שדה רחב־ידים בעפרה. בלב השדה אלה, אשר פארות־צמרתה משולהבות כולן באש־השקיעה. דממה נסוכה על פני כל. גדעון, באין איש עמו, כוכב־הולך שעה ארוכה ונושא עינים בוהות אל האלה עד כי לאחרונה הוא כורע לרגליה לשפוך לפניה את מרי־נפשו.

הוֹ אֵלָה, אֵלָתִי,

מַה דְּמָמָה זֹה אָפַפְתְּ

אֶת עָלַיִךְ הַיּוֹם,

כִּי נַפְשִׁי תְדַמֶּה

אִלְּמוּתֵךְ עַל פָּנַי תּוֹכִיחֵנִי?

הַאֻמְנָם לֹא תֵדְעִי אֶת הַדְּמוּת

הַנִּצֶּבֶת עָלַיִך בָּזֶה?

הֵן אֲנִי בֶּן יוֹאָשׁ,

הֵן אֲנִי הוּא גִדְעוֹן,

שֶׁלְּפָנִים, בִּהְיותִי עוּל־יָמִים,

הִסְתּוֹפַפְתִּי בְּנֹעַם־צִלֵּךְ

וָאֶרְדֹּף בּוֹ קְהַל צִפֳּרִים נֶעֱלָסוֹת

בְּאַוְּשָׁן בִּכְנָפַיִם רַכּוֹת

וּבְרָן־יַחַד גְּרוֹנוֹת וּלְבָבוֹת.

אֶת גִּזְעֵךְ יֵשׁ לָפְתוּ זְרוֹעוֹתַי,

כְּלַפֵּף יֶלֶד קָט אֶת אִמּוֹ,

וָאַגִּישׁ לִשְׂפָתַי חִסְפּוּסֵי קְלִפָּתוֹ

כִּמְבַקֵשׁ לָמֹץ נֹפֶת־צוּפִים,

וּבְחַבְּקִי חַמּוּקָיו

בּו עָלִיתִי אֱחֹז בְּסִבְכֵי הַפֹּארוֹת,

בִּטְוִי פָּז שֶׁל עַרְסַל צָהֳרַיִם –

בֵּין פֹּארָה לִפְֹארָה הִתְמַתַּח,

לְהָנִיחַ רֹאשִׁי הַקָּטָן שֶׁיָגַע מֵהָבִין

מִסְתְּרֵי מִסְבְּכֵי שָׁרָשִׁים

וְסוֹד רֶקֶם עַלְוָה שַגִּיבָה.

מִי יִתְּנֵנִי כְּאָז רֹאש קָטָן גַּם הַיּוֹם,

תַּקְסִימוֹ אַגָּדַת הָגוּתֵךְ הַיְרֻקָּה,

וּמִצְחִי כְּפַס־שַׁחַק בָּהִיר

ללֹא עַב־דְּאָגָה…

הֵן גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָש

(הוּא אֲבִי הָעֶזְרִי)

פֹּה נִצָּב לְפָנַיִךְ הַיּוֹם –

הַאֻמְנָם לֹא תוּכְלִי תִזְכְּרִי

יוֹם בּוֹאִי לַחֲבֹט הַחִטִּים

פֹּה קָרוֹב לָךְ בַּגַּת

(כִּי אִוִּיתִי הָנֵס מַעֲשַׂי

מִפְּנֵי עֵין מִדְיָנִים) –

וּבְצֵאתִי אֶל צִלֵּךְ וַיִּמְלָא אִישׁוֹנִי

דְּמוּת זְרוּחָה שֶׁל מַלְאַךְ אֱלֹהִים

הַחוֹכָה וְקוֹרֵאת לִי…

מִי יִתְּנֵנִי אִישׁוֹן צַח כְּאָז גַּם הַיּוֹם

לְהַיְשִׁיר בִּפְנֵי אֵל וְאָדָם מַבָּטַי,

וְאָזְנִי לוּ תִטְהַר לְהַאֲזִין

קוֹל הָמוֹן וְשַׁדַּי…

אַלְלַי

כִּי שֻׁנֵּיתִי, שֻנֵּיתִי מְאֹד,

וְעַל כֵּן לֹא תוֹסִיפִי הֵכִּיר אֶת גִּדְעוֹן –

וְאוּלַי, אֵלָתִי, לֹא תֹאבִי לְדַעְתִּי

כִּי אֵינֶנִּי גִדְעוֹן שֶׁהָיָה לְפָנִים

בְּעָמְדִי פֹּה הַיּוֹם לְפָנַיִךְ

חַסְדֵי שׁלְוָתֵךְ מְבַקֵּשׁ!

בֵּיתִי מִצְהָלוֹת הוּא שׁוקֵק –

וַאֲנִי דֹם חָמַקְתִּי מִמֶּנּוּ,

בְּאֵין חֶרֶב־הוֹדִי עַל מָתְנַי

וּפוּרָה נַעֲרִי אֵין עִמִּי,

וְאֵלַיךְ, אֵלָה חֶמְדָּתִי,

אֵלַיִךְ הֵבֵאתִי נַפְשִׁי,

כְּצִפֹּר פְּצוּעַת־גַּף,

וְהִיא כֹּה עָיְפָה לִשְׁאוֹן־נִצָּחוֹן:

בַּחֲלַל־עוֹלמָי תְנַסֵּר תְּקִיעַת שׁוֹפָרוֹת –

אַךְ רוּחִי הִיא תִקְרַע לִגְזָרִים עֲשָׂרָה;

וְעוֹד נֵפֶץ כַּדִים מְהַדְהֵד בְּאָזְנַי

עַד טֵרוּף תֻּפֵּיהֶן – וְנַפְשִׁי;

וְדָמַי בּי הוֹמִים לְקוֹל נֵתֶץ מִגְדָּל בִּפְנוּאֵל

הַהוֹרֵס כָּל־כֻּלִּי עַד הַיְסוֹד;

וּכְלַחַשׁ־אֶפְעֶה מְחַלְחֵל בְּרֹאשִּׁי

דְבַר עַמִּי הַנּוֹשָׁע: “מְשָל־בָּנוּ!”

אַךְ מֵאֵלֶּה יֶעֱצַם לְהַסְעִיר אֶת קְרָבַי

קוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ לְמַרְאֵה הָאֵפוֹד,

זוֹ הַיָּד לְמַעֲנוֹ עֲשִׂיתִיהָ,

תּוֹדָתִי עַל שָׁמְרוֹ אֱמוּנִים לִי;

וַאֲנִי בְּסִכְלִי לֹא חָזִיתִי

לְלֵב זֶה הָעָם הַתּוֹעֶה

כּי יִזְנֶה אַחֲרָיו –

וַאֲנִי, אֲבוֹי לִי,

הֵן אֲנִי הִזְנֵיתִיו!

הָהּ, מַה בֶּצַע בַּיֶּשַׁע אֲשֶׁר לוֹ הֵבֵאתִי,

כִּי פְּדִיתִיו מִידֵי צַר –

אִם לִידֵי פֶּסֶל זָר מְכַרְתִּיו!

אַלְלַי, אַלְלַי לִירֻבַּעַל גִּדְעוֹן!

לֹא, לֹא כָּאִישׁ גְּבוּרָתוֹ, אֵלָתִי,

כִּי כּוֹשֵׁל יַעֲמֹד לְפָנַיִךְ,

לֹא אִישׁ־נִצָּחוֹן!

אָמְנָם כֵּן,

אֶת מִצְחִי יַעֲטֹר זֵר־גְּבוּרָה –

אַךְ עָלָיו

כְּקוֹצֵי הַמִּדְבָּר הֵם וְכַבַּרְקָנִים

אֶת אַנְשֵׁי עִיר סֻכּוֹת בָּהֶם דַּשְׁתִּי;

מַלְאָכַי אָמְנָם שְׁתֵּי גֻלְגָּלוֹת לִי הֵבִיאוּ,

רֹאשׁ עוֹרֵב וּזְאֵב,

שְׁנֵי שָׂרֵי הָאוֹיֵב –

אֶפֶס הֵם לִגְבִיעֵי תַרְעֵלָה נִמְשְׁלוּ

לְשִׁכְרוֹן לְבָבִי בְּאַרְסָם הַתּוֹסֵס;

אָמְנָם כֵּן הוּא: כַּף זֶבַח וְכַף צַלְמֻנָּע,

שְׁנֵי מַלכֵי הָאוֹיֵב בְּיָדִי,

וְהַשַּׂהֲרוֹנִים שֶׁבְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם –

אַךְ רְאִי שְׁתֵּי יָדַי כּי רֵיקוֹת הֵן,

כִּי בּוקֵק עוֹלָמִי וּבוֹהֶה,

וְחַרְבִּי, זוֹ הַחֶרֶב אֲשֶׁר לַאֲדֹנָי וּלְגִדְעוֹן,

מִיָּדִי נִשְׁמְטָה,

כִּי נוֹאַלְתִּי קָדְשְׁהּ לְחַלֵּל,

וְרֵיקָם אֶעֱמֹד לְפָנַיִךְ

וְרוּחִי בִּי הוֹמָה

בְּזָכְרִי יוֹם נִגְלָה לִי מַלְאַךְ אֱלֹהִים

פֹּה, בְּצֵל־עֳפָאַיִךְ אֲשֶׁר לִי פָּרַשְׁתְּ;

הוּא שְׁלָחֲנִי הֱיוֹת לְעַמִּי לְמוֹשִיעַ,

וְאַלְפִּי אָז הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה

וַאֲנִי רַק צְעִיר בֵּית־אָבִי!

עֵת פָּנִים אֶל פָּנִים רְאִיתִיו

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי;

אָז קָרַסְתִּי מְלֹא קוֹמָתִי,

כְּעֵץ מְחָצוֹ רַעַם־אֵש…

אַךְ בִּנְגֹעַ אִישׁוֹן בְּאִישׁוֹן –

עֹז לָבַשׁ לְבָבִי,

וּדְבַר־אֵל עֲבָרוֹ כְּתִירוֹשׁ מְרַעֲנֵן:

“כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ!”

אֶזְכְּרָה

מֶה עָלַץ לְבָבִי לְמַרְאֵה אוֹתוֹתָיו,

עֵת מִקְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ

אֵשׁ אוֹכֶלֶת הוֹצִיא

לְכַלּוֹת הַמִּנְחָה לוֹ עָרַכְתִּי

– וַהֲלֹא זוֹ הָאֵשׁ שֶׁאָכְלָה עַד תֻּמּוֹ

הַסָּפֵק, הֶעֱכִיר אָז רוּחִי!

וּלְאֵשׁ שֶׁכָּזוֹ כִּי תֹאכַל דְּוַי־לִבִּי

גַּם הַיּוֹם אֶתְפַּלֵּל –

וְאַיָהּ!..

וְהַטַּל, הוּא בּוֹ פַּעַם הִרְוָה הַגִּזָּה

וְשֵׁנִית כָּל הָאָרֶץ כִּסָּה בּוֹ –

הֲלֹא הוּא שֶׁהֵשִׁיב אֶת נַפְשִׁי הַתּוֹהָה,

כְּשׁוֹבֵב טַל־חִיּוּת אֶת הַחֹרֶב!

אךְ הַיּוֹם לִצְמָאִי מִי יָבִין

לְהַשְׁקוֹת אֶת לִבִּי הַנּוֹאָשׁ?!

לְהוֹשִיעַ עַמִּי אָז יָצָאתִי,

כַּאֲשֶׁר הוּא צִוָּה,

וּבְעָמְסוֹ מַשָּׂאוֹ הַקָדוֹשׁ

שִׁיר פָּצְחוּ כָּל תָּאֵי־נִשְׁמָתִי

וּבְאֵשׁ־עִזּוּזוֹ הֵם זְרוּחִים.

לֹא יָדַעְתִּי:

הַאֲנִי הַיוֹצֵא בְּרִקּוּד לְדַרְכִּי הַקָּשָׁה

וְהַקֶּצֶב הוּא הֹלֶם־לִבִּי

בְּרָן־יַחַד דָּמַי מֵחֶדְוָה,

אוֹ הַיְקוּם הָרוֹקֵד לִקְרָאתִי

וּמְשַׁלֵּב בְּשַׁלְווֹ הַנּוֹהֵר

אֶת רִבֵּי רִבְבוֹת הַדְּרָכִים אֲשֶׁר בּוֹ

לִהְיוֹתָם לְאֶחָד?!

אֶפֶס אָז לֹא שָׁעִיתִי מִי זֶה הָרוֹקֵד,

כִּי חָבְרוּ אָז יַחְדָּו לְבָבִי וִיקוּמִי

לְהוֹשִׁיעַ עַמִי!

אַךְ לֹא כֵן הוּא,

לֹא כֵן הוּא,

לֹא כֵן הוּא הַיּוֹם!

לֹא יִקְרֹן עוֹד הַיְקוּם לְפָנַי

בְּצָהֳלוֹ בְּמִנְהַר הַתּוֹחֶלֶת,

בּוֹ נָשָׂאתִי לִבִּי בִּרְנָנָה

לִקְרַאת קֵץ־הַיְשׁוּעָה;

לֹא יָדוּץ עוֹד לִבִּי בְּקִרְבִּי

בְּעָלְזוֹ בִּשְׁשׂוֹן הַשְּׁלִיחוּת,

בָּהּ יָצָא אֶל דַּרְכֵי הַיְקוּם

אֲשֶׁר יַחַד רָצְדוּ לִקְרָאתִי.

לֹא, לֹא כֵן הוּא –

כִּי לֹא כֵן רְצוֹן־אֵל!

אַךְ מָה אָוֶן מָצָא בְּכַפִּי

כִּי גָדַע אֶת קַרְנִי

וּגְאוֹנִי עַד עָפָר כִּי הֵשַׁח

לְהַכְפִּיש בִּטְחוֹן־עֹז שֶׁשִּׂגְשֵׂג בִּלְבָבִי?

וְשַׁלָּמָה פָּשַׁט מֵעָלַי עוֹר־אוֹרוֹ

לְהָפְכִי לְמַפְשִׁיעַ עַמִּי –

וַהֲלֹא לְמוֹשִׁיעַ שָׁמַנִי לָהֶם?!

הֲבִיאִינִי בְּסוֹד צֶאֱלַיךְ, אֵלָה,

וְלוּ גַם אַחֲרוֹנָה פַּעַם זוֹ.

אֶת גִּזְעֵךְ שׁוּב לִלְפֹּת אֶתְאַוֶּה,

כַּעֲשׂוֹתִי לְפָנִים,

הֵאָחֵז שׁוּב בִּסְבַךְ צַמַּרְתֵּךְ.

אֶל עַרְסַל אֶתְמוֹלִים רְחוֹקִים אֲנִי שָׁב,

כִּמְבַקֵּשׁ שַׁעַר דְּבִיר־יַלְדוּתִי

הִתְדַּפֵּק בּוֹ,

לַחְמֹק אֶל קִרְבּוֹ וּמִקְלָט בּוֹ לִמְצֹא –

כִּי אִוִּיתִי לָבוֹא אֶל קִפְלֵי נִשְׁמָתִי,

לְהִסּוֹג אֶל תוֹכָה עַד אִמּוֹג בְּתוֹכָהּ –

וַהֲלֹא אַתְּ, אֵלָתִי,

הֲלֹא אַתְּ הִיא עַרְסַל יַלְדוּתִי!

אַתְּ דְּבִירִי הַשָּׁלֵו – עַל סִפּוֹ אֶתְאַוֶּה

לְהָנִיחַ רֹאשִׁי הַלֵּאֶה וְלִשְׁכַּב

עַד אֶתַּם בְּמַטְוֵה מִקְסָמַיִךְ,

הַזּוֹלְפִים דּוּמִיָּה וְיַרְקוּת.

אִוְשָׁתֵךְ לוּ תַרְבִּיבִי לִבִּי הֶעָיֵף

לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ בְּרֻכָּהּ,

וְצֵרַפְתִּי אֶחָד לְאֶחָד רִשְׁרוּשַׁיִךְ,

שֶׁעָלַי תַּרְעִיפִים,

וְאוּלַי שׁוּב אֶרְאֶה אֶת קוֹל־יָהּ,

לוֹ נִכְסֶפֶת נַפְשִׁי,

קוֹל מַלְאַךְ אֱלֹהִים שֶׁנִּגְלָה לִי בָּזֶה…

הַעֲלִיהוּ, אֵלָה, בְּאָזְנַי,

אֶשְׁמָעֶנּוּ שֵׁנִית –

וּשְׁאִלְתִּיו בִּמְרוֹרָי:

אֶת דְּבָרוֹ לִי שַׁלָּמָה נָתַן –

וְעִמִּי עַד הַסּוֹף לֹא הָיָה?

הֶחָמָד לָצוֹן לִי

וּלְהַתֵּל בִּי אָמַר?

וּמַה בֶּצַע בִּבְצִיר אֲבִיעֶזֶר

וַעֲלִילוֹת־הַיְשׁוּעָה בִּצַּעְתִּין הוּא הָפַךְ

לִהְיוֹתָן עוֹלְלוֹת־בְּאוּשִׁים?!

אֶשְמְעָה לוּ אַךְ פַּעַם אַחַת אֶת קוֹלוֹ –

וְאָשִׁיב אֶת רוּחִי לוֹ בָּזֻה,

בְּדִמְמַת צֶאֱלַיִךְ,

בַּמָּקוֹם בּוֹ נִגְלָה רִאשׁוֹנָה לִי –

כִּי מַה חֵפֶץ לִי עוֹד בְּנַפְשִׁי הָעוֹטְיָה

הַתּוֹעָה בַּחֲלַל־עוֹלָמִי

וְרוּחוֹ לֹא תַעְטֶנָּה?

מָה אֶחְשֹׁק לְשָׁמְעוֹ בַּשְׁנִיָּה,

וְלוּ רַק אֶת הֵדוֹ,

זֶה הַקּוֹל שֶׁטָּמַן בְּקִרְבִּי זֶרַע־אֹמֶן,

וְיֹאמַר לִי שֵׁנִית: “כִּי אֶהְיֶה עִמָּך!”

וְיִרְפָּא לְלִבִּי הַנִּכְלָם וְנוֹאָשׁ

בְּכָלְאוֹ אֶת הָלְמוֹ

הֵאָלֵם עֲדֵי עַד

פֹּה בְּצֵל־חֻפָּתֵךְ,

הוֹ אֵלָה, אֵלָתִי – – –

(שאול מתנהל לאטו בדרך ממצפה הגבעתה בתוך הלילה.)

בְּרוּכִים הֱיוּ נָא לִי, שׁוֹמְרֵי־רֹאשִׁי,

כִּי מֵעָלַי שְׁטִיתֶם

וַתַּנִּיחוּנִי לְנַפְשִׁי לִצְלֹל

בְּנֵבֶךְ בְּדִידוּתִי

וּבְתוֹךְ יְאוֹר־מֶרְחָב צוֹנֵן לִטְבֹּל

רֹאשִׁי הַמְלֹהָט.

אֵין־יֵשׁ עוֹד שִׁקוּי־שֶׁלֶו כְּיֵין־לֵיל

לְעִנְבַּל־לֵב נִפְעָם –

עַל כֵּן אִוִּיתִי יְצוּעִי לָשִׂים

בְּחֵיק לֵיל נֶאְדָּרִי,

מִכְסִי שַׁלְוָה גְדוֹלָה, רוֹעֶפֶת תְּכֹל,

וְרִקְמָתוֹ – כּוֹכָב,

וּמַחֲרֹזֶת־רָז – שִׁיר־עֶרֶשׂ לִי

יַמְתִּיק שָׁכְבִי בָּדָד,

וְאִם גַּם לֹא אִישַׁן לְמַרְגֵַּעָה,

כְּשֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם בְּגֹרֶן רֵיחָנִית

לָנוּם שַׁאֲנַנּוֹת

כְּתֹם יוֹם־עֲבוֹדָה בְּחֵיק שְׁדַמָה,

שׁוּבִי אַחֲרֵי בְּקָרִי.

יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה:

לא לִי כּוֹס־מְנוּחוֹת,

וְלֹא יָבוֹא מִפְרַשׂ נַפְשִׁי הַלֵּיל

אֶל חוֹף־תְּנוּמוֹת

וְהוּא עוֹד נָע מִגַּל אֱלֵי מִשְׁנֵהוּ

וְיַד־שְׁמוּאֵל מַנְחָה;

עוֹד רוּחַ־הָרוֹאֶה הַשַּׂגִּיאָה

תַּשְׁכִּיר קְפָלָיו צְחוֹרִים

וְשֹׁבֶל־קֶצֶף עוֹד נִסְרָח: "יְחִי!

יְחִי הַמֶּלֶךְ!" – קוֹל

הָעָם בְּרֵעַ־שְׁשׂוֹנָיו בְּעֹז

יְעַבֶּט אָרְחוֹת דָּמַי,

קוֹל מְנַסֵּר עוֹד בַּחֲלַל־לִבִּי

כִּבְצֶדֶף – הֵד־יַמִּים.

לֹא, לֹא אֵדַע מִנְעַם־מַרְגּוֹעַ־שְׁנָת,

אִם גַּם צָמֵאתִי לוֹ,

כִּי הֶעֱצַמְתָּ מֶנִּי, אֱלֹהִים,

אֶת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי.

יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ רַק אֲתוֹנוֹת

אוֹבְדוֹת לְקִישׁ אָבִי,

וּמָה הִקְרֵיתָ לִי עַל אֵם־דַּרְכִּי

חֶמְדַּת כָּל יִשְׂרָאֵל?

אֵיכָכָה יֵהָפֵךְ בַּדִּי הַדַּל

וּלְפֹארָה יְהִי?

מַה נְּכוֹחִים דִּבְרֵי הַמְצַעֲקִים:

“מַה יּוֹשִׁיעֵנוּ זֶה?!”

וַאֲנִי הֲלֹא אָהַבְתִּי הֵחָבֵא

אֵל הַכֵּלִים דּוּמָם,

אוֹ לֶכֶת מַעֲדַנּוֹת אַחַר בָּקְרִי

וְאֶת תַּלְמִי לִשְׁמֹר,

הַאֲזֵן שִׁיר סִיס־עָגוּר הַמִּשְׁתַּפֵּךְ

מֵחֵבֵא־צֶאֱלִים

אֶל יְאוֹרוֹת הַבְּדֹלַח הַיְצוּקִים

בַּחֲלַל תֵּבֵל רָנָה;

וּפְרֹשׂ כַּנְפֵי חֲלוֹם כְּאֶבְרוֹת־נֶשֶׁר

לַחֲצוֹת דְּמִי־אֵינְסוֹפִים…

נַפְשִׁי גַם נִכְסְפָה לָשֵׂאת רַגְלַי

לַעֲדַת אַיְלוֹת־כְּפָרִי

צֵאתָן אֶל מַשְׁאַבִּים בִּנְטוֹת הַיּוֹם,

בִּשְׁעַת עֶרְגָה וָסוֹד,

אֶל מַעְיְנוֹת דְּמָמָה וְאַהֲבָה

– בְּנוֹת־חֶמֶד לִי בְּרוּכוֹת! –

לָמֹץ דַּם־עִנְּבֵיהֶן, מַרְנִין לֵבָב,

וּשְׁתוֹת צְחוֹקָן מַרְוֶה…

אַךְ מִי אֲנִי כִּי לַבָּמָה אֶעֶלֶה

עִם הָרוֹאֶה לֶאֱכֹל?!

הֲגַם שָׁאוּל בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי

יִטְעַם מִן הַזְּבָחִים?!

וַאֲנִי מָה כִּי עָלַי יִצְלַח דְּבַר־אֵל

עִם חֶבֶל־נְבִיאִים –

הֲגַם שָׁאוּל בֶּן קִישׁ בִּקְהָלָם,

וְרוּחַ־אֵל עִמּוֹ?!

טוֹב שֶׁמֶן־הַמִּשְׁחָה עַל תַּלְתַּלַּי –

אַךְ הוּא רֹאשִׁי יַרְכִּין,

רֹאשׁ בֶּן קְטֹן־הַשְּׁבָטִים, הוּא בְּנִיָמִין,

וּבֶן צְעִיר בָּתָּיו,

וְעַל מִצְחִי לֹא־עַז צוֹרֶבֶת עוֹד

נְשִׁיקַת־פִּי־שְׁמוּאֵל.

הָהּ, מִי אֲנִי כִּי עַל עַמִּי אֶמְלךְ?!

אֵיכָה לְכָל עַמִּי

שׁוֹמֵר, אֵלִי, שַׂמְתַּנִי וּמָגֵן,

וְהוּא כְּשֶׂה פְּזוּרָה?

כִּזְאֵבֵי־עֶרֶב עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו

אוֹרְבִים צִבְאוֹת־צָרִים,

וְעֵין־מִשְׁכָּן, כְּמִגְדַּלּוֹר דְּלוּק־עֹז –

כָּבְתָה אֵשׁ־מִבְטָחָהּ!

אֲהָהּ, מַשָּׂא־הַמַּמְלָכָה יָשַׁח

שִׁכְמִי, כְּמוֹ גַבְנוּן,

וְאִם גַּם מִשְׁכְמִי אֶגְבַּהּ מִכֹּל –

אֵיכָכָה אֶשָּׂאוֹ,

וְאוֹן־יִפְתָּח לֹא יְצַעֵק אָדֹם

מֵרַהֲטֵי דָמִי

אֲשֶׁר יְאַו לָרוּץ אָרְחוֹ בִּדְמִי;

עֹז מַחְלְפוֹת שִׁמְשׁוֹן

לֹא יְכַתְּרוּ רֹאשִׁי, אִם גַּם יָרוּם;

וְלֹא שָׁזְפָה רוּחִי

עֵלִי כֹּהֵן, קו־מִשְׁפָּטוֹ יוֹצֵא

מֵעַל מִפְתַּן שִׁילֹה,

וְאֶל אַפִּי לֹא בָּאָה קְטֹרֶת־קֹדֶשׁ

בְּטָהֲרָה וּבְהוֹד!

נֶאְטַם לִבִּי וְאֵיךְ יָצוּד קוֹל־אֵל

מִמִּפְלְשֵׁי־הַלֵּיל

כַּחֲנִיךְ עֵלִי שׁוֹמְעוֹ בִּשְׁעַת חָזוֹן

בְּאֵינְסוֹף־חֲלַלְיָה?

עַל כֵּן אֵין בִּי אֱיָל נוּד כָּרוֹאֶה

עַל פְּנֵי שִׁבְטֵי עַמִּי

חַנְּכֵם בַּחֲסָדָיו וּמוּסָרוֹ

בְּפִיו וּבְעֵינָיו.

דַּלוֹתִי מִכָּל אֵלֶּה! אֵיךְ כְּרָשׁ

רֹאשִׁי אָרִים לִמְלֹךְ?

דַּלוֹתִי מִכָּל אֵלֶּה! אֵיךְ אָבוֹא

בְּרוּם שַׁעֲרֵי מַלְכוּת?

(שאול צועד מדודות, הולך ומרחיק מביתו, ללא שביל ומטרה, אל מרחבי הליל והשדות.)

אוֹדְךְ, הַלֵּיל, כִּי אֶת גֵּוִי תֶאֱפֹף

בִּדְמִי־עַצַּבְתְּךָ!

מַה חֵפֶץ לִי בְּעֶרֶשׂ־אֲהָבִים,

נַפְשִׁי כִּי תִשְׁתּוֹחָח?

אַךְ מִי יִתֶּנְךָ, לֵיל, נְסוּךְ עָנָן

מוֹרִיד דִּמְעָה דּוּמָם

עֲלֵי קָדְקֹד־הַיְקוּם – כָּמוֹנִי פֹּה

בּוֹכֶה אֱלֵי רִיקְךָ,

עַל כִּי בּוֹקֵק לִבִּי כַּאֲרוֹן־עֵדוּת,

הוּצְאוּ שְׁנֵי לוּחוֹתָיו,

וּבֵרַכְתִּיךָ בְּהֶמְיַת נַפְשִׁי

עַל חַסְדְּךָ בַּצַּר־לִי!

כִּי הוֹד שְׁמוּאֵל פָּנָה מֵעַל שָׁאוּל –

אֵיכָה אֶמְלֹךְ בָּדָד?

מַה בֶּצַע בְּחַרְבִּי הַמְּרוּטָה

בְּאֵין נְדָן חוֹסָהּ?

אֲבוֹי לְרֹאשׁ שָׁאוּל וְהוּא רֻשַּׁשׁ

מִנֵּזֶר הָרוֹאֶה!

אַךְ מַה חַטָאת יָשִׁית עָלַי, עַבְדּוֹ

אֲשֶׁר לוֹ נֶאֱמָן

מִבְּרֵאשִׁית, וּבְיָדִי אֵין אָוֶן?!

זֹאת לא אוּכַל הָבֵן!

לֹא בִּמְהֵרָה יִמַּח מֵעַל לִבִּי

זִכְרוֹן אוֹתוֹ יוֹם מַר,

וַאֲנִי, מְשִׁיחַ־יָהּ בְּיַד שְׁמוּאֵל

אַךְ לֹא בְּחִיר כָּל הָעָם,

אָז בָּא אַחֲרֵי בָּקְרִי מִן הַשָּׂדֶה,

נַפְשִׁי הָגוּת עוֹטָה:

אָהַבְתִּי מַרְעִיתִי וּמַעֲנִיתִי –

מַה חֵפֶץ בִּמְלוּכָה לִי?!

אַךְ בְּכִי אַחַי עֵת בְּאָזְנִי עָלָה

נֶאֱזַרְתִּי גְבוּרַת־שָׂר.

פַּאֲתֵי שְׁחָקִים שָׁכְרוּ מִדַּם־שְׁקִיעָה,

וַאֲנִי, אֲדֹם־חָרוֹן,

נִתַּחְתִּי צֶמֶד וָאַכְרִיז כִּי מִי

אֲשֶׁר אֵינוֹ יוֹצֵא

אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל

כֹּה לִבְקָרוֹ יֵעָשׂ –

הֵן רַק בְּעֹז־יִשְׁעוֹ יָכֹלְתִּי אָז

לִמְחוֹת דִּמְעַת הָעָם

מֵעֵין־יָמִין, אֲשֶׁר אִוָּה נַקֵּר

נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי,

וָאַצִּילוֹ מֵאֶרֶס מֶלֶךְ־פֶּתֶן.

חָמַד לָצוֹן לוֹ מַר!

מָה אַעַשׂ לוֹ וְלֹא עָשִׂיתִי עוֹד?!

מְאֹד נֶאֱמַנְתִּי לוֹ!

הֲלֹא מֵאָז דָּרַכְתִּי רִאשׁוֹנָה

עַל סַף מְלוּכַת עַמִּי

זְרוֹעִי שִׁלַּבְתִּי בִּזְרוֹעַ שְׁמוּאֵל,

וּבִלְבָבוֹ-לִבִּי,

אַךְ הוּא עוֹד מִבְּרֵאשִׁית הֲלֹא מָסַךְ

נִטְפֵי מְרֵרָתוֹ

בְּכוֹס־חַיַּי, גִּיל־יֶשַׁע מְזָגָהּ־אֵל:

הָהּ, מַה מְּאֹד אֶזְכֹּר

עֵת בַּגִּלְגָּל, בְּזֶבַח הַתּוֹדָה,

בְּמוֹשִׁיעָם־מַלְכָּם

עָלַץ הָעָם, מִטַּף וְעַד זָקֵן,

וְהוּא אוֹתוֹ הַיּוֹם

אִבֵּי־יָגוֹן נָטַע עֲלֵי דַרְכּוֹ!

