

– ‘בִּלְתִּי נִתְפָּשׂ!’

אוֹמֵר הַלָּז

‘אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ שׁוּם לַחַשׁ.’

– ‘אֲבָל מַחְשְׁבוֹתָם שׁוֹאֲגוֹת…!’

הוּא מְלַכְסֵן רֹאשׁ חָנֵף בְּקִדָּה

וּמַעְתִּיק אֶת עֶמְדַת הַתַּצְפִּית.

וּמִכָּל־מָקוֹם, כְּבָר בָּאִים הַיְדִידִים,

נוֹעֲרִים נִיצוֹצוֹת וַאֲבַק הַדְּרָכִים

מִמֶּרְחַקִּים לְמֶרְחַקִּים הַמִּתְאַחִים.

יוֹשְׁבִים בְּצַוְתָּא

יְשִׁיבָה חַמָּה וּמְהֵימָנָה.

מְבִינִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ

בְּלִי לְשׁוֹן סְתָרִים וַאֲנָגְרַמּוֹת נְצוּרוֹת,

חֶרֶשׁ הֵם פּוֹרְקִים וְעוֹמְסִים מַחֲשָׁבוֹת אֲסוּרוֹת.

*

הַיְדִידִים לוֹקְחִים בִּרְכַּת פְּרִידָה,

חוֹזְרִים אֶל הָעוֹלָם הַמְפֻלָּג עַד אֵין עֲרֹךְ

לִשְׁנַיִם, וּבֵין זֶה לָזֶה – שׁוּק הַמָּבוֹךְ. –

עַד הַמִּפְתָּן, פְּסִיעָה קַלָּה וַחֲרֵדָה.

הוֹלְכִים. הֲלִיכָתָם שְׁמוּרָה

עִמָּנוּ בְּהֵדָהּ.

אֶת קוֹלָם הַמֻּסְמָךְ נִשְׁמַע

בְּעִתּוֹת בַּצֹּרֶת וָסַעַר

מִכָּל בַּיִת וּבִקְתָּה, מֵעֲבֻתַּת הַכְּרַכִּים,

עִקְבוֹת רַגְלֵיהֶם

מֻטְבָּעִים בֶּעָפָר,

בְּסִמְטוֹת הַפַּרְוָר;

מַבָּטָם קַיָּם

בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפַל

חָלָל מוּל

כִּתַּת קַלְגַּסִּים,

בַּצִּינוֹק, בַּכְּבָלִים,

בַּבִּדּוּד הָאַלִּים

כִּבְמַשַּׁק הַדְּגָלִים הַמֻפְתָּעִים.

מִמָּחֳרָת אֲנִי חוֹזֵר וְיוֹצֵא לַעֲבֹד

וְקוֹרֵא אֶל אֲחוֹרֵי הַסּוֹרֵג

וּמֵבִיא לְאַחַי נְיָר וָעֵט

וַעֲבוֹט

הַסּוֹלִידָרִיּוּת

וְקַרְדֻמּוֹת

לַחֲצֹב מַעֲיָן בְּסֶלַע הַבּוֹר.

לַחֲצֹב לַמּוֹעֵד. –

הַדֶּלֶת פְּתוּחָה.

חַלּוֹנוֹת, חֲרַכִּים.

הַזְּמַנִּים דּוֹחֲקִים.

5.1.1974

1919

מֵאֲרֻבּוֹת פֶּטְרוֹגְרָד עָלָה הֶעָשָׁן

הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים וְקָרִים

נִשֹּׁבֶת הַשֶּׁלֶג מִתְקַשָּׁה:

קוֹלְצָ’ק? לְאַט לָכֶם, מִצְטַלְּבִים נִמְהָרִים!

מִטָּה, שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה – מֵהֵיכָן וּלְאָן? –

דַּיָּרֵי מִשְׁנֶה מִתְחַלְּפִים

בְּלִי הֶרֶף, הָרָעָב בְּצִקְלוֹנָם.

