חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרוֹת,

שָׁנָה א', הָאֲקָדֶמְיָה לְאָמָּנוּת,

עוֹמֶדֶת הָכֵן

מִסָּבִיב לַסְּפִינְקְס.

קָשֶׁה לְהִסְתַּכֵּל עָמֹק בְּעֵינֶיהָ.

מַבָּטָהּ הַלָּבָן אָטוּם:

אֵינוֹ מְקַבֵּל וְאֵינוֹ נוֹתֵן.

אֵין תְּשׁוּבָה גַּם בְּמִצְחָהּ.

הוּא מַחֲזִיר אוֹתְךָ

אֶל הַשָּׁמַיִם, אֶל הַיָּם,

אֶל הָרִים בְּלִי הֵד.

אֲבָל הִיא יוֹדַעַת.

אֵין סָפֵק שֶׁהִיא יוֹדַעַת.

"שִׂימוּ לֵב לַחֵן הַקָּפוּא

שֶׁל זְנָבָהּ הַמֻּשְׁלָם."

אֶת זֶה אֲנִי רוֹצֶה.

“בין האכסדרה הצפונית לבין היסודות של מקדש־אָתֵנָה העתיק נמצא הפּאַנדרוֹסיוֹן 86… בתחומו ניצב עץ־הזית הקדוש של אתנה 87 (עץ־זית קטן, מודרני) וכן המזבח של זֶוְס הֶרְקֶיּוֹס…”

מתוך “מדריך לאקרופוליס”

הוֹ זַיִת קָטָן וּמוֹדֶרְנִי,

זַיִת קְשֵׁה־יוֹם,

הֱיֵה שָׁלוֹם!

אֵיךְ, בְּעֶצֶם, נִקְלַעְתָּ

לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה:

כְּנַף־רוּחַ מְשַׁטָּה?

גַּנָּן חוֹבֵב־כִּלְאַיִם?

עֲדָרִים שֶׁל תַּיָּרִים

מַחֲרִישִׁים אֶל מוּל פָּנֶיךָ,

מַרְכִּינִים רֹאשׁ בְּחֶרְדַּת —

עַד שֶׁנִּלְכֶּדֶת עֵינָם

בַּמַּאֲמָר הַמֻּסְגָּר.

הֵם מִזְדַּקְּפִים בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ:

זַיְּפָן! רַמַּאי נִקְלֶה!

הָהּ, נִתְלֶה לוֹ בְּאִילָן גָּדוֹל!

שֶׁמֶן־הַמִּשְׁחָה נִכְפָּשׁ בֶּעָפָר.

(שֶׁמֶן זַיִת זָךְ!)

בְּלַעֲגֵי־שָׂפָה הֵם דּוֹהֲרִים

אֶל הַמִּסְפָּר הַבָּא.

עָלֶיךָ מַחֲוִירִים,

נִצָּתְךָ נוֹשֶׁלֶת,

גִּזְעֲךָ מִצְטַפֵּד.

רַק בְּבוֹא הַלַּיְלָה

בָּא הַיַּנְשׁוּף הַגָּדוֹל

לַחֲסוֹת בֵּין עֲנָפֶיךָ.

שְׁתֵּי עֵינָיו

יְרֵחִים קוֹדְרִים.

הוּא מְסַפֵּר לְךָ עַל זְמַנִּים עָבָרוּ

וְאַתָּה מְרַשְׁרֵשׁ וְנִרְגָּע,

אָחִי הַקָּטָן.

אֲנִי כָּל כָּךְ מְקַנְאָה בַּיְכֹלֶת שֶׁלְּךָ לְהִתְבַּטֵּא,

הִיא אָמְרָה.

סָר כֹּחִי; יָמִים שְׁלֵמִים לֹא יָכֹלְתִּי לְחַבֵּר

אֶת הַמִּלָּה בְּכִי אֶל הַמִּלָּה רַע.

“שום פלדה אינה יכולה לפלח את לב האדם בקוֹר חַד יותר מנקודה ברגע הנכון.”

יצחק בַּבֶּל

לְנַסֵּחַ,

כְּמוֹ עוֹ"ד הַמִּתְכַּתֵּב

עִם הַמַּרְשֶׁה שֶׁלּוֹ:

זָהִיר, רוֹחֵשׁ כָּבוֹד,

נִלְבָּב, אַךְ בִּמְשׂוּרָה.

עֵר לְכָל הַנְּטִיּוֹת: זוֹכֵר,

אֵין לְךָ מִלָּה שֶׁאֵין לָהּ שָׁעָה,

עָבָר מְפֻקְפָּק,

עָתִיד מִתְהַפֵּךְ.

לִרְאוֹת אֶת הַמִּלִּים בִּרְשׁוּת־הַכְּלָל:

חֲשׂוּפוֹת, לְלֹא מַדֵּי־מִשְׂרָד

וְסֵתֶר־תִּיק.

לְשַׁעֵר אֵיךְ יִשְׁתַּמְּעוּ

בְּלַחַשׁ וּבְקוֹל,

כִּכְלִי אַחֵר, בְּאַקְלִים עוֹיֵן,

לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט.

לְהַקְפִּיד עַל תֹּם־לֵב עִנְיָנִי,

לֹא לְעוֹרֵר חֲשָׁד;

וּבִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ לְהוֹסִיף

חוּט שֶׁל חֵן,

תִּקְוָה שֶׁל שָׁנִי,

מַשֶּׁהוּ בֵּין מַחֲלָה לְבֵין תּוֹחֶלֶת.

לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּט

כְּמוֹ חֲדַר־מַרְאוֹת:

כָּל מִלָּה פּוֹזֶלֶת לְעֵבֶר שְׁכֵנוֹתֶיהָ,

מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהּ

וּמַשְׁקִיפָה עָלֶיהָ.

לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת מַרְבִּית הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת:

שֶׁאוֹהֵב יֵהָפֵךְ לְשׂוֹנֵא,

שֶׁשּׂוֹנֵא יֵהָפֵךְ לְמַרְשֶׁה,

יוֹבֵל־הַכֶּסֶף יִמָּשֵׁךְ לְלֹא כִּסּוּי,

הַסּוֹמֵךְ יִמְעַד, הַנִּסְמָךְ יַעֲמֹד,

הַמַּקָּף יִזְדַּקֵּף לְסִימַן־קְרִיאָה.

לְהַטְבִּיעַ אֶת סִימָנֵי־הַפִּסּוּק

כְּמוֹ כְּתֹבֶת־קַעֲקַע.

לְהַפְקִיד מִשְׁמָר מֻבְחָר

עַל הַמַּעֲבָרִים.

וּלְקַבֵּל, בְּלִי סְיָג וּבְלִי עוֹרְרִין,

אֶת חֲתִימַת־הַדִּין:

סוֹף פָּסוּק.

שְׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ שָׁרוּי בַּצֵּל.

רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת פּוֹקֵד אוֹתוֹ הָאוֹר

וּפָנָיו הַחֲלוּדִים נְעוֹרִים.

הוּא מְפַגֵּר בְּכַמָּה מֵאוֹת.

קַוָּיו הָעֲנֻגִּים מִטַּשְׁטְשִׁים

בַּגֶּשֶׁם וּבָרוּחַ.

לִפְעָמִים מִזְדַּמֶּנֶת צִפּוֹר זָרָה,

מְהַבְהֶבֶת מֵעָלָיו, נָחָה לְרֶגַע —

הַפְּעִימָה הַחַמָּה מַזְכִּירָה לוֹ

מַשֶּׁהוּ מֻכָּר.

אֲבָל הַצִּפֳּרִים הַמְּקוֹמִיּוֹת

כְּבָר אֵינָן סָרוֹת אֵלָיו

לִרְאוֹת מָה הַשָּׁעָה.

הַזּוֹנָה בַּחַלּוֹן הַמּוּאָר יָפָה מְאֹד.

הִיא קוֹרֵאת בְּסֵפֶר.

לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לָדַעַת מַה הִיא קוֹרֵאת.

לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לָדַעַת מֶה הָיְתָה יַלְדוּתָהּ.

לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לְכַסּוֹת אֶת מַעֲרֻמֶּיהָ הַיָּפִים

בִּצְעִיפִים שֶׁל מָשָׁל. לְמָשָׁל:

דָּג נָדִיר בְּאַקְוַרְיוּם;

אִמּוּם חַי בְּוִיטְרִינָה;

אֵם־כָּל־חַי בַּקֹּדֶשׁ.

הִיא יָפָה מְאֹד.

וְאֵין לִי סָפֵק שֶׁהִיא דְּרוּכָה לָרֶגַע

שֶׁבּוֹ תֶּחְדַּל לִהְיוֹת מָשָׁל

וְתוּכַל לְכַבּוֹת אֶת מַרְאֵה עֵינַי.

אמסטרדם

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, הַאִם הִזְמַנְתָּ…”

אִישׁ בְּבֵית מָלוֹן.

אַלְפֵי אֲנָשִׁים בְּאַלְפֵי בָּתֵּי מָלוֹן.

קַשּׁוּב לְרַחֲשֵׁי הָרְחוֹב.

מָה הֵם אוֹמְרִים?

דֶּלֶת נִפְתַּחַת, דֶּלֶת נִנְעֶלֶת. וְשׁוּב.

לְאָן הֵם נוֹסְעִים?

יֵשׁ לָהֶם מַשֶּׁהוּ לְהַגִּיד

זֶה לָזוֹ

זוֹ לָזֶה

זֶה לָזֶה

זוֹ לָזוֹ.

יֵשׁ לָהֶם מֵאַיִן, יֵשׁ לָהֶם לְאָן.

"כֵּן, כֵּן, הִזְמַנְתִּי,

הִזְמַנְתִּי דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת, צִלְצוּל מְעוֹרֵר,

גֶּשֶׁם מְטַפְטֵף בַּאֲלַכְסוֹן,

הִזְמַנְתִּי אֶת פָּנַי בְּסֵתֶר הַוִּילוֹן,

הֶבֶל־פֶּה שֶׁיֶּאֱטֹם אֶת הַשִּׁמְשָׁה,

הִזְמַנְתִּי קוֹל שֶׁל אִשָּׁה, עָמוּם,

כְּמוֹ הִלָּה בְּרֹאשׁ פַּנַּס רְחוֹב."

אֲנִי פֹּה, לְבַד,

וּשְׁמִי בְּסֵפֶר־הָאוֹרְחִים, לְמַטָּה.

הַיֶּלֶד אָמַר לְאִמּוֹ:

שְׂעָרֵךְ כְּמוֹ קַרְנֵי־שֶׁמֶשׁ אֲפֹרוֹת.

הַלַּיְלָה לֹא יָרַד עָלֶיהָ.

הַשַּׁלְהֶבֶת הַכְּחֻלָּה מְחוֹלֶלֶת

מֵעַל רָאשֵׁי הַגֶּחָלִים,

מִתְהוֹלֶלֶת קַלַּת־רֶגֶל.

הָאֵפֶר מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים,

מְחַכֶּה בְּאֹרֶךְ־רוּחַ.

סוֹפָהּ נָעוּץ בִּתְחִלָּתוֹ.

יַלְדָּה יְשֵׁנָה בָּרַכֶּבֶת.

הַמֶּרְחָבִים חוֹלְפִים עַל פְּנֵי

מִצְחָהּ הַצַּר. מִצְחָהּ חוֹלֵף

עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָבִים.

שְׂפָתֶיהָ הַפְּשׂוּקוֹת הֵן

סוֹף פָּסוּק חָמִים.

שַׁלֶּכֶת.

עֲלֵי־נְשִׁימָתָהּ נוֹשְׁרִים

עַל נְעָלַי הַדְּמוּמוֹת.

שְׁתִיקַת הַסֻּלָּם הַשָּׁעוּן אֶל הַקִּיר.

אִוְשָׁה נוֹאֶשֶׁת שֶׁל זַלְזַל חָרְפִּי.

עָגְמַת הַיָּרֵחַ הַמִּתְמַעֵט.

צַעֲקַת הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן

בְּלָשׁוֹן שֶׁעוֹד לֹא הֻמְצְאָה.

מִצְמוּץ עֵינֵי הַטַּיָּס.

טִפַּת הַזֵּעָה הַנּוֹשֶׁרֶת

מִמִּצְחוֹ שֶׁל שָׂרָף מְבֹהָל וְשָׁר.