לאדית הירש
צורתה המהותית של הנפש היא העליזוּת, האוֹרה, ואילו אתם הופכים את הצללים לגילוּיהּ הכּשר היחידי; חובה, לדבריכם, להלבישה אך ורק בשחור, והרי אין פרחים שחורים… [קארל מארכּס]
המשפט של מארכס לקוח מתוך מאמר פולמוסי נגד הצנזורה הפרוסית.

אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים

מְאֻלָּף בִּידֵי הָרָעָב

הַיֶּלֶד עוֹנֶה תָּמִיד אֲנִי אוֹכֵל

אַתָּה בָּא אֲנִי אוֹכֵל

אַתָּה יָשֵׁן אֲנִי אוֹכֵל.

פּוֹל אֶלוּאַר

* שירו של אלואר הופיע בספרו Poesie et Berite, 1942.

השמות, וכן פרטי הדמויות וההתרחשויות — בדויים.

נוּמָה, נוּם.

לֹא הָיֹה,

לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה…

וְאַבָּא לֹא הֵבִיא לְךָ שֶׂה

צַח־קָט,

רָחִים,

פּוֹעֶה וְחָמִים

מִדּוּכְנֵי יְרִידִים סוֹאֲנִים.

אָמְנָם אַבָּא הִשְׁכִּים אֶל הַשּׁוּק.

(נוּם)

מִי כָמוֹךָ עִם לַיִל עָשׁוּק

(נוּמָה)

אַבָּא נִשְׁחַט שָׁם כְּשֶׂה.

לֹא הָיֹה, לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה…

אָמְנָם אָח

(נוּם)

סִפֵּר עַל גָּוֶן, צְלִיל וּבֹשֶׂם

וְהִפְלִיג אֵי־לְשָׁם

עֵת הֵפֵזָּה שְׁקִיעָה עַל הַיָּם;

אַךְ בְּשָׂמִים שֶׁאָמַר לְהָבִיא —

הָיוּ מַק

(נוּם)

כַּלַּחַן שֶׁבִּי.

נוּם

נוּם

נוּמָה יַלְדִּי

כִּי עָלָה חֲלוֹמְךָ:

זֶה שִׁירְךָ —

שֶׁוַע־אָב עוֹד צוֹרֵם וְאָיֹם;

זֶה נוֹפְךָ —

הַזְּאֵב הָאָדֹם.

וּזְאֵב כִּי עָלֶיךָ יִגְהַר,

עֵין־גַּחֶלֶת, לוֹהֵט וְאַכְזָר,

אַל תִּקְרָא

אַל תִּקְרָא —

אֵין עוֹנָה.

אַף אִמְּךָ זוֹנָה.

הִיא בַּלַּיִל תִּלְאַט:

 נוּמָה, נוּם.

 בִּי תַקְשִׁיב פְּעִיַּת שֶׂה רָחוּם.

 שׁוּב הָרוּג הַזְּאֵב שֶׁהֶחֱרִיד.

 הָאֹפֶל שָׁלֵו בְּדָמִי, בְּיָדַי.

 נוּם —

לְאָב שֶׁהִשְׁכִּים לַיָּרִיד,

נוּם, יַלְדִּי.

חֲלוֹמְךָ פְּרוּעַ־צְחוֹק וְגִדֵּם

כִּי הַשִּׁיר בְּלִבְּךָ הוּא פֹּה אֵם:

לֹא הָיֹה,

לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה…

מְחַלְחֵל

אַךְ שִׁיר־עֶרֶשׂ כָּזֶה.

* השיר מופיע, בנוסח שונה, בספר מום וחלום תחת השם “לא היה, לא היה” (העורך).

הזמן

חורף 1946–1945

המקום

מוסד לילדי פליטים בבקעת השֶׁוְרוֹז, בצפון צרפת.

המוסד, ארמון מפואר מימי המאה ה־18,

מבודד לחלוטין בבקעה. על כותלי הקיטוניות

מצוירים כרובים ורדרדים. במרכז הגן

הגדול צומח אילן במבוק — נטע זר, שהובא לפני

שנים רבות מארץ רחוקה.

הנפשות

רְנֵי, מַרְסֶל, זַ’קּוֹ, נְעָרִים בְּנֵי 14–12

אַנְדְּרֵי, ילד בן 5

אִמּוֹ שֶׁל אַנְדְּרֵי

זַ’נִּין, מדריכה צעירה

מִינִיסְטֶרְיוֹן הַפְּנִים, גוּף ממשלתי שפיקח על מוסדות הפליטים

לֹא־אִמִּי, מנהלת המוסד

בְּהִיר־שֵׂעָר, לְבֶן־פָּנִים־וָגֵו אֲנִי.

בָּהִיר כְּשַׂעֲרוֹת אִמִּי;

לָבָן כְּדוּמִיַּת אָבִי

יוֹם בּוֹ עָלָה בְּמַרְכְּבוֹת־עָשָׁן.

וְלָמָּה לָאֲטָה לִי לֹא־אִמִּי לְאוֹר־הַכְּפוֹר:

‘רְנֵי, אַתָּה הַפֶּרַח הַשָּׁחֹר.’

בְּרֵאָתִי אוֹרֵב הַדָּם

לְלֹבֶן כְּפוֹר, סָדִין,

וּבְשִׁנַּי כּוֹסֵס הַמַּק —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

לַחְמִי אֵינוֹ עָבֵשׁ עַתָּה.

שׁוּב אֵין זוֹמֵם לְהַעֲרִים

עַל רַעֲבוֹנִי.

אַךְ לַיְלָה־לַיְלָה לֶחֶם־הַתִּירָס

עוֹד נֶעֱרָם מִתַּחַת מִזְרָנִי,

אוֹרֵב,

קְמוּר־גַּב,

לְרַעֲבוֹן־חֲצוֹת שֶׁלִּי —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

אָמַרְתִּי לָהּ:

אַפּוֹ שֶׁל זַ’קּוֹ מְצֻלָּק:

אָחִי הָיָה טְהָר־פָּנִים.

עֵינֵי מַרְסֶל נוֹקְמָנִיּוֹת;

עֵינֵי אָבִי — רַק מֻרְדָּפוֹת;

יְדֵי זַ’נִּין שַׁמְנוּנִיּוֹת;

יַד אֲחוֹתִי, כִּכְפוֹר עַל מֵצַח —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

אָמַרְתִּי לָהּ:

וְאַתְּ,

חוּמַת שֵׂעָר חָמִים וָרָךְ,

אַתְּ לֹא־

אִמִּי.

חוּמַת־שֵׂעָר —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

מָה רָאֲתָה וּמַה שָּׁמְעָה לְאוֹר־הַכְּפוֹר

שֶׁכָּךְ תִּלְאַט:

‘רְנֵי, אַתָּה הַפֶּרַח הַשָּׁחֹר’?

¹

רַק בַּלֵּילוֹת אָשִׁירָה אֶת שִׁירִי

(מַשַּׁק־הָעֲטַלֵּף).

יְצִיר־הַלַּיְלָה הוּא

וְאֶל הוֹרוֹ תָּמִיד יוֹבִיל אוֹתִי.

מִפְלָט יֵשׁ בִּמְחִלָּה דְּמוּמָה לְבֵן מֻטְמָן

(לֵיל־כְּפָר בָּשׂוּם).

מִקְלָט יֵשׁ בִּמְחִלַּת־מֶטְרוֹ לְאָב מֻרְדָּף

(לֵיל־עִיר עָמוּם).

בַּמִּשְׁעוֹלִים, בַּסִּמְטָאוֹת עוֹקֵב הַשְּׁכוֹל

(וְסֻלְיוֹתָיו אִלְּמוֹת).

וְהוּא אֶת נַהֲמַת־חַיַּי קָשַׁב

מֵעַל לְזַעַק רַכָּבוֹת בּוֹזְקוֹת,

וּלְחִישַׁת כּוֹכָב צָהֹב בִּשְׁמֵי־

הַסִּמְטָאוֹת, וְאֵלֶם מִשְׁעוֹלִים —

לְקוֹל אַהֲבָתִי קָרַב אֵלַי —

אָבִי, אָבִי!

לֹא בַּנְתִּי כִּי עֶרְגוֹן־הָעֲטַלֵּף,

מַמְרִיא סוּמָא אֱלֵי לֵיל־עִיר עָמוּם,

יַסְגִּיר אֶת מְעוּפְךָ לַמְאָרְבִים.

אָבִי, אֲבִי!

הֵן לֹא יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ מִי גָּחוּן

עַל שִׂפְתוֹתַי בְּמוֹ לֵיל־כְּפָר בָּשׂוּם

וְצָד אֶת הֲבָרוֹת־שִׁמְךָ, נָמוֹת.

רַק בַּלֵּילוֹת אָשִׁירָה שִׁיר־אֵינְךָ

(עַל חֵטְא־אַהֲבָתִי).

יְצִיר־הַלַּיְלָה הוּא

וְאֶל לֵיל־עֲטַלֵּף יִפְרֹשׂ כְּנָפַי.

¹

שׁוֹטֶה קָטָן, נוּגֵה־עֵינַיִם,

בְּנִי.

עֲלֵה עַל הַכִּסֵּא וּפְנֵה אֵלַי.

הָסֵב גַּבְּךָ לַגָּן,

לְכָל הַיְלָדִים הַמִּתְרַפְּשִׁים בַּסְּחִי.

הֲרֵי שׁוֹנֶה אַתָּה, נִפְלָא מֵהֶם.

אַתָּה — אַנְדְּרֵי שֶׁלִּי,

וְרַק לִשְׁנֵינוּ יַחַד,

גַּלְמוּדִים,

אֶצְבֹּר אַהֲבָתִי.

וְרַק לְךָ שְׁמוּרִים פֹּה בְּתִיקִי

בִּגְדֵי־הַמֶּשִׁי הַשְּׁחֹרִים.

עֲמֹד עַל הַכִּסֵּא בְּשֶׁקֶט.

הָסֵב רֹאשְׁךָ מֵהַחַלּוֹן,

אֵלַי.

שְׁלשִׁים יָמִים לְלֹא פֶּחָם, לֵילוֹת לְלֹא מָאוֹר,

צָבַרְתִּי אַהֲבָה לוֹהֶטֶת, מְסַמְּאָה.

יָדַי עָרְגוּ לְלַטֶּפְךָ בַּמֶּשִׁי הַשָּׁחֹר

וְלִרְאוֹתְךָ שׁוּב נְסִיכִי

וְלִרְאוֹתִי שׁוּב אֵם יוֹם־יוֹם

וְאֵשֶׁת אָבִיךָ.

נָסִיךְ צְהוּל־עֵינַיִם, רַךְ שֵׂעָר,

יַשֵּׁר אֶת הַשַּׁרְווּל.

חֲדַל לִקְפֹּץ מִדֵּי אֶגַּע בְּךָ!

זוּלָתֵנוּ, יַחַד,

גַּלְמוּדִים,

אֵין אִישׁ מֵבִין.

בְּהֵעָדְרִי אַתָּה רַק לַכְלְכָן פָּרוּעַ,

שׁוֹטֶה עֲמוּם־עֵינַיִם,

עוֹרֵג עַל אֵם וָמֶשִׁי

מִתּוֹךְ קִיטוֹן חֲרִיף־הַשֶּׁתֶן.

וְאִלּוּ הִלְבַּשְׁתִּיךָ אַהֲבָתִי יוֹם־יוֹם,

אִלּוּ מְשַׁחְתִּיךָ נְסִיכִי יוֹם־יוֹם,

בְּבִגְדֵי־הַמֶּשִׁי הַשְּׁחֹרִים —

חָדֵל הָיִיתָ מֵהַרְטֵב בַּלַּיְלָה מִטָּתְךָ,

נָכוֹן?

אַנְדְּרֵי!

עֲמֹד בְּשֶׁקֶט

וְהַקְשֵׁב עֱנוּת־אַהֲבָתִי,

יְגוֹן נְסִיכוּתְךָ הָאֲצִילָה מִמֶּשִׁי.

הַרְפֵּה מִן הַכַּפְתּוֹר!

נְסִיכוּתְךָ

(הַקְשֵׁב!)

הֵקִיצָה לְאִטָּהּ בְּשִׁמְמוֹן־גָּלוּת צוֹנֵן וָמָר:

חָמְקָה עַל־פְּנֵי שׁוֹטְרִים אֲפֹרֵי־שַׁחַר;

קָשְׁבָה חִרְחוּר רִגְעֵי־שִׁכְחָה מִטַּהֲרִים

בְּלֹבֶן פְּרוֹזְדוֹרִים חוֹלִים;

קוֹנְנָה פְּאֵר־מַלְכוּת הָכְעַר

בַּמִּשְׂרָדִים, בַּמִּשְׂרָדִים;

יוֹמָם הֶחְמִיץ רִירָהּ מוּל דּוּכְנֵי־דֻבְדְּבָנִים;

הִשְׁמִימָה בַּקָּפֶה עַל מִיץ־פֵּרוֹת חָמִים;

הִמְתִּינָה בַּגַּנִּים,

צָפְתָה עֵינֵי לֹא־אֲבוֹתֶיךָ וִידֵיהֶם,

וְלַיְלָה צְרָבוּהָ עַרְמוֹנִים מְגֻחָלִים.

רֵד!

הָסֵר מִיָּד אֶת הַבְּגָדִים,

הֵנָּה, אֶל הַתִּיק,

וְצֵא מַהֵר לַגָּן.

בְּהֵעָדְרִי אַתָּה רַק לַכְלְכָן פָּרוּעַ.

אַנְדְּרֵי שֶׁלִּי.

רַק עוֹד שְׁלשִׁים יָמִים,

שְׁלשִׁים לֵילוֹת בִּלְבַד —

וְשׁוּב אַתָּה אָפוּף אַהֲבָתִי הָאֲצוּרָה

וְשׁוּב,

לִשְׁעַת־יִחוּד בּוֹדֶדֶת וִיחִידָה,

תִּהְיֶה נָסִיךְ שֶׁלִּי.

שְׁנַיִם שְׁחֹרִים וְאֶחָד צָחֹר

שְׁנַיִם שְׁחֹרִים וְאֶחָד צָחֹר

בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָץ לַעֲבֹר…

לֹא נָסִיךְ אֲנִי וְלֹא פְּאֵר.

לֹא לַכְלְכָן וְלֹא נוּגֵה־עֵינַיִם.

אֲנִי אַנְדְּרֵי. רוֹצֶה לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר.

לָכֹף אֶת הַבַּמְבּוּק לִשְׁנַיִם.

רְאִי! הַיְלָדִים רוֹקְדִים סְבִיב הַבַּמְבּוּק.

מַרְסֶל תּוֹלֵשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת זַ’נִּין.

הַקְשִׁיבִי! בֶּן־הַמֶּלֶךְ בָּא בִּיעָף לַשּׁוּק

וְהַבַּרְבּוּר, וְהַבַּרְבּוּר רֹאשׁוֹ מַרְכִּין…

אֲנִי רוֹצֶה לִרְקֹד בַּגָּן, אִתָּהּ.

אַנְדְּרֵי אֲנִי. וְלֹא בֻּּבּוֹן.

אִם לֹא תִּתְּנִי מִיָּד — אַרְטִיב שׁוּב בַּמִּטָּה

וְכֻלָּם יָמוּתוּ מֵהַסִּרָחוֹן!

בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָרוּר, אָרוּר

בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָרוּר, אָרוּר

רָצַחְתָּ בַּרְבּוּרִי צָחֹר…

אַחַי גְּדוֹלִים הֵם, כֹּה גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי.

כֻּלָּם יוֹשְׁבִים בֵּין אֲמִירִים.

וְקוֹל אָבִי עוֹלֶה מִן הַשָּׁמַיִם.

לָאֵם לוֹאֵט עַל שׁוּב הַצִּפֳּרִים.

אַחַי גְּדוֹלִים הֵם, כֹּה גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי.

כֻּלָּם שָׂשִׂים עִם רוּחַ אֶל מַגַּע כּוֹכָב.

אָבִי נוֹבֵחַ מִגָּבְהֵי־הַלַּיְלָה.

אִמִּי לוֹאֶטֶת לִי: עֲלֵה, רְנֵי, עַכְשָׁו.

עַל כָּל שִׁעוּל אוֹרֵב הַדָּם, אַחַי.

עִם כָּל כִּכָּר הַפֶּה נוֹשֵׁק מַכְאוֹב.

מָחָר, אָבִי, אָבִיב יַמְרִיא עָלֶיךָ.

אִמִּי, מָחָר יֹאבַד קוֹלִי־מֵאוֹב.

שיר ראשון

לֵילוֹתַי עֵרִים מִיּוֹם — וְרוֹחֲשִׁים, וְרוֹחֲשִׁים.

אַף בִּשְׁנָתוֹ —

מַרְסֶל שׂוֹרֵט אֶת צַלַּקְתִּי,

מִסְתּוֹדֵד, בַּהֲבָרוֹת־חֲלוֹם פְּצוּרוֹת,

עִם כָּל הַנּוֹעֲצִים בִּי אֶת אֶלְמָם.

(אָבִי?

אָמְרוּ: הִפְלִיג מֵעֵבֶר לַיַּמִּים.)

לִמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ,

כְּרוּב שְׁמַנְמַן, סְמוּק־לְחָיַיִם,

שָׁט בֵּינוֹת עָבִים צְמִירִים;

וְרַק אֲנִי,

בֵּין לְחִישׁוֹת הַלַּיִל,

שׁוֹמֵעַ אֶת כַּנְפֵי־הַלַּעַג.

(וּלְיָמִים —

אָבִי?

אָמְרוּ: לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָמִים.)

לֹא־אִמִּי,

עוֹבֶרֶת בֶּאֱשׁוּן־הַכְּפוֹר,

תַּחְתֹּם חֻמָּהּ בְּכָל הַמְּצָחִים,

לְבַד מִצְחִי שֶׁלִּי.

(וּלְיָמִים —

אָבִי?

שָׁתְקוּ.)

וְהַבַּמְבּוּק,

לִבְלֵב מוּלִי יָהִיר בְּאוֹר־חַמָּה,

לְמַעֲנִי אוֹצֵר רַק צְרִימַת־אֵיבָה

בּוֹקַעַת וְעוֹלָה…

(יוֹמָם שָׁתְקוּ וְלֹא עָבְרוּ סִפִּי.

וְלַיְלָה — צָבְטוּ לִי בְּאַפִּי.)

שיר שני

עַתָּה אֵדַע:

אָבִי בָּגַד.

מוּל לֹעַ־הַקָּנֶה

וְהָרָעָב בִּשְׁדֵי־אִמִּי וּבְעֵינַי —

כָּרַע לָאֲדָמָה,

נָעַל סֻלְיוֹת אִלְּמוֹת,

חָבַר אֶל מִפְסָעָם הַחֲרִישִׁי

בַּמִּשְׁעוֹלִים, בַּסִּמְטָאוֹת.

אָבִי בָּגַד.

מוּל לֹעוֹת קָנִים בּוֹרְקִים

וְרַעֲבוֹן נָקָם לוֹהֵט —

נוֹרָה בִּידֵי אֲבוֹתֵיכֶם,

נֹאַץ בְּפִי אֲבוֹתֵיכֶם;

עַד יֻתַּמְתֶּם אַתֶּם

בַּמִּשְׁעוֹלִים, בַּסִּמְטָאוֹת.

בָּנִים לַאֲבוֹתֵיכֶם,

בֵּן לְאָבִי —

עַל שְׁנָתֵנוּ יָסֹכּוּ אוֹתָם כְּרוּבִים וְרַדְרַדִּים,

אַךְ מִידֵיכֶם זוֹ הַצַּלֶּקֶת בְּאַפִּי;

נִבְצַע אוֹתָהּ הַפַּת יַחְדָּו,

אַךְ אֶת בְּשָׂרִי תָּדוּשׁוּ בְּשׁוֹט־שְׁתִיקַתְכֶם;

וּלְעֵינֵינוּ הַבַּמְבּוּק מְחוֹלֵל לְרוּחַ־הַשֶּׁוְרוֹז,

אַךְ מְחוֹלְכֶם לֹא יָחֹן אֶת צְעָדַי —

פִּגְיוֹנַי מוּל שׁוֹטֵיכֶם!

בְּחַבְּקִי אָמִיר,

הַשֶּׁוְרוֹז שׁוֹלֵף שְׁלַל־פִּגְיוֹנִים

וְאִיּוּמִי נוֹעֵץ חֻדּוֹ בְּכָל הַלְּבָבוֹת;

בַּהֲרִיעִי מֵרֹאשׁ אִילָן,

מִי לֹא יִשָּׂא עֵינָיו אֵלַי,

לֹא יַצְמִידֵן אֶל הַצַּלֶּקֶת בְּאַפִּי?

עַתָּה כֻּלְּכֶם מְפַלְלִים אֵלַי לִשְׁכֹּחַ

שׁוֹט יוֹמְכֶם בִּשְׁתִיקָתוֹ,

עַקְרַב לֵילְכֶם בִּלְחִישָׁתוֹ —

וְשֶׁמָּא לֹא אֶשְׁמַע מֵרוּם אָמִיר?

כֹּה גָּבוֹהַּ הָאָמִיר.

עַתָּה כֻּלְּכֶם דּוֹבְרִים אֵלַי

(כְּאִלּוּ מֻכָּרִים קוֹלוֹתֵיכֶם)

בִּנְשִׁימַתְכֶם הַקְּטוּעָה,

בְּעֵינֵיכֶם הַנְּשׂוּאוֹת —

וְשֶׁמָּא לֹא אָשִׁיב מֵרֹאשׁ אִילָן?

כֹּה רָחוֹק הוּא הָאִילָן.

עַתָּה תּוֹרִי לִשְׁתֹּק מֵעֲלֵיכֶם:

לִשְׁתֹּק

לִצְפּוֹת

לְהַאֲזִין.

מַרְסֶל,

חֲרוֹנְךָ נִכְלָם בְּאָזְלַת־יָדוֹ.

קְצָרוֹת יָדֶיךָ, לֹא תַּגַּעְנָה אֶל פָּנַי.

כֹּה קְטַנּוֹת יָדֶיךָ, עֲלוּבוֹת, מִמְּקוֹם נוּעִי בָּרוּחַ.

קוֹלְךָ נִמְרָץ, פּוֹקֵד:

— רֵד!

אַךְ הָאָמִיר וְהַשְּׁחָקִים אֵינָם קִיטוֹן־לְלֹא־מִפְלָט.

בְּרֹאשׁ אִילָן עֵינַי חַדּוֹת:

אֲנִי רוֹאֶה כֵּיצַד חֹד־אִיּוּמִי

נִנְעָץ בִּבְשַׂר־לִבְּךָ.

בְּרֹאשׁ אָמִיר אָזְנַי עֵרוֹת.

אַנְדְּרֵי, זַ’נִּין, רְנֵי —

אֲנִי שׁוֹקֵל כָּל הֲבָרַת־תַּחֲנוּן,

לוֹמֵד, לְאַט, קוֹלוֹתֵיכֶם.

וְאַף אַתֶּם מְשַׁנְּנִים שִׁירִי־אֵין־אֹמֶר

עַל צַלֶּקֶת,

אוֹת־קָלוֹן,

וְאָמִיר הַמָּט לְהִשָּׁבֵר…

לֹא־אִמִּי,

גַּם דָּמִי צָלוּל לְמַגַּע־רוּחוֹת־אָמִיר,

וְחָשׁ אֲנִי אֶת כָּל גּוּפֵךְ בְּסֵתֶר־הַחַלּוֹן

וְעָצְמַת הַקֶּשֶׁב בָּךְ תִּפְעַם.

אַתְּ לֹא תֹּאמְרִי דָּבָר.

אַף אִם אֶצְעַק:

— אֲנִי קוֹפֵץ!

מַחֲרִישָׁה, תַּמְתִּינִי.

אַךְ אַתְּ יוֹדַעַת כִּי אֶשְׁמַע קִשְׁבֵּךְ,

כִּי הַנּוֹשֵׁם עִם חֹד־אָמִיר

נוֹשֵׁם גַּם עִם חָזֵךְ.

עַתָּה כֻּלְּכֶם,

כֻּלְּכֶם דּוֹבְרִים אֵלַי,

נוֹשְׂאִים אֵלַי נְשִׁימַתְכֶם.

אֵין אוֹטֵם אָזְנָיו בִּפְנֵי שִׁירִי

וְאֵין עוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּצַלַּקְתִּי —

עַל אָמִיר הַנָּע וָנָע לְרוּחַ־הַשֶּׁוְרוֹז.

¹

שיר ראשון

חַלּוֹן אֶחָד תָּחַם אֶת עוֹלָמִי.

כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי,

אַף אַוָּזִים בְּעִרְסוּלָם הַמְגֻחָךְ,

בַּעֲדוֹ נִבַּט.

כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי,

אַף מַשָּׁקוֹ שֶׁל דְּלִי רָוֶה,

בַּעֲדוֹ הִצְלִיל —

עַד בּוֹא יוֹם־הָרְסִיסִים.

שָׁמַעְתִּי הִתְנַפְּצוֹ:

עֻקְצֵי־פִּתְאֹם בְּתוֹךְ דָּמִי.

רָאִיתִי רְסִיסָיו:

קַרְנֵי־סִנְווּר־וָעֶלֶט לְרַגְלַי.

יְחִידָה הָיִיתִי וּגְלוּיַת־עֵינַיִם:

נֶאֱטַם לְמַעֲנִי עוֹלָם.

יְחֵפָה הָיִיתִי:

דָּם זָב מֵרַגְלַי.

שיר שני

בָּעָב וּבַבַּמְבּוּק וּבָעִנְבָּל,

יְטוֹפְפוּ עַל שְׁמֵי־חַלּוֹן שֶׁלִּי;

בִּמְעוּף צִפּוֹר־אֵין־שֵׁם

עַל־פְּנֵי הַלֹּבֶן וְהַצְּלִיל —

הַזִּכָּרוֹן מַפְעִים אֶת פְּעָמָיו.

לֹא לָבְנְךָ בָּעָב,

לֹא קוֹלוֹתֶיךָ בַּלִּבְלוּב;

וְחַלּוֹנִי תּוֹחֵם עוֹלָם

(עָב וּבַמְבּוּק, עִנְבָּל וּמְעוּף־צִפּוֹר)

לְכָל אֲשֶׁר יִצְפֶּה מִבַּעַד סוֹרְגָיו.

מָחוֹל לֹא־בַּרְרָן הוֹפְכֵנִי

חֲלִיפוֹת מוּקְיוֹן, לוּלְיוֹן:

הַיּוֹם הִזְמִין אוֹתִי

לָחוּל אִתְּךָ

לִצְלִיל אֵינוֹ־שֶׁלְּךָ,

לִצְפּוֹת בְּךָ

לֹבֶן לֹא־שֶׁלְּךָ,

וּלְכַנּוֹת —

צִפּוֹר־אֵין־שֵׁם.

שיר שלישי

רְנֵי מַרְסֶל אַנְדְּרֵי זַ’קּוֹ

כָּל מַבָּטַי כֻּלָּם בָּכֶם הִשְׁקַעְתִּי.

בָּכֶם יִחַלְתִּי לְנוֹפִי.

לְמַשָּׁקוֹ שֶׁל דְּלִי וְאַוָּזִים מְגֻחָכִים.

שֶׁמָּא אַתֶּם הָעֲכוּרִים

וּבַעַדְכֶם לֹא יִשָּׁקֵף מְאוּם:

שֶׁמָּא עֵינַי הֵן שֶׁהֻכּוּ

בְּיוֹם הָעֲלָטוֹת?

אֶת פִּתְאֹמוֹ אֶשְׁמַע

יוֹמָם בְּקוֹלֵיכֶם;

וְלַיְלָה — רְסִיסָיו עָלַי,

עוֹבֶרֶת, חֶרֶשׁ, בֵּין פָּנִים נוֹשְׁמִים.

רְנֵי מַרְסֶל אַנְדְּרֵי זַ’קּוֹ

בְּאֵין־עוֹלָם אֶסֹּב בֵּינֵיכֶם.

אָטוּם

אָטוּם

מְאוּם עוֹד לֹא נִגְלָה לִי בְּעֵינֵיכֶם.

לכבוד

לֹא־אִמִּי

בקעת השׁורוז

ג.מ.נ.

הנני להביא לידיעתך, כי בישיבה האחרונה של ‘הוועדה למחקר נוּקליארי’ הוחלט על הפקעת בנייני מוסדך בגלל הנימוקים הבאים:

א. המוסד מבודד לחלוטין בתוך הבקעה;

ב. צורתו הכללית, וכן מעיינות־הכיכר וארובות־הבניין, הולמים את צורכי מעבדותינו;

ג. באזור המוסד מוקמים והולכים עיר ומגדל, הקשורים במפעלנו.

אמנם ידוע לנו כי לא באתם לגור במוסד אלא לפני זמן קצר; אך בהתאם להכרעת הוועדה, אין בית בקרבת הבקעה אשר לא יוחרם. אנו מצטערים, כמובן, שהעברה זו חלה, שלא בטובתנו, בעיצוּמוֹ של החורף.

הננו לאחל לך, ולילדים היקרים הנתונים לטיפולך המסור, הצלחה מאירת־עיניים במוסד החדש, שתקצה לכם הממשלה.

ברחשי כבוד,

ב. שׂר

ק/צכ/ל

קַבְּלָנֵי־מָגוֹר, סַפְסְרֵי־אֵימִים

הִזְחִילוּ אֶת חַיֵּינוּ

מִסִּמְטָה אֱלֵי סִמְטָה,

הֵשַׁחוּ אֶת חַיֵּינוּ

אֶל עָפָר אָפֵל.

מְחוֹז טַרְפָּם —

אָדָם שֶׁלֹּא כָּרַע לָאֲדָמָה,

וּשְׁנַיִם הֵם פְּשָׁעָיו:

הַפֶּשַׁע הַצָּהֹב

וְהַפֶּשַׁע הָאָדֹם —

שְׁנֵי כּוֹכְבֵי־הָאֲבַדּוֹן

בִּשְׁמֵי־הַסִּמְטָאוֹת.

וּמְחוֹז חַיַּי —

חַיָּיו.

חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט

וְסַךְ־יְלֵל:

רַק הֵם הִגִּיעוּ לִמְחוֹזָם

וְכוֹכָבַי כָּבוּ.

יוֹם־לֵיל

עוֹדִי שׁוֹמַעַת לַחַשׁ־שְׁכוֹל

תָּלוּי בְּרוּם־עוֹלָם,

בַּת־קוֹל תַּחְסֹם אֶת כָּל דְּרָכַי,

וּצְעָדִים אִלְּמִים.

* בעלה של מנהלת המוסד נרצח בידי משתפי פעולה.

¹ *

אֲנָשִׁים טוֹבִים

אֲנָשִׁים טוֹבִים

פָּרְשׂוּ אֶת אַדַּרְתָּם עֲלֵי בִּתִּי

בִּכְפָר דְּרוֹמִי נִדָּח,

לִקְּטוּ לָהּ עִגּוּלִים שֶׁל שֶׁמֶן וְשֶׁל דְּבַשׁ

בְּמוֹ לֵיל־כְּפָר בָּשׂוּם.

… וְאִמָּא יְקָרָה

הֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים

בּוֹצְעִים אִתִּי פִּתָּם

חוֹלְקִים עִמִּי מֵימָם

שׁוֹפְעִים עָלַי חֻמָּם

וְאִמָּא יְקָרָה

אֱלֹהֵיהֶם טוֹבִים

הַבִּיטִי בַּצִּלּוּם

(עַל סַף־הַכְּנֵסִיָּה)

זוֹ מַתְּנָתָם

לִמְלֹאת לִי שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה

שִׂמְלָה לְבָנָה…

וְלֹא יָדְעָה אֶת לֵב אִמָּהּ,

לֹא יָדַעְתִּי אֶת לִבִּי שֶׁלִּי:

רַק אֵשׁ זָרָה רָאִיתִי

לוֹחֶכֶת שִׂמְלָתָהּ.

וְלֹא יָדְעָה כִּי אֲחִישָׁהּ

(הַבִּיטִי בַּצִּלּוּם)

אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הֶעָמוּם,

לְהִטַּלְטֵל עִמִּי

(הַבִּיטִי, עַל הַסַּף)

בֵּינוֹת עָרֵי־הַהֲרֵגָה.

יוֹם־לֵיל

עוֹדִי נֶחְפֶּזֶת אֶל בִּתִּי

לָסֹךְ עֲלֵי גֵּוָהּ

מִפְּנֵי יָדַיִם חֲנוּנוֹת

(אֲנָשִׁים טוֹבִים)

וּלְחַבְּקָהּ אֶל בְּשָׂרִי —

עַד אִם תִּדְעַךְ הָאֵשׁ

לוֹחֶכֶת עַל סְבִיבָהּ.

*

מֻתָּזִים מִתּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ,

מֻתָּכִים עַל רֹאשׁ בִּתִּי

(בְּכָל שָׁעָה

בְּכָל מָקוֹם

עַל רֹאשׁ בִּתִּי) —

הַמַּפְצִיצִים

הִרְקִיעוּ אֶת חַיֵּינוּ

מִגָּדָה אֱלֵי גָּדָה.

חֶשְׁבּוֹן מְאֹד פָּשׁוּט, גָּלוּי

(מְחוֹז־הַרְסָם —

הַגֶּשֶׁר

וּמְחוֹז־חַיֵּינוּ —

הַגָּדָה)

גַּם לְעֵינֵי בִּתִּי,

צְמוּדָה אֶל הַחַלּוֹן:

גַּם לְעֵינַי,

רוֹאוֹת לִקּוּי־עוֹלָם

בְּהִנָּשְׂאָן שָׁמַיְמָה:

גַּם לְעֵינֵי נֶהָג,

צוֹפֶה גָּדָה נָסָה,

הַמְקַמֶּרֶת אֶת חַיֵּינוּ

עַל עֶבְרֵי־נָהָר.

חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט וְסַךְ־הַלֵּל:

רַגְלֵינוּ שָׂשׂוּ אֶל עָפָר אָפֵל!

אֲבָל יוֹם־לֵיל

עוֹדִי נִרְקַעַת בֵּין גָּדוֹת,

מַטְמֶנֶת עַיִן בֶּעָפָר מִפַּחַד הַשָּׁמַיִם,

נִרְדֶּפֶת מִן הַלַּהַב אֶל הָאֵפֶר.

*

עַתָּה,

שׁוּב יְקִיצָה חוֹלָה.

כָּל אֲבָרַי

כִּבְדֵי חֲלוֹם מָהוּהַּ וְדָבִיק

כִּפְתִיתֵי הַשֶּׁלֶג

הַצּוֹנְחִים אֶל חַלּוֹנִי.

עַתָּה,

שׁוּב לַחַשׁ גֶּחָלִים כָּבוֹת

עַל אָזְנַי הָאֲטוּמוֹת מִקֹּר

וְיוֹם צָחוּן, מַלְאֶה

(יְעַדְתִּיו, כְּכָל יָמַי,

לָמֹץ אֶת לְשַׁדִּי,

לְהַטִּילֵנִי אֵין־אוֹנִים עִם לֵיל

אֶל חֵיק־הַלֶּהָבָה) —

אוֹרֵב שׁוּב עַל סִפִּי.

שֶׁמָּא בִּכְדִי גִּרְדַּמְתִּי אֶמֶשׁ

אֶת כִּסְאִי הָאַחֲרוֹן

לְהָזִין אֶת נִמְנוּמִי הַמְסֻמָּם?

כָּל לֵילוֹתַי לְלַהֲבוֹת־הַשִּׁכְחָה —

עַד הִמָּסֵךְ הַיְקוֹד בְּדַם לִבִּי

וְלֹא יִשְׁמַע אֶת הֹלֶם־פַּעֲמוֹ

עַל גֶּשֶׁר־אֵין־גָּדוֹת;

עַד יַעֲלֶה הַלַּהַט בִּלְחָיַי,

יַצְנִיחַ אֶת עָרְפִּי,

וְלֹא אֶרְאֶה כִּי אֵשׁ זָרָה

אוֹחֶזֶת בְּבִתִּי;

עַד תַּחֲרִישׁ הַלֶּהָבָה

(יָם וְסוּפָה

וְדָם גּוֹאֶה אֶל סַהֲרוֹ)

אֶת כָּל קוֹלוֹת חַיַּי,

כֻּלָּם,

וְאַף אֶת אֵלֶם הַדְּמֻיּוֹת

עָלוּ בַּסִּמְטָאוֹת

לִקְרֹעַ מִגּוּפִי

אֶת בַּעֲלִי

וְנַהֲמַת־חַיַּי;

עַד דִּמְדּוּמֵי גּוּף

נָע, גּוּף

נָד, גּוּף

לֶהָבָה בּוֹקֵעַ וְשׁוֹקֵעַ

וְיָדַי חוֹבְקוֹת אֶת נִמְנוּמָן

וְיָדַי שְׁכוּחוֹת מַגָּע אַחֵר…

שֶׁמָּא מוּטָב הָיָה לִשְׁמֹר

אֶת הַכִּסֵּא הָאַחֲרוֹן

לִישִׁיבָה?

אֶת הַשֻּׁלְחָן

לִכְתִיבָה

אֶת הַמִּסְגֶּרֶת

לַתְּמוּנָה

אֶת הַקּוֹלָב

לִתְלִיָּה?

הֵן סוֹף אִשִּׁי —

לִכְבּוֹת.

סוֹף אִשִּׁי —

אֵפֶר נֶעֱרָם עַל יְצוּעִי

עַד אֶפֶס־נְשִׁימָה,

וְדִמְדּוּמֵי־יְקִיצָתִי

חוֹזְרִים וּמְשַׁנְּנִים

אֶת כָּל אֲשֶׁר מֵאֵן לְהִשָּׁכַח,

אֶת כָּל הַמִּתְנַשֵּׂא עִם שַׁחַר

מִתּוֹךְ הָאֵפֶר הַצּוֹנֵן.

*

כָּל לֵילוֹתַי לַלֶּהָבוֹת הַהוֹמְמוֹת

וְכָל בְּקָרַי לָאֵפֶר הַצּוֹנֵן.

יוֹם־יוֹם

הָאֹכֶל מִתְעַפֵּשׁ מִתַּחַת לַמִּזְרָן;

סְחִי מִצְטַבֵּר עַל סַף קִיטוֹנִיּוֹת;

הַצַּחֲנָה עוֹלָה בַּמִּסְדְּרוֹנִים.

וְלַיְלָה־לֵיל,

מַרְסֶל, בְּחֵטְא־אַהֲבָתוֹ,

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו בִּמְעוּף־הָעֲטַלֵּף

לִרְצֹחַ אֶת אָבִיו;

אֵם אַנְדְּרֵי תֶּחְמַק וְתַעֲבֹר בָּעִיר

וּנְסִיכוּתָהּ —

מִשְׁיִית, שְׁחֹרָה וּמְגֹהֶצֶת —

מְקֻפֶּלֶת בְּתִיקָהּ;

זַ’קּוֹ, בְּהִנָּשֵׂא אֵלָיו עֵינֵי־בִּעוּת,

יָטִיל עַצְמוֹ מֵרֹאשׁ אִילָן;

זַ’נִּין תִּשְׁאַל בִּרְכַּת־אוֹרָה־וָנוֹף

מִכָּל עֵינֵינוּ,

תַּשְׁקִיף בְּעַד חַלּוֹן אָטוּם.

מַה לֵּילוֹ שֶׁל רְנֵי?

עוֹד לֹא גִּלָּה,

כָּמוֹנִי,

אֶת סוֹד־הַלֶּהָבָה בַּלֵּיל,

סוֹד־הָאָבְדָן

עַד עֲלוֹת הָאֵפֶר.

אַךְ שַׁחֲרוֹ כְּשַׁחֲרִי:

יְקִיצָה חוֹלָה, תְּפֵלָה,

כִּבְדַת חֲלוֹם מָהוּהַּ וְדָבִיק.

רֵאָתוֹ מַתֶּזֶת אֶת דָּמָהּ

וּבְשִׁנָּיו כּוֹסֵס הַמַּק.

אֵשׁ־הַתָּמִיד

אֵשׁ־הַתָּמִיד —

תָּמִיד תִּכְבֶּה.

*

עַתָּה,

בְּתֹקֶף צַו אָדִיב, מֻרְכָּב וּמְנֻמָּק

(אוּלַי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל הַפּוֹקֵד,

מִתַּחַת לְמַדֵּי־הַשְּׂרָד וְנֻסְחֲאוֹת־הַנְּדוֹד,

שְׁמוּרוֹת סֻלְיוֹת אִלְּמוֹת):

בְּתֹקֶף רוּחַ הָעִוְעִים וְהָאֵיבָה

אֲשֶׁר גָּדְעָה אֶת אֲמִירִי —

נְשֹׁרַשׁ.

נִבְעָרִים מִזְּמַן וּמִתִּקְוָה,

נְטֻלְטַל אֱלֵי בִּקְעָה אַחֶרֶת

וּבְיָדֵינוּ —

שְׁתִיל־בַּמְבּוּק, לִפּוּף סְחָבָה לַחָה,

וְזֵכֶר כְּרוּב, אָפוּף עָבִים צְמִירִים.

חַיַּי אֵינָם יוֹדְעִים

טַעַם שֹׁרֶשׁ

מַכֶּה עַל לֵב־הָאֲדָמָה,

וְנַעֲנֶה!

חַיַּי אֵינָם יוֹדְעִים

טַעַם נֶבֶט

יוֹנֵק לְשַׁד־אוֹנִים

לְעֵין־הַשֶּׁמֶשׁ!

חַיַּי עוֹד לֹא יָדְעוּ אֶלָּא

רוּחוֹת־טַלְטֵל־וּשְׁכוֹל

וְאֵשׁ זָרָה חוֹרֶכֶת לֵב בִּתִּי

וְצַחֲנַת רָעָב וָשֶׁתֶן וּבְדִידוּת

וְלֶהָבוֹת שֶׁל שִׁכְחָה

הַצּוֹנְנוֹת עִם שַׁחַר בְּיָדַי.

כִּכְלוֹת־הַכֹּל

לִפְנֵי

כִּכְלוֹת־הַכֹּל —

שֶׁמָּא לֹא כְּדַאי?!

לֹא־אִמִּי, לֹא־אִמִּי!

אֲנִי קוֹרֵא לָךְ מֵהַגָּן.

אֲנִי עוֹמֵד לְיַד עֵץ הַבַּמְבּוּק.

צְאִי־נָא לַגְּזֻזְטְרָה לַחֲזוֹת בַּפֶּלֶא,

לְלַטֵּף נִצָּן.

כִּי קַמְתִּי בַּחֲצוֹת לִפְרֹעַ חוֹב־לֵילִי.

שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי לָאֲפֵלָה,

כְּמוֹ תָּמִיד, לָאֲפֵלָה —

וְרַעֲבוֹן־חֲצוֹת שֶׁלִּי לֹא נְטָלָהּ;

לַשָּׁוְא בִּקַּשְׁתִּי אֶת קְמוּרֵי־הַגַּב —

אֵינָם.

וְאָז שָׁמַעְתִּי בַּחֲצוֹת

(שִׁיר יָקָר לִי מִשִּׁירִים)

כֵּיצַד הָרוּחַ בַּבַּמְבּוּק מְחַלְּלָה:

  נָמַסּוּ הַכְּפוֹרִים.

  אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים.

קָרָאתִי:

מַרְסֶל חֲנוּן־עֵינַיִם

זַ’קּוֹ טְהָר־פָּנִים

זַ’נִּין רַכַּת־יָדַיִם —

עוּרוּ וְחַבְּקוּנִי בִּמְחוֹל־הַחֲלִילִים…

וְאָז רָאִיתִי בַּחֲצוֹת

עָבִים הֲרֵי־לְבָנָה

תּוֹפְחִים בַּנֹּגַהּ הַבָּשֵׁל

וְחוּט שֶׁל כֶּסֶף שׁוּלֵיהֶם מוֹשֵׁךְ.

וְאָז רָאִיתִי בַּחֲצוֹת

כֵּיצַד גּוֹלְשָׁה לְפֶתַע

שְׁקֵדִיָּה אֶל חַלּוֹנֵךְ

בַּשֶּׁלֶג הַבָּשׂוּם;

פּוֹרֶצֶת אֶל חַדְרֵךְ

בַּשֶּׁפַע הַהוֹמֵם;

הוֹרֶסֶת אֶל לִבֵּךְ

בְּנִצָּנֶיהָ הַצְּחֹרִים —

אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים.

לֹא־אִמִּי, אִמִּי!

צְאִי־נָא לַגְּזֻזְטְרָה.

רְאִינִי כָּאן, בַּגָּן.

הַקְשִׁיבִי לְקוֹלִי:

בִּבְקֹעַ חֲלִילִים

מִגֶּזַע הַבַּמְבּוּק הָרַךְ,

הַנָּע לָרוּחַ;

בִּבְהֹק גֵּיא־הַשֶּׁוְרוֹז

כַּאֲגַרְטָל רָוֶה;

בְּרֹן נִצָּן זָהוּר —

מַצְמִיד אֲנִי אֶת פִּי

אֶל הֶחָלִיל

וּמַנְגִּינַת אָבִיב בּוֹקַעַת וְעוֹלָה

מִתּוֹךְ זוֹ רֵאָתִי פְּגוּמָה,

מִבֵּין שִׁנַּי הַנְּמַקּוֹת —

אִמִּי, אִמִּי!

אֶל לֵב־אָבִיב אֲנִי פּוֹרֵץ כַּשְּׁקֵדִיָּה,

אֶל לֵב־אָבִיב בַּחֲלִילִים עֵרִים —

אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים!

ירושלים, 1951