ולוּ היה שיר ריק מן הכזב — לא היה שיר. משה אבן עזרא קורא צבוע, בן־דמותי, אחי. שארל בודליר
לֵךְ, לֵךְ אֵלֶיהָ, אַלּוּף נְעוּרַי,
שִׂים אֶת רֹאשְׁךָ בְּחֵיקָהּ:
לִילִית חוֹנֶקֶת עֻבָּרִים,
לָשׁוֹן שֶׁל אֵשׁ זָרָה,
לַהַט הַמִּתְהַפֶּכֶת.
לֵךְ, צָמֵא שֶׁלִּי, לֵךְ אֶל הַיָּם:
חִכְּךָ יֶחֱרַב,
לְשׁוֹנְךָ תִּצְבֶּה,
חִלָּזוֹן חָרוּךְ בַּשֶּׁמֶשׁ.
עֲטֶרֶת אַצּוֹת לְרֹאשָׁהּ,
קֶצֶף בִּקְצוֹת שְׂפָתֶיהָ,
בִּטְנָהּ עֲרֵמַת חַטִּים.
לֵךְ וְיֶעֱרַב לְךָ, לֵךְ בְּרֹב רֶגֶשׁ,
לֵךְ אֶל הַפִּילֶגֶשׁ.
גַּם אֶת מוֹתְךָ לָקַחְתָּ מִמֶּנִּי.
בְּבוֹא הַיּוֹם, אֲבִי יַלְדִּי,
לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת עָלֶיךָ שִׁבְעָה.
(פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי עָלֶיךָ,
הָיִיתָ בַּשָּׁמַיִם.)
לֹא אוּכַל לְהַזִּיל דִּמְעָה
עַל מִכְתָּבֶיךָ.
(הַמָּקוֹר כְּבָר חָרַב
בָּעַיִן שֶׁל מַעְלָה
וּבָעַיִן שֶׁל מַטָּה.)
לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּטֵּחַ
עַל תִּלֵּי הַצִּלּוּמִים,
לָשֵׂאת אוֹתְךָ בְּחֻבִּי כְּעוֹלָל,
לְחַתֵּל אֶת זִכְרְךָ,
לְהָרִים אֶת הַצַּעֲצוּעִים
שֶׁהוּא זוֹרֵק עַל הָרִצְפָה.
אֶת חַיֶּיךָ קָרַעְתָּ מִיָּדַי
וְגַם אֶת מוֹתְךָ.
פַּעַם רָצִיתִי בְּחַיֶּיךָ,
עַכְשָׁו (לַשָּׁוְא)
בְּמוֹתְךָ.
נִכְבָּדִי,
הֲרֵי יָדַעְתָּ שֶׁנָּבוֹא
בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לַיְלָה.
פְּתַח אֶת הַדֶּלֶת, דּוֹדִי.
אֲנַחְנוּ מֵהַהוֹצָאָה לַפֹּעַל
וּבָאנוּ לְעַקֵּל אֶת הַיָּקָר לְךָ מִכֹּל,
הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלְּךָ.
הֲרֵי אַתָּה יוֹשֵׁב בָּטֵל
וְהַחוֹב שֶׁלְּךָ הוֹלֵךְ וְגָדֵל;
הָרִבִּית מִצְטַבֶּרֶת
כְּמוֹ תְּלוּלִית שֶׁל נְמָלִים
וְיֵשׁ גַּם קְנָסוֹת וְהֶטֵּלִים.
אַל תַּעֲמִיד פְּנֵי תָּם.
בְּמַטֵּה־הַקְּסָמִים שֶׁלְּךָ
הָפַכְתָּ אֶת גּוּפָהּ לְצֵל.
בְּשַׁרְבִיט־הַנִּצּוּחַ
גָּזַרְתָּ עָלֶיהָ אֵלֶם.
עַכְשָׁו אַתָּה חַיָּב לָנוּ גּוּף
(שֶׁלִּבִּיתָ אוֹתוֹ בְּלִי־רַחֵם),
אַתָּה חַיָּב לָנוּ קוֹל
(שֶׁיָּרַד עַל רֹאשְׁךָ כְּמוֹ טַל).
פְּתַח אֶת הַדֶּלֶת, דּוֹד,
וָלֹא — נֵאָלֵץ לֶאֱטֹם.
הֲרֵי יָדַעְתָּ שֶׁנָּבוֹא
בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא לַיְלָה וְלֹא יוֹם.
אַהֲבָתִי הִיא גַּלְגַּל חוֹזֵר
וְגַלְגַּל הַצָּלָה.
שׁוּב וָשׁוּב אֲנִי חוֹזֵר וּמִתְאַהֵב,
צוֹלֵל עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה,
נִקְבָּר בַּגַּל;
שׁוּב וָשׁוּב אֲנִי זוֹקֵר יָדַיִם
לְבָנוֹת מִקֶּצֶף,
וְנִצָּל.
הַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוָּארִי כְּמוֹ גִּדּוּל.
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה הוּא תּוֹפֵחַ,
מִתְקַשֶּׁה;
נְשִׁימָתִי מִתְקַצֶּרֶת,
רַגְלַי בְּצֵקוֹת.
הַזְּמַן כָּל כָּךְ קָצָר
שֶׁאֵין טַעַם לִשְׁאֹל:
מַמְאִיר אוֹ שָׁפִיר?
אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר,
אֲנִי יָכוֹל רַק לוֹמַר:
גַּלְגַּל הוּא בָּעוֹלָם.
אוּלַי יְשַׂחֵק לָנוּ הַמַּזָּל
וְנָצוּף עִם שַׁחַר.
כֻּלָּם יוֹדְעִים מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ.
הֵם יוֹדְעִים שֶׁבְּלֵב הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא
מְקַנֵּן תּוֹלַע הֶחָסֵר.
הֵם יוֹדְעִים מַשֶּׁהוּ עַל הַצְמָדָה,
מַס־שֶׁבַח וּמְשִׁיכוֹת־יֶתֶר.
הֵם יוֹדְעִים שֶׁגַּם רַגְלֵי הַמַּלְאָכִים
מַשְׁחִירוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג.
הֵם יוֹדְעִים שֶׁהַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ
הוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ,
שֶׁהַפֶּה שֶׁהִרְעִיף הוּא הַפֶּה שֶׁיְּחָרֵף
וְיֹאמַר:
כֻּלָּם יוֹדְעִים מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ.
1.
אַתָּה עֲדַיִן לֹא מְדַבֵּר
וַאֲנִי כְּבָר מְשַׁקֵּר לְךָ,
מְשַׂחֵק לְפָנֶיךָ כְּנַעַר,
קוֹרֵץ, מְצַחְקֵק, מְצַקְצֵק.
אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר
שֶׁלֹּא אֶרְאֶה אֵיךְ קַוֵּי יָדֶיךָ
בּוֹקְעִים מִבַּעַד לְקִפְלֵי הַשֻּׁמָּן
לְהַתְווֹת אֶת מַסְלוּל חַיֶּיךָ.
לֹא אֶרְאֶה אֵיךְ קַרְסֻלֶּיךָ
מִתְעַגְּלִים כְּמוֹ יְרֵחוֹן מָלֵא
וְהַוְּרִידִים בְּשָׁרְשֵׁי יָדֶיךָ
מַשְׁאִירִים שֹׁבֶל כָּחֹל
כְּמוֹ סִילוֹן בְּשָׁמַיִם בְּהִירִים.
