הקדמה

שׂוּמה עלי לראות בכרכים האלה את המשך־סיפור המעשה של מלחמת־העולם הראשונה, שאותו גוללתי ב’המשבר העולמי‘, ‘החזית המזרחית’, ו’תוצאות המלחמה’. אם יושלם החיבור הנוכחי יצטרפו כל אלה לכלל תיאור של מלחמת־שלושים־שנה שניה.

כמו בספרים קודמים גם כאן נהגת, ככל שכוחי מגיע, על פי שיטתו של דיפו ב’זכרונותיו של קאוואליר', שבה תולה המחבר את סיפור הקורות ואת הדיון במאורעות צבאיים ומדיניים גדולים בחוט נסיונותיו האישיים של איש יחיד. אולי אני האיש היחיד שעבר את שני המשברים העליונים שבהיסטוריה הידועה כשהוא נושא בתפקידי ביצוּעי גבוה. אולם אם במלחמת־העולם הראשונה תפסתי משרות אחראיות אך משניות, הנה במאבק הזה השני עם גרמניה עמדתי, משך למעלה מחמש שנים, בראש ממשלת הוד־מלכותו. לכן כותב אני מנקודת־מבט אחרת וביתר סמכוּת מכפי שהיה הדבר אפשרי בספרי הקודמים.

כמעט כל עבודתי הרשמית נתנהלה על־יד הכתבה למזכירות. משך הזמן הזה ששימשתי ראש־ממשלה הוצאתי את התזכירים, ההוראות, המברקים והמזכּרים האישיים, המסתכמים במיליון מלה כמעט. אין ספק שהרבה מגרעות תימצאנה במסמכים האלה, שנתחברו מיום ליום תחת לחץ המאורעות ומתוך הידיעות שעמדו לרשותי בשעת מעשה. בכל זאת עולים הם בצירופם כדי תיאור שוטף של המאורעות הכבירים האלה, כפי שנראו בזמנם בעיני איש שנשא באחריות הראשית למלחמה ולמדיניות של הקיסרות וחבר־העמים הבריטי. ספק בידי אם יש, או אם היה אי־פעם, איזה תיאור דומה לניהול מלחמה ומימשל. אינני מתאר את הדבר בחינה היסטורית, כי דבר זה נתון לדור אחר. אבל טוען אני בביטחה כי זוהי תרומה להיסטוריה, שתביא תועלת לעתיד־לבוא.

בשלושים שנים אלו של מעש והטפה מקופּל ומתבטא פועל־חיי, ונכון אני להישפט על פיהן. לא זזתי מן הכלל הנקוּט בידי, שלא למתוח בקורת לאחר מעשה על שום צעד של מלחמה או מדיניות, אלא אם כן הבעתי קודם לכן, בפומבי או באורח רשמי, את דעתי עליו או את אזהרתי מפניו. אכן, באור שלאחר־זמן ריכּכתי הרבה מן החוּמרות שבפולמוסי הימים שעבר, וצר היה לי להעלות על הכתב את חילוקי־הדעות האלה עם אנשים כה רבים שאותם חיבּבתי או כיבדתי; אבל לא יהיה זה מן הצדק שלא לשים את לקח העבר לפני העתיד. אל יתן איש דופי באנשים הנכבדים הללו, שכוונותיהם היו לטובה ואשר פעולותיהם מתוארות בדפים האלה, מבלי אשר יעשה את חשבון־נפשו הוא, מבלי שיבדוק איך מילא הוא עצמו תפקידים ציבוריים, ומבלי שיעשה שימוש בלקח העבר לגבי דרכו בעתיד.

אין להניח שאני מצפה לכך שיזכו דברי להסכמה כללית, ועוד יותר מכך אין להניח שאני כותב רק מה שיהיה מקובּל על הבריות. מוסר אני את עדותי בהתאם למיטב הכרתי. שקדתי ככל האפשר לבדוק את העובדות; אבל, מתוך גילוי תעודות שנלכדו ומתוך גילויים אחרים, יוצאים בלי חשׂך לאור דברים רבים שאולי ישפכו אור חדש על המסקנות אשר הסקתי. לכן חשוב הדבר להסתמך על רשוּמות מהימנות בנות־הזמן ועל חוות־דעת שהועלו על הכתב שעה שהיה הכל סתום ומעורפל.

יום אחד סח לי הנשיא רוזוולט שהוא מבקש בפומבי הצעות לשם שראוי לקרוא בו את המלחמה. אמרתי מיד: “המלחמה המיותרת”. מעולם לא היתה מלחמה שקל היה למנעה יותר מזו שעתה־זה שׂמה לחרבּה מה שנותר בעולם מן המאבק הקודם. הטרגדיה האנושית מגיעה לשׂיאה בעובדה שלאחר כל המאמצים והקרבנות של מאות מיליונים בני־אדם, ולאחר נצחונותיו של הצדק, עדיין לא מצאנו לא שלום ולא בטחון ועדיין צפויים אנו לסכנות חמוּרות יותר מאלו שהתגברנו עליהן. באמת ובתמים אני מקווה כי העיון בעבר עשוי לתת הדרכה בימים יבואו, לאַפשר לדור חדש לתקן כמה מן השגגות של שנים־עברו ולמשול בדרך כך, בהתאם לצרכי האדם ולגדולתו, על חזיון העתיד נורא־ההוד, הנגוֹל והולך לעינינו.

וינסטון ספנסר צ’רצ’יל

צ’רטוול, וסטרהאם, קנט.

מרס, 1948

שלמי־תודה

בקביעת הצד הצבאי של סיפור המעשה נעזרתי במידה מרובה בלייטננט־גנרל סיר הנרי פאוּנול; בענינים ימיים, בקוֹמוֹדוֹר ג‘. ר. ג’, אֶלן; ובשאלות אירופיות כלליות, בקולונל פ. ו. דיקין, מווּדהם־קוֹלג' של אוקספרוד, שעזר לי גם בחיבורי “מרלבורו: חייו וזמנו”. עזרה מרוּבּה קיבלתי מסיר אדוארד מארש בענייני סגנון. נוסף על כך עלי להביע את תודתי להרבה מאד אנשים אחרים שהואילו בטובם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר את הערותיהם.

הלורד איזמי נתן לי גם הוא עזרה שאין ערוך לה, ועם שאר ידידי יוסיף לעשות זאת גם להבּא.

מכיר טובה אני לממשלת הוד־מלכותו על מתן רשות להעתיק את הנוסח של כמה מסמכים רשמיים, אשר זכות־היוצר המלכותית עליהם נתונה כחוֹק בידי המפקח על משרד־הכּתובים של הוד־מלכותו.

מוסר־ההשכל של היצירה

במלחמה: עוז־החלטה

במפלה: רוח־תגר

בנצחון: גודל־לב

בשלום: רצון־טוב

נושא הכרך

איך באיולתם, בקלות דעתם

ובטוב מזגם הניחו העמים

דוברי־האנגלית לרשעים לחדש

את חימושם.

ספר ראשון: בין מלחמה למלחמה (1919 – 1939)

פרק ראשון: משוגות המנצחים 1919 – 1929

המלחמה לסיום המלחמה — צרפת מוּקזת הדמים — גבול הריין — הסעיפים הכלכליים בחוזה ורסיי — הבּוּרוּת בענין תשלום הפיצויים — הרס קיסרות אוסטרו־הונגריה עקב חוזי סן ז’רמן וטריאַנוֹן — הרפובליקה הויימרית — ארצות הברית מתכחשת לערובּה האנגלוֹ־אמריקאית לצרפת — נפילת קלמנסו — פּוּאַנקארה פולש אל חבל־הרוּר — שברון המארק — בּדלנותה של אמריקה — קץ הברית האנגלו־יאפאנית — פירוק הנשק־הימי האנגלו־אמריקאי — הפאשיזם ילוּד הקומוניזם — מה־קל למנוע מלחמת־גוג־ומגוג שניה — הערובּה המוצקה האחת לשלום – המנצחים שוכחים — המנוצחים זוכרים — החורבן הרוחני של מלחמת־העולם השניה — הסיבה: לא מנעו את חידוש זיונה של גרמניה

אחרי תום מלחמת העולם של 1914 היתה הכרה עמוקה ותקוה כללית כמעט כי ישוֹר שלום בעולם. משאלת־לבם זו של כל העמים הנקל חיה להשיגה על ידי התמדה בדעות הנכונות, ועל ידי מידה מתקבלת־על־הדעת של שכל־ישר ותבונה. הביטוי “המלחמה לסיום המלחמה” היה על כל שפתיים, וננקטו אמצעים להפיכתו למציאות. הנשיא וילסון, שלפי הסברה היה פועל בשמה של ארצות־הברית, השליט את המושג של חבר־הלאומים בקרב הכל. המשלחת הבריטית בורסיי צרה צורה לרעיונותיו ועיצבה אותם לכלל תעודה אשר לעולם תשמש ציון־דרך בנתיבו היגע של האדם. בעלי־הברית המנצחים היו כל־יכולים בזמן ההוא, במידה שהדברים אמוּרים באויביהם החיצוניים. היה עליהם לעמוד בפני קשיים פנימיים חמוּרים ובפני הרבה חידות אשר לא ידעו את פתרונן, אבל המעצמות הטבטוֹניות בגוש הגדול של אירופה התיכונה, שחוללו את התהפוּכה, תוּכּוּ לרגליהם, ורוסיה, ששבט־הנוגשׂ הגרמני כבר מוֹטט אותה, היתה מתעוותת בחבלי מלחמת־אזרחים ונתפסת בצבת שלטונה של המפלגה הבּולשביקית או הקומוניסטית.

*

בקיץ 1919 עמדו צבאות בעלי־הברית לאוֹרך הריין, וראשי־הגשר שלהם נתקעו לעומק גרמניה הנבוֹסה, הרעבה והמפוֹרקת מנשקה. ראשי המעצמות המנצחות דיינו והתווכחו על העתיד בפאריז. לפניהם פרושה היתה מפּתה של אירופה והם יכלו לשׂרטטה מחדש כמעט ככל העולה על רוחם. מקץ חמישים־ושנים חדשים של ייסורים וסכנות היתה הקואליציה הטבטונית נתונה לחסדם, ואף אחת מארבע המעצמות שנמנו עלה לא יכלה להתנגד לרצונם אף־כהוא־זה. הגרמנים, ראשי ההתקפה וחלוציה, שבעיני הכל היו עילתו העיקרית של האסון שבא על העולם, היו נתונים לרחמיהם או להכרעתם של המנצחים, שהם עצמם מתנודדים היו מעקתה של כוס העינויים אשר עברה עליהם. יתר על כן, לא היתה זו מלחמה של ממשלות כי אם מלחמה של עמים. האומות הגדולות ביותר הוציאו את כל לשד־חייהן בחימה וטבח. מנהיגי המלחמה שנאספו בפאריז נישאו שמה על גבי אחד הנחשולים העזים והנזעמים ביותר שנתרגשו אי־פעם בדברי־ימי האדם. חלפו לבלי שוב הימים של חוזי אוּטרכט וּוינה, כשהיו מדינאים ודיפלומטים אציליים, מנצחים ומנוצחים כאחד, נועדים לדין־ודברים אדיב ונימוסי, ובהיותם פטוּרים משאונה ולהגה של דמוקרטיה יכלו לשדד מערכות על פי עיקרי־היסוד, שמוסכמים היו עם כולם. המוני העמים, שלא ידעו את נפשם מחמת הסבל ומחמת התורות שניטעו בהם, עמדו סביב בעשרות־מיליונים לדרוש שילומים וגמול. אוי־ואבוי למנהיגים, המרגיעים עתה על פסגות הנצחון המסחררות, אם אצל שולחן־הדיונים יזרוּ לרוח את אשר זכו בו החיילים במאה שדות־קרב רווּיי־דם.

מקום הכבוד היה לצרפת, בזכות מאמציה ואבידותיה כאחד. קרוב למיליון וחצי צרפתים נספו בגוננם על אדמת צרפת, אשר עליה עמדו נגד הפולש. חמש פעמים בתוך מאה שנה, ב־1814, 1815, 1870, 1914 ו־1918, ראו צריחי נוטר־דם את ברק התותחים הפרוסיים ושמעו את רעם פגזיהם. עתה היו שלושה־עשר ממחוזות צרפת נתונים במשך ארבע שנים איומות לשׂררתו המחמירה של שלטון צבאי פרוסי. חבלים רחבי־ידיים הושׂמו שממה באופן שיטתי על־ידי האויב, או שנטחנו עד־דק בתכתוֹשת הצבאות. מוורדן ועד טוּלוֹן כמעט לא היו בית או משפחה שלא התאבלו על מתיהם או שלא נתנו מחסה לבעלי־המוּם שלהם. אותם צרפתים שנלחמו וסבלו ב־1870, ורבים היו כאלה במשרות רמות, ראו כמעט נס בדבר שיצאה צרפת מנצחת מן המאבק הנורא לאין־שיעור, שעתה־זה נסתיים. כל ימי חייהם שרויים היו בפחד מפני הקיסרות הגרמנית. הם זכרו את האיומים הגסים שהדיחו את דלקאסה מכּהונתו ב־1905; חיל ורעדה אחזום נוכח האיוּם של מארוקו ב־1906, בפולמוס בוסניה של 1908, ובמשבר אגאדיר של 1911. נאומי “האגרוף המשורין” וה“שריון הנוצץ” של הקייזר יכלו להתקבל בלעג באנגליה ובאמריקה. היה להם צלצול של ממשות איומה בלבות הצרפתים. כמעט משך חמישים שנה חיו תחת אימת הנשק הגרמני. עתה, במחיר דם־התמצית שלהם, הורחקה המועקה הממושכת. הנה לבטח הגיעו סוף־סוף לשלום ולבטחון.

אבל העתיד היה טעון אותות מבשרי־רעה. יישובה של צרפת היה פחות משני שלישים מזה של גרמניה. מנין אוכלוסיה של צרפת קפא על שמריו, ואילו זה של גרמניה היה גדל והולך. בתוך עשׂור שנים או פחות מזה ודאי יהיה הזרם השנת של הנוער הגרמני המגיע לגיל־הצבא כפליים כזה של צרפת. גרמניה נלחמה כמעט נגד העולם כולו, יחידה כמעט, וכמעט ניצחה. המרבּים לדעת גם היטבו לדעת כמה פעמים היתה תוצאתה של המלחמה תלויה ממש בחוט השערה, והם גם היטיבו לדעת את המקרים והמאורעות שהכריעו את כפות המאזניים הגורליות. מה היה הסיכוי לכך ששוב יופיעו בעלי־הברית הגדולים במיליוניהם בשדות־הקרב של צרפת או במזרח? רוסיה היתה הרוּסה ומתעוותת, שונה לבלי־הכּיר מרוסיה של העבר. איטליה אפשר שתהיה על הצד שכנגד. הימים או האוקינוסים מפרידים בין בריטניה הגדולה וארצות־הברית לאירופה. הקיסרות הבריטית עצמה דומה היה שהיא קשורה בקשרים שרק אזרחיה לבדם יוכלו להבינם. איזה צירוף מאורעות יוכל להחזיר שוב אי־פעם לצרפת ופלנדריה את הקנדים עזי־הנפש של רכס־וימי; את האוסטרלים המפוארים של וילר־בּרטוֹנו; את הניו־זילנדים העשויים־לבלי־חת משדות המכתשים של פּאשנדל; את הגיס ההודי האיתן, אשר בחורף האכזר של 1914 החזיק את הקו ליד ארמאנטייר? מתי שוב תבוֹסס בריטניה שוחרת־השלום, המרושלת, האנטי־מיליטריסטית במישורי אַרטוּאה ופיקארדי בחילות־צבא של שנים או שלושה מיליונים? מתי שוב יצלחו את האוקינוס שני מיליונים מן הגברים הנהדרים של אמריקה ויבואו לשמפאן ולאראגוֹן? האומה הצרפתית — תשושת־כוח, שבורה ורצוצה, אך שליטה מוחלטת במצב — הציצה לתוך העתיד בפליאה מכירת־תודה ורדוּפת־מגור בעת־ובעונה־אחת. היכן איפוא אותו בטחון אשר בלעדיו נראה כל מה שהושג נטול־ערך, והחיים עצמם, אפילו בתוך מצהלות הנצחון, כמעט קשים היו מנשוא? הצורך המשווע היה בטחון בכל מחיר ובכל דרך, ויהיו קשים או אף מחמירים ככל אשר יהיו.

*

ביום שביתת הנשק צעדו צבאות גרמניה הביתה בסדר ובמשטר. “הם נלחמו יפה” אמר המארשל פוש, הגנראליסימוֹ של בעלי־הברית, כשעלי־הדפנה רעננים על מצחו, והוא מדבר כאורח חיילים: “יחזיקו בכלי־נשקם”. אבל הוא דרש כי מעתה והלאה יהיה הריין גבולה של צרפת. יכול שתהיה גרמניה מפורקת מנשקה; שיהיה המנגנון הצבאי שלה מנופץ לרסיסים; שיהיו מבצריה נתוּצים; יכול שתהיה גרמניה מרוּששת; יכול שתהיה עמוסה דמי־ענוּשים בלי־תיכלה; יכול שתיעשה טרף למריבות מבּית; אבל כל הדברים האלה יחלפו בתוך עשר או עשרים שנה. הכוח שאין־להחריבו “של כל השבטים הגרמניים” יקום שוב, והמדורות שלא כּוּבּוּ אשר לפרוסיה הלוחמנית תלהטנה גם תבערנה שוב. אבל הריין, הריין הרחב, העמוק, הממהר לזרום, כיון שיחזיק בו צבא צרפת ויבצרו, יהיה מחסום ושלט אשר מאחריו תוכל צרפת לשכון לבטח ולנשום השקט משך דורות. שונים מאד מאלה היו רגשותיו והשקפותיו של העולם דובר־האנגלית, שבלי עזרתו ודאי היתה צרפת כורעת תחתיה. הסעיפים הטריטוריאליים של חוזה ורסיי לא גרעו למעשה מאומה מגרמניה. היא נשארה עדיין הגוש הגזעי ההומוגני הגדול ביותר באירופה. כששמע המרשל פוש על חתימת חוזה־השלום של ורסיי, חיוה את דעתו בדייקנות מופלאה: “לא שלום הוא זה. זאת שביתת נשק לעשרים שנה”.

*

הסעיפים הכלכליים של החוזה היו זדוניים ומטוּפשים עד כדי כך שחוסר־השחר שבהם היה נראה בעליל. גרמניה נדונה לשלם פיצויים באמת־מידה אגדית. הגזירות האלו נתנו ביטוי לכעסם של המנצחים, ולקוצר־יכלתם של העמים להבין כי לעולם לא תוכל אומה נבוֹסה ולא יוכל ציבור נבוס לשלם דמי־ענושים בשיעור שיכסה את הוצאותיה של מלחמה מודרנית.

ההמונים נשארו שקועים בבוּרוּת ולא ידעו את העובדות הכלכליות הפשוטות ביותר, ומנהיגיהם השוחרים את קולותיהם, לא העזו להעמידם על העובדות. העתונים, על פי דרכם, שיקפו והדגישו את הדעות המושלות בכיפּה. מעטים היו האנשים שנשאו קולם להסביר כי תשלום פיצויים יכול להיעשות רק על־ידי שירותים או על־ידי העברת סחורות בפועל־ממש על פני גבולות־יבשה או על פני ימים; או להסביר כי בהגיע הסחורות האלו לארצות הנושות הן מערערות את התעשיה המקומית, כל זמן שאין המדובּר בחברות פרימיטיביות מאד או בחברות הנתונות לפיקוח חמור. למעשה, כמו שהתברר עתה בעצם אפילו לרוסים, הדרך היחידה לבוֹז אומה נבוֹסה היא להעמיס כל רכוש נייד הדרוש למנצחים ולגרש חלק מן הגברים שבאותה אומה כעבדי־עולם או עבדים־לשעה. אבל התועלת המופקת ממעשים כאלה אינה עומדת בשום יחס למחירה של המלחמה. שום איש מן הראשונים בסמכוּת לא עמדו לו השכל הטוב, יתרון־הדעת או הריחוק ממשוּגות הציבור להצהיר על העובדות היסודיות, האכזריות האלו לפני קהל הבוחרים; וגם לוּ היה אחד מהם עושה זאת, לא היו מאמינים לו. בעלי־הברית המנצחים הוסיפו לטעון כי יסחטו את גרמניה “עד שתצווח”. כל הדברים האלה נודעה להם השפעה גדולה עד מאד על רווחתו של העולם ועל הלך־רוחם של הגרמנים.

אולם לאמיתו של דבר לא נאכפו הסעיפים האלה מעולם. אדרבה, אם אמנם הפקיעו המעצמות המנצחות נכסים גרמניים בשווי 1,000 מיליון לי“ש, הנה כעבור שנים אחדות קיבלה גרמניה בהלוואה יותר מ־500 מיליון לי”ש, בעיקר מארצות־הברית ובריטניה הגדולה, ובכך ניתן לתקן עד־מהר את חורבנה של המלחמה בגרמניה. הואיל והתהליך הזה, שהצטיין לכאורה בגודל־לב, נתלווה עוד ביללות התושבים האומללים ומרי־הנפש בארצות המנצחות, ובהבטחות מדינאיהן שיאלצו את גרמניה לשלם “עד הפרוטה האחרונה”, לא היה מקום לקוות לשום הכרת־טובה או רצון טוב — והללו אכן לא באו.

גרמניה שילמה, או יכלה לשלם, את הפיצויים שנסחטו אחרי־כן רק משום שארצות־הברית היתה מלווה שיפעת כספים לאירופה, ובפרט לגרמניה עצמה. לאמיתו של דבר קיבלה ארצות־הברית בחזרה בשלוש השנים 1926־1929, בצורת תשלומי־חוב על חשבון פיצויים, כשיעור חמישית לערך מן הכסף שהיתה מלווה לגרמניה בלי שום סיכוי לקבלו בחזרה. אולם דומה היה שהכל שׂבעים רצון וסבורים שכּך יוכל הדבר להימשך לעולמים.

ההיסטוריה תגדיר את כל הפעולות הכספיות האלו כמעשי טירוף. הן סייעו לטפח גם את מאֵרת המלחמה גם את “השואה הכלכלית” שבּה עוד נשוב לדבר. גרמניה לוותה עכשיו מכל עֵבר, והיתה בולעת גרגרנית כל אשראי שהוּצע לה ביד נדיבה. רגשות מוטעים ביחס לעזרה לאומה המנוצחת, יחד עם שיעור כדאי של ריבּית על המלוות האלה, עוררו משקיעים בריטיים להשתתף בכך, אם גם בקנה־מידה קטן הרבה יותר מאלה שבארצות־הברית. ככה השיגה גרמניה את אלפיים מיליון הלי“ש במלוות לעומת אלף המיליונים דמי פיצויים ששילמה בצורה זו אחרת על־ידי מסירת נכסי־יסוד ו”ואלוּטה" בארצות זרות, או על־יד מעשי־להטים במלוות האמריקאיים העצומים. כל זה הוא סיפור עצוב על מעשה מרכבה של סכלוּת, שבלע הרבה עמל וכוונות טובות.

*

הטרגדיה העיקרית השניה היתה התפוררותה הגמורה של קיסרות אוסטרו־הונגריה עקב החוזים של סן־ז’רמן וטריאַנוֹן. מאות בשנים סיפקה ההתגלמות הקיימת הזאת של קיסרות־רומי־הקדושה חיים משותפים, עם יתרונות במסחר ובבטחון, למספר גדול של עמים, שאף אחד מהם לא גילה בזמננו את הכוח או את מידת החיוניות הדרושה לעמידה עצמאית נוכח הלחץ מגרמניה או מרוסיה, שניעורו לחיים חדשים. כל העמים האלה שאפו לפרוש מן המבנה הפדראלי או הקיסרי, ועידוד משאלותיהם היה בבחינת מדיניות ליבראלית. הבּלקניזציה של דרום־מזרח אירופה נמשכה במהירות, ועקב כך באה ההתעצמות היחסית של פרוסיה והרייך הגרמני, שאם גם נלאֶה היה ומצוּלק־מלחמה נשאר שלם ומכריע בהקף מקומי. אין גם אחד בעמים או במחוזות שנמנו על הקיסרות של ההבסבורגים שהשגת העצמאות לא הביאה עליהם את הייסורים אשר משוררים ותיאולוגים קדמונים ייחדו אותם לנדונים־לאבדון. וינה הבירה האצילה, מעון תרבות ומסורת שהוּגן ימים כה רבים, צומת לכבישים, נהרות ומסילות־ברזל כה רבים, נשארה מתעטפת ברעב, כקריה גדולה במחוז מדולדל שיצאוהו רוב תושביו.

המנצחים אכפו על הגרמנים את כל האידיאלים הנכספים־מכבר של אומות־המערב הליבראליות. פטרו אותם מן הנטל של שירות־חובה בצבא ומן הצורך להחזיק בנשק כבד. כעבור זמן קצר כפו עליהם את המלוות האמריקאיים העצומים, אף על פי שלא היה להם כל אשראי. תחוקה דמוקרטית, לפי כל השכלולים האחרונים, נקבעה בויימר. קיסרים גורשו, אפסים נבחרו. מתחת למסכת הרופסת הזאת געשו יצריה של האומה הגרמנית האדירה, שאם כי נבוסה הנה בעיקרו של דבר לא נפגעה. הדעה הקדומה של האמריקאים נגד המונרכיה, שמר לויד ג’ורג' לא עשה שום נסיון לפעול כנגדה, הבהירה לקיסרוּת המוּכה כי תזכה ליחס טוב יותר מצד בעלי־הברית כרפובליקה ולא כמונרכיה. מדיניות מחוכמת היתה מכתירה ומבצרת את הרפובליקה הויימרית במלך תחוקתי בדמות נכד־עולל של הקייזר, שמועצת־עוצרים מושלת בשמו. תחת זאת נפער חלל ריק בחיים הלאומיים של העם הגרמני. כל היסודות החזקים, הצבאיים והפיאודליים, שעשויים היו לעמוד לימינה של מונרכיה תחוקתית ולכבד ולקיים בעבורה את התהליכים הדמוקרטים והפרלמנטריים החדשים, נעקרו לפי־שעה משורש. הרפובליקה הויימרית, עם כל גינוניה וברכותיה הליבראליים, היתה כאלוף שהרכיב האויב לראש הגרמנים. היא לא יכלה לעורר את רגשי הנאמנות של העם הגרמני ואת דמיונו. זמן־מה ביקשה להיצמד כמתוך־יאוש אל המרשאל הינדנבורג הישיש. אחרי־כן הותרה רצועתם של כוחות אדירים, החלל היה פעוּר, ולתוך החלל הזה נכנס כעבור זמן־מה מטורף בעל כשרון שטני, המישקע והביטוי של רגשי־השנאה הארסיים ביותר שכירסמו אי־פעם בלבו של אדם – הקורפורל היטלר.

*

צרפת הקיזה את דמיה במלחמה. הדור, שמאז 1870 חלם על מלחמת־נקם, ניצח, אולם במחיר קטלני מבחינת כוח־החיוּת של האומה. מדולדלת היתה אותה צרפת שקידמה בברכה את שחר הנצחון. למחרת יום ההצלחה המסחררת היתה האומה הצרפתית חדוּרה פחד עז מפני גרמניה. הפחד הזה הוא שהמריץ את המרשל פוש לתבוע את כל גבול הריין למען בטחונה של צרפת מפני שכנתה הגדולה ממנה בהרבה. אבל המדינאים הבריטיים והאמריקאיים סברו כי סיפוח מחוזות המיושבים גרמנים לשטחה של צרפת מנוגד לארבעה־עשר הסעיפים ולעקרונות הלאומיוּת וההגדרה־העצמית, שעליהם צריך חוזה־השלום להתבסס. לפיכך התנגדו לפוש ולצרפת. הם קנו את לבו של קלמנסו בהבטחות: ראשית, הבטחה לערובה אנגלו־אמריקאית משותפת להגנתה של צרפת; שנית, הבטחה של אזור מפורז; ושלישית, הבטחה לפירוק־נשק כולל ונצחי של גרמניה. קלמנסו קיבל זאת, על אף מחאותיו של פוש ועל אף מה שהגיד לו לבו. הנה כי כן נחתם חוזה־הערובה על־ידי וילסון ולויד ג’ורג' וקלמנסו. הסינט של ארצות־הברית סירב לאשר את החוזה. הוא התכחש לחתימתו של הנשיא וילסון. ואנחנו, שכּה הרבינו להתחשב בדעותיו ובמשאלותיו בכל העסק הזה של עשיית שלום, לנו אמרו בלי הרבה דקדוקים של טכס שצריכים היינו להיות בקיאים יותר בתחוקה של אמריקה.

בתוך פחדו, כעסו ומבוכתו של העם הצרפתי נהדפה בחרי־אף דמותו הקשוחה, הרוממה של קלמנסו, על סמכותו המהוללת בעולם כולו, ועל הקשרים המיוחדים שלו בבריטניה ובאמריקה. “כפיוּת־טובה לאנשיהם הגדולים”, אמר פלוּטרך, “היא סימנם של עמים חזקים”. לא בחכמה עשתה צרפת שהתמכרה לתפנוק זה בזמן שנחלשה במידה כה חמורה. מועט היה הכוח־שכנגד שאפשר היה למצאו בהחייאת הקנוניות הסיעתיות והחילופים המתמידים של ממשלות ומיניסטרים, שהיו אפינייים לרפובליקה השלישית, עם כל שהיו כדאיים או משעשעים לעוסקים בהם.

פּוּאַנקאַרה, הדמות החזקה ביותר שבאה לאחר קלמנסו, ניסה להקים חבל־ריין עצמאי בחסותה ובפיקוחה של צרפת. לכך לא היה שום סיכוי של הצלחה. הוא לא היסס לנסות ולכפות על גרמנה תשלום פיצויים על־ידי הפלישה לחבל־הרוּר. דבר זה ודאי שכּפה על הגרמנים ציוּת לחוזים; אבל דעת־הקהל בבריטניה ובאמריקה מתחה עליו בקורת חריפה. כתוצאה מן ההתפוררות הכללית של המנגנון הממוֹני והמדיני בגרמניה, יחד עם תשלומי הפיצויים משך השנים 1919 עד 1923, התמוטט המארק מהרה. החימה שעורר בגרמניה כיבוש חבל־הרוּר על־ידי הצרפתים הביאה לידי הדפסה חסרת־רתיעה של שטרות־נייר בקנה־מידה עצום, מתוך כוונה מכוּונת להרוס את כל בסיסו של המטבע. בשלבים האחרונים של האינפלציה עמד המארק על ארבעים־ושלושה מיליוני־מיליונים בלירה שטרלינג. התוצאות החברתיות והכלכליות של האינפלציה הזאת קטלניות היו ומרחיקות־לכת. נמחו חסכונותיו של המעמד הבינוני, ומתוך כך נמצא קהל־חסידים טבעי לסיסמאות הנציונל־סוציאליזם. גידוּלם של טרוסטים־פטריות סילף את כל המבנה של התעשיה הגרמנית. כלל הון־הפעולה של הארץ נעלם. החוב הלאומי הפנימי וחוב התעשיה, בצורת תשלומים קבועים על־חשבון הון ומשכנאות, מובן שחוסלו או שוּמטו בתוך כך. אבל לא היה בכך משום פיצוי על הפסד הון־הפעולה. כל הדברים האלה הוליכו במישרים למלוות בקנה־מידה גדול של אומה פושטת־רגל בחוץ־לארץ, מלוות אשר בסימנם עמדו השנים שלאחר־כך. סבלה של גרמניה ומרירותה חזקו יחדיו – כבימינו אלה.

היחס הנפשי של בריטניה כלפי גרמניה, שתחילה היה נזעם כל־כך, עד־מהרה נתעה־הרחיק באותה מידה לצד השני. נבעה פרץ בין לויד ג’ורג' וּפּוּאַנקאַרה, אשר אישיותו “הסומרת” הפריעה למדיניותו התקיפה והמרחיקה־לראות. שתי האומות נפלגו במחשבה ובמעשה, וביטוי אדיר נמצא לאהדתם של הבריטים לגרמניה ואפילו להערצתם אליה.

*

חבר־הלאומים אך נוצר, ומיד הונחתה עליו מכת־מוות כמעט. ארצות־הברית נטשה את ילוּד־רוחו של הנשיא וילסון. הנשיא עצמו, שנכון היה להילחם על האידיאלים שלו, לקה בהתקפת שיתוק שעה שיצא למסע־התעמולה שלו, ומעתה והלאה נשאר שבר־כלי איו־חפץ־בו משך רוב ימיהן של שתי שנים ארוכות וחיוניות, שבסופן בא נצחון הרפובליקאים בבחירות לנשיאות של 1920 וסילק את מפלגתו ואת מדיניותו. למחרת נצחונם של הרפובליקאים השתלטו מעֵבר לאטלנטי תפיסות בדלניות. יש להניח לאירופה שתתבשל במיצה שלה, ועליה לשלם את חובותיה החוקיים. בתוך כך הועלו תעריפי המכס, כדי למנוע את כניסת הסחורות שרק בהן אפשר היה לפרוע את החובות האלה. בועידת וושינגטון של שנת 1921 הציעה ארצות־הברית הצעות מרחיקות־לכת לפירוק הנשק הימי, וברוח התלהבות החלו ממשלות בריטניה ואמריקה לטבע את אניות־המערכה שלהן ולנתץ את מתקניהן הצבאיים. מתוך הגיון מוזר טענו כי בלתי־מוסרי יהיה הדבר לפרק את המנוצחים מנשקם אם לא יתפרקו גם המנצחים מכלי־נשקם. אצבע תוכחת־המוסר האנגלו־אמריקאית כוּונה עד־מהרה אל צרפת, שבעת־ובעונה־אחת ניטלו ממנה הגבול על הריין וערובּת־החוזה שלה, על שום שהיא מחזיקה, ולוּ גם בהקף מקוצץ בהרבה, צבא צרפתי המיוסד על שירות־חובה כללי.

ארצות־הברית הבהירה לבריטניה כי המשך בריתה עם יאפאן, שאותה הקפידו היאפאנים לקיים, תשמש חיץ ביחסים האנגלו־אמריקאיים. הנה כי כן הוּשׂם קץ לברית הזאת. ביטול הברית עורר רושם עמוק ביאפאן, שראתה בכך משום זלזול במעצמה אסיאתית מצד העולם המערבי. נותקו הרבה קשרים שאחרי־כן אפשר היה למצוא בהם חיזוק מכריע לשלום. בתוך כך יכלה יאפאן להתנחם בעובדה שמפלת גרמניה ורוסיה העלתה אותה, לפי־שעה, למקום השלישי בין המעצמות הימיות שבעולם, ובלי ספק למדרגה העליונה. אף כי ההסכם הימי של וושינגטון קבע ליאפאן כוח קטן יותר באניות־מערכה מאשר לבריטניה ולארצות־הברית (חמישה: חמישה: שלושה), הנה המיכסה שהוקצתה לה מיצתה את מלוא יכלתה בבנייה ובממון למשך הרבה והרבה שנים, ובעין צופיה התבוננה איך שתי המעצמות הימיות הראשיות מקצצות זו את כוחה של זו כדי שיעור הנופל בהרבה מכפי יכלתן ומכפי שמחייבת האחריות המוטלת עליהן. הנה כך יצרו בעלי־הברית המנצחים חיש, הן באירופה והן באסיה, תנאים אשר בשם השלום פּינו את הדרך למלחמה חדשה.

בעצם התרחש כל המאורעות האלה, בתוך להג בלתי־פוסק של מליצות שדופות ואמרי־שפר משני עברי האטלנטי, הופיעה באירופה עילת־ריב חדשה ונוראה יותר מן האימפריאליזם של צארים וקייזרים. מלחמת האזרחים ברוסיה נסתיימה בנצחונה המוחלט של המהפכה הבּולשבית. הצבאות הסובייטיים שעלו על פולין לשעבּדה אמנם נהדפו אחור בקרב ורשה, אבל גרמניה ואיטליה כמעט נלכדו בפח תעמולתם ומזימותיהם של הקומוניסטים, והונגריה אכן סרה זמן־מה למשמעתו של הרודן הקומוניסטי, בּלא קוּן. אף כי המרשל פוש העיר בחכמה כי “מעולם לא עבר הבולשביזם את גבולות הנצחון”, רגזו יסודותיה של הציביליזציה האירופית בשנים הראשונות שלאחר המלחמה. הפאשיזם היה צלו או פריו המאוס של הקומוניזם. בעוד הקורפורל היטלר משמש את מעמד־הקצינים הגרמני במינכן, בהפיחוֹ בחיילים ובפועלים ששנאה לוהטת ליהודים וקומוניסטים, שעליהם הטיל את אשמת מפלתה של גרמניה, המציא לאיטליה הרפתקן אחר, בּניטוֹ מוסוליני, משטר חדש, אשר עם שהתיימר להציל את העם האיטלקי מן הקומוניזם העלה אותו עצמו לשלטון רודני. כשם שהפאשיזם נבע מן הקומוניזם, כך התפתח הנאציזם מן הפאשיזם. ככה יצאו לדרכן התנועות־השאֵרות הללו, שעד־מהרה עתידות היו להטיל את העולם לתוך התמודדות איומה עוד יותר, שאין איש יכול לומר כי נסתיימה עם מיגורן.

*

בכל זאת נותרה ערובּה אחת מוצקה לשלום. גרמניה היתה מפורקת מנשקה. כל תותחיה וכלי־נשקה הושמדו. הצי שלה כבר טיבּע את עצמו בסקאפּא־פלוֹ. צבאה העצום פוזר. על פי חוזה־ורסיי הורשתה גרמניה להחזיק רק בצבא מקצועי לשירות ארוך, בגודל שלא יעלה על מאה־אלף איש, אשר מתוך כך לא יהיה ביכלתו לצבור עתודות, ולצרכי הסדר הפנימי בלבד. המכסות השנתיות של טירונים חדשים שוב לא קיבלו את אימונן; הקאדרים נתפרקו. נעשו כל המאמצים לקצץ בקורפוס־הקצינים כדי עשיריתו. לא הורשתה החזקת שום חיל־אוויר צבאי. הצוללות נאסרו והצי הגרמני הוגבל כדי קומץ כלי־שיט שלמטה מ־10,000 טונה. בין רוסיה הסובייטית למערב אירופה חצצה חגורה של מדינות אנטי־בולשביות ביותר, אשר פרשו מן הקיסרות הקודמת של הצארים בצורתה החדשה והנוראה יותר. פולין וצ’כוסלובקיה זקפו ראשים עצמאיים, ודומה היה שהן עומדות הכן באירופה המרכזית. הונגריה התאוששה מתקופת שלטונו של בּלא קוּן. הצבא הצרפתי, הנח על זרי־הדפנה שלו, היה כוח צבאי העולה לאין־שיעור על כל זולתו באירופה, ומשך שנים אחדות היתה הסברה כי גם חיל־האוויר הצרפתי עומד על מדרגה גבוהה.

עד לשנת 1934 לא קמו עוררים על כוחם של המנצחים באירופה, ובעצם גם בעולם כולו. בשש־עשרה השנים האלו לא היה רגע שבּו לא יכלו בעלי־הברית מלשעבר, או אפילו בריטניה וצרפת עם שותפיהן באירופה, בשם חבר־הלאומים ותחת שלטו המוסרי והבינלאומי, לפקח, במאמץ רצון בלבד, על כוחה המזוין של גרמניה. תחת זאת ריכזו המנצחים, ובפרט ארצות־הברית, עד 1931 את מאמציהם בסחיטת תשלום־הפיצויים השנתי שלהם מגרמניה על־ידי פיקוחים זרים מטרידים. העובדה שתשלומים אלה נעשו רק מתוך מלוות אמריקאיים גדולים הרבה יותר הפריכה את כל התהליך הזה. לא הוּשג דבר מלבד רוגז. כנגד זאת עשויה היתה כפייתם הקפדנית של סעיפי פירוק־הנשק של חוזה־השלום, בכל עת שהיא עד 1934, לשמור עד בלי די, בלי אלימוּת ושפך־דם, על שלומה ובטחונה של האנוֹשוּת. אבל הדבר הזה הוזנח, ואילו ההטרדות נשארו קטנוניות, ועוררו משטמה כאשר לבשו ממדים רציניים. הנה כי כן הושלכה אחר גו הערובּה הסופית לשלום אֶרך־ימים. פשעי המנוצחים מוצאים רקע והסבר, אם גם לא צידוק, כמובן, במשוּגות המנצחים. לולא המשוגות האלו לא היה הפשע מוצא לא גירוי ולא שעות־כושר.

*

בדפים האלה אני מנסה להעלות כמה מן המקרים והרשמים השמוּרים בזכרוני כתמונת בואה של הצרה הקשה ביותר בדברי־ימיה הנסערים של האנושות. צרה זו התבטאה לא רק באבדן הנפש והרכוש, שהוא חלק בלתי־נפרד מן המלחמה. היו שחיטות חיילים נוראות במלחמת־העולם הראשונה, ונאכל בה חלק גדול מן העושר המוצבר של האומות. אף על פי כן, להוציא את הפורענויות של המהפכה הרוסית, נשאר עיקר בניינה של התרבות האירופית עומד על תלו בתום המאבק. כאשר גזו פתאום סאון ההפגזה ואבקה עדיין יכלו האומות, למרות רגשי האיבה שביניהן, להכיר זו בזו אישוּיות לאומיות היסטוריות. בכללו של דבר, כּוּבּדוּ חוקי המלחמה. היה שטח מקצועי משותף בין אנשי־הצבא שנלחמו זה בזה. המנוצחים והמנצחים כאחד עדיין שמרו על מראית־העין של מדינות־תרבות. נעשה שלום חגיגי אשר, מחוץ לצדדים כספיים שאין־לכפותם, הלם את העקרונות אשר במאה הי"ט הסדירו יותר ויותר את היחסים בין עמים נאורים. הוכרז על שלטון החוק, והוקם מכשיר עולמי לשמור על כולנו, בפרט על אירופה, מפני תהפוּכה מחודשת.

במלחמת־העולם השניה עתיד היה ללכת לטמיון כל קשר שבין אדם לחברו. תחת שלטונו של היטלר ביצעו הגרמנים פשעים שאין כדוגמתם לרשעות ולממדים בכל הפשעים שהעיבו את קורות האדם. הטבח הסיטוני של ששה או שבעה מיליוני אנשים, נשים וטף במחנות־המוות הגרמניים עולה בזוועתו על השחיטות הפראיות של גי’ינג’יס ח’אן, ולעומתו לובשות הללו ממדים ננסיים. גרמניה ורוסיה כאחת הגו וביצעו, במלחמה בחזית המזרחית, השמדה מכוּונת של אוכלוסיות שלמות. כיון שהחלו הגרמנים בתהליך המזווע של הפצצת ערי־פרזות מן האוויר, גמל להם עשרים מונים הכוח הגובר והולך של בעלי־הברית, והתהליך הגיע לשיאו בשימוש בפצצות האטומיות אשר מחו את הירושימה ואת נאגאסאקי מעל פני האדמה.

בסופו של דבר יצאנו מתוך גיא הרס חמרי וחורבן רוחני אשר כדוגמתם לא החשיכו מעולם את דמיונם של הדורות שקדמונו. אחרי כל מה שסבלנו ופעלנו, עדיין אנו עומדים נוכח בעיות וסכנות נוראות לא פחות כי אם יותר מאלו שבעמל כה רב נחלצנו מהן.

הרי זו כוונתי, כאיש שחי ופעל בימים האלה, להראות מה־נקל היה למנוע את הטרגדיה של מלחמת־העולם השניה; להראות איך נתחזקה רשעת הרשעים בחולשת הצדיקים; איך המבנה וההרגלים של מדינות דמוקרטיות, אם אין מרתכים אותן לכלל גופים גדולים יותר, חסרים אותם יסודות של התמד ועוז־הכרה, שרק הם לבדם יכולים לתת בטחון להמונים ענווים; איך, אפילו בעניינים של שמירה־עצמית, אין שום קו מדיני נקוּט אפילו משך עשר או חמש־עשרה שנים רצופות. ראה נראה איך עצות של זהירות והתאפקות יכולות להיעשות ראש־פינה לסכנת־מוות; איך שביל־הביניים, שאוחזים בו מתוך שאיפה לבטחון וחיי שלווה, עשוי להוליך היישר לתוך השוֹאה. ראה נראה מה־מוחלט הוא הצורך בנתיב רחב של פעולה בינלאומית שהרבה מדינות הולכות בו יחד משך שנים, מבלי התחשב בגיאוּת ובשפל של עסקי הפוליטיקה מבּית.

היתה זו מדיניות פשוטה להשאיר את גרמניה בלי נשק ואת המנצחים חמושים במידה מספקת משך שלושים שנה, ובינתיים לחזק יותר ויותר, אף אם אלא יגיעו הדברים לידי פיוס עם גרמניה, חבר־הלאומים לאמיתו אשר יש בכוחו לדאוג לקיומם של חוזים, או לשינוים בדרך דיונים והסכמה בלבד. לאחר ששלוש או ארבע ממשלות אדירות־כוח הפועלות יחדיו דרשו את הקרבנות הנוראים ביותר מעמיהן, לאחר שניתנו הקרבנות האלה ברוחב־יד למען הענין המשותף, ולאחר שהושגה התוצאה הנכספת, הרי תהיה הדעת נותנת שצריך להמשיך בפעולה מתואמת על־מנת שהדברים העיקריים לפחות לא יושלכו אחר גו. אבל את הצורך הצנוע הזה לא יכלו המנצחים לספק, עם כל כוחם, תרבותם, חכמתם, ידיעותיהם ומדעם. הם חיו מהיד אל הפה ומיום אחד למחרתו, ומבּחירות לבּחירות הבאות אחריהן, עד אשר, בתום פחות מעשרים שנה, ניתן אות־האימים למלחמת־העולם השניה, ועל בניהם של האנשים אשר כה הצטיינו וכה נאמנו במלחמתם ובמותם שוּמה עלינו לכתוב:

שְׁכֶם דָּוָוה אֶל שֶׁכֶם, אִישׁ בְּצַד אַחִים,

פַּנוּ בַּלָּאט מֵאוֹר שַדְמוֹת־חַיִּים.

פרק שני: שלום בנקודת שיאו 1931 – 1922

הופעתו של מר בולדווין – נפילת לויד ג’ורג' – תחיית מכסי־המגן – הממשלה הסוציאליסטית הראשונה בבריטניה – נצחונו של מר בולדווין – אני מתמנה שר־האוצר – חובות־מלחמה ופיצויי־מלחמה – מבּית: התקדמות מתמדת לבני כל המעמדות – הינדנבורג נבחר נשיאה של גרמניה – הועידה בלוקרנו – השגו של אוסטין צ’מברליין – השלום בנקודת־שיאוֹ – אירופּה שאננה – התחדשות השפע בגרמניה – הבחירות הכלליות של 1929 – חילוקי־הדעות ביני לבין מר בולדווין – הודו – השוֹאה הכלכלית – מותה של תקוה נאה – האבטלה – נפילת ממשלתו השניה של מר מקדונלד – ראשית גלותי הפוליטית מן השררה – העווית במשק־הכספים הבריטי – הבחירות הכלליות של 1931

משך שנת 1922 קם מנהיג חדש בבריטניה. מר סטנלי בולדווין לא נודע בדראמה העולמית, או שלא הרגישו בו, והוא מילא תפקיד צנוע בענייני פנים. הוא שימש מזכיר ממוֹני לאוצר בימות המלחמה, ולעת הזאת היה שר־המסחר. הוא נעשה הכוח השליט בפוליטיקה הבריטית החל מאוקטובר 1922, כשדחק את רגליו של מר לויד ג’ורג', ועד מאי 1937, כשהניח מידו את משימתו הכבדה, עמוּס כיבּוּדים וספוּן לבטח בהוקרת הציבור, ופרש בהכרת־ערך ובשתיקה לביתו בווסטרשייר. אכן, יחסי עם המדינאי הזה קובעים פרק לעצמם במסגרת הסיפור אשר אתי. חילוקי־הדעות בינינו חמוּרים היו לפרקים, אבל משך כל השנים האלו ולאחריהן מעולם לא היו לי אתו פגישה או מגע אישי בלתי־נעימים, ומעולם לא הייתי סבור שאין אנו יכולים לשוחח מתוך אמון והבנה כדבּר איש אל רעהו.

*

המתיחות בין־המפלגתית שעוררה חלוקת אירלנד בתוך הקואליציה של מר לויד ג’ורג' גברה והלכה עם קרוֹב המועד לבחירות כלליות שאין מנוס מהן. התעוררה השאלה אם עלינו ללכת אל ציבור הבוחרים כממשלת קואליציה או להתפלג לפני כן. דומה היה כי הולם הוא יותר את טובת הציבור ואת נימוסי הפוליטיקה הבריטית שמפלגות ומיניסטרים, אשר נתנסו יחד בנסיונות כה רבים ונשאו במידה כה רבה של אחריות משותפת, יתייצבו במאוּחד לפני האומה. על־מנת להקל את הדבר על השמרנים, שאכן היו המפלגה הגדולה והחזקה ביותר, כתבנו, ראש־הממשלה ואני, בתחילת אותה שנה, מכתב שבּו הצענו את התפטרותנו מכּהונותינו, ואת תמיכתנו כאנשים פרטיים לממשלה חדשה שאותה ירכיב מר אוסטין צ’מברליין. לאחר שעיינו מנהיגי השמרנים במכתב הזה, השיבו בתוקף כי לא יקבלו מאתנו את הקרבן הזה וכי חובה על כולנו לקום או ליפול יחדיו. עמדה אבירית זו לא זכתה לתמיכת אנשיהם במפלגה, שלעת הזאת חשה עצמה חזקה די־הצורך ליטול שוב בידה את השלטון השלם בממלכה.

ברוב־דעות מכריע החליטה המפלגה השמרנית להיפרד מלויד ג’ורג' ולשים קץ לממשלת הקואליציה הלאומית. אותו יום אחר־הצהריים התפטר ראש־הממשלה. בבוקר היינו חבריהם וידידיהם של כל האנשים האלה. לעת הערב היו הללו אויבינו המפלגתיים, שמנוי־וגמור אתם לגרשנו מן החיים הציבוריים. מחוץ ללורד קרזון, חריג יחיד ובלתי־צפוי, דבקו בלויד ג’ורג' כל גדולי השמרנים שנלחמו אתנו במלחמה, וכן רובּם של כל המיניסטרים. בתוך אלה היה ארתור בלפור, אוסטין צ’מברליין, רובּרט הוֹרן והלורד בּירקנהד, ארבעת האישים המוכשרים ביותר במפלגה השמרנית. ברגע המכריע הייתי מוטל על ערש־דווי בגלל ניתוח חמור במעי העיור, וכאשר שבה אלי הכרתי בבוקר נודע לי כי ממשלתו של לויד ג’ורג' התפטרה וכי קיפחתי לא רק את המעי העיור שלי אלא גם את משרתי כמזכיר־המדינה לענייני־הדומיניונים־והמושבות, שסבור הייתי כי זכיתי בה למידה של הצלחה פרלמנטרית ואדמיניסטרטיבית. מר בּוֹנאר־לוֹ, שעזב אותנו שנה אחת קודם־לכן מסיבּות רציניות של בריאות, נעשה, שלא בטובתו, ראש־הממשלה. הוא הרכיב ממשלה שאפשר היה לקרוא לה בשם “נבחרת ליגה ב'”. מר בולדווין, הדמות הבולטת ביותר, היה שר־האוצר. ראש־הממשלה ביקש מן המלך לפזר את הפרלמנט. העם רצה בשינוי. מר בונאר־לו, עם מר בולדווין לצדו, והלורד ביוורבּרוק כממריצו ומדריכו הראשי, זכה לרוב של 120 ציר בפרלמנט, עם מלוא הסיכויים לתקופת שלטון של חמש שנים. בראשית 1923 התפטר מר בונאר־לו מתפקיד ראש־הממשלה ופרש למוּת בחליו האיום. מר בולדווין ירש את מקומו כראש הממשלה, והלורד קרזון ניאות להסתפק בתפקיד שר החוץ בממשלה החדשה.

כך החלה אותה תקופה של ארבע־עשרה שנה אשר בדין אפשר לקרוא לה “משטר בולדווין־מקדונלד”. תחילה לסירוגים, אך בסופו של דבר מתוך אחוה פוליטית, משלו שני המדינאים האלה בארץ. אף כי להלכה היו נציגי מפלגות מתנגדות, תורות סותרות ואינטרסים מתנגשים, הנה למעשה התברר שקרובים הם זה לזה בהשקפה, במזג ובשיטה יותר מכל שני אנשים אחרים ששימשו ראשי־ממשלה מזמן שנודעה כהונה זו בתחוקה. מוזר הדבר למדי, רגשי האהדה של כל אחד מן השנים חלו על הרבה דברים אשר מתחומו של חברו. ברמזי מקדונלד קיננו הרבה מן הרגשות של הטוֹרי הנושן. סטנלי בולדווין, להוציא את תמיכתו במכסי־מגן, תמיכה הטבועה בעצם טבעו של חרשתן, על־פי מזגו היה נציג נאמן יותר של הסוציאליזם המתון מהרבה והרבה מן הנמנים על שורות הלייבור.

*

מר בולדווין לא הוכּה כלל בסנוורים מחמת הרוממות הפוליטית שהגיע אליה פתאום. “תנו לי את תפילותיכם”, אמר, כשהביאו לו אנשים ברכות ואיחולים. אולם עד־מהרה נטרדה מנוחתו מפני החשש שבּקריאה “מכסי־מגן עליכם” יגייס מר לויד ג’ורג' את המנהיגים הפורשים המרובּים שבקרב השמרנים, אשר הסתלקו מן השלטון עם הקבינט המלחמתי, ובכך יפצל את הרוב של הממשלה ואפילו יקרא תגר על מנהיגוּת המפלגה. לכן גמר אומר, בסתיו 1923, להקדים את יריביו ולעורר בעצמו את בעית מכסי־המגן. ב־25 באוקטובר נשא בפלימוּת נאום, שיכול היה רק להביא קץ בלא־עת על הפרלמנט החדש. הוא טען שנקי הוא מכל מזימה כזאת; אבל המקבל טענה זאת כמוהו כמזלזל בידיעתו העמוקה של בולדווין במדיניות המפלגתית הבריטית. הנה כי כן פּוּזר הפרלמנט על פי עצתו באוקטובר, ובתוך שנה אחת נערכו שנית בחירות כלליות.

המפלגה הליבראלית, שנזעקה אל דגל חופש־המסחר, שגם אני תמכתי בו, זכתה בקלפי לעמדה של איזוּן, ואף כי היתה במיעוט יכלה גם יכלה לזכות בממשלה, אילו רצה בכך מר אסקווית. נוכח אי־רצונו של הלז נעשה מר רמזי מקדונלד, בראש קצת יותר משתי חמישיות מצירי־הפרלמנט, ראש־הממשלה הסוציאליסטי הראשון של בריטניה הגדולה, ושנה אחת החזיק מעמד בשלטון בחסדן של שתי המפלגות הותיקות ומכּוח המריבות שביניהן. האומה היתה דרוכת־מנוחה ביותר תחת שלטון־המיעוט הסוציאליסטי, ומזג־האוויר הפוליטי נעשה נוח כדי־כך ששתי האופוזיציות – הליבּראלית והשמרנית – נאחזו בהזדמנות והנחילו מפלה לממשלה הסוציאליסטית בעת דיון באחת השאלות הראשונות־במעלה. שוב נערכו בחירות כלליות – בפעם השלישית בתוך פחות משנתיים. השמרנים זכו לרוב של 222 על כל שאר המפלגות גם יחד¹. בתחילת מערכת־הבחירות הזו היה מעמדו של מר בולדווין רופף מאד, והוא לא סייע כלל במיוחד לתוצאה. אולם קודם־לכן כבר ביצר את מעמדו כמנהיג המפלגה, וכשהוכרז על התוצאות ודאי היה כי שוב ייעשה ראש־הממשלה. אז פרש אל ביתו על־מנת להרכיב את ממשלתו השניה.

בזמן הזה הייתי מקוּבּל במידה רבה למדי בקרב הטוֹרים, בבחירות־המשנה בווסטמינסטר, ששה חדשים קודם־לכן, הוּכחה שליטתי על הכוחות השמרניים. אף כי הצגתי את מועמדותי כליבּראַל, רבים גם רבים היו הטוֹרים שפעלו והצביעו בעדי. על כל אחד משלושים וארבעה חדרי־הועדות שלי ממוּנה היה ציר־פרלמנט שמרני המעז פנים במר בולדווין מנהיגו ובמנגנון המפלגתי. היה זה דבר שאין לו תקדים. הפסדתי ברוב של ארבעים־ושלושה קולות בלבד מתוך עשרים האלפים שהצביעו. בבחירות הכלליות נבחרתי באֶפּינג ברוב של עשרת־אלפים, אבל בתור “קונסטיטוּציונליסט”. בזמן ההוא לא הייתי מוכן לקבל את השם “שמרן”. בפרק־הביניים היו לי כמה מגעים ידידותיים עם מר בולדווין; אבל לא הייתי סבור שיזכה להיות ראש־ממשלה. עתה, למחרת נצחונו, לא היה לי מושג מה יחסו אלי. אני הופתעתי, והמפלגה השמרנית הוּכּתה בתמהון, כאשר הזמין אותי להיעשות שר־האוצר ולשאת במשרה שפעם החזיק בה אבי. כעבור שנה, בהסכמת הבוחרים שלי, ומבלי שיופעל עלי לחץ אישי כלשהו, חזרתי והצטרפתי רשמית למפלגה השמרנית ול“מועדון קרלטון”, שאותם עזבתי קודם עשרים שנה.

*

השאלה הבינלאומית הראשונה שעמדה לפני עם כניסתי לאוצר היתה שאלת החוב האמריקאי שלנו. בתום המלחמה היו בעלי־הברית האירופיים חייבים לארצות־הברית לערך עשרת אלפים מיליון דולר, ומכּלל זה היתה בריטניה חייבת ארבעת אלפים מיליון. מצד שני היו בעלי־הברית האחרים, בעיקר רוסיה, חייבים לנו שבעת אלפים מיליון דולר. ב־1920 הציעה בריטניה ביטול כולל של חובות־המלחמה. על גבי הנייר לפחות היה הדבר כרוך בקרבן של שבע מאות וחמישים מיליון שטרלינג מצדנו. הואיל ומאז ירד ערך הכסף כדי מחציתו, אפשר היה למעשה להכפיל את המספרים. לא הושג כל הסדר. ב־1 באוגוסט 1922, בימי מר לויד ג’ורג', הכריזה איגרת בלפור כי בריטניה הגדולה לא תגבה מבעלי־החוב שלה, בין בעלי־ברית בין אויבים לשעבר, יותר ממה שתגבה ארצות הברית ממנה. זאת היתה הצהרה נכבדה. בדצמבר 1922 ביקרה בוושינגטון משלחת בריטית בראשותו של מר בולדווין, שר־האוצר בממשלתו של מר בונאר־לו; וכתוצאה מכך הסכימה בריטניה לשלם את כל חובה המלחמתי לארצות־הברית, בריבּית שהופחתה מחמישה לשלושה אחוזים, מבלי התחשב בסכומים שתקבל מבעלי־חובה שלה.

הסכם זה עורר דאגה עמוקה בהרבה חוגים יודעי־דבר. ויותר מכל – בראש־הממשלה עצמו. בריטניה הגדולה, שנתרוששה מאד עקב המלחמה אשר בה נלחמה מן היום הראשון ועד האחרון, כמו שעתידה היתה לעשות שוב, עליה הטיל הסכם זה תשלום שנתי של שלושים־וחמישה מיליון לירה שטרלינג משך ששים־ושתים שנה. בסיס ההסכם הזה נחשב, לא רק באי הבריטי אלא גם בעיני הרבה מומחים כספיים חסרי־פניות באמריקה עצמה, בחינת תנאי חמור וקצר־ראות ללווה ולמלווה כאחד. “הם לוו את הכסף, לא כן?” אמר הנשיא קוליג‘. אימרה לאקונית זו נכונה היתה, אבל לא ממצה. תשלומים בין ארצות בצורה של העברת סחורות ושירותים, ועוד יותר מכך בצורת חילופיהם הפוריים של אלה, לא די שצודקים הם אלא גם נושאי־ברכה. תשלומים שאינם אלא העברה בורסאית שרירותית ומלאכותית של סכומים גדולים מאד, מעין אלה המופיעים במשק־כספים מלחמתי, בהכרח ישבּשו את כל פעולתו של המשק העולמי. דבר זה נכון הוא באותה מידה אם התשלומים נגבּים מבּעל־ברית שהיה שותף לנצחון ונשא בחלק גדול מכּובד המעמסה ואם הם נגבּים מאוּמת־אויב מנוצחת. ביצוע הסכם־התשלומים בולדווין־קוליג’ הוא גורם הנראה בעליל בתמוּטה הכלכלית, שעד מהרה באה והכריעה את העולם, למנוע את התאוששותו וללבּות את רגשי המשטמה שבּו.

במיוחד קשה היה לשלם את החוב האמריקאי בסחורות לארץ שזה־מקרוב העלתה עוד יותר את מכסי־המגן שלה ואשר כבר טמנה בגנזיה כמעט את כל הזהב שנכרה בכלל. הסדרים דומים, אך קלים יותר, הוטלו על שאר בעלי־הברית האירופיים. התוצאה הראשונה היתה שהכל הכבידו את אַכפם על גרמניה. אני הייתי תמים־דעים לגמרי עם המדיניות של איגרת־בלפור משנת 1922, ובזמנו טענתי בזכותה; כשנעשיתי שר־האוצר, חזרתי עליה ונהגתי בהתאם לכך. סבור הייתי שאם בכך תיעשה בריטניה הגדולה לא רק בעלת־חובה אלא גם גובת־חובה של ארצות־הברית, הרי יעמדו בוושינגטון על קוצר־הבּינה שבּגביית החוב. אולם תגובה כזאת לא באה כלל. לאמיתו של דבר עוררה הטענה תרעומת. ארצות־הברית הוסיפה לעמוד על התשלומים השנתיים המגיעים לה מבריטניה הגדולה.

לפיכך ניטל עלי לעשות הסדרים עם כל בעלי־בריתנו אשר, נוסף על התשלומים הגרמניים שכבר המעטנו אותם, יאַפשרו לנו להמציא את שלושים־וחמשת המיליונים בשנה לאוצר האמריקאי. לחץ חמור מאין כמוהו הופעל על גרמניה, והוטל משטר מטריד של פיקוח בינלאומי על ענייניה הפנימיים. ארצות־הברית קיבלה מאנגליה שלושה תשלומים בשלמוּת, ואלה נסחטו מגרמניה בדרך פיצויים ודמי־ענוּשים על פי דרגת דוֹס המתוקנת.

*

חמש שנים כמעט הייתי שכנו של מר בולדווין ברחוב דאוּנינג מס. 11, ובעברי את ביתו בדרך אל האוצר מציץ הייתי אצלו כמעט בכל בוקר לשיחה של כמה דקות בחדר הקבּינט. הואיל והייתי אחד מחבריו הראשיים, הריני מקבל עלי את חלקי באחריות על כל מה שקרה. חמש השנים האלו היו מצוינות בהתאוששות ניכרת מאד מבית. היתה זו ממשלה מוכשרת, שקולה, בתקופה שבה היו השיפור וההתאוששות מוּחשים יותר ויותר משנה לשנה. לא היה שום השׂג סנסאציוני או שנוי־במחלוקת להתפאר בו מעל בימות־הנואמים, אבל מכל הבחינות, כלכלית כממונית, השביח מצבו של המון העם בהרבה, ובתום תקופת שלטונו היה המצב באומה ובעולם קל יותר ופורה יותר מאשר בתחילתה. הרי זו טענה צנועה, אך מבוססת.

את השגיה הבולטים השיגה ממשלה זו באירופה.

*

עתה עלה הינדנבורג לשלטון בגרמניה. בתום חודש פברואר 1925 מת פרידריך אבּרט, מנהיג המפלגה הגרמנית הסוציאל־דמוקרטית מלפני המלחמה ונשיאה הראשון של הרפובליקה הגרמנית אחרי התבוסה. צריך היה לבחור בנשיא חדש. כל הגרמנים נתגדלו תחת ממשל־עריצות אבהי, הממוזג במנהגים מרחיקי־לכת של חופש־הדיבור ואופוזיציה פרלמנטרית. התבוסה הביאה להם על כנפי־קשׂקשׂיה צורות וחירויות דמוקרטיות בשיעור מופלג. אבל האומה היתה שסועה ונבוכה מחמת כל המוצאות אותה, והרבה מפלגות וּסייעות התמודדו על הבכורה והשׂררה. מתוך האנדרלמוסיה התפתחה תשוקה עזה לפנות אל הפלד־מרשל הזקן פון־הינדנבורג, שהיה שרוי בריחוק מכובּד משאון קריה. הינדנבורג שמר אמוּנים לקיסר הגולה, ומצדד היה בחידוש המונרכיה הקיסרית “לפי הדוגמה האנגלית”. דבר זה היה כמובן הדבר ההגיוני ביותר, אם גם הפחות מקובּל, לעשותו. כאשר ביקשוהו להציג את מועמדותו לנשיאות בהתאם לתחוקה הויימרית, נחרד עד למעמקיו. “הניחו לי בשלום”, היה חוזר ואומר.

אולם הלחץ היה מתמיד ורק האדמירל־הגדול פון־טירפּיץ הצליח לבסוף לשכנע אותו שיחדל גם מנקיפות־המצפון שלו גם מנטיותיו ויישמע לקריאת החובה, אשר לה ציית תמיד. יריביו של הינדנבורג היו מארקס מן המרכז הקתולי ותלמאן הקומוניסט. ביום א', 26 באפריל, הצביעה גרמניה כולה. התוצאות היו מעוּינות במידה מפתיעה: הינדנבורג 14,655,766; מארקס 13,751,615; תלמאן 1,931,151. הינדנבורג, הגבוה משכמו ומעלה מיריביו כאיש מהוּלל בורח מן השׂררה וחסר־פניות, נבחר ברוב של פחות ממיליון, ובלי רוב מוחלט בסיכום הכולל. הוא גער בבנו אוסקר על שהעיר אותו בשבע בבוקר לבשׂרו את הבּשׂורה: “למה העירות אותי שעה אחת קודם? עדיין היתה זאת אמת גם בשמונה”. ובדברים אלה חזר לישון עד לקימתו הרגילה.

בצרפת ראו תחילה בבחירתו של הינדנבורג את תחייתה של ההתגרות הגרמנית. באנגליה היתה התגובה נוחה יותר. הואיל ותמיד מעונין הייתי לראות את גרמניה משיבה לה את כבודה והכרת־ערכה, ולהניח למרירות המלחמה שתכלה, לא דאבתי כלל על הידיעה. “הוא זקן בר־דעת מאד”, אמר לי לויד ג’ורג' בפגישתנו הבאה; ואמנם נמצא הינדנבורג איש כזה כל זמן שהיתה בינתו עמו. אולם האיש היה בן שבעים־ושבע, ותקופת כהונתו היתה צריכה להימשך שבע שנים. מעטים שיערו שייבחר שוב. הוא שקד כמיטב יכלתו שלא לנטות לשום צד בין המפלגות השונות, ואין ספק שתקופת נשיאותו נתנה לגרמניה כוח ועידוד מפוכח בלי שתשמש סכנה לשכניה.

*

בינתיים פנתה ממשלת גרמניה בפברואר 1925 אל מר הריוֹ, שהיה אז ראש ממשלת צרפת. בתזכיר שלה נאמר כי גרמניה נכונה להכריז על הסכמתה לחוזה שעל פיו תקבלנה עליהן המעצמות המעוניינות בריין, ועל הכל אנגליה, צרפת, איטליה וגרמניה, התחייבות חגיגית לתקופה ארוכה כלפי ממשלת ארצות־הברית, בתורת “נאמנה”, שלא לאסור מלחמה על מדינה מן החותמות על החוזה. יתר על כן, גרמניה תהיה מוכנה לחתום על אמנה הערבה במפורש למצב הטריטוריאלי הקיים על הריין. זה היה מאורע רב־משמעות. ממשלת צרפת קיבלה עליה להימלך בדעת בעלי־בריתה. מר אוסטין צ’מברליין עשה פומבי לידיעה בבית־הנבחרים ב־5 במרס. משברים פרלמנטריים בצרפת וגרמניה עיכבו את תהליך המשא־והמתן, אולם לאחר חילופי־דעות בין לונדון ופאריז הגיש השגריר הצרפתי בברלין, ב־16 ביוני 1925, איגרת רשמית להר שטרזמן, שר־החוץ הגרמני. באיגרת הוצהר שאי־אפשר יהיה להגיע לשום הסכם אלא אם כן תיכנס גרמניה לחבר־הלאומים כתנאי מוקדם לכך. בשום הסכם מוצע לא יוכל להיות רמז למידוּן התנאים על חוזה־השלום. יש להוסיף את בלגיה על המדינות החותמות, ולבסוף הסביר כי התחייבויותיה של בריטניה בהתאם לאמנה תצטמצמנה במערב בלבד. צרפת תגדיר מן־הסתם את יחסיה המיוחדים עם פולין וצ’כוסלובקיה; אבל בריטניה הגדולה לא תקבל עליה שום התחייבות מחוץ לאלו המפורשות בספר־הברית של חבר־הלאומים. הדומיניונים הבריטיים לא היו נלהבים לאמנה מערבית. הגנרל סמאטס מעונין היה למנוע הסדרים אזוריים. הקנדים נקטו עמדה פושרת, ורק ניו־זילנד מוכנה היתה לקבל ללא תנאי את השקפתה של ממשלת בריטניה. אף על פי כן התמדנו בשלנו. אני ראיתי בסיומו של מאבק־אלף־השנים בין צרפת לגרמניה מטרה עילאית. אם נוכל לשזר את הגאלי והטבטוני שיזור הדוק, מבחינה כלכלית, חברתית ורוחנית, שימנע מריבות חדשות וישים קץ לפּלגות הנושנות בגישומן של רווחה משותפת ותלוּת־גומלים, או אז תשוב אירופה ותשׂגה. נדמה היה לי כי האינטרס העליון של העם הבריטי באירופה טמון בהשבחת המשטמה הפראנקו־גרמנית, וכי אין לו לעם הבריטי שום אינטרסים שווים לזה או מנוגדים לזה. כך עדיין דעתי כיום.

מר אוסטין צ’מברליין, כשר־החוץ, דגל בהשקפה שכּל המפלגות כיבדוה, והקבינט כולו תמך בו כאחד. ביולי השיבו הגרמנים על האיגרת הצרפתית, ובתשובתם הסכימו להצמדת האמנה המערבית לכניסתה של גרמניה לחבר־הלאומים, אבל עמדו על הצורך הקודם בהסכם על פירוק־נשק כללי. מר בּריאן בא לאנגליה ונערכו דיונים ממושכים בדבר האמנה המערבית וכל הכרוך בה. באוגוסט השיבו הצרפתים לגרמניה רשמית, בהסכמתה המלאה של בריטניה הגדולה. על גרמניה להיכנס לחבר בלי שום הסתייגות, בחינת צעד ראשון שאי אפשר בלעדיו. ממשלת גרמניה קיבלה את התנאי הזה. פירוש הדבר היה שתנאֵי החוזים יעמדו בתקפם, כל זמן שלא יתוקנו על פי הסכם הדדי, וכי לא הושגה שום הבטחה מפורשת לקיצוץ בנשקם של בעלי־הברית. מכוח לחץ והתרגשות לאומניים חזקים העלו הגרמנים דרישות נוספות, לעקור מחוזה־השלום את סעיף האשמה במלחמה, להשאיר את שאלת אלזס־לוֹרן פתוחה, ולהוציא מקלן מיד את חילות הברית, אבל ממשלת גרמניה לא עמדה על דרישות אלו, ובעלי־הברית ממילא לא היו נענים להן.

על הבסיס הזה נפתחה רשמית הועידה בלוקרנו ב־4 באוקטובר. ליד מימי האגם השאנן הזה נאספו צירי בריטניה, צרפת, גרמניה, בלגיה ואיטליה. השׂגי הועידה היו: ראשית, החוזה לערבות הדדית בין חמש המעצמות; שנית, חוזי־בוררות בין גרמניה וצרפת, גרמניה ובלגיה, גרמניה ופולין, גרמניה וצ’כוסלובקיה; שלישית, הסכמים מיוחדים בין צרפת ופולין, וצרפת וצ’כוסלובקיה, שעל פיהם התחייבה צרפת להמציא להן עזרה אם בעקבות התפוררות האמנה יבוא שימוש בנשק בלא התגרות קודמת. כך הסכימו הדמוקרטיות של אירופה המערבית לשמור על השלום ביניהן בכל המסיבות, ולעמוד שכם אחד נגד כל אחת מהן אשר תפר את האמנה ותקום להתקיף ארץ־אחות. אשר לצרפת וגרמניה, נתחייבה בריטניה הגדולה חגיגית לבוא לעזרת כל אחת משתי המדינות שתהיה מטרה להתקפה בלי התגרות קודמת. הפרלמנט קיבל את ההתחייבות הצבאית הזאת מרחיקת־הלכת והאומה סמכה עליה את ידיה בחמימוּת. לשווא נחפש בספרי ההיסטוריה אח ודוגמה להתחייבות כזאת.

לא נתעוררה השאלה אם יש איזו התחייבות מצד צרפת או בריטניה להתפרק מן הנשק, או להתפרק ממנו עד איזו דרגה מסוימת שהיא. בשלב מוקדם הוּבאתי בסוד הדברים האלה, בתורת שר־האוצר. השקפתי שלי על ערובּה כפולה זו היתה שכל זמן שצרפת נשארת חמושה וגרמניה מפורקת מנשקה לא תוכל גרמניה להתקיף אותה; וכי מצד שני לא תתקיף צרפת את גרמניה לעולם, אם על־ידי כך נעשית בריטניה אוטומטית בעלת־בריתה של גרמניה. הנה כי כן, אף כי להלכה נראתה ההצעה מסוכנת ― מתוך שבעצם חייבה אותנו להשתתף על צד זה או אחר בכל מלחמה פראנקו־גרמנית שתתלקח – מועט היה הסיכוי לשואה כזאת; וזה היה האמצעי הטוב ביותר למניעתה. לפיכך מנוגד הייתי תמיד במידה שווה לפירוק נשקה של צרפת ולחימושה של גרמניה, לפי שדבר זה מביא מיד סכנה גדולה הרבה יותר על בריטניה הגדולה. מצד שני שימשו בריטניה וחבר־הלאומים, שגרמניה הצטרפה אליו על פי ההסכם, הגנה של ממש לעם הגרמני. כך נוצר שיווי־משקל שבו היתה בריטניה, שראש מעיניה בהפסקת הריב בין גרמניה לצרפת, במידה מרובה המתווך והבורר. היתה תקוה ששיווי־משקל זה יתקיים עשרים שנה, ובמשך תקופה זו יתמעט חימושם של בעלי־הברית בהדרגה ובדרך הטבע בהשפעת שלום ממושך, אמון גובר וכובד הנטל הממוֹני. נראה היה בעליל כי אכן תתעורר סכנה אם אי־פעם תשתווה גרמניה פחות או יותר לצרפת, וכל שכּן אם תחזק יותר ממנה. אבל דומה היה שהתחייבויות־חוזה חגיגיות מוציאות את כל הדברים האלה מגדר האפשר.

*

עניינו של חוזה לוֹקרנוֹ היה רק בשלום במערב, והיתה תקוה שמה־שקוראים “לוקרנו מזרחי” אולי יבוא אחריו. שמחים היינו מאד לוּ אפשר היה למנוע את הסכנה של מלחמה לעתיד־לבוא בין גרמניה לרוסיה באותה רוח ובאמצעים דומים לאלה שבּהם נמנעה האפשרות של מלחמה בין גרמניה לצרפת. אולם אפילו גרמניה של שטרזמן לא היתה נוטה להסתלק כליל מתביעותיה במזרח, או לקבל את המצב הטריטוריאלי שקבעו החוזים ביחס לפולין, דנציג, המסדרון ושלזיה העליונה. רוסיה הסובייטית חרשה מזימות בבידודה מאחרי “חגורת הבּידוּד” של מדינות אנטי־בולשביות. אף כי המשכנו במאמצינו, לא הושגה שום התקדמות במזרח. בשום זמן לא אטמתי מחשבתי מהרהר בנסיון לתת לגרמניה יתר־סיפוק על גבולה המזרחי. אבל לא באה שום הזדמנות לכך משך אותן שנים קצרות של תקוה.

*

רבה היתה השמחה על החוזה שהבשילה הועידה בלוקרנו בסוף 1925. מר בולדווין היה הראשון שחתם עליו במשרד־החוץ. הואיל ולא היה לשר־החוץ מעון רשמי משלו, ביקשני להשאיל לו את חדר־האוכל שלי ברחוב דאונינג מס. 11 לארוחתו האינטימית עם הר שטרזמן. נתכנסנו כולנו בידידות מרוּבּה, וחשבנו על העתיד הנפלא הצפוי לאירופה אם תהיינה אומותיה הגדולות ביותר מאוחדות באמת ומרגישות עצמן בטוחות. לאחר שזכתה התעודה הזאת הראויה־להיזכר בהסכמתו הלבבית של הפרלמנט, קיבל מר אוסטין צ’מברליין את אות־מסדר־הבּירית ואת פרס נוֹבּל־לשלום. השׂגו היה נקודת הגאוּת בשיקוּמה של אירופה, והוא ציין את תחילתן של שלוש שנות שלום והתאוששות. אף כי הניגודים הנושנים אך רדמו, וקול־ענות־התופּים של מחנות חדשים כבר נשמע לאוזן, מוצדקת היתה תקוותנו כי ההתקדמות הנאמנה הזאת תפלס את הדרך להשגים נוספים.

בתום תקופת ממשלתו השניה של מר בולדווין היתה אירופה שלווה במידה שלא היתה כמוה זה עשרים שנה ואשר כמוה לא תהיה לפחות עוד עשרים שנה. היה רגש של ידידות כלפי גרמניה, לאחר חוזה־לוקרנו שלנו, ולאחר שצבא צרפת ויחידות בעלי־הברית פינו את חבל־הריין בתאריך מוקדם הרבה יותר מזה שנקבע בורסיי. גרמניה החדשה תפסה את מקומה בחבר־הלאומים כּרוּת־הראש. בהשפעתם הבּרוכה של מלוות אמריקאיים ובריטיים שבה גרמניה חיש לתחיה. אניות־האוקינוס החדשות שלה זכו ב“סרט הכחול” של האטלנטי. סחרה התקדם בצעדי־ענק ומבּית הבשילה הרווחה. גם צרפת ומערכת הבריתות שלה נראו בטוחות באירופה. סעיפי פירוק־הנשק של חוזה ורסיי לא הופרו בגלוי. הצי הגרמני לא היה בנמצא. חיל־האוויר הגרמני היה אסור ועדיין לא בא לעולם. בגרמניה גופה היו הרבה יסודות המתנגדים בעוז, ולוּ רק מטעמי זהירות ותבונה, לרעיון של מלחמה, והפיקוד העליון הגרמני לא יכול להאמין כי בעלי־הברית ירשו לו לחדש את חימושו. כנגד זאת צפויים היינו אז לשואה הכלכלית. ידיעת הדבר נתייחדה לחוגים ממוֹניים מצומצמים, והללו שמו מחסום לפיהם מפני אימת הדברים אשר חזו.

*

הבחירות הכלליות של מאי 1929 הראו כי “תנודת המטוטלת” והשאיפה הנורמלית לשינוי הן גורמים אדירי־כוח בציבור־הבוחרים הבריטי. לסוציאליסטים היה רוב קטן על השמרנים בבית־הנבחרים החדש. בידי הליבראלים, שמנו כששים ציר, היתה נפש־המאזניים, וברור היה כי בהנהגת מר לויד ג’ורג' יהיו עוינים את השמרנים, לפחות בתחילה. מר בולדווין ואני תמימי־דעים היינו שאין אנו צריכים לבקש להחזיק בשלטון בהיותנו מיעוט או בהישען על תמיכה ליבראלית רופסת. לפיכך הגיש מר בולדווין את התפטרותו למלך, אף כי היו אי־אלה חילוקי־דעות בקבינט ובמפלגה באשר לקו שצריך לנקוט. ירדנו כולנו לוינדזור ברכבת מיוחדת למסור את חותמותינו ומשרותינו; וב־7 ביוני נעשה מר רמזי מקדונלד שנית ראשה של ממשלת־מיעוט, התלויה בקולות הליבראלים.

*

ראש הממשלה הסוציאליסטי שאף לכך שתצטיין ממשלת הלייבור החדשה שלו בויתורים גדולים למצרים, בשינוי תחוקתי מרחיק־לכת בהודו, ובמאמץ מחודש לפירוק־נשק בעולם, או לפחות בבריטניה. בחתירה למטרות אלו היה יכול להסתמך על עזרת הליבראלים, ובכך נהנה אפוא מרוב בפרלמנט. כאן החלו חילוקי־הדעות שלי עם מר בולדווין, ולאחר מכן שוּנוּ במידה מוּחשת היחסים שבהם פעלנו מאז בחר בי להיות שר־האוצר קודם חמש שנים. נשאר בינינו עדיין, כמובן, מגע אישי נוח, אבל ידענו שאין אנו משתווים בדעותינו. אני הייתי סבור שהאופוזיציה השמרנית צריכה להתנגד בתוקף לממשלת הלייבור בכל הבעיות הקיסריות והלאומיות הגדולות, שהיא צריכה לזהות עצמה עם גדולתה של בריטניה כבימי הלורד ביקונספילד והלורד סולסבּרי, ואינה צריכה לחשוש מפני פולמוס, אם גם לא תזכה להיענוּת מיידית מצד האומה. נראה היה לי את כי גירסתו של מר בולדווין היא שחלף־עבר הזמן לכל עמידה נחרצה על גדולתה הקיסרית של בריטניה, וכי תקוותה של המפלגה השמרנית היא בהתפשרות עם כוחות ליבראליים ולייבּורים ובתמרונים זריזים וּמכוּונים־לשעתם, על מנת להתיק מהם זרמים חזקים שבדעת הקהל וגושים גדולים של בוחרים. אין ספק שהצלחתו היתה מרובה. הוא היה מנהל המפלגה הגדול ביותר שהיה לשמרנים אי־פעם. כמנהיגם נלחם בחמש בחירות כלליות, שמתוכן ניצח בשלוש. רק ההיסטוריה לבדה יכולה לפסוק בשאלות הכלליות האלו.

בענין הודו חל הקרע הסופי בינינו. ראש־הממשלה, שהמשנה־למלך השמרני, הלורד ארווין, לאחר־מכן הלורד הליפקס, תמך בו בתוקף ואפילו המריצו, לחץ על קבלת תכניתו לממשל־עצמי בהודו. בלונדון נערכה ועידה הרת־עתידות, שבּה היתה הדמות המרכזית דמותו של מר גנדי, ששוחרר לא מכבר ממעצר־שבהרווחה. אין צורך לעקוב בדפים האלה אחרי פרטי הפולמוס שהעסיק את ישיבות הפרלמנט בשנות 1929 ו־1930. כאשר שוחרר מר גנדי על מנת שייעשה שלוּחה של הודו הלאומנית לועידת לונדון הגעתי לנקודת המשבר ביחסי עם מר בולדווין. דומה היה כי הוא מרוּצה בהחלט במאורעות האלה, שדרך־כלל הוא תמים־דעים עם ראש־הממשלה והמשנה־למלך, והוא הנהיג את האופוזיציה השמרנית בהחלטיות בדרך הזאת. מובטח הייתי כי בסופו של דבר נאבּד את הודו וכי אסונות שאין להם שיעור יבואו על עמי הודו. עקב חילוקי־הדעות בשאלה זו התפטרתי לאחר זמן־מה מקבינט־הצללים. ב־27 בינואר כתבתי למר בולדווין:

עתה שנתפרסמה המחלוקת בינינו על המדיניות ההודית סבור אני שאינני צריך להוסיף ולהשתתף בישיבות הועד־הפועל שלך, שאליהן הזמנת אותי עד כה ברוב חביבוּתך. ספק אם עלי להוסיף שאסייע לך ככל יכלתי בהתנגדות לממשלה הסוציאליסטית בבית־הנבחרים, ואעשה כמיטב יכלתי להבטיח את מפלתה בבחירות הכלליות.

*

שנת 1929 הגיעה כמעט לאחרית רביעה השלישי בסימן ההבטחה ומראית־העין של רווחה גוברת, בפרט בארצות־הברית. אופטימיות יוצאת־מגדר־הרגיל היתה עילה ופתח להילוּלה של ספסרות. נכתבו ספרים שמגמתם להוכיח כי משבר כלכלי הוא שלב שעם התרחבות הארגון והמדע העסקי יכולנו לו סוף־סוף. “כפי הנראה שׂמנו קץ למחזורים הכלכליים כפי שהיו ידועים לנו”, אמר נשיא הבורסה של ניו־יורק בספטמבר. אבל באוקטובר נתרגשה סופה פתאומית ונוראה על וול־סטריט. התערבות הגורמים האדירים ביותר לא יכלה לעצור את הנחשול של מכירות־בהלה. קבוצה של בנקים מן החשובים ביותר העמידה קרן של מיליארד דולר לקיים ולייצב את השוק. הכל היה לשווא.

כל העושר שנאסף מהרה כל־כך בערכי־הנייר של השנים הקודמות היה כלא היה. הרווחה במיליוני בתים באמריקה צמחה על גבי מבנה־ענק של אשראי מנופח, שעתה התברר פתאום שאינו אלא צל־רפאים. מחוץ לספסרות במניות ברחבי כל הארץ, ספסרות שאפילו הבנקים המפורסמים ביותר עודדו אותה בהלוואות נוחות, התפתחה מערכת עצומה של קניית בתים, רהיטים, מכוניות, אבזרי־בית ומותרות־בית מסוגים רבים־מספור בתשלומי־שיעורים. הכל התמוטט עתה בבת־אחת. מפעלי הייצור הכבירים הוטלו לתוך אנדרלמוסיה ושיתוק. אך ביום אתמול דוחקת היתה השאלה של חניית המכוניות, שבּהן החלו אלפי פועלים וחרשי־מעשה לנסוע לעבודתם היומיומית. היום באו חבלי־הייסורים של משכורות ירודות ואבטלה עולה על הציבור כולו, שעד הרגע הזה עסוק היה ביצירה הפעילה ביתר של כל מיני חפצים חשוּקים להנאתם של מיליונים. רשת הבנקים האמריקאית היתה מרוכזת ומבוססת הרבה פחות מן הבריטית. עשרים אלף בנקים מקומיים שבתו מתשלומים. האמצעי להחלפת סחורות ושירותים בין אדם לחברו הוּכּת ארצה; והמפולת בוול־סטריט היכּתה הדים במעונותיהם של עני ועשיר כאחד.

עם זאת אין להניח כי החזון הנאה של עושר ונוחוּת גדולים הרבה יותר, המוּקנים להמונים המתרחבים בתמידות, זה החזון שלכד בחבלי קסמו את עם ארצות־הברית, לא נשען אלא על מדוּח־חושים ותזזית־של־שוק. מעולם עוד לא יוצרו, לא חוּלקו ולא הוחלפו כמויות כה עצומות של סחורות מכל המינים בשום חברה. לאמיתו של דבר אין גבול לטובות־הנאה שיכולים בני־אדם להעניק זה לזה מתוך השימוש הגדול ביותר בחריצותם ותבונת־כפיהם. הדגמה מזהירה זו נופצה והגיעה עד־דכּא עקב התפתחות־יתר ותאוות־בצע, שעלו בהרבה על עצם ההשׂג הגדול. בעקבות ההתמוטטות בבורסה באו משך השנים שבין 1929 ל־1932 ירידה בלתי־פוסקת במחירים וקיצוצים בייצור, שהביאו לידי אבטלה רחבה.

תוצאות השיבוש הזה בחיי הכלכלה הקיפו עולם ומלואו. באה הצטמקות כללית של המסחר נוכח האבטלה והירידה בייצור. הוקמו חומות־מכס כדי לגונן על השווקים הפנימיים. המשבר הכללי הביא עמו קשיים ממוניים חמוּרים, ושיתק את האשראי הפנימי. דבר זה הפיץ חורבן ואבטלה בכל רחבי כדור־הארץ. ממשלתו של מר מקדונלד, על כל הבטחותיה, ראתה את שיעור האבטלה קופץ לעיניה בין 1930 ל־1931 ממיליון אחד עד שלושה מיליונים כמעט. אמרו כי בארצות־הברית היו עשרה מיליוני אנשים בלי עבודה, כל רשת הבנקים של הרפובליקה הגדולה נדונה לאנדרלמוסיה ולהתמוטטות זמנית. בעקבות זאת באו פגעים על גרמניה ושאר ארצות אירופה. מכל־מקום, בעולם דובר־האנגלית לא מת איש ברעב.

*

ממשלה או מפלגה שיסודן בהתקפה על הרכוש, תמיד קשה להן לשמור על האמון והאשראי החשובים כל־כך למשק המלאכותי עד מאד של אי כדוגמת בריטניה. ממשלתו הלייבּורית־הסוציאליסטית של מר מקדונלד מקדונלד היתה חסרת־אונים לגמרי לנוכח הבעיות אשר לפניה. היא לא יכלה ליהנות מן המשמעת המפלגתית גם לא למצוא בה את עוז־המרץ הדרוש אפילו לשם איזוּנו של התקציב. בתנאים כאלה לא יכלה ממשלה, שממילא היתה במיעוט והיא משוללת כל אמון ממוני, להחזיק מעמד ולהתקיים.

אי־יכלתה של מפלגת הלייבור לעמוד בפני הסוּפה הזאת, ההתמוטטות הפתאומית של האשראי הממוני הבריטי, והתפוררות המפלגה הליבראלית, על כוח־האיזוּן המזיק שלה, הביאו לידי קואליציה לאומית. דומה היה כי רק ממשלה של כל המפלגות מסוגלת לטפל במשבר. מר מקדונלד ושר־האוצר שלו ניסו, מתוך רגש פטריוטי עז, לסחוף את המוני מפלגת הלייבור לתוך הקואליציה הזאת. מר בולדווין, שתמיד נוח היה לו שאחרים ישמשו בכהונה כל זמן שהתוקף הוא בידיו, מוכן היה לשרת תחת ראשוּתו של מר מקדונלד. היתה זו עמדה שעם כל היותה ראויה לכבוד לא הלמה את העובדות. מר לויד ג’ורג' עדיין היה מחלים מניתוח – ניתוח רציני בגילו; וסיר ג’ון סיימון הוליך את רוב־רובם של הליבראלים לתוך הקואליציה של כל המפלגות.

לא הוצע לי להשתתף בממשלת־הקואליציה. מבחינה פוליטית הייתי חלוּק על מר בולדווין בענין הודו. מתנגד הייתי למדיניות ממשלת הלייבור של מר מקדונלד. כרבים אחרים חשתי בצורך בריכוז לאומי, אבל לא הופתעתי גם לא נעצבתי כאשר השאירוּני מחוצה לו. בעצם הוספתי לעסוק בציור בקאן בימות המשבר המדיני. אינני יכול לומר מה הייתי עושה אילו נתבקשתי להצטרף. למותר הוא לדון בפיתויים מפוקפקים שלא היו קיימים מעולם. משך הקיץ דיברתי גם דיברתי עם מקדונלד על ממשלה לאומית, והוא גילה מידה של ענין. אבל משוּנה היה מעמדי בתמונה הפוליטית. עברו עלי חמש־עשרה שנה של משרות־קבינט, ועתה הייתי עסוק ב“ביוגרפיה של מרלבּוֹרוֹ”. דראמות פוליטיות הן מסעירות עד מאד בזמנן לגבי העסוקים בהמולה ובמערבולת של הפוליטיקה, אבל יכול אני לקבוע בכנוּת כי מעולם לא חשתי תרעומת, ועוד פחות מכך כאב, על שנפסלתי בצורה כה החלטית ברגע של מצוקה לאומה. אכן, היה בדבר צד לא נוח. כל השנים מאז 1905 ישבתי על אחד הספסלים הקדמיים, ותמיד הייתי יכול לנאום מן הדוכן שעליו יש בידך להניח את הרשימות, ולהעמיד פנים, בהצלחה פחות או יותר, כאילו אתה רוקם את הדברים תוך כדי דיבור. עתה היה עלי למצוא בדי־עמל מושב מתחת למעבר באגף של הממשלה, מקום שהיה עלי להחזיק את רשימותי בידי כל־אימת שקמתי לדבר, ולנסות את מזלי בויכוח עם שאר מיניסטרים ידועים מלשעבר. אף על פי כן, מזמן לזמן נקראתי.

*

בהקמת הממשלה החדשה לא נסתיים המשבר הממוני, ובשובי מחוץ־לארץ מצאתי את הכל שרוי בערבוביה לפני בחירות כלליות שאין מנוס מהן. גזר־דינו של ציבור הבוחרים לא בייש את האומה הבריטית. הוקמה ממשלה לאומית בראשותו של מר רמזי מקדונלד, מייסד המפלגה הלייבורית־הסוציאליסטית. הממשלה הזאת הציעה לעם תכנית של צנע חמור והקרבה. היתה זו גירסה מקדימה של “דם, זיעה, עמל ודמעות”, בלי ההמרץ או הצרכים של מלחמה וסכנת־מוות. יש לנהוג חסכון מחמיר ביותר. ייעשה קיצוץ במשכורת, בשכר ובהכנסה של כל אדם. המון העם נתבקש להצביע בעד משטר של התנזרות. העם נענה, כמו שהוא נענה תמיד בזמן שתופסים אותו במצב־הרוח הגיבּוֹרי. אף כי בניגוד להצהרותיה הסתלקה הממשלה מבסיס־הזהב, ואף כי מר בולדווין נאלץ להפסיק – עולמית, כפי שנתברר ― אותם תשלומים על חשבון החוב האמריקאי אשר כפה על הקבינט של בונאר־לו משנת 1923, הוּשבו האמון והאשראי על כּנם. לממשלה החדשה היה רוב מכריע. במר מקדונלד כראש־הממשלה תמכו רק שבעה או שמונה צירים ממפלגתו הוא; אבל בדוחק נכנסו לפרלמנט מאה מיריביו הלייבוריסטים ומחסידיו לשעבר. בריאותו וכוחו עזבוהו חיש, ומשך קרוב לארבע שנים הרות־גורל עמד, מתוך חולשה רבה והולכת, על פסגת משטר־הממשל הבריטי. לא ארכו הימים ובא היטלר.

פרק שלישי: סכנות אורבות

הרהורי ב־1928 – אימת ההרס של מלחמה עתידה – אי־אלו נבואות טכניות – שנאת בעלי־הברית למלחמה ולמיליטריזם – “הנוחוּת תבַטל” – הצבא הגרמני – סייג מאה אלף המתנדבים – הגנראל פון־סקט, פעלו ושאיפתו – “שרנהורסט שני” – יציאת משלחות־הפיקוח של בעלי־הברית, ינואר 1927 – התעופה הגרמנית – הפרה והסוואה – הצי הגרמני – תכנית החימוש של ראתנאוּ – בתי־חרושת מיטלטלים – הכּלל של “בלי מלחמה גדולה משך עשר שנים”

בספרי, “התוצאות”, העליתי על הנייר כמה מן הרשמים מארבע השנים שחלפו בין שביתת־הנשק לחילופי הממשלה בבריטניה בסוף 1922. בכתבי ב־1928 הייתי נתון לרושם העז של שואה לעתיד־לבוא.

רק עם שחר המאה העשרים למנין הנוצרי החלה המלחמה להיכנס למלכותה כמהרסת־בכוח של המין האנושי. ארגון המין האנושי במדינות וקיסרויות גדולות, ועליית האומה לכלל הכרה קיבוצית שלמה, נתנו מקום לתכנונם וביצועם של מעשי טבח בקנה־מידה ובכוח־התמד שמעולם לא נצטיירו בדמיון קודם לכן. כל הסגולות הנעלות ביותר של בני־אדם יחידים קוּבּצו יחד לחזק את כוח ההרס של הכלל. משק ממוני משובח, האפשרויות של אשראי וסחר כל־עולמי, הצבירה של עתוּדות הון גדולות, נתנו אפשרות לכוון למשך פרקי־זמן ניכרים את כוחותיהם של עמים שלמים למשימת החורבן. מוסדות דמוקרטיים נתנו ביטוי לכוח־הרצון של מיליונים. ההשכלה לא די שהביאה את מהלך המאבק לתחום השגתו של כל אדם, אלא שגם עשתה כל אדם בר־שימוש במידה גדולה לצורך הדרוש. העתונות שימשה אמצעי לליכוד ולהמרץ הדדי. הדת, מאחר שהתחמקה בשתיקה מפולמוס בשאלות היסודיות, הציעה את עידודיה ותנחומיה, בכל הצורות, לכל הצדדים הלוחמים בלי משוא־פנים. ולבסוף חשף המדע את אוצרותיו ואת רזיו והעמידם לצרכיהם הנואשים של בני־אדם, ונתן בידיהם גופים ומנגנונים שכמעט יש בהם כדי להכריע.

כתוצאה מכך הופיעו הרבה צדדים של חידוש. תחת שתורעבנה ערים בצוּרות בלבד, הורעבו אומות שלמות באורח שיטתי. בתפקיד זה או אחר השתתפה האוכלוסיה כולה במלחמה; הכל היו מטרה להתקפה במידה שווה. האוויר פתח שבילים שבהם ניתן לשאת מוות ואימים הרחק אל מאחרי קווי הצבאות עצמם, לנשים, לילדים, לזקנים, לחולים, אשר במאבקים קודמים בהכרח לא היתה הרעה נוגעת בהם. ארגונים מופלאים של מסילות־ברזל, אניות־קיטור ורכב ממוּנע הפעילו עשרות מיליונים בני־אדם והחזיקום בתמידוּת בפעולה. הרפואה וחכמת הניתוח בהתפתחותן הנהדרה החזירו אותם שוב ושוב לבתי־המטבח. לא נתבזבז שום דבר שיכול לסייע לתהליך הבזבוז. בעיטת־הגסיסה האחרונה נוּצלה ניצול צבאי.

אבל כל מה שקרה בארבע שנות המלחמה הגדולה לא היה אלא אקדמה למה שהוכן לשנה החמישית. המערכה של שנת 1919 עשויה היתה לחזות בהרחבה כבירה של כוחות ההרס. אילו עמדה בגרמנים הרוח לבצע את נסיגתם אל הריין, כי אז הותקפו בקיץ 1919 בכוחות ובשיטות העולים לאין־ערוך על כל אשר הופעל עד אז. אלפי אווירונים היו מהרסים את עריהם. עשרות אלפי תותחים היו מקעקעים את החזית שלהם. נעשו סידורים להעביר בעת־ובעונה־אחת רבע מיליון איש, יחד עם כל הצטרכויותיהם, בתמידות קדימה על פני הארץ בכלי־רכב מכניים הנעים במהירות של עשרה או חמישה־עשר מיל בכל יום. אדי־רעל מזיקים במידה שלא תיאמן, שרק מסכה סודית (שהגרמנים לא היו יכולים להשיגה מבּעוד־עת) היתה אטימה בפניהם, היו מחניקים כל התנגדות ומשתקים כל חיים בחזית האויב הנתונה להתקפה. אין ספק שגם לגרמנים היו תכניות משלהם. אבל שעת הזעם עברה. ניתן אות הרווחה, והזוועות של 1919 נשארו טמונות בארכיוניהם של היריבים הגדולים.

גמר המלחמה היה פתאומי ואוניברסלי כתחילתה. העולם הרים ראש, סקר את תמונת ההרס, ומנצחים ומנוצחים כאחד שאפו רוח. במאה מעבדות, באלף בתי־נשק, בתי־חרושת ומשרדים, קמו בני־אדם בבת־ראש ונפנו מן המשימה שבה היו שקועים. תכניותיהם הושׂמו הצדה בלתי־גמורות, בלתי מבוצעות; אבל ידיעותיהם נשמרו; הנתונים, החישובים והתגליות שלהם נצררו חיש יחד והופרשו “לעיון לעתיד־לבוא” מצד משרדי־המלחמה בכל ארץ. המערכה של 1919 לא ניטשה כל עיקר; אבל רעיונותיה מתנהלים בדרכם קדימה. בכל צבא חוקרים בהם, מפתחים אותם, מעדנים אותם תחת מראית־העין של שלום, ואם שוב תבוא מלחמה על העולם הרי לא בכלי־הנשק והמכשירים שהוכנו ל־1919 תתנהל כי אם בפיתוחיהם ובשכלוליהם של אלה, שיהיו נוראים וקטלניים לאין־שיעור יותר.

במסיבות אלו נכנסנו לאותה תקופה של תשישות־כוח שתוארה כשלום. מכל־מקום ניתנה לנו שהות לעיין במצב בכללותו. מתבררות כמה עובדות קודרות, מוצקות, חסרות־רחמים, כהיגלות צורות הרים מתוך ערפל נע. הוברר כי מעתה והלאה תשתתפנה אוכלוסיות שלמות במלחמה, כשהכל עושים כמירב יכלתם, הכל נתונים לחמת־זעמו של האויב. הוברר כי אומות הסבורות שחייהן מוטלים בכּף לא תהססנה להשתמש בכל האמצעים כדי להבטיח את קיומן. מסתבר – לא כי, ודאי הוא – שבין האמצעים שיעמדו לרשותן בפעם הבאה יהיו מכשירים וכלי־השמד סיטוניים, בלתי־מוגבלים, אשר משעה שיופעלו אולי אי־אפשר יהיה לפקח עליהם.

מעולם לא היתה עדיין האנושות במצב זה. מבלי שתשביח במידה מוחשת את מידותיה ומבלי שתיהנה מהדרכה נבונה יותר, קיבלה לידיה זו פעם ראשונה את הכלים שבהם יכול תוכל לבצע את השמדתה שלה. זאת הנקודה בגורלות אנוש שאליה הגיעו סוף־סוף בני־האדם אחרי כל גדולתם ויגיעותיהם. יפה יעשו אם ישהו ויהרהרו באחריות החדשה אשר עליהם. המוות עומד לפקודה, צייתן, דרוך, נכון לשרת, נכון לכלות את העמים בהמוניהם; הוא נכון, אם ייקרא לכך, לפצפץ לאין תקות תקנה מה שנותר מן הציביליזציה. הוא מחכה רק למלת הפקודה. הוא מחכה לבואה מפּי יצור חלוש, נבוך, שימים כה רבים היה קרבנו, ועתה – לשעה אחד בלבד – הוא אדוניו.

*

כל הדברים האלה ראו אור ב־1 בינואר 1929. עתה, ביום ראש־השנה מקץ שמונה־עשרה שנה, לא הייתי יכול לכתוב אותם בנוסח אחר. מטרת כל המלים והמעשים שאני מוחזק אחראי להם בין המלחמות היתה רק למנוע מלחמת־עולם שניה; וכן, כמובן, להבטיח שאם יקרה הגרוע ביותר – ננצח, או שלפחות נשׂרוֹד. ספק אם היתה אי־פעם מלחמה שקל היה יותר למנעה ממלחמת־גוג־ומגוג שניה זו. תמיד הייתי מוכן להשתמש בכוח כדי לתגוֹר בממשלת־עריצים או למנוע חורבן. אך אילו נוהלו ענייני בריטניה, אמריקה ובעלי־הברית במידה הרגילה של עקיבוּת ושכל־ישר הנוהגת במשקי־בית מהוגנים, כי אז לא היה הכוח צריך לצעוד בלי לווית החוק; יתר על כן, אז אפשר היה להשתמש בכוח למען עניינים צודקים ואגב הסתכנות מעטה בשפיכוּת־דמים. בריטניה, צרפת, ועל הכל – משום כוחה העצום וחוסר־פניותיה – ארצות־הברית, מתוך שאבדו דרך, מתוך שזנחו אפילו את העניינים שדגלו בהם בכנוּת המרובה ביותר, הרשו מעט־מעט את התהוות התנאים שחוללו את המשבר אשר מפניו נתייראו ביותר. אין להן אלא לחזור על אותה התנהגות קצרת־רואי ובעלת־כוונות־טובות ביחס לבעיות החדשות העומדות בפנינו כיום, והמפליאות בדמיונן לבעיות העבר, ותבוא עלינו תהפוּכת־עווית שלישית, שאחריה אולי לא יישאר אדם חי שיספר עליה.

*

עוד לפני כן, ב־1925, העליתי על הנייר כמה מחשבות ועיונים טכניים באפיים, שלא מן הדין יהיה לפסוח עליהם בימים אלה:

האין למצוא שיטות לשימוש באנרגיה מפוצצת נמרצה הרבה יותר מכל מה שנתגלה עד כה? האם לא יימצא כי פצצה שאינה עולה בגדלה על תפוח־זהב יש בה כוח נסתר להחריב גוש שלם של בניינים – לא כי, לרכז את הכוח של אלף טונות קוֹרדיט ולפוצץ עיר במחי אחד? האם לא ייתכן להדריך אפילו חומרי־נפץ מן הטיפוס הקיים הדרכה אוטומאטית במכונות מעופפות על־ידי אלחוט או קרניים אחרות, בלי איש שינהג בהן, במסע בלתי־פוסק כנגד עיר, בית־נשק, מחנה או מספנה של האויב?

אשר לאדי־רעל ולמלחמה הכּימית לכל צורותיה, הרי עד כה נתחבר רק הפרק הראשון בספר נורא. משני צדי הריין ודאי לומדים כל אחת מן הנתיבות החדשות האלו לאבדון, בכל מידת הסבלנות והחכמה המדעית שבן־האדם מוכשר להן. ומדוע יש להניח כי היכולת הזאת תצטמצם רק בתחום הכימיה האנאורגנית? אין ספק שלא בארץ גדולה אחת בלבד עוסקים במעבדות בחקר החוֹלי – בחקר מגפות מוּכנות שיטתית ומשולחות במחשבה תחילה באדם ובהמה. שדפון להשמדת יבולים, אנתראקס לקטילת סוסים ובקר, דֶבר להמאיר לא צבאות בלבד כי אם חבלי־ארץ שלמים – אלה הם הקווים שלפיהם מתקדם המדע הצבאי בלי רתיעה.

כמעט רבע מאת־שנים עבר מאז כתיבת הדברים האלה.

*

טבעי הדבר שבני עם גאה שנוּצח במלחמה יהיו שואפים לחדש את חימושם בהקדם האפשרי. הם לא יכבדו חוזים שנאכפו עליהם בצרתם, אלא אם כן ייאלצו לכך.

… "הַנּוֹחוּת תְּבַטֵּל

נִדְרֵי־מַכְאוֹב, תִּדְחֵם בְּאַף כָּלִיל".

לכן מוטלת על המנצחים האחריות להתמיד את פירוק־נשקו של אויב מוּכה. לתכלית הזאת על המנצחים לנקוט קו כפול. ראשית, עם שיישארו חמושים די־הצורך בעצמם, שוּמה עליהם לאכוף בעירנות ובתוקף בל־ילאוּ את סעיפי החוזה האוסרים על תחיית עצמתו הצבאית של יריבם מלשעבר. שנית, עליהם לשקוד ולהניע את האומה הנבוסה להשלים עם גורלה על־ידי מעשים של נדיבות המכוּונים להשיג את מירב הרווחה בארץ המוּכה, ולעמול בכל האמצעים כדי ליצור בסיס של ידידות־אמת ואינטרסים משותפים, על מנת שההמרץ להזדקק שוב לנשק יפחת וילך בהתמדה. בשנים ההן טבעתי את המימרה, “תיקון העוולות שנעשו למנוצחים צריך לבוא קודם לפירוק־נשקם של המנצחים”. כמו שייראה להבא הרי בריטניה, ארצות־הברית וצרפת נקטו, במידה רבה, את הדרך ההפוכה. וזהו צירו של הסיפור הזה.

*

משימת־נפילים היא להקים צבא המגלם את כלל בניה של אומה חזקה. לפי הצעתו של מר לויד ג’ורג' הגבילו בעלי־הברית המנצחים את הצבא הגרמני לכדי מאה אלף איש, וגיוס־החובה נאסר. לפיכך נעשה כוח זה הגרעין וכוּר־המצרף שמתוכו צריך יהיה לחזור וליצור צבא בן מיליונים, אם תהיה אפשרות לכך. מאת האלפים היו מאה אלף מנהיגים. שעה שתתקבל ההחלטה להרחיב את הצבא יוכלו הטוראים להיעשות סמלים, הסמלים קצינים. בכל זאת לא היתה תכניתו של מר לויד ג’ורג' למניעת חידושו של הצבא הגרמני מיוסדת בטעות. שום פיקוח זר לא יוכל לפקח בעתות שלום על טיבם של מאת האלפים שהורשתה גרמניה להחזיק בצבאה. אבל לא בכך היה עיקר השאלה. שלושה או ארבעה מיליונים חיילים מאוּמנים נחוצים היו רק כדי להחזיק בגבולותיה של גרמניה. הקמת צבא לאומי כולל שיוכל להשתוות עם הצבא הצרפתי, וכל שכן לעלות עליו, הצריכה לא רק את הכנת המנהיגים ואת החייאת הרגימנטים והחטיבות משכּבר אלא גם שירות־חובה לאומי של כל שנתון של גברים המגיעים לגיל הצבא. גייסות מתנדבים, תנועות נוער, הסתעפויות של כוחות המשטרה והז’נדרמריה, איגודים של ותיקי־מלחמה, כל מיני ארגונים בלתי־רשמיים ובלתי־חוקיים בעצם, יוכלו לעשות את שלהם בפרק־הביניים. אבל מבלעדי שירות לאומי כולל לעולם לא ייתכן להקרים בשר וגידים על עצמות השלד.

לפיכך לא היתה שום אפשרות לכך שתיצור גרמניה צבא שיוכל לעמוד בפני הצבא הצרפתי בטרם יופעל גיוס־החובה משך שנים אחדות. זה היה קו שאי־אפשר לעברו בלי הפרה בּוֹטה וגלויה של חוזה־ורסיי. אפשר היה לעשות כל מיני הכנות נסתרות, מחוכמות, מורכבות קודם מעשה, אבל חייב לבוא הרגע שבו צריך יהיה לעבור את הרוּבּיקון ולקרוא תגר על המנצחים. הנה כי כן היה הגיון בעקרונו של מר לויד ג’ורג'. אילו כפו את העקרון הזה בתוקף ובתבונה כי אז לא היה מנגנון־המלחמה הגרמני מתחשל מחדש. גם השנתון הנקרא אל הדגל מדי שנה, עם כל שהיטיבו לאלפו קודם לכן, יהיה עליו להישאר לפחות משך שנתיים ביחידות הרגימנט או ביחידות אחרות, ורק לאחר תקופת אימונים זו אפשר יהיה ליצור ולצבור בהדרגה את העתודות שבלעדיהן לא ייתכן כל צבא מודרני. צרפת, אף שמנין גבריה נידלדל במידה איומה על־ידי המלחמה האחרונה, קיימה בכל זאת שיגרה סדירה ורצופה של הכשרת שנתונים חדשים והעברת החיילים המאומנים לחיל־מילואים, המכיל את כל כוח־האדם הלוחם של האומה. משך חמש־עשרה שנה לא הורשתה גרמניה להקים חיל־מילואים דומה לזה. כל השנים הללו יכול שיהיה הצבא הגרמני זן ומטפח את רוחו ומסורתו הצבאית, אך ייבּצר ממנו אפילו לחלום לצאת כנגד המבנה המבוסס של כוח־האדם החמוש, המאומן והמאורגן, ששפע ונאסף בדרך הטבע מתוך השיטה הצבאית הצרפתית.

*

יוצר גרעינו ומבנהו של הצבא הגרמני לעתיד־לבוא היה הגנרל פון־סקט. עוד ב־1921 היה סקט עסוק בתכנון צבא גרמני במתכונת מלאה, בחשאי ועל גבי הנייר, ומדיין מתוך דרך־ארץ עם ועדת־הפיקוח־הצבאית של בעלי־הברית ביחס לפעולותיו השונות. הביוגרף שלו, הגנרל פון ראבּנאוּ, כתב בימי הנצחונות של 1940: “קשה היה לעשות את המלאכה של 1935־39 אילו היה מרכז המנהיגות בשנים 1920־34 תואֵם לצרכיו של הצבא הקטן”. למשל, החוזה חייב להפחית את קורפוס הקצינים משלושים־וארבעה אלף לארבעת אלפים. השתמשו בכל התחבולות כדי לעבור על הסייג הגורלי הזה, ולמרות מאמצי ועדת־הפיקוח של בעלי־הברית התקדם תהליך תכנוּנו של צבא גרמני מחוּדש. “האויב”, אומר הביוגרף של סקט, “עשה כמיטב יכלתו כדי להרוס את המטה הכללי, ונתמך על־ידי המפלגות המדיניות בגרמניה פנימה. הפיקוח המשותף של בעלי־הברית ניסה, בדין – מנקודת־המבט שלו, לעשות את ההכשרה במטות גבוהים יותר פרימיטיבית עד כדי כך שלא יוכל להיות כל מטה כללי. בדרכים המחוצפות ביותר ניסה האויב לגלות איך מכשירים קציני מטכ”ל, אבל אנחנו הצלחנו שלא לגלות מאומה. לא את השיטה ולא את החומר הנלמד. סקט מעולם לא נכנע, כי אילו נהרס המטה הכללי כי אז קשה היה לכוננו מחדש… אף כי הכרח היה לשבּר את המסגרת. התוך ניצל…" לאמיתו של דבר, במסווה של מחלקות לשיקום, מחקר ותרבות, הוחזקו בברלין כמה אלפי קציני־מטה בבגדים אזרחיים יחד עם עוזריהם, מעמיקים במחשבה על העבר ועל העתיד.

ראבּנאוּ מעיר הערה מאלפת: “מבלעדי סקט לא היה עכשיו (ב־1940) שום מטה כללי במובן הגרמני של המלה, מטה שדורות נחוצים כדי להקימו ואשר אין להשיגו בן־יום, כל כמה שלא יהיו הקצינים מוכשרים וחרוצים. המשכיוּת התפיסה היא הכרח להבטחת המנהיגות במבחנים העצבניים של המציאות. אין די בידיעותיהם וביכלתם של יחידים. במלחמה יש צורך בכושר של רוב, רוב המפותח פיתוח אורגאני, ולכך נחוצות עשרות שנים… על־מנת שלא יהיו גם הגנראלים קטנים בצבא קטן של מאה אלף איש, הכרח היה ליצור מסגרת עיוּנית גדולה. למטרה הזאת הונהגו תרגילים מעשיים או משחקי־מלחמה בקנה־מידה גדול. לא דווקה כדי להכשיר את המטה הכללי, אלא בעיקר כדי ליצור מעמד של מפקדים גבוהים”. הללו יהיו מסוגלים לחשוב מחשבה צבאית במלוא המידה.

סקט עמד על כך שצריך להימנע ממשנות מוטעות, הנובעות מנסיונות אישיים במלחמה הגדולה. לקח אותה מלחמה היה ענין ללימוד שיטתי ויסודי. הונהגו עקרונות חדשים של אימון וקורסים של הדרכה מכל המינים. כל ספרי־ההדרכה הקיימים נכתבו מחדש, לא בשביל הצבא בן מאת האלף כי אם בשביל עצמתו המזוינת של הרייך הגרמני. כדי לבלבל את בעלי־הברית החוקרנים, הודפסו חלקים שלמים מספרי־הדרכה האלה בדפוס מיוחד ופורסמו. ספרי־ההדרכה שנועדו לשימוש עצמי היו סודיים. העקרון הראשי שהוחדר היה הצורך בשיתוף־הפעולה ההדוק ביותר של כל החיילות החיוניים. לא רק השירותים העיקריים – חיל הרגלים, חיל הפרשים הממונע וחיל התותחנים – ישולבו יחד מבּחינה טאקטית, אלא שגם מכונות־יריה, מרגמות, יחידות תת־מקלעים, כלי־נשק אנטי־טנקיים, טייסות־צבא ועוד הרבה סוגי נשק ילוכדו יחד. והיא שעמדה למנהיגי המלחמה הגרמנים בהצלחותיהם הטקטיות במערכות 1939 ו־1940. ב־1924 יכול כבר סקט להרגיש כי כוחו של הצבא הגרמני גדל מעט־מעט מעֵבר לגבול מאת־האלף. “הדבר הזה”, אמר הביוגרף שלו, “הבשיל פריוֹ רק כעבור עשר שנים”. ב־1925 בירך הפילד־מרשל הזקן פון־מאקנזן את סקט על שקידתו בבנין ה“רייכסוור”, והשווה אותו, לא בלי צדק, לאותו שרנהורסט שהכין בסתר את מכּת־הנגד הפרוסית כנגד נפוליאון בשנות כיבוש גרמניה בידי הצרפתים אחרי קרב יינה. “האש משכבר עודה בוערת, והפיקוח של בעלי־הברית לא הכחיד אף אחד מן היסודות בני־הקיים של הכוח הגרמני”.

בקיץ 1926 ניהל סקט את התרגיל הצבאי הגדול ביותר שלו למפקדים בעזרת יחידות קשר ומטה. חיילים לא היו לו, אבל כל הגנרלים, המפקדים וקציני המטכ"ל של הצבא הובאו בסוד חכמת המלחמה ובעיותיה הטכניות הרבות מספור במתכונת של צבא גרמני אשר, בבוא הזמן, יוכל להרים את האומה הגרמנית למדרגתה הקודמת.

כמה שנים נוהגים היו אימונים לזמן קצר של חיילים במספר העולה על המצבות הרשמיות. האנשים האלה היו ידועים בכינוי “שחורים”, זאת אומרת, בלתי־חוקיים. מ־1925 והלאה רוכזו כל עניני ה“שחורים” במיניסטריון הרייכסוור והוחזקו בכספיה של המדינה. תכניתו של המטה הכללי לשנת 1925 להרחבת הצבא ושיפורו מעבר לסייגי החוזים היתה להכפיל, ואחרי־כן לשלש, את שבע האוּגדות (הדיביזיות) החוקיות הקיימות של חיל הרגלים. אבל מטרתו הסופית של סקט היתה ששים ושלוש אוגדות לכל הפחות. מ־1926 היה המכשול העיקרי לתכנון הזה התנגדותה של ממשלת פרוסיה הסוציאליסטית. לאחר זמן התגברו על התנגדות זו. רק באפריל 1933 הוגדל רשמית התקן של הצבא בן מאת האלף, אף כי מזה זמן־מה היה כוחו עולה בתמידוּת מעל למספר זה.

*

בתוך הרצון הטוב והתקוות שלאחר לוֹקרנוֹ קיבלו ממשלות בריטניה וצרפת החלטה מפוקפקת, אף כי לא היתה חסרת־תקנה. הן החליטו להחזיר את ועדת־הפיקוח המשותפת של בעלי־הברית, ולהמירה בשיטה מוסכמת של חקירה מטעם חבר־הלאומים, שתהיה מוכנה להפעלה ברגע שירצה בכך איזה מן הצדדים. לפי הסברה עשוי היה איזה הסדר מסוג זה לשמש השלמה לחוזה לוקרנו. תקוה זו לא נתגשמה. המרשל פוש הודיע כי גרמניה פורקה מנשקה כהלכה; אבל הכרח היה להכיר בכך שפירוק נשקה של אומה בת ששים־וחמישה מיליון אינו יכול להיות תמידי, וכי יש צורך באמצעי־זהירות מסוימים. אף על פי כן הוחזרה ועדת־הפיקוח מגרמניה בינואר 1927. כבר היה ידוע שהגרמנים מרחיבים את פירושו של החוזה בהרבה צורות כמוסות ופחותות ערך, ואין ספק שהיו מעבדים תכניות לשוב ולהיות לאומה צבאית. היו הסתדרויות־צופים, קורפּוס קאדטים, והרבה ארגוני־מתנדבים בלתי־מזוינים של צעירים ושל ותיקי־מלחמה כאחד. אבל אי־אפשר היה לעשות בצבא או בצי שום דבר בקנה־מידה גדול שלא ייראה בעליל. הנהגת שירות־חובה לאומי, הקמת חיל־אוויר צבאי, או בניית אניות־מלחמה למעלה משיעור המותר על פי החוזים, תהיינה בחזקת הפרה גלויה של התחייבויות גרמניה, שאותן אפשר יהיה להעלות בכל עת בחבר־הלאומים, שעתה היתה גרמניה נמנית עליו.

האוויר היה בן־הגדר הרבה פחות. החוזה אסר על חיל אוויר צבאי גרמני, והוא פורק רשמית במאי 1920. בפקודת־הפרידה שלו אמר סקט כי הוא מקווה שיקום שוב וכי בינתיים תוסיף רוחו של החיל לחיות. הוא עודד זאת בכל האמצעים. ראשית־מעשה הקים בתוך מיניסטריון־הרייכסוור קבוצה מיוחדת של קציני חיל־אוויר מנוּסים מלשעבר, שקיומה היה נסתר מעיני ועדת־בעלי־הברית ומוּגן מפני ממשלתו הוא. קבוצה זו הורחבה בהדרגה עד שהיו בתוך המיניסטריון “תאי אוויר” במשרדים או משרדי־הפיקוח השונים, ואנשי צוות־אוויר הוכנסו בהדרגה בכל הקאדרים של הצבא. בראש המחלקה לתעופה האזרחית עמד קצין מנוסה מימות המלחמה, אדם שנתמנה על־ידי סקט, שדאג לכך שהפיקוח על התעופה האזרחית ופיתוחה יהיו חופפים את הצרכים הצבאיים. אנשי הסגל במחלקה זו, וכן גם בתובלה האווירית האזרחית הגרמנית, ובכמה וכמה מיתקני תעופה צבאיים או ימיים מוסווים, היו בחלקם הגדול קציני־טיס לשעבר שלא היתה להם כל ידיעה בתעופה מסחרית.

עוד לפני 1924 הופיעו ברחבי גרמניה ניצנים של רשת שדות־תעופה ובתי־חרושת למטוסים אזרחיים ושל הכשרת טייסים והדרכה בהגנה אנטי־אווירית. הטיסה המסחרית כבר היתה מפותחת במידה מתקבלת על הדעת, למראית־עין, והרבה מאד גרמנים, גברים ונשים כאחד, הומרצו לפתח “תודעה אווירית” על ידי הקמת רשת של מועדוני דאייה. על גבי הנייר נרשמו הגבלות חמורות ביחס למספר אנשי־הסגל המורשים לטוס. אבל את הכללים האלה, וכן כה רבים זולתם, עקף סקט, אשר, בידיעת מיניסטריון התובלה הגרמני, הצליח להקים מסד איתן לתעשיה יעילה ולחיל־אוויר לעתיד לבוא. בהלך־הרוח של 1926 סבורים היו בעלי־הברית כי ישפילו את הגאוה הלאומית הגרמנית אם ירחיקו לכת יותר מדי בבלימת ההפרות הגרמניות האלו, והמנצחים עמדו על הקו העקרוני האוסר על גרמניה להחזיק חיל־אוויר צבאי. התברר שהיה זה קו־גבול מעורפל ומטושטש מאד.

הערמות דומות נהוגות היו בתחום הימיה. על פי חוזה ורסיי הורשתה גרמניה להחזיק רק כוח ימי קטן, שמנין אנשיו לא יעלה על חמישה־עשר אלף. בתחבולות־ערמה הוגדל המספר הכולל הזה. ארגונים ימיים הוכללו בסתר בתוך מיניסטריונים אזרחיים. ביצורי־החוף הצבאיים, בהלגוֹלנד ובמקומות אחרים, לא נהרסו כפי שחייב החוזה, ועד־מהרה קיבלו תותחני־צי גרמניים את הביצורים האלה לידיהם. צוללות נבנו בסתר, וקציניהן ואנשיהן הוכשרו בארצות אחרות. נעשה כל מה שאפשר לקיים את הצי של הקייזר, ולהכין אותו לקראת היום שבו יוכל לשוב ולתפוס את מקומו בגלוי על פני הים.

התקדמות חשובה הושגה גם בעוד כיוון אחד בעל ערך מכריע. הר פון־ראתנאוּ החל, בתקופה שכיהן בתפקיד שר השיקום ב־1919, בקווים הרחבים ביותר בשיקומה של חרושת־המלחמה הגרמנית. “הם הרסו את כלי־הנשק שלכם”, אמר לגנרלים, “אבל בין כה וכה יתיישנו כלי־הנשק האלה עד המלחמה הבאה. המלחמה ההיא תיערך בכלי־נשק חדשים בתכלית, ויתרון גדול יהיה לצבא העמוס פחות חומר מיוּשן”.

בכל זאת התמידו המטות הגרמניים משך כל שנות הפיקוח במאבק להציל כלי־נשק מהשמדה. כל מיני הערמות ומכשולים סיכּלו את עצתה של ועדת־בעלי־הברית. מלאכת ההתחמקות נתארגנה בצורה יסודית. המשטרה הגרמנית, שתחילה הפריעה לרייכסוור בצבירת כלי־נשק, סופה שנעשתה שוּתפת לו. תחת מסווה אזרחי הוקם ארגון שעליו להבטיח עתודות של כלי־נשק וציוד. החל מ־1926 היו לארגון הזה באי־כוח בכל רחבי גרמניה, והיתה רשת של מחסנים מכל הסוגים. בתושיה מרובּה עוד יותר מכך הורכבו מכונות לייצור חמרי־מלחמה לעתיד־לבוא. לצורך הייצור האזרחי הוחזקו מחרטות שהוקמו לצרכי מלחמה ואפשר היה להחזירן לאותו שימוש, והן הוחזקו במספר גדול בהרבה מכפי הדרוש לעבודה מסחרית רגילה. בתי־נשק ממלכתיים שנבנו לצורך המלחמה לא נסגרו בהתאם לחוזה.

הנה כך הופעלה תכנית כללית, שבמסגרתה היו כל בתי־החרושת החדשים, והרבה מן הישנים שנוסדו במלוות־שיקום אמריקאיים ובריטיים, מכוּונים מלכתחילה להתאמה מהירה לייצור מלחמתי. ואפשר לכתוב ספרים שלמים על היסודיוּת והפרטוּת של התכניות הללו. הר ראתנאו נרצח באכזריות ב־1922 על־ידי אגודות־סתר אנטישמיות וטרום־נאציות שעוררו את מטה־שנאתן על היהודי הזה – משרתה הנאמן של גרמניה. כשהגיע הר ברינינג לשלטון ב־1929 המשיך במלאכה בהתלהבות ובהסתר. בעוד שהמנצחים נחים על שפעי־שפעים של ציוד מיושן, נוצר היה אפוא והולך, משנה לשנה, פוטנציאל גרמני עצום של ייצור תחמושת חדשה.

*

קבינט־המלחמה החליט ב־1919 כי במסגרת מסע־החסכון יעבּדו מיניסטריוני השירותים השונים את אומדניהם על יסוד ההנחה ש“הקיסרות הבריטית לא תהיה נתונה בשום מלחמה גדולה משך עשר השנים הבאות, וכי לא יהיה צורך בחיל־משלוח”. ב־1924, כשנעשיתי שר־האוצר, ביקשתי את הועדה־להגנת־הקיסרות לחזור ולעיין בכּלל הזה; אבל לא הוגשו שום המלצות לשינוּיו. ב־1927 הציע משרד־המלחמה שתורחב אותה החלטה, לגבי הצבא בלבד, ויוּתן לה תוקף לעשר שנים “מן התאריך הנוכחי”. הצעה זו אושרה על־ידי הקבינט והועדה־להגנת הקיסרות. הדיון הבא בענין זה התקיים ב־5 ביולי 1928, ואז נתקבלה הצעתי “שהבסיס לאומדנות למיניסטריוני החיילות יישען על ההנחה שלא תהיה כל מלחמה גדולה משך תקופה של עשר שנים, וכי הבסיס הזה יוּסט מיום ליום, אלא שהועדה־להגנת־הקיסרות תבדוק את ההנחה הזאת מדי שנה”. כל מיניסטריון של איזה מן החיילות וכל ממשלה של איזה מן הדומיניונים היו רשאים להעלות את השאלה לדיון, לפי שיקול דעתם.

היו שטענו כי קבלת העקרון הזה הרדימה את מיניסטריוני השירותים הלוחמים ונסכה עליהם הרגשת־שווא של בטחון, שהמחקר הוזנח, וכי שררו רק השקפות קצרות־טווח, בפרט מקום שהיו הדברים כרוכים בהוצאות. עד לזמן שפרשתי מן השׂררה ב־1929 האמנתי כל־כך בקיום השלום בעולם עד שלא ראיתי כל טעם לקבל איזו החלטה חדשה; ולאמיתו של דבר גם לא הוּכח ששגיתי. המלחמה לא פרצה אלא בסתיו 1939. עשר שנים הן פרק־זמן ארוך בעולם־תעתועים זה. כלל־עשר־השנים, על הסטתו מיום ליום, עמד בתקפו עד 1932, ואז, ב־23 במארס, החליטה ממשלתו של מר מקדונלד בצדק כי אפשר להתכונן להסתלק ממנו.

כל העת הזאת היה לבעלי־הברית הכוח, והיתה להם הזכות, למנוע כל חידוש נראה או מוחש בחימושה של גרמניה, וגרמניה ודאי היתה נענית לתביעה מאוחדת חזקה מצד בריטניה, צרפת ואיטליה להתאים את מעשיה למה שמחייבים חוזי־השלום. כשאנו חוזרים וסוקרים את קורות שמונה השנים מ־1930 עד 1938 יכולים אנו לראות מה־רב היה הזמן שעמד לרשותנו. לפחות עד 1934 אפשר היה למנוע את חידוש חימושה של גרמניה מבלי לאבּד אף נפש אחת. לא הזמן הוא שהיה חסר.

פרק רביעי: אדולף היטלר

הקורפורל שנתעוור – הפירר המסכן – הפוּטש במינכן, 1923 – “מלחמתי” – דעותיו של היטלר – היטלר והרייכסוור – הקנוניה של שלייכר – השפעת השוֹאה הכלכלית – הקנצלר בּרינינג – מונרכיה תחוקתית – שוויון בנשק – שלייכר מתערב – נפילתו של בּרינינג

באוקטובר 1918 נתעוור קורפורל גרמני אחד זמנית מגז כלור בהתקפה בריטית סמוך לקוֹמן. בזמן ששכב בבית־החולים בפומראניה באו המפלה והמהפכה על גרמניה. האיש, בנו של פקיד־מכס אוסטרי קטן, חלם בנעוריו להיעשות צייר גדול. כיון שלא הצליח להתקבל לאקדמיה־לאמנות בוינה, חי בעוני באותה בירה ואחרי־כן במינכן. עתים כצבּע ועתים כפועל שכיר־יום ידע עוני ומחסור וקיננה בו תרעומת עזה, ואם גם מסותרת, על שהעולם מונע ממנו הצלחה. הפגעים האלה לא הוליכוהו אל שורות הקומוניסטים. עקב רגש־כבוד מהופּך טיפח במיוחד רגש בלתי־נורמלי של נאמנות לגזע והערצה לוהטת ומיסטית לגרמניה ולעם הגרמני. בהתלהבות נזעק לנשק עם פרוץ המלחמה וארבע שנים שירת ברגימנט באווארי בחזית המערבית. אלו היו קורותיו של אדולף היטלר בראשית ימיו.

שעה ששכב עיור וחסר־ישע בבית־החולים בימות החורף של 1918 דומה היה עליו כי כשלונו האישי מתמזג באסון שבא על העם הגרמני כולו. הלם התבוסה, התמוטטות החוק והסדר, נצחונם של הצרפתים גרמו לו לתוֹרן הגדודי המחלים הזה עינויים שאכלו בו עד מוח־עצמותיו וחוללו אותם כוחות־רוח איומים ונטולי־שיעור העשויים להושיע את האנושות או להביא עליה אבדון. נדמה היה לו שאין לתרץ את מפלתה של גרמניה בתהליכים שבגדר הרגיל. אי־שם היתה בגידה ענקית ומשוּקצת. גלמוד ומכונס לתוך עצמו הגה החייל הקטן ועיין בסיבות האפשריות לאסון, ולא עמדו לו אלא נסיונותיו האישיים המצומצמים להדריכו. בוינה התערב לשעבר בקהלן של קבוצות גרמניות לאומיות קיצוניות, ושם שמע סיפורי־מעשיות על פעולות חתירה אפלות של גזע אחר, גזע אויביו ומנצליו של העולם הנוֹרדי – היהודים. זעמו הפטריוטי הצטרף לקנאתו בעשירים ובמצליחים לכלל משטמה אחת קשה כשאול.

כששוחרר לבסוף, כחולה שאין שׂם לב אליו, מבית־החולים, ועודו לובש את מדיו שעליהם התגאה גאוה דרדקית כמעט, מה היו המראות שחזו עיניו אשר זה־מקרוב נפקחו שוב? נוראים הם פרפוריה של תבוסה. באווירת היאוש והתזזית הבליחו סביבו ברקיה של המהפכה האדומה. מכוניות משורינות התרוצצו בחוצות מינכן והן ממטירות עלונים או כדורים על העוברים־והשבים הנמלטים. חבריו שלו, הנושאים סרטי תגר אדומים על שרוולי מדיהם, היו משמיעים סיסמות של זעם נגד כל מה שנחשב בעיניו עלי אדמות. כמו בחלום נתבהר פתאום הכל. גרמניה נדקרה בגבה והופלה ארצה על־ידי היהודים, על־ידי הספסרים וחורשי־הקנוניות מאחרי החזית, על־ידי הבולשביקים הארורים בקשר־הקושרים הבינלאומי של משכילים יהודים. לנגדו האירה חובתו, להציל את גרמניה מן המאֵרות האלו, לנקום את נקם העוולות שנעשו לה, ולהוליך את גזע־האדונים לקראת ייעודו אשר מוּנה לו מכבר.

קציני הרגימנט שלו, שנחרדו עד מאד לנוכח הלך־הרוח המהפכני והמרדני של אנשיהם, שמחו מאד למצוא לפחות אחד מהם התופס כנראה את העניינים כהלכה. הקורפורל היטלר ביקש להישאר מגויס ומצא תעסוקה כ“קצין השכלה פוליטית” או סוכן. במסווה זה אסף ידיעות על מזימות מרי וחתירה. לא ארכו הימים וקצין־הבטחון שבשבילו עבד אמר לו להשתתף באסיפות של המפלגות הפוליטיות המקומיות לסוגיהן השונים. ערב אחד בספטמבר 1919 הלך הקורפורל לעצרת של מפלגת־הפועלים־הגרמנית בבית־בירה אחד במינכן, ושם שמע בפעם הראשונה אנשים מדברים ברוח דעותיו הכמוּסות אתו נגד היהודים, הספסרים, “פושעי נובמבר” שהכניסו את גרמניה לתהום. ב־16 בספטמבר נכנס למפלגה הזאת, ותוך זמן קצר אחרי־כן, במשולב עם עבודתו הצבאית, קיבל עליו לנהל תעמולה בשבילה. בפברואר 1920 נערכה במינכן האסיפה ההמונית הראשונה של מפלגת־הפועלים־הגרמנית, וכאן חלש אדולף היטלר עצמו על מהלך העניינים ובעשרים־וחמישה סעיפים התוה את תכניתה של המפלגה. עתה נעשה פוליטיקאי. החל מסע התעמולה שלו להצלת האומה. באפריל שוחרר מן הצבא, וגידולה של המפלגה בלע את כל חייו. עד לאמצע השנה הבאה דחק את רגליהם של המנהיגים הראשונים, ובכוח התלהבותו וכשרונו אילץ את חבורת האנשים המהופּנטים לקבל עליהם את שליטתו האישית. הוא כבר היה “הפירר”. עתון כושל אחד, ה“פלקישר בּאוֹבּאכטר”, נקנה על־מנת לשמש כלי מבטאה של המפלגה.

לא ארכו הימים עד שהכירו הקומוניסטים באויבם. הם ניסו לפוצץ את האסיפות של היטלר, ובשלהי 1921 ארגן האיש את היחידות הראשונות של פלוגות־הסער שלו. עד כאן התנהל הכל בחוגים מקומיים בבאוואריה. אבל בתוך סבלות החיים בגרמניה בשנים הראשונות הללו שלאחר המלחמה החלו רבים פה ושם ברחבי הרייך להטות אוזן לבּשׂורה החדשה. זעמה הלוהט של גרמניה כולה על כיבוש חבל־הרוּר בידי הצרפתים ב־1923 הביא למפלגה, שנקראה עתה בשם המפלגה הנציונל־סוציאליסטית, נחשול גדול של תומכים. התמוטטות המארק שַמטה את הקרקע מתחת רגליו של המעמד הבינוני הגרמני, שרבים ממנו נספחו בייאושם למפלגה החדשה ומצאו פורקן ומנוס מענוּתם בשנאה, נקם והתלהבות פטריוטית.

בתחילה הבהיר היטלר כי הדרך לשלטון רצופה תוקפנות ומעשי־אלימות נגד הרפובליקה הויימרית, שקמה מתוך חרפת התבוסה. בנובמבר 1923 כבר היתה סביב הפירר קבוצת אנשים עזי־החלטה, ובתוכם בלטו גרינג, הס, רוזנברג ורם. אנשי־מעש אלה החליטו כי בא הרגע לנסות ולתפוס את השלטון במדינת באוואריה. הגנראל פון־לודנדורף האציל את הפרסטיז’ה הצבאית של שמו על המפעל, וצעד בשורה הראשונה ב “פּוּטש”. לפני המלחמה היו אומרים: “בגרמניה לא תהיה כל מהפכה, כי בגרמניה כל המהפכות אסורות באיסור חמור”. את המימרה הזאת החיו בהזדמנות זו השלטונות המקומיים במינכן. אנשי המשטרה ירו, כשהם מקפידים שלא לפגוע בגנרל, שצעד היישר לתוך שורותיהם ונתקבל ביראת־כבוד. כעשרים מן המפגינים נהרגו; היטלר השתטח ארצה, ובסופו של דבר נמלט עם מנהיגים אחרים ממקום המעשה. באפריל 1924 נדון לארבע שנות מאסר.

אף כי השלטונות הגרמניים שמרו על הסדר, ובית־הדין הגרמני הטיל עונש, רווּחה היתה ברחבי הארץ ההרגשה שכאן גרמנים מכים בעצמם ובשרם וכי הם משחקים את משחקם של הזרים על חשבון בניה הנאמנים ביותר של גרמניה. תקופת מאסרו של היטלר הופחתה מארבע שנים לשלושה־עשר חודש. אולם החדשים האלה במבצר לנדסבּרג הספיקו לו להשלים בקווים כלליים את “מלחמתי”, חיבור על הפילוסופיה הפוליטית שלו, שהוקדש לחללי ה“פּוּטש” האחרון. כשהגיע לבסוף לשלטון לא היה שום ספר הראוי יותר לעיון מדוקדק מצד המושלים, הפוליטיים והצבאיים, במעצמות הברית. הכל היה שם – התכנית לתחיית גרמניה; הטכניקה של תעמולה מפלגתית; התכנית למלחמה במארקסיזם; התפיסה של מדינה נציונל־סוציאליסטית; העמדה היאותה לגרמניה בראש העולם. כאן היה הקוראן החדש של אמונה ומלחמה: מעורפל, מפוטפט, נטול־צורה, אבל הרה־עתידות.

עיקרו של “מלחמתי” הוא פשוט. האדם הוא חי לוחם, לפיכך האומה שהיא ציבור של לוחמים, היא יחידה לוחמת. כל גוף חי החדל מהילחם לקיומו דינו נחרץ לחדלון. ארץ או גזע הפוסקים מהילחם, גם הם נדונים לחדלון באותה מידה. כושר הלחימה של גזע תלוי בטהרתו. מכאן הצורך לפטור אותו מזיהומים זרים. הגזע היהודי, משום האוניברסליוּת שלו, הוא בהכרח פאציפיסטי ובינלאומי. הפאציפיזם הוא הגדול שבכל החטאים; כי פירושו הוא כניעת הגזע במלחמתו על הקיום. ראש חובתה של כל ארץ הוא אפוא “ללאוֹם” את ההמונים; תבונתו של היחיד איננה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה; הסגולות העיקריות הן רצון ועוז־החלטה. היחיד שנולד לפקד חשוב יותר מאלפים אין מספר של אנשים בעלי טבע של כפיפוּת. רק הכוח הגס יכול להבטיח את קיומו של הגזע; מכאן הצורך בדפוסים צבאיים. הגזע חייב להילחם; גזע השוקט על שמריו חייב להחליד ולעבור מן העולם. אילו התאחד הגזע הגרמני מבעוד עת, כי אז כבר היה אדוניו של כדור־הארץ. הרייך החדש חייב לפרושׂ חסותו על כל היסודות הגרמניים הפזורים באירופה. גזע שנחל מפלה יכול להיושע על־ידי שישיב לעצמו את בטחונו־העצמי. על הכל יש ללמד את הצבא להאמין שהוא בלתי־מנוצח. על־מנת שתשוב האומה הגרמנית לאיתנה חייב העם להשתכנע בכך כי אפשר לשוב ולהשיג את החירות בכוח הנשק. העקרון האריסטוקרטי הוא נכון ביסודו. האינטלקטוּאליזם איננו רצוי. מטרתו הסופית של החינוך היא ליצור אדם גרמני שאפשר להפכו לחייל לאחר הכשרה מועטה ביותר. אי־אפשר היה להעלות על הדעת את התהפוכות הגדולות ביותר בהיסטוריה לולא הכוח המניע של יצרים קנאיים והיסטריים ומבלעדיו. אין להשיג מאומה במידות הבורגניות הטובות של שקט וסדר. העולם הולך עתה לקראת תהפוכה כזאת, ועל המדינה הגרמנית החדשה לדאוג לכך שיהיה הגזע מוכן להכרעה האחרונה והגדולה ביותר על האדמה הזאת.

מדיניות־החוץ יכולה להיות חסרת־רתיעה. אין זה תפקידה של הדיפלומטיה להניח לאומה שתטבע טביעת־גיבורים, אלא לדאוג לכך שתוכל להצליח ולהתקיים. אנגליה ואיטליה הן שתי בעלות־הברית האפשריות היחידות לגרמניה. שום ארץ לא תבוא בברית עם מדינה פאציפיסטית פחדנית המנוהלת על־ידי דמוקרטים ומארקסיסטים. כל זמן שלא תדאג גרמניה לעצמה לא ידאג לה איש. אין היא יכולה לחזור ולקבל את מחוזותיה האבודים על־ידי קריאות חגיגיות לשמיים או על־ידי תקוות חסוּדות בחבר־הלאומים, אלא אך ורק בכוח הנשק. אַל לגרמניה לחזור על המשגה של מלחמה נגד כל אויביה בבת־אחת. עליה לבור את המסוכן ביותר ולהתקיפו בכל כוחותיה. העולם יחדל מהיות אנטי־גרמני רק כשתחזיר גרמניה לעצמה את שוויון זכויותיה ותשוב לתפוס את מקומה תחת השמש. אין מקום לשום רגשנות ביחס למדיניות־החוץ של גרמניה. להתקיף את צרפת מטעמים רגשניים בלבד, זאת תהיה איולת. הדבר הנחוץ לגרמניה הוא הגדלת שטחה באירופה. המדיניוּת הקולוניאלית של גרמניה מלפני המלחמה היתה משגה ויש לחדול ממנה. על גרמניה לתור אחרי התפשטות ברוסיה ובמיוחד במדינות הבּלטיות. אין לסבול שום ברית עם רוסיה. מלחמה עם רוסיה נגד המערב תהיה בבחינת פשע פלילי, כי מטרתם של הסובייטים היא נצחון היהדות הבינלאומית.

אלה “עמודי השהם” של מדיניוּתו.

*

המנצחים כמעט לא הבחינו במאבקיו המתמידים ובעלייתו המודרגת של אדולף היטלר לדרגת דמות לאומית, הואיל וצרותיהם והסכסוכים המפלגתיים שלהם עצמם העיקו עליהם והציקום די והותר. עבר פרק־זמן ממושך עד שתפסה לה התנועה הנציונל־סוציאליסטית, או “המפלגה הנאצית”, כפי שהחלה להתקרא, שליטה כה חזקה על המוני הגרמנים, על הכוחות המזוינים, על המנגנון הממלכתי ובקרב חרשתנים שנתייראו, לא בלי יסוד, מפני הקומוניזם, עד שהיתה בחיים הגרמניים לכוח שהעולם כולו אנוס לתת דעתו עליו. כאשר שוחרר היטלר מן המאסר בתום 1924 אמר שחמש שנים תידרשנה לו כדי לארגן את תנועתו מחדש.

*

אחת התקנות הדמוקרטיות בתחוקה הויימרית חייבה בחירות דו־שנתיות לרייכסטאג. התקוה היתה שתקנה זו תבטיח לעם הגרמני פיקוח שלם ומתמיד על הפרלמנט שלו. למעשה היה פירוש הדבר, כמובן, רק זה שהעם היה חי באווירה תמידית של התרגשות פוליטית קדחתנית ומלחמת־בחירות בלתי־פוסקת. מתוך כך יש בידינו תמונה מדויקת מהתקדמותם של היטלר ותורתו. ב־1928 היו לו רק שנים־עשר מקומות ברייכסטאג. ב־1930 היו אלה ל־107; ב־1932, 230. לעת הזאת כבר העמיקו שיטתה של המפלגה הנציונל־סוציאליסטית וארגוניה השונים לחדור בכל המבנה של גרמניה, והטלת אימה מכל הסוגים ועלבונות ומעשי אכזריות נגד היהודים לא ידעו מעצור.

בתיאור זה אין צורך לעקוב משנה לשנה אחר ההתפתחות המורכבת והנוראה הזו, על כל להט־היצרים ומעשי הנבלה שבה, ועל כל מעלותיה ומורדותיה. אור השמש החיור של לוקרנו האיר זמן־מה על גיא־החזיון. הוצאת המלוות האמריקאיים הנדיבים השרתה הרגשה של רווחה חוזרת. המרשל הינדנבורג היה נשיא על המדינה הגרמנית; ושטרזמן היה שר־החוץ שלו. הרוב המהוגן והיציב של העם הגרמני, מתוך האהבה הנטועה בו למרוּת מוצקה ואומרת־מלכות, דבק בו עד נשימת אפּיו האחרונה. אבל עוד גורמים אדירי־כוח פעילים היו גם הם באומה הנבוכה, שהרפובליקה הויימרית לא יכלה לתת לה שום הרגשה של בטחון ושום סיפּוק שבתפארת לאומית או נקמה לאומית.

מאחרי הציפּוי של ממשלות רפובליקאיות ומוסדות דמוקרטיים, שנכפו על־ידי המנצחים וגוֹאלו בחותם המפלה, היה המטה הכללי של הרייכסוור הכוח הפוליטי הממשי בגרמניה והמבנה הקיים־ועומד של האומה בשנים שלאחר המלחמה. אנשי המטה הכללי הם שהעלו והורידו נשיאים וקבינטים. במרשל הינדנבורג מצאו להם סמל לכוחם ולרצונם. אבל הינדנבורג היה ב־1930 בן שמונים־ושלוש. מן הזמן הזה והלאה ירדו והלכו בתמידות חוֹסן אפיו ותפיסתו השכלית. הוא נעשה בעל־משפטים־קדומים, נוהג־שרירוּת ובלה מזוֹקן יותר ויותר. צלם כביר עשו ממנו במלחמה, ופטריוטים יכלו להראות את הערצתם על־ידי תשלום מחירה של תקיעת מסמר בצלם. דבר זה מיטיב להמחיש מה נהיה האיש הזה לעת־הזאת –“ענק העץ”. זה זמן־מה ברור היה לגנרלים שצריך יהיה למצוא יורש מניח את הדעת למרשל הישיש. אולם בעצם החיפוש אחר האיש החדש חלו גידולה והתעצמותה הנסערת של התנועה הנציונל־סוציאליסטית. אחרי כשלונו של הפּוטש של 1923 במינכן דגל היטלר בתכנית של פעולה חוקית בתכלית בתוך מסגרתה של הרפובליקה הויימרית. אף על פי כן עודד ותכנן בתוך כך את הרחבת החטיבות הצבאיות והצבאיות־למחצה של המפלגה הנאצית. מתוך התחלות קטנות מאד גדלו הס.א., פלוגות־הסער או “החולצות החומות”, על גרעינן הממושמע הקטן, הס.ס., במספר ובעצמה עד כדי כך שהרייכסוור ראה מתוך חרדה עזה את פעולותיהן ואת כוחן הפוטנציאלי.

בראש היחידות של פלוגות־הסער עמד הרפתקן גרמני אחד, אֶרנסט רם, עמיתו וידידו הקרוב של היטלר משך כל שנות המאבק. רם, ראש המטה של הס.א., היה אדם שהוכיח את כשרונו ואת אומץ־לבו, אבל שאיפתו האישית משלה בו והוא היה מושחת מבחינה מינית. חטאיו לא שמשו סייג לשיתוף־הפעולה של היטלר אתו בדרך היגעה והמסוכנת לשלטון. פלוגות־הסער בלעו, כמו שמתלונן בּרינינג, את רוב היחידות הגרמניות הלאומניות הנושנות, דוגמת “הפלוגות החפשיות” שנלחמו בארצות הבּלטיות ובפולין נגד הבולשביקים בשנות ה־20, וכן את ארגון ותיקי־המלחמה של קובעי־הפלדה (שטאלהלם).