אֵשׁ־אִישׁוֹנָיו חֵרְכָה

פַּאֲתֵי נַפְשִׁי, שְׁכוּרָה מִבֵּין גִּילָהּ,

וַאֲנִי נְצִיב תְּמִיהָה:

עַל מָה בָּחַר לוֹ הָרוֹאֶה חַג־עַם,

בְּרוּם קַרְנִי־קַרְנָם,

מָקוֹם לְשֶׁפֶךְ־לֵב עַל נִקְיוֹן־כַּף?!

עוֹדִי תּוֹהֶה, וּרְאֵה:

עִם בְּרַד־לִקְחוֹ, יָהֹם לֵב־כֹּל, הוֹרִיד

קוֹלוֹת וְגַם מָטָר –

וְהַמּוֹעֵד – קָצִיר, הוּא קְצִיר־חִטִּים:

מוֹפֵת־מוּסָר לָעָם

כִּי הוּא יָסַף רָעָה עַל חַטּאוֹתָיו

בְּשָׁאֳלוֹ לוֹ מֶלֶךְ!

מֵאָז רָאִיתִי לְלִבּוֹ נִפְעָם,

לְבַב חוֹזֶה־עָתִיד!

קַנֹּא קְנֵּא: הֲלֵאלֹהָיו אוֹ בִּי?

אַךְ לֹא כְּהַיּוֹם הַהוּא

יוֹם בּוֹ מִכְמָשָׁה נֶאֶסְפוּ פְּלִשְׁתִּים

עִמָּנוּ הִלָּחֵם.

נָמוֹג לְבַב הָעָם מִפַּחַד־צַר,

יַד־פְּלֶשֶׁת פֶּן תָּעֹז;

בַּמְּעָרוֹת הוּא בָּא, בַּחֲוָחִים,

גַּם בַּסְּלָעִים בִּקֵּשׁ

מִסְתּוֹר וּבַצְּרִיחִים וּבַבּוֹרוֹת,

כִּי רַב מַחֲנֵה מִכְמָשׁ –

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי בַּגִּלְגָּל, וּלְשָׁם

הָעָם חָרְדוּ אַחֲרַי…

שִׁבְעָה יָמִים, אָרְכוּ כִּנְצָחִים,

יִחַלְתִּי לַנָּבִיא,

וְהֵמָּה מְשׁוּלִים לְסוּגָרִים,

וַאֲנִי, אֲרִי צָעִיר,

בָּם אֶתְרוֹצֵץ בְּהֶמְיַת־לְבָבִי,

נוֹשֵׂא עֵינַי לִדְרוֹר.

הָיְתָה נַפְשִׁי לִנְחִיל הִרְהוּרֵי־שָׁוְא,

וּבָהּ הִתְרוֹצְצוּ

הֶמְיוֹת תִּקְוָה עִם זִמְזוּמֵי יֵאוּשׁ

מִבֹּקֶר וְעַד לֵיל;

וּתְוֵי כּוֹכָב, כָּתַב אֵל בִּרְקִיעָיו,

בִּקַּשְׁתִּי לְפַעְנֵחַ;

לִמְבוֹךְ הָאֹפֶק מַבָּטִי חָדַר:

מֵאַיִן יַעֲלֶה?

עַד בּוֹשׁ חִכִּיתִי לוֹ וְעַד יֵאוּשׁ.

וַיְהִי כִּי הַגִּלְגָּל

שְׁמוּאֵל לֹא בָּא, וַיָּפֶץ מֵעָלַי

הָעָם אֲשֶׁר עִמִּי,

כִּי הֶאֱמִין: סָר מֵעָלַי שְׁמוּאֵל -

וָאַעַל הָעוֹלָה!

אַךְ אֵין זֹאת כִּי לָצוֹן חָמַד שְׁמוּאֵל

נַסּוֹת לְבַב־מַלְכּוֹ,

כִּי אַךְ כִּלִּיתִי הַעֲלוֹתָהּ, וּרְאֵה

שְׁמוּאֵל עוֹלֶה אֵלַי.

נָתַר לִבִּי אֵלָיו, תְּפוּשׂ גִּיל וָחִיל,

כִּלְהוֹרָתוֹ – גּוֹזָל,

בְּהַעִירָה קִנָּהּ בְּרַחַף קַל

אַחַר שׁוּבָהּ פָּקְדוֹ.

עַל בִּרְכָתִי לוֹ - עַפְעַפָּיו הִזְעִים,

לְמַעֲשַׂי שָׁאַל

וְאַעַן לוֹ בִּרְתֵת כָּבוֹד; אַךְ הוּא,

מוֹרֵה דַרְכִּי, מֵאֵן

רְאוֹת לְלֵב טְרוּף־דַּאַג, וּקְצָרוֹת

בְּשֵׁבֶט־פִיו יִסֵּר:

“נִסְכַּלְתָּ!” – אֶפֶס חִישׁ הוֹסִיף קָשׁוֹת

וּסְגוֹר־לִבִּי פָּצַע.

חַרְבִּי לוּ בִּי תָקַע לְלֹא מִלִּים

וְטוֹב לִי מְקַּבְּלִי

מִדְקֶרֶת־זַעַם זֹה מִלְּשׁוֹן־שְׁמוּאֵל

לְעֵינֵי כָּל הָעָם!

אַךְ בִּינָתִי תִקְצַר מִבִּין כָּל זֹאת:

עֵינֵי רוֹאֶה כִּי טַחוּ –

וּמַה יִלּוֹן עַל מֶלֶךְ, אֱנוֹשׁ דַּל,

כִּי יַד־סִכְלוּת תַּעֲצֹם

עֵינָיו מֵרְאוֹת הוֹד־שֶׁמֶשׁ כִּי יוֹפַע

מִקֵּץ יָמִים שִׁבְעָה?

אֵיכָכָה לֹא הֵבִין כִּי לֹא אִוְּתָה

נַפְשִׁי הַשֵּׂג גְּבוּלוֹ

כִּמְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים?

זָעַם בִּי - וּזְנָחָנִי!

אֵיכָכָה לֹא אָבָה לִכְרֹת אָזְנוֹ

לְרַחַשׁ־הָאֵימוֹת

שֶׁל נַחֲשֵׁי־יֵאוּשׁ שָׁתִים סְבִיבוֹת

לִבִּי, הַכְפֵּשׁ אָמְצוֹ?

הַזֶה כִּסְלִי וְזֶה שְׁאוֹל־חֶטְאִי,

כִּי אֶת יָדִי שָׁלַחְתִּי

הַעֲלוֹת עוֹלָה כְּדֵי הַלְהֵב לֶב־עַם,

אֻכַּל סְנֵה ־בִּטְחוֹנוֹ?

עַל כֵּן יִסְּרַנִּי וַעֲלֵי רֹאשִׁי

אֶת שׁוֹט־ דְּבָרָיו הוֹרִיד

וְקֶשֶׁת־לְשׁוֹנוֹ חֵץ־מְרוֹרוֹת

שִׁלְּחָה אֶל לְבָבִי:

“עַתָּה מַמְלַכְתְּךָ קוֹם לֹא תָקוּם” –

הַאִם עִוַּתִּי כֹּה?!

"בִּקֵּשׁ אֲדֹנָי לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ״ –

וְלָמָּה בִּי מָאַס?

“כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ” – – –

וְעוֹד אֲנִי עוֹמֵד

נִדְהָם לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵל –

הָפַךְ עָרְפּוֹ אֵלַי.

עָלָה מִן הַגִּלְגָּל – וּמֵעָלַי

‏‏(הֲלִבְלִי שׁוּב יָצָא?).

הֲכֵן יִרְפָּא אָב בְּרוּךְ־בִּינָה רַחוּם

לְלֶב־בֵּן כִּי יִתְעֶה,

טְרָפוּהוּ מְגוֹרִים וְאַכְזָבָה?

עַתָּה כְּבוּלָה דַרְכִּי.

אֶל אָן אֶפְנֶה, אֶל מִי – וּמוֹשִׁיעִי

פָּנָה מִמֶּנִּי, סָר?!

(דממה ממושכת.)

אוֹדְךָ, לֵילִי, כִּי חֵיק דְּמִי־עַצְבְּךָ

אוּכַל רֹאשִׁי כְּבָשׁ־בּוֹ,

כִּי טוֹב הוּא מִדּוֹדֵי עַרְשִׂי בָּשׁוּם –

וְשַׁחְתִּי עַד עָפָר!

עַל עֹגֶם־רְסִיסַיִךְ, הַלְּבָנָה,

הֲיִי בְּרוּכָה בַּעֲדִי,

מִיַּיִן, יַעֲבֹר אֶת פַּז־גְּבִיעִי,

יֶעֱרַב לִדְוַי־לִבִּי!..

(עמוד־ענן והלבנה מתחרים ומתגברים חליפות זה על זה. שאול יושב בעליית גג־ביתו והרוח הרעה עליו.)

מִשְׂחָק נָאֶה בָּחַרְתָּ, שַׂר הַלֵּיל,

בּוֹ תְשַׁעֲשַׁע נַפְשִׁי;

חָכַמְתָּ מֵאוֹבוֹת וְיִדְּעוֹנִים,

שֶׁהֶעֱלוּ שֵׁדִים,

בְּטֶרֶם בָּם שָׁלַחְתִּי יָד כַּלֵם,

שַׂר־לַיִל מְלֵא זָדוֹן!

מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שִׁבְתִּי בָּזֶה

חֲזוֹת בְּמִשְׂחָקְךָ:

דֹּב סְבוּא־דָמִים, עֲגֹל־הַכֶּרֶס, גָּח

וּפֶתַע מִשְׂתָּעֵר

עַל הַטָּלֶה הַנָּח קְסוּם־הֲזָיָה –

וּבוֹלְעוֹ חַיִּים!

אֲנִי, שָׁאוּל, דֹּב־הֶעָנָן, שְׁכוּר־שְׁחוֹר,

פּוֹעֵר שְׁאוֹל־לֹעִי

מוּל הַטָּלֶה, דָּוִד, יָרֵחַ תָּם,

שַׁאֲנָן יִרְבַּץ חוֹלֵם.

אַךְ מַה יַּאֲרִיךְ לָשׁוֹן לִי הַטָּלֶה?

בּוּזִי עַל קָדְקָדְךָ!

הַאֲנִי אֲשֶׁר הִכִּיתִי כָּל אוֹיְבַי

אֵחַת מִפְּנֵי דָוִד?

וּמַה בִּי תִתְעוֹלֵל, שַׁר־לֵיל אַכְזָר?

הַשֶׂה יוּכַל לְדֹב?!

כַּס חִישׁ פְּנֵי הָאֱוִיל, יָרֵחַ זֶה,

לְבַל אֶרְאֶה זַרְחוֹ,

פֶּן חֲנִיתִי בְּאַף בְּךָ אָטִיל

וּשְׁחוֹר־לִבְּךָ אֶקְרַע –

אַךְ מָה, פְּנֵי־פֶתִי, לִי תָאִיר בִּצְחוֹק?

תֵּן הוֹד לְפַז־נִזְרִי

הַנֶּאֱחָז בִּסְבַךְ מַחְלְפוֹתַי!

מְחֵה צְחוֹקָם מַהֵר!

וְאִם הִשְׂכַּלְתָּ סוּר מֵעַל פָּנַי

עֵת חֲנִיתִי בְּךָ,

בִּקְדֹר רוּחִי, הֵטַלְתִּי – חֵי דָּמִי,

יָדִי עוֹד נְטוּיָה!

שַׁרְבִיט לִי וַחֲנִית – מָה עוֹד אֶחְסַר? –

וּבְעֻזָּם אֶמְשֹׁל!

בְּזֹה הַיָּד לָכַדְתִּי מַלְכוּת –

לֹא אֶרֶף מֶנָּה עוֹד!

וּמֵעָלַי יַד מִי תָעֹז קָרְעָהּ?

מִי זֶה מִצְחוֹ יָעֵז?

(נאלם דום בזעקתו. בדממתו הכבדה הוא לוטש עיניו ותוקען בשמים.)

חוּשׁ וְכַבֵּה עֵינֶיךָ־כּוֹכָבִים,

שַׁר־לַיִל עַרְמוּמִי!

טְרוּטוֹת הֵן וְתָזֹבְנָה בּוּז אֵלַי,

דַּל־גֵּא אֻמְלַל לֵבָב,

יָתוֹם יוֹשֵׁב בָּדָד, כְּתַן יָרִיד:

שְׁמוּאֵל! שְׁמוּאֵל! שְׁמוּאֵל!

הוֹ אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶסְתַּתֵּר?

מִמְּךָ אֶבְרַח אֵלֶיךָ,

כִּי אִם חָטֹא חָטָאתִי לָאֱלֹהִים

מִי יִתְפַּלֵּל עָלַי,

מִבַּלְעָדֶיךָ, הָרוֹאֶה, רוֹעִי?

לְךְ אֲנִי נִכְסָף

אִם גַּם הִרְעַמְתָּ קוֹל־מְאֵרָתְךָ

הַנֶּאְדָּרִי בְּאַף –

הַמִּתְגַּלְגֵּל עוֹד עַל רֹאשִׁי הַשַּׁח

מֵאָז וְעַד עַתָּה –

הֵן הוּא הָלַם אֶת קוֹבָעִי הָרָם

וַיַּךְ גְּאוֹן־רֹאשִׁי;

הֵן הוּא קִטַּע אֶבְרָת הַנִּצָּחוֹן

בְּאוֹן פָּרַשְׂתִּי לִי;

הֵן הוּא גָדַע הַיָּד, שֶׁבְּכַרְמֶל

הִצַּבְתִּי לִי לְהוֹד.

לְעֵת סִפַּרְתָּ לִי דְבַר־אֵל בַּלֵּיל

פִּלַּחְתָּ לְבָבִי

בְּאָמְרְךְ כִּי מְּאָסַנִי אֵל

מִמֶּלֶךְ יַעַן כִּי

מָאַסְתִּי אֶת דְּבָרוֹ! אֵיכָכָה זֶה?

וַאֲנִי הֵן בְּקוֹלוֹ

שָׁמַעְתִּי וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בָּהּ

שְׁלָחַנִי אֲדֹנָי!

אוּלָם חִישׁ־קַל בָּן לְבָבִי אֵיכָה

עָבַרְתִּי אֶת פִּי־אֵל,

קָרָאתִי לָךְ: “חָטָאתִי!” וָאוֹסִיף:

“שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי!”

אֲבָל עֵת בִּקַּשְׁתִּיךָ: “שׁוּב עִמִּי!”

שֵׁנִית אָמַרְתָּ לִי

כִּי יַעַן דְּבַר־הָאֱלֹהִים מָאַסְתִּי

מְאָסַנִי מִהְיוֹת מֶלֶךְ!

מַאַנְתָּ שׁוּב עִמִּי – וְשׁוּב אֵלַי,

וַאֲנִי נָאֱחָז בְּךָ

וּבְאֶצְבְּעוֹת־יָדִי הָרוֹטְטוֹת

כְּנַף-מְעִילְךָ אֹחֵז –

אַךְ מְהֵרָה נָתַתָּ לִי אוֹת מַר

וּבְהִקָּרַע כְּנָפְךָ

קָרָאתָ כִּי גַם אֵל מַמְלְכוּתִי

כֵּן מֵעָלַי קָרַע!..

יָדַעְתִּי מַר־קוֹלְךָ, כְּמוֹתוֹ נִתַּךְ

לִפְנֵי יָמִים עָלַי:

“מַמְלַכְתְּךָ”, אָמַרְתָּ, “לֹא תָקוּם!”

אַךְ מֶה עָצַם הַקּוֹל

הַפַּעַם עֵת הוֹסַפְתָּ בִּי לִרְעֹם

בְּאִיּוּמֵי אֵימִים:

"וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב

מִמֶּךָּ!"– וָאֶחֱרַד!

מִבְּרֵאשִׁית עוֹיֵן אַתָּה אוֹתִי,

מֵרִאשׁוֹנֵי צְעָדַי,

מֵאָז נְשִׁיקָתְךָ הָלְמָה מִצְחִי –

וַתְּסַחְרֵר נַפְשִׁי!

לא יִחֲמַתְנִי אַהֲבָתְךָ, שְׁמוּאֵל,

וַאֲנִי – תָּמִיד – מֵאָז

עוֹרֵג אֱלֵי צִלְּךְ, אִם גַּם יִצְרֹב.

אָז אֶת קוֹלִי חִנַּנְתִּי:

"כַּבְּדֵנִי נֶגֶד כָּל זִקְנֵי עַמִּי –

וְשׁוּבָה, שׁוּב עִמִּי…"

אַךְ מַה לִּי כִּי עָשִׂיתָ רְצוֹנִי,

וּמִנִּי אָז, שְׁמוּאֵל,

הֵן לֹא יָסַפְתָּ פְּנֵי שָׁאוּל לִרְאוֹת!

שִׁסַּפְתָּ אֶת אֲגָג

וַתַּעַל הָרָמָתָה, וּמֵאָז -

עָלִיתָ – אוֹיָה לִי! –

גַּם מֵעָלַי, עַמּוּד־אִשִּׁי, שׁוֹמְרִי!

שְׁמוּאֵל קַנֹּא־רַחוּם,

דַע: לֶב שְׁנֵי מְלָכִים אוֹתוֹ הַיּוֹם

שִׁסַּפְתָּ בְּאַפְּךָ –

אֶת עֲמָלֵק וְיִשְׂרָאֵל יַחְדָּו!

פִּצְעִי־אָיֹם דְּוַיּוֹ,

עוֹדֶנּוּ דָם שׁוֹתֵת כִּי יֶעֱמַק,

מָאֵן לְהֵרָפֵא – – –

(דממה קלה.)

דָּמִי נִשְׁפַּךְ – וַאֲנִי לְדָם צָמֵא –

(וּמִי יִכְלָא יָדִי?)

דָּם רֵעַ טוֹב מִמֶּנִּי, כִּלְבַב־יָהּ,

דָּם תַּחַת דָּם – – –

(הענן מכסה כליל את הלבנה.)

הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, שַׂר־לֵיל נָבוֹן,

עַוְּדֵנִי מַחֲשַׁכִּים.

אֵין פֶּלֶג טוֹב מִזֶּה יָצַקְתָּ לִי,

בּוֹ לַהַט־נִשְׁמָתִי

אוּכַל צַנֵּן בִּשְׁעוֹת־עִוְעֶיהָ אֵל.

מִדֶּמֶם־אָפְלְךָ

אֵין נֶגֶן טוֹב יַרְעִיף שַׁלְוָה כִּנּוֹר־

אַשְׁמָרְתְּךָ לְטוֹב־לִי,

בִּשְׂרוֹת עָנָן עִם שֶׂה וְיוּכַל־לוֹ –

אוֹת לְטוֹבָה הוּא לִי,

וְכוֹס־הַשְּׁחוֹר אֶל פִּי תַגִּישׁ

בְּשׂוֹרָה תוֹסֶסֶת בָּהּ, –

כִּי עֲבוֹתוֹּת אַהֲבַת בְּנִי יוֹנָתָן

לַנֶּפֶשׁ הַבְּזוּיָה לִי

חִישׁ אֲקַפֵּד, עַד אִם גַּם תֶּאֱבַל

מִיכַל בִּתִּי עָלֶיהָ!

אֲבָל מוּתַר הָאָב מִבֵּן וּבַת

הֵן אַיִן, אַיִן, אָיִן!

גַּם לְבָבִי הָלַךְ אַחֲרָיו בַּשְּׁבִי,

גַּם לִי קָסַם חִנּוֹ,

וַיִּיקַר עֹז-הָעֶלֶם לִי מְאֹד.

וַאֲנִי גַם קֵרַבְתִּיו

כִּי עַנְנַת-הַנְּכָאִים יַעֲבִיר

מִשְּׁמֵי-נַפְשִׁי שַׁחִים.

בְּמוֹ יָדִי (אוֹי לְרֹאשִׁי סָכָל!)

כָּרִיתִי קֶבֶר לִי!

אֲנִי דֹב-שַׁעֲשׁוּעִים קָטָן וְתָם

גִּדַּלְתִּי בְּחֵיקִי,

כִּי אֶל חֻבּוֹ יִנְעַץ חֹד-צִפָּרְנָיו

רַטֵּשׁ אֶת סְגוֹר-לִבִּי!

אַךְ לֹא, אַל יְרֹעַע עוֹד בַּחוּצוֹת

בְּפִי הַמְּשַׂחֲקוֹת

לֵאמֹר: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו

וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו" –

הַלֵּל לִיפֵה-עֵינַיִם, טוֹב-רֹאִי,

לִמְחוֹלֵל נִסִּים,

שִׁיר-שֶׁבַח הַמְּחַלְחֵל בַּחֲלַל-רֹאשִׁי

עַד לֹא אֵדַע מְנוּחָה!

לִי אֲלָפִים נָתְנוּ, לוֹ –רְבָבוֹת,

וְעוֹד לוֹ… אַךְ אַחַת

לֹא-לוֹ, כִּי לִי הִיא: זֹאת הַמַּמְלָכָה

רַק לִי! רַק לִי! רַק לִי!

(דממה כבדה.)

סוּת-שֶׁלֶו לֹא תִתְכַּס נַפְשִׁי עַד אִם

כָּרוּךְ עִם כִּנּוֹרוֹ

רְפוּט-עוֹרְקִים, רוֹטֵט בַּהֲמִית-כְּאֵב,

יֻגַּשׁ לִי כְּאֶשְׁפָּר

לְבַב דָּוִד זָב דָּם, –לֶב-חֹנֶף תָּם,

אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדִי

שִׁרְיוֹן אוֹתוֹ הִלְבַּשְׁתִּי לְשָׁמְרוֹ

מֵחֵץ-אוֹיֵב נִמְהָר

פֶּן יְפַלְּחוֹ!… עַד כְּקָדְקֹד גָּלְיַת

לְשַׁעַשְׁעִי יוּבָא

רֹאשׁ בֶּן-יִשַׁי, רֹאשׁ אַדְמוֹנִי אָרוּר,

אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדִי

עָלָיו נָתַתִּי קוֹבַע שֶׁל נְחֹשֶׁת

גּוֹנְנוֹ מִקַּרְדֹּם-צַר!

לֹא אִרֶו יֵין-נָקָם עַד אֵשְׁתְּ דָּמוֹ

מִגְּבִיעַ-גֻּלְגָּלְתּוֹ!…

(בקרבת עין-דור. שאול עושה דרכו בתוך ליל-אימים טרוף ברקים ורעמים ונאבק עם רוחות-הסופה. לרגעים יעמוד תחתיו כמבקש להחליף כוח למען עשות דרכו הלאה.)

וּמָה יִּתְרוֹן הַמֶּלֶךְ עַל עָנָף

נִקְלֶה וּמְדֻלְדָּל?

גַּם לֹא כְּזַלְזַל הוּא, אַךְ כְּעָלֶה

נִדָּף וּמְטֻלְטָל

בְּהֶנֶף-הַסּוּפָה – חֲמַת עֶלְיוֹן

גֵּו מִדִּקָּה, גַּם לֵב:

יָתוֹם נִפְעָם פֹּה אִקָּלַע בָּדָד

אֱלֵי עוֹלָם סוֹעֶה!

נֶעֱזַבְתִּי – מִיָּדִיד בּוֹדֵד אֲנִי,

אֵין אִישׁ חוֹלֶה עָלַי.

קָם כָּל הַיְקוּם נֶגְדִּי בַּחֲרוֹן-נָקָם –

קָשְׁרוּ עָלַי כֻּלָּם?

בְּנִי יוֹנָתָן, עַצְמִי-בְּשָׂרִי, כָּרַת

עִם בֶּן-יִשָׁי בְּרִיתוֹ

וַתֶּאֱהָבֶנּוּ גַּם מִיכַל בִּתִּי

אַהֲבָה בְּלִי מְצָרִים!

אֲהָהּ לָאָב, שִׁלְּחוּ אֵלָיו בָּנָיו

חֵץ בֶּגֶד וְשִׂטְנָה!

וַיְהִי אֲחִימֶלֶךְ, כֹּהֵן-נֹב,

נָתַן בִּידֵי דָוִד

גַּם לֶחֶם-קֹדֶשׁ וְגַם חֶרֶב-צַר,

יָדַעְתִּי כִּי מָאַס,

בַּמֶּלֶךְ אֱלֹהִים לְהֵפְקִירוֹ

בָּרוֹת לְפִי צָרָיו,

וְהֵם סַבּוֹנִי בְּחוֹמַת עֶבְרָה

וְגַם סְבָבוּנִי טְרֹף!

וּבֶאֱסֹף שְׁמוּאֵל כְּנַף-חָסוּתוֹ –

הוֹ אָנָה אֲנִי בָּא?

מוֹקְשֵׁי אֵימוֹת עִוְּדוּנִי וּבְדִידוּת;

לֵיל-זַעַף – עוֹלָמִי,

וְיִרְדְּפוּנִי בּוֹ בַּלְהוֹת סוּפָה

לָצוּד נַפְשִׁי דַלָּה,

כִּי נֶפֶשׁ בֶּן-יִשַׁי, דָּוִד בְּחִיר-אֵל,

זָמַמְתִּי לְקָחַתָּהּ –

וַאֲנִי, שָׁאוּל, הָפַכְתִּי מֵרוֹדֵף

לִרְדוּף עִוְעִים וָאֵל!

בִּרְבִיבֵי-שֶׁלֶו שֶׁעָלַי הִרְעִיפוּ

עֵינְךָ וְכִנּוֹרְךָ.

הוֹ מִי יִתֶּנְךָ לְפָנַי עַתָּה

וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לְךָ

אַפַּיִם אַרְצָה כַּעֲשׂוֹתְךָ אַתָּה

בְּמָצְאֲךָ אוֹתִי

וַאֲנִי יוֹצֵא אָז מִן הַמְּעָרָה,

עוֹדִי רוֹקֵם זְמָמִי –

וַהֲלֹא אֲנִי – אֲנִי, אֶת נַפְשְׁךָ,

יוֹנָה תְמִימָה,

אֲנִי צוֹדֶה אָז לְקַחְתָּה – אֲהָהּ! –

וּבְיָדְךָ אֵין רַע!

לוּ לִי נִקְרֵיתָ בְּלֵיל-זַעַף זֶה

אֶת כֹּל לִבִּי אֶתְלֹשׁ

וַעֲרַכְתִּיו לְךָ קָרְבָּן-חַטָּאת –

כִּי שְׁאוֹל חָטָאתִי!

אֵיכָכָה לֹא הִתְלִיעוּ לְחָיַי

כְּפַאֲתֵי שְׁקִיעָה

(וַאֲנִי הֲלֹא מָשׁוּל לַיּוֹם הַמָּט,

דָּמוֹ שֻׁחַת לַתְּהוֹם!)

וְאֵיךְ מִבֹּשֶׁת לֹא חָפְרוּ פָּנַי

בְּהִפָּגְשֵׁנוּ אָז?…

הֲלֹא בְּפָעָלְךָ שָׂגַבְתָּ מֶנִּי,

כִּי גַּם אַחַר תֵּת אֵל

אוֹתִי אֶת רוֹדֶפְךָ, בְּתוֹךְ יָדְךָ,

לְרַע בִּי לֹא נָגַעְתָּ!

אֶזְכֹּר עֲמִידָתִי אָז כִּכְלִי רֵיק

אֹחֵז כְּנַף-מְעִילִי

אֲשֶׁר בִּכַּרְתָּ כְּרֹת מִכְּרֹת רֹאשִׁי,

עֵת שֵׁבֶט-לְשׁוֹנְךָ

לְמֵישָׁרִים מַצְלִיף עֲלֵי פָּנַי

תּוֹכַחַת מַבְעִיתָה,

אֶת אֱלֹהִים כִּי שַׂמְתָּ לְדַיָּן

לִשְׁפֹּט בֵּינִי-בֵינְךָ:

"וּנְקָמַנִי אֲדֹנָי מִמֶּךָ –

וְיָרֵב אֶת רִיבִי…"

נָפַל כְּרַעַם עַל נַפְשִׁי דְבָרְיךָ,

תּוֹכוֹ רָצוּף אֱמֶת,

וַיְּהֻמֶּנָּה עַל כֹּל סַעֲרָהּ

הַמְטָרֵף אוֹתָהּ,

עַד כִּי נָשָׂאתִי אֶת קוֹלִי בִּבְכִי

בְּשָׁמְעִי קוֹלְךָ:

אֵיכָכָה זֶה גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה

עַל גְּמַלְךָ לִי טוֹב,

כִּי לֹא אָבִיתָ שְׁלֹחַ אֶת יָדְךָ

בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

וְרַק כְּפֶשַׂע קָט בֵּינְךָ וּבֵין

שׁוֹחֵר נַפְשֶׁךָ? אָז,

גַּם בִּרְכָתִי לְךָ הוֹסַפְתִּי אָז,

כִּי יְשַׁלֶּמְךָ הָאֵל

טוֹבָה עַל כָּל אֲשֶׁר בַּיּוֹם הַהוּא

עָשִׂיתָ עִמָּדִי.

אַךְ לֹא אַחַת אָשִׂיחָה עִם נַפְשִׁי

לְמִן הַיּוֹם הַהוּא:

הַבְדֶמַע-עַיִן וּבְרַחַשׁ-לֵב,

שָׁפַכְתִּי לְפָנֶיךָ

כִּפַּרְתִּי אָז פָּנֶיךָ, בְּנִי דָוִד?

זָכַרְתִּי אֶת הַיּוֹם

עֵת נַפְשְׁךָ יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ

עִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפַי;

הוֹכַחְתָּ אָז: לִבְּךָ לֹא כְּנַפְשִׁי,

טָהוֹר מִכָּל חָטָּאתָ,

בְּבוֹאֲךָ מַחֲנִי וּבַמַּעְגָּל

שׁוֹכֵב יָשֵׁן מְצָאתַנִי

(וְתַרְדֵּמָה גַּם עַל אַבְנֵר נָפְלָה

וְעַל כֹּל אֲנָשַׁי) –

אַךְ גַּם אֵם אֱלֹהִים אָז בְּיָדְךָ

אֶת אוֹיְבְךָ סִגַּר,

יָדְךָ בּוֹ לֹא שָׁלַחְתָּ לָרָעָה,

וְכִי עָמְקָה שְׁנַת-כֹּל

בְּאֵין רוֹאֵה, יוֹדֵעַ וּמֵקִיץ,

לָקַחְתָּ חֲנִיתִי

הַמְּעוּכָה בָּאָרֶץ מְרַאֲשׁוֹתַי,

וְגַם אֶת צַפַּחְתִּי…

אַךְ פֶּתַע הֶחֱרִידַנִי מִשְּׁנָתִי

קוֹל מְדַבֵּר שְׁפָטִים

אֶת שַׂר-צְבָאִי בַּאֲשֶׁר הוּא לֹא שָׁמַר

אֶת אֲדוֹנָיו מָלְכּוֹ.

