כְּאִיִּים בְּיַם הַחֶלֶד – לֵילוֹתֵינוּ בַּמָּצוֹר

ש. שלום

סִפְּרוּ לַהֵלֶךְ הַצּוּרִים:

הָיָה אָז לַיְלָה בַּגָּלִיל. תֵּל־חַי בָּאֵשׁ הֵאִירָה.

בִּידֵי אַחִים גָּוַע יוֹסֵף; פָּנָיו לָאֲדָמָה הֵסֵב;

נָתִיב הִצְבִּיעַ כְּרוּת הַיָּד…

אָמַר הַהֵלֶךְ לַצּוּרִים:

עוֹד חַי נְתִיב הַגִּבּוֹרִים! אוֹתָהּ לַהֶבֶת מְאִירָה

מִנִּי חֶרְמוֹן עַד יַם־הַנֶּגֶב. לָנוּ צוּר מָעוֹז כָּל רֶגֶב,

כָּל שַׁעַל הוּא מָגֵן לָעַד!

תרפ"א

תרפ"א

מאת

לוי בן־אמיתי

---

שִׁיר־חֲלוּצִים

מאת

לוי בן־אמיתי

גַּם הַיּוֹם, כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם,

עַל הַַחוֹף עוֹמְדִים הֵם בַּמִּנְיָן.

וְצוֹהֶלֶת שֶׁמֶשׁ, וְעוֹלְזוֹת פְּנֵי־יָם,

כִּי הָכֵן עוֹמְדִים הֵם בַּמִּשְׁמֶרֶת

לַחְפֹּר פֹּה מִתְּהוֹמוֹת כִּנֶּרֶת

חוֹל וְזִפְזִיף לַבִּנְיָן.

גַּם הַיּוֹם, כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם,

עַל הַחוֹף עוֹמְדִים הֵם בַּמִּנְיָן.

לֹא שָׂדֶה לָהֶם, לֹא בַּיִת וְקִנְיָן…

מִי לָכֶם פָּקַד הַרְפֵּה? פִּי־מִי צִוָּה חֲדוֹל?

הוֹי, הַבַּחוּרִים, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל –

תְּנוּ חוֹל! הַב זִפְזִיף לַבִּנְיָן!

---

שׁוֹבֵת יַמֵּךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

שׁוֹבֵת יַמֵּךְ,

וְאֵין מְבַשֵּׂר לָךְ גַּל וָגַל

שִׁיר שָׁבִים,

גִּיל בָּנִים וּצְלִיל קוֹלָם.

זִיו הָרַיִךְ, זֹהַר עֲמָקַיִךְ

וְשָׁמַיִךְ – אַרְגָּמָן וּתְכֹל –

כִּנְגֹהוֹת חָלְפוּ עִם עֶרֶב,

כְּמִקְסָם בְּחַרְבוֹנֵי מִדְבָּר.

וּבָנַיִךְ בַּנֵּכָר פֹּה, תּוֹךְ יְלֵל תַּנִּים.

הוֹי, מוֹלֶדֶת – וְלֹא לִי!

כִּי שׁוֹבֵת יַמֵּךְ.

עַל חוֹפוֹ קָפָא הַקֶּצֶף,

עַל שִׂפְתֵּי אַחַי –

הַזַּעַם.

---

אַרְצִי־יוֹנָה

מאת

לוי בן־אמיתי

אַלְלַי לִי – וּלְאֵלֶּה

אַרְצִי־יוֹנָה בִּתְּרוּ,

שִׁסְּעוּהָ עַל מִזְבַּח אָשָׁם.

עוֹד בְּיָדָם, עַל הַמַּחְתָּה,

אֵשׁ זָרָה לוֹחֶשֶׁת!

כִּי יִשְׁקְלוּהָ כֹּפֶר לְרֹאשָׁם –

אַלְלַי לִי וְלָהֶם!

תרפ"א

תרפ"ט

מאת

לוי בן־אמיתי

---

יוֹם זֶרַע

מאת

לוי בן־אמיתי

הֵד צְעָדַי וְהֹלֶם פְּרָסוֹת יָעִיד:

שְׁנֵינוּ צְמוּדִים לַמַּחֲרֵשָׁה הַזֹּאת.

