בְּיָמִים קַדְמוֹנִים הוֹפִיעַ בִּמְדִינָה אַחַת רוֹכֵל מוּזָר שֶׁהִתְגָּאָה בִּסְחוֹרָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ:

– חָכְמָה אֲנִי מוֹכֵר – אָמַר כְּשֶׁחָזַר עַל הַפְּתָחִים – מִי שֶׁיִּקְנֶנָּה מִיָּדִי, יִקְנֶה לוֹ סַם־חַיִּים!

צָחַק לוֹ הָעָם, אוּלָם שַׁלִּיט הַמְּדִינָה הִזְמִין אֶת הַזָּר לְאַרְמוֹנוֹ וְאָמַר לוֹ:

– הֵא לְךָ אֶלֶף זְהוּבִים וְלַמְּדֵנִי אֶת חָכְמָתֶךָ!

– עָלַי לְהַנְחִיל לְךָ עֵצָה טוֹבָה – עָנָהוּ הַזָּר הַבָּא מִמֶּרְחַקִּים – וְהִיא: אַל נָא תָּחֵל בְּשׁוּם דָּבָר, טֶרֶם תַּחְשֹׁב הֵיטֵב לְאַחֲרִיתוֹ!

אָמַר הַשַּׁלִּיט בְּלִבּוֹ: לֹא בְּזוֹל עָלָה לִי הַפִּתְגָּם הַזֶּה שֶׁרָכַשְׁתִּי לִי; וּבְכֵן עָלַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כָּרָאוּי, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה בַּזְבְּזָן בְּעֵינַי וּבְעֵינֵי עַמִּי – וְהוּא צִוָּה לִכְתֹּב אֶת הָאַזְהָרָה הַפְּשׁוּטָה הַזֹּאת עַל דַּלְתוֹת הַבַּיִת, עַל הַקִּירוֹת, בְּכָל מָקוֹם שֶׁעֵין אָדָם מַבֶּטֶת בּוֹ, לַחֲרֹת אוֹתָהּ בְּכָל הַכֵּלִים וּלְשַׂרְטֵט אוֹתָהּ בַּצַּלָּחוֹת וּבַסְּפָלִים, כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב שֶׁמֵּהֶם אָכַל וְשָׁתָה.

וַיְהִי הַיּוֹם, וְשׂוֹנְאֵי הַשַּׁלִּיט קָשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר לַהֲמִיתוֹ; נָתְנוּ שֹׁחַד לְרוֹפֵא־הַפְּנִים, וְנִדְבְּרוּ בֵּינֵיהֶם, כִּי כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ לְהַקִּיז לַמֶּלֶךְ, יַרְעִיל אוֹתוֹ בְּאִזְמֵל מֻרְעָל. אֲבָל כְּשֶׁהִגִּישׁוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לָרוֹפֵא אֶת הַקְּעָרָה שֶׁבָּהּ אָמַר לֶאֱסֹף אֶת דַּם הַמֶּלֶךְ לְאַחַר הַהַקָּזָה, רָאָה וְהִנֵּה בְּקַרְקָעִית הַסֵּפֶל כְּתוּבִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

– אַל נָא תָּחֵל בְּשׁוּם דָּבָר, טֶרֶם תַּחְשֹׁב הֵיטֵב לְאַחֲרִיתוֹ!

נִזְדַּעְזַע הָרוֹפֵא, לִבּוֹ פָּג בְּקִרְבּוֹ, הוּא הִתְחָרֵט חֲרָטָה גְמוּרָה וְלֹא בִּצַּע מַה שֶּׁזָּמַם.

בְּמַלְכוּת קְדוּמָה הוֹצִיאוּ פַּעַם אָדָם לַהוֹרֵג עַל אֲשֶׁר חָטָא לַמֶּלֶךְ, וְהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה בֶּן עַם אַחֵר וְזָר בָּאָרֶץ. הִתְחִיל לְקַלֵּל בִּשְׂפָתוֹ אֶת הַמֶּלֶךְ עַל פְּסַק דִּינוֹ הָאַכְזָרִי, וּמִכֵּיוָן שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן עַמּוֹ לֹא הֵבִין הַמֶּלֶךְ אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרָיו. שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶחָד מִזְּקֵנָיו, יוֹעֲצוֹ תָּמִיד, לְפֵרוּשָׁן שֶׁל הַמִּלִּים הָאֵלּוּ. וְהַלָּז, הַיּוֹעֵץ, אִם כִּי הֵבִין הֵיטֵב אֶת גִּדּוּפָיו שֶׁל הָאֻמְלָל, לֹא הִגִּיד אֶת הָאֱמֶת אֶלָּא אָמַר: “הָאָדָם הַזֶּה אוֹמֵר, כִּי לַמֶּלֶךְ נָאֶה לִסְלֹחַ!” אֲבָל זָקֵן אַחֵר מִיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ, יוֹדֵעַ שְׂפַת הַחוֹטֵא גַם הוּא, הִכְחִישׁ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר: “יֵדַע נָא הַמֶּלֶךְ, כִּי יוֹעֲצוֹ שִׁקֵּר לוֹ; לְהֵפֶךְ, הַפּוֹשֵׁעַ חֵרֵף וּגִדֵּף אוֹתְךָ!” אָז פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל אוֹמֵר הָאֱמֶת וַיֹּאמֶר לוֹ: “הָאֱמֶת שֶׁהוֹצֵאתָ מִפִּיךָ גְרוּעָה בְּעֵינַי מִדִּבְרֵי הַמִּרְמָה שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי חֲבֵרְךָ”. וַיִּקְרַע אֶת גְּזַר הַדִּין וַיְצַו לִשְׁלֹחַ אֶת הַנֶּאֱשָׁם לְבֵיתוֹ.

מִי לֹא שָׁמַע עַל גְּבוּרָתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ? יָדַע דָּוִד לִכְבּשׁ אֶת יֵצֶר צִמְאוֹנוֹ וְלֹא שָׁתָה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר שְׁלֹשָׁה גִבּוֹרָיו שָׁאֲבוּ בִּשְׁבִילוֹ, בְּסַכָּנַת נַפְשָׁם, מִן הַבְּאֵר בְּשַׁעַר בֵּית־לֶחֶם. אֵלֶּה לֹא מַיִם – אָמַר – כִּי אִם דָּם, דַּם הָאֲנָשִׁים הָהֵם! וַיִּשְׁפְּכֵם אַרְצָה, קֹדֶשׁ לֶאֱלוֹהַּ.

וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בַּאֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן שֶׁעָרַךְ מַסָּע בְּאֶרֶץ־צִיָּה, וְהָיָה רָעֵב מְאֹד לְלֶחֶם, הוּא וְכָל אֲנָשָׁיו. וְהִנֵּה מָצָא אֶחָד מִפָּרָשָׁיו בַּחוֹל יַעֲרַת־דְּבַשׁ וּנְתָנָהּ שַׁי לַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה לִטְעֹם מִן הַדְּבַשׁ וְלִרְאוֹת בִּגְוֹעַ חַיָּלָיו בָּרָעָב, וְזָרַק אוֹתוֹ מֵאִתּוֹ וְחִכָּה יַחַד עִם גְּדוּדָיו לִשְׁעַת גְּאֻלָּה לְכֻלָּם.

אֶת שְׁנֵי אֵלֶּה יַזְכִּירְךָ מִקְרֶה שֶׁאֵרַע בִּימֵי קֶדֶם מְאֻחָרִים, עֵת כִּבּוּשׁ פָּרַס עַל יְדֵי הַיִּשְׁמְעֵאלִים, לִפְנֵי אֶלֶף וּמָאתַיִם שָׁנָה, אוֹ יוֹתֵר; מֶלֶךְ פָּרַס כְּבָר נֶהֱרַג, צִבְאוֹתָיו פֻּזְּרוּ, רַק אֶחָד מִמַּצְבִּיאָיו עוֹד הֶחֱזִיק מַעֲמָד, יָחִיד, עַד שֶׁהִתְגַּבְּרוּ גַם עָלָיו. הַכּוֹבְשִׁים אֲסָרוּהוּ וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בְּנֵי־יִשְׁמָעֵאל. לְפִי חֻקֵּי הַיָּמִים הָהֵם צָפוּי הָיָה לוֹ מִשְׁפַּט־מָוֶת, וְאָמְנָם הַמֶּלֶךְ הַמְנַצֵּחַ הוֹדִיעָהוּ נִמְרָצוֹת, כִּי לֹא יִזְכֶּה לַחֲנִינָה וְיוּמַת לְפִי הַדִּין. אֶפֶס כָּל הַנִּדּוֹן לְמִיתָה רַשַּׁאי לִשְׁאֹל מִשְׁאָלָה אַחַת וְתִנָּתֵן לוֹ. אָז בִּקֵּשׁ הַמַּצְבִּיא כּוֹס יַיִן. הַמֶּלֶךְ פָּקַד עַל שַׂר־הַמַּשְׁקִים לְהַגִּישׁ לַחֲתַן־הַמָּוֶת כּוֹס־יַיִן. שַׂר־הַמַּשְׁקִים, שֶׁהָיָה אֳמָן־מוֹזֵג, מָזַג לוֹ כּוֹס־יְשׁוּעוֹת מַמָּשׁ. אֲבָל שְׁהִיָּתוֹ הַיְתֵרָה בְּסִדּוּר הַמַּשְׁקֶה עוֹרְרָה חֲשָׁד בְּלֵב הָאֻמְלָל: פֶּן שָׂמוּ רַעַל לְתוֹךְ הַכּוֹס וְאוֹמְרִים לִסַלְּקוֹ מִבְּלִי לִשְׁלֹף חֶרֶב. עוֹד הוּא מְהַסֵּס לְקָרֵב אֶת הַכּוֹס אֶל פִּיו, וְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֵבִין לִמַחְשְׁבוֹתָיו, נִמְלָא כַּעַס רַב וְאָמַר: בֶּן־בְּלִיַּעַל, “אַתָּה מֵעֵז לַחְשֹׁד בְּשׁוֹפְטֶיךָ שֶׁיִּרְצָחוּךָ נֶפֶשׁ לִפְנֵי שֶּׁתִּשָּׁפֵט כַּדִּין? חֵי־נַפְשִׁי, כִּי לֹא תֵּהָרֵג, אֶלָּא אִם כֵּן עָבְרָה יְמָמָה לְאַחַר שֶׁשָּׁתִיתָ אֶת הַיַּיִן הַזֶּה!”

מִי שֶעָמַד עַל סַף הַמָּוֶת, נָשַׁם לִרְוָחָה וְאָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: “אֲדוֹנִי, אָזְנְךָ תִּשְׁמַע־נָא מַה שֶּׁפִּיךָ נִשְׁבַּע לִי זֶה עַתָּה: לֹא אֵהָרֵג אֶלָּא לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתֶּה אֶת הַיַּיִן הַזֶּה. וְהִנֵּה אֲנִי לֹא אֶשְׁתֵּהוּ לְעוֹלָם!” אָמַר וְהָפַךְ אֶת כּוֹסוֹ וְשָׁפַךְ אֶת הַיַּיִן עַל הַקַּרְקַע.

מַה נִּשְׁאַר לַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת? עָמַד בְּדִבּוּרוֹ, וְהֶחֱזִיר אֶת אוֹיְבוֹ לַחַיִּים.

בִימֵי קֶדֶם הָיָה לְבַעַל אֲחֻזָּה נִכְבָּד עֶבֶד יָשָׁר וּפִקֵּחַ וְזָרִיז. אַךְ הַטֶּבַע לֹא חֲנָנוֹ בְּיֹפִי: גַּמָּד וְגִבֵּן הָיָה, פָּנָיו מְכֹעָרוֹת, פִּסֵּחַ בְּרַגְלָיו וּלְשׁוֹנוֹ מְגַמְגֶּמֶת. הַמְשָׁרְתִים הָאֲחֵרִים שָׂנְאוּ אוֹתוֹ וְנִסּוּ לְהַכְשִׁילוֹ עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל; אֲבָל חָכְמָתוֹ הַיְתֵרָה עָמְדָה לוֹ לְסַכֵּל כָּל מְזִמּוֹתֵיהֶם.

יוֹם אֶחָד שָׁלַח הַשָּׁכֵן מִנְחָה לְבַעַל הָאֲחֻזָּה: בִּכּוּרֵי־תְּאֵנָיו שֶׁהִבְשִׁילוּ. שְׁנֵי מְשָׁרְתִים מֵאוֹיְבֵי הַגִּבֵּן קִבְּלוּ בְּיָדָם אֶת הַמַּתָּנָה לִמְסֹר אוֹתָהּ לַאֲדוֹנֵיהֶם. בְּדַרְכָּם גָּבְרָה עֲלֵיהֶם תַּאֲוָתָם וְאָכְלוּ אֶת הַתְּאֵנִים. הָלְכוּ לַאֲדוֹנֵיהֶם וְהֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר לֵאמֹר: הַשָּׁכֵן שָׁלַח לְךָ תְּאֵנִים, בָּא הַגִּבֵּן הָאָרוּר וּמִלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶן.

חָרָה אַף הָאָדוֹן בְּעַבְדּוֹ וְאָמַר לְהַלְקוֹתוֹ לְעֵינֵי יֶתֶר הָעֲבָדִים. הַמִּסְכֵּן שָׁמַע אֶת הָעֲלִילָה שֶׁהֶעֱלִילוּ עָלָיו וְהֵבִין בְּשִׂכְלוֹ כִּי מַלְשִׁינָיו הֵם הֵם שֶׁחָטְאוּ אֶת הַחֵטְא. מֶה עָשָׂה? בִּקֵּשׁ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ שָׁהוּת־מָה לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקָתוֹ וּמִשֶּׁנֶּעְתַּר אֵלָיו אֲדוֹנוֹ נָטַל מַיִם חַמִּים מִן הַכִּירָה, שָׁתָה כּוֹס מְלֵאָה וְשָׂם אֶצְבָּעוֹ בְּתוֹךְ גְּרוֹנוֹ וְהֵקִיא אַךְ אֶת הַמַּיִם, כִּי אוֹתוֹ יוֹם לֹא בָּא עוֹד אֹכֶל אֶל פִּיו. בִּקֵּשׁ הַנֶּאֱשָׁם שֶׁמַּאֲשִׁימָיו יִשְׁתּוּ גַּם הֵם מִן הָרוֹתְחִים וְיַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂהוּ. נִצְטַוּוּ עַל זֹאת וְנִשְׁמְעוּ לַפְּקֻדָּה – וְהִנֵּה קֵיבָתָם הֶחֱזִירָה אֶת הַגְּנֵבָה, אֶת הַתְּאֵנִים…

הָרְשָׁעִים בָּאוּ עַל עָנְשָׁם וְהָעֶבֶד הַיָּשָׁר זָכָה לְשִׁחְרוּר וְהָיָה אָדָם חָפְשִׁי.

שׁוֹאֲלִים אַתֶּם לִשְׁמוֹ? הוּא אֶזוֹפּוּס הַיְּוָנִי הַבָּרוּךְ בְּחָכְמָה, מִי שֶׁעָתִיד הָיָה לְהַנְחִיל לָעוֹלָם מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים מְפֻרְסָמִים אֲשֶׁר זִכְרָם לֹא מָשׁ עַד יָמֵינוּ.

בְּנֵי עִיר אַחַת נִמְצְאוּ חַיָּבִים לִפְנֵי מַלְכָּם הַקַּפְּדָן, עַל שֶׁלֹּא סִלְּקוּ בַּמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ אֶת הַמַּס הַשְּׁנָתִי לְאוֹצָרוֹ: הֶעֱנִישׁ אוֹתָם עֳנָשִׁים קָשִׁים, אַךְ לֹא דַי בָּזֶה, אָמַר לְהִנָּקֵם בְּרֹאשׁ הָעִיר וּלְשִׂימוֹ לִצְחוֹק כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה. פָּקַד הַמֶּלֶךְ עַל רֹאשׁ הָעִיר שֶׁיּוֹפִיעַ לְפָנָיו מִיָּד וְיַעֲנֵהוּ עַל שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת שֶׁיִּשְׁאָלֵהוּ; יֵדַע לְהָשִׁיב, יִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת פְּנֵי הָעִיר הַנִּדַּחַת, אוּלָם אִם לֹא יַעֲנֵהוּ כְּהֹגֶן יוֹרִיד אוֹתוֹ מִמִּשְׂרָתוֹ וִימַנֶּה בִּמְקוֹמוֹ שַׂר־עִיר אַחֵר, שֶׁיְּיַסֵּר אֶת הַתּוֹשָׁבִים בְּעַקְרַבִּים.

הַמְצֻוֶּה לְהוֹפִיעַ לִפְנֵי מַלְכּוֹ אָדָם הָגוּן הָיָה, בַּעַל צוּרָה, נְדִיב לֵב וְעַז נֶפֶשׁ, אָהוּב עַל הַבְּרִיּוֹת, אוּלָם לֹא חוֹנַן בְּכֹחַ דִבּוּר וּבְחוּשׁ לִפְתֹּר חִידוֹת. אִם יָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַדַּאי לֹא יֵדַע לַעֲנוֹת דָּבָר וְדִינוֹ נֶחֱרַץ מֵרֹאשׁ. טִכְּסוּ עֵצָה הוּא וְחַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעִיר וְהֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ וּלְהַלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי שַׂר הָעִיר, כִּי הַמֶּלֶךְ לֹא הִכִּיר אֶת רֹאשׁ הָעִיר פָּנִים־אֶל־פָּנִים. בִּקְשׁוּ וּמָצְאוּ מֻכְשָׁר לַשְּׁלִיחוּת הַמְסֻכֶּנֶת – אֶת שַׁמַּשׁ בֵּית־הַמּוֹעָצָה, בֶּן אָדָם פָּשׁוּט וּבִלְתִּי מְחֻנָּךְ אֲבָל בַּעַל שֵׂכֶל חָרִיף, חָכָם מִלֵּדָה.

הַמֶּלֶךְ קִבֵּל אֶת פְּנֵי שַׂר הָעִיר הַמְדֻמֶּה בְּנוֹכְחוֹת כָּל בְּנֵי חֲצֵרוֹ וְהִתְחִיל מִיָּד לְשָׁאֳלוֹ אֶת שְׁאֵלוֹתָיו.

שְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה: מָה עֵרֶךְ הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי נְתִינוֹ? תְּשׁוּבַת הַנִּשְׁאָל: תִּשְׁעָה־עָשָׂר שֶׁקֶל. הִשְׁתּוֹמְמוּ כָּל הַמְסֻבִּים. בִּקְשׁוּ אֶת הַשָּׁלִיחַ לִפָרֵשׁ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ. עָנָה בְּפַשְׁטוּת: בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף מָכְרוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְדוֹמַנִי שֶׁכְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, עַל אַף גְּדֻלָּתוֹ וִיקָרוֹ, לֹא יִשְׁתַּוֶּה לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק וְיֵשׁ אֵפוֹא לְהַפְחִית מִמְּחִירוֹ שֶׁקֶל אֶחָד – וְיֵצְאוּ י"ט שְׁקָלִים.

שְׁאֵלָה שְׁנִיָּה: כַּמַָּה זְמַן דָּרוּשׁ לִסוֹבֵב אֶת כַּדּוּר־הָעוֹלָם? הַנִּשְׁאָל הֵשִׁיב: אִם תַּעֲלֶה עַל סוּסְךָ עִם זְרִיחַת הַחַמָּה וּתְלַוֶּה אוֹתָהּ, כְּשֶׁהִנְּךָ רָכוּב עַל סוּסְךָ, בְּדַרְכָּהּ מֵעֵת לִעֵת, וְתִגְמֹר אֶת סִבּוּבְךָ בְּמֶשֶׁךְ יְמָמָה אַחַת בִּלְבַד.

שְׁאֵלוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁאֵלָתוֹ הַשְּׁלִישִׁית: הַגֵּד לָנוּ, מָה אֲנִי סָבוּר כָּעֵת? עָנָה הַנִּשְׁאָל: כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ סָבוּר, שֶׁאֲנִי הִנְנִי שַׂר הָעִיר, וְאֵין הוֹד מַלְכוּתוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, כִּי אֲנִי אַךְ הַקָּטָן שֶׁבְּבֵית אֲדוֹנִי…

וְכָךְ נֻצַּח הַמֶּלֶךְ.

שְׁנֵי בַּחוּרִים יְדִידִים הִגִּיעַ תּוֹרָם לַעֲזֹב אֶת בָּתֵּי־הוֹרֵיהֶם וְלָצֵאת לָעוֹלָם הָרָחָב, זֶה יִפְנֶה לַמִּזְרָח, וְזֶה יִפְנֶה לַמַּעֲרָב. כָּרְתוּ בְּרִית בֵּינֵיהֶם וְנִשְׁבְּעוּ אִישׁ לְאָחִיו: כְּתֹם עֲשֶׂרֶת שָׁנִים שׁוּב יִפָּגְשׁוּ בִּמְקוֹם צֵאתָם וְכָל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ אִתָּם מִמַּסָּעָם יְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר חֵלֶק כְּחֵלֶק, וְיִהְיֶה מַזָּלָם בֶּעָתִיד אֲשֶׁר יִהְיֶה. נִדְבְּרוּ יַחַד וְהָלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.

הַבָּחוּר שֶׁפָּנָה מִזְרָחָה לֹא עָשָׂה גְדוֹלוֹת, הִשְׁתַּקַּע בָּעִיר הַקְּרוֹבָה, שָׁלַח יָדָיו בַּמִּסְחָר, וּבִהְיוֹתוֹ בִּלְתִּי מְנֻסֶּה בּוֹ, כָּשַׁל וְנִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹת, וּמִכֵּיוָן שֶׁהַשָּׁעָה לֹא שִׂחֲקָה לוֹ הַפַּעַם נִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי מִן הַהַצְלָחָה וְטָמַן יָדוֹ בְּכִיסוֹ. אַחַת תִּקְוָתוֹ בְּכָל שְׁנוֹת מַחְסוֹרוֹ: כְּשֶׁיְּדִיד נְעוּרָיו יָשׁוּב לִמְקוֹמָם, וְהוּא וַדַּאי יַעֲשֶׁה חַיִל – וְיַעֲנִיק לוֹ אֶת מַחֲצִית שְׁלָלוֹ.

בֵּינָתַיִם הָלַךְ חֲבֵרוֹ לְמֶרְחַקִּים וְהִגִּיעַ לִמְדִינָה הַנִּלְחֶמֶת עַל נַפְשָׁהּ וְאוֹיְבִים סְבָבוּהָ. נִצְטָרֵף מֵרְצוֹנוֹ לִגְדוּדֵי הַהֲגַנָּה וְהִצְטַיֵּן כְּגִבּוֹר בַּקְּרָב וּכְיוֹדֵעַ טַכְסִיסִים: הֶעֱלוּ אֶת דַּרְגָּתוֹ, מִנּוּהוּ לְקָצִין, לְרֹאשׁ גְּדוּד, לְשַׂר אֶלֶף. הִשְׁתַּתֵּף בְּמֵאוֹת קְרָבוֹת וּמַעֲרָכוֹת, נִפְצַע פְּעָמִים רַבּוֹת וְגוּפוֹ נִזְרַע צַלָּקוֹת; וּכְתֹם הַמִּלְחָמָה וְהָאוֹיְבִים נֶהֶדְפוּ כָּלִיל וְרָוַח לָהּ לַמְּדִינָה – מִנּוּ הָאֶזְרָחִים, אֲנָשִׁים מַכִּירֵי טוֹבָה, אֶת הַגִּבּוֹר הַנָּכְרִי לִמְפַקֵּד צִבְאוֹת־הַשָּׁלוֹם שֶׁלָּהֶם, הֶעֱנִיקוּ לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּתְגָּאוּ בּוֹ.

לַמּוֹעֵד הַמְדֻבָּר בֵּין שְׁנֵיהֶם חָזְרוּ הַבַּטְלָן וְהַגִּבּוֹר, אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, לִמְקוֹם מוֹלַדְתָּם. צָהַל הֶחָבֵר חֲסַר הַפְּעֻלּוֹת לִקְרַאת יְדִידוֹ מֵאָז וְאָמַר אֶל לִבּוֹ: זֶה יְנַחֲמֵנִי. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר. מִי שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה מָסַר לִידִיד נְעוּרָיו אֶלֶף זְהוּבִים, סְכוּם אֲשֶׁר הַלָּה לֹא רָאָה אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם; גַּם סִפֵּר לַחֲבֵר־נְעוּרָיו הַהוֹלֵךְ וּמִשְׁתּוֹמֵם עַל כָּל הָעשֶׁר הַבִּלְתִּי־פּוֹסֵק שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ, נִמְלָא קִנְאָה וְאָמַר: “לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר רִמִּיתַנִי, נָתַתָּ לִי אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵהוֹנְךָ הֶעָצוּם וְיֵשׁ לִי זְכוּת לִתְבֹּעַ אֶת מַחֲצִית רְכוּשְׁךָ וּכְבוֹדֶךָ. וּבְכֵן הוֹסֵף מָנוֹת עַד שֶׁמִּלֵּאתָ אֶת נֵדֶר נְעוּרֶיךָ!”

הַמַּצְבִּיא לֹא הִתְרִיעַ נֶגְדּוֹ; פָּשַׁט אֶת בִּגְדוֹ וְאֶת חֻלְצָתוֹ וְהֶרְאָה לַחֲבֵרוֹ כְּפוּי הַטּוֹבָה אֶת גּוּפוֹ שֶׁנַעֲשָׂה לוֹ כִּכְבָרָה מִכַּדּוּרֵי הָאוֹיֵב. “אִם רְצוֹנְךָ בְּמַחֲצִית שְׂכָרִי, קַח נָא מֵעָלַי גַּם מַחֲצִית עֲמָלִי; מִשֶּׁתִּשְׁתַּוֶּה לִי בִּפְצָעִים, נִשְׁתַּוֶּה אִישׁ אֶל אָחִיו בְּפִצּוּיִים!”

בִּמְדִינָה רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ הָיָה חָכָם אֶחָד זָקֵן וּבַעַל שֵׂיבָה, שֶׁכָּל הַתּוֹשָׁבִים בָּאוּ אֵלָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת שִׂיחַ נַפְשׁוֹתֵיהֶם לְפָנָיו, לְתַנּוֹת אֶת עֹמֶק עָנְיָם, וְהוּא הָיָה מוֹשִׁיט עֵזֶר לְכָל נִצְרָךְ וּמַמְצִיא עֵצָה וְנֶחָמָה אַף לְאוֹבְדֵי תִּקְוָה.

פַּעַם הוֹפִיעָה בְּאָהֳלוֹ אִשָּׁה אַחַת אֻמְלָלָה, עֲצוּבָה וּבוֹכָה מָרָה, כִּי מֵתָה עָלֶיהָ יַלְדָּתָהּ הַקְּטַנָּה

הַיְחִידָה לָהּ. סִפְּרָה אֶת כָּל לִבָּהּ וְאָמְרָה לוֹ: “אֲנִי יוֹדַעַת כִּי מַפְתְּחוֹת הַחַיִּים מְסוּרִים בְּיָדֶיךָ; עֲשֵׂה אִתִּי חֶסֶד וְהַחֲיֵה אֶת יַלְדָּתִי!”

“בִּתִּי”, עָנָה לָהּ הֶחָכָם, “כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת נִשְׁמַת יַלְדָּתֵךְ לַחַיִּים, אֲנִי צָרִיךְ רַק גַּרְגֵּר אֶחָד שֶׁל חַרְדָּל; אוּלָם עָלַיִךְ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ מֵאַחַד הַדָּרִים אִתָּנוּ בָּעִיר הַזֹּאת. וְזֶהוּ הַתְּנַאי אֲשֶׁר עָלַיִךְ לִשְׁמֹר אוֹתוֹ, לְמַעַן הַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתָה שֶׁלָּךְ: לָקַחַת אֶת גַּרְגֵּר הַחַרְדָּל רַק מִידֵי בֶּן־אָדָם, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא קָרָה שׁוּם מִקְרֵה מָוֶת בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ!”

הָלְכָה הָאִשָּׁה מִבַּיִת לְבַיִת וְמֵרְחוֹב לִרְחוֹב. אֲבָל בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אָמְרוּ לָהּ: “סָבָא מֵת!” בְּמָקוֹם אַלְמוֹנִי: “יְתוֹמִים אֲנַחְנוּ!” בְּמָקוֹם שְׁלִישִׁי: “נִתְאַלְמַנְתִּי!” בְּמָקוֹם רְבִיעִי: “שְׁכוּלַת־בָּנִים אָנִי!”

אָז הִכִּירָה, כִּי לְעוֹלָם לֹא תִּמְצָא גַרְגֵּר חַרְדָּל כָּזֶה, וְדַעְתָּהּ נִתְקָרְרָה.

תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה מַרְאָן שׁוֹנֶה בְּכָל אֵזוֹר מֵאֲזוֹרֵי הָאָרֶץ. אֶצְלֵנוּ לֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּחָדְשֵׁי הַקַּיִץ, וּמִי שֶׁיֵּלֵךְ בִּימוֹת סִיוָן עָטוּף מְעִיל גֶּשֶׁם, מִטְרִיָּה בְּיָדוֹ וְעַרְדָּלַיִם עַל נְעָלָיו, יִהְיֶה לִצְחוֹק. לֹא כֵן בְּאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב. שָׁם יוֹרֵד גֶּשֶׁם גַּם בִּימוֹת הַקַּיִץ וְגַם בִּימוֹת הַחֹרֶף; אַתָּה קָם בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד וְהוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וְאֵין אַתָּה בָּטוּחַ כִּי הַשָּׁמַיִם לֹא יִתְקַדְּרוּ וְיַמְטִירוּ גֶשֶׁם.

הָיָה בַּמַּעֲרָב אִישׁ כְּפָר, אָב לִשְׁתֵּי בָּנוֹת מְבֻגָּרוֹת אֲשֶׁר הִתְחַתְּנוּ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת: זוֹ עִם גַּנָּן, זוֹ עִם יוֹצֵר חֶרֶשֹ, וּשְׁנֵיהֶם מְלָאכְתָּם בָּעִיר. יוֹם אֶחָד אָמַר הָאָב לְבַקֵּר אֵצֶל בְּנוֹתָיו. נָסַע אֶל בִּתּוֹ הַבְּכִירָה, אֵשֶׁת הַגַּנָּן, וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת נָוָהּ: גַּן לְתִפְאֶרֶת. אָמְרָה אֶל אָבִיהָ: “הִנְנוּ הַמְאֻשָּׁרִים בִּבְנֵי אָדָם, אֶלָּא שֶׁכָּל עֲתִידֵנוּ תָּלוּי בְּחַסְדֵּי שָׁמַיִם. כְּשֶׁתַּחֲזֹר אֶל בֵּיתְךָ, שָׂא נָא תְּפִלָּה בַּעֲדֵנוּ, שֶׁיּוֹאִיל הָאֵל לִשְׁלֹחַ גֶּשֶׁם לְהַשְׁקוֹת אֶת אַדְמָתֵנוּ לְבַל תֵּחָרֵב”.

חָזַר וְהָלַךְ אֶל בִּתּוֹ הַצְּעִירָה, אֵשֶׁת הָאֻמָּן. הֶרְאֲתָה לוֹ סִדְרָה שֶׁל קְדֵרוֹת וְכַדִּים, מַעֲשֵׂי יְדֵי בַּעְלָהּ הַיּוֹצֵר, פְּתוּחִים לְקַרְנֵי הַחַמָּה שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ וְיִהְיוּ רְאוּיִים לְשִׁמּוּשׁ. “אַחַת תְּפִלָּתֵנוּ, אָמְרָה הַבַּת, שֶׁהָאֵל לֹא יִשְׁלַח גֶּשֶׁם. שֶׁכֵּן אִם יֵרֵד גֶּשֶׁם וְיַרְטִיב אֶת הַכֵּלִים, וְהָיָה כָּל עֲמָלֵנוּ לַשָּׁוְא. וְאַתָּה, אָבִי הַטּוֹב, עִם שׁוּבְךָ הַבַּיְתָה הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ”. שָׁמַע הָאָב וְחִיֵּךְ.

שׁוֹנִים פְּנֵי הַשָּׁמַיִם בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אַךְ לֹא שׁוֹנִים בְּנֵי־הָאָדָם וּתְכוּנוֹתֵיהֶם: שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה הוּא הֶפְסֵדוֹ שֶׁל זֶה, חַסְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי הוּא שִׁבְטוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי. אָכֵן טוֹב הַדָּבָר כִּי מַפְתְּחוֹת הַגֶּשֶׁם אֵינָם נְתוּנִים בִּידֵי אָדָם.