לֹא אֶרְאֶה אֶת הַסִּימָנִים שֶׁתָּבִיא
בְּלַיְלָה יְרוּשַׁלְמִי
רָחוֹק מִקּוֹלוֹ שֶׁל הַמּוּאַזִּין
וְקָשֶׁה כְּיָרֵחַ מָלֵא.
2.
כְּשֶׁאֲנִי יָשֵׁן,
אַתָּה מְרַחֵף מֵעָלַי כְּמוֹ כְּרוּב,
נִצָּב לִמְרַאֲשׁוֹתַי חֲגוּר־חֶרֶב,
גּוֹדֵר אֶת מִטָּתִי כְּמוֹ בָּרָק.
הֲבָלִים.
הֲרֵי אַתָּה עֲדַיִן זוֹחֵל,
לֹא הוֹלֵךְ, לֹא מְרַחֵף,
מִתְהַפֵּךְ, כֵּן.
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת מִמְּךָ
שֶׁתִּשְׁמֹר עָלַי מִכָּל רָע?
לֹא קָמֵעַ, לֹא מָגֵן,
לֹא שִׁקּוּי־עֲלוּמִים.
יֶלֶד,
יֶלֶד יוֹצֵא־חֲלָצַי,
אֲלֻמָּה שֶׁל אוֹר צוֹחֵק
שֶׁתִּתְרַחֵק מִמֶּנִּי לְאַט (אוֹ מַהֵר)
בְּמַחְשַׁכֵּי הַשָּׁנִים.
קַח־נָא בְּרָכָה
מֵאָב נִמְהָר וּמִתְהַפֵּךְ.
מִסְכֵּן, מַלְאַךְ הַמָּוֶת,
הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְשַׂחֵק בְּמִלִּים,
לַעֲשׂוֹת חַיִּים.
אמת וחובה: שירים
מאתט. כרמי
ולוּ היה שיר ריק מן הכזב — לא היה שיר.
משה אבן עזרא
קורא צבוע, בן־דמותי, אחי.
שארל בודליר
ולוּ היה שיר ריק מן הכזב — לא היה שיר.
משה אבן עזרא
קורא צבוע, בן־דמותי, אחי.
שארל בודליר
1
מאתט. כרמי
1
מאתט. כרמי
כָּל הָאֱמֶת
מאתט. כרמי
אֲנִי שַׁקְּרָן
וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת.
כְּמוֹ צִמְחוֹנִי
הַמְחַפֵּשׂ עֵדֶר בָּקָר.
כְּמוֹ דַלְטוֹנִיסְט
הַמְחַפֵּשׂ קֶשֶׁת בֶּעָנָן.
כְּמוֹ סָרִיס.
כְּמוֹ עִוֵּר
הַמְחַפֵּשׂ אֶת הַחִגֵּר.
אֲבָל אִם תֹּאמְרִי לִי
שֶׁאֲנִי שַׁקְּרָן,
אֵעָלֵב מְאֹד.
מַחֲבוֹאִים
מאתט. כרמי
אֲנִי מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלִּים כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁמְּכַסֶּה אֶת פָּנָיו בְּכַף יָדוֹ,
וְחוֹשֵׁב שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹתוֹ.
הָאַלְטְרוּאִיסְט
מאתט. כרמי
אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בִּי פִּצְצַת זְמַן. כֵּיוָן שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מָה הַמּוֹעֵד,
אֲנִי חוֹמֵק מִפְּגִישׁוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים, הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בְּזִיגְזַגִּים.
זִיג — אֲנִי מְנַפְנֵף שָׁלוֹם לְיַלְדִּי וְחוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ בְּרִיצָה.
זַג — אֲנִי מַשְׁאִיר אֶת אִשְׁתִּי בְּמַעֲבַר־חֲצִיָּה וּמְמַהֵר אֶל גַּן צִבּוּרִי
שׁוֹמֵם. הֵם אֲפִלּוּ לֹא יוֹדְעִים שֶׁהִצַּלְתִּי אוֹתָם. אֲבָל כֹּחוֹתַי
כָּלִים מֵרֹב הַצָּלַת נְפָשׁוֹת. בָּרוּר לִי שֶׁבְּקָרוֹב אֶצְטָרֵךְ
לְפָרֵק אֶת עַצְמִי.
"כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה"
מאתט. כרמי
כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה אֲנִי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. מְשַׁנֵּן רֶפְּלִיקוֹת יְשָׁנוֹת,
מֵזִיז אֲבִיזָרִים, עוֹשֶׂה פּוֹזוֹת בַּמַּרְאָה, עוֹזֵר לַתּוֹפֶרֶת, לַמְאַפֶּרֶת,
לִמְחַלֵּק הַתֵּה. לְאַט־לְאַט אֲנִי שׁוֹכֵחַ שֶׁיֵּשׁ בָּמָה וְאוֹרוֹת וּמִלִּים
בֶּחָלָל. וּפִתְאֹם — מִישֶׁהוּ הוֹדֵף אוֹתִי אֶל הַבָּמָה, וּבִן־רֶגַע
אֲנִי שׁוֹכֵחַ מִנַּיִן בָּאתִי.
אֱמֶת מֵאֶרֶץ
מאתט. כרמי
נוֹבֵר. חוֹפֵר. מְעַפֵּר.
מְסַלֵּק אֶת הַפְּסֹלֶת.
מְסַנֵּן.
מַעֲלֶה אֶת הַחֶרֶס
שֶׁבּוֹ יִתְגָּרֵד בְּבוֹא הָעֵת,
אוֹ יְכַסֶּה אֶת עֵינָיו.
אֱמֶת מִיָּם
מאתט. כרמי
1.
הִנֵּה הוּא מִתְקַמֵּר
מִתּוֹךְ הַדְּמָמוֹת וְהַקֶּצֶף,
דּוֹלְפִין בִּזְעֵיר־אַנְפִּין,
הִנֵּה הוּא מִזְדַּהֵר
בָּרוּחַ וּבַשֶּׁמֶשׁ.
וְאַחֲרֵי־כֵן,
בְּקֻפְסַת הַשִּׁמּוּרִים הַמֻּזְהֶבֶת,
פְּעוּר־פֶּה, עֲמוּם־עַיִן.
2.
רֹב הַזְּמַן הוּא סָפוּן בְּבֵיתוֹ, מְנַמְנֵם, יָשֵׁן. אַךְ בְּרֶגַע שֶׁמּוֹדִיעִים
עַל יָם גְּבַהּ־גַּלִּים, הוּא מִתְנַעֵר וּמְמַהֵר לְשָׁם.
הוּא מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ לַחוֹלוֹת, הוֹלֵךְ לְאֹרֶךְ קַו הַקֶּצֶף הָרוֹעֵד,
וְחוֹשֵׁב: “תַּרְשִׁים א.ק.ג. שֶׁל הַמְּצוּלוֹת”.
שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נֶעֱלָם מֵעֵינָיו הַסּוֹרְקוֹת. הוּא בּוֹרֵר, כּוֹבֵר,
מְמַיֵּן, מְסַנֵּן — וְאוֹסֵף אֶת שְׁלָלוֹ הַיָּקָר.
גַּשָּׁשׁ וָתִיק — הוּא מְפַעְנֵחַ אֶת קוֹרוֹת הַלַּיְלָה: כָּאן, הוּא
קוֹרֵא בָּאֵפֶר, לָהֲטוּ בְּשָׂרִים עַל הָאֵשׁ; כָּאן כִּסָּה הַיֶּלֶד אֶת
אָבִיו בְּחוֹל צוֹרֵב; כָּאן הִיא עָלְתָה וְיָרְדָה עָלָיו, גַּבָּהּ אֶל
הַשְּׁקִיעָה, וְהוּא כָּתַב אֶת שְׁמוֹ בְּאַמָּה רוֹעֶדֶת עַל מָתְנֶיהָ,
וּבַבֹּקֶר — וְהִנֵּה עוֹרָהּ צַח כְּמוֹ זִקִּית עַל קִיר מְסֻיָּד.
לְעִתִּים דֵּי קְרוֹבוֹת הוּא חוֹזֵר הַבַּיְתָה בֵּין־עַרְבַּיִם בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.
אֲבָל בְּרֹאשׁ מָלֵא.
בַּקָּשָׁה
מאתט. כרמי
אני הוא המשורר המשַׁקר!
משולם דֵיפִּיאֶרָה
בְּבַקָּשָׁה לֹא לָבוֹא אֵלַי בִּטְעָנוֹת
שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד פָּנִים.
מִי לֹא?
מַלְכַּת הַלַּיְלָה מַעֲמִידָה פָּנִים
שֶׁמֶּמְשַׁלְתָּהּ לַעֲדֵי־עַד.
הַיֶּלֶד מַעֲמִיד פָּנִים
שֶׁאֵין מִלּוֹת גּוּף.
הָעוֹר הַמֻּשָּׁל מַעֲמִיד פָּנִים
שֶׁשּׁוּב יַעֲמִיד פָּנִים.
הָאָבִיב וְהַגֵּאוּת וְהַמִּלּוּא
מַעֲמִידִים פָּנִים
שֶׁיַּעַמְדוּ עַד קֵץ הַיָּמִין.
רַק הַמִּלִּים הָאֵלֶּה
אֵינָן מַעֲמִידוֹת פָּנִים.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
מאתט. כרמי
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִמָּה.
אִם לֹא נְרַמֶּה, נֹאמַר:
לְשׁוֹנֵנוּ רִמָּה,
תּוֹלֵעָה וְעָפָר.
אֲבָל אִם תִּטְהַר
כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר.
כְּרוּחַ מִדְבָּר,
כִּי אָז נֹאמַר:
הָיִינוּ,
וּשְׂחוֹק פִּינוּ.
מִכְתָּב אֶל הָאֲנִי הַלִּירִי
מאתט. כרמי
אֲנִי יָקָר,
מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?
אַתָּה שְׁאֵרִי, אַתָּה כְּסוּתִי,
וּבְהֵאָלֵם קוֹלָהּ —
גַּם עוֹנָתִי.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל לִשְׁכֹּן עָפָר,
וְלַמָּחָר —
לִזְרוֹת חוֹל בָּעֵינַיִם.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל
לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה עַל אִמִּי,
לְקַלֵּל אֶת אָבִי־מוֹלִידִי,
לְהִתְגּוֹלֵל עַל אִשְׁתִּי.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל
לָשֵׂאת, לְהִתְנַשֵּׂא, לְהִתְפַּלֵּשׁ, לְהִתְגָּרֵשׁ,
לְהִתְנַקֵּשׁ, לְהִתְנַשֵּׁק, לְהִשְׁתַּנֵּק,
לִצְרֹם וּלְהַנְעִים, לִרְזוֹת וּלְהַשְׁמִין,
לְהִתְכַּחֵשׁ וּלְהַכּוֹת עַל־חֵטְא —
וְהַכֹּל אֱמֶת!
בִּזְכוּתְךָ — הוֹ, לִירִי! —
אֲנִי יָכוֹל לְחַלֵּק אֶת נַחֲלוֹתַי
וּלְהַתִּיז הֲבָרוֹת שֶׁל רִיר
בִּפְנֵי הָרוּחַ וְהַחֲשֵׁכָה.
נ.ב. אֲנִי יָקָר, עִקָּר שָׁכַחְתִּי.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי גַּם יָכוֹל לִשְׁאֹל:
מָה אֶעֱשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?
2
מאתט. כרמי
2
מאתט. כרמי
שְׁבָרִים
מאתט. כרמי
1.
דְּמָמָה מִסּוֹף עוֹלָם עַד סוֹף עוֹלָם.
יָרֵחַ מָלֵא. אוֹר שֶׁלֹּא מִכָּאן.
הַדַּף לָבָן. אֲפִלּוּ זַרְזִירִים
לֹא יְכַבְּדוּ אוֹתוֹ בְּצִיּוּצָם.
2.
הֶמְיַת יוֹנִים
כְּמוֹ בֻּכְנָה בּוֹכִיָּה.
כְּמוֹ מַסּוֹר חַשְׁמַלִּי.
אָבִיב הִגִּיעַ.
3.
עַלְעוֹל זְבוּבִים
מְחוֹלֵל בַּחֲלַל הַחֶדֶר.
רֵיחַ הַמִּלִּים בָּא
בְּאַפָּם הַזָּעִיר.
4.
טִפּוֹת הַדְּבַשׁ הִתְקַשּׁוּ
כְּמוֹ אֶגְלֵי־שְׂרָף בַּשֶּׁמֶשׁ.
הַיָּרֵחַ הִגִּיעַ לְקִצּוֹ.
5.
שְׁקֹל אֶת מַעֲשֶׂיךָ.
מִצְטַעֵר,
לְשׁוֹן־הַמֹּאזְנַיִם יְבֵשָׁה.
6.
צַר לִי שֶׁאַתְּ נֶעֱלֶמֶת.
אֲבָל בַּצַּר לִי
לִבִּי מִתְרַחֵב.
7.
שֵׁם מִן הֶעָבָר.
אֵבֶר מִן הַחַי?
אֵבֶר מִן הַמֵּת
הַמִּתְהַלֵּךְ כְּחַי?
8.
הַלַּיְלָה לוֹבֵשׁ מַסֵּכָה שֶׁל יוֹם.
אֲבָל הַחֲשֵׁכָה זוֹרֶמֶת
מֵחֲרִיצֵי עֵינָיו.
9.
הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְתִּי פַּעַם
(הִשְׁתַּדַּלְתִּי לֹא לוֹמַר פַּעֲמַיִם)
חוֹזְרוֹת אֵלַי כְּמוֹ מֶדוּזוֹת עַל הַחוֹף.
נְאוּם הָעֲרִירִית
מאתט. כרמי
הָאוֹר מֵעַל פִּתְחִי מוֹדִיעַ:
פָּתוּחַ, אֲנִי בַּבַּיִת,
מַמְתִּינָה.
הַנּוּרָה חֲשׂוּפָה,
פְּעִימָה חֲלוּשָׁה בֵּין גַּלֵּי הַלַּיְלָה,
הִבְהוּב חֵרוּם בְּטִפּוּל נִמְרָץ.
עַנְפֵי הַבּוּגֶנְוִילֵיאָה מִשְׂתָּרְגִים בָּאֹרֶן,
מַזִּים כִּתְמֵי־אָדֹם
עַל אִצְטְרֻבָּלִים חֲתוּמִים.
עַכְשָׁו הַכֹּל נָע בָּרוּחַ:
הַנּוּרָה, הַלַּיְלָה, מַחֲטֵי הָאֹרֶן
הַמְחַפְּשִׂים אֶת וְרִידַי.
הָאוֹר הַכָּבוּי מֵעַל פִּתְחִי מוֹדִיעַ:
סִיַּמְתִּי לְהַמְתִּין,
גָּמַרְתִּי לְחַכּוֹת.