גַּם עַל גַּבִּי, רֵעִי הַפֶּרֶד הַנִּכְנָע,

יֵשׁ מִי בְּכֹחַ־יָד צָלֹף יַצְלִיף בַּשּׁוֹט…

הַלַּהַב כִּי אֶנְעַץ וּפֹה אֶחֱרֹשׁ קַרְקַע –

נִקְּשֶׁה וְחַם הָרֶגֶב שֶׁאֶחְשׂף.

גְּבוּל אֵדַע, וְגוֹרָלִי – הָלוֹךְ בַּנִּיר.

וְכַךְ אֵלֵךְ עַד יוֹם־הַזֶּרַע יַעֲרֹב.

---

יְרוּשָׁלַיִם

מאת

לוי בן־אמיתי

בֵּין הַרְרֵי גָלִיל, עַל גְּדוֹת כִּנֶּרֶת וְיַרְדֵּן,

בְּעִקְּבֵי פְּרָסוֹת, בַּנִּיר, מֵאַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה –

נֶגְדִּי שִׁוִּיתִי אֶת דְּמוּתֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם.

רְאִיתִיךְ: אַתְּ הַר נִשָּׂא וָרָם, אַדְמַת־גַּעַשׁ אָתְּ.

לוֹעֵךְ פְּעוּר שָׁמַיְמָה, זוֹרֵק תִּימְרוֹת לַבָּה,

תְּהוֹם עֱנוּתֵךְ אֶל עָל זוֹעֶקֶת..

גּוֹלְשִׁים גַּלֵּי־אִשֵּׁךְ בְּאֶלֶף לְשׁוֹנוֹת הַזַּעַם

עַל רֶכֶס יְהוּדָה, עַל תּוֹעֲפוֹת שׁוֹמְרוֹן;

שַׁדְמוֹת קָמָה אָכָלוּ, שֶׁלֶף הַשָּׁדוֹת לִחֵכוּ,

עַד הַרְרֵי גָלִיל פָּשְׁטוּ, עַד גְּדוֹת כִּנֶּרֶת וְיַרְדֵּן.

אֲנִי זַעְמֵךְ וְשַׁוְּעָתֵךְ שָׁמַעְתִּי –

כְּהֵד עָנָה דָמִי לְעֻמָּתֵךְ.

בְּעִקְּבֵי פְּרָסוֹת, בַּנִּיר, מֵאַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה –

נֵגְדִּי שִׁוִּיתִי אֶת דְּמוּתֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם…

---

אָנָה אֶבְרַח

מאת

לוי בן־אמיתי

אָנָה אֶבְרַח מִפָּנַיִךְ?

אֵי בּוֹר נְחָשִׁים, מְעוֹן עַקְרַבִּים,

אָנוּסָה שָׁמָּה –

וְזִכְרֵךְ לֹא יִרְדְּפֵנִי נֶצַח?

הֵן בְּאֹדֶם דָּמִי חַיָּה תִפְאֶרֶת עֲבָרֵךְ;

כִּי אֶקְרָא בִּשְׁמֵךְ –

יָרֹן חֶסֶד נְעוּרָי.

עִם אוֹר שִׁמְשֵׁךְ עַל עַפְעַפַּי אָנוּד יוֹמָם;

עִם נֹגַהּ סַהֲרֵךְ פָּנַי יֵלְכוּ לַיְלָה –

מִנָּהָר אֱלֵי נָהָר,

מִקֹּטֶב אֱלֵי קֹטֶב.

שֶׁבַע אִם אָמוּת,

אֶפְרִי לוּ יִזָּרֶה עִם רוּחַ לַמִּדְבָּר –

וְהִכָּה שֹׁרֶשׁ בַּמִּדְבָּר,

וְיִפְרֶה נֵצֶר מֶנִּי בַּצִּיָּה.

חֵי הַשֶּׁמֶשׁ! חֵי הָאֲדָמָה!

נֶצַח הַשָּׁמַיִם וְהַתְּהוֹם! –

אִם לֹא זַרְעִי אַחֲרַי,

צֶאֱצָאִי עַד דּוֹר אַחֲרוֹן

יָשׁוּב וִיחוֹנֵן אֶת עֲפָרֵךְ!

---

גַּלְעֵד

מאת

לוי בן־אמיתי

¹

מִסַּלְעֵי הָאָרֶץ,

מֵאֲבָנִים פְּזוּרוֹת בְּכָל שָׂדֶה בָּהּ

וּבְצַד כָּל רֶגֶב נְטוּשׁוֹת –

כָּל אִישׁ וְאִישׁ יִקַּח לוֹ צוּר.

