מְשׁוֹרֵר הֶדְיוֹט

על-פי רוֹברט בורנס, סקוטלנד, 1796–1759

(קטע מאיגרת מחורזת אל ג’והן לאפריק, פייטן סקוטי ישיש)

בְּמוּבַן-מָה אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֵר,

רַק סְתָם חַרְזָן שְׁבִיל-צְלִיל בּוֹחֵר,

וּבְלַמְדָנוּת לֹא אֶתְיַמֵּר –

אַךְ לְמַאי נַפְקָא מִנָּהּ?

מִדֵּי בַּת-הַשִּׁיר בִּי חָמוּד תְּעוֹרֵר,

אֲדַנְדֵּן לְעֻמָּתָהּ רִנָּה.

כַּת-הַמְּבַקְּרִים מוּלִי חֹטֶם תְּעַקֵּם:

"בַּעַר, בֵּין פְּרוֹזָה לְשִׁירָה לֹא מִתְמַקֵּם,

וְכֵס-אַסְכּוֹלוֹת שֵׁתוֹ לֹא חִמֵּם –

“הֲשֶׁכָּזֶה יֵדַע שִׁיר לְהַנְעִים?”

אַךְ בִּמְחִילָה, צֳרִי לְמוּדֵי-הִתְחַכֵּם,

יִתָּכֵן, תּוֹעִים אַתֶּם וּמַתְעִים.

מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְעֶלֶג-הָאַסְכּוֹלוֹת,

כִּנּוּיִים רוֹמִיִּים לְקַרְנַיִם וּמִזְבָּלוֹת?

אִם הַטֶּבַע הַתָּמִים הִנְחִילְכֶם סְכָלוֹת,

מַה יוֹעִיל לָכֶם דִּקְדּוּק?

מוּטָב שֶׁתֹאחֲזוּ בְּאִתִּים וְגַלְגָּלוֹת,

אוֹ כְּלֵי סִתּוּת וּפֵרוּק.

חֲבוּרַת צְעִירִים יְהִירִים, עֲכֹרִים,

מְדַלְדְּלִים מֹחָם תַּחַת שַׁעְמָנֵו-מוֹרִים.

נִכְנָסִים עֲיָרִים וְיוֹצְאִים חֲמוֹרִים,

אִם אֱמֶת לַאֲמִתָּה נַבִּיט;

יְדַמּוּ שִׁירָתָם תְפַסֵּג אֲמָנוֹת וּתְבוֹרִים

בִּזְכוּת רֵיחַ יְוָנִית.

מִשַּׁלְהֶבֶת הַטֶּבַע הָבוּ לִי נִיצוֹץ!

זוֹ כָּל הַחָכְמָה אֲנִי לִי אֶחְפֹּץ;

כִּי-אָז, גַּם כִּי אֶדְרֹךְ דֹּמֶן וָבֹץ

אַחֲרֵי מַחֲרֵשָׁה אוֹ מַגְרֵף,

בַּת-שִׁירָתִי, וְאִם מַלְבּוּשָׁהּ לֹא שָׁחֹץ,

נָגוֹעַ תִּגַּע לַלֵּב.

כְּלֵי-זֶמֶר

על-פי אליזבת בארט בראונינג, אנגליה 1861–1806

א

מַה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

אֵצֶל הַקָּנִים אֲשֶׁר בַּיְאוֹר?

זוֹרֶה בֶּהָלָה וּמֵפִיץ חֻרבָּן,

פַּרְסוֹתָיו כְּשֶׁל-שָׂעִיר מְשַׁכְשְׁכוֹת וְדוֹחֲפוֹת,

וְשָׁבוֹר אֶת שׁוֹשַׁנּוֹת-הַפָּז הַחוֹפְפוֹת

עִם זְבוּב-הַדְּרָקוֹן, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.

ב

הוּא עָקַר קָנֶה, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן,

מִן הַקַּרְקַע הַקְּרִירָה שֶׁל הַיְאוֹר.

פְּנֵי-הַמַּיִם הַצְּלוּלִים עִכֵּר זִרְמָן,

גָּוְעוּ הַשּׁוֹשַׁנּוֹת, עוֹת מִמִּדְרָס,

וּזְבוּב-הַדְּרָקוֹן נָשָׂא עָנָף וְנָס

עַד לֹא נִמְשָׁה הַקָּנֶה מִן הַיְאוֹר.

ג

בְּמַעֲלֶה-הַחוֹף יָשַׁב הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

בְּעֵת דְּלוּחַ זָרַם הַיְאוֹר,

וְקִצֵּץ וְחִטֵּב, בְּמֶרֶץ אֶל-אֳמָן,

בִּפְלָדָה לְטוּשָׁה אֶת הַקָּנֶה הַסַּבְלָן,

עַד לֹא נִשְׁאַר אַף עָלֶה לְסִימָן,

הַקָּנֶה כִּי רַעֲנָן הָעֳלָה מִן-הַיְאוֹר.

ד

קַצֵּר קִצְּרָהוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן,

(אֵיךְ זְקוּף-קוֹמָה גָדַל בַּיְאוֹר!)

אָז הוֹצִיא אֶת תּוֹכוֹ הָרַךְ, כְּלֵב מִקָּרְבָּן,

בְּהַדְרָגָה מִצַּנְתְּרוֹ הָעֲגַלְגַּל

וְחִתֵּךְ אֶת הַיְצוּר הָרֵיק, הַיָּבֵשׁ, הָאֻמְלָל,

לְמוֹ נְקָבִים – בְּעֵת יָשַׁב עַל גְּדַת-הַיְאוֹר.

ה

“הוּא הָאֹרַח”, צָחַק הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

(צָחַק כְּשִׁבְתּוֹ עַל רָמַת חוֹף-הַיְאוֹר),

"הָאֹרַח הַיְחִידִי, לְמִן קַדְמַת-הַזְּמַן

מֵאָז הִתְחִילוּ אֵלִים כְּלַי-זֶמֶר לְשַׁחֵר,

יָכְלוּ הַצְלִיחַ", וּכְשִׁיתוֹ פִּיו אֶל נֶקֶב בַּצַּנְתֵּר,

נָשַׁב בְּכֹחַ מוּל דֳּכִי-הַיְאוֹר.

ו

מָתוֹק, עָרֵב, בָּשִׂים, הוֹ פַּאן!

נוֹקֵב בְּמָתְקוֹ אֶת אֲוִיר-הַיְאוֹר,

מְסַנְוֵר בְּיָפְיוֹ, הוֹ אֵל גָּדוֹל פַּאן!

הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ-הַגִּבְעָה שָׁכַח לַעֲרֹב,

הַשׁוֹשַׁנּוֹת הָתְחַיּוּ, וּזְבוּב-הַדְּרָקוֹן חָזַר לָסֹב

הָלוּם עַל פְּנַי הַיְאוֹר.

ז

אַךְ פְּלַג-בְּהֵמָה הוּא הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

כִּי יִצְחַק עַל מַעֲלַלוֹ אֵצֶל הַיְאוֹר,

זֶה הָפְכוֹ בֶּן-אָדָם לְפַיְּטָן…

אֱלֹהֵי-הָאֱמֶת נֶאֱנָחִים עַל הַמְּחִיר וְהַכְּאֵב,

עַל הַקָּנֶה אֲשֶׁר לֹא עוֹד בִּמְתֹם יִתְנוֹדֵד

עִם שְׁאֵרָיו הַקָּנִים שֶׁבַּיְאוֹר.

מִזְמוֹר-מְרוֹמִים

על-פי ראלף ואלדו אמרסון, ארה"ב 1882–1803

[בתרגומו של רגלסון הושמטו שלוש שורות מן המקור האנגלי]

בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר אָנוּד

נַפְשִׁי מִזְמוֹר-מְרוֹמִים תָּצוּד.

בּוֹקֵעַ הוּא מִכָּל נוֹשָׁן,

שׁוֹפֵעַ הוּא מִכָּל רַעֲנָן,

מֵרָצוּי וּמִבָּזוּי – שִׁיר עֲדָנִים.

לֹא בְּוֶרֶד-זִיו בִּלְבַד,

לֹא רַק בְּקֶשֶׁת מִמִּמְטָר תִּצְעַד,

כִּי-אִם מִמַּאְפֵּלְיָה וּמִמִּפְלָץ,

תָּמִיד-תָּמִיד שִׁיר-הֶדֶר צָץ.

