מאת: איציק מאנגער. לחן עממי

שרה: חוה אלברשטיין (1974)

בּוֹאוּ וְנָשִׁיר יַחְדָּו

אַי־דִידְל־דוּדְל־דָאם,

עַל טַוָּס, טַוַּס זָהָב,

הָעָף עַל פְּנֵי הַיָּם.

הִנֵּה קָרֵב!

הִנְּהוּ בָּא!

בְּפִיו – מִכְתָּב שֶׁל אַהֲבָה

לְרַבֵּנוּ תָּם, לְרַבֵּנוּ תָּם.

מִי כָּתַב אֶת הַמִּכְתָּב?

אַי־דִידְל־דוּדְל־דוּל.

כָּתְבָה אוֹתוֹ הַקֵּיסָרִית

אֲשֶׁר בְּאִיסְטַנְבּוּל.

כָּתְבָה בַּדְּיוֹ הָאֲדֻמָּה,

וּבְשָׁלוֹשׁ דְּמָעוֹת חָתְמָה:

דִּמְעָה בִּמְקוֹם כָּל בּוּל.

מָה שָׁם כָּתוּב? זֶה סוֹד גָּמוּר.

אַי־דִידְל־דִידְל־דּוּ.

רַבֵּנוּ תָּם, אוֹ מוֹן אָמוּר,

זֵ’טֶם, זֵ’טֶם בּוּקְוּ!

רַבֵּנוּ תָּם, זֵ’טֶם טוּז’וּר!

גַּם בְּטוּרְקִית זֶה דֵּי בָּרוּר;

אַךְ בְּעִבְרִית זֶה: “נוּ!”

כֵּן, בְּעִבְרִית זֶה: “נוּ!”

וְאֵיךְ הֵגִיב רַבֵּנוּ תָּם?

אַי־דִידְל־דִידְל־דֶה.

הֶחְלִיק פֵּאוֹת, הֶחְלִיק זָקָן,

"זֵ’טֶם־שְׁמֶעטֶם. אֶה, פֶע!

מַלְכָּה־שְׁמַלְכָּה,

סְטַמְבּוּל־שְׁטַמְבּוּל."

וּגְדִי קָטָן לְיַד הַלּוּל

עוֹנֶה לָרַבִּי: “מֶה!”

עוֹנֶה לָרַבִּי: “מָה!”

אַךְ מָה אָמְרָה הָרַבָּנִית?

אַי־דִידְל־דִידְל־דוֹךְ.

נָתְנָה לָרַבִּי עַל הָרֹאשׁ –

וְעִם הַמַּעֲרוֹךְ!

"חוֹלֵם עַל שִׁיקְסֶעס? בְּבֵיתִי?

וּמָה אִתִּי־אִתִּי־אִתִּי?"

"וּמָה אִתְּךָ, אַ־בְּרוֹךְ!

'וּמָה אִתְּךָ, אַ־בְּרוֹךְ! '"

וּמִי כָּתַב אֶת זֶה הַשִּׁיר

אַי־דִידְל־דִידְל־דִים?

כָּתַב אוֹתוֹ בָּחוּר צָעִיר,

שׁוּלְיָה שֶׁל חַיָּטִים.

כָּתַב לִכְבוֹד רַבֵּנוּ תָּם.

וְלֵץ קָטָן צִחְקֵק אֵי־שָׁם.

זֶה מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים

צוֹחֵק: “אַי־דִידְל־דִים”.

לחנים: עממי, ד. אילת, ב. נגרי

עַל הַדֶּרֶךְ עֵץ עוֹמֵד,

שַׁח הוּא וְנִדָּף הוּא,

כָּל הַצִּפּוֹרִים בָּעֵץ

מִקִּנָּם כְּבָר עָפוּ.

עָפוּ קֶדֶם, עָפוּ יָם

וְהִדְרִימוּ שׂוּחַ,

וְיָתוֹם נִשְׁאָר הָעֵץ

וּמֻפְקָר לָרוּחַ.

שָׂח אֲנִי לְאִמָּא כָּךְ:

"לוּ רַק, לוּ נָתַתְּ לִי

וְהָיִיתִי כְּבָר עַכְשָׁו

בַּשָּׁמַיִם שָׁט לִי

וְיוֹשֵׁב לִי שָׁם עַל עֵץ

בֵּין עַנְפֵי הָאֹרֶן

וּמַרְדִּים אוֹתוֹ בְּשִׁיר,

בְּנִגּוּן שֶׁל חֹרֶף."