יִכַּף, יִשַּׁח

וְיָרִים־לוֹ אֶבֶן.

עַל שֶׁכֶפם יַעֲמִיס –

וְיֵלֵךְ.

הָלוֹךְ וּבָכֹה,

הָלוֹךְ וָרֹן –

לַגַּל יִתֵּן אַבְנוֹ.

וְנִדְבָּךְ עַל נִדְבָּכִים

עָלֹה יַעֲלֶה הַגַּל –

גַּלְעֵד.

וְעֵד הַגַּל הַזֶּה

בֵּינֵינוּ וּשְׁמֵי־מַעַל:

בְּזֹאת הַפַּעַם, בַּשְּׁלִישִׁית –

שׁוּב לֹא נֵלֵךְ מִכָּאן!

כָּל עוֹד גַּלֵּי כִּנֶּרֶת לֹא יָנוּסוּ,

לֹא יִסֹּבוּ לְאָחוֹר מֵימֵי יַרְדֵּן,

כָּל עוֹד עֲתַר הַזֹּהַר לֹא יָמוּשׁ

מֵרָאשֵׁי גִּלְעָד וְהַבָּשָׁן

וּמֵהָרִים בְּנַפְתָּלִי,

כָּל עוֹד חֶרְמוֹן יַלְבִּין כְּתִקְוָה נִכְסֶפֶת…

---

בִּירוּשָׁלָיִם

מאת

לוי בן־אמיתי

א

הַחוֹמָה לְפָנָי, וְלִבִּי – תִּמָּהוֹן:

אֵי דָרְכוּ קַנָּאִים, שָׁבְרוּ חֶרֶב וּנְדָן!

עוֹד נָדִים כַּצְּלָלִים יוֹחָנָן וְשִׁמְעוֹן,

אֲגַשֵּׁשׁ הָעִקְּבוֹת – וְיָקוּמוּ בַּזְּמָן…

צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנִים. בְּמַעֲלֵה הַר־צִיּוֹן

הֶעְפִּילוּ כְּמָרִים וְזָקְרוּ הַצְּלָבִים.

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי – כֵּן יָרַד עִצָּבוֹן

אָז בִּימֵי הַיַּלְדוּת עַל אַדְמַת הַסְּלָבִים…

וְקָרָא מוּאֶזִין מַאֲמִינִים לִתְפִלָּה;

וּפָסֹעַ לְאַט, וְכַרְכֵּר, וְצָעֹד

הֵם קְּרֵבִים חוֹגְגִים וְעוֹנִים “אִל אַלַּהּ”

לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר בְּנִפְנוּף חֲרָבוֹת.

ב

מְשַׁוְּעָה לַמָּרוֹם בִּצְרִיחִים, מִגְדָּלִים,

מִתְפַּלְּשָׁה בְּאֶבְלָהּ יְרוּשָׁלַיִם־הָעִיר;

חֲגוּרָה בְּאֵזוֹר חֲצֵרוֹת נִפְתָּלִים

וּשְׁוָקִים אֲפֵלִים, בָּם אֵזוֹב צָץ מִקִּיר.

בָּהּ אָנוּע־אָנוּד אַלְמוֹנִי, בֶּן־בְּלִי־שֵׁם,

מִנִּי שַׁעַר אֶל שַׁעַר כְּבֶן־מֶלֶךְ עָנִי;

וְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם פּוֹרְשִׂים יְדֵי אֵם,

רְחוֹקָה וּקְרוֹבָה, אֵם־מַבּוּעַ דָּמִי…

אָץ תַּגָּר, רָץ רוֹכֵל וּמַכְרִיז עַל רָבִיד,

וּגְלִימוֹת הַמִּדְבָּר מִתְגַּוְּנוֹת בְּשָׁלֵם.

עִם פַּלְגֵי־הָאָדָם בְּחוּצוֹת עִיר־דָּוִד –

הֲקוֹסֵם לִי עָבָר, אוֹ אֲנִי כְּחוֹלֵם?

בֶּן־גָּלִיל בַּקִּרְיָה כֵּן יִתְמַהּ וְיֵחַל:

מִפִּרְחֵי כֹּהֲנִים לוּ הָיָה כְּאֶחָד,

אוֹ כִּצְעִיר־לְוִיִּים הָעוֹלֶה לַהֵיכָל…

וּבְיָדוֹ אֵין מִנְחָה, בִּכּוּרִים, אוֹ חַטָּאת.

ג

אֲפֵלַת הַמָּבוֹי קִמְרוֹנִים פֹּה עוֹטְרִים,

מַדְרֵגוֹת אֶל הַכֹּתֶל גּוֹלְשׁוֹת וְיוֹרְדוֹת.

בְּנֵי־נֵכָר כָּאן נִצְבוּ, חַיָּלִים וְשׁוֹטְרִים,

וּפָשְׁטוּ אֶבְיוֹנִים כַּפֵּיהֶם־קְעָרוֹת…

וְנִשְׁעָן אֶל הַקִּיר בַּסִּמְטָא הַצָּרָה,

אֲנִי דוֹמֵם וְאָבֵל וּבְפִי אֵין מִלָּה.

אֶל הַכֹּתֶל נָשָׂאתִי מֵאֶרֶץ זָרָה

כִּסּוּפֵי אֲבוֹתַי, שֶׁגָּוְעוּ בִִּתְפִלָּה.

אִם גָּאָה בִּי כַּיָּם הָעֶלְבּוֹן וְהַמְּרִי –

עוֹד לִבִּי מַאֲמִין בְּכָל פֶּלֶא אֵין־נִיב…

וְהַכֹּתֶל אִלֵּם וְזָקוּף עַד הַשִּׂיא.

הוּא אָטוּם כַּגּוֹרָל, כַּתּוֹחֶלֶת שַׂגִּיב.

עִם צִלְלֵי יְשִׁישִׁים בְּשַׁלְשֶׁלֶת דּוֹרוֹת

גַּם צִלִּי פֹּה יִחְיֶה, וְדוֹרִי לֹא יָמוּת…

וָאַדְבִּיק לְאַבְנֵי הַגָּזִית הַקָּרוֹת

אֶת יָדַי – וָאֵדַע: פֹּה אֲנִי לֹא גַלְמוּד.

וָאֶרְאָה: הַיָּדַיִם מְשַׁוְּעוֹת אֶל הַקִּיר

וְחוֹבְקוֹת בִּקְדֻשָּׁה אֶת אַבְנֵי הַגָּזִית.

הַיָּדַיִם בּוֹנוֹת בַּשְּׁלִישִׁית אֶת הָעִיר

וְתוֹמְכוֹת בְּכַפָּן אֶת אַבְנֵי־הֶעָתִיד.

תרצ"ו

תרצ"ו

מאת

לוי בן־אמיתי

---

שִׁמְרוּ לְיוֹם מָצוֹר

מאת

לוי בן־אמיתי

רָאִינוּ עֲמָלֵנוּ כַּעֲמַל הַנְּמָלִים:

כָּל אִישׁ יָבִיא כְּעֹמֶר אֲלֻמּוֹת –

גְּדִישׁ־דָּגָן יָקוּם לְתַלְפִּיּוֹת,

וְשִׁבֳּלָיו פְּנִימָה, פְּנִימָה הַשִּׁבֳּלִים.

רָאִינוּ עֲמָלֵנוּ כַּעֲמַל הַנְּמָלִים…

שִׁמְרוּ, אֵפוֹא, אַחִים אוֹגְרֵי הַבָּר

לְיוֹם מָצוֹר, יָעוּט אוֹיֵב וָצָר –

הַשִּׁבֳּלִים פְּנִימָה, פְּנִימָה הַשִּׁבֳּלִים!

---

בַּמָּצוֹר

מאת

לוי בן־אמיתי

אוֹרוֹ שֶׁל פַּנָּס עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּע,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

עוֹמֵד וּמַכְרִיז קוֹל תַּנִּים, קוֹל פָּרוּעַ,

כִּי רַב הַיְּשִׁימוֹן הַקּוֹדֵר…

כָּל רַחַשׁ וְלַחַשׁ הָאֹזֶן קוֹלֶטֶת,

הָעַיִן צוֹפָה לַיָּבוֹא.

כְּכֶלֶב־נוֹטְרִים עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת

אֲנִי עֵר וְקַשָּׁב בַּמָּבוֹא.

הַיּוֹם – לַמְּלָאכָה, וְהַלַּיְלָה – מִשְׁמֶרֶת

(לֹא לַיְלָה וְיוֹם – יְרָחִים);

נָשִׁים עַל מִצְפֶּה וּגְבָרִים בַּמַּחְפֶּרֶת,

כִּי פָּשַׁט הָאוֹיֵב בַּדְּרָכִים.

אוֹרֶבֶת, בּוֹלֶשֶׁת, עַרָה הִיא הָעַיִן;

דָּבְקוּ הַגּוּפוֹת לָרוֹבִים.

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – הָעֵזֶר מֵאַיִן?

מִנֶּגֶד כְּפָר שֶׁל עַרְבִים.

מַעֵבָר הַהוּא נִשְׁלָחִים חִצֵּי־פֶשַׁע,

מֵעֵבֶר מִזֶּה צָו: “עֲצוֹר!”

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – מֵאַיִן הַיֶּשַׁע

בְּיָרֵח שִׁשִּׁי לַמָּצוֹר?

אוֹרוֹ שֶׁל פַּנָּס עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּעַ,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

הַב לַהַב, הָאוֹר, בְּחֵיק־לַיְלָה פָּרוּעַ,

חֵיק־אֹפֶל שׂוֹטֵם וְקוֹדֵר!

---

שׁוֹמְרֵי אִילָנוֹת

מאת

לוי בן־אמיתי

מָלְאָה כָּל הָאָרֶץ זָדוֹן,

הָיְתָה בָּהּ יַד פֶּרֶא־מִדְבָּר.

שׁוּב לַיְלָה שָׁחוֹר וְאָדֹם

הִגִּיחַ מֵעֵבֶר לָהָר.

הֲסָר כְּבוֹדֵנוּ כָּלִיל?

אִם יַד הָרָשָׁע הִיא תִּגְבַּר?

יָצְאוּ בַּחוּרִים בַּגָּלִיל,

שׁוֹמְרֵי אִילָנוֹת, לַמִּשְׁמָר.

אִישׁ אִישׁ וְרֵעֵהוּ

אַט־אַט שָׁם יִצְעָדוּ;

בַּלַּיְלָה, בָּאֹפֶל,

יַקִּיפוּ גָדֵר.

– "הַט אֹזֶן, הַקְשִׁיבָה,

הַקְשֵׁב וּפְקַח עַיִן –

הַאֵין מִי אוֹרֵב שָׁם

בְּלַיְלָה קוֹדֵר?"

– “עֲמוֹד! מִי עוֹבֵר פֹּה?”

– "אֲנִי שַׂר שֶׁל לַיְלָה,

אֲנִי שְׁתֻם־הָעַיִן,

כִּי בָאתִי הֲלוֹם".

– “מֵאַיִן וְאָנָה?”

– "הֲלֹא תַכִּירֵנִי –

זֶה אוֹת לִי בַּנֵּזֶר

כּוֹכַב הַשָּׁלוֹם".

קוֹלוֹ מִתְהַלֵּךְ פֹּה,

פּוֹסֵעַ בָּעֵשֶׂב,

בַּגַּן עַל כַּף דֶּקֶל,

וְרָן וְהוֹזֶה –

רַב־בֹּשֶׂם וְרַחַשׁ…

– "סְלַח־לִי, שַׂר לַיְלָה,

לִבִּי אֵין הַפַּעַם

לָרֹן הַלָּזֶה".

יוֹדֵעַ שׁוֹמֵר, כִּי הָפְקַד

עַל עֵץ מְלַבְלֵב וְדוֹמֵם;

לִשְׁלֹחַ, לִשְּׁלֹחַ בּוֹ יָד

יֵשׁ מִי שֶׁבָּאֹפֶל זוֹמֵם.

יֵשׁ מִי שֶׁצָּרָה הִיא עֵינוֹ

בָּאָח־הָאִילָן הַיָּרוֹק.

יַכֶּה, לֹא יַחְמֹל, גַּרְזִנּוֹ

שָׁתִיל לֹא־חָטָא כְּתִינוֹק.

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב,

מִלַּיְלָה עַד יוֹם,

נִשְׁמֹר בְּלִי הֶרֶף

מִפֶּשַׁע אָיֹם,

מֵחֶרֶב, מִטֶּרֶף,

אֶת עֵץ־הַשָּׁלוֹם.

עַד בֹּקֶר בִּתְכֵלֶת־חַכְלִיל,

עַד יוֹם הַזּוֹרֵחַ בָּהָר –

עִמְדוּ, בַּחוּרֵי הַגָּלִיל,

שׁוֹמְרֵי אִילָנוֹת, בַּמִּשְׁמָר!

---

הָרִפְתָּנִית

מאת

לוי בן־אמיתי

הֲבַת־יִשְׂרָאֵל הִיא? הֲזֹאת הִיא הַבַּת?

בַּלַּיְלָה מָנְעָה אֶת עֵינֶיהָ מִשְּׁנָת;

בְּאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ וּבְאֵין אִישׁ רוֹאֶה,

גָּבְרָה כָּאֲרִי עַל גּוּפָהּ הַלֵּאֶה

וּלְאוֹר כּוֹכָבִים, נֹכַח סַהַר־חֶרְמֵשׁ,

נֶחְפֶּזֶת לָרֶפֶת וְתַעַל הָאֵשׁ;

כִּי בָא יוֹם עָמָל, הִיא נוֹתֶנֶת הָאוֹת,

וּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ: חָלֹב בַּחֲצוֹת.

שָׁעָה זוֹ – חֵרוּם, וְהַלַּיְלָה – מָצוֹר.

יוֹשֵׁב עָם בָּאָרֶץ, אוֹיֵב הוּא וָצָר.

עַל דֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ פָּשְׁטוּ הַלִּסְטִים,

עֵינַיִם לַטֶּרֶף לָטְשׁוּ הַפְּלִשְׁתִּים.

פּוֹלְחִים חִצֵּי־מָוֶת הָרֶפֶת, הַדִּיר;

הַבְרֵחַ בָּאֵשׁ – זֶה חֶפְצָם הָאַדִּיר.

אָדְמוּ שְׁמֵי־הָאֹפֶל. וּבְסַעַר הַלֵּיל

יוֹשֶׁבֶת בָּרֶפֶת זוֹ בַּת־יִשְׂרָאֵל.

קוֹל נֵפֶץ חִצִּים! –

הִיא חוֹלֶבֶת לַדְּלִי,

סִלּוֹן הֶחָלָב שָׁם שׁוֹפֵעַ לַכְּלִי:

"לַדְּלִי וְלַכְּלִי,

כִּי הַלַּיְלָה מָצוֹר.

הָלַךְ בַּעֲלִי

בָּאוֹיֵב לַעֲצֹר.

אַחַי שָׁם עוֹמְדִים

וְאִתָּם כָּל הָעָם.

חִלְבִי הֶעָטִין,

חִלְבִי אֶת הֶחָם…

עוֹד רֶגַע, עוֹד קָט –

וּמוֹּכָן, הַנָּהָג!

הוֹי, טוֹל אֶת הַכַּד

וַעֲלֵה חִישׁ וּנְהָג!"

עַד־בֹּקֶר הָעִירָה יוּבַל הֶחָלָב:

מְזוֹן אִמָּהוֹת וּמַשְׁקֶה חַם לַטָּף.

הֶחָדְלוּ אֳרָחוֹת, אִם יִסֹּב הַגַּלְגַּל?

מְזִמַּת הָאוֹיֵב שִׂים־יָשִׂימוּ לְאַל.

כִּי בַּת־יִשְׂרָאֵל הִיא, וְזֹאת הִיא הַבַּת:

צָמְחָה מִשָּׁרְשׁוֹ שֶׁל אִילָן חַי לָעַד.

בְּאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ וּבְאֵין אִישׁ רוֹאֶה,

גָּבְרָה כָּאֲרִי עַל גּוּפָהּ הַלֵּאֶה.

רַכָּה, עֲנֻגָּה וְחִוֶּרֶת מִקְצָת

בְּקוּמָהּ לֶעָמָל בְּלֵילוֹת לְלֹא־שְׁנָת;

וְגַם בַּקַּדַּחַת שֶׁל אֹשֶׁר וּמְרִי

לֹא סָר מִפָּנֶיהָ חִנָּהּ הָעִבְרִי:

חֵן שְׁחוֹר־הַגַּבּוֹת וְחִין עַיִן חַמָּה,

צַמָּה עֲבֻתָּה שֶׁטִּפְּחָה יַד אִמָּהּ.

אֲחוֹת־עֲמֵלִים הִיא, אֶזְרָח בַּיִּשּׁוּב –

בּוֹנֶה הַמּוֹלֶדֶת וְשׁוּב לֹא יָשׁוּב:

בְּתוֹךְ לֶהָבוֹת הוּא שָׂדֵהוּ קָצַר,

בְּיוֹם הַמָּצוֹר הוּא כַּרְמֵהוּ בָּצַר,

בְּדֶמַע וָזַעַם הִבְלִיג – וְשָׁתַל.

מְזִמַּת הָאוֹיֵב כֹּה נָשִׂימָה לְאַל.

---

אִם גַּרְעִין זָרַעְתָּ

מאת

לוי בן־אמיתי

אִם גַּרְעִין זָרַעְתָּ – בְּטַח,

עֵץ נָטַעְתָּ – לֹא לַמָּוֶת!

בַּל־תִּדּוֹם הַלְמוּת מַקָּבֶת!

רַד אֲנָךְ עַל הַנִּדְבָּךְ,

וּלְבֵנָה עַל לְבֵנָה נַנִּיחַ –

עַד נַגְבִּיהַּ הָאָרִיחַ.

כֵּן תֶּחֱזַק הַלְמוּת מַקָּבֶת!

עֵץ נָטַעְתָּ – לֹא לַמָּוֶת,

הֵן גַּרְעִין זָרַעְתָּ – בְּטָח!

---

עוֹד אָשִׁיר לָךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

עוֹד אָשִׁיר לָךְ נִחוּמִים,

אָשִׁיר לָךְ עוֹד תִּפְאֶרֶת

מִיָּמִים מִקֶּדֶם –

לְיָמִים בָּאִים.

אַתְּ חֲלוֹם עַל עֶרֶשׂ יֶלֶד,

דֶּמַע – עַל לְחָיֵי הַנַּעַר;

אַתְּ שַׁרְבִיט־זָהָב – מַשְׂאַת הָעֶלֶם,

כֹּחַ – בְּמָתְנֵי הַגֶּבֶר.

אַתּ כִּנּוֹר־פְּלָאִים, נִימָה דְרוּכָה

לְיָגוֹן וְאשֶׁר –

עוֹד אָשִׁיר לָךְ נִחוּמִים,

אָשִׁיר לָךְ עוֹד תִּפְאֶרֶת

מִיָּמִים מִקֶּדֶם –

לְיָמִים בָּאִים.

עוֹד יִמָּלֵא חוֹפֵךְ רִנָּה,

שָׂשׂוֹן – חוּצוֹת עָרַיִךְ;

עוֹד מַשּׂוּאוֹת תְּבַשֵּׂרְנָה חַג

מִכְּפָר אֶל כְּפָר בַּעֲמָקַיִךְ.

אֶל אֵם־דְּרָכִים יֵצְאוּ בְּמָחוֹל

שְׁלוּבִֵי כָּתֵף־זְרוֹעוֹת־וּמֹתֶן

כְּקִיר זָקוּף,

כְּחוֹמָה בְּצוּרָה.

עוֹד אָשִׁיר לָךְ נִחוּמִים,

אָשִׁיר לָךְ עוֹד תִּפְאֶרֶת

מִיָּמִים מִקֶּדֶם –

לְיָמִים בָּאִים!

---

הַשִּׁיר לְדוֹר עוֹלֶה

מאת

לוי בן־אמיתי

הַשִּׁיר לְדוֹר עוֹלֶה, יוֹרֵשׁ,

יַלְדֵי־חֵרוּת, שְׁלִיחֵי־שָׁלוֹם.

דִּגְלֵנוּ רָם חָתוּם בָּאֵשׁ:

רַק בַּר־לֵבָב יָבוֹא הֲלוֹם.

גָּלִיל, הָעֵמֶק וִיהוּדָה,

יְרוּשָׁלַיִם עִיר־שָׁלוֹם –

רַק בָּהּ, בָּאָרֶץ הַיְעוּדָה,

טָמוּן הַפֵּשֶׁר לַחֲלוֹם.

יָדַעְנוּ דֶרֶךְ רִאשׁוֹנִים

עֲדֵי הִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם.

הַתֹּם, הַפֶּלֶא שׁוּב חוֹזְרִים,

וּמִבְּרֵאשִׁית נִבְרָא הַיּוֹם.

זֶה שִׁיר מַחֲנֵנוּ בֶּהָרִים

לַהֲגָנָה וּלְשָׁלוֹם.

זֶה שִׁיר חַיֵּינוּ הַקּוֹרְאִים

לַעֲבוֹדָה וּלְשָׁלוֹם!

דגניה ב', תשרי תרצ"ז