אנשי הרייכסוור, כיון שהגו היטב־היטב בזרמים השוֹצפים באומה, השתכנעו באי־רצון רב כי, בתורת קסטה צבאית וארגון צבאי המנוגד לתנועה הנאצית, לא יוכלו עוד להחזיק לאורך־ימים בשלטון על גרמניה. שתי הסייעות היו משוּתפות בהחלטתן להרים את גרמניה מן התהום ולנקום את נקמת מפלתה; אבל בעוד אשר הרייכסוור ייצג את המבנה המסודר של קיסרות הקייזר, ונתן מחסה למעמדות הפיאודליים האציליים, בעלי הקרקעות והאמידים בחברה הגרמנית, הנה הס.א. נעשו במידה רבה תנועה מהפכנית השואבת עוז ותעצומות ממורת־הרוח של חתרנים חמי־מזג או מרי־נפש ומיאושם של אנשים שנהרסו ממעמדם. הם נבדלו מן הבּולשביקים שעליהם קטרגו לא יותר משנבדל הקוטב הצפוני מן הדרומי.

ריב עם המפלגה הנאצית היה לגבי הרייכסוור כקריעת האומה הנבוסה לקרעים. ב־1931 ו־1932 נדמה היה לראשי הצבא כי שוּמה עליהם, למענם ולמען המולדת, לעשות אגודה אחת עם האנשים שבענייני פנים הם מתנגדים להם מלוא הנוקשוּת והחוּמרה שבנפש הגרמנית. היטלר מצדו, אף כי מוכן היה להשתמש בכל איל־ברזל כדי להתפרץ אל מצודות השלטון, תמיד היתה לנגד עיניו המנהיגוּת של גרמניה הגדולה והמזהירה, אשר לה היו נתונות הערצתו ונאמנותו בשנות בחוּרותיו. התנאים לברית בינו לבין הרייכסוור קיימים היו אפוא וטבעיים משני הצדדים. ראשי הצבא תפסו מעט־מעט כי כוחה של המפלגה הנאצית באומה גדול כדי כך שהיטלר הוא היורש האפשרי היחיד להינדנבורג. היטלר מצדו ידע כי ברית עם העילית השולטת ברייכסוור היא תנאי הכרחי לגישום תכניתו להחייאת גרמניה. העיסקה נעשתה, ומנהיגי הצבא הגרמני החלו לשכנע את הינדנבורג שיראה בהיטלר קנצלר של הרייך לעתיד לבוא. הנה כי כן, על־ידי שהסכים לבלום את פעולות החולצות החומות, ולכוֹף אותן למטה הכללי, ובסופו של דבר – אם לא יהיה מנוס מזאת – אף לחסל אותן, זכה היטלר בנאמנות הכוחות השליטים בגרמניה, בשׂררה שלטונית רשמית, ובתשובת ראשותה של המדינה הגרמנית לידי בעליה, למראית־עין. אכן, הקורפורל הרחיק לכת.

*

אולם היה עוד סיבוך פנימי נוסף. אם המפתח לכל צירוף־על של כוחות גרמניים פנימיים היה המטה הכללי של הצבא, הרי היו כמה ידיים שלוחות לתפוס במפתח הזה. לגנרל קוּרט פון־שלייכר היתה בזמן הזה השפעה כמוסה ולפעמים מכרעת. הוא היה הרב והמורה הפוליטי של החוג הצבאי המסויג והשליט־בכוח. כל החוגים והסייעות הגו אליו מידה של אי־אמון, וראו בו סוכן פוליטי זריז ומועיל שברשותו הרבה ידיעות שהן מחוץ לספרי־ההדרכה של המטה הכללי, אשר ברגיל אינן מגיעות לחיילים. שלייכר נשתכנע מכבר בחשיבותה של התנועה הנאצית ובצורך לשים לה מחסום ולפקח עליה. מצד שני ראה כי פרץ־ההמונים האיום הזה, על צבא ה“ס.א.” הפרטי שלו הגדל בתמידות, הוא כלי־נשק אשר אם חבריו מן המטה הכללי ישתמשו בו כהלכה יוכל לשוב ולבסס את גדולתה של גרמניה, ואולי אפילו לכוֹנן את גדולתו שלו. מתוך כוונה זו החל שלייכר במרוצת 1931 לקשור בסתר קנוניות עם רם, ראש־המטה של פלוגות־הסער הנאציות. ככה התנהל תהליך כפול בעל משמעות ממדרגה ראשונה: אנשי המטה הכללי היו עושים את סידוריהם עם היטלר, ושלייכר בתוכם היה עוסק בקנוניה האישית שלו עם ראש עוזריו של היטלר ויריבו־בכוח, רם. קשריו של שלייכר אל היסוד המהפכני שבמפלגה הנאצית, ובפרט אל רם, נמשכו עד שהומתו גם הוא וגם רם מקץ שלוש שנים בפקודתו של היטלר. דבר זה ודאי שפישט את המצב המדיני, וכן גם את מצבם של הנשארים בחיים.

*

בינתיים והשואה הכלכלית פגעה גם בגרמניה. נוכח התחייבויות גדלות והולכות מבּית, סירבו הבּנקים של ארצות־הברית להגדיל את המלוות הפזיזים שלהם לגרמניה. סירוב זה הביא לידי סגירת בתי־חרושת מרובים ולידי חורבנם הפתאומי של הרבה מפעלים שעליהם נתבססה תחייתה של גרמניה בדרכי שלום. האבטלה עלתה בגרמניה לכדי 2,300,000 מחוסרי־עבודה בחורף של 1930. באותו זמן נכנסו תשלומי הפיצויים לשלב חדש. משך שלוש השנים הקודמות ניהל הנציב האמריקאי, מר יאנג, את התקציבים הגרמניים ופיקח עליהם וגבה את התשלומים הגדולים שנדרשו על־ידי בעלי־הברית, כולל התשלומים לבריטניה, שאותם העברתי אוטומטית לאוצר של ארצות־הברית. ודאי היה ששיטה זו לא תוכל להאריך ימים. עוד בקיץ 1929 עיבּד מר יאנג, הציע והעלה לדיון בפאריז תכנית חשובה להמתקת הדין, אשר לא די שקבעה מועד סופי לתקופת תשלומי הפיצויים אלא גם שחררה הן את הרייכסבּנק הן את מסילות־הברזל של גרמניה מפיקוחם של בעלי־הברית, וביטלה את ועדת־הפיצויים והמירתה בבנק־סילוקים־בינלאומיים. היטלר והתנועה הנציונל־סוציאליסטית שלו עשו יד אחת עם האינטרסים העסקיים והמסחריים שיוצגו, ובמידה ידועה הונהגו, על־ידי דמותו הלוחמנית והחולפת של איל־הכספים הוּגנבּרג. החל מסע־תעמולה חסר־שחר אך פראי נגד ההקלה הזאת המרחיקה לכת והנדיבה שהציעו בעלי־הברית. במאמץ עליון הצליחה ממשלת גרמניה להשיג את הסכמת הרייכסטאג ל“תכנית יאנג” ברוב של לא יותר מ־224 נגד 206. שטרזמן, שר־החוץ, שעתה היה איש גוסס, זכה בהצלחתו האחרונה בהסכם לפינוי הגמור של חבל־הריין מצבאות הברית, זמן רב לפני המועד שחייב החוזה.

אבל המוני הגרמנים אדישים היו במידה מרובה לויתורים הבולטים של המנצחים. קודם לכן, או בתנאים נאים יותר, היו ויתורים אלה מועלים על נס בחינת צעדים גדולים בנתיב ההתפייסות והשיבה לשלום־אמת. אבל עתה היה פחד האבטלה פחדם המתמיד והמקדיר־כל של המוני הגרמנים. המעמד הבינוני כבר נהרס ממעמדו ונדחף לדרכים קיצוניות עקב הבריחה מן המארק. הלחץ הכלכלי הבינלאומי חתר תחת עמדתו הפוליטית הפנימית של שטרזמן, וההתקפות הנזעמות מצד הנאצים של היטלר ועתודי־הרכוש של הוגנברג הביאו לידי מיגורו. ב־28 במרס 1930 נעשה ברינינג, מנהיג מפלגת־המרכז הקתולית, קנצלר של גרמניה.

*

ברינינג היה קתולי מווסטפאליה ופטריוט, השוקד לחדש את גרמניה הקודמת בלבוש דמוקרטי מודרני. הוא שקד בהתמדה על התכנית של הכנת בתי־חרושת למלחמה, שאותה עיבּד הר ראתנאו לפני הרצחו. כן היה עליו לעמול ליציבוּת ממונית בתוך תוהו־ובוהו גובר והולך. תכניתו לקימוצים ולקיצוץ בפקידות הממשלתית ובמשכרתה לא היתה מקובּלת על הבריות. נחשולי השנאה נחמרו יותר ויותר. בתמיכתו של הנשיא הינדנבורג פיזר ברינינג את הרייכסטאג העוין, והבחירות של 1930 השאירו לו רוב. הוא עשה עתה את המאמץ האחרון לגייס את מה שנותר מגרמניה הישנה נגד ההסתה הלאומנית המתגעשת, האלימה והשפלה. לצורך כך היה עליו להבטיח תחילה את בחירתו של הינדנבורג מחדש לנשיא. הקנצלר ברינינג נשא עיניו לפתרון חדש אבל מובן־מעצמו. הוא ראה סיכוי לשלומה, בטחונה וגדולתה של גרמניה רק בהשבת הקיסר אל כסאו. האם יוכל, אפוא, להניע את המרשל הינדנבורג הישיש, אם וכאשר ייבחר מחדש, לפעול בתקופת כהונתו האחרונה כעוצר בשמה של המונרכיה שתוחזר על כּנה במותו? אילו הוגשמה מדיניות זו כי אז היתה ממלאת את החלל אשר ברוּמה של האומה הגרמנית, זה החלל שעתה ברור היה כי היטלר מפלס אליו את דרכו. זאת היתה הדרך הנכונה בכל המסיבות. אבל איך יכול ברינינג להוליך בה את גרמניה? היסוד השמרני, שהיה נסחף והולך אל היטלר, אפשר שהיה מתעשת עם השבת הקייזר וילהלם אל כסאו; אבל לא הסוציאל־דמוקרטים ולא כוחות האיגודים המקצועיים לא היו מוכנים לסבול את שיבתו של הקייזר הזקן או של יורש־העצר. תכניתו של ברינינג לא היתה לחזור וליצור רייך שני. הוא התאוה למונרכיה תחוקתית על פי דוגמתה של אנגליה. הוא קיוה שאחד מבניו של יורש־העצר אולי יהיה מועמד מתאים.

בנובמבר 1931 גילה את תכניותיו להינדנבורג, שבּו היה הכל תלוי. תגובתו של המרשל הישיש היתה נמרצת ומיוחדת־במינה בעת־ובעונה־אחת: היא היתה נדהמת ועוינת. הוא אמר שהוא רואה עצמו אך ורק כשומר־פקדון לגבי הקייזר. כל פתרון אחר הוא עלבון לכבודו הצבאי. התפיסה המונרכית. שבה היה דבק, אינה יכולה להתיישב עם בחירה וברירה בין נסיכים מבית המלוכה. אין להפר את עקרון הלגיטימיוּת. בינתיים, הואיל וגרמניה לא תהיה מוכנה להשלים עם חזירתו של הקייזר, לא נותר אלא הוא עצמו, הינדנבורג. על כך עמד. הוא לא ייאות לשום פשרה! “J’y suis, j’y reste” ברינינג התווכח בהתלהבות ואולי באריכות־יתר עם הלוחם הזקן. הקנצלר העלה נימוקים חזקים. אם לא יקבל הינדנבורג את הפתרון המונרכי הזה, עם כל היותו חורג מן המקובל, תבוא בהכרח רודנוּת נאצית מהפכנית. לא הושג הסכם. אבל בין אם יוכל ברינינג לשכנע את הינדנבורג ובין אם לא יוכל, חובה היתה עליו להשיג את בחירתו מחדש לכס הנשיאות, על־מנת לעכב לפחות את התמוטטותה הפוליטית המיידית של המדינה הגרמנית. בשלב הראשון זכתה תכניתו של ברינינג להצלחה. בבחירות הנשיא שנערכו במארס 1932 נבחר הינדנבורג מחדש, וזכה לרוב על מתחריו, היטלר והקומוניסט תלמאן. עתה צריך היה לטפל גם במצב הכלכלי בגרמניה גם ביחסיה עם אירופה. ועידת פירוק־הנשק היתה יושבת בז’נבה. והיטלר עשה חיל במסע־תעמולה רועש נגד השפלותיה של גרמניה עקב חוזה ורסיי.

מתוך עיון מדוקדק עיבד ברינינג תכנית מרחיקת־לכת לרביזיה של החוזה; ובאפריל 1932 הלך לז’נבה וזכה לקבלת־פנים נוחה־להפתיע. בשיחות בינו לבין מקדונלד סטימסון ונורמן דייויס דומה היה כי ייתכן להגיע לכלל הסכם. הבסיס המופלא להסכם זה היה העקרון, הנתון לכמה וכמה פירושי הסתייגות, של “שוויון בנשק” בין גרמניה לצרפת. אכן, מפתיע הדבר, כמו שיוּסבר מתוך הפרקים הבאים, שיכול היה אדם שפוי בדעתו לדמות בנפשו כי ייתכן לבנות את השלום על יסודות כאלה. אם יוותרו המנצחים בנקודה החיונית הזאת, אפשר גם אפשר שייחלץ ברינינג ממצוקתו; ואז יהיה הצעד הבא – והמחוכם – ביטולם של תשלומי הפיצויים למען תחייתה של אירופה. הסדר מעין זה ודאי שהיה מעניק לברינינג עצמו מעמד של מנצח.

נורמן דייויס, השגריר הנודד האמריקאי, טילפן אל ראש ממשלת צרפת, טרדייה, שיבוא מיד מפאריז לז’נבה. אבל לרוע־מזלו של ברינינג הגיעו אל טרדייה ידיעות אחרות. שלייכר “בחש” בברלין, ועתה־זה הזהיר את השגריר הצרפתי שאין לשאת ולתת עם ברינינג משום שנפילתו קרובה לבוא. אפשר גם שטרדייה חשש למעמדה הצבאי של צרפת במסגרת הנוסחה של “שוויון בנשק”. מכל מקום לא בא טרדייה לז’נבה, וב־1 במאי חזר ברינינג לברלין. אסון היה זה בשבילו שבּא בידיים ריקות ברגע שכזה. היה צורך באמצעים נועזים ואפילו נואשים על־מנת לטפל בהתמוטטות הכלכלית הצפויה לבוא בתוך גרמניה. אותה ממשלה בלתי־אהודה של ברינינג לא היה בה הכוח הנחוץ לאמצעים אלה. הוא החזיק מעמד משך חודש מאי, ובינתיים הוחלף טרדייה, בחליפותיה ותמורותיה של הפוליטיקה הפרלמנטרית הצרפתית, על־ידי מר הריוֹ.

ראש הממשלה החדש של צרפת הצהיר על נכונותו לדון בנוסחות שהושגו בשיחות ז’נבה. מר נורמן דייויס קיבל הוראות להמריץ את הקנצלר הגרמני לבוא לז’נבה בלי שום דיחוי. ברינינג קיבל את ההודעה הזאת בהשכמת ה־30 במאי. אבל בינתיים חזקה השפעתו של שלייכר. הינדנבורג כבר נתרצה לפטר את הקנצלר. במהלך אותו בוקר עצמו, לאחר שהגיעה אל ברינינג ההזמנה האמריקאית, על כל התקוה וקוצר־הבּינה שבה, נודע לו כי גורלו נחתם, ולעת הצהריים התפטר בעצמו כדי שלא ידיחוהו בפועל־ממש. ככה הגיעה אל קצה הממשלה האחרונה בגרמניה שלאחר המלחמה שעשויה היתה להוליך את הגרמנים במעגלות תחוקה יציבה ובת־תרבות ולפתוח להם אפיקי־שלום של מגע־ומשא עם שכניהם. לולא הקנוניה של שלייכר וההשהייה מצדו של טרדייה ודאי היו ההצעות שהציעו בעלי־הברית לברינינג מצילות אותו. לאחר־מכן צריך היה לדון בהצעות האלו עם משטר אחר ואיש אחר.

פרק חמישי: שנות הארבה²

הקואליציה מקדונלד–בולדווין – ההתמוטטות בהודו – גרמניה כולה כמרקחה – הינדנבורג והיטלר – שלייכר אינו מצליח כ“פקק” – היטלר נעשה קנצלר – שריפת הרייכסטאג, 27 בפברואר 1933 – היטלר זוכה לרוב בבחירות – האדון החדש – פירוק נשק איכותי – 1932 בגרמניה – אומדנות־התעופה הבריטיות לשנת 1933 – שוויון־המעמד בחימוש – “תוכנית מקדונלד” – “תודה לאֵל על הצבא הצרפתי” – היטלר עוזב את חבר־הלאומים – הרפתקה בניו־יורק – מנוחה בצ’ארטוול – ידידים חכמים – שדה הקרב של מרלבּוֹרוֹ – פּוּצי – עמדתה של המפלגה השמרנית – הסכנות במזרח הרחוק – יאפאן מתקיפה את סין – אחריות

הממשלה הבריטית שקמה כתוצאה מן הבחירות הכלליות של 1931 היתה למראית עין אחת הממשלות החזקות ביותר, ולמעשה אחת החלשות ביותר, בקורותיה של בריטניה. מר רמזי מקדונלד ניתק עצמו, תוך מרירות גדולה ביותר משני הצדדים, מן המפלגה הסוציאליסטית, שהקמתה היתה מפעל־חייו. מכאן והלאה ישב סר וזעֵף בראשה של ממשלה, שאם גם להלכה היתה לאומית הנה למעשה היתה שמרנית ברובּה המכריע. מר בולדווין העדיף את ממשוּת השלטון על מראיתו, ומלך בשוּבה ונחת מאחרי הקלעים. במשרד־החוץ ישב סיר ג’ון סיימון, אחד ממנהיגי האגף הליבּראלי בממשלה. את עיקר מלאכתה של הממשלה מבית עשה מר נוויל צ’מברליין, שכעבור זמן לא רב ירש את מר סנאוּדן בתפקיד שר־האוצר. בראש מפלגת הלייבּור, שגוּנתה על כשלונה במשבר הממוני והוּכתה מכה רבה בקלפי, עמד הפאציפיסט הקיצוני מר ג’ורג' לנסבּורי. משך תקופת כהונתה של ממשלה זו, שאָרכה כמעט חמש שנים, מינואר 1931 עד נובמבר 1935, השתנה כל המצב ביבשת־אירופה מן הקצה אל הקצה.

*

אך נתכנס הפרלמנט החדש לישיבתו הראשונה דרשה הממשלה הצבעת־אמון על מדיניותה ההודית. כאן הגשתי הצעת־תיקון בזו הלשון:

בתנאי ששום דבר במדיניות האמוּרה לא יחייב את הבית הזה לכונן בהודו תחוקת דומיניון כהגדרת אמנת־וסטמינסטר… וששום שאלה של ממשל־עצמי בהודו בשלב זה לא תפגע באחריותו הסופית של הפרלמנט לשלום, לסדר ולממשל הטוב בקיסרות של הודו.

בהזדמנות זו נאמתי משך שעה וחצי, והקשיבו לי רוב־קשב. אולם בענין זה, כמו אחר־כך בענייני ההגנה, לא היה אדם יכול לשנות מאומה באמרי־פיו. גם בדרך המזרחית המשנית הזאת באנו עתה על גמולנו האיום בטבח מאות אלפים אנשים עניים שלא ביקשו אלא להשׂתכּר למחייתם בתנאים של שלום וצדק. ערבתי את לבי להגיד לצירי הפרלמנט הנבערים מאנשי כל המפלגות:

עם התמוטט השלטון הבריטי לזמן־מה, מתלבּים רגשי המשטמה הנושנים בין המוסלמים להינדוסים ולובשים משנה־חיוּת ומשנה־רשעוּת. לא קל לנו לצייר לעצמנו מה טיבם של רגשי המשטמה האלה. יש בהודו המוני־המונים של שכנים, אנשים שדרו כל ימי חייהם מתוך קירבה גדולה ביותר, וכאשר היצרים האלה תוקפים ומשתלטים עליהם הריהם עשויים לקרוע כדג איש את רעהו, גברים, נשים וטף, במו־אצבעותיהם. זה מאה שנים לא היו היחסים בין המושלמים להינדוסים מורעלים ככל שהנם מאז נתעוררה הסברה שאנגליה מקפחת את שליטתה ושהיא נכונה להסתלק אם יצוו עליה זאת.

תמכו בנו רק מעט יותר מארבעים ציר כנגד כל שלוש המפלגות בבית־הנבחרים. זאת יש לציין בחינת ציון־דרך עגום בנתיב היורד מטה.

*

בינתיים היתה גרמניה כולה כמרקחה ומאורעות גדולים הבשילו.

הרבה דברים אירעו בשנה שבאה לאחר נפילת הקבינט של ברינינג במאי 1932. פּאפּן והגנרל הפוליטי, שלייכר, ניסו עד כה לשלוט על גרמניה בערמה ובנכלים. עתה עבר הזמן לכך. פּאפּן, שנעשה קנצלר אחרי ברינינג, קיוה למשול בתמיכת פמליתו של הנשיא הינדנבורג והקבוצה הלאומנית הקיצונית ברייכסטאג. ב־20 ביולי נעשה צעד מכריע. הממשלה הסוציאליסטית בפרוסיה הוּדחה מכהונתה בחוזק־יד. כשאמר ראש ממשלת פרוסיה שייכנע רק לכוח־הזרוע, שאלו אותו: “כמה כוח אתה דורש?” אחרי כן נשאוהו מעל מושבו, אבל מתחרהו של פּאפּן היה צמא לשלטון. לפי חישוביו של שלייכר היה המכשיר לכך טמון בכוחות האפלים החבויים המתפרצים לתוך הפוליטיקה הגרמנית מאחרי עצמתו ושמו העולים של אדולף היטלר. הוא קיוה שיעשה את התנועה ההיטלראית לשפחה צייתנית של הרייכסוור, ובדרך כך יזכה הוא עצמו בשליטה על השנים. הקשרים בין שלייכר לרם, מנהיג פלוגות הסער הנאציות, שהחלו ב־1931, התרחבו בשנה שלאחר־מכן לכדי יחסים מוגדרים יותר בין שלייכר להיטלר עצמו. דומה היה כי רק פּאפּן והאמון שהינדנבורג נותן בו גודרים את הדרך לשלטון בפני שני האנשים.

באוגוסט 1932 בא היטלר לברלין לפי הזמנה פרטית מן הנשיא. דומה היה כי קרוב הרגע לצעוד צעד קדימה. שלושה־עשר מיליון בוחרים גרמנים עמדו מאחרי הפירר. חלק עיקרי בשלטון ודאי יקום לו לנחלה אם אך ישלח ידו. עתה היה מצבו דומה מעט לזה של מוסוליני ערב המסע על רומא. אבל פּאפּן לא נתן דעתו על ההיסטוריה האיטלקית של השנים האחרונות. הוא נשען על תמיכתו של הינדנבורג ולא היתה לו שום כוונה להתפטר. המרשל הזקן ראה את היטלר. הוא לא התרשם. “האדם הזה בתור קנצלר? אני אעשה אותו פקיד־דואר והוא יוכל ללקק בולים שראשי עליהם”. בחוגי הארמון לא היתה להיטלר אותה השפעה שהיתה למתחריו.

בארץ היה ציבור הבוחרים תוסס ונסער. בנובמבר 1932, בפעם החמישית בתוך שנה אחת, נערכו בחירות בכל רחבי גרמניה. הנאצים איבדו מעמדותיהם וירדו מ־230 מקומות ל־196, ובהפרש זכו הקומוניסטים. הנה כי כן נחלש כוח המיקוּח של הפירר. אחרי הכל אולי יוכל הגנרל שלייכר למצוא את דרכו בלעדיו. קרנו של הגנרל עלתה בחוג יועציו של הינדנבורג. ב־17 בנובמבר התפטר פּאפּן ושלייכר נעשה קנצלר תחתיו. אבל התברר שהקנצלר החדש מוכשר יותר במשיכת חוטים מאחרי הקלעים מאשר על פסגתו הגלויה של השלטון. עם רבים מדי הסתכסך. היטלר עם פּאפּן והלאומנים ניצבו עתה כנגדו; והקומוניסטים, שנלחמו בנאצים בחוצות ובממשלה בשביתותיהם, סייעו להכביד את שלטונו מנשוא. פּאפּן הפעיל את השפעתו האישית על הנשיא הינדנבורג. האם אחרי הכל לא יהיה זה הפתרון הטוב ביותר להשקיט את היטלר על־ידי שיוטלו עליו האחריות והעומס שבּשׂררה? בלי חמדה ניאות הינדנבורג לבסוף. ב־30 בינואר 1933 נכנס אדולף היטלר לתפקידו כקנצלר של גרמניה.

יד האדון הוחשה עד מהרה בקרב כל המתכוונים או העשויים להתנגד לסדר החדש. ב־2 בפברואר נאסרו כל אסיפותיה והפגנותיה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, ובכל רחבי גרמניה החל מצוד אחר כלי־נשק חשאיים השייכים לקומוניסטים. נקודת השיא הגיעה בערב ה־27 בפברואר 1933. בנין הרייכסטאג התלקח. אנשי החולצות החומות, החולצות השחורות ויחידות־העזר שלהן הוזעקו. בן־לילה נאסרו ארבעת אלפים איש, כולל את הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. ביצוע הצעדים האלה הוּטל על גרינג, שעתה היה שר־הפנים של פרוסיה. צעדים אלה היו ההקדמה לבחירות הקרובות לבוא והבטיחו את מפלתם של הקומוניסטים, היריבים העזים ביותר של המשטר החדש. ארגון מערכת הבחירות היה משימתו של גבלס, והוא לא היה חסר לא כשרון ולא התלהבות.

אבל עדיין היו לגרמניה הרבה כוחות הסולדים בהיטלריום, המקשים ערפם כנגדו או המגלים לו איבה פעילה. הקומוניסטים, ורבים אשר במבוכתם ובצרתם הצביעו אתם, השיגו 81 מקומות; הסוציאליסטים 118; והלאומנים של פּאפּן והוּגנבּוּרג 52. כנגד אלה זכה היטלר ל־17,300,000 קולות עם 288 מקומות. כך, ורק כך, השיג היטלר במקל־חובלים ובמקל־נועם הצבעת־רוב מן העם הגרמני. היו לו 288, כנגד 251 של שאר המפלגות; רוב של 37 בלבד. בסדרים הרגילים של ממשלה פרלמנטרית בת־תרבות ודאי היה מיעוט כה גדול זוכה להשפעה גדולה ולעמדה הראויה לו במדינה. אבל בגרמניה הנאצית החדשה עתידים היו המיעוטים למצוא עתה כי אין להם שום זכויות.

ב־21 במרס 1933 פתח היטלר, בכנסיית חיל־המצב בפוטסדאם, ממש ליד קברו של פרידריך הגדול, את הרייכסטאג הראשון של הרייך השלישי. באולם הכנסיה ישבו באי כוח הרייכסוור, סמל המשכיוּתה של העצמה הגרמנית, והקצינים הבּכירים של הס.א. והס.ס., הדמויות החדשות של גרמניה השבה לתחיה. ב־24 במרט אישר הרוב ברייכסטאג, שגבר על כל יריביו והפיל עליהם את מוראו, רוב של 441 כנגד 94, מתן סמכויות־חירום שלמות לקנצלר היטלר למשך ארבע שנים. משהוכרז על התוצאה, פנה היטלר אל ספסלי הסוציאליסטים וקרא: “ועכשיו אין לי עוד שום צורך בכם”.

בתוך ריגשת הבחירות עברו הטוּרים עליזי־הנצחון של המפלגה הנציונל־סוציאליסטית בסך על פני מנהיגם בתהלוכה עכּומית של לפידים בחוצות ברלין. היה זה מאבק קשה, שנכרים, בפרט אלה שלא ידעו את מכאובי התבוסה, התקשו להבינו. אדולף היטלר הגיע סוף־סוף; אבל הוא לא היה לבדו. מעוּמקי המפלה העיר את כוחות החימה האפלים והפראים הספונים בגזע הגדול ביותר, הנוח ביותר לשירות, האכזרי, ההפכפך וביש־המזל ביותר באירופה. הוא העלה באוֹב את הצלם המפחיד של מולך בולע־כל, אשר הוא היה כוהנו והתגלמותו. אין זה בגדר מבוקשי לתאר את האכזריות והנבלוּת שאין־להשיגן, אשר בהן עוּצב מנגנון זה של שנאה ועריצות ואשר בהן עתידים היו עתה לשכללו. לצורך סיפורנו זה די לנו שנעמיד לפני הקורא את העובדה החדשה והנוראה אשר נגלתה עתה לעולם שעדיין אינו תופס: גרמניה תחת היטלר, וגרמניה מזדיינת.

*

בעוד התמורות האלו הרות־השואה מתרחשות בגרמניה, ראתה ממשלת מקדונלד־בולדווין חובה לעצמה להוציא לפועל משך זמן־מה את הקיצוצים וההגבלות החמורים שכפה המשבר הממוני על חימושנו, הצנוע כבר ממילא, ובעקשנות עצמה עיניה מראוֹת ואטמה אזניה משמוע את האותות מדריכי־המנוחה באירופה. במאמצים נמרצים להביא לידי פירוק־נשקם של המנצחים, אשר ישווה לפירוק שנאכף על המנוצחים על־ידי חוזה ורסיי, העבירו מר מקדונלד ועמיתיו השמרנים והליבראלים שורה של הצעות בחבר־הלאומים ובכל צינור אחר הפתוח לפניהם. הצרפתים, אף כי ענייניהם הפוליטיים עדיין היו שרויים בשטף ובתנועה מתמדת בלי כל משמעות מיוחדת, דבקו עקשנית בצבא הצרפתי בחינת המרכז והמשען לחייה של צרפת ולכל בריתותיה. עמדה זו זיכתה אותם בתוכחות־מוסר הן בבריטניה הן בארצות־הברית. לדעות העתונוּת והציבור לא היה שום יסוד מציאותי; אבל עז היה הזרם שכנגד.

שעה שהעלו כל המפלגות בבית־הנבחרים על נס, במאי 1932, את מעלותיו של פירוק־הנשק, נקט שר־החוץ קו חדש במיוּנם של כלי־הנשק שאותם יש להרשות או למנוע. הוא קרא לכך “פירוש־נשק איכותי”. קל היה יותר להוקיע את הכזב שבדבר מאשר לשכנע את צירי הבית. אני אמרתי:

שר־החוץ אמר לנו כי קשה הוא לחלק כלי־נשק לסוגי נשק־ההתקפה ונשק־המגן. ודאי קשה הדבר, מפני שכמעט כל כלי־נשק שאפשר להעלותו על הדעת יכול לשמש בהגנה או בהתקפה; אם על ידי תוקפן ואם על־ידי הקרבן החף של התקפתו. כדי להקשות עוד יותר על הפולש, יש לכלול תותחים כבדים, טנקים וגזים מרעילים בקטגוריה הרעה של כלי־נשק של התקפה. פלישת הגרמנים לצרפת ב־1914 הגיעה לשיאה בלי השימוש באיזה מכלי־הנשק האלה. התותח הכבד יתואר כ“כלי־נשק של התקפה”. אין בו כל דופי במבצר; שם הוא חסוּד ושוחר־שלום מטבעו; אבל הוציאוהו אל השדה – וכמובן, אם יהיה בו צורך הרי יוציאוהו אל השדה – ומיד הוא נעשה שובב, חוטא, מיליטריסטי, ועל הציביליזציה להטיל עליו חרם. טלוּ את הטנק. הגרמנים, לאחר שפלשו לצרפת, התחפרו; ובתוך שנתיים קטלו בכדוריהם 1,500,000 חיילים צרפתים ובריטים שהיו מנסים לשחרר את אדמת צרפת. את הטנק המציאו כדי להתגבר על אש מכונות־היריה שבכוחה החזיקו הגרמנים מעמד בצרפת, והוא הציל חיי רבים בטהרו את השטח מן הפולש. עתה נראה הדבר שמכונת־היריה, שהיתה כלי־נשקם של הגרמנים להחזיק בשלושה־עשר מגלילות צרפת, תהיה מכונת־היריה החסודה, המגינה. והטנק, שהיה האמצעי שבעזרתו ניצלו חיי החיילים האלה של בעלי־הברית, יהיה לשַמה ולזעוה לכל האנשים הצדיקים והתמימים…

אפשר היה להתוות מיוּן נכון יותר בהטלת איסור על כלי־נשק הנוטים להיות חסרי־הפליה בפעולתם ואשר השימוש בהם מביא מוות ופצעים לא רק על הלוחמים באזורי הקרב כי אם גם על האוכלוסיה האזרחית, אנשים, נשים וטף הרחוקים ומרוחקים מן האזורים האלה. אכן בכיוון זה. נדמה לי, תוכלנה האומות המאוחדות הנאספות בז’נבה להתקדם מתוך תקוה…

בסוף הדברים השמעתי את אזהרתי הרשמית הראשונה על מלחמה קרבה לבוא:

אני אצטער עד מאד לראות את הכוחות הצבאיים של גרמניה וצרפת מתקרבים להשתוות. האנשים המדברים על כך כאילו היה הדבר צודק, או אפילו שאלה של הגינוּת, מקילים ראש לגמרי בחומרת המצב באירופה. רוצה הייתי לומר לאנשים המתאווים לראות את גרמניה וצרפת על בסיס שווה מצד החימוש: “האם אתם שואפים למלחמה?” אשר לי, מקווה אני באמת־ובתמים כי שום השתוות כזאת לא תבוא בימי חיי או בימי ילדי. לומר זאת אין פירושו כל־עיקר לרמז על איזה העדר הוקרה או הערצה לתכונות הגדולות של העם הגרמני, אבל בטוח אני כי ההנחה שצריך להעמידם בעמדה צבאית השווה לצרפת היא הנחה אשר, אם אי־פעם תהיה לעובדה, תקרב אותנו במידה ממשית ביותר לאסון שכמעט אין לו מצרים.

אומדנות־התעופה הבריטיות לחודש מרס 1933 גילו שגם הממשלה גם האופוזיציה, הלייבּורית כליבראלית, אינן תופסות כלל את המתרחש. היה עלי לומר (14 במרס 1933):

הצטערתי לשמוע את תת המזכיר אומר שהננו רק המעצמה האווירית החמישית, וכי תכנית העשור נדחתה לעוד שנה אחת. צר היה לי לשמוע אותו מתפאר בכך שמיניסטריון־התעופה לא העמיד אף יחידה אחת חדשה במשך השנה הזאת. כל הרעיונות האלה מתיישנים יותר ויותר עקב מהלך המאורעות, וראוי גם ראוי יהיה לנו להתרכז ביתר עוז בביצורים האוויריים שלנו.

*

תחת שלטונה של הממשלה הלאומית כביכול גילתה דעת־הקהל הבריטית נטיה גוברת לחדול מכל דאגה ­ביחס לגרמניה. לשווא הטעימו הצרפתים בצדק, בתזכיר מיום 21 ביולי 1931, כי הערובּה הכללית שניתנה בורסיי לכך שהגבלת חימוש אוניברסלית תבוא לאחר פירוק־נשקה החד־צדדי של גרמניה אין בה משום התחייבות של חוזה. ודאי שלא היתה זאת התחייבות שיכול איזה גורם שהוא לכפּותה. אולם כשדרשה המשלחת הגרמנית ב־1932 לועידת־פירוק־הנשק בתוקף את סילוק הסייגים על זכותה של גרמניה לחדש את חימושה, מצאה תמיכה מרובּה בעתונות הבריטית. הטיימס דיבר על “תיקון אי־השוויון במועדו הנכון”, והניו־סטייטסמן על “ההכרה בלתי־המסויגת בעקרון שוויונן של מדינות”. פירוש הדבר היה כי יש להתיר לשבעים מיליון הגרמנים להזדיין ולהתכונן למלחמה מבלי שיהיו המנצחים במאבק הנורא שעבר זכאים למחות בידם. שוויון־מעמד בין מנצחים למנוצחים; שוויון בין צרפת בת שלושים־ותשעה מיליונים לבין גרמניה שמספר תושביה כמעט כפליים מזה!

התנהגותה של בריטניה אימצה את ידיה של ממשלת גרמניה. היא תלתה זאת בחולשת־היסוד ובהתנוונות ההכרחית שכופה צורת החברה הדמוקרטית והפרלמנטרית אפילו על גזע נוֹרדי. בהישען על מסע התעמולה הלאומני של היטלר, נקטה ממשלת גרמניה קו של שחצנוּת. ביולי אספו אנשי המשלחת שלה את ניירותיהם ועזבו את ועידת־פירוק־הנשק. המטרה הפוליטית הראשונה־במעלה של בעלי־הברית המנצחים נעשתה אז להמריצם לחזור. בנובמבר הציעו הצרפתים, תחת לחץ בריטי קשה ומתמיד, את מה שקראו, במידת מה של אי־צדק, בשם “תכנית הריוֹ”. עיקרה של זו היה לחזור ולכונן את כל כוחות המגן האירופיים כצבאות של תקופת־שירות קצרה המוגבלים במספר, אגב הודאה בשוויון־מעמד אך מבלי לקבל בהכרח שוויון בחוזק. בפועל כמו גם מצד העקרון, הרי ההודאה בשוויון־המעמד שוב לא הניחה מקום שלא להשלים בסופו של דבר עם שוויון בחוֹזק. הודות לכך יכלו ממשלות בעלי־הברית להציע לגרמניה: “שוויון־זכויות במשטר שימציא בטחון לכל האומות”. במסגרת של אי־אלו ערובות־שווא נאלצו הצרפתים לקבל את הנוסחה הזאת חסרת־השחר. או אז ניאותו הגרמנים לחזור לועידת־פירוק־הנשק. הדבר נתקבל בתרועות בחינת נצחון חשוב לשלום.

ממשלת הוד־מלכותו נישאת על כנפי הפופוּלריוּת, העלתה עתה ב־16 במרס 1933 את התכנית שנקראה על שם מחברה ואביה הרוחני, “תכנית מקדונלנד”. היא קיבלה כנקודת־מוצא את התפיסה הצרפתית של צבאות לתקופת־שירות קצרה – במקרה זה, תקופת־שירות של שמונה חדשים – ואחרי־כן ניגשה לקבוע מספרים מדויקים לחילות כל ארץ וארץ. הצבא הצרפתי יקוצץ מתקן של 500,000 בימות שלום לכדי 200,000, והגרמנים יגדילו את צבאם עד כדי שוויון במספר זה. לעת הזאת אפשר מאד שהכוחות הצבאיים של גרמניה, אף כי עדיין לא הומצאו להם שפעֵי המילואים המאומנים שאותם תוכל לספק רק שורה רצופה של מכסות טירונים שנתיות, הגיעו לכדי יותר ממיליון מתנדבים נלהבים, מצוידים ציוד חלקי, בעוד הרבה סוגים של כלי־נשק חדשים ביותר באים לחימושם מבתי־החרושת הקונברטבּיליים והקונברטבּיליים־למחצה.

*

בתום מלחמת־העולם הראשונה היתה לצרפת, בדומה לבריטניה הגדולה, שיפעה עצומה של תותחים כבדים, ואילו תותחי הצבא הגרמני נוּפצו באמת לרסיסים בהתאם לחוזה. מר מקדונלד ביקש לתקוֹן את אי־השוויון הגלוי הזה בהצעתו להגביל את קטרם של תותחים ניידים לכדי 105 מ"מ או 4.2 אינצ’ים. מותר יהיה להחזיק בתותחים קיימים עד ל־6 אינצ’ים, אבל כל ההחלפות תוגבלנה ל־4.2 אינצ’ים. האינטרסים של בריטניה, להבדיל מאלה של צרפת, יוגנו על־ידי קיום הגבלות החוזה על החימוש הימי הגרמני עד 1935, ואז תתכנס ועידה ימית חדשה, לפי אותה הצעה. מטוסים צבאיים נאסרו על גרמניה למשך תקופת ההסכם; אבל שלוש מעצמות־הברית תפחתנה את חילות־האוויר שלהן לכדי 500 מטוסים כל אחת.

בסלידה עזה ראיתי את ההתקפה הזאת על הכוחות המזוינים של צרפת ואת הנסיון לכונן שוויון בין גרמניה לצרפת; וב־23 במרס 1933 היתה לי הזדמנות לומר לפרלמנט:

אני מטיל ספק בחכמה שבאילוּץ צרפת לקבל את התכנית הזאת ברגע הנוכחי. אינני סבור שהצרפתים יסכימו. ודאי הם דואגים מאד על מה שמתרחש בגרמניה, כמו גם על עמדת עוד כמה משכניהם. אני מעז לומר כי משך חודש החרדה הזה יש הרבה אנשים טובים האומרים לנפשם, כמו שאני אומר לנפשי זה כמה שנים: “תודה לאל על הצבא הצרפתי”. כשאנו קוראים על גרמניה, כשאנו מתבוננים בפתיעה ובעגמת־נפש בתחייתה הרועשת של רוח העזוּת והמלחמה, בהתעללות חסרת־הרחמים במיעוּטים, במניעת אמצעי־ההגנה הנורמליים של חברה בת־תרבות, ברדיפת אנשים מרובּים מטעמי גזע בלבד – כשאנו רואים איך כל הדברים האלה מתרחשים באחת האומות המחוננות, המלומדות והמדעיות והאדירות שבעולם, אי אפשר שלא לחוש שמחה על כי היצרים הלוהטים הגועשים בגרמניה לא מצאו עדיין כל פורקן אחר אלא בתחומם הם. נדמה לי כי לבקש ברגע כזה את צרפת לקצץ את צבאה כדי מחצה בעוד גרמניה מכפילה את צבאה שלה, לבקש את צרפת לקצץ את חיל־האוויר שלה כדי מחצה בעוד חיל האוויר הגרמני נשאר מה שהוא – הרי זו הצעה שקרוב לודאי כי ממשלת צרפת תראה בה, לפחות לפי־שעה, דבר שהוא קצת שלא־בעתו. המספרים המוּבאים בתכנית על כוחות הצבא והמטוסים מבטיחים לצרפת מספר מטוסים השווה רק לזה שיהיה לאיטליה ואינם מביאים כלל בחשבון את הכוח האווירי אשר לגרמניה, ויהיה זה מה שיהיה.

ושוב באפריל:

הגרמנים דורשים שוויון בכלי־נשק ושוויון בארגונם של צבאות וציים, והוגד לנו כי “אי־אפשר להחזיק אומה כה גדולה במעמד נחוּת. מה שיש לאחרים, הכרח שיהיה להם”. אני לא הסכמתי מעולם. הרי זו דרישה מסוכנת ביותר להעמידה. שום דבר בחיים איננו נצחי, אבל ברגע שתשיג גרמניה שוויון צבאי מלא עם שכנותיה בזמן שעדיין לא יוּשבו קובלנותיה ובזמן שהיא שרויה בהלך־הנפש שאותו ראינו למרבּה־הדאבוֹן, ברגע ההוא נימצא סמוכים למדי לחידושה של מלחמה אירופית כללית.

…אחד הדברים שאמרו לנו אחרי המלחמה הגדולה כי יהיה לנו למיבטח היה זה שגרמניה תהיה דמוקרטיה בעלת יסודות פרלמנטריים. כל זה נמחה כלא היה. הרי לפניכם רודנוּת חמורה ביותר. הרי לפניכם מיליטריזם וקריאה לרוח הלוחמת לכל צורותיה, החל בחידוש דו־הקרב בבתי־האולפן וכלה בשר־החינוך היועץ להשתמש ביד רחבה במקל בבתי־הספר העממיים. הרי לפניכם גילויים אלה של לוחמנוּת או שאיפת־קרב, וכן גם הרדיפות האלו על היהודים שעליהן דיברו כה רבים מחברי הבּית…

אניח לגרמניה ואפנה לצרפת. צרפת היא לא רק הדמוקרטיה הגדולה היחידה שנשארה באירופה; היא גם הכוח הצבאי החזק ביותר, שמח אני לומר, והיא עומדת בראש מערכת של מדינות ואומות. צרפת היא הערבה והפּטרונית לכל הסהרוֹן של מדינות קטנות הסובב החל מבלגיה עד יוגוסלביה ורומניה. כל אלו צופיות אל צרפת. כשאנגליה או איזו מעצמה אחרת נוקטת צעד כלשהו להחלשת הבטחון הדיפלומטי או הצבאי של צרפת, כל האומות הקטנות האלו רועדות מפחד וכעס. הן חוששות פן יוחלש הכוח המגן המרכזי, ואז תהיינה נתונות לרחמיה של המעצמה הטבטונית הגדולה.

כשאדם נותן אל לבו שהעובדות לא היו שנוּיות למעשה במחלוקת, הרי כמעט אין להבין את מעשי ממשלה אחראית של אנשים מכובדים ואת דעת־הקהל שתמכה בה בהתלהבות כל־כך. דומה היה הדבר כאילו כּסת נוצות שמה לך מחנק ומשתיקה את קולך. זכוּר לי במיוחד סבר הכאב והסלידה שראיתי על פניהם של צירים בכל חלקי בית־הנבחרים כשאמרתי: “תודה לאל על הצבא הצרפתי”. מלים היו לריק.

מכל מקום מצאו הצרפתים את לבם לעמוד על כך שיעכבו את השמדת חמרי־המלחמה הכבדים שלהם עוד ארבע שנים. ממשלת בריטניה קיבלה את התיקון הזה, בתנאי שהסכמת הצרפתים להשמדת התותחים שלהם תיקבע במפורש במסמך שיימסר לחתימה מיידית. צרפת נכנעה לכך, וב־12 באוקטובר 1933 הביא סיר ג’וֹן סיימון, לאחר שהתלונן כי גרמניה שינתה את עמדתה במהלך השבועות האחרונים, את טיוטת ההצעות האלו לפני ועידת־פירוק־הנשק. התוצאה היתה בלתי־צפויה. היטלר, עתה קנצלר ואדון על כל גרמניה, לאחר שעם עלותו לשלטון כבר נתן פקודות להמשיך במלאכה בעוז בהקף כל־ארצי, גם במחנות האימונים גם בבתי־החרושת, חש שהוא נמצא בעמדה חזקה. הוא לא טרח אפילו לקבל את ההצעות הדון־קישוטיות שביקשו לאכוף עליו. במחוה של שאט־נפש הורה לממשלת גרמניה לפרוש גם מן הועידה גם מחבר־הלאומים. זה היה גורלה של תכנית מקדונלד.

*

קשה למצוא הקבלה לחוסר־התבונה של ממשלת בריטניה ולחולשתה של ממשלת צרפת, שבכל זאת שיקפו את דעת הפרלמנטים שלהן בתקופה הרת־שואה זו. כן גם אין ארצות־הברית יכולה להימלט מגנותה של ההיסטוריה. שקועה היתה בענייניה שלה ובכל שפעת האינטרסים, הפעולות והמאורעות של ציבור חפשי, ופשוט עמדה והסתכלה פעוּרת־פה בתמורות העצומות המתחוללות באירופה, ודימתה בנפשה כי אין הן מעניינה. הקורפוס הגדול של קצינים אמריקאים מקצועיים, מוכשרים עד מאד ובעלי אימון מקיף, עיצב לו את דעותיו שלו, אבל אלו לא השפיעו כל השפעה נראית־לעין על ההסתייגוּת האומללה שנהגה מדיניות־החוץ האמריקאית. אילו הפעילה ארצות־הברית את השפעתה, אפשר היה בכך כדי לעורר ולהמריץ את הפוליטיקאים של צרפת ובריטניה למעשים. חבר־הלאומים, עם כל שהיה מעורער, עדיין היה מכשיר נעלה העשוי להאציל את קדושת החוק הבינלאומי על כל קריאת־תגר כנגד סכנת המלחמה ההיטלראית החדשה. תחת הלחץ הסתפקו האמריקאים במשיכת־כתפיים סתם, ולפיכך הוצרכו מקץ שנים מספר להגיר את דמו ואוצרותיו של העולם החדש על־מנת להינצל מסכנת־מוות.

כאשר חזיתי כעבור שבע שנים, בטוּר, בחבלי ייסוריה של צרפת, היו כל אלה במחשבותי, ועל כן השמעתי, אפילו כשדוּבר על הצעות לשלום נפרד, רק דברים של נחמה ועידוד, שאני שמח להרגיש כי נתאמתו.

*

קיבלתי עלי לצאת בתחילת 1931 למסע־הרצאות מקיף בארצות־הברית, ומיד לאחר הנאום הזה יצאתי לניו־יורק. כאן אירעה לי תאונה רצינית, שכמעט ועלתה לי בחיי. ב־13 בדצמבר, כשהייתי בדרכי לביקור אצל מר ברנרד ברוּך יצאתי מן המכונית שלי בצד לא נכון וחציתי את השדרה החמישית מבלי לתת דעתי על כלל־התנועה ההפוּך הנהוג באמריקה, או על הפנסים האדומים, שאז לא השתמשו בהם בבריטניה. באה התנגשות מהממת. חדשיים ימים הייתי שבר־כלי. מעט־מעט השיבותי לי את כוחי בנאסאוּ שבאיי־בּאהאמה עד כדי שאוכל לזחול לכאן ולכאן. במצבי זה קיבלתי עלי מסע של ארבעים הרצאות בכל רחבי ארצות־הברית, כשאני שרוי כל שעות היום על גבּי בתא של קרון רכבת, ונושא בערב את דברי לפני קהל גדול. בכללו של דבר סבור אני כי היה זה הזמן הקשה ביותר שידעתי בימי חיי. כל אותה שנה היה מצבי ירוד למדי; אולם ברבוֹת הימים שב אלי כוחי.

בינתיים ובמולדת הוסיפו חיינו לשטוף שאננים במורד. בווסטמינסטר סיגל לו מר בולדווין את העקרונות הראשיים של חוק הודו של מר מקדונלד ויצא להילחם להם; העברת החוק בבית־הנבחרים הוטלה על מזכיר המדינה החדש לענייני הודו, סיר סמואל הוֹר. לדו"ח של ועדת סיימון לא הוּשם לב, ולפרלמנט לא ניתנה שום הזדמנות לדון בו. יחד עם קבוצה של עוד כחמישים שמרנים הקימותי קבוצה בשם “הליגה־להגנת־הודו”, אשר משך ארבע השנים שאחרי־כן התנגדה למדיניות הממשלתית ביחס להודו במידה שחרגה מהמלצותיה של הועדה. התנגחנו על הענין בועידות המפלגה וזכינו לתמיכה ניכרת, פעמים היינו קרובים מאד לרוב, אבל תמיד היינו במיעוט. האופוזיציה הלייבורית הצביעה בפרלמנט יחד עם הממשלה בשאלת הודו, ובדומה לפירוק הנשק נעשתה שאלה זו חוּלית חיבוּר בין שני הספסלים הקדמיים. הנוהים אחריהם העמידו רוב מכריע נגד קבוצתנו, ובלעג קראו לנו “Die־Hards”³. עלייתו של היטלר לשלטון, שליטתה של המפלגה הנאצית על גרמניה כולה, וגידולו המהיר, הנמרץ של הכוח המזוין הגרמני, הביאו לידי חילוקי־דעות נוספים ביני לבין הממשלה והמפלגות הפוליטיות השונות בממלכה.

מבחינה אישית היו השנים שבין 1931 ל־1935 נעימות לי מאד, להוציא את דאגתי וחרדתי לענייני הציבור. את מחייתי מצאתי בהכתבת מאמרים שזכו לתפוצה רחבה לא רק בבריטניה הגדולה ובארצות־הברית אלא גם בעתונים המפורסמים ביותר של שש־עשרה מארצות אירופה, בטרם יפול עליהן צלו של היטלר. למעשה חייתי מן היד אל הפה. פרסמתי בזה אחר זה את הכרכים של “חיי מרלבּוֹרוֹ”, הגיתי בתמידות במצב באירופה ובחידוש חימושה של גרמניה. התגוררתי בעיקר בצ’ארטוול, מקום שמצאתי לי בידוּר לרוב. במו־ידי בניתי חלק גדול של שני מעונות וחומות נרחבות של גינת־מטבח, ועשיתי כל מיני גני־סלע ומזרקות־מים ובריכת־שחיה גדולה ומשוכללת, שאפשר היה לחממה כדי להוסיף על אור־השמש הרופס שלנו. הנה כי כן לא ידעתי אף רגע של שממון או בטלה מבוקר ועד חצות, וכשמשפחתי המאושרת סביבי ישבתי שאנן בתוך נווי.

משך השנים האלו הרבּיתי להתראות עם פרידריק לינדמן, פרופסור לפילוסופיה נסיונית באוניברסיטה של אוקספורד. לינדמן היה כבר ידיד ותיק שלי. פגשתיו בראשונה בתום המלחמה הקודמת, שבה הצטיין בכך שניהל באוויר מספר נסיונות, שעד אז היו שמורים לטייסים נועזים, והתגבר על הסכנות של “סחרוּרים”, שאז היו סכנות־מוות כמעט. התרועענו הרבה יותר מאז 1932 והלאה, ולעתים קרובות היה בא במכונית מאוקספורד להתארח אצלי בצ’ארטוול. כאן היו לנו הרבה שיחות עד השעות הקטנות של הבוקר על דבר הסכנות שדומה היה כי הן מתחשרות עלינו. לינדמן “הפּרופ'”, כמו שהיו קוראים לו בין ידידיו, נעשה יועצי הראשי בצדדים המדעיים של המלחמה המודרנית ושל ההגנה האווירית בפרט, וכן גם בשאלות הכרוכות בסטטיסטיקה מכל הסוגים. קשר נעים ופורה זה נמשך כל ימות המלחמה.

עוד אחד מידידי הקרובים היה דזמוֹנד מוֹרטוֹן⁴. כאשר מלא הפילדמרשל הייג את המטה האישי שלו בקצינים צעירים שבאו היישר מקו האש. המליצו לפניו על דזמונד בחינת בחיר אנשי התותחנים. הוא פיקד על סוללת־השדה הקדמית ביותר באַרא בעת הקרבות הקשים של אביב אותה שנה. על ה“צלב הצבאי” שלו הוסיף את אות־המעלה היחיד־במינו של כדור בלב ושל חיים מאושרים אחרי־כן, כשהכדור בתוכו. כשנתמניתי שר־החימוש ביולי 1917 ביקרתי לעתים קרובות בחזית כאורחו של המפקד העליון, והוא תמיד שלח אתי את שלישו המהימן, דזמונד מורטון. יחד ביקרנו בהרבה מחלקי הקו. משך הטיולים הללו, המסוכנים לפעמים, וכן בביתו של המפקד העליון, למדתי להוקיר מאד ולחבב מאד את הקצין המזהיר והאמיץ הזה, וב־1919 כשנתמניתי מזכיר המדינה למלחמה ולתעופה, מיניתי אותו לעמדת־מפתח במודיעין, שבה החזיק שנים רבות. הוא היה שכן שלי, והתגורר מהלך מיל בלבד מצ’ארטוול. הוא השיג מראש־הממשלה מר מקדונלד רשות לשוחח אתי דרך־חירות ולספק לי ידיעות בתמידוּת. הוא נעשה, ומשך המלחמה הוסיף להיות, אחד מיועצי הקרובים ביותר, עד שהשגנו את נצחוננו הסופי.

ידידות נוצרה גם ביני לבין רלף ויגראם, שאז היה הכוכב העולה של משרד־החוץ ועומד במרכז כל ענייניו. במחלקה ההיא הגיע למדרגה שאיפשרה לו להביע דעות אחראיות על המדיניות ולנהוג חירות מרובה בקשריו, רשמיים כבלתי־רשמיים. הוא היה איש מקסים וחסר־פחד, ודעותיו, המיוסדות על ידיעה ועיון מעמיק, עמדו במרכז כל ישותו. הוא ראה בבירור ממש כמוני, אבל בהסתמך על ידיעות בדוקות יותר, את הסכנה הנוראה הסוגרת הסוגרת עלינו. דבר זה קירב אותנו זה לזה. תכופות נפגשנו בביתו הקטן בנורת סטריט, והוא ומרת ויגראם באו להתארח אצלנו בצ’ארטוול. בדומה לפקידים גבוהים אחרים היה מדבּר אלי מתוך אמון גמור. כל זה סייע לי לעצב ולחזק את דעתי על תנועת היטלר. הודות לקשרים המרובים שהיו לי עתה בצרפת, בגרמניה ובשאר ארצות, יכול הייתי מצדי לשלוח לו כמות מסוימת של ידיעות, שאותן היינו בוחנים יחד.

מ־1933 והלאה נדאב ויגראם עד מאד לנוכח מדיניות הממשלה ומהלך המאורעות. בעוד הממונים עליו מעריכים את כשרו יותר ויותר מיום ליום, ובעוד השפעתו במשרד־החוץ גדלה והולכת, היה חוזר וחוזר להרהר בהתפטרות. כה רבים היו כוחו וחינו בשיחה עד כי כל האנשים שהיה להם מגע רציני אתר וכן הרבה אחרים, החשיבו את השקפותיו במידה גוברת והולכת.

*

ערך רב בשבילי, ואפשר לומר – גם לארץ, היה בכך שמשך שנים כה רבות ניתן לי לנהל דיונים נוקבים ומדויקים בחוג המצומצם הזה. אולם אני מצדי אספתי ותרמתי ידיעות לרוב ממקורות־חוץ. היו לי מגעים חשאיים עם כמה מן המיניסטרים של צרפת ועם ראשי־ממשלותיה בזה אחר זה. מר יאן קולווין, בנו של כותב המאמרים־הראשיים המפורסם של המורנינג פוסט, היה סופרו של ניוז כּרוניקל בברלין. הוא התעמק מאד בפוליטיקה הגרמנית, וקבע מגע סודי ביותר עם כמה מן הגנרלים הגרמנים החשובים, וכן גם עם אנשי־מעלה בלתי־תלויים בגרמניה שראו בתנועה ההיטלראית את החורבן הקרב לבוא על מכורתם. כמה אורחים נשואי־פנים באו אלי מגרמניה ושפכו את לבם לפני במרי רוחם. רבים מהם הומתו על־ידי היטלר בימות המלחמה. מכיווּנים אחרים היה לאל־ידי לבדוק ולספק ידיעות על כל תחום ההגנה האווירית שלנו. בדרך כך קניתי לי בקיאות לא־פחות מהרבה מן המיניסטרים של הכתר. את העובדות הייתי מלקט מכל המקורות, ובמיוחד מתוך קשרי־חוץ, ומזמן לזמן הייתי מוסר עליהן לממשלה. יחסי האישיים עם מיניסטרים, כמו גם עם הרבה מפּקידיהם הגבוהים, היו הדוּקים ונוחים, ואם כי לעתים קרובות הייתי קטגוֹרם, נתקיימה בינינו רוח של רעוּת. לאחר־מכן, כמו שייראה להבּא, שיתפוני רשמית בהרבה מן הידיעות הטכניות הסודיות ביותר שלהם. הודות לנסיוני הממושך בכהונה ומה היו בידי גם הסודות היקרים ביותר של הממלכה. מתוך כל זה ניתן לי לעצב ולהגות דעות שלא היו תלויות במה שמתפרסם בעתונים, אף כי גם מתוכם יכלה העין המבחנת לעמוד על פרטים רבים.

*

בווסטמינסטר הוספתי לעמוד על שני העניינים – הודו והסכנה הגרמנית – ומזמן לזמן הייתי הולך לפרלמנט לשאת נאומי־התראה, שזכו לתשומת־לב, אבל לרוע־המזל לא עוררו לפעולה את הבּית הנבוך והמלא מפה לפה שהיה שומע אותם. ביחס לסכנה הגרמנית, כמו גם ביחס להודו, מצאתי עצמי פועל בפרלמנט עם חבורה של ידידים. במידה רבה היה הרכּבה שונה מזה של הליגה־להגנת־הודו. החוג שלנו כלל את סיר אוסטין צ’מברליין, סיר רוברט הוֹרן, סיר אדוארד גריג, הלורד וינטרטון, מר בּרקן, סיר הנרי קרוֹפט ואחרים. היינו נפגשים לעתים מזומנות ובמידה רבה היינו משתפים איש את רעהו בידיעות שבידינו. המיניסטרים התייחסו בכבוד לחבורה זו, רבת משקל אך לא בלתי־ידידותית, של תומכיהם או מי־שהיו עמיתיהם ובכיריהם. בכל עת יכולנו לזכות להקשבתו של הפרלמנט ולהשיג ויכוח כולל.

*

הקורא יסלח על סטיה אישית בנעימה קלה יותר.

בקיץ 1932, לצרכי “חיי מרלבורו” שלי, ביקרתי בשדות־הקרב הנושנים שלו בארצות־השפלה ובגרמניה. המשלחת המשפחתית שלנו, שכּללה את "הפּרופ' ", נסעה לה להנאתה לאורך קו מסעו המהולל של מרלבּוֹרוֹ ב־1705 מהולנד לדנוּבה, ובקובּלנץ חצינו את הריין. עם שפיתלנו דרכנו בחבלים היפים האלה מעיר מהוללה אחת לחברתה מובן הדבר ששאלתי שאלות על תנועת היטלר, ומצאתי שהיא ראש מעייניו של כל גרמני. חשתי באווירה היטלראית. לאחר שבּילינו יום בשדה־הקרב של בּלנהיים באתי במכונית למינכן וביליתי שם את רובו של השבוע.

במלון “רגינה” התוודע אדון אחד אל כמה מבני חבורתנו. היה זה הר הנפשטנגל, והוא הרבה לדבר על ה“פירר”, שדומה היה כי יש לו יחסים אינטימיים אתו. הואיל ודומה היה שהוא ברנש עירני ומרבה־שיחה, הדובר אנגלית מצוינת, הזמנתי אותו לסעודה. הוא מסר תיאור מענין ביותר על פעולותיו של היטלר ועל השקפתו. הוא⁵ דיבר כאחד הלכוּדים בחבלי הקסם. מסתבר שנצטווה לבוא במגע אתי. ניכר היה בעליל שהוא להוט ביותר למצוא חן. לאחר הסעודה ניגש אל הפּסנתר וניגן ושר הרבה נעימות ושירים, וגרם לכולנו הנאה עצומה. דומה היה כי ידועות לו כל הנעימות האנגליות החביבות עלי. הוא הפליא לבדר, ובעת ההיא היה, כידוע, מחביביו של הפירר. הוא אמר שצריך אני להיפגש אתו, וכי אין דבר שיהיה קל יותר לסידור. הר היטלר בא בכל יום למלון בשעה 5 לערך, ובאמת ישמח מאד לראותני.

בזמן הזה לא היה לי שום משפט קדום נגד היטלר מטעמים לאומיים. לא ידעתי הרבה על תורתו ועל עברו ולא ידעתי מאומה על אָפיו. אני מעריץ אנשים הקמים להילחם לארצם במפלתה, גם אם אני נמצא מן הצד השני. היתה לך זכות גמורה להיות גרמני פטריוטי, אם הוא בוחר בכך. תמיד רציתי בידידות בין אנגליה, גרמניה וצרפת. אולם אגב שיחה עם הנפשטנגל אמרתי במקרה: “מדוע המנהיג שלך מתעבּר כל־כך על היהודים? יכול אני בהחלט להבין כעס על יהודים החוטאים למולדת או פועלים נגדה, ואני מבין להתנגדות להם אם הם מנסים לתפוס להם כוח מונופול באיזה משטחי החיים; אבל מה הטעם להתנגד לבן אדם פשוט בגלל מוצאו? מה דעה יש לאדם בענין לידתו?” הוא ודאי חזר על הדברים האלה באזני היטלר, כי למחרת היום לעת הצהריים לערך ניגש בסבר רציני ביותר ואמר כי הפגישה שקבע לי עם היטלר לא תוכל להתקיים הואיל ואותו יום לא יבוא הפירר למלון אחר־הצהריים. אז ראיתי את “פּוּצי” – כי זה היה שם החיבּוב שלו – בפעם האחרונה, אף כי שהינו עוד כמה ימים בבית המלון. כך איבד היטלר את ההזדמנות היחידה שהיתה לו להיפגש אתי. אחרי כן, כשהיה כל־יכול, עתיד הייתי לקבל ממנו כמה הזמנות. אבל בינתיים אירעו דברים רבים, ואני השתמטתי.

*

כל זאת בעוד ארצות־הברית נשארה שקועה עד מאד בענייניה הפנימיים הסוערים ובבעיותיה הכלכליות שלה. אירופה ויאפאן הרחוקה לא גרעו עין מעלייתו של הכוח הלוחם הגרמני. אי־השקט בא יותר ויותר על ביטויו בארצות סקנדינביה ובמדינות ההסכמה הקטנה, וכן בכמה מארצות הבלקן. דאגה עזה שררה בצרפת, מקום שהגיעו ידיעות רבות על פעולותיו של היטלר ועל הכנותיה של גרמניה. הוגד לי כי יש שם רשימה של הפרות החוזים, כבירות עצומות לחוּמרה, אבל כאשר שאלתי את ידידי הצרפתים מדוע לא עוררו את הענין הזה בחבר־הלאומים ומדוע לא הזמינו את גרמניה, או לא ציוו עליה, בסופו של דבר, להסביר את פעולתה ולהגיד במדויק מה היא עושה, ענו לי כי ממשלת בריטניה תביט בעין רעה על צעד מעורר־חרדה אשר כזה. הנה כי כן, בעוד מר מקדונלד מטיף, בהסכמתו השלמה של מר בולדווין, את תורת פירוק־הנשק לצרפתים ומנהיג אותה הלכה־למעשה אצל הבריטים, גדלה עצמתה של גרמניה בצעדי־ענק, וקרבה העת לפעולה גלויה.

לזכותה של המפלגה השמרנית יש לציין כי בכל אחת מועידות האיחוד־הארצי־של־האיגודים־השמרניים מ־1932 והלאה נתקבלו כמעט פה־אחד החלטות, שהוצעו על־ידי אנשי־שם דוגמת הלורד לויד וסיר הנרי קרוֹפט, בעד חיזוקו המיידי של חימושנו נוכח הסכנה הגוברת מבחוץ. אבל הפיקוח הפרלמנטרי על־ידי מצליפי הממשלה בבית־הנבחרים כה יעיל היה בעת הזאת, ושלוש המפלגות בממשלה, כמו גם האופוזיציה הלייבּורית, כה שקועות היו בליתרגיה ועוורון, עד כי אזהרות חסידיהן בארץ דלות־השפעה היו ממש כאותות הזמנים וכדו"חות של השירות החשאי. היתה זו אחת התקופות הנוראות ההן, החוזרות ונשנות בהיסטוריה שלנו, שבּהן דומה כי האומה הבריטית האצילה יורדת מרוּם מעמדה, מקפּחת כל שיור של הגיון ותכלית, ומתמלאת מורך לנוכח אימת הסכנה מבחוץ, מזה קצף של נדוֹשות חסוּדות בעוד צר ואויב נוֹגד את כלי־נשקו.

בתקופה הקודרת הזאת הסכימו המנהיגים האחראיים של המפלגות המדיניות לדעות המגונות ביותר, או שלא הגיבו עליהן. ב־1933 קיבלו הסטודנטים של האיחוּד האוקספורדי, בהשראתו של פלוני מר ג’וֹד, את החלטתם שתיזכר לדראון־עולם, “כי הבית הזה מסרב להילחם למען המלך והמולדת”. קל היה לפטור בצחוק מקרה כזה באנגליה, אבל בגרמניה, ברוסיה, באיטליה, ביאפאן העמיק־השתרש הרעיון של בריטניה היורדת והמתנוונת, והוא שקבע בשיקולים רבים. חלום חלמו הנערים הפותים שקיבלו את ההחלטה כי נגזר עליהם לנצח או למות מות גיבורים במלחמה הקרובה הממשמשת ובאה, ולהוכיח שהם הדור הנאה ביותר שנתגדל אי־פעם בבריטניה. פחות מכך אפשר למצוא צידוק לקשישים מהם, שלא ינתן להם כלל להציל את כבודם בפעולה.⁶

*

בנובמבר 1933 היה לנו עוד ויכוח בבית־הנבחרים. חזרתי אל הנושא העיקרי שלי:

קראנו על יבוא גדול של ברזל־גרוטאות וניקל ומתכות־מלחמה העולה בהחלט על הרגיל. קראנו את כל הידיעות המצטברות על רוח צבאית המהלכת ברחבי הארץ; רואים אנו שהם מחדירים בנוער שלהם תורה של צמאון־דמים שאין למצוא כדוגמתה מאז ימי הבּרבּריוּת. רואים אנו את כל הכוחות האלה בתנועתם, ושוּמה עלינו לזכור כי זאת היא אותה גרמניה האדירה שנלחמה כנגד העולם כולו וכמעט וניצחה את העולם; הרי זו אותה גרמניה האדירה שקיפחה נפשות שנים וחצי בני־אדם על כל נפש גרמנית שקופחה⁷ כשההכנות האלו, התורות האלו וההצהרות האלו גלויות לעין השמש, אין תימה בדבר שיש חרדה בכּל חוג האומות המקיפות את גרמניה…

*

בעוד אשר באירופה נתרחשה תמורה מפחידה זו בכוח־הלחימה היחסי של המנצחים והמנוצחים, התפתח חוסר־תיאום גמור בין המדינות בלתי־התוקפניות ואוהבות־השלום גם במזרח הרחוק. פרשה זו מקבילה למפנה הרה־השואה שחל במאורעות באירופה, והיא נבעה מאותו שיתוק המחשבה והמעשה בין מנהיגי בעלי־הברית לשעבר ולעתיד־לבוא.

השואה הכלכלית של השנים 1929 עד 1931 פגעה ביאפאן לא־פחות בשאר ארצות העולם. מאז 1914 עלתה האוכלוסיה שלה מחמישים לשבעים מיליון. בתי־החרושת המטלוּרגיים שלה עלו במספרם מחמישים למאה־וארבעים־ושמונה. יוקר־החיים עלה בתמידוּת. ייצור האורז לא גדל, והוא הוּבא מבחוץ בהקף נרחב. היה צורך משווע בחומר־גלם ובשוּקי־חוץ. בשפל הכלכלי הנורא חשו בריטניה ועוד ארבעים ארצות במרוצת השנים הכרח גובר והולך להטיל הגבלות ותעריפי־מגן על הסחורות היאפאניות, שיוּצרו בתנאי עבודה שאינם עומדים בשום יחס למקוּבל באירופה או באמריקה. יותר מתמיד היתה סין שוק היצוּא העיקרי של יאפאן לכותנה ושאר מוּצרים, ומקורה היחיד כמעט לפחם וברזל. לפיכך היתה הטלת פיקוח חדש על סין ראש־מעייניה של המדיניוּת היאפאנית.

בספטמבר 1931, בתואנה של מהומות מקומיות, כבשו היאפאנים את מוּקדן ואת האיזור של מסילת־הברזל המנצ’וּרית. בינואר 1932 תבעו את פירוק כל האיגודים הסיניים שיש להם אופי אנטי־יאפאני. ממשלת סין סירבה, וב־28 לחודש נחתו היאפאנים בחוף מצפון לתחום הזכּיון הבינלאומי בשנחאי. הסינים השיבו מלחמה בעוז, ואף כי היו משוּללים מטוסים, תותחים אנטי־טנקיים וכלי נשק מודרניים אחרים, התמידו בהתנגדותם יותר מחודש ימים. בסוף פברואר, לאחר שסבלו אבדות כבדות מאד, נאלצו להיסוג ממעוזיהם במפרץ ווּ־סוּנג ותפסו עמדות מרחק כשנים־עשר מיל לפנים הארץ. בראשית 1932 הקימו היאפאנים את מדינת־הבּובּות של מנצ’וּקואוֹ. כעבור שנה סופח אליה המחוז הסיני ג’יהוֹל, ובמרס 1933 הגיעו חיילות יאפאניים, שהעמיקו לחדור בגלילות חסרי־מגן, אל החומה הגדולה של סין. פעולת התקפה זו חפפה את עליית כוחה של יאפאן במזרח הרחוק ואת מעמדה החדש בימים.

למן היריה הראשונה עורר מעשה הנבלה שנעשה לסין איבה חריפה ביותר בארצות־הברית. אבל מדיניוּת הבדלנוּת היתה מקל בעל שני קצוות. אילו היתה ארצות־הברית נמנית על חבר־הלאומים כי אז בלי ספק יכלה להוליך אותה אסיפה לפעולה קיבוצית נגד יאפאן, פעולה שארצות־הברית עצמה יכלה להיות המוּרשית העיקרית שלה. ממשלת בריטניה מצדה לא גילתה כל רצון לפעול עם ארצות־הברית לבדה; כן גם לא ביקשה להחריף את יריבוּתה עם יאפאן למעלה מן הנובע מהתחייבויותיה על פי אמנת חבר־הלאומים. בכמה חוגים בריטיים היתה הרגשת מרירוּת עקב איבוּד הברית היאפאנית ותוצאותיו מבחינת החלשת עמדתה של בריטניה, על כל האינטרסים העתיקים שלה במזרח הרחוק. כמעט אי אפשר היה לתת דופי בממשלת הוד־מלכותו אם במצוקותיה הממוניות החמורות, ובמצוקותיה האירופיות הגוברות, לא ביקשה למלא תפקיד בולט לצדה של ארצות־הברית במזרח הרחוק, באין לה שום תקוה לתמיכה אמריקאית מקבילה באירופה.

אולם סין השתייכה לחבר־הלאומים, ואף כי לא שילמה את דמי החברוּת שלה בארגון זה, פנתה אליו לבקש צדק. ב־30 בספטמבר 1931 פנה חברי הלאומים אל יאפאן בקריאה שתוציא את חילותיה ממנצ’וריה. בדצמבר מוּנתה ועדה לנהל חקירה במקום המעשה. את נשיאוּת הועדה הטיל חבר־הלאומים על הרוזן לייטון, נצר דגוּל לגזע מחונן. היו לו הרבה שנות נסיון במזרח כמושל בּנגאל וכסגן המשנה־למלך־בהודו. הדין־והחשבון, שנתקבל פה אחד, היה מסמך מצוין, והוא משמש בסיס לכל עיון רציני בסכסוך בין סין ליאפאן. כל הרקע של פרשת מנצ’וריה הוצג בקפידה. המסקנות שהוסקו היו פשוטות: מנצ’וּקוּאוֹ היא יצירתו המלאכותית של המטה הכללי היאפאני, ושאיפותיה של האוכלוסיה לא מילאו שום תפקיד בהגנת מדינת־בובות זו. הלורד לייטון וחבריו לא די שניתחו בדו"ח שלהם את המצב אלא גם העלו הצעות ממשיות לפתרון בינלאומי. הם הציעוּ להכריז על מנצ’וריה אוטונומית. זו תוסיף להיות חלק מסין, תחת חסות חבר־הלאומים, ובין סין ליאפאן ייעשה חוזה מקיף המסדיר את האינטרסים שלהן במנצ’וריה. העובדה שהחבר לא יכול לנהוג על פי ההצעות האלו אינה גורעת מאומה מערך הדין־והחשבון של לייטון. מזכיר־המדינה האמריקאי, סטימסון, כתב על תעודה זו: “היא נעשתה מיד, והיא נשארת כיום, התעודה המוסמכת וחסרת־הפניות הגדולה ביותר על הנושא שבו היא מטפלת”. בפברואר 1933 הצהיר חבר־הלאומים כי אין להכיר במדינת מנצ’וקואו. אף כי לא הוטלו על יאפאן שום סנקציות, גם לא ננקטה כל פעולה אחרת כנגדה, יצאה יאפאן ב־27 במרס 1933 מחבר־הלאומים. גרמניה ויאפאן עמדו לשעבר זו כנגד זו במלחמה; עתה צפו זו אל זו במצב־רוח אחר. הוכח כי סמכותו המוסרית של החבר נטולה כל משען פיזי בזמן שהיו פעולתו וכוחו נחוצים ביותר.

*

עלינו לראות לא רק את התנהגותה של הממשלה הלאומית, השמרנית בעיקרה, של בריטניה אלא גם את זו של המפלגות הלייבורית־הסוציאליסטית והליבראלית, בין בשלטון בין מחוצה לו, משך התקופה הגורלית הזאת, בחינת דבר הראוי ביותר לגינוי לפני ההיסטוריה, סיפּוק ממליצות חבוטות ומסבּרות־אוזן, סירוב לעמוד בפני עובדות בלתי־נעימות, שאיפה לפופולריות ולהצלחה בבחירות מבלי להתחשב באינטרסים החיוניים של הממלכה, אהבה כנה לשלום ואמונה נוגעת־אל־הלב שתוכל האהבה להיות יסודו היחיד, היעדר ברור של עוז אינטלקטואלי בשני מנהיגיה של ממשלת הקואליציה הבריטית, בוּרוּת בולטת בהוויותיה של אירופה וסלידה מפני בעיותיה אצל מר בולדווין, הפאציפיזם העז והנמרץ ששלט בזמן הזה במפלגה הלייבורית־הסוציאליסטית, דבקותם הגמורה של הליבראלים בסנטימנטים שאין להם אחיזה במציאות, העובדה שמר לויד ג’ורג', מי שהיה המנהיג הגדול בימות המלחמה, לא שקד כלל וכלל להקדיש עצמו להמשכת פעלו, והתמיכה שזכו לה כל אלה מצד רוב מכריע בשני בתי הפרלמנט: כל אלה יחד העלו תמונה של קוצר־המשיג ורפיסות־האונים בבריטניה. שאם גם לא היה בה מעל היתה ידה במעל, ואם גם נקיה היתה מזדון־לבב ומזימה נפשעת הנה היה לה חלק של ממש בהפקרת העולם לזוועות ולייסורים אשר, אף במידה שנגוֹלו עד כאן, כבר אין להם משל ודוגמה בנסיון האדם.

פרק ששי: התמונה המקדירה 1934

אזהרות אביב – טיהור־הדמים בגרמניה ב־30 ביוני – קץ פירוק־הנשק – רציחת ד"ר דולפוּס, 25 ביולי – מותו של הינדנבורג – היטלר ראש מדינת גרמניה, 1 באוגוסט – הדילמה האיטלקית – רצח המלך אלכסנדר ומר בּרתוּ במרסיי, 9 באוקטובר – מר לאוואל שר־החוץ הצרפתי, נובמבר – התנגשות איטליה־חבש בואלואל, דצמבר – הסכם צרפת־איטליה, 6 בינואר 1935 – משאל הסאר, 13 בינואר 1935

ברומא לא ראו בהתלהבות את עלייתו של היטלר לכס הקנצלר ב־1933. הנאציזם נראה בחינת גירסה גלמית ואכזרית של הפזמון הפאשיסטי. ידועות היו היטב שאפותיה של גרמניה־רבה כלפי אוסטריה ובדרום־מזרח אירופה. מוסוליני חזה מראש כי אף באחד מן האזורים האלה לא יעלו האינטרסים של איטליה בקנה אחד עם אלה של גרמניה החדשה. גם לא הוצרך לחכות זמן רב עד שתתאמת סברתו.

*

אחת משאפותיו המטופּחות ביותר של היטלר היתה תפיסת אוסטריה על־ידי גרמניה. העמוד הראשון של “מלחמתי” מכיל את הפסוק, “אוסטריה הגרמנית חייבת לחזור אל המולדת הגרמנית הגדולה”. לכן מרגע שהשיגה את השלטון בינואר 1933 נתנה ממשלת גרמניה הנאצית את עיניה בוינה. היטלר לא יכול עדיין להרשות לעצמו להתנגש עם מוסוליני, שהכריז בקול גדול על האינטרסים שלו באוסטריה. אפילו בהסתננות ובפעולות־מחתרת צריכה היתה גרמניה להיזהר משום שעדיין היתה חלשה מבחינה צבאית. אף על פי כן החל הלחץ על אוסטריה כבר בחדשים הראשונים. תביעות בלתי פוסקות הוצגו לממשלת אוסטריה על־מנת להכניס אנשים מחברי המפלגה הנאצית האוסטרית הגרוּרה הן לקבינט והן לעמדות־מפתח באדמיניסטרציה. נאצים אוסטריים אומנו בלגיון אוסטרי שאורגן בבוואריה, הטלת פצצות ברכבות ובמרכזי תיירות, המטרת עלונים ממטוסים גרמניים על זלצבורג ואינסברוק, הפריעו את חייה היומיומיים של הרפובליקה. הקנצלר האוסטרי דולפוס עמד בפני לחץ סוציאליסטי מבּית ומזימות גרמניות מבחוץ נגד עצמאותה של אוסטריה. גם לא היה זה האיום היחיד על מדינת אוסטריה. על פי דוגמתם הרעה של שכניהם בגרמניה הקימו הסוציאליסטים האוסטרים צבא פרטי, לשים בכוחו לאל את הכרעת הקלפי. משך שנת 1933 העיקו עליו שתי הסכנות. המקום היחיד אשר אליו יכול לפנות למגן ואשר ממנו כבר קיבל הבטחות לעזרה היה איטליה הפאשיסטית. באוגוסט 1933 נפגש דולפוס עם מוסוליני בריצ’יוֹנה. הוּשגה ביניהם הבנה אישית ופוליטית הדוקה. דולפוס, שהאמין כי איטליה תעמוד לו בדחקו, ראה עצמו חזק די־הצורך לצאת לפעולה נגד אגף אחד מיריביו – הסוציאליסטים האוסטרים.

בינואר 1934 ערך סוּביץ', יועצו הראשי של מוסוליני בענייני חוץ, ביקור בוינה בחינת מחוה של אזהרה לגרמניה. ב־21 בינואר מסר את ההצהרה הפומבית הבאה:

חשיבותה של אוסטריה, משום מעמדה בלב אירופה התיכונה ובאגן הדנוּבּה, עולה הרבה, כידוע, על גדלה בשטח ובמספר. על־מנת שתמלא לטובת הכל את התעודה המוטלת עליה מכוח מסורתה בת מאות השנים ומכוח מצבה הגיאוגרפי, יש להבטיח קודם כל את התנאים הנורמליים לעצמאותה ולחיי שלום. זאת היא העמדה שבה מחזיקה איטליה מזמן ביחס למצב הפוליטי והכלכלי כאחד, על הבסיס של עקרונות שאין לשנותם.

כעבור שלושה שבועות יצאה ממשלת דולפוס נגד הארגונים הסוציאליסטיים של וינה. ההיימוור, בפיקודו של המאיור פיי, שנמנה על מפלגתו של דולפוס עצמו, קיבל פקודות לפרק את הנשק מעל הגוף הדומה, ובלתי־החוקי באותה מידה, הנתון לפיקוחם של הסוציאליסטים האוסטריים. הללו התנגדו בזרוע, וב־12 בפברואר פרצו קרבות־רחוב בבירה. בתוך שעות מספר נשברו הכוחות הסוציאליסטיים. המאורע הזה לא די שקירב יותר את דולפוס לאיטליה אלא שגם חיזק אותו בשלב הבא של פעולתו נגד חדירת הנאצים ותככיהם. מצד שני עברו רבים מן הסוציאליסטים או הקומוניסטים המוּכים במר נפשם אל המחנה הנאצי. באוסטריה כבגרמניה נסתייעו הנאצים בריב שבין הקאתולים לסוציאליסטים.

*

עד אמצע 1934 עדיין היתה השליטה במאורעות במידה רבה בידי ממשלת הוד־מלכותו בלי סכנת מלחמה. בכל עת יכלה, בעצה אחת עם צרפת ובאמצעות חבר־הלאומים, להפעיל לחץ מכריע על התנועה ההיטלראית, שביחס אליה היתה גרמניה חלוּקה עד מאד בינה לבין עצמה, דבר זה לא היה מצריך כל שפיכות־דמים. אולם שלב זה היה חולף ועובר. גרמניה חמושה תחת שלטון הנאצים היתה קרבה אל הסף. ואולם, עם כל שלא ייאמן הדבר, הרי עוד בשנה הגורלית הזאת הוסיף מר מקדונלד, נשען על כוחו הפוליטי של מר בולדווין, לפעול לפירוק נשקה של צרפת. אינני יכול שלא לצטט מן המחאה שהשמעתי לחינם בפרלמנט ב־7 בפברואר:

מה יקרה למשל אם, לאחר שנקצץ את צבאה של צרפת עד לשיעור צבאה של גרמניה, ונשיג שוויון לגרמניה, ועם כל התגובות אשר תבואנה בהלך רגשותיה של אירופה אחרי תמורה כזאת, תקום אז גרמניה ותאמר: “איך יכולים להחזיק אומה גדולה בת שבעים מיליון במצב שבו אין היא רשאית להקים צי השווה לגדול שבציים אשר בים?” אם תגידו: "לא; אין אנו מסכימים. צבאות – אלה שייכים לעמים אחרים. ציים – שאלה זו נוגעת באינטרסים של בריטניה ומוכרחים אנו לומר: ‘לא’ ". אבל מה יהיה כוחנו להגיד אותו “לא”?

מלחמות באות בפתאום מאד. אני הייתי בתקופה שבה היו אנשים צופים, כמו שאנו צופים עכשיו, בדאגה ובאי־בטחון מרובה אל מה שיקרה בעתיד. פתאום אכן קרה משהו – אדיר, מהיר, מהמם, שאין לעמוד בפניו. הבה אזכיר לבית את הדבר שאירע ב־1914. בהחלט לא היה כל ריב בין גרמניה לצרפת. ביום יולי אחד אחר הצהריים בא השגריר הגרמני לקייי ד’אורסיי ואמר לראש ממשלת צרפת: “נאלצנו להכריז על גיוס נגד רוסיה. ותוכרז מלחמה. מה תהיה עמדתה של צרפת?” ראש ממשלת צרפת נתן את התשובה שעליה הסכים הקבינט שלו, שצרפת תפעל בהתאם למה שהיא רואה כאינטרסים שלה. השגריר אמר: “יש לכם ברית עם רוסיה לא כן?” “אמנם כן”, אמר ראש ממשלת צרפת. וזה היה התהליך שבו, בתוך דקות מספר, התרחב והוגדל במידה עצומה אזור המאבק, שכבר היה רציני במזרח, על־ידי העמדת שתי האומות הגדולות של המערב זו כנגד זו. אבל לפעמים אפילו הצהרה של נייטרליוּת אינה מספיקה. במקרה ההוא עצמו, כידוע לנו עכשיו, ייפּתה ממשלת גרמניה את כוחו של שגרירה, במקרה שלא ימלאו הצרפתים את חובתם כלפי בעל בריתם הרוסי, במקרה שיגלו איזו נטיה להירתע מן הסכסוך שעליו החליטה גרמניה, לדרוש את מסירת מבצרי טוּל וּורדן לחילות גרמניה כערובּה לכך שהצרפתים, לאחר שהכריזו על נייטרליות, לא יחזרו בהם לאחר מכן…

בתוך תקופת חייהם של הנמצאים כאן אפשר שנעמוד אנו עצמנו, אם לא נהיה שרויים במצב מתאים של בטחון, באיזה מקרה שהוא בפני ביקור של איזה שגריר, ואפשר שיהיה עלינו לתת תשובה, ואם תשובה זו לא תהיה משביעת רצון, הרי בתוך שעות מספר יזהירו אותנו נפץ הפצצות הנופלות על לונדון ואשדות אבני בנין ואש ועשן על כל פיגור שסבלנוהו בהגנה האווירית שלנו. נוחים אנו לפגיעה במידה שלא היתה כמוה מעולם. תכופות שמעתי דברי בקורת על הממשלה הליבראלית לפני המלחמה… אחריות גדולה הרבה יותר רובצת על האנשים המחזיקים עתה בשלטון אם אי־כה, בניגוד לרצוננו ובניגוד לתקוותינו, בוא תבוא צרה.

אף אחד מלקחי העבר לא נלמד, אף באחד מהם לא נעשה שימוש למעשה, והמצב מסוכן יותר לאין שיעור. אז היה לנו הצי ואיום אווירי לא נשקף לנו. אז היה הצי “שלט־המגן הבטוח” של בריטניה… אין אנו יכולים לומר זאת עתה. המצאת־תופת מקוללת זו של המלחמה מן האוויר ופיתוחה חוללו שינוי מהפכני במעמדנו. אין אנו אותה ארץ שהיינו בהיותנו אי. לפני עשרים שנה בלבד.

אז ביקשתי שתתקבלנה בלי שהייה שלוש החלטות ברורות. לצבא: חידוש ארגונם של בתי־החרושת האזרחיים שלנו, על־מנת שאפשר יהיה להעבירם חיש לצרכי מלחמה, יוחל בבריטניה כמו גם באירופה כולה. לצי: צריכים אנו לחזור ולהשיג את חופש התכנון. עלינו להיפטר מחוזה־לונדון זה שמנע מאתנו את בנין האניות מן הסוג שרצינו בו, ומנע את ארצות־הברית מלבנות אניית־מערכה גדולה שהיא היתה זקוקה לה מן־הסתם, ואשר אנו עצמנו לא היינו צריכים להתנגד לה כל עיקר. בעשותנו זאת עלינו להסתייע בעובדה שצד אחר מן החותמים על אותו חוזה⁸ מנוי וגמור אתו לשוב וליטול לו חירות. שלישית, האוויר. מן הדין שיהיה לנו חיל־אוויר חזק כמו זה של צרפת או גרמניה כמו החיל החזק משני אלה. הממשלה נהנית מרוב מכריע בשני אגפי בית־המחוקקים, ושום דבר לא ייחסך ממנה. אין היא צריכה אלא להגיש מתוך בטחון־עצמי ועוז־הכרה את הצעותיה לבטחונה של הארץ, ובני הארץ יתמכו בה.

*

ברגע זה ניצת שביב של אחדות אירופית נגד האיום הגרמני. ב־17 בפברואר 1934 פרסמו ממשלות בריטניה, צרפת ואיטליה הצהרה משותפת על קיום עצמאותה של אוסטריה. ב־14 במארס דיברתי שוב בפרלמנט:

הסכנה הנוראה במדיניות־החוץ הנוכחית שלנו היא שאנו חוזרים עד בלי די ומבקשים את הצרפתים שיחלישו את עצמם. ומה אנו אומרים כדי להמריצם? אומרים אנו: “החלישו את עצמכם”, ותמיד אנחנו מנפנפים בתקוה שאם כזאת יעשו והסתבכו בצרה או אז נבוא, בצורה זו או אחרת, לעזרתם, אף כי אין לנו במה לבוא לעזרתם. אינני יכול לתאר לעצמי מדיניות מסוכנת יותר מזו. אפשר לומר משהו בזכותה של בדידות; אפשר לומר משהו בזכותן של בריתות. אבל אין לומר שום דבר בזכות החלשתו של אותו כוח ביבשת אשר אתו אתם חפצים להיות בברית, ובזכות התסבּכות(־יתר) בסבכי היבשת אחרי־כן על־מנת לפצותו בכך. בדרך זו אין אתם עומדים לא כאן ולא שם; אתם זוכים ברע שבשני העולמות.

לרומאים היתה מימרה: “קצרו את כלי נשקכם והאריכו את גבולותיכם”. אבל הכלל שלנו הוא כמדומה: “קצצו בכלי נשקכם והרבו בהתחייבויותיכם”. וכמו כן, קצצו בכלי־נשקם של ידידיכם.

*

איטליה עשתה עתה נסיון להגשים את הכלל הרומאי הנ"ל. ב־17 במרס חתמו איטליה, הונגריה ואוסטריה על מה שקוראים “הפרטיכלים של רומא”, שחייבו הוועצות הדדית במקרה שיישקף איום לאחד משלושת הצדדים. אבל היטלר היה מתחזק והולך, ובמאי ויוני התרבו פעולות המחתרת ברחבי אוסטריה. דולפוס שלח מיד ידיעות על מעשי הטרור האלה לסוּביץ', בלווית איגרת הדואבת על השפעתם המדכאה על הסחר והתיירות של אוסטריה.

כשתיק זה בידו הלך מוסוליני ב־14 ביוני לונציה להיפגש עם היטלר בפעם הראשונה. הקנצלר הגרמני ירד מן המטוס שלו במעיל־גשם חום ובמגבעת לתוך מערך ססגוני של מדים פאשיסטיים נוצצים ודוּצ’ה הדור־ומהודר ובריא־בשר בראשם. משהבחין מוסוליני באורחו לחש לשלישו: “נון מי פיאצ’ה” (“אינו מוצא חן בעיני”). בפגישה מוזרה זו לא היה אלא חילוף דעות כלליות, עם הטפות הדדיות על מעלותיה של רודנוּת לפי המתכונת הגרמנית והאיטלקית. ברור היה שהן אישיוּתו של האורח הן לשונו הביאו את מוסוליני במבוכה. את רשמיו הסופיים סיכם במלים אלו: “נזיר מרבה־להג”. אף על פי כן השיג כמה הבטחות לריפּוּי הלחץ הגרמני על דולפוס, צ’אנוֹ אמר לעתונאים אחרי הפגישה: “רואים אתם. לא יקרה עוד שום דבר”.

אבל ההפוגה בפעולות הגרמנים שבאה לאחר־מכן לא נבעה מפנייתו של מוסוליני אלא מדאגותיו הפנימיות של היטלר עצמו.

*

השגת השלטון בקעה בקע עמוק בין הפירר לרבים מאלה שהצעידוהו קדימה. בהנהגתו של רם ייצגו הס.א. יותר ויותר את היסודות המהפכניים יותר שבמפלגה. היו במפלגה כמה חברים בכירים, דוגמת גרגוֹר שטראסר, הנלהבים למהפכה חברתית, אשר חששו כי כאשר יגיע היטלר למקום הבּכוֹרה פשוט ייכבש על־ידי ההייררכיה הקיימת, הרייכסוור, הבנקאים והחרשתנים, ולא יהיה זה המקרה הראשון שהמנהיג המהפכני מפיל את הסולם אשר בו עלה לגבהי־מרומים. לגבי אנשי־השורה של הס.א. (“החולצות־החומות”) צריך היה הנצחון של ינואר 1933 להביא בכנפיו את החופש לבוֹז לא רק את היהודים ואת הספסרים כי אם גם את המעמדות האמידים. המבוססים שבחברה. בחוגים מסוימים של המפלגה החלו עד־מהרה להתפשט שמועות על בגידה גדולה מצד המנהיג. ראש־המטה רם פעל במרץ מתוך דחף זה. בינואר 1933 מנו הס.א. ארבע־מאות אלף איש. עד אביב 1934 גייס וארגן קרוב לשלושה מיליונים. היטלר במעמדו החדש חשש מפני גידולה של מכונת־נפילים זו, שאם גם הכריזה על נאמנות לוהטת לשמו, ורוב אנשיה היו קשורים אליו קשר עמוק, הנה החלה להתחמק משליטתו האישית. עד כאן היה לו צבא פרטי משלו. עתה היה לו הצבא הלאומי. הוא לא התכוון להמיר את האחד במשנהו. הוא רצה בשניהם. ולהשתמש באחד כפי צורך המאורעות כדי למשול על משנהו. לפיכך היה עליו עתה לטפל ברם. “מנוי וגמור אתי”, הכריז לפני מנהיגי הס.א. בימים הללו, “לדכא בחומרה כל נסיון להפוך את הסדר הקיים. בכוח הנמרץ ביותר אתנגד לגל מהפכני שני, כי הוא יביא אתו תוהו־ובוהו שאין למנעו. כל מי שירים ראש נגד מרותה המבוססת של המדינה יזכה ליחס חמור, ויהיה מעמדו מה שיהיה”.

למרות חששותיו לא נשתכנע היטלר על נקלה באי־נאמנותו של חברו מן הפּוּטש המינכני, אשר משך שבע השנים האחרונות היה ראש־המטה של צבא החולצות החומות שלו. כשהוכרז בדצמבר 1933 על אחדות המפלגה עם המדינה נעשה רם חבר הקבינט הגרמני. אחת מתוצאות האיחוד של המפלגה עם המדינה היתה צריכה להיות מיזוג החולצות החומות עם הרייכסוור. ההתקדמות המהירה של חידוש החימוש הלאומי העלתה את שאלת המעמד של כל הכוחות המזוינים הגרמניים והשליטה עליהם לשורה הראשונה של סדר־היום המדיני. בפברואר 1934 הגיע מר אידן לברלין, ואגב השיחה הסכים היטלר זמנית לתת ערוּבוֹת מסוימות לאופי בלתי־הצבאי של הס.א.. רם כבר היה שרוי בחיכוך מתמיד עם הגנראל פון־בלומברג, ראש המטה הכללי. עתה חשש להקרבת צבא־המפלגה שאותו הקים משך שנים כה רבות, ועל אף האזהרות מפני חומרת התנהגותו פרסם ב־18 באפריל קריאת־תגר גלויה ומפורשת:

המהפכה שחוללנו איננה מהפכה לאומית, כי אם מהפכה סוציאליסטית לאומית. רוצים היינו אפילו להדגיש את המלה “סוציאליסטית”. החומה היחידה הקיימת נגד הריאקציה היא פלוגות־הסער שלנו, כי הן ההתגלמות המוחלטת של הרעיון המהפכני. הלוחם בחולצה החומה נדר אמונים מן היום הראשון לנתיב המהפכה, והוא לא יסטה אף כחוט־השערה עד אם תוּשג מטרתנו הסופית.

בהזדמנות זו השמיט את ה“הייל היטלר!”, שבו היו מסתיימות תדיר הצהרות הרהב של החולצות החומות.

משך חדשי אפריל ומאי היה בלומברג חוזר ומתלונן לפני היטלר על חציפותן ופעולותיהן של הס.א.. הפירר נאלץ לבחור בין הגנרלים השונאים אותו ובין בריוני החולצות החומות אשר להם הוא חב כה הרבה. הוא בחר בגנרלים. בתחילת יוני עשה היטלר, בשיחה בת חמש שעות, מאמץ אחרון להתפשר ולהגיע להסכם עם רם. אבל שום פשרה לא היתה אפשרית עם הקנאי הבלתי־נורמלי הזה, האכול שאפות מופלגות. בין גרמניה־רבּה ההייררכית והמיסטית, שעליה חלם היטלר, והרפובליקה הפרולטרית של צבא העם, שבה חפץ רם, חצצה תהום שאין לעברה.

בתוך המסגרת של החולצות החומות נוצרה עילית קטנה ומאומנת ביותר של אנשים הלובשים מדים שחורים וידועים בשם ס.ס., או לאחר־מכן בשם “החולצות השחורות”. יחידות אלו היו יעוּדות להגנתו האישית של הפירר ולתפקידים מיוחדים וחשאיים. פיקד עליהן לוּלן לא־יוצלח לשעבר, היינריך הימלר. כיון שחזה מראש את ההתנגשות הממשמשת ובאה בין היטלר והצבא מזה לבין רם והחולצות החומות מזה, שקד הימלר להכניס את הס.ס. למחנהו של היטלר. כנגד זאת היו לרם תומכים רבי־השפעה בתוך המפלגה, שבּדומה לגרגוֹר שטראסר ראו איך תכניותיהם הנזעמות למהפכה חברתית מושלכות אחר גו. גם הרייכסוור היו לו מורדים משלו. הקנצלר לשעבר פון שלייכר לא מחל מעולם על חרפתו בינואר 1933, ועל כך שראשי הצבא לא בחרוהו כיורש להינדנבורג. בהתנגשות בין רם להיטלר ראה פון־שלייכר הזדמנות לעצמו. בפחזוּתו רמז רמזים לשגריר הצרפתי בברלין כי נפילתו של היטלר אינה רחוקה. בכך חזר על פעולתו במקרה של ברינינג. אבל הזמנים נעשו מסוכנים יותר.

עוד ימים רבים יתווכחו בגרמניה אם נאלץ היטלר לחכות הואיל והקשר של רם היה קרוב לבוא, ואם הוא והגנרלים, מתוך פחד לבאות, החליטו על חיסול קב־ונקי כל עוד הכוח בידם. היטלר והסיעה המנצחת היו מעוניינים, כמובן, להמציא ראיות לקשר־קושרים. אין זה מסתבר שאמנם הרחיקו רם והחולצות החומות לכת עד כדי כך. יותר משהיו קשר־קושרים היו תנועה מאיימת, אבל בכל רגע אפשר היה לעבור את קו הגבול הזה. ודאי הדבר שהיו עורכים את כוחותיהם. ודאי הוא גם שהקדימום וסיכלו את עצתם.

עתה התפתחו המאורעות במהירות. ב־25 ביוני הוטל מעצר־מחנה על הרייכסוור, וחוּלקה תחמושת לחולצות השחורות. על הצד שכנגד נצטוו החולצות החומות לעמוד הכן, ובהסכמתו של היטלר קרא רם ל־30 ביוני לפגישה של כל המנהיגים הבכירים בוויסזה שבאגמים הבאוואריים. ב־29 בחודש קיבל היטלר אזהרה על סכנה חמורה. הוא טס לגוֹדסבּרג, ושם נצטרף אליו גבּלס שהביא ידיעות מפחידות על המרד הממשמש ובא בברלין. לדברי גבלס קיבל שלישו של רם, קרל אֶרנסט, פקודות לנסות ולהתקומם. דבר זה אינו מתקבל על הדעת. למעשה היה ארנסט בברמן, עומד להפליג מנמל זה לירח־הדבש שלו.

על סמך הידיעות הלן אם נכונות היו ואם כוזבות, החליט היטלר החלטות מיידיות. הוא פקד על גרינג לתפוס במושכות בברלין. הוא המריא במטוס שלו למינכן, כשמנוי וגמור אתו לאסור אישית את יריביו הראשיים. בנקודת־הכרע זו של חיים או מוות נתגלה היטלר כאישיוּת נוראה. שקוע במחשבה עמוקה ישב כל עת הטיסה במושב עוזר־הטייס. המטוס נחת בשדה־תעופה סמוך למינכן בשעה 4 בבוקר ה־30 ביוני. חוץ מגבּלס היו עם היטלר כתריסר מאנשי משמר־הראש האישי שלו. הוא נסע במכונית לבית החוּם במינכן, קרא אליו את מנהיגי הס.א. המקומית ושם אותם במאסר. בשעה 6 נסע במכונית עם גבלס ופמלייתו הקטנה בלבד לוויסזה.

רם היה חולה בקיץ 1934 ונסע לוויסזה להתרפא. המעון שבחר בו היה נווה קטן השייך לרופא המטפל בו. אי־אפשר היה לבחור מפקדה גרועה מזו לארגן ממנה הפיכה מיידית. הנווה עומד בקצה של סימטה צרה המסתיימת במבוי סתום. בנקל אפשר היה להבחין בכל היוצאים והבאים. לא היה שם שום חדר גדול עד כדי להכיל את האסיפה של מנהיגי החולצות החומות, שלהלכה צריכה היתה להתכנס שם עוד מעט. היה רק טלפון אחד. דבר זה אינו הולם יפה את הסברה של התמרדות קרובה לבוא. אם היה בדעתם של רם וחסידיו להתקומם, הרי ודאי שקלי־דעת היו.

בשעה 7 הגיעה תהלוכת המכוניות של הפירר אל נווהו של רם. יחיד ובלי נשק עלה היטלר במדרגות ונכנס לחדר משכבו של רם. מה שנתרחש בין השנים – לא יוודע לעולם. רם הופתע בתכלית והוא והסגל האישי שלו נאסרו בלי תקלה. החבורה הקטנה, עם אסיריה, יצאה עתה בכביש למינכן. במקרה פגשו עד־מהרה בטוּר מכוניות־משא של אנשים חמושים מן החולצות החומות בדרכם להריע לרם ברעידה שנועדה להתכנס בוויסזה בצהריים. היטלר יצא ממכוניתו. קרא לקצין המפקד, ובהכרת־סמכות בוטחת פקד עליו להחזיר את אנשיו לבתיהם. פקודתו נתמלאה מיד. אילו איחר שעה אחת, או אילו הקדימו הללו שעה אחת, כי אז היו מאורעות גדולים לובשים צורה אחרת.

משהגיעו למינכן נכלאו רם ובני פמלייתו באותו בית סוהר שבו היו הוא והיטלר אסורים יחד עשר שנים קודם לכן. אותו יום אחר הצהרים החלו ההמתות. אקדח הושם בתאו של רם, אבל מאחר שדחה את ההזמנה נפתחה דלת התא כעבור דקות מספר והוא נוקב כדורים ככברה. כל עת אחר־הצהריים נמשכו ההמתות במינכן בהפסקות קצרות. מזמן לזמן צריך היה להחליף את כיתות־היורים בנות־השמונה משום המוּעקה הנפשית של החיילים. אבל משך שעות אחדות נשמעו מטחי האש החוזרים ונשנים מדי עשר דקות לערך.

בברלין נקט בינתיים גרינג דרך דומה, לאחר שקיבל ידיעות מהיטלר. אבל פה בבּירה חרגו ההריגות מתחום ההייררכיה של הס.א.; שלייכר ורעיתו. שנפלה ארצה לפניו, נוֹרו בביתם. גרגוֹר שטראסר נאסר והוּצא להורג. מזכירו הפרטי של פּאפּאן וחוג מקורביו הומתו גם הם ביריה, אבל מאיזו סיבה בלתי־ידועה היתה לו נפשו שלו לשלל. בקרסקט ליכטרפלדה בברלין פגש קרל אֶרנסט, שהחזירוהו בצפרניים מברמן, את גורלו; וכאן, כמו במינכן, נשמעו מטחי היריות של ההורגים כל היום. ברחבי גרמניה נעלמו משך היממה הזאת אנשים רבים שאינם קשורים בקשר של רם, כקרבנות לנקם פרטי, לפעמים עקב חשבונות נושנים מאד. אוטו פון־קאר, למשל, שבתור ראש ממשלת באוואריה שבר את הפּוטש של 1923, נמצא מת ביער סמוך למינכן. המספר הכולל של האנשים ש“חוסלו” נאמד בחמשה עד שבעה אלפים.

ביום־הדמים הזה לפנות ערב חזר היטלר בדרך האוויר לברלין. באה העת לשים קץ לטבח, שהיה פושט והולך מרגע לרגע. אותו ערב הוצאו להורג כמה מאנשי הס.ס. שמתוך התלהבות־יתר הרחיקו לכת מעט בהריגת אסירים. בשעה אחת בבוקר ה־1 ביולי פסק קול היריות. אחרי־כן הופיע הפירר ביום ההוא על יציע בנין הקנצלר לקבל את תשואות המוני ברלין, שרבים מהם חשבו כי הוא עצמו היה הקרבן. יש אומרים שנראה מדולדל ועייף, יש אומרים שנראה עליז־נצחון. אפשר מאד שהיה גם כך וגם כך. אכזריותו ופעולתו הנחרצה הצילו את חזונו ובלי ספק את חייו. באותו “ליל הסכינים הארוכים”, כמו שקראו לו, ניצלה אחותה של גרמניה הנציונל־סוציאליסטית על־מנת שתפיץ את מאֵרתה ברחבי תבל.

כעבור שבועיים נאם הפירר לפני הרייכסטאג, שישב לפניו בנאמנות או במורא. משך שעתיים נשא נאום סנגוריה שקול ומנומק על מעשהו. הנאום מגלה את ידיעתו בנפש הגרמנית ואת כשרונות הויכוח הודאיים שלך. שיא הנאום היה:

בגלל ההכרח לפעול במהירות הבזק היו אתי בשעה מכרעת זו אנשים מעטים מאד… אף כי ימים מעטים בלבד קודם לכן מוכן הייתי לנהוג ברחמים, הנה בשעה זו לא היה מקום לשום שיקול כזה. מרידות מדכאים בהתאם לחוקי־הברזל שאינם משתנים לעולם. אם יש מי המוכיח אותי ושואל מדוע לא פניתי אל בתי־דין־הצדק הרגילים למען ירשיעו את העבריינים, הרי כל מה שבפי לומר הוא זה: בשעה זו הייתי אחראי לגורל העם הגרמני, ומתוך כך נעשיתי השופט העליון של העם הגרמני… אינני חפץ להפקיר את הרייך הצעיר לגורל הרייך הזקן. נתתי את הפקודה להמית ביריה את האנשים שהיו ראשי־קשר הבגידה הזה…

אחרי כן בא הציור הזה, המעורב אך עז־ביטוי:

ונוסף על כך נתתי את הפקודה לשרוף עד לבשר החי את הכּיבים האלה של הרעלת־הבארות בחיינו הפנימיים, ושל הרעלת העולם החיצוני.

הטבח הזה, עם כל שאפשר לתרצו בכּוחות האיומים שפעלו אז, הראה כי אדונה החדש של גרמניה לא יירתע מפני שום דבר, וכי התנאים בגרמניה אין בהם שום דמיון לתנאים של מדינה בת־תרבות. לפני העולם ניצב ממשל־רודנוּת המיוסד על טרור ונודף צחנת־דמים. האנטישמיות היתה פראית ונחושת־מצח, ושיטת מחנות הריכוז הופעלה מלוא תקפה לגבי כל המעמדות המזיקים או הפורשים מבחינה פוליטית. הפּרשה השפיעה עלי עד מאד, וכל תהליך חימושה של גרמניה, שעתה היו לו הוכחות חותכות, נראה לי לובש אופי אכזר ואפל.

*

עכשיו יכולים אנו לחזור לרגע אל בית־הנבחרים. בחודש יוני התפזרה הועדה המתמדת של ועידת־פירוק־הנשק בז’נבה ולא נקבע כל מועד לכינוסה הבא. ב־13 ביולי אמרתי:

אני שמח מאד על שהועידה־לפירוק־הנשק עוברת מן החיים אל ההיסטוריה. הרי זה המשגה הגדול ביותר לערבב את פירוק־הנשק עם השלום. כאשר יש שלום יש מקום לפירוק־הנשק. אבל בשנים האחרונות יש הרעה מתמדת ביחסים בין ארצות שונות, יש גידול מתמיד ברצון רע. וגידול מתמיד, מהיר בעצם, בחימוש שהתנהל משך כל השנים האלו למרות השטף שאין לו סוף של מליצות, של הטפות, של כוונות טובות. של משתאות שציינו את התקופה הזאת.

אירופה תהיה בטוחה כאשר האומות לא תראינה עוד סכנה גדולה לעצמן, כמו שרואות רבות מהן עכשיו. אז יסורו אוטומטית הלחץ והנטל של החימוש, כמו שראוי לתקופה של שלום ממושך: וקל יהיה למדי להטביע על תנועה מסוג זה את הגושפנקה של איזו הסכמה כללית. אכן, אני מקווה שנסתיימה עתה גם התקופה של לחץ הממשלה על צרפת – על צרפת זו שוחרת־השלום שאין בה כל מיליטריזם – על־מנת שתחליש את כוחותיה המזוינים. אני שמח על שהצרפתים לא קיבלו את העצות שכה הרבו להשפיע עליהם מחוגים שונים, ואשר מנהיג האופוזיציה (מר לנסבּורי) בלי ספק יתמוך בהן בכל עוז.

אין זו גרמניה היחידה אשר נזכה לראותה בימי חיינו, אבל עלינו להביא בחשבון כי ברגע הנוכחי שנים או שלושה אנשים, בעמדה היכולה בהחלט להיות עמדה של ייאוש, שולטים על כל הארץ החזקה ההיא, שולטים על העם הזה, המדעי, המשכיל, הצייתן, הגיבור והנפלא, על אוכלוסיה של שבעים מיליון; כי אין שום אינטרס שושלתי דוגמת זה המשמש בּלם למדיניוּת במונרכיה, משום שהיא מרחיקה לראות והיא צפויה לאבּד הרבה; וכי אין כל דעת־קהל מחוץ לזאת שמייצרות המכונות החדשות והנוראות הללו – השידור ועתונות ממושמעת. הפוליטיקה בגרמניה איננה כמו כאן אצלנו. שם אין עוזבים כהונת־שלטון ועוברים לאופוזיציה. אין עוזבים את הספסל הקדמי ומתיישבים מתחת למעבר. שם יכול אדם לעזוב את כהונתו הרמה תוך רבע שעה על־מנת לנסוע במכונית לתחנת המשטרה, ומשם אפשר שיסיעוהו חיש־מהר אל מסה חמורה עוד יותר.

נדמה לי כי אנשים במעמד כזה עשויים להיפתות על־נקלה ולעשות דבר שאפילו רודנוּת צבאית לא תעשהו, כי רודנות צבאית, על כל מומיה הרבים, היא על כל פנים רודנות המיוסדת על עיון מדויק מאוד בעובדות הממשיות; וברודנות מסוג זה יש סכנה יותר משתהיה ברודנות צבאית, מפני שכאן לפניכם בני אדם שעל־מנת להיחלץ מן הסכנה הגדולה העומדת בפניהם מבּית יוכלו לקפוץ על־נקלה לתוך הרפתקה בחוץ לארץ, הרפתקה מסוכנת והרת־שואה ביותר לעולם כולו.

*

לא ארכו הימים ונגלה הפיתוי הראשון להרפתקה מעין זו.

בתחילת חודש יולי 1934 היתה תנועה רבה לכאן ולכאן בשבילי־ההרים המוליכים מבאוואריה לשטחה של אוסטריה. בסוף יולי נפל בלדר גרמני בידי שוטרי־הגבול האוסטריים. היו אתו מסמכים, כולל מפתחות של צופן, שהראו כי תכנית שלמה של הפיכה קרובה להבשיל. מארגן ההפיכה היה צריך להיות אנטון פון רינטלן, שבּעת ההיא היה ציר אוסטריה באיטליה. דולפוס והמיניסטרים שלו לא מיהרו להגיב על הסימנים למשבר קרוב, ועל אותות ההפיכה הממשמשת ובאה, שנתגלו לעין בשעות הראשונות ליום ה־25 ביולי. תומכי הנאצים בוינה התגייסו משך הבוקר. סמוך לפני אחת אחר־הצהריים נכנסה קבוצת מורדים מזוינים לבנין הקנצלר, דולפוס נפגע בשני כדורי אקדח והניחוהו להגיר את דמו מעט־מעט עד שימות. פלגה נוספת של נאצים תפסה את תחנת־השידור והצהירה על התפטרות ממשלת דולפוס ועל תפיסת השלטון בידי רינטלן.

אבל שאר חברי הקבינט של דולפוס הגיבו בתוקף ובעוז. הנשיא ד“ר מיקלאס הוציא פקודה רשמית להשיב את הסדר על כנו ויהי מה. שר־המשפטים, ד”ר שושניג, נטל את רסן השלטון בידו. רוב אנשי הצבא והמשטרה של אוסטריה ניצבו לימין ממשלתו ושמו מצור על בנין הקנצלר, שבּו היה דולפוס גווע, מוקף חבורה קטנה של מורדים. ההפיכה פרצה גם בערי־השדה, וקבוצות מאנשי הלגיון האוסטרי בבאוואריה עברו את הגבול. לעת הזאת נודעו הדברים למוסוליני. הוא טלגרף מיד לנסיך שטרהמברג, ראש ההיימרור האוסטרי, והבטיח לו את תמיכת איטליה בעצמאות האוסטרית. הדוצ’ה טס במיוחד לונציה וקיבל את פני אלמנתו של הד"ר דולפוס בכל הגילויים של השתתפות־בצער. אותה עת נשלחו אוגדות איטלקיות למעבר הבּרנר. או אז נרתע היטלר, שידע את גבולות כוחו. הציר הגרמני בוינה, רית, ועוד פקידים גרמנים שהיו מעורבים במרידה הוחזרו או פוטרו. הנסיון נכשל. נחוץ היה תהליך ממושך יותר. פּאפּן, שעתה־זה ניצל ממרחץ־הדמים, נתמנה ציר גרמניה בוינה, וקיבל הוראות לפעול בדרכים עדינות יותר.

פּאפּן נתמנה ציר גרמניה בוינה לתכלית המפורשת של ארגון מיגוּרה של הרפובליקה האוסטרית. משימה כפולה היתה לפניו: לעודד את המפלגה הנאצית האוסטרית שבמחתרת, שקיבלה מעתה והלאה תמיכה חדשית בשיעור 200,000 מארק; ולחתור תחת אישים מנהיגים בפוליטיקה האוסטרית או לגנוב את לבם. בימים הראשונים למינויו התבטא בגילוי לב הגובל בפחזוּת־לשון באזני עמיתו האמריקאי בוינה. “בצורה הנועזת והצינית ביותר”, אמר הציר האמריקאי, הוסיף פּאפּן והגיד לי שכּל דרום־מזרח אירופה עד גבולות תורכיה הוא העורף הטבעי של גרמניה, וכי הטילו עליו את השליחות להגשים את פיקוחה הכלכלי והמדיני של גרמניה על כל האיזור הזה. במישרים ובלשון בּוֹטה אמר כי השגת השליטה על אוסטריה תהיה הצעד הראשון. כוונתו היתה לנצל את תהילתו כקתולי טוב על־מנת לקנות לו השפעה על אוסטרים כדוגמת הקרדינל איניצר. ממשלת גרמניה מנוי וגמור אתה להשיג את השליטה על דרום־מזרח אירופה. אין שום דבר יכול לעצור בה. המדיניות של ארצות־הברית, בדומה לזו של צרפת ואנגליה, איננה ‘מציאותית’".

בעצם התלאות והחרדות האלו כּלו ימיו של המרשל הינדנבורג הישיש. שזה כבר חדשים אחדים היה בלה מזוֹקן כמעט לגמרי ומתוך כך היה יותר מתמיד מכשיר בידי הרייכסוור. היטלר נעשה ראש המדינה הגרמנית עם שהוסיף להחזיק בכהונת הקנצלר. עתה היה ריבּוֹנה של גרמניה. המיקח שלו עם הרייכסוור נחתם וקוּים בטיהור־הדמים. “החולצות החומות” אוּלצו לציית וחזרו ואישרו את נאמנותן לפירר. שורותיהן טוהרו מכל שונא ומתחרה־בכוח. מעתה והלאה איבדו את השפעתן ונעשו מעין ז’נדרמריה מיוחדת למאורעות של טכס. כנגד זאת נעשו “החולצות השחורות” בפיקודו של הימלר, שגדלו וחוזקו בזכויות־יתר ובמשמעת, משמר פריטוריאני לפירר, משקל־שכנגד למנהיגי הצבא ולקסטה הצבאית, וכן גם חיילות פוליטיים שהעמידו כוח צבאי ניכר לצורך פעולותיה של המשטרה החשאית (הגסטאפו) המתרחבת. לא היה צורך אלא להאציל על הסמכויות האלו את ההתר הפורמאלי של משאל־עם מבוּים על־מנת שתיעשה הרודנוּת של היטלר מוחלטת ומוּשלמת.

*

המאורעות באוסטריה קירבו את צרפת ואיטליה זו אל זו, והזעזוע שגרמה רציחתו של דולפוס הביא לידי מגעים בין המטות הכלליים. האיום על עצמאותה של אוסטריה עורר בדיקה מחודשת של היחסים הפראנקו־איטלקיים, ובדיקה זו היה עליה להקיף לא רק את מאזן הכוחות בים התיכון ובצפון־אפריקה כי אם גם את העמדות היחסיות של צרפת ואיטליה בדרום־מזרח אירופה. אבל מוסוליני מעונין היה לא רק לבצר את עמדתה של איטליה באירופה כנגד האיום הגרמני הפוטנציאלי, אלא גם להבטיח את עתידה הקיסרי באפריקה. נגד גרמניה יהיו יחסים הדוקים עם צרפת ובריטינה הגדולה למועיל; אבל בים התיכון ובאפריקה אפשר שלא יהיה מנוס מחילוקי־דעות עם שתי המעצמות האלו. הדוצ’ה תמה היה אם הצורך המשותף בבטחון, שבּו חשו איטליה, צרפת ובריטניה הגדולה לא יוכל לעורר את שתי בעלות־בריתה של איטליה לשעבר לקבל את התכנית האימפריאליסטית האיטלקית באפריקה. על כל פנים דומה היה כי זהו נתיב רב־תקוה למדיניות האיטלקית.

*

לאחר שערוריית סטאביסקי ומהומות פברואר באה בצרפת, אחרי מר דאלאדיה, ממשלה של המרכז הימני בראשותו של מר דוּמרג; מר ברתוּ שימש בה שר־החוץ. מאז חתימת חוזי לוקרנו היתה צרפת מעוניינת להגיע להסכם רשמי על אמצעי הבטחון במזרח. אי־רצונה של בריטניה לקבל עליה התחייבויות מעבר לריין, סירובה של גרמניה לעשות הסכמים מחייבים עם פולין וצ’כוסלובקיה, חששותיה של ההסכמה־הקטנה באשר לכוונותיה של תורכיה, חשדנותה של רוסיה כלפי המערב הרכושני, כל אלה נצטרפו יחד לסכל תכנית אשר כזאת. אולם בספטמבר 1934 גמר לוּאי בּרתוּ אומר לצעוד קדימה. תכניתו המקורית היתה להציע ברית מזרחית, שתלכד יחד את גרמניה, רוסיה, פולין, צ’כוסלובקיה והמדינות הבלטיות על הבסיס של ערוּבה צרפתית לגבולות האירופיים של רוסיה ושל ערובה רוסית לגבולות המזרחיים של גרמניה. הן גרמניה הן פולין התנגדו לאמנה מזרחית; אבל בּרתוּ הצליח להשיג את כניסתה של רוסיה לחבר־הלאומים ב־18 בספטמבר 1934. זה היה צעד חשוב. ליטבינוב, שייצג את הממשלה הסוביטית, היה בקי בענייני חוץ לכל צדיהם. הוא הסתגל לאווירה של חבר־הלאומים וכה השכיל לדבּר בלשון המוסר שלו עד שחיש־מהר נעשה אחת הדמויות הבולטות שם.

בחיפושיה אחר בעלי ברית נגד גרמניה החדשה שהורשתה לקום, טבעי היה הדבר שתשא צרפת את עיניה לרוסיה ותנסה לחזור וליצור את מאזן־הכוחות שהיה קיים לפני המלחמה. אבל באוקטובר אירעה טרגדיה. לפי הקו של המדיניות הצרפתית בבּלקנים, הוזמן אלכסנדר מלך יוגוסלוויה לביקור רשמי בפאריז. הוא עלה לחוף במרסיי, נתקבל על ידי מר בּרתוּ, ונסע במכונית אתו ועם הגנרל ז’ורז' בתוך ההמונים המריעים שמילאו את הרחובות החוגגים בדגלים ופרחים. מתוך החביונים האפלים של העולם התחתון הסרבּי והקרוֹאטי שוב נשתלח קשר־רצח מאוּים על הזירה האירופית, וכמו בסאראיבו ב־1914 נמצאה כנופיה של מרצחים הנכונים להשליך את נפשם מנגד. סידוריה של המשטרה הצרפתית נעשו ברישול וכלאחר־יד. דמות אחת זינקה מתוך ההמונים המריעים, האיש עלה על כבש המכונית והריק את אקדחו האוטומאטי לתוך המלך ושאר יושבי המכונית, שנפגעו כולם. הרוצח נכרת ונהרג מיד על־ידי הפּרש איש משמר־הרפובליקה שמאחריו חמק־עבר. התחוללה אנדרלמוסיה פרועה. המלך אלכסנדר נפח את נפשו כמעט מיד. הגנרל ז’ורז' ומר בּרתוּ יצאו מתוך המכונית כשהם שותתים דם. הגנרל היה חלוש מכדי להתהלך, אך עד־מהרה קיבל עזרה רפואית. המיניסטר תעה ואבד בתוך ההמון. עברו עשרים דקות עד שזכה לתשומת־לב. הוליכוהו במדרגות אל משרד הפּרפקט של המשטרה בטרם יוכל לקבל טיפול רפואי: אחרי כן חבש הרופא את התחבושת החוסמת מתחת לפצע. הוא כבר איבד דמים מרובים: בן שבעים ושתים היה, ובתוך שעות מספר מת. זאת היתה מכה כבדה למדיניות־החוץ הצרפתית, אשר החלה להתגבש בהנהגתו. פייר לאוואל ירש אותו כשר־החוץ.

קורותיו וגורלו המבישים של לאוואל לאחר־מכן אַל להם להעיב על העובדה שהיה זה איש בעל יכולת ובעל כוח אישי. היתה לו השקפה ברוּרה ועזה. סבור היה כי על צרפת להימנע ממלחמה ויהי־מה. הוא קיוה להבטיח זאת על־ידי הסכמים עם הרודנים של איטליה וגרמניה, שלא היתה לו כל דעה קדומה נגד משטריהם. כנגד זאת הגה אי־אמון לרוסיה הסובייטית. על אף הצהרות הידידוּת שלו מזמן לזמן, עָין את אנגליה וראה בה בעלת־ברית שאין־חפץ־בה. ואכן בזמן ההוא לא היתה קרנה של בריטניה רמה ביותר בצרפת. מטרתו הראשונה של לאוואל היתה להגיע לכלל הבנה ממשית עם איטליה, וסבור היה כי הרגע בשל לכך. אימת הסכנה הגרמנית לא סרה מעל ממשלת צרפת, והיא היתה מוכנה לויתורים כבדי־משקל על מנת לזכות באיטליה. בינואר 1935 הלך מר לאוואל לרומא וחתם על שורת הסכמים שמטרתם לסלק את המכשולים העיקריים בין שתי הארצות. שתי הממשלות היו בדעה אחת שחידוש חימושה של גרמניה הוא בלתי־חוקי. הן הסכימו להימלך זו בזו במקרה של איומים לעתיד־לבוא על עצמאותה של אוסטריה. בתחום הקולוניאלי התחייבה צרפת לעשות ויתורים אדמיניסטרטיביים ביחס למעמדם של האיטלקים בטוניס, ומסרה לאיטליה שטחי אדמה מסוימים על גבולות לוב וסומאלי כאחת, יחד עם חלק של עשרים־למאה במסילת־הברזל ג’יבּוּטי־אדיס־אבּבּה. השיחות האלו היו מכוּונות להניח את היסודות לדיונים רשמיים יותר בין צרפת, איטליה ובריטניה הגדולה בדבר חזית משותפת נגד האיוּם הגובר מצד גרמניה. את כל הדברים האלה הכריתה בחדשים שלאחר־מכן עובדת התוקפנוּת האיטלקית בחבש.

*

בדצמבר 1934 אירעה התנגשות בין חיילים איטלקים וחבשים על בארות ואל־ואל בגבולות חבש וסומאלי האיטלקית. זאת הוצרכה להיות התואנה להצגת תביעותיה של איטליה מחבּש לפני העולם. מכאן והלאה טשטש, אפוא, גורלה של חבש ועיקם את הבעיה של בלימת גרמניה באירופה.

*

בשלב זה יש להזכיר עוד מקרה אחד. על פי סעיפי חוזה ורסיי היתה בקעת הסאר, רצועה קטנה של טריטוריה גרמנית העשירה במכרות פחם ובמפעלי ברזל חשובים, צריכה להחליט בתום חמש־עשרה שנה במשאל עם אם חפצה האוכלוסיה לחזור לגרמניה או לא. התאריך שנקבע למאורע זה חל בינואר 1935. לא היה שום מקום לספק בדבר התוצאה. הרוב ודאי שיצביע בעד הכללת הסאר מחדש במולדת הגרמנית; ולמשנה בטחון ותוקף היתה הבּקעה נתונה למעשה לשליטתו של המרכז המקומי של המפלגה הנאצית, אף כי להלכה היתה ועדה מטעם חבר־הלאומים מושלת בה. בּרתוּ תפס כי בסופו של דבר יחזור הסאר בהכרח לגרמניה, אבל נוטה היה לעמוד על אי־אלו ערובּות לאותם שאולי יצביעו נגד הכללה מיידית בשטחה של גרמניה. עם רציחתו נשתנתה נעימתה של המדיניות הצרפתית. ב־3 בדצמבר 1934 עשה לאוואל עסק במישרים עם הגרמניה על מכרות הפחם, וכעבור שלושה ימים הצהיר בפומבי לפני חבר־הלאומים כי צרפת לא תתנגד להחזרת הסאר לגרמניה. משאל־העם גופו נערך ב־13 בינואר 1935, תחת פיקוח בינלאומי, שבּו השתתפה חטיבה בריטית; והמוּבלעת הקטנה הזאת, שמחוץ לדנציג היתה ההתגלמות הטריטוריאלית היחידה לריבונות של חבר־הלאומים, הצביעה ברוב של 90.3 למאה בעד שיבה לגרמניה. הנצחון המוסרי הזה לנציונל־סוציאליזם, אף כי היה פרי נוהל תקין והכרחי, הוסיף על הפרסטיז’ה של היטלר, ודומה היה כי עיטר את מרוּתו בהדגמה כנה לרצונו של העם הגרמני. ההוכחה לחוֹסר־הפּניות או למשחק ההוגן מצד חבר־הלאומים לא שיכּכה את חמתו, ואין צריך לומר שלא עשתה עליו רושם. בלי ספק חיזקה את דעתו כי בעלי הברית הם כסילים מנוּונים. כשלעצמו התרכז ביתר תוקף במטרתו העיקרית, הרחבת כוחותיה של גרמניה.

פרק שביעי: הפסד השוויון באוויר 1934–1935

הקפּנדריה הגרמנית – הבחירות באיסט פוּלהם, 25 באוקטובר 1933 – הויכוח של ה־7 בפברואר 1934 – הבטחתו של מר בולדווין לשוויון באוויר – הצעת הגינוי של הלייבור נגד הגדלת חיל־התעופה – איבת הליבראלים – אזהרתי מיום 18 בנובמבר 1934, לדיוּקה – הסתירה של מר בולדווין – היטלר מתיימר שגרמניה השיגה שוויון באוויר, מרס 1935 – חרדתו של מר מקדונלד – וידויו של מר בולדווין, 22 במאי – עמדות הלייבור והליבּראלים – השקפת מיניסטריון התעופה – סיר פיליפּ קונליף־ליסטר יורש את הלורד לוֹנדוֹנדרי

המטה הכללי הגרמני לא האמין כי ייתכן ליצור ולהבשיל את הצבא הגרמני בהקף גדול מזה של צרפת, ולציידו כהלכה בבתי־נשק ובציוד כללי, לפני 1943. הצי הגרמני, מחוץ לצוללות, אי־אפשר היה להשיבו לכוחו משכבר בתוך פחות משתים־עשרה או חמש־עשרה שנה, ותוך כדי כך יסיג קשה את גבולן של כל שאר התכניות. אבל הודות לגילוי האומלל שגילתה ציביליזציה חסרת־בגרות את מנוע השריפה הפנימית ואת חכמת התעופה זינק והופיע נשק חדש של יריבוּת בין האומות אשר בכוחו לשנות מהרה הרבה יותר את יחסי כוחות־הלחימה בין מדינות. אומה מן המדרגה הראשונה, אם אך יש לה חלק בידיעותיו המצטברות תדיר של המין האנושי ובהתקדמותו של המדע, אם תתמסר לדבר לא תצטרך אלא לארבע או חמש שנים כדי ליצור חיל־אוויר אדיר, ואולי עליון על כל היתר. מובן שכל עבודה מוקדמת ומחשבה מוקדמת תוכל לקצר את התקופה הזאת.

כבמקרה הצבא הגרמני כך גם החייאתו של הכוח האווירי הגרמני הוכנה זמן רב בחשאי ובקפידה. עוד ב־1923 החליט סקט כי על חיל־האוויר הגרמני לעתיד־לבוא להיות חלק ממנגנון המלחמה הגרמני. לפי־שעה הסתפק בהקמת שלד בנוי היטב של חיל־אוויר בתוך “הצבא הנטול חיל־אוויר”, שלד שאי אפשר היה להבחין בו מבחוץ, ועל כל פנים לא הבחינו בו מבחוץ בשנותיו הראשונות. כוח אווירי הוא הקשה ביותר לאומדן מכל צורות הכוח הצבאי, וקשה אפילו לבטאו במדויק. לא קל הוא לדון, ועוד פחות מכך ייתכן להגדיר אל־נכון, עד היכן בתי־החרושת ובסיסי־האימונים של התעופה האזרחית לובשים ערך ומשמעות צבאיים באיזה רגע שהוא. מרובּות ומגוּונות הן האפשרויות להסתר, להסוואה ולעקיפת חוזה. באוויר, ורק באוויר, היה להיטלר סיכוי לקיצור דרך, תחילה לשוויון ואחרי־כן לעדיפות מכרעת בנשק צבאי חיוני, על פני צרפת ובריטניה. אבל צרפת ובריטניה מה תעשינה?

בסתיו 1933 כבר היה ברור שהמאמץ הבריטי לפירוק־הנשק לא יצליח. אפילו המאורע החמור של הסתלקות גרמניה מחבר־הלאומים לא השפיע על הפאציפיזם של מפלגות הלייבור והליבראלים. בשם השלום הוסיפו שתיהן לדחוק בבריטניה שתתפרק מנשקה, וכל מי שחלק עליהן נקרא “מחרחר־מלחמה” ו“מפיח־בהלה”. דומה היה כי עמדתן נתמכה על־ידי המוני העם, שכמובן לא הבינו את התפתחות הדברים. בבחירות־משנה שחלו באיסט פּולהם ב־25 באוקטובר הגדיל נחשול של רגשות פאציפיסטיים את מספר הבוחרים הסוציאליסטים ב־9,000 כמעט, ומספר הבוחרים השמרנים ירד בלמעלה מ־10,000. המועמד שהצליח, מר וילמוֹט, אמר לאחר ההצבעה כי ״אנשי בריטניה דורשים… שהממשלה הבריטית תלך בראש העולם כולו על־ידי שתפתח מיד במדיניות של פירוק־נשק כללי“. ומר לנסבּורי, מנהיג מפלגת הלייבור, אמר שחובה על כל האומות ״להתפרק מנשקן עד לדרגתה של גרמניה בתורת הקדמה לפירוק־נשק כולל”. הבחירות האלו הטביעו את רישומן העמוק על מר בולדווין, והוא עמד עליהן כעבור שלוש שנים בנאום ראוי־להיזכר. בנובמבר באו הבחירות ברייכסטאג, שבהן לא נסבלו שום מועמדים מחוץ לאלה הנתמכים על־ידי היטלר, והנאצים השיגו תשעים וחמישה למאה ממספר הקולות.

אגב שפיטת מדיניותה של ממשלת בריטניה מן הדין יהיה לזכור את התשוקה הלוהטת לשלום שפיעמה ברוב הטועה והמוטעה של העם הבריטי, ואשר דומה היה כי היא מאיימת באבדון פוליטי על כל מפלגה או פוליטיקאי המעז לנקוט איזה קו אחר. אין בכך כמובן משום צידוק למנהיגים פוליטיים שאינם ממלאים את חובתם. טוב הרבה יותר למפלגות או לפוליטיקאים שיוּסרו מן השלטון מאשר יעמידו בסכנה את חייה של האומה. יתר על כן, ההיסטוריה שלנו אינה מספרת על שום מקרה שבּו ביקשה איזו ממשלה מן הפרלמנט והעם את אמצעי ההגנה הנחוצים והוּשבה ריקם. בכל זאת הרי הללו שהפילו מורא על ממשלת מקדונלד־בולדווין רכת־הלב והטוּה מדרכה ראוי להם לפחות שיחשוּ.

אומדנות התעופה לחודש מרס 1934 נסתכמו בעשרים מיליון בלבד, והבטיחו הקמת ארבעה להקים חדשים, או גידול מספר המטוסים מקו ראשון מ־850 ל־890. ההוצאות הנדרשות בשנה הראשונה היו 130,000 לי"ש.

על זאת אמרתי:

מודים שאין אנחנו אלא המעצמה האווירית החמישית – אם אמנם הננו החמישית. כוחנו הוא רק מחצית כוחה של צרפת, שכנתנו הקרובה ביותר. גרמניה מזדיינת חיש ואיש לא יעצור בה. דומה שזה ברור בתכלית. אין איש מציע מלחמה מונעת כדי לעצור בגרמניה מהפר את חוזה ורסיי. היא תזדיין; היא עושה זאת; היא כבר עשתה זאת. אין לי ידיעה בפרטים, אבל ידוע היטב כי האנשים הללו המחוננים עד מאד, על המדע שלהם ועל בתי־החרושת שלהם – על מה שהם קוראים בשם ״הספורט האווירי״ שלהם – מסוגלים לפתח במהירות גדולה את חיל־האוויר החזק ביותר לכל המטרות, להתקפה ולהגנה, בתוך פרק־זמן קצר מאד.

יגוֹרתי מפני היום שבו יעברו לידי שליטיה הנוכחיים של גרמניה האמצעים לאיים בהם על לבה של הקיסרות הבריטית. אנחנו נימצא אז במצב שיהיה מאוס על כל אדם המעריך את חירות־הפעולה ואת אי־התלות, וכן גם במצב שסכנתו מרובּה ביותר לאוכלוסיה הצפופה, שוחרת־השלום שלנו העסוקה בעמל־יומה. יגורתי מפני היום ההוא, אבל אולי לא ירחק חוק. אולי רחוק הוא מאתנו רק שנה אחת, או אולי שמונה־עשר חודש. הוא לא בא עדיין – כך לפחות אני מאמין ומקווה ומפלל; אבל לא עוד ירחק חוק. יש לנו שהות לנקוט את האמצעים הנחוצים, אבל אלה הם האמצעים שבהם אין אנו רוצים. רוצים אנו באמצעים להשגת שוויון. שום אומה הממלאה את התפקיד שאנו ממלאים ומקווים למלא בעולם אין לה זכות להימצא במצב שבו אפשר ללחוץ אותה אל הקיר…

*

לא תוּקנה אף אחת מעילות התרעוֹמת בין המנצחים למנוצחים. רוח הלאומנות התוקפּנית מעולם לא היתה עזה יותר באירופה ובעולם. רחוקים הם ימי לוקרנו, שבהם השתעשענו בתקוות עליזות לאיחוּדה של המשפחה האירופית…

פניתי בקריאה אל מר בולדווין, כאיש אשר בידו הכוח לפעול. לו הכוח, ועליו האחריות.

בהמשך דברי תשובתו אמר מר בולדווין:

*

אם כל חתירתנו להסכם תעלה בתוהו, ואם אי־אפשר יהיה להשיג את השוויון הזה בעניינים מעין אלה שעליהם הצבעתי, אז תדאג כל ממשלה של הארץ הזאת – ממשלה לאומית יותר מכל, וכן הממשלה הזאת – לכך שמצד הכוח האווירי והעצמה האווירית שוב לא תהיה הארץ הזאת נופלת מכל ארץ שהיא במטחווי מהלומה מחופיה.

כאן היתה התחייבות חגיגית ומפורשת ביותר, שניתנה בזמן שבּו אכן אפשר היה לקיימה מתוך פעולה נמרצת בקנה־מידה גדול.

*

אף כי גרמניה עדיין לא הפרה בגלוי אותם מסעיפי החוזה שאסרו עליה החזקת חיל־אוויר צבאי, הנה התעופה האזרחית והפיתוח העצוּם של הדאייה הגיעו עתה למדרגה שבה יכלו לחזק ולהרחיב במהירות גדולה את חיל־האוויר הצבאי החשאי ובלתי־החוקי שכבר נוצר. הגידופים הרעשנים על הקומוניזם והבולשביזם מפיו של היטלר לא מנעו את גרמניה משלוֹח נשק במחתרת לרוסיה. מצד שני אוּמנו כמה טייסים גרמניים מ־1927 על־ידי הסובייטים לצרכים צבאיים. היו עליות וירידות, אבל ב־1932 מסר השגריר הבריטי בברלין כי לרייכסוור יש קשר טכני הדוק אל הצבא האדום. ממש כמו שהרודן הפאשיסטי של איטליה היה, כמעט מעת עלותו לשלטון, הראשון שעשה הסכם מסחרי עם רוסיה הסובייטית, כך דומה היה עתה שאין הפולמוס האידיאולוגי הפומבי משפיע על היחסים בין גרמניה הנאצית למדינה הסובייטית רחבת־הידיים.

*

בכל זאת, כשהעלתה הממשלה ב־20 ביולי 1934 באיחור־זמן הצעות בלתי־מספיקות לחיזוק חיל־האוויר המלכותי ב־41 להקים, או לערך 820 מטוסים שיושלמו רק בתוך חמש שנים, הגישה מפלגת הלייבור, בתמיכת הליבראלים, הצעת גינוי לממשלה בבית הנבחרים.

בהצעה הובע צער על כך שממשלת הוד־מלכותו פותחת במדיניות של חימוש שאיננה מתבקשת מתוך שום התחייבות חדשה גם אינה מכוּונת להוסיף על בטחונה של האומה, אלא שבודאי תעמיד בסכנה את הסיכויים לפירוק־נשק בינלאומי ותעודד את תחייתה של תחרות מסוכנת ובזבזנית בהכנות למלחמה.

בנמקו את הסירוב הגמור הזה מצד האופוזיציה לנקוט צעדים כלשהם לחיזוק עצמתנו האווירית אמר מר אטלי, שדיבּר בשמה: ״אנו כופרים בצורך בחימוש אווירי מוגבר… אנו כופרים בהנחה שחיל־אוויר בריטי מוגבר יסייע לשלום בעולם, ואנו דוחים מכל־וכל את התביעה לשוויון". המפלגה הליבראלית תמכה בהצעת־הגינוי הזאת, אף כי מעדיפה היתה את הצעתה שלה, שכך היתה לשונה:

שהבית הזה רואה בדאגה חמורה את הנטיה בין אומות העולם לחדש את מירוץ תחרות הזיון, שתמיד היא מבשרת מלחמה; הוא לא יאשר כל תוספת על חימושנו־אנו כל זמן שלא הוברר כי ועידת־פירוק־הנשק נכשלה וכל זמן שלא הוכח הדבר ונוּמק; ומאחר שהתנאים האלה אינם קיימים ביחס להוצאה הנוספת המוצעת של 20,000,000 לי"ש לחימוש אווירי, מונע הבית את הסכמתו.

בנאומו אמר מנהיג הליבראלים, סיר הרברט סמואל: “מה בנוגע לגרמניה? שום דבר מכל מה שראינו או שמענו עד כאן אינו מלמד על כך שחיל־האוויר הנוכחי שלנו אין די בו כדי לקדם פני סכנה כלשהי ברגע הנוכחי מכיוון זה”.

כשאנו זוכרים שבלשון זו דיברו ראשי המפלגות האחראיים לאחר עיון קפדני, מתבררת לעין כל הסכנה לארצנו. זאת היתה עת העיצוּב שבה יכולים היינו, בכוח מאמצים מופלגים, לשמור על הכוח האווירי שעליו היתה מיוסדת עצמאות־הפעולה שלנו. לוּ קיימו בריטניה הגדולה וצרפת שוויון כמותי עם גרמניה, כל אחת לעצמה, כי אז היו שתיהן יחד חזקות כפליים ממנה, והצלחתו של היטלר בדרכי האלימוּת אפשר היה לקפּדה בעודנה באבּה מבלי אבּד אף נפש אחת. אחרי־כן כבר היה מאוחר מדי. אין אנו יכולים להטיל ספק בכנוּתם של מנהיגי המפלגות הסוציאליסטית והליבראלית. הם טעו ושגו לחלוטים, ונושאים הם בחלקם בנטל לפני ההיסטוריה. אכן מדהים הדבר שבשנים שלאחר מכן ניסתה המפלגה הסוציאליסטית להתיימר ביתרונה בצפיית דברים מראש ולהוכיח את יריביה על שלא דאגו לבטחון הלאומי.

*

עתה היה ביכלתי לתבוע את חידוש החימוש במסווה של סניגור לממשלה. לפיכך זכיתי שהמפלגה השמרנית תטה לדברי אוזן במידת ידידות בלתי־רגילה.

אפשר היה לחשוב כי אפיה של ממשלת הוד־מלכותו ופרשת עברם של שׂריה הראשיים יניעו את האופוזיציה לראות במידה של אמון ובמידה של התחשבות את הבקשה לחיזוק ההגנה הלאומית. אינני סבור שהיתה אי־פעם ממשלה כה פאציפיסטית במחשבותיה. הרי לפניכם ראש־הממשלה, אשר במלחמה הוכיח בצורה הקיצונית ביותר ובאומץ־לב גדול מאד את דעותיו ואת הקרבנות שמוכן היה להקריב למען מה שהיה בעיניו ענין הפאציפיזם. הלורד־נשיא־המועצה קשור בהכרת הציבור בעיקר בשינון התפילה ״שים שלום בימינו". אפשר היה להניח כי שעה שמיניסטרים כאלה יוצאים ואומרים כי הם רואים להם לחובה לבקש איזו תוספת קטנה לאמצעים הנתונים להם לערוב לבטחון הציבור יעשה הדבר רושם על האופוזיציה וייחשב הוכחה לממשוּתה של הסכנה אשר מפניה הם מבקשים לגונן עלינו.

ועכשיו צאו וראו את דברי התנצלותם של חברי הממשלה. שום איש לא היה יכול להעלות הצעה בלשון מאופּקת יותר. מידת ההסתפקות־במועט ציינה כל מלה שהשמיעו מאז עלוֹת העניין הזה בראשונה על סדר היום. אומרים לנו שיכולים אנו לראות במוֹ עינינו מה־זעומה היא ההצעה. מבטיחים לנו כי אפשר להפסיק את הדבר בכל רגע אם ז’נבה תצליח, וכן גם מבטיחים לנו כי הצעדים שאנו נוקטים, אף כי בעיני כמה אנשים נקלים יכולים הם להתקשר באיזו תפיסה של התגוננות לאומית, לאמיתו של דבר קשורים הם רק בעקרון הגדול של הבּטחון הקיבוצי.

אבל האופוזיציה דוחה בלשון בּוֹטה ביותר את כל דברי ההתנצלות והליכות ההרגעה האלה. תשובתה היחידה על המאמצים האלה להפיס את דעתה היא הצעת־גינוי, שעליה יש להחליט הערב. נדמה לי שקרובים אנו מאד להגיע לקצה של התקופה שבה כדאי לטרוח ולהפיס את דעת־הקהל מסוג מסוים בענין הזה. עומדים אנו בפני נסיון לכונן מין עריצות של דעת־קהל, ואם יתמיד שלטונה של זו יכול להיות שהתוצאה תגרום נזק חמור ליציבותה ולבטחונה של הארץ הזאת. הרי אנו טרף שמן וקל. שום ארץ איננה נוחה כל כך לפגיעה, ואין ארץ שכדאי לבוֹז אותה יותר מארצנו… כאן המטרופולין העצום שלנו, המטרה הגדולה ביותר שבעולם, מין פרה עצומה, שמנה, יקרת־ערך הקשורה וכפוּתה כדי למשוך את חית־הטרף, ומתוך כך נמצאים אנו במצב שבּו לא היינו עדיין מעולם, ושבּו אין שום ארץ אחרת נמצאת בזמן הזה.

הבה נזכור זאת: חולשתנו אינה חולשתנו אנו בלבד; חולשתנו פוגעת גם ביציבותה של אירופה.

אחרי־כן באתי לטעון שגרמניה מתקרבת כבר לשוויון אווירי עם בריטניה:

קודם־כל אני קובע שגרמניה כבר הקימה, מתוך הפרת החוזה, חיל־אוויר צבאי שכוחו עתה כמעט שני־שלישים מכוח חיל־האוויר שלנו להגנת המולדת. זאת ההודעה הראשונה שאני שם לפני הממשלה לעיוּנה. השניה היא שגרמניה מגדילה במהירות את חיל־האוויר הזה, לא רק בסכומי כסף גדולים המופיעים באומדנות התקציב שלה אלא גם בתרומות פומביות – לעתים קרובות מאד, תרומות כפוּיות – המתנהלות זה זמן מה בכל רחבי גרמניה. בסוף 1935 יהיה חיל־האוויר הגרמני קרוב מאד לשוויון במספרים וביעילות לחיל־האוויר שלנו להגנת המולדת, אף אם תוגשמנה הצעותיה הנוכחיות של הממשלה.

ההודעה השלישית היא שאם גרמניה תמשיך בהרחבת כוחה זו ואם אנו נמשיך להגשים את תכניתנו, הרי במועד מסוים ב־1936 יהיה לגרמניה יתרון ממשי ומוחלט על בריטניה הגדולה. רביעית, וזאת היא הנקודה הגורמת דאגה, משעה שישיגו את יתרונם זה אפשר שלעולם לא נוכל להדביקם. אם אין לסתור את ההנחות האלו, הרי יש כל היסוד שבעולם לדאגה הקיימת בכל חלקי הבּית, לא רק מפני כוחו הפיזי של חיל־האוויר הגרמני, אלא גם, אנוס אני לומר, בגלל אָפיה של הרודנוּת הגרמנית הנוכחית. אם באיזה פרק־זמן שהוא בשנים הקרובות תיאלץ הממשלה להודות שכוחות האוויר הגרמנים הם חזקים משלנו הרי יאשימו אותה ואני חושב כי בצדק יאשימו אותה, שנכשלה במילוי חובתה הראשונה־במעלה לארץ הזאת.

סיימתי בדברים הבאים:

האופוזיציה מתבטאת דרך חירות מרובּה, כרוּבּנו בארץ הזאת, במה שנוגע להתנהגותה של ממשלת גרמניה הנאצית. איש לא החמיר בבקורת יותר ממפלגת הלייבּור או מאותו אגף של המפלגה הליבּראלית שאני רואה מולי. ועתוניהם הגדולים, המאוחרים עתה בענין המשותף, היו הנמרצים ביותר במתיחת־דין חמורה. אבל דברי הבקורת האלה מעוררים חימה עזה באנשים התקיפים שגרמניה נתונה בידם. הנה כך עלינו לפרוק את הנשק מידידינו, בעלי־ברית לא יהיו לנו, נכלים פני אומות אדירות ונזניח לגמרי את הגנתנו אנו. זהו מצב עלוב והרה־סכנות. אכן, המצב שאליו הם מבקשים להביאנו בדרך שבּה הלכו ובהצעת־הגינוי שהם מבקשים אותנו לקבלה הוא מצב שסיכון נורא בצדו, ובהצביענו נגדם הערב נקווה כי תימצא דרך טובה יותר לבטחון הלאומי מזו שבּה מבקשים היו להוליכנו.

