בִּימֵי קֶדֶם, בְּמַמְלָכָה אַחַת רְחוֹקָה, קָם מֶלֶךְ חָדָשׁ. הַמֶּלֶךְ לֹא דָאַג לִנְתִינָיו כְּלָל וְאַךְ חָשַׁב יוֹמָם וָלַיְלָה, אֵיךְ לְהֵיטִיב לְעַצְמוֹ וְלֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים. אוּלָם לְמַזָּלָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה הָיָה לָהּ וָזִיר יָשָׁר וְחָכָם, אֲשֶׁר כְּבָר שֵׁרֵת לִפְנֵי אֲבִי הַמֶּלֶךְ וְהוֹסִיף לְשָׁרֵת גַּם לִפְנֵי הַבֵּן וְנִהֵל אֶת עִנְיְנֵי הָאָרֶץ בְּיֹשֶׁר וּבְצֶדֶק.
וְהִנֵּה הִלְשִׁינוּ עַל הַוָּזִיר הַצַּדִּיק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא דוֹרֵשׁ אַךְ טוֹבַת עַצְמוֹ וּמַזְנִיחַ אֶת עִנְיְנֵי הַמְּדִינָה. הַמֶּלֶךְ הִטָּה אֹזֶן לְדִבְרֵי הַמַּלְשִׁינִים וְהִדִּיחוֹ מִיָּד מִמִּשְׂרָתוֹ וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו. אוּלָם מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּ אֶת אַשְׁמָתוֹ, לֹא יָכֹל הַמֶּלֶךְ לְהוֹסִיף גַּם עֹנֶשׁ עַל הַפִּטּוּרִים; לְהֵפֶךְ, מֻכְרָח הָיָה לְהַצִּיעַ לַוָּזִיר הַמְפֻטָּר, שֶׁיִּקְבַּע אֶת שְׂכָרוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ בְּעַד פְּעֻלּוֹתָיו בְּשֵׁרוּת הַמְּדִינָה. מִי שֶׁהָיָה וָזִיר עָנָה קְצָרוֹת: “כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ יוֹאִיל נָא לָתֵת לִי חֶלְקַת אֲדָמָה שׁוֹמֵמָה וְאֶבְנֶה אוֹתָהּ וְתְהִי לִי לַאֲחֻזָּה – וּבָזֶה אֶסְתַּפֵּק”.
הַמֶּלֶךְ צִוָּה לִמְסֹר לַוָּזִיר לְשֶׁעָבַר חֶלְקַת אֲדָמָה שׁוֹמֵמָה שֶׁיַּעַבְדֶנָּה וְיִשְׁמְרֶנָּה – אֲבָל רְאֵה זֶה פֶּלֶא: בְּכָל הַמַּמְלָכָה לֹא נִמְצָא אַף שַׁעַל אֲדָמָה בִּלְתִּי מְעֻבֶּדֶת; כָּל הָאָרֶץ – שָׂדוֹת פּוֹרִיִּים, גִּנּוֹת מוֹרִיקוֹת, פַּרְדֵסִים נוֹשְׂאֵי פְּרִי; וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְמַלֵּא אַחֲרֵי מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁל הָאִישׁ רַב־הַפְּעָלִים. סִפְּרוּ זֹאת לַמֶּלֶךְ. צִוָּה עַל הַמְפֻטָּר לְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו, שֶׁיְּבַקֵּשׁ לוֹ שָׂכָר אַחֵר. עָנָה הָאָדָם הַיָּשָׁר: “כָּל דְּרִישׁוֹתַי כְּבָר נִתְמַלְּאוּ. כִּי עַל כֵּן הוּכַח בְּעַל כָּרְחֲךְ, כִּי עָבַדְתִּי אוֹתְךָ בְּתָמִים. אָמְנָם דַּנְתָּנִי לְכַף חוֹבָה אַחֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ בִּי עֵדֵי שֶׁקֶר, לָכֵן בִּקַּשְׁתִּי לִי מְגִנִּים מִשֶּׁלִּי. מַעֲשַׂי יָעִידוּ בִּי, נִהַלְתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מֶשֶׁךְ דּוֹר שָׁלֵם וְלֹא נִשְׁאֲרָה בָּהּ אַף פִּנָּה אַחַת בִּלְתִּי־בְּנוּיָה וּבִלְתִּי־מְעֻבֶּדֶת”.
אִישׁ אֶחָד, שָׁבָּרַח מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ לְאֶרֶץ זָרָה, נִתְגַּלְגֵּל לְמִדְבָּר שָׁמֵם לְלֹא דֶרֶךְ. לַשָּׁוְא שָׁאַף לְהַגִּיעַ לְיִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי־אָדָם – סְבִיבוֹ רַק סְלָעִים וְחוֹלוֹת, וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת בְּאַכְזְרִיּוּת וּלְלֹא רַחֲמִים. נַפְשׁוֹ כָּלְתָה מֵרָעָב וּמִצִּמָּאוֹן, וְאֵין מָזוֹן וְאֵין מַיִם וְאֵין צֵל!
בְּלֶכְתּוֹ מְיֹאָשׁ הָלוֹךְ וְתָעֹה, נִתְקְלוּ רַגְלָיו לְפֶתַע בְּשַׂק מֻשְׁלָךְ עַל הָאֲדָמָה. הָאִישׁ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “וַדַּאי אֶמְצָא פֹּה מַשֶּׁהוּ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי, תְּמָרִים אוֹ תְּאֵנִים!”
פָּתַח אֶת הָאַמְתַּחַת, אֲבָל אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ! הַשַּׂק הָיָה מָלֵא – זְהוּבִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת!
אֶחָד מִמַּלְכֵי קֶדֶם נָפַל לְמִשְׁכָּב וְחָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ. הַרְבֵּה רוֹפְאִים טִפְּלוּ בּוֹ, אֲבָל לְלֹא הוֹעִיל; הוּא שָׁלַח שְׁלִיחִים לְכָל יַרְכְּתֵי תֵּבֵל לְבַקֵּשׁ סַם חַיִּים לוֹ, אוּלָם כָּל הַמֻּמְחִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ לְחַיָּיו.
פָּנוּ נֶאֶמְנֵי הַמּוֹשֵׁל לַחַרְטֻמִּים, לַיִּדְּעוֹנִים וּלְרוֹאֵי־הַנּוֹלָד. וְהֶחָכָם אֲשֶׁר בָּהֶם אָמַר: “אֵין תְּרוּפָה לַמֶּלֶךְ אֶלָּא אִם כֵּן יִמְצְאוּ אָדָם אֶחָד מְאֻשָּׁר בְּחֶלְקוֹ, וְיִקְחוּ מֵעָלָיו אֶת הֶחָלוּק שֶׁלּוֹ וְיַלִבִּישׁוּהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ!”
הִתְחִילוּ עֲבָדָיו הַמְּסוּרִים שֶׁל הַשַּׁלִּיט לָשׁוּט בָּאָרֶץ וּלְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ, לְחַפֵּשׂ בְּמֶרְכְּזֵי הַיִּשּׁוּב וּבְפִנּוֹת נִדָּחוֹת אַחֲרֵי הַמְאֻשָּׁר הָאַלְמוֹנִי, שֶׁיִּתְרֹם אֶת כֻּתָּנְתּוֹ לְמַעַן הַצָּלַת נֵפֵשׁ הַמֶּלֶךְ. אוּלָם לֹא מָצְאוּ אֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. הָיָה אֶחָד עָשִׁיר, אֲבָל מֵת עָלָיו מֵת, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם; אַחֵר הָיָה בָּרִיא בְּגוּפוֹ, אֲבָל הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה מָרָה מִמָּוֶת; לַשְּׁלִישִׁי שִׂחֵק הַמַּזָּל בְּכָל עֲסָקָיו, אֲבָל בְּנוֹ הַיָּחִיד יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה; לָרְבִיעִי לֹא חָסֵר שׁוּם דָּבָר, אוּלָם הוּא סָבַל מֵרְדִיפוֹתָיו שֶׁל שָׁכֵן רַע־מַעֲלָלִים.
מִשֶּׁעָמְדוּ לָשׁוּב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת לַאֲדוֹנֵיהֶם הָאֻמְלָל, נִזְדַּמֵּן לָהֶם לִשְׁמֹעַ מֵאֲחוֹרֵי עֵץ גָּדוֹל וּרְחַב־עֲנָפִים שִׂיחַת־יָחִיד שֶׁל אָדָם, אֲשֶׁר דִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “אָכַלְתִּי פִּתִּי, שָׁתִיתִי מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְעַכְשָׁו אֶשְׁתַּטַּח עַל הָאֲדָמָה בִּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן זֶה; מַה יֶּחְסַר לִי עוֹד מִכָּל הַטּוֹב? אֵין לְךָ בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי!”
קָפְצוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַמַּאֲרָב, תָּפְשׂוּ אֶת הָאִישׁ וְאָמְרוּ לְהַפְשִׁיט מֵעָלָיו אֶת חֲלוּקוֹ אִם מֵרְצוֹנוֹ וְאִם לֹא מֵרְצוֹנוֹ. אֲבָל רְאֵה זֶה פֶּלֶא: יָחִיד בְּדוֹרוֹ זֶה הָיָה רָשׁ וְאֶבְיוֹן וְלֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ חָלוּק לְעוֹרוֹ!
כֶּרֶם הָיָה לְאִישׁ, וְדָאַג לוֹ כָּל יָמָיו וּמָצָא כַּלְכָּלָתוֹ בּוֹ, לוֹ וְלִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. אוּלָם הָיוּ לוֹ צָרוֹת מִבָּנָיו. הֵם לֹא רָצוּ לַעֲבֹד, אַף כִּי הָיוּ אוֹהֲבִים מְאֹד כֶּסֶף וְשׁוֹאֲפִים לְעֹשֶׁר בְּלִי יְגִיעָה.
וְהִנֵּה נָטָה הָאִישׁ לָמוּת, קָרָא לְבָנָיו סָבִיב לְמִטָּתוֹ וְאָמַר לָהֶם: “לִפְנֵי מוֹתִי אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד: בְּכַרְמֵנוּ טָמוּן אוֹצָר גָּדוֹל!” שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “בְּאֵיזוֹ פִּנָּה הֶחְבֵּאתָ אוֹתוֹ?” אֲבָל לֹא הִסְפִּיק לַעֲנוֹתָם וְנִשְׁתַּתֵּק לָנֶצַח.
אַחֲרֵי הַקְּבוּרָה הִזְדָּרְזוּ הַבָּנִים וְהִתְחִילוּ לַחְפֹּר אֶת הַכֶּרֶם וְלַהֲפֹךְ אֶת אַדְמָתוֹ חָפוֹר וְהָפוֹךְ; לֹא נִשְׁאַר גּוּשׁ עָפָר שֶׁלֹּא עָדְרוּ אוֹתוֹ, לֹא פָּסְחוּ אַף עַל הַפִּנּוֹת הַנִּדָּחוֹת וְהַמֻּזְנָחוֹת, אֲשֶׁר אֲבִיהֶם מֵרֹב טִרְדָּתוֹ לֹא טִפֵּל בָּהֶן – אֲבָל הַמַּטְמוֹן לֹא נִתְגַּלָּה.
עוֹד הֵם חוֹשְׁבִים כִּי כָּל עֲמָלָם עָלָה בַּתֹּהוּ, וְהִנֵּה שִׂגְשֵׂג הַכֶּרֶם פְּלָאִים וְהִפְרִיחַ לְתִפְאֶרֶת, הַגְּפָנִים נָתְנוּ חֵילָן וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֵיהֶן עֲנָבִים, וְהַשָּׁנָה הָיְתָה לָהֶם שְׁנַת־בְּרָכָה מֵאֵין כָּמוֹהָ.
אָז הֵבִינוּ הַבָּנִים, מָה רָמַז לָהֶם אֲבִיהֶם בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, וּמִן הַיּוֹם הַזֶּה שִׁנּוּ אֶת דַּרְכָּם.
אִישׁ־כְּפָר הָיוּ לוֹ עֲסָקִים בָּעִיר וְשָׁם מָצָא לוֹ יָדִיד, אַחַד הָאֶזְרָחִים הָעֲשִׁירִים; הַלָּה הֶרְאָה לְאוֹרְחוֹ, אִישׁ הַכְּפָר, אֶת בֵּיתוֹ הַיָּפֶה וְהַמְרֻוָּח וְגַם גִּלָּה לְפָנָיו אֶת קִנְיָנוֹ הַיָּקָר לוֹ בְּיוֹתֵר: אֹסֶף נֶהְדָּר שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת, אַבְנֵי חֵן, שֶׁרָכַשׁ לוֹ בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ, וְהָיָה מִתְגָּאֶה בָּהֶן לִפְנֵי יְחִידִים נִכְבָּדִים שֶׁהִכְנִיס לְבֵיתוֹ. אָמַר הָאוֹרֵחַ: “הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יָפוֹת הֵן עַד מְאֹד, אַךְ אֶחָד חֶסְרוֹנָן: הֵן אוֹכְלוֹת אֶת עָשְׁרְךָ. מִשֶּׁתְּבַקֵּר פַּעַם בְּבֵיתִי, אַרְאֶה לְךָ שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת וְהֵן מַאֲכִילוֹת אוֹתִי וְאֶת בְּנֵי בֵּיתִי”.
הָאִישׁ הָעִירוֹנִי נִמְלָא סַקְרָנוּת וְנָסַע לַכְּפָר לְהִתְבּוֹנֵן בָּאֲבָנִים הָאֵלֶּה. אִישׁ הַכְּפָר קִבֵּל אֶת הַבָּא אֵלָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְהוֹלִיכָהוּ לַטַּחֲנָה שֶׁלְּיַּד בֵּיתוֹ. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ הֶרְאָה אִישׁ־הַכְּפָר בְּאֶצְבָּעוֹ עַל שְׁתֵּי אַבְנֵי הָרֵחַיִם – הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת, אֲשֶׁר בְּעֶזְרָתָן טָחַן אֶת לַחְמוֹ, נִזּוֹן וְהִתְפַּרְנֵס.
נָזִיר אֶחָד עָזַב אֶת בְּנֵי־הָאָדָם וְהָלַךְ לִחְיוֹת בַּיַּעַר עַל יַד מַעְיַן מַיִם, בְּפַשְׁטוּת וּבַעֲנִיּוּת גְּמוּרָה. לִמֵּד אֶת עַצְמוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט שֶׁבְּמוּעָט, מַאֲכָלוֹ אַךְ פֵּרוֹת גְּדֵלִים בְּאִילָנוֹת־בָּר וְעִשְּׂבֵי הַשָּׂדֶה, מַשְׁקֵהוּ מַיִם חַיִּים מִן הַבְּאֵר, וּמִשְׁכָּבוֹ כַּר הָאָרֶץ תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם. אֵין לוֹ כֵּלִים מִלְּבַד שֶׁבֶר־חֶרֶס אֶחָד בּוֹ שָׁאַב מַיִם וּמִמֶּנּוּ שָׁתָה.
פַּעַם עָבַר נַעַר מִבְּנֵי הָעִיר לְיַד מְקוֹם שִׁבְתּוֹ שֶׁל הַמִּתְבּוֹדֵד, וּבִהְיוֹתוֹ צָמֵא מְאֹד כָּרַע עַל בִּרְכָּיו לְשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַבְּאֵר: שָׁאַב בְּכַפּוֹת יָדָיו מִן הַמַּיִם וְגָמַע אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בָּהֶן עַד אֲשֶׁר רִוָּה צִמְאוֹנוֹ.
רָאָה הֶחָכָם אֶת מַעֲשֵׂהוּ, הִשְׁתּוֹמֵם – וְזָרַק אֶת שֶׁבֶר כּוֹסוֹ מִיָּדוֹ. “הַנַּעַר הַזֶּה – קָרָא – בִּיֵּשׁ אוֹתִי וְהֶרְאַנִי עַד כַּמָּה מְפֻנָּק הָיִיתִי וְכָפוּף לְשִׁמּוּשׁ בְּמוֹתָרוֹת”.
הָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁשָּׁאַל סַפָּן אֶחָד בֶּן סַפָּן מִמִּשְׁפַּחַת סַפָּנִים: “אֱמֹר נָא, חֲבִיבִי, כֵּיצַד מֵת אָבִיךָ?” הַלָּז עָנָהוּ: “טָבַע בַּיָּם”. שָׁאַל הַשּׁוֹאֵל: “וְכֵיצַד מֵת אֲבִי אָבִיךָ?” – טָבַע אַף הוּא". – “וַאֲבִי זְקֵנְךָ?” – “אַף הוּא מֵת אוֹתָהּ מִיתָה”. פָּסַק בֶּן־הַיַּבָּשָׁה לִשְׁאֹל וַיִּלָּפֵת וַיִּקְרָא: “כְּלוּם אֵינְךָ מִתְיָרֵא לַעֲבֹר עוֹד בַּיָּם?”
הִתְחִיל הַסַּפָּן לִשְׁאֹל אַף הוּא: “עֲנֵנִי, יְדִידִי, כֵּיצַד מֵת אָבִיךָ?” הֵשִׁיב בֶּן־הַיַּבָּשָׁה אֶת בֶּן־הַיָּם וַיֹּאמַר: “אַבָּא מֵת בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ”. – “וַאֲבִי אָבִיךָ?” – “אַף הוּא נִפְטַר בְּשַׁלְוָה עַל מִטָּתוֹ”. – “וַאֲבִי זְקֵנְךָ?” – “נֶאֶסַף בִּמְנוּחָה אֶל עַמָּיו עַל עַרְשׂוֹ”. תָּמַהּ הַסַּפָּן וְשָׁאַל בְּפַשְׁטוּת: “וְאַתָּה, כֵּיצַד אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא לְהַשְׁכִּיב אֶת עַצְמְךָ לַיְלָה לַיְלָה עַל מִטָּתְךָ ?!”
אָדָם עָשִׁיר, קְשֵׁה־לֵב, גֵּרֵשׁ פַּעַם אִישׁ עָנִי, צָנוּעַ, בְּדִבְרֵי נְזִיפָה גַסִּים מֵעַל פָּנָיו; וְלֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה וְרָדַף אַחֲרָיו, הֵרִים אֶבֶן מִן הָאֲדָמָה וּזְרָקָהּ בּוֹ. אוּלָם הֶחֱטִיא אֶת הַמַּטָּרָה, וְהָאֶבֶן נָפְלָה לְיַד הָאִישׁ הֶעָנִי. הַנֶּעֱלָב לֹא הֵשִׁיב דָּבָר, נָטַל בִּמְתִינוּת אֶת הָאֶבֶן וְשָׂם אוֹתָהּ בְּכִיסוֹ. וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הָיְתָה הָאֶבֶן מֻנַּחַת בְּכִיס בִּגְדוֹ וְהָיְתָה לוֹ לְמִשְׁמֶרֶת.
וַיִּקֶר מִקְרֵהוּ וְהֶעָשִׁיר נִסְתַּבֵּךְ בִּדְבַר־מִרְמָה וְנִמְצָא אָשֵׁם; וְדָנוּ אוֹתוֹ לְהַעֲמִידוֹ אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן, לְגַלּוֹת חֶרְפָּתוֹ בָּרַבִּים.
כָּל עוֹבֵר קָרָא בּוּז בִּפְנֵי הַפּוֹשֵׁעַ, הָיוּ שֶׁקִּלְלוּהוּ קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, אַף הָיוּ שֶׁרָקְקוּ בְּפָנָיו. וְהִנֵּה גַם הֶעָנִי, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו, נִקְלַע לַמָּקוֹם הַהוּא וְרָאָה אֶת אוֹיְבוֹ בְּעֶלְבּוֹנוֹ. מִבְּלִי הַרְהֵר שָׂם יָדוֹ בְּכִיסוֹ וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן, לִנְקֹם אֶת נִקְמָתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר בְּלִבּוֹ יָמִים רַבִּים. אוּלָם עוֹדֶנוּ אוֹחֵז בָּאֶבֶן, וְרֶגֶשׁ שֶׁל חֶמְלָה נֵעוֹר בְּקִרְבּוֹ; הִסְתַּכֵּל רֶגַע בָּאֶבֶן וְהֶחֱזִירָהּ לְכִיסוֹ, בְּלִי אֹמֶר.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.