עִנּוּי הַנֶּפֶשׁ
מאתט. כרמי
יוֹם כִּפּוּר שֶׁחָל בְּשַׁבָּת:
בִּמְקוֹם תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים,
חָתוּל אָפֹר תּוֹקֵעַ אֶת קַרְנוֹ
בַּחֲתוּלָה שְׁחֹרָה;
שַׁוְעָתָהּ עוֹלָה לִשְׁמֵי־מָרוֹם,
שְׁבָרִים שֶׁל תִּינוֹקוֹת מְיֻסָּרִים;
שִׁנָּיו מְנֹעָצוֹת עַד זוֹב דָּמָהּ,
וּצְבָא־זַרְעוֹ מֵרִיעַ בְּרַחְמָהּ.
וְהַשְּׁכֵנָה הַחֲרֵרָה,
שֶׁכְּבָר אֵינָהּ זוֹכֶרֶת אֵימָתַי
קָפְצָה עָלֶיהָ הַזִּקְנָה,
עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן, צוֹרַחַת:
דַּי! דַּי! דַּי!
1990
נְאוּם הַכּוֹפֵר
מאתט. כרמי
דּוּמִיָּה שֶׁל יוֹם כִּפּוּר.
גַּם חִלּוֹנִיִּים טוֹמְנִים רֹאשָׁם בַּחוֹל,
מְחַפְּשִׂים מִמְצָאִים עַתִּיקִים:
שֶׁבֶר־תְּרוּעָה,
כְּנַף־טַלִּית שְׁבוּרָה,
מַפְתֵּחַ מַחֲלִיד שֶׁל שַׁעַר נֶעֱלָם.
בְּלַהַק הַמַּלְאָכִים בֶּהָלָה:
דִּמְמַת אַלְחוּט,
מִגְדַּל הַפִּקּוּחַ שׁוֹמֵם,
מַסְלוּלֵי הַחֵרוּם מְכֻסִּים עֲשָׂבִים.
עַכְשָׁו יִצְטָרְכוּ לְעוֹפֵף לָעַד
מִסּוֹף עוֹלָם עַד סוֹף עוֹלָם,
אִשָּׁם תּוּעַם, כְּפוֹרָם יֻדְלַח —
הַמַּכָּ"ם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ!
1991
נְאוּם הַבּוֹגֵד
מאתט. כרמי
אָז חִלַּלְתִּי יְצוּעִי.
עָלִיתִי עָלֶיהָ בְּמִטַּת כְּלוּלוֹתַי,
שָׁזַרְתִּי אֶת הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ:
אֲנִי עָלֶיהָ
וְגַבָּהּ הֶחָרוּשׁ
עַל חֶסֶד נְעוּרַיִךְ.
גּוּף עַל צֵל עַל בָּבוּאָה
שֶׁל גּוּף.
עוֹף לֹא צִיֵּץ.
רַק הַקְּפִיצִים חָרְקוּ
וְהַמִּזְרָן עָשֵׁן כֻּלּוֹ.
אָנֹכִי נָתַתִּי בָּהּ
אֶת כָּל זִרְמַת גּוּפִי הַמִּזְדַּעֵם.
בְּזֵעַת־אַפַּיִם
הִתְוֵיתִי אֶת מִתְאַר גּוּפֵךְ
עַל סְדִינַיִךְ.
וְהִיא הֵאִירָה לִי פָּנִים בַּחשֶׁךְ,
צָחֲקָה,
אָמְרָה שֶׁזֶּה תּוֹרָהּ, עַכְשָׁו תּוֹרָהּ,
וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר יָצְאָה חֶרֶשׁ
מִבֵּיתֵךְ וּמֵחַיַּי.
לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת צִלָּהּ
בָּרְחוֹב, בַּמִּסְעָדָה, בַּבַּר.
אֲנִי מַשְׁפִּיל עֵינַיִם, נֶעֱלָם.
לַהֲדַם, לַהֲדַם,
זֶה לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא,
מִקְרֵה לַיְלָה, חֲלוֹם רָע.
אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ:
הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ,
וְאֶת נַפְשֵׁךְ שָׁפַכְתִּי שָׁם
עַל לֹבֶן סְדִינַיִךְ.
הֵטַלְתִּי אֶרֶס בְּעַרְשִׂי
וּמִיתָה בְּמִטָּתִי.
הוֹ, בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי, פְּרוֹטֶזָה שֶׁלִּי!
עַל־כָּרְחִי אֲנִי שָׁר, אֱמֶת וְחוֹבָה,
עַל־כָּרְחִי לֹא נוֹתַר לִי
אֶלָּא שִׁיר אַשְׁכָּבָה.
אוֹי
מאתט. כרמי
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הוֹצִיא אֶת הַשֶּׁרֶץ הַיָּקָר מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאוֹ וְהָלַךְ לְמִקְוֵה־
הַטָּהֳרָה. הַשּׁוֹמֵר הִכִּיר אוֹתוֹ הֵיטֵב: הוּא הָיָה בָּא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת,
נִכְנָס שָׁחוֹחַ וּמְפֻיָּח, טוֹבֵל בְּדוּמִיָּה גְּמוּרָה, וְיוֹצֵא זָקוּף וְקוֹרֵן. אַךְ
הַפַּעַם הִסְתַּיֵּם הַבִּקּוּר בְּכִי־רַע, כִּי מִתּוֹךְ אֲפֵלַת הַבְּרֵכָה בָּקַע קוֹלוֹ שֶׁל
הַשֶּׁרֶץ שֶׁצָּעַק: “הַצִּילוּ, הַצִּילוּ!”
הֶסְפֵּד
מאתט. כרמי
הָעֲטַלֵּף שֶׁבּוֹ מֵת.
גַּם כְּשֶׁהוּא מְלַטֵּף אוֹתָהּ
עוֹרָהּ מַחֲרִישׁ.
הוּא מַחֲטִיא,
נִכְשָׁל בְּתִינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִים,
בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה.
יֵשׁ לוֹ קִיּוּם רַק בָּאוֹר:
בְּרֶשֶׁף עֵינֶיהָ
שֶׁל מֶלְצָרִית דְּרוּכָה,
בְּזִיק עֲגִילֶיהָ
שֶׁל תְּמוּנָה
מְמֻשְׁמֶשֶׁת.
בַּחשֶׁךְ הוּא רַק שְׁרִיר פּוֹעֵם,
גִּיד שֶׁנָּשָׁה,
עַבָּ"ם.
קֻבְלָנָה פְּרָטִית
מאתט. כרמי
לָמָּה, בָּבַת־עֵינִי, לָמָּה
כְּשֶׁאֲנִי מַשִּׁיל אֶת נְעָלַי
אַתְּ מְבִיאָה לִי סַנְדָּלִים
כְּשֶׁאֲנִי פּוֹצֵחַ בְּזֶמֶר
אַתְּ מַצִּיעָה לִי גַּרְעִינִים
כְּשֶׁאֲנִי נוֹפֵל אַפַּיִם־אַרְצָה
אַתְּ מַמְלִיצָה עַל שִׁיטַת אֲלֶכְּסַנְדֶּר
לָמָּה, בְּרֵכוֹת־חֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי,
לָמָּה עֵינַיִךְ
הֵן זְכוּכִיּוֹת מַקְטִינוֹת?
"אֲנַחְנוּ מְלִינִים אֶת הַמֵּת"
מאתט. כרמי
אֲנַחְנוּ מְלִינִים אֶת הַמֵּת.
(שָׁלוֹם, שָׁלוֹם,
רַק צִלְצַלְתִּי לִשְׁמֹעַ
מַה נִּשְׁמָע.
שָׁלוֹם לַעֲפָרֵנוּ הַתָּחוּחַ,
הַמְהַמֶּה בָּרוּחַ.)
אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ מְחִילָה
הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב.
(רַק רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ
מַה נִּשְׁמָע
בַּמְּחִלּוֹת.
הַאִם אַהֲבָתֵנוּ מִתְגַּלְגֶּלֶת,
מְיַלֶּלֶת,
חֲבוּטָה בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת־שֶׁל־אֵשׁ?)
גַּם אִם נִסְתַּם הַגּוֹלֵל,
לֹא נְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ
מֵחֶבְרָתֵנוּ.
שִׁיר סָתוּם
מאתט. כרמי
עַכְשָׁו
לְאוֹר הַבֹּקֶר שֶׁאֵינֶנּוּ
יָכוֹל לָעֲלָטָה שֶׁלִּי
נִזְכָּר בַּקּוֹל וּבַמַּרְאֶה
אֲשֶׁר קָרְעוּ
אֶת עֵינַי וּסְדִינַי
רוֹעֵד מִפַּחַד
שֶׁיַּעֲלוּ אִתִּי עַל מִשְׁכָּבִי
בַּלֵּילוֹת
אֵינִי יוֹדֵעַ
מַה דַּרְכִּי
וְאִם יֵשׁ דֶּרֶךְ
לוֹמַר
בְּפֶה מָלֵא
לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַחוֹרֶכֶת
אוּלַי יִכְלוּ
כְּמֶדוּזָה עַל הַחוֹף
לָבוֹא בַּבּוֹר
עָפָר לְפִי
עָפָר בְּעֵינַי
אוּלַי יֵחָנֵק
רוֹדֵף נַפְשִׁי
אַחֲרֵי רְאוֹתִי
אֶת פָּנֶיךָ בַּחֲלוֹמִי
אֵינִי יוֹדֵעַ
אָנָה מִפָּנֶיךָ.
מַעֲשֵׂי אָבוֹת
מאתט. כרמי
וְאַחֲרֵי הָעֲקֵדָה?
אָז הִתְחִיל הַנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם.
אַבְרָהָם לָקַח אֶת בְּנוֹ לִמְרוֹצֵי גְּמַלִּים,
טִיֵּל אִתּוֹ מִנְּהַר פְּרָת עַד נְהַר מִצְרַיִם,
שָׂחָה לְצִדּוֹ, מַשְׁגִּיחַ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם,
בְּמֵימֵי אֵילַת. וּבְשׁוּבָם הַבַּיְתָה,
שָׁחַט צֹאן וּבָקָר לָרֹב,
הַכֹּל רַךְ וָטוֹב,
נִיחוֹחַ שִׁירִים וּבְשָׂרִים וּשְׁרָרִים
וּקְרוּאִים טוֹבֵי־עַיִן מִמֶּרְחָק.
יִצְחָק אָכַל וְאָכַל, אָכַל
וְשָׁתַק.
אַבְרָהָם קָנָה לְאִשְׁתּוֹ מְעִיל פַּרְוָה,
עֲדָיִים מִזְּהַב־פַּרְוַיִם,
הִתְקִין לָהּ תְּאוּרַת־חֵרוּם בָּאֹהֶל,
הֵבִיא לָהּ מַגָּפַיִם מֵאֲרַם־נַהֲרַיִם,
חֲשִׁישׁ מִתַּרְשִׁישׁ,
קִנָּמוֹן מִלְּבָנוֹן.
שָׂרָה, שֶׁבָּלְתָה בִּן־לַיְלָה,
לֹא פָּשְׁטָה אֶת בִּגְדֵי הָאֲבֵלוּת.
אַבְרָהָם הִתְפַּלֵּל לֵאלֹהָיו שַׁחֲרִית וְעַרְבִית,
תָּלָה קֻפּוֹת־צְדָקָה עַל כָּל הָאֲשָׁלִים,
עָשָׂה תּוֹרָתוֹ לַיְלָה וְיוֹמָם,
צָם,
וְהֵלִין מַלְאָכִים בַּחֲצִי חִנָּם.
הַקּוֹל מִמָּרוֹם נֶעֱלַם.
וְהַקּוֹל שֶׁבְּתוֹכוֹ
(הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר לוֹ)
אָמַר: כֵּן, הָלַכְתָּ,
מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ,
וְעַכְשָׁו, סוֹף־סוֹף, מֵעַצְמְךָ.
3
מאתט. כרמי
3
מאתט. כרמי
אֶפִּיפַנְיָה
מאתט. כרמי
חָמֵשׁ אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם.
אוֹר מַעֲרָבִי פּוֹשֵׁט כָּעָב
בֵּין חֲרַכֵּי הַתְּרִיס.
מְבַשֵּׂר טוֹב?
אֵינִי יוֹדֵעַ.
הַחִיּוּךְ שֶׁבִּשְׂפָתַיִךְ, יְשֵׁנוֹת,
אוֹמֵר: יֶלֶד,
תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ.
וְזֶה הַגְּזָר. עַכְשָׁו הַכֹּל צָפוּי
וְהָרְשׁוּת אֵינֶנָּה נְתוּנָה.
בָּעִיר הַלְּבָנָה
מאתט. כרמי
כְּמוֹ כְּלָבִים שֶׁאֵינָם
פּוֹסְחִים עַל שׁוּם עֵץ רַעֲנָן,
אֲנַחְנוּ מִתְעַלְּסִים בְּכָל עִיר חֲדָשָׁה,
מַשְׁאִירִים אֶת הַנִּיחוֹחוֹת שֶׁלָּנוּ
לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ.
הֻלֶּדֶת הֶעָבָר
מאתט. כרמי
אֵין לָנוּ עָבָר.
הַלּוּחַ שֶׁלָּנוּ חָלָק
כְּמוֹ יָם בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר.
אֵין שָׂרָטוֹת בְּפָנַיִךְ,
אֵין צַלָּקוֹת בְּשָׁדֵךְ.
הִנֵּה עָבַר עוֹד יוֹם.
שׁוּם הֲבָרָה זָרָה
לֹא הִתְגַּנְּבָה לְקוֹלֵךְ,
שׁוּם צֵל־רְפָאִים
לֹא נָח עַל שְׂפָתַיִךְ.
אֲנַחְנוּ בַּפְּרֵיהִיסְטוֹרְיָה.
לֹא נַשְׁאִיר מְגִלּוֹת,
גִּלּוּפִים, תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה.
רַק עֲצָמוֹת נְדִירוֹת,
גַּלְעִינֵי זֵיתִים וּקְצָת אֵפֶר.
הִנֵּה עָבַר עוֹד לַיְלָה.
אַתְּ צָעַקְתְּ בַּחֲלוֹם
וַאֲנִי רָאִיתִי קֶצֶף עַל חוֹף
כְּמוֹ שִׁלְיָה מְצֻפָּה רִיר.
הִנֵּה מַפְצִיעַ שַׁחַר, גַּם עָבָר.
זוּג
מאתט. כרמי
חֵרֵשׁ־אִלֵּם,
הוּא עוֹמֵד מוּלָהּ,
פָּנִים אֶל פָּנִים
כְּמוֹ יָרֵחַ מוּל מַיִם,
וְקוֹרֵא אֶת שְׂפָתֶיהָ.
אֲנִי, הָעוֹמֵד מִן הַצַּד
(וְרָגִיל לְהַפְנוֹת פְּרוֹפִיל,
עֹרֶף, גַּב וְעֵינַיִם צָרוֹת),
רוֹאֶה כֵּיצַד
הוּא חַי מִפִּיהָ.
בַּלַּיְלָה הוּא שָׂם אֶת יָדוֹ
עַל שְׂפָתֶיהָ,
מַכֶּה גַּלִּים בְּגוּפָהּ.