רַק אֶחָד לֹא זָז: יְדִידִי מֵאֲלָפִים.

מָתוּן מָתוּן הוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים

שֶׁצִּיֵּר עַל חַלּוֹנוֹ בֵּין פִּרְחֵי הַכְּפוֹר:

“הַקֶּרַח נִשְׁבַּר”¹, הָאָבִיב בְּכֹחַ מַחֲלִים

יַבְקִיעַ מֵחֻרְבָּנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָכוֹר.

אֶל שֻׁלְחָנוֹ מֵסֵב – מֵאֵימָתַי? מֵהֵיכָן? –

תָּמִיד מִישֶׁהוּ, אוֹרֵחַ תָּמִיד־קָרוּא;

עַל שֻׁלְחָנוֹ רוֹתְחִים הַמַּיִם בַמֵּחָם,

מֻנָּח הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ – שְׁבוּ, אַל תְּמַהֲרוּ!

1920

וּפִתְאֹם רֵיק הַחֶדֶר, נֶעֱלַם אִיסָק בַּבֶּל

וְהוֹרִישׁ לִי אֲפֻדָּה אֲפֹרָה וְתַרְמִיל־סְרָק.

אֲנִי פּוֹעֵר פֶּה: וְשׁוּם נְיָר? הֲבָלִים שֶׁל הֶבֶל! –

הָהּ, הַשְּׁמוּעָה! בְּחֵיל הַפָּרָשִׁים? נֶהֱרָג?

בִּקְתָּה; מַחֲנָק; צַחֲנָה. קַשָּׁר קָטָן יָצָא, נֶחְפָּז.

וְהוּא – אִיסָק – תָּלָה עֵינָיו בַּחוֹבֶשֶׁת דַּקַת־הַגֵּו. –

לַסּוּס! תִּקְתּוּק מְכוֹנוֹת יְרִיָּה… וּפָגָז אַחֲרֵי פָּגָז.

גֶּשֶׁם טוֹרֵד וָדָם. וּדְהָרָה וְלֵב נוֹקֵף.

וְשׁוּב הִנֶּהָ. שִׂמְלָה נוֹטֶפֶת, מִנְעָלִים מְרֻפָּטִים.

פָּרָשׁ פָּצוּעַ נוֹהֵם עַל כְּתֵפָהּ הָרָזָה.

“שַׁ־שַׁ־שַׁ… עוֹד מְעַט, לֹא יִכְאַב.” דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, פָּרָשִׁים!

מַצַּע קַשׁ מְקַשְׁקֵשׁ, מַצַּע קַשׁ. וְעוֹד הָאָרֶץ גּוֹעֲשָׁה.

(לנינגרד, 1967)

                      "מפלט אין. לכל היותר אפשר לנצח."

                    (ג. פֶטְרִי)

א

בִּזְהִירוּת הִתְקַדַּמְתִּי עַל קַו

הַצָּהֳרַיִם

לְבַדִּי

לוּלְיָן הַמְרַחֵף

מִמַּעַל לַדְּמָמָה הַקַּנָּאִית

שֶׁהִתְבַּצְּרָה כַּזִּירָה הָעוֹצֶרֶת נְשִׁימָתָהּ

בְּצִלָּהּ הַכָּבֵד שֶׁל שְׂדֵרַת הַוִּדּוּיִים,

הַמְּעִידָה פֹּה, בִּמְחוֹז הַבְּלִי,

עַל עַקְשָׁנוּת הַחִיּוּת

בְּטֶבַע הַדְּבָרִים

וְעַל הַמָּחָר הַמְדַלֵּג אֶל מֵעֵבֶר לַמָּוֶת.

קַשְׂקַשֵּׂי הַמַּצֵּבוֹת הִבְהִיקוּ

הִדַּקְתִּי שִׂפְתוֹתַי

נֶגֶד חִתּוּךְ־הַדִּבּוּר הַבּוֹטֶה

שֶׁעָרַק כְּשׁוֹטֶה

בְּדוֹר

שֶׁלְּשׁוֹן הָאָדָם נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק.

עַל אַף תְּנוּדוֹת הַמְּחִירִים

בִּירִיד הַצֶּדֶק וְהַשִּׁיר

מְדַלֵּג הַמָּחָר עַל גַּבֵּי הַקְּבָרִים.

ב

עַל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים מִשְׁכַּן הַטָּהֳרָה.

וּמַנְעוּל עָצוּם לְגֹדֶל תָּלוּי עַל פִּתְחוֹ.

נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה – וּבִדְאָגָה:

הַאִם כְּלוּאָה שָׁם כְּסִילוּתוֹ,

לְהוֹקִיעָהּ בְּשָׁעָה 12.00?

וְהַדְּמָמָה אֲטוּמָה כָּעוֹפֶרֶת.

אֲנִי מֵצִיץ בַּחֲשַׁאי

אֵצֶל כְּתֵפִי לְאָחוֹר:

הַאִם לֹא נִסְגַּר עָלַי שַׁעַר הַבַּרְזֶל.

נְקִישַׁת מַתֶּכֶת.

כְּקוֹל הַקַּרְדֹּם

הוֹלֵך וּמִתְקָרֵב…

וְהִנֵּה. עוֹמֵד הַקַּבְּרָן בְּעֹמֶק

אַרְבַּע אַמּוֹת. וְחוֹצֵב וְחוֹצֵב…

לֹא קוֹל הַקַּרְדֹּם יָצָא

לִקְרָאתִי:

אֲנִי הוּא הַצּוֹעֶה, כָּפוּי

אֶל דֹּפֶק הַבּוֹר. –

ג

שָׁלוֹם, הַקַּבְּרָן! גַּם אַתָּה כָּמוֹנִי

הִקְדַּמְתָּ לָבוֹא.

“תָּמִיד נָכוֹן”, זוֹקֵף הָאִישׁ אֵלַי

אֶת דַּבְלוּלֵי זְקָנוֹ,

וּבְלִי גִּנּוּנֵי שְׁלִיחוּת שַׁפִּיר בִּשֵּׂר:

"שַׁעַר הַלִּירָה יָרַד, שַׁעַר הַקִּשּׁוּאִין עָלָה.

וְהַשֶּׁמֶן אָזַל מִן הַשּׁוּק. הַסֻּלָּם אֲנָכִי

כְּסֻלַּם הַמַּלְאָכִים.

הוֹי אַדִּיר אַדִּירִירוֹן!"

הוּא עָלָה וְיָצָא.

יַחְדָּיו הָלַכְנוּ

אֶל עֵבֶר הַסַּפְסָל הַיָּרֹק,

יַחְדָּיו יָשַׁבְנוּ, מְפֻיָּסִים

בְּאִידִילְיָה רְהוּיָה

עַד שֶׁרָאָה עֲמִיתִי לְהַשְׁמִיעַ:

"מִבֵּין רִיסֵי עֵינֶיךָ נִכָּר

שֶׁאֵינְךָ מֵאַנְשֵׁי הַחֶסֶד הַמְמֻלָּחִים.

מִי לְךָ וּמַה לְּךָ הַנִּפְטָר הַנֶּעֱלָם?

וּמַה שְּׁמוֹ?"

שֵׁם אֵין לוֹ, כִּי לֹא עָשָׂה לְעַצְמוֹ

שֵׁם בָּאָרֶץ.

“וְאַתָּה יְדַעְתּוֹ?”

תָּבִין יְדִידִי, הוּא אֶת זֵעָתוֹ הִקְוָה

בְּכַפּוֹ וְטָבַל אֶת קֻלְמוּסוֹ.

“וְכָתַב?” כֵּן, עַל הָעֲלוּקָה הַגְּדוֹלָה.

וּקְמֵיעֵי רַעַל לְמַפְקִיעֵי שְׁעָרִים.

“זוֹ כְּתִיבָה תַּמָּה”, הִפְטִיר אִישׁ שִׂיחִי.

