אֳמָן רַב כִּשְׁרוֹן אֶחָד נָתַן דַּעְתּוֹ לְצַיֵּר תְּמוּנָה מֵחַיֵּי בָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן: הַוִּכּוּחַ בֵּין קַיִן לְהֶבֶל. מִנְהָג הָיָה בְּיָדוֹ לְחַפֵּשׂ לוֹ בֵּין הַחַיִּים אֶת דְּמֻיּוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם וְתָאֳרָם הִתְאִימוּ לַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר חָזָה בְּדִמְיוֹנוֹ. יוֹם אֶחָד נִפְגַּשׁ בְּעֶלֶם תָּם וְיָשָׁר, שֶׁפָּנָיו קָרְנוּ מִטֹּהַר נַפְשׁוֹ. שָׂמַח הָאֳמָן וְאָמַר: “הִנֵּה הֶבֶל!” צִיֵּר אֶת הָעֶלֶם, וְהַצִּיּוּר עָלָה יָפֶה, וּבְכֵן הָיָה עָלָיו עוֹד לִמְצֹא דֻגְמָה חַיָּה לְקַיִן. אֲבָל לַשָּׁוְא עָמַל, בִּקֵּשׁ וְחָקַר. אָמְנָם רָאָה אֲנָשִׁים לָרֹב, וּפְעָמִים רַבּוֹת חָשַׁב: הָאִישׁ הַזֶּה מְסֻגָּל לַהֲרֹג אֶת אָחִיו; וְכֵן רָאָה בְּנֵי־אָדָם עַזֵּי פָּנִים הַיְכוֹלִים לְהוֹצִיא מִפִּיהֶם אֶת הָאִמְרָה הַנּוֹרָאָה: “הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי?” אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִרְאָה לוֹ כְּאוֹתוֹ פּוֹשֵׁעַ אֻמְלָל שֶׁקָּרָא בְּיֵאוּשׁ לִבּוֹ הַמְדֻכָּא: “גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא!”

כֹּה עָבְרוּ עָלָיו, עַל הָאֳמָן, עֶשֶׂר שָׁנִים. וְהִנֵּה קָרָה מִקְרֶה, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ בֶּן אָדָם אֶחָד מוּזָר וּמְשֻׁנֶּה, אֲשֶׁר בְּפָנָיו הָיוּ חֲרוּתוֹת תּוֹלְדוֹת קַיִן וְלֹא חָסֵר אַף קַו אֶחָד: קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְרֶצַח וּמְרִי – וְגַם מַפַּח נֶפֶשׁ וּמוּסַר כְּלָיוֹת וַחֲרָטָה. הִזְמִין אֶת הַנּוֹדֵד לְבֵיתוֹ וְאָמַר לְצַיְּרוֹ וְלִגְמֹר אֶת תְּמוּנָתוֹ. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַזָּר אֶת דְּמוּת הָעֶלֶם הָרַךְ הַמְצֻיָּר עַל הַבַּד פָּרַץ בִּבְכִי. הִתְפַּלֵּא הָאֳמָן, הִסְתַּכֵּל בַּבּוֹכֶה וְנִדְהַם. וּבְרֶגַע זֶה פָּתַח קַיִן אֶת פִּיו וְאָמַר: “אֲנִי הָעוֹמֵד לְפָנֶיךָ, כְּבָר לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים עָמַדְתִּי לְפָנֶיךָ. אָז צִיַּרְתַּנִי בְּתוֹר הֶבֶל הַנָּקִי, וּבֵינָתַיִם נִהְיֵיתִי לְקַיִן!”

אֶחָד אֳמַן מִשְׂחַק־הַשַּׁחְמָט עָלָה לִגְדֻלָּה. מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק בָּאוּ הַמְשַׂחֲקִים הַמְּהִירִים לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ – וְנָחֲלוּ תְּבוּסָה. וּבְיוֹם בָּהִיר אֶחָד רָאָה אֶת עַצְמוֹ וְהִנּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם לְכֹחַ הַמִּשְׂחָק; אַף הָאַלּוּף שֶׁבָּאַלּוּפִים, מְנֻסֶּה בְּכָל נִסְיוֹנוֹת הַשַּׁחְמָט וּבָקִי בְּכָל תַּחְבּוּלוֹת שֶׁהֵן, לֹא יַשְׂכִּיל לְהַכְשִׁילוֹ. הָיָה מֶלֶךְ הַשַּׁחְמָט בְּכָל רַחֲבֵי תֵּבֵל וְשָׁלַט שִׁלְטוֹן גָּמוּר.

הִתְחִיל מִשְׁתַּעֲמֵם. אֵין עוֹד הַפְתָּעוֹת צְפוּנוֹת לוֹ; מֵרֹאשׁ יֵדַע אֶת כָּל הַמַּהֲלָכִים, וּמִתּוֹךְ הַפְּתִיחָה מַמָּשׁ כְּבָר הֵבִין אֶת כָּל הַהִתְפַּתְּחֻיּוֹת. הֶחְלִיט אֵפוֹא לְשַׁנּוֹת אֶת תְּנָאֵי הַמִּשְׂחָק לְרָעָתוֹ, לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ מֵרֹאשׁ, כְּדֵי שְׁיִטְעַם שׁוּב מִן הַנִּשְׁכָּח שֶׁל מְתִיחוּת הַקְּרָב. הַקִּצּוּר, לְסוֹף נָהַג לְוַתֵּר לְכָל מִתְחָרֶה מִלְּכַתְּחלָּה עַל שְׁנֵי הַצְּרִיחִים, בְּשָׁעָה שֶׁהַנִּלְחָם בּוֹ יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל כֵּלָיו עַל מִסְפָּרָם הַמָּלֵא; וּמִתּוֹךְ מַצָּב שֶׁל יֵאוּשׁ תְּחִלָּה יָדַע בְּכָל פַּעַם וּפַעַם לַהֲפֹךְ אֶת מַצָּבוֹ לְטוֹבָה, וּלְאַט־לְאַט לִגְבֹּר וְלַעֲלוֹת עַל הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁנִּצְחוֹ. הִגִּיעַ לְמִדָּה מֻחְלֶטֶת שֶׁל אֳמָנוּת הַמִּשְׂחָק, וְעַתָּה אֵין שֵׁנִי לוֹ, לֹא בְּדוֹרוֹ בִּלְבַד, כִּי אִם גַּם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים.

וְהִנֵּה נִזְדַּמֵּן לוֹ פַּעַם לְשַׂחֵק, דֶּרֶךְ צְחוֹק, עִם יֶלֶד בֶּן שֵׁשׁ, אֲשֶׁר אַךְ זֶה עַכְשָׁו לָמַד אֶת הַכְּלָלִים שֶׁל הַשַּׁחְמָט, וְלֹא יָדַע כִּי הָאִישׁ הַמְשַׂחֵק עִמּוֹ הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים. תְּחִלָּה סִדְּרוּ אֶת הַכֵּלִים עַל הַלּוּחַ, וְהַקָּטָן הֻפְתַּע מְאֹד לְמַרְאֶה הַדָּבָר, שֶׁהַמְבֻגָּר הֶחְסִיר מִתּוֹךְ מַעֲרֶכֶת הַכֵּלִים שֶׁלוֹ אֶת שְׁנֵי הַצְּרִיחִים וְהִשְׁאִיר מְקוֹמָם רֵיק… הֵעִיר לוֹ הַיֶּלֶד עַל טָעוּתוֹ, אַךְ הָאַלּוּף הֵשִׁיב, כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ לְשַׂחֵק, וְ“אֵין דָּבָר”. אֲבָל הַיֶּלֶד סֵרַב. הוּא לֹא יְשַׂחֵק בִּתְנָאִים בִּלְתִּי שָׁוִים. אֵין זֶה כִּי אִם הָאִישׁ הַמְבֻגָּר מְהַתֵּל בּוֹ וְאֵינוֹ מַחְשִׁיב אוֹתוֹ כְּשַׂחֲקָן.

הִתְחִיל הַיֶּלֶד בּוֹכֶה מֵעֶלְבּוֹן וּמִצַּעַר – וְהָאֳמָן נָבוֹךְ וְהִכִּיר כִּי הַפַּעַם עָלָיו לַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו, שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין אֶת פְּנֵי הַיֶּלֶד. נַעֲנָה לוֹ – וּשְׁנֵיהֶם שִׂחֲקוּ אֶת הַמִּשְׂחָק הַזֶּה לְפִי כָּל הַכְּלָלִים וְעִם כָּל הַכֵּלִים…

מִי נִצַּח אֶת מִי? הַיֶּלֶד אֶת הָאֳמָן! כִּי הַלָּה כָּל־כָּךְ מֻרְגָּל הָיָה בַּמִּשְׁחָק הַמְחֻכָּם, הָעַרְמוּמִי, עַד שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנּוּ לַחֲלוּטִין דַּרְכֵי הַמִּשְׂחָק הַפָּשׁוּט וְהַתָּמִים. עֹדֶף־כֹּחַ זֶה, שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ שֶׁלֹּא כַּצָּפוּי, הָיָה לוֹ לְשָׂטָן.

אֵצֶל רוֹפֵא אֶחָד, מֻמְחֶה לְמַחֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ, בִּקֵּר פַּעַם אָדָם עָצוּב מְאֹד וְאָמַר:

־ הַצִּילֵנִי מִמָּרָה שְׁחוֹרָה! זֶה כְּבָר חָדַלְתִּי לִצְחֹק; לַמְּדֵנִי שׁוּב לִשְׂמֹחַ!

־ לְמַחֲלָתְךָ יֵשׁ תְּרוּפָה פְּשׁוּטָה – עָנָהוּ הָרוֹפֵא – שְׁתֵה יַיִן, הֲרֵי יַיִן מְשַׂמֵּחַ אֶת לֵב הָאָדָם!

־ אֲבָל לֹא אֶת לִבִּי אֲנִי – הֱשִׁיבוֹ הַמְדֻכָּא – הָיָה לִי אָח זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וְרָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְגּוֹלֵל בָּאַשְׁפָּה בְּשִׁכְרוֹנוֹ, וּמָאַסְתִּי בַּיַּיִן.

־ וּבְכֵן לֵךְ נָא לְגַן הַחַיּוֹת וְתַבִּיט בַּקּוֹפִים, כֵּיצַד הֵם מְשַׂחֲקִים, וּמִמֵּילָא תִּצְחַק!

הַחוֹלֶה עָנָה:

־ מִי שֶׁהִרְהֵר פַּעַם בְּגוֹרָלָם הַנּוּגֶה שֶׁל הַכְּלוּאִים לִצְמִיתוּת מֵאֲחוֹרֵי רֶשֶׁת בַּרְזֶל, מֻכְרָח לִבְכּוֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהִתְמַכֵּר לְעַלִּיזוּת.

־ אִם כֵּן, אָבִיא אוֹתְךָ לְמָקוֹם, שֶּׁשָּׁם פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק אַף מִי שֶׁלֹּא חִיֵּךְ מֵעוֹלָם! בַּקִּרְקָס הַגָּדוֹל מוֹפִיעַ עַכְשָׁו עֶרֶב עֶרֶב בַּדְחָן מְעֻלֶּה, לֵץ שֶׁבַּלֵּצִים, אֲשֶׁר חִדּוּדָיו וְהַעֲוָיוֹתָיו מְחֲיִּים מֵתִים מַמָּשׁ!

אֲבָל מַה מְּשֻׁנָּה הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁקִּבֵּל הָרוֹפֵא הַפַּעַם מִפִּי אִישׁ הַמַּכְאוֹבוֹת:

־ הָאִישׁ שֶׁשְּׁמוֹ קָרָאתָ בְּאָזְנַי, יָדוּעַ לִי יָפֶה יָפֶה, וַדַּאי שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהָסִיר מִמֶּנִּי דַוְקָא אֶת מַשָּׂא הַסֵּבֶל: כִּי אֻמְלָל זֶה, הוּא הוּא הָעוֹמֵד לְפָנֶיךָ!

הָיָה אִישׁ אֶחָד מַלְוֶה בְּרִבִּית וּקְשֵׁה לֵב וְסוּמָא בְּעֵינוֹ הָאַחַת; וְהָיְתָה לוֹ בִּמְקוֹם זֶה עַיִן מְלָאכוּתִית, עֲשׂוּיָה זְכוּכִית, מַעֲשֵׂה יְדֵי אֳמָן מֻפְלָג, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְדִיל בֵּין עֵינוֹ הָרוֹאָה וּבֵין הָאַחֶרֶת.

פַּעַם אַחַת הִתְחַנֵּן לְפָנָיו בֶּן־אָדָם מִסְכֵּן וּמְדֻלְדָּל וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְּמִיכָה לְמַעַן הַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. עָנָהוּ הֶעָשִׁיר: “מִן הַנִּמְנָע הוּא לְהַלְווֹת כֶּסֶף לְאָדָם שֶׁכְּמוֹתְךָ, כִּי מָתַי זֶה תּוּכַל לַהֲשִׁיבֵנִי אֶת הַחוֹב? אוּלָם, אֲנִי נָכוֹן לָתֵת לְךָ מַה שֶּׁשָּׁאַלְתָּ מִבְּלִי לְהַקְצִיב לְךָ זְמַן הַפֵּרָעוֹן – אִם תּוּכַל לְהַכִּיר אֵיזוֹ מִשְׁתֵּי עֵינַי הִיא הָעַיִן הָעֲשׂוּיָה”.

מִבְּלִי לְפַקְפֵּק אַף רֶגַע הֶרְאָה הֶעָנִי בְּאֶצְבַּע עַל אַחַת מֵעֵינֵי הַשּׁוֹאֵל וְאָמַר לוֹ: “הָעַיִן הַזֹּאת עַיִן שֶׁל זְכוּכִית הִיא!”

“מָצָאתָ”, אָמַר הַמַּלְוֶה, “אֲבָל הַגִּידָה נָא: כֵּיצַד נוֹדַע לְךָ זֹאת?”

וְהֶעָנִי אָמַר: “עֵינְךָ הַטִּבְעִית אֵינָהּ מַבֶּטֶת בְּחֶמְלָה, אֲבָל בְּזֹאת הָעַיִן מָצָאתִי נִיצוֹץ שֶׁל רַחֲמִים, וְנוֹכַחְתִּי שֶׁהִיא הִיא אֲשֶׁר לֹא שֶׁלְךָ”.

שַׂחֲקָן מְפֻרְסָם, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ מֶלֶךְ־הַבָּמָה, כִּשְׁרוֹנוֹ הַגְּאוֹנִי עָמַד לוֹ לְהוֹפִיעַ בְּתַפְקִיד מַלְוֶה בְּרִבִּית, אַכְזָר וַחֲסַר כָּל רֶגֶשׁ שֶׁל רַחֲמִים. וְהָאֳמָן הַזֵּה הָיָה גַם לֵץ גָּדוֹל, וּבְכָל פַּעַם הִפְתִּיעַ אֶת הַקָּהָל מִלְּבַד בְּמִשְׂחָקוֹ הָאֲמִתִּי גַם בְּכֹחוֹ לִלְבּשׁ צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם יְדוּעִים כְּדֵי לְלַגְלֵג עֲלֵיהֶם מֵעַל הַבָּמָה וּלְשִׂימָם לִצְחוֹק בְּפֻמְבִּי. וְכֵן כְּשֶׁהוּא אָמַר לְגַשֵּׁם אֶת דְּמוּת הַמַּלְוֶה, הַגְשָׁמַת הָרֹעַ הַמֻּחְלָט, בָּחַר לוֹ לְדֻגְמָא קַוֵּי פָּנָיו וְחִיצוֹנִיּוּתוֹ הָאָפְיָנִית שֶׁל אֶחָד מֵאֲמִידֵי הָעִיר, אָדָם נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בִּגְלַל הוֹנוֹ הֶעָצוּם, אֲבָל בּוֹ בַּזְּמַן גַּם אֲצִיל הַלֵּב וּנְדִיב הַיָּד לְהַפְלִיא.

הַהַצָּגָה הִתְקַיְּמָה. בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הָאוּלָם הַמָּלֵא אֲנָשִׁים יָשְׁבוּ לָהֶם פְּנֵי הָעִיר, וּבְתוֹכָם הֶעָשִׁיר; וְעַל הַבָּמָה הִתְיַצֵּב מִשְׁנֵהוּ, דּוֹמֶה לוֹ בְּצַלְמוֹ וּבִדְיוֹקְנוֹ כְּאָח מִלֵּדָה. דּוֹמֶה לוֹ אֲפִלּוּ בְּגִזְרַת הַחֲלִיפָה וּבְצֶבַע הָעֲנִיבָה… הַקָּהָל נִדְהַם. כֻּלָּם הִכִּירוּ וְהֵבִינוּ גַם אֶת הַמָּשָׁל וְגַם אֶת הַנִּמְשָׁל. וּבְקֹצֶר רוּחַ הִמְתִּינוּ לְאֵיזֶה צַעַד מִצַּד הַנֶּעֱלָב. שֶׁמָּא יָקוּם וְיַעֲזֹב אֶת הָאוּלָם? שֶׁמָּא יַפְרִיעַ בִּקְרִיאַת מְחָאָתוֹ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַמַּחֲזֶה וְיִדְרֹשׁ אֶת הַפְסָקָתוֹ מִיָּד? לֹא! כְּלָל וּכְלָל לֹא! הוּא אֵינוֹ מַרְאֶה שֶׁמֶץ שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת וְאִי מְנוּחָה. כְּשֶׁהַמָּסָךְ יוֹרֵד, אַחֲרֵי כָּל מַעֲרָכָה, גַם הוּא מוֹחֵא כַּף.

הוּא אִכְזֵב אֶת כָּל הָאוֹהֲבִים לִשְׂמֹחַ לְאֵיד חֲבֵרָם. כְּתֹם הַהַצָּגָה, כְּשֶׁהִתְחִיל הַקָּהָל לְהִתְפַּזֵּר, נִכְנַס הֶעָשִׁיר לַחֲדַר הַשַּׂחֲקָנִים, נִגַּשׁ אֶל הָאֳמָן, לָחַץ אֶת יָדָיו וְאָמַר לוֹ: “זֶה כְּבָר יְדַעְתִּיךָ כָּאֳמָן בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, אֲבָל הַפַּעַם עָלִיתָ עַל עַצְמְךָ! קָלַעְתָּ אֶל הַשַּׂעֲרָה מִבְּלִי הַחֲטִיא! חָסֵר רַק קַו קְטַנְטַן כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַתְּמוּנָה, וּבִרְצוֹנִי לְתַקֵּן זֹאת”. אָמַר וְהוֹצִיא מֵעֲנִיבָתוֹ סִכָּה שֶׁל זָהָב מְשֻבֶּצֶת אַבְנֵי חֵן וְקָבַע אוֹתָהּ בַּעֲנִיבַת אָחִיו־תְּאוֹמוֹ.

אֶחָד מִמַּלְכֵי קֶדֶם, אַבִּיר וְעָרִיץ, נָתַן לִפְלוֹנִי הָאֳמָן לְצַיֵּר אֶת דְּמוּתוֹ, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בִּגְדֵי מַלְכוּת וְרָכוּב עַל סוּסוֹ הַיָּקָר. הַצַּיָּר הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת וְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת: תְּמוּנָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ לְיֹפִי וּלְנֶאֱמָנוּת, יְצִירָה לְמוֹפֵת.

מָלֵא שִׂמְחָה עַל שֶׁהִצְלִיחַ הִגִּישׁ הַצַּיָּר אֶת הַתְּמוּנָה לְמַלְכּוֹ וְצִפָּה לְתוֹדָתוֹ. אַךְ הַמֶּלֶךְ, גַּס־הָרוּחַ מִטִּבְעוֹ, לֹא יָדַע לְכַבֵּד אֶת זוּלָתוֹ וּלְהוֹדוֹת בִּזְכוּת זוּלָתוֹ. הֵעִיף מַבָּט עַל הַתְּמוּנָה וְנִשְׁאַר שׁוֹתֵק. וּמִיָּד רָמַז לִמְשָׁרְתוֹ שֶׁיָּבִיא לוֹ אֶת הַסּוּס, כִּי חָפֵץ לַעֲרֹךְ טִיּוּל כְּמַעֲשֵׂהוּ יוֹם־יוֹם.

הָאֳמָן עָמַד עָצוּב וּמְדֻכָּא בִּמְקוֹמוֹ, וְהִנֵּה בָּא הַסּוּס, הִתְבּוֹנֵן בִּ“תְאוֹמוֹ” זֶה הַמְצֻיָּר עַל הַבַּד, צָהַל לִקְרָאתוֹ, אָמַר לִקְרוֹעַ מֵעָלָיו אֶת הָרֶסֶן וּלְנַשֵּׁק אֶת בָּבוּאָתוֹ זוֹ וְלֹא נִרְגַּע וְלֹא נָתַן לְרוֹכְבוֹ לַעֲלוֹת עַל גַּבּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה.

הַצַּיָּר לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְאָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: “דּוֹמֶה שֶׁסּוּסוֹ הַתָּם מֵבִין בָּאֳמָנוּת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הוֹד מַלְכוּתוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ”.

לְרוֹעֶה בָּקָר אָבַד עֵגֶל מֵעֶדְרוֹ. הָיָה הָרוֹעֶה מְהַלֵּךְ בְּכָל הַמִּדְבָּר הָלוֹךְ וּבַקֵּשׁ אֶת אֲבֵדָתוֹ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֶעֱלָה כְּלוּם, נָדַר נֵדֶר לֵאלֹהִים לֵאמֹר: “אִם תַּקְרֶה לְפָנַי אֶת גּוֹנֵב הָעֵגֶל אָבִיא לְךָ גְּדִי עִזִּים לְקָרְבָּן”.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּא אֶל חֻרְשַׁת אַלּוֹנִים וְהִנֵּה שָׁם אֲרִי טוֹרֵף אֶת הָעֵגֶל. נָמַס לִבּוֹ וַיְהִי לְמַיִם. פָּרַשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וְאָמַר: “אֲדוֹנָי אֱלֹהִים, נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לְךָ גְּדִי־עִזִּים אִם אֶמְצָא אֶת הַגַּנָּב וְעַתָּה הֲרִימוֹתִי יָדִי לְהַקְרִיב לְךָ שׁוֹר אִם אֶמָּלֵט מִיָּדוֹ”.

כּוֹרֵם אֶחָד וּבַעַל יֶקֶב גָּדוֹל הִזְמִין לְבֵית־הַיַּיִן שֶׁלּוֹ בַּעַל “טַעַם” מְפֻרְסָם, מִי שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם בְּכָל הַמְּדִינָה כִּמְחוֹנָן בְּחֵךְ טוֹעֵם, הַיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין יַיִן לְיַיִן, בֵּין טוֹב לְרַע, בֵּין מְשֻׁבָּח לִמְגֻנֶּה, בֵּין טָהוֹר לְטָמֵא. אוּלָם בַּעַל הַיֶּקֶב לֹא רָצָה לִסְמֹךְ עַל מַה שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת עַל הַמֻּמְחֶה וְאָמַר לְנַסּוֹת אוֹתוֹ, אִם אָמְנָם כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – מֵבִין גָּדוֹל בְּמַשְׁקָאוֹת. לָכֵן מָזַג לוֹ בְּעָרְמָה כּוֹס וְהִכְנִיס בָּהּ מִשְּׁלֹשָׁה גִּלְגּוּלָיו שֶׁל עֲסִיס פְּרִי הַגֶּפֶן תִּירוֹשׁ, יַיִן, וְחֹמֶץ; קִדֵּם אֶת פְּנֵי אוֹרְחוֹ בִּבְרָכָה וּבִקְשָׁהוּ לִטְעֹם רִאשׁוֹנָה מִיֵּינוֹ זֶה, הֶחָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר וְלַחֲרֹץ עָלָיו מִשְׁפָּטוֹ, אִם לְשֵׁבֶט וְאִם לְחֶסֶד.

הַמֻּמְחֶה לָגַם מִן הַמַּשְׁקֶה לְגִימָה קַלָּה וְאָמַר מִיָּד אֶל בַּעַל הַכֶּרֶם: “הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה הוּא טוֹב, גַּם טוֹב הָיָה וְגַם עָתִיד לִהְיוֹת טוֹב”.

וּבִתְשׁוּבָתוֹ־חָכְמָתוֹ גִלָּה כִּי הִבְחִין בִּשְׁלֹשֶׁת יְסוֹדוֹת־הַמַּשְׁקֶה גַם יַחַד: טוֹב הִנּוֹ הַיַּיִן, טוֹב הָיָה הַחֹמֶץ בִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן יַיִן, טוֹב יִהְיֶה הַתִּירוֹשׁ כְּשֶׁיֵהָפֵךְ לְיַיִן.