ד"א

אֵין לְךָ דָּבָר

שֶׁאֵין תַּחְתָּיו דָּבָר

אַחֵר.

מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר

זוֹרֵם הַנָּהָר

וּמִתַּחַת לַסַּהַר

הַתַּן מְיֻסָּר

וּמִתַּחַת לַכֶּסֶת

גּוּפֵךְ הַשָּׁר

אֵין לְךָ דָּבָר

אֵין לְךָ דָּבָר

אַחֵר.

רשימת המקורות של השירים המופיעים בכרך א'

1. מום וחלום. מחברות לספרות

2. אין פרחים שחורים. דביר

3. שלג בירושלים. ספריית פועלים

4. הים האחרון. ספריית פועלים

5. נחש הנחושת. דביר

6. האוניקורן מסתכל במראה. ספרי תרשיש

לפני שנים, בעקבות מינויו של מכר שלנו לעורך בהוצאת הספרים “מפה”, השתעשענו חברי רובי נמדר ואני במחשבה מה תפקידו של עורך מפות. “חבר’ה”, דִמיינו אותו צועק לשרטטים: “הגזמתם קצת עם המדבר בערב הסעודית, תזרקו קצת ירוק בפינות”, או “האוורסט לא נראה טוב ככה, תקצרו אותו בכמה קילומטרים”. באופן דומה, יש מקום לשאול מה תפקידו של עורך אוסף “כל שירֵי”, שהרי אם מדובר ב“כל שירי”, “הכול כלול” ואין לו שיקול דעת אילו שירים לכלול באוסף ואילו לא לכלול בו. איזה שיקול דעת, אם כן, בכל זאת יש לו? הוא צריך להחליט על העיקרון המארגן של האוסף: האם השירים יסודרו כרונולוגית, על־פי סדר הופעתם של ספרי המשורר, או האם יסודרו לפי נושאים או סגנונות, למשל פרק של שירי אהבה, פרק של שירי ירושלים, של סונטות וכיוצא בזה. אולם משהחליט העורך, כמו שהחלטתי אני בספר זה, שסדר השירים יהיה כרונולוגי, דומה שאכן לא נותר לו כל שיקול דעת ולא נותר אלא להזין את השירים אל מלתעותיה של מכונת הדפוס על־פי סדר צאתם לאור ולשלוח את העורך להתבטל בבתי קפה עם עורכים בני מינו.

אבל רגע! גם אם התוכן עצמו נמצא מחוץ לשליטתו של העורך, הרי שנותרה הצורה! מישהו צריך להחליט על סוג הגוֹפן ועל גודלו, על גודל הדף, על עיצוב הכריכה ואם תהיה רכה או קשה. אכן, הייתה לי השפעה מסוימת על צורתו של הספר, אבל האמת היא שלאנשים אחרים שהיו מעורבים בהפקתו (ושמותיהם יוזכרו בהמשך) הייתה השפעה רבה יותר על עניינים אלה ואפשר היה להוציאם לפועל על הצד הטוב ביותר גם ללא מעורבותו של העורך.

אם כן, אנחנו שבים אל נקודת ההתחלה: מה תפקידו של העורך בהוצאתו לאור של אוסף “כל שירי” מהסוג המונח לפניכם? בעודי מייגע את מוחי בשאלה הקשה הזאת, נזכרתי בסיפורו של בורחס “פייר מנאר, מחבר דון קיחוטה”. זהו סיפור על יוצר אלמוני בשם פייר מנאר שלקח על עצמו לכתוב את דון קיחוטה של סרוונטס. במילותיו של בורחס: “הוא לא ביקש לחבר עוד קיחוטה — מה שנקל לעשות — אלא את ה’קיחוטה' בהא הידיעה. למותר להוסיף שלא שקל מעולם תעתוק מוכני של המקור; לא היה בכוונתו להעתיק אותו. שאיפתו מעוררת ההתפעלות הייתה ליצור דפים שיהיו חופפים — מלה במלה ושורה בשורה — לאלה של מיגל דה סרוונטס”.¹ ובהמשך, אחרי שהוא מתאר איך פייר מנאר ניסה תחילה “להיות מיגל דה סרוונטס”, כדי שיוכל להיכנס לעורו ולכתוב את דון קיחוטה בדיוק כמו שסרוונטס כתב אותו, בורחס מסביר: “להיות באופן כלשהו סרוונטס ולהגיע ל’קיחוטה' נראה לו קשה פחות — וממילא מעניין פחות — מאשר להוסיף ולהיות פייר מנאר ולהגיע אל ה’קיחוטה' דרך חוויותיו של פייר מנאר”.² אולי, אם כך, כמו פייר מנאר, גם העורך של אוסף “כל שירי” כותב באיזשהו אופן מחדש את שיריו של המשורר. כותב אותם בדיוק כמו שהמשורר כתב אותם, מילה במילה, אבל הוא מגיע אליהם לא כי הוא מצליח להיות באופן כלשהו המשורר, כי זה קשה פחות וממילא מעניין פחות, אלא דרך חוויותיו שלו. אתאר כאן אפוא את חוויותיי הקשורות לשירתו של ט. כרמי.

חוויה ראשונה: פגישה עם כרמי. אתחיל בחוויית הפגישה היחידה שהייתה לי עם כרמי, מתישהו בתחילת שנות התשעים. זה היה בפאב ירושלמי בשם “סוס עץ”. ישבתי שם עם חברים ואת סקרנותנו עורר זוג שישב בשולחן סמוך. היה ברור שהגבר מבוגר מהאישה בשנים לא מעטות וניסינו לנחש את טיב היחסים ביניהם: היא הבת שלו? אחותו הקטנה? המאהבת? לבסוף, אחד מאיתנו, שהיה הכי אמיץ או הכי שיכור, ניגש אליהם כדי לברר את העניין בעודנו עוקבים אחריו בדאגה. להפתעתנו, בני הזוג לא הגיבו בכעס, להיפך, הם הזמינו את חברנו ואותנו להצטרף אליהם לשולחן. התברר שהוא ט. כרמי והיא לילך (אז צ’רני והיום צ’רני פלד). אני זוכר שדיברנו על ספרות ועל שירה, אני זוכר גם שכרמי אמר שהוא יזמין אותנו לסיבוב בירה, אבל בסופו של דבר, כך נדמה לי, אנחנו הזמנו אותם. על כל פנים, גם אם אנחנו הזמנו אותם, הרגשנו שהם הזמינו אותנו. ככה ידעתי שכרמי הוא משורר אמיתי, שהרי כפי שאומר המוטו שבחר לספרו אמת וחובה: “ולו היה שיר ריק מן הכזב — לא היה שיר” (משה אבן עזרא).

רק כעבור שנים, ולאחר היכרות עמוקה עם שירתו של כרמי, למדתי על המקום המרכזי שאחיזת העיניים, השקר והכזב תופסים בה. אלא שהעיסוק של כרמי בשקר אינו נועד לאחז את עינינו, אלא דווקא להוביל אותנו אל האמת. הוא מצהיר על כך בתרגום שלו לשירו של ג’ק גילברט,³ “השירה היא מין שקר”, שאותו בחר לכלול בספר אמת וחובה:

הַשִּׁירָה הִיא מִין שֶׁקֶר,

בְּהֶכְרֵחַ, לְטוֹבַת הַמְּשׁוֹרֵר

אוֹ הַיֹּפִי. אַךְ גַּם מִשּׁוּם שֶׁרַק

כָּךְ נִתֶּנֶת הָאֱמֶת לְהֵאָמֵר. (כרך ב‘, עמ’ 465)⁴

חוויה שנייה: קריאת שירי האהבה של כרמי. מעטים המשוררים העבריים שכתבו שירי אהבה רבים כל כך לנשים. דומה שכרמי מעולם לא חדל לתהות על סוד קסמה של האהובה. בחלק משירי האהבה שלו הוא מצליח לחדור אל ליבה של חוויית הסקס, בלי לתאר את האקט מפורשות, וזהו בעיניי אתגר גדול — לא לתאר באופן גרפי את התחככות האיברים אלא לעסוק במטפיזיקה של הסקס, בתודעתם של הגופים הנצמדים זה לזה, בהתרחשות הרוחנית שמלווה את ההתרחשות הגופנית. כך למשל, בשיר “מכאן ואילך” כרמי מנסה לפענח את הפיצוץ הסקסואלי בעזרת כמה הבזקי זיכרון, כמו מדען החוקר פיצוץ גרעיני בעזרת החומרים והקרינה שנותרו אחריו:

הָאֲדָמָה כְּבָר הִשְׁתַּלְּטָה עָלַי.

בְּהֵחָלְצִי מִתְּחוּם הַדּוּמִיָּה שֶׁלָּךְ,

אֵשׁ מְקַבֶּלֶת אֶת פָּנַי בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן.

אֲנִי אוֹצֵר בְּיָדִי כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת:

מַשָּׁב שֶׁל שֵׂעָר עַל מִצְחֵךְ,

הִלַּת כָּתֵף אֶל מוּל הָאָח,

הֶבֶל פִּיךְ עַל סַף שְׂפָתַי,

לֹא הַרְבֵּה.

אֲבָל עַכְשָׁו נָכוֹנוּ לִי

שָׁנִים שֶׁל מֶחְקָר וּפִעְנוּחַ.

לֹא בְּכָל יוֹם צוֹמְחוֹת לָאָדָם

כְּנָפַיִם שֶׁל אֵשׁ וּמַיִם. (כרך ב‘, עמ’ 60)

חוויה שלישית: האופן בו כרמי מהדהד את המקורות היהודיים. אני כותב “מהדהד” ולא “מצטט” כי כרמי אינו מצטט כפשוטו. הוא מכניס את הציטוטים מהמקורות אל תוך תיבת התהודה של שירתו והופך אותם לחלק ממנה. ראו את השורות הבאות מ“כאן הקברניט”:

שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, בְּלוּלֵי אֵשׁ וָמַיִם.

מִיָּמִין — הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה.

מִשְּׂמֹאל — יָם הַשַּׁלְוָה. (כרך ב‘, עמ’ 178)

“שערי שמים, בלולי אש ומים” מהדהדים בתוך חוויית הטיסה המתוארת בשיר כאילו נוצרו בסדנת השירה של כרמי יחד עם “התקוה הטובה” ו“ים השלוה”. רק כאשר צפיתי בקלטת וידאו המתעדת הרצאה שנשא בבית הספר הרפורמי לרבנים בסינסינטי, למדתי שהשורה הזאת לקוחה מפיוט של שמעון בר־יצחק (פייטן אשכנזי מהמאה העשירית). או השיר “על הנסים”, המתאר את המשורר עובר בין בני ביתו הישנים בלילה, שכרמי שתל בו את המילים “חיות אש ממללות” הלקוחות מהתלמוד (מסכת “חגיגה”). המילים האלה מהדהדות בשיר בטבעיות לצד “ואני עובר מחדר לחדר” כאילו הן מילותיו המקוריות של המשורר:

הַאִם אֵינָם מְבִינִים?

חַיּוֹת־אֵשׁ מְמַלְּלוֹת,

מַלְאָךְ־הַמָּוֶת בָּעִיר,

הַמִּזְבֵּחַ בּוֹכֶה —

וַאֲנִי עוֹבֵר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר,

לַיְלָה אַחַר לַיְלָה,

וּמוֹנֶה אֶת הַנִּסִים. (כרך ב‘, עמ’ 216)

כרמי מהדהד בטבעיות את המקורות היהודיים כיוון ששפות התלמוד והפיוט הן חלק אינטגרלי מעולמו התרבותי. שירתו מתייחדת במיזוג מושלם של שפת המקורות בשפת המשורר, בלי לעשות מזה עניין. באותה הרצאה בסינסינטי הוא גם מסביר מדוע שילב את השורה “שערי שמים בלולי אש ומים” בשיר הקודם, ואומר בפשטות: “לא יכולתי לעמוד בפני זה”. כלומר הוא בחר במילים האלה לא משום שהן “מהתלמוד” או “מהפיוט”, אלא פשוט בגלל שהעוצמה הפיוטית שלהן כבשה אותו.

חוויה רביעית: להלחין את שירי כרמי. כרמי הסתייג מהלחנה של שיריו כי חשב שהלחן מקבע פרשנות אחת של השיר. אחרי מותו, התירה לילך פלד צ’רני להלחין את שיריו. האומנם לחן מקבע פרשנות אחת של השיר? איני בטוח. כאשר אני מלחין שיר איני חושב על הפרשנות שלו, אני מנסה להרגיש את האווירה שהוא יוצר, את הלך הרוח שהוא מהדהד, ואני משתדל שהלחן והעיבוד המוזיקלי יהדהדו את אותו תדר רגשי. כשאני שר את שיריו של כרמי שהלחנתי, אני מרגיש קרוב אליו במיוחד, כאילו החיבור של המילים שלו ללחן מדלג מעל הפשט, הרמז והדרש ולוקח אותי ישירות אל הסוד. כאשר אני שר את המילים שלו נדמה לי שאני מצליח לחדור אל אותו חלל שבו נמצא הדובר בשיר, להימצא במרכז הכבידה של השיר שהמילים חגות סביבו. להלחין את כרמי אין משמעו לפרש אותו, זו אולי דרך פייר־מנארית לכתוב אותו מחדש דרך החוויה שלי.

הרעיון להוציא לאור את אוסף כל שיריו של כרמי עלה בעקבות שריפה שפרצה בחצרו של חברי חגי נחתומי, ובה נשרפו בין השאר גם ארגזי הספרים שהונחו בחצר לרגל שיפוץ הבית. בין הספרים שעלו באש היה גם הקובץ ט. כרמי — שירים, מבחר 1951–1994 (שייקרא להלן “המבחר”). ידעתי שחגי אוהב מאוד את שירתו של כרמי ורציתי לקנות לו את הספר במתנה. אולם החיפושים בחנויות ספרים משומשים וברשת העלו חרס, הספר נעלם לגמרי מן השוק. בינתיים, במהלך חיפושיי, נתקלתי בעוד ועוד אוהבי כרמי, רבים מהם משוררים, והבנתי שלא רק חגי אלא גם חובבי שירה נוספים מחכים להוצאה מחודשת של “המבחר”. המחשבה המקורית הייתה אפוא להוציא לאור מהדורה מחודשת של “המבחר”. לילך פלד צ’רני סיפרה לי שלצורך עריכת “המבחר” כרמי הכין רשימה של השירים שהיו ראויים לדעתו להיכלל בספר וגם היא הכינה רשימה. כשהשוו את הרשימות גילו שיש ביניהן התאמה של תשעים אחוז. אחרי שקראתי את כל שיריו של כרמי, על מנת לערוך את הספר זה, אני יכול להעיד שהם אכן עשו עבודה מצוינת ובחרו את השירים הטובים ביותר.

אז מדוע, אם כן, להוציא לאור את כל השירים ולא מבחר בלבד, ועוד כזה שהמשורר עצמו בחר? תשובה אחת היא שמשורר חשוב כמו כרמי ראוי שמכלול שירתו יכונס ויונגש לציבור הקוראים, כשם שכונסו שיריהם של משוררים רבים וטובים, בני דורו וצעירים ממנו. תשובה אחרת היא שחשוב להנגיש את כל שיריו של כרמי לחוקרי שירה כדי שיוכלו לעשות את מלאכתם נאמנה. אך שתי התשובות אינן מספקות לטעמי. אני מאמין ששירה מבקשת להגיע אל אוזני הקוראים ולבבותיהם ולא אל אזמל המנתחים של החוקרים. ואם כך, מדוע לא להגיש לקוראים מבחר שירים שמכוּונים באופן המדויק ביותר אל האוזניים והלב? אם יש תשובה טובה לשאלה הזו, נראה לי שכרמי עצמו ניסח אותה בשירו “שירי עינים ולבב” (מתוך הספר שלג בירושלים):

הַחֲתוּלָה הִמְלִיטָה אֶת גּוּרֶיהָ

הַרְחֵק מֵעֵין־אָדָם וְשֶׁן־חָתוּל,

אַךְ אֶת שִׁירַי אֲנִי נוֹשֵׂא עֲדַיִן

לְאוֹר־יוֹמָם־וָעַיִן בֵּין שִׁנַּי. (כרך א‘, עמ’ 190)

כתיבת השירים ותהליך התפתחותו והשתנותו של המשורר אינם נעשים במסתרים “רחוק מעין־אדם ושן־חתול”, אלא “לאור יומם ועין”. על הקורא להיות עד לכך שבדרך אל הפסגה, יצירתו של המשורר עוברת גם בנקודות שפל. בהקשר זה אני נזכר בדברים שכתב נתן זך על שירתו של אלן גינזברג במבוא לספר תרגומיו לשירי גינזברג, קדיש ושירים אחרים: “נפלאה בשיאיה. כמעט לא תיאמן במעידותיה ובנפילותיה”.⁵ “מבחר שירֵי” מנסה להתקרב אל קוטב הנשגב, ואילו “כל שירי” נע בין קוטב הנשגב לקוטב החיים עצמם. ובחיים עצמם השירים הם לעיתים מלאכת מחשבת חפה מכל פגם ולעיתים גורי חתולים בני יומם, רטובים ועיוורים המתקשים לעמוד על רגליהם ונישאים עדיין בין שיני המשורר. ב“מבחר שירי” מִטשטשת דמות הבשר ודם של המשורר ואת מקומה תופסת דמות הרפאים של “האמן”. ב“כל שירי” אפשר לחוש במאמץ ובזיעה של המשורר, לשמוע אותו מדבר אל עצמו ולראות אותו מכרסם את קצה העיפרון — דמותו החיה מבצבצת מבין השורות. הסופר חיים באר, ברשימתו “המהלומה שניחתה על ראש המשורר”, מתאר את כניסתו של כרמי למערכת המנומנמת של הוצאת הספרים “עם עובד” בתל אביב (אליה היה מגיע אחת לשבוע מתוקף תפקידו כעורך ספרי הילדים והנוער בהוצאה): “החבר טשרני, כפי שכינוהו זקני המקום, היה נכנס כרוח סופה, ידיו עמוסות כתבי־יד, תיקי איורים ולוחות לייאאוט, צחוק הסאטיר הרועם שלו התגלגל במסדרון והלחישות הכבושות שהסתננו תדיר מלשכות העורכים נעשו לשיחות־רעים שוקקות חיים”.⁶ ט. כרמי במלוא הדרו נמצא ב“מבחר”, אבל כדי לעורר את “החבר טשרני” להיכנס שוב כרוח סופה ולהפוך לחישות כבושות לחיים שוקקים, יש לכנס יחד את כל שיריו.

אף שאני מאמין, כפי שכתבתי לעיל, ששירה נכתבת לקוראים ולא לחוקרים, אני חושב שמרתק לעקוב אחרי התפתחות שירתו של כרמי לאורך השנים. הוא לא הפסיק לשכלל את כליו: מוטיבים שהופיעו בספריו הראשונים מופיעים גם בספריו המאוחרים, אך שם הם מדויקים יותר, מעודנים יותר ואפקטיביים יותר. שירי אהבה, לדוגמה, יש למכביר כבר בספרו הראשון של כרמי, מום וחלום, אבל עם השנים הם התאווררו והצטללו, השילו מעליהם עומס של דימויים ושפה גבוהה והעמיקו אל המיסטיקה של האהבה והסקס. לצד אלה מרתק לראות גם התפתחות של מוטיבים חדשים, כמו מוטיב אחיזת העיניים — ההליכה על הקו הדק שבין השקר לאמת והדגשת הסתירות הפנימיות שמכיל הסובייקט (מוטיב שהולך וצובר משקל ונפח בספרים המאוחרים), או לחילופין מוטיב המוות שתופס מקום מרכזי בספריו האחרונים.⁷ נראה שבמחזור השירים האחרון שכתב כרמי סמוך למותו — “שירים (והדמיות) בעל כרחי, 1994” — הוא הגיע לזיקוק המושלם של המוטיבים והאמצעים האמנותיים שעל שכלולם עבד במשך עשרות שנים. עם זאת, מעניין לראות שלצד מגמת ההשתכללות וההתפתחות, כבר בספרים הראשונים יש שירים חזקים שעוצמתם ושלמותם אינה נובעת מניסיון כתיבה רב או מניסיון חיים עשיר אלא הם פרי הבזק השראה חד־פעמי, ולעומתם בספרים המאוחרים יש גם שירים חלשים שניסיון הכתיבה והחיים לא הספיקו כדי לרומם אותם לדרגה של שירים טובים דיים כדי להיכלל ב“מבחר”.

ובכל זאת, על אף אופיו הפייר־מנארי של מפעל העריכה הזה, היו כמה החלטות עריכה “אמיתיות” שהיה עליי לקבל:

א. בחירה בין נוסחים שונים לשירים ושיוכם לספר מסוים

כתיבת שירים אצל כרמי לא הייתה בבחינת “שגר ושכח”. הוא חזר אל שירים שכתב ושינה את נוסחם או שיבץ מחדש בספרים מאוחרים שירים שפורסמו בספרים מוקדמים יותר (בעיקר בספרים הראשונים) — לפעמים עשה זאת בשינוי נוסח או כותרת ולפעמים באותו הנוסח בדיוק או תחת אותה הכותרת, ולא אחת אף הוסיף הקדשה שלא הייתה בשיר המקורי. לדוגמה, השיר “משגה” מהספר הים האחרון מופיע ב“מבחר” תחת הכותרת “לא אני הוא”, והשיר שכותרתו “ספור” בספר האוניקורן מסתכל במראה מופיע ב“מבחר” תחת הכותרת “כלב זר”. ועוד, כשהשיר “נופים” מהספר האוניקורן מסתכל במראה ראה אור בשנית ב“מבחר”, נוספה לו הקדשה לאריאל הירשפלד.

המשחק החופשי של כרמי בכרונולוגיה של שיריו, ברוח חיבתו למוטיב אחיזת העיניים, מתבטא למשל בכך ששירים אחדים שהופיעו לראשונה כ“שירים חדשים” באסופה דבר אחר (1970) פורסמו שוב במהדורה מאוחרת של הספר נחש הנחושת, שיצא לאור במקור לפני דבר אחר. וכן, כאשר ליקט את שיריו ב“מבחר”, כרמי לא היה נאמן תמיד לשיוך השירים לספרים המקוריים. למשל, השיר “כל חיי” משויך ב“מבחר” לספר שלג בירושלים (1957) על אף שלמעשה נכלל באסופה דבר אחר.

הכלל שנקטתי בעריכת אוסף כל השירים היה לבחור בנוסח המאוחר ביותר של השיר — כל השירים שמופיעים ב“מבחר” נכללים בספר זה בנוסחם שם (כמעט בכל המקרים אין שינויים לעומת המקור, לעיתים כאמור נוספה הקדשה חדשה או נעשו שינויים גרפיים קלים). באשר לשירים שפורסמו ביותר מספר אחד, אם היו הבדלים בנוסח, בחרתי את המאוחר שבהם. במקרים ששיר מופיע בנוסח זהה בשני ספרים שונים, שייכתי אותו לספר המוקדם או המאוחר יותר, בהתאם למה שנראה לי נכון מבחינת רצף השירים בכל אחד מהספרים. בכל המקרים ששיר נדפס יותר מפעם אחת, הערה בתחתית העמוד מציינת את הספר הנוסף שהשיר הופיע בו במקור. רשימת המקורות לשירים שבכל אחד מכרכי האוסף מופיעה בסוף כל כרך. בהתאם לכלל שצוין לעיל, במקרים בהם יצאה יותר ממהדורה אחת של הספר השתמשתי במהדורה המאוחרת יותר. יש לציין שבעזבונו של כרמי לא נמצאו שירים שלא פורסמו בספריו ולפיכך אוסף זה כולל רק שירים שפורסמו בספרים.

ב. הכללת תרגומי שירה

בשניים מספריו של כרמי (האסופה דבר אחר ואמת וחובה) כלולים שירים שתרגם. התלבטתי אם לכלול אותם באוסף זה, שהרי זה אוסף “כל שיריו” ולא “כל תרגומיו”. ההחלטה לכלול אותם לבסוף מתבססת על ההבנה שכרמי, ככל הנראה, ראה בשירה שתרגם חלק אורגני משירתו שלו ועצם החלטתו לכלול תרגומי שירה בספרי שירת המקור שלו מעידה על כך. בהקשר זה יש לציין שמשוררים ישראלים רבים עסקו בתרגום שירה, אך רק מעטים מהם בחרו לכלול את השירים המתורגמים בספרי שירת המקור שלהם (בין אלה אפשר למנות את אריה זקס, דליה רביקוביץ', יוסף שרון ואלי אליהו). נראה שהתפיסה לפיה השירה המתורגמת היא חלק אורגני משירתו התפתחה אצל כרמי עם השנים, ולראיה, באסופה דבר אחר השירים המתורגמים מופרדים מהשירים שכתב ונמצאים בסוף הספר בשער שכותרתו “בשם אומרם”, ואילו בספר אמת וחובה (ספרו האחרון) התרגומים לשיריו של ג’ק גילברט מופיעים באמצע הספר, בין השירים שכתב כרמי.

ההתפתחות הזאת ניכרת גם בתוכן השירים שכרמי בחר לתרגם: בדבר אחר השירים המתורגמים הם של מספר משוררים ועוסקים במגוון של נושאים, ולעומת זאת באמת וחובה נכללים עשרה שירים מתורגמים של גילברט בנושאים מוגדרים שהעסיקו את כרמי באותה עת, כמו אלמנט אחיזת העיניים או השקר שבשירה, אהבה ומוות. נראה שהוא חש הזדהות עם גילברט (הם היו בני אותו גיל בערך ושניהם הרבו לכתוב שירי אהבה) וראה בו סוג של “תאום לירי” (מעניין אגב לציין בהקשר זה, שעטיפת ה“מבחר” של כרמי מזכירה בעיצובה ובצבע שלה את עטיפת מבחר השירים של גילברט). דווקא הידיעה שגילברט הוא משורר אמיתי, ולא הֶטְרוֹנִים, כלומר דמות בדויה של משורר (כמו במקרה המפורסם של פרננדו פסואה), הופכת את הכללת תרגומי שיריו באמת וחובה למהלך שמערער את ביטחוננו בגבולות הסובייקט ומטשטש את ההבחנה בין כתיבת שירה לתרגום שירה. האם זהו גילברט שמדבר אלינו בתיווכו של המתרגם כרמי או שמא כרמי הוא זה המדבר אלינו באמצעות תרגום השירים של גילברט?

בשיר מס' 1 במחזור “אנטומיה של מלחמה” (מהספר התנצלות המחבר), שנכתב על מלחמת יום הכיפורים, כרמי שותל שורה מתוך התרגום שלו ל“י”א דרכים להסתכל על שחרור" מאת ואלאס סטיבנס (שפורסם בדבר אחר). אלה השורות מהשיר המתורגם:

בֵּין עֶשְׂרִים הָרֵי־הַשֶּׁלֶג

לֹא נָע דָּבָר זוּלַת

עֵין הַשַּׁחְרוּר. (כרך ב‘, עמ’ 14)

ואלה השורות מ“אנטומיה של מלחמה”:

לְהִכָּנֵס אֶל עֵין הַשַּׁחֲרוּר

בֵּין עֶשְׂרִים הָרֵי הַשֶּׁלֶג. (כרך ב‘, עמ’ 37)

כמו הבנאים של הקתדרלות הגותיות ששילבו בקירות הכנסייה לבֵנים מהריסות מבנים רומיים, כך כרמי משלב בשירתו שורה מהשיר המתורגם של סטיבנס. השורות המתורגמות הופכות להיות חלק מאבני הבניין של השירה המקורית.

על בסיס האמור לעיל, החלטתי לא לכלול בָּאוסף שירים שכרמי תרגם ולא פורסמו בספרי שירת המקור שלו.⁸ כמו כן החלטתי לא לכלול באוסף תרגום של קטעים מתוך המחזות “אנטיגונה” של סופוקלס ו“חלום ליל קיץ” של שייקספיר, שכרמי כלל בשער התרגומים באסופה דבר אחר.

ג. טיפוגרפיה

לילך פלד צ’רני מספרת שכרמי היה בקי ברזי הטיפוגרפיה — תורת העיצוב והסידור של הטקסט. סידור הטקסט על הדף היה חשוב לו, כפי שהוא עצמו מעיד בשורות האלה מתוך השיר “יום הזכרון, תשכ”ט" (מהספר נחש הנחושת):

דִּבַּרְנוּ עַל מִדּוֹת הַדַּף וְגֹדֶל הָעַמּוּד.

גַּם אֲנִי אוֹהֵב דִּיּוּק (כרך א‘, עמ’ 374)

גם בהיבט זה כרמי ערך שינויים בגרסאות מאוחרות של השירים. לדוגמה, בשירים מהספר האוניקורן מסתכל במראה שנכללים ב“מבחר”, ציטוטים שמופיעים כמוטו בחלק מהשירים מודפסים באותיות ישרות לעומת אותיות נטויות (italics) במקור, ואילו שמות המחברים של הציטוטים, שבמקור הופיעו באותיות ישרות, מופיעים ב“מבחר” באותיות נטויות. מכאן שכרמי נתן את דעתו על העיצוב של הטקסט והיה לו חשוב להקפיד על הפרטים ולשנות את הטעון שינוי לדעתו. ברוח זו הקפדתי גם אני שעיצוב וסידור הטקסט יהיו נאמנים למקור, בעיקר בשורות המוזחות שמאלה — אלמנט עיצובי שכרמי הרבה להשתמש בו בספריו הראשונים. בכל השירים שבהם השורות מוזחות שמאלה נשמר המיקום המדויק שלהן כמו בשיר המקורי.

ד. שילוב אמנות פלסטית בספרי השירה

באחדים מספרי השירה של כרמי (בעיקר המוקדמים) משובצים חיתוכי עץ, רישומים, תחריטים וליתוגרפיות. בספרים אין פרחים שחורים, שלג בירושלים, והים האחרון שולבו חיתוכי עץ של האומנית שושנה הימן, אשתו הראשונה של כרמי, ובספר נחש הנחושת שולבו רישומים של אביגדור אריכא. בנוסף לאלה, יחד עם אשתו השנייה, האמנית תמרה ריקמן, הוציא כרמי שני ספרים: תביעה⁹ — ובו מחזור שירים שנדפס בספר האוניקורן מסתכל במראה, ובפנים¹⁰ — הכולל שירים שראו אור בספר חצי תאוותי. בשניהם מופיעים שירים שלו לצד תחריטים ורישומים שלה. אין ספק שכרמי האמין בשיתוף פעולה עם אמנים פלסטיים (וכנראה גם בשיתוף פעולה בין בני זוג אמנים), ושהוא ראה בחיתוכי העץ, ברישומים, בליתוגרפיות ובתחריטים בספרי השירה שלו מרכיב משמעותי המשלים ומעצים את השירה ולא “עיטור” שולי בלבד למילים. ביטוי לגישה הזו אפשר לראות בהחלטה שלו ושל שושנה הימן לחתום על הספר שמוליקיפוד (שהוא כתב והיא איירה) בשם “כוש”, ראשי התיבות של שמותיהם — כרמי ושושנה. הטקסט והאיורים נתפסים כמקשה אחת בלתי נפרדת שנוצרה בידי ישות דו־ראשית או דו־מדיומית. אף שהייתה אפשרות עקרונית לשבץ גם בספר זה את יצירות האמנות הפלסטית שנכללו בספריו של כרמי, שני שיקולים הובילו לבסוף להחלטה לא לכלול אותן: האחד, הרצון לשמור על אחידות הספר; והשני, החשש שהיצירות ששולבו בספרי השירה הספציפיים יאבדו מכוחן באוסף “כל שירי”.

הזכרתי את שמוליקיפוד, מן הסתם היצירה המוכרת ביותר של כרמי, ובראשי עלתה רשימה יפה של המשורר אריה זקס, בספרו קלות הדעת, על ספר הילדים הביצה שהתחפשה מאת המשורר דן פגיס (חברו הקרוב של כרמי). זקס טוען ברשימה שבספר הילדים טמון לדעתו העיקרון הפואטי שעומד בבסיס שירתו של פגיס — איבוד זהות ורכישת זהות חדשה.¹¹ במשך שנים אני מנסה בעזרת מהלך דומה למצוא בשמוליקיפוד את העיקרון הפואטי שבתשתית שירתו של כרמי, אך ללא הצלחה. האם גדי החולה מסמל את מצבו הלימינלי של המשורר המוסט קמעא מחוץ לשטף החיים כך שיש באפשרותו להביט עליהם מבחוץ? האם הידידות הבלתי צפויה בין ילד לקיפוד מסמלת את הבלתי צפוי, את מה שמעבר למקובל, את היפה (וגם המאיים) הרוחש מתחת לחיי היום־יום, שהשירה מבקשת להפנות את מבטנו אליו? האם התותים הנתקעים על הקוצים של שמוליק מסמלים את הדבש והעוקץ הכרוכים לבלי הפרד במין ובאהבה, ובעצם בחיים בכלל? אבל איפה אפשר למצוא בשמוליקיפוד את אחיזת העיניים וההליכה על חוד התער שבין האמת והשקר המאפיינות את שירתו של כרמי? איפה אפשר למצוא בו את התהייה הבלתי נגמרת על המסתורין המופלא של האישה? את המוות המסתנן אל כל נשימת חיים? כאמור, ניסיתי ולא עלה בידי… אולי סוד הפואטיקה של כרמי לא נמצא בשמוליקיפוד ולא בשום מקום אחר ואי אפשר להגדיר אותו כלל, כמו שהוא עצמו אמר פעם בראיון ברדיו: “אי אפשר להגיד דברים של טעם על כתיבת שירים”.

אז עם מה אנחנו נשארים בסופו של דבר? עם התודה, כמובן. “תודה בעד התות!” צועק שמוליק קיפוד ההולך ומתרחק לגדי, וכרמי אומר ב“שיר תודה”:

הַתּוֹדָה אֵינָהּ מַרְפָּה מִמֶּנִּי.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי.

אֲנִי מֵבִין בְּכָךְ. (כרך ב‘, עמ’ 180)

תודה ללילך פלד צ’רני, שותפתי הנאמנה למסע הארוך להוצאה לאור של אוסף השירים הזה. תודה לגלעד מאירי, לנועה שקרג’י, לאביב פטר ולצוות “מקום לשירה” על עבודתם המקצועית ועל הנכונות, כתמיד, לקפוץ למים עם עוד פרויקט שלא ברור בדיוק איך מממנים אותו. תודה לחיים גולדגרבר על תמיכתו הנדיבה. תודה לערן זמורה על אישור השימוש בשירים שפורסמו בספרי הוצאת הספרים כנרת זמורה־ביתן דביר (וגם על הסיור שהוא ערך ללילך ולי במחסן הספרים הענק של ההוצאה, שהעלה על דעתי את הסיור שערך וירגיליוס לדנטה בתופת). תודה להוצאת הקיבוץ המאוחד על אישור השימוש בשירים שפורסמו בספרי ההוצאה. תודה לאלי אורן ולצוות בית הדפוס שלו על העבודה הקפדנית בהקלדה, בניקוד, בעימוד ובהדפסה. תודה לבני משפחתי, לרעייתי ג’סי ולילדיי יונתי, אליה, אדם וכלילה, על שסבלו באורך רוח את השתלטותי על הסלון למשך כמה חודשים עם ספרי כרמי ומאות דפי הגהה פרושים על הספה. תודה לחברֵי הֶרכב “ט” — חגי נחתומי, יובל ליבליך, נועה שמר ודולב סולומון — שאיתם הקלטתי את “ט”, אלבום הלחנים לשירי ט. כרמי (2019), שהעבודה עליו נתנה חיזוק והשראה לעבודה על אוסף השירים הזה.

יובל יבנה

לשמעון, בידידות

מום וחלום

מאת

ט. כרמי

---

עֲקֻדִּים

מאת

ט. כרמי

עֲקֻדִּים

מאת

ט. כרמי

---

שִׁיר פָּשׁוּט

מאת

ט. כרמי

שִׁיר פָּשׁוּט

תָּשִׁיר אַהֲבָתֵנוּ,

בְּמִלִּים שֶׁל רֶנֶן

וּמִלִּים שֶׁל רֹךְ.

וְכָל מִלָּה זָרָה נִמְחֹק.

אָרִיג סִינִי נֶאֱרֹג:

עָדִין־פָּשׁוּט

כְּאֶצְבַּע לְבָנָה;

לָבָן־פָּשׁוּט —

גַּוַּן הַלְּבָנָה.

כְּלַחַן הַפַּיְּטָן מִסִּין

פָּרַשׂ אֲרִיג־שִׁירָיו

לִפְנֵי בַּת־כְּפָר

בְּסִין,

וְהִיא תָּלְשָׁה

בְּרֹךְ־בִּינָה

כָּל שֶׁזֶר זָר,

כָּל חוּט שֶׁסָּר,

תָּעָה.

---

צְחוֹקֵנוּ הַצָּעִיר

מאת

ט. כרמי

א.

זוֹ שַׁלְוָתִי

בִּנְשִׁימָתֵךְ רַכָּה,

זָהֳרִי —

שָׁדַיִךְ הַנּוֹגְהִים.

שְׂעָרֵךְ רוֹפֵד לֶחְיֵךְ

וְהַבֹּשֶׂם מְשַׂרְטֵט.

עַמּוּד הַשַּׁחַר

הֵיכָלֵנוּ יְכוֹנֵן.

נִשָּׁעֵן.

וְחַמָּה לֶחְיֵךְ

וּצְחוֹקֵךְ צָעִיר.

ב.

שַׁאֲבִי נָגְהֵךְ מִמֶּנִּי.

גֵּוֵךְ שָׁלֵו הַקְרִיבִי־נָא

לְגֵוִי הֲלוּם־לְבָנָה.

צְלוּלָה אַתְּ מִצְּלָלִים,

צֶחָה מִלַּיִל.

עִם שַׁחַר —

פֶּלֶא כָּל הַדֶּרֶךְ.

אַבִּיר צְהוּל־חַיִּים

מוֹשֵׁךְ בִּקְרוֹן־הַקֶּרַח.

זְהָבֵנוּ מִשְׁתּוֹלֵל

— וַלֶנְסִיָּה! וַלֶנְסִיָּה! וַלֶנְסִיָּה! —

---

זִכָּרוֹן

מאת

ט. כרמי

אַתְּ יָשַׁבְתְּ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

מוּל חֲשֵׁכָה צְנוּנָה.

לַיִל הִתְכַּוֵּץ,

נִרְתַּע מִבַּהַק לְשָׁדַיִךְ,

נֹגַהּ לְגַבֵּךְ שָׁלֵו.

וַאֲנִי מִיָּד יָדַעְתִּי:

כֹּה לְמַעֲנִי תֵּשְׁבִי לָנֶצַח

(בְּכָל רֶגַע מִנְּצָחַי)

וּגְוִיָּתֵךְ קְרִירָה

מַרְתַּעַת לַיִל

בְּבַהֲטֵי־אוֹרָהּ.

---

תַּאֲוַת חֲלוֹם

מאת

ט. כרמי

א.

זֶה הָעֶרֶב נִפְרשׁ

זֶה הָעֶרֶב נִפְרשׁ

לְזָוִיּוֹת עֲרָבִים אֲחֵרִים,

בַּמַּרְאָה שְׂעָרֵךְ הַמְשֹרָק.

מֵאָרוֹן מֵגִיחַ בֹּשֶׂם־כֹּפֶר.

הַלֹּבֶן לְמִצְחֵךְ

וְהַנֹּגַהּ.

דָּבוּק הָעֶרֶב לְפָנֵינוּ כְּקוּרֵי־עַכָּבִישׁ.

נִצְמָד לְשִׂפְתוֹתֵינוּ.

גּוֹדֵר בְּעַד עֵינֵינוּ הַתָּרוֹת.

הָבָה וְנַרְחִיק עַרְבֵּנוּ הַמְזֻוָּת!

הַפַּחַד בְּעֵינַיִךְ

וְהַלַּעַג.

זָר אֲנִי?

כִּי כְּבֵדִים הַקּוּרִים וְעָבִים.

ב.

קוֹנְכִיָּה

אֲנִי לָךְ קוֹנְכִיָּה.

נִסְעָר הַזֶּמֶר בְּאָזְנֵךְ.

וְאִם תֹּאבִי —

מֻנָּח בַּצַּד

עַל חוֹף בּוֹדֵד מִיָּם.

הַזֶּמֶר מְאָרֵב.

דָּמוּם הוּא לְאָזְנֵךְ.

ג.

בָּאתִי אֵלַיִךְ

בָּאתִי אֵלַיִךְ

כִּשְׁלִיחַ־לֵילוֹת אֲטוּמִים

בָּם זִנֵּק שְׁמֵךְ מִפִּי

לְרַסֵּס חַלּוֹנוֹת־אוֹהֲבִים —

וַנִּדֹּם.

כְּתָרִים

לְאֵין־סְפוֹר בְּקִרְבִּי

אוֹתָךְ הִתְאַוּוּ לַעֲנֹד;

קְבָרִים

לְאֵין־סְפוֹר בְּקִרְבִּי

לְמִלִּים שָׁאֲלוּ כֹּה לִחְיוֹת.

ד.

עֵינַיִךְ

יָדַעְתִּי אֲלַכְסוֹן עַצְמוֹת הַלְּחָיַיִם

וְגַבּוֹתַיִךְ הֶעָבוֹת

וְעַגְמוּמִית רָוָה עַל שְׂפָתַיִם

וְצַוָּארֵךְ מוּצָק

שׁוֹפֵעַ רֹךְ וְלֹבֶן אֶל כְּתֵפַיִךְ.

אַךְ בְּעֵינַיִךְ

לֹא יָכֹלְתִּי הִזָּכֵר.

רַק בְּעֵינַיִךְ

לֹא יָכֹלְתִּי הִזָּכֵר.

ה.

עֵירֻמִּים

עֵירֻמִּים טָבַלְנוּ בֵּין שִׂיחִים.

רֶנֶן מַיִם, שֶׁמֶשׁ

עַל בְּשָׂרֵנוּ.

קֹר וָחֹם

וְזֹךְ תְּשׁוּקָה רַעֲנָנָה.

נֹעַם לְשָׂרֶטֶת אֲבָנִים.

לְלֶטֶף אֵזוֹב־קְטִיפָה.

שְׂפָתֵינוּ לַחוֹת בִּנְשִׁיקָה

וְהַיָּרֹק עָמֹק.

הִנֵּה,

הֲתִרְאֶה? —

פְּרֻדּוֹת בָּאֲוִיר,

תְּפַשְׂתִּין!

וְאָנֹכִי הֶאֱמַנְתִּי.

ו.

בֵּין־עַרְבַּיִם

בֵּין־עַרְבַּיִם, בֵּין־עַרְבַּיִם

בְּיַעַר מִטַּלֵּל מֵעַל נָהָר;

שְׂעָרֵךְ פָּרוּעַ, מְדֻבְלָל.

אַתְּ רִקְמָה פּוֹעֶמֶת וְשָׁמַיִם מְסַחְרְרִים.

שְׁלַל־גְּוָנִים אַתְּ בִּמְעַרְבֹּלֶת, שָׁלָל פִּרְאִי

וְשָׁמַיִם מְסַחְרְרִים.

אֵל אֱלֹהִים, הַצְּחוֹק הַזֶּה! —

בּוֹחֵשׁ,

בּוֹחֵשׁ,

מוֹקִיד גְּוָנִים מִשְׁתּוֹלְלִים,

מַרְקִיד נְחָשִׁים עַל רַקָּתֵךְ.

ז.

לֵילוֹתֵינוּ רִאשׁוֹנִים

מָה אָמַרְתְּ בְּלֵילוֹתֵינוּ רִאשׁוֹנִים?

הַגִּידִי־נָא.

הֵן יָצְאוּ הַכּוֹכָבִים בִּמְחוֹל־עִוְעִים.

עָבִים תָּפְחוּ בְּאוֹר

וְנֶהֶדְקוּ חוּטֵי־הַכֶּסֶף שׁוּלֵיהֶם.

מִשְּׁיָרֵי מִשְׁפָּטַיִךְ

שַׁרְתִּי לָךְ שִׁירִים.

בְּגַוָּן אַחֲרוֹן זִנֵּק מִפִּיךְ

צָבַעְתִּי שְׁקִיעוֹתַי.

כְּבֹשֶׂם אַחֲרוֹן

בִּשַּׂמְתִּין.

ח.

תַּאֲוַת חֲלוֹם

אַתְּ אֻכַּלְתְּ בְּתַאֲוַת־חֲלוֹם.

אֵימִים חָזִית.

אֵימִים הֶחְדַּרְתְּ לַחֲלוֹמִי.

טֶרֶף הָיִית

לִפְעֹמֶת הַכְּחוֹל בַּשְּׁחָקִים

לַעֲלֵה־סְתָו חָלוּד, מְנֻמָּר,

שָׁר בְּרוּחַ־יְעָרוֹת;

לִשְׁקִיעָה עַל חוֹף־אֲגַם

מְסַנְוֶרֶת, מְסַחְרֶרֶת בִּבְשָׂמֶיהָ

וְשֵׁם רַק אֶחָד לָהּ בְּפִיךְ:

מָוֶת.

נִפְעַמְתְּ לַבַּהַק הַנִּלְטָשׁ

וְלִי לָחַשְׁתְּ:

אַהֲבָתֵנוּ כַּשְּׁחָקִים מֵעָל,

שׁוֹט־תְּכוֹל מַצְלִיף, מַצְרִיב;

לֹא נַיְשִׁיר מַבָּט אֶל סִנְווּרוֹ;

הוּא,

רַק הוּא,

יַרְקִידֵנוּ בְּטֵרוּף.

אַחֶרֶת —

דּוֹמְמִים הִנֵּנוּ,

בְּלִי מִשְׂחָק כָּשׁוּף.

(וְאָנֹכִי

בְּתַפּוּחִים, בְּאַגָּדוֹת

אִוִּיתִי רַפֵּד מִשְׁכָּבֵנוּ.)

עֲלֵה־הַסְּתָו תָּמִיד לָךְ רַן

וָלֹא —

הָיִית חֵרְשָׁה;

כְּחוֹל־שְׁחָקִים פָּעַם, הִפְעִים

וָלֹא —

הֻכֵּית בַּעֲלָטוֹת;

וְהַשְּׁקִיעָה —

מָוֶת וְאֵינְסוֹף בִּבְשָׂמֶיהָ הַחַדִּים.

אַתְּ אֻכַּלְתְּ בְּתַאֲוַת־חֲלוֹם

וְשִׁירֵנוּ אֵיךְ שָׁעַט!

נִשְׂרַט הַבָּשָׂר וְהַבְּכִי

וְחָמַד לוֹ הַגּוּף

זַעֲזוּעוֹ שֶׁל סוּס

מִשְׁתּוֹלֵל, מַהְבִּיל

וּמְגָרֵם אֶת מִתְגּוֹ.

ט.

אֲפֵלַת־עָרְמָה

יָדַי קָרוֹת עַל שָׁדַיִךְ.

עֵינֵינוּ מְסָרְבוֹת הִצָּמֵד.

וְלָמָּה אַפְשִׁיטֵךְ בַּאֲפֵלַת־עָרְמָה

וְשִׁקְרִי לְשִׁקְרֵךְ יִצָּמֵד?

סַהַר — סְמַרְטוּט רֻטְפָּשׁ!

צִלְלֵי־עַרְבַּיִם מְגִיחִים מֵהַנָּהָר.

מִשְׂתָּרְגִים בַּיַּעַר.

י.

בָּשָׂר וָדָם

עַיִט

הִתְעַלֵּס, הִשְׁחִיז שְׁחָקִים

בְּטִיסָתוֹ הַדּוֹרְסָנִית;

סְיָח

שָׁאַף פְּאֵר רוּחוֹת פּוֹרְעוֹת

וּבֹשֶׂם שְׁקִיעָה —

אֵיךְ יוֹרֵד

אָדָם

מֵעַל גִּבְעָה;

נוֹטֵשׁ אֵלָה

חָרְקָה בְּהִסְתָּעֵר

סוּפַת חִשְׁקוֹ,

הַשִּׁירָה חֲלֻדָּה

לְלַהַב תְּשׁוּקָתוֹ —

גִּידִים וַאֲבָרִים

בָּשָׂר וָדָם —

מָה עֲלוּבִים,

מָה אֲמֵלִים

בְּהַמְרִיאָם לְטֶרֶף,

בְּשָׁאֳפָם שְׁקִיעוֹת.

---

לִי אֲהוּבָה

מאת

ט. כרמי

עִם שַׁחַר שִׁלּוּמִים:

עֶרְגוֹנִי עָלַיִךְ הוּא בָּרוּר

וּבֹשֶׂם נַעֲרָה,

שְׁחוּרַת־רָעָב־וּבֶדֶד,

לֹא יְטַשְׁטְשׁוֹ.

לֵילוֹתַי יָלִינוּ עַל שָׁדַיִךְ,

יִלְאֲטוּ לָבְנֵךְ לַשַּׁחַר.

יִלְאֲטוּ אֶת שְׁמֵךְ,

לִי אֲהוּבָה,

לְלֹא גִּמְגּוּם.

---

פְּרֵדָה

מאת

ט. כרמי

א.

בְּשֶׁקֶט

בְּשֶׁקֶט.

בְּשֶׁקֶט.

נְשִׁיקָה בַּמֵּצַח הַלָּבָן,

בָּעַיִן הָרוֹחֶשֶׁת,

בְּאֹזֶן אוֹצֶרֶת מִלִּים שֶׁאָמַרְנוּ

וּבִשְׂפָתַיִם לַחוֹת וְהוֹזוֹת

וְשָׁלוֹם.

ב.

אָמַרְתְּ

וְגַוַּן־אַהֲבָה פּוֹעֵם,

אָמַרְתְּ:

מִקְצָת יִשְׁטֹף הַגֶּשֶׁם

וּמִקְצָת יִמְחֶה הָרוּחַ;

וְשִׁירֵנוּ, כֹּה אַדִּיר וְרָם,

אָמַרְתְּ:

יַשְׁקִיט יְרַק־אָבִיב

וְיַחֲרִישׁ לִבְלוּב אַשּׁוּחַ.

ג.

שְׁעַת־הַשְּׁחוֹר

עַתָּה, בִּשְׁעַת־הַשְּׁחוֹר אַחַר חֲצוֹת,

יַקְדִּירוּ שַׁחֲקֵי הַכְּרַךְ מֵעַל רֹאשִׁי —

כִּפַּת־קִרְקָס שָׁמֵם מֵחַיּוֹתָיו

בּוֹ בְּלִיל רֵיחוֹת וּשְׁאָגוֹת

עוֹדוֹ נוֹדֵף טָרִי.

גּוֹבֵר אוֹר פַּנָּסִים

צָהֹב

אָדֹם

יָרֹק

עַל לַחַשׁ־כּוֹכָבִים נְטוּל־עֶרְגָּה.

נְחַשׁ־אוֹרוֹת לוֹחֵךְ לֵילִי —

לֵילִי נִבְעָת, נִרְתָּע.

---

גּוּפָהּ וּבְשָׂרָהּ

מאת

ט. כרמי

א.

הֵן תֵּדַע

הֵן תֵּדַע:

בְּשַׁחַר חַכְלִיל־עֵינַיִם

וְשָׁמָיו — גַוַּן צִפֹּרֶן הֲדוּקָה,

יַרְקוּתוֹ חֲתֻלַּת־עֲרָפֶל

וְטַלּוֹ תְּפוּשׂ־קוּרִים,

הֵן תֵּדַע:

גּוּפָהּ וּבְשָׂרָהּ

לֹא

לְךָ, לֹא

לְךָ.

כְּמוֹ אִילָן,

טַל,

רוּחַ

וְגַוָּן.

ב.

לֹא לְךָ

זֶה הָעֵשֶׂב שָׁכַח אִוּוּשׁוֹ.

זֶה הַצַּעַד בְּאֵין־שְׁרִירִים.

רוּחַ, סַהַר וְכוֹכָב אֵין לָהֶם שֵׁמוֹת.

לֹא כְּחוֹלֵם

וְלֹא כְּמֵת.

גּוּפָהּ וּבְשָׂרָהּ

לֹא

לְךָ, לֹא

לְךָ.

---

עֲקֻדִּים

מאת

ט. כרמי

כֹּה נְשַׂחֵק בָּעֲקֻדִּים:

אֲנִי אָחוּז

בִּסְבַךְ צְלִילַיִךְ וּבָשְׂמֵךְ

וּבְקַרְנַי

שׁוּב אֵין אֱיָל.

לֵילוֹתַי

יוֹרְדִים מְזוּגֵי־יֵאוּשׁ,

אוֹפְפִים הַבֹּשֶׂם וְהַצְּלִיל

וּמֵעֵינַי

יַצְנִיעוּ אֶת יָדַי

הַיּוֹדְעוֹת גֵּוֵךְ.

עֲקַדְתִּיךְ.

נִשְׁחֲזוּ יוֹמַי וְלֵילוֹתַי

וְלַהֲבָם

מֻנָּח לוֹ עַל זִכְרֵךְ

בְּתַאֲוַת נִתּוּחַ

וּכְלָיָה.

---

מוּם וַחֲלוֹם

מאת

ט. כרמי

מוּם וַחֲלוֹם

מאת

ט. כרמי

---

מַה מִּלַּיְלָה, מַה מֵּאוֹר

מאת

ט. כרמי

א.

לַיְלָה

מַה מִּלַּיְלָה, אֲהוּבָה, מִשְּׁחוֹר?

עִנְבָּלִים רַנִּים

לְכָל כּוֹכָב יִשֹּׁר;

אֲנִי אַרְכִּין רֹאשְׁךָ לָאוֹר

נוֹגֵהַּ מֵעָרְפִּי.

לֵילוֹתֵינוּ עֵרִים בִּמְשׁוּבַת־נְעָרִים.

סֹרַגְנוּ שְׁקִיעוֹת וּשְׁחָרִים.

קוּרֵי־סַהַר עַל לֶחְיֵךְ.

שָׁלֵו הַמַּעַן בִּנְשִׁימָתֵךְ.

ב.

עִנְבָּלִים

לוּ נִתְלַשׁ, נָשַׁר כּוֹכָב

לְקֶצֶב עִנְבְּלֵי־

יְרוּשָׁלַיִם

בְּצַלְצְלָם יַלְדוּת צְלוּלָה —

חָשְׁכוּ שְׁחָקִים, עֵינֵינוּ:

סִנְווּר חַשְׁרַת־צְלִילֵי־

יְרוּשָׁלַיִם.

עַל כֵּן מִשְׁזַר־הָאֲפֵלָה

(אֲהוּבָתִי) —

וְלֵב־לִבּוֹ שֶׁל כָּל כּוֹכָב

יוֹצֵא אֶל סִמְטוֹתֵינוּ.

ג.

אוֹר

מַה מִּשַּׁחַר, אֲהוּבָה, מֵאוֹר?

נְבִיחָה תַּהְבִּיל בְּצִנַּת הֶהָרִים.

כְּבִישׁ נוֹשֶׁה כַּסְפּוֹ מִלַּיְלָה.

אֹפֶק עָלֵינוּ עוֹלֶה

בִּגְאוֹן פִּגּוּם, צָרִיחַ וְאָמִיר.

מַה מֵּאוֹר?

הָעָב שֻׁלְהַב;

אֹרֶן חָרִיף בְּמָחוֹל!

הִנֵּה גּוֹאֶה יוֹמֵנוּ

לַכָּחֹל הַטָּהוֹר.

---

לֵילוֹת־סְתָו

מאת

ט. כרמי

לתמר

…Soul clap its hands and sing

and louder sing…

W.B. Yeats

עַד נֶפֶשׁ כַּף־תִּמְחָא,

תָּרֹן,

נֵשֵׁב בְּשֶׁקֶט מוּל כּוֹכָב נוֹשֵׁר

וּבֵין שָׁדַיִךְ אֶת שִׁירִי אָלִין

נוֹגֵהַּ וְנוֹשֵׁם.

נִשְׁלַו נָמִים

בְּאֵין מֻפְלָא מַחֲרִיד;

כְּבַד־סְתָו צְלִילֵנוּ הַטָּמוּן,

רוֹדֵם;

צֶחָה הָרוּחַ וְיָחֵף הַחוֹל;

מַבָּט מַיְשִׁיר־רַנֵּן;

עַד יִפָּעֵר אָבִיב לִמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ,

אַבִּיר־חֶדְוָה

בְּמָחוֹל בֵּין אָמִיר לְכָנָף

וְנֶפֶשׁ כַּף־תִּמְחָא,

תַּאְדִּיר רִנָּה.

---

בְּלֵיל שׁוּבֵךְ

מאת

ט. כרמי

1.

לֵילִי הָיָה חֲלוֹם כָּבֵד.

עָמְסוֹ

עוֹדֶנּוּ עַל חָזִי,

עַל עַפְעַפַּי.

יַלְדָּתִי

שׂוֹחֶקֶת בָּרְחוֹב —

אֵין צְחוֹקֵךְ

חוֹדֵר בֵּין עַפְעַפַּי.

יַלְדָּתִי

בְּשׂוּמָה בֵּין שְׂדוֹת־אָבִיב —

אֵין שָׁמַיִךְ

(הַתְּכֻלִּים)

שׁוֹאֲבִים נְשִׁימָתִי.

חֲלוֹמִי מְאֹד יִכְבַּד

בָּרְחוֹב

וּבַשָּׂדֶה

וּבָךְ —

עַד לֵיל שׁוּבֵךְ.

2.

בְּלֵיל שׁוּבֵךְ —

אָדְמָה הַכַּלָּנִית בַּחֶדֶר

מִדָּמֵךְ.

הִסְתַּרְתִּי אֶת עֵינַי

בְּרֹךְ עֵינַיִךְ.

וְנִרְאָה לִי

חֲלוֹמֵנוּ מִתַּמֵּר.

---

דְּבָרִים פְּשׁוּטִים

מאת

ט. כרמי

הַלַּיְלָה נְדַבֵּר דְּבָרִים פְּשׁוּטִים;

אֹמַר מִלָּה:

חֲלוֹם —

וְאַתְּ תֵּדְעִי:

דְּמוּתֵךְ שֶׁנִּתְעַוְּתָה בְּלֵילוֹתַי

דְּקוּרַת־חִשְׁקִי,

פְּצוּעַת־פַּחְדִּי

פֶּן שׁוּב אֱהִי בּוֹדֵד,

בְּאֵין חֲלוֹם,

עֵת נִפָּגֵשׁ.

אֹמַר לָךְ:

מוּם —

וְאַתְּ תֵּדְעִי:

פְּצָעִים חִבְּלָה גַּאֲוָתִי

בִּגְוִיָּתֵךְ;

שָׂרֶטֶת כַּחַשׁ מִכְתָּבִים

(מִכְתָּב רוֹצֶה הֱיוֹת

כּוֹכָב נִקְמָר,

הַלֶּטֶף כֹּל־מַבִּיעַ, רַךְ).

הַלַּיְלָה נְשַׁנֶּה עִתִּים.

שְׁנֵינוּ

רֹאשׁ נָרִים לְנֹגַהּ כּוֹכָבִים

וּנְדַבֵּר דְּבָרִים פְּשׁוּטִים.

תֹּאמְרִי מִלָּה:

אַהֲבָה —

וַאֲנִי אֵדַע:

מוּם וַחֲלוֹם.

---

שִׁיר לְבָנָה

מאת

ט. כרמי

בְּלֵיל־אָבִיב שָׁקֵט, מַמְרִיא,

כֹּה קַל הֱיוֹת סַהֲרוּרִי:

הַצְמֵד עֵינַיִם לִלְבָנָה פְּגוּמָה

שׁוֹפַעַת לֹבֶן חִוַּרְיָן, וּמָה

אִם שׁוּב רַגְלִי תִּמְעַד?

הַיּוֹם כְּבָר רַד.

עִם שַׁחַר שׁוֹט־זָהָב הָצְלַף

עַל נַחַל נֶעֱבַר בִּיעָף.

בַּיּוֹם, לִילָךְ (אַךְ לִי וְלָךְ) פָּרַח.

צָרַב הַשּׁוֹט, קָמַל בַּצֵּל לִילָךְ.

עַתָּה שְׁכוּר־סַהַר לֵיל יִצְעַד.

הַיּוֹם כְּבָר רַד.

וְאֵין רְאֵם בָּרוֹם וְנַהַם דֹּב.

צְהוֹב־חַלּוֹן לוֹחֵשׁ רָזִים לָרְחוֹב

כֻּלּוֹ פָּשׁוּט, כֻּלּוֹ מוּבָן.

לָנוּ רַק הַכֶּסֶף הַלָּבָן.

פַּס כְּאֵב וּמְרִי אָבַד.

הַיּוֹם כְּבָר רַד.

---

קִינָה עַל אָבִיב

מאת

ט. כרמי

לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ הָאָבִיב נִפְעַר.

בֹּשֶׂם אֳרָנִים גֵּוָהּ זָקַף.

שַׁחַק עֵינֶיהָ הִבְהִיק.

לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ הָאָבִיב נִפְעַר.

אֹדֶם שׁוֹשַׁנִּים דָּמָהּ הִבְשִׂים.

רֶגֶב הִשְׁחִים בְּשָׂרָהּ.

לֵב לֹא פָּתַר סוֹד הַדָּם;

הִיא עָמְדָה מִלֶּכֶת,

רֹאשָׁהּ כֶּבֶד־סְתָו.

---

לַיִל חָרוּךְ

מאת

ט. כרמי

עָבִים צִחֵי־צָמָא,

אֲהוּבָתִי נָמָה.

עַד שַׁחַר אֵין־טְלָלִים,

חוֹלְמָה לֵילֵנוּ־חֶנֶק,

בְּגָדֵינוּ הַבָּלִים.

חַמְסִין עָט מִמִּזְרָח.

לֵילֵנוּ אַט נֶחֱרָךְ.

---

דּוּ־שִׂיחַ

מאת

ט. כרמי

א.

הֵם:

חָזוּת־עֵינֵינוּ וּמַגַּע־יָדֵינוּ,

בְּשַׁחַר כָּךְ וְכָךְ לַחֹדֶשׁ,

פְּשׁוּטִים כֹּה וּתְמִימִים עַד לְגִחוּךְ

(עָרוּם בְּלֵילוֹתֵינוּ לֹא פְּשׁוּטִים):

אִילָן עָרֹם הִשִּׁיר שִׁלְגּוֹ.

תַּפּוּז בּוֹדֵד עַל טַס נְחשֶׁת.

תָּכֹל גּוֹהֵר עַל הַסְּלָעִים.

בְּבוֹא לֵילֵנוּ הַנִּלְעָג

הֵן לֹא נָבִין וְגַם נִלְעַג:

כִּי נִתְלֵינוּ בְּאִילָן הִשִּׁיר שִׁלְגּוֹ.

הִבְשַׂמְנוּ שַׁחַר בְּתַפּוּז.

שָׁאַפְנוּ עִם שְׁחָקִים תְּכֻלִּים.

לֹא חָשַׁשְׁנוּ רֹאשׁ הַטּוֹת אֶל הַסְּלָעִים.

ב.

הִיא:

גָּוַע בִּי מָה.

וְלֹא אֵדַע אֵיךְ תַּעֲרִים

לִחְיוֹת מוּלִי,

לִנְשֹׁם מְלוֹא־לַיִל וְלַחֲלֹם,

לֵרוֹם עִם שַׁחַר —

וְלוֹמַר: אֲנִי.

לִשְׁאֹל: קָפֶה.

לִלְאֹט: לְעֵת עַתָּה שָׁלוֹם.

גָּוַע בִּי מָה.

הַלַּיְלָה הַזָּקוּף מִמּוּל

נוֹצֵר, מֵבִין.

וְאֵיךְ זֶה תַּעֲרִים עַל לֵיל,

עָלַי, עַל סַהַר —

וְתֹאמַר לִי: אַתְּ.

תִּשְׁאַל: עֵרָה.

תִּלְאַט: לֵיל־שֶׁלֶו לָן בַּדָּם.

אֲנִי עַל גִּוּוּעִי אֶשְׁמֹר.

עֲדֵי תָּבִין

אֶשְׁלַו בַּדֶּמֶם הַמֻּשְׁלָד,

אֶנְטֹר עַד שַׁחַר —

וְאֹמַר: גָּוַע.

אֶשְׁאַל: גָּוַע.

אֶלְאַט: עֲדֵי לֹא תַּעֲרִים.

ג.

הוּא:

לֵיל סַהַר מִתְנַכֵּר,

לֵיל לֹא נַיְשִׁיר מַבָּט —

שַׁחֲרֵנוּ יִמָּלֵט,

יִסּוֹג אֶל מַחֲבוֹא הָרִים.

וְעֵירֻמִּים מִלַּעַג,

נִלְעֲגֵי־עָרְמָה —

נִשַּׁח לִבְרַק כּוֹכְבֵי־זְאֵב,

לוֹטְשִׁים שִׁבְרֵי צְחוֹקָם מָשְׁחָז.

(בְּשַׂעֲרוֹתַיִךְ,

מִשֶּׁכְּבָר יָמִים,

הַשַּׁחַר לָן.

בָּשׂוּם,

רָגַע עַל לֹבֶן־גֵּו.

בֵּין שָׁדַיִךְ,

מִשֶּׁכְּבָר יָמִים,

הַשַּׁחַר רַן.

צָנוּן,

צָפָה לְאֹמֶר־לֵב.)

לֵיל סַהַר מִתְנַכֵּר,

לֵיל לֹא נַיְשִׁיר מַבָּט,

לֵיל חִזָּיוֹן עֻוַּת

וְחוֹמוֹתַיִם חוֹצְצוֹת —

לָבְנֵךְ אֵינוֹ נוֹגֵהַּ

עַל יָדַי בּוֹהוֹת.

וּבוֹשׁ אֲנִי מִמְּעֹד וָקוּם,

נִטְרָף בִּצְחוֹק כּוֹכְבֵי־זְאֵב.

---

סְחַרְחֶרֶת

מאת

ט. כרמי

הַיֶּלֶד הַקָּטָן,

רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר,

נִבָּט —

קְסוּם רַעְמָה חוּמָה

חֲלַקְלַקּוֹת גּוֹלֶשֶׁת כְּגַלִּים

וְקֶלַח־רִיר דָּבַק,

מֻצְהָב,

אֶל פִּי הַסּוּס

עוֹדוֹ יוֹרֵד, מַהְבִּיל —

וּדְקוּר צְלִילֵי־מַתֶּכֶת

נָטַל יַד־אֵם חַמָּה,

זִעַזְעָהּ בִּתְחִנָּתוֹ: —

אִמָּא, אִמָּא, אֲנִי רוֹצֶה, גַּם אֲנִי רוֹצֶה —

הֵי, כָּךְ לָטוּס סְחוֹר־סְחוֹר

בְּמַעְגַּל־חֶדְוָה אָיֹם

עַל אֹמֶץ סוּס דּוֹהֵר:

לֵרוֹם נִפְעָם, קְצַר־נְשִׁימָה.

נִשָּׂא עַל גַּב הָרֶנֶן הָאַדִּיר

וְשׁוּב

עַל הָאֻכָּף לְהֵרָתֵק

בִּשְׁתֵּי יָדַי הַקְּטַנְטַנּוֹת —

אַךְ אַל־נָא, יַקִּירִי, תִּבְכֶּה.

עוֹד סְחַרְחֶרֶת יֵשׁ מֶרְחָק לֹא רַב מִכָּאן.

וּבְאוֹתוֹ מְחִיר.

---

יַלְדוּתֵנוּ הַמֻּסְוָה

מאת

ט. כרמי

א.

הַפֶּשַׁע

בְּלַיִל זֶה חוֹלַלְתְּ הַפֶּשַׁע.

נָטַלְתְּ יָדִי בְּרֹךְ

וּבָאנוּ בַּמְּחִלָּה הָאֲטוּמָה.

עַתָּה אֲנִי לָךְ רוּחַ — הֵד.

אָמַרְתְּ: אֹהַב.

עָנִיתִי מַעֲנֵה־הַהֵד

(כְּאֶחָד קֹרָא בִּשְׁמוֹ):

אֹהַב.

חוֹלַלְתִּי לַיִל זֶה הַפֶּשַׁע.

אָטַמְנוּ הַמְּחִלָּה.

ב.

יַלְדוּתֵנוּ

הַקֵּץ לְיַלְדוּתֵנוּ הַמֻּסְוָה.

גַּם בָּךְ,

גַּם בִּי

מוּמִים שֶׁלֹּא גָּלְדוּ

וַחֲלוֹמוֹת רוֹדְמִים עַל סַף.

נֹאמַר כְּכָל אֲשֶׁר יַחְמֹד הַלֵּב

בְּתַאֲוַת־שָׂרֶטֶת.

יָזוּב הַמּוּם, יָזוּב

וְגַם חֲלוֹם יִפְרֹשׂ צִלּוֹ בִּיעָף.

ג.

הַקְשִׁיבִי־נָא

הָסִירִי אֶת יָדַיִךְ מֵעָרְפִּי.

הַקְשִׁיבִי־נָא:

לֹא אֹהֲבֵךְ.

אוּלַי,

(הֲלוּם־לְבָנָה)

יָדַיִךְ

דּוֹבְבוּ אֶת שְׂפָתַי

בַּהֲבָרוֹת נָמוֹת;

(הֲלוּם־לְבָנָה)

רִצְּדָה הָאַשְׁלָיָה

מִשְׁתֵּי עֵינַי

וּבְיָדַי

הָלְמָה בְּרֹךְ —

וְאַתְּ,

לְקֶצֶב מַאֲוַי כָּמוּס

הָרַסְתְּ אֶל הַמָּחוֹל —

הָסִירִי אֶת יָדַיִךְ מֵעָרְפִּי,

הַקְשִׁיבִי־נָא.

הַרְפִּי.

ד.

טֶרֶף הַחֲלוֹם

חֲלוֹמִי הַלַּיְלָה כָּךְ הָיָה:

מִשְׁגֵּנוּ —

חֵץ נָעוּץ בְּצֹמֶת־הַדְּרָכִים,

חִידַת־תַּמְרוּר לְשׁוֹאֲלֵי־נָתִיב:

אַתְּ — שְׂמֹאלָה,

(הַמִּדְרוֹן תָּלוּל)

אַתָּה — יָמִינָה

(שְׁבִיל עֲקַלָּתוֹן)

וְסַהַר מְנֻמְנָם,

לֹא אָבָה גַּלּוֹת הַפֵּשֶׁר,

רַק רָטַן:

לַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ שֶׁלָּהֶם

שִׁבְרִי בָּרוּר.

לָאוֹנְסִים אֶת צַעֲדֵי־אוֹנָם

רָזִי עָכוּר.

וְהֵמָּה טֶרֶף לַחֲלוֹם.

ה.

מֵעֵבֶר לַחֲלוֹם

אֲנִי אַרְפֶּה יָדַי מִמֵּךְ הַיּוֹם.

אֶפְרֹץ בַּמְּחִלָּה,

אֶרְחַק מֵעֵבֶר לַחֲלוֹם.

וְאִם

שַׁחֲרִי יֻכֶּה בָּעֲלָטָה,

רַגְלִי תִּמְעַד,

לֵילִי יִנְאַק —

אָשׁוּב.

שׁוּב לֹא אַרְפֶּה.

---

לֵיל נָקָם

מאת

ט. כרמי

הֱקִיצוֹתִי —

בָּשְׂמֵךְ מְכֻדָּן בִּנְחִירַי.

גּוֹדֵר בְּעַד עֵינַי תָּרוֹת.

חוֹצֵץ בֵּינִי לְבֵין הָאֲפֵלָה.

נְשִׁימָתִי גּוֹסֶסֶת מִמַּחֲנָק שֶׁלָּךְ.

(לֵילוֹת רַבִּים עָדִית סְדִינִי:

הִשְׁבַּעַתְּ לָבְנוֹ הֲקִיצֵנִי,

נְצֹר אֶת בָּשְׂמֵךְ וּנְקֹם.)

שִׁלַּחְתִּי יָדִי מִבַּעַד לַחַלּוֹן —

וְהִנֵּה יָדֵךְ:

כְּמֵי־הַיָּם בְּטֶרֶם־שַׁחַר.

(אֵי חֻלְצָתִי הָאֲפוּרָה,

צְלִיל־יְקִיצָה אֵין־בֹּשֶׂם, אֵין־גַּוָּן?)

עַד שַׁחַר

נִרְכַּן רֹאשִׁי עַל מִצְחֵךְ הַמְכֻכָּב:

חָזִי עַל שָׁדַיִךְ הַמְסֹהָרִים;

מֵרַחְמֵךְ שָׁמַעְתִּי נְבִיחַת כְּלָבִים.

---

זֶמֶר זָמוּר

מאת

ט. כרמי

צוֹנֵחַ, קְטוּעַ־קֶצֶב, סַהַר קוֹפֵא וְרָחוֹק

עֵת אֶצְעַד לִקְרָאתוֹ, חֲשֹׁק

וּבַלֵּם, אָוׁה

וְרַסֵּן.

בִּי הַלַּיְלָה זֶמֶר נֻקְשֶׁה

כִּבְאִילָן כְּרוּת־בַּדִּים וְזָמוּר

בְּאֵזוֹב־צַלְּקוֹתָיו הַנִּסְדָּק.

בְּשֶׂרֶד־בַּד גָּדוּם —

מוּמוֹ לָבָן־חֲלַקְלַק.

בְּלֹבֶן־מוּם שֶׁל בַּד גָּדוּם וְאֵינוֹ נָע

מַחֲשֶׁבֶת־תַּאֲוָה מְאֹד קָשָׁה

עַל צָהֳלַת־עָסִיס

וְזִיעַ סִיס, עָגוּר

וְזֹהַר שֶׁל יָרֹק

בְּעוֹד הַכְּפוֹר לֹא מְכֻכָּב

וְשֶׁלֶג לֹא הִצְחִיר בָּאֳפָקִים.

בִּי הַלַּיְלָה זֶמֶר זָמוּר,

כִּבְאִילָן כְּרוּת־בַּדִּים וְנֻקְשֶׁה,

עַל פְּרִיָּה מַבְלִיגָה וְעַל שֶׁפַע חֻשַּׁק.

וְעוֹד יִרְחַק בֹּשֶׂם־אֲבִיבֵךְ, מְאֹד יִרְחַק.

---

עַזָּה הִיא שְׁעָתֵנוּ

מאת

ט. כרמי

1.

אֶתְמוֹל

הַכֹּל הָיָה מִישׁוֹר.

מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק

רָאִינוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

לֹא יָכוֹל

אִילָן

אוֹ עָב מַמְרֶה

לַחְסֹם בְּעַד כְּלוֹת־עֵינֵינוּ.

אַךְ בְּהֶרֶף־חֲשֵׁכָה

לְכוֹכָב נִפְחָס —

לֹא רָאִיתִי כִּי הַפַּחַד

בָּךְ גָּדֵל;

לֹא רָאִיתִי כִּי הַבֶּדֶד

מְשַׁכֵּל.

2.

אֲהוּבָתִי,

הַחֲפִירוֹת עָמְקוּ וְרָחֲבוּ.

אוּלַי הָעֶרֶב

כְּבָר לֹא תַּגַּעְנָה אֵלַיִךְ יָדַי.

אֲהוּבָתִי,

הַבִּצּוּרִים רָמִים וַאֲפוּרִים.

אוּלַי הָעֶרֶב

כְּבָר יִתַּשׁ כֹּחֵנוּ

וּשְׁנוֹתֵינוּ תִּתְרַסֵּקְנָה עַל חוֹמָה.

רְאִי —

גֶּדֶר־תַּיִל נִטְוָה מִתּוֹכֵנוּ.

אוּלַי הָעֶרֶב

נַגִּיעַ אִישׁ עַד רֵעֵהוּ

שְׂרוּטִים, פְּצוּעִים וְזָבֵי־דָם.

3.

הַמִּישׁוֹר גּוֹסֵס אַט בְּנוֹפֵנוּ.

אוּלַי הָעֶרֶב נִצָּלֵב

עַל חֹד־שְׁקִיעָה —

עַזָּה הִיא שְׁעָתֵנוּ.

עַזָּה כִּשְׁעַת הָאֶטְרוּסְקָנִים

בְּכָפְתָם חַי

וָמֵת

בַּעֲבוֹתוֹת בַּל־יִנָּתֵקוּ —

עַד הִמֵּק הַחַי בְּחִבּוּקוֹ

הָעַז וְהַנִּצְחִי.

---

בְּחֶדְלוֹנִי

מאת

ט. כרמי

עַתָּה, עַתָּה

כּוֹכָב בִּמְעוֹף־קִמּוּר!

שִׁטְפוֹן רִשְׁפֵּי־הָעֲלָטָה

מִשַּׁחֲקִי כָּאוּב, כָּעוּר.

אֵרַרְתִּי פִּסֵּחַ

גָּרַר אֶת מוּמוֹ

בְּזֶה הָרְחוֹב:

לֹא אָגַר אֶת אוֹנוֹ

מִשְּׁרִירַי כְּווּצֵי־מֶתַח,

עֶרְגוֹן לְשַׁדִּי הַקָּרוֹב.

עַתָּה, עַתָּה

כּוֹכָב נִשְׁחָק, הָלוּם!

יָרֵחַ מֻשְׁלָד נִרְתָּע —

יִקְרֹם אַךְ בַּחֲלוֹם.

אֵין־אוֹנִים, חִדָּלוֹן.

לֹא יָכֹלְתִּי קַדֵּם

בִּלְשַׁדִּי הַמֶּרְחָק:

שִׁוַּעְתִּי גִּדֵּם.

לְצַעַד רִאשׁוֹן

מִגּוּפִי הַמְשֻׁתָּק.

אֶכְרַע בְּחֶדְלוֹנִי, אֶדֹּם:

נְגוּעַ־מוּם, הֲמוּם־חֲלוֹם.

---

רְאֵה גּוּפְךָ

מאת

ט. כרמי

רְאֵה גּוּפְךָ בְּלֵילוֹת־סְתָו אֵלֶּה.

לַיִל צָנוּן וְשָׁחֹר בְּחַלּוֹנְךָ.

לֹא תִּגַּע צִנָּתוֹ בְּשֹׁבֶל־לַהַטְךָ.

שַׁוְעָתְךָ לֹא תְּדַנֵּג.

נֶחְבָּץ סַהַר־גְּבִינָה.

חַיֵּי־לֶחֶם נְלוֹשִׁים.

הַבֹּשֶׂם בִּנְחִירֶיךָ —

יְלֵל

כִּי נָשְׁתָה לְשׁוֹנְךָ הַלֵּל

לְלֶחֶם טָרִי בַּבְּקָרִים.

לֹא יְכֻפַּר עֲווֹנְךָ מֵעֶרֶב.

מַפְתֵּחַ מְעֻוָּת, פָּצוּר,

אֶפְרֹץ דֶּרֶךְ לְשֵׁנָה

בְּלֵילוֹת־סְתָו כְּמֵשִׁים

אַחַר רְאוֹתִי זֶה גּוּפִי

מְחֻלְחַל־אֲבִיבִים.

---

מוּם וַחֲלוֹם

מאת

ט. כרמי

שְׂמֹאלִי תַּחַת רֹאשֵׁךְ

וִימִינִי חוֹרְטָה הַשָּׂרֶטֶת;

אֹרַשְׂתְּ לִי בְּמוּם וַחֲלוֹם,

בְּלֹא רַחֲמִים, בְּלֹא חֶסֶד.

הָיָה אֲבִיבֵנוּ לָהוּט,

קֵיצֵנוּ נְגוּעַ־שַׁלֶּכֶת;

שְׂמֹאלִי צְמוּדָה לְשַׁדֵּךְ

וִימִינִי חוֹרְטָה הַשָּׂרֶטֶת.

מִלֵּילוֹת לְבָנִים וּבָשְׂמָם

קָרַבְנוּ אֵלֵינוּ בְּחֶסֶד;

הָיָה אֲבִיבֵנוּ לָהוּט,

קֵיצֵנוּ נְגוּעַ־שַׁלֶּכֶת.

אָהֳלֵנוּ קָרַס וַנִּדֹּם,

צְלִילֵינוּ עָבְשׁוּ בַּשַּׁלֶּכֶת;

אֹרַשְׂנוּ בְּמוּם וַחֲלוֹם,

בְּלֹא רַחֲמִים, בְּלֹא חֶסֶד.

---

נִקְרָא לוֹ אָח

מאת

ט. כרמי

נִקְרָא לוֹ אָח

מאת

ט. כרמי

---

לחיים

---

שְׁלשָׁה שְׁחֹרִים וְצָהֹב

מאת

ט. כרמי

שְׁלשָׁה שְׁחֹרִים רָאִיתִי וְאֶחָד צָהֹב:

בַּת־הַשְּׁמוֹנִים עַל שְׂפַת־נָהָר

לְרַגְלֶיהָ חֲרֵרוֹת

גַּרְבַּיִם שְׁחֹרוֹת

וּפִזְמוֹן צָמוּק

שְׁלשָׁה שְׁחֹרִים רָאִיתִי וְאֶחָד צָהֹב:

אַבִּיר צְהוּל־חַיִּים

נוֹשֵׁף עָזְמָה

בְּבַהַק לְעוֹרוֹ

בְּדַהַר

שְׁלשָׁה שְׁחֹרִים רָאִיתִי וְאֶחָד צָהֹב:

כּוּשִׁי

גָּדוֹל

גָּמִישׁ

שְׁלשָׁה שְׁחֹרִים

וְאֶחָד צָהֹב

עָלֶה הִשִּׁיר הַסְּתָו שֶׁשָּׁר

מֵעַל אַבִּיר

מֵעַל כּוּשִׁי

מֵעַל רַגְלַיִם חֲרֵרוֹת

שְׁלשָׁה שְׁחֹרִים רָאִיתִי וְאֶחָד צָהֹב:

---

פָּשׁוּט הוּא הַמָּוֶת

מאת

ט. כרמי

Death is an elephant, torch-eyed

And horrible…

Vachel Lindsay

1.

אַתְּ גּוֹנַחַת, זְקֵנָה.

פָּשׁוּט הוּא הַמָּוֶת, פָּשׁוּט עַד מְאֹד.

לֹא פָּרָשׁ עֲטוּף־שְׁחֹרִים, דּוֹהֵר עַל אַבִּירוֹ.

לֹא פִּיל, מְלֻפַּד־עֵינַיִם וְאָיֹם,

וּוַדַּאי לֹא זָקֵן אֱוִילִי וּמַגָּל בְּיָדוֹ.

פָּשׁוּט הוּא הַמָּוֶת:

רֵאָה שֶׁעָיְפָה וְחִרְחוּר אַחֲרוֹן בַּגָּרוֹן.

2.

מוּתִי בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט,

מוּזָרוֹת גְּנִיחוֹתַיִךְ.

מוּזָרָה קְרִיאָתֵךְ לְאִמֵּךְ.

בָּנִים וּבְנֵי־בָנִים הֶעֱמַדְתְּ

וְשָׂבַעְתְּּ זְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת

עַד פָּג עֹקֶץ הַזְּרִיחָה

וּפַס כֹּסֶף הַשְּׁקִיעָה.

שְׂעָרֵךְ לָבָן־חָלוּד כְּלֹבֶן הַלִּבְנֶה נָמֵק.

שְׂעָרֵךְ אַט־אַט אָגַר הֲדַר לָבְנוֹ.

3.

בְּשֶׁקֶט.

פָּשׁוּט הוּא הַמָּוֶת.

חִרְחוּר אַחֲרוֹן בַּגָּרוֹן הַנִּחָר.

אַתְּ גּוֹנַחַת, סַבְתָּא מְיֻבֶּלֶת וּצְמוּקָה.

אַתְּ מֵתָה?!

---

הַלּוּל

מאת

ט. כרמי

לַיְלָה בְּנָטְשִׁי שְׁבִילִי שׁוֹפֵעַ־מִתְנַחֵשׁ

מִתַּחַת שְׁמֵי־מִכְשָׁף צְהֻבֵּי־עַיִן,

בֵּין שָׂדוֹת פּוֹרְעִים בְּשַׁלְוָתָם

וַאֲלֻמּוֹת מְכֻכַָּבוֹת בַּכְּפוֹר —

נִכְמָר דָּמִי, נִכְמָר דָּמִי:

בַּלּוּל מִרְפַּד שִׁבֳּלֵי־סְתָו לַחוֹת

וְגֶזַע־עֵץ שָׁחֹר

וַחֲלוּדַת אִתִּים וּמַחֲרֵשׁוֹת.

לְאִטּוֹ בִּי יִתַּמֵּר שִׁיר־שֹׂבַע,

שִׁיר לַחֹם, עָגוּם אֵלַי עוֹרֵג.

הַלּוּל רָפוּד זָהָב חָלוּד

וַחֲשֵׁכָה רוֹבֶצֶת וְדוֹגֶרֶת.

---

עַד יֶאֶזְלוּ צְפוּנוֹת

מאת

ט. כרמי

"כל החוצבים מתבקשים לגשת מיד עם כלי־עבודתם

לרחוב בן־יהודה. העבודה תימשך בלילה לאור זרקורים".

“קול ירושלים”, י“ב אדר א', התש”ח

1.

אוּלַי אֵי־שָׁם, אֵי־יוֹם

שָׁזַרְנוּ חֲלוֹמֵנוּ

בִּטְוִי אַבּוּבִים,

שְׁתִי וָעֵרֶב שֶׁל צְלָלִים

מִתְנַגֵּן עַל הַכְּתָלִים…

אַךְ הַלַּיְלָה

פֹּה חוֹצְבִים!

וְשׁוּב נָבִין:

כָּל עוֹד הַמִּסְתַּוִּים בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ —

אָזְלוּ צְפוּנוֹת.

רְאֵה —

זַרְקוֹרִים חוֹשְׂפִים מוּמֵנוּ

עוֹד שׁוֹתֵת וְזָב;

חַלּוֹן זוֹעֵק שְׁכוֹלוֹ

לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב;

זָע שֶׂרֶד־גְּזֻזְטְרָה

כְּאֵבֶר מִדַּלְדֵּל;

מַתֶּכֶת מְעֻנָּה נִנְעֶצֶת

בַּעֲוִית בְּסֶלַע;

בְּרַק תֻּפִּים מַרְקִיעַ

דֹּפֶק־יֶלֶד, צֶדַע־שָׂב;

פֹּה חוֹצְבִים הַלַּיְלָה נְתִיבָה —

בְּאֵין מִפְלָט בָּאוֹר, בַּתֹּף

לְנֹחַם לְבָנָה —

אֶל הַגְּוִיָּה.

2.

הַלַּיְלָה שׁוּב נָבִין:

מִסְגְּרוֹת שְׁחֹרוֹת

חוֹשְׁקוֹת אֶת תְּמוּנוֹתֵינוּ

וְלַמָּחֳרָת —

אֵין אֶבֶן לֹא תִּזְעַק

שְׁמוֹת רֵעִים רֻסְּקוּ.

נֵעָקֵר

עִם אֶבֶן עֲקוּרָה.

נִצָּלֵב

עַל חֹד שִׁמְשָׁה פְּצוּרָה.

נֵחָרֵךְ

בְּלַהַט הַשָּׁחֹר.

נְגַשֵּׁשׁ

סוּמִים בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ.

3.

אֶבֶן עֲקוּרָה

וְשִׁמְשָׁה פְּצוּרָה,

בַּרְזֶל אֲחוּז־עֲוִית

וְגוּפַת־עָמִית

יַעֲנוּ:

אָמֵן,

פֹּה חוֹצְבִים!

מְמִיטִים הַכֹּתֶל הַגּוֹסֵס,

הוֹרְסִים,

עַד רֶגֶל שׁוּב לֹא תְּבוֹסֵס

בַּהֶרֶס.

עַד יֶאֶזְלוּ צְפוּנוֹת מִלֵּילוֹתֵינוּ

וְנַיְשִׁיר מַבָּט וְצַעַד

בְּלֵילוֹת כּוֹכָבִים וְסַהַר.

---

זִקּוּקִים

מאת

ט. כרמי

1.

זִקּוּקִים

נָעִים בְּמֶתַח־קְרָב,

בְּנֵי־הָעֲלָטָה;

פֶּתַע — עָב שֻׁלְהַב!

דּוֹמְמִים, כְּשׁוּפִים עַתָּה.

מַה דְּמוּת לָנוּ בְּעֵינָיו:

סֶלַע? זַיִת זְמוּר־עָנָף?

יָרֹק! —

לַיִל מְזַמֵּר אֶת הֶעָלִים.

אָדֹם! —

שׁוֹשַׁנָּה גּוֹוְעָה בְּאֵין־טְלָלִים.

שַׁלֶּכֶת —

חִוְרוֹן־זָהָב.

רָמִים אֲנַחְנוּ, אַדִּירִים

עֲדֵי קְטֹף פְּרָחָיו־אַכְזָב;

עִם שַׁחַר — עֲנוּדֵי־זֵרִים!

2.

עֵד הָאִילָן

עֵד הָאִילָן שְׁסוּעַ־גֶּזַע, בַּד;

עֵדִים הַזִּקּוּקִים רָאוּ בַּמַּעַל;

עֵד שְׁבִיל שָׁחוּק, חוֹשֵׁק הַר וּמִשְׁלָט;

עֵדִים רֵעִים כּוֹבְשֵׁי־מַכְאוֹב־וּמָוֶת —

בָּגַד הַלַּיִל, הֶעֱרִים, הֵפֵר

הַבְּרִית: זַנֵּק! — כּוֹכָב נִשְׁחָק לְפֶתַע.

מְעוֹף־קִמּוּר פִּלְאִי; חֲלֹף! — פְּאֵר

הָרוּחַ חֶרֶשׁ מַמְרִיאָה כְּנֶטַע.

לֵילֵנוּ כּוֹכָבִים הִסְחִיף: מֵזִיד

הִנְחָה כַּדּוּר תּוֹעֶה אֶל הוֹד לִבֵּנוּ.

אֶבֶן מִדַּרְדֶּרֶת מַתַּכְתִּית.

עָנָף חָרֵר חוֹרֵק בִּמְעֹד רַגְלֵנוּ.

צוֹפֵן לֵב־לַיִל זְעָקָה שׂוֹטֶמֶת,

בְּדַם־לִבֵּנוּ מַרְגֵּמָה הוֹלֶמֶת.

3.

לֵיל־חַבְּלָן

לֵיל־חַבְּלָן —

אֲנִי חֵרֵשׁ

לִילֵל לְבָנָה פְּגוּמָה, לוּטָה;

לֵיל־חַבְּלָן —

אֲנִי עִוֵּר לְאֵשׁ הַכּוֹכָבִים;

לִי אַךְ דְּמִי־נִשְׁפִּי עָצוּר,

יָתוּר מַסְוֶה — פֻּרְקָן;

לִי הַנִּיחוֹחַ הֶחָרוּךְ

וְנֶפֶץ מִתְפָּעֵם עָמַסְתִּי כִּתְפִלָּה;

אֶשְׁלֶה הַסַּהַר הֶחָרֵד מִנִּבְכֵי־עָבִים,

אֶרְדֶּה הָאוֹר מִכַּוָּרוֹת שֶׁל לַיִל.

4.

הָעוֹלָה

הַכּוֹכָבִים אָהַבְנוּ.

דָּבַקְנוּ בְּלַחֲנָם אִלֵּם

וְאִישׁ עֵצָיו עָרַךְ,

הִמְתִּין לְנִיחוֹחוֹ זוֹעֵם.

יֵשׁ הֶעֱלוּ

חֶלְקַת־כָּתֵף

כָּלִיל.

(מְאֹד יָקְרָה הָאֶבֶן הַקָּרָה

בְּצַנְּנָהּ לֶחְיֵנוּ.)

יֵשׁ הִקְדִּישׁוּ

שֹׁמֶן־סֹבֶךְ

וּפְאַת־יָרֵךְ.

(כְּאֵב, בְּרֶגֶל מְכֻוֶּצֶת,

אֵיךְ אֻמַּץ אֶל לֵב.)

הַחַיִּים אָהַבְנוּ.

הֲלוּמֵי־מָחוֹל,

אִלְּמִים רָקַעְנוּ הַתְּפִלָּה.

צְמוּדִים נָרֹן הַחֵשֶׁק הַגָּדוֹל —

וְעוֹלָה שֶׁאֵינֶנָּה תְּמִימָה.

5.

מִשְׁלָט

פֹּה אֵין חוֹצֵץ בֵּין שֶׁמֶשׁ לִנְשָׁמָה.

צֵל צִפּוֹר רִפְרֵף עַל צוּק — חֹרַךְ.

רוּחַ הִתְפָּרְצָה! — מְכֻדָּנָה,

בְּאֵין־מַשָּׁב, עַל הַמּוֹרָד תִּצְנַח.

בֵּין הַלֶּטֶף וְהַגֵּו — שָׁרָב.

זֵעָה צוֹרֶבֶת עַיִן, תְּעַלֵּף

הָאֲבָרִים; עֲמוּמוֹת מֻצְלָף

שׁוֹט עַל צֶדַע, מַאֲוַי וָלֵב.

עַל בָּבוֹתֵינוּ תַּעַר אַט נִרְכָּן.

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת: זֶה שׁוֹר

אָדֹם נוֹגֵחַ שֶׁמֶשׁ אַרְגָּמָן:

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת: אָפֹר.

לְשַׁד גּוּפֵנוּ הָאוֹזֵל, אַחִים —

מִמַּעֲמַקֵּינוּ מַיִם מְפַכִּים.

---

דּוּ־שִׂיחַ בְּשַׁעַר הַגַּיְא

מאת

ט. כרמי

לְאֹרֶן מָה אָמַרְתָּ בְּצֵאתְךָ לַגַּיְא?

אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ:

אוֹדֶה לְךָ עַל אֲמִירְךָ

הַמְשַׂרְטֵט נוּגוֹת בְּרוּחַ־לַיִל אֶת שְׁמוֹתֵינוּ.

וְאַף אִם אֹהַבְךָ מְאֹד

וּבָשְׂמְךָ אֶשְׁאַף עַד כְּלוֹת —

עַד אַשְׁלָיַת תָּמִיד

וַהֲזָיַת אֲנִי —

הַמָּוֶת שׁוּב אֵינוֹ מַחֲרִיד.

בֵּין פְּעִימוֹת הַדֹּפֶק

(בְּעוֹד לֹא זָעָה הַמְּכוֹנִית

וְלֵב עוֹד לֹא נָשָׁה אֶת תּוֹרָתוֹ

גְּנוּבַת־הָאֲמִירִים)

שׁוּב אֵינוֹ מַחֲרִיד, אָמַרְתִּי.

וְאַתָּה?

עוֹד לֹא זָעָה הַמְּכוֹנִית.

רוֹגֵעַ לֵב בִּתְהִלָּתוֹ,

שָׁלֵו בְּיִחוּדוֹ אִתְּךָ.

הַגַּיְא אָצַר זִכְרוֹנוֹתֵינוּ חֲרוּכִים:

טֶנְדֶּר, מְשֻׁרְיָן,

הֵדֵי־פְּגָזִים בַּעֲרוּצָיו.

גַּג פָּעַר בֵּיתוֹ

לְאֵפֶר שַׁחֲקֵנוּ מִתְפּוֹרֵר.

הָאֹרֶן הַשּׁוֹאֵף אֶל כּוֹכָבָיו

שִׂרְטֵט מַרְגּוֹעַ

וְגַם גְּוִיָּה נֻקְשָׁה בִּשְׂדֵה־קוֹצִים

(בֵּין פְּעִימוֹת הַדֹּפֶק,

וְדֹמֶם הַמָּנוֹעַ)

לִי לָאֲטָה:

שׁוּב אֵינוֹ מַחֲרִיד.

(שָׁאֲלָה:)

וְאַתָּה?

אֲנִי הֶחָשׁ דָּפְקִי נִפְעָם

וּמַרְגּוֹעִי חוֹמֵק עִם אֹרֶן מִתְרַחֵק.

וַאֲנַחְנוּ?!

בְּשִׁנֵּי הַמַּסְרֵק נָדוּשׁ בְּשָׂרֵנוּ.

מֵאָז וּלְתָמִיד פְּרוּעִים שָׁמֵינוּ.

הַגַּיְא מִתְעַקֵּל בְּזָדוֹן, מִתְנַכֵּל, מְאָרֵב.

אָנוּ עוֹלִים עַל גָּחוֹן.

אַדִּיר בּוֹ הַצּוּק; צָרֶבֶת סִנְווּר בְּשִׁמְשׁוֹ.

לֵילֵנוּ סָעוּר לְזִנּוּק.

הַגַּיְא מְטֹרַף־מִשְׁלָטִים, מִתְעַלֵּל בִּשְׁחָקָיו.

אָנוּ פִּכְּחֵי־הָעִתִּים.

הַגַּיְא לְמַרְגְּלוֹת הַר וְשָׁמַיִם

וְאָנוּ בֵּינֵיהֶם יְרוּשָׁלַיִם.

(אֲנִי.

וְאַתָּה.

וַאֲנַחְנוּ.)

---

פַּעֲמוֹנֵי־יְרוּשָׁלַיִם

מאת

ט. כרמי

רֹן פַּעֲמוֹן מֵרוּם מִגְדָּל:

עִנְבָּל גִּלָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ

וּמִצְטַלְצֵל עַל סַף־שְׁחָקֵנוּ —

“אֵל — נְצֹר — מַלְכֵּנוּ —”

לִפְנֵי שָׁנָה שֻׁסַּע אָבִיב:

בֵּין פְּעִימוֹת הַמַּרְגֵּמָה

גַּג פָּעֲרוּ בָּתֵּינוּ

לְשַׁחַק מְאַבֵּךְ אֵימִים;

חָרַךְ הַשְּׁכוֹל אֶת קִירוֹתֵינוּ —

“הֲנִשְׁכַּח — מַכָּרִים — נוֹשָׁנִים —”

לִפְנֵי שָׁנָה רֻסַּס אָבִיב:

בֵּין פְּעִימוֹת הַמַּשְׂטֵמָה

עִנְבָּל גִּמְגֵּם, נָדַם,

אֶל יַלְדוּתֵנוּ לֹא קָרַב;

בַּמִּגְדָּל קִנֵּן צַלָּף —

"וְ־הָ־רֹאשׁ? וְ־הָ־רֹאשׁ! וְ־הָ־אַף?

וְ־הָ־אַף! אַ־"

אֵל, נְצֹר מַלְכֵּנוּ רָם:

זִכְרוֹן רֵעִים עוֹטֵר יָמֵינוּ

מִטְּרָשִׁים נוֹטְרֵי־הַדָּם

עַד לַצְּרִיחִים בֵּין הַחוֹמוֹת;

מִגְּרוֹן דָּמֵנוּ עַז שַׁוְעָם —

אֵל, נְצֹר מַלְכֵּנוּ!

* השירים המנוגנים מרום המגדל הם:

• God Save The King • Auld Lang Syne • Alouette.

---

רַחֲמַי

מאת

ט. כרמי

בְּלֵיל שִׁחְרוּרִי מֵהַצָּבָא בְּמַאי

נִכְמְרוּ עָלַי רַחֲמַי:

כּוֹכָבִים חָרְגוּ בְּמֶתַח־רַחַק

מִפְּקֻדּוֹת־הַיּוֹם;

בְּנֵי־בְּלִי־אֹפֶק

נִנְעֲצוּ בִּשְׁמֵי־יַלְדוּת.

כָּל הַלַּיְלָה חִפַּשְׂתִּי אֶת קְצִין־הָעִיר,

הִשְׁבַּעְתִּי שׁוֹטְרִים צְבָאִיִּים;

חִתּוּל לָבָן מִכָּל עֵבֶר הִזְהִיר.

(פַּחֵי־הָאַשְׁפָּה גְּדוּשִׁים.

הַעֲמִיסוּנִי עִם שַׁחַר חֲרִיף־צַחֲנָה,

הוֹרִיקוּ אֶת כִּיסַי.

אוּלַי יִשֹּׁר פִּשְׁעִי מֵעֲלוּמַי.)

רֵעַי אֵינָם יוֹדְעִים

וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי:

אֵיפֹה בְּשֵׁלִים הַתַּפּוּחִים,

אֵי שׁוּק נוֹצֵר בְּשָׂמַי.

נִכְמְרוּ עָלַי רַחֲמַי.

---

שֶׁלֶג

מאת

ט. כרמי

שֶׁלֶג, שֶׁלֶג עַל הָרֶיךָ וּבְשַׁעַרְךָ, הַגַּיְא.

הִנָּשֵׂא וְיָבוֹא הַמָּצוֹר הַצָּחֹר.

כָּל הַלַּיְלָה עָלַצְנוּ עִם כּוֹכְבֵי־זְאֵב.

הִשְׁחַזְנוּ מַעֲנֵה־עֵינַיִם

אֶל נוֹפֵנוּ מִסְתַּוֶּה, מַבְהִיק הוֹדוֹ.

אֳרָנִים זָקְפוּ אָמִיר בְּחֶמְדַּת־כְּפוֹרִים.

חָרְקוּ,

קָרְסוּ וָמָטוּ,

שַׁחוּ עֲנָפִים עִם שַׁחַר.

כָּל הַיּוֹם קָשַׁבְנוּ לַשְּׁלָגִים הַמַּפְשִׁירִים

בְּעֵינַיִם עֲמוּמוֹת.

גַּגּוֹת חָשְׂפוּ רַעֲפֵיהֶם דֵּהִים

בַּחֲבָטוֹת פִּתְאֹם.

בַּמִּזְרָח הֶאֱפִירוּ הַחוֹמוֹת.

בַּגַּיְא נָגֹל הַמְשֻׁרְיָן, חֹרַךְ בְּאֵין שְׁלָגִים.

וְגָח שָׁרָב מִנֶּגֶב, עָט, צִחֵה, עַל כָּל מָשׂוֹשׂ.

---

לֵיל־יָפוֹ

מאת

ט. כרמי

לֵיל־יָפוֹ מְכֻכָּב.

סִירוֹת — מְעוֹן חֻלְדָּה, רָקָב —

עוֹגְנוֹת בָּרְחוֹב,

צוֹפוֹת מֵעֵבֶר לַחוֹמָה

אֶל יָם רַן עֲלוּמֵיהֶן פְּרוּעַ־חוֹף.

פִּתְאֹם שׁוֹטְרִים נִצְּבוּ.

אִישׁ־אִישׁ אַלָּה בַּיָּד.

(הַחֲתוּלִים שִׁוְּעוּ)

הַקָּצִין פָּקַד:

אַחַר חֲצוֹת, לִסְגֹּר!

וְאֵלֶּה שֶׁלִּטְּפוּ

חֲלוֹם־נֵכָר בְּבַס

(הַחֲתוּלִים שִׁוְּעוּ)

נָדַמּוּ.

קְנָס?!

לֵיל־יָפוֹ מְסֹהָר.

נִשְׁלָף קִסְמוֹ כְּחַלְחַל, מַאְדִּיר

פִּגּוּם־מִסְגָּד שׁוֹמֵם,

עִנְבָּל דּוֹמֵם,

חָתוּל שָׁחֹר

מַתִּיז אֶת תְּשׁוּקָתוֹ מוּל חֲתוּלָה.

אֲבָל זֶה, אֲדֹונַי, סָגוּר

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָסוּר —

גַּם שָׁמָּה —

אֵיפֹה?!

שָׁמָּה חֹק בְּשִׁיר חֲצוֹת הֵפַרְתָּ?

וּמָה — עֲנֵה! — אַחַר חֲצוֹת מָכַרְתָּ?

לֹא כְלוּם. זֶה קָרוֹב וְזֶה מַכָּר,

שׁוֹזְרִים בְּבַס חֲלוֹם נֵכָר.

וְאִם זֶה, אֲדֹונַי, אָסוּר —

נִגְזֹר חֲלוֹם.

הִנֵּה: סָגוּר.

לֵיל־יָפוֹ מְתֻמָּר.

סִירוֹת הוֹזוֹת יַמָּן

וְכָל סִמְטָא נִקְמֶרֶת,

תַּחַת עֹמֶס הֶרֶס,

אֶל מַשַּׁב־הַסַּהַר הַצּוֹלֵל־צוֹנֵן.

---

נִקְרָא לוֹ אָח

מאת

ט. כרמי

Tutoyons le sa poitrine est trouיe

Paul Eluard

אִם הַשֵּׂעָר גָּדוּשׁ וּמִתְפָּרֵעַ

וְגַבְרִי הַחֲגוֹר הָרָחָב

וּפְרוּמָה הַחֻלְצָה

עַל חָזֶה מִתְנַשֵּׁם, מִתְפָּעֵם —

נִקְרָא לוֹ אָח, חָזֵהוּ מְפֻלָּח.

אִם נָשִׂיחַ אֶל אֹרֶן וְכוֹכָב,

מְלֹא־הַנְּחִירַיִם בֹּשֶׂם וְיָדַיִם טַל;

אִם נִגְבַּהּ כָּאֹרֶן וְכַכּוֹכָב נָרֹן —

נִקְרָא לוֹ אָח, חָזֵהוּ מְפֻלָּח.

אִם,

אֲהוּבָה,

אֶל יָרֵךְ זִכְרֵךְ נַצְמִיד

וּבַעֲרֹב הַיּוֹם יִשָּׁלֵף פִּגְיוֹן —

שְׂעָרִי גָּדוּשׁ וָעָז

לִי שִׂיחַ עִם כּוֹכָב

עַל יְרֵכִי פִּגְיוֹן

לְאַט לִי אָח, חָזִי מְפֻלָּח!

אין פרחים שחורים

מאת

ט. כרמי

---

לאדית הירש
צורתה המהותית של הנפש היא העליזוּת, האוֹרה, ואילו אתם הופכים את הצללים לגילוּיהּ הכּשר היחידי; חובה, לדבריכם, להלבישה אך ורק בשחור, והרי אין פרחים שחורים… [קארל מארכּס]
המשפט של מארכס לקוח מתוך מאמר פולמוסי נגד הצנזורה הפרוסית.

---

אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים

מְאֻלָּף בִּידֵי הָרָעָב

הַיֶּלֶד עוֹנֶה תָּמִיד אֲנִי אוֹכֵל

אַתָּה בָּא אֲנִי אוֹכֵל

אַתָּה יָשֵׁן אֲנִי אוֹכֵל.

פּוֹל אֶלוּאַר

• שירו של אלואר הופיע בספרו Poesie et Berite, 1942.

השמות, וכן פרטי הדמויות וההתרחשויות — בדויים.

---

פְּתִיחָה

מאת

ט. כרמי

נוּמָה, נוּם.

לֹא הָיֹה,

לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה…

וְאַבָּא לֹא הֵבִיא לְךָ שֶׂה

צַח־קָט,

רָחִים,

פּוֹעֶה וְחָמִים

מִדּוּכְנֵי יְרִידִים סוֹאֲנִים.

אָמְנָם אַבָּא הִשְׁכִּים אֶל הַשּׁוּק.

(נוּם)

מִי כָמוֹךָ עִם לַיִל עָשׁוּק

(נוּמָה)

אַבָּא נִשְׁחַט שָׁם כְּשֶׂה.

לֹא הָיֹה, לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה…

אָמְנָם אָח

(נוּם)

סִפֵּר עַל גָּוֶן, צְלִיל וּבֹשֶׂם

וְהִפְלִיג אֵי־לְשָׁם

עֵת הֵפֵזָּה שְׁקִיעָה עַל הַיָּם;

אַךְ בְּשָׂמִים שֶׁאָמַר לְהָבִיא —

הָיוּ מַק

(נוּם)

כַּלַּחַן שֶׁבִּי.

נוּם

נוּם

נוּמָה יַלְדִּי

כִּי עָלָה חֲלוֹמְךָ:

זֶה שִׁירְךָ —

שֶׁוַע־אָב עוֹד צוֹרֵם וְאָיֹם;

זֶה נוֹפְךָ —

הַזְּאֵב הָאָדֹם.

וּזְאֵב כִּי עָלֶיךָ יִגְהַר,

עֵין־גַּחֶלֶת, לוֹהֵט וְאַכְזָר,

אַל תִּקְרָא

אַל תִּקְרָא —

אֵין עוֹנָה.

אַף אִמְּךָ זוֹנָה.

הִיא בַּלַּיִל תִּלְאַט:

 נוּמָה, נוּם.

 בִּי תַקְשִׁיב פְּעִיַּת שֶׂה רָחוּם.

 שׁוּב הָרוּג הַזְּאֵב שֶׁהֶחֱרִיד.

 הָאֹפֶל שָׁלֵו בְּדָמִי, בְּיָדַי.

 נוּם —

לְאָב שֶׁהִשְׁכִּים לַיָּרִיד,

נוּם, יַלְדִּי.

חֲלוֹמְךָ פְּרוּעַ־צְחוֹק וְגִדֵּם

כִּי הַשִּׁיר בְּלִבְּךָ הוּא פֹּה אֵם:

לֹא הָיֹה,

לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה…

מְחַלְחֵל

אַךְ שִׁיר־עֶרֶשׂ כָּזֶה.

* השיר מופיע, בנוסח שונה, בספר מום וחלום תחת השם “לא היה, לא היה” (העורך).

הזמן

חורף 1946–1945

המקום

מוסד לילדי פליטים בבקעת השֶׁוְרוֹז, בצפון צרפת.

המוסד, ארמון מפואר מימי המאה ה־18,

מבודד לחלוטין בבקעה. על כותלי הקיטוניות

מצוירים כרובים ורדרדים. במרכז הגן

הגדול צומח אילן במבוק — נטע זר, שהובא לפני

שנים רבות מארץ רחוקה.

הנפשות

רְנֵי, מַרְסֶל, זַ’קּוֹ, נְעָרִים בְּנֵי 14–12

אַנְדְּרֵי, ילד בן 5

אִמּוֹ שֶׁל אַנְדְּרֵי

זַ’נִּין, מדריכה צעירה

מִינִיסְטֶרְיוֹן הַפְּנִים, גוּף ממשלתי שפיקח על מוסדות הפליטים

לֹא־אִמִּי, מנהלת המוסד

---

שִׁירוֹ שֶׁל רְנֵי (שיר ראשון)

מאת

ט. כרמי

בְּהִיר־שֵׂעָר, לְבֶן־פָּנִים־וָגֵו אֲנִי.

בָּהִיר כְּשַׂעֲרוֹת אִמִּי;

לָבָן כְּדוּמִיַּת אָבִי

יוֹם בּוֹ עָלָה בְּמַרְכְּבוֹת־עָשָׁן.

וְלָמָּה לָאֲטָה לִי לֹא־אִמִּי לְאוֹר־הַכְּפוֹר:

‘רְנֵי, אַתָּה הַפֶּרַח הַשָּׁחֹר.’

בְּרֵאָתִי אוֹרֵב הַדָּם

לְלֹבֶן כְּפוֹר, סָדִין,

וּבְשִׁנַּי כּוֹסֵס הַמַּק —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

לַחְמִי אֵינוֹ עָבֵשׁ עַתָּה.

שׁוּב אֵין זוֹמֵם לְהַעֲרִים

עַל רַעֲבוֹנִי.

אַךְ לַיְלָה־לַיְלָה לֶחֶם־הַתִּירָס

עוֹד נֶעֱרָם מִתַּחַת מִזְרָנִי,

אוֹרֵב,

קְמוּר־גַּב,

לְרַעֲבוֹן־חֲצוֹת שֶׁלִּי —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

אָמַרְתִּי לָהּ:

אַפּוֹ שֶׁל זַ’קּוֹ מְצֻלָּק:

אָחִי הָיָה טְהָר־פָּנִים.

עֵינֵי מַרְסֶל נוֹקְמָנִיּוֹת;

עֵינֵי אָבִי — רַק מֻרְדָּפוֹת;

יְדֵי זַ’נִּין שַׁמְנוּנִיּוֹת;

יַד אֲחוֹתִי, כִּכְפוֹר עַל מֵצַח —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

אָמַרְתִּי לָהּ:

וְאַתְּ,

חוּמַת שֵׂעָר חָמִים וָרָךְ,

אַתְּ לֹא־

אִמִּי.

חוּמַת־שֵׂעָר —

הֲמִשּׁוּם כָּךְ?

מָה רָאֲתָה וּמַה שָּׁמְעָה לְאוֹר־הַכְּפוֹר

שֶׁכָּךְ תִּלְאַט:

‘רְנֵי, אַתָּה הַפֶּרַח הַשָּׁחֹר’?

---

שִׁירוֹ שֶׁל מַרְסֶל

מאת

ט. כרמי

¹

רַק בַּלֵּילוֹת אָשִׁירָה אֶת שִׁירִי

(מַשַּׁק־הָעֲטַלֵּף).

יְצִיר־הַלַּיְלָה הוּא

וְאֶל הוֹרוֹ תָּמִיד יוֹבִיל אוֹתִי.

מִפְלָט יֵשׁ בִּמְחִלָּה דְּמוּמָה לְבֵן מֻטְמָן

(לֵיל־כְּפָר בָּשׂוּם).

מִקְלָט יֵשׁ בִּמְחִלַּת־מֶטְרוֹ לְאָב מֻרְדָּף

(לֵיל־עִיר עָמוּם).

בַּמִּשְׁעוֹלִים, בַּסִּמְטָאוֹת עוֹקֵב הַשְּׁכוֹל

(וְסֻלְיוֹתָיו אִלְּמוֹת).

וְהוּא אֶת נַהֲמַת־חַיַּי קָשַׁב

מֵעַל לְזַעַק רַכָּבוֹת בּוֹזְקוֹת,

וּלְחִישַׁת כּוֹכָב צָהֹב בִּשְׁמֵי־

הַסִּמְטָאוֹת, וְאֵלֶם מִשְׁעוֹלִים —

לְקוֹל אַהֲבָתִי קָרַב אֵלַי —

אָבִי, אָבִי!

לֹא בַּנְתִּי כִּי עֶרְגוֹן־הָעֲטַלֵּף,

מַמְרִיא סוּמָא אֱלֵי לֵיל־עִיר עָמוּם,

יַסְגִּיר אֶת מְעוּפְךָ לַמְאָרְבִים.

אָבִי, אֲבִי!

הֵן לֹא יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ מִי גָּחוּן

עַל שִׂפְתוֹתַי בְּמוֹ לֵיל־כְּפָר בָּשׂוּם

וְצָד אֶת הֲבָרוֹת־שִׁמְךָ, נָמוֹת.

רַק בַּלֵּילוֹת אָשִׁירָה שִׁיר־אֵינְךָ

(עַל חֵטְא־אַהֲבָתִי).

יְצִיר־הַלַּיְלָה הוּא

וְאֶל לֵיל־עֲטַלֵּף יִפְרֹשׂ כְּנָפַי.

---

שִׁיר אִמּוֹ שֶׁל אַנְדְּרֵי

מאת

ט. כרמי

¹

שׁוֹטֶה קָטָן, נוּגֵה־עֵינַיִם,

בְּנִי.

עֲלֵה עַל הַכִּסֵּא וּפְנֵה אֵלַי.

הָסֵב גַּבְּךָ לַגָּן,

לְכָל הַיְלָדִים הַמִּתְרַפְּשִׁים בַּסְּחִי.

הֲרֵי שׁוֹנֶה אַתָּה, נִפְלָא מֵהֶם.

אַתָּה — אַנְדְּרֵי שֶׁלִּי,

וְרַק לִשְׁנֵינוּ יַחַד,

גַּלְמוּדִים,

אֶצְבֹּר אַהֲבָתִי.

וְרַק לְךָ שְׁמוּרִים פֹּה בְּתִיקִי

בִּגְדֵי־הַמֶּשִׁי הַשְּׁחֹרִים.

עֲמֹד עַל הַכִּסֵּא בְּשֶׁקֶט.

הָסֵב רֹאשְׁךָ מֵהַחַלּוֹן,

אֵלַי.

שְׁלשִׁים יָמִים לְלֹא פֶּחָם, לֵילוֹת לְלֹא מָאוֹר,

צָבַרְתִּי אַהֲבָה לוֹהֶטֶת, מְסַמְּאָה.

יָדַי עָרְגוּ לְלַטֶּפְךָ בַּמֶּשִׁי הַשָּׁחֹר

וְלִרְאוֹתְךָ שׁוּב נְסִיכִי

וְלִרְאוֹתִי שׁוּב אֵם יוֹם־יוֹם

וְאֵשֶׁת אָבִיךָ.

נָסִיךְ צְהוּל־עֵינַיִם, רַךְ שֵׂעָר,

יַשֵּׁר אֶת הַשַּׁרְווּל.

חֲדַל לִקְפֹּץ מִדֵּי אֶגַּע בְּךָ!

זוּלָתֵנוּ, יַחַד,

גַּלְמוּדִים,

אֵין אִישׁ מֵבִין.

בְּהֵעָדְרִי אַתָּה רַק לַכְלְכָן פָּרוּעַ,

שׁוֹטֶה עֲמוּם־עֵינַיִם,

עוֹרֵג עַל אֵם וָמֶשִׁי

מִתּוֹךְ קִיטוֹן חֲרִיף־הַשֶּׁתֶן.

וְאִלּוּ הִלְבַּשְׁתִּיךָ אַהֲבָתִי יוֹם־יוֹם,

אִלּוּ מְשַׁחְתִּיךָ נְסִיכִי יוֹם־יוֹם,

בְּבִגְדֵי־הַמֶּשִׁי הַשְּׁחֹרִים —

חָדֵל הָיִיתָ מֵהַרְטֵב בַּלַּיְלָה מִטָּתְךָ,

נָכוֹן?

אַנְדְּרֵי!

עֲמֹד בְּשֶׁקֶט

וְהַקְשֵׁב עֱנוּת־אַהֲבָתִי,

יְגוֹן נְסִיכוּתְךָ הָאֲצִילָה מִמֶּשִׁי.

הַרְפֵּה מִן הַכַּפְתּוֹר!

נְסִיכוּתְךָ

(הַקְשֵׁב!)

הֵקִיצָה לְאִטָּהּ בְּשִׁמְמוֹן־גָּלוּת צוֹנֵן וָמָר:

חָמְקָה עַל־פְּנֵי שׁוֹטְרִים אֲפֹרֵי־שַׁחַר;

קָשְׁבָה חִרְחוּר רִגְעֵי־שִׁכְחָה מִטַּהֲרִים

בְּלֹבֶן פְּרוֹזְדוֹרִים חוֹלִים;

קוֹנְנָה פְּאֵר־מַלְכוּת הָכְעַר

בַּמִּשְׂרָדִים, בַּמִּשְׂרָדִים;

יוֹמָם הֶחְמִיץ רִירָהּ מוּל דּוּכְנֵי־דֻבְדְּבָנִים;

הִשְׁמִימָה בַּקָּפֶה עַל מִיץ־פֵּרוֹת חָמִים;

הִמְתִּינָה בַּגַּנִּים,

צָפְתָה עֵינֵי לֹא־אֲבוֹתֶיךָ וִידֵיהֶם,

וְלַיְלָה צְרָבוּהָ עַרְמוֹנִים מְגֻחָלִים.

רֵד!

הָסֵר מִיָּד אֶת הַבְּגָדִים,

הֵנָּה, אֶל הַתִּיק,

וְצֵא מַהֵר לַגָּן.

בְּהֵעָדְרִי אַתָּה רַק לַכְלְכָן פָּרוּעַ.

אַנְדְּרֵי שֶׁלִּי.

רַק עוֹד שְׁלשִׁים יָמִים,

שְׁלשִׁים לֵילוֹת בִּלְבַד —

וְשׁוּב אַתָּה אָפוּף אַהֲבָתִי הָאֲצוּרָה

וְשׁוּב,

לִשְׁעַת־יִחוּד בּוֹדֶדֶת וִיחִידָה,

תִּהְיֶה נָסִיךְ שֶׁלִּי.

---

שִׁירוֹ שֶׁל אַנְדְּרֵי

מאת

ט. כרמי

שְׁנַיִם שְׁחֹרִים וְאֶחָד צָחֹר

שְׁנַיִם שְׁחֹרִים וְאֶחָד צָחֹר

בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָץ לַעֲבֹר…

לֹא נָסִיךְ אֲנִי וְלֹא פְּאֵר.

לֹא לַכְלְכָן וְלֹא נוּגֵה־עֵינַיִם.

אֲנִי אַנְדְּרֵי. רוֹצֶה לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר.

לָכֹף אֶת הַבַּמְבּוּק לִשְׁנַיִם.

רְאִי! הַיְלָדִים רוֹקְדִים סְבִיב הַבַּמְבּוּק.

מַרְסֶל תּוֹלֵשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת זַ’נִּין.

הַקְשִׁיבִי! בֶּן־הַמֶּלֶךְ בָּא בִּיעָף לַשּׁוּק

וְהַבַּרְבּוּר, וְהַבַּרְבּוּר רֹאשׁוֹ מַרְכִּין…

אֲנִי רוֹצֶה לִרְקֹד בַּגָּן, אִתָּהּ.

אַנְדְּרֵי אֲנִי. וְלֹא בֻּּבּוֹן.

אִם לֹא תִּתְּנִי מִיָּד — אַרְטִיב שׁוּב בַּמִּטָּה

וְכֻלָּם יָמוּתוּ מֵהַסִּרָחוֹן!

בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָרוּר, אָרוּר

בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָרוּר, אָרוּר

רָצַחְתָּ בַּרְבּוּרִי צָחֹר…

---

שִׁירוֹ שֶׁל רְנֵי (שיר שני)

מאת

ט. כרמי

אַחַי גְּדוֹלִים הֵם, כֹּה גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי.

כֻּלָּם יוֹשְׁבִים בֵּין אֲמִירִים.

וְקוֹל אָבִי עוֹלֶה מִן הַשָּׁמַיִם.

לָאֵם לוֹאֵט עַל שׁוּב הַצִּפֳּרִים.

אַחַי גְּדוֹלִים הֵם, כֹּה גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי.

כֻּלָּם שָׂשִׂים עִם רוּחַ אֶל מַגַּע כּוֹכָב.

אָבִי נוֹבֵחַ מִגָּבְהֵי־הַלַּיְלָה.

אִמִּי לוֹאֶטֶת לִי: עֲלֵה, רְנֵי, עַכְשָׁו.

עַל כָּל שִׁעוּל אוֹרֵב הַדָּם, אַחַי.

עִם כָּל כִּכָּר הַפֶּה נוֹשֵׁק מַכְאוֹב.

מָחָר, אָבִי, אָבִיב יַמְרִיא עָלֶיךָ.

אִמִּי, מָחָר יֹאבַד קוֹלִי־מֵאוֹב.

---

שִׁירוֹ שֶׁל זַ'קּוֹ

מאת

ט. כרמי

שיר ראשון

לֵילוֹתַי עֵרִים מִיּוֹם — וְרוֹחֲשִׁים, וְרוֹחֲשִׁים.

אַף בִּשְׁנָתוֹ —

מַרְסֶל שׂוֹרֵט אֶת צַלַּקְתִּי,

מִסְתּוֹדֵד, בַּהֲבָרוֹת־חֲלוֹם פְּצוּרוֹת,

עִם כָּל הַנּוֹעֲצִים בִּי אֶת אֶלְמָם.

(אָבִי?

אָמְרוּ: הִפְלִיג מֵעֵבֶר לַיַּמִּים.)

לִמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ,

כְּרוּב שְׁמַנְמַן, סְמוּק־לְחָיַיִם,

שָׁט בֵּינוֹת עָבִים צְמִירִים;

וְרַק אֲנִי,

בֵּין לְחִישׁוֹת הַלַּיִל,

שׁוֹמֵעַ אֶת כַּנְפֵי־הַלַּעַג.

(וּלְיָמִים —

אָבִי?

אָמְרוּ: לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָמִים.)

לֹא־אִמִּי,

עוֹבֶרֶת בֶּאֱשׁוּן־הַכְּפוֹר,

תַּחְתֹּם חֻמָּהּ בְּכָל הַמְּצָחִים,

לְבַד מִצְחִי שֶׁלִּי.

(וּלְיָמִים —

אָבִי?

שָׁתְקוּ.)

וְהַבַּמְבּוּק,

לִבְלֵב מוּלִי יָהִיר בְּאוֹר־חַמָּה,

לְמַעֲנִי אוֹצֵר רַק צְרִימַת־אֵיבָה

בּוֹקַעַת וְעוֹלָה…

(יוֹמָם שָׁתְקוּ וְלֹא עָבְרוּ סִפִּי.

וְלַיְלָה — צָבְטוּ לִי בְּאַפִּי.)

שיר שני

עַתָּה אֵדַע:

אָבִי בָּגַד.

מוּל לֹעַ־הַקָּנֶה

וְהָרָעָב בִּשְׁדֵי־אִמִּי וּבְעֵינַי —

כָּרַע לָאֲדָמָה,

נָעַל סֻלְיוֹת אִלְּמוֹת,

חָבַר אֶל מִפְסָעָם הַחֲרִישִׁי

בַּמִּשְׁעוֹלִים, בַּסִּמְטָאוֹת.

אָבִי בָּגַד.

מוּל לֹעוֹת קָנִים בּוֹרְקִים

וְרַעֲבוֹן נָקָם לוֹהֵט —

נוֹרָה בִּידֵי אֲבוֹתֵיכֶם,

נֹאַץ בְּפִי אֲבוֹתֵיכֶם;

עַד יֻתַּמְתֶּם אַתֶּם

בַּמִּשְׁעוֹלִים, בַּסִּמְטָאוֹת.

בָּנִים לַאֲבוֹתֵיכֶם,

בֵּן לְאָבִי —

עַל שְׁנָתֵנוּ יָסֹכּוּ אוֹתָם כְּרוּבִים וְרַדְרַדִּים,

אַךְ מִידֵיכֶם זוֹ הַצַּלֶּקֶת בְּאַפִּי;

נִבְצַע אוֹתָהּ הַפַּת יַחְדָּו,

אַךְ אֶת בְּשָׂרִי תָּדוּשׁוּ בְּשׁוֹט־שְׁתִיקַתְכֶם;

וּלְעֵינֵינוּ הַבַּמְבּוּק מְחוֹלֵל לְרוּחַ־הַשֶּׁוְרוֹז,

אַךְ מְחוֹלְכֶם לֹא יָחֹן אֶת צְעָדַי —

פִּגְיוֹנַי מוּל שׁוֹטֵיכֶם!

בְּחַבְּקִי אָמִיר,

הַשֶּׁוְרוֹז שׁוֹלֵף שְׁלַל־פִּגְיוֹנִים

וְאִיּוּמִי נוֹעֵץ חֻדּוֹ בְּכָל הַלְּבָבוֹת;

בַּהֲרִיעִי מֵרֹאשׁ אִילָן,

מִי לֹא יִשָּׂא עֵינָיו אֵלַי,

לֹא יַצְמִידֵן אֶל הַצַּלֶּקֶת בְּאַפִּי?

עַתָּה כֻּלְּכֶם מְפַלְלִים אֵלַי לִשְׁכֹּחַ

שׁוֹט יוֹמְכֶם בִּשְׁתִיקָתוֹ,

עַקְרַב לֵילְכֶם בִּלְחִישָׁתוֹ —

וְשֶׁמָּא לֹא אֶשְׁמַע מֵרוּם אָמִיר?

כֹּה גָּבוֹהַּ הָאָמִיר.

עַתָּה כֻּלְּכֶם דּוֹבְרִים אֵלַי

(כְּאִלּוּ מֻכָּרִים קוֹלוֹתֵיכֶם)

בִּנְשִׁימַתְכֶם הַקְּטוּעָה,

בְּעֵינֵיכֶם הַנְּשׂוּאוֹת —

וְשֶׁמָּא לֹא אָשִׁיב מֵרֹאשׁ אִילָן?

כֹּה רָחוֹק הוּא הָאִילָן.

עַתָּה תּוֹרִי לִשְׁתֹּק מֵעֲלֵיכֶם:

לִשְׁתֹּק

לִצְפּוֹת

לְהַאֲזִין.

מַרְסֶל,

חֲרוֹנְךָ נִכְלָם בְּאָזְלַת־יָדוֹ.

קְצָרוֹת יָדֶיךָ, לֹא תַּגַּעְנָה אֶל פָּנַי.

כֹּה קְטַנּוֹת יָדֶיךָ, עֲלוּבוֹת, מִמְּקוֹם נוּעִי בָּרוּחַ.

קוֹלְךָ נִמְרָץ, פּוֹקֵד:

— רֵד!

אַךְ הָאָמִיר וְהַשְּׁחָקִים אֵינָם קִיטוֹן־לְלֹא־מִפְלָט.

בְּרֹאשׁ אִילָן עֵינַי חַדּוֹת:

אֲנִי רוֹאֶה כֵּיצַד חֹד־אִיּוּמִי

נִנְעָץ בִּבְשַׂר־לִבְּךָ.

בְּרֹאשׁ אָמִיר אָזְנַי עֵרוֹת.

אַנְדְּרֵי, זַ’נִּין, רְנֵי —

אֲנִי שׁוֹקֵל כָּל הֲבָרַת־תַּחֲנוּן,

לוֹמֵד, לְאַט, קוֹלוֹתֵיכֶם.

וְאַף אַתֶּם מְשַׁנְּנִים שִׁירִי־אֵין־אֹמֶר

עַל צַלֶּקֶת,

אוֹת־קָלוֹן,

וְאָמִיר הַמָּט לְהִשָּׁבֵר…

לֹא־אִמִּי,

גַּם דָּמִי צָלוּל לְמַגַּע־רוּחוֹת־אָמִיר,

וְחָשׁ אֲנִי אֶת כָּל גּוּפֵךְ בְּסֵתֶר־הַחַלּוֹן

וְעָצְמַת הַקֶּשֶׁב בָּךְ תִּפְעַם.

אַתְּ לֹא תֹּאמְרִי דָּבָר.

אַף אִם אֶצְעַק:

— אֲנִי קוֹפֵץ!

מַחֲרִישָׁה, תַּמְתִּינִי.

אַךְ אַתְּ יוֹדַעַת כִּי אֶשְׁמַע קִשְׁבֵּךְ,

כִּי הַנּוֹשֵׁם עִם חֹד־אָמִיר

נוֹשֵׁם גַּם עִם חָזֵךְ.

עַתָּה כֻּלְּכֶם,

כֻּלְּכֶם דּוֹבְרִים אֵלַי,

נוֹשְׂאִים אֵלַי נְשִׁימַתְכֶם.

אֵין אוֹטֵם אָזְנָיו בִּפְנֵי שִׁירִי

וְאֵין עוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּצַלַּקְתִּי —

עַל אָמִיר הַנָּע וָנָע לְרוּחַ־הַשֶּׁוְרוֹז.

---

שִׁירָהּ שֶׁל זַ'נִּין

מאת

ט. כרמי

¹

שיר ראשון

חַלּוֹן אֶחָד תָּחַם אֶת עוֹלָמִי.

כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי,

אַף אַוָּזִים בְּעִרְסוּלָם הַמְגֻחָךְ,

בַּעֲדוֹ נִבַּט.

כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי,

אַף מַשָּׁקוֹ שֶׁל דְּלִי רָוֶה,

בַּעֲדוֹ הִצְלִיל —

עַד בּוֹא יוֹם־הָרְסִיסִים.

שָׁמַעְתִּי הִתְנַפְּצוֹ:

עֻקְצֵי־פִּתְאֹם בְּתוֹךְ דָּמִי.

רָאִיתִי רְסִיסָיו:

קַרְנֵי־סִנְווּר־וָעֶלֶט לְרַגְלַי.

יְחִידָה הָיִיתִי וּגְלוּיַת־עֵינַיִם:

נֶאֱטַם לְמַעֲנִי עוֹלָם.

יְחֵפָה הָיִיתִי:

דָּם זָב מֵרַגְלַי.

שיר שני

בָּעָב וּבַבַּמְבּוּק וּבָעִנְבָּל,

יְטוֹפְפוּ עַל שְׁמֵי־חַלּוֹן שֶׁלִּי;

בִּמְעוּף צִפּוֹר־אֵין־שֵׁם

עַל־פְּנֵי הַלֹּבֶן וְהַצְּלִיל —

הַזִּכָּרוֹן מַפְעִים אֶת פְּעָמָיו.

לֹא לָבְנְךָ בָּעָב,

לֹא קוֹלוֹתֶיךָ בַּלִּבְלוּב;

וְחַלּוֹנִי תּוֹחֵם עוֹלָם

(עָב וּבַמְבּוּק, עִנְבָּל וּמְעוּף־צִפּוֹר)

לְכָל אֲשֶׁר יִצְפֶּה מִבַּעַד סוֹרְגָיו.

מָחוֹל לֹא־בַּרְרָן הוֹפְכֵנִי

חֲלִיפוֹת מוּקְיוֹן, לוּלְיוֹן:

הַיּוֹם הִזְמִין אוֹתִי

לָחוּל אִתְּךָ

לִצְלִיל אֵינוֹ־שֶׁלְּךָ,

לִצְפּוֹת בְּךָ

לֹבֶן לֹא־שֶׁלְּךָ,

וּלְכַנּוֹת —

צִפּוֹר־אֵין־שֵׁם.

שיר שלישי

רְנֵי מַרְסֶל אַנְדְּרֵי זַ’קּוֹ

כָּל מַבָּטַי כֻּלָּם בָּכֶם הִשְׁקַעְתִּי.

בָּכֶם יִחַלְתִּי לְנוֹפִי.

לְמַשָּׁקוֹ שֶׁל דְּלִי וְאַוָּזִים מְגֻחָכִים.

שֶׁמָּא אַתֶּם הָעֲכוּרִים

וּבַעַדְכֶם לֹא יִשָּׁקֵף מְאוּם:

שֶׁמָּא עֵינַי הֵן שֶׁהֻכּוּ

בְּיוֹם הָעֲלָטוֹת?

אֶת פִּתְאֹמוֹ אֶשְׁמַע

יוֹמָם בְּקוֹלֵיכֶם;

וְלַיְלָה — רְסִיסָיו עָלַי,

עוֹבֶרֶת, חֶרֶשׁ, בֵּין פָּנִים נוֹשְׁמִים.

רְנֵי מַרְסֶל אַנְדְּרֵי זַ’קּוֹ

בְּאֵין־עוֹלָם אֶסֹּב בֵּינֵיכֶם.

אָטוּם

אָטוּם

מְאוּם עוֹד לֹא נִגְלָה לִי בְּעֵינֵיכֶם.

---

הִמְנוֹן מִינִיסְטֶרְיוֹן־הַפְּנִים

מאת

ט. כרמי

לכבוד

לֹא־אִמִּי

בקעת השׁורוז

ג.מ.נ.

הנני להביא לידיעתך, כי בישיבה האחרונה של ‘הוועדה למחקר נוּקליארי’ הוחלט על הפקעת בנייני מוסדך בגלל הנימוקים הבאים:

א. המוסד מבודד לחלוטין בתוך הבקעה;

ב. צורתו הכללית, וכן מעיינות־הכיכר וארובות־הבניין, הולמים את צורכי מעבדותינו;

ג. באזור המוסד מוקמים והולכים עיר ומגדל, הקשורים במפעלנו.

אמנם ידוע לנו כי לא באתם לגור במוסד אלא לפני זמן קצר; אך בהתאם להכרעת הוועדה, אין בית בקרבת הבקעה אשר לא יוחרם. אנו מצטערים, כמובן, שהעברה זו חלה, שלא בטובתנו, בעיצוּמוֹ של החורף.

הננו לאחל לך, ולילדים היקרים הנתונים לטיפולך המסור, הצלחה מאירת־עיניים במוסד החדש, שתקצה לכם הממשלה.

ברחשי כבוד,

ב. שׂר

ק/צכ/ל

---

שִׁירָהּ שֶׁל לֹא־אִמִּי

מאת

ט. כרמי

קַבְּלָנֵי־מָגוֹר, סַפְסְרֵי־אֵימִים

הִזְחִילוּ אֶת חַיֵּינוּ

מִסִּמְטָה אֱלֵי סִמְטָה,

הֵשַׁחוּ אֶת חַיֵּינוּ

אֶל עָפָר אָפֵל.

מְחוֹז טַרְפָּם —

אָדָם שֶׁלֹּא כָּרַע לָאֲדָמָה,

וּשְׁנַיִם הֵם פְּשָׁעָיו:

הַפֶּשַׁע הַצָּהֹב

וְהַפֶּשַׁע הָאָדֹם —

שְׁנֵי כּוֹכְבֵי־הָאֲבַדּוֹן

בִּשְׁמֵי־הַסִּמְטָאוֹת.

וּמְחוֹז חַיַּי —

חַיָּיו.

חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט

וְסַךְ־יְלֵל:

רַק הֵם הִגִּיעוּ לִמְחוֹזָם

וְכוֹכָבַי כָּבוּ.

יוֹם־לֵיל

עוֹדִי שׁוֹמַעַת לַחַשׁ־שְׁכוֹל

תָּלוּי בְּרוּם־עוֹלָם,

בַּת־קוֹל תַּחְסֹם אֶת כָּל דְּרָכַי,

וּצְעָדִים אִלְּמִים.

* בעלה של מנהלת המוסד נרצח בידי משתפי פעולה.

¹ *

אֲנָשִׁים טוֹבִים

אֲנָשִׁים טוֹבִים

פָּרְשׂוּ אֶת אַדַּרְתָּם עֲלֵי בִּתִּי

בִּכְפָר דְּרוֹמִי נִדָּח,

לִקְּטוּ לָהּ עִגּוּלִים שֶׁל שֶׁמֶן וְשֶׁל דְּבַשׁ

בְּמוֹ לֵיל־כְּפָר בָּשׂוּם.

… וְאִמָּא יְקָרָה

הֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים

בּוֹצְעִים אִתִּי פִּתָּם

חוֹלְקִים עִמִּי מֵימָם

שׁוֹפְעִים עָלַי חֻמָּם

וְאִמָּא יְקָרָה

אֱלֹהֵיהֶם טוֹבִים

הַבִּיטִי בַּצִּלּוּם

(עַל סַף־הַכְּנֵסִיָּה)

זוֹ מַתְּנָתָם

לִמְלֹאת לִי שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה

שִׂמְלָה לְבָנָה…

וְלֹא יָדְעָה אֶת לֵב אִמָּהּ,

לֹא יָדַעְתִּי אֶת לִבִּי שֶׁלִּי:

רַק אֵשׁ זָרָה רָאִיתִי

לוֹחֶכֶת שִׂמְלָתָהּ.

וְלֹא יָדְעָה כִּי אֲחִישָׁהּ

(הַבִּיטִי בַּצִּלּוּם)

אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הֶעָמוּם,

לְהִטַּלְטֵל עִמִּי

(הַבִּיטִי, עַל הַסַּף)

בֵּינוֹת עָרֵי־הַהֲרֵגָה.

יוֹם־לֵיל

עוֹדִי נֶחְפֶּזֶת אֶל בִּתִּי

לָסֹךְ עֲלֵי גֵּוָהּ

מִפְּנֵי יָדַיִם חֲנוּנוֹת

(אֲנָשִׁים טוֹבִים)

וּלְחַבְּקָהּ אֶל בְּשָׂרִי —

עַד אִם תִּדְעַךְ הָאֵשׁ

לוֹחֶכֶת עַל סְבִיבָהּ.

*

מֻתָּזִים מִתּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ,

מֻתָּכִים עַל רֹאשׁ בִּתִּי

(בְּכָל שָׁעָה

בְּכָל מָקוֹם

עַל רֹאשׁ בִּתִּי) —

הַמַּפְצִיצִים

הִרְקִיעוּ אֶת חַיֵּינוּ

מִגָּדָה אֱלֵי גָּדָה.

חֶשְׁבּוֹן מְאֹד פָּשׁוּט, גָּלוּי

(מְחוֹז־הַרְסָם —

הַגֶּשֶׁר

וּמְחוֹז־חַיֵּינוּ —

הַגָּדָה)

גַּם לְעֵינֵי בִּתִּי,

צְמוּדָה אֶל הַחַלּוֹן:

גַּם לְעֵינַי,

רוֹאוֹת לִקּוּי־עוֹלָם

בְּהִנָּשְׂאָן שָׁמַיְמָה:

גַּם לְעֵינֵי נֶהָג,

צוֹפֶה גָּדָה נָסָה,

הַמְקַמֶּרֶת אֶת חַיֵּינוּ

עַל עֶבְרֵי־נָהָר.

חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט וְסַךְ־הַלֵּל:

רַגְלֵינוּ שָׂשׂוּ אֶל עָפָר אָפֵל!

אֲבָל יוֹם־לֵיל

עוֹדִי נִרְקַעַת בֵּין גָּדוֹת,

מַטְמֶנֶת עַיִן בֶּעָפָר מִפַּחַד הַשָּׁמַיִם,

נִרְדֶּפֶת מִן הַלַּהַב אֶל הָאֵפֶר.

*

עַתָּה,

שׁוּב יְקִיצָה חוֹלָה.

כָּל אֲבָרַי

כִּבְדֵי חֲלוֹם מָהוּהַּ וְדָבִיק

כִּפְתִיתֵי הַשֶּׁלֶג

הַצּוֹנְחִים אֶל חַלּוֹנִי.

עַתָּה,

שׁוּב לַחַשׁ גֶּחָלִים כָּבוֹת

עַל אָזְנַי הָאֲטוּמוֹת מִקֹּר

וְיוֹם צָחוּן, מַלְאֶה

(יְעַדְתִּיו, כְּכָל יָמַי,

לָמֹץ אֶת לְשַׁדִּי,

לְהַטִּילֵנִי אֵין־אוֹנִים עִם לֵיל

אֶל חֵיק־הַלֶּהָבָה) —

אוֹרֵב שׁוּב עַל סִפִּי.

שֶׁמָּא בִּכְדִי גִּרְדַּמְתִּי אֶמֶשׁ

אֶת כִּסְאִי הָאַחֲרוֹן

לְהָזִין אֶת נִמְנוּמִי הַמְסֻמָּם?

כָּל לֵילוֹתַי לְלַהֲבוֹת־הַשִּׁכְחָה —

עַד הִמָּסֵךְ הַיְקוֹד בְּדַם לִבִּי

וְלֹא יִשְׁמַע אֶת הֹלֶם־פַּעֲמוֹ

עַל גֶּשֶׁר־אֵין־גָּדוֹת;

עַד יַעֲלֶה הַלַּהַט בִּלְחָיַי,

יַצְנִיחַ אֶת עָרְפִּי,

וְלֹא אֶרְאֶה כִּי אֵשׁ זָרָה

אוֹחֶזֶת בְּבִתִּי;

עַד תַּחֲרִישׁ הַלֶּהָבָה

(יָם וְסוּפָה

וְדָם גּוֹאֶה אֶל סַהֲרוֹ)

אֶת כָּל קוֹלוֹת חַיַּי,

כֻּלָּם,

וְאַף אֶת אֵלֶם הַדְּמֻיּוֹת

עָלוּ בַּסִּמְטָאוֹת

לִקְרֹעַ מִגּוּפִי

אֶת בַּעֲלִי

וְנַהֲמַת־חַיַּי;

עַד דִּמְדּוּמֵי גּוּף

נָע, גּוּף

נָד, גּוּף

לֶהָבָה בּוֹקֵעַ וְשׁוֹקֵעַ

וְיָדַי חוֹבְקוֹת אֶת נִמְנוּמָן

וְיָדַי שְׁכוּחוֹת מַגָּע אַחֵר…

שֶׁמָּא מוּטָב הָיָה לִשְׁמֹר

אֶת הַכִּסֵּא הָאַחֲרוֹן

לִישִׁיבָה?

אֶת הַשֻּׁלְחָן

לִכְתִיבָה

אֶת הַמִּסְגֶּרֶת

לַתְּמוּנָה

אֶת הַקּוֹלָב

לִתְלִיָּה?

הֵן סוֹף אִשִּׁי —

לִכְבּוֹת.

סוֹף אִשִּׁי —

אֵפֶר נֶעֱרָם עַל יְצוּעִי

עַד אֶפֶס־נְשִׁימָה,

וְדִמְדּוּמֵי־יְקִיצָתִי

חוֹזְרִים וּמְשַׁנְּנִים

אֶת כָּל אֲשֶׁר מֵאֵן לְהִשָּׁכַח,

אֶת כָּל הַמִּתְנַשֵּׂא עִם שַׁחַר

מִתּוֹךְ הָאֵפֶר הַצּוֹנֵן.

*

כָּל לֵילוֹתַי לַלֶּהָבוֹת הַהוֹמְמוֹת

וְכָל בְּקָרַי לָאֵפֶר הַצּוֹנֵן.

יוֹם־יוֹם

הָאֹכֶל מִתְעַפֵּשׁ מִתַּחַת לַמִּזְרָן;

סְחִי מִצְטַבֵּר עַל סַף קִיטוֹנִיּוֹת;

הַצַּחֲנָה עוֹלָה בַּמִּסְדְּרוֹנִים.

וְלַיְלָה־לֵיל,

מַרְסֶל, בְּחֵטְא־אַהֲבָתוֹ,

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו בִּמְעוּף־הָעֲטַלֵּף

לִרְצֹחַ אֶת אָבִיו;

אֵם אַנְדְּרֵי תֶּחְמַק וְתַעֲבֹר בָּעִיר

וּנְסִיכוּתָהּ —

מִשְׁיִית, שְׁחֹרָה וּמְגֹהֶצֶת —

מְקֻפֶּלֶת בְּתִיקָהּ;

זַ’קּוֹ, בְּהִנָּשֵׂא אֵלָיו עֵינֵי־בִּעוּת,

יָטִיל עַצְמוֹ מֵרֹאשׁ אִילָן;

זַ’נִּין תִּשְׁאַל בִּרְכַּת־אוֹרָה־וָנוֹף

מִכָּל עֵינֵינוּ,

תַּשְׁקִיף בְּעַד חַלּוֹן אָטוּם.

מַה לֵּילוֹ שֶׁל רְנֵי?

עוֹד לֹא גִּלָּה,

כָּמוֹנִי,

אֶת סוֹד־הַלֶּהָבָה בַּלֵּיל,

סוֹד־הָאָבְדָן

עַד עֲלוֹת הָאֵפֶר.

אַךְ שַׁחֲרוֹ כְּשַׁחֲרִי:

יְקִיצָה חוֹלָה, תְּפֵלָה,

כִּבְדַת חֲלוֹם מָהוּהַּ וְדָבִיק.

רֵאָתוֹ מַתֶּזֶת אֶת דָּמָהּ

וּבְשִׁנָּיו כּוֹסֵס הַמַּק.

אֵשׁ־הַתָּמִיד

אֵשׁ־הַתָּמִיד —

תָּמִיד תִּכְבֶּה.

*

עַתָּה,

בְּתֹקֶף צַו אָדִיב, מֻרְכָּב וּמְנֻמָּק

(אוּלַי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל הַפּוֹקֵד,

מִתַּחַת לְמַדֵּי־הַשְּׂרָד וְנֻסְחֲאוֹת־הַנְּדוֹד,

שְׁמוּרוֹת סֻלְיוֹת אִלְּמוֹת):

בְּתֹקֶף רוּחַ הָעִוְעִים וְהָאֵיבָה

אֲשֶׁר גָּדְעָה אֶת אֲמִירִי —

נְשֹׁרַשׁ.

נִבְעָרִים מִזְּמַן וּמִתִּקְוָה,

נְטֻלְטַל אֱלֵי בִּקְעָה אַחֶרֶת

וּבְיָדֵינוּ —

שְׁתִיל־בַּמְבּוּק, לִפּוּף סְחָבָה לַחָה,

וְזֵכֶר כְּרוּב, אָפוּף עָבִים צְמִירִים.

חַיַּי אֵינָם יוֹדְעִים

טַעַם שֹׁרֶשׁ

מַכֶּה עַל לֵב־הָאֲדָמָה,

וְנַעֲנֶה!

חַיַּי אֵינָם יוֹדְעִים

טַעַם נֶבֶט

יוֹנֵק לְשַׁד־אוֹנִים

לְעֵין־הַשֶּׁמֶשׁ!

חַיַּי עוֹד לֹא יָדְעוּ אֶלָּא

רוּחוֹת־טַלְטֵל־וּשְׁכוֹל

וְאֵשׁ זָרָה חוֹרֶכֶת לֵב בִּתִּי

וְצַחֲנַת רָעָב וָשֶׁתֶן וּבְדִידוּת

וְלֶהָבוֹת שֶׁל שִׁכְחָה

הַצּוֹנְנוֹת עִם שַׁחַר בְּיָדַי.

כִּכְלוֹת־הַכֹּל

לִפְנֵי

כִּכְלוֹת־הַכֹּל —

שֶׁמָּא לֹא כְּדַאי?!

---

שִׁירוֹ שֶׁל רְנֵי (שיר שלישי)

מאת

ט. כרמי

לֹא־אִמִּי, לֹא־אִמִּי!

אֲנִי קוֹרֵא לָךְ מֵהַגָּן.

אֲנִי עוֹמֵד לְיַד עֵץ הַבַּמְבּוּק.

צְאִי־נָא לַגְּזֻזְטְרָה לַחֲזוֹת בַּפֶּלֶא,

לְלַטֵּף נִצָּן.

כִּי קַמְתִּי בַּחֲצוֹת לִפְרֹעַ חוֹב־לֵילִי.

שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי לָאֲפֵלָה,

כְּמוֹ תָּמִיד, לָאֲפֵלָה —

וְרַעֲבוֹן־חֲצוֹת שֶׁלִּי לֹא נְטָלָהּ;

לַשָּׁוְא בִּקַּשְׁתִּי אֶת קְמוּרֵי־הַגַּב —

אֵינָם.

וְאָז שָׁמַעְתִּי בַּחֲצוֹת

(שִׁיר יָקָר לִי מִשִּׁירִים)

כֵּיצַד הָרוּחַ בַּבַּמְבּוּק מְחַלְּלָה:

  נָמַסּוּ הַכְּפוֹרִים.

  אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים.

קָרָאתִי:

מַרְסֶל חֲנוּן־עֵינַיִם

זַ’קּוֹ טְהָר־פָּנִים

זַ’נִּין רַכַּת־יָדַיִם —

עוּרוּ וְחַבְּקוּנִי בִּמְחוֹל־הַחֲלִילִים…

וְאָז רָאִיתִי בַּחֲצוֹת

עָבִים הֲרֵי־לְבָנָה

תּוֹפְחִים בַּנֹּגַהּ הַבָּשֵׁל

וְחוּט שֶׁל כֶּסֶף שׁוּלֵיהֶם מוֹשֵׁךְ.

וְאָז רָאִיתִי בַּחֲצוֹת

כֵּיצַד גּוֹלְשָׁה לְפֶתַע

שְׁקֵדִיָּה אֶל חַלּוֹנֵךְ

בַּשֶּׁלֶג הַבָּשׂוּם;

פּוֹרֶצֶת אֶל חַדְרֵךְ

בַּשֶּׁפַע הַהוֹמֵם;

הוֹרֶסֶת אֶל לִבֵּךְ

בְּנִצָּנֶיהָ הַצְּחֹרִים —

אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים.

לֹא־אִמִּי, אִמִּי!

צְאִי־נָא לַגְּזֻזְטְרָה.

רְאִינִי כָּאן, בַּגָּן.

הַקְשִׁיבִי לְקוֹלִי:

בִּבְקֹעַ חֲלִילִים

מִגֶּזַע הַבַּמְבּוּק הָרַךְ,

הַנָּע לָרוּחַ;

בִּבְהֹק גֵּיא־הַשֶּׁוְרוֹז

כַּאֲגַרְטָל רָוֶה;

בְּרֹן נִצָּן זָהוּר —

מַצְמִיד אֲנִי אֶת פִּי

אֶל הֶחָלִיל

וּמַנְגִּינַת אָבִיב בּוֹקַעַת וְעוֹלָה

מִתּוֹךְ זוֹ רֵאָתִי פְּגוּמָה,

מִבֵּין שִׁנַּי הַנְּמַקּוֹת —

אִמִּי, אִמִּי!

אֶל לֵב־אָבִיב אֲנִי פּוֹרֵץ כַּשְּׁקֵדִיָּה,

אֶל לֵב־אָבִיב בַּחֲלִילִים עֵרִים —

אֵין פְּרָחִים שְׁחֹרִים!

ירושלים, 1951

שלג בירושלים

מאת

ט. כרמי

---

שֶׁלֶג בִּירוּשָׁלַיִם

מאת

ט. כרמי

שֶׁלֶג בִּירוּשָׁלַיִם

מאת

ט. כרמי

---

השיר שמופיע בשער זה של הספר שלג בירושלים מופיע בנוסח זהה בספר מום וחלום בשם “נקרא לו אח” (העורך).

---

שֶׁלֶג בִּירוּשָׁלַיִם

מאת

ט. כרמי

לאַבֶּל ארליך

אִם לֹא הַיּוֹם

בַּלֹּבֶן הַיּוֹקֵד וּבַנְּהָרָה,

מָתַי נָחוּשׁ כִּי לֵב לַצִּפֳּרִים,

פְּעֹמֶת־רֹךְ עֵרָה,

וְקֵן בְּנוֹף־דָּמֵנוּ;

אִם לֹא הַיּוֹם,

לְקוֹל הָרִים הִצְנִיעוּ עֶרְיָתָם,

מָתַי נֵרוֹם, גְּלוּיֵי־פָּנִים־וָכָף,

עִם שְׁתִיל־אַהֲבָתָם

עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ;

אִם לֹא הַיּוֹם,

אֶל מוּל הַזַּיִת הָאָפוּף פְּלִיאָה,

מָתַי נָבוֹא בִּמְעָרוֹת־הַלֵּב

לִשְׁמֹעַ הֵד מִלָּה

נוֹשֶׁלֶת מִשָּׁמֵינוּ;

אִם לֹא הַיּוֹם,

לְקוֹל אָדָם חָרֵד מִגַּג בֵּיתוֹ,

מָתַי נֵצֵא, זַכִּים מֵאוֹר הַיּוֹם,

לָשִׁיר מִזְמוֹר אִתּוֹ

עַל־מוּת לַפַּחַד;

לָשִׁיר אִתּוֹ,

הוֹ, לַמְנַצֵּחַ שֶׁדָּמוֹ הוּא כֵּן,

שֶׁלֹּא יַרְכִּין רֹאשׁוֹ

מִפְּנֵי מוֹרָא־הַשַּׁחַר.

---

מַעֲשֶׂה בִּמְשֻׁרְיָן

מאת

ט. כרמי

מַעֲשֶׂה בִּמְשֻׁרְיָן

וְאֵיבָה שֶׁדָּלְקָה בְּדַרְכֵי יְרוּשָׁלַיִם;

מַעֲשֶׂה בְּשֶׁלֶד מְשֻׁרְיָן

וְעַרְפִלֵּי־שְׁחָרִים

מִזְדַּחֲלִים בַּשַּׁעַר,

אוֹטְמִים אֶגְלֵי־טְלָלִים בַּגַּיְא;

מַעֲשֶׂה בְּשֶׁלֶד מְשֻׁרְיָן חָלוּד

וְיוֹם אֶחָד,

לִכְבוֹד מֵרוֹץ־הָעַצְמָאוּת

אוֹ תַּקְנוֹן־דְּרָכִים חָדָשׁ,

צָבְעוּ זִיגְזַגִּים לְבָנִים עַל הַקַּבִּינָה;

מַעֲשֶׂה בְּשֶׁלֶד הַקּוֹרֵן בַּלַּיְלָה

וְשִׂיחַ מִשְׂתָּרֵג לְבֵין הַגַּלְגַּלִּים,

מְפַתֵּל יְרוֹקוֹ עִקֵּשׁ וַאֲבִיבִי;

מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי־הָאָדָם

(חֵרוּתָם שֶׁדָּלְקָה, שֶׁדָּלְקָה)

הָעוֹבְרִים עַל־פְּנֵי שֶׁלֶד

מְשֻׁרְיָן חָלוּד,

קוֹרֵן בַּלַּיְלָה,

מְשֹׂרָג אָבִיב עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל…

---

גְּדוֹת הַלֵּב

מאת

ט. כרמי

גְּדוֹת הַלֵּב

מאת

ט. כרמי

---

עַתָּה צוֹבְאוֹת מִלִּים

מאת

ט. כרמי

עַתָּה צוֹבְאוֹת מִלִּים

עַל קְצֵה אֶצְבְּעוֹתַי

מִלָּה וּלְבָבָהּ;

עַתָּה נֵרוֹם יַחְדָּו

עַל סַף יוֹם־בְּשׂוֹרָה

אִישׁ־אִישׁ וּלְבָבוֹ;

עַתָּה עוֹבֵר דָּמֵךְ

אֶת גְּדוֹת לִבִּי.

---

נְהָרָה

מאת

ט. כרמי

בְּנַהֲרַת לֵיל־סְתָו

גַּם הָעוֹרֵב נָדַם

וְלֵב־גְּזָעִים נִפְעָם

כַּאֲמִירִים רַכִּים;

מִלִּים דּוֹאוֹת אֵלַי

(גַּם לַיְלָה, גַּם עוֹרֵב)

כְּאֹמֶר־לֵב־אֶל־לֵב

בִּשְׁבִי עֲלוּמֵיהֶן;

וְרוּחַ הִיא בַּסְּתָו

כִּי כָּל מִלּוֹת־הַלֵּב

יֹאמְרוּ אִתִּי הַלֵּל־

בֶּן־שַׁחַר לָאוֹהֵב.

---

שׁוּבוֹ

מאת

ט. כרמי

לֹא הִצְהִיר עַל שׁוּבוֹ,

לֹא דָּפַק בַּדֶּלֶת הַפְּתוּחָה.

בְּאֵין שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה נִכְנַס,

נִצֵּחַ עַל מַגַּע־גֵּוֵנוּ;

נִצְמַד אֶל עֵינִי,

עֲצוּמָה עַל מִצְחֵךְ;

נִצְמַד אֶל יָדֵךְ,

פְּקוּחָה עַל אָזְנִי.

נִרְכַּנּוּ אֶל בּוֹאוֹ

כְּהִצָּמֵד גִּבְעוֹל אֶל מַשָּׁבוֹ

וְכָל דְּבָרֵינוּ אֲמוּרִים בַּשֶּׁקֶט,

שֶׁחָזַר.

---

שִׁיר קָצָר

מאת

ט. כרמי

תּוֹעִים יַחְדָּו —

נְבַקֵּשׁ אֶת לֵילֵךְ,

אֶת יָדִי הָעֵרָה.

נִשְׁאַל אֶת הָרוּחוֹת

עַל מוֹצָאֵי־הַטַּל,

נִשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ

לַשְּׁחָרִים.

*

הַלַּיְלָה הַטָּלוּל

וּמֵעָלֵינוּ כּוֹכְבֵי־אָמֵן.

*

אֵין עָמֹק מִשְּׁנָתֵךְ

וְאֵין עֵר מִיָּדִי

אֵין שָׁלֵם מִלֵּילֵנוּ הַזֶּה.

כָּל הָרוּחוֹת

אוֹמְרִים טְלָלִים

כַּגּוּף — אַהֲבָתוֹ.

אֵין קָצָר מִשִּׁירִי

הַסּוֹכֵךְ עַל שְׁנָתֵךְ

  מִיָּדִי.

---

הַשְׁבָּעָה

מאת

ט. כרמי

הַשְׁבָּעָה

מאת

ט. כרמי

---

עַד אֹפֶל־שָׁרָשֶׁיהָ

מאת

ט. כרמי

עַד אֹפֶל־שָׁרָשֶׁיהָ,

עַד שַׁחַר הֲמוּם פְּרִי־בְּסָרִים —

הַשְּׁקֵדִיָּה נָשְׁמָה לֵיל־גְּשָׁמִים.

עַתָּה יְלָדִים שׁוֹלְחִים יְדֵי־בֻּלְמוּס

אֶל פִּרְיָהּ הַפִּתְאֹמִי

וּמְכַלִּים אֶת אֲבִיבָהּ.

---

לַמְנַצֵּחַ

מאת

ט. כרמי

מְלֹא חֹרֶף

קְצַר־שְׁקִיעָה,

חֲשׂוּף־זַלְזַל —

נָצַרְנוּ נֶבֶט

נְשָׁמָה מַכָּה בְּגוּף

וְגוּף הוֹלֵךְ בְּגוּף.

אַט־אַט הַגֶּפֶן

יְרוֹקָהּ תָּנֵץ

וְגַם בַּחֹרֶף,

חֲשׂוּפַת שָׂרִיג,

מָחוֹל דּוֹמֵם תַּתְוֶה

עַל רֶשֶׁת חַלּוֹנֵנוּ.

*

עַתָּה,

כָּל שְׁעוֹתֵינוּ בְּאֶשְׁכּוֹלוֹתֶיהָ —

לֵילוֹת־בְּסָרִים,

גָּמְלוּ בְּפֶתַע מְיֻחָל עִם שַׁחַר צוֹנֵן;

לֵילוֹת

וְשָׁרָשִׁים מַכִּים בָּהֶם כְּפַעֲמוֹן־הַלֵּב.

*

וְגוּף הוֹלֵךְ בְּגוּף

כְּעִנְבָּל בִּשְׁמֵי־הַלַּיְלָה.

בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי —

בֶּן־לִבִּי פּוֹעֵם מִתַּחַת לְלִבֵּךְ,

לֵב בְּמוֹ לֵב

כְּמוֹ אוֹפַן בְּתוֹךְ אוֹפַן

וְכָל חִשּׁוּר —

לֵיל־גְּפָנִים בְּרוּחַ וּבְטַל,

כָּל פְּעִימָה —

מְחוֹלַת דָּמִים בְּשׂוּמָה.

*

אִם נִשָּׁדֵף לְאוֹר חַמָּה

שְׁחֹרֵי אֶשְׁכּוֹל צָמוּק,

אִם גַּם נִשַּׁח לָאֲדָמָה

מְדֻקְּרֵי־בַּרְקָן,

וְאִם נוֹרִיק, נָעִים לָרוּחַ,

עַל סוֹרְגֵי־הַתְּכוֹל —

בֶּן־לִבֵּנוּ מִתְפָּעֵם מִתַּחַת לְלִבֵּךְ.

*

עַל מְחוֹלַת גְּפָנִים

מִזְמוֹר אִלֵּם:

יָדָיו נָעוֹת

וּמַקְהֵלוֹת־רִבּוֹא עוֹנוֹת

בְּשִׁיר־הַמַּעֲלוֹת.

לַמְנַצֵּחַ

עַל חַיֵּינוּ

הַלְלוּיָהּ;

מַלְאָךְ מֵהֵל,

חַיַּת־מִזְמוֹר, פְּלִיאַת־הַלֵּל —

וְשִׁגְיוֹנֵנוּ אוֹר.

לַמְנַצֵּחַ

תְּפִלָּה לַבֵּן

אַל תַּשְׁחֵת.

---

עַל הַפְּלִיאָה

מאת

ט. כרמי

בֵּין הַגִּמְגּוּם וְהַשְּׁתִיקָה,

בְּלֵיל גּוּפוֹת גּוֹאִים אֶל

חוֹף יָחֵף, כּוֹכָב דָּרוּךְ

וּפֶתַע־הַדָּמִים שֶׁל לַיִל

מְפַכֶּה, אוּלַי תָּנֵץ גַּם

הָאֱמֶת, אוּלַי תָּשִׁיר

כּוֹכַב־דָּמִים־פִּתְאֹם,

חוֹפֵי־הַלַּיְלָה הַדְּרוּכִים אֶל

הַשִּׂמְחָה שֶׁבֵּין גִּמְגּוּם

וְהָאֱמֶת שֶׁבֵּין שְׁתִיקָה,

אֶל שַׁחֲרִית־עֲטֶרֶת

וְרֹאשׁ קוֹרֵן וּמִשְׁתָּאֶה.

---

נ.בּ.

מאת

ט. כרמי

נָתַתְּ בִּי אוֹר שָׁקֵט,

עֵינַיִךְ שֶׁהֵישִׁירוּ

אֶל מוּל גֵּאוּת־הַקּוֹל,

אֶל מֵצַח נְחוּשָׁה,

מוּל עֹרֶף מִתְפַּלֵּל.

נָתַתְּ בִּי אֹרֶךְ־רוּחַ

שֶׁלַּגְּפָנִים בַּסְּתָו,

לַאֲפִיקֵי־אַכְזָב,

וְיָם צוֹפֶה בַּלָּאט

הֻלֶּדֶת סַהַר.

נָתַתְּ בִּי שִׁיר־תּוֹדָה

שֶׁאֵין בּוֹ חוֹב אוֹ חֲרָדָה,

רַק נַהֲרַת עֵינַיִם,

מֵצַח, קוֹל וָרוּחַ

הַיּוֹצְאִים אֵלַיִךְ

בִּמְחוֹלַת־הַזִּכָּרוֹן.

---

הַשְׁבָּעָה

מאת

ט. כרמי

הַזְּמַן הָיָה שֶׁלָּנוּ

בְּכַף־הַיָּד וּבָעֵינַיִם,

בַּגֶּזַע וּבַטַּל.

לֹא שָׁאַלְנוּ: מַה מִּלַּיְלָה —

כִּי שֶׁלָּנוּ,

זְמַן הַדָּם וּזְמַן הַנֶּבֶט

בְּלֵב הָאֶבֶן וְהָאוֹר

וּבַמִּלָּה

שֶׁאֵין בָּהּ שְׁאֵלָה.

*

מָה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו:

הַאִם הִכְתִּיר הַסַּהַר

אֶת מַלְכַּת־הַלַּיְלָה —

עַכְשָׁו מָה הַשָּׁעָה:

יַלֵּל כְּתַן־עַרְבַּיִם,

הַחֲרֵשׁ כְּרֶכֶס־שַׁחַר —

יָדֵךְ אֵינָהּ יוֹדַעַת,

וּבְעֵינַי אֵין מַעֲנֶה.

*

בַּלָּבָן וּבַיָּרֹק,

נִצַּת־שָׁקֵד

וּתְמִיד הַזַּיִת,

אֲנִי מַשְׁבִּיעַ

אֶת יָדַיִךְ הָעוֹמְדוֹת

לִנְגֹּהַּ לִקְרָאתִי בָּאֲפֵלָה,

לָנוּחַ עַל עֵינַי

וּלְהַרְאוֹת לִי

כְּשָׁבִיט

אֶת מְחוֹגֵי־לִבִּי.

*

אִם אָז, בְּטַלְטֵלַת־אוֹרָה,

לֹא יֵעָקְרוּ —

אֵדַע

לֹא לְהָעִיר, לֹא לְעוֹרֵר

אֶחֱזֹר

בְּסוֹד הַנֶּבֶט וְהַדָּם

וּזְמַן

יַקִּישׁ כְּיֶלֶד בִּצְדָעַי

וְאוֹר

יָשׁוּב שׁוּב לֹא־קָרוּא

לִפְעֹם בְּכַפּוֹתַיִךְ

כִּי שֶׁלָּנוּ

עַל עֵינַי

---

תָּמִיד

מאת

ט. כרמי

תָּמִיד

מאת

ט. כרמי

---

בָּשְׂמֵךְ עָלָה בְּאַפִּי

מאת

ט. כרמי

בָּשְׂמֵךְ עָלָה בְּאַפִּי

וַיָּרַח־שֶׁל־יוֹם בְּשָׁמַי.

עוֹד מְעַט תֵּלְכִי

וְהַלַּיְלָה יִתֵּן יְרֵחוֹ.

---

תָּמִיד

מאת

ט. כרמי

תָּמִיד

בִּפְעֹם כָּל הָרוּחוֹת בְּתוֹךְ יָדַי

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת דָּמִי

וְאֶת קוֹלֵךְ

וּפַעֲמָם אֶחָד;

תָּמִיד

בִּמְשֹׁךְ הַסַּהַר יָם מֵעַל פָּנַי

אֲנִי רוֹאֶה שָׁם אֶת עָנְיִי

וְאֶת עֵינַיִךְ

וְשַׁלְהַבְתָּם אַחַת;

תָּמִיד

עִם כָּל תָּמִיד שׁוֹקֵעַ וּפוֹעֵם

אַתְּ מְזַנֶּקֶת מִגּוּפִי

כַּעֲטַלֵּף

נִשְׁלָף מֵחֳרָבוֹת.

---

מִלִּים קְטַנּוֹת

מאת

ט. כרמי

הוֹ אָז זָרַם בֵּינֵינוּ יָם גָּדוֹל

וְלִי הָיָה מוּבָן

כִּי גֵּאוּתֵךְ בִּשְׁעוֹת הַחֲשֵׁכָה

לֹא תּוּכַל לְמֶרְחַקֵּי הַסַּהַר.

עַכְשָׁו קוֹפֵא בֵּינֵינוּ רַק רְחוֹב.

שׁוּב אֵין בִּי כֹּחַ לְהָבִין

כִּי גַּאֲוָתֵךְ־יוֹמָם

לֹא תּוּכַל לְמֶרְחַקֵּי הַזְּמַן.

*

הִנֵּה שָׂנֵאתִי רוּחַ בַּגְּפָנִים

וְתִינוֹקוֹת בּוֹכִים

וְלַיְלָה מִתְרַחֵב עַד קְצֵה כּוֹכָב

כִּי צְעָדַיִךְ לֹא הֶחֱרִישׁוּ אֶת אָזְנַי.

*

אֶת הַשָּׁעוֹת הַלָּלוּ, לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ, כִּנְחָשִׁים רָעִים,

אֶת שֵׁפֶל־תּוֹחַלְתִּי כְּסַהַר מֵת.

אֶת הַמִּלִּים הַקְּטַנּוֹת כְּחַלְחָלָה.

אֶת פְּעִימוֹת לִבִּי —

אוֹתִי.

*

בֵּין הַבְּתָרִים

אֶשְׁמַע רַק אֶת דָּמִי

רָדוּף אֶל אֲפִיקוֹ,

נֶחְבָּט, נָסוֹג, עוֹלֶה,

הָדוּף לְלֹא מוֹצָא,

נִכְנָע לְאַצָּתוֹ

וְלַלִּילָךְ יָצוּף

לָבָן, מִשְׁיִי, טָהוֹר,

עַל יַרְקוּתוֹ.

---

יוֹמָם וָלַיְלָה

מאת

ט. כרמי

בְּקָרִים רַבִּים, לְלֹא חֶדְוַת אוֹרֵךְ,

הִפְצִיעוּ בְּדָמַי הַמְגַשְׁשִׁים.

לֵילוֹת רַבִּים מִדַּי,

חַדֵּי־כּוֹכָב, חַדֵּי־קִשְׁבִּי־אוֹרֵב,

חָרְתוּ אֶת כָּל שְׁמוֹתַיִךְ בְּיָדַי.

וְאֵיךְ אֶגַּע בָּךְ, בְּלִי מֵשִׂים, עַכְשָׁו;

אֵיךְ אֲקַדְּמֵךְ לְאוֹר הַיּוֹם הַזֶּה

וְלֹא תָּחוּשִׁי כִּי

בַּרְקָן יוֹדֵעַ חֹרֶב וּטְלָלִים

אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לִגְוׁעַ?

שֶׁקֶר הַחִיּוּךְ וְיָקוּשׁ הַשֶּׁקֶט

(הוֹ, רַחֲקִי בָּאֲפֵלָה וּבָאוֹרָה!)

כִּי רַק מִכְוַת־הַקּוֹץ וּמְאֵרַת־עַקְרָב

הֵן אֲמִתַּי לָךְ, בְּלִי מֵשִׂים, עַכְשָׁו,

יוֹמָם וָלַיְלָה.

---

אֲרֶשֶׁת

מאת

ט. כרמי

בַּבֹּקֶר קָמוֹת עֵינַי.

יָדַי מְגַשְׁשׁוֹת אֶל פְּנֵי־לֵילֵךְ,

שָׁבוֹת רֵיקָם,

  בְּלִי הַמִּלִּים

שֶׁנֶּהְגּוּ בְּדוּמִיַּת־בָּשָׂר

וְצָלְלוּ בַּדָּם.

בֹּקֶר מַפְצִיעַ בְּעוֹרְקֵינוּ,

זָר בְּחֶדֶר מְרוֹקָן.

נֹאמַר עַתָּה

שִׁיר אַשְׁכָּבָה

עַל אוֹר־עֵינַיִם שֶׁהוּעַם,

עַל מוּת לִבֵּנוּ הָאֶחָד

שֶׁפָּעַם.

מָתַי נִמְצָא לָנוּ אֲרֶשֶׁת

גַּם לַבֹּקֶר הַחַד

וְאֵרַשְׂתִּיךְ בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם,

בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם.

---

נִשְׁכָּחוֹת

מאת

ט. כרמי

הַכּוֹכָבִים זוֹכְרִים אוֹתָנוּ כָּךְ

גַּם בְּשָׁפְכָם אֶת צִנָּתָם עָלֵינוּ:

חַמָּה יָדֵךְ, חַמָּה מִכָּל מִלֵּינוּ,

עוֹלָה עַל גְּדוֹת מִצְחִי; בְּשָׂרֵךְ מֻתָּךְ

אֶל מַעֲמַקֵּי עֵינַי הָעֲצוּמוֹת;

לַבַּת־אֶחָד גּוֹאָה בִּכְלוּלוֹתֵינוּ —

דָּבַק הַקּוֹל בְּקֶשֶׁב־הֱיוֹתֵנוּ

וְהַמָּאוֹר בִּלְשַׁד־הָעֲצָמוֹת.

הַדָּם שַׂגִּיא מִן הַלֵּילוֹת, מִיָּם

מֵשִׁיב דּוּמָם לִמְאוֹר־פָּנָיו שֶׁל סַהַר,

מִן הַמִּלִּים הַיְשׁוּבוֹת בַּשַּׁעַר,

מִשִּׁכְחַת־זָדוֹן וּפַחַד תָּם —

הַכּוֹכָבִים נוֹפְלִים אֵלֵינוּ כָּךְ

לְהַזְכִּירֵנוּ כָּל אֲשֶׁר נִשְׁכַּח.

---

טוֹב לַמֵּיתַב

מאת

ט. כרמי

לְכָךְ הֲלֹא צִפִּיתָ: הַחֶדֶר רֵיק

וְאֵין זוּלַת קוֹלְךָ לִבְגֹּד בַּקֶּשֶׁב,

אֵין פַּעַם זוּלָתְךָ לִרְקֹעַ קֶצֶב

אִטִּי, שֶׁלְּךָ, אֱמֶת שֶׁבָּעוֹרֵק.

הֲלֹא עַכְשָׁו בְּלֹא חִיּוּךְ בּוֹרֵק,

בְּלֹא מַרְאָה הַצּוֹחֲקָה לַקֶּשֶׁר,

יוֹפַע קְלַסְתֵּר־דָּמְךָ, יִגַּהּ כְּפֵשֶׁר

יָמֶיךָ הַדְּלוּחִים בְּסִיד־סָפֵק.

הַלַּיְלָה מִתְקַמֵּר אֶל חַלּוֹנְךָ.

בְּסוֹרָגֶיךָ גֶּפֶן מְיַחֶלֶת

בַּלָּאט. הָעֵר־נָא נַחְשׁוֹלֵי־אוֹנְךָ.

הַכּוֹכָבִים — הוֹ, אֵלִי! — הִנֵּה מֵהֵל

חֻדָּם וְנִנְעָצִים כְּמַאֲכֶלֶת

בִּי, בַּשָּׁבוּי, גַּם בְּמַחֲבוֹא־הַלֵּיל.

---

שִׁירִים לְעֵת אָבוּד

מאת

ט. כרמי

שִׁירִים לְעֵת אָבוּד

מאת

ט. כרמי

---

אֹרֶן, תַּן, כּוֹכָב

מאת

ט. כרמי

אֹרֶן, תַּן, כּוֹכָב,

יֶלֶד, אָב —

יַחְפְּשׂוּ לַשָּׁוְא.

אֹרֶן נָם בְּלֵיל־אֲהָבִים,

קָם —

אָפְסוּ הַכּוֹכָבִים.

תַּן נָדַם מִילָלָה —

קוֹלוֹ בָּלָה.

יֶלֶד מִבִּרְכֵּי אָבִיו

יָרַד —

לֹא מָצָא הַבֶּרֶךְ שׁוּב לָעַד.

---

הַצְהָרָה

מאת

ט. כרמי

הָרוּחַ לֹא תִּשָּׂא לִי חֶסֶד

אִם אֶסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן

וְהַתַּנִּים יֵלְכוּ אֶל הַר אַחֵר

אִם אָגִיף אֶת הַתְּרִיסִים.

הַכּוֹכָבִים יַזְעִימוּ עַפְעַפֵּיהֶם

אִם אֶעֱצֹם עֵינַי

וְסַהַר יְשַׁלַּח בִּי חֲרוֹנִים

אִם לֹא אֵרֵד לַיָּם.

לָכֵן אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן עַל הַחוֹף

גּוֹאֶה וּמְיֻלָּל

וּלְשׁוֹנוֹת־הַסַּעַר מְלַקְקוֹת

אֶת עֵינַי הַצְּרוּבוֹת.

---

תָּמִים

מאת

ט. כרמי

בְּהֵילִיל תַּנִּים —

הַכּוֹכָבִים צוֹרְבִים אֶת דּוּמִיַּת מִצְחֵךְ,

בְּשַׂעֲרוֹתַיִךְ רוּחַ לוֹחֲכָה,

גֵּוֵךְ גּוֹאֶה אֶל סַהַר־אָמוֹדַאי.

בְּהֵילִיל תַּנִּים —

אַתְּ עוֹלָתִי לַחֲשֵׁכָה.

אֲנִי מַקְרִיב אוֹתָךְ עַל מִזְבְּחוֹת־פְּחָדַי

וְנָם תָּמִים.

---

מִשְׁגֶּה

מאת

ט. כרמי

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה,

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָמֵנוּ הַבָּלוּל,

גַּפְנִי אִבְּדָה אֶת כָּל עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ.

סַהֲרוּרִית,

תְּפוּשַׂת נוֹפִים־לֹא־לָהּ,

שׁוּלֵי עָלֶיהָ הַכְּשׁוּפִים הֶחֱוִירוּ עַד כְּמִישָׁה.

הַלַּיְלָה הָרָחוֹק,

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָמֵנוּ הַבָּלוּל,

שִׁדֵּל: “שַׁלֶּכֶת סְתָו… שַׁלֶּכֶת סְתָו…”

וְלַמָּחֳרָת,

לְאוֹר הַיּוֹם הַקִּרְקָסִי,

“גַּפְנְךָ חוֹלָה”, אָמַר הָאִישׁ הַמַּעֲשִׂי.

---

קִדּוּשׁ לְבָנָה [מלוא עין שמים]

מאת

ט. כרמי

מְלֹא־עֵין־שָׁמַיִם,

מְזָרָה כְּמִיהוֹת עַל רְחוֹבוֹת גּוֹאִים,

לִבְנֵי־פְּלִיאָה

      סְלִיחָה, אָדוֹן

שְׁמוֹנִים שְׁנוֹתֶיהָ,

מוּל מַלְכוּת־חֶשְׁוָן עַל כֶּתֶר־הַסִּמְטָה,

גָּעוּ פִּתְאֹם

      זֹאת הַלְּבָנָה? הֵן לֹא…

נִשְׁמַט הַכֶּתֶר

בְּשַׁוֵּעַ הַשָּׁנִים: רֹאשׁ שָׁפָל

לְבֶן־פְּלִיאָה

      סְלִיחָה…

---

קְרִיעָה

מאת

ט. כרמי

הַדֶּלֶת הִקִּישָׁה

וְהַיַּלְדָּה

פָּרְצָה הַחוּצָה!

תּוּת וְאֹרֶן,

זַיִת וְגֶפֶן

סִנְּנוּ אוֹר רַךְ

עַל רֹאשָׁהּ.

פֶּרַח הַהַרְדּוּף

הָיָה כְּסֶרֶט

לְרֹאשָׁהּ —

ר־וּ־תִ־י!

קָרְאָה אִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת —

כָּל הָאוֹרוֹת כָּבוּ

וְהַסֶּרֶט נִקְרַע

מֵרֹאשָׁהּ.

---

מָרָה שְׁחֹרָה

מאת

ט. כרמי

מָרָה שְׁחֹרָה

נוֹהֵם

“הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!”

אֶל רוּחַ וְחָתוּל,

בְּנִי הַקָּטָן

שָׁלַח יָד רְהוּיָה

מִבֵּין סוֹרְגֵי־הַלּוּל

לַחְפֹּן שִׁבְרֵי־הַחֶרֶס,

‘מַטְמוֹנִי’

עָלַץ,

‘כִּי טוֹב, כִּי טוֹב!’

גּוֹרֵס שִׁנָּיו בַּחֶרֶס

וַאֲנִי

רָאִיתִי אֶת אִיּוֹב.

---

אֲנִי אוֹמֵר

מאת

ט. כרמי

אֲנִי אוֹמֵר לַבֹּקֶר

מְגוֹרְךָ עָלַי

אֶמֶשׁ חָלַמְתִּי חֲלוֹם

וְהַבֹּקֶר יָרַט לְנֶגְדִּי.

אֲנִי אוֹמֵר לַשַּׁחַר

פַּחַד אֱלֹהֵי

יִצְחָק הָיָה נָעִים וָטוֹב

וְעִם שַׁחַר מַאֲכֶלֶת לַצַּוָּאר.

אֲנִי אוֹמֵר לָאַיֶּלֶת

עֶרְגוֹנִי עָלַיִךְ

שָׁרָב שֻׁלַּח בַּאֲפִיקֵי הַמַּיִם

וּדְמוּתֵךְ לֹא תִּשְׁתַּקֵּף בַּחוֹל.

אֲנִי אוֹמֵר

הֵילִיל הֵילִיל

הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֵינַיִם.

---

קוֹלִי

מאת

ט. כרמי

בַּאֲמִירוֹ שֶׁל זֶה הַיּוֹם,

כְּמוֹ עוֹרֵב בְּכֶתֶר־בְּרוֹשׁ,

תָּמִיד צָפוּי

לִי בְּכִי תִּינוֹק לֵילִי.

*

סָגַרְתִּי אֶת דַּלְתִּי לַיֶּרַח הַגָּמֵל,

אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי לָרוּחַ בַּגְּפָנִים,

הִקְשַׁבְתִּי לְקוֹלִי, עֵירֹם מִכֹּל וָכֹל,

וְאֵיךְ שָׁאַג אָז כְּשָׁרָב הוֹלֵל: בְּנִי.

*

כְּבָר יוֹמַיִם לֹא חָשַׁבְתִּי

עָלֶיךָ, בְּנִי, עָלֶיךָ, בְּנִי,

עַד אֲשֶׁר, בַּלַּיְלָה, בָּא

קוֹלִי מִמַּעֲמַקִּים: אַבָּא.

---

שִׁירֵי עֵינַיִם וּלְבָב

מאת

ט. כרמי

שִׁירֵי עֵינַיִם וּלְבָב

מאת

ט. כרמי

---

סַהַר תְּמִים־הִלָּה

מאת

ט. כרמי

סַהַר תְּמִים־הִלָּה,

אֲסִיר סוֹרְגֵי־עֶלְפּוֹן,

מִתַּמֵּם,

וְחָד אֶת פִּתְרוֹנִי,

מִתַּמֵּם,

לוֹעֵג לִרְזוֹן־שְׁנוֹתַי:

'מָתַי, הֵיכָן, כֵּיצַד

נָשַׁמְתָּ דִּמְדּוּמַי כְּסוּפִים?'

---

דָּמִי

מאת

ט. כרמי

הַיּוֹם גּוּפִי דָּווּי

וּבְכָל אֲשֶׁר אָמשׁ

אָחוּשׁ אֶת דֹּפֶק־מַכְאוֹבִי.

לֵילִי מָעַל בְּכִבְשׁוֹנוֹ:

סִיגֵי צְחוֹקוֹת שְׁבִירִים,

נִתְזֵי־דִמּוּי קָרִים

וַחֲלוּדַת תִּקּוּן־עֵרִים —

אֵין רַעַל כְּדָמִי.

---

נֶשֶׁף

מאת

ט. כרמי

ליוסל ברגנר

הִנֵּה עוֹלֶה הַשִּׁיר בְּסֻלְּמוֹת

הַחֲרָדָה.

חִשְׁקִי, חִשְׁקִי —

מַלֵּט פָּנֶיךָ מִפָּנָיו,

הָלֵט קוֹלְךָ, וְלֹא

יַכּוּךָ סַנְוֵרֵי־הָאֵלֶם

וּלְשׁוֹנְךָ בִּשְׁבִי הַמַּסֵּכָה.

*

הִנֵּה קָרֵב שִׁירְךָ בַּסֻּלָּמוֹת.

תְּחִלָּה קָשֶׁה לִקְרֹץ בְּעֵין־אַחִים,

לְשַׁרְבֵּב אֶת הַשְּׂפָתַיִם.

אֲבָל הַנֶּשֶׁף מְאַלֵּף אֶת הוֹלְלָיו

בְּשׁוֹט הַמְּצִלְתַּיִם —

חִשְׁקִי, חִשְׁקִי,

הָלֵט פָּנֶיךָ בַּחוֹמוֹת

פֶּן יֹאבְדוּ בְּחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים.

---

חַמְסִין לֵילִי

מאת

ט. כרמי

לפ.א.

חַמְסִין לֵילִי עָלֵינוּ עָט כְּמִיָּמִים,

חוֹרֵךְ אֶגְלֵי־לְשַׁד בְּלֵב שְׁקֵדֵי־הַבֹּסֶר,

סוֹדֵק שִׂפְתֵי־עָלִים בַּאֲמִירִים אִלְּמִים.

*

כָּל מְבוֹיַי סְתוּמִים.

גּוּפִי חוֹבֵק אֶת עוֹלָמוֹ אֶל לְבָבוֹ שֶׁלּוֹ,

פּוֹרֵשׂ אֶת רֶשֶׁת־כִּנּוּיָיו עַל כָּל הָעֲצָמִים,

מוֹשִׁיט יָדַיִם לוֹקְקוֹת אֶל הַמַּרְאוֹת כֻּלָּם.

שׁוּב אֵין מָנוֹס מִגּוּף (רִאשׁוֹן,

מוֹרִישׁ, יוֹרֵשׁ וְאַחֲרוֹן)

הַמְכַשְׁכֵּשׁ בְּחִיּוּכוֹ

אֶל כָּל לֵבָב בִּטְוַח־לֶחְיוֹ.

*

אֲנִי כּוֹבֵשׁ פָּנַי בְּלֵיל־חָרוֹן,

סוֹפֵר אֶת עַצְמוֹתַי הַנִּחָרוֹת,

חוֹזֵר, חוֹזֵר אֶל כָּל מִלּוֹת־יָמַי

כַּכֶּלֶב אֶל קִיאוֹ —

  פָּלוֹט וָלֹק.

*

אֵלִי עַל גְּדוֹת־הַשַּׁחַר

הַשּׁוֹשַׁנָּה תָּטִיחַ מְלֹא אָדְמָהּ פּוֹעֵם

כְּלַפֵּי חִוְרוֹן פָּנַי,

וְסֹמֶק הַכְּלִמָּה וְהֶחָרוֹן יַכּ‏ֵנִי,

לוֹחֵךְ וּצְחִיחַ־רֹן,

וְלֵיל־עָכוֹר יִפְשֶׁה יַחֲרֹךְ בִּי עֲדֵי־עַד

אִם לֹא אֶטְהַר עַכְשָׁו.

*

שָׁרָשִׁים לֹא הִכּוּ בְּכַפִּי.

עֵינַי לֹא צָפוּ לְשׁוֹנוֹת־הַזָּהָב בְּרוּחָן.

דָּמִי לֹא הִטָּה פְּעִימָתוֹ אֶל מֵי־תְהוֹם.

שׁוּב שָׁלַחְתִּי יָדִי בַּמִּלִּים הַפְּזוּרוֹת בַּשָּׂדֶה

וְעַתָּה, עַתָּה תִּפְרֹץ הַמַּגֵּפָה:

שָׁרָב, בַּצֹּרֶת, שִׁדָּפוֹן —

הוֹ אַדְמָתִי הָעֲיֵפָה,

לְשׁוֹנוֹת־הַכָּזָב שֶׁשִּׁלַּחְתְּ בִּי לְפֶתַע,

הֵן תּוֹחַלְתִּי תּוֹחֶלֶת־בּוּר —

כָּזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי.

*

עַתָּה, בְּלֵאוּתִי,

פַּחִים אֶטְמֹן לַהֲגִיגַי הַמִּשְׁתַּלְּחִים.

גַּם לִי בָּרוּר כִּי כָּאן

רַק מַלְכּוֹדוֹת לְזַנְבוֹתֵיהֶם שֶׁל שִׁירִים.

אֲבָל אוּלַי, בְּיוֹם עֶבְרָה,

יֻתַּן לִי לְשַׁלְּחָם בְּכָל שְׂדוֹתַי —

זַנְבוֹת־לֶהָבָה מְכַלִּים!

*

חַמְסִין לֵילִי עָלֵינוּ עָט.

כְּמִיָּמִים,

הֲלֹא נִשָּׂא שְׁרָבֵנוּ בְּגָאוֹן —

כָּל הָרוֹעֵם בִּי וּבוֹרֵק אֶל חֵךְ

יִדֹּם לְפֶתַע לְמַרְאֵה רֹאשֵׁךְ,

רְפוּד־שְׁחָרִים, נוֹשֵׁם,

אִם נִשָּׂאֵהוּ בְּגָרוֹן נִחָר וְנָטוּי,

בִּשְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת וְאִלְּמוֹת —

כְּמַחֲשֶׁבֶת־מַיִם צְחִיחָה

כְּלַיְלָה זֶה כּוֹרֵעַ עַל גְּדוֹתֵינוּ.

---

שִׁירֵי עֵינַיִם וּלְבָב

מאת

ט. כרמי

זֶה הַשִּׁיר עַל הֻלֶּדֶת הַשִּׁיר:

הַבּוֹקֵעַ מֵרֶחֶם כָּפוּי,

מְאַחֵר, אוֹ מַקְדִּים, אוֹ צָפוּי,

הַנִּגְלֶה בִּנְגֹהוֹת כְּכוֹכָב —

זֶה הַשִּׁיר שֶׁשְּׂנֵאתִיו בִּמְאֹדִי,

הַנִּרְכָּן אֶל שִׁקְתוֹת־הַשָּׁרָב.

*

הַחֲתוּלָה הִמְלִיטָה אֶת גּוּרֶיהָ

הַרְחֵק מֵעֵין־אָדָם וְשֶׁן־חָתוּל,

אַךְ אֶת שִׁירַי אֲנִי נוֹשֵׂא עֲדַיִן

לְאוֹר־יוֹמָם־וָעַיִן בֵּין שִׁנַּי.

*

אֵל־אֱלֹהֵי הַהוֹלְכִים לְלֹא־מָעוֹד,

הוֹ לָמָּה זֶה נוֹטֶה גּוּפִי

בְּכָל לֵבָב וְכָל מְאֹד

לִצְנֹחַ עַל סִפִּי —

*

אֲנִי צָרִיךְ עֵינַיִם לְמַכְבִּיר:

עֵינֵי־יוֹמָם, עֵינֵי־אִישׁוֹן,

הַנִּבָּטוֹת מִן הַגּוּפִים כֻּלָּם —

מֵחֹרֶף־הַגְּפָנִים,

מִקֵּיץ־אָדָם־נִחָר —

לֹא רַק מִגּוּף רִאשׁוֹן.

*

אִם יִשָּׁתֵל בַּיָּד, בָּעַיִן,

בְּלֶב־לִבּוֹ שֶׁל הַמַּרְאֶה,

כְּגַלְעִינוֹ שֶׁל כֶּרֶם־הַזֵּיתִים —

יַכֶּה עִנְבַּל־הַשִּׁיר

כְּשָׁרְשֵׁי־הַשַּׁחַר.

---

אַנְדַּרְטָה

מאת

ט. כרמי

אַנְדַּרְטָה

מאת

ט. כרמי

---

אֲנִי — לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם… תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה…. שאול טשרניחובסקי

---

אַנְדַּרְטָה

מאת

ט. כרמי

לרודי להמן

א.

לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם. רַק רֵיקָנוּת חֵיקִי.

חַיַּי עוֹמְדִים עַל הֶחָלָל, חַיַּי שַׁחִים

אֶל הֶחָלָל, הַמְיַבֵּב לְתוֹךְ עֵינַי

הָעֲצוּמוֹת. אֵין כְּלוּם. אֲנִי — לִי מִבְּשָׂרִי

רַק אֲגַמֵּי־דָמִים דְּלוּחִים לְלֹא מוֹצָא,

לְלֹא מַרְאֶה. אֵין כְּלוּם. כְּבוּלַת זָוִית אִלֶּמֶת,

כָּל אֵבָרַי אוֹמְרִים רִפְיוֹן. אֵין כְּלוּם. אֲנִי —

לִי מִנַּפְשִׁי רַק אָבְדָנוֹ שֶׁל גּוּף וּדְמוּת

הַגּוּף מֵעַל כָּתְלֵי הָאֶבֶן. אֶצְבְּעוֹת

פִּרְיוֹן שְׁקֵטוֹת עֲלֵי כְּתֵפִי. אֵין כְּלוּם. אֵין כְּלוּם.

ב.

כָּל הַדָּמִים הוֹלְכִים אֶל הַבָּנִים בְּכָל

גּוֹנֵי הַשֶּׁקֶט וְהַצַּעַר, אַךְ הַלֵּב

עוֹד מָלֵא, מֵזִין תּוֹחֶלֶת, תְּחַיֵּךְ

לְתוֹךְ עֵינֵי מְחוֹלְלֶיהָ. מִשֶּׁלִּי —

מִזְמוֹר עָמֹק כִּפְעֹמֶת־אֶבֶן וְחָלָב

פּוֹעֵר פִּיּוֹת עוֹרְגִים אֶל גּוּף־הַנֶּאֱרָג

וּפֶתַע־שְׁקֵדִיָּה בְּלֵיל־כְּפוֹרִים. אֲנִי —

לִי מִשֶּׁלָּנוּ אוֹר עֵינֵי בָּשָׂר וָרוּחַ,

צוֹפוֹת אֶל אֹפֶק־רָם־מֵאֹפֶק עַד אֲפִיק

הַדָּם. כָּל אֳפָקַי נוֹשְׁמִים עֲלֵי כְּתֵפֵךְ.

* השיר ‘אנדרטה’ נכתב לפסלו של רודי להמן, ‘הצעה לאנדרטה לחללי מלחמת השחרור’.

ג.

אֲנַחְנוּ — לָנוּ מִשֶּׁלָּנוּ רַק יָמִים

פְּשׁוּטִים. תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מִיּוֹם פָּשׁוּט

וָחָי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָוֶת. לָנוּ מְלֹא־עוֹלָם

נוֹבֵט מִמַּכְאוֹבוֹ אֶל אֳפָקִים, תֵּעָשׂ

מִשְּׁחוֹר־חָלָל וּמִסִּיּוּט־שֶׁל־עֲקָרוּת,

אוֹרְבֵי־תָמִיד עַל סַף עֵינַיִם שַׁכּוּלוֹת;

מֵאוֹר גָּדוֹל, שָׁקֵט — שָׁמַיִם לָאָדָם,

אֲוִיר לִנְשִׁימָתוֹ, יוֹנָה עֲלֵי כְּתֵפוֹ.

אֲנַחְנוּ — לָנוּ מִשֶּׁלָּנוּ מְלֹא־עוֹלָם:

עַצְּבוּ־נָא כָּל מַרְאוֹת עֵינַיִם וּלְבָב.

---

אֵבֶל

מאת

ט. כרמי

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַמָּוֶת יְבִיאֲךָ אֶל הַמְּבוּכָה.

עֵינַיִם תֶּאֱרֹבְנָה לְעֵינֶיךָ, לְגַבְּךָ.

רַק מְעַטִּים יַיְשִׁירוּ מַבָּט.

הַנִּחוּמִים יִפְּלוּ לְרַגְלֶיךָ

כּוֹשְׁלִים מְאֹד.

(הַאִם לֹא חָלַמְתָּ אֶת מוֹתָהּ?

לֹא חֲלוֹמְךָ הוּא שֶׁאָרַב בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ.)

הָאָבִיב יַכְּךָ. אִשָּׁה

חוֹלֶפֶת, אָמִיר בָּרוּחַ, סַהַר —

דִּמְדּוּמִים, קָפֶה־שֶׁל־שַׁחֲרִית —

יִתְנַכְּלוּ לְאֶבְלְךָ.

בַּחֲדָרֶיךָ שְׁנֵי בָּנִים:

הָאָבִיב

וְהַמְּבוּכָה.

(הַאִם לֹא חָלַמְתָּ עַל אָבִיב?

לֹא חֲלוֹמְךָ הוּא שֶׁהִשִּׁיל אֶת הֶעָלִים.)

בְּחַדְרֵי־חֲדָרֶיךָ הַמָּוֶת:

מֵעֵבֶר לַמְּבוּכָה,

מֵעֵבֶר לַאֲבִיב־הַחֲלוֹמוֹת.

מִי יִתֵּן וְיִישְׁרוּ מַבָּטֵינוּ.

---

יָדַיִם פְּשׁוּטוֹת

מאת

ט. כרמי

יָדַיִם פְּשׁוּטוֹת

מאת

ט. כרמי

---

יָד פְּשׁוּטָה

מאת

ט. כרמי

הִנֵּה הַיָּד

פְּשׁוּטָה אֶל נִדְבוֹתֵינוּ.

כַּמָּה יָדַיִם תִּשְׁתַּלְשֵׁלְנָה לַכִּיסִים

בְּבֶהָלַת־אַשְׁמָה, בִּמְבוּכַת־רַחֲמִים;

כַּמָּה תּוֹרוֹת וּסְעִיפֵי שֻׁלְחָן־עָרוּךְ

יְשַׁתְּקוּ יָדַיִם נִכְמָרוֹת

מֵעַל לַיָּד

פְּשׁוּטָה אֶל נִדְבוֹתֵינוּ.

כַּמָּה עֵינַיִם תִּתְפַּזֵּלְנָה אֶל שְׁחָקִים שְׁכוּחִים

אוֹ תְּגַלֶּינָה־נִכְחָן מְחוֹז־חֶפְצָן הַנֶּעְלָם;

כַּמָּה אַרְנָקִים מְצֻיָּצִים וְעַלִּיזֵי־גַוָּן

יַקִּישׁוּ בְּהִפָּתְחָם

מֵעַל לַיָּד.

כַּמָּה זַאֲטוּטִים יַרְעִיפוּ רֹק־בּוּזָם

עַל יָד פְּשׁוּטָה.

אֵינִי יוֹדֵעַ,

אֵינִי יוֹדֵעַ

כַּמָּה אָבוֹת יִצְפּוּ עֲתִיד־בְּנֵיהֶם

בְּתוֹךְ הַיָּד,

פְּשׁוּטָה אֶל נִדְבוֹתֵינוּ.

---

אַגָּדַת יָפוֹ

מאת

ט. כרמי

בְּיָפוֹ־שֶׁל־שַׁבָּת הַקָּפֶה נִפְתָּח בְּעֶשֶׂר.

יָד לֵאָה פּוֹשֶׂקֶת הַשְּׂבָכוֹת

לְשֶׁמֶשׁ־יָם קִצְרַת־רוּחוֹת:

— שִׂימִי־נָא עֵינֵךְ בְּהוֹק וּפֶטֶל.

פֶּה חָמוּץ מֵפִיחַ אֵשׁ חוֹלָה בַּפְּרִימוּס,

רַגְלַיִם בְּדִשְׁדּוּשׁ עוֹשׂוֹת רְצוֹן־קוֹנָן,

רָצוֹן רָדוּם, שָׁחֹר־חָזָק וְרַדְיוֹ —

עוֹלָם חָדָשׁ!

מֵרִיעַ בְּקַרְנוֹ, מִדַּפֵּק

עַל חַלּוֹנוֹת שֵׁרוּת בּוֹזֵק, מַזֶּה

קִצְפּוֹ מָלוּחַ בְּסִירוֹת־הָרְחוֹב, מִתְחַיֵּךְ

אֶל חֲנִיכַיִם נְמַקּוֹת, וְאֵין

כִּכָּר צְפוּפָה מֵהֲכִילוֹ, אֵין

דָּוֶה מִיַּחֵל לוֹ — — —

זְהֻבָּה,

כַּקֶּרֶן הוֹרָתָהּ,

נִרְקַעַת הַתְּרוּעָה

בֵּין תֹּמֶר לִצְרִיחַ — — —

הַקַּעֲקַע

עַל יָד לֵאָה

יָחִיל אֶת סִפְרוֹתָיו כְּחֻלּוֹת

לְרוּחַ תֹּמֶר מְסַנְסֵן,

וְהַסִּירוֹת

תֵּרַדְנָה לַיַּמִּים

לָצוּד אֶת עֲלוּמֵי־הָעִיר — — —

הַבָּתִּים זָבֵי־אֵזוֹב, מוּעָדִים לְמַיִט,

צוֹפִים:

הַקַּעֲקַע עַל יָד בָּרוּר, עָמֹק עַד לָעוֹרֵק,

קַשּׁוּב:

עוֹלָם

(חָדָשׁ, זָהֹב, צָעִיר)

נוֹבֵט בְּיָפוֹ־שֶׁל־שַׁבָּת.

---

שִׁיר סִירַת הָרְחוֹב

מאת

ט. כרמי

עֶרְגוֹנִי עַל יָם נִגְרָשׁ מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת

חֹרַב מִכְּבָר בְּרוּחַ נְטוּשָׁה.

חֻלְדּוֹת פּוֹרְמוֹת כְּבָלַי הָעֲבֵשִׁים

וּמַק חוֹתֵר בְּצַלְעוֹתַי.

בַּלֵּיל עָגְנִי מַטִּיל חֲלוּדָתוֹ בְּקַרְקָעִיתִי.

רַק הֵד חוֹפִים

אוֹצְרֵי זִכְרוֹן־לַחוּת

מִשֵּׁפֶל־אֱלֵי־שֵׁפֶל

עוֹלֶה בִּי

בְּעוֹנַת־הַשְּׁלוּלִיּוֹת:

עֵין הַבֹּץ

עֵינָן,

וְנִיעַ קַל מְטַלְטְלֵנִי

בְּעֶדְנָה —

הֶ־אֵי־מַק!

הַשְּׁלוּלִיּוֹת יוֹרְדוֹת בֵּין בְּקִיעֵי הַכְּבִישׁ

וְשָׁב עָגְנִי וּמַעֲמִיק חֻדּוֹ

בֵּין בָּתִּים מֻכֵּי־אֵזוֹב וּמְצֻלְּקֵי־אֵיבָה

לְבֵין חוֹמוֹת סוֹגְרוֹת עַל זֵכֶר־יָם שֶׁמֵּעֶבְרָן.

---

עַרְבִית יְרוּשַׁלְמִית

מאת

ט. כרמי

עוֹטֵי בְּלוֹיִים,

חֲשׂוּפֵי־חָזֶה־וָשֵׁת,

טְרוּטֵי־עֵינַיִם וּמְצֻלְּקֵי־פָּנִים —

הִתְגּוֹשְׁשׁוּ עַל מַדְרֵגוֹת

מִשְׂרַד־הַמִּשְׁפָּטִים,

הִצְמִידוּ בֶּטֶן נְפוּחָה וְאַף מְרַחְרֵחַ

אֶל שֵׁישׁ־הַמַּעֲקֶה וּ

 בַּאֲבִי אָבִיךָ!

גָּלְשׁוּ מִלְמַעְלָה

לְמַטָּה

  וְחוֹזֵר־

חֲלִילָה: הֵי, שָׁטוֹף בְּמַדְרֵגוֹת

מִשְׂרַד־הַמִּשְׁפָּטִים

וְהִתְחַלֵּק בְּשֵׁישׁ־הַמַּעֲקֶה

בְּשַׁחֲקָם חָזֶה וּבֶטֶן נְפוּחָה

עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת

‘יְדִיעוֹת!’, ‘מַעֲרִיב!’ אַךְ

מִשְׂרַד־הַמִּשְׁפָּטִים

לֹא נָקַט שׁוּם צְעָדִים.

---

פּוֹשֶׁטֶת־יָד

מאת

ט. כרמי

סוּדָר צָהֹב שֶׁלְּרֹאשָׁהּ צָהַל:

הִנֵּה אָבִיב עוֹלֶה עַל מִדְרְכוֹת־חַיַּי,

הִנֵּה גְּוָנִים שְׁלָלוֹ

וּבְשׂוֹרָתוֹ עֱזוּז, וֶעֱזוּזוֹ אוֹרָה.

בְּלוֹיִים שֶׁלְּרַגְלֶיהָ נַעֲנוּ:

הִנֵּה יָבוּז לְחֹרֶף־הַתָּמִיד שֶׁלִּי,

הִנֵּה עוֹבְרִים עָלַי

כְּאִלּוּ לֹא קָרְאוּ דְּבָרִי בִּכְתַב־קְמָטִים.

הַנִּצָּנִים בָּאָרֶץ וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

---

מִכְתָּבִים מִן הַשָּׁמַיִם

מאת

ט. כרמי

מִכְתָּבִים מִן הַשָּׁמַיִם

מאת

ט. כרמי

---

מִכְתָּבִים מִן הַשָּׁמַיִם

מאת

ט. כרמי

כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה,

כְּטִפּוֹת יַיִן מִכּוֹס שֶׁל פֶּסַח,

הִגִּיעוּנִי מִכְתָּבִים מִן הַשָּׁמַיִם

אַחַת וְאַחַת,

אַחַת וּשְׁתַּיִם…

יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אוּכַל לְפַעְנְחָם

בַּאֲפֵלַת חַדְרִי,

אֲבָל כֹּחַ בִּי לֹא קָם

לָצֵאת אֶל אוֹר־הַבְּרָקִים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

אַפְּרַקְדָּן,

קַשּׁוּב לִנְקִישׁוֹת הַדַּוָּר הַשְּׁמֵימִי,

אַחַת וְאַחַת,

אַחַת וּשְׁתַּיִם…

תָּמַהְתִּי עַל סוֹדָם:

'דְּצַךְ. עֲדָשׁ. בְּאַחַב.

כֻּלָּם מְסֻבִּין בְּלָבָן.

מְלָכִים לְלֹא מַלְכֻיּוֹת

קוֹרְאִים אֶל דַּלְתָּם הַקְּרוּעָה:

כָּל דִּכְפִין!

כָּל דִּצְרִיךְ!

וְיוֹצְאִים בְּפִרְצַת הַקִּיר

אֶל חֲמַת־הַבְּרָקִים הַשְּׁפוּכָה

לְהַקְשִׁיב אֶל קוֹלָם הַמַּזְמִין:

כָּל דִּצְרִיךְ!

כָּל דִּכְפִין!

וְשָׁבִים בְּאוֹתָהּ הַדֶּלֶת,

פּוֹסְחִים עַל הַסַּף שֶׁאֵינֶנּוּ,

וְכֻלָּם בְּלָבָן מְסֻבִּין…'

אַחַת וְאַחַת,

אַחַת וּשְׁתַּיִם…

כְּטִפּוֹת יַיִן נִגְּרוּ הַמִּלִּים לְעֵינַי:

'אָבִינוּ,

אַב־הָאֲחָדִים,

שׁוּב בְּלִיל־סוּפוֹת שׁוֹמְטֵנוּ

עַל חוֹלוֹת מִדְבָּר,

וְשׁוּב גּוֹהֵר צְמָאֵנוּ

עַל סְלָעִים,

וְשׁוּב קוֹרֵץ אֵלֵינוּ סָךְ

שֶׁל כָּךְ וְכָךְ

שְׁנוֹת תְּעִיָּה וְצִמָּאוֹן

כִּקְרֹץ הַמַּיִם אֶל מַטֵּהוּ שֶׁל משֶׁה.

אָבִינוּ,

אַב־הַדּוֹמְמִים,

סְלָעִים אֵינָם אוֹמְרִים שִׁירָה.

סְלָעִים אוֹמְרִים

גַּל־עֵד

אוֹ

גִּיל־מַסָּד.

הַזֶּמֶר אֶל יָדֵינוּ יְפַכֶּה

אִם בְּדָמֵינוּ הוּא רוֹנֵן…'

כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה

נִגְּרָה שְׁנָתִי מֵעֵינַי.

הַטִּפּוֹת הִקִּישׁוּ

אַחַת וְאַחַת

  אַחַת וּשְׁתַּיִם…

בְּתֵבַת־הַדֹּאַר שֶׁבְּדַלְתִּי.

בַּבֹּקֶר,

בֵּין הַדּוּמִיּוֹת הַמַּפְצִיעוֹת,

לֹא יִשָּׁאֲרוּ אֶלָּא עִקְּבוֹת חֲלוּדָה

וּמִכְתָּבִים מִן הַשָּׁמַיִם.

---

שֶׁאַרְצֵנוּ יָפָה

מאת

ט. כרמי

שֶׁאַרְצֵנוּ יָפָה

מאת

ט. כרמי

---

שֶׁאַרְצֵנוּ יָפָה

מאת

ט. כרמי

מִי אוֹמֵר

מִי אוֹמֵר שֶׁאַרְצֵנוּ יָפָה,

שֶׁזְּרִיחוֹת לָהּ —

רִבּוֹאֵי זִקִּיּוֹת נֶחְשָׂפוֹת מִמַּפֹּלֶת,

שֶׁקְּשָׁתוֹת לָהּ —

מְעוֹף הַבַּז בֵּין הַר לְהַר

קִמּוּר מַאֲוַי כָּמוּס;

מִי אוֹמֵר שֶׁאַרְצֵנוּ כְּשׁוּפָה,

שֶׁשְּׁקִיעוֹת לָהּ —

נְשִׁיקַת הַלּוֹהֵב בַּיָּצוּק,

נְקִישַׁת הַשָּׁפוּד בָּרָדוּד,

וְחַרְדּוֹנִים מַחֲוִים קִדּוֹת

לְכֶתֶר הַשְּׁקִיעָה;

שֶׁכְּסוּפָה בִּנְהִי יַנְשׁוּף גּוֹלֶה

וּבְפַרְעוֹת זֵיתֶיהָ

הַמְחוֹלְלִים עַל סַף הָעֲלָטָה,

מַכְנִיסִים כּוֹכָב וָתַן

בְּסוֹד הַשַּׁעַר הַלֵּילִי

אֶל דּוּמִיּוֹת רַחֲבוֹת שָׁמַיִם.

הַלָּלוּ בְּרָאשֵׁי דְּרָכִים

הַלָּלוּ בְּרָאשֵׁי דְּרָכִים,

פְּרוּעֵי שֵׂעָר וָקוֹל,

טוֹפְחִים אֶת תְּחִנָּתָם

עַל־פְּנֵי עוֹבֵר וָשָׁב —

תְּ־אֵ־נִ־י־ם! —

חַיֵּיהֶם יָכְלוּ לִפְרֹחַ

בְּמַעְגְּלֵי פִּרְיוֹן וְדוּמִיָּה

כַּתְּאֵנָה לָבֶטַח.

הַלָּלוּ בַּדְּרָכִים,

פְּרוּעֵי רָעָב וָזֵכֶר,

עֲקוּרִים מִנּוֹפָם

כְּצֹר מִמּוֹרַג —

חַיֵּיהֶם יָכְלוּ לִפְקֹחַ

עַיִן מְיַחְלָה כַּגֶּפֶן

וְלִשְׁלֹחַ שָׁרָשִׁים לָבֶטַח.

מִי לֹא רָאָה אוֹתָהּ

חוֹלֶצֶת שָׁד לָרוּחַ

וּבְנָהּ עָקוּר מִנּוֹף

וְהִיא עֲקֶרֶת צְעָדִים —

חַיֵּינוּ יָכְלוּ לִגְלשׁ

בְּעֶדְרֵי אוֹרָה וָרֹךְ

אֶל הָעֵינוֹת לָבֶטַח.

הִנֵּה עוֹלִים שְׁחָרִים

מְלַחֲשֵׁי שְׂרֵפָה

כְּדַחְלִילֵי תִּירָס

קָמֵל בִּשְׂדֵה הַסְּתָו;

הִנֵּה הַדִּמְדּוּמִים

פּוֹלְטִים אֵדֵי־רָקָב

כִּסְחִי חֻרְבָּה שֶׁנֶּחְשְׂפָה;

הִנֵּה לֵילוֹת יוֹרְדִים

הַמַּטִּילִים צִלָּם

כְּאַנְקוֹלִים מִתּוֹךְ תִּקְרָה;

הִנֵּה (מִי לֹא רָאָה) חוֹמַת חַיֵּינוּ

בֵּין אָדָם לְפִרְיוֹ

בֵּין אָדָם לְאֶחָיו

בֵּין אָדָם לְאַרְצוֹ.

הַחוֹמָה

מַסָּדָהּ זָרוּת

וְעָוֶל אֲזוֹבָהּ.

עַל צְרִיחָהּ חָרוּת:

אַתָּה אוֹיְבָהּ.

בְּכוֹר־חֲלוֹם נֶחְנַק

בְּאֹפֶל הִוָּסְדָהּ.

יוֹם צָעִיר יִמַּק

בְּצֵל כָּבְדָּהּ.

נַוְלוּתָהּ תַּחְצֹץ

בֵּינוֹת הַמֵּת לַחַי.

לֹא אוּכַל לַחֲרֹץ

הֵיכָן אָחִי.

שֶׁאַרְצֵנוּ יָפָה

אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי־תְרוּעָה.

אַשְׁרֵי הָעָם רוֹאֵי קוֹלוֹת

בֵּין הָעַפְעַפַּיִם,

בָּעֵינוֹת וּבֵין עַרְבַּיִם,

תַּחַת הַשִּׁיפָה וְתַחַת הַתֹּמֶר —

מִי יֹאמַר שֶׁכָּכָה לוֹ,

שֶׁכָּכָה לוֹ,

שֶׁאַרְצֵנוּ יָפָה,

שֶׁזְּרִיחוֹת לָהּ.

---

בָּלָדָה יְרֻקָּה

מאת

ט. כרמי

שְׂכִיר יוֹם יָרֹק

יָצָא לַמַּסִּיק.

הַטֵּה חֲסָדֶיךָ,

זַיִת עַתִּיק.

  שְׁמֹר אֱמוּנִים

  לְשָׂכִיר יָרֹק.

  יוֹמוֹ רָעֵב

  לְלֶחֶם־חֹק.

מָתוֹק הָאוֹר

וְיִיטַב הַבַּיִת.

שְׂכִיר־יוֹם יָרֹק

עָלָה בַּזַּיִת.

  שְׁמֹר אֱמוּנִים

  לִקְשֵׁה־הַיּוֹם,

  מַלֵּא מִכְסָתוֹ

  עַד תֹּם.

עַתִּיק הַזַּיִת,

שׁוֹמֵר חֲסָדָיו.

פִּרְיוֹ מוֹרִיק,

מוֹרִיקִים בַּדָּיו.

  זַיִת, זַיִת

  עַתִּיק־יוֹמִין,

  לִבְנֵי־בֵּיתוֹ

  שְׁמֹר אֱמוּנִים!

הַפְּרִי יָרֹק

וְעָלָיו יְרֻקִּים,

יָרֹק בְּיָרֹק —

מִמַּעֲמַקִּים! —

  וְהָאוֹר הַיָּרֹק

  מִי יָבוֹא בְּסוֹדוֹ,

  כֵּיצַד יַבְחִין

  בֵּין הַפְּרִי לְבַדּוֹ?

מֶגֶד־שָׁמַיִם

וְלֶחֶם־חֹק,

כָּהוּ עֵינָיו

בְּאוֹרְךָ הַמָּתוֹק.

  שְׂכִיר־יוֹם יָרֹק

  וְאֵין־אוֹנִים.

  עָצְמוּ חֲסָדֶיךָ,

  עַתִּיק־יוֹמִין.

---

מַחְלְפוֹת־יָמֵינוּ

מאת

ט. כרמי

מַחְלְפוֹת־יָמֵינוּ

מאת

ט. כרמי

---

דְּיוֹקְנֵנוּ לֹא פָּשׁוּט

מאת

ט. כרמי

דְּיוֹקְנֵנוּ לֹא פָּשׁוּט, לֹא צָפוּי

כְּיוֹרֶה

כְּצֵל־צִפּוֹר בְּהֶרֶף־עַיִן;

פָּשׁוּט, צָפוּי־לְלֹא־מָנוֹס

כִּמְחוֹל־אָמִיר־עֲטוּר־צִפּוֹר

וּכַיּוֹרֶה.

---

שֶׁמֶשׁ

מאת

ט. כרמי

דִּמְמַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּיָדֵךְ

וּבְעֵינַי הָעֲצוּמוֹת

הַיּוֹם לֹא נַעֲלֶה בְּאֵפֶר

בְּהִפָּקְחֵנוּ לַמָּאוֹר

כִּי הָיִינוּ לְאֶחָד

בְּאוֹר הַשֶּׁקֶט הַגָּדוֹל

בְּכַף יָדֵךְ

עַל מִצְחִי הֶעָצוּם.

---

יָרֵחַ

מאת

ט. כרמי

מָלְאָה הָעִיר יָרֵחַ

כַּמַּיִם לַיָּם.

אַבְנֵי־חוֹמָה לְצַוָּארִי,

רַגְלַי בַּאֲזוֹבִים.

אֹרֶן, אֹרֶן — — —

אִם תּוֹשִׁיטִי לִי יָדֵךְ

אוּלַי לֹא אֶטְבַּע.

---

מִזְמוֹר לְט"ו

מאת

ט. כרמי

כִּי בְּאוֹרוֹ

צְפוּנֵי מְצוּלוֹתֵינוּ נְהִירִים

עַל־פְּנֵי הַיָּם,

וּבְזֶה אוֹרוֹ

אֶפְשָׁר לִקְרֹא אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת

הָרוֹהֲטוֹת בַּדָּם.

הַחֲשֵׁכוֹת פּוֹרְחוֹת

מִתּוֹךְ עֵינֵינוּ הַפְּקוּחוֹת.

בָּאוֹר הַזֶּה

כֻּלָּנוּ נִבְעָרִים, בּוּרִים,

עַמֵּי־הָאָרֶץ,

שֶׁלֹּא לָמְדוּ אֲפִלּוּ

קְרֹא־וּכְתֹב.

---

מַחְלְפוֹת־יָמֵינוּ

מאת

ט. כרמי

א.

שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים

  פְּנֵי חַיַּי

  שָׁטִים שָׁם מֵעָלַי

כִּי נָשָׁה הַלַּיִל

בְּרִיתִי בֵּין בְּתָרָיו

לָסוּךְ בְּשָׂרִי בָּרוּחַ

וְעֵינַי בַּכּוֹכָבִים.

שָׂהֲדִי בִּמְרוֹמָיו

  פְּנֵי חַיַּי

  לוּטִים שָׁם מֵעָלַי

כִּי עַל רֹאשׁוֹ לֵאֶה

עוֹלֶה מוֹרָא־הַשַּׁחַר

וּמַחְלְפוֹת־יָמֵינוּ

קְלוּעוֹת בָּעֲלָטָה.

ב.

שָׁמַיִם כָּאֵלֶּה

אַחִים לַגֶּפֶן וְלַזַּיִת

בְּאוֹרָם הָרַךְ

נִפְרֹשׂ בְּמוֹ יָדֵינוּ

עַל מִפְתָּן וְעַל מַשְׁקוֹף,

מַחֲסֶה מֵרֹעַ־עַיִן

וּמִסְתּוֹר מִן הַנָּחָשׁ.

שָׁמַיִם כָּאֵלֶּה

כָּחֹל צוֹלֵל

אֶל צֶלַע־הַר

יִגְהֲרוּ אֶל גְּדוֹת־לִבֵּנוּ

לָתוּר קְלַסְתֵּר־דָּמֵךְ נוֹהֵר,

קוֹל הַבָּנִים נִשְׁמָע — —

אַהֲבָתָם כַּשֶּׁמֶשׁ עַל פָּנֵינוּ.

הים האחרון

מאת

ט. כרמי

---

לשושנה
“וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם" — דברים יא, 24

---

הַיָּם הָאַחֲרוֹן

מאת

ט. כרמי

לשושנה

“וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם" — דברים יא, 24

יָם־עַרְבַּיִם עַל סִפֵּי־סוּפָה.

   קוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמַע.

וְהוּא הוֹלֵךְ, אָפֹר וַחֲשָׁאִי,

מִן הַשָּׂפָה אֶל מַעֲבֵה־אֶלְמוֹ

וְהוּא נוֹקֵב, לְאַט, אֶל תְּהוֹמוֹ

הָעֲלוּמָה.

אָפֹר וַחֲשָׁאִי,

הָאוֹר יוֹרֵד מִן הַחוֹפִים לָבוֹא

בַּמְּצוּלוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן קוֹרֵא

לְיָהּ.

בָּבַת הַדּוּמִיָּה עוֹלָה

עַל גְּדוֹת עֵינָהּ, צוֹפָה

בְּיָם־עַרְבַּיִם עַל סִפֵּי־סוּפָה.

*

הַאִם תַּמְנוּ לִגְוׂעַ?

זוֹ הַשָּׁעָה, וְהִיא אֵינָהּ חוֹזֶרֶת,

שֶׁבָּהּ נוֹצִיא כַּף עֵירֻמָּה מִמְּצוֹר

הָאֶגְרוֹפִים, וּדְרוֹר נִלְחַשׁ לָעוֹר

הַחִוַּרְיָן.

 פָּנָיו לֹא יֵרָאוּ,

אַף לֹא הֲבֵל נְשִׁימָתוֹ, קְצוּבָה

וַאֲפֵלָה, הַמְשַׂכֶּלֶת אֶת

גּוּפֵנוּ הַגּוֹהֵר.

  הַאִם תַּמְנוּ לִגְוׂעַ?

זוֹ הַשָּׁעָה, וְהִיא אֵינָהּ חוֹזֶרֶת,

שֶׁבָּהּ נָקוּץ בַּפִּתְיוֹנוֹת, נַרְפֶּה

מִן הַחַכָּה: הִנֵּה תִּשְׁקַע בִּמְצוּלוֹת

יָם־

*

עַרְבַּיִם עַל סִפֵּי־סוּפָה.

הֲרַת עוֹלָם.

אִם לֹא יוֹפַע עַכְשָׁו,

שְׁתוּקִי וּמְגֻמְגָּם,

לֹא נִמְצָאֵהוּ לְעוֹלָם.

הִנֵּה הַחוֹף הַמְיֻתָּם

נֶגְדָה־נָּא יָם.

אֶלְמוֹ בְּדָמְךָ

וְעֵינוֹ בְּרֹאשְׁךָ:

עַרְבַּיִם עַל סִפֵּי־חָרוֹן.

לִשְׁכַּב שָׁכוּחַ כָּאַצָּה,

דָּמוּם כַּצֶּדֶף הַנָּעוּל,

בְּלִי שֵׁם וּדְמוּת הַגּוּף,

אָשֵׁם וְלֹא מָחוּל

עַל גְּבוּל הַיָּם הָאַחֲרוֹן.

וְתָבוֹא וְתֵרֵד הַסּוּפָה

לְנַעֵר אַצָּה וְעֻבָּר.

וְהַיָּם יְנִיפֵנוּ תְּנוּפָה

עֵת יִקֹּב הַדִּין אֶת הַשָּׁר.

*

שׂוֹא־גַלִּים, שׂוֹא־גַלִּים,

סוֹגֵר עָלֵינוּ אֹפֶק מְוַדֶּה.

כֹּהֲנֵי־סוּפָה רַבֵּי־יָדַיִם

מַכִּים בִּמְצִלְתֵּי־רַחוּם, בְּסַנְוֵרִים.

אֲנַחְנוּ הָרוֹבְצִים לְפֶתַח

שׂוֹא־גַלִּים, שׂוֹא־גַלִּים.

לֹא נֵאָחֵז בְּקִינַת הַשְּׁחָפִים,

בִּכְנַף בִּגְדוֹ שֶׁל יוֹנָה.

נַכֶּה, עַל סַף הַסִּמָּאוֹן,

נַכֶּה עַל חֵטְא וָלֵב, עַל

שׂוֹא־גַלִּים, שׂוֹא־גַלִּים,

בְּאֶגְרוֹפִים קְמוּצִים כָּאֹפֶק

עַד יְזַנֵּק דָּמֵנוּ הַמֻּרְדָּף

מִתּוֹךְ עֵינֵינוּ,

יִשְׁטֹף כָּלִיל אֶת מֶלַח הַחַטָּאת

בְּשׂוֹא־גַלִּים.

*

(מֵיתָר אֶחָד לָאֹפֶק הַפָּשׁוּט

מִיָּם אֶל יָם.

  הַשַּׁחַף הַיָּהִיר,

לְמוּד סוּפוֹת וָשִׁיר, בָּז לְיָדַי

הַנִּבְעָרוֹת.

מֵיתָר אֶחָד.)

*

וְיִקֹּב הַדִּין אֶת הַשָּׁר

אִם לֹא שָׁלַח יָד בְּשִׁירוֹ

אִם לֹא גָזַר עֲלֵי קוֹלוֹ

לָבוֹא בַּצֶּדֶף הֶחָתוּם

לִהְיוֹת חֳלִי מַר וְנִמְהָר

לִהְיוֹת הַגּוּף הַזָּר וְהָאִטִּי

אֲשֶׁר יִגַּהּ מִתַּכְרִיכוֹ

כְּעֵין הַמְּצוּלָה.

*

הַשִּׁיר שֶׁנִּשְׁלַח עַל־פְּנֵי מַיִם רַבִּים

יָשׁוּב בִּרְבוֹת הַיָּמִים

יָשׁוּב

(הַחַכָּה שֶׁהֻשְׁלְכָה בִּמְצוּלוֹת־יָם

תּוֹצִיא שָׁם פֶּרַח

נֶעֱלָם)

וְאָנוּ נַעֲבֹר אַחֲרָיו בַּיַּבָּשָׁה

אֶל הַגָּדָה הַכְּסוּפָה

וְאֶל

עַרְבַּיִם עַל סִפֵּי־סוּפָה

---

לֵיל־בְּכוֹרָה

מאת

ט. כרמי

לֵיל־בְּכוֹרָה עַל־פְּנֵי מַיִם רַבִּים.

יָרֵחַ שֶׁנִּצּוֹד לְפֶתַע בְּעָרְמוֹת

יוֹרְדֵי־יַמִּים — מְדַלֵּג בַּסֻּלָּמוֹת,

מְצַחֵק בַּחֲוָקִים!

לַיְלָה שֵׁנִי עַל־פְּנֵי מַיִם רַבִּים.

הָמוּם יִכְרַע בְּחֶדְלוֹנוֹ

וְלֹא יָקוּם, לוֹטֵשׁ אֶת רִפְיוֹנוֹ

אֶל הַשְּׁחָקִים.

וְאַחֲרֵי־כֵן, פָּגוּם יָנוּד לְמַרְגְּלוֹתֵינוּ,

הוֹ פַּחַז כַּיָּם, פַּחַז כַּיָּם,

צוֹפֶה לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ

שֶׁיּוֹמָם בְּאִבּוֹ

  וְלֵילָם

עוֹלֶה בּוֹ.

---

שְׁאַל אֶת הַלַּיְלָה

מאת

ט. כרמי

לאביגדור

שְׁאַל אֶת הַלַּיְלָה לְעִתִּים

קְרוֹבוֹת

אַל תִּכְבּשׁ פָּנִים

שְׁאַל אֶת הָעֵץ כְּתֹם

שַׁלַּכְתּוֹ

וְקִנָּיו חֲשׂוּפִים

שְׁאַל אֶת הַיֶּלֶד הַמִּתְעוֹרֵר

פִּתְאֹם

אַל תְּשַׁדְּלוֹ נִים־נָם

שְׁאַל אֶת הַמַּרְאוֹת שֶׁהִשְׁחִירוּ

בַּלַּיְלָה

  אַל תַּעֲמִיד פָּנִים

קְרָא בְּקוֹל אֵין־אוֹנִים

אֵין־אוֹנִים

וְלֹא תֵּחַת גַּם מִשְּׁתִיקַת־חִנָּם.

---

אִם תַּעֲמִיד אֶת שִׁירִי

מאת

ט. כרמי

אִם תַּעֲמִיד אֶת שִׁירִי

כָּל שִׁיר

אֶל הַקִּיר

נִבְעָת אוֹ גְּלוּי־עֵינַיִם

אִם תְּכַוֵּן כַּדָּת

כָּל דָּת

אֶל לִבּוֹ הַמֻּבְרָח וְרוֹגֵשׁ

וְאִם תַּרְעִים עָלָיו

מַטָּח שֶׁל כַּדּוּרִים

כָּךְ!

כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה —

גַּם אַתָּה לְאֵפֶר־תִּשָּׂרֵף

אִם תֹּאחַז בְּךָ הָאֵשׁ.

---

תְּרוּעַת־מִלְחָמָה

מאת

ט. כרמי

וְאַחֲרֵי־כֵן, סוּמָא, לוֹחֵךְ־עָפָר

יִשָּׂא מִי

מִי יִשָּׂא

מֵצַח קַר לַכּוֹכָבִים

וְיִשְׁאַל שְׁנוֹת־אוֹר בָּרֶגַע הָאֶחָד

וּפֵשֶׁר גּוּפוֹ הַשּׁוֹאֵל,

  אֲבָל

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן

אֱמֹר אֶת הַמִּלָּה בְּעָרְפְּךָ חֲסַר הַיֶּשַׁע,

בְּדוּמִיָּה תְּלוּלָה, חֲפוּיַת־רֹאשׁ

מִלְחָמָה

מְנֵה, מַהֵר מְנֵה אֶת הַשָּׁעוֹת וְהַיָּמִים

אֲשֶׁר הָלְכוּ לְאַט פְּקוּחֵי־עֵינַיִם

וְגֶפֶן אָמְרָה

גֶפֶן

וְיֶלֶד אָמַר

אַבָּא

מִלְחָמָה

 מַהֵר

הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן מוֹחֵק בִּסְפוֹג חֵרֵשׁ

אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת מֵאֵשׁ וָאֵשׁ

מְנֵה מַהֵר

קוֹרֵעַ אֶת שִׁירַי וְאֶת עֵינַי

עֶרְיָה וְעֵירֹם

עַל דַּעַת הַקָּהָל וְהַמָּקוֹם

מִלְחָמָה

וְאַחֲרֵי־כֵן

סוּמָא, לוֹחֵךְ־עָפָר,

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים

מִי יִשָּׂא.

---

הַלֵּילוֹת־הָהֵם

מאת

ט. כרמי

הַקְשֵׁב בְּקֶשֶׁב־הַלֵּילוֹת־הָהֵם —

וְהַפָּשׁוּט־שֶׁבַּקּוֹלוֹת פּוֹרֵץ

מִידֵי פְּשׁוּטוֹ הַמְגוֹנֵן, הוֹרֵס

אֶל אֲבָרֶיךָ בְּחֶדְוַת־שִׁלֵּם,

הוֹפֵךְ בְּךָ בַּעֲלִיצוּת חָתוּל.

הִשָּׁמֵר מִמַּבְרִיחֵי־הַקּוֹל:

יָדִיד נוֹשָׁן, שֶׁשָּׁב מֵרֹב יַמִּים;

יָדִיד חָדָשׁ, הַמִּתְוַדֵּעַ אֶל

הֵדֵי הַצַּלָּקוֹת; וְהַבָּנִים —

(הֲלֹא תִרְאֶה, בַּיָּד שֶׁאֵין בָּהּ צֵל,

אֶת כָּל קַוֵּי־חַיֶּיךָ הַמְשֻׁנִּים:

מָטוֹס נָגוֹז בְּלֹא־עֲנָנִים).

שְׁמֹר אֶת נַפְשְׁךָ, וּשְׁמֹר לַשָּׁוְא:

יֵשׁ מִקְלָט מִבֵּן וּמִיָּדִיד,

מִמַּשּׂוּאוֹת־הָרִים וְאֵשׁ תָּמִיד,

מִקּוֹל שָׁחוּק, מִלָּה מֻכֵּית שָׁרָב —

אֲבָל הַשֶּׁקֶט הַשּׁוֹבֶה וְהַמָּחוּל

הוּא יַהֲפֹךְ בְּךָ כְּמוֹ חָתוּל.

---

בְּכוֹרִי וְרֵאשִׁית־אוֹנִי

מאת

ט. כרמי

בְּכוֹרִי וְרֵאשִׁית־אוֹנִי

בְּנוּחַ כַּף יָדוֹ שֶׁל יֶלֶד בְּכַפּוֹ שֶׁל אָב

שִׂים יָדְךָ בְּיָדִי

בּוֹקֵעַ אוֹר־תְּהוֹם בַּאֲפִיקֵי הָאִישׁוֹנִים

בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי

רוֹחֵץ כַּטַּל הַטּוֹב אֶת הַפָּנִים הַשּׂוֹחֲקוֹת

אֵיךְ אֶכְלָא אֶת הַחֶמְלָה

כַּף הַיֶּלֶד קְטַנָּה, כַּף הָאָב גְּדוֹלָה

הָעוֹלָה עַל גְּדוֹת־אֶצְבְּעוֹתַי?

עַצְמוֹת־הַלֶּסֶת שׁוֹחֲקוֹת אֶת הַחִיּוּךְ

בְּנִי, בְּנִי

וְהַיֶּלֶד מֵשִׁיב אֶת אֲבֵדַת־כַּפּוֹ.

אַל תִּסּוֹג יָדְךָ!

---

אֲנִי בָּנִיתִי אֶת הָעִיר

מאת

ט. כרמי

אֲנִי בָּנִיתִי אֶת הָעִיר

חוֹמָה בִּפְנִים חוֹמָה בִּפְנִים

מִכָּאן יֵצֵא הַשִּׁיר

בַּזְתִּי לַצָּר

בִּפְנִים דְּמָמָה בִּפְנִים דְּמָמָה

אֲנִי יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עִירִי

שִׁבְעָה צְחוֹקִים צָחַק הַיֶּלֶד הַזָּר

וְחוֹמוֹתַי עִיִּים

הַמֶּרְחַקִּים עָלַי כְּאֵשׁ בָּהָר

צָרִי הַמְגַחֵךְ

נִמְהָר הֵרַעְתָּ לְנֶגְדִּי בְּלִי־מֵשִׂים

וָאִפָּרֵז לַזֵּכֶר הַחוֹרֵךְ.

---

אֵינִי יוֹדֵעַ מִי קָבַע בִּי

מאת

ט. כרמי

אֵינִי יוֹדֵעַ מִי קָבַע בִּי

אֶת הָאַשְׁמָה הַזֹּאת

שֶׁאֲנִי נוֹשְׁקָהּ בְּבוֹאִי וּבְצֵאתִי:

אָבִי בָּשָׂר וָדָם

אוֹ פְּדוּת שֶׁשַּׂמְתִּי

בֵּין דָּמוֹ לְבֵין בְּשָׂרִי

אוֹ פְּדוּת

שֶׁלֹּא אֶמְצָא לְעוֹלָמִים

בֵּין דָּמִי וּבֵין בְּשָׂרִי;

אֵינִי יוֹדֵעַ מִי קָבַע בִּי

אֶת הָאַשְׁמָה הַזֹּאת

כַּמֵּצַח בֵּין עֵינַיִךְ

כְּחֶרֶב עַל פִּתְחֵךְ.

---

בְּרָב הַיָּמִים

מאת

ט. כרמי

לאידה ואהרון

אֵין־אוֹנִים,

 כְּצָב מוּבָס עַל גַּבּוֹ,

יָרֵחַ אַחֵר נִמְשָׁה

עִם זֵכֶר חוֹפֵי־הָרֵעוּת.

הַמַּיִם יָלֹקּוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַנִּפְגָּם

וְאֶת חוֹפֵינוּ הַסְּמוּיִים,

אֲבָל אֲנַחְנוּ נֹאמַר:

לְמַרְאִית־עַיִן,

לֹא מָשׁ הַחוֹל.

*

יָרֵחַ־גְּרָר מוֹשְׁכֵנוּ אַחֲרָיו

בַּעֲבוֹתוֹת אֵין־אֳפָקִים:

מִיָּם אֶל יָם הוֹלֵךְ הַקּוֹל:

נָרוּצָה, אַחֲרָיו נָרוּצָה —

יָהּ, גַּרְזִנְּךָ הָנֵף בְּעוֹד מוֹעֵד

וְלֹא נִקְרָא מִמַּעֲמַקִּים!

---

שִׁיר

מאת

ט. כרמי

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת

בַּעֲלוֹתֵךְ לְרֹאשׁ חַיַּי

עֲטֶרֶת־הַלֵּילוֹת

אֲנִי זוֹכֶה שׁוּב בְּעֵינַי

אֲשֶׁר מָלְאוּ עֲפַר־אֶתְמוֹל

אֲנִי מוֹצֵא שׁוּב אֶת יָדַי

אֲשֶׁר נָשְׁרוּ בַּחוֹל

וְאֶת קוֹלִי

נֶחְלָץ, יוֹצֵא אֶל הַמָּחוֹל

הוֹ כֵּן

אֲנִי נִזְכָּר בִּשְׁמִי

בְּכִנּוּיֵי אֶלְמֵךְ הַטּוֹב

וְהוּא עוֹלֶה אֵלַיִךְ

רֹאשׁ חַיַּי

בָּהִיר וּמְפֹרָשׁ

בְּכָל הַסֻּלָּמוֹת

אֲשֶׁר לְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת.

---

בְּשָׁעָה שֶׁהָפַכְתְּ לִי עֹרֶף

מאת

ט. כרמי

בְּשָׁעָה שֶׁהָפַכְתְּ לִי עֹרֶף

לָקַחְתְּ אֶת יָדַי

יְלָדִים הִרְגִּישׁוּ בְּכָךְ

וּפְרָחִים

אַחֲרֵי־כֵן נָשָׂאתִי אִשָּׁה

וְלֹא הָיוּ לִי יָדַיִם

הֲתֵדְעִי מַה זֹּאת אִשָּׁה

שֶׁאֵין יָדַיִם לִקְרָאתָהּ

עַכְשָׁו הֶחֱזַרְתְּ לִי אֶת קוֹלִי

וְאֵין בִּי מִלִּים

הֲתֵדְעִי מַה זֹּאת אִשָּׁה

שֶׁאֵין לְפִתְחָהּ מִלִּים

הַלֵּילוֹת מְנַדִּים אֶת אֶלְמִי

וְהַיּוֹם כָּבֵד־מִנְּשׂוֹא

עַכְשָׁו שֶׁהֶחֱזַרְתְּ לִי אֶת יָדַי וְאֶת קוֹלִי

אֲנִי מָשׁ בִּקְצוֹת־אֶצְבְּעוֹתַיִךְ

וְנוֹשֵׁם בְּנִשְׁמַת־אַפֵּךְ.

---

לְאַט

מאת

ט. כרמי

לְאַט, לַבֵּה אֶת לִבְּךָ לְאִטּוֹ

בְּהִתְקַדֵּשׁ הֶחָג.

לַיְלָה תָּמִים יִגְהַר עַל שְׁנָתְךָ

מַשִּׁיב הַשַּׁחַר הַכָּחֹל.

רְחַק מִשְּׁמוֹת הַחוֹל,

מִנַּעַל הַנִּשְׁלֶפֶת בְּחָפְזָה.

פְּקַח אֶת עֵינֶיךָ לְאַט

כַּיָּם לַסַּהַר הַגָּמֵל.

אַל תֹּאמַר אֶת שִׁמְךָ.

אֱמֹר אֶת שֵׁם הָהָר

עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה.

אַל תֹּאמַר אֶת שְׁמָהּ.

אֱמֹר אֶת שְׁמוֹת הַמַּיִם

הַחַיִּים בְּשַׁחַר־הַר.

לְאַט, הוֹלֵךְ אֶת לֵילְךָ לְאִטּוֹ

תָּמִים, וְלִבְּךָ יַעֲמֹד בְּצֵאתוֹ.

---

בְּלֶכְתֵּךְ, הִשְׁאַרְתְּ לִי לְמִשְׁמָר

מאת

ט. כרמי

בְּלֶכְתֵּךְ, הִשְׁאַרְתְּ לִי לְמִשְׁמָר

(וְאוּלַי בְּמַתָּנָה)

אֶת כַּלְבַּת־הַצִּפִּיָּה הַזֹּאת

הַנִּזּוֹנָה מִדְּבַר הַשַּׁעַר וְהַפַּעֲמוֹן

וּמֵאִוְשַׁת הַגֶּפֶן לַחַלּוֹן.

הַלַּיְלָה (אַרְצָה!)

גָּדוֹל וְעוֹמֵד בְּלֹא־צְעָדַיִךְ.

שׁשׁשׁ, חַיָּתִי הַטּוֹבָה, לֹא בִּי הָאָשָׁם

(גַּם אֲנִי שׁוֹמֵר חִנָּם)

אִם קוֹלוֹת־חֲלוּדָה מְנַסְּרִים

בַּשַּׁעַר, וְעָלִים נִמְטָרִים

כַּבָּרָד. טוֹבָה, טוֹבָה, בּוֹאִי אֵלַי.

חֲסוּמָה,

וְאֶמְחֶה אֶת הַקֶּצֶף מֵעַל שְׂפָתַיִךְ.

---

"אֲנִי אָשׁוּב בְּאַחַת"

מאת

ט. כרמי

וָאֵרֵד אֶל גְּדוֹת הַשָּׁעוֹן הַשָּׁר

וָאָסוּךְ בְּשָׂרִי בַּשָּׁעָה הַבָּאָה.

מָלְאוּ עֵינַי סְנַפִּירֵי־שְׁנִיּוֹת

וְכֻלִּי הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם.

בְּאַחַת שׁוּבֵךְ —

כַּעֲלוֹת הַסַּהַר

וְעִנְבַּל־הַגַּלִּים מְפַכֶּה בַּדָּם.

יִמְלְאוּ רָאשֵׁינוּ בַּקֶּצֶף הַטּוֹב

וּפִינוּ — דּוּמִיּוֹת.

כַּמָּה יָמִים, כַּמָּה שָׁנִים

כַּמָּה יָמִים

כַּמָּה שָׁנִים הָיָה חָפְזִי כּוֹזֵב

עֲטַלֵּפֵי־מִצְחִי הָמוּ־עִוְעִים

סְחוֹר־סְחוֹר

חוֹלְמִים עוֹלָם הָפוּךְ בִּשְׁנַת־מַרְאָה

צִרְעוֹת־יָדַי פִּזְּזוּ־פִּתְאֹם

מְבֹהָלוֹת אֶל מְעוּפָן חֲסַר־הַשַּׁחַר

לִגְסֹס בְּכָל שְׁעוֹת־הַיּוֹם

עַכְשָׁו שָׁמַעַתְּ אֶת אֲמִתִּי

בְּמֵצַח מַחֲרִישׁ

---

כַּמָּה יָמִים, כַּמָּה שָׁנִים

מאת

ט. כרמי

הֲיִי לִי נַחֲלָה

אָבוֹא אֵלַיִךְ לַמְּנוּחָה

שָׁעָה־שָׁעָה וּלְעוֹלָמִים

וְלֹא יְהֵא חָפְזִי

וְלֹא יְהֵא כּוֹזֵב

אִמְרִי אָמֵן.

---

מַאֲרָב

מאת

ט. כרמי

יָדֵךְ

כֵּיצַד חָיִיתִי עַד עַכְשָׁו בְּלִי בִּינַת־יָדַיִם

עֵינַיִךְ

כֵּיצַד רָאִיתִי רַק אֶת רִשְׁעוּתִי

מִלָּה שֶׁבֵּין מֵצַח לְמֵצַח

דְּבַר הַכַּף הַפְּתוּחָה

וְהַשָּׁד הַפָּשׁוּט

אַל תִּסְתַּכְּלִי הַחוּצָה

מוֹתִי אוֹרֵב לְלֶכְתֵּךְ.

---

כָּל הַמְּלִיצוֹת יְפוֹת־הַסֵּבֶר

מאת

ט. כרמי

כָּל הַמְּלִיצוֹת יְפוֹת־הַסֵּבֶר בָּאוֹת אֵלַי בַּסָּךְ

צוֹחֲקוֹת אֵלַי בְּרֵאשִׁית, וַאֲנִי עוֹנֶה בְּשֵׁם

יוֹרֶה, אֱמֹר יוֹרֶה

כְּאִלּוּ לֹא הֵרַחְתָּ גֶשֶׁם מִבְּקִיעֵי בְּשָׂרְךָ

אִילָן, אֱמֹר אִילָן

כְּאִלּוּ לֹא שָׁלַחְתָּ יָד בְּלִבָּתְךָ הַנְּגוּעָה

כּוֹכָב, אֱמֹר כּוֹכָב

כְּאִלּוּ לֹא הִשְׁחַזְתָּ חֲלוֹמְךָ בִּשְׁמֵי בַּרְזֶל

וּשְׁמָהּ, אֱמֹר אֶת שְׁמָהּ

כְּאִלּוּ לֹא פָּצַע אֶת פִּיךָ בְּלֵילוֹת הַחֲלוּדָה

כָּל הַמְּלִיצוֹת יְפוֹת־הַסֵּבֶר נוֹשְׂאוֹת פְּנֵיהֶן אֵלַי

וְהַיּוֹם, אֲנִי מַסְבִּיר לָהֶן פָּנַי.

---

שִׁיר בֶּאֱלוּל

מאת

ט. כרמי

“אָז שָׁבָה רוּחִי לִנְדָנָהּ" — סעדיה בן מנצורה

עַתָּה הֶחֱזַרְתְּ לִי אֶת רֵאשִׁית־אוֹנֵךְ

בְּכוֹר כֹּחִי וְחִיּוּכִי

שׁוּבִי נַפְשִׁי

יָם־אֱלוּל, רִבּוֹא כְּרִישֵׁי־הַקֶּצֶף

מְכַרְסְמִים בָּרוּחַ הַמֵּילִיל

 שׁוּבִי נַפְשִׁי

הִנֵּה נִכְרַכְתְּ כַּנֵּס עַל צַוָּארִי

שׁוּב לֹא אִירָאָה מִלְּחִישַׁת־אֵינֵךְ

שׁוּבִי נַפְשִׁי

יָם־אֱלוּל, אֵזוֹב מַרְהִיב בָּאַרְגָּמָן וְהַמִּסְטְרַל

רוֹקֵעַ — מְצִלְתַּיִם! — עַל נְחשֶׁת־הַקָּלָל

שׁוּבִי נַפְשִׁי

עַתָּה פָּרַקְתְּ אֶת מָגִנֵּךְ

אָבוֹא עָדַיִךְ כַּטְּלָלִים, לֹא כָּנוּעַ, לֹא מַדְבִּיר

 שׁוּבִי נַפְשִׁי

יָם־אֱלוּל

יָדַי יַרְשִׁיפוּ נִתּוֹזוֹת מִן הַמּוּצָק

שׁוּבִי נַפְשִׁי

שׁוּב כֹּרְתָה לִי בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים

דָּם בַּנֶּפֶשׁ, יוֹם וָלֵיל מֵעֲבָרִים

שׁוּבִי נַפְשִׁי

שַׁחַר אֶהְיֶה לָךְ נַעַר וָרָךְ, סַהַר

וְאָשִׁיר לָךְ בְּשַׂר־חַמָּה מֻתָּךְ

שׁוּבִי נַפְשִׁי

עַתָּה שֶׁהֶחֱזַרְתְּ לִי אֶת רֵאשִׁית־אוֹנֵךְ

בְּכוֹר תֻּמִּי וֶאֱמוּנֵךְ

שׁוּבִי נַפְשִׁי

שׁוּבִי לִנְדָנֵךְ.

---

הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת

מאת

ט. כרמי

הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת

הַמְּרִימָה עָלַי רֹאשָׁהּ לְפֶתַע,

אֲנִי מְפַחֵד מִמֶּנָּה.

צְחוֹקָהּ גָּדוֹל עָלַי

אַךְ הִיא נוֹשֶׁכֶת בְּאוֹרִי

כְּאִלּוּ בָּאתִי בִּמְחִלָּה.

כֻּלָּהּ כִּפּוּר וְרַחַשׁ טוֹב:

אָמֵן עוֹנָה לַשְּׁכָחוֹת שֶׁלִּי,

סוֹמֶכֶת כַּף עַל פְּאָתִי בְּצָהֳלָה,

נִלְוֵית אֵלַי בְּקוֹל־עַנּוֹת,

שָׁלוֹם רָחוֹק, שָׁלוֹם קָרוֹב:

אֲבָל עֵינֶיהָ קְטַנּוֹת

וַאֲנִי מְפַחֵד מִמֶּנָּה פַּחַד־מָוֶת.

---

אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ שׁוּב לֵילוֹת

מאת

ט. כרמי

אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ שׁוּב לֵילוֹת

וְדַם עֵינֶיךָ יִשְׁטֹף אֶת זֵכֶר

הַשֶּׁקֶט שֶׁעָלָה מִתּוֹךְ הַבֶּכִי

כְּאֵד מִן הַתְּהוֹם

עַכְשָׁו שָׁמֶיךָ פְּתוּחִים

כְּמוֹ חֲצוֹת־שֶׁל־שָׁבוּעוֹת

וְיַעֲרוֹת גּוּפְךָ

אֵינָם יוֹדְעִים גָּדֵר

אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ שׁוּב לֵילוֹת

אֲטוּמִים עַד־כְּלוֹת

וְאַתָּה כָּרוּת מִזֵּכֶר

בֶּכִי וְשָׁמַיִם.

---

לֹא אֲנִי

מאת

ט. כרמי

לֹא אֲנִי הוּא שֶׁנָּאַק

רֵאשִׁית, זֶה לֹא יָפֶה

וְשֵׁנִית, זֶה הָיָה הַלַּיְלָה הָרָחוֹק

נָגֹל כּוֹכָב מֵעַל לִבּוֹ

לֹא, לֹא אֲנִי

הַחוֹמָה נִזְדַּעֲקָה

כִּי פָּרְעוּ בְּאֵזוֹבָהּ

לֹא אֲנִי הוּא שֶׁבּוֹעֵר

זֶה הַשִּׂיחַ

שֶׁעָלָה בּוֹ קוֹל אֶחָד

וּשְׁלִישִׁית,

הֲלֹא אֲנִי צוֹמֵחַ לְצִדֵּךְ

דָּמוּם כָּאֶבֶן

וְרָחוֹק מִלַּיְלָה

לֹא אֲנִי, לֹא אֲנִי.

---

נוֹתַר לָנוּ מְעַט מְאֹד זְמַן

מאת

ט. כרמי

נוֹתַר לָנוּ מְעַט מְאֹד זְמַן.

אוֹתָן עֵינַיִם,

שֶׁתִּשָּׁבַעְנָה נֶצַח רֶגַע־רֶגַע,

תִּבְדֹּקְנָה אִם יֵשׁ נֵפְט בַּפְּתִילִיָּה,

מַיִם בַּטַּנְקִים

וְכֶסֶף בַּבַּנְק.

נוֹתַר לָנוּ מְעַט מְאֹד זְמַן

וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת אוֹתָנוּ, לֹא.

הַיָּדַיִם הַלָּלוּ,

שֶׁלֹּא תִּצְלַחְנָה לְאַחֵר,

תְּפַכֶּינָה גַּם בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת.

רַבִּים־רַבִּים עוֹד יַעַבְרוּ עַל גְּשָׁרֵינוּ

וְהַמַּיִם הוֹלְכִים לְאַט.

מְעַט, מְעַט מְאֹד זְמַן.

אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹתֵנוּ, לֹא.

וְהַמַּיִם הוֹלְכִים, הוֹלְכִים

לְאָן.

---

אַהֲבָתִי הָלְכָה בַּשְּׁוָקִים

מאת

ט. כרמי

אַהֲבָתִי הָלְכָה בַּשְּׁוָקִים

כִּי לֹא הָיָה לָהּ קוֹנֶה

הָלְכָה אֶל חֵיק הַשּׂוֹנֵא

כִּי לֹא הָיָה לָהּ אוֹהֵב

עֵינֶיהָ הֶעֱלוּ אֵזוֹב

כִּי קֹרְעָה מֵאֲפִיקִים

אַהֲבָתִי הָלְכָה אֶל אֲמִתָּהּ

וְאַתְּ, בַּשֶּׁקֶר־חַיָּתֵךְ לְעֻמָּתָהּ.

---

כִּכְלוֹת, הָיִינוּ לְבָעֵר

מאת

ט. כרמי

א.

כִּכְלוֹת, הָיִינוּ לְבָעֵר.

שׁוּב לֹא תַּגִּיעִי עַד סִפִּי

אֲפִלּוּ בְּלִבֵּךְ הָעֵר.

מִכָּאן וְאֵילָךְ וְעַד סוֹף הַיָּמִים

בְּנֵי־מָוֶת אָנוּ אִם נַחְזִירָה רֹאשׁ

אוֹ נַעֲצֹם עֵינַיִם.

כִּכְלוֹת, הָיִינוּ לְבָעֵר.

לֹא יְקַדְּמֵךְ אֵזוֹב־קוֹלִי

אֲפִלּוּ בְּנִבְכֵי־בְּאֵר.

מִכָּאן וְאֵילָךְ וְעַד סוֹף הַיָּמִים

לֹא יְגוֹנֵן עָלֵינוּ בֵּית הַצּוּר

וְלֹא יָעִיר כְּנָפַיִם.

כִּכְלוֹת, וּלְעוֹלָם וָעַד,

דָּמֵנוּ הֶפְקֵר וּמִצְחֵנוּ מוּעָד.

ב.

שֻׁלְחָנֵנוּ עָרוּךְ כַּדָּת וְכַדִּין,

כָּשֵׁר לַמְהַדְּרִין.

מָחוֹל וּמַנְגִּינָה

בְּשַׁלְהֲבוֹת־הַנֵּר, וּמְשָׁרְתִים

פּוֹרְשִׂים עָלֵינוּ לְתִפְאֶרֶת

סֻכָּה שֶׁל חִיּוּכִים וּמַהֵר־כַּצְּבִי־

וְעַז־כַּנָּמֵר.

אַךְ אִם נָצִיץ בְּסֵתֶר

הַשֻּׁלְחָן, מִתַּחַת לַמַּפָּה הַמְקֻשָּׁטָה,

עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה אֶת

בְּהוֹנוֹת

תִּקְוָתֵנוּ הַכְּרוּתָה.

ג.

מִכָּאן וְאֵילָךְ וְעַד סוֹף הַיָּמִים

אַתָּה עֶרְיָה וְעֵירֹם.

אֵין מַרְאָה אֲשֶׁר תָּאִיר לְךָ פָּנִים,

וְאֵין עֵינַיִם.

מִכָּאן וְאֵילָךְ וְעַד אַחֲרוֹן־יוֹמְךָ

אַתָּה עֵירֹם וְעֶרְיָה.

אֵין מִנְהָרָה שֶׁבָּהּ יַחֲזֹר קוֹלְךָ,

וְאֵין שְׂפָתַיִם.

לֹא גּוּף, לֹא דְּמוּת־הַגּוּף,

לֹא בָּבוּאָה וָהֵד.

כִּכְלוֹת, וּלְעוֹלָם וָעֶד,

וְאֵין שָׁמַיִם.

---

מִסְפֵּד

מאת

ט. כרמי

כָּל הַמִּלִּים אֵינָן

כִּי לֹא יְהֵא מַעֲשֶׂה.

זַרְעֵנוּ: פְּרִי וּקְמִילָה

כִּי אֵין בָּנוּ שֹׁרֶשׁ.

כָּלוּ עִקְבוֹתֵינוּ בָּרוּחַ

כִּי יָרְטָה הַדֶּרֶךְ.

בָּבוֹת־עֵינֵינוּ: מִיתַת־עַקְרָב

כִּי מִלִּים אֵין בָּנוּ.

---

פ"נ

מאת

ט. כרמי

שִׁירוֹ הָיָה חַד וְקָצָר,

וּמִשֶּׁשָּׁר — שָׁכַךְ כְּמוֹ צִרְעָה.

אַךְ בְּשָׂרֵנוּ לֹא יִשְׁכַּח

כֵּיצַד הָיָה אֶחָד עִם הַמַּכְאוֹב.

---

אָלֶפְתָּיו

מאת

ט. כרמי

מִסְתַּבֵּר, שֶׁקָּשֶׁה לְהָבִיא מַשֶּׁהוּ לִידֵי גְּמָר גָּמוּר וּמְסֻיָּם

וּלְהַתְחִיל מֵאָלֶף רַעֲנָן וּמְבֻיָּשׁ.

נִצְטָרֵךְ, אֵפוֹא, לְהִתְרַגֵּל לְהַתְחִיל מִיָּשָׁן

וְלִגְמֹר תָּמִיד מֵחָדָשׁ.

---

בַּנְּבִיאִים

מאת

ט. כרמי

כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא לְהָרְגֵךְ

נִשְׁלַחַת בִּי רוּחַ מִשָּׁמַיִם.

אֲנִי פּוֹשֵׁט אֶת בְּגָדַי

וְנוֹפֵל עָלַיִךְ גְּלוּי־עֵינַיִם.

---

טַיֶּלֶת

מאת

ט. כרמי

שָׁדַיִם קְטַנִּים כְּמוֹ צְדָפִים.

אִם אֶעֱטֹף אָזְנַי בָּהֶם,

אֶשְׁמַע אֶת דְּגֵי־הַלַּיְלָה הַיָּפִים

מְפַרְכְּסִים בִּקְרָבַי.

---

ד"א

מאת

ט. כרמי

אֵין לְךָ דָּבָר

שֶׁאֵין תַּחְתָּיו דָּבָר

אַחֵר.

מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר

זוֹרֵם הַנָּהָר

וּמִתַּחַת לַסַּהַר

הַתַּן מְיֻסָּר

וּמִתַּחַת לַכֶּסֶת

גּוּפֵךְ הַשָּׁר

אֵין לְךָ דָּבָר

אֵין לְךָ דָּבָר

אַחֵר.

---

פַּעַם

מאת

ט. כרמי

גַּל עָלָה הַשָּׁמַיְמָה!

אֵלִי, אֵלִי, אֵיךְ צָלַל הַמַּיְמָה

וְזֹהַר עֶלְיוֹן מִתְהוֹלֵל בְּכִתְרוֹ,

מְסַפֵּר בְּשִׁבְחֵי מְאוֹרוֹ,

כִּגְבוּרַת הֶחָתָן בַּכַּלָּה,

זֹאת הַפַּעַם —

  וְשׁוּב לֹא עָלָה.

---

קֶשֶׁב

מאת

ט. כרמי

קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה־שֶׁל־מַמָּשׁ.

כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָּהּ.

רַק שׁוֹלֵה־הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר־הָעַתִּיקוֹת

יָכוֹל לִקְבֹּעַ בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם.

---

אִלְּמִים

מאת

ט. כרמי

אִלְּמִים מְדַבְּרִים עַל הַחוֹף.

יְדֵיהֶם־אֱמוּנָה

עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ —

וְהַיָּם נָסוֹג מִשְּׁאוֹנָם.

---

שְׁמֹר לִי וְכוּ'

מאת

ט. כרמי

הוּא כְּבָר אֵינוֹ רוֹבֵץ בַּפֶּתַח

כְּכֶלֶב מְאֻלָּף. בַּחוּץ קַר.

עַכְשָׁו הוּא מִתְכַּרְבֵּל בִּפְנִים

וּבְעָלָיו שׁוֹמֵר עָלָיו מִכָּל־מִשְׁמָר.

---

לֹא אֲנִי הוּא

מאת

ט. כרמי

לֹא אֲנִי הוּא שֶׁזָּרִיתִי בְּעֵינֶיךָ חוֹל.

זֶה הָיָה הָעוֹף

שֶׁנֵּעוֹר לְפֶתַע וְנִעֵר כְּנָפַיִם בְּמָחוֹל.

שַׁפְשֵׁף מְעַט; מָחָר — כְּיוֹם־אֶתְמוֹל! — זֶה יַעֲבֹר.

כָּל עוֹף כָּזֶה

מַבְעִיר בִּתְחִלָּתוֹ, כִּי בְּסוֹפוֹ לִבְעֹר.

---

סִפּוּר

מאת

ט. כרמי

כְּשֶׁהָאִשָּׁה בִּכְפַר־הַדַּיָּגִים סִפְּרָה לִי

עַל בַּעְלָהּ שֶׁנֶּעֱלַם

וְעַל הַיָּם שֶׁחוֹזֵר־וָמֵת לְפִתְחָהּ עֶרֶב־עֶרֶב,

הֶחֱרַשְׁתִּי.

לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר לְצִדְפֵי־עֵינֶיהָ

אֲהוּבֵךְ יַחֲזֹר, אוֹ

הַיָּם יָשׁוּב־יִחְיֶה.

(יֵשׁ יָמִים שֶׁאֵינִי מוֹצֵא בָּהֶם לוֹמַר לָךְ

אֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת.)

---

הַחַלּוֹנוֹת נִפְתְּחוּ

מאת

ט. כרמי

הַחַלּוֹנוֹת נִפְתְּחוּ

וּדְגֵי־הָאוֹר שָׁטוּ בַּחֲשַׁאי אֶל כָּל הַחֲדָרִים.

הִנֵּה יְכַרְסְמוּ אֶת פִּתְיוֹן־עֵינֵינוּ

וְהַדַּיָּג יִשְׂחַק בְּנַחַת.

נְהוּרֵי־עַרְבַּיִם,

נִצְלֹל דּוּמָם בַּחֲדָרֵינוּ הַסּוּמִים,

הַרְחֵק מִיֶּשַׁע הַגָּדָה

וּמִשְּׂחוֹקוֹ שֶׁל הַדַּיָּג.

פירנצה

---

נְמַל הַגְּרוּטָאוֹת

מאת

ט. כרמי

סְפִינָתִי הָעֲקוּדָה, הָרַפְסוֹדוֹת קְרֵבוֹת

פְּעוּרוֹת כַּתְּהוֹם.

 עֵדִים פַּסֵּי הַחֲלוּדָה,

טַבְּעוֹת בְּרִיתֵךְ עִם מֶלַח וְחַמָּה,

כִּי בָא הַיּוֹם.

אֵין רַחֲמִים בַּדִּין.

לֹא תַּעֲמֹד לָךְ זְכוּת עָבִים וָרוּחַ,

לֹא חֶסֶד הַדּוֹלְפִין וְזֵכֶר תַּרְשִׁישִׁים.

הַתֹּרֶן!

שְׁמֵי־שֵׂיבָתֵךְ תַּשִּׁים, צוֹנְחִים

אֶל סִפּוּנֵךְ הַמְשֻׁטָּח.

אַף לֹא צוֹפָר אֶחָד,

שָׁכוּחַ, לְיָרֵא אֶת קְטֹן־הַמַּזִּיקִים, לְהָנִיס

כִּתְמֵי־שֶׁמֶן דְּבִיקִים מִגּוּפֵךְ הַשָּׁתוּק.

כָּרֵת.

הִנֵּה יְקֻלְּפוּ דָּפְנוֹתַיִךְ, סְפִינָתִי,

וְיִגָּלֶה עֻבָּרוֹ שֶׁל יוֹנָה הֶחָנוּק.

סאבונה

---

כְּשֶׁהַיָּרֵחַ פָּגוּם

מאת

ט. כרמי

לאַבּל

כְּשֶׁהַיָּרֵחַ פָּגוּם

הַיָּם נִכְרָה מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה כִּמְעֻוָּת גָּדוֹל

וַאֲנִי יוֹצֵא לְתִקּוּן־חֲצוֹת

נִמְשָׁךְ אֶל מַנְגִּינוֹת־הַכְּפָר הַמּוּאָרוֹת

מִקָּפֶה אֶל קָפֶה וּמִסִּמְטָה

אֲבָל כְּשֶׁהוּא מָלֵא

בְּשָׂרִי תּוֹפֵחַ בְּאוֹרוֹ כְּמוֹ עֵנָב

וְטוֹב לִי כָּאן עַל שְׂפַת הַחֶסֶד הַגָּמֵל

הַרְחֵק מִכָּל הַשּׁוּעָלִים הַקְּטַנִּים.

---

בְּמַעֲלוֹת־פִּגּוּם

מאת

ט. כרמי

בְּמַעֲלוֹת־פִּגּוּם, הַהַתְחָלוֹת

קַלּוֹת. לֵיל־פְּרָצִים הוֹמֶה, נִכְנָף

עָלֵינוּ, וּמֶרְחַקִּים עֵרִים בְּכַף

הַיָּד: “מָחָר, כָּעֵת חַיָּה, לָעַד".

נָם הַשּׁוֹמֵר לְמַרְגְּלוֹת־סֻלָּם,

חוֹלֵם תִּקְרָה וָדֶלֶת, פַּעֲמוֹן

וּוִילָאוֹת, וּלְפִי־שָׁעָה, שְׁעוֹן

הַמַּיִם עֲדַיִן לֹא נִשְׁלָה מִיָּם.

הוֹצִיאִי־נָא יָדֵךְ מִתּוֹךְ הַלֵּיל:

תְּנִי לִי אֵינְסוֹפִים שֶׁל הַשְׁעָרוֹת

פְּרוּעוֹת בָּרוּחַ וְנֵצַח־שְׂעָרוֹת

בַּסַּהַר, עַכְשָׁו הַהַתְחָלוֹת יָפוֹת.

אֲבָל הֵיכָן, אֲבָל כֵּיצַד אָהֵל

עַל צַוָּארֵךְ בְּיוֹם הַתַּלְפִּיּוֹת?

---

תִּשְׁמַע

מאת

ט. כרמי

תִּשְׁמַע אֵיךְ הַבַּיִת הָרֵיק

שׁוֹרֵק בַּסְּעָרָה!

עוֹד לֹא רֻצַּף וְלֹא קֹרָה,

לֹא פֻּרְכַּס וְלֹא צֻבַּע שָׁשַׁר,

וְתִשְׁמַע אֵיךְ הוּא שָׁר

בְּרַמַח מֵיתָרָיו —

עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי בַּיִת מֻגְמָר

שֶׁיָּרִיעַ כָּךְ לְמַשַּׁב־הַסְּתָו.

---

זָקֵן בַּשֶּׁמֶשׁ

מאת

ט. כרמי

זָקֵן יוֹשֵׁב בְּשֶׁמֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן

קְטִיפַת־קְמָטָיו דְּמוּמָה בַּשֶּׁמֶשׁ

חָרְפּוֹ מֻפְקָר לַסְּתָוָנִית

כֵּן, זָקֵן יוֹשֵׁב בַּשֶּׁמֶשׁ

עַיִן קְמוּצָה בַּחֲלוֹם־אַל־מוּת

עַיִן פְּקוּחָה לְסוֹרְגֵי־הַזֹּהַר

קְטִיפָתוֹ כְּנוּעָה לַשֶּׁמֶשׁ

מִבֵּין סוֹרְגָיו יִצְפֶּה

בְּלֹא־עִנְיָן בַּצִּפֳּרִים

אֲבָל אִם גַּם תֹּאמַר לוֹ

לֶךְ־לֵךְ זָקֵן, עֲלֵה זָקֵן!

שֶׁבַע יֵשֵׁב בַּשֶּׁמֶשׁ.

---

חִתּוּכֵי עֵץ

מאת

ט. כרמי

א.

מִשְּׂמֹאלוֹ הַזַּיִת, מִימִינוֹ הַבְּרוֹשׁ

וּמֵעָלָיו חֶשְׁוָן בַּנְּעוּרִים

וְאוֹר־עֵינַיִם, כִּי קוֹלוֹ עָרֵב:

אֲבָל הַמִּשְׁמִישׁ הַקָּטָן, בְּתוּגַת נָכְרִים,

עוֹרֵךְ לוֹ סְתָו פְּרָטִי בְּגִלּוּי־רֹאשׁ,

מֵכִין אֶת עֶרְיָתוֹ לְחֶסֶד הָעוֹרֵב.

ב.

גַּם הַצָּהֹב

פּוֹשֵׁט בָּאִילָנוֹת בְּזֶמֶר עוֹנָתוֹ:

גַּם הַצָּהֹב

יוֹדֵעַ קְרָב עַל חַיָּתוֹ

וְכֹסֶף לָאָמִיר;

גַּם הַצָּהֹב

נִמְזָג בְּאִישׁוֹנַי,

מָהִיר,

בְּהוֹרִיקֵךְ מוּלִי.

ג.

שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי־הָרֹאשׁ: הַזַּיִת וְהַבְּרוֹשׁ.

אֲבָל הַמִּשְׁמִישׁ הַקָּטָן, גָּמִישׁ וְעַקְשָׁנִי,

מַבְרִיחַ מְלֹא־חָפְנָיו זָהָב

אֶל חַלּוֹנִי.

---

הִיא יְשֵׁנָה

מאת

ט. כרמי

הִיא יְשֵׁנָה; אֲבָל יָדָהּ עֵרָה

יוֹתֵר מִכַּף־יָדוֹ שֶׁל הַמְנַתֵּחַ

לָרוּחַ וְלַדֹּפֶק וְלָרֵיחַ,

לְרַחַשׁ הַקִּינָה הַמְסֻתָּרָה.

הִיא יְשֵׁנָה: אֲבָל אָזְנָהּ פְּקוּחָה

לְקִישׁ מַתֶּכֶת קְרִירָה וְנִיד

עַפְעַף כָּבֵד. הִיא עֲרוּכָה תָּמִיד

לְדוּמִיַּת־פִּתְאֹם וְלַמְּבוּכָה.

הִיא יְשֵׁנָה: אֲבָל בְּךָ עֵינָהּ,

בְּפַחַז הָאָבִיב וּבַשַּׁלֶּכֶת,

בַּמֵּת הַבָּא, וּבְנִשְׁמַת־כָּל־חַי…

שָׁלוֹם לַחֲלוֹמָהּ, הִיא יְשֵׁנָה.

אֲבָל יָדָהּ הָאֱמוּנָה חוֹתֶכֶת

עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בַּבָּשָׂר הַחַי.

---

אַתְרָאָה

מאת

ט. כרמי

כֶּלֶב־הָרוּחוֹת נָשַׁךְ בַּשֶּׁמֶשׁ

הִשָּׁמֵר מִמֶּנָּה

  הִיא רָעָה

קִצְפָּהּ מַכְתִּים אֶת הַשָּׁמַיִם

שְׁמֹר אֶת נַפְשְׁךָ

אַל תֵּצֵא בְּרֹאשׁ גָּלוּי

כִּמְטַחֲוֵי־מָאוֹר

אַל תָּהִין לַחְשׂף קוֹלְךָ

בְּשִׁיר־מִזְמוֹר

אַל תֵּרֵד לְחוֹף־יַמִּים

אַל תִּגַּשׁ לָהָר

פְּגִיעָתָהּ קָשָׁה כִּשְׁאוֹל

בַּקּוֹל הַשָּׁר

כֶּלֶב־הָרוּחוֹת מֵילִיל

וְהַשֶּׁמֶשׁ הַנְּשׁוּכָה

אוֹרֶבֶת

עֲמוּמַת־עֵינַיִם

לִדְבָרְךָ

הִשָּׁמֵר לְנַפְשְׁךָ הָעַרְטִילָה —

שֶׁמֶשׁ בְּרֹאשְׁךָ!

---

טוֹב, אֲנִי מוּכָן

מאת

ט. כרמי

טוֹב, אֲנִי מוּכָן

נְנַסֶּה לְהוֹצִיא דְּבָרִים מִן הַלֵּב

וְלָבוֹא עַד־חֵקֶר

מִי כָּאן הָאָשֵׁם וּמִי נָקִי

רַק אַל תִּבְכִּי

בְּהִתְקַשֵּׁר הַדֶּמַע בְּעֵינַיִךְ

פּוֹרַחַת חֶלְקָתִי בְּפִטְרִיּוֹת־הַשֶּׁקֶר

טוֹב, טוֹב נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן

וְעַד חָרְמָה

אֵינֶנִּי מִתְחַמֵּק

אֲבָל זִכְרִי, בְּשֵׁם שָׁמַיִם,

שֶׁכְּלִי רֵיק

מָלֵא כְּלִמָּה

אֵינוֹ מִשְׁכָּן לְפֶרַח וּשְׂפָתַיִם

עַל חֵטְא גְּבַהּ־גָּרוֹן

וְעַל שְׁתִיקַת־חִנָּם

חֲדַל־אִישִׁים וּבְזוּי־אָדָם

עַל עַיִן רְחָבָה

וְכַף קִשַּׁחַת

הֵא לָךְ הַמִּטְפַּחַת

וְעַל הַחֵטְא שֶׁאֵין לוֹ, אֵין לוֹ כַּפָּרָה

הֲלֹא, בְּעֶצֶם, הַכֹּל כָּאן כַּשּׁוּרָה.

---

הַשְׁבָּעָה [ניצבת מעלי]

מאת

ט. כרמי

נִצֶּבֶת מֵעָלַי

לִצְרֹב בִּי בָּחֳרִי,

קְשׁוּתָה כַּשְּׁאֵלָה

לִסְרֹק אֶת בְּשָׂרִי.

אִם תִּגְהֲרִי מְתֹם

בְּלֹא תְּמִיהַת־אִזְמֵל,

אֶהְיֶה לָךְ לְמִקְדָּשׁ

שֶׁלֹּא יָדַע בַּרְזֶל.

---

כַּדָּת

מאת

ט. כרמי

כָּל יוֹם הִטְבִּיעַ בָּנוּ אֶת בּוֹאוֹ

וְאֶת צֵאתוֹ בְּחֶתֶךְ הַצַּלֶּקֶת:

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בְּשֵׁלִים לַשֶּׁקֶט

הַמְפָאֵר יָרֵחַ בְּאִבּוֹ.

נֵרוֹם יַחְדָּו לְלֹא מַסְוֶה וָלוֹט,

בְּלֹא מְתֹם וָחֶסֶד: עֲנוּדִים

בִּשְׁלַל טַבְּעוֹת־מַכְאוֹב כַּמְנֻדִּים.

אֲנַחְנוּ נְכוֹנִים לְיוֹם־כְּלוּלוֹת.

עֵדִים כַּפּוֹת־יָדֵינוּ הַבְּצוּעוֹת,

לַחְמֵנוּ בַּדַּרְדַּר וּמֵי־הַסֶּלַע:

כָּל יוֹם הָיָה לְנֵס כִּי זֶה הָאוֹת:

לָקוּם בְּשִׁיר אַלְמוּת־לַבֵּן, וְסֶלָה.

---

הוֹדָאָה

מאת

ט. כרמי

מֵעוֹדִי לֹא הָיִיתִי תִּינוֹק שֶׁכָּזֶה

הַנּוֹטֵל מִכָּל הַבָּא לַפֶּה:

(וְאִם תִּרְצֶה — מַמָּשׁ גַּנָּב מוּעָד

שֶׁכֻּלּוֹ יָד.)

מֵעַל רֹאשִׁי חוֹלֵף סִילוֹן בִּיעָף,

אֲנִי חוֹפֵן אֶת מֶרְחַקָּיו.

מוּלִי מְדַדֶּה יָשִׁישׁ עַל מַטֵּהוּ הַמְגֻלָּף,

אֲנִי מַשִּׁיר פְּרָחָיו כְּרוּחַ סְתָו.

אִילָן צוֹמֵחַ לְעֵינַי, מִגֶּזַע וְעַד עָב,

אֲנִי עוֹנֵד אֶת טַבְּעוֹתָיו.

הוּא נוֹטֵל אֶת יָדָהּ בְּרֹךְ, בַּדּוּמִיָּה,

אֲנִי מוֹשֵׁךְ אֶת הַשְּׁנִיָּה.

(וַדַּאי נִכְמָר לִבּוֹ גַּם לַשְּׁאָר,

אֲבָל אֲנִי נָטַלְתִּי כְּבָר.)

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי הָעֲמוּסוֹת.

אִישׁ לֹא רָאָה לְעֵינַי הַחוֹמְסוֹת.

וְאָז אֵרֵד לִי לַמַּחְתֶּרֶת, וּבַמַּחְשַׁכִּים

אֶשְׁכַּר מִמַּיִם מְתוּקִים!

---

בְּרִית

מאת

ט. כרמי

בְּבוֹאֵנוּ אֶל הַיּוֹם

יְשַׂחֲקוּ דּוֹלְפִינִים לְפָנֵינוּ

הַיָּם עַל עֲמוּקָיו יִצְהַל

מְהַמֶּה עֲלוּמִים עַל אָזְנֵינוּ

בְּמֶלַח שִׂפְתוֹתַיִךְ פַּת נִבְצַע

וְהָרוּחַ עוֹבֶרֶת בֵּינֵינוּ

וְאַחֲרֵי־כֵן, נֶחֱצֶה שׁוּב אֶת הַלֵּיל

מַזִּים אֶת יְרֵחוֹ מֵעֲבָרֵינוּ.

נחש הנחושת

מאת

ט. כרמי

---

נְחַשׁ־הַנְּחשֶׁת

מאת

ט. כרמי

נְחַשׁ־הַנְּחשֶׁת

מאת

ט. כרמי

---

ויאמר ה' אל משה עשֵׂה לך שרף ושים אֹתו על נס והיה כל הנשוך וראה אֹתו וחי. ויעש משה נְחש נחשׁת וישמִהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט את נחש הנחשׁת וחי.
במדבר כא ח-ט
שלשׁה קולות הם שאינם אובדים לעולם… קול חיה בשעה שהיא על המשבר. אותו הקול משוטט והולך באוִיר מסוף העולם עד סוף העולם. קול אדם בשעה שנשמתו יוצאת מגופו. אותו קול משוטט והולך באוִיר מסוף העולם עד סוף העולם. קול נחש בשעה שפושט עורו. אותו קול משוטט באוִיר והולך מסוף העולם עד סוף העולם.
פ. לחובר ו־י. תשבי: משנת הזוהר, כרך א‘, עמ’ תצד

---

הוּא יְשׁוּפְךָ עָקֵב

מאת

ט. כרמי

הוּא יְשׁוּפְךָ עָקֵב.

אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ רֹאשׁ.

הוּא יַמְתִּין, יַמְתִּין בְּלִי־בּוֹשׁ

וְאַתָּה תֵּחָפֵז כְּאוֹהֵב.

הוּא יְקַנֵּן דּוּמָם בַּלֵּב

וַאֲמִתּוֹ — בַּלַּחַשׁ.

אַתָּה תְּחַפְּשֶׂנּוּ, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב,

בְּכָל כּוּכֵי־הַכַּחַשׁ.

הוּא יֹאכַל עָפָר,

יֹאכַל בְּאַהֲבָה.

אַתָּה תִּלְחֹךְ, כִּלְחֹךְ הַשָּׁר,

בֵּין קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה

וְתָרֹן לַיָּם, הַהוֹמֶה־גָּאוֹן,

תְּשַׁלֵּשׁ לַמָּאוֹר הַנִּמְהָר

וְתַשְׁבִּיעַ, תַּשְׁבִּיעַ אֶת שֶׁמֶשׁ־גִּבְעוֹן

עַד אִם גְּרוֹנְךָ נִחָר.

וְהוּא יִנְצֹר אֶת לְשׁוֹנוֹ:

בְּרַק־אִמְרָתוֹ — כָּרֵת.

הָלֹךְ־יֵלֵךְ עַל גְּחוֹנוֹ,

חַד כְּחֶתֶף בִּנְדָנוֹ

עַד בּוֹא הָעֵת.

---

יָרַדְתִּי אֶל גְּדוֹת־הַנַּחַל

מאת

ט. כרמי

יָרַדְתִּי אֶל גְּדוֹת־הַנַּחַל

לִרְאוֹת אִם פָּרַח בְּשָׂרִי

לִרְאוֹת אִם הֵנֵצוּ יָדַי

וְשָׁב הַבָּרָק אֶל עֵינַי

לִרְאוֹת אִם יֵשׁ הֵד לְקוֹלִי

וְנִינִים לְקַרְנֵי יְרֵחַי

לִרְאוֹת אִם פָּנַי מֻסְבָּרוֹת

וְרוֹאוֹת לַפִּתְרוֹן הַצָּלוּל

הוֹ, הָפַכְתִּי עוֹרִי לְאַכְזָב

וְהַנַּחַל הָלַךְ אֶל הַיָּם

הַנָּחָשׁ פָּשַׁט אֶת עוֹרוֹ

וְקוֹלוֹ מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם.

---

שַׁחַר מְעַפֵּר אֶת בָּבוֹתַי

מאת

ט. כרמי

שַׁחַר מְעַפֵּר אֶת בָּבוֹתַי.

עָיְפָה נַפְשִׁי. אוֹר רִאשׁוֹן אָבֵל

עַל הַלְּחָשִׁים שֶׁחֻלְּלוּ מִלֵּיל.

סוֹבֵב, סוֹבֵב גַּלְגַּל מַזָּלוֹתַי.

צָהֳרֵי הַמַּעַשׂ הַמּוֹעֵל.

לַעֲיֵפָה. עֲפַר־הַשֶּׁקֶר בֵּין

שִׁנַּי, עָפָר לְפִי עוֹנֶה־אָמֵן.

אֵין קוֹל וְאֵין בַּת־קוֹל בִּמְחִלּוֹתַי.

סַהַר קַד לִי כְּחַרְדּוֹן פּוֹזֵל.

עָיְפָה נַפְשִׁי. אֵיךְ נַמְרִיא, כַּלָּה,

עַל גְּחוֹן אַהֲבָתֵנוּ הַבָּלָה,

אֵיךְ נִמָּלֵט בְּנֵס, אֵיךְ נִגָּאֵל

בַּנֵּס, אִם לֹא נַרְהִיב לָשֵׂאת עֵינַיִם

אֶל פֶּרַח־הַתַּנִּין בְּלֵב־שָׁמַיִם?

---

עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף

מאת

ט. כרמי

עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף

וְשִׂים אוֹתוֹ עַל נֵס

וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ

וְרָאָה אוֹתוֹ וָחָי

וְאִם לִבּוֹ חָלָל

וְעוֹלָמוֹ חָשׁוּךְ

וְהִבִּיט אֶל הַקָּלָל

וּבָרַק אוֹרוֹ וָחָי

וְאִם יוֹמוֹ דּוֹרֵס

וַחֲלוֹמוֹ — שָׁלָל

וְהִבִּיט בְּנוּחַת הַנֵּס

וְשָׁכַךְ לִבּוֹ וָחָי

וְאִם עוֹרוֹ כַּמַּק

וּבְשַׂר־שִׁנָּיו מוֹסֵס

וְהִבִּיט אֶל הַמְמֹרָק

וּפָרַח כַּמַּטֶּה וָחָי

וְאִם לֵילוֹ צָחִיחַ

וַחֲלָצָיו כַּשַּׂק

וְהִבִּיט אֶל הַבָּרִיחַ

וְקָם זַרְעוֹ בַּחַי

וְאִם עֵינָיו צָרוֹת

וּזְדוֹן־חִשְׁקוֹ מֵגִיחַ

וְהִבִּיט אֶל תִּלֵּי־הָעוֹרוֹת

וְרָחַב לְבָבוֹ וָחָי

וְאִם צָחַק לַדִּין

וְעֵינָיו מְשֻׂקָּרוֹת

וְהִבִּיט אֶל אוֹנֵי־הַתַּנִּין

וּפָחַד לְבָבוֹ וָחָי

וְאִם אָרְחוֹ נָכוֹן

וּפָעֳלוֹ מֵימִין

וְהִבִּיט אֶל עֲקַלָּתוֹן

וְיָרַט דַּרְכּוֹ וָחָי

וְאִם צִלּוֹ כַּמֵּת

וְהֵד־גּוּפוֹ — לָצוֹן

וְהִבִּיט אֶל הַקּוֹל הַשּׁוֹטֵט

וְרָאָה אֶת הַקּוֹל וָחָי

וְאִם חָרַב כַּשֶּׁלֶד

וַיֵּאָכֵל בְּלֹא־עֵת

וְהִבִּיט אֶל אֶבֶן־הַזּוֹחֶלֶת

וְשָׁתָה לְחַיֵּי הֶחָי

וְאִם שִׁירוֹ בּוֹשֵׁשׁ

וּמַחֲלָתוֹ — תּוֹחֶלֶת

וְהִבִּיט אֶל טַבְּעוֹת־הָאֵשׁ

וְאֹרַשׂ לְעֵינֵי כָּל־חַי

וְאִם יוֹמוֹ נִשְׂרָף

וּבְשָׂרוֹ נוֹהֵם שַׁדַּי

וְהִבִּיט אֶל הַשָּׂרָף

וְהִבִּיט אֶל יְצִיר־כַּפָּיו

וְרָאָה אוֹתוֹ — וָחָי

---

אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי עָרוּם

מאת

ט. כרמי

אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי עָרוּם מִכָּל חַיַּת־הַשָּׂדֶה

הַבִּיטוּ בִּי

אֲנִי גָּלוּי לְעֵינֵיכֶם עַל נֵס

בָּשָׂר מִמַּכְאוֹבְכֶם

וּמְפֹרָשׁ כְּמוֹ גַּלְגַּל־חַמָּה

אוֹמְרִים שֶׁהִטְמַנְתִּי עֶצֶב בְּרֶחֶם הָאִשָּׁה

עֲקָרָה, שְׂאִי עֵינַיִךְ

אִם אֲפַלְּחֵךְ בִּבְרַק־עֵינַי

אִם אֶכָּרֵךְ לְנֵס עַל מַעֲרֻמַּיִךְ

לֹא תֶּהֱרִי לָרוּחַ

אוֹמְרִים שֶׁדַּשְׁתִּי אֶת בְּשַׂר־הָאָדָם בְּקוֹצֵי זֵעָה

הַבֵּט בִּי, אֲרוּרִי

וְתֵן תּוֹדָה

מִבְּלִי עַקְרַב־חֲלוֹם וְרַהַב־לִוְיָתָן

אַתָּה חָשׁוּב כַּמֵּת

אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי שְׁפַל־בֶּרֶךְ, אוֹכֵל־עָפָר, הוֹלֵךְ־גָּחוֹן

נָכוֹן

הַרְאִיתֶם כֵּיצַד גָּלְמִי נִפְקָח לְנֵס־כָּנָף?

הַבִּיטוּ בִּי, קִצְרֵי־רוּחוֹת

וְלִבְלַבְתֶּם בִּשְׂרַף־חַיִּים

בַּמַּרְאֶה, בַּמַּרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת

אֲנִי אַשִּׂיאֲכֶם לִחְיוֹת.

---

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַנָּחָשׁ

מאת

ט. כרמי

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַנָּחָשׁ

נִשְׁלַף מִנְּדָנוֹ, עָטָה אוֹר כָּאָבִיב.

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי פָּרַשׂ

כָּנָף שׂוֹרֶפֶת, לִזְהֹר כְּסַנְוֵרֵי־חַמָּה.

אֵיךְ אֶשָּׂא אֵלָיו עֵינֵי בָּשָׂר־וָדָם?

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הָאִישׁ

אֲשֶׁר יַרְהִיב, אֲשֶׁר יִרְאֶה — יִרְפָּא וָחָי.

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הוּא קוֹרֵא מָלֵא,

קָלָל וָקָר, מַלְכוּת לֵילוֹת וָגָל.

אֵיךְ לֹא אֵבוֹשׁ לָשֵׂאת עֵינַי עַל עֶרְיָתוֹ?

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אֶצְבְּעוֹתַי

צְפוּדוֹת זִקְנָה, גַּסּוֹת כְּעוֹר־תַּנִּין.

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי מַטֵּה הַתַּנִּין הַמַּבְאִישׁ

הֵנֵץ לְפֶרַח בְּמִשְׁכַּן אֲדֹנָי.

וּמָה, מָה אֶעֱשֶׂה בְּיָדַי אִם לְפֶתַע יָנֵצוּ וָטָל?

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הָעָם

רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת, וּכְבָר הֵם סוֹחֲרִים

בְּשַׂלְמוֹת־הַנָּחָשׁ הַבָּלוֹת.

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי יָשׁוּב־יִפְרֹץ בָּעָם.

אֵיךְ אֶמְצָא בִּי עֹז לִפְרשׁ כַּמְּצֹרָע?

אֲנִי מַבִּיט.

עֵינַי פְּחוּדוֹת בְּחוֹרֵיהֶן כְּצָב,

כָּלוֹת לַמַּחֲשַׁכִּים כְּמוֹ עַרְצָב.

אֲנִי מַבִּיט, מַבִּיט לָאָרֶץ,

וְדָמִי זָב.

---

וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ־נְחשֶׁת

מאת

ט. כרמי

וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ־נְחשֶׁת

מִרְיָם, מִרְיָם הַמְחוֹלֶלֶת

אָחוֹת לַיָּם וּלְגֵאוּת הַתֹּף

עֲלִי אֵלַי כְּמוֹ בְּאֵר חַיָּה

לַמְּדִינִי לְבָרֵךְ עַל נֵס

וְאוֹר־אַיֶּלֶת

וּמוֹרָא־עֵינַי

וַיְשִׂימֵהוּ עַל הַנֵּס

מִרְיָם, מִרְיָם הַנְּבִיאָה

אָחוֹת לְרֶצַח, פֶּרַח וְתַנִּין

לַמְּדִינִי לְהַצְפִּין

לְהִגָּלוֹת כְּמוֹ שָׂרָף מַכִּישׁ

וְלִפְרֹשׂ כַּפַּיִם אֶל

מִשְׁכַּן הַשֶּׁלֶג הַמַּלְבִּין

וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת הָאִישׁ

מִרְיָם, מִרְיָם הַמְּצֹרַעַת

אָחוֹת לָרֹק וְלַכְּלִמָּה

לַמְּדִינִי לִהְיוֹת כַּמֵּת

מִחוּץ לַמַּחֲנֶה

לַמְּדִינִי לְדַבֵּר אֱמֶת

וְלָשֵׂאת עֵינַי

וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ־הַנְּחשֶׁת וָחָי.

---

אֶל

מאת

ט. כרמי

אֶל

מאת

ט. כרמי

---

אֶל...

מאת

ט. כרמי

הַצָּרָה. הָאַחֶרֶת. הַזָּרָה.

שֶׁתַּעֲלֶה אוֹתִי עִמָּהּ

בַּסְּעָרָה.

הַכְּסוּפָה. הָרוֹגַעַת. יַד־מִקְלָט.

שֶׁתַּעֲצֹם לִי אֶת עֵינַי

בַּלָּאט.

אֲהוּבָה. בּוֹגֵדָה. חֵיק־רָזִים.

שֶׁתַּעֲטֹף אֶת בַּת־קוֹלִי

בִּכְבִיר־עִזִּים.

הַזּוֹנָה. הַסּוֹחֶרֶת. קִנְיָנִי.

שֶׁתְּנוֹפֵף בְּחַלּוֹנָהּ

תִּקְוַת־שָׁנִי.

אֵם־חַיַּי. רַחֲמָתַיִם. אֵם־דּוּמָה.

שֶׁתְּשַׁכֵּךְ אֶת רַקּוֹתַי

בְּיָד חַמָּה.

הַבָּרָה. הַמְקֻדֶּשֶׁת. כְּלִיל־מְתֹם.

שֶׁאֵאָחֵז בְּשַׂעֲרָהּ

כְּאַבְשָׁלוֹם.

הַזָּרָה. הַמֻּכֶּרֶת. הַצָּרָה.

וְהָאַחֶרֶת, אֵין מִמֶּנָּה

מוּשָׁרָה.

---

חַבָּרִית

מאת

ט. כרמי

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא אוּכַל לִזְכֹּר.

בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּיתִי הֵגִיחַ סְתָו

וּשְׁתֵּי יָדַי נָשְׁרוּ בְּשֶׁקֶט רַב.

קוֹלִי יָצָא לִשְׁאוֹל, וְלֹא יַחֲזֹר.

כַּמֹּץ נִזְרֵיתִי לְאַרְבַּע כַּנְפוֹת:

בָּבוּאָתִי חָמְקָה לִפְנֵי סִפִּי,

עֵינַי עָרְקוּ לַחוֹף, וְאֶת עָרְפִּי

תָּלִיתִי עַל עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת.

מוֹפֵת, מוֹפֵת — אִם עוֹד לֹא מְאֻחָר!

אַל תְּבַקְשִׁי לִקְרֹעַ אֶת הַלּוֹט.

אַל תִּשְׁאֲלִי. אֵינִי זוֹכֵר. הֵן לֹא

מָשִׁיתִי אֶת פָּנַי מִן הַנָּהָר.

לְקוֹל מְלַחֲשִׁים הוֹשִׁיטִי יָד:

קוֹלֵךְ יִדְבַּק בִּי, וַאֲנִי אֶחָד.

---

בַּקָּשָׁה

מאת

ט. כרמי

אַל תָּקִימִי אוֹתִי לַחַיִּים

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה בְּחַיַּי

שָׁמַעַתְּ? הָרוּחַ הוֹרֶסֶת לַלִּבּוֹת

כָּל הַלַּיְלָה מָלֵא קוֹלוֹת־קְרִיעָה

כִּכְלוֹת כֹּחִי, עַכְשָׁו, עִזְבִי אוֹתִי

אַל תָּקִימִי אוֹתִי לַחַיִּים

אַל תִּגְהֲרִי עָלַי.

---

וַדָּאוּת

מאת

ט. כרמי

שְׁנָתִי כְּבֵדָה מְאֹד, אֲנִי יוֹדֵעַ.

אוּלַי אַהֲבָתִי שָׁם מִתְהַפֶּכֶת

בְּיִסּוּרַי? אוּלַי.

וּבְנִי — אוּלַי מוֹעֵד בֶּאֱסָרַי.

מוֹעֵד וָקָם? אֵינִי שׁוֹמֵעַ.

אֲבָל בַּבֹּקֶר אֲנִי יוֹדֵעַ

כִּי שׁוּב הָיְתָה בִּי יַד־הַסְּעָרָה:

עֵינַי שְׁמוּטוֹת כְּמוֹ קִרְעֵי־חוּטִים

וְכַפּוֹתַי מְחֹרְכוֹת־בָּרָק.

אַהֲבָתִי? אַתָּה, אוּלַי אַתָּה? לֹא.

אִישׁ לֹא יִקְרַב אֵלַי עַכְשָׁו.

יָדַי כְּבֵדוֹת מְאֹד, אֲנִי יוֹדֵעַ.

---

אִבְחַת־מַכְאוֹב

מאת

ט. כרמי

אִבְחַת־מַכְאוֹב וּנְבִיחַת־הָרַעַם —

כֵּן. אֲנִי זוֹכֵר.

בָּרָק תָּמִיד קוֹרֵעַ אֶת גּוּפֵךְ

מִמַּחֲשַׁכֵּי־הַיָּם

וּמְלַהֵט אֶת הַמִּלִּים

אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְאוֹרֵךְ.

אַל תִּגְּעִי בָּהֶן עַכְשָׁו.

דָּמֵךְ בְּרֹאשִׁי

אִם תִּהְיִי כִּבְדַת־יָדַיִם.

בְּעוֹד שָׁנִים מִסְפָּר

וּבַמִּסְתָּר,

הָרִימִי־נָא אוֹתָן

מָתוּן־מָתוּן

בְּמֶלְקְחֵי הַזִּכָּרוֹן־אֲשֶׁר־הוּצַן.

---

מִשְׁאָלָה

מאת

ט. כרמי

הַגַּחְלִילִית הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת

שֶׁאַתְּ קוֹרֵאת לָהּ יָרֵחַ

כְּבָר מְמַצְמֶצֶת בַּחַלּוֹן

מֵאָז חֲצוֹת.

סַלְּקִי אוֹתָהּ!

בְּשֵׁם חֲלוֹמוֹתַי

הַמִּתְחַפְּרִים בְּצַוָּארֵךְ,

כַּבִּי אוֹתָהּ!

בָּאוֹר הַזֶּה יִמְלָא

פִּיהֶם עָפָר.

---

אֶל הַצִּפּוֹר

מאת

ט. כרמי

לשמעון הלקין

אֵין לִי מֻשָּׂג מַהוּ שִׁמְךָ, צַיְּצָן,

וְאִם יֹאמְרוּ לִי בְּוַדַּאי אֶשְׁכַּח.

כָּכָה זֶה. לַכֹּל עֵת. זֶה כָּךְ.

מִי שֶׁפָּסַח וְלֹא שָׁנָה בַּזְּמַן

שְׁמוֹת פְּרָחִים וְצִפֳּרִים, אֶחָד־אֶחָד,

וְכֵן גַּם רִקּוּדִים סָלוֹנִיִּים —

יָמוּת בְּאִוַּלְתּוֹ לְשִׁעוּרִין,

אֵין לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלְמֵי־עַד.

אַתָּה, פַּזְּמָן, תִּהְיֶה לִי בֶּן־בְּלִי־שֵׁם

וְהִיא תִּהְיֶה לִי בַּת־בְּלִי־יָד.

(כָּכָה זֶה: בְּלִי מֹר עוֹבֵר.)

לַבֹּקֶר מַשֶּׁהוּ יֶחְסַר, מַשֶּׁהוּ רוֹדֵם,

אֲשֶׁר לֹא יִתְמַלֵּא בַּלַּיְלָה הָעֵר.

הַיָּרֵחַ שֶׁלִּי, צַיְּצָן, תָּמִיד חָסֵר.

---

תִּקּוּן

מאת

ט. כרמי

כִּבִּיתִי אֶת הָאוֹר.

הַלַּיְלָה

יִדְלֹק הַיָּרֵחַ

אַחַר בְּשָׂרֵנוּ הַנֵּעוֹר.

הִלַּת כְּנָפַיִם הֲמוּמוֹת

לְרָאשֵׁינוּ.

וּנְשִׁימָתֵךְ,

נְשִׁימוֹתַיִךְ הַחַמּוֹת.

יְהִי רָצוֹן

וּבְקוּמֵנוּ פְּקוּחִים,

יְנֹעַר מִקִּרְבֵּנוּ

אֲבַק פַּרְפָּרִים חֲרוּכִים.

---

יְקִיצָה

מאת

ט. כרמי

בּוֹאִי, הַעֲבִירִי אֶת יָדֵךְ עַל פִּי.

אֲנִי אֵינִי רָגִיל בָּאוֹר הַזֶּה.

עֲטַלֵּפִית אַהֲבָתֵנוּ, סְחוֹר וַאֲפֵלוֹת,

וְלֹא תַּחֲטִיא. פָּנַיִךְ מַסְבִּירוֹת לִי

אֶת יָדַי. מָה אָבִין בָּאוֹר?

קוּמִי, הַעֲבִירִי אֶת יָדֵךְ עָלַי.

שְׁנָתִי (מָה הַשָּׁעָה?) חָבְקָה אֶת יַלְדוּתֵךְ.

עֶשֶׂר בֵּין יָם לְלַיְלָה, חֲצוֹת בֵּינִי

לְבֵינֵךְ, שֶׁבַע בֵּין חֲרַכֵּי הַשַּׁחַר.

הוֹ, לֹא, אֵינִי רָגִיל בָּאוֹר הַזֶּה

הַבָּא לִפְקֹחַ אֶת עֵינַי כַּחֲרִירִים

קָרִים. בְּמֹאזְנֵי־הַכַּוֶּנֶת אֶשְׁקֹל

אֶת עִוְרוֹנִי וּפַחַד־עֲפָרֵךְ.

קוּמִי, הַעֲבִירִי בִּי יָדֵךְ.

פָּנִים־אֶל־פָּנִים, הַאִם עוֹד יִהְיוּ לִי?

אֲנִי עָלוּל לִשְׁתֹּק, אוֹ לְדַבֵּר.

בּוֹאִי, הַעֲבִירִי אֶת יָדֵךְ עַל פִּי.

אֲנִי אֵינִי רָגִיל בָּאוֹר הַזֶּה.

---

לְעֵת זִקְנָה

מאת

ט. כרמי

לָרִאשׁוֹנָה

(עָרְפִּי זוֹכֵר הֵיטֵב)

הָיָה כֹּחַ בְּיָדֶיהָ;

הַשְּׁנִיָּה

(בִּרְכַּי פָּקוֹת לַזֵּכֶר)

לִמְּדַתְנִי מַה זֶּה פֹּעַל;

לַשְּׁלִישִׁית

(הַב לִי אֶת מַקְלִי)

הָיוּ עֵינַיִם אַמִּיצוֹת;

הָרְבִיעִית

(הוֹ אֵל שַׁדַּי!)

הָפְכָה אוֹתִי לְגָמוּל.

עַכְשָׁו אֲנִי כּוֹבֵשׁ

פָּנַי בַּקַּרְקַע,

אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה אַחַת

שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כֹּחַ

בְּיָדַי וּבְעֵינַי.

---

אָמַרְתִּי שֵׁם מֻכָּר

מאת

ט. כרמי

אָמַרְתִּי שֵׁם מֻכָּר

מאת

ט. כרמי

---

הועבר צלמו של האדם ואינו נראה — הועבר מן העולם… אדם נותן קול בשדה או במקום אחר וחוזר קול אחר ואינו ידוע…
פ. לחובר ו־י. תשבי: משנת הזוהר, כרך א‘, עמ’ ט': תצד

---

פְּתִיחָה

מאת

ט. כרמי

אָמַרְתִּי שֵׁם מֻכָּר

וְקוֹל אַחֵר חָזַר

מִמְּחִלָּה אַחֶרֶת,

וְלֹא זָר.

אָמַרְתִּי שֵׁם מֻכָּר:

הַאִם בָּא בֶּעָפָר

עַכְשָׁו, לְהִתְעוֹרֵר

כְּקוֹל אַחֵר?

---

אֵינְךָ נִרְאֶה

מאת

ט. כרמי

אֵינְךָ נִרְאֶה, אֵינְךָ רוֹצֶה לִרְאוֹת.

אֵינְךָ נִשְׁמָע, אֲבָל אַתָּה שׁוֹמֵעַ:

רוֹחֵשׁ עֲפַר־הָאָרֶץ וּמְלַהֵט

וְקוֹל נֵעוֹר בִּנְשֹׁל הָעוֹר הַמֵּת,

הוֹלֵךְ מִסּוֹף־עוֹלָם עַד סוֹף־עוֹלָם

חַד מִנִּיחוֹחַ, גָּח וְנֶעֱלָם

כְּמוֹ עַרְצָב בּוֹרֵק בֵּין שָׁרָשִׁים

וּפֶרַח מֵת לְמַרְגְּלוֹת נָשִׁים.

הַקְשֵׁב וּקְרַע עֵינֶיךָ לֶעָפָר,

כִּי אֵין מָנוֹס. מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר

רֹאשׁ יְשׁוּפְךָ, הַמְתֵּן בְּרֹאשׁ מוּרָם:

הַנְּחָשִׁים פּוֹשְׁטִים שׁוּב אֶת עוֹרָם.

---

לֹא לְךָ

מאת

ט. כרמי

לֹא לְךָ קָרָאתִי.

קָרָאתִי קָרָאתִי

אָמַרְתִּי שֵׁם אַחֵר.

אַחֵר אַחֵר

(עָלַי לְהִזָּהֵר מְאֹד.)

הִזָּהֵר לְהִזָּהֵר

עוֹד לֹא בָּא מוֹעֵד.

עֵד עֵד

וּבְיוֹם אֶקְרָא?

בְּיוֹם קָרְאִי עֲדֵי־אוֹבֵד?

---

שְׁלשִׁים יוֹם

מאת

ט. כרמי

שְׁלשִׁים יוֹם לִפְנֵי הֵעָלְמוֹ,

מִמּוֹלָד עַד מוֹלָד,

אָדָם מְאַבֵּד אֶת צַלְמוֹ.

הַמַּרְאָה נִפְעֶרֶת כְּדֶלֶת.

שְׁלשִׁים יוֹם לִפְנֵי כְּלוֹתוֹ,

מֵהִלָּה עַד הִלָּה,

אָדָם מְאַבֵּד אֶת הֵדוֹ.

הַשְּׁאֵלָה נִשְׁאֶלֶת.

שְׁלשִׁים יוֹם לִפְנֵי הֵעָצְמוֹ,

מִמָּלֵא עַד חָסֵר,

אָדָם פּוֹשֵׁט אֶת חֲלוֹמוֹ.

עֵירֹם הַלַּיְלָה כְּשֶׁלֶד.

אַךְ בְּצֵאת נִשְׁמָתוֹ,

בְּצֵאתָהּ לַמּוֹלָד,

נֵעוֹר קוֹלוֹ לְעוֹלְמֵי־עַד.

---

נְעִילָה

מאת

ט. כרמי

לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר.

נָשָׂאתִי רֹאשִׁי לַשָּׁמַיִם

לְצָרֵף מִסְפָּר אֶל מִסְפָּר.

לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר.

נָשָׂאתִי רֹאשִׁי לַשָּׁמַיִם:

וְהַקּוֹל חָזַר חָזַר.

---

אֶל הָרִמּוֹן

מאת

ט. כרמי

אֶל הָרִמּוֹן

מאת

ט. כרמי

---

אֶל הָרִמּוֹן

מאת

ט. כרמי

לֵךְ, לֵךְ מִכָּאן.

לֵךְ אֶל עֵינַיִם אֲחֵרוֹת.

אֲנִי כְּבָר כָּתַבְתִּי עָלֶיךָ אֶתְמוֹל.

אָמַרְתִּי יָרֹק

לַעֲנָפֶיךָ הַקַּדִּים בָּרוּחַ

וְאָדֹם אָדֹם אָדֹם

לְאֶגְלֵי פֶּרְיְךָ.

קָרָאתִי אוֹר לְשָׁרְשְׁךָ

הַלַּח וְהָאָפֵל וְהָעִקֵּשׁ.

עַכְשָׁו אֵינְךָ.

עַכְשָׁו אַתָּה מַסְתִּיר לִי אֶת הַיּוֹם

וְהַיָּרֵחַ שֶׁעוֹד לֹא עָלָה.

בּוֹאִי

(כָּתַבְתִּי עָלַיִךְ שִׁלְשׁוֹם

וְזִכְרֵךְ הַצָּעִיר

מְלַהֵט אֶת יָדַי כְּסִרְפָּד),

בּוֹאִי וְתִרְאִי אֶת הָרִמּוֹן הַמְשֻׁנֶּה:

דָּמוֹ בְּנַפְשִׁי, בְּרֹאשִׁי, בְּיָדַי,

וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁתוּל בִּמְקוֹמוֹ!

---

תְּנַאי

מאת

ט. כרמי

קֹדֶם אָשִׁיר. אַחֲרֵי־כֵן, אוּלַי אֲדַבֵּר.

אֲנִי אֶחֱזֹר עַל הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְתִּי

כְּאָדָם הַמְשַׁנֵּן תָּוֵי־פָּנָיו עִם שַׁחַר.

אֲנִי אָשׁוּב עַל שְׁתִיקוֹתַי

כְּשֵׁם שֶׁהַיָּרֵחַ מִתְמַעֵט.

אֲנִי אָנִיף בָּרַבִּים אֶת עוֹף־הַבְּכִי

כְּיֶלֶד הַשּׁוֹלֵף חַרְבּוֹ בְּפּוּרִים.

אֲנִי אֲחַזֵּר עַל יָדַיִךְ הַסְּגוּרוֹת

כַּעֲשָׁשִׁית הַמַּשְׁחִירָה בְּלִי־הֶרֶף.

כֵּן, אֲנִי אֶחֱזֹר וְאֶשְׁתֹּק וְאֶבְכֶּה

וְאָשִׁיר. קֹדֶם אָשִׁיר. אֶעֱטֹף אֶת הַמִּלִּים

בְּשַׂקִּיּוֹת־נְיָר, כְּמוֹ רִמּוֹנִים.

וְאַחֲרֵי־כֵן, אוּלַי נְדַבֵּר.

---

א.מ.ל.

מאת

ט. כרמי

אֵין הַלַּיְלָה אִישׁ בְּחַצְרוֹת־הַיָּרֵחַ.

מִלְּבַד עַנְפֵי־הַתּוּת הַחָרְפִּיִּים

וְעֵינַי הַנֶּאֱחָזוֹת —

אֵין אִישׁ.

אֵין הַלַּיְלָה אִישׁ בְּחַצְרוֹת־הַיָּרֵחַ.

מִלְּבַד סִבְכֵי־הַתּוּת

וְזִכְרֵךְ הַמְאַכֵּל —

אֵין אִישׁ.

הַאִם יֵשׁ לַחַשׁ לַשָּׁעָה הַזֹּאת?

מִלְּבַד הַנָּשִׁים הַמּוֹזְרוֹת

וְדָמַי הַמְפַכִּים —

אֵין קוֹל.

אֵין הַלַּיְלָה אִישׁ בְּחַצְרוֹת־הַיָּרֵחַ.

---

נְאוּם הַסַּהֲרוּרִי

מאת

ט. כרמי

תְּחִלָּה, וַדַּאי לֹא תַּרְגִּישִׁי בִּרְזוֹנִי.

הַבְּלַאי הַשָּׁקֵט מִצְטַנֵּעַ בַּשּׁוּלַיִם.

אַךְ בְּלַיְלָה מִלֵּילוֹת יִגָּלֶה קְלוֹנִי

וִיבֻשַּׂר עַד קַצְוֵי־הַשָּׁמַיִם.

---

בְּלִי תַּאֲרִיךְ

מאת

ט. כרמי

לֵיל מִלּוּא:

לֹא יוּכְלוּ לוֹ שַׁחַר,

שִׁכָּחוֹן, זִקְנָה וָשַׁחַר,

מַקְדְּחֵי־הָאוֹר וְנַפָּצֵי־לִבִּי.

לֵיל מִלּוּא:

קַלְּפִי אֶת קְרוּם־הָרַחֲמִים,

קִרְעִי אֶת כָּל קוּרֵי הַצְּחוֹק וְטוּב־הַלֵּב,

שְׂטַן הַגַּבְרוּת וְהַמִּלָּה.

לֵיל־מִלּוּא:

הוּא לֹא יָלֹק חוֹפִים

וְאֵין עָלָיו מָרוּת חַמָּה וּנְשִׁימָה

כִּי לֹא נוֹדַע בְּלוּחַ־הַיָּמִים.

---

כְּרוֹנִיקָה

מאת

ט. כרמי

צוֹפַר הַדִּמְדּוּמִים הַמְנַהֵם.

מִכָּל כַּנְפוֹת הָעִיר הֵם נוֹהֲרִים

לִנְחֹת עַל מַעֲקֵה־הַטַּיֶּלֶת

כְּמוֹ צִפֳּרִים עַל קַוֵּי הַמֶּתַח.

יָד עַל יָד. רַקָּה בְּרַקָּה.

קוֹל עוֹלָם וְקוֹל תְּהוֹם

פּוֹעֵם בְּעֵינֵיהֶם הַפְּעוּרוֹת

עַד חֲשֵׁכָה וָמֶלַח.

אַל־נָא תִּגְּעוּ בַּמַּיִם,

אַל תִּגְּעוּ בֶּעָפָר!

קוֹל עוֹלָם וְקוֹל תְּהוֹם.

הָרוּחַ חֲזָקָה מִבְּרַק מִלַּי.

עַכְשָׁו רֹאשָׁם מָלֵא חַשְׁמַל

וְאַזְעָקוֹת־חֲצוֹת.

הֵם נְפוֹצִים לְכָל קַצְוֵי הָעִיר,

דְּלוּקֵי מִכְוָה וְסַנְוֵרִים.

לְבָנָה בַּשָּׁמַיִם.

מִי בָּאֵשׁ וּמִי בַּמַּיִם.

---

עֵצָה

מאת

ט. כרמי

מֵרֶגַע שֶׁאֵינִי אוֹרֵב לְיַד חַלּוֹנִי,

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מִתְחוֹלֵל.

אִישׁ צַדִּיק, עֲשֵׂה לְךָ צֹהַר

לְמַעַן יָבוֹא הַמַּבּוּל.

---

כַּפָּרוֹת

מאת

ט. כרמי

עוֹף־הַחוֹל הַזֶּה

עוֹף־הַחוֹל הַזֶּה

אֱחֹז בּוֹ בִּגְרוֹנוֹ

אֱחֹז בּוֹ בִּגְרוֹנוֹ

טַלְטֵל אוֹתוֹ כַּדָּת

הָנֵף אוֹתוֹ כַּדִּין

עַד אִם יֻקַּז דָּמוֹ

עַד אִם יֻקַּז דָּמוֹ

עַתָּה כַּסֶּנּוּ אֵפֶר

כַּסֵּה נַפְשׁוֹ בְּאֵפֶר

בָּרֵךְ אֱלֹהִים

בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמוּת.

---

זִבְחֵי־מֵתִים

מאת

ט. כרמי

הַלֶּחֶם שָׁב, רָקֵב.

מַה לֹּא יֹאכַל הָרָעֵב,

יִבְחַל וְיִשְׂבַּע

וְיוֹדֶה?

הַלֶּחֶם שָׁב, מֵאוֹב.

צָף מָלוּחַ וְצוֹרֵב

עָטוּף בְּתַכְרִיכֵי

הַקֶּצֶף.

מַה לֹּא יֹאכַל הָרָעֵב?

לְבַדּוֹ, עַל הַחוֹף.

---

וִדּוּי

מאת

ט. כרמי

עַיִן בְּעַיִן.

הַלְּבָנָה טוֹחֶנֶת אֶת אוֹרִי

כְּמוֹ רֵחַיִם.

רַקָּה בְּרַקָּה.

הַמְּלֵאָה תּוֹפַחַת בִּבְשָׂרִי

כַּעֲלוּקָה.

פֶּה אֶל פֶּה.

הַמְקֻדֶּשֶׁת מְכַלָּה אֶת אֲוִירִי

כְּמוֹ אַרְבֶּה.

אֲהוּבָה,

לָךְ אֲנִי רוֹקֵד

וְלָךְ לִבִּי הָעֵר.

אֵין לִי תַּכְרִיךְ אַחֵר.

---

קִדּוּשׁ לְבָנָה [כל שנות האור]

מאת

ט. כרמי

א.

כָּל שְׁנוֹת־הָאוֹר כָּבוּ

הַמַּיִם הָרַבִּים כָּבוּ

הֵד קָדוּם אוֹמֵר לִי

כִּי דָּמִי זוֹרֵם עֲדַיִן

אַךְ אִם אוֹסִיף לָשֶׁבֶת כָּאן

גְּלוּי־עֵינַיִם

כְּהֶרֶף־עַיִן

אֵהָפֵךְ לִמְאֻבָּן.

ב.

יֶלֶד יָרִים אוֹתִי,

כְּשַׁבְּלוּל,

וְיֹאמַר:

הִנֵּה, רוֹאִים אֶת חֲרִיצֵי צְחוֹקוֹ.

אִשָּׁה שְׁבִירָה, יוֹדַעַת חֵן,

תָּשִׂים אוֹתִי עַל אִצְטַבָּא בֵּין

חֲרוּזֵי־עִנְבָּר וַאֲגַרְטָל

וּמַזְכְּרוֹת־הַטַּל.

הָאוֹרְחִים יִשְׁתָּאוּ:

כָּל־כָּךְ צָעִיר, וּכְבָר מְאֻבָּן!

ג.

הַאִם לֹא אוּכַל לָקוּם,

לָצֵאת מִן הַבְּאֵר הַזֹּאת,

לְהַבְעִית עוֹבְרִים־וְשָׁבִים

בְּנִחוּשֵׁי־אֵזוֹב?

מְאֻחָר מִדַּי.

הִשָּׁאֵר כָּאן.

שְׂעָרְךָ הָפַךְ לָבָן.

---

לְחָשִׁים

מאת

ט. כרמי

הַנָּחָשׁ נִכְרַךְ עַל צַוְּארֵי אִמִּי

שַׁבְרִירִי

לָחַשְׁתִּי

שַׁבְרִירִי

הִיא הוּבְאָה בֶּעָפָר כַּדִּין

הַנָּחָשׁ נִפְקַח בְּעֵינֵי אִשְׁתִּי

בְּרִירִי

לָחַשְׁתִּי

בְּרִירִי

צָבָה גּוּפִי כַּדָּת וְכַדִּין

בְּכוֹרִי שָׁלַח יָד צְעִירָה

רִירִי

לָחַשְׁתִּי

רִירִי

לֹא הָיְתָה מְחִילָה בַּדִּין

הוּא צָמַח מִכְּתֵפִי הַיְמָנִית

יְרִי

הוֹרוּנִי

יְרִי

הֵם צָנְחוּ כַּדִּין

עַכְשָׁו מִלַּי, פָּנַי, יָדַי: שְׁקָרִים

רִי

רִי

רִי

הִשִּׁילוּ עוֹרָם לִלְחשׁ צְעִירִים

עַכְשָׁו אֱמֶת יִמְלָא שִׁירִי

שַׁבְרִירִי שַׁבְרִירִי שַׁבְרִירִי

---

שִׁירִים עַל כְּנַף־הַשַּׁחַף

מאת

ט. כרמי

שִׁירִים עַל כְּנַף־הַשַּׁחַף

מאת

ט. כרמי

---

פְּרֵדָה

מאת

ט. כרמי

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

תַּפְלִיג בִּשְׁקֹעַ הַחַמָּה.

אֲנִי אֶהְיֶה בֶּן־לִוְיָתָהּ

לַעֲמֹד שָׁם עַל דָּמָהּ.

שֶׁאָהֲבָה נַפְשָׁהּ

יִכְלֶה עַל הָרָצִיף.

דָּמוֹ יָצוּף כַּשֶּׁמֶן.

מִן הַסִּפּוּן תַּשְׁקִיף.

הַשַּׁחַף הַמְצָרֵחַ,

הַקֶּצֶף הַשָּׁכוּחַ —

יִרְאוּ כֵּיצַד הַשְּׁנַיִם

נִפְזָרִים לָרוּחַ.

רֹאשָׁהּ יִמְלָא יַמִּים

וּשְׂפָתֶיהָ טַחַב.

שַׂמְתִּי אֶת אַהֲבָתִי

עַל כְּנַף־הַשַּׁחַף.

---

"כְּנִיסָה חַד־פְּעָמִית לַנָּמָל"

מאת

ט. כרמי

דְּמֵי כְּנִיסָה:

עַכְשָׁו יֻרְשֶׁה לְךָ לָחוּג

מֵעַל שְׂפַת־הַפְּרֵדָה,

לַחְמֹד אֶת שֶׁמֶן־הַמְּכוֹנוֹת

וּשְׁאֵרִיּוֹת הַמְּזוֹנוֹת.

עַכְשָׁו אַתָּה רַשַּׁאי לִקְרַב

אֶל הַמֶּרְחָק אֲשֶׁר יִגְדַּל,

אֲשֶׁר יִרְחַק, עַד הֱיוֹתוֹ

גַּרְגֵּר אָבָק כְּעֵין הַצָּרָה.

בַּמְּחִיר הַזֶּה (פְּרוּטָה!)

מֻתָּר לְךָ לָנוּד

לָעֹגֶן הֶחָלוּד וְהַנִּכְנָע

וּלְהַצְרִיחַ מִמְחָטָה צְחֹרָה וַחֲגִיגִית.

דְּמֵי כְּנִיסָה —

וְעוֹד מְעַט תִּהְיֶה רַשַּׁאי לָצֵאת,

חִנָּם.

אַתָּה, וְכַרְטִיסְךָ, וְנִשְׁמָתְךָ,

הַקְּרוּעָה וְהַחַד־פְּעָמִית.

---

זְעֵיר־אַנְפִּין

מאת

ט. כרמי

אֲנִי עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

(בְּצֵל הַמָּנוֹף הַצָּהֹב).

הִפְסַקְתִּי לְנַפְנֵף.

הַאִם אַתְּ רוֹאָה אוֹתִי?

הוֹ, אֵלִי,

הָיִית גְּדוֹלָה וְטוֹבָה

וְעַכְשָׁו לֹא תְּמַלְאִי

גַּם אֶת כַּפִּי הַמַּאֲהִילָה.

אֲנִי עֲדַיִן עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

אִמְרִי: הַאִם גַּם אֲנִי

קָטֹנְתִּי כְּאִישׁוֹן־חָתוּל

בְּאוֹר־יוֹם?

כֶּבֶל־עֵינֵינוּ נִתַּק.

אִישׁ לֹא רָאָה.

אִישׁ לֹא שָׁמַע

אֶת מַפַּץ־הַמֶּרְחָק.

בָּרוּךְ דַּיַּן הַהַקְטָנָה.

נַעֲטֹף אֶת הַגּוּפוֹת

בַּמִּטְפַּחַת הַלְּבָנָה.

כְּבָר אֵינֶנִּי עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

---

יְצִיאָה

מאת

ט. כרמי

עַכְשָׁו שֶׁיָּצָאתָ בְּחִנָּם —

עַכְשָׁו שֶׁרָחַקְתָּ מִן הַיָּם הַמּוּעָד,

מִשְּׂפַת הַפְּרֵדָה הַמֻּכָּרָה

וּמִצִּרְחוֹת הַשַּׁחַף —

עַכְשָׁו שֶׁעָנִיתָ שָׁלוֹם

לְהֵד יָדָהּ וּשְׂעָרָהּ

וְאָמֵן לַמֶּרְחָק הַמִּתְגַּדֵּל

וּמִתְגַּלְגֵּל בִּזְמַן —

אַל תֵּעָצֵר. חֲזֹר מִיָּד

עַל כָּל תְּנוּעוֹת־הַחוֹל,

חֲזֹר־חֲלִילָה כְּעַקְרָב

עִלֵּג.

בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ, אַל תִּמְעַד

וְאַל תִּקְרַב בֵּין הַקִּירוֹת.

שְׂמָמִיּוֹת־הָעֵרָגוֹן אוֹרְבוֹת

לַחֲרָקִים כָּמוֹךָ.

בְּשִׁבְתְּךָ בַּבַּיִת, בְּחַשׁ הֵיטֵב

אֶת הַקָּפֶה, אַט־אַט

הַסְעֵר אֶת תַּחְתִּיּוֹת הַכּוֹס:

זֵכֶר לִיצִיאַת.

אַל תִּתְמַהְמַהּ. מַהֵר לַחֲזֹר

אֶל לוּחַ־הַיָּמִים.

אַל תַּבִּיט אָחוֹר, אַל תַּבִּיט בַּמַּרְאָה.

הִיא תָּשִׁיב לְךָ בְּלִי מֶרְחַקִּים.

---

שִׁיבָה

מאת

ט. כרמי

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

תָּשׁוּב בְּהֵעָלוֹת הַשַּׁחַר.

שַׂמְתִּי אֶת שִׁירִי

לְהִתְהַפֵּךְ בַּשַּׁעַר.

שֶׁאָהֲבָה נַפְשָׁהּ

יַמְתִּין בְּצֵל מָנוֹף.

הִיא תֵּרֵד וּבְיָדֶיהָ

מֶרְחַקֵּי־הַסּוֹף.

רֹאשָׁהּ חֹרַב בַּיָּם,

שְׂפָתַי הֻכּוּ בַּסַּחַף.

הִנֵּה אַהֲבָתִי

עַל כְּנַף־הַשַּׁחַף.

---

רַב־אַנְפִּין

מאת

ט. כרמי

סַף הַפָּנִים וְהַנְּשִׁימָה.

פָּנִים

אֶל הַפָּנִים הַמִּתְקָרְבִים.

וְהַמֶּרְחָק הַזֶּה נוֹשֵׂא אוֹתָנוּ

שַׁחַף־עֲלֵי־גַל,

נֵץ־עֲלֵי־מַשָּׁב —

סַף הַמִּלָּה וְהַכְּנָפַיִם.

פָּנִים

אֶל הַפָּנִים הַגְּדֵלִים.

הִנֵּה יִפְּלוּ כָּל מִגְדְּלֵי הַלְּבָנוֹן

וּבְמוֹ עֵינַי אֶרְאֶה אֶת צַוָּארֵךְ

בִּטְוַח יָדַי —

סַף הַנִּיצוֹץ וְהֶבֶל־פֶּה.

פָּנִים

אֶל

פָּנִים.

הוֹ, רְדִי לְאַט בְּכֶבֶשׁ־לֵילוֹתַי,

אַל תִּמְעֲדִי,

כְּרֶדֶת הַכֹּהֵן מִמֶּרְחַקֵּי־קָרְבָּן —

גַּב אֶל גַּב עִמְדִי —

בְּשֵׁם הַמֶּרְחַקִּים, עִמְדִי!

כָּל הַצִּפֳּרִים נֶחֱנָקוֹת בֵּינֵינוּ.

---

גַּב אֶל גַּב

מאת

ט. כרמי

גַּב אֶל גַּב.

זִכְרָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת לוֹט, תַּנְצְבָ"ה,

יָגֵן עָלֵינוּ וְיִשְׁמֹר.

אֲנַחְנוּ מוֹדִים לִנְצִיבָהּ

וְלֹא נַבִּיט־אָחוֹר.

גַּב אֶל גַּב.

לֹא נוֹתִיר עֲקֵבוֹת בַּחוֹל הַצָּחִיחַ,

לֹא נְמָרֵר, לֹא נְבַזֶּה.

הַכְּלָבִים לֹא יוּכְלוּ לְהָרִיחַ

אֶת הַדָּם הַזֶּה.

גַּב אֶל גַּב.

עוֹד מְעַט יֵעָצְמוּ הָעֵינַיִם

גַּם בָּעֳרָפֵינוּ הַשְּׁנַיִם

עַל קַו־הָאֹפֶק

הַהוּא,

עַל קַו־הָאֹפֶק

הַזֶּה.

חוֹלוֹת־הַדּוּמִיָּה נוֹדְדִים עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ.

---

אַחֲרִית־דָּבָר

מאת

ט. כרמי

בְּפִינוּ אֵין דָּבָר.

בַּעֲצִימַת עֵינַיִם יְשָׁנוֹת

גִּשַּׁשְׁנוּ סוֹף. עַכְשָׁו, לָשׁוֹן זָרָה,

אַל תַּעֲנִי בְּזֵכֶר יוֹם־כְּלוּלוֹת.

מֻקְדָּם הָיָה אוֹ מְאֻחָר?

אָנוּ לֹא נֹאמַר דָּבָר

לְעֵת נֵרֵד לַנַּחַל אוֹ לַיָּם

לִקְרֹא לְשַׁחַף־הַשְּׁחָרִים, לִשְׁלוֹת

חִיּוּךְ בָּהִיר־כַּקֶּצֶף, צָחֹק וְקָטֹף,

קָטֹף וְצָחֹק, בְּלִי מֻקְדָּם וּמְאֻחָר!

עָבַר, הַזְּמַן עָבַר

וּבְפִינוּ אֵין דָּבָר. הָיֹה־הָיִינוּ

מִלִּים שֶׁל שַׁחַף וְשֶׁל רֹחַק. תַּם.

הָלְכוּ אֶל עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ סוֹף.

בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר

הַגּוּפוֹת נִפְלָטוֹת לַחוֹף.

---

וְיַנִּיחַ

מאת

ט. כרמי

וְיַנִּיחַ

מאת

ט. כרמי

---

וְלֹא נִשְׁלַם

מאת

ט. כרמי

נִנְעַל אֶת הַדְּלָתוֹת

עַל שִׁבְעָה מַנְעוּלִים וּבְרִיחַ

נָגִיף אֶת הַתְּרִיסִים

נְכַבֶּה אֶת הָאוֹרוֹת

וְנַנִּיחַ

בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְאָפֵל

כְּאָדָם הַדּוֹבֵר מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ

כְּמַיִם בְּחֻבֵּי הַבְּאֵר

נַנִּיחַ

בְּלֹא מַרְאָה

תְּשׁוּבָה וְכַפָּרָה

אַחַת וּלְתָמִיד וְזֹאת הַפַּעַם

נַנִּיחַ

שֶׁאֵלֶּה הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת

אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִפִּי

---

נְאוּם הַזִּקִּית

מאת

ט. כרמי

אָזְנִי הָיְתָה דְּבוּקָה לְרֶשֶׁת הַחַלּוֹן

מָשַׁכְתִּי זְבוּבִים בַּלָּשׁוֹן

שָׁמַעְתִּי אֶת הַסּוֹף שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ

הָיִיתִי אֲפֵלָה כְּחֶשְׁכָתְךָ

עַכְשָׁו אַאְדִּים כְּרִמּוֹן וְאוֹרִיק מִשָּׁקֵד

אֵין לִי תַּקָּנָה הַקֶּשֶׁת בְּדָמִי

לִבְרִית כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי נוֹפֶלֶת

מִתְעוֹרֵר בִּי צֶבַע אַחֵר

יֵשׁ לִי חֲלוֹמוֹת מְגֻוָּנִים מְאֹד

שָׁמַעְתִּי אֶת הַסּוֹף שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ

---

תַּם

מאת

ט. כרמי

יָם־רִמּוֹנִים הוֹמֶה בִּשְׁמוּרוֹתַי

בְּאֵר־לַחַי, בְּאֵר־לַחַי

הַלְּבָנָה תִּרְקֹד לְעֻמָּתִי

וּתְקַדֵּשׁ אֶת לֵילוֹתַי

יוֹבְלוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְרִיעָה

וְלֹא אֶחְסַר, לֹא אֶחְסַר

הָאַשְׁמוּרוֹת תִּפְקַחְנָה אֶת עֵינַי

לְמַקְהֵלוֹת־שָׁשַׁר

קוֹל הַיּוֹרֶה עוֹלֶה עַכְשָׁו

מָחוּל לְךָ, מָחוּל

כָּל הָאָדָם חוֹפֵז, כּוֹזֵב

וְיָם בִּשְׁמוּרוֹתָיו.

---

דָּבָר אַחֵר

מאת

ט. כרמי

דָּבָר אַחֵר

מאת

ט. כרמי

---

דָּבָר אַחֵר

מאת

ט. כרמי

לתמרה

1.

אוֹר רַךְ, יָרֹק

שֶׁל צַמָּרוֹת: יָרֹק אֶחָד.

הַבְּרוֹשׁ, אַחֵר —

הָאֹרֶן. קֵן גָּדוֹל, כָּחֹל בַּתָּוֶךְ

לְפַעֲמוֹנֵי הַבֹּקֶר: פַּעֲמוֹן

לַבְּרוֹשׁ, וּפַעֲמוֹן אַחֵר

לָאֹרֶן.

זֶה מַה שֶּׁהָעֵינַיִם רוֹאוֹת,

זֶה מַה שֶּׁהָאָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת

בַּחַלּוֹן הַצְּפוֹנִי. אֵין,

אֵין כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם

שֶׁבָּהּ הַמֶּרְחָק הַזֶּה אוֹמֵר

מַשֶּׁהוּ סָתוּם מְאֹד

וּמְפֹרָשׁ.

הַצִּפֳּרִים רוֹאוֹת אֶת הַקּוֹל,

אִשְׁתִּי רוֹאָה אֶת הַצִּפֳּרִים,

וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לְשַׁקֵּר לָהּ.

אֵין.

2.

יֶלֶד, יֶלֶד, פֶּרַח שֶׁלִּי,

הַאִם כְּבָר אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק אִתְּךָ בְּמִלִּים?

אִם אֹמַר לְךָ שֶׁהַפַּח הוּא פַּח,

שֶׁהַכַּפְתּוֹר פּוֹתֵחַ וְאֵין סוֹגֵר,

שֶׁהַפֶּרַח נִסְגָּר וְאֵין פּוֹתֵחַ —

לֵךְ עַל יָדִי.

גַּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת,

אַל תֵּלֵךְ בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים.

כְּשֶׁהַפַּנָּס לְפָנֵינוּ,

שִׂים אֶת צִלְּךָ בְּצִלִּי;

כְּשֶׁהַפַּנָּס מֵאֲחוֹרֵינוּ,

אֶת יָדְךָ בְּיָדִי.

הִשָּׁאֵר גָּלוּי מְאֹד,

בִּמְטַחֲוֵי עַיִן וָקוֹל,

וַאֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ מִשְׂחֲקֵי־מַחֲבוֹאִים.

3.

עֵירֹם. עֵירֹם וְעֶרְיָה וְעֵירֹם.

הַצּוֹפָרִים שׁוֹאֲבִים מִתּוֹכֵנוּ אֶת הַדָּם,

הָאֲוִיר קוֹצֵף בְּיַרְכְּתֵי קוֹלָם.

פָּעוּר. עָפָר עִוֵּר וָאֵפֶר.

הַשְּׁמָשׁוֹת פִּנּוּ מָקוֹם לָעֵינַיִם,

הָעֵינַיִם — לְקוֹל הַצּוֹפָרִים.

זֶה כָּל הָאָדָם בְּרֶגַע זֶה.

הִתְפַּשְּׁטִי.

אֲנִי מֻכְרָח לִנְגֹּעַ בָּךְ.

בְּרֶגַע זֶה.

*

*

4.

כֻּלָּם אוֹמְרִים שִׁירָה:

חוֹשְׁבִים דָּבָר אֶחָד,

וְאוֹמְרִים דָּבָר שֵׁנִי;

אוֹמְרִים דָּבָר אֶחָד,

וְחוֹשְׁבִים.

נוֹף הַחֹרֶף מָלֵא שְׁעוֹנִים.

אָדָם לוֹבֵשׁ אֶת חִיּוּכוֹ כְּמוֹ מְעִיל.

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּבִּטְנָה.

הָרַעַשׁ הוּא שַׁעַר.

הַפַּחַד הוּא דַּחַף.

הַנֶּפֶץ הוּא צֹפֶן.

אֵין לְךָ דָּבָר

שֶׁאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת הֶפְכּוֹ.

דִּקְדּוּק שֶׁל מוֹרָאִים.

הַכְּלָלִים — פִּתְאֹמִיִּים מְאֹד

וְקָשֶׁה לְדַבֵּר.

דָּבָר אֶחָד בָּרוּר:

כֻּלָּם מְשַׂחֲקִים.

וְדָבָר אַחֵר:

אַתָּה לֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

5.

עַכְשָׁו, מָחָר, וַדַּאי יָבוֹא,

בְּחַלּוֹנִי.

וְהַקִּירוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם חַלּוֹן?

הַחַלּוֹנוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ בְּאֶבֶן?

אִשְׁתִּי רוֹאָה אֶת הַצִּפֳּרִים,

סְמוּיוֹת,

גְּלוּיַת־עֵינַיִם.

אֲנִי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתִּי

בְּצָהֳרֵי הַלַּיְלָה:

כִּפָּה שֶׁל כֶּסֶף מִימִינָהּ —

וּבֶאֱשׁוּן־הַיּוֹם:

מִשְּׂמֹאל, כִּפַּת זָהָב.

צוֹפָרִים בָּעֵינַיִם

וְאֶבֶן מִקִּיר.

(אִבְחַת קַרְנַיִם אֲחוּזוֹת.

הִבְהוּב מַסְמֵר בְּשֶׁמֶשׁ רוֹמָאִית.)

אֶבֶן עוֹלָה

כְּעָנָן זָעִיר —

יֶלֶד, יֶלֶד,

כַּף יָד קְטַנָּה,

הַאִם כְּבָר אֶפְשָׁר לוֹמַר לְךָ יְרוּשָׁלַיִם,

אוֹר רַךְ, מָחָר, יָרֹק אַחֵר.

1969

---

חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה

מאת

ט. כרמי

לדן פגיס

הַנֶּהָג אֲפִלּוּ לֹא הִרְגִּישׁ

שֶׁדָּרַס אֶת הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה.

פִּתְאֹם הָיָה לָהּ שֵׁם,

וּכְתֹבֶת, וְצֶבַע כְּנָפַיִם.

הִיא נִשְׁאֲרָה, מֻטֶּלֶת עַל גַּבָּהּ,

רַגְלֶיהָ מוּרָמוֹת בְּ־V אֲלַכְסוֹנִי.

מְשֻׁנֶּה, אֲפִלּוּ נֶהָגֵי מַשָּׂאִיּוֹת

הִבְחִינוּ בָּהּ עַכְשָׁו,

פָּרְשׂוּ עָלֶיהָ מִנְהָרָה שׁוֹרֶקֶת.

אַחַר־כָּךְ בָּא אִישׁ רַגְלִי

וְנָתַן לָהּ בְּעִיטָה אַחֲרוֹנָה.

כָּל זֶה הָיָה לְאוֹר הַיּוֹם,

לְקוֹל הַמַּסּוֹרִים שֶׁל נַגָּרִיָּה קְרוֹבָה.

בֵּינְתַיִם יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה.

אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁעוֹדֶנָּה חֲבוּקָה

אֶל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה,

וַאֲנִי רוֹשֵׁם אוֹתָהּ בֵּין הַדְּבָרִים

שֶׁעָלַי לִשְׁכֹּחַ.

---

אַקְוָרֶל

מאת

ט. כרמי

שֶׁקֶט מִסְּבִיבִי, כַּמַּיִם לַיָּם

חַיִּים זְעִירִים, צִבְעוֹנִיִּים מְאֹד

פִּינוּ מָלֵא מַיִם וְשִׁירָה

עַכְשָׁו אֲנִי הַגַּל, הַמְרוֹמֵם אוֹתָךְ

עַכְשָׁו — הָאוֹר הָרַךְ, הַצֵּל

וְהַצְּלָצַל

זָהִיר־זָהִיר אֲנַחְנוּ קַשּׁוּבִים

לְכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ

לְצֹפֶן הַלְּבָנָה

וְהַצְּלָצַל.

---

לֵיל מַרְאוֹת

מאת

ט. כרמי

לְצִדֵּךְ — וַחֲלוֹמִי עָלַיִךְ,

בָּךְ, וּלְצִדֵּךְ. אֲנִי נִכְנָס

וּנְשִׁימָתֵךְ אוֹמֶרֶת: בּוֹא, בָּרוּךְ,

הִיא מְצַפָּה לְךָ כָּאֲפֵלָה

לָעַיִן הַפְּקוּחָה. הָיִיתָ כָּאן,

עַכְשָׁו אַתָּה כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ.

הִיא מְצַפָּה לָכֶם כָּאוֹר לְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ.

כְּחוֹף אֲגַם לְהִדְהוּדֵי הַגֶּשֶׁם.

לְצִדֵּךְ — וַחֲלוֹמִי עָלַיִךְ,

בָּךְ, וּלְצִדֵּךְ. וּנְשִׁימָתֵךְ.

---

גִּלְגּוּל

מאת

ט. כרמי

נָשַׁר עָלַי פַּרְפָּר בַּבֹּקֶר,

לֹא שֶׁל יוֹם,

שֶׁל לַיְלָה.

בִּמְחִי כָּנָף כֵּהָה מָחָה

אֶת כָּל הַצִּפֳּרִים הַנְּכוֹנוֹת,

נִיחוֹחַ הַקָּפֶה, תִּינוֹק בּוֹכֶה, שֶׁלִּי,

וּבַמֶּרְחָק — רַכֶּבֶת מְבַשֶּׂרֶת, פַּטִּישִׁים קְצוּבִים.

הַבֹּקֶר חוֹזֵר אֵלַי לְאִטּוֹ,

גָּדוֹל וְצוֹהֵל וְכוֹזֵב.

אִם יָאִיר לִי אָדָם פָּנָיו לְשָׁלוֹם,

אֲחַפֵּשׂ אֶת צֵל הַכָּנָף בְּעֵינָיו.

---

בְּקוֹל

מאת

ט. כרמי

בְּקוֹל רָם, רָם מִדַּי

אַתְּ אוֹמֶרֶת אֶת פְּחָדַי,

חוֹתָה אוֹתָם מִתּוֹךְ עֵינַי

הָעֲשֵׁנוֹת, פִּי הֶחָתוּם.

שֶׁקֶט — הַיֶּלֶד! הוּא כְּבָר מֵבִין,

הוֹפֵךְ בַּלַּיְלָה הֶעָמוּם,

מַסִּיק, רוֹדֶה, וּכְבָר צוֹעֵק

בְּקוֹל רָם, רָם מִדַּי.

---

שִׁעוּר לְדֻגְמָה

מאת

ט. כרמי

בְּבִּיאַפְרָה גָּוְעוּ הַשָּׁנָה בָּרָעָב מִילְיוֹן וָחֵצִי —

לְפִי הַבִּטּוּי הַשָּׁגוּר:

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף —

אוֹ, לְפִי הַסֵּדֶר הַמְקֻבָּל בָּאֳנִיָּה טוֹבַעַת:

נָשִׁים וִילָדִים, וּגְבָרִים.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ תְּשׂוּמֶת־לֵב.

גּוּף־רַבִּים, בְּעֶצֶם, אֵינֶנּוּ גּוּף.

אֵין לוֹ, נֹאמַר, שְׂרִיטָה בַּלֶּחִי

אוֹ דַּלֶּקֶת בָּאָזְנַיִם.

וְגַם לֹא צַעֲצוּעִים אֲדֻמִּים אוֹ שְׁחֹרִים.

נִזְכֹּר אֶת הַצְּבָעִים: אֲדֻמִּים, שְׁחֹרִים.

כְּמוֹ־כֵן, זְמַן־עָבָר אֵין לוֹ זְמַן.

תָּמִיד יֵעָלֵם בַּסְּבַךְ,

לְאַחַר שֶׁמִּישֶׁהוּ מָחָה אֶת הָעֲקֵבוֹת

וְהַגֶּשֶׁם טִאטֵא אֶת הָרֵיחוֹת.

לָכֵן,

— בְּבַקָּשָׁה קְצָת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ —

עָלֵינוּ לוֹמַר הַכֹּל מֵחָדָשׁ

בְּיָחִיד וּבְהֹוֶה:

בְּבִּיאַפְרָה גּוֹוֵעַ יֶלֶד וְ/אוֹ וְ/אוֹ

בָּרוּר?

וְעַכְשָׁו שֶׁחִלַּקְתִּי אֶת הַטְּפָסִים,

נְמַלֵּא אוֹתָם.

וְאַחַר־כָּךְ בְּהֹוֶה וּבְיָחִיד,

נֵלֵךְ אִישׁ־אִישׁ לְבֵיתוֹ

וּבְדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.

1969

---

מוֹת אִמִּי

מאת

ט. כרמי

הָאָחוֹת אָמְרָה לִי:

לֵךְ מִכָּאן.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ

כָּל יָמָיו.

גַּם כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב מוּל הִבְהוּבֵי גַּלִּים

וְשֶׁלֶג אָפֵל שֶׁל שְׁחָפִים.

מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאַגִּיעַ

לִשְׁנָתִי הָאַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ.

הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁמִּי שֶׁשָּׁר,

שָׁר קָצָר;

וּמִי שֶׁמַּאֲרִיךְ,

יוֹשֵׁב אִלֵּם מוּל צָהֳרֵי הַיָּם.

בֵּינְתַיִם

רָאִיתִי פְּתִיתֵי שְׁחָפִים נוֹפְלִים אֶל נָהָר לָבָן

וְנוֹלְדוּ לִי בָּנִים הַמְדַבְּרִים בִּשְׁנָתָם.

בְּקשִׁי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין

בְּגוּפָהּ הַצָּהֹב מֵאֲחוֹרֵי מַסֵּכַת הַחַמְצָן.

יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מַמְרִיאָה:

עוֹר וַעֲצָמוֹת,

וְקוֹל מֵעֵבֶר לַמַּחְסוֹם —

וּכְבָר הִיא עֶצֶם מֵעַצְמֵי הַשָּׁמַיִם

בְּצָהֹב שֶׁל עָלֶה אַחֲרוֹן

וְלָבָן שֶׁל סָדִין מֶמְשַׁלְתִּי.

אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי.

(כִּי כְּבָר נָשַׁמְתִּי בְּעֵינַי):

הִנֵּה עַכְשָׁו הִמְרִיאָה.

כְּשֶׁיָּצָאתִי הַחוּצָה נוֹכַחְתִּי לָדַעַת

שֶׁעָלַי לִנְסֹעַ הַרְחֵק.

וְהַיּוֹם, כַּעֲבֹר עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ שָׁנִים,

בְּמֶרְחַק אוֹקְיָנוֹס, מֵצַר וָיָם,

מוּל סֶמָפוֹר יָפֶה שֶׁל גַּלִּים

וּפְתִיתֵי שְׁחָפִים שְׁחֹרִים,

הִתְחַוֵּר לִי מְאֹד שֶׁהָאָחוֹת צָדְקָה:

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁבֶּן־אָדָם אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ.

יפו, יוני 1969

---

הֶדֶף אֲוִיר

מאת

ט. כרמי

הָאֲוִיר הָדוּף, הָאֲוִיר הוֹדֵף.

אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמִצְחֵךְ:

אַדְווֹת מִתְרַחֲבוֹת, עִגּוּל

רוֹדֵף עִגּוּל, רָדוּף, גָּדֵל

בַּמֶּרְחָבִים בֵּין רַקָּתֵךְ לְרַקָּתֵךְ,

בֵּין עַפְעַפַּיִךְ־יוֹם לְשַׂעֲרוֹתַיִךְ־לַיְלָה.

מַרְאָה שֶׁלִּי, עַכְשָׁו הַכֹּל בָּלוּל:

פָּנַי, פִּסַּת שָׁמַיִם, הֶרֶף־עָב, כָּנָף, עָנָף —

גָּדוֹת מִתְרַחֲבוֹת, אַדְווֹת

שֶׁל אֶבֶן לְבָנָה וְאֶבֶן חשֶׁךְ.

צַר לִי עַל מִצְחֵךְ.

בֵּינְתַיִם, יֵשׁ מִישֶׁהוּ בְּגֹבַהּ יְרֵכַי

וּמִישֶׁהוּ בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם —

לוֹמְדִים לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאוֹתֵינוּ,

לְהַבְחִין בֵּין דְּמוּת לְכֶפֶל דְּמוּת,

בֵּין בָּבוּאָה לְמַיִם;

וְאַחַר־כָּךְ הֵם יִצְטָרְכוּ לִלְמֹד

כַּמָּה צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ

וְאֵיךְ לוֹמְדִים, כָּמוֹנוּ, לֹא לִזְכֹּר,

אֵיךְ לֹא לִזְכֹּר —

אֲבָל הָאֲוִיר הוֹדֵף, הָאֲוִיר הָדוּף,

מַרְאָה שֶׁלִּי, מִצְחִי, פָּנַי —

הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּךְ, וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ!

הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף

לֹא שֶׁלָּנוּ.

---

יוֹם הַזִּכָּרוֹן, תשכ"ט

מאת

ט. כרמי

לזכר יצחק הלוי־לוין

1.

הִיא מַזְמִינָה יְרָקוֹת בַּטֶּלֶפוֹן

וּמְסַדֶּרֶת, מְסַדֶּרֶת אֶת הַבַּיִת.

קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.

יֵשׁ צְעָקוֹת נוֹרָאוֹת בְּטַבּוּרָהּ

אֲבָל הַקַּו מְנֻתָּק.

קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.

אִם הִיא מְחֻבֶּרֶת —

רַק לָאֲדָמָה:

אֹזֶן בָּשָׂר וָדָם אֶל אֹזֶן עָפָר

וְשׁוֹמַעַת, שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת נוֹרָאִים.

קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.

2.

הוּא יוֹצֵא לָעֲבוֹדָה בַּבֹּקֶר,

סַנְטֵרוֹ בּוֹכֶה

וּמִשְׁקְפֵי־הַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֲקִים.

פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בַּצָּהֳרַיִם,

הַהֶסְפֵּד שֶׁלּוֹ הָיָה קָצָר:

"מָחָר זֶה יִהְיֶה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים,

הוּא קִבֵּל 9.2 בִּבְחִינוֹת הַבַּגְרוּת."

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו:

עָמוּס עָפָר וָסֶלַע,

סַבָּל שֶׁל זִכְרוֹנוֹת —

אֵיךְ יַסְפִּיק לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ?

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו:

אִישׁ בְּלִי פְּרוֹפִיל,

בְּלִי עַכְשָׁו —

אֵיךְ אֶפְשָׁר לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ?

חָסֵר לוֹ מֵמַד

וְאֵין לוֹ זְמַן.

*

3.

דִּבַּרְנוּ עַל מִדּוֹת הַדַּף וְגֹדֶל הָעַמּוּד.

גַּם אֲנִי אוֹהֵב דִּיּוּק

וְהַרְבֵּה תַּאֲרִיכִים רְשׁוּמִים בְּפִנְקָסִי.

בַּדַּפִּים הָאֲחֵרִים יֵשׁ

סְטֶנוֹגְרַמָּה שֶׁל עוֹפוֹת לַיְלָה

וְקוֹלוֹת נוֹרָאִים בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם;

הַרְבֵּה הֲבָרוֹת שֶׁל בְּעָתָה

וּטְיוּטָה שֶׁל דּוּמִיּוֹת.

---

הַקְדָּשָׁה

מאת

ט. כרמי

יוֹמָם — אָדֹם שֶׁל רִמּוֹנֵי חֶשְׁוָן,

וְלַיְלָה — אוֹר מִלּוּא;

וּבֵינֵיהֶם,

יָרֵחַמָּה שֶׁלִּי,

הַכֹּל גָּמֵל, נִכְרָת, גָּמֵל.

הָאוֹר הוֹפֵךְ לְזֶרַע.

הָאוֹר שׁוֹמֵר לִי רִמּוֹנִים.