הוּא יָרַד לְסוֹף דַּעְתִּי.

הַמְּכוֹנִית הַשְּׁחוֹרָה הִגִּיעָה

מֵהֶדֶף כִּרְכֶּרֶת הַנְּעִילָה

הִתְחוֹלְלָה רוּחַ חֲצוּפָה וּמַשְׁחִינָה,

זַהֲרוּרֵי הַקַּשְׂקַשּׂוֹת פִּרְפְּרוּ.

הַקַּבְּרָן נֶעֱלָם.

ד

אַחֲרֶיהָ מְכוֹנִית אַרְגָּמָן אִטְאֲטָה גַּלְגַּלֶּיהָ

בְּעִקְבוֹת הַמֵּת.

וּכְרֶגַע זִנֵּק הַבּוֹס, בְּלִי תְּאוּנָה.

“אֶצְלִי עָבַד הַנִּפְטָר הַזַּ”ל, וַהֲרֵי הָאַלְמָנָה",

אַלְיוֹן שְׂמֹאלוֹ נָטוּי לַאֲחוֹרָיו

רוֹמֵז אֶל שַׁי הַמֻּגָּשׁ לִי.

“אֶצְלִי עָבַד הַנִּפְטָר הַזַּ”ל" חָזַר וְהִרְחִיב

בְּקַדְרוּת אֲדִיבָה. "אֲבָל רַק עָבַד.

וּמָה? נִימוּס, כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ?

בְּמִלְחֲמוֹת הָעוֹלָם לֹא לָמַד צִיּוּת, וְהִנֵּה סוֹפוֹ

בְּרַעַל אֲשֶׁר הֵזִיד.

בְּמִדְבַּר סִינַי הָיָה מְנַהֵג טַנְקֶר, קוֹלוֹסָלִי!

36 שָׁעוֹת בְּלִי הֶפְסֵק לְיַד הַהֶגֶה כָּתַב

כְּרוּזִים בְּלִי פַּחַד, וַחֲרוּזִים חִנָּם,

בְּכָל הַשָּׂפוֹת נָגַח עָלַי (וַאֲנִי קַבְּלָן יָשָׁר)

וְעַל קְצִינִים – מְלִיצוֹת שֶׁל נִבּוּל פֶּה.

הַנּוֹגֵעַ בְּדַף שֶׁלּוֹ, בִּגְנֵבָה, נוֹגֵעַ בְּסִרְפָּד.

סָפֵק סוֹכֵן הָאוֹיֵב

סָפֵק סְתָם מוּקְיוֹן. מִכָּל מָקוֹם סִכּוּן בִּטְחוֹנִי.

בָּרוּךְ דַּיָן!" נֶאֱנַח וְקִטַּע הֶסְפֵּדוֹ…. "הָאֱמֶת.

וְהִנֵּה, בִּפְנִים, הָאַלְמָנָה, נְסִיכָה מְאֹרָשָׂה לַשָּׂטָן,

הָאֻמְלָלָה. בְּיָדְךְ אַפְקִיד אוֹתָהּ, אֲדוֹנִי. –

לֹא אוּכַל לְהִתְמַהְמֵהַּ.

בַּמִּשְׂרָד מַמְתִּינִים לִי לָקוֹחוֹת."

נִפְתְּחָה דֶּלֶת הָאַרְגָּמָן, אוֹשִׁיט יָדִי לָאַלְמָנָה,

– אֲגַרְטֵל זְכוּכִית עַתִּיק,

מוּזָה שֶׁנִּתְפַּקְקוּ חֻלְיוֹתֶיהָ,

זוֹ דְּמוּתָה הַמְפֻנֶּקֶת. אֵשֶׁת טִפּוּחוֹ הַמְיֻסֶּרֶת

שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הָאָנוּס

לְטַיֵּב אֶת עֲפַר הָעוֹלָם.