שָׂחָה אִמָּא: “לֹא, בְּנִי,”

וְדִמְעָה הִזִּילָה:

"עוֹד תֶּחֱלֶה לִי שָׁם בָּעֵץ

וְתִקְפָּא, חָלִילָה."

מְבַקֵּשׁ אֲנִי אָז: "דַּי,

דַּי לִבְכּוֹת, הַשְׁקִיטִי,"

וּבִן־רֶגַע לְצִפּוֹר,

לְצִפּוֹר הָיִיתִי.

בּוֹכִיָּה אָז אִמָּא שׁוּב:

"אִיצִיק, אוֹר־עֵינַיִם,

לְפָחוֹת אֶת סוּדָרְךָ

קַח, בְּשֵׁם שָּׁמַיִם.

וְאֶת עַרְדָּלֶיךָ שִׂים,

חֹרֶף בָּא כְּבָר – וַי לִי,

וַעֲטֹף רֹאשְׁךָ הַקָּט –

אוֹי לִי, אַלְלַי לִי.

שְׁמַע לִי, אַל נָא תִּשְׁתַּטֶּה

כְּמוֹ כָּל הַשּׁוֹטִים פֹּה,

אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת

מֵת בֵּין הַמֵּתִים פֹּה."

לְחִנָּם אֶפְרֹשׂ כָּנָף,

לֹא אוּכַל לִפְרֹחַ,

רַב מִדַּי הִלְבִּישָׁה לוֹ

אִמָּא לָאֶפְרוֹחַ.

אָז תָּמֵהַּ וְעָצוּב

אֶל אִמִּי אַבִּיטָה:

הִיא שֶׁאָהֲבָה אוֹתִי –

אֶת כְּנָפַי הִשְׁמִיטָה.

עַל הַדֶּרֶךְ עֵץ עוֹמֵד,

שַׁח הוּא וְנִדָּף הוּא,

כָּל הַצִּפּוֹרִים בָּעֵץ

מִקִּנָּם כְּבָר עָפוּ.

הַמֶּלֶךְ מְדַפְדֵּף אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים

(עָמׂק חֲצוֹת־הַלַּיִל הַמְקֻמָּר),

בַּחוּץ לִפְנֵי הַשַּׁעַר עִם חַרְבּוֹ אֶל עָל

זָקוּף חַיָּל עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר.

הַמֶּלֶךְ מְמַלְמֵל: אֵלִי שֶׁבַּמְּרוֹמִים,

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אַתָּה הִנְּךָ

בְּכָל שׁוּרָה שֶׁל סֵפֶר הַתְּהִלִּים שֶׁלִּי

וְגַם בְּתוֹךְ נַפְשִׁי שֶׁלִּי, בִּנְךָ.

הוּא קָם וּמִתְרוֹמֵם – בִּשְׁבִיל הַיּוֹם מַסְפִּיק

אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹחַח,

וּכְמוֹ הַצֵּל אָפֵל הוּא מִשְׂתָּרֵךְ בַּחֲשַׁאי

וְאַט מֵעַל לְמִטָּתָהּ הוּא שָׁח.

אֲבִישַׁג יְשֵׁנָה, נוֹשֶׁמֶת בִּמְנוּחָה.

וּשְׁמַע – הִיא מְדַבֶּרֶת מִן הַשְּׁנָת,

וּמֵחֲלוֹם־לֵילָהּ עוֹלֶה נוֹדֵף רֵיחָם

שֶׁל כַּר־מִרְעֶה וְעֵדֶר בַּמּוֹרָד.

וּפֶלֶג צַר וְחׂרֶשׁ־מְחָטִים רֵיחָן,

יָרֵחַ כַּפְרוּרִי גָדוֹל וָזַךְ,

וְעֵץ שִׁטָּה יְרֵא־שָׁמַיִם וְעַתִּיק,

שׁוֹמֵר בֵּית־אִמָּא הַיָּשָׁן הַשָּׁח.

וְעֶצֶב וּכְמִיהָה עַזָּה וְגַעְגּוּעִים,

שֶׁהֵם מוֹשְׁכִים בְּכֹחַ וּבְעָצְמָה

הַרְחֵק מִסֵּפֶר הַתְּהִלִּים הַמַּלְכוּתִי

אֶל שִׁיר רוֹעִים פָּשׁוּט מִשֶּׁל עַצְמָהּ.

הַמֶּלֶך מְהַרְהֵר: דָּבָר מוּזָר. הִנֵּה –

בְּכֻתָּנְתָּה שׁוֹכְבָה הִיא לִי בַּחֵיק,

כָּל־כָּךְ קָרוֹב אֵלַי וְאֶל מַגָּע גּוּפִי,

כָּל־כָּךְ קָרוֹב וְגַם כָּל־כָּךְ הַרְחֵק.

וְהוּא כּוֹפֵף רׂאשׁוֹ הַשָּׂב וְהַכָּבֵד

וְהוּא נוֹשֵׁק לַכְּפָר שֶׁבְּתוֹכָהּ,

וְהוּא נוֹשֵׁק לָהּ לַשִּׁטָּה הָעַתִּיקָה,

שֶׁעַל בֵּית־אִמָּא הִיא שׁוֹמְרָה שְׁחוֹחָה.

וּבִצְעָדִים חֲרַשְׁרַשִּׁים וַעֲיֵפִים

אֶל שֻׁלְחָנוֹ הַמַּלְכוּתִי הוּא שָׁב.

וַאֲנָחָה שְׁקֵטָה. וּלְטָף עַל הַזָּקָן,

וּבְסֵפֶר הַתְּהִלִּים עִלְעָל, דִּפְדָּף.

יוֹשֵׁב הַבַּעַל־שֵׁם בְּשָׁעָה שֶׁל חֲצוֹת

בְּחַדְרוֹ הַמְיֻחָד וּמְהַרְהֵר לוֹ כָּזֹאת:

'הַלַּיְלָה קָדוֹשׁ וְעָמֹק וְיָפֶה,

וַאֲפִלּוּ אָדָם הַמְהַלֵּךְ לוֹ תוֹעֶה

וְיָחֵף עַל־פְּנֵי־אֶרֶץ זָרָה לֹא־גְאוּלָה,

מַרְגִּישׁ מֵעָלָיו יַד הַשֵּׁם הַכְּחֻלָּה'.

וְהוּא קָם וּפִתְאֹם הוּא נִצָּב בִּשְׁתִיקָה:

בַּחַלּוֹן מְרַטֶּטֶת בִּכְיָה דְּקִיקָה.

'מִי בּוֹכֶה בִּשְׁעַת־לַיְלָה, בַּשָּׁעָה הַלָּזֹאת,

עֵת יָשֵׁן הַצִּפּוֹר וִישֵׁנִים הַשָּׂדוֹת,

יְשֵׁנָה הַבִּקְתָּה וְיָשֵׁן עֵץ־הַיַּעַר?

מִי גֵּרַשׁ חֲלוֹמוֹ מִנִּי פֶּתַח וָשַׁעַר?

שִׁמְעִי! – הוּא אוֹמֵר לַבִּכְיָה הַדְּקִיקָה –

בּוֹאִי וְהֵרָדְמִי עַל כַּפַּי בִּנְשִׁיקָה.'

אַךְ רוֹטֶטֶת הַבִּכְיָה כִּצְלִילוֹ שֶׁל כִּנּוֹר,

דְּקִיקָה כְּמוֹ קוּר־הַשְּׁמָמִית הַמָּתוּחַ,

דְּקִיקָה כַּגְּסִיסָה שֶׁל תִּינוֹק שֶׁבָּרוּחַ

הוּא מַפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ הַקָּטָן לְאָחוֹר.

פּוֹתֵחַ הַבַּעַל־שֵׁם אֶת הַדֶּלֶת הַנְּמוּכָה,

הוֹלֵךְ לִרְאוֹת מִי מַפְרִיעַ לַשִּׂמְחָה הַבְּרוּכָה,

שִׂמְחָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֲלוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם.

יְשֵׁנָה כָּל הָעִיר,

הַשָּׂדֶה, הַנָּהָר – אֵין נִשְׁמָע עוֹד קוֹלָם.

וְאִם כֵּן מִי בּוֹכֶה בַּשָּׁעָה הַלָּזֹאת,

עֵת יָשֵׁן הַצִּפּוֹר, יָשֵׁן רוּחַ־שָׂדוֹת,

וִישֵׁנָה הַבִּקְתָּה וְיָשֵׁן עֵץ־הַיַּעַר?

מִי גֵרַשׁ הַחֲלוֹם מֵעַל פֶּתַח וָשַׁעַר?

'שִׁמְעִי! – הוּא אוֹמֵר לַבִּכְיָה הדְּקִיקָה

בּוֹאִי וְהֵרָדְמִי עַל כַּפַּי בִּנְשִׁיקָה!'

