"מפלט אין. לכל היותר אפשר לנצח."

                    (ג. פֶטְרִי)

א    🔗

בִּזְהִירוּת הִתְקַדַּמְתִּי עַל קַו

הַצָּהֳרַיִם

לְבַדִּי

לוּלְיָן הַמְרַחֵף

מִמַּעַל לַדְּמָמָה הַקַּנָּאִית

שֶׁהִתְבַּצְּרָה כַּזִּירָה הָעוֹצֶרֶת נְשִׁימָתָהּ

בְּצִלָּהּ הַכָּבֵד שֶׁל שְׂדֵרַת הַוִּדּוּיִים,

הַמְּעִידָה פֹּה, בִּמְחוֹז הַבְּלִי,

עַל עַקְשָׁנוּת הַחִיּוּת

בְּטֶבַע הַדְּבָרִים

וְעַל הַמָּחָר הַמְדַלֵּג אֶל מֵעֵבֶר לַמָּוֶת.

קַשְׂקַשֵּׂי הַמַּצֵּבוֹת הִבְהִיקוּ

הִדַּקְתִּי שִׂפְתוֹתַי

נֶגֶד חִתּוּךְ־הַדִּבּוּר הַבּוֹטֶה

שֶׁעָרַק כְּשׁוֹטֶה

בְּדוֹר

שֶׁלְּשׁוֹן הָאָדָם נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק.

עַל אַף תְּנוּדוֹת הַמְּחִירִים

בִּירִיד הַצֶּדֶק וְהַשִּׁיר

מְדַלֵּג הַמָּחָר עַל גַּבֵּי הַקְּבָרִים.

ב    🔗

עַל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים מִשְׁכַּן הַטָּהֳרָה.

וּמַנְעוּל עָצוּם לְגֹדֶל תָּלוּי עַל פִּתְחוֹ.

נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה – וּבִדְאָגָה:

הַאִם כְּלוּאָה שָׁם כְּסִילוּתוֹ,

לְהוֹקִיעָהּ בְּשָׁעָה 12.00?

וְהַדְּמָמָה אֲטוּמָה כָּעוֹפֶרֶת.

אֲנִי מֵצִיץ בַּחֲשַׁאי

אֵצֶל כְּתֵפִי לְאָחוֹר:

הַאִם לֹא נִסְגַּר עָלַי שַׁעַר הַבַּרְזֶל.

נְקִישַׁת מַתֶּכֶת.

כְּקוֹל הַקַּרְדֹּם

הוֹלֵך וּמִתְקָרֵב…

וְהִנֵּה. עוֹמֵד הַקַּבְּרָן בְּעֹמֶק

אַרְבַּע אַמּוֹת. וְחוֹצֵב וְחוֹצֵב…

לֹא קוֹל הַקַּרְדֹּם יָצָא

לִקְרָאתִי:

אֲנִי הוּא הַצּוֹעֶה, כָּפוּי

אֶל דֹּפֶק הַבּוֹר. –

ג    🔗

שָׁלוֹם, הַקַּבְּרָן! גַּם אַתָּה כָּמוֹנִי

הִקְדַּמְתָּ לָבוֹא.

“תָּמִיד נָכוֹן”, זוֹקֵף הָאִישׁ אֵלַי

אֶת דַּבְלוּלֵי זְקָנוֹ,

וּבְלִי גִּנּוּנֵי שְׁלִיחוּת שַׁפִּיר בִּשֵּׂר:

"שַׁעַר הַלִּירָה יָרַד, שַׁעַר הַקִּשּׁוּאִין עָלָה.

וְהַשֶּׁמֶן אָזַל מִן הַשּׁוּק. הַסֻּלָּם אֲנָכִי

כְּסֻלַּם הַמַּלְאָכִים.

הוֹי אַדִּיר אַדִּירִירוֹן!"

הוּא עָלָה וְיָצָא.