הִכַּרְתִּי כִּי קוֹלְךָ הוּא זֶה, דָּוִד,

מַרְתִּית נִימֵי נַפְשִׁי,

וְלִקְרָאתְךָ יָצָאתִי, אַךְ אַתָּה,

קִדַּמְתָּ אֶת פָּנַי –

וְלֹא בַּחֲנִיתִי שֶׁבְּכַפְּךָ;

לֹא בָּהּ לִבִּי נִפְצַע

אַךְ בִּלְשׁוֹנְךָ הַשּׁוֹאֲלָה מָרָה:

“מָה בְּיָדִי רָעָה?”

חִכִּיתָ כִּי אָשִׁיב לְךָ דָּבָר,

וּבְאֵין מַעֲנֶה בְּפִי

הוֹסַפְתָּ הוֹכִיחֵנִי עַל פָּנַי

בְּשֵׁבֶט מוֹסָרְךָ,

וַאֲנִי, רוֹדֵף נִכְלָם בִּפְנֵי נִרְדָּף,

עוֹמֵד מַאֲזִין דְּבָרְיךָ:

עַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצָא

בַּקֵּשׁ פַּרְעוֹשׁ אֶחָד!

אוּלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֹא כֵן הוּא!

עָלַי עָלִיתָ, בְּנִי!

אֲנִי קָטֹנְתִּי וַעֲווֹנִי כָּבֵד –

וַיִּתְוַדֶּה לִבִּי:

חָטָאתִי… "גַּם “הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה…”

וָאֶתְחַנֵּן לְךָ:

“שׁוּב, בְּנִי דָוִד, כִּי לֹא אָרַע לְךָ!”

אֲבָל אֵלַי לֹא שַׁבְתָּ,

כִּי חָכְמָתְךָ שָׂגְבָה מִמְּזִמָּתִי;

וּמַה תָּשׁוּב אֵלַי

וּלְבָבִי מָחָר לֹא כְּהַיּוֹם –

כִּי הוּא קַן-תַּהְפּוּכוֹת,

מִשְׁרַץ מַחְשְׁבוֹת-אָוֶן-וְזָדוֹן –

וּפְקַעַת מְזִמּוֹת!

לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת אֵלִי וַאֲנִי עַבְדּוֹ

לְמִשְׁפָּטוֹ נָכוֹן.

נְקֹם נָא, אֱלֹהִים, נִקְמַת דָּוִד

וּטְרֹף נַפְשִׁי כָּלִיל!

שַׁלַּח נָא רוּחַ עִם צְנִינֵי-בוּזְךָ

אֶל לְבָבִי דַוָּי,

וְתֵן גֵּוִי לְמִצְלְפוֹת-חָזִיז –

אַל חֶמֶל! אַל תַּחְשׂךְ!

כְּאֶבֶן-צְרוֹר בְּקֶלַע-סוּפָתְךָ

קְלָעֵנִי אֶל אֵינְסוֹף,

כִּי כֹּה יָאֶה לְמֶלֶךְ שׁוֹאֵף-דָּם,

לִמְשַׁחֵר לֵב תָּם!

(הסערה מתחוללת ביתר עוז ושאול מבקש לו מסתור בין הצורים. אחרי שעה קלה במחסה-הצורים הוא גח ממסתורו ופורץ בצחוק.)

אַךְ לָמָּה סַרְתִּי אֲלֵיכֶם, צוּרִים,

וַאֲנִי לִבִּי נוֹשֵׂא

אֶל אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב, אֵי-שָׁם תָּגוּר,

שְׂרִידַת קָרְבְּנוֹתַי:

תִּקְסֹם הִיא לִי בָּאוֹב וְתַעַל לִי

אֲשֶׁר אָמַר אֵלֶיהָ!

הֲכֹה פְּזוּרָה נַפְשִׁי בָּזֶה הַלֵּיל

מְחוֹז-חֶפְצִי לִשְׁכֹּחַ?

וּמָה כֹּה נְסוּגוֹתָ, לֵב פּוֹתֶה,

נַחְבֵּאתָ בֵּין צוּרִים?

הֲלֹא תִרְאֶה? לֹא הֵם מִסְתּוֹר לְךָ;

דְּמִי-אֹפֶל הֵם זוֹלְפִים.

כְּמוֹתָם כַּחֲלוֹמוֹת וְכָאוּרִים,

אַף גַּם כַּנְּבִיאִים,

לָהֶם דָּרַשְׁתִּי תְמוֹל –וְאֵין עוֹנִים,

בַּגֹּדֶל-חֶרְדָּתִי

עֵת מַחֲנֵה פְּלִשְׁתִּים רָאוּ עֵינַי.

הוֹ נְצִיבֵי חָזוּת קָשָׁה,

עָמְקוֹ כָּל חַגְוֵיכֶם, זְעוּמֵי הָגִיג,

אִלְּמִים הִפְקַדְתֶּם

עַל אֵם דַּרְכִּי, צַו-אֵל הִקְפִּיאֲכֶם,

לִכְלֹא מִמֶּנִּי מַעַן

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה גַּם הוּא בְּרֹב חַסְדּוֹ

בְּצָהֳרֵי יוֹם תְּמוֹל,

בְּשָׁאֲלִי-לוֹ מַה דֶּרֶךְ לִי אֶבְחַר

בַּקְּרָב לַנִּצָּחוֹן.

קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי בְּאֵלֶם-לֵיל

וּבְקֶדֶר זְעוּם-יָהּ!

לֹא עֵת חֲבֹק יָדַיִם הִיא. אֵצֵא,

אַבְקִיעַ אֶת דַּרְכִּי

אֶל מְבוֹכַי הַלֵּיל וְאֶל עֵין-דּוֹר –

אֶל אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב!

(ממשיך דרכו מתוך היאבקות קשה עם רוחות, ברקים ורעמים – אל עין-דור.)

*

(שלהי האשמורה השלישית. שאול בא במרוצה כבורח מפני חיה טורפת, והוא כולו אומר פחד ורעדה, כמנסה להיחלץ ממנה.)

הוֹ הֶרֶף מֶנִּי, הַנָּבִיא שְׁמוּאֵל,

שָׂבַעְתִּי עֶבְרָתֶךָ!

וּמָה תִּדְלֹק בַּחֲרוֹנְךָ יוֹקֵד

עַד הֵנָּה אַחֲרַי?

וְלְשׁוֹנוֹת בְּרָקֶיךָ מַה תַּאֲרִיךְ

הַזְרֵק בִּי אֶת אַרְסָן,

וְהֹלֶם-רַעַם תְּגַלְגֵּל עָלַי

הָבֵךְ בְּרֵכַת לִבִּי,

וּבְרוּחוֹת-שֶׁצֶף כֹּל אָרְחוֹת תִּבְלִי

אָמַרְתָּ לְעַבֵּט?

הֲלֹא אָמַרְתָּ דַּי בַּמְּעָרָה

שֶׁל אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב

בְּמַדְקְרוֹת מִלֶּיךָ הַסְּפוּרוֹת

לִטְרֹף דַּעְתִּי עָלַי?

כִּי הִרְגַּזְתִּיךָ לְהַעֲלוֹתְךָ

תַּלִּין עָלַי שְׁמוּאֵל;

אַךְ מִי עַל מִי יַלִּין וּמִי יִצְדַּק,

וַהֲלֹא עֵד לֶעָפָר

בְּרֹגֶז-הֲגָיֶיךָ הִשְׁפַּלְתַּנִי;

וּמִי אֶת מִי הִרְגִּיז?

וְעַל שְׁאֵלָתִי: “מָה אֶעֱשֶׂה?”

טָפַחְתָּ בְּפָנַי

בְּמַבַּט-לַהַט וְאִלְּמוֹת יוֹקְדָה –

וְלֹא כְּאָב לִבְנוֹ!

וּרְאֵה נִדְמֶה: שׁוּב חַי מַבָּטְךָ-אֵשׁ,

מוּלִי דָם יִתְלַקֵּחַ

בָּאֲרֻבּוֹת גֻּלְגָּלְתְּךָ נְבוּבוֹת

בְּשֶׁלֶו טֶרֶם סַעַר,

וַיִּיר בִּי לַהַט-זַעַף, כַּאֲשֶׁר

יָדַעְתִּי לֹא אַחַת!

הֲיַעַשׂ כֵּן רוֹעֶה טוֹב וְרַחוּם

לְשֶׂה אוֹבֵד דְּרָכִים?

אֲבָל מַה בֶּצַע כִּי אָלִּין עָלֶיךָ

וְשִׂיחֲךָ אֵדַע;

קְצָרוֹת תָּמִיד דִּבַּרְתָּ עִם שָׁאוּל,

אַךְ נִמְרָצוֹת מְאֹד,

מֵאָז אוֹתִי לָקַחְתָּ מִבְּקָרִי

לִמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל,

וְרֶקַח-עֲלוּמַי מָהַלְתָּ רוֹשׁ

מֵאָז – וְעַד הַלֵּיל!

זָכַרְתִּי פְּגִישׁוֹתֵינוּ בַּגִּלְגָּל,

וְגַם הַלֵּיל עָלָה

הַדָּן מִתְּהוֹם-גְּרוֹנְךָ כְּהֵד-אֵימִים

הַמִּתְגַּלְגֵּל וּבָא

מִלֹּעַ-מְעָרָה שְׁקוּי תַעֲלוּמָה

בְּמַאְפֵּלְיַת אֵינְסוֹף:

מִתּוֹךְ יָדִי קָרַע אֶל מַמְלַכְתִּי

תַּתָּה לְבֶן יִשַׁי –

גַּם אִישׁ חֲסַר עֵינַיִם וְלֵבָב

יִרְאֶה זֹאת וְיָבִין,

וּמָה בְּחַסְדְּךָ גִּלִּיתָ לִי

כִּי סָר אֵל מֵעָלַי?

אֲבָל כִּי לֹא כִּסִּיתָ אַחֲרִיתִי –

עַל זֹאת יוֹדְךָ לִבִּי,

וַתְּהִי לִי בְּשׂוֹרָתְךָ כְּמַנְגִּינָה

הִרְעִיף כִּנּוֹר דָּוִד,

עֵת אָפְפָה הָרוּחַ הָרָעָה

נַפְשִׁי הַנְּכָאָה.

(בדברו הולכת הסופה ושבה לאט-לאט למנוחתה והאפקים מרחוק מתחילים להתבהר ולהזדהב.)

אָפְקֵי מִזְרָח שָׁבִים לְטָהֳרָתָם

וִיקוּם – לְדִמְמָתוֹ…

הִנֵּה, בְּעֶרֶשׂ-עַב מוּפָז נוֹלָד

יוֹם-זִיו חָדָשׁ דּוּמָם –

בּוֹא יוֹם אַחֲרוֹן, לַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן,

עֲלֵה עָלַי בִּדְמִי!

כְּפוֹשֵׁט-יָד נִכְלָם בִּפְרוֹזְדּוֹר-דְּבִיר

אֵשֵׁב נְצִיב עֶרְגָּה,

כִּי תִּפָּתַח לִי דֶּלֶת-הַטְּרַקְלִין

וְאֵרְצֶה תוֹכוֹ.

הוֹ הִפָּתְחוּ נָא שַׁעֲרֵי זְבוּל-עַד

וְיָבוֹא-בָּם שָׁאוּל!…

מָחָר… אֶכּוֹנָה לְקַבֵּל פָּנָיו,

פְּנֵי יוֹם הָאַחֲרִית –

מָחָר הוּא יוֹם הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן

עִם גְּדָל-צָרַי, פְּלִשְׁתִּים

אֵשְׁבָה נָא לִי בָּזֶה מְכֻרְבַּל-דְּמִי

צוֹפֶה אֶל הַצְּפִירָה

צְמֵא צֵל-הַמָּוֶת, לִיצִיאַת נַפְשִׁי

אֶל מַרְגוֹעֵי הַקֵּץ –

כִּי לַמְּלוּכָה וּלְכָל-בָּהּ מַה מְּאֹד

עָיְפָה הָאֲמוּלָה:

לִנְדוּדֵי-שְׁנַת-וּשְׁבִיל וּלְמוֹקְשֵׁי-קְרָב

עִם רֵעַ, צַר וָאֵל!

רַבַּת רַבַּת זְעַמְתַּנִי, אֱלֹהִים,

מִיּוֹם-מַלְכִי רִאשׁוֹן,

אַךְ אַל תִּתְּנֵנִי טֶרֶף לְאוֹיְבַי

וְאַל יֻגַּר דָּמִי

בִּקְרָב עִם פְּלֶשֶׁת, בַּל יוּבָא רֹאשִׁי

מִשְּׂדֵה-הַקְּרָב שַׁלְּחוּ

בְּכָל אַרְצָם בַּשֵּׂר אֶת כָּל הָעָם

עַל הוֹד גְּאוֹן טַרְפָּם,

וּבַל יוּבְאוּ כֵּלַי – חַרְבִּי, נִזְרִי

*

אֶל בֵּית-עַשְׁתְּרוֹתֵיהֶם!

עֲשֵׂה נָא חַסְדְּךָ זֶה אַחֲרוֹן

עִם מַלְכְּךָ רִאשׁוֹן – –

*

(דממת-רגע. כורע פתאום.)

בְּמוֹצָאֵי לֵיל-הָעֶבְרָה הַזֶּה

אֶתְפַּלְּלָה, אֵלִי:

רַק לְפָנֶיךָ עַל פְּנֵי רֶפֶד זֶה

שֶׁל בֹּקֶר רַעֲנָן

לוּ אִסָּפֶה… אָסְפֵנִי אֶל יָדְךָ

עִם כּוֹכָבִים תּוֹעִים – –

*

וָלֹא – חַרְבִּי, זֶה נֶחָמַת חַיַּי,

תּוֹשִׁיעַ לִי בַּצַּר,

וְאִם נוֹשֵׂא כֵלַי לֹא יִשְׁלְפֶהּ

בַּקְּרָב הָאַחֲרוֹן

דָּקְרֵנִי בָּהּ לְכַלּוֹתִי, כַּצַו

אֲשֶׁר אֶפְקֹד עָלָיו –

וַהֲבֵאתִיהָ אֶל חָזִי אֲנִי,

בְּמוֹ אֶצְבְּעוֹתַי,

לִקְרֹעַ אֶת סְגוֹרוֹ וּלְשַׁסֵּף

לִבִּי לָמוּד-הַדְּוַי!

אֲזַי אָבוֹא אֵלֶיךָ הָרוֹאֶה,

כִּבְשׂוֹרָתְךָ אֵלַי –

מָחָר – אַךְ לֹא! הַיּוֹם עִמְּךָ אָשׁוּב

לִהְיוֹת – עוֹד מְעַט קָט –

עִם שֶׁמֶשׁ זֶה דוֹרֵך עַל בָּמֳתֵי

עוֹלָם הַמִּתְעוֹרֵר,

אֶצְעַד גֵּאוֹת, לָבֵשׁ חַרְבִּי, נִזְרִי,

אֶל שְׁבִיל-הָאַחֲרִית,

וּמְלַוַּי – אֱלֹהַּ וּשְׁמוּאֵל;

וְעַל פִּי-מִשְׁכָּבִי

שָׁם עֶלֶם אַדְמוֹנִי וִיפֵה רֹאִי,

כּוֹרֶה קִבְרִי, נִצָּב,

וּצְעָדַי הָאַחֲרוֹנִים יְלַו

בְּקֹצֶר-צִפִּיָּה – –

*

(פורץ בצחוק פראי ממושך המתגלגל בתוך דומית-הבוקר המשתפכת בזהרה ממרחקי אופק עד למרחקיו. הצחוק חוזר ומתעורר לרגעים ביתר עוז כשמלך קם ללכת – לצאת אל דרכו האחרונה.)

(מערת-המסתרים אשר לנביאי ה' בצלע הכרמל. מבעד ללוע הפעור חומקים ובאים פנימה צללי-אימים כבדים המכבים, כביכול, את הדמדומים הלאים התועים בחלל. הים הסועה והרוח ההומה נשמעים מחוצה למערה ופורצים פנימה. הנביאים מגששים בין צוקי המערה ונקיקיה; יש הצונחים לאדמת הסלעים; יש הצומדים ראשיהם אל אבני הכותל באלם. עם הים הממרר ביללו נשמעת גם אנקתם המרה של הנביאים בפרצה מלבם מרגע לרגע.)

שַלֻם

מַאָז חֲצוֹת לֵיל תְּמוֹל נִצַבְתִּי דֹם

עַל מִשְׁמַרְתִּי עִם לֹעַ הַמְּעָרָה

רוֹאֶה בִּקְרָב הָאֵיתָנִים הָרַב:

נָשְׁפוּ אַפְסֵי הַיָּם אֶל מוּל שְׁחָקִים

כִּבְדֵי עֲבֵי-חָרוֹן וּמַחֲשַׁכִּים,

וּבֶחָלָל יָצְאוּ צִבְאוֹת רוּחוֹת

חוֹלֵל עַז-מְחוֹלָם בִּמְשׁוּבָה,

שָׁרֵשׁ שִׂיחִים צְנוּעֵי אוֹנִים, בִּסְבַךְ

פֹּארוֹת לְהֵאָחֵז וּלְסַכְסְכָן.

וּמַבָּטַי נוֹבְרִים בִּשְׁחוֹר אֵין-קֵץ

וְאֵין-רֵאשִׁית, וְאִישׁוֹנַי כָּלִים:

אַיֶּכָּה, הַמּוֹרֶה, בְּלַיְלָה זֶה?

שִׁבְעָה הֵם הַיָּמִים, שִׁבְעָה תְמִימִים,

מֵאָז פָּקַד מוֹרֵנוּ אֵלִיָּהוּ

אֶת מַחֲשַׁכֵּי הַמְּעָרָה הַזֹּאת

וְלַאֲפֵלַת נַפְשֵׁנוּ דְבַר-קָדְשׁוֹ לֹא בָּא!

יְהוֹשַׁעַ

(מתיפח פתאום ומשסעו:)

אֲבוֹי לִי! אֶנָה בָּא נְבִיא נַפְשִׁי,

וְהִיא, בְּלוּעַת יֵאוּשׁ וּמַחֲשַׁכִּים,

נִכְסֶפֶת, כִּסְפִינָה בְּלֵיל כְּלָיָה,

אֶל חוֹף מַרְגּוֹעַ זְרוּעַ דְּמִי וָזִיו?!

שלם

וַיְהִי כִּכְלוֹת שְׁעוֹת הָאַשְׁמוּרָה

וּשְׁעַת מוֹלַד הַיּוֹם עָמְדָה בָּרוֹם,

מִבַּעַד לְפִלְחֵי עָבִים דָּרְכוּ

קַרְנֵי זָהָב וַיְבַשְּׂרוּ רְתֵת:

הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ צְעִירָה עוֹלָה

הַשְׁכֵּר שְׁחָקִים מִיֵּין חַיִּים וָזִיו;

הִנֵּה מִן הַמִּזְרָח בּוֹקַעַת הִיא

הַשְׁכֵּר עוֹלָם מִתֶּסֶס שְׂשׂוֹנִים.

לִבִּי שָׁאַלְתִּי אָז: וְהַנָּבִיא?

הֲבוֹא יָבוֹא גַם הוּא בִּפְרֹץ אוֹר-יוֹם?..

דָּרְכָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל מִפְתַּן-הַיּוֹם

וּמִזָּהֳרָהּ הָרָן שָׁפְעוּ סְבִיבָהּ

אֶצְבְּעוֹת טוּבָהּ – וַתְּחִי תֵבֵל רַבָּה,

אַךְ עַד לִבִּי אוֹר-נֶחָמָתָהּ לֹא בָּא,

כִּי הַנָּבִיא אֵינוֹ!.. וְלֹא אָרְכָה

שְׁעַת הַזִּיו, כִּי הִזְדַּעַף הַיָּם;

גָּאוּ גַלָּיו-אוֹנִים, פָּטְרוּ לָשׁוֹן

עִם רֹק שֶׁל קֶצֶף אֶל פְּנֵי שֶׁמֶשׁ-הוֹד –

וּבַחֲצוֹת הַיּוֹם גָּבַר הַיָּם!

נָרֹץ אַגַּן הַפָּז וַיִּשָּׁפֵךְ,

דַּם-שֶׁמֶשׁ אֶל לֶב-תְּהוֹם אֲשֶׁר יָמֵר…

חנניה

וּבְלֹא עִתָּהּ, בְּעוֹד לֹא תַם יוֹמָהּ,

כָּרְעָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּאֲפַלַת צוּלוֹת

וּבִיגוֹנִים –

יהושע

כָּמוֹנוּ בַּאֲפַלַת

הַמְּעָרָה, חוֹבְקִים שְׁחוֹר-צוּר דּוּמָם.

חנניה

וְהַנָּבִיא עַד כֹּה לֹא בָּא, לֹא בָּא…

הִנֵּה כְּבָר שַׁח הַיּוֹם, וְגַם מִצְעַר-

אוֹרוֹ, הַשְׁלֵךְ כִּנְדָבָה אֶל סַף

הַמְּעָרָה, מַתֵּת כִּילַי, נָגוֹז,

גַם לֹא נוֹדַע אֶל אָן. הִנֵּה שֵׁנִית

לֵיל שְׁחוֹר יִגְהַר עַל יָם וְעַל כַּרְמֶל,

וְעַל נַפְשִׁי הַמִּתְהַפְּכָה בִּכְאֵב-

אֶלְמָהּ מֵאָז הַיּוֹם אֲשֶׁר הֲלֹם

הוּבֵאתִי. הָהּ, נַפְשִׁי הָאֲמוּלָה,

בִּקַּשְׁתִּי לְשַׁכַּךְ אֶת מְרִי דְוַיֵּךְ

וּמְסֹךְ עָלַיִךְ דּוּמִיָּה זְרוּעַת

חֲלוֹם זוֹהֵר, בְּרוּךְ רֹךְ וְתַנְחוּמוֹת:

לָשׁוּב הֱיּוֹת נִצָּב עַל שִׂיא שׁוֹמְרוֹן –

בְּטֶרֶם רַד עַל רֹאשׁ גֵּיא הַשְּׁמָנִים

צֵל אֶכֶף וְקֵדָר – זֹה יַד אַחְאָב,

לִפְנֵי פָּסְגּוֹ עָלַיהוּ בִּירָתוֹ

וְטִירוֹתָיו, וּכְמִלְּפָנִים לַבִּיט

בְּאִישׁוֹנֵי הַשְּׁנַיִם הַכְּמַהִים

אַרְצִי מְבֹרֶכֶת תְּהוֹם וְרֹם יַחְדָּו,

עֵת שֶׁמֶשׁ מַרְנִינָה רָאשֵׁי הָרִים,

וּמֶגֶד נְחָלִים – הַגֵּיאָיוֹת,

בִּרְבֹץ עֲדַת כְּבָשִׂים בְּיַרְכְּתֵי

גִּבְעָה דְשׁוּאָה עוֹטָה שַׁלְוַת זְרִיחָה,

הֲטוֹת אָזְנִי לַחֲלִיל-רוֹעֶה יוֹצֵק

שִׁיר שֶׁקֶט, כְּעָרוּץ מֵימֵי בְרָכָה

יַרְנִין זֻכּוֹ בְּסֵתֶר צֶאֱלִים;

אִוִּיתִי רְאוֹת שַׁנִית בַּהֲפֹךְ יוֹגֵב

רִגְבֵי אֲחֻזָּתוֹ וְהוּא נוֹשֵׂא

תּוֹדָה לְאֵל עֶלְיוֹן, הַמְנוֹבֵב

תַּלְמֵי שָׂדוֹ וְגִבְעוֹלֵי לִבּוֹ –

בְּטֶרֶם בּוֹא אִיזֶבֶל לְטַמְּאָם

וּבְטֶרֶם זֶרַע אָוֶן וּפִגּוּל

זָרְתָה יָדָהּ עַל כָּל שָׂדֶה וָלֵב…

בִּקַּשְׁתִּי, אֲחוֹתִי נַפְשִׁי, לָצֵאת

וְלֶאֱרֹחַ לַכְּרָמִים עִמָּךְ

רָוֵי מִטַּל וְגַם טְמִירֵי סוֹד-הוֹד –

הַקְשֵׁב לְרֶנֶן כּוֹכָבִים מֵעָל

וּלְמֶתֶק אֲהָבִים בֵּין הַגְּפָנִים –

לַהֲמִית הַלְּבָבוֹת גְּדוּשֵׁי הַגִּיל…

(נאנח.)

אַךְ לֹא, לא עוֹד אוּכַל חֲזוֹת וַחֲלֹם

שַׁלְוַת חַיֵּי בְרָכָה וַעֲדָנִים,

אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶעְכַּר זֹךְ-אִישׁוֹנִי

וְעַל עֵינִי תְּבַלוּל בַּל-יִמָּחֶה.

כִּי לֹא יָכְלוּ הָאַשְׁמַנִּים בָּזֶה

כַּלּוֹת אֶת דְּמוּת פִּסְלֵי צִידוֹן, הַשְׁמַד

וְהַאֲבַד תְּמוּנַת צַלְמֵי עַם זָר.

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה גְבֹהָה בִּפְנֵי שְׁחָקִים,

וּבְצֵל כָּל עֵץ רַעֲנָן – בַּכֹּל אֶרְאַם!

אֲהָהּ, מִפְלֶצֶת הַמַּרְאוֹת!

וּמַה מְּאֹד נַעֲוֵית נַפְשִׁי מִדַּי

עֲלוֹת בְּשַׁעֲרֵי-אָזְנַי כְּבַדִים

תְּרוּעַת הָאֲסַפְסוּף הַמִּשְׁתּוֹלֵל,

נְבִיאֵי פְסָלָיו וַעֲדַת כֹּהֲנֵיהֶם

עוֹרְכֵי פֻּלְחַן קָדְשָׁם לָאֱלִילִים,

וְקוֹל תֻּפִּים, מְצִלְתַּיִם וַחֲלִילִים

יִשְׂגַּב מִכָּל גֵאוּת הַהוֹלֵלוּת:

כָּל רֶגֶל בְּמָחוֹל תַּרוֹם בְּעֹז,

כָּל יָד תֻּתַּן לְחֶרֶב בְּגַאוּת

לְהִתְגּוֹדֵד עַד דָּם בְּקוֹל גָּדוֹל,

וּבַעֲפַר גּוּפָם אָז יִפְלְשׁוּן

לְמַעַן קוּם שֵׁנִית גַּלּוֹת עֶרְוָה,

לִסְפֹּק בְּקִיא וְקִיקָלוֹן, וְשׁוּב

עֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי זִמָּה, כִּי כֵן רְצוֹן

פְּסִילֵי-הַצִּידוֹנִים וֶאֱלִילֵיהֶם,

אֵל הָאוֹנִים וְאֵם הָאֲדָמָה…

(דממת רגעים.)

אֲהָהּ, אֵלִי, מַדּוּעַ לֹא נִסְתַּם

מַעְיַן עֵינַי בְּטֶרֶם הַטֻּמְאָה

הִבִּיטוּ, עַד אִם לֹא אוּכַל אַבְּדָהּ

מִבְּלִי כִּי אֲנַקַּר אִישׁוֹנֵיהֶן

בְּמוֹ חֻדֵּי אֶצְבְּעוֹתַי…

(צונח באין אונים וחובק סלע.)

יהושע

אָמַרְתִּי גַם אֲנִי עִם לְבָבִי:

לוּ אַךְ יָכֹלְתִּי וּמָהַלְתִּי כּוֹס-

מְרוֹרִי-וְעִצְבוֹנִי בְּזִיו-חֲלוֹם!

לֹא פַּעַם כֵּן בִּקַּשְׁתִּי הִתְנַחֵם,

וְגַם בְּזֶה הַלֵּיל, כִּי רָחֲקָה

שְׁנַת מַרְגּוֹעִים מִסְּגוֹר לִבִּי, פְּרָמוֹ

שָׂטָן פֶּלִאי אַרְסוֹ-רִשְׁעָה לוֹחֵשׁ –

אִוִּיתִי לְהִמּוֹג יָחִיד-דּוּמָם

בֵּין זַהֲרוּרֵי חֲלוֹם וְהִבְהוּבָיו –

אַךְ לֹא הַמְּעָרָה מְקוֹם חָזוֹן

לְלֵב נִכְסֶף לַדְּרוֹר וְלֵאלֹהָיו!

פִּלְחֵי הָאֲבָנִים סְבִיבִי כָּבְדוּ

מֵעַל רֹאשִׁי מְאֹד וְעַל לִבִּי –

אֵימֵי-אֶלְמָם מִכֹּל נִקְרָה אוֹרְבִים

וְעֵין-פְּחָדִים מַבֶּטֶת מִסְּתָרִים.

וְזֶה הַיָּם מִתַּחַת לֹא יָדַע

מַאָז חֲצוֹת לֵיל תְּמוֹל וְעַד עַתָּה

פּוּגַת וְדֹמִי…

(מסתער בשאגה:)

יָם! אֲהָהּ, הַיָּם!

מַה כֹּה בִּנְהִי תָמֵר? מָה עוֹד תַּחְמֹד

וְאֶת שְׁבוּתְךָ שָׁבִיתָ – שֶׁמֶשׁ רוֹם?

עַד אָנָה עוֹד תָּהִים? עַד אָן? עַד אָן?..

(בצד המערה ישבו שנים כל עת דבר שאר הנביאים, זרועותיהם כסמוֹכוֹת לראשיהם ודומיה אופפת אותם. רק בהסתער יהושע ישאו עיניהם בתמהון אל אחיהם טרוף-הרגש, וככלותו לדבר פתחו הם פיהם להשמיע דברם – עודד בלעג ונזיפה, ואוֹריה אחריו – בתוכחת-מוסר. דבריהם כבדים ומהירים.)

עודד

הִנֵּה לֹא טוֹב לֶב-יָם מִלֶּב-אָדָם!

וּמַה תַּלִּין, אֲחִי, עַל שְׁחוֹר הַלֵּיל

וְאֹפֶל הַמְּעָרָה? זָכוּר לְטוֹב

שֵׁם עוֹבַדְיָהוּ, שַׂר בֵּית הַמְּלוּכָה,

מִיַּד אִיזֶבֶל הָרְשָׁעָה הֲלֹם

כִּי הִמְלִיטָנוּ בְּחַסְדּוֹ הָרַב

וַיְכַלְכְּלֵנוּ לֶחֶם-חֹק וּמַיִם!

הֲטוֹב לְךָ הֱיוֹת מֻדָּח, נִרְדָּף

מִצֵּל אֶל צַל שֵׁנִי לְהִסָּתֵר

מִפְּנֵי מַלְכַּת זָדוֹן עוֹיְנָה נָבִיא

וְכָל דְּבַר-קֹדֶשׁ תְּבַקֵּשׁ כַּלּוֹת?

וּמָה הַיָּם כִּי כֹּה תַלִּין עָלָיו?

אוריה

אָכֵן מְאֹד יָשְׁרוּ דִבְרֵי עוֹדֵד

וּנְכֹחָה נָתַן אִמְרֵי לִבּוֹ.

לא טוֹב הֱיוֹת אָדָם בּוֹכֶה תָמִיד.

הֵן לֹא אֻכַּל עוֹד סְנֵה-הָאֱלֹהִים

וִיקוֹד-קָדְשׁוֹ עוֹד יְיַחֵם לִבְּךָ –

וּמָה הָאֹפֶל כִּי תָמֵר עָלָיו?

הֵן לֹא יוּכְלוּ כָל צִלְלֵי שָׂטָן

עִם אַשְׁמַנֵי שְׁאוֹל וּשְׁחוֹר תְּהוֹם

לִשְׁבִיב-אֵשׁ קָט, אֱלֹהַּ הֶעֱלוֹ!

עוֹד חַי קוֹל-יָהּ וְלֹא נָמוֹג הֵדוֹ,

אֲשֶׁר הִרְנִין מַעְיָן-לִבְּךָ, אָחִי!

יָם וּרְעָמָיו יַחְדָּו לֹא יִשְׂגְּבוּ

עַל צַו אֶל חַי אֲשֶׁר תּוֹסֵס בַּדָּם

וְגַם יָרֹן, וְכָל סוּפוֹת מִדְבָּר

לֹא תֶעֱצַמְנָה מֶנּוּ… רַב, אָחִי!

לֹא כֵן נָבִיא דוֹבֵר!..

אזניה

אַךְ לֹא, אַחִים,

לֹא כִי. פָּנִים מַה תַּעֲמִידוּ כֹּה?

מְאֹד מְאֹד תֵּדַע גַּם נַפְשְׁכֶם

מָרַת נַפְשׁוֹ שֶׁל אָח. וַאֲנִי אֵדַע

כִּי לא תֹאבוּ אֱלֵי שִׂפְתוֹתֵיכֶם

הַגִּיעַ סַף-יֵאוּשׁ – זֶה מְרִי-הַלֵּב.

לֹא טוֹב, אָחִי עוֹדֵד, לֹא טוֹב כִּי כֵן

דְּבַר-נֵזֶף זֶה תִשְׁפֹּךְ עַל נֶפֶשׁ אָח

דַּכָּה וְכוֹאֲבָה. עַל מָה, אוֹרְיָה,

כֹּה נֶחֱרֵיתָ בָּהּ? הִנֵּה גַם בִּי

דָּבַק הַמְּרִי – וְאָן שִׂיחִי אֶשְׁפֹּךְ

וְאֵי הַחֵיק אָרִיק עַב דִּמְעוֹתַי

בַּצַר לִי וּבַמַּר, לְמַעַן לִי

יֵקַל נְשׂא עַצְבִּי… הִנֵּה כִּמְעַט

נָרֹץ הַלֵּב בְּאֵלֶם יְסֻבּוֹ!

דממת רגע.

וְעוֹד לְךָ אֲגַל, לוּ אַךְ תִּשְׁמַע:

לֹא דְבַר שָׂשׂוֹן לִי יְבַשֵּׂר הַיָּם.

לֹא טוֹבָה בְּעֵינַי הַמִּלְחָמָה

עִם שֶׁמֶשׁ-עָל עֲרֹךְ קַחְתָּהּ בַּשֶּׁבִי.

לִבִּי בְּמִסְתָּרָיו בְּמַר-דְּוַיּוֹ

יִרְחַשׁ מַה פַּשֶׁר קְרָב מָרוֹם וּתְהוֹם –

וְיֶאֱנֶה: אַיֶּכָּה, הַמּוֹרֶה?

אֲהָהּ, מַה כֹּה בּוֹשֵׁשׁ וְיִתְמַהְמָהּ?

מַה לֶחֶם לִי וּמַיִם וְנַפְשִׁי

אֵלָיו תֵּצֵא, בִּמְאוֹר-פָּנָיו הָחֵם,

הִמּוֹג בַּאֲמִתּוֹ הַנּוֹגְהָה,

לָמֹץ מִגְּבִיעַ לֶב נָבִיא וְאָב

סַם יֶשַׁע וֶאֱיָל – שִׁקּוּי מַרְפֵּא

לַנֶּפֶשׁ הַכָּלָה בְּצִמְאוֹנָה!

אַךְ פֹּה – מַה קָּרוּ אַשְׁמַנֵּי הַדְּמִי

אֲשֶׁר עִוְּדוּהָ בְּתַרְמִית זְדוֹנָם!

יהושע

(מעורר שוב קינתו ביבבה:)

אַיֶּכָּה, הַמּוֹרֶה? הָהּ, חוּשָׁה, בּוֹא!

הִנֵּה תִּרְהֶה נַפְשִׁי מֵהִטָּרֵף

בִּסְאוֹן גַּלִּים בַּיָּם וּבְאֹפֶל לֵיל

וּמְעָרָה!..

שלם

(בחרדת ספקות, רועד:)

זֹאת לֹא אוּכַל אָבִין…

מַה פְּעָמָיו כֹּה אֵחֲרוּ לָבוֹא?!

לֹא טוֹבוּ הַיָּמִים בְּהַר שׁוֹמְרוֹן…

הִנֵּה גַם עַל לִבִּי אֶת צֵל-עַצְבּוֹ

הֵטִיל עֲנַן-הַדְּאָגָה… אֲהָהּ,

אֵין זֹאת כִּי יַד אִיזֶבֶל – – –

עודד

(בן לרעו וחש לשסעו:)

וַאֲדֹנָי?

הֲכֵן יִרְאֶה וְגַם יִשְׁתֹּק? לֹא כִי!

נְכֹחָה הֵן לֹא תִרְאֶה, אֲחִי הַטּוֹב,

כִּי לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר

מוֹרֵנוּ אֵלִיָּהוּ וְשׁוֹלְחוֹ!

מֵאֶפַע פַּחְדְּךָ, שַׁלֻּם אָחִי!

מחסיה

וְזֶה הָרָץ שֻׁלַּח מֵעוֹבַדְיָהוּ

(וּבְיָדוֹ מַתְנַת לַחְמוֹ, מֵימָיו)

אֵלֵינוּ בָּא אֶתְמוֹל וְגַם סִפֵּר:

מוֹרֵנוּ אֵלִיָּה חַי וְקַיָּם!..

אזניה

אַךְ מַה יָסַף סַפֵּר עַל הַמּוֹרֶה,

אַחַי לִשְׁבוּת וְלֶעֱנוּת? אַל עוֹד

תַּשְׁלוּ אֶת נַפְשְׁכֶם בְּרִיק-בִּטְחָה:

כְּשְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת עַל עוֹר-עֶדְנָה

תִּפְשֹׁט עַל עֵין אַרְצֵנוּ הַבְּרוּכָה

תַּרְבּוּת עַמֵּי נֵכָר, וְלַבְּקָרִים

הַמִּתְחַדְּשִׁים עַל כָּל גִּבְעָה רָמָה

וּבְצֵל כָּל עֵץ גֵּאֶה פְּסָלִים צָצִים;

וּכְנַף אַחְאָב לָהֵמָּה מַחֲסֶה –

כִּי בַּת צִידוֹן, אִיזֶבֶל, בִּלְבָבוֹ…

וַאֲבוֹי, כִּי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

אֶחָד בַּמַּעֲרֶכֶת יִלָּחֵם.

וְדַעַת אִם תֹּאבוּ מָה עוֹד סִפֵּר?

עַד מָה אֶדְאַב לְשַׁמַע הַדְּבָרִים.

הֵן הוּא אָזְנִי גִלָּה –

(משפיל קולו כלואט סוד באזני כמה מן הנביאים אשר מתקרבים אליו וסביבו.)

עַל מַעֲשֵׂה

הַכֶּרֶם שֶׁל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.

לְבַב אַחְאָב שָׂבְעָה כִּי לֹא יָדַע,

אֶת כֶּרֶם הֶהָדָר לַיִזְרְעֵאלִי

חָמַד כִּי יְהִי לְגַן-יָרָק לוֹ.

אָמַר הַמֶּלֶךְ תֵּת לוֹ מְחִירוֹ,

אוֹ כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ תֵּת תַּחְתָּיו;

וַיְהִי נָבוֹת מָאֵן תֵּת לוֹ כַּרְמוֹ

– חָלִילָה לוֹ מֵאֲדֹנָי מִתֵּת

לְאִישׁ נַחֲלַת אָבוֹת! – נִסְעַר לְבַב

אַחְאָב כִּי כֵן דִּבֵּר אֵלָיו נָבוֹת

וְהוּא כֻּלּוֹ סַר וְזָעֵף. אֲבָל

מָצְאָה אִיזֶבֶל הָרְשָׁעָה עֵצָה:

יוּשַׁב נָבוֹת אִישׁ תָּם וִישַׁר דְּרָכִים

כְּנֶאֱשָׁם בְּרֹאשׁ הָעָם לֵאמֹר:

בֵּרֵךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ!..

וְסוֹף דָּבָר: עַל פִי דִבְרֵי עֵדִים,

שְׁנֵי בְּנֵי בְלִיַּעַל שֶׁהוּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ,

הוּצָא נָבוֹת וַיְהִי לְמַטָּרָה

לָאֲבָנִים בָּהֶן סִקְּלוֹ הָעָם!

וַתֵּפֶן אָז אִיזֶבֶל אֶל אִישָׁהּ:

"עַתָּה קוּם רַשׁ אֶת כֶּרֶם זֶה הָאִישׁ,

אֲשֶׁר מֵאַן לָתֵת לְךָ, אַחְאָב,

בְּכֶסֶף, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ;

וְאַל תִּירָא, כִּי אֵין נָבוֹת עוֹד חַי,

כִּי מֵת, וּלְךָ, יוֹשֵׁב לְכֵס-שִׁלְטוֹן,

אֲחֻזָּתוֹ, כַּחֹק וְכַמִּשְׁפָּט".

וְכֵן גִּלָּה הָרָץ אָזְנִי אֶתְמוֹל:

אַחְאָב אַךְ שָׂם לַכֶּרֶם אֶת פָּנָיו

וְהַנָּבִיא בְּעִקְּבוֹתָיו יָצָא

וַיִּיר אֶל לְבָבוֹ חִצּוֹ שָׁנוּן

וְעַל פָּנָיו הִצְלִיף שׁוֹט-תּוֹכַחָה –

דְבַר-אֵל: “הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרַשְׁתָּ?”

וְכֵן יָסַף לֵאמֹר: "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר

לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת

יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים דָּמְךָ גַּם אָתָּה!"

וְגַם אֶל הַמַּלְכָּה שָׁלַח הָאֵל

דְּבָרוֹ וּמֶנָּה לֹא חָשַׂךְ שִׁבְטוֹ –

כִּי בַּאֲשֶׁר עֲווֹן אִיזֶבֶל רַב,

יאכְלוּהָ הַכְּלָבִים בְּחַל יִזְרְעֶאל!

(כל עת דבר אזניה עמדו הנביאים חרדים ומקשיבים – ולבסוף היו כולם כגוש אחד. הסערה מחוצה למערה הלכה ושקטה במשך סיפורו וכן הלכו דבריו והתבלטו ויהדהדו בחלל המערה.)

עַתָּה תֵדְעוּ, אַחַי, הַחֲרָדָה

אֲשֶׁר מָלֵאתִי לְמוֹרֵנוּ?.. הָהּ,

אָבִינוּ אָנָה בָּא? – – –

שלם

הִנֵּה כִּי כֵן

לֹא עֵת שַׁלְוָה עַתָּה כִּי עַת קְרָבוֹת:

גָּאוּ מֵימֵי הַיָּם הַזֵּידוֹנִים

אֶל רוּם הַשֶּׁמֶשׁ לְקַחְתָּהּ בַּשֶּׁבִי;

וְשָׂרוּ מַחֲשַׁכִּים עִם אוֹר הַיּוֹם

לְמַעַן בָּלְעוֹ וְגַם עַכְּרוֹ;

אִיזֶבֶל וְאַחְאָב חָבְרוּ יַחְדָּו

הַבְעֵר כָּלִיל בְּמַטְאֲטֵא פִּגּוּל

אֶת כָּל אֲשֶׁר יִשְׁאַף מָסְרוֹ לָאֵל

לְאַפְּפָהּ בְּהוֹד וּבְטָהֳרָה

לְמַעַן תְּהִי קְדוֹשָׁה לָאֱלֹהִים…

וְאָנָה בָּא מוֹרֵנוּ אֵלִיָּהוּ

בְּעֵת אֲשֶׁר כָּזֹאת?

יהושע

אֲבוֹי לִי, כִּי

נַפְשִׁי תְּאַוּ רְאוֹת פְּנֵי הַנָּבִיא,

וְהִיא בְּלוּעַת שְׁחוֹר לֵיל וּמְרִי-סָפֵק.

עֵינַי תִכְלֶינָה הִתָּלוֹת בִּטְהָר

שְׂפָתָיו הַדּוֹבְבוֹת דְּמִי-נֶחָמָה – – –

אַיֶּכָּה? הִגָּלֵה נָא, הַמּוֹרֶה!

(אחרי אשר הושלטה דממה רבה בכל וחמת הים שככה והמייתו שקטה, הגיע קול רחש מחוצה למערה. הנביאים עמדו דום לשמע הקול – והוא כקול צעדים על אדמה רווית מטר וכמי שעושה דרכו בין סבכי-שיחים. הדממה היא רבת ציפיה – עד שלבסוף קילוח-אור כביר הבא מבעד ללוע הפעור קורע את החשכה הכבדה שבמערה פנימה ואחריו מופיע אליהו נסער כולו.)

יהושע

(לוחש כמתוך התעלפות למראה:)

אֵל

          לִי –

                יָהּ

                  הוּא!

(הנביאים נוהים אל דמות הנביא שהופיעה בפי המערה. מהם העומדים כילדים אחוזי שתיקת-תמהון, פעורי פה וגדלי-עין, ומהם הצונחים לארץ לנשק את כפות רגלי האב-המורה ששב אל חיק בניו-תלמידיו.)

אֶבְרַת שְׁקִיעָה צָנְחָה בְּפַאֲתֵי

מַעֲרַב צָרְפַת, אֲשֶׁר לְצִידוֹן,

וּשְׁעַת לֹא יוֹם וְלֵיל עַל כָּל קִסְמָהּ

פָּרָשָׂה. צִלְלֵי-דְמֻיּוֹת פָּשְׁטוּ

עַל כָּל הָעֲבָרִים וְהָרוּחוֹת

וַיִּכָּנַף בְּמִפְרְשֵׂי הַחוֹף

דְּמִי כֹסֶף אֶל קַצְוֵי יַמִּים רַבִּים;

וּבַתְּרָנִים הַנִּצָּבִים, כִּבְתוֹךְ

מִקְפַּת מֵי תְכֹל תְּקוּעִים, נֶאֱחָזִים

קוּרֵי שְׁעַת עַצֶּבֶת וּשְׁתִיקָה.

סֻמְּנוּ בְּקַו שָׁחוֹר אָפְקֵי שְׁדֵמוֹת,

עָטָה הַיְקוּם כֻּלּוֹ עָגְמָה וָהָס

וַיִּתְעַצֵּב גַּם אֵל בַּעֲלִיּוֹתָיו –

כִּי פַּס שִׁלְטוֹן הַדְּרוֹר וְהַמָּאוֹר

וְעָט שַׂר-לֵיל קוֹדֵר כַּלּוֹת וּכְלֹא…

וּלְבָדָד כְּצֵל תָּנוּע אַט

וּתְשָׂרֵךְ דַּרְכָּהּ אִשָּׁה בִּדְמִי,

עוֹטְיַת שְׁחוֹר אַלְמְנוּת. אַט אַט תִּפְשַׂע

רַגְלָהּ כּוֹשֶׁלֶת וְדָוָה בִּשְׁבִיל

עוֹלֶה אֶל מְעוֹנָהּ הַקָּט וָדַל

אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי צָרְפַת הָעִיר,

וּצְרוֹר עֵצִים עֲלֵי כְּתֵפָהּ טָעוּן,

זֶה מִנִּי אָז הַבֹּקֶר תְּקוֹשֵׁשׁ.

מְאֹד עָיְפָה וַתְּשַׁלַח עֵינָהּ

לְשַׁחֶר-לָהּ אֶחָד מִן הַסְּלָעִים

הַמְחַסְפְּסִים הַדֶּרֶךְ בָּהּ תֵּלֵךְ.

אָמְרָה: מַה טּוֹב צִלּוֹ לָשֶׁבֶת בּוֹ;

לָפוּשׁ בְּנֹעַם צִנָּתוֹ נָעִים.

אָנוּחָה לִי מַעֲמָלִי כִּי רַב

וְקַל גַּם לְרוּחִי הַנְכַאָה…

כִּי דְוַי צָבַת לִבָּהּ: זִכְרוֹן תּוּגָה

פָּרַשׂ עָלָיו מֵאָז צָהֳרֵי-הַיּוֹם,

בְּצוּד עֵינָהּ אֶת רֵעַ-בַּעֲלָהּ,

יְדִידוֹ מִנֹּעַר. וַתִּדְאָב.

וַתֵּשֵׁב הָאִשָּׁה נוּגָה הוֹגָה

הוֹפֶכֶת בְּקוֹרוֹת יָמִים עָבְרוּ

– כַּעֲשׂוֹתָהּ רַבּוֹת בַּפְּעָמִים –

עָלֶיהָ וְאִישָׁהּ: מַה טּוֹבוּ אָז

שָׁעוֹת יָדְעוּ בָּן מֶתֶק אֲהָבִים

לְאוֹר הַסַּהַר בְּלֵילוֹת חֲלוֹם;

יְמֵי הֱיוֹת אֶחָד לִבּוֹת שְׁנֵיהֶם

וַיַּאַסְרוּם מוֹסְרוֹת הָאַהֲבָה;

וְעֵת בָּשָׂר אֶחָד עָשָׂם הָאֵל,

דְּבַקִים בִּמְסִירוּתָם עַזָּה מֵעֹז

וּמֵחַיִּים… וַתְּשַׁו אֶת דְּמוּת אִישָׁהּ

חוֹפֵן עַפְרוֹת הַחוֹף וּמַתִּיכֵם

לִכְלֵי זְכוּכִית נָאִים – שְׂכִיּוֹת הָדָר

הַמַּרְהִיבוֹת עֵין כָּל שֶׁיִּשְׁזְפֵן…

זָכוֹר תִּזְכֹּר בִּרְכַּת הָאֵל שֻׁלְּחָה

בַּכַּד וּבַצַפַּחַת, וּבַלֵּב –

בְּחָנְנוֹ בְּיֶלֶד רַחְמָהּ,

חָמוּד מִכָּל חֶמְדָּה, הַבֵּן יַקִּיר!

וּבְעַב הַזִּכָּרוֹן עָטְפָה נַפְשָׁהּ:

זָכְרָה יוֹם בּוֹ נִלְקַח מֵעַל רֹאשָׁהּ

אִישָׁהּ-נִזְרָהּ וּמְפַרְנְסָהּ הַטּוֹב;

אָזַל הַקֶּמַח מִן הַכַּד אָז; פַּס

מִן הַצַפַּחַת שֶׁמֶן, וּמַלְכוּת-

הַלֵּב בּוֹקֶקֶת מֵאֵין מֶלֶךְ בָּהּ,

וִיתֹם אָפַף אֶת לֶב הַבֵּן הַקָּט

מִבְּלִי אֲשֶׁר יָדַע וּבָן פִּשְרוֹ.

צְבָא-חֶזְיוֹנוֹת קוֹדֵר עָטָה אוֹתָהּ

וְהִרְהוּרִים לִבָּהּ בִּדְוַי צִמְּתוּ;

בְּעַפְעַפֶּיהָ נִקְוְתָה דִמְעָה

וּדְאָבָה הִכְבִּידָה עַל נַפְשָׁהּ.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִשְּׂאָה אִוְשָׁה טוֹבָה

מִפַּאֲתֵי-יָם – מָזוֹר מֵשִׁיב לֵבָב.

אֵין זֹאת כִּי אִם בִּקְשָׁה הָרוּחַ אָז

הַסִּיעַ עַנְנֵי עַצְבָּהּ מֵעַל

אָפְקֵי לִבָּהּ אֲשֶׁר קַדְרוּת עָטוּ,

לְטַהֲרָם לְמַעַן תַּעַל בָּם

שִׁמְשָׁהּ הַחֲדָשָׁה-הַחֲסוּדָה,

עֵת לְרַגְלֵי הַסֶּלַע הַשָּׁנוּן,

בְּהַשְׁפִּילָהּ שִׁבְתָּהּ, יָעַד הָאֵל

כִּי יִבָּקַע הוֹד-עָל עַל שְׁחוֹר נַפְשָׁהּ -

זֶה אִישׁ-הָאֱלֹהִים הַמְנַחֵם…

עֵינָהּ לֹא רָאֲתָה מֵאַיִן בָּא,

לְפֶתַע כִּי הוֹפִיעַ לְמוּלָהּ

אִישׁ פֶּלִאי וְאֵלֶיהָ הוּא דוֹבֵר –

וְהִיא אָז בִּיאוֹרֵי עָבָר שׁוֹקַעַת,

בְּרוּכֵי מִנֹּעַם וּדְמָמָה, בְּעוֹד

עַל מְעוֹנָהּ הַקָּט מוֹלֶכֶת הִיא

עִם מוֹקִירָהּ-אִישָׁהּ וּפָעוֹטָם.

וַיֹּאחֶז חִיל בְּשָׂרָהּ וַתִּבָּעֵת

בְּהִגָּלוֹת הַפֶּלִאי לְעֵינָהּ;

נִשְׁמָתָהּ הִשְׁתּוֹחֲחָה פִּתְאֹם:

רֹאשׁוֹ הַגֵּא – כּוֹתֶרֶת-מַחְלָפוֹת

בָּרוּחַ תְּסֹעָר; וּבְצֵל מִצְחוֹ

יוֹקְדוֹת עֵינַיִם – גַחֲלֵי אוֹנִים,

אֲשֶׁר תִּזְרֶינָה אֵשׁ-עֱזוּז בַּכֹּל.

יָדוֹ אַחַת בִּסְבַךְ-זְקָנוֹ תְקוּעָה,

אֲשֶׁר עַל רֹחַב הֶחָזֶה יִגְלֹשׁ,

וְהַשְּׁנִיָה תֹאחֵז מַקֵּל אֵיתָן –

פֹּארַת אִילָן מָרַט לוֹ לְמִשְׁעָן.

מֵעַל כְּתֵפָיו אַדֶּרֶת הַשֵּׂעָר

תְּכַס גַבּוֹ, עַל צַלְעוֹתָיו תֵּרֵד,

וְאֶת מָתְנָיו יַחֲבֹק אֵזוֹר הָעוֹר.

כָּזֶה הוֹפִיעָה דְמוּת פְּאֵר וָעֹז

עַל רֹאשׁ הָאַלְמָנָה עוֹמֶדֶת דֹּם…

וַיְהִי עֵת עַל מִצְחָהּ שָׁפַע אוֹרוֹ

וַתַּהַד אֶל עֵינֶיהָ אֶת יָדָהּ:

מִי זֶה הַבָּא וְאֵי מִזֶּה יָבוֹא

לֹא בָּנָה – וַתֶּעֱצַם מְבוּכָתָהּ

עֵת אֲמָרָיו שָׁמְעָה וְלֹא שָׁמְעָה:

“קְחִי-נָא לִי מְעַט מַיִם וְאֶשְׁתֶּה…”

וְשׁוּב קוֹרֵא אֵלֶיהָ קוֹל-קִסְמוֹ:

“לִקְחִי נָא לִי פַּת-לָחֶם בְּיָדַךְ…”

וַיְהִי עַד כֹּה וָכֹה, עַת עֶרֶב רַד,

רַק כּוֹכָבִים מִסְפָּר לִוּוּ בָּרוֹם

דְמוּת אַלְמָנָה – שֵׂיָּּה לֵאָה-אִלְּמָה

עִם צְרוֹר-עֵצֶיהָ עַל גַּבָּהּ הַשַּׁח,

וּבְצִדָּהּ – דְּמוּת אִישׁ-הָאֱלֹהִים

נֶאְדָּר בְּהוֹד, עוֹטֶה דְמָמָה גְדוֹלָה.

יַחְדָּו בְּאֵין דְּבָרִים פָּסְעוּ שְׁנֵיהֶם.

וַיְהִי לְעֵת קָרְבוּ אֶל מְעוֹנָה

וְהִיא דַלְתּוֹ פָּתְחָה – קָרַן סִפּוֹ,

וְכַד הַקֶּמַח מִפְּנַּת אָפְלוֹ

וּלְצִדּוֹ צַפַּחַת-הַשְּׁמָנִים

אַף הֵם זָרְחוּ כִּי עַל גְּדוֹתָם מָלְאוּ

– כִּדְבַר הָאִישׁ וּכְבִרְכַּת הָאִישׁ –

כִּמְלֹאת נַפְשָׁהּ בְּרֶנֶן הוֹדָיָה

לְאִישׁ-הָאֱלֹהִים, אוֹרְחָהּ הַטּוֹב…

הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר בִּמְעוֹנָהּ

פִּנְּתָה הָאַלְמָנָה לָאִישׁ הַזָּר,

יָצוּעַ לוֹ הֵכִינָה לְמִשְׁכָּב –

וְחִישׁ יָצְאָה מֵעַל פָּנֵיהוּ דֹם.

סְעוּרַת-לֵב שָׁכְבָה דֹם הָאִשָּׁה

וְלֹא יָדְעָה שָׁלֵו וַתֶּהֱזֶה

אֶל אֹפֶל הַתִּקְרָה מֵעַל רֹאשָׁהּ:

מֵאַיִן בָּא הָאִישׁ וְאָן יָשִׂים

פָּנָיו? וּמַה זֶה כִּי אֵלֶיהָ בָּא?

וּמָה הָאֵלֶם יַעַט אֶת שְׂפָתָיו?..

מַחֲשָׁךְ אֶת אִישׁוֹנֶיהָ הָעֵרִים

בִּשְׁחוֹר-רִיקוֹ צָרַב וְאֶת אָזְנָהּ

צָרַם זִמְזוּם-הַדְּמִי וּלְבָבָהּ

גַּלֵּי תְמִיהָה וּפַחַד יַעֲבֹרוּ.

בִּקְשָׁה נַפְשָׁהּ לָנוּחַ וְלִדֹּם,

לְנֹעַם שְׁנָת טוֹבָה הִתְפַּלְּלָה

וּלְמַרְגּוֹעֶיהָ מְדֻשְּׁנֵי חֲלוֹם…

אוֹתָהּ שָׁעָה, עִם אֶדֶן-אֶשְׁנַבּוֹ

הַפֶּלִאי דֹם יָשֵׁב וַתֶּאֱרַח

נַפְשׁוֹ לַזֹּהַר וְלַדְּרוֹר, וְהוּא

רוּחוֹ יִכְבֹּשׁ מִפְּרֹץ אֶת סְגוֹר-לִבּוֹ

לְבַל תֹּאמַר שִׁירָה, כְּהַסְכִּינָהּ

עֲשׂה בְּכָל יְמֵי הֵחָבְאוֹ

עַל נַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל הַיַּרְדֵּן

בִּימֵי שִׁבְתּוֹ עַל מֵי בְרָכָה מַרְוִים

בִּקְהַל עוֹרְבִים, עֲדַת מְכַלְכְּלָיו.

עָרַב לוֹ זֵכֶר הַיָּמִים בָּם לָן

בְּחֵיק הָאֵל, אַךְ מֶה עָגְמָה רוּחוֹ

כִּי צָרוּ לוֹ תְּחוּמֵי הַמַּחֲשַׁכִּים

אֲשֶׁר סָגְרוּ עָלֵיהוּ פֹּה סָבִיב;

הֵן כְּשׁוֹמְרִים נִרְאוּ לוֹ הַכְּתָלִים,

שָׂרִים בְּחֵיל הַלֵּיל, כִּמְאַיְּמִים,

כִּצְבָא הָאֲבָנִים שֶׁבַּאֲפֵלַת

הַמְּעָרָה בְּצֶלַע הַכַּרְמֶל,

שָׁם נֶחְבָּאִים שְׂרִידֵי נְבִיאֵי יָהּ,

בְּלוּעֵי יָגוֹן וּדְמִי וְנִרְדְּפֵי

יַד רֶשַׁע וְזָדוֹן… הָהּ, מַה מְּאֹד

כָּמְהוּ עַתָּה אֶבְרוֹת נַפְשׁוֹ עֲרֹק

אֶל אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת תְּהוֹם וָרוֹם,

שׁוֹפַעַת יִצְהָרָהּ וְתִירוֹשָׁהּ,

מִיֵּין שְׁמָשׁוֹת תִּזְרַח וּמְטַר בְּרָכוֹת;

אֶל רֹאשׁ שׁוֹמְרוֹן הַגֵּא הַמִּתְנַשֵּׂא

עַל גֵּי שְׁמָרִים רְוֵה טְלָלִים וְזִיו

בְּטֶרֶם בּוֹא אִיזֶבֶל לְשַׁקְּצוֹ

בְּפִגּוּלֶיהָ אָוֶן וֶאֱלִיל.

אֶל מֶרְחָבִים זְרוּיֵי קְסְמֵי אֵינְסוֹף

בִּקְשָׁה נַפְשׁוֹ אֱרֹחַ – וַתֵּצֵא

אֶל אֳפָקִים שְׁתוּמֵי עֵינוֹת קְדֻשָּׁה.

וַיְהִי כְּתֹם אַשְׁמֹרֶת-לֵיל שְׁלִישִׁית,

אֲשֶׁר פָּרְשָׂה חֶרְמָהּ עַל חוֹף צָרְפַת,

דָּרְכָה דֹם הַצְּפִירָה מִפַּאֲתֵי

מִזְרָח כְּאַיָּלָה זְרוּחַת חֲלוֹם.

עוֹלָם מָלֵא עָמַד לְרֶגַע דֹּם,

כַּעֲמֹד צָמֵא עַל פִּי מַבּוּעַ זַךְ

אֲשֶׁר נִבְעֶה בְּלֶב מִדְבַּר אֵימִים –

אַךְ כַּחֲלֹף שָׁעָה קַלָּה וַיְהִי

הַיְקוּם וְכָל-בּוֹ מְעֻלָּף זָהֲרֵי

הַשַּׁחֲרִית. אוֹ-אָז כַּאֲפִיק-סְתָרִים

יַבְקִיעַ דֶּרֶךְ לוֹ מֵחֶבְיוֹנוֹ

מִבֵּין סִבְכֵי קוֹצִים וְשָׁרָשִׁים,

וְרֶנֶן שִׁקְשׁוּקוֹ וּצְלִיל מִרְצוֹ

יָעִיר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב –

מִדְּמִי בַּשַּׁחַר וְזִיוֹוֹ פָּרַץ

קוֹל לֹא-מֵאָרֶץ. אָז נָשַׁק פִּי-אֵל

אֶת פִּי הַנֶּפֶשׁ הָעוֹרְגָה לַדְּרוֹר

וְהַיּוֹצֵאת לַזִּיו וּלְמֶרְחָבָיו –

וַתְּחִי…

שִׁירָה הֵקִירָה הַתִּקְרָה

וְחָל מַסַד הַבַּיִת בְּרָן-רוֹם

וַיַּהֲפֹךְ לְנֵבֶל נֶאְדָּרִי,

אֲשֶׁר נִימָיו דָּרַךְ אֶרְאֵל-זְמָרִים

בִּדְבִיר הַמַּנְגִינוֹת בְּעֵדֶן-עָל.

שָׁמַט מַסַּד הַבַּיִת וַיִּמּוֹג

וְטִפְחוֹתָיו הָיוּ כְּלֹא הָיוּ,

כִּי אֵי-מִזֶּה שָׁלְחָה כַּף-יָד קְסוּמָה,

לֹא שְׁזָפַתָּהּ עַיִן בְּבוֹאָהּ;

וַיְהִי כִּי אַךְ נָגְעָה בּוֹ וַתְּאִירוֹ,

וַתַּצִיתֶנּוּ אֵשׁ עַד הִמּוֹגוֹ,

וַתִּמָּשֵׁךְ אֶל תּוֹעֲפוֹת הַפְּאֵר

אֵשׁ נֶאְדָּרָה רָנָה בְּהוֹד פְּלָאִים…

כִּתְּרוּהוּ עַנְנֵי שַׁפְרִיר דְּלוּקִים,

שִׁמְשׁוֹת חַלּוֹנוֹתָיו הָפְכוּ יָשְׁפֵה,

מָסַכֵּי-פָז סָפְנוּ קוֹרוֹת כְּתָלָיו

וַיִּיר בִּרְקוֹ אֶקְדָּח, וּשְׁבוֹ – נָגְהוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה, קְרוּנַת שְׁכִינָה וָזִיו,

הִקְשִׁיבָה נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה אֶל רֹן

אוֹרְחָהּ, זֶה אִישׁ-הָאֱלֹהִים,

וְגִיל אֵין קֵץ חָגְרָה וַתַּעֲלֹץ

כִּי דְבַר אִישׁ-אֵל נוֹשֵׂא דְבָרוֹ אֶל עָל

הִצִּית לִבָּהּ, וְהוּא שְׁכוּר הוֹד וְסוֹד,

מַכֶּה דָכְיֵי זִיוִים וּרְנָנִים

אֲשֶׁר שְׁטָפוּהוּ בְּמוֹצָאֵי-לֵיל…

רַבַּת יָדַע לֶב הָאִשָּׁה מַתַּת

נְבִיא אֵל רָם, שׁוֹכֵן עֲלִיָּתָהּ;

רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשָׁהּ עָנְגֵי בְרָכָה,

זִבְּדָהּ בָּם אִישׁ-הָאֱלֹהִים הַטּוֹב

(וְהִיא, אִשָּׁה פּוֹתָה, הֵן יָרְאָה

מִפְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה בְּהוֹפִיעוֹ

לָרִאשׁוֹנָה עָלֶיהָ בֵּין הָרִים!):

מַאָז בּוֹאוֹ בֵּיתָהּ שָׁכְנָה בְּרָכָה

בַּכַּד כִּי לֹא כָּלָה קִמְחוֹ, וְגַם

מִן הַצַפַּחַת לֹא חָסְרוּ שְׁמָנִים,

וּמְאוֹר-מוֹעֵד הָיָה שָׁפוּךְ עַל בֵּית

הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר שָׁכְנָה בָּדָד –

מִן הַמַּסַּד עַד לַטְּפָחוֹת, וְחִן-

קְדֻשָּׁה חָפַף עַל כָּל אֲשֶׁר תּוֹכוֹ.

וּמֶה עָלַץ לְבַב הָאֵם קִרְבָּהּ

בְּבֹקֶר-אוֹר אֶחָד, בִּקְרֹב הַזֶָּר

אֶל בְּנָהּ הַקָּט וְאֶל יָדוֹ לָקַח

אֶת דַּל-יָדוֹ – וַיִּקְחוֹ עִמּוֹ

לְטִיּוּלוֹ…

כְּאָב עִם בְּנוֹ הָלְכוּ

מֵאָז אוֹתוֹ הַבֹּקֶר כֵּן יוֹם יוֹם:

עִם פְּרֹץ קַו-זִיו רִאשׁוֹן יָצְאוּ יַחְדָּו

וַיֶּאֶרְחוּ אַט אַט אֶל הַשְּׁדֵמוֹת

בְּרוּכוֹת מִשֶּׁמֶשׁ עָל וּדְמִי אוֹרָהּ;

וְיֵשׁ הַיָּמָּה, שֶׁבֶת עַל שִׂיא צוּק,

גַּלִּים זַכִּים יָלֹקּוּ מַרְגְּלוֹתָיו;

וְיֵשׁ בְּצֵל עֵץ רָם יֵשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם:

עֵינֵי הַקָּט תִּצְלֹלְנָה אֶל בְּרֵכַת

נַפְשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה, אֶל צוּל עֵינָיו,

וְהוּא כְּאָב אֶת בְּנוֹ אִלֵּף חָכְמָה,

וּפִיו נָשַׁק בְּעֵת פִּעְנֵחַ לוֹ

צְפוּנוֹת אֲשֶׁר מְאֹד כָּמֵהּ דַּעְתָּן,

פְּלָאִים אֶת שַׁחֲרָם אִוָּה הָבֵן:

אֶל מָה יִשְׁאַף פִּי שֹׁרֶשׁ הַנּוֹבֵר

רִגְבֵי תַחְתִּית? וְנֶפֶשׁ אֶרֶז עַז

אֶל מָה וּלְמִי תִכְלֶה שָׁם בֶּחָלָל?

וּמַה חַיֵּי נָזִיר-שַׁבְּלוּל, שׁוֹכֵן

בְּתִיק-צִדְפּוֹ בְּמִסְתְּרֵי אָפְלוֹ?

וְאֵיךְ בְּמַחֲבוֹאֶיהָ תְּחִי טִפַּת

חַיִּים זוֹלְפִים בֵּין גַּרְגְּרֵי חָצָץ?

וְכֵן הִשְׂכִּילוֹ בִּין לְאֹרַח בַּת-

הַשַּׁחַף עַל גַּלִּים עִם שְׂפַת הַיָּם,

וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ בִּנְתִיבָהּ בָּרוֹם

לִוּוּ מִמּוֹצָאָהּ עַד מְבוֹאָהּ –

וְאֶת רֹאשׁוֹ הַקָּט כְּתוּר תַּלְתַּלִים

הֶחֱלִיק הַשָּׂב דּוּמָם וּמַעֲדַנּוֹת,

כַּאֲשֶׁר יֵיטִיב לַטֵּף רוֹעֶה זָקֵן

חֶלְקַת רֹאשׁ-צֶמֶר חַם שֶׁלַּטָּלֶה

הַמִּתְעַדֵּן בְּרֵבֶץ תַּפְנוּקָיו;

וְרֹךְ שְׂפָתָיו נָפְתָּן הִטִּיפוּ דֹם

אֶל אִישׁוֹנֵי הַיֶּלֶד הַנְּשׂוּאִים,

צְמֵאֵי הָבֵן וְנִכְסְפֵי הַשְׂכֵּל,

וְאֶל לֵב קָט דְּלוּק פֶּלֶא וּשְׁאֵלָה

אֶת מַעֲנֵהוּ אַהֲבָה הִשִּׁיר

בְּלַחֲשֵׁי דְמָמָה דַקָּה-זַכָּה:

אֵיזוֹ הָרוּחַ פִּעֲמָה לְבַב

תֵּבֵל בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא?

וּמִי אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר

אֲשֶׁר הָיָה, הֹוֶה וְיִהְיֶה?

וְאוֹן הַיְקוּם מֵאַיִן?..

וּבִנְטוֹת

הַיּוֹם וּכְנַף-הָאוֹר תִּצְנַח עִם לֵיל,

אֶל חֵיק אִמּוֹ יָשׁוּב הַבֵּן וְשָׁם

יַעֲרֹךְ לָהּ מֶתֶק הַתּוֹרָה קָנָה;

וְהַמּוֹרֶה לָעֲלִיָּה יָבוֹא,

יִפְתַּח אֶשְׁנַב חַדְרוֹ לִקְרַאת רוּחוֹת

הָעֶרֶב, וַאֲרֻבּוֹת נַפְשׁוֹ יִפְעַר

קַבֵּל אֶת פְּנֵי אֵלוֹ יֵרֵד עָלָיו

בִּשְׁעוֹת שִׁבְתּוֹ אֶל אֶדֶן הָאֶשְׁנָב

מַבִּיט צוֹפֶה עַד סוֹף כָּל הַסּוֹפִים,

אֶל פַּאֲתֵי בְלִימָה וּמֶרְחַקְיָה…

עָמַד לָצֵאת הַיּוֹם, הַלֵּיל לָבוֹא:

בֵּין יוֹם וְלֵיל תָּלָה הָאֵל בִּרְתֵת

אֶת עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר סָבָא אוֹרִים.

וַיַּאַרְבוּ שֵׁדֵי צְלָלִים לָצוּד

אֶת מַלְכַּת-הַמִּזְרָח בְּפַאֲתֵי-יָם –

וְגַם בְּבֶן הָאַלְמָנָה חָמְדוּ:

בְּגֵו הַיֶּלֶד הִתְנַקֵּשׁ חֳלִי,

כְּצֵל חָמַק וְאֶל קִרְבֵּהוּ בָּא

וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּא בְּרֵאשִׁיתוֹ.

וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד מְאֹד:

כִּפְתִילֵי-אֵשׁ נִשְּׁפוּ מִנְחִירָיו

שֶׁכְּלַפִּידִים נִדְמוּ מְלַבֵּי-אֵשׁ,

וּשְׁתֵּי גֻלּוֹת עֵינָיו נִבְּטוּ לֵאוֹת

מִתּוֹךְ פָּנָיו הַמְשֻׁלְהָבִים

כְּלוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה: "הוֹ חוּשִׁי, אֵם,

הַצִּילִי נָא נַפְשִׁי מֵהֵאָכֵל.

אִשֵּׁי אִשִּׁים סְבָבוּנִי; בִּלְשׁוֹנוֹת

יְקוֹד יָלֹקּוּ דַל-בְּשָׂרִי… אֲהָהּ,

אָפֵס כֹּחִי… הוֹשִׁיעִי, אִמָּא, נָא!.."

וַיִּיר חָזֵהוּ אֶת גְּנִיחוֹת דְּוַיּוֹ,

גַּלִּים הִכָּה לִבּוֹ וּנְשִׁימָתוֹ

כָּבְדָה וְגַם קָצְרָה, וּרְאֵה כִּמְעַט

כָּלְתָה וְלֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה.

וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה נִצְּבָה הָאֵם

לִמְרַאֲשׁוֹתָיו דּוּמָם, עוֹטָה קִדְרוֹן,

נַפְשָׁהּ נִגְרְשֶׁת עַל יַלְדָּהּ בִּצְקִוּן-

דְּמָמָה אֲשֶׁר יֵדַע רַק לֵב שֶׁל אֵם…

יָדָהּ רוֹעֶדֶת יֵשׁ תִּשְׁלַח לַטֵּף

מִצְחוֹ לוֹהֵט כְּדֵי לְהַרְגִּיעוֹ,

כְּמוֹ אוֹמֶרֶת אֶת כָּל חֶמְלָתָהּ

לָצֶקֶת עַל גֵּווֹ הַמִּתְפַּתֵּל –

וְהוּא, הֲלֹא הוּא שְׂרִיד הַתַּנְחוּמוֹת

זֶה בּוֹ חָנַן אוֹתָהּ הָאֱלֹהִים,

הוּא דְמוּת אִישָׁהּ שֶׁשִּׁעַשְׁעָה אוֹתָהּ

בִּימוֹת אַלְמְנוּתָהּ, מַאָז לֶכְתּוֹ…

עָמְדָה כֹּה וַתְּמוּשֶׁנּוּ בְּעֵינָהּ

וְלֹא אַחַת עָלָה בָּהּ דֶמַע מַר

עַד אִם עָשַׁשׁ בּוֹ אִישׁוֹנָהּ הָעֵר.

וַיְהִי כִּי בָּא עַד נֶפֶשׁ הַמַּשְׁבֵּר,

וַיִּתְמַלֵּא לִבָּהּ הַמָּךְ עֱזוּז,

וַתְּסַכְסֵךְ בְּתַלְתַּלֵי זְהָבוֹ

חִוְרוֹן אֶצְבְּעוֹתֶיהָ רוֹטְטוֹת:

אֶמְשֶׁנּוּ מִקַּלַחַת הַיְקוֹד,

כְּאוּד מֻצָּל מִלֶב לַבָּה רַבָּה!

אֱלֵי חֵיקִי אָשִׁיבָה אֶת יַלְדִּי,

אֶל פִּטְמָתִי צוֹמְקָה אַצְמִידָה פִּיו –

יִינַק דָּמִי וְתַמְצִיתִי וִיחִי,

עַד כְּלוֹת עֲסִיס-חַיַּי יִינַק – וִיחִי!

וְתַחַת בְּנִי אָמוּת אֲנִי – – –

הֵן אֶת נַפְשׁוֹ עַשְׂתֵּי עָשָׂר אָבִיב

עוֹד לֹא פָּקְדוּ… אֶמוּתָה נָא תַּחְתָּיו…

דּוֹמֶה: בִּמְלֹא אֶלְמָהּ וּבְאֵין אוֹנִים

שִׁוַּע לִבָּהּ כָּל כֹּבֶד עָקָתוֹ.

אַךְ פֶּתַע וּבִן רֶגַע וַיִּמְלָא

חֲלַל הַחֶדֶר אוֹר נָעִים וְטוֹב,

כָּאוֹר אֲשֶׁר הִכָּה גַלָּיו בַּחֲלַל

בֵּיתָהּ בְּלֵיל בּוֹ נָדְדָה הַשְּׁנָת,

בְּלֵיל הַגִּלוּיִים וְהַפְּלָאוֹת.

עָלָה עַל סַף-הַחֶדֶר עַמּוּד-אֵשׁ –

וְהַנָּבִיא עָמַד לְיַד הָאֵם.

אוֹתוֹ אַךְ רָאֲתָה – וַתֶּחֱרָד.

“מַה לִּי וָלָךְ!” קָלְעָה חִצָהּ אֵלָיו,

חֻדּוֹ מָרוּחַ מְרִי לֵבָב וָדָם.

אַךְ הוּא לֹא זָע לְשֵׁמַע הַשְּׁאֵלָה

וְדֹם הִבִּיט אֵלֶיהָ בְּיָסְפָהּ:

"אֵלַי מַה בָּאתָ, אִישׁ-הָאֱלֹהִים?

עַד בּוֹאֲךָ לִשְׁכֹּן בַּעֲלִיָּתִי

בָּרַת לֵבָב הָיִיתִי בֵּין שְׁכֵנַי

וְאֵין כָּמוֹנִי נְקִיַּת כַּפַּיִם!

אַךְ מִן הַיּוֹם נִגְלֵיתָ בּוֹ עָלַי –

אֵיכָכָה בְּפָנֶיךָ אֶעֱמֹד

וּמִי אֲנִי לְעֻמָּתְךָ וּמָה?

וַהֲלֹא בְּהִשְׁתַּלְהֵב סְנֵה נַפְשְׁךָ

בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי, נֵר-לְבָבִי

נֶחְשָׁב לְאֶפֶס – כֶּתֶם אוֹר תּוֹעֶה

בְּתוֹךְ חֲלַל עוֹלָם שְׁטוּף זְהָרִים.

הֲבָאתָ לְהַזְכִּיר אֶת עֲווֹנִי,

עֲווֹן פַּשְׁטוּת נַפְשִׁי וְדַלּוּתָהּ,

וּלְהָמִית אֶת בְּנִי?"

אַךְ הוּא דוּמָם

שָׁמַע דְּבָרָהּ בְּדוֹבְבָהּ מְרוֹרִים.

עֵינָיו לִטְּפוּהָ בְּחֶמְלָה רַבָּה

וְאַף יָרוּ כְּצַו מַבָּט שֶׁל אָב.

וּכְכַלּוֹתָהּ פָּקַד: “תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ!”

קְצָרוֹת דִּבֵּר וְלֹא יָסַף. אָז חִישׁ

מִתּוֹךְ חֵיקָהּ תְּפָשׂוֹ וַיַּעֲלֵהוּ

אַחֲרָיו לָעֲלִיָּה – – – – –

*

*

וַיְהִי כִּי שָׁב לְבַב הָאֵם וַיְחִי

וְאִישׁ-הָאֱלֹהִים שֵׁנִית נִצָּב

עָלֶיהָ וּפָנָיו מִגִּיל קוֹרְנִים,

וְעַל יָדָיו לָהּ בְּנָהּ מֻגָּשׁ: “רְאִי,”

אָמַר הוּא לָהּ דּוּמָם וְאַט; “חַי בְּנֵךְ!”

וְלֹא יָסַף דַּבֵּר. אַךְ בִּלְבָבָהּ

נָגַע קוֹלוֹ, כְּהֵד אוֹתוֹ הַקּוֹל

שָׁמְעָה מִן הַדְּמָמָה בָּאַשְׁמוּרָה

כִּכְלוֹת לֵיל-נוֹד; אָכֵן כַּקּוֹל עָרְבוּ

נִימָיו בְּעֵדֶן הַזְּמִירוֹת בָּרוֹם.

וְאוֹר שָׁפְעוּ עֵינָיו עַל רֹאשׁ יַלְדָּהּ,

אַשְׁדּוֹת זִיוִים הֵצִיפוּ אֶת גֵּוָהּ,

וְהוּא כֻּלוֹ אוֹמֵר בְּשׂוֹרָה בְּחִיל:

הִנֵּה חָיִיתִי, אִמָּא! חַי אֲנִי – – –

וּשְׁתֵּי עֵינֵי הָאֵם בִּרְתֵת מָשׂוֹשׂ

נִתְּלוֹת בְּשִׂפְתוֹתָיו הָרוֹחֲשׁוֹת,

וּלְבָבָהּ מַבּוּעַ רְחָשִׁים

וּפֶרֶץ-הוֹדָיָה נִבְעֶה מִפִּי

נַפְשָׁהּ הַנִּפְעָמָה: לְלֹא דְבָרִים

רָשְׁפוּ עֵינֶיהָ מַבְּטֵי-תוֹדָה

לָאִישׁ אֲשֶׁר חִיָּה אֶת יְחִידָהּ –

וּרְגָשֶׁיהָ הִמְסְתָה דוּמָם

בְּרָן בִּכְיָהּ – וְהִיא לָאֲדָמָה

נוֹפֶלֶת אָז, כּוֹרַעַת לְפָנָיו

וְאֶת אִמְרַת הָאֶדֶר הָעוֹטְפוֹ

הִדְּרָה בְּדֶמַע וּנְשִׁיקָה בְּלוּלִים;

רַגְלָיו חִבְּקָה וַעֲפָרָן נָשְׁקָה;

וּבְקוּמָהּ אַחַת פָּטְרָה בְּקוֹל,

קוֹל לֹא-אֱנוֹשׁ, דְּלוּק אֵשׁ וְרֹן, לֵאמֹר:

"עַתָּה אֵדַע – אִישׁ אֱלֹהִים אַתָּה!

דְּבַר אֲדֹנָי בְּפִיךָ וֶאֱמֶת!"

*

לִטְפָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת שִׁמְשַׁת נְוֵה

הָאַלְמָנָה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת אָז,

שְׁכוּרַת גִּילָה, חוֹבֶקֶת בְּנָהּ הַחַי,

וְאֶת תְּמוּנַת אוֹרְחָהּ וּמוֹשִׁיעָהּ,

כְּפֶלֶא הַנִּגְלֶה בַּמֶּרְחַקִים

לְעֵין תּוֹעֵה מִדְבָּר וְחִישׁ נָמוֹג,

הִבִּיטָה תֶמֶס וְדוּמָם הוֹלְכָה

וְאֶל הַקִּיר נִסְפֶּגֶת דְּמוּת-הוֹדוֹ –

וּרְאֵה אֵינֶנּוּ מְאַשְׁרָהּ הַטּוֹב!

מֵאָז זָרַח אָשְׁרָהּ בְּבֹקֶר תְּמוֹל,

מֵרֶגַע שָׁב וַיְחִי בְּנָהּ-יְחִידָהּ,

שָׁמוֹר תִּשְׁמֹר עַל רֹאשׁ מִטַּת יַלְדָּהּ.

אַךְ לֹא אַחַת יֶהְגֶּה לִבָּהּ בָּאִישׁ,

עָשָׂה עִמָּהּ הַחֶסֶד הַגָּדוֹל.

לֹא תַעֲלוּמַת הַפֶּלֶא הִיא אֲשֶׁר

גָּזְלָה מְנוּחָתָהּ – אַךְ הִמּוֹגוֹ

לְנֶגֶד שְׁתֵּי עֵינֶיהָ – הַאֻמְנָם?

אֵיכָכָה זֶה? אָן בָּא וַיֵּעָלֵם?!

חֲבוּק שַׁלְוָה וַחֲלוֹם יִשְׁכַּב יַלְדָּהּ

וְיֵשׁ רוּחָה הִצְהִיל בְּבַת-שְׂחוֹקוֹ;

אַךְ יֵשׁ עַצְבָּהּ יַכְבִּיר בְּשָׁאֳלוֹ:

"וְאִישׁ-הָאֱלֹהִים, אִמִי, אָן בָּא?..

אַיּוֹ? הַגִּידִי נָא, אִמִּי, אָן בָּא?.."

אַךְ עִם הָעֶרֶב, עֵת שַׁנִית נִרְדַּם,

יָצְאָה לִמְצֹא אוֹרְחָהּ אֲשֶׁר נֶעְלַם,

אֲשֶׁר הִשְׁכִּין בְּרָכָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.

אֶל הַשְּׁדֵמוֹת עָשְׂתָה דַרְכָּהּ בַּקְשׁוֹ;

אֶל שְׂפַת הַיָּם – תָּבְעֶנּוּ מִגַּלָּיו;

וְגַם עַד צוּק הַהוֹד, לְמַרְגְּלוֹתָיו

לָרִאשׁוֹנָה עָלֶיהָ הִתְגַּלָּה –

עָדָיו פָּנֶיהָ שָׂמָה לְדָרְשׁוֹ!

(דממת-ליל תעטה את החוף. הכל מוצף נגהי סהר מכסיף. פה ושם זרויים סלעים האומרים הוד בליל-הבדולח ודומה כי סוד אופפם. האלמנה עומדת לפני אחד מהם המתבלט בגושי-פלחיו, מתרפקת עליו וחובקת אותו. קולה נשמע מתוך יבבה ורטן-הגלים מרחוק מתלווה אליה.)

שַׁלָּמָה תַעֲמִיד פְּנֵי אֶלְמְךָ,

סַלְעִי הַנֶּאֶדָּרִי בְּהוֹד וָטוּב,

אֵלֶיךָ כִּי נֶחְפַּזְתִּי הַשָּׁעָה

וְלֹא כְּמִנְהָגִי מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם?

אָכֵן צוּקִים וּבְנֵי-צוּקִים זְרוּיִים

עַל שְׂפַת-הַיָּם, סְלָעִים קְלָעָם אֵל רָם

עַל פְּנֵי עִיר זֹה אֲשֶׁר עַל חוֹף תִּשְׁכֹּן,

אַךְ בִּקְהָלָם אֶחָד זִמֵּן לִי אֵל

עַל דֶּרֶךְ עִצְּבוֹנִי בִּשְׂדוֹת חַיַּי,

שְׁתוּלֵי מְרוּדִים וּמְרִי וְאַלְמְנוּת.

כִּי לֵב נָטַע בְּךָ הָאֱלֹהִים –

מְאֹד יָדַעְתִּי זֹאת. קַבֵּל נָא צְקוּן-

לִבִּי עַתָּה, סַלְעִי וּמֵיטִיבִי,

וּרְצֵה נָא לַחֲשִׁי, רְצֵהוּ נָא…

הֵן לֵב אֶחָד אֶת לֵב שַׁנִי תָמִיד

יָחוּשׁ בְּגַלּוֹתוֹ לוֹ צְפוּנוֹתָיו!

אֶחָד אַתָּה, סַלְעִי וּמָעֻזִּי,

אַתָּה אֲשֶׁר לִי תַּתָּ מְאַשְּׁרִי,

אַתָּה אֲשֶׁר צִלְּךָ הִשִּׁיב עָלַי

מְשׂוֹשׁ אוֹרִים, מְהוּל חַיִּים וָעֹז,

כַּיָּם אֲשֶׁר יַשִּׁיב צִנַּת רוּחוֹ

עַל נֶפֶשׁ יִצְמְתֶנָּה לַהַט יוֹם.

אַתָּה נָתַתָּ לִי אֶת הַמְנַחֵם!

וּבַאֲשֶׁר נִגְלָה עָלַי אֲקַו

לְמָצְאוֹ שַׁנִית. רְאֵה, הִנֵּה

אֵלֶיךָ בָּאתִי לְדָרְשֶׁנּוּ, כִּי

אֵינֶנּוּ עוֹד וַיִּנָּשֵׂא עֲנַן

הַזִּיו מֵעַל בֵּיתִי וּכְלֹא הָיָה

זֶה מוֹשִׁיעִי הַטּוֹב…

אֱמֹר, סַלְעִי,

הֲיֵשׁ אִתְּךָ מֵאִישׁ-הָאֱלֹהִים

דָּבָר? אֵי חֶבְיוֹנוֹ? עַל מָה יָצָא

מֵעַל פָּנַי לְפֶתַע וַיְקַפַּח

מַחֲרֹזֶת הַיָּמִים אֲשֶׁר שָׁזַר

בְּנֶחָמָה וְזֹהַר וּבְרָכָה

מַאָז הִגָּלוֹתוֹ עָלַי בָּזֶה?..

(מחרישה, כמצפה לתשובה.)

אֶזְכֹּר יְמוֹת שִׁבְתּוֹ עֲלִיָּתִי,

וְהוּא מִן הַמַּסַּד עַד הַטְּפָחוֹת

מִלֵּא בֵּיתִי בְּרָכָה, וְאֶת לִבִּי

עַל חֲדָרָיו כֻּלָּם – טוּב-חֲסָדָיו,

מֵאָז הִגָּלוֹתוֹ וְעַד יוֹם תְּמוֹל

בְּהִנָּשְׂאוֹ מֵעַל בֵּיתִי הַדַּל

כְּהֵעָלוֹת עַמּוּד אֵשׁ-יוֹם מֵעַל

יְקוּם שְׂבַע-אוֹר – וְהוּא נִרְדַּף צְלָלִים!

שַׁלָּמָה כֹּה קַבַּנִי אֱלֹהִים?

עָלָה עַמּוּד-חַיַּי מַעַל נָוִי

וַתִּלְבְּשֵׁנִי אַלְמְנוּת מִשְׁנֶה,

וְנֶפֶשׁ-בְּנִי הַיְתוֹם שֵׁנִית עָטָה.

יָצָא וּכְלֹא הָיָה – לִבְלִי שׁוּב עוֹד…

הָהּ, אַלְלַי לַלֵּב… הִנֵּה דָלַל

מַעְיַן יִשְׁעוֹ וַיֶּחֶרְבוּ מֵימָיו.

צִוָּה הָאִישׁ אֶת בִּרְכָתוֹ עָלַי –

כִּי כַּד הַקֶמַח לֹא יִכְלֶה, וְגַם

אֶל הַצַפַּחַת – בַּל יֶחְסַר שַׁמְנָהּ,

עַד יוֹם תֵּת אֱלֹהִים בִּרְכַּת גִּשְׁמוֹ

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה… כְּאָב הָיָה

לִבְנִי, אֲשֶׁר אֶת פְּנֵי אָבִיו-אִישִׁי

עֵינוֹ לֹא רָאֲתָה; וּבְחָלְיוֹ

הֵן הוּא הֵשִׁיב נַפְשׁוֹ קִרְבּוֹ, וֶאֱלֵי

סוֹעַת-חֵיקִי יַלְדִּי הַמֵּת הֵשִׁיב –

רוּחוֹ כִּי הֶחֱיָה… אַךְ, אוֹיָה לִי,

בְּדַל-נָוִי הִשְׁכִּין אֶת בִּרְכָתוֹ –

מַה בֶּצַע בַּבְּרָכָה וְהַמְבָרֵךְ

יָצָא לִבְלִי שׁוּבוֹ, וְהַנּוֹתֵן

חַיִּים וְנֶחָמָה וְזִיו לַלֵּב –

אֵינֶנּוּ עוֹד… אֲהָהּ!..

(מתיפחת ושוב מתאוששת.)

מֵאָז יָרַד הָעֶרֶב עַל הַיְקוּם

וְעַל נַפְשִׁי תּוֹעָה אֲנִי דוּמָם:

יָצָאתִי לַשְּׁדֵמוֹת בַּקְשׁוֹ בָּהֶן

וָאֶתְבָּעֶנּוּ גַם מִתְּהוֹם הַיָּם

אֲשֶׁר לְעֻמָּתִי לְשׁוֹנוֹתָיו

חָרַץ כְּמוֹ הוּא מִתְגָּרֶה עִמִּי.

וְגַם עָדֶיךָ בָּאתִי, סֶלַע-הוֹד,

כִּי בַּאֲשֶׁר נִגְלָה עָלַי אֲקַו

לְמָצְאוֹ שֵׁנִית, סַלְעִי וּמֵיטִיבִי.

רְצֵה נָא לַחֲשִׁי, רְצֵהוּ נָא…

(בתחנונים.)

אָן בָּא הָאִישׁ? הֲלֹא תֵדַע, אֱמֹר?!

הַעַל פָּנֶיךָ לֹא חָמַק-עָבָר?

דּוֹבֵב נָא אֶלְמְךָ וְגַל עֵינַי

בְּסוֹד אֲשֶׁר לִבְּךָ כּוֹמֵס קִרְבּוֹ,

סַלְעִי וּמְאוֹרִי… גַּלֵּה – – –

(עומדת מחרישה כמצפה לתשובה. בכל הס. רק רטן-הגלים נשמע. מתיפחת מרה בחבקה את רגלי הסלע.)

(טרקלין המלכה איזבל. אורות ראשונים של בוקר זולפים מבעד לאשנבי-הצבעונין בכיפת הסיפון וכתמי זוהר מנומר משתרעים על רצפת-הבהט ועל קצות ספת-השן שעם הקיר. על סף הדלת הפתוחה עומדת איזבל על ברכיה לפני בתה הקטנה עתליה וידה מחליקה ברוֹך על תלתליה השחורים, כמבקשת להרגיע אותה.)

עתליה

(בתמימות ילדות ובחרדה:)

הָיָה הַקּוֹל כְּקוֹל שֶׁל תֹּף גָּדוֹל.

וְאַחֲרָיו תֻּפִּים, תֻּפִּים רַבִּים…

מִלְמַעְלָה בָּא הַקּוֹל…

(מביטה אל על ברעד.)

הַגִּידִי, אֵם,

הַאִם כָּמוֹנִי שֶׁרָעַדְתִּי

רָעַד גַם אַבָּא, וְגַם, אִמָּא, אַתְּ,

וְהָעוֹלָם כֻּלוֹ?

(דממת-רגעים.)

הֲתֵדְעִי?

בֵּין הַקּוֹלוֹת שֶׁל הַתֻּפִּים – פִּתְאֹם

פָּרַץ לַחֶדֶר אוֹר גָּדוֹל מְאֹד!

