לְיַד אֶבֶן הַטּוֹעִים

מאת

ט. כרמי

---

לְיַד אֶבֶן הַטּוֹעִים

מאת

ט. כרמי

כל מי שאָבדה לו אֲבדה נפנָה לְשָׁם, וכל מי שמוצא אבדה נפנָה לשם. זה עומד ומכריז וזה עומד ונוטל סימנין ונוטלהּ.

בבא מציעא כח.

אֶת אֲשֶׁר לֹא אָבַד לִי

אֲנִי מְחַפֵּשׂ.

אוֹתָךְ, כַּמּוּבָן.

אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ —

הָיִיתִי מַפְסִיק.

הָיִיתִי נֶעֱמָד לְיַד אֶבֶן הַטּוֹעִים

וּמַכְרִיז בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת:

סִלְחוּ לִי.

הִטְרַחְתִּי אֶתְכֶם לַשָּׁוְא.

כָּל הַסִּימָנִים שֶׁנָּתַתִּי

(מֵצַח לָבָן, מַחֲרִישׁ,

וְשֵׁם בֶּן שָׁלשׁ הֲבָרוֹת,

וְצַוָּאר, וְצַלֶּקֶת, וְצֶבַע, וָגֹבַהּ)

מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ בִּרְשׁוּתִי.

חֵי נַפְשִׁי,

חֵי הָאֶבֶן הַזֹּאת בְּלֵב עִיר שָׁלֵם,

אֲנִי חוֹזֵר בִּי מִדְּבָרַי,

אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּם בַּחֲזָרָה.

עֲשׂוּ עִמִּי חֶסֶד.

לֹא רָצִיתִי לְשַׁטּוֹת בָּכֶם.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ כָּאן

אֲנָשִׁים קְשֵׁי־יוֹם, מֻכֵּי גוֹרָל,

שֶׁעוֹלָמָם אָבַד בְּרֶגַע שֶׁל אֱמֶת.

וַאֲנִי — אֶת אֲשֶׁר לֹא אָבַד לִי

אֲנִי מְחַפֵּשׂ.

אֶת אֲשֶׁר —

אֶת אֲשֶׁר —

שֵׁם, וְצַוָּאר, וְצַלֶּקֶת,

וּמֵצַח לָבָן כָּאֶבֶן.

---

בְּכָל עֵת

מאת

ט. כרמי

כַּף יָדֵךְ קְטַנָּה מִשֶּׁלִּי.

אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֶת גּוּפֵךְ

מִסּוֹף עוֹלָם עַד סוֹף עוֹלָם.

אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּשֶׁקֶט.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ

כְּרַעַם לֵילֵי עַל פְּנֵי הַיָּם.

הַהַגְדָּלָה מַטִּילָה מוֹרָא.

אֲנִי קָרֵב, אֲנִי רָחֵק — לַשָּׁוְא;

הָאוֹתִיּוֹת פָּשְׁטוּ צוּרָה.

אֵין בָּךְ מִרְמָה.

אֲבָל אַתְּ אוֹרֶבֶת לִי בְּכָל הַמַּעֲבָרִים,

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בֵּין כֶּלֶב לִזְאֵב.

---

כָּאן הַקַּבַּרְנִיט

מאת

ט. כרמי

כָּאן הַקַּבַּרְנִיט.

אֲנַחְנוּ טָסִים בְּגֹבַהּ רַב מְאֹד.

בַּמְּרוֹמִים הָאֵלֶּה

אֵין שַׁחַר לְאַקְלִים וּזְמַן.

אֲנַחְנוּ גּוֹנְבִים אֶת הַגְּבוּלוֹת.

מִיָּמִין — הַיָּם הַשָּׁחֹר.

מִשְּׂמֹאל — הַיָּם הָאָדֹם.

אַתֶּם רַשָּׁאִים לְעַשֵּׁן

וּלְהִתְפַּרְקֵד.

שְׁעוֹן הַקַּיִץ מְצֹעָף שְׁלָגִים.

שְׁעוֹן הַחֹרֶף פּוֹרֵחַ כְּשָׁקֵד.

שְׁעוֹן הַחוֹל מוֹנֶה אֶת הַגַּלִּים.

שְׁעוֹן הַצֵּל מֵאִיר פָּנִים לַסַּהַר.

הַצֶּוֶת הַנֶּאֱמָן עוֹמֵד לִרְשׁוּתְכֶם.

מֵעֲלֵיכֶם — מַסֵּכוֹת הַחַמְצָן.

בַּמְּרוֹמִים הָאֵלֶּה

כָּל הֲבָרָה נִשְׁמֶרֶת לְעֵדוּת.

יִנְעַם לָכֶם.

גַּם הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלָּכֶם נֶאֱצָרוֹת

בַּקֻּפְסָה הַשְּׁחֹרָה.

שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, בְּלוּלֵי אֵשׁ וּמַיִם.

מִיָּמִין — הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה.

מִשְּׂמֹאל — יָם הַשַּׁלְוָה.

הַכְּאֵב הַחַד בָּאָזְנַיִם יַחֲלֹף.

הָרַעַשׁ שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים

אֵינֶנּוּ צְעָקָה שֶׁל אֶרְאֶלִּים;

הוֹרַדְנוּ אֶת הַגַּלְגַּלִּים.

נָא לְהַדֵּק אֶת הַחֲגוֹרוֹת.

מָה עוֹד אַסְפִּיק לוֹמַר לָכֶם

לִפְנֵי שֶׁיִּפְרֹץ הַגֵּץ הָרִאשׁוֹן

מִן הַמַּסְלוּל הֶהָלוּם?

תּוֹדָה, וּלְהִתְרָאוֹת.

יָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם וְהִגַּעְנוּ בְּשָׁלוֹם.

כָּל הַשְּׁעוֹנִים בִּנְמַל הַתְּעוּפָה,

מַכָּרִים וָתִיקִים, מְצַפִּים לָכֶם.

---

שִׁיר תּוֹדָה

מאת

ט. כרמי

אם אין ביום גָלות לאל קָרבָּן — הֲלא עולות וקָרבָּנות לזאת אזבָּחָה.

שלמה אבן־גבירול

הַתּוֹדָה אֵינָהּ מַרְפָּה מִמֶּנִּי.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי.

אֲנִי מֵבִין בְּכָךְ.

סִדְרֵי־בְּרֵאשִׁית לֹא יִשְׁתַּנּוּ

גַּם אִם אֶרְאֶה אֶת שְׁמֵךְ

בָּרֶשֶׁף הַלָּבָן עַל גַּבֵּי רָקִיעַ שָׁחֹר,

בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁאֵינָהּ שׁוֹקַעַת,

בַּיָּרֵחַ שֶׁאֵינֶנּוּ חָסֵר.

אֲבָל הַתּוֹדָה אֵינָהּ מַרְפָּה מִמֶּנִּי.

אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת גּוּפִי מֶרְכָּבָה.

עֲצֵי־הַשָּׂדֶה עוֹנִים אָמֵן.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי.

הַשֶּׁמֶשׁ הִיא אוֹצְרוֹת חַשְׁמַל;

הַיָּרֵחַ נָגוּעַ בְּשֶׁמֶשׁ;

הַיָּם נָגוּעַ בְּיָרֵחַ;

וַאֲנִי נוֹגֵעַ בָּךְ בְּלִי הֶרֶף,

יָחֵף, בַּמַּיִם הָרַבִּים.

אֲבָל הַתּוֹדָה אֵינָהּ מַרְפָּה מִמֶּנִּי.

עַל כָּל גִּבְעָה רָמָה, בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר,

בַּבַּר, בַּקָּפֶה, תַּחַת מִגְדַּל הַפִּקּוּחַ,

בְּתָא־הַטֶּלֶפוֹן הַשָּׁקוּף —

אֲנִי מֵבִיא לָךְ קָרְבָּנוֹת.

וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי. אֲנִי יוֹדֵעַ.

אֲבָל בַּיּוֹם שֶׁלֹּא אוּכַל לָתֵת תּוֹדָה —

לֹא אֵדַע לְבַקֵּשׁ, לֹא אֵדַע לְקַבֵּל,

לֹא אֵדַע אֶת נַפְשִׁי.

אֲנִי מֵבִין בְּכָךְ.

---

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי

מאת

ט. כרמי

אֲהוּבִי, הִיא כָּתְבָה לוֹ.

קוֹלוֹ הָלַךְ בַּחֶדֶר, וְהִיא שָׁמְעָה

אֶת כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים לַיָּם.

אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֵינֶנּוּ מָלֵא; כִּמְעַט

רָשְׁמָה אֶת שְׁמָהּ עַל הַמַּעֲטָפָה.

לִפְעָמִים הָיְתָה נִבְהָלָה.

הוּא נִשֵּׁק אוֹתָהּ בַּחֲלוֹמוֹ,

וּמִצְחָהּ רָגַע כַּאֲגַם.

הוּא אָמַר לָהּ, אֲחוֹתִי,

וְגוֹן עֵינֶיהָ הִתְחַלֵּף.

הַמַּיִם שֶׁגָּאוּ

אֶל מוּל עֵינֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת

כִּסּוּ אֶת עֵין הָאָרֶץ, עֵין הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּאֹפֶל הַמְּצוּלָה הִיא נִדְהֲמָה לִרְאוֹת

שֶׁמַּרְאִיתָהּ נוֹהֶרֶת שִׁבְעָתַיִם.

אֲהוּבִי, הִיא אָמְרָה לוֹ,

עֵינַי פְּקוּחוֹת מִשֶּׁהָיוּ,

נְשִׁימָתִי צְלוּלָה

וְלֹא אֶקְרָא, לֹא אֶקְרָא

מִתּוֹךְ הַמַּעֲמַקִּים הָאֵלֶּה.

---

בַּלַּיְלָה הַהוּא

מאת

ט. כרמי

הִיא אָמְרָה לוֹ שֶׁהוּא שִׁמְשָׁהּ,

שֶׁאוֹרָהּ וְחֻמָּהּ וְטוּבָהּ

בָּאִים מִמֶּנּוּ.

הוּא אָמַר לָהּ שֶׁהִיא שִׁמְשׁוֹ,

שֶׁאוֹרוֹ וְחֻמּוֹ וְטוּבוֹ

בָּאִים מִמֶּנָּה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא עָלָה יָרֵחַ

שֶׁלֹּא מָצָא אֶת פָּנָיו הַכְּפוּלִים

בֵּין גַּלֵּי הַיָּם.

---

שִׁיר שְׁקִיעָה

מאת

ט. כרמי

הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת,

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְרוֹנוֹת־שֶׁל־נֹגַהּ

וּבְרִית־עוֹלָם וּמַלְאָכִים מְרַנְּנִים

‘תִּכּוֹן! תִּכּוֹן!’ —

הִיא מָבוֹא לַלַּיְלָה.

הַגֶּשֶׁם הַזֶּה,

הַמַּמְטִיר אוֹצְרוֹת יָרֹק

עַל כָּל עֵץ רַעֲנָן וּמֵעִיר אֶת הָאֲגַם

מִשְּׁנַת הַסְּתָו וְיוֹרֵד וְעוֹלֶה

בְּסֻלַּם גּוּפֵךְ —

הוּא עוֹנָתִי.

וְגַם הַיָּם,

אוֹקְיָנוֹס שֶׁקּוֹלוֹ מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ

בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, הַיָּם הַזֶּה

אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת אֳפָקָיו, אֶת הַשְּׁתִיקוֹת

שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ בָּנוּ —

יֵשׁ לוֹ אָדוֹן.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֵר:

אֲהוּבָה, זִכְרִי,

עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ.

הַיָּרֵחַ עוֹד לֹא עָלָה.

הַזִּקִּית אֵינָהּ יוֹדַעַת

מָה הַצַּו אֲשֶׁר יָבוֹא לָהּ.

---

אָדָם מַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר שְׁתִיקָתוֹ

מאת

ט. כרמי

אֶת גּוּפֵךְ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאָמַרְתְּ אֶת שְׁמֵךְ.

קָשֶׁה הָיָה לְדַבֵּר.

רַעַשׁ הַבְּרִיאָה הָיָה מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם:

מַיִם זֵידוֹנִים, שֶׁלֹּא אָבוּ

לְהִקָּרַע; יָרֵחַ מוּל חַמָּה

בְּחֵמָה שְׁפוּכָה; כְּנָפַיִם חֲדָשׁוֹת

מְפַרְכְּסוֹת בְּרוּחַ בַּת־בְּלִי־שֵׁם.

קָשֶׁה הָיָה לְדַבֵּר:

הַמַּעֲמַקִּים קָרְאוּ; עֲצֵי־הַסְּרָק

הֵטִיחוּ קוֹל־קְנָאוֹת; רַעַם בֶּן־יוֹמוֹ

דָּלַק אַחֲרֵי בָּרָק; הַיָּם נִדְהַם

שֶׁלִּוְיָתָן פּוֹעֵם בּוֹ כְּמוֹ לֵב גָּדוֹל.

וְאָז, בְּהִתְהַפֵּךְ עָלֵינוּ הַגַּלְגַּל,

בְּהִתְלַהֵט הַחֶרֶב הַשּׁוֹסֶפֶת,

כְּבָר לֹא הָיוּ מִלִּים בְּפִי,

כָּל כָּךְ הֻרְגַּלְתִּי לַשָּׁאוֹן

שֶׁל מַעֲשֵׂי־בְּרֵאשִׁית. הֲרֵי אַתְּ

מְבִינָה: אֶת גּוּפֵךְ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאָמַרְתְּ אֶת שְׁמֵךְ,

וְהוּא עוֹדֶנּוּ מִתְהַלֵּךְ אֵי־שָׁם, בַּגָּן.

דברי למואל

מאת

ט. כרמי

---

דִּבְרֵי לְמוּאֵל

מאת

ט. כרמי

1.

בְּנִי, רֹאשְׁךָ יָפֶה בֵּין שָׁדֶיהָ.

הֵם סוֹכְכִים עָלֶיךָ כְּמוֹ כְּרוּבִים.

פָּנֶיךָ, בְּלִי מַסְוֶה, קוֹרְנִים.

לֹא תִּירָא רָע. רַע הַדָּבָר.

2.

בְּנִי, מָוֶת וְחַיִּים בַּיָּד, בַּלָּשׁוֹן.

הַחַיִּים הֵם מִלּוֹן: יֵשׁ מֻקְדָּם וּמְאֻחָר.

כְּאֵב הַפְּרֵדָה נוֹלָד בְּרֶגַע הַהֶכֵּרוּת:

יָד לְיָד, שֵׁם לְשֵׁם,

וְאַחֲרֵי־כֵן, גַּם פֶּה לְפֶה.

3.

חַשֵּׁב הֵיטֵב אֶת צְעָדֶיךָ:

עַד הֵיכָן תַּרְחִיק?

עַד הֵיכָן תִּקְרַב?

בְּאֵיזֶה עֹמֶק תִּתְקַשֶּׁה לִנְשֹׁם?

הַיּוֹם גָּדוֹל, הַלַּיְלָה אֵין לוֹ סוֹף,

אֲבָל הַזְּמַן קָצָר.

4.

בְּנִי, שִׂים לֵב אֶל הַדַּיֶּלֶת:

יָדֶיהָ פְּרוּשׂוֹת אֶל פִּתְחֵי הַחֵרוּם.

לְאַחַר הַהַמְרָאָה נִנְעֶלֶת הַדֶּלֶת.

אִם יֶחְסַר אֲוִיר לִנְשִׁימָה

תִּצְנַח הַמַּסֵּכָה אֶל מוּל פָּנֶיךָ.

אַל תָּבוּז לְמִצְוָה מְלֻמֶּדֶת.

הִכּוֹן לִנְשֹׁם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

5.

אִישׁ לָבוּשׁ צָעַד לְתוֹךְ הַיָּם:

הַמַּיִם לִטְּפוּ אֶת נַעֲלֵי הַיָּגוּאָר,

מִכְנְסֵי הַקּוֹרְדּוֹרוֹי כָּבְדוּ,

חֻלְצָתוֹ נִפְרְשָׂה כְּרֶשֶׁת,

צַוָּארוֹ נִמְלַח.

הַפַּחַד נִנְעַץ בְּחִכּוֹ כְּמוֹ קֶרֶס.

בְּנִי, הוּא חִכָּה לָרֶגַע הַזֶּה.

הוּא יָדַע מֵרֹאשׁ

שֶׁהוּא יִסֹּב לְאָחוֹר.

6.

בְּנִי, אַל תֹּאמַר ‘מַיִם’ אַחֲרֵי מֶלוֹן.

הַשֵּׁם הַלּוֹהֵב לוֹחֵשׁ: יֵשׁ אֵפֶר.

כְּאֵב הַפְּרֵדָה נוֹלָד בְּרֶגַע הַהֶכֵּרוּת:

יָד מִיָּד, שֵׁם מִשֵּׁם,

וְאַחֲרֵי־כֵן, גַּם פֶּה מִפֶּה.

7.

בְּנִי, שָׁדֶיהָ יָפִים בֵּין פָּנֶיךָ.

קוֹלִי חָג מֵעָלֶיךָ כְּשַׁחַף

אֲבָל אַתָּה, חֵרֵשׁ, הוֹמֶה כַּיָּם.

שְׁמַע, אַל תִּטּשׁ, אַל תָּקֹץ, הִנָּצֵל.

---

בְּבֵית הַקָּפֶה

מאת

ט. כרמי

מָה אַתָּה עוֹשֶׂה,

שׁוֹאֵל אוֹתִי יֶלֶד קָטָן.

הוּא מַחֲזִיק זַלְזַל בְּיָדוֹ,

מְכַוֵּן אוֹתוֹ אֵלַי, וְאוֹמֵר

אֲנִי יוֹרֶה.

אֲנִי מַרְאֶה לוֹ אֶת שְׁמֵךְ.

אֲנִי מְכַוֵּן אֶת שְׁמֵךְ

אֶל לִבִּי

(הֲרֵי הוּא יֶלֶד)

וְלֹא אוֹמֵר דָּבָר.

---

בַּלֵּילוֹת

מאת

ט. כרמי

יֵשׁ סֶדֶק בַּתִּקְרָה.

אִם אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי,

הוּא יִתְרַחֵב.

וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ נִמְשָׁל.

אֲנִי לוֹפֵת אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתַי

וְנוֹתֵן לָךְ

לְיַגֵּעַ אוֹתִי עַד מָוֶת.

---

דִּין

מאת

ט. כרמי

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַסִּפּוּן, וְרוֹאֶה:

מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ טוֹבְעִים בַּיָּם.

הַמַּעֲשִׂים וְהַיָּדַיִם,

מִלִּים מִפֶּה אֶל פֶּה,

מִצְחֵךְ כְּשֹׁךְ הַשְּׁאֵלָה,

עַיִן בְּעַיִן, עֵר וְיָשֵׁן,

וְאֵין מַבְדִּיל

בֵּין שְׁמֵי־הַיּוֹם לִשְׁמֵי־הַלַּיְלָה —

כֻּלָּם טוֹבְעִים בַּיָּם הַזֶּה

הַגָּדֵל לְעֵינֵינוּ.

אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה

כִּי אֵין לָנוּ שָׂפָה אַחֶרֶת.

אִלּוּ נִמְצְאָה לָנוּ

אוּלַי לֹא הָיִינוּ נִדּוֹנִים בְּמַיִם.

---

שִׁיר עֶרֶשׂ

מאת

ט. כרמי

הַקֵּץ הֵקִיץ. עָלֵינוּ לִישֹׁן.

לֹא נוּכַל לְהִשָּׁאֵר עֵרִים בְּכֹחַ.

אַתְּ זוֹכֶרֶת: הָיִינוּ עֵינַיִם.

לֹא הָיָה שִׁעוּר לָאוֹר

שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהָכִיל.

עַכְשָׁו עָלֵינוּ לְהֵעָצֵם.

אַתְּ זוֹכֶרֶת: מַעְיָן מִתְגַּבֵּר.

לֹא הִתְפַּלֵּאנוּ שֶׁמַּלְאֲכֵי־שִׁיר

נִבְרָאִים בְּמַאֲמָר.

עַכְשָׁו עָלֵינוּ לְהֵאָלֵם.

יוֹם רָדַף לַיְלָה,

וְלַיְלָה הָפַךְ לְרוֹדֵף.

שָׂחַקְנוּ לְצוֹק הָעִתִּים.

עַכְשָׁו עָלֵינוּ לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעוֹת.

הֵקִיץ הַקֵּץ. עָלֵינוּ לִישֹׁן.

שְׂמֹאלֵךְ בִּימִינִי, עַכְשָׁו, לֹא בְּכֹחַ.

---

עוֹד שִׁיר עַל יָרֵחַ

מאת

ט. כרמי

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַיָּם.

לֹא אֶגַּשׁ אֵלָיו הַלַּיְלָה.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַשָּׂאִיּוֹת בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ מֵת.

אֲנִי זוֹכֵר אֶת גּוּפֵךְ

מְפֹרָשׁ בָּאֲפֵלָה הַמְּלֵאָה.

---

חַוָּה יָדְעָה

מאת

ט. כרמי

חַוָּה יָדְעָה מַה טָּמוּן בַּתַּפּוּחַ.

הִיא לֹא נוֹלְדָה אֶתְמוֹל.

מִבֵּין צַלְעוֹתָיו שֶׁל אָדָם

הִיא הִשְׁגִּיחָה בְּמַעֲשֵׂי־בְּרֵאשִׁית,

הִקְשִׁיבָה לָרַחַשׁ דְּשָׁאִים וּשְׁרָצִים.

חַוָּה יָדְעָה מַה טָּמוּן בַּתַּפּוּחַ.

הַמַּיִם זָעֲמוּ, הַלְּבָנָה הִשְׁחִירָה,

הָאוֹתִיּוֹת זָקְפוּ אֶת קוֹצֵיהֶן,

חַיְתוֹ־שָׂדֶה טָרְפוּ אֶת הַשֵּׁמוֹת,

וְהַקּוֹל אָמַר: כִּי טוֹב.

חַוָּה יָדְעָה מַה טָּמוּן בַּתַּפּוּחַ.

כִּי טוֹב, כִּי טוֹב, וְשׁוּב כִּי טוֹב,

זִרְמָה שֶׁל עֲדָנִים,

גַּן לְדֻגְמָה, מֻשְׁקֶה, רָווּי,

אֵם לְמוֹפֵת, אַשְׁרֵי כָּל חַי.

חַוָּה יָדְעָה מַה טָּמוּן בַּתַּפּוּחַ.

לְאוֹר הַיּוֹם וּבְדֵעָה צְלוּלָה,

גּוּפָהּ הָעֵירֹם מַכְהֶה אוֹר חַמָּה,

הִיא קָרְאָה דְּרוֹר לַתּוֹלַעַת הַגְּדוֹלָה

שֶׁתְּכַרְסֵם אֶת שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים.

הַסּוֹף הָיָה טוֹב.

אָדָם, זֵעָתוֹ נִגֶּרֶת כְּנָהָר,

הוֹדָה בְּפָנֶיהָ לְאוֹר הַחֶרֶב

כִּי לֹא נוֹתְרוּ בּוֹ שֵׁמוֹת,

כִּי כֹּחֹתָיו כָּלוּ מֵרֹב טוֹבָה,

כִּי טוֹב.

כהרף עין

מאת

ט. כרמי

---

כְּהֶרֶף־עַיִן

מאת

ט. כרמי

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם:

לְאַחַר הַבָּרָק בָּא הָרַעַם;

לְאַחַר הָרַעַם בָּא הַבָּרָק;

עֵת לִזְכֹּר, וְעֵת לְהִזָּכֵר;

עֵת לִשְׁכֹּחַ, וְעֵת לְהִשָּׁכַח;

הַיּוֹרֶה, הַיּוֹרֶה תָּמִיד מַפְתִּיעַ;

רַק כַּעֲבֹר זְמַן מִתְבָּרֵר שֶׁהָיָה זֶה הַמַּלְקוֹשׁ;

אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַיִן־בְּעַיִן בַּשֶּׁמֶשׁ הַנְּגוּעָה;

עֵת לִרְאוֹת, וְעֵת לְהֵרָאוֹת;

כֵּן, כְּהֶרֶף־עַיִן הִיא הוֹפֶכֶת

מֵ’אִשְׁתּוֹ' לְ’אַלְמָנָתוֹ'.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם

כָּרַעַם, כַּבָּרָק.

---

דַּפֵּי יוֹמָן: 16 במרץ 1978

מאת

ט. כרמי

הַנּוֹף הַזֶּה חָזַר לְסוֹרוֹ.

הוּא שׁוּב מִתְחַטֵּא, מְפַתֶּה, מְשַׁדֵּל:

נוּרִיּוֹת־אֲדָר,

דְּמוּמִיּוֹת בֵּין חִיּוּכֵי־הַבָּר,

אֵד מִתַּמֵּר, לָבָן, שֶׁל שְׁקֵדִיּוֹת.

אֲנִי דָּבֵק בְּסֵדֶר יוֹמִי.

פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה: עִם רוֹאֵה־הַחֶשְׁבּוֹן.

מַה הוּא רוֹאֶה בְּיוֹם אֲשֶׁר כָּזֶה?

מַחְשֵׁב־הַכִּיס נִצָּת, כָּבֶה,

מוֹנֶה מִסְפָּר, צוֹפֵן, זוֹכֵר,

רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

הַאִם כֻּלָּם מְמַצְמְצִים כָּמוֹנִי?

מֵאָז הַבֹּקֶר לֹא רָאִיתִי זוּג עֵינַיִם.

הַמִּדְרָכָה מְכֻסָּה, הַכְּבִישׁ מְכֻסֶּה

נְשֹׁרֶת שֶׁל מַבָּטִים.

וּמַה שֶּׁלֹּא נָפַל לָאָרֶץ

חָג מֵעָלֵינוּ בַּשָּׁמַיִם.

אֲנִי דָּבֵק בְּסֵדֶר יוֹמִי.

פְּגִישָׁה שְׁנִיָּה: אֵצֶל הַחַיָּט.

אֶצְבָּעוֹת מְאֻמָּנוֹת מְאֹד,

קְשׁוֹת־יוֹם, קְשׁוֹת־לַיְלָה.

הַטְּלַאי עָלָה יָפֶה,

אִישׁ לֹא יַרְגִּישׁ בּוֹ.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן הַזֶּה,

בַּכּוּךְ הָאָפֵל,

אֵינֶנָּה בְּזוּיָה.

אֵין כָּאן זֵכֶר לְפֶרַח,

לְתַכְרִיכֵי הָאָבִיב הַיָּפִים.

אֲנִי דָּבֵק בְּסֵדֶר יוֹמִי.

תַּחֲנָה שְׁלִישִׁית: מְכוֹן הַצִּלּוּמִים.

קוֹרוֹת חַיַּי בִּשְׁנֵי עֳתָקִים.

(אוּלַי שְׁלשָׁה?)

הַנּוּרָה הָאֲדֻמָּה נִדְלֶקֶת

וְחַיַּי מֻכְפָּלִים, גּוֹלְשִׁים לַמַּגָּשׁ,

קוֹרִיקוּלוּם, רִיקוֹלוּם, רִיקוֹלוּם,

בּוֹהֲקִים כִּשְׁטָר חָדָשׁ.

תַּחֲנָה רְבִיעִית: שָׁדֶיהָ, שָׁדַיִךְ.

חֲלִילִים בְּאַגַּן הַיְרֵכַיִם,

נְבָלִים בַּשֵּׂעָר הַנִּגָּר.

בְּיוֹם אֲשֶׁר כָּזֶה?

צַר לִי, כֵּן, אֲשֶׁר כָּזֶה,

בֵּין רוֹאֵה־הַחֶשְׁבּוֹן לַחַיָּט,

בֵּין מְכוֹן־הַצִּלּוּמִים וְעִתּוֹן־הָעֶרֶב,

בֵּין מִרְמַת־הָאָבִיב וְעָגְמַת הַקַּרְיָן,

בֵּין שָׁדַיִךְ.

יֶלֶד בּוֹכֶה בַּדֶּשֶׁא.

הָאֲדָמָה אֵינָהּ רוֹאָה.

הַשִּׁטָּה הַוָּתִיקָה פּוֹרַחַת.

אֲנִי דָּבֵק בְּסֵדֶר יוֹמִי:

מְמַצְמֵץ אֶל הַיֶּלֶד,

מַקְשִׁיב לְקוֹלוֹ,

הוּא אֵינוֹ מִתְנַצֵּל.

הָרֶגַע שֶׁלּוֹ סוֹגֵר עָלָיו

כְּמוֹ מַדִּים שֶׁל אָמוֹדַאי.

אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ חוֹתְמִים

בְּדִבְרֵי נֶחָמוֹת.

הֵם צָדְקוּ, כַּמּוּבָן.

רוֹאֵה־הַחֶשְׁבּוֹן חַיָּב לְחַשֵּׁב,

הַחַיָּט חַיָּב לִתְפֹּר,

הַיֶּלֶד לִבְכּוֹת.

כְּשֶׁהַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִידֵי פְּשׁוּטָם

חוֹבָה לוֹמַר דְּבָרִים פְּשׁוּטִים.

כָּרֶגַע הוֹדִיעוּ לִי

שֶׁבֶּן־אֲחוֹתָהּ שֶׁל יְדִידָה קְרוֹבָה,

בֶּן קִבּוּץ בַּצָּפוֹן,

נָפַל בֵּין אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

מַה פָּשׁוּט מִזֶּה?

---

בְּגַן הָעַצְמָאוּת

מאת

ט. כרמי

קוֹל קוֹבֵל בַּשֻּׁלְחָן הַסָּמוּךְ:

.Ich habe genug gemusst in meinem Leben ¹

עַד כָּאן, הַשְּׁאָר חָמַק לַגָּן.

יָשַׁבְתִּי בַּוֶּרַנְדָה,

מַפְקִיר אֶת פָּנַי לַשֶּׁמֶשׁ הַחָרְפִּית.

לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ.

הִיא חָלְפָה עַל שֻׁלְחָנִי

אַךְ הִשְׁאִירָה עָלָיו

אֶת הַצֵּל הָעִקֵּשׁ הַזֶּה.

וּמַה הִיא תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו?

תִּשְׁתֶּה קַפּוּצִ’ינוֹ?

תֵּלֵךְ לְבַדָּהּ לְהַצָּגָה יוֹמִית?

תַּעֲנֹד עָגִיל יָתוֹם?

תְּבַלֶּה אֶת צָהֳרֵי־יוֹמָהּ,

עֲצוּמַת־עֵינַיִם,

מַפְקִירָה אֶת פָּנֶיהָ לַשֶּׁמֶשׁ?

קָשֶׁה לָדַעַת.

פַּעַם הָיָה נִדְמֶה לִי

שֶׁאֵינֶנִּי חוֹשֵׁב עַל הַמָּוֶת.

אַחַר כָּךְ הִתְחַוֵּר לִי

שֶׁהוּא מֵצִיץ מִכָּל הַחֲרַכִּים.

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ

שֶׁהוּא מְלַוֶּה אוֹתִי

רֹב הַיּוֹם, רֹב הַלַּיְלָה

וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה —

אוּלַי דַּוְקָא בְּשָׁעָה —

שֶׁאֲנִי שָׂם אֶת פִּי עַל פִּיךְ.

כָּאן הַמָּקוֹם לְסַיֵּם.

כִּי גַּם בְּרֶגַע זֶה

שְׂפָתָיו מְדוֹבְבוֹת אוֹתִי.

אֲבָל אֲנִי סַקְרָן מְאֹד לָדַעַת,

מַה בְּדַעְתָּהּ לַעֲשׂוֹת?

עָלֶיהָ וְעָלָיו

מאת

ט. כרמי

---

עָלֶיהָ וְעָלָיו

מאת

ט. כרמי

הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו לְאַט, לֹא בְּבַת־אַחַת,

וּמְנַסֶּה לְהִזָּכֵר בְּפָנֶיהָ מִלִּפְנֵי־רֶגַע.

כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם אָמַר לְעַצְמוֹ:

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַפָּנִים הָאֵלֶּה.

הַחִוָּרוֹן הַחַם הַזֶּה,

אֵין־אוֹנִים, אֵין־מָגֵן.

הַמֵּצַח הָרָם הַזֶּה

הַנּוֹתֵן אֵמוּן בְּיָדַי.

הַשְּׂפָתַיִם הָאֵלֶּה

הָאוֹמְרוֹת: אֵין מִלִּים,

רַק שֵׂעָר שָׁחֹר, רָפוּי,

שָׁקֵט כִּנְשִׁימָתִי.

כֵּן, הִיא נוֹשֶׁמֶת

וְכֻלָּהּ שֶׁלִּי.

שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ

אֵין לָהֶן שׁוֹמֵר.

לֹא מַה־מִּלַּיְלָה, מַה־מִּיּוֹם,

כְּאִלּוּ אֵין סִימָן וְאֵין שׁוֹאֵל,

אֵין שַׁחַר וְאֵין עֵת,

אֵין יְשֵׁנָה, אֵין עֵר —

אֲבָל הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִזָּכֵר.

הוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ, לָמָּה,

הֲלֹא אָמַרְתִּי לְעַצְמִי?

מַה נִּשְׁאָר — אִם זֶה אֵינֶנּוּ?

וּכְבָר הוּא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ,

לֹא עָלֶיהָ.

---

פּוּרָה, שַׂר־שֶׁל־שִׁכְחָה, מְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ

מאת

ט. כרמי

אֲנִי רָעֵב, וְגַם עָיֵף.

אַתְּ גּוֹזֶלֶת אֶת פִּתִּי מִפִּי.

כְּבָר שָׁבוּעוֹת שֶׁאֲנִי עוֹמֵד

כָּאן, אַחַר דַּלְתֵּךְ,

מְצַפֶּה לְפֵרוּר שֶׁל שִׁכְחָה,

לְקַמְצוּץ שֶׁל גִּמְגּוּם,

לְמִצְמוּץ שֶׁל הִסּוּס —

אֲבָל אַתְּ זוֹכֶרֶת הַכֹּל.

אַתְּ מְשַׁנֶּנֶת בְּלִי הֶרֶף

אֶת שָׁכְבוֹ וְאֶת קוּמוֹ

(צִפֳּרִים, צוֹפָרִים, צַפְרִירִים),

אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּקוֹלוֹ הָעֵר, הַיָּשֵׁן,

אַתְּ כּוֹתֶבֶת אֶת שְׁמֵךְ בַּחֲתִימַת־יָדוֹ.

יָדָיו, שׁוֹקָיו, בִּטְנוֹ,

אַגַּן־הַסַּהַר וְעִזִּים גּוֹלְשׁוֹת,

הַחַי וְהַדּוֹמֵם,

חַי שֶׁנָּדַם, דּוֹמֵם שֶׁקָּם וָחָי —

הַכֹּל זָכוּר לְתַאֲוָה:

יוֹם־שִׁמּוּרִים אָרֹךְ,

לֵיל־זִכָּרוֹן שֶׁאֵין לוֹ סוֹף.

אֲנִי אוֹכֵל אֶת עוֹר שִׁנַּי

בַּפְּרוֹזְדוֹר הַקַּר,

וְאַתְּ, קוֹרֶנֶת, יוֹשֶׁבֶת לָךְ בָּאֲפֵלָה

(כֵּן, מוֹצַרְט, מַרְצִיפָּן וְצִפָּרְנִים)

וּמַקְרִינָה שָׁם מַעֲשֵׂי־בְּרֵאשִׁית:

אֵיךְ וּמָתַי — שׁוּב וָשׁוּב —

הָיִית לוֹ שֶׁמֶשׁ, גַּם יָרֵחַ,

וְהוּא לָהַב, שָׁכַךְ, נִמְלָא, נֶחְסַר

כַּשֶּׁמֶשׁ, כַּיָּרֵחַ.

לֹא תּוּכְלוּ לַעֲמֹד בְּכָךְ.

שִׁמְעִי בַּעֲצָתוֹ

שֶׁל שַׂר וָתִיק וּמְנֻסֶּה:

יֵשׁ חָק־עוֹלָם;

בָּשָׂר וָדָם לֹא יִנָּקֶה;

עָלַיִךְ לְהִנָּפֵשׁ.

חוּסִי עָלַי.

הֲרֵי יָדַיִךְ צוֹנְחוֹת.

אִם רַק תַּדְלִיקִי אֶת הָאוֹר,

אִם תִּזְכְּרִי אֶת שְׁמֵךְ

בְּלִי טַעֲמֵי־קוֹלוֹ,

אִם תִּתְּנִי לַסָּפֵק הָרַךְ לְנַקֵּר

(הַאִם אָמַר אֶת שְׁמִי

בִּשְׂפַת אִמּוֹ?) —

תִּנָּתֵן לִי רְשׁוּת לַהֲרֹס

אֶל חַדְרֵךְ.

הוֹ, אֲנִי, פּוּרָה,

אָצִיף אוֹתָךְ בְּאשֶׁר וּנְהָרָה

וְאַחֲזִיר לָךְ אֶת פָּנַיִךְ בַּמַּרְאָה

(הֲרֵי עָיַפְתְּ, עָיַפְתְּ,

מִכֶּפֶל דְּמוּת וָקוֹל);

אֲנִי אָשִׁיב אוֹתָךְ

אֶל אֶרֶץ הַחַיִּים:

שֶׁמֶשׁ בַּיּוֹם שֶׁהוּא יוֹם,

וְיָרֵחַ בַּלַּיְלָה.

הַצִּילִי אֶת נַפְשֵׁךְ,

מַהֲרִי,

עוֹד מְעַט יִכְלוּ כֹּחוֹתַי.

פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי,

כִּי עוֹד מְעַט אֶשְׁכַּח

מִנַּיִן, וּלְאָן, וּלְשֵׁם מָה.

---

דְּיוֹקָן

מאת

ט. כרמי

1.

הִיא לֹא אָהֲבָה

שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלֶיהָ מִגַּבָּהּ.

הִיא יָדְעָה מַה יָּפִים פָּנֶיהָ,

הוֹלְכִים וְיָפִים מִיּוֹם לְיוֹם.

הִיא לֹא אָהֲבָה לְהִשָּׁאֵר בַּחשֶׁךְ.

הִיא יָדְעָה מַה יָּפִים פָּנֶיהָ

רַק לְאוֹר הַיּוֹם.

הִיא לֹא אָהֲבָה לָגוּר בְּמָקוֹם

שֶׁאֵין בּוֹ נָהָר אוֹ יָם.

2.

מֵעוֹלָם לֹא זָרְקָה גַּפְרוּר שָׂרוּף.

תָּמִיד הָיְתָה לְבוּשָׁה בְּרִשּׁוּל.

שַׂעֲרוֹתֶיהָ גּוֹנְנוּ עָלֶיהָ

מִכָּל הָעֲבָרִים.

פִּתְאֹם הָיָה בּוֹקֵעַ מִתּוֹכָהּ

קוֹל שֶׁל יַלְדָּה.

שִׂחַקְתִּי עִם הַיַּלְדָּה.

לֹא הָיוּ יָדַיִם כְּיָדֶיהָ.

---

בָּרְחוֹב

מאת

ט. כרמי

הִיא נִעֲרָה אֶת רֹאשָׁהּ כְּצִפּוֹר,

נִעֲרָה אֶת עֵינָיו

מֵעַל פָּנֶיהָ,

אַךְ מַבָּטוֹ דָּבַק בָּהּ

כְּמוֹ שְׂרָף שֶׁל עֵץ חוֹלֶה.

---

אֵשׁ־תָּמִיד

מאת

ט. כרמי

הַצַּדִּיק הַזֶּה

הִנִּיחַ עָלַי אֶת רֹאשׁוֹ.

מִנַּיִן לִי שֶׁהוּא צַדִּיק?

כִּי מִכְוַת הַהִלָּה

עוֹדֶנָּה חֲתוּמָה בֵּין שָׁדַי.

---

עַל הַנִּסִּים

מאת

ט. כרמי

אֲנִי נִכְנָס לַמִּטְבָּח הֶחָשׁוּךְ

וְלוֹחֵץ עַל הַמֶּתֶג.

אוֹר גָּדוֹל.

אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפָּה

לְיַד הַכֶּלֶב.

הוּא מִתְהַפֵּךְ עַל גַּבּוֹ,

מֵרִים אֶת כַּפּוֹתָיו, מְנַהֵם.

בַּחֲדַר־הַשֵּׁנָה,

אֲנִי רוֹכֵן עַל אִשְׁתִּי.

הִיא מְחַיֶּכֶת בִּשְׁנָתָהּ,

מְהַמְהֶמֶת, שׁוּב נִרְדֶּמֶת.

הַאִם אֵינָם מְבִינִים?

חַיּוֹת־אֵשׁ מְמַלְּלוֹת,

מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּעִיר,

הַמִּזְבֵּחַ בּוֹכֶה —

וַאֲנִי עוֹבֵר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר,

לַיְלָה אַחַר לַיְלָה,

וּמוֹנֶה אֶת הַנִּסִּים.

---

תְּאוּנָה

מאת

ט. כרמי

כְּשֶׁסָּגַרְתִּי עָלֶיהָ בְּפִנַּת הַחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ,

כְּתֵפֶיהָ הִתְקַשּׁוּ.

הִיא הִרְתִּיעָה אֶת רֹאשָׁהּ וְאָמְרָה:

“הִתְאַהַבְתִּי.”

רֵיחַ שֶׁל בָּשָׂר כָּווּי הִכָּה בִּי.

אֵיךְ לֹא הִבְחַנְתִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר?

רַגְלַי הַיְחֵפוֹת נִתְּרוּ לְאָחוֹר,

עוֹפְפוּ עַל עָמְדָן מֵעָלֶיהָ.

הִיא יָצְאָה, שֹׁבֶל שֶׁל גִּצִּים

הִבְלִיחַ בְּשׁוּלֶיהָ כְּמוֹ קֶצֶף.

וְאָז, בְּהֵעָלֵם הִלַּת הַנִּיצוֹצוֹת,

צָנַחְתִּי בָּאָרֶץ.

לֹא קַל לְרַחֵף בָּאֲוִיר,

וּמֵרֹב עֲיֵפוּת, בּוּשָׁה וָפַחַד

שָׁכַחְתִּי אֶת הַנֹּהַל הַבָּדוּק

שֶׁל נְחִיתַת־אֹנֶס בְּשֶׁטַח מְרֹהָט.

דִּבְרֵי פְּרֵדָה

מאת

ט. כרמי

---

תִּזְכֹּר

מאת

ט. כרמי

תִּזְכֹּר

כִּי הָעוֹנוֹת שָׁם אֲחֵרוֹת,

אֲחֵרוֹת,

וְלֹא תִּשְׁמַע גַּם אִם אֶשְׁאַל.

הֶפְרֵשׁ הַשָּׁעוֹת הוּא לְרָעָתִי.

תִּישַׁן, וַאֲנִי אִיקַץ,

תִּיקַץ, וַאֲנִי יְשֵׁנָה.

שְׁעוֹן־הַצֵּל הוּא חֲדַל־פָּנִים

בְּלִי אוֹר־שֶׁמֶשׁ.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

עַל סַף הַמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת

(הִנֵּה אַתָּה עוֹלֶה, גָּדֵל, קָטֵן) —

תִּזְכֹּר

שֶׁאַתָּה

מְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ:

עָקֵב מְחֻדֶּדֶת בְּסַנְדַּל־אֵילַת,

עָגִיל מִזָּהָב בְּאֹזֶן אֲטוּמָה,

עֵינַיִךְ־יוֹנִים בְּקֵן־שֶׁל־עוֹרֵב.

לִפְעָמִים אֵינְךָ זוֹכֵר

מִי אַתָּה, שֶׁאַתָּה,

שֵׁמוֹת אֲחֵרִים

נוֹדְדִים בִּשְׁנָתְךָ.

אַתָּה מְפַחֵד: מְשַׁנֵּן

אֶת הַשֵּׁם מֵאֲחוֹרֵי עֵינֶיךָ

לִפְנֵי שֶׁהוּא מְגַשֵּׁשׁ לָאוֹר.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

עַל סַף הַשִּׁכְחָה,

שֶׁאַתָּה, שֶׁאֲנִי

הֲכִי

יָפָה, כָּרֶגַע,

כִּי כָּל הַמִּלִּים בְּעֵינַי,

לֹא בְּפִי הַיָּבֵשׁ.

הֲתִזְכֹּר שֶׁאַתָּה הָרוֹאֶה,

אַתָּה הַשּׁוֹמֵעַ?

שְׁנֵינוּ כְּבָר הָיִינוּ פֹּה.

הַמַּסְלוּלִים אֵינָם זָרִים.

מִגְדַּל־הַפִּקּוּחַ מֻכָּר.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

בְּעוֹד הַמָּנוֹעַ דּוֹמֵם,

וּבְסִגְנוֹן הַיָּשָׁן כִּשְׁתִיקָתִי:

הֲכִי תִּזְכֹּר,

אָהוּב

קָשָׁה מִכֻּלָּן, חֲשׁוּדָה מִכֻּלָּן.

דּוֹרוֹן שֶׁהוּא שְׁטַר־חוֹב,

נֵצַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן־פֵּרָעוֹן.

הַאֲמֵן לִי:

אֵין לִי חֶשְׁבּוֹנוֹת הַרְבֵּה

אוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת מְעַט.

אֵינֶנִּי רוֹצָה לִהְיוֹת

גּוֹבָה, בַּעֲלַת־חוֹב, נוֹשָׁה, נְשׁוּיָה.

אֲנִי יוֹדַעַת:

אִם חוֹזְרִים עָלֶיהָ בְּלִי הֶרֶף

הִיא הוֹפֶכֶת לִנְבִיחָה חַדָּה.

אָהוּב. אָהוּב. אָהוּב.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ,

לִפְנֵי הַדֶּלֶת הַנִּנְעֶלֶת,

פַּעַם אַחַת וִיחִידָה.

מִכֻּלָּם

מִי?

מָתַי? וְאֵיךְ?

זְכוּרִים? כָּמוֹנִי? אֲהוּבִים?

אַתָּה לֹא שָׁאַלְתָּ בְּמִלִּים,

רַק בִּלְשׁוֹנְךָ, בְּפִיךָ, בְּיָדֶיךָ.

וַאֲנִי עָנִיתִי.

לִפְעָמִים מְאֹד.

מִי שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹנֶה

(כָּךְ אָמַרְתָּ בְּלִבְּךָ)

אֵין לוֹ זְכוּת לִשְׁאֹל בְּקוֹל.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

בְּהִסְתּוֹבֵב הַדֶּלֶת עַל צִירָהּ,

עַל צִירַי:

הֱיֵה בָּרוּךְ בְּצֵאתְךָ, בְּבוֹאֲךָ,

כְּשֵׁם שֶׁהָיִינוּ לַיְלָה וְיוֹמָם,

מִכֻּלָּם.

סְקִיצוֹת לְפּוֹרְטְרֶט

מאת

ט. כרמי

---

[בָּרֶגַע שֶׁלָּמַד לָלֶכֶת]

מאת

ט. כרמי

1.

בָּרֶגַע שֶׁלָּמַד לָלֶכֶת

נִסָּה לִבְרֹחַ מֵאִמּוֹ.

הוּא הִתְגַּלְגֵּל בְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת

וְהִיא, לְהָשִׁיב בּוֹ רוּחַ חַיִּים,

שָׁפְכָה עָלָיו סִיר שֶׁל מַיִם רוֹתְחִים.

מִכָּאן הָעוֹר הַפָּגוּם,

מִין קְרוּם הַגָּדֵל פֶּרֶא,

עַל כְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית.

2.

לִפְעָמִים הוּא חוֹשֵׁב:

לֹא יִבְרַח אִישׁ כָּמוֹנִי.

הוּא מְשַׁנֵּס אֶת מָתְנָיו,

וּמְסוֹבֵב אֶת גַּלְגַּלֵּי־עֵינָיו

כְּמוֹ בַּעֲלַת־אוֹב:

אֲבָל הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִזָּכֵר

לֹא בְּיוֹם מוֹתָהּ

וְלֹא בִּמְקוֹם קְבוּרָתָהּ.

3.

אַחַר־כָּךְ חָמַק בֵּין רַגְלֵי אָבִיו

כְּשֶׁחֲגוֹרַת־הַזַּעַם מִתְהַפֶּכֶת

מֵעַל רֹאשׁוֹ הָעֲגַלְגַּל.

הַלַּהַט הָיָה מְסַנְוֵר,

הָאֲוִיר זָב דָּם

וְאִישׁ לֹא טָרַח לְנַקּוֹת

אֶת אֲחוֹרֵי הַסַּפָּה.

מִכָּאן הַמִּצְמוּץ הַחוֹזֵר,

כְּמוֹ נֵיאוֹן חוֹלֶה,

בְּעֵינוֹ הַיְמָנִית.

4.

שֶׁלֹּא כְּאָבִיו

מֵעוֹלָם לֹא הִכָּה אֶת בָּנָיו.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלְדוּ נָדַר נֵדֶר:

לֹא יַכֶּה אִישׁ כָּמוֹנִי.

לָמָּה, אִם־כֵּן, הוּא בּוֹדֵק אֶת גֵּוָם,

בּוֹהֶה בְּעֵינֵיהֶם?

הוּא מְקַמֵּץ אֶת אֶגְרוֹפָיו,

מְקַמֵּץ בְּדִבּוּרוֹ.

הוּא יוֹדֵעַ, בֵּין מִצְמוּץ לְמִצְמוּץ,

כִּי גַּם הַשְּׁתִיקָה הִיא עַקְרָב.

5.

בְּגִיל־הַהִתְבַּגְּרוּת

הִתְאָרֵךְ לְפֶתַע צִלּוֹ.

הָעֹמֶס הָיָה גָּדוֹל מִדַּי

וּנְשִׁימָתוֹ הִתְקַצְּרָה.

עַד הַיּוֹם הוּא מִתְקַשֶּׁה

לְדַבֵּר בְּקוֹל.

הוּא חָרֵד מִן הַהֵד

אֲבָל אֵינֶנּוּ יָכוֹל

לִלְחשׁ בִּלְעָדָיו.

הוּא מְפַחֵד מִן הַמַּרְאָה

אֲבָל אֵינֶנּוּ יָכוֹל

לִקְרֹא בִּלְעָדֶיהָ.

6.

רָעָה חוֹלָה, רָעָה חוֹלָה.

בֵּין אִם מְדֻבָּר בִּכְתֻבָּה,

בִּשְׁטַר־חוֹב,

בְּחוֹזֵה־שְׂכִירוּת אוֹ מִכְתַּב־יְדִידוּת —

הַכָּתוּב מִתְרַחֵב, מִתְעַמְעֵם

וְהוּא מְסֻגָּל לִקְרֹא

רַק בֵּין הַשִׁטִּין.

לָכֵן יָצָא שִׁמְעוֹ לְמֵרָחוֹק,

בְּעִקָּר בֵּין קְרוֹבָיו,

שֶׁהוּא מֵטִיב לְהַקְשִׁיב.

7.

כְּשֶׁנָּשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה

שָׂם אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה

וְלִבּוֹ לְמַטָּה.

הַטֶּקֶס הָיָה פָּשׁוּט וּמְלַבֵּב

וְאִישׁ לֹא שָׂם לֵב

שֶׁהוּא נָגוּעַ בִּפְזִילָה מַמְאֶרֶת.

8.

רַק הַיָּרֵחַ הָיָה מֵבִין אוֹתוֹ.

בֵּין גֵּאוּת לְשֵׁפֶל הָיָה מִתְפַּנֶּה

לְהַחֲלִיף עִמּוֹ קְרִיצוֹת־אַחֲוָה.

הוּא הָיָה עוֹמֵד עַל הַחוֹף וְקוֹרֵא:

מָלֵא! מָלֵא!

כָּמוֹךָ הוּא יֶחְסַר

וְיִקְטַן וְיִדַּל.

אֲבָל שֶׁלֹּא כָּמוֹךָ

הוּא שׁוּב יִמְלָא

וְיִכְפֶּה עָלַי לִצְוׁחַ

כְּמוֹ צִפּוֹר חוֹלָה:

9.

בָּרוּר שֶׁהוּא מְפַחֵד לִישֹׁן.

הוּא חוֹלֵם הַרְבֵּה

אֲבָל זוֹכֵר מְעַט מְאֹד.

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּשְׁנָתוֹ

אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ שָׂפָה.

בַּבֹּקֶר הוּא מִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ לִרְאוֹת

אִם אָמַר, מָה אָמַר.

הַתּוֹתֶבֶת זָזָה בְּפִיו בִּשְׁנָתוֹ,

גַּם הַמִּלִּים.

הַמִּזְוָדָה אֲרוּזָה,

הַדַּרְכּוֹן בַּר־תֹּקֶף.

הוּא אֵינֶנּוּ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת־הַיּוֹם

וְהוּא מְפַחֵד לִישֹׁן;

הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ

(הוּא יוֹדֵעַ, הוּא יוֹדֵעַ)

מָה הַשֵּׁם אֲשֶׁר יִפָּלֵט מִפִּיו.

10.

לִפְעָמִים הוּא חוֹשֵׁב:

הִנֵּה אֲנִי לְבַדִּי עַל הַחוֹף.

אַחַת הִיא לִי

מַה תַּעֲלֶה הַחַכָּה.

חוֹלֵם, חָלוּם, טוֹרֵף וָטֶרֶף —

הַיָּרֵחַ אִלֵּם, אוֹרוֹ שָׁאוּל.

אֲבָל יֵשׁ מִי שֶׁמֵּעִיר וּמְעוֹרֵר,

לֹא רַק הַשָּׁעוֹן.

לֹא טוֹב.

לֹא טוֹב הֱיוֹת.

וּמַהוּ הָאָדָם

אִם אֵינֶנּוּ לְבַדּוֹ?

11.

כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן לְהִתְחַתֵּן בַּשְּׁנִיָּה,

קָבַע תּוֹר אֵצֶל מְנַתֵּחַ פְּלַסְטִי.

לְאַחַר־מִכֵּן הִתְמַסֵּר לְטִפּוּלוֹ

שֶׁל רוֹפֵא־עֵינַיִם.

בְּלֵיל־כְּלוּלוֹתָיו

חָשַׂף אֶת כְּתֵפוֹ הַבּוֹהֶקֶת

וְהֵישִׁיר מַבָּט בְּלִי לְעַפְעֵף.

יָרֵחַ מָלֵא בֵּרֵךְ אֶת לֵילוֹ.

הוּא לֹא גִּמְגֵּם

וְלֹא בָּרַח,

אֲבָל הוּא הִתְעַיֵּף. מְאֹד.

12.

הָרוֹפְאִים הָיוּ אוֹבְדֵי־עֵצוֹת.

בְּבֹקֶר לֹא־עָבֹת

פָּרְחָה לְפֶתַע הַצַּלֶּקֶת

כְּמוֹ הַרְכָּבָה שֶׁל עֵץ נָגוּעַ.

הַמִּצְמוּץ חָזַר.

גַּם כְּשֶׁכִּסּוּ אֶת רֹאשׁוֹ

בְּכִלָּה שְׁחֹרָה

הוֹסִיף לְהַשְׁמִיעַ צִיּוּצֵי חֶדְוָה.

כָּל עַצְמוֹתָיו אָמְרוּ,

אֶצְבְּעוֹתָיו מוֹלְלוּ,

הַמִּצְמוּץ פָּשָׂה בְּגוּפוֹ כְּקַדַּחַת.

הוּא נִהֵל שִׂיחוֹת מְמֻשָּׁכוֹת

עִם רַמְזוֹרִים בָּרְחוֹב.

13.

גּוּף זָר.

גּוּף זָר חָדַר לְעֵינָיו

(כָּךְ קָבְעוּ בְּבֵית־הַחוֹלִים)

וּמִשָּׁם לִגְרוֹנוֹ

וּמִשָּׁם לְיָדָיו.

גּוּף זָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ

לְבֵין הַשֻּׁלְחָן, הַצִּפּוֹר וְגוּפָהּ.

בַּאֲשֶׁר יִגַּע

(כָּךְ קָבְעוּ עַל סְמַךְ הַצִּלּוּמִים)

הוּא חָשׁ אֶת הַגּוּף הַזֶּה,

רַק אוֹתוֹ,

כְּמַעֲטֶה שֶׁל גֶּבֶס.

14.

תֵּצֵא אֶל חֵיק הַטֶּבַע

(אָמַר לוֹ הָרוֹפֵא בְּרֹךְ),

תָּלוּן בַּכְּפָרִים,

תִּשְׁאַף אֲוִיר הָרִים,

תִּשְׁתֶּה חָלָב וּדְבַשׁ.

אֲבָל עָלֶיךָ לִזְכֹּר

שֶׁהַטֶּבַע אֵין לוֹ חֵיק

וּמִי שֶׁמַּחֲזִיק בְּמַאֲמָר מֻשְׁאָל

עוֹבֵר עַל הַחֹק.

וְהָעִקָּר, אֹרֶךְ־רוּחַ.

לַכֹּל עֵת.

גּוּף זָר סוֹפוֹ לְהִפָּלֵט.

15.

בֹּקֶר אֶחָד רָאָה

שֶׁלּוּחִית הַשָּׁעוֹן חֲלָקָה כְּקִיר.

מִיָּד יָדַע שֶׁאָסוּר לוֹ

לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַמַּרְאָה,

בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו.

בְּסוֹכְנוּת־הַנְּסִיעוֹת הוּא בִּקֵּשׁ פְּרָטִים

עַל אֶרֶץ שֶׁאֵין בָּהּ אֲגַמִּים,

הֵדִים, חַיּוֹת־בַּיִת.

הַפְּּקִידָה חִיְּכָה אֵלָיו

וְהוּא הֶרְאָה לָהּ אֶת קְצֵה כְּתֵפוֹ.

הוּא יָצָא מִשָּׁם עָמוּס בְּרוֹשׁוּרוֹת

וְלוּחוֹת זְמַנִּים

וְעִקְּבוֹתָיו, פָּשׁוּט, נֶעֶלְמוּ.

הַמִּזְוָדָה שֶׁהוֹתִיר אַחֲרָיו

הָיְתָה מְלֵאָה מְחוֹגִים צִבְעוֹנִיִּים,

כְּמוֹ חֲדַר־יְלָדִים צוֹהֵל,

לְמִנְיַן שָׁעוֹת, שְׁנִיּוֹת,

עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וּמַחְזוֹרֵי הַיָּם,

הֶפְרֵשֵׁי הַשָּׁעוֹת בְּבִירוֹת הָעוֹלָם,

חוּט־הַשַּׂעֲרָה שֶׁל סְטוֹפֶּר,

לַחַץ הַדָּם, מֶשֶׁךְ הַזִּכָּרוֹן

וּפְעִימוֹת הַיָּרֵחַ.

דברים שבינו לבינה

מאת

ט. כרמי

---

אַתְּ מַתִּירָה בִּי

מאת

ט. כרמי

אַתְּ מַתִּירָה בִּי

אֶת כָּל הַנְּדָרִים, הָאֱסָרִים.

אַתְּ מוֹחֶקֶת אֶת כְּתַב־יָדִי

מִכָּל הַטְּיוּטוֹת הַיְשָׁנוֹת.

אַתְּ מְדַבֶּרֶת אֱמֶת.

אַתְּ מַזְכִּירָה לִי

כִּי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב

וְאֵין אֱמֶת כַּאֲמִתִּי כָּרֶגַע.

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי:

כַּמָּה זְמַן נִמְשָׁךְ רֶגַע?

הַאִם אַתָּה זוֹכֵר

אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים שֶׁהָיוּ לְךָ?

מָה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?

הַאִם אַתָּה קוֹנֶה אוֹ מְאַבֵּד?

אַתְּ מְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנִי.

אַתְּ מַחֲזִיקָה בִּגְרוֹנִי

בְּיַד רַכָּה כָּרוּחַ.

הוֹ, הַיָּד הַזֹּאת

הַמְלַבָּה אוֹתִי כְּאֵשׁ

שֶׁאֵין בָּהּ עֵץ וְאֵין בָּהּ אֵפֶר.

כָּל הַקָּרֵב יָמוּת.

מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי

כֹּה קָרוֹב לְעַצְמִי.

---

הַתַּאֲוָה הַזֹּאת

מאת

ט. כרמי

הַתַּאֲוָה הַזֹּאת, לוֹמַר

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

לִרְאוֹת אֶת הַקְּמָטִים

צוֹלְלִים בְּמִצְחֵךְ

לִשְׁמֹעַ אֶת גּוּפִי

מַחֲרִישׁ בְּקִרְבֵּךְ

הַפַּחַד הַזֶּה, לוֹמַר

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

שֶׁמָּא יִשְׁמַע הַלַּיְלָה

קוֹל שֶׁאֵין לוֹ הֵד

שֶׁמָּא תֹּאמַר מַרְאָה

אַיֵּה פָּנֶיךָ?

הַתַּאֲוָה הַזֹּאת

הַפַּחַד הַזֶּה

לוֹמַר הַיָּם שָׁקוּף

וְהוּא שֶׁלָּךְ

שֶׁמָּא יֵחָרֵב לְעֵינַי

וְהוּא שֶׁלִּי.

---

זִכְרוֹנִי הוֹלֵךְ וְנֶחְלָשׁ

מאת

ט. כרמי

זִכְרוֹנִי הוֹלֵךְ וְנֶחְלָשׁ.

עַכְשָׁו אֲנִי תָּלוּי בַּזִּכָּרוֹן שֶׁלָּךְ.

אִם אַתְּ אֵינֵךְ זוֹכֶרֶת —

מָה אָמַרְתִּי לָךְ

כְּשֶׁהַקַּו שֶׁלָּךְ הָיָה תָּפוּשׂ

וְאֵיךְ לִמַּדְתִּי אֶת מִכְתָּבַי

לַחְתֹּם בִּשְׁמֵךְ

וּמַה קּוֹרְאִים לַלַּיְלָה

שֶׁאֵין לוֹ יוֹם וְהוּא לֹא לַיְלָה

וְאֵיךְ גָּדְלוּ הָאוֹתִיּוֹת

עַד כִּי פָּשְׁטוּ צוּרָה

וּמַהוּ צְלִיל קוֹלִי

כְּשֶׁאַתְּ מַטָּה לוֹ אֹזֶן

וְאֵיךְ כָּל שְׁאֵלָה שֶׁלָּךְ

נִהְיֵית בִּי לְסִימָן

וּמַהוּ הַנּוֹדֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתִי

וְאֵיךְ עֵינַי פְּקוּחוֹת

אֲבָל אֵינָן רוֹאוֹת דָּבָר

כִּי עֵינַיִךְ בְּעֵינַי

וְעֵינַי בְּעֵינַיִךְ

עַד כְּלוֹת כָּל הַמַּרְאוֹת —

אִם אַתְּ אֵינֵךְ זוֹכֶרֶת

אֵין לִי יָד, אֵין לִי שֵׁם,

אָבַד זִכְרִי.

---

אֲנִי מְפַחֵד תָּמִיד

מאת

ט. כרמי

אֲנִי מְפַחֵד תָּמִיד.

אֲנִי אוֹמֵר לָךְ

אֲהוּבָה

וּמְפַחֵד מִן הַיּוֹם

שֶׁבּוֹ שְׂפָתַי יָנוּעוּ

וְקוֹלִי לֹא יִשָּׁמַע.

אֲנִי אוֹמֵר לָךְ

אֲהוּבָה

וּמְפַחֵד מִן הַשָּׁעָה

שֶׁבָּהּ קוֹלִי לֹא יַכִּירֵנִי.

אֲנִי אוֹמֵר לָךְ

אֲהוּבָה

וּמְפַחֵד מִן הָרֶגַע

שֶׁבּוֹ אֲנִי אֹמַר

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד.

---

יָכֹלְתִּי לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי

מאת

ט. כרמי

יָכֹלְתִּי לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי

אִלּוּ רָצִיתִי.

יָכֹלְתִּי לֶאֱכֹל אֲרוּחַת־בֹּקֶר

וּלְהַרְעִיב אֶת שְׁמֵךְ.

לָשֶׁבֶת בְּקוֹנְצֶרְט

וְלֶאֱטֹם אֶת אָזְנַיִךְ.

וַדַּאי שֶׁיָּכֹלְתִּי.

שֶׁמֶשׁ, הַר וְיָם,

צְבָיִים עַל הָרֶכֶס

קַשּׁוּבִים לַיָּרֵחַ,

רֵיחַ שֶׁל קָפֶה קָלוּי,

עֲרָפֶל שֶׁל שַׁחֲרִית —

מַה לָּהֶם וְלָךְ?

יָכֹלְתִּי לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי

אִלְמָלֵא אָמַרְתִּי לָךְ:

הַצִּילִי.