יַחְדָּיו הָלַכְנוּ

אֶל עֵבֶר הַסַּפְסָל הַיָּרֹק,

יַחְדָּיו יָשַׁבְנוּ, מְפֻיָּסִים

בְּאִידִילְיָה רְהוּיָה

עַד שֶׁרָאָה עֲמִיתִי לְהַשְׁמִיעַ:

"מִבֵּין רִיסֵי עֵינֶיךָ נִכָּר

שֶׁאֵינְךָ מֵאַנְשֵׁי הַחֶסֶד הַמְמֻלָּחִים.

מִי לְךָ וּמַה לְּךָ הַנִּפְטָר הַנֶּעֱלָם?

וּמַה שְּׁמוֹ?"

שֵׁם אֵין לוֹ, כִּי לֹא עָשָׂה לְעַצְמוֹ

שֵׁם בָּאָרֶץ.

“וְאַתָּה יְדַעְתּוֹ?”

תָּבִין יְדִידִי, הוּא אֶת זֵעָתוֹ הִקְוָה

בְּכַפּוֹ וְטָבַל אֶת קֻלְמוּסוֹ.

“וְכָתַב?” כֵּן, עַל הָעֲלוּקָה הַגְּדוֹלָה.

וּקְמֵיעֵי רַעַל לְמַפְקִיעֵי שְׁעָרִים.

“זוֹ כְּתִיבָה תַּמָּה”, הִפְטִיר אִישׁ שִׂיחִי.

הוּא יָרַד לְסוֹף דַּעְתִּי.

הַמְּכוֹנִית הַשְּׁחוֹרָה הִגִּיעָה

מֵהֶדֶף כִּרְכֶּרֶת הַנְּעִילָה

הִתְחוֹלְלָה רוּחַ חֲצוּפָה וּמַשְׁחִינָה,

זַהֲרוּרֵי הַקַּשְׂקַשּׂוֹת פִּרְפְּרוּ.

הַקַּבְּרָן נֶעֱלָם.

ד    🔗

אַחֲרֶיהָ מְכוֹנִית אַרְגָּמָן אִטְאֲטָה גַּלְגַּלֶּיהָ

בְּעִקְבוֹת הַמֵּת.

וּכְרֶגַע זִנֵּק הַבּוֹס, בְּלִי תְּאוּנָה.

“אֶצְלִי עָבַד הַנִּפְטָר הַזַּ”ל, וַהֲרֵי הָאַלְמָנָה",

אַלְיוֹן שְׂמֹאלוֹ נָטוּי לַאֲחוֹרָיו

רוֹמֵז אֶל שַׁי הַמֻּגָּשׁ לִי.

“אֶצְלִי עָבַד הַנִּפְטָר הַזַּ”ל" חָזַר וְהִרְחִיב

בְּקַדְרוּת אֲדִיבָה. "אֲבָל רַק עָבַד.

וּמָה? נִימוּס, כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ?

בְּמִלְחֲמוֹת הָעוֹלָם לֹא לָמַד צִיּוּת, וְהִנֵּה סוֹפוֹ

בְּרַעַל אֲשֶׁר הֵזִיד.

בְּמִדְבַּר סִינַי הָיָה מְנַהֵג טַנְקֶר, קוֹלוֹסָלִי!

36 שָׁעוֹת בְּלִי הֶפְסֵק לְיַד הַהֶגֶה כָּתַב

כְּרוּזִים בְּלִי פַּחַד, וַחֲרוּזִים חִנָּם,

בְּכָל הַשָּׂפוֹת נָגַח עָלַי (וַאֲנִי קַבְּלָן יָשָׁר)

וְעַל קְצִינִים – מְלִיצוֹת שֶׁל נִבּוּל פֶּה.

הַנּוֹגֵעַ בְּדַף שֶׁלּוֹ, בִּגְנֵבָה, נוֹגֵעַ בְּסִרְפָּד.

