זוֹכְרַי הוֹלְכִים וְכָלִים,

כָּלִים וְהוֹלְכִים.

אֲנִי קָרוֹב אֵצֶל עַצְמִי,

וַאֲנִי אוֹמֵר:

כְּמוֹ גַּנָּבִים בַּמַּחְתֶּרֶת

הֵם לָקְחוּ אִתָּם

צִלּוּמִים, מִכְתָּבִים, טְיוּטוֹת

וְהִשְׁאִירוּ אוֹתִי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.

אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּכַפּוֹת יָדַי

וְרוֹאֶה עֲזוּבָה:

לֹא צֵל, לֹא הֵד, לֹא בַּת־קוֹל.

אֵיךְ עָקְרוּ אֶת הַקַּוִּים

מִתּוֹךְ אֶגְרוֹפַי הַקְּמוּצִים?

הֵם הָיוּ בִּי, וַאֲנִי בָּהֶם.

אֵין לָהֶם תְּמוּרָה.

בְּלֶכְתָּם הִנְחִילוּ לִי

אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה

בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי,

וַאֲנִי אוֹמֵר:

זוֹ חֲלִיפָתִי הַחֲדָשָׁה, זוֹ תְּמוּרָתִי.

בְּלֹא שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּכָךְ,

הִגִּיעַ הַזְּמַן.

אֲנִי מַשְׁלִישׁ אֶת חַיַּי:

שְׁלִישׁ בְּקִבְרוֹת חֲבֵרַי,

שְׁלִישׁ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים

(בְּמִדָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת),

שְׁלִישׁ בַּכִּבְרָה הַמְצַפָּה לִי

בְּכִלְיוֹן־אַלְפֵי־עֵינַיִם.

בְּלֹא שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּכָךְ,

הִגִּיעַ הַזְּמַן:

אֲנִי מְשַׁקֵּר לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה,

לִבְנִי הַיָּשֵׁן בְּפֶה פָּעוּר,

לְמַחֲצִית גּוּפִי

הַחוֹצָה אֶת הַלַּיְלָה,

כֻּלִּי כָּזָב, כָּזָב,

זָב חִיּוּכִים וְזִכְרוֹנוֹת.

בְּלֹא שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּכָךְ,

הִגִּיעַ הַזְּמַן,

מְלַוֶּה אוֹתִי כְּצֵל.

אֲנַחְנוּ תְּאוֹמֵי־סִיּוּם,

שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד.

אֲנִי מְרַמֶּה אֶת כֻּלָּם:

מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן יָחִיד

וְקוֹנֶה כַּרְטִיס אֶחָד בָּאוֹטוֹבּוּס.

"גְּזֵרָה עַל הַמֵּת

שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב."

אֲבָל בֵּינְתַיִם הַגְּזֵרָה מִתְמַהְמַהַת.

הַמֵּת מִתְלַבְלֵב בְּתוֹכִי,

מְבַעֵט בְּדָפְנוֹת בִּטְנִי,

סוֹחֵט אֶת לְשַׁדִּי.

יוֹם יָבוֹא

וְהוּא יָגִיחַ לַאֲוִיר הָעוֹלָם

סְמוּק־פָּנִים, צוֹרֵחַ.

בִּתְעוּדַת הַלֵּדָה כְּבָר יוֹפִיעַ

מִסְפַּר הַזֶּהוּת.

אֲנַחְנוּ נִהְיֶה מִשְׁפָּחָה חַד־הוֹרִית,

הַמֵּת הַיָּקָר וַאֲנִי.

הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי שְׁנַיִם:

אֲנִי וְהוּא,

שֶׁבְּחַיָּיו צִוָּה לִי אֶת מוֹתוֹ

וּמִלֵּא אֶת יָדַי

לְדַבֵּר בִּשְׁמוֹ.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁיָּדַי רֵיקוֹת.

הָפַכְתִּי לְאֵשֶׁת בְּשׂוֹרָה כּוֹזֶבֶת,

כָּרוֹז, בַּת־קוֹל, בֶּן־הֵד,

בָּבוּאָה שֶׁנֶּעֶקְרָה מִן הַמַּרְאָה,

צֵל הַמִּתְאָרֵךְ גַּם בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.

הֵם מְדַבְּרִים אִתִּי

אַךְ שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹ;

מִסְתַּכְּלִים מֵעֵבֶר לְעֵינַי

אֶל מַבָּטוֹ.

הָפַכְתִּי לְמָשָׁל.

הֵם פּוֹתְרִים אוֹתִי כְּמוֹ תַּשְׁבֵּץ,

מְפַעְנְחִים אוֹתִי

כְּמוֹ כְּתַב־יָד מָהוּהַּ וּפָגוּם.

הֵם בָּנוּ לִי בַּיִת מִזְּכוּכִית

מַגְדֶּלֶת. לְאוֹר הַיּוֹם,

עֵינֵיהֶם קוֹדְחוֹת בִּבְשָׂרִי.

בַּלַּיְלָה, אוֹר הַיָּרֵחַ

מְצַנֵּן אֶת פְּצָעַי,

מֵבִיא מָזוֹר לְגוּפִי הַקָּטֵן,

לְבַדּוֹ.

הַנְּקֻדָּה הַקְּטַנָּה הַהִיא בֵּין הַגַּלִּים,

מִין הֶרֶף־קֶצֶף,

הִיא אֲנִי,

כְּלוֹמַר: רֹאשׁ־שֵׂיבָתִי

שׁוֹקֵעַ וּמַבְלִיחַ כְּמוֹ מָצוֹף.

שִׂימוּ לֵב:

אֲנִי בִּכְלָל לֹא צוֹעֵק “הַצִּילוּ!”

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתָּבִינוּ מֵאֲלֵיכֶם

שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ

וְתָחוּשׁוּ, אַחִים, לְעֶזְרָתִי.

חוּץ מִזֶּה,

פִּי מָלֵא מַיִם;

מִי שֶׁיַּנְשִׁים אוֹתִי מִפֶּה אֶל פֶּה

עָלוּל לְהֵחָנֵק.