ה

הִיא מְצִיצָה אֵלַי כִּנְזִירָה

בְּתַעֲנִית חֲלוֹם: אוּלַי לֹא אֶתְעַלֵּם מֵאִבְחַת

הַתִּקְוָה בְּעֵינֶיהָ הַחוֹלְמָנִיּוֹת, אוּלַי

לֹא פָּתַרְתִּי כְּמוֹ

אֶת חִידַת הַמְשׁוֹרֵר. “צַר לִי מְאֹד”,

גִּמְגַּמְתִּי, "בַּעֲלֵךְ הַמִּסְכֵּן הֵתֵל בָּךְ (וּבִי) –

אֲבָל הוּא צָפָה בְּחָכְמָה אֲיֻמָּה אֶת דִּמְדּוּמַיִךְ

בָּעֲתִידוֹת – אָשְׁרֵךְ, נְסִיכָתִי, מֻבְטָח בִּלְעָדָיו"

…הָהּ, אַל תְּלַמְלֵם, דַּבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם –

מְשַׁדֶּרֶת אֵלַי אַחַת מֵעֵינֶיהָ הָאֲבֵלוֹת כַּדָּת.

“בְּיֶתֶר דִיּוּק: הַמָּקוֹם יְנַחֵם אוֹתָךְ” –

לָחַשְׁתִּי לָהּ בְּמַצְפּוּן שָׁקֵט “בְּיֶתֶר דִּיּוּק.”

“אֵיזֶהוּ הַמָּקוֹם?” רִפְרְפָה. שָׁתַקְתִּי,

כִּי רָאִיתִי, עֶשְׁתּוֹנֶיהָ הִגְבִּיהוּ עוּף.

עוּף עוּף עוּף. וְשָׂמְחָה לְאֵידִי. לְחֶרְפַּת

הַנָּדוֹן לִשְׁתִיקָה כּוֹזֶבֶת.

הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ אֵיפוֹא שְׁלוּבֵי זְרוֹעוֹת

כְּעֶשְׂרִים צְעָדִים. הִיא מְהַדֶּסֶת דֶּרֶךְ חֵרוּת

וְעַל כָּרְחִי אֲנִי פוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים.

אֵין אָדָם יוֹדֵעַ עֹצֶם הַחֻרְבָּן הַצָּפוּן

בְּקֶבֶר הַמְשׁוֹרֵר שֶׁעָפָר לְפִיהוּ הַחַי וְהַמֵּת

בְּחֶסֶד קַבְּרָנִים חֲרוּצִים

שֶׁאֵין שַׁעְתָּם פְּנוּיָה

עַד בּוֹא הָאִישׁ הַמַּמְתִּיק סוֹד עִם הַמּוּזָה

וְלִבּוֹ מְדֻקָּר אֵצֶל הַמִּשְׁגֶּה הַמְזַוֵּעַ:

הָהּ, הַדָּפוּק, מֵעוֹלָם לֹא הִנִּיחַ אִישׁ

שְׁתֵּי יָדַיִם עַל כְּתֵפֶיךָ: “אָחִי…”

בְבוֹאֵנוּ עַד הַבּוֹר

רְגָבִים חֲבוּטִים כְּבָר כִּסּוּ

אֶת גּוּפוֹ הַמְצֻמָּק

הַזָּקוּק לִמְנוּחָה.

הוּא לֹא יָדַע, כִּי הַמָּחָר כְּבָר נוֹלַד

כְּמַקְדִּים לָבוֹא לִפְנֵי הַמָּוֶת.

עוֹמֵד הַמְלַוֶּה, עוֹמֶדֶת הָאֲבֵלָה

בְּמַבָּט עָקָר לְנֹכַח אֲשֶׁר־לֹא־אֵרַע־מֵעוֹלָם:

הֲבֶאֱמֶת הוּא קָבוּר שָׁם?

נְסוּגֹנוּ אַט אַט.

הַשָּׁמַיִם, גְּלוּמֵי קֶשֶׁב.

הַמַּצֵּבוֹת, עֵינֵי קַשְׂקַשִּׂים.

“וְזֶה הַכֹּל?” שָׁאֲלָה.

ו

הַאִם שֶׁפָּשְׁטוּ עָלֶיךָ הַצְּמַרְמוֹרוֹת,

דּוֹבְבוֹת שִׂפְתוֹתֶיךָ שָׁם, לְמַטָּה?

וְזֶה הַכֹּל?

אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַמְסֻקָּסוֹת אֻבְּנוּ עַל הַהֶגֶה

וּבְתִקְתּוּקָן עַל מְכוֹנַת הַכְּתִיבָה

הִצְמִיחוּ טָפְרִי הַמַּגְלָן הַבּוֹדֵד

וּבְפִטּוּם הַמִּקְטֶרֶת נִצְרְבוּ כָּעִנְבָּר.

נֶגֶס הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ כֶּחָצָץ

בֵּין חֲנִיכֶיךָ הַחֲשׂוּפִים נִקְרַשׁ,

כִּי תּוֹתָבוֹת מֵעוֹלָם שָׂנֵאתָ,

הוֹי!

עַכְשָׁיו אֵינְךָ חַיָּב לִשְׁאוֹל

עַכְשָׁיו כְּבָר אֵינְךָ אָנוּס לְגַדֵּף

עַכְשָׁיו כְּבָר אֵינְךָ נִתְבַּע לְהִתְחָרֵט

הָעוֹלָם מִתְגַּדֵּף בִּלְעָדֶיךָ

עַל הַחַיִּים הַמְסֻלָּפִים

שֶׁחָרְצוּ גְּזַר־דִּינְךָ הַדָּחוּי

וְנָתְנוּ בְּיָדְךָ אֶת הַמּוֹנֶה.

תִּיק־תָּק

תִּיק־תָּק

תִּיק…

הַגְּלַדְיָטוֹר הַמְהֻדָּם לֹא הֵרִים אֶצְבָּעוֹ,

לֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים מִן הַיָּצִיעַ. וְקָרַס.

הוּא יָדַע הַכֹּל מִלְבַד זֹאת:

שֶׁהַמָּחָר מְדַלֵּג עַל גַּבֵי הַמָּוֶת.

הַמָּחָר מְחַכֶּה לוֹ שָׁם.

"מִפְלָט אָיִן.

לְכָל הַיּוֹתֵר אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ."

ביום האזכרה להנס גוטמן

א

בִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים לְחַיָּי

הִגַּעְתִּי אֶל מִצְפֵּה הַכּוֹכָב הַזֶּה.

רָאִיתִי אֶת הַמֻּפְלָא, כָּל הַיָּרֵא

מִכִּשּׁוּפֵי הַכְּתָב מֵאֵשׁ הַגֵּיהִנּוֹם, כָּל הָרָעֵב

הַמִּצְטַלֵּב, כָּל שֶׁמִּצְחוֹ מִתְחַבֵּט

עַל הַמִּפְתָּן, – חָטַף אֶת הַמַּגְלֵב הַמְּצֹרָע וְהִשְׁלִיכוֹ

אֶל גַּל הַגְּרוּטָאוֹת, אֵצֶל

שַׁרְבִיט הַצָּאר הַמּוּבָס.

ב

בִּקְפִיצַת־הַדֶּרֶךְ –

שְׁנוֹת אֶלֶף צָמְחוּ מֵעָשׂוֹר

בְּרוּסִיָּה, עָשׂוֹר לַמַּהְפֵּכָה.

בִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים לְחַיָּי

זָכַרְתִּי גּוֹבַּרְדְהַנְהָרִי קְרִישְׁנָא

שֶׁכָּל יָמָיו עָשָׂה בְּסֻכַּת רוֹעִים

וְאָחִיו בָּלָרָמָא הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה –

הֵיכָן נִרְדַּמְתָּ, אָחִי בָּלָרָמָא?

הֹדּוּ, מַדּוּעַ אַתְּ שׁוֹמֵמָה?

ג

בִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים לְחַיָּי

הִשְׁמַעְתִּי בְּשׂוֹרָה – בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה

אִכָּר כָּמוֹךָ מֵנִיעַ מְכוֹנָה,

גְּוִיָּתָהּ שֶׁל אֲהַלְיָה

קָמָה לִתְחִיָּה מִמַּכְאוֹבִים מְאֻבָּנִים

רוּסִיָּה הִתְעוֹרְרָה, פָּרְצָה

מִכֶּלֶא הָאֶבֶן, מִבַּרְזֶל־הָרוּחַ הֶחָלוּד,

צָלְחָה יָם שֶׁל אֵשׁ וָשֶׁלֶג אֶל אַדְמַת הָאָדָם.

ד

בִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים לְחַיָּי

רָאִיתִי הָרֶגֶב שֶׁסָּפַג זֵעָה וְעַבְדוּת

וְהִנֵּהוּ קוֹלֵט אֶת זֶרַע הַלֶּחֶם לְמָחָר

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹמֵעַ צְמִיחָתוֹ:

הַמַּפְסִיד אֶת זְמַנּוֹ – נִפְסָד!

הָעֵינַיִם נִפְקְחוּ

הָאִלְּמִים הֵחֵלוּ לְדַבֵּר

הַחֵרְשִׁים – לִשְׁמֹעַ

וַאֲשֶׁר דּוֹרֵי דּוֹרוֹת לֹא רָאוּ אוֹר

הֵסִירוּ אֶת פְּנֵי הַלּוֹט

הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים

מִקֶּרֶב אֲבָנִים רְעֵבוֹת

פֶּרַח הַחַיִּים מְלַבְלֵב אֵלַי

בִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים לְחַיָּי – – –

הָהּ רְסִיסֵי טַל,

הִתְמַהְמְהוּ נָא

עַל נִצָּה רַעֲנַנָּה זוֹ

עַד אֲשֶׁר תֵּרָאֶה לָנוּ

הַדְּמוּת

שֶׁאוֹמֶרֶת הִיא לִלְבֹּשׁ

עִם לִבְלוּבָהּ.

1977

הִיא תָּבוֹא

וְתִזְכֹּר אֵיךְ הָרְאִי הִתְרוֹקֵן, הִיא תָּבוֹא

וְתִזְכֹּר דְּיוֹקְנָהּ הַמִּתְעַמְעֵם וְנָסוֹג אַט אָט,

הִיא תָּבוֹא, הִיא תָּשׁוּב בְּדִמְדּוּמִים, וְעֵינֶיהָ

יִתְלַקְּחוּ בָּרְאִי לְעֵת בֹּקֶר, וּרְאִי הַחֲלוֹם

יֵרָאֶה לָהּ לְהַפְלִיא חֲלוֹמָהּ הַחוֹגֵג בִּשְׁלַל צְבָעִים.

הִיא תָּבוֹא לְהִתְרָאוֹת עִם יָפְיָהּ הַשָּׁבוּי

וּבְלִי חֲרָטָה תִּזְכֹּר נִצְחוֹנָהּ עֵת חָמְקָה מִזְּרוֹעוֹת

הַדְּמָמָה כְּנִמְלֶטֶת מִפְּנֵי הַמָּחָר הָאוֹרֵב מֵאֲחוֹרֶיהָ.

וְשָׁתַק אָז הָרְאִי וְכָל הַשָּׁקוּעַ בְּקִרְבּוֹ, גַּם הַדֶּלֶת נָחָה,

לֹא חָרְקָה עַל צִירֶיהָ, וְשָׁתְקָה כַּף הַמַּנְעוּל הָרְגִילָה

לְהַמְתִּיק סוֹד עִם דְּפֵקוֹתָיו הַזְּהִירוֹת שֶׁל עוֹבֵר אֹרַח.