סָפֵק סוֹכֵן הָאוֹיֵב

סָפֵק סְתָם מוּקְיוֹן. מִכָּל מָקוֹם סִכּוּן בִּטְחוֹנִי.

בָּרוּךְ דַּיָן!" נֶאֱנַח וְקִטַּע הֶסְפֵּדוֹ…. "הָאֱמֶת.

וְהִנֵּה, בִּפְנִים, הָאַלְמָנָה, נְסִיכָה מְאֹרָשָׂה לַשָּׂטָן,

הָאֻמְלָלָה. בְּיָדְךְ אַפְקִיד אוֹתָהּ, אֲדוֹנִי. –

לֹא אוּכַל לְהִתְמַהְמֵהַּ.

בַּמִּשְׂרָד מַמְתִּינִים לִי לָקוֹחוֹת."

נִפְתְּחָה דֶּלֶת הָאַרְגָּמָן, אוֹשִׁיט יָדִי לָאַלְמָנָה,

– אֲגַרְטֵל זְכוּכִית עַתִּיק,

מוּזָה שֶׁנִּתְפַּקְקוּ חֻלְיוֹתֶיהָ,

זוֹ דְּמוּתָה הַמְפֻנֶּקֶת. אֵשֶׁת טִפּוּחוֹ הַמְיֻסֶּרֶת

שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הָאָנוּס

לְטַיֵּב אֶת עֲפַר הָעוֹלָם.

ה    🔗

הִיא מְצִיצָה אֵלַי כִּנְזִירָה

בְּתַעֲנִית חֲלוֹם: אוּלַי לֹא אֶתְעַלֵּם מֵאִבְחַת

הַתִּקְוָה בְּעֵינֶיהָ הַחוֹלְמָנִיּוֹת, אוּלַי

לֹא פָּתַרְתִּי כְּמוֹ

אֶת חִידַת הַמְשׁוֹרֵר. “צַר לִי מְאֹד”,

גִּמְגַּמְתִּי, "בַּעֲלֵךְ הַמִּסְכֵּן הֵתֵל בָּךְ (וּבִי) –

אֲבָל הוּא צָפָה בְּחָכְמָה אֲיֻמָּה אֶת דִּמְדּוּמַיִךְ

בָּעֲתִידוֹת – אָשְׁרֵךְ, נְסִיכָתִי, מֻבְטָח בִּלְעָדָיו"

…הָהּ, אַל תְּלַמְלֵם, דַּבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם –

מְשַׁדֶּרֶת אֵלַי אַחַת מֵעֵינֶיהָ הָאֲבֵלוֹת כַּדָּת.

“בְּיֶתֶר דִיּוּק: הַמָּקוֹם יְנַחֵם אוֹתָךְ” –

לָחַשְׁתִּי לָהּ בְּמַצְפּוּן שָׁקֵט “בְּיֶתֶר דִּיּוּק.”

“אֵיזֶהוּ הַמָּקוֹם?” רִפְרְפָה. שָׁתַקְתִּי,

כִּי רָאִיתִי, עֶשְׁתּוֹנֶיהָ הִגְבִּיהוּ עוּף.

עוּף עוּף עוּף. וְשָׂמְחָה לְאֵידִי. לְחֶרְפַּת

הַנָּדוֹן לִשְׁתִיקָה כּוֹזֶבֶת.

הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ אֵיפוֹא שְׁלוּבֵי זְרוֹעוֹת

כְּעֶשְׂרִים צְעָדִים. הִיא מְהַדֶּסֶת דֶּרֶךְ חֵרוּת

וְעַל כָּרְחִי אֲנִי פוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים.

