(לדמותו הספרותית של יוסף פטאי).
ארץ מיוחדת במינה היא הונגריה היהודית. היא המציאה חכמי-ישראל מצוינים כמעט לכל ארצות-תבל – ובהונגריה עצמה שולטת התבוללות קיצונית ועם-הארצות (במובן העברי) טפוסית. היא מלאה אדוקים ויראי-שמים כרמון – והיכן היא השפעתם על הדור החדש, על בני-הנעורים היהודיים בהונגריה, שהולכים “עד מקום שמשם לא ישובו”? היכן היא התרבות העברית, שיצרו יהודי הונגריה בהונגריה גופה? היכן סופריה ומשורריה, חכמיה וגדוליה במובן העברי, שלא עזבו את ארצם ועבדו את עבודת-התרבות היהודית המיוחדת על קרקעה של ארץ-מולדתם? –
“בני יצאוני ואינם!” – יכולה לקונן כנסת-ישראל ההונגרית. בכל ארצות-הגולה, ואף בארץ-ישראל, מרובים חכמים וסופרים עבריים מהונגריה – והונגריה עצמה נהפכה בשביל היהדות המקורית כמעט למדבר-שממה.
נשארו שרידים יחידים, יחידי-סגולה, ואחד מהם, מן המעולים שבהם, הוא – יוסף פטאי.
בתוך עמו הוא יושב ולקבוץ היהודי ההונגרי הוא דואג. את עבודתו הספרותית התחיל לפני שלשים שנה ויותר בעברית – בקובץ-שירים בשם “שעשועי-עלומים”, אבל עד מהרה נוכח, שאין בת-קול בשביל עברית בהונגריה המתבוללת: והרי “לרופא זקוקים החולים ולא הבריאים”. המתבוללים דוקא, שיהדותם חולנית ולקויה, הם הם הזקוקים לריפוי רוחני על-ידי התורה, שהיא יכולה ליעשות להם סם-חיים. והעיקר: אי-אפשר לזרוע ולנטוע בלא להכשיר את הקרקע. ולהכשיר את הקרקע – זהו לתת לעמי הארצות ביהדות מושג נכון מן היהדות לדורותיה, כלומר מיצירותיה הנעלות שבכל הדורות. ולתכנית זו קבל יוסף פטאי הצעיר בשנת 1908, אחר הופעת עבודת-הדוקטור שלו בהוצאת-האקדמיה, סטיפֶנדיון של הממשלה ההונגרית על מנת שיחקור את כתבי-היד של השירה העברית בימי-הבינים שבאוקספורד ובלונדון, ופרי חקירתו זו הם חמישה כרכים של “אנתולוגיה של המשוררים העבריים” מימי ר' אליעזר הקליר ועד ימינו אלה בתרגום הונגרי. “אנתולוגיה” זו מעברת לפני הקורא הונגרית יצירה פיוטית עברית של קרוב לאלף ושלוש מאות שנה.
מבחר היצירה הלאומית היא השירה – תמציתה של הנשמה הלאומית בהתנשאותה לגבהי-מרומים. ופטאי נותן ב"אנתולוגיה" שלו בתרגומים הונגריים, שמומחים לדבר חושבים אותם למפליאים, מבחר ממבחר זה – את פליטת הנשמה היהודית בגלותה ובנדודיה במשך דורות אין-מספר. אין, איפוא, פלא בדבר, ש"אנתולוגיה" זו נתקבלה בהונגריה בהתלהבות מרובה עלידי כל מיני יהודים, לאומיים ומתבוללים, ואף על-ידי סופרים ומבקרים נוצריים, וסייעה הרבה לקרב את הלבבות אל היהדות היוצרת שבכל הדורות. ובאותה שעה עצמה פירסם יוסף פטאי את שירי-החול הנהדרים של ר' משה אבן עזרא במקורם העברי. ובביקוריו בארץ-ישראל הרצה באוניברסיטה העברית בירושלים הרצאות עבריות על משוררים עבריים ידועים ובלתי-ידועים ופירסם הרצאות אלו בעתונים העבריים שבארץ-ישראל.
כי דר' יוסף פטאי דואג לא רק להכרתו של העבר העברי. יודע הוא, שעבר, שאין עמו עתיד, אף הווה אין לו. ולפיכך ערך משנת 1911 ועד הימים האחרונים, במשך שלושים שנה, ירחון ספרותי-אמנותי נהדר במראהו החיצוני ועשיר בתוכן הפנימי שלו בשם “עבר ועתיד”.
ואכן, גדולת-העבר ותקות-העתיד משמשות בו כאחת כדי להרים ולשפר את ההווה היהודי. אין הופעה יהודית חשובה באיזו ארץ שהיא, שלא מצאה בת-קול מתאמת בעתונו של פטאי. ואם יש בין צעירי-הונגריה מחבבים את לשוננו וספרותנו ושואפים להיות בין בוני ארצנו ותרבותנו, הרי הם ברובם חניכיו של פטאי, האמונים על ירחונו המצוין ועל שיריו ההונגארים, שבהם נתן ביטוי לגעגועיו אל ארץ-ישראל, כמו שנתן להם ביטוי בשירו העברי “נודו, נודו לי”, סוניטה, שנתפרסמה ב"על המשמר" בירושלים.
ואולם פטאי אינו “אגיטאטור תרבותי” בלבד. נשמה של משורר אמתי יש ליוסף פטאי. שירים כתב בהונגרית, שהרבה מהם זכו להתרגם גם אנגלית וגרמנית, ועל-ידיהם הכניסו אותו אף הגויים לתוך ספר תולדות הספרות ההונגארית בתור בעל גון פיוטי מיוחד.
