הַוִּילוֹן הַזֶּה,

מַעֲשֵׂה־יָדַיִךְ לְהִתְפָּאֵר

(וְזֵכֶר לְפֶּנֶלוֹפֶּה),

אֵינֶנּוּ לְפִי רוּחִי.

אִלּוּ הִזְמִין אֶת הָרוּחַ פְּנִימָה,

כְּמוֹ מִפְרָשׂ תּוֹפֵחַ,

הָיִינוּ מַפְלִיגִים כֻּלָּנוּ —

אֲנִי וְהַשֻּׁלְחָן וְהַסְּפָרִים,

וְהַטְּיוּטוֹת הַדְּבוּקוֹת לְדֹפֶן הַמְּגֵרָה

כְּמוֹ אַצּוֹת —

אֲבָל הוּא חוֹסֵם, אוֹטֵם

אֶת הַמְּבוֹאוֹת, מַרְחִיק

אֶת הַשָּׁמַיִם.

שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ.

הָיָה לְךָ לוֹמַר

מַה שֶּׁהַלֵּב אֵינוֹ מְגַלֶּה לַפֶּה.

1.

תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטֹף

אוֹתָהּ בְּרֹךְ

וְאֵין בְּפִיו חֲצִי דָּבָר;

כִּי יָדָיו

חַמּוֹת כַּחֲלוֹמָהּ,

אַךְ לְשׁוֹנוֹ — עַקְרָב.

2.

הוּא יִשַּׁח אֶל מִצְחָהּ,

יַעֲצֹם אֶת עֵינָיו,

יִשְׂטֹם אֶת פִּיו הָאִלֵּם.

מִלִּים שֶׁאָמַר בְּחָפְזוֹ

יַכּוּ אוֹתוֹ בְּסַנְוֵרִים

כְּמוֹ זַרְקוֹרֵי חוֹקֵר.

מִלִּים שֶׁכָּתַב בְּחֶמְלָה

— הוֹ, נְבוֹן־לַחַשׁ שֶׁכְּמוֹתוֹ! —

יַכּוּ אֶת יָדוֹ הַשְּׁכֵחָה.

תְּפִלָּה לְעָנִי

כִּי הוּא עָנָה מְאֹד.

בְּרַח לְךָ, דּוֹדִי, פְּגַע וּבְרַח,

לֹא תַּאֲרִיךְ יָמִים.

שְׁעוֹן־הַצֵּל מִתְכַּסֶּה אֵזוֹב

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

בְּרַח לְךָ, דּוֹדִי, פְּגַע וּבְרַח.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה צָף לְיַד הַחוֹל

וְאוֹמֵר אֶת שְׁמָהּ בְּקוֹל,

גּוּפְךָ מְהַדְהֵד כְּתֹף.

בְּרַח לְךָ, דּוֹדִי, פְּגַע וּבְרַח.

עִתּוֹתֶיךָ כְּבָר לֹא בְּיָדֶיךָ.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַזְמִין הַשְׁכָּמָה,

הִיא מִתְעוֹרֶרֶת עָלֶיךָ.

בְּרַח לְךָ, דּוֹדִי, פְּגַע וּבְרַח.

כְּבָר אֵין לְךָ מִסְתּוֹר.

מַה שֶּׁאַתָּה כּוֹתֵב בַּחֲשֵׁכָה

הִיא קוֹרֵאת בָּאוֹר.

הִיא הַנּוֹתֶנֶת, כַּשֶּׁמֶשׁ.

אַל תִּקַּח. פְּגַע וּבְרַח.

הַאִם הַגּוּף זוֹכֵר?

הַאִם הַגּוּף יוֹדֵעַ לְשַׁקֵּר?

טְבִילָה בַּבְּרֵכָה

אוֹ אַמְבַּטְיָה חַמָּה —

כְּמוֹ לְחִיצָה עַל כַּפְתּוֹר

שֶׁל קַלְקוּלָטוֹר —

וְהַכֹּל מַתְחִיל מֵאֶפֶס.

רַק לְפִי עֵינָיו הַכָּבוֹת

אַתְּ רוֹאָה

שֶׁוַּדַּאי הָיוּ פְּעֻלּוֹת קוֹדְמוֹת.

אֶת הַכִּיב,

אָמַר לִי הָרוֹפֵא,

אַתָּה חַיָּב לְהָזִין

כָּל שְׁעָתַיִם־שָׁלשׁ.

וְכָל שְׁעָתַיִם־שָׁלשׁ

אֲנִי מַאֲזִין לִשְׁמֵךְ

הַפּוֹלֵחַ אוֹתִי,

פִּתְאֹם, מֵעֲבָרִים.

קְצָת יוֹתֵר לְמַטָּה, לְיָמִין,

לְמַעְלָה, הַצִּדָּה, מִשְּׂמֹאל,

בְּדֶרֶךְ כְּלָל חַד,

עַל פִּי רֹב עָמוּם.

אֶת הַכִּיב,

פָּסַק הָרוֹפֵא,

לֹא נַסְכִּים לְנַתֵּחַ

לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה דִּמּוּם.

אִשָּׁה מְשֻׁגַּעַת

נִגְּשָׁה אֵלַי וְאָמְרָה:

הַמַּזְלֵג הוּא אִשָּׁה,

הַסַּכִּין הוּא גֶּבֶר.

כְּתֹב שִׁיר אַהֲבָה.

עָרַכְתִּי אֶת הַשֻּׁלְחָן כְּמִצְוָתָהּ.

אֵינֶנִּי חֲסַר מְשֻׁגָּעִים

וְתָמִיד שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלָם.

הָאִשָּׁה הַמְּשֻׁגַּעַת

הָפְכָה אֶת פָּנֶיהָ וְאָמְרָה:

הָאִשָּׁה הִיא מַזְלֵג,

הַגֶּבֶר הוּא סַכִּין.

הָאַהֲבָה תִּכְתֹּב אוֹתְךָ.