אֵין אָדָם יוֹדֵעַ עֹצֶם הַחֻרְבָּן הַצָּפוּן

בְּקֶבֶר הַמְשׁוֹרֵר שֶׁעָפָר לְפִיהוּ הַחַי וְהַמֵּת

בְּחֶסֶד קַבְּרָנִים חֲרוּצִים

שֶׁאֵין שַׁעְתָּם פְּנוּיָה

עַד בּוֹא הָאִישׁ הַמַּמְתִּיק סוֹד עִם הַמּוּזָה

וְלִבּוֹ מְדֻקָּר אֵצֶל הַמִּשְׁגֶּה הַמְזַוֵּעַ:

הָהּ, הַדָּפוּק, מֵעוֹלָם לֹא הִנִּיחַ אִישׁ

שְׁתֵּי יָדַיִם עַל כְּתֵפֶיךָ: “אָחִי…”

בְבוֹאֵנוּ עַד הַבּוֹר

רְגָבִים חֲבוּטִים כְּבָר כִּסּוּ

אֶת גּוּפוֹ הַמְצֻמָּק

הַזָּקוּק לִמְנוּחָה.

הוּא לֹא יָדַע, כִּי הַמָּחָר כְּבָר נוֹלַד

כְּמַקְדִּים לָבוֹא לִפְנֵי הַמָּוֶת.

עוֹמֵד הַמְלַוֶּה, עוֹמֶדֶת הָאֲבֵלָה

בְּמַבָּט עָקָר לְנֹכַח אֲשֶׁר־לֹא־אֵרַע־מֵעוֹלָם:

הֲבֶאֱמֶת הוּא קָבוּר שָׁם?

נְסוּגֹנוּ אַט אַט.

הַשָּׁמַיִם, גְּלוּמֵי קֶשֶׁב.

הַמַּצֵּבוֹת, עֵינֵי קַשְׂקַשִּׂים.

“וְזֶה הַכֹּל?” שָׁאֲלָה.

ו    🔗

הַאִם שֶׁפָּשְׁטוּ עָלֶיךָ הַצְּמַרְמוֹרוֹת,

דּוֹבְבוֹת שִׂפְתוֹתֶיךָ שָׁם, לְמַטָּה?

וְזֶה הַכֹּל?

אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַמְסֻקָּסוֹת אֻבְּנוּ עַל הַהֶגֶה

וּבְתִקְתּוּקָן עַל מְכוֹנַת הַכְּתִיבָה

הִצְמִיחוּ טָפְרִי הַמַּגְלָן הַבּוֹדֵד

וּבְפִטּוּם הַמִּקְטֶרֶת נִצְרְבוּ כָּעִנְבָּר.

נֶגֶס הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ כֶּחָצָץ

בֵּין חֲנִיכֶיךָ הַחֲשׂוּפִים נִקְרַשׁ,

כִּי תּוֹתָבוֹת מֵעוֹלָם שָׂנֵאתָ,

הוֹי!

עַכְשָׁיו אֵינְךָ חַיָּב לִשְׁאוֹל

עַכְשָׁיו כְּבָר אֵינְךָ אָנוּס לְגַדֵּף

עַכְשָׁיו כְּבָר אֵינְךָ נִתְבַּע לְהִתְחָרֵט

הָעוֹלָם מִתְגַּדֵּף בִּלְעָדֶיךָ

עַל הַחַיִּים הַמְסֻלָּפִים

שֶׁחָרְצוּ גְּזַר־דִּינְךָ הַדָּחוּי

וְנָתְנוּ בְּיָדְךָ אֶת הַמּוֹנֶה.

תִּיק־תָּק

תִּיק־תָּק

תִּיק…

הַגְּלַדְיָטוֹר הַמְהֻדָּם לֹא הֵרִים אֶצְבָּעוֹ,

לֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים מִן הַיָּצִיעַ. וְקָרַס.

הוּא יָדַע הַכֹּל מִלְבַד זֹאת:

שֶׁהַמָּחָר מְדַלֵּג עַל גַּבֵי הַמָּוֶת.

הַמָּחָר מְחַכֶּה לוֹ שָׁם.

"מִפְלָט אָיִן.

לְכָל הַיּוֹתֵר אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ."

ביום האזכרה להנס גוטמן