הָאִשָּׁה שֶׁעַל יָדִי דִּבְּרָה אֶל עַצְמָהּ בְּלִי הֶרֶף.

לֹא הִיא. קוֹל שֶׁמִּתּוֹכָהּ.

לֹא אֶל עַצְמָהּ. אֶל לַהֲקוֹת אָזְנַיִם נַעֲלָמוֹת

שֶׁחָגוּ מוּל פָּנֶיהָ הַמְדַבְּרִים.

הִיא מַזְכִּירָה לִי מִישֶׁהִי

שֶׁיָּלְדָה אוֹתִי.

עַכְשָׁו גַּם אֲנִי מַתְחִיל לְהַבְחִין בָּאָזְנַיִם,

חָגוֹת, נִצְמָדוֹת זוֹ לְזוֹ כַּחֲלָלִיּוֹת,

צוֹלְלוֹת לְעֵבֶר פִּיהָ

כִּמְבַקְשׁוֹת נִדְבַת חַמְצָן.

שְׂפָתַי נָעוֹת.

אֲנִי מַתְחִיל לִשְׁמֹעַ קוֹל בְּתוֹכִי.

לֹא שֶׁלִּי.

חֲצִי וִילוֹן, חֲצִי חַלּוֹן, חֲצִי אִשָּׁה.

אַתְּ.

הַמּוֹנִית מְחַכָּה לִפְנֵי הַסַּף,

קוֹצֶבֶת

אֶת מְנִיפַת יָדֵךְ הָאִטִּית מֵאֲחוֹרֵי הַשִּׁמְשָׁה,

אֶל קוֹל צְעָדַי הַיּוֹרְדִים בַּמַּדְרֵגוֹת,

אֶת פַּעֲמַת לִבּוֹ

שֶׁל עֻבַּר הַשִּׁכְחָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים יִשָּׁמַע בִּכְיוֹ

שֶׁל הָרַךְ הַנּוֹלָד.

אם תראה אדם רע בא ותירא ממנו עשה שד"י בידך הימנית… וישימהו על פניו…

סידור “שערי ציון”

רָאִיתִי אָדָם רַע

שָׂם פָּנָיו אֵלַי.

עִקְּבוֹתָיו הוֹלְכִים לְפָנָיו

כְּמוֹ תְּאוֹמֵי נְחָשִׁים.

הִזְעַקְתִּי אֶת יָדִי אֶל פָּנַי:

כּוֹפַפְתִּי אֲגוּדָלִי כְּמוֹ ד',

וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת כְּמוֹ ש',

וְזֶרֶת כְּמוֹ י' —

אֲבָל מִצְחִי גָּדַל

וְעֵינַי רָחֲבוּ בַּמּוֹרָא.

כַּף־יָדִי

לֹא כִּסְּתָה עַל פָּנַי.

הָאָדָם קָרֵב, הָאָדָם קָרֵב.

פָּנַי מוּל פָּנָיו,

עֵינַי בְּעֵינָיו,

עִקְּבוֹתָיו עַל עֲקֵבַי.

טוֹב, טוֹב,

אָמַר הָאָדָם הָרָע,

עַכְשָׁו אַתָּה רוֹאֶה בָּרוּר

מַה צָּפוּי לְךָ.

כַּמּוּבָן שֶׁאַתְּ עֲדַיִן יָפָה בְּעֵינַי.

לֹא, בִּכְלָל לֹא הִשְׁמַנְתְּ.

קְטַנִּים מִדַּי?! מַה פִּתְאֹם? לְהֵפֶךְ.

לֹא, הֲרֵי אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁלֹּא.

אַגַּן־הַסַּהַר, בְּחַיַּי.

אֲנִי נִשְׁבָּע לָךְ, מִגְדַּל הַלְּבָנוֹן.

קָרָארָה, מַמָּשׁ קָרָארָה.

לֹא, הֲרֵי אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁלֹּא.

וְעַכְשָׁו דַּי.

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר עָלְתָה

(נָלִינָה, בֶּטַח נָלִינָה)

וַאֲנִי מֻכְרָח לְצַחְצֵחַ אֶת שִׁנַּי.

לְשׁוֹנִי מְלֵאָה רִנָּה.

לְפָנַי — מַשָּׂאִית עֲמוּסָה

מִשְׁבְּצוֹת דֶּשֶׁא.

אֵי־שָׁם, חֶלְקַת אֲדָמָה

מְחַכָּה לְגַן פּוֹרֵחַ

מִן הַמּוּכָן.

אֲנִי נוֹסֵעַ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת:

כָּבֵד מִכֹּל, קַל מִכֹּל —

זֵכֶר גּוּפֵךְ מֵאֶמֶשׁ.

הַמִּטְעָן שֶׁלִּי

יִפְרַח בָּאֲוִיר.

אֲנִי רוֹדֵף אַחֲרַיִךְ

כְּמוֹ מָטוֹס אַחֲרֵי צִלּוֹ.

רַק לְאַחַר הַנְּחִיתָה

נִהְיֶה שׁוּב לְאֶחָד.

לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

אָסוּר לִפְצֹחַ בְּשִׁיר

לִפְנֵי שֶׁעוֹלֶה הַקּוֹל

מֵאַרְצוֹת הַצֵּל.

עָבִים חוֹצְצִים.

כִּיסֵי אֲוִיר קָשִׁים.

אִבַּדְנוּ קֶשֶׁר

עַיִן וְאַלְחוּט.

בִּמְטוֹס־הַצְּלָלִים

נוֹקְטִים אֶמְצָעֵי־חֵרוּם.

מַסֵּכַת הַחַמְצָן

צוֹנַחַת מוּל פָּנַיִךְ.

נִשְׁמִי עָמֹק, עָמֹק.

רַעַם בַּגַּלְגַּלִּים —

וּמִיָּד, מוּזִיקָה קַלָּה.

הַאִם הָאֲדָמָה חֲמוּרָה כָּל כָּךְ

שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיק אֶת פָּנֶיהָ?

הַדֶּשֶׁא בַּשָּׂדֶה שָׁדוּף מְאֹד.

הַמּוּזִיקָה נְמוֹגָה לְאַט,

כְּמוֹ טֹפִי בֵּין הַשִּׁנַּיִם.

יֹפִי שֶׁבָּאת.

מָה אַתְּ מְזַמְזֶמֶת?

הַאִם יָדַעַתְּ

שֶׁמָּחָר יִהְיֶה הַיּוֹם הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה?

20.6.75

קְצִין־מֶכֶס יָקָר,

אַתָּה זוֹכֵר, לִפְנֵי כַּחֲצִי שָׁנָה,

כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי בַּשַּׁעַר

שֶׁאֵין בּוֹ חוֹבָה לְהַצְהִיר —

וּבְכֵן, זֶה לֹא הָיָה מַעֲשֵׂה־רְמִיָּה.

בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה דָּבָר בְּכֵלַי.

אֲפִלּוּ כֵּלִים לֹא הָיוּ לִי.

אֲבָל הַיּוֹם גִּלִּיתִי בְּמַפְתִּיעַ

שֶׁמְּקַנֶּנֶת בִּי, מֵאָז,

סוֹכֶנֶת חֲרִישִׁית

עִם מַשְׁדֵּר רַב־עָצְמָה.

סְלַח־לִי עַל הַבְרָחַת הַגְּבוּל.

אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת דִּבְרָתִי

שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עַל קִיּוּמָהּ.

וְאִלּוּ רַק יָכֹלְתִּי

הָיִיתִי מַסְגִּיר אוֹתָהּ לְיָדֶיךָ מִיָּד,

חַיָּה אוֹ מֵתָה.