סִתְוָנִית
מאתט. כרמי
בְּיָמִים אֵלֶּה אֲנִי נֶהֱנֶה
מֵהַשִּׁירִים שֶׁאֲנִי הוֹזֶה
(וְלֹא כּוֹתֵב).
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם, רוֹעֲדִים,
כְּמוֹ בְּצִיּוּר פְלֶמִי,
מֵאֲחוֹרֵי טוּל שֶׁל עֲרָפֶל.
גַּם אַתְּ רוֹאָה? לֹא?
הַרְחִיבִי אֶת אִישׁוֹנַיִךְ
וְהֵעָלְמִי אִתִּי בְּמַמְלֶכֶת הַסַּגְרִיר.
גְּלוּיוֹת מִקֵּיסַרְיָה
מאתט. כרמי
1.
זוּגוֹת־זוּגוֹת בַּמִּסְעָדָה
הַמַּשְׁקִיפָה עַל פְּנֵי הַיָּם
אַחֲרַי הַמַּבּוּל, אוֹמֵר בַּעַל־הַבָּשָׂר
וּמְעַרְטֵל עוֹד שַׁפּוּד כְּעָנָף
בָּאֹפֶק — אֲרֻבּוֹת תַּחֲנַת־הַכֹּחַ
מְאוֹתְתוֹת לְחַשְׁמַלֵּי־מַעְלָה
הוֹ, הַשַּׁאֲנַנִּים בְּקֵיסַרְיָה
הִסְתַּכְּלוּ בַּפֶּסֶל שֶׁאִבֵּד אֶת הָרֹאשׁ
רְאוּ אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת
שֶׁצִּמְּחָה זָקָן שֶׁל אַצּוֹת
חֶשְׁבּוֹן, בְּבַקָּשָׁה
בְּבוֹא הַיּוֹם וַדַּאי אֶרְצֶה
לְאַבֵּד אֶת עַצְמִי לָדַעַת
הַשְּׁאֵלָה הִיא: כַּמָּה עַצְמִי יִשָּׁאֵר?
חָה, חָה, מְתוּקָה שְׁנַת הָאוֹבֵד
חֶשְׁבּוֹן, בְּבַקָּשָׁה
מִי זֶה יוֹשֵׁב שָׁם בַּפִּנָּה
בְּפַּרְצוּף מָחוּק?
לֹא, לֹא,
זֶה הוּא שֶׁמּוֹחֵק.
2.
פֶּרֶץ שֶׁל שְׁחָפִים מְצַוְּחִים
עָטִים עַל פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם,
נוֹסְקִים, דּוֹאִים וְצוֹלְלִים,
קֶצֶף שֶׁל כְּנָפַיִם,
סוּפָה שֶׁל לָבָן מִתַּמֵּר כְּעָשָׁן
וּפִתְאֹם — שָׁמַיִם רֵיקִים
וְגַלִּים בְּלִי־נִשְׁמָע־קוֹלָם.
אֲנִי כּוֹתֵב לָךְ בְּדֵעָה צְלוּלָה:
אֵינֶנִּי חוֹפֵז
וְאֵינֶנִּי מְכַזֵּב.
אֲנִי מַמְתִּין לַפֵּרוּר הַבָּא
וְגַם לְאֵלֶם הַחוֹף.
זֶה כָּל הָאָדָם.
בַּיָּם הָאַחֲרוֹן
מאתט. כרמי
אב התאבד בטביעה ולקח עמו את בנו בן השנתיים ושמונה חודשים… דייג שמע בכי של תינוק בלילה…
(מן העיתונות)
עַכְשָׁו, בְּצָהֳרֵי יוֹם־שֶׁל־שָׁרָב,
הַמְמַצְמֵץ אֶת אִישׁוֹנַי
מוּל עֲשָׂבִים רָוִים, כְּתָרִים שֶׁל קֶצֶף
וְחוֹלוֹת אָבִיב,
אֲנִי רוֹאֶה רַק חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
שׁוֹמֵעַ רַק לַיְלָה, יָם,
בְּכִי שֶׁל תִּינוֹק
בַּיָּם הָאַחֲרוֹן.
הַאִם יָרְדוּ יַחְדָּו?
הַאִם הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אָבִיו, שָׁם,
לְפָנָיו,
וְשָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע גַּם הַדַּיָּג?
גַּם בַּחֲלוֹם, בְּחֶזְיוֹן־לַיְלָה,
לֹא יִמָּצֵא לִי הַכֹּחַ לַעֲמֹד עַל הַחוֹף
בְּאִישׁוֹנִים קְרוּעִים וְאָזְנַיִם כְּרוּיוֹת.
צָהֳרֵי יוֹם־שֶׁל־שָׁרָב.
גּוּפַת הָאָב, שֶׁשָּׁלַח אֶת יָדוֹ,
נִפְלְטָה אֶל הַחוֹף:
גּוּף זָר, זָר מְאֹד,
גּוּפַת הַתִּינוֹק עוֹד לֹא.
בִּכְיוֹ הַקָּטָן יְפַרְפֵּר בָּרְשָׁתוֹת,
יְפַרְכֵּס כְּמוֹ קֶצֶף בַּלֵּילוֹת
בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים.
4
מאתט. כרמי
4
מאתט. כרמי
עשרה שירים מאת ג'ק גילבּרט מתוך "מונוליתוס", 1982
עשרה שירים מאת ג’ק גילבּרט מתוך “מונוליתוס”, 1982
5
מאתט. כרמי
5
מאתט. כרמי
“אָבִיךָ זֶה יְלָדְךָ אֲנִי!” משה רִיאֵטִי, “מקדש מעט”
“אָבִיךָ זֶה יְלָדְךָ אֲנִי!” משה רִיאֵטִי, “מקדש מעט”
עַל־מוּת לָאָב
מאתט. כרמי
עַל עֶרֶשׂ־מוֹתוֹ —
מַסֵּכַת־חַמְצָן לְפִיו
וַחֲזִירֵי־צִנּוֹרוֹת מִשְׂתָּרְגִים
מִגּוּפוֹ לְכָל עֵבֶר —
גִּלְגֵּל עֵינַיִם עוֹמְמוֹת
אֶל רֹאשִׁי,
כְּאוֹמֵר: גַּם עַכְשָׁו,
כְּשֶׁשְּׂמֹאלִי קְפוּאָה כְּמוֹ גְּמַל שְׁלֹמֹה
וְעֵינֵי הַמַּלְאָךְ זוֹחֲלוֹת עַל גּוּפִי כִּנְמָלִים —
גַּם עַכְשָׁו אַתָּה מֵהִין
לְהִתְיַצֵּב לִמְרַאֲשׁוֹתַי
בְּרֵישׁ גְּלֵי?
רוּחַ גְּדוֹלָה נָשְׁבָה בְּשַׂעֲרוֹתַי
וְרִצְפַּת קַרְקַפְתִּי הֶאֱדִימָה.
וְאַחֲרֵי הָרוּחַ — דְּמָמָה,
וְאַחֲרֵי הַדְּמָמָה — דּוּמָה.
אִי־הַדִּבּוּר
מאתט. כרמי
אִי־הַדִּבּוּר שֶׁל הַמֵּתִים
בַּחֲדַר־הַטָּהֳרָה
צָף מֵעָלַי כַּעֲנָנָה שְׁחֹרָה.
הַאִם תָּבוֹא סְעָרָה?
בְּרָקִים יְפַלְּחוּ
אֶת חַשְׁרַת הַמַּיִם?
לֹא,
חוּץ מִמֶּנִּי
וְרַעַם גַּלְגַּלֵּי־עֵינַי,
לֹא יִשָּׁמַע וְלֹא יִנּוֹעַ;
רַק לֹבֶן עָמוּם שֶׁל תַּכְרִיכִים
פּוֹעֵם בָּאֲפֵלָה.
זִהוּי
מאתט. כרמי
אֲשֶׁר עַל הַמֵּתִים אָמַר: הַכֵּר!
הֲזֶה אָבִיךָ מוֹלִידְךָ? הָאִישׁ
אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתְךָ לוֹמַר קַדִּישׁ?
הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶת מִצְוָתוֹ תָּפֵר?
אֲשֶׁר עַל הַמֵּתִים קָלַף צָעִיף
אַחַר צָעִיף מִפְּנֵי הַבַּר־מִנַּן,
חָשַׂף אֶת קְרוּם הַשֶּׁקֶט הַלָּבָן,
וּמִתַּחְתָּיו, פָּעוּר, אֶת אֵלֶם פִּיו.
כֵּן, זֶה הָאִישׁ, וְאֵלֶּה הֵם פָּנָיו,
וְאָנָה מִפָּנָיו, פִּיו וְעֵינָיו?
כֵּן, זֶהוּ בְּנִי, שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח עַכְשָׁו,
וְהַדִּמְעָה — קָרִישׁ בְּדַם עֵינָיו.
אֲשֶׁר עַל הַמֵּתִים לָפַף שׁוּב אֶת הַלּוֹט.
הַמַּיִם לֹא שָׁטְפוּ אֶת הַקּוֹלוֹת.
עַל־מוּת לָאֵם
מאתט. כרמי
(קטע)
אֲנִי רָאִיתִי אֶת הָרֶגַע.
מָה רָאִיתָ?
אִשָּׁה כְּמוּשָׁה,
כְּמוֹ עָלֶה שֶׁל סְתָו,
נְחשֶׁת וְזָהָב עַל כְּבִישׁ אָפֹר.
גִּידִים הַנּוֹצְצִים בַּטַּל
וּמִתְכַּוְּצִים בַּשֶּׁמֶשׁ.
עֲלֵה־נְיָר,
שׁוּלָיו מִתְרוֹמְמִים לְפֶתַע
בַּעֲוִיתוֹת שֶׁל אֵשׁ.
סְפִינַת חָלָל.
בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
מאתט. כרמי
בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:
טִפָּה סְרוּחָה,
טֻמְאָתְךָ לֹא תָּסוּר.
אִם הָרַסְתָּ אֶל חֲדַר־הַמֵּתִים,
דּוּמִיָּתָם תִּדְבַּק בְּךָ כְּמוֹ תַּכְרִיךְ,
לָבְנָם יַצְרִיעַ אֶת גּוּפְךָ.
תָּנוּעַ וְתָנוּד — וְלֹא תִּשְׁכַּח.
תָּנוּעַ וְתָנוּד — וְלֹא תִּדְמַע.
וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה — דְּמָמָה.
בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
נוֹשְׁרִים כְּמוֹ גִּלְדֵי בָּצָל,
וְאֵין בְּךָ דִּמְעָה.
הַקָּטָרַקְט יִתְעַצֵּם,
שְׂדֵה־הָרְאִיָּה יִצְטַמְצֵם,
הַנְּשִׁימָה תִּקְצַר,
וְהָאֲבִיּוֹנָה תִּבָּלַע
בִּמְעֵי הַצּוּלָה.
בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:
בֶּן־אָדָם,
עַכְשָׁו הוּא יְחַכֶּה לְךָ בַּפִּנָּה,
בְּלֹבֶן הָעַיִן וּבְלֹבֶן מִפְרָשִׂית.
כְּשֶׁתְּנַשֵּׁק אֶת אִשְׁתְּךָ,
תְּעַלַּע אֶת רִיר הַמַּלְאָךְ
שֶׁשְּׂפָתָיו הִתְעַוּוּ לִנְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה.
כְּשֶׁתְּלַטֵּף אֶת יַד נֶכְדּוֹ,
תִּרְאֶה אֶת שְׂמֹאלוֹ הַמְדֻלְדֶּלֶת,
שַׁדַּי מְשֻׁתָּק עַל לֹבֶן הַסָּדִין.
בֶּן־אָדָם, גּוֹרָלְךָ נֶחְתַּם.
סוֹף הָעוֹנָה
מאתט. כרמי
דּוּדֵי־הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים
כְּמוֹ מַצֵּבוֹת שְׁקוּעוֹת בְּבֵית־עָלְמִין.
גִּדְמֵי מֶדוּזוֹת עַל הַחוֹף
כְּמוֹ גְּבִישֵׁי־סֻכָּר מֻתְלָעִים בַּשֶּׁמֶשׁ.
בְּלִי הַשִּׁנַּיִם הַתּוֹתָבוֹת,
לְחָיָיו שָׁקְעוּ, פָּנָיו הִתְחַדְּדוּ
כְּמוֹ פְּנֵי־שׁוּעָל מִשַּׁעֲוָה.
בְּאַפְלוּלִית חֲדַר־הַמֵּתִים —
כְּמוֹ קְלָחִים לְבַנְבַּנִּים שֶׁל תִּירָס שָׁדוּף.
6
מאתט. כרמי
6
מאתט. כרמי
שִׁיר בְּטֶרֶם
מאתט. כרמי
לזכר אמיר גלבע
שמונה שנים למותו
טַבּוּלָה רָזָה
טַבּוּלָה רָזָה
אֲנִי מְשַׁנֵּן לְעַצְמִי
מְנַסֶּה לְהֵרָדֵם
חָלָק, חָלָק
כְּמוֹ אֲגַם נָם בַּלַּיְלָה
כְּמוֹ לֶחְיוֹ שֶׁל בְּנִי
יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
נוֹשֵׁם, נוֹשֵׁם
כְּמוֹ לִטּוּף שֶׁל גַּל
בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלוֹ
בַּחוֹל הַמְיַחֵל
כְּמוֹ כַּף יָדִי בַּלַּיְלָה
לְהֶבֶל פִּיךְ וְעֶרְיָתֵךְ
כְּמוֹ לְאַט
שֶׁאֵין אִטִּי מִמֶּנּוּ
מְרַחֵף עַל פְּנֵי תְּהוֹם
הַמַּמְתִּינָה
לְהֹלֶם הָעַלְעוֹל בְּלֵב הַמְּצוּלָה
כְּמוֹ יְלָלָה הַמְחַלְחֶלֶת
בְּעֹמֶק חֲלוֹמוֹ
בְּעֹמֶק חֲלוֹמֵךְ
פֶּן אִישַׁן.
מאי-ספטמבר, 1992
לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב
מאתט. כרמי
מֵרָחוֹק —
צְפִירַת הָרַכֶּבֶת נִשְׁמַעַת
כְּמוֹ יְבָבָה שֶׁל תִּינוֹק;
הַפֶּתֶק בַּכֹּתֶל מִשְׁתַּרְבֵּב
כְּמוֹ אֵזוֹב שָׁדוּף;
הַקַּו הַסַּרְטָנִי בַּחוֹל הַלַּח
נִרְאֶה כְּמוֹ כְּתַב־סְתָרִים
שֶׁל סוֹכֵן תַּת־מֵימִי.
מִקָּרוֹב —
הַגִּדּוּל הַמַּמְאִיר
(בְּקֹטֶר 2.7)
נִרְאֶה כְּמוֹ גִּדּוּל מַמְאִיר.
שָׁלוֹם, אֲנִי אוֹמֵר,
שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב.
הוֹרָאוֹת אַחֲרוֹנוֹת
מאתט. כרמי
נַשֵּׁק אוֹתָהּ עַל פִּיהָ,
קַל־מְהֵרָה.
אַל תְּסַפֵּר לָהּ
בִּשְׂפָתַיִם נָעוֹת
כִּי הַלַּיְלָה
טָרַף אֶת שְׁנָתְךָ,
כִּי עִלַּעְתָּ בַּלָּהוֹת
וְהָאָהִיל מֵעַל עֵינֶיךָ
קָרַב אַט־אַט
כְּמַסֵּכַת חַמְצָן לוֹחֶשֶׁת.
נַשֵּׁק אוֹתָהּ בְּרֹךְ
וּבִקְצָרָה.
אַל תַּנְשִׁים אוֹתָהּ
בָּאֲפֵלָה שֶׁלְּךָ.
DÉJÀ VU
מאתט. כרמי
רֹב הָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי רוֹאֶה
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן
דּוֹמִים לָאֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר רָאִיתִי
בְּיָמִים עָבָרוּ.
סִימָן שֶׁמִּתְקָרֵב סוֹף פָּסוּק;
וַאֲנִי תָּמֵהַּ לָדַעַת
הַאִם וּלְמִי הוּא יִהְיֶה דּוֹמֶה.
יְצִיאוֹת
מאתט. כרמי
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְחוּ"ל
אֲנִי רוֹאֶה הַכֹּל בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת:
לִבִּי נִכְמָר בְּקִרְבִּי
לְמַרְאֵה שְׁרַפְרַף פְּלַסְטִיק לָבָן, עָכוּר,
בְּגִנָּה עֲזוּבָה.
הַאִם יִהְיֶה שָׁם כְּשֶׁאֶחֱזֹר?
הַאִם יָחוּס עָלָיו מִישֶׁהוּ
וְיִצְבַּע אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ?
הַאִם אֶרְאֶה כָּךְ
וְאֶשְׁאַל כָּךְ
לִפְנֵי הַיְצִיאָה הָאַחֲרוֹנָה?
שְׁנֵי שִׁירֵי רְחוֹב
מאתט. כרמי
1.
טוֹב,
הֲלֹא בַּסּוֹף גַּם אַתָּה תִּהְיֶה רְחוֹב.
רְכָבִים בָּךְ יְרוּצוּן כְּגַלְגַּלִּים,
אוֹפַנּוֹעִים יְעוֹפְפוּ כְּאוֹפַנִּים.
שִׁמְךָ יִזְדַּהֵר בַּלַּיְלָה
כְּנֹגַהּ הַצָּפוֹן
וְהָעָם יְהַלֵּךְ לְאוֹרֶךָ.
טוֹב,
זֶה בַּסּוֹף, אֲבָל בֵּינְתַיִם
אַתָּה עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה,
רוֹעֵד,
וְעֵינֶיךָ כָּלוֹת אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.
אִלּוּ יָדְעוּ הַלָּלוּ מַה טּוֹמֵן הֶעָתִיד,
הָיוּ נִצָּבִים כְּנֵד.
2.
לְנֶגֶד עֵינֵינוּ הִתְרַחֵשׁ הַנֵּס:
גִּידָיו הִשְׂתָּרְגוּ לְחוּטֵי מֶתַח גָּבוֹהַּ;
שְׂעָרוֹ הַמְטֻפָּח תָּפַח,
כִּסָּה אֶת הָרַחֲבָה בְּדֶשֶׁא עָנֹג;
עֵינָיו הַבּוֹרְקוֹת נָסְקוּ לִמְרוֹמֵי הָאַנְטֶנָּה;
יָדוֹ הַיְמָנִית הָיְתָה לְ“עֲצֹר!”
וְהַשְּׂמָאלִית לְחֵץ;
נְחִירָיו רָחֲבוּ לְמַעֲבָר תַּת־קַרְקָעִי,
טַבּוּרוֹ הִתְנַשֵּׂא כְּאִי־תְּנוּעָה —
וְרֹאשׁ הָעִיר גָּזַר אֶת הַסֶּרֶט!
כָּל חַיָּיו חָלַם לִהְיוֹת רְחוֹב:
לֹא דֶּרֶךְ, לֹא שְׂדֵרוֹת, וְלֹא סִמְטַת.
רְחוֹב, רְחַב־יָדַיִם וְנוֹהֵר,
עַמּוּד עָשָׁן בַּיּוֹם
וְאֵשׁ בַּלַּיְלָה.
נְאוּם אִישׁ הַמִּלִּים
מאתט. כרמי
לְצִדִּי, עֵירֻמָּה,
מִכַּף־רַגְלֵךְ הַגְּדוֹלָה
וְעַד רֹאשֵׁךְ הַמִּדַּלְדֵּל,
צָפִים עַל מִזְרַן־מַיִם־גְּנוּבִים
בְּשֵׁפֶל־שַׁחֲרִית,
וּפִתְאֹם זִקַּרְתְּ יָדַיִם
וְצָעַקְתְּ:
“אַתָּה הָאוֹיֵב שֶׁלִּי!”
זֶה נִקְלַט.
עֵירֻמָּה מוּלִי,
לוֹהֶטֶת כַּשְּׁקִיעָה:
"פִּיחַ! פִּיחַ! פִּיחַ!
בַּעֲבוּר חֹפֶן מִלִּים, בַּעֲלִי,
אַתָּה מַחְשִׁיךְ,
מַשְׁחִין אֶת בְּשָׂרִי —
חָרֵב וּמְצֹרָר, הַבֵּט,
צָחִיחַ, מְבֻקָּע…"
נִקְלַט.
מֵאֲחוֹרַי,
בְּמַסֵּכַת חַמְצָן בַּעֲרִיסַת מוֹתֵךְ,
מְשַׁדֶּרֶת חִרְחוּר אַחֲרוֹן
אֶל עֲלֵי הַסְּתָו,
וְהֶעָלִים הוֹפְכִים אָבָק
עוֹד לִפְנֵי שׁוּבָם לֶעָפָר
לְרַגְלֵי בְּנֵךְ.
נִקְלַט.
נוֹשְׂאֵי הָאֲלוּנְקָה לְפָנַי,
צֶדֶק וְצַלְמָוֶת,
שַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל אֵשׁ שְׁחֹרָה
סְבִיבְךָ, אָבִי,
וְהַבּוֹר הַפָּעוּר
אֲשֶׁר לֹא יִסָּתֵם —
בְּבוֹא הַיּוֹם,
יְחַפְּשׂוּ אוֹתִי, יִמְצְאוּ, יְפַעְנְחוּ
וְיָבִינוּ סוֹף־סוֹף
שֶׁהַכֹּל הָיָה מֻנָּח בַּקֻּפְסָה.
7
מאתט. כרמי
7
מאתט. כרמי
ג'יימס ג'ויס ECCE PUER
מאתט. כרמי
מֵעָבָר אָפֵל
יֶלֶד יֻלַּד
בְּגִיל וְתוּגָה
לִבִּי יִרְעַד.
רוֹגֵעַ בָּעֶרֶשׂ
הַחַי יִשְׁכַּב.
לוּ רַחֲמִים וָחֶסֶד
יִפְקְחוּ עֵינָיו!
נִשְׁמַת אֲבִיב־חַיִּים
עַל הַמַּרְאָה;
עוֹלָם שֶׁלֹּא הָיָה
קָם וְנִבְרָא.
יֶלֶד יָשֵׁן;
זָקֵן נִלְקַח.
הוֹ, אָב נֶעֱזָב,
לְבִנְךָ אָנָּא סְלַח!
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.