מיכאיל לרמונטוב
משירי מ. לרמנטוב
פרטי מהדורת מקור: הוצאת ס.ס.ס.ר וגבעת השלושה

(קֶטַע)


וְאַתֶּם, אַתֶּם אַנְשֵׁי הָרַהַב,

נִינֵי אָבוֹת מְפֹאֲרֵי נַבְלוּת,

הָרוֹמְסִים בַּעֲקֵב הָעָבֶד

שְׂרִידֵי נוֹפְלִים בִּקְרָב הַגּוֹרָלוֹת!


אַתֶּם, הַמִּתְגּוֹדְדִים כְּהָמוֹן תָּאֵב סְבִיב כֵּס הַמֶּלֶךְ,

תַּלְיָנֵי הַחֹפֶשׁ, גְּאוֹנוּת וָהוֹד!

בְּצֵל הַחֹק מָעוֹז לָכֶם וָסֶלַע,

לִפְנֵיכֶם מִשְׁפָּט, אֱמֶת – דֹּם!


אַךְ יֵשׁ גַּם דִּין אֱלֹהַּ, צֶאֱצָאֵי הָאָוֶן!

קַיָּם דַּיָּן נוֹקֵם, מוֹנֶה עִתִּים, נוֹטֵר,

לֹא יִפֶן, לֹא יִשָּׂא פָּנִים לְאוֹצְרוֹת זָהָב הוּא,

כָּל צַעַד וְכָל הֶגֶה מֶנּוּ לֹא נִסְתָּר.


אָז לַשָּׁוְא תַּרְבּוּ דִבּוֹת – לֹא תֵּעָזֵרוּ,

כָּל עֲמַלְכֶם יִהְיֶה חִנָּם,

וְכָל נַחֲלֵי־דִּמְכֶם־אָפֵל לֹא יְכַפֵּרוּ

עַל דָּם נָקִי שֶׁל הַפַּיְטָן.


אוקטובר 1938

(מַשְׂאַת־נֶפֶשׁ)


שָׁנָה תָּבוֹא, לְרוּסְיָה שְׁנַת שׁוֹאָה

בָּהּ….. יִכְרָע.

אַהֲבַת הָאֲסַפְסוּף אֵלָיו תִּתַּם

וְלֶחֶם חֹק – הַמָּוֶת וְהַדָּם;

בַּיּוֹם הַהוּא, בְּהִתְמוֹטֵט שָׁתוֹת,

מִרְמָס יִהְיוּ עוֹלָלִים, נָשִׁים תַּמּוֹת;

מִפִּגְרֵי מֵתִים, מַעֲלֵי בָּאְשָׁה,

יֵצֵא הַדֶּבֶר בַּכְּפָרִים לָשׁוּט

וּבֵין דָּרֵי בְּקָתוֹת יִשָּׂא הוּא נֵס.

כְּפַן אֶרֶץ אֲמוּלָה זוֹ יְקוֹסֵס,

מִתַּבְעֵרוֹת יַאְדִּימוּ מֵי יְאוֹר.

בַּיוֹם הַהוּא יוֹפַע אֶחָד גִּבּוֹר

וְאַתָּה תַּכִּיר אוֹתוֹ – וְגַם תָּבִין

בְּשֶׁלְּמָה יָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּסַכִּין.

וְאוֹי לְךָ: אֶנְקָתְךָ וּבְכִי הַתַּמְרוּרִים

לְלַעַג וּלְקֶלֶס הוּא יָשִׂים.

וְהַכֹּל יִהְיֶה נוֹרָא בּוֹ וְאָיֹם

כִּקְלַסְתְּרוֹ, – זֶה שֶׂגֶב־הוֹד וָרֹם.


אוקטובר 1938

(מִבַּיְרוֹן)


קַדְרוּת לָבְשָׁה נַפְשִׁי. מַהֵר, מְנַגֵּן, מַהֵר!

קַח נֵבֶל פָּז, הִנֵּהוּ:

יָדְךָ הַקָּלִילָה תָּשׁוּב וּתְעוֹרֵר

צְלִיל עֵדֶן בְּנִימֵי נֵבֶל.


וְאִם לֹא לְעוֹלָמִים נָגוֹזוּ הַתִּקְווֹת –

בִּלְבָבִי הֵן שׁוּב תִּצְמַחְנָה,

וְאִם שָׂרְדָה עוֹד בְּעֵינַי טִפַּת דְּמָעוֹת –

תִּמַּסְנָה וְתִּשְׁתַּפֵּכְנָה.


פָּרוּעַ יְהִי שִׁירְךָ. כְּנֵזֶר הַחוֹחִים שֶׁלִּי,

כָּבְדָה עָלַי עֶדְנַת הַנֶּגֶן.

אֲנִי אוֹמֵר, מְשֹׁורֵר: דְּמָעוֹת דּוֹרֵשׁ סִבְלִי

אוֹ יִשָּׁבֵר לִבִּי מִיֶּגַע.


רָווּי סִבְלוֹת הוּא לְמַדָּי;

עֻנָּה רַבּוֹת בְּלִי אֹמֶר;

בָּא יוֹם הַזְּוָעָה – עַתָּה מָלֵא הוּא עַל גְּדוֹתָיו

כְּכוֹס הַמָּוֶת מְלֵאַת מֶמֶר.


אוקטובר 1938



תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!