ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. מְצָאָהּ לִבְרוּרְיָה, אָמַר לָהּ: “בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר לֹד?” אָמְרָה לוֹ: “גְּלִילִי שׁוֹטֶה, לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: ‘אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה’? הָיָה לְךָ לוֹמַר: ‘בְּאֵיזֶה לְלֹד?’”
עירובין נג

ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ.

מְצָאָהּ לִבְרוּרְיָה, אָמַר לָהּ: “בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר לֹד?”

אָמְרָה לוֹ: “גְּלִילִי שׁוֹטֶה, לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: ‘אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה’? הָיָה לְךָ לוֹמַר: ‘בְּאֵיזֶה לְלֹד?’”

עירובין נג:

כְּמוֹ אוֹר הַמַּבְלִיחַ

בְּתוֹךְ גַּלֵּי הַלַּיְלָה.

אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ סִירַת דַּיִג.

בְּתוֹךְ הַסִּירָה —

דַּיָּגִים קְשֵׁי־יוֹם.

בְּתוֹךְ הַיָּם —

דָּגִים קַלֵּי־לַיְלָה.

הָרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה.

מוֹתוֹ שֶׁל זֶה

הוּא חַיָּיו שֶׁל זֶה.

בְּדִיּוּק כָּךְ.

הָעֲיֵפוּת הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת

שֶׁבָּהּ אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי

דְּבָרִים יְגֵעִים.

כּוֹשְׁלִים, קִצְרֵי־נְשִׁימָה,

הֵם צוֹנְחִים בְּחַדְרִי.

אֵין לִי כֹּחַ לְגָרֵשׁ אוֹתָם.

הֵם אוֹמְרִים לִי דְּבָרִים

שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַרְשֶׁה לְאִישׁ כָּמוֹנִי

לוֹמַר לְאִישׁ כָּמוֹנִי.

פָּחוֹת מִכָּךְ, קָשֶׁה לְתָאֵר.

מִשּׁוּם מָה אֲנִי נִזְכָּר

בִּשְׂפָתַיִךְ, יְשֵׁנוֹת.

פָּחוֹת מִכָּךְ, אִי־אֶפְשָׁר לְתָאֵר.

הַשֵּׁם הַנֶּאֱמָר מֵאֵלָיו,

הֲבָרָה־הֲבָרָה בַּחשֶׁךְ, דּוֹרֵךְ

כְּמוֹ כּוֹכַב־שָׁבִיט.

מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ

חַיָּב לְבָרֵךְ.

יָרֵחַ מָלֵא.

לְפֶתַע, כְּמוֹ עָנָן,

פָּנַיִךְ חוֹלְפוֹת עַל פָּנָיו.

אֶת הַמִּלִּים שֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת בַּחֲשֵׁכָה

אֲנִי קוֹרֵא לְאוֹר הַיּוֹם.

אֲנִי מַדְלִיק נֵר

וְחוֹשֵׁב עַל נִשְׁמָתֵךְ.

הַמַּסֵּכָה שֶׁעַל פָּנַי

קָרְמָה עוֹר וְגִידִים.

צַר לִי.

עֵינַיִךְ, בְּעֵינַי הָרִאשׁוֹנוֹת,

מוּלָטוֹת עֲלָטָה.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה נֶחֱנָק.

צַר לִי.

וַדַּאי — מְכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת בַּחוּץ,

הַשָּׁכֵן מַשְׁקֶה אֶת גִּנָּתוֹ,

מְטוֹסִים מַמְרִיאִים, נוֹחֲתִים;

אֲבָל בְּרֶגַע זֶה

שֶׁאֲנִי חַי מִפִּיךְ

אֵין לִי זוּלַת נְשִׁימָתֵךְ.

לתמרה

בִּזְמַן שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן וְחוֹשֵׁב,

הַתּוּתִים מַאְדִּימִים.

יְרוּשָׁלַיִם יְשֵׁנָה,

רַק הַמּוֹנִים עֵרִים.

בַּבֹּקֶר אֶפְתַּח לְפֶתַע אֶת דֶּלֶת הַמִּטְבָּח —

מַטָּח שֶׁל צִפֳּרִים!

פַּעַם חָשַׁבְתִּי:

אִם אַתְּ כּוֹעֶסֶת, לָמָּה לִי חַיִּים?

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכַּעֲסֵךְ

הוּא נִשְׁמַת־אַפִּי.

אַנְטֵאוּס שֶׁכְּמוֹתִי!

הֶאֱמַנְתִּי שֶׁיְּשׁוּעָתִי בָּהּ:

אִם רַק אֶגַּע בָּהּ —

עַכְשָׁו אֲנִי נִלְחָם

בְּכֹחַ־הַמְּשִׁיכָה.

הִיא הִשְׁאִירָה לִי לְמַזְכֶּרֶת

שְׁלשָׁה לַפִּידִים כְּבוּיִים.

אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן רוֹאֶה אוֹתָהּ

כּוֹרַעַת, מְקֻמֶּרֶת כְּקֶשֶׁת,

בּוֹלַעַת אֶת הָאֵשׁ.

הַלַּפִּידִים נוֹתְנִים

רֵיחַ רַע וְשָׁחֹר.

עַכְשָׁו אַתְּ עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַיִךְ

וַאֲנִי פּוֹקֵחַ אֶת עֵינַי.

קָשֶׁה הָיָה בָּאוֹר הַמָּלֵא.

לָמָּה אֵינֶנִּי בָּא לִקְרָאתֵךְ?

כִּי הָאָשָׁם כֻּלּוֹ בִּי,

כָּךְ אָמַרְתְּ,

הַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוָּארִי.

לָכֵן אֲנִי כָּל כָּךְ כְּבַד־תְּנוּעָה.

מֵחַלּוֹנִי אֲנִי רוֹאֶה

שֶׁלֵּוִי הַגָּדוֹל, בֶּחָצֵר הַסְּמוּכָה,

מַחֲזִיק בְּיָדוֹ עָצִיץ קָטָן

כְּמוֹ מַכְשִׁיר אַלְחוּט.

הָאַנְטֶנָה הַיְרֻקָּה מִתְנוֹעַעַת בָּרוּחַ.

אֲנִי מְקַנֵּא בּוֹ:

הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת שֶׁאֵינָם

בָּאִים אֵלַי אַף בַּחֲלוֹם.

נְשִׁימָתֵנוּ — בְּאֶחָד.

עַיִן בְּעַיִן

אֲנַחְנוּ פְּנֵי־תֵבֵל,

חוֹל וְכוֹכָבִים לְאֵין־מִסְפָּר.

הַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט: בְּהֵעָדְרֵךְ

אֲנִי הַרְבֵּה פָּחוֹת מֵחֵצִי.

צֵל הֶעָנָף שֶׁעַל הַמִּדְרָכָה

הָפַךְ לְנָחָשׁ

וְטָרַף אֶת הַצִּפּוֹר

שֶׁרִצְּדָה עָלָיו.