הצעת הגינוי של מפלגת הלייבור נדחתה, כמובן, ברוב גדול, ואין לי ספק כי אילו פנו אל האומה בתוך הכנה נאותה בשאלות אלו כי אז היתה נותנת אותה מידה של תמיכה לאמצעים הנחוצים לבטחון הלאומי.

*

אי אפשר לספר את הסיפור הזה מבלי להזכיר את ציוני־הדרך שעברנו בדרכנו הארוכה מן הבטחון אל מלתעות המוות. שעה שאני משקיף לאחור נדהם אני לראות מה־ארוך היה הזמן שניתן לנו. ב־1933, או אפילו ב־1934, יכלה בריטניה להקים כוח אווירי שהיה כופה את הסייגים הדרושים על שאפתו של היטלר, או אולי היה מאפשר למנהיגים הצבאיים של גרמניה לבלום את פעולותיו הנמהרות. עדיין צריכות היו לעבור חמש שנים תמימות ויותר עד שנעמוד בפני המבחן העליון. אילו פעלנו אף עתה מתוך מידת תבונה מתקבלת־על־הדעת ומתוך מרץ בריא אפשר שמעולם לא היו הדברים באים. בהסתמך על יתרון בעצמה האווירית יכלו בריטניה וצרפת לדרוש בביטחה את עזרת חבר־הלאומים, וכל מדינות אירופה היו מתקבּצות מאחריהן. זו פעם ראשונה היה חבר־הלאומים יכול לזכות במכשיר בעל סמכוּת ותוקף.

כשנפתח מושב־החורף של הפרלמנט ב־28 בנובמבר 1934 הצעתי, בשמי ובשם כמה מידידי⁹, הצעת־תיקון לנאום המלך, שבּה הוצהר כי ״כוח הגנתנו היומית, ובפרט כוחה של הגנתנו האווירית, שוב אינו מספיק להבטיח את השלום, הבטחון והחופש של הנתינים הנאמנים של הוד מלכותך". הבית היה מלא מפה לפה ונכון מאד להטות אוזן. לאחר שהעליתי את כל הנימוקים המטעימים את הסכנה החמורה לנו ולעולם כולו, הגעתי לעובדות מדויקות:

קודם־כל אני קובע כי ברגע זה יש כבר לגרמניה חיל־אוויר צבאי – רוצה לומר, להקים צבאיים, עם שירותי הקרקע הנחוצים, ועם העתודות הנחוצות של סגל מאוּמן וחמרים – המחכה רק לפקודה כדי להיאסף במערך שלם וגלוי; וחיל־האוויר בלתי־החוקי הזה מתקרב במהירות לשוויון עם זה שלנו. שנית, בשנה הבאה כעת חיה, אם תבצע גרמניה את תכניתה הקיימת בלי שום זירוז, ואם אנחנו נבצע את תכניתנו הקיימת על הבסיס המונח עתה לפנינו מבלי להאֵט את הקצב, ונגשים את התוספות שעליהן הודיעו לפרלמנט ביולי שעבר, יהיה חיל־האוויר הצבאי של גרמניה בשנה הבאה כעת חיה חזק לפחות כמו שלנו, ואפשר אפילו שיהיה חזק יותר. שלישית, על אותו הבסיס – רוצה לומר, אם ימשיכו שני הצדדים בתכניותיהם הקיימות כפי שנקבע עתה – הרי בסוף 1936, רוצה לומר כעבור עוד שנה, ובעוד שנתיים מעכשיו ― יהיה חיל־האוויר הצבאי של גרמניה חזק יותר ב־50 למאה כמעט, וב־1937 יהיה חזק כמעט כפליים. כל זאת על סמך ההנחה, כמו שאני אומר, שמצד גרמניה לא יהיה שום זירוז ומצדנו אנו לא תהיה שום האטה נוספת.

מר בולדווין, שדיבר אחרי, ניצב בלי־חת נוכח השאלה הזאת, ועל סמך הנתונים שהוכנו על־ידי יועצי מיניסטריון־התעופה שלו קם לסתור את דברי:

אין זה נכון שגרמניה מתקרבת במהירות לשוויון אתנו. הדגשתי כי המספרים הגרמנים הם מספרים כוללים. לא מספרי הכוח של קו ראשון, ואני מסרתי את מספרי הקו הראשון שלנו ואמרתי שאינם אלא מספרי קו ראשון, ויש מאחריהם עתוּדה גדולה הרבה יותר, אף אם נצמצם את ההשוואה לכוח האווירי הגרמני ולכוחו של חיל־האוויר־המלכותי העומד מיד לרשותנו באירופה. גרמניה פועלת ועוסקת בייצור מטוסי־שירות, אבל כוחה האמיתי איננו 50 למאה מכוחנו באירופה כיום. אשר למצב בשנה הבאה כעת חיה, אם תמשיך לבצע את תכנית התעופה שלה בלי זירוז, ואם אנחנו נמשיך בהגשמת שיעור ההרחבה שאוּשר עתה ואשר עליו הודיעו לפרלמנט ביולי, הרי לא די שהכוח האווירי הצבאי של גרמניה לא יהיה חזק כמו שלנו, כל שכן – חזק יותר משלנו, אלא שלפי הערכתנו עדיין יהיה לנו באירופה לבדה יתרון של 50 למאה בקירוב. אינני יכול לצפות הרחק יותר מאשר לשנתיים הבאות. מר צ’רצ’יל מדבר על מה שיוכל לקרות ב־1937. החקירות שהיה לאֵל ידי לנהלן מעוררות אותי להאמין כי מספריו מוגזמים במידה ניכרת.

*

ההבטחה המופלגת הזאת מצד ראש־הממשלה־למעשה הרגיעה את רוב המודאגים, והשתיקה את רוב המבקרים. הכל שמחו לשמוע כי הודעותי המדויקות הוכחשו בהסתמך על מקורות שאין בהם דופי. אני לא שוכנעתי כל־עיקר. סבור הייתי שיועציו של מר בולדווין לא אמרו לו את האמת, ושעל כל פנים אין הוא יודע את העובדות.

*

כך חלפו־עברו חדשי החורף, ורק באביב ניתן לי להעלות את השאלה שוב. הקדמתי ומסרתי הודעה מוקדמת מלאה ומדויקת.

מר צ’רצ’יל אל מר בולדווין 17.3.35

אשר לאומדנות־תקציב־התעופה ביום ג' יש בדעתי לחדש את הדיון שלנו מנובמבּר שעבר ולנתח ככל אשר אוכל את המספרים שלך על הכוח האווירי הבריטי והגרמני להגנת המולדת בתאריכים השונים המדוברים, ז. א.: אז, עכשיו, בסוף השנה האזרחית והשנה התקציבית 1935 וכו'. אני סבור שהגרמנים חזקים כבר כמונו ואולי חזקים יותר מאתנו, ושאם נבצע את תכניתנו החדשה כפי שנקבע, תהיה גרמניה חזקה מאתנו ב־50 למאה בסוף 1935 או בתחילת 1936. כמו שתראה הרי זה מנוגד להודעתך מחודש נובמבר, שיהיה לנו יתרון של 50 למאה במועד ההוא. אני אזכיר כמובן את הבטחתך מחודש מרס 1934, ש״הארץ הזאת שוב לא תהיה נופלת מכל ארץ שבמטחווי מהלומה מחופינו", ואטען כי לפי הידיעות שהיה בידי להשיגן אין ההבטחה הזאת מתקיימת, כמו שיוכיחו המאורעות במהרה.

סבור הייתי כי נוח יהיה לך אם אודיעך מראש, כמו שעשיתי במקרה הקודם, מה יהיה הקו הכללי שלי, ואם האיש שידבר בשם הממשלה יוכל להוכיח את ההפך – לא יהיה אדם מרוצה יותר ממני.

ב־19 במרס הוגשו אומדנות־תקציב־התעופה לבּית. אני חזרתי על דברי מחודש נובמבר, ושוב ערערתי במישרים על ההבטחות שנתן אז מר בולדווין. תת־המזכיר לענייני־תעופה השיב תשובה בוטחת מאד. אולם בסוף מרס ביקרו שר־החוץ ומר אידן אצל הר היטלר בגרמניה, ואגב שיחה חשובה, שתכנה רשוּם, אמר להם הלז בכבודו ובעצמו כי חיל־האוויר הגרמני כבר הגיע לשוויון עם בריטניה הגדולה. הממשלה נתנה פומבי לעובדה זו ב־3 באפריל. בראשית מאי כתב ראש־הממשלה מאמר בבטאונו ניוּז־לטר, שבו הדגיש את סכנותיו של החימוש הגרמני במלים דומות לאלו שבהן התבטאתי לעתים כה קרובות מאז 1932. הוא השתמש במלה החושפנית ״מארב", שודאי נבעה מתוך חרדת לבבו. אכן באמת נפלנו לתוך מארב. מר מקדונלד עצמו פתח את הויכוח. לאחר שהזכיר את כוונתה המוצהרת של גרמניה להקים צי מעֵבר לשיעור המוּתר על פי החוזה, וצוללות – מתוך הפרתו של החוזה, הגיע אל המצב באוויר:

בויכוח בנובמבר שעבר הועלן אומדנות מסוימים, על יסוד האומדנות שהיו אז בידינו, לכוחו של חיל־האוויר הגרמני, ובשם הממשלה נתן הלורד־נשיא־המועצה את ההבטחה כי בשום פנים ואופן לא נשלים עם כל מצב של פּחיתוּת לעומת כוח אווירי כלשהו שאולי יוקם בגרמניה לעתיד־לבוא. אם לא יהיה הדבר כך הרי נימצא במצב בלתי־אפשרי, הנהיר בהחלט לממשלה ולמיניסטריון התעופה. בזמן שביקרו שר־החוץ והלורד־שומר־החותם בברלין בסוף מרס הודיע הקנצלר הגרמני, כפי שנמסר לבּית ב־3 באפריל, שגרמניה כבר הגיעה לשוויון באוויר עם בריטניה הגדולה. יהיה מה שיהיה פירושו המדויק של ביטוי זה מצד הכוח האווירי, אין ספק שהדברים העידו על כך שהכוח הגרמני הוגדל עד לשיעור העולה במידה ניכרת על האומדנות שהיה לאֵל ידינו לתת לפני הבּית בשנה שעברה. זאת היא עובדה חמוּרה, שגם הממשלה גם מיניסטריון־התעופה נתנו דעתם עליה מיד.

כשהגיעה שעתי לדבּר אמרתי:

גם עכשיו אין אנו אוחזים באמצעים שיהלמו את צרכינו כראוי. הממשלה הציעה את התוספות האלו. עליה לעמוד בפני הסערה. יהיה עליה לעמוד נוכח כל מיני התקפות בלתי־הוגנות. יגלו במניעיה פנים שלא־כהלכה. ישמיצו אותה ויקראו לחבריה מחרחרי־מלחמה. כל מיני התקפות תבואנה עליה מצד הרבה כוחות קולניים יותר, תקיפים, מרובּים ושונים בארץ הזאת. בין כה וכל תשקול למטרפּסיה. מדוע אפוא לא להילחם בעד משהו שיתן לנו בטחון? מדוע אפוא לא לעמוד על כך שההקצבה לחיל־האוויר תהיה מספקת, ואז, כל כמה שתהיה הבקורת עליה חמורה וכל כמה שיגדילו עליה פה לשקצה, מכל־מקום תהיה תוצאה אחת משביעת רצון – שתוכל ממשלת הוד־מלכותו להרגיש כי לפחות בעניין הזה, מכל העניינים שהם בגדר אחריוּתה הראשונה של ממשלה, עשה עשתה את חובתה.

אף כי הבית הקשיב לי רוב־קשב, היתה בי הרגשה של לאוּת. שיהיה אדם משוכנע בתכלית בענין של חיים ומוות לארצו, ושלא יוכל לעורר את הפרלמנט ואת האומה לשים לב לאזהרה, או להיכנע להוכחות על־ידי נקיטת פעולה, זאת היתה חוויה מכאיבה ביותר. המשכתי לאמור:

מודה אני ומתוודה שאינני מוצא מלים בפי. בשנת 1708 גילה האדון המזכיר סנט־ג’ון לבּית, בפליטת־פה מיניסטריונית מכוונת, את העובדה כי קרב אַלמנסה נסתיים במפלה בקיץ הקודם משום שרק 8,000 חיילים אנגלים היו בספרד למעשה מתוך 29,000 שאותם הקצה בית־הנבחרים לשירות הזה. כאשר אישרה הממשלה את הגילוי הזה כעבור חודש ימים, נמסר כי הבּית ישב בדומיה חצי שעה, ואף אחד מן הצירים לא ביקש לדבר ולא רצה לחוות דעה על הודעה מדהימה כל־כך. אולם מה־מיצער היה אותו מאורע לעומת מה שעומד לפנינו עתה. שם היה רק כּשל של מדיניות. שום דבר שהיה יכול לקרות בספרד במלחמה ההיא לא היה יכול להכיל בו באיזו צורה שהיא סכנה אשר תהיה סכנת־מוות־בכוח.

* * * * * *

יש הערב מידה רבה של הסכמה בבּית על מדיניות־החוץ שלנו. אנו מוכרחים לפעול מתוך תיאום עם צרפת ואיטליה ועוד מעצמות, גדולות כקטנות, המעוניינות לשמור על השלום. אני לא אדחה את שיתוף־הפעולה מצד כל ממשלה הנכונה בבירור לדבר הזה, כל זמן שהיא מוכנה לפעול תחת מרותו והרשאתו של חבר־הלאומים. מדיניות כזאת אינה סוגרת את הדלת בפני עיון מחוּדש בחוזים, אבל היא משיגה הרגשה של יציבות, וליכוד מספיק של כל המעצמות הנוהגות־בהגיון לשם התגוננות, קודם שאפשר יהיה לפתוח באיזו חקירה מסוג זה (ז. א., עיון מחוּדש בחוזים). בהתאגדות הרוממה הזאת לשם הבטחון הקיבוצי עלינו להקים כוחות־מגן מכל הסוגים ולשלב את פעולתנו עם זו של מעצמות ידידותיות, כדי שיוּרשה לנו לחיות בשלום בעצמנו ולתקוֹן את החישובים המוטעים האומללים, שכיום הננו התמימים הנפתים להם, ואשר – אם לא נתעורר בעוד מועד – אפשר שבאחד הימים נהיה קרבנותיהם.

בעת הזאת היו בזכרוני אי־אלו שורות שכתב סופר בלתי־ידוע על תאונת רכבת אחת. למדתי אותן מתוך כרך קריקטוּרות של פּאנץ', שבו הייתי הוגה בהיותי בן שמונה או תשע בבית־הספר בברייטון.

מִי זֶה נוֹהֵל דַּהֲרַת הָרַכֶּבֶת?

קוֹל מַצְמֵד וּסְרָנִים, קוֹל חֲרוֹק וְעַצֶּבֶת.

וְשׁוֹטֵף הַמֵּרוֹץ, וְקָרְבוּ מְסוֹטִים,

וְשֵׁנָה הִקְהֲתָה גַם אָזְנֵי נֶהָגִים;

וְאוֹרַת הָאוֹתוֹת שָׁוְא הַלַּיְלָה נוֹקֶבֶת.

כִּי הַמָּוֶת נוֹהֵל דַּהֲרַת הָרַכֶּבֶת.

מכל מקום, לא השמעתי אותן.

*

רק ב־22 במאי מסר מר בולדווין את וידויו המהולל. נאלץ אני לצטטו:

קודם־כל, ביחס למספר שנתתי בנובמבר על האווירונים הגרמנים, לא נודע לי מאז שום דבר שיעורר אותי לחשוב שהמספר ההוא לא היה נכון. בזמנו האמנתי שהוא נכון. טעותי היתה באוּמדן שלי לעתיד. בכך טעיתי טעות גמורה. בנושא זה הוטעינו לגמרי…

רוצה הייתי לחזור ולומר כאן כי, לדעתי, אין במה שאנו עושים שום מקום לבהלה. אבל אומר זאת בכוונת־מכוון, מתוך כל מה שידוע לי על המצב, שלא אהיה מוכן להישאר אף רגע אחד בשום ממשלה שהיתה נוקטת צעדים נמרצים פחות מאלה שאנו נוקטים כיום. סבור אני כי אך מן הראוי הוא לומר שהיתה בקורת מרובּה, הן בעתונות הן בעל־פה, על מיניסטריון־התעופה, כאילו הוא אחראי לתכנית בלתי מספקת אולי, כאילו הוא אחראי לכך שהתקדמותנו לא היתה מהירה יותר, ולעוד הרבה דברים. רוצה אני רק לחזור ולומר כי תהיה האחריות מה שתהיה – ואנו מוכנים בהחלט לעמוד בפני בקורת – אין האחריות הזאת אחריותו של איזה מיניסטר יחיד; זאת היא אחריותה של הממשלה כולה, וכולנו נושאים באחריות, וכולנו אשמים.

קיויתי שהוידוי המרעיש הזה יהיה מאורע חותך, וכי תוקם לפחות ועדה פרלמנטרית של כל המפלגות למסור דין־וחשבון על העובדות ועל בטחוננו. לא כך היתה תגובתו של בית־הנבחרים. אנשי האופוזיציה הלייבורית והליבראלית, שתשעה חדשים קודם לכן הציעו הצעת־גינוי אף לאמצעים הצנועים שבהם אחזה הממשלה, או שתמכו בהצעת־הגינוי, פעלו בלב־ולב ובהיסוס. צופים היו למלחמת־בחירות נגד ״חימוּש הטוֹרים". לא דוברי הלייבור ולא דוברי הליבראלים לא התכוננו לגילויו של מר בולדווין ולהודאתו, והם לא ניסו להתאים את נאומיהם למאורע הבולט הזה. מר אטלי אמר:

כמפלגה אין אנו תומכים בפירוק־נשק חד־צדדי… אנו תומכים בבטחון קיבּוצי באמצעות חבר־הלאומים. אנו דוחים את השימוש בכוח כמכשיר של מדיניות. אנו דוגלים בקיצוץ החימוש ובבטחון קיבּוצי… קבענו שהארץ הזאת צריכה להיות מוכנה לתרום את תרומתה לבטחון הקיבוצי. הקו שלנו איננו לבקש בטחון על־ידי חימוש אלא על־ידי פירוק־הנשק. מטרתנו היא לקצץ בחימוש, ואחרי־כן לבטל לגמרי כל חימוש לאומי ולהקים חיל־משטרה בינלאומי הכפוף לחבר־הלאומים.

*

מה יקרה אם אי־אפשר יהיה להגשים מיד את המדיניות הזאת החובקת־זרועות־עולם, או מה יהיה עד אשר תוגשם, זאת לא אמר. הוא התלונן על כך שהספר הלבן על ההגנה הצדיק תוספת לצי בהשוואה לארצות־הברית, ותוספות לחיל־האוויר שלנו בהשוואה לחילות־האוויר של רוסיה, יאפאן וארצות־הברית. ״כל אלה הם דיבּורים שעבר זמנם בהחלט מחוץ לשיטה הקיבוצית“. הוא הכיר שעובדת חימושה של גרמניה נעשתה מכרעת במשקלה, אבל שיעור המשקל־שכנגד לאיזה כוח מזוין איננו הכוחות של הארץ הזאת או של צרפת כי אם הכוח המשולב של כל המעצמות הנאמנות שבחבר־הלאומים. חייב תוקפן להבין כי אם יתגרה בעולם יקדמו את פניו הכוחות המתוֹאמים של העולם, ולא מספר כוחות לאומיים מקוטעים”. הדרך היחידה היא לרכז את כל הכוח האווירי בידי החבר, שצריך להיות מאוחד ולהיעשות ממשוּת. בינתיים הצביעו הוא ומפלגתו נגד האמצעים שהוצעו.

אשר לליבראלים ביקש סיר ארצ’יבלד סינקלר את הממשלה שתקרא ל״ועידה כלכלית חדשה, ושתכניס את גרמניה לא רק לתוך אגודת־האחוה של האומות אלא גם לשיתוף־פעולה פעיל אתנו עצמנו בכל מפעלי הציביליזציה ובהעלאת רמת־החיים של שני העמים… תגיש הממשלה הצעות מפורטות ומוגדרות לביטול חילות־אוויר צבאיים ולפיקוח על התעופה האזרחית. אם תהיה התנגדות להצעות האלו, תיקבע נא האחריות בבירור וכיאות".

בכל זאת (אמר), עם שיש לשקוד במרץ על פירוק־הנשק בחינת מטרתה הראשית של הממשלה, הנה אין להרשות ולסבול מצב שבו ארץ גדולה שאינה משתייכת לחבר־הלאומים היא בעלת הצבא החזק ביותר, ואולי חיל־האוויר החזק ביותר, במערב אירופה, ובעלת כושר־התרחבות גדול יותר מכל חיל־אוויר אחר… המפלגה הליבראלית תראה חובה לעצמה לתמוך באמצעים להגנה לאומית כאשר יוּכח בבירור כי יש צורך בהם… לפיכך אינני יכול להסכים כי הגדלת חימושנו הלאומי סותרת בהכרח את ההתחייבויות שלנו במסגרת שיטת השלום הקיבוצי.

אחרי־כן הרחיב את הדיבור על ״השאלה של רווחים פרטיים המוּפקים מכּלי־המשחית“, וציטט מתוך נאום שנשא לא מכבר הלורד הליפקס, שר החינוך, שאמר כי הבריטים ״נוטים לראות בהכנת מכשירי המלחמה דבר נעלה וחמוּר מכדי למסרו בידיים שהן אחראיות פחות מידי המדינה עצמה”. סיר ארצ’יבּלד סינקלר סבור היה כי יש צורך בבתי־חרושת ממלכתיים לטיפול בהרחבה המהירה של חימושנו האווירי, הרחבה שהצורך בה הוּכח, לדבריו.

קיומם של עסקי נשק פרטיים היה זה מכבר דחליל בעיני אנשי הלייבור והליבראלים, והיה זה סוס נוח לרכּוֹב עליו בנאומים פּוֹפּוּלריים. כמובן הבל היה זה להניח כי בזמן זה ייתכן להגשים את הרחבת חימושנו האווירי, שהצורך בה הוּכר, על־ידי בתי־חרושת ממלכתיים בלבד. חלק גדול מן התעשיה הפרטית שבארץ נדרש בדחיפות לשם התאמה מיידית ולשם הגברת מקורות הייצור הקיימים שלנו. שום דבר בנאומיהם של מנהיגי האופוזיציה לא היתה לו זיקה קלה שבּקלות למצב־החירום שהודו כי אנו עומדים בו, או לעובדות החמורות הרבה יותר משהיו טמונות מאחריו, כידוע לנו עתה.

הרוב הממשלתי מצדו דומה היה שהלך שבי אחר שבי אחר כנוּתוֹ של מר בולדווין. על הודאתו בטעותו הגמורה, על אף כל מקורות הידיעות שלו, בענין חיוני שהוא אחראי לו, כיסה גילוי־הלב שבו הכריז על משְגהו ועמס על שכמו את האַשמה. היה אפילו גל חזק של התלהבות למיניסטר שאינו מהסס לומר כי טעה. אכן, דומה היה כי הרבה מצירי השמרנים כועסים על שהבאתי את מנהיגם הנאמן במצוקה שרק הגבריוּת והיושר שבטבעו חילצו אותו ממנה; אבל, אבוי, את ארצו לא חילצו.

*

שאר־בשרי, הלורד לוֹנדוֹנדרי, ידיד מילדוּת, נצר־מישרים לקאסלרה המפורסם מתקופת נפוליאון, היה איש שאין להטיל ספק בנאמנותו ובפטריוטיות שלו. הוא היה ממוּנה על מיניסטריון התעופה מאז הקמת הקואליציה. בתקופה זו האפילו על עניינינו התמורות החמורות שתוארו למעלה, ומיניסטריון־התעופה נעשה אחד המשרדים החשובים בממלכה. משך שנות הקיצוצים ופירוק־הנשק ניסו הוא והמיניסטריון שלו להחזיק ולקבל הרבה ככל אשר יוכלו מידיו של שר־אוצר מחמיר ושרירוּתי. הם לא ידעו את נפשם מרוב שמחה כשהואיל הקבינט לזכּוֹתם בקיץ 1934 בתכנית־תעופה של ארבעים ואחד להקים נוספים. אבל בפוליטיקה הבריטית באות התקפות החום חיש־מהר אחרי התקפות הקור. כשחזר שר־החוץ מברלין, לאחר שנרעש עד למעמקיו לשמע הודעתו של היטלר שחיל־האוויר שלו שווה לזה של בריטניה, תקפה דאגה עזה על הקבינט כולו. לאור מה שהוּכר עתה בעיני הכל כמצב חדש היה על מר בולדווין לעמוד בפני הודעותיו מחודש נובמבר, שבּהן סתר את דברי. הקבינט לא ידע כלל שהגרמנים כלל שהגרמנים השיגוּנו באוויר, וכמו שקורה ברגיל הסב מבטים תוהים אל המשרד הנוגע בדבר ואל המיניסטר הממוּנה עליו.

מיניסטריון־התעופה לא תפס כי ירושה חדשה מזומנת לו. אזיקי האוצר נשברו. המיניסטריון לא הוצרך אלא לבקש עוד. תחת זאת הגיב בחרי־אף על התיימרותו של היטלר בשוויון באוויר. לונדונדרי, שהיה לפה לאנשי המיניסטריון שלו, אפילו הסתמך על ההודעה כי ״כשהלכו סיימון ואידן לברלין היה רק להק־מיבצעים גרמני אחד בנמצא. מתוך תקן האימוּנים שלהם קיוו להקים מחמש־עשרה עד עשרים יחידות־להק עד תום החודש"¹⁰. כל זה הוא ענין למדרש שמות. קשה כמובן מאד למיין כוחות אוויר, מחמת העדר כל ״אמת־מידה״ משותפת ומחמת כל ההבדלים בהגדרת ״כוח אווירי של קו ראשון" ו״יחידות מיבצעיות". מיניסטריון־התעופה עורר עתה את הממונה עליו להצדיק ברוב דברים את התנהגותו לשעבר, ולפיכך לא התאים עצמו כלל להלך־הרוח החדש של ממשלה וציבור שהוחרדו באמת־ובתמים. המומחים והפקידים במיניסטריון־התעופה נתנו למר בולדווין את המספרים והתחזיות שבהם ענה לי בנובמבר. הם ביקשו שייצא לפעולה להגן על ההודעות הללו; אבל דבר זה שוב לא היה בגדר פוליטיקה מעשית. דומה כי אין שום ספק שהמומחים והפקידים האלה של מיניסטריון־התעופה מוטעים היו בעת הזאת והטעו את הממוּנה עליהם. כוח אווירי גדול, שווה לפחות לשלנו, סגוּר ימים רבים על מסגר, זינק סוף־סוף ויצא אל אור היום בגרמניה.

היתה זו חוויה מוזרה ומכאיבה ללוֹנדוֹנדרי, כמו שמתאר ספרו, לאחר שמשך שנים אחדות היה מבקש ומבקש עוד, שפתאום יגרשוהו על שלא ביקש די. אבל מחוץ לכל זה לא היה מעמדו הפוליטי מספיק לאפשר לו לעמוד בראשה של מחלקה שעתה היתה ממש במרכזם של עניינינו, וכמעט בפסגתם. חוץ מזה ברור היה לכל כי בעתים כאלו חייב מיניסטר־התעופה להיות בבית־הנבחרים. לפיכך, כאשר פינה מר רמזי מקדונלד בהמשך אותה שנה את כס ראש־הממשלה, נעשתה זו גם ההזדמנות למינויו של סיר פיליפּ קונליף־ליסטר שאז היה מזכיר־המדינה לענייני־המושבות, לתפקיד מיניסטר־התעופה, כחלק ממדיניוּת חדשה להרחבה נמרצת של חיל־התעופה. באי־רצון רב נעשה הלורד לונדונדרי הלורד־שומר־החותם ומנהיג בית־הלורדים; אבל אחרי הבחירות הכלליות ויתר מר בולדווין על שירוּתו בשני התפקידים האלה. ההשׂג הגדול של תקופת כהונתו היה התכנון של מטוסי־הקרב המהוללים תהילת־עולם מן הטיפוסים האריקיין וספּיטפייר, וראשית ייצורם. אבות־הטיפוס הראשונים של אלה טסו בנובמבר 1935 ובמרס 1936. לונדונדרי לא הזכיר זאת בדברי הסניגוריה שלו, אבל רשאי גם רשאי היה לעשות זאת, מאחר שקיבל עליו את האשמה על דברים רבים שלא עשה. מזכיר־המדינה החדש, נישא על כנפי רוחות נוחות וגלים חדשים, פקד לייצר מיד בקנה־מידה גדול את הטיפוסים האלה, ועבר זמן לא מוּעט עד שהיו מוכנים במספרים מסוימים. קונליף־ליסטר היה דמות פוליטית בעלת יכולת הרבה יותר מקודמו והיו לו סיכוי טוב יותר ומשימה נוסכת־השראה יותר. בכללו של דבר הפעיל כוח חזק יותר על המדיניות והאדמיניסטרציה האווירית שלנו, וניגש במרץ למלא את הזמן שהוציא הקבינט לבטלה מ־1932 עד 1934. אולם הוא עשה משגה חמוּר ועבר בנובמבר 1935 מבית־הנבחרים לבית־הלורדים, ובכך הפריך את אחד הנימוקים להעברתו לתפקיד מזכיר־המדינה לענייני־התעופה. דבר זה עתיד היה לעלות לו כעבור שנים אחדות במחיר כהוּנתו.

*

שוֹאה מן המדרגה הראשונה באה עלינו. היטלר כבר השיג שוויון עם בריטניה הגדולה. מכאן והלאה אינו צריך אלא לנגושׂ בבתי־החרושת ובבסיסי־האימונים שלו בכל עוז, ולא די שישמור על בכוֹרתו באוויר אלא אף יחזקה בתמידות. מכאן והלאה יהיו כל האיוּמים הנעלמים שאין־להם־שיעור, הנשקפים ללונדון מהתקפה אווירית, לגורם ממשי וקובע בכל החלטותינו. יתר על כן, מעולם לא יכולנו להדביקו; ועל כל פנים, הממשלה מעולם לא הדביקתו. יש לתת שבח לה ולמיניסטריון־התעופה על יעילוּתו המרובּה של חיל־האוויר־המלכותי. אבל הנדר שנדרו לשמור על השוויון באוויר הוּפר לאין תקנה. אמת שהמשך הרחבתו המיידית של חיל־האוויר הגרמני לא התנהל באותו קצב כבתקופה שבה הגיעו לשוויון. בלי ספק עשו מאמץ עילאי להשיג בקפיצה גדולה את העמדה השליטה הזאת ולחזקה ולנצלה בדיפּלומטיה שלהם. דבר זה נתן להיטלר את היסוד למעשי התוקפנות הרצופים אשר תיכּן, שעתידים היו לבוא עד־מהרה. מאמצים ניכרים מאד עשתה ממשלת בריטניה בארבע השנים שלאחר מכן, ואין ספק כי עליונים היינו מצד האיכות האווירית; אבל הכמות היתה מכאן ולהבא מאתנו והלאה. עם פרוץ המלחמה היה בידינו בדוחק כמחצית מספר המטוסים שבידי הגרמנים.

פרק שמיני: תגר ותגובה 1935

היטלר מצווה על שירות־חובה, 16 במרס 1935 – שירות צבאי לשנתיים בצרפת, 16 במרס – סיר ג’ון סיימון ומר אידן בברלין, 24 במרס – ועידת שטרזה – החוזה הפרנקו־סובייטי, 2 במאי – מר בולדווין נעשה ראש־הממשלה, 7 ביוני – סיר סמואל הור שר־החוץ – מר אידן מתמנה מיניסטר לענייני חבר־הלאומים – ההסכמים הימיים האנגלו־גרמניים – הסכנות שבדבר – תוצאות מרחיקות־לכת באירופה – לימוד הסניגוריה של שר־החוץ – גידול הצבא הגרמני – כוח־האדם של צרפת וגרמניה

תמו עתה שנות חפירת המחילות במחתרת, שנות התכונה החשאית או המוסווית, וסוף־סוף ראה היטלר עצמו חזק למדי למעשה־התגר הגלוי הראשון שלו. ב־9 במרס 1935 הוכרז רשמית על הקמת חיל־האוויר הגרמני, וב־16 בחודש הוצהר כי מעתה יתבסס הצבא הגרמני על שירות־חובה לאומי. עד־מהרה תוקנו התקנות לביצוע ההחלטות האלו, ועוד לפני כן כבר הוּחל בפעולה. ממשלת צרפת, שידעה היטב על העומד להתרחש, בעצם הכריזה שעות אחדות לפני כן באותו יום הרה־מאורעות על הארכת תקופת השירות הצבאי בצרפת עצמה. פעולתה של גרמניה היתה התרסה רשמית גלויה כנגד חוזי־השלום שעליהם נתייסד חבר־הלאומים. כל זמן שלבשו ההפרות צורה של התחמקות וקריאת דברים בשמות אחרים קל היה למעצמות המנצחות האחראיות, החדורות רוח־תזזית של פאציפיזם ושקועות בעסקי הפוליטיקה הפנימית, להשתמט מלהצהיר כי מפירים את חוזה־השלום או מתכחשים לו. עתה עלתה הבעיה על הפרק בכוח גס ואכזרי, כמעט באותו יום פנתה ממשלת חבש אל חבר־הלאומים בבקשת הגנה מפני התביעות המאיימות של איטליה. כאשר על רקע זה, ביקר סיר ג’ון סיימון עם הלורד־שומר־החותם, מר אידן, ב־24 במרס בברלין, על פי הזמנתו של היטלר, סבורה היתה ממשלת צרפת כי השעה לא נבחרה בחכמה. עתה היה עליה לעמוד מיד לא בפני הפחתת צבאה, דבר שעליו השתדל אצלה כבר מר מקדונלד בחום כה רב בשנה הקודמת, אלא בפני הארכת שירות־החובה הצבאי משנה אחת לשנתיים. במצבה של דעת־הקהל בעת ההיא היתה זו משימה כבדה. לא רק הקומוניסטים אלא גם הסוציאליסטים הצביעו נגד הצעד הזה. כשאמר מר ליאון בלום: ״פועלי צרפת יקומו להתנגד לתוקפנות ההיטלריסטית“, השיב תוֹרז, בתוך תשואות אנשי סיעתו הכפוּתים לסובייטים, ״לא נסבול את גרירת מעמד הפועלים לתוך מלחמה להגנת הדמוקרטיה פני הפאשיזם כביכול”.

ארצות־הברית רחצה בנקיון כפיה מכל התעסקות באירופה, פרט לכך שאיחלה כל טוּב לכל, ובטוחה היתה כי לעולם לא תשוב אירופה עוד להטרידה. אבל צרפת, בריטניה הגדולה, וכן גם – בהחלט – איטליה. למרות הפּלגות שביניהן, ראו הכרח לעצמן לקרוא תגר על מעשה מפורש זה של הפרת־חוזה מצד היטלר. בחסות חבר־הלאומים כונסה ועידה של בעלי־הברית העיקריים מלשעבר בשטרזה, וכל העניינים האלה הועלו לדיון.

*

משך קרוב לעשר שנים התמסר אנתוני אידן כמעט לגמרי ללימוד ענייני חוץ. בגיל שמונה־עשרה נלקח מאיטון למלחמה העולמית, שימש ארבע שנים בהצטיינות בחטיבת הרובאים ה־60 משך הרבה מן הקרבות עקובי הדם ביותר, ועלה לדרגת מאיור־חטיבה, מעוטר בצלב הצבאי. זמן קצר לאחר שנכנס לבית־הנבחרים ב־1925 נעשה מזכיר פרטי פרלמנטרי לאוסטין צ’מברליין במשרד־החוץ, בתקופת שלטונו השניה של מר בולדווין. בקואליציה של מקדונלד־בולדווין משנת 1931 נתמנה תת־מזכיר־המדינה ושימש תחת שר־החוץ החדש, סיר ג’ון סיימון. תפקידיו של תת־מזכיר משתנים לעתים קרובות, אבל תחום אחריותו מוגבל תמיד. עליו לשרת את הממונה עליו בביצוע הקו המדיני שנקבע בקבינט, שאין הוא נמנה עליו ואין לו גישה אליו. רק במקרה קיצוני, שבּו הדברים נוגעים במצפון ובכבוד, זכאי הוא להביא חילוקי־דעות בענין מדיניות־החוץ עד לידי פולמוס בפומבי או התפטרות.

אולם משך כל השנים האלו קנה לו אידן השקפה רחבה על זירת ענייני החוץ, והיתה לו הכרות אינטימית עם חייה ומחשבתה של המחלקה הגדולה שבה תלוי כה הרבה. ב־1935 לא ראו לא האופוזיציה וגם לא החוגים בעלי־ההשפעה במפלגה השמרנית בעין יפה את ניהול ענייני החוץ בידי סיר ג’ון סיימון. לפיכך החל אידן, עם כל ידיעותיו וכשרונותיו היוצאים מגדר הרגיל, לרכוש לו מעמד של חשיבוּת. לאחר שנעשה הלורד־שומר־החותם בסוף 1934, הוסיף לקיים אפוא, על פי משאלתו של הקבינט, קשר בלתי־רשמי אבל הדוּק אל משרד־החוץ, ומתוך כך הוזמן ללוות את אדוניו לשעבר, סיר ג’ון סיימון, באותו ביקור ביש־מזל, אך לא חסר־תוצאות, בברלין. מזכיר־החוץ חזר ללונדון לאחר הפגישה עם היטלר והביא אתו את הידיעה החשובה, שכבר הוזכרה, שלדברי היטלר הגיעה גרמניה עתה לשוויון באוויר עם בריטניה. אידן נשלח אחרי־כן למוסקבה, מקום שקבע קשרים אל סטאלין שעתידים היו להתחדש למרבה־התועלת כעבור שנים אחדות. בדרך שוּבו לארצו נתקל המטוס שלו בסערה עזה וממושכת, וכנחתו לאחר טיסה מסוכנת היה קרוב לאיבוד־חושים. הרופאים הצהירו שאין הוא כשר ללכת עם סיימון לועידת שטרזה, ומשך כמה חדשים אכן לא היה בקו־הבריאות. במסיבּות אלו החליט ראש־הממשלה עצמו ללוות את שר־החוץ, אף כי לעת הזאת נראה היה בעליל כי בריאותו, ראייתו וכוחות שׂכלו כלים והולכים. הנה כי כן רפה היה ייצוגה של בריטניה בפגישה זו החשובה עד מאד, שבה השתתפו ה״ה פלאנדן ולאוואל מטעם צרפת והסניורים מוּסוליני וסוביץ' מטעם איטליה.

היתה הסכמה כללית כי אין לשאת הפרה גלויה של חוזים חגיגיים, שמיליוני בני־אדם מתו למען כריתתם. אבל באי־כוחה של בריטניה הבהירו מראשית הדברים כי יעיינו באפשרות של הטלת סנקציות במקרה של הפרת־חוזים. לפיכך צומצמה הועידה, כמובן, לתחומן של מלים. פה אחד נתקבלה החלטה כי לא ייתכן להשלים עם הפרות חוזים ״חדצדדיות", והועד־הפועל של חבר־הלאומים נתבקש להוציא את משפטו על המצב שנתגלה. ביום השני לועידה תמך מוסוליני בעוז בפעולה הזאת, ודיבר דברים מפורשים נגד התקפה מצד מעצמה אחת על חברתה. וזה היה לשון ההצהרה הסופית:

שלוש המעצמות, שמטרת מדיניותן היא קיומו הקיבּוצי של השלום בתוך מסגרת חבר־הלאומים, מוצאות עצמן בהסכמה שלמה בהתנגדותן, בכל האמצעים המעשיים, לכל התכחשות חדצדדית לחוזים העשויה להעמיד בסכנה את שלומה של אירופה, והן תשקודנה מתוך שיתוף־פעולה הדוק ולבבי על המטרה הזאת.

בנאומו הטעים הרודן של איטליה את המלים ״שלומה של אירופה", ואחרי המלה ״אירופה" שהה שהייה מפורשת. הדגשה זו של אירופה ריתקה מיד את תשומת־לבם של באי־כח משרד־החוץ הבריטי. הם זקפו אזניהם והבינו היטב כי עם שיהיה מוסוליני נכון לפעול עם צרפת ובריטניה במניעת חימושה של גרמניה, הוא שומר לעצמו את הזכות לכל טיול באפריקה נגד חבש שעליו אולי יחליט לאחר־מכן. היש להעלות את הנקודה הזאת או לא? אותו ערב נתקיימו דיונים בין פקידי משרד־החוץ. הכל היו מעונינים כל כך בתמיכתו של מוסוליני במשא־ובמתן עם גרמניה עד כי דומה היה שאין זה רצוי ברגע זה להזהירו שיאסוף ידיו מחבש, דבר שכנראה בעליל ירגיז אותו עד מאד. על כן לא העלו את השאלה; מוסוליני הרגיש, ובמובן ידוע היה לו יסוד להרגיש כך, שבעלי־הברית השלימו עם הודעתו ונתון יתנו לו יד חפשית נגד חבש. הצרפתים לא הוציאו הגה בנקודה זו, והועידה נתפזרה.

למועד, ב־17–15 באפריל, בדקה מועצת חבר־הלאומים את הטענה על הפרת חוזה ורסיי מצד גרמניה על־ידי הכרזה של שירות־חובה צבאי כללי. המעצמות הבּאות היו מיוּצגות במועצה: הרפובליקה של ארגנטינה, אוסטרליה, בריטניה הגדולה, גרמניה, דנמרק, איטליה, מקסיקו, ס.ס.ס.ר., ספרד, פולין, פורטוגל, צ’ילי, צ’כוסלובקיה, צרפת ותורכיה. כל המעצמות האלו הצביעו נגד העקרון שאין לבטל חוזים בפעולה ״חדצדדית", והעבירו את השאלה לאסיפת המליאה של חבר־הלאומים. באותה עת נפגשו גם שרי־החוץ של שלוש הארצות הסקנדינביות – שוודיה, נורבגיה ודנמרק – מתוך חרדתם העמוקה לשיווי־המשקל הימי בים הבלטי, וצירפו את תמיכתם להחלטה. סך־הכל מחו תשע־עשרה ארצות מחאה רשמית. אבל מה־ריקות היו כל הצבעותיהן בלא שתהיה אף מעצמה אחת ואף קבוצה של מעצמות מוכנה לעיין בשימוש בכוח, אפילו ככלוֹת כל הקצים!

*

לאוואל לא היה נוטה לפנות אל רוסיה ברוחו האיתנה של בּרתוּ. אבל בצרפת היה עכשיו צורך דוחק בכך. על הכל דומה היה כי החרדים לחייה של צרפת צריכים להשיג אחדוּת לאומית בענין שירות השנתיים בצבא, שאוּשר ברוב זעום בחודש מרס. רק הממשלה הסובייטית יכלה לתת התר לציבור החשוב של בני צרפת שאמוּנם נתון לה. מחוץ לזאת היתה בצרפת שאיפה כללית להחייאת הברית הנושנה, או משהו כדוגמתה. ב־2 במאי נתנה ממשלת צרפת את חתימתה לחוזה פרנקו־סוביטי. היה זה מסמך טשטוּשי, הערב לעזרה הדדית מפני תוקפנוּת משך תקופה של חמש שנים.

כדי להשיג תוצאות מוחשיות בשדה הפוליטי הצרפתי יצא עתה מר לאוואל לביקור בן שלושה ימים במוסקבה, מקום שקידם סטאלין את פניו בברכה. היו שיחות ממושכות, שמתוכן אפשר להביא פירור אחד שלא פורסם עד כה. סטאלין ומולוטוב מעוניינים היו כמובן יותר מכל לדעת מה יהיה כוחו של צבא צרפת בחזית המערבית: כמה אוגדות? איזו תקופת־שירות? לאחר שנבדק תחום זה, אמר לאוואל: ״האם לא תוכלו לעשות משהו לעידוּד הדת והקתולים ברוסיה? הדבר יעזור לי כל־כך אצל האפיפיור“. ״אוֹהוֹ!” אמר סטאלין. ״האפיפיור! כמה אוגדות יש לו?" לא מסרו לי מה היתה תשובתו של לאוואל; אבל ודאי שיכול היה להזכיר מספר לגיונות שלא תמיד הם נוראים לעין במצעד. לאוואל לא התכוון מעולם לחייב את צרפת לאיזו מן ההתחייבויות המפורשות שרגילים הסובייטים לדרוש. בכל זאת השיג מסטאלין ב־15 במאי הצהרה פומבית שבה הוא סומך את ידיו על מדיניות ההגנה הלאומית המבוצעת על ידי צרפת להחזקת כוחותיה המזוינים במדרגת הבטחון. עם ההוראות האלו מיד נתנו הקומוניסטים הצרפתים ראש ותמכו בקולי־קולות בתכנית ההגנה ושירות־השנתיים. בחינת גורם בבטחון האירופי היו לו לחוזה פרנקו־סובייטי, שלא כלל שום סעיפים המחייבים איזה משני הצדדים במקרה של תוקפנות גרמנית, מעלות מצומצמות בלבד. לא הושגה שום ברית של ממש עם רוסיה. יתר על כן, בדרך שובו נעצר שר־החוץ הצרפתי בקראקוב להשתתף בהלוויתו של המרשל פּילסוּדסקי. כאן נפגש עם גרינג, שאתו שוחח בלבביוּת מרובּה. ביטויי חוסר־האמון וחוסר־החיבה שלו כלפי הסובייטים נמסרו למועד הנכון בצינורות גרמניים למוסקבה.

בריאוּתו וכשרו של מר מקדונלד נידלדלו כדי כך ששוב לא יכול להוסיף ולכהן בתפקיד ראש־הממשלה. הוא לא היה מקובל מעולם על המפלגה השמרנית, אשר בשל עברו הפוליטי והמלחמתי ואמונתו הסוציאליסטית התיחסה אליו מתוך משפט קדום רב־שנים, אשר באחרונה ריכּכתוֹ החמלה. שום איש לא היה שנוא יותר, ומטעמים נכוחים יותר, על המפלגה הלייבּורית־הסוציאליסטית, שבּמידה כה רבה היה הוא יוצרה ואחרי־כן השפילה עד־עפר במעשה שהיה בעיניה בחינת עריקה בוגדנית ב־1931. בתוך הרוב המוּצק של הממשלה היו לו רק שבעה חסידים בני מפלגתו. מדיניות פירוּק־הנשק, אשר לה הקדיש את מאמציו האישיים המופלגים ביותר, עתה הגיעה עד עברי פי פחת. בהכרח היו קרובות לבוא בחירות כלליות, שבהן לא יוכל למלא תפקיד מועיל. במסיבות האלו לא היה משום הפתעה בדבר כשהוכרז, ב־7 ביוני, כי הוא ומר בולדווין התחלפו במקומותיהם ובכהונותיהם, וכי זו הפעם השלישית נעשה מר בולדווין ראש ממשלה. גם משרד־החוץ עבר לידיים אחרות. יגיעותיו של סיר סמואל הור במשרד לענייני הודו נעטרו בקבלת חוק־ממשלת־הודו, והוא היה עתה פנוי לספירה שחשיבוּתה בלתי־אמצעית יותר. זה זמן מה הותקף סיר ג’ון סיימון מרה על מדיניותו החיצונית מצד שמרנים בעלי־השפעה ובעלי קשרים הדוקים לממשלה. הוא עבר עתה למשרד־הפנים, שהיה מוכּר לו היטב, וסיר סמואל הור נעשה מזכיר־המדינה לענייני־חוץ.

אותה עת הנהיג מר בולדווין חידוש מסוים. הוא מינה את מר אידן, שקרנו היתה עולה בתמידוּת ובריאותו הוּשבה עתה לאיתנה, לתפקיד מיניסטר לענייני חבר־הלאומים. מר אידן היה אמוּר לעבוד במשרד־החוץ במעמד שווה לשר־החוץ ולו גישה בלתי־מוגבלת למברקים ולסגל המחלקה. בלי ספק היתה מטרתו של מר בולדווין להפיס את דעת הזרם החזק בדעת־הקהל הקשור באיגוד־למען־חבר־הלאומים, על־ידי שיראה כמה הוא מחשיב את חבר־הלאומים ואת ניהול עניינינו בז’נבה. כשהיתה לי ההזדמנות, לאחר חודש ימים לערך, לחרות את דעתי על הדבר שתיארתיו כ״התכנית החדשה לשני מזכירי־חוץ שווים", הסיבותי את תשומת הלב למגרעותיה:

באמת שמחתי מאד כשאמר אתמול ראש־הממשלה כי אין זה אלא נסיון זמני. אינני יכול לסבור כי הוא יאריך ימים או כי יחודש אי־פעם… זקוקים אנו למחשבה האינטרגלית של איש יחיד האחראי לענייני־חוץ, שממשלתו פרוּשה על השדה כולו והוא מכוון כל גורם וכל מאורע לתכלת הכללית שעליה הסכים הפרלמנט. שר־החוץ, מי שיהיה, מה שיהיה, חייב להיות עליון במחלקתו, וכל אדם במשרד הגדול הזה חייב לשאת עיניך אליו, ואליו בלבד. זכור לי שבימות המלחמה היה לנו ויכוח על אחדות הפיקוד, ומר לויד ג’ורג' אמר אז, ״השאלה איננה אם גנרל אחד טוב ממשנהו אלא אם גנרל אחד טוב משנים". אין שום סיבה לכך שלא תשב ועדת־קבינט חזקה בכל יום עם שר־החוץ בזמנים הקשים האלה, ואין שום סיבה לכך שראש־הממשלה לא יראה אותו או את פקידיו בכל עת שהיא; אבל כשהענין מורכב ונרחב כל כך, כשהוא נתון בשטף מתמיד כל כך, נראה לי כי הערבוביה והבלבול אך יחמירו מחמת נאמנות כפולה ואחריות כפולה ושווה.

אין ספק כי כל הדברים האלה נתאמתו על־ידי המאורעות.

*

בעוד בני האדם והעניינים שרויים במצב זה, עשתה ממשלת בריטניה מעשה מפתיע ביותר. הכוח המניע לכך בא לפחות בחלקו מן האדמירליוּת. תמיד מסוכן הוא לחיילים, ימאים או אנשי־תעופה לשחק בפוליטיקה. הם נכנסים לספירה שבּה הערכים שונים לגמרי מן הערכים שעמהם הסכינו עד כה. מובן שנוהגים היו על פי נטייתו או אף הדרכתו של הלורד הראשון של הימיה והקבינט, שהוא לבדו נשא באחריות. אבל רוח נוחה וחזקה היתה מנשבת מן האדמירליות. זה זמן־מה התנהלו שיחות בין האדמירליוּת הבריטית לגרמנית על דבר הממדים של שני הציים. על פי חוזה ורסיי לא היו הגרמנים רשאים לבנות יותר משש אניות משורינות בעלות נפח של עשרת אלפים טונה, נוסף על שש סיירות קלות בנות לא יותר מששת אלפים טונה. באחרונה נתברר לאדמירליות הבריטית כי שתי אניות המערכה של־כיס המוּקמות והולכות, שרנהורסט וגנייזנאוּ, גדולות הרבה יותר ממה שמרשה החוזה ושונות לגמרי בטיפוסן. לאמיתו של דבר נתברר שהן סיירות־מערכה קלות בנות עשרים־וששה אלף טונה, או משחתות־סוחר מן המדרגה העליונה.

נוכח הפרה רמאית ונחוּשת־מצח זו של חוזה השלום, שתוכננה בקפידה והחלה לפחות שנתיים קודם לכן (ב־1933), סבורה היתה האדמירליות באמת כי כדאי לעשות הסכם ימי אנגלו־גרמני. ממשלת הוד־מלכותו עשתה זאת מבלי להימלך בצרפת בעלת־בריתה ומבלי להודיע על כך לחבר־הלאומים. בעצם העת בה היתה היא עצמה פונה אל החבר ומגייסת את תמיכת המדינות חברותיו למחאה נגד הפרת הסעיפים הצבאיים של החוזה על־ידי היטלר, קמה לבטל, בהסכם פרטי, את הסעיפים הימיים של אותו חוזה עצמו.

הצד העיקרי שבהסכם היה שלא יעלה הצי הגרמני על שליש מן הצי הבריטי. דבר זה צודד מאד את לבה של האדמירליות, שזכרה את הימים שלפני המלחמה הגדולה, שבהם מרוצה היתה ביחס של שש־עשרה לעשר. בעבור הסיכוי הזה, כשהיא מקבלת את ההבטחות הגרמניות כלשונן, באה להתיר לגרמניה לבנות צוללות שחוזה־השלום מנע אותן ממנה במפורש. גרמניה תורשה לבנות כשיעור ששים־למאה מכוח הצוללות הבריטי, ואם תחליט כי המסיבות הן בלתי־רגילות, תהיה רשאית לבנות בשיעור של מאה אחוז. הגרמנים, כמובן, נתנו הבטחות כי לעולם לא ישתמשו בצוללות שלהם נגד אניות־סוחר. אם כך הדבר, מה צורך היה בהן? כי ברור היה שאם יקיימו את שאר סעיפי ההסכם לא תוכלנה אלו להשפיע על ההכרעה בים, ככל שהדברים אמורים באניות־מלחמה.

הגבלת הצי הגרמני כדי שליש מן הבריטי איפשרה לגרמניה לגשת לתכנית בנייה חדשה, שתעסיק את מספנותיה עד קצה גבול יכלתן משך עשר שנים לפחות. לפיכך לא היו למעשה הגבלה או סייג כלשהם מוטלים על הרחבת הצי הגרמני. הגרמנים יוכלו לבנות מלוא המהירות האפשרית מבחינה פיזית. מיכסת האניות שהוּתרה לגרמניה על פי ההצעה הבריטית היתה בעצם נדיבה הרבה יותר מכפי שמצאה גרמניה לראוי לנצלה, במידה ידועה ודאי משום התחרות על ריקוּעי־שריון המתעוררת בין בניית אניות־מלחמה לבניית טנקים. הם הורשו לבנות חמש אניות־מערכה, שתי נושאות־מטוסים, עשרים־ואחת סיירות וששים־וארבע משחתות. אולם למעשה לא היו מוכנות עמהם עם פרוץ המלחמה, בדרגה הקרובה להשלמה, אלא שתי אניות־מערכה, אחת־עשרה סיירות ועשרים־וחמש משחתות, לאמור – הרבה פחות ממחצית מה שניתן להם מתוך שאננוּת כה רבה. מתוך שריכזו את האפשרויות העומדות לרשותם בסיירות ומשחתות על חשבון אניות־מערכה, יכלו להכין לעצמם להכין לעצמם עמדה נוחה למלחמה עם בריטניה ב־1939 או 1940. כידוע לנו עתה מסר היטלר לאדמירל רדר כי מלחמה עם אנגליה לא תהיה מתקבלת על הדעת עד 45–1944. פיתוח הצי הגרמני תוכנן אפוא לזמן ארוך. רק צוללות הקימו ככל אשר הורשה להם על גבי הנייר. כשאך היה לאֵל־ידם לעבור את גבול הששים־למאה נתלו בסעיף המרשה להם לבנות עד מאה־אחוז, ושבעים־וחמישה למאה הוקמו למעשה כאשר פרצה המלחמה.

במתכּוֹנת של אניות־מערכה חדשות נהנו הגרמנים מיתרון נוסף מתוך כך שלא היו שותפים לתקנות של ההסכם הימי הוושינגטוני או של ועידת לונדון. הם החלו מיד בבניינו של ביסמארק וטירפיץ, ובעוד אשר את בריטניה, צרפת וארצות־הברית כולן חייבה ההגבלה של שלושים־וחמישה אלף טונה, הנה תוכננו שתי האניות הגדולות האלו על בסיס נפח של למעלה מארבעים־וחמישה אלף טונה, וכאשר הושלמו אכן נעשו כלי השיט החזקים ביותר על פני המים בעולם כולו.

ברגע זה גם כדאי היה לו להיטלר ביותר מבחינה דיפלומטית לפלג את בעלי־הברית, שיהיה אחד מהם נכון למחול על הפרות חוזה ורסיי, ולהאציל על השגת החופש המלא לחדש את חימושה של גרמניה את קדושתו של הסכם עם בריטניה. ההודעה על ההסכם הנחיתה מהלומה נוספת על חבר־הלאומים. לצרפתים היתה הזכות המלאה להתלונן כי ההתר שנתנה בריטניה הגדולה לבנין צוללות פוגע באינטרסים החיוניים שלהם. מוסוליני ראה בפרשה הזאת הוכחה לכך שאין בריטניה הגדולה פועלת מתוך שמירת אמונים לשאר בעלי־בריתה, וכי אם יובטחו האינטרסים הימיים המיוחדים שלה תהיה מוכנה כפי הנראה ללכת עד קצה הגבול בהתפשרותה עם גרמניה, מבלי התחשב בנזק הנגרם למעצמות ידידותיות שעליהן מאיים גידולם של כוחות־היבשה הגרמניים. הדבר שנראה בחינת עמדתה הצינית והאנוכית של בריטניה הגדולה עודד אותו לדחוק ולהמשיך בתכניותיו נגד חבש. המעצמות הסקנדינביות, שאך שבועיים קודם לכן הגישו באומץ־לב את המחאה נגד הנהגת שירות־החובה בצבא הגרמני על־ידי היטלר, מצאו עתה כי מאחרי הקלעים הסכימה בריטניה להקמת צי גרמני, שאם גם יהיה רק שליש מן הצי הבריטי הרי בתוך כך יהיה אדון על הים הבלטי.

המיניסטרים הבריטיים הרבו להפליג בערכה של הצעת גרמניה לשתף פעולה אתנו באיסור הצוללות. בהתחשב בכך שהתנאי שצוֹרף להצעה זו היה כי כל שאר הארצות תסכמנה לכך באותה עת, ובהתחשב בעובדה שידוע היה היטב כי אין כל סיכוי להסכמתן של ארצות אחרות, הרי היתה זו הצעה שיכלו הגרמנים להעלותה בבטחון רב. והוא הדין לגבי הסכמתם של הגרמנים להגביל את השימוש בצוללות על מנת לשים קץ לאכזריות שבמלחמת צוללות נגד אניות־סוחר. מי זה יכול היה להניח כי הגרמנים, שעה שיהיה להם צי גדול של צוללות ויהיו רואים את נשיהם וילדיהם מורעבים על ידי הסגר בריטי, יימנעו מעשות שימוש רחב ביותר בנשק הזה? אני תיארתי את ההשקפה הזאת כ״פסגת הפּתיוּת".

ההסכם לא די שלא היה צעד לקראת פירוק־הנשק אלא שגם, אילו בוּצע משך תקופת־שנים, בהכרח היה מעורר פיתוּח כל־עולמי של בניית אניות־מלחמה חדשות. הצי הצרפתי, מחוץ לאניותיו החדשות ביותר, יהיה טעון שיקום. דבר זה שוב יפעל את פעולתו על איטליה. אשר לנו עצמנו, ברור היה כי נצטרך לבנות מחדש את הצי הבריטי בקנה־מידה גדול מאד על מנת לקיים את יתרון השיעור של שלושה־לאחד אשר יש לנו באניות מודרניות. אפשר שהאדמירליות שלנו סברה כי הרעיון שיהיה הצי הגרמני בשיעור שליש מן הבריטי פירושו בהכרח שיהיה הצי הבריטי גדול פי־שלושה מן הגרמני. דבר זה אפשר יוכל לסוֹל את הדרך לשיקום הגיוני של הצי שלנו, ששעתו הגיעה מכבר. אבל היכן היו המדינאים?

על ההסכם הזה הודיע לפרלמנט הלורד הראשון של האדמירליוּת, סיר בולטון־איירס מוֹנזל, ב־21 ביוני 1935. בהזדמנות הראשונה, ב־11 ביולי, ועוד פעם ב־22 ביולי, דנתי אותו לכף חובה:

אינני מאמין כי יתברר שהמעשה המבודד הזה מצד בריטניה הגדולה מסייע לעניין השלום. התגובה המיידית היא שבכל יום מתקרב הצי הגרמני לטונאז' הנותן לו שלטון מוחלט על הים הבלטי, ובמהרה מאד תמוג בהדרגה אחת המניעות למלחמה אירופית. ככל שהדברים אמורים במצב בים התיכון, נראה לי כי קשיים גדולים מאד מעוּתדים לנו. ודאי שחייבת לבוא תוספת גדולה לבנין אניות חדשות כאשר יהיה על הצרפתים להנהיג מודרניזציה בצי שלהם על מנת להשתוות לבנין בגרמניה וכשיבואו גם האיטלקים בעקבותיהם, ואז נעמוד תחת לחץ לבנות מחדש מנקודת־מבט זו, שאם לא כן יפגע הדבר במעמדנו בים התיכון. אבל בּיש מכל הוא הרושם על מעמדנו בקצה השני של העולם, בסין שבמזרח הרחוק. איזו מתנה־מן־השמיים היתה זאת ליאפאן! צאו וראו מהן התוצאות. הלורד הראשון אמר, ״ראוּ את העובדות". לכשתושלם התכנית הזאת יהיה הצי הבריטי מרוּתק במידה רבה לים הצפוני. רוצה לומר שכל המצב במזרח הרחוק נשתנה שינוי חמור מאד, לנזקן של ארצות־הברית ושל בריטניה הגדולה ולנזקה של סין…

צר לי שאין אנו מטפלים בבעיה הזאת של החייאת הכוח הימי הגרמני כשהקונצרן האירופי על צדנו, ומתוך שיתוף עם עוד הרבה ארצות שההתפתחות העצומה בחימושה של גרמניה משפיעה על עתידן ומעוררת את חשדותיהן לא־פחות מאתנו. אין איש יכול לאמוד אל־נכון מה תהיה ההתפתחות הזאת. ראינו כי אפשר לבנות אניות אדירות, אדירות הרבה יותר מששיערנו, בהעלם אפילו מן האדמירליוּת. ראינו מה שנעשה באוויר. אני מאמין שאם אפשר יהיה לקבוע אל־נכון את הוצאותיה של גרמניה בשנת־הכספים השוטפת יודהמו הבית והארץ כולה ויתחלחלו לנוכח ההוצאות העצומות על הכנות למלחמה בכל רחבי הארץ ההיא, הוצאות ההופכות את כל האומה האדירה והקיסרות של גרמניה לבית־נשק העומד ממש על סף הגיוס.

*

אך מן הראוי הוא להבין כאן את הטענות־שכנגד, כפי שניסחן סיר סמואל הור בנאומו הראשון כשר־החוץ ב־11 ביולי 1935, בתגובה על הרבה דברי בקורת מבּית ומאירופה:

ההסכם הימי האנגלו־גרמני אינו הסכם אנוכי בשום מובן שהוא. בשום פנים ואופן לא היינו יכולים לעשות הסכם שאין תועלתו ברורה, לפי השקפתנו, למעצמות הימיות האחרות. בשום פנים ואופן לא היינו יכולים לעשות הסכם שאיננו סבורים כי לא די שלא ימנע הסכם כללי אלא שבעצם אף יקדם אותו. השאלה של פירוק־הנשק הימי נדונה תמיד במובדל מן השאלה של פירוק־הנשק ביבשה ובאוויר. השאלה הימית נדונה תמיד בנפרד, ועד כמה לי תמיד היתה זו כוונתן של המעצמות הימיות לדון בה בנפרד.

אולם, להוציא את המצב המשפטי, נדמה היה לנו כי יש, למען האינטרסים של השלום – שהוא מטרתה העיקרית של ממשלת בריטניה – סיבות חותכות לכריתת הסכם. לדעת המומחים הימיים שלנו ראוי היה לנו לקבל זאת בחינת הסכם בטוח לקיסרות הבריטית. כאן שוב ראינו לפנינו הזדמנות, שאולי לא תחזור, לבטל אחת מן הסיבות העיקריות למרירות לפני המלחמה הגדולה – מירוץ החימוש הימי של גרמניה. דרך־אגב, מתוך הדיונים עלתה ההצהרה החשובה עד מאד של ממשלת גרמניה כי מעתה, ככל שהדברים אמוּרים בה, תבטל את אחד הגורמים שבגללם היתה המלחמה נוראה כל־כך, רוצה לומר – השימוש ללא־סייג בצוללות נגד אניות־סוחר. שלישית, הגענו בהחלט לכלל דעה כי יש סיכוי לעשות הסכם אשר מטעמים ימיים דומה כי הוא מועיל בפירוש למעצמות ימיות אחרות, כולל צרפת… עם שהצי הצרפתי נשאר בקירוב על דרגתו הנוכחית לעומת הצי שלנו, נותן ההסכם לצרפת עדיפות תמידית של 43 למאה על הצי הגרמני, לעומת פחיתות של כ־30 למאה לפני המלחמה… לפיכך הריני מרהיב עוז להאמין כי כאשר יסתכל העולם ביתר קור־רוח בתוצאות האלו יגידו הרוב המכריע של הדוגלים בשלום ובהגבלות החימוש כי ממשלת בריטניה לא די שנקטה דרך של חכמה אלא שנקטה את הדרך היחידה שהיתה פתוחה לפניה במסיבות הנתונות.

הדבר שנעשה בפועל היה מתן הרשאה לגרמניה לבנות כלי־שיט עד קצה גבול יכלתה משך חמש או שש השנים הבאות.

*

בינתיים ובשטח הצבאי ציינו הנהגתו הרשמית של הגיוס בגרמניה ב־16 במרס 1935 את ההתגרות היסודית בחוזה ורסיי, אבל הצעדים שעל ידיהם התעצם עכשיו הצבא הגרמני ואורגן מחדש אין בהם ענין טכני בלבד. כל תפקידו של הצבא במדינה הנציונל־סוציאליסטית היה טעון הגדרה. מטרת החוק מיום 21 במאי 1935 היתה להרחיב את העילית הטכנית של המומחים שהוכשרו בחשאי לכלל ביטויה המזוין של האומה כולה. השם רייכסוור הוחלף בשם וורמאכט. הצבא יהיה כפוף להנהגתו העליונה של הפירר. כל חייל נשבע לא לתחוקה, כמו קודם לכן, אלא לאישיותו של אדולף היטלר. מיניסטריון־המלחמה היה כפוף במישרים לפקודותיו של הפירר. השירות בצבא היה חובה אזרחית הכרחית, וניטל על הצבא לחנך ולאחד, אחת־ועד, את תושבי הרייך. בסעיף השני של החוק נאמר: ״הוורמאכט הוא הכוח הצבאי ואסכולת החינוך הצבאי של העם הגרמני".

אכן, כאן היתה ההתגלמות הרשמית והחוקית של דברי היטלר ב״מלחמתי":

המדינה הנציונל־סוציאליסטית הבאה אַל לה להיתפס לשגיאת העבר ולהועיד לצבא תפקיד שאין לו ושאינו ראוי לו. הצבא הגרמני לא יהיה אסכולה לקיום הייחוד השבטי אלא דווקה אסכולה להבנה הדדית בין כל הגרמנים ולהסתגלותם ההדדית. כל דבר שתוכל להיות לו השפעה מפַלגת בחיים הלאומיים, חייב הצבא לתת לו השפעה מאחדת. יתר על כן, שומה עליו להעלות את הצעיר מעל לאופק הצר של סביבתו הקטנה ולהעמידו בתוך האומה הגרמנית. עליו ללמוד לכבּד לא את גבולות מקום הוּלדתו אלא את גבולות מולדתו; כי על אלה יהיה גם צריך להגן באחד הימים.

*

על היסודות הרעיוניים האלה קבע החוק גם ארגון טריטוריאלי חדש. הצבא התארגן עכשיו בשלושה פיקוּדים, שמטותיהם בברלין, קאסל ודרזדן, שחוּלקו חלוקת־משנה לעשרה (אחרי־כן שנים־עשר) ור־רייזה (מחוזות צבאיים). כל ור־רייזה הכיל קורפוס־צבא בן שלוש אוגדות. נוסף על כך תוּכננה יחידה מסוג חדש ― האוגדה המשוּריינת, שלא ארכו הימים וקמו שלוש מסוגה.

נעשו גם סידורים מפורטים ביחס לשירות הצבאי. משימתו הראשונה־במעלה של המשטר החדש היתה משטוּרו של הנוער הגרמני. בני־התשחורת של גרמניה, שמתחילים היו בשורות של ״נוער היטלר", עברו בגיל שמונה־עשרה על יסוד של התנדבות לס.א. למשך שנתיים. על פי חוק מיום 26 ביוני 1935 נעשו גדודי־העבודה או ה״ארבּייטס־דינסט״ שירות־חובה לכל גבר גרמני המגיע לגיל עשרים. ששה חדשים יהיה עליו לשרת את מולדתו בסלילת־כבישים, בניית קסרקטים או ייבוש ביצות, ובכך יוכשר בגוף ורוח לגוּלת־הכותרת שבחובותיו של אזרח גרמני: השירות בכוחות המזוינים. בגדודי־העבודה הוּשם הדגש בביטול ההבדלים המעמדיים ובהטענת אחדותו החברתית של העם הגרמני; בצבא הוּשם הדגש במשמעת ובאחדות הטריטוריאלית של האומה.

תפקיד־הענקים של אימון הגוף והרחבת הקאדרים, שנקבע בתפיסה הטכנית של סקט, עתה הנה החל. ב־15 באוקטובר 1935, שוב מתוך התרסה כנגד סעיפיו של חוזה ורסיי, נפתח בית־הספר לקציני־מטה מחדש בטכס רשמי על־ידי היטלר, שבא בלווית ראשי הכוחות המזוינים. כאן היה רוּמה של הפּירמידה, שבּסיסה כבר הועמד לעת הזאת על־ידי ריבּוא היחידות של גדודי־העבודה. ב־7 בנובמבר 1935 נקרא לשירות השנתון הראשון, ילידי 1914; 506,000 צעירים שיאוּמנו בשימוש בנשק. הנה כך הוגדל הצבא הגרמני במחי אחד לפחות על גבי הנייר, לכדי 700,000 לוחמים בקירוּב.

עם משימת האימונים באו הבעיות של מימון החימוש והרחבת החרושת הגרמנית לסיפוק צרכיו של הצבא הלאומי החדש. על פי פקודות חשאיות נעשה ד"ר שאכט דיקטטור כלכלי למעשה של גרמניה. עבודתו החלוצית של סקט הועמדה עתה במבחנה העליון. שני הקשיים העיקריים, היו, ראשית, הרחבת הקצוּנה, ושנית – ארגון היחידות המקצועיות, חיל התותחנים, חיל ההנדסה וחיל הקשר. עד לאוקטובר 1935 היו עשרה קורפוּסים של צבא קמים והולכים. עוד שנַים באו כעבור שנה, וקורפוס שלושה־עשר הוקם באוקטובר 1937. גם יחידות המשטרה הוכללו בכוחות המזוינים.

מובן היה כי לאחר הגיוס הראשון של שנתון 1914, בגרמניה כבצרפת, תבאנה השנים שלאחר מכן מספר פוחת והולך של טירונים, בגלל הירידה בשיעור הילודה משך תקופת המלחמה העולמית. על כן הוארכה תקופת השירות הצבאי הפעיל בגרמניה לשנתיים באוגוסט 1936. השנתון של 1915 מנה 464,000, והודות להחזקת השנתון של 1914 לשנה נוספת היה מספר הגרמנים המקבלים אימון צבאי סדיר ב־1936 1,511,000 איש, להוציא מן החשבון את היחידות הצבאיות־למחצה של המפלגה וגדודי־העבודה. הכוח הפעיל של הצבא הצרפתי, מחוץ למילואים, היה אותה שנה 623,000 איש, שמהם רק 407,000 היו בצרפת.

המספרים הבאים, שרואי־חשבון יכלו לחזותם מראש במידה של דיוק, מדברים בעדם:

טבלה משווה של המספרים הצרפתים והגרמנים לשנתונים ילודי 1914־1920 והמגויסים בשנים 1939־40

שנתון	גרמנים	צרפתים
1914	596,000 איש	279,000 איש
1915	464,000 איש	184,000 איש
1916	351,000 איש	165,000 איש
1917	314,000 איש	171,000 איש
1918	326,000 איש	197,000 איש
1919	485,000 איש	218,000 איש
1920	636,000 איש	360,000 איש
	3,172,000 איש	1,574,000 איש

עד שנעשו המספרים האלה עובדות במרוצת השנים עדיין לא היו אלא צללי־אזהרה. כל מה שנעשה עד ל־1935 פיגר הרבה אחרי כוחם ועצמתם של הצבא הצרפתי ועתוּדותיו הנרחבות, שלא להביא בחשבון את בעלי־בריתו המרובים והחזקים. אף בעת הזאת אולי די היה בהחלטה נחרצה בהישען על סמכותו של חבר־הלאומים, שאפשר היה להשיגה בנקל, כדי לעצור בתהליך כולו. אפשר היה להזמין את גרמניה לז’נבה ולבקשה לתת הסבר מלא ולהרשות למשלחות־חקירה משותפות של בעלי־הברית לבדוק את מעמד חימושה ויחידותיה הצבאיות שבניגוד לחוזה; ובאם תסרב, אפשר היה לחזור ולכבוש את ראשי הגשר על הריין עד אם יובטח מילוי תנאֵי החוזה, מבלי שתהיה אפשרות כלשהי להתנגדות של ממש ובלי שום חשש לשפך־דם מרובה. בדרך כך אפשר היה לפחות לדחות את מלחמת העולם השניה עד בלי די. הרבה מן העובדות וכל מגמתן הכללית היו ידועות היטב למטות של צרפת ובריטניה, ובמידה מועטה מזו נהירות היו לממשלות. ממשלת צרפת, שהיתה שרויה בתמורה בלתי־פוסקת במשחק המצודד של הפוליטיקה המפלגתית, וממשלת בריטניה, שהגיעה לאותן קלקלות בעטיו של התהליך ההפוך של הסכמה כללית להשתיק את הדברים, היו בלתי־מסוגלות במידה שווה לכל מעשה נועז או חותך, עם כל שיהיה מוצדק הן על־ידי החוזה הן על־ידי התבונה הפשוטה. ממשלת צרפת לא קיבלה את כל הקיצוצים בכוחותיה שביקשה בעלת בריתה לכוף עליה; אבל בדומה לחבריהם בבריטניה חסרים היו אנשי ממשלת צרפת את העוז להתנגד באיזו צורה יעילה שהיא למה שקרא סקט בזמנו ״תחיית־המתים של הכוח הצבאי הגרמני".

פרק תשיעי: בעיות אוויר וים 1939־1935

סטיה טכנית – כוח הסחיטה הגרמני – פניות אל מר בולדווין וראש הממשלה – היבשה כנגד האוויר – הזמנתו של מר בולדווין – ועדת החקר להתגוננות אווירית – אי־אלה עקרונות כלליים – התקדמות עבודתנו – פיתוח הראדאר – הפרופ' ווטסון־ווט והדי ראדיו – דו“ח טיזרד – שרשרת תחנות־החופים – רשת הקשר הטלפוני של מרשל האוויר דאוּדינג – ״גרף צפּלין״ טס במעלה החוף המזרחי שלנו: אביב 1939 – ז.י.א. – ביקור במרטלשס, 1939 – קשרי באדמירליוּת – כוח־התעופה של הצי – שאלת בנייתן של אניות־מערכה חדשות – קוטר התותחים – כובד המטחים – מספר הצריחים – מכתבי אל סיר סמואל הור מיום 1 באוגוסט 1936 – נימוקיה של האדמירליות – צריחים מרובּעים – המשך בּיש מזל – ביקור בפורט פורטלנד: ה”גל’ץ"¹¹

עתה יש לעמוד על החלטות טכניות בעלות השפעה מרובה על עתידנו, ונוח יהיה בפרק הזה לסקור את כל ארבעת השנים שהיו בינינו לבין פרוץ המלחמה.

לאחר איבּוד השוויון באוויר צפויים היינו לסחיטה מצד היטלר. אילו אחזנו מבעוד עת באמצעים ליצור שוב חיל־אוויר שכוחו עולה בחמישים למאה או כפליים, מכל שתוכל גרמניה להקים מתוך הפרת החוזה שלה, כי אז היתה בידנו השליטה של העתיד. אבל אפילו שוויון באוויר, שאיש לא יכול לומר כי יש בו משום תוקפנוּת, היה נותן לנו מידה מוצקה של ביטחת התגוננות בשנים הגורליות האלו, ובסיס רחב לנהל ממנו את הדיפּלומטיה שלנו או להגדיל את חיל־האוויר שלנו. אך אנחנו איבדנו את השוויון באוויר. והמאמצים המועטים שנעשו לחזור ולהשיגו עלו בתוהו. נכנסנו לתקופה שבה כלי־הנשק אשר מלא תפקיד ניכר במלחמה הקודמת השתלט על מחשבתם של בני־האדם, וכן גם נעשה גורם צבאי ראשון־במעלה. מיניסטרים הוצרכו לדמות בנפשם את חזיונות החורבן והטבח האיומים ביותר שיתרגשו על לונדון אם נריב עם הרודן של גרמניה. אף כי שיקולים אלה לא היו מיוחדים לבריטניה הגדולה הרי השפיעו על מדיניותנו, ועקב זאת על העולם כולו.

משך הקיץ של 1934 כתב פרופ' לינדמן לעתון טיימס והטעים את האפשרות להשגת תוצאות מדעיות מכריעות בחקר ההתגוננות האווירית. באוגוסט ניסינו להסב אל הנושא הזה לא רק את תשומת־לבם של הפקידים במיניסטריון־התעופה שכבר ניעורו לפעולה, אלא גם זו של הממונים עליהם בממשלה. בספטמבר נסענו מקאן לאקס־לה־בּן וגלגלנו שיחה נעימה עם מר בולדווין, שנראה היה מעונין עד מאד. מבוקשנו היה חקירה־ודרישה בדרג גבוה. משחזרנו ללונדון התגלעו קשיים מיניסטריוניים והענין היה תלוי ועומד. בתחילת 1935 הוקמה ועדה מטעם מיניסטריון־התעופה, מורכבת מאנשי־מדע, וקיבלה הוראות לחקור את העתיד. זכרנו כי על פי עצתו של מיניסטריון־התעופה נשא מר בולדווין את הנאום שעשה רושם כה גדול ב־1933, כשאמר כי אין למעשה כל הגנה. ״המפציץ יעבור תמיד". לפיכך לא היה לנו שום אמון בשום ועדה מיניסטריונית של וזרת־התעופה, וסבורים היינו כי יש להעביר את הנושא מווזרת־התעופה לוועדה־להגנת־הקיסרות, מקום שיוכלו מנהיגי הממשלה, הפוליטיקאים החזקים ביותר אשר בארץ, להשגיח ולפקח על פעולותיה וכן גם להבטיח שלא יימנעו הסכומים הדרושים. בשלב זה הצטרף אלינו סיר אוסטין צ’מברליין, ומפרק לפרק הוספנו לפנות אל מיניסטרים בענין זה.

בפברואר נתקבלנו על־ידי מר מקדונלד אישית, ושטחנו את עצומותינו לפניו. לא היתה בינינו שום מחלוקת בעקרון. ראש־הממשלה גילה אהדה מרובּה ביותר כשהטעמתי את צד השלום שבעצוּמותי. אמרתי כי שום דבר לא יוכל לגרוע מן האימים והדאגות, אשר חשרתם מעיבה על העולם, יותר מהרחקת הרעיון של התקפת־פתע על ישובים אזרחיים. דומה היה כי לעת הזאת היתה ראייתו של מר מקדונלד מציקה לו מאוד. הוא ניבּט בוהה מן החלונות אל חצר הארמון, והבטיחנו כי מקשה הוא את לבו לקראת ההתמודדות עם ההתנגדות המיניסטריונית. אנשי מיניסטריון־התעופה מצדם עָינו את הרעיון שיהיה איזה גוף חיצוני או עליון שיתערב בענייניהם המיוחדים, וזמן־מה לא אירע דבר.

לפיכך העליתי את הענין בבית הנבחרים ב־7 ביוני 1935:

הנקודה (אמרתי) היא מצומצמת, ובמידה רבה מדעית באָפיה. נוגעת היא בדרכים שאפשר להמציא או לנקוט או לגלות כדי שתוכל היבשה למשול באוויר, כדי שתוכל ההגנה מן הקרקע לפקח – ובעצם לשלוט – על מטוסים הגבוהים הרבה מעל פניה… נסיוני מלמדני כי בעניינים האלה, כשנותנות הרשויות הצבאיות והפוליטיות הסבר שלם לצרכים, תמיד יש ביד המדע לספק משהו. הוגד לנו כי מן הנמנע הוא להתמודד עם צוללות, אבל נמצאו דרכים שאיפשרו לנו לחנוק את הצוללות מתחת לפני המים, בעיה שאיננה מוּקשה יותר בהכרח מזו של הורדת מטוסים פושטים. במלחמה נתקבלו דברים רבים שהוגד לנו כי הם בגדר הנמנע מבחינה טכנית, אבל הסבלנות, ההתמדה, ועל הכל – דרבּן הכּוֹרח בתנאי המלחמה, הפעילו את מוחותיהם של בני אדם ביתר־עוז, והמדע נענה לצרכים…

רק במאה העשרים זכתה התפיסה המאוסה הזאת של אילוץ אומות לכניעה על־ידי הטלת אימה של טביחת נשים וילדים באוכלוסיה אזרחית חסרת־ישע להתקבל ולהיסבל בין הבריות. אין זה עניינה של איזו אומה שהיא. כל ארץ תרגיש עצמה בטוחה יותר אם יתברר פעם כי המטוס המפציץ נתון לרחמיהם של כלים המכוּונים מן הקרקע, וישכּכו הפחדים והחשדות שאינם זזים מן האומות ומקרבים אותן יותר ויותר לשואה חדשה… אין אנו צריכים לפחד רק מפני התקפות על האוכלוסיה האזרחית שלנו בערינו הגדולות, שאנחנו נוחים לפגיעתן יותר מכל ארץ אחרת בעולם, אלא גם מפני התקפות על המספנות ושאר הבסיסים הטכניים שבלעדיהם אפשר שישוּתק, או אף יושמד, הצי שלנו, שעודנו גורם חיוני בהגנתנו. לכן הרי לא רק למען מאמץ עולמי לחסל את אחת הסיבות החמורות ביותר לחשד ולמלחמה, אלא גם בחינת אמצעי להחזיר לנו כאן בבריטניה הגדולה את הבטחון הנושן של האי שלנו, חייב הענין הזה לזכות במחשבה הנמרצת ביותר מצד האנשים הגדולים ביותר בארצנו ובממשלתנו, ויש לקדמו בכל האמצעים שיכול המדע של בריטניה להשתמש בהם ואשר עָשרה של הארץ יכול לשחררם.

בעצם יום המחרת חלו השינויים המיניסטריוניים שהוזכרו בפרק הקודם, ומר בולדווין נעשה ראש־הממשלה. סיר פיליפּ קונליף־ליסטר, שזמן קצר אחרי כן נעשה הלורד סווינטון, ירש את הלורד לונדונדרי כמיניסטר־התעופה. יום אחד אחר־הצהריים, כעבור חודש ימים, הייתי בחדר־העישון של בית־הנבחרים כשנכנס מר בולדווין. הוא התיישב על ידי ואמר מיד: ״יש לי הצעה בשבילך. פיליפ מעונין מאד שתצטרף לוועדת החקר להתגוננות האווירית של ועדת־ההגנה־הקיסרית, שהוקמה זה מקרוב, ואני מקווה שתצטרף“. אמרתי שאני מותח בקורת על ההכנות האוויריות שלנו ועלי לשמור לעצמי את חופש הפעולה שלי. הוא אמר: ״זה מובן בהחלט. ודאי שתהיה בן־חורין לגמרי, פרט למה שנוגע לעניינים הסודיים שעליהם יוודע לך רק בוועדה”.

התניתי תנאי שהפרופ' לינדמן יהיה לפחות חבר בוועדת־המשנה הטכנית, כי הייתי תלוי בעזרתו. כעבור ימים אחדים כתב ראש־הממשלה:

8 ביולי 1935

אני שמח שראית את הנקי, ואני מקבל את מכתבך בחינת ביטוי לנכונותך לשמש בוועדה ההיא.

אני שמח, וסבור אני שתוכל להועיל באמת בחקירה חשובה ביותר. כמובן, חפשי אתה כצפור־מרומים (הביטוי הנכון במקרה זה!) להתווכח ולדון בשאלות הכלליות של המדיניוּת, התכניות, וכל שאר הדברים הקשורים בשירותי האוויר.

הזמנתי לא נתכוונה להיות מחסום אלא גילוי של ידידוּת לרע ותיק.

הנה כי כן השתתפתי בפגישות אלו משך ארבע השנים הבאות, ומתוך כך זכיתי לראייה שלמה של התחום החיוני הזה בהגנתנו האווירית, ועיצבתי לי את דעותי עליו משנה לשנה מתוך דיונים קרובים ומתמידים עם לינדמן. הכינותי מיד תזכיר לוועדה, שבו נתגלמו המחשבות והידיעות שכבר אספתי, בלי אינפורמציה רשמית, בשיחותי ובעיוּני עם לינדמן ומתוך תפיסותי הצבאיות שלי. יש ענין במסמך הזה בגלל האור שהוא נוסך על המצב ביולי 1935. בזמן ההוא לא חשב איש על השימוש בקרני ראדיו להנחיית מפציצים. ברורים היו הקשיים באימון מספר גדול של טייסים יחידים, והסברה הכללית היתה כי בלילות יוליכו כמה מפציצי־על ציים גדולים של מטוסים. גישושים חשובים בשטחים חדשים נעשו בארבע השנים שעתידות היו לחלוף בטרם יוּטלו חייה של האומה על כפּות המאזניים; ובינתיים גרמה הנהגתה של הפצצה בהנחיית קרני ראדיו שינויים טקטיים מעמיקים. לפיכך נתיישן הרבה ממה שנכתב אז. אבל חלק הגון מן הדברים ניסיתי כשהיה הכוח בידי – לא הכל בהצלחה.

23 ביולי 1935

ההערות הבאות מוגשות במוֹרך רב, ובחפזון משום קרבתה של פגישתנו, מתוך תקוה שתוכלנה להיות תרומה למחשבתנו המשולבת.

תפיסות טקטיות כלליות ומה שהוא בר־ביצוע מבחינה טכנית, אלה פועלים ומגיבים זה על זה. הנה כך יש לומר לאיש־המדע באיזה כלים יחפוץ חיל־האוויר, ותיכנוּן המטוסים חייב להתאים לתכנית ברורה של לחימה ולהוציאה לפועל.

בשלב זה עלינו להניח הנחת־מלחמה מתקבלת־על־הדעת, רוצה לומר: שבריטניה הגדולה, צרפת ובלגיה הן בעלות־ברית המותקפות על־ידי גרמניה.

אחרי פרוץ מלחמה כזאת יהיה המאורע המכריע גיוסם של הצבאות הגדולים ביבשת. דבר זה יצריך לפחות שבועיים, כשהוא מגוון ומופרע על־ידי חדירותיהם של כוחות ממוכנים וממונעים. המוחות במטה הכללי הצרפתי והגרמני יהיו מרוכזים באיסופם של הצבאות ובפריסתם. אף אחד משני הצדדים לא יוכל להרשות לעצמו לפגר במידה ניכרת במהלומה העיקרית הראשונה. אפשר לקוות כי גרמניה לא תהיה מוכנה, משך שנתיים או שלוש, למלחמה שבּה על הצבא והצי למלא תפקיד חשוב. הצי שלהם אינו קיים למעשה ברגע זה; הם לא השיגו עדיין את השליטה בים הבלטי; ודומה כי התותחים הכבדים שלהם עדיין אינם מספיקים. הקמת צי וייצור תותחים כבדים והכשרת האנשים, כל אלה יצריכו פרק־זמן הנמוֹד בשנים ולא בחדשים.

חלק גדול מייצור הנשק של גרמניה מרוכז בחבל־הרוּר, שהוא נוח מאד לגישה למפציצי אויב. ודאי היא מבינה כי תנוּתק מאספקת־חוץ של הרבה חמרי־מלחמה חיוניים (נחושת, טוּנגסטן, קוֹבּלט, ואנאדיוּם, נפט, גומי, צמר וכו') ואפילו אספקת הברזל שלה תופחת אם לא תהיה שלטת בים הבלטי, ולפיכך ספק אם כבר נמצאת היא במצב שבו תוכל לפתוח במלחמה ממושכת. מובן שנעשים מאמצים גדולים להתגבר על התקלות האלו, כמו למשל העברת בתי־חרושת מסוימים מן הגבול לגרמניה המרכזית, ייצור סינתטי של חמרים דוגמת נפט וגומי, ואגירת מלאי גדול. אבל דומה כי אין זה מתקבל על הדעת שלפני 1937 או 1938 תימצא גרמניה במצב שבו תוכל לפתוח, מתוך איזו תקוה להצלחה, במלחמת שלושת החיילות שתוכל להימשך שנים, ואשר בה ספק אם יהיו לה בעלי־ברית כלשהם.

במלחמה כזאת דומה כי תפקידו הראשון של חיל־האוויר האנגלו־צרפתי יהיה לנתק את קווי התחבורה של האויב, מסילות הברזל שלו, כבישיו, גשרי הריין ומעבירי־המים וכו', ולהטריד במירב המידה את אזורי האיסוף ומחסני התחמושת שלו. בדרגת העדיפוּת הבאה באים בתי החרושת הנוחים ביותר לגישה לתעשייה המלחמתית שלו בכל צורותיה. דומה כי ודאי הדבר למדי שאם ירוכזו מאמצינו משעת־האפס והלאה במטרות החיוניות האלו, הרי נכפה על האויב קו דומה לזה. שאם לא כן, ינהלו הצרפתים גיוס ללא הפרעה ויזכו ביזמה בקרב היבשתי הגדול. לפיכך יחוסו הגרמנים על כל מטוס הנועד לשימוש בביצוע מעשי טרור נגד האוכלוסיה האזרחית בבריטניה ובצרפת, ויטוּ אותו מתוך חסכנוּת.

בכל זאת עלינו לצפות לכך שאפילו במלחמה של שלושת החיילות ייעשו מאמצים לשרוף באש את לונדון, או ערים גדולות אחרות שבטווח נוח, על מנת לבחון את כוח הרצון וההתנגדות של הממשלה והעם במסות הנוראות האלו. שנית, הרי גם נמל לונדון, והמספנות שבהן תלויים חייו של הצי, הם מטרות צבאיות בעלות חשיבות גדולה ביותר שבגדר האפשר.

אולם תמיד קיימת האפשרות המאוסה כי אותם שהכוח בידם בגרמניה יאמינו כי ייתכן להכריע אומה ארצה תוך חדשים מעטים מאד, או אפילו תוך שבועות מועטים, על־ידי התקפת־המונים אווירית פראית. התפיסה של טכסיסי־הלם פסיכולוגיים יש בה משיכה גדולה לנפש הגרמנית. אם צודקים הם או אינם צודקים, דבר זה אינו ממין הענין. אם ממשלת גרמניה תאמין כי תוכל לאַלץ ארץ להתחנן לשלום על־ידי שתחריב את עריה הגדולות ותעשה טבח מן האוויר באוכלוסיה האזרחית בטרם יתגייסו צבאות הברית ויתקדמו בשיעור ניכר, אפשר מאד שמתוך כך תפתח בפעולות־האיבה בנשק האווירי בלבד. כמעט אין צורך להוסיף כי אנגליה, אם אפשר יהיה להפרידה מצרפת, תהיה קרבן נוח במיוחד לסוג זה של התקפה. כי הצורה העיקרית של התקפת־נגד העומדת לרשותה, מחוץ לפעולות תגמול אוויריות, לאמור – הסגר ימי, מוּחשת רק לאחר פרק־זמן ניכר.

אם אפשר יהיה לצמצם או למנוע את הפצצת ערינו מן האוויר, הרי יגוז הסיכוי (שבין כה וכה אפשר שהוא דמיוני) לשבירת המוֹרל שלנו על־ידי ״אימים", ובסופו של דבר תישאר ההכרעה בידי הצבאות והציים. ככל שיכבדו את ההתגוננות שלנו, כן תגדל המניעה למלחמה אווירית בלבד.

*

היו אתי שני רעיונות לתרמם. אכן, יש לזכור כי ב־1935 עדיין היו לפנינו יותר מארבע שנים עד שתופעל איזו שיטה של גילוי בראדיו.

*

הוועדה פעלה בחשאי, ומעולם לא ניתן פרסום לקשר שלי לממשלה שעליה הוספתי למתוח בקורת ושאותה הוספתי להתקיף בחומרה גוברת והולכת בשאר תחומים. לעתים קרובות יש באנגליה אפשרות לפוליטיקאים מנוסים ליישב תפקידים מסוג זה, ממש כמו שלעתים מתיישבים חילוקי הדעות המדיניים החריפים ביותר עם ידידוּת אישית. אולם אנשי־המדע הם חבורה קנאית הרבה יותר. ב־1937 נתגלעה מחלוקת ניכרת בוועדת־המשנה הטכנית בין חבריה לפרופ' לינדמן. חבריו התרעמו על העובדה שהוא עומד במגע מתמיד אתי, ושאני עמל להגיש את דעותיו לוועדה העיקרית, בעוד שלפי דעתם היה רק סיר הנרי טיזרד, הרקטור של הקולג’־הקיסרי־למדעים־וטכנולוגיה, צריך להסביר את השקפתם הקיבוצית. לפיכך נתבקש לינדמן להתפטר. הוא צדק בהחלט בציידו אותי בעובדות שעליהן אסמוך את טענותי; אכן זה היה הבסיס שעליו נצטרפנו שנינו ועשינו יד אחת בעבודה. בכל זאת, לטובת הכלל, נשארתי חבר בוועדה, למרות פרישתו ובהסכמתו השלמה; וב־1938, כמו שיתוֹאר עוד מעט, היה לאַל־ידי להחזירו לוועדה.

*

אפשרות השימוש בגלי ראדיו המופצים לאחור ממטוסים ושאר עצמים של מתכת, דומה שעלתה בדעתם של אנשים רבים מאד באנגליה, אמריקה, גרמניה וצרפת בשנות ה־30. היינו מכנים אותם R.D.F. (Radio Direction Finding) ואחרי כן בשם ראדאר (מכּ"ם). המטרה המעשית היתה לגלות התקרבות מטוסים עוינים לא בחושי אדם, בעין או באוזן, כי אם בהד שהם מחזירים מגלי ראדיו. בגובה שבעים מיל לערך יש חוּפּה מחזירת־אור (איוֹנוֹספירה), שקיומה מונע גלי אלחוט רגילים מהתנדף בתוך החלל, ובכך היא מאפשרת קשר אלחוטי לטווח ארוך. הטכניקה של שילוּח פעימות קצרות מאד למעלה ובדיקות ההד שלהן פּוּתחה בשקידה משך שנים אחדות על־ידי אנשי־המדע שלנו, ובפרט על־ידי פרופ' אפּלטון.

בפברואר 1935 בא איש־מדע מחוקרי הממשלה פרופ' ווטסון־ווט, והסביר בראשונה לוועדת־המשנה הטכנית כי גילוי מטוסים על־ידי גלי ראדיו יוכל להיות בר־ביצוע; הוא הציע לבחון את הדבר. הועדה התרשמה. ההנחה היתה כי תעבורנה חמש שנים עד שאפשר יהיה לגלות מטוסים בטווח של עד חמישים מיל. ב־25 ביולי 1935, בישיבה הרביעית של ועדת החקר להגנה אווירית, הראשונה שבה השתתפתי, מסר טיזרד את הדין־והחשבון שלו על מיקוּם־ראדיו. לפי הסברה די היה בנסיונות המוקדמים כדי להצדיק פעולת ביצוע נוספת. מיניסטריוני השירותים נתבקשו לנסח תכניות. הוּקם ארגון מיוחד, והועמדה רשת של תחנות לצרכים נסיוניים באיזור דוֹבר־אוֹפוֹרדנס. כן גם היתה הכוונה לחקור במיקוּם־ראדיו של אניות.

עד מארס 1936 היו תחנות מוקמות ומצוידות לאורך החוף הדרומי והיתה תקוה לבצע תרגילי־נסיון בסתיו. משך הקיץ חלו עיכובים ניכרים בבנייה, והופיעה הבּעיה של הפרעות עוינות. ביולי 1937 העלה מיניסטריון־התעופה תכניות, שנתאשרו על־ידי ועדת החקר להגנה אווירית, ליצירת רשת של עשרים תחנות מן האי וייט עד לנהר טיז לסוף שנת 1939, במחיר של למעלה ממיליון לירה. עתה נעשו נסיונות למציאת מטוסי אויב לאחר שבאו אל שטח הארץ. עם תום השנה כבר יכולנו להתחקות אחריהם עד למרחק שלושים־וחמישה מיל בגובה עשרת־אלפים רגל. כן גם הושגה התקדמות ביחס לאניות. הוּכחה האפשרות לאַתר כלי־שיט מן האוויר בטווח של תשעה מילים. שתי אניות של צי־המולדת כבר צוידו במתקנים לגילוי מטוסים, ונערכו נסיונות למציאת־טווח ממטוסים, לשם בקרת־האש של תותחים אנטי־אוויריים ולהנחיית זרקורים. העבודה נמשכה. עד דצמבר 1938 כבר היו ארבע־עשרה מעשרים התחנות החדשות שנתכּנו פועלות בציוד ארעי. מיקום אניות מן האוויר היה עתה בגדר האפשר ממרחק שלושים מיל.

ב־1939 הקים מיניסטריון־התעופה, אגב שימוש בראדיו אֶרך־גלים ביחס (עשרה מטרים), את מה־שקוראים שרשרת־החוף, שאיפשרה לנו לגלות מטוסים המתקרבים מעל לים במרחק של עד ששים מיל. רשת מורכבת של קשר טלפוני הוקמה תחת פקודתו של מרשל־האוויר דאוּדינג, מפיקוד־מטוסי־הקרב, והיא חיברה את כל התחנות האלו לתחנת־פיקוד מרכזית באַקסבּרידג', מקום שאפשר היה לשרטט את תנועותיהם של כל המטוסים שהוּבחן בהם על מפות גדולות ולקיים בכך את הפיקוח על כל חילות האוויר שלנו בפעולתם. הומצא גם מכשיר שנקרא.I.F.F¹² (זיהוי ידיד או אויב), שאיפשר לתחנות הראדאר בשרשרת־החופים שלנו להבדיל בין מטוסים בריטיים הנושאים אותו לבין מטוסי האויב. התברר כי התחנות ארוכות־הגלים האלו אינן מגלות מטוסים המתקרבים בגובה נמוך מעל לים, וכתרופה לסכנה זו הוקמה מערכת־העזר של תחנות בשם.C.H.L (ת.ש.ח.)¹³, שהשתמשו בגלים קצרים הרבה יותר (אורך מטר וחצי) אלא שכוחן יפה רק לטווח קצר.

על מנת לעקוב אחרי מטוסי אויב לאחר בואם אל הארץ היה עלינו להסתמך בינתיים על חיל־הצופים־המלכותי, שפעל רק באזניו ובעיניו, אלא שכאשר קישרוהו אל כל מרכזיות הטלפונים התברר שערכו גדול, ובימים הראשונים לקרב על בריטניה היה הוא מסדנוּ העיקרי. לא די היה לגלות מטוסי אויב מתקרבים מעל הים, אף כי דבר זה היה מזהירנו בהקדם של חמש עשרה עד עשרים דקה לפחות. שוּמה עלינו להנחות את מטוסינו אנו כנגד המתקיפים ולעכבם על פני הארץ. לצורך זה הוחל בהקמת מספר תחנות המצוידות במה שקראו.G.C.I (פ.י.ק.)¹⁴, אבל כל הדברים האלה עדיין היו בשלב עוּבּרי עם פרוץ המלחמה.

*

הגרמנים גם הם לא ישבו בחיבוק־ידיים, ובאביב 1939 טס ״גרף צפּלין" במעלה חופה המזרחי של בריטניה. הגנרל מרטיני, המנהל הכללי של הקשר בלוּפטוואפה, צייד את ספינת־האוויר במכשירי־האזנה מיוחדים לגלות את קיומם של שידוּרי ראדאר בריטיים, אם יש כאלה. הנסיון נכשל, אך אילו היו מכשירי־ההאזנה של ספינת־אוויר זו פועלים כהלכה כי אז ודאי יכול ״גרף צפּלין" להביא לגרמניה את הידיעה כי יש לנו ראדאר, כי על כן לא די שהיו תחנות הראדאר שלנו פועלות בעת ההיא אלא שגם גילו את תנועותיו של ״צפּלין" והבחינו בכוונתו. הגרמנים לא היו מופתעים לשמוע את פעימות הראדאר שלנו, כי הם פיתחו מערכת ראדאר יעילה מבחינה טכנית, אשר מכמה בחינות היתה עולה על שלנו. אולם הדבר שהיה עשוי להפתיעם בכל־זאת היה המידה שבה השתמשנו בתגליותינו למעשה וארגַנו את הכל למסכת מערכת ההגנה האווירית הכוללת שלנו. במובן זה צעדנו בראש העולם כולו, והשׂגה של בריטניה היה ביעילוּת הביצוע יותר מאשר בחידוש הציוד.

הישיבה האחרונה של ועדת החקר להגנה אווירית התקיימה ב־11 ביולי 1939. עשרים תחנות ראדאר היו קיימות בזמן ההוא בין פּוֹרטסמוּת לסקאפּא־פלו, והן מסוגלות לגלות מטוסים מטוסים הטסים בגובה למעלה בגובה למעלה מעשרת־אלפים רגל ובטווח שבין חמישים למאה ועשרים מיל. מיתקן משביע־רצון נגד הפרעות ושיטה מפוּשטת של ז. י. א. היו מיוּצרים עתה בפועל־ממש. טיסות־נסיון היו נערכות במטוסים המצוידים במכשירים נסיוניים כדי לנסות ל“צוד” מטוסי אויב. המכשירים הנסיוניים למיקוּם אניות מן האוויר נמצאו מסורבלים מדי לצרכי השרות האווירי, והועברו לאדמירליות לשם שימוש אפשרי באניות.

*

אני מוסיף הערה אחרונה. ביוני 1939 הובילני סיר הנרי טיזרד על פי רצונו של מזכיר־המדינה, במטוס עלוב למדי, לראות את המתקנים שפותחו על החוף המזרחי. כל היום טסנו סביב־סביב. שלחתי את רשמי למיניסטר־התעופה, ואני מעלה אותם כאן משום שהם נותנים מושג על עמידתנו בשטח זה של הראדאר בערב המבחן.

מר צ’רצ’יל אל סיר קינגסלי ווד

…מצאתי את ביקורי במרטלשם ובוֹדסי בהדרכתו של טיזרר מעניין עד מאד, וכן גם מעודד. אולי יהיה זה למועיל אם ארשום כמה נקודות שלא זזו מדעתי:

התחנות החיוניות האלו של R.D.F. (ראדאר) זקוקות להגנה מיידית. תחילה חשבנו להקים להן כפילים וכפילי־משנה במחיר מועט; אבל לאחר שיקול־דעת נראה לי כי יש כאן מקום לשימוש בענן־העשן…

נקודת־התורפה בהתפתחות הנפלאה הזאת היא כמובן זו ששעה שהתוקף עובר את החוף הוא עוזב את ה־.R.D.F ומעתה והלאה הרינו תלויים בחיל־הצופים. דומה שיהיה זה מעבר מאמצע המאה העשרים אל תקופת־האבן הקדמונה. אף כי נודע לי כי תוצאות טובות מוּפקות מחיל־הצופים, עלינו לראות צורך דחוף ביותר בעיקוב אחר המתקיף לפנים הארץ על־ידי איזה שימוש של.R.D.F. יעבור עוד זמן־מה עד שתוכלנה התחנות של ה־.R.D.F להביט לאחור אל תוך הארץ, וגם אז תשקפנה רק על זירת אוויר דחוּסה ומסוכסכת.

* * * * * *

ההתקדמות בראדאר בשימושו המיוחד לגבי מציאת־טווח ודאי שהיא חשובה מאד לצי. היא תתן אפשרות להילחם באויב מבלי שים לב לראוּת. מה שונה היה גורלן של סיירות־המערכה הגרמניות כאשר התקיפו את סקרבּוֹרוֹ והארטלפּוּל ב־1914 אילו יכולנו לפלוח את הערפל! אינני יכול לתפוס מדוע אין האדמירליות שמה עכשיו את ראש מעייניה בכיוון הזה. טיזרד הטעים גם מה־עצום ערכו של הדבר למשחתות וצוללות שתוכלנה לכוון טורפדות במדוּיק, מבלי להתחשב בראוּת לא ביום ולא בלילה. הייתי אומר כי זה אחד הדברים הגדולים ביותר שאירעו מזה זמן רב, וכולו לטובתנו.

השיטה להבחנה בין ידיד לאויב גם היא חשובה ביותר לצי, ועליה לדחוק לגמרי את איתוּת־ההכּר, על כל הסיכון שבו. אני מניח שכל זה ידוע לאדמירליות.

לבסוף, הרשני לברך אותך על ההתקדמות שהושגה. עומדים אנו על ספּם של בטחונות עצומים לאי שלנו. לדאבון־הלב חפצים אנו לעבור כבר את הסף, והשעה דוחקת.

בכרך מאוּחר יותר אבאֵר איך, בתּהליכים האלה ובזוּלתם, הידועים רק לחוג קטן מאד, נבלמה במידה רבה ההתקפה הגרמנית על בריטניה הגדולה בסתיו ובחורף של 1940. אין ספק כי עבודתם של מיניסטריון־התעופה וּועדת החקר להגנה אווירית, הן תחת הלורד סווינטון הן תחת יורשו, מילאה את התפקיד המכריע בהשגת התגבורת היקרה הזאת למטוסי־הקרב שלנו. כשהוטלה עלי האחריות העיקרית ב־1940 וקיומנו הלאוּמי היה תלוי בנצחון באוויר, הפקתי תועלת מן ההבנה שקניתי לי בבעיות המלחמה האווירית עקב ארבע שנים ארוכות של עיון ומחשבה המיוסדים על הידיעות הרשמיות והטכניות המלאות ביותר. אף כי מעולם לא ניסיתי להגדיל חכמה בעניינים טכניים, הנה היה שדה־רוח זה נהיר לי די־הצורך. ידעתי את הכלים השונים ואת התנועות השונות על לוח־המשחק, ויכולתי להבין כל מה שהוּגד לי על המשחק עצמו.

*

גם המגע שלי עם האדמירליות משך השנים האלו היה מתמיד ואינטימי. בקיץ 1936 נעשה סיר סמואל הור הלורד הראשון של האדמירליות, והוא נתן לקציניו הרשאה לדון אתי דרך־חירות בענייני האדמירליות; הואיל והיה לי ענין עֵר בצי, לא החמצתי כלל את האפשרויות האלו. את הלורד הראשון של הימיה האדמירל צ’טפילד, הכרתי מימי בּיטי ב־1914, וחליפת המכתבים שלי אתו בענייני צי החלה ב־1936. כן גם הייתי מודע ותיק לאדמירל הנדרסון, המפקח הכללי של הצי והלורד השלישי של הימיה, העוסק בכל השאלות של בניה ומירשם. הוא היה אחד ממוּמחי התותחנוּת המצוינים ביותר שלנו ב־1912, ומאחר שבזמן היותי הלורד הראשון של האדמירליות הייתי יוצא לעתים קרובות לראות את הירי הראשון של אניות־המערכה, לכן ניתן לי להוקיר עד מאד את מלאכתו. שני הקצינים האלה העומדים בשיא גדוּלתם נהגו עמי מידת אֵמון שאין למעלה ממנה, ואף כי הייתי חלוּק עליהם בדעות ומתחתי בקורת חמורה על הרבה ממה שנעשה או לא נעשה, הנה מעולם לא הפריעו שום תלונה או תוכחת אישיות את ידידוּתנו.

השאלה אם כוח־התעופה של הצי צריך לעמוד תחת פקודת האדמירליות או מיניסטריון־התעופה היתה שנויה במחלוקת חריפה בין שני המיניסטרים ושני השירותים. אני גרסתי כגירסת הצי, ולאחר שלימדתי זכות עליה בפרלמנט זכיתי לקבל מכתב תודות לבבי מן הלורד־הראשון של הימיה, שבּו נכנס לתוך כל השאלה של מדיניוּת הצי. סיר תומאס אינסקיפּ בא לבקרני בצ’ארטוול ושאל בעצתי בענין העדין הזה. עיבּדתי בשבילו תזכיר, שבסופו של דבר נתקבל כמעט מלה־במלה על־ידי ממשלת הוד־מלכותו.

*

כשהוחלט לבסוף להתחיל שוב בבניית אניות־מערכה, הדאיגתני שאלת המירשם שלהן. עד לרגע זה הוקמו למעשה כל אניות־המערכה של הצי המלכותי או תוּכּנו בתקופה שניהלתי את האדמירליות מ־1911 עד 1915. רק נלסון ורוֹדני נבנו לאחר מלחמת־העולם הראשונה. ב“המשבר העולמי” תיארתי את כל התהליך של בניית הצי מחדש ואת תיכּוּן סוג אניות־המערכה המהירות מטיפוס קווין אליזבּת בתקופת כהונתי הראשונה באדמירליות, שעה שהפקתי תועלת כה רבה מכשרונו והשראתו של הלורד פישר. נוסף על כך היה ביכלתי להפעיל תמיד את מחשבתי אני, שלוּקטה מהרבה מומחי־צי אחרים, ועדיין הייתי איתן בדעותי.

אך נודע לי כי הקבינט הסכים לתכנית בנייה של אניות־מערכה, מיד מובטח הייתי כי אניותינו החדשות צריכות להוסיף ולהשתמש בתותח של 16 אינץ‘, וכי דבר זה אפשר להשיגו בגדר הנפח של 35,000 טונה – סייג־החוזה, שרק אנחנו שמרנו עליו בקפידה – על־ידי שלושה צריחים בעלי שלושה תותחים של 16 אינץ’. היו לי כמה שיחות וכמה חילופי־מכתבים עם סיר סמואל הוֹר, ולפי שלא שוּכנעתי מן הנימוקים ששמעתי החילותי לשאול שאלות בבית־הנבחרים על הכובד היחסי של מטחים מאניות בעלות תותחים של 14 אינץ' ו־16 אינץ'. לידיעתי האישית נמסרו המספרים הבאים:

מטח 9 תותחים של 14 אינץ' 6.38 טונה

מטח 9 תותחים של 16 אינץ' 9.55 טונה

הסיפרה לתותח־16־האינץ' מבוססת לא על תותח־16־האינץ' הקיים של א.ה.מ. נלסון אלא על תותח־16־אינץ' משוער, מן הסוג שאליו האמריקאים מתכוונים באניות־המערכה החדשות שלהם.

התרשמתי מאד מעדיפוּת המשקל של מטח 16 האינץ'. לפיכך כתבתי אל סמואל הור:

מר צ’רצ’יל אל סיר סמואל הוּר 1.3.36

הרי זה נימוסי מאד מצדך שאתה מייחס חשיבות כלשהי לדעתי, ולמראית־עין יש מה לטעון. אינני יכול להשיב על הטענה בדבר העיכוב המרובּה. שוב פוגעים החוזים רק בנו. אינני מטיל ספק בכך שייתכן לבנות אניה אשר לה שלושה צריחים בעלי שלושה תותחים של 16 אינץ' בכל צריח בגוף בן 35,000 טונה, שתהיה חזקה יותר מכל צירוף של 14 אינץ‘. לא די שתהיה זו אניה טובה יותר אלא שגם תיחשב בעיני הכל, כולל אלה המשרתים בה, אניה טובה יותר וגילוי חזק יותר של עצמה ימית. זכוֹר שהגרמנים מפיקים מתותחים תוצאות טובות הרבה יותר לפי הקוטר מאתנו. הם מטילים פגז כבד יותר הרחק יותר ובמדויק יותר. התשובה היא לוֹע גדול. לא די שיש כאן עלייה עצומה בכובד המטח, אלא שנוסף על כך גם מטען חומר הנפץ בפגז של 16 אינץ’ הוא ודאי גדול הרבה יותר מאשר בפגז של 14 אינץ'. אם אפשר להבקיע את השריון, הרי כדאי לעשות משהו בפנים בהתפוצצות.

צד נוסף הוא מספר הצריחים. איזה בזבוז הוא להעמיד ארבעה צריחים, שמשקלם מן־הסתם 2,000 טונה כל אחד, בו בזמן ששלושה ייטיבו לנגח! באניה בעלת שלושה צריחים יוכל ריכוז השריון נגד אש־תותחים וטורפדות להיות נמרץ הרבה יותר, ואפשר יהיה לפנות שטח גדול הרבה יותר על הסיפונים בשביל הסוללות האנטי־אוויריות. אם תבקש מאנשיך שיתנו לך דוגמה לאניה בעלת תותחי־16־אינץ‘, ברי לי כי יראו לך מידות טובות בהחלט ממה שאפשר להשיג ב־14 אינץ’. ודאי, יש מקום לוויכוח על בקרת־אש־תותחים, פיזוּר האש וכו', דברים שאינם נהירים לי. אף על פי כן סבור אהיה כי את אֶפקט התותחים האופּטימאלי ייתכן להשיג במטחים של ארבעה וחמישה לסירוגים.

שום דבר לא היה מניע אותי להיכּנע ל־14 אינץ' לוּ הייתי אני תחתיך. האדמירליות תיראה באור מטוּפּש למדי אם תתחייב לבניית שתי אניות בעלות תותחי־14־אינץ' בעוד יאפאן וארצות־הברית כאחת מנהיגות תותחים של 16 אינץ' כעבור חדשים אחדים. הייתי אומר שבאפס־יד אפשר בהחלט לחסוך ששה חדשים בבנייה. נורא הדבר לבנות במחשבה תחילה אניות־מערכה בריטיות העולות 7,000,000 לי“ש כל אחת ואינן החזקות ביותר בעולם! כמו שהיה פישר הזקן אומר, ״הצי הבריטי נוסע תמיד במחלקה ראשונה”.

מכל מקום, אין אלו אלא נבואות! נתנסיתי בכל הדברים האלה בשנים עברו, שלולא כן לא הייתי מרהיב עוז להטרידך בזאת. אבוא במגע עם צ’טפילד, כפי הצעתך.

הלורד הראשון לא התרעם על טענותי כלל וכלל והיתה בינינו חליפת־מכתבים ענפה; כן גם היו לי כמה שיחות אתו ועם הלורד הראשון של הימיה. קודם עזבוֹ את האדמירליות בסוף מאי 1937 שלח לי סיר סמואל הוֹר שני תזכירים שהכין מטה הצי, האחד שעניינו באניות־מערכה והשני בסיירות. עצוּמותיה של האדמירליות ביחס למירשם אניות־מערכה היו כי מאז חוזה־וושינגטון היתה בריטניה הגדולה מפעילה לחץ מתמיד להפחתת הנפח וגֹדל התותחים מטעמי קימוצים. משהותרו סוף־סוף אניות־המערכה הבריטיות החדשות ב־1936 לא היתה אפשרות להתעלם מסייגי החוזה ביחס לתותח של 14 אינץ' או לאניה בת 35,000 הטונה. צריך היה להתחיל במירשם אניות־המערכה מטיפוס המלך ג’ורג' ה־5 קודם שייתכן לברר אם תנהגנה גם מעצמות אחרות לפי הסייגים האלה בעתיד הקרוב ביותר. הצריחים של טיפוס המלך ג’ורג' ה־5 הוזמנו בעצם במאי 1936. אם תדחה האדמירליות את החלטתה ביחס למירשם עד אפריל 1937 כי אז תעמודנה לרשותנו עד 1941 רק שתי אניות ולא חמש. אם תעבורנה ארצות־חוץ את הסייגים של וושינגטון, יוכל המירשם לאניות של תכנית 1938, אשר תושלמנה ב־1942, ללבוש היקף גדול יותר.

ואולם אם בסופו של דבר ניאלץ להזדקק לאניות בעלות תותחים של 16 אינץ' ולא להקריב דבר מן החוזק המבני ושאר הסגולות של טיפוס המלך ג’ורג' ה־5, הרי יהיה גידול ניכר בנפח. האניות שתתקבלנה בדרך זו לא תוכלנה לעבור בתעלת פנמה, ויהיה עלינו להגדיל את סיפּונינו וכן גם להוסיף על מחירה של כל אניה ואניה. האדמירליות הסכימה עם העדיפוּת שנתתי לאניה בעלת תשעה תותחים של 16 אינץ' בשלושה צריחים על פני אניה בעלת עשרה תותחים של 14 אינץ' בארבעה צריחים. כל מירשמי האדמירליות לאניות־מערכה היו מירשמים של אניות בעלות שלושה ״צריחים רב־תותחיים".

לאחר שעיינתי במסמך הארוך וכבד־המשקל הזה נוכחתי לראות שלא נוכל לעמוד בדיחוי הכרוך בהצבת תותחים גדולים יותר בחמש אניות־המערכה הראשונות. אי־אפשר היה לשנות את ההחלטה. מכל־מקום טענתי כי יש להשלים את המירשמים לתותחים ולצריחים הגדולים יותר, ולייצר בפועל את הכלים והמיתקנים הנחוצים להתאמת התותחים וכו' לקוטר המגודל, ולוּ גם במחיר ניכר.

בדיוני עם האדמירליות בדבר מירשם אניות־המערכה לא הערכתי את העובדה כי באותה עת תיכּנה צריחים מרובעים לתותחי־14־אינץ' ועמדה בעצם הצבתם, ובכך הושג סכום כולל של שנים־עשר תותחים. אילו תפסתי זאת כי אז נאלצתי לעיין בהשקפתי מחדש. הביטוי ״צריחים רב־תותחיים" הביא לידי אי־הבנה זו מצדי, שלושה צריחים מרובּעים היו מונעים הרבה מן הקלקלות שראיתי באניה בעלת ארבעה צריחים, ושנים־עשר תותחים של 14 אינץ‘, אף כי אינם שקולים כנגד תשעה של 16 אינץ’, היה בהם משום שיפור ניכר מבחינת כובד המתכת.

אולם ההמשך לקו של האדמירליות היה ביש־מזל. חלו עיכובים חמורים במירשם הצריח המרובּע החדש־בתכלית בשביל התותחים בני 14 האינץ‘. אך החלה העבודה בזאת, מיד החליטה מועצת האדמירליות להחליף את הצריח השלישי המוּצב לפנים בצריח בעל שני תותחים. דבר זה כמובן היה פירושו מירשם מחוּדש של אלפיים או שלושת אלפי החלקים שמהם מורכבים מנגנונים מדהימים אלה, ועיכוב נוסף של שנה לפחות בהשלמת המלך ג'ורג' ה־5 והנסיך מוולס נגרם בגלל שינוי זה בתכנית. יתר על על כן, אניותינו החדשות הועמדו עתה על עשרה תותחים בלבד, וכל טענותי ביחס לפחיתוּת מטחיהן לעומת האניות בעלות התותחים של 16 אינץ’ שבו לתקפּן כבתחילה. בינתיים פתרו האמריקאים את הבעיה של הצבת שלושה צריחים בעלי שלושה תותחי־16־אינץ' כל אחד על גבי גוף בן 35,000 טונה. הצרפתים והגרמנים בחרו בתותח בן 15 האינץ‘; הצרפתים הציבו שמונה תותחים בשני צריחים מרובעים, והגרמנים הציבו שמונה בארבעה צריחי־תאומים. אולם הגרמנים, בדומה ליאפאנים, לא אמרו כלל להתחשב באיזה סייגים של חוזה, ונפחה של ביסמארק עלה על 45,000 טונה, עם כל היתרונות המושגים בדרך כך. רק אנחנו, שמקץ כל השנים האלו החלטנו סוף־סוף לבנות חמש אניות־מערכה שלפי הסברה תלויים בהן חייו של הצי והחזקתו של הכוח הימי, חזרנו ונסוגוֹנו מי התותח בן 16 האינץ’ אל זה של 14 האינץ', בעוד אחרים מגדילים את קטריהם. לפיכך ייצרנו שורה של אניות, שבניית כל אחת מהן ארכה חמש שנים, אשר יכלו גם יכלו לשאת עצמת־תותחים כבדה יותר.

*

ב־15 ביוני 1938 הסיעני הלורד הראשון של הימיה לפורטלנד להראות לי את הגל’ץ. זה היה השם שתיאר את השיטה לגישוּש אחר צוללות מתחת לפני המים באמצעות גלי־קול בתוך המים המחזירים הד מכל מבנה פלדה שהם נתקלים בו. על פי ההד הזה אפשר היה לקבוע במידה של דיוק את מקומה של הצוללת. בתום מלחמת־העולם הראשונה עמדנו על סף ההתפתחות הזאת.

בילינו את הלילה על סיפונה של אניית־הדגל וגילגלנו שיחה ארוכה עם סיר צ’ארלס פורבּס, המפקד הראשי. את כל הבוקר עשינו באסכולה־למלחמה־בצוללות, ובתוך ארבע שעות לערך קיבלתי תיאור שלם עד מאד. אחרי־כן ירדנו לים במשחתת, ובשעות אחר־הצהריים והערב נערך תרגיל מעניין מאד להנאתי. כמה צוללות היו פזורות סמוך לנמל. בעמדי על גשר המשחתת המשתמשת בגל’ץ, בעוד משחתת שניה מרוחקת כחצי מיל מאתנו ושיג־ושיח מתמיד בינינו, ראיתי ושמעתי את כל התהליך, שהיה אוצרה הכמוּס של האדמירליות, אשר התמידה בטיפוחו בנאמנות כימות דור שלם. לעתים קרובות מתחתי בקורת על מדיניותה של האדמירליות. אין ספק כי במקרה זה הגזמתי, כמו שהגזימה היא עצמה, בגודל ההשׂג שלה, ולרגע שכחתי מה־רחבים הם הימים. בכל זאת, לולא עסקו במחקר זה משך עשרים שנה בהוצאות שנתיות גדולות, ואגב העסקתם והכשרתם של אלפי קצינים ואנשים בעלי כושר מעוּלה, בלי שום תוצאות מוחשיות – וכל זה ממש בלי שום ציוּן וזכר – כי אז אפשר מאד שהבעיה שלנו בטיפול בצוללת, עם כל שנמצאה חמוּרה, לא היתה באה על פתרונה אלא במפלה.

אל צ’טפילד כתבתי:

הרהרתי בלי חשׂך בכל מה שהראית לי, ובטוח אני כי האומה חייבת לאדמירליות, ולאנשים שהנחו אותה, חוב שאין־ערוך־לו על המאמץ הנאמן שנמשך שנים כה רבות ואשר, כפי שבּרי לי, פטר אותנו מאחת הסכנות הגדולות ביותר הנשקפות לנו.

הדבר שהפתיע אותי היה בהירותם וכוחם של הסימנים (של הגל’ץ). ציירתי בדמיוני תחילה משהו שאין להבחין בו כמעט, מטושטש ומפוקפק בהחלט. מעולם לא תיארתי לעצמי כי אשמע איך אחת מן הבּריות הללו מבקשת להישמד. הרי זו שיטה נהדרת והשג נהדר.

הגל’ץ לא ניצח את הצוללת, אבל לולא הגל’ץ לא היו מנצחים את הצוללת.

פרק עשירי: סנקציות נגד איטליה 1935

מהלומה כבדה שניה – זכרונות אָדוֹאה – עת זהירוּת – שיחה במשרד־החוץ – משאל־השלום – הכוח הימי הבריטי בים התיכון – נאומו של סיר סמואל הור בז’נבה ותנועות הצי הבריטי – נאומי במועדון־קרלטון בסיטי – מוסוליני פולש לחבש – תגובה נמרצת בבריטניה; מר לנסבּוּרי מתפטר מהנהגת סיעת הלייבור בפרלמנט – סנקציות שלמראית־עין – מר בולדווין גומר אומר לשמור על השלום – ועידת המפלגה השמרנית – ניהול מערכת הבחירות בידי מר בולדווין – הרוב הגדול שלו – הסכם הור־לאוואל – החלחלה בפרלמנט – אני נשאר בחוץ־לארץ – השפעת כיבוש חבש בידי מוסוליני על אירופה

עתה הונחתה המהלומה הכבדה השניה על השלום העולמי. לאחר שאיבדה בריטניה את השוויון באוויר, עברה איטליה לצד הגרמני. שני המאורעות בצירופם איפשרו להיטלר להתקדם בנתיבו הקטלני אשר קבע לו מראש. ראינו מה הועיל מוסוליני בשמירת עצמאותה של אוסטריה, על כל הכרוך בכך במרכזה של אירופה ובדרום־־מזרחה. עתה עתיד היה לעבור אל המהנה שכנגד, גרמניה הנאצית שוב לא תהיה לבדה. אחת מבעלות־הברית העיקריות ממלחמת־העולם הראשונה עוד מעט ותצטרף אליה. חוּמרת המפנה הזה לרעה במאזן הבטחון דיכּאה את רוחי.

מזימותיו של מוסוליני ביחס לחבש לא הלמו את המוסר של המאה העשרים. הן היו שייכות לאותן תקופות אופל שבהן ראו אנשים לבנים זכות לעצמם לכבוש אנשים צהובים, חומים, שחורים או אדומי־עור ולשעבּדם ביתרון כוחם וכלי־נשקם. בימינו הנאורים, שבהם בוצעו פשעים ומעשי אכזריות שפּראי־האדם מלשעבר היו נרתעים מהם, או שלפחות לא היו מסוגלים להם, בימינו אלה היתה התנהגות כזאת מיוּשנת וראויה־לדופי כאחת. יתר על כן, חבש השתייכה לחבר־הלאומים. מוזר הדבר כי איטליה היא שתבעה ב־1923 לקבלה, ובריטניה היא שהתנגדה לכך אז. השקפתה של בריטניה היתה כי אָפיה של ממשלת חבש והתנאים השוררים באותה ארץ פראית של עריצות, עבדות ומלחמת־שבטים אינם עולים בקנה אחד עם השתייכות לחבר־הלאומים. אבל האיטלקים השיגו את שלהם, וחבש היתה חברה בחבר־הלאומים, על כל הזכויות והבטחונות שיכול זה להציע. אכן, כאן היה מבחן למכשיר זה של ממשלת־עולם, שעליו נתייסדו תקוות כל האנשים הטובים.

לא רק שאיפה לכיבושים טריטוריאליים הניעה את הרודן האיטלקי. שלטונו, בטחונו היו תלויים בפרסטיז’ה. התבוסה המשפילה שנחלה איטליה ארבעים שנה קודם לכן באָדואה, ולעגו של העולם שעה שמחנה איטלקי לא די שהושמד או נלקח בשבי כי אם גם עוּנה עינויים מחפירים, לא סרו ממחשבתם של כל האיטלקים. הם ראו איך נקמה בריטניה לאחר זמן את נקמת ח’רטום ומאג’ובּה כאחת. נקמת אָדואה, בה יצהירו על גברותם, חשובה היתה בעיני האיטלקים לא־פחות מהחזרת אלזס־לורן בעיני הצרפתים. דומה היה כי אין שום דרך קלה יותר, זולה יותר ומסוכנת פחות שבּה יוכל מוסוליני לייצב את שלטונו או להרים את קרנה של איטליה באירופה, כפי שהיה הדבר בעיניו, מאשר במחוֹתו את הכּתם של שנים עברו ובהוסיפו את חבש לקיסרוּת האיטלקית שהוקמה זה־מקרוב. כל מחשבה מעין זו חוטאת היתה ומרושעה, אבל הואיל ותמיד מן החכמה הוא לנסות ולהבין את נקודת השקפתה של ארץ אחרת, אפשר להזכירה.

במאבק הנורא נגד גרמניה הנאצית המחדשת את נשקה, שיכולתי לחוש בהתקרבוּתו הנחרצה, לא נטיתי כלל וכלל לראות בהרחקתה של איטליה, או אף בדחיפתה לתוך המחנה שכנגד. לא היה שום ספק שההתקפה בשלב זה מצד מדינה אחת המשתייכת לחבר־הלאומים על מדינה אחרת, אם לא תבוא עליה תגובה־שכנגד הרי בסופו של דבר תחריב את החבר, בחינת גורם לגיבּוש הכוחות שרק הם יוכלו להשתלט על עצמתה של גרמניה המתנערת ועל הסכנה ההיטלראית האיומה. מתוך ביסוס גדולתו של החבר אפשר היה אולי להפיק יותר מכל מה שתוכל איטליה אי־פעם לתת, לאצול או למסור. אם, אפוא, היה חבר־הלאומים מוכן להפעיל את הכוח המאוחד של כל הנמנים עליו כדי לבלום את מדיניותו של מוסוליני, הרי היתה זו חובתנו הקדושה לעשות את המוּטל עלינו ולמלא תפקיד נאמן. על כל פנים דומה היה כי אין על בריטניה שום התחייבות לצאת חלוצה בעצמה. חייבת היתה להתחשב בחולשותיה שלה, שנגרמו מאיבוד השוויון באוויר, ועוד יותר מכך – במעמדה הצבאי של צרפת נוכח חימושה של גרמניה. דבר אחד ברור היה גם ודאי: אמצעי־חצאים חסרי־ערך הם לחבר־הלאומים ומזיקים הם לבריטניה, אם תטול את ההנהגה בידיה. אם סבורים אנו שמן הצודק והנחוץ הוא, למען הסדר והרווחה באירופה, לבוא בריב־מוות עם איטליה של מוסוליני, הרי עלינו גם להכריעו. נפילתו של הרודן הקטן אפשר תשלב ותפעיל את כל הכוחות – ועדיין היו אלה מכריעים במשקלם – אשר יאפשרו לנו לרסן את הרודן הגדול, ובכך למנוע מלחמה גרמנית שניה.

הגיונות כלליים אלה הם הקדמה לפרשת־המעשה של הפרק הזה.

*

מאז ועידת שטרזה היו הכנותיו של מוסוליני לכיבושה של חבש גלויות לעין. ברור היה כי דעת־הקהל הבריטית תהיה עוינת למעשה כזה של תוקפנות מצד איטליה. אלה מאתנו שראו בגרמניה של היטלר סכנה לא רק לשלום כי אם גם לעצם קיומנו התייראו מפני המעבר הזה של מעצמה מן המדרגה הראשונה, כפי שנחשבה איטליה בימים ההם, מצדנו אל הצד השני. זכוּר לי משתה אחד שבּו נכחו סיר רוברט ונסיטארט ומר דאף־קופּר, שאז היה רק תת־מזכיר, אשר בו נחזה מראש ובבהירות השינוי הזה לרעה במאזן־הכוחות האירופי. עלתה אז ההצעה שיילכו כמה מאתנו להיפגש עם מוסוליני כדי להסביר לו את התוצאות בלתי־הנמנעות שתהיינה לדבר בבריטניה הגדולה. ההצעה עלתה בתוהו; כן גם לא היתה עשויה להועיל מאומה. מוסוליני, בדומה להיטלר, ראה את בריטניה בחינת אשה זקנה, מפוחדת ומעלה פימה־עלי־כסל, שבמקרה הגרוע ביותר רק תרבה להג, ואשר על כל פנים אינה מסוגלת לנהל מלחמה. הלורד לויד, שהיה מיוּדד אתו, ציין עד כמה התרשם מהחלטת תלמידי אוקספורד ב־1933, שבּה הכריזו על סירובם ״להילחם למען המלך והמולדת".

*

בפרלמנט הבעתי את חששותי ב־11 ביולי:

דומה כי עוררנו את הרושם שאנו עצמנו יוצאים חוצץ להנהיג את דעת־הקהל באירופה נגד מזימותיה של איטליה כלפי חבש. נרמז אפילו שנפעל יחידים ובלתי־תלויים. שמח אני לשמוע מפי שר־החוץ כי אין לכך שום יסוד. עלינו לעשות את חובתנו, אבל עלינו לעשותה עם שאר אומות רק בהתאם להתחייבויות שגם אחרים מכירים בהן. אין אנו חזקים עד כדי להיות מחוקקיו ודבּריו של העולם. אנחנו נעשה את שלנו, אבל אין לדרוש מאתנו שנעשה יותר מן הניטל עלינו בעניינים האלה…

לפי מעמדנו כיום הרי אין ספק שענן בא להעיב על הידידות הנושנה בין בריטניה הגדולה לאיטליה, ענן שנדמה לי כי לא בנקל יחלוף, אף כי בלי ספק הכל חפצים שיחלוף. ידידוּת ותיקה היא זאת, ואַל לנו לשכוח דבר, שהוא עובדה ידועה אך במעט, כי בזמן שנכנסה איטליה לברית המשולשת במאה שעברה התנתה במיוחד כי בשום פנים לא תבאנה אותה ההתחייבויות הנובעות מחוזה־הברית לידי סכסוך מזוין עם בריטניה הגדולה.

*

באוגוסט הזמין שר־החוץ אותי וכן גם את מנהיגי האופוזיציה לבקר אצלו, בנפרד, במשרד החוץ, והממשלה פרסמה את קיומן של מועצות אלו. סיר סמואל הור סח לי על החרדה הגוברת ביחס לתוקפנוּת איטלקית נגד חבש, ושאל אותי באיזו מידה אהיה מוכן לצאת כנגדה. מתוך שבטרם אענה רציתי לדעת יותר על המצב הפנימי והאישי במשרד־החוץ הנתון לדוּ־שלטון, שאלתי על דבר השקפתו של אידן. ״אקרא לו שיבוא", אמר הור, ובתוך דקות מספר הגיע אידן מחייך ובמצב־רוח מצוין ביותר. גילגלנו שיחה גלויה. אמרתי כי לדעתי יצדק שר־החוץ אם ירחיק לכת עם חבר־הלאומים כנגד איטליה מלוֹא המידה שיוכל להוליך את צרפת; אבל הוספתי ואמרתי כי אין עליו להפעיל שום לחץ על צרפת, בגלל האמנה הצבאית שלה עם איטליה ובגלל חרדתה מפני גרמניה; וכי במסיבּות הנתונות אינני מקווה שצרפת תרחיק לכת ביותר. אחר כן דיברתי על האוגדות האיטלקיות במעבר־הבּרנר, על גבולה הדרומי החשוּף של צרפת ועל עוד צדדים צבאיים.

בכללו של דבר יעצתי למיניסטרים שלא ינסו למלא תפקיד של הנהגה ולא יתבלטו יותר מדי. בזאת דיכּאוּני, כמובן, פחדי מפני גרמניה והמצב שאליו הגיעה הגנתנו.

*

בחדשים הראשונים של 1935 אוּרגנה עצומת־שלום למען הבטחון הקיבוצי ולמען ביצור ספר־הברית של חבר־הלאומים. מפעל זה זכה לברכתו של האיגוד־למען־חבר־הלאומים, אולם נזוֹם על־ידי ארגון נפרד שבו תמכו במידה רבה מפלגות הלייבור והליבראלים. הועמדו השאלות הבאות:

משאל־השלום

1. האם על בריטניה הגדולה להישאר בחבר־הלאומים?

2. האם הנך בעד קיצוץ כולל בחימוש על פי הסכם בינלאומי?

3. האם הנך בעד חיסול כולל של מטוסי צבא וצי לאומיים על פי הסכם בינלאומי?

4. האם יש לאסור על פי הסכם בינלאומי על ייצורם וממכרם של כלי נשק לשם רווח פרטי?

5. האם אתה סבור שאם אומה אחת מתעקשת להתקיף את זולתה, צריכות שאר האומות לעשות יד אחת כדי לאלצה לחדול, על־ידי:

(א) אמצעים כלכליים ובלתי־צבאיים.

(ב) אמצעים צבאיים, אם יהיה צורך בדבר?

ב־27 ביוני הוכרז כי למעלה מאחד־עשר מיליון איש חתמו את שמותיהם בחיוב על עצומה זו. בתחילה דומה היה כי כמה מיניסטרים גילו במשאל־השלום פנים שלא־כהלכה. שם העצומה האפיל על תכליתה. מובן שנצטרפו בה ההצעות המנוגדות של קיצוץ בחימוש ושל התנגדות בכוח לתוקפנות. בהרבה חוגים ראו בה חלק ממסע התעמולה הפאציפיסטי. כנגד זאת הרי סעיף 5 נתן ביטוי לקו חיובי ואמיץ, שבזמן ההוא אפשר היה לנקוט אותו בהישען על תמיכה מכרעת מצד האומה כולה. הלורד ססיל ועוד ממנהיגי האיגוד־למען־חבר־הלאומים נכונים היו, כפי שהכריז הסעיף הזה – וכפי שהראו המאורעות עד־מהרה, אף גם מנוי־וגמור היה הדבר אתם – לצאת למלחמה על ענין צודק, בתנאי שתיעשינה כל הפעולות הנחוצות תחת חסות חבר־הלאומים. שינויים ניכרים חלו במספר החדשים הבאים בהערכתם את העובדות. אכן, לא יצאה שנה ואני שיתפתי פעולה אתם במדיניות שתיארתי אותה כ״כלי־נשק וספר־הברית".

*

בהמשך הקיץ לא פסקה התנועה של אניות־צבא איטלקיות בתעלת סואץ, וכוחות ניכרים ואספקה ניכרת רוכזו לאורך גבולה המזרחי של חבש. פתאום נפל דבר בלתי־רגיל, שלאחר שיחותי במשרד־החוץ היה בעיני בלתי־צפוי בתכלית. ב־24 באוגוסט החליט הקבינט והכריז כי בריטניה תעמוד ותקיים את התחייבותה על פי החוזים ועל פי ספר־הברית של חבר־הלאומים. דבר זה חולל משבר מיידי בים התיכון, ומאחר שלפני זמן כה קצר נועצו בי ראיתי לנכון לבקש את שר־החוץ שיניח את דעתי במה שנוגע למצב בימים:

מר צ’רצ’יל אל סיר סמואל הור 25 באוגוסט 1935

מובטח לי כי תישמר מפני המדחה הגדול שבהקדמת הדיפּלומטיה לפני כוננות הצי. ב־1914 דאגנו לכך.

היכן הציים? האם הם במצב טוב? האם הם מספיקים? האם הם מסוגלים להתרכז במהירות ובשלמות? האם הם בטוחים? האם הוזהרו רשמית לאחוז באמצעי־זהירות? זכוֹר שאתם מפעילים לחץ מופלג על רודן שאולי יבוא אל בין־המצרים של הייאוש. אפשר מאד שימוֹד אתכם במידתו. בכל רגע שהוא משך השבועיים הבאים עשוי הוא לייחס לכם כוונות החורגות הרבה מגדר מה שהוגה הקבינט עכשיו. בעוד אתם מטיפים נוסחאות משפטיות ושקולות יפה, עשוי הוא לפעול בכוח הזרוע. מוטב הרבה יותר שתרחיקו מכשול מדרכו.

מן העתונים אני נמצא למד כי צי הים־התיכון יוצא ממלטה ללבאנט. ודאי מן החכמה הוא (לצי) לעזוב את מלטה, שהתברר לי כי אין לה כל הגנה אנטי־אווירית. צי הים התיכון כשבסיסו באלכסנדריה וכו', על גבי הנייר – ורק לפי זה רשאים אנו לדון – הוא חלש הרבה יותר מן הצי האיטלקי. משך זמן־מה בדקתי היום את בניית הסיירות והשייטות על־ידי שתי הארצות מאז המלחמה. נדמה לי, כי אין לכם אף מחצית כוחה של איטליה בסיירות ובמשחתות מודרניות, ועוד פחות מכך בצוללות מודרניות. לכן נדמה לי כי יש להעמיד לפני האדמירליות עכשיו שאלות נוקבות מאד בדבר מעמדו של הצי הבריטי הזה בלבאנט. די בו כדי לגרום לנו הפסד חמוּר. האם די בו כדי להגן על עצמו? נמצא הוא במרחק יותר משלושת־אלפים מיל מכל תגבורת מצד הצי האטלנטי וצי־המולדת. הרבה דברים יכולים להתרחש עד שיוכלו אלה להתחבר. אינני מסופּק, ובעצם אינני מעז לפקפק, בכך שהאדמירליות עיינה עיון מדוקדק במערכים. אני מקווה שיתברר לך כי התשובות לשאלות האלו מניחות את הדעת.

לפני זמן־מה שמעתי דיבורים על תכנית לפינוי הים התיכון במקרה של מלחמה עם איטליה והחזקת מצר גיבּרלטר וים סוּף בלבד. אכן, נראה כאילו תנועת צי־הים־התיכון ללבאנט משתלבת בקו הזה. אם כך הדבר, הרי אני תקוה ששקלו בדבר כראוי. אם נעזוב את הים התיכון בהיותנו במצב של מלחמה או מלחמה־למחצה עם איטליה, הרי אין שום דבר שימנע את מוסוליני מלהעלות חיל צבא בחוף מצרים ומלתפוס את התעלה. שום דבר, חוץ מצרפת. האם האדמירליות בטוחה בצרפת במקרה מבחן אשר כזה?

ג’ורג' לויד, הנמצא אתי, סבור שעלי לשלוח לך את המכתב הזה לנוכח הסכנות שבמצב. אינני מבקש תשובה מפורטת; אבל רוצים היינו לקבל ממך הבטחה שמערכיה של האדמירליות הניחו את דעתך.

שר־החוץ השיב ב־27 באוגוסט:

יהי לבך סמוך ובטוח כי כל הנקודות שהזכרת היו, והנן, נושא לדיון פעיל. הריני ער בתכלית לסכנות מן הסוג שציינת, ואעשה כמיטב יכלתי לדאוג לכך שלא יתעלמו מהן. אנא אל תהסס לשלוח לי כל הצעה או אזהרה שתמצא לנחוץ. יודע אתה יותר מכל איש אחר מה הסכנות במצב אשר כזה וידוע לך יותר מלכל איש אחר, לפחות מחוץ לממשלה גם מצבה הנוכחי של ההגנה הקיסרית שלנו.

*

מר אידן, המיניסטר לענייני חבר־הלאומים והאדם השווה כמעט במעמדו לשר־החוץ, כבר עשה זה כמה שבועות בז’נבה, מקום שניים את אסיפת חבר־הלאומים למדיניות של ״סנקציות" נגד איטליה, באם תפלוש זו לחבש. הכהונה המיוחדת אשר לה נתמנה גרמה מעצם טבעה שיתרכז בשאלת חבש בהטעמה שהכריעה במשקלה את שאר הצדדים. ״סנקציות" פירושן היה מניעת כל עזרה כספית ואספקה כלכלית מאיטליה, ומתן כל העזרה מסוג זה לחבש. לגבי ארץ כאיטליה, התלויה לגבי מצרכים כה רבים הנחוצים למלחמה ביבוא בלתי־מופרע מעבר־לים, היה בכך באמת משום מניעה חמורה. להטו ועוז־דיבּורו של אידן והעקרונות שעליהם הצהיר, כבשו את האסיפה. ב־11 בספטמבר נאם לפני האסיפה שר־החוץ, סיר סמואל הור, שהגיע לז’נבה:

אפתח בכך שאחזור ואכריז על התמיכה בחבר־הלאומים מצד הממשלה שאני מייצג אותה ועל עניינו של העם הבריטי בבטחון הקיבוצי… הרעיונות שנתגלמו בספר־הברית, ובפרט השאיפה לכונן את שלטון החוק בעניינים בינלאומיים, נעשו חלק מהכרתנו הלאומית. לעקרונותיו של החבר, ולא לאיזה גילוי מסוים שהוא, הראתה האומה הבריטית את נאמנותה. כל השקפה אחרת יש בה בעת־ובעונה־אחת משום זלזול בכנוּתנו והטלת דופי בישרוּתנו. בהתאם להתחייבויותיו המדויקות והמפורשות דוגל החבר, וארצי דוגלת אתו, בקיום הקיבוצי של ספר־הברית בשלמות, ובפרט בהתנגדות איתנה וקיבוצית לכל המעשים של תוקפנוּת ללא התגרוּת.

למרות חששותי ביחס לגרמניה, ועם כל תרעוּמתי על צורת ניהולם של עניינינו, זכור לי הרושם שעשה עלי הנאום הזה שעה שקראתיו בריביירה שקוּית־השמש. הוא הסעיר את הכל, והכּה הדים ברחבי ארצות־הברית. הוא איחד את כל הכוחות הללו בבריטניה שצידדו בצירוף נטוּל־מורא של צדק וכוח. כאן, לפחות, היתה מדיניות. לוּ אך תפס הנואם איזה כוחות עצומים הותרו ממוסרותיהם ונמצאו בידו ברגע ההוא, כי אז אולי באמת היה מנהיג את העולם לזמן־מה.

ההצהרות האלו שאבו את תקפן מן העובדה שמאחריהן, כמו מאחרי עניינים הרבה אשר לשעבר נמצאו חיוניים לקדמתה ולחירותה של האנושות, עמד הצי הבריטי. זו הפעם הראשונה והאחרונה דומה היה כי יש ברשות חבר־הלאומים זרוע חילונית. כאן היה חיל־המשטרה הבינלאומי, שמכוח סמכותו אפשר היה לאחוז בכל מיני אמצעי לחץ ושידול דיפלומטיים וכלכליים. כשהגיעו לגיבּרלטר ב־12 בספטמבר, בעצם יום המחרת, סיירות־המערכה הוּד ורינאוּן, בלווית אסקדרון הסיירות השני ושייטת של משחתות, היו הכל סבורים כי בריטניה תסמוך את דבריה במעשים. המדיניות והמעשה כאחד זכו מיד לתמיכה מכרעת מבּית. טבעי הדבר למדי כי הסברה היתה שמובן הוא מאליו כי לא ההצהרה גם לא תנועתן של אניות־המלחמה לא היו באות לעולם בטרם תעשה האדמירליות חישוב מוּמחי קפדני של הצי או הציים הנחוצים בים התיכון כדי לקיים מה שקיבלנו עלינו.

בסוף ספטמבר היה עלי לשאת נאום במועדון־קרלטון של הסיטי, גוף שמרני בעל מידה של השפעה. ניסיתי להשמיע אזהרה למוסוליני, ואני מאמין כי קרא אותה:

להטיל מחנה־צבא בן קרוב לרבע מיליון איש, המגלם את מבחר בחוריה של איטליה, אל חוף שומם מרחק אלפיים מיל מן המולדת, כנגד רצונו הטוב של העולם כולו ובלי שליטה בימים, ואחר־כך לפתוח במצב הזה בדבר שאפשר גם אפשר כי יהיה שורה שלמה של קרבות נגד עם, ובאזורים, שמשך ארבעת־אלפים שנה לא ראה שום כובש טעם לכבשם. הרי זה הימוּר שאין לו דוגמה בהיסטוריה כולה¹⁵.

סיר אוסטין צ’מברליין כתב אלי מכתב שבו הביע הסכמה עם הנאום הזה, ואני עניתי:

1 באוקטובר 1935

שמח אני על כי ישר בעיניך הקו שנקטתי ביחס לחבש; אבל אני עצוב מאד. מעשה נורא יהיה זה לנפץ את איטליה, והוא יעלה לנו במחיר יקר. מה־מוזר הדבר כי לאחר שכל השנים האלו היינו מפצירים בצרפת שתתפּייס עם איטליה הרינו מאלצים אותה עכשיו לבוֹר בין איטליה ובינינו! אינני סבור שהיה עלינו לצאת חוצץ בצורה נמרצה כל־כך. אם כה עזים היו רגשותינו בענין זה, צריכים היינו להזהיר את מוסוליני לפני חדשיים. הדרך ההגיונית היתה לחזק את הצי בים התיכון בהדרגה משך תחילת הקיץ, ובכך להעמידו על חוּמרת הענין. עכשיו מה הוא יכול לעשות? אני מצפה לעלייה רצינית מאד בדרגת החום כשיתחילו הקרבות (בחבש).

*

מוסוליני לא נרתע מפני התנועות המאוחרות של הצי הבריטי, ובאוקטובר הצעיד את צבאות איטליה בדרך הפלישה לחבש. ב־10 בחודש, ברוב של חמישים מדינות ריבּוניות כנגד אחת החליטה אסיפת חבר־הלאומים לאחוז באמצעים קיבוציים נגד איטליה, ונתמנתה ועדה בת שמונה־עשר לעשות מאמצים נוספים לקראת פתרון בדרכי שלום. נוכח החזית הזאת מסר מוסוליני הצהרה המצוינת בערמה רבה. תחת שיאמר, ״איטליה תגיב על סנקציות במלחמה“, אמר: ״איטליה תגיב עליהן במשמעת, בחסכון, ובהקרבה”. אולם בתוך כך רמז כי לא יסבול הטלת שום סנקציות שתפרענה לפלישתו לחבש. אם יועמד מפעל זה בסכנה הרי יאסור מלחמה על כל מי שיעמוד על דרכו. ״חמישים אומות!" אמר, ״חמישים אומות, בהנהגת אומה אחת!" כך היה המצב בשבועות שקדמו לפיזור הפרלמנט בבריטניה ולבחירות הכלליות, שעתה בא מועדן על פי התחוקה.

*

שפיכות הדמים בחבש, השנאה לפאשיזם והטלת הסנקציות על־ידי חבר־הלאומים, חוללו זעזוע בתוך שורות מפלגת הלייבור הבריטית. אנשי האיגודים המקצועיים, שבתוכם בולט היה מר ארנסט בווין, לא היו כלל פאציסיסטיים על פי מזגם, רצון עז מאד להילחם ברודן האיטלקי, לכפות סנקציות מכריעות ולהשתמש בצי הבריטי, אם יהיה צורך בדבר, הסעיר את הפועלים השכירים האמיצים. מלים בּוֹטוֹת ונזעמות הושמעו באספות נרגשות. במקרה אחד התלונן מר בווין כי ״נמאס עליו לראות את מצפונו של ג’ורג' לנסבּורי מיטלטל מוועידה לוועידה“. הרבה מצירי מפלגת הלייבור בפרלמנט היו שותפים להלך־הרוח של האיגודים המקצועיים. בספירה רחבה הרבה יותר ראו עצמם כל מנהיגי האיגוד־למען־חבר־הלאומים מחויבים להילחם למען החבר. הדברים נגעו בבירור בסעיף 5 של ״משאל השלום” שלהם. המדוּבּר היה כאן בעקרונות שמתוך ציוּת להם מוכנים היו הוּמניטרים ותיקים למות, ואם למות – גם להרוג. ב־8 באוקטובר התפטר מר לנסבורי מהנהגת סיעת הלייבור בפרלמנט. והמאיור אֶטלי, שהיה לו עבר מלחמתי נאה, קם למשול תחתיו.

*

אולם ההתעוררות הלאומית הזאת לא הלמה את השקפתו של מר בולדווין גם לא את כוונותיו. רק חדשים אחדים אחרי הבחירות החילותי להבין את העקרונות שעליהם נתייסדו ה״סנקציות". ראש־הממשלה הכריז כי סנקציות פירושן מלחמה; שנית, מנוי־וגמור היה אתו שלא תהיה מלחמה; ושלישית, הוא החליט על סנקציות. ברור היה שאין ליישב יחד את שלושת התנאים האלה. בהדרכתה של בריטניה ובלחצו של לאוואל התרחקה הוועדה של חבר־הלאומים, שעליה הוטל לצוּר צורה לסנקציות, מכל סנקציה שתעורר מלחמה. מספר גדול של מצרכים, שאחדים מהם היו חמרי מלחמה, נאסרו בכניסה לאיטליה, ועובּד לוח־זמנים רב־רושם. אבל הנפט, שבלעדיו אי־אפשר היה להמשיך במערכה בחבש, הוסיף להיכנס בלי הגבלה, כי מובן שמניעתו פירושה מלחמה. עמדתה של ארצות־הברית, שלא השתייכה לחבר־הלאומים והיתה משבירת הנפט העיקרית לעולם, היתה נדיבה אך לא ברורה. יתר על כן, מניעת הנפט מאיטליה היתה כרוכה גם במניעתו מגרמניה. יצוּא האלומיניוּם לאיטליה נאסר באיסור חמוּר; אבל אלומיניום היה כמעט המתכת היחידה שייצרה איטליה בכמויות העולות על צרכיה שלה. בשם הצדק הציבורי הוטל וטוֹ חמור על היבוא של ברזל־גרוטאות ובצר־ברזל לאיטליה. אבל מאחר שהתעשיה המטלוּרגית האיטלקית כמעט לא השתמשה בהם, ומאחר שלא הוטל שום איסור על גושי פלדה וברזל גלמי, הרי לא נגרמה לאיטליה כל הפרעה. הנה כי כן לא היו האמצעים שהוכרז עליהם ברעש כה גדול סנקציות של ממש לשיתוּק התוקפן אלא רק סנקציות בלב־ולב מן הסוג שיהיה התוקפן נכון לסבלן, כי לאמיתו של דבר, אף שקשות היו, המריצו את רוח־המלחמה האיטלקית. חבר־הלאומים ניגש אפוא להצלת חבש על יסוד ההנחה שלא ייעשה דבר שיעכב את צבאותיה הפולשים של איטליה. עובדות אלו לא היו ידועות לציבור הבריטי בזמן הבחירות. אנשי בריטניה תמכו בתום־לב במדיניות הסנקציות, והאמינו כי זאת דרך בטוחה לשים קץ להתקפה האיטלקית על חבש.

עוד פחות מכך הרהרה ממשלת הוד־מלכותו בהפעלת הצי. סוּפּרו כל מיני סיפורי־מעשיות על טייסות־מתאבּדים של מפציצי־צלילה איטלקיים שיטילו על סיפוני אניותינו ויפוצצון לרסיסים. הצי הבריטי שהיה עוגן באלכסנדריה קיבל בינתיים תגבורת. במחי אחד יכול היה להחזיר אניות־הובלה איטלקיות מתעלת סואץ, וכתוצאה מכך היה נצרך להילחם עם הצי האיטלקי. סיפרו לנו כי אין הוא מסוגל להתמודד עם יריב אשר כזה. עוררתי את השאלה מלכתחילה, אבל הרגיעוני. אניות־המערכה שלנו היו נושנות, כמובן, ועתה נראה היה כי אין לנו שום חיפּוי של מטוסים ומעט מאד תחמושת אנטי־אווירית. אולם התברר כי האדמירל המפקד התרעם על הדעה שייחסו לו כי אין כוחו מספיק לאסור קרב ימי. דומה כי קודם שתקבל את החלטתה הראשונה להתגבר לתוקפנות האיטלקית היתה ממשלת הוד־מלכותו צריכה לבדוק בקפידה את הנתונים והאפשרויות וכך גם לגמור אומר.

מתוך מה שידוע לנו עכשיו אין ספק כי החלטה אמיצה היתה מנתקת את קווי התחבורה של איטליה עם חבש, וכי מצליחים היינו בכל קרב ימי שעשוי היה לבוא עקב זאת. מעולם לא צידדתי בפעולה מבוּדדת מצד בריטניה הגדולה, אבל לאחר שהרחקנו לכת כל־כך היה זה מעשה חמור להירתע. יתר על כן, מוסוליני מעולם לא היה מעז להתמודד עם ממשלה בריטית חדוּרת עוז־החלטה. כמעט כל העולם כולו היה נגדו, והוא היה צריך לסכן את משטרו במלחמת־יחיד נגד בריטניה, שבה תהיה פעולת־צי בים התיכון המבחן הראשון והמכריע. איך היתה איטליה יכולה להילחם במלחמה הזאת? מחוץ ליתרון מוגבל בסיירות קלות מודרניות לא היה הצי שלה אלא כרבע מן הצי הבריטי. צבא המגויסים הגדול שלה, שדברי־רהב אמדו אותו במיליונים, לא היה יכול להיכנס לפעולה. כוחה האווירי פחוּת היה בהרבה, בכמות ובאיכות, אפילו מן המעט שבידינו. בּן־רגע היה הסגר מוּטל עליה. צבאות איטליה בחבש היו רעבים לאספקה ותחמושת. גרמניה עדיין לא היה בידה להושיט כל עזרה של ממש. אם היתה אי־פעם הזדמנות להכות מכה מכרעת למען ענין נאצל במיזער הסיכון, כאן היתה. העובדה שעוז־רוחה של ממשלת בריטניה לא עמד במבחן, אפשר להצדיקה רק באהבתה הכּנה לשלום. למעשה סייעה בפילוס הדרך למלחמה נוראה הרבה יותר לאין־שיעור. הבּלוֹף של מוסוליני הצליח ומסתכל אחד חשוב הסיק מסקנות מרחיקות־לכת מעובדה זו. היטלר מזמן גמר אומר לאסור מלחמה למען האדרתה של גרמניה. עתה עיצב לו השקפה על התנוונותה של בריטניה הגדולה, שאותה עתיד היה להחליף רק במועד מאוחר מדי לשלום ומאוחר מדי בשבילו. גם ביאפאן היו מסתכלים כבדי־הגוּת.

*

שני התהליכים הנוגדים – גיבּוּש האחדות הלאומית בשאלת־השעה הבוערת והתנגשות האינטרסים המפלגתיים, שאין להפרידה מבחירות כלליות – הוסיפו להתנהל יחדיו. דבר זה היה במידה רבה לתועלתם של מר בולדווין ותומכיו. ״חבר־הלאומים כשם שהיה הבּריח המבריח את מדיניות־החוץ הבריטית כך יישאר להבא“, נאמר בקול־הקורא של הממשלה לקראת הבחירות. ״מניעת מלחמה וכינוּן השלום בעולם צריכים להיות תמיד האינטרס החיוני ביותר של העם הבריטי, והחבר הוא המכשיר שהותקן, ואשר אליו אנחנו צופים, לשם השגת המטרות האלו. לכן נוסיף לעשות כל מה שבכוחנו לחזק את ספר־הברית ולקיים את יעילותו של החבר ולהגדילה. בפולמוס המצעֵר הנוכחי בין איטליה וחבש לא נסטה ימין ושמאל מן הקו שעל פיו נהגנו עד כה”.

כנגד זאת היתה מפלגת הלייבור מפולגת מאד. הרוב היה פאציפיסטי, אבל מר בווין בפעולתו הנמרצה מצא לו תומכים רבים בקרב ההמונים. המנהיגים הרשמיים ניסו איפוא להניח את דעת הכל על־ידי הצבעה על דרכים מנוגדות בעת־ובעונה־אחת. מצד אחד שיועו לפעולה החלטית נגד הרודן האיטלקי; מצד שני הוקיעו את מדיניות החימוש. הנה כי כן אמר מר אטלי בבית הנבחרים ב־22 באוקטובר: ״רוצים אנו בסנקציות יעילות המבוצעות בצורה יעילה. אנחנו תומכים בסנקציות כלכליות, אנחנו תומכים במשטר של חבר־הלאומים“. ואחרי כן, בהמשך אותו נאום: ״אין אנו משוכנעים כי הדרך לבטחון היא בצבירת כלי־נשק. אין אנו מאמינים כי בזמן הזה יש דבר שאפשר לקרוא לו הגנה לאומית. אנחנו סבורים כי יש להתקדם בדרך לפירוק־הנשק ולא לצבירת כלי־נשק”. דרך־כלל אין שום צד יכול להתגאות הרבה על מעלליו בעתות בחירות. ראש־הממשלה עצמו חש בלי ספק בכוח הגובר העומד מאחרי מדיניות־החוץ של הממשלה. מכל מקום מנוי־וגמור היה אתר שלא להיגרר לתוך מלחמה בשום פנים. תוך שהשקפתי מבחוץ על מהלך הדיונים נדמה היה לי כי מעוניין הוא לגייס תמיכה גדולה ככל האפשר ולהשתמש בה על־מנת להתחיל בחידוש חימושה של בריטניה באמת־מידה צנועה.

*

ועידת המפלגה השמרנית נערכה בבוֹרנמאוּת בעצם היום בו החל מוסוליני בהתקפתו על חבש ופצצותיו היו נופלות על אדואה. נוכח זאת, ולא־פחות מכך נוכח הבחירות הכלליות העומדות עתה לפתחנו, התלכדנו כולנו כאיש אחד:

(1) לתקן את הליקויים החמורים בכוחות ההגנה של הכתר, ובפרט לארגן, ראשית־כל, את התעשיה שלנו לשם סיגולה המהיר למטרות הגנה, אם יהיה צורך בדבר.

(2) לעשות מאמץ מחודש לכינוּן השוויון באוויר עם חיל האוויר הזר החזק ביותר שבמטחווי מהלומה מחופינו.

(3) לחדש את הצי הבריטי ולחזק את הצי המלכותי על־מנת להבטיח את מזונותינו ומחייתנו ולשמור על ומחייתנו ולשמור על ליכודה של הקיסרות הבריטית.

עד כאן לא התאוויתי בשנים אלו לשמש בתפקיד, מאחר ששבעתי זאת כל־כך, ומאחר שהייתי מתנגדה של הממשלה במדיניותה ההודית. אולם עם קבלת חוק־הודו, שלא יופעל אלא כעבור שנים אחדות, הוּסר הסייג הזה. בגלל הסכנה הגרמנית הגוברת להוּט הייתי להניח את ידי על המנגנון הצבאי שלנו. יכולתי לחוש עתה בחריפוּת מרובּה בממשמש ובא. צרפת הנבוכה ובריטניה רכת־הלב ואוהבת־השלום תעמודנה עד־מהרה נוכח קריאת־תגר של הרודנים האירופים. הגיתי אהדה להלך־הרוח המשתנה במפלגת הלייבּור. כאן היה הסיכוי לממשלה לאומית לאמיתה. מסתבר היה שהאדמירליות תהיה פנויה, ואני רציתי מאד לקבל תפקיד זה אם ישובו השמרנים לשלטון. היטב ידעתי, כמובן, כי כמה מחבריו הראשיים של מר בולדווין אינם שותפים למשאלה זו, אני ייצגתי קו מדיני, והיה ידוע כי אשקוד עליו הן מבחוץ הן מבפנים. אם יוכלו לוותר עלי, ודאי ישמחו מאד. במידה ידועה היה דבר זה תלוי בשיעור הרוב שלנו.

*

בבחירות הכלליות דיבר ראש הממשלה במלים נמרצות על הצורך בחימוש, ונאומו העיקרי הוקדש למצבו של הצי שאינו מניח את הדעת. אולם לאחר שהשיג כל מה שיכול היה להשיג על סמך מצע של סנקציות וחימוש, נעשה מעונין מאד להרגיע את החוגים של אוהבי־השלום המקצועיים באומה, ולהשבית כל חשש שאולי עוררו בקרבם דיבּוריו על צרכי הצי. ב־1 באוקטובר, שבועיים לפני ההצבעה, נשא נאום בגילדהוֹל לפני האגודה־למען־השלום. בהמשך נאומו אמר: “אני נותן לכם את דיברתי שלא יהיה כל חימוש בקנה־מידה גדול”. לאור הידיעות שהיו בידי הממשלה על ההכנות הגרמניות המאומצות, היתה זו הבטחה מופלאה מאד. ככה הושגו הקולות גם של המבקשים לראות בהכנת האומה לקראת סכנות העתיד גם של המאמינים כי אפשר לשמור על השלום על־ידי קילוּס מעלותיו.

*

אני ניהלתי את המערכה שלי במחוז־הבחירה אפינג סביב הצורך בחימוש וסביב מדיניות של סנקציות בלב שלם ובחוּמרה. בכללו של דבר תמכתי בממשלה, ואף כי רבים מחברי השמרנים התרעמו על הבקורת שמתחתי כמעט בלי חשך על צעדי הממשלה, נבחרתי מחדש ברוב הגון. משהוכרזו תוצאות ההצבעה ראיתי לנכון להבטיח את עמדתי שלי. ״מתוך ההצבעה שלכם, נוכח הנאומים שנשאתי, אני מסיק כי רצונכם שאחווה את דעותי העצמאות כחבר הפרלמנט, וכי בהתאם למסורות הנעלות ביותר של הבית ההוא אעניק את פירות ידיעתי ונסיוני בלי סייג ובלי פחד". תוצאות הבחירות הכלליות היו בבחינת נצחון גדול למר בולדווין. הבוחרים זיכו אותו ברוב של מאתיים־ארבעים־ושבעה על כל שאר המפלגות יחדיו, ולאחר ששימש בכהונה חמש שנים הגיע למעמד של תוקף אישי שכמותו לא ידע שום ראש־ממשלה מאז תום המלחמה הגדולה. כל אלה שהתנגדו לו לשעבר, אם בענין הודו ואם בענין הזנחת הגנתנו, הוּכּו בתמהון נוכח הצבעת־אמון מחודשת זו, שאותה השיג בכוח טכסיסיו הזריזים והמוצלחים במדיניות־הפנים והודות להוקרה הנרחבה לאָפיו האישי. הנה כך ראה שלטון, שהיה הרה־אסון יותר מכל שלטון אחר בקורותינו, איך האומה סומכת ידיה על כל שגגותיו וליקוייו. אולם היה חשבון המעוּתד לפרעון, ובית־הנבחרים החדש נזקק לעשר שנים כמעט עד שפּרעוֹ.

*

בחוגים רחבים נרמז כי אצטרף לממשלה בתפקיד הלורד הראשון של האדמירליות. אולם לאחר שהוכרז על שיעור נצחונו לא התמהמה מר בולדווין להודיע באמצעות המשרד המרכזי של המפלגה כי אין כל כוונה לכלול אותי בממשלה. בדרך כך סילק קצת מחובו למשלחת הפאציפיסטית שקיבל את פניה בימים האחרונים למערכת הבחירות. העתונות הרבתה להלעיג על הרחקתי מן השלטון. אולם עתה אפשר לראות כמה שיחק לי מזלי. השיקו מעלי הכנפיים הסמויות מן העין.

גם היו לי תנחומים נעימים. נטלתי את קופסת הצבעים שלי ושמתי פני אל אקלימים חביבים יותר, מבלי להמתין לכינוס הפרלמנט.

*

היה המשך משוּנה לנצחונו של מר בולדווין, ובעבוּרו רשאים אנחנו לוותר על הרציפות הכרונולוגית. שר־החוץ שלו, סיר סמואל הור, בעברו את פאריז בדרך לפגרה הראויה לו בשוייץ, לקח דברים עם מר לאוואל, שעדיין היה שר־החוץ של צרפת. תוצאות שיחה זו היתה הסכם הור־לאוואל מיום 9 בדצמבר. כדאי להציץ מעט לתוך הרקע של מאורע מפורסם זה.

הרעיון שתהיה בריטינה מנהיגה את חבר־הלאומים נגד פלישתו הפאשיסטית של מוסוליני לחבש סחף עמו את האומה באחד מגלי ההתלהבות הגדולים שלה. אבל כיון שעברו הבחירות והמיניסטרים נמצאו נשענים על רוב שיוכל לתת בידם את הנהגת המדינה למשך חמש שנים, צריך היה לשקול הרבה תוצאות מטרידות. בשורש כל הדברים היתה אימרתו של מר בולדווין כי ״אסור שתהיה מלחמה“, וכן כי ״אסור שיהיה חימוש בקנה־מידה גדול”, ה“בּוֹס” המפלגתי הזה, לאחר שניצח בבחירות על המצע של הנהגת העולם נגד התוקפנות, משוכנע היה עד עומק לבו כי שוּמה עלינו לשמור על השלום בכל מחיר.

יתר על כן, ממשרד־החוץ באה עתה מדחפה נמרצה מאד. סיר רוברט ואניסטארט מעולם לא גרע עיניו גם לרגע מן הסכנה ההיטלראית. הוא אני היינו בדעה אחת בנקודה זו. ועתה אילצה המדיניות הבריטית את מוסוליני לעבור מצד אל צד, גרמניה שוב לא היתה מבודדת. ארבע מעצמות המערב היו חלוּקות שתים כנגד שתים ולא שלש כנגד אחת. ירידה מפורשת זו במעמדנו החמירה את הדאגה בצרפת. ממשלת צרפת כבר עשתה את ההסכם הפרנקו־איטלקי מחודש מחודש ינואר. לאחר־מכן באה האמנה הצבאית עם איטליה. לפי החשבון חסכה אמנה זו שמונה־עשרה אוגדות צרפתיות שאפשר להעבירן מן החזית האיטלקית לחזית נגד גרמניה. ודאי כי בשיחותיו רמז מר לאוואל רמז מפורש למוסוליני כי צרפת לא תנקוף אצבע ביחס למה שעשוי לקרות לחבש. נימוקים כבדי־משקל העלו הצרפתים בדיוניהם עם מיניסטרים בריטיים. ראשית, זה שנים אחדות היינו מנסים להשפיע עליהם שיקצצו בצבאם, שהיה משענתם היחידה. שנית, הבריטים עשו חיל גדול בהנהגת חבר־הלאומים נגד מוסוליני. הם אפילו ניצחו בבחירות כלליות על סמך זאת; ובדמוקרטיות יש לבחירות חשיבות מרובּה. שלישית, עשינו הסכם ימי, שלפי הסברה היה טוב מאד בשבילנו, והודות לו היה מעמדנו בימים נוח מאד, להוציא את מלחמת הצוללות.

אבל מה בנוגע לחזית הצרפתית? מי ילחם בה נגד עצמתה הצבאית הגדלה והולכת של גרמניה? למשך ששת החדשים הראשונים לא יכלו הבריטים להציע אלא שתי אוגדות, אשר תישלחנה רק מתוך הסתייגויות רבות; לפיכך הרי באמת אינם צריכים לדבר יותר מדי. עתה היתה ממשלת בריטניה רבה ריב־מוות עם איטליה, בתעצומות רגש מלחמתי ומוסרי ובדאגה לעולם כולו, ״חמישים אומות בהנהגת אומה אחת“. צרפת היתה צריכה לדאוג לדברים אלה, ורק אנשים טפשים מאד, שמהם יש מספר גדול ביותר בכל ארץ, יכלו להתעלם מזאת. אילו השתמשה בריטניה בכוח הצי שלה, אילו חסמה את תעלת סואץ והנחילה מפלה לצי האיטלקי במערכה רבה, כי אז זכאית היתה ״לתת את הטון” באירופה, ואולם נהפוך הוא, היא הצהירה במפורש כי לא תלך להילחם בשל חבש, ויקרה מה שיקרה. מר בולדווין הישר: נצחון בכל הקלפיות; רוב מוּצק לשמרנים לחמש השנים נוספות; התמרמרות צדקנית לכל גילוייה, ורק לא מלחמה, רק לא מלחמה! לפיכך היתה לצרפתים הרגשה עזה שאין להם להיגרר לכלל התרחקוּת מתמדת מאיטליה בשל כל הזעם והקצף שנשפך פתאום באנגליה נגד מוסוליני. בפרט הרגישו כך בזמן שזכרו כי בריטניה הרכינה ראש נוכח ההתגרות הימית האיטלקית בים התיכון, ובזמן שלא יכולנו לשלוח בתחילה יותר משתי אוגדות לעזרת צרפת אם תפלוש גרמניה לתוכה. אפשר בהחלט להבין את נקודת השקפתו של מסייה לאוראל בזמן הזה.

בדצמבר הופיעו נימוקים חדשים. מוסוליני, תחת כובד לחצן של הסנקציות, ונוכח האיום העז מאד של ״חמשים אומות בהנהגה אחת", יקדם בברכה, כך לחשו הלוחשים, פשרה על חבש. גזים מרעילים, אף כי כוחם יפה כנגד הילידים החבשים, ודאי לא ירוממו את שמה של איטליה בעולם. החבשים היו מוּכּים והולכים. אמרו שאין הם מוכנים לעשות ויתורים גדולים ולמסור שטחי אדמה נרחבים. האם לא ייתכן לעשות שלום שיתן לאיטליה מה שדרשה בתוקפנותה וישאיר לחבש ארבע חמישיות מכלל הקיסרות שלה? ואנסיטארט, שבמקרה נקלע לפריז בזמן שעבר בה שר־החוץ, ולפיכך נמשך לתוך הפרשה, אין לדון אותו לגנאי על שהוגה היה בתמידות בסכנה הגרמנית, והתאוה לראות את בריטניה וצרפת מאורגנות על הצד החזק ביותר נוכח הסכנה העליונה הזאת, כשאיטליה מאחריהן בבחינת ידיד ולא אויב.

אולם האומה הבריטית מתמכּרת מזמן לזמן לגלים של קנאת־צדק. יותר מכל ארץ אחרת בעולם מוכנה היא, ברווחי־זמן ניכרים, להילחם למען איזה ענין דווקה משום שהיא משוכנעת בלב ונפש כי לא תפיק שום טובת־הנאה חמרית מתוך הסכסוך. בולדווין והמיניסטרים שלו רוממו במידה רבה את רוחה של בריטניה בהתנגדותם למוסוליני בז’נבה. הם הרחיקו לכת כל־כך עד כי לא היתה להם ברירה לפני ההיסטוריה אלא ללכת עד קצה הגבול. אם לא היו מוכנים לסמוך את דבריהם ומחוותיהם במעשים, כי אז אולי מוטב היה לוּ סילקו ידיהם מן העניין כולו, בדומה לארצות־הברית, הניחו לדברים להתגלגל מאליהם והמתינו לראות מה יקרה. זאת היתה תכנית שאפשר להתווכח עליה. אבל לא זאת היתה התכנית אשר קיבלו. הם פנו אל המיליונים, והמיליונים חסרי הנשק, וחסרי הדאגה עד כה, נענו בצעקה רמה, שהחרישה את כל הקריאות האחרות: ״כן, צעוֹד נצעד נגד הרע, ועכשיו נצעד. תנו לנו את כלי־הנשק".

בית־הנבחרים החדש היה חבר אנשים בעל שאר־רוח. וכך היו צריכים להיות, נוכח כל מה שהיה צפוי להם בעשר השנים הבאות. לפיכך קיבלו מתוך זעזוע נורא, בעוד שאון הבחירות מצלצל באזניהם, את הידיעה כי הושגה פשרה בין סיר סמואל הור ומר לאוואל על דבר חבש. משבר זה כמעט ועלה למר בולדווין במחיר חייו המדיניים. הוא החריד את הפרלמנט ואת האומה עד היסוד בם. מר בולדווין נפל כמעט בן־לילה מפסגת המנהיגוּת הלאומית למעמקי הלעג והקלס. עלוב היה מעמדו בבית־הנבחרים משך הימים האלה. הוא לא הבין מעולם מדוע בני־אדם צריכים לתת דעתם על כל ענייני־החוץ המטרידים הללו. הרי יש רוב שמרני ואין מלחמה. מה עוד אפשר לדרוש? אבל הנווט המנוסה חש במלוא עצמתה של הסערה והעריך אותה אל־נכון.

הקבינט אישר ב־9 בדצמבר את תכנית הור־לאוואל לחלוקת חבש בין איטליה לקיסר. ב־13 הוגש הנוסח המלא של הצעת הור־לאוואל לחבר־הלאומים. ב־18 נטש הקבינט את הצעות הור־לאוואל, דבר שחייב את התפטרותו של סמואל הור. בוויכוח ב־19 בחודש אמר מר בולדווין:

סבור הייתי כי ההצעות האלו מרחיקות לכת יותר מדי. ביטוי הרגשות בכיווּן זה לא הפתיעני כלל. לא ציפּיתי לרגשות העמוקים יותר שנתגלו בהרבה מחלקי הארץ מן הטעמים שאני יכול לקרוא להם טעמי מצפון וכבוד. ברגע שאני עומד נוכח דבר זה, יודע אני כי אירע משהו שעורר את הרגשות העמוקים ביותר של בני ארצנו, כי הושמע איזה צליל המפיק הד מתוך מעמקיהם. חזרתי ובדקתי כל מה שעשיתי והרגשתי כי… לא תוכל להיות בארץ הזאת כל תמיכה להצעות הללו אפילו בחינת בסיס למשא־ומתן. ברור עכשיו בתכלית כי ההצעות מתו מיתה שלמה ומוחלטת. הממשלה בודאי לא תעשה שום מאמץ להשיבן לתחיה. אילו קמה סערה כשאני יודע שהצדק אתי, הייתי מניח לה שתתנפץ על גבי, ואני הייתי מחזיק מעמד או נשבר. אם, לאחר עשותי את חשבון־נפשי, תהיה בי הרגשה כי יש בסערה זו משהו המראה לי כי עשיתי דבר שאיננו מחוכם ואיננו צודק, או אז ארכין ראשי לפניה.

בית הנבחרים קיבל את ההתנצלות הזאת. המשבר חלף. בשובו מז’נבה נקרא מר אידן לדאונינג סטריט מס. 10 אל ראש־הממשלה לדון במצב שנוצר לאחר התפטרותו של סיר סמואל הור. מר אידן הציע מיד להזמין את סיר אוסטין צ’מברליין ליטול לידיו את משרד־החוץ, והוסיף כי אם יתבקש לכך הריהו נכון לשמש תחתיו בכל תפקיד שהוא. מר בולדווין השיב כי כבר עיין בזאת והודיע לסיר אוסטין עצמו כי אינו רואה יכולת להציע לו את משרד־החוץ. דבר זה אולי בא משום מצב־בריאותו של סיר אוסטין. ב־22 נעשה מר אידן שר־החוץ.

*

רעייתי ואני בילינו את השבוע המסעיר הזה בברצלונה. כמה מטובי ידידי יעצוני שלא לחזור. הם אמרו כי רק אגרום רעה לעצמי אם אהיה מעורב בסכסוך הגועש הזה. המלון הנוח שלנו בברצלונה שימש מפגש לאנשי השמאל הספרדי. במסעדה המצוינת שבּה היינו אוכלים ארוחות צהריים וערב היו תמיד כמה חבורות של צעירים שחורי מעילים ובעלי פנים לוהטים, המנהמים יחד בעיניים מבריקות על עסקי הפוליטיקה הספרדיים, שבהם עתידים היו מיליון ספרדים למות עד־מהרה. אגב הסתכלות לאחור סבור אני שהייתי צריך לבוא הביתה. אפשר שהייתי שהייתי מכניס לאסיפות האנטי־ממשלתיות יסוד של החלטה וליכוד שהיה שם קץ לשלטונו של בולדווין, אולי היתה ממשלה בראשוּתו של סיר אוסטין צ’מברליין קמה ברגע זה. כנגד זאת קראו ידידי, ״מוטב שתעמוד מרחוק. חזירתך תיחשב רק בחינת קריאת־תגר אישית נגד הממשלה". לא נעמה לי העצה, שבודאי לא היה בה כדי להחניף לי; אבל נכנעתי לרושם שלא אוכל להועיל מאומה, והוספתי לשבת בברצלונה כשאני מורח בדים באור השמש. אחרי־כן הצטרף אלי פרדריק לינדמן, ואנחנו שטנו לנו באניית־קיטור נאה מסביב לחופים המזרחיים של ספרד ועלינו אל החוף בטנג’יר. כאן מצאתי את הלורד רוֹתרמיר עם חוג אנשים נעימים. הוא סח לי כי מר לויד ג’ורג' נמצא במאראקש, מקום שמזג־האוויר הוא נחמד. נסענו שמה כולנו במכוניות. במארוקו מרנינת־הלב ישבתי וציירתי, ולא חזרתי אלא כשמת המלך ג’ורג' החמישי מיתה חטופה ב־20 בינואר.

*

התמוטטותה של ההתנגדות החבשית וסיפוח כל הארץ על־ידי איטליה השפיעו השפעות בלתי־רצויות על דעת־הקהל הגרמנית. אפילו אותם יסודות שמדיניותו ומעשהו של מוסוליני לא ישרו בעיניהם התפעלו מהצורה הנמרצה. היעילה וחסרת־הרתיעה שבה התנהלה המערכה, כפי שנדמה. הדעה הכללית היתה כי בריטניה הגדולה נחלשה עד היסוד בה. היא קנתה לה את שנאתה הניצחת של איטליה; היא המיטה חורבן־עולם על חזית שטרזה; וירידת קרנה בעולם עמד בניגוד נעים להתעצמות כוחה ותהילתה של גרמניה החדשה. ״אני מתרשם“, כתב אחד מנציגינו בבאוואריה, ״מנעימת הבּוּז הנשמעת בדיבורים על בריטניה הגדולה בחוגים רבים… יש לחשוש כי יתברר שעמדתה של גרמניה, בשיחות על הסדר באירופה המערבית ועל הסדר כולל יותר של שאלות אירופיות וחוץ־אירופיות, נקשתה”.

במאמר במינכנר צייטוּנג (16 במאי 1936) יש כמה פסקות מאלפות:

האנגלים אוהבים חיים נוחים בהשוואה למה שמקובּל אצלנו בגרמניה. אכן, דבר זה אין פירושו שאינם מסוגלים למאמצים ממושכים, אבל הם נמנעים מהם ככל אשר יוכלו, כל זמן שאין בכך כדי להעמיד בסכנה את בטחונם האישי והלאומי. כן גם יש בידם שליטה על אמצעים ועושר שאיפשרה להם, בניגוד לנו, משך מאות־שנים לערך, להגדיל את הונם בצורה אוטומטית פחות או יותר… אחרי המלחמה, שבּה אכן גילו האנגלים מרץ מדהים, לאחר אי־אלה היסוסים מוקדמים, סבורים היו אדוני־העולם הבריטיים כי סוף־סוף זכו למעט נופש. הם התפרקו מנשקם לכל אורך הקו – בחיים האזרחיים עוד יותר מאשר ביבשה ובים. הם השלימו בנפשם לנטוש את הבסיס (הימי) של כוח השקול כנגד שתי מעצמות וניאותו לשוויון עם אמריקה… מה בדבר הצבא? מה בדבר חיל־האוויר?… בשביל חילות המגן היבשתיים והאוויריים זקוקה אנגליה יתר על הכל לאנשים, לא רק לכסף כי אם גם לחיי אזרחיה לצורך הגנת הקיסרות. למעשה הרי מתוך אחד־עשר אלף האיש הדרושים לתכנית האווירית החדשה חסרים שבעת אלפים. ושוב, חסר גדול נראה בצבא הסדיר, כשיעור אוגדה אחת שלמה, והצבא הטריטוריאלי (מין בית־ספר של־יום־א' לחיילים־חובבים) הוא פחוּת כל־כך מן המספר שהוקצה לו עד כי בשום פנים אין לראות בו כוח לוחם של ממש. מר בולדווין עצמו אמר לפני זמן־מה כי אין לו שום כוונה לשנות את שיטת הגיוס על־ידי הנהגת שירות־חובה.

מדיניות החותרת להשיג הצלחה על־ידי דיחוי החלטות, ספק אם היא יכולה לקוות כיום לעמוד בפני הסופה המרעישה את אירופה, ובעצם את העולם כולו. מעטים הם המתרתחים, מטעמים לאומיים ולא מפלגתיים בלבד, כנגד העדר חוט־השדרה והעמדה הדוּמשמעית של הממשלה, ותולים בה את הקולר לסכנות שלתוכן מכניסים את הקיסרות בבלי־הדעת. ההמונים מסכימים כמדומה עם הממשלה שהמצב ישופר מתוך ישיבה בחיבוק־ידיים, וכי על־ידי מעט הסתגלות ותמרונים מחוּשבים היטב ייתכן לתקוֹן שוב את שיווי־המשקל…

כיום חבש היא איטלקית בלבד, בשלמותה, לבלי־תקנה ולבלי־השיב. מאחר שהדבר הוא כך הרי ייתכן שבז’נבה או בלונדון יש איזה הרהור שמא רק השימוש בכוח יוצא־מגדר־הרגיל יוכל לגרש את האיטלקים מחבש. אבל לא הכוח ולא האומץ להשתמש בכוח־הזרוע אינם מצויים בעין.

כל הדברים האלה נכונים היו ביותר. ממשלת הוד מלכותו יצאה שלא־בחכמה להילחם לענין עולמי גדול. היא הנהיגה חמישים אומות בדברי עזוּת לרוב. לנוכח העובדות הגסות נרתע מר בולדווין לאחור. מדיניותה היתה מכוּונת משך זמן רב להניח את דעתם של יסודות חזקים בדעת־הקהל מבּית ולא דווקה לבדוק את המצב האירופי כהוויתו. על־ידי שהרחיקה מעליה את איטליה, שיבּשה את כל שיווי־המשקל האירופי ולא הועילה מאומה לחבש. היא נהגה את חבר־הלאומים לתוך תבוסה ניצחת, שגרמה נזק גדול ביותר לחייו הממשיים כמוסד ― אם לא פגעה בהם פגיעת־מוות.

פרק אחד־עשר: היטלר מכה 1936

אווירה חדשה בבריטניה – היטלר בן־חורין להכּות – אישור החוזה הפרנקו־סובייטי – חבל הריין וחוזי ורסיי ולוקרנו – היטלר כובש מחדש את חבל הריין, 7 במרס – היסוסי צרפת – ביקורו של פלאנדן בלונדון – הפאציפיזם הבריטי – פלאנדן ובולדווין – יגונו של רלף ויגראס – אימוּת דעתו של היטלר ונצחונו – מיניסטר לתיאום־ההגנה – בחירת סיר תומאס אינסקיפּ – ברכה מוסווה – תקווֹתי לחבר־הלאומים – אידן עומד על שיחות־מטה עם צרפת – ביצור חבל הריין על ידי הגרמנים – אזהרותי בפרלמנט – גילוייו של מר בּוּליט לאחר המלחמה – ערובתו של היטלר לאוסטריה, 11 ביולי

כשחזרתי בסוף ינואר 1936 חשתי באווירה חדשה באנגליה. כיבוש חבש על־ידי מוסוליני ושיטותיו האכזריות, הזעזוע שגרמו שיחות הור־לאוואל, מבוכת חבר־הלאומים, השברון הנראה־בעליל של “הבטחון הקיבוצי”, כל אלה שינו את הלך־הרוח לא רק במפלגת הלייבּור והליבּראלים כי אם גם באותו ציבור גדול של אנשים בעלי כוונות טובות אולם חדלי־מעש עד כה, שמצא את ביטויו באחד־עשר מיליון הקולות שהשיג משאל־השלום קודם שבעה חדשים בלבד. כל הכוחות האלה מוכנים היו עתה לחשוב על מלחמה נגד ממשל־העריצים הפאשיסטי או הנאצי. השימוש בכוח לא די שלא היה זר עתה למחשבות כשרות אלא שאף מעט־מעט נעשה נקודת־הכרע אצל ציבור עצום של אוהבי־שלום, ואפילו אצל רבים שעד כה גאים היו להיקרא פאציפיסטים. אבל הכוח, לפי העקרונות אשר להם סגדו, אפשר היה להשתמש בו רק ביזמתו של חבר־הלאומים ותחת הגושפנקה שלו. אף כי שתי מפלגות האופוזיציה הוסיפו להתנגד לכל צעד של חימוש, היה מקום למידה מרובּה של הסכמה, ואילו התרוממה ממשלת הוד־מלכותו לגובה השעה כי אז יכלה להנהיג עם מאוחד לתוך כל העסק של התכוננות ברוח של שעת־חירום.

הממשלה לא זזה מן המדיניות של מתינות, אמצעי־חצאים והרגעת הרוחות. התפלאתי על שאין היא חותרת להפיק תועלת מכל גורמי הליכוד הגוברים, שמצויים היו עתה באומה. בדרך זו יכוֹל יכלה להתחזק במידה עצומה ולזכות בכוח לחזק את הארץ. למר בולדווין לא היו שום נטיות כאלו. הוא היה מזקין והולך חיש. הוא נשען על הרוב הגדול שהעניקו לו הבחירות, והמפלגה השמרנית היתה נתונה שאננה בידו.

*

משעה שהורשתה גרמניה ההיטלראית לחדש את חימושה, בלא הפרעה של ממש מצד בעלי־הברית והמעצמות המאוּגדות מלשעבר, היתה מלחמת־עולם שניה בחזקת ודאי כמעט. ככל שיידחה מבחן־כוח מכריע כן יורעו סיכויינו, תחילה לעצור את היטלר בלי קרבות רציניים ובשלב שני לזכות בנצחון לאחר מסה נוראה. בקיץ 1935 חזרה גרמניה והנהיגה שירות־חובה צבאי אגב הפרת החוזים. בריטניה הגדולה השלימה עם זאת, ועל פי הסכם נפרד השלימה עם כך שתבנה גרמניה מחדש את הצי שלה, ואם תרצה – כולל גם צוללות בקנה־המידה של בריטניה. בסתר ובניגוד לחוק הקימה גרמניה הנאצית חיל־אוויר צבאי, אשר באביב 1935 התיימר בגלוי שהוא שווה לזה של בריטניה. היא עמדה עתה בשנה השניה לייצור תחמושת פעיל, לאחר הכנות חשאיות ממושכות. בריטניה הגדולה וכל אירופה, ואמריקה שנחשבה אז רחוקה, עמדו בפני הכוח ושאיפת־המלחמה המאורגנת של שבעים מיליונים מבני הגזע בעל כושר־המעשה הגדול ביותר באירופה, הנכספים לחדש את גדולתם הלאומית, וניגשׂים – לבל תרפּינה ידיהם – על־ידי משטר צבאי, חברתי ומפלגתי חסר רחמים.

היטלר היה עתה בן־חורין להלום. הצעדים שנקט בזה אחר זה לא נתקלו בשום התנגדות של ממש מצד שתי הדמוקרטיות הליבּראליות של אירופה, ורק מעט־מעט עוררו את תשומת־לבה של ארצות הברית, להוציא את נשיאה המרחיק ראוֹת. המלחמה לשלום, שבה אפשר היה לנצח משך 1935, עתה כמעט הפסדנו בה. מוסוליני ניצח בחבש, ובהצלחה קרא תגר על חבר־הלאומים ובפרט על בריטניה הגדולה. לבו הפך עתה מרה כנגדנו, והוא עשה יד אחת עם היטלר. נוצר והלך הציר ברלין – רומא. כפי שהתברר, מועטה היתה עכשיו התקוה למנוע מלחמה או לדחותה על־ידי מבחן־כוח שכמוהו כמלחמה. הדרך היחידה כמעט שנותרה לפני צרפת ובריטניה היתה לחכות לרגע ההתקפה ולעשות כמיטב יכלתן.

אולי היה עוד פנאי לביסוס הבטחון הקיבוצי, המיוסד על נכונותן המוצהרות של כל המדינות הנמנות על חבר־הלאומים לכפות את החלטותיו בחרב. הדמוקרטיות והמדינות התלויות בהן עדיין חזקות היו, בכוח ובפועל, הרבה יותר מן הדיקטאטורות, אבל מעמדן ביחס ליריבותיהן ירד יותר מכפליים לעומת מה שהיה שנה אחת קודם. מניעים צדקניים, שאזלת־יד ומורך־לב מכבידים עליהם, אינם יכולים לקום כנגד הרשע החמוּש ועז־ההחלטה. אהבה כנה לשלום אינה יכולה להצדיק את גרירתם הנבוכה של מיליוני פשוטי־עם לתוך מלחמה טוטאלית. הדי תשואותיהן של אסיפות תשושות־אונים, בעלות־כוונות־טובות נאלמים חיש, וקולותיהן חיש לא ייחשבו עוד במאומה. הגזר הנחרץ צועד קדימה.

*

במרוצת 1935 דחתה גרמניה וסיכלה את נסיונותיהן של מעצמות־המערב לשאת ולתת על לוקרנו מזרחית. הרייך החדש הכריז על עצמו ברגע זה כעל מעוֹז בפני הבולשביזם, ולגבּיו, כך אמר, לא ייתכן כלל שום שיתוף עם הסובייטים. ב־18 בדצמבר אמר היטלר לשגריר הפולני כי “הוא מתנגד בכל תוקף לכל שיתוף־פעולה שהוא מצד המערב עם רוסיה”. מתוך הלך־רוח זה ביקש להפריע לנסיונות של צרפת להגיע להסכם במישרים עם מוסקבה ולחתור תחתיהם. החוזה הפראנקו־סובייטי נחתם במאי, אבל לא אוּשר על־ידי שום צד. מניעת אישור זה נעשתה מטרה עליונה לדיפלומטיה הגרמנית. מברלין הזהירו את לאוואל שאם יבוא צעד זה לא תהיה עוד תקוה לשום התקרבות פראנקו־גרמנית נוספת. לאחר־מכן התבלט אי־רצונו להתמיד בענין זה; אבל הדבר לא השפיע על המעשה עצמו.

בינואר 1936 בא ללונדון מר פלאנדן, שר החוץ הצרפתי החדש, להלוויתו של המלך ג’ורג' ה־5. בערב סעד בדאוּנינג סטריט עם מר בולדווין ומר אידן. השיחה נסבה על עמדתן העתידה של צרפת ובריטניה במקרה שיופר חוזה־לוקרנו על־ידי גרמניה. צעד כזה מצד היטלר נחשב אז קרוב לודאי, כי בעת ההיא התכוונה ממשלת צרפת לגשת לאישורו של החוזה הפראנקו־סובייטי. פלאנדן קיבל עליו לברר את ההשקפות הרשמיות של הקבינט הצרפתי והמטה הכללי של צבא צרפת. לפי גירסתו־הוא הודיע בחודש פברואר למר אידן בז’נבה כי הכוחות המזוינים של צרפת יועמדו לרשותו של חבר־הלאומים במקרה של הפרת־חוזה מצד גרמניה, וביקש מן המיניסטר הבריטי את עזרתה של בריטניה בהתאם לסעיפי חוזה לוקרנו.

ב־28 בפברואר אישר הפרלמנט הצרפתי את החוזה הפראנקו־סובייטי, ולמחרת היום קיבל השגריר הצרפתי בברלין הוראה לפנות אל הממשלה הגרמנית ולבדוק על איזה בסיס ייתכן לפתוח במשא־ומתן להבנה פראנקו־גרמנית. בתשובה על כך ביקש היטלר ארכּה של ימים אחדים לעיין בדבר. בבוקר ה־7 במארס בשעה 10 קרא אליו הר פון־נוֹיראת, שר־החוץ הגרמני, את השגרירים של בריטניה, צרפת, בלגיה ואיטליה לוילהלם־שטראסה והודיע להם על הצעה לחוזה לעשרים־וחמש שנה, פירוּז גבול הריין משני עבריו, אמנה המגבילה את כוחות התעופה, וחוזי אי־התקפה שיידוֹנו עם שכנותיה של גרמניה ממזרח וממערב.

*

“האיזור המפורז” בחבל־הריין נקבע על פי הסעיפים 42, 43 ו־44 של חוזה־ורסיי. סעיפים אלה הצהירו כי גרמניה לא תחזיק ולא תקים ביצורים על חופו השמאלי של הריין ובתחום חמישים ק"מ מחופו הימני. כן גם לא תהיה גרמניה רשאית להחזיק באיזור זה כוחות־צבא כלשהם, גם לא לערוך בו תמרונים צבאיים בשום זמן שהוא, גם לא לקיים שום אפשרויות לגיוס צבאי. על גבּי זאת מוּטל היה חוזה־לוקרנו, פרי משא־ומתן חפשי בין שני הצדדים. בחוזה הזה ערבו המעצמות החתומות, בנפרד וביחד, לקביעוּת גבולותיה של גרמניה עם בלגיה ועם צרפת. סעיף 2 של חוזה־לוקרנו הבטיח כי גרמניה, צרפת ובלגיה לעולם לא תפלושנה ולא תצאנה להתקפה אל מעֵבר לגבולות האלה. ואולם אם יוּפרו הסעיפים 42 או 43 של חוזה־וורסיי הרי יהיה בהפרה מעין זו משום “מעשה תוקפנות ללא התגרות”, והחתומים שנפגעו יידרשו לפעול מיידית בעקב ריכוז הכוחות המזוינים באזור המפורז. הפרה מעין זו תוּבא מיד לפני חבר־הלאומים, והחבר, לאחר שיתברר לו כי אכן היתה כאן הפרה, יזכיר אז למעצמות החתומות כי חובה עליהן לתת את עזרתן הצבאית למעצמה שכנגדה נעשתה העבירה.

*

בצהרי אותו יום ה־17 במארס 1936, שעתיים לאחר הצעתו לחוזה של עשרים־וחמש שנה, הודיע היטלר לרייכסטאג כי הוא אומר לחזור ולכבוש את חבל־הריין, ובעודו מדבר נהרו ועברו את הגבול טורי־צבא גרמניים, שמנו כ־35,000 איש, ונכנסו לכל הערים הגרמניות העיקריות. בכל מקום נתקבלו בחדוה, המהולה פחד מפני תגובתם של בעלי־הברית. בתוך כך, על מנת לבלבל את דעת־הקהל הבריטית והאמריקאית, הכריז היטלר כי הכיבוש הוא סמלי בלבד. השגריר הגרמני בלונדון הגיש למר אידן הצעות דומות לאלו שהגיש נוֹיראת בבוקר בברלין לשגרירי שאר מעצמות־לוקרנו. משני עברי האטלנטי המציא דבר זה נחמה לכל המבקשים להיות לקלס. מר אידן השיב לשגריר בדברים בּוֹטים. עתה ידוע לנו כמובן כי ההצעות הפייסניות האלו שימשו להיטלר רק חלק מזממו וחיפּוי למעשה האלים אשר עשה, שהצלחתו היתה חיונית לפרסטיז’ה שלו ומתוך כך לצעד הבא בתכניתו.

לא היתה כאן רק הפרת חוזה שהוטל בכוח הנשק במלחמה, ושל חוזה לוקרנו, שנחתם בשלום ובאין אונס, אלא גם ניצולו של פינוי חבל הריין, שבּוּצע על־ידי בעלי־הברית מתוך רוח ידידות שנים אחדות לפני בוא מועדו. הידיעה הזאת חוללה סנסציה עולמית. ממשלת צרפת, בראשוּתו של מר סארוֹ, שבה היה מר פלאנדן שר־החוץ, קמה בחימה קולנית ופנתה אל כל בעלי־בריתה ואל חבר־הלאומים. בזמן הזה נהנתה צרפת מנאמנותה של “ההסכמה הקטנה”, לאמור – צ’כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה. המדינות הבלטיות ופולין גם הן היו קשורות במערכת הבריתות הצרפתית. על הכל היתה צרפת זכאית גם לשאת עיניה לבריטניה הגדולה, בהתחשב בערובּה שניתנה לגבול הצרפתי מפני תוקפנוּת גרמנית, ובהתחשב בלחץ שהפעלנו על צרפת לפנות בהקדם את חבל הריין. אכן כאן הופר לא רק חוזה השלום אלא גם חוזה לוקרנו; והיתה כאן התחייבות החלה על כל המעצמות הנוגעות בדבר.

*

בצרפת היה הזעזוע איום. ה"ה סארוֹ ופלאנדן הסיתם יצרם להגיב מיד בגיוס כללי. אילו התרוממו לגובה השעה כי אז אמנם עשו זאת; ובכך היו מאלצים את כל האחרים להיספח אליהם. בעיה חיונית היתה זו לצרפת. אבל נראה היה שאין הם מסוגלים לזוז בלי הסכמתה של בריטניה. הסבר הוא זה, אך לא צידוק. הבעיה היתה חיונית לצרפת, וכל ממשלה צרפתית הראויה לשמה צריכה היתה לגמור אומר ולהסתמך על התחייבויות החוזים. לא פעם שׂשׂו המיניסטרים הצרפתים בשנות התהפוכה האלו, בממשלותיהם המתחלפות תדיר, למצוא בפאציפיזם הבריטי צידוק לפאציפיזם שלהם. אם כה ואם כה לא זכו מצד הבריטים לשום עידוד להתנגד לתוקפנות הגרמנית. נהפוך הוא, אם הם היססו לפעול הרי בעלי־בריתם הבריטים לא היססו לרפות את ידיהם. משך כל יום הראשון היו שיחות טלפוניות נרגשות בין לונדון ופאריז. ממשלת הוד־מלכותו דחקה בצרפתים שיחכו על־מנת שתוכלנה שתי הארצות לפעול במשותף ולאחר שיקול־דעת מלא. מרבד קטיפה לנסיגה!

התגובות בלתי־הרשמיות מלונדון היו ממיסות־לבב. מר לויד ג’ורג' נחפז לומר, “לפי דעתי לא היה פשעו הגדול ביותר של הר היטלר בהפרתו של חוזה, משום שהיתה פה התגרות”. הוא הוסיף ואמר, כי “מקווה הוא שלא נאבּד את עשתונותינו”. ההתגרות היתה מן הסתם בכך שבעלי־הברית לא התפרקו מנשקם עוד יותר. הלורד סנאודן התרכז בחוזה אי־ההתקפה המוּצע, ואמר כי גישושי השלום הקודמים של היטלר לא זכו לתשומת־לב, אולם העמים לא ירשו להתעלם מהצעת־השלום הזאת. אמרים אלה אפשר שביטאו את דעת־הקהל הבריטית ההולכת תועה אותו רגע, אבל הם לא ייחשבו שבח לבעליהם. הקבינט הבריטי, שתר אחר קו ההתנגדות הפחותה ביותר, סבור היה כי המוצא הקל ביותר הוא ללחוץ על צרפת שתפנה עוד פעם אל חבר־הלאומים.

*

גם בצרפת גדולים היו חקקי־הלב. הפוליטיקאים בכללם מבקשים היו לגייס את הצבא ולשלוח אולטימטוּם להיטלר, ואילו הגנרלים, בדומה לחבריהם הגרמנים, קראו לשלוה, סבלנות ושהייה. עתה ידועים לנו חילוקי־הדעות שנתגלעו בזמן הזה בין היטלר לפיקוד העליון הגרמני. לוּ גייסה ממשלת צרפת את הצבא הצרפתי, המונה קרוב למאה אוגדות, ואת חיל־האוויר שלו (שאז עדיין נחשב בטעוּת לחזק ביותר באירופה), אין ספק שהיטלר היה נאלץ על־ידי המטה הכללי שלו עצמו לסגת, ובכך היה מוּשם מחסום ליוּמרותיו ואפשר מאד שהיה מקיץ הקץ על שלטונו. יש לזכור כי בזמן ההוא היתה צרפת לבדה חזקה עד כדי לגרש את הגרמנים מחבל הריין, גם בלי העזרה שלבטח היתה באה מבריטניה הגדולה לאחר שהיתה צרפת מתחילה בפעולתה ונתלית בחוזה לוקרנו. למעשה נשארה חדלת־אונים ומשוּתקת לגמרי, ובזאת איבּדה לבלי־השיב את הסיכוי האחרון לבלום את שאפותיו של היטלר בלא מלחמה רצינית. תחת זאת המריצה בריטניה את ממשלת צרפת שתטיל את נטלה על חבר־הלאומים, שכבר היה חלוש ומס־לבב עקב כשלון הסנקציות וההסכם האנגלו־גרמני מן השנה הקודמת.

ביום ב‘, 9 במרס, יצא מר אידן לפאריז בלווית הלורד הליפקס ורלף ויגראם. התכנית הראשונה היתה לכנס את אסיפת חבר־הלאומים בפאריז, אולם מיד אחרי־כן נשלח ויגראם, מטעם אידן, להגיד לפלאנדן שיבוא ללונדון על־מנת שתיערך אסיפת החבר באנגליה, הואיל ובדרך זו יקבל תמיכה ממשית יותר מצד בריטניה. זאת היתה שליחוּת בלתי־משמחת לפקיד הנאמן. מיד עם שובו ללונדון ב־11 במרס בא לראותני וסיפּר לי את הסיפּור. פלאנדן עצמו הגיע בשעה מאוחרת במוצאי אותו יום, ולערך בשעה 8.30 ביום ה’ בבוקר בא אל מעוני הלונדוני. הוא סח לי כי בדעתו לדרוש מאת ממשלת בריטניה גיוס סימוּלטני של כוחות היבשה, הים והאוויר של שתי הארצות, וכי קיבל הבטחות לתמיכה מכל האומות של “ההסכמה הקטנה” וממדינות אחרות. הוא קרא לפני שורה רבת־רושם של תשובות שנתקבלו. לא היה כל ספק כי יתרון־הכוח הוא עדיין בידי בעלי־הברית מן המלחמה שעברה. לוּ אך פעלו כי אז להם היה הנצחון. אף כי לא ידענו את המתרחש בין היטלר והגנרלים שלו, נראה היה בעליל כי כוח מכריע נמצא על צדנו. בעמדתי הפרטית והמפורשת לא יכולתי להגדיל עשוֹת, אבל איחלתי לאורחנו את מלוא ההצלחה בפעלו והבטחתי להושיט לו כל עזרה שבגדר יכלתי. אותו ערב כינסתי את עמיתי הראשיים לסעודה לשמוע את דברי הזירוז וההמרץ של מר פלאנדן.

מר צ’מברליין היה בזמן הזה, בתפקיד שר־האוצר, החבר הפעיל והתקיף ביותר בממשלה. הביוגרף המוכשר שלו, מר קיית פיילינג, מביא את הקטע הבא מתוך יומנו:" 12 במרס, דיבּרתי עם פלאנדן, הדגשתי כי דעת־הקהל לא תתמוך בנו בשום סנקציות שהן. דעתו היא כי אם תקוּים חזית איתנה תיכּנע גרמניה בלי מלחמה. אין אנו יכולים לקבל זאת כהערכה מהימנה לתגובתו של רודן משוגע". כאשר ביקש פלאנדן כי יוטל לפחות חרם כלכלי, השיב צ’מברליין בהצעה להקמת כוח בינלאומי בעת המשא־והמתן, הסכים לאמנה לעזרה הדדית והצהיר כי אם על־ידי ויתור על מושבה אחת נוכל להבטיח שלום של קיים, הרי יהיה מוכן לעיין בדבר¹⁶.

עד כה ורוב העתונים הבריטיים, וטיימס ודיילי הראלד בראשם, הביעו את אמונתם בכנוּת הצעותיו של היטלר לחוזה אי־התקפה. אוסטין צ’מברליין, בנאום בקמבּריג', הביע את הדעה הנגדית. ויגראם סבור היה כי בגדר חובתו הוא להביא את פלאנדן במגע עם כל אדם שהיה יכול להעלות בדעתו מן הסיטי, מן העתונות ומן הממשלה, וכן גם עם הלורד לוֹתיאן. עם כל האנשים שאתם נפגש פלאנדן בבית ויגראם דיבר בזו הלשון: “כל העולם, ובפרט האומות הקטנות, נושאים כיום את עיניהם אל אנגליה. אם תפעל אנגליה עכשיו, תוכל להנהיג את אירופה. יהיה לכם קו והעולם יילך אחריכם, ובזאת תמנעו מלחמה. זה סיכּויכם האחרון. אם לא תעצרו את גרמניה עכשיו, הרי נגמר הכל. צרפת לא תוכל עוד לערוב לצ’כוסלובקיה, כי הדבר יהיה בגדר הנמנע מבחינה גיאוגרפית. אם לא תקיימו את חוזה לוקרנו הרי לא יהיה לכם אלא לחכות לחימושה של גרמניה, שכנגדו לא תוכל צרפת לעשות מאומה. אם לא תעצרו את גרמניה בכוח היום הרי המלחמה היא בלתי־נמנעת, גם אם תקשרו ידידוּת ארעית עם גרמניה. אשר לי, אינני מאמין כי תיתכן ידידות בין צרפת לגרמניה; תמיד תהיה מתיחות בין שתי הארצות. בכל זאת, אם תפקירו את לוקרנו, אשנה את הקו שלי, כי לא יהיה עוד שום דבר אחר לעשותו”. מלים אמיצות היו אלה; אך קול המעש היה יכול להישמע יותר.

תרומתו של הלורד לוֹתיאן היתה: “אחרי הכל רק נכנסים הם לגן האחורי שלהם”. ביטוי זה הביע את השקפתה של בריטניה.

*

כאשר שמעתי מה־ביש הוא מהלך הדברים, ולאחר שיחה עם ויגראם, יעצתי למר פלאנדן שידרוש ראיון עם מר בולדווין לפני צאתו. ראיון זה נתקיים בדאוּנינג סטריט. ראש־הממשלה קיבל את מר פלאנדן באדיבוּת שאין למעלה ממנה. מר בולדווין הסביר כי אם גם מעטה ידיעתו בענייני־חוץ הנה יש בידו לפרש נאמנה את רגשותיו של העם הבריטי. והבריטים חפצים בשלום. מר פלאנדן אומר כי תשובתו היתה שהדרך היחידה להבטיח זאת היא לעצור בתוקפנוּת ההיטלראית כל זמן שפעולה כזאת עודנה אפשרית. צרפת אינה מבקשת לגרור את בריטניה הגדולה לתוך מלחמה; מבקשת היא עזרה מעשית, והיא עצמה תבצע את המעשה שיהיה בגדר פעולה משטרתית פשוטה, כי לפי הידיעות שבידי הצרפתים יש לחיילות הגרמניים בחבל הריין פקודות לסגת אם ייתקלו בהתנגדות תקיפה. פלאנדן טוען כי אמר שאין צרפת מבקשת מבעלת־בריתה אלא יד חפשית. דבר זה ודאי שאינו אמת. איך יכלה בריטניה למנוע את צרפת מפעולה שבהתאם לחוזה לוקרנו היתה רשאית לעשותה? ראש ממשלת בריטניה חזר ואמר כי ארצו אינה יכולה להסתכן במלחמה. הוא שאל מה החליטה ממשלת צרפת לעשות. על כך לא באה תשובה ברורה. לדברי מר פלאנדן¹⁷ אמר אז מר בולדווין: “אפשר שהדין אתך, אבל אם יש אפילו סיכוי אחד למאה שתבוא מלחמה בעקבות הפעולה המשטרתית שלכם, הרי אין לי הזכות לחייב את אנגליה”. ולאחר שתיקה הוסיף: “מצבה של אנגליה אינו מניח לה לצאת למלחמה”. לזאת אין שום אישור. מר פלאנדן חזר לצרפת והוא משוכנע, ראשית, כי ארצו המפולגת לא תוכל להתאחד אלא אם יקום כוח־רצון חזק בבריטניה, ושנית, כי לא די שכּוח־רצון זה אינו קיים אלא שגם אין לצפות לשום דחיפה חזקה מצדה של בריטניה. מתוך טעות גמורה נתפס למסקנה העגומה כי תקוותה היחידה של צרפת היא בהסדר עם גרמניה, הנעשית תוקפנית יותר ויותר.

בכל זאת, נוכח עמדתו של פלאנדן כפי שראיתיה בימי החרדה הללו, ראיתי לי לחובה, למרות המדחים שעשה לאחר־מכן, לבוא לעזרתו, ככל אשר יכולתי, בשנים הבּאות. בחורף 1943־44 הפעלתי את כוחי כדי לגונן עליו כאשר נאסר באלז’יר על־ידי השלטונות של דה־גול. בזאת ביקשתי, וקיבלתי, עזרה פעילה מן הנשיא רוזוולט. כשהועמד פלאנדן לדין אחרי המלחמה נקרא בני רנדולף, שהתראה הרבה עם פלאנדן בימות המערכה באפריקה, למסור עדוּת, ושמח אני לחשוב כי הזכות שלימד עליו, וכן גם מכתב שכתבתי בשביל פלאנדן על־מנת שישמש להגנתו, השפיעו את השפעתם להשגת הזיכּוי שקיבל מבית־הדין הצרפתי. חולשה איננה בגידה, אף כי יכולה היא להביא אסון באותה מידה. אולם אין שום דבר היכול לפטור את ממשלת צרפת מאחריותה הראשונה־במעלה. קלמנסו או פּוּאנקארה לא היו מניחים למר בולדווין כל ברירה.

כניעתן של בריטניה וצרפת להפרות החוזים של ורסיי ולוקרנו, שהיו כרוכות בתפיסת חבל הריין על־ידי היטלר, היתה מהלומת מוות לויגראם. “אחרי שיצאה המשלחת הצרפתית”, כתבה אלי רעייתו, "חזר רלף והתיישב בפינת החדר שבה לא ישב עוד מעולם, ואמר לי, “המלחמה היא עכשיו בלתי־נמנעת, וזאת תהיה המלחמה הנוראה ביותר שהיתה מעולם. אינני סבור שאראה אותה, אבל את תראי, חכי עכשיו לפצצות על הבית הקטן הזה‘¹⁸. דבריו הפחידו אותי, והוא הוסיף ואמר, "כל עבודתי משך כל השנים האלו היתה לשווא. הריני לא־יוצלח. לא הצלחתי להסביר לאנשים כאן מה מוטל בכּף. מסתבר שאין כוחי מספיק. לא היה ביכלתי להסביר להם. וינסטון תמיד, תמיד הבין, והוא חזק והוא ימשיך עד הסוף’”.

דומה היה כי מעולם לא התאושש ידידי מן המכה הזאת. יותר מדי נגעו הדברים אל לבו. אחרי הכל יכול אדם תמיד להמשיך ולעשות את הדבר הנראה לו כחובתו, ולקבל עליו סיכּוּנים גדולים יותר ויותר עד אשר יוכרע תחתיו. בינתו המקיפה של ויגראם השפיעה יתר על המידה על טבעו הרגיש. מיתתו בלא־עת בדצמבר 1936 היתה אבידה שאין לה תקנה למשרד־החוץ, וסייע סייעה לפּגעים שתכפו ובאו עלינו.

*

כאשר נפגש היטלר עם הגנרלים שלו לאחר כיבושו המחודש והמוצלח של חבל הריין היה ביכלתו להעמידם על הבלוּת חששותיהם ולהוכיח להם עד־מה עולים השיפּוט או “האינטוּאיציה” שלו על שיפוטם של אנשי־צבא רגילים. הגנרלים הרכינו ראש לפניו. כגרמנים טובים שמחו לראות את ארצם עושה חיל במהירות כה רבה באירופה ואת יריביה לשעבר מפוּלגים ורכי־לב כל־כך. אין ספק כי פרשה זו הרימה את קרנו ואת סמכותו של היטלר בחוג העליון של השלטון הגרמני במידה שהספיקה לעודדו ולאַפשר לו לצעוד קדימה לקראת מבחנים גדולים יותר. לעולם אמר: “כל שאיפותיה הטריטוריאליות של גרמניה באו עכשיו על סיפּוּקן”.

צרפת הוטלה לתוך אנדרלמוסיה שבה משלו בכיפּה פחד המלחמה והרגשת הרווחה על כי נמנעה. את האנגלים הפּותים לימדו עתוניהם הפּותים להתנחם במחשבה: “אחרי הכל הרי הגרמנים רק חוזרים לארצם שלהם. מה היתה הרגשתנו אנו אילו אסרו עלינו להיכנס, למשל, ליוֹרקשייר משך עשר או חמש־עשרה שנה?” איש לא עמד לתת אל לבו כי נקודות ההיערכות מהן יוכל הצבא הגרמני לפלוש לצרפת קוּדמו בשיעור מאה מיל. איש לא נחרד על כי הוּכח לכל מעצמות “ההסכמה הקטנה” ולאירופה כי צרפת לא תילחם, וכי אנגליה תעצור בה אף אם תרצה להילחם. הפרשה הזאת אוששה את שליטתו של היטלר על הרייך, ובצורה הנותנת שימצה ודופי בפטריוטיוּת שלהם שמה לקלס את הגנרלים, שעד כה עמדו עליו לרסנו.

*

משך התקופה המסעירה הזאת נדון עתידי האישי, כפי שמתברר עתה, בחוגים רמי־מעלה. מחמת לחץ מחמיר החליט ראש־הממשלה להקים סוף־סוף מיניסטריון חדש – לא להגנה כי אם לתיאום־ההגנה. הביוגרף של נוויל צ’מברליין מספר על כך במלים מספר. אוסטין צ’מברליין, שגדולה היתה השפעתו על הממשלה, סבר ואמר כי “שגיאה עצומה” היא להשאיר אותי מחוץ לממשלה. סיר סמואל הור חזר מהחלמתו, ולנוכח הכּניעוּת שבה קיבל את פיטוריו אחרי משבר הור־לאוואל, נראה היה כי רבות זכויותיו להיכּלל שוב בממשלה. ראש־הממשלה סבור היה כי אין טוב מזה שיקבל נוויל צ’מברליין את הכהונה החדשה, ואילו אוסטין יחזור לאוצר. נוויל, שמובטח היה לו כי יירש את בולדווין בעתיד הקרוב ביותר, דחה את ההצעה הזאת. “המפלגה”, אומר מר פיילינג, "לא היתה מוכנה לחזירתו של הור מיד. אם יקבל צ’רצ’יל את המיניסטריון החדש הרי יבהיל הדבר אותם יסודות ליבּראליים ומרכזיים שקיבלו את הרחקתו מן הממשלה בחינת ערובּה מפני מיליטריזם¹⁹, הדבר יהיה בניגוד לעצת האחראים לפירוש הרצון הכללי של

גדודי הראווה של איטליה הפאשיסטית

מוסוליני מניף את “חרב האסלאם” (לוב, 1937)

המפלגה, וכאשר ייעלם בולדווין – האם לא יעורר הדבר פולמוס על הירושה?" מסופר לנו כי חודש תמים "נשקלו היטב השיקולים העדינים והרציניים האלה״.

ידוּע היה לי, כמובן, על המתרחש. בוויכוח ב־9 במרס נזהרתי שלא לסטות אף כהוא־זה מעמדת הבקורת החמורה, ואם גם הידידותית, על מדיניות הממשלה, ואמרו שנשאתי נאום מוצלח. מבנהו של המשרד החדש וסמכויותיו לא הניחו את דעתי, אבל בשמחה הייתי מקבל את התפקיד, מתוך בטחון כי הידיעות והנסיון יעשו את שלהם. כניסתם של הגרמנים לחבל הריין ב־7 במרס הכריעה כנראה את הכף (לדברי מר פיילינג) נגד מינויי. ודאי שברור היה כי הדבר לא ימצא חן בעיני היטלר. ב־9 בחר מר בולדווין בסיר תומאס אינסקיפּ, פרקליט מוכשר, שיתרונותיו היו בכך שהוא עצמו היה ידוע אך מעט ובענייני²⁰ צבא לא היה לו שום מושג. בחירתו של ראש־הממשלה נתקבלה בתמהון על־ידי העתונות והציבור. בשבילי היתה ההרחקה הזאת המפורשת, והסופית כפי שנראה אז הדבר, ממילוי כל תפקיד בהכנות ההגנה שלנו בגדר מהלומה כבדה.

היה עלי להיזהר מאד שלא לאבּד את שיווי־משקלי בדיונים ובוויכוחים הגדולים שבאו עלינו ואשר בהם תפסתי לעתים קרובות מקום בולט. היה עלי למשול ברגשותי ולהיראות שלוו, שווה־נפש, מאוּפּק. במאמץ הזה היתה העמידה המתמדת על בטחון הארץ כלל טוב ופשוט. כדי לעַשֵת ולהעסיק את דעתי תיכננתי בקווים כלליים היסטוריה של מה שאירע מאז חוזה ורסיי עד לתאריך שאליו הגענו. אף החילותי בפרק הפתיחה, וחלק ממה שכתבתי אז מוצא את מקומו בספר הזה בלי כל צורך בשינויים. אולם לא הרחקתי לכת הרבה במפעלי זה, מחמת אכף המאורעות, וכן גם בגלל העבודה הספרותית השוטפת אשר בה השׂתכרתי לחיי הנעימים בצ’ארטוול. יתר על כן, עם תום שנת 1936 שקעתי בחיבּורי, “היסטוריה של העמים דוברי־האנגלית”, שלמעשה נסתיים לפני פרוץ המלחמה ובאחד הימים יפורסם²¹. כתיבת ספר ארוך ובר־משקל משולה למציאות ידיד ורע לצדך, ידיד ורע שתמיד אתה יכול לפנות אליו לעידוד ולבידור, ואשר חברתו נעשית מושכת יותר עם הינסך אור על שדה־התעניינות חדש ומתרחב.

מר בולדווין ודאי שהיו לו טעמים נכוחים להשתמש בהבהובי שׂררתו האחרונים נגד האיש שהוקיע את שגיאותיו בחומרה כה רבה ותכופות כל־כך. יתר על כן, כ“בוס” מפלגתי ערום ביותר, החושב במונחים של רוב וחותר לחיים שקטים בבין־הבחירות, לא חפץ בעזרתי המטרידה. בלי ספק סבור היה כי הנחית עלי מהלומת־מוות מבחינה פוליטית, ומדומה הייתי כי אפשר מאד שהדין עמו. מה־מעט נוכל לחזות מראש תוצאות מעשה נבון או חסר־בינה, תוצאות מידה תרומית או זדון־לבב! מבלעדי אי־הוודאות הזאת התמידית וחסרת־התיכלה הלא תיכּחד הדראמה שבּחיי אנוש. מר בולדווין לא ידע, כמו שלא ידעתי אני, מה־גדול היה השירות שהוא עושה לי במנעו אותי מהסתבך בכל הפּשרות והקלקלות של הקבינט בשלוש השנים הבאות, ולוּ נשארתי מיניסטר הרי בהכרח היה ניטל עלי להיכנס למלחמה כשאני נושא במישרים באחריות למצב לקוי־להחריד בהגנה הלאומית.

לא היתה זאת הפעם הראשונה – אף גם לא האחרונה – שזכיתי לברכה במסווה שהיה בזמנו מטעה עד מאד.

*

עדיין היתה בי התקוה כי פנייתה של צרפת אל חבר־הלאומים סופה שתפעיל לחץ בינלאומי על גרמניה לביצוע החלטותיו של החבר.

צרפת (כתבתי ב־13 במרס 1936) הביאה את עצומתה לפני בית־הדין, והיא מבקשת משפט וצדק. אם ימצא בית־הדין כי עצומתה צודקת אלא שאין ביכלתו להושיעה, הרי יוּכח כי ספר־הברית של חבר־הלאומים הוא תרמית והבטחון הקיבוצי אחיזת עיניים. אם אי־אפשר יהיה להציע שום תגמול כחוק לצד העשוּק הרי תימוט בבזיון כל תורת החוק ושיתוף־הפעולה הבינלאומי, שעליה מיוסדות התקוות לעתיד. מיד תבוא תחתיה מערכת של בריתות וקבוצות של אומות הנטולות כל ערובּה מחוץ לזרוע ימינן שלהן. כנגד זאת, אם תמצא ידו של חבר־הלאומים לאכוף את גזר דינו על אחת הארצות האדירות ביותר בעולם שנמצאה תוקפנית, או אז תוצב מרותו של החבר על מכון רם ונישא כל־כך עד שלהבּא תהיה זאת המרוּת הריבונית שבה אפשר יהיה להכריע בכל הריבות בין העמים ולמנעם. ככה נוכל להגיע בהזדמנות הזאת בקפיצה אחת ויחידה לגישום חלומותינו היקרים ביותר.

אבל הסיכון! בל יתעלם ממנו איש. איך אפשר להעמידו על המיזער? יש דרך פשוטה: איסוף כוח מכריע, מוסרי ופיזי, לתמיכת החוק הבינלאומי. אם יש שיווי־משקל דק בין הכוחות היחסיים של שני הצדדים תוכל מלחמה לפרוץ בתוך שבועות מספר, ואיש לא יוכל לאמוד מה אורח יהיה למלחמה, ומי ייגרר לתוך מערבּליה, ובמה תסתיים, אם תסתיים אי־פעם. אבל אם הכוחות העומדים לרשותו של חבר־הלאומים חזקים ארבעה או חמישה מונים מן הכוחות שיכול התוקפן להפעיל ברגע זה, הרי הסיכויים לפתרון של שלום וידידות יפים מאד. לכן צריכה כל אומה, גדולה כקטנה, למלא את חלקה בהתאם לספר־הברית של החבר.

על איזה כוח יכול חבר־הלאומים לסמוך ברגע ההכרעה הזה? האם יש לו שריפים ושוטרי־בית־דין לכפות בהם את פסקי־דינו, או האם נשאר הוא גלמוד, אין־אונים, לעג ריק בתוך מליצות־מס־שפתיים של נאמנים הססניים או ציניים? מוזר הדבר למדי לגורלו של עולם, מעולם לא היה רגע ולא היתה שעה שבהם יכול חבר־הלאומים ליהנות מכוח מכריע אשר כזה. חיל־המשטרה של העולם מצוי בעין. מכל עברי ז’נבה עומדות אומות גדולות, חמושות ומוכנות, שהאינטרסים שלהן כמו גם התחייבויותיהן מאלצים אותן לתמוך בחוק הציבורי, ובאין ברירה – לכפותו. דבר זה אפשר שלא יתרחש עוד לעולם. הגיע הרגע הגורלי לבחירה בין התקופה החדשה לישנה.

כל הדיבורים האלה ערבים היו לאזני הכוחות הליבראליים והלייבוריים, שעמהם שיתפנו פעולה לעת הזאת, אני ואחדים מחברי השמרנים. הם איחדו שמרנים החרדים לבטחון הלאומי עם אנשי האיגודים המקצועיים, עם ליבּראלים, ועם הציבור העצום של שוחרי־שלום שחתמו על משאל־השלום מן השנה הקודמת. אין ספק כי אילו בחרה ממשלת הוד־מלכותו לפעול בתקיפות ובעוז־החלטה באמצעות חבר־הלאומים, כי אז יכלה להנהיג את בריטניה קדימה בנסיון סופי למנוע מלחמה.

*

כיבוש חבל הריין לא עמד לוויכוח בפרלמנט אלא ב־26 במרס. את פרק־הביניים מילאה במידה ידועה אסיפה של מועצת חבר־הלאומים בלונדון. כתוצאה מכך נקראה גרמניה לשטוֹח לפני בית־הדין בהאג את עצומתה נגד החוזה הפראנקו־סובייטי, שעליו התלונן היטלר, ולהתחייב שלא להגדיל את חילותיה בחבל הריין עד לדיונים נוספים. אם תדחה גרמניה את הבקשה הזאת האחרונה, קיבלו עליהן ממשלות בריטניה ואיטליה לבצע את הצעדים המתבקשים מהתחייבויותיהן בהתאם לחוזה לוקרנו. אי־אפשר היה לייחס ערך רב להבטחה האיטלקית. מוסוליני כבר עמד במגע הדוק עם היטלר. גרמניה הרגישה עצמה חזקה עד כדי לדחות כל תנאי המגביל את כוחותיה בחבל הריין. לכן עמד אידן על כך שתיערכנה שיחות־מטות בין בריטניה הגדולה, צרפת ובלגיה, כדי שאפשר יהיה לחקור ולהכין מראש כל פעולה משותפת שיקום צורך בה בזמן מן הזמנים על פי חוזה לוקרנו. שר־החוץ הצעיר־לימים נשא נאום אמיץ ובית־הנבחרים הלך שבי אחריו. אוסטין צ’מברליין ואני תמכנו בו שנינו בנאומים ארוכים. הקבינט היה פושר, ולא קל היה לאידן אפילו להשיג את ההחלטה על שיחות־המטות. ברגיל אין שיחות כאלו משמשות כלל תחליף לצעדים פוליטיים, והן מתקיימות בחשאי או אפילו בצורה בלתי־רשמית. עתה היו אלו התוצאה המעשית היחידה מדיבורים וטיעוּנים משך שלושה שבועות, ותשובתם היחידה של בעלי־הברית על הפרת החוזה מצד היטלר ועל הכיבוש האיתן של חבל הריין.

בהמשך נאומי אמרתי:

אין אנו יכולים לסקור מתוך קורת־רוח מרובה את מדיניות־החוץ שלנו בחמש השנים האחרונות. ודאי שהיו אלו שנים הרות־שואה. חלילה לי מלהטיל על ממשלות ארצי שלי את אשמת האחריות לרעות אשר באו על העולם בפרק־זמן זה… אבל ודאי הדבר שראינו את השינוי המדכא והמחריד ביותר שחל אי־פעם בהשקפתה של האנושות בתוך פרק־זמן כה קצר. לפני חמש שנים חשו הכל בטחון; לפני חמש שנים קיוו הכל לשלום, לתקופה שבה תעלוץ האנושות באוצרות שיכול המדע להעניק לכל המעמדות אם ישׂורו תנאים של שלום וצדק. לפני חמש שנים היו דיבורים על מלחמה נחשבים לא רק בחינת איולת ופשע כי אם גם כמעט סימן לטירוף־הדעת…

הכניסה לחבל הריין היא עניין רציני משום האיום הנשקף ממנה להולנד, בלגיה וצרפת. הקשבתי בחשש למה שאמר מזכיר־המדינה על סירובם של הגרמנים להימנע מהתבצר אפילו משך תקופת השיחות. כאשר יהיה קו של ביצורים, ואני סבור שהוא יקום בתוך זמן קצר מאד, יעורר הדבר תגובות באירופה כולה. יהיה זה מחסום על דלתה הקדמית של גרמניה, מחסום שיתן בידה את החירות לזנוק ולהגיע מזרחה ודרומה מן הדלתות האחרות.

התוצאות מרחיקות־הלכת של ביצור חבל הריין הובנו אך מעט־מעט בבריטניה ובארצות־הברית. ב־6 באפריל, כשביקשה הממשלה הצבעת אמון למדיניות־החוץ שלה, חזרתי לנושא זה:

הר היטלר קרע את החוזים והעמיד חילות־מצב בחבל הריין. חילותיו נמצאים שם, ושם יישארו. כל זה פירושו שהמשטר הנאצי הגדיל את תהילתו בגרמניה ובכל הארצות הסמוכות. אבל יותר מכך, גרמניה מבצרת עכשיו את אזור הריין, או שהיא עומדת לבצר אותו. אין ספק כי הדבר יצריך זמן־מה. אומרים לנו כי בתחילה יוקמו רק ביצורי־שדה, אבל אלה היודעים עד היכן יכולים הגרמנים לשכלל ביצורי שדה, דוגמת קו־הינדנבורג, על כל שיפעות המלט והתאים תת־הקרקעיים הכלולים בכך, הם יתפסו כי ביצורי־שדה נבדלים רק במדרגה מביצורי־קבע, והם מתפתחים הכן ובהדרגה מעידור הרגבים הראשונים עד לצורתם הסופית והמושלמת.

אין לי ספק שכל הגבול הגרמני מול צרפת יבוצר בכוח ובמהירות גדולים ככל האפשר. בעוד שלושה, ארבעה, או ששה חדשים ודאי נראה מחסום אדיר כוח. מה תהיינה התוצאות הדיפלומטיות והאסטרטגיות של דבר זה?... הקמת קו־ביצורים מול הגבול הצרפתי תתן אפשרות לחסוך בחיילות הגרמניים בקו הזה, ותתן אפשרות לכוחות העיקריים לעשות עקיפה בדרך בלגיה והולנד… ועתה הביטו מזרחה. שם אפשר שתהיינה תוצאות ביצורו של חבל הריין מיידיות יותר. לנו הרי זאת סכנה בלתי־אמצעית פחות, אבל זוהי סכנה קרובה יותר. ברגע שיושלמו הביצורים הללו, וכשיעור השלמתם, ישתנה מראָיה של אירופה התיכונה כליל.

המדינות הבלטיות, פולין וצ’כוסלובקיה, שאליהן יש להוסיף את יוגוסלביה, רומניה, אוסטריה ועוד כמה ארצות, כל אלו מושפעות השפעה מכרעת ביותר ברגע שתושלם מלאכת הבנייה הגדולה הזאת.

כל דברי האזהרה הזאת נתאמתו חיש בזה אחר זה.

*

אחרי כיבוש חבל הריין ופיתוח קו־הביצורים נגד צרפת, נראה היה כי הצעד הבא הוא סיפּוח אוסטריה לרייך הגרמני. בפּרשה שנפתחה עם רציחתו של הקנצלר דולפוס ביולי 1934 נגול עד־מהרה עוד פרק כבד־חשיבות. בגילוי־לב מאיר עיניים, כידוע לנו עתה, סח שר־החוץ הגרמני נוֹיראת לשגריר האמריקאי במוסקבה, מר בּוּליט, ב־18 במאי 1936 כי הקו של ממשלת גרמניה הוא שלא לפעול מאומה בענייני־חוץ עד אם יעוּכל חבל הריין. הוא הסביר כי כל זמן שלא נבנו הביצורים הגרמניים על גבולות צרפת ובלגיה תעשה ממשלת גרמניה כל מה שביכלתה למנוע ולא לעודד התפרצות מצד הנאצים לאוסטריה, ותנהג בשובה ונחת ביחס לצ’כוסלובקיה. “כאשר אך ייבּנו הבּיצורים שלנו”, אמר, “והארצות באירופה התיכונה תתפוסנה שאין צרפת יכולה להיכנס לשטח גרמני, תחלנה כל הארצות האלו לשנות את דעתן על מדיניות־החוץ שלהן, ותתפתח קונסטלאציה חדשה”. נוֹיראת הוסיף וסיפר למר בּוּליט כי הנוער של אוסטריה פונה יותר ויותר אל הנאצים, וכי שליטתה של המפלגה הנאצית באוסטריה היא בלתי־נמנעת ואינה אלא שאלה של זמן. אבל הגורם הקובע הוא השלמת הביצורים הגרמניים על גבולה של צרפת, שאם לא כן יוכל ריב בין גרמניה לאיטליה להביא לידי התקפה צרפתית על גרמניה.

ב־21 במאי 1936, הכריז היטלר בנאום לרייכסטאג כי “גרמניה אינה מתכוונת ואינה שואפת להתערב בעניינים הפנימיים של אוסטריה, לספח את אוסטריה, או לבצע אנשלוּס”. ב־11 ביולי 1936 חתם על חוזה עם ממשלת אוסטריה שבו הסכים שלא להשפיע בשום צורה על העניינים הפנימיים של אוסטריה, ובפרט שלא לתת שום תמיכה פעילה לתנועה הנאציונל־סוציאליסטית האוסטרית. חמישה ימים לאחר ההסכם הזה נשלחו למפלגה הנאציונל־סוציאליסטית באוסטריה הוראות חשאיות להרחיב ולהגביר את פעולותיה. בינתיים החל המטה הכללי הגרמני, לפי פקודותיו של היטלר, לשקוד על עיבּוד תכניות צבאיות לכיבושה של אוסטריה בבוא השעה.

פרק שנים־עשר: ההפוגה טעונת הנפץ. ספרד 1936 – 1937

מדיניות החוץ של אנגליה – האדון החדש – חבר־הלאומים – הפסקה של שנתיים – התזכיר שלי על ארגון האספקה, 6 ביוני 1936 – מלחמת־האזרחים בספרד – אי־התערבות – חוזה האנטי־קומינטרן – נאום “גילוי הלב” של מר בולדווין – כלי־נשק וספר־הברית – האסיפה באלבּרט הוֹל – התפטרותו של המלך אדוארד ה־8 – חכמתו של מר בולדווין – הכתרתו של המלך ג’ורג' ה־6 – מכתב מן המלך – פרישתו של מר בולדווין – מר צ’מברליין ראש־הממשלה – חילופי מיניסטרים – בולדווין וצ’מברליין – שיחה עם ריבּנטרופּ

כאן המקום להעמיד את העקרונות של המדיניות הבריטית כלפי אירופה, שלפיהם נהגתי שנים רבות ולפיהם עודי נוהג. אינני יכול להיטיב לבטאם יותר מאשר במלים שהשמעתי באזני ועדת־הצירים־השמרניים־לענייני־חוץ, שהזמינה אותי לנאום לפניה בדלתיים סגורות בסוף מרס 1936.

"משך ארבע־מאות שנה היתה מדיניות־החוץ של אנגליה לקום כנגד המעצמה החזקה ביותר, התוקפנית ביותר, השתלטנית ביותר ביבשת, ובפרט למנוע את נפילת ארצות־השפלה לידי מעצמה אשר כזאת. לאור ההיסטוריה הרי ארבע־מאות שנים אלו של עקיבוּת ורציפוּת בתוך שינויים כה רבים בשמות ובעובדות, במסיבות ובתנאים, חייבות להיחשב אחת הפרשיות המופלאות ביותר שאפשר למצאן בקורות איזה גזע, אומה, ממלכה או עם. יתר על כן, בכל המקרים בחרה אנגליה בדרך הקשה ביותר. מול פיליפ ה־2 של ספרד, כנגד לואי ה־14 בימי ויליאם ה־3 ומרלבּוֹרוֹ, כנגד נפוליאון, כנגד וילהלם ה־2 של גרמניה, קל היה הדבר ומפתה ודאי מאד להצטרף אל החזק ולחלוק עמו בפירות כיבּושיו. אולם אנחנו תמיד נקטנו את הדרך הקשה יותר, הצטרפנו למעצמות החזקות פחות, הקימונו ברית ביניהן ובדרך כך הובסנו וסיכלנו את עצתו של העריץ הצבאי מן היבשת, ויהי־מי האיש ותהי־מה האומה שהוא עומד בראשה. ככה שמרנו על חירויותיה של אירופה, הגינוֹנו על גידול החברה האירופית המגוּונת ורבת־החיוּת, ולאחר ארבעה מאבקים נוראים יצאנו כשתהילתנו גדלה והולכת וקיסרותנו מתרחבת, וכשארצות השפלה מוּגנות לבטח בעצמאותן. זאת היא המסורת הנפלאה ובלתי־המוּדעת של מדיניות־החוץ הבריטית. כל מחשבותינו מעוּגנות במסורת הזאת כיום. לא ידוע לי על שום דבר שקרה ואשר יש בו כדי לשנות או להחליש את מידת הצדק, החכמה, הגבורה והתבוּנה שמתוכם פעלו אבותינו. לא ידוע לי שום דבר שאירע לטבע האנושי ואשר יש בו כדי לשנות אף כהוא־זה מתוקף מסקנותיהם. לא ידוע לי שום דבר במציאות הצבאית, המדינית, הכלכלית או המדעית אשר יטע בי את ההרגשה שאנחנו מוכשרים פחות. לא ידוע לי שום דבר אשר יטע בי את ההרגשה כי אין אנו רשאים, או שאין אנו יכולים, לצעוד באותה דרך. אני עורב את לבי להעלות לפניכם את ההנחה הזאת הכללית מאד מפני שנדמה לי כי קבלתה מפשטת עד מאד את כל שאר הדברים.

"שימו לב שהמדיניות של אנגליה אינה שוקלת כלל איזוהי האומה המבקשת להשׂתרר על אירופה. השאלה איננה אם זאת ספרד, או המונרכיה הצרפתית, או הקיסרות הצרפתית או הקיסרות הגרמנית, או המשטר של היטלר. אין לכך כל שייכות לשליטים או לאומות, עניינה היחיד הוא מי העריץ החזק ביותר או השתלטן־בכוח. לכן אל לנו להתיירא פן יאשימו אותנו בכך שאנחנו פרו־צרפתים או אנטי־גרמנים. לוּ נתהפכו המסיבות כי אז יכולנו באותה מידה להיות פרו־גרמניים ואנטי־צרפתיים. נוהגים אנו על פי חוק של מדיניות ציבורית ולא סתם על פי איזה צורך שמכתיבות אותו מסיבות מקריות, או רגשי חיבה וטינה, או איזה רגש אחר שהוא.

"לפיכך קמה השאלה: איזוהי כיום המעצמה החזקה ביותר באירופה, המעצמה החותרת להשתלט באורח מסוכן ומדכא. כיום, למשך השנה הזאת. מן־הסתם למשך חלק משנת 1937, הצבא הצרפתי הוא החזק ביותר באירופה. אבל אין איש מתיירא מפני צרפת. הכל יודעים כי צרפת רוצה שיניחוה לנפשה, וכי אצלה המדובר הוא רק בשמירה־עצמית. הכל יודעים כי הצרפתים הם אוהבי־שלום ורדוּפי־פחד. בעת־ובעונה־אחת הם אמיצים, עזי־החלטה, אוהבי־שלום ומדוכאי־חרדה. הריהם אומה ליבראלית בעלת מוסדות פרלמנטריים חפשיים.

"גרמניה, כנגד זאת, אינה מתייראת מפני איש. היא מזדיינת בצורה שמעולם לא נראתה כמוה בהיסטוריה הגרמנית. בראשה עומד קומץ של אנשי־מצוק עליזי־נצחון. הכסף הולך וחסר. תחת שלטונם של המושלים העריצים האלה גוברים רגשות של מורת־רוח. בקרוב מאד יהיה עליהם לבחור בין התמוטטות כלכלית וכספית או תהפוכה מבית מצד אחד, ומצד שני – מלחמה שמטרתה היחידה תהיה אירופה מגורמנת תחת שלטון הנאצים ואשר אם תצליח לא תוכל להיות לה כל תוצאה אחרת. לכן נדמה לי כי כל התנאים הישנים מופיעים שוב, וכי הצלתנו הלאומית תלויה בכך שנלכד שוב את כל כוחותיה של אירופה כדי לבלום, לרסן, ואם יהיה צורך – לסכּל, את תכניות ההשתלטות הגרמנית. כי, האמינו לי, אילו בעזרתנו נעשה איזה מן הכוחות האחרים הללו, צרפת, לואי ה־14, נפוליאון, הקיסר וילהלם ה־2, שליט מוחלט על אירופה, כי אז בזז אותנו, הורידנו לדרגה של פחיתות־ערך ואביונות למחרת נצחונו. עלינו להעלות על ראש כל חובותינו את חייה וקיומה של הקיסרות הבריטית ואת גדולתו של האי הזה, ולא ללכת שולל אחרי אשליות של עולם אידיאלי, שפירושן אינו אלא זה שפיקוחים אחרים וגרועים יותר יתפסו את מקומנו וכי ניהול העתיד יהיה שייך להם.

"בשלב זה עולים התפיסה הנרחבה והארגון החיוני ביותר של חבר הלאומים בחינת גורם ראשון־במעלה. חבר־הלאומים הוא, מבחינה מעשית, מושג בריטי, והוא חופף־להפליא את כל שיטותינו ומעשינו לשעבר. יתר על כן חופף הוא אותם מושגים רחבים של צדק ועוול, ושל שלום המיוסד על בלימת התוקפן העיקרי, שעל פיהם נהגנו תמיד. אנחנו שואפים לשלטון החוק והחופש בין האומות ובתוך האומות, ולשם המטרה הזאת, ולא לשום דבר פחוּת מזה, נלחמו, עמלו וניצחו אותם שכּוננו את תהילתנו, גדולתנו ותרבותנו בימים עברו. החלום של שלטון החוק הבינלאומי ושל יישוב סכסוכים בדרך דיון סבלני, ועם זאת בהתאם לכּשר ולישר, יקר לעם הבריטי מאד. אל לכם לזלזל בשליטה שיש לאידיאלים האלה על הדמוקרטיה הבריטית בת־זמננו. אין לדעת איך זורעות רוחות שנות־מאה את הזרעים האלה בלבות העובדים. מצויים הם בלבותיהם, חזקים לא־פחות מאהבתם לחופש. אל לנו לזלזל בהם, משום שהם עיקר גאונו של האי הזה. לפיכך אנו מאמינים כי בטיפוחו ובביצורו של חבר־הלאומים יימצא האמצעי הטוב ביותר להגנה על בטחון האי שלנו, כמו גם לקיים עניינים אוניברסליים נשגבים, שלעתים קרובות מאד מצאנו שהאינטרסים שלנו חופפים אותם מטבע הדברים.

"שלוש הנחותי העיקריות הן אלו: ראשית, שעלינו לקום כנגד המשתלט־בכוח או התוקפן־בכוח. שנית, שגרמניה תחת משטרה הנאצי הנוכחי ועל חימושה המדהים, המתפתח במהירות כה עצומה, ממלאת את המקום הזה בצורה שאינה מניחה כל מקום לטעוּת. שלישית, שחבר־הלאומים מגייס ארצות רבות ומאחד את עמנו־אנו כאן במולדת בצורה היעילה ביותר, לשם בלימת התוקפן־בכוח. מתוך יראת־כבוד עמוקה ביותר אני עורב את לבי להציע את עיקרי הדברים האלה לשיקול־דעתכם. כל השאר יהיה נובע מהם.

“תמיד קל הוא הרבה יותר לגלות עקרונות כלליים ולהכריז עליהם מאשר לנקטם. ראשית, שׂוּמה עלינו להביא בחשבון את הקשר הממשי שלנו אל צרפת. אין פירוש הדבר שעלינו לפתח הלך־רוח עוין שלא־לצורך נגד גרמניה. הרי זה חלק מחובתנו ומן האינטרס שלנו לשמור על דרגת טמפרטורה נמוכה בין שתי הארצות האלו. לא יהיה לנו בכך שום קושי, ככל שהדברים נוגעים בצרפת. בדומה לנו הרי גם צרפת היא דמוקרטיה פרלמנטרית בעלת עכּבוֹת אדירות נגד מלחמה, ובדומה לנו סובלת גם היא מליקויים ניכרים בתכונתה להגנה. לפיכך אומר אני שעלינו לראות ערך יסודי בקשר־ההגנה שלנו אל צרפת. את כל השאר יש לראות מתוך כפיפות לדבר הזה, עתה שנעשו העתים מרות ומסוכנות כל־כך. אותם שיש להם מישנה מוגדרת ודעות מושרשות המבוססות עליה ייטיבו לטפל בתמורות ובהפתעות שבענייני יום־יום יותר מן האנשים המסתכלים רק לטווח קצר, וההולכים אחרי קול יצרי־לבם הטבעיים בתגובה על מה שהם קוראים מיום ליום. הדבר הראשון הוא להחליט לאן רוצים ללכת. כשלעצמי הריני בעד החבר החמוש של כל הלאומים, או של לאומים רבים ככל אשר ייתכן לאסוף, נגד התוקפן־בכוח, ובעד אנגליה וצרפת בחינת גרעינו של זה. אל־נא נזניח דבר שבגדר יכלתנו על־מנת להקים את המסגרת הבינלאומית הגדולה. אם יתברר שמופלא הדבר מכוחנו, או אם יתפורר עקב חולשתם או עוולתם של אחרים, או אז הבה נבטיח לפחות כי אנגליה וצרפת, שתי הארצות החפשיות הגדולות הנותרות באירופה, תוכלנה לצלוח ולצאת יחדיו מתוך כל סערה שתתנשב, בתקוות נכוחות ומתקבלות־על־הדעת להיכנס שוב לנמל מבטחים”.

"אם נוסיף את ארצות־הברית לבריטניה וצרפת; אם נשנה את שמו של התוקפן־בכוח; אם נחליף את חבר־הלאומים בארגון־האומות־המאוחדות, את התעלה האנגלית באוקינוס האטלנטי ואת אירופה בעולם, הרי אין זה מן ההכרח שלא יהיה כוחם של הדברים יפה לגבי ימינו אלה.

*

שנתיים תמימות עברו מתפיסת חבל הריין על־ידי היטלר במרס 1936 עד לאונס אוסטריה על־ידיו במרס 1938. היתה זו הפסקה ארוכה יותר מכפי שציפיתי. הכל התרחש כפי הסדר שנקבע ונחזה מראש, אבל רווחי הזמן בין המהלומות היו ארוכים יותר. משך תקופה זו לא הוציאה גרמניה זמן לבטלה. ביצור חבל הריין או “החומה המערבית” התנהל במלוא הקצב, וקו אדיר של ביצורים קבועים וקבועים־למחצה התעצם בלי הפסק. הצבא הגרמני, שעמד עתה על הבסיס השיטתי השלם של שירות־חובה וקיבל תגבורת של מתנדבים נלהבים, היה הולך וחזק מחודש לחודש, הן במספרים הן בבשלוּת יחידותיו ובאיכותן. חיל־האוויר הגרמני החזיק ביתרון שקנה לו על בריטניה הגדולה והגדיל אותו בתמידות. מפעלי התחמושת הגרמנים היו פועלים במתח גבוה. האופנים סבבו והפטישים הלמו בגרמניה יומם ולילה, כל החרושת שלה היתה לבית־נשק, וכל האוכלוסיה גוּבּשה לכלל מנגנון מלחמתי ממושמע אחד. מבּית החל היטלר בסתיו 1936 בתכנית־ארבע־שנים לחידוש ארגונו של המשק הגרמני לשם הספקה עצמית גדולה יותר בימות מלחמה. מבחוץ השיג אותה “ברית חזקה” אשר לפי דבריו ב“מלחמתי” תהיה דרושה למדיניות־החוץ של גרמניה. הוא בא לידי הסכם עם מוסוליני, והציר רומא־ברלין קם ויהי.

עד לאמצע 1936 נשענה מדיניות התוקפנות והפרת החוזים של היטלר לא על כוחה של גרמניה כי אם על פירוד־הלבבות ומורך־הלב שבצרפת ובריטניה ועל בדלנותה של ארצות־הברית. כל אחד מצעדיו המוקדמים היה הימור אשר ידע כי אינו יכול להביא עליו סכנה רצינית. תפיסת חבל הריין וביצורו אחרי־כן היו ההימור הגדול שבכולם. הוא זכה להצלחה מזהירה ויריביו רפי־החלטה היו מכדי לגלות את ערוותו. כאשר צעד אחרי־כן ב־1938 שוב לא היה הבּלוֹף בגדר בּלוֹף. התוקפנות נשענה על כוח, ואפשר גם אפשר שנשענה על כוח עדיף. כאשר תפסו ממשלות צרפת ובריטניה את התמורה הנוראה שנתרגשה עליהן, כבר איחרו את המועד.

*

אני הוספתי להקדיש את תשומת־הלב המרובה ביותר להכנות הצבאיות שלנו. יחסי עם סיר תומאס אינסקיפּ, המיניסטר לתיאום־ההגנה, היו ידידותיים. ואני עשיתי כמיטב יכלתי כדי לעזור לו מאחרי הקלעים. לפי בקשתו כתבתי ושלחתי לו, בתאריך 6 ביוני 1936, תזכיר על מיניסטריון האספקה, הנחוץ עד מאד. אולם לא נעשתה שום פעולה של ממש להקמת מיניסטריון אספקה עד לאביב 1939, כעבור שלוש שנים כמעט, וכן לא נעשה שום נסיון להנהיג סדרי שעת־חירום בייצור התחמושת שלנו.

*

בסוף יולי 1936 הביאו הירידה הגוברת של המשטר הפרלמנטרי בספרד, וכוחן הגובר של התנועות להפיכה קומוניסטית, או אנרכיסטית, לידי מרידה צבאית שהיתה מוכנת והולכת זה כבר. הרי זה חלק מן המישנה והתרגוֹלת של הקומוניסטים, כפי שנקבעו על־ידי לנין עצמו, שעל הקומוניסטים לעזור לכל התנועות הנוטות לשמאל ולסייע לעלייתן של ממשלות תחוקתיות, רדיקאליות או סוציאליסטיות חלשות. את אלו עליהם למוטט, לחטוף מידיהן הכּושלות את השלטון המוחלט, ולכונן את המדינה המארקסיסטית. לאמיתו של דבר היתה ספרד גיא־חזיון להעתקה מושלמת של תקופת קרנסקי ברוסיה. אבל מלחמה עם מדינות־חוץ לא ערערה את כוחה של ספרד לפני כן. הצבא עדיין שמר על מידה של ליכוד. בצד הקנוניה הקומוניסטית טוּפּחה בסתר קנונית־נגד צבאית ענפה. שום צד לא יכול להתיימר בכשרוּת חוקית, וספרדים מבני כל המעמדות מוכרחים היו לחשוב על חייה של ספרד.

הרבה מן הערובּות הרגילות בחברה בת־תרבות כבר חוסלו עם חדירת הקומוניסטים לממשלה הפרלמנטרית המתנוונת. רציחות החלו משני הצדדים, והנגע הקומוניסטי הגיע לדרגה כזו שבה יכלו לתפוס יריבים פוליטיים ברחובות או להוציאם ממיטותיהם ולהרגם. הרבה רציחות מסוג זה כבר אירעו במדריד ובמסיבּיה. נקודת־השיא היתה רציחתו של סניור סוֹטלוֹ, המנהיג השמרני שהקביל במידה ידועה לטיפוס של סיר אדוארד קרזון במדיניות הבריטית לפני מלחמת 1914. פשע זה היה אות לפעולה לגנרלים של הצבא. הגנרל פרנקו כתב חודש ימים לפני זה מכתב לשר־המלחמה הספרדי, ובו הבהיר כי אם ממשלת ספרד אינה יכולה לקיים את הבטחונות התקינים של החוק בחיי יום־יום יהיה על הצבא להתערב. ספרד ראתה הרבה “פרוֹנוּנצ’יאמינטוֹ” מצד מנהיגים צבאיים לשעבר. כשהניף הגנרל פרנקו את נס המרד, לאחר שנספה הגנרל סנח’וֹרח’וֹ בתאונת־אוויר, נתמך על־ידי הצבא, ובכלל זה גם אנשי השורות. הכנסיה, פרט לדומיניקנים, וכמעט כל היסודות של הימין והמרכז, ניצבו לימינו, והוא השתלט מיד על כמה מחוזות חשובים. המלחים הספרדים הרגו את קציניהם והצטרפו לצד שעד־מהרה נעשה הצד הקומוניסטי. בתוך התמוטטות הממשל התרבותי תפסה הכת הקומוניסטית ברסן השלטון ונהגה בהתאם לתרגוֹלת שלה. עתה החלה מלחמת־אחים מרה. הקומוניסטים שתפסו בשלטון ביצעו שחיטות סיטוניות בדם קר ביריביהם המדיניים ובעלי־היכולת. הכוחות שתחת פקודתו של פרנקו השיבו על כך בתוספת ריבית. כל הספרדים הלכו לקראת מותם במנוחת־נפש נפלאה והמונים רבים הומתו ביריה משני הצדדים. פרחי־הקצינים הגנו על בית־הספר שלהם באלכּזאר שבטוֹלדוֹ בעקשנות שאין למעלה ממנה, ועד־מהרה הושיעום חילותיו של פרנקו, שהבקיעו להם דרך מן הדרום כשהם משיירים אחריהם עקבות נקם ושילם בכל כפר קומוניסטי. פרשה זו ראויה לתשומת־לבם של ההיסטוריונים.

בריב הזה הייתי נייטרלי. מובן שלא צידדתי בזכותם של הקומוניסטים. ואיך יכולתי, שעה שאילו הייתי ספרדי כי אז ודאי רצחו אותי ואת משפחתי וידידי? אולם בטוח הייתי כי נוכח כל שאר הבעיות שלפניה צדקה ממשלת בריטניה בסלקה את ידיה מספרד. צרפת הציעה תכנית לאי־התערבות, שעל פיה יניחו לשני הצדדים להילחם ביניהם עד תום בלי שום עזרה מבחוץ. ממשלות בריטניה, גרמניה, איטליה ורוסיה נענו לכך. ממשלת ספרד, שהיתה עתה בידי המהפכנים הקיצוניים ביותר, מצאה כתוצאה מכך שניטלה ממנה הזכות אפילו לקנות את כלי־הנשק שהזמינה בזהב שהיה ברשותה בפועל־ממש. הגיוני היה יותר לנהוג בדרך הרגילה ולהכיר במעמד הלוחם של שני הצדדים, כפי שנעשה הדבר במלחמת־האזרחים האמריקאית בשנים 1860־56. אולם תחת זאת נקטו כל המעצמות הגדולות את מדיניות אי־ההתערבות והסכימו עליה רשמית. בריטניה הגדולה הקפידה לשמור על הסכם זה; אבל איטליה וגרמניה מזה, ורוסיה הסובייטית מזה, הפרו את התחייבותן תדיר והטילו את משקלן לתוך המאבק זו כנגד זו. בפרט השתמשה גרמניה בכוח האדיר שלה לביצוע מעשי־זוועה נסיוניים כדוגמת הרעשת העיירה הקטנה וחסרת־המגן גרניקה.

ממשלתו של מר ליאון בלום, שבאה לאחר ממשלת פלאנדן במאי, היתה נתונה ללחץ מצד תומכיה הקומוניסטים בפרלמנט לסייע בחמרי־מלחמה בממשלה הספרדית. מבלי התחשב הרבה בכוחו של חיל־האוויר הצרפתי, שהיה אז במצב של התנוונות, היה מיניסטר־התעופה מר קוֹט, משגר בחשאי מטוסים וציוד לצבאות הרפובליקאים. מאורעות מסוג זה הדריכו את מנוחתי, וב־3 ביולי 1936 כתבתי למר קוֹרבּן, השגריר הצרפתי:

אחד הקשיים הגדולים ביותר שאני נתקל בהם בנסותי להחזיק בעמדה הישנה הוא בדיבורים הגרמניים על כך שהארצות האנטי־קומוניסטיות צריכות לעמוד יחדיו. בטוח אני כי אם תשלח צרפת מטוסים וכו' לממשלת מדריד הנוכחית, והגרמנים והאיטלקים יכנסו מן הפתח השני, הרי הכוחות השליטים כאן יהיו מרוצים מגרמניה ואיטליה ויתרחקו מעל צרפת. אני מקווה שלא תתרעם עלי שאני כותב זאת, והריני עושה זאת כמובן אך ורק בשמי. לא נעים לי לשמוע דיבורים על התלכדותן של אנגליה, גרמניה ואיטליה כנגד הקומוניזם האירופי. קל הוא הדבר מכדי שיהיה טוב.

ברי לי כי נייטרליות נוקשה בהחלט, תוך כדי מחאה עזה ביותר נגד כל המפר אותה, היא הדרך הנכונה והבטוחה היחידה בשעה זו. אם יהיה קפאון, אולי יבוא יום שיוכל חבר־הלאומים להתערב ולשים קץ לזוועות. אבל אפילו זה תלוי בספק גדול.

*

ועוד מאורע יש להעלות כאן לזכרון. ב־25 בנובמבר 1936 נקראו שגרירי כל המעצמות המיוצגות בברלין למשרד־החוץ, מקום שגילה הר פון נויראת את פרטיו של חוזה האנטי־קומינטרן, ששימש נושא למשא־ומתן עם ממשלת יאפאן. תכלית החוזה היתה לנקוט פעולה משותפת נגד הפעולות הבינלאומיות של הקומינטרן, בתוך גבולות המדינות החתומות כמו גם מחוצה להן.

*

כל שנת 1936 הוֹסיפה וגברה דאגת האומה והפרלמנט והתרכזה במיוחד בהגנה האווירית. בוויכוח על נאום־הכתר ב־12 בנובמבר הוכחתי את מר בולדווין קשות על שלא עמד בדיבורו כי “כל ממשלה של הארץ הזאת –וממשלה לאומית יותר מכל ממשלה אחרת – תדאג לכך שמצד הכוח האווירי והעצמה האווירית שוב לא תהיה ארץ זו נופלת מכל ארץ אחרת שבמטחווי מהלומה מחוֹפינו”. אמרתי, “הממשלה פשוט אינה יכולה לגמור אומר, או שאין היא יכולה להניע את ראש־הממשלה לגמור אומר. הנה כי כן ממשיכה היא בפרדוקס משונה, מחליטה רק שלא להחליט, חורצת רק להסס, עומדת איתן בעד היסחפות עם כל רוח, עומדת הכן בעד נזילוּת ושטף, כל־יכולה להיות חסרת־אונים. הנה כי כן אנו מוסיפים ומכינים עוד חדשים ושנים – חדשים ושנים יקרים, אולי חיוניים, לגדולתה של בריטניה – לאָכלה לאַרבּה”.

מר בולדווין השיב לי בנאום מעניין עד מאד, שבו אמר:

רוצה אני לדבר אל בית־הנבחרים בגילוי־לב גמור… חילוקי־הדעות בין מר צ’רצ’יל לביני הם מן השנים 1933 והלאה. ב־1931־32, אף כי האופוזיציה אינה מודה בכך, היתה תקופה של משבר כספי. אבל היתה עוד סיבה. רוצה הייתי להזכיר לבית־הנבחרים כי לא פעם אחת אלא בהרבה הזדמנויות, בנאומים ובמקומות שונים, כשדיברתי והטפתי ככל יכלתי לעקרון הדמוקרטי, קבעתי כי דמוקרטיה מפגרת תמיד פיגור

הגנראליסימו פראנקו בין אנשיו (1936)

גרמניה חמושה

של שנתיים אחרי הרודן. אני סבור שזאת אמת. היתה זאת אמת במקרה הזה. הריני מעלה לפני כל בית־הנבחרים את דעותי שלי בגילוי־לב מדהים. ודאי תזכרו כי בזמן ההוא היתה ועידת־פירוק־הנשק יושבת בז’נבה. ודאי תזכרו כי בזמן ההוא היתה הארץ הזאת חדורת רגש פאציפיסטי עז יותר מבכל עת אחרת מאז המלחמה, מן־הסתם. ודאי תזכרו את הבחירות בפוּלהם בסתיו 1933, כשהפסידה הממשלה הלאומית ברוב של כ־7,000 אך ורק בשאלה הפאציפיסטית… עמדתי כמנהיג של מפלגה גדולה לא היתה נוחה כל עיקר. שאלתי את עצמי מה הסיכוי – שעה שהרגש שבא אל ביטויו בפוּלהם רווּח בכל רחבי הארץ – מה הסיכוי בתוך השנה או השנתיים הבאות שישתנה הרגש הזה עד כדי כך שתתן הארץ יפוי־כוח לחידוש החימוש? נניח שהייתי הולך לבחירות ואומר שגרמניה מחדשת את חימושה, ושעלינו לחדש את חימושנו, האם יש מי שסבור כי הדמוקרטיה השאננה הזאת היתה נזעקת לקריאה הזאת ברגע ההוא? אינני יכול להעלות בדעתי שום דבר שהיה מבטיח יותר את ההפסד בבחירות מנקודת־מבטי.

אכן, היה זה גילוי לב־מדהים. הוא הביא את האמת הערומה על דבר מניעיו עד למדרגה של פגיעה בטעם הטוב. שיהיה ראש־ממשלה מצהיר כי לא עשה את חובתו ביחס לבטחון הלאומי משום שהתיירא להפסיד בבחירות, זה היה מקרה שאין לו אח ודוגמה בהיסטוריה הפרלמנטרית שלנו. מובן שלא שאיפה נקלה להישאר בשלטון היא שהניעה את מר בולדווין. לאמיתו של דבר הרי ב־1936 מתאווה היה בתום־לב לפרוש. את מדיניותו הכתיב החשש שאם יעלו הסוציאליסטים לשלטון יעשו עוד פחות ממה שממשלתו מתכוונת לעשות. כל הכרזותיהם והצבעותיהם נגד ההגנה רשומות לזכרון. אבל לא היה בדברים האלה משום צידוק מספיק, ולא היה בהם כלל משום הערכה נאותה לעוז־רוחו של העם הבריטי. ההצלחה שליותה את הודאה התמימה בחישוב מוטעה של השוויון האווירי אשתקד לא נשנתה במקרה זה. בית־הנבחרים הזדעזע. אכן, הרושם שנתקבל היה מכאיב כדי־כך שאולי היה ממגר את כסאו של מר בולדווין, שלעת הזאת גם היתה בריאותו מתרופפת, לולא עמד לו מקרה בלתי־צפוי.

*

לעת הזאת היתה באנגליה התקרבות גדולה בין אנשים מבני כל המפלגות שראו את הסכנות בעתיד ומנוי־וגמור היה אתם לנקוט אמצעים מעשיים לחיזוק בטחוננו ועניינו של החופש, אשר לשניהם נשקפה הסכנה במידה שווה הן מצד היצרים הטוטליטריים הן מצד שאננוּתה של ממשלתנו. תכניתנו היתה חימושה הנרחב והמהיר של בריטניה, יחד עם קבלה שלמה של מרוּת חבר־הלאומים והפעלתה השלמה של מרוּת זו. אני קראתי למדיניות הזאת “כלי־נשק וספר־הברית”. בקרב כולנו עורר מעללו של מר בולדווין בבית־הנבחרים רגשי שאט־נפש. שׂיאה של מערכה זו הוצרך להיות אסיפה באלבּרט הוֹל. כאן כינסנו ב־3 בדצמבר הרבה מחשובי כל המפלגות – טוֹרים מושבעים מן הימין, המשוכנעים בתום־לב כי סכנה נשקפת לאומה; מנהיגי משאל־השלום־של־חבר־הלאומים; באי־כוח של הרבה איגודים מקצועיים גדולים, כולל את יריבי הנושן מן השביתה הכללית, סיר וולטר מיטרין, כיושב ראש; המפלגה הליבּראלית ומנהיגיה; סיר ארצ’יבלד סינקלר. היתה לנו ההרגשה שאנו עומדים לא רק על סף השׂגת יחס של כבוד לדעותינו כי אם גם על סף השלטתן. ברגע זה באה תשוקתו של המלך לשאת את האשה אשר אהב והטילה את כל השאר אל ירכתי הבימה. משבר ההתפטרות היה ממשמש ובא.

בטרם אפתח בדברי נשמעה קריאה “אל מלך נצור”; וקריאה זו עוררה תשואות ממושכות. לפיכך הסברתי בהשראת הרגע את עמדתי האישית.

יש עוד ענין אחד רציני המאפיל על מחשבותינו הלילה. בעוד דקות מספר נשיר “אל מלך נצור”. אני אשיר זאת בהתלהבות מקרב־לב. אני תקוה ואני תפילה ששום החלטה שאין להשיבה לא תתקבל בחפזון אלא שיניחו לזמן ולדעת־הקהל למלא את תפקידם, וכי אישיוּת יקרה ויחידה־במינה לא תנותק בנמהר מן העם האהוב עליה כל־כך. אני תקוה שיוּרשה הפרלמנט למלא את תפקידו בשאלות התחוקתיות הנעלות האלו. אני מאמין שיכול מלכנו לנהוג על פי הדעות המובּעות זו פעם ראשונה על־ידי האומה הבריטית והקיסרות הבריטית, וכי העם הבריטי מצדו יגלה את מלוא היחס של התחשבות נדיבה כלפי יושב־הכּס.

אין זה מענין הרצאת־הדברים הזאת לתאר את הפולמוס הקצר אך הנמרץ ביותר שנתגלע אחרי כן. הכורתי את המלך אדוארד ה־8 מאז ילדותו, וב־1910, בתורת שר־הפנים, קראתי לפני אסיפה מופלאה את ההצהרה שעשתה אותו נסיך־וולס בארמון קרנרבון. ראיתי חובה לעצמי להעמיד את נאמנותי האישית אליו על המדרגה הגבוהה ביותר. אף כי משך ימות הקיץ הובהר לי המתרחש במלוא המידה, לא התערבתי ולא באתי אתו במגע בשום צורה שהיא בשום עת ובשום שעה. אך בצר לו ביקש לבסוף רשות מראש־הממשלה להימלך בדעתי. מר בולדווין נתן את הסכמתו הרשמית, וכיון שנמסר לי על כך הלכתי אל המלך בפורט־בּלוודיר. נשארתי במגע אתו עד להתפטרותו, ועשיתי ככל יכלתי לשדל הן את המלך הן את הציבור להאריך רוח ולחכות. מעולם לא התחרטתי על כך – לאמיתו של דבר לא יכולתי לנהוג אחרת.

ראש־הממשלה הוכיח שהוא מיטיב לדון את ההרגשה הלאומית הבריטית. בלי ספק הכיר וביטא את רצונה העמוק של האומה. טיפולו המוכשר והזריז בשאלת ההתפטרות העלה אותו בתוך כדי שבועיים משפל־תחתיוֹת אל רוּם המדרגה. היו כמה רגעים שבהם דומה היה כי אני יחיד לגמרי נגד בית־נבחרים מלא חימה וקצף. כשאני שרוי בפעולה אין זרמי רגש עוינים משפיעים עלי יתר על המידה, אבל לא פעם לא יכולתי כמעט להשמיע את קולי ממש. כל הכוחות שליכדתי על המצע של “כלי־נשק וספר־הברית”, שראיתי עצמי בחינת המבּוּע שלהם, רחקו והתפוררו, ואני עצמי כה הוּמכה קרני בדעת־הקהל עד שכמעט הכל סבורים היו כי חיי הפוליטיים תמו סוף־סוף. מה־מוזר הדבר שבית־הנבחרים הזה עצמו, שנהג בי איבה כה רבה, היה אותו המכשיר ששמע להדרכתי ותמך בי משך השנים הרעות והארוכות של המלחמה עד אשר הושג הנצחון על כל אויבינו! איזו הוכחה נמצאת כאן לכך שהאורח המחוכם והבטוח היחיד הוא לפעול מיום ליום בהתאם למה שמצפונו של אדם מצווה עליו!

מהתפטרותו של מלך אחד עברנו אל הכתרתו של מלך שני, ועד סוף מאי 1937 עמדו הכל בסימן הפולחן והיפעה של מעשה־אמונים לאומי חגיגי ובסימן הקדשתם של רגשי־הנאמנות הבריטיים במולדת וברחבי הקיסרות לשליט החדש. ענייני־חוץ ומצב הגנתנו רחקו כליל מתשומת־לבו של הציבור. דומה היה כי האי שלנו מרוחק עשרת אלפים מיל מאירופה. אולם יורשה לי לציין כי ב־18 במאי 1937, למחרת ההכתרה, קיבלתי מן המלך החדש מכתב כתוב בעצם ידו:

הנווה המלכותי,

גרייט פּארק,

וינדזוֹר,

*

18.5.37

מר צ’רצ’יל יקירי,

אני בא להודות לך על מכתבך הנחמד מאד אלי. יודע אני מה־מסור היית, והנך עדיין, לאחי היקר, ולבי נפעם לבלי־הבּיע נוכח אהדתך והבנתך בבּעיות הקשות מאד שהתעוררו מאז עזבנו בדצמבר. תופס אני אל־נכון את התפקידים והדאגות הגדולות שקיבלתי עלי כמלך, ואני מוצא עידוד גדול ביותר בקבּלי את איחוליך הטובים, כאחד מן המדינאים הגדולים שלנו, וכאיש ששירת את ארצו שירות נאמן כל־כך. יכול אני רק לקוות ולהאמין כי ההרגשות הטובות והתקוה הקיימות עתה בארץ ובקיסרות תשמשנה דוגמה טובה לאומות אחרות בעולם.

האמינה לי,

שלך בנאמנות רבה,

ג’ורג' המלך

מחוה זו של גודל־לב כלפי אדם שהשפעתו בעת ההיא ירדה עד לאפס,

לעולם תהיה חוויה יקרה בחיי.

*

ב־28 במאי 1937, לאחר שהוכתר המלך ג’ורג' ה־6, התפטר מר בולדווין. שירותיו הממושכים לציבור באו על גמולם היאות בתואר רוזן ובאות מסדר־הבּירית. הוא הניח מידו את הסמכות הרחבה אשר גיבּש לו ושמרה בקפידה אלא שהשתמש בה מעט ככל האפשר. הוא פרש כשהוא אפוּף זיו של הכרת טובה והוקרה מצד הציבור. לא היה ספק מי יירש אותו. מר נוויל צ’מברליין כשר־האוצר לא די שעשה את עיקר עבודתה של הממשלה משך חמש השנים שעברו אלא שגם היה המיניסטר המוכשר והנמרץ ביותר, בעל כשרונות גדולים ושם היסטורי. שנה אחת קודם לכן תיארתי אותו בבירמינגהם במלוֹתיו של שקספיר כ“סוס־המשא בעניינינו הגדולים”, והוא קיבל את התואר הזה כמחמאה. לא קיויתי כלל שירצה לעבוד אתי; גם לא בחכמה היה נוהג אילו עשה כך בזמן כזה. דעותיו ביחס לטיפּוּל בשאלות העיקריות של השעה היו שונות עד מאד מדעותי. אבל אני קידמתי בברכה את עלייתה של דמות חיה, מחוננת ובעלת כושר־ביצוע לשלטון. בעודו שר־האוצר נעשה מעורב בהצעה תקציבית לתרומה קטנה להגנה הלאומית, שנתקבלה בזעף על־ידי המפלגה השמרנית וזכתה כמובן לבקורת מצד האופוזיציה. בימים הראשונים לראשוּת הממשלה שלו היה לאל־ידי לשאת בענין זה נאום שעזר לו לסגת, בלי שום פחיתוּת־כבוד, מעמדה ששוב אי־אפשר היה להחזיק בה. יחסינו הוסיפו להיות קרירים, נוחים ואדיבים, הן בפומבי הן ביחידוּת.

מר צ’מברליין הכניס שינויים בממשלה. לשעבר היו לו חילוקי־דעות עם מר דאף־קוּפּר בדבר הנהלת משרד־המלחמה, והוא הפתיעוֹ עד מאד כשהציע לו עלייה לכהונת־המפתח הגדולה של האדמירליוּת. כנראה לא ידע ראש־הממשלה איך רואה הלורד הראשון החדש שלו, שראשית דרכו היתה במשרד־החוץ, את התמונה האירופית. אני מצדי הופתעתי על כי סיר סמואל הור, שעתה־זה השיג הרחבה גדולה בתכנית הימית, יחפוץ לעזוב את האדמירליות ולהמירה במשרד־הפנים. דומה כי הור האמין שתיקונים בבתי־הסוהר במובן הוּמניטרי רחב ייעשו הענין המרכזי בעתיד הקרוב ביותר; ומאחר שמשפחתו היתה קשורה באליזבּת פריי²² המפורסמת, היתה לו זיקה אישית חזקה לעניין זה.

*

יורשה לי כאן להעלות הערכה משווה של שני ראשי־הממשלה האלה, בולדווין וצ’מברליין, שהכּרתים ימים כה רבים ואשר תחת ראשוּתם שימשתי או עתיד הייתי לשמש. סטנלי בולדווין היה איש חכם ורחב־תפיסה יותר, אך ללא כושר־ביצוע בפרטים. מרוחק היה במידה רבה מענייני־חוץ וצבא. מעטה היתה ידיעתו בענייני אירופה, ומה שידע לא מצא חן בעיניו. היתה לו ידיעה מעמיקה בפוליטיקה המפלגתית הבריטית, ובמובן רחב סימל כמה מן הכוחות והרבה מן החולשות של גזעי־האי שלנו. הוא נלחם בחמש בחירות כלליות כמנהיג המפלגה השמרנית וניצח בשלוש מהן. היה לו כשרון גאוני לחכות למאורעות ושלוות־נפש היתה בו נוכח בקורת קטלנית. ממולח היה במיוחד בהפקת תועלת מן המאורעות, ומוכשר לניצול הרגע הבּשל בבוֹאוֹ. דומה היה לי שהוא מחייה את הרשמים שנותנת לנו ההיסטוריה על סיר רוברט וולפּוֹל²³, כמובן בלי השחיתות של המאה הי"ח, ומשך זמן רב כמעט לא־פחות ממנו היה אלוּף הפוליטיקה הבריטית.

כנגד זאת היה נוויל צ’מברליין ער, מעשי, דעתן ובעל בטחון עצמי מרובּה. להבדיל מבולדווין סבור היה שמוכשר הוא להקיף את כל תחומה של אירופה, ובעצם של העולם כולו. תחת אינטואיציה מעורפלת, אך עם זאת עמוקה ומושרשת, היתה לנו עתה יעילוּת צרת־אופק, מושחזת־חוד בגדר תחומי המדיניוּת שבה האמין. הן כשר־האוצר הן כראש־הממשלה ריכז בידו פיקוח הדוק ונוקשה ביותר על ההוצאות הצבאיות. משך כל התקופה הזאת היה המתנגד המובהק לכל אמצעי של חירום. הוא קבע לו דעות נחרצות על כל הדמויות הפוליטיות של זמנו, הן מבּית הן מחוץ, וראה עצמו מוכשר להתעסק עמהן. ראש תקוותיו היה להיכּנס להיסטוריה כעושה־השלום הגדול; ולמען זאת מוכן היה להיאבק בלי חשׂך כנגד העובדות, ולעמוד בפני סיכוּנים גדולים לעצמו ולארצו. לרוע־המזל נסחף בנחשולים שאת כוחם לא יכול לאמוד, ופגע בסוּפות אשר מפניהן לא חת אלא שעמהן לא יכול להתמודד. בשנים האחרונות האלו לפני המלחמה ודאי הייתי מתקשה יותר לעבוד עם צ’מברליין מאשר עם בולדווין, כפי שהכרתיו; אבל גם אחד מהם לא היה בו כל רצון לעבוד אתי אלא ככלות כל הקצים.

*

יום אחד ב־1937 נפגשתי עם הר פון־ריבּנטרופּ, השגריר הגרמני בבריטניה. באחד המאמרים דו־השבועיים שלי ציינתי כי דברי האיש באיזה נאום שנשא תוארו שלא־כהלכה. נפגשתי אתו, כמובן, כמה פעמים בחברה. עתה שאל אותי אם אהיה מוכן לבוא אליו ולגלגל שיחה. הוא קיבל את פני באולם הגדול שבקומה העליונה בשגרירות הגרמנית. שיחתנו ארכה יותר משעתיים. ריבּנטרופּ היה אדיב ביותר, ואנחנו החלפנו דברים על התמונה האירופית, הן ביחס לחימוש הן ביחס למדיניות. תמצית דבריו אלי היתה שגרמניה שוחרת את ידידותה של אנגליה (ביבשת אירופה עדיין קוראים לנו לעתים קרובות “אנגליה”). הוא אמר שיכול היה להיות שר־החוץ של גרמניה, אולם ביקש את היטלר שיניח לו לבוא ללונדון על־מנת להעלות את מלוא הנימוקים בעד הסכמה או אפילו ברית אנגלו־גרמנית. גרמניה תעמוד משמר לקיסרות הבריטית בכל גדולתה והקפה. הגרמנים אפשר יבקשו את החזרת המושבות הגרמניות, אבל ברור שדבר זה אינו עקרוני. הנחוץ הוא שבריטניה תתן לגרמניה יד חפשית במזרחה של אירופה. מן ההכרח הוא שתקבל את ה“לבּנסראוּם”, או מרחב־המחיה, לאוכלוסיה הגדולה שלה. לכן עליה לבלוע את פולין ואת מסדרון דנציג. רוסיה הלבנה ואוקראינה הכרחיות לחייו העתידים של הרייך הגרמני המונה כשבעים מיליון נפש. שום דבר פחות מזה לא יספיק. כל המבוקש מחבר־העמים והקיסרות הבריטית הוא שלא להתערב. על הקיר היתה מפה גדולה, וכמה פעמים הוליכני השגריר אליה כדי להדגים את תכניותיו.

לאחר ששמעתי כל זאת אמרתי מיד כי מובטח אני שממשלת בריטניה לעולם לא תסכים לתת לגרמניה יד חפשית במזרח אירופה. אמת שיחסים רעים לנו עם רוסיה הסובייטית ושאנו שונאים את הקומוניזם לא־פחות מהיטלר, אבל יכול הוא להיות סמוך ובטוח כי, גם אם תהיה צרפת מובטחת, לעולם לא תרחיק בריטניה הגדולה את דעתה מגורל היבשת במידה שתאפשר לגרמניה להשתלט על אירופה התיכונה והמזרחית. עומדים היינו ממש לפני המפה כשאמרתי זאת. ריבּנטרופּ נפנה ונסב מיד. אחרי כן אמר: “אם כך הדבר, אין למנוע מלחמה. אין כל מוצא. הפירר נמנה וגמר. שום דבר לא יעצור בו ושום דבר לא יעצור בנו”. אז חזרנו אל כסאותינו. אני הייתי רק ציר־פרלמנט פרטי, אבל בולט במידה ידועה. ראיתי לנכון להגיד לשגריר הגרמני – לאמיתו של דבר זוכר אני את המלים היטב: “כשאתם מדברים על מלחמה, שבּלי ספק תהיה מלחמה כללית, אל לכם להקל בערכה של אנגליה. ארץ משונה היא, ומעטים הזרים היכולים להבין את רוחה. אל תדונו על פי עמדתה של הממשלה הנוכחית. משעה שיוּצג ענין גדול לפני העם, יוכלו כל מיני מעשים בלתי־צפויים להיעשות על־ידי הממשלה הזאת עצמה ועל־ידי האומה הבריטית”. ואני חזרתי ואמרתי, “אל תקלו בערכה של אנגליה. היא פקחית מאד. אם תטילו את כולנו לתוך מלחמה גדולה שניה, היא תעמיד כנגדכם את כל העולם כמו בפעם שעברה”. לשמע זאת קם השגריר ואמר בחום גדול, “אה, אפשר שאנגליה פקחית מאד, אבל הפעם לא תעמיד את העולם כנגד גרמניה”. הטינו את השיחה לפסים נוחים יותר, ולא אירע עוד שום דבר הראוי לציוּן. אולם הפּרשה שמורה בזכרוני, והואיל ובזמנו מסרתי עליה למשרד־החוץ רואה אני לנכון להעלותה על הכּתב.

שעה שנשפט על־ידי המנצחים מסר ריבנטרופּ גירסה מסולפת על שיחה זו ודרש שיקראו לי להעיד. מה שרשמתי על אודותיה הוא שהייתי אומר אילו נקראתי.

פרק שלושה־עשר: גרמניה חמושה 1938־1936

“המטרה האסטרטגית הכוללת” – הוצאות הגרמנים על החימוש – חקירות בלתי־תלויות – המשלחת השמרנית אל ראש־הממשלה, 28 ביולי 1936 – הרצאת הדברים שלי – מסקנות כלליות – פחדי – פגישתנו השניה, 23 בנובמבר 1936 – הלורד סווינטון עוזב את מיניסטריון־התעופה, 12 במאי 1938 – ויכוח בפרלמנט – לינדמן חוזר ומצטרף לוועדת החקר להגנה האווירית – חליפת־מכתבי עם מר דאלאדיה – האוֹמד הצרפתי של הכוח האווירי הגרמני, 1938 – האוֹמד שלי לצבא הגרמני, יוני 1938 – מר דאלאדיה מסכים – התנוונות חיל־האוויר הצרפתי – יושבי־האי קלי־הדעת

במלחמה כמו גם במדיניות־החוץ ובשאר דברים מפיקים יתרון על־ידי שבּוחרים מתוך הרבה ברירות מושכות או בלתי־נעימות את הנקודה העיקרית והקובעת. המחשבה הצבאית האמריקאית טבעה את הביטוי “מטרה אסטרטגית כוללת”. כששמעו זאת קצינינו בראשונה צחוֹק צחקו; אבל לאחר מכן נראתה בעליל החכמה שבּדבר ונתקבּלה. נראה כי זה צריך להיות הכּלל, ויש לכוֹף אליו את שאר העניינים הגדולים. אם אין נוהגים על פי העקרון הפשוט הזה, התוצאה היא מבוכה וחוסר־שחר במעשה, וכמעט תמיד הדברים מחמירים הרבה יותר אחרי־כן.

כשלעצמי לא היה לי כל קושי לנהוג על פי הכלל הזה זמן רב קודם שאשמע את ניסוחו. ממחשבתי לא זז הרושם של גרמניה הנוראה, זו שראיתיה והשתי בפעלה בשנים 1914 עד 1918, כשהיא שבה וקונה לה פתאום את כל כוחה המלחמתי, בעוד בעלי־הברית, ששׂרדו בדוחק כל־כך, פוערים פה בחיבוק־ידיים ובמבוכה. לפיכך הוספתי בכל האמצעים ובכל הזדמנות להפעיל את מידת השפעתי על בית־הנבחרים וכן גם על מיניסטרים על־מנת להאיץ בהכנותינו הצבאיות ולהשיג שותפים ובעלי־ברית לדבר שעד־מהרה ייעשה שוב הענין המשותף.

יום אחד בא ידיד אחד שלי התופס עמדה סודית רמה בממשלה לצ’ארטוול לשחות אתי בבּריכה שלי, כשהאירה השמש באור עז והמים היו חמימים למדי. לא שוחחנו אלא על המלחמה הממשמשת ובאה, שהוא לא היה משוכנע כל־כך בוודאוּתה. כשליויתיו לדרכו נפנה פתאום ואמר אלי, “הגרמנים מוציאים אלף מיליון לירה שטרלינג לשנה על חימושם”. סבור הייתי כי הפרלמנט והציבור הבריטי צריכים לדעת את העובדות. לפיכך ניגשתי למלאכה לבדוק את משק הכספים הגרמני. בגרמניה עדיין היו מפרסמים תקציבים מדי שנה; אבל מתוך שפע המספרים שלהם קשה היה מאד לדעת מה מתרחש. אולם באפריל 1936 פתחתי באורח פרטי בשני קווי חקירה נפרדים. הראשון נשען על שני פליטים גרמנים מוכשרים מאד ועשויים ללא רתיעה. הם הבינו את כל פרטי הגשתם של התקציבים הגרמנים, את ערך המארק, וכן הלאה. בתוך כך שאלתי את ידידי סיר הנרי סטראקוֹש אם לא יוכל לברר מה מתרחש למעשה. סטראקוֹש היה ראש בית־העסק הנקרא “יוּניוֹן קוֹרפּוֹריישון”, בעל אמצעים גדולים וחבר־עובדים מסור ומאומן ביותר. למשך שבועות אחדים הופנו המוחות של חברה זו מן הסיטי אל הבּעיה. לבסוף מסרו דין־וחשבון בדיוק ובפרטי־פרטים לאמור כי הוצאות המלחמה של הגרמנים הן בדאי בסביבות אלף מיליון לירה שטרלינג לשנה. בתוך כך הגיעו הפליטים הגרמנים, על־ידי הנמק שונה לגמרי, באורח עצמאי לאותה מסקנה. אלף מיליון לירה שטרלינג לשנה בערכי־הכסף של 1936!

היו לי אפוא שני בנייני עובדות נפרדים לייסד עליהם הצהרה פומבית. הנה כי כן פניתי אל מר נוויל צ’מברליין, שעדיין היה אז שר־האוצר, במסדרון בית־הנבחרים ביום שלפני ויכוח ואמרתי לו, “מחר אשאל אותך אם אין זו עובדה שהגרמנים מוציאים אלף מיליון לירה לשנה על הכנות מלחמתיות, ואבקש ממך לאשר או להכחיש”. צ’מברליין אמר: “אינני יכול להכחיש, ואם תעלה את הנקודה הרי אאשר זאת”. שומה עלי לצטט מדברי:

אם נקבל את המספרים ממקורות גרמניים רשמיים הרי ההוצאות על השקעות־יסוד, מסוף מרס 1933 עד סוף יוני 1935, היו כלהבּא: ב־1933 קרוב לחמישה מיליארדים מארק; ב־1934 קרוב לשמונה מיליארדים; וב־1935 קרוב לאחד־עשר מיליארד – סך הכל עשרים וארבעה מיליארד, או בקירוב 2,000,000,000 לי"ש. הביטו במספרים האלה, 5, 8, ו־11 לשלוש השנים. הרי לכם כאן בדיוק טור של התקדמות מן הסוג המתאים לתעשיית־נשק מפותחת כהלכה.

במיוחד שאלתי את שר־האוצר:

אם ידוע לו שהוצאותיה של גרמניה לצרכים הנוגעים במישרים ובעקיפים בהכנות צבאיות, כולל כבישים אסטרטגיים, אפשר גם אפשר שעלו לשיעור של 800 מיליון לי"ש משך שנת־הלוח 1935; ואם דומה כי שיעור הוצאות זה נמשך בשנת הלוח השוטפת.

מר צ’מבּרליין: אין בידי הממשלה מספרים רשמיים, אבל מתוך הידיעות שברשותה אינני רואה יסוד לחשוב כי המספר שצוּין בשאלתו של ידידי המכובד הוא מוגזם בהכרח במה שנוגע לאיזו משתי השנים, אף כי, כפי שיסכים הוא עצמו, יש כאן יסודות של השערה.

המרתי את הסיפרה של 1,000 מיליון לי“ש בזו של 800 מיליון לי”ש כדי לחפּות על מקור הידיעה הסודית שלי, וכן גם ליתר־בטחון.

*

בכמה דרכים ביקשתי להביא את המצב היחסי של החימוש הבריטי והגרמני לכלל בירור חותך. ביקשתי שייערך ויכוח בדלתיים סגורות. בקשה זו נדחתה. “תתעורר בהלה שלא־לצורך”. זכיתי לתמיכה מעטה. כל הישיבות בדלתיים סגורות לא היו חביבות על העתונות. אחר־כך שאלתי את ראש־הממשלה ב־20 ביולי 1936 אם יהיה מוכן לקבל משלחת של חברי מועצת־המלך ועוד כמה אנשים שיביאו לפניו את העובדות במידה שהן ידועות להם. הלורד סולסברי ביקש שתבוא גם משלחת דומה מבית־הלורדים. על זאת הוסכם. אף כי פניתי אישית הן אל מר אטלי הן אל סיר ארצ’יבלד סינקלר, סירבו מפלגות הלייבּור והליבּראלים להשתתף. הנה כך נתקבלנו ב־28 ביולי בחדר־בית־הנבחרים של ראש־הממשלה על־ידי מר בולדווין, הלורד הליפקס וסיר תומאס אינסקיפ. הנכבדים השמרניים ובלתי־המפלגתיים הבאים נלוו אלי. סיר אוסטין צ’מברליין הציג אותנו.

המשלחת

בית הנבחרים

סיר אוסטין צ’מברליין.

מר צ’רצ’יל.

סיר רובּרט הוֹרן.

מר אָמרי.

סיר ג’ון גילמור.

הקפיטן גסט.

האדמירל סיר רוג’ר קיז.

הרוזן וינטרטון.

סיר הנרי קרוֹפט.

סיר אדוארד גריג.

הרוזן ווּמר.

לויט.־קול. מוּר־בּראבּאזון.

סיר יוּ אוֹ’ניל.

בית הלורדים

המרקיז סולסבּרי.

הרוזן פיץ־אָלן.

הרוזן טרנצ’ארד.

הלורד לוֹיד.

הלורד מילן.

היה זה מאורע גדול. אינני יכול להעלות בזכרוני שום דבר מעין זה מתוך מה שראיתי בחיי הציבור בבריטניה. קבוצת האנשים החשובים, שאין דעתם נתונה כלל להפקת תועלת אישית, אלא שחייהם מרוכזים היו בענייני הציבור, ייצגה חלק מדעת־הקהל השמרנית שאי־אפשר היה להתעלם ממנו על־נקלה. אילו באו אתנו מנהיגי האופוזיציה של הלייבור והליבראלים כי אז אולי היה נוצר מצב פוליטי מתוח כדי־כך שהיה כופה פעולת תיקוּן. הדיונים נמשכו שלוש או ארבע שעות בכל יום משך יומיים רצופים. תמיד אמרתי שמר בולדווין ידע להקשיב. בהחלט דומה היה שהוא מקשיב במירב ההתעניינות ותשומת־הלב. יחד אתו היו כמה מחברי הסגל של הוועדה־להגנת־הקיסרות. ביום הראשון החילותי בעצוּמה בהרצאה של שעה ורבע, שסיימתיה בזו הלשון:

קודם כל עומדים אנו בפני הסכנה ומצב־החירום הקשים ביותר בתולדותינו. שנית, אין לנו שום תקוה לפתור את הבעיה שלנו אלא מתוך קשר אל הרפובליקה הצרפתית. אחדות הצי והצבא הצרפתי, יחד עם חילות־האוויר המשולבים של שתי הארצות הפועלים ממרחק מועט מאחרי גבולות צרפת ובלגיה, יחד עם כל מה שבריטניה וצרפת מסמלות, יש בה משום גורם מונע שבּו אולי נמצאת הישועה. מכל־מקום הרי זו התקוה הטובה ביותר. אם להיכנס לפרטים, הרי עלינו לסלק כל מכשול בהעלאת כוחנו שלנו. לא נוכל כלל להבטיח עצמנו מפני כל הסכנות שבגדר האפשר. שוּמה עלינו להתרכז בחיוני ולוותר בשטחים אחרים. אם ניגש להצעות ממשיות עוד יותר, הרי עלינו להגביר את פיתוח הכוח האווירי שלנו ולהעדיף זאת על כל שיקול אחר. שוּמה עלינו למשוך ויהי־מה את מבחר הנוער שלנו לניהוּג מטוסים. אין זה חשוב מה ההמרצות שיש להמציאן, מכל־מקום שוּמה עלינו לשאוב מכל מקור, בכל האמצעים. עלינו להחיש ולפשט את ייצור המטוסים שלנו ולקדמוֹ עד לאמת־המידה הגדולה ביותר, ולא להסס לעשות עם ארצות־הברית ומקומות אחרים חוזים על הכמויות הגדולות ביותר שבגדר האפשר של חומר וציוּד מכל הסוגים. נתונים אנו בסכנה שלא היתה כמוה מעולם – לא, אף לא בימי השיא של מלחמת הצוללות (1917).

מחשבה זו אוכלת בי ואינה מרפּה: החדשים חולפים חיש. אם נתמהמה יותר מדי בתיקון הגנתנו כי או אולי ימנע אותנו כוח עדיף מהשלים את המעשה.

*

התאכזבנו מאד מאד מן העובדה ששר־האוצר לא היה יכול להיות נכח. נראה היה בעליל כי בריאותו של מר בולדווין מתרופפת, וידוע היה היטב כי בקרוב יבקש מנוח מן הנטל אשר עליו. לא היה כל מקום לספק מי יהיה יורשו. לרוע־המזל נעדר מר נוויל צ’מברליין הואיל ויצא לחופשה, שהיה ראוי לה מאד, ולא זכה לשמוע תיאור בלתי־אמצעי זה של העובדות מפי אנשים מחברי המפלגה השמרנית, בכללם אחיו וכן גם רבים מידידיו האישיים היקרים לו ביותר.

כמה מיניסטרים הקדישו עיון רציני ביותר לטענותינו הנוקבות, אבל רק לאור פגרת בית־הנבחרים, ב־23 בנובמבר 1936, הזמין מר בולדווין את כולנו על־מנת שנקבל הודעה שקוּלה יותר על המצב כולו. סיר תומאס אינסקיפּ תיאר אז את הדברים בגילוי־לב ובכשרון, ולא הסתיר מאתנו את חומרת המצוקה שאליה הגענו. בעיקר דבריו אמר כי האומדנות שלנו, ובמיוחד דברי אני, מקדירים את הסיכויים יותר מדי; שמאמצים גדולים נעשים והולכים (ואמנם כך היה הדבר) למלא מה שהחסרנו; אבל אין כל נימוקים שיצדיקו את הממשלה בנקיטת אמצעי חירום; כי הללו בהכרח יהיה בהם כדי לשבּש את כל החיים התעשייתיים של הארץ הזאת, הם יחוללו מידה מרובּה של בהלה ויתנו פרסום לפּגימות הקיימות, וכי בגדר הסייגים האלה עושים כל מה שאפשר. לשמע זאת ביטא סיר אוסטין צ’מברליין את הרושם הכללי שלנו כי דאגתנו לא הוּפסה ודעתנו לא הונחה בשום פנים. ככה נפרדנו והלכנו לדרכנו.

אינני יכול לטעון כי במועד זה, בשלהי 1936, אפשר היה לתקוֹן את המצב. אולם על ידי מאמץ־התנערות נמרץ אפשר היה וצריך היה לעשות הרבה יותר. והמאמץ הזה והוכחתו ודאי שהיו משפיעים השפעה שאין־ערוך לה על גרמניה, אם לא על היטלר. אולם נשארה בעינה העובדה המכרעת כי לגרמנים היתה העדיפות עלינו באוויר, וכן גם בכל השטח של ייצור הנשק, גם אם נביא בחשבון שצרכינו הצבאיים היו קטנים יותר, ואת העובדה שזכאים היינו לסמוך גל על צרפת ועל כוחה הצבאי והאווירי. שוב לא היה ביכלתנו לסכל את עצתו של היטלר או לשוב ולהשיג את השוויון באוויר. שום דבר לא היה יכול למנוע עתה את הצבא הגרמני ואת חיל־האוויר הגרמני מהיעשות החזקים ביותר באירופה. במאמצים קשים ויוצאים מגדר־הרגיל נוכל לשפר את מצבנו. לרפּאוֹ לא נוכל.

המסקנות העגומות האלו, שהמשלה לא ערערה עליהן ברצינות, השפיעו בלי ספק על מדיניות־החוץ שלה; ויש להעריכן בשלמוּתן כשאנו מנסים להוציא משפט על ההחלטה שקיבל מר צ’מברליין, משנעשה ראש־הממשלה, לפני משבר מינכן ובעתוֹ. בזמן הזה הייתי רק ציר־פרלמנט פרטי, ולא נשאתי בשום אחריות רשמית. שקדתי כמיטב יכלתי לחשמל את הממשלה ולהמריצה להתכוננות יוצאת־מגדר־הרגיל, ולוּ גם תתעורר חרדה בעולם כולו. במאמצי אלה אין ספק כי השחרתי את התמונה אף יותר משהיתה. הדגש ששמתי בפיגור השנתיים אשר הציקוני, אפשר גם אפשר לגרוס שאינו עולה בקנה אחד עם משאלתי להתמודד עם היטלר באוקטובר 1938. אולם עודני משוכנע כי צדקתי בכך שדירבּנתי את הממשלה בכל האמצעים, וכי בכל התנאים, שיתוארו עוד מעט, טוב היה הרבה יותר להילחם בהיטלר ב־1938 מאשר בשעה שנאלצנו סוף־סוף לעשות זאת בספטמבר 1939. ועל כך עוד יורחב הדיבור.

*

לא ארכו הימים ומר בולדווין פינה את מקומו, כמו שראינו, למר נוויל צ’מברליין; ועלינו לעבור עתה לשנת 1938. הלורד סווינטון היה מיניסטר־תעופה מסור ויעיל מאד, וזמן רב היתה לו השפעה גדולה בקבינט בהשגת הצרכים והסכומים הדרושים. החרדה להגנתנו האווירית גברה והוסיפה, והיא הגיעה לשׂיאה בחודש מאי. ההרחבות והשיפּורים הגדולים והחשובים שבּיצע הלורד סווינטון לא יכלו להיראות לעין במהרה, וממילא היתה כל מדיניותה של הממשלה חסרה גם גדלוּת גם הרגשה של דחיפוּת. אני הוספתי לדרוש חקירה במצב התכנית האווירית שלנו, ומצאתי תמיכה גוברת והולכת. סווינטון שגה וניאוֹת לקבל תואר אצילוּת. לפיכך לא היה לאֵל־ידו להגן על עצמו ועל מיניסטריון שלו בבית־הנבחרים. הדוֹבר שנבחר מן הספסל הקדמי הממשלתי לא עמד לו כוחו לסכור את הגל העולה של חרדה ומורת־רוח. לאחר ויכוח אחד ביש־מזל ביותר נתגלה בעליל כי מיניסטר־התעופה צריך להימצא בבית־הנבחרים.

בוקר אחד (12 במאי) בוועדת החקר להגנה אווירית שקועים היינו כולנו – אנשי מדע, פוליטיקאים ופקידים – בבעיות טכניות והנה הובאה איגרת אל מיניסטר־התעופה שבּה נתבקש לבוא לדאונינג סטריט. הוא ביקשנו שנמשיך בדיונינו ויצא מיד. מעולם לא חזר. הוא פוּטר על־ידי מר צ’מברליין.

בוויכוח הנרגש שבא אחרי־כן ב־25 בחודש ניסיתי להבדיל בין יגיעותיו וכשרו של המיניסטר שנפל לבין התלונה הכללית נגד הממשלה:

מה שאירע פגע בקרנן של הודעות הממשלה. בעקיבוּת הוליכו את בית־הנבחרים שולל במה שנוגע למצב באוויר. את ראש־הממשלה עצמו הוליכו שולל. כפי הנראה הוליכוהו שולל ממש עד לרגע האחרון. צאו וראו את ההודעה שמסר במרס, כשדיבּר על חימוּשנו:

“מראה הכוח הזה העצום, הכוח הזה המפחיד כמעט, שבריטניה מקימה אותו, יש לו השפעה מפכּחת, השפעה מייצבת על דעת־הקהל העולמית”.

לעתים קרובות הזהרתי את בית־הנבחרים שהתכניות האוויריות נחשלות והולכות. אבל מעולם לא התקפתי את הלורד סווינטון. מעולם לא הייתי סבור כי הוא האשם – ובודאי לא שהוא האשם היחיד. רגיל הוא אצל מבקריה של ממשלה שיגלו מידות טובות שעד כה לא הבחינו בהן בכל מיניסטר הנאלץ להתפטר. אבל אולי יורשה לי לצטט מה שאמרתי לפני שלושה חדשים: “לא יהיה זה הוגן להטיל על מיניסטר אחד, או על הלורד סווינטון, את אשמת פיגורנו. אין ספק שהוא מתאמץ בלב שלם, ובכשרון גדול ביותר, לעשות את מיטב מה שבגדר אפשרותו להרחבת חיל־האוויר שלנו, והתוצאות אשר השיג היו מרנינות לולא העיב עליהן לוח־הזמנים, ולולא האפילו עליהן מאורעות אחרים שאירעו במקומות אחרים”.