לֹא רַק מִגְּרוֹן-צִפּוֹר נֶעֱלָס

אוֹ קוֹל-אִשָּׁה עַל אַהַב שָׂשׂ,

כִּי-אִם מִמַּדְמֵנָה וְטִיט-יְוֵן

עֲדֵי-עַד צְלִיל-גִּיל מִתְנַגֵּן,

וְתֵבֶל כֻּלָּהּ – רִקְמַת-רְנָנִים.

From the English:

Robert Burns: Epistle to J. Lapraik (excerpt)

Elizabeth Barrett Browning: A Musical Instrument

Ralph Waldo Emerson: Music

תֵאוֹקְרִיטוֹס עוֹרֵר בִּי אָז הִרְהוּר

עַל מְתִיקוּת הַזְּמַן שֶׁכֹּה נִכְסַף

וְאֵיךְ נָתַן לְכָל זָקֵן וָטַף,

אוֹתָהּ מַתָּת, נָדִיב וְכֹה בָּרוּר.

לִי בַּלָּשׁוֹן הָעַתִּיקָה נִגְלָה

וְכָל כֻּלִּי נִשְׁטַפְתִּי בִּדְמָעוֹת,

כִּי כָּךְ הוּא בְּמִלִּים כֹּה מַבִּיעוֹת

תֵּאֵר לִי אֶת חַיַּי בִּשְׁאֵלָה:

כֵּן, בְּקוֹלוֹ, כְּמוֹ דְּמוּת שֶׁהִתְקָרְבָה,

אֶת שְׂעָרִי מָשַׁךְ הוּא לְאָחוֹר:

שָׁאַל: "מָה בֶּעָתִיד לָךְ עוֹד נָכוֹן,

וּמָה צָפוּי לָךְ בַּחַיִּים וּבָךְ?"

וּכְשֶׁהֵשַׁבְתִּי: “מָוֶת, זֶה הַכֹּל,”

צִלְצֵל קוֹלוֹ: “צְפוּיָה לָךְ אַהֲבָה!”

אַךְ רַק שְׁלוֹשָׁה הָיוּ בְּעוֹלָמוֹ,

הִקְשַׁבְתִּי לִדְבָרֶיךָ, אֶל הָאֵל,

שָׁמַעְתִּי וְהֵשַׁבְתִּי – הוּא קִלֵּל

הָאֱלוֹהִים, אוֹתוֹ אֶחָד, שֶׁכְּמוֹ

הֵטִיל מִין קְנָס עַל שְׁתֵּי שְׁמוּרוֹת עֵינַי,

קְלָלָה שֶׁל אֲפֵלָה. אִם לֹא לִרְאוֹת

פָּנֶיךָ, הֵן מוּטָב לִי שֶׁאָמוּת,

כָּזֹאת שְׁלִילָה מֵאֱלוֹהִים וַדַּאי

הִיא מַגִּיעָה, וְלֹא מֵאַף אָדָם!

כִּי לְנַתֵּק בֵּינֵינוּ לֹֹא יוּכְלוּ

שׁוּם מְרִיבוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת כְּמוֹ גַּם

סוּפַת רוּחוֹת שֶׁלֹּא יְקַלְקְלוּ.

וְכָךְ כְּשֶׁנִּפָּרֵד מֵהָעוֹלָם,

נִשְׁעַט מַהֵר מֵהַיְּקוּם כֻּלּוֹ.

אֲנַחְנוּ כֹּה שׁוֹנִים, נָסִיךְ יָקָר!

גּוֹרְלוֹתֵינוּ כֹּה שׁוֹנִים גַּם הֵם.

שְׁנֵי מַלְאָכֵינוּ מַבִּיטִים, תְּמֵהִים,

כְּנָפַיִם מְנִיעִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר

שֶׁלֹּא לִרְאוֹת כַּמָּה הַכֹּל מוּזָר.

אַתָּה עִם מְלָכוֹת מַרְגִּישׁ שָׁלֵם,

עַל הַמַּבָּט הַמִּתְפַּעֵל חוֹלֵם.

וְלִי הֵן אֵין דְּמָעוֹת, לִי אֵין דָּבָר

אֲשֶׁר יוּכַל לְהִשְׁתַּוּוֹת לְךָ.

מִסְּבַךְ שֶׁל הָאוֹרוֹת אַתָּה נוֹעֵץ

מַבָּט וּבוֹ הִדְהוּד נְגִינָתְךָ:

זַמָּר נִשְׁעָן בַּחֲשֵׁכָה עַל עֵץ.

אֲנִי הַטַּל, אַתָּה – הַמַּמְלָכָה.

אוּלַי הַמָּוֶת אֶת הַדִּין חוֹרֵץ.

אַתָּה – מֻזְמָן אֶל הָאַרְמוֹן, וְשָׁם

אֶת שְׁלַל שִׁירֶיךָ הָרָמִים מַקְרִיא.

מִי שֶׁרוֹקֵד עוֹצֵר, עַד אַחֲרִית,

מַבִּיט בְּפִיךָ וּמַקְשִׁיב, נִפְעָם.

הַאִם לְבֵית עָנְיִי תִּרְצֶה לָבוֹא?

יָדִי תִּפְתַּח מַנְעוּל, הַאִם תּוּכַל

לָתֵת לְנִגּוּנְךָ לָבוֹא לְכָאן,

לְהִשָּׁמַע כְּמוֹ קֵפֶל פָּז שֶׁבּוֹ

תַּבִּיט אֶל הַחַלּוֹן וְשָׁם תִּרְאֶה

כִּי עֲטַלֵּף וְאוֹחַ עַל הַגַּג

הֵקִימוּ קֵן, שָׁם צִרְצָרִי יַלְאֶה

אוֹתְךָ בִּצְלִיל צִרְצוּר, הִדְהוּד מֻדְאָג.

אָז שֶׁקֶט, הַס, קוֹלְךָ כָּאן לֹא יִטְעֶה,

אַתָּה תָּשִׁיר, אַתָּה חַיָּב, לְבַד.

אֲנִי נוֹשֵׂאת בִּי לֵב כָּבֵד, קוֹדֵר,

כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה אֵלֶקְטְרָה עִם הַכַּד.

כְּשֶׁמַּבָּטִי בְּךָ כֹּה מְמֻקָּד,

רַגְלַי בּוֹטְשׁוֹת בְּאֵפֶר דַּק אֲשֶׁר

נִשְׁפַּךְ כְּמוֹ גַּל שֶׁל צַעַר מִכֻּלִּי.

אַךְ יֵשׁ בַּלֵּב עוֹד רֶמֶץ שֶׁבּוֹעֵר

עוֹד קְצַת אָדֹם בָּאֵפֶר מִסְתַּתֵּר.

הַאִם תּוּכַל לִרְמֹס אוֹתוֹ כָּלִיל?

אוּלַי מוּטָב שֶׁכָּךְ, אַךְ אִם בִּמְקוֹם

לִרְמֹס אוֹתוֹ אַתָּה תִּרְצֶה לִנְשֹׁף,

כֵּן, אִם תִּרְצֶה כָּךְ לְכַבּוֹת הַכֹּל,

הָאֵשׁ תַּצִּית זֵרֵי דַּפְנָה, תִּשְׂרֹף

אוֹתָם מֵעַל רֹאשְׁךָ, וְהִיא תַּחְרֹךְ

אֶת שְׂעָרְךָ, אָז לֵךְ! הַרְחֵק מִפֹּה!

אָז לֵךְ מִמֶּנִּי, גַּם אִם אֶשָּׁאֵר

לַחְסוֹת עוֹד בְּצִלְּךָ וְלֹא אֵיטִיב

שׁוּב לַעֲמֹד בָּדָד עַל סַף דַּלְתִּי,

לִחְיוֹת לְבַד חַיֵּי וִתּוּר אֲשֶׁר

אֶשְׁלֹט בָּהֶם וּבְנַפְשִׁי. גַּם לֹא

אֶשָּׂא כַּף יָד שְׁלֵוָה אֶל מוּל הָאוֹר

בְּלִי שֶׁאָחוּשׁ בְּמָה שֶׁבִּי נֵעוֹר:

מַגַּע יָדְךָ אֲשֶׁר נִשְׁאַר כֻּלּוֹ,

וּבִי הוֹתִיר חוֹתָם. כְּשֶׁיֶּחֱצֶה

בֵּינֵינוּ אֲבַדּוֹן, לִבְּךָ יַמְשִׁיךְ

לִפְעֹם מֻכְפָּל בְּמָה שֶׁאֶעֱשֶׂה

כְּמוֹ טַעַם יַיִן שֶׁעֵנָב מֵכִיל.

כְּשֶׁאֶתְפַּלֵּל לָאֵל דִּמְעָה תֵּצֵא

גַּם מֵעֵינֶיךָ, כִּי הָאֵל יַסְכִּית.

פְּנֵי הַתֵּבֵל שֻׁנּוּ, אֲנִי סְבוּרָה,

מֵאָז שָׁמַעְתִּי אֶת אוֹתָן פְּסִיעוֹת

שֶׁל נַפְשְׁךָ נָעוֹת, חֲרִישִׁיּוֹת,

בֵּינִי לַתְּהוֹם שֶׁאָז עוֹד נִפְעֲרָה –

הַמָּוֶת שֶׁאָרַב לִי וְקָרָא.

אַהֲבָתְךָ לָכְדָה אוֹתִי פִּתְאוֹם,

לִמְּדָה מִקְצָב חָדָשׁ וְאֵיךְ לִטְעֹם

אֶת יְשׁוּעַת הָאֵל אֲשֶׁר בָּרָא,

וּלְהַלֵּל כָּל מֶתֶק כְּשֶׁאַתָּה

קָרוֹב בְּתוֹךְ יְקוּם שֶׁהִשְׁתַּנָּה

בַּנּוֹכְחוּת שֶׁלְּךָ שֶׁמֵּעַתָּה

נִמְצֵאת בְּכָל מָקוֹם כְּמַנְגִּינָה.

קוֹלָם שֶׁל מַלְאָכִים וְשִׁירָתָם,

שִׁמְךָ אֲשֶׁר נִשָּׂא בְּפִי שְׁכִינָה.

אָז אֵיךְ אֶגְמֹל וּמָה אֶתֵּן תְּמוּרַת

הַנְּדִיבוּת הַנְּסִיכִית שֶׁבָּהּ

הֵבֵאתָ לֵב שֶׁל אַרְגָּמָן, שֶׁל פָּז,

אוֹתוֹ הִנַּחְתָּ עַל סִפִּי – מַתָּת.

הַאִם אֲנִי לוֹקַחַת, מִין אַחַת

שֶׁלֹּא יוֹדַעַת רֹחַב לֵב, קָרָה,

כְּפוּיַת טוֹבָה לְנֹכַח הַתְּשׁוּרָה

וְלֹא נוֹתֶנֶת כְּלוּם, גַּם לֹא מְעַט?

לֹא כָּךְ, אֵינִי קָרָה, רַק עֲנִיָּה.

שְׁאַל אֶת הָאֵל לְפֵשֶׁר דִּמְעוֹתַי

שֶׁבִּגְלָלָן דּוֹהִים צִבְעֵי חַיַּי

וּמַחְוִירִים מֵרֹב שִׁמּוּשׁ. עַתָּה

מוּטָב לְךָ שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיָּד,

פֶּן תֵּרָמֵס מֵעֹנִי, גַּם אַתָּה.

הַאִם מֻצְדָּק לָתֵת מָה שֶׁאוּכַל?

לִרְאוֹת אוֹתְךָ בְּאֶשֶׁד שֶׁל דְּמָעוֹת

שֶׁמְּלִיחוּתָן עִם אַנְחוֹתַי בָּאוֹת

שׁוּב מִשְּׂפָתַי, וְאָז – עוֹד אֲנָחָה

אֲשֶׁר עוֹלָה אַחַר חִיּוּךְ נָדִיר.

כֹּה מִתְקַשֶּׁה לִחְיוֹת עִם הַפְצָרוֹת.

הִנֵּה הַפַּחַד שֶׁמָּא זֶהוּ אוֹת:

אֵינֶנּוּ מַתְאִימִים כָּל עוֹד אַקְדִּיר

פָּנִים, וּמַתְּנוֹתַי לֹא רְאוּיוֹת

לְהֵרָאוֹת כְּאִלּוּ יֵשׁ בָּהֶן

שׁוּם חֲסָדִים, לָכֵן הֵן עֲלוּלוֹת

עוֹד לְהַכְתִּים מָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן.

אַהֲבָתִי לֹא הֲגוּנָה כָּל עוֹד

הִיא מַרְעִילָה, אָז לֵךְ, אַל תִּסְתַּכֵּן.

אַךְ אַהֲבָה סְתַם אַהֲבָה – יָפָה,

וּרְאוּיָה לְהִתְקַבֵּל, כִּי אֵשׁ

תֻּצַּת מִחוּט, מִמָּה שֶׁמְּקַדֵּשׁ,

כְּמוֹ גַּם מִלּוּחַ עֵץ, הִיא כֹּה צְרוּפָה.

גַּם אַהֲבָה הִיא אֵשׁ, אוֹתִי אוֹפֵף

הַצֹּרֶךְ לֶאֱהֹב אוֹתְךָ, וְכָךְ

אֶהְיֶה דְּגוּלָה בְּמַבָּטְךָ הַזַּךְ,

כְּשֶׁאֶתְיַצֵּב בָּאוֹר בּוֹ אֶשָּׁטֵף –

קוֹרֵן מִתּוֹךְ פָּנַי, כִּי כָּל אוֹהֵב

זוֹכֶה בְּאַהֲבַת הָאֵל, בְּלִי תְּנַאי,

וּתְחוּשׁוֹתַי הֵן אוֹר שֶׁמְּהַבְהֵב

מִמֶּנִּי, הַנְּחוּתָה, מִכָּל תָּוַי,

מַגִּיעַ בְּהֶבְזֵק, וְאָז מַרְאֶה

שֶׁהָעוֹלָם הוּטַב כָּךְ, בְּוַדַּאי.

לָכֵן, אִם אַהֲבָה הִיא סוּג שֶׁל גְּמוּל,

אֵינִי לֹא רְאוּיָה לוֹ, וְחִוְרוֹן

פָּנַי וְחֻלְשָׁתִי – לֹא חִסָּרוֹן.

כָּל כֹּבֶד לֵב אֶשָּׂא, בְּכָל כַּמּוּת.

חַיִּים שֶׁל שִׁיר שֶׁפַּעַם, בֶּעָבָר,

הָיוּ חָזוּת הַכֹּל, הָיוּ כְּמוֹ נֵס,

הָיוּ כְּמוֹ עַל אוּרָנוּס לְטַפֵּס,

אִבְּדוּ אֶת צְלִיל הַמַּנְגִּינָה הַשָּׁר.

אַךְ לָמָּה לְקוֹנֵן עַל מָה שֶׁאֵין?

גַּם אִם אֵינֶנִּי רְאוּיָה לְךָ

הֲרֵי טוּבָהּ שֶׁל אַהֲבָה יִתֵּן

לִי חֶסֶד שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה מוּכָן

לִחְיוֹת, לָכֵן לְךָ לֹא אֲמָאֵן,

אַךְ אֲדַבֵּר כְּמוֹ מִי שֶׁרַק דּוֹחָה.

אָכֵן – בָּאַהֲבָה כֹּה אֶתְרַבְרֵב

שֶׁסֹּמֶק אֶבֶן־אֹדֶם יַעֲלֶה

מֵעַל חָזִי – לַמֵּצַח וִיגַלֶּה

לְעֵין כָּל אִישׁ, כְּמוֹ כֶּתֶר שֶׁל הַלֵּב,

שֶׁזֹּאת הִיא אַהֲבָה וְאֵין בִּלְתָּהּ.

אַתָּה לִמַּדְתָּ אוֹתִי כַּמָּה

וְאֵיךְ אֹהַב, נָתַתָּ לִי דֻּגְמָה

כְּשֶׁהַמַּבָּט נִפְגַּשׁ וְאָז אַתָּה

כִּנִּיתָ אֶת הָאַהֲבָה בִּשְׁמָהּ.

מֵאָז אֵינֶנָּה רַק שֶׁלִּי, כִּי אֶת

נַפְשִׁי אַתָּה לִמַּדְתָּ כַּמָּה

אֵינֶנָּה גּוּף חָלוּשׁ, כֻּלּוֹ רוֹטֵט

כָּךְ, עַל מוֹשַׁב זָהָב, בְּהַסְכָּמָה,

אֵשֵׁב אִתְּךָ עִם כָּל מָה שֶׁתִּתֵּן.

רוֹצֶה שֶׁאֶתְבַּטֵּא בְּדִבּוּרִים,

שֶׁאַהֲבָה אֹמַר בְּאוֹתִיּוֹת,

שֶׁהַלַּפִּיד יִבְעַר אֶל הָרוּחוֹת

לִרְאוֹת אוֹרוֹת בֵּינֵינוּ, נוֹהֲרִים?

אֶשְׁמֹט זֹאת לְרַגְלֶיךָ: לֹא אוּכַל

לִלְכֹּד בְּכַַף יָדִי מָה שֶׁרָחוֹק

מִמֶּנִּי, מֵעַצְמִי, וְאָז לִדְחֹק,

לִמְצֹא לְךָ מִלִּים כְּהוֹכָחָה.

מוּטָב לָתֵת לָהּ, לִשְׁתִיקָה נָשִׁית,

לוֹמַר אֶת דְּבַר אַהֲבָתִי לְךָ,

הֲרֵי אֵינִי נִכְבֶּשֶׁת, בְּבַקְּשִׁי

לְהִשָּׁאֵר שֶׁלִּי, לֹא רַק שֶׁלְּךָ,

וּבִדְמָמָה, בְּלִי חַת וַחֲרִישִׁי,

לִבִּי בְּיִסּוּרָיו יִגַּע בְּךָ.

אִם לֶאֱהֹב אוֹתִי, הֲרֵי ­– מוּטָב

שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּשֵׁם הָאַהֲבָה,

וְלֹא בִּגְלַל קְלַסְתֵּר, בַּת שְׂחוֹק טוֹבָה,

שֶׁלֹּא בִּזְכוּת סִגְנוֹן דִּבּוּר תֹּאהַב.

שֶׁלֹּא תֹּאמַר “אֹהַב כִּי נוֹחַ כָּךְ”,

שֶׁכֵּן דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בֶּעָתִיד

עוֹד יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּנּוֹת תָּמִיד

וְאַהֲבָה כָּזוֹ אוּלַי תֻּכְרַח

לְהִתְפָּרֵק, לָפוּג כְּמוֹ שֶׁנּוֹלְדָה.

וְאַל תֹּאהַב מֵחֶסֶד שֶׁל חֶמְלָה,

כִּי כְּשֶׁאֶחְדַּל לִבְכּוֹת הַאִם תֵּדַע

לִשְׁמֹר אֶת מְלוֹא אַהֲבָתְךָ כֻּלָּהּ?

אֱהַב בְּאַהֲבָה כָּךְ, לְבַדָּהּ,

רַק אַהֲבָה כָּזוֹ תִּשְׂרֹד צְלוּלָה.

אַל תְּגַנֶּה אֶת הַבָּעַת פָּנַי

שֶׁהִיא נוּגָה מִדַּי אוֹ סְתָם שְׁקֵטָה.

אֲנַחְנוּ כֹּה שׁוֹנִים וְרַק אַתָּה

בּוֹהֵק תָּמִיד בַּשֶּׁמֶשׁ, וְאוּלַי

תַּבִּיט בִּי בְּחֶמְלָה, כֻּלְּךָ מֵאִיר

כְּמוֹ עַל דְּבוֹרָה כְּלוּאָה בְּתוֹךְ גָּבִישׁ.

מִי שֶׁרָגִיל לָעֶצֶב כָּךְ מַרְגִּישׁ:

יִקְשֶׁה לִפְרֹס כָּנָף אֶל הָאֲוִיר.

אִם אֶשְׁתַּדֵּל רַק אֶכָּשֵׁל, אַךְ אִם

אַבִּיט בְּךָ, בְּךָ בִּלְבַד וְעַל

אַהֲבָתְךָ שֶׁמְּאִירָה פָּנִים,

אוּכַל לִשְׁמֹעַ נְשִׁיָּה, אוּכַל

לִצְפּוֹת מִלְּמַעְלָה, כְּמוֹ מֵעֲנָנִים

עַל הַנָּהָר הַמַּר –בְּשִׁכְחָה.

אֲבָל אַתָּה סַבְלָן, אַתָּה נֵחָן

בַּאֲצִילוּת שֶׁל מֶלֶךְ וְלָכֵן

תִּגְבַּר עַל פַּחַד שֶׁאֶצְלִי שׁוֹכֵן,

תִּפְרֹס עָלַי גְּלִימָה מֵאַרְגָּמָן.

וְאָז תִּשְׁמַע כָּל כָּךְ קָרוֹב כֵּיצַד

לִבִּי כְּבָר לֹא נִרְעָד בִּבְדִידוּתוֹ.

כִּי כֵן, עַכְשָׁו אַתָּה נוֹשֵׂא אוֹתוֹ

אֶל הַמְּרוֹמִים –שׁוּב לֹא יִהְיֶה לְבַד!

וּכְמוֹ חַיָּל מוּבָס שֶׁאֶת חַרְבּוֹ

שֶׁהֻכְתְּמָה בְּדָם שׁוֹמֵט, נִכְנָע

עַתָּה הִגִּיעַ קֵץ כָּל הַקְּרָבוֹת

אֵין מַאֲבָק, אֲנִי כְּבָר מוּכָנָה.

אִם רַק תַּזְמִין, אֲנִי מִיָּד אָבוֹא

וּגְדֻלָּתְךָ אוֹתִי אוֹפֶפֶת וּמְשַׁנָּה.

פַּיְטָן שֶׁלִּי, הֵיטֵב תֵּדַע –בִּצְלִיל

שֶׁאֱלוֹהִים הִצִּיב בֵּין כָּאן לְשָׁם –

לָגַעַת, לְהָעִיר אֶת הָעוֹלָם

בִּנְעִימָה רוֹעֶמֶת שֶׁתָּכִיל

אֲוִיר נָקִי, טָהוֹר מֵרְעָלִים.

זֹאת מַנְגִּינַת מַרְפֵּא שֶׁמְּשִׁיבָה

לְבוֹדְדֵי תֵּבֵל אֶת כָּל טוּבָהּ,

אֲשֶׁר אַתָּה מוֹזֵג, כִּי אֱלוֹהִים

מַקְדִּישׁ אוֹתְךָ לְכָךְ, וְאָז אוֹתִי

לִהְיוֹת נוֹשֵׂאת כֵּלֶיךָ, רַק תֹּאמַר

אֵיךְ לְשָׁרֵת אוֹתְךָ, כֵּן, אֵיךְ אֵיטִיב?

הַאִם תִּרְצֶה בִּצְלִיל תִּקְוָה מוּשָׁר,

אוֹ תַּעֲדִיף לִזְכֹּר אֶת הַמֵּתִים?

שִׂמְחָה, אוֹ עֶצֶב? רַק אַתָּה תִּבְחַר.

לֹא הֶעֱנַקְתִּי מֵעוֹלָם תַּלְתַּל

לְאִישׁ, מִלְּבַד לְךָ, אָהוּב יָקָר.

עַתָּה נוֹגַעַת בִּקְוֻצַּת שֵׂעָר,

לוֹטֶפֶת אֶת אָרְכָּהּ, וְאָז אוֹתָהּ

אַגִּישׁ לְךָ, אָז קַח, הֵן לֹא נוֹתַר

דָּבָר מִדִּלּוּגַי כְּנַעֲרָה

שֶׁאָז הַשַּׂעֲרָה עוֹד נִשְׁאֲרָה

תְּלוּיָה עַל שִׂיחַ וֶרֶד כְּמַתָּת.

אָז רַק דְּמָעוֹת זָלְגוּ כְּמוֹ מִין אוֹתוֹת

עַל לֶחִי כֹּה חִוֶּרֶת, רֹאשׁ נִרְכַּן

בְּצַעֲרִי חָשַׁבְתִּי אָז לִרְאוֹת

מַגָּל קוֹטֵל שֶׁל מָוֶת שֶׁמּוּכָן

לִגְזֹל, כְּמוֹ אֶת אִמִּי, עוֹד אֲהָבוֹת.

הִיא עַל מִצְחִי הוֹתִירָה נְשִׁיקָה.

בְּשׁוּק הַנְּשָׁמוֹת יֶשְׁנָהּ סְחוֹרָה;

קִבַּלְתִּי שָׁם תַּלְתַּל תְּמוּרַת תַּלְתַּל

שֶׁהַפַּיְטָן לִלְבָבִי נָתַן –

שָׁוְיוֹ עוֹלֶה מְאוֹד עַל כָּל תְּמוּרָה.

כְּמוֹ שְׁתֵּי עֵינֵי פִּינְדָרוֹס הוּא שָׁחֹר,

כְּמוֹ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל פִּינְדָר הוּא שָׁחֹר,

צִיצַת שֵׂעָר כִּמְעַט סָגֹל נָצַץ

לְרֹחַב מֵצַח צַח שֶׁבּוֹ מֻנְצָח

כּוֹחָן שֶׁל מוּזוֹת, אֲהוּבִי, נָכוֹן.

עַל אֶצְבָּעִי תַּלְתַּל שָׁחֹר שֶׁלְּךָ

מַמְשִׁיךְ לָגַעַת, מְנֻשָּׁק, נִנְשָׁם.

אֲנִי לוֹכֶדֶת צֵל וְהוּא מִמְּךָ

לֹא יַחֲזֹר, לֹא יַחֲמֹק לְשָׁם.

כָּאן, עַל לִבִּי, כְּמוֹ עַל מִצְחֲךָ,

עוֹד חַם, עַד שֶׁאֵלֵךְ מֵהָעוֹלָם.

אָהוּב שֶׁלִּי, אָהוּב, אֵיךְ לֹא אֶזְכֹּר

שֶׁרַק לִפְנֵי שָׁנָה כָּאן, בָּעוֹלָם,

בִּבְדִידוּתִי, הָיִיתָ כְּבָר קַיָּם.

יָשַׁבְתִּי אָז בַּשֶּׁלֶג וּבַקֹּר

וְלֹא רָאִיתִי אַף פְּסִיעָה, גַּם לֹא

שָׁמַעְתִּי צְלִיל מִלְּבַד דְּמָמָה וְכָאן

מָנִיתִי רַק חֻלְיוֹת בַּאֲזִיקַי

שֶׁלֹּא נָפְלוּ, כִּי בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ

נוֹכַחְתִּי –לֹא הוּשְׁטָה לִי יָד, אֲבָל

עַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹתָה מִכּוֹס פְּלָאִים

אוֹתָהּ יָכֹלְתִּי לְהַחְמִיץ בִּכְלָל

לוּלֵא אוֹתָהּ פְּרִיחָה. כְּמוֹ נְבִיאִים

חָזִינוּ בַּצְּמִיחָה, וּמָה חֲבָל

עַל מִי שֶׁבְּלִבּוֹ אֵין אֱלוֹהִים.

אֱמֹר שֵׁנִית, וְשׁוּב חֲזֹר, וְשׁוּב,

כַּמָּה אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, גַּם אִם

נִדְמֶה שֶׁאִם תַּחְזֹר עַל הַמִּלִּים

תִּדְמֶה לְקוּקִיָּה מִחוּץ לַכְּלוּב.

בַּגֶּבַע וּבָעֵמֶק צִיּוּצָהּ

מֵבִיא עִמּוֹ אָבִיב יָרֹק מֻשְׁלָם.

בַּחֹשֶׁךְ בְּלִבִּי סָפֵק פָּעַם

וְהַכְּאֵב אֲשֶׁר נִלְחַשׁ הוּצַף.

אֱמֹר, חֲזֹר, תַּגִּיד – “אֲנִי אוֹהֵב”,

הֲלֹוא אֵין דַּי בְּכָל הַכּוֹכָבִים,

בְּשֶׁפַע הַפְּרָחִים שֶׁמְּלַבְלֵב

וְשָׁב בְּכָל שָׁנָה, הֲלוֹא תָּבִין

שֶׁצְּלִיל כָּסוּף נָחוּץ תָּמִיד לַלֵּב,

אַךְ גַּם בַּשֶּׁקֶט אַהֲבָה חוֹוִים.

כְּשֶׁנַּפְשׁוֹתֵינוּ נִצָּבוֹת זְקוּפוֹת

וּמִתְקָרְבוֹת בַּלַּהַט הָרוֹגֵשׁ

קַצְווֹת כְּנָפֵינוּ מִתְלַקְּחִים בָּאֵשׁ

אַךְ הָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לִצְפּוֹת

בַּנֵּזֶק שֶׁיּוּסַב לִשְׁנֵינוּ כָּאן.

הֲדַי בְּכָךְ? הֵן אִם נִנְסֹק לָרוֹם

שְׁנֵי מַלְאָכֵינוּ יִתְבְּעוּ פִּתְאוֹם

שִׁירֵי שְׁלֵמוּת, שִׁירֵי זָהָב מוּכָן.

אָז בּוֹא וְנִתְחַפֵּר כָּאן בִּדְמָמָה,

נִחְיֶה, אָהוּב, רַק שְׁנֵינוּ, כָּךְ לְבַד,

וּמִתְנַגְּדֵינוּ לֹא יֵדְעוּ עַל מָה

לִרְטֹן וּכְשֶׁיֵּלְכוּ כְּלָל לֹא נֹאבַד.

אַהֲבָתֵנוּ תִּשָּׁאֵר שְׁלֵמָה,

מֻקֶּפֶת מָוֶת הִיא תִּחְיֶה לָעַד.

כָּךְ? הַאֻמְנָם אִם אָמוּת אָז תַּרְגִּישׁ

אֵיךְ קִיּוּמְךָ נֶעֱלָם וְהוֹלֵךְ,

חֹם הַחַמָּה מִסְתַּלֵּק וְדוֹעֵךְ

עֵת קֹר הַקֶּבֶר יַקִּיף אֶת רֹאשִׁי?

כַּמָּה הָלְמוּ בִּי דְּבָרֶיךָ, אֲשֶׁר

כָּךְ נִכְתְּבוּ בְּיָדְךָ בַּמִּכְתָּב:

כֵּן, שֶׁאַתָּה רַק שֶׁלִּי, לֹא אֵדַע:

רַעַד יָדִי – הֲיוּכַל לְאַפְשֵׁר

יַיִן לִמְזֹג? הֵן נַפְשִׁי מִקָּרוֹב

כָּאן אֶת מוֹתִי מַמְשִׁיכָה לְאַתֵּר,

אַךְ אֶתְחַנֵּן שֶׁתּוֹסִיף לֶאֱהֹב!

כְּמוֹ הַנָּשִׁים שֶׁיּוֹדְעוֹת לְוַתֵּר

כָּךְ גַּם אֲנִי לֹא אַחְלִיט לַעֲזֹב.

כָּאן בָּעוֹלָם, אֲהוּבִי, אֶשָּׁאֵר.

מוּטָב שֶׁחַדּוּתוֹ שֶׁל הַיְּקוּם

תִּטְרֹק עַצְמָהּ בַּיָּד, כְּמוֹ אוֹלָר,

וְכָךְ לֹא יִפָּגַע אֶגְרוֹף נִסְגָּר,

וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹת מָדוֹן וּכְלוּם

כְּבָר לֹא יַטְרִיד אוֹתָנוּ בַּקִּיּוּם.

עָלֶיךָ אֶשָּׁעֵן בְּלִי בְּעָתָה,

מוּגֶנֶת כְּמוֹ בְּקֶסֶם שֶׁאַתָּה

מַרְחִיק אִתּוֹ כָּל מַדְקֵרוֹת אִיּוּם.

אֲנַחְנוּ כְּמוֹ חֲבַצָּלוֹת רַכּוֹת,

לָבְנָן נִשָּׂא פָּגִיעַ, כָּךְ נִרְאֶה,

אֲבָל בָּאֲדָמָה יֵשׁ שְׁתֵּי פְּקָעוֹת

שֶׁחִבּוּרָן נִסְתָּר, לֹא מִתְגַּלֶּה.

זְקוּפִים, שְׁטוּפִים בְּטַל עַל הַגְּבָעוֹת,

נִצְמַח בָּעֹשֶׁר שֶׁנּוֹתֵן הָאֵל.

לִבִּי, אָהוּב, הָיָה כָּבֵד כָּל כָּךְ,

שָׁנָה אַחַר שָׁנָה עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף

עֵינַי זָכוּ לִרְאוֹת וְלֶאֱסֹף

אֶת זִיו פָּנֶיךָ – הַמַּפָּח נִשְׁכַּח.

כְּמוֹ פֶּרַח קִיר מוֹלַלְתִּי אֶת פְּנִינַי,

לִבִּי פָּעַם בַּנֶּשֶׁף בְּתִקְוָה

שֶׁהִתְחַלְּפָה שׁוּב בְּיֵאוּשׁ וּכְבָר

גַּם חֶסֶד שֶׁל הָאֵל סָר מֵעָלַי.

לִבִּי הָיָה כָּבֵד עַד שֶׁאַתָּה

הוֹפַעְתָּ וּבְרֹב עֶדְנָה וָרֹךְ

הִנַּחְתָּ לוֹ לִשְׁקֹעַ, מְלֻטָּף

עָמֹק לְפִי טִבְעוֹ וּבְלִי לַחְסֹךְ

מִמֶּנִּי, מֵעָלַי, אֶת הַמַּבָּט

שֶׁמְּהֻרְהָר, בֵּין כּוֹכָבִים, יִמְלֹךְ.

אֵיךְ יְדִידֵי דִּמְיוֹן אָז נַעֲנוּ

אֵלַי, אַךְ לֹא הָיוּ כְּלָל בְּנֵי אָדָם.

כֵּן, לֹא הָיוּ עוֹד עֲדִינִים כְּמוֹתָם,

כַּמַּנְגִּינָה הַהִיא שֶׁהֵם נִגְּנוּ.

עַד מְהֵרָה לָאַרְגָּמָן נִלְוָה

אָבָק אַרְצִי וַחֲלִילָם נָדַם.

אֲנִי נֶחְלַשְׁתִּי תַּחַת מַבָּטָם,

עַד שֶׁאַתָּה הוֹפַעְתָּ וְאָז כְּבָר

אָהוּב, הַבֹּהַק שֶׁלָּהֶם הוּעַם

(כְּמוֹ מֵי נָהָר בְּתוֹךְ אַגַּן טְבִילָה)

דָּעַךְ הוֹדָם, נָמוֹג בְּרַק שִׁירָם.

כִּי בַּמִּפְגָּשׁ אִתְּךָ נַפְשִׁי כֻּלָּהּ

יוֹדַעַת: חֲלוֹמָהּ נִצָּב נִכְלָם,

שֶׁכֵּן הַשַּׁי מֵאֱלוֹהִים מֻשְׁלָם.

אָהוּב שֶׁלִּי, שֶׁכָּךְ אוֹתִי הֵרִים

מִשְּׂפַת הַתֹּפֶת, כִּי הֻשְׁלַכְתִּי שָׁם,

עַל תַּלְתַּלַּי שֶׁנִּשְׁמְטוּ נָשַׁב,

הֵפִיחַ בְּאַפִּי רוּחוֹת חַיִּים.

מִצְחִי זוֹהֵר שׁוּב, מַלְאָכִים רוֹאִים:

נְשִׁיקָתְךָ פּוֹדָה! שֶׁלִּי, שֶׁלִּי,

עַד בּוֹאֲךָ לֹא נִשְׁאֲרָה תַּכְלִית,

אוֹתְךָ מָצָאתִי, לֹא אֶת אֱלוֹהִים.

מָצָאתִי, וְאִתְּךָ כֹּה בְּטוּחָה,

כְּמוֹ מִי שֶׁמַּבִּיטָה שׁוּב לְאָחוֹר

אֶל שְׂדֵה הַנֶּצַח הֶחָרֵב – שְׂמֵחָה,

עַתָּה שׁוֹכֶנֶת שׁוּב עַל הַמִּישׁוֹר

שֶׁבָּעֶלְיוֹן, יוֹדַעַת בִּבְרָכָה:

גַּם אַהֲבָה, כְּמוֹ מָוֶת, כָּך תִּקְשֹׁר.

וְהָאִגְּרוֹת – נְיָר לָבָן, כְּמוֹ רֵיק,

אַךְ הֵן נִרְאוּ חַיּוֹת וְרָטְטוּ

בֵּין שְׁתֵּי יָדַי שֶׁאֶת הַשְּׂרוֹךְ שָׁמְטוּ,

בְּתוֹךְ חֵיקִי הַצְּרוֹר אָז הִתְפָּרֵק.

כָּאן הוּא כָּתַב שֶׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת

אוֹתִי כִּידִידָה, כָּאן הוּא קָבַע

לָבוֹא בְּיוֹם אָבִיב, וְאָז יִגַּע

רַק בְּיָדִי – רָצִיתִי אָז לִבְכּוֹת.

“אֹהַב אוֹתָךְ” הוֹסִיף בְּעוֹד מִכְתָּב.

יָדַעְתִּי, כֹּה נִרְעֶדֶת: אֱלוֹהִים

אֶת הֶעָתִיד עַל עֲבָרִי, נָתַן.

מֵרֹב מִשּׁוּשׁ צִבְעֵי הַדְּיוֹ דּוֹהִים.

וּמָה שֶׁבָּאִגֶּרֶת עוֹד נִכְתַּב

שׁוּב לֹא אוּכַל לוֹמַר, לֹא, לֹא אָהִין.

הַמַּחְשָׁבוֹת עָלֶיךָ נִכְרָכוֹת

כְּמוֹ קְנוֹקָנוֹת סְבִיב גֶּזַע שֶׁל הָעֵץ.

עָלִים עוֹטְפִים, חוֹסְמִים מַבָּט נוֹעֵץ,

הַכֹּל מֻסְתָּר, רַק הַיָּרֹק יִשְׁכֹּן.

עֵץ דֶּקֶל רָם שֶׁלִּי, רַק שֶׁתָּבִין

שֶׁלֹּא, יָקָר, אֵינִי רוֹצָה שֶׁכָּךְ

תֻּסְתַּר בְּמַחְשָׁבוֹת, אַל תִּשָּׁכַח,

חֲזֹר עַכְשָׁו, חָזָק מְאוֹד, יַצִּיב,

רַשְׁרֵשׁ בָּעֲנָפִים וְתִשְׁתַּחְרֵר

מֵהֶעָלִים שֶׁכָּךְ עוֹטְפִים הַכֹּל.

עָלֶיךָ לְהַפִּיל, לִפְרֹץ מַהֵר,

הֲרֵי אָשְׁרִי כֹּה רַב, אַךְ לֹא יָכוֹל

לִנְשֹׁם עָמֹק, לִנְשֹׁם אֲוִיר אַחֵר,

אִם בְּצִלִּי אַתָּה קָרוֹב מִכֹּל.

הוֹפַעְתָּ לִי הַלַּיְלָה בֵּין דְּמָעוֹת,

אֲבָל בַּיּוֹם הֲרֵי חִיַּכְתָּ, מָה

גּוֹרֵם לָהֶן לִזְלֹג, וְעַד כַּמָּה

הֵן בִּגְלָלְךָ, אוֹ כִּי עֵינַי רוֹאוֹת

אֶת הַשַּׁמָּשׁ פִּתְאוֹם נוֹפֵל בְּעֵת

שֶׁאֶת מִזְמוֹר הַהוֹדָיָה שָׁרִים.

בַּדֶּרֶךְ מִשְׁתַּטֵּחַ, אֵיךְ תָּרִים

קוֹלְךָ לְהִשָּׁבַע, הֲרֵי כָּעֵת

אַתָּה רָחוֹק וְלֹא נִרְאֶה; אֲבָל

אֲנִי שׁוֹמַעַת מַקְהֵלָה – אַתָּה

אוֹהֵב? אַךְ אֵיךְ רוֹאֶה, כְּלָל לֹא מוּבָן

אֶת הַתְּמוּנָה, אֶת הַפְּאֵר, מֻתָּר

כָּךְ לְדַמְיֵן אֶת כָּל הָאוֹר הַבָּא

כְּשֶׁהַדְּמָעוֹת שׁוּב כָּאן, בִּנְחִישׁוּתָן?

הִגַּעְתָּ! בְּלִי מִלִּים הַכֹּל הֻגַּד,

וְתַחַת מַבָּטְךָ כְּמוֹ יְלָדִים

יוֹשְׁבִים, חוֹסִים בַּשֶּׁמֶשׁ, לֹא עוֹמְדִים,

אָשְׁרִי כְּמוֹ שְׁתֵּי שְׁמוּרוֹת עֵינַי נִרְעַד.

רְאִי, שִׂמְחָה פְּנִימִית, רְאִי כַּמָּה

שָׁגִיתִי בִּסְפֵקוֹת, אַךְ לֹא אוּכַל

לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאַי. בִּכְלָל –

אֵיךְ אַאֲמִין שֶׁיַּחַד בִּדְמָמָה

עוֹד נִתְיַצֵּב קְרוֹבִים, בְּהַסְכָּמָה?

אַתָּה תּוֹשִׁיט לִי יָד וּכְשֶׁאֶפְחַד

תִּשְׁלַח לִי לֵב רָחָב, יוֹנָה הוֹמָה,

אֵיךְ לְנַחֵם הֲרֵי אַתָּה תֵּדַע

אֶת גּוֹזְלֵי מַחְשְׁבוֹתַי, כִּי מָה

נוֹתַר לַנְּטוּשִׁים אִם לֹא אַתָּה.

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁתֹּאהַב

יָדַעְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר

מִקֶּשֶׁר שֶׁנּוֹצַר כָּל כָּךְ מַהֵר.

חִכִּיתִי לַיָּרֵחַ, לַשְּׁקִיעָה,

פֶּן לֵב זָרִיז מִדַּי עוֹד יְתַעֵב;

כִּי לֹא רָאִיתִי בְּעַצְמִי אֶת מִי

שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ – כָּל קִיּוּמִי

הוּא כְּלִי לֹא מְכֻוָּן וּמְיַבֵּב,

וְכָל נַגָּן הֲלוֹא יַרְגִּישׁ שֶׁכְּלוּם

לֹא יִתְנַגֵּן הֵיטֵב בַּכְּלִי, וְשָׁם

שׁוּב הִתְעוֹרֵר סָפֵק עַצְמִי עָלוּם.

אֲבָל נִגּוּן נָאֶה, נִגּוּן מֻשְׁלָם

יָכוֹל לְהִשָּׁמַע מִכְּלִי פָּגוּם –

בִּידֵי אָמָּן; כָּךְ נַפְשׁוֹתֵינוּ גַּם.

כֵּן, קְרָא לִי שׁוּב בְּשֵׁם חִבָּה וּכְמוֹ

שֶׁבַּיַּלְדוּת עָזַבְתִּי אֶת הַכֹּל

וְרַצְתִּי בְּשִׂמְחָה אֶל הַמָּקוֹם

שֶׁבּוֹ הָיוּ פָּנִים טוֹבוֹת, חַמּוֹת

וּמַבְּטֵי שִׂמְחָה שֶׁנֶּעֶלְמָה,

כְּמוֹ הַקּוֹלוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ לָעַד

אֶל צְלִיל מָרוֹם טָהוֹר שֶׁלֹּא נוֹעַד

לִקְרֹא לִי שׁוּב בִּשְׁמִי – יֵשׁ רַק דְּמָמָה

שֶׁעוֹד נוֹתְרָה מֵאֲלֻנְקַת הַמֵּת.

אֶל אֱלוֹהִים אֶקְרָא וַאֲבַקֵּשׁ

שֶׁרַק אַתָּה תִּהְיֶה יוֹרְשָׁם כָּעֵת,

תַּצְמִיד בֵּין הֶעָבָר לְמָה שֶׁיֵּשׁ.

כֵּן, קְרָא בְּשֵׁם חִבָּה וּבֶאֱמֶת

אָשִׁיב לְךָ מִיָּד בְּלֵב רוֹגֵשׁ.

אָמַרְתִּי עִם אוֹתוֹ הַלֵּב, תָּמִיד

אָבוֹא, כְּשֶׁרַק תִּקְרָא לִי, בְּקַלּוּת.

כַּמָּה רֵיקָה אוֹתָהּ הַהִתְחַיְּבוּת –

עַל כָּךְ הַסְּבַךְ שֶׁל הַחַיִּים מֵעִיד.

כְּשֶׁבַּיַּלְדוּת נִקְרֵאתִי, רַק תֵּדַע,

הִפַּלְתִּי זֵר פְּרָחִים אוֹ כָּל מִשְׂחָק,

וְרַצְתִּי לַחִיּוּךְ אֲשֶׁר נָשַׁק

לְכָל בִּלּוּי שֶׁל זְמַן, וְאָז נוֹתַר

אִתִּי בְּצַיְתָנוּת. כָּךְ גַּם עַתָּה:

עוֹנָה לְךָ, וְשׁוּב אֵינִי לְבַד,

לִבִּי הוֹלֵךְ אֵלֶיךָ, כֹּה מֻפְתָּע

כֵּיצַד הַטּוֹב שָׁלֵם, לֹא נֶאֱבַד.

אֶת כַּף יָדְךָ הַנַּח כִּי כָּךְ נִתַּן

לָתֵת מִכָּל הַטּוּב שֶׁלְּךָ לָעַד.

וְאִם לְמַעַנְךָ אֶנְטֹשׁ הַכֹּל

אָז בִּתְמוּרָה הַכֹּל יִהְיֶה אַתָּה?

דִּבּוּר בֵּיתִי וּנְשִׁיקָה כְּמוֹתָהּ

בַּלַּיְלָה מְקַבְּלִים כֻּלָּם בְּתוֹר?

וְאִם אֶשָּׂא עֵינַי בְּמַבָּטִים

אֶל הַקִּירוֹת אֲשֶׁר אֵינָם בֵּיתִי?

אַתָּה תֵּדַע אֵיךְ לְמַלֵּא אוֹתִי

בְּרֹךְ שֶׁכְּבָר נִגְזַל – שֶׁל הַמֵּתִים?

כֵּן, אַהֲבָה לִכְבֹּשׁ כָּל כָּךְ קָשֶׁה,

אֲבָל לִכְבֹּשׁ יָגוֹן קָשֶׁה יוֹתֵר,

כִּי הַיָּגוֹן הוּא אַהֲבָה, הוּא שֶׁל

כָּל מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל כְּלָל לְוַתֵּר.

אֲבָל – אֱהַב אוֹתִי וּתְאַפְשֵׁר

לְהִתְכַּרְבֵּל בֵּין שְׁתֵּי כְּנָפֶיךָ, תֵּן.

כְּשֶׁרַק נִפְגַּשְׁנוּ וְאָהַבְנוּ, לֹא

בָּנִיתִי צִפִּיּוֹת מִשַּׁיִשׁ כִּי

פִּקְפַּקְתִּי אָז בָּרֶגֶשׁ הַמַּכִּיר

שְׁנֵי יְגוֹנוֹת וּבֵינֵיהֶם כֻּלּוֹ

תָּלוּי וּמִתְנַדְנֵד; אֵיךְ אֶשָּׁאֵל

לָתֵת אֵמוּן בָּאוֹר שֶׁכְּמוֹ הִזְהִיב?

חָשַׁשְׁתִּי גַּם לָגַעַת בַּנָּתִיב,

אַךְ הִתְחַזַּקְתִּי כִּי אוּלַי הָאֵל

קָבַע שֶׁיִּוָּלֵד חֲשָׁשׁ חָדָשׁ:

פֶּן הַיָּדַיִם לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד

לִתְפֹּס אֶת הַנְּשִׁיקָה וְהִיא תֻּתַּשׁ;

פֶּן פִּיּוֹתֵינוּ לֹא יֵדְעוּ לִלְמֹד

אֵיךְ לֶאֱחֹז בָּהּ, אֵיךְ אוּלַי הוּא חָשׁ

שֶׁהַשִּׂמְחָה תּוּכַל אָז לֶאֱבֹד.

אַךְ סְלַח לִי, כֵּן רַק סְלַח לִי, סְלַח לִי נָא,

עַל כִּי נַפְשִׁי יָדְעָה אֶת גְּדֻלָּתְךָ,

יָדְעָה, אֲבָל בְּכָל זֹאת אֶת דְּמוּתְךָ

הָפְכָה כְּמוֹ לְדִמּוּי שֶׁל חוֹל שֶׁנָּע.

כִּי עֲבָרִי הַמְּרֻחָק סֵרַב

כָּךְ לְקַבֵּל עָלָיו אֶת מָרוּתְךָ,

נִרְתַּע, כִּי אָז מוֹחִי, סְחַרְחַר, בָּחַר

לִשְׁקֹעַ בְּסָפֵק בּוֹ מְעֹרָב

חֲשָׁשׁ וְעִוָּרוֹן שֶׁמְּעַוֵּת,

וְאָז נִדְמֶה כְּאִלּוּ אַהֲבָה

אֵינָהּ אֶלָּא זִיּוּף, אֵינָהּ אֱמֶת.

דָּמִיתִי לְנִצּוֹל סְפִינָה טְרוּפָה

שֶׁמְּקַדֵּשׁ דּוֹלְפִין, זְנָבוֹ רוֹטֵט,

מַנְצִיחַ פֶּסֶל־אֵל שֶׁהִתְהַוָּה.

לָרִאשׁוֹנָה נָשַׁק לִי, אַךְ ןְרַק

לָאֶצְבָּעוֹת אֲשֶׁר כּוֹתְבוֹת עַתָּה.

הַיָּד הִלְבִּינָה, כֹּה צַחָה נִהְיְתָה,

לֹא מְבִינָה בְּרָכוֹת, אֲבָל עֵרָה

לְדִבּוּרָם שֶׁל מַלְאָכִים, לָכֵן

טַבַּעַת אֶבֶן חֵן מֵאַחְלָמָה

לֹא אֶעֱנֹד – פְּשׁוּטָה הִיא לְעֻמַּת

עוֹד נְשִׁיקָה שֶׁעַל מִצְחִי, רוֹכֵן,

כִּמְעַט הֶחְטִיא, הַנְּשִׁיקָה כִּמְעַט

צָנְחָה עַל הַקָּדְקוֹד כְּמוֹ נֵזֶר רַב

קְדֻשָּׁה וּמְתִיקוּת, וְהִיא קָדְמָה

אָז לַשְּׁלִישִׁית, לַמֶּתֶק שֶׁקָּרַב

הַיְשֵׁר אֶל שִׂפְתוֹתַי, קוֹלִי לָאַט

גֵּאֶה: “אָהוּב – שֶׁלִּי אַתָּה נֶחְשָׁב.”

לְךָ הַכּוֹחַ וְהַחֵן, לָכֵן

תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פְּנִים הַמַּסֵּכָה

(שֶׁאֶת תּוֹכָהּ הַזְּמַן כְּמוֹ בְּמַכָּה

הִלְבִּין, כְּמוֹ גֶּשֶׁם) אַךְ אַתָּה בּוֹחֵן

אֶת הָאֱמֶת, רַק בָּהּ אַתָּה מַבְחִין.

אַתָּה בְּאַהֲבָה וּבְאֵמוּן –

מַבִּיט בָּרוּחַ שֶׁכָּבְדָּהּ טָמוּן

וּבַמַּלְאָךְ שֶׁכֹּה סַבְלָן מַמְתִּין

בָּעֵדֶן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ שׁוּם חֵטְא

גַּם לֹא יָגוֹן אוֹ זַעַם אֵל וְלֹא

שְׁכֵנוּת שֶׁל מָוֶת כְּלָל לֹא תְּשַׁחֵת

אֶת מַבָּטְךָ אֲשֶׁר תָּמִיד כֻּלּוֹ

נוֹתַר שָׁלֵם וּכְלָל לֹא יִתְפַּחֵת.

לַמְּדֵנִי כָּךְ, כְּמוֹתְךָ, בְּטוּב לִמְלֹא.

כֵּן, בָּעוֹלָם יֵשׁ אוֹהֲבִים רַבִּים,

לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לָאַהֲבָה הֲרֵי

עוֹד בִּנְעוּרַי שָׁמַעְתִּי כִּי קוֹרֶה

שֶׁנִּיחוֹחוֹ שֶׁל זֵר פְּרָחִים קְטוּפִים

מֻחְלָף בְּאַהֲבָה וְאָז הוּא גָּז.

יֵשׁ מִי שֶׁלֹּא חוֹמְלִים, מִשֶּׁכָּבְשׁוּ,

וּפּוֹלִיפֵמוֹס שֶׁשִּׁנָּיו בִּקְּשׁוּ

לֹא עוֹד לִנְגֹּס אֱגוֹז שֶׁבּוֹ אָחַז,

כִּי קְלִפָּתוֹ מֻחְלֶקֶת מִמָּטָר.

וְכָכָה הִתְהַפְּכָה הָאַהֲבָה,

הָיְתָה לַאֲבַדּוֹן, לֹא כָּךְ אַתָּה,

אָהוּב שֶׁלִּי אֲשֶׁר תָּמִיד אִוָּה

נַפְשֵׁנוּ לְקָרֵב, אָז וְעַתָּה.

לְךָ אֵין מְאֻחָר מִדַּי, רַק כְּבָר.

אֲנִי מוֹדָה לְכָל מִי שֶׁאָהַב

אוֹתִי, מוֹדָה בְּאַהֲבָה דּוֹמָה

לְמִי שֶׁהִתְקָרֵב אֶל הַחוֹמָה,

הִקְשִׁיב שָׁם לְקוֹלִי, גַּם כְּשֶׁשֻּׁלְהַב.

אֲבָל עַד מְהֵרָה כֻּלָּם הָלְכוּ,

לַשּׁוּק אוֹ לִתְפִלָּה, שׁוּב לֹא קְרוֹבִים,

שֶׁלֹּא כְּמוֹתְךָ – אַתָּה תָּמִיד מֵבִין,

וּכְשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ הִתְיַפְּחוּת,

מִיָּד שׁוֹמֵט אֶת כְּלִי הַנְּגִינָה,

לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי בֵּין הַדְּמָעוֹת.

לָכֵן לַמְּדֵנִי לְהוֹדוֹת, לַמְּדֵנִי נָא!

לִגְדֹּשׁ אֶת הֶעָתִיד, אֶת הַבָּאוֹת,

בְּמַשְׁמָעוּת וְהוֹדָיָה כֵּנָה,

וּלְהַבִּיעַ אַהֲבָה, כָּל עוֹד –

“אַךְ עֲתִידִי יֻבְדַּל מֵהֶעָבָר”

כָּתַבְתִּי פַּעַם כָּךְ בֶּאֱמוּנָה

שֶׁמַּלְאָכִי הַטּוֹב אֲשֶׁר מֻנָּה,

יַצְדִּיק אוֹתִי, בְּמַבָּטוֹ יִבְחַר

לְהִנָּשֵׂא אֶל הַמְּרוֹמִים, לַכֵּס.

אֶל עָל עָלוּ עֵינַי וְשָׁם אוֹתְךָ

צָמוּד לַמַּלְאָכִים בְּנַפְשְׁךָ

רָאִיתִי, מַעֲנִיק וּמְפַיֵּס.

מַטֵּה הַנְּדוּדִים שֶׁלִּי הֵנֵץ,

נִצְנֵץ בַּבֹּקֶר בִּפְנִינִים שֶׁל טַל.

אֶת עֲבָרִי אַשְׁלִיךְ, לֹא אֲאַמֵּץ

אֶת הַכָּתוּב מֵאָז אַשְׁאִיר מוּטָל,

וְאֶפִּיגְרָף חָדָשׁ אָז אֲשַׁבֵּץ,

וּבוֹ מַלְאָךְ מַפְתִּיעַ שֶׁנִּטַּע.

וְאֵיךְ אוֹתְךָ אֹהַב – הִנֵּה אֶמְנֶה

אֶת כָּל דְּרָכַי, גָּבְהָן וְגַם עָמְקָן.

נַפְשִׁי נוֹהָה עַד כְּמוֹ אֵינֶנִּי כָּאן,

אֶל קְצֵה הַיֵּשׁ, אֶל חֶסֶד כֹּה שׁוֹנֶה.

אֹהַב אוֹתְךָ עַד קְצֵה גְּבוּלוֹת הָעֵת,

זְקוּקָה, שְׁקֵטָה, בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַלֵּיל,

אֹהַב חָפְשִׁית, אַךְ לֹא אֶת הַהַלֵּל

שֶׁלֹּא אֶשְׁאַף לוֹ, רַק לִדְבַר אֱמֶת.

אוֹהֶבֶת בְּעָצְמָה שֶׁנִּבְחֲנָה

בֶּאֱמוּנָה שֶׁל יִסּוּרֵי יַלְדוּת,

בְּאַהֲבָה שְׁכוּחָה שֶׁכְּמוֹ אֵינָהּ,

שֶׁכְּמוֹ אָבְדָה עִם מַלְאֲכֵי בְּדִידוּת.

כָּךְ, עִם אֲוִיר, דִּמְעָה, חִיּוּךְ – עוֹנָה:

אֹהַב אוֹתְךָ יוֹתֵר גַּם כְּשֶׁאָמוּת.

הֵבֵאתָ לִי הֲמוֹן פְּרָחִים, אָהוּב,

שֶׁנִּקְטְפוּ בַּקַּיִץ, עַד שֶׁתַּם,

וְהֵם שׂוֹרְדִים כְּאִלּוּ כָּאן בֵּיתָם,

כְּמוֹ לֹא עוֹרְגִים לַגֶּשֶׁם שֶׁיָּשׁוּב.

לָכֵן, בְּשֵׁם אַהֲבָתֵנוּ קַח

כָּל בְּדַל הִרְהוּר הַבָּא וּמִתְגַּלֶּה,

מָה שֶׁמָּשַׁכְתִּי מֵאַדְמוֹת הַלֵּב,

וְכָל הֲגִיג שֶׁבְּחַדְרִי פָּרַח.

הַסְּבַךְ שֶׁל כָּל צְמָחַי מַמְתִּין לְךָ

שֶׁתְּנַכֵּשׁ, אַךְ יֵשׁ כָּאן גַּם וְרָדִים

וְיֵשׁ קִיסוֹס! אָז קַח אוֹתָם אִתְּךָ,

פְּרָחַי בְּחֶבְרָתְךָ לֹא בּוֹדְדִים.

צִבְעֵי אֱמֶת לַמֵּד אֶת מַבָּטְךָ,

לַלֵּב סַפֵּר: הַשֳּׁרָשִׁים אִתִּי.