“שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ…”

*

אֶת הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא הִמְצֵאתִי מִלְּבִּי אֶלָּא מָצָאתִי. מֵהֶם שֶׁשָׁמַעְתִּי בִּנְעוּרַי, וּמֵהֶם שֶׁקָּרָאתִי, וְהִנֵּה חָזַרְתִּי וְסִפַּרְתִּי אוֹתָם בְּמִלִּים שֶׁלִּי.

הַסִּפּוּרִים, שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה בְּמִסְפָּרָם (כְּמִסְפַּר־הַמִּשְׁבְצוֹת בְּלוּחַ הַשַּׁחְמָט), שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה לֹא לְבַד בַּתֹּכֶן, הַמְיֻחָד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶלָּא גַם לְפִי מַהוּתָם וְכַוָּנָתָם. מֵהֶם דִּבְרֵי־צְחוֹק וּמֵהֶם דְּבָרִים שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ, שֶׁיֵּשׁ לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם; מֵהֶם מַעֲשֵׂי יוֹם־יוֹם, כִּבְיָכוֹל, רְגִילִים וּמְצוּיִים, וּמֵהֶם דְּבָרִים מְשֻׁנִּים מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא כָּל אֶחָד יִהְיֶה מוּכָן לְקַבֵּל אוֹתָם כִּלְשׁוֹנָם. אַךְ צַד שָׁוֶה, דּוֹמַנִי, לְכֻלָּם; סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה, כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, וְהָ“עֹקֶץ” שֶׁלּוֹ, יִשָּׁאֵר תָּקוּעַ בַּזִּכָּרוֹן.

אייר תשל“ב עב”ג

שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף. אָמְרוּ לִקְנוֹת בִּמְחִירוֹ אֵיזֶה מַאֲכָל טוֹב וְטָעִים וְקָנוּ לָהֶם עוּגַת דְּבַשׁ. וְהַדֻּבְשָׁן הָיָה נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, עַד שֶׁנִּתְמַלֵּא כָּל אֶחָד מֵהֶם תַּאֲוָה גְדוֹלָה לֶאֱכֹל אֶת הַמָּתוֹק כֻּלּוֹ בְּעַצְמוֹ. הִתְיָעֲצוּ יַחְדָּו וּבָאוּ לִידֵי פְּשָׁרָה: אָמְרוּ לִשְׁכַּב תַּחַת אִילָן אֶחָד, וּמִי שֶׁיַּחֲלֹם אֶת הַחֲלוֹם הַפִּלְאִי בְּיוֹתֵר, הָעוּגָה תִּהְיֶה לוֹ.

וַיַּעֲשׂוּ כֵּן וַיִּשְׁכְּבוּ שְׁלָשְׁתָּם, וּשְׁנַיִם מֵהֶם עָצְמוּ אֶת עֵינֵיהֶם וְנִרְדְּמוּ, בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁלִישִׁי, הַפִּקֵּחַ שֶׁבַּחֲבוּרָה, לָקַח לוֹ בַּחֲשַׁאי אֶת הָעוּגָה וְאָכַל אוֹתָהּ בְּלִי לְהַשְׁאִיר מִמֶּנָה אַף פֵּרוּר. מִשֶּׁהֵקִיצוּ חֲבֵרָיו, אַף הוּא עָשָׂה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁמֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ.

פָּתַח הָרִאשׁוֹן בְּסִפּוּרוֹ וְאָמַר, שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ הֶעֱלוּהוּ הַשָּׁמַיְמָה, דֶּרֶךְ שַׁעַר גַּן־הָעֵדֶן, רָאָה אֶת מְעוֹנוֹת הַצַּדִּיקִים וְטָעַם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מִכָּל תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַבָּא – חֲלוֹם נִפְלָא וּבִלְתִּי־רָגִיל בֶּאֱמֶת.

פָּתַח הַשֵּׁנִי בְּסִפּוּרוֹ וְאָמַר, שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ הוֹרִידוּהוּ מַטָּה, לַגֵּיהִנֹּם, וְהִתְחִיל לְתָאֵר אֶת יִסּוּרֵי הָרְשָׁעִים שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו – חֲלוֹם נוֹרָא וּבִלְתִּי מָצוּי לְלֹא שׁוּם סָפֵק.

אָמַר הַשְּׁלִישִׁי: “אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה מַלְאָךְ נִצָּב לְפָנַי וַיֹּאמַר: אַל תְּחַכֶּה לְרֵעֶיךָ, אֶחָד מֵהֶם נִסְתַּלֵּק לְגַן־עֵדֶן, וְאָחִיו נָחַל אֶת הַגֵּיהִנֹּם. שְׁנֵיהֶם לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּבוּ לָאָרֶץ, וְעַל כֵּן קַח אֶת הָעוּגָה וֶאֱכֹל אוֹתָהּ, כִּי הִיא קִנְיָנְךָ. וְשָׁמַעְתִּי בְּקוֹל הַמַּלְאָךְ וְעָשִׂיתִי כִּדְבָרָיו”.

אָדָם אֶחָד טִפֵּשׁ עָלָה פַּעַם בְּאִילָן גָּבוֹהַּ, וְגַרְזֶן בְּיָדוֹ; יָשַׁב עַל עָנָף, פָּנָיו מְכֻוָּנוֹת כְּלַפֵּי גֶזַע הָעֵץ, וְהִתְחִיל מִתּוֹךְ טִפְּשׁוּתוֹ לִנְסֹר אֶת הַשּׁוֹכָה סָמוּךְ לְגִזְעָהּ. עָבַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה זָקֵן חָכָם, נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה מָה הַזָּר עוֹשֶׂה. צָעַק: “אִם תּוֹסִיף לַחְטֹב אֶת הָעֵץ, תִּפֹּל אַרְצָה וְתָמוּת!” – וְהָלַךְ לוֹ.

הַפֶּתִי לֹא שָׂם לֵב לָאַזְהָרָה, הִמְשִׁיךְ בִּפְעֻלָּתוֹ – וַיִּפֹּל לָאָרֶץ, אוּלָם לְהַצְלָחָתוֹ נִשְׁאַר שָׁלֵם בְּגוּפוֹ. אָמַר בְּלִבּוֹ: אִישׁ חָכָם שֶׁכָּזֶה! הוּא יָדַע תְּחִלָּה כִּי אֶפֹּל אַרְצָה, וְאָמַר גַּם שֶׁאָמוּת; מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְאַמְּתָה נְבוּאָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וַדַּאי שֶׁגַּם דְּבָרוֹ הַשֵּׁנִי נִתְקַיֵּם, וְהִנְנִי מֵת! פָּשַׁט אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וְנִשְׁאַר שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ כְּאִישׁ שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ מִגּוּפוֹ.

בָּאוּ לְשָׁם בְּנֵי עִירוֹ, וְגַם הֵם לֹא חֲכָמִים, חֲשָׁבוּהוּ לְנִפְטָר וְהוֹבִילוּהוּ לִקְבָרוֹת,

וְשׁוּב עָבַר אוֹתוֹ זָקֵן בַּדֶּרֶךְ, הִסְתַּכֵּל הֵיטֵב בִּפְנֵי הַמֵּת הַמְדֻמֶּה, הִכִּיר כִּי עוֹדֶנּוּ חַי וַיִּקְרָא: “כְּלוּם מְקַבְּרִים לְמִי שֶׁהוּא חַי וּבָרִיא?” שָׁמַע הַכְּסִיל אֶת דִּבְרֵי הֶחָכָם, קָפַץ מֵעַל הַמִּטָּה וְעָמַד עַל רַגְלָיו. אָמַר לְאֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ: “כָּל מַה שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה מוֹצִיא מִפִּיו אַךְ דִּבְרֵי אֱמֶת הֵם. תְּחִלָּה הִגִּיד לִי מֵרֹאשׁ, שֶׁאֶפֹּל וְאָמוּת, וְכֵן נָפַלְתִּי וְכֵן מַתִּי; אֲבָל עַכְשָׁו, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִנְנִי חַי, הֲרֵי אֲנִי חַי!”

בְּעִיר אַחַת בָּנָה אִישׁ בֵּית־מֶרְחָץ, פָּתוּחַ לִרְוָחָה לְכָל דּוֹרֵשׁ וְשָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ.

אֲפִלּוּ הַמְפֻנָּק שֶׁבַּמְפֻנָּקִים יִמְצָא בּוֹ הֲנָאָה שְׁלֵמָה וְלֹא יֶחְסַר לוֹ דָבָר, וְאַף הַמִּסְכֵּן שֶׁבַּמִּסְכֵּנִים יַרְגִּישׁ עַצְמוֹ בּוֹ, כְּאִלּוּ לֹא טָעַם מֵעוֹדוֹ טַעַם עֹנִי וָדֹחַק. כָּזֹאת הָיָה כָּתוּב וְרָשׁוּם בְּתַקָּנוֹת הַבַּיִת, אוּלָם לְמַעֲשֶׂה הִפְלוּ הַבַּלָּנִים בֵּין עָשִׁיר לְעָנִי הַפְלָיָה גְמוּרָה: מִי שֶׁקִּוּוּ לְקַבֵּל מִמֶנּוּ מָנָה יָפָה, קִבְּלוּהוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּמִי שֶׁנִּרְאָה בְּעֵינֵיהֶם כְּקַבְּצָן, לֹא הִרְבּוּ בּוֹ כָּבוֹד, וְלֹא טִפְּלוּ בּוֹ כָּרָאוּי.

יוֹם אֶחָד בִּקֵּר בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ אָדָם עָנִי, בְּגָדָיו קְרוּעִים וּבְלוּיִים, אֻמְלָל וּבָזוּי בְּעֵינֵי הַשּׁוֹמְרִים וְהַמְשָׁרְתִים. בְּעַיִן צָרָה הִקְצוּ לוֹ מְקוֹם רַחְצָה בְּפִנָּה, לֹא דָאֲגוּ כְּלָל לְרַוֵּחַ לוֹ וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ סְמַרְטוּט בִּמְקוֹם מַגֶּבֵת.

הָאוֹרֵחַ שָׁתַק לְמַעֲשֵׂיהֶם, הִתְרַחֵץ בִּמְתִינוּת וּמִשֶּׁגָמַר הִתְקָרֵב לַבַּלָּן וּמָסַר לְיָדוֹ מַטְבֵּעַ הָגוּן, אֲשֶׁר אֲפִלּוּ עָשִׁיר לֹא יוֹצִאוֹ מֵאַרְנָקוֹ אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.

לְאַחַר יָמִים מִסְפָּר חָזַר וְנִכְנַס אוֹתוֹ הָאִישׁ לְאוֹתוֹ הַמּוֹסָד. הִכִּירוּהוּ הַמְשָׁרְתִים וְקִדְּמוּהוּ לְשָׁלוֹם, פִּנּוּ לוֹ מָקוֹם נוֹחַ בְּיוֹתֵר, טִפְּלוּ בִּמְיֻחָד בָּאַמְבַּטֵּי שֶׁלּוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַנּוֹתוֹ הֲנָאָה יְתֵרָה.

כְּתֹם הָרַחְצָה, הוֹצִיא פְּרוּטָה שְׁחוּקָה מִכִּיסוֹ וּזְרָקָהּ לַחֲלַל בֵּית־הַמֶּרְחָץ.

הִשְׁתּוֹמְמוּ הַמְשָׁרְתִים וּשְׁאֵלוּהוּ לְפֵשֶׁר הִתְנַהֲגוּתוֹ הַמּוּזָרָה גַם אָז וְגַם עַכְשָׁו. עָנָה וְאָמַר: “מַה שֶּׁנָּתַתִּי לָכֶם הַיּוֹם זֶהוּ תַּשְׁלוּם שֵׁרוּתְכֶם בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה; וְהַשָּׂכָר שֶׁקִּבַּלְתֶּם מִמֶּנִּי לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם הֲרֵי זֶה גְמוּל טִרְחַתְכֶם שֶׁעֲתִידִים הֱיִיתֶם לִטְרֹחַ בִּי הַיּוֹם. שָׁלוֹם לָכֶם, נִכְבָּדַי!”

קַבְּצָן אֶחָד חוֹזֵר עַל הַפְּתָחִים אָסַף לוֹ בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי־יוֹם כַּמָּה פְּרוּטוֹת וְכִכַּר לֶחֶם. לְעֵת־הַצָּהֳרַיִם עָמַד לִפְנֵי בֵּית־הַמַּרְזֵחַ וְנֶהֱנָה מֵרֵיחַ הַתַּבְשִׁילִין שֶׁנָּדַף וְיָצָא הַחוּצָה, וְהָיָה לוֹ כְּאִלּוּ סָעַד סְעֻדַּת עֲשִׁירִים בְּעֵת שֶׁאָכַל אֶת לַחְמוֹ הַיָּבֵשׁ.

יָצָא בַּעַל הַמִּסְּעָדָה וְנָזַף בָּרָשׁ: “אַתָּה אוֹמֵר לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמְךָ חִנָּם? קוּם וְשַׁלֵּם לִי אֶת דְּמֵי רֵיחַ תַּבְשִׁילִי שֶׁחָדַר לְחָטְמְךָ וְשָׁבַר אֶת רַעֲבוֹנְךָ!”

בְּלִי לְסָרֵב הוֹצִיא הֶעָנִי פְּרוּטָה מִכִּיסוֹ, הֶרְאָה אוֹתָהּ לְאוֹהֵב הַבֶּצַע וְאָמַר לוֹ: “הִנְּךָ רוֹאֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַזֶּה?” הָרָשָׁע עָנָה: “הֵן”. הֶחֱזִיר הָאֶבְיוֹן אֶת הַפְּרוּטָה לְכִיסוֹ וְנִעֲנַע אוֹתוֹ, עַד אֲשֶׁר צִלְצְלוּ הַפְּרוּטֹות הַמְּעַטּוֹת. אָמַר: “גַּם רָאִית, גַּם שָׁמַעְתָּ אֶת הַכֶּסֶף; וּבֶזֵה שִׁלַּמְתִּי לְךָ כִּפְלַיִם, כִּי אַתָּה נָתַתָּ לִי רַק לְהָרִיחַ”.

גַּנָּב חָדַר לְבֵית גְּנָזָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְגָנַב גָּבִיעַ שֶׁל זָהָב. הַבַּלָּשִׁים חִפְּשׂוּ אַחֲרֵי הַגְּנֵבָה וּמָצְאוּ אֶת הַכּוֹס טְמוּנָה בִּצְרִיף, מְקוֹם לִינָתָם שֶׁל שְׁנֵי בַּחוּרִים עֲנִיִּים. שְׁנֵיהֶם נִתְפְּשׂוּ כַּחֲשׁוּדִים בַּגְנֵבָה, וּשְׁנֵיהֶם הִכְחִישׁוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה. בַּחֲקִירָה נִתְגַּלָּה, כִּי הַגְּנֵבָה נֶעֶשְׂתָה בִּידֵי אִישׁ אֶחָד; אוּלָם אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת, מִי מִשְּׁנֵיהֶם הָיָה הַגַּנָב וּמִי הַנָּקִי מִן הַפֶּשַׁע.

הַשּׁוֹפֵט דָּחָה אֶת הַמִּשְׁפָּט לְיוֹם הַמָּחֳרָת וְאָמַר: “הַבֹּקֶר בָּהִיר מִן הָעֶרֶב”. אַךְ צִוָּה עַל שְׁנֵי הַחֲשׁוּדִים לָלוּן הַלַּיְלָה בַּצְּרִיף שֶׁלָּהֶם, וּמָסַר בִּידֵיהֶם שְׁנֵי מַקְלוֹת עֵץ שָׁוִים בְּאָרְכָּם, מַקֵּל לְאִישׁ. וְכָךְ אָמַר: “מָחָר, כְּשֶׁתָּקוּמוּ מִמִּשְׁכַּבְכֶם, מַקְלוֹ שֶׁל הַגַּנָּב יִתְאָרֵךְ בְּרֹחַב שֶׁל שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, בְּעוֹד שֶׁמַּקְלוֹ שֶׁל נְקִי־הַכַּפַּיִם יִשָּׁאֵר כְּמוֹת שֶׁהוּא”.

הַבֹּקֶר אוֹר, וְהֵבִיאוּ אֶת הַנֶּאֱשָׁמִים שֵׁנִית לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט. הֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת הַמַּקְלוֹת, וְהִנֵּה מַקְלוֹ שֶׁל הָאֶחָד קָצָר מִן הַשֵּׁנִי בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת! בְּעֵת שֶׁהַתָּם לֹא טִפֵּל בְּמַקְלוֹ כְּלָל, חָתַךְ הַגַּנָּב, הַיָרֵא לְנַפְשׁוֹ, קֶטַע מִן הַמַּקֵּל שֶׁלּוֹ, וּבָזֶה הִסְגִּיר אֶת עַצְמוֹ.

אֶחָד עַצְלָן וְהוֹלֵךְ בָּטֵל אִמֵּן אֶת יָדָיו בָּאֳמָנוּת בִּלְתִּי רְגִילָה: לִמֵּד אֶת עַצְמוֹ לִזְרֹק עֲדָשִׁים דֶּרֶךְ קֹף שֶׁל מַחַט, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד מְרֻחָק מִמַּטְּרָתוֹ הַזְּעִירָה. מִשֶּׁשָּׁלַט בָּאֳמָנוּת זוֹ שִׁלְטוֹן גָּמוּר, הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בָּאָרֶץ וּלְהַרְאוֹת לִבְנֵי־הָאָדָם אֶת לְהָטָיו. כֹּה הִגִּיעַ עַד חֲצַר רוֹזֵן הַמְּדִינָה וְזָכָה לְהַצִּיג אֶת הַצָּגָתוֹ לִפְנֵי הוֹד מַעֲלָתוֹ הַשַּׁלִּיט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. לִבּוֹ מָלֵא תִּקְוָה, כִּי הָרוֹזֵן הַיָדוּעַ כִּנְדִיב־לֵב, יוֹאִיל לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ.

כְּתֹם הַצָּגָתוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו שַׂר הָאוֹצָר וּמָסַר לְיָדָיו כִּיס־עוֹר מָלֵא וְגָדוּשׁ. שָׂמַח הָאֳמָן שִׂמְחָה גְדוֹלָה וּבְאִי־סַבְלָנוּת מִהֵר לְבֵיתוֹ לְהִוָּכַח מָה רַב הָעֹשֶׁר שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ. אוּלָם מַה גָּדְלָה הִשְׁתּוֹמְמוּתוֹ אַחֲרֵי שֶׁפָּתַח אֶת הַכִּיס וּבוֹ אַךְ עֲדָשִׁים, עֲדָשִׁים… וְלַמַּתָּנָה צֹרַף מִכְתָּב, כָּתוּב עַל קְלָף, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: “יְקַבֵּל נָא אֶת הַתְּשׁוּרָה הַזֹּאת כְּאוֹת הַעֲרָצָה וּלְשֵׁם עִדּוּד, לְמַעַן יוּכַל גַּם לְהַבָא לְהִתְמַכֵּר לָאֱמְנוּתוֹ הַחֲשׁוּבָה וּלְהִשְׁתַּלֵּם בָּהּ”.

תַּיָּר אֶחָד, שֶׁסָּבַב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, נִפְגַּשׁ בְּאַחַת הַמְּדִינוֹת בְּאִישׁ זָקֵן, כְּבֶן שִׁשִּׁים, שֶׁבָּכָה מָרָה. שָׁאַל אֶת הַבּוֹכֶה: “מַה קָּרָה לְךָ?” עָנָה הַזָּקֵן וְאָמַר: “אַבָּא הִפְלִיא אֶת מַכּוֹתַי וְסָטַר לִי עַל לֶחְיִי!”

תָּמַהּ הַתַּיָּר לְשֵׁמַע אָזְנָיו, כִּי אִישׁ בְּגִיל זֶה עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד תַּחַת שִׁבְטוֹ שֶׁל אָבִיו; לִוָּה אֶת הַזָּקֵן לְבֵיתוֹ, וְנִכְנַס אִתּוֹ לַדִּירָה. שָׁם מָצָא זָקֵן מֻפְלָג, שֶׁהִגִּיעַ זֶה עַתָּה לִגְבוּרוֹת, אֲבָל כֹּחוֹ עוֹד אִתּוֹ וְרָגְזוֹ עַל בְּנוֹ לֹא פָּסַק עֲדַיִן. שָׁאַל הָאוֹרֵחַ אֶת הָאָב: “מַדּוּעַ הִכִּיתָ אֶת בִּנְךָ הַמְבֻגָּר?” עָנָה הַיָּשִׁישׁ וְאָמַר: “הַפּוֹחֵחַ הַזֶּה לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּסָבָא שֶׁלּוֹ, וְהַלָּה נִכְשַׁל בְּלֶכְתּוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְנָפַל וְנִגְרַם לוֹ כְּאֵב!”

נָשָׂא הָאוֹרֵחַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה בַּפִּנָּה, עַל יַד הַתַּנּוּר, אִישׁ סָב יוֹשֵׁב עַל כֻּרְסָה וּפָנָיו אֵינָם זוֹעֲפִים כְּלָל. וּבִרְאוֹת הַסָּב אֶת הַזָּר, קְרָאוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו, וּבְעוֹד חִיּוּךְ רַךְ עַל שְׂפָתָיו אָמַר לוֹ: “אוֹרֵחַ נִכְבָּד! צַר לִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתָ עֵד לְרִיב מִשְׁפַּחְתִּי. בְּנִי עוֹדֶנּוּ קַפְּדָן בְּיוֹתֵר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁצְּרִיכִים לְחַנֵּךְ אֶת הַדּוֹר הַצָּעִיר בְּחִבָּה וּבִמְתִינוּת!”

הַ“נֶּכֶד”, כָּאָמוּר, הָיָה לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה, הָאָב לְמַעְלָה מִשְּׁמוֹנִים, הַסָּב לְמַעְלַה מִמֵּאָה.

פְּלוֹנִי הַלֵּיצָן נִפְגַּשׁ בְּאַלְמוֹנִי הַתָּם וְאָמַר לוֹ: עָרֵב אֲנִי לְךָ מֵאָה כְּנֶגֶד אֶחָד, שֶׁאֵין בִּיכָלְתְּךָ לַחֲזֹר בְּדִיּוּק עַל שָׁלֹש מִלִּים שֶׁאַגִּיד לְךְ. הֱשִׁיבוֹ הַתָּם: “אַתָּה חוֹשֵׁב אוֹתִי טִפֵּשׁ? הָבָה, נַסֵּה אֶת כֹּחִי”.

פָּתַח הַלֵּץ וְאָמַר: “אַרְנָק”. חָזַר הַתָּם וְאָמַר: “אַרְנָק”. הִמְשִׁיךְ הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: “אַסְמַכְתָּא”. חָזַר הַשֵּׁנִי וְאָמַר “אַסְמַכְתָּא”. חִיֵּךְ הַלֵּץ וְהִכְרִיז בְּקוֹל רָם: “טָעוּת!” – נָפְלוּ פְּנֵי חֲבֵרוֹ, שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת, הִרְהֵר אִם טָעָה וּבַמֶּה טָעָה. וְלֹא יָדַע לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ דָבָר. לַסּוֹף נִכְנַע וְאָמַר: “נְנַסֶּה עוֹד פַּעַם!”

אָמַר הָרִאשׁוֹן: “כְּדָרְלָעֹמֶר”. חָזַר הַשֵּׁנִי עַל הַשֵּׁם בְּמִלּוּאוֹ וְאָמַר: “כְּדָרְלָעֹמֶר”. הִמְשִׁיךְ הָרִאשׁוֹן בַּמִּשְׂחָק וְאָמַר: “תִּגְלַת־פִּלְאֶסֶר”. אָמַר הַשֵּׁנִי אַף הוּא: “תִּגְלַת־פִּלְאֶסֶר”. שׁוּב חִיֵּךְ הָרִאשׁוֹן וְהִכְרִיז: “שְׁגָגָה!” נִשְתַּתֵּק הַשֵּׁנִי. אָמַר הַלֵּץ: “נֻצַּחְתָּ פַּעֲמַיִם”.

אָמַר הַתָּם: “נָכוֹן אֲנִי לְשַׁלֵּם לְךָ כֵּפֶל דְּמֵי הִתְעָרְבוּתִי, אִם תּוֹכִיחֵנִי בַּמֶּה טָעִיתִי”. עָנָהוּ הַלֵּיצָן: “לֹא טָעִיתָ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁלֹּא חָזַרְתָּ עַל הַמִּלָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִשְׁמַעְתִּי בְּאָזְנֶיךָ. בְּאָמְרִי לְךָ טָעוּת – הָיָה עָלֶיךָ לְהַגִּיד מִיָּד: טָעוּת! וּבְאָמְרִי לְךָ שְׁגָגָה – הָיָה עָלֶיךָ לְהַגִּיד: שְׁגָגָה! אֲבָל כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָזַרְתָּ אֶלָּא עַל שְׁתַּיִם מִשָּׁלשׁ הַמִּלִּים שֶׁהִגַּדְתִּי, נִמְצֵאתָ מַפְסִיד וְכָזֹאת קָרָה לְךָ פַּעֲמַיִם!”

נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו. שִׁלְשֵׁל בִּידֵי יְרִיבוֹ אֶת הַכֶּסֶף וְנָדַר בְּלִבּוֹ – מֵעַתָּה וְאֵילָךְ יִהְיֶה פִּקֵּחַ.