* * * * *

האחריות הכבדה לכך שלא קוּימו ההבטחות שניתנו לנו מוטלת על האנשים שמשלו על האי הזה והנחו אותו משך חמש השנים האחרונות, רוצה לומר, מזמן שנתגלה ונודע שגרמניה מחדשת את חימושה בכל הרצינות. אני ודאי לא ניסיתי להצטרף לרדיפה אחרי הלורד סווינטון. שמחתי מאד לשמוע היום את שבחיו מפי ראש־הממשלה. ודאי שהוא ראוי לאהדתנו. הוא נהנה מאמונו וידידותו של ראש־הממשלה, הוא נהנה מתמיכתו של רוב עצום בפרלמנט; אף על פי כן הוּסר מכּהונתו ברגע שהוא, לדעתי, הרגע הגרוע ביותר בפרשת הרחבתו של הכוח האווירי. אפשר שבעוד חדשים אחדים יגיע זרם ניכר של מטוסים; אף על פי כן הוטל עליו לתת את הדין ברגע הזה הקודר במיוחד בשבילו. תמול־שלשום קראתי מכתב אחד של הדוכס מרלבּוֹרוֹ הגדול, שבו אמר: “לסלק גנרל בעיצוּמה של מערכה – זאת היא מכת־המוות”.

עברתי אל צדדים אחרים בהגנתנו:

עומדים אנו עתה בשנה השלישית לחימוש המוצהר בגלוי. אם הכל מתנהל יפה כל כך, מדוע כה רבים הליקויים? מדוע, למשל, מתַרגלים אנשי גדודי־המשמר בדגלים ולא במכונות־יריה? מדוע זה הצבא הטריטוריאלי הקטן שלנו נמצא במצב גלמי? האם כל זה בהתאם לתכנית? והרי, כשנותנים את הדעת על קוֹטן חילותינו, כלום ייבּצר מאתנו לצייד את הצבא הטריטוריאלי בעת־ובעונה־אחת עם הצבא הסדיר? זה היה יכול להיות תפקיד של מה־בכך לחרושת הבריטית, שהיא גמישה ופוריה הרבה יותר מן החרושת הגרמנית בכל התחומים שמחוץ לתחמושת.

*

אך תמול שלשום נשאל מזכיר־המדינה לענייני המלחמה על דבר התותחים נגד מטוסים. התותחים הנושנים של 3 אינצ’ים מן המלחמה הגדולה, כך אמר, חודשו, ואספקת התותחים החדשים יותר – ויש לא רק טיפוס אחד של תותח חדש יותר – מתנהלת ‘בהקדם מכּפי התכנית’. אולם מהי התכנית? אם תכניתכם מבטיחה אספקה של חצי תריסר, עשרה, תריסר, עשרים, או מי־יודע־כמה, תותחים לחודש אין ספק כי הנקל הוא למלא את התכנית והנקל הוא להשלימה. אבל באיזו מידה מספיקה תכנית כזאת לצרכינו? לפני שנה הזכרתי לבית־הנבחרים את התקדמותה של גרמניה בתותחים נגד מטוסים, התקדמות שניתן לה פרסום – שלושים רגימנטים בני שתים־עשרה סוללות כל אחד בארטילריה ניידת בלבד, הכוללים בין אלף־מאתיים לאלף־שלוש־מאות תותחים, נוסף על שלושה או ארבעה אלפים תותחים בעמדות קבועות. כל אלה תותחים מודרניים, לא תותחים משנת 1915, אלא כולם תותחים שיוצרו מאז שנת 1933.

האם אין דבר זה נותן לבית־הנבחרים מושג מן ההקף העצום של המעשים האלה? אין לנו צורך בצבא ענקי דווקה בדומה לצבאות היבשתיים; אבל בענין של ההגנה נגד מטוסים עומדים אנו על בסיס שווה אתן. נוחים אנו לפגיעה באותה מידה, ואולי עוד יותר. והנה הממשלה חושבת על תותחים נגד מטוסים במאות בו בזמן שהם מצויים בידי הגרמנים באלפים.

* * * * *

ברגע זה אנו חושבים במונחים של ייצור לשלושה כוחות מזוינים נפרדים. בפועל ובאמת נעשית אספקת כלי־הנשק לכל הכוחות הלוחמים בעיה משותפת של אספקה וחלוקה של כוח־עבודה מאומן, חמרי־גלם, בתי־חרוֹשת, מכונות וציוד טכני. בבּעיה הזאת אפשר לטפל טיפול כולל מתוֹאם וחסכוני רק על־ידי פיקוח מרכזי אחד ושליט. ברגע זה יש חוסר־יעילות וכפילות, ובודאי יש בזבוז. מדוע זה זקוקה תעשיית המטוסים המאוּמנת הזאת של בריטניה לתשעים אלף איש, ומדוע זה היא מייצרת רק חצי או שליש ממה שמייצרים כמאה־ועשרה אלף איש בגרמניה? האם אין זו עובדה מופלאה? לא יאוּמן שלא היינו מסוגלים לייצר מלאי גדול יותר של מטוסים לעת הזאת. אם יוּתן לנו שולחן חלק, שדה ריק, כסף ופועלים הרי מן הדין שנקבל זרם של מטוסים בתוך שמונה־עשר חודש; אולם עומדים אנו עתה בחודש השלושים־וארבעה מאז החליט הלורד בולדווין כי יש להגדיל את חיל־האוויר פי־שלושה.

*

מזכיר־המדינה החדש לענייני־התעופה, סיר קינגסלי ווּד, הציע לי להישאר בוועדת החקר להגנה האווירית. לעת הזאת הקדירו השמיים הרבה יותר, ואני חשתי צורך רב בפירושים הטכניים של לינדמן, בעצתו ובעזרתו. לכן כתבתי אליו לאמור כי אם לא יהיה הוא במחיצתי, לא אמשיך. לאחר כמה חיבּוּטים מאחרי הקלעים צוֹרף לינדמן לוועדה הראשית, ואנו חידשנו את עבודתנו המשותפת כבתחילה.

*

תמיד, עד לשביתת־הנשק של יוני 1940, אם בשלום ואם במלחמה, הן כאיש פרטי הן כראש־ממשלה, נהניתי מיחסים של אמון עם ראשי ממשלותיה המתחלפים תכופות של צרפת ועם רבים מחשובי המיניסטרים שלה. מעונין הייתי ביותר לברר את האמת ביחס לחימוש הגרמני ולהשוות את חישובי שלי לחישוביהם. לכן כתבתי אל מר דאלאדיה, שהיה מוֹדעי האישי.

מר צ’רצ’יל אל מר דאלאדיה 3 במאי 1938

קודמיך, ה"ה בלום וּפלאנדן, שניהם הואילו בטוּבם לתת לי את האומדנות הצרפתיות לכוח האווירי הגרמני בתקופות מסוימות בשנים האחרונות. אסיר־תודה מאד אהיה לך אם תוכל להודיעני מהי השקפתך עתה. יש לי כמה מקורות אינפורמציה שנמצאו מדויקים לשעבר, אבל אני מעוניין לעשות השוואה לפי איזה מקור בלתי־תלוי.

כה שמח אני על שביקורך כאן הצליח כל־כך, ואני מקווה עכשיו שיבוצעו כל הסדרי המטות הללו, ששקדתי להוכיח למיניסטרים שלנו עד־מה הם נחוצים.

בתשובה על כך שלח לי מר דאלאדיה מסמך בן שבעה־עשר עמוד מתאריך 11 במאי 1938, שהיה “פרי מחשבה עמוקה מצד המטה האווירי הצרפתי”. הראיתי את התעודה החשובה הזאת לידידי במיניסטריון הבריטי הנוגע בדבר, והללו בדקוה בעיוּן מרובּה ומסרו כי “בכל עיקריה היא הולמת את ההשקפות העצמאיות שאליהן הגיע המטה האווירי הבריטי על סמך ידיעותיו־הוא”. לפי האומדן הצרפתי היה חיל־האוויר הגרמני גדול מעט יותר מאשר לפי האומדן הבריטי. בתחילת יוני היה ביכלתי לכתוב אל מר דאלאדיה בהישען על כמה וכמה השקפות מוסמכות.

מר צ’רצ’יל אל מר דאלאדיה 6 ביוני 1938

אסיר תודה הנני לך עד מאד על הידיעות שאין־ערוך־להן אשר קיבלתי באמצעות הנספח הצבאי הצרפתי. יהי לבך סמוך ובטוח שאשתמש בהן רק מתוך שמירת־סוד מרובה ביותר, ולטובת האינטרסים המשותפים שלנו.

האומדן הכללי של חיל האוויר הגרמני בשעה זו הולם את ההשקפות הפרטיות שהיה בידי להגיע אליהן. עם זאת נוטה אני לחשוב כי חרושת המטוסים הגרמנית מייצרת מטוסים בקצב מהיר מעט יותר מכפי הסברה, וכי המספרים הנקובים נוגעים באספקה הממשית של מטוסים מטיפוסים צבאיים לחיל־האוויר הגרמני, ואינם כוללים משלוחים ליצוא ולגנרל פרנקו. מסתבר שחיל־האוויר הגרמני ימנה 300 להקים עד ל־1 באפריל 1939 ו־400 להקים עד ל־1 באפריל 1940.

כן גם הייתי מעונין ביותר להשוות את האומדנות שלו לצבא הגרמני עם האומדנות שהיה לאל־ידי לקבוע על פי מקורות אנגליים. הנה כי כן הוספתי את הדברים הבאים:

אני עורב את לבי למסור רשימה קצרה מאד על הידיעות שהיה לאל־ידי לאסוף ממקומות שונים על כוחו של הצבא הגרמני בהווה ולעתיד הקרוב. תקל עלי אם תודיעני אם אומדן זה הולם בכללותו את האומדנות שלך. די יהיה אם תתווה קו תחת המספרים, כפי שאתה מבין אותם, בכל מקרה שבו נדמה לך שטעות בידי.

הצבא הגרמני מונה בתאריך זה, 1 ביוני, 36 אוגדות סדירות ו־4 אוגדות משוריינות, כולן בתקן מלחמתי מלא. האוגדות בלתי־המשוריינות קונות להן חיש את היכולת לשלש את עצמן וברגע זה אפשר להכפילן. חיל־התותחנים מעל ל־70 אוגדות לקוי ביותר. קורפּוס הקצינים דליל בחיל כולו. בכל זאת נוכל לצפות עד ל־1 באוקטובר 1938 ל־56 אוגדות לפחות, בתוספת 4 משוריינות, רוצה לומר 60 יחידות אוגדתיות בציוד מלא ובחימוש מלא. מאחרי אלו תעמוד עתודה של אנשים מאומנים השווה מצד כוח־האדם לעוד 36 אוגדות לערך, שהוכנו להן מבני־שלד ואשר כלי־נשק, רכב והשלמה זעומה מאד של ארטילריה יעמדו לרשותן, אם יוסכם על תקן נמוך יותר לחלק מן הצבא הפעיל. בכך לא הובא בחשבון כוח־האדם של אוסטריה, אשר במקרה קיצוני יוכל לספק 12 אוגדות הנטולות נשק אך מוכנות לשאוב מן המאגר הכללי של תעשיית הנשק הגרמנית. נוסף על כך יש מספר אנשים ויחידות שלא במסגרת חטיבתית – חיל־הגנת־הגבולות, אוגדות של לאנדוור וכן הלאה, בלתי־חמושים ביחס.

ב־18 ביוני 1938 כתב מר דאלאדיה:

נעם לי מאד להיוכח כי הידיעות הכלולות במכתבי מיום 16 במאי מתאימות לאלו שבידך.

מסכים אני אתך לגמרי בעובדות הנוגעות לצבא הגרמני והכלולות ברשימה המצורפת למכתבך מיום 6 ביוני. אולם יש להטעים כי מתוך 36 האוגדות הרגילות הנמצאות בפועל ברשותה של גרמניה, רבע הן ממוכנות לגמרי ושתים עומדות להיעשות כך בקרוב.

לאמיתו של דבר הרי בהתאם לידיעותינו לאחר המלחמה ממקורות גרמניים היה האומד הזה של הצבא הגרמני בקיץ 1938 מדויק להפליא, בהתחשב בעובדה שנעשה על־ידי איש פרטי. הוא מראה כי בשורה הארוכה של הטפותי לחידוש חימושה של גרמניה לא היתה האינפורמציה שבידי לקויה כלל וכלל.

*

בנקודות שונות בפרשת הסיפור הזה הוזכר הכוח האווירי של צרפת. בשלב מסוים היה כפול משלנו ולגרמניה לא היה להלכה חיל־אוויר בכלל. עד 1933 תפסה צרפת מקום חשוב בין ציי האוויר של אירופה. אבל בה ובאותה שנה שהגיע היטלר לשלטון החל להתגלות חסרון הרה־שואה בהתעניינות ותמיכה. הכסף הוקצב בצרוּת־עין; כושר הייצור של בתי־חרושת נתמעט והלך; טיפוסים חדשים לא פוּתחו. שבוע־40־השעות של צרפת לא יכול לעמוד בהתחרות עם תפוקתה של גרמניה, העובדת שעות ארוכות ויגעות בתנאים מלחמתיים. כל הדברים האלה אירעו לערך באותו זמן שאיבדה בריטניה את השוויון באוויר, דבר שתואר בהרחבה כל־כך. לאמיתו של דבר הזניחו בעלי־הברית המערביים, שזכאים היו להקים חילות אוויר בכל שיעור שייראה להם נחוץ לבטחונם, את כלי־הנשק החיוני הזה, ואילו הגרמנים, שעל פי החוזה אסורים היו לגעת בו, עשוהו ראש־החץ של הדיפלומטיה שלהם ולבסוף של התקפתם.

ממשלת “החזית העממית” של צרפת ב־1936 ולאחר־מכן אחזה באמצעים ממשיים רבים כדי להכין את צבאה וציה של צרפת למלחמה. שום מאמץ מקביל לזה לא נעשה באוויר. הכוח האווירי הצרפתי ירד בתמידות וב־1953 צלב את קו ההשׂג הגרמני, העולה והולך בתמידות. רק בינואר 1938, משנעשה מר גי לה־שאמבּר מיניסטר־התעופה, ננקטו צעדים נמרצים להחייאת חיל־האוויר הצרפתי. אבל אז לא נותרו עוד אלא שמונה־עשר חודש. הצרפתים לא יכלו לעשות שום דבר שיוכל למנוע את הצבא הגרמני מגדוֹל ומהבשיל משנה לשנה ומהדביק בכך את צבאם־הם. אבל מתמיה הדבר שהניחו לכוחם האווירי ליפול למעצבה. לא לי הוא לחלוֹק אחריות ודוֹפי למיניסטרים של ארצות־חוץ ידידותיות ובעלות־ברית. אבל כשמחפשים בצרפת אחר “אשמים”, נדמה לי כי זהו שטח שכדאי גם כדאי לחקור אותו בשוֹם־לב.

*

רוח האומה הבריטית והפרלמנט אשר בו בחרה זה־מקרוב עלתה מעט־מעט עם שהחלו לעמוד לאטם ובמקוטע על הסכנה הגרמנית, ועד־מהרה – על הסכנה הגרמנית־האיטלקית. הם נעשו נכונים, ואפילו נלהבים, לכל מיני צעדים שאילו ננקטו קודם שנתיים או שלוש יכולים היו למנוע את צרותיהם. אבל עם שהשביח הלך־רוחם גברו גם כוח יריביהם וקשי משימתם. רבים אומרים כי שום דבר חוץ ממלחמה לא היה עוצר בהיטלר לאחר שהשלמנו עם תפיסת חבל הריין. אכן, אפשר כך יהיה משפטם של הדורות הבאים. אולם הרבה אפשר היה לעשות כדי להיטיב הכיננו ולהפחית מתוך כך את הסיכונים שלפנינו. ומי זה יאמר מה לא היה יכול לקרות?

פרק ארבעה־עשר: מר אידן במשרד החוץ. התפטרותו

שר־החוץ וראש־הממשלה – אידן וצ’מברליין – סיר רוברט ונסיטארט – מגעי עם שר־החוץ על דבר ספרד – ועידת ניאון – חליפת־המכתבים שלנו – הצלחה לבריטניה – מחלוקת בין ראש־הממשלה לשר־החוץ – הלורד הליפקס מבקר בגרמניה ואצל היטלר – אני דוחה הזמנה ― אידן מרגיש עצמו מבודד – נסיונו של הנשיא רוזוולט – תשובת ראש־הממשלה – משיבים את פני הנשיא ומרפים את ידיו – האחריות הכבדה שעל מר צ’מברליין – הקרע הסופי בין אידן לצ’מברליין סביב השיחות ברומא – ליל־שימורים בצ’ארטוול

שר־החוץ יש לו עמדה מיוחדת בקבינט בריטי. נוהגים עמו מידה מרובה של כבוד בכהונתו הרמה והאחראית, אבל דרך־כלל הוא מנהל את ענייניו תחת השגחתם המתמדת של כל חברי הקבינט או, לפחות, של חבריו הראשיים. חובה עליו למסור להם ידיעות בקביעות. הוא מוסר לעמיתיו, בחינת מעשה שבנוהג ובשיגרה, את כל מברקי ההוראות שלו, את הדו"חות מן השגרירוּיות שלנו בחוץ־לארץ, את הרשימות מפּגישותיו עם שגרירים זרים או אנשי־מעלה אחרים. כך לפחות היה הדבר בתקופת נסיוני אני בחיי הקבינט. מובן שבמיוחד מקפיד על השגחה זו ראש־הממשלה, האחראי בעצמו, או באמצעות הקבינט שלו, לפיקוח על עיקר מהלכה של מדיניות־החוץ, ובידו הכוח לפקח עליה. מפּניו, לפחות, אין מה להסתיר. שום שר־חוץ לא יוכל לעשות את עבודתו אלא אם כן ראש־הממשלה תומך בו תדיר. כדי שיתנהלו העניינים למישרים, הכרח שתהיה לא רק הסכמה ביניהם על העיקרים אלא גם הרמוניה בהשקפות ובמידה ידועה אפילו במזג. דבר זה חשוב כפליים אם ראש־הממשלה עצמו מקדיש תשומת־לב מיוחדת לענייני־חוץ.

אידן היה שר־החוץ של מר בולדווין, אשר, להוציא את רצונו המפורסם בשלום ובחיים שקטים, לא לקח כל חלק פעיל במדיניות־חוץ. מר צ’מברליין, כנגד זאת, ביקש למשול ביד רמה בהרבה מיניסטריונים. היו לו השקפות חותכות על ענייני־חוץ, ומלכתחילה עמד על זכותו המוחלטת לדון בהם עם שגרירים זרים. עם כניסתו לתפקידו כראש־הממשלה חל אפוא שינוי דק אך מוּחש במעמדו של שר־החוץ.

על כך נוסף חילוק עמוק, ואם גם כמוס בתחילה, ברוח ובדעות. ראש־הממשלה ביקש להתידד עם שני הרודנים האירופיים, וסבור היה כי הפיוס וההימנעות מכל מה שעשוי להרעימם הם השיטה הטובה ביותר. אידן, כנגד זאת, עשה את שמו בז’נבה על־ידי שגייס את אומות אירופה נגד רודן אחד; ואילו הניחו לו כי אז אפשר גם אפשר שהיה מביא את הסנקציות עד סף המלחמה, ואולי עד מעבר לסף. הוא היה חסיד נאמן של ההסכמה הצרפתית. עתה־זה עמד על “שיחות־מטות”. הוא היה מעונין ביחסים אינטימיים יותר עם רוסיה הסובייטית. הוא חש בסכנה ההיטלראית והתיירא מפניה. הוא נחרד מפני חולשת חימושנו, ומפני השפעת הדבר בענייני־החוץ. אפשר לומר כמעט כי לא היו חילוקי השקפות גדולים בינו לביני, פרט לכך, כמובן, שהוא היה נושא בעול. מלכתחילה נדמה היה לי, אפוא, כי מחלוקת עתידה להתגלע בין שתי הדמויות הראשיות בממשלה, ככל אשר יחריף המצב העולמי.

זאת ועוד, בלורד הליפקס היה לו לראש־הממשלה עמית השותף עמו כמדומה, מחוץ לאהדה ולהכרה, בדעותיו על ענייני־חוץ. קשרי הממושכים והאינטימיים אל אדאוארד הליפקס תחילתם ב־1922, כאשר, בימי לויד ג’ורג', נעשה תת־המזכיר שלי במשרד־הדומיניונים־והמושבות. חילוקי־דעות פוליטיים – ולוּ גם רציניים וממושכים דוגמת אלה שנתגלעו בינינו על מדיניותו כמשנה־למלך־הודו – לא עכרו מעולם את יחסינו האישיים. אני סבור הייתי שאני מכירו יפה מאד, ובטוח הייתי כי תהום רובצת בינינו. כן גם חשתי כי תהום זו עצמה, או בדומה לה, פעורה בינו לבין אנתוני אידן. בכללו של דבר היה מר צ’מברליין נוהג יותר בחכמה אילו עשה לו את הלורד הליפקס לשר־החוץ כאשר הרכיב את ממשלתו. מוטב היה הרבה יותר לו מינו את אידן על משרד־המלחמה או על האדמירליות, ואילו על משרד־החוץ היה ראש־הממשלה ממנה את איש־שלומו הקרוב לו ברוח. מצב מבשר־רעות זה התפתח בהתמדה משך השנה שעבדו אידן וצ’מברליין יחדיו.

*

עד לזמן הזה, ומשך הרבה שנים של חרדה, היה סיר רוברט ונסיטארט ראשו הרשמי של משרד־החוץ. הקשר המקרי שלו אל חוזה הור־לאוואל השפיע על מעמדו הן אצל שר־החוץ החדש, מר אידן, הן בחוגים מדיניים רחבים. ראש־הממשלה, שנשען יותר ויותר על יועצו התעשייתי הראשי, סיר הוראס וילסון, ונועץ בו הרבה בעניינים החורגים לגמרי מגדרו ותחומו, ראה בוונסיטארט אויב לגרמניה. ואכן אמת היה הדבר, כי שום איש לא תפס ולא חזה מראש בבהירות יותר ממנו את גידולה של הסכנה הגרמנית, ושום איש לא היה מוכן יותר ממנו לכוֹף שיקולים אחרים לצורך לקדם את פניה. שר־החוץ סבור היה כי יוכל לעבוד בנקל יותר עם סיר אלכסנדר קאדוגאן, גם הוא מפקידי משרד־החוץ, המצוין ביותר באָפיו ובכשרונו. לכן נמסר לוונסיטארט בסוף 1937 על פיטוריו הקרובים, וב־1 בינואר 1938 נתמנה למשרה המיוחדת של “יועץ דיפלומטי ראשי לממשלת הוד־מלכותו”. דבר זה תואר לציבור כעלייה בדרגה, ובאמת כך יכול היה להיראות. אולם לאמיתו של דבר יצאה מידיו כל האחריות לניהול משרד־החוץ. חדרו המסורתי הנושן נשאר ברשותו, אבל את מברקי משרד־החוץ ראה רק לאחר שהגיעו אל שר־החוץ והערות המיניסטריון עליהם. משר זמן־מה נשאר ונסיטארט, שסירב לקבל את השגרירות בפאריז, בעמדה מופרשת זו.

*

בין קיץ 1937 לסוף אותה שנה גבר החילוק, הן בשיטה הן במטרה, בין ראש־הממשלה לשר־החוץ שלו. שרשרת המאורעות שהביאו לידי התפטרותו של מר אידן בפברואר 1938 התנהלה באורח הגיוני.

נקודות המחלוקת הראשונות נתגלעו בענין יחסינו עם גרמניה ואיטליה. מר צ’מברליין נמנה־וגמר לצאת ולחזר אחר שני הרודנים. ביולי 1937 הזמין את השגריר האיטלקי הרוזן גראנדי, לדאונינג סטריט. השיחה נתקיימה בידיעתו של מר אידן אך לא בנכחותו. מר צ’מברליין דיבר על שאיפתו לשיפור יחסי אנגליה ואיטליה. הרוזן גראנדי חיוה את דעתו כי בתורת צעד מוקדם אולי טוב יהיה שיחבר ראש־הממשלה קריאה אישית אל מוסוליני. מר צ’מברליין ישב וכתב מכתב כזה בעת הראיון. המכתב נשלח מבלי הימלך בשר־החוץ, שנמצא במשרד־החוץ מרחק פסיעות מספר בלבד. המכתב לא הביא לידי שום תוצאות נראות לעין, ובשל התערבותה הגוברת של איטליה בספרד הלכו יחסינו עם איטליה הלוך ורע.

מר צ’מברליין היה חדור הרגשה שהוטלה עליו שליחות מיוחדת ואישית לקשור ידידות עם הרודנים של איטליה וגרמניה, וסבור היה כי הוא מסוגל להשיג את היחסים האלה. הוא ביקש להעניק למוסוליני הכרה בכיבושה של חבש על־ידי איטליה כהקדמה להסדר כולל של חילוקי־הדעות. להיטלר מוכן היה להציע ויתורים קולוניאליים. בתוך כך לא היה נוטה לעיין בצורה גלויה לעין כל בשיפורים בחימושה של בריטניה או בצורך בשיתוף־פעולה הדוק עם צרפת, הן בדרג המטות הן בדרג המדיני. מר אידן כנגדו משוכנע היה כי כל הסדר עם איטליה צריך להיות חלק מהסדר ים־תיכוני מקיף, החייב לכלול את ספרד, ולהיעשות מתוך הבנה הדוקה עם צרפת. במשא־ומתן על הסדר כזה ברור שתהיה ההכרה מצדנו במעמדה של איטליה בחבש קלף־מיקוח חשוב. לדעתו של שר־החוץ לא היה זה מן החכמה שנציע ויתור זה מלכתחילה וניראה להוטים לפתוח במשא־ומתן.

משך הסתיו של 1937 החריפו חילוקי הדעות האלה יותר. מר צ’מברליין סבור היה כי משרד־החוץ מכשיל את נסיונותיו לפתוח בשיחות עם גרמניה ואיטליה, ומר אידן מדומה היה כי ראש ממשלתו מגלה חפזון למעלה מכפי הראוי בפניותיו אל הרודנים, ובפרט בזמן שחימושה של בריטניה רפה כל־כך. לאמיתו של דבר היה כאן חילוק מעשי ופסיכולוגי עמוק.

*

למרות הפולמוס שלי עם הממשלה, הגיתי אהדה נאמנה לשר־החוץ שלה. הוא נראה לי האיש האמיץ ועז־ההחלטה ביותר בממשלה, ואף כי כמזכיר פרטי, ואחרי־כן כתת־מזכיר־המדינה במשרד־החוץ, הוצרך להסתגל לדברים רבים שאותם התקפתי ועדיין הייתי מגנה אותם, מובטח הייתי כי לבו נמצא במקום הנכון ומוחו בקדקדו. הוא מצדו דאג להזמין אותי למסיבות של משרד־החוץ, ואנחנו הרבינו להחליף מכתבים בינינו. לא היה כמובן שום דבר אשר־לא־כן בנוהג זה, ומר אידן נאחז בתקדים המקובל שעל פיו נוהג שר־החוץ לעמוד במגע עם הדמויות הפוליטיות הבולטות של זמנו בכל השאלות הבינלאומיות הרחבות.

ב־7 באוגוסט 1937 כתבתי אליו:

העסק הספרדי מטריד אותי בלי חשׂך. נדמה לי כי חשוב ביותר שבּלום יוסיף להקפיד על הנייטרליות יחד אתנו, אף אם תוספנה גרמניה ואיטליה לתמוך במורדים ורוסיה תשלח כסף לממשלה. אם תתייצב ממשלת צרפת כנגד המורדים, תהיה זו מתנה־מן־השמים לגרמניה ולפרו־גרמנים. אם יהיה לך רגע פנאי, הצץ במאמרי באיוונינג סטנדרד מיום־ב'.

במאמר הזה כתבתי:

המריבות הקשות ביותר מתגלעות רק כששני הצדדים צודקים ואינם צודקים במידה שווה. כאן, מצד אחד, יצריו של פרולטריון מוכה־עוני ונחשל דורשים את מיגור הכנסיה, המדינה והרכוש, ואת הנהגתו של משטר קומוניסטי. מן הצד השני הכוחות הפטריוטיים, הדתיים והבורגניים. בהנהגתו של הצבא, ובתמיכת ערי־השדה והכפרים בהרבה מחוזות, נחלצים לחזור ולכונן את הסדר על־ידי הקמת רודנות צבאית. מעשי האכזריות וההמתות חסרות־הרחמים, שהם פועל־יוצא מן הייאוש בשני הצדדים, רגשי השנאה האיומים שקורא להם דרור, התנגשות האמונות והאינטרסים, כל אלה נותנים גם נותנים שלאחר הנצחון תבואנה השמדה חסרת־חמלה של היסודות הפעילים מקרב המנוצחים ותקופה ממושכת של שלטון־ברזל.

בסתיו 1937 הגענו, אידן ואני, אם גם בדרכים שונות מעט, לכלל עמדה דומה נגד התערבותו הפעילה של הציר במלחמת־האזרחים הספרדית. אני תמיד תמכתי בו בבית־הנבחרים כל־אימת שנקט פעולה נחרצה, ואם גם בקנה־מידה מוגבל מאד. ידעתי היטב מה קשיים יש לו עם כמה מעמיתיו הבּכירים בקבינט ועם ראש ממשלתו, וידעתי היטב שהיה פועל ביתר־עוז לולא היה מסובך כל־כך. הרבינו להתראות זה עם זה בסוף אוגוסט בקאן, ויום אחד ערכתי סעודה לו ולמר לויד ג’ורג' במסעדה אחת בחצי הדרך בין קאן לניצה. בשיחתנו הקפנו את כל השטח – המאבק הספרדי, הפרת־ההבטחות וההתערבות המתמדת בספרד מצד מוסוליני, ולבסוף, כמובן, הרקע הקודר של הכוח הגרמני הגובר בתמידות. נדמה היה לי שהסכמה רבה למדי שרויה בין שלשתנו. שר־החוץ היה זהיר ביותר, כמובן, בדבריו על יחסיו עם ראש ממשלתו ועמיתיו, והנושא העדין הזה לא הוזכר כלל. שום דבר לא יכול להיות מהוגן יותר מהתנהגותו. בכל זאת מובטח הייתי שאין הוא איש מאושר בכהונתו הרמה.

*

עד־מהרה נתגלע בים התיכון משבר אשר בו טיפל בתוקף ובכשרון, ולפיכך נפתר בצורה אשר הגיהה זיק של אור על דרכנו. כמה ספינות־סוחר טובעו על־ידי צוללות ספרדיות־כביכול. למעשה לא היה כל ספק כי אין הן ספרדיות אלא איטלקיות. זה היה שוד־ים פשוט, וכל שידעו על כך הומרצו לפעולה. ועידה של מעצמות הים התיכון כונסה בניאון ב־10 בספטמבר. אליה יצא שר־החוץ בלווית ונסיטארט והלורד צ’טפילד, הלורד הראשון של הימיה.

מר צ’רצ’יל אל מר אידן 9.9.37

במכתבך האחרון אמרת שתשמח מאד לראות את לויד ג’ורג' ואותי לפני צאתך לז’נבה. נפגשנו היום, ואני עורב את לבי להודיע לך את השקפותינו.

זהו הרגע לגייס את איטליה למילוי חובתה הבינלאומית. שוד־הים מצד צוללות בים התיכון וטיבוע אניותיהן של הרבה ארצות בלי שום דאגה לחיי אנשי־הצוות שלהן חייבים להיפסק. לצורך זה על כל מעצמות הים התיכון להסכים להרחיק את צוללותיהן מנתיבי־סחר מסוימים ומוגדרים. בנתיבים האלה צריכים הציים של צרפת ובריטניה לחפש אחר כל הצוללות, וכל צוללת שתימצא על ידי מכשיר־הגילוי יש לרדוף אחריה ולטבּעה כשודדת־ים. יש לבקש את איטליה בצורה האדיבה ביותר להשתתף בזאת. אולם אם לא תעשה כן, יש להגדיר לה “כי זהו אשר נעשה”.

בתוך כך חשוב הוא מאד להשיג את הסכמתה הידידותית של איטליה, ולכן צריכה צרפת לומר כי אם לא תושג הסכמה זו תפתח היא את גבול הפּירנאים למשלוחי נשק מכל הסוגים. בדרך כך תעמוד איטליה מצד אחד בפני העובדה שנתיבי הים התיכון יטוהרו ויהי־מה מצוללות־שוד, ועם זאת לא תרוויח מאומה על־ידי שלא תצטרף, הואיל והגבול הצרפתי יהיה פתוח. נקודה זו היא חיונית, לדעתנו. שילוב זה של לחץ על איטליה להצטרף לשאר מעצמות הים התיכון יחד עם העובדה שתסכן הרבה ולא תרוויח מאומה אם תעמוד מנגד, כמעט ודאי שיפעל את פעולתו, על־תנאי שיידע מוסוליני כי כוונתן של צרפת ואנגליה היא רצינית.

אין אנו מאמינים שגרמניה מוכנה למלחמה גדולה השנה, ואם יש תקוה ליחסים טובים עם איטליה לעתיד־לבוא, צריך יהיה להביא את העניינים לכלל הכרעה עכשיו. הסכנה שממנה אנחנו סובלים היא שמוסוליני סבור כי אפשר להשיג הכל על־ידי בלוף והטלת־אימה, וכי בסופו של דבר אנחנו רק נרבה להג ונסוג. למען האינטרסים של השלום האירופי יש לגלות עתה חזית איתנה, ואם אתה רואה אפשרות לעצמך לפעול ברוח זו הרי רצוננו להבטיח לך את תמיכתנו בקו אשר כזה בבית־הנבחרים ובארץ, ויפלו הדברים כאשר יפלו.

כשלעצמי נדמה לי כי זהו רגע חשוב בשבילך לא־פחות מזה שבּו עמדת על שיחות־המטה עם צרפת לאחר כיבוש חבל הריין. שביל האומץ הוא שביל הבטחון.

עשה נא במכתב זה שימוש פרטי או פומבי ככל אשר תראה למועיל לאינטרסים הבריטיים ולאינטרסים של השלום.

נ.ב. – קראתי את המכתב הזה באזני מר לויד ג’ורג', המכריז על הסכמתו השלמה אתו.

הוועידה בניאון היתה קצרה ומוצלחת. הוסכם לקבוע פטרולים בריטיים וצרפתיים נגד צוללות, שקיבלו פקודות שלא הניחו כל מקום לספק בדבר גורלה של כל צוללת אשר יפגשו בה. איטליה השלימה עם זאת, ומעשי־הזוועה פסקו מיד.

מר אידן אל מר צ’רצ’יל 14.9.37

לעת הזאת ודאי ראית מה הקו שנקטנו בניאון, שלפחות בחלקו הוא חופף את זה שהצעת במכתבך. אני תקוה שתסכים כי תוצאות הוועידה הן משביעות־רצון. כך הן נראות כשמסתכלים בהן מכאן. העובדה הפוליטית החשובה באמת היא שהדגשנו כי שיתוף־פעולה בין בריטניה לצרפת יכול להיות בר־תוצאות, וכי שתי הדמוקרטיות המערביות יכולות עדיין למלא תפקיד מכריע בענייני אירופה, התכנית שעליה הסכמנו בסופו של דבר עובּדה במשותף על־ידי הצרפתים ועל־ידינו אנו. שומה עלי לומר כי הם שיתפו פעולה בכנוּת שאין למעלה ממנה, והפתיענו שיעור שיתוף־הפעולה הימי שמוכנים היו להציעו. מן ההוגן הוא לומר שאם נצרף גם את עזרתם באוויר הרי נהיה פועלים על בסיס של שוויון.

אני מסכים שכל אשר עשינו כאן נוגע רק בצד אחד של הבעיה הספרדית. אבל דבר זה העלה במידה רבה את קרננו בקרב האומות בזמן שזקוקים היינו לכך עד מאד. עמדת המעצמות הקטנות של הים התיכון היתה משביעת־רצון לא־פחות. הן סייעו יפה, והתנהגות ידידותית ביותר גילתה תורכיה. צ’טפילד הצליח מאד אצל כולם, ונדמה לי כי ועידת ניאון, בקיצורה ובהצלחתה, סייעה במידת־מה להכניסנו שוב למפה. אני מקווה שזאת גם הרגשתך.

עצם הטיפול המשותף במשימתנו הכבדה עד מאד, הוא לפחות עודד

את הצרפתים ואותנו.

מר צ’רצ’יל אל מר אידן 20.9.37

יפה מאד הוא מצדך שבהיותך עסוק כל כך כתבת אלי. באמת אני מברך אותך על השג חשוב מאד. רק לעתים רחוקות באה הזדמנות להפעיל אמצעים חמורים ויעילים כנגד עושה־רעה מבלי להסתכן בסכנתה של מלחמה. אין לי שום ספק שבית־הנבחרים יהיה מרוצה מאד מן התוצאה.

שמחתי מאד לראות שנוויל תמך בך, ולא אחז בכנפות מעילך לעצור בך, כפי שתיארה זאת העתונות העממית. תקוותי היא כי היתרונות שהשגת יקוימו בתוקף. מוסוליני מבין רק כוח עדיף, דוגמת זה שעומד עכשיו כנגדו בים התיכון. כל המצב הימי משתנה שם מן הקצה אל הקצה מרגע שהבסיסים הצרפתיים עומדים לרשותנו. איטליה אינה יכולה לעמוד כנגד שילוב אנגלו־צרפתי של ממש. לפיכך מקווה אני שיונח לו למוסוליני למצוא מוצא בעצמו מתוך הבּוֹר הדיפלומטי שלתוכו מעד. הגיבוש למען ענין שאין לערער עליו, שחל נגדו בים התיכון, הוא הדבר העיקרי שצריך היה לעמול למנעו. והוא הדבר אשר הביאוֹ על ראשו. אני מקווה כי שיתוף־הפעולה הימי האנגלו־צרפתי שהחל עתה יימשך עד בלי די, וכי שני הציים ושני חילות־האוויר יוסיפו להשתמש זה במתקניו של זה. דבר זה יהיה נחוץ כדי למנוע סיבוכים ביחס לאיים הבּאליאריים. המשך ביצורו של הים התיכון על־ידי איטליה כנגדנו הוא ענין שצריך יהיה לטפל בו לעתיד־לבוא, הואיל ויש בו משום סכנה ממדרגה ראשונה לקיסרות הבריטית. ככל שייעשה ההסדר הנוכחי קבע כן תפחתנה הסכנות שבמצב זה.

ברנרד ברוך מטלגרף אלי שהוא מעלה על הכתב את תוצאות שיחתו עם הנשיא (אחרי שיחותינו בלונדון). כמעט אין לי ספק שנאומו של הנשיא נגד דיקטטורות הושפע במידה רבה משיחתנו, ואני מאמין שנדביק את מהלך הדברים גם מצד מכסי־המגן והמטבע.

מר אידן אל מר צ’רצ’יל. 25.9.37

תודה רבה מאד על מכתבך מן ה־20 בספטמבר, ועל הדברים הנדיבים שכתבת על ניאון, שאני מעריכם מאד. מדומה הייתי כי הסיכום שסיכמת את המצב בניאון, “רק לעתים רחוקות באה הזדמנות להפעיל אמצעים חמורים ויעילים כנגד עושה־רעה מבלי להסתכן בסכנתה של מלחמה”, הוא תיאור קולע למצב. מוסוליני נואל והגדיש את הסאה, ונאלץ לבוא על ענשו. אין ספק כי החזיון של שמונים משחתות אנגלו־צרפתיות המפטרלות בים התיכון בעזרת כוח ניכר של מטוסים עשה רושם עז על דעת הקהל באירופה. מתוך ידיעות שהגיעוני נראה כי גרמניה עצמה מיהרה לתת את העובדה הזאת אל לבה. רווח לנו מאד, גם לדאַלבּוֹ גם לי, כשהיה ביכלתנו לבסס את מעמד שתי ארצותינו בצורה זו בסתיו של שנה אשר בה אנוסים היינו להרבות כל־כך בהתגוננות. עדיין צרות רבות לפנינו, ומובן שעדיין אין אנו חזקים כלל במובן הצבאי כמו שהייתי חפץ, אבל ניאון איפשרה לנו לשפר את מעמדנו ולהרוויח עוד זמן.

כן גם מסכים אני אתך מקרב־לב בדבר חשיבותו של שיתוף־הפעולה האנגלו־צרפתי שיצרנו עכשיו בים התיכון. כל עמדתה של צרפת היתה, כמובן, שונה ביסודה מזו ששׂררה בזמן שהיה הפיקוד בידי לאוואל. המטה הימי הצרפתי הושיט עזרתו עד קצה גבול יכלתו, ובאמת עשה מאמץ גדול לתרום תרומה חשובה לכוח המשותף. מובטח אני כי אנשי האדמירליות שלנו התרשמו. יתר על כן, היתרונות ההדדיים שעליהם אתה מדבר ביחס לשימוש של צד אחד בבסיסי חברו הם חשובים מאד. כן גם לא תוכל השתתפותה של איטליה, ותהי־מה צורתה הסופית, להשפיע על העובדות הממשיות.

ועידת ניאון, אם כי פרשה חולפת היתה, מוכיחה מה־אדירה יכלה להיות ההשפעה המשולבת של בריטניה וצרפת, אילו בוטאה מתוך הכרה ומתוך נכונות להשתמש בכוח, על הלך־רוחם של הרודנים ועל מדיניותם. אין לקבוע בוודאות שמדיניות כזאת היתה מונעת מלחמה בשלב זה. בנקל יכלה לדחותה. העובדה היא שבעוד אשר “הפייסנות” בכל צורותיה רק עודדה את תוקפנותם של הרודנים וחיזקה את שלטונם על עמיהם, הרי כל סימן של התקפת־נגד ממשית מצד הדמוקרטיות המערביות הביא מיד לידי הפחתה במתיחות. כלל זה עמד בתקפו משך כל שנת 1937. אחריה נשתנו התמונה והתנאים.

*

בתחילת אוקטובר 1937 הוזמנתי לסעודה במשרד־החוץ לכבוד ראש ממשלת יוגוסלביה, מר סטוֹיאדינוֹביץ‘. אחרי־כן, שעה שהיינו כולנו עומדים בכה־ובכה ואני שוחחתי עם אידן, ניגש הלורד הליפקס ואמר בנועם־לשון כי גרינג הזמין אותו לגרמניה לביקור של ציד, והועלתה התקוה כי ודאי יהיה בידו לראות את היטלר. הוא אמר כי דיבר על כך עם ראש־הממשלה, שסבור היה כי יהיה זה דבר טוב מאד, ולפיכך נענה להזמנה. היה לי הרושם כי אידן הופתע והדבר לא ישר בעיניו; אבל הכל עבר בנעימים. הנה כי כן ביקר הליפקס בגרמניה בתפקיד אלוף־כלבי־שועל. העתונות הנאצית קידמה את פניו כ’לורד האלאליפקס', על שום קריאת־הציד ‘האלאלי!’ המקובלת ביבשת, ולאחר קצת שעשועי ציידים הוזמן באמת לברכטסגאדן והיה לו ראיון בלתי־רשמי ולא נימוסי ביותר עם הפירר. ראיון זה לא עלה יפה. כמעט אי־אפשר לצייר בדמיון שני אישים המסוגלים פחות להבין זה את זה. האציל היוֹרקשיירי האנגליקני ואוהב־השלום הנלהב, שנתגדל בכל מאור־הפנים החייכני של החיים האנגליים מלשעבר, שמילא את תפקידו במלחמה כקצין טוב, ראה לעומתו את הגאון הדימוֹני שקם מתוך תהום העוני, המשולהב מחמת המפלה, האכול שנאה ותאוות־נקם והשאיפה לעשות את הגזע הגרמני אדון על אירופה, ואולי על העולם כולו, בוערת כאש בעצמותיו. כל זה לא העלה אלא להג ומבוכה.

*

רשאי אני להזכיר כאן כי ריבּנטרופּ מסר לי פעמיים הזמנה לבקר אצל הר היטלר. ימים רבים לפני כן, כתת־מזכיר־המושבות ומאיור ב“יוֹמנרי” של אוֹקספוֹרדשייר, הייתי אורחו של הקייזר בתמרונים הגרמניים ב־1907 וב־1909. אבל עכשיו היתה המנגינה אחרת. ריבות־מוות ניטשו, ואני היה לי בהם מקום משלי. בשמחה הייתי נפגש עם היטלר כשסמכותה של בריטניה מאחרי. אבל כאיש פרטי הייתי מעמיד את עצמי ואת ארצי במצב שבו תהיה ידנו על התחתונה. אילו הסכמתי עם הרודן המארח כי אז הולכתיו שולל. אילו חלקתי עליו כי אז היה נפגע, ואותי היו מאשימים בקלקול היחסים האנגלו־גרמניים. לכן דחיתי את שתי ההזמנות, או – נכון יותר – לא הגבתי עליהן. כל האנגלים הללו שביקרו אצל הפירר הגרמני בשנים אלו זכו אחרי־כן ליחס של פקפוק או חשדנות. שום איש לא הוטעה יותר ממר לויד ג’ורג', שתיאוריו הנלהבים על שיחותיו עושים כיום רושם משונה. אין כל ספק שהיה לו להיטלר כשרון להקסים בני־אדם, ותחושת הכוח והמרות יכולה לעשות רושם יתר על המידה על התייר. כל זמן שאין התנאים שווים, מוטב לעמוד ברחוק.

*

משך ימי נובמבר אלה היה אידן חרד יותר ויותר מפני אטיוּת חימושנו. ב־11 בחודש היה לו ראיון עם ראש־הממשלה והוא ניסה להביע את חששותיו. לאחר שעה קלה סירב מר נוויל צ’מברליין להקשיב לו. הוא יעץ לו “ללכת הביתה וליטול גלולה של אספירין”. כשחזר הליפקס מברלין מסר שהיטלר אמר לו כי השאלה הקולוניאלית היא הבעיה הבולטת היחידה השנויה במחלוקת בין בריטניה וגרמניה. סבור היה כי אין הגרמנים דוחקים. אין שום סיכוי מיידי להסכם של שלום. מסקנותיו היו שליליות ומצב־רוחו סביל.

בפברואר 1938 מדומה היה שר־החוץ שהוא מבודד כמעט בקבינט. ראש־הממשלה נשען על תמיכה חזקה נגדו ונגד השקפתו. חבורה שלמה של מיניסטרים חשובים סבורים היו כי מדיניותו של משרד־החוץ היא מסוכנת ואפילו מתגרה. כנגד זאת היו אחדים מצעירי המיניסטרים מוכנים מאד להבין את נקודת־השקפתו. אחדים מהם התלוננו אחר־כך על שלא הביאם בסודו. אולם הוא לא העלה כלל בדעתו לגבש קבוצה נגד מנהיגו. ראשי־המטה לא יכלו להגיש לו כל עזרה. אכן, הם ציוו על זהירות ועמדו על הסכנות שבמצב. הם לא היו חפצים להתקרב יותר מדי אל הצרפתים לבל נקבל עלינו התחייבויות שאין בכוחנו לקיימן. היתה להם דעה עגומה על כוחה הצבאי של רוסיה לאחר הטיהור. סבורים היו כי עלינו לטפל בבעיותינו כאילו היו לנו שלושה אויבים – גרמניה, איטליה ויאפאן – העשויים להתקיפנו כולם כאחד, ובאין לנו עוזרים כי אם מעט. נוכל לבקש בסיסים אוויריים בצרפת, אבל לא נוכל לשלוח צבא ברגע שנתבקש לכך. אפילו הצעה צנועה זו נתקלה בהתנגדות חזקה בקבינט.

*

אבל הקרע הממשי חל בשאלה חדשה ונפרדת. במוצאי יום ה־11 ינואר 1938 ביקר מר סמנר וולס, סגן מזכיר־המדינה האמריקאי, אצל השגריר הבריטי בוושינגטון. הוא הביא איגרת סודית וחשאית מן הנשיא רוזוולט אל מר צ’מברליין. הנשיא הודאג מאד נוכח הרעת המצב הבינלאומי, ואמר לנקוט יזמה ולהזמין את נציגיהן של ממשלות מסוימות לוושינגטון על־מנת לדון בסיבות שביסוד הקשיים הנוכחיים. אולם בטרם יעשה צעד זה ביקש להיועץ בממשלת בריטניה ולשאול לדעתה על תכנית אשר כזאת, ותנאי התנה שלא יימסר לשום ממשלה אחרת דבר לא על טבעה של הצעה מעין זו גם לא על קיומה. הוא ביקש לקבל תשובה על איגרתו לא יאוחר מן ה־17 בינואר, ורמז כי רק אם תזכה הצעתו ל“הסכמתה הלבבית ותמיכתה השלמה של ממשלת הוד־מלכותו” יפנה אחרי־כן אל ממשלות צרפת, גרמניה ואיטליה. זה היה צעד כביר שאין־ערוך־לו.

במסרו את האיגרת הזאת הסודית ביותר ללונדון העיר השגריר הבריטי, סיר רונלד לינדזי, כי לדעתו תכניתו של הנשיא היא מאמץ כן לרפּות את המתיחות הבינלאומית, וכי אם תמנע ממשלת הוד־מלכותו את תמיכתה הרי תוּשׂם לאַל ההתקדמות שהושגה משך השנתיים האחרונות בשיתוף־פעולה אנגלו־אמריקאי. במפגיע ביותר הפציר בממשלת בריטניה שתיענה להצעה. משרד־החוץ קיבל את המברק מוושינגטון ב־12 בינואר, והעתקים נשלחו בו־בערב לראש־הממשלה מחוץ לעיר. למחרת בוקר בא ראש־הממשלה ללונדון, ולפי הוראותיו נשלחה תשובה על איגרתו של הנשיא. מר אידן היה בעת ההיא בפגרה קצרה בדרום צרפת. בתשובתו אמר מר צ’מברליין כי הוא מעריך את האמון שנתן בו הנשיא רוזוולט בשאלו בצורה זאת לדעתו על תכניתו המוּצעת להקלת המתיחות הקיימת באירופה, אבל מבקש הוא להסביר את מעמד מאמציו שלו להגיע להסכם עם גרמניה ואיטליה, ובפרט עם זו האחרונה. “ממשלת הוד־מלכותו תהיה מוכנה מצדה, אם אפשר – בהסכמתו של חבר־הלאומים, להכיר דה יוּרה בכיבוש חבש על־ידי איטליה, אם יוברר לה כי ממשלת איטליה מצדה מוכנה לתת הוכחה לרצונה לתרום להשבת האמון ויחסי הידידות על כנם”. ראש־הממשלה מציין את העובדות האלו, נאמר בהמשך האיגרת, כדי שיוכל הנשיא לשקול בדעתו אם אין הצעתו הנוכחית עשויה לפגוע במאמצים הבריטיים. לפיכך האם לא יהיה זה מן החכמה יותר לדחות את הפעלתה של התכנית האמריקאית?

במידה של מפח־נפש קיבל הנשיא את התשובה הזאת. הוא רמז כי ישיב במכתב למר צ’מברליין ב־17 בינואר. בערוב יום ה־15 בינואר חזר שר־החוץ לאנגליה. לא ראש־ממשלתו, שנוח היה לו לפעול בלעדיו, לא הוא המריצוֹ לחזור כי אם פקידיו המסוּרים לו במשרד־החוץ. אלכסנדר קאדוגאן הדרוּך על משמרתו חיכה לו על הרציף בדוֹבר. מר אידן, שטרח ויגע לשפר את היחסים האנגלו־אמריקאיים, נחרד עד למעמקיו. הוא שלח מיד מברק אל סיר רונלד לינדזי שבו ניסה לרכּך ככל האפשר את השפעת מענהו הצונן של מר צ’מברליין. מכתבו של הנשיא הגיע ללונדון בבוקר ה־18 בינואר. במכתב זה הסכים לדחות את הגשת הצעתו נוכח העובדה שממשלת בריטניה חושבת על משא־ומתן במישרים, אך הוסיף כי מודאג הוא עד מאד נוכח הרמז שאולי תעניק ממשלת הוד־מלכותו הכרה למעמדה של איטליה בחבש. לדעתו תהיה לדבר זה השפעה מזיקה ביותר על המדיניות היאפאנית במזרח הרחוק ועל דעת־הקהל האמריקאית. מר קוֹרדל האל, במסרו את המכתב הזה לשגריר הבריטי בוושינגטון, התבטא בלשון מפורשת עוד יותר. הוא אמר כי הכרה כזאת “תעורר הרגשה של שאט־נפש, תחייה ותגביר את פחדיהם של החוששים שמא יוכרחו לחתות את הערמונים מתוך האש; היא תתוֹאר כמיקח מושחת שנעשה באירופה על חשבון אינטרסים שאמריקה מעוניינת בהם עד מאד במזרח הרחוק”.

מכתבו של הנשיא נדוֹן בשורת ישיבות של ועדת־ענייני־החוץ של הקבינט. מר אידן הצליח להשיג תיקון ניכר בעמדה הקודמת. רוב המיניסטרים סבורים היו כי הונחה דעתו. הוא לא הבהיר להם שאין הדבר כך. לאחר הדיונים האלה נשלחו לוושינגטון שתי איגרות במוצאי יום ה־21 בינואר. עיקרן של תשובות אלו היה שראש־הממשלה מקדם בחמימות את יזמתו של הנשיא, אך אין הוא מעונין לשאת בשום אחריות לכשלונה אם תזכינה הפּניות האמריקאיות לקבלת־פנים גרועה. מר צ’מברליין ביקש להטעים שאין אנו מקבלים ללא הסתייגות את המעשה שהנשיא מבקש לעשות, שבודאי ירגיז את הרודנים ואת יאפאן כאחד. כן גם אין ממשלת הוד־מלכותו סבורה כי הנשיא הבין אל־נכון את עמדתנו ביחס להכרה דה־יוּרה. האיגרת השניה היתה למעשה מעין הסבר לעמדתנו בענין זה. כוונתנו היתה להעניק הכרה כזאת רק במסגרת הסדר כולל עם איטליה.

השגריר הבריטי מסר על שיחתו עם מר סמנר וולס כשהביא את האיגרות האלו לנשיא ב־22 בינואר. הוא אמר כי מר וולט סח לו ש“הנשיא רואה בהכרה מין גלוּלה בלתי־נעימה שיהיה על שתי ארצותינו לבלעה, וחפצו הוא שנבלע אותה יחדיו”.

הנה כך דחה מר צ’מברליין את נכונותו של הנשיא רוזוולט להפעיל את השפעתה של אמריקה על־מנת לכנס את המעצמות הראשיות של אירופה לדיון בסיכוי להסדר כולל, דבר שעצמתה האדירה של ארצות־הברית תהיה מעורבת בו, כמובן, ולו גם דרך גישוש בלבד. עמדה זו הגדירה בחותך את חילוקי ההשקפות בין ראש ממשלת בריטניה לשר־החוץ שלו. עוד זמן־מה היתה המחלוקת שביניהם מצומצמת בחוג הקבינט; אבל הקרע היה יסודי. הביוגרף של מר צ’מברליין, פרופ' פיילינג, מעיר על פרשה זו הערות שאינן משוללות ענין. “בעוד שצ’מברליין חשש כי הרודנים לא ישימו לב להיערכות זו של הדמוקרטיות, או שיעשוה תוֹאנה לסכסוך, הנה בשוּבו של אידן התברר כי הוא מעדיף להסתכן בשוֹאה זו ובלבד שלא לאבד את רצונה הטוב של אמריקה. נשמעו הדיבורים הראשונים על התפטרות. אבל הושגה פשרה…” אנגליה המסכנה! חיה את חייה החפשיים, חסרי־הדאגה מיום ליום, בתוך פטפוט פרלמנטרי טוב־מזג שאין לו סוף, ככה התנהלה, תמהה, בשביל המידרדר מטה אשר הוליך אל כל אשר רצתה להינצל ממנו. המאמרים הראשיים של רוב העתונים בעלי ההשפעה, חוץ מכמה יוצאי־דופן מכובדים, הרגיעוה חזור וחזור, והיא נהגה כאילו היה העולם כולו שאנן, נטול־חשבון ורוחש־טוב כמוה עצמה.

*

ברור היה כי התפטרותו של שר־החוץ לא תוכל להתייסד על דחיית פנייתו של הנשיא מצד מר צ’מברליין. מר רוזוולט אכן בא בסכנות גדולות בפוליטיקה הפנימית שלו על־ידי שסיבך את ארצות־הברית במחשבה־תחילה בענייניה המקדירים של אירופה. כל כוחות הבדלנוּת היו מתעוררים אילו נתגלו חליפות־הדעות האלו אף בחלקן. מצד שני לא היה שום מאורע עשוי לעכב מלחמה או אף למנעה, יותר מאשר כניסתה של ארצות־הברית לתוך מעגל רגשי השנאה והפחד של אירופה. לגבי בריטניה היה זה כמעט ענין של חיים ומוות. מתוך סקירה־לאחור אין איש יכול לאמוד מה השפעה יכלה להיות לדבר על מהלך המאורעות באוסטריה ואחרי־כן במינכן. ככה נדחתה התערבותה של ארצות־הברית, ועלינו לראות בכך את איבוד הסיכוי הרפה האחרון להציל את העולם משלטון־עריצות שלא בדרך מלחמה. נוכח העובדה שמר צ’מברליין, על השקפתו המוגבלת וחוסר־נסיונו בזירה האירופית, עמדה בו דעתנוּתו להשיב אחור את היד המוּשטת מעבר לאטלנטי ניצבים אנו, אפילו כיום, נטולי־נשימה מרוב תמהון. חוסר כל חוש־מידה, ואפילו חוש־שמירה־עצמית, שמגלה פרשה זו באיש ישר־דרך, מוכשר ורוחש־טוב, שהיה אחראי לגורל ארצנו ולגורל כל התלויים בה, הוא מדהים. כיום אי־אפשר אפילו לשחזר את הלך־המחשבה שיכול היה לתת מקום למעשים מעין אלה.

*

עדיין עלי לגול את פרשת היחס להצעות שיתוף־פעולה מצד רוסיה בפרוס מינכן. לו אך יכלו הבריטים לדעת ולהבין כי, לאחר שהזנחנו את הגנתנו וביקשנו לקצץ בהגנתה של צרפת, ניתקים היינו עתה, בזו אחר זו, משתי האומות האדירות שמאמציהן המופלגים נחוצים היו להצלת חייהן וחיינו, כי אז אולי אחרים היו פני ההיסטוריה. אבל הכל נראה נוח כל־כך מיום ליום. עתה, כעבור עשר שנים, יהי לקח העבר למורה־דרך.

*

ודאי מתוך אמון פוחת והולך בעתיד יצא מר אידן לפאריז ב־25 בינואר להיועץ עם הצרפתים. עכשיו היה הכל תלוי בהצלחת הפּנייה לאיטליה, שאותה הדגשנו כל־כך בתשובתנו לנשיא. המיניסטרים הצרפתים העמידו את מר אידן על הצורך לכלול את ספרד בכל הסדר כללי עם האיטלקים; בכך לא היו צריכים לשכנעו הרבה. ב־10 בפברואר נפגשו ראש־הממשלה ושר־החוץ עם הרוזן גראנדי, שהצהיר כי האיטלקים מוכנים עקרונית לפתוח בשיחות.

ב־15 הגיעה הידיעה על כניעת הקנצלר האוסטרי, שושניג, לדרישתה של גרמניה להכניס לקבינט האוסטרי את ראש הסוכנים הנאציים, סייס־אינקוורט, בתפקיד מיניסטר־הפנים ומפקד־המשטרה האוסטרי. מאורע חמור זה לא מנע את המשבר האישי בין מר צ’מברליין למר אידן. ב־18 בפברואר התראו שוב עם הרוזן גראנדי. זה היה העסק האחרון שניהלו ביחד. השגריר סירב לדון בעמדתה של איטליה כלפּי אוסטריה, אף גם סירב לעיין בתכניתה של בריטניה להוצאת המתנדבים, או המתנדבים־כביכול – במקרה זה, חמש אוגדות מן הצבא האיטלקי הסדיר – מספרד. אולם גראנדי ביקש שתיפתחנה ברומא שיחות כלליות. ראש־הממשלה התאווה לכך, ושר החוץ התנגד בתוקף לצעד שכזה.

היו דיונים ממושכים וישיבות־קבינט ממושכות. הדין־וחשבון המוסמך היחיד שנתגלה עליהם עד כה נמצא בביוגרפיה של מר צ’מברליין. מר פיילינג אומר כי ראש־הממשלה “הראה לקבינט כי האלטרנטיבה להתפטרותו של אידן תהיה אולי התפטרותו שלו”. הוא מצטט מאיזה יומן או מכתב פרטי, שניתן לו לקראם, את הדברים הבאים מפי ראש־הממשלה: “ראיתי צורך לומר בבירור שלא אוכל להשלים עם שום החלטה מנוגדת”. “חברי הקבינט”, אמר מר פיילינג, “היו בדעה אחת, אם גם מתוך כמה הסתייגויות”. לא ידוע לנו איך ומתי הושמעו הדברים האלה בהמשך הדיונים הארוכים. אבל בסוף הגיש מר אידן בקיצור את התפטרותו בשל קיומן של השיחות האיטלקיות בשלב זה ובמסיבות אלו. עמיתיו נדהמו לשמוע זאת. מר פיילינג אומר כי “הזדעזעו מאד”. הם לא תפסו כי המחלוקת בין שר־החוץ וראש־הממשלה הגיעה עד משבר. ברור היה שאם המדובּר הוא בהתפטרותו של מר אידן הרי עולה שאלה חדשה המעוררת בעיות רחבות וכלליות יותר. מכל־מקום נקטו כולם עמדה מוגדרת בענין השנוי במחלוקת. שאר שעות היום הארוך עברו במאמצים להניע את את שר־החוץ שיחזור בו. מר צ’מברליין התרשם ממבוכתו של הקבינט. “כשראיתי עד־מה נחרדו עמיתי, הצעתי הפסקה עד למחרת היום”. אבל אידן לא ראה כל טעם להוסיף ולחפש ניסוחים, ובחצות ה־20 בחודש נעשתה התפטרותו סופית. “דבר הנותן לו שבח מרובה, לפי עניות דעתי”, העיר ראש־הממשלה. הלורד הליפקס נתמנה מיד שר־החוץ תחתיו²⁴.

נודע כמובן על קיומם של חילוקי־דעות חמורים בקבינט, אף כי הסיבה היתה סתומה. שמעתי משהו על כך, אבל הקפדתי להימנע מכל שיג־ושיח עם מר אידן. קיויתי כי בשום פנים לא יתפטר בטרם יכין את עצוּמותיו מראש, ובטרם יתן לחבריו המרובים בפרלמנט הזדמנות להוציא את העניינים לאור. אבל בזמן הזה היתה הממשלה חזקה וגאיונה כדי־כך שהקרב ניטש בתוך המוּבלעת המיניסטריונית, בעיקר בין שני האנשים.

*

בשעה מאוחרת במוצאי ה־20 בפברואר, כשבתי בחדרי הנושן בצ’ארטוול (כדרך שאני יושב עכשיו לעתים קרובות), הגיעתני קריאה טלפונית לאמור כי אידן התפטר. עלי להודות כי לבי נפל בקרבי, ושעה קלה הציפוני גלי היאוש האפלים. משך תקופת־חיים ארוכה ידעתי הרבה מעלות ומורדות. כל ימות המלחמה שעתידה היתה לבוא בקרוב, ובזמניה הקודרים ביותר, מעולם לא התקשיתי כלל לישון. במשבר של 1940, כשרבצה עלי אחריות כה רבה, וכן בעוד הרבה רגעים של חרדה ודאגה בחמש השנים הבאות, תמיד יכולתי לצלול לתוך המיטה ולהירדם אחרי כלות מלאכת היום – מוכן, כמובן, לכל קריאת־חירום. הייתי ישן שנת־ישרים ומתעורר רענן, ולא היו בי שום הרגשות מחוץ לתאוה להתמודד עם כל אשר יביאו תיקי הבוקר. אבל עתה, בלילה זה אור ל־21 בפברואר 1938, ובהזדמנות זו בלבד נדדה השינה מעיני. מחצות ועד שחר שכבתי במיטתי מעונה רגשות צער ופחד. דומה היה כי יש דמות אחת צעירה העומדת נגד זרמים ארוכים, חשוכים, עצלתנים של רפיון יד וכניעה, של הערכות מוטעות ויצרים חלושים. הדרך שבה הייתי אני מנהל את העניינים שונה היתה משלו במובנים שונים; אבל ברגע הזה נדמה היה לי שהוא מגלם את תקוות החיים של הגזע הבריטי הגדול והנושן שכּה הגדיל עשות למען האדם, ועדיין היה לו עוד משהו לתת. עתה הלך ואיננו. התבוננתי אל אור היום המסתנן אט מבעד לחלונות, ובעיני רוחי ראיתי לפני את חזוּת המוות.

פרק חמישה־עשר: אָנסה של אוסטריה פברואר 1938

“מקרה אוֹטוֹ” – היטלר נוטל לידיו את הפיקוד העליון – הקנצלר האוסטרי נקרא אל ברכטסגאדן – הנסיון שעמד בו – נפילתו של שושניג – נאומו של היטלר אל הרייכסטאג, 20 בפברואר – ויכוח על התפטרותו של מר אידן – היטלר ומוסוליני באגודה אחת – המשאל האוסטרי – הפלישה לאוסטריה – חובו של היטלר למוסוליני – כניסת־הנצחון לוינה ורקעה – סעודת־פרידה לריבּנטרופּ – הויכוח ביום 12 במרס – תוצאות נפילתה של וינה – סכנה לצ’כוסלובקיה – מר צ’מברליין והפנייה הסובייטית – מהלומה צדדית – משא־ומתן עם מר דה־ואלרה – הויתור על הנמלים האיריים – נזק ממדרגה ראשונה לבריטניה – הנייטרליות האירית – מחאת־שווא

בנוהג הוא בעת החדשה שאם הובסו ממלכות במלחמה הרי שמרו על המבנה שלהן, על עצמיותן, ועל חשאיוּת הארכיונים שלהן. במקרה זה, שבו נאסרה המלחמה עד תכלית הקץ, נפלה לידינו כל פרשת עלילותיו של האויב מבּפנים. מתוך כך יכולים אנו לבדוק במידה של דיוק את ידיעותינו ועלילותינו־אנו. ראינו איך ביולי 1936 הורה היטלר למטה הכללי הגרמני לעבד תכניות צבאיות לכיבושה של אוסטריה כאשר תצלצל השעה היאה לכך. מיבצע זה נתכּנה “מקרה אוֹטוֹ”. עתה, כעבור שנה, ב־24 ביוני 1937, גיבש את התכניות האלו בהנחיה מיוחדת. ב־5 בנובמבר גולל את תכניותיו לעתיד לפני ראשי כוחותיו המזוינים. גרמניה צריכה ליתר “מרחב־מחיה”. אותו אפשר למצוא על הצד הטוב ביותר באירופה המזרחית – פולין, רוסיה הלבנה ואוקראינה. השגת הדבר תחייב מלחמה גדולה, ודרך־אגב את השמדת היושבים בשטחים הללו. גרמניה תצטרך להביא בחשבון את שתי “אויבותיה השנואות”, אנגליה וצרפת, “שלא תוכלנה לסבול את קיומו של ענק גרמני במרכזה של אירופה”. כדי להפיק תועלת מן העדיפות שהשיגה גרמניה בייצור הנשק ומן ההתלהבות הפטריוטית שנתעוררה ויוצגה על־ידי המפלגה הנאצית, שומה עליה אפוא לעשות מלחמה בהזדמנות הכדאית הראשונה, ולטפל בשתי יריבותיה קודם שתהיינה הן מוכנות להילחם.

נוֹיראת, פריטש ואפילו בּלומבּרג, שכולם היו מושפעים מן ההשקפות של משרד־החוץ הגרמני, המטה הכללי וקוֹרפּוּס הקצינים, נחרדו מן המדיניות הזאת. סבורים היו כי הסיכונים גדולים מדי. הם הודו כי בזכות העזתו של הפירר צועדים הם בפירוש לפני בעלי־הברית בכל שטחי החימוש. הצבא מבשיל והולך מחודש לחודש, התנוונותה הפנימית של צרפת והיעדר כוח־הרצון בבריטניה הם גורמים חיוביים שאפשר גם אפשר כי יעשו את שלהם עד תום. מה ערך לשנה אחת או שתים שעה שהכל מתנהל יפה כל־כך? הכרח שתהיה להם שהות להשלים את המנגנון המלחמתי, ונאום פייסני מזמן לזמן מפי הפירר יתן לדמוקרטיות האלו העקרות והמנוּונות ענין לענות בו. אבל היטלר לא היה בטוח בזאת. חושו הגאוני לימדהו כי הנצחון לא יושג בתהליכים של ודאות. יש הכרה בסיכונים מסוימים. יש הכרח בקפיצה. הוא היה משולהב מהצלחותיו, ראשית בחידוש החימוש, שנית בגיוס, שלישית בחבל הריין, רביעית בהצטרפות איטליה של מוסוליני. לחכות עד שיהיה הכל מוכן, פירושו מן־הסתם לחכות עד שיהיה הכל מאוחר מדי. היסטוריונים ואחרים, שאינם צריכים לחיות ולפעול מיום ליום, קל להם מאד לומר שכל אוצרות תבל היו בידו אילו הוסיף להגדיל כוח משך עוד שנתיים־שלוש בטרם יהלום. אולם אין זה מתחייב מטבע הדברים. בחיי אנוש או בחייהן של ממלכות אין דברים שהם בחזקת ודאי. היטלר גמר אומר להיחפז ולערוך את המלחמה בעודו במבחר שנותיו.

ב־4 בפברואר 1938 פיטר את פריטש ובעצמו נטל לידיו את הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים. בלומברג, שסר חנו בעיני קורפוס הקצינים עקב נישואים שלא־כראוי, גם הוא נבאש. במידה שיכול איש אחד, כל כמה שיהיה מחונן וחזק, כל כמה שנוראים יהיו הענשים שהוא יכול להטיל, להגשים את רצונו בתחומים נרחבים כל־כך, נטל הפירר לידיו את השליטה הישרה לא רק על מדיניות הממלכה כי אם גם על המנגנון הצבאי. לעת הזאת היה בידו כוח בדומה לכוחו של נפוליאון אחרי אוסטרליץ ויינה, כשהוא חסר, כמובן, את התפארת של נצחון בקרבות גדולים שהוא מדריכם אישית תוך רכיבה על סוס, אבל נעטר נצחונות בשטח המדיני והדיפלומטי, אשר כל אנשי־חוגו וחסידיו ידעו כי לא באו אלא בזכותו ובזכות כוח־השופט שלו והעזתו.

*

מחוץ להחלטתו, שתוארה בבהירות כל כך ב“מלחמתי”, להכליל את כל הגזעים הטבטוניים ברייך, היו להיטלר שני טעמים לרצונו לבלוע את הרפובליקה האוסטרית. היא פתחה לפני גרמניה גם את דלתה של צ’כוסלובקיה גם את השערים הנרחבים יותר לדרום־מזרח אירופה. מאז נרצח הקנצלר דולפוס ביולי 1934, על־ידי האגף האוסטרי של המפלגה הנאצית, לא חדל גם רגע תהליך ערעורה של ממשלת אוסטריה העצמאית, בכסף, בקנוניה ובאלימות. התנועה הנאצית באוסטריה גדלה עם כל הצלחה שזכה לה היטלר במקומות אחרים, הן בגרמניה פנימה הן כנגד בעלי־הברית. תחילה צריך היה להתקדם צעד־צעד. רשמית נצטווה פּאפּן לקיים את היחסים הלבביים ביותר עם ממשלת אוסטריה, ולהשיג ממנה את ההכרה הרשמית במפלגה הנאצית האוסטרית כגוף חוקי. בעת ההיא היתה עמדתו של מוסוליני מחייבת התאפקות. אחרי רצח ד"ר דולפוס טס הרודן האיטלקי לוונציה לקבל את פני האלמנה שחשה לה מפלט שם ולעודדה, וכוחות איטלקיים ניכרים רוכזו על גבולה הדרומי של אוסטריה. אבל עתה, בראשית 1938, נשתנו מערכי אירופה וערכיה מעיקרם. קו־זיגפריד העמיד את צרפת נוכח חומה מגביהה והולכת של פלדה ומלט, שדומה היה כי הבקעתה תצריך הקרבת מספר עצום מבני צרפת. הדלת מן המערב הוגפה. מוסוליני נדחף לתוך מחנה הגרמנים על־ידי סנקציות קצרות־אונים כדי־כך שהרגיזוהו מבלי להחליש את כוחו. יכול היה להגות בהנאה במימרתו המהוללת של מקיאבלי, “בני־אדם מתנקמים על פגיעות קלות, אך לא על חמורות”. על הכל דומה היה כי הדמוקרטיות המערביות מראות חזור וחזור עד כמה מוכנות הן להרכין ראש לאלימות כל זמן שאין מסתערים עליהן במישרים. פּאפּן פועל היה בערמה בתוך המסגרת המדינית של אוסטריה. הרבה אוסטרים נשואי־פנים נכנעו ללחצו ולמזימותיו. חוסר־הבטחון השורר בכּל פגע בענף התיירות, החשוב כל כך לווינה. מאחרי הקלעים היו מעשי טרור והטלת פצצות מרעידים את פתיל חייה הרופף של הרפובליקה האוסטרית.

נראה היה שעתה הגיעה השעה להשיג פיקוח על המדיניות האוסטרית על־ידי הכנסת אחד המנהיגים של המפלגה הנאצית האוסטרית, שלא מכבר הותרה כחוק, לקבינט הווינאי. ב־12 בפברואר 1938, שמונה ימים לאחר שנטל לידיו את הפיקוד העליון, קרא היטלר את הקנצלר האוסטרי, הר פון־שוּשניג, לברכטסגאדן. הוא ציית, ובא בלווית שר־החוץ שלו, גווידוֹ שמיט. עתה מצוי בידינו סיפורו של שושניג, שבו מופיע דו־השיח הבא.²⁵ היטלר הזכיר את ביצורי הגבול האוסטרי. הללו די היה בהם כדי להצריך מיבצע צבאי להכרעתם, ולעורר בכך שאלות ראשוניות של שלום ומלחמה.

היטלר: “אינני צריך אלא לתת פקודה ובן־לילה ייעלמו כל הדחלילים המגוחכים על הגבול. הרי אינך סובר שבאמת תוכל לעצור בי חצי שעה? מי יודע – אולי פתאום בן־לילה אהיה בווינה: כמו סוּפת־אביב. אז באמת תתנסה במשהו. ברצון הייתי חוסך זאת מן האוסטרים; הדבר יעלה בקרבנות רבים. אחרי הצבא יבואו הס.ס. והלגיון. איש לא יוכל לעצור בנקמתם, אף לא אני עצמי. האם רצונך שתיעשה אוסטריה ספרד שניה? מכל זאת הייתי רוצה להימנע, אם אפשר”.

שושניג: “אני אשיג את הידיעות הנחוצות ואפסיק כל בנייה של ביצורים על הגבול הגרמני. ברור לי, כמובן, שיכול אתה להיכנס לתוך אוסטריה, אבל, אדוני הקנצלר, אם נרצה בכך ואם לא, יביא הדבר לידי שפך־דמים. אין אנו יחידים בעולם. דבר זה מן הסתם פירושו מלחמה”.

היטלר: “קל מאד לומר זאת ברגע זה כשאנו יושבים כאן בכורסות, אבל מאחרי כל זה טמונה כמות של סבל ודם. האם תטול עליך את האחריות לכך, הר שושניג? אל תאמין שמישהו בעולם יעכב אותי מהחלטתי! איטליה? אני בסדר גמור עם מוסוליני: עם איטליה הריני בידידות הקרובה ביותר שבגדר האפשר. אנגליה? אנגליה לא תנקוף אצבע בעד אוסטריה… וצרפת? אכן, לפני שנתיים, כשנכנסנו לחבל הריין בקומץ של גדודים – ברגע ההוא סיכנתי הרבה. אילו צעדה צרפת אז, נאלצים היינו לסגת… אבל לגבי צרפת הרי זה מאוחר מדי עכשיו!”

הראיון הראשון הזה התקיים ב־11 בבוקר. לאחר סעודה רשמית הוזמנו האוסטרים לחדר קטן, ושם הציגו לפניהם ריבּנטרופּ ופּאפּן אולטימטום בכתב. התנאים לא היו נתונים לדיון. הם כללו את מינויו של הנאצי האוסטרי סייס־אינקווארט לתפקיד מיניסטר־הבטחון בקבינט האוסטרי, חנינה כללית לכל הנאצים האוסטרים שבמעצר, והכללתה הרשמית של המפלגה הנאצית האוסטרית ב“חזית־המולדת” הממשלתית.

לאחר־מכן קיבל היטלר את הקנצלר האוסטרי, “אני חוזר ואומר לך, זאת היא ההזדמנות האחרונה ממש. בתוך שלושה ימים אני מצפה להגשמת ההסכם הזה”. ביומנו של יוֹדל נרשם, “לחץ מדיני וצבאי כבד ביותר מופעל שוב על פון־שושניג וּגווידוֹ שמיט, ב־11 בלילה חותם שושניג על ה’פרטי־כל'”²⁶. כשחזר פּאפּן עם שושניג במגררה, שהעבירה אותם בכבישים עוטי השלג לזלצבורג, העיר, “כן, כך הפירר יכול להיות; עכשיו חזית זאת מבשרך. אבל כשתבוא בפעם הבאה ינעם לך הרבה יותר. הפירר יכול להיות ממש מקסים”²⁷.

ב־20 בפברואר נאם היטלר לפני הרייכסטאג:

אני מאושר על שיכול אני לומר לכם, רבותי, כי משך הימים האחרונים הושגה הבנה נוספת עם ארץ הקרובה לנו במיוחד מהרבה סיבות. הרייך ואוסטריה הגרמנית קשורים זה לזה לא רק מפני שהם עם אחד אלא גם משום שהם שותפים בהיסטוריה ארוכה ובתרבות אחת. הקשיים שצצו בהגשמת ההסכם מיום 11 ביולי 1936 אילצו אותנו לעשות נסיון ולסלק מן הדרך אי־הבנות ומניעות להתפייסות סופית. לולא נעשה הדבר הרי ברור כי באחד הימים יכול להתפתח מצב שאין לשאתו, אם במתכוון ואם שלא במתכוון, מצב שעשוי היה להביא לידי שואה חמורה מאד. שמח אני שהנני יכול להבטיחכם כי שיקולים אלה הקבילו להשקפותיו של הקנצלר האוסטרי, שהזמנתיו לבוא לבקר אצלי. הרעיון והכּוונה היו להביא לידי הקלה במתיחות שביחסינו ההדדיים על־ידי שתוענקנה במסגרת התחוקה הקיימת לאזרחים המחזיקים בהשקפות נציונל־סוציאליסטיות אותן זכויות חוקיות שמהן נהנים שאר האזרחים של אוסטריה הגרמנית. יחד עם זאת צריכה לבוא תרומה מעשית לשלום על־ידי מתן חנינה כללית, ועל־ידי יצירת הבנה טובה יותר בין שתי המדינות בדרך שיתוף־פעולה ידידותי הדוק עוד יותר בתחומים שונים רבים ככל האפשר – בתחום הפוליטי, האישי והכלכלי – שכולם משלימים את ההסכם של ה־11 ביולי ובאים במסגרתו. בקשר לכך הריני מביע לפני העם הגרמני את תודותי הכּנות לקנצלר האוסטרי על הבנתו המרובה ועל הנכונות חמת־הלב שבּה נענה להזמנתי ופעל אתי, כדי שנוכל לגלות דרך לסייע בה למיטב האינטרסים של שתי הארצות; כי אחרי ככלות הכל הרי זה האינטרס של כל העם הגרמני, שהננו בניו, ויהי־מה המקום שבו נולדנו²⁸.

כמעט אין למצוא דוגמה מושלמת יותר של הונאה וצביעות להנאתם של הבריטים והאמריקאים. אני מביא את הנאום רק משום טיבו המיוחד־במינו במובנים אלה. המדהים הוא שנמצאו אנשים נבונים באיזו ארץ חפשית שהיא שקיבלו אותו שלא מתוך בוז.

*

לרגע עלינו לשוב אל המאורע הרציני בבריטניה שתואר בפרק האחרון. למחרת היום, ב־21 בפברואר, נערך בבית־הנבחרים ויכוח רב־רושם על התפטרות שר־החוץ ותת־המזכיר שלו, הלורד קרנבּוֹרן – אדם שבו “מים שקטים חותרים עמוק” – שפעל לצדו מתוך נאמנות והכרה. אידן לא יכול כמובן לעמוד בגלוי על פנייתו של הנשיא רוזוולט ועל האכזבה שנגרמה לו. חילוקי־הדעות בנוגע לאיטליה היו על מישור שני־במעלה. אידן אמר:

דיברתי על הענין האחרון והקרוב שבו נחלקתי על עמיתי, ולא אנהג גילוי־לב אם אעמיד פנים שזאת היא שאלה מבודדת. אין הדבר כך. במספר השבועות האחרונים, בענין של החלטה אחת חשובה ביותר במדיניות־החוץ שלא נגעה כלל באיטליה, היו חילוקי־הדעות יסודיים.

הוא סיכם באמרו:

אין אני מאמין שנוכל להתקדם בפּיוס האירופי אם נניח שיתעורר בחוץ־לארץ הרושם שאנו נכנעים ללחץ מתמיד… ביני לביני ודאי לי כי ההתקדמות תלויה יותר מכל במזגה של האומה, והמזג הזה וחייב להתבטא ברוח איתנה. לבי סמוך ובטוח שהרוח הזאת קיימת. אני סבור כי אם אין נותנים ביטוי לרוח הזאת אין נוהגים כהוגן לא כלפי הארץ הזאת ולא כלפי העולם.

מר אטלי העלה נקודה חוֹשׂפנית. באיטליה הריעו על התפטרותו של מר אידן בחינת “עוד נצחון גדול לדוצ’ה”. ברחבי העולם כולו "שומעים אנו את האומרים: ‘רואים אתם מה־גדול כוחו של מנהיגנו; שר־החוץ הבריטי התפטר’ ".

אני לא נאמתי אלא ביום השני, ובנאומי חלקתי את שבחי לשני המיניסטרים המתפטרים. כן גם תמכתי בהאשמתו של מר אטלי:

השבוע הזה האחרון היה שבוע טוב לרודנים – אחד הטובים ביותר שזכו לו מימיהם. הרודן הגרמני הניח את ידו הכבדה על ארץ קטנה אך בעלת היסטוריה, והרודן האיטלקי הביא את מסע נקמתו נגד מר אידן לכלל סיום של נצחון. הסכסוך ביניהם היה ממושך. אין כל מקום שהוא לספק שסיניור מוסוליני ניצח. כל גדולתה של הקיסרות הבריטית, כל כוחה ושלטונה לא היה בהם כדי להבטיח את הצלחת העניינים שהופקדו בידי שר־החוץ היוצא על פי רצונם הכללי של הפרלמנט ושל הארץ… הנה כי כן זה סופו של חלק זה בפרשה, לאמור – הסתלקותו של אנגלי שהאומה הבריטית והפרלמנט הבריטי הטילו עליו תפקיד מסוים; ונצחונו השלם של הרודן האיטלקי, ברגע שבו היה לו צורך נואש בהצלחה מטעמים פנימיים. בכל רחבי העולם, בכל ארץ, תחת כל רקיע ובכל משטר של שלטון, בכל אשר יהיו, נחלו ידידי אנגליה מפח־נפש ואויביה של אנגליה יעלוזו…

התפטרותו של שר־החוץ היוצא אפשר גם אפשר שתהיה ציון־דרך בהיסטוריה. יפה אמרו שמריבות גדולות נובעות ממקרים פעוטים אך לעתים רחוקות הן נובעות מעילות פעוטות. שר־החוץ היוצא דבק בקו הישן אשר זה זמן כה רב שכחנו אותו כולנו. ראש־הממשלה ועמיתיו פותחים בקו אחר וחדש. הקו הישן היה מאמץ לכונן את שלטון החוק באירופה, ולהקים באמצעות חבר־הלאומים מניעות של ממש נגד התוקפן. האם הקו החדש הוא לבוא לידי הסכם עם המעצמות הטוטליטריות מתוך התקוה שעל־ידי ויתורים גדולים ומרחיקי־לכת, לא רק בסנטימנטים ובגאוה כי אם בגורמים־שבחומר, ייתכן לשמור על השלום?

אך תמול־שלשום אמר הלורד הליפקס שאירופה נבוכה. חלקה של אירופה השרוי במבוכה הוא החלק שעליו מושלות ממשלות פרלמנטריות. לא ידוע לי על שום מבוכה בצד של הרודנים הגדולים. הם יודעים מה רצונם, ואיש אינו יכול להכחיש כי עד עתה משיגים הם את רצונם על כל צעד. הנזק החמור שנגרם לבטחון העולמי, נזק שבּמידה רבה אין לו תקנה, חל בשנים 1932 עד 1935… ההזדמנות הבאה שבה הוגשו לפנינו האורים־והתומים היתה בעת כיבושו המחודש של חבל הריין בראשית 1936. עכשיו ידוע לנו שאילו גילו צרפת ובריטניה עמידה איתנה, תחת סמכותו של חבר־הלאומים, היה בא פינויו המיידי של חבל הריין בלי שפך טיפת דם אחת; ותוצאות הדבר עשויות היו לאפשר ליסודות הנבונים יותר בצבא הגרמני להשיב להם את מעמדם הראוי, ולא היו נותנות לראשה הפוליטי של גרמניה אותה שליטה אדירה שאיפשרה לו לצעוד קדימה. עתה עומדים אנו ברגע שבּו נעשה צעד שלישי, אלא שההזדמנות ההיא אינה מופיעה באותה צורה רצויה. אוסטריה היתה למס עובד, ואין אנו יודעים אם לא תבוא התקפה דומה לזו על צ’כוסלובקיה.

*

הדראמה ביבשת נמשכה במסילתה. מוסוליני שלח עתה דבר בעל־פה אל שושניג לאמור כי לדעתו היתה עמדתה של אוסטריה בברכטסגאדן צודקת גם נכונה. הוא הבטיח לו גם את עמדתה בלתי־המשתנית של איטליה ביחס לשאלה האוסטרית גם את ידידותו האישית. ב־24 בפברואר נאם הקנצלר האוסטרי עצמו לפני הפרלמנט האוסטרי, ובנאומו בירך על ההסדר עם גרמניה, אבל הטעים, בחריפות־מה, כי מהלאה לתנאיו המפורשים של ההסכם לא תלך אוסטריה לעולם. ב־3 במרס שלח למוסוליני איגרת סודית על־ידי הנספח הצבאי האוסטרי ברומא ובה הודיע לדוצ’ה שהוא מתכוון לחזק את המצב הפוליטי באוסטריה על־ידי עריכת משאל־עם. כעבור עשרים־וארבע שעות קיבל מן הנספח הצבאי האוסטרי ברומא איגרת בה תיאר את שיחתו עם מוסוליני.

בשיחה זו היה הדוצ’ה אופטימי. המצב ישתפר. ההפוגה הקרובה לבוא במתיחות שבין רומא ללונדון תבטיח הקלה מן הלחץ הקיים… אשר למשאל־העם השמיע מוסוליני אזהרה: “אֶה אוּן אֶרוֹרה” (טעות היא). “אם התוצאה תהיה משביעת־רצון, יגידו שאין הוא מהימן. אם רעה תהיה, כי אז יכבד מצבה של הממשלה מנשוֹא; ואם לא יכריע, הרי אין לו ערך”. אבל שושניג גמר אומר. ב־9 במרס הודיע רשמית כי ברחבי אוסטריה ייערך משאל־עם ביום א' הבא, 13 במרס.

בראשונה לא קרה דבר. דומה היה כי סייס־אינקווארט מקבל את הרעיון בלי ריטון. אולם בשעה 5.30 בבוקר ה־11 במרס צילצלו אל שושניג בטלפון ממפקדת המשטרה בווינה. הוגד לו: “הגבול הגרמני בזלצבורג נסגר לפי שעה. פקידי־המכס הגרמניים הורחקו. תחבורת הרכבות נותקה”. את ההודעה הבאה קיבל הקנצלר האוסטרי מן הקונסול הכללי שלו במינכן ובה נאמר כי קורפוס־הצבא הגרמני אשר שם גויס: לפי הסברה המגמה היא – אוסטריה!

בהמשך אותו בוקר בא סייס־אינקווארט להודיע שגרינג עתה־זה טילפן אליו כי יש לבטל את המשאל בתוך שעה אחת. אם בתוך פרק־זמן זה לא תתקבל תשובה יניח גרינג שמנעו את סייס־אינקווארט מטלפּן, ויפעל בהתאם לכך. לאחר שפּקידים אחראיים הודיעו לשושניג כי המשטרה והצבא אינם מהימנים בתכלית, הודיע הלז לסייס־אינקווארט כי המשאל יידחה. כעבור רבע שעה חזר הלז והביא תשובה מגרינג שנרשמה על דפדפת:

אפשר להציל את המצב רק אדם יתפטר הקנצלר מיד ואם בתוך שעתיים יתמנה ד"ר סייס־אינקווארט לתפקיד הקנצלר. אם לא ייעשה דבר בתוך פרק־זמן זה תבוא מיד הפּלישה הגרמנית לאוסטריה²⁹.

שושניג בא אצל הנשיא מיקלאס על מנת להגיש את התפטרותו. בעודו יושב בחדר הנשיא קיבל מברק מפוענח מן הממשלה האיטלקית שאין בידה להציע כל עצה. הנשיא הזקן הקשה עורף: “אם כן בשעה המכרעת עוזבים אותי לנפשי”. הוא סירב בעקשנות למנות קנצלר נאצי. מנוי־וגמור היה אתו לאלץ את הגרמנים לעשות מעשה מביש ואָלים. אבל לכך מוכנים היו גם מוכנים.

תיאור חי לתגובה הגרמנית נמצא שוב ביומנו של יוֹדל מיום 10 במרס:

במפתיע ומבלי להיועץ במיניסטרים שלו קבע שושניג משאל־עם ליום א' ה־13 במרס, שמן־הסתם יביא רוב חזק למפלגה הלגיטימית בהעדר תכנית או הכנות… הפירר מנוי־וגמור אתו שלא לסבול זאת. בעצם הלילה הזה, 9/10 במרס, הוא קורא לגרינג. הגנראל פון־רייכנאוּ נקרא לחזור מן הוועד האולימפי בקאהיר, הגנראל פון־שוּבּרט נצטווה לבוא, וכן גם המיניסטר גלייזה־הוֹרסטנאוּ, הנמצא עם מנהיג־המחוז (הגאוּלייטר בוּרקל) בפאלאטינאט. הגנראל קייטל מודיע את העובדות ב־1.45. הוא נוסע לרייכס־קנצליי בשעה 10. אני בא אחריו ב־10.15 לתת לו את הטיוטה הנושנה “הכן מקרה אוֹטוֹ”. שעה 13.00, הגנרל ק. (קייטל) מוסר את הידיעות לראש מטה המיבצעים וכן לאדמירל קאנאריס; ריבּנטרופּ מתעכב בלונדון. נוֹיראת נוטל לידיו את משרד־החוץ, הפירר רוצה להעביר את האולטימטום לקבינט האוסטרי. למוסוליני נשלח מכתב אישי, המגולל את הטעמים שאילצו את הפירר לפעול³⁰.

למחרת היום. ה־11 במרס, הוציא היטלר פקודות לכוחות המזוינים הגרמנים לכיבושה הצבאי של אוסטריה. מבצע “אוֹטוֹ”, שנחקר זמן כה רב, שהוכן בקפידה כה רבה, החל. משך יום תמים ונסער עמד הנשיא מיקלאס בתוקף בפני סייס־אינקווארט והמנהיגים הנאציים האוסטריים בוינה. השיחה הטלפונית בין היטלר לנסיך פיליפ מהסה, שלוּחו המיוחד של הדוּצ’ה, צוּטטה לעדות בנירנברג, ויש בה ענין:

הסה: עתה־זה חזרתי מארמון ונציה. הדוצ’ה קיבל את כל הדבר בצורה ידידותית מאד. הוא שולח לך את איחוליו. הוא קיבל ידיעות מאוסטריה, פון־שושניג הודיע לו. אז אמר כי זאת (ז.א., התערבותה של איטליה) תהיה בגדר הנמנע בהחלט; יהיה זה בּלוֹף; דבר כזה אי־אפשר יהיה לעשות. אם כן הוּגד לו (לשושניג) כי לרוֹע־המזל סוּדר הדבר כך, ושוב אין לשנותו. אחר־כך אמר מוסוליני כי אוסטריה לא תהיה חשובה בעיניו.

היטלר: אם כן אמור למוסוליני שלעולם לא אשכח אותו על זאת.

הסה: כן.

היטלר: לעולם לא, לעולם, לעולם, ויקרה מה שיקרה. עדיין אני מוכן לעשות אתו הסכם אחר לגמרי.

הסה: כן, אמרתי לו גם זאת.

היטלר: ברגע שיתיישב הענין האוסטרי אהיה מוכן לבוא אתו באש ובמים; שום דבר לא יהיה חשוב.

הסה: כן, פירר שלי.

היטלר: שמע, אני אעשה כל הסכם שהוא – שוב אינני חושש למצב שהיה קיים מן הבחינה הצבאית אילו הסתבכנו בסכסוך. אתה יכול להגיד לו שאני מודה לו עד בלי די; לעולם, לעולם לא אשכח זאת.

הסה: כן, פירר שלי.

היטלר: אני לא אשכח זאת לעולם, ויקרה מה שיקרה. אם אי־פעם יזדקק לאיזו עזרה או יהיה באיזו סכנה, יכול הוא להיות משוכנע בכך שלא אעזוב אותו ויהי־מה, אפילו יהיה כל העולם נגדו.

הסה: כן, פירר שלי³¹.

אין ספק כי בהצילו את מוסוליני מידי הממשלה הזמנית האיטלקית ב־1943 קיים היטלר את הבטחתו.

*

כניסת־הנצחון לווינה היתה חלומו של הקורפורל האוסטרי. בליל שבת, ה־12 במרס, הכינה המפלגה הנאצית בבּירה תהלוכת־לפידים לקדם את פניו של הגיבור המנצח. אבל איש לא הגיע. לפיכך היה צורך לשאת על כתפיים בחוצות שלושה באווארים נבוכים משירותי־האספקה, שבאו ברכבת לדאוג לאיכסון הצבא הפולש. סיבת התקלה הזאת התגלתה מעט־מעט. מנגנון המלחמה הגרמני עבר את הגבול במסורבל וקפא תחתיו סמוך ללינץ. רוב הטנקים נעצרו, למרות מזג־האוויר המצוין ומצבם המצוין של הכבישים. ליקויים הופיעו בארטילריה הכבדה הממוכנת. הכביש מלינץ לווינה היה חסום על־ידי כלי רכב כבדים שעמדו תחתיהם. הגנרל פון־רייכנאוּ, חביבו ומחמל־עינו של היטלר, מפקד קבוצת־הגייסות־IV, הוחזק אחראי לשברון שחשׂף את מצב הבוסר של הצבא הגרמני בשלב זה בשיקומו.

היטלר עצמו, בנסעו בחוצות לינץ, ראה את פקק־התנועה וחמתו בערה בו. הטנקים הקלים נחלצו מן האנדרלמוסיה ונגררו לתוך וינה בשעות המוקדמות של בוקר יום־א‘. כלי־הרכב המשורינים והתותחים הכבדים הממוכנים הועמסו על קרונות הרכבת, ורק בדרך זו הגיעו למועד הטכס. תמונותיו של היטלר כשהוא נוסע ועובר בווינה בתוך המונים עליזים או מפחדים ידועות היטב. אבל רגע זה של הוד מיסטי בא על רקע של חרדה. לאמיתו של דבר היה הפירר רותח מכעס על המומים הנראים־בעליל שבמנגנון הצבאי שלו. הוא שפך חרפות על הגנרלים שלו, וגם הם לא כלאו את לשונם. הם הזכירו לו את סירובו לשמוע לפריטש ואת אזהרותיו שגרמניה איננה במצב המאפשר לה להסתכן בסכסוך מן המדרגה העליונה. מראית־העין נשמרה. החגיגות והמצעדים הרשמיים נערכו. ביום־א’, לאחר שהשתלטו מספר גדול של חיילים גרמנים ונאצים אוסטרים על וינה, הכריז היטלר על פירוקה של הרפובליקה האוסטריה ועל סיפּוּח שטחה לרייך הגרמני.

*

בזמן הזה עמד הר פון־ריבּנטרופּ לעזוב את לונדון ולהיכנס לתפקידו כשר־החוץ בגרמניה. מר צ’מברליין ערך לכבודו סעודת פרידה בדאוּנינג סטריט מס. 10. רעייתי ואני נענינו להזמנתו של ראש־הממשלה להשתתף. היו אולי ששה־עשר נכחים. רעייתו ישבה סמוך לסיר אלכסנדר קאדוגאן ליד קצה השולחן. לערך באמצע הארוחה בא שליח של משרד־החוץ והביא לו מעטפה. הוא פתח אותה ושקע בקריאת מה שבתוכה. אחר־כך קם ממקומו, ניגש למקום שישב ראש־הממשלה, ונתן לו את האיגרת. אף כי מנהגו של קאדוגאן לא היה יכול לרמז שאירע דבר־מה, לא יכולתי שלא להבחין בדאגתו הנראית־בעליל של ראש־הממשלה. עוד־מעט וקאדוגאן חזר כשהנייר בידו ושב למקומו. אחרי־כן הוגד לי מה היה במעטפה. נאמר באיגרת כי היטלר פלש לאוסטריה וכי הכוחות הממוכנים של גרמניה עולים חיש על וינה. הארוחה נמשכה ללא הפרעה כלשהי, אבל מהרה למדי קמה מרת צ’מברליין, שקיבלה איזה אות מבעלה, ואמרה, “הבה נשתנה כולנו קפה בטרקלין”. צעדנו בסך לשם, וגלוי היה לי ואולי לעוד אחדים שהאדון והגברת צ’מברליין מבקשים לסיים. החבורה כולה היתה חדורה מין אי־שקט כללי, והכל עמדו בכה ובכה מוכנים להיפרד לשלום מאורחי־הכבוד.

אולם הר פון־ריבּנטרופּ ורעייתו דומה היה שאינם חשים כלל באווירה הזאת. אדרבה, הם השתהו עוד כמחצית השעה כשהם מעסיקים את המארח והמארחת בשיחה רבת־להג. ברגע מסוים באתי במגע עם פראוּ פון־ריבּנטרופּ ובנעימת פרידה אמרתי, “אני מקווה שאנגליה וגרמניה תשמורנה על הידידות שביניהן”. “היזהר שלא תקלקל אותה”, היתה תשובתה רבת־החן. מובטח אני כי שניהם ידעו היטב להפליא מה אירע, אבל סבורים היו כי תמרון טוב הוא זה להרחיק את ראש־הממשלה מעבודתו ומן הטלפון. לבסוף אמר מר צ’מברליין לשגריר, “צר לי, עלי ללכת עכשיו לטפל באיזה ענין דחוף”, ובלי גינוּנים נוספים התנצלנו והלכנו איש לביתו. אני מניח כי בסופו של דבר הלכו להם. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי את הר פון־ריבּנטרופּ לפני תלייתו.

*

החמס שנעשה לאוסטריה ושיעבוּדה של וינה היפה, על כל תהילתה, תרבותה ותרומתה לקורות אירופה, פגעו בי קשה. למחרת המאורעות האלה, ב־14 במרס, אמרתי בבית־הנבחרים:

אי־אפשר להגזים בחוּמרת המאורע של ה־12 במארס. אירופה עומדת נוכח תכנית של תוקפנות, מחושבת ומתוּזמנת היטב, הנגולה והולכת שלב־שלב, ורק ברירה אחת יש, לא רק לנו אלא גם לארצות אחרות, להיכנע כדוגמת אוסטריה או לאחוז באמצעים של ממש כל עוד יש שהוּת להרחיק את הסכנה, ואם אי־אפשר להרחיקה – להתמודד אתה… אם נוסיף לחכות למאורעות, כמה מן האפשרויות הפתוחות עתה לבטחוננו ולשמירת השלום נזרה לרוח? כמה ידידים יורחקו, כמה בעלי־ברית־בכוח נראה כשהם יורדים אחד־אחד לתהום המאוּימת? כמה פעמים יצליח הבּלוֹף עד שמאחרי הבּלוֹף יקומו כוחות מתלקטים והולכים וילבשו ממשוּת?… היכן נעמוד בעוד שנתיים, למשל, כשיהיה הצבא הגרמני גדול ודאי בהרבה מן הצבא הצרפתי, ולאחר שתימלטנה כל האומות הקטנות מז’נבה להישבע אמונים לכוחו המתעצם והולך של המשטר הנאצי, ולהשיג לעצמן תנאים טובים ככל אשר תוכלנה להשיג?

ובהמשך הדברים:

וינה היא מרכז קווי התחבורה של כל הארצות שהיו כלולות בקיסרות האוסטרו־הונגרית הישנה, ושל הארצות הנמצאות בדרום־מזרחה של אירופה. רצועה ארוכה של הדנובּה נמצאת עתה בידיים גרמניות. השלטון הזה על וינה נותן לגרמניה הנאצית את הפיקוח הצבאי והכלכלי על כל קווי התחבורה של דרום־מזרח אירופה, בכבישים, בנהרות ובמסילות־הברזל. מה השפעת הדבר הזה על המבנה של אירופה? מה השפעת הדבר על מה־שקוראים מאזן הכוחות, כמו שהוא – על מה־שקוראים ההסכמה הקטנה? עלי לומר כמה מלים על קבוצה זו של מדינות שקוראים לה ההסכמה הקטנה. כל אחת משלוש הארצות של ההסכמה הקטנה אפשר לקרוא לה מעצמה מן המדרגה השניה, אבל אלו הן מדינות חזקות ורבות־מרץ מאד, ובמאוּחד הריהן מעצמה גדולה. עד כאן, ועדיין, מאוחדות היו בהסכם הצבאי ההדוק ביותר. יחדיו הן שקולות כנגד מעצמה גדולה וכנגד המנגנון הצבאי של מעצמה גדולה. ברומניה יש נפט, ליוגוסלביה יש מחצבים וחמרי־גלם. לשתיהן יש צבאות גדולים, שתיהן מקבלות אספקה של נשק בעיקר מצ’כוסלובקיה. באזני אנגלים יש צלצול מוזר לשמה של צ’כוסלובקיה. אין ספק שאין היא אלא מדינה דמוקרטית קטנה, אין ספק שצבאם גדול רק פי־שנים או שלושה מצבאנו, אין ספק שאספקת הנשק והתחמושת שלהם גדולה רק פי־שלושה מזו של איטליה, ואף על פי כן הריהם עם גברי, יש להם זכויות, יש להם זכויות־חוזים, יש להם קו של ביצורים, ויש להם רצון עז ומובהק לחיות, רצון לחיות כבני־חורין.

ברגע זה צ’כוסלובקיה מבוּדדת, הן במובן הכלכלי הן במובן הצבאי. פתח המסחר שלה בהמבורג, המיוסד על חוזה־השלום, יכול כמובן להיסגר בכל רגע. קווי התחבורה שלה במסילת־הברזל ובנהר דרומה, והלאה משם דרומה־מזרחה, צפויים כמובן עכשיו לניתוק בכל רגע. סחרה צפוי אולי למכסים הרסניים, שיחניקו אותו לגמרי. הנה זאת ארץ שהיתה פעם האיזור היצרני הגדול ביותר בקיסרות האוסטרו־הונגרית הישנה. עכשיו היא מנותקת, או צפויה לניתוק בבת־אחת, אלא אם כן בתוצאת הדיונים האלה הצריכים להיערך יבואו סידורים שיבטיחו את קווי התחבורה של צ’כוסלובקיה. אפשר שתנוּתק מיד ממקורות חמרי־הגלם שלה ביוגוסלביה, מן השווקים הטבעיים שהקימה לה שם. החיים הכלכליים של המדינה הקטנה הזאת אפשר שיוחנקו במידה רבה בתוצאות המעשה האלים שנעשה בליל שבת האחרון. טריז נתקע לתוך לבה של מה־שקוראים ההסכמה הקטנה, קבוצה זו של ארצות שזכותה לחיות באירופה באין מכלים דבר אינה נופלת מזכותו של כל אחד מאתנו לחיות באין מכלים דבר בארץ מולדתנו.

*

הרוסים הם שהשמיעו עתה את אות־האזעקה וב־18 במרס הציעו ועידה לדיון במצב. רצונם היה לדון, ולוּ אך בקווים כלליים, בדבר אמצעים להגשמת החוזה הפרנקוֹ־סובייטי בתוך מסגרת פעולה של חבר־הלאומים במקרה של איום ממדרגה עליונה לשלום מצד גרמניה. הצעה זו לא נתקבלה בחמימות מרובה בפאריז ובלונדון. ממשלת צרפת שקועה היתה בדאגות אחרות. היו שביתות רציניות בבתי־החרושת למטוסים. צבאותיו של פרנקו היו מעמיקים חדור לתוך שטחה של ספרד הקומוניסטית. צ’מברליין היה ספקני ומדוכא כאחד. חלוּק היה עד מאד על פירושי לסכנות שלפנינו ועל דרכי המלחמה בהן. אני טענתי כי בסיכויים לברית צרפתית־בריטית־רוסית טמונה התקוה היחידה לבלימת הנחשול הנאצי.

מר פיילינג מספר לנו כי ראש־הממשלה ביטא את מצב־רוחו במכתב אל אחותו ב־20 במרס:

תכנית “הברית הגדולה”, כמו שווינסטון קורא לה, עלתה בדעתי זמן רב קודם שדיבר עליה… שוחחתי עליה עם הליפקס, ואנו מסרנו אותה לעיון לראשי־המטות ולמומחים של משרד־החוץ. הרי זה רעיון מצודד מאד; אכן, אפשר להגיד בזכותו כמעט הכל, עד שניגשים לבדוק את מעשיותו. מרגע זה פג הכוח המושך שבו. אין צורך אלא להציץ במפה על־מנת לראות כי שום דבר שתוכל צרפת או שנוכל אנחנו לעשות לא יוכל כלל להציל את צ’כוסלובקיה מהיכּבש על־ידי הגרמנים, אם ירצו בכך. לפיכך הסתלקתי מכל מחשבה על מתן ערוּבּות לצ’כוסלובקיה, או לצרפתים בקשר להתחייבויות שלהם כלפי אותה ארץ³².

כאן לפחות היתה החלטה. היא נתקבלה מתוך נימוקים מוּטעים. במלחמות מודרניות של אומות או בריתות גדולות אין אזורים מסוימים מוגנים רק על־ידי מאמצים מקומיים. כל המאזן הכביר של חזית המלחמה מעורב בדבר. דבר זה נכון עוד יותר לגבי המדיניות בטרם תתחיל המלחמה וכל זמן שעדיין אפשר למנעה. לבטח לא היו “ראשי־המטות והמומחים של משרד־החוץ” צריכים להעמיק חשוב עד שיגידו לראש־הממשלה כי את הצי הבריטי והצבא הצרפתי אי־אפשר להפעיל בחזית ההררית של בוהמיה על־מנת שיחצצו בין הרפובליקה הצ’כוסלובקית לצבאו הפולש של היטלר. דבר זה באמת ברור היה מתוך המפה. אולם הידיעה הוודאית כי צליחת קו הגבול הבּוֹהמי תהיה כרוכה במלחמה אירופית כללית, ידיעה זו אפשר מאד שאפילו באותו מועד היתה מונעת או משהה את התנפלותו הבאה של היטלר. מה־מוטעים נראים שיקוליו האישיים והכנים של מר צ’מברליין כשאנו פונים במחשבתנו אל הערובה שעתיד היה לתת לפולין בתוך שנה אחת, לאחר שהופקר כל ערכה האסטרטגי של צ’כוסלובקיה וכוחו וקרנו של היטלר כמעט נכפלו!

*

ב־24 במרס 1938 מסר לנו ראש־הממשלה, בבית־הנבחרים, את השקפתו על הצעד הרוסי:

ממשלת הוד־מלכותו סבורה כי תוצאה עקיפה, עך עם זאת זו בלתי־נמנעת, ממעשה מעין זה שמציעה הממשלה הסובייטית תהיה שתחמיר הנטייה להקמת קבוצות־אומות יחדניות, נטייה אשר לדעת ממשלת הוד־ מלכותו תהיה בעוכרי הסיכויים לשלום באירופה.

בכל זאת לא יכול ראש־הממשלה להימנע מעמוד בפני העובדה האכזרית כי חלה “הפרעה עזה באמון הבינלאומי”, וכי במוקדם או במאוחר יהיה על הממשלה להחליט על הגדרת התחייבויותיה של בריטניה הגדולה באירופה. מה תהיינה ההתחייבויות שלנו באירופה התיכונה? “אם תפרוץ מלחמה אין זה מתקבל על הדעת שתצטמצם באלה שקיבלו עליהם התחייבויות חוקיות. אי־אפשר יהיה לומר היכן תסתיים ואיזה ממשלות תהיינה מעורבות בה”. נוסף על כך יש לציין כי הטענה על קלקלותיהן של “קבוצות־אומות יחדניות” תקפּה ניטל ממנה אם הבּרירה היא שיהיה התוקפן מחסל אותן אחת־אחת. יתר על כן, טענה זו מתעלמת מכל השאלות של צדק ואי־צדק ביחסים הבינלאומיים. אחרי הכל קיימים היו חבר־הלאומים ומגילתו.

עתה הוברר נתיבו של ראש הממשלה: לחץ דיפלומטי על ברלין ופראג בעת־ובעונה־אחת, פייסנות ביחס לאיטליה, הגדרה מרוסנת ביותר של התחייבויותנו ביחס לצרפת. על־מנת לבצע את שני הצעדים הראשונים הכרח היה לנהוג זהירות וקפידה ביחס לשלישי.

*

הקורא מתבקש עתה לעבור אל האי הירוק. “ארוכה הדרך לטיפּרארי”, אבל לפעמים אין להתאפק מלבקר שם. בפרק־הזמן שבין תפיסת אוסטריה על־ידי היטלר להתגלוּת מזימתו כנגד צ’כוסלובקיה שומה עלינו לפנות אל אסון מסוג אחר לגמרי שבא עלינו.

מאז תחילת 1938 התנהלו שיחות בין ממשלת בריטניה לזו של מר דה־ואלרה באירלנד הדרומית, וב־25 באפריל נחתם הסכם שעל פיו ויתרה בריטניה הגדולה, בתוך השאר, על כל זכויותיה להחזיק לצרכי הצי בשני הנמלים האיריים הדרומיים של קווינסטאוּן וברהייבן, ועל הבסיס בלוֹוֹך סווילי. שני הנמלים הדרומיים היו חיוניים להגנה הימית על אספקת המזון שלנו. כשטיפלתי ב־1922, בתפקיד מזכיר־המושבות־והדומיניונים, בפרטי ההסדר האירי שעשה הקבינט של הימים ההם, הבאתי את האדמירל בּיטי למשרד־המושבות על־מנת שיבאר למייקל קולינס³³ את חשיבות הנמלים האלה לכל המערכת של הבאת האספקה שלנו לבריטניה. קולינס השתכנע מיד. “ודאי שזקוקים אתם לנמלים האלה”, אמר, “הם נחוצים לכם לחייכם”. כך סודר הענין, והכל פעל למישרים משך שש־עשרה השנים שעברו מאז. הנקל להבין משום מה היו נמלי קווינסטאון וברהייבן נחוצים לבטחוננו. נמלים אלה היו בסיסי התידלוּק שמהם יצאו שייטות המשחתות שלנו אל תוך האטלנטי לצוד צוללות, ולהגן על שיירות שפּניהן לבריטניה בהגיען לצוואר המצרים. בדומה לכך היתה לוֹך סווילי דרושה כדי להגן על מבואות הקלייד והמרסי. הפקרתם של בסיסים אלה פירושה היה שתוצרכנה השייטות שלנו לצאת לדרכן בצפון מלמלש ובדרום מפמבּרוֹק־דוֹק או פאלמאוּת, ורדיוס־הפעולה שלהן וטווח ההגנה שתוכלנה להמציא יופחתו מתוך כך ביותר מ־400 מיל בכל כיוון.

לא יכולתי להאמין שראשי־המטות הסכימו להפקיר את נקודות הבטחון החשובות האלו, ועד הרגע האחרון סבור הייתי כי הבטחנו לפחות את זכותנו לתפוס בנמלים האיריים האלה במקרה מלחמה. אולם מר דה־ואלרה הודיע ב“דויל”³⁴ כי שום תנאים מסוג זה אינם מצורפים לוויתור. לאחר־מכן התברר לי כי מר דה־ואלרה הופתע לנוכח הנכונות שבה נענתה ממשלת בריטניה למבוקשו. הוא כלל זאת בהצעותיו בתורת קלף־מיקוח שאפשר יהיה לוותר עליו לאחר יישובן המניח־את־הדעת של נקודות אחרות.

הלורד צ’טפילד הקדיש בספרו האחרון פרק אחד להסברת הקו שנקטו הוא ושאר ראשי־המטות³⁵. המבקשים ללמוד את הענין הזה ודאי שראוי להם לקרוא זאת. כשלעצמי עודני משוכנע כי ויתור־חינם זה על זכותנו להשתמש בנמלים האיריים במלחמה היה בו משום פגיעה ממדרגה ראשונה בחייה הלאומיים של בריטניה ובבטחונה. ספק אם אפשר להעלות בדמיון מעשה נמהר יותר מזה ובזמן שכזה. אמת שבסופו של דבר החזקנו מעמד בלי הנמלים. אמת גם שלולא יכולנו להתקיים בלעדיהם ודאי היינו שבים לקחתם בזרוע ובלבד שלא נכלה ברעב. אבל אין בכך משום צידוק. עד־מהרה אבדו הרבה אניות והרבה נפשות בתוצאות דוגמה אומללה זו של פייסנות.

כל המפלגה השמרנית, מחוץ לקומץ הצירים מאוּלסטר, תמכו בראש־הממשלה, ומובן שצעד מעין זה היה למשיב־נפש לאופוזיציה הלייבורית והליבראלית. לכן הייתי יחיד כמעט לגמרי כאשר קמתי ב־5 במאי להשמיע את מחאתי. הקשיבו לי בסבר סבלני של ספקנוּת. היתה אפילו מין תמיהה־שבאהדה על שאיש כערכי מנסה לטעון לענין חסר־תקוה כל־כך. מעולם לא ראיתי את בית־הנבחרים מוּטעה יותר מכך. עומדים היינו רק חמישה־עשר חודש לפני הכרזת המלחמה. דעתם של הצירים בענין זה נשתנתה מאד אחרי־כן, כשהיה קיומנו מוטל בכף בעת הקרב על האטלנטי. הואיל ונאומי הודפס בשלמותו ב“אל המערכה”³⁶, אינני מצטט ממנו כאן אלא בנקודה אחת. ההסכם לא נגע בשאלת נייטרליותה של אירלנד הדרומית בעת מלחמה.

מה ערוּבּה (שאלתי) יש בידכם כי אירלנד הדרומית, או הרפובליקה האירית כלשון התיימרותה, לא תכריז על נייטרליות אם נהיה נתונים במלחמה עם איזו אומה חזקה? ודאי כי הצעד הראשון שיעשה אויב אשר כזה יהיה להציע חסינות שלמה מכל הסוגים לאירלנד הדרומית אם תישאר נייטרלית… את האפשרות הזאת של נייטרליות אינם יכולים להוציא מכלל עיון הואיל והיא עשויה להשפיע מאד על עצם קיומנו. אפשר ובשעת הדחק יימנעו מאתנו הנמלים, ואפשר שתיגרם לנו הכבּדה חמורה ביותר בהגנת האוכלוסיה הבריטית מפני מחסור ואפילו רעב. מי זה ירצה להכניס את ראשו בעניבת־חנק כזאת? היש עוד ארץ בעולם שבּה היו חושבים אפילו על צעד כזה? קל יהיה לאיזו ממשלה דובלינית למנוע מאתנו את הנמלים לאחר שהסתלקנו משם. התותחים נמצאים שם, המוקשים יהיו שם. אבל, דבר החשוב יותר לצורך זה, תהיה בידם הזכות המשפטית. הזכויות היו בידיכם: אתם מסרתם אותן; אתם מקווים שתחתיהן תזכו ברצון טוב עד כדי כך שיהיו הללו נושאים תלאה בעבוּרכם. נניח שלא תזכו בכך. לא יהיה טעם לומר, “אז נכבוש את הנמלים בחזרה”. לא תהיה לכם שום זכות לעשות זאת. הפרת הנייטרליות האירית, אם תוכרז ברגע של מלחמה גדולה, תוכל להמאיס אתכם בעיני דעת־הקהל העולמית, ותוכל להשמיט מתחת רגליכם את הקרקע המוסרית שעליה תתייצבו במלחמה… אתם ממירים אמצעי בטחון וקיום ממשיים וחשובים כנגד צללי־שווא ונוחות רגעית.

חוות דעתו של העתון טיימס היתה מאלפת:

ההסכם על ההגנה… משחרר את ממשלת הממלכה המאוחדת מסעיפי החוזה האנגלו־אירי של 1921, שעל פיהם נטלה עליה את התפקיד המעיק והעדין של הגנת הנמלים המבוצרים של קוֹרק, בּרהייבן ולוֹך סווילי במקרה מלחמה.

שיחרורים נוספים אפשר היה להשיג על־ידי מסירת גיברלטר לספרד ומלטה לאיטליה. אלה לא נגעו כל־כך בעצם קיום האוכלוסיה שלנו.

בזאת אני עוזב את הפרשה העגומה והמדהימה הזאת.

פרק ששה־עשר: צ’כוסלובקיה

פולמוס היסטורי שאינו מתקבל על הדעת – מטרתו הבאה של היטלר – ״שום כוונות רעות ביחס לצ’כוסלובקיה" – נדרו של מר בלום – ביקורי בפאריז במרס 1938 – מר דאלאדיה יורש את מר בלום – החוזה האנגלו־איטלקי – ראיון עם המנהיג הסוּדטי – חששותיהם ואי־רצונם של הגנרלים הגרמניים – יחסי רוסיה הסובייטית עם צ’כוסלובקיה – סטאלין ובנש – קשר וטיהור ברוסיה – הצהרתו של מר דאלאדיה ב־12 ביוני – הבטחתו של היטלר לקייטל – שליחותו של הקפיטן וידמן ללונדון – אני נואם לפני הבוחרים שלי בתידוֹן־בּויז, 27 באוגוסט – מכתבי אל הלורד הליפקס בצ’ארטוול – הדו"ח שלי למשרד־החוץ – המאמר הראשי של הטיימס מיום 7 בספטמבר – שאלתו של מר בּוֹנה והתשובה הבריטית – נאום המשבר של היטלר בנירנברג

משך שנים אחדות דומה היה כי השאלה אם בריטניה וצרפת נהגו בחכמה או בטפשות בפרשת מינכן תיעשה ענין לפולמוס היסטורי ממושך. ואולם הגילויים שנעשו מתוך מקורות גרמניים, ובפרט במשפטי נירנברג, גורסים ששוב אין הדבר מתקבל על הדעת. שתי השאלות העיקריות השנויות במחלוקת היו: ראשית, אם פעולה החלטית מצד בריטניה וצרפת היתה מכריחה את היטלר להיסוג או מביאה לידי מיגורו על ידי קשר־קושרים צבאי: שנית, אם השנה שעברה בין מינכן לפרוץ המלחמה העמידה את מעצמות המערב ביחס לגרמניה במצב טוב יותר או גרוע יותר מאשר בספטמבר 1938.

הרבה ספרים נכתבו, והרבה ייכתבו, על המשבר שנסתיים במינכן בהקרבתה של צ’כוסלובקיה; וכאן הכוונה היא רק למסור כמה מן העובדות העיקריות ולקבוע את עיקרי ממדיהם של המאורעות. אלה נובעים בהכרח מהחלטתו הנחרצה של היטלר לשוב ולאחד את כל הגרמנים ברייך מוגדל ולהתפשט מזרחה, ומהכּרתו כי האנשים העומדים בראש צרפת ובריטניה לא יילחמו משום שהם אוהבים את השלום ומשום שלא חידשו את חימושם. הטכניקה הרגילה הופעלה כנגד צ’כוסלובקיה. התרעומות של הגרמנים הסודטיים, שלא היו נטולות ממש, נופּחו ונוצלו. את המערכה הפומבית נגד צ’כוסלובקיה פתח היטלר בנאומו אל הרייכסטאג ב־20 בפברואר 1938. ״למעלה מעשרה מיליון גרמנים“, אמר, ״יושבים בשתים מן המדינות הסמוכות לגבולותינו”. חובתה של גרמניה היא להגן על אחים גרמנים אלה ולהבטיח להם ״חירות כללית, אישית, מדינית ואידיאולוגית".

הודעה פומבית זאת על כוונתה של ממשלת גרמניה להתעניין במעמד התושבים הגרמניים של אוסטריה וצ’כוסלובקיה היתה לה זיקה קרובה לתיכנון הסודי של ההתקפה הפוליטית הגרמנית באירופה. מטרתה המוצהרת של ממשלת גרמניה הנאצית היתה כפולה: להכליל ברייך את כל המיעוטים הגרמניים היושבים מעבר לגבולותיה, ועל ידי כך – להרחיב את מרחב־המחיה שלה במזרח. מטרתה הנודעת פחות של המדיניות הגרמנית היתה צבאית באָפיה – חיסולה של צ’כוסלובקיה, על אפשרויותיה הן כבסיס־תעופה רוסי הן כחיזוק צבאי לאנגליה וצרפת במקרה מלחמה. עוד ביוני 1937 שקד המטה הכללי הגרמני, על פי הוראותיו של היטלר, על עיבּוּד תכניות של פלישה למדינת צ’כוסלובקיה והחרבתה.

בטיוטה אחת נאמר:

המטרה והתכלית של התקפת־פתע זו מצד הכוחות המזוינים הגרמניים תהיינה לחסל מעצם ההתחלה ולמשך כל המלחמה את האיוּם מצד צ’כוסלובקיה בעורף הפעולות במערב, וליטול מחיל־האוויר הרוסי את החלק הממשי ביותר של בסיס המבצעים שלו בצ’כוסלובקיה³⁷.

השלמת הדמוקרטיות המערביות עם שיעבודה של אוסטריה בידי גרמניה עוררה את היטלר לגשת ביתר תוקף לזממו נגד צ’כוסלובקיה. השליטה הצבאית על שטחה של אוסטריה נתכוונה למעשה להיות הקדמה שאי־אפשר־בלעדיה להסתערות על המצודה הבוהמית. בעוד הפלישה לאוסטריה בעיצומה אמר היטלר במכונית לגנרל פון־הלדר: ״הדבר הזה יהיה לא־נוח מאד לצ’כים“. הלדר ראה מיד את חשיבות המלים האלו. הן האירו לו את העתיד. הן הראו לו את כוונותיו של היטלר, ובתוך כך, כפי שסבר, את בוּרוּתו הצבאית של היטלר. ״למעשה”, הסביר, ״נבצר מן הצבא הגרמני להתקיף את צ’כוסלובקיה מצד דרום. קו הרכבת היחיד העובר את לינץ היה חשוף לגמרי, ולא היה כל מקום להפתעה". אבל תפיסתו הפוליטית־האסטרטגית של היטלר נכונה היתה בעיקרה. החומה המערבית היתה מגביהה והולכת, ואף כי רחוקה היתה משלמות כבר העלתה בפני הצבא הצרפתי זכרונות איומים מן הסוֹם ומפּאשנדל. הוא היה משוכנע שלא צרפת ולא בריטניה לא תילחמנה.

ביום כניסת הצבאות הגרמניים לאוסטריה מסר השגריר הצרפתי בברלין כי גרינג הבטיח חגיגית לציר הצ’כי בברלין כי לגרמניה ״אין שום כוונות רעות ביחס לצ’כוסלובקיה". ב־14 במרס הצהיר ראש ממשלת צרפת, מר בלום, חגיגית באזני הציר הצ’כי בפאריז כי צרפת תכבד בלי שום הסתייגות את התחייבויותיה כלפי צ’כוסלובקיה. דברי הרגעה דיפלומטיים אלה לא יכלו להסתיר את המציאות הזועפת. כל המצב האסטרטגי ביבשת השתנה. טענותיה וגיסותיה של גרמניה יכלו להתרכז עתה במישרים על גבולותיה המערביים של צ’כוסלובקיה, שמחוזות־הספר שלה היו גרמניים באָפים הגזעי, ובהם מפלגה גרמנית לאומנית פעילה ותוקפנית הלהוטה לשמש גיס חמישי במקרה של סכסוך.

בסוף מרס באתי לפאריז וניהלתי שיחות נוקבת עם המנהיגים הצרפתיים. הממשלה ראתה בעין יפה את יציאתי להחיות את הקשרים שלי בצרפת. התאכסנתי בשגרירות שלנו ובזה אחר זה התראיתי עם הרבה מן האישים הצרפתיים העיקריים. ראש־הממשלה ליאון בלום, פלאנדן, הגנרל גאמלן, פּוֹל ריינוֹ, פּייר קוֹט, הריוֹ, לוּאי מארן ואחרים. לבלוּם אמרתי ברגע מסוים, ״חושבים שמרגמת־השדה הגרמנית עולה בטווח, וכמובן בכוח־פגיעה, על ה’שבעים־וחמישה' אפילו כשיחודש“. הוא השיב ״האם מפיך אני צריך לשמוע מה מצבה של הארטילריה הצרפתית?” אמרתי, ״לא, אבל שאַל את אנשי ה’אֶקוֹל פוֹליטקניק' שלך, שלא נשתכנעו כלל מתצוּגת כוחו היחסי של ה’שבעים וחמישה' המודרני, שערכו להם לא מזמן“. מיד נעשה מסביר־פנים ורוחש־ידידות. ריינוֹ אמר אלי, ״אנו מבינים בהחלט שבאנגליה לעולם לא יוכל להיות שירות־חובה. מדוע, אם כן, אינכם מקימים צבא ממוכן? לו היו לכם שש אוגדות משוריינות כי אז באמת הייתם כוח יבשתי של ממש”, או כיוצא בדברים האלה. דומה היה כי פלוני קולונל דה־גוֹל כתב ספר שעורר פולמוס גדול על הכוח התוקפני של כלי־רכב משוריינים מודרניים.

השגריר ואני נועדנו לסעודת־צהריים ארוכה ביחידות עם פלאנדן. הוא היה איש שונה לגמרי מזה שהכרתי ב־1936; אז היה נושא באחריות ונסער; עתה עמד מחוץ לשלטון, והיה קריר, מוצק, ומשוכנע בתכלית כי אין תקוה לצרפת אלא בהסדר עם גרמניה. התווכחנו שעתיים. גאמלן, שגם הוא ביקר אצלי, בטח בצדק בכוחו של הצבא הצרפתי אותו רגע, אבל לא היה בוטח ביותר כאשר שאלתי אותו על הארטילריה, שעליה היו לו ידיעות מדויקות. תמיד השתדל לעשות כמיטב יכלתו בתוך גבולות המשטר המדיני הצרפתי. אבל תשומת־לבה של ממשלת צרפת הוּסחה מן הסכנות שבּזירה האירופית מחמת המערבולת המתמדת של הפוליטיקה הפנימית אותו רגע ומחמת נפילתה הקרובה של ממשלת בלום. כפל־חשיבות היה לכך שההתחייבויות המשותפות וההדדיות שלנו במקרה של משבר כללי תוגדרנה בלי שום צל של אי־הבנה. ב־10 באפריל הורכבה ממשלת צרפת מחדש, בראשה מר דאלאדיה ושר־החוץ בה מר בּוֹנה. שני האנשים האלה עתידים היו לשאת באחריות למדיניות הצרפתית בחדשים הגורליים שלפנינו.

מתוך תקוה להניא את גרמניה מתוקפנות נוספת חתרה ממשלת בריטניה, בהתאם להחלטתו של מר צ’מברליין, להסדר עם איטליה בים התיכון. דבר זה יחזק את מעמדה של צרפת, ויאפשר לצרפתים ולבריטים כאחד להתרכז במאורעות באירופה התיכונה. מוסוליני, שנפילתו של אידן הרגיעתו במידת־מה, ואשר חש עצמו בעמדת־מיקוח חזקה, לא השיב ריקם את פניה של בריטניה החוזרת בתשובה. ב־16 באפריל 1938 נחתם הסכם אנגלו־איטלקי, שלמעשה נתן לאיטליה יד חפשית בחבש ובספרד תמורת הערך המעורפל של רצון טוב מצד איטליה באירופה התיכונה. משרד החוץ התייחס בספקנות לעיסקה זו. הביוגרף של מר צ’מברליין מספר לנו כי במכתב אישי ופרטי כתב, ״צריך היית לראות את הטיוטה שהגיש לי משרד החוץ; היא היתה יכולה להקפיא את הדוב הצפוני"³⁸.

אני הייתי שותף לחששותיו של משרד החוץ נוכח צעד זה:

מר צ’רצ’יל אל מר אידן 18.4.38

החוזה האיטלקי הוא, כמובן, נצחון גמור גמור למוסוליני, הזוכה בהסכמתנו הלבבית לביצור הים התיכון נגדנו, לכיבוש חבש, ולמעשי האלימות שלו בספרד. העובדה שלא נוכל לבצר את קפריסין בלי ״היועצוּת מוקדמת" היא מזיקה ביותר. השאר הוא לדעתי רק בבחינת פתפותי־ביצים.

בכל זאת נדמה לי כי יש צורך לנהוג מידה ניכרת של זהירות בהתנגדות הבּוֹטה להסכם. הרי זה דבר עשוי ומוגמר. קוראים לזה צעד לקראת השלום. אין ספק שהוא מצמצם את האפשרות לכך שגצים מן הים התיכון יבעירו תבערה אירופית. צרפת תוצרך לעשות כמותנו להגנתה שלה, כדי שלא יבוא פילוג בינה לבין בריטניה. ולבסוף קיימת האפשרות שהאינטרסים של מוסוליני יניאוהו מלעורר התערבות גרמנית באגן הדנובה.

בטרם אגמור בדעתי רוצה הייתי לדעת את השקפותיך וכוונותיך. סבור אני שהחוזה האנגלו־איטלקי הוא רק הצעד הראשון, וכי הצעד השני יהיה נסיון להשיג על רגל אחת משהו מהוגן עוד יותר עם גרמניה, דבר שירדים את הציבור הבריטי ובתוך כך יניח לכוח המזוין הגרמני לגדוֹל ולמזימות הגרמניות במזרח להתפתח.

צ’מברליין אמר בסתר בשבוע שעבר לוועד־הפועל של האיחוד הלאומי [של האיגודים השמרניים] כי ״לא נטש את התקוות להסדרים דומים עם גרמניה". הם קיבלו זאת בקרירות רבה.

בינתיים התקדמותנו באוויר מאכזבת יותר ויותר…

סר אידן אל מר צ’רצ’יל 28.4.38

… ביחס לחוזה האיטלקי אני מסכים עם מה שאתה כותב. מוסוליני אינו נותן לנו אלא חזרה על הבטחות שכבר נתן והפר לשעבר, מחוץ לפינוי החיילות מלוב, חיילות שמלכתחילה ודאי נשלחו לשם בעבור ערך ההטרדה שלהם. עתה התברר, כמו שציפיתי, כי מוסוליני המשיך בהתערבותו בספרד לאחר שנפתחו השיחות ברומא. אכן ודאי אופטימיסט הוא האיש המאמין כי מוסוליני יחדל מלהגביר את ההתערבות הזאת עתה, אם יהיה צורך בה להבטחת נצחונו של פרנקו.

כמסמך דיפלומטי מגלם החוזה מכשיר שהפעלתו ודאי תימצא קשה מאד. הוא לא יכנס לתקפו אלא לאחר שיעזבו האיטלקים את ספרד. אולם כמעט ודאי הוא שיעברו עוד הרבה חדשים עד שיקרה דבר זה, ומאחר שהחשוב הוא לא מציאותו של חיל־רגלים איטלקי אלא היאחזות המומחים שלהם ושל הגרמנים, לכן קשה יהיה לקבוע בוודאות אם חל הפינוי למעשה. אבל אפשר יש אנשים שאין הדבר איכפת להם הרבה.

וחוץ מזה הרי גם מעמד האיטלקים בחבש, אשר לפי מה שאני שומע לא די שאינו משתפר אלא שהוא הולך ורע בתמידות. חושש אני כי הרגע שאנו בוחרים להכרה במעמד זה לא יסייע להרמת קרננו בקרב המיליונים הרבים של נתיניו הצבעוניים של המלך.

עם זאת מסכים אני אתך בדבר הצורך להיזהר בנקיטת עמדה ביחס להסכם. אחרי הכל עדיין אין זה הסכם, ואני בודאי לא יאתה לי לומר דבר שייתכן לחשוב כי הוא מקשה יותר על הבשלתו. אחרי הכל הרי זה בדיוק הדבר שבנאום ההתפטרות שלי ובלימינגטוֹן הבטחתי לא לעשותו.

הצד המדאיג ביותר במצב הבינלאומי כפי שאני רואה אותו הוא שההרגעה הזמנית במתיחות תוכל להיחשב תואנה לריפּוּי המאמץ הלאומי, שממילא איננו הולם את חומרת העתים…

היטלר היה צופה אל המאורעות בדריכות. גם בשבילו חשוב היה היכן ייקבע מקומה הסופי של איטליה במשבר אירופי. בישיבה עם ראשי־המטות שלו בסוף אפריל שוקל היה איך להחיש את הקצב. מוסוליני רצה ביד חפשית בחבש. למרות השלמתה של ממשלת בריטניה, אפשר שבסופו של דבר יצטרך לתמיכה גרמנית בקיבּולת זו. אם כך הרי עליו להשלים עם פעולה גרמנית נגד צ’כוסלובקיה. יש להביא שאלה זו לכלל הכרעה, וביישוב השאלה הצ’כית תהיה איטליה קשורה לצד הגרמני. בברלין עיינו כמובן בהצהרותיהם של המדינאים הבריטיים והצרפתיים. כוונת המעצמות המערביות האלו לשדל את הצ’כים שינהגו בהגיון למען השלום האירופי נתקבלה בקורת־רוח. המפלגה הנאצית של חבל־הסודטים, בהנהגת הנליין, ניסחה עתה את דרישותיה לאוטונומיה באזורי־הספר הגרמניים של הארץ ההיא. הנליין הודיע על תכנית זו בנאומו בקרלסבד ב־14 באפריל. זמן קצר אחרי־כן באו צירי בריטניה צרפת בפראג אל שר־החוץ הצ’כי כדי ״להביע את התקוה כי הממשלה הצ’כית תלך עד קצה הגבול על־מנת לפתור את השאלה".

במשך חודש מאי נצטוו הגרמנים בצ’כוסלובקיה להגביר את תעמולתם. ב־12 במאי ביקר הנליין בלונדון כדי להעמיד את ממשלת בריטניה על מעשי העוול שנעשו לתומכיו. הוא הביע רצון להיפגש אתי. לפיכך קבעתי שיחה במורפּת־מנשונז למחרת היום, שבה נכח סיר ארצ’יבּלד סינקלר, ופרופסור לינדמן היה התורגמן שלנו.

הפתרון של הנלייר, כפי שתיאר אותו, אפשר לסכמו במלים אלו:

צריך להיות פרלמנט מרכזי בפראג, שבידיו השליטה על מדיניות־החוץ, ההגנה, הכספים והתחבורה. מן הדין הוא שתהיינה כל המפלגות זכאיות להביע את השקפותיהן שם, והממשלה תפעל לפי החלטות הרוב. במצודות־הגבול יוכלו להחזיק חיילים צ’כים, שתהיה להם כמובן גישה בלתי־מופרעת למצודות הללו. חבלי הגרמנים הסוּדטים, ואפשר גם מחוזות המיעוטים האחרים, יזכו לאוטונומיה מקומית; רוצה לומר, תהיינה להם מועצות עירוניות ונפתיות משלהם, ומורשון שבו אפשר יהיה לדון בעניינים אזוריים משותפים בתוך גבולות מוגדרים היטב. הוא מצדו יהיה מוכן למסור שאלות עובדתיות, דוגמת התוויית הגבול, לבית־דין חסר־פניות, שאולי אפילו יתמנה על־ידי חבר־הלאומים. כל המפלגות תהיינה בנות־חורין להתארגן ולהעמיד עצמן לבחירה, ובתי־משפט חסרי־פניות יפעלו במחוזות האוטונומיים. הפקידים – למשל, פקידי דואר, רכבת ומשטרה – באזורים דוברי־גרמנית יהיו, כמובן, דוברי־גרמנית, וחלק מתקבל־על־הדעת מכּלל המסים הנגבּים יוחזר לאזורים האלה להנהלתם.

מר מאסאריק, הציר הצ’כי בלונדון, שנמסר לו אחרי־כן על שיחה זו, הביע את שביעות־רצונו מהסדר על פי קווים אלה. יישוב של ריבות־גזעים־ומיעוטים מוכּרים בדרך שלום, שיעלה בקנה אחד עם עצמאותה של הריפובליקה הצ’כית, איננו כלל בגדר הנמנע, אם תגלה גרמניה כנוּת ורצון טוב. אבל ביחס לתנאי הזה לא היו לי שום אשליות.

ב־17 במאי החלו שיחות על שאלת הסוּדטים בין הנליין, שביקר אצל היטלר בדרך שוּבו, ובין ממשלת צ’כיה. בחירות עירוניות עמדו להיערך בצ’כוסלובקיה, ולקראתן החלה ממשלת גרמניה במלחמת־עצבים מחושבת. שמועות עקשניות כבר רווחו על תנועות־צבא גרמניות בכיוון הגבול הצ’כי. ב־20 במאי נתבקש סיר נוויל הנדרסון לחקור ולדרוש ברלין בענין זה. החששות הגרמניים לא הרגיעו את הצ’כים, שבאור ל־21 הכריזו על גיוס חלקי של צבאם.

*

בשלב זה חשוב הוא לעיין בכוונות הגרמנים. זה זמן־מה היה היטלר משוכנע כי לא צרפת ולא בריטניה לא תילחמנה בעד צ’כוסלובקיה. ב־28 כינס ישיבה של יועציו הראשיים ונתן הוראות להתכונן להתקפה על צ’כוסלובקיה. הוא הכריז על כך לאחר־מכן בפומבי בנאום לרייכסטאג ב־30 בינואר 1939:

נוכח התגרות זו שאין לשאתה… גמרתי אומר לפתור אחת־ועד, וזאת הפעם באורח רדיקאלי, את שאלת הגרמנים־הסודטים. ב־28 במאי פקדתי (1) לעשות הכנות לפעולה צבאית לפעולה צבאית נגד מדינה זו זו עד ל־2 באוקטובר; ו(2) להרחיב בקצב מזורז ובמידה עצומה את חזית־המגן שלנו במערב"³⁹.

אולם לא כל יועציו הצבאיים היו שותפים לבטחונו העצמי המוחלט. אי־אפשר היה לשכנע את הגנרלים הגרמניים, בהתחשב בעדיפות העצומה עדיין של כוח בעלי־הברית מחוץ לתחום האווירי, שצרפת ובריטניה תיכּנענה להתגרותו של הפירר. על מנת לשבור את הצבא הצ’כי ולהבקיע או לאגף את המצודה הבּוֹהמית יהיה צורך למעשה בשלושים־וחמש אוגדות שלמות. ראשי־המטות הגרמניים הודיעו להיטלר כי הצבא הצ’כי חייב להיחשב יעיל ומודרני בנשקו ובציודו. ביצורי החומה המערבית או קו־זיגפריד, אף שכבר קיימים הם כביצורי־שדה, רחוקים מהשלמתם. הנה כי כן, ברגע ההתקפה על הצ’כים תהיינה בעין רק חמש אוגדות של קו ראשון ושמונה אוגדות־מילואים להגנת כל גבולה המערבי של גרמניה מפני הצבא הצרפתי, שיוכל לגייס מאה אוגדות. הגנרלים נבעתו מפני סיכונים כאלה, שעה שלאחר המתנה של כמה שנים שוב יהיה הצבא הגרמני מושל בכיפה. אף כי הפאציפיזם והחולשה שגילו בעלי־הברית ביחס לשירות־החובה, לחבל הריין ולאוסטריה הוכיחו את נכונות שיפוטו המדיני של היטלר, הנה הפיקוד העליון הגרמני לא יכול להאמין כי הבּלוף של היטלר יצליח פעם רביעית. דומה היה שכּה רחוקה מן השׂכל האפשרות שאומות מנצחות גדולות, בעלות עדיפוּת צבאית הנראית בעליל, תטוֹשנה שוב את נתיב החובה והכבוד, שהוא לגביהן גם נתיב השכל הישר והתבונה. מחוץ לכל אלה צריך היה להביא בחשבון גם את רוסיה, על קשריה הסלאביים אל צ’כוסלובקיה, שעמדתה כלפי גרמניה בפרק־זמן זה היתה הרת־סכנה.

יחסי רוסיה הסובייטית עם צ’כוסלובקיה כמדינה, ועם הנשיא בנש כשלעצמו, היו יחסים של ידידות אינטימית ואיתנה. שרשי הדבר טמונים היו בקירבת־גזע מסוימת, וכן במאורעות טריים־ביחס המצריכים סטייה קלה מן הענין. כשבּיקרני הנשיא בּנש במאראקש בינואר 1944 סח לי את הסיפור הזה. ב־1935 קיבל מהיטלר הצעה שהלז יכבד בכל המסיבות את שלמותה של צ’כוסלובקיה תמורת ערובה שזו תישאר נייטרלית במקרה של מלחמה בין גרמניה וצרפת. כשהצביע בנש על החוזה שלו, המחייבו לעמוד לימינה של צרפת במקרה כזה, השיב השגריר הגרמני כי אין צורך להתכחש לחוזה. די יהיה להפר אותו, אם וכאשר תבוא השעה, על־ידי שצבאה של צ’כוסלובקיה פשוט לא יגויס ולא יצעד. הרפובליקה הקטנה לא יכלה להרשות לעצמה להתמרמר על הצעה כזאת. פחדה מפני גרמניה כבר היה חמור, ומה־גם שבכל עת ובכל שעה תוכל גרמניה לעורר וללבּות את שאלת הגרמנים־הסוּדטים, למרבּה המבוכה והסכנה לצ’כוסלובקיה. לפיכך לא הגיבו ולא התחייבו במאום, והענין לא זז משך יותר משנה. בסתיו 1936 נמסרה לנשיא בנש הודעה ממקור צבאי גבוה בגרמניה לאמור כי אם יש את נפשו לנצל את הצעתו של הפירר הרי מוטב שיזדרז, כי בקרוב יתרחשו ברוסיה מאורעות שיבטלו את חשיבותה של כל עזרה שיוכל לתת לגרמניה.

בעוד בנש מהרהר ברמז המדאיג הזה, נודע לו כי שיג־ושיח מתנהל באמצעות השגרירות הסובייטית בפראג בין אישים חשובים ברוסיה לממשלת גרמניה. זה היה חלק ממה־שקוראים הקשר שקשרו אנשי־הצבא והקומוניסטים הוותיקים להפּיל את סטאלין ולהקים משטר חדש המיוסד על מדיניות פרו־גרמנית. הנשיא בּנש לא התמהמה והודיע לסטאלין כל מה שיכול לברר לעצמו⁴⁰. אחרי־כן בא הטיהור הצבאי והמדיני האכזר, שאולי לא היה מיותר, ברוסיה הסובייטית, בשורת המשפטים בינואר 1937, שהתובע הכללי וישינסקי הצטיין בהם כל־כך.

אף כי רחוק הוא מאד מהתקבל על הדעת שהקומוניסטים הוותיקים עשו אגודה אחת עם מנהיגי הצבא, או להפך, הנה ודאי הוא שהיו חדורים קנאה בסטאלין שדחק את רגליהם. לפיכך אפשר שנוח היה להיפטר מהם בעת־ובעונת־אחת, בהתאם לנוהג הקבוע במדינה טוטליטרית. זינוֹבייב, בּוכארין, ראדק, ועוד ממנהיגיה המקוריים של המהפכה, המרשל טוכאצ’בסקי, שייצג את ברית המועצות בהכתרת המלך ג’ורג' ה־6, ועוד הרבה קציני־צבא גבוהים, הומתו ביריה. בסך הכל ״חוסלו" לא פחות מחמשת־אלפים קצינים ופקידים שלמעלה מדרגת קפיטן. הצבא הרוסי טוהר מן היסודות הפרו־גרמניים שבו, דבר שפגע קשה ביעילותו הצבאית. איבתה של הממשלה הסובייטית הופנתה בצורה בולטת נגד גרמניה. סטאלין חש בחוב האישי שהוא חב לנשיא בּנש, והממשלה הסובייטית היתה חדורה רצון עז מאד לעזור לו ולארצו כנגד הסכנה הנאצית. היטלר תפס, כמובן, את המצב כהלכה; אבל ככל הידוע לי לא היו ממשלות בריטניה וצרפת יודעות־דבר כמוהו. מר צ’מברליין והמטות הכלליים של בריטניה וצרפת ראו בטיהור של 1937 בעיקר את התפוררותו הפנימית של הצבא הרוסי, ורוסיה הסובייטית נצטיירה להם כמדינה הנקרעת לגזרים מחמת רגשי שנאה ויצרי נקם עזים. היתה זו אולי דעה מוגזמת; כי משטר המיוסד על טרור אפשר גם אפשר שיתחזק על־ידי ביסוס אכזרי ומוצלח של שלטונו. העובדה העיקרית לצורך סיפור זה היא הזיקה הקרובה בין רוסיה לצ’כוסלובקיה ובין סטאלין לבנש.

אבל לא המתיחות הפנימית בגרמניה גם לא הקשרים בין בנש לסטאלין לא היו ידועים לעולם החיצון, ולא הוערכו על־ידי המיניסטרים הבריטיים והצרפתיים. קו־זיגפריד, אף כי לא הושלם, נראה גורם־מניעה מפחיד. אי־אפשר היה לאמוד במדויק את עצמתו וכוח־לחימתו של הצבא הגרמני, אף כי חדש היה, וההערכות ודאי שמוגזמות היו. כן גם השפיעו הסכנות שאין־ערוך־להן של התקפה אווירית על ערים בלתי־מוגנות. הגורם העליון על הכל היה שנאת המלחמה בלבות הדמוקרטיות.

בכל זאת חידש מר דאלאדיה ב־12 ביוני את הבטחות קורמן מיום 14 במרס, והכריז כי התחייבויותיה של צרפת ביחס לצ’כוסלובקיה ״הן קדושות, ואי־אפשר להתחמק מהן". הודעה נכבדה זו שמה לאַל את כל גירסות־ההבל שעל פיהן השאיר חוזה לוקרנו שמלפני שלש־עשרה שנה, על דרך הרמז, את הכל בבחינת תלוי ועומד במזרח עד לחתימת חוזה־לוקרנו מזרחי. לנגד ההיסטוריה אין כל ספק בדבר שהחוזה בין צרפת לצ’כוסלובקיה משנת 1924 היה שריר וקיים לא רק על פי חוק כי אם גם בפועל; וכי ראשי הממשלות הצרפתיות חזרו ואישרו זאת בזה אחר זה בכל המסיבות של 1938.

אבל בנידון זה היה היטלר משוכנע כי רק שיפוטו הוא הנכון, וב־18 ביוני הוציא הנחייה סופית להתקפה על צ’כוסלובקיה, שבה ביקש להרגיע את הגנרלים הדאוּגים שלו.

היטלר אל קייטל:

אני אחליט לצאת לפעולה נגד צ’כוסלובקיה רק אם אהיה משוכנע בהחלט, כמו במקרה האיזור המפורז והכניסה לאוסטריה, שהצרפתים לא יצעדו, ושאנגליה לא תתערב אפוא⁴¹.

לשם טישטוש ובילבול שלח היטלר בתחילת יולי את שלישו האישי, הקפיטן וידמן, ללונדון. שלוח זה נתקבל על־ידי הלורד הליפקס ב־18 ביולי, להלכה בלי ידיעתה של השגרירות הגרמנית. נרמז כי הפירר נפגע על שלא נענינו לפניותיו בעבר. אולי תהיה ממשלת בריטניה מוכנה לקבל את פני גרינג בלונדון לשם דיונים מקיפים יותר. במסיבות מסוימות אולי יהיו הגרמנים נכונים לדחות את הפעולה נגד הצ’כים לשנה אחת. כעבור ימים אחדים העלה צ’מברליין את האפשרות הזאת בשיחה עם השגריר הגרמני. על מנת להכשיר את הקרקע בפראג כבר הציע ראש ממשלת בריטניה לצ’כים שישלח לצ’כוסלובקיה חוקר כדי לקדם פשרה ידידותית. הביקור המלכותי בפאריז ב־20 ביולי נתן להליפקס את ההזדמנות לדון בהצעה הזאת עם ממשלת צרפת. ולאחר חליפת־דעות קצרה הסכימו שתי הממשלות לעשות נסיון זה של תיווך.

ב־26 ביולי 1938 הודיע צ’מברליין לפרלמנט על שיגור הלורד רנסימן לפראג על־מנת לחתור שם לפתרון על־ידי הסדרים בין הממשלה הצ’כית להר הנליין. למחרת היום פרסמו הצ’כים הצעת תחוקה למיעוטים לאומיים, שתשמש בסיס לדיונים. בו־ביום הצהיר הלורד הליפקס בפרלמנט: ״אינני מאמין כי האחראים לממשלתה של איזו ארץ שהיא באירופה כיום רוצים במלחמה". ב־3 באוגוסט הגיע הלורד רנסימן לפראג, והחלה שורה של דיונים מייגעים ומסובכים עם הצדדים השונים המעוניינים בדבר. מקץ שבועיים הופסקו הדיונים האלה, ומנקודה זו והלאה התנהלו המאורעות במהירות.

ב־27 הודיע ריבּנטרופ, שעתה היה שר־החוץ, על ביקור שערך אצלו השגריר האיטלקי בברלין, אשר ״קיבּל הוראה נוספת בכתב ממוסוליני, המבקש כי גרמניה תודיע מבעוד־מועד על התאריך המסתבר של הפעולה נגד צ’כוסלובקיה“. מוסוליני ביקש הודעה מעין זו על־מנת ״שיוכל לאחוז מבעוד מועד באמצעים הנחוצים על הגבול הצרפתי”.

*

משך חודש אוגוסט גברה החרדה והלכה. במחוז הבחירה שלי אמרתי ב־27 בחודש:

ביער הקדמון הזה של תיידון בויז, שעצם שמו מחזירנו לימי הנורמאנים – כאן, בלבה של אנגליה אוהבת־השלום, שומרת־החוק – קשה לנו לתפוס את היצרים הלוהטים המשתוללים באירופה. משך חודש הדאגה הזה ודאי ראיתם ידיעות בעתונים, שבוע אחד טובות ומשנהו רעות; שבוע טובות יותר, משנהו רעות יותר. אבל שומה עלי לומר לכם כי המצב הכללי באירופה ובעולם מתנהל בתמידות לקראת נקודת־הכרעה שאי־אפשר יהיה לדחותה עוד הרבה.

המלחמה ודאי שאינה בלתי־נמנעת. אבל הסכנה לשלום לא תורחק עד אם יפוזרו הגייסות הגרמניים העצומים שנקראו מבתיהם אל השורות. העמדת יותר ממיליון וחצי חיילים על בסיס מלחמתי היא צעד חמור מאד לגבי ארץ אשר לה עצמה אין שום איום נשקף משום צד, ארץ שאינה יראה מפני איש… נדמה לי, ועלי להגיד לכם זאת בבירור, כי הכוחות הגדולים האלה לא הועמדו על בסיס מלחמתי בלי כוונה להגיע לכלל הכרעה בתוך פרק־זמן מצומצם מאד…

מסכימים אנו בהחלט עם הקו שנקטה ממשלתנו בשיגור הלורד רנסימן לפראג. אנו תקוה – אכן, אנו תפילה – כי שליחות זו של פיוס תוכתר בהצלחה, ובודאי נראה הדבר כי ממשלת צ’כוסלובקיה עושה כמיטב יכלתה להכניס סדר בביתה ולמלא אחר כל דרישה שאינה מכוּונת להביא עליה חורבן כמדינה… אבל שאפות גדולות ועזות יותר אפשר שתמנענה הסדר, ואז יהיה על אירופה ועל העולם התרבותי לעמוד בפני דרישותיה של גרמניה הנאצית; או אולי לעמוד נוכח איזו פעולה פתאומית של חוזק־יד מצד המפלגה הנאצית הגרמנית, כולל פלישה לארץ קטנה ושעבּוּדה. פרשה כזאת לא תהיה סתם התקפה על צ’כוסלובקיה; יהיה זה פשע נגד הציביליזציה והחירות של העולם כולו…

יקרה מה שיקרה, מכל־מקום שוּמה על ארצות זרות לדעת – ויש זכות לממשלה להודיען – כי אין לחשוב שבריטניה הגדולה והקיסרות הבריטית אינן מסוגלות למלא את תפקידן ולעשות את חובתן כאשר עשו בשעות גדולות אחרות שעדיין לא נשתכחו מן ההיסטוריה.

בימים הללו היה לי איזה מגע עם מיניסטרים. יחסי עם הלורד הליפקס עמדו כמובן בסימן חילוקי־הדעות הפוליטיים החמורים ביני לבין ממשלת הוד־מלכותו, הן בענייני הגנה הן בענייני חוץ. בעיקרו של דבר הייתי תמים־דעים עם אידן, ולא כך הייתי עם יורשו. אף על פי כן, כל־אימת שהיתה הזדמנות לכך, נפגשנו כידידים ועמיתים מזה הרבה שנים, ולפרקים כתבתי אליו. מזמן ביקשני לבוא לראותו.

מר צ’רצ’יל אל הלורד הליפקס 31.8.38

אם בנש יעמוד בדיבורו, ורנסימן יראה בכך הצעה הוגנת, ואם בכל זאת תידחה ההצעה, נראה לי כי שני דברים יש לעשות השבוע כדי להגביר את המניעות כנגד מעשה נמהר מצד היטלר, דברים שאף אחד מהם לא יחייב אותך לערוּבּה שאתה ירא מפניה.

ראשית, האם לא ייתכן לנסח איגרת משותפת של בריטניה, צרפת ורוסיה שבה תצהרנה: (א) על רצונן בשלום וביחסי ידידות; (ב) על דאגתן העזה נוכח הכנותיה הצבאיות של גרמניה; (ג) על העניין המשותף שלהן בפתרון של שלום למחלוקת הצ’כוסלובקית, ו(ד) שפּלישת הגרמנים לצ’כוסלובקיה תעלה בעיות ממדרגה עליונה לגבי כל שלוש המעצמות? איגרת זו, כאשר תנוּסח, צריכים שגרירי שלוש המעצמות להראותה רשמית לרוזוולט, ועלינו יהיה לעשות את כל המאמצים כדי להניעו לפעול כמירב יכלתו בענין זה. נדמה לי כי אין זה מן הנמנע שהוא יפנה אז בעצמו אל היטלר, ידגיש את חומרת המצב, ויגיד כי נדמה לו שמלחמה עולמית תבוא בהכרח בעקבות פלישה לצ’כוסלובקיה, וכי בתום־לב הוא ממליץ על הסדר ידידותי.

נדמה לי כי נוהל זה יתן ליסודות שוחרי־השלום בחוגים הרשמיים הגרמניים את הסיכוי הטוב ביותר לעמוד על שלהם, וכי היטלר יוכל למצוא מוצא לעצמו על־ידי משא־ומתן עם רוזוולט. אכן, אין להתנבא מראש אף על אחד מן המאורעות האלה; הם נראים רק בחינת תקוות. החשוב הוא האיגרת המשותפת.

הצעד השני העשוי להציל את המצב יהיה תנועות צי, וגיוס מלא של אסקדרוני־המילואים ושייטות הסיירות. אינני מציע לגייס את מילואי הצי המלכותי, אבל סבור אני כי יש חמש או שש שייטות שאפשר יהיה להעמידן במצב־הכן, וכן גם יש כמאתיים ספינות־טרוֹלר שאפשר להשתמש בהן לעבודה נגד צוללות. נקיטת אמצעים אלה ואחרים תעורר מרקחה גדולה בנמלי הצי, שהשפעתה תהיה רק לטוב כגורם־של־מניעה, ואמצעי־זהירות המכוון לצורך השעה – אם יקרה הגרוע מכל.

אני מעז לקוות שלא תתרעם על הצעות אלו מצד איש שכבר ידע ימים כאלה. ברור הוא כי יש הכרח חיוני למהר.

*

ב־2 בספטמבר אחר הצהריים קיבלתי הודעה מן השגריר הסובייטי שרוצה היה לבוא לצ’ארטוול ולראותני מיד בעניין דחוף. זה זמן־מה היו לי יחסים אישיים ידידותיים עם מר מאיסקי, שגם מרבה היה להתראות עם רנדוֹלף בני. הנה כי כן קיבלתי את פני השגריר, ולאחר הקדמות מעטות סח לי בפירוט מדויק ורשמי את הסיפור המובא להבּא. בטרם ירחיק הרבה תפסתי שהוא מוסר הצהרה לי, לאיש פרטי, משום שהממשלה הסובייטית מעדיפה דרך זו על פני הצעה במישרים למשרד־החוץ, שאולי תיענה בסירוב. ברורה היתה הכּוונה שאמסור את מה שהוּגד לי לממשלת הוד־מלכותו. השגריר לא אמר זאת במפורש, אך הדבר נתרמז מן העובדה שלא ביקש כל שמירת־סוד. הואיל ומיד נראה לי כי הענין הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, נזהרתי שלא להשפיע על סיכוייו לעיוּן מצדם של הליפקס וצ’מברליין על־ידי התחייבות כלשהי מצדי, או על־ידי ביטויים שיעוררו מחלוקת בינינו.

מר צ’רצ’יל אל הלורד הליפקס 3.9.38

ממקור בטוח בהחלט קיבלתי באורח פרטי את הידיעה הבאה, שאני רואה חובה לעצמי למסרה לך, אף כי לא נתבקשתי לכך.

אתמול, ב־2 בספטמבר, בא הממונה על ענייני השגרירות הצרפתית במוסקבה (מאחר שהשגריר נמצא בחופשה) אל מר ליטבינוב, ובשם ממשלת צרפת שאל אותו איזו עזרה תתן רוסיה לצ’כוסלובקיה מפני התקפה גרמנית, בהתחשב במיוחד בקשיים העשויים להיוצר עקב הנייטרליוּת של פולין או רומניה. בתשובה על כך שאל ליטבינוב מה יעשו הצרפתים עצמם, בהטעימו כי על הצרפתים מוטלת התחייבות במישרים, ואילו התחייבותה של רוסיה תלויה בפעולותיה של צרפת. הממונה על ענייני השגרירות הצרפתית לא ענה על השאלה הזו. בכל זאת הודיע לו ליטבינוב, ראשית, שברית־המועצות גמרה אומר לעמוד בהתחייבויותיה. הוא מכיר בקשיים שיוצרת עמדתן של פולין ורומניה, אבל סבור הוא כי במקרה של רומניה אפשר להתגבר עליהם.

בחדשים האחרונים נקטה ממשלת רומניה קו ידידותי מובהק כלפי רוסיה ויחסיהן השתפרו מאד. מר ליטבינוב סבור היה כי הדרך הטובה ביותר להתגבר על סרבנותה של רומניה תהיה באמצעות חבר־הלאומים. אם, למשל, יחליט החבר כי צ’כוסלובקיה היא קרבן לתוקפנות וכי גרמניה היא התוקפנית, הרי מן הסתם יקבע דבר זה את פעולותה של רומניה ביחס למתן רשות לצבאות רוסיה ומטוסיה לעבור בשטחה.

הממונה על ענייני השגרירות הצרפתית העלה את האפשרות שמועצת חבר־הלאומים לא תהיה מאוחדת בדעתה, ועל כך קיבל את התשובה כי לדעת מר ליטבינוב די יהיה בהחלטת־רוב, וכי רומניה מן־הסתם תצטרף לרוב בהצבעה במועצת־החבר. לפיכך יעץ מר ליטבינוב לכנס את מועצת חבר־הלאומים בהתאם לסעיף 11, בהסתמך על קיומה של סכנת מלחמה, וכן סובר הוא שעל מעצמות חבר־הלאומים להמתיק סוד. דעתו היתה כי ככל שיקדימו בכך כן ייטב, כי השעה דוחקת אולי מאד. אחרי־כן אמר לממונה על ענייני השגרירות הצרפתית כי שיחות־מטות צריכות להתקיים מיד בין רוסיה, צרפת וצ’כוסלובקיה באשר לדרכים ולאמצעים של מתן העזרה. ברית המועצות מוכנה להצטרף מיד לשיחות־מטות מעין אלו.

רביעית, חזר והזכיר את הראיון שלו מיום 17 במרס, שבלי ספק יש לך העתק ממנו במשרד החוץ, שבו המליץ על הוועצות בין המעצמות שוחרות־השלום על דבר הדרך הטובה ביותר לשמירת השלום, מתוך מגמה לפרסם אולי הצהרה משותפת מטעם שלוש המעצמות הנוגעות בדבר, צרפת, רוסיה ובריטניה הגדולה. הוא היה סבור כי ארצות־הברית תתן תמיכה מוסרית להצהרה מעין זו. כל ההודעות האלו נמסרו מטעם ממשלת רוסיה כחוות־דעתה על הדרך הטובה ביותר למניעת מלחמה.

הטעמתי כי הידיעות של היום מרמזות כמדומה על עמדה שקטה יותר מצדו של הר היטלר, וכי לדעתי אין זה מתקבל על הדעת שממשלת בריטניה תעיין באיזה צעדים נוספים כל זמן שבשיחות הנליין־בנש לא יבוא משבר חדש אשר בשום אופן אי־אפשר יהיה להאשים בו את ממשלת צ’כוסלובקיה. אנחנו לא נרצה להרגיז את הר היטלר, אם באמת נוטה הוא לפתרון של שלום.

כל הדברים האלה אפשר, כמובן, שהגיעו אליך בצינורות אחרים. אבל בעיני היו הצהרותיו של מר ליטיבינוב חשובות כדי־כך שלא היה עלי להניח זאת ביד המקרה.

מיד לאחר שהכתבתי את הדו“ח הזה שלחתיו ללורד הליפקס, והוא השיב ב־5 בספטמבר בלשון מסויגת לאמור שברגע זה אין הוא סבור כי פעולה מסוג מה שמוצע בהתאם לסעיף 11 תהיה למועיל, אלא שישמור את הדבר בלבו. ״לפי־שעה סבור אני, כפי שרמזת, שעלינו לסקור את המצב לאור הדין־והחשבון שהביא אתו הנליין מברכטסגאדן”. הוא הוסיף ואמר כי המצב מדאיג מאד.

*

היטלר חוצה את גבול אוסטריה ה“מסופחת” (מרס 1937)

“פיסת הנייר” של הסכם מינכן

במאמרו הראשי ביום 7 בספטמבר אמר הטיימס:

אם הסודטים דורשים עתה יותר ממה שהממשלה הצ’כית מוכנה לתת בשורת הצעותיה האחרונה. אין להסיק מכך אלא שהגרמנים חורגים מדגר⁴² עצם סילוקם של קיפּוחים לגבי האנשים שלא נוח להם בתוך מסגרתה של הרפובליקה הצ’כוסלובקית. אם כך הדבר, אולי כדאי יהיה שתשקול ממשלת צ’כוסלובקיה בדעתה אם עליה להוציא כליל מגדר דיון את התכנית, שמצאה חן בכמה חוגים, לעשות את צ’כוסלובקיה מדינה הוֹמוֹגנית יותר על־ידי הוויתור על אותה שוּלית של אוכלוסים זרים היושבים בקירבת מקום לאומה שאתה הם מאוחדים בגזע.

דבר זה כרוך היה, כמובן, במסירת כל קו הביצורים של בּוֹהמיה. אף כי ממשלת בריטניה הודיעה מיד כי מאמר זה של הטיימס אינו מבטא את השקפותיה. הנה דעת־הקהל בחוץ־לארץ, בפרט בצרפת, לא נרגעה כל־עיקר. במרוצת אותו יום עצמו – ה־7 בספטמבר – פנה השגריר הצרפתי בלונדון בשם ממשלתו אל הלורד הליפקס וביקש להבהיר את עמדתה של בריטניה במקרה של התקפה גרמנית על צ’כוסלובקיה.

מר בּוֹנה, שהיה אז שר־החוץ הצרפתי, מצהיר כי ב־10 בספטמבר 1938 העמיד את השאלה הבאה לפני שגרירנו בפאריז, סיר אֶריק פּיפּס: ״מחר אולי יתקיף היטלר את צ’כוסלובקיה. אם יעשה זאת, תערוך צרפת גיוס מיד. היא תפנה אליכם ותאמר, ‘אנחנו צועדים: האם אתה צועדים אתנו?’ מה תהיה תשובתה של בריטניה הגדולה?״

הדברים הבאים היו התשובה שאותה אישר הקבינט, ואשר נשלחה על־ידי הלורד הליפקס באמצעות סיר אריק פּיפּס ב־12 בחודש:

מכיר אני כמובן עד־מה חשוב יהיה הדבר לממשלת צרפת לקבל תשובה ברורה על שאלה כזאת. אבל, כמו שהטעמת לפני בּוֹנה, הנה השאלה עצמה, אף כי ברורה היא בצורתה, אין להבדילה מן המסיבות שבהן אולי תוּצג, מסיבות אשר בשלב זה בהכרח הן היפּותטיות לגמרי.

יתר על כן, בענין זה אין ממשלת הוד־מלכותו יכולה לחשוב על עמדתה שלה בלבד, הואיל וכל החלטה אשר תקבל וכל מעשה אשר תעשה יהיה בהם, למעשה, כדי לחייב את הדומיניונים. ממשלותיהם ודאי לא תהיינה מוכנות לכך שעמדתן תוכרע בשבילן מראש, לפני התברר המסיבות הממשיות, שעליהן תרצינה לשפוט בעצמן.

במידה שיש ביכלתי לתת בשלב זה איזו תשובה על שאלתו של מר בּוֹנה הרי צריכה התשובה להיות כי אם גם לעולם לא תסבול ממשלת הוד־מלכותו שום איום על בטחונה של צרפת, הנה אין בידה להודיע במדויק מה יהיה אָפיה של פעולתה העתידה, ומה הזמן שבו תיעשה במסיבות שאין היא יכולה לחזותן מראש⁴³.

ביחס להודעה כי ״ממשלת הוד מלכותו לעולם לא תסבול שום איום על בטחונה של צרפת" ביקשו הצרפתים לדעת לאיזו עזרה יוכלו לצפות אם יהיה איום על בטחונה של צרפת. התשובה מלונדון היתה, לדברי בּוֹנה. שתי אוגדות, בלתי ממונעות, ו־150 מטוסים משך ששת החדשים הראשונים למלחמה. אם היה מר בּוֹנה תר אחר תוֹאנה להפקיר את הצ’כים לגורלם, הרי יש להודות כי חיפושיו זכו למידה של הצלחה.

ב־12 בספטמבר גם יצא היטלר, בכנס מפלגתי בנירנברג, בהתקפה פרועה על הצ’כים, שהגיבו למחרת היום בהטלת משטר צבאי על מחוזות מסוימים של הרפובליקה. ב־14 הופסק המשא־והמתן עם הנליין סופית, וב־15 בחודש ברח מנהיג הסוּדטים לגרמניה.

עתה הגענו אל פסגת המשבר.

פרק שבעה־עשר: הטרגדיה של מינכן

צ’מברליין מנהל את העניינים – הוא מבקר בברכטסגאדן – פגישתו עם היטלר – קץ שליחותו של רנסימן – לחץ אנגלו־צרפתי על צ’כוסלובקיה – כניעתו של הנשיא בנש – הגנרל פוֹשה מוותר על האזרחות הצרפתית – דברי מיום 21 בספטמבר – הצהרתו הנמרצה של ליטבינוב באסיפת חבר־הלאומים – ההתעלמות מן העצמה הסובייטית – עופות־טרף נקהלים סביב המדינה הנדונה לכליה – צ’מברליין והיטלר בגודסבּרג – האולטימטום של היטלר – דחייתו על־ידי ממשלות בריטניה וצרפת – שליחותו של סיר הוֹראס וילסון לברלין – ביקורי בדאונינג־סטריט ב־26 בספטמבר – הודעת הלורד הליפקס – גיוס הצי הבריטי – מאחרי החזית הגרמנית – פיטורי הגנרל פון־בּק – מאבקו של היטלר עם מטה הצבא שלו – הקשר של הגנרל פון־האלדר – טעמי כשלונו ב־14 בספטמבר – תזכיר המטות הכלליים של גרמניה אל היטלר, 26 בספטמבר – אזהרתו של האדמירל רדר – היטלר פוסח על הסעיפים – שידורו של מר צ’מברליין מיום 27 בספטמבר – הצעתו השלישית לבקר אצל היטלר – קריאתו אל מוסוליני – דראמה בבית־הנבחרים, 28 בספטמבר – הועידה במינכן — פיסת נייר – שיבת־הנצחון של צ’מברליין – ״שלום בכבוד!" – עדותו של המרשל קייטל בנירנברג – שיפּוּטו של היטלר מתאמת שוב – כמה עקרונות כלליים של מוּסר ומעשה – נתיב שוֹאה לצרפת ובריטניה

בידי מר צ’מברליין היתה עתה השליטה הגמורה על מדיניות־החוץ הבריטית, וסיר הוראס וילסון היה איש־אמונו וסוכנו הראשי. הלורד הליפקס, אף כי באווירת המיניסטריון שלו רבּו פקפוקיו, הלך אחר מנהיגו. חברי הקבינט היו דאוּגים עד מאד, אבל צייתו. ה״מצליפים" טיפלו בכשרון ברוב־הממשלתי בבית הנבחרים. איש אחד, ואיש אחד בלבד, ניהל את עניינינו. הוא לא נרתע לא מן האחריות אשר נטל עליו גם לא מן המאמצים האישיים שנתחייבו מכך.

באור ל־14 בספטמבר בא מר דאלאדיה במגע עם מר מר צ’מברליין. ממשלת צרפת היתה בדעה כי פנייה משותפת מצד מנהיגי צרפת ובריטניה אל היטלר על בסיס אישי תוכל להיות בעלת ערך. אולם צ’מברליין היה נתון לשיג־ושיח עם נפשו. ביזמתו שלו טילגרף אל היטלר והביע רצונו לבוא לראותו. הוא הודיע לקבינט על פעולתו למחרת היום, ואחרי־הצהריים קיבל מהיטלר את התשובה בה הוא מזמין אותו לברכטסגאדן. הנה כי כן טס ראש ממשלת בריטניה בבוקר ה־15 בספטמבר אל שדה־התעופה של מינכן. מכל הבחינות לא נבחר הרגע יפה. כשהגיעו הידיעות לפראג לא יכלו המנהיגים הצ’כיים להאמין באמיתותן. הם תמהו על כי בעצם הרגע שבו הם שולטים זו פעם ראשונה במצב הפנימי בחבלי הסוּדטים בא ראש ממשלת בריטניה עצמו לבקר אצל היטלר. מדוּמים היו כי דבר זה יחליש את עמדתם ביחס לגרמניה. נאום ההתגרות של היטלר מן ה־12 בספטמבר, והמרד של חסידי הנליין שבא אחרי־כן בהשראתה של גרמניה, לא זכו לתמיכה מקומית. הבליין ברח לגרמניה. ומפלגת הגרמנים־הסודטים, שניטלה ממנה הנהגתו, התנגדה בפירוש לפעולה ישרה. במה שקוראים ״התכנית הרביעית" הציעה הממשלה הצ’כית רשמית למנהיגי הגרמנים־הסודטים תכנית אדמיניסטרטיבית לאוטונומיה אזורית, אשר לא די שעלתה על בקשות־קרלסבּד של הנליין מחודש אפריל אלא גם הלמה בהחלט את ההשקפה שהביע צ’מברליין בנאומו בין ה־24 במרס ואת דבריו של סיר ג’ון סיימון בנאומו מן ה־27 באוגוסט. אבל אפילו הלורד רנסימן תפס כי הדבר האחרון שהגרמנים רוצים בו הוא מיקח משביע־רצון בין מנהיגי הסוּדטים לממשלה הצ’כית. מסעותיו של צ’מברליין נתנו להם הזדמנות להרבות בדרישותיהם; ועל פי הוראות מברלין תבעו הקיצונים שבמפלגת הסודטים בגלוי איחוד עם הרייך.

*

מטוסו של ראש־הממשלה הגיע לשדה־התעופה של מינכן ב־15 בספטמבר אחר־הצהריים; הוא נסע מיד ברכבת לברכטסגאדן. בינתיים שידרו כל תחנות־הראדיו של גרמניה הצהרה של הנליין בה הוא תובע את סיפוח חבלי הסוּדטים אל הרייך. זאת היתה הידיעה הראשונה שהגיעה אל מר צ’מברליין כאשר ירד ממטוסו. אין ספק כי דאגו לכך שיוודע לו הדבר קודם שיפגש עם היטלר. עד אז עדיין לא הועלתה מעולם שאלת הסיפוח, לא על־ידי ממשלת גרמניה ולא על־ידי הנליין; וימים אחדים קודם לכן הודיע משרד־החוץ כי אין זה הקו המקובל על ממשלת בריטניה.

מר פיילינג כבר פירסם את הרשוּמות הקיימות מן השיחות בין צ’מברליין היטלר. הנקודה הבולטת ביותר שאנו יכולים להוציא מתיאורו היא זאת:

למרות הקשיוּת והקשיחוּת שדימיתי לראות בפניו, קיבלתי את הרושם כי זהו איש שאפשר לסמוך עליו כשהוא מבטיח דבר־מה⁴⁴.

לאמיתו של דבר כבר גמר היטלר אומר מזה חדשים, כמו שראינו, והתכונן לפלישה לצ’כוסלובקיה, פלישה שלא חיכתה אלא למתן האות הסופי. כשהגיע ראש־הממשלה ללונדון ביום השבת, 17 בספטמבר, כינס את הקבינט. לעת הזאת חזר הלורד רנסימן, ותשומת־לב היתה מובטחת לדו“ח שלו. כל אותה עת היתה בריאוּתו רופפת, והמאמץ הנורא שעמד בו בשליחוּתו שלח רזון מרובה בבשרו. הוא המליץ עתה על ״מדיניות לפעולה מיידית ודרסטית”, לאמור: ״העברת מחוזות בעלי רוב גרמני מכריע לגרמניה". דבר זה היתה בו לפחות מעלת הפשטוּת.

גם ראש־הממשלה גם הלורד רנסימן משוכנעים היו כי רק מסירת חבלי הסודטים לגרמניה תניא את היטלר מלצוות על הפלישה לצ’כוסלובקיה. מר צ’מברליין בפגישתו עם היטלר קיבל רושם עז ״שהלז שרוי במצב־רוח של מלחמה“. חברי הקבינט שלו סבורים היו גם כי הצרפתים אין בהם כל רוח־מלחמה. לפיכך לא היה כל מקום להתנגדות לתביעותיו של היטלר מן המדינה הצ’כית. מיניסטרים אחדים מצאו נחמה בביטויים כגון ״זכויות ההגדרה־העצמית”, ״זכויותיו של מיעוּט לאומי ליחס צודק“; והופיע אפילו הלך־רוח של ״עמידה לימין האיש הקטן כנגד האַלם הצ’כי”.

עתה היה צורך להתקדם אחורנית מתוך תיאום עם ממשלת צרפת. ב־18 בספטמבר באו דאלאדיה ובּוֹנה ללונדון. צ’מברליין כבר החליט עקרונית לקבל את דרישותיו של היטלר כפי שהוסברו לו בברכטסגאדן. לא נותר אלא לנסח את ההצעות שתוּגשנה לממשלה הצ’כית על־ידי נציגיהן של בריטניה וצרפת בפראג. המיניסטרים הצרפתים הביאו אתם טיוטה של שורת הצעות שניסוחן היה מוצלח הרבה יותר. הם לא צידדו במשאל־עם משום שלפי דבריהם תוכלנה לבוא דרישות למשאלים נוספים באזורי הסלובקאים והרוּתנים. הם צידדו במסירת חבל הסודטים לגרמניה מיד. עם זאת הוסיפו כי ממשלת בריטניה, עם צרפת ועם רוסיה, שבּה לא נועצו כלל, צריכות לערוב לגבולות החדשים של צ’כוסלובקיה המקוצצת.

לרבים מאתנו, אפילו מחוץ לחוגי הקבינט, היתה ההרגשה כי בּוֹנה מייצג את תמצית התבוסנוּת, וכי מטרת כל תמרוניו המילוליים המחוכמים היא ״שלום בכל מחיר". בספרו, שנכתב לאחר המלחמה, עמל הוא כמובן להטיל את כל המשא על צ’מברליין והליפקס. אין כל מקום לספק מה היו כוונותיו שלו. בכל מחיר התאווה להתחמק מן הצורך למלא את ההתחייבויות החגיגיות והמדויקות של צרפת, שחוּדשו זה־מקרוב, לצאת למלחמה להגנת צ’כוסלובקיה. הקבינטים של בריטניה וצרפת נמשלו בעת הזאת כשני אבטיחים בשלים מדי שנכתשו יחד; ואילו הנחוּץ היה נצנוץ של פלדה. בדבר אחרי הסכימו כולם: אין כל צורך להיועץ עם הצ’כים. בפני אלה יש להעמיד את החלטת פטרוניהם.

במסרן לצ’כים את החלטתן, או את האולטימטום שלהן, אמרו אנגליה וצרפת: ״ממשלת צרפת ובריטניה כאחת מכירות מה־גדול הוא הקרבן הנדרש כאן מצ’כוסלובקיה. הן ראו חובה לעצמן לפרש יחד בגילוי־לב את התנאים ההכרחיים לבטחון… על ראש־הממשלה לחדש את השיחות עם הר היטלר ביום ד׳ לכל המאוחר, ואם אפשר – קודם לכן. לפיכך נראה לנו שעלינו לבקש את תשובתכם בהקדם האפשרי". הנה כי כן הוגשו לממשלה הצ’כית ביום 19 בספטמבר אחר־הצהריים הצעות למסור מיד לגרמניה את כל האזורים בצ’כוסלובקיה המאוכלסים יותר מחמישים־למאה תושבים גרמנים.

בריטניה הגדולה אחרי הכל לא היו עליה שום התחייבויות־חוזה להגן על צ’כוסלובקיה, גם לא היו עליה כל התחייבויות בלתי־רשמיות. אבל צרפת בהחלט נתחייבה על פי חוזה לעשות מלחמה על גרמניה אם תתקיף זו את צ’כוסלובקיה. משך עשרים שנה היה הנשיא בנש בעל־בריתה הנאמן של צרפת וכמעט הוואסאל שלה, שתמך תמיד במדיניות הצרפתית ובאינטרסים הצרפתיים בחבר־הלאומים ומחוצה לו. אם היה פעם מקרה של התחייבות קדושה, כאן היה המקרה. רעננות וחיות בזכרון היו ההצהרות של ה"ה בלום ודאלאדיה. היה זה סימן מבשׂר־אבדן כשהתנכרה ממשלה צרפתית להבטחתה של צרפת. אני תמיד סבור הייתי כי טעות עשה בנש שנכנע. היה עליו להגן על קו הביצורים שלו. לפי דעתי בזמן ההוא הרי, משעה שהיו הקרבות מתחילים, היתה צרפת נחלצת לעזרתו על נחשול של התלהבות לאומית, ובריטניה היתה קמה כמעט מיד לימינה של צרפת. בנקודת השיא של המשבר (ב־20 בספטמבר) ביקרתי יומיים בפאריז כדי להיפגש עם ידידי בממשלת צרפת, ריינו ומאנדל. שני המיניסטרים האלה שרויים היו במצוקת־נפש קשה ועמדו להתפטר מן הקבינט של דאלאדיה. אני התנגדתי לכך, הואיל וקרבנם לא היה יכול לשנות את מהלך המאורעות, ורק היה מחליש את ממשלת צרפת מחמת איבּוד שני חבריה המוכשרים והאמיצים ביותר. אפילו ערבתי את לבי לדבר אליהם ברוח זו. אחרי הביקור המכאיב הזה חזרתי ללונדון.

*

בשעה 2 באור ל־21 בספטמבר באו צירי בריטניה וצרפת בפראג אל הנשיא בנש, להודיע לו כי למעשה אין שום תקוה לתיווך על בסיס החוזה הגרמני־הצ’כוסלובקי משנת 1925, ולדחוק בו שיקבל את ההצעות האנגלו־צרפתיות ״קודם שיווצר מצב שצרפת ובריטניה לא תוכלנה להיות אחראיות לו״. ממשלת צרפת לפחות התביישה בהודעה זו עד כדי כך שנתנה הוראה לציר שלה למסרה בעל־פה בלבד. תחת הלחץ הזה הרכינה הממשלה הצ’כית ב־21 בספטמבר ראש להצעות האנגלו־צרפתיות. ברגע זה נמצא בפראג גנרל אחד מן הצבא הצרפתי בשם פוֹשה. הוא נמצא בצ’כוסלובקיה עם המשלחת הצבאית הצרפתית מאז 1919, ומאז 1926 עמד בראשה. הוא ביקש עתה את ממשלת צרפת לשחרר אותו מחובותיו, והעמיד עצמו לרשות הצבא הצ’כוסלובקי. הוא גם קיבל אזרחות צ’כית.

הצרפתים העלו לצידוקם את הטענה הבאה, שאין לפטור אותה כלאחר־יד. אילן סירבה צ’כוסלובקיה להיכנע, וכתוצאה מכך היתה פורצת מלחמה, כי אז היתה צרפת ממלאת את התחייבויותיה; אבל אם בחרו הצ’כים להיכנע למידת הלחץ שהופעל עליהם, הרי ניצל כבודה של צרפת. זאת עלינו להניח למשפטה על ההיסטוריה.

*

בו ביום ב־21 בספטמבר, פירסמתי בלונדון הודעה לעתונות על המשבר:

חלוקת צ’כוסלובקיה תחת לחץ מצד אנגליה וצרפת כמוה ככניעה שלמה של הדמוקרטיות המערביות לפני האיום הנאצי לשימוש בכוח. התמוטטות כזאת לא תביא שלום ובטחון לא לאנגליה גם לא לצרפת. נהפוך הוא, היא תעמיד את שתי האומות האלו במצב חלוּש ומסוכן יותר ויותר. עצם הנייטרליזציה של צ’כוסלובקיה פירושה שיחרור עשרים־ושתים אוגדות גרמניות, שתאיימנה על החזית המערבית, ונוסף על כך תפתח את הדרך אל הים השחור לפני הנאצים עליזי־הנצחון. לא לצ’כוסלובקיה בלבד נשקף האיום אלא גם לחירות ולדמוקרטיה של כל האומות. האמונה כי אפשר להשיג בטחון על־ידי השלכת מדינה קטנה טרף לזאבים היא אשליה הרסנית. הפוטנציאל המלחמתי של גרמניה יגדל בתוך זמן קצר בשיעור מהיר יותר מזה שבּו תוכלנה צרפת ובריטניה הגדולה להשלים את הצעדים הנחוצים להגנתן.

*

באסיפת חבר הלאומים ב־21 בספטמבר מסר ליטבינוב אזהרה רשמית:

…ברגע זה נתונה צ’כוסלובקיה להתערבות בענייניה הפנימיים מצד מדינה שכנה, ובפומבי ובקולי־קולות מאיימים עליה בהתקפה. אחד העמים העתיקים ביותר, התרבותיים ביותר והחרוצים ביותר של אירופה, שהשיג את עצמאותו אחרי מאות שנים של דיכוי, אפשר שיחליט היום או מחר לאחוז בנשק כדי להגן על העצמאות הזאת…

חבר הלאומים התעלם ממאורע כדוגמת היעלמה של אוסטריה. הממשלה הסובייטית, מתוך שעמדה על משמעוּת המאורע הזה לגבי גורלה של אירופה כולה, ובפרט לגבי גורל צ’כוסלובקיה, פנתה מיד אחרי האנשלוּס אל שאר המעצמות האירופיות הגדולות בהצעה רשמית לעיין מיד במשותף בתוצאות האפשרית של אותו מאורע, על מנת לנקוט אמצעי־מניעה קיבּוציים. לצערנו לא זכתה הצעה זו להערכה הראויה לה, אף כי אילו הוגשמה הרי יכלה לחסוך מאתנו את החרדה שחש עתה העולם כולו לגורלה של צ’כוסלובקיה… כאשר, ימים אחדים לפני צאתי לז’נבה, תהתה ממשלת צרפת בפעם הראשונה על עמדתנו במקרה של התקפה על צ’כוסלובקיה, מסרתי בשם ממשלתי את התשובה הבאה, הברורה והחד־משמעית בהחלט:

״כוונתנו למלא את ההתחייבויות שלנו בהתאם לחוזה, ולהושיט יחד עם צרפת עזרה לצ’כוסלובקיה בדרכים הפתוחות לפנינו. מיניסטריון־המלחמה שלנו מוכן להשתתף מיד בוועידה עם נציגי מיניסטריוני המלחמה של צרפת וצ’כוסלובקיה. כדי לדון באמצעים ההולמים את חומרת השעה…" רק לפני יומיים פנתה ממשלת צ’כוסלובקיה אל ממשלתי בשאלה רשמית אם מוכנה ברית־המועצות, בהתאם לחוזה הסובייטי־הצ’כי, להגיש לצ’כוסלובקיה עזרה מיידית וממשית אם תגיש צרפת, מתוך נאמנות להתחייבויותיה, עזרה דומה לזו, ועל כך נתנה ממשלתי תשובה ברורה לחיוּב.

אכן מדהים מדהים הדבר שהצהרה פומבית ובלתי־מסויגת זו מצד אחת המעצמות הגדולות ביותר המעורבות בדבר לא מילאה את תפקידה בדיוניו של מר צ’מברליין או בהתנהגותם של הצרפתים בעת המשבר. שמעתי אומרים כי מבּחינה גיאוגרפית לא יכלה רוסיה לשלוח צבא לצ’כוסלובקיה וכי העזרה הרוסית במקרה מלחמה ממילא היתה מצטמצמת בתמיכה אווירית צנועה. היה, כמובן, צורך בהסכמתה של רומניה, ובמידה פחותה יותר גם בהסכמתה של הונגריה, למעבר כוחות רוסיים בטריטוריה שלהן. אפשר מאד שלפחות מרומניה היו משיגים זאת, כפי שרמז לי מר מאיסקי, על־ידי הלחץ והערובּות של ברית גדולה הפועלת תחת הגושפנקה של חבר־הלאומים. היו שתי מסילות־ברזל מרוסיה לצ’כוסלובקיה העוברות בהרי הקרפּטים, הצפונית מצ’רנוביץ בדרך בוקובינה, הדרומית בדבּרצן בדרך הונגריה. בשתי בשתי מסילות אלו בלבד, העוקפות במרחק ניכר גם את בוקרשט גם את בודפשט. יכול יכלו לעבור חיילות רוסיים של שלושים אוגדות. כגורם לשמירת השלום היו אפשרויות אלו משמשות מניעה של ממש לגבי היטלר, וכמעט ודאי שהיו מביאות לידי מאורעות גדולים יותר במקרה מלחמה. הדגישו גם את כּחשם ובוגדנוּתם של הסובייטים, וההצעה הסובייטית לא זכתה למעשה לתשומת־לב. הם לא הוטלו על כפות־המאזניים נגד היטלר, ונהגו בהם שוויון־נפש – שלא לומר שאט־נפש – שהשאיר את רישומו על סטאלין. המאורעות התנהלו משל כאילו אין רוסיה הסובייטית קיימת. על כך שילמנו אחרי־כן מחיר יקר.

*

בנאום בטרוויזו ב־21 בספטמבר אמר מוסוליני – לא בלי מידה של עזוּת – ״אם צ’כוסלובקיה נמצאת היום במצב שאפשר לקרוא לו ‘מצב עדין’, הרי זה משום שהיא היתה – מותר כבר לומר ‘היתה’, ומיד גם אגיד לכם מדוע – לא צ’כוסלובקיה בלבד, אלא ‘צ’כוֹ–גרמנוֹ–פּולנוֹ– מדיארו–רוּתנו–רוּמאנו–סלובקיה’, ורצוני להדגיש כי עתה, כשעומדים בפני הבעיה הזאת, הכרח הוא שתיפתר בכללוּתה"⁴⁵.

תחת עקת הבּזיון של ההצעות האנגלו־צרפתיות התפטרה הממשלה הצ’כית והורכבה ממשלה בלתי־מפלגתית בראשותו של הגנרל סירוֹבי, מפקד הלגיונות הצ’כוסלובקיים בסיביר בימות המלחמה העולמית. ב־22 בספטמבר שידר הנשיא בנש אל האומה הצ’כית קריאה מכובּדת לשקט. בעוד בנש מכין את שידורו טס צ’מברליין לפגישתו השניה עם היטלר, הפעם בעיר גוֹדסבּרג שבחבל הריין. כבסיס לדיון סופי עם הפירר הביא אתו ראש ממשלת בריטניה את פרטי ההצעות האנגלו־צרפתיות שנתקבלו על־ידי הממשלה הצ’כית. השנים נפגשו בגודסברג, במלון שממנו הסתלק היטלר בחפזון ארבע שנים קודם לכן בצאתו לבער את קבוצת רם. מלכתחילה תפס צ’מברליין שהוא עומד נוכח מה שקרא במוֹ־פיו ״מצב בלתי־צפוי־לגמרי". הוא תיאר את התמונה בבית הנבחרים אחרי שובו:

הוּגד לי בברכטסגאדן שאם יתקבל העקרון של ההגדרה־העצמית יהיה הר היטלר מוכן לדון אתי בדרכי הגשמתו. אחרי־כן אמר לי כי מעולם לא הניח גם לרגע כי יהיה ביכלתי לשוב ולומר כי העקרון נתקבל. אינני רוצה שיחשוב בית־הנבחרים כי הוא רימה אותי במתכוון – אינני סובר כך אף רגע – אבל כשאני לעצמי סבור הייתי כי בשוּבי לגודסברג אין לי אלא לדון אתו בשקט בהצעות שהבאתי אתי; והיה זה ממש זעזוע בשבילי כשהוגד לי בתחילת השיחה כי ההצעות האלו אין לקבלן, וכי יש להחליפן בהצעות אחרות מסוג שלא העליתי כלל בדעתי.

נדמה היה לי שנחוץ לי קצת פנאי לשקול מה אעשה. לפיכך פרשתי,כשאני מלא חששות להצלחתה של שליחותי. אולם תחילה שידלתי את הר היטלר שיאריך את תוקף הבטחתו הקודמת שלא יצעיד את חילותיו ויחכה לתוצאות השיחות. אני מצדי קיבלתי עלי לפנות אל הממשלה הצ’כית בבקשה שתימנע מכל פעולה העשויה לעורר התנגשויות.

השיחות הופסקו עד למחרת היום. כל הבוקר של ה־23 בספטמבר התהלך צ’מברליין אנה ואנה על מרפסת מלונו. לאחר פת־שחרית שלח להיטלר הודעה־בכתב בה הוא אומר שהוא מוכן למסור את ההצעות הגרמניות החדשות לממשלה הצ’כית, אלא שהטעים את הקשיים החמורים. בתשובתו של היטלר אחר־הצהריים לא נראו סימנים מרוּבּים לוויתוּר, וצ’מברליין ביקש שיימסר לו בישיבה האחרונה אותו ערב תזכיר רשמי מלוּוה מפות. הצ’כים היו מגייסים עתה את צבאם, וממשלות בריטניה וצרפת כאחת הודיעו רשמית לנציגיהן בפראג ששוב אין הן יכולות לקבל עליהן את האחריות ולהניאם מכך. אותן ערב ב־10.30 שוב נפגש צ’מברליין עם היטלר. התיאור הטוב ביותר לפגישה ניתן בדבריו הוא:

התזכיר והמפה נמסרו לי בפגישתי האחרונה עם הקנצלר, שהחלה בשעה עשר־וחצי אותו ערב ונמשכה עד אשמורת הבוקר, פגישה שבה נכחו שר־החוץ הגרמני וכן גם סיר נויל הנדרסון וסיר הוראס וילסון; וזו פעם ראשונה מצאתי בתזכיר גבול־זמן. לפיכך דיברתי הפעם בגילוי־לב מרוּבּה. הטעמתי ככל יכלתי את הסכנות הנובעות מעמידה על תנאים כאלה, ואת תוצאותיה הנוראות של מלחמה, אם תבוא מלחמה בתוצאות הדבר. הצהרתי כי לשונם וסגנונם של המסמכים. שתיארתי אותם כאולטימטום ולא כתזכיר, יזעזעו עד מאד את את דעת־הקהל בארצות נייטרליות, והוכחתי את הקנצלר מרה על שלא נענה בשום צורה שהיא למאמצים שעשיתי להבטחת השלום.

עלי להוסיף כי היטלר חזר ברצינות רבה על מה שכבר אמר בברכטסגאדן, לאמוֹר, שזאת שאיפתו הטריטוריאלית האחרונה באירופה ושאין לו כל רצון להכליל ברייך אנשים מגזעים בלתי־גרמניים. שנית אמר, ושוב ברצינות מרוּבּה, שרוצה הוא להיות בידידוּת עם אנגליה, ושאם אך ייתכן להיפּטר משאלת הסודטים הזאת בדרכי שלום, הרי בשמחה יחדש את השיחות. אמת שאמר ״יש שאלה אחת מוּקשה, המושבות; אבל אין זה ענין למלחמה".

ב־24 בספטמבר אחר־הצהריים חזר מר צ’מברליין ללונדון, ולמחרת היום התקיימו שלוש ישיבות של הקבינט. ניכּר היה שגם לונדון וגם פאריז נוקטות עמדה תקיפה יותר. הוחלט לדחות את תנאֵי גודסברג, וידיעה זו נמסרה לממשלת גרמניה. הקבינט הצרפתי הסכים, וגיוס חלקי בוצע בצרפת במהירות וביעילות רבה מן המצוּפה. במוצאי יום ה־25 בספטמבר שוב באו המיניסטרים הצרפתים ללונדון ובלי חמדה הכירו בהתחייבויותיהם כלפי הצ’כים. בשעות אחר־הצהריים של יום המחרת נשלח על־ידי סיר הוראס וילסון מכתב אישי אל היטלר בברלין, שלוש שעות בטרם ישא הלז את נאומו בהיכל־הספורט. התשובה היחידה שהצליח סיר הוראס להשיג היתה שהיטלר לא יזוז מגבול־הזמן שנקבע באולטימטום של גודסברג, לאמור – יום־השבת, ה־1 באוקטובר, וביום ההוא יכּנס לשטחים הנדונים, אלא אם כן יקבל את הסכמתה של צ’כיה עד 2 אחר־הצהריים ביום ד' ה־28 בחודש.

אותו ערב נאם היטלר בברלין. הוא דיבר בלשון פיוּסים על אנגליה וצרפת, ובתוך כך יצא בהתקפה גסה ואכזרית על בנש והצ’כים. הוא אמר החלטית כי על הצ’כים להסתלק מחבל הסודטים עד ל־26 בחודש, אבל לאחר שיתיישב דבר זה שוב לא יהיה לו כל ענין במה שיקרה לצ’כוסלובקיה. ״זוהי התביעה הטריטוריאלית האחרונה שיש לי באירופה".

*

כמו במקרים דומים נעשה מגעי עם ממשלת הוד־מלכותו תכוף ואינטימי יותר עם גבוֹר המשבר. ב־10 בספטמבר ביקרתי אצל ראש־הממשלה בדאונינג־סטריט לשיחה ארוכה. ב־26 בספטמבר שוב הזמין אותי, או שהסכים בחפץ־לב לקבלני. ב־3.30 אחר־הצהריים ביום הגורלי הזה נתקבלתי על־ידיו ועל־ידי הלורד הליפקס באולם הישיבות של הממשלה. המרצתים לנקוט את הקו שעליו עמדתי במכתבי אל הלורד הליפקס מיום 31 באוגוסט, לאמור – לפרסם הצהרה שתגלה את אחדוּת־הדעות־והכּוונה בין בריטניה, צרפת ורוסיה כנגד התוקפנות ההיטלראית. דנו בהרחבה ובפירוט בדבר הודעה, ודומה היה כי הסכמה גמורה בינינו. הלורד הליפקס ואני היינו בדעה אחת, ובהחלט סבור הייתי שראש־הממשלה מסכים אתנו בתכלית. בפגישה נכח פקיד גבוה של משרד־החוץ שהכין את הטיוטה. משנפרדנו חשתי שביעוּת־רצון ורגש הקלה.

לערך בשעה 8 אותו ערב הגיש מר ליפּר, שאז היה ראש לשכת־העתונות של משרד־החוץ, כיום סיר רג’ינלד ליפר, לשר־החוץ הודעה שהדברים הבאים הם עיקרה:

אם, למרות המאמצים שעשה ראש־ממשלת בריטניה, תיערך התקפה גרמנית על צ’כוסלובקיה, הרי התוצאה המיידית ודאי תהיה שצרפת תהיה מחויבת לבוא לעזרתה, ובריטניה הגדולה ורוסיה בלי ספק תעמודנה לימינה של צרפת.

הודעה זו אושרה על־ידי הלורד הליפקס ופורסמה מיד.

כשחזרתי לפני כן למעוני במוֹרפּת־מנשונז מצאתי שנאספו שם כחמישה־עשר אדונים. כולם היו מן השמרנים: הלורד ססיל, הלורד לוֹיד, סיר אדוארד גריג, סיר רוברט הוֹרן, מר בּוּתבּי, מר ברקן ומר לוֹ. ההרגשה היתה נלהבת. נקודת המוקד היתה, ״שוּמה עלינו להכניס את רוסיה". התרשמתי אף גם הופתעתי מעוז ההשקפה הזאת בחוּגים טוֹריים, ומכאן נמצאתי למד עד־מה ניערו חצנם מכל מחשבה על אינטרסים של מעמד, מפלגה או אידיאולוגיה ועד היכן הלך־רוחם מגיע. מסרתי להם על מה שאירע בדאונינג־סטריט ותיארתי את טיבה של ההודעה. כולם התעודדו מאד.

העתונות הימנית בצרפת התייחסה להודעה הזאת בחשד ובשאט־נפש. מאטן קרא לה ״שקר מחוכם". מר בּוֹנה, שעתה שקוּד היה מאד להראות מה־נמרץ הוא בפעולה, אמר לכמה צירי־פרלמנט כי אין בידו כל אישור להודעה זו. והשאיר בהם את הרושם כי לא זאת ההבטחה הבריטית אשר לה הוא מצפה. אין ספק שלא קשה היה לו לטעת את הרושם הזה.

אותו ערב סעדתי עם מר דאף קוּפּר באדמירליוּת. הוא אמר לי שהוא דורש מראש־הממשלה לגייס מיד את הצי. זכרתי את נסיונותי שלי רבע מאת־שנים קודם לכן כשהופיעו מסיבּות דומות לאלו.

*

דומה היה כי רגע ההתנגשות הגיע וכי הכוחות היריבים ערוּכים זה לעומת זה. לצ’כים היו מיליון וחצי איש חמושים מאחרי קו־הביצורים החזק ביותר באירופה מצוידים על־ידי מנגנון תעשייתי אדיר ומאורגן ביותר. הצבא הצרפתי גוּיס בחלקו, והמיניסטרים הצרפתים מוכנים היו, ולוּ גם בלי חמדה, לכבד את התחייבויותיהם כלפי צ’כוסלובקיה. סמוך לפני חצות ב־27 בספטמבר נשלח מן האדמירליוּת מברק ההתראה המצווה על גיוּס הצי למחרת היום. ידיעה זו נמסרה לעתונות הבריטית כמעט באותו רגע (ב־11.38 בלילה). ב־11.20 לפה"צ ב־28 בספטמבר הוציאה האדמירליוּת את עצם פקודות הגיוס לצי הבריטי.

*

עתה יכולים אנו להשקיף אל מבעד למצח־הנחוּשה שהעמיד היטלר נוכח ממשלות בריטניה וצרפת. הגנרל בּק, ראש המטה הכללי של הצבא, נחרד עד עומק לבן מפני תכניותיו של היטלר. הן לא ישרו בעיניו כלל, והוא היה מוכן להתנגד. לאחר הפלישה לאוסטריה בחודש מרס שלח להיטלר תזכיר בו טען, על סמך עובדות מפורטות, כי המשך תכנית הכיבוּשים יביא בהכרח לידי שוֹאה עולמית ולידי חורבנו של הרייך השב עתה לתחייה. היטלר לא ענה על התזכיר הזה. היתה הפוּגה. בּק סירב להיות שותף לנגד ההיסטוריה באחריות לקפיצתו של הפירר לתוך מלחמה, שעליה כבר נמנה הלז וגמר. ביולי חלה התנגשות אישית. כשהתברר שהתקפה על צ’כוסלובקיה ממשמשת ובאה, דרש בּק ערובּה כנגד הרפתקאות צבאיות נוספות. היטלר ענה כי הצבא הוא מכשיר ביד המדינה, שהוא הנו ראש המדינה, וכי הצבא ושאר חיילות חייבים לציית לרצונו בלי שום טענות־ומענות. או אז הגיש בק את התפטרותו. הוא לא קיבל תשובה על בקשתו להשתחרר מתפקידו. אבל אי־אפשר היה להזיז את הגנרל מהחלטתו. מכאן והלאה נעדר ממיניסטריון־המלחמה. היטלר נאלץ אפוא לפטרו, ומינה את האלדר תחתיו. לפני בק לא נשאר אלא גורל טראגי אך מכובד.

כל הדברים האלה נשמרו בתוך חוג חשאי; אבל עתה החל מאבק עז ובלתי פוסק בין הפירר ליועציו המומחים. בק נהנה מיחס של אמון וכבוד מצד כל אנשי מטה הצבא, שמאוחדים היו לא רק בדעתם כאנשי־מקצוע אלא גם באיבתם לפקודות מצד אזרחים ומצד המפלגה. משבר ספטמבר דומה היה שהעמיד את כל המסיבות שמפּניהן התייראו הגנרלים הגרמנים. בין שלושים לארבעים אוגדות צ’כיות היו מתפרסות על גבולה המזרחי של גרמניה, וכוֹבד הצבא הצרפתי, ביחס של שמונה כנגד אחד בקירוב, החל להעיק על החומה המערבית. רוסיה עוינת עשויה לפעול משדות־תעופה צ’כיים, ומחנות סובייטים יוכלו

צ’מברליין ודאלאדיה בוועידת־מינכן (מאחוריהם שרי־החוץ של בריטניה וצרפת; הלורד הליפאקס וז'. בוֹנה)

צ’מברליין חוזר עליז־השׂגים; צ’רצ’יל צועד עמוּס־דאגה

להגיח קדימה בדרך פולין או רומניה. לבסוף, בשלב האחרון, נאמר כי הצי הבריטי מתגייס. בתוך כל ההתפתחות הזאת התלהטו היצרים עד לדרגה של קדחת.

קודם־כל מצוי בידינו הסיפור, שנמסר על־ידי הגנרל האלדר, על קשר של ממש לאסור את היטלר ואת חבריו הראשיים. הראָיות לכך אינן מסתמכות על דבריו המפורטים של האלדר בלבד. אין ספק שהוכנו תכניות, אבל אין לקבוע בדיוּק באיזו מידה נשענו בזמנו על עוז־החלטה. הגנרלים היו חורשים תכניות מרד חדשות לבקרים, ומדי פעם היו נרתעים ברגע האחרון מטעם זה או אחר. הנוגעים בדבר מעוניינים היו להוכיח את מאמציהם למען השלום, לאחר שהיו שבויים בידי בעלי־הברית. אולם אין ספק שהיה קשר ברגע זה, ושנעשו צעדים רציניים להוציאו אל הפועל.

בתחילת ספטמבר (אומר האלדר) אחזנו באמצעים הנחוצים כדי להבטיח את גרמניה מפגיעתו הרעה של המטורף הזה. לעת הזאת נמלא רובּו של העם הגרמני אימה מפני הסיכּוי של מלחמה. לא היה בכוונתנו להרוג את המנהיגים הנאציים – רק לאסור אותם, לכונן ממשל צבאי ולפרסם הצהרה לאומה שעשינו את הדבר רק מתוך היותנו משוכנעים שמוליכים אותנו לקראת שואה ודאית.

האנשים הבאים היו מעורבים בקשר: הגנרלים האלדר, בּק, שטילפּנאגל, ויצלבּן (מפקד חיל־המצב של ברלין), תומאס (המפקח על הנשק), בּרוֹקדורף (מפקד חיל־המצב של פוטסדאם), והגראף פון־הלדוֹרף, שהיה ממונה על המשטרה הברלינאית. המפקד העליון, הגנרל פון־בּראוכיץ', קיבל ידיעות על הקשר וסמך עליו את ידו.

קל היה להחזיק, במסגרת תנועות הצבא נגד צ’כוסלובקיה והשיגרה הצבאית הרגילה, אוגדה משוריינת אחת סמוך לברלין כדי־כך שתוכל להגיע לבירה במהלך לילה אחד. יש ראיות ברורות לכך שאוגדת השריון השלישית, בפיקודו של הגנרל הפּנר, חנתה בעת משבר מינכן דרומית לברלין. תפקידו הסודי של הגנרל הפּנר היה לכבוש, למתן אות מסוים, את הבירה, את בנין הקנצלר ואת המיניסטריונים והמשרדים הנאציים החשובים. לצורך כך הוסיפו את האוגדה הזאת לפיקוד של הגנרל ויצלבּן. לפי סיפורו של האלדר עשה אז הלדורף, ראש משטרת ברלין, הכנות מדוקדקות לאסור את היטלר, גרינג, גבלס והימלר. ״לא היתה כל אפשרות של תקלה. כל מה שהיה נחוץ להפיכה מוצלחת בתכלית היה נכחותו של היטלר ברלין“. הוא הגיע לשם מברכטסגאדן בבוקר ה־14 בספטמבר. האלדר שמע על כך בצהרי היום, ומיד הלך לראות את ויצלבן ולהשלים את התכניות. הוחלט להלום אותו ערב עצמו בשעה 8. ב־4 אחה”צ, לדברי האלדר, נתקבלה במשרדו של ויצלבן הודעה שמר צ’מברליין יוצא להתראות עם הפירר בברכסגאדן. מיד נערכה ישיבה, שבה אמר הוא, האלדר, לוויצלבן כי ״אם יצליח היטלר בבּלוף שלו הרי הוא, כראש־המטה, לא יהיה לו צידוק להשמיט את הקרקע מתחת רגליו". לפיכך הוחלט לדחות את הפעולה ולהמתין למהלך המאורעות.

זה הסיפור, שעל היסטוריונים לבדקו, על המשבר הפנימי הזה בברלין כמסוּפּר מפי הגנרל פון־האלדר, שהיה אז ראש־המטה. מאז נתאשר הסיפור על־ידי גנרלים אחרים – מילר והילבּראנד – וכמה וכמה יודעי־דבר שבּחנו אותו קיבלוהו כאמת. אם בסופו של דבר יתקבל כאמת היסטורית, הרי תהיה זו דוגמה נוספת למקרים הפעוטים עד מאד שעליהם סובב גורלה של האנושות.

אין כל מקום לספק בדבר מאמצים כנים, אך נמרצים פחות, מצד המטה הכללי לרסן את היטלר. ב־26 בספטמבר באה משלחת, שעליה נמנו הגנרל פון־האנקן, ריטר פון־לבּ והקולונל בּוֹדנשאץ, לבנין הקנצלר של הרייך וביקשו להתקבל על־ידי הר היטלר. הם שוּלחו ריקם. בצהרי יום המחרת נועדו הגנרלים הראשיים לישיבה במיניסטריון־המלחמה. הם הסכימו על תזכיר שאותו השאירו בבנין הקנצלר. תעודה זו נתפרסמה בצרפת בנובמבר 1938 ⁴⁶. היו בה שמונה־עשר עמודים המחולקים לחמישה פרקים ושלושה נספחים. פרק א' מדגיש את חילוקי־הדעות בין ההנהגה המדינית והצבאית של הרייך השלישי, ומצהיר כי בגלל המורל הירוד של האוכלוסיה הגרמנית אין הרייך יכול לעמוד במלחמה אירופּית. בפּרק נאמר כי במקרה שתפרוץ מלחמה יש לתת סמכויות יוצאות־מגדר־הרגיל לשלטונות הצבאיים. פרק ב' מתאר את מצבו הגרוע של הרייכסוור ומציין כי השלטונות הצבאיים ראו הכרח לעצמם ״במקרים רציניים רבים לעצום את עיניהם מראוֹת את חוסר המשמעת". פרק ג' מונה את הפּגמים השונים בחימושה של גרמניה, עומד על הליקויים בקו־זיגפריד, שהוקם בחיפּזון כה גדול, ועל היעדר הביצורים באזורי אָכן וסארבּריקן. מובּע חשש מפני חדירת הצבא הצרפתי המרוכז סביב ז’יווה לתוך בלגיה. לבסוף מודגש המחסור בקצינים. לא־פחות מארבעים־ושמונה־אלף קצינים ומאה אלף סמלים נחוצים כדי להעמיד את הצבא על תקן מלחמתי, ובמקרה של גיוס כללי תהיינה לא־פחות משמונה־עשרה אוגדות נטולות מפקדים נמוכים מאומנים.

התעודה מעלה את הטעמים שבגללם יש לצפות למפלה בכל מלחמה שלא תהיה מקומית בלבד, וקובעת כי פחות מחמישית מקציני הרייכסוור מאמינים באפשרות של נצחון גרמני. הערכה צבאית צבאית ביחס לצ’כוסלובקיה ב״נספח" קובעת כי הצבא הצ’כוסלובקי, אפילו יילחם בלי בעלי־ברית, יוכל להחזיק מעמד שלושה חדשים, וגרמניה תוצרך להחזיק כוחות חיפוי על גבולות פולין וצרפת כמו גם על חופי הים הבלטי והצפוני, ולהחזיק באוסטריה כוח בן רבע מיליון חיילים לפחות שיעמוד על המשמר מפני מרידות עממיות והתקפה צ’כוסלובקית אפשרית. לבסוף סבוּר היה המטה הכללי כי אין זה מתקבל כלל על הדעת שפעולות האיבה תישארנה מקומיות משך תקופת שלושת החדשים.

אזהרותיהם של אנשי הצבא קיבּלו לבסוף חיזוק מן האדמירל רדר, ראש האדמירליות הגרמנית. בשעה 10 בערב ב־27 בספטמבר נתקבל רדר על־ידי הפירר. הוא פנה אליו בבקשה נמרצת, שהודגשה כעבור שעות אחדות על־ידי הידיעה שמגייסים את הצי הבריטי. עתה פסח היטלר על שתי הסעיפים. ב־2 לפנות בוקר שידר הראדיו הגרמני הכחשה רשמית לאמור כי אין גרמניה מתכוונת להכריז על גיוס ב־29 בחודש. וב־11.45 לפנה"צ אותו יום נמסרה שוב לעתונות הבריטית ידיעה של סוכנות־הידיעות־הגרמנית הרשמית המכחישה את הכוונה לגיוס בגרמניה. הלחץ על איש אחד זה ועל כוח־הרצון המדהים שלו ודי היה כבד ביותר ברגע זה. נראה היה בעליל שהגיע אל ספּה של מלחמה כללית. האם יוכל לקפוץ ולצלול נוכח דעת־קהל בלתי־חיובית ונוכח האזהרות הרציניות ביותר של ראשי חילות היבשה, הים והאוויר שלו? וכנגד זאת, האם יכול להרשות לעצמן לסגת לאחר שזמן כה רב חי על פרסטיז’ה?

*

בעוד הפירר נאבק עם הגנרלים שלו, היה מר צ’מברליין עצמו מתכונן לשדר אל האומה הבריטית. במוצאי ה־27 בספטמבר נשא את הדברים הבאים:

מה איום, פנטסטי ומופרך הוא הדבר שאנחנו חופרים חפירות ומודדים מסכות־גז כאן בגלל מריבה בארץ רחוקה בין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר!… לא הייתי מהסס לצאת אפילו לביקור שלישי בגרמניה, לוּ חשבתי כי יועיל הדבר… אני עצמי איש־שלום הנני עד עומקי נשמתי. סכסוך מזוין בין אומות, סיוט הוא לי; אבל אם אהיה משוכנע שאיזו אומה נמנתה וגמרה להשתלט על העולם בהטלת פחד, אז אהיה סבור כי יש לקום כנגדה. תחת שלטון כזה לא יהיה חפץ בחיים לאנשים המאמינים בחופש: אבל מלחמה היא דבר איום, ומן ההכרח הוא שיהיה ברור לנו מאד, בטרם נפתח בה, כי באמת העניינים הגדולים הם המוּטלים בכּף.

אחרי ששידר את הדברים המאוּזנים האלה קיבל את תשובתו של היטלר על המכתב אשר שלח על־ידי סיר הוראס וילסון. מכתב זה פתח סדק של תקוה. היטלר הציע שיצטרף לערובה לגבולות החדשים של צ’כוסלובקיה, ומוכן היה לתת הבטחות נוספות ביחס לדרך ביצועו של משאל־העם החדש. לא היה פנאי להתמהמה. האולטימטום הגרמני הכלול בתזכיר של גודסברג עתיד לפקוע ב־2 אחה“צ למחרת היום, יום ד' ה־28 בספטמבר. לפיכך ניסח צ’מברליין איגרת אישית אל היטלר: ״לאחר שקראתי את מכתבך יש בי בטחון כי תוכל להשיג את עיקרי הדברים בלי מלחמה, ובלי דיחוי. אני מוכן לבוא מיד בעצמי לברלין לדון בסידורי המסירה אתך ועם נציגי הממשלה הצ’כית, יחד עם נציגי צרפת ואיטליה, אם תרצה. אני משוכנע בכך שנוכל להגיע להסכם בתוך שבוע ימים⁴⁷. בתוך כך טילגרף אל מוסוליני והודיע לו על פנייתו האחרונה אל היטלר: אני מאמין שהוד מעלתך יודיע לקנצלר הגרמני שאתה מוכן להיות מיוצג, ותמריץ אותו להסכים להצעתי, שתמנע את עמינו מבּוֹא במלחמה”.

הרי זה אחד הצדדים המופלאים במשבר זה שדומה כי שום התיעצות קרובה וסודית לא היתה קיימת בין לונדון ופאריז. היתה חפיפת־דעות בקווים כלליים, אבל מגע אישי לא היה או כמעט לא היה. בעוד מר צ’מברליין מנסח את שני המכתבים האלה, מבלי היועץ לא בממשלת צרפת ולא בעמיתיו בקבינט שלו, היו המיניסטרים הצרפתים נוקטים את צעדיהם הנפרדים שלהם בקווים מקבילים. ראינו את עצמת הכוחות המתנגדים לעתירה נגד גרמניה בעתונות הצרפתית, ואיך רמזו העתונים הפאריזאים, בהשראתו של משרד־החוץ הצרפתי, כי ההודעה הבריטית התקיפה, שהזכירה את רוסיה, היא זיוף. במוצאי ה־27 בחודש קיבל השגריר הצרפתי בברלין הוראות להעלות הצעות נוספות המרחיבות את השטח שיועמד לכיבוש גרמני מיידי בחבל הסודטים. בעוד מר פרנסוּאה־פוֹנסה יושב עם היטלר הגיע דבר מוסוליני לאמור כי מן הראוי לקבל את רעיון הוועידה של צ’מברליין וכי איטליה תשתתף בה. בשעה 3 ביום 28 בספטמבר אחה"צ שלח היטלר לצ’מברליין ולדאלאדיה איגרות בהן הציע פגישה למחרת היום במינכן יחד עם מוסוליני. אותה שעה היה מר צ’מברליין נואם לפני בית־הנבחרים ומוסר לו סקירה כללית על המאורעות האחרונים. משקרב לסוף נאומו הועברה אליו האיגרת המזמינה אותו למינכן על־ידי הלורד הליפקס, שהיה יושב ביציע האצילים. מר צ’מברליין עמד אותו רגע בתיאור המכתב אשר שלח אל מוסוליני ותוצאות צעדו:

בתשובה לאיגרתי אל סיניור מוסוליני נמסר לי כי הדוּצ’ה שלח הוראות… שאם גם תמלא איטליה בשלמוּת את התחייבויותיה לעמוד לימין גרמניה, הרי נוכח חשיבותה הגדולה של הבקשה שהגישה ממשלת הוד־מלכותו לסיניור מוסוליני, הריהו מקווה כי הר היטלר יראה אפשרות לעצמו לדחות את הפעולה, שלפי מה שאמר הקנצלר לסיר הוראס וילסון תיעשה היום בשעה 2 אחה"צ, לפחות לעשרים־וארבע שעות, כדי שתהיה לסיניור מוסוליני שהוּת לחזור ולבדוק את המצב ולנסות למצוא פתרון של שלום. בתשובה על כך הסכים הר היטלר לדחות את הגיוס לעשרים־וארבע שעות… אין זה הכל. יש לי עוד משהו להגיד לבית־הנבחרים. הודיעו לי עתה מטעם הר היטלר שהוא מזמין אותי להיפּגש אותו במינכן מחר בבוקר. הוא הזמין גם את סיניור מוסוליני ואת מר דאלאדיה. סיניור מוסוליני נענה, ואין לי שום ספק שגם מר דאלאדיה ייענה. אינני צריך לומר מה תהיה תשובתי… מובטח אני כי בית־הנבחרים יהיה מוכן להניח לי עתה ללכת ולראות מה אוכל להפיק מן המאמץ האחרון הזה.

הנה כך טס מר צ’מברליין בפעם השלישית לגרמניה.

*

הרבה תיאורים נתחברו על הפגישה הזאת הראויה להיזכר, וכאן אי־אפשר אלא להטעים כמה צדדים מיוחדים. שום הזמנה לא נשלחה לרוסיה. גם הצ’כים עצמם לא הורשו להיות נכחים בישיבה. לממשלה הצ’כית הודיעו בפשטוּת במוצאי ה־28 בחודש כי למחרת היום תתקיים ועידה של נציגי ארבע המעצמות האירופיות. בין ״ארבעת הגדולים" הושג הסכם חיש־מהר. השיחות החלו בצהריים ונמשכו עד 2 למחרת בבוקר. ב־2 לפנות בוקר ב־30 בספטמבר נוסח תזכיר ונחתם. בעיקרי הדברים היתה כאן קבלת האולטימטום של גוֹדסברג. חבל הסודטים יפוּנה בחמישה שלבים ובתוך חמישה ימים, החל ב־1 באוקטובר. ועדה בינלאומית תקבע את הגבולות הסופיים. המסמך הונח לפני הצירים הצ’כיים שהורשו לבוא למינכן לקבל את ההחלטות המוגמרות.

בעוד שלושת המדינאים ממתינים למומחים שינסחו את המסמך הסופי, שאל ראש־הממשלה את היטלר אם יהיה מוכן לשיחה פרטית. היטלר ״קפץ על הרעיון"⁴⁸. שני המנהיגים נפגשו בדירתו של היטלר במינכן בבוקר ה־30 בספטמבר והיו ביחידות, להוציא את התורגמן. צ’מברליין העלה טיוטה של הצהרה שהכין בזו הלשון:

אנחנו, הפירר והקנצלר של גרמניה וראש ממשלת בריטניה, קיימנו היום פגישה נוספת ומסכימים אנו בהכרה כי שאלת היחסים האנגלו־גרמניים היא בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה לשתי הארצות ולאירופה.

ההסכם שנחתם בליל אמש, וההסכם הימי האנגלו־גרמני, הם בעינינו סמל לרצון שני עמינו שלא לצאת עוד לעולם למלחמה זה בזה.

מנוי־וגמור אתנו כי דרך ההיועצוּת תהיה הדרך שתינקט על־מנת לטפל בכל שאר השאלות העשויות לעניין את שתי ארצותינו, וגמרנו אומר להמשיך במאמצינו לסלק את העילות לחילוקי־דעות אפשריים ולתרום בכך להבטחת שלומה של אירופה.

היטלר קרא את האיגרת הזאת וחתם עליה בלי אומר ודברים.

כשהסתגר עם שותפו האיטלקי ודאי דן בפתרונות נעימים פחות. חוֹשפני הוא מכתב שכתב מוסוליני להיטלר ביוני 1940, ואשר פורסם לא מכבר!

פירר רומא, 26.6.40

עתה שבאה השעה לדוּש באנגליה הריני מזכירך מה שאמרתי לך במינכן על ההשתתפות הישירה של איטליה בהתקפה על האי. אני מוכן לקחת בה חלק בחילות יבשה ואוויר, ואתה יודע עד־מה אני משתוקק לכך. אני מבקשך להשיב כדי שאוכל לעבור לשלב הפעולה. בציפיה ליום הזה, הריני שולח לך אף ברכת ידידותי.

מוסוליני⁴⁹

אין בידינו רשומות משום פגישה אחרת בין היטלר למוסוליני במינכן בשעת ההפסקה.

צ’מברליין חזר לאנגליה. בהסטוֹן, מקום שנחת המטוס שלו, נופף בהצהרה המשותפת שהחתים עליה את היטלר, וקרא אותה לפני קהל הנכבדים ושאר האנשים שבּאו לקבל את פניו. כשנסעה מכוניתו בתוך ההמונים המריעים משדה־התעופה אמר אל הליפקס היושב לצדו, ״כל זה יחלוף בתוך שלושה חדשים“; אבל מחלונות דאונינג סטריט נופף שוב בפיסת הנייר שלו והשתמש במלים אלו: ״זאת היא הפעם השניה בהיסטוריה שלנו שחזר מגרמניה לדאונינג־סטריט שלום בכבוד. אני מאמין שזהו שלום לדורנו”⁵⁰.

*

עתה נמצאת בידינו גם תשובתו של המרשל פון־קייטל לשאלה המפורשת שהעמיד לפניו הנציג הצ’כי במשפטי נירנברג:

"הקולונל אֶגר, המייצג את צ’כוסלובקיה, שאל את המרשל קייטל:

‘האם היה הרייך מתקיף את צ’כוסלובקיה ב־1938 אילו עמדו מעצמות המערב לימינה של פראג?’

המרשל קייטל ענה:

‘ודאי שלא. לא היינו די חזקים מבחינה צבאית. מטרת מינכן (ז. א., השגת ההסכם במינכן) היתה לסלק את רוסיה מאירופה, להרוויח זמן, ולהשלים את חימושה של גרמניה’ ״ ⁵¹.

*

שוב פעם נתאמת שיפוטו של היטלר. פניו של המטה הכללי הגרמני חפרו ובוֹשו כליל. שוב היה הדין עם הפירר, אחרי ככלות הכל. הוא, בגאוניוּתו ובאינטוּאיציה שלו, הוא לבדו העריך נכונה את כל הנתוּנים, הצבאיים והמדיניים. שוב, כמו בחבל הריין, ניצחה מנהיגותו של הפירר והתגברה על החבלה מצד אלופי הצבא הגרמני. כל הגנרלים האלה היו אנשים פטריוטיים. הם השתוקקו לראות את המולדת כובשת לה מחדש את מעמדה בעולם. יומם ולילה התמסרו לכל פעולה היכולה לחזק את כוחותיה של גרמניה, לפיכך חשו עצמם מוכים בלבבם על שנמצאו קטני־אמנה כל כך, ורבים מהם ביטלו איבתם ואי־אמונם להיטלר בתשעה קבים של הערצה לכשרונותיו הנעלים ולמזלו הנפלא. לבטח זהו כוכב שראוי ללכת אחריו, לבטח זהו מדריך שיש לשמוע בקולו. כך נעשה היטלר סוף־סוף אדונה של גרמניה, אדון שאין עליו עוררים, ופוּלסה הדרך לתכנית הגדולה. קושרי־הקשר שקטו תחתיהם, ועמיתיהם אנשי־הצבא לא הסגירום.

*

כאן אולי ראוי להעלות אי־אלה עקרונות של מוסר ומעש שיוכלו לשמש מורי־דרך לעתיד לבוא. אין לדון שום פרשה ממין זה במפורש מן הרקע המסיבּתי שלה. העובדות אפשר שלא תהיינה ידועות בזמנו, והערכותיהן בהכרח תהיינה במידה רבה מעשה־ניחוש, המושפע מן הרגשות הכלליים ומן המטרות של כל המנסה לחרוץ משפט. אלה שמכוח מזגם ואָפיים הם נוטים לתוּר אחר פתרונות חדים וחותכים של בעיות קשות וסתומות, הנכונים להילחם כל־אימת שבאה איזו קריאת־תגר מצד מעצמה זרה, לא תמיד הצדק אתם. כנגד זאת הרי הללו שנטייתם היא להרכין ראש, לתור בסבלנות ובנאמנות אחר פשרה בדרכי שלום, לא תמיד טעות בידם. נהפוֹך הוא. ברוב המקרים אפשר שיצדקו, לא רק מבחינה מוסרית אלא גם מנקודת־מבט מעשית. כמה מלחמות נמנעו על־ידי סבלנות והתמדה ורצון טוב! הדת והצדק כאחד מעלים על נס את הענווה ושפלוּת־הרוח לא רק בין הבּריות כי אם גם בין אומות. כמה מלחמות באו לעולם מחמת צחצוח־חרבות! כמה אי־הבנות שהביאו לידי מלחמות אפשר היה למנוע על ידי שהייה ומתינות! מה־תכופות אסרו ארצות מלחמות אכזריות ואחרי־כן, כעבור מספר שנות שלום, נעשו לא רק ידידות כי אם גם בעלות־ברית!

דרשת־ההר היא המלה האחרונה במוסר הנוצרי. את הקוייקרים מכבדים הכל. אולם לא בתנאים אלה נוטלים עליהם מיניסטרים את האחריות להדרכתן של מדינות. תפקידם הוא קודם־כל להתעסק עם אומות אחרות על־מנת להרחיק ריב ומלחמה ולמנוע תוקפנות על כל צורותיה, אם למטרות לאומניות ואם למטרות רעיוניות. אבל בטחון המדינה, חייהם וחירותם של בני ארצם, אשר להם הם חבים את מעמדם, מחייבים על פי צדק, באין ברירה, או משהושגה הכרה סופית וברורה, שלא להוציא מכלל אפשרות את השימוש בכוח. אם המסיבות יש בהן כדי להצדיק זאת, מותר להשתמש בכוח. ואם כן הדבר, הרי יש לעשות בו שימוש בתנאים שהם נוחים ביותר. אין כל גדוּלה בדחיית מלחמה לשנה אחת אם בבוֹאה הריהי מלחמה גרועה הרבה יותר או שקשה הרבה יותר לנצח בה. אלו הן הדילמות המענות אשר בהן התחבטה האנושות כה תכופות כל ימיה. משפט סופי יכולה ההיסטוריה להוציא רק על פי העובדות, כפי שהן ידועות לנוגעים בדבר בזמנו, וכן כמו שהוכחו לאחר־מכן.

אולם יש קו מנחה אחד מועיל, והוא שתעמוד אומה בדיבּורה ותפעל בהתאם להתחייבויות־החוזים שלה כלפי בעלי־בריתה. הקו המנחה הזה קרוי כבוד. מביכה היא המחשבה כי מה שבני־האדם קוראים בשם כבוד לא תמיד הוא עולה בקנה אחד עם המוסר הנוצרי. לעתים קרובות משפיע על הכבוד אותו יסוד של גאוה, שהיא גורם כה חשוב בין מניעיו. חוקת־כבוד מופרזת, המביאה לידי מעשים מהובּלים וחסרי כל הגיון, אי־אפשר ללמד עליה סניגוריה, ולוּ גם תהיה נאה למראית־עין ככל שתהיה. אולם כאן בא הרגע בו הורה הכבוד על נתיב החובה, ואשר בו גם השיפוט הנכון על העובדות בעת ההיא היה מוסיף חיזוק למצוותיו.

כשהפקירה ממשלת צרפת את צ’כוסלובקיה, בעלת־בריתה הנאמנה, לגורלה, היה זה מדחה עגום אשר ממנו תוצאות נוראות. לא רק מדיניות חכמה והוגנת כי אם גם האבּירוּת, הכבוד והאהדה לעם קטן הצפוי לאיומים חברו יחד לריכוז רב־רושם. בריטניה הגדולה, שבודאי היתה נלחמת לוּ היתה קשורה בהתחייבויות־חוזה, בכל זאת מסובּכת היתה עכשיו כהלכה, ויש לציין בצער כי ממשלת בריטניה לא די שהסכימה עם ממשלת צרפת במדיניות של אבדון אלא שגם עודדה אותה בכך.

פרק שמונה־עשר: החורף של מינכן

פולין והונגריה: חיות טרף – מוּעקות בחייה של אנגליה – נאום ההתפטרות של מר דאף קוּפּר – הויכוח על מינכן – נאום היטלר ב־9 באוקטובר – הדילמה שלפני הקבינט הבריטי: חימוש או שלום – שאלת הבחירות הכלליות – חליפת מכתבים עם מר דאף קוּפּר – ריסוקה של צ’כוסלובקיה – סמכותו ואחריותו של ראש־הממשלה – פניותיו לאיטליה וביקורו בפאריז, נובמבר 1938 – פניותיו של מר בּוֹנה לגרמניה – תוצאות מינכן – ירידה, בפועל ובכוח, בעצמה היחסית של הצירוף אנגליה–צרפת – שיפור במעמדה של בריטניה באוויר – הכוח האווירי הבריטי והגרמני, 1938־1940 – מספר אוכלוסיה של גרמניה גדל בעשרה מיליונים ב־1938

ב־30 בספטמבר הרכינה צ’כוסלובקיה ראש להחלטות מינכן. הצ’כים אמרו כי “רוצים הם להביא לידיעת העולם את מחאתם נגד החלטה שבה לא היה להם כל חלק”. הנשיא בנש התפטר משום ש“עכשיו עשוי הוא להפריע למאורעות שאליהם חייבת מדינתו החדשה להסתגל”. הוא עזב את צ’כוסלובקיה ומצא מחסה באנגליה. קיטוע אבריה של מדינת צ’כוסלובקיה התנהל בהתאם להסכם. אבל הגרמנים לא היו היחידים שעטו על הפגר. מיד לאחר הסכם מינכן של ה־30 בספטמבר שלחה ממשלת פולין אולטימטום של עשרים־וארבע שעות לצ’כים בתביעה למסור מיד את מחוז־הגבול טשן. לא היתה שום אפשרות להתנגד לדרישה התקיפה הזאת.

סגולות הגבורה של העם הפולני אל להן לסמא את עינינו מראוֹת את פרשת האיולת וכפיוּת־הטובה שהביאה עליו סבל אין־קץ משך דורי־דורות. רואים אנו אותם ב־1919, עם שהודות לנצחון בעלי הברית המערביים חזר וזכה, אחרי דורות ארוכים של חלוקה ועבדות, לרפובליקה עצמאית שנעשתה אחת המעצמות הראשיות באירופה. עתה, ב־1938, בשל שאלה פעוטה כשאלת טשן, התיקו עצמם מכל אותם ידידים בצרפת, בריטניה וארצות־הברית שחזרו והרימום לדרגת חיים לאומיים מלוכדים, ואשר במהרה עתידים היו להזדקק כל כך לעזרתם. רואים אנו אותם אצים, בעוד כוחה של גרמניה קם להיות בעוכריהם, לתפוס את חלקם בביזתה ובחורבנה של צ’כוסלובקיה. בעת המשבר הוטחה הדלת בפני השגרירים של בריטניה וצרפת, שלא זכו אפילו להתקבל על־ידי שר־החוץ של מדינת פולין. הרי זו חידה וטרגדיה בהיסטוריה האירופית שעם המחוֹנן בכל מידות הגבורה, מוכשר, אמיץ, מקסים, ככל שהמדוּבר הוא בבניו, יגלה ויחזור ויגלה מוּמים נטועים ומושרשים כל־כך כמעט בכל הבּחינות של חייו השלטוניים. כל לבותינו נתונים לעם הפולני בשעבודו החדש, ובטוחים אנחנו כי לעולם לא תכזיבנו נכונותו המתמדת להיחלץ כנגד העריצות, ולשאתבעוז־רוח בל־ינוצח את כל הפגעים הבאים עליו. עיני כולנו נשואות אל השחר.

*

ההונגרים גם הם עמדו בשולי הדיונים של מינכן. הוֹרטי ביקר בגרמניה בסוף אוגוסט 1938, אבל עמדתו של היטלר היתה מסויגת מאד. אף כי ב־23 באוגוסט האריך שיחה עם העוצר ההונגרי, לא גילה לו את מועד צעדו המכוּון נגד צ’כוסלובקיה. “הוא עצמו לא ידע מתי. כל מי שרוצה להשתתף בסעודה יוצרך לטרוח גם בבישול”. אבל שעת הסעודה לא נתגלתה. עתה, מכל מקום, באו ההונגרים בדרישותיהם.

*

עתה, מקץ ימים כה רבים, לאחר שנתנסינו כולנו בשנים של מתיחות והתאמצות רוחנית וגופנית עזה, לא קל הוא לצייר לפני דור אחר את הרגשות שגעשו בבריטניה עקב הסכם מינכן. בין השמרנים נחלקו משפחות וידידים קרובים במידה שלא ראיתי כמוה מימי. אנשים ונשים, הקשורים ימים רבים קשרי משפחה, חברוּת ומפלגה, הביטו זה על זה בבוז וזעם. לא היתה זו שאלה שבה יוכלו להכריע ההמונים המריעים אשר קידמו את פניו של מר צ’מברליין בשובו משדה־התעופה או חסמו את דאונינג־סטריט ומבואיו; כן גם לא יכלו להכריע בה המאמצים הכפולים־שבעה של “מצליפי” המיניסטרים ותומכיהם. אנחנו, שהיינו במיעוט אותו רגע, לא שמנו אל לבנו את חידוּדיהם ולעגם של תומכי הממשלה. הקבינט נזדעזע עד היסוד בו, אבל הדבר נפל והם עמדו יחדיו. רק מיניסטר אחד קם נכהו. הלורד הראשון של האדמירליות, מר דאף קוּפּר, התפטר מכהונתו הגדולה, אשר אותה רוֹמם במעשה גיוסו של הצי. ברגע שבּו היה מר צ’מברליין שליט עליון על דעת־הקהל, נדחק ועבר בתוך ההמון החוגג להכריז על אי־הסכמתו הגמורה עם מנהיגו.

בפתיחת הוויכוח בן שלושת הימים על מינכן נשא את נאום ההתפטרות שלו. היה זה מקרה עז־רושם בחיים הפרלמנטריים שלנו. הוא דיבר בשטף לשון ובלי שום רשימות, ומשך ארבעים דקות נלכד הרוב העוין של אנשי מפלגתו בחבלי קסמו. קל היה לאנשי הלייבור ולליבראלים, העומדים באופוזיציה לוהטת לממשלה, למחוא לו כף. היה זה ריב מר בתוך מפלגת הטוֹרים. כמה מן אמיתות אשר השמיע יש להעלות כאן לזכרון:

ביקשתי את עמיתי שלא יראו את הבעיה הזאת תמיד במונחים של צ’כוסלובקיה, שלא יסקרו אותה תמיד מתוך מצבה האסטרטגי הקשה של הארץ הקטנה ההיא, אלא שיגידו לעצמם, “יכול לבוא רגע שבּו, בעטיה של הפלישה לצ’כוסלובקיה, תתחיל מלחמה אירופית, וכשיבוא הרגע ההוא עלינו להשתתף באותה מלחמה, לא נוכל לעמוד מנגד, ואין שום ספק על איזה צד נילחם”. יידע זאת העולם, ויתן הדבר לאנשים המוכנים להפר את השלום טעם להתעשת.

* * * * *

אחרי־כן באה הקריאה האחרונה מאת ראש־הממשלה ביום הרביעי בבוקר. בפעם הראשונה משך כל ארבעת השבועות של המשא־והמתן היה הר היטלר מוכן לוותר כהוא־זה, אולי כזרת, אבל לוותר באיזו מידה לפניותיה של בריטניה הגדולה. אבל רצוני להזכיר לבית־הנבחרים כי הידיעה מראש־הממשלה לא היתה החדשה הראשונה אשר קיבל בבוקר ההוא. עם שחר נודע לו על גיוסו של הצי הבריטי. אין לדעת מהם מניעיו של אדם, ומן־הסתם לא יתברר לנו לעולם איזה משני מקורות ההשראה האלה השפיע עליו ביותר כשהסכים לבוא למינכן; אבל ידוע לנו כי לפני כן לא ויתר מעולם, וכי אז ויתר. ימים רבים טענתי לגיוסו של הצי. סבור הייתי כי זה סוג הלשון שהר היטלר יוכל להבינה יותר מאשר הלשון הזהירה של הדיפלומטיה או משפטי־התנאי של הפקידוּת הממשלתית. טענתי כי אפשר היה לעשות משהו בכיוון זה בסוף אוגוסט ולפני צאתו של ראש הממשלה לברכטסגאדן. חיויתי את דעתי שמעשה זה צריך ללוות את שליחותו של סיר הוראס וילסון. זכוּר לי כי ראש־הממשלה אמר שזה הדבר האחד שיהרוס את השליחות הזאת, ואני אמרתי כי זה הדבר האחד שיביא לה הצלחה.

זאת היא המחלוקת העמוקה בין ראש־הממשלה לביני בימים האלה. ראש־הממשלה האמין בפנייה אל הר היטלר בדברי חכמה ובדברי נחת. אני האמנתי שאזנו פקוחה יותר ללשון האגרוף המשורין.

* * * * *

ראש הממשלה מאמין ברצונו הטוב של הר היטלר ובהבטחתו, אף כי כאשר הפר הר היטלר את חוזה ורסיי התחייב לשמור על חוזה לוקרנו, וכאשר הפר את חוזה לוקרנו התחייב שלא להתערב עוד, ושלא להעלות שום דרישות טריטוריאליות נוספות באירופה. כאשר נכנס לאוסטריה ביד רמה, יפּה את כוחם של תלייניו לתת הבטחה מוסמכת כי לא יתערב בענייניה של צ’כוסלובקיה. זה היה לפני פחות מששה חדשים. אף־על־פי־כן מאמין ראש־הממשלה שיוכל לסמוך על היטלר שיקיים את הבטחותיו.

*

הוויכוח הממושך שיקף את ההרגשות שנתעוררו ואת השאלות המוטלות בכף. זכוּר לי היטב שכאשר אמרתי “נחלנו מפלה גמורה וניצחת” נתגעשה סערה כזאת שבגללה היה עלי לשהות זמן־מה קודם שאמשיך בדברי. היתה הערצה כללית וכנה למאמציו המתמידים והעשויים־לבלי־חת של מר צ’מברליין לשמור על השלום, וליגיעות האישיות שנתייגע. בתיאור זה אי־אפשר שלא לציין את השורה הארוכה של טעויות בחשבון וטעויות בהערכת אנשים ועובדות, שעליהן התבסס; אבל המניעים שפיעמו בו מעולם לא הוּטל בהם דופי, והנתיב שהלך בו הצריך את המדרגה הגבוהה ביותר של אומץ מוסרי. לזאת נתתי שבח כעבור שנתיים בנאומי אחרי מותו. חילוקי־הדעות שנתגלעו בין חשובי השמרנים, עם כל חריפוּתם, לא גררו אחריהם חוסר כבוד הדדי, וברוב המקרים גם לא ניתקו את היחסים האישיים אלא ארעית. מוסכם היה בינינו כי מפלגות האופוזיציה של הלייבור והליבראלים, הנלהבות עתה כל־כך לפעולה, מעולם לא החמיצו הזדמנות להוסיף פופולאריוּת על־ידי התקפה וקיטרוג אף על חצאי־האמצעים שנקטה הממשלה לצרכי הגנה.

היתה גם עוד שורת נימוקים רצינית ומעשית, ולוּ גם לא לזכותה, שעליה יכלה הממשלה להישען. איש לא היה יכול להכחיש שהיינו בלתי־מוכנים עד־לזוועה למלחמה. מי שקד להוכיח זאת יותר ממני ומידידי? בריטניה הגדולה הרשתה לכוחו של חיל־האוויר הגרמני שיעלה הרבה על כוחה. כל הנקודות הנוחות לפגיעה אצלנו היו חסרות־מגן. בדוחק אפשר היה למצוא מאה תותחים נגד מטוסים להגנת הכרך ומרכז האוכלוסים הגדול ביותר שבעולם; והללו היו במידה רבה בידי אנשים בלתי־מאומנים. לוּ היה היטלר איש ישר ולוּ הושג באמת שלום־קבע, כי אז היה הדין עם צ’מברליין. אם רימוהו, לרוע־המזל, לפחות נזכה בריוח־נשימה שבּו נתקן את הגרועות שבהזנחות שלנו. שיקולים אלה, והרגש הכללי של הרווחה ושמחה על שנמנעו זוועות המלחמה לפי־שעה, זכו להסכמה הנאמנה של רוב־רובם של תומכי הממשלה. בית־הנבחרים אישר את המדיניות של ממשלת הוד־מלכותו, “שעל ידיה נמנעה מלחמה במשבר האחרון”, ברוב של 366 נגד 144. שלושים או ארבעים השמרנים הפורשים לא יכלו אלא להביע את מורת־רוחם בהימנעות מן ההצבעה. עשינו זאת רשמית, ועשינו זאת במאוחד.

בהמשך נאומי אמרתי:

באמת אין אנו צריכים לבזבז זמן אחרי כל הוויכוח הארוך הזה על ההבדל בין העמדות שהושגו בברכטסגאדן, בגודסברג ובמינכן. אפשר לתת להן ביטוי פשוט מאד, אם ירשה לי בית־הנבחרים לשנות מן המשל. לירה אחת נדרשה באיום באקדח שלוף. כשניתנה, נדרשו שתי לירות באיום באקדח שלוף. לבסוף ניאות הרודן לקבל לירה אחת, 17 שילינג ו־6 פנס, ואת היתר בהבטחות של רצון טוב לעתיד־לבוא.

איש לא היה לוחם החלטי ובלתי־מתפשר לשלום יותר מראש־הממשלה. הכל יודעים זאת. מעולם לא היתה החלטה עזה ונחוּשה כל־כך לשמור על השלום ולהבטיחו. בכל זאת לא ברור לי כלל מדוע כה גדולה היתה הסכנה שתסתבכנה בריטניה הגדולה או צרפת במלחמה עם גרמניה בשלב זה, אם, לאמיתו של דבר, מוכנות היו כל הזמן להקריב את צ’כוסלובקיה. התנאים שהביא אתו ראש־הממשלה בשוּבו, סבור אני כי בנקל אפשר היה להסכים עליהם בצינורות הדיפלומטיים הרגילים בכל זמן שהוא משך הקיץ. וזאת אומר, שאני מאמין כי אילו הניחו לצ’כים לנפשם, ואמרו להם שלא יקבלו שום עזרה מאת מעצמות המערב, יכול יכלו להשיג תנאים טובים יותר ממה שקיבלו לאחר כל המרקחה העצומה הזאת. ספק אם יכולים היו להשיג תנאים גרועים יותר.

הכל תם. מחרישה, אבלה, עזובה, שבורה, מתרחקת צ’כוסלובקיה לתוך החשכה. מכל הבחינות סבלה מקשריה אל צרפת, אשר הדרכתה ומדיניותה הנחו אותה ימים כה רבים.

* * * * *

נוראה־מנשוא היא לי ההרגשה שארצנו נכנסה לחוג שלטונה והשפעתה של גרמניה הנאצית, ושקיומנו נעשה תלוי ברצונה הטוב או בהסכמתה. כדי למנוע זאת שקדתי כמיטב יכלתי לטעון להקמת כל מעוז של הגנה – ראשית־כל, להקים מבעוד מועד חיל־אוויר העולה על כל מה שבמטחווי מהלומה מחופינו; שנית, לקבץ יחד את הכוח המשותף של הרבה אומות; ושלישית, לכרות בריתות ואמנות צבאיות, כולן בגדר ספר־הברית, על־מנת לאסוף כוחות שלפחות יעצרו את התקדמותו של הכוח הזה. כל זה היה לשווא. בזו אחר זו עוּרערו כל העמדות והוּפקרו באמתלות מכובדות ומתקבלות־על־הדעת.

אין עיני צרה בבני עמנו הנאמנים, האמיצים, שנכונים היו לעשות את חובתם בכל מחיר, שמעולם לא חתו במתיחות של השבוע שעבר; אין עיני צרה בפרץ השמחה וההרווחה הטבעי והספונטני שפקד אותם כשנודע להם כי לפי־שעה תיחסך מהם המסה הקשה; אבל ראוי להם שיידעו את האמת. ראוי שיידעו שהיתה הזנחה גסה והיה פיגור חמור בהגנתנו; ראוי שיידעו כי נחלנו מפלה בלי מלחמה, מפלה שתוצאותיה תלווינה אותנו ימים רבים בדרכנו; ראוי שיידעו כי עברנו ציון־דרך נורא בקורותינו, שבו הוחרד כל שיווי־משקלה של אירופה, וכי לפי־שעה נאמרו נגד הדמוקרטיות המערביות המלים הנוראות: “נשקלת במאזניים ותימצא חסר”. ואל תחשבו כי זהו הסוף. אין זו אלא ראשית החשבון. אין זו אלא הגמיעה הראשונה, הטעימה הראשונה מקוּבּעת־כּוס־תמרורים שתושט לנו מדי שנה בשנה אלא אם כן, הודות לאיזו התאוששות עילאית בבריאוּת הרוח ובעוז לוחם, נקום שוב ונתייצב לימין החירות כבימים קדמונים.

*

הכרת־הטובה מצד היטלר על רצונה הטוב של בריטניה ועל השמחה הכּנה בשל שמירת השלום עם גרמניה במינכן, זו מצאה לה אך ביטוי צונן בלבד. ב־9 באוקטובר, פחות משבועיים לאחר שחתם על הצהרת הידידות ההדדית שאכף עליו מר צ’מברליין, אמר בנאום בסארבּריקן:

המדינאים המתנגדים לנו שואפים לשלום… אבל הם מושלים בארצות אשר בגלל ארגונן הפנימי עשויים הם בכל רגע לאבד את מעמדם בהן ולפנות את הדרך לאחרים שאינם מעוניינים בשלום. והאחרים האלה מצויים. נחוץ רק שבאנגליה יעלה לשלטון במקום צ’מברליין מר דאף קוּפּר או מר אידן או מר צ’רצ’יל, ואנחנו יודעים יפה מאד כי מטרת האנשים האלה תהיה מיד להתחיל במלחמת־עולם חדשה. אין הם מסתירים את העובדה הזאת: הם מודים בה בגלוי. ועוד אנו יודעים שעכשיו, כמו בעבר, אורבת מאחרי הקלעים הדמות המאיימת של אותו אויב יהודי־בינלאומי שמצא לו בסיס וצורה במדינה שנהיתה בולשבית. ועוד אנו יודעים מה כוחה של עתונות בינלאומית מסוימת החיה רק על שקרים ודיבות. דבר זה מאלץ אותנו לעמוד על המשמר ולזכור את הגנת הרייך. מוכנים בכל עת לשלום, אך מוכנים גם בכל שעה להתגונן.

לכן החלטתי, כמו שהודעתי בנאומי בנירנברג, להמשיך ביתר־עוז בבנין הביצורים שלנו במערב. עתה אכליל בתוך הקו של הביצורים האלה את שני האזורים הגדולים שעד עתה היו נוכח ביצורינו – אזור אכן ומחוז סארבּריקן.

הוא הוסיף:

טוב יהיה אם בבריטניה הגדולה יחדלו הבריות מעט־מעט ממנהגים מסויימים שירשו מתקופת ורסיי. אין אנו יכולים עוד לסבול את הפּטרונוּת של אומנות. חקירות־ודרישות מצד פוליטיקאים בריטיים ביחס לגורלם של גרמנים שבתוך גבולות הרייך – או של אחרים השייכים לרייך – אינן במקומן. אנחנו מצדנו איננו מטריחים עצמנו לדאוג לדברים מעין אלה באנגליה. העולם החיצון יכול למצוא לעתים קרובות יסוד מספיק להתעסק בעניינים הלאומיים שלו עצמו, או, למשל, בעניינים בארץ־ישראל.

לאחר שנתנדפה הרגשת ההרווחה שנבעה מהסכם מינכן, נמצאו מר צ’מברליין וממשלתו עומדים בפני דילמה חריפה. ראש־הממשלה אמר בזמנו, “אני מאמין שיהיה שלום לדורנו”. אבל רוב עמיתיו שאפו לנצל את “דורנו” כדי לחדש את החימוש מלוא המהירות האפשרית כאן נתגלעה מחלוקת בקבינט. רגשות החרדה שעורר משבר מינכן, הגילוי המחפיר של הליקויים והמחסור, ביחוד בתותחים נגד מטוסים, ציוו על חימוש קדחתני. היטלר, כנגד זאת, הזדעזע נוכח הלך־רוח כזה. “כלום זה האמון וכלום זאת הידידות”, עשוי היה להעמיד פנים ולומר, “שבהסכם מינכן שלנו? אם ידידים אנחנו ואתם נותנים בנו אמון, למה לכם להזדיין? יהיו לי כלי־הנשק, ואתם תגלו את האמון”. אבל השקפה זו, אם גם אפשר היה להצדיקה כהלכה על יסוד החומר שהוגש לבית־הנבחרים, לא היה בה כוח־שכנוע. ניכרת היתה שאיפה עזה להגברת החימוש. וממשלת גרמניה והעתונות הצייתנית שלה מתחו, כמובן, בקורת על כך. מכל מקום, לא היה שום ספק מה דעתה של האומה הבריטית. הבריטים, בעודם עולצים על שנגאלו ממלחמה על־ידי ראש־הממשלה ומריעים בקולי־קולות לסיסמאות שלום, חשו בחריפות בצורך בכלי־נשק. כל מיניסטריוני השירותים הגישו את תביעותיהם והסתמכו על החסרונות המבהילים שחשׂף המשבר. הקבינט הגיע לכלל פשרה נוחה על הבסיס של עשיית כל ההכנות שבגדר האפשר מבלי להפריע את סחרה של הארץ ומבלי להרגיז את הגרמנים והאיטלקים בפעולות רחבות־הקף.

*

יש לציין לשבחו של מר צ’מברליין שלא נכנע לפיתויים ולהפצרות ולא ביקש בחירות כלליות למחרת מינכן. דבר זה היה יכול להביא רק לידי מבוכה גדולה יותר. בכל זאת היו חדשי החורף חדשי דאגה ודכאון לאותם שמרנים שביקרו את הסדר מינכן וסירבו להצביע בעדו. כל אחד מאתנו הותקף במחוז־הבחירה שלו על־ידי מנגנון המפלגה השמרנית, והיו רבים שלאחר שנה נעשו תומכינו הנלהבים ועתה הסיתו נגדנו. במחוז־הבחירה שלי, אפּינג, הגיעו הדברים לידי כך שהיה עלי להבהיר כי אם תתקבל החלטת־גינוי נגדי בסניף־המפלגה המקומי, אתפטר מיד ממושבי בפרלמנט ואלחם בבחירות־משנה. אולם יושב־הראש שלי הנאמן תמיד והעשוי־לבלי־ליאות, סיר ג’יימס הוֹקי, יחד עם חוג חזק של אנשים נחושי־החלטה, נאבק שעל־שעל ועמד לימיני, ובאסיפה המכרעת של הסניף קיבלתי בשעה קודרת זו הצבעת־אמון של שנים כנגד אחד. אבל היה זה חורף עגום.

בנובמבר התקיים עוד ויכוח על ההגנה הלאומית, שבו נאמתי באריכות.

מר דאף קוּפּר אל מר צ’רצ’יל 19.9.38

צר לי מאד לשמוע שהתרעמת על הדברים שאמרתי עליך בנאומי בבית־הנבחרים ביום ה' שעבר. אינני רואה יסוד לכך. אמרתי רק שלדעתי היתה כל כוונתו של ראש הממשלה בדבריו על 1914 להגיד כי כל חקירה־ודרישה לאחר גיוס תראה תמיד חסרונות ופגמים, וכי על כן ספק אם ראוי הוא לתוכחת שהוכחת אותו. כמובן, יכולתי שלא להזכיר אותך כלל, אבל סבור אני כי בוויכוח טוב תמיד לתלות את הטענות בנאומים קודמים. מעמדי ביום ה' גם לא היה פשוט ביותר. משׂאך הגדול, שנהניתי ממנו במידה עצומה והתפעלתי ממנו עוד יותר, היה התקפה על דרכה של הממשלה משך תקופה של שלוש שנים, וכל אותה עת, להוציא את ששת השבועות האחרונים, הייתי חבר הממשלה. לפיכך ספק אם יכולת לדרוש ממני לומר שאני מסכים אתך לגמרי ולהצביע בהתאם לכך. מכל־מקום אין זה גורע מצערי על שפגעתי בך, בין אם נכוחים הם טעמיך לרגשות הפגיעה או לא, ואני תקוה שתסלח לי משום שידידותך, חברותך ועצתך יקרות לי מאד מאד.

מר צ’רצ’יל אל מר דאף קוּפּר 22.11.38

תודה רבה לך על מכתבך, ששמחתי מאד לקבלו. במצב שבו נמצאת עכשיו חבורת הידידים הקטנה שלנו הרי זה משגה גדול להתנצח. הכלל היחיד הוא: סייעו זה לזה כשתוכלו, אך לעולם אל תרעו. – לעולם לא לעזור לדוב. הודות לקלות הדיבור שלך ודאי קל היה לך מאד להבהיר את עמדתך בלא שתראה במה אתה חלוק עלי. אני תמיד אשמור על הכלל הזה. אף כי בדבריך לא היה שום דבר שיכולתי להתנגד לו, הנה העובדה שטרחת ועמלת לענות לי עוררה כמה מידידי לתמוה אם אין איזו כוונה מאחרי זה; למשל, הרצון לבודד אותי ככל האפשר משאר השמרנים החולקים על הממשלה. אני עצמי לא האמנתי בכך, ומכתבך המלבב הרגיעני בתכלית. כה מעטים אנחנו, האויבים כה מרובים, העניין כה גדול, עד שלא נוכל להרשות לעצמנו להחליש זה את זה באיזו צורה שהיא.

אותם חלקי נאומך ששמעתי באמת ישרו בעיני מאד, ובפרט מנין האסונות שבאו עלינו בשלוש השנים האחרונות. אינני תופס איך זכרת את כולם בלי שום רשימה.

צר לי כמובן על הוויכוח. צ’מברליין השיג עתה כל מה שחפץ ויצא בשלום. מינכן מתה, חוסר הכוננוּת נשכח, ולא יבוא שום מאמץ ממשי, רציני, חדש לחמש את האומה. אפילו ריוח־הנשימה, שנקנה במחיר איום, יבוזבז. עגמת־נפשי על העניינים הציבוריים האלה היא שהזעיפה את פני כשהצעת לסעוד ערבית, כי לא ידעתי אז מה אמרת בחלק הראשון של נאומך.

אך מכל מקום סמוך תמיד על ידידך הנאמן.

*

ב־1 בנובמבר נבחר אחד בן־בלי־שם, ד"ר האכה, לכס הנשיאות הריק של שיוּרי צ’כוסלובקיה. ממשלה חדשה עלתה לכהן בפראג. “המצב באירופה ובעולם בכלל”, אמר שר־החוץ של ממשלה אובדת־דרך זו, “אינם מניחים לנו מקום לקוות לתקופה של שקט בעתיד הקרוב”. כך גם היתה דעתו של היטלר. חלוקה רשמית של השלל נעשתה על־ידי גרמניה בתחילת נובמבר. לפולין לא הפריעו בכיבוש טשן. הסלובקים, ששימשו לגרמניה כלי־משחק, השיגו אוטונומיה תלויה־בשׂערה. הונגריה קיבלה נתח בשר על חשבון סלובקיה. כשהועלו התוצאות האלו של מינכן לדיון בבית־הנבחרים, הסביר מר צ’מברליין כי הצעת בריטניה וצרפת לערובה בינלאומית לצ’כוסלובקיה, שניתנה לאחר הסכם מינכן, לא חלה על גבולותיה הקיימים של אותה מדינה ונגעה רק בשאלה ההיפותטית של התקפה ללא התגרות. “עכשיו אנו עדים”, אמר בהתאפקות מרוּבּה, “לתיקונם של הגבולות שנקבעו בחוזה ורסיי. אינני יודע אם האנשים שהיו אחראים לגבולות הללו חשבו שיישארו תמיד כמו שנקבעו. אני מסופק בכך מאד. מסתבר שחשבו כי מזמן לזמן צריך יהיה לתקן את הגבולות. אין לשער כי האנשים הללו היו אנשי־מעלה עד כדי כך שיכלו לראות מה יהיו הגבולות הנכונים לעולם־ועד. השאלה היא לא אם יש לתקן את הגבולות הללו מזמן לזמן, אלא אם יש לתקנם בדרך משא־ומתן ודיונים או לתקנם במלחמה. התיקון נמשך, ובמקרה של הגבול ההונגרי קיבלו צ’כוסלובקיה והונגריה את הבּוֹררוּת של גרמניה ואיטליה בדבר התיחום הסופי של הגבול ביניהן. סבור אני שאמרתי די על צ’כוסלובקיה…” אולם עתידה היתה לבוא הזדמנות נוספת.

*

ב־17 בנובמבר 1938 כתבתי:

חייב כל אדם להכיר בכך שראש־הממשלה נוהג על פּי קו החלטי ביותר וחשוב מאין כמוהו. יש לו דעה מוצקה משלו על מה שצריך לעשות, ועל מה שעתיד לקרות. יש לו סולם־ערכים משלו; יש לו זווית־ראיה משלו. הוא מאמין שיוכל להשיג הסדר נאה לאירופה ולקיסרות הבריטית על־ידי שיבוא לידי הסכם עם הר היטלר וסיניור מוסוליני. אין איש נותן דופי במניעיו. אין איש מטיל ספק בעוז־הכרתו ובאומץ־לבו. חוץ מכל זה הרי הכוח בידיו לעשות את הטוב בעיניו. בעלי הדעה האחרת, הן על עקרונות מדיניות־החוץ שלנו הן על העובדות ועל האפשרויות הקרובות־לודאי שארצנו צריכה לטפל בהן, חייבים להכיר כי אין לנו שום כוח למנעו מלכת בדרך שבה הוא מאמין בכנוּת, באמצעים ובדרכים העומדים לרשותו. נכון הוא וחפץ הוא לשאת באחריות; יש לו הזכות לשאת באחריות; ואנו עתידים למצוא, תוך זמן זמן קצר ביחס, מה הוא אומר להביא עלינו.

ראש־הממשלה משוכנע כי הר היטלר אינו מבקש עוד שום התפשטות טריטוריאלית נוספת ביבשת אירופה; כי השלטון על הרפובליקה של צ’כוסלובקיה ובליעתה השׂביעו את תאבונו של המשטר הגרמני הנאצי. אפשר שהוא מבקש להניע את המפלגה השמרנית להחזיר לגרמניה את שטחי המנדט אשר ברשותה של בריטניה, או מה שייחשב שווה־ערך שלם להם. הוא מאמין כי מעשה זה של כיפורים יביא לידי יחסים טובים ובטוחים לאורך ימים בין בריטניה הגדולה וגרמניה. ועוד הוא מאמין כי אפשר להשיג את היחסים הטובים האלה מבלי להחליש בשום צורה שהיא את קשרי־היסוד של השמירה־העצמית, המקשרים אותנו אל הרפובליקה הצרפתית, קשרים שמוסכם בינינו כי יש לקיימם. מר צ’מברליין משוכנע כי כל זה יביא לידי הסכם כללי, לידי פיוסן של המעצמות שאינן שבעות רצון, ולידי שלום־קבע.

אבל כל זה הוא מתחום התקוה וההשערה. יש לזכור שורה שלמה של אפשרויות הפוכות. הוא עשוי לבקשנו להשלים עם דברים שאין אנו יכולים לשאתם; עשוי הוא להיאלץ לבקשנו להשלים עם דברים שאין אנו יכולים לשאתם. ושוב, הצד השני במשא־ובמתן הקשה הזה אפשר שלא יפעל באותה רוח של רצון טוב ואמונים המפעמת בראש־הממשלה. מה שיהיה עלינו לתת, מה שיכריחו אותנו לתת, אפשר שיעלה לנו ביוקר, אבל אפשר שלא יספיק. אפשר שיהיה הדבר כרוך בנזק גדול ובהשפלה גדולה לקיסרות הבריטית. אבל אפשר שלא יעצור אף לא יטה אלא לחדשים מספר, לכל היותר, את מהלך המאורעות ביבשת. בעוד שנה כעת חיה נדע אם דעתו של ראש־הממשלה על הר היטלר ועל המפלגה הנאצית הגרמנית נכונה או אינה נכונה. בעוד שנה כעת חיה נדע אם מדיניות־הפיוס פייסה, ואם רק עוררה תאבון פראי יותר. בינתיים אין אנו יכולים אלא לאגור כוחות להתנגדות והגנה, כדי שאם לרוע־המזל יטעה ראש־הממשלה, או יילך שולל, או יילך תועה, הרי במקרה הגרוע ביותר תישאר נשמה באפינו.

*

תהיה מה שתהיה הדעה על “שלום בדורנו”, מכל־מקום היה מר צ’מברליין עֵר יותר מתמיד לצורך לפלג בין איטליה וגרמניה. ברוח של תקוה האמין כי התיידד עם היטלר; כדי להשלים עם פעלו שוּמה עליו לרכוש את איטליה של מוסוליני בחינת משקל־שכנגד לפיוס עם גרמניה, שנקנה במחיר יקר. בפנייה המחודשת הזאת אל הרודן האיטלקי היה עליו להוליך אתו את צרפת. האהבה צריכה להיות כללית. בפרק הבא נעיין בתוצאות הגישושים האלה.

בשלהי נובמבר ביקרו ראש־הממשלה והלורד הליפקס בפאריז. המיניסטרים הצרפתים הסכימו בלי התלהבות להצעתו של מר צ’מברליין בדבר ביקורו ברומא; אבל הוא והלורד הליפקס שמחו כשנודע להם כי הצרפתים אומרים עתה לחקות את הצהרתה של בריטניה על עתיד היחסים האנגלו־גרמניים, שנחתמה על־ידי צ’מברליין והיטלר במינכן. ב־27 בנובמבר 1938 שלח מר בּוֹנה איגרת לשגריר הצרפתי בוושינגטון בה תיאר את כוונתה זו של ממשלת צרפת: “מר נוויל צ’מברליין והלורד הליפקס, במשך השיחות שנערכו אתמול בפאריז, הביעו בבירור את שביעות־רצונם מהצהרה שלפי דעתם יהיה בה כדי לתרום, בדומה להצהרה האנגלו־גרמנית, תרומה מיידית למלאכת הפיוס הבינלאומי”⁵². לצורך השיחות האלו בא ריבּנטרופּ לפאריז, והביא אתו את ד"ר שאכט. הגרמנים קיוו לא רק להכרזה כללית על כוונות טובות אלא גם להסכם כלכלי של ממש. הם השיגו את הראשונה, שנחתמה בפאריז ב־6 בדצמבר, אבל אפילו מר בּוֹנה לא היה מוכן לקבל את זה האחרון, למרות הפיתוי הניכר להופיע כארדיכל של ההבנה הפרנקו־גרמנית.

שליחותו של ריבנטרופּ לפאריז היה לה גם טעם עמוק יותר. ממש כמו שקיוה מר צ’מברליין לפלג בין רומא לברלין, כך האמין היטלר שיוכל ליצור קרע בין פאריז ללונדון. גירסתו של מר בונה על דבר שיחתו עם ריבנטרופ בנושא זה איננה נטולת ענין:

באשר לבריטניה הגדולה, רמזתי למר ריבנטרופּ על התפקיד שחייב שיפור היחסים האנגלו־גרמניים למלא בכל התפתחות של מדיניות הפיוס באירופה, הנחשבת בחינת מטרה עיקרית לכל מפעל פרנקו־גרמני. שר־החוץ הגרמני עשה נסיונות להטיל על ממשלת בריטניה את האחריות למצב העניינים הנוכחי. הממשלה, ובפרט העתונות הבריטית, לאחר שלמחרת מינכן דומה היה כי היא מגלה הבנה מסוימת, נקטה עמדה מאכזבת ביותר ביחס לממשלת ברלין… הגילויים וההפגנות שהתרבו בפרלמנט מצד ה"ה דאף קוּפר, צ’רצ’יל, אידן ומוריסון, וכמה מאמרים בעתונות, עוררו התמרמרות עזה בגרמניה, מקום שלא היתה אפשרות לרסן את תגובות העתונות. אני חזרתי והדגשתי עד־מה יסודית ובלתי־ניתנת־לערעור היא הסולידריות האנגלו־צרפתית, ורמזתי בבירור גמור כי התפייסות פרנקו־גרמנית לאמיתה לא תיתכן בסופו של חשבון בלי התפייסות אנגלו־גרמנית מקבילה⁵³.

היו ויכוחים בשאלה מי הרוויח יותר ומי הוסיף כוח יותר בשנה שבאה לאחר מינכן – היטלר או בעלי־הברית. אנשים רבים בבריטניה שידעו את ערוותנו חשו מעין הרווחה עם שהתפתח חיל־האוויר שלנו מחודש לחודש וטיפוסי “האריקיין” ו“ספּיטפייר”⁵⁴ התקרבו לגמר ייצורם. מספר הטייסות השלמות גדל ותותחי ההגנה האווירית התרבו. כן גם גבר והוסיף הלחץ הכללי של ההתכוננות בתעשיה. אבל שיפורים אלה, עם כל שנראו רבי־ערך, פעוטים היו לעומת ההתקדמות העצומה בחימושה של גרמניה. כפי שהוסבר כבר, ייצור תחמושת על פי תכנית כל־ארצית הוא משימה של ארבע שנים. השנה הראשונה אינה נותנת מאומה; השניה מעט מאד; השלישית הרבה, והרביעית – מבּול. גרמניה של היטלר עמדה כבר בתקופה זו בשנה השלישית או הרביעית של כוננות עזה בתנאים של המרץ ונגישׂה שאינם נופלים כמעט מתנאי מלחמה. בריטניה, כנגד זאת, מתנהלת היתה רק על בסיס שאיננו בסיס חירום, בכוח־דחף חלש יותר ובאַמת־מידה קטנה הרבה יותר. ב־1938־39 הגיעו הוצאותיה הצבאיות של בריטניה לכל סוגיהן ל־304 מיליון לי“ש⁵⁵, ושל גרמניה היו לפחות 1,500 מיליון לי”ש. קרוב לודאי כי בשנה האחרונה הזאת לפני ההתפרצות היה הייצור של גרמניה גדול לפחות כפליים, ואולי פי־שלושה, מזה של בריטניה וצרפת כאחת, וגם מפעליה הגדולים לייצור טנקים הגיעו למלוא כושר התפוקה שלהם. לפיכך היו הגרמנים מקבלים כלי־נשק בקצב מהיר הרבה יותר מאתנו.

שיעבודה של צ’כוסלובקיה גזל מבעלי־הברית את הצבא הצ’כי של עשרים־ואחת אוגדות סדירות, חמש־עשרה או שש־עשרה אוגדות של־קו־שני שכבר נתגייסו, וכן את קו הביצורים ההרריים שלהם, שבימי מינכן הצריך את פריסתן של שלושים אוגדות גרמניות, לאמור – עיקר כוחו של הצבא הגרמני הנייד והמאומן בתכלית. לדברי הגנרלים האלדר ויוֹדל הרי רק שלוש־עשרה אוגדות גרמניות, שרק חמש מהן מורכבות חיילים של־קו־ראשון, נשארו במערב בזמן הסדר מינכן. ודאי הדבר שעקב נפילתה של צ’כוסלובקיה נגרם לנו הפסד שכמוהו כהפסדן של כשלושים־וחמש אוגדות. חוץ מזה הרי מפעלי־סקוֹדה, בית־הנשק השני בחשיבותו באירופה התיכונה, שייצורם בין אוגוסט 1938 לספטמבר 1939 היה שווה כשלעצמו לתפוקה של מפעלי הנשק הבריטיים אותה תקופה, עברו מידי ידיד לידי אויב. בעוד גרמניה כולה עובדת תחת לחץ עז ומלחמתי כמעט, הנה פועלי צרפת השיגו עוד ב־1936 את שבוע־ארבעים־השעות הנכסף מכבר.

הרה־שואה עוד יותר היה השינוי ביחסי הכוחות בין צבאות גרמניה וצרפת. עם כל חודש שחלף מ־1938 והלאה לא די שהתחזק הצבא הגרמני במספר וביחידות, ובצבירת מילוּאים, אלא שהתגבר גם מצד האיכות והבּשלוּת. ההתקדמות באימונים ובמומחיות הכללית לא פיגרה אחר התוספת המתמדת לציוד. שום שיפור או הרחבה בדומה לאלה לא היו צפויים לצבא הצרפתי. ידו היתה על התחתונה מכל הבחינות. ב־1935 יכלה צרפת, בלי עזרת בעלי־בריתה מלשעבר, לפלוש לגרמניה ולכבשה מחדש כמעט בלי שום קרבות של ממש. ב־1936 עדיין לא היה שום מקום לספק ביתרון־כוחה המכריע. עתה ידוע לנו, מן הגילויים הגרמניים, שמצב זה נמשך ב־1938, וידיעת חולשתם היא שהניעה את אנשי הפיקוד העליון הגרמני לעשות כמירב יכלתם כדי למנוע את היטלר מכל אחת מן המהלומות המוצלחות שבהן עשה לו שם. בשנה שלאחר מינכן, שאותה אנחנו בודקים עכשיו, התקרב הצבא הגרמני למלוֹא יעילוּתו, אף כי עדיין חלש היה מן הצרפתי במילוּאים מאומנים. מאחר שהיה מיוּסד על אוכלוסיה גדולה כפליים מזו של צרפת, לא היתה זו אלא שאלה של זמן עד שייעשה החזק בכל המובנים. גם מצד המוֹרל היה היתרון לגרמנים. עריקתו של בעל־ברית, בפרט מפּחד מלחמה, מדלדלת את רוחו של כל צבא שהוא. הרגשת הכּורח להיכנע מדכאת את הקצינים והטוראים כאחד. שעה שמן הצד הגרמני שילהבו הבטחון־העצמי, ההצלחה והרגשת העצמה הגוברת את יצרי המלחמה של הגזע, ריפּתה הכרת החולשה את ידיהם של אנשי־הצבא הצרפתים מכל הדרגות.

*

אולם יש תחום אחד חיוני שבּוֹ החילונו להדביק את גרמניה ולשפר את מעמדנו. ב־1938 אך החל תהליך החלפתם של מטוסי־הקרב הבריטיים דו־המנועיים, דוגמת ה“גלדיאטורים”, בטיפוסים מודרניים של “האריקיינים” ואחרי־כן “ספּיטפיירים”. בספטמבר 1938 היו לנו רק חמישה להקים שמטוסיהם מטוסי האריקיין. יתר על כן, המילואים והחלפים למטוסים הנושנים פחתו והלכו, הואיל והיו יוצאים מכלל שימוש. הגרמנים הקדימונו הרבה במעבר לטיפוסים מודרניים של מטוסי־קרב. כבר היה להם מספר הגון של מטוסי מסרשמיט־109, שכנגדם דל מאד היה כוחם של מטוסינו הנושנים. משך 1939 השתפר מעמדנו עד שהוחלפו מטוסיהם של להקים נוספים. ביולי אותה שנה היו לנו 26 להקים של מטוסי־קרב מודרניים בעלי שמונה תותחים, אף כי לא היתה שהוּת להכין את המילואים והחלפים במלוא ההקף. ביולי 1940, בעת הקרב על בריטניה, עמדו לרשותנו בממוצע 47 להקים של מטוסי־קרב מודרניים.

בצד הגרמני עלו המספרים כלהבא:

1938	מפציצים	1,466
	מטוסי־קרב	920
1939	מפציצים	1,553
	מטוסי־קרב	1,090
1940	מפציצים	1,558
	מטוסי־קרב	1,290

הגרמנים ביצעו למעשה את עיקר התרחבותם באוויר, באיכות ובכמות כאחת, בטרם תחל המלחמה. המאמץ שלנו פיגר אחרי מאמצם בשנתיים בקירוב. בין 1939 ל־1940 התחזקו בעשרים־למאה בלבד, ואילו אנחנו התחזקנו במספר מטוסי־הקרב המודרניים בשמונים־למאה. אכן, שנת 1938 מצאה אותנו לקויים עד־לדאבון באיכות, ואף כי משך 1939 התקדמנו במידת־מה לקראת מילוי החסר עדיין היה מצבנו בּיש ביחס יותר מאשר ב־1940, בבוא המבחן.

ב־1938 יכול שהיו באות התקפות־אוויר על לונדון, אשר להן היינו בלתי־מוכנים עד־לדאבון. אולם לא היתה שום אפשרות לקרב אווירי מכריע על בריטניה בטרם יכבשו הגרמנים את צרפת ואת ארצות השפלה, ובטרם ישיגו בכך את הבסיסים הנחוצים במטחווי מהלומה קרובים מחופינו. בלי הבסיסים האלה לא היו יכולים להספיק למפציצים שלהם את ליווי מטוסי־הקרב של הימים ההם. צבאות גרמניה לא היו מסוגלים להנחיל מפלה לצרפתים ב־1938 או 1939.

ייצור הטנקים העצום, אשר בו הבקיעו את החזית הצרפתית, לא הופיע אלא ב־1940, ונוכח יתרון הצרפתים במערב ומציאותה של פולין בלתי־כבושה במזרח, ודאי לא היו יכולים לרכז את כל כוחם האווירי נגד אנגליה כמו שהיה לאל־ידם לעשות לאחר שנאלצה צרפת להיכנע. בכך אין אנו מביאים כלל בחשבון לא את עמדתה של רוסיה גם לא את שיעור ההתנגדות שהיתה צ’כוסלובקיה עשויה לגלות. ראיתי לנכון להעמיד זו כנגד זו את יחסי העצמה האווירית בתקופה הנדונה, אבל מספרים אלה אינם משנים בשום פנים מן המסקנות שהעליתי כאן.

מכל הטעמים שלמעלה, הרי שנת ריוח־הנשימה אשר לה “זכינו” הודות למינכן השאירה את בריטניה וצרפת במצב גרוע הרבה יותר לעומת גרמניה של היטלר מזה שבו נמצאו בזמן משבר מינכן.

*

ולבסוף הרי גם עובדה מדהימה זו: בשנת 1938 לבדה סיפח היטלר לרייך והביא תחת שלטונו המוחלט 6,750,000 אוסטרים ו־3,500,000 סוּדטים. סך־הכל למעלה מעשרה מיליון נתינים, עמלים וחיילים. אכן לטובתו נטה המאזן האיום.

פרק תשעה־עשר: פראג, אלבניה והערובה לפולין ינואר – אפריל 1939

ביקורו של צ’מברליין ברומא – ריכוזים גרמניים בכיוון צ’כוסלובקיה – האופטימיות של המיניסטרים – היטלר פולש לצ’כוסלובקיה – נאומו של צ’מברליין בבירמינגהם – שינוי גמור במדיניות – מכתבי אל ראש־הממשלה מיום 31 במארס – הצעת הממשלה הסובייטית לועידת־שש־מעצמות – הערובּה הבריטית לפולין – דבר עם הקולונל בק – נחיתת האיטלקים באלבניה, 7 באפריל 1939 – מערך לקוּי של הצי הבריטי בים התיכון – נאומי בבית־הנבחרים ב־13 באפריל – מכתבי אל הלורד הליפקס – פגישת גרינג, מוסוליני וצ’אנו לדיון בצעדים מלחמתיים – היתרונות האסטרטגיים שהפיקה גרמניה מסיפוח צ’כוסלובקיה – הממשלה מנהיגה שירות־חובה בצבא – עמדה חלושה מצד האופוזיציה של הלייבּור והליבראלים – תעמולה לממשלה לאומית בבריטניה – קריאותיו של סיר סטאפורד קריפּס – בקשת ההתפטרות של מר סטנלי

מר צ’מברליין הוסיף להאמין כי אם אך יקבע מגע אישי עם הרודנים יוכל לחולל שיפור ניכר במצב העולם. ידוע לא ידע שכבר החליטו את החלטותיהם. ברוח של תקוה הציע שהוא והלורד הליפקס יבקרו באיטליה בחודש ינואר. לאחר עיכוב־מה נמסרה הזמנה וב־11 בינואר התקיימה הפגישה. סוֹמק עולה בלחיים כשקוראים ביומנו של צ’אנו את ההערות שהושמעו מאחרי הקלעים באיטליה על ארצנו ונציגיה. “בעיקרו של דבר”, כותב צ’אנו, “התקיים הביקור בסוּלם מינוֹרי… לא התנהל שום מגע של ממש. מה־מרוחקים אנו מן האנשים האלה! – הרי זה עולם אחר. שוחחנו על כך עם הדוּצ’ה לאחר סעודה. ‘האנשים האלה’, אמר מוסוליני, ‘לא קוֹרצו מן החומר של פרנסיס דרייק ושאר ההרפתקנים המפוארים שיצרו את הקיסרות. אחרי הכל הריהם הבּנים היגעים לשושלת ארוכה של אנשים עשירים…’”. “הבריטים”, רשם צ’אנו⁵⁶, “אינם רוצים להילחם. הם מנסים להיסוג לאט ככל האפשר, אבל אין הם רוצים להילחם… שיחותינו עם הבריטים נסתיימו. לא הושג מאומה. טילפנתי אל ריבּנטרופּ ואמרתי לו שהיה זה פיאסקוֹ, בלתי־מזיק לחלוטין”… “עיניו של צ’מברליין מלאו דמעות כשהחלה הרכבת לנוע ובני ארצו החלו לשיר, ‘כי הוא בחור כארז’. ‘מה הפזמון הזה?’ שאל מוסוליני”… וכעבור שבועיים: “הלורד פּרת הגיש להסכמתנו את הקווים הכלליים של נאום שישא צ’מברליין בבית־הנבחרים כדי שנוכל להציע שינויים, אם יש צורך בכך”. הדוצ’ה אישר את הנאום, והעיר: “אני סבור כי זו פעם ראשונה שראש ממשלת בריטניה מוסר לממשלה זרה את ראשי־הפרקים של אחד מנאומיו. הרי זה סימן רע בשבילם”. אכן, צ’אנו ומוסוליני הם שהלכו לאבדון, בסופו של דבר.

בינתיים, ב־18 בינואר, בא ריבּנטרופּ לוורשה לפתוח בהתקפה הדיפלומטית נגד פולין. לאחר בליעתה של צ’כוסלובקיה צריך יהיה לבוא כיתורה של פולין. כשלב ראשון במיבצע הזה תנוּתק פולין מן הים על־ידי ביסוּס הריבונות הגרמנית בדנציג והארכת שליטתה של גרמניה על הים הבלטי עד לנמל הליטאי החיוּני, ממל. ממשלת פולין גילתה התנגדות תקיפה ללחץ הזה, וזמן־מה עמר היטלר והמתין לעונת הלחימה.

משך השבוע השני לחודש מרס רבּו השמועות על תנועות צבא בגרמניה ובאוסטריה, בפרט באזור וינה־זלצבורג. לפי הידיעות גוּיסו ארבעים אוגדות גרמניות והועמדו על בסיס מלחמתי. מתוך בטחון בתמיכתה של גרמניה מכינים היו הסלובקים את הפרדת שטחיהם מן הרפובליקה של צ’כוסלובקיה. הקולונל בּק, שרווח לו בראותו את הרוח הטבטונית מנשבת בכיוון אחר, הצהיר בוורשה בפומבי כי ממשלתו הוגה אהדה מלאה לשאיפות הסלובקים. האב טיסוֹ, המנהיג הסלובקי, נתקבל על־ידי היטלר בברלין בכיבּודים הראויים לראש־ממשלה. ב־12 בחודש הזכיר מר צ’מברליין, כשנשאל בפרלמנט על הערוּבּה לגבול הצ’כוסלובקי, כי הצעה זו היתה מכוּונת נגד התקפה ללא התגרות. שום התקפה כזאת לא באה עדיין. הוא לא הוצרך לחכות הרבה.

*

גל של אופטימיות נשחתה הציף את בריטניה בימי מרס אלה. חרף המתיחות הגוברת בצ’כוסלובקיה עקב הלחץ הגרמני החזק מבפנים ומבחוץ, הנה המיניסטרים והעתונים שהזדהו עם הסכם מינכן לא זזו מאמונתם במדיניות שלתוכה גררו את האומה. אפילו קריעתה של סלובקיה כתוצאה מן התככים הנאציים המתמידים, ותנועות הצבא הנראות בגרמניה, לא מנעו את שר־הפנים מלדבר במחוז־הבחירה שלו ב־10 במרס על תקוותיו לתכנית שלום של חמש שנים, אשר למועד תביא לידי “תור זהב”. עדיין היו דיונים מתוך רוח של תקוה בדבר תכנית לחוזה מסחרי עם גרמניה. כתב־העת המפורסם, פּאנץ', פירסם קריקטורה שבה נראה ג’ון בול כשהוא מתעורר בשאיפת־רוח של הרווחה מסיוט־לילה, בעוד כל השמועות הרעות, הדמיונות והחשדות של הלילה מתעופפים ופורחים בעד החלון. בעצם היום בו הופיעה קריקטורה זו מסר היטלר את האולטימטום שלו לממשלה הצ’כית המתמוטטת, שהחלטות מינכן נטלו ממנה את קו־הביצורים שלה. צבא גרמני שנכנס לפראג נטל לידיו את השליטה המוחלטת על המדינה, שלא גילתה כל התנגדות. זכוּר לי שישבתי עם מר אידן בחדר־העישון של בית־הנבחרים כשהגיעו מהדורות עתוני־הערב המודיעות על המאורעות האלה. אפילו אלה מתוכנו שהיו נטולי כל אשליות ועמדו בשער, גם הם נפתעו נוכח פתאומיוּת הפּשע האלים הזה. קשה היה להאמין שעם כל הידיעות הסודיות אשר ברשותה יכלה ממשלת הוד־מלכותו להיות אובדת־דרך כל־כך. יום ה־14 במרס חזה בפירוקה ובשיעבודה של הרפובליקה הצ’כוסלובקית. הסלובקים הכריזו רשמית על עצמאותם. צבא הונגרי, הנתמך בסתר על־ידי פולין, חצה את הגבול ונכנס לפּלך המזרחי של צ’כוסלובקיה, קרפּאתו־רוסיה, שאותו תבעה הונגריה לעצמה. היטלר, בהגיעו לפראג, הכריז על פרוֹטקטוֹראט גרמני על צ’כוסלובקיה, שבכך הוכללה לתוך הרייך.

ב־15 בחודש היה על מר צ’מברליין לומר לבית־הנבחרים: “כיבוש בוֹהמיה על־ידי כוחות צבאיים גרמניים החל הבוקר בשעה 6. העם הצ’כי נצטווה על־ידי ממשלתו שלא להתנגד”. אחרי־כן הוסיף ואמר כי הערובה שנתן לצ’כוסלובקיה שוב אין לה תוקף, לדעתו. אחרי מינכן, קודם חמישה חדשים, אמר מזכיר־הדומיניונים סיר תומאס אינסקיפּ, על הערובּה הזאת: “ממשלת הוד־מלכותו רואה עצמה נתונה בהתחייבות מוסרית לצ’כוסלובקיה לקיים את הערובה [כאילו היתה בתקפּה מבחינה טכנית]… לפיכך הרי במקרה של מעשה תוקפנות נגד צ’כוסלובקיה ללא התגרות מצדה, ודאי שתהיה ממשלת הוד־מלכותו מחוּיבת לעשות כל מה שבכוחה על מנת לדאוג לשמירת שלמותה של צ’כוסלובקיה”. “כך”, אמר ראש־הממשלה, “היתה העמדה עד אתמול. אבל העמדה נשתנה מזמן שהכריז המורשון הסלובקי על עצמאותה של סלובקיה. תוצאת ההכרזה הזאת שׂמה קץ על־ידי התפוררות־מבּפנים למדינה שביקשנו לערוב לגבולותיה, ולפיכך אין ממשלת הוד־מלכותו יכולה לראות עצמה קשורה בהתחייבות הזאת”.

דומה היה כי זאת החלטה מכריעה. “טבעי הדבר”, אמר בסיכום דבריו, “שעלי להצטער מרה על מה שקרה עכשיו, אבל אל יטה אותנו הדבר הזה מנתיבנו. הבה נזכור שרצון כל עמי העולם עדיין מרוּכז בתקוות לשלום”.

כעבור יומיים היה מר צ’מברליין צריך לנאום בבירמינגהם. בטוח הייתי כי ישלים עם מה שקרה ויקבל את הדברים באהבה ככל האפשר. דבר זה היה עולה בקנה אחד עם הודעתו לבית־הנבחרים. אני אפילו תיארתי לעצמי שיזקוף זאת לזכותה של הממשלה, שבתבונתה התיקה במינכן את בריטניה הגדולה מגורלה של צ’כוסלובקיה ובעצם גם מגורל אירופה התיכונה בכלל. “מה־טוב”, עשוי היה לומר, “שגמרנו אומר בספטמבר שעבר שלא להיגרר לתוך המאבק ביבשת! עתה בני־חורין אנחנו להניח למריבות האלו, בין ארצות שאינן אומרות לנו ולא־כלום, שתתיישבנה בלי ביזבוז דמים וממון”. אחרי הכל יכלה זאת להיות החלטה הגיונית בעקבות התפוררותה של צ’כוסלובקיה, שעליה הוסכם במינכן ואשר עליה סמך רוּבּו של העם הבריטי את ידו, במידה שהבין מה מתרחש. כך גם היתה גירסתם של כמה מן התומכים התקיפים ביותר בחוזה מינכן. לפיכך ציפּיתי מראש בבוז להכרזה בבירמינגהם.

תגובתו של ראש־הממשלה הפתיעה אותי. סבור היה כי יש לו הבנה מיוחדת באָפיו של היטלר, וכי יש בו הכוח למוֹד בחריפות־השׂכל את גבולות מעשיה של גרמניה. הוא האמין, וקיוה, כי במינכן היתה הבנה אמיתית בדעות, וכי הוא, היטלר ומוסוליני יחדיו הצילו את העולם מזוועות המלחמה שאין להן שיעור. פתאום, כמו על־ידי התפוצצות, חרבו אמונתו וכל מה שנבע מפעולותיו ונימוקיו. עם כל שהיה אחראי לטעויות חמוּרות בהערכתן של עובדות, לאחר שהוליך עצמו שולל וכפה את משוגותיו על עמיתיו הצייתנים ועל דעת־הקהל הבריטית האומללה, אף על פי כן הרי בן־לילה הפך גבו פתאום לעברו. אם צ’מברליין לא הבין את היטלר, הנה היטלר טעה לגמרי בהערכת טבעו של ראש ממשלת בריטניה. בטעות ראה בסברו האזרחי ובתשוקתו הנלהבת לשלום הסבּר שלם לאישיותו, ומדומה היה כי המטריה שלו היא סמלו. הוא לא תפס כי נוויל צ’מברליין יש בו גרעין קשה מאד, וכי אין הוא אוהב שירמו אותו.

הנאום בבירמינגהם פרט על נימה חדשה. “נעימת דיבּוּרו”, אומר הביוגרף שלו, “היתה שונה עד מאד… מתוך שקיבל ידיעות שלמות יותר על הלך הדעות בבית־הנבחרים, בציבור ובדומיניונים, נטש את הנאום שהוכן מכבר על שאלות פנים ושירותים סוציאליים ותפס את השור בקרניו”. הוא הוכיח את היטלר על הפרת־אמונים אישית גסה ביחס להסכם מינכן. הוא ציטט את כל ההבטחות שנתן היטלר. “זאת היא תביעתי הטריטוריאלית האחרונה באירופה”. “לא יהיה לי עוד שום ענין במדינה הצ’כית, ואני יכול לערוב לכך. אין אנו רוצים בעוד צ’כים”. “אני משוכנע”, אמר ראש־הממשלה, "שלאחר מינכן היה רוּבּו הגדול של העם הבריטי שותף לרצוני הנאמן להמשיך במדיניות זו, אבל היום אני שותף לאכזבתו, להתמרמרותו, על שהתקוות הללו נוּפּצו מתוך חוסר־אחריות שכזה. איך אפשר ליישב את המאורעות האלה של שבוע זה עם ההבטחות שקראתי לפניכם?

“מי יכול שלא לחוש כי לבו יוצא באהדה לעם הגאה והאמיץ, שפּתאומית כל־כך באה עליו הפלישה הזאת, שחירוּיותיו קוצצו, שעצמאותו הלאומית היתה כלא היתה?… עכשיו אומרים לנו כי המהומות בצ’כוסלובקיה הצריכו את תפיסת הטריטוריה הזאת… אם היו מהומות, האם לא הופחו מבחוץ?… האם זאת ההתקפה האחרונה על מדינה קטנה, או שמא תבוא עוד אחת אחריה? האומנם זהו צעד בכיוון של נסיון להשתלט על העולם בכוח?”

לא קל הוא לצייר בדמיון סתירה גדולה יותר למצב־הרוח ולקו של הודעת ראש־הממשלה מלפני יומיים בבית־הנבחרים. ודאי עברה עליו תקופה של מתח עז. ב־15 בחודש אמר: “אל יטה אותנו הדבר מנתיבנו”. אבל זה היה בבחינת “אחורה פנה”.

יתר על כן, שינוי־דעתו של צ’מברליין לא התבטא במלים בלבד. “המדינה הקטנה” הבאה ברשימה של היטלר היתה פולין. כשנותנים את הדעת על חומרת ההחלטה ועל מספר האנשים שצריך היה להימלך בהם, מסתבר שהיה זה פרק־זמן טרוּד. כעבור שבועיים (ב־31 במרס) אמר ראש־הממשלה לפרלמנט:

עכשיו עלי להודיע לבית־הנבחרים כי… במקרה של כל פעולה שתאיים בבירור על עצמאותה של פולין ואשר ממשלת פולין תראה צורך חיוני לעצמה להתנגד לה בכוחותיה הלאומיים, תראה עצמה ממשלת הוד־מלכותו חייבת מיד להושיט לממשלת פולין את כל העזרה שביכלתה. הממשלה נתנה לממשלת פולין הבטחה ברוח זו.

רשאי אני להוסיף כי ממשלת צרפת יפּתה את כוחי להבהיר כי עמדתה בענין זה היא כעמדתה של ממשלת הוד־מלכותו… [ואחרי־כן] הדומיניונים קיבלו אינפורמציה מלאה.

לא היתה זו עת לנזיפות על העבר. הערובה לפולין נתמכה על־ידי מנהיגי כל המפלגות והקבוצות בבית־הנבחרים. “יעזרנו האל, לא נוכל לעשות שום דבר אחר”, אמרתי אני. בנקודה שאליה הגענו היתה זו פעולה נחוצה. אבל שום איש שהבין את המצב לא יכול להטיל ספק בכך כי פירושה הוא בתכלית הוודאוּת מלחמה גדולה שבּה נהיה מעורבים.

*

בפרשה עגומה זו של דעות מוטעות שעיצבו להם אנשים מוכשרים ורוחשי־טוב מגיעים אנחנו עתה לנקודת־השיא שלנו. העובדה שהגענו כולנו לידי כך מטילה על האחראים, ויהיו מניעיהם מכובדים ככל שיהיו, את האשמה נוכח ההיסטוריה. השקיפו לאחור וראו מה קיבלנו ואיזה דברים הפקרנו בזה אחר זה; גרמניה מפורקת מנשקה על פי חוזה חגיגי; גרמניה המחדשת את חימושה מתוך הפרת חוזה חגיגי; העליונוּת באוויר, ואפילו השוויון באוויר, מושלכים אחר גו; חבל הריין נכבש ביד רמה וקו־זיגפריד מוקם והולך; ציר ברלין־רומא מוּצב הכן; אוסטריה נטרפת ונבלעת על־ידי הרייך; צ’כוסלובקיה נעזבת ונחרבת על־ידי חוזה מינכן; קו־הביצורים שלה בידיים גרמניות; בית־הנשק האדיר של סקוֹדה מייצר מעתה והלאה תחמושת לצבאות גרמניה; נסיונו של הנשיא רוזוולט לייצב או להביא לכלל הכרעה את המצב באירופה על־ידי התערבותה של ארצות־הברית נדחה ביד אחת, ונכונוּתה הוודאית של רוסיה הסובייטית להצטרף למעצמות המערב וללכת עד קצה הגבול כדי להציל את צ’כוסלובקיה נדחית ביד שניה; שירותן של שלושים־וחמש אוגדות צ’כיות כנגד הצבא הגרמני שעדיין לא הגיע לגמר בישולו מושלך אחר־גו, בזמן שבריטניה הגדולה עצמה לא יכלה אלא לספק שתי אוגדות לחיזוק החזית בצרפת; הכל נשא הרוח.

ועתה, לאחר שפוזרו ובוזבזו כל היתרונות וגורמי־העזר האלה, יוצאת בריטניה הגדולה, כשהיא נוהגת את צרפת בידה, לערוב לשלמותה של פולין – של אותה פולין עצמה אשר בתאבון־צבוֹעים הצטרפה אך ששה חדשים קודם־לכן לביזת המדינה הצ’כוסלובקית והריסתה. היה טעם להילחם בעד צ’כוסלובקיה ב־1938, כשהצבא הגרמני בקושי יכול להעמיד חצי תריסר אוגדות מאומנות בחזית המערבית, כשהצבא הצרפתי בן ששים או שבעים אוגדות בקירוב יכול כמעט בודאי לצלוח את הריין ולהיכנס לחבל הרוּר. אבל דבר זה נחשב בלתי־הגיוני, מעשה פחזות, מתחת למדרגה של המחשבה האינטלקטואלית והמוסר המודרני. אפס עתה סוף־סוף הצהירו שתי הדמוקרטיות המערביות שהן מוכנות להשליך את חייהן מנגד למען שלמוּתה הטריטוריאלית של פולין. ההיסטוריה, שאומרים לנו כי עיקרה הוא פרשת הפּשעים, מעשי האיולת והייסורים של המין האנושי, הפכו בה והפכו בה ולא תמצאו דוגמה להיפוּך הפתאומי והגמור הזה של קו בן חמש או שש שנים של פיוס קל־דעת, ואת החלפתו בן־לילה כמעט בנכונות להשלים עם מלחמה קרובה בתנאים גרועים הרבה יותר ובקנה־המידה הגדול ביותר.

זאת ועוד: איך נוכל להגן על פולין ולקיים את הערובה שלנו? רק על־ידי הכרזת מלחמה על גרמניה והתקפה על חומה מערבית ועל צבא גרמני שיהיו חזקים מאלה אשר מהם נרתענו לאחור בספטמבר 1938. הנה זו רשימה של ציוני דרך לשוֹאה. הנה זו רשימה של כניעות, תחילה בהיות הכל קל ולאחר מכן בהיות הדברים קשים יותר, לפני הכוח הגרמני הגובר והולך בתמידוּת. אבל עתה הקיץ סוף־סוף הקץ על כניעוּתן של בריטניה וצרפת. כאן היתה סוף־סוף החלטה, שנתקבלה ברגע הגרוע ביותר שבגדר האפשר ועל היסוד הקלוש ביותר, החלטה אשר לבטח תביא לידי טבח עשרות מיליונים בני־אדם. עניינו של הצדק נתחייב כאן במחשבה־תחילה לקרב־חרמה, לאחר שבוזבזו נכסיו ויתרונותיו באפס־חכמה אשר כזה. אכן, אם לא תלחמו למען הצדק שעה שיכולים אתם לנצח בנקל בלי שפיכות דמים; אם לא תלחמו שעה שנצחונכם בטוח ולא יקר מדי במהיר; או אז אפשר תגיעו לרגע שבּו יהיה עליכם להילחם בהיות כל הסיכויים כנגדכם ובאין לכם כי אם תקוה תלויה־בשׂערה לשרוד. ויכול להיות מקרה גרוע עוד יותר. אפשר יהיה עליכם להילחם באין כל תקוה לנצחון, כי טוב הוא המוות מחיי עבדוּת.

*

הנאום בבירמינגהם קירב אותי הרבה יותר אל מר צ’מברליין:

אני מעז לחזור על ההצעה שהצעתי לך במסדרון הבית אתמול אחרי־הצהריים, שההגנה־נגד־מטוסים תועמד מיד במצב של כוננוּת מלאה. צעד כזה לא יוכל להיחשב תוקפני, אולם הוא ידגיש את רצינות הפעולה שנוקטת ממשלת הוד־מלכותו ביבשת. איסוּף הקצינים והחיילים האלה ישפר את יעילוּתם עם כל יום של צירופם ליחידה אחת. מבּית תהיה לדבר השפעה מעודדת ולא דווקה מבהילה. אבל על היטלר אני חושב בעיקר. ברגע זה ודאי נתוּן הוא במתיחות עזה. ידוע לו שאנו מנסים ליצור קואליציה שתבלום את התקפתו הבאה. אצל איש כזה הכל אפשרי. הפּיתוי לערוך התקפת־פתע על לונדון, או על בתי־החרושת למטוסים, שמפּניה אני חרד עוד יותר, יורחק אם יהיה ידוע שהכל מוכן. לאמיתו של דבר לא תוכל לבוא שום הפתעה, ולפיכך יסולק הגירוי לפעולה אלימה קיצונית ואפשר שעצות נבונות יותר תכרענה את כפות המאזניים.

באוגוסט 1914 שידלתי את מר אסקווית שיניח לי לשלוח את הצי לצפון כדי שיוכל לעבור את מיצר דוֹבר ואת המצרים בים לפני שייעשה המצב הדיפלומטי חסר־תקוה. נדמה לי כי העמדת ההגנה־נגד־מטוסים במצב של כוננות עכשיו דומה לכך מאד, ואני תקוה שלא תתרעם על שאני מעלה זאת לפניך.

*

הפולנים השיגו את טשן בעמדתם המחפירה כלפי חיסולה של מדינת צ’כוסלובקיה. לא ארכו הימים והוצרכו לתת את הדין על כך. ב־21 במרס, כשנפגש ריבנטרופ עם מר ליפּסקי, השגריר הפולני בברלין, נקט נעימה חריפה יותר מאשר בשיחות הקודמות. כיבוש בוהמיה ויצירת מדינת סלוֹבקיה הגרוּרה הביאו את הצבא הגרמני אל גבולותיה הדרומיים של פולין. ליפסקי אמר לריבנטרופ כי האדם־מן־הרחוב בפולין אינו יכול להבין מדוע קיבל עליו הרייך את ההגנה על סלובקיה, מאחר שהגנה זו מכוּונת נגד פולין. הוא גם התעניין בשיחות האחרונות בין ריבנטרופ לשר־החוץ הליטאי. האם דוּבּר בהן על ממל? הוא קיבל את התשובה על כך כעבור יומיים (ב־23 במרס). חיל־צבא גרמני כבש את ממל.

