אַתְּ מַתִּירָה בִּי

אֶת כָּל הַנְּדָרִים, הָאֱסָרִים.

אַתְּ מוֹחֶקֶת אֶת כְּתַב־יָדִי

מִכָּל הַטְּיוּטוֹת הַיְשָׁנוֹת.

אַתְּ מְדַבֶּרֶת אֱמֶת.

אַתְּ מַזְכִּירָה לִי

כִּי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב

וְאֵין אֱמֶת כַּאֲמִתִּי כָּרֶגַע.

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי:

כַּמָּה זְמַן נִמְשָׁךְ רֶגַע?

הַאִם אַתָּה זוֹכֵר

אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים שֶׁהָיוּ לְךָ?

מָה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?

הַאִם אַתָּה קוֹנֶה אוֹ מְאַבֵּד?

אַתְּ מְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנִי.

אַתְּ מַחֲזִיקָה בִּגְרוֹנִי

בְּיַד רַכָּה כָּרוּחַ.

הוֹ, הַיָּד הַזֹּאת

הַמְלַבָּה אוֹתִי כְּאֵשׁ

שֶׁאֵין בָּהּ עֵץ וְאֵין בָּהּ אֵפֶר.

כָּל הַקָּרֵב יָמוּת.

מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי

כֹּה קָרוֹב לְעַצְמִי.

הַתַּאֲוָה הַזֹּאת, לוֹמַר

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

לִרְאוֹת אֶת הַקְּמָטִים

צוֹלְלִים בְּמִצְחֵךְ

לִשְׁמֹעַ אֶת גּוּפִי

מַחֲרִישׁ בְּקִרְבֵּךְ

הַפַּחַד הַזֶּה, לוֹמַר

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

שֶׁמָּא יִשְׁמַע הַלַּיְלָה

קוֹל שֶׁאֵין לוֹ הֵד

שֶׁמָּא תֹּאמַר מַרְאָה

אַיֵּה פָּנֶיךָ?

הַתַּאֲוָה הַזֹּאת

הַפַּחַד הַזֶּה

לוֹמַר הַיָּם שָׁקוּף

וְהוּא שֶׁלָּךְ

שֶׁמָּא יֵחָרֵב לְעֵינַי

וְהוּא שֶׁלִּי.

זִכְרוֹנִי הוֹלֵךְ וְנֶחְלָשׁ.

עַכְשָׁו אֲנִי תָּלוּי בַּזִּכָּרוֹן שֶׁלָּךְ.

אִם אַתְּ אֵינֵךְ זוֹכֶרֶת —

מָה אָמַרְתִּי לָךְ

כְּשֶׁהַקַּו שֶׁלָּךְ הָיָה תָּפוּשׂ

וְאֵיךְ לִמַּדְתִּי אֶת מִכְתָּבַי

לַחְתֹּם בִּשְׁמֵךְ

וּמַה קּוֹרְאִים לַלַּיְלָה

שֶׁאֵין לוֹ יוֹם וְהוּא לֹא לַיְלָה

וְאֵיךְ גָּדְלוּ הָאוֹתִיּוֹת

עַד כִּי פָּשְׁטוּ צוּרָה

וּמַהוּ צְלִיל קוֹלִי

כְּשֶׁאַתְּ מַטָּה לוֹ אֹזֶן

וְאֵיךְ כָּל שְׁאֵלָה שֶׁלָּךְ

נִהְיֵית בִּי לְסִימָן

וּמַהוּ הַנּוֹדֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתִי

וְאֵיךְ עֵינַי פְּקוּחוֹת

אֲבָל אֵינָן רוֹאוֹת דָּבָר

כִּי עֵינַיִךְ בְּעֵינַי

וְעֵינַי בְּעֵינַיִךְ

עַד כְּלוֹת כָּל הַמַּרְאוֹת —

אִם אַתְּ אֵינֵךְ זוֹכֶרֶת

אֵין לִי יָד, אֵין לִי שֵׁם,

אָבַד זִכְרִי.

אֲנִי מְפַחֵד תָּמִיד.

אֲנִי אוֹמֵר לָךְ

אֲהוּבָה

וּמְפַחֵד מִן הַיּוֹם

שֶׁבּוֹ שְׂפָתַי יָנוּעוּ

וְקוֹלִי לֹא יִשָּׁמַע.

אֲנִי אוֹמֵר לָךְ

אֲהוּבָה

וּמְפַחֵד מִן הַשָּׁעָה

שֶׁבָּהּ קוֹלִי לֹא יַכִּירֵנִי.

אֲנִי אוֹמֵר לָךְ

אֲהוּבָה

וּמְפַחֵד מִן הָרֶגַע

שֶׁבּוֹ אֲנִי אֹמַר

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד.

יָכֹלְתִּי לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי

אִלּוּ רָצִיתִי.

יָכֹלְתִּי לֶאֱכֹל אֲרוּחַת־בֹּקֶר

וּלְהַרְעִיב אֶת שְׁמֵךְ.

לָשֶׁבֶת בְּקוֹנְצֶרְט

וְלֶאֱטֹם אֶת אָזְנַיִךְ.

וַדַּאי שֶׁיָּכֹלְתִּי.

שֶׁמֶשׁ, הַר וְיָם,

צְבָיִים עַל הָרֶכֶס

קַשּׁוּבִים לַיָּרֵחַ,

רֵיחַ שֶׁל קָפֶה קָלוּי,

עֲרָפֶל שֶׁל שַׁחֲרִית —

מַה לָּהֶם וְלָךְ?

יָכֹלְתִּי לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי

אִלְמָלֵא אָמַרְתִּי לָךְ:

הַצִּילִי.