כי בשירים הללו נשרפת בלהבות של אש-קודש נשמה דוויה וסגופה. מלאה צער-האומה, – אומה גדולה ביצירתה וכבירה בסבלותיה, שכל העולם כולו מתקומם לה, שאין לה מקום להניח את ראשה, – אומה, שהעניקה דת ומוסר ושירה עליונה לעולם כולו, ובשכר-זה העניק לה העולם כולו צרות ומכאובים, גזירות ורדיפות, עלבונות והשפלות. בשלשה כרכים של שירים מקוריים בצורתם ובתכנם יושב המשורר העברי-ההונגרי ובוכה “על נהרות בבל”, פונה אל “שולמית” ושואל “אם רואה היא את הלהבות?” – להבות-האש, שבהן נשרפים מבחוץ ומבפנים אחיה ואחיותיה זה אלפי-בשנים. וביחד עם זה הוא גם יושב ושר “שירים דתיים” מעוררים את הלב היהודי הרגש ומרוממים את הנשמה הקוראת ממעמקים. והגיעו הדברים לידי כך, שבתי-הכנסיות בהונגריה הכניסו את שירי יוסף פטאי אל תוך סדר-התפילה ושרים אותם במקהלות בשבתות ובימים טובים.
ובתור משורר חש ומרגיש יוסף פטאי את השירה שבחסידות המיוסדת על המסתורין הפילוסופיים-הפיוטיים של הקבלה. והוא יוצר מחדש שירה של “קבלה, נשמות ועולמות”, שזכתה גם לתרגומים בכמה לשונות. חן ונועם, עצבות נוגה והתפעלות כבושה שפוכים על הספורים הקטנים והנאים הללו, שראוי להמחבר העברי ברוחו, שיתרגם את רובם הוא עצמו לעברית. וכמו-כן היה ראוי לתרגם גם את ספר-זכרונותיו “בבא מציעא”, – “חיי ילד קטן וספר גדול”, שבו נותן פטאי תמונה פיוטית מחיי-היהודים בכפר ההונגרי, חיים, שבהם מתמזגים דמיון ומציאות ומתגוללים לפנינו ביחד עם דפי התלמוד ואגדותיו כל היופי והשירה שבעבר והתקוות לחיי-העתיד בארץ-ישראל.
יוסף פטאי קשר את גורלו בארץ-ישראל. פעמים הרבה ביקר את הארץ עד שנתישב בה ישיבת-קבע. בניו ובתו הם תושבים בארץ, ובנו, ד"ר רפאל פטאי, ממשיך את עבודתו של אביו על שדה המחקר העברי והלשון העברית. ויוסף פטאי עצמו נעשה עכשיו כאזרח בארץ. וכאן הוא נותן את כוחו לאוניברסיטה העברית, שהוא עוסק בחיזוק עמדותיה בארץ-ישראל. אבל לא ישָׁכח לעולם גם מה שעשה לטובת כל הקניינים הלאומיים של ישראל: לארץ-ישראל, ללשון העברית, לדת הלאומית, להכרת ספרותנו שבכל הדורות. והרי זוהי הציונות במובן הרחב – לא הציונות הקטנה, המצומצמת, המלאה סכסוכי-מפלגות ופוליטיקנות ומביאה לידי פירוד-לבבות.
ולכמה אומץ-לב צריך יהודי כותב הונגרית כדי להטיף לציוניות תרבותית ומקפת זו! – הרי הציוניות נרדפת בהונגריה מכל צד. אין הבנה בשבילה. אין יחס נפשי אליה. וכל המחזיק בה כאילו מתחייב בנפשו. ליוסף פטאי היו העוז והאומץ לעבוד בשביל ה"אידיאל הרם ככוכבים והנצחי ככוכבים" בארץ, שמתוכה יצאו גם הרצל וגם נורדאו, שני הענקים שלנו בדור האחרון, שיצרו לא רק ציוניות חדשה, אלא גם עם-ישראל חדש, – עם זקוף-קומה, תקיף באמונתו באידיאל רם ונישא וגאה בעבר ובעתיד שלו כאחד. ומתוך הערצה לאין-שיעור אל בן-מולדתו הגדול כותב פטאי בהונגארית ספר על הרצל, שיש בו חדשות הרבה ושיָצא בכמה לשונות ובהוצאה עברית נהדרת על-ידי “אמנות” בתרגום העברי המצוין של ד"ר י. ל. ברוך.
פטאי לא חשש להתרחק על-ידי יחסו ללאומיות העברית ולציוניות אף מן הקרובים לו ביותר. בתור סופר הונגרי נשא תמיד, ומוסיף לשאת, את הדגל העברי והציוני ביד רמה. הרי הוא הוא שפירסם בהונגארית את ספריו: “ארץ ישראל הקמה לתחיה”, “בדרכי ציון המתחדשת” ו"מלחמה בעד התרבות היהודית".
אכן, מן “השרידים היחידים” הוא יוסף פטאי, מיחידי-הסגולה שבהונגריה היהודית; וכשחגגו את יובלו לפני ארבע שנים היה זה חג לא רק ליהודי-הונגריה, אלא גם לכל יהודי, שלב רגש בקרבו וגאון לאומי הוא שורש-נשמתו.
ומציון הקדושה, מציון ההולכת ונבנית בחומר וברוח, אנו קוראים לו ליום צאת ספרו העברי החדש את הקריאה היהודית העתיקה והנמרצת:
– חזק ואמץ!
ירושלים – תלפיות
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות