כל מי שאָבדה לו אֲבדה נפנָה לְשָׁם, וכל מי שמוצא אבדה נפנָה לשם. זה עומד ומכריז וזה עומד ונוטל סימנין ונוטלהּ.

בבא מציעא כח.

אֶת אֲשֶׁר לֹא אָבַד לִי

אֲנִי מְחַפֵּשׂ.

אוֹתָךְ, כַּמּוּבָן.

אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ —

הָיִיתִי מַפְסִיק.

הָיִיתִי נֶעֱמָד לְיַד אֶבֶן הַטּוֹעִים

וּמַכְרִיז בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת:

סִלְחוּ לִי.

הִטְרַחְתִּי אֶתְכֶם לַשָּׁוְא.

כָּל הַסִּימָנִים שֶׁנָּתַתִּי

(מֵצַח לָבָן, מַחֲרִישׁ,

וְשֵׁם בֶּן שָׁלשׁ הֲבָרוֹת,

וְצַוָּאר, וְצַלֶּקֶת, וְצֶבַע, וָגֹבַהּ)

מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ בִּרְשׁוּתִי.

חֵי נַפְשִׁי,

חֵי הָאֶבֶן הַזֹּאת בְּלֵב עִיר שָׁלֵם,

אֲנִי חוֹזֵר בִּי מִדְּבָרַי,

אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּם בַּחֲזָרָה.

עֲשׂוּ עִמִּי חֶסֶד.

לֹא רָצִיתִי לְשַׁטּוֹת בָּכֶם.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ כָּאן

אֲנָשִׁים קְשֵׁי־יוֹם, מֻכֵּי גוֹרָל,

שֶׁעוֹלָמָם אָבַד בְּרֶגַע שֶׁל אֱמֶת.

וַאֲנִי — אֶת אֲשֶׁר לֹא אָבַד לִי

אֲנִי מְחַפֵּשׂ.

אֶת אֲשֶׁר —

אֶת אֲשֶׁר —

שֵׁם, וְצַוָּאר, וְצַלֶּקֶת,

וּמֵצַח לָבָן כָּאֶבֶן.

כַּף יָדֵךְ קְטַנָּה מִשֶּׁלִּי.

אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֶת גּוּפֵךְ

מִסּוֹף עוֹלָם עַד סוֹף עוֹלָם.

אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּשֶׁקֶט.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ

כְּרַעַם לֵילֵי עַל פְּנֵי הַיָּם.

הַהַגְדָּלָה מַטִּילָה מוֹרָא.

אֲנִי קָרֵב, אֲנִי רָחֵק — לַשָּׁוְא;

הָאוֹתִיּוֹת פָּשְׁטוּ צוּרָה.

אֵין בָּךְ מִרְמָה.

אֲבָל אַתְּ אוֹרֶבֶת לִי בְּכָל הַמַּעֲבָרִים,

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בֵּין כֶּלֶב לִזְאֵב.

כָּאן הַקַּבַּרְנִיט.

אֲנַחְנוּ טָסִים בְּגֹבַהּ רַב מְאֹד.

בַּמְּרוֹמִים הָאֵלֶּה

אֵין שַׁחַר לְאַקְלִים וּזְמַן.

אֲנַחְנוּ גּוֹנְבִים אֶת הַגְּבוּלוֹת.

מִיָּמִין — הַיָּם הַשָּׁחֹר.

מִשְּׂמֹאל — הַיָּם הָאָדֹם.

אַתֶּם רַשָּׁאִים לְעַשֵּׁן

וּלְהִתְפַּרְקֵד.

שְׁעוֹן הַקַּיִץ מְצֹעָף שְׁלָגִים.

שְׁעוֹן הַחֹרֶף פּוֹרֵחַ כְּשָׁקֵד.

שְׁעוֹן הַחוֹל מוֹנֶה אֶת הַגַּלִּים.

שְׁעוֹן הַצֵּל מֵאִיר פָּנִים לַסַּהַר.

הַצֶּוֶת הַנֶּאֱמָן עוֹמֵד לִרְשׁוּתְכֶם.

מֵעֲלֵיכֶם — מַסֵּכוֹת הַחַמְצָן.

בַּמְּרוֹמִים הָאֵלֶּה

כָּל הֲבָרָה נִשְׁמֶרֶת לְעֵדוּת.

יִנְעַם לָכֶם.

גַּם הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלָּכֶם נֶאֱצָרוֹת

בַּקֻּפְסָה הַשְּׁחֹרָה.

שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, בְּלוּלֵי אֵשׁ וּמַיִם.

מִיָּמִין — הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה.

מִשְּׂמֹאל — יָם הַשַּׁלְוָה.

הַכְּאֵב הַחַד בָּאָזְנַיִם יַחֲלֹף.

הָרַעַשׁ שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים

אֵינֶנּוּ צְעָקָה שֶׁל אֶרְאֶלִּים;

הוֹרַדְנוּ אֶת הַגַּלְגַּלִּים.

נָא לְהַדֵּק אֶת הַחֲגוֹרוֹת.

מָה עוֹד אַסְפִּיק לוֹמַר לָכֶם

לִפְנֵי שֶׁיִּפְרֹץ הַגֵּץ הָרִאשׁוֹן

מִן הַמַּסְלוּל הֶהָלוּם?

תּוֹדָה, וּלְהִתְרָאוֹת.

יָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם וְהִגַּעְנוּ בְּשָׁלוֹם.

כָּל הַשְּׁעוֹנִים בִּנְמַל הַתְּעוּפָה,

מַכָּרִים וָתִיקִים, מְצַפִּים לָכֶם.

אם אין ביום גָלות לאל קָרבָּן — הֲלא עולות וקָרבָּנות לזאת אזבָּחָה.

שלמה אבן־גבירול

הַתּוֹדָה אֵינָהּ מַרְפָּה מִמֶּנִּי.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי.

אֲנִי מֵבִין בְּכָךְ.

סִדְרֵי־בְּרֵאשִׁית לֹא יִשְׁתַּנּוּ

גַּם אִם אֶרְאֶה אֶת שְׁמֵךְ

בָּרֶשֶׁף הַלָּבָן עַל גַּבֵּי רָקִיעַ שָׁחֹר,

בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁאֵינָהּ שׁוֹקַעַת,

בַּיָּרֵחַ שֶׁאֵינֶנּוּ חָסֵר.

אֲבָל הַתּוֹדָה אֵינָהּ מַרְפָּה מִמֶּנִּי.

אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת גּוּפִי מֶרְכָּבָה.

עֲצֵי־הַשָּׂדֶה עוֹנִים אָמֵן.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי.

הַשֶּׁמֶשׁ הִיא אוֹצְרוֹת חַשְׁמַל;

הַיָּרֵחַ נָגוּעַ בְּשֶׁמֶשׁ;

הַיָּם נָגוּעַ בְּיָרֵחַ;

וַאֲנִי נוֹגֵעַ בָּךְ בְּלִי הֶרֶף,

יָחֵף, בַּמַּיִם הָרַבִּים.

אֲבָל הַתּוֹדָה אֵינָהּ מַרְפָּה מִמֶּנִּי.

עַל כָּל גִּבְעָה רָמָה, בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר,

בַּבַּר, בַּקָּפֶה, תַּחַת מִגְדַּל הַפִּקּוּחַ,

בְּתָא־הַטֶּלֶפוֹן הַשָּׁקוּף —

אֲנִי מֵבִיא לָךְ קָרְבָּנוֹת.

וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי. אֲנִי יוֹדֵעַ.

אֲבָל בַּיּוֹם שֶׁלֹּא אוּכַל לָתֵת תּוֹדָה —

לֹא אֵדַע לְבַקֵּשׁ, לֹא אֵדַע לְקַבֵּל,

לֹא אֵדַע אֶת נַפְשִׁי.

אֲנִי מֵבִין בְּכָךְ.

אֲהוּבִי, הִיא כָּתְבָה לוֹ.

קוֹלוֹ הָלַךְ בַּחֶדֶר, וְהִיא שָׁמְעָה

אֶת כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים לַיָּם.

אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֵינֶנּוּ מָלֵא; כִּמְעַט

רָשְׁמָה אֶת שְׁמָהּ עַל הַמַּעֲטָפָה.

לִפְעָמִים הָיְתָה נִבְהָלָה.

הוּא נִשֵּׁק אוֹתָהּ בַּחֲלוֹמוֹ,

וּמִצְחָהּ רָגַע כַּאֲגַם.

הוּא אָמַר לָהּ, אֲחוֹתִי,

וְגוֹן עֵינֶיהָ הִתְחַלֵּף.

הַמַּיִם שֶׁגָּאוּ

אֶל מוּל עֵינֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת

כִּסּוּ אֶת עֵין הָאָרֶץ, עֵין הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּאֹפֶל הַמְּצוּלָה הִיא נִדְהֲמָה לִרְאוֹת

שֶׁמַּרְאִיתָהּ נוֹהֶרֶת שִׁבְעָתַיִם.

אֲהוּבִי, הִיא אָמְרָה לוֹ,

עֵינַי פְּקוּחוֹת מִשֶּׁהָיוּ,

נְשִׁימָתִי צְלוּלָה

וְלֹא אֶקְרָא, לֹא אֶקְרָא

מִתּוֹךְ הַמַּעֲמַקִּים הָאֵלֶּה.

הִיא אָמְרָה לוֹ שֶׁהוּא שִׁמְשָׁהּ,

שֶׁאוֹרָהּ וְחֻמָּהּ וְטוּבָהּ

בָּאִים מִמֶּנּוּ.

הוּא אָמַר לָהּ שֶׁהִיא שִׁמְשׁוֹ,

שֶׁאוֹרוֹ וְחֻמּוֹ וְטוּבוֹ

בָּאִים מִמֶּנָּה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא עָלָה יָרֵחַ

שֶׁלֹּא מָצָא אֶת פָּנָיו הַכְּפוּלִים

בֵּין גַּלֵּי הַיָּם.

הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת,

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְרוֹנוֹת־שֶׁל־נֹגַהּ

וּבְרִית־עוֹלָם וּמַלְאָכִים מְרַנְּנִים

‘תִּכּוֹן! תִּכּוֹן!’ —

הִיא מָבוֹא לַלַּיְלָה.

הַגֶּשֶׁם הַזֶּה,

הַמַּמְטִיר אוֹצְרוֹת יָרֹק

עַל כָּל עֵץ רַעֲנָן וּמֵעִיר אֶת הָאֲגַם

מִשְּׁנַת הַסְּתָו וְיוֹרֵד וְעוֹלֶה

בְּסֻלַּם גּוּפֵךְ —

הוּא עוֹנָתִי.

וְגַם הַיָּם,

אוֹקְיָנוֹס שֶׁקּוֹלוֹ מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ

בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, הַיָּם הַזֶּה

אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת אֳפָקָיו, אֶת הַשְּׁתִיקוֹת

שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ בָּנוּ —

יֵשׁ לוֹ אָדוֹן.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֵר:

אֲהוּבָה, זִכְרִי,

עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ.

הַיָּרֵחַ עוֹד לֹא עָלָה.

הַזִּקִּית אֵינָהּ יוֹדַעַת

מָה הַצַּו אֲשֶׁר יָבוֹא לָהּ.

אֶת גּוּפֵךְ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאָמַרְתְּ אֶת שְׁמֵךְ.

קָשֶׁה הָיָה לְדַבֵּר.

רַעַשׁ הַבְּרִיאָה הָיָה מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם:

מַיִם זֵידוֹנִים, שֶׁלֹּא אָבוּ

לְהִקָּרַע; יָרֵחַ מוּל חַמָּה

בְּחֵמָה שְׁפוּכָה; כְּנָפַיִם חֲדָשׁוֹת

מְפַרְכְּסוֹת בְּרוּחַ בַּת־בְּלִי־שֵׁם.

קָשֶׁה הָיָה לְדַבֵּר:

הַמַּעֲמַקִּים קָרְאוּ; עֲצֵי־הַסְּרָק

הֵטִיחוּ קוֹל־קְנָאוֹת; רַעַם בֶּן־יוֹמוֹ

דָּלַק אַחֲרֵי בָּרָק; הַיָּם נִדְהַם

שֶׁלִּוְיָתָן פּוֹעֵם בּוֹ כְּמוֹ לֵב גָּדוֹל.

וְאָז, בְּהִתְהַפֵּךְ עָלֵינוּ הַגַּלְגַּל,

בְּהִתְלַהֵט הַחֶרֶב הַשּׁוֹסֶפֶת,

כְּבָר לֹא הָיוּ מִלִּים בְּפִי,

כָּל כָּךְ הֻרְגַּלְתִּי לַשָּׁאוֹן

שֶׁל מַעֲשֵׂי־בְּרֵאשִׁית. הֲרֵי אַתְּ

מְבִינָה: אֶת גּוּפֵךְ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאָמַרְתְּ אֶת שְׁמֵךְ,

וְהוּא עוֹדֶנּוּ מִתְהַלֵּךְ אֵי־שָׁם, בַּגָּן.