חֲצִי תַּאֲוָתִי

מאת

ט. כרמי

---

מְקוֹמִי

מאת

ט. כרמי

אַתְּ מְקוֹמִי.

אֲנִי מוֹצִיא הוֹן־תּוֹעָפוֹת

עַל כַּרְטִיסֵי נְסִיעָה,

מַפּוֹת, מַדְרִיכִים —

אֲנִי מִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹ בְּנֵי־הַמָּקוֹם,

מְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם,

אוֹכֵל אֶת פִּתָּם —

אֲבָל מִיָּד רוֹאִים

שֶׁאֲנִי לֹא מְקוֹמִי.

---

רִשְׁמֵי מַסָּע

מאת

ט. כרמי

לָבַשְׁתִּי שְׁחֹרִים וְנָסַעְתִּי הַרְחֵק.

דּוּדָאִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ קָרְצוּ לִי:

מַכִּירִים אוֹתְךָ.

סוּסִים שֶׁבָּאָחוּ צָנְפוּ לִי:

שָׁלוֹם, קָרוֹב מֵאָח.

פְּקִידֵי־קַבָּלָה הֵאִירוּ לִי פָּנִים:

בָּרוּךְ הַבָּא, הַבָּא.

פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי

וְחָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי.

שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתִי.

---

בַּחֲדַר הַחשֶׁךְ

מאת

ט. כרמי

עָמַדְתִּי בַּחֲדַר הַחשֶׁךְ,

שָׁקֵט, מְנֻסֶּה, מַעֲשִׂי.

הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, כַּצָּפוּי:

הַזְּמַן הָאָפֵל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ.

לְעוֹלָם לֹא אָבִין

מַדּוּעַ תָּלַשְׁתְּ אֶת הַדֶּלֶת

לְהָצִיף אוֹתִי בְּאוֹר שׁוֹסֶה.

עַכְשָׁו, בְּיָדַיִם רֵיקוֹת,

אֲנִי זוֹכֵר רַק דָּבָר אֶחָד:

דֶּלֶת נֶעֱקֶרֶת לְפֶתַע

וְאוֹר בָּעֵינַיִם,

רְעִידַת יָרֵחַ.

---

מֵקַח טָעוּת

מאת

ט. כרמי

הֶחֳמָרִים אֵינָם יַצִּיבִים.

שִׁלַּמְתִּי טָבִין

אֲבָל הַצִּלּוּם

הוֹלֵךְ וְעוֹמֵם.

מִסְגֶּרֶת הַזָּהָב שֶׁל הַמַּרְאָה

מַחֲלִידָה מִיּוֹם לְיוֹם.

הַפִיקוּס מִצְטַמֵּק,

שָׂרִיגָיו מַלְבִּינִים.

שְׂפָתַיִךְ נִקְמָצוֹת:

אֵין הֵד.

גּוּפֵךְ נָסוֹג, נָמוֹג

וּמִתְאַיֵּד.

הֶחֳמָרִים הָיוּ גְּרוּעִים,

חֲלוֹם פּוֹרֵחַ, וְאָבָק.

הָעֻבְדָּה חֹותֶכֶת

וְהַלּוּחַ שׁוּב חָלָק.

---

הֶסְבֵּרִים

מאת

ט. כרמי

בִּן־לַיְלָה

דָּהוּ הַצִּלּוּמִים בְּחֶבְיוֹן שֻׁלְחָנִי.

הַתַּאֲרִיכִים נִמְחֲקוּ

מִכָּל יוֹמָנַי הַיְשָׁנִים.

אֵיךְ אֵדַע לְסַפֵּר לָךְ

מֶה הָיִיתִי?

פִּנְקַס הַטְּיוּטוֹת מְהַבְהֵב

כְּמַצְבֵּר גּוֹסֵס.

אֵיךְ אַסְבִּיר לָךְ כִּי חַיַּי

בְּשֶׁטַח מֵת?

כִּי אֲנִי מַתְחִיל לָמוּת

בַּשֶּׁטַח הַחַי הַזֶּה?

---

בִּקְתַּת הַסְּקִי

מאת

ט. כרמי

למאיה וטיודור

אַהֲבָתוֹ הִבְהִיקָה אֶת פָּנֶיהָ,

זַרְקוֹרִים שֶׁל דִִּיסְקוֹטֶק.

גּוּפָהּ הִתְנַמֵּר כְּזִקִּית,

מִתְלַקַּחַת בְּלִי־הֶרֶף

לְהַלְמוּת תֻּפָּיו.

בַּלַּיְלָה הֵאִירוּ אֶת מִדְרוֹנֵי הַשֶּׁלֶג

בְּרִגְיוֹנִים־שֶׁל־נֹגַהּ.

הַגּוֹלְשִׁים עָלוּ וְיָרְדוּ;

הַמַּמְטֵרוֹת הֵשִׁיבוּ שֶׁלֶג מְלָאכוּתִי.

הִיא יָשְׁבָה בִּמְקוֹמָהּ,

חֲשׁוּקָה וְקוֹרֶנֶת,

עַד כְּבוֹת הַחַשְׁמַל.

גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת זָרוּ עָלֶיהָ

אֵפֶר אֲמִתִּי.

סאן סוֹבֶר

---

בָּרְחוֹב הַסּוֹאֵן, נֵס

מאת

ט. כרמי

1.

הָיָה רֶגַע כָּזֶה:

כֻּלָּם קָפְאוּ,

וְהָרְחוֹב נִבְקַע לִשְׁנַיִם,

פָּרַשׂ כְּנָפָיו מֵעֲבָרִים.

הַסְּפִינָה עָבְרָה בְּנַחַת,

בְּלֵב הַנֵּס הַיּוֹמְיוֹמִי.

לֹא סוּס וְרוֹכְבוֹ;

רַק הוֹלְכֵי־רֶגֶל וְיוֹשְׁבֵי־רֶכֶב

שֶׁנִּנְעֲרוּ לַחֲזֹר

אֶל יוֹמָם הַקָּצָר.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

הָרֶגַע הַהוּא נֶאֱצַר בִּי:

שָׁם עָמַדְנוּ, פְּקוּחֵי־עֵינַיִם,

בְּצֵל הַכָּנָף מִבֶּטוֹן.

2.

בְּהִנָּתֵן הָאוֹת,

בְּהֵאָמֵר הַשֵּׁם,

הַגֶּשֶׁר מִתְרוֹמֵם, לְאַט.

הָאֳנִיּוֹת הוֹלְכוֹת בַּנָּהָר.

הַקַּבַּרְנִיט אוֹמֵר:

שְׁמֵי הַבֶּטוֹן נִבְקְעוּ,

עַכְשָׁו יִתְמַלְּאוּ

מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ.

רוטרדם

---

חֲצִי תַּאֲוָתִי

מאת

ט. כרמי

הָאִשָּׁה הָרֵיחָנִית הַזֹּאת,

כָּל גּוּפָהּ הַיָּשֵׁן —

מִכַּף רַגְלָהּ הָרוֹגַעַת

וְעַד רֹאשָׁהּ עַל לִבְנַת הַסָּדִין —

כֻּלּוֹ נְשִׁימָה מִתְמַשֶּׁכֶת,

מוֹסֵר, מִתְמַסֵּר, אוֹמֵר

שֶׁכָּךְ יִהְיֶה עַד עוֹלָם.

הַאִם זֶהוּ חֲצִי תַּאֲוָתִי?

בְּאֹרֶךְ־רוּחַ

שֶׁל חוֹף־בֵּין־עַרְבַּיִם

אֲנִי אוֹסֵף אֶת הֶבֶל פִּיהָ,

אֵד לָבָן שֶׁל דּוּמִיּוֹת

הָעוֹלֶה מִדִּמְדּוּמֵי גּוּפָהּ.

(הָאֹסֶף הַיָּקָר הַזֶּה,

אֲנִי מְשַׁנֵּן לְעַצְמִי בְּשֶׁקֶט,

יִתֵּן בִּי מַה שֶּׁאֵין בִּי.)

הִיא בְּיָדִי. הִיא לְצִדִּי.

חֲצִי תַּאֲוָתִי הַנּוֹשֶׁמֶת.

הַאִם זֶהוּ סִימָן

שֶׁהָאוֹסֵף — נֶאֱסַף?