האמצעים לארגון התנגדות כלשהי לתוקפנות הגרמנית במזרח־אירופה נתמצו עתה כמעט עד תום. הונגריה היתה במחנה הגרמני. פולין עמדה מנגד לצ’כים, ולא היתה נכונה לשיתוף־פעולה הדוק עם רומניה. לא פולין גם לא רומניה לא היו מוכנות להיאות להתערבות רוסית נגד גרמניה על פני השטחים שלהן. המפתח לברית גדולה היה בהבנה עם רוסיה. ב־21 במרס הציעה ממשלת רוסיה, שכל המתרחש השפיע עליה עד מאד, ולמרות שהשאירוה עומדת מחוץ במשבר של מינכן, ועידה של שש מעצמות. גם בנושא זה היו למר צ’מברליין דעות חותכות. במכתב פרטי כתב ב־26 במרס:

עלי להודות ולהתוודות שאני הוגה אי־אמון עמוק ביותר לרוסיה. אין בי שום אמונה ביכלתה לנהל התקפה של ממש, אפילו רצתה בכך. ואינני מאמין במניעיה, שדומה כי אך מועט הוא א הקשר ביניהם לרעיונות החופש שלנו, ושתכליתם רק להונות את כל זולתה. יתר על כן, רבות מן המדינות הקטנות, בפרט פולין, רומניה ופינלנד, שונאות אותה וחושדות בה⁵⁷.

ההצעה הסובייטית לוועידת־שש־מעצמות נתקבלה אפוא בקרירות והוחמצה.

האפשרויות להרחיק את איטליה מן הציר, שתפסו מקום כה גדול בחישובים הרשמיים של בריטניה, גם הן היו נמוגות והולכות. ב־26 במרס נשא מוסוליני נאום תקיף שבו העלה את תביעותיה של איטליה נגד צרפת בים התיכון. בסתר היה עושה הכנות להרחבת השפעתה של איטליה בבלקנים ובים האדריאטי, כמשקל־נגד להתקדמותה של גרמניה באירופה התיכונה. תכניותיו לפלוש לאלבניה היו מוכנות עתה.

ב־29 במרס הודיע מר צ’מברליין לפרלמנט על התכנית להכפיל את הצבא הטריטוריאלי, כולל גידול על־גבי־הנייר בשיעור 210,000 איש (בלי ציוד). ב־3 באפריל הוציא קייטל, ראש־המטה של היטלר, את ההוראה החשאית, “הנחיה לכוחות המזוינים, 1939־40”, ביחס לפולין – “מקרה לבן” היה שם־הצוֹפן. הפירר הוסיף את ההוראות הבאות: “את ההכנות יש לעשות בצורה שתאפשר את ביצוע הפעולות בכל עת שהיא מן ה־1 בספטמבר והלאה”.

*

ב־4 באפריל הזמינה אותי הממשלה לסעודת־צהריים במלון־סאבוֹי לכבוד הקולונל בק, שר־החוץ של פולין, שבא לביקור רשמי בעל חשיבוּת. שנה קודם־לכן נפגשתי אתו בריביירה, ואז סעדנו יחד ארוחת־צהריים. עכשיו שאלתי אותו: “האם תחזור בשלום ברכבת המיוחדת שלך דרך גרמניה לפולין?” הוא השיב: “אני סבור שיהיה לנו פנאי לכך”.

*

עתה פקד אותנו משבר חדש.

ב־7 באפריל 1939 עם שחר נחתו כוחות איטלקיים באלבניה, ולאחר התכתשות קצרה השתלטו על הארץ. כמו שהיתה צ’כוסלובקיה צריכה להיות הבסיס להתקפה נגד פולין, כך תהיה אלבניה קרש־הקפיצה לפעולה איטלקית נגד יוון ולנייטרליזציה של יוגוסלביה. ממשלת בריטניה כבר קיבלה עליה התחייבות למען השלום בצפון־מזרח אירופה. מה ביחס לאיוּם המתפתח בדרום־המזרח? ספינת השלום היתה דולפת מכל דפנותיה.

ב־9 באפריל כתבתי לראש־הממשלה:

אני מקווה שהפרלמנט יכוּנס מחדש לכל המאוחר ביום ג', ואני מבקש לומר לך עד־מה אני מקווה שההודעות שתוכל למסור תאפשרנה גילוי אותה חזית מאוחדת כמו במקרה של ההסכם הפולני.

אולם נדמה לי כי עתה כל שעה חשובה. מצוּוים אנחנו לחזור וליטול לידינו את היזמה בדיפלומטיה. שוב אין לעשות זאת בהצהרות או בהסתלקות מן ההסכם האנגלו־איטלקי או בהחזרת השגריר שלנו.

בעתוני יום־א' מרבים לומר שאנחנו מציעים ערובה ליוון ותורכיה. בתוך כך רואה אני שעתונים אחדים מדברים על כיבוש קוֹרפוּ על־ידי הצי הבריטי. אילו כבר נעשה צעד זה כי אז היה בו משום סיכוי טוב ביותר לקיום השלום. אם לא נעשה את הצעד הזה, כמובן בהסכמתה של יוון, הרי נדמה לי שלאחר הפרסוֹמת שנעשתה לרעיון בעתונות, ולנוכח הצרכים הברורים הנובעים מן המצב, תיכבש קורפו במהירות על־ידי איטליה. כיבושה־מחדש יהיה אז בגדר הנמנע. כנגד זאת, אם נהיה שם ראשונים, הרי התקפה אפילו על אניות בריטיות מועטות תעמיד את מוסוליני בפני תחילתה של מלחמת־תנופה על אנגליה. ברירה חותכת זו נותנת את הסיכוי הטוב ביותר לכל אותם כוחות באיטליה המתנגדים למלחמה גדולה עם אנגליה. לא די שאין היא מחמירה את הסכנות החמורות הצפויות עתה, היא מפחיתה אותן. אבל יש לפעול הלילה.

בכּף מוטל עתה כל חצי־האי הבּלקני, לא פחות ולא יותר. אם תישארנה המדינות האלו נתונות ללחץ גרמני ואיטלקי, בעוד אנחנו בלתי־מסוגלים לפעולה, כמו שאולי ניראה בעיניהם, הרי תהיינה נאלצות להגיע לידי הסכם עם ברלין ורומא בתנאים הטובים ביותר שבגדר האפשר. מה־נואשה תהיה אז עמדתנו! תהיה עלינו התחייבות כלפי פולין, ועל־ידי כך נסתבך במזרח אירופה, ובו בזמן נאבד כל תקוה לאותה ברית גדולה אשר מרגע שתוּקם אפשר שתבשׂר ישועה.

אני כותב את השורות האלו מבלי לדעת את מעמדו הנוכחי של צי־הים־התיכון שלנו, החייב כמובן להיות מרוכז ולהימצא בים, בעמדה מסייעת מתאימה אך לא קרובה מדי.

לאמיתו של דבר היה צי־הים־התיכון הבריטי מפוזר. מתוך חמש האניות הגדולות שלנו היתה אחת בגיברלטר, השניה במזרח הים התיכון, ושלוש הנותרות היו מתנמנמות בנמלים איטלקיים מרוחקים זה מזה או על־ידם (שתים מהן לא היו מוגנות על־ידי השייטות שלהן). שייטות המשחתות עצמן היו מפוזרות לאורך חופי אירופה ואפריקה, ומספר גדול של סיירות היו דחוקות בנמל מלטה בלי הגנה מצד סוללות תותחי־המגן האדירות של אניות־מערכה. בו בזמן שהניחו לצי להתפזר בצורה כזאת, ידוע היה שהצי האיטלקי מרוכז במיצר אוֹטרנטוֹ וכי צבא נאסף ומפליג לאיזו קיבולת רצינית.

ב־13 באפריל קראתי בבית הנבחרים תגר על המערך המרושל הזה:

הרגל סוף־השבוע הבריטי, ההתחשבות המרובה שנוהגים הבריטים בימי־פגרה החופפים את חגיה של הכנסיה, כל אלה משמשים משמשים ענין לענות בו בחוץ־לארץ. “יום הששי הטוב”⁵⁸ היה גם היום הראשון אחרי פיזורו של הפרלמנט. ידוע היה גם כי ביום ההוא הצי הבריטי מבצע באורח שיגרתי תכנית שעליה הוכרז מכבר. לפיכך יהיה מפוזר בכל עבר… יכול גם יכול אני להאמין כי לוּ היה הצי שלנו מרוכז ומשוטט בחלקים הדרומיים של הים היוֹני, כי אז לא היתה ההרפתקה האלבנית באה לעולם…

לאחר עשרים־וחמש שנות נסיון בשלום ובמלחמה, אני מאמין כי שירות־המודיעין הבריטי הוא המשובח ביותר מסוגו בעולם. אף על פי כן ראינו, גם במקרה שיעבוּדה של בּוֹהמיה גם במקרה הפּלישה לאלבניה, שמיניסטרים של הכתר לא היה להם שמץ מושג בדבר־מה שממשמש ובא, ועל־כל־פנים לא היו משוכנעים בדבר. אינני יכול להאמין כי השירות־החשאי־הבריטי הוא האשם בכך.

איך קרה הדבר שערב השערוריה הבוהמית עסקו מיניסטרים במה שנקרא “דיבּורים של־אור־שמש”, והתנבאו ל“שחר של תור־זהב”? איך קרה הדבר ששיגרת הפּגרה של השבוע שעבר קוּימה בזמן שבּו ברור היה כי קרוב לבוא משהו בלתי־רגיל ביותר באָפיו, דבר שאין לאמוד את תוצאותיו?… נראה לי כי מיניסטרים מקבלים עליהם את הסיכונים העצומים ביותר אם הם מרשים לעצמם לנפּות את האינפורמציה שאסף שירות־המודיעין, ואשר אני סמוך ובטוח כי שלח אותה להם מבעוד זמן, לפרשה ולגרוע מערכּה וחשיבותה, ואם הם נתפסים להלך־רוח שבו יחשיבו רק אותן ידיעות ההולמות את שאיפתם הנאמנה והמכובדות שלא יוּפר שלומו של עולם.

כל הדברים נעים ברגע אחד. מדי שנה בשנה, מדי חודש בחודש, נעים הם כולם יחד קדימה. בעוד שאנחנו הגענו לעמדות מסוימות במחשבה, אחרים הגיעו לעמדות מסוימות בפועל. הסכנה קרובה עכשיו מאד, וחלק גדול של אירופה מגויס בקנה־מידה גדול מאד. מיליוני בני־אדם מתכוננים למלחמה. בכל מקום מחזקים את ביצורי הגבולות. בכל מקום קיימת ההרגשה שאיזו מהלומה חדשה ממשמשת־ובאה. אם תבוא המהלומה, היוכל להיות ספק כלשהו שנהיה מעורבים בדבר? שוב אין אנו עומדים במקום שעמדנו לפני חדשיים או שלושה. קיבלנו עלינו התחייבויות בכל הכיוונים, בצדק, לפי דעתי, בהתחשב בכל מה שקרה. אין צורך למנות את הארצות אשר להן ניתנות ערוּבּות, במישרים או בעקיפים. הדבר שלא היינו מעלים בחלומנו לעשותו לפני שנה, כשהיה הכל ורוד הרבה יותר, מה שלא היינו מעלים בחלומנו לעשותו אפילו לפני חודש, זאת אנו עושים עכשיו. אם כן, אפוא, כשאנו שואפים לנהוג את כל אירופה ולהחזירה מעברי פי התהום אל רמות החוק והשלום, ודאי שוּמה עלינו עצמנו לתת את הדוגמה הנעלה ביותר. אל נחסוך מאומה. איך נוכל להוסיף ולחיות את חיינו הקלים והנוחים פה בבית, כשאיננו חפצים אפילו להגות את המילה “כפייה”, כשאיננו חפצים לעשות אפילו את הצעד הנחוץ שרק על־ידיו יתכן לגייס ולצייד את הצבאות אשר אותם הבטחנו? הגלים האפלים והמרים גואים חיש מכל עבר. איך נוכל להמשיך – הבה אומר זאת בגילוי־לב ובכנוּת־יתר – בו בזמן שלא כל כוחה של האומה מאוגד במכשיר השלטון?

כעבור ימים אחדים חזרתי על תלונתי בדבר הצי במכתב פרטי אל הלורד הליפקס:

אין לתרץ את מערכי הצי שלנו. תחילה, ביום ג' בערב, ב־4 באפריל, הראה הלורד־הראשון כי צי־המולדת נמצא במצב כוננוּת כה חמור עד שאין האנשים יכולים אפילו לעזוב את התותחים־נגד־המטוסים ולרדת למטה. זאת היתה תוצאה של מברק הפחדה, ולפי דעתי היתה בכך הפרזה על מה שהדריכוּת דורשת. לעומת זאת הרי באותו זמן היה צי־הים־התיכון מפוזר, כמו שתיארתי לפני בית־הנבחרים, באי־סדר פגיע ביותר בכל רחבי הים התיכון; וכמו שמראים תצלומים שנתפרסמו בעתונים, היתה בּרהם עוגנת בפועל ממש ליד המזח של נאפּולי. עתה רוכז צי־הים־התיכון והוא נמצא בים, כיאה לו. לפיכך בלי ספק הכל כשורה בים התיכון. אבל חוסר הכוננוּת מועבר למימי המולדת. הצי האטלנטי, להוציא מעט תותחי־מגן, נמצא זה כמה ימים מחוץ לכלל פעולה משום שאנשים רבים נשלחו לחוּפשה. אפשר היה לחשוב כי החופשה “תדוֹרג” לפחות בזמנים כאלה. כל שולות־המוקשים הן מחוץ לכלל פעולה הואיל והן נמצאות בבדק. איך אפשר ליישב זאת עם ההודעה על קיומה של מתיחות ביום־ג' שעבר? דומה כי זאת סטייה חמורה מן הנוהל של דריכוּת ממושכת ומתקבלת־על־הדעת. אחרי הכל אין התנאים הקיימים עתה שונים עקרונית מאלה של השבוע שעבר. הלורד־הראשון חולה אנוּש, ולכן מן־הסתם גדול הנטל על סטנהופּ.

אני כותב זאת לך לידיעתך האישית, וכדי שתוכל לבדוק את העובדות בעצמך. יהיה־נא מכתבי זה בעיניך פרטי בהחלט, כי אין אני רוצה להטריח בדבר את ראש־הממשלה, אבל סבור אני שאתה צריך לדעת.

*

ב־15 באפריל 1939, אחרי הכרזת הפּרוטקטוֹראט הגרמני על בוהמיה ומוראביה, נפגש גרינג עם מוסוליני וצ’אנו כדי להסביר לאיטלקים את התקדמות הכנותיה של גרמניה למלחמה. נמצא הפרטיכל של פגישה זו. בפיסקה אחת נאמר – גרינג הוא המדבר – “הנשק הכבד של צ’כוסלובקיה מראה, על כל פנים, מה מסוכנת יכלה להיות, אפילו אחרי מינכן, במקרה של סכסוך רציני. הודות לפעולה הגרמנית שוּפּר מצבן של שתי ארצות־הציר כי, בתוך שאר סיבות, נוצרו אפשרויות כלכליות כתוצאה מהעברת כושר הייצור הגדול של צ’כוסלובקיה לידי גרמניה. דבר זה מסייע לחיזוקו הניכּר של הציר נגד מעצמות המערב. יתר על כן, שוב אין גרמניה צריכה להחזיק אפילו אוגדה אחת במצב של כוננוּת להגנה מפני אותה ארץ במקרה של התנגשות גדולה יותר. גם זהו יתרון שיהיה למועיל לשתי ארצות־הציר, בחשבון אחרון… הפעולה שנקטה גרמניה בצ’כוסלובקיה יש לראות בה יתרון למעצמות הציר. גרמניה תוכל עכשיו להתקיף את הארץ הזאת משני אגפים, ותהיה במטחווי טיסה של עשרים־וחמש דקות מן המרכז התעשייתי החדש של פולין, שהועתק הרחק יותר אל פנים הארץ, סמוך לשאר המחוזות התעשייתיים של פולין, בגלל קירבתו לגבול”⁵⁹.

“פתרון הסכסוך הצ’כי באפס דמים בסתיו 1938 ובאביב 1939 וסיפוחה של סלובקיה”, אמר הגנראל פון־יוֹדל בהרצאה כעבור שנים אחדות, “השלימו את הטריטוריה של גרמניה־רבּה בצורה שנתנה מקום לראות עכשיו את הבעיה הפולנית על הבסיס של הנחות אסטרטגיות נוחות, פחות או יותר”⁶⁰.

ביום ביקורו של גרינג ברומא שלח הנשיא רוזוולט איגרת אישית להיטלר ומוסוליני ובה המריצם לתת ערוּבה שלא יעשו עוד כל מעשה תוקפנות נוסף משך עשר “או אפילו עשרים־וחמש שנה, אם נרחיק ראוֹת עד כדי כך”. הדוצ’ה סירב בתחילה לקרוא את המסמך, ואחרי־כן העיר: “תוצאה משיתוּק־ילדים!” לא עלה על דעתו כי פגעים קשים מזה יפקדו אותו עצמו.

*

ב־27 באפריל קיבל ראש־הממשלה את ההחלטה הרצינית להנהיג שירות־חובה, אף כי חזוֹר וחזוֹר הבטיח שלא ייעשה צעד כזה. לזכותו של מר הוֹר־בּלישה, מזכיר־הממלכה לענייני מלחמה, יש לזקוף את היקיצה המאוחרת הזו. אין ספק שהוא השליך את חייו הפוליטיים מנגד, וכמה משיחותיו עם ראש־הממשלה היו חריפות ביותר. ראיתיו פעמים אחדות בעת המבחן הזה, ומעולם לא היה בטוח אם אין זה יומו האחרון בשלטון.

מובן שהנהגת שירות־החובה בשלב זה עדיין לא נתנה לנו צבא. החוק חל רק על גברים בני עשרים; עדיין היה צורך לאמנם; ולאחר שאימנוּם עדיין היה צורך לחמשם. מכל־מקום היה זה מעשה סמלי בעל חשיבות גדולה ביותר לגבי צרפת ופולין, ולגבי אומות אחרות שעליהן השפענו את ערוּבּותינו. האופוזיציה לא מילאה את חובתה בוויכוח. גם מפלגת הלייבור גם המפלגה הליבראלית נרתעו מעמוֹד בפני הדעה הקדומה והמושרשת שהיתה קיימת תמיד באנגליה נגד שירות־חובה צבאי. מנהיג מפלגת הלייבור טען כי:

עם היותו מוכן לנקוט את כל הצעדים הדרושים לדאגה לבטחון האומה ולקיום התחייבויותיה הבינלאומיות. מצטער הבּית הזה על כי ממשלת הוד־מלכותו הפרה את הבטחותיה ונטשה את עקרון ההתנדבות שסיפּק את כוח־האדם הדרוש להגנה, והוא בדעה כי הצעד המוצע אינו מכוּון יפה, ולא די שאינו מוסיף תוספת של ממש להגנתה היעילה של הארץ אלא שגם יעורר מחלוקת וירפּה את המאמץ הלאומי, והוא משמש עדות נוספת לכך כי ניהול העניינים על־ידי הממשלה בזמנים הגורליים האלה אינו ראוי לאמונה של הארץ או לאמונו של הבית הזה.

מנהיג המפלגה הליבּראלית גם הוא מצא טעמים להתנגד לצעד הזה. שני האנשים האלה עגמה עליהם נפשם בשל הקו שמטעמים מפלגתיים ראו עצמם אנוסים לנקטו. אבל שניהם נקטו אותו והוסיפו שפע סיבות לכך. ההצבעה היתה על פי קווים מפלגתיים, ועמדתם של השמרנים נתקבלה ברוב של שלוש־מאות־ושמונים קול כנגד מאה־ארבעים־ושלושה. בנאומי ניסיתי כמיטב יכלתי לשדל את האופוזיציה שתתמוך בצעד ההכרחי הזה; אבל מאמצי עלו בתוהו. הבינותי אל־נכון את הקשיים שבהם היא נתונה, מה־גם שהיא עומדת נוכח ממשלה יריבה. עלי להעלות את המאורע לזכרון, כי הוא שולל מחסידי הליבּראלים והלייבּור כל זכות לגנות את ממשלת העת ההיא. בבירור גמור הראו את שיעור־קומתם ביחס למאורעות. עד־מהרה עתידים היו להופיע בשיעור־קומה נאוֹת יותר.

*

אף כי מר צ’מברליין קיוה עדיין למנוע מלחמה, ברור היה שלא יירתע ממנה אם תבוא. מר פיילינג אומר שהוא רשם ביומנו, “סיכוייו של צ’רצ’יל [להיכנס לממשלה] משתפרים ככל שהמלחמה מסתברת יותר, וכן להפך”⁶¹. היתה זו אולי חוות־דעת מפיקת־בוז כלשהו. היו בדעתי הרבה מחשבות אחרות מחוץ למחשבה להיעשות שוב מיניסטר. אף על פי כן הבינותי להשקפתו של ראש־הממשלה. הוא ידע כי אם תהיה מלחמה יוצרך לבוא אלי, ובצדק האמין כי איענה לקריאה. כנגד זאת חשש שמא יראה היטלר בכניסתי לממשלה הפגנת איבה, ובכך ימחה המעשה את כל הסיכויים הנותרים לשלום. היתה זו דעה טבעית, אך לא נכונה. בכל זאת אין איש יכול לתת דופי במר צ’מברליין על שלא רצה להביא מצב כה עדין ונורא עד משבר על־מנת לכלול בממשלתו ציר מסוים מצירי בית־הנבחרים.

במרס נצטרפתי עם מר אידן וכשלושים צירים שמרניים בהצעת־החלטה להקמת ממשלה לאומית. משך הקיץ קמה בארץ תנועה ניכרת מאד בעד הדבר הזה, או לפחות בעד הכללתי, והכללת מר אידן, בקבינט. סיר סטאפורד קריפּס, בעמדתו כציד בלתי־תלוי, החל לחשוש מאד מפני הסכנה הנשקפת לאומה. הוא ביקר אצלי ואצל מיניסטרים שונים כדי להשפיע עליהם להקים מה־שקרא “ממשלת הכל־עם־הכל”. אני לא יכולתי לעשות מאומה; אבל מר סטנלי, שר המסחר, הושפע מאד. הוא כתב לראש־הממשלה מכתב שבו הציע למסור את כהונתו שלו, אם יקל הדבר על חידוש פניה של הממשלה.

מר סטנלי אל ראש הממשלה 30 ביוני 1939

אני מהסס לכתוב אליך בזמן כזה שעה שאתה עמוס טורח ודאגה, ורק דחיפוּת העניינים היא צידוּקי. אני מניח שכולנו סבורים כי הסיכוי היחיד למנוע מלחמה עוד הסתיו הוא בזה שנשכנע את היטלר כי נעמוד בהתחייבויותינו לפולין ושהתקפה מצדו בהכרח יהיה פירושה תבערה כללית. כן גם ודאי הוגים כולנו אם יש איזה מעשה שנוכל לעשות, אשר מבלי שיהיה מאיים עד כדי לעורר פעולת־תגמול יהיה דראמתי עד כדי לרתק את תשומת־הלב. אני עצמי אינני יכול להעלות בדעתי שום דבר שיהיה יעיל יותר, אם יימצא אפשרי, מהרכבת איזו ממשלה, עתה, מן הסוג שבהכרח יהיה עלינו להקימו עם פרוֹץ מלחמה. יהיה זה אישור דראמתי לאחדות ולעוז־ההחלטה של האומה, ואני מתאר לעצמי שישפיע מאד לא רק על גרמניה אלא גם על ארצות־הברית. אפשר גם כי, אם בשעה האחת־עשרה תופיע איזו אפשרות להסדר משביע־רצון, יהיה קל הרבה יותר לממשלה כזאת לנהוג מידה של פייסנות בכלל. אתה עצמך ודאי שקלת את האפשרות ובודאי אתה מכיר הרבה יותר ממני בקשיים האפשריים, אבל סבור הייתי שאכתוב אליך גם כדי להודיעך את השקפותי גם כדי להבטיחך שאם אמנם מהרהר אתה באפשרות כזאת הרי אני – כמוני ככל יתר חברינו, כך אני בטוח – אשמח לשמש בכל תפקיד שהוא, ולוּ הקטן ביותר, הן בממשלה הן מחוצה לה.

ראש הממשלה הסתפק באישור רשמי לקבלת המכתב.

במרוצת השבועות שיקפו כמעט כל העתונים, בראשות דיילי טלגראף (3 ביולי) ובהטעמת־יתר מצד מנצ’סטר גרדיאן, את הלך־הדעות הזה. אני הופתעתי לראות את ביטויו החוזר ונשנה יום־יום. שבועות רצופים נראו אלפי כרזות עצומות בראש־חוצות בבּירה, “צ’רצ’יל חייב לחזור”. עשרות מתנדבים ומתנדבות צעירים התהלכו לפני בית־הנבחרים כשהם נושאים כרזות שעליהן סיסמות דומות לזו. לא היתה לי כל יד בשיטות תעמולה מעין אלו, אבל ודאי הייתי מצטרף לממשלה אילו נתבקשתי לכך. כאן שוב עמד מזלי האישי הטוב בעינו, וכל השאר שטף ובא כפי סדרו ההגיוני, הטבעי והאיום.

פרק עשרים: החידה הסובייטית

היטלר מבטל את ההסכם הימי האנגלו־גרמני – ואת חוזה אי־ההתקפה עם פולין – ההצעה הסובייטית לועידת־שלוש־מעצמות – הדילמה שלפני מדינות־הספר – המגעים הסובייטים־הגרמניים גוברים – פיטורי ליטבינוב – מולוטוב – מו"מ אנגלו־סובייטי – הויכוח ב־19 במאי – נאומו של מר לויד ג'ורג' – הצהרתי על המצב באירופה – הצורך בברית עם רוסיה – מאוחר מדי – “חוזה הפלדה” בין גרמניה לאיטליה – הטכסיסים הדיפלומטיים הסובייטיים

הגענו לתקופה שבּה הגיעו כל היחסים בין בריטניה לגרמניה אל קצם. עתה ידוע לנו כמובן כי מאז עלות היטלר לשלטון לא היו שום יחסי־אמת בין שתי הארצות. היטלר רק קיוה לשדל את בריטניה, או להפחידה, עד שתתן לו יד חפשית במזרח אירופה, ומר צ’מברליין השתעשע בתקוה כי יפייסוֹ ויחזירוֹ למוטב. מכל־מקום הגיעה השעה שבה פגו אשליותיה האחרונות של ממשלת בריטניה. סוף־סוף נשתכנע הקבינט שגרמניה הנאצית מתכוונת למלחמה, וראש־הממשלה הציע ערובות ועשה בריתות בכל הצדדים שעדיין לא נסתמו, מבלי התחשב בשאלה אם נוכל לתת איזו עזרה של ממש לארצות הנוגעות בדבר. על הערובּה לפולין נוספה ערובּה ליוון ולרומניה, ועל אלו נוספה ברית עם תורכיה.

עלינו לחזור ולזכור עתה את פיסת־הנייר העגומה שעליה החתים מר צ’מברליין את היטלר במינכן ושאותה נופף בחדות־נצחון לעיני ההמון כשיצא מן המטוס שלו בהסטון. בכך נתלה בשני הקשרים, שלפי הנחתו היו קיימים בינו לבין היטלר ובין בריטניה לגרמניה, לאמוֹר – הסכם־מינכן והחוזה הימי האנגלו־גרמני. שעבּוּדה של צ’כוסלובקיה הרס את הראשון; עתה קם היטלר וביטל את השני.

בנאומו ברייכסטאג ב־28 באפריל אמר:

הואיל וכיום אנגליה, הן באמצעות העתונות הן באורח רשמי, מחזיקה בדעה שיש להתנגד לגרמניה בכל המסיבּות, והיא נותנת תוקף לכך במדיניות הכיתוּר הזאת הידועה לנו, הרי הושמט הבסיס לחוזה הימי. לפיכך גמרתי אומר לשלוח היום לממשלת בריטניה הודעה ברוח זו. אין זה בשבילנו ענין בעל חשיבות מעשית של ממש – כי עדיין מקווה אני שנוכל למנוע מירוץ הזדיינות עם אנגליה – כי אם מעשה של כבוד עצמי. אולם אם תרצה ממשלת בריטניה לפתוח שוב במשא־ומתן עם גרמניה על הבעיה הזאת, לא יהיה איש אשר ישמח יותר ממני על הסיכוי למצוא עדיין אפשרות להבנה ברורה וישרה⁶².

ההסכם הימי האנגלו־גרמני, שהיה השׂג כה בולט להיטלר ברגע חשוב וגורלי במדיניות שלו, תוֹאר עתה על ידיו כחסד לבריטניה, שטובות־ההנאה היוצאות ממנו תימנענה כאות למורת־רוחה של גרמניה. הפירר העלה לפני ממשלת בריטניה את התקוה שאולי יהיה מוכן להוסיף ולדון בבעיה הימית עם ממשלת הוד־מלכותו, ואולי אפילו סבור היה כי הפּתאים שעלו בחכּתו לשעבר יתמידו במדיניות הפּיוס שלהם. בעיניו לא היה הדבר חשוב עתה כלל. איטליה היתה אתו, ויתרונו באוויר היה בידו; כן היו בידו אוסטריה וצ’כוסלובקיה, על כל הכרוך בכך. היתה לו החומה המערבית שלו. בספירה הימית הטהורה בנה תמיד צוללות במהירות האפשרית מבלי התחשב בשום הסכם. למען הרושם נאחז תמיד בזכותו לבנות צוללות כשיעור הבּנייה של בריטניה, אבל דבר זה לא הגביל אף כהוא־זה את תכנית הגרמנים לבנין צוללות. אשר לאניות גדולות יותר הרי לא יכול כלל לעכל את המיכסה הנדיבה שהוענקה לו על פי ההסכם הימי. לפיכך העמיד בחציפוּתו פנים כמטיח את ההסכם בפרצופם של הכּסילים שעשאוהו.

באותו נאום ביטל היטלר גם את החוזה הגרמני־הפולני לאי־התקפה. סיבּה במישרים שימשה לו הערוּבה האנגלו־פולנית, “שבמסיבות מסוימות תאלץ את פולין לנקוט פעולה צבאית נגד גרמניה במקרה של התנגשות בין גרמניה לאיזו מעצמה אחרת, שבה תהיה אנגליה מעורבת מצדה. התחייבות זו סותרת את ההסכם שעשיתי לפני איזה זמן עם המרשל פּילסוּדסקי… לפיכך עמדתי היא שפולין הפרה את ההסכם הפרה חדצדדית, וההסכם שוב אינו קיים אפוא. שלחתי הודעה ברוח זו לממשלת פולין…”

לאחר שעיינתי בנאום זה בזמנו, כתבתי באחד ממאמרי:

הרי זה קרוב ביותר לודאי שזעמה של גרמניה הנאצית יוּסב עתה על פולין. נאומיו של הר היטלר אפשר שהם מורה־דרך לכוונותיו ואפשר שאינם כך, אבל המטרה הבולטת של הופעת יום־הששי האחרון היתה כמובן לבודד את פולין, להעלות כנגדה עצומה מתקבלת־על־הדעת ביותר, ולהפעיל עליה לחץ נמרץ. דומה היה שהרודן הגרמני סבור כי יוכל להקהות את עוקצו של ההסכם האנגלו־פולני על־ידי שיעשה את דנציג והמסדרון נקודת־מוקד לתביעותיו. כפי הנראה מקווה הוא שאותם החוגים בבריטניה הגדולה שהיו קוראים, ‘מי זה ילחם בשביל צ’כוסלובקיה?’ יתעוררו עתה לקרוא, ‘מי זה יילחם בשביל דנציג והפרוזדור?’ דומה כי אינו חש בשינוי הכביר שחל בדעת־הקהל הבריטית עקב ההפרה הבוגדנית של הסכם־מינכן מצדו, ובהיפּוּך־הקו הגמור שחולל מעשה־תועבה זה אצל ממשלת בריטניה, ובמיוחד אצל ראש־הממשלה.

ביטול החוזה הגרמני־הפולני לאי־התקפה משנת 1934 הוא צעד רציני ומאיים ביותר. חוזה זה נתאשר מחדש עוד בינואר האחרון, כשביקר ריבּנטרופּ בוורשה. בדומה לחוזה הימי האנגלו־גרמני נעשה הסכם זה על פי רצונו של הר היטלר. בדומה לחוזה הימי, העניק יתרונות בולטים לגרמניה. שני ההסכמים הקלו על מעמדה של גרמניה בעודה רפת־כוח. ההסכם הימי היה משוּל למעשה כמחילה מצד בריטניה הגדולה על הפרת הסעיפים הצבאיים שבחוזה ורסיי, ובכך שׂם לאל הן את ההחלטות של חזית שטרזה הן את ההחלטות שהומרצה מועצת חבר־הלאומים לקבּלן. ההסכם הגרמני־הפולני איפשר לנאצים לרכז את תשומת־לבם תחילה באוסטריה ואחרי־כן בצ’כוסלובקיה, דבר שגרם תוצאות הרסניות לארצות האומללות הללו. הוא רופף זמנית את היחסים בין צרפת לפולין ומנע את התפתחותה של אחדות־אינטרסים בין המדינות של מזרח־אירופה. עתה, לאחר שעשה החוזה את שלו בשביל גרמניה, הוא מושלך אחר־גו על־ידי פעולה חדצדדית. פולין נרמזת שהיא נמצאת עתה באיזור של התקפה־בכוח.

*

ממשלת בריטניה הוצרכה לשקול בדחיפות את המתחייב למעשה מן הערוּבּות שנתנה לפולין ולרומניה. אף אחת משתי שורות ההבטחות האלו לא היה לה שום ערך צבאי אלא במסגרת של הסכמה כללית עם רוסיה. לתכלית זו נפתחו אפוא סוף־סוף במוסקבה ב־15 באפריל שיחות בין השגריר הבריטי ומר ליטבינוב. בהתחשב ביחס שזכתה לו הממשלה הסובייטית עד אז, לא היה מקום לתלות תקוות מרוּבּות בשיחות עכשיו. מכל מקום, ב־16 באפריל הועלתה הצעה רשמית, שנוסחה לא פורסם, ליצירת חזית מאוחדת לעזרה הדדית בין בריטניה הגדולה, צרפת וס.ס.ס.ר. שלוש המעצמות, בתוספת פולין אם אפשר, גם תערובנה לאותן מדינות באירופה התיכונה והמזרחית שנשקף להן איוּם של התקפה מצד גרמניה. המכשול להסכם כזה היה אימתן של אותן ארצות־ספר מפני קבלת עזרה סובייטית בדמות מחנות סוביטיים הצועדים ועוברים בשטחיהן כדי להגן עליהן מפני הגרמנים, ואשר דרך־אגב יכללו אותן במשטר הסובייטי־הקומוניסטי שהן היו יריבותיו הקנאיות ביותר. פולין, רומניה, פינלנד ושלוש המדינות הבלטיות לא ידעו מפני מה הן מתייראות יותר: מפני התקפה גרמנית או מפני ישועה רוסית. הברירה האיומה הזאת היא ששיתקה את מדיניותן של בריטניה וצרפת.

אולם, אפילו באור שלאחר־זמן, אין כל מקום לספק שבריטניה וצרפת היו צריכות לקבל את ההצעה הרוסית, להכריז על הברית המשולשת, ולהשאיר את השיטה להפעלתה ולמימושה במקרה מלחמה בחינת ענין להסדר בין בעלי־ברית העומדים במערכה נגד אויב משותף. במסיבות כאלו שורר מצב־רוח אחר. במלחמה נוטים בעלי־ברית להתחשב במידה רבה זה במשאלות זה; שבט הקרב מצליף על החזית, ובשמחה מתקבלים כל מיני אמצעים מעשיים אשר יהיו לתועבה בימי שלום. לא יהיה זה קל, בברית גדולה מעין זו שעשויה היתה להתפתח, לבעל־ברית אחד להיכנס לשטחיו של בעל־ברית שני אם לא נתבקש לכך.

אבל חידת־הספינקס הזאת בילעה את עצתם של מר צ’מברליין ומשרד החוץ. כשהמאורעות תוכפים ובאים במהירות כזאת ובנחשולים כאלה כבשלב זה, מן החכמה הוא להתקדם צעד־צעד. הברית של בריטניה, צרפת ורוסיה היתה מביאה חרדה עמוקה בלבה של גרמניה ב־1939, ואין איש יכול להוכיח שאפילו אז אי־אפשר היה למנוע את המלחמה. הצעד הבא היה יכול להיעשות כשיתרון־כוח על צדם של בעלי־הברית. הדיפלומטיה שלהם היתה חוזרת וזוכה ביזמה. היטלר לא היה יכול להרשות לעצמו לפתוח במלחמה בשתי חזיתות, שהוא עצמו דן אותן לכף־חובה בחריפות כה רבה, וכן גם לא היה יכול לסבול בלימה ומעצור. חבל שלא העמידוהו במצב משונה זה, שאפשר גם אפשר שהיה עולה לו במחיר חייו. מדינאים אינם נדרשים לפתור שאלות קלות בלבד. הללו נפתרות לעתים קרובות מעצמן. מקום ששיווי־המשקל מפוקפק, והממדים לוּטים בערפל, שם צצה ההזדמנות להחלטות מושיעות־עולם. מאחר שנכנסנו למצוקה הנוראה הזאת של 1939, הכרח חיוני היה זה להיאחז בתקוה הגדולה יותר.

אף עתה אין לקבוע בדיוק אימתי חדל סטאלין סופית מכל כוונה לשתף פעולה עם הדמוקרטיות המערביות והחליט לבוא לידי הסכם עם היטלר. אכן, מסתבר כמדומה כי מעולם לא היה רגע כזה. פירסום שפע מסמכים, שנתפסו בארכיונים של משרד החוץ הגרמני, על־ידי מחלקת־המדינה האמריקאית ב“היחסים הנאצוֹ־סובייטיים 41–1939”, נותן לפנינו, מכל־מקום, כמה עובדות שלא היו ידועות עד עתה. כפי הנראה כבר אירע משהו עוד בפברואר 1939; אבל כמעט ודאי הוא שדבר זה נגע במסחר ובשאלות מסחריות שהושפעו ממעמדה של צ’כוסלובקיה לאחר מינכן והצריכו שיחות בין שתי הארצות. הכללת צ’כוסלובקיה ברייך באמצע מרס הגדילה את הקפן של השאלות האלו. היו לה לרוסיה אי־אלה חוזים עם ממשלת צ’כוסלובקיה על אספקת תחמושת ממפעלי־סקוֹדה. מה יהיה על החוזים האלה עתה לאחר שנעשו מפעלי־סקודה בית־נשק גרמני?

ב־17 באפריל מוסר מזכיר־המדינה במשרד־החוץ הגרמני, וייצזקר, כי השגריר הרוסי ביקר אצלו אותו יום בפעם הראשונה מאז הגיש את כתב־האמנתו קרוב לשנה קודם־לכן. הוא שאל על החוזים עם סקוֹדה, וּוייצזקר הטעים כי “הידיעות על חוזה אווירי רוסי־בריטי־צרפתי וכיוצא בכך אינו יוצרות אווירה נוחה דווקה למסירת חמרי־מלחמה לרוסיה הסובייטית”. או אז עבר השגריר הסובייטי מיד ממסחר לפוליטיקה ושאל את מזכיר־המדינה מה דעתו על יחסי גרמניה־רוסיה. וייצזקר השיב כי נראה לו ש“בזמן האחרון אין העתונות הרוסית משתתפת השתתפות שלמה בנעימה האנטי־גרמנית של העתונים האמריקאים וכמה מן האנגלים”. על כך אמר השגריר הסובייטי, “חילוקי־דעות רעיוניים כמעט לא השפיעו על יחסי רוסיה־איטליה, ואין כל הכרח שישמשו מכשול לפני גרמניה. רוסיה הסובייטית לא ניצלה לרעת גרמניה את החיכּוך הנוכחי בינה לדמוקרטיות המערביות, גם אין היא חפצה לעשות זאת. רוסיה אינה רואה כל סיבה שלא לחיות עם גרמניה על בסיס תקין. ולאחר שיהיו היחסים תקינים, יוכלו להשתפר יותר ויותר”.

עלינו לייחס משמעות רבה לשיחה הזאת, בפרט נוכח השיחות שנתנהלו באותה עת במוסקבה בין השגריר הבריטי ומר ליטבינוב ונוכח ההצעה הסובייטית הרשמית מיום 16 באפריל לברית־שלוש־מעצמות עם בריטניה הגדולה וצרפת. הרי זה סימן גלוי ראשון לתזוזה. לאחר־מכן התנהלה ה“נורמליזציה” של היחסים בין רוסיה וגרמניה צעד־צעד, תוך כדי המשא־והמתן על ברית משולשת נגד התוקפנות הגרמנית.

אילו, למשל, היה מר צ’מברליין משיב בקבלו את ההצעה הרוסית, “כן. הבה נעשה שלשתנו יד אחת ונרוצץ את מפרקתו של היטלר”, או משהו ברוח זו, כי אז היה הפרלמנט סומך ידיו על כך, סטאלין היה מבין, ונתיב ההיסטוריה אפשר היה משתנה. על כל פנים, לא היה נתיבה יכול להיות גרוע יותר.

ב־4 במאי חיויתי את דעתי על המצב בזו הלשון:

על הכל, אסור לאבד זמן. עברו כבר עשרה או שנים־עשר יום מזמן שהוגשה ההצעה הרוסית. הבריטים, שקיבלו עתה, אגב הקרבת מנהג מכובד ומושרש, את העקרון של שירות־חובה צבאי, יש להם זכות לקרוא, יחד עם הרפובליקה הצרפתית, לפולין שלא תעמיד מכשולים על דרכו של ענין משותף. לא די שצריך לקבל את שיתוף־הפעולה המלא מצד רוסיה, אלא שיש לשתף גם את שלוש המדינות הבלטיות, ליטא, לטביה ואסתוניה. לשלוש הארצות האלו של עמים מלוּמדי־מלחמה, שביחד יש להן צבאות העולים אולי כדי עשרים אוגדות של אנשי־חיל, רוסיה ידידותית המספקת תחמושת ושאר מיני עזרה היא בגדר הכרח.

אין כל אפשרות לקיים חזית מזרחית נגד התוקפנות הנאצית בלי עזרתה הפעילה של רוסיה. לרוסיה יש אינטרסים עמוקים במניעת ביצוע מזימותיו של הר היטלר באירופה המזרחית. מן הדין הוא שעדיין תימצא אפשרות לערוך את כל המדינות והעמים מן הים הבלטי עד הים השחור בחזית אחת איתנה נגד מעשה־תועבה חדש או פלישה חדשה. חזית כזאת, אם תוקם בלב נכון, תוך כדי הסדרים צבאיים החלטיים ויעילים, בשילוב עם כוחן של מעצמות המערב, עדיין אפשר שתעמיד כנגד היטלר, גרינג, הימלר, ריבנטרופּ, גבלס ושות' כוחות שהעם הגרמני לא ישׂישׂ לקרוא עליהם תגר.

*

תחת זאת היתה דממה ממושכת תוך כדי הכנת אמצעים־למחצה ופשרות שקולות. השהיה זו הביאה שואה על ליטבינוב. נסיונו האחרון להביא את העניינים לכלל הכרעה ברורה וחותכת עם מעצמות המערב היה בחזקת כשלון. האשראי שלנו היה ירוּד מאד. מדיניות־חוץ אחרת לגמרי היתה נחוצה לבטחונה של רוסיה וצריך היה למצוא נציג חדש. ב־3 במאי נמסר בהודעה רשמית ממוסקבה כי “מר ליטבינוב שוחרר מתפקיד שר־החוץ לפי בקשתו ואת תפקידו יקבל ראש־הממשלה, מר מולוטוב”. הממונה על ענייני השגרירות הגרמנית במוסקבה מסר ב־4 במאי כדברים הבאים: “הואיל וליטבינוב קיבל את השגריר האנגלי עוד ב־2 במאי וצוּין בעתוני אתמול כאורח־כבוד במסקר, נראה שפיטוריו הם פרי החלטה ספונטאנית מצד סטאלין… בקונגרס־המפלגה האחרון דרש סטאלין זהירות לבל תיגרר ברית־המועצות לתוך סכסוך. מולוטוב (שאינו יהודי) נחשב ‘הידיד האינטימי ביותר והשותף הקרוב ביותר של סטאלין’. מינוּּיו הוא כנראה הערובה לכך שמדיניות־החוץ תימשך מתוך התאמה קפדנית עם דעותיו של סטאלין”.

הנציגים הדיפלומאטיים הסובייטיים בחוץ־לארץ קיבלו הוראות למסור לממשלות הזרות השונות כי שינוי זה אינו מציין כל תמורה במדיניות־החוץ הרוסית. ראדיו מוסקבה הודיע ב־4 במאי כי מולוטוב ימשיך במדיניות של בטחון המערב, שהיה מטרתו של ליטבינוב זה שנים. היהודי בעל־השם, המטרה להתנגדות גרמנית, הושלך הצדה ככלי אין־חפץ־בו לפי־שעה, ובלי שום מלה של הסבר הודח מן הבימה העולמית ונדון לאלמוניוּת, לחם־חסד והשגחה משטרתית. מולוטוב, שכמעט לא היה ידוע מחוץ לגבולות רוסיה, נעשה הקומיסר לענייני חוץ, מתוך זיקה הדוקה ביותר לסטאלין. הוא היה פטוּר מכל נטל של הצהרות קודמות, חפשי מן האווירה של חבר־הלאומים ומסוגל לצעוד בכל כיוון שאותו אולי תדרוש השמירה־העצמית של רוסיה. לאמיתו של דבר עשוי היה לצעוד עתה רק בדרך אחת. הוא תמיד ראה בעין יפה הסדר עם היטלר. מינכן ועוד הרבה דברים שיכנעו את הממשלה הסובייטית כי לא בריטניה גם לא צרפת לא תילחמנה עד אם יתקיפון, וגם אז לא תצלחנה הרבה. הסופה המתחשרת קרובה לפרוץ. על רוסיה לדאוג לעצמה.

פיטוריו של ליטבינוב ציינו סוף תקופה. הם העידו כי הקרמל חדל מהאמין בחוזה־בטחון עם מעצמות המערב ובאפשרות של ארגון חזית מזרחית נגד גרמניה. פירושי העתונות הגרמנית בעת ההיא, אף כי אינם מדויקים דווקה, יש בהם ענין. כתבה מוורשה נתפרסמה בעתונים הגרמנים ב־4 במאי ובה נאמר כי ליטבינוב התפטר לאחר ריב מר עם המרשל וורושילוב (“בחור המפלגה”, כמו שקראו לו רוסים נועזים וחוצפּנים ברגעים של פחזוּת). וורושילוב הכריז, בלי ספק על פי הוראות מדויקות, כי הצבא האדום אינו מוכן להילחם בעד פולין, ובשם המטה הכללי הרוסי גינה “התחייבויות צבאיות מרחיקות־לכת ומופרזות”. ב־7 במאי כבר היה העתון פרנקפורטר צייטונג יודע־דבר עד כדי לקבוע כי התפטרותו של ליטבינוב היא ענין חמור ביותר לעתיד “הכיתוּר” האנגלו־צרפתי, וקרוב לודאי שפירושה הוא כי אותם הנושאים ברוסיה בעול הצבאי הכּרוך בכיתור הזה עצרו בליטבינוב. כל הדברים האלה היו אמת; אך לפי שעה היה צורך לכסות בצעיף מירמה על העיסקה העצומה, ונחוץ היה שעד לרגע האחרון ממש תישאר העמדה הסובייטית בגדר ספק. רוסיה צריכה להיות בת־חורין לצעוד בשני הכיוונים. שאם לא כן, איך תוכל להשיג את שלה מהיטלר השנוא והמאוּים?

*

היהודי ליטבינוב הלך לו, והמניעה הרגשית העיקרית הוסרה מדרכו של היטלר. מאותו רגע חדלה ממשלת גרמניה להגדיר את מדיניות החוץ שלה כאנטי־בולשביזם, ושפכה את גידופיה על ה“פּלוּטוֹ־דמוקרטיה”. מאמרי עתונות הבטיחו לסובייטים שמרחב־המחיה הגרמני איננו פוגע בטריטוריה רוסית; שבעצם פוסק הוא בכל הנקודות לפני הגבול הרוסי. לפיכך לא יהיה, כמובן, כל טעם להתנגשות בין רוסיה לגרמניה אלא אם כן יעשו הסובייטים הסכמי “כיתוּּר” עם אנגליה וצרפת. השגריר הגרמני, הרוזן שוּלנבּורג, שנקרא לברלין למועצות ממושכות, חזר למוסקבה ובידו הצעה לאשראי־סחורות כדאי לזמן ארוך. משני הצדדים היתה המגמה להגיע לעמק־השווה.

ההיפוּך הנמרץ ובלתי־הטבעי הזה במדיניות הרוסית היה מסוג מה שייתכן רק במדינות טוטליטריות. עדיין לא עברו שנתיים מאז נטבחו ראשי הצבא הרוסי, טוכאצ’בסקי וכמה אלפים מקציניו המוכשרים ביותר, בעבור אותן נטיות עצמן שנעשו עתה מקובּלות על קומץ האדונים בקרמל. פּרוֹ־גרמניוּת היתה אז כפירה ובגידה; עתה, בן־לילה, נעשתה מדיניותה של הממלכה, וכמובן אבוי היה לכל מי שהעז לערער עליה, ותכופות מר־ונמהר היה גורלם של אלה שלא היו זריזים די הצורך ליסוֹב ולפנות לאחור.

לצורך תפקיד זה לא היה איש מתאים ומוכשר יותר מקומיסר־החוץ החדש.

*

הדמות שעתה העלה אותה סטאלין אל דוכן מדיניות־החוץ הסובייטית, שאז לא היתה ידועה לממשלות בריטניה וצרפת, ראויה לתיאור־מה. ויאצ’סלב מולוטוב היה איש מופלג בכשרונות ומצוין באכזריות קרת־מזג. הוא ניצל מן הסיכּונים והמבחנים הנוראים שבּהם הועמדו כל המנהיגים הבולשביים בשנות המהפכה המנצחת. הוא חי ועשה חיל בחברה שבּה קנוניות משתנות תדיר מלוּוֹת בסכנה המתמדת של חיסול אישי. ראשו הכדורי, שפמו השחור ועיניו הנבונות, פניו הסגלגלים, זריזות לשונו ושלוותו המאופּקת, העידו נאמנה על תכונותיו וכשרו. הוא היה מתאים יותר מכל אדם להיות המבצע והמכשיר למדיניות של מכונה שאין לחשב מראש את תהפוכותיה. אני נפגשתי אתו רק על בסיס של שוויון, בשיחות שבּהן הופיעה לעתים נימה של הומור, או במשתאות שבהם נשא שורה ארוכה של כוסות־ברכה שיגרתיות וחסרות־שחר. מעולם לא ראיתי בן־אדם המיטיב יותר לסמל את המושג המודרני של רוֹבּוֹט. ועם כל זאת הריהו דיפלומט בר־דעת למראית־עין ומצוחצח למשעי. איך היה בעיני הסרים למשמעתו, זאת אינני יכול לדעת. איך היה בעיני השגריר היאפאני משך השנים בהן הבטיח סטאלין לאחר ועידת טהראן להתקיף את יאפאן אחרי שיוּכּה הצבא הגרמני, על כך אפשר להקיש מתוך שיחותיו שהועלו על הנייר. מתוך שיווי־משקל מושלם, מתוך מגמה שאין לחדור עד תכליתה, ומתוך נימוס אטום ורשמי, ניהל שורה רצופה של ראיונות עדינים, נוקבים ומסובכים. מעולם לא נבקע סדק. מעולם לא הושמע חידוד שלא לצורך. חיוכו, חיוך החורף הסיבּירי, מלותיו השקולות בקפידה והמחוכמות לעתים קרובות, מנהגו החביב, כל אלה נצטרפו ועשאוהו סוכנה המושלם של המדיניות הסובייטית בעולם של אימים.

חליפת־המכתבים אתו בעניינים השנויים במחלוקת היתה תמיד ללא הועיל, ואם הרחיקה מדי נסתיימה בשקרים ועלבונות, שכמה דוגמות מהם תובאנה עוד בספרי זה. רק פעם נדמה היה לי שזכיתי לתגובה טבעית, אנושית. היה הדבר באביב 1942, כשירד באנגליה בדרך שוּבו מארצות־הברית. חתמנו אז על החוזה האנגלו־סובייטי, והוא עמד לצאת לטיסתו המסוּכנת הביתה. ליד שער־הגן של דאונינג־סטריט, אשר לו היינו נזקקים לשם חשאיוּת, תפסתי בזרועו ואנחנו הבטנו איש בפני רעהו. פתאום נדמה היה שהוא נרגש עד מאד. בתוך הצלם הופיע האדם. הוא נענה בלחיצה חזקה לא־פחות. דוּמם לחצנו ידיים. אבל אז היינו כולנו יחד, והשאלות היו שאלות של חיים או מוות לכולנו. הרס וחורבן היו סביבו כל ימיו, הרס וחורבן הצפויים לו עצמו או מוות השלוּח ממנו לאחרים. אין ספק כי במולוטוב מצא לו המנגנון הסובייטי בא־כוח מוכשר ואפייני מהרבה בחינות – איש־המפלגה הנאמן ותלמיד הקומוניזם המובהק. מה־רבה שמחתי בערוֹב ימי על שלא הוצרכתי לשאת במועקות אשר סבל; טוב־טוב מזה שלא להיולד כלל. בניהוּל ענייני חוץ יהיו מאזארן, טאייראן ומטרניך מקבלים אותו ברצון לחברתם, אם יש איזה עולם־הבא שבּולשביקים מרשים לעצמם ללכת אליו.

*

מרגע שנעשה מולוטוב קומיסר־החוץ נהג לפי המדיניות של הסדר עם גרמניה על חשבונה של פולין. לא ארכו הימים והצרפתים חשו בכך. באיגרת מופלאה מאת השגריר הצרפתי בברלין, מתאריך 7 במאי, שנתפרסמה ב“ספר הצהוב” הצרפתי, אומר השגריר כי בהתאם לידיעות הסודיות שבידו מובטח לו כי חלוקה רביעית של פולין תהיה הבסיס להתקרבות הגרמנית־הרוסית. “מאז חודש מאי”, כותב מר דאלאדיה באפריל 1946, “ניהלה ס.ס.ס.ר. משא־ומתן כפול, האחד עם צרפת והשני עם גרמניה. נראה היה שהיא מעדיפה לחלק את פולין יותר מאשר להגן עליה. הנה זאת היתה הסיבה המיידית למלחמת־העולם השניה”. אבל היו גם סיבות אחרות⁶³.

*

ב־8 במאי השיבה ממשלת בריטניה סוף־סוף על האיגרת הסובייטית מיום 16 באפריל. בעוד שנוסח המסמך הבריטי לא נתפרסם, פירסמה סוכנות “טאס” ב־9 במאי הודעה המוסרת את הנקודות העיקריות שבהצעות הבריטיות. ב־10 במאי פרסם הבּטאון הרשמי, איזווסטה, הודעה האומרת כי הידיעה של רויטר על ההצעות הנגדיות של בריטניה, לאמור, ש“על ברית־המועצות לערוב בנפרד לכל מדינה שכנה, וכי בריטניה הגדולה מתחייבת לעזור לס.ס.ס.ר. אם תסתבך זו האחרונה במלחמה כתוצאה מערוּבּותיה”, אינה הולמת את העובדות. הממשלה הסובייטית, נאמר בהודעה, קיבלה את ההצעות הנגדיות של בריטניה ב־8 במאי, אך הן לא אמרו דבר על התחייבותה של ברית־המועצות לערוב בנפרד לכל אחת מהן מן המדינות השכנות לה, ולעומת זאת נאמר בהן כי ס.ס.ס.ר. חייבת להגיש עזרה מיידית לבריטניה הגדולה ולצרפת במקרה שתסתבכנה במלחמה עקב ערוּבּותיהן לפולין ורומניה. אולם לא נזכר דבר על עזרה כלשהי מצדן לברית־המועצות במקרה שתסתבך זו במלחמה כתוצאה מהתחייבויותיה כלפי איזו מדינה מזרח־אירופית.

לאחר־מכן אמר מר צ’מברליין אותו יום כי הממשלה קיבלה עליה את התחייבויותיה החדשות במזרח־אירופה מבלי לבקש, בשל כל מיני קשיים, את השתתפותה של הממשלה הסובייטית במישרים. ממשלת הוד־מלכותו הציעה שהממשלה הסובייטית תמסור מצדה הצהרה דומה, ותביע את נכונותה להושיט עזרה, אם תבוּקש, לארצות העשויות להיות קרבנות של תוקפנות והמוכנות להגן על עצמאותן.

כמעט בעת־ובעונה־אחת עם זאת הגישה הממשלה הסוביטית תכנית שהיא מקיפה יותר ונוקשה יותר כאחת, ויהיו אשר יהיו היתרונות האחרים הגלוּמים בה אולי, תכנית שלדעת ממשלת הוד־מלכותו תעורר בהכרח אותם קשיים עצמם שהצעותיה נתכוונו למנעם. לפיכך הטעימה ממשלת הוד־מלכותו לפני הממשלה הסובייטית את קיומם של הקשיים האלה. בתוך כך הכניסה שינויים מסוימים בהצעותיה המקוריות. בפרט הבהירה (ממשלת ה. מ.) כי **אם חפצה הממשלה הסובייטית להתנות את התערבותה שלה בהתערבותן של בריטניה הגדולה וצרפת, הרי ממשלת הוד־מלכותו מצדה לא תתנגד כלל. **

חבל היה שלא נאמרו דברים אלה במפורש שבועיים קודם־לכן.

יש לציין כאן כי ב־12 במאי אישר הפרלמנט הבריטי רשמית את ההסכם האנגלו־תורכי. הודות לתוספת זו על התחייבויותינו קיוינו לחזק את מעמדנו בים התיכון במקרה של משבר. זאת היתה תשובתנו על כיבוש אלבניה בידי האיטלקים. ממש כמו שתמה התקופה של דיבורים עם גרמניה, כך הגענו עתה למעשה לאותו מבוי סתום עם איטליה.

השיחות הרוסיות התנהלו בעצלתיים, וב־19 במאי הועלה הענין כולו לדיון בבית־הנבחרים. בוויכוח, שהיה קצר ורציני, השתתפו למעשה רק מנהיגי המפלגות ומיניסטרים־לשעבר מאנשי־השם. מר לויד ג’ורג‘, מר אידן ואנוכי, כולנו הטעמנו לפני הממשלה את הצורך החיוני בהסכם מיידי מרחיק־לכת ביותר עם רוסיה על בסיס של שוויון. מר לויד ג’ורג’ פתח, וצייר תמונה של קדרות וסכנה בצבעים השחורים ביותר:

המצב מזכיר לי מאד את ההרגשה ששררה בראשית האביב של 1918. ידענו שהתקפה גדולה צפויה לבוא מצד גרמניה, אבל איש לא ידע אל־נכון היכן תבוא המהלומה. זכור לי כי הצרפתים חשבו שהיא תבוא בחזית שלהם, ואילו הגנרלים שלנו חשבו שתבוא בחזית שלנו. בין הגנרלים הצרפתים לא היתה אפילו הסכמה ביחס לשאלה באיזה חלק מן החזית שלהם תבוא ההתקפה, ובאותה מידה היו הגנרלים שלנו חלוקים ביניהם. כל מה שידענו היה זה שהסתערות אדירה צפויה לבוא מאיזה מקום, והאווירה כולה היתה טעונה – לא אגיד פחד אולם דאגה. יכולנו לראות את הפעילות העצומה מאחרי הקווים הגרמנים, וידענו שהם מכינים משהו. נדמה לי שכך הוא המצב כיום, פחות או יותר… כולנו מודאגים מאד; העולם כולו נתון תחת הרושם שמתכוננת ובאה איזו התקפה נוספת מצד התוקפנים. אין איש יודע אל־נכון היכן תבוא. יכולים אנו לראות שהם מחישים את חימושם בקצב שלא היה לו תקדים עד עכשיו, במיוחד בכלי־נשק של התקפה – טנקים, מפציצים, צוללות. ידוע לנו שהם תופסים ומבצרים עמדות חדשות שתתנה להם יתרונות אסטרטגיים במלחמה עם צרפת ואתנו… מלוב ועד הים הצפוני הם בודקים וחוקרים כל מיני מצבים שתהיה להם חשיבות חיונית במקרה של מלחמה. יש בתנועות שמאחרי הקווים סודיות שהיא הרת־סכנה עד מאד.

הרי זו סודיות מאותו סוג כמו ב־1918, שתכליתה לבלבל אותנו ביחס למטרותיהם. הם אינם מתכוננים להגנה… הם אינם מתכוננים לקראת התקפה מצד צרפת, בריטניה או רוסיה. מעולם לא נשקף להם איום כזה. מעולם לא שמעתי, לא ביחידות ולא בפומבי, שום רמז ושום בת־רמז שאנחנו חושבים על התקפה על איטליה או גרמניה באיזה מקום שהוא, והם יודעים זאת היטב. לכן כל ההכנות האלו אינן להגנה. אלו הן הכנות לאיזו תכנית התקפה שהם חושבים עליה נגד מישהו שאנו מעוניינים בו.

*

מר לויד ג’ורג' הוסיף אחרי־כן כמה מלים של חכמה:

עיקר מטרתם ותכניתם הצבאית של הרודנים הוא להגיע לתוצאות מהירות, להימנע ממלחמה ממושכת. מלחמה ממושכת לעולם אינה יפה לצרכיהם של רודנים. מלחמה ממושכת דוגמת מלחמת־חצי־האי⁶⁴ מכלה את כוחם, וההגנה הרוסית הגדולה, שלא הביאה שום נצחון צבאי גדול לרוסים, שברה את נפוליאון. האידיאל של גרמניה הנו, ותמיד היה, מלחמה המובאת לקץ מהיר. המלחמה נגד אוסטריה ב־1866 לא ארכה יותר משבועות אחדים, והמלחמה ב־1870 נערכה בצורה כזאת שלמעשה נגמרה בתוך חודש־חדשיים. ב־1914 עובדו תכניות לאותה מטרה בדיוק, והמטרה כמעט־כמעט והושגה; והם היו משיגים אותה, לולא רוסיה. אבל מרגע שלא הצליחו להשיג נצחון מהיר היה המשחק אבוד. יהיה לבכם סמוך ובטוח כי ההוגים הצבאיים הגדולים של גרמניה שקדו לברר את הבעיה, מה היתה השגיאה של 1914, מה היה חסר להם, איך הם יכולים לסתום את הפרצות ולתקן את השגיאות או להימנע מהן במלחמה הבאה?

אחרי־כן עבר מר לויד ג’ורג' מתחום העובדות לתחום הדמיון, וחיוה את הדעה שלגרמנים יש כבר “עשרים אלף טנקים” ו“אלפי מפציצים”. דבר זה היה מופלג הרבה מן האמת. יתר על כן, היתה זו פנייה שלא לצורך אל גורם הפחד. ומדוע זה לא עמל כל השנים האלו יחד עם חבורתו הקטנה להחדיר את רעיון החימוש? אבל נאומו נסך צינה על הנאספים. שנתיים קודם־לכן, או מוטב – שלוש שנים קודם־לכן, היו דיבורים כאלה וכל הפסימיות של נאומו משמשים נושא לבוז ולעג; אבל אז היתה שהות. עתה, יהיו המספרים מה שיהיו, כבר היה מאוחר מדי.

ראש־הממשלה השיב, וזו פעם ראשונה גילה לנו את השקפותיו על ההצעה הסובייטית. יחסו אליה היה קריר בהחלט, ובעצם היה זה יחס של שאט־נפש:

אם נוכל למצוא דרך שבה נוכל לגייס את שיתוף־הפעולה והעזרה מצד ברית־המועצות בהקמת חזית השלום הזאת, הרי נקדם זאת בברכה; אנו רוצים בזאת; אנו מייחסים ערך לזאת. הדעה שאנחנו בזים לעזרתה של ברית־המועצות היא משוללת יסוד. מבלי לקבל שום השקפה בלתי־מוסמכת באשר לערך המדויק של הכוחות הצבאיים הרוסיים, או באשר לצורה שבה יופעלו על הצד הטוב ביותר, הרי לא יהיה איש נואל עד כדי להניח כי אותה ארץ ענקית, על יישובה העצום ואוצרותיה הכבירים, תהיה גורם מבוטל במצב מעין זה שאנו עומדים בפניו.

נדמה היה לי כי הדברים האלה מגלים אותו חוסר־חוש־מידה שראינו בדחיית הצעותיו של רוזוולט שנה אחת לפני כן.

אחרי־כן נשאתי אני את דברי:

נבצר ממני להבין מה ההתנגדות לעשיית ההסכם עם רוסיה שראש־הממשלה מצהיר שהוא חפץ לעשותו, ומה ההתנגדות לעשייתו בצורה הרחבה והפשוטה המוצעת על־ידי הממשלה הרוסית־הסובייטית.

אין ספק, ההצעות שהעלתה הממשלה הרוסית מכוונות לברית משולשת נגד תוקפנות בין אנגליה, צרפת ורוסיה, ברית שתוכל להשפיע מטוּבה לארצות אחרות, אם, וכאשר, תבקשנה זאת. הברית מכוונת אד ורק להתנגדות למעשי תוקפנות נוספים ולהגנה על קרבנות התוקפנות. אינני תופס מה דופי בכך. מה דופי בהצעה הפשוטה הזאת? אומרים: “האם אפשר לתת אמון בממשלה הרוסית־הסובייטית?” אני מניח שבמוסקבה אומרים: “האם נוכל לתת אמון בצ’מברליין?” אני תקוה שנוכל לומר כי התשובה על שתי השאלות היא חיובית. באמת־ובתמים אני מקווה כך.

*

ההצעה התורכית הזאת, המקובלת על הכל, היא כוח גדול של גיבוש וייצוב בכל רחבי אזור הים השחור ומזרח הים התיכון. תורכיה, שאתה עשינו את ההסכם הזה, שרויה בהרמוניה קרובה ביותר עם רוסיה. היא שרויה גם בהרמוניה הקרובה ביותר עם רומניה. המעצמות האלו יחדיו מגינות הדדית על אינטרסים חיוניים.

*

יש זהות מרובה של אינטרסים בין בריטניה הגדולה למעצמות השותפות בדרום. כלום אין שותפות־אינטרסים דומה לזו בצפון? טלו, למשל, את ארצות הים הבלטי, ליטא, לטביה ואסתוניה, שהיו פעם עילת מלחמותיו של פטר הגדול. לרוסיה יש אינטרס ראשון־במעלה שלא תפולנה המדינות האלו בידי גרמניה הנאצית. זהו אינטרס חיוני בצפון. אין אני צריך להרחיב את הדיבור על הנימוקים ביחס ל[התקפה גרמנית על] אוקראינה, שפירושה פלישה לטריטוריה רוסית. לכל אורך החזית המזרחית הזאת רואים אתם שהדברים אמוּרים במפורש באינטרסים רוסיים ראשונים־במעלה, ולכן נדמה שיכול תוכלו לקבוע כי יהיו מעוניינים לעשות יד אחת עם ארצות אחרות הנוגעות בדבר במידה דומה.

*

אם אתם מוכנים להיות בעלי־ברית לרוסיה בעת מלחמה, שהיא המבחן העליון, השעה הגדולה מכל, אם אתם מוכנים לעשות אגודה אחת עם רוסיה בהגנת פולין, שערבתם לה, ובהגנת רומניה, למה זה תירתעו מהיעשות בעלי־בריתה של רוסיה עכשיו, שעה שבעצם העובדה הזאת אפשר שתמנעו את התפרצותה של מלחמה? אינני יכול להבין את כל הדקדוקים האלה של דיפלומטיה והשהיות. אם יבוא המקרה הגרוע ביותר, הרי אתם נתונים בצרה עמהם ועליכם לעשות כמיטב יכלתכם עמהם. אם לא יתגלעו הקשיים, מוטב, הרי יהיה לכם הבטחון בשלבים המוקדמים.

*

ממשלת הוד־מלכותו נתנה ערובה לפולין. אני נדהמתי כששמעתי אותה נותנת את הערובה הזאת. אני תומך בה, אבל היא הדהימה אותי, כי שום דבר ממה שאירע קודם לא נתן מקום לסברה שייעשה צעד כזה. רצוני להסב את תשומת־לבה של הוועדה לעובדה כי השאלה שהעמיד מר לויד ג’ורג' לפני עשרה ימים ואשר חזר עליה היום לא זכתה לתשובה. השאלה היתה אם נועצו במטה הכללי קודם מתן הערובה הזאת ואם שאלו אותו האם בטוח ומעשי הוא לתתה, ואם יש איזה אמצעים להגשימה. כל הארץ יודעת שהשאלה נשאלה, ותשובה עליה לא באה. דבר זה הוא מדאיג ומדריך־מנוחה.

*

ברור שאין רוסיה אומרת להיכנס בהסכמים אלא אם כן ינהגו בה כנהוֹג עם שווה, ולא רק ינהגו בה כמו עם שווה אלא שגם יהיה בה בטחון כי הדרכים שינקטו בעלי־הברית – על־ידי חזית השלום – הן דרכים שסופן הצלחה. אין איש רוצה לקשור קשר אל מנהיגות הססנית ומדיניות מפוקפקת. הממשלה צריכה לתפוס כי אף אחת מן המדינות האלו במזרח־אירופה אינה יכולה להחזיק מעמד משך, נניח, מלחמה של שנה, אלא אם כן עומד מאחריה הכוח המוצק, העצום של רוסיה ידידותית, הקשורה בצירוף של מעצמות המערב. בעיקרו של דבר אני מסכים עם מר לויד ג’ורג' שאם רצוננו בחזית מזרחית של ממש – חזית־שלום מזרחית, או חזית־מלחמה, בעת צורך – הרי אפשר להקימה רק בעזרתה הממשית של רוסיה הסובייטית הידידותית המשתרעת מאחרי כל הארצות האלה.

אם לא תוקם חזית מזרחית, מה יהיה על המערב? מה יהיה על אותן ארצות בחזית המערבית אשר בהן אנו קשורים, גם אם לא נתנו להן ערובות – ארצות דוגמת בלגיה, הולנד, דנמרק ושוייץ? הבה נשקיף לאחור על הנסיונות שהיו לנו ב־1917. ב־1917 היתה החזית הרוסית שבורה ומעורערת ברוחה. מהפכה ומרד דילדלו את אומץ־לבו של הצבא הגדול והממושמע ההוא, והתנאים בחזית היו נוראים מלתאר; ובכל זאת, עד שנעשה החוזה שחיסל את החזית, הוחזקו יותר מ־1,500,000 גרמנים בחזית ההיא, אפילו במצבה העלוב והאומלל ביותר. משחוסלה החזית ההיא הובאו 1,000,000 גרמנים ו־5,000 תותחים למערב, וברגע האחרון כמעט ושינו את מהלך המלחמה, כמעט וכפוּ עלינו שלום הרסני.

דבר עצום הוא, השאלה הזאת של החזית המזרחית. אני מתפלא על שאין חרדים לה יותר. ודאי, אין אני מבקש חסדים מרוסיה הסובייטית. לא זאת העת לבקש חסדים מארצות. אבל כאן לפנינו הצעה, הצעה הוגנת, ולדעתי הצעה הוגנת יותר מן התנאים שהממשלה חותרת להשיג לעצמה; הצעה פשוטה יותר, ישרה יותר וממשית יותר. אל נניח לה להידחות ולהיבּטל. אני מבקש שתכניס ממשלת הוד־מלכותו כמה מן האמיתות האלו האכזריות לתוך ראשה. בלי חזית מזרחית של ממש לא תוכל להיות הגנה משביעת־רצון על האינטרסים שלנו במערב, ובלי רוסיה לא תוכל להיות שום חזית מזרחית של ממש. אם ממשלת הוד מלכותו, לאחר שהזניחה את הגנתנו זמן רב, לאחר שזנחה את צ’כוסלובקיה, עם כל חשיבותה של צ’כוסלובקיה מצד העצמה הצבאית, לאחר שחייבה אותנו, מבלי לבדוק את הצדדים הטכניים, להגן על פולין ורומניה, אם עכשיו תדחה ותשליך אחר־גו את העזרה של רוסיה שאי־אפשר־בלעדיה, ובכך תוליך אותנו בגרועה שבכל הדרכים אל הגרועה שבכל המלחמות, הרי לא תהיה ראויה כלל לאמון, ואני אוסיף ואומר – לנדיבות, שנהגו אתה בני־ארצה.

כמעט אין ספק שכל זה היה עכשיו מאוחר מדי. אטלי, סינקלר ואידן דיברו על הנושא הכללי של קירבת הסכנה והצורך בברית עם רוסיה. עמדת המנהיגים של מפלגות הלייבור והליבראלים הוחלשה בגלל ההצבעה נגד שירות־החובה הלאומי, שאליה נהגו את שניהם רק לפני שבועות מספר. הטענה שהועלתה לעתים כה קרובות, כי עשו זאת משום שמדיניות־החוץ לא היתה לפי רוחם, קלושה היא; כי שום מדיניות־חוץ לא תהיה בת־תוקף באין כוח מספיק מאחריה ובאין נכונות מצד האומה להקריב את הקרבנות הנחוצים להקמת הכוח הזה.

*

מאמציו של הצד־שכנגד לא נפלו ממאמציהן של מעצמות המערב להביא לידי היערכות־מגן נגד גרמניה. השיחות בין ריבּנטרופּ וצ’אנו בקוֹמוֹ בתחילת חודש מאי הבשילו פרי, רשמית ובפומבי, במה שנקרא “חוזה הפלדה”, שעליו חתמו שני שרי־החוץ בברלין ב־22 במאי. זאת היתה תשובת התגר על הרשת הבריטית הרופסת של ערובות במזרח־אירופה. צ’אנו מספר ביומנו על שיחה עם היטלר בזמן החתימה על הברית הזאת:

היטלר אומר שהוא מרוצה מאד מן החוזה, ומאשר את העובדה שהמדיניות בים התיכון תנוהל על־ידי איטליה. יש לו ענין באלבניה, והוא נלהב לתכניתו להפוך את אלבניה למעוז שישלט בלי־מצרים על הבלקנים⁶⁵.

שביעות־רצונו של היטלר נתגלתה ביתר בירור כאשר, למחרת החתימה על חוזה־הפלדה, ב־23 במאי, נועד לישיבה עם ראשי־המטות שלו. בפרטיכל הסודי של השיחה נרשם:

אנו נמצאים עכשיו במצב של התלהבות פטריוטית, המשותף לנו ולעוד שתי אומות – איטליה ויאפאן. התקופה העומדת מאחרינו נוצלה באמת יפה. נאחזו כל האמצעים ברציפות הנכונה ובתיאום עם מטרותינו. הפולני איננו “אויב נוסף”. פולניה תמיד תהיה על צד שונאינו. למרות חוזים של ידידות היתה לפולין תמיד הכוונה הנסתרת לנצל כל הזדמנות כדי להרע לנו. דנציג איננה כלל ענין המחלוקת. השאלה היא בהגדלת מרחב־המחיה שלנו במזרח ובהבטחת אספקת המזונות שלנו. לכן לא בא בחשבון לחוס על פולין, ונשארת לפנינו ההחלטה: להתקיף את פולין בהזדמנות המתאימה הראשונה. לא נוכל לצפות לחזרה על הפרשה הצ’כית. תהיה מלחמה. תפקידנו הוא לבודד את פולין. הצלחת הבידוד היא שתכריע.

אם אין ודאות שסכסוך גרמני־פולני לא יביא לידי מלחמה במערב, הרי צריכה המערכה להיות בראש־וראשונה נגד אנגליה וצרפת. אילו היתה ברית של צרפת אנגליה ורוסיה נגד גרמניה, איטליה ויאפאן, כי אז הייתי נאלץ להתקיף את אנגליה וצרפת במספר מהלומות־השמד. אני מסופק באפשרות של הסדר־שלום עם אנגליה. עלינו להתכונן להתנגשות. אנגליה רואה בהתפתחותנו את היסוד להגמוניה שתחליש אותה. לכן אנגליה היא האויבת שלנו, וההתנגשות עם אנגליה תהיה מאבק לחיים ולמוות. את בסיסי־התעופה של הולנד ובלגיה מוכרחים לכבוש בכוח מזוין. מוכרחים להתעלם מהצהרות נייטרליוּת.

אם אנגליה מתכוונת להתערב במלחמה הפולנית, הרי אנו מוכרחים לכבוש את הולנד במהירות־הבזק. עלינו לחתור להבטחת קו־הגנה חדש על אדמת הולנד עד לזוּידרזה. מסוכן הוא הרעיון שנוכל לצאת מן הענין במחיר זול; אין כל אפשרות כזאת. עלינו לשרוף את ספינותינו, ושוב אין כאן שאלה של צדק או אי־צדק כי אם של חיים או מוות לשמונים מיליון בני־אדם. הכוחות המזוינים או הממשלה של כל ארץ חייבים לחתור למלחמה קצרה. אולם הממשלה חייבת להיות מוכנה גם למלחמה שתימשך עשר או חמש־עשרה שנה.

אנגליה יודעת כי הפסד במלחמה פירושו יהיה קץ לכוחה העולמי. אנגליה היא הכוח המניע נגד גרמניה.

הבריטים עצמם הם גאים, אמיצים, עקשנים, איתנים בהתנגדות ומוכשרים כמארגנים. הם יודעים לנצל כל התפתחות חדשה. מצויים בהם אהבת־ההרפתקה ועוז־הנפש של הגזע הנורדי. הממוצע הגרמני גבוה יותר. אבל אילו היו לנו במלחמת־העולם הראשונה עוד שתי אניות־מערכה ועוד שתי סיירות, ואילו החל קרב יוּטלנד בבוקר, כי אז היה הצי הבריטי מובס ואנגליה היתה מוכנעת. נוסף על התקפת־הפתע יש לעשות הכנות למלחמה ארוכה, תוך כדי חיסול האפשרויות בשביל אנגליה ביבשת. הצבא יהיה צריך להחזיק בעמדות חיוניות לצי ולחיל־האוויר. אם הולנד ובלגיה תיכבשנה ותוחזקנה בהצלחה, ואם תונחל מפלה גם לצרפת, יובטחו התנאים היסודיים למלחמה מוצלחת נגד אנגליה⁶⁶.

ב־30 במאי שלח משרד־החוץ הגרמני את ההוראות הבאות לשגרירו במוסקבה: “בניגוד לקו שתוכנן קודם, החלטנו עתה לגשת למשא־ומתן סופי עם ברית־המועצות”. בעוד שורות הציר נערכות לתכונה צבאית, אבד הקשר החיוני של מעצמות המערב אל רוסיה. על חילוק ההשקפה שביסוד הדברים אפשר לעמוד מתוך נאומו של קומיסר־החוץ מולוטוב מיום 31 במאי, שבא בתשובה על נאומו של מר צ’מברליין בבית־הנבחרים ב־19 במאי.

עוד באמצע אפריל [אמר] פתחה הממשלה הסובייטית בשיחות עם ממשלות בריטניה וצרפת ביחס לצעדים הנחוצים שצריך לנקוט. השיחות שהחלו אז עדיין לא הושלמו. לפני זמן־מה התברר שאם יש איזה רצון אמיתי ליצור חזית יעילה של ארצות שוחרות־שלום נגד התקדמותה של תוקפנות, יש הכרח בתנאֵי־המיזער הבאים:

לכרות בין בריטניה הגדולה, צרפת וס.ס.ס.ר. חוזה ממשי לעזרה הדדית נגד תוקפנות, בעל אופי של התגוננות בלבד.

ערובה מצד בריטניה הגדולה, צרפת וס.ס.ס.ר. למדינות אירופה התיכונה והמזרחית, כולל בלי שום יוצא־מן־הכלל את כל הארצות האירופיות הגובלות עם ס.ס.ס.ר., נגד התקפה מצד תוקפנים.

כריתת הסכם ברור בין בריטניה הגדולה, צרפת וס.ס.ס.ר. על הצורות וההקף של העזרה המיידית והיעילה שתגיש כל אחת מהן לחברתה ולמדינות שניתנו להן ערובות במקרה של התקפה מצד תוקפנים.

השיחות הגיעו לקפאון שכמדומה אי־אפשר היה להבקיעו. ממשלות פולין ורומניה, עם שקיבלו את הערובה הבריטית, לא היו מוכנות לקבל התחייבות דומה באותה צורה מצד ממשלת רוסיה. עמדה דומה לזו שררה בעוד איזור אסטרטגי חיוני – המדינות הבלטיות. הממשלה הסובייטית הבהירה כי תצטרף לחוזה לעזרה הדדית רק אם תוכללנה פינלנד והמדינות הבלטיות בערובה כללית. כל ארבע הארצות סירבו עכשיו, ומגודל אימתן עשויות היו לסרב זמן רב לתנאי כזה. פינלנד ואסתוניה הודיעו אפילו כי בערובה שתינתן להן בלי הסכמתן תראינה מעשה של תוקפנות. אותו יום, ב־31 במאי, חתמו אסתוניה ולטביה על חוזים לאי־התקפה עם גרמניה. הנה כך חדר היטלר על־נקלה לתוך הביצורים הרופפים של הקואליציה המאוחרת, המהססת שכנגדו.

פרק עשרים־ואחד: על הסף

האיוּם על דנציג – הגנרל גאמלן מזמין אותי לבקר בחזית הריין – סיור עם הגנרל ז’ורז' – אי־אלה רשמים – השלמת הצרפתים עם ההתגוננות – המצב במחקר האטומי – איגרתי על ההגנה האווירית – מאמצים מחודשים להגיע להסכם עם רוסיה הסובייטית – החבלה מצד פולין – השיחות הצבאיות במוסקבה – מה שסיפר לי סטאלין ב־1942 – שיא בהונאה – ריבנטרופ מוזמן למוסקבה – חוזה אי־ההתקפה הרוסי־הגרמני – החדשה נודעת לעולם – פקודות היטלר לצבא – “היושר הוא המדיניות הטובה ביותר” – אמצעי־הזהירות הבריטיים – מכתבו של ראש־הממשלה אל היטלר – תשובה חצופה – היטלר דוחה את שעת־האפס – מכתבו של היטלר אל מוסוליני – תשובתו של הדוצ'ה – הימים האחרונים

הקיץ נמשך, ההכנות למלחמה נמשכו בכל רחבי אירופה, ומיום ליום פחת ערכם של עמדות הדיפלומטים, נאומי הפוליטיקאים ורצונות בני־האדם. דומה היה שתנועות הצבא הגרמניות מבשׂרות את יישובו האָלים של הסכסוך עם פולין על דנציג כאקדמה להסתערות על פולין עצמה. מר צ’מברליין הביע את חששותיו בפרלמנט ב־10 ביוני, וחזר על כוונתו לעמוד לימינה של פולין אם יאיימו על עצמאותה. מתוך רוח של ריחוק מן העובדות הצהירה ממשלת בלגיה ב־23 ביוני, במידה רבה בהשפעת המלך שלה, שהיא מתנגדת לשיחות־מטה עם אנגליה וצרפת וכי בלגיה מתכוונת לשמור על נייטרליוּת קפדנית. שטף המאורעות הביא עמו ליכוד בין אנגליה וצרפת, כמו גם מבּית. רבים היו היוצאים והבאים בין פאריז ולונדון משך חודש יולי. החגיגות של הארבעה־עשר ביולי היו הזדמנות לגילוי אחדות אנגלו־צרפתית. ממשלת צרפת הזמינה אותי להיות נכח בחזיון המזהיר הזה.

בצאתי מלה־בּורז’ה לאחר המצעד הציע לי הגנרל גאמלן לבקר בחזית הצרפתית. “מעולם לא ראית את גיזרת הריין”, אמר. “אם כן בוא באוגוסט, נראה לך הכל”. בהתאם לכך עוּבּדה תכנית, וב־15 באוגוסט נתקבלנו, הגנרל ספירס ואנוכי, על־ידי ידידו הקרוב, הגנרל ז’ורז', המפקד הראשי של הצבאות בצרפת ויורש־בכוח למפקד העליון. שמחתי להיפגש עם הקצין הזה החביב והמוכשר ביותר, ואת עשרת הימים הבאים בילינו בחברתו, כשאנו מגלגלים בבעיות צבאיות ובאים במגע עם גאמלן, שגם הוא היה מסייר סיור־בקורת בכמה נקודות בחלק זה של החזית.

החילונו בזווית של הריין אצל לאוּטרבּוּרג, ועברנו לאורך כל הגיזרה עד הגבול השוייצי. באנגליה, כמו ב־1914, היו הבריות הפטורים מעול דאגה מתענגים על חופשתם ומשחקים עם ילדיהם בחולות – אבל כאן לאורך הריין הבהיק אור אחר. כל הגשרים הארעיים לרוחב הנהר הועתקו לצד זה או אחר. גשרי־הקבע היו נתונים לשמירה חזקה וממוּקשים כהלכה. קצינים מהימנים הוצבו יומם ולילה על־מנת שלמתן אות ילחצו על הכפתורים שיפוצצו את הגשרים. הנהר הגדול, שגאה משום הפשרת השלגים בהרי האַלפּים, זרם לו בשטף דלוּח וקודר. אנשי המשמרות הצרפתיים השתופפו בשוחותיהם בתוך השׂיחים. שנים או שלושה מאתנו היו יכולים לטייל יחדיו עד שפת הנהר, אבל הוגד לנו שלא נעמיד לפני הגרמנים שום מטרה שהיא. מרחק שלוש־מאות יארד מאתנו בצד השני, פה ושם בין השיחים, נראו דמויות של גרמנים עמלים באֵת ובמעדר, בשוּבה ונחת, בביצוריהם. כל רובע־הנהר של שטראסבורג כבר פוּנה מאזרחים. עמדתי שעה קלה שם על הגשר והסתכלתי בעבוֹר מכונית אחת או שתים. מזה ומזה היו בודקים בדיקה ממושכת את הדרכונים ואת האופי. כאן היתה העמדה הגרמנית בריחוק מעט יותר ממאה יארד מן הצרפתית. לא היה כל שיג־ושיח אתם. אף על פי כן היה שלום באירופה. לא היה שום סכסוך בין גרמניה לצרפת. הריין שטף לו, נגרש ומתערבל, במהירות של תשעה או שבעה מילים בשעה. על גבי הזרם חלפו חיש דוגית אחת או שתים ונערים בהן. לא שבתי לראות את הריין אלא לאחר יותר מחמש שנים, במרס 1945, ואז צלחתי אותו בסירה קטנה עם הפילד־מרשל מונטגומרי. אבל זה היה קרוב לווזל, הרחק צפונה.

בחזירתי שלחתי כמה איגרות על מה שנמצאתי למד אל מזכיר־הממשלה לענייני־מלחמה ואולי לעוד כמה מיניסטרים שאתם עמדתי במגע:

את החזית הצרפתית אי־אפשר להפתיע. אין להבקיעה בשום מקום אלא במאמץ שיעלה במחיר עצום בנפשות־אדם, ויצריך זמן כה רב עד שהמצב הכללי ישתנה מן הקצה אל הקצה בעוד המאמץ מתנהל. הוא הדין, אם גם בשיעור פחות מזה, לגבי הצד הגרמני.

אולם אגפי החזית הזאת נשענים על שתי מדינות נייטרליות קטנות. עמדתה של בלגיה נחשבת בלתי־משביעת־רצון עד מאד. כרגע אין כל יחסים צבאיים בין הצרפתים והבלגים.

בקצה השני של הקו, שעליו נודע לי הרבה מאד, עשו הצרפתים כל מה שביכלתם כדי להתגונן מפני פלישה בדרך שוייץ. מיבצע זה ילבש צורה של התקדמות גרמנית במעלה הנהר אַר, שתוגן מצדה הימני על־ידי תנועה לתוך פירצת בּלפוֹר או בכיווּנה. כשלעצמי סבור אני כי רחוק הוא ביותר מן הדעת שבשלב הפתיחה ייעשה איזה מאמץ כבד מצד הגרמנים כנגד החזית הצרפתית או כנגד שתי הארצות הקטנות שלאגפיה.

גרמניה איננה צריכה לעשות גיוס בטרם תתקיף את פולין. יש להם כבר מספר מספיק של אוגדות על בסיס מלחמתי שתפעלנה בחזית המזרחית שלהם, ותהיה להם שהות לחזק את קו־זיגפריד על־ידי ביצוע גיוס בעת־ובעונה־אחת עם תחילתה של התקפה כבדה על פולין. הנה כי כן, גיוס גרמני הוא אות־התראה שאולי לא יבוא לפני המלחמה. הצרפתים, לעומת זאת, אפשר שיוצרכו לנקוט אמצעים יוצאים־מן־הכלל בתקופת המתיחות המתמדת הצפויה לנו עתה.

אשר לתאריך, חושבים שהיטלר יעשה בחכמה אם יחכה עד רדת השלג באַלפּים ויתן למוסוליני את חסות החורף. בשבועיים הראשונים של ספטמבר, או אפילו קודם לכן, יתבררו התנאים האלה. עדיין תהיה להיטלר שהות להנחית מהלומה כבדה על פולין לפני שעוֹנת הבּוץ של שלהי אוקטובר או ראשית נובמבר תעכב התקפה גרמנית שם. לפיכך נראה כי השבועיים הראשונים בספטמבר הם גורליים במיוחד, וההכנות הגרמניות הנוכחיות למפגן נירנברג – תעמולה וכו' – דומה שהן עולות בקנה אחד עם מסקנה כזאת.

*

הדבר המופלא בכל מה שנמצאתי למד בביקורי היה ההשלמה הגמורה עם ההתגוננות, שהיתה טיפוסית אף לאחראים ביותר שבין מארחי הצרפתים, ועשתה עלי רושם עז ביותר. בשיחות עם כל הקצינים הצרפתים האלה המוכשרים ביותר היתה לך ההרגשה שהגרמנים הם החזקים, וכי צרפת שוב אין בה דחף החיוּת לצאת להתקפה גדולה. היא תילחם על קיומה – Voilà tout. הרי קו־זיגפריד המבוצר כנגדם, על כל כוח־האש המוגבר של כלי־נשק מודרניים. גם מעצמותי לא סרה האימה של התקפות הסוּם ופאשנדל. הגרמנים היו כמובן חזקים הרבה יותר מאשר בימי מינכן. אנחנו לא ידענו על רגשי החרדה העמוקים שפילגו את הפיקוד העליון שלהם. הרשינו לעצמנו להגיע למצב פיזי ופסיכולוגי כזה, ששום איש אחראי – ועד כאן לא היתה עלי שום אחריות – לא היה יכול לפעול על סמך ההנחה – שאמת היתה – כי רק ארבעים־ושתים אוגדות גרמניות מצוידות־למחצה ומאומנות־למחצה שומרות על החזית הארוכה שלהם מן הים הצפוני עד שוייץ. וזאת לעומת שלוש־עשרה אוגדות בזמן מינכן.

*

בשבועות האחרונים האלה יראתי פן תירתע ממשלת הוד־מלכותו, למרות הערובּה שלנו, מלאסור מלחמה על גרמניה אם תתקיף את פולין. אין שום ספק כי לעת הזאת גמר מר צ’מברליין אומר לקפוץ, כל כמה שהמר הדבר לנפשו. אבל אני לא הכרתיו ככל שהכרתיו לאחר שנה. חששתי שאולי ינסה היטלר כוחו בבלוף על איזה כלי חדש או נשק סודי, שיבלבל או יביא במבוכה את הקבינט העמוס־לעייפה. מזמן לזמן היה פרופ' לינדמן מדבר אתי על האנרגיה האטומית. לכן ביקשתיו להודיעני מה מעמד הדברים בשטח זה. ולאחר שיחה אחת כתבתי את המכתב הבא אל קינגסלי ווּד, שכבר הזכרתי את יחסי האינטימיים למדי אתו:

מר צ’רצ’יל אל מזכיר־הממלכה לענייני־תעופה 5 באוגוסט 1939

לפני כמה שבועות הבליט אחד מעתוני יום־א' את הסיפור על הכמות העצומה של אנרגיה שאפשר לשחרר מאורניום על־ידי שרשרת התהליכים שנתגלו לא מכבר והמופיעים כשמפצלים טיפוס מיוחד זה של אטום על־ידי נייטרונים. למבט ראשון אולי דומה יהיה כאילו דבר זה מבשר הופעת חמרי־נפץ חדשים בעלי כוח משמיד ומכלה. לפיכך הכרח הוא להבין כי אין כל סכנה שתגלית זו, עם כל גודל הענין המדעי שבה, וכל כמה שאולי גדולה תהיה בסופו של דבר חשיבותה המעשית, תביא לידי תוצאות שאפשר לעשות בהן שימוש באמת־מידה גדולה במספר השנים הקרובות.

יש סימנים לכך שבזמן שתחריף המתיחות הבינלאומית יופצו במתכוון סיפורי־מעשיות על סיגולו של תהליך זה לצורך הפקת איזה חומר־נפץ סודי חדש ונורא, שבכוחו למחות את לונדון מתחת פני השמיים. אין ספק שהגיס החמישי יעשה נסיונות להניענו על־ידי האיוּם הזה להשלים עם עוד כניעה. לפיכך מצווים אנחנו להעמיד דברים על אמיתוּתם.

ראשית, המומחים המעוּלים ביותר סוברים כי רק רכיב פעוט של אוּרניוּם יש לו השפעה בתהליכים האלה, וכי יהיה צורך להפיק את זה קודם שתהיה אפשרות להגיע לתוצאות בקנה־מידה גדול. זה יהיה ענין לשנים רבות. שנית, תהליך־השרשרת יכול לחול רק אם האורניום מרוכז במסה גדולה. ברגע שהאנרגיה מתפתחת היא מתפוצצת בנפץ קל קודם שייתכן להשיג איזו השפעה חמוּרה באמת⁶⁷. אפשר שיהיה זה חומר־נפץ משובח לא־פחות מן החמרים שלנו כיום, אבל אין זה מתקבל על הדעת שיושג משהו מסוכן הרבה יותר. שלישית, את הנסיונות האלה אי־אפשר לבצע באמת־מידה קטנה, אם ייעשו בהצלחה באמת־מידה גדולה (ז.א., בתוצאות שבהן יאיימו עלינו אם לא ניכנע לסחיטה), אי־אפשר יהיה לשמור עליהם בסוד. רביעית, רק כמות קטנה־ביחס של אורניום בשטחי צ’כוסלובקיה לשעבר נמצאת תחת שלטונה של ברלין.

מכל הטעמים האלה ברור שאין יסוד לחשוש שתגלית חדשה זו ממציאה לנאצים איזה חומר־נפץ סודי, חדש ואיום למגר בו את אויביהם. אין ספק שיירמזו רמזים אפלים ולחישות מבהילות תופצנה בערמה, אבל יש לקוות כי איש לא יילך שולל אחריהם.

מופלא הדבר מה־מדויקת היתה התחזית הזאת. גם לא הגרמנים הם שמצאו את הדרך. לאמיתו של דבר הלכו בדרך־לא־דרך, ולמעשה זנחו את החיפוש אחר הפצצה האטומית והמירוה בקליעים מודרכים או מטוסים מוּדרכים ברגע שהנשיא רוזוולט ואני החלטנו את ההחלטות והגענו להסכמים הראויים־להיזכר, שיתוארו במקום היאה להם, לייצור פצצות אטומיות באמת־מידה גדולה.

כן גם כתבתי בתזכירי האחרון לוועדת־החקר־להגנה־אווירית:

10 באוגוסט 1939

ההגנה העיקרית של אנגליה מפני התקפות מהאוויר היא באבידות שאפשר לגרמן לתוקפים. אם מדי פעם תופל חמישית מן המטוסים, הרי עד־מהרה תגענה ההתקפות אל קצן… עלינו לתאר לעצמנו את התקפת־הפתיחה בדמות מחנה גדול העובר את הים לסירוגים משך שעות רבות. אבל לא התוצאות הראשונות של ההתקפה האווירית הן שתקבענה את עתיד המלחמה באוויר. לא משחק־ילדים הוא לבוא ולהתקיף את אנגליה. אחוז גדול של אבידות יעורר את האויב לעשות חישובים קפדניים של ריוח והפסד. הואיל והתקפות־יום תיעשינה עד־מהרה יקרות מדי, הרי בעיקר יש לנו ענין בהפצצות־לילה ללא־הבחנה על האזורים הבנויים.

*

“הגד לצ’מברליין”, אמר מוסוליני לשגריר הבריטי ב־7 ביולי, “שאם אנגליה מוכנה להילחם להגנתה של פולין, הרי איטליה תאחז בנשק עם בעלת־בריתה גרמניה”. אבל מאחרי הקלעים היתה עמדתו ההפך מזה. עתה לא ביקש אלא לבצר את האינטרסים שלו בים התיכון ובצפון־אפריקה, לקטוף את פירות התערבותו בספרד, ולעכּל את כיבוש אלבניה. הוא לא שׂשׂ להיגרר לתוך מלחמה אירופית על־מנת שתכבוש גרמניה את פולין. חרף כל דברי־הרהב שלו בפומבי, היטיב לדעת יותר מכל איש אחר את רפיונה הצבאי והפוליטי של איטליה. הוא היה מוכן לדבר על מלחמה ב־1942, אם תתן לו גרמניה את כלי־הנשק; אבל ב־1939 – לא!

עם שהחריף הלחץ על פולין משך הקיץ, כיון מוסוליני דעתו לחזור על תפקיד המתווך שמילא במינכן, והעלה הצעה לוועידת־שלום עולמית. היטלר ביטל כל רעיון מעין זה. ב־11 באוגוסט נפגש צ’אנו עם ריבנטרופ בזלצבורג. לפי יומנו של צ’אנו:

הדוצ’ה מעוניין שאוכיח בראיות ובמסמכים שהתפרצות מלחמה בזמן הזה תהיה מעשה שטות… אי־אפשר יהיה לאתר אותה בפולין, ומלחמה כללית תביא שואה על הכל. מעולם לא דיבר הדוצ’ה על הצורך בשלום מתוך חוסר־הסתייגות כזה ובחום כה רב… ריבנטרופ התחמק. כל־אימת שאני שואל אותו על פרטים בדבר המדיניות הגרמנית, מצפונו נוקפו. פעמים כה רבות שיקר בדבר כוונותיה של גרמניה ביחס לפולין עד שעתה אין זה נעים לו לומר לי מה שהוא חייב לומר, ומה הם זוממים באמת לעשות… אין להזיז את הגרמנים מהחלטתם להילחם. אפילו יתנו להם יותר ממה שהם מבקשים, בכל זאת יתקיפו, כי שד ההרס נכנס בהם… לפרקים נעשית שיחתנו מתוחה מאד. אינני מהסס להביע את מחשבותי בגילוי־לב בוטה. אבל דבר זה אינו משפיע עליו. אני מתחיל לתפוס מה־מועט שוויינו בעיני הגרמנים⁶⁸.

למחרת היום נפגש צ’אנו עם היטלר. מצוי בידינו הפרטיכל הגרמני מן הפגישה הזאת. היטלר הבהיר שבכוונתו להיפּרע מפולין, וכן שיהיה נאלץ להילחם גם באנגליה ובצרפת, ושהוא רוצה שתיכנס גם איטליה. הוא אמר, “אם תחזיק אנגליה את הצבא הדרוש בארצה, תוכל לשלוח לצרפת לכל היותר שתי אוגדות חיל־רגלים ואוגדה אחת משוריינת. חוץ מזה תוכל לספק כמה להקים של מפציצים, אבל כמעט לא תוכל לספק שום מטוסי־קרב, מפני שחיל־האוויר הגרמני יתקיף מיד את אנגליה, ומטוסי־הקרב האנגלים יהיו דרושים בדחיפות להגנתה”. אשר לצרפת אמר כי אחרי חורבנה של פולין – שלא יצריך זמן רב – תוכל גרמניה לקבץ מאות אוגדות לאורך החומה המערבית, ולפיכך תיאלץ צרפת לרכז בקו־מאז’ינו את כל הכוחות העומדים לרשותה מן המושבות ומן הגבול האיטלקי ושאר מקומות לצורך המאבק שלחיים ולמוות. בתשובה על כך הביע צ’אנו את פתיעתו על חומרת הדברים ששמע. מעולם, התלונן, לא ניתן עדיין שום אות מצד הגרמנים כי הסכסוך הפולני הוא רציני וקרוב כל־כך. אדרבה, ריבנטרופ אמר בזמנו ששאלת דנציג תיפתר בהמשך הזמן. הדוצ’ה, הואיל והיה משוכנע שאין למנוע התנגשות עם מעצמות המערב, הניח שעליו לעבד תכניות לקראת מאורע זה תוך תקופה של שנתיים־שלוש.

אחרי חילופי־הדברים האלה חזר צ’אנו ברוח נכאה למסור דין וחשבון לאדוניו, שאותו מצא משוכנע עוד יותר כי הדמוקרטיות תילחמנה, ותקיף עוד יותר בהחלטתו להרחיק מן המאבק.

*

ממשלות בריטניה וצרפת עשו נסיון מחודש לבוא לידי הסדר עם רוסיה הסובייטית. הוחלט לשלוח ציר מיוחד למוסקבה. מר אידן, שקבע מגע מועיל עם סטאלין שנים אחדות לפני כן, התנדב לנסוע. הצעה נדיבה זו נדחתה על־ידי ראש־הממשלה. תחת זאת הוטלה אותה שליחות הרת־גורל ב־12 ביוני על מר סטרנג, פקיד מוכשר אבל נטול כל מעמד מיוחד מחוץ למשרד־החוץ. זאת היתה שגיאה נוספת. שיגור דמות משנית כל־כך היה בגדר עלבון ממש. ספק אם היה לאל־ידו להבקיע את הקליפה החיצונית של המנגנון הסובייטי. על־כל־פנים היה הכל מאוחר עתה מדי. הרבה דברים אירעו מאז נשלח מר מאיסקי לראותני בצ’ארטוול באוגוסט 1938. אירעה מינכן. צבאותיו של היטלר היתה להם עוד שנה אחת להגיע לגמר בישולם. מפעלי התחמושת שלו, שנתחזקו במפעלי־סקודה, פעלו כולם מלוא כושר ייצורם. הממשלה הסובייטית היתה מעוניינת מאד בצ’כוסלובקיה; אבל צ’כוסלובקיה לא היתה עוד. בנש היה בגולה. גאוּלייטר גרמני משל בפראג.

מצד שני העמידה פולין לפני רוסיה מערכת שונה לגמרי של בעיות מדיניות ואסטרטגיות עתיקות־ימים. המגע הגדול האחרון שביניהן היה קרב־ורשה ב־1920, שעה שנהדפו צבאות הבולשביקים הפולשים תחת פקודתו של הסמל קרילנקוֹ על־ידי פילסודסקי, שנעזר בעצת הגנרל וייגאן והמשלחת הבריטית בראשותו של הלורד ד’אבּרנון, ונרדפו אחרי־כן בחמת־נקם צמאת־דמים. כל השנים האלו היתה פולין ראש־מחץ של האנטי־בולשביזם. בשמאלה הצטרפה למדינות הבלטיות האנטי־סובייטיות וחיזקתן. אבל בימינה סייעה, בזמן מינכן, לבוז את צ’כוסלובקיה. הממשלה הסובייטית היתה בטוחה שפולין שונאת אותה, וכן שאין לפולין כוח לעמוד בפני הסתערות גרמנית. מכל־מקום מכירה היתה מאד בסכנות העומדות לפניה ובמשך־הזמן הנחוץ לה על־מנת לסתום את הפּרצות בפיקוד העליון של צבאותיה. במסיבות אלו לא היו לשליחותו של מר סטרנג סיכויים מרניני־לב.

השיחות התנהלו סחור־סחור סביב השאלה של אי־רצונן של פולין והמדינות הבלטיות להינצל מגרמניה על־ידי הסובייטים; ובנקודה זו לא הושגה שום התקדמות. במאמר הראשי מיום 13 ביוני כבר הכריזה פראוודה כי נייטרליות ממשית מצד פינלנד, אסתוניה ולטביה היא הכרח חיוני לבטחונה של ס.ס.ס.ר. “בטחונן של מדינות כאלו”, נאמר במאמר, “הריהו בעל חשיבות ממדרגה ראשונה לבריטניה וצרפת, כמו שהכיר אפילו פוליטיקאי כדוגמת מר צ’רצ’יל”. הבעיה נדונה במוסקבה ב־15 ביוני. למחרת היום הכריזה העתונות הרוסית כי “בחוגי משרד־החוץ הסובייטי אין תוצאות השיחות הראשונות נחשבות חיוביות ביותר”. משך כל חודש יולי נמשכו השיחות למקוטעים, ובסופו של דבר הציעה הממשלה הסובייטית שתימשכנה השיחות על בסיס צבאי עם נציגים צרפתיים ובריטיים כאחד. לפיכך שיגרה ממשלת בריטניה ב־10 באוגוסט את האדמירל דרקס למוסקבה. לאדמירל ולמשלחתו לא היתה שום סמכות שבכתב לנהל משא־ומתן. בראש המשלחת הצרפתית עמד הגנרל דומנאק. מן הצד הרוסי ישב ראש המרשל ווֹרוֹשילוב. עכשיו ידוע לנו כי בזמן הזה עצמו הסכימה הממשלה הסובייטית לנסיעתו של מיופה־כוח גרמני למוסקבה. השיחות הצבאיות נכשלו עד־מהרה עקב סירובן של פולין ורומניה להרשות מעבר לצבא רוסי. עמדתה של פולין היתה: “עם הגרמנים אנו מסתכנים באבדן חירותנו; עם הרוסים – באבדן נשמתנו⁶⁹”.

*

באוגוסט 1942 צייר לפני סטאלין בקרמל, בשעות הבוקר המוקדמות, צד אחד מעמדת הסובייטים. “אצלנו נתקבל הרושם”, אמר סטאלין, “שממשלות בריטניה וצרפת לא גמרו אומר לצאת למלחמה אם תותקף פולין, ותחת זאת הן מקוות כי ההיערכות הדיפלומטית של בריטניה, צרפת ורוסיה תעצור בהיטלר. אנחנו היינו בטוחים שלא כך יהיה הדבר”. “כמה אוגדות”, שאל סטאלין, “תשלח צרפת נגד גרמניה לאחר הגיוס?” התשובה היתה: “מאה בערך”. אחרי־כן שאל: “כמה תשלח אנגליה?” התשובה היתה: “שתים ועוד שתים אחר־כך”. “אה, שתים ועוד שתים אחר־כך”, חזר סטאלין. “האם ידוע לכם”, שאל, “כמה אוגדות יהיה עלינו להעמיד בחזית הרוסית אם נצא למלחמה עם גרמניה?” היתה שתיקה. “יותר משלוש־מאות”. לא הוגד לי עם מי התנהלה שיחה זו ומתי התנהלה. יש להודות כי היתה זו טענה ניצחת, אבל לא נוחה למר סטרנג ממשרד־החוץ.

סטאלין ומולוטוב ראו הכרח לעצמם, לצורך מיקוח, להסתיר את כוונותיהם האמיתיות עד לרגע האחרון שבגדר האפשר. מולוטוב ועושי־דברו גילו כשרון מופלא למשחק דו־פרצופי בכל מגעיהם עם שני הצדדים. עוד ב־4 באוגוסט לא יכול שוּלנבוּרג, השגריר הגרמני, לטלגרף ממוסקבה אלא זאת: “מתוך כל עמדתו של מולוטוב נראה היה כי לאמיתו של דבר הממשלה הסובייטית מוכנה לשיפור ביחסים הגרמנו־סובייטיים, אלא שאי־האמון הישן כלפי גרמניה עומד בעינו. הרושם הכולל שלי הוא שכרגע מנוי־וגמור עם הממשלה הסובייטית לחתום חוזה עם אנגליה וצרפת, אם תמלאנה את כל משאלות הסובייטים. המשא־והמתן יכול כמובן להימשך עוד זמן רב, מה־גם שאי־האמון כלפי אנגליה גדול אף הוא… יהיה צורך במאמץ ניכר מצדנו כדי להניע את הממשלה הסובייטית ליסוב לאחור⁷⁰”.

ב־19 באוגוסט בערב הודיע סטאלין לפּוליטבּיוּרוֹ על כוונתו לחתום על חוזה עם גרמניה. ב־22 באוגוסט לא יכלו המשלחות של בעלי־הברית למצוא את המרשל וורושילוב עד הערב. אז אמר לראש המשלחת הצרפתית, “השאלה של שיתוף־הפעולה הצבאי עם צרפת תלויה ועומדת זה כמה שנים, אך מעולם לא הוכרעה. אשתקד, כשהיתה צ’כוסלובקיה גוססת, חיכינו לאות מצרפת, אבל שום אות לא ניתן. צבאנו היה מוכן… ממשלות צרפת ואנגליה משכו עתה זמן רב מדי את הדיונים המדיניים והצבאיים. משום כך אין להוציא מן הכלל את האפשרות שיתרחשו מאורעות פוליטיים מסוימים…” למחרת היום הגיע ריבנטרופ למוסקבה⁷¹.

*

בתעודות נירנברג ובמסמכים שנפלו ביד ארצות־הברית ופורסמו לא מכבר מצויים עתה בידינו פרטי עיסקה זו שלא תישכח לעולם. לדברי עוזרו הראשי של ריבנטרופ, גאוּס, שטס אתו למוסקבה: “ב־23 באוגוסט בערב התקיימה השיחה הראשונה בין ריבּנטרופּ וסטאלין… שר־החוץ של הרייך חזר מרוצה מאד מן השיחה הארוכה הזאת… במשך היום הושג חיש ובלי קושי הסכם על הנוסח של חוזה אי־ההתקפה הסובייטי־הגרמני. ריבנטרופ עצמו”, אומר גאוּס, “הכניס למבוא משפט מרחיק־לכת ביותר ביחס ליצירת יחסי ידידות בין גרמניה לסובייטים. לזאת התנגד סטאלין, והעיר כי הממשלה הסובייטית לא תוכל להביא פתאום לפני הציבור שלה הצהרת־ידידות גרמנית־סובייטית אחרי שמשך שש שנים הריקה עליה הממשלה הנאצית עביטים של שופכים. לפיכך הושמט משפט זה מן המבוא”. בהסכם סודי הצהירה גרמניה שאין לה אינטרסים פוליטיים בלטביה, אסתוניה ופינלנד, אלא שליטא שייכת, לפי דעתה, לתחום־ההשפעה שלה… הותוה קו־תיחום לחלוקת פולין. בארצות הבלטיות תבעה גרמניה לאינטרסים כלכליים בלבד. חוזה אי־ההתקפה וההסכם הסודי נחתמו בשעה מאוחרת באור ל־24 באוגוסט⁷².

*

על אף כל המסוּפּר בקור־רוח בפרק הזה ובקודמו, הרי רק משטר העריצות הטוטליטרי בשתי הארצות יכול היה לשאת את תיעובו של מעשה נשחת אשר כזה. שאלה היא למי היה הדבר לגועל יותר, להיטלר או לסטאלין. שניהם הבינו היטב שאין זה יכול להיות אלא אמצעי שלפי־שעה. הניגודים בין שתי הקיסרויות ושני המשטרים היו ניגודי־מוות. סטאלין סבור היה בלי ספק כי היטלר יהיה אויב נורא פחות לרוסיה לאחר שנה של מלחמה עם מעצמות המערב. היטלר נהג על פי שיטתו, “אחד מדי פעם”. העובדה שהיה מקום להסכם כזה מציינת את שיא הכשלון של מדיניות־החוץ והדיפלומטיה של בריטניה וצרפת משך שנים מספר.

לגבי הסובייטים יש לומר כי הצורך החיוני שלהם היה להרחיק מערבה

ריכוזי הגרמנים והפולנים: 1 בספטמבר 1939

ככל האפשר את עמדות ההתפרסות של צבאות גרמניה על־מנת לתת לרוסים יתר־שהות לאסוף את כוחותיהם מכל חלקי ממלכתם רחבת־הידיים. כמכוות־אש נטבעו בזכרונם הפגעים שבאו על צבאותיהם ב־1914, כשהסתערו קדימה להתקיף את הגרמנים בעוד הם עצמם מגויסים גיוס חלקי בלבד. אך עתה השׂתרעו גבולותיהם הרחק מזרחה מגבולות המלחמה שעברה. הכרח הוא להם לכבוש את המדינות הבלטיות וחלק גדול של פולין בזרוע או במרמה בטרם יותקפו. אם היתה זאת מדיניות של דם קר, הרי ברגע ההוא גם היתה מציאותית עד מאד.

החדשה האיומה באה על העולם כהתפוצצות. באור ל־22 באוגוסט הודיעה סוכנות “טאס” הסובייטית כי ריבנטרופ טס למוסקבה לחתום על חוזה אי־התקפה עם ברית־המועצות. יהיו אשר יהיו הרגשות שפקדו אז את הממשלה הבריטית, רגש הפחד לא היה ביניהם. היא לא התמהמה והצהירה כי “מאורע אשר כזה לא ישפיע בשום פנים על התחייבויותיה, שמנוי־וגמור אתה לעמוד בהן”. עתה לא יכול עוד שום דבר למנוע את ההתנגשות או לדחותה.

*

עדיין כדאי לעמוד כאן על תנאי החוזה.

שני הצדדים הנעלים מתחייבים להימנע מכל מעשה אלימות, מכל מעשה תוקפנות ומכל התקפה זה לגבי זה, בין בנפרד בין יחד עם מעצמות אחרות.

חוזה זה היה צריך לעמוד בתקפו עשר שנים, ואם לא יבוטל על־ידי אחד הצדדים שנה אחת לפני תום פרק־זמן זה, יוארך אוטומטית לעוד חמש שנים. רבה היתה התרועה סביב שולחן הדיונים והורמו הרבה כוסות־של־ברכה. סטאלין נשא ספונטאנית כוס־של־ברכה לפירר, בזה הנוסח: “ידוע לי עד כמה האומה הגרמנית אוהדת את הפירר שלה, ולפיכך הייתי רוצה לשתות לחייו”. מכל זה אפשר להוציא מוסר־השכל תמים בפשטותו. “היושר הוא המדיניות הטובה ביותר”. בדפים האלה תימצאנה כמה דוגמאות לכך. יוכח איך הלכו אנשים ומדינאים ערמומיים שולל אחרי כל חישוביהם המורכבים. אבל זוהי הדוגמה הבולטת ביותר. לא עברו אלא עשרים־ושנים חודש וסטאלין והאומה הרוסית בעשרות מיליוניה הוצרכו לשלם דמי־ענושים נוראים. אם ממשלה אין לה שום נקיפות־מוסר, לעתים קרובות נדמה שהיא זוכה ביתרונות גדולים ובחופש־פעולה מרובה, אבל “הכל בא על מקומו באחרית היום, ועוד יותר הוא בא על מקומו באחרית ימים כולם”.

*

על סמך חליפות־דברים סודיות בטוח היה היטלר שהחוזה הרוסי ייחתם ב־22 באוגוסט: עוד קודם שיחזור ריבנטרופ ממוסקבה וקודם שתימסר ההודעה הפומבית, פנה אל מפקדיו הראשיים בזו הלשון:

מלכתחילה צריך שיהיה מנוי־וגמור אתנו להילחם במעצמות המערב… ההתנגשות עם פולין היתה מוכרחה לבוא במוקדם או במאוחר. אני כבר הגעתי להחלטה הזאת באביב, אבל חשבתי שאפנה קודם נגד המערב ורק אחר־כך נגד המזרח… אל לנו לחשוש מפני הסגר. המזרח יספק לנו תבואה, בקר, פחם… אני חושש רק שברגע האחרון יבוא איזה Schweinhund ויציע הצעה לתיווּך… המטרה הפוליטית היא רחוקה יותר. החלה הדרך להרס ההגמוניה של אנגליה. הדרך פתוחה לפני איש־הצבא, לאחר שעשיתי אני את ההכנות הפוליטיות.

*

משנודע דבר החוזה הגרמני־הסובייטי, מיד אחזה ממשלת בריטניה באמצעי־זהירות. יחידות־מפתח של ההגנה החופית והאנטי־מטוסית קיבלו פקודות להיאסף ולהגן על נקודות נוחות לפגיעה. מברקים נשלחו לממשלות הדומיניונים ולמושבות להזהירן כי בעתיד הקרוב ביותר אפשר שיהיה צורך לפתוח בשלב אמצעי־הזהירות. הלורד־שומר־החותם הוסמך להעמיד את הארגונים האזוריים על בסים מלחמתי. ב־23 באוגוסט קיבלה האדמירליות מן הקבינט סמכות להחרים עשרים־וחמש אניות־סוחר על־מנת להפכן לסיירות־סוחר חמושות, ושלושים־וחמש ספינות־“טרוֹלר” על־מנת לציידן בגל’ץ. גויסו ששת אלפים אנשי־מילואים לחילות־המצב שמעבר לים. אושרו ההגנה האנטי־אווירית של תחנות המכּ"ם (ראדאר) והפריסה השלמה של הכוחות שכנגד מטוסים. גויסו עשרים־וארבעה אלף אנשי־מילואים של חיל־האוויר וכל חיל־העזר האווירי, כולל להקי הבּאלונים. בכל הכוחות המזוינים הופסקו כל החופשות. האדמירליות פירסמה אזהרות לאניות־הסוחר. ננקטו עוד הרבה צעדים.

*

ראש־הממשלה החליט לכתוב להיטלר על צעדי ההכנה האלה. מכתב זה אינו מופיע בביוגרפיה של מר פיילינג, אך הוא הודפס במקום אחר. למען ההגינות כלפי מר צ’מברליין ודאי מן הראוי הוא שיקראוהו רבים:

הוד־מעלתך ודאי כבר שמע על אמצעים מסוימים שנקטה ממשלת הוד־מלכותו ואשר הודיעו עליהם בעתונות ובאלחוט הערב.

לדעת ממשלת הוד־מלכותו היה צורך בצעדים האלה בשל תנועות הצבא שעליהן הודיעו מגרמניה, ובשל העובדה כי כמה חוגים בברלין מסיקים כנראה מן ההכרזה על הסכם גרמני־סובייטי שהתערבות מצד בריטניה הגדולה למען פולין שוב אינה בגדר אפשרות שצריך להביאה בחשבון. לא תיתכן טעות גדולה מזו. יהי־מה אָפיו של ההסכם הגרמני־הסובייטי בסופו של דבר, אין בו כדי לשנות מהתחייבותה של בריטניה הגדולה כלפי פולין, שממשלת הוד־מלכותו הודיעה עליה בפומבי חזוֹר וחזוֹר ובבירור, ומנוי־וגמור אתה לעמוד בה.

היו שטענו כי אילו הבהירה ממשלת הוד־מלכותו יותר את עמדתה ב־1914 כי אז נמנעה השואה הגדולה. אם יש ממש בטענה הזאת ואם אין, מכל־מקום גמרה ממשלת הוד־מלכותו אומר כי במקרה זה לא תהיה כל אי־הבנה טראגית מעין זאת. אם יהיה צורך בכך, הרי גמרה אומר ומוכנה היא להשתמש בלי דיחוי בכל הכוחות אשר לפקודתה, ואין לחזות מראש את סופן של פעולות־איבה משעה שהוּחל בהן. תהיה זו אשליה מסוכנת לחשוב שאם תתחיל המלחמה יהיה סופה מהיר, אפילו תובטח הצלחה באיזו מן החזיתות האחדות שבּהן תתנהל.

מודה אני ומתוודה שהפעם אינני רואה שום דרך אחרת למנוע שואה שתסבך את אירופה במלחמה. נוכח התוצאות החמורות לאנושות העשויות לבוא מפעולת השליטים, אני מאמין שהוד־מעלתך יקדיש עיון מדוקדק ביותר לשיקולים שהעליתי לפניך⁷³.

היטלר בתשובתו, לאחר שעמד על “גודל־הלב שאין כדוגמתו” שבּו גרמניה מוכנה לפתור את שאלת דנציג והפרוזדור, העלה את הדוגמה הבאה של כּזבּנוּת מחוצפת:

ההבטחה ללא־תנאי שנתנה אנגליה לפולין שתושיט לארץ זו עזרה בכל המסיבות, מבלי התחשב בסיבות העשויות להביא לידי סכסוך, יכולה להתפרש בארץ ההיא רק כמתן עידוד מכאן והלאה, תחת חיפּויה של השראה כזאת, לגל של טרור מחריד נגד מיליון וחצי התושבים הגרמנים החיים בפולין⁷⁴.

ב־25 באוגוסט הכריזה ממשלת בריטניה על חוזה רשמי עם פולין, המאשר את הערוּבּות שכבר ניתנו. התקוה היתה שצעד זה ימציא את הסיכוי הטוב ביותר להסדר בדרך משא־ומתן ישר בין גרמניה ופולין, נוכח העובדה שאם ייכשל משא־ומתן זה תעמוד בריטניה לימין פולין. אמר גרינג בנירנברג:

ביום שנתנה אנגליה את ערובתה הרשמית לפולין, טילפן אלי הפירר ואמר לי כי הפסיק את ההכנות לפלישה לפולין. שאלתי אותו אז אם זה רק זמני או סופי. הוא אמר, "לא, אצטרך לברר אם נוכל לחסל את התערבותה של בריטניה⁷⁵.

ואכן דחה היטלר את שעת־האפס מן ה־25 באוגוסט ל־1 בספטמבר, ונכנס למשא־ומתן ישר עם פולין, כמו שהתאווה צ’מברליין. אולם תכליתו לא היתה להגיע להסכם עם פולין אלא לתת לממשלת הוד־מלכותו את כל האפשרויות להימלט מן הערוּבּה שלה. מחשבותיה, כדוגמת מחשבות הפרלמנט והאומה, היו על מישור אחר. עובדה מופלאה היא ביחס לאנשי־האי הבריטיים, השונאים תרגוֹלת ואשר לא ידעו פלישה לארצם זה קרוב לאלף שנה: ככל שסכנה מתקרבת וגדלה כך עצבנותם פוחתת והולכת; כשהיא דופקת על פתחם ממש, עזי־נפש הם; בהיותה סכנת־מוות, הם עשויים־לבלי־חת. הרגלים אלה עמדו להם שיינצלו כמה פעמים בדוחק רב מאד.

*

לא מכבר פורסם באיטליה מכתב מהיטלר אל מוסוליני מן הזמן הזה:

דוּצ’ה,

זה זמן־מה מעיינות גרמניה ורוסיה באפשרות של העמדת יחסיהן המדיניים ההדדיים על בסים חדש. הצורך להגיע לתוצאות מוחשיות במובן זה מתחזק על־ידי:

1. המצב הפוליטי העולמי בכללותו.

2. המשך הססנותו של הקבינט היאפאני בנקיטת עמדה ברורה. יאפאן היתה מוכנה לברית נגד רוסיה שבּה יכולה גרמניה – ולפי דעתי, איטליה – להיות מעוניינת במסיבות הנוכחיות רק בחינת אפשרות משנית. אולם היא לא היתה מוכנה לקבל עליה שום התחייבויות ברורות ביחס לאנגליה – שאלה מכרעת מצד גרמניה, ואני סבור שגם מצד איטליה…

3. היחסים בין גרמניה לפולין אינם משׂביעים רצון מאז האביב, ובשבועות האחרונים נעשו פשוט קשים מנשׂוא, לא באשמת הרייך אלא בעיקר בגלל הפעולה הבריטית… הטעמים האלה הניעו אותי לזרז את ההכרעה בשיחות שבין רוסיה לגרמניה. לא הודעתי לך עדיין בפירוּט, דוּצ’ה, על השאלה הזאת. אבל עכשיו בשבועות האחרונים היתה נטייתו של הקרמלין לפתוח ביחסים הדדיים עם גרמניה – נטיה שנתגלעה מרגע פיטוריו של ליטבינוב – בולטת יותר ויותר, והיא איפשרה לי עכשיו, לאחר שהגענו להבהרה מוקדמת, לשלוח את שר־החוץ שלי למוסקבה לנסח חוזה שהוא חוזה אי־ההתקפה הרחב והמקיף ביותר הקיים כיום, ואשר נוּסחוֹ יפוּרסם ברבים. החוזה הוא ללא תנאי, ונוסף על כך הוא קובע את ההתחייבויות להיועץ בכל השאלות המעניינות את גרמניה ורוסיה. יכול אני גם להודיעך, דוּצ’ה, כי לאחר ההתחייבויות האלו מובטחת עמדתה האוהדת של רוסיה, וכי על הכל שוב אין עתה אפשרות להתקפה כלשהי מצד רוסיה במקרה של התנגשות⁷⁶.

על המכתב הזה השיב מוסוליני מיד:

אני משיב על מכתבך שעתה־זה נמסר לי על־ידי השגריר מאקנזן.

1. במידה שהדברים אמוּרים בהסכם עם רוסיה, אני מאשר בהחלט.

2. נדמה לי שכדאי יהיה להימנע מקרע או מקרירוּת עם יפאן ולמנוע את הצטרפותה לאחר־מכן לקבוצת המדינות הדמוקרטיות…

3. החוזה המוסקבאי חוסם את דרכה של רומניה, ואפשר ישנה את עמדתה של תורכיה, שקיבלה הלוואה אנגלית אבל עדיין לא חתמה על הברית. עמדה חדשה מצד תורכיה תשבּש את המערך האסטרטגי של הצרפתים והאנגלים במזרח הים התיכון.

4. ביחס לפולין אני מבין בהחלט את עמדתה של גרמניה ואת העובדה שמצב מתוח כזה אינו יכול להימשך עד בלי די.

5. באשר לעמדתה המעשית של איטליה במקרה של פעולה צבאית, נקודת־השקפתי היא כזאת:

אם תתקיף גרמניה את פולין והסכסוך יאוּתר, תתן איטליה לגרמניה עזרה מדינית וכלכלית מכל סוג שיוכל להידרש.

אם תתקיף גרמניה את פולין ובעלי־בריתה של זו האחרונה יצאו להתקפת־נגד על גרמניה, הרי עלי להטעים לפניך שלא אוכל ליטול עלי את היזמה בפעולות מלחמתיות, בהתחשב במצב הממשי של ההכנות הצבאיות של איטליה, שהודגשו חזור וחזור ומבעוד־עת לפניך, פירר, ולפני פון־ריבנטרופּ.

אולם התערבותנו תוכל לבוא מיד אם תתן לנו גרמניה בלי דיחוי את התחמושת וחמרי־הגלם כדי לשאת את המהלומה שמן־הסתם ינחיתו עלינו הצרפתים והבריטים. בפגישותינו הקודמות נצטיירה המלחמה לאחר 1942, ובתאריך זה ודאי אוכל להיות מוכן ביבשה, בים ובאוויר, בהתאם לתכניותינו המוסכמות⁷⁷.

מעתה והלאה ידע היטלר, אם לא ניחש זאת כבר, שלא יוכל לסמוך על התערבותה המזוינת של איטליה אם תקרה מלחמה. כל נסיונותיו של מוסוליני, לחזור ברגע האחרון על מה שעשה במינכן, נדחו. דומה כי ממקורות אנגליים יותר מאשר ממקורות גרמניים נודע לדוצ’ה על הצעדים האחרונים. צ’אנו רושם ביומנו ב־27 באוגוסט: "האנגלים מוסרים לנו את נוסח ההצעות הגרמניות ללונדון, שאותן מעלימים מאתנו לגמרי⁷⁸. עתה לא היה מוסוליני זקוק אלא להסכמתו של היטלר לנייטרליות של איטליה. הסכמה זו ניתנה לו.

*

ב־31 באוגוסט הוציא היטלר את “ההנחיה מספר 1 לניהול המלחמה”.

1. עתה שנתמצו כל האפשרויות הפוליטיות לפתור בדרכי־שלום מצב שאין גרמניה יכולה לשאתו על הגבול המזרחי, החלטתי על פתרון בכוח.

2. ההתקפה על פולין תבוצע בהתאם להכנות שנעשו ל“פאל וייס” (מקרה לבן) בשינויים הנובעים, במה שנוגע לצבא, מן העובדה שבינתיים השלים כמעט את היערכותו. הקצאת המשימות והמטרות המיבצעיות נשארת כמו שהיתה.

תאריך ההתקפה – 1 בספטמבר 1939, מועד ההתקפה – 04.45. [נרשם בעפרון אדום].

1. במערב חשוב הוא שתהיה האחריות לפתיחת פעולות־האיבה מוטלת בצורה חדמשמעית על אנגליה וצרפת. בתחילה יש לנקוט פעולות מקומיות בלבד נגד הפרות־גבול פחותות־ערך⁷⁹.

בחזירתי מחזית הריין ביליתי כמה ימי־שמש אצל מאדאם בּלזאן, עם חבורה נעימה אבל דאוּגה עד מאד, בארמון הנושן, מקום שם ישן הנרי מלך נאבארה בלילה שלפני קרב איברי. הגברת יוּאן ואלאס ובניה היו אתנו. בעלה היה חבר־ממשלה. היא היתה מצפה לו שיבוא להצטרף אליה. אך הוא טילגרף שלא יוכל לבוא, ואחרי־כן יסביר מדוע. עוד אותות סכנה הומטרו עלינו. אפשר היה לחוש בחרדה העזה השורה על הכל, ודומה היה כי פנה אפילו זיוו החמים של עמק נחמד זה אשר במקום התמזגותם של האָר והווגר. קשה היה עלי הציוּר בתוך אי־ודאות זאת. ב־26 באוגוסט החלטתי לחזור הביתה, מקום שאוכל לפחות לברר לעצמי מה מתרחש. אמרתי לאשתי שאודיענה דבר מבעוד מועד. בעברי בפאריז הזמנתי את הגנרל ז’וֹרז' לארוחת־צהריים. הוא מסר את כל המספרים של צבאות צרפת וגרמניה, ומיין את האוגדות לפי טיבן. המסקנה עשתה עלי רושם כה גדול עד שבפעם הראשונה אמרתי: “אבל אתם אדוני המצב”. הוא השיב: “לגרמנים יש צבא חזק מאד, ולעולם לא נקבל רשות להכות ראשונה. אם יתקיפו הם, תיחלצנה שתי ארצותינו לעשות את חובתן”.

בלילה ההוא ישנתי בצ’ארטוול, וביקשתי את הגנרל איירונסייד לעשות אתי שם למחרת היום. עתה־זה חזר מפולין, ומה שסח לי על הצבא הפולני היה מעודד ביותר. הוא ראה תרגיל־התקפה אוגדתי תחת אש חיה, לא בלי אבידות. המורל של הפולנים היה גבוה. שלושה ימים ישב אצלי, ועמלנו קשה לאמוד את הנעלם. בזמן זה גם השלמתי את בניית הלבנים של המטבח במעון שהכשרתיו משך השנה החולפת להיות לבית למשפחתנו בשנים תבואנה. אשתי חזרה, לקריאתי, בדרך דונקרק, ב־30 באוגוסט.

*

לעת הזאת ידוע היה שנמצאים באנגליה עשרים אלף גרמנים נאצים מאורגנים, ולא יהיה זה אלא בהתאם למנהגם בארצות ידידותיות אחרות שלפני פרוץ המלחמה תבוא פתיחה חריפה של מעשי חבלה ורצח. לא היתה לי אז שום הגנה רשמית, ולא היה עם נפשי לבקשה; אבל סבור הייתי שעמדתי בציבור בולטת במידה שתצדיק נקיטת אמצעי־זהירות. הידיעות שהיו בידי הספיקו לשכנעני כי היטלר מכיר בי את אויבו. בלש ה“סקוטלנד יארד” שלי מלשעבר, המפקח תומסון, כבר יצא בדימוס, אמרתי לו שיבוא ויביא אתו את אקדחו. אני הוצאתי את כלי־נשקי שלי, שטובים היו. בעוד האחד ישן, עמד חברו על המשמר. ככה לא היה איש יכול לבוא בחתף. בשעות האלו ידעתי שאם תבוא מלחמה – ומי זה יכול היה להטיל ספק בבואה? – יוטל נטל גדול מאד על שכמי.

ספר שני: מלחמת בין־השמשות 3 בספטמבר 1939 – 10 במאי 1940

פרק עשרים־ושנים: מלחמה

הזמנתו של צ’מברליין – השהייה ב־2 בספטמבר – הכרזת־המלחמה, 3 בספטמבר – האזעקה הראשונה – שוב באדמירליות – האדמירל סיר דאדלי פּאוּנד – ידיעתי בענייני צי – הניגוד בין 1914 ל־1939 – המצב הימי האסטרטגי – הים הבלטי – תעלת קיל – עמדתה של איטליה – האסטרטגיה שלנו בים התיכון – סכנת הצוללות – הסכנה באוויר – עמדתה של יאפאן – סינגאפּור – בטחון אוסטרליה וניו־זילנד – הרכב קבינט־המלחמה – בחירותיו הראשונות של מר צ’מברליין – יצור שמלפני המבול – מעלותיה של “סייסטה”

פולין הותקפה על־ידי גרמניה ב־1 בספטמבר עם שחר. בשעות הבוקר ניתנה הפקודה לגיוס כל כוחותינו. ראש־הממשלה ביקשני לבקר אצלו אחר הצהריים בדאונינג־סטריט. הוא אמר לי שאינו רואה כל תקוה למניעת מלחמה עם גרמניה ושהוא אומר להקים קבינט מלחמתי קטן, של מיניסטרים שאין להם מיניסטריונים, לנהל את המלחמה. הוא ציין כי לפי מה שנתברר לו אין מפלגת הלייבור מוכנה להשתתף בקואליציה לאומית. עדיין היו לו תקוות שהליבראלים יצטרפו אליו. הוא הזמין אותי להצטרף לקבינט המלחמתי. בלי שום טענות־ומענות נעניתי להצעתו, ועל בסיס זה היתה לנו שיחה ארוכה על אנשים ומעשים.

לאחר שיקול־מה נדמה היה לי כי הגיל הממוצע של המיניסטרים העתידים להעמיד את הגוף העליון לניהול המלחמה ייחשב גבוה מדי, ולפיכך כתבתי למר צ’מברליין אחרי חצות הלילה דברים ברוח זו:

2.9.39

האם אין אנחנו חבורה זקנה מאד? חישבתי ומצאתי כי הששה שנקבת בשמותיהם אתמול גילם המקובץ הוא 386 שנה או למעלה מששים־וארבע בממוצע! רק שנה אחת פחות מקיצבת הזקנה! אולם אם תוסיף את סינקלר (49) ואידן (42) הרי יורד הממוצע עד ל־½ 57.

אם צודק דיילי הראלד באמרו שהלייבור לא יכּנס, הרי ודאי יהיה עלינו לעמוד בפני זרם מתמיד של דברי בקורת, כמו גם בפני האכזבות וההפתעות המרובות שדרכה של מלחמה רצופה בהן. לכן נדמה לי כי חשוב הוא עוד יותר שהאופוזיציה הליבראלית תהיה חלק מוצק משורותינו. נדמה לי שחיזוק נחוץ מאד יימצא גם בהשפעתו של אידן על קבוצת השמרנים הקשורים בו, כמו גם על יסודות ליבראליים מתונים.

זה שלושים שעות נתונים הפולנים להתקפה כבדה מאד, ואני מודאג מאד לשמוע כי בפאריז מדברים על איגרת נוספת. אני מאמין שתוכל להודיע על הכרזת המלחמה המשותפת שלנו לכל המאוחר בהתכנס הפרלמנט היום אחר־הצהריים.

בקרוב תהיה בּרמן מחוץ לאיזור שבו אפשר לתפסה, אלא אם כן תאחז האדמירליות באמצעים מיוחדים ויוּתן האות היום. אין זה אלא פרט פעוט, אבל אפשר מאד שיגרום צרות.

אני נשאר כאן לשירותך⁸⁰

נפתעתי על שלא שמעתי דבר ממר צ’מברליין כל יום ה־2 בספטמבר, שהיה יום של משבר חריף. נתקבל על דעתי שנעשה נסיון של הרגע האחרון לשמור על השלום; והדבר נתאמת. אולם כשהתכנס הפרלמנט בערב התעורר ויכוח קצר אך נמרץ מאד, שבו קיבל בית־הנבחרים בעין רעה את הודעתו המרגעת של ראש־הממשלה. כאשר קם מר גרינווּד לדבר מטעם האופוזיציה של הלייבור קרא אלי מר אֶמרי מספסלי השמרנים, “דבּר בשם אנגליה”. הקריאה נתקבלה בתשואות רמות. לא היה ספק שהלך־רוחו של הבית הוא בעד מלחמה. נראה היה לי אפילו שהוא נחוש־החלטה ומאוחד יותר מאשר במעמד הדומה ב־3 באוגוסט 1914, שגם בו השתתפתי. בערב באו כמה אדונים דגולים מכל המפלגות לבקרני בדירתי שמול כנסיית וסטמינסטר, וכולם הביעו חרדה עמוקה שמא לא נעמוד בהתחייבויותינו לפולין. הבית היה צריך להתכנס שוב למחרת בצהריים. אותו לילה כתבתי את הדברים הבאים לראש־הממשלה:

2.9.39

לא שמעתי ממך דבר מאז שיחותינו ביום ששי, כשנמצאתי למד שאני עתיד לשרת בממשלתך, וכשאמרת לי כי יודיעו על הדבר במהרה. באמת אינני יודע מה קרה משך היום הנסער הזה; אף כי נדמה לי שמשלו רעיונות שונים לגמרי מאלה שהבעת באזני כשאמרת “הפּוּר הוּטל”. אני מבין בהחלט כי בקשר למצב הנורא הזה באירופה יכול להתעורר צורך בשינויי שיטה, אבל אני רואה זכות לעצמי לבקשך שתודיע לי היכן אנו עומדים, הן מבחינה ציבורית הן מבחינה אישית, קודם שייפתח הוויכוח בצהריים.

נדמה לי שאם מפלגת הלייבור, וכמו שמסתבר לי – גם המפלגה הליבראלית, תעמודנה מנגד, קשה יהיה להרכיב ממשלת־מלחמה יעילה על הבסיס המוגבל אשר ציינת. אני סבור שצריך לעשות עוד נסיון להכניס את הליבראלים, ונוסף על כך – שהרכבו והקפו של הקבינט המלחמתי שעליו שוחחת אתי טעונים עיון מחוּדש. היתה הערב הרגשה בבית־הנבחרים כי נגרמה פגיעה לרוח האחדות הלאומית עקב התרופפות החלטתנו למראית־עין. אינני מזלזל בקשיים שיש לך עם הצרפתים; אבל אני מאמין שנקבל עתה את החלטתנו עצמאית, ובכך נתן לידידנו הצרפתים את מידת ההנהגה שאולי יהיה צורך בה. כדי לעשות זאת נצטרך לצירוף החזק והאינטגראלי ביותר שאפשר ליצור. לכן אני מבקש שלא תבוא שום הודעה על הרכב הקבינט המלחמתי לפני שתהיה לנו שיחה נוספת.

כמו שכתבתי לך אתמול בבוקר, הריני עומד כולי לשירותך, ואדיר חפצי לסייע לך בתפקידך.

לאחר־מכן נודע לי כי אולטימטום בריטי נמסר לגרמניה ב־9.30 אחה“צ ב־1 בספטמבר, וכי אחריו בא אולטימטום שני וסופי ב־9 לפה”צ ב־3 בספטמבר. שידור הבוקר ב־3 בחודש הודיע כי ראש־הממשלה ינאם בראדיו ב־11.15 לפה"צ. מאחר שעתה היה הדבר בחזקת ודאי שבריטניה הגדולה וגם צרפת תכרזנה מלחמה מיד, הכינותי נאום קצר שסבור הייתי כי יהלום את הרגע הרציני והנורא בחיינו ובקורותינו.

שידורו של ראש־הממשלה הודיע לנו שהננו כבר במלחמה, והוא אך כילה לדבר והאזניים שמעו קול יבבה מוזר וממושך, העתיד להיעשות מוּכּר. אשתי נכנסה לחדר, אמיצה נוכח המשבר, והביעה הערכה למרצם ודייקנותם של הגרמנים, ואנחנו עלינו אל גגו השטוח של הבית לראות מה מתרחש. סביבנו התנשאו בכל עבר באור ספטמבר הצח והצונן גגותיה וצריחיה של לונדון. מעליהם כבר היו מתנשאים לאטם שלושים או ארבעים בּאלונים גליליים. שיבּחנו את הממשלה על אות ברור זה של כוננוּת, והואיל ועתה קרבה להסתיים ארכּת רבע השעה, שצריכים היינו לקבלה לפי סברתנו, עשינו דרכנו אל המקלט שנועד לנו, חמושים בבקבוק ברנדי ושאר סמי־חיזוק מתאימים.

המקלט שלנו היה מרוחק מאה יארד במורד הרחוב וכל עיקרו לא היה אלא מרתף פתוח, שאינו מוגן אפילו בשקי־חול, שבו כבר נאספו הדיירים מחצי תריסר דירות. הכל היו עליזים ומתבדחים, כמנהג האנגלים שעה שהם עומדים לפגוש בנעלם. כשהשקפתי מן הפתח אל הרחוב הריק ואל החדר המלא מפה לפה למטה, נצטיירו בדמיוני תמונות של הרס וטבח והתפוצצויות אדירות מרעישות־ארץ; תמונות של בניינים הקורסים תחתיהם באבק ועיים, של מכבי־אש ואמבולנסים אצים־רצים בתוך העשן, תחת הזמזום של מטוסי אויב, כי כלום לא למדנו כולנו מה־נוראות תהיינה ההתקפות מן האוויר?

מיניסטריון־התעופה, מתוך החשבה־עצמית טבעית, הפריז מאד על כוחן. הפאציפיסטים ביקשו לפרוט על נימי פחדו של הציבור, ואלה מאתנו שזמן כה רב דרשו כוננות וכוח אווירי עדיף, אף כי לא קיבלו את הנבואות הקודרות ביותר, נוח היה להם שתשמשנה דרבּן. אני ידעתי שהממשלה הכינה, לימים הראשונים של המלחמה, למעלה מ־250,000 מיטות בשביל נפגעי התקפות־אוויר. כאן, לפחות, לא הקלו בערך הסכנות. עתה נראה מהן העובדות.

כעבור עשר דקות לערך נתנסרה היבבה שוב. אני עצמי לא הייתי בטוח אם אין זו חזרה על האזהרה הקודמת, אבל איש בא במרוצה ברחוב והוא קורא “ארגעה”, ואנחנו התפזרנו למשכנותינו ולעסקינו. אני הייתי צריך ללכת לבית־הנבחרים, שנתכנס למועד בצהריים בנוהל המתון שלו ובתפילותיו הקצרות, המכובדות. שם קיבלתי איגרת מראש־הממשלה ובה ביקשני לבוא אל חדרו מיד אחרי שישקוט הוויכוח. כאשר ישבתי על מקומי, מקשיב לנאומים, באה עלי הרגשה עזה מאד של שלוה, לאחר סערת היצרים והרגשות של הימים האחרונים. חשתי שלות־רוח ומעין ריחוק־דעת מוּרם מעניינים אנושיים ואישיים. גדולתה של אנגליה הישנה, עם כל היותה אוהבת־שלום ובלתי־מוכנה, אך נענית מיד ובלי מורא לקריאת הכבוד, הפעימה את ישותי וכמו רוממה את גורלנו אל אותן ספירות המרוחקות מאד מן העובדות הארציות והתחושה הגופנית. כאשר דיברתי ניסיתי להביע משהו מהלך־הרוח הזה לפני בית־הנבחרים, והדברים זכו להסכמה.

מר צ’מברליין אמר לי שעיין במכתבי, שהליבראלים לא יצטרפו לממשלה, שהוא יכול להסכים במידת־מה עם השקפותי על הגיל הממוצע על־ידי שיכניס את שלושת המיניסטרים של השירותים לקבינט המלחמתי, על אף תפקידי הביצוע המוטלים עליהם, וכי בזאת יונמך הגיל הממוצע עד למטה מ־60. דבר זה, אמר, נותן לו אפשרות להציע לי גם את האדמירליות גם מקום בקבינט המלחמתי. שמחתי על כך מאד כי, הגם שלא העליתי ענין זה לדיון, מובן שהעדפתי משימה מוגדרת על אותה השגחה מרוממה על העבודה שעושים אחרים, היכולה להיות מנת־חלקו של מיניסטר שאין לו מיניסטריון, כל כמה שיהיה בעל השפעה. קל יותר לתת הוראות מאשר עצות, ונעימה יותר הרשות לפעול, אפילו בתחום מוגבל, מן הזכות להרבות דברים לבלי־חוק. אילו בתחילה נתן לי ראש־הממשלה את הבחירה בין הקבינט המלחמתי לאדמירליות, כי אז ודאי בחרתי באדמירליות. עתה הנה אזכה בשניהם.

לא הוּגד דבר על המועד שבו אקבל רשמית את משׂרתי מן המלך, ולאמיתו של דבר לא חל מאורע זה אלא בחמישה בחודש. אבל שעות פתיחתה של מלחמה עשויות להיות חיוניות לגבי ציים. על כן שלחתי לאדמירליות לאמור כי אטול את העניינים לידי מיד ואגיע ב־6. עם התקבל ההודעה הזאת הואילה האדמירליות בטוּבה לטלגרף לצי: “וינסטון חזר”. הנה כך חזרתי לחדר שעזבתיו בכאב וצער כמעט בדיוק לפני רבע מאת־שנים, כשהביאה התפטרותו של הלורד פישר לידי העברתי מכהונתי כלורד־הראשון והרסה ללא תקנה, כמו שהתברר אחר־כך, את התפיסה החשובה של הבקעת הדרדנלים בכוח. פסיעות מספר מאחרי, בשבתי על כסאי הישן, היתה תיבת־המפה העשויה עץ שציויתי לקבעה ב־1911, ובתוכה נשארה עדיין המפה של הים הצפוני שבה היה ענף המודיעין הימי מציין מדי יום, לפי הוראתי, על־מנת לכוון את תשומת־הלב למטרה העליונה, את תנועותיו ומערכיו של צי־הים־הפתוח הגרמני. מאז 1911 עברה יותר מרבע מאת־שנים, ועדיין היתה סכנת־מוות צפויה לנו מידי אותה אומה. ההגנה על זכויותיה של מדינה חלשה, שעקב התקפה ללא התגרות מתעללים בה ופולשים לתוכה, שוב אילצתנו לשלוף חרב. שוב שומה עלינו להילחם על חיינו וכבודנו נגד כל עצמתו ושצף־חמתו של הגזע הגרמני הגיבור, הממושמע וחסר־הרחמים. עוד פעם! יהי כן.

*

עוד מעט והלורד־הראשון־של־הימיה בא לראותני. הכרתי קצת את דאדלי פּאונד בתקופה הקודמת של כהונתי באדמירליות כאחד מקציני־המטה המהימנים של הלורד פישר. בפרלמנט מתחתי בקורת חריפה על מערכי צי־הים־התיכון כשהיה הוא מפקדו ברגע הנחיתה האיטלקית באלבניה. עכשיו נפגשנו כעמיתים שפעולתו השוטפת של מנגנון האדמירליות העצום תהיה תלויה ביחסיהם האינטימיים ובהבנה היסודית שביניהם. הסתכלנו איש ברעהו בחיבה ואם גם בפקפוק. אבל מן הימים הראשונים גברו והבשילו ידידותנו והאמון ההדדי שבינינו. הערכתי וכיבדתי את הסגולות המקצועיות והאישיות הדגולות של האדמירל פּאוּנד. ככל שהלמה בנו המלחמה, על כל תהפוכות מזלה, מהלומות מצלצלות, נעשינו חברים וידידים נאמנים יותר ויותר, וכאשר מת, כעבור ארבע שנים, ברגע הנצחון הכללי על איטליה, התאבלתי מתוך כאב־לב אישי על כל אשר אבד לצי ולאומה.

חלק הגון משעות הלילה אור ל־4 בחודש ביליתי בפגישות עם הלורדים־של־הימיה ועם ראשי המחלקות השונות, והחל מבוקר אותו יום תפסתי ברסן עסקי הצי. כמו ב־1914, ננקטו אמצעי־זהירות מפני הפתעה עוד לפני הגיוס הכללי. עוד ב־15 ביוני נקראו אל הדגל הרבה קצינים ולוחמים מחיל־המילואים. צי־המילואים, בהרכבו המלא לתמרונים, זכה לסיור־בקורת של המלך ב־9 באוגוסט, וב־22 בחודש נקראו כמה וכמה סוגים נוספים של אנשי מילואים. ב־24 בחודש נתקבל בפרלמנט חוק־סמכויות־חירום־להגנה, ובאותו זמן נצטווה הצי להיזעק לעמדות המלחמה שלו; לאמיתו של דבר נמצאו עיקר כוחותינו זה כמה שבועות בסקאפּא־פלוֹ. לאחר שניתנה רשות לגיוסו הכללי של הצי נגולה תכנית המלחמה של האדמירליות למישרים, ולמרות אי־אלה ליקויים חמורים, בפרט בסיירות ובאניות נגד צוללות, הרי כמו ב־1914 מצאה קריאת־התגר את הצי נכון למשימות העצומות אשר לפניו.

*

כמו שאולי נסתבר לקורא, היתה לי ידיעה ניכרת בענייני האדמירליות והצי המלכותי. ארבע השנים מ־1911 עד 1915, שבהן היתה עלי חובת הכנתו של הצי למלחמה ומשימת ניהולה של האדמירליות בעשרת החדשים הגורליים הראשונים, היו שנותי שוקקות־החיים ביותר. צברתי לי כמות עצומה של ידיעות מפורטות ולמדתי לקח רב על הצי והמלחמה בים. מאז חקרתי וכתבתי הרבה בענייני צי. חזור וחזור נאמתי עליהם בבית־הנבחרים. תמיד קיימתי מגע הדוק עם האדמירליות, ואף שהייתי ראש־וראשון למבקריה, שתף שיתפתני בהרבה מסודותיה. ארבע שנות עבודתי בוועדת החקר להגנה אווירית קירבוני לכל ההתפתחות המודרנית ביותר של המכ“ם, שהיתה לה עתה נגיעה חיונית בשירות הימי. הזכרתי איך ביוני 1938 לקח אותי הלורד צ’טפילד, הלורד הראשון של הימיה, והראה לי בעצמו את בית־הספר נגד־צוללות בפורטלנד, ואיך הפלגנו בים במשחתות לתרגיל־גילוי־צוללות אגב שימוש במנגנון הגל”ץ. מתוך יחסי האינטימיים עם האדמירל הנדרסון המנוח, שהיה מפקח־הצי עד 1938, והשיחות שעודדני הלורד־הראשון של הימיה בימים ההם לנהל עם הלורד צ’טפילד על המירשם של אניות־מערכה וסיירות חדשות, קניתי לי השקפה שלמה על תחום הבּניה החדשה. מתוך הרשומות שנתפרסמו נהירים היו לי, כמובן, כוחו, הרכבו ומבנהו של הצי שלנו, בפועל ובכוח, וכן אלה של ציי גרמניה, איטליה ויאפאן.

לצורך בקורת ודירבּון מובן שעמדתי בנאומי בפומבי על החולשות והפגימות, וכשלעצמה לא שיקפו אלה בשום פנים לא את כוחו העצום של הצי המלכותי גם לא את אמוני־אני בו. עוול יהיה זה כלפי ממשלת צ’מברליין ויועציה מאנשי השירותים המזוינים לומר שהצי לא היה מוכן במידה מספקת למלחמה עם גרמניה, או עם גרמניה ואיטליה. ההגנה היעילה על אוסטראלאסיה והודו נוכח התקפה שתבוא באותה עת מצד יאפאן העלתה קשיים חמורים יותר: אבל במקרה זה – שאותו רגע לא היה מתקבל על הדעת – אפשר גם אפשר היה שהסתערות כזאת תסבך את ארצות־הברית. לפיכך מדומה הייתי, כשנכנסתי לתפקידי, שעומד לרשותי הדבר שהוא בלי ספק הכּלי המחושל ביותר למלחמת־ים בעולם, ובטוח הייתי כי תהיה לנו שהות לתקוֹן את ההזנחות שנעשו בימי השלום ולהתמודד עם ההפתעות בלתי־הנעימות שבמלחמה.

*

המצב הימי הנורא של 1914 לא נשנה כל־עיקר. אז נכנסנו למלחמה ביחסי־כוחות של ששה־עשר כנגד עשרה באניות גדולות ושל שנים כנגד אחד בסיירות. בימים ההם גייסנו שמונה שייטות־מערכה של שמונה אניות־מערכה עם שייטת סיירות ואסקדרון־צי מסופח לכל אחת מהן, יחד עם כוחות סיירות מופרשים בעלי חשיבות, ואני ציפיתי לקרב כללי עם צי חלש יותר אך בכל זאת אדיר־כוח. לעת הזאת אך החל הצי הגרמני בעבודת שיקומו ולא היה בו כוח אפילו להעמיד טור־מערכה. שתי אניות־המערכה הגדולות שלהם, ביסמרק וטירפּיץ, אשר יש להניח כי שתיהן עברו בטונאז' על גבול החוזה המוסכם, רחוקות היו לפחות כדי שנה אחת מהשלמתן. סיירות־המערבה הקלות, שרנהורסט וגנייזנאוּ, שהגרמנים הגדילון במירמה מ־10,000 טונה ל־26,000 טונה, הושלמו ב־1938. חוץ מזה עמדו לרשות גרמניה שלוש “אניות־מערכה של־כיס” בנות 10,000 טונה, האדמירל גראף שפּאֵ, האדמירל שר ודויטשלנד, יחד עם שתי סיירות מהירות בעלות תותחי שמונה אינצ’ים ובנות 10,000 טונה, שש סיירות קלות, וששים משחתות ואניות קטנות יותר. הנה כי כן לא היתה שום סכנה ממשית צפויה לשליטתנו בים מצד כלי־שיט ימיים. לא היה ספק כי לצי הבריטי עדיפות מכרעת על הגרמני בכוח ובמספר, ולא היה שום יסוד להניח כי הכשרתו או כשרו המדעיים פגומים מאיזו בחינה שהיא. פרט למחסור בסיירות ומשחתות, הוחזק הצי על רמתו הגבוהה הרגילה. היה עליו לעמוד בפני תפקידים עצומים ורבים־מספור יותר מאשר בפני יריב.

*

השקפותי על המצב האסטרטגי הימי כבר היו מגובשות במידה רבה כשהלכתי לאדמירליות. השליטה בים הבלטי היתה חיונית לאויב. האספקה מסקנדינביה, הבּצר משוודיה, ועל הכל – ההגנה מפני נחיתות רוסיות על החוף הצפוני הארוך וחסר־המגן של גרמניה – שבמקום אחד הוא רחוק מעט יותר ממאה מיל מברלין – גרמו שיהיה הצי הגרמני מצוּוה לשלוט בים הבלטי. לכן בטוח הייתי כי בשלב־פתיחה זה לא תסכן גרמניה את שליטתה על הים ההוא. הנה כך, אם גם אפשר שצוללות וסיירות־פשיטה, או אולי גם אניית־מערכה אחת של־כיס, תישלחנה כדי להפריע לתעבורה שלנו לא יעמידו הגרמנים בסכנה שום אניות הנחוצות לשליטה בים הבלטי. הצי הגרמני, כפי שיעור התפתחותו ברגע זה, חייב לראות בכך את מטרתו הראשונה־במעלה והיחידה כמעט. לשם הצרכים העיקריים של הכוח הימי ולצורך אמצעי־ההתקפה הימי העיקרי שלנו, הוא ההסגר, שומה עלינו כמובן להחזיק צי עדיף במימינו הצפוניים; אבל דומה היה כי אין כוחות ימיים בריטיים גדולים ביותר נחוצים כדי לשמור על המוצאים מן הים הבלטי או ממיצר הלגולנד.

בטחונה של בריטניה יוגבר במידה ניכרת אם התקפה אווירית על תעלת קיל תוציא מכלל שימוש אותה דלת צדדית מן הים הבלטי, ולו גם לסירוגים בלבד.

שנה אחת לפני כן שלחתי איגרת על מיבצע זה עצמו אל סיר תומאס אינסקיפּ.

29 באוקטובר 1938

במלחמה עם גרמניה יהיה ניתוקה של תעלת קיל השׂג ממדרגה ראשונה. אינני מרחיב על כך את הדיבור, כי אני מניח שהדבר מוסכם. יש לעבד תכניות לעשיית הדבר, ואם יהיה צורך בכך – ראוי שתעבד ועדה טכנית מיוחדת את כל הפרטים לגינוניהם. הואיל והסכרים מעטים, ואין שום הבדל ניכר בגובה פני־הים בשני קצות התעלה, הרי שיבושה על־ידי פצצות עזות־נפץ, אפילו מן הטיפוס הכבד ביותר, יוכל לבוא על תיקונו עד־מהרה. אולם לו אפשר היה להטיל בתעלה הרבה פצצות בגודל בינוני שנפצי־זמן מורכבים עליהן, מהן מכוונות ליום אחד, מהן לשבוע, מהן לחודש וכו', וכי אז היו ההתפוצצויות ברווחי־זמן בלתי־קבועים ובמקומות בלתי־קבועים סוגרות את התעלה בפני תנועת אניות־מלחמה או ספינות בעלות־ערך עד אם יעמיקו לקדוח בכל קרקעיתה. כאפשרות אחרת יש לעיין בנפּצים מיוחדים בעלי הפעלה מגנטית.

המשפט על מוקשים מגנטיים הוא מעניין נוכח מה שעתיד היה לבוא עלינו במהרה. אולם לא נעשתה שום פעולה מיוחדת.

*

בפרוץ המלחמה היה צי־הסוחר הבריטי לערך כשיעורו ב־1914. נפחו הכולל היה למעלה מעשרים־ואחד מיליון טונה. הגודל הממוצע של האניות גדל, ולפיכך היו מעטות יותר במספר. אולם הטונאז' הזה לא היה עשוי לשמש כולו למסחר. הצי היה זקוק לאניות־עזר מטיפוסים שונים, שאותן יש להוציא בעיקר מן הסוג הגבוה ביותר של אניות־נוסעים. כל שירותי ההגנה היו זקוקים לאניות לצרכים מיוחדים: הצבא והרא"ף – להובלת אנשים וציוד אל מעבר לים, והצי – לצורך כל העבודה בבסיסי צי ובשאר מקומות, ובפרט לשם סיפוק דלק בנקודות אסטרטגיות ברחבי העולם כולו. הדרישות בטונאז‘, לכל המטרות האלו עלו כדי שלושה מיליונים טונה בקירוב, ועל זאת יש להוסיף את צרכי הספּנות של הקיסרות מעבר־הים. בסוף 1939, לאחר איזון האבידות וההשׂגים, היה כלל הטונאז’ הבריטי לשימוש מסחרי לערך חמישה־עשר־וחצי מיליון טונה.

*

איטליה לא הכריזה מלחמה, וכבר היה ברור שמוסוליני ממתין לראות איך יפול הדבר. בתוך אי־ודאות זו, וכאמצעי זהירות עד אשר יושלמו כל הסידורים שלנו, ראינו לנכון להטות את אניותינו מסביב לכף־התקוה־הטובה. אולם נוסף על עדיפותנו לגבי גרמניה ואיטליה ביחד, כבר היה על צדנו הצי האדיר של צרפת, שהודות לכשרו המופלא ולהנהלתו הממושכת של האדמירל דרלאן הגיע לדרגת העצמה והיעילות הגבוהה ביותר שהשיג הצי הצרפתי אי־פעם מאז ימי המונרכיה. אם תהיה איטליה לאויבת, הרי שדה־הקרב הראשון שלנו חייב להיות הים התיכון. התנגדתי בתכלית לכל התכניות לעזוב את המרכז ולהסתפק בסתימת הקצוות של הים הגדול, ולכל היותר הייתי מוכן לקבלן בחינת אמצעי־נוֹחוּת ארעי. כוחותינו בלבד, אף מבלי להיעזר בצי הצרפתי ובנמליו המבוצרים, די היה בהם לגרש את האניות האיטלקיות מן הים, ויכול יוכלו להבטיח שליטה ימית גמורה על הים התיכון בתוך חדשיים ואולי פחות מכך.

השליטה הבריטית על הים התיכון תגרום לאיטליה אויבת נזקים שיוכלו להרוס את כוחה להמשיך במלחמה. כל חילותיה בלוב ובחבש יהיו פרחים קטופים באגרטל. הצרפתים ואנשינו אנו במצרים יוכלו לקבל תגבורת ככל אשר נחפוץ, ואילו אנשיהם יהיו בכי־רע, אם לא יתעטפו ברעב ממש. אם לא נחזיק במרכז הים התיכון הרי נחשׂוף את מצרים ותעלת סואץ, כמו גם את נחלות צרפת, לפלישה של חיילות איטלקיים בהנהגה גרמנית. יתר על כן, שורה של נצחונות מהירים ומוחשים בזירה זו, שאפשר יהיה להשיגה בשבועות הראשונים של מלחמה, תהיה לה השפעה בריאה ומועילה ביותר על המאבק העיקרי נגד גרמניה. אסור שימנע מאתנו משהו את התוצאות האלו, בתחום הימי והצבאי כאחד.

*

בעת היותי מחוץ לכהונה רשמית הזדרזתי יותר מדי לקבל את השקפתה של האדמירליות ביחס לשיעור הבטחונות שנמצאו כנגד סכנת הצוללת. אף כי היעילות הטכנית של מתקן הגל"ץ הוכחה בהרבה התנגשויות מוקדמות עם צוללות, הנה האפשרויות שבידינו למלחמה נגד צוללות היו מצומצמות הרבה מכדי שנוכל להימנע מאבידות כבדות. דעתי מן הזמן ההוא, “מן הדין שאפשר יהיה בהחלט להשתלט על הצוללת בימים הגדולים, כל שכן בים התיכון. אבידות תהיינה, אבל לא עד כדי להשפיע על מאזני המאורעות”, לא היתה בלתי־נכונה. לא קרה שום דבר בעל חשיבות ממדרגה ראשונה בשנה הראשונה למלחמת־הצוללות. הקרב על האטלנטי נועד ל־1941 ו־1942.

בהתאם לסברה המקובלת באדמירליות לפני המלחמה, לא הערכתי די־הצורך את הסכנה הנשקפת לאניות־מלחמה בריטיות מהתקפה אווירית, גם לא את השפעתן המעכבת של התקפות אלו. “לפי דעתי”, כתבתי חדשים מספר לפני המלחמה, “שאני מחווה אותה בענוה רבה (כי בדברים האלה קשה מאד לשפוט), הרי התקפת־אוויר על אניות־מלחמה בריטיות, חמושות ומוגנות כהיותן עתה, לא תמנע את הפעלתו השלמה של כוחן הימי העדיף”. אף על פי כן הרי עד־מהרה החמירו המניעות לניידוּת שלנו – עם כל אשר הוגזם בהן. כמעט מיד התברר מה־גדולה הסכנה מן האוויר, בפרט בים התיכון. מלטה, על הגנתה האווירית האפסית כמעט, העמידה בעיה שלא היה לה כל פתרון מיידי. לעומת זאת לא טובעה בשנה הראשונה שום אניה בריטית גדולה בהתקפה מן האוויר.

*

ברגע זה לא היה שום סימן לאיזו פעולת איבה או כוונת איבה מצד יאפאן. יאפאן שמה את ראש דאגותיה באמריקה, כמובן. נדמה היה לי כי לא ייתכן שארצות־הברית תשב באפס־מעשה ותתבונן מנגד בהסתערות כללית יאפאנית על כל המוצבים האירופיים במזרח הרחוק, אף אם היא עצמה לא תהיה מעורבת בדבר לפי־שעה. במקרה זה נרוויח מכּניסתה של ארצות־הברית, אולי רק כנגד יאפאן, אם יהיה הדבר אפשרי, הרבה יותר ממה שנסבול מאיבתה של יאפאן, עם כל המטריד שבה. בשום פנים אסור שמשהו המאיים במזרח הרחוק יסיח את דעתנו ממטרותינו הראשונות־במעלה באירופה. לא נוכל להגן על האינטרסים והנחלות שלנו בים הצהוב מפני התקפה יאפאנית. הנקודה הרחוקה ביותר שעליה נוכל להגן במקרה שתיכנס יאפאן למלחמה תהיה מבצר סינגאפור. סינגאפור חייבת להחזיק מעמד עד אם יובטח הים התיכון ויחוסל הצי האיטלקי.

לא חששתי כי בעת פרוץ המלחמה תשלח יאפאן צי וחיל־צבא לכבוש את סינגאפור, על־תנאי שיהיה במבצר חיל־מצב מספיק ומלאי מספיק של מזונות ותחמושת לששה חדשים לפחות. סינגאפור רחוקה מיאפאן כמרחק שבין סאוּתמטוֹן לניו־יורק. על פני שלושת־אלפים מיל אלה של מים מלוחים תוצרך יאפאן לשלוח את עיקר הצי שלה, בליווי ששים־אלף איש לפחות באניות־הובלה לשם נחיתה בחוף, ולהתחיל במצור שיסתיים רק בשואה אם תנותק התחבורה הימית היאפאנית באיזה שלב שהוא. השקפות אלו מובן שפג תקפן משעה שכבשו היאפאנים את הודו־סין וסיאם והעמידו צבא אדיר וכוחות אוויר חזקים מאד בריחוק שלוש־מאות מיל בלבד מעבר למפרץ סיאם. אולם דבר זה לא אירע אלא כעבור יותר משנה וחצי.

כל זמן שלא הובס הצי הבריטי, וכל זמן שאנו מחזיקים בסינגאפור, אין להעלות על הדעת שום פלישה לאוסטרליה או לניו־זילנד מצד יאפאן. נוכל לתת לאוסטרליה ערובה נאמנה שנגן עליה מפני סכנה זו, אבל שומה עלינו לעשות זאת על פי דרכנו, ובבוא השעה הנאותה. דומה היה כי אין זה מתקבל על הדעת שיאפאן עוינת, העולצת בשלטונה בים הצהוב, תשגר משלחת כובשת וישבנית לאוסטרליה. צבא גדול ומצויד היטב יהיה נחוץ משך זמן רב כדי לעשות רושם כלשהו על בניה של אוסטרליה. מעשה רב כזה יצריך את הסחתו של הצי היאפאני שלא־בחכמה, ואת העסקתו במאבק ממושך ויגע באוסטרליה. בכל רגע תוכל הכרעה בים התיכון לשחרר כוחות צי אדירים עד מאד, שינתקו את הפולשים האלה מבסיסם. הנקל יהיה לארצות־הברית להגיד ליאפאן כי תראה בשיגור צי ואניות־הובלה יאפאניות אל מדרום לקו־המשוה מעשה מלחמתי. אפשר מאד שתהיה נוטה למסור הצהרה כזאת, ולא יזיק כלל למשש את דפקה ביחס לאפשרות זו, הרחוקה עד מאד.

היתה זו הכרתי כי בשנה הראשונה למלחמה עולמית לא תהיה כל סכנה שהיא צפויה לאוסטרליה ולניו־זילנד גופן, ובתום השנה הראשונה נוכל לקוות שנטהר את הימים והאוקינוסים. כתחזית לשנה הראשונה במלחמה הימית התאמתו מחשבות אלו. במקום הנכון נספר על המאורעות הכבירים שאירעו ב־1941 ו־1942 במזרח הרחוק.

*

העתונות, ובראשה הטיימס, ראתה בעין יפה את העקרון של קבינט מלחמתי המונה לא יותר מחמישה או ששה מיניסטרים, שכולם פטורים מתיקים. הטענה היתה כי רק כך אפשר יהיה לעצב השקפה רחבה ומתואמת על מדיניות המלחמה שלנו, בפרט בבחינותיה הרחבות. קיצורו של דבר, “חמישה אנשים שאין להם אלא לנהל את המלחמה”, דבר זה נחשב אידיאל. אולם יש הרבה טעמים מעשיים כנגד קו שכזה. חבורה של מדינאים מופרשים מכל תפקיד מעשי, כל כמה שנעלה תהיה סמכותם להלכה, הרי ידם על התחתונה במידה רצינית כשהם מתעסקים עם המיניסטרים אשר בראש המחלקות הגדולות שענין חיוני להן בנעשה. דבר זה נכון במיוחד לגבי המיניסטריונים של השירותים המזוינים. האישים מן הקבינט המלחמתי אינם יכולים לשאת בשום אחריות למאורעות יום־יום. יכולים הם לקבל החלטות חשובות ביותר, יכולים הם לעוץ עצות כלליות מראש או למתוח בקורת לאחר מעשה, אבל אין הם שקולים כלל, למשל, כנגד לורד־ראשון־של־האדמירליות או מזכיר־הממלכה־לענייני־המלחמה או האוויר, אשר מדעתו כל פרט ופרט בנדון, ובהיותו נתמך על־ידי עמיתיו אנשי־המקצוע, הוא נושא בנטל הפעולה. יחדיו אין כמעט דבר שלא יוכלו ליישבו, אבל דרך־כלל יש ביניהם כמה דעות. אין סוף לדיבורים ולנימוקים, ובינתיים ניתך לו אשד המלחמה. המיניסטרים של הקבינט המלחמתי עצמם לא יהיה בהם, כמובן, אומץ לקרוא תגר על המיניסטר האחראי, המצויד בכל עובדותיו ומספריו. חוששים הם להוסיף על העקה שבה נושאים המבצעים בפועל. לפיכך נוטים הם להיעשות משגיחים ופרשנים עיוניים יותר ויותר, הקוראים כמות עצומה של חומר בכל יום, אלא שאינם יודעים אל־נכון איך לנצל את ידיעותיהם בלא שיהיה נזקם מרובה מתועלתם. לעתים קרובות כמעט אינם יכולים אלא לתווך ולמצוא פשרה במחלוקת שבין המיניסטריונים. לכן יש צורך שהמיניסטרים הממונים על משרד־החוץ והשירותים הלוחמים יהיה חברים אינטגרליים בגוף העליון. דרך־כלל נבחרים לפחות אחדים מ“חמשת הגדולים” משום השפעתם הפוליטית יותר מאשר משום ידיעותיהם בפעולות מלחמה וכשרם לפעולות אלו. לכן מתחיל המספר לגדול הרבה למעלה מן החוג המצומצם שעלה תחילה במחשבה. כמובן, מקום שראש־הממשלה עצמו נעשה שר־ההגנה, שם מוּשג הידוק רב. כשלעצמי, כשנתמניתי אני לנהל את העניינים, לא אהבתי לראות סביבי מיניסטרים חפשים מכל עוֹל. בוחר הייתי לשאת־ולתת עם ראשי ארגונים ולא עם יועצים. ראוי שיהיה כל אדם עושה מלאכת־יום נאה וחייב למסור דין־וחשבון על איזו משימה ממשית, ואחרי־כן לא יגרום טרדה לשם טרדה או לשם רושם.

תכנית הקבינט המלחמתי שעלתה תחילה בדעתו של מר צ’מברליין הורחבה כמעט מיד, מכוח המסיבות, וכללה את הלורד הליפקס, שר־החוץ; סיר סמואל הור, הלורד־שומר־החותם; סיר ג’ון סיימון, שר־האוצר; הלורד צ’טפילד, שר־לתיאום־ההגנה; והלורד הנקי, מיניסטר בלי תיק. על אלה נוספו המיניסטרים של השירותים המזוינים, שאני הייתי עתה אחד מהם, יחד עם מר הור־בלישה, מזכיר־הממלכה־לענייני־מלחמה, וסיר קינגסלי ווּד, מזכיר־הממלכה־לענייני־תעופה. נוסף על כך נחוץ היה שתמיד יהיו נכחים שר־הדומיניונים, מר אידן, וסיר ג’ון אנדרסון בתפקיד שר־הפנים ומיניסטר־לבטחון־פנימי, אף כי לא נמנו בפועל על הקבינט המלחמתי. הנה כי כן מנינו אחד־עשר איש בסך־הכל. ההחלטה לצרף את שלושת המיניסטרים של השירותים השפיעה עד מאד על סמכותו של הלורד צ’טפילד כמיניסטר־לתיאום־ההגנה. הוא קיבל את מעמדו זה ברוח טובה, כדרכו.

חוץ ממני היו כל שאר המיניסטרים מנהלים את עניינינו זה כמה וכמה שנים, או שהיה להם חלק במצב שבפניו ניצבנו עתה, הן בדיפלומטיה הן במלחמה. מר אידן התפטר מחמת מחלוקת בענייני־חוץ בפברואר 1938. אני לא שימשתי בתפקיד ציבורי זה קרוב לאחת־עשרה שנה. לכן לא היתה עלי שום אחריות לעבר או לאיזה חוסר־כוננות שנראה עתה לעין. נהפוך הוא, משך שש או שבע השנים האחרונות הייתי מתמיד להינבא לרעות, שעתה נתקיימו במידה רבה. הנה כי כן, בהיותי חמוש עתה במנגנון האדיר של הצי, אשר בשלב זה היה הוא היחיד הנושא בעול מלחמה פעילה, לא חשתי כל פחיתוּת בעצמי, ואילו חשתי כי אז הרחיקוה אדיבותם ונאמנותם של ראש־הממשלה ועמיתיו. את כל האנשים האלה הכרתי היטב מאד. רוּבּנו שימשנו יחד משך חמש שנים בקבינט של מר בולדווין, וכמובן עמדנו במגע מתמיד, דרך־ידידות או דרך־פולמוס, בחליפות ובתמורות של החיים הפרלמנטריים. מכל־מקום ייצגנו, סיר ג’ון סיימון ואני, דור פוליטי קשיש יותר. אני שימשתי לסירוגים בממשלות בריטיות משך חמש־עשרה שנה, וגם הוא פרק־זמן כזה כמעט, בטרם יגיע מי מן האחרים לכהונה ציבורית. בעתים הקשות של מלחמת־העולם הראשונה עמדתי בראש האדמירליות או מיניסטריון התחמושת. אף כי ראש־הממשלה היה גדול ממני בכמה שנים, הייתי אני כמעט היחיד שמלפני המבול. דבר זה יכול היה בהחלט להיות טעם־לפגם בעת משבר, שעה שטבעי ומקובל הוא הדבר להזדקק לכוחם של אנשים צעירים ורעיונות חדשים. לכן ראיתי שיהיה עלי להתאמץ ככל יכלתי שלא לפגר אחרי הדור המחזיק עתה בשלטון ואחרי הענקים הצעירים החדשים העשויים להופיע בכל רגע. בכך נעזרתי בידיעותי כמו גם בכל הלהט והמרץ הרוחני שיכולתי למצוא בקרבי.

למטרה זו נקטתי אורח־חיים שנאכף עלי באדמירליות ב־1914 ו־1915, ואשר מצאתי כי הוא מגדיל בהרבה את כושר עבודתי יום־יום. תמיד שכבתי לישון לפחות לשעה אחת במוקדם ככל האפשר אחר־הצהריים וניצלתי עד תום את כשרוני המוצלח לשקוע כמעט מיד בתרדמה עזה. על־ידי כך היה לאל־ידי לדחוס יום־עבודה־וחצי לתוך יום אחד. הטבע לא כיון לכך שיעבוד אדם משמונה בבוקר עד חצות הלילה בלי אותו חילוף־אוֹנים של שיכחה מבורכת, שאף אם תארך עשרים דקות בלבד די בה לחדש את כל הכוחות החיוניים. הצטערתי על שעלי לשלוח את עצמי למיטה כמו ילד כל יום אחר־הצהריים, אבל באתי על גמולי בזה שהיה בכוחי לעבוד משך הלילה עד שעה שתים או אף מאוחר יותר – לפעמים הרבה יותר – בבוקר, ולהתחיל את היום החדש בין שעה שמונה לתשע. על שיגרה זו שמרתי כל עת המלחמה, ואני ממליץ עליה לפני אחרים, אם, וכאשר, ימצאו צורך לסחוט, משך תקופה ארוכה, את הטיפה האחרונה ממבנה גוף האדם. הלורד הראשון של הימיה האדמירל פאונד, כאשר אך עמד על הטכניקה שלי, מיד סיגל אותה לעצמו, פרט לזה שהוא לא היה שוכב במיטה ממש אלא מתנמנם על כורסתו. הוא אפילו הרחיק לכת בכך עד שלעתים קרובות היה נרדם בישיבות הקבינט. אולם די היה במלה אחת על אודות הצי כדי לעוררו ולהשיבו למלוא פעילותו. דבר לא נעלם מאזנו הכּרוּיה או משׂכלו המבין.

פרק עשרים־ושלושה: תפקיד האדמירליות

מלחמת ים בלבד – תכנית המלחמה של האדמירליות – התקפת הצוללות – אניות הגל"ץ – הפיקוח על אניות־הסוחר – שיטת השיירה – הסגר – סיפור המועצה הראשונה שלי – הצורך בנמלי אירלנד הדרומית – בסים הצי הראשי – אמצעי־זהירות בלתי־מספיקים – “מחבואים” – ביקורי בסקאפא־פלוֹ – הרהורים בלוֹך־יוּ – אבדן "קורייג'אס" – המדיניות בענייני הסיירוֹת – החודש הראשון למלחמת הצוללות – חודש ספטמבר הפּורה – פעולות ימיות רחבות יותר – התלהבותו של הצי הפּולני – מכתבו של הנשיא רוזוולט

העולם כולו היה אחוז תמהון כשלאחר הסתערותו המוחצת של היטלר על פולין ולאחר הכרזות־המלחמה על גרמניה מצד בריטניה וצרפת באה רק תקופה של שהייה ממושכת ומדכאה. מר צ’מברליין תיאר את השלב הזה במכתב פרטי, שנתפרסם על־ידי הביוגרף שלו, כ“מלחמת בין־השמשות”⁸¹; ואני מוצא שביטוי זה קולע ועז־הבעה כדי־כך שבחרתיו לשם לספר הזה. צבאות צרפת לא התקיפו כלל את גרמניה. לאחר שהושלם גיוסם, נשארו במגע בלי־נוע לאורך כל החזית. שום פעולה אווירית, מחוץ לטיסות־סיור, לא נעשתה נגד בריטניה; כן גם לא ביצעו הגרמנים שום התקפה אווירית על צרפת. ממשלת צרפת ביקשה אותנו להימנע מהתקפות אוויר על גרמניה, בטענה כי הדבר יעורר פעולות־תגמול על בתי־החרושת המלחמתיים של צרפת, שלא היו מוּגנים. אנחנו הסתפקנו בהטלת עלונים שירוממו את הגרמנים לדרגה מוסרית גבוהה יותר, שלב מוזר זה של המלחמה ביבשה ובאוויר הכה בתמהון את הכל. צרפת ובריטניה נשארו חדלות־מעש בזמן שחרבה פולין או שוּעבּדה בתוך שבועות מעטים על־ידי מלוא עצמתו של מנגנון־המלחמה הגרמני. להיטלר לא היה שום יסוד להתלונן על כך.

לעומת זאת החלה המלחמה בים מלוא עוּזה מן השעה הראשונה, ולפיכך נעשתה האדמירליוּת מרכזם הפעיל של המאורעות. ב־3 בספטמבר היו כל אניותינו שטות סביב העולם בעסקיהן התקינים. פתאום עטו עליהן צוללות שהוצבו מראש בשׂוֹם־שכל, בפרט במבואות המערביים. ב־9 אותו ערב עצמו טורפדה אניית־הנוסעים אתניה בת 13,500 טונה בדרכה מאנגליה ואתה ירדו תהומות מאה־ושתים־עשרה נפשות, כולל עשרים־ושמונה אזרחים אמריקאים. בתוך שעות מספר נודע מעשה־הזוועה הזה לעולם. הממשלה הגרמנית פירסמה מיד הודעה, כדי למנוע כל אי־הבנה בארצות־הברית, שאני אישית פקדתי להניח פצצה בספינה הזאת כדי להרסה ולסבך בכך את היחסים הגרמניים־האמריקאיים. דיבה זו זכתה למידה של אמון בחוגים בלתי ידידותיים⁸². ב־5 וב־6 בחודש טוּבעו בוסניה, רויאל ספטר וריוֹ קלארוֹ מנגד לחופה של ספרד, ורק אנשי הצוות של ריו קלארו ניצלו. כל אלו היו ספינות חשובות.

המיזכר הראשון שלי באדמירליות דן בהקף המסתבר של סכנת הצוללות בעתיד הקרוב ביותר:

4.9.39

מנהל המודיעין הימי

אני מבקש לקבל פירוט של כוחות הצוללות הגרמניים, בפועל ולעתיד־לבוא, למספר החדשים הבאים. נא להבחין בין צוללות־אוקינוס לצוללות קטנות. מסור את הרדיוס המשוער של הפעולה בימים ובמילים בכל מקרה ומקרה.

מיד הודיעוני כי יש לאויב ששים צוללות ומאה תהיינה מוכנות בראשית 1940.

ב־5 בחודש נתקבלה תשובה מפורטת, שראוי לעיין בה. עצום היה המספר של צוללות בעלות כושר הפלגה לטווח ארוך, ומספר זה גילה את כוונות האויב לפעול באוקינוסים בהקדם ככל האפשר.

*

תכניות מקיפות היו קיימות באדמירליות להגדלת כוחותינו למלחמה בצוללות. במיוחד נעשו הכנות ליטול תשעים־ושמונה מספינות־ה“טרוֹלרים” הגדולות והמהירות ביותר ולציידן בגל"ץ, והתאמתן של הרבה מאלו כבר התקדמה יפה. תכנית־בנין מלחמתית של משחתות, הן גדולות הן קטנות, ושל סיירות, עם הרבה ספינות־עזר, כבר היתה מוכנה גם כן בפרטי־פרטים, ותכנית זו הופעלה אוטומטית עם הכרזת המלחמה. המלחמה שעברה הוכיחה את מעלותיה הגדולות של שיירה. זה כמה ימים נטלה האדמירליות לידיה את הפיקוח על תנועות כל אניות־הסוחר, והקברניטים נדרשו לקבוע נתיב או להצטרף לשיירה לפי הפקודות שיקבלו. חולשתנו בספינות־ליווי אילצה את האדמירליות מכל־מקום לחבל תחבולה של נתיב חומקני באוקינוסים, כל זמן שאין האויב פותח במלחמת צוללות ללא סייג, ולהגביל את השיירות בתחילה לחופה המזרחי של בריטניה. אבל טיבּוּעה של אתניה הפך את התכניות האלו על פיהן, ומיד נקטנו את שיטת השיירות בצפון האוקינוס האטלנטי.

ארגון השיירות הוכן בשלמותו, וכבר החלו מועצות קבועות עם בעלי האניות על ענייני הגנה הנוגעים להם. יתר על כן, ניתנו הוראות להדרכת קברניטים בהרבה תפקידים שאינם מוּכּרים להם ואשר יחולו עליהם בהכרח בעת מלחמה, וסוּפקו להם מכשירי־קשר מיוחדים כמו גם ציוד מסוגים אחרים על־מנת שיוכלו לתפוס את מקומם בשיירה. אנשי הצי המסחרי ניצבו בעוז־החלטה נוכח העתיד הנעלם. הם לא הסתפקו בתפקיד סביל ודרשו נשק. החוק הבינלאומי הכיר תמיד בצידוקו של השימוש בתותחים להגנה־עצמית על־ידי אניות־סוחר, וחימוש־המגן של כל אניות־הסוחר יורדות־הים, יחד עם אימונם של אנשי־הצוותות, היו חלק אינטגראלי של תכניות האדמירליוּת, שהופעלו מיד. אילוץ הצוללת לתקוף מתחת לפני המים, ולא רק באש תותחים על פני המים, לא די שהגדיל את סיכוייה של אניה להינצל אלא שגם גרם למתקיף שיבזבז יותר טורפדות יקרות, ושיבזבזן לעתים לשווא. הודות לראיית־הנולד נשמרו התותחים מן המלחמה שעברה לשימוש נגד צוללות, אבל היה מחסור חמור בכלי־נשק נגד מטוסים. עברו הרבה מאד חדשים עד שאפשר היה להמציא הגנה־עצמית מספקת מפני התקפה אווירית לאניות־הסוחר, שבינתיים סבלו אבידות כבדות. מן הימים הראשונים האלה היה בתכניתנו לצייד משך שלושת החדשים הראשונים למלחמה אלף אניות לפחות בתותח אחד נגד צוללות לכל אחת. דבר זה אכן הוגשם.

חוץ מתפקיד ההגנה על אניותינו, היה עלינו לגרש את אניות־הסוחר הגרמניות מן הימים ולהפסיק כל יבוא לגרמניה. ההסגר הוטל מלוא הקשיחות. הוקם מיניסטריון־למלחמה־כלכלית כדי להדריך את המדיניוּת, ואילו האדמירליות פיקחה על ביצועה. כמו ב־1914, נעלמו אניות האויב כמעט מיד מלב הימים. רוב האניות הגרמניות מצאו מחסה בנמלים נייטרליים, או, אם הותקפו, התאבדו. אף על פי כן נלכדו והוכנסו לשירות על־ידי בעלי־הברית לא־פחות מחמש־עשרה אניות בנפח כולל של 75,000 טונה עד סוף 1939. אניית־הנוסעים הגרמנית הגדולה בּרמן, לאחר שחסתה בנמל מוּרמנסק הסובייטי, הגיעה לגרמניה רק משום שחסה עליה הצוללת הבריטית סימון אשר בקפדנות, ובדין, קיימה את תקנות החוק הבינלאומי⁸³.

*

קיימתי את ישיבת האדמירליות הראשונה שלי במוצאי ה־4 בספטמבר. בשל חשיבות השאלות שעל הפרק, רשמתי לי את מסקנותיה לצורך הפצה ופעולה, לפני עלותי על משכבי באשמורת הבוקר, בלשוני־אני:

5.9.39

1. בשלב ראשון זה, בעוד יאפאן שקטה ואיטליה נייטרלית ואם גם מהססת, דומה כי ההתקפה העיקרית תחול על המבואות לבריטניה הגדולה מן האטלנטי.

2. מקימים את מערכת השיירות. מערכת שיירות פירושה רק שיירה נגד צוללות. מסמך מסוים זה לא יגע כלל בשאלה של הטיפול בסיירות פושטות או באניות כבדות.

3. הלורד־הראשון־של־הימיה מעיין בהעברת כל המשחתות ואניות־הליווי שאפשר לקבצן מן הזירה המזרחית ומזירת הים התיכון אל המבואות המערביים של בריטניה־הגדולה, במטרה להוסיף, אם אפשר, עוד שתים־עשרה על אניות־ליווּי־השיירות. אלו צריכות לעמוד לרשותנו תוך תקופה של, נאמר, חודש, עד שיחל זרם ה“טרוֹלרים” של גל"ץ. יש להכין רשימה שתראה על המסירות המשוערות והצפויות של אניות אלו במשך אוקטובר. דומה כי מן הראוי יהיה, על כל פנים במסירות הראשונות, שלא לחכות לחימושן בתותחים אלא לסמוך על פצצות־עומק. אפשר יהיה לשוב ולדון בחימוש בתותחים לכשיוּקל הלחץ.

4. מנהל־אגף־המסחר (ד.ט.ד.) מן הדין שיוכל למסור דו“ח יומיומי על תנועת כל ספינות־הסוחר הבריטיות המתקרבות אל האי. לתכלית זו יש לספק חדר ועובדים נוספים, אם יהיה צורך. מפה גדולה צריכה להראות מדי בוקר על כל האניות שבתחום מהלך יומיים, או מוטב יותר – שלושה ימים, מחופינו. יש לחזות ולקבוע מראש את ההדרכה של כל אחת מן האניות האלו או את הפיקוח עליה, כדי שלא תהיה גם אחת שלא טיפלו בה אינדיבידואלית, במידה שהדבר בגדר אפשרויותינו. נא להמציא לי הצעות להגשמת הדבר, שצריך להיכנס לתקפו בתוך עשרים־וארבע שעות, ולעבדן אחר־כך. יש לבוא במגעים הנחוצים עם מיניסטריון־המסחר או מיניסטריונים אחרים ולמסור עליהם דו”ח.

5. מנהל־אגף־המסחר צריך גם להכין מחר תכנית שעל פיה כל קברניט או בעל של אניית־מסחר מן האטלנטי (כולל מפרץ ביסקאיה) יזכה בבואו לביקורו של איש מוסמך מטעם הצי, אשר בשם הד.ט.ד. יבדוק את פרשת הנתיב שבו נהג, כולל זיגזוּגים. יש להטעים כל הפרה של הוראות האדמירליות וכל סטייה ממנה, ויש להעניש על כל סטייה חמורה, ולבצע פיטורים לדוגמה. האדמירליוּת נוטלת עליה את האחריות וקברניטי אניות־הסוחר חייבים לציית. יש לעבד את פרטי התכנית הזאת במה שנוגע לסגל ולתקנות, יחד עם ענשים מתאימים.

6. לפי שעה דומה שיהיה זה מן החכמה לקיים את הטיית התעבורה המסחרית מן הים התיכון אל נתיב הכף. דבר זה לא יוציא מכלל אפשרות מעבר שיירות לחיילים, שאניות־סוחר המוכנות לכך תוכלנה, כמובן, להצטרף אליהן. אבל שיירות אלו יכולות להיות מקריות בלבד, ז.א., לא יותר מפעם בחודש או בשלושה שבועות, ויש לראות בהן לא חלק מהגנת המסחר אלא פעולות ימיות.

7. מן הדברים האמוּרים נובע שבתקופה זו, ז.א. ששת השבועות או החדשיים הראשונים למלחמה, יהיה גם ים סוף פתוח אך ורק לפעולות צי, או אולי גם לתעבורת־חוֹפים למצרים.

8. מצב בלתי־נעים זה יוקל על־ידי מסירת ה“טרולרים” של הגל"ץ ושאר אמצעי־הרווחה. שנית, על־ידי החלטתה ועמדתה של איטליה. אין מקום לבטחון שפקפוקיה של איטליה יתבהרו בששת השבועות הבאים, אף כי עלינו ללחוץ על ממשלת הוד־מלכותו שתביא לידי הכרעה במובן חיובי בהקדם האפשרי. בינתיים תהיינה האניות הכבדות בים התיכון במצב של התגוננות, ולכן תוכלנה לוותר על חלק מהגנת המשחתות שתידרש להן אם תוצרכנה להתקרב למימי איטליה.

9. שאלת פריצתה של איזו מחמש (או שבע) האניות הגרמניות הכבדות תהיה משבר ימי ראשון־במעלה הדורש תכנית מיוחדת. אין לאדמירליות שום אפשרות לספק אניות־ליווּי לשיירות של אניות־סוחר כנגד התקפה רצינית על פני המים. התקפות אלו, אם תבואנה, אפשר לטפל בהן רק בחינת מיבצע ימי על־ידי עיקר הצי, שיארגן את קבוצות המצוֹד הנחוצות להתקיף את האויב, והמסחר יפוּנה מן הדרך ככל האפשר עד להשגת תוצאות.

הלורד־הראשון מוסר רשימות אלו לעמיתיו אנשי הצי לעיון, לבקורת ולתיקון, והוא מקווה לקבל הצעות לפעולה במובן המבוקש.

ארגונן של שיירות מבריטניה ולחוץ בכנס לתקפו כמעט מיד. ב־8 בספטמבר החלו לפעול שלושה נתיבים עיקריים: מליברפּוּל ומן התמזה אל האוקינוס המערבי, ושיירת־חופים בין התמזה לפירת. סגל אנשים לפיקוח על השיירות בנמלים האלה ובעוד הרבה במולדת ובחוץ־לארץ, נכלל בתכנית המלחמתית וכבר שוּגר. בינתיים נצטוו כל האניות המפליגות מאנגליה והנמצאות בתעלה ובים האיבּרי ואינן נמצאות בשיירות לבוא לפלימוּת ומילפוֹרד־הייבן, ובוטלו כל ההפלגות העצמאיות. מעבר לים הומרצו הסידורים להרכבת שיירות שפּניהן בחזרה למולדת. הראשונות מהן הפליגו ב־14 בספטמבר מפריטאוּן וב־16 לחודש מהליפקס אשר בנוֹבה־סקוֹטיה. לפני צאת החודש פעלו שיירות־אוקינוס סדירות, לחוץ מן התמזה וליברפול ולמולדת מהליפקס, גיברלטר ופריטאוּן.

בעיצומו של הצורך החיוני לכלכל את האי ולפתח את כוחנו לניהול מלחמה, העיקה מיד בכל כבדה האבידה המהממת של נמלי אירלנד הדרומית. דבר זה הגביל במידה חמורה את רדיוס־הפעולה של המשחתות שלנו, המעטות כבר ממילא:

הלורד הראשון של הימיה ואחרים

ראשי המחלקות הנוגעות בדבר צריכים להכין דו"ח מיוחד ולשלחו אל הלורד־הראשון־של־האדמירליות, באמצעות הלורד־הראשון־של־הימיה ומטה הצי, על השאלות המתעוררות ממה־שקוראים נייטרליות של מה־שקוראים איירה. מתעוררים כמה וכמה שיקולים: (1) מה אומר המודיעין על האפשרות שמרי־נפש איריים במבואי אירלנד המערבית יסייעו לצוללות? אם הם מטילים פצצות בלונדון⁸⁴, מדוע לא יספקו דלק לצוללות? יש לעמוד על המשמר במידה שאין למעלה ממנה.

שנית, יש לעיין בהגדלת הרדיוס של המשחתות שלנו מתוך שנמנע מהן השימוש בבירהייבן ושאר בסיסים־נגד־צוללות באירלנד הדרומית; להראות גם על התועלת שנפיק אם יהיו מתקנים אלה בידינו.

על האדמירליות להבין כי אולי לא נוכל להשיג את מבוקשנו, הואיל ושאלת הנייטרליות של אייר מעוררת בעיות מדיניות שעדיין לא הועלו על הפרק, ואשר אין הלורד־הראשון בטוח כי יוכל לפתרן. אבל יש להעלות תביעה מנומקת ביותר לעיון בדבר.

*

לאחר הנהגת שיטת השיירות, היה הצורך הימי החיוני הבא בסיס בטוח לצי. בשעה 10 בערב ב־5 בספטמבר קיימתי ישיבה ארוכה בשאלה זו. שבו־עלו הרבה זכרונות משכבר. במלחמה עם גרמניה סקאפא־פלוֹ היא הנקודה האסטרטגית האמיתית שממנה יכול הצי הבריטי לפקח על מוצאי הים הצפוני ולהטיל הסגר. רק בשנתיים האחרונות למלחמה שעברה נחשב “הצי הגדול” בעל עדיפות מספקת עד כדי שינוע דרומה אל רוֹסיית, מקום שנהנה ממעגן ממדרגה ראשונה. אבל סקאפּא, משום ריחוקה הגדול מבסיסי התעופה הגרמניים, היתה עתה העמדה הטובה ביותר, כפי הנראה בבירור, והיא נבחרה במפורש בתכנית־המלחמה של האדמירליות.

בסתיו 1914 הציף גל של דאגה את “הצי הגדול”. נעשו מהלכים לרעיון: “הצוללות הגרמניות באות אחריהן לתוך הנמלים”. שום איש לא האמין אז באדמירליות כי ייתכן להעביר צוללת, שקועה מתחת למים, בתעלות המסובכות והנפתלות שרק בהן אפשר להכנס לאגן הגדול של סקאפּא. זרמי הגאות והשפל והגלים העזים של פנטלנד פירת, השוטפים לעתים קרובות במהירות של שמונה או עשרה קשרים, נחשבו בימים ההם מניעה יעילה. אבל הלך־רוח של פקפוק פשט במערך האדיר שמנה אולי מאה אניות גדולות, שנכללו אז ב“הצי הגדול”. בשנים או שלושה מקרים, בפרט ב־17 באוקטובר 1914, ניתן אות־האזעקה על מציאותה של צוללת בתוך המעגן פנימה. תותחים ירו, משחתות התרוצצו במים, וכל הארמדה הענקית הפליגה הימה בחפזון ובערבוביה. בסופו של דבר נתאמתה דעתה של האדמירליות. שום צוללת גרמנית לא התגברה במלחמה ההיא על אימי המעבר. רק ב־1918, אחרי מרידת הצי הגרמני, נספתה צוללת אחת, שכל אנשיה קצינים המבקשים להציל את כבודם, במאמץ נואש אחרון. בכל־זאת נשמר בי זכרון חי ובלתי־נעים ביותר מן הימים ההם ומן המאמצים המופלגים שעשינו כדי לחסום את כל הכניסות ולהרגיע את הצי.

עתה ב־1939 צריך היה לעיין בשתי סכנות: הראשונה, הסכנה הישנה של חדירת צוללות; השניה, הסכנה החדשה מן האוויר. נפתעתי לשמוע בישיבה שלי שלא ננקטו אמצעי־זהירות נוספים בשני המקרים כדי להכשיר את ההגנה לעמוד בפני צורות התקפה מודרניות. מחסומים נגד צוללות מטיפוס חדש נמצאו בכל אחת מן הכניסות העיקריות, אבל אלו לא היו כי אם שורות־רשת יחידות. המבואות הצרים והעקלקלים בצד המזרחי של הפלוֹ, המוגנים רק על־ידי שיורי אניות־מחסום שהונחו במלחמה הקודמת, ונוספו עליהן עתה שתים או שלוש מן הזמן האחרון, נשארו מקור לדאגה. בגלל גידול מהירותן, שיעורן וכוחן של צוללות מודרניות, שוב לא היו האחראים משוכנעים באמונה הנושנה שמחמת זרמי גאות־ושפל חזקים אין צוללת יכולה לעבור במעברים האלה. כתוצאה מן הישיבה בערב השני שלי באדמירליות ניתנו פקודות רבות להוסיף רשתות וחסימות.

מן הסכנה החדשה שמן האוויר התעלמו כמעט לגמרי. מחוץ לשתי סוללות של תותחים נגד מטוסים להגנה על מיכלי הדלק של הצי בהוֹי ועל מעגן המשחתות, לא היתה בסקאפּא שום הגנה אווירית. שדה־תעופה אחד על־יד קירקוול עמד לרשות מטוסי־הצי שעה שנמצא הצי במקום, אבל לא נעשו שום סידורים להשתתפות מיידית של הרא“ף בהגנה, ותחנת המכ”ם החופית, אף שהיתה פועלת, לא היתה יעילה בתכלית. אושרו תכניות להצבת שני להקים של מטוסי־קרב של הרא"ף בוויק, אבל צעד זה לא יתן את אותותיו אלא ב־1940. דרשתי תכנית מיידית לפעולה. ההגנה האווירית שלנו היתה מאומצת כל־כך, אפשרויותינו היו מוגבלות כל־כך, והנקודות הנוחות לפגיעה – כולל את כל לונדון הנרחבה – כה רבות היו, עד שלא היה טעם לדרוש הרבה. מצד שני היתה הגנה מפני התקפות־אוויר נחוצה עכשיו רק לחמש או שש אניות גדולות, שכל אחת מהן נושאת עליה חימוש אנטי־אווירי אדיר משלה. למען מהלך העניינים השוטף קיבלה עליה האדמירליות לספק שני להקים של מטוסי־קרב ימיים כל זמן שהצי נמצא בסקאפּא.

דומה היה כי חשוב הוא ביותר להציב את התותחים במקומותיהם בהקדם האפשרי, ובינתיים לא היתה ברירה אלא לנקוט אותו קו של “מחבואים” שנכפה עלינו בימי הסתיו של 1914. החוף המערבי של סקוטלנד היו בו הרבה מעגנים מוקפי־יבשה שקל להגן עליהם מפני צוללות על־ידי רשתות מציינות־כיוון ופטרול בלתי־פוסק. במלחמה שעברה מצאנו שההסדר יש בו מידה נאה של בטחון; אבל אף בימים ההם היתה סקרנותו של מטוס משוטט, שאולי קיבל דלק מידי בוגדים, ממלאה את לבותינו פחד. עתה היו כל האיים הבריטיים גלויים בכל עת ובכל שעה למכונות סיור צילומיות, הודות לטווח המוגדל של המטוסים, ושוב לא היה כל הסתר בטוח מפני התקפה בקנה־מידה גדול, אם על־ידי צוללות, ואם מן האוויר. מכל מקום, כה מעטות היו האניות שצריך להסתירן, ותכופות כל־כך אפשר היה להעבירן ממקום למקום, עד כי, מאין כל ברירה אחרת, השלמנו עם הסיכון וקיבלנו עלינו את הדין באהבה ככל האפשר.

*

ראיתי לי לחובה לבקר בסקאפא באפשרות הראשונה. עם המפקד הראשי,סיר צ’ארלס פורבּס, לא נפגשתי מאז לקחני הלורד צ’טפילד לבית־הספר למלחמה־בצוללות בפורטלנד ביוני 1938. הגה כי כן נטלתי חופשה מישיבות הקבינט היומיומיות שלנו, ויצאתי לוויק עם סגל אישי קטן במוצאי ה־14 בספטמבר. את רוב שעות היומיים הבאים ביליתי בסיורים בנמל ובכניסות על מחסומיהן הצפים ורשתותיהן. הובטח לי כי טובים הם לא־פחות מאשר במלחמה שעברה, וכי תוספות ושיפורים חשובים כבר נעשו, או שהם נעשים והולכים. הייתי אורחו של המפקד הראשי באניית־הדגל שלו, נלסון, ושוחחתי לא רק על סקאפּא אלא על כל הבעיה הימית אתו ועם קציניו הראשיים. שאר הצי היה נחבא בלוֹך יוּ, וב־17 בחודש לקחני האדמירל בנלסון אל האניות ההן. משיצאנו מפּתח הנמל אל לב הים, הופתעתי שאינני רואה שום ליווּי של משחתות לאניה הגדולה הזאת. “סבור הייתי”, העירותי, “שמעולם אינכם יוצאים לים בלי שתי מלוות לפחות, אפילו לאניית־מערכה יחידה”. אבל האדמירל השיב, “מובן, זהו שהיינו רוצים; אבל אין לנו די משחתות למלא איזה כלל שהוא מעין זה. מסתובבות הרבה ספינות פטרול, ובעוד שעות מספר ניכנס למצרי מינץ'”.

יום נחמד היה זה בדומה לימים האחרים. הכל התנהל למישרים, ובערב הטלנו עוגן בלוֹך יוּ, מקום שנאספו ארבע או חמש האניות הגדולות האחרות של צי־המולדת. הכניסה הצרה אל ה“לוך” היתה גדורה בכמה שורות של רשתות מציינות־כיוון, וספינות פטרול מצוידות בגל"ץ ופצצות־עומק, כמו גם סירות־משמר, היו מרובות שם וטרודות. מכל עבר התנשאו הרי־הארגמן של סקוטלנד בכל הדרם. במחשבותי חזרתי לאחור כימי רבע־המאה אל אותו חודש ספטמבר האחר, כשביקרתי בפעם האחרונה אצל סיר ג’ון ג’ליקוֹ והקברניטים שלו במפרץ זה עצמו, ומצאתים עם הטורים הארוכים של אניות־מערכה וסיירות, אניה־אניה על עגנה, והם טרף לאותם ספקות המענים אותנו עתה. רוב הקברניטים והאדמירלים של הימים ההם לא היו עוד בחיים, או שיצאו מזמן בדימוס. הקצינים הבכירים האחראיים שהוצגו עתה לפני בביקורי באניות השונות היו קצינים צעירים, או אפילו חניכים, בימים הרחוקים הללו. לפני המלחמה הקודמת עברו עלי שלוש שנים של הכנה שבהן הספקתי להתוודע אל רוב הקצינים הגבוהים ולאשר את מינוייהם, אבל עתה היו כל אלה דמויות חדשות ופנים חדשות. המשמעת, ההילוך והמנהגים המצוינים, השיגרה הטכסית – כל אלה לא נשתנו. אבל דור אחר לגמרי לבש את המדים ותפס את העמדות. רק האניות הושקו רובּן בתקופת כהונתי הקודמת. אף אחת מהן לא היתה חדשה. היתה זו חוויה מוזרה, משל כמי שחזר פתאום לגלגול קודם. דומה היה שרק אני נשארתי באותה עמדה שבה החזקתי לפני שנים כה רבות. אך לא; גם הסכנות נשארו. סכנה מתחת לגלים, רצינית יותר מחמת כוחן המוגבר של הצוללות, סכנה מן האוויר, לא רק הסכנה שיבחינו בך במחבואך כי אם גם שתבוא עליך התקפה כבדה ואולי התקפת־השמד!

לאחר שסיירתי בעוד שתי אניות בבוקר השמונה־עשר בחודש, ומשך ביקורי בשלה בי הרגשה עזה של אמון במפקד הראשי, נסעתי במכונית מלוֹך־יוּ לאינוורנס, מקום שחיכּתה לנו הרכבת שלנו. סעדנו סעודת־פיקניק בדרך ליד נחל אחד, נוצץ באור השמש הלוהטת. הזכרונות נסכו עלי מועקה מוזרה.

"לְמַעַן הַשָּׁמַיִם, הָבָה נֵשֵׁב תַּחְתֵּינוּ,

וּנְסַפֵּר דִּבְרֵי־עָגְמָה עַל מוֹת שָׂרִים וָמֶלֶךְְ".

מעולם לא עבר איש באותו נתיב נורא פעמיים בריוח־זמן שכזה ביניהן. שום איש לא חש מן הפסגה בסכנותיו ובנטל האחריות שבו כמו שחשתי אני, ואם לרדת לפרט קטן, הרי לא הבין שום איש כמוני איך נוהגים לורדים־ראשונים־של־האדמירליוּת כשמוטבעות אניות גדולות והדברים אינם עולים יפה. אם אמנם חוזרים אנו שנית באותו מעגל, האם שוב יהיה עלי לשאת במכאוביהם של פיטורים? פישר, וילסון, באטנברג, ג’ליקוֹ, ביטי, פקנהם, סטארדי, כל אלה אינם עוד!

"כְּאִישׁ אוֹבֵד

אֶסֹּב בּוֹדֵד

בְּבֵית־מִשְׁתֶּה עָזוּב כֹּה,

בִּכְבוֹת כָּל נֵר

וּקְמוֹל כָּל זֵר

וְאֵין אִישׁ זוּלָתִי פֹּה!"

ומה על המבחן העליון שאין־ערוך־לו אשר שוב הוטלנו לתוכו לבלי־השיב? פולין וחבלי ייסוריה; צרפת שאינה כי אם בבואה חוורת של קנאת־המלחמה אשר היתה בה לשעבר; הענק הרוסי ששוב אינו בעל־ברית, אף לא נייטראלי, ואפשר יהיה לאויב. איטליה לא ידידה. יאפאן לא בעלת־ברית. האם תיכנס אמריקה שוב אי־פעם? הקיסרות הבריטית נשארה שלמה בלי פגם ומפוארת באחדותה, אבל מפגרת, בלתי־מוכנה. עדיין בידינו השליטה על הים. במספר כלי־הנשק האוויריים החדשים האלה ידנו על התחתונה עד־להדאיב. משום־מה פנה זיווֹ של מראה הנוף.

עלינו לרכבת שלנו באינוורנס ובשעות הערב והלילה נסענו ללונדון. כשיצאנו בתחנת יוּסטון למחרת בבוקר הופתעתי לראות את הלורד־הראשון של־הימיה על הרציף. קודר היה מראהו של האדמירל פּאוּנד. “בשׂורה רעה הבאתי לך, הלורד־הראשון. קורייג’אס טוּבּעה אמש בתעלת בריסטול”. קורייג’אס היתה אחת מנושאות־המטוסים הנושנות ביותר שלנו, אבל אניה נחוצה עד מאד היתה בזמן הזה. הודיתי לו על שבא להודיעני בעצמו, ואמרתי, “אין אנו יכולים לקוות לנהל מלחמה כזאת מבלי שיקרה דבר מסוג זה מזמן לזמן. כבר ראיתי רבות כאלו”. וכך למרחץ ולעמלו של יום נוסף.

כדי לגשר על הפער של שבועיים־שלושה בין פרוץ המלחמה עד להשלמת שייטות־העזר שלנו למלחמה־בצוללות, החלטנו לעשות שימוש נרחב מעט בנושאות־המטוסים לסיוע להגנת האניות בלתי־החמושות, בלתי־המאורגנות וחסרות הליווּי, שהיו קרבות אז אל חופינו במספר רב. היה זה סיכון שמן הדין לקבלו. בזאת הועסקה קורייג’אס, כשהיא מלוּוה ארבע משחתות. סמוך למוצאי ה־17 בחודש יצאו שתים מאלו לרדוף אחר צוללת שהיתה תוקפת אניית־סוחר אחת. משפּנתה קורייג’אס לעת הדמדומים עם כיווּן הרוח, על־מנת שיוכלו מטוסיה שלה לרדת על סיפון־הנחיתה שלה, נתקלה, בנתיבה המפתיע, דרך־מקרה־של־אחד־למאה, בצוללת. מתוך 1,260 אנשי־הצוות שלה טבעו למעלה מ־500, ובהם הקפיטן מקייג־ג’ונס, שירד תהומה עם אנייתו. שלושה ימים קודם־לכן התקיפה צוללת עוד אחת מנושאת־המטוסים שלנו, שעשתה לה שם ברבות הימים, א.ה.מ. ארק רויאל, בהיותה עסוקה בתפקיד דומה. לטוּב המזל החטיאו הטורפדות את מטרתן, והמשחתות המלוות אותה טיבעו חיש את התוקפת.

*

הבּעיה הימית הבולטת ביותר שלנו היתה זו של הטיפול היעיל בפּושטות שעל פני המים, שבהכרח תופענה בעתיד הקרוב כמו שהופיעו ב־1914.

ב־12 בספטמבר הוצאתי את המיזכר הבא:

הלורד־הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה 12. 9. 39

מדיניות הסיירות

לשעבר ביקשנו להגן על אניות־הסוחר שלנו מפני התקפת־פתע על־ידי סיירות; בשים־לב למרחבי האוקינוס שיש להשתלט עליהם, היה העקרון “כל המרבה הרי זה משובח”. בחיפוש אחר פושטות או סיירות של האויב, יכולות אפילו סיירות קטנות למלא את תפקידן, ובמקרה של אמדן נאלצנו לקבץ יותר מ־200 אניות עד שטיבענו אותה. אולם דומה כי השקפה מרחיקת־ראות על מדיניות הסיירות מעלה את הצורך ביחידת־חיפוש חדשה. בעוד ששייטת סיירות בת 4 אניות תוכל לחפש על פני חזית של, נניח, 80 מיל, הנה סיירת יחידה בלווית נושאת־מטוסים תוכל לעבור לפחות 300 מיל, ואם להביא בחשבון את תנועת האניה – 400 מיל. מצד שני עלינו לחשוש כי הפושטות שלעתיד־לבוא תהיינה אניות אדירות־כוח, הלהוטות לאסור מלחמת־יחיד בכל הזדמנות. עצם המספר הרב של סיירות קטנות וחלשות אינו דרך לפטור את הים מפּושטות אדירות־כוח. לאמיתו של דבר אינן אלא טרף קל. הפושטת, כשישיגוה סוף־סוף בין המצרים, תתגבר על אניה חלשה אחת ותימלט מן החגורה.

כל יחידת חיפוש מן הדין שתהיה מסוגלת למצוא, לתפוס ולהרוג. לצורך זה דרושות לנו כמה סיירות שלמעלה מן הטיפוס של 10,000 טונה, או צמדים מן הסיירות שמטיפוס 10,000 טונה שלנו. את אלו צריכות ללוות נושאות־מטוסים קטנות שעליהן אולי תריסר או שני תריסרים מטוסים, ונפחן הקטן ביותר שבגדר האפשר. יחידת החיפוש האידיאלית תהיה: הורגת אחת או שתי הורגות של־שלושה־רבעים, בתוספת נושאת־מטוסים אחת, בתוספת ארבע משחתות אוקיאניות, בתוספת שתים או שלוש מיכליות מהירות בעלות מבנה מיוחד. חטיבה כזאת תהיה מוגנת בשעת שיטוט מפני צוללות, ותוכל לערוך חיפוש במרחב־ים ענקי ולהשמיד כל פושטת בודדת לכשתתגלה.

הקו של הרכבת חבורות־מצוד, כפי הנדון במיזכר זה, הכוללות כוחות מאוּזנים אשר ביכלתם לסרוק שטחים נרחבים ולהתגבר על כל פושטת בתוך תחום החיפוש, פּוּתח ככל שהרשו זאת האפשרויות המוגבלות שבידינו, ובפרק מאוחר יותר אשוב לדבר בנושא זה. אותו רעיון הגשימה אחר־כך ארצות הברית ביתר הרחבה בשיטת “כוח המשימה” שלה, שתרמה תרומה נכבדה לחכמת המלחמה הימית.

*

סמוך לסוף החודש סבור הייתי כי ראוי לי למסור לבית־הנבחרים איזה תיאור מן המתרחש וסיבותיו.

הלורד הראשון אל ראש הממשלה 24. 9. 39

כלום לא מן הראוי יהיה לי למסור לבית־הנבחרים הודעה על המלחמה בצוללות והמצב הימי בכללותו, בהרחבה יותר ממה שתוכל למסור אתה בנאומך? אני סבור שאוכל לדבר עשרים־וחמש או שלושים דקות על הנושא הזה, ושהדבר יהיה למועיל. על כל פנים, כשנפגשתי תמול־שלשום בדלתיים סגורות עם ששים באי־כוח העתונות נדמה היה שהדברים אשר בפי הביאו להם הרווחה עצומה. אם רעיון זה נראה לך, אולי תאמר בנאומך שאני אמסור תיאור שלם יותר, בהמשך הוויכוח, שמן־הסתם יתקיים ביום־ה' הואיל וּויכוח־התקציב הוא ביום ד'.

מר צ’מברליין הסכים ברצון, וכך הודיע לבית־הנבחרים בנאומו ב־26 בחודש שאני אמסור הודעה על המלחמה הימית מיד לאחר שהוא יסיים. מחוץ למתן תשובות על שאלות, היתה זו פעם ראשונה שדיברתי בפרלמנט מאז כניסתי לממשלה. סיפור נאה היה בפי. בשבעת הימים הראשונים היו אבידותינו בטונאז' כמחצית האבידות השבועיות של חודש אפריל 1917, שהיתה שנת־השיא של התקפת הצוללות במלחמה הראשונה. מאז כבר עשינו חיל, ראשית, בהפעלת שיטת השיירות; שנית, בהמרצת חימושן של כל אניות הסוחר שלנו; ושלישית, בהתקפת־הנגד שלנו על הצוללות. "בשבוע הראשון היו אבידותינו עקב פעולת צוללות 65,000 טונה; בשבוע השני היו 46,000 טונה; ובשבוע השלישי היו

21,000 טונה. בששת הימים האחרונים היו אבידותינו רק 9,000 טונה⁸⁵". הקפדתי לשמור על הרגל הביטוי החסכוני ונמנעתי מכל נבואה אופטימית, הרגל שנטעו בי הנסיונות הקשים של העבר. “לא כדאי לעמוד”, אמרתי, “יותר מדי על המספרים המרגיעים האלה, כי המלחמה רצופה הפתעות בלתי־נעימות. אבל בהחלט רשאי אני להגיד כי ככל שהדברים אמורים במספרים האלה, הרי אין הם צריכים לגרום בהלה או חרדת־יתר”.

בינתיים [המשכתי] הרי כל העסק העצום של סחרנו העולמי נמשך בלי הפסקה ובלי פחיתה ניכרת. שיירות־צבא גדולות מלוּווֹת אל תעודותיהן השונות. אניות האויב וסחרו טוּאטאו מעל פני הימים. למעלה מ־2 מיליון טונה אניות גרמניות חוסות עתה בנמלים גרמניים, או עצורות בנמלים נייטראליים. בשבועיים הראשונים למלחמה עצרנו, תפסנו והעברנו לשירותנו בפועל־ממש אניות־סוחר גרמניות בנפח העולה ב־67,000 טונה על נפח האניות שלנו שטוּבּעו… שוב אני חוזר על אזהרותי מפני מסקנות אופטימיות מדי. אולם לאמיתו של דבר יש לנו היום בארץ הזאת מלאי גדול ממה שהיה לנו לולא הוכרזה מלחמה ולולא נכנסו שום צוללות לפעולה. לא אעבור על גבולות התבונה והזהירות אם אומר כי בקצב זה יארך הזמן עד שתצא נשמתנו מרעב.

מזמן לזמן ניסו מפקדי הצוללות הגרמניות כמיטב יכלתם לגלות יחס אנושי. ראינו אותם נותנים אזהרה מבעוד־מועד וכן גם שוקדים לעזור לאנשי־הצוותות למצוא את דרכיהם אל נמל. קברניט גרמני אחד אותת אלי אישית על עמדתה של אניה בריטית שעתה־זה טיבּע אותה, והמריצנו לשלוח עזרה. הוא חתם על המברק שלו “צוללת גרמנית”. בזמנו היו לי איזה ספקות לאיזה מען לשלוח את התשובה. אולם עכשיו הוא נמצא בידינו, ואנו נוהגים בו כבוד כראוי לו.

אפילו נקבל את המספר של שש או שבע צוללות טבועות כמספר בטוח⁸⁶, הרי מכלל צי הצוללות של האויב כמו שהיה בעת הכרזת המלחמה הושמדה רק עשירית בשבועיים הראשונים למלחמה, וקרוב לוודאי שזה רבע או אפילו שליש מכל הצוללות המועסקות בשירות פעיל. אבל ההתקפה הבריטית על הצוללות אך החלה. כוח־הציד שלנו מתחזק מיום ליום. אנו מקווים שעד תום אוקטובר יהיה לנו כוח־ציד גדול פי שלושה מזה שפעל בתחילת המלחמה.

נאום זה, שנמשך רק עשרים־וחמש דקות, נתקבל בקורת־רוח מופלגת על־ידי הבית, ואכן ציין את אי־הצלחתה של התקפת הצוללות הגרמנית הראשונה על סחרנו. חושש הייתי לעתיד, אבל הכנותינו ל־1941 התנהלו עתה בכל המהירות האפשרית ובאמת־המידה הגדולה ביותר שבגדר יכלתנו הכּבּירה.

*

בתום ספטמבר לא היה לנו יסוד רב לאי־שביעות־רצון מתוצאות השלב הראשון במלחמה הימית. היתה בי הרגשה שתפסתי היטב ברסן השירות הגדול, שהכרתיו היטב כל כך ואהבתיו בעין מבחנת. עתה ידעתי מה מצוי בעין ומה עתיד לבוא. ידעתי היכן כל דבר נמצא. ביקרתי בכל נמלי הצי העיקריים ונפגשתי עם כל המפקדים הראשיים. על פי כתב־הסמיכה המלכותי, הלורד־הראשון “אחראי לפני הכתר והפרלמנט על כל עסקי האדמירליות”, ואני חשתי עצמי מוכן בהחלט למלא את התפקיד הזה למעשה כמו גם להלכה.

בכללו של דבר היה חודש ספטמבר חודש צלח ופוֹרה בשביל הצי. ביצענו את המעבר העצום, העדין ורצוף־הסכנות משלום למלחמה. בשבועות הראשונים הכרח היה שייגבה תשלום־דמים מסחרנו העולמי, שבניגוד לכל הסכם רשמי בינלאומי הותקף פתאומית במלחמת צוללות ללא הבחנה; אבל שיטת השיירות היתה עתה בעיצומה, ואניות־סוחר יצאו מנמלינו בכל יום לעשרות כשתותח, פעמים גבה־זווית, מורכב בירכתיהן, ועל סיפונן גרעין של תותחנים מאוּמנים. ספינות ה“טרולר” המצוידות בגל"ץ, ושאר ספינות קטנות המזוינות בפצצות־עומק, שהוכנו כולן היטב על־ידי האדמירליות לפני פרוץ המלחמה, היו נכנסות עתה יום־יום לתפקיד בזרם גובר והולך וכשעליהן צוותות מאומנים. כולנו חשנו בטחון בכך שההתקפה הראשונה של הצוללת על סחרה של בריטניה נשברה וכי אנו משתלטים היטב־היטב על הסכנה. ברור היה שהגרמנים יבנו צוללות למאות, ורבות מהן היו עומדות בלי ספק בשלבים שונים של השלמה. בתוך שנים־עשר חודש, לכל היותר בתוך שמונה־עשר, עלינו לצפות לתחילת מלחמת הצוללות כהלכתה. אבל קיוינו שלעת ההיא יהיה לשיפעת השייטות החדשות והאניות למלחמה בצוללות, שעמדו אצלנו בדרגת העדיפות הראשונה, יתרון יחסי ממשי בצאתן לקדם את פני הסכנה. את המחסור המכאיב בתותחים נגד מטוסים, בפרט מסוג בּוֹפוֹרס ובקוטר 3.7 אינצ’ים, אפשר היה להקל, לדאבון־הלב, רק לאחר חדשים רבים; אבל בגדר האפשרויות הקיימות נעשו צעדים להבטחת הגנתם של נמלי הצי שלנו; ובינתיים יהיה על הצי, בעודו משל באוקינוסים, להוסיף ולשחק במחבואים.

*

בספירה הרחבה יותר של הפעולות הימיות עדיין לא באה שום קריאת־תגר ממשית על מעמדנו. לאחר שהתעבורה בים התיכון הופסקה זמנית, חזרו ספינותינו עד־מהרה לנוע במעבר זה שאין־ערוך־לו. בינתיים היתה העברת חיל־המשלוח לצרפת מתנהלת למישרים. צי־המולדת עצמו “אי־שם בצפון” היה מוכן להכשיל כל פשיטה מצד מעט האניות הכבדות של האויב. ההסגר על גרמניה היה מוטל בדרכים דומות לאלו ששימשו במלחמה שעברה. “הפּטרול הצפוני” נקבע בין סקוטלנד לאיסלנד, ועם תום החודש הראשון נתפסו סך־הכל קרוב לשלוש־מאות־אלף טונה סחורות המיועדות לגרמניה, לעומת מאה־וארבעים־אלף טונה שאבדו לנו עקב פעולות האויב בים. מעבר לימים היו הסיירות שלנו מרדפות אניות גרמניות ובתוך כך הגנו על אניותינו מפני התקפה מצד פושטות של האויב. ככה הוקפאה הספּנות הגרמנית. עד תום ספטמבר היו 325 אניות גרמניות, שנפחן הכולל קרוב ל־750,000 טונה, שובתות בנמלים זרים. לכן נפלו רק מעטות בידינו.

בעלי־הברית שלנו גם הם עשו את שלהם. הצרפתים לקחו חבל חשוב בפיקוח על הים התיכון. במימי המולדת ובמפרץ ביסקאיה סייעו גם בקרב נגד הצוללות, ובמרכז האוקינוס האטלנטי היה כוח אדיר שבסיסו בדאקאר משולב בתכניות של בעלות־הברית נגד פושטות שעל פני הים.

הצי הפולני הצעיר הצטיין. בתחילת המלחמה נמלטו מפולין שלוש משחתות מודרניות ושתי צוללות, וילק ואוֹרזל, תגרו בכּוחות הגרמניים שבים הבלטי והצליחו להגיע לאנגליה. פרשת בריחתה של הצוללת אורזל היא אפּוֹס ממש. לאחר שהפליגה מגדיניה כאשר פלשו הגרמנים לפולין שוטטה תחילה בים הבלטי, וב־15 בספטמבר נכנסה לנמל הנייטראלי טאלין על־מנת להעלות אל החוף את קברניטה החולה. השלטונות האסתוניים החליטו לעצור את הצוללת, העמידו משמר על סיפונה, ולקחו את מפותיה ואת סדני תותחיה. בלי־חת הפליג הקצין המפקד שלה לים, לאחר שהתגבר על המשמר. בשבועות שלאחר־כך נרדפה הצוללת בלי־חשׂך על־ידי משמרות ים ואוויר, אך בסופו של דבר, בלי מפות אפילו, נמלטה מן הים הבלטי אל הים הצפוני. כאן היה ביכלתה לשדר מברק־אלחוט חלוש אל תחנה בריטית ולמסור את עמדתה המשוערת, וב־14 באוקטובר קידמה משחתת בריטית את פניה וליותה אותה למקום מבטחים.

*

בספטמבר שמחתי לקבל מכתב אישי מן הנשיא רוזוולט. פגשתי בו רק פעם אחת במלחמה שעברה. היה הדבר בעת סעודה בגרייז־אין, ואני התרשמתי מהופעתו הנהדרת במלוא כוחו ועלומיו. לא נזדמן לנו אלא להחליף ברכות שלום.

הנשיא רוזוולט אל מר צ’רצ’יל 11. 9. 39

מאחר שאתה ואני תפסנו עמדות דומות במלחמת־העולם, רצוני שתדע מה־שמח אני על שחזרת שוב לאדמירליות. אני מבין שגורמים חדשים מסבכים את הבעיות שלפניך, אבל עיקרי הדברים לא נשתנו ביותר. הדבר שרוצה אני שתדעו, אתה וראש־הממשלה, הוא שבכל עת אשמח אם תעמדו אתי במגע אישי ותודיעוני כל מה שתרצו להודיעני. תוכלו תמיד לשלוח לי מכתבים חתומים בצקלון שלכם או שלי.

אני שמח שעשית את הכרכים על מרלבּוֹרוֹ לפני החל הדבר הזה – וקריאתם הסבה לי עונג רב.

הזדרזתי להשיב, בחתימה של “אישיות ימית”, וכך החלה אותה חליפת־מכתבים ארוכה וראויה־להיזכר – שכּללה אולי אלף איגרות מכל צד ונמשכה עד למותו כעבור למעלה מחמש שנים.

פרק עשרים־וארבעה: חורבן פולין

תכנית הפלישה הגרמנית – מערכים פולניים מוטעים – פחיתוּת בטנקים ותותחים – השמדת חיל־האוויר הפולני – השבוע הראשון – השבוע השני – התקפת־הנגד הפולנית האמיצה – השמד – תור הסובייטים – ראדיו ורשה שותק – מלחמת־הבזק המודרנית – תזכירי מיום 21 בספטמבר – הסכנות המיידיות שלפנינו – שידורי מיום 1 באוקטובר

בינתיים ומסביב לשולחן הקבינט חוזים היינו בהשמדתה המהירה והמוּכנית כמעט של מדינה חלשה יותר בהתאם לשיטתו של היטלר ולתכניתו הישנה. פולין היתה פתוחה לפלישה גרמנית משלושה צדדים. סך־הכל מנו צבאות הפלישה חמישים־ושש אוגדות, ובכלל זה כל תשע האוגדות המשוריינות של היטלר. ממזרח־פרוסיה עלה המחנה השלישי (שמונה אוגדות) דרומה על ורשה וביאליסטוק. מפּומרניה נצטווה המחנה הרביעי (שתים־עשרה אוגדות) להשמיד את צבאות הפולנים בפרוזדור דנציג, ואחרי־כן לעלות דרומה־מזרחה על ורשה לאורך שתי גדות הוויסלה. בגבול מול טריז פּוֹזן החזיקו חילות־מילואים גרמניים החזקת־מגן, אבל מימינם ודרומה משם נמצא המחנה השמיני (שבע אוגדות) שמשׂימתו היתה לחפּות על האגף השמאלי של ההבקעה העיקרית. הבקעה זו הוטלה על המחנה העשירי (שבע־עשרה אוגדות) שכיון היישר אל ורשה. דרומית משם היתה למחנה הארבעה־עשר (ארבע־עשרה אוגדות) משימה כפולה, תחילה לכבוש את אזור התעשיה החשוב ממערב לקראקוב, ואחרי־כן, אם תהיה הצלחה בחזית העיקרית, לפנות היישר אל למבּרג (לבוֹב) בדרום־מזרח פולין.

הנה כך נדונו הכוחות הפולניים על הגבולות תחילה להבקעה, ואחרי־כן להכרעה ולכיתור בשתי תנועות מלקחיים: הראשונה מצפון ודרום־מערב על ורשה; השניה, מרחיקת־הלכת יותר, זו של המחנה השלישי המתקדם בדרך בּרסט־ליטוֹבסק ואליו יצטרף המחנה הארבעה־עשר, לאחר שתיכּבש למבּרג. אלה שיימלטו מצבת ורשה, תנותק אפוא דרך נסיגתם לתוך רומניה. למעלה מאלף־וחמש־מאות מטוסים מודרניים הוטלו על פולין. תפקידם הראשון היה למגר את חיל־האוויר הפולני, ואחרי־כן לסייע לצבא בשדה־הקרב, ומחוץ לזאת להתקיף מתקנים צבאיים ואת כל התחבורה בכבישים ובמסילות־הברזל. כן גם היה עליהם לזרוע בהלה עד אפסי הארץ.

במספרים ובציוד לא היה הצבא הפולני יריב שווה לתוקפיו, וגם מערכיו לא נבחרו בחכמה. הפולנים פרסו את כל כוחותיהם לאורך גבולות מולדתם. לא היתה להם שום עתודה מרכזית. אף כי נקטו עמדה גאה ויהירה נגד שאפותיה של גרמניה, בכל זאת התייראו פּן יאשימום בהתגרות על־ידי שיתגייסו מבעוד מועד כנגד ריכוזי הכוחות המתקבצים סביבם. שלושים אוגדות, שלא היו אלא שני שלישים מצבאם הפעיל, היו מוכנות או מוכנות כמעט לקדם את פני ההלם הראשון. קצב המאורעות והתערבותו הנמרצה של חיל־האוויר הגרמני מנעו את היתר מהגיע לעמדות הקדומניות עד אשר נשבר הכל, והם היו מעורבים רק באסונות האחרונים. הנה כך עמדו שלושים האוגדות הפולניות מול מספר כפול כמעט כשלהן מסביב לחזית ארוכה באין מאום מאחריהן. ולא במספרים בלבד היתה ידם של הפולנים על התחתונה. לאויב היה יתרון כבד בתותחים מן הסוגים החדשים, ולפולנים היתה רק חטיבה משוריינת אחת ויחידה לצאת לקראת תשעה ה“פּאנצרים” הגרמניים, כמו שכבר קראו להם. חיל־הפרשים שלהם, שמנה שתים־עשרה חטיבות, הסתער באומץ־רוח נגד נחילי הטנקים והמכוניות המשוריינות, אך לא יכול להרע להם בחרבותיו ובחניתותיו. תשע־מאות מטוסיהם מן הקו הראשון, שאולי מחציתם היו מטיפוסים מודרניים, הופתעו, ורבים מהם הושמדו בטרם ימריאו.

תנועת מלקחיים פנימית: ספטמבר 1939

הפלישה לפולין

בהתאם לתכניתו של היטלר הותרה רצועתם של צבאות גרמניה ב־1 בספטמבר, ולפניהם הכה חיל־האוויר שלו בלהקים הפולנים בשדות־התעופה שלהם. בתוך יומיים חוסל למעשה כוחה האווירי של פולין. תוך שבוע ימים העמיקו צבאות הגרמנים את צפרניהם בבשרה של פולין. ההתנגדות בכל מקום היתה אמיצה אך ללא הועיל. כל הצבאות הפולניים על הגבולות, להוציא את קבוצת־הגייסות של פּוֹזן, שאגפיה נחשׂפו עד מאד, הונסו אחור. קבוצת־הגייסות של לוֹדז הובקעה לשנים על־ידי המחנה העשירי הגרמני; מחצית אחת נסוגה מזרחה עד ראדוֹם, השניה נדחפה צפונה־מערבה; ובדרך הפּירצה הזאת זינקו שתי אוגדות־שריון העולות היישר על ורשה. הלאה משם צפונה הגיע המחנה הרביעי הגרמני אל הוויסלה וחצה אותה, ופנה לארכה במסעו על ורשה. רק קבוצת־הגייסות הפולנית הצפונית עצרה כוח לשים מחסום למחנה השלישי הגרמני. עד־מהרה אוגפה קבוצה זו ונסוגה אל הנהר נאַרב, שרק בו הוכנה מראש מערכת־מגן חזקה למדי. כך היו תוצאות השבוע הראשון למלחמת־הבזק.

השבוע השני עמד בסימן של קרבות מרים ובסופו שוב לא היה הצבא הפולני, המונה להלכה כשני מיליונים, קיים ככוח מאורגן. בדרום הוסיף המחנה הארבעה־עשר הגרמני להתקדם אל הנהר סאן. צפונית לו כותרו והושמדו ארבע האוגדות הפולניות שנסוגו לראדום. שתי האוגדות המשוריינות של המחנה העשירי הגיעו לפרוורי ורשה, אבל הואיל ולא היה אתן חיל־רגלים לא יכלו להתקדם נוכח ההתנגדות הנואשה שאירגגו אנשי העיר. צפונית־מזרחית לוורשה כיתר המחנה השמיני את הבירה ממזרח, ושדרתו השמאלית הגיעה לברסט־ליטובסק, מאה מיל מאחרי חזית המערכה.

בתוך מלתעות המלקחיים של ורשה נלחם הצבא הפולני ומת. על קבוצת־הגייסות של פּוֹזן נוספו אוגדות מקבוצות־הגייסות של תוֹרן ולודז, שנהדפו על־ידי ההסתערות הגרמנית. עתה מנתה קבוצה זו שתים־עשרה אוגדות, ועל פני אגפה הדרומי היה המחנה העשירי הגרמני נוהר אל ורשה, המוגנת רק על־ידי המחנה השמיני החלש־ביחס. אף שכּבר היה מכוּתר למעשה, החליט המפקד הפולני של קבוצת פוזן, הגנרל קוּטז’יאה, להלום דרומה נגד אגף הכוח הגרמני העיקרי. התקפת־נגד פולנית נועזה זו, הנקראת בשם קרב הנהר בּזוּרה, חוללה משבר שסחף לתוכו לא רק את המחנה השמיני הגרמני אלא גם חלק מן העשירי, שהוסחו מוורשה מטרתם, ואפילו קורפוס אחד מן המחנה הרביעי מן הצפון. תחת כובד ההסתערות האדירה הזאת, ותחת שבט הפצצות־אוויר ללא התנגדות, התמידה קבוצת־פוזן עשרה ימים במאבקה המפואר־לעד. היא חוסלה ב־19 בספטמבר.

בינתיים נפגשו המלקחיים החיצוניים ונסגרו. המחנה הארבעה־עשר הגיע אל פרוורי למברג ב־12 בספטמבר, הלם צפונה והתחבר ב־17 בחודש עם חילות המחנה השלישי שעברו את ברסט־ליטובסק. עתה לא היה שום פתח מנוס אלא ליחידים בעלי העזה. ב־20 בחודש הכריזו הגרמנים כי קרב הוויסלה היה “אחד מקרבות־השמד הגדולים ביותר שבכל הדורות”.

עתה בא תורם של הסובייטים. הופעלה “הדימוקרטיה”, כפי שהם קוראים לה עתה. ב־17 בספטמבר שטפו צבאות רוסיה ועברו את הגבול המזרחי חסר־המגן כמעט של פולין והתקדמו מערבה בחזית רחבה. ב־18 כבשו את וילנה, ונפגשו עם שותפיהם הגרמנים בברסט־ליטובסק. במלחמה שעברה עשו כאן הבולשביקים, מתוך הפרת הסכמיהם החגיגיים עם בעלי־הברית המערביים, את שלומם הנפרד עם גרמניה של הקייזר, והרכינו ראש לתנאיו החמוּרים. עתה בברסט־ליטובסק האירו הקומוניסטים הרוסיים את פניהם לגרמניה של היטלר ולחצו את ידה. חורבן פולין ושיעבודה השלם התנהלו במלוא הקצב. ורשה ומודלין עדיין לא נכבשו. התנגדותה של ורשה, שבמידה רבה היתה תוצאת רוח הגבורה שעברה את אזרחיה, היתה נהדרת ונואשה. מקץ ימים רבים של הרעשה עזה מן האוויר ובתותחים כבדים, שרבים מהם הועברו חיש בכבישים הרחבים מן החזית המערבית הבּטלה ממעשׂ, חדל ראדיו ורשה מלנגן את ההמנון הלאומי הפולני, והיטלר נכנס אל חורבות העיר. מודלין, מבצר על הוויסלה במרחק עשרים מיל מן הבירה, קלט אל תוכו את שרידי קבוצת־הגייסות של תוֹרן, והחזיק מעמד עד ל־28 בחודש. הנה כך תם הכל ונשלם בתוך חודש אחד, ואומה בת שלושים־וחמישה מיליון נפלה בידיהם חסרות־הרחמים של האנשים ששאפו לא רק לכבוש אלא לשעבד, ובעצם גם להשמיד ולאבד, המוני־אדם עצומים.

ראינו דוגמה מושלמת של מלחמת־הבזק המודרנית; את פעולת־הגומלים ההדוקה של צבא וחיל־אוויר על שדה־הקרב; את ההפצצה העזה של כל קווי התחבורה ושל כל עיר הנראית בחינת מטרה מושכת; את זיונו של גיס חמישי פעיל; את השימוש המרובּה במרגלים ובצנחנים; ועל הכל – את ההבקעות שאין־לעמוד־בפניהן של שיפעות שריון גדולות. הפולנים לא נועדו להיות האחרונים שתעבור עליהם הכוס הזאת.

*

צבאות הסובייטים המשיכו להתקדם עד לקו שעליו הסכימו עם היטלר, וב־29 נחתם רשמית החוזה הרוסי־הגרמני על חלוקת פולין. אני עדיין הייתי משוכנע בניגוד העמוק, והמוחלט לפי דעתי, שבין רוסיה לגרמניה, ולא זזתי מן התקוה שמכוח המאורעות יימשכו הסובייטים אל צדנו. לפיכך לא התמכרתי להתמרמרות שחשתי, ואשר גאתה סביבי בקבינט שלנו, על המדיניות הגסה והקישחת שלהם. מעולם לא היו לי שום אשליות ביחס אליהם. ידעתי שאין הם מקבלים שום עול של מוסר, ואין דעתם נתונה אלא לאינטרסים שלהם בלבד. אך לפחות לא היו חייבים לנו מאומה. חוץ מזה, במלחמה לחיים ולמוות חייב הכעס להיות כפוף למטרת הבסתו של האויב העיקרי והמיידי. מנוי וגמור היה אתי למצוא את מיטב הפירושים להתנהגותם הנתעבת. לפיכך נקטתי לשון של התאפקות בתזכיר שכתבתי לקבינט המלחמתי ב־25 בספטמבר.

אף כי חטאו הרוסים בבוגדנות הגסה ביותר במו"מ האחרון שלהם, הרי הדרישה שהעמיד המרשל וורושילוב שיכבשו צבאות רוסיה את וילנה ולמברג אם יהיו בעלי־ברית לפולין היתה בקשה צבאית לגיטימית בהחלט. פולין דחתה את הבקשה מטעמים שאם גם טבעיים היו, הרי עכשיו נראה שהיו בלתי־מספיקים. בסופו של דבר תפסה רוסיה אותו קו ואותן עמדות בתורת אויבתה של פולין, בו בזמן שיכלה אולי לתפסן כידידה מפוקפקת וחשודה מאד. למעשה אין ההבדל גדול כל־כך כפי העשוי להיראות. הרוסים גייסו כוחות גדולים מאד והוכיחו שהם מסוגלים להתקדם מהרה והרחק מעמדותיהם שלפני המלחמה. עכשיו גובלים הם לגרמניה, וגרמניה אינה יכולה כלל לחשוף את החזית המזרחית. הכרח הוא להשאיר מחנה גרמני גדול כדי לשמור עליו. רואה אני שהגנרל גאמלן מעריך אותו בעשרים אוגדות לפחות. אפשר מאד שתהיינה עשרים־וחמש ויותר. חזית מזרחית קיימת, אפוא, בכוח.

אבל אפשר שייתכן גם להקים חזית דרום־מזרחית, שבה יהיה אינטרס משותף לרוסיה, בריטניה וצרפת. כפּו השמאלית של הדוב כבר סגרה את הדרך מפולין לרומניה. האינטרס הרוסי בעמים הסלאביים של הבלקנים הוא אינטרס מסוֹרתי. אם יבואו הגרמנים אל הים השחור יהיה בדבר איוּם קטלני לרוסיה וגם לתורכיה. אם תעשינה שתי הארצות האלו יד אחת כדי למנוע זאת, יהיה בכך משום מילוי משאלותינו ממש. אין הדבר מנוגד בשום פנים למדיניות שלנו כלפי תורכיה. אפשר גם אפשר שתטול רוסיה מרומניה את בסרביה; אבל דבר זה איננו מתנגש בהכרח עם האינטרס העיקרי שלנו, שהוא לבלום את תנועתה של גרמניה אל מזרחה ודרום־מזרחה של אירופה. רומניה, שהפיקה ריוח עצום מן המלחמה שעברה, שבּה ניצלה מתבוסה גמורה על־ידי נצחונם של בעלי־הברית, תהיה בת־מזל אם כתוצאה מן המלחמה הזאת לא תאבד אלא את בּסרבּיה ואת חלקה הדרומי של דוֹבּרוּג’ה, ואת זו האחרונה ראוי היה לה למסור מרצונה לבולגריה למען הקמת גוש בלקני. במידה שאפשר לדון כרגע, ודאי חיוביות תהיינה התגובות על תנועת הרוסים ברחבי הבלקנים ובפרט ביוגוסלביה. הנה כי כן אפשר שמחוץ לחזית־שבכוח במזרח תקום חזית־בכוח בדרום־מזרח, שתשתרע בחצי־סהר ממפרץ ריגה עד ראש הים האדריאטי (ומשם אולי הלאה על פני הבּרנר אל האַלפּים).

אנחנו היינו מעדיפים כמובן שתסתערנה כל הארצות האלו מיד על האויב המשותף, גרמניה הנאצית; ובהמשך הזמן אין להוציא זאת מכלל אפשרות. אפשרות זו תתקרב מאד אם תבקיע גרמניה בדרך הונגריה אל רומניה, ובמידה מועטה מזו – אם תהלום ביוגוסלאביה. הקו שאנו נוקטים לטיפוח החזית הזאת, לחיזוקה ולהפעלתה בעת־ובעונה־אחת אם יותקף איזה חלק ממנה, דומה שהוא מוצדק בהחלט. מדיניות זו מחייבת חידוש היחסים עם רוסיה, כמו שמיהר שר־החוץ לחזות מראש. כן גם כופה אותנו הדבר להתמיד במדיניות שעליה הכריז ראשי־הממשלה, שלא נתחייב על שום פתרונות טריטוריאליים מיוחדים, ושנרכז את כל מאמציהן של בריטניה וצרפת במיגוּר ההיטלריזם, וכן שנבטיח שעוד ימים רבים לא תתחדש האימה הגרמנית על הדמוקרטיות המערביות. הנקודה הזאת האחרונה, הנוגעת כל־כך אל לב הצרפתים, מובעת בדבריו של ראש־הממשלה: “מטרתנו הכללית… היא לגאול את אירופה מן הפחד המתמיד והחוזר מפני תוקפנות גרמנית, ולאפשר לעמי אירופה לשמור על חירויותיהם ועצמאותם”. כל כמה שנחזור על הדברים האלה ונרחיב את הדיבור עליהם, לא נהיה מספיקים.

מתוך ההערכה הכללית הזאת ייקל עלינו לעיין בדרכנו בשיחות עם תורכיה. אין בי הרגשה שקיימת בשיחות האלו אותה מידה של דחיפות שהיתה בהן בשעה שהודיעו שהיטלר עומד לפלוש לפולין בכוח של עשרים־ושמונה אוגדות וכו'. עכשיו נראה כי אפשר להרתיע את האיש ההוא מן הקריירה המזרחית שלו; אך כמובן אפשר שיחדש את איומו בכל עת, ולנו יש חוץ מזה אינטרס ראשון־במעלה לאחד את כל הבלקנים והחזית המזרחית לפעולת־איבה נגד גרמניה. לכן דומה כי חשוב הוא ביותר לעשות את החוזה התורכי.

אם יתברר שדרכו של היטלר גדורה לפניו במזרח, דבר שכמובן עדיין איננו בחזקת ודאי, הרי שלוש דרכים פתוחות. לפניו:

(1) התקפה רבה בחזית המערבית, מן־הסתם בדרך בלגיה, כשהוא לוקט את הולנד בדרך.

(2) התקפה נמרצת מן האוויר על בתי־החרושת ונמלי־הצי וכו' בבריטניה, או אולי מפעלי המטוסים שבצרפת.

(3) מה שראש־הממשלה קורא “התקפת השלום” כשלעצמי אאמין כי (1) קרובה לבוא רק כאשר תרוכזנה לפחות שלושים אוגדות מול בלגיה ולוכסמבורג. אשר ל (2), דומה כי זהו מעשה מתאים מאד לאותו איש; אבל אפשר שלא יעשה זאת, ואפשר שהגנרלים שלו לא יניחו לו לעשות זאת, והללו ידם תקיפה עכשיו יותר, מן־הסתם, וזאת מפּחד ריב־דמים עם בריטניה הגדולה, ומפחד שמא שחיטות־האוויר, שתהיינה בלתי־נמנעות, תגרורנה את ארצות־הברית למלחמה. אשר ל(3): אם לא ינסה ב(2) דומה יהיה כי חובתנו ומדיניותנו תהיינה שלא להסכים לשום דבר שיעזור לו להיחלץ מצרותיו, ולהניח לו להתבשל ברוטב שלו עצמו משך החורף בו בזמן שנחיש את חימושנו ונארוג את מסכת הבריתות שלנו. לפיכך דומה כי הסיכויים הכלליים חיוביים הרבה יותר משהיו בסתיו 1914, כאשר נכבש חלק גדול מצרפת ורוסיה נמחצה בטאננבּרג.

אבל תמיד נשאר בעינו מס. 2. זהו האיוּם המיידי.

בשידור ב־1 באוקטובר אמרתי:

פולין כבר הוכרעה על־ידי שתים מן המעצמות הגדולות ששיעבדוה משך מאתיים־וחמישים שנה אלא שלא עצרו כוח להצמית את רוחה של האומה הפולנית. הגנת־הגבורה על ורשה מראה כי אין להשמיד את נשמתה של פולין, וכי היא תשוב לקום כסלע, שיכול איזה נחשול־איתנים להציפו אבל הוא נשאר סלע.

רוסיה נהגה על פי קו קר של אנוכיות. לוואי והיו צבאות רוסיה עומדים בקו הנוכחי שלהם כידידים ובעלי־ברית לפולין ולא כפולשים. אבל עצם עמידתם של צבאות רוסיה על הקו הזה נחוצה היתה בבירור לבטחונה של רוסיה מפני הסכנה הנאצית. על כל פנים, הקו קיים, ונוצרה חזית מזרחית שאין גרמניה הנאצית מעיזה להתקיפה…

אינני יכול לנבא לכם מה תעשה רוסיה. הרי זו קושיה עטופה תעלומה בתוך חידה; אבל אולי יש מפתח לפתרון. מפתח זה הוא האינטרס הלאומי של המדינה. אין זה יכול לעלות בקנה אחד עם האינטרס של רוסיה, או עם בטחונה, שתתבסס גרמניה על חופי הים השחור, או שתכריע את מדינות הבלקן ותשעבד את העמים הסלאביים של דרום־מזרח אירופה. דבר זה יהיה מנוגד לאינטרס־הקיום ההיסטורי של רוסיה.

ראש־הממשלה היה בדעה אחת אתי. “השקפתי כמו של וינסטון”, אמר, במכתב אל אחותו, “שעתה־זה הקשבנו לשידורו המצוין. אני סבור שרוסיה תנהג תמיד כפי שהאינטרסים שלה מחייבים, לפי דעתה, ואינני יכול להאמין שתהיה סבורה כי נצחון גרמני ושלטון גרמני על אירופה יפים לאינטרסים שלה”⁸⁷.

הפירר סוקר את גדודיו.

ורשה בחורבנה, ספטמבר 1939. רחוב בעיר העתיקה, לפני ההפגזה – ואחריה

פרק עשרים־וחמישה: בעיות הקבינט המלחמתי

פגישותינו היומיומיות – צבא חמישים־וחמש אוגדות לבריטניה – הארטילריה הכבדה שלנו – מכתבי אל ראש־הממשלה מיום 10 בספטמבר – אל מיניסטר האספקה, 10 בספטמבר, ותשובתו – הצורך במיניסטריון לספּנוּת – מכתבי אל ראש־הממשלה, 15 בספטמבר – תשובתו, 16 בספטמבר – חליפת־מכתבים נוספת על נשק וכוח־אדם – מכתבי אל שר־האוצר, 24 בספטמבר – מסע חסכון – החיפוש אחר התקפה ימית – הים הבלטי – “קתרינה הגדולה” – תכניות לפריצה – צדדים טכניים וטקטיים – הריוח – דעת הלורד־הראשון־של־הימיה – מינויו של הלורד קוֹרק – התקדמות התכנית – הווטו מן האוויר – תכנית הבנייה החדשה – סיירות – משחתות – מספרים לעומת גודל – מדיניות לטווח ארוך ולטווח קצר – זירוז התכנית – הצורך בשייטת־מערכה אטימת־אוויר – ביזבוז האניות מטיפוס “רויאל סובריין” – אני מקים מחלקה סטאטיסטית משלי

הקבינט המלחמתי וחבריו המוּספים, עם ראשי־המטות של שלושת השירותים המזוינים ומספר מזכירים, נועדו בפעם הראשונה ב־4 בספטמבר. אחרי־כן היינו נפגשים יום־יום, ותכופות פעמיים ביום. אינני זוכר שום תקופה שבה היה מזג־האוויר חם כל־כך – הייתי לבוש רק מקטורן אלפקה שחור מעל כתונת־בד בלבד. אכן, היה זה בדיוק מזג־אוויר מסוג מה שהיה רצוי להיטלר בשביל פלישתו לפולין. הנהרות הגדולים, שעליהם סמכו הפולנים בתכנית ההגנה שלהם, היו נוחים למעבר כמעט בכל מקום, והקרקע היתה קשה ומוצקה לתנועת טנקים וכלי־רכב מכל הסוגים. מדי בוקר היה הגנרל איירונסייד, הרמטכל“ק (ראש־המטה־הכללי־הקיסרי), עומד לפני המפה ומוסר דו”חות ארוכים והערכות, שעד־מהרה לא השאירו בנו כל ספק שהתנגדותה של פולין תימחץ חיש־קל. מדי יום הייתי מוסר לקבינט את סיפורה של האדמירליות, שבּרגיל היה כולל רשימה של ספינות־סוחר בריטיות שטובעו על־ידי הצוללות. חיל־המשלוח־הבריטי בן ארבע אוגדות החל בתנועתו לצרפת, ומיניסטריון־התעופה הצטער על שאין מניחים לו להפציץ מטרות צבאיות בגרמניה. מחוץ לזאת התנהלו עניינים רבים בחזית הפנימית, והיו כמובן דיונים ממושכים בדבר ענייני־חוץ, בפרט ביחס לעמדתן של רוסיה הסובייטית ואיטליה וביחס למדיניות שיש לנקוט בבּלקנים.

הצעד החשוב ביותר היה הרכבת “ועדת־כוחות־היבשה” בראשותו של סיר סמואל הוֹר, שלעת הזאת היה הלורד־שומר־החותם, שתפקידה לעוּץ לקבינט המלחמתי על דבר הקפו וארגונו של הצבא אשר נקים. אני השתייכתי לוועדה קטנה זו, שהיתה מתכנסת במשרד־הפנים, ויום אחד לוהט הסכימה, לאחר ששמעה את דברי הגנרלים, שעלינו לגשת מיד להקמת צבא של 55 אוגדות, יחד עם כל מפעלי התחמושת, בתי־החרושת ושירותי האספקה מכל הסוגים הנחוצים להחזקתו בפעולה. התקוה היתה כי בחודש השמונה־עשר כבר יישלחו לצרפת שני־שלישים מזה, כוח ניכר, או שיהיו מוכשרים לצאת לשדה־הקרב. סיר סמואל הור היה בהיר־ראייה ופעיל בכל הדבר הזה, ואני תמכתי בו בתמידות. לעומת זאת חשש מיניסטריון־התעופה כי צבא כה גדול על אספקתו ידרוש יותר מדי מן העובדים המקצועיים שלנו ומכוח־האדם שלנו, ויפריע לו בביצוע התכניות העצומות שעובדו על גבי הנייר להקמת חיל־אוויר מכריע בכוחו וכל־יכול בתוך שנתיים־שלוש. ראש־הממשלה התרשם מטענותיו של סיר קינגסלי ווּד, והיסס אם יש להתחייב על הקמת צבא בשיעור כזה, על כל הכרוך בכך. בקבינט המלחמתי היו הדעות חלוקות בשאלה זו, ועבר שבוע או יותר עד שהוחלט לקבל את עצתה של ועדת־כוחות־היבשה על הקמת צבא של 55 אוגדות.

סבור הייתי כי כחבר הקבינט המלחמתי אני חייב להשקיף השקפה כוללת, וכפפתי את צרכי האדמירליות עצמה לצרכי התכנית העיקרית. מעוניין הייתי להגיע לידי בסיס רחב של הסכמה עם ראש־הממשלה, וכן להעמיד לרשותו את ידיעותי בשדה זה שבו כבר התהלכתי לשעבר; ומאחר שעודדתני אדיבותו, כתבתי לו שורת מכתבים על בעיות שונות שהתעוררו. לא רציתי להיכנס אתו בוויכוחים בישיבות הקבינט ותמיד העדפתי להעלות דברים על הנייר. כמעט בכל המקרים נמצאנו מסכימים זה עם זה, ואף כי בתחילה היה לי הרושם שהוא נזהר מאד, הנה שמח אני לומר כי דומה היה שמדי חודש בחודש גוברים אמונו ורצונו הטוב. הבּיוגרף שלו מעיד על כך. כן גם כתבתי לחברים אחרים של הקבינט המלחמתי ולמיניסטרים שונים שאתם היו לי עניינים בתוקף תפקידי או מטעמים אחרים. במידת־מה הפריעה לקבינט המלחמתי העובדה שלעתים רחוקות היה מתכנס לבדו בלי מזכירים או מומחים צבאיים. היה זה חבר אנשים רציני וחרוץ, וגדולים מאד הם היתרונות של דיון חפשי בין בני־אדם הקשורים זה לזה בהדוּק כל־כך במשימה משותפת, בלי שום דיקדוקי רשמיוּת ובלא ניהול כל רשימות. פגישות כאלו הן השלמה הכרחית לישיבות הרשמיות שבּהן עניינים נשקלים והחלטות נרשמות לשם הדרכה ופעולה. שני התהליכים הם דברים שבלעדיהם אי־אפשר לטפל בעניינים הקשים ביותר.

הייתי מעוניין עד מאד בגורל הכּמות הגדולה של תותחים כבדים, שבּתורת מיניסטר־התחמושת ייצרתיה במלחמה שעברה. כלי־נשק כאלה ייצורם מצריך שנה וחצי, אבל חשוב הוא מאד לצבא, בין בהגנה בין בהתקפה, שיהיה לרשותו שפע סוללות כבדות. זכורות לי ההתנצחויות שהיו למר לויד ג’ורג' עם משרד המלחמה ב־1915 וכל המרקחה הפוליטית שקמה סביב נושא זה של הקמת ארטילריה כבדה מאד ומכרעת בכוחה, ואיך הצדיקו המאורעות את דעתו. אָפיה של המלחמה ביבשה, כשנתגלה סוף־סוף כעבור שמונה חדשים ב־1940, נמצא שונה לגמרי מזה של 1918–1914. אולם התותחים הגדולים האלה סיפּקו, כפי שיתברר, צורך חיוני בהגנת המולדת. לעת הזאת מדוּמה הייתי כי יש לנו אוצר בלום, שאיולת תהיה זו להתעלם ממנו.

כתבתי לראש־הממשלה על ענין זה ועניינים אחרים:

הלורד הראשון אל ראש הממשלה 10 בספטמבר 1939

אני תקוה שלא תתרעם עלי אם אשלח לך כמה הערות באורח פרטי.

1. עדיין אני נוטה לחשוב שאין אנו צריכים לנקוט את היזמה בהפצצות, מחוץ לאיזור הסמוך ממש לתחום פעולתם של הצבאות הצרפתיים, מקום שחובה עלינו לעזור, כמובן. הרי זה לטובתנו שתתנהל המלחמה בהתאם למושגי המלחמה האנושיים יותר, ושנבוא אחרי הגרמנים ולא לפניהם בתהליך, שהוא בלי ספק בלתי־נמנע, של החרפת הזעם והאלימוּת. כל יום שעובר נותן יתר־מחסה לאוכלוסים של לונדון ושל הערים הגדולות, ובתוך שבועיים לערך יהיו הרבה יותר מקלטים בטוחים־ביחס מאשר עכשיו.

2. עליך לדעת מה שהוּגד לנו על מצב חיל־המשלוח הקטן שלנו ועל מה שחסר לנו בטנקים, ביחידות רגמים מאומנות, ועל הכל – בארטילריה כבדה. בקורת צודקת תישמע אם יתברר שהסוללות הכבדות חסרות… ב־1919, אחרי המלחמה, כשהייתי מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה, פקדתי לאחסן, לשמן ולשמור בקפידה שיפעת תותחים כבדים; וכן גם זכור לי שייצרתי ב־1918 שני תותחי הוֹביצר של "12 לבקשת המטה הכללי, כדי לסייע בהתקדמות לתוך גרמניה ב־1919. מעולם לא נעשה בהם שימוש, אבל הם היו המלה האחרונה בזמנו. אין אלה דברים ההולכים לאיבוד על־נקלה… נדמה לי כי יש צורך דחוף וחיוני ביותר, ראשית, לראות מה יש בארון, שנית, להתאים את המצוּי לשימוש מיד ולהתאים תחמושת בעלת אופי מודרני. מקום שהדברים אמוּרים בחומר הכבד הזה, אולי אוכל לעזור באדמירליוּת, כי אנחנו כמובן מרגישים עצמנו ממש כבתוך שלנו ביחס לכל דבר גדול…

3. אולי תרצה לדעת את העקרונות שלפיהם אני נוהג בעיצוּב תכנית הצי לבנייה חדשה. אומר אני להפסיק כל עבודה מחוץ לזו של בניית שלוש או אולי ארבע הראשונות מאניות־המערכה החדשות, ולא לדאוג לפי־שעה על דבר כלי־שיט שלא יוכלו להיכנס לפעולה לפני 1942. בהחלטה הזאת צריך יהיה לחזור ולעיין בעוד ששה חדשים. על־ידי שינוי זה אני משיג את כושר־הייצור העודף, שיוכל לעזור לצבא. מצד שני עלי לעשות מאמץ גדול מאד כדי להגדיל את הצי הקטן יותר שכנגד צוללות. בתחום זה יש חשיבות חיונית למספרים. הרבה כלי־שיט ייצאו ב־1940, אך הם לא יספיקו כלל בשים לב לכך שאולי נוצרך לעמוד בפני התקפה מצד 200 או 300 צוללות בקיץ 1940…

4. באשר לאספקת הצבא ויחסו לחיל־האוויר, סלח לי אם אעמיד לרשותך את נסיוני וידיעותי, שלא נלמדו כי אם נקנו. עיבּוּד תכנית על הבסיס של 55 אוגדות על־ידי מיניסטר־האספקה ברגע זה לא יפגע לרעה בתעופה או באדמירליות, כי (א) עוד חדשים רבים לא יידרשו עובדים מאומנים לעבודה המוקדמת של הבטחת המקומות ובנין בתי־החרושת; המדובר הוא בחדשים של חפירת יסודות, עבודת בטון, לבנים וטיח, תיעול וכו', שפועלי הבנין הרגילים מספיקים להן; ו(ב) אף אם לא תוכל לממש חזית של 55 אוגדות עד לחודש העשרים־וארבעה בשל צרכים אחרים, תוכל לשנות את המועד לחודש השלושים־וששה או גם מאוחר יותר מבלי לפגוע בהקף. כנגד זאת, אם לא יכין הוא תכנית גדולה מלכתחילה, יהיו עיכובים מחרידים כשיקום צורך בהרחבת בתי־חרושת קיימים. יעבּד את תכניתו באמת־המידה הגדולה, ואתה הגן על צרכי חיל־האוויר והצבא על־ידי הכנסת שינויים בגורם הזמן. בית־חרושת כיון שהוּקם אין הכרח להשתמש בו קודם שעת הצורך, אבל אם אינו קיים אפשר תהיה חסר־ישע כאשר תזדקק למאמץ נוסף. רק כשהמפעלים הגדולים האלה מתחילים בעבודה אפשר להשיג תוצאות מספיקות.

5. עד עכשיו (בצהריים) אין ידיעות על אבידות נוספות מפעולות צוללות, ז.א. 36 שעות בלא־כלום. אולי הלכו להן כולן לסוף־השבוע! אבל אני מבלה את זמני בציפּיה להיפגע. בכל־זאת בטוח אני שהכל יהיה כשורה.

כתבתי גם אל ד"ר בּרגין:

הלורד הראשון אל מיניסטר האספקה 10 בספטמבר 1939

ב־1919, כשהייתי במשרד־המלחמה, נתתי הוראות מדוקדקות לאחסן כמות של תותחים כבדים ולשמנם. נראה שעתה נתגלה הדבר. נראה לי כי הדבר הראשון שיהיה עליך לעשות הוא לתפוס במלאי הזה ולהתקין את התותחים בדרגת העדיפות הגבוהה ביותר, וכן גם לייצר את התחמושת הכבדה. האדמירליות אפשר תוכל לעזור בפגזים הכבדים. אל תהסס לבקש.

התשובה היתה משביעת־רצון ביותר:

מיניסטר האספקה אל הלורד־הראשון 11 בספטמבר 1939

הכנת הארטילריה הכבדה ביותר, שעליה אתה כותב, לשימוש, עניינה את משרד־המלחמה ביותר מאז משבר ספטמבר 1938, ולמעשה החלה העבודה בהתקנת התותחים והמכוֹנים, גם של תותחי ה־"9.2 וגם בהוביצרים של "12, בינואר האחרון.

הציוד הזה אוּחסן ב־1919 בקפידה ניכּרת, וכתוצאה מכך מתברר שבּכללוּתו הוא נמצא במצב לא־רע. אולם חלקים מסוימים נתפּסדו וצריכים חידוש, ועבודה זו מתנהלת בתמידות משך כל השנה הזאת. אין ספק שחלק מן הציוד יהיה מוכן אצלנו עוד החודש, ומובן שאני קובע לעבודה הזאת דרגת עדיפות גבוהה ביותר…

הריני אסיר־תודה ביותר על מכתבך. תשמח לראות מה־רב הוא שכבר נעשה על פי הקווים שאתה ממליץ עליהם.

*

הלורד־הראשון אל ראש־הממשלה 11 בספטמבר 1939

הכל אומרים שצריך להיות מיניסטריון לספּנוּת. נשיא לשכת הספּנוּת לחץ עלי בתוקף בכיווּן זה בפגישתנו היום עם בעלי האניות. מיניסטר המסחר ביקשני לצרף את דעתו למשאלה זו, הכּרוכה כמובן בקיצוץ תפקידיו שלו. מובטח אני שתהיה דרישה חזקה בפּרלמנט. יתר על כן, הצעד נראה לי מעיקרו. התפקידים הם שלושה:

(א) להבטיח את מירב הפּוֹריוּת והחסכון במטענים, בהתאם למדיניות המלחמה של הקבינט וללחץ המאורעות.

(ב) לעבּד ולארגן את התכנית הגדולה מאד לבנין אניות, הנחוצה כערובּה מפני האבידות הכבדות בטונאז' שנוכל לצפות להן מהתקפת צוללות, שחוששים לה בקיץ 1940. דבר זה צריך בוודאי לכלול את העיון באניות־מלט, ולהקל בכך את הלחץ על הפּלדה שלנו משך תקופה של צימצום בפלדה.

(ג) לדאוג לימאים של צי־הסוחר שיוצרכו לרדת לים שוב ושוב לאחר שטוּרפּדו וניצלו, לנחמם ולהרגיעם. הימאים האלה של הצי המסחרי הם גורם חשוב ביותר ומכריע־בכוח במלחמה מסוג זה.

מיניסטר המסחר כבר אמר לך כי יהיה צורך בשבועיים או שלושה כדי להתיק את ענפי המיניסטריון שלו, שיופרשו להקמת מיניסטריון הספּנות, ממשרד־האב. נראה לי כי מחוּכם הוא מאד להקצות תקופת־מעבר זו. אם יוחלט על מינויו של מיניסטר, הרי יאסוף לו את הסגל האישי הנחוץ, ובהדרגה יטוֹל לידיו את העניינים באותם ענפי מיניסטריון המסחר הנוגעים בדבר. כן גם נראה כי חשוב הוא שתעשה הממשלה את הצעד ותקים מיניסטריון לספּנות קודם שיופעל לחץ מצד הפרלמנט וחוגי הספּנוּת, וקודם שיגידו לנו כי יש טענות מבוססות נגד השיטה הקיימת.

*

המיניסטריון הוקם לאחר חודש של דיונים והוכרז עליו ב־13 באוקטובר. מר צ’מברליין בחר בסיר ג’ון גילמוֹר להיות ראשוֹ הראשון. נמתחה בקורת על בחירה זו וטענו שאיננה הולמת. גילמור היה איש סקוטי חביב ביותר וחבר־פרלמנט ידוע. הוא כיהן בממשלה בימי מר בולדווין ומר צ’מברליין. בריאותו היתה מתרופפת והולכת, והוא מת חדשים אחדים אחרי מינויו. על מקומו בא מר רוֹנלד קרוֹס.

הלורד־הראשון אל ראש־הממשלה 15 בספטמבר 1939

הואיל ולא אהיה כאן עד יום־ב', אני מוסר לך את מחשבתי הנוכחית על המצב בעיקרו.

נראה לי שרחוק הוא ביותר מן הדעת שינסו הגרמנים בהתקפה במערב בעונה מאוחרת זו… תכניתו הברורה היא ודאי להבקיע דרך על פני פולין, הונגריה ורומניה אל הים השחור, ואולי יש לו איזה הסכם עם רוסיה שעל פיו תקח היא חלק מפולין ותקבל בחזרה את בּסרביה….

דומה כי בחכמה יעשה היטלר אם יבסס את הקשרים ואת כרי־המרעה שלו במזרח בחדשי החורף האלה, ובזאת יתן לעמו את החזיון של הצלחות חוזרות ונשנות, ואת הבטחון בהחלשת ההסגר שלנו. לכן אינני חושש שיתקיף במערב עד אשר יאסוף את הביזה הקלה המחכה לו במזרח. אף־על־פי־כן תקיף אני בדעתי שעלינו לעשות את כל ההכנות להתגוננוּת במערב. יש לעשות כל מאמץ על־מנת שתאחז בלגיה באמצעי־הזהירות הנחוצים מתוך שיתוף עם צבאות צרפת ובריטניה. בינתיים יש לבצר יומם ולילה את הגבול הצרפתי מאחרי בלגיה בכל האמצעים שיעלו על הדעת. בפרט יש לשלב במערכת־הגנה עמוקה את המכשולים להתקפת טנקים, הצבת פסי־מסילה מוזקפים, חפירת תעלות עמוקות, הקמת בּוּבּות־בטון, מוקשי־קרקע במקומות מסוימים והצפות־מים מוכנות להפעלה במקומות אחרים, וכו'. התקפה של שלוש או ארבע אוגדות גרמניות משוריינות, מעין זו שהיתה יעילה כל־כך בפולין, יכולה להיעצר רק על־ידי מכשולים פיזיים המוּגנים על־ידי חיילים עזי־החלטה וארטילריה אדירה… בלי מכשולים פיזיים אין לעמוד בהצלחה בפני ההתקפה של כלי־רכב משוריינים.

שמחתי מאד לשמוע כי שיפעת הארטילריה מימות המלחמה, שאיחסנתי ב־1919, עומדת כולה לרשותנו. היא כוללת 32 של 12 אינץ', 145 של 9 אינצ’ים, מספר גדול של 8 אינצ’ים, כמעט 200 של 6 אינצ’ים, הוֹביצרים, יחד עם כמויות גדולות מאד של תחמושת; למעשה הרי זו הארטילריה הכבדה לא של חיל־המשלוח הקטן שלנו כי אם של מחנה־צבא גדול. יש להביא בלי דיחוי קצת מן התותחים האלה לשדה־המערכה, וכל כמה שיהיה צבאנו חסר בשטחים אחרים הרי מחוֹסר תותחים כבדים לא יסבול אז…

אני מקווה שתשקול בשׂוֹם־לב מה שאני כותב אליך. אני עושה זאת רק מתוך רצוני לעזור לך בתפקידיך ולמלא את תפקידי.

ראש־הממשלה השיב במכתב ב־16 בחודש לאמור:

את כל מכתביך אני קורא ושוקל בשׂוֹם־לב, ואם לא עניתי עליהם הרי זה רק משום שאני מתראה אתך בכל יום, ויתר על כן, משום שבמידה שיכולתי לראות, השקפותיך והשקפותי חופפות מאד… לפי דעתי [אמר] הרי הלקח שמלמדת המערכה בפולין הוא שחיל־האוויר, כיון שהשיג שליטה גמורה באוויר, יש בכוחו לשתק את פעולות הכוחות היבשתיים… לפיכך נראה לי, אף כי אחכה כמובן לדו"ח של ועדת־כוחות־היבשה בטרם אשלים בדעתי, כי יש לתת עדיפוּת מוחלטת לתכניותינו להגברתו המהירה של כוח חיל־האוויר שלנו, והקף המאמץ שלנו ביבשה צריך להיקבע על פי אפשרויותינו לאחר שנדאג להרחבת חיל־האוויר.

הלורד־הראשון אל ראש־הממשלה 89 בספטמבר 1939

כמוך כמוני מאמין אני כי חיל־האוויר עומד במקום הראשון בסולם צרכינו, ובאמת סבור אני לפעמים כי אולי זה הנתיב הסופי שבו יושג הנצחון. מצד שני דומה כי התזכיר של מיניסטריון־התעופה, שעתה־זה עיינתי בו, מעמיד דרישות עצומות ומעורפלות שאינן מבוססות כרגע, ואשר אם נתן להן עדיפוּת מוחלטת תאפלנה על צורות אחרות שאי־אפשר בלעדיהן במאמץ המלחמתי. אני מכין איגרת על התזכיר הזה, ולא אזכיר אלא סיפרה אחת שהפליאתני בו.

אם חרושת המטוסים, על 360,000 העובדים בה כיום, יכולה לייצר בקירוב 1,000 מכונות בחודש, דומה כי מופלא הדבר שיידרשו 1,050,000 איש לייצור חדשי של 2,000. אפשר היה לצפות ל“קיצוּץ עם עלייה בכמות” באמת־מידה גדולה מאד, בפרט אם נוקטים שיטות של ייצור המוני. אינני מאמין שהגרמנים יעסיקו מספר של 1,000,000 איש כדי לייצר 2,000 מכונות בחודש. אף כי הייתי מוכן לקבל, בקווים כלליים, תפוקה של 2,000 מכונות בחודש כמטרה, אינני משוכנע כרגע כי הדבר יעמיד בפני כשרנו המלחמתי תביעה כה גדולה, כפי המתרמז מן התזכיר הזה.

אם אני מעוניין בתיכנונו של הצבא על בסיס של חמישים או חמישים־וחמש אוגדות, הרי זה משום שאני מסופּק אם ישלימו הצרפתים עם חלוקת־מאמצים שתתן לנו את הים והאוויר ותניח להם לשלם כמעט את כל מס־הדמים על היבשה. הסדר כזה ודאי שיהיה נוח לנו; אבל הרעיון שיהיה עלינו להמשיך במלחמה ביחידוּת אינו נראה לי.

יש סכנות גדולות במתן עדיפות מוחלטת לאיזה מן השירותים המזוינים. במלחמה שעברה השתמשה האדמירליות בעדיפות שלה שימוש שרירותי ואנוכי, בפרט בשנה האחרונה שבּה היה לה כוח מכריע, וגם הצי האמריקאי נתווסף לה. בכל יום אני מרסן נטיות כאלו לטובת הענין המשותף.

כמו שציינתי במכתבי הראשון אליך, התכנית של מפעלי הפּגזים, התותחים והמילוּי, והדאגה לחמרי־נפץ ופלדה, אינן מתחרות במישרים כל זמן שהמדובּר במפעלים המבוססים על סוג אחר לגמרי של פועלים הנדרש לייצור מטוסים. הרי זו שאלה של שילוב נבון. כנגד זאת הדאגה לכלי־רכב מוכניים מתחרה במישרים, ויש לקבוע את מקומה בשום־לב. מן החכמה יהיה זה להקים את מפעלי התחמושת לצבא באמת־מידה גדולה, ואחרי־כן להתחיל “להאכילם” רק בגבול האפשרויות שלנו וכפי תביעות אפיה של המלחמה. גורם הזמן הוא הווסת שצריך להפעילו בהתאם למסיבּות. אולם אם לא יוּחל במפעלים עכשיו, שוב לא תהיה הברירה בידיך.

סבור הייתי כי מן החכמה יהיה זה להודיע לצרפתים על תכניתנו לפתח צבא בהקף של עד חמישים או חמישים־וחמש אוגדות. אבל בשום פנים אין לקבוע מסמרות אם ייתכן להגיע לכך בחודש העשרים־וארבעה או בחודש השלושים או הארבעים.

בתום המלחמה שעברה היו לנו כתשעים אוגדות בכל הזירות, והיינו מייצרים מטוסים בשיעור של 2,000 בחודש, וכן קיימנו צי גדול הרבה ממה שהיה נחוץ, וגדול הרבה מן המכוון בתכניותינו הנוכחיות. לפיכך אינני סבור כי חמישים או חמישים־וחמש אוגדות ו־2,000 מטוסים בחודש הם מטרות שאינן יכולות לעלות בקנה אחד, אף כי מובן שהאוגדות המודרניות והמטוסים המודרניים מצריכים מאמץ תעשייתי גדול הרבה יותר – שהרי הכל נעשה מורכב הרבה יותר.

הלורד הראשון אל ראש־הממשלה 21 בספטמבר 1939

תמה אני אם תהיה מוכן לעיין בקיום ישיבת מיניסטרים של הקבינט המלחמתי מפעם לפעם לשם שיחה כללית בלי מזכירים ובלי מומחים צבאיים. אינני בטוח אם השאלות הגדולות זוכות לדיוּן יעיל בישיבות הרשמיות שלנו. נתמנינו המיניסטרים האחראים לניהוּל המלחמה; ומובטח אני כי יהיה זה לטובת הציבור אם נתכנס כגוף מזמן לזמן. מטילים על ראשי־המטות הרבה דברים החורגים מן הספירה המקצועית. זכינו לקבל מהם הרבה דו"חות מאלפים ורבי־ערך. אבל אני מעז לחוות לפניך את דעתי שלפרקים ראוי היה לנו לדון במצב הכללי לבדנו. אין בי הרגשה שאנו מעמיקים עד שורש הדברים בהרבה נקודות.

לא דיברתי על כך אף עם אחד מעמיתי, ואין לי כל מושג מה דעותיהם. אני מוסר לך את דעתי שלי, כניטל עלי.

*

ב־24 בספטמבר כתבתי אל שר האוצר:

אני מרבה לחשוב עליך ועל הבעיה שלך, כמי שנתנסה בטחנות האוצר. אני מצפה לתקציב חמוּר המיוּסד על המוני בעלי־היכולת. אבל סבור אני שעליך להצמיד לכך מסע־תעמולה חזק נגד ביזבוז. אם לדון על פי התוצאות הזעומות שהושגו בהוצאות הענקיות הנוכחיות, נראה לי כי מעולם לא הושג כה מעט “ערך תמורת כסף” כעתה. ב־1918 היו לנו הרבה תקנות בלתי־נעימות למניעת ביזבוז, ואחרי הכל היה דבר זה חלק מהשגת הנצחון. לבטח ראוי שתבליט זאת בהודעתך ביום־ד'. יש לעשות מאמץ להגיד לבּריות מה הדברים שעליהם להשתדל להימנע מעשותם. אין זו בשום פנים תורה של הימנעות מהוצאות. הכל יש לצרוך בחכמה, אפילו צרכי מותרות, כל זמן שאין מוסיפים עליהם. הרי, למשל, צרכי־כתיבה – זאת יש להסדיר מיד בכל המחלקות. צריך להדביק תוויות על המעטפות ולחזור ולשלחן שוב ושוב. אף כי נראה שזה דבר פעוט, הריהו מלמד כל פקיד לחשוב על חסכון, ועכשיו יש לנו מיליוני פקידים.

“מסע חסכון” פעיל הונהג בחזית ב־1918 ואנשים החלו להתגאות בו, ולראות בו חלק מן העסק. למה לא להחדיר את הרעיונות האלה בחיל־המשלוח מלכתחילה בכל האזורים שאינם עומדים תחת אש בפועל־ממש.

מנסה אני לקצוץ מן האדמירליות תכניות גדולות של שיפורים בצי שלא תוכלנה לשאת פרי עד לאחר 1941, ובכמה מקרים [כשאינן יכולות לשאת פרי] אפילו עד לאחר סוף 1940. היזהר לך פן יכלו אנשי־הבּיצורים האלה ושאר אנשי השירותים את כוחנו על פיתוחים לטווח ארוך, שלא יוכלו להבשיל אלא לאחר המשבר שיכריע בגורלנו.

רואה אני את המשרדים טובעים בנחלי שוּמן, הבאים לאחר הרעבה שלא־כדין. מנקודת־מבטך טוב יהיה הרבה יותר אם תבוא עם טפסריך לצפות כמבקרים בתצוגות־ראווה בזבזניות מאשר שתבואו לעכּב פעולה. אל תפריע למיניסטריונים לפעול בעת משבר; תן להם את האחריות; אבל מהר לתבוע מהם דין־וחשבון על כל פזרנות.

אני מקווה שלא תתרעם על שאני כותב אליך בנושא זה, כי הכּרתי בענין ניהול כוח־הכסף עזה לא־פחות מהכרתי ביחס למאמץ־המלחמה, והראשון הריהו באמת חלק אינטגרלי מן האחרון. בכל העניינים האלה יכול אתה לסמוך על עזרתי, וכן, בתורת ראש מיניסטריון המוציא כספים, על כניעוּתי להשגחה חוקרנית.

*

בכל מלחמה שבּה תבע הצי המלכותי לעצמו את השליטה בימים היה עליו לשלם על כך בחשׂיפת מטרות עצומות לפני האויב. שודד־הים, הסיירת הפושטת, ועל הכל – הצוללת, כולם גבו בכל הצורות המשתנות של המלחמה מס כבד מנתיבות־החיים של סחרנו ושל אספקת המזונות שלנו. לפיכך הוטל עלינו תמיד תפקיד הגנתי ראשון־במעלה. מעובדה זו נובעת הסכנה שנידחף או נשקע לתוך אסטרטגיה ימית של התגוננות והרגלי מחשבה של התגוננות. ההתפתחות המודרנית החמירה את המגמה הזאת. בשתי המלחמות הגדולות, שבפרקי־זמן שונים הייתי אחראי בהן לפיקוח על האדמירליות, שקדתי תמיד להפיג את דיבּוּק ההגנה הזה על־ידי חיפוש אחר צורות של התקפת־נגד. כשאנו גורמים לאויב שיתהה היכן עתיד הוא להיפגע מחר, עשוי הדבר להקל לאין שיעור על התהליך של הולכת מאות שיירות ואלפי אניות־סוחר לנמלי־מבטחים. במלחמת־העולם הראשונה קיויתי למצוא בדרדנלים, ולאחר־מכן – בהתקפה על בּוֹרקוּם ושאר איים פריזיים, את האמצעי לחדש את היזמה ולהכריח את הכוח הימי הרפה יותר לעיין בבעיותיו ולא דווקה בשלנו. כשנקראתי שוב לאדמירליות ב־1939, ומיד לאחר הטיפול בצרכים דחופים ביותר ולאחר הרחקת אי־אלו סכנות, לא יכולתי להשלים עם הקו של “שיירה והסגר”. באמת ובתמים תרתי אחר דרך להתקיף את גרמניה באמצעים ימיים.

ראשית לכּל ניצנץ הים הבלטי. שליטתו של צי בריטי על הים הבלטי, אפשר שהיו בצדה יתרונות מכריעים. סקנדינביה, שתיגאל מן האיוּם של פלישה גרמנית, תימשך בכך באורח הטבע אל מערכת המסחר המלחמתי שלנו, אם לא תיעשה שותפת־במלחמה בפועל. צי בריטי השולט בים הבלטי יושיט יד לרוסיה בצורה העשויה להשפיע השפעה מכרעת על כל המדיניות והאסטרטגיה של הסובייטים. לא היה חולק על עובדות אלו בין אנשים אחראיים ויודעי־דבר. השליטה על הים הבלטי היתה ההשׂג העליון, הנראה־בעליל, לא רק לצי המלכותי אלא גם לבריטניה. האם אפשר להשיגו? במלחמה הזאת החדשה לא היה הצי הגרמני בגדר מכשול. מפני עדיפותנו באניות כבדות, להוטים היינו להתמודד אתו בכל עת ובכל מקום שתימצא הזדמנות לכך. הכוח הימי החזק יותר יוכל לגרוף שדות־מוקשים. הצוללות אינן מטילות וטוֹ על צי הנשמר על־ידי שייטות יעילות. אך עתה במקום הצי הגרמני האדיר של 1914 ו־1915 היה הנשק האווירי, נורא, לא־נמוֹד, ומוסיף גם מוסיף חשיבוּת מחודש לחודש.

לוּ אפשר היה לעשות ברית עם רוסיה הסובייטית שנתיים או שלוש קודם לכן, כי אז יכול היה הדבר להתגשם על־ידי שייטת־מערכה בריטית המחוברת עם הצי הרוסי ובסיסה בקרוֹנשטאט. בזמנו המלצתי על כך לפני חוג ידידי. אין לדעת אם היה סידור כזה בר־ביצוע אי־פעם. ודאי שהיתה זו אחת הדרכים לרסן את גרמניה; אבל היו גם דרכים קלות יותר שלא ננקטו. עתה, בסתיו 1939, היתה רוסיה מדינה נייטראלית עוינת, המתנודדת בין יריבוּת ללחימה בפוֹעל. לשוודיה היו כמה נמלים מתאימים שיוכלו לשמש בסיסים לצי בריטי. אבל אי־אפשר היה לצפות לכך שתפקיר שוודיה את עצמה לפלישה גרמנית. בלי השליטה על הים הבלטי לא נוכל לבקש נמל בשוודיה. בלי נמל בשוודיה לא נוכל לשלוט על הים הבלטי. זאת היתה נקודת־הקפאון במחשבה האסטרטגית. האם אפשר לשבור אותה? תמיד כדאי לבדוק. כפי שייראה, דרשתי במשך ימות המלחמה חקירות־מטה ממושכות של מיבצעים שונים, שבתוצאתן נשתכנעתי דרך־כלל שמוטב להניח להם, או שאי־אפשר לשלבם בניהוּלו הכללי של המאבק. הראשון מאלה היה מיבצע השליטה על הים הבלטי.

*

ביום הרביעי אחרי בואי לאדמירליות ביקשתי ממטה הצי להכין תכנית־לפריצה לתוך הים הבלטי. אגף־התכניות השיב חיש כי איטליה ויאפאן צריכות להיות נייטראליות; כי דומה שאיוּם ההתקפה מן האוויר הוא מכריע; אלא שחוץ מזה מצדיק מיבצע זה תיכנון מפורט, ואם ייראה בר־ביצוע – יש לעשותו במרס 1940 או לפני כן. עד כה וכה היו לי שיחות ארוכות עם מנהל הבנייה בצי, סיר סטנלי גוּדוֹל, אחד מידידי משנת 12–1911, שמיד הלך שבי אחר הרעיון. קראתי לתכנית “קתרינה”, על שם קתרינה הגדולה, כי רוסיה היתה ברקע מחשבותי. ב־12 היה לאל־ידי לכתוב מיזכר מפורט לשלטונות הנוגעים בדבר.

האדמירל פּאוּנד השיב ב־20 בחודש כי ההצלחה תהיה תלויה באי־הצטרפותה של רוסיה לגרמניה ובהבטחת שיתוף־פעולה מצד נורבגיה ושוודיה; וכי מן הדין הוא שיהיה בידינו לנצח במלחמה נגד כל צירוף מסתבר של מעצמות מבלי לסמוך על כוח כלשהו שיישלח לתוך הים הבלטי. הוא צידד בהחלט בחקירה־ודרישה. ב־21 בספטמבר הסכים שיבוא אדמירל־הצי הרוזן־של־קוֹרק־ואוֹררי, קצין מצוין ובעל השׂגים נעלים ביותר, לעבוד באדמירליוּת ויקבל דיוּר וגרעין של מטה, ואת כל הידיעות הנחוצות לחקר תכנית ההתקפה הבלטית ותיכנוּנה. היה לכך תקדים מתאים במלחמה הקודמת, כשהחזרתי את האדמירל “טאג” וילסון המפורסם לאדמירליות לתפקידים מיוחדים מסוג זה, בהסכמתו השלמה של הלורד פישר; ויש כמה מקרים במלחמה הזאת שבהם נבחנו, באורח נוח וידידותי, שאלות גדולות מסוג זה מבלי שראשי המטות הנוגעים בדבר יחושו תּרעומת כלשהי.

הרעיונות של הלורד קורק ושלי נשענו על בניית אניות גדולות המותאמות במיוחד לעמוד בפני התקפת אוויר וטורפדות. שאיפתי היתה להתאים שתים או שלוש אניות מטיפוס ה“רויאל סובריין” לפעולה בחופים או במצרי־ים על ידי שיוּתנו להן טריזי־ענק נגד טורפדות וסיפונים חזקים מצופּי־שריון נגד פצצות־אווירונים. לצורך זה הייתי מוכן לוותר על צריח אחד או אפילו שנים ועל מהירות של שבעה או שמונה קשרים. גם מחוץ לים הבלטי יתן לנו דבר זה אפשרויות לפעולת התקפה, מול חוף הים הצפוני שבידי האויב, ועוד יותר מכך בים התיכון. שום דבר לא יוכל להיות מוכן לפני שלהי האביב של 1940, אף אם יתאמתו האומדנות הראשונים של הבּנאים הימיים ושל המספנות. לפיכך המשכנו על הבסיס הזה.

ב־26 בחודש הגיש הלורד קורק את הערכתו המוקדמת, מיוסדת על אורח־עיוּן צבאי טהור בבעיה. הוא שקל את המיבצע, שכמובן היה עתיד לפקד עליו, ומצא שהוא בר־ביצוע בהחלט אבל כרוך בסכנות. הוא ביקש יתרון של לפחות 30 למאה על הצי הגרמני, משום האבידות המשוערות בדרך־המעבר. כדי שנפעל ב־1940 יש להשלים את איסוף הצי ואת כל האימון הדרוש עד לאמצע פברואר. לא נותרה לנו, אפוא, שהות לשריין את הסיפונים ולחמש את הדפנות של האניות מטיפוס “רויאל סובריין”, כפי שהעליתי בחשבוני תחילה. זאת היתה נקודת־קפאון נוספת. אף־על־פי־כן, אם מוסיפים לשקוד על דברים מסוג זה, אפשר להגיע – אולי מקץ שנה – למצב בו ייתכן לפעול. אבל במלחמה, כמו גם בחיים, נעים ושוטפים גם כל הדברים האחרים. כשיכול אדם לתכנן בשקט ולפניו שנה או שנתיים, עשוי הוא להגיע לפתרונות טובים יותר.

בכל זה זכיתי לתמיכה חזקה מצד מ"מ ראש־המטה, האדמירל תום פיליפס (שנספה בפּרינס אוֹף וולס בסוף 1941 ליד סינגאפור), ומצד האדמירל פרייזר, המפקח והלורד־השלישי־של־הימיה. הוא יעץ להוסיף לצי התוקף את ארבע אניות־הסוחר המהירות של “גלן ליין”, שעתידות היו לעשות את שלהן במאורעות אחרים(?⁸⁸).

*

אחד מתפקידי הראשונים באדמירליות היה לבדוק את התכניות הקיימות של בניה חדשה והרחבה מלחמתית, שנכנסו לתקפן עם פרוץ המלחמה.

בכל רגע נתון יש לפחות ארבע תכניות שנתיות רצופות המתנהלות באדמירליוּת. ב־1936 ו־1937 הונח היסוד לחמש אניות־מערכה חדשות, שתיכנסנה לשירות ב־1940 ו־1941. הפרלמנט אישר ב־1938 ו־1939 את בנייתן של עוד ארבע אניות־מערכה, שאי־אפשר היה לסיים את בנייתן אלא לאחר חמש או שש שנים מתאריך ההזמנה. תשע־עשרה סיירות עמדו בשלבים שונים של בנייה. הגבלות החוזים קיטעו והפריעו את כושר הבנייה של הצי המלכותי ואת תהילתו הגדולה במירשם משך עשרים שנה. כל הסיירות שלנו היו פרי הנסיונות להסתגל להגבלות החוזים וה“הסכמים הג’נטלמניים”. הנה כי כן נבנו ספינות בעת השלום כדי לשמור ולקיים את כוחו של הצי משנה לשנה בתוך קשיים פּוליטיים. בעת מלחמה חייבת מטרה טקטית מוגדרת לשמש השראה לכל מלאכת הבּנייה. התאוויתי מאד לבנות מספר סיירות בנות 14,000 טונה הנושאות תותחים של 9.2 אינצ’ים, בעלות שריון מעולה נגד קליעים של 8 אינצ’ים, רדיוּס־פעולה רחב ומהירות העולה על זו של דויטשלנד או כל סיירת גרמנית אחרת שבנמצא. עד כאן מנעו הגבלות החוזים מדיניות כזאת. עתה שהיינו פטורים מהם הטילו העדיפויות המחמירות של המלחמה וטוֹ מכריע לא־פחות על תכניות ארוכות־טווח מעין אלו.

המשחתות היו הצורך הדוחק ביותר שלנו, ובהן גם היה מצבנו הגרוע ביותר. אף משחתת אחת לא נכללה בתכנית של 1938, אבל שש־עשרה הוזמנו ב־1939. בסך־הכל עמדו שלושים־ושתים מן האניות ההכרחיות האלו במספנות, ורק תשע אפשר היה לקבל לפני תום 1940. הנטייה שאין לעמוד בפניה, לשכלל כל שייטת ושייטת יותר מקודמתה, האריכה את זמן הבנייה עד כדי קרוב לשלוש שנים. מובן שהיה הצי חפץ באניות המסוגלות לעמוד בסוּפות האטלנטי וגדולות עד כדי כך שתוכלנה לשאת את כל השיכלולים המודרניים בתותחים ובמיוחד בהגנה אנטי־אווירית. ברור כי בקו זה של נימוקים נכוחים מגיעים עד־מהרה לנקודה שבּה בונים כבר לא משחתת אלא סיירת קטנה. הנפח מתקרב לאלפיים טונה או עולה אפילו על אלפיים, וצוות בן למעלה ממאתיים איש מפליג בים באניות בלתי־משוריינות אלו, שהן עצמן טרף קל לכל סיירת מצויה. המשחתת היא הנשק העיקרי נגד הצוללות, אבל ככל שהיא גדלה והולכת נעשית היא עצמה מטרה כדאית. עוברים את הקו שבּו הצייד נעשה הנצוֹד. לא יכולנו לומר די בכל מספר שהוא של משחתות, אבל שיכלוליהן וגידולן המתמידים הטילו הגבלות קשות על הקף בנייתן האפשרי של המספנות, וגרמו דיחוי נורא בהשלמת המלאכה.

כנגד זאת הרי לעתים רחוקות נמצאות פחות מאלפיים אניות־סוחר בריטיות בים, ומספר האניות המגיעות לנמלי המולדת שלנו ומפליגות מהם הגיע מדי שבוע לכדי מאות ספינות אוקיאניות וכמה אלפים ספינות־סוחר חופיות. להפעיל את שיטת השיירות, לפטרל במצרים, לשמור על מאות הנמלים שבּאיים הבריטיים, לשמש את בסיסינו בכל רחבי העולם, להגן על שוֹלוֹת־המוקשים במלאכתן שאין בה הפוגה, כל התפקידים האלה דרשו תוספת עצומה בספינות חמושות קטנות. המספרים ומהירוּת הבּנייה היו התנאים הקובעים.

היה זה מחובתי לסגל את תכניותינו לצורך השעה ולהגדיל במידה הרחבה ביותר את מספר אניותינו היעודות ללחימה בצוללות. למטרה זו הונחו שני עקרונות. ראשית, יש להפסיק את התכנית לטווח ארוך או לדחותה במידה ניכרת, ועל־ידי כך לרכז עובדים וחמרים במה שנוכל להשיג בשנה או בשנה־וחצי הראשונות. שנית, יש למצוא טיפוסים חדשים של ספינות לחימה־בצוללות שתצלחנה די־הצורך למלאכה במבואי האי, ובכך תשחררנה משחתות גדולות יותר לתפקידים רחוקים יותר.

בכל השאלות האלו פניתי בשורה של מיזכרים לעמיתי אנשי הצי:

בשים לב לסכנת הצוללות, אשר יש לצפות להתחדשותה בהקף רחב הרבה יותר לקראת סוף 1940, חייב טיפוס המשחתת שצריך לבנותו לחתור למספרים ולמהירות הבּנייה יותר מאשר לגודל ועצמה. מן הדין הוא שאפשר יהיה לתכנן משחתות שייתכן להשלימן בתוך פחות משנה, ואם כן הוא הרי יש להתחיל מיד ב־50 לפחות. ידעתי גם ידעתי את הצורך בכך שיהיה חלק מנוהגות השייטות והמשחתות הגדולות מסוגל לשירות אוקיאני, אבל אם תגענה אל הציים שלנו 50 משחתות מטיפוס־החירום הבינוני שאליו אני מתכוון הרי תשוחררנה כל האניות הגדולות יותר לעבודה באוקינוסים וללחימה.

הניגוד הרגיל בין מדיניות לזמן ארוך ולזמן קצר מחריף ומוסיף בעת מלחמה. ציויתי להפסיק כל עבודה, העשויה להתחרות בבּניה החיונית, באניות גדולות שלא תוכלנה להיכנס לשירוּת לפני סוף 1940, ולהגדיל את הציים שלנו למלחמה בצוללות על־ידי טיפוסים שאפשר לבנותם בתוך שנים־עשר חודש, או, אם אפשר, שמונה חדשים. בשביל הטיפוס הראשון החיינו את השם קוֹרבטה. הזמנות לבניית חמישים־ושמונה מאלו נמסרו זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, אבל עדיין לא הוחל בבנייה של אף אחת מהן. כלי־שיט מאוחרים יותר ומשופּרים יותר מטיפוס דומה, שהוזמנו ב־1940, נקראו פריגטות. חוץ מזה צריך היה להתאים בתכלית המהירות מספר רב של ספינות קטנות מסוגים רבים, בפרט “טרוֹלרים”, ולציידן בתותחים, פצצות־עומק וגל"ץ; גם סירות־קיטור מן הטיפּוס החדש של האדמירליוּת נדרשו במספר רב לעבודת חוֹפים. נמסרו הזמנות עד קצה גבול אפשרויות הבּניה שלנו, כולל את האפשרויות של קנדה. אף־על־פי־כן לא השגנו כל מה שרצינו, והופיעו עיכובים שהיו בלתי נמנעים בתנאים הקיימים ואשר בגללם קיבלנו מן המספנות אניות במספר קטן במידה ניכרת מזה שלו ציפּינו.

*

בדיונים הממושכים ניצחה בסופו של דבר דעתי על האסטרטגיה בים הבלטי ועל שיקום אניות־המערכה. המירשמים נעשו וההזמנות נמסרו. ואולם בזו אחר זו הועלו סיבות שונות, קצתן מיוסדות היטב, נגד הפעלת התכניות. האניות מטיפוס “רויאל סובריין”, אמרו, אפשר שיהיה בהן צורך לשיירות במקרה התפרצות של אניות־המערכה של־כיס או הסיירות בעלות תותחי שמונה האינצ’ים של הגרמנים. הועלתה הטענה שהתכנית כרוכה בהפרעה שאין לשאתה לעבודות חיוניות אחרות, ואפשר היה להמציא נימוקים מתקבלים־על־הדעת לתביעות אחרות לעדיפוּת על העובדים והשריון אשר ברשותנו. הצטערתי מאד על שמעולם לא היה לאל־ידי להגשים את הרעיון שלי על שייטת של אניות בעלות שריון־סיפּון כבד מאד שמהירותן אינה עולה על חמישה־עשר קשר, הסומרות מרוב תותחים אנטי־אוויריים ומסוגלות לעמוד בפני התקפה מן האוויר ומתחת למים כאחת יותר מכל אניה אחרת שעל פני הים. כאשר ב־1941 ו־1942 נעשו הגנתה וישועתה של מלטה חיוניות כל־כך, כשהיינו זקוקים ביותר להפצצות על נמלי איטליה, ועל הכל – על טריפולי, חשו אחרים בצורך הזה לא־פחות ממני. אז היה מאוחר מדי.

כל ימות המלחמה נשארו האניות מטיפוס “רויאל סובריין” נטל כספי ומקור דאגה. אף אחת מהן לא נתחדשה דוגמת אחיותיהן מן הטיפוס של “המלכה אליזבּת”, וכשצצה האפשרות, כמו שעוד נראה, להפעילן נגד הצי היאפאני שנכנס לאוקינוס ההודי באפריל 1942, היתה מחשבתם היחידה של האדמירל במקום, של האדמירל פּאוּנד ושל מיניסטר־ההגנה, להרחיקן מן האויב מרחק רב ככל האפשר בזמן הקצר ביותר שבגדר האפשר.

*

כשנתמניתי על האדמירליות וצורפתי לקבינט המלחמתי היה אחד ממעשי הראשונים הקמת מחלקה סטאטיסטית משלי. לצורך זה נשענתי על הפרופסור לינדמן, ידידי ואיש־סודי מזה שנים כה רבות. יחדיו עיצבנו לנו את דעותינו והערכותינו ביחס לפרשה כולה. עתה קבעתי לו מקום באדמירליות יחד עם חצי תריסר סטאטיסטיקאים וכלכלנים, שיכולנו לסמוך עליהם שלא ישימו לב אלא לדברים מציאותיים. חבורה זו של אנשים מחוננים, שקיבלה גישה לכל האינפורמציה הרשמית, היה ביכלתה להמציא לי בתמידות, בהדרכתו של לינדמן, טבלות ודיאגרמות המדגימות את המלחמה ככל שהגיעה לידיעתנו. בכוח־התמדה לא־יידע־לאוּת בדקו ובחנו את כל החומר המיניסטריוני שנמסר לקבינט המלחמתי, וכן גם עסקו בכל החקירות־והדרישות שביקשתי אני עצמי לנהלן.

בעת ההיא לא היה שום ארגון סטאטיסטי ממשלתי כללי. כל מיניסטריון היה מתבסס על המספרים והנתונים שלו עצמו. מיניסטריון־התעופה חישב חשבונו בצורה אחת ומיניסטריון־המלחמה בצורה אחרת. מיניסטריון־האספקה ומשרד־המסחר, אף כי התכוונו לאותו דבר עצמו, דיברו בניבים שונים. דבר זה הביא לפעמים לידי אי־הבנות וביטוּל־זמן כשהביאה נקודה זו או אחרת לידי התנגשות בקבינט. אולם לי היה מלכתחילה מקור בטוח ומתמיד של ידיעות, שכל אחת מהן משוּבּצת אינטגראלית בתוך השאר. אