א. אב יקר ונכבד!
מכתבך הנחמד המלא דברי אהבה ונחומים עד כל גדותיו, קבלתי לנכון, אין לאל ידי לתאר לפניך השמחה ששמחתי בו, כי זה כשני ירחים אשר נסתם ממך כל חזון, וכבר כלו עיני מיחל לו, אך אין שמחה בלא תוגה; ואין ששון בלא אסון, וגם במכתבך היקר המלא דברי אהבה, מצאתי דברים בוטים כמדקרות חרב, אשר פלחו כליותי ולבי, בהודיעך לי כי אין דעתך נוחה מזה שאצלתי לי איזו שעות ביום ללמוד שפת עבר, מדאגה בדבר פן אצא לתרבות רעה ואשחית דרכי, בקראי ספרים חצונים, אשר על דעתך מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ומוציאים את האדם מן העולם, אולם דע אבי יקירי! כי לא על התלמוד לבדו יחיה האדם, וטוב לאחוז בזה, ומזה שלא להניח יד, ואתה השקט אל תירא, ואל תחשוב עלי רעה, ובטח בי כי לא אטה אשורי מדרך הטוב, ולא ימעדו קרסולי, כי יודע בנך לנצור לבו מכל משמר.
היה שלום. בנך אהבך…
ב. אבי יקירי מחמד נפשי!
את הכסף אשר שלחת לי בטובך, קבלתי לנכון, ולחוב קדוש אחשוב לי לתאר לפניך בזה את רחשי תודתי, על אות האהבה אשר הראית לי, והנני מבטיחך אב יקר! להתאמץ בכל מאמצי כחי, לעשות מעשים טובים בעיניך, וללכת בדרכי יושר כאשר הוריתני להתנהג בדרכי החיים, ואכרה לי אוזן לשמוע בלמודים, למען אהיה ראוי לקבל רוב חסדיך, ולהיות שוה אהבתך, וזה יהיה גמול אחד מני אלף על כל הטובות והחסדים אשר עשית עמדי מעודי ועד היום הזה. ואתה אבי היקר, היה בטוח כי הדברים האלה יצאו מלבבי, ושמור לעולם אהבתך לבנך אהבך…
ג. שלום לך אבי יקירי מחמד נפשי!
זה ימים רבים עברו וחלפו, ואנכי לא השגתי ממך מכתב עד היום הזה; לא אוכל לדעת מדוע תטמון ידך בצלחת ולא תענני על מכתבי הרבים אשר הריצותי אליך? וכבר כלו עיני מיחל למכתבך ואין קול ואין קשב, וכן לא הסכנת, ואשר לזאת הנני במבוכה גדולה, והשקט לא אוכל, ולא ידעתי מה היה לך. לכן חוסה נא אב יקר ענני מהר ענני, ואל מכתבך אחכה בכליון עינים…
ד. אבי היקר כבודי ומרים ראשׁי!
מדעתי כי כל ישעך וחפצך שאלמוד חכמה ודעת, ועד כמה פעמים העירות את אזני ללמוד שפת הארץ, הנחוצה לכל אדם באשר הוא אדם, ולכן ארהב בנפשי עוז לבקש ממך דבר אשר אקוה כי לא תשיב פני ריקם, והוא: לרגל למודי שפת רוססיא חסר לי ספר מלים (ווערטער בוך) רוססי, והוא נחוץ לי מאד באופן אשר בלעדו לא אבין בספר שאני קורא בו, ולא אמצא בו ידי ורגלי, ונפשי יודעת מאד, אשר בעזרתו יהי' לאל ידי ללמוד השפה הזאת על בוריה ובאשר כי אצלי הוא חסרון אשר לא יוכל להמנות, כי אין לי כסף מחירו, כאשר ידעת, לזאת אחלה פניך אב יקר, לתת לי בטובך מחיר ספר הזה, ותקותי חזקה כי תמלא משאלות לבי, בשומר על לבבך, כי לא לקנות בו דבר שאין בו חפץ אבקשנו רק לקנות דבר הנחוץ לי מאד, ואשר יהי' לי לתועלת.
בנך המצפה לנדבת ידך…
ה. אב יקר, אב רחום וחנון!
באהבה ובשמחה רבה קראתי מכתבך היקר וברכתך ליום הלדת אותי, ברכתך ברכת אב רחום, יקרה לי מכל הון וסגולות ארץ, ונכון לבי בטוח כי האל הטוב יקבל ברחמים וברצון את תפלתך אשר התפללת עלי, כי ד' אוהב צדיקים, כן יקשיב ד' וישמע את תפלתי, ויברך אותך בעושר והצלחה עד ימי זקנה ושיבה, ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיף לך. וישמח לב בנך הדורש הצלחתך כל הימים.
בתשובה על שאלתך אם נכון אני להצעת דודי, לקבל עלי משרה בבית מסחרו הנודע לשם? הנני להגיד לך אבי יקירי, כי אהבתך, טוב לבך, ודבריך הנעימים פעלו עלי פעולה נמרצה, עד אשר לא יכלתי להתאפק מלבכות, כי אתה, אשר הנני בידך כחומר ביד היוצר, אתה, אשר לך הצדקה לצוות עלי לעשות כה או כה, כי אבי אתה, אתה מדבר אלי תנחומים, כאשר ידבר איש אל רעהו כערכו, ודבר גדול כזה אתה מוסר בידי לעשות כטוב בעיני, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד! ועתה אגלה לפניך את כל לבי: הן אמנם כי צמאה נפשי למדעים, ורוחי שוקקה ללמוד חכמה, אשר בכל עמלי שעמלתי לא באתי עוד עד תכונתה, ונפשי אותה להוסיף חכמה ודעת, אך באשר כי החכמה לא תספיק להם לכל דורשיה, וטובה חכמה עם מלאכה המחיה את בעליה, לכן בכל לב ונפש הנני לקבל עלי משרה בכלל, ולהיות עוזר בבית מסחר דודי בפרט, מדעתי אותו לאיש טוב לב, ואדע נאמנה כי אין לי טוב ממנו, ותקותי חזקה אשר גם בהיותי בביתו, אוכל להאציל לי שעות אחדות בלילה, ובכל עתות המרגוע, ללמוד ולהוסיף חכמה ודעת. ונכון אני למלאות רצון דודי, אם תתן הרשיון לזה גם אתה.
בנך…
ו. אב יקר ונכבד!
הנני בזה להודיעך כי באתי בשלום אל מחוז חפצי, אל בית מחותני היקר, אשר בכליון עינים חכה הוא וב"ב הנאהבים והנעימים על באי, ששו לקראתי ויקבלו את פני בסבר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב, אין מלה בלשוני לתאר לפניך אב יקר! את השמחה אשר הסב בואי, וכמו רוח ממרום הופיע עליהם, על כל פנים שמחה, כל לב שמח, ואתה אבי יקירי סלח לי על דברי המעטים, כי לבד אשר עמל אנכי מעמל הדרך, אין לי עוד חדשות להודיעך, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.
בנך…
ז. לאבי יקירי עטרת ראשׁי שׁלום עד העולם!
קצרו שפתי מהביע לך אב יקר! את העונג והשעשועים אשר אשבע פה, מחותני היקר יקרבני ומראה לי כל אותות אהבה, ורעיתו היקרה תשום עלי עין לטובה, ותשמרני לבל תאונה אלי רעה, וכאם רחמניה שומרת צעדי, ואהובתי הנחמדה בחירתי רצתה נפשי בה תשיחני נעימות, מה אמר לך אב יקר! מאושר אנכי מאד, והנני פה כבעדן גן אלקים, ובמדה ההיא אזכיר שמך לטוב בכל רגע, כי מידך לי הענג הגדול הזה, ישלם לך ד' כפעלך ומעשי ידך יכונן סלה, וישמח לב בנך המכיר חסדיך הרבים…
ח. הורים אהובים ויקרים!
(המכתב הנ"ל באופן אחר)
מכתבכם הנחמד הגיעני לנכון, ומאד שמח לבי לראות כי הנכם הודות לאל בחיים ושלום, כי רק זה הוא כל ישעי וחפצי אשר אליו אני נושא את נפשי, הורים יקרים! לשוני קצרה מהביע לכם את הענג והשעשועים אשר אשבע פה, הורי אהובתי מראים לי כל אותות אהבה, באופן מאד נעלה, יאהבוני, יקרבוני, וישמרוני כאשון בת עין, רק אני שיחתם כל היום, וכל מעינם בי, ובחברתם מוצא אני את עצמי מאשר, ומי הסב לי את הענג והנחת הגדול הזה? הלא אתם הורים אהובים! וכמה תודות מחויב אני לכם! אין לאל ידי לשלם לכם גמולכם שגמלתם עלי, ישלם לכם ד' כפעלכם, ותזכו לשמוח בשמחת בניכם הצעירים, בנכם אהבכם היודע להכיר ולהוקיר חסדיכם הרבים…
ט. לאבי היקר והנכבד שלום וברכה!
הודעתיך אב יקר, את גודל ששוני ושמחת נפשי, את הענג והנחת אשר תשבע נפשי פה בבית מחותני, אך עוד לא כתבתי לך החצי מחדות נפשי, כי עצמו מספר, האח, מה יקרו לי הימים אשר אשב פה! ומי יודע אם בכל ימי חלדי יהיה לי ימים טובים ונעימים כאלה! אתמול בצהרים נגש אלי מחותני הנכבד, ויתן לי מורה שעות זהב ושרשרת זהב יקרה, ובדברים נעימים אמר לי לאמר: דע בני יקירי! כי יקרה העת מאד, כי הרגעים יעופו כצפרים עפות ויום הולך ולא ישוב. ועתה הנה אני נותן לך את המורה שעות הזה למען תדע איך להוקיר השעה, בראותך איך חיש קל תעבור מבלי משים, הדברים האלה פעלו עלי פעולה נמרצה, ובלבי גמרתי אומר להקדיש עתותי לתורה וחכמה, כי העת יקרה מפז.
בנך המאושׁר…
י. לאבי היקר בעל הרחמים שלום עד בלי ירח!
חפצך בדבר בעל חובך מלאתי, ופקודתך שמרה רוחי, ומיד השיגי את מכתבך, הלכתי אליו, ודברתי עמו ע"ד החוב אשר אתה נושה בו, אך לא מצאתי בפיו מענה, כי בשמעו ממני הדברים אשר שמת בפי, זלגו עיניו דמעות, ופלגי מים שטפו עברו על לחייו הרזים והלבנים כשלג מעקת צרה ויגון, בראותי זאת נכמרו נחומי עליו, עד כי לא יכלתי להתאפק, ובכיתי עמו יחד, ומאד נחמתי, וכליותי יסרוני מוסר אכזרי על אשר הדאבתי את רוחו, וזריתי מלח על פצעי לבבו, מה אומר לך אב יקר! מצבו נורא מאד, נשמו פנות, מרבית כלי ביתו כבר נמכרו, ועל כל פנים שוכנת עננה הרת עצבת. כל אלה יעידו למדי כי הנהו בסתר המדרגה, והמחסור אוה את הבית הזה למושב לו, והנהו בו כבר כתושב, ולכן אבי ידידי! איעצך להרפות ידיך ממנו כעת, כי תדכא לעפר נפשו, ולך לא תועיל מאומה, חכה עד אשר ירחיב ד' את גבולו, וישוב לאיתנו, אז השב ישיב לך את שלך, כי הכרתיו לאיש אמונים ובר לבב, ורק העני והמחסור יעמדו לו לשטן, ומעבירים אותו על דעתו ואמונת לבבו, ועד העת הזאת תאמר נואש, וד' ימלא מחסורך.
בנך…
יא. לאבי הנדיב ויקר הרוח, שלום וברכה!
במכתבי זה באתי אליך אב רחום! לעורר רחמיך על איש יקר אובד בעניו; הלא ידעת את בן עירי הנכבד… וכבר נדברנו רבות פעמים על דבר המדות הטובות הנמצאות באיש הדגול מרבבה הזה, ע“ד לבו הטהור, ותכונותיו היקרות, וגם לא נכחד ממך האהבה העזה אשר ביני ובינו, אשר נפשי קשורה בנפשו בעבותות אהבה נצחת. והנה לדאבון נפשי, ולדאבון לב כל מכיריו, היודעים להכיר ולהוקיר ערכו, קרהו מקרה נורא, ומחלה עזה עברה על נפשו העדינה, וכעת הוא שוכב על ערש דוי. ויסבול מכאובים נוראים, מה אומר לך אב יקר! צר לי מאד על האיש היקר הזה! על שברו השברתי קדרתי, נפשי עלי תשתוחח, ובשרי עלי יכאב, וכה נתרושש במשך הימים האלה אשר יתהפך בצירים וחבלים על משכבו, וכה גדול המחסור בביתו, עד כי אין לו אף מזון סעודה אחת, במלוא מובן המלה, והוא שוכב מתעלף בנקיון שנים, וב”ב עזובים ונטושים לחרפת רעב, אם אמנם נכבדי עירנו בחמלתם עליו יושיטו לו עזרה בצר לו, אך אין הקומץ משביע את הארי, לכן באתי לעורר רחמיך אב נדיב! הן ברכך ד' בכל טוב, יכמרו רחמיך עליו והושיט לו יד נדיבה ממרחק, וד' הטוב ימלא מחסורך, ונפש ברכה כמוך תדושן.
בנך המדבר לכבוד הצדקה, הרחמים והחמלה…
יב. בני יקירי אישון עיני!
לא טובה השמועה אשר שמעתי עליך בן יקיר, ואם חלילה יהיו נכונים הדברים אשר הקשיבה אזני אודותיך, אז רבות יש לי להתאונן עליך, ולדבר אתך משפטים, זכר נא כי בן יחיד אתה לי, ובך כל תקותי וחיי רוחי, וזכור את העמל והטורח ההיה לי מיום דעתי אותך עד היום הזה, כמה ימים ולילות עמל מנו לי, טרם הבאתיך עד הלום, כמה טרחות טרחתי וכמה יגיעות יגעתי בך, האכלתיך והשקיתיך, הלבשתיך והנעלתיך ועוד ידי נטויה להיטיב עמך, ואיך הרהבת בנפשך עוז לעשות מעשים כאלה אשר בכחם לדכא לעפר נפשי? הן אמנם לבי ימאן להאמין את כל אשר ספרו לי עליך, אך אם יהיה אמת רק החלק השלישי מהם, די לי די לבכות ימים על שנה, על אולתך ועל מעשיך הרעים, אויה לי בני יקירי! כי באתי עד הלום, ודע כי בעוד ימים אחדים אבא אליך, ואעשה חקירה ודרישה אודותיך, ואם חלילה כצעקתה הבאה אלי עשית, אז נקה לא אנקך, לעת כזאת ידוה לבי עד מאד, ורק אחת היא נחמתי ותקותי כי שקר ענו בך, ואנשים רעים וחטאים סבבוני בכחש, והביאו אלי דבתך רעה למען הבאש רוחך בעיני, כי עינם צרה לראות אהבתי שאהבתי אותך ושמחתי אשר שמחתי בך.
אביך הכואב…
יג. בני יקירי מחמד נפשי!
שני מכתביך האחרונים, לבד הבשורה כי הנך בחיים ושלום, לא הביאו לי בכנפיהם עונג ונחת, השמועה כי באת בברית אהבה עם… לא תשמח לבנו, האמנם אין אנחנו יודעים את בחירתך רצתה נפשך בה, ולא נוכל לחרוץ משפט עליה, בכ“ז נכיר את הצעד הזה לחסר דעת ומאד נמהר, יען כי עוד לא נכונה בידך מחיתך, לבנות לך בית, פליאה דעת ממנו איך עלתה על לבך מחשבה כזאת? איך מלאך לבך לעשות דבר גדול כזה בלי דעת הוריך? מאד יפחד לבנו פן תתנחם באחריתך, אם אין לשנות עוד המעשה שעשית, ואף כי גדלת והיית לאיש, אולם בנוגע לדבר גדול כזה, הנך עוד נער, ונקל לך לתעות כשה אובד, וללכת תהו לא דרך, כי האהבה היא רבת אונים, ובידה לעור עיני האוהב לבלי ראות נכוחה, האהבה מקלקלת השורה, הדברים האלה אם כי קשים המה, ויצלצלו באזניך בצלצול אי־נעים, בכ”ז נחשוב למשפט צדק כי לנו הצדקה להגיד לך את אשר עם לבבנו, ולהוכיח דרכך על פניך, לבנו יגיד לנו כי רֵעים רָעים התעוך מדרך הטוב ולעשות דבר בלי רשיון הורים, וכן לא הסכנת, בקצרה, מכתביך אלה העציבו את רוחנו, וימררו את חיינו, פלגי מים ירדו עינינו לראות כי נהפכת לאיש אחר, והיית בן לא מקשיב, בראשונה גמרנו אומר לבלתי דבר אליך מטוב ועד רע, על אשר לא שאלת את פינו לתת לך את ברכתנו שלום, אך הלא הורים אנחנו, ולבנו לא יתן לנו מנוח ואל דמי לנו, והוא יעוררנו לפקוח עינינו על דרכך המלא קוצים ואבני נגף, ולהעבירך מדעתך, ואתה אם לא תשמע לקולנו, דע כי ידיך היו במעל הזה ולא בנו האשם, ואל תצעק חמס באזנינו, ועתה שים עין על דרכך, בטרם יתנגפו רגליך על הרי נשף.
הוריך הכואבים….
יד. שלום לך בן יקיר!
קראתי את דברי מכתבך, ודבריך ירדו חדרי בטני פלחו כליותי ולבי, גם אמך בשמעה דברי מכתבך אשר קראתי באזניה בכתה בכי תמרורים על גורלך המר, אויה לנו לשמוע ממך בשורות כאלה, ואנחותיך ידקרו כמדקרות חרב בלבבנו, אך מה אעשה לך בני יקירי!? הן ידי לא שפכו את הדם הזה, רק אתה בעצמך רצת כמשתגע אל פי באר שחת, ואהבתך קלקלה את השורה, לא שמת לבך לדעת אחריתך, לא פקחת עיניך לראות מראש אם כשר הדבר לפניך, אהבתך עורה את עיניך ולא ראית נכוחות, ואנכי מה כי תלין עלי וכי תצעק חמס באזני? כמה פעמים הזהרתיך לשום לב על דרכך, ואתה לא שמעת אלי, ואני את נפשי הצלתי!
אביך הכואב…
טו. בני יקירי ומחמד נפשי!
מכתבך קבלתי, ודבריך ירדו חדרי בטני והעציבו את רוחי מאד, בראותי כי אל עקרבים אתה יושב בעיר מגורך, ואין לך עם מי לדבר דבר ולערות יגונך בחיקו, והנך בין אנשי עירך כתפוח בעצי היער, צר לי מאד עליך בן יקיר! אולם דע בני יקירי, כי עצתך לברוח מעיר מגורך היא עצה נבערה, כי מה תעשה עתה? ומאין יבוא עזרך? משענתי אני היא היום משענת קנה רצוץ, עת רעה היא העת הזאת, מצב המסחור ברע הוא, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, ופרנסת ביתי ירדה בשנה הזאת עשר מעלות אחורנית, ומה לך להפסיד המזונות של משך שנה תמימה, אשר חותנך נותן לך בנפש חפצה, מפני שאין דעתך נוחה מאנשי מקומך? ולכן בני יקירי כי יעצתי כי תשא וכי תסבול בדומיה את אשר נטל הזמן עליך, ואתה שמע לעצת אביך וד' יעזור לך.
אביך הדורש הצלחתך…
טז. בן יקר ונעים!
זה שנים רבות אשר אתענג להקרא אליך לימי חגיך, והיום אני בא לשמחת לבבי לקרוא אותך ליום חגי אני, כי ביום העשרים לחדש הזה, אחוג יום מלאת לי שבעים שנה, היום הזה אשר בישע ד' הגעתי אליו, היקר ונעים לכל איש, משנה יקר הוא לי על אשר ביום זה נמלאו חמשים שנה, מיום אשר באתי בברית עם אמך היקרה, ובשמחת לבב אחוג חתונת הזהב, וביום הזה אשר אשא לבבי אל כפים להודות לאל עליון הגומר עלי, על חסדו ואמתו, כלתה נפשי לאסוף אלי את בני הנאהבים והנעימים, ואת ידידי היקרים אהובי נפשי על זבח משפחה, ולהתעלס יחד, באו אלי בני ונכדי, באו אל אביכם הישיש לשמוח אתו, כאשר ישמח הוא בכם, ואתה בני הנכבד! שמחני נא ובא אלי בלוית רעיתך העדינה וצאצאיך היקרים, ואנכי הנני לקבל פניכם בזרועות פתוחות, ובחברתכם יגדל כבוד החג.
אביכם המצפה לקראת באכם בכליון עינים…
יז. אחי היקר!
שאלתני במכתבך להודיעך משלום בנך היקר, האם חשקה נפשו בלמודים, הנני להודיעך לשמחת לבבי כי הודות לאל הוא בריא אולם, הולך בדרך הישר, ושוקד על למודו באופן מאד נעלה, והוא מוצא חן וחסד בעיני אלהים ואדם, כל רואיו יהללוהו, ומוריו יתברכו בו, ואני אתענג מאד לתת לו יד ושם בביתי, ולא אגזם אם אומר כי כאישון עיני אהבנו, אחשבהו לאחד מבני, וכל ב"ב יאהבוהו אהבה נצחת, אשריך וטוב לך אחי יקירי! יואל ד' לברך אותו בחיים ושלום, ויהיה לתפארת למשפחתנו.
בתשובה על הצעתך אענך: אחי, יהי לך אשר לך כי תהלה לאל יש לי כל, ולא תחסר לי מאומה, ולא רבים המה אנשי ביתי, ובנך איננו עלי למשא, ולכבוד גדול ולמצוה רבה יחשב לי לתמוך בידי בן יקיר כמוהו, עד כי יגיע אל מטרתו.
אחיך השמח בשמחתך….
יח. אחי היקר!
(הנ"ל באופן אחר)
שאלתני במכתבך להודיעך משלום בנך היקר, ואם יעיד לו אוזן לשמוע בלמודים, והנני להודיעך לשמחת לבבי כי בנך הולך וטוב עם אלהים ואנשים, הוא שוקד על למודו באופן אשר לא יאומן כי יסופר, כל מוריו יהללוהו, ויחזו עתידות לו כי גדול בישראל יהיה, ומוצא חן וחסד בעיני כל רואיו, ואתה אחי שמח בגורלך הטוב וברך את ד' על המתנה הטובה אשר נתן לך. כי בנים כאלה הם תפארת אבות, ואשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם, אולם דע אחי יקירי! כי למרות השמחה אשר אשמח בו, ולמרות הענג והשעשועים אשר נשבע ממנו אני וביתי, אין לאל ידי להחזיקו בביתי עוד כאשר הבטחתיך, כי העת רעה מאד, היוקר יאמיר, ופרנסת ביתי ירדה בשנה הזאת עשר מעלות אחורנית, במעלות אשר עלתה בשנה העברה, אך חלילה לך לחשוב כי חפצי להרחיקו מביתי ולנער חצני ממנו מכל וכל, חלילה לי מלעשות הדבר הזה, כי אדע נאמנה כי פה ישיג את מטרתו ואת תעודתו, ופה יגדל ויהיה לאיש, רק חפצי שתתאמץ להיות גם אתה למשען לו, וטובים השנים מן האחד.
אחיך הדואג לטובת בנך…
יט. אחי היקר והנכבד!
(הנ"ל בנוסח אחר)
בתשובה על שאלתך להודיעך משלום בנך היקר וממעשהו פה, ישמח לבי בקרבי להודיעך ממנו בשורות טובות, כי הוא הודות לאל בריא אולם, יגדל כעץ רענן וכארז בלבנון ישגה, כל מוריו יהללוהו וימלאו פיהם תהלתו, כי הולך הוא בדרך הישר ועושה חיל בלמודים, וב"ב ישמחו בו ולשמו ולזכרו תאות נפשם, אך ראה מצאתי בו חסרון אשר לא ישר בעיני, והוא: כי שוקד הוא על למודו באופן נמרץ מאד, יום ולילה עיניו תבטנה בספרים ולא יתן מנוחה לנפשו אף רגע, כמה פעמים העדותי בו כי לא טוב הדבר אשר הוא עושה כי יהרוס בזה מעמד בריאותו, ומאור עיניו, ונבול יבול, אך הוא באחת ומי ישיבנו, וכמעט אגרע עיני ממנו ישוב למלאכתו ולעבודתו הכבדה, וחזיון יקר הוא לראותו יוצא החוצה לשאוף רוח צח, ואנכי גליתי את אזנך למען תוכיחהו, ותבוא עמו במשפט.
אחיך…
כ. שלום לךָ בן יקיר!
שמעתי את קול תחנוניך והפצרתך להשיבך אל ביתי, גם אמך היקרה מבקשת כזאת ממני יום יום, כי תכל נפשה לחדות בשמחה את פניך, ועגמה לך נפשה, אולם למרות חפץ שניכם, ולדאבון נפשי גם אני לא אוכל לעשות זאת, הלא ידעת בני יקירי, כי בעל מלאכה אני, וכי בביתי יעשו פועלים רבים את עבודתם, המשמיעים כל היום רעש והמולה, אין מרגוע בביתי, ואין מנוחה גם לנפשי בששת ימי המעשה, ורק ביום השבת ובמועדי השנה אנוח מעט מעמלי ועבודתי, ואתה מה לך פה? למה תבא הנה ללא מנוחה ושלוה? לא תשבע פה עונג ונחת כאשר ידמה לבך, לכן הכבד בן יקיר, ושב על מקומך, והבלג על אי־מנוחתך ותשוקת לבבך, חכה בני חכה עוד כשני ירחים עד חג הסכות, ואז אשלח אחריך ואקחך משם בכבוד.
אביך אהבך אהבה בלי מצרים….
כא. אח יקר ונכבד!
החייתני אחי ידידי בנועם מכתבך, ומאד ישמח לבי לראות כי אתה מוצא חן בעיני אדונך ותפיק ממנו רצון, כי הוסיף על שכרך, ויאמר להיטיב עמך עוד, מזה נוכחתי לדעת כי עבדת אותו באמונה ובישרת לבב, לך אחי בדרך הטוב הזה ותמצא חן וחסד בעיני אלהים ואדם, ומאושר תהיה כל הימים, אשרי האיש אשר ילמוד לשא עול בנעוריו, האיש הזה יבטח ולא יפחד מהעתיד, כי לא יחסר לחמו.
אחיך…
כב. אבי יקירי תפארת ראשי!
כמה תתפלא ותשתומם בראותך את מכתבי זה, אחרי המכתב שכתבתי לך אתמול, ותאמר: מה זה היה לבני אשר יפקדני במכתביו יום יום? אך דע אבי יקירי כי מאתמול ועד היום נולדו לי חדשות, והיא: כי אשתי היקרה ילדה לי בן זכר למז“ט, ואני בא במכתבי זה לבקש ממך אבי יקירי לכבדני, לבוא על יום ג' הבע”ל בלוית אמי היקרה ת' ואחותי הצעירה, יום הכניסי אותו בבריתו של אברהם אבינו, ואני אכבדך במצוה הראשונה, לאות כי יקר לי כבודך מאד, תקותי חזקה כי לא תשיב פני ריקם.
בנך המצפה לקראת בואכם בכליון עינים…
כג. אחי היקר!
במכתבי זה אני בא לדבר עמך משפטים על גאותך וגאון לבך, כי רבות פעמים כתבתי לך מכתבים, ולא עניתני אף אל אחד מהם, וגם בהמכתבים אשר תכתוב להורינו יחיו, לא תדרוש גם בשלומי, אין זאת כי נקלותי בעיניך, ולא לכבוד הוא לך לבוא עמי בכתובים, ומלבד זאת צר לי מאד כי לא תשמור מוצא שפתיך ולא תקיים את הבטחתך אשר הבטחתני טרם נסעך מפה, לשלוח לי ספרים עברים למקרא, ועליך לדעת כי לוא היה בידי להשיגם פה, לא הייתי עליך לטורח ולא בקשתים ממך, ואתה ידעת כי עירנו היא עיר קטנה, ואין מהלכים בה לספרים עברים, ואין להשיגם אף בכסף מלא, ולכן עוד הפעם אבקש ממך למלאות חפצי בזה, וחסדך לא אשכח לנצח, והיה אם לא תענני על מכתבי זה כאשר עם לבבי ולא תמלא לי את החסרון,לא אכתוב לך עוד, כי למה לי לזרוע דברי על צחיח סלע? ולשחת דברי הנעימים על אוזן לא שומעת?
אחיך המצפה לתשׁובתך בכליון עינים…
כד. לבעל אחותי המשכיל הנכבד שׁלום וברכה!
חמדת הכבוד להמנות בין סופרים עברים השיאני לכתוב מאמר אחד למ“ע… היו”ל בעיר… ונכון לבי בטוח כי ישים המו“ל מקום לדברי וידפיסם בלי ספק, כי הוא באמת דבר שראוי לפרסם ברבים, ויען כי בעירנו הקטנה אין מהלכים למ”ע הזה ואדע נאמנה כי אתה מקבלו על הסדר, אי־לזאת אחלה פניך יקירי, לשלוח לי העלה אשר בו יודפסו דברי, כי חפץ אני לראותם, אקוה כי לא תשגה אחרי דברי ולא תשיב פני ריקם, דרוש בשמי לשלום אחותי העדינה והיקרה ת' וצאצאיך כן פקוד היום לטובה.
ידידך…
כה. שלום לך גיסי יקירי!
לכל אדם באשר הוא אדם יש לכל הפחות מדה אחת טובה אשר בה יוכל להתפאר בלב זה תקנן מדת הצדקה, ובלב זה מדת החמלה, לזה מדת הסבלנות, וכמוהן מדות טובות אשר תפארת הנה להאדם, ואנכי אינני מוציא עצמי מן הכלל הזה, כי כמו שלא נכון להאדם לאמר: שלם אנכי בכל המעלות, כן אין לאדם להרשיע את עצמו מכל וכל, ולהחזיק עצמו רשע, וזה כמו זה לא יוביל את האדם למטרה הדרושה, אנכי אמצא בנפשי המדה הזאת, והיא: אהבת־משפחה, האהבה הזאת בוערת בלבבי תמיד, וזכרונה חרות על לוח לבי לזכרון נצח, האמן לי יקירי, כי בעת קבלי מכתבך היקר, התעוררה בי תשוקה עצומה לנסוע לחתונת בנך היקר, ולהרות בשמחה את פניכם, ואמרתי האח, מי יתן לי אבר אעופה אליך כעל כנפי נשרים, ומבלי שפת שקר וחנף אמר לך כי השקט לא אוכל, לא אמצא מרגוע לנפשי, ואין לאל ידי להשקיט סערת לבבי, ולהשביח שאון גליו, אך לא לעולם בידינו לעשות כאשר עם לבבינו, מכשולים ואבני נגף מונחים לו לאדם על דרכו, העומדים לו מנגד חפץ לבבו, וגם אנכי, למרות תשוקתי העזה, אין לאל ידי לנסוע אליך, כי סבבוני בימים האלה, כמו להרעימני ולדכא את רוחי, טרדות רבות ועצומות, עד אשר לא אוכל לצאת מפתח ביתי החוצה, ואתך יקירי הסליחה!
ואתה ידידי גיסי שמח בשמחת בנך היקר, יואל אלוה ותשבע ממנו שמחות כל הימים, ושלשים ורבעים יולדו על ברכיך, ועיניך רואות.
ידידך…
כו. אחותי היקרה!
הבשורה ממות בתך העדינה הסבה לי יגון נורא; בראשונה היה בדעתי לדבר אליך תנחומים, ולנחמך מיגונך, אולם אחרי כן נוכחתי לדעת כי שגיתי, ואין אני מוצא את עצמי מוכשר להקל יגונך בדברי תנחומים, כי בכל רגע אשר יעלה לפני זכרון בתך יכאב עלי לבי מיגון ועצבון נורא, ורק דמעות עיני תרפאינה את שבר לבי על נקלה, ועתה אחות יקרה! עלינו רק לבקש מאל החסד, לתת לנו כח ועצמה לשאת את מכאוב לבבינו, ולהקים סערת רוחנו לדממה, ויאמר למלאך המשחית הרף, ולא נוסיף לדאבה עוד.
אחיך המצר בצרתך…
כז. אחי היקר!
לא אוכל לתאר לפניך אח יקר את עצבון נפשי בשמעי השמועה הלא טובה ממות בנך הילד, ולא אמצא מלים לנחמך בהן, כי גדול הכאב מאד, הה, רבות קויתי מילד השעשועים הזה! ד' ינחם אותך וימחה דמעה מעל פניך ולא תוסיף לדאבה עוד, ואתה אחי השמר לך ושמור נפשך מאד לבלתי הרבות בבכי, עשה זאת למען בריאותך כי איש חלש אתה, ועליך לדעת כי לא אתה הראשון ולא תהיה גם האחרון, רבים שתו מכוס היגון הזה ורבים ישתו, ועולם כמנהגו נוהג, דור הולך ודור בא.
אחיך המצר בצרתך…
כח. אחי האומלל!
לשוני קצרה מהביע לך את העצב והיגון אשר היה לי בקבלי השמועה הלא־טובה ממות רעיתך העדינה, נשמתה עדן, וכי לוקחה תפארתך מעל ראשך. וכאיש הלמו הממו רעם, כן הייתי נדהם לשמוע הבשורה המעציבה הזאת, צר לי עליך אחי יקירי! מי כמוני הכיר לדעת את מעלות רוח אשתך היקרה!? מי כמוני נוכח לדעת את לבה הטוב ותכונותיה הטובות? ומי כמוני יוכל לשער את האבדה הגדולה אשר אבדת במותה? על שברך השברתי קדרתי, שמה החזיקתני כל היום הלכתי קודר בלחץ לבבי ולא ידעתי נפשי, פלגי מים ירדו עיני מאין הפוגות, הה, אחי יקירי! מאין אמצא מנחמים לך? הן שברך גדול כים ומי ירפא לך? הה, לפרח הנעים הזה הנקטף עודנו באבו! האמת אגיד לך ידידי אחי, כי רבות עמלתי למצוא נחומים לך, אך בקשתי ולא מצאתי, כי אין מנחם לשברך ולמה אנסה לנחמך בנחומים של הבל? ד' ינחם אותך וימחה דמעה מעל פניך.
אחיך אשר בצרתך לו צר…
כט. אחי האומלל!
(הנ"ל בנוסח אחר)
הבשורה הרעה ממות אשתך היקרה באה אלי אתמול, ועיני ירדו לשמוע אסונך הנורא, ואת שברך הגדול כים, אנחות כבדות התפרצו מחדרי לבבי וכל היום הלכתי קודר בלחץ לבבי, היום הזה לא יחד בימי חיי, כי רבות רעות שבעה בו נפשי, וכל ב"ב בכו עמי יחד בכי תמרורים, כי באמת אין ליגונך על עפר משלו, ולוא הייתי בריא ושלם עפתי אליך כעל כנפי נשרים ונחמתיך מיגונך, אך מה אדבר? אנחמך, ולשברך אין מנחם! מה נואלו המה האומרים לנחם את ריעיהם בנחומים של הבל! מה היא הנחמה? אך לעג לרש! אך פזרון מלח על פצע!
אחיך הכואב…
ל. שלום לך אחי הנדיב!
לשמחת לבבי נודעתי ממכתבך היקר! כי שלום לך. מאד שמחתי לראות כי נשתנה מצבך לטוב. עד כי השיגה ידך לבנות לך בית רם ונשא, ולהגדיל את מסחרך על אחת שבע, ומקרב לבי אברך אותך כי תהיה מאושר כל הימים, ואל הטוב יאריך ימיך, ותשבע עונג ונחת עד זקנה ושיבה, וישמח לבי גם אני. ממעמקי לבבי אני נותן לך תודה על לבך הטוב ורוחך הנדיבה, לתת לי משען כסף, אף כי גמרתי בנפשי אומר לבלתי קבל מידך החסד הזה, כי בישע ד' אמצא חית נפשי ביגיע כפי, ולא חסר לי מאומה מכל הנחוץ לי, ומותרות לא אבקש, אך די לי הדבר הזה לראות את לבבך הטוב, אשר מבשרך לא תתעלם, ואתה שלום!
אחיך…
לא. אחי יקירי!
תתפלא ותשתומם עלי על אשר לא באתי לעירך כדבריך לראות פני המדוברת בי ולהראות, ולפי דבריך אין לי עסקים גדולים ונכבדים כאלה, אשר יעצרוני מבוא אליך. אך דע אחי יקירי, כי לא כימים הראשונים הימים האלה, ואין לך לשפוט ממעשי אז למעשי עתה, האדם הוא בעל שנוי ותמורה, אשר לא יעמוד במצב אחד תמיד, ואשר ילך בכל עת מעלה מעלה אם בעל נפש הוא, ובימים האלה קבלתי ת“ל עסקים נכבדים על חשבוני אני, כי במשך השנה הזאת אשר נפרדת ממני, קניתי לי ידיעות רבות בעולם המסחור. האח, מה נעים הוא להרויח כסף בעמל כפים! להכסף כח נפלא אשר בידו למשוך אחריו רבים וכן שלמים, ובצדק נוכל לכנותו בשם: “אבן־השואבת” כי כמהו הכח בידו למשוך אחריו אבירים, הכסף ישכיח את האדם התבל ומלואה, וגם הדבר אשר על דעתך אין על עפר משלו. – אולם בכ”ז אין זה עוד חרוץ מספיק, ולכל זמן, לכן ברצות ד' ביום… הבע"ל אבוא לעירך. אחיך אשר לבו ירחש לך תודה וברכה על השתדלותך לעשות לטובתו…
לב. אחי יקירי מחמד נפשי!
צר לי מאד לבוא אליך היום בבשורה מדאיבת נפש, כי בנך אשר שמחנו בו, ואשר בו שמנו תקותנו כי יהיה לתפארת למשפחתנו, אשר עמד לנס ברוב חשקו ללמודים, שב עתה מדרכו הטוב ויהפך לאיש אחר, מסיר אזנו משמוע תורה, יתהולל וישתגע מרבה להכיל, ולא יטה אזנו לקולי ולקול רעיתי, פליאה דעת ממני איך חיש קל נהפך לבו בקרבו, לעתים לא רחוקות יבוא לביתו בחצות הלילה ובגדיו רטובים, ולפעמים אמצא פצעים בפניו, יתקוטט את ב“ב ויחרחר ריב ומדנים, ומאד ידוה לבי לראות, עלם בעל כשרונות טובות מטה אשוריו מדרך הטוב, אחשוב למשפט צדק כי נשחת רוחו בקרבו ע”י התחברו לנערים קלי דעת ובנים שובבים. והנני להגיד לך האמת אשר אם חלילה לא יטיב בנך את דרכו, לא אוכל לתת לו יד ומקום בביתי, פן ישחית את נחלתי, את בני האמונים במוסר ודרך ארץ, ובכן יסר תיסרנו בשבט פיך, ואני תפלה, שדבריך יפעלו על לבו יותר, מאשר פעלו עליו דברי.
אחיך….
לג. אחי היקר!
מאד ישמח לבי ותגל נפשי לשמוע כי באת בשלום אל המנוחה, יואל אלוה וחפצך יצליח בידך, תעלה מעלה מעלה וקרנך ירום בכבוד, וישמח לבי גם אני, כי אשרך והצלחתך דורשת נפשי כל הימים, וכל ישעי וחפצי לראותך בתור אדם המעלה, ואתה ידידי אחי, התאמץ להפיק רצון מאת אדונך, ושמור את המשרה הזאת כאישון בת עין, כי משרה נכבדה היא, וממנה לחמך נמצא, שמור אותה מכל משמר כי היא חייך, ולא נקל למצוא תמיד משרות נכבדות כאלה, שמע לעצת אחיך הדורש טובתך כל הימים…
לד. אחי הנדיב ויקר הרוח!
בשומי לפעמים על לבבי את הטוב והחסד אשר נדב לבך הטוב לעשות עמדי, מעודי ועד היום הזה, מיום אשר נאסף אבינו הישר באדם לחסות בצל חסין יה, אז תשוה עלי נפשי, מדעתי כי אין לאל ידי לשלם לך גמול אחד מני אלף, על כל החסדים הרבים והטובים אשר גמלת עלי, ואף כי נפשי יודעת מאד, כי לא בעד תשלום גמול עשית עמדי את כל אלה, רק מרוחך הטובה והנדיבה, מאהבת אדם אשר תקנן בחדרי לבבך הטוב, ומחמלתך עלי, כי שארך ובשרך אני, אך כמשא כבד הכביד על שכמי רוב טובך, ומאד דאבה נפשי על כי חסר אונים אנכי להשיב לך כגמולך, כי דל חלקי בחיים, כי מאומה לא השאיר לנו אבינו המנוח נ"ע, רק לב רגש ונפש חנינה, ובכל עת אשר עלה הרעיון הזה על לבבי, נחמתי את נפשי בתקוה לימים יוצרו, אשר אולי יהיה בידי להראות לך, כי לא שכחתי ולא נמחה מעל לוח לבי זכר רב טובך, אך זה היום עשה ד'! האח, תקותי באה באה, כי הצליח חפצי בידי לחבר ספר אשר מצא חן בעיני נבונים, חכמים ראוהו ויהללוהו, וימלאו פיהם תהלתו, אותו הקדשתי לזכר שם כבודך היקר לי, לאות כי חסדך לנגד עיני תמיד, וכי ממך ישועתי, מידך הכל ומשלך נתתי לך.
אחיך המכיר חסדיך הרבים…
לה. לאחי היקר והנכבד מחמד נפשי ולבבי שלום עד העולם!
פליאה דעת ממני על אשר טמנת ידך בצלחת, זה כשני ירחים, ולא תכתוב לנו מאומה משלומך וממצבך, ואין כל חזון ממך, וכן לא הסכנת, וזאת תביאנו במבוכה גדולה, ולא נדע מה היה לך, והשקט לא נוכל, וביחוד אמנו היקרה ת' היא עצובת רוח מאד, ובאמת לא אוכל לדעת אח יקר, מדוע תמנע ממנו את העונג הזה, לכתוב לנו מהנעשה והנשמע פעם בפעם, בהיות לאל ידך לעשות? ולכן אבקש ממך אחי יקירי, לכתוב לנו מידי השיגך את מכתבי זה מכל החדשות הנמצאות אתך, עשה זאת למען אמך הדואגת לשלומך ולשלום ביתך, ואשר לשמך ולזכרך תאות נפשה, ושמח את לב כלנו המחכים ומצפים לתשובתך בכליון עינים. אחיך אהבך…
הורינו וכל ב“ב נ”י דורשים בשלומך, בשלום רעיתך העדינה, ובשלום צאצאיך הנאהבים והנעימים, חיו בשלום!
לו. אחי היקר!
מכתבך הנחמד המלא דברי אהבה היפים ראיתי1 לנכון, ומקרב לבי אני נותן לך תודה על כי חשת לרוחתי לישועתי, ועזרתני בעת צרתי, האמת אגיד לך ולא אכחד, אודה ולא אבוש, כי לולא היית לי לישועה, מרה היתה אחריתי, ואנכי לא ידעתי למי אפנה, אנה אלך ולמי אנוסה לעזרה, ומה מאד ידאב עלי בשרי על כי חסר אונים אנכי להשיב לך כגמולך, ישלם לך ד' כפעלך ומעשי ידך יכונן סלה.
אחיך…
לז. אהובתי מקור חיי!
במשך הימים אשר הנני מאושר באהבתך, הספיקה לך העת להכירני ולדעת רוחי עד כמה כלתה נפשי אחריך, כי צמאה לך נפשי וכמה לך בשרי, ובלעדיך חיי אינם חיים, ואשר לזאת נקל לך לדעת מה מאד עגמה נפשי לשבת בדד וגלמוד, באחת אומר לך כי הימים אשר לא אחזה בהם פניך לא יתחשבו בימי חיי, ובקהלם אל יחד מספרם, ורק מכתביך הנעימים ינחמוני לעתות בצרה, עת אשר עצבוני יקדיר שמי חיי, על כי אין פניך הולכים אתי, ורק הם נחמתי בעניי, ועתה מה היה לך משאת נפשי, כי שללת ממני גם הנחמה האחרונה הזאת? מדוע תמנעי ממני הטוב בהיות לאל ידך לעשות? איך נהפכת לי לאכזריה? כמה פעמים התאמצתי לדון אותך לכף זכות, אך שבתי וראיתי כי אין לי כל צדקה להצדיק נפשך העדינה, וכבר עלו על לבבי מחשבות נוראות, אשר תביאינה אותי במבוכה, ועתה הגידי לי שאהבה נפשי, היש לך צדקה לענות נפשי חנם? הגמול את משלמת לי על אהבתי אותך אהבה נצחת, אהבה עזה כמות? לכן חוסי רעיתי על נפש אישך, אשר עצבוני תדכא לעפר נפשי, חוסי וחמולי כי בנפשי הוא, כתבי לי מכל אשר אתך, ושמחי נפש אישך הכואב…
לח. כבוד היקר והנכבד המיועד להיות חותני שלום עד בלי ירח!
מכתבו הנחמד בצרוף המנחה היקרה, מורה השעות, אשר הואיל כבודו לכבדני בו, קבלתי לנכון, לגודל שמחת לבבי, אין מלה בלשוני לתאר לפניו את השמחה ששמחתי בו, באשר שקבלתיו מידי כבודו היקר לי מאד, כאשר אמר החכם: “הכסיל במתן והחכם בלב הנותן” ומקירות לבי אני נותן לו תודה על התשורה היקרה הזאת, ולי מה יקר מורה השעות הזה! כי הוא יזכרני להביט על הרגעים שלא יחלופו באפס ותהו, והוא ילמדני להוקיר העת מזהב ומפז רב, בראותי כי הרגעים יעופו כצפרים עפות, והשעה עשה תעשה לה כנפים, ואשר לדעתי זאת היתה כונת המנהג לתת לחתן מורה שעות למען ידע איך להוקיר העת, תשאות חן חן לו! באהבה רבה דורש אני בשלום רעיתו היקרה ת' ובשלום אהובתי משאת נפשי, יהי נועם ד' עליכם, תחיו ותתענגו נחת, כחפצכם וכחפץ ידידכם הקשור עמכם בעבותות אהבה עזה, ואשר לבו ירחש לכם תודה ברכה וכבוד…
לט. שׁלום וישׁע רב לכבוד מחותני הגביר הנכבד וכו'.
בטח יפלא כבודו בקבלו היום מכתבי זה, אחרי אשר לפני ימים אחדים ראינו איש את אחיו, ומה הנה החדשות אשר נולדו במשך זמן קצר כזה? – ישאל כבודו ובצדק – ולכן הנני להגיד לו מראש כי אין כל חדש, רק באשר כי מעת אשר באנו בברית יחד, מלאה אהבתו כל חדרי לבבי, וכל מעיני בו, וזה הוא לי העונג היותר גדול לבוא את כבודו בכתובים, ולמה אמנע הטוב ממני? למה אחסר נפשי כטובה בהיות לאל ידי לעשות? נוסף לזה, תקותי תשעשעני כי דברי לא יהיו עליו למשא, ועוד יתענג לראות כי פקודתו תשמור רוחי, להקדיש עתותי לתורה וחכמה, ומוצא שפתיו קדושים המה לי.
אבי היקר נ“י נסע לעיר… לקנות שם דברים הנחוצים לנו לימי החג הבע”ל, ולפני נסעו הגיד לי דעתו, אשר חפצו לקחת אלינו את בתו העדינה היא אהובתי רצתה נפשי בה, לשמוח אתנו בשמחת החג אם כבודו יתן הרשיון לזה, ואנכי אקוה כי כבודו לא ימנע ממני העונג הזה, וכבר קדמתי לבקש כזאת מאת אהובתי, ותקותי חזקה כי גם היא לא תשיב פנינו ריקם.
אוהבו…
מ. שלום וכט"ס למחותני הנכבד וכו'.
אם אמנם כתבתי מכתב לכבודו לפני ימים אחדים, אשר בטח השיגתהו ידו, בכ"ז לא אחדול מלכתוב לו גם עתה, מפני החדשות אשר נתחדשו בבית אבי בימים האלה. בשבוע זה בא אלינו אורח נכבד הוא אחי אמי הגביר מעיר… אשר בא להתראות עם הורי פנים אחרי עשרים שנה אשר לא ראו איש את פני אחיו, ומאד גדלה השמחה בביתנו, וכמו חלב ודשן תשבע נפשנו לשמוע ממנו את גדולתו ויקרו הרב, כי עשיר הוא ונכבד ויד לו ושם בעיר… ובין אנשים גדולים הנודעים בתבל תיחשב, ומסחרו פרץ מאד בארץ, דודי זה בקש את פני הורי לתתי לנסוע עמו על שבועות אחדים, והמה נעתרו לבקשתו, וגם אנכי אף כי קשור אני במקום הזה בעבותות אהבה, ונטוע פה במסמרים, לא יכולתי להשיב פניו ריקם, והנני לנסוע עמו מחר, ולכן מצאתי נכון לפני, להודיע זאת לכבודו, למען שלא יהיה לפלא בעיניו אם לא ישיג מכתבים מפה, וברצות ד' כאשר אבא… אכתוב לו מהנעשה והנשמע עמי, ואודיעהו את כתובתי (אדרעססא) ונא להודיעני דעתו ודעת בתו העדינה ת' בזה, כי על פיכם אחיה כל הימים.
ידידו המיל"ח המוקירו והמכבדו כערכו….
מא. ידידי החתן המשכיל המיל"ח שׁלום!
(תשובה)
שאלתני יקירי, במכתבך להגיד לך דעתנו בזה שנכון אתה לנסוע עם דודך היקר לעיר…ולכן הנני להגיד לך כי דעתנו נוחה מזה מאד, כי שם תראינה עיניך חדשות ונצורות, ומשכיל על דבר כמוך ימצא תועלת בכל מה שעיניו רואות, ומלבד זאת מדוע לא נחפוץ שתבלה ימים אחדים בטוב ובשמחה? שמח בחור בילדותיך ואם לא עכשיו אימתי? אולם שאלתך למותר היא; בראשונה, הלא לפי דבריך אנוס אתה בזה מפני הכבוד, באין יכולת בידך להשיב פני דודך ריקם, ובשניה, הנה שאלת את פי אחרי אשר גמרת אומר לנסוע בעת שאין להשיב עוד, ולולא ידעתיך לעלם תמים דעים, אז אמרתי כי תדבר חונף, ועתה אל תעצב יקירי כי מאהבתי הגדולה אליך אוכיחך כי יקרת בעיני נכבדת, ואנכי אדקדק עמך כחוט הסערה רק באשר כי עלם משכיל אתה, ומידך אין לצאת אף שגיאה קטנה ודבר קטון שאינו מתוקן, ואתה נסע לשלום, וחיה בטוב.
מב. ידידי מחותני!
בעיר הגדולה והעליזה ווארשויא אנכי, מעיר ההומיה הזאת אני כותב לו את המכתב הזה, האח, מה מאד אתענג נחת ללכת לשוח ולשום עין על טירותיה, חומותיה, מגדליה, ותועפות ארמנותיה, לא תשבע עין מראות ולא תמלא אוזן משמוע את הרעם והרעש, שאון היושבים בה, קול שאון תפים, חלילים כנור ומצלתים הנשמע בה תמיד, בכל חצותיה תרקד ותפזז השמחה, וברחובותיה ירונן וירועע, לא אנחם ידידי מחותני, לא אנחם על אשר נעתרתי לנסוע לעיר ההומיה הזאת, לשבוע נעימות ועונג נפלא, ביום אני הולך בחברת דודי ובניו, לבקר בתי חרושת המעשה, בתי אוסף החיות, הגנים והפרדסים היפים, הגשרים והמכונות, ובלילה אבקר בתי המשחק ואשבע נחת, מי יתאר גדולת דודי וביתו המלא ברכת ד‘, כל טוב עונג ושעשועים, ואין לתאר תמונת הבית, הודו והדרו, מנוחתו ושלותו באומר ודברים, יקר כבוד ביתו מאד ולא אחלל תפארתו במו פי, בקצרה שבע רצון אנכי מכל מראה עיני ומכל משמע אזני, ואסור תודה אני לדודי היקר אשר אמר להשביעני שמחות וגיל, יהי ה’ אלהיו עמו ויעל! אך זיק עצב אחד יתנוסס בחדרי לבבי, על כי אין פניכם היקרים הולכים אתי לקחת חלק בשמחת לבבי, כי בכל שאון העיר הזאת לא מש זכרונכם הטוב מלבי אף רגע אחד, וכל מעיני בכם, ואשר לזאת חקותי תמונתי על הגליון, ואותה ימצא בזה, והיתה למזכרת אהבה לאהובי נפשי, לאות כי באהבתכם אשגה תמיד.
ידידכם המאושר…
מג. מחותני יקירי!
בטרם אשר אערוך לפניו את מערכי לבבי, הנני להודות לו מקרב לבבי על התשורה היקרה אשר הואיל כבודו לשמחני בה, המנחה הזאת יקרה בעיני מאד, והיה תהיה לי למזכרת חן אהבה וידידות.
אדוני היקר! בשומי אל לבבי, אשר בטרם עבור חודש ימים ואנכי אקראהו בשם חותן, אז ימלא לבי רגשי שמחה על כל גדותיו, הרעיון הזה ישמחני וישים מעדנים לנפשי, האח, מה נעים לי הרעיון הזה ומה יקר לי זכרונו! כי מה טוב ומה נעים לשבת בצל ידו ולשמוע אמריו כי נעמו, ומדברותיו המתוקים מדבש ונופת צופים, במקום מנוחה שאננה ושלות השקט, מקום אשר השלום יפרוש שם מטות כנפיו ובעיר גדולה ועליזה, עיר חכמים וסופרים, כל אלה יחד יתארו לפני עתיד נחמד ונעים עד מאד, ומי יתן ויחנני ד' להימים הטובים האלה אשר אתארם ברוח דמיוני! והיה זה שלום.
(BoᴛЪ и бyдeᴛЪ жиᴛЪe!)
ידידו המאשׁר המל"ח…
מד. אדון יקר ונכבד!
זה כשנים אחדות אשר החלותי לשלוח במסחר ידי ומבלי התפאר אוכל להגיד לכבודו נאמנה, כי יש לי תקוה טובה להיות צולח, כי בחסדי ד' אמצא ברכה במעשי ידי, ומסחרי יפרח כשושנה, אך להקדיש כל עתותי למסחרי עלי להיות חפשי מעבודת ומעסקי הבית, ובאשר כי אין לי על מי להשען בדבר הזה, גמרתי בנפשי אומר לבקש לי רעיה, ולקחתה עזר כנגדי, אשר אוכל למסור טובי בידה, והנה זה לא כביר נתכבדתי להכיר את בתו העדינה בבית… ואותה מצאתי נכון לחפצי, בה מצאתי חן ויופי, טוב לב וענוה צדק, חכמה ורוח נדיבה, ולכן ארהב בנפשי עוז לשאול את פי כבודו, אם ירשני לבקש את ידה, לקנות את לבבה לאהבה אותי, האמנם לא חנני ד' בהון ועושר רב, ורק ביתי, מסחרי, וכלי ביתי הם המה כל רכושי אשר רכשתי פה עלי אדמות; אך לעומת זה נקי מסחרי מחובות, ואין איש נושה בי, ולכן אם חפץ כבודו לתת את בתו לאיש היודע דרכי התבל, איש החי בחשבון, ואוהב עבודה, אז אמצא בנפשי הרשיום לאמר: כי כל אלה ימצא בי, ולעומת זה אנכי מצדי לא אבקש מכבודו מאומה רק לקנות לבבה, ולהמנות בין בני משפחתו הכבודה, ואחת אבקש להודיעני אם ירשני כבודו לבקש אהבתה, ותקותי חזקה כי לא יבושני כבודו משברי.
מה. אדון יקר ונכבד!
(תשובה)
הצעתו הנכבדה לבוא בברית עם בתי ת' הסבה לי עונג גדול ונעים, לו הגיעה לידי לפני ירח ימים, כי בכל לבי ונפשי נעתרתי אז לבקשתו, כי נכבדות מדובר בו, ושמו נודע לתהלה, ואיש נחמד, נאמן ונכבד, ולכבוד גדול נחשב לי לקחתו לחתן לי, אז ידעתי כי נתתי את בתי לאיש, אך לדאבון נפשי אחרה הצעתו הנכבדה לבוא אלי, וזה כחדש ימים אשר ארשתי את בתי לסוחר עירי ר'… ובטח כן רצה אלהים, והנני מבטיחו להסתיר מכתבו, ולא ידע ממנו איש ולא אראנו גם לבתי, ועתה יהיה לי כבודו אוהב נאמן, תחת כי מנעו אלהים מהיות לי לחתן, ושלום לו, כחפץ המוקירו והמכבדו כערכו…
מו. עלמה יקרה וכבודה!
מן היום אשר זכיתי להכיר את מעלות רוחך העדינה ולדעת את לבבך, נהפכו בקרבי רגשי הכבוד אשר רחש לך לבי לרגשי אהבה נאמנה, ונפשי נקשרה בנפשך הטהורה בעבותות אהבה עזה, ונפשי אותה לעבור אתך את מעבר החיים. ולכן אם לבך עודנו חפשי מאהבת איש אחר, ובידך להקדישו לי, אז מה מאושר אהיה! מה טוב חלקי ומה נעים גורלי!
בגלותי לפניך היום את כל לבי, ובתקותי כי תשיבי אהבה אל חיקי, אחשוב שלא למותר יהיה להגיד לך, כי הוני ורכושי, מסחרי ומצבי הנם במצב טוב מאד ויפרחו כשושנה, ועל ידם אוכל לתת מעדנים לנפש האהובה לי, ואנכי מצדי לא אחפוץ ממך מאומה, רק לקנות את לבבך לאהבה אותי, היקר לי מכל מחמדי התבל וסגולות מלכים, בתקותי לקבל מענה כחפצי, הנני ידידך הקשור אליך בעבותות אהבה…
מז. ידידתי היקרה!
(הנ"ל בנוסח אחר)
זה ימים רבים אשר כלתה נפשי לגלות לך את הטמון בחדרי לבבי פנימה, להקל ממני עול רעיוני, אשר כמשא כבד יכבד על לבבי, אך בכל עת נסוגותי אחור, ולא הוצאתי את מחשבתי בדבר שפתים, או מסבה שלא מצאתי עת מוכשרת לזה, או כי לא הרהבתי בנפשי עוז להציע לפניך את רחשי לבבי, ואשר לזאת מצאתי היום תחבולה לבוא אליך עם הספר, תחת אשר לא אמצא עוז בנפשי לדבר עמך פנים בפנים. ואת דעי עלמה כבודה, כי אוהב אני אותך זה כבר אהבה תמימה ונאמנה, נפשי כלתה אחריך וכל מעיני בך, בך אהגה תמיד, ותמונתך אראה בהקיץ ובחלום. שואף אני צל צלמך, וחי אני רק למענך, ובלעדיך חיי אינם חיים, וחפצי האחד אשר אליו אני נושא את נפשי, לקנות את לבבך הטהור לאהבה אותי, ולבא עמך בברית נצח. הן לא נכחד עצמי ממך, ויודעת אַת את מצבי, ומי כמוך יוכל לדעת כי תהי מאושרת אם תפולי בגורלי, ועתה הגידי לי שהאהבה נפשי! את תתני לי הרשיון לבקש אותך מאת אביך, ואם נכונה את להשלים חפצי, הנני מוסר הדבר הגדול הזה, אשר בו תלוי אשרי והצלחתי בידך עדינה, שפטי משפטי, ומלפניך משפטי יצא, הגדתי לך היום את כל לבי, ואת רעי וראי כי בידך אני לשבט או לחסד, ומה מאושר אהי אם ידך תכון עמי!
ידידך אשר לבו מלא אהבה תקוה ונחומים…
מח. אדוני וידידי!
(תשובה)
האמת אגיד לו ולא אכחד כי בכל עת בואו לביתנו, הסב לי כבודו עונג נעים ושעשועים, והנני להודות כי הדרת פניו, דעתו וחכמתו, והנהגתו בכלל, מתאימים מאד לחפצי, ומעולם לא עלה על לבבי לבקש גדולות מזה. אחרי כל אלה הביאתני הצעתו הנכבדה במבוכה, ובטרם אגלה לו את לבבי וחפצי, עלי לעשות חשבון בנפשי להשיב לי דבר, ולזאת יואל בטובו לחכות ימים אחדים עד אשר אתיעץ עם הורי היקרים, ועם נפשי אני, למען אדע להשיב לו תשובה ברורה לחסד או לשבט, כי גם אם יקרתי בעיני הורי ולא ימנעו מחפצי מאומה, עלי לשאול עצה מפיהם, ומדבריהם לא אסור ימין ושמאל.
ידידתו…
מט. אדון יקר ונכבד!
(הנ"ל באופן אחר)
מאד אתפלא על כבודו על אשר הציע לפני דבר, אשר עליו היה להציעו לפני הורי, מספר שנותי המצער, לא יתן לי הרשיון לתת לו תשובה על שאלה נכבדה כזאת, שאלה שבה תלוים אשרי והצלחתי כל הימים, הודות לאל כי יש לי על מי להשען, על הורי אנשי הדעת, אשר יורו לפני הדרך אלך בה ואת המעשה אשר אעשה, והם יתמכוני בעצתם לטוב לי כל הימים, ולזאת ירשני כבודו לבקש ממנו שלא לפנות אלי בכמו אלה, כי אם אליהם, ואת אשר יענה פיהם, אותה תשב לבבי.
ידידתו…
נ. אדון יקר ונכבד!
לשמחת לבבי הנני בזה להודיע לכבוד מעל' מהברית אשר כרתי לגודל ששוני עם בת אחיו העלמה העדינה…. ומה מאד גדלה שמחתי כי זכיתי על ידה להמנות בין בני משפחה כבודה, משפחה אשר זה כבר ירחש לה לבי כבוד מאד נעלה, הטובות והחסדים אשר עשה כבודו עמדי, הורוני למדי מה יקרתי בעיניו, וזה יתן תקוה בלבי כי נעים יהיה לי הצעד הזה, ואנכי מצדי אתאמץ להיות ראוי להמנות בין ידידיו, ולהיות שוה אהבתו, אשר אקוה כי לא יחדול אותה ממני גם לימים הבאים, ונשען על לבבו הטוב ורוחו הנדיבה אצא עוז בנפשי להקרא.
ידידו המוקירו והמכבדו כערכו…
נא. אדוני הנכבד!
(הנ"ל בנוסח אחר)
ביום העשרים לחדש העבר עמדה לי הצלחתי לבוא בברית עם בת אחותו העלמה האהובה… זה ימים רבים אשר רחש לה לבי אהבה טהורה ונאמנה, ורגשותי אלה לא נעלמו גם מעיני כבודו, ותאות לבי ממנו לא נכחדה, ולגודל ששוני לא עמדה דעת כבודו לשטן לי, אולם אחרי כל אלה לא מצאתי בנפשי אומץ לבקש את ידה, מדאגה מדבר כי מרום חפצי ממני, ואינני שוה אהבתה, ומעולם לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, אך בהשיגי את המשרה הנכבדה, אשר בידה להחיות נפשי בכבוד, ותתן היכולת בידי לבנות לי בית, התעוררה בקרבי התשוקה הזאת ביתר שאת, ואמרתי עת לעשות היא! והודות לאל עליון הגומר עלי, הגעתי אל מטרתי הנשגבה הזאת, כי אחרי אשר מצאתי לב אהובתי נכון לפני, וידה תכון עמי, שאלתי אותה מאת הוריה הישרים, והמה נתנו לנו את ברכתם שלום, ובראש חודש הבא, אקוה להיות איש מאושר, תחת שהנני היום חתן צולח.
בהגיעי היום אל מרום חשק לבבי, אשמח מאד על אשר זכיתי להיות אחד מידידיו, ואשר לפי דברת אהובתי, יסרבני כבודו בימין צדקו, ויחשבני לאחד מאהובי נפשו. מה נעים לי הרעיון הזה! נשען על הבטחת אהובת נפשי, אקח לי הרשיון להקרא.
ידידו המוקירו והמכבדו כערכו…
נב. לידידי שׁ"ב המשכיל הנכבד שלום!
בפקודת אבי היקר נ“י, הנני בא לבקש ממך לכבדנו ולבוא אלינו לימי החג הבאים לקראתנו בשלום, כי מאד גלתה נפש אבי וכל ב”ב להתראות עמך, אחר כי זה כשש שנים אשר לא ראינו איש את פני אחיו, ותהי' לנו לעונג ושעשעים, ונכונים אנחנו לקבל אותך בזרועות פתוחות, ולחדות בשמחה את פניך, ובחברתך הנעימה עלינו נבלה את ימי החג בשמחה ובטוב לבב. ואתה ידידי, ידעת כי אבי הוא איש טרוד במסחר, ואשר כמעט אי־אפשר לדבר עמו בכל ימות השנה, ורק ימי החג מוכשרים לו להתענג בחברת רעיו ואהובי נפשו, ולכן חלילה לך מלמנוע ממנו העונג הזה, תקותנו חזקה כי תמלא משאלות לב כלנו המצפים לקראת בואך בכליון עינים.
ידידך הכותב בפקודת אביו….
נג. אדוני אבי עטרת ראשׁי!
השמועה כי נהיית ונחלית הסבה לי יגון ועצב נורא, עם אשר לא ידעתי נפשי, כי בכל יום קבלתי ידיעות מעציבות כי הנך בסכנה גדולה, הרעיון הנורא לאבד איש אשר קראתי לו אבי מעוז ראשי, איש שבו קשורה נפשי בקשר אמיץ מידי התולדה, דכא לארץ חיתי, עד כי קצתי בחיי, בלב נפעם שפכתי שיחי שבע בכל יום, נשאתי לבבי אל כפים אל אל בשמים הרופא כל בשר, כי ישים עליך עין לטובה, להקימך ממשכבך ולהשיבך לאיתנך הראשון, ועיני נזלו מקור דמעה. אך הודות לאל הטוב והמטיב כי שמע את תפלתי, ובשועי אליו שמע, ודמעות שמחה נגרה עיני בשמעי הבשורה כי נשתנה מצב בריאותך לטוב, ובמדה ההיא אשר שנאתי מאסתי חיי, כן פתאם התעוררה בי עתה תשוקת החיים לעמוד לפניך כל הימים, להנעים לך חייך ושארית ימי חלדך, ברוך ד' אשר לא עזב חסדו ואמתו ואשר לא השבית לי גואל ואב יקר!
ועתה אבי יקירי, השמר לך ושמור שלום נפשך, כי כבר באה העת אשר עליך להנפש מעמל החיים, ולשבת במנוחה, והיה לעולם אב לבנך אהבך…
נד. השׁלום לכם הורי היקרים? השׁלום לכם אחי ואחותי מחמדי נפשי?
אהובי נפשי! עוד מעט ותחלוף השנה אשר אנחנו חיים בה. אשר תשאיר אחריה רושם נורא בלבות כל אנשי משפחתנו, כי רבות שבעה לה נפשנו בה, ותחתה תבא אחותה הצעירה היא השנה החדשה, ומי יודע את החדשות אשר תביא בכנפיה, קצרי עין אנחנו בני תמותה ולא נדע את העתיד, רק האל אשר ממנו לא נצפנו עתים, רק הוא יודע מראשית אחרית, ומי יתן והשנה החדשה הזאת תשלם לנו בעד הימים הרעים, תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, העתיד הוא כחלום אשר לא נודע פתרונו, ואחשוב נאמנה כי כמוהו הולך אחר הפה, ואשר לזאת אבא אליכם בראש השׁנה זה לברך אתכם, וברכתי תהי הפתרון לחלום הנעלם הזה, יואל אלוה לברך אתכם בחיים ושלום, בעושר והצלחה, ישים עליכם עין לטובה וירים קרנכם בכבוד, וישמח לב בנכם ואחיכם המברך אתכם בכו"ח טובה…
-
שתי מילים לא ברורות במקור – הערת פב"י. ↩
נה. ידיד יקר ואלוף נעורים!
ימים רבים עברו וחלפו מיום אשר נפרדתי ממך מעת אשר יד הזמן פזרה אותנו למקומות שונים, רחוק איש מאת רעהו, ובכ"ז לא נשכח ממני ולא נמחה מעל לוח לבי זכר הימים הראשונים, הה, הימים הראשונים היו טובים מאלה! מה מאד עגמה נפשי בזכרי ימים מקדם, עת אשר הלכנו אחוזי־יד ושלובי־זרוע בימי האביב, לשוח בשדה לשאוף רוח צח, ולשבוע נעימות מחמדת האביב, ומהדר התולדה הנעימה, עת אשר לנגה ברק הירח, נשאנו מדברותינו על כל ענין וחפץ תחת השמים, על גוי ואדם יחד, האח, מה נעימים היו הימים הטובים האלה, ומה יקר לי זכרונם! נעימה ונאמנה היתה אהבתנו, רוח הדעת הקשיר לבותינו בעבותות אהבה עזה, ושנינו התאמצנו להפיק רצון איש מרעהו, ועתה הה, בדד וגלמוד אנכי בעיר הזאת אין אוהב ורע, ולא אמצא עם מי לדבר דבר, בדד אשב בחדרי ורק ספרי הוא ינחמני, מעצבון לבבי מעט, ואם כי שלום לי עם הורי רעיתי ויקרתי בעיניהם נכבדתי, ולא חסר לי מאומה, אך כל זה איננו שוה לי, כי גלמוד הנני כערער בערבה, ותקותי האחת היא, כי כאשר תכלינה שני מזונותי על שלחן חותני אשובה לעיר מולדתי ונחדש ימינו כקדם.
ידידך לנצח…
נו. ידיד יקר מאד נעלה!
(תשובה)
מכתבך המלא הגה והי הגיעני לנכון; ודע ידידי כי לא רק אתה בשבתך בתוך אנשים זרים הנך עצוב רוח, אך גם אנכי אשר בתוך עמי אנכי יושב, בבית אבי ובעיר מולדתי עגמה עלי נפשי, וקודר אלך בלחץ לבבי, כי מעת אשר נפרדת ממני לא אמצא בנפשי מנוח, בכל מקום עיני צופיות ארגיש החסר לי, בשכבי ובקומי, בצאתי ובבאי, אהגה בך, ודמיוני יוליכני שולל לראות אור פניך הנעימים, לשמוע דבריך הנכבדים, וכי פניך הולכים אתי, אך מה לעשות? הנעשה אין להשיב,ואולת ורעה רבה היא לדאוג על מה שעבר ואין להשיב, ועתה אשר לפי דבריך נכון אתה לשוב לעיר מולדתך, עתה אשתעשע גם אני בהתקוה הנעימה הזאת, וזאת היא נחמתי, וגם אתה ידידי הפג צערך, ואל תעזוב עליך שיחך, וקוה לימים טובים מאלה, כי טובה תקוה מחיים….
נז. ידיד לבי ומחמד נפשי!
ברכתך להשנה החדשה לא שבה ריקם, חתן הנני! בעוד שלושה ימים אבוא במסורת ברית הנשואין, עם בחירתי רצתה נפשי בה, לקשור את לבותינו בקשר אמיץ וחזק לנצח, החג הזה נחוג בכפר… יען כי היה המקום הזה שעשועי יום יום, ובכן כבדני נא ידיד נפשי, לבוא אלי בלוית רעיתך העדינה והיקרה להתעלס אתנו באהבים, כחוק רעים אהובים אשר האחד יקח חלק בשמחת השני. ודע ידידי, כי התנצלות לא יקובלו, כי נעמה עלי מאד חברתך, ושמחת היום הזה תגדל אם פניך הולכים אתי, נכון לבי בטוח כי לא תבישני משברי, והיום אני שולח לך עגלת צב לשאת אותך ואת רעיתך, בואכם לשלום!
ידידך לנצח….
נח. ידיד נפשׁי אלוף נעורי!
(הנ"ל באופן אחר)
בשמחת לבב הנני להודיעך כי חפצי הצליח בידי להטות לב אבי היקר לחפצי, ואחרי דברים וענינים הרבה, בטל אבי רצונו מפני רצוני, ונעתר לבקשתי לקחת לי בת הגביר… מעיר… אהובת לבי ומשאת נפשי לאשה. מה אומר לך ידיד לבי, מאושר אנכי מאד! מה טוב חלקי ומה נעים גורלי, לבי קצר מהכיל השמחה הגדולה הזאת. הנני רואה כי אור ד' הופיע על עצתי ותשוקת לבבי, ומלבד אשר באתי למטרת חשק לבבי, מה מאד ישמח לבי ותגל נפשי כי נפל חבלי בעיר גדולה ועליזה, עיר תשאות מלאה, עיר חכמים וסופרים, הה, כמה פעמים בכתה נפשי במסתרים לראות כי כל הנכבדות אשר נדברו בי, היו כמעט כלם מערים קטנות, ואנשים בהן מעט, ומי כמוך יודע מה קשה לאיש אשר נתגדל בעיר גדולה ועליזה, ואשר שם התענג נחת במבחר ימי עלומיו, לבלות יתר שנותיו בעיר קטנה, בקצרה, באתי בשלום למטרת חשק לבבי, ומאושר אנכי מאד!
ועתה ידידי! דע כי ראש חדש הבע“ל נגבל ליום שמחתנו, ולכן הואל נא לבוא בטובך על ראש שמחתי להתעלס אתנו באהבים, כי רבות שבעת ממני יגון ואנחה בעת אשר אבי נ”י הקשה את רוחו, ואמץ את לבבו מבלי תת לי חנינה. ועל כן קח נא עתה חלק גם בשמחת לבבי, ונא שלא לשנות אחרי בקשתי היוצאת מקירות לבי, למען הגדל השמחה בביתנו, ידידך המאושר, המצפה לקראת בואך בכליון עינים, והנכון לקבל אותך בזרועות פתוחות.
ידידך לנצח….
נט. ידידי היקר!
שאלתני במכתבך להודיעך משלום ידידינו אשר בא אתנו בברית אהבה בהיותך פה, ולכן הנני בזה למלאות חפצך, ואודיעך, כי מעת אשר נפרדת ממנו, ותלך לך לגור בעיר אחרת לרגלי יעלת החן אשר נפלה בגורלך, נפזרו ידידינו לכל רוח, זה פנה צפונה, וזה ימה, וכמו כלם נשאו עליך עין, ויחקו אחרי מעשיך, אנכי נשארתי בדד וגלמוד, ואין לי עם מי לדבר דבר, הימים המה לי כשנים, והירחים כחיי הנצח, ולמרות רוחי נאלץ אני לקבל בסבר פנים יפות, את השדכנים הדופקים על דלתות בית אבי, כי יד הגעגועים חזקה עלי מאד.
ידידך העצוב…
ס. ידידי היקר!
(הנ"ל באופן אחר)
שאלתני יקירי במכתבך להודיעך משלום ידידים, מה מעשיהם ומצבם, כי צמא אתה לדעת שלומם וטובתם, אך לדאבון נפשי לא אוכל למלאות רצונך ולשבור צמאונך, כי לא אדע מאומה, כי מעת אשר החלותי לשלוח במסחר ידי טרוד אני מאד, ולא תספיק לי העת לפקוח עליהם עין, ולדעת מעשיהם, האמינה לי על דברתי, כי זה יותר מחצי שנה אשר לא דברתי עמהם, וכמעט לא ראיתים בעיני, אך למענך נכון אני לחקור ולדרוש אודותם, ובקרוב אשיבך דבר, ואודיעך מכל אשר אתה חפץ לדעת, והאמת אגיד לך כי אחרי קבלי מכתבך, התעוררה גם בי תשוקה עצומה לדעת שלומם, אך לבלתי לצאת ריקם מלפניך אודיעך כי ידידנו הצעיר בן־יעקב, בא בשבוע זה בברית התחתנות עם בת עשיר אחד תושב עיר ווארשא, וכפי ששמעתי העלמה היא רבת חן ורבת היופי ובת נדיבים, והנהו מאושר…
סא. ידידי היקר והנכבד!
מכתבך הנחמד קבלתי היום לפנות בוקר, ומאד ישמח לבי ותגל נפשי לראות כי הודות לאל קמת ממשכבך ותחי מחליך, ברוך רופא חולים! ידידי לוא לעצתי תקשיב, כי אז יעצתיך לבוא אלי, ופה בביתי תמצא מנוחה ושלות השקט, פה תמצא בית נקי, רוח צח, פלג מים, ונאות דשא, וכל אלה יועילו להחלימך ולהחליץ עצמותיך תחת אשר בבית חותנך יחסרון לך כל אלה, ועוד לא שבת לאיתנך הראשון, ולי תהיה לעונג ושעשעים, בשבתי כעת גלמוד, כי רעיתי היקרה ת' נסעה למעיני הישועה, במצות הרופאים עליה, אקוה כי תמלא עצת ידידך לטובתך ולטובתו.
ידידך הדורשׁ שׁלומך…
סב. ידידי הנכבד!
כמה תתפלא ותשתומם על אשר לא עניתיך על כל מכתביך אשר שלחת אלי במשך הירח הזה, ומבלי תפונה עלו על לבבך מחשבות שונות, והפאת עלי דברים אשר לא כן, אך דע ידידי, כי לא בי האשם, כי מסבה אשר אין פה המקום לספר לך, נאלצתי להרחיק נדוד, וזה כירח ימים אשר לא הייתי בביתי, ורק אתמול שבתי מדרכי ומצאתי את כל מכתביך יחד, ובמלים קצרות הנני להודיעך כי נכון אני למלאות את כל משאלות לבך, ופרטי הדברים אכתוב לך בפעם השניה, דבר דבור על אפניו, כי עתה עמל אנכי עוד מעמל הדרך, ואתך ידידי הסליחה!
ידידך לנצח…
סג. ידיד לבי ומחמד נפשֹי!
אם לא יתעני זכרוני, אחשוב כי היום הוא יום הלדת אותך, וזוכר אני את העונג והשעשעים אשר שבענו ביום זה לפני שנה, עת הלכנו בחברת מיודעינו הרבים לשוח אל היער הקרוב לעיר מושבך, ושם ערכנו שלחן ונשתה לחייך, חיי אוהב יקר מפז. ועתה אשר יד הזמן פזרה אותנו, וההשגחה השליכה אותי מעל פניך לארץ אחרת, אחשוב לי לחוב קדוש לשלוח לך ברכתי שלום ע"י אותות מתים, ומכתבי זה אני שולח לך במקומי לברכך ביום הלדתך זה, יריק ד' את אוצרו הטוב על ראשך ידיד יקר, תעלה מעלה מעלה, קרנך ירום בכבוד, ושנות חיים ושלום יוסיף לך.
זאת היא הברכה ברכת אוהב בן תמותה. ואל חי יוסיף לך כהנה וכהנה, דרוש בשמי לכל ידידינו אשר הם באמנה אתנו.
ידידך הקשׁור עמך בעבותות אהבה…
סד. ידיד נעורים!
זה כשתי שנים עברו וחלפו מבלי השג ממך מכתב, ואנכי אשר צמאה נפשי לדעת שלומך ומצבך, חקרתי ודרשתי ושאלתי את פי עוברי אורח, ומפיהם נודע לי תמיד לשמחת לבבי כי הנך בחיים ושלום, ואינך חסר מאומה, ומה היא באמת סבת דומיתך? הן מסחרים טרודים יקרו לעתים רחוקות, וגם אז נקל למצוא רגעים אחדים חפשים לכתוב איזה טורים לידיד נעורים, ואם אומר: כי כבר נשכח זכרוני מקרב לבך, ועזבת את ריעך הישן מפני רעיך החדשים, אך לא! לבי לא יתנני להאמין זאת, כי ערום לבך נגדי, ונפשי יודעת מאד כי לא יתנך לעשות זאת, לנתק מוסרות קודש כאלה. ראה ידידי כי אנכי אחזיק בתמתי, באמונתי, ובאהבתי הגדולה אליך, ותקותי חזקה כי לא תבישני משברי, ותשמחני בקרוב בכתב ידך.
ידידך המצפה למכתבך בכליון עינים….
סה. ידיד לבי!
(הנ"ל באופן אחד)
זה כשתי שנים עברו וחלפו מיום אשר הרחקת נדוד, ומאז טעד עתה לא זכיתי לקבל ממך מכתב שלומים, למרות הבטחתך אשר הבטחתני לפקדני במכתבים פעם בפעם. כמה פעמים עלו על לבבי רעיוני תוגה, על אשר נכבו נחלי האהבה בקרב לבבך הטהור, ואם כי בכל עת אשר עלה זכרונך על לבי, התאמצתי לדין אותך לכף זכות, ועמלתי למצוא הסבה אשרהסב לבך ממני אחורנית, אך בקשתי ולא מצאתי, ומה השתוממתי למצוא היום על שלחני מכתב, אשר במבט הראשון הכרתיו לכתב ידך, בחשק רב ובחפזון נמרץ קרעתי את המעטפה, ובשמחה גדולה ועצומה החלותיו לקרוא, בתקותי למצוא בו הסבה אשרמנעתך מכתוב אלי זה כמה, ופתרון להחדה הסתומה הזאת. אך שמחתי היתה עדי רגע, הה, כי מלל לי למצוא בו פתרון מעורר תוגה כזה? אין לאל ידי לתאר לפניך ידידי, שברון לבי ועצבון נפשי, בראותי כי נפלת ברשת חותן איש מזמות וערום כנחש, אשר ישביעך ממרורים, האומר לעשוק את כספך ולבלוע את יגיע בית אביך, והוא גם יעמוד לשטן לך על דרכך, מבלי אשר תוכל לבוא אל המטרה הקדושה אשר הצבנו לנו על דרכי חיינו, ומקוצר רוח לא כתבת לי עד הנה, כי לבך הטהור לא יתנך להדאיב נפש ריעך, צר לי עליך מאד ידיד נפשי! אולם יקירי, לא טוב תעשה בהסתירך עצבונך בתוך נפשך פנימה, כי אין טוב לאדם לטמון יגונו בחבו, ודאגה בלב איש ישתנה.
ידידך אשר בצרתך צר גם לו…
סו. ידיד נכבד!
נפשי יודעת מאד כי היטיב חרה לך על אשר חדלתי מכתוב אליך זה ימים רבים, ובטח תחשוב עלי מחשבות און, ובהפוך תוציא עלי משפט מעוקל, כי בגדתי בברית אהבתנו, ואשר לזאת נחוץ היה לי לבוא אליך בארוכה, ולהוציא לאור צדקי, להתנצל לפניך ולקרוע סגור לבי להראותך כי יהנה בך תמיד. אך מה אעשה? וגם עתה אין לי רגעי מנוחה וחופש לכתוב אליך כאשר עם לבבי, מכל אשר אתי ומהנעשה עמדי במשך כל הימים אשר נפרדתי ממך. ואתה ידידי כתר לי זעיר, חכה לי עוד איזה ימים עד כלות הענין אשר אני עוסק בו, אז אכתוב לך את הכל, ועד העת הזאת הסתפק בהמעט אשר כתבתי לך.
אוהבך באמת ותמים…
סז. שלום לך ידיד נפשי!
ספי אחיך שמעתי כי עוד תזכור לי אהבת נעורינו, ועוד לא נמחה זכרוני מעל לוח לבך הטהור, לשמע הדבר הזה נמלא לבבי גיל, וזיקי שמחה האירו מאת פני, ועל לבי עלה זכרון מחמדינו אשר היו לנו מימי קדם, האח! מה יקר הוא זכרון נעורים בכלל. וזכרון אוהב יקר כמוך בפרט, ברגשי קודש אזכיר שמך, ולנגד עיני תעבורנה תמונות הימים אשר ישבתי בחברתך ושמעתי דבריך הנעימים המתוקים מדבש, מה טובים מה נעימים היו לנו הימים האלה, ועתה הה, בדד נשארתי, כל רעי נפזרו לכל רוח וקודר אלך בלחץ לבבי, ונאלץ אני לקרוא: הימים הראשונים היו טובים מאלה! ומי יתן ואחזה עוד פניך ואשבעה תמונתך, ואחת היא תנחמני כי יקר לך זכרוני, ועתה ידידי שמחני במכתביך, כי צמאה להם נפש ידידך…
סח. שלום וישע רב לידידי הנכבד!
בערב שבת לפנות ערב קבלתי מכתבך המלא עצב ויגון, עת הלכתי לשמוע אל הרנה ואל התפלה, נקל לנבר כמוך לדעת כי מכתבך זה הפריע מנוחת לבבי כל יום השבת, ולא ידעתי נפשי, כי דבריך האיומים והנוראים התיצבו לנגד עיני ויגזלו ששון לבי ונפשי, בני ביתי אשר הכירו מבוכתי בפני, הביטו עלי כמשתוממים ולא ידעו מאין נפתחה הרעה, אויה ידידי כי באת עד הלום! נוראות נפלאתי וכן יתפלא עליך כל אשר ידע מצבך לפני שנים אחדות, אשר נחשבת בין נדיבי עמך, ובמשך ימים לא כבירים אבדת כספך בענין רע עד אשר באת עד ככר לחם, הה, מה גדול כח הזמן! בידו לשנות מוזרים מחיי האדם, את זה ירים מאשפתות וישיבנו עם נדיבים, ישים שפלים למרום, ואת זה ישליך ממרום פסגת האושר לעמקי ארץ נשיה. אמנם כן, הפכפך דרך הזמן וזר, וגם אותך ידידי הראה הזמן את ידו, ויורידך מבמתי ההצלחה וישליכך מצולה בלב ימים. ד' ירחם עליך וירוממך משפל מצבך ויחדש ימיך כקדם, ולא לעולם יזנח ד' ואנכי נכון הנני להשתדל לעשות למענך כאשר תמצא ידי.
ידידך המצר בצרתך…
סט. ידיד!
“אל תאמינו ברע אל תבטחי באלוף” (מיכה ז' ה');
מה נאמנים ונמרצים המה הדברים האלה! הדברים הקדושים האלה אשר יצאו מפי מחזה שדי אמת צדקו יחדיו, ונחוצים להיות חרותים על לוח לב, כל איש בטרם יחל לדבר ולגלות מצפוני לבבו לרעהו, ומה גם בעת הזאת, עת אשר אהבת־עצמי גברה מאד בארץ, ואין עוד על מי להשען, כי כל איש לבצעו ילך, וכל אחד רק טובת עצמו ידרוש, ולטובת רעהו לא ישים לב, וכלל גדול אצלם, “אם אין אני לי מי לי” וגם אתה ידידי, אשר דמיתיך למלאך אלהים, גם עליך עבר כוס הימים הרעים האלה, כי בדבריך הסבות לי רעה גדולה אשר לא אוכל להמיש צוארי ממנה, רעה לא אוכל כפרה, בגלותך מסתרי מסחרי לשכני הקרוב אלי, ועתה יורד עמי לחיי, ומידך באה אלי הצרה הזאת, ולולא בקשתיך לכסות סודי החרשתי, אך זכר נא כמה פעמים בקשתיך להזהר ולשום יד לפה. ואתה לא נזהרת בלשונך, ודע כי אם מרוע לב עשית מה שעשית, אז גדלה עונך עד לשמים, ואנכי מאהבתי אותך אחפוץ צדקך, כי רק מקלות דעת, ומטבעך להיות לבך ערום לפני כל מיודעיך, לא שמרת לפיך מחסום, ועתה ראה ודע להזהר ולכסות דבר מהיום והלאה אז יכירך מקומך, ואני סולח לך, כן יסלח לך אלהי הסליחות!
ידידך הנדכה מתגרת לשונך…
ע. רעי היקר!
(תשובה)
אין חקר לרוח האדם! האדם כמו כל חפץ וענין תחת השמש, ישיג תמיד שנוי ותמורה, רוח האדם יאהב חליפות חדשים לבקרים, הזמן ישנה פני הכל, יעור פקחים משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, והרמיון אליך לפעמים שולל גם את איש הדעת הכביר רוח, היודע לכל משפט ועת לכל חפץ, להוציא משפט מעוקל ולא יראה נכוחות, המשא הזה נשאתי עליך יקירי, בראותי את מכתבך אשר המר את רוחי ויפלח כחץ לבבי, בראותי כי תחשדני שגליתי את הכמוס והחתום באוצר לבבך, ותתנני לקל הדעת אשר לא ידע להזהר ולשמור לפיו מחסום, והנני נשבע לך באהבתנו הנאמנה, כי לא אמצא בנפשי עון אשר חטאתי לך, והגן שם לי עלילות דברים, ותנואות עלי תמצא, כי הנני הולך רכיל מגלה סוד, בעת שחף אני מפשע, תם אני ולא אדע איך עלה על לבך לחשוב עלי כזאת? הלא מלבד שאני דורש טובתך והצלחתך כל הימים וכל ישעי וחפצי לראותך מאושר, לבד כל אלה נפשך יודעת מאד כי אנכי הייתי היועץ לדבר סתר הזה, ואיך יחשוב לבך כי אהיה היועץ והמפיר עצה, הבונה והסותר יחדיו? הלא יבוזו ליומר אשר ישחית פועל כפיו על לא דבר! ודע ידידי כי גם אני כמוך אדרבה, גם אני אדין אותך לכף זכות, כי הפסדך הגדול סכסך דעתך לראות צל ההרים כהרים, ויגון לבך השיאך להוציא עלי משפט מעוקל לדבר תהו, ולהפיא על ידידך הנאמן דברים אשר לא כן.
עוד הפעם אני אומר לך כי חלילה לך לחשוב עלי כזאת, כי תחטא בזה להאהבה בת השמים. ותהיה חושד בכשרים.
ידידך הנאמן…
עא. ידידי היקר!
הנני בזה להודיעך לכבודך כי לא השיגה ידי את מכתבך הראשון, אשר לפי דברת מכתבך זה, שלחתו אלי בשבוע זה, ולכן לא יהיה לפלא בעיניך אשר תשובתי נשארה מעל, כי אין תשובה בלא שאלה, וע“ד מ”ע… אתכבד להודעך כי אינני סוכן עליו, ואינני גם מהחתומים עליו, זולתי שאני קורא בו בעד תשלומי הקריאה, והמגיד כחש לך. אך בהשיגי את מכתבך, שלחתי לקרוא את בן עירי הסוכן, והגדתי לו חפצך והוא הבטיחני למלאות חפצך בזה, ונא לסלוח לי על אחור תשובתי עד היום, כי טרדות רבות אפפוני בימים האלה, ואתך ידידי הסליחה.
ידידיך המוקירך והמכבד כערכך הרם…
עב. ידידי היקר!
היום שבתי מדרכי ומצאתי את מכתבך מונח על שלחני, ולגודל תמהוני ולדאבון נפשי ראיתי כי הנך קורא אלי לעזרה. אך מה אוכל לעשות לך ידידי!? אין לאל ידי להושיעך כי דל חלקי בחיים, ובזיעת אף ויגיעת נפש אביא טרף לביתי, יומם לא אנוח ולילה לא אשקוט, ראשי סובב הולך כגלגל, ותושיה נדחה סמני, ושכר לא אמצא בעמלי, כי העת רעה מאד, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, ולשוא קראת אלי ידידי, אך איעצך לפנות בבקשתך זאת לידידנו… אשר ההצלחה עומדת לימינו, ובעת הזאת עלה עשר מעלות למעלה, וקרנו הורם בכבוד, ובין נגידי עירנו יתחשב, אליו תפנה בבקשתך זאת. ונפשי יודעת מאד כי לא ישיב פניך ריקם, כי בלב טוב ברך ד' אותו, ועושה הרבה לטובת דורשי עזרתו, ובטח יעשה גם לענך ככל אשר תמצא ידו לעשות, כי ידידו מנוער אתה, ואתה שמע לעצת ידידך אשר בצרתך צר לו…
עג. ידידי הנכבד!
(תשובת)
מכתבך קבלתי, ודבריך ינחמוני לעתות בצרה, ואתה דע כי בעת כתבי אליך את מכתבי, כתבתי גם אליו, כי גם אנכי שמעתי את שמעו הטוב, ותקותי תשעשעני כי לא אצא ריקם מלפניו, ואנכי חשבתי לדבר נחוץ להודיעך מצבי גם אתה, אף כי לא נכחד עצמך ומצבך ממני, למען עורר רחמיך לעשות למעני בדבר שפתים, בעצה אם לא בפועל, ולכן אבקש ממך ידידי, להתראות עם ידידנו זה, ולדבר על לבו כי יעשה למעני מה, ואני יודע כי דבריך יפעלו עליו פעולה נמרצה כי ד' נתן לך לשון למודים, זאת היתה מגמתי בכתבי לך, ואתה אל תבישני משברי.
עד. אדון יקר ונכבד!
בטח שמעה אזנו מהאסון הנורא אשר קרה לבני עירנו, כי באש נשפט ד' אתנו, כי שלשום בערב נפלה אש ד' מן השמים ותאכל בתים רבים גדולים וטובים, כאשר נתפרסם הדבר במ“ע, אין לשער הלחץ והדחק הנהיה בינינו, והמבוכה גדולה למאד, משפחות למאות נשארו בערום ובחוסר כל ערומים ויחפים, רעבים ללחם וצמאים למים, יכשלו בחוצות ויחבקו אשפתות, אין אוכל להשיב נפש, ואין כסות בקרה, וגדול השבר מאד, ולולא עזרת גבירי העיר אשר יכלכלום לע”ע בלחם, כי אז כבר תמו לגוע, ד' ירחם עלינו, ויאמר למלאך המשחית הזה הרף.
ועתה אדון נכבד! מדעתי אותו לאיש רחום וחנון ורב חסד, לאיש אשר אהבת אדם תקנן בחדרי לבבו ומצר בצרת עמו, הנני בזה לחלות פני כבודו שיואל בטובו לקבל עליו מעשה הצדקה, לאסוף כסף בין אנשי עירו לטובת אמללי עירנו, כי מי כמהו מרבה להיטיב ושש לעשות צדק, ודבריו נשמעים בעירו, ואין ספק כי רב יהיה האוסף אם כבודו יהיה המאסף, ות"ל לא אלמן ישראל מאנשי חסד, ולו תהי צדקה!
דברי המעתיר…
עה. ידיד נפשי!
שחרתני יקירי להודיעך ממצב מסחרי עתה, אם נשתנה העת לטוב לי, על זאת אענך: לא לא ידידי~ מצבי ברע הוא מאד, וזה כששה ירחים אשר לא הרוחתי אף קשיטה אחת, וד' יודע מה תהיה אחריתי? ראשי סחרחר, ונבוך אני מבלי דעת מה לעשות, הוצאות ביתי תרבינה מיום ליום, וכמעט כל שערי המסחר ממעלו לפני, החלותי לסחור בעצים, בפשתן, בצמר גפן, בדגן ועוד בהנה ומעשי ידי לא יצליחו, וכמו ארור אני מן האדמה, ד' ירחם עלי וישלח ברכה והצלחה במעשי ידי, ויפיג מצבי הרע.
ידידך הכואב…
עו. ידידי היקר!
שחרתני לבקר בית האיש אשר בו ידברו נכבדות בך, לראות את העלמה ולדבר עמה, ולשום עין בוחנת על הנהגת הבית בכלל, למען דעת אם כאשר הדבר לפניך, ואנכי אף כי לא היו בידי עתותי, כי דברים וענינים הרבה היו עלי למלאות בעיר הזאת. אך למענך ידידי, פניתי עצמי מכל עסקי ופקודתך שמרה רוחי, וראה זה מצאתי: העלמה היא כבת שבע עשרה שנה, קומתה דמתה לתמר, יפה כלבנה ברה כחמה, ומלא חפנים חן ונועם פזר לה הטבע ביד נדיבה, היא חכמה ומשכלת, ויודעת דרכי התבל, כי דברתי עמה הרבה על כל ענין וחפץ, והתענגתי מאד לשבת בחברתה, כי חזיון יקר הוא לראות עלמה שלמה בכל המעלות כמוה, בידה ראיתי מכתב התעודה שהשיגה מידי מורי הגימנאזיום לשכה האחרונה, המגיד תהלתה, בשפת רוסיא, אשכנזית, צרפתית, בחשבון, כתובת הארץ, במעשה־יד, ובכל דבר חכמה, אחרי כל אלה, אביה הוא עשיר נכבד בעיר, ראשון לכל דבר שבקדושה, ומנהג הבית כמנהג העשירים ההולכים לרוח העת, ואתה ידידי, מאושר תהיי אם העלמה היסרה הזאת תפול בגורלך, ונבון הדבר לפניך מאד.
ידידך עוז…
עז. ידידי היקר!
מאד אתפלא עליך ידידי, על אשר לא שמרת מוצא שפתיך להחזיר לי את הספר… למועד אשר הבטחתני? הלא אמרתי לך כי לא שלי הוא הספר הזה, ואשר לפי חוקי דרך הארץ לא היה לי לתתו לאחר בלא רשיון בעליו, אך באשר כי כבודך יקר בעיני מאד יקרת בעיני נכבדת, לא יכלתי להשיב פניך ריקם, ולדאבון נפשי לא שמרת אמרתך, ועליך לדעת עי כבר נשאתי עליו חרפה ומכאובים מבעליו, אשר בא לקחתו ולא מצאו, לכן אחלה פניך ידידי היקר, למהר לשלחו לי ולהרים את העול הכבד מעל שכמי, ולגול מעלי חרפה, כי לא לכבוד הוא לי, אקוה כי לא תשנה אחרי דברי ולא תשלם לי רעה תחת טובה. ובאין יותר הנני ידידך…
עח. ידידי הנכבד!
מכתבך לנכון קבלתי, מה התנצל לפניך ידידי, מה אדבר ומה אצטדק, לך הצדקה ולי בושת הפנים, כי לא שמרתי מוצא שפתי להשיב לך את הספר אשר נתת לי בטובך למרות יכלתך, והאמת אגיד לך ולא אכחד כי כבר נשכח הדבר מזכרוני ונמחה מעל לוח לבי, כי באמת לא לקחתיו מידך לקרא בו מפני כי חדש הוא, רק לבלות בו את העת הארוכה, משך נסעי במסילת הברזל, כאשר ידעת, וכבאי לביתי הנחתיו באחד המקומות, ומי יודע מתי עלה זכרונו לפני, לולא הזכרתני אתה במכתבך, ואתך ידידי הסליחה, ועתה קבלהו מיד העגלון בצרוף תודת לבבי, ושלום לך מאת ידידך…
עט. שלום וברכה לידידי היקר והנכבד!
אתמול הרצותי אליך מכתבי, ובו עניתיך על כל הפרטים והשאלות אשר הצעת לפני, זולתי ע"ר בן אחותך, מסבה שלא היה בביתו, והיום הנני בזה להודיעך כי דברתי עמו את הדברים אשר שמת בפי, וכי חפצך לקחתו אל בית מסחרך הנכבד בתור מנהל ספרי חשבונות וכותב מכתבים (בוכהאלטער קארראספאנדענט) והוא נעתר להצעתו, ובשמחה כל לבב הוא נכון לקבל המשרה הזאת על שכמו, וגם לא דרש על השכר אשר תקצוב לו, בהשענו על טוב לבבך כי לא תעשוק שכרו, ובכן תוכל להיות בטוח ולהשען עליו. ולא חסר לך רק לכתוב לו, ולקבוע לו מועד בואו אליך, בלי תפוגה ימצא חן בעיניך, ויפיק רצון ממך על צד היותר טוב, כי עלם משכיל הוא ונבון דבר, והוא ישרתך באמונה וביושר לבב, ולך תהיה צדקה כי מבשרך לא תתעלם.
ידידך הדו"ש וטובתך…
פ. לרעי היקר אלוף נעורי שלום!
בידים רועדות ובלב מלא עצב ויגון הנני בזה לבשר לך בשורה לא טובה, כי ידידנו היקר והנכבד… אשר אמרנו בצלו נחיה, איננו עוד בחיים ונפשו שבה לאל הרוחות, אתמול לעת ערב נקטף פרח חמד הזה, ונפשו יצאה בטהרה. הה, כי יד ד' נגעה בו לרעה, אנכי הייתי אצלו ברגע האחרון אשר יצאה נשמתו, ובמעט יצאה נפשי לראות קץ האיש המרומם הלזה. הה, מי יורה לנו דעה, ומי יבין לנו שמועה? כל מיודעין ומכיריו יבכו את השריפה אשר שרף ד‘, וביחוד אוי נא לנו! כי מי ידע את טבע האיש הדגול מרבבה הזה כמונו, אחשוב לכתוב על ספר תולדות ימי חייו, למען ידע דור אחרון מפעלות האיש הזה, ומחה ד’ דמעה מעל כל פנים, ובלע המות לנצח, ולא נוסיף לדאבה עוד.
ידידך העצוב…
פא. ידידי!
הן אמנם כי קשה לי עד מאד לבא אליך בדברים אחרי אשר נודע לי חרפתך אשר חרפתני, לפני מושב רים וכן שלמים, ואתה ידעת את לבבי, כי שונא אני תכלית שנאה, את האיש אשר בפיו ידבר שלום ולבו בל עמו, ואשר בעבור זה תרגלתי מעודי להיות פי ולבי שוים, ואחרי אשר יש בלבי עליך על אשר חללת את כבודי, קשה לי לדבר אליך היום, אך עלי לשמוע מה בפיך גם אתה, אולי לא כצעקתה הבאה אלי עשית, כי גם זאת לא נכחד ממני, כי דבר אשר יצא מפי אחר, ישונה מכל וכל בטרם יגיע לאוזן השני, ויוכל להיות כי אחת דברת ושתים שמעתי, ומלבד זאת לבי לא יוכל האמן כי דברת סרה עלי, כי לא עשיתי לך רעה ולא אמצא בנפשי, עון אשר חטאתי לך, ומדוע תגמלני רעה? לכן אמרתי אשאל את פיך ואדע את האמת, כי חפצתי צדקך.
פב. שלום לידידי המשכיל
אתא לילה, החשך כסה ארץ, ופתאום אורו עיני בהופיע עליהן אור מכתבך היקר, קראתי דבריך הנעימים ונפשי שבעה די עונג ונחת, דבריך מתקו מאד לחכי ונופת צוף אהבה טעמתי בהם, וחוב קדוש הוא לי לענותך על דבריך היקרים, אך סלח נא ידידי אם לא אערוך לך מכתב רחב ידים כאשר עם לבבך וכאשר הסכנתי אני תמיד, כי הימים האלה הם ימי הבחינה לנו תלמידי הגימינאזיום, ועוד מעט וברצות ד' דרכי אבא אל המטרה אשר הצבתי לי על דרכי חיי, ועתותי מכורות עתה לחכמה ודעת, כל היום אחנה בספרים למען אצא נקי בהשפטי, עד כי כחו עיני מרוב הגיגי בספרים, והרופאים צוו עלי במפגיע שלא להגות עוד כאשר
אשר הגיתי עד כה, כי בנפשי הוא, רק ללכת לשוה ולהתענג על רוח הצח, ואנכי אם כי לא אוכל לתת אוזן קשבת לדבריהם מכל וכל, בכ"ז נאלץ אנכי לבקש מרגוע לנפשי שעות אחדות בכל יום, והמותר אקדיש לחכמה, כי המלאכה מרובה מאד מאד, ארוכה מארץ מדה, ורחבה מני ים, ולכן ידידי הואל בטובך להסתפק בהמעט אשר כתבתי לך, ושלום לך מאת ידידך לנצח…
פג. לידידי המשכיל שלום!
קראתי בשום לבי את ספרך אשר שלחת לי למזכרת אהבה, והנה האח, ראתה עיני בו גדולות ונצורות, בו מצאתי חכמה, טוב טעם ודעת ולשון למודים, ומבלי שפתי חנף אמר לך כי ספרך מוצא חן בעיני מאד, ויהיה לתועלת לרבים מבני עמנו, גם ידידנו המשכיל… קרא בו הרבה ויהללנו על צחות לשונו ועל טוב טעמו, והנני ידידי למלאות רצונך לתת לו מהלכים בתוכנו, ולהפיצנו בין בני עירי המשכילים, ואתה שלח לי מהם לערך עשרים עק"ז ואשתדל למכרם במחיר טוב, ונכון לבי בטוח כי אמצא קופצים הרבה עליו.
הודיעני ידידי כמה הוצאת על הדפוס, ואם ישא לך העסק הזה פרי לפי ראות עיניך, כי כל אלה אותה נפשי לדעת, מדעתי גורל סופרי בני ישראל כי אין להם שכר בעמלם, את כספם ינוחו על קרן הצבי, תחת אשר העמים אשרסביבותינו מתעשרים מספרותם, נפלה נפלה שפת עבר, ומי יודע מתי תקום מעפר שפלותה ותרים ראש.
ידידך לנצח…
פד. לידיד נפשי שלום!
זה לא כביר נודעתי כי באת לגור בעיר…ולכן אני בא היום לחדש את ברית אהבתנו הישנה, ונכרות ברית חדשה, כי כעת בשבתך לא רחוק מאד ממני, נקל יהיה לנו לבא בכתובים ע"י המרכבה ההולכת משם לפה רצא ושוב פעמים בכל יום, ואתה בטובך כתוב לי מכל אשר אתך, מה מעשיך שם? וסדר למודך מה הוא? וביחוד משלומך הטוב, את הכל הודיעני על נכון, כי כלתה נפשי לדעת זאת, ואני נכון הנני להשיבך פעם בפעם על מכתביך, ולא אעבור בבל תאחר, ובידך לכתוב לי בשפת עבר או בשפת רוססיא, באיזו שנקל לך להוציא בה רחשי לבבך, אקוה כי לא תשנה אחרי דברי.
ידידך הדו"ש המצפה לתשובתך…
פה. לידידי ה… שלום!
קראתי מכתבך המלא דברי נרגז, ומה השתוממתי לראות שהנך זוכר נשכחות, נשכחות אשר כבר אנו עלימו כלח, כי תזכיר לי עוונות ראשונים, הדברים אשר יצאו מפי לפני שנים אחדות בלא דעת נפש, ואשר כבר התודיתי לך עליהם ובקשתי סליחתך, והיום אתה שונה בדבר להפריך אלוף, תם אני ולא אדע מדוע העליתם היום מתהום הנשיה, ומה היא הסבה אשר המריצתך לזה? אין זאת, כי כבר נכבו גחלי האהבה אשר בערו בחדרי לבבך, ומסבה בלתי נודעת לי חפץ אתה לנתק מוסרות ברית קודש, ותנואות עלי תמצא להרעימני ולדכא לעפר נפשי, ואף כי קשה לי מאד להצטדק לפניך עוד הפעם פן תחשוב בלבך כי אני נכנע לפניך, וחולה אני חולת אהבתך, אך למען כבודי אשר חלל על לא חמס בכפי, ולמען לגול מעלי עלילות שוא, אגיד לך על דברתי ובנפשי נשבעתי, כי אנכי לא אמצא בי עון אשר חטאתי לך, ולף אני מפשע, ואתה התנפלת עלי ותרב עמדי חנם, ולזאת מצאתי את עצמי מחויב לשלוח לך המכתב הזה והוא יהיה מכתב נסיון לנסות בו את לבבך, כיונה אשר שלח נח מן התבה לראות הקלו המים מעל הארץ, והיה אם לא תענני עליו חברים טובים דברים נחומים, דברי אהבה וידידות כאשר הסכנת,אז יהיה ספר כריתות ביני ובינך, ואתה ראה כי בידך מונח הדבר הגדול הזה לשבט או לחסד, ואל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר רע, פן תתנחם באחריתך, דע להוקיר הרגע הקדוש הזה אשר בו משפטנו יצא, ושים על לבך כי קשה לבנות מלהרוס, לטעת מלעקור נטוע, תקותי חזקה כי אחרי הדברים והאמת האלה תעשר שלום לי, שלום תעשה לי.
ידידך…
פו. ידידי הנדיב ורב החסד!
בשם הכבוד הזה אכנה את כבודו הרם, שם הנרצה בעיני אלהים ואדם, השם היקר הזה יוצא תמיד מלב רגשי תודה וברכה, ולא מן השפה ולחוץ, רבות פעמים עצמו מספר הראני כבודו את טוב לבו ונדבות רוחו באופן מאד נעלה, ויסמכני בימין צדקו, כמה פעמים מחה כבודו בידו הנדיבה דמעה מעל פני ביום צרה, וכמה פעמים האיר את מחשכי נפשי בשמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצל נפשי ממות עת הגיעו מים עד נפש, ויעמידני על רגלי, ויפתח לפני פתח תקוה לחיותני בהיום הזה.
ועתה יקבל נא כבודו את תודתי היוצאת מלב מכיר טובה, וגמול על מפעלו הטוב תהיינה הרגשות העדינות והקדושות הממלאות כהיום את כל חדרי לבבי, אשר חסר מונים אנכי לתארן באומר ודברים, ישלם לו ד' כמפעלו בזה ובבא, יאריך ימים ינוב בשיבה, ומאשר יהיה כל הימים, וישמח לב ידידו אשר לא ישכח חסדו לנצח…
פז. ידידי היקר!
בטרם אשר אשיב לך על מכתבך היקר אשר כתבת אלי, הנני להשיב לך על המכתב שכתבת להורי יחיו, כי ידעת טבע האנשים הבאים בימים, לבלתי פנות אל מכתבי ידידות, כאשר אמרו חז"ל: “כשאדם נער אומר דברי זמר, אז זקן אומר דברי הבלים” ולמרות השמחה אשר שכחו הורי במכתבך הנחמד, אין לב אבי פונה לקחת עטו בידו לערוך אליך מלים, ולהשיב לך דברים טובים דברים נחומים על דבריך הנעימים, ולזאת מסר את הענין הזה לידי, ויסמוך ידיו עלי לנלאות מקומו בזה, והנני להודיעך כי הננו כלנו הודות לאל בחיים ושלום, ואין כל חדש, וגם מצב בריאות אמי ת' ישתנה תמיד לטוב, ויש תקוה כי לאט לאט תשוב לאיתנה הראשון מכל וכל.
ועתה ידידי נדבר מהדברים שביני לבינך, במכתבך תתפלא ותשתומם עלי על אשר לא כתבתי לך זה כירח ימים, אך דע ידידי, כי לא בי האשם, ולא מעצלות ורפיון ידים, גם לא מחסרון אהבה מנעתי מכתוב אליך, כי כבד אכבדך מאד, ויקרת בעיני נכבדת, ונפשי קשורה בך בעבותות אהבה עזה, ועונג גדול הוא לי לבוא עמך בכתובים, וזה לך האות כי אנכי הייתי הראשון אשר עוררתיך לזה, ואנכי כתבתי לך בראשונה, אך סלח לי ידידי אם אומר לך כי בך האשם ואתה הוא הגורם לשביתת הקארראספאנדענציע ביננו, כי במכתבך הראשון הבטחתני לכתוב לי בפעם השניה מכל אשר אתך, את אשר לא היה בידך לכתוב בראשונה, ואנכי בחשבי אותך לאיש השוקל דבריו בפלס אמת, לאיש העומד בדברו אמרתי כי תקיים מוצא שפתיך, ולכן חביתי עד היום, ואתה ידידי ראה כי אתי הצדק, ואם שגיתי סלח לי, והיתה לך כשגגה היוצאת מאת ידידך…
פח. אדוני וידידי!
מודעת זאת כי כאשר יבא האדם בשנים, אז יוסיף חכמה ודעת, כי רוב שנים יודיעו חכמה, ומה גם האיש המשכיל המבין דבר לאשורו, אשר יקח מוסר מכל מראה עיניו ומכל משמע אזניו, ואין חכם כבעל הנסיון. וכבר אמרו חכמינו הראשונים: “זקני ת”ח כ“ז שמזקינים דעתם מתישבת עליהם”, והנה לדאבון נפשי רואה אני את כבודו יוצא מן הכלל הזה, זוכר אני אשר בעודנו נער, אז נשא ונתן כבודו באמונה בעסקי הקבלנות, עסק אשר לא יבושו בו כל אילי הכסף ונטולי הזהב גם בימינו אלה, ועתה בבאו בימים עזב מקור מים חיים לחצוב לו בארות נשברים אשר לא יכילו המים, הוא עסק הרבית הנבזה המעביר את האדם על דעתו ודעת קונו, עסק אשם שָם שֵם ישראל לשמצה בעיני העמים אשר סביבותנו, ועל ידו בא כבודו לדבר עמל ואון, להפשיט עוד עניים מעל עצמותם, והדבר אשר עשה בפה הוא לי לחרפה, ובכל עת אשמע את שמו מנואץ, תחת אשר עד היום הזה התברכו בו רבים וכן שלמים, בקצרה, גדלה צעקת האנשים האלה עד לשמים ועל כבודו מוטל הדבר לתקן המעות ולמנות החסרון, יסלח לי כבודו על אשר הרהרבתי בנפשי עוז לדבר כנגדו דברים נמרצים כאלה, כי לא חלילה משנאה דברתי זאת, רק מאהבתי הגדולה אליו, וצר לי מאד לשמע את שמו מנואץ, תקותי חזקה כי יתקן מעשה, ויעשה הטוב לפני האלהים, ועצתי כי ישליך מכל וכל את העסק הבזוי הזה מידו. ורצה ותעלה יעמוד לו ממקום אחר.
ידידו…
פט. ידידי הנכבד!
הן אמנם לא נכחד ממני יגונך הנורא ושבור הגדול כים, בהלקח ממך אחיך מחמד נפשך, בכ"ז ערב לבבי לבוא היום ולנחמך מיגונך, לא אתה הראשון ידידי, ולא תהיה גם האחרון, גם אנכי שתיתי כוס יגון כזה, אך אין כהזמן רופא לכל פגע, כי לאט לאט שכחתי עצבי ורגזי, לאט לאט גמתה יגוני מזכרוני, וגם אתה ידידי התאמץ לשכוח עצבון לבבך, ועשה זאת למען רעיתך העדינה אשר XXX1 לבה אודותיך למען שלום נפשך, ולמעני אני ידידך…
צ. כבוד החכם המשכילה… שלום עד בלי ירח!
מדעתי את כבודו לאיש שוחר חכמה ודורש תושיה, ומדעתי את נפש המשכילים אשר כל ישעם וחפצם להגדיל תורה ולהאדירה, לתת לפתאים ערמה ולתועי רוח בינה, להורות לנבוכים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, וביחוד את האיש שיש לו כשרונות טובים ונעלים, שיש תקוה כי יהיה לאיש ויהיה לתפארת לאמתו. והנה גם אותי חנני אלהים אלהי הרוחות לכל בשר בכשרונות טובים, וגם בחשק נמרץ ללמוד תורה וחכמה, כאשר העידו עלי רבים וכן שלמים, ולוא היו לי מורים חכמים ונבונים או כבר הייתי לאיש וגדול היה שמי בתורה, ורק ענית הורי תעמוד לשטן על דרכי, היא הנדוד בעדי מבלי אשר אוכל לבוא אל המטרה הדרושה, והנה לשמחת לבי נודעתי כי עיר מגורתו היא עיר חכמים וסופרים, נבונים ומשכילים אשר לא במחיר יורו, ולכן גמרתי אומר לנסוע שמה, ומה מאשר הייתי לו קרבני כבודו בימין צדקו והחזיק ידי להביאני אל מטרת חפצי, וביותר דרושה לי עזרתו בראשית באי, כי תקותי תאמצני אשר בקרוב מעשי יקרבוני, וכי ימצאו אנשי חסד אשר יעשו עמדי חסד וצדקה, אחרי אשר יכירו לדעת חשקי ותשוקתי העזה ללמודים, כי לא אלמן ישראל מאנשי חסד ורחמים, ורק בראשית דרכי על מפתן שער עירו, נחוצה לי נדבת רוחו, להציגני לפני מכיריו החכמים, ולו תהיה צדקה! ולכן אחלה פני כבודו להודיעני אם נכון הוא לרוחתי לישועתי, למען אדע מה לעשות, תקותי תאמצני כי כבודו לא ישיב ריקם בקשת
עבדו…
צא. לידידי מחמד נפשי ולבבי שלום!
היום בבקר נודעתי כי יצאת מאת פני השופטים זכאי ונקי ושמץ עולה לא נמצא עליך, וצדקך יצא לאור כשמש בצהרים, ועל העדים המלשנים אשר שקר ענו והעלילו עליך כי ידיך היו במעל הזה, נחרץ מפי השופטים הנאמנים להיות אסור בכלא שלשה ירחים, לקיים כאשר זמם לעשות לאחיו, הבשורה הטובה הזאת הלבישה את נפשי ונפש רעיתו העדינה, רוח גיל וחדוה, וימס לבבינו לגודל השמחה אשר הקשיבו אזנינו, כי יצאה לחפשי, וכצפור לעוף מהרתי על רגלי לבשר זאת לכל ידידינו, ולאות שמחתינו כי גדלה עד למאוד, אספתי היום הביתה כל ידידנו ואוהבינו ואע"ז להם משתה, והללנו את ד' המחיר אסורים על כל תנמוליו שגמל עליך, להצילך מכף אנשי זדון ובעלי כחש, ויחלץ אותך מן המצר, ועוד הגדיל עשות עמך כי נהפך הגלגל על אויביך אשר שברו להפילך ברשתם, אשר פרשו לרגליך ונהפוך הוא כי נלכדה ברשת רגלם ואתה נמלטת בבור ידיך, כן יאבדו כל אויביך ד' הדוברים על צדיק עתק!היה ידידי בשלום כאות נפשך ונפש ידידך.
השמח בשמחתך…
צב. ידידי היקר!
לא אוכל לתאר לפניך את שמחתי הגדולה אשר אתכבד היום לבוא אליך ולברכך בראש השנה הזה, כמה גליונות יש בידי למלאות בברכות היוצאות מקרב לב עמוק, וגם אז לא יכילו את כל רחשי לבבי, אשר אין בידי לתארם באומר ודברים, ולכן רק בדברים קצרים אגיד לך כי בכל לב ובכל נפש חפץ אני באשרך ובהצלחתך, תתמיד ותאריך ימים ותשבע עונג אחת כל ימי חייך, ואנכי אשתדל בכל עוז להראות לך את אהבתי הגדולה אליך בפעולת ידים ולא בדבר שפתים.
ידידך לנצח…
צג. ידידי הנעלה!
נשען על טוב לבך אני בא לבקש ממך טובה אשר אקוה כי לא תשיב פני ריקם, והיא: באשר נמלא לבני בכורי כעת חמש עשרה שנה, עת אשר עליו לבקש לו מטרה ועירנו היא עיר קטנה שאין בה בתי מסחר כאלה שיהיה נחוץ להם איש עוזר, אבקש ממך ידידי נפשי, לעשות זאת למעני ולהשתדל למצוא בעדו מקום בבית מסחר בעירך, אשר יוכל להתקבל שם בתור, עוזר, ותקותי חזקה כ ימצא חן בעיני בעלין, כי עלם משכיל הוא. וידיו רב לו בשפות עברית, רוססית, ואשכנזית. ומלבד זאת הוא בן מקשיב, וסר למשמעת מי שגדול ממנו בחכמה ובשנים, ולך תחיה צדקה. ידידך המצפה להושע על ידך תשועת עולמים…
צד. ידידי יקר ונכבד!
קבלתי מכתבך אחרי אשר כלו עיני מיחל לו, ובאמת תם אני ולא אדע מדוע טמנת עד היום ידך בצלחת? הלא איש חפשי אתה, לחסך נתן, מימיך נאמנים, תשב בית ולא תעשה מאומה, ומדוע לא תאציל לך רגעים אחדים לכתוב לי? ואף כי חלילה לי לאמר: כי סבת דומיתך היא, יען כי שכחנו, וכבר נכבו גחלי האהבה אשר בערו בלבך הטוב, כי לא נכחד ממני אהבתך הגדולה אלי, אך בצדק אוכל לאמר אחרי בקשת סליחה ממך, כי עצל אתה, ולכן הואל נא לגול מעליך החסרון הזה, ימים יבאו ותאחז במסחר ידך, ולא תהיינה עתותיך בידיך לכתוב ולהשתעשע עם ריעך במכתבי ידידות, ואשר אז לא אתאונן עליך, אולם עתה כאשר חפשי אתה מכל מלאכה ועבודה, מענין וקנין, וגם מלמוד חכמה מדעים, כי כפי ששמעתי, אתה יושב ובטל מכל וכל. כתוב למצער אל ריעך אשר קשורה בך נפשם, אקוה שתשים לב לדברי ידידך…
צה. ידיד לבי!
נחמני נא ידידי, או שא אתי מספר תמרורים על אבי כי איננו עוד בארץ החיים, הה, כי לקחה תפארתי מעל ראשי!
מחלת אבי הארכה אשר הודיעתך ממנה במכתבי הראשונים התגדלה מיום ליום, ובימים האחרונים באה עד מרום קצה, עד כי נואשו הרופאים מכל תקוה, ובפניהם הכרנו תמהון לבבם כי נסתרה אבדה חכמתם, עתה היתה מבוכתנו, בכינו, צעקנו, קרענו שמים, ואבינו הגוע שכב במנוחה וברוח שקטה עד רגעיו האחרונים, ביום השני אחר הצהרים קרא אותנו אל מטתו ויגד לנו מוסר השכל ותוכחת חיים וינחם אותנו, וידבר על לבבינו לבטוח בד' אבי היתומים, ואחרי אשר ברך אותנו במועל ידיו, חלה פני העומדים לפניו לקרוא לפניו הודוי, ועד מהרה סגר את עיניו וישן לנצח, מה אמר לפניך ידיד יקר ומה אתאמץ לתאר לפניך שבר לבבנו, עצבון נפשנו, ודמעות עינינו, גדול כים שברנו מי ירפא לנן? בשנה העברה מתה עלינו אמנו הטובה, ועתה לקח המות האכזר גם את אבינו שארית תקותנו ונחמתנו האחרונה בחיים, אשר אמרנו בצלו נחיה, עתה נשארנו יתומים עזובים, גלמודים ושוממים, אחי ואחותי הצעירים לא ידעו ולא יבינו עוד את אבדן נפשם, ואני אויה לי!
אתמול הובלה גויתו לבית מועד לכל חי, כל שכנינו נאספו יחד לחלק לו את הכבוד האחרון, וגם הם בכו אתנו וישפכו כמים דמעה, אז ראינו את האבידה הגדולה אשרנאבדה מאתנו, אז נוכחנו לדעת כי היה לנו אב יקר ועטרת תפארת, איש אהוב ונחמד בעיני כל אדם, איש בעל תכונות נעלות ונפש יקרה, איש נאמן ובר לבב, כי כן כנוהו אלה אשר נאספו אל הבית, אז ראינו עד כמה היה עלינו להתפאר בהיות לנו אב יקר כזה, כמה עלינו לבכות עתה ימים על שנה ולהגדיל המספר על כי נלקח ממנו לעולמים!
בבית מועד לכל חי, בראותי קץ כל בשר נדרתי בלבי לחקות אחרי מעשי אבי הישר באדם, ללכת בדרך הטוב אשר התוה לנו בעוד היתה בחיים חיתו, ולהתאמץ בכל עוז לטעת נטעי נעמנים גם בלב אחי ואחותי הצעירים, באופן הזה אקוה לשמור בקרבי אהבת אבי גם אחרי מותו, ולהיות שור ברכתו אשר יברכני מעולם האמת, מקום שם יקבל שכר מעשיו הטובים בעולם הזה, ואתה ידידי נחם נא לב ידידך היתום האמלל…
צו. ידיד נפשי!
זה זמן כביר לא באתי אליך במכתב ידי, ומה צר לי לבוא אליך היום בפעם הראשונה במכתב תוגה ומדאיב נפש, חזק ואמץ לבך ידידי, לשמוע ממני בשורה נוראה, אתמול בערב בעת פעמון העיר השמיע קולו קולות אחר עשר מתה אחותך היקרה, הה, האדם הוא שתום עינים ולא ידע מה יולד יום, לפני איזה ימים היתה ברואה ושלמה ופניה פרחו כשושנה, ועתה הה, במתים חלקה, מה מאד עגמה נפש איש לראות פרח נחמד הזה כי נקטן עודנו באבו, מה צר לבב האדם לראות עלמות מתות בנעוריהן, אהה ידידי, נפשי עלי תשתוחח, נפוגותי ונדבתי עד מאד, ורעיוני נבוכים המה מבלי דעת מה לכתוב אליך היום, רק האחת כי מדי השיגך את מכתבי זה. כל האחר לבוא הנה ולעשות עמה החסר האחרון חסד של אמת.
ידידך…
צז. ידידתי היקרה!
אין גם אחד מהמון המכתבים אשר הסב לי עונג ונחת, כמכתבך האחרון, בו הודעתיני כי באת בברית הנשואין, האמת אגיד לך חמדת נפשי, כי לולא אהבתיך אהבה עזה, אז קנאתי באשרך קנאה גדולה, אישך הנחמד הוא איש חכם, משכיל, בר לבב ואיש חמודות, כמה ימים טובים ונעימים נכונים עוד בימי חייך! הברית הזאת היא אחת ההצלחות אשר חזיונן יקר בארץ, מאשרה את ידידתי אושר נצח, עד כי לא נשאר לי במה לברך אותך, רק כי תאריכי ימים בהאושר הגדול הזה, ועתה שמחי רעיתי, עלזי והתענגי נחת, וזכרי על ראש שמחותיך שם ידידתך…
צח. ידידי הנאמן!
הטה אלי ידידי אזנך ושמע, חתן אנכי! חתן צולח אשר אין חזיונו נפרץ בארץ, אתמול הצליח חפצי בידי להשיג יד עלמה כבודה יפה וברה אשר מעטות כמוה של ארץ רבה, עלמה אשר מלא חפנים חן יופי ונועם פזר לה הטבע ביד נדיביה, עלמה אשר בה הראה יוצר הכל את ידו וגבורתו, עלמה… לה דומיה תהלה, היא בת הגביר… אזרח עירנו. ואתה ידידי לך הצדקה לחשוב על אהובתי ואהבתי ככל העולה על רוחך, אחת היא לי, מאשר אנכי מאד, ואני תפלה אשר בקרוב תראינה עיניך בריאה נחמדה כזאת, להחם את נפשך הקרה משלג לבנון, לתת לך לב בשר תחת לבך האבן, אשר לא יחוש יופי עדן ונועם, ולגרש ממך רעיוני רוח ועצבון לבך.
ידידך המאשר…
צט. ידידתי היקרה!
מדעתי את טוב לבד וענותך הגדולה, אשר הראיתיני לדעת כי לא זרה לי רוחך, אמצא עוז בנפשי לגלות לך את הטמון בחבי. ואשר מיום ליום יגדל וישגשג עמק עמק בלבבי, החפץ הנשגב הזה הוא: להטות לבבך לאהבה אותי, החפץ הנשגב הזה התעורר בי מיום הראשון אשר זכיתי לראות פניך הנעימים, אך עסקי ביתי הכבידו עלי אכפם להתאפק ולהבליג על רוח תשוקתי עד כה, והם מנעוני מלדבר, ולחשוב ע"ד נשואין, ולבנות לי בית, יען כי לא נכונה היתה עוד בידי מחיתי, בעוד הייתי בשפק אם יהיה לאל ידי לנהל את ביתי בכבוד, ולתת מעדנים לנפש האהובה לי, ועתה כאשר חנני ד' ויש לי כל, ובידי לחיות חיי שקט ושלוה, חיי עונג ונחת, עתה התעורר בלבי החפץ הקדוש הזה ביתר שאת, עתה אמצא בנפשי הרשיון לגלות לך לבבי ולבקש חסד נעוריך, ואת עדינה, בטחי בי כי אדע להוקיר אותך, ובכל עוז אתאמץ להמציא לך כל עדן כל נועם, ונחיה מאושרים ונתענג על רב ענג ונחת, כי כבר נוכחתי לדעת את טוב לבך ורוחך הנדיבה, בך מצאתי תכונות נעלות ויקרות, ומדות נשגבות, אשר אבקש למצוא אותן בהאשה אשר יוכיח לי ד', ואשר אבחר בה אני, בך מצאתי חכמה ודעת, טוב טעם, ואהבת חסד, ואת כל אלה אהבתי, ולעומת זה אחשוב למשפט צדק אם לא תתעני אהבת עצמי, כי העלמה אשר לא תספיק בילדי הילדות. ובחזיונות נעורים, העלמה אשר תבקש איש יודע דרכי התבל ואוהב עבודה, היא תבחר XXX, ולבן XXX נא לי XXX 2 חסד נעוריך ותני לי את ידך, והצליחיני באהבתך, והיי בטוחה כי בכל עוז אתאמץ XXX3 לך חיים נעימים.
ידידך אשר לבו מלא תקוה טובה…
ק. מורי ומדריכי!
ירשני כבוד אדוני לבוא לפניו היום להגיד לו את רחשי תודתי, ולברכו בלב שלם בראש השנה הזה, רבים המה הטובות אשר עשה כבודו עמדי, רבות עמל לטעת נטעי נעמנים על תלמי לבבי, לפקוח את עיני, ולהשכילני בינה, לדעת מה הזמן שואל מאתי, וזולתי האל אשר עשה לי את הנפש, והורי אשר נתנו לי חיים, הוא הראשון אשר שם עלי עין לטובה, להעמידני על רגלי, ויברא לי ניב שפתים, ויפה באפי נשמת רוח דעת והשכלה, ולמי כמוהו הנני אמור תודה? ועתה יקבל נא ברצון את ברכתי, יאריך ימים, ינוב בשיבה, ומקור חכמתו יהיה כנחל נובע וכמעין המתגבר, לתת לפתאים ערמה ולתועי רוח בינה, וזו היא מטרתו אשר אליה שם את נפשו מיום בואו באנשים, לפקוח עינים עורות ולהביא צדק עולמים.
ידידו המקשיב לקולו…
קא. ידידי היקר!
לשמע אוזן שמעתי כי בבית מסחר אדונך הנכבד חסר כהיום מנהל ספרי חשבונות וכותב מכתבים, ובאשר כי זה יותר משנה אשר שבתי מבית ספר הסוחרים (קאסמערציזעמינאר) בארץ אשכנז, וכתבי תעודות בידי כי השלמתי החכמה הזאת עד תומה, נוסף לזה שמשהו בשנה זו בבית מסחר אחד בפה, ולמדתי הידיעה הזאת גם בנסיון, ומוצא אני את עצמי מוכשר לשמש בבית מסחר היותר גדול, ולכן אחלה פניך ידידי, להציע לפני אדונך לספחני אל הכהונה הזאת, ולתת המשרה עלי שכמי, בתקותי להפיק רצון ממני באופן מאד נעלה, והאמת אגיד לך ולא אכחד כי לא אדקדק עמו ע"ד שכרי, כי הודות לאל אינני חסר מאומה, וביד הורי למלאות לי החסרון כיד ד' הטובה עליהם, וחפצי להיות בבית מסחר הנודע לשם ולתהלה, ולהצטין בחכמה הזאת עד להפליא, ולך ידידי תהיה צדקה, וחסדך לא אשכח לנצח.
ידידך הסמוך בטוב לבך, והנכון לגמול עמך חסד לעת מצא…
קב. ידידי הנכבד!
בתשובה על מכתבך, הנני להודיעך בזה כי פקודתך שמרה רוחי ודברתי עם אדוני אודותיך, ולספחך אל בית מסחרו ולתת המשרה הזאת על שכמך, בהראותי לו את מכתבך, ואנכי דברתי עליך טובות, ורוממתיך תחת לשוני, ואדוני צוה עלי לכתוב לך כי נכון הוא למלאות חפצך ולקחתך אל ביתו אחר כבוד, רק בתנאי קודם למעשה כי תאכל לחם על שלחנך, באשר כי בראשית ימי הקיץ נסעה רעיתו למעיני הישועה, במצןת הרופאים עליה, ואין מי כעת להכין אוכל לעוזרי ומשרתי הבית, ולפקח על עניני הבית! וכן יתנהג כעת עם כל משרתיו עושי רצונו, כי הוסיף על שכרם למען יאכל כל אחד לבדו, שכרך קצב… רו"כ לחדש, ולכן אם תעתר לשני התנאים האלה תוכל לבוא בטח, ואנכי מבטיחך נאמנה כי תפיק רצון מאדוני, כי בלב טוב ברך ד' אותו, ומתנהג עם כל משרתיו בחסד וברחמים, מקבל פני כלם בסבר פנים יפות, ודעת כלנו נוחה ממנו על צד היותר טוב.
ידידך המצפה להתראות פנים עמך פה בקרוב…
קג4
קד. לידידי הסוחר בנפשות אדם!
באשר כי אבי היקר איננו כעת בביתו, כי נסע לעיר… לרגלי עסק אחד, ומי יודע מתי ישוב מדרכו, לזאת מצאתי נכון לפני לענותו על מכתבו, כי מלבד שאני ממלא כעת מקום אבי אשר מסר את עסקיו על ידי. אני נוגע בדבר הזה ביתר שאת, ויודע דעת אבי בזה על נכון, כי כבר קדמו אחר להציע הענין הזה לפניו, ונענע לו בראשו, וידע כבודו כי הדבר הזה מוצא חן בעיני אבי מאד, ובשר הדבר לפניו, ונכון אני לנסוע לראות ולהראות, כי כן צוה עלי אבי טרם נסיעתו, ורק כי רבו עסקי הבית בזה השבוע לא אוכל לנסוע מביתי, וברצות ד' דרכי אבא שם אחר שבת הבע"ל, ובאין יותר הנני ידידו המוקירו והמכבדו כערכו…
קה. מורי ומלמדי להועיל!
למן היום אשר נפתח לבי להבין דרכו ומטרתו בדרכי החיים, מני אז אני שוגה באהבתו, מני אז החלותי להתחקות אחרי מחשבות חכמתו, ואתאמץ ללכת בדרך אשר התוה ליף ובאשרו אחזה רגלי, אך אהה מורי, רבות שבעה לה נפשי, רבות צררוני שונאי ההשכלה ומורדי אור, הקנאים הבוערים ילחמוני וירדפוני חמם, לפני ימים אחדים באו לחדרי שני אנשים המתימרים לצדיקים וחסידים, וימצאו על שלחמי את הספר… להחכם…. ואתה ידעת טבע אחב"י אשר מדי ראותם בבית איש זר ספר מונח ונתעורר בהם התשוקה לפתוח אותו ולהביט, ובראותם כי מנוקד הוא בנקודים וקוים בסמני השאלה והקריאה, ויאמרו כי הוא ספר שכתבו אפיקורוס, ויוציאו עלי דבה, וישימו את שמי לשמצה, ואין בית אשר לא נדבר בי לרעה. אחרי כל אלה שמח אני בחלקי, אני מקולם לא אחת ימשאונם לא אענה, יקללו המה, ידברו עתק, ואני בשם ההשכלה אדגול, וד' לי לא אירא מה יעשה לי אדם!
ידידו
קו. שלום וכל טוב לידידי כנפשי!
לא אדע בנפשו שלו, והשקט לא אוכל על אשר לא קימת מוצא שפתיך לבוא אלי, לבקרני ולשמחני בחברתך בשבתי בדד וגלמוד, אתמול הייתי ער עד השעה הראשונה אחר חצות הלילה וחכיתי עליך, ואין קול ואין קשב לא אוכל לדעת הסבה אשרמנעתך מלקיים הבטחתך אשר הבטחני, והנני במבוכה, ועתה ידידי אם מצאתי חן בעיניך, הודיעני פתרון החדה הזאת ואדע, והוציאני ממבוכתי ומהאי־מנוחה אשר תקנן בחדרי לבבי, וכבדני נא לבוא אלי היום, כי נעימה עלי מאד חברתך ומה גם בעת הזאת אשר אשב שומם בחדרי, ובגפי אנכי.
ידידך אשר כבר כלו עיניו מיחל לך…
קז. ידידי!
מה עשיתי לך רעה אשר על ידה אבדתי רֵע יקר כמוך? כי בטח לא תוסיף עוד אהבתי בדברך עלי סרה בחברת אנשים רבים, צר לי מאד! ואין לאל ידי לתאר לפניך עצבון נפשי באומר ודברים, נפשי יודעת מאד כי יש בי חסרונות אחרי שנדבר בי לרעה, אך בנוגע אליך, חשבתיך יותר להיות מליץ יושר בעדי, ולכסות על פשעי באהבתך, מלהיות שטן עומד על ימיני לשטני, ומבשרי אחזה זאת, כי אתה, אם כי לא אבחר כי עולה אתה במעלות עלי, אך לא נקי גם אתה מחסרונות, כי אדם אתה ולא אל, וכ"ז לוא הרהיב מי בנפשו עוז לדבר סרה עליך בחברתי, אז מלאת פניו קלון, ובכל כחי התאמצתי להוציא משפטך לאור, ולא כן עשית אתה, אתה… אך למה ארבה דברים ללא יועילו? לבך יגיד לך בעצמך עד כמה חטאת נגדי, זכור נא והכר ידידי שגגתך ושנה רוח נגדי, או למצער הודיעני על מה תריבני? למה הסבות את לבך ממני אחרונית? ומה עלי לעשות לקנות שנית את לבבך לאהבה אותי? ואנכי הנני תמיד לסלוח לך…
קח. ידידי המשכיל היקר!
מדעתי אותך ידידי לאיש משכיל יודע לשונות העמים, לכן הנני להציע לפניך דבר אשר אקוה כי יעלה לרצון לפניך, בטח שמעת ידידי כי הנני פה זה כבר, אך עד היום היה דעתי לחזור לעיר מולדתי, ועתה גמרתי בנפשי אומר להשתקע פה, ואת המקום הזה אויתי למושג לי, כי נודעתי פה לרבים מנכבדי העיר, אשר הכירו לדעת מעלות רוחי וידיעתי הגדולה בשפת עבר, ויתנו בניהם על ידי, ללמדם תורת ד' חכמה ומוסר, והודות לאל כי אמצא חית ידי בכבוד, ותה ידידי ידעת כי השח אותי אלה ידיעת לשונות הארץ, ואין גם אחר בזה אשר ימלא את החסרון הזה, ונכבדי העיר יחושו החסרון גם המה, לכן איעצך ידידי, כי תכין לדרך פעמיך ותבא הנה, ושכרך נכון לפניך, ובי בעזרך, אך תמהר ותחיש מעשיך פן יקדמך אחר, ואנכי מבטיחך נאמנה כי לא תמצא מקום להתחרט, בבאך הנה תביא אתך גם את ספריך היקרים, כי חסר ספרים אנחנו פה, ולך תהיה צדקה, כי תזכה את הרבים.
ידידך הדורשׁ אשׁרך…
קט. לידידי היקר והנכבד שלום עד העולם!
זה ימים רבים עברו ואנכי לא באתי אליך במכתב ידי, ובטח התפלא ותשתומם על אשר נסתם ממני כל חזון, ובלבבך תאמר: מה זה לידידי כי ילבש גאון לבלתי השיבני שלום אף במכתב? כזאת וכזאת תחשוב על משכבך בלילות? ותחפיא עלי דברים אשר לא כן, ובאמת הצדק אתך לחשוב עלי תועה, אך חי נפשי ידידי כי לא מעצלות ורפיון ידים ולא מחסרון אהבה מנעתי מכתוב אליך, כי כבד אכבד אותך מאד, נכבדות אדבר בך ולשמך ולזכרך תאות נפשי, אך טרדות רבות אפפוני בימים האלה עד למרבה, ולא בי האשם, ואתך ידידי הסליחה. האמת אגיד לך ידידי ולא אכחד כי גם עתה לא הרשה לי העת לכתוב אליך ולבקש סליחתך, אך זה הוא הדבר אשר העירני לזה: אתמול לעת ערב בא אלי איש זר. ויבקש ממני מקום ללון, חיש קל נעתרתי לבקשתו ונתתי לו מקום באוהל ביתי, כי ידעתני ידידי לאיש מכניס אורח, בבקר השכם עמד האורח וילך לדרכו, בשעה העשירית כאשר הלכה האמה לטאטא את הבית ותרא לגודל תמהונה כי שתי מנורות כסף חסרות מן הבית, ותגדל המבוכה, ועל לבבי עלה הרעיון כי ידי האורח היו במעל הזה, הוא ולא אחר, עד מהרה שלחתי אנשים לבקשו ולהוציא בלעו מפיו, אך לשוא היה כל עמלם, הוא לא נמצא, וכמו צלל כעופרת במים אדירים, ועתה ידידי עשה זאת למעני ופקח עיניך על האורחים הבאים בצל קורתך אולי תכיר את הנבל הזה, אשר שלם לי רעה אחת טובה, ואלה סמניו…
ידידך…
קי. ידידי!
לדאבון נפשי ראיתי ונוכחתי לדעת ממכתבך כי יריא אתה מאד וגאון לבשת, וכי למשא עליך מכתבי הרבים אשר הרצותי אליך, ועתה אבין גם הסבה אשר לא עניתני עד היום רק על אחד מאלף, כי לא לכבוד הוא לך לבוא עמי בכתובים כי עשרת מצאת און לך וקרנך הורם בכבוד, ומה לך ולרעך העני? ולכן אני בא אליך אדון יקר! להשקיט את לבבך, ולהודיעך כי מהיום והלאה לא אפריעך עוד ממנוחתך, ומכתבך האחרון יהיה ספר כרתות ביני ובינך וקץ יבא להברית אשר כרתנו יחד, וחלילה לי להיות למשא על איש אשר יקוץ באהבתי, האמנם כי צר לי מאד כי אהבתך כבר שגשגה בקרב לבי עד אשר לא בנקל אשרשנה, אך מה אעשה? נאלץ אני לזה!…
קיא. ידידי!
תשאלני מדוע לא עניתך על מכתבך משבוע העבר, אך הגידה לי ידידי מה יכלתי לענות על דברי עתק כאלה? חן דבריך ירבו תדרי בשני, פלחו כליותי ולבי, חם לבי בקרבי לקרוא דבריך המרים כלענה, ולוא חפצתי להשיבך עליו, הלא אז נאלצתי לריב עמך ולהשיב אל היקר את חרפתך אשר חרפתני, ומבלי תפוגה התפרץ ריב ביני ובינך, ואמרתי עת לחשות היא! ואנכי החשיתי ושמתי ידי למו־פי עד אשר עבר זעמי וחמתי שככה, ועתה מה לך כי נזעקת וכי תתפלא עלי עוד?
ידידך…
קיב. ידידי המשכיל הנכבד שלום!
החייתני ידידי נעים בספרך היקר אשר שלחת לי למזכרת אהבה, האח, ראתה עיני בו גדולות ונצורות, נפתחו לפני השמים ואראה מראות אלהים! בו מצאתי חכמה, טוב טעם, ולשון למודים, קראתי אמריך הנעימים ויהיו בפי כדבש למתוק, קראתיו פעמים ושלש ולא תשבע עיני מראות, ומבלי שפת חנף אגיד לך כי שם עולם קנית לך בספרך זה, שם כאחד הסופרים הגדולים אשר בספרותנו העבריה, כי נטעת נטעי נעמנם בכרם שפתנו הקדושה ולו כמוך ירבו בישראל!
אחרי הדברים והאמת האלה, הלא בטח תשתומם לשמוע מפי כי עמלך לא יעשה לך פרי, ולריק יהיה יגיעך, אך הצדק אתי גם בזאת, כי רוב הקוראים המה אנשים פשוטים, צעירים ומתחילים, ועוד מעט מספר המבינים דבר לאשורו כאשר אמרו: “ראיתי בני עליה והם מועטים”, והקוראים הפשוטים אין דעתם נוחה ממליצה ושיר, רק מספור שעשועים וחזיוני אהבה, להביא שנה על עינם ותנומה על עפעפם, ולכן אפחד לנפשי פן יהיה דבריך נואש ותוחלתך נכזבה, אולם ידידי חזק ורמץ, די לך ד' אם יחידי בגולה יבינו ערך ספרך, וידעו להכיר ולהוקיר שמך כמוני ידידך…
תם
קיג. אדון יקר ונכבד!
פעמים רבות הראה לי כבודו חסדו, בהלותו לי כסף, וזאת תתן בנפשי האומץ לבוא לפניו גם היום בבקשתי זאת.
בקנותי זה לא כביר בית האדון… כאשר יודע כבודו, נהייתי דחוק מאד בכסף, באופן שאין בידי להביא לי סחורה לחנותי במספר רב כאשר הסכנתי, וחסר לי לזאת סך… רו“כ, בעת שהסחורה נחוצה לי מאד, וכאשר שראוי לכל סוחר להגדיל ולא להקטין מסחרו, עלי להשתדל להמציא לי הסחורה למען שלא ישוב מסחרי אחורנית, ולכן אחלה פני כבודו להלוות לי הסך הנ”ל על משך חצי שנה, וככלות הזמן הזה, נכון אני להשיבם לו ברוב תודה בצרוף הריבית כפי המגיע, ובהיות בו כבודו יודע ומכיר אותי לאיש נאמן העומד בדבורו והחי בחשבון, נוסף לזה בדעתי לכתוב את החוב הזה על אחריות הבית, נכון לבי בטוח כי כבודו לא ישיב פני ריקם, בתודה על לשעבר ובתקוה על לעתיד הנני ידידו…
קיד. ידידי היקר!
מצאתי את כבודו לאיש בקי ובעל נסיון בכל ענף המסחור, נוסף לזה לאיש הדורש אשרי והצלחתי כל הימים. הנני בא היום לבקש מפיו עצה ועל עצתו אסמוך, ומדבריו לא אסור ימין ושמאל, והיא: לא כביד עלה הרעיון על לבבי ליסד פה בית חרשת המעשה (פאבריק) לכלים לבנים (פאיאנס) באשר שאין במקום הזה ובהערים אשר סביבותינו בזאת, וסוחרי הערים האלו יביאו ממרחק לחמם, ולדעתי ישא העסק הזה פרי, ולכן יעצני נא ידידי ויחוה דעתו בזה, כי מי כמהו יוכל לדעת תוצאות דבר עסק כזה? ופקודתו תשמור רוחי, ידידו הסר למשמעתו תמיד, והמחכה למענה פיו…
קטו. (תשובה)
ידידי היקר!
מכתבך הגיעני בעת הנכונה, אשר עתותי היו בידי לשום לב לדבריך ולשקול הדבר בפלס צדק, וראה זה מצאתי: רעיונך לא רעיון שוא הוא, וגם אני ארגיש מחסורו במקום הזה, וכבר עלה בדעתי להציע לפניך את זאת. מדעתי כי יש לאל ידך לכלכל עסק כזה הדורש כסף רב, ואתה הוא האיש המוכשר לזה, ולדעתי טוב הדבר מאד, האמנם אין איש חכם לראות את הנולד, ולדעת את כל הסבות אשר תקרינה בעסק באחקית הימים, אך אם נחקור בכל דבר מה שיהיה בסופו, אין לדבר סוף. די לנו די אם העסק אשר בחפצנו ליסד הוא טוב בראשיתו וישר בעת ההוה, ואתה עשה כחפצך, וד' יעזור לך.
ידידך הדורש הצלחתך כל הימים…
קטז. אדון נכבד!
מאד אתפלא על כבודו על אשר לא כבדני בתשובתו על מכתבי האחרון, שבו הזכרתיו ע"ד שלום החוב אשר אני נושה בו. האמת אגיד לו ולא אכחד כי שתיקתו מעצבת אותי ותביאני במבוכה, וביחוד כי לא שם לב גם לזה שהודעתיו כי הכסף נחוץ לי מאד, ובנפשי הוא, ולכן אם בחפצו שלא ידמה לבי, שלא נחשב בעיניו החסד אשר עשיתי עמו, יואל לשלוח לי את כספי מידי השיגו את מכתבי זה, אשר על כל פנים יהיה האחרון, אקוה כי לא יאלצני כבודו לאחוז במשפט ידי.
ידידו המחכה לתשובת הכסף…
קיז. אדון יקר ונכבד!
מכתבו היקר קבלתי לנכון, ומה השתוממתי לראות כי כבודו נושה בי סך… רו“כ בעד הסחורה שקניתי ממנו לפני ירח ימים, כעת אשר זה השבוע ששלחתי לו מכתבי הנ”ל ע“י העגלון בן עירו… תם אני ולא אדע במי לתלות השגגה הזאת, אם בהעגלון אשר אולי מעל בשליחותו בפעם הזאת, למרות דעתי אותו לאיש נאמן ובר לבב, או בכבודו אשר אולי שכח למחוק החוב הזה מספר הזכרונות, ונבוך אנכי מאד ולא אדע מה לעשות, ולכן אחלה פניו לחקר ולדרוש אחר הדבר הזה, ולהודיעני מהרה תוצאות דבר החקירה והדרישה הזאת, כי השקט לא אוכל, ואף כי נפשי יודעת מאד כי שלמתי, ונקי אני מהחוב הזה, בכ”ז כלתה נפשי שהאמת תצא אור, לקיים מה שנאמר: והייתם נקיים מד' ומישראל.
ידידו…
קיח. לידידי הסוחר הנכבד שלום עד העולם!
בתשובה על מכתבו הנני להודות כי שגיתי, לכבודו הצדקה ולי בושת הפנים, כי מצאתי רשום בספר הזכרונות שנתקבל ממנו הכסף ואנכי לא ידעתי, ומאד ידוה לבי על השגגה הזאת שיצאה מתחת ידי, ורק בזאת אתנחם כי יודע כבודו ומכיר אותי זה רבות בשנים כי נושא ונותן אני באמונה, ולא יחשדני רגע כי במרד ובמעל נעשה זאת לגבות חוב אחד שתי פעמים, ורק יד השכחה היתה במעל הזה, ואת כבודו היקר הסליחה, כי מעשים כאלה יקרו תמיד בעולם המסחר, ואין חזיונם יקר, וכמעט המה מעשים לכל יום. האדם עלול לשגיאה, ושלום לו כחפץ ידידו…
קיט. אדון יקר ונכבד!
מקרב לבי אני נותן לו תודה על אשר בחר בי להיות איש הבינים בדבר העסק הנכבד שבדעתו לעשות, מזה רואה אני לדעת כי טובתי הוא דורש, בתתו לי מקום להשתכר תשאות חן חן לו! והנני להודיעו כי מחר בבקר אני נוסע, בתקותי לגמור העסק בטוב, ואף כי עוד אחת חסר לי לדעת, אם כבודו נותן לי הרשיון והכח לעשות כאדם העושה בתוך שלו, להוסיף ולגרוע אם אראה צורך לזה, וכי השעה צריכה לכך. אך באשר כי הזמן קצר והמלאכה מרובה, ושבע עיניים תבטנה על המסחר הזה, ורבים קופצים עליו, ויראתי פן יקדמני אחר, לא אחכה עוד לתשובתו בפה, וכבודו בטובו ישלח לי דבריו למקום הנועד.
ידידו הסר למשמעתו, והעומד על המשמר נכון למלא פקודותיו באמונה…
קכ. אדון יקר ונכבד!
מכתבו קבלתי. ופקודתו שמרה רוחי, ומדי השיגי את מכתבו פניתי עצמי מכל עסקי, והלכתי לקניה בידו הסחורה אשר דרש ממני כפי רשימתו, יאמן לי כבטדו כי רק למענו עשיתי זאת, כי לא יוכל כבודו לשער את הטורח הגדול הזה, כי מדותי את כל העיר לארכה ולרחבה, וכל חפץ קניתי במקונו הראוי, ולו הייתי מתעצל קניתי כל המינים האלה במקום אחד אז עלה החשבון כמעט פי שנים, ואנכי לא חסתי על עמלי רק על כספו, ומאד ישמח לבי כי הקרה ד' לפני ענין אשר בו אוכל להראותו כי מכיר אני את טובתיו וגמוליו עלי, וזה יהיה לגמול אחד מני אלף על כל החסדים והטובות אשר עשה עמדי בימים עברו, ובזה שולח אני לו את החשבון, ושלום לו, ידרוש בשמי לשלום רעיתו העדינה ולשלום צאצאיו הנאהבים והנעימים.
ידידו עוז…
קכא. (תשובה)
ידידי היקר!
הסחורה קבלתי, ומקרב לבי אני מותן לך תודה על אשר טרחת למעני, וחסדך לא אשכח לנצח, בלא שפתי חנף אגיד לך, כי קניתך מוצאת חן בעיני, ותפיק רצון ממני על צד היותר טוב, כי קנית כל דבר וחפץ במקח השוה, האמת אגיד לך ולא אכחד, כי מעת אשר אסחור בסחורות עירך לא מצאתי נחת רוח בקניה טובה וזלה כבפעם הזאת, והנני הראשון לסמוך את ידי עליך, כי ראוי אתה להיות קאממיסיאנער נכבד מאד, ולוא הואלת ידידי לקחת העבודה הזאת על שכמך, ולעשות את העסק הזה מקור למחיתך, אז בכל עוז השתדלותי להמציא לך דורשי סחורה מידך במדה נפרזה מאד.
ידידך…
קכב. אדון יקר ונכבד!
בתשובה על מכתבו מיום אתמול הנני להודיעו כי נכון אני למלאות חפצו, להיות ממלא מקומו בבית המשפט העליון בפה, לדבר משפטים עם עושקי נחלתו, ותקותי חזקה כי עשה אעשה וגם יכול אוכל, כי ת“ל גדול שמי בבית המשפט, אך ידע כבודו כי לא אוכל להתרצות על השכר הקטן אשר קצב לי כבודו, כבודו יודע ומכיר אותי שלא מפי דברים כאלה אני חי, וכי יש לי מסחר תמידי אשר ממנו לחמי נמצא, ושכר קטן כזה איננו שוה לי להשליך אחר גוי מסחרי התמידי למען לא יצא שכרי בהפסדי, אי־לזאת אם יש בידו להוסיף לי סך… רו”כ אכניס ראשי בזה, ואשתדל להוציא הדבר לפעולת ידים, להוציא לאור צדקו ומשפטו כצהרים, ונא להודיעני התשובה ברורות מה דעתו בזה, למען אדע מה לעשות.
ידידו…
קכג. ידידי הנכבד!
XXX1 ידיד כי דורש אתה XXX2 לדעת מכמה פעמים הטובות אשר עשית עמדי, ונשען על לבך הטוב כי לא תתאונן אם אכביד עליך עול, אם רק דרוש הוא לטובתי, אני בא לבקש ממך טובה, אשר אקוה כי לא תשיב פני ריקם, והיא: הלא ידעת ידידי כי יש לי דין ודברים עם בן עירך… ע"ד הכסף אשר אני נישה בו זה יותר משנה, אשר ידיחני מדחי אל דחי, ונפשי יודעת מאד כי לא ישיב לי כספי ברצון טוב, ולכן גמרתי אומר לאחוז במשפט יגי, ולהוציא בלעו מפיו על פי הכתבים אשר בידי, אך באשר כי טורח גדול הוא לי לבוא לעירך ולחזור אחר זה, ומה טוב היה לו הואלת ידידי לקבל העבודה הזאת עליך, ולכן אחלה פניך להודיעני אם נכון אתה לזה, אז אשלח לך את הכתבים וכח הרשאה, ובטובך תוציא לאור צדקי, ענני ידידי ענני למען אדע מה לעשות, ולתשובתך אחכה בכליון עינים.
קכד. (תשובה)
ידידי היקר!
שאלתני יקירי במכתבך אם נכון אני לדבר משפטים עם בעל חובך להוציא בלעו מפיו ביד חזקה, הנני להודיעך כי נכון אני לעשות זאת בכל לב ובכל נפש, כי מלבד שחוב קדוש הוא עלי לעשות זאת למענך להציל את כספך כי ידידי אתה, חפץ אני לריב את ריב האמת, ולהוציא העשק מיד עושקו, כי מדוע יעשה כן במקומנו לבלוע חיל זרים? ומה גם כי אדע נאמנה שיש לאל יד בעל חובך לשלם לך, כי עשיר הוא ובעל מסחרים טובים, והחובה על כל איש אשר כח בידו לעשות משפט, ליסר את החטאים האלה בנפשותם, למען ישמעו וייראו, אולם כאשר כי ימי החג הולכים וקרובים, ובעת הזאת עלי לשמור את מסחרי ביתר שאת, אין עתותי בידי לעסוק בזה, ולכן אם חפץ אתה לחכות עד אחרי עבור ימי החג, הנני להוציא צדקתך לאור ומשפטך כצהרים.
ידידך הכותב בחפזון…
קכה. אדון יקר ונכבד!
שמחתי לקרוא מכתבו היקר משבוע העבר, כי כבודו ממלא את ידי ויתן אמון בי למלאות פקודותיו, והנני מבטיחו על אמונתי כי אשתדל בכל עוז למלאותן על צד היותר טוב, כי כבר חכיתי למצוא מקום להראותו בפועל כי סר אני למשמעתו, תחת אשר עד היום הזה לא יכלתי להבטיחו זאת רק באומר ודברים, ואחלה פני כבודו לכבדני תמיד בפקודותיו, אז יוכח לדעת כי פקודתו תשמור רוחי, וכי אוהב נאמן אני לו, העומד נכון למלאות רצונו תמיד באמונה בישרת לבב.
ידידו…
קכו. ידידי היקר!
העבודה הרבה והענינים השונים המונחים כעת לפני לא יתנו לי להרבות אמרים, ובדברים קצרים הנני בזה להודיעו אשר לדאבון נפשי אין בידי לעשות למענו כעת מאומה, וגם אינני מוצא גם על הימים הבאים פתח תקוה למצוא מקום בעדו בבית מסחרי, כי אין מקום פנוי כעת, ולא אוכל להוציא ישן מפני חדש, כן לא נחוץ לי להרבות מספר עוזרי בית מסחרי בעת הלא טובה הזאת, אולם יאמן לי ידידי כי לא ימוש זכרונו מקרב לבבי, ובכל עת אשר ישאר מקום פנוי, או אצלי, או בבית אחד ממכירי, אמהר להודיעו זאת, ולו יהיה בזה משפט הבכורה.
קכז. אדון יקר ונכבד!
בהיותי בפעם האחרונה בעיר…. הגיד לי כבודו אשר בחפצו לקחת לו בבית מסחרו איש צעיר לימים בתור עוזר, ולכן אם לא מצא כבודו עוד איש למלאות המקום הפנוי הזה, אתכבד למלאות לו את החסרון, להציע לפניו איש צעיר לימים אשר אוכל להעיד על אמונתו וישרת לבבו, הוא הבן הבכור למורה עירנו, אשר גמר חוק למודו בלשכה החמשית, ואשר הצטין שם תמיד ברוב שקידתו ובמעשיו הטובים, ואף כי אביו הוא בסתר המדרגה, מסבה כי רבים המה אנשי ביתו, בכל זאת נתן לבניו חנוך טוב ומועיל, את העלם הזה מצאתי נכון לפניו, ונכון לבי בטוח אשר אם יעתר כבודו לקחתו בבית מסחרו, אז ישתדל בכל מאמצי כחו להפיק רצון ממנו, וימצא חן בעיניו, ולא נשאר לי רק להלות פני כבודו לכבדני בתשובתו, למען אוכל להשיב לו דבר וידע מה לעשות.
ידידו…
קכח. ידידי!
למן היום אשר באנו בברית המסחר לא התמרמרה נפשי עליו כביום הזה, כי הוא הקלות דעתו הסב לי רעה גדולה אשר לא אוכל להמיש צוארי ממנה, רעה לא אוכל כפרה, אנכי בהשעני על דבריו שאמר לשלוח לי התבואה בשבוע העבר מכרתי בפרייסין על פי שטר אמנה, להמציאן ליד הקונה בזמן הזה. ועתה כי אחר כבודו המועד, נאלץ הייתי גם אני שלא לקיים דברי, ומי ככבודו יודע טכע האשכנזים האוהבים המשטר והסדר בכל דבר וענין, ואשר לא יעשו לפנים משורת הדין, ולא יזיזו מדבריהם שבעל פה, ומה גם מדבריהם שבכתב אף כחוט השערה, והיום יאלצני הקונה לקיים דברי השטר אשר התחייבתי לשלם קנס סך… ר"מ אם אעבור חוק, ומלבד כל אלה נבוך אנכי מאד ולא אדע מה לעשות היום עם התבואה, כי להובילן עתה בפרייסין הוא דבר שאי אפשר, כי לבד מה שירד שם כעת מחיר תבואה עשר מעלות אחורנית, נמוך מאד מחיר הכסף, והנני ברעה גדולה, והןא גרם לי כל אלה כי לא שמר מוצא שפתיו, ודע כי נאלץ אני לדבר משפטים עמו.
ידידו…
קכט. אדוני וידידי!
אחרי התודה הנאותה לו על דבריו הנעימים, אשר דבר על לבי וינחמני מיגוני, הנני לספר לו בזה פרטי הדברים, וכבודו יוכח לדעת כי לא מרעת לב עשיתי מה שעשיתי, תם הייתי ויעקשוני, מיום עמדי על דעתי ראיתי ראשית לי לאחוז במסחר ידי, וגם בהיותי עוד בבית אבי נשאתי ונתתי גם אז, ולא הייתי למשא על שכם אבי, אשר רבו אוכלי לחמו גם בלעדי, באתי בברית עם סוחרים נכבדים וכלם הללו אותי על פני, ויתנו אמון בי, כה גדלתי באמונה מיום ליום, עד אשר בשנים האחרונות האלה עלה מסחרי לסך… רו"כ, ואנכי אמרתי ברוך ד' ואעשיר, עשרתי מצאתי און לי, וכה יחיה לנצח, אולם אהה, לא כאשר דמיתי כן היתה, לאסוני מצא חן בעיני עלם צעיר לימים, אשר הכרתיו לבעל כשרונות ומהיר במלאכתו, את האיש הזה לקחתי למסחרי, בתקותי כי יעבדני באמונה, אחרי שנתתי לו שכרו ביד נדיבה, אך הבליעל הזה לא הסתפק בנדבת ידי, וישלח בעולתה ידיו, ויגזור על ימין ועל שמאל, וימלא כרשו מעדני ויציגני ככלי ריק, ועיני נפקחו לראות אסוני אחרי עבור מועד, ומידו באה לי הצרה הזאת.
ועתה יראה נא כבודו כי לא כאשר יחשדוני רבים כן הוא, אנכי לא נגעתי חלילה בכסף זרים, ורק ידי איש ביתי אוכל לחמי הי' במעל הזה, וחף אני מפשע, ועתה יצדקני נא כבודו במשפטו, ותהי זאת נחמת ידידו האמלל…
קל. לידידי הנכבד וגבר עמיתי שלום!
אחרי ארבעים שנות ימי עבודתי ועמלי בעולם המסחור, אחשוב למשפט צדק כי עת לי לבקש מרגוע ולאכול פרי עמלי במנוחה, ולזאת מסרתי את מסחרי הוני ורכושי ליד בני היקר… אשר זה כעשר שנה הוא עומד לפקודתי במסחרי זה, ואשר הפיק רצון ממני באופן מאד נעלה, ודעתי היתה נוחה ממנו תמיד, ובאשר כי מכיר אני את כבודו לאוהב ורע, לאיש אשר נתן אמון בי, אשר על זאת מחויב אני לו הרבה תודות, אבקשו בזה לתת האמון גם לבני הממלא מקומי בלי שום שנוי ותמורה בהמסחר בכלל, וכבודו יוכל להיות בטוח באמונת ובישרת לב בני.
ידידו הנאמן…
קלא. אדון יקר ונכבד!
נשען על הצעת אבי היקר, אתכבד להודיע לכבוד מעל' כי מהיום בא מסחר אבי הנכבד תחת ידי, עם כל השייך לו, אשר בכל זאת לא תשונה הפירמה ופרטי המסחרים, וגם להבא יהיו נוהגים כל ענפי המסחור בכלל ובפרט, וכבודו יוכל להיות בטוח כי אעמוד הכן לפקודתו, ואתאמץ להיות ראוי למלא מקום אבי נ"י אשר נשא ונתן באמונה ימים רבים, ואבקשו לכבדני בפקודותיו, ונא לשום עין על חתימת ידי
ידידו לנצח…
קלב. כבוד ידידי הסוחר הנכבד שלום!
בטח שמעה אזנו מהאסון הנורא אשר קרה לרוב אנשי עירנו, כאשר נתפרסם הדבר בכתבי העת במועדו, כי יצאה אש לפתע פתאם ותאכל חלק גדול מעיר מגורתי, ובתוכם ביתי הבנוי לתלפיות, ומרבית הוני ורכושי עלה על המוקד, ומבית מסחרי הנודע לשם לא נשאר רק תל עפר, לא אתאמץ לתאר לפני כבוד מעל' גודל השבר אשר השברתי, ותוגת נפשי לראות רכושי אשר רכשתי בזיעת אף ויגיעה נפש כלה בעשן כלה, ועיני רואות וכלות ואין לאל ידי להושיע לי, כי זאת יבין כל בעל נפש, והיום הנני עני המלוא מובן המלה, ואמלל אנכי מאד, כי מלבד סחורתי שנשרפה ילכו גם לאבדון כל חובותי הרבים אשר נתתי לקוני בהקפה, כי אחרי כי אבדה תקותם להשיג אצלי סחורה חדשה, הלא יהיו נאלצים לקנות בכספי סחורה במקום אחר ואין לי תקוה לגבות מחובותי גם החלק השלישי, ואמלל אנכי בכפלים, ומה תהיה אחרית החובות שסוחרי ובראשם כבוד מעל' נושים בי? שהרי במרומים, וגם יודעים כל באי שער עירי, כי יצאתי נקי מנכסי ואין לי במה לשלם, ומה לי לעשות? את זאת ראו סוחרי הנותנים אמון בי, ובהוכחם לדעת את אמונת רוחי, נועצו לב יחדיו לתמוך בימיני וליסד לי בית מסחר חדש, ולחדש ימי כימי קדם, באופן הזה אומרים להציל כספם, כי ישובו אלי קוני, והמסחר ישוב לאיתנו, ואז יהיה בידי לשלם החובות הראשונים מעט מעט, ואנכי מצדי הבטחתים על דברתי לצמצם הוצאת ביתי, ולהשתדל בכל מאמצי כחי להשיב להם כספם, את החסד הזה אומרים לעשות עמדי. וישלם להם ד' כפעלם!
ועתה ידע נא כבודו כי בזה עוד לא נושעתי כלה. כי להקים הריסות ביתי ומסחרי חסר לי עוד סחורות תוצאות בית מרכלתו הנודע, ולזאת אפיל תחנתי לפני רום מעל', לעשות לי החסד הזה, ולהסכים לעצת סוחרי להחזיק ידי ולהקים הרסותי, ועל ידו אושע תשועת עולמים, ואז יש תקוה שגם כבודו יציל המגיע לו, ולו תהיה צדקה, תקותי חזקה כי ישים מקום לדברי, כי כבר נוכח כבודו לדעת אמונתי, מהשנים הרבות אשר נשא ונתן עמי, וחלילה לא בלעתי חיל זרים, וחייתי בחשבון, אחרי הדברים והאמת האלה אקוה כי יעשה כבודו המוטל עליו לעשות בצדק וביושר לטובתו ולטובת
ידידו העומד למשפטו היום…
קלג. ידידי היקר!
מכתבו הגיעני בעת הנכונה, ומאד אשמח על המטרה אשר אנה לידי לחיות לו לתועלת, כי לאשרו הגיעה בקשתו לידי ביום, אשר אחד מעוזרי בית מסחר בבי עזב ביתנו מסבת מחלת אביו, ואבי פקד עלי לבקש איש אחר שיהיה ראוי להיות ממלא מקומו, ובין כה הגיעני מכתבו, ואנכי מבטחוני הגדול באמונתו ובישרת לבבו, הצעתי לפני אבי בקשתו, ודברתי עליו טובות, הראיתי לו כתב ידו אשר מצא חן בעיניו, ויעתר לי לקחת אל בית מסחרנו, ובעוד ימים אחדים יקבל כבודו מכתב ממנו, ובו יהיה נרשם את אשר עליו לעשות ולמלאות בביתנו והשכר אשר יגרע לו.
ידידו…
קלד. כבוד האדון הגביר הנכבד שלום עד העולם!
מתכבדים אנחנו להודיע בזה לכבוד מעל‘, כי פתחנו היום על שם הפירמה, “האחים פריידבערג” בית אוצר של כל מיני טאבאק, אמעריקא, הודו המזרחית, תגרמה, וגם בית חרושת המעשה למלאכת ציגארין וציגארעטין, ולהיות שעומדים אנחנו בברית המסחר עם כל ערי מדינות הים, יש בידינו למלאות בית מסחרנו תמיד בסחורה טובה, ולנו הצדקה לחשוב כי נפיק רצון מכל באי בברית המסחר אתנו, הן מצד טוכ הסחורה, והן מצד מקחן השוה, וכבר החל בית חרושת המעשה שלנו לעשות ולהכין סחורה טובה, וגם בית האוצר מלא על כל גדודיו בכל המינים אשר אמרנו, באופן שלא יבצר ממנו למלאות פקודותיו על צד היותר טוב, כשלחנו לו כעת רשימה כוללת, מבטיחים אנחנו את כבוד מעל’ אשר נשתדל בכל עוז למלאות פקודותיו באמונה, אשר נקוה כי ישימן עלינו בקרוב, ולא נשאר לנו רק להעירו לשום עיןעל חתימת ידינו, בתקותנו לקבל תשובתו מהרה. הננו ידידיו הנכונים לשרתו תמיד…
קלה. אדון יקר!
זו שנים רבות אשר אני שולח את תבואתי למכירה לה'… ואם כי פעמים רבות לא הפקתי רצון ממנו, ודעתי לא היתה נוחה מממכרו, בכ"ז התאפקתי ואסבול, ולא הוצאתי ישן מפני חדש, בתקותי כי יתקן דרכו, אחרי דברי התוכחות אשר ישמע ממני לפעמים, ומלבד זאת אין זה דרכי להחליף עוזרי מסחרי. אך לדאבון נפשי נוכחתי לדעת כי מלבד אשר לא ישנה דרכו לטוב, כי עוד יוסיף לעשות מעשהו זר מעשהו, בהשענו על טוב לבי כי אשא וכי אסבול, ובעת האחרונה הזאת הביאני במבוכות גדולות עד כי קשה כח הסבל, אז אמרתי: "עת לעשות היא! ובנפשי גמרתי אומר להפר האחוה ביננו, לבלתי שלוח לו עוד תבואה, כי לכל זמן, ועת לכל חפץ.
והנה בדברי אודות זה עם ידידי הגביר… ובהתאונני לפניו על מעשי איש בריתי זה, יעצני לפנות אל כבודו בפקודותי, בהבטיחו לי כי אפיק רצון ממנו, ויראני לדעת אמונתו במסחור, וכי יסחור עמו גם הוא שנים רבות, ובכל משך העת הזאת לא מצא מקום להתחרט. את הצעת ידידי זה קבלתי ברצון, ואני שולח לו בזב חמש עגלות (וואגאנען) טעונות דגן טוב, ואקוה כי ישתדל למכרם על מקח טוב, ואני נכון הנני לפנות אליו בפקודותי תמיד, ועל כבודו לדעת כי הודות לאל סוחר גדול אנכי, ובכל שבוע אני שולח לפרייסין כזאת, ונא לשלוח לי בכל יום את מכתבי הידיעות (באריכטען) על האדרעססא הרשומה מטה, בתקותי לעשות עמו מסחרים גדולים הנני ידידו…
קלו. אדון יקר ונכבד!
היום העשרים לחודש העבר, מת עלינו אבינו הישר באדם, בשנת הששים לימי חייו אשר חי בכבוד ובאמונה, אחרי המחלה הארוכה אשר קפדה כאורג חייו, בהודיענו לכבוד מעל' הבשורה הלא־אובה הזאת, נתכבד בזה להודיע לכבודו הרם כי ממלאים אנחנו מקום אבינו המנוח במסחר היין והיין שרף על פי הפירמה הראשונה וככל משפטה וחוקותיה, ולא ישונו פרטי המסחור במאומה גם אחרי מות אבינו, ונבקש מכבוד מעל' לתת בנו האמון אשר נתן באבינו המנוח, ואנחנו מצדנו נשתדל בכל עוז למצוא חן בעיניו, והננו להעירו לשום עין על חתימת ידינו.
האחים…
קלז. להעלם המשכיל הנכבד שלום!
במכתבי הקודם הודעתיו כי הצעתו עלתה לרצון לפני, ונכון אני לקחתו אל בית מסחרי, ועלי רק לשאול אודותו בדבר הנוגע לנאמנות וטוהר לב, ועתה אתכבד להודיעו כי שאלתי אודותיו את פי הגביר… והוא דבר עליו טובות, ויהלל אותו לפני מאד, ובאשר כי דברי האיש הזה יקרים בעיני מאד, נכון אני לקחתו לבית מסחרי למלאות המקום הפנוי, ובתנאי שלא יאחר לבא אלי מיום הראשון לחדש הבא, כי הדבר נחוץ, ושכרו קצוב לו חמש מאות או“ב לשנה זולתי דירה נאה ומזונות על שלחני, והכסף ינתן לו בכל חדש, ולכן אם ביכלתו להתפטר מעניניו, עד יום הנ”ל, יכון לדרך פעמיו, על כל פנים ייטיב להודיעני בפאסט החוזרת.
ידידו…
קלח. אדוני וידידי!
כבר כתבתי לך שבעל חובך נכון לברוח מפה, ואתה לא האמנת בי, באמרך כי אך ערם יערים, בפיו ידבר כן ולבו כל עמו, הפעם ראית כי שנית ברואה, אתמול בלילה אסף את בגדיו וחפציו ויברח ועקבותיו לא נודעו, לא אוכל לתאר לך את המבוכה הנעשה בעיר, כי כסף רב לוה מנגידי העיר ויקחם אתו, חיש מהרב נודע הדבר לפקידי העיר, והמה חפשוהו חפש מחופש, אך לשוא היה כל עמלם, כן הודיעו ע"י טעלעגראמען להערים אשר סביבותנו, אולי יצלח ביד מי למצוא אותו, וגם זה ללא יועיל, כי גם הוא חכם, ומבלי תפוגה התישב באחד הכפרים עד יעבור זעם והסערה תקום לדממה, ואנכי מה כי תלין עלי? הזהרתיך ידיד מראש, ואת נפשי הצלתי.
ידידך לנצח…
קלט. לידיד הנכבד שלום וברכה!
בטח יתפלא כבודו על אשר לא שלחתי לו את הכסף אשר הוא נושה בי ליום המוגבל, וכן לא הסכנתי, אך חי נפשי ידידי כי לא בי האשם, זה ימים טחדים אשר צרתו כספו בידי לשלחם לו, אך לא מצאתי איש נאמן ובטוח למסור על ידו סך רב כזה, ובעת הרעה הזאת אשר כל איש לבצעו ילך, ואבדה האמונה, ראוי לכל איש להיות טהר מאד למען לא יהיה אחרי כן מהצועקים ואינם נענים, אך היום הקרה ד' לפני את בן עירו הנכבד ה'… וע“י אני שולח לו את שלו, ויסלח לי ידידי על כי אחרתי המועד, כן יקבל בזה סך… רו”כ, ובטובו לקנות בעדם נזמי זהב בעד רעיתי היקרה, נמחה ליום הלדת אותה, הוא יום העשרים לחדש הזה, ונא למהר ולהחיש מעשהו, למען יגיעו הנזמים לידי במועדם.
ידידו עוז…
קמ. ידידי היקר!
זה בחודש ימים עברו וחלפו ואני מחכה בעינים כלות לקבל את הספרים, אשר לפי דבריו שלחם לי זה כבר, שתי פעמים בכל יום בבקר ובערב, אני הולך לתחנת מסלת הברזל לחקור ולדרוש אם הגיעה סחורה בעדי, ולשוא אכתת רגלי, לא אוכל להבין מדוע בוששת הסחורה לבוא? ולכן אחלה פניו לחקור ולדרוש אחר סבת הדבר הזה, ועל כבודו לדעת כי על כל פנים הפסדתי הרבה, כי לו השיגום ידי במועדם, אז כבר מכרתי החצי, בסוף מכתבי אגלה לו סוד כמוס במסחר הספרים בימינו אלה. עתה, כאשר נתרבה ונתגלה הספרות העברית, ומחברים חדשים יציצו מעיר כעשב הארץ חדשים לבקרים, והמה בעצמם ינודו ויסבו על פתחי נדיבים, בעת הזאת אין לקנות ספר במקום משכן כבוד המחבר ובסביבותיו, ומכאן תשובה על שאלתך אותי, מדוע לא אקנה הספר…
ושלום לו, ידידו עוז…
קמא. לידידי איש בריתי שלום!
בתשובה על מכתבך מיום אתמול הנני להודיעך כי כבר השיגה ידי את הסחורה ומחר אשלח לך ע"י עגלון… אשר יבא לפה, עשרים חביות נפט וחמשים שקים מלח, ואתה ידידי ראה להכין בידך למצעד מחצית מחירים ולתתם להעגלון בהגיע הסחורה לידך, כי חדשות נעשתה כעת בעולם המסחור, ובימים האלה אי־אפשר לנו לסחור כאשר סחרנו עד הנה, יען כח לרגלי הסכסוכים והשערוריות הנשמעות כעת בארץ, אבדה האמונה והקרידיט נפל לארץ, וגם אתה ידידי, אל תתן עוד לחנוני עירך בהקפה, ועל האופן הזה אקוה לעשות עמך מסחרים גדולים כטוב וכישר בעיניך.
ידידך עוז…
קמב. ידידי הנעלה!
שאלתני במכתבך להודיעך אם אמת נכון הדבר, כי בן אחיך פשט את הרגל לכל נושיו, ויברח, והנני לתשובתך, דע ידידי, כי שמעה אזנך אמת ושקר יחדיו, הן אמנם כי עזב את עיר מגורתו וארץ מולדתו ויסע חוצה לארץ, לבקש את אשרו במדינה, יען כי לא מצא פה חית ביתו, אך לא נשאר חייב לכל איש אף קשיטה אחת, כי לבד הכסף שהיה בידו, מכר את חפציו הרבים, ובטרם נסעו קרא לכל בעלי חובותיו, וישלם לכל אחד אשר לו. והמה נהגו לו את ברכתם שלום. והמגיד כחש לך, ובאין יותר.
הנני ידידך…
קמג. כבוד ידידי איש חסדי שלום עד העולם!
חסד גדול עשה כבודו עמדי אם הואיל בטובו לאחר מועד התשלומים של שטר חובי בירח ימים, אז היה בידי לשלם החוב משלי, בעת אשר כהיום שמסובל אנכי בסחורותף ואשר בפעם אחת אין למכרן במקח השוה אחיה נאלץ לשלם החוב הזה בחוב אחר, ולכן אם כבוד מעל' איננו דחוק בכסף כעת, יואל בטובו להשלים חפצי, עכ"ב אבקש לכבדני בתשובתו.
הנני ידידו המצפה לחסדו…
קמד. ידידי היקר!
חפצך יקירי מלאתי, וברגע הזה אשר קבלתי מכתבך שמתי פעמי ללכת אל האיש אשר אתה נושה בו, העתרתי עליו דברי כיד הצחות הטובה עלי, תארתי לו את מצבך הנורא בצבעים חיים, כי זה ימים רבים שכבת על ערש דוי, והנך בסתר המדרגה, כי מחלתך הארוכה והממושכה אכלה את יתר כספך, והנך היום ברעה גדולה, באין היכלת בידך להביא טרף לביתך, ועתה היא העת שישוב לך כספך,ובזה יעשה הטוב לפני האלהים, בקצרה, העתרתי עליו דברי עד אשר היה נאלץ לתקוע לי כפו ולהבטיחני נאמנה לשלוח לך בעוד ימים אחדים את שלך, ואתה ידידי חכה לקבל בקרוב את כספך אשר אולי כבר נואשת ממנו, מבלי התפאר אוכל להגיד כי רק אנכי סבתי בכל אלה, כי דברי פעלו עליו פעולה נמרצה, היה שלום וזכור לטוב את ידידך.
הדו"ש וטבתך כל הימים…
קמה. לאיש בריתי שלום!
ע“י איש הבינים אשר על ידו התודעתי אליו כתבתי לו מכתב, בו הודעתיו הסבה אשר עבורה נמשך העסק עד היום, וכי לא בי האשם, רק בהאיש אשר הסחורה היתה מונחת ת”י, אשר דחני בלך ושוב ומחר אתן, ועתה הנני להודיעו כי הסחורה מונחת ת“י בשלימות נקיה ויפה, וברצות ד' אחר שבת הבע”ל אשלחנה לכבודו, ונא לסלוח לי על אחור המועד, ואחת אבקש שלא לשפוט מפעם הראשונה על להבא, כי כל התחלות קשות, ותקותי חזקה לתקן בפעם השניה את המעוות ולמנות החסרון, ויתר הדברים נדבר פנים בפנים, כי אקוה להיות דהעירו בקרוב ולהתראות עמו פנים.
ידידו לנצח…
קמו. שלום לך ידיד נפשי
שמעתי אומרים כי נושה אתה כסף ביושב עירי ה'… ולהיות כי אנכי מבאי ביתו ויודע אני את כל מסתריו, ונפשי יודעת מאד כי מסחרו עומד עתה על רגל אחת, ועוד מעט ימוט, ויפשיט את רגלו לכל נושיו, כי זו שנים רבות ההוצאה יתירה על השבה, ומרובים צרכיו, ובאשר כי דורש אני טובתך וחפץ בהצלחתך, הנני במכתבי זה להזהירך, למהר לגבות ממנו את כספך בעוד מועד, בטרם יצא הקול, בעוד יש תקוה, ואתה היה זריז ונשכר, מובן מאיליו כי עליך מוטל להסתיר הדבר ואל תגלה סודי, כי למה אקימנו לאויב לי?
ידידך החפץ בהצלחתך…
קמז. לידידי הנכבד מציל נפשי שלום!
במה אכף ובמה אקדם פניך ידיד נפשי על הטוב אשר עשית עמדי וחשת לרוחתי לישועתי? אין לאל ידי לתאר לפניך את רחשי תודתי על אשר פקחת את עיני לראות כי הנני ברעה גדולה, אם לא אחוש לעשות כאשר צויתני, כמה תודות מחויב אני לך! במכתבך זה העליתני שמי מרום ועשיתני למאשר, כי חצי הוני ורכושי היה בידי האיש הזה ואם חלילה קרהו אסון אז אבדתי אבדתי, ורק אתה ידידי בטוב לבבך חלצתני מן המצר, כי מדי השיט את מכתבך אשר אענדנו עטרות לראשי, ואזכרהו כל עוד וזה חיים באפי, נסעתי אליו ובקשתיו להשיב לי כספי, באמרי כי נצרכים לי על משך זמן לא כביר, והבטחתיו להשיבם לידו בעוד ימים אחדים, והוא בתקותו כי אקים דברי, נעתר לי, וישקול כספי על ידי, אשר טמנתיו נצלחתי בשמחה, ברגלים ממהרות רצתי אליך לבשר לך הבשורה הזאת כי נושעתי על ידך תשועת עולמים ולהודות לך על חמרך ועל אמתך, אך לדאבון נפשי לא מצאתיך בביתך, ולכן אמצא לנחוץ לברכך עפ"י מכתבי זה, מזה רואה אני לדעת מה גדלה אהבתך אלי, וכי דורש אתה טובתי בכל לב ונפש, את חסדך ידידי לא אשכח לנצח, ולא תמוש מזכרוני הטובה אשר עשית עמדי, יחולו ברכותי על ראשך!
ידידך האסיר תודה…
קמח. לידידי היקר שלום!
נפשי יודעת מאד כי היטיב חרה לך על אשר לא ניתרתי לשלוח לך את בני הבכור אל בית מסחרך, כאשר בקשת ממני, כך הגידו לי איזה מבאי ביתך, לזאת באתי במכתבי זה להשיב אפך ממני. ואקוה כי תעשה שלום לי, בראותך כי הצדק אתי.
דע ידידי כי אחרי שובי נחמתי על אשר נתחו את בני עד הנה לשמש בבית מסחר, עתה נפקחו עיני לראות כי לא לכך נוצר, ולבי מקוה ממנו גדולות ונצורות, עתה הכרתי בו חשק נמרץ ללמוד תורה וחכמה, וכשרונו מאד נעלה, ולכן גמרתי אומר לתתו בבית ספר הכללי בפה, ותקותי חזקה כי יגדל ויהיה לאיש, כי מוריו יהללוהו, ופיהם מלא תהלתו, אחרי הדברים והאמת האלה נכון לבי בטוח כי תשיב אפך ממני, כי גם כבודך יודע כי זה הוא התכלית הנרצה והיותר נחוץ לבני, ולא אניח חיי עולם בעד חיי שעה.
אולם ידידי לצאת ידי חובתי אליך מכל השתדלותי ומצאתי בעדך עלם נאמן, משכיל, ויקר רוח והוא יהיה לך לתועלת, ואולי עוד במדה יתירה מבני, כי לבד שהוא בקי ובעל נסיון במסחור הזה, הוא בר לבה ונאמן רוח, בלי כל פחד תוכל להשען עליו בכל דבר הנוגע לנאמנות.
ידידיך…
קמט. לידידי איש בריתי שלום!
בתשובה על מכתבך מיום אתמול הנני להודיעך כי קבלתי הכסף מיד העגלון בשלימות וע"י אני שולח לך היום הסחורה אשר דרשת ממני, ואחשוב נאמנה כי לא תהיה לך כל סבה להתחרט על כי לא באת בכבודך ובעצמך, כי אנכי בעצמי בחרתי לך סחורה טובה ויפה וחשבתיה במחיר היותר קטן, ובלי תמונה תנוח דעתך שהסחורה הזאת ותמצא חן בעיניך, כי זה דרכי מעולם לברור סחורה היותר טובה שלא בפני הקונה, למען שלא לתת לו מקום להתרעם ולמצוא תנואות, ואחת אצטער לא באת בעצמך, יען כי כהיום ישנן אצלי סחורות חדשות, אשר לא יכלתי לשלחן לך שלא בפניך, ואשר בהיותך פה בטח קנית גם מהן, נא לשלוח לי את המותר (רעסט), כי דחוק אני מאד.
ידידך המברך אותך בפרנסה טובה…
קנ. ידידי היקר!
כל ימי השבוע הזה לא הייתי בביתי, וברגע הזה שבתי מדרכי, משוט בארץ ומהתהלך בה, ובטרם אשר שמתי עיני על ב“ב, ובטרם דרשי לשלומם, אשב לערוך לך מכתבי זה, להשקיט את לבבך אשר הדאבתי בשבוע העבר בשמועת שוא, נחמתי מאד על אשר הייתי פחז כמים להודיעך מהאסון שקרה פה את סחורתך, כי באמת לא גדול כ”כ האסון, ואנכי כתבתי לך רק עפ“י השמועה, אחרי כן נודעתי כי שקר הדבר, הן אמנם כי אחזה אש בפנות בית האוצר ששם סחורתך מונחת, אך עד מהרה נשקעה האש בעזרת חברת המכבים, והסחורה הצילו מיד להבה והיום היא מונחת ת”י, ורק נתקלקלה מעט מזעיר ע"י הורקת המים מהמכונות, זולתי זאת אין דבר.
ידידך אשר ידוה לבו על היותו נמהר…
תם
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.