נִבְהַלְתִּי לְמַרְאֵהוּ: כְּמוֹ אֵשׁ,

אֵשׁ לְבָנָה מְאֹד – וּשְׁתֵּי עֵינַי

עָצַמְתִּי כִּי חָזָק הָיָה הָאוֹר!

וְאָז עַל הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁמִּסָּבִיב

דְּפִיקוֹת שָׁמַעְתִּי, כֹּה רַבּוֹת רַבּוֹת,

כְּמוֹ שֶׁל אֶצְבָּעוֹת, וּלְאוֹר-הָאֵשׁ

אֲשֶׁר נִדְלַק רָאִיתִי הַשְּׁמָשׁוֹת

כְּמוֹ בּוֹכוֹת כֻּלָּן: טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת

הִתְגַּלְגְּלוּ לְמַטָּה עֲלֵיהֶן,

טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ דְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת…

איזבל

(מחייכת ומחליקה לראשה.)

בְּרוּכָה הֲיִי לִי, עֲתַלְיָה שֶׁלִּי,

עַל תֹּם נַפְשֵׁךְ, כִּבְשָׂה בָּרָה-קְטַנָּה.

וְאַתְּ הֵן לֹא זָכִית, מֵאָז לַאֲוִיר

עוֹלָם יָצָאת, לְסַעֲרַת בְּרָכָה!

(לעצמה.)

שָׁלֹשׁ שָׁנִים מֵאָז הוּשַׂם מַסְגֵּר-

קְלָלָה עַל פִּי מָרוֹם, וּשְׂרָף אִשִּׁים

הֻצַק לְאַגַּן שְׁחָקִים וַיְעֻלַּף

הַיְקוּם כֻּלּוֹ בְּאוֹר הַמְּאֵרָה

וַיִּשְׁטְפוּהוּ נְגֹהוֹת כְּלָיָה

וְתַלְאוּבוֹת!.. אֲהָהּ…

(מוחה דמעה.)

אַךְ מַה יָּבִין

לֵב לֹא יָדַע כְּאֵב וְדֵרָאוֹן

מִכָּל פִּגְעֵי הַזְּמָן?!

(פונה שוב לילדה:)

שִׁמְעִי, בִּתִּי,

הֲלֹא סִפְּרָה לָךְ אוֹמַנְתֵּךְ אֶת דְּבַר

גִּשְׁמֵי הָאוֹן יָחֹן הַבַּעַל בָּם

אֶת אַדְמָתוֹ, עַל טַלְלֵי מְגָדָיו

אֲשֶׁר כָּל בֹּקֶר יְנַשְּׁקוּ-יַשְׁקוּ

פְּרָחִים צְמֵאִים?.. הַקּוֹל, חֶמְדַּת לִבִּי,

אֲשֶׁר שָׁמַעַתְּ, קוֹל הַבַּעַל הוּא

הַנֶּאְדָּרִי, קוֹל רַעַם בַּגַּלְגַּל,

וְזֹה הָאֵשׁ – הוּא בְּרַק שִׁבְטוֹ הָעַז,

בְּצַוּוֹתוֹ עַל הֶעָבִים הַמְטֵר

בְּרָכָה לַכֹּל…

עתליה

וַאֲנִי, אִמָּא, אֲנִי

דִּמִּיתִי כִּי הַבַּעַל כֵּן יִגְעַר – – –

איזבל

אַךְ שְׁטוּת הָגָה לְבֵּךְ הַקָּט-הַתָּם!

כִּי מַה, בִּתִּי, לַבַּעַל אֶת הָאַף?

חַנּוּן הוּא וְרַחוּם וְלֹא יֵדַע

חָרוֹן!

(דממת רגעים.)

צְאִי עַתָּה אֶל הַגִּנָּה,

צִפֹּרֶת-חֵן קְטַנָּה שֶׁלִּי, צְאִי;

אֶל סַנְסִנֵּי תָמָר נְשׁוּק אוֹר-הוֹד

שְׂאִי עֵינֵךְ, וּלְקַשְׂקַשֵּׂי גִזְעוֹ,

נֶחְפּוּ זָהָב שָׁחוּט – אֶת מַבָּטֵךְ;

אֶל כָּל גִּבְעוֹל הָצִיצִי וּלְכָל צִיץ,

זוֹלְפֵי בְּשָׂמִים וָזֹךְ, וְאֶל רִקְמַת

טְרַף-עֵץ וּכְנַף-פַּרְפַּר – וּמַה תִּרְאִי?

שְׁלַל תַּכְשִׁיטִים וּפְאֵר – נִטְפֵי בְרָכָה:

פְנִינֵי גָבִישׁ וּפָז אֲשֶׁר עָדוּ

בְּבֹקֶר הַתְּחִיָה הָרַעֲנָן,

כִּי הָאֵלִים מוֹעֵד קָרְאוּ לַכֹּל –

לַיְקוּם וּלְכָל צְבָאוֹ, יִקְרַת נַפְשִׁי!

וְאֶת אָזְנֵךְ הַטִּי לְרַחֲשֵׁי

הָעַלְעוֹלִים וּלְזֶמֶר הַחוּגָה

בִּשְׁפֹךְ נַפְשָׁהּ גִּילָה מִצֶּאֱלֵי

אֱגוֹז וְזַיִת, וּלְזִמְזוּם כָּל זְבוּב,

וְאֶל אִוְשַׁת צַפְרִיר קַלִּיל-עַלִּיז,

וְאֶל אִבֵּי הַנַּחַל הַשּׁוֹקֵק

רְדִי וּשְׁעִי וְאָז תַּאֲזִין נַפְשֵׁךְ

הֶמְיַת תּוֹדָה בּוֹקַעַת וּפוֹרְצָה

מִלֵּב כָּל חַי לַבַּעַל, שַׂר בְּרָכָה – – –

(נושקת לראש הילדה.)

הֲנִשְׂגְּבוּ דְבָרַי מִבִּינָתֵךְ,

תַּמָּה שֶׁלִּי? אָכֵן, יָדַעְתִּי זֹאת.

צְאִי אֵפוֹא אֶל הַגִּנָּה, לְכִי

וּתְנִי בִּצְחוֹק קוֹלֵךְ, בְּשִׁיר שֶׁל גִּיל

אֲשֶׁר יִנְאֶה לְפִיךְ, שׁוֹשַׁן הַחֵן;

צְאִי וּתְנִי גַם אַתְּ הוֹדָיָתֵךְ,

בְּתֹם נַפְשֵׁךְ וּבְזֹהַר אִישׁוֹנֵךְ,

לְאֵם כָּל חַי אֲשֶׁר זִכָּה אוֹתָךְ

וַיְבִיאֵךְ אֶל זֶה הַיּוֹם…

(מלווה את הילדה בצאתה.)

עתליה

(קולה נשמע מבחוץ.)

שָׁלוֹם,

שָׁלוֹם לָךְ, אֵם… אֲנִי לַגַּן יוֹצֵאת.

(בשובה נשארת איזבל עומדת על עמדה למשך רגעים מספר, ממותחת אל המזוזה שמאחריה וראשה שמוט. לפתע, כנזכרת במשהו, סוגרת את הדלת וממהרת אל החלון הפונה מזרחה. בפתחה אותו פורץ רוח-בוקר לטרקלין ונאחז קלילות בתכריך-הבוץ האופף את גוה. אור-השמש מציף את עורה הלבן הניבט מפה ומשם מבעד לבּוץ בהפשיל הרוח את שולי התכריך. עם פתיחת החלון היא פונה לפינה מזרחית-דרומית, מקום שם מתנוסס פסל-שיש של אלילי צידון. היא קדה קידת-כבוד ומצחה נוגע בכן השיש האדום.)

איזבל

רֹאשִׁי, כְּתוּר הוֹד מַלְכוּת, אָשׁוּחַ דֹּם

בְּהַכְנָעָה וּרְתֵת לִפְנֵי רוּמְכֶם,

אֵלַי הַנֶאְדָּרִים בְּהוֹד וְעֹז,

מוֹסְכֵי סַם-זִיו אֶל פֶּקַע-לֵב כָּל חַי,

פּוֹקְדֵי כָּל גֶּפֶן בְּבִרְכַּת שִׁפְעָה,

בְּקֶסֶם-גֹּדֶשׁ כָּל שִׁבֹּלֶת פָּז,

כָּל גּוּשׁ וְרֶגֶב בַּעֲסִיס פְּרִיָּה,

וְאֶל טַבּוּר רִמּוֹן וּפֶטֶר-שֶׂה

וּגְבִיעַ בַּת-חַנָּה תַּזְלִיפוּן אַט

מֶרְקַח לְשַׁד מַפְרֶה, שְׂרָף-אוֹן נָהִיר…

(מותחת גוה ומביטה חוצה.)

הִנֵּה אַךְ תְּמוֹל וַאֲנִי עוֹמֶדֶת דֹם

עִם מַעֲקֵה הַגַּג, צוֹפָה דַרְכֵי

אַרְצִי הַלְּחוּכוֹת יָגוֹן וִיקוֹד,

רוֹאֶה תַּלְמֵי שָׂדַי עֻלְפֵּי שָׁרָב,

גִּלְבֹּעַ וְכַרְמֶל צְמֵאֵי פְרִיָּה,

וּבְלֶב דָּבְרֵי הָעֵמֶק הַצַּחִים

וּבְצֶלַע הֶהָרִים הַנִּשְׂרָפִים –

עֶדְרֵי בָקָר וְצֹאן כְּמִתְעַלְּפִים.

וְשַׁוְעַת-כֹּל עוֹלָה בִּדְוַי וּדְמִי

מֵרֵבֶץ-חַרְבוֹנוֹ אֵלַי, אֲהָהּ!..

אַךְ לֹא כְּאֵב הִכְפִּישׁ אָז אֶת רוּחִי,

בְּהַבִּיטִי עֲטֶרֶת הַגֵּאוּת

נִפְגַּעַת מֵאֶזְרוֹעַ-אֵל קָשָׁה;

וְלֹא מְרוֹרִים עִוְּדוּנִי בִּרְאוֹתִי

אֶת גֵּי-שְׁמָנִים דּוֹמֶה לְגֵי הִנֹּם…

לֵאלֹהֵי צִידוֹן עֵינַי אֶשָּׂא,

וּפֶתַע – מָה אֶרְאֶה מִפְּאַת הַיָּם?

הֲזֶה תְּבַלּוּל אֲשֶׁר עָלָה הַצְעִיף

אִישׁוֹן עֵינַי? הַמַּדּוּחִים אַבִּיט?

אַךְ לֹא! מִפַּאֲתֵי הַיָּם כַּף עָב,

כְּאוֹת מִבְטָח וּבְרִית, הוּשְׁטָה אֵלַי;

וְעוֹד אֲנִי עוֹמֶדֶת מִשְׁתָּאָה

וַיַּעַל רוּחַ וַיַּשֵּׁב מֻטּוֹת

הָעָב וַיְכַס קִדְרוֹן-מָטָר פְּנֵי כֹּל,

וַיְהִי הַקּוֹל גָּדוֹל וְעַז מְאֹד –

הַגֶּשֶׁם וְהֶמְיַת אוֹנוֹ – קְדוֹשִׁים!

(שוב פונה לפסל ומשתחווה.)

אֵיכָכָה תּוֹדָתִי אֶתֵּן לָכֶם,

רוֹדֵי מְרוֹמִים וּתְהוֹמוֹת יַחְדָּו?

(נופלת על פניה.)

(אחרי רגעי-דממה אחדים היא קמה, ניגשת לספה, שותה מן היין שבגביע-השוהם העומד על ההדוֹם. היא משתרעת על רפידת הספה כשזרועותיה שלוחות ימינה ושמאלה ורגליה פשוקות, כמפקירה עצמה. ראשה שקוע בכר-צבעונין והיא דומה לתועת-חלום כשידה הנשמטת מן הספה נתקלת במגילה-אגרת. היא תופסת אותה, שמה בה עיניה ופורצת בצחוק גדול וממושך.)

הוֹ מַה נּוֹאַל מַלְכִּי אַחְאָב הַתָּם

כִּי קְרָב בֵּין בַּעַל וֵאלֹהִים עָרַךְ

וְזֶה מוּל זֶה הִצִּיג עַל רֹאשׁ כַּרְמֶל

נְבִיאֵי הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה –

עִם אֵלִיָּה, אֶחָד נָבִיא אֲשֶׁר

נוֹתַר לָאֵל… הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא

כִּי בַּעַל עַל הָאֱלֹהִים חָלַשׁ,

וּבְאַפּוֹ בָּקַע אֶת פֶּטֶר הֶעָבִים,

בְּרַעַם מָעֻזּוֹ וְאֵשׁ בְּרָקוֹ?

אֵין זֹאת אֲשֶׁר אָמַר הָאֱלֹהִים

עִם לְבָבוֹ: אָקוּם, אֱקֹּם מִיַּד

אִיזֶבֶל אֶת נְקַם בָּנַי אֲשֶׁר

הִכְרִיתָה הַמַּלְכָּה הָרְשָׁעָה.

וַיֶּאֱסֹר עַל אֱלֹהֵי צִידוֹן

אֶת הַמִּלְחֶמֶת: שִׁרְיוֹנֵי פְלָדוֹת

תָּלָה עַל רֶחֶם כָּל עָנָן לְבַל

יִתֵּן שִׁגְרַת גִּשְׁמוֹ לָאֲדָמָה,

וּשְׂדֵי כָּל עָב אָטַר וַחֲלֵב

אוֹנֵי מָרוֹם כָּלָא מֵהִנָּסֵךְ

אֶל פִּי כָּל פֶּקַע וְאֶל חֹב שָׂדַי.

שָׁנִים שָׁלֹשׁ כֵּן שְׂחוֹק-נָקָם חָמַד –

אַךְ לֹא יָנוּם קְדוֹשִׁי וְלֹא יִישַׁן

הַבַּעַל אֱלֹהַי, כִּי לֹא יָכוֹל

עוֹד שְׂאֵת אֶת שְׂחוֹק הָאֵל וְגַם גָּעַל

בְּמִשְׂחָקוֹ עִמּוֹ…

וּבָא הַיּוֹם!

(דממת רגעים.)

אַחְאָב פּוֹתֶה שֶׁלִּי! הַבְתֹם לֵבָב

דִּמָּה כִּי שִׂיחַ לוֹ וְשִׂיג לָאֵל

אֲשֶׁר יָדַע זִקְנָה בִּזְבוּל עָבָיו,

בְּהִתְיַצְּבוֹ בִּקְרָב עִם אֵל חַיִּים,

כַּבִּיר לְשַׁד וְנֶאְפַּד-אוֹן-וָהוֹד?

אָשׁוּבָה וְאֶקְרָא דִבְרֵי אַחְאָב

אֲשֶׁר כָּתַב אֵלַי בְּחִיל-חָפְזוֹ

בְּצָהֳרֵי שִׁלְשׁוֹם – אַחַר חָמַק

מֵאַפְלוּלִית אַפִּרְיוֹנִי עִם אוֹר

הַיּוֹם – וְנַעֲרוֹ אֵלַי שָׁלַח

וְהַמִּכְתָּב עִמּוֹ…

(קוראת וצוחקת חליפות.)

"…וָאֶאֱרַח

אֶל הַשָּׂדֶה לִמְצֹא אוּבָל… אוּלַי

נִמְצָא חָצִיר וְהֶחֱיֵינוּ אֶת

הַבְּהֵמָה… עוֹדֶנִי כֵּן עוֹמֵד

נוֹשֵׂא נַפְשִׁי בְּאֵלֶם וְעֵינִי

בִּדְמִי-דִמְעָה אֶל שַׁחֲקֵי מַעֲרָב

וּמְשַׁוֶּה נֶגְדִּי רַגְלֵי עָב רָץ

עַד מָה נָאוּוּ עַל הַרְרֵי מָרוֹם,

וּרְאֵה נְצָּב עָלַי שֵׁנִית, כְּאָז

מְאֵרָתוֹ שָׁלַח בָּאֲדָמָה,

אִישׁ הָאֵימוֹת, נְבִיא הָאֱלֹהִים,

הוּא אֵלִיָּהוּ. וַיִּחַר אַפִּי.

‘עוֹכֵר עַמִּי’ קָרָאתִי לוֹ, אַךְ הוּא

לֹא זָע, לֹא נָע, וְכֵן דְּבָרוֹ שָׁלֵו

לְעֻמָּתִי נָשָׂא: 'לֹא, לֹא אֲנִי

עוֹכֵר הָעָם, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית

אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם מִצְווֹת אֵל חַי

וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים זְנִיתֶם!'

וַיְצַו עָלַי לֵאמֹר: ‘שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי –’ "

(פוסקת מקריאה.)

הָהּ מוּג-לֵבָב! וּמַה פָּחַדְתָּ?

(ממשיכה לקרוא בצחוק:)

"… תְּנִי צַו אֵפוֹא, אִיזֶבֶל מַלְכָּתִי,

וּבָאוּ נְבִיאֵי הַבַּעַל חִישׁ

וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה עִמָּם

אֶל הַכַּרְמֶל לְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי

הָאֱלֹהִים בִּדְמוּת נוֹשֵׂא דְבָרוֹ.

הָחִישִׁי מַעֲשַׂיִךְ – –"

(זורקת האגרת מעל פניה.)

מוּג לֵבָב!

וּמַה יָגֹרְתָּ כִּי נִגְלָה לְךָ

עַל אֵם שָׂדַי נְבִיא הָאֱלֹהִים!

הַשְׁתֵּי עֵינָיו בְּךָ תָּלָה וַיִּיר

זִיקֵי-קָדְשָׁן בְּךָ, אֱנוֹשׁ פּוֹתֶה,

וַתִּבָּעֵת? וְהוּא בְּעַקְרַבֵּי

שְׂפָתָיו יִסֵּר אוֹתְךָ וְאֶת פָּנָיו

הֵעֵז אֶת הוֹד הַמֶּלֶךְ לְחָרֵף

בְּכַנּוֹתוֹ אוֹתְךָ עוֹכֵר הָעָם!

בֶּן-מָוֶת הוּא הָאִישׁ, הֲטֶרֶם זֹאת

תֵּדַע? שַׁלָּמָה לֹא הֵבֵאתָ לִי

רֹאשֵׁהוּ הַנּוֹעָז וְהַנִּשָּׂא

עַל עֹקֶץ כִּידוֹנְךָ – מַתַּת גְּבוּרָה

וְאוֹת שֶׁל נִצָּחוֹן לְמַלְכָּתְךָ,

אִיזֶבֶל חֶמְדָּתֶךָ! – אֱוִילִי,

הֵן הוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי אֲשֶׁר

מִתּוֹךְ יָדִי הַנְטוּיָה נִמְלַט

בְּהַכְרִיתִי מֵאֶרֶץ וְחַיִּים

אֶת מַעַרְכוֹת הַנְבִיאִים לָאֵל!

שְׁלַחְתִּים, שְׁלַחְתִּים אֵלֶיךָ, אַחְאָבִי,

כַּאֲשֶׁר בִּקַשְׁתָּ מֶנִּי לַעֲשׂוֹת!

אַךְ מִי נִצַּח בַּקְּרָב, מַלְכִּי כְּסִילִי?

(צוחקת צחוק-נצחון.)

הוֹ מַה נּוֹאַלְתָּ, אַחְאָבִי שֶׁלִּי!

אַךְ תּוֹאֲנָה בִּקַּשְׁתָּ בְּצֵאתְךָ

אֶל הַשְּׁדַמוֹת וְלַנְּחָלִים, מַלְכִּי,

כִּי לֹא אִיזֶבֶל הִיא וּתְרֻמֶּה!

הֵן לַנָּבִיא יָצָא לִבְּךָ בַּלֵּיל,

בִּנְדֹד מַרְגּוֹעַ מִלִבְּךָ וּשְׁנָת,

וַתִּפְגְשׁוֹ לְמַעַן תַּעַרְקוּ

יַחְדָּו אֶל הַכַּרְמֶל… אַךְ שָׁוְא,

אַחְאָב, חָרַשְׁתָּ אָוֶן בְּחֶבְיוֹן

לִבְּךָ וַתְּחַפֵּא מְזִמָּתוֹ,

לִקְשֹׁר עָלַי וְעַל אֵלַי, וַהֲלֹא

מִטֶּפֶשׁ-לְבָבְךָ לֹא נֶעֶלְמוּ

רָמַת הַיַּחַשׂ לִי וּפְאֵר גִּזְעִי:

אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידוֹנִים אָבִי,

נֶאֱמָן לַבַּעַל וּלְאוֹן-שִׂגְבוֹ!

נִצַּח הַבַּעַל אֶת הָאֱלֹהִים

וּמַעֲשֶׂיךָ אַךְ אֱלִיל וָרִיק,

אַתָּה וּנְבִיאֲךָ עַל הַכַּרְמֶל!

הֵן גַּם כְּתֹם מִטְרוֹת הָאֵיתָנִים,

בִּנְטוֹת כַּנְפֵי יוֹם תְּמוֹל, שָׁלַח עָבִים

קַלֵּי כָנָף עַל בָּמֳתֵי עוֹלָם

לִפְטֹר בִּרְכַּת קְסְמוֹ לָאֲדָמָה –

כִּי לֹא מָשַׁךְ חַסְדּוֹ וְלֹא יוֹסִיף

מִכְּלֹא בִּרְכַּת עֻזּוֹ מֵרַחְמָהּ…

(ניגשת שוב לחלון.)

אֲוִיר תַּבַל מְלֹא מֶתֶקְ-שִׁיר הַיּוֹם

וְחִיל-תּוֹדָה אֶת כָּל הַיְקוּם יֹאחֵז:

נִיב-אֵד מִגֵּי שְׁמָנִים הַשָּׁב לָנוּב,

וְהֵד הַמַּעְיָנוֹת הַנֵּעוֹרִים

בַּהֲרָרִים חוֹגְרֵי אוֹן-רֹן וָגִיל.

וְחַג קֹרָא לְרוֹם וּתְהוֹם יַחְדָּו –

חַג לֵאלֹהֵינוּ כִּי מְטַר-עֱזוּז

הִרְנִין כָּל חַי עֲלֵי הָאֲדָמוֹת!

הֵן כָּל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ רַעֲנַנּוֹת

עִם כָּל רוּחוֹת שָׁמַיִם אַרְבַּעְתָּן

רִנַּת לִבְלוּב תֹּאמַרְנָה וּתְחִיָּה –

מִזְמוֹר לָאֲשֶׁרָה וְשִׁיר לַבֵּל.

(אחרי רגעי-דממה ממושכים היא מתחילה להתהלך באולם אנה ואנה, מזקפת קומתה כשזרועותיה הארוכות והלבנות שלוחות אל מאחורי ראשה. כל עת לכתה נשואות עיניה אל כיפת-הסיפון המנומרה וחזה עולה ויורד גדוש-יצרים. לרגעים היא עומדת על עמדה, נושמת עמוקות, מהדקת עפעפיה ומתמתחת מלוא ארכה ומדובבת, כמתוך שכרון ועועים – בתחילה אט-אט וככל שתדבר תגדל הסערה שבקרבה.)

הִנֵּה הָפַכְתָּ, אֵל חַיִּים, נָוִי

לְנֵבֶל מִקְסָמִים וַתִּמְסְכוֹ

עִוְעֵי מַחְשָׁק וְשִׁכָּרוֹן עָרֵב,

אַךְ אֵי הַיָּד, בְּרוּכַת מָעֹז וָאֵשׁ,

כִּי תַךְ בְּמֵיתָרָיו בִּסְעָרָה;

הָאֶצְבָּעוֹת, דְּלוּקוֹת מִיקוֹד אוֹנִים,

תִּמְשֶׁינָה מִקִּרְבִּי רָן-יְצָרִים?

(שוקעת בהרהורים.)

שִׁלְשׁוֹם, בִּבְקֹעַ שַׁחַר-פָּז אֵלַי,

אֶל דְּמִי אַפִּרְיוֹנִי וְחֹם חֵיקִי,

יָצָא גַבְרִי בַּשֶּׁלִי לַעֲרֹךְ

קְרָבוֹ בֵּין בַּעַל וֵאלֹהִים… חָמַק

אַחְאָב – כְּסִילִי שֶׁלִּי! – וַאֲנִי עַרְשִׂי

הָרַעֲנַנָּה, מַאָז נְטוֹת הַלֵּיל,

רִפַּדְתִּי לְמִשְׁכָּבוֹ עִמִּי,

וָאֶקְרָאוֹ הַמְתֵּק סוֹד אֲהָבִים

עִם מַלְכָּתוֹ, אִיזֶבֶל הַיָּפָה.

הִצַּבְתִּי בִּדְמָמָה לְמַרְגְּלוֹת

מַלְכִּי טַנְאֵי-חִשְׁקִי וְהֵם גְּדוּשִׁים –

כִּבְעֵת הִגַּשְׁתִּי אֶת פִּרְחֵי בְתוּלַי

לְאֵלַת-הַחַיִּים בִּזְבוּל אָבִי

וָאֶתְגַּהֵר יוֹקְדָה אֶל אַחְאָבִי…

אַךְ הוּא אֶל שִׂיא כַּרְמֶל עָרַק, הַתָּם!

(שתיקה ארוכה של סערה פנימית, ובסופה – צחוק מהול תמרורים כנכנעת.)

אֲבָל שָׁכַךְ אַפִּי, אַחְאָב שֶׁלִּי,

וָאֶרְחָמְךָ… כִּי מָה אַתָּה בִּלְתִּי

אִם גֶּבֶר-שַׁעֲשׁוּעִים לְמַלְכָּתֶךָ?

לֹא מֶלֶךְ שֵׁם יִנְאֶה לְךָ; אֵין-יֵשׁ

בְּרוּחֲךָ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה –

לוּ גֶבֶר לִי תְּהִי וְלִי שָׂפָק!

אֶל חֵיק אִיזֶבְלְךָ שׁוּב חִישׁ מַהֵר!

רְאֵה, אֶת מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי לְךָ

בִּדַרְתִּי אַךְ לְמַעַן רַתֶּקְךָ

אֵלַי בְּמוֹסְרוֹת אַהֲבָתִי לְךָ…

בֵּינוֹת כָּרֵי מִשְׁיִי הָרַכְרַכִּים

עַל בּוּץ רוֹעֵף בְּשָׂמִים וְנִיחוֹחִים

אֶגְהַר לִפְנֵי גַבְרִי הַתָּם וְטוֹב,

סוּכַת תַּמְרוּק וְשָׁשַׁר וּמְסוּכַת

עִוְעֵי יִצְרִי… תְּקָפַנִי דְכִי חִשְׁקִי

וְכָל דָּמַי בִּי יִצְעֲקוּ בַּעְיָם:

אַיֶּכָּה, בַּעֲלִי אַחְאָב? הִנֵּה

כֻּלִּי שֶׁלְּךָ אֲנִי, שֶׁלְּךָ כֻּלִּי!..

נָאוּוּ צַעֲדֵי רַגְלַי בָּעֲכָסִים

וְרֹךְ-בִּטְנִי בַּקִּשׁוּרִים. בּוֹא-נָא

וּלְמוֹסֵרַי פִּתַּחְתָּ וּרְדִידִי

מַעַל עֶרְיַת גֵוִי תִּקְרַע יָדְךָ

וַתְּגַלֶּה חַמּוּק גָּמוּשׁ וָחַם,

וּבְאֶצְבְּעוֹת יְקוֹד בִּצְחוֹר בְּשָׂרִי

תָּלוּשׁ וּבְאוֹן תַּחֲפֹן אֶת תָּאֳמֵי

שָׁדַי הַמְרַטְּטִים בְּחֹם כָּלוּא,

כֶּאֱחֹז רִמּוֹן בָּשֵׁל אֲדֹם פָּנִים,

לָמֹץ מִפִּי-פִקְעוֹ תִּירוֹשׁ מַפְרִיא…

הָהּ, בּוֹאָה חִישׁ אֶל רֹךְ-רְפִידָתִי,

שְׂמֹאלְךָ אֶל תַּחַת לְרֹאשִׁי תִּתֵּן

וּבִימִינְךָ רִמְצֵי תַאֲנָתִי

מִיקוֹד חָזִי תַּחְתֶּה, אַחְאָב שֶׁלִּי…

יַין תַּאֲוָה וְאוֹן וְרָן חַיִּים

אֶמְזֹג בְּכָל גָּבִיעַ אֲשֶׁר לִי:

חַג הוּא לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה,

חַג נִצְחוֹנָם עַל אֱלֹהֵי עָבִים,

וְצַו יֵצֵא מִלְּפָנַי לֵאמֹר:

יֻגְדַּשׁ כָּל לֵב בְּגִיל וְכָל לָשׁוֹן

תְּפַךְ רִנָּה וְנֶסֶךְ שִׁיר וְעֹז

תִּמְלָא תֵּבֵל – כִּי מָצְאָה יַד בֵּל

לָאֵל – – –

(ברגע זה ממש מתפרץ אדם אל האולם. המלכה חשה להתעטף ברדידה אשר צנח מעל כתפיה בדברה. האיש הבא נופל על פניו עם בואו ומתקרב אל המלכה בזחילה כמתוך רצון יוקד לאחוז בשולי הרדיד ולקרבם אל פיו. המלכה נרתעת ואף רוקעת ברגלה.)

וּמִי אַתָּה, אֱנוֹשׁ חוֹפֵז,

כִּי לַמַּלְכָּה פָּרַצְתָּ כֵּן? דַּבֵּר!

הזר

אַל נָא, מַלְכָּה מְאֹד רָמָה, חֲרוֹן

אַפֵּךְ בִּי תְכַלִּי, אֲשֶׁר בֵּיתֵךְ

כֵּן פֶּתַע בָּאתִי. אַל נָא, הַגְּבִירָה,

מֵעַל פָּנַיִךְ תְּגָרְשִׁי עַבְדֵּךְ.

בְּאַהֲבָה רַבָּה אֶת שְׁמֵךְ אֶשָּׂא –

עַל כֵּן אֵלַיִךְ בְּחֶרְדַּת לֵבָב

אֶשָּׂא דָבָר, אִוִּיתִי לָךְ גַּלּוֹת –

וְהוּא, יָדַעְתִּי, עַד נַפְשֵׁךְ יִגַּע.

אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּעֵינַי

אֲסַפֶּר-לָךְ – שִׁמְעִי וּבִינִי לִי – – –

איזבל

אַךְ מִי אַתָּה, הָאִישׁ? דַּבֶּר-נָא חִישׁ!

וּמָה הַחֲרָדָה לִבְּךָ תָּבִיךְ?

וּמָה הַפַּלָצוּת תֹּאחֵז בְּשָׂרְךָ?

וּמַה דְּבָרְךָ זוּ עַד נַפְשִׁי יִגַּע?

הזר

לוּ תִשְׁמְעִי דְבָרִי עַד אִם כְּלִיתִיו!

איזבל

וְאֵי מִזֶּה תָבוֹא?

הזר

מִן הַכַּרְמֶל!

איזבל

מִן הַכַּרְמֶל? הַתְדַבֵּר אֱמֶת?

בּוֹא, קְרַב נָא וּלְמַלְכָּתְךָ סַפְּרָה

אֵיכָכָה קֶרֶן אֵלִיָּה גֻדְּעָה

וְרוּם-מִצְחוֹ עַד אָרֶץ שַׁח בִּגְבֹר

הַבַּעַל עַל הָאֱלֹהִים?

הזר

(נרעש ונפעם.)

אֲהָהּ,

כִּי לֹא כַּאֲשֶׁר תְּשַׁעֲרִי, מַלְכָּה,

בָּא גַם נִהְיָה! אֵיכָה לָךְ אֲסַפֵּר

אֶת כָּל אֲשֶׁר מָצָא עַל רוּם הָהָר

אֶת נְבִיאַיִךְ, אֵיךְ מֵימֵי קִישׁוֹן

גָּרְפוּ דְמֵיהֶם –

איזבל

דְּמֵי מִי, הַגִּידָה חִישׁ!

הזר

דְמֵי נְבִיאֵי הַבַּעַל, עַד אֶחָד!

איזבל

הַגִּידָה נָא: הֲכֵן דְּבָרְךָ אִם לֹא?

הזר

אֲבוֹי, מַלְכָּה, כִּי כֵן, וְאוֹיָה לִי!

איזבל

וּמִי הוּא זֶה אֲשֶׁר הֵעֵז מִצְחוֹ

לִשְׁלֹחַ יָד בָּם לְהָרְגָם? אֱמֹר!

הזר

(בבושת וחרון:)

רַק הוּא וְלֹא אַחַר!

איזבל

אֶל מִי תִּרְמֹז?

הַאִם אָמְנָם אַחְאָב –

הזר

אֵיכָכָה זֶה

לֶב הַמַּלְכָּה בַּמֶּלֶךְ כֵּן יַחְשֹׁד?!

נְבִיא הָאֱלֹהִים, הוּא אֵלִיָּהוּ,

אֵימוֹת חָגַר וְהוֹד –

איזבל

וְגַם חָמָס?!

כחוזרת בה:

הֲכֵן דִּבַּרְתָּ לַמַּלְכָּה, הַזָּר,

אוֹ רַק תֹּאמַר לִבִּי הָמֵס קִרְבִּי

בְּפַחַד-שָׁוְא? דְּעָה, כִּי אִם אַךְ רִיק

דְּבָרֶיךָ וְכָרַתִּי קָדְקָדְךָ

וּגְבִיעַ-נֶסֶךְ אַעַשׂ מֶנּוּ לִי

בְּיוֹם זָבְחִי לִפְנֵי מִזְבַּח קְדוֹשִׁי,

הַבַּעַל…

הזר

לֹא, מַלְכַּת לְבִּי, אֱמֶת

מוֹצָא שְׂפָתִי… אֲהָהּ, וְגַם נָכוֹן…

עָלוּ עָבֵי אֵימוֹת מִפְּאַת הַיָּם

וְהַכַּרְמֶל כִּסּוּ, וְכָל הַגַּי

אֲשֶׁר בּוֹ אֵלִיָּהוּ הִתְיַצֵּב –

וּבְיָד רָמָה שָׁחַט…

(כולו רועד.)

אֲזַי מִפְלָט

בָּהָר הֵחַשְׁתִּי לִי וָאֲפַלֵּשׁ

נָתִיב סָמוּי מֵעַיִן לְלֶכְתִּי

בֵּינוֹת צוּקִים וּבְתוֹךְ שָׁעָה קוֹדְרָה –

וּרְאִי, מַלְכָּה, בְּעֵת דַּבְּרִי עִמָּךְ

חֲזוֹן הוֹד-יָהּ עוֹד אֶת רוּחִי יַבְעִית.

הִנֵּה נָתַן אוֹת-אֵשׁ הָאֱלֹהִים

וְיֵדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ כִּי הוּא

וְאֵין בִּלְתּוֹ, אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי,

כִּי הוּא הָאֱלֹהִים – – –

איזבל

וְאֵי אַחְאָב?

הזר

הָמוּם עוֹמֵד בַּגַּי נְצִיב דְּמָמָה

מוּל אֵלִיָּה – – –

איזבל

חורקת שן וקופצת אגרוף:

עָלַי יַחְדָּו קָשְׁרוּ

וְעַל הַבַּעַל!

(אחרי דממה קלה, כלעצמה:)

אַךְ עַל מָה תִּשְׁאִי,

נַפְשִׁי, וּמַה נָּמַר גִּילְךָ, לִבִּי?

לֹא לְמִסְפֵּד הָפַךְ מוֹעֵד חִשְׁקִי,

כִּי אַךְ מִקְרָא נָקָם הוּא לִי הַיּוֹם!

דָּמַי, דָּמַי יְסָאֲנוּ קִרְבִּי

וּבְרַהֲטֵי אוֹנִי הֵם צוֹעֲקִים

בִּדְרֹךְ גֵּאוּת רַגְלִי עֲלֵי קָדְקֹד

נָבִיא זָקֵן פּוֹתֶה, שֶׁאֲשַׁסֵּף

אֶת לְבָבוֹ בַּחֲנִית בָּחֳרִי-אַף –

וּבְתוֹךְ שְׁלוּלִית דָּמָיו בִּמְחוֹל אֵיבָה

אֵצֵא, אֲנִי אִיזֶבֶל, בַּת צִידוֹן…

(פורצת אל הדלת.)

לַבַּעַל זֶה הַיּוֹם חַג נְקָמוֹת!

חַג וּמוֹעֵד הוּא לֵאלֹהַי הַיּוֹם,

לָהֶם וְלִי אֶשָּׂא כּוֹסִי נָקָם

עַל רֹאשׁ מוֹעֵד – – –

(יוצאת את האולם בריצה והזר עומד נדהם ודומם ועיניו מלווֹת) אותה.

(אורות-יום אחרונים מציפים את גג בית-השן אשר לאחאב. על המדרגות נפגשים שני השומרים עם שעת התחלף המשמרות על המצפה.)

שומר א

בְּרָכָה לְךָ, אָחִי!

שומר ב

וְגַם לְךָ,

אָחִי, שָׁלוֹם וָטוּב!

(דממת רגע.)

אַךְ אֵין שָׁלוֹם –

הֲלֹא יָדַעְתָּ זֹאת, אָחִי הַטּוֹב?

שומר א

הֲכִי נָפַל דָּבָר בַּמַּמְלָכָה

הַיּוֹם? גַּלֵּה אָזְנִי, אָחִי שֶׁלִּי,

וַאֲנִי מֵאָז הַבֹּקֶר פֹּה נִצָּב

עַל מִשְׁמַרְתִּי, עִם מַעֲקֵה הַגַּג,

רוֹאֶה בִּפְנֵי תֵבֵל וְהֵם טוֹבִים,

שְׁטוּפֵי מְשׂוֹשׂ מָטָר וּמְאוֹר חַיִּים –

שומר ב

וְגַם פְּנֵי הוֹד מַלְכֵּנוּ הַנִּשָּׂא

עַד מָה שֻׁנּוּ לְטוֹב, וּרְאֵה אֵינָם

עוֹטֵי יָגוֹן וְצֵל כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם!

שומר א

הַרְאִיתוֹ מֵאָז שׁוּבוֹ – וְהוּא

יָמִים מִסְפָּר הֵן לֹא נוֹדַע אָן בָּא?!

רְאֵה הַיּוֹם, בְּצָהֲרֵי הַיּוֹם,

מִשִּׂיא הַגַּג רָאִיתִי אֶת אַחְאָב

וְהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ רִכְבּוֹ בְּעֹז,

עוֹטֶה גְאוֹן הָדָר, לָבוֹא בְּצֵל

זְבוּלוֹ.

שומר ב

וְאֶת אִיזֶבֶל?

שומר א

גַּם אוֹתָהּ.

בְּצַעֲדֵי אוֹנִים הִיא נִכְנְסָה

אֶל מֶרְכַּבְתָּהּ – בְּטֶרֶם שָׁב אַחְאָב!

וּבְקוֹל שְׁכוּר עֹז-שָׂשׂוֹן וְשֶׁצֶף-צְחוֹק

הִכְרִיזָה לַאֲוִיר עוֹלָם טָהוֹר:

"קָרָא הַבַּעַל חַג לְכָל הַיְקוּם!

מוֹעֵד לָאֲשֵׁרָה הַמְבֹרָכָה!"

שומר ב

בִּין לֹא אוּכַל עַל מָה יָגֵל לִבָּהּ

וְאָן פָּנֶיהָ שָׂמָה בְּקוֹל חַג.

וַהֲלֹא דָבָר נָפַל – הֲלֹא תֵדַע?!

שומר א

הֵן הוּא אֲשֶׁר שְׁאִלְתִּיךָ: מַה נָּפָל?

שומר ב

הֲיִתָּכֵן כִּי לֹא הִגִּיעֲךָ

דְּבַר מַעֲשֵׂי אַחְאָב בְּרֹאשׁ כַּרְמֶל

עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֲשֶׁר

הִגִּיר אֶל הַקִּישׁוֹן דַּם נְבִיאֵי

הַבַּעַל וּמְקַדְּשָׁיו?

שומר א

הַתְהַתֵּל

בְּאָח וּבְעָמִית?

שומר ב

יִתֵּן לִי כֹּה

הָאֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי כֵן

דִּבַּרְתִּי; רַק אֱמֶת מוֹצָא שְׂפָתָי.

שומר א

וַהֲלֹא אַחְאָב הַבַּיְתָה שָׁב שָׁלֵו

וּכְלֹא הָיָה דָבָר… וְהַמַּלְכָּה – – –

הֲלֹא תֵדַע אִיזֶבֶל הַמּוֹצְאוֹת

אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל בַּקִּישׁוֹן?

חִידַת אֵין פֵּתֶר לִי דְבָרֶיךָ, אָח!

שומר ב

אֵין זֹאת כִּי זֶה נֶעְלַם מִן הַמַּלְכָּה,

מִכָּל אֲשֶׁר הָיָה – – –

שומר א

מַה טּוֹב כִּי זֹאת

נִפְלָאת מֵעֵין אִיזֶבֶל הָרְשָׁעָה!

הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת חֲרוֹן אַפָּהּ

וּסְאוֹן רוּחָהּ כִּי תִשְׂתָּעֵר עַל רֹאשׁ

אַחְאָב וְהוּא הֵן אָז מָשׁוּל כִּכְלִי

אֵין חֵפֶץ בּוֹ, כַּחֹמֶר בְּיָדָהּ!

(דממת רגע.)

וְאַף גַּם זֹאת חִידָה הִיא בְּעֵינַי:

בִּין לֹא אוּכַל אֵיכָכָה זֶה שְׁנֵיהֶם

בַּדֶּרֶךְ לֹא נִפְגָּשׁוּ –

שומר ב

לֹא אֵדַע!

שומר א

וְאֵי אַחְאָב מֵאָז שׁוּבוֹ?

שומר ב

אוּלַם

הַתְּכַלֶת שָׂם אַחְאָב לוֹ לְמוֹשָׁב –

(זֶה סוֹד כָּמוּס לָחַשׁ שׁוֹמֵר סִפּוֹ);

הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ סָגַר לְבַל

יָבוֹאוּ בָּהּ רוֹאֵי פָנָיו, שׁוֹמְרֵי

רֹאשׁוֹ וּמְשַׁחֲרָיו. עָיָף. וַיְקַו

לִמְצֹא דֳמִי בְּנֹעַם הָאוּלָם

אֲשֶׁר תְּכֹל-רוֹם יִסְפֹּן בְּמַרְבַדֵּי

קְטִיפָה אֶת קִירוֹתָיו וְעַמּוּדָיו.

בָּטוּחַ צַעֲדוֹ הָיָה וְעַז

בְּרְדְתּוֹ מִכֶּבֶשׁ מֶרְכַּבְתּוֹ –

אַךְ אֶת פָּנֵיהוּ לֹא יָכֹלְתִּי רְאוֹת…

(עודם מדברים ומתלחשים נשמע קול לפתע – והוא קולו של שומר הסף – המופיע בראש המדרגות ומכריז בהוד: המלך בא! אחרי תקעוֹ שני לפידים משני עברי הגג – חוזר כלעומת שבא.)

שומרים א וב

(מביטים זה בפני זה מבוהלים ופחודים.)

בָּרוּךְ הַבָּא, יָרוּם הוֹד מַעֲלָתְךָ!

שומר א

בְּשֵׁם הַבַּעַל –

שומר ב

וְהַאֲשֵׁרָה!

(שני השומרים משתחוים ארצה.)

אחאב

(עושה דרכו ישר אל כסא שן מרופד משי ומתישב, כשנער תופש-נבל צועד מעדנות בעקבותיו. המלך משתטח על כסאו ושומט ראשו אחורה על ערימת כרים עטופי בוץ. הנער עומד עליו כמחכה למוצא-פיו. אחרי רגעים מספר של עצימת עינים הוא פוקחן ובראותו את שני השומרים משתחוים הוא פונה אליהם כבגערה.)

וּמַה לָּכֶם כִּי כֵן תִּשְׁתַּחֲווּ?

מִזֶּה וְהָלְאָה סוּרוּ חִישׁ מַהֵר

וֶאֱהִי יָחִיד הַלֵּיל עִם לְבָבִי!

שומרים א וב

כִּרְצוֹן אַחְאָב מַלְכֵּנוּ הַנִּשָּׂא!

יוצאים.

אחאב

(לנער תופש-הנבל:)

הִנֵּה הֲדֹם רַגְלַי קַח, נַעֲרִי;

קָחֵהוּ, שֵׁב עָלָיו, וּבְנִבְלְךָ

תֵּן שִׁיר-מִזְמוֹר, צֳרִי לְלִבָּתִי

אֲשֶׁר תִּכְלָה לְאֹשֶׁר וּבְרָכָה!

לִדְמוּת הַהוֹד תֵּצֵא נַפְשִׁי דוּמָם,

תִּרְאֶנָּה אַךְ עוֹד פַּעַם וּתְחִי – – –

(כהוזה רגע קל.)

בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם רָאִיתִי רוּם-

מִצְחוֹ וְהוּא קוֹרֵן בְּזֹהַר עָל,

וַיַּעֲלֶה עָדַי מִצּוּל-עֵינָיו

מִקְסַם קְדֻשָּׁה – וְהוּא מֵעַל פָּנַי

כְּחִזָיוֹן בִּקְצוֹת-צִיָּה נָגוֹז…

שְׂפָתַי נָעוֹת וּבְלִי נִשְׁמַע קוֹלָן,

יָדִי שְׁלוּחָה וְכֹחַ בָּהּ אֵין-יֵשׁ

הָשֵׁב אוֹתוֹ אֵלַי… אַךְ יָד לְךָ,

הוֹ נַעֲרִי, כְּשָׁפִים בְּמַגָּעָהּ –

רַבַּת יָדַעְתִּי נֹעַם-מַרְגּוֹעָהּ,

לְעֵת תַּרְגֵּזְנָה דְּאָגוֹת הַלֵּב

וּבְהַסְעִיר הַנֶּפֶשׁ בִּכְלוֹתָהּ…

הֵיטִיבָה הַנִּימִים וְגַם יִיטַב

לְמַלְכְּךָ בְּזַמֶּרְךָ כָּבוֹד

לַדְּמוּת אֲשֶׁר אָצְלָה שַׁלְוַת בְּרָכָה

עַל נֶפֶשׁ מַעֲרִיצָהּ וְאוֹהֲבָה…

(דממה קלה.)

הָשִׁיבָה נָא דְמוּתוֹ, אֶרְאֶנָּה שׁוּב!

הנער

נותן קולו בשיר וידו לנבל:

לוּ אֶעֱרֹךְ, מַלְכִּי הַטּוֹב,

הַמֵּיתָרִים –

אֲזַי קוֹלִי בְּגִיל וְחִיל

לְךָ אָרִים,

וְאַעַט אֶת עֲטַרְתְּךָ,

מַלְכִּי אַחְאָב,

צְעִיף-קְסָמִים: אֶקְרַע בְּשִׁיר

יְגוֹן הֶעָב!

מִזְמוֹר אֶתֵּן וְשִׁיר-תּוֹדָה

לְבַעַל גַּד,

אֱלִיל כָּל אֹשֶׁר וּבְרָכָה

מֵאָז לָעַד –

אחאב

חִישׁ דֹּם! לֹא שִׁיר וְלֹא מִזְמוֹר תּוֹדָה

לְבַעַל וֶאֱלִיל יְאַו לִבִּי.

וְאִם אֵין שִׁיר עִמְּךָ וְאֵין מִזְמוֹר

לְאֵל אֶחָד – חִישׁ צֵא מֵעַל פָּנַי!

(אחרי שהנער יוצא מעל פניו:)

הִנֵּה מַה טּוֹב שִׁבְתִּי בָּדָד בַּלֵּיל

וְאֵין בִּלְתִּי אַךְ אֵל אֶחָד בָּרוֹם…

(נאנח כפורק עולו. מוחא כף אל כף – אות קריאה.)

שומר-הסף

רְצוֹן הַמֶּלֶךְ? לוּ דְבָרְךָ אֶשְׁמַע

וְחִישׁ יֵעָשׂ!

אחאב

גְּבִיעִי מַלֵּא מַהֵר!

שומר-הסף

כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ!

(מוזג לו.)

אחאב

(שותה.)

תְּבֹרַךְ יָדְךָ

עַל רֶקַח-הַמְּתָקִים זֶה לִי תִמְזֹג!

שומר-הסף

(קד קידה למלך ושב אל כנו.)

אחאב

(כשקוע בהזיה:)

מִקְסָם וָהַס הֻצְּקוּ עַל רֹאשׁ כַּרְמֶל –

וַאֲנִי עוֹמֵד בֵּין שְׁנַיִם מִזְבְּחוֹת,

אָחוּז לִבִּי רְתֵת וְתִמָּהוֹן

וּשְׁתֵּי הַסְּעִפִּים לִי לְמִפְסָח!

מִזְבֵּחַ מוּל מִזְבֵּחַ אֶחֱזֶה:

מִזֶּה מְחוֹל עִוְעִים וְתַעְתּוּעִים;

תּוֹךְ שְׁלוּלִיּוֹת דַּם פַּר שֶׁהֹעֲלָה

יָסֹבּוּ שָׁם כָּל נְבִיאֵי הַבַּעַל

וּבְקוֹל גָּדוֹל וָרָם פּוֹלֵחַ רוֹם

בְּרָמְחֵיהֶם יִתְגּוֹדְדוּ, לִכְבוֹד

אֵלָם הֵם צוֹעֲקִים: "הַבַּעַל נָא!

עֲנֵנוּ!…" אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה –

אֵין קָשֶׁב…

וּמִזֶּה – אֶחָד בּוֹדֵד

עַל מִזְבְּחוֹ, אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדָיו

רִפְּאוֹ מִתּוֹךְ עִיֵּי הֲרִיסָתוֹ,

עָמַד שָׁלֵו נְבִיא הָאֱלֹהִים,

עוֹשֶׁה טַלִּית קְדֻשָּׁה וּדְמִי-חֲלוֹם,

וְשִׂפְתוֹתָיו מְרַטְטוֹת מִלֵּב:

"עֲנֵנִי, אֲדֹנָי, עֲנֵנִי נָא!

וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה הַיּוֹם

אֲשֶׁר אַתָּה הוּא אֲדֹנָי, אַתָּה

הָאֱלֹהִים!…"

נָדַם אָז הָעוֹלָם

וַיֹּאחֲזֵהוּ אֵלֶם צִפִּיָּה

לְפֶלֶא-הוֹד אֲשֶׁר יָחִישׁ-יָבוֹא!

אֻשַּׁרְתִּי בְּהַבִּיט עֵינִי הָדָר:

אֵשׁ-יָהּ נוֹפֶלֶת עַל מִזְבַּח כַּרְמֶל

אוֹכֶלֶת הָעוֹלָה וְהָעֵצִים,

הָאֲבָנִים וְהֶעָפָר כָּלִיל,

וּמֵי הַתְּעָלָה שֶׁמִּסָּבִיב

מְלַחֲכָה לְשׁוֹן-יְקוֹד שְׁלוּחָה.

אֻשַּׁרְתִּי. כִּי בִּשְׂרֹף שַׁלְהֶבֶתְיָה

אֶת כָּל אֲשֶׁר עָרוּךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ,

גַּם נִשְׁמָתִי, גְּדוּשַׁת פִּגּוּל, צֹרְפָה!

עֵינֵי נְבִיא הָאֵל מִשִּׂיא-עָמְדוֹ

עַל מִזְבְּחוֹ בּוֹדֵד קְדֻשָּׁה זָלְפוּ

וְטָהֳרָה. כִּתְּרוּנִי אָז אִשִּׁים –

וַאֲנִי רוֹאֶה קִסְמֵי הָאֱלֹהִים,

וַאֲנִי נִסְחָף בְּרֵעַ גִּיל שֶׁל עַם

הַמְצַעֵק לְהוֹד הָאֱלֹהִים!

יָרְדָה אֶבְרַת מַרְגּוֹעַ עַל נַפְשִׁי

לְגּוֹנְנָהּ בְּזֹךְ וּבְהָדָר,

וְלֹא אֵדַע מוֹרָא הָאֱלִילִים –

כִּי אֶפֶס בָּם וְהֵם אֱלִיל וָרִיק!

(דממה ממושכת.)

שָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּנְצָחִים רָבְצָה

הָאֲדָמָה עֻלְפַּת הַמְּאֵרָה,

זוּ בָּהּ זֹרְקָה, וּמַה כָּמַהּ בְּשָׂרָהּ

לְדֶלֶף כִּי יַשִּׁיר סַם-תַּנְחוּמוֹת

אֶל בֵּין תַּלְמֵי-חָזָהּ, לִצְלִיל-חַיִּים

יְפַעֲמֵם וְלִרְבִיבִים בְּרֹן…

שָׁנִים שָׁלֹשׁ… אַךְ תְּמוֹל עִם כְּלוֹת הַיּוֹם

כָּלְתָה הַמְּאֵרָה…

(שוקע שנית בהזיה:)

אֶרְאֶנּוּ עוֹד,

אֶת הַנָּבִיא, וְהוּא עוֹלֶה עוֹלֶה

מִגְּדוֹת הַנַּחַל כַּאֲשֶׁר כִּלָּה

אֶת זַעַם אֵל בִּנְבִיאֵי הַבַּעַל

וְאֶת דָּמָם אֶל מֵי קִישׁוֹן הִגִּיר…

אֶרְאֶנּוּ כִּי יַעְפִיל אֶל רֹאשׁ כַּרְמֶל,

גּוֹהֵר לָאָרֶץ וּפָנָיו אֶל בֵּין

בִּרְכָּיו בִּצְקִוּן-דְּמָמָה אֶל אֵל עֶלְיוֹן.

לְגֶשֶׁם הִתְפַּלֵּל; אֶת נַעֲרוֹ

שָׁלַח עֲלוֹת, הַבֵּט לַיָּם. וַיְהִי

כֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים – וּבַשְּׁבִיעִית…

אַשְׁרֵי הָאִישׁ רָאָה בִּקְרֹן פָּנָיו

בִּרְצוֹת הָאֱלֹהִים אֶת תְּפִלָּתוֹ

וַיִּיר בִּרְקוֹ-חַיִּים וַיּוֹר עֻזּוֹ

בְּרָכָה לָאֲדָמָה…

לא אִישׁ אֵימוֹת

נִצַּב עָלַי בְּנֹגַהּ הַשְּׁקִיעָה

אֶתְמוֹל; וְלֹא חִצֵּי-מָגוֹר, שְׁלוּחֵי

עֵינָיו, אֶבְרוֹת נַפְשִׁי פִּלֵּחוּ… לֹא,

לֹא צְחוֹק הִקְרִין תִּפְאֶרֶת הַפָּנִים,

לֹא לַעַג-נִצָּחוֹן – אֲבָל נֶאְפַּד

הָדָר עָמַד עָלַי, כְּאָב רַחוּם

עַל בֵּן סוֹרֵר הַשָּׁב אֱלֵי חֵיקוֹ.

דְּמִי-קֹדֶשׁ רָעֲפוּ עֵינָיו עָלַי,

עַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וּמְנַת כּוֹסִי

בְּסַם-חֶמְלָה מָהַל בְּחָכְמָתוֹ!

כִּי מַה מְּאֹד יָדַע נְבִיא הָאֵל

אֶת מַר לִבִּי אֲשֶׁר נִקְרַע לִשְׁנֵי

גְּזָרִים – בֵּינוֹ וּבֵין אִיזֶבֶל…

(נאנח. קם להתהלך בדברו:)

הָהּ,

עָמְרִי, עָמְרִי אָבִי וּמוֹרִישִׁי,

אֲשֶׁר רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשִׁי טוּבְךָ.

אַךְ לֹא אֵדַע מַה טּוּב הוֹרַשְׁתָּ לִי

בַּבְּרִית אֲשֶׁר עִם מֶלֶךְ צִידוֹנִים

כָּרַתָּ – וּלְאַחְאָב בִּנְךָ נִתְּנָה

אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל לְאִשָּׁה!

בְּרִית מִשְׁפָּחָה כָּרַתָּ לִי, אָבִי –

אֲבָל לֹא לִי הָיְתָה, כִּי אִם נֶגְדִּי,

כִּי לֹא לְחֵיק-אִשָּׁה שׁוֹפֵעַ טוּב

אוֹתִי מָסַרְתָּ בְּתִתְּךָ אוֹתִי

בַּכַּף הָרְשָׁעָה לְשַׂחֶק-בִּי –

אַךְ רַע מִזֶּה וָמַר! הַאִם אָמְנָם

זֹאת לא מֵרֹאשׁ חָזִיתָ וַתֵּדַע,

כִּי בִּבְרִיתְךָ עִם מֶלֶךְ צִידוֹנִים

אֶת כָּל הָעָם תַּזְנֶה אַחֲרֵי אֵלָיו,

כִּי מַלְכָּתִי-בִּתּוֹ הֲלֹא הִיא בַּת

נֶאֱמָן לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה!

הֵן הִיא עַל פְּנֵי אַרְצִי רוּחָהּ שָׁפְכָה –

תַּזְנוּת אֱלִיל וָרִיק; וּבְתָפְשָׂהּ

שַׁרְבִיט הַמַּמְלָכָה, בְּרֹב נִכְלָהּ

בִּיפִי גֵוָהּ רִתְּקַתְנִי אֶל שָׁבְלָהּ,

וַאֲנִי כְּכֶלֶב שְׁפַל-זָנָב, שְׁמוּט-רֹאשׁ.

עַל מָה כֹּה נְקַלּוֹתִי, אֱלֹהַי,

וּכְכַדּוּר מִשְׂחָק לְשָׂרָתִי

הָיָה לִבִּי?!..

(מתיפח ונשמט על משען כסוֹ. אחרי רגעים מתאושש, כמי שנזכר באיזה נעלם ממנו.)

וְאֵלִיָּה הַטוֹב

יָדַע אָזְלַת יָדִי וּרְפוּת נַפְשִׁי

וְעַל רֹאשִׁי הִזִּיל שִׁקּוּי רִפְאוּת –

חֶמְלַת לֶב אָב…

אַיֶּכָּה, הַנָּבִיא,

עַתָּה, בְּדִמְמַת הַלֵּיל? אֵי שָׁם

בְּלֵב בִּקְעַת תַּבֵל תִּשְׁכַּב בָּדָד?

אָן שַׂמְתָּ אֶת פָּנֶיךָ בְּצֵאתְךָ

מֵעַל פָּנָי? אָבִי וּנְבִיאִי,

הַכְבָר מָצָאתָ לְרֹאשְׁךְ לֵאֶה

שַׁלְוָה וּדְמִי בְּכַף הָאֱלֹהִים,

אוֹ יַד אִיזֶבֶל הָרְשָׁעָה, אֲשֶׁר

דָּלְקָה אַחֲרֶיךָ בַּחֲרוֹן אַפָּהּ,

אוֹתְךָ הִשִּׂיגָה?! – – –

(זוקף קומה וזועק:)

בַּאֲשֶׁר אַתְּ שָׁם, אִיזֶבֶל הַמַּלְכָּה,

אֶת דְּבַר אַחְאָב מַלְכֵּךְ תְּנִי עַל לִבַּךְ:

מִנְעִי יָדֵךְ מִגַּעַת בִּנְבִיאִי – – –

(רק הד עונה מדמי הליל.

נושא עיניו אל על וקולו רותת:)

שָׁמְרֵהוּ, אֵל מָרוֹם, וְגוֹנְנוֹ,

כִּי הוּא נוֹצֵר חַיַּי וּמְאַשְּׁרָם…

(המדבר מעולף ארגמן השקיעה ורובץ בדממה נאדרת של רזים-זהרים ההולכים ומתפשטים עם הלילה הקרב ובא. בפתח המערה אשר בהר חורב עומד אליהו, פניו מולטים באדרתו וכולו אומר חרדה.)

אֲבוֹי לְנֶפֶשׁ עַבְדְּךָ דָּוָה

כִּי תְהַתֵּל בָּהּ, אֱלֹהִים… אֲהָהּ!

לִפְנֵי סְאוֹן הָאֵיתָנִים בַּעְיָם

וְהָרוּחוֹת חוֹצְבוֹת סְלָעִים כִּי עַזּוּ,

וְרַעַשׁ כִּי הֵחִיל מִדְבַּר עוֹלָם

וְלַהֲבוֹת בְּרָקִים כִּי לִחֲכוּ

מוֹסְדוֹת תֵּבֵל רַבָּה בַּחֲרוֹן סוֹעָה;

לִפְנֵי כָּל אֵל קְרָאתַנִי וַתִּשְׁאַל:

“הַגִּידָה, אֵלִיָּהוּ, מַה-לְּךָ פֹּה?”

וְגַם עַתָּה, בִּצְעוֹת הוֹד-דֹּם עַל רוֹם

וְעַל מִדְבַּר בְּלִימָה אֲשֶׁר יִרְבַּץ

לַעֲיֵפָה, שְׁאוּב אוֹנִים, בְּפַס

אֵימֵי הַסְּעָרָה, וּבַאֲצָלְךָ

מִמֶּתֶק שַׁלְוָתְךָ עַל מֶרְחַקְיָה

עוֹלֶפֶת בִּקְדֻשָּׁה רְדִיד שְׁקִיעָה,

שֵׁנִית תִּפְנֶה אֵלַי בִּשְׁאֵלָתְךָ:

“הַגִּידָה, אֵלִיָּהוּ, מַה-לְּךָ פֹּה?”

אַךְ מַה תִּשְׁאַל – וּמַעֲנִי גָלוּי?!

הֲיִפָּלֵא מַאֲדֹנָי דָבָר?

וּמַה תִּשְׁאַל – וּשְׁאֵלָתְךָ צוֹרְבָה

אֶת כָּל קְרָבַי הַמְשַׁוְּעִים לְךָ

כְּאֵשׁ קְנָאוֹת אֶל אֱלֹהֵי צְבָאוֹת

אֲשֶׁר מֵאָז תִּבְעַר בְּעַצְמוֹתַי…

(נאנח.)

מֵאָז… מֵאָז תִּבְעַר בְּעַצְמוֹתַי…

רַבָּה הַדֶּרֶךְ אֲחוֹרַי – – –

(שוקע בזכרונות.)

אֶזְכֹּר

רִאשׁוֹן הַיּוֹם הִצַּתָּ בִּי אִשְּׁךָ,

בְּגַעַת פִּיךָ רִאשׁוֹנָה נַפְשִׁי

וְאֶל דָּמִי שְׂרָף-קָדְשְׁךָ הֻצַּק…

שָׁכַנְתִּי דוּמִיָּה בְּמֶרְחֲבֵי

שַׁדְמוֹת תִּשְׁבֶּה שֶׁבְּגִלְעָד אַרְצִי,

טוֹבֵל תּוֹךְ נְגֹהוֹת שָׁעוֹת טְהוֹרוֹת,

כְּלוּל חַג וְזִיו וּנְסוּךְ תִּפְאַרְתְּךָ

וּשְׁאֹף טָהֳרָה וְדוּמִיָּה זַכָּה

מִבְּלִי אֲשֶׁר תֵּדַע נַפְשִׁי יָגוֹן,

מִבְּלִי אֲשֶׁר תֵּדַע עֱנוּת וּדְוָי.

אֶזְכֹּר הַיּוֹם, עֵת עַל פָּנַי עָבַר

אֶחָד מִבְּנֵי שׁוֹמְרוֹן דּוֹמֵם-שׁוֹמֵם.

הִנֵּה אֶרְאֶנּוּ עוֹד בְּהִתְיַצְּבוֹ

אַחַר עָבְרוֹ, פּוֹנֶה לַאֲחוֹרָיו:

גְּלִימָה פְּרוּמַת נְדֹד הָאִישׁ עָטָה

וְאֶת פָּנָיו רָאִיתִי מְעֻוֵּי

כְּאֵב שֶׁל כֹּסֶף רַב וּשְׁתֵּי עֵינָיו

מְעֻרְפָּלוֹת תְּבַלּוּל שֶׁל גַּעְגּוּעִים.

יָשַׁב עִמִּי זֶה פְּלִיט שׁוֹמְרוֹן וַיְתַן

עָקַת לִבּוֹ אֲשֶׁר קָדְשָׁהּ כָּמַהּ

וַיֵּכֶל צֵאת מִיוֵן-שׁוֹמְרוֹן אָרוּר

פֶּן בַּהֲדַר הֶבְלוֹ וִיפִי מְסוֹסוֹ

יִכְלֶה… רַבּוֹת סִפֵּר לִי עַל שׁוֹמְרוֹן

שֶׁכָּל נְתִיבוֹתֶיהָ – חַטָּאָה;

אֶפְרַיִם כִּי שְׁטָפוּהָ כְּזוֹנָה

יֵינוֹת מִמְסָךְ וַתַּעַט רְדִידֵי

קְדֻשָּׁה בְּשֵׁם הַבַּעַל, אֱלֹהֵי

מַלְכָּהּ אַחְאָב וְאֵשֶׁת הַמְּרֵעִים

אֲשֶׁר נָתַן עָמְרִי לִבְנוֹ אַחְאָב,

זֹה בַּת צִידוֹן חוֹבֶקֶת מְרִי וְחֵטְא…

וְזֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר עִמִּי דִבֵּר –

עַד מָה יַחְשֹׁק לִבּוֹ עִם שֶׂה לָגוּר

וּרְבֹץ בַּתֶּבֶן עִם בָּקָר תַּם-לֵב

מִשֶּׁבֶת בְּאֶפְרַיִם בֵּין מְרוֹם עַם,

בְּמַקְהֲלוֹת שִׁפְלֵי אֱנוֹשׁ, אֲשֶׁר

פְּלָאִים יָרְדוּ. מְאֹד חָמַד חַיַּי,

וּבְתַנּוֹתוֹ עַל שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת

שֶׁבְּלֶב הָעָם דְּבָרָיו הִדְוּוּ קִרְבִּי,

וּלְשִׁמְעָם, כִּי בַּנְתִּי לְרוּחוֹ,

חָמַר דָּמִי וּמִתּוֹכִי פָּרַץ

קוֹל לֹא-מֵאָרֶץ וַיְצַעַק קְנָאוֹת

מִלְּבָבִי הַתָּם אֲשֶׁר אַךְ דְּמִי

יָדַע וְהוֹד בְּטֹהַר מְעוֹנוֹ

בַּהֲדַר מוֹלַדְתּוֹ הַמְבֹרָכָה,

בִּשְׂדוֹת תִּשְׁבֶּה, בֵּין תּוֹעֲפוֹת גִּלְעָד!

מֵעַל אַדְמַת נָוִי נִסַּחְתִּי אָז –

אותווֹ יוֹם בּוֹ פָּגַשְׁתִּי הַפָּלִיט,

כִּי לְשׁוֹמְרוֹן, מִשְׁכַּן עֲקַלְקַלּוֹת,

זֶה קֵן לֹא-אֵל, תַּרְמִית וְנַאֲפוּפִים,

קְרָאתַנִי – וָאָבוֹא, הָאֱלֹהִים,

וּמְנַת חֶלְקִי לְמִן הַיּוֹם הַהוּא

אֲבֹד בְּסַעֲרוֹת יִצְרֵי לֵבָב,

בִּסְאוֹן שְׁכוּרֵי יֵינוֹת וְתַאֲנָה,

בְּרִשֲׁתוֹת כְּשָׁפִים בְּלֵיל כְּסָפִים,

בְּמַחֲבוֹאֵי כְרָמִים וְאַרְמוֹנוֹת –

תִּפְאֶרֶת שֶׁל שׁוֹעֵי הַמַּמְלָכָה!

לִדְווֹת וּרְאוֹת מִשְׂחַק פְּתָאִים, בִּרְקֹד

הָעָם הַמִּשְׁתּוֹלֵל לִפְנֵי פְּסִילָיו,

סוֹבֵא רִקְחֵי בְשָׂמִים הַמְשַׁכְּרִים

וּבָא נְסוּךְ עִוְעִים בַּעֲנַן קְטָרְתָּם…

וְגוֹרָלִי, מִנִּיתָ לִי, אֵלִי,

מֵאָז הַיּוֹם קְרָאתַנִי לְשׁוֹמְרוֹן –

כִּי אֶעֱרֹךְ קְרָבִי עִם עַם סוֹרֵר

וּמֶלֶךְ מִתְבּוֹסֵס בְּבוּז שִׁפְלוֹ…

(מתישב על צוק וראשו נתון בין זרועותיו.)

לא יוֹם אֶחָד נָשָׂאתִי לְבָבִי,

אֲפוּף זִיו קָדְשְׁךְ וּדְלוּק אוֹנְךָ,

אַחֲרֵי אֲשֶׁר תְּלַשְׁתִּיו מִסְּגוֹר-לִבִּי,

וָאֶהְפְכֶנּוּ לָאֲבוּקָה כִּי תְהִי

אִשֵּׁה-קְנָאוֹת – מָזוֹר לִמְבַקְשֵׁי

דַּרְכָּם בַּאֲפַלֵת הַתַּעְתּוּעִים,

כִּי לְשׁוֹן-דְּוַיּוֹ הַמִּתְלַקְּחָה תִלְחַשׁ

לִמְכֻרְסְמֵי יֵאוּשׁ נִיב תַּנְחוּמוֹת

עַל אֵם דַּרְכֵי כָּל חֵטְא וְדֵרָאוֹן…

רַבַּת נָשָׂאתִי אֲבוּקַת לִבִּי

בְּקֶרֶב עַם תּוֹעֶה אוֹבֵד דְּרָכִים

וַיְפַעֲמֵנִי עֹז וָאַאֲמִין

כִּי שַׁלְהַבְתָּהּ הִנֵּה אָחוֹז תֹּאחֵז

אֵי פֹּה בִּסְעִיפֵי לֵבָב, אֵי שָׁם,

וּתְחִי גַחֶלֶת-קֹדֶשׁ עוֹמְמָה,

זִיק-אֵל דּוֹעֵךְ בְּאֵפֶר-הַקָּלוֹן

יָשׁוּב וְיִתְלַקֵּחַ – אַךְ, אֲהָהּ!

עַד מְהֵרָה רָאִיתִי נְכֹחָה

כִּי תִקְוָתִי מֵאָפַע… מִנִּי אָז

לְךָ קַנֹּא קִנֵּאתִי, אֲדֹנָי,

וָאֶאֱסֹר אֶת מִלְחַמְתִּי עַל עַם

וָמֶלֶךְ – כִּי קַרְדֹּם זָדוֹן נָשְׂאוּ

עַל מִזְבְּחוֹת קָדְשֶׁךָ לְהָרְסָם;

וַיְהִי בִּגְאוֹת רִשְׁעָם שָׁלְחוּ חַרְבָּם

בִּקְהַל בְּנֵי נְבִיאֶיךָ לְהָרְגָם!

כָּל לֵב נָטַשׁ אוֹתְךָ בַּאֲשֶׁר טָפַשׁ,

וִיהַב נַפְשׁוֹ עַל אֱלִילֵי נֵכָר

הִשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ, וְלֹא בָּטַח בָּאֵל,

נָחָהוּ מִקְּדוּמִים, גַּם הִתְנַכֵּל

לְכָל נּוֹשְׂאֵי דְבָרוֹ וְנֶאֱמָנָיו.

לֹא, לֹא יָכֹלְתִּי שְׂאֵת צְבוּעֵי אֱנוֹשׁ,

הוֹפְכֵי עוֹרָם יוֹמָם, קוֹרְאֵי אֵלַי

כִּי אֲדֹנָי רַק הוּא הָאֱלֹהִים

וְשֵׁפֶל-נַפְשׁוֹתָם – מִשְׁרַץ כְּזָבִים,

וְעֵת לָאֱלֹהִים שִׁוְּעוּ – הָגוּ

בַּבַּעַל…

אוֹיָה לִי, עַד מָה אֵהוֹם

מִדֵּי זָכְרִי אֶת לֶב הָעָם הַזֶּה

וְהוּא בְּסַעֲרַת אִשְּׁךָ נִסְעָר

בְּהִגָּלוֹת הוֹדְךָ עַל רֹאשׁ כַּרְמֶל,

נִצָּב מַבִּיט חֲזוֹן הַתִּפְאָרָה,

צוֹעֵק כִּי אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים…

אוּלָם יָדַעְתִּי כִּי הוּא נֶאֱמָן

לָאֱלִילִים, וְלֹא לָאֱלֹהִים!

הִנֵּה שָׁלוֹם דִּבֵּר וְלֹא יָשׁוּב

מִבְּרִית הָאֱמוּנִים אֲשֶׁר כָּרַת

לֶאֱלִילֵי אִיזֶבֶל וְצִידוֹן,

כִּי כָּל אָשְׁרָם-עָשְׁרָם לָהֶם – מֵהֶם.

זָנוֹק זָנְקָה שַׁלְהֶבֶת-חֲרוֹנִים

מַרַהֲטֵי קְרָבַי הַמְצַעֲקִים:

לֵאלֹהֵי צְבָאוֹת נִקְמַת קְנָאוֹת!

מְאֹד חָרָה רוּחִי אַךְ גַּם רָגַע

מִסַּעֲרוֹ הָעַז בִּשְׁפֹךְ יָדִי

אֶת דַּם הַנְקָמוֹת עַל גְּדוֹת קִישׁוֹן…

בִּדְמִי הַצָּהֳרַיִם לְבָדָד

פָּנִיתִי מִמִּרְכֶּבֶת הוֹד אַחְאָב,

זוּ לְפָנֶיהָ רַצְתִּי בְּשַׁנְּסִי

מָתְנַי – מִן הַכַּרְמֶל וְעַד בּוֹאוֹ

לְיִזְרְעֶאל – וְאֶת פָּנַי אָז שַׂמְתִּי

אֶל הַמִּדְבָּר. יָדַעְתִּי כִּי נַפְשִׁי

אִיזֶבֶל תְּבַקֵּשׁ, אַךְ לֹא עַל כֵּן

עַד הֵנָּה בָּאתִי לְשַׁחֵר מִפְלָט.

לֹא יַד אִיזֶבֶל הוֹרִישַׁתְנִי עַד

הֲלֹם וְלֹא מוֹרָא רְשְׁעָהּ דָּלַק

אַחֲרַי, כִּי קוֹל קְדוּמִים קָדוֹשׁ וְעַז

צִוַּנִי עִם נַפְשִׁי צֵאת לַמִּדְבָּר

וְהִיא עוֹד טֶרֶם נִטְרְפָה כָּלִיל

בְּנַפְתּוּלֵי מֶמְשֶׁלֶת חַטְא… וּשְׂאֵת

אוֹתָהּ, פַּלְטֶנָּה אֶל מְקוֹר טָהֳרָהּ.

צַו זֶה נָתַן דָּמִי כִּי לֹא יָדַע

דֳּמִי, חָמַר וַיְצַעֵק מָרָה –

וָאֶעֱרֹק עָדֶיךָ, הַמִּדְבָּר!

מִסְּאוֹן בִּירוֹת וּגְאוֹן מְלוּכוֹת, הַרְחֵק

מִמִּשְׁכְּנוֹת טְמֵאִים וְחַטָּאִים,

מִמִּרְבְּצֵי כָּל אָוֶן וּפִגּוּל;

מִבֵּין שׁוֹעֵי מַלְכוּת וְשׁוֹחֲרֵי

בְּרִיתוֹת נֵכָר וַהֲבֵל אֱלִילֵיהֶם,

וּמִנְּגִידֵי שׁוֹמְרוֹן, זוֹרְעֵי עַוְלָה;

מִקֶּרֶב זֶרַע מְרֵעִים וְעַם

תּוֹעֵי לֵבָב נָשָׂאתִי אֶת נַפְשִׁי,

כְּאוּד עָשֵׁן, אֶל הַרְרֵי מִדְבָּר,

עוֹטֵי קְדֻשַּׁת קְדוּמִים וְנִפְלָאוֹת,

שַׁכְּנָהּ עִם נְגִידֵי הָאֱלֹהִים,

שׁוֹעֵי יִפְעַת עֶלְיוֹן, שׁוֹמְרֵי הוֹד-יָהּ,

לְמִן הַיּוֹם הַהוּא הַמְקֻדָּשׁ

לְנִכְחָם מַתַּן חַיִּים הֻגַּשׁ

לָעָם אֲשֶׁר נִגְאַל – תּוֹרַת חַיִּים!

אָמְנָם הַבֵאתִי לְבָבִי הֲלֹם,

אֵלֶיךָ, הַמִּדְבָּר, לְהַרְגִיעוֹ –

אַךְ בְּבוֹאִי כָּבַד עָלַי מְאֹד,

יוֹתֵר מִבְּצֵאתִי אֱלַי דַרְכִּי,

כִּי מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת דָּלְקוּ אַחֲרַי

וְצִלְלֵי יָגוֹן עִוְּדוּ רוּחִי…

אוֹי לִי, כִּי בַּעֲזֹב הָעָם בְּרִיתְךָ,

הָרְסוּ מִזְבְּחוֹתֶיךָ וְהָרְגוּ

נְבִיאֶיךָ, אֲדֹנָי – וָאִוָּתֵר

אֲנִי לְבַדִּי נָבִיא אֶחָד לְךָ –

וַאֲנִי, רְאֵה נָא גַם רְאֵה, אֵלִי,

הֲלֹא יוֹמִי נוֹטֶה כְּבָר לַעֲרֹב!

אֵין בֵּן לִי כִּי אֵזוֹר עוֹרִי יַחְגֹּר

לְעֹז-מָתְנָיו, אֶת אַדַּרְתִּי-שֵׂעָר

יַעֲטֹף כְּתֵפָיו, וַאֲבוּקַת לִבִּי,

בְּהִשָּׁמְטָהּ מִתּוֹךְ יָדִי, יָרִים

מִשֵּׁפֶל-הֶעָפָר שֵׂאתָהּ בָּרוֹם –

וּלְמִי אֵפוֹא אוֹרִישׁ אֶת כּוֹס-חַיַּי

וְיַחַז בָּהּ בְּלִיל מֶתֶק וּמְרוֹרִים,

מֶרְקָח לִי מִיָּדְךָ, מִנִּיתוֹ לִי;

אַיּוֹ הָאִישׁ יַקְשִׁיב בְּאַהֲבָה

הוֹד-רַעַם עִם דְּמָמָה בִּיאוֹר-חַיַּי –

רֹן לֹא-מֵאָרֶץ, זֹה מְנָתִי מֵעָל?

וְזֹאת אַף זֹאת מָנַעְתָּ מֶנִּי, יָהּ,

מֵעַבְדְּךָ, לְךָ כֹּה נֶאֱמָן:

גַּם רֵעַ אֵין לִי כִּי יְהִי עִמִּי

כְּתֹם סוֹעַת יוֹמִי, בִּין לִדְוַיִּי,

מְחוֹת דִּמְעִי וּתְמֹךְ רֹאשִׁי הַמָּט…

אַיָּהּ יַד הָאוֹהֵב שֶׁתֶּאֱסֹף

צְלִילֵי לַחֲשִׁי יִתְעוּ כָּעֵת מָחָר

בְּאֵלֶם הַמִּדְבָּר בְּהָשִׁיבִי

לְךָ נַפְשִׁי אֲשֶׁר נָטַעְתָּ בִּי?!..

(שוקע בדממה.)

בָּדָד אֵשֵׁב… אֶחָד נּוֹתַרְתִּי לָךְ –

וְהַאֻמְנָם אֵין-יַשׁ לְךָ אַחֵר

מְלַאכְתִּי תָשִׁית עָלָיו וּמִלְחַמְתִּי?

קַנֹּא קִנֵּאתִי לָךְ – אַךְ רַב לִי, רַב!

עַתָּה תָמֹת נַפְשִׁי עִם הַדְּמָמָה,

אֲשֶׁר סָגְרָה עָלַי פֹּה בַּמִּדְבָּר,

וּבְזֶה הַלֵּיל, אֲשֶׁר פָּשַׁט קִסְמוֹ

עַל הֶהָרִים – וְרַק אַתָּה עִמִּי!

הִנֵּה שָׁלְמוּ יָמַי וּפַס שִׁירָם –

וְרַד לֵילִי… אֶגְוַע נָא פֹּה, אֵלִי,

אֶגְוַע נָא פֹּה, רַחוּם, בְּצֵל כְּנָפְךָ,

וְלוּ יִבְכֶּה אָז גַּם כּוֹכָב אֶחָד

בִּסְפוֹת לֶב עַבְדְּךָ בְּדוּמִיָּה,

אַךְ לֹא עֵינֵי אֱנוֹשׁ דְּלוּקוֹת אֵשׁ חֵטְא! ­

רְצֵה נָא, אֱלֹהִים, אֶת תְּפִלָּתִי

וּקְחָה נַפְשִׁי! – הֵן גַּם לְעֵת בּוֹאִי

הֲלֹם לָרִאשׁוֹנָה שָׁאַגְתִּי כֵן,

אַךְ שַׁאֲגָתִי אֶת אֵלָם הַמִּדְבָּר

פִּלְּחָה וּבֵין צוּקָיו אָבַד הֵדָהּ –

אֵיךְ לֹא תִשְׁמַע לִדְוַי-נַפְשִׁי הַפַּעַם?!..

עִם שַׁחַר תְּמוֹל, וַאֲנִי שׁוֹכֵב דּוּמָם

בִּמְבוֹא נִקְרַת צוּרִי – וָאֲדַמֶּה:

הִנֵּה אָמְנָם רָצִיתָ אַחֲרוֹן

לַחֲשִׁי וְלִי יָדְךָ הוֹשַׁטְתָּ

מִתְּכֵלֶת הַבְּלִימָה הַנֶּאְדָּרָה,

קַחְתֵּנִי, כְּרוֹעֶה טָלֵהוּ דַךְ,

אֶל תַּחַת כְּנַף חַסְדֶּךָ לְטוֹב לִי…

בִּמְשִׁי מָסַךְ הַלֵּיל רְאִיתִיךָ, אֵל,

וָאֲמוּשְׁךָ, בְּאָסְפְּךָ אוֹתִי,

נוֹדֵד עוֹלָם, בְּרַחֲמִים רַבִּים,

אֶל אֹהָלֶיךְ-עָל וּבְרַפֶּדְךָ

יְצוּעַ מַרְגּוֹעִים לְעַבְדְּךָ

כִּי בָּא, כִּי בָּא אֶל קְצוֹת שְׁבִילָיו כּוֹשֵׁל

וּשְׁחוֹחַ תַּחַת מַשָּׂא-הָעֱנוּת…

וּבְמֶתֶק חֵן הַשִּׁיר אֲשֶׁר הִטִּיף

לְבַב-כּוֹכָב טָהוֹר מִתּוֹךְ שְׁפָיָיו

אֶל כּוֹס דְּוַיִּי שָׁמְעָה נַפְשִׁי רְתֵת

אֶת הוֹד-הַהֵד אֲשֶׁר לִתְשׁוּבָתְךָ,

אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהּ עַל תְּפִלָתָהּ

לְעֵת בּוֹאִי הֲלֹם לָרִאשׁוֹנָה.

אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָה,

כִּי עִנִּיתַנִי בְּסוֹעַת קְסָמִים;

לָצוֹן חָמַדְתָּ לְעַבְדְּךָ

מֵאָז הַאִיר הַיּוֹם עַד צָהֳרָיו

וַתֹּאמֶר לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת לִבִּי

בְּתֵקַע רוּחַ וּתְרוּעַת סוּפָה

וּבְחַרְבוֹת אִשִּׁים בּוֹקְעוֹת מִדְבָּר…

אוּלָם חָיִיתִי מִן הַסְּעָרָה

וָאֵרֶא כִּי פָּרַשְׂתָּ עַל הַיְקוּם

דְּמָמָה דַקָה-זַכָּה – אַךְ לֹא לִי הִיא,

כִּי “מַה לְּךָ פֹּה?” שְׁאַלְתַּנִי. הָהּ, אֵלִי!

מַדּוּעַ עִנִּיתַנִי כֹּה וַאֲנִי

בִּקַּשְׁתִּי שַׁלְוָתְךָ בְּחֵיק הַדְּמִי!

(גוהר ארצה בתפילה.)

גַם אֶת נַפְשִׁי פִּקְדִי, דְּמָמָה טוֹבָה,

כְּרוּבַת הַנֶּחָמָה וְהַמְּנוּחָה,

בִּצְעוֹת הוֹדֵךְ עַל מֶרְחַקְיָה רַבָּה…

חָלְפָה-עָבְרָה סוֹעַת הָאֵיתָנִים

וַתִּכָּנַף הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה;

לֹא תְפָרֵק הָרִים עוֹד וּתְשַׁבֵּר

סְלָעִים; שָׁכַךְ הָרַעַשׁ הָאַדִּיר

וְרֹךְ-דְּמָמָה אוֹפֵף הָאֲדָמָה

אַחַר אֱחֹז בָּהּ חִיל וַחֲרָדָה,

וְגַם אִבְחוֹת הָאֵשׁ, אֵימוֹת זָרוּ,

הוּשְׁבוּ אֶל נְדָנֵי הָעֲנָנִים…

רְדִי, רִפְאוּת דְּמָמָה, אֶל גֵּי נַפְשִׁי

וּגְהִי נָא לִקְרָעֶיהָ בְּקָרְאָהּ,

כִּכְלוֹת אוֹנָהּ, בְּשֶׁוַע-אֵלֶם לָךְ,

וְלָךְ תִּכְלֶה, רַק לָךְ, מַאָז עִמָּהּ

עָרַקְתִּי אֶל מִדְבַּר הַיְשׁוּעוֹת…

אֵלֶיךָ בָּאתִי, הַמִּדְבָּר, לִמְצֹא

קְדֻשַּׁת שַׁלְוָה לְסַעֲרַת נַפְשִׁי

וְהִיא הֲלֹא רַבַּת שָׂבְעָה חָזוֹן

וַתֵּלֶא גַם לְקִסְמֵי-נַפְתּוּלָיו;

לֹא רוּחַ, רַעַשׁ, אֵשׁ – לֹא אֵלֶּה הֵם

אֲשֶׁר תִּשְׁאַף לָמוֹ, כִּי לָךְ תִּכְמַהּ,

רַק לָךְ, עֲטֶרֶת אֱלֹהִים רַבָּה,

כִּי תְכַתְּרִיהָ בְּחַסְדֵּךְ הָרַב;

אַךְ לָךְ, דְּמָמָה קְדוֹשָׁה, בִּרְתֵת וִיקוֹד

תֵּצֵא בְּתַחֲנָהּ: עִלְפִיהָ נָא,

כִּי בִּקְפָלַיִךְ-הוֹד מִיפִי הָאֵל

וּגְאוֹן עֻזּוֹ תִשְׁאַב כֹּחָהּ חָדָשׁ,

וּמְזוֹר-שִׁקְטָהּ מִמֵּךְ תְּבוֹאֶנָּה…

(שוקע בדממת תנומה.)

(אחרי שעה ארוכה של שנת-סיוטים, בהתפתלו כמי שאש עצורה בעצמותיו, הוא מתעורר, מכוער כולו מסב.)

בִּקַּשְׁתִּי אִי-מְנוּחוֹת לִי לְרָגְעִי

בְּהִתְקָרֵב סְפִינַת חַיַּי אֶל חוֹף

אֵין-סוֹף; דִּמִּיתִי כִּי בָּא-בָא הַקֵּץ

וָאֶשְׁאֲפָה כִּי אַחֲרִית שְׁלֵוָה

תְּבָרֵךְ עִיֵּי לִבִּי, הַרְחֵק הַרְחֵק

מִנְּוֵי טֻמְאָה וּמִרְבְּצֵי זָדוֹן,

מִנְּחִיל קִרְיָה יֵהוֹם בַּחֲטָאִים.

לִפְדוּת דְּמָמָה שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי

בִּכְנַף טוּבְךָ, אֵלִי, אֲשֶׁר תִּפְרֹשׂ

בְּמִדְבַּרְיָה לְעַבְדְּךָ הַדַּךְ –

וַאֲנִי, אֱנוֹשׁ פּוֹתֶה וְגַם תּוֹעֶה,

דִּמִיתִי כִּי רָצִיתָ תְּפִלָּתִי

בַּעֲטָפְךָ גֵּוִי קוּרֵי תְנוּמָה,

וּבִפְרָשְׂךְ דְּמָמָה דַקָּה עָלַי

וְעַל נַפְשִׁי לֵאָה וְנַהֲלָאָה…

אַךְ לֹא הָיְתָה זֹה דִמְמַת הַקֵּץ

וְלֹא שָׁלְמָה מְנַת שַׁלְוָתִי, אֲהָהּ!

כִּי מִתּוֹכָהּ הֶאֱזַנְתִּי קוֹל עוֹלֶה

אֵלַי – קוֹל הַמְצַוֶּה וְהוּא רָקוּם

מִמְּאַת אַלְפֵי חוּטֵי דְמָמָה דַקָּה:

"לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ… וְתִמְשַׁח

אֶת אֱלִישָׁע תַּחְתֶּיךָ לְנָבִיא…"

(מתיפח בדברו בכאב:)

נַפְשִׁי תוֹדְךָ, אֵלִי, כִּי תְפִלָּתִי

שָׁמַעְתָּ וַתִּמְצָא נָבִיא תַחְתַּי.

אַךְ אֵיךְ אֶת אָזְנְךָ תַּעְלִים מִלֵּב,

אֲשֶׁר יִשָּׂא זְעָקָה מִמַּעֲמַקָיו!!

הַאִם אָמְנָם שׂוּמָה עָלַי לִהְיוֹת

נִסָּח שֵׁנִית מֵעַל אַדְמַת שַׁלְוָה,

לִגְלוֹת מִדְּבִיר-הַדּוּמִיָּה כַּאֲשֶׁר

נִקְרֵאתִי מֵעַל פְּנֵי שַׁדְמוֹת-תִּשְׁבֶּה –

הַאִם אָמְנָם נִגְזַר עָלַי שֵׁנִית

לָצֵאת וְנוּד בְּקֶרֶב בְּנֵי עַוְלָה

סוֹבְאֵי חַיִּים בְּסַעַר הוֹלֵלוּת?

שַׁלָּמָה תוֹרִישִׁינִי, הַדְּמָמָה,

וַאֲנִי הֵן שׁוֹב אָשׁוּב אֵלַיִךְ עוֹד?!

(מנופף ידיו אל כל עבר כילד מתחנן ובוכה מרה. אחרי שעה ממושכת הוא נרגע קצת ונכנע.)

אָכֵן עָצַמְתָּ מֶנִּי, אֱלֹהִים,

וּמָה אֲנִי, אֱנוֹשׁ, כִּי אֶתְקוֹמֵם?

מִן הַדְּמָמָה הַזֹּאת יָצוֹא אַצֵא

הַשְׁלֵם אֲשֶׁר הֻטַּל עָלֵי הַשְׁלֵם,

וְאַחֲרֵי מַלְּאִי דְבָרְךָ אוּכַל

הָבֵא שֵׁנִית נַפְשִׁי אֶל הַמְּנוּחָה.

אַךְ לוּ תִתְּנֵנִי עוֹד שִׁבְתִּי בָּזֶה

עִם פִּי נִקְרַת הַצּוּר עַד כְּלוֹת הַלֵּיל,

עוֹטֵף עַצְבִּי וּמְחַבֵּק בִּכְאֵב

אֶת תְּפִלָתִי הַנִּדָּחָה, חַבְּקָהּ

כְּיֶלֶד לֹא רֻחַם, וּלְצַפּוֹת

לְשַׁחַר כִּי יַעֲלֶה, יִיצַק שִׁירוֹ

וְצֵחַר-רַעֲנַנּוּתוֹ בִּדְמִי

עַל הַמִּדְבָּר וְעַל רֹאשִׁי הַשַּׁח,

וּלְצִקְלוֹנִי הַדַּל לָקַחַת לִי

צֵידָה לַדֶּרֶךְ עַד שׁוּבִי הֲלֹם,

צֵידָה לְפִי נַפְשִׁי הָעֲיֵפָה:

מָנָה מִן הַדְּמָמָה הַמִּדְבָּרִית,

מָנָה מִן הַשַּׁלְוָה הַטְּהוֹרָה,

עוֹטְפֵי מִדְבַּר הַהוֹד וּדְבִיר הַסּוֹד,

זֶה זְבוּל קָדְשֶׁיךָ, אֱלֹהִים הַטּוֹב!

אוֹ-אָז אֵצֵא בִּשְׁבִיל חָדָשׁ כַּיּוֹם

אֶל אֳרָחוֹת פְּרוּזִים אֶל לֶב עוֹלָם,

עֲשׂוֹת מִצְוַת אֵלִי וּלְהוֹרִישׁ

אַדֶּרֶת קָדְשְׁךְ וּמָגִנִּי

לֶאֱלִישָׁע, הוּא בֶּן-שָׁפָט, בְּחִירְךָ…

וְאַחֲרֵי כִכְלוֹת זֹה מְלַאכְתִּי

אָחוּשׁ לָשׁוּב אֵלֶיךָ, הַמִּדְבָּר;

אֲזַי תְּחִי נַפְשִׁי עִמְּךָ תָּמִיד –

בְּחֵיק דִּמְמָתְךָ הַנֶּאְדָּרָה,

אֵלִי וְגוֹאֲלִי – – –