*

הוּא אִלֵּם, כִּי נָצוּר קְלַסְתֵּרָה שָׁם בָּרְאִי

אַחֲרֵי שֶׁחָמְקָה. עַל אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁלִטְּפוּ כְּתֵפֶיהָ

גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת, כִּי חִיְּכָה אֶל תַּלְתָּל שֶׁנָּפַל עַל מִצְחָהּ

מוּל הָרְאִי, בַּפְּרִידָה הַנִּמְהָרָה; עֲנָנָה קְטַנָּה הִתְנַשְּׁמָה עוֹד

עַל מַבְרֵק הַזְּכוּכִית כְּכוֹתֶרֶת הַפֶּרַח שֶׁהֶחֱוִיר.

הִיא תָּבוֹא. כִּי חוֹזֵר הָאָדָם מִן הַקֹּטֶב אֶל הָרֶטֶט

הָרִאשׁוֹן; וְהַנֶּפֶשׁ חוֹזֶרֶת אֶל קִנָּהּ שֶׁהִכְזִיב.

הִיא תָּבוֹא וְתִמְצָא אֶת יָפְיָהּ הַשָּׁבוּי

בְּמִסְגֶרֶת הַבְּרוֹנְזָה הַסּוּגָה קוֹרָנִית בְּמִקְלַעַת;

וּבְשֶׁקַע עָרְפָּהּ צְפוּנִים בָּשְׂמֵי נוֹפִים נָכְרִיִּים.

*

הַזְּמַן, הַזְּמַן אוֹזֵל, וְלֹא הַחֲלוֹם.

אוֹזְלִים הַחַיִּים וְחוֹזֵר הַחֲלוֹם שֶׁאִכְזֵב

כְּקוֹל הַנֵּבֶל שֶׁיָּמוּת; וְהֵדוֹ הַמָּתוֹק לֹא יָפוּג.

הִיא תָּשׁוּב וְתַעֲמֹד מוּל הָרְאִי, וְעֵינֶיהָ בָּרְאִי

יִתְלַקְּחוּ בְּכִסּוּף אֶל עֲתִידָהּ שֶׁחָלַף

בְּעִקְבוֹתֶיהָ – בְּאַהֲבָה אֲיֻמָּה אֶל רֵאשִׁית הַגִּלּוּי

(באמצע שנות הששים)

                      לְזֵכֶר יְדִידִי יְחִיאֵל פֶּרְכּוּז

                      שֶׁהֶעְתִּיק מִקְרָאוֹת בִּכְתָב בְּרַאי'¹

גִּשּׁוּשָּם בְּלִי הִסּוּס מֵחָלָל אֶל חָלָל. לְפִי תְּנוּעַת הָאֲוִיר.

וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת. וּמְגָרֶשֶׁת אֶת לַחַשׁ הָרָע בַּחַמְסִין הַמַּחֲוִיר.²

אָז עֲדַת סְמוּיֵי עַיִן פּוֹרֶשֶׂת חֻפָּה לַכְּלוּלוֹת.

עַל פְּנֵי הַכַּלָּה הַשְּׁקוּפִים לִבְנַת מֶשִׁי הַלּוֹט.

הַחַזָּן שְׁתוּם־הָעַיִן סִדֵּר קִדּוּשִׁין בִּרְסִיסִים נֶחְפָּזִים.

בְּנֵי הַזּוּג רַק הִקְשִׁיבוּ דּוּמָם; כּוֹס הַיַּיִן שִׁקּוּי הָרָזִין.

מִן הַפֶּתַח הֵצִיץ כָּל הָרְחוֹב: וְנִשְׁמַע אַךְ רִשְׁרוּשׁ צֵל רָחוֹק.

וּסְתוּמָה בְּעֵינֵי הָרוֹאִים הַכַּלָּה הַבּוֹשֶׁשֶׁת לַחֲגֹג.

הֶחָתָן הִטָּה פִּיו, וְסִפֵּר לַכַּלָּה וְסִפֵּר אֲשֶׁר לָהּ רַק סִפֵּר.

הַכַּלָּה שָׂחֲקָה; וְהַשְּׂחוֹק לֹא יָדַע אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הַשְּׂחוֹק הָעִוֵּר.

(1934)