הָאֱלֹהִים בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת כָּל צְבָאָם; וְיָצַר אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים וְאֶת הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, שֶׁיְּמַלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הוֹצִיאָה דֶשֶׁא וְעֵשֶׂב וַעֲצֵי־פְּרִי, לִהְיוֹת לָהֶם לְאָכְלָה. אֲבָל הַחַיִּים וְהַמְדַבְּרִים פָּרוּ וְרָבוּ, וְהָאֲדָמָה לֹא יָכְלָה לְסַפֵּק לָהֶם מְזוֹנָם יוֹמָם וָלַיְלָה: אַךְ הִצְמִיחָה צֶמַח, וּבָאוּ הָרְעֵבִים וַחֲטָפוּהוּ וַאֲכָלוּהוּ.

בָּכְתָה הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְאָמְרָה: “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! הָאַכְלָנִים שֶׁבָּרָאתָ אֵין בְּכֹחִי לְמַלֵּא חֶסְרוֹנָם! עוֹד מְעַט וְאֶהְיָה כֻּלִי שְׁמָמָה וְצִיָּה, כְּבִימֵי תֹּהוּ וָבֹהוּ, וְלֹא יִרְאוּ עָלַי עוֹד לֹא יֶרֶק וְלֹא שִׂיחַ”. עָנָה הָאֱלֹהִים וְאָמַר לָהּ: “צָדַקְתְּ בִּדְבָרַיִךּ. מִכָּאן וְאֵילָךְ נִתְחַלֵּק שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאַתְּ, בַּמְּלָאכָה הַזֹּאת: אַתְּ תְּפַרְנְסִי אֶת הַחַיִּים בַּיָּמִים, וַאֲנִי אֶדְאַג לָהֶם בַּלֵּילוֹת”. שָׁמְעָה הָאָרֶץ וְשָׁקְטָה.

וְהָאֱלֹהִים בָּרָא אֶת הַשֵּׁנָה, אֶת שְׁנַת הַלַּיְלָה. הָאָדָם גּוֹמֵר אֶת עֲבוֹדַת־יוֹמוֹ וּמִשְׁתַּטֵּחַ עַל יְצוּעוֹ וְהַשֵּׁנָה אוֹפֶפֶת אוֹתוֹ. הִיא– מְזוֹנוֹ בַּלַּיְלָה, הַמֵּשִׁיב לוֹ כֹּחַ וְהַמְרַעֲנֵן אוֹתוֹ. גַם בַּעֲלֵי־הַחַיִּים כְּפוּיִים לַחֹק הַזֶּה; מַחֲצִית הַיְמָמָה– לְבַקֵּש אֹכֶל וָטֶרֶף; וּמַחֲצִיתָהּ הָאַחֶרֶת– מְנוּחָה וּתְנוּמָה.

כֵּן הָאֱלֹהִים וְהָאָרֶץ מְחַיִּים יַחַד אֶת הַחַי לְמִינוֹ וְאֶת בֶּן־הָאָדָם.

בִּהְיוֹתָם בְּגַן־הָעֵדֶן אָהֲבוּ בַּעֲלֵי־הַחַיִּים זֶה אֶת זֶה; הַטָּלֶה לֹא פָּחַד מִפְּנֵי הַזְּאֵב, בֶּן־הַבָּקָר לֹא יָרֵא מִפְּנֵי הָאַרְיֵה; וְגַם הָרְחוֹקִים עַתָּה קְרוֹבִים הָיוּ אָז וּקְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה בְּקִשְׁרֵי־יְדִידוּת. הִנֵּה הַתַּנִין וְהַנֶּשֶׁר, הַיוֹם לֹא יִפָּגְשׁוּ כְּלָל, כִּי זֶה הֲרֵי מְעוֹנוֹ בְּלֵב יָם וְזֶה מִגָּבוֹהַּ קִנּוֹ; אֲבָל עֵת הָיוּ עֲדַיִן בְּגַן־הָעֵדֶן שָׂחָה הַתַּנִּין מִדֵּי בֹּקֶר וּבֹקֶר בַּנָּהָר הַיּוֹצֵא לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגַּן עַד שְׁהִגִּיעַ לְמִפְרָץ בְּיַרְכְּתֵי סֶלַע; וְשָׁם כְּבָר חִכָּה לוֹ יְדִידוֹ הַנֶּשֶׁר עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וּשְׁנֵיהֶם שׂוֹחֲחוּ שִׂיחַת־רֵעִים.

וְהִנֵּה בְּיוֹם אֲכֹל הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִן הָעֵץ אֲשֶׁר נֶאֱמַר לָהֶם לֹא תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ – וְנִגְזְרָה הַגְּזֵרָה גַם עַל הַחַי לְמִינֵהוּ. אָמַר הַנֶּשֶׁר אֶל הַתַּנִין: “אָחִי הַיָּקָר! זְמַן הַפְּרִידָה הִגִּיעַ גַּם לִשְׁנֵינוּ וְלֹא נִתְרָאֶה עוֹד. כָּאן, בְּגַן־הָאֱלֹהִים, לֹא רָדַף הָאָדָם אַחֲרֵינוּ; שָׁלוֹם שָׂרַר בֵּינֵינוּ לְבֵין כָּל חַי. אֲבָל עַתָּה, לְאַחַר גֵּרוּשׁוֹ, יִתְנַכֵּר הָאָדָם אֵלֵינוּ וְיַתְחִיל לִטְמֹן פַּח וְלָצוּד בְּרֶשֶׁת, וְאַף בִּרְיָה מִבִּרְיוֹת הָעוֹלָם לֹא תְּהִי בְּטוּחָה מִזְּדוֹנוֹ. הָבָה וְנִתְחַבֵּא גַם אֲנַחְנוּ”.

וְהַנֶּשֶׁר עָף לַמָּרוֹם, לִמְקוֹם קָצְרָה יַד הָאָדָם לְהוֹרִידוֹ מִשָּׁם; וְהַתַּנִּין שָׁב לְלֵב הַיָּם וּבִקֵּש אֶת מְעוֹנוֹ עַל יַד מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה.

אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל קִבְּלוּ זֹאת אַף הֵם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְאַבְרָהָם דּוֹר עֲשִׂירִי לְנֹחַ אֲבִי שֵׁם, וְנֹחַ דּוֹר עֲשִׂירִי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן.

וְזֶה אַחַד הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בְּנֵי־יִשְׁמָעֵאל מְסַפְּרִים עַל אָדָם וְחַוָּה, וּבִסְפָרֵינוּ שֶׁלָּנוּ לֹא נִזְכַּר:

מִשֶּׁגֹּרְשׁוּ אָדָם וְחַוָּה מִגַּן־הָעֵדֶן, הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם שְׁנֵי הַכְּרוּבִים הַמְגָרְשִׁים אוֹתָם; אָדָם הָעֳבַר לְאֶרֶץ אַחַת, וְחַוָּה לְאֶרֶץ אַחֶרֶת, וְנוֹסַף לָהֶם עַל אָבְדַן הַגַּן גַּם צַעַר הַפְּרִידָה. שְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מִיָד לְחַפֵּש זֶה אֶת זוֹ, אַךְ לֹא יָדְעוּ לְאָן לִפְנוֹת, וְתָעוּ בְּדַרְכָּם. וְהִנֵּה סְנוּנִית אַחַת בָּאָה אֶל הָאָדָם וּבִקְשָׁה אוֹתוֹ: “תֵּן לִי מִשַׂעֲרוֹת זְקָנְךָ לְמַעַן אֶבְנֶה לִי קֵן”. נָתַן לָהּ. חָזְרָה הַסְּנוּנִית וְעָפָה הַרְחֵק הַרְחֵק עַד שְׁהִגִּיעָה לְחַוָּה, בִּקְשָׁה אַף אוֹתָה: “תְּנִי לִי מִתַּלְתַּלֵּי רֹאשֵׁךְ בְּעַד קִנִּי”. וְנָתְנָה לָהּ.

פָּרְחָה הַסְּנוּנִית הֵנָּה וָהֵנָּה, הָלוֹךְ וְחָזוֹר, מִן הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי, וּמִמַּתְּנוֹת שְׁנֵיהֶם בְּמַקּוֹרָהּ. הִסְתַּכְּלָה חַוָּה בָּהּ וְהִכִּירָה אֶת הַשְּׂעָרוֹת שֶּהֵן מִזְּקָנוֹ שֶׁל אָדָם אִישָׁהּ; הִתְבּוֹנֵן אַף הוּא בַּשְּׂעָרוֹת שֶׁהֵבִיאָה הַסְּנוּנִית, וְהֵן מִצַּמּוֹתֶיהָ שֶׁל חַוָּה אִשְׁתּוֹ. הָלְכוּ כָּל אֶחָד מִמְּקוֹמוֹ אַחַר הַסְּנוּנִית עַד שֶׁנִּפְגְּשׁוּ שְׁנֵיהֶם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, אָדָם וְאִשְׁתּוֹ. נָשְׁקוּ זֶה לָזֶה וְלֹא נִפְרְדוּ עוֹד.

בִּמְקוֹם פְּגִישָׁתָם בָּנוּ אֶת בֵּיתָם וְנָתְנוּ לָהּ, לַסְּנוּנִית הַטּוֹבָה, לְקַנֵּן מִתַּחַת לַגַּג. וּמֵאָז מְקַנְּנוֹת הַסְּנוּנִיוֹת מִתַּחַת לְגַגּוֹת בַּתֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי־הָאָדָם וּבְנֵי־הָאָדָם מְחַבְּבִים אוֹתָן.

מְסַפְּרִים עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן כִּי טָעַם אֶת טַעֲמָם שֶׁל כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁגָּדְלוּ בְּגַן־הָעֵדֶן; רַק בְּטַעַם הָאֲפַרְסֵק עֲדַיִן לֹא הִבְחִין וְהִנֵּה נִגְזַר עָלָיו לָצֵאת מִן הַגַּן. לָכֵן מִהֵר וְקָטַף אֲפַרְסֵק אֶחָד וְלָקַח אֶת הַפְּרִי אִתּוֹ לְאֶרֶץ גָּלוּתוֹ וּנְדוּדָיו, לְמַעַן יִטְעַם בּוֹ, מִטַּעֲמוֹ שֶׁל הַגַּן הָאָבוּד.

הִנֵּה הוּא נִצָּב עַל אַדְמָתוֹ הַשּׁוֹמֵמָה וְנוֹעֵץ אֶת שִׁנָּיו בַּפְּרִי הַבָּשֵׁל. בְּשַׂר הָאֲפַרְסֵק נָעַם לְחִכּוֹ עַד מְאֹד, אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע אֶת הַפְּרִי, לֹא נִזְהַר וְנָשַׁךְ לְתֻמּוֹ גַם בַּגַּרְעִין הַקָּשֶׁה וְכִמְעַט שֶׁנִשְׁבְּרוּ לוֹ שִׁנָּיו. נִמְלָא חֵמָה, זָרַק אֶת הַגַּרְעִין הָרַע עַל הָאָרֶץ וּבְרֹב כַּעֲסוֹ דָרַךְ עָלָיו בְּרַגְלָיו עַד שֶׁהִטְמִין אוֹתוֹ כָּלִיל בָּאֲדָמָה וְלֹא נִרְאָה עוֹד.

עָבְרוּ יָמִים, וּבַמָּקוֹם שֶׁנִטְמַן הַחַרְצָן צָמַח לוֹ צֶמַח: עֵץ אֲפַרְסֵק צָעִיר אֲשֶׁר בִּמְלֹא עָלָיו זְמַנּוֹ יִתֵּן פְּרִי. כָּךְ לָמַד אָדָם אֶת חָכְמַת הַנְּטִיעָה מֵאֵלָיו, וְכַעֲסוֹ נַעֲשָׂה מוֹרֵהוּ.

בְּשׁוּט תֵּבַת־נֹחַ עַל גַּלֵּי מֵי הַמַּבּוּל קָרָה הַדָּבָר: רֹאשׁ סֶלַע שָׂרַט בְּתַחְתִּית הַתֵּבָה וְהִבְקִיעַ בָּה בֶּקַע. בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הֵם שֶׁהִרְגִּישׁוּ בַּסַּכָּנָה – כִּי נֹחַ וּבְנֵי־בֵּיתוֹ, שׁוֹמְרֵיהֶם הַנֵאֱמָנִים, נָחוּ אוֹתָהּ שָׁעָה עַל מִשְׁכָּבָם – וְאָמְרוּ לִסְתֹּם אֶת הַחֹר לְלֹא עֶזְרַת הָאָדָם. אָמַר הַנָּחָשׁ: “אֲנִי מִתְנַדֵּב: אֶפְשֹׁט אֶת עוֹרִי וְאֶסְגֹּר בּוֹ אֶת הַסֶּדֶק, וְשָׂכָר אֲנִי מְבַקֵּש רַק זֹאת: יִבָּחֵן־נָא, אֵיזוֹ בִּרְיָה יֵשׁ לָהּ הַדָּם הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר, וְאוֹתוֹ אֶשֹּׁך”. הִבְטִיחוּ לַנָּחָש לְמַלֵא אֶת מְבֻקָּשוֹ וְשָׁלְחוּ אֶת הַיּתּוּש לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר. יָצַא הַיַּתּוּשׁ וְעָקַץ בְּזֶה אַחַר זֶה אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי הַתֵּבָה, כַּחַי כַּמְדַבֵּר, עֲדֵי הַגִּיעוֹ לְתִינוֹק בֵּן־יוֹמוֹ, בְּנוֹ שֶׁל שֵׁם, וְלָמַד כִּי אֵין לְךָ דָּם מָתוֹק מִדָּמָם שֶׁל הַיְלָדִים הַקְּטַנִים.

אָמַר הַיַּתּוּשׁ לַחֲזֹר אֶל הַנָּחָשׁ וּלְהָשִׁיב לוֹ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ. כָּעֲסָה הַסְּנוּנִית עַל הַיַּתּוּשׁ וְרָצְתָה לִשְׁמֹר עַל הַיְלָדִים הַקְּטַנִים מִפְּנֵי זַעַם הַנָּחָשׁ.

מֶה עָשְׂתָה הַסְּנוּנִית? תָּלְשָׁה בְּמַקּוֹרָהּ אֶת לְשֹׁוֹן הַיַּתּוּשׁ, וְהַלָּה לֹא יָכֹל עוֹד לְדַבֵּר וְהִשְׁמִיעַ רַק זִמְזוּם. וְהַסְּנוּנִית לִוְּתָה אֶת הַיַתּוּשׁ עַד לְתָאוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ.

שָׁאַל הַנָּחָשׁ: “דָּמוֹ שֶׁל מִי הַמָּתוֹק?”

זִמְזֵם הַיַּתּוּשׁ וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו מִלָּה מוּבֶנֶת.

אָמַר הַנָּחָשׁ: “אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ וְלֹא כְלוּם”.

שִׁקְּרָה לוֹ הַסְּנוּנִית וְאָמְרָה: “הַיַּתּוּשׁ לֹא מָצָא מָתוֹק מִדָּמָה שֶׁל הַצְּפַרְדֵּעַ”.

הֶאֱמִין לָהּ הַנָּחָשׁ וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַתִּינוֹקוֹת.

מֵאָז נוֹהֲגִים הַנְּחָשִׁים לֶאֱכוֹל צְפַרְדְּעִים. וַאֲשֶׁר לַיַּתּוּשִׁים אֵין מְבִינִים לְמִשְׁמַע פִּזּוּמָם.

בִּימֵי הַמַּבּוּל אָסַף נֹחַ הַצַּדִּיק לְתֵבָתוֹ שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה: מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ – שְׁנַיִם מִכֹּל, לְהַחֲיוֹתָם.

נֹחַ טָרַח מְאֹד, שֶׁלֹּא לִפְסֹח אַף עַל מִין אֶחָד. גַּם שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: הֲיַסְפִּיק הַמָּקוֹם לְכָל הַיְצוּרִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה? וְאָמְנָם הָיְתָה צְפִיפוּת גְּדוֹלָה בִּפְנִים וּלְיַד הַכְּנִיסָה מִבַּחוּץ הִתְרוֹצְצוּ בַּעֲלֵי־הַחַיִּים וְדָחֲקוּ זֶה אֶת זֶה. וְהָיוּ כָּאֵלֶּה, בִּיחוּד מִבְּנֵי הַכָּנָף, שֶׁלֹא דָאֲגוּ כְּלָל לְהַצָּלָתָם; וְנֹחַ הָיָה צָרִיךְ לְהַכְנִיסָם בְּכֹחַ.

לֹא נֹחַ סָגַר אֶת דֶּלֶת הַתֵּבָה; הָאֱלֹהִים סְגָרָהּ. וּמִיָּד עָרַךְ נֹחַ מִפְקָד, לִרְאוֹת הַשְׁלֵמִים כֻּלָּם אִתּוֹ. עוֹד מְעַט וְגָמַר לִמְנוֹתָם, וּרְאֵה זֶה מִקְרֶה: מִן הָאַוָּזִים אָסַף רַק אַחַת, אֶת הָאַוָּזָה, וְאִלוּ בֶּן־זוּגָה, הוּא הָאַוָּז, נִשְׁאַר בַּחוּץ….הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד, אַךְ מַה יַּעֲשֶׂה? וְהָאַוָּזָה הָאֻמְלָלָה נִשְׁתַּתְּקָה מֵרֹב צַעַר.

הַמַּבּוּל הֵצִיף אֶת הָאֲדָמָה; וְהַתֵּבָה, כְּאִלּוּ אֳנִיָּה, צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. מֶה עָשָׂה הָאַוָּז? מִשֶּׁרָאָה כִּי חֲבֶרְתּוֹ נִלְקְחָה מֵאִתּוֹ, וְהִיא סְגוּרָה בַּתֵּבָה, הִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָה. שָׂחָה יוֹמָם וָלַיְלָה עַל מֵימֵי הַמַּבּוּל וְסָבַב אֶת הַתֵּבָה. כָּךְ עָבְרוּ עָלָיו יְמֵי הַגֶּשֶׁם וִימֵי יְרִידַת הַמַּיִם. הַתֵּבָה נָחָה עַל רֹאשׁ־הַר. וְהָאַוָּז שָׂחָה כָּל הַזְּמַן לְצַד הַתֵּבָה.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וּבַעֲלֵי־הַחַיִּים יָצְאוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. נִפְגְשׁוּ הָאַוָּזָה וְהָאַוָּז וּבָכוּ מֵרֹב שִׂמְחָה. אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁאַל שֵׁם בֶּן נֹחַ אֶת אָבִיו לְשֵׁם הָהָר בּוֹ נָחָה הַתֵּבָה. אָמַר לוֹ נֹחַ: “לָהָר הָזֶּה קוֹרְאִים אֲרָרָט”. שָׁמְעוּ הָאַוָּז וְהָאַוָּזָה וְחָזְרוּ בִּלְשׁוֹנָם עַל הַשֵּׁם הַמּוּזָר הַזֶּה: אֲרָרָט, אֲרָרָט, הֲרֵי הוּא הַמָּקוֹם בּוֹ מָצאוּ שׁוּב זֶה אֶת זוֹ לְאַחַר פְּרִידָה קָשָׁה.

וּכְשֶׁתֵּיטִיב לְהַקְשִׁיב וְתִשְׁמַע: בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן מְקַרְקְרִים הָאַוָּזִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הֵם פּוֹתְחִים אֶת מַקּוֹרָם וְאוֹמְרִים: אֲרָרָט, אֲרָרָט!

אֲבוֹתֵינוּ מְסַפְּרִים:

הַדּוֹרוֹת הַקְּדוּמִים לֹא יָדְעוּ שֵׂיבָה וְזִקְנָה מָה הֵן. הַיֶּלֶד בָּגַר, הָיָה אִישׁ וְשׁוּב לֹא נִבְדַּל לֹא מֵאָבִיו וְלֹא מִזְּקֵנוֹ. הָיָה וְהַסָּב וְהָאָב וְהַבֵּן הָלְכוּ יַחַד, וּמִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן לָהֶם בַּדֶּרֶךְ יַחְשֹׁב אוֹתָם לִשְׁלֹשָׁה אַחִים. סִימָנֵי הַגִּיל לֹא הָיוּ נִכָּרִים בַּאֲרֶשֶׁת־הַפָּנִים; וְכֵיצַד לַחֲלֹק לַזָּקֵן וְלַבָּא־בַּיָּמִים אֶת כְּבוֹדָם, אִם לְמַרְאִית־הָעַיִן אֵין לְהַבְחִין בֵּין זְקוּנִים לְבֵין נְעוּרִים?

גַּם אַבְרָהָם אָבִינוּ וְיִצְחָק בְּנוֹ, בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶך – פְּשׁוּטֵי הָעָם יִרְאוּ אוֹתָם כִּתְאוֹמִים מַמָּש, כִּי אָמְנָם דָּמוּ זֶה לָזֶה בִּמְאֹד. וְהַדָּבָר גָּרַם לְאַבְרָהָם צַעַר. הִנֵּה הַרְבֵּה רָאָה בִּימֵי חֶלְדּוֹ. מֵאוּר כַּשְׂדִּים יָצָא, גַּם בְּחָרָן לֹא הִשְׁתַּקַע וְהִתְיַשֵּׁב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. לִזְמַן־מָה טֻלְטַל לְמִצְרַיִם וְלֹא חָזַר לְאֶרֶץ־מְגוּרָיו, הַעֲתִידָה הָיְתָה לְהִקָּרֵא עַל שֵׁם בָּנָיו – וּבָהּ אַךְ נוֹלַד לוֹ בְּנוֹ, זֶה יִצְחָק בֶּן שָׂרָה, יְלִיד הָאָרֶץ שֶׁלֹא יָצַא מִגְּבוּלוֹתֶיהָ מֵעוֹדוֹ.

הָאָב וּבְנוֹ יָשְׁנוּ בְּחֶדֶר אֶחָד. בֹּקֶר אֶחָד, וְאַבְרָהָם קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ – וְהִנֵּה שְׂעָרוֹ הִלְבִּין. שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ. הוּא הָרִאשׁוֹן זָכָה לַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת זוֹ, לַהֲדַר זְקֵנִים. וְהִיא מֵאָז הַסִּימָן הַמַּבְדִּיל בֵּין הַדּוֹרוֹת.

בַּתּוֹרָה כָּתוּב: " מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"

אֵין לְךָ חַיָה גְדוֹלָה מִן הַתַּנִין, הָעֲנָק בֵּין תּוֹשָׁבֵי הַיַּמִּים. הֲרֵי הָאֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ בַּיוֹם הַחֲמִישִׁי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַבְּרִיאָה וְהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵיהֶם. אַךְ הַדַּיָּגִים שֶׁל הַיּוֹם, מִשֶּׁנִּפְגָּשִׁים בַּתַּנִין אֵינָם מִתְיָרְאִים מִפָּנָיו, כִּי יָדוּעַ לָהֶם סוֹדוֹ: אָמְנָם פִּיו הַפָּעוּר רָחָב לְמַדַּי, וְסִירַת־מְשׁוֹטִים שְׁלֵמָה יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס וּלְהִסְתּוֹבֵב בּוֹ; אוּלָם בֵּית־הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ צַר אַף צַר, וְאֵין בִּיכָלְתּוֹ לִבְלֹעַ אֲפִילוּ אִלְתִּית. מַה מַּאֲכָלוֹ? דָּגִים קְטַנְטַנִּים; מַה שֶּׁעוֹלֶה בְּגָדלוֹ עַל מָלִיחַ לֹא יִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַלֹּעַ שֶׁלּוֹ וְלֹא יֵאָכֵל עַל־יָדוֹ.

כֵּיצַד בָּא הַדָּבָר וִיצוּר כֹּה כַּבִּיר יְהִי לָקוּי בִּגְרוֹנוֹ? חַכְמֵי עַתִּיקוֹת מְסַפְּרִים לָנוּ, כִּי בִּימֵי בְּרֵאשִׁית לֹא הָיָה הַדָּבָר כֵּן. מִשֶּׁנּוֹצַר הַתַּנִּין– בַָּלַע חַיוֹת מֵחַיוֹת שׁוֹנוֹת, כִּקְטַנוֹת כִּגְדוֹלוֹת. כָּזֹאת דַרְכּוֹ וְכָזֶה מַעֲשֵׂהוּ מֵאָז, עַד יְמֵי יוֹנָה בֶּן־אֲמִתַּי, נְבִיא ה'. אַךְ מִשֶׁבָּלַע הַדָּג הַגָּדוֹל אֶת יוֹנָה הַנָּבִיא, וְהָיָה בִּמְעִי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, גָּזַר הָאֱלֹהִים עַל הַתַּנִין שֶׁהַלָּז לֹא יִפְגַּע עוֹד בִּבְנֵי־הָאָדָם. מֶה עָשָׂה? כִּוֵּץ אֶת לֹעוֹ שֶׁל הַתַּנִין.