אַךְ רוֹטֶטֶת הַבִּכְיָה כִּצְלִילוֹ שֶׁל כִּנּוֹר,

דְּקִיקָה כְּמוֹ קוּר־הַשְּׁמָמִית הַמָּתוּחַ,

דְּקִיקָה כַּגְּסִיסָה שֶׁל תִּינוֹק שֶׁבָּרוּחַ

הוּא מַפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ הַקָּטָן לְאָחוֹר.

נוֹשֵׂא הַבַּעַל־שֵׁם אֶת עֵינָיו כְּלַפֵּי־מַעְלָה,

אֶת עֵינָיו הָאוֹרוֹת לָרָקִיעַ לְמַעְלָה,

וְרוֹאֶה עַב־עָנָן אֲפַרְפַּר הָרוֹבֵץ

עַל גַבּוֹ שֶׁל כּוֹכָב וּמֵעִיק וְלוֹחֵץ.

וְעוֹמֵד הַבַּעַל־שֵׁם רֶגַע קָט בִּשְׁתִיקָה

וּמַקְשִׁיב לַבִּכְיָה הַכְּסוּפָה הדְּקִיקָה.

אַחַר־כָּך הוּא מַגְבִּיהַּ אֶת יָדוֹ הַטְּהוֹרָה,

לָרָקִיעַ לְמַעְלָה אֶת יָדוֹ הַזְּהוּרָה,

וּמְנַגֵּב הֶעָנָן הָאָפֹר בְּרֹב נַחַת.

מְפַרְפֵּר הַכּוֹכָב, מְשֻׁחְרָר מִן הַפַּחַד,

מְפַרְפֵּר, מִזְדַּהֵר, מִתְנוֹצֵץ, מִצְטַלְצֵֵל,

בַּחֲלַל־הָאֲוִיר כְּזָהָב מִצְטַלְצֵל,

מְחַיֵּךְ הַבַּעַל־שֵׁם: 'הוֹי כּוֹכָב, הוֹי שׁוֹבָב,

אֵיךְ עוֹרַרְתָּ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁשָּׁלַו'.

בִּצְעָדִים מְתוּנִים הוּא חוֹזֵר לַבִּקְתָּה,

לְבֵנִים וְחֵמָר בְּנוּיָה הַבִּקְתָּה,

מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּף שָׁם בַּלֵּיל בָּאִישׁוֹן,

וּמְצַפֶּה לְצִפְצוּף־הַצִּפּוֹר הָרִאשׁוֹן,

מְצַפֶּה לַטִּפְטוּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַמָּה,

לְטִפְטוּף־הַזָּהָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַמָּה.

וְעוֹד קֹדֶם הֵאִיר לוֹ הַבֹּקֶר בְּאוֹר,

הוּא דִבֵּר אֶל עַצְמוֹ בַּחֲשַׁאי כָּךְ לֵאמֹר:

'בִּכְיָתָהּ שֶׁל תּוֹלַעַת, בִּכְיָתוֹ שֶׁל אַרְנָב,

בִּכְיָתוֹ שֶׁל גִּבְעוֹל, בִּכְיָתוֹ שֶׁל כּוֹכָב –

יְכוֹלִים לְזַעְזֵעַ עוֹלָם מִמְּנוּחָה.

הוֹי שָׁמְרֵם אַתָּה, אַבָּא, בְּיָדְךָ הַבְּרוּכָה!'

וְטִפְטִיף זַךְ־בָּהִיר אָז נוֹפֵל עַל יָדוֹ,

וְיוֹרֵד מִתְגַּלְגֵּל עַל כָּנָף שֶׁל בִּגְדּוֹ.

לאָמיר־זשע זינגען

תרגם: עזרא סדן

הִתְגַּלְגַּלְתִּי שָׁנִים מְרֻבּוֹת נָע וָנָד בַּנֵּכָר,

וְעַכְשָׁו לִי אֶסַּע בְּבֵיתִי לְהִתְגַּלְגֵּל.

זוּג אֶחָד מִנְעָלִים וְכֻתֹּנֶת אַחַת עַל הַגּוּף,

וּבַיָּד – אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּלִי זֶה? – הַמַּקֵּל.

לֹא אֶשַּׁק עֲפָרֵךְ כְּאוֹתוֹ הַמְשׁוֹרֵר הַגָּדוֹל,

וְאִם־כִּי גַם לִבִּי מִבִּכְיָה וְשִׁירָה מְצַעֵק.

אֵיךְ אוּכַל עֲפָרֵךְ לְנַשֵּׁק? וַאֲנִי עֲפָרֵךְ.

אֵיךְ יוּכַל הָאָדָם, הוֹ אִמְרוּ, אֶת עַצְמוֹ לְנַשֵּׁק?

אֶעֱמֹד מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה הַכִּנֶּרֶת בַּכְּחוֹל,

בְּבִגְדֵי הַדַּלּוּת הַבְּלוּיִים מִנְּדוּדַי כָּל־כֻּלָּם,

בֶּן־מֶלֶךְ גּוֹלֶה וְנוֹדֵד שֶׁמָּצָא אֶת כְּחוֹלוֹ,

וְכָחֹל חֲלוֹמוֹ מִנִּי־אָז, מֵעוֹלָם.

לֹא אֶשַּׁק כְּחוֹלֵךְ, אֶלָּא סְתָם אֶעֱמֹד,

כְּעוֹמֵד בִּתְפִלַּת חֲשָׁאִין, מְלַחֵשׁ וְדָבֵק –

אֵיךְ אוּכַל כְּחוֹלֵךְ לְנַשֵּׁק? וַאֲנִי כְּחוֹלֵךְ.

אֵיךְ יוּכַל הָאָדָם, הוֹ אִמְרוּ, אֶת עַצְמוֹ לְנַשֵּׁק?

אֶעֱמֹד מְהֻרְהָר מוּל־פְּנֵי מִדְבָּרֵךְ הַגָּדוֹל

וְאֶשְׁמַע צַעֲדֵי הַגְּמַלִּים הַשְּׁקֵטִים, הַמְּדוּדִים,

הַמְנַעְנְעִים עַל־גַּבֵּי דַבְּשׁוֹתָם, עֲלֵי דֶרֶךְ הַחוֹל,

גַּם תּוֹרָה גַּם סְחוֹרָה וְגַם שִׁיר הַנְּדוּדִים,

הָרוֹעֵד עַל מִשְׁטַח הַחוֹלוֹת הַצָּחֹר הַלָּהוּט,

וְגוֹוֵעַ, וְשׁוּב מִתְעוֹרֵר וּלְעוֹלָם לֹא יָמוּת.

לֹא אֶשַּׁק אֶת חוֹלֵךְ, לֹא וָלֹא, בְּדַעְתִּי אֶתְחַזֵּק.

אֵיךְ אוּכַל אֶת חוֹלֵךְ לְנַשֵּׁק? וַאֲנִי הוּא חוֹלֵךְ.

אֵיךְ יוּכַל הָאָדָם, הוֹ אִמְרוּ, אֶת עַצְמוֹ לְנַשֵּׁק?

עַל הַר מֻשְׁלָג צְבָאִים תְּמוּרֵי-קוֹמָה.

נוֹגְשׁוֹת קַרְנֵי הַכֶּסֶף בְּשׁוּלֵי הַלְּבָנָה

וְהַלְּבָנָה טוֹבָה וּמֵיטִיבָה לָהֶם.

אִמִּי תִּשְׁמֹר בָּהֶם צַעֲדֵיהֶם תִּמְנֶה.

לְבַל יָרִיחוּ בָּם טוֹרְפֵי מִיַּעַר

תִּמְחֶה אֶת עִקְבֵיהֶם בַּשֶּׁלֶג.

מִזֶּה שָׁנִים אֵינֶנָּה עוֹד אִמִּי,

אַהֲבָתָהּ בִּלְבַד רוֹחֶפֶת בֶּחָלָל

פְּרוּשַׂת זְרוֹעוֹת אֶל רוּחַ.

הִיא מְיַשְּׁנָה חֶרְדַּת הַדֶּרֶךְ הָרוֹגֶשֶׁת,

מִפַּחַד עַיִן הָרָעָה לָאַרְנָבוֹת לוֹחֶשֶׁת,

וְלַקָּטֹן בַּתּוֹלָעִים תִּקְרָא לוֹ “יֶלֶד”.

בַּקֶּבֶר לֹא תַּנַּח לָהּ, לְאִמִּי, הָאַהֲבָה.

פּוֹתְחָה הִיא סֵפֶר הַתְּחִנּוֹת לַכּוֹכָבִים,

שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת תְּפִלָּתָהּ שָׁמַיִם מַקְשִׁיבִים.

בַּחֲלוֹמִי טְלָלֵי עֵינֶיהָ מְהַבְהֲבִים…