כְּתב: דב רוזנפרב

פַּרְפָּר צָהֹב יָרַד

עַל בֵּית מִקְדָּשׁ לָנוּחַ

נֵעוֹר גּוֹנְג הָאָרָד.

בְּרוּחַ הַנַּחַל

קְנֵי חִלְפָּא הוֹמִים –

פַּעֲמֵי אָבִיב.

הִי, בֵּיתִי הַדַּל!

תֻּקַּן הַגָּג – מֵעַל

מַכְחִיל הַשַּׁחַר.

חָמַק נָחָשׁ –

רַק הַדֶּשֶׁא זוֹכֵר

שְׁתַּיִם עֵינַיִם.

עָנָן לָבָן

עַל הַר יוֹשִׁינוֹ – הֵנֵץ

הַדֻּבְדְּבָן.

הַס!

לוֹחֵשׁ הַגֹּמֶא: „לֹא תָבוֹא!"

רוּחוֹת יֵהֹמּוּ: „כֵּן תָּבוֹא!"

הַס!

הַבֹּקֶר אוֹר –

כַּנְפֵי צִפּוֹר

יַכּוּ לִבִּי.

עֶרֶב צָהֹב –

עוֹלֶה צֵל הַדַּחְלִיל

בָּרְחוֹב.

מְטַר קַיִץ קַל –

רְאֵה! בָּרְחוֹב מוֹשְׁכִים שִׂיחָה

הַמִּטְרִיָּה וְהָעַרְדָּל.

זָמִיר כָּחֹל –

„קְנוּ גְלוּסְקָאוֹת, קְנוּ גְלוּסְקָאוֹת!"

קוֹרֵא הַשּׁוֹטֶה בְקוֹל.

אַגָּס פּוֹרֵחַ –

עַלְמָה קוֹרְאָה מִכְתָּב

לְאוֹר יָרֵחַ

שְׁבָט –

בִּשְׁקִיקָה צוֹפוֹת הַחֲסִידוֹת

לְצֵאת…

יַחֲלוֹף הֶעָנָן

וְיֵלֵךְ גַּם הָרֵעַ,

רַק פָּנָיו יִוָּתְרוּ

עַל עֵץ חָשׂוּף נִצָּב

עוֹרֵב עֲרִירִי –

לֵיל סְתָיו.

גְּעִי הָרְאֵם

בֶּהָרִים פָּרוּעַ,

פּוֹשֵׁט עַלְוָתוֹ עֵץ הָאוֹג –

סוּפַת יְגוֹנִי תֶּהֱמֶה,

מַדּוּעַ?

עוֹלֶה יָרֵחַ קַר –

מֵשִׂיחַ הַגֶּשֶׁר

עַל הֵלֶךְ.

אָפֵל הַחוֹף –

צִוְחַת אַוְזֵי הַבָּר

תַּלְבִּין, תַּחֲלוֹף.

שְׁחוֹר שְׂעָרִי

כְּיַעַר בִּסְעָרָה.

מַה לִּי? וַתַּעַן הַמַּרְאָה:

„הַשֶּׁלֶג רַד"

צְרָצַר יָתוֹם

נוֹגֵן, נוֹגֵן – נֵרִי

נִשְׂרַף עַד תֹּם.

רוב שירי הקובץ הזה נמנים עם הסוג המכונה “הַיְקוּ”. סוג שירה זה היה רווח ביפאן במאות ה17־19 והוא בנוי משלש שורות הכוללות מספר הברות קבוע (בשורה הראשונה חמש הברות, בשניה שבע הברות ובשלישית חמש הברות.) ההיקו מושתת על תמונה ניגודית, אשר ביסודה מונחת מילת מפתח המרמזת על עונה מעונות השנה (קיגו); שכן לפי תפיסת משוררי ההיקו משתקפות תכונות נפשו של האדם בטבע ותמורותיו. כשהמשורר כותב: “צוחת אוזי־הבר / תלבין תחלוף…” הוא מביע מצב נפשי.

כדי לחוש יופיו המיוחד של ההיקו, חייב הקורא להעשות שותף ליצירה ולהשלים בלבו תהליך אסוציאטיבי, שבו השיר הכתוב מהווה את השלב הראשון בלבד. קריאה נכונה של ההיקו הנה אמנות בדומה לכתיבת ההיקו. סגנון ההיקו מרוכז ביותר, אולם המילים הן מרובות משמעות. אי לכך ניתן להבין את ההיקו באופנים שונים.

המתרגם, כדוגמת רוב המתרגמים הלועזיים, ויתר על סייגים צורניים (כגון: מספר הברות קבוע), אך הוסיף סייגים צורניים (כגון: חריזה), מתוך מגמה להתקרב אל אוירתו המקורית של ההיקו. השירים תורגמו על פי נוסח אנגלי וגרמני.

חובה נעימה היא להודות לצירות יפאן בישראל על העזרה בהתאמת התרגומים למקור.

א.י.ק.

שם הקובץ “שיקא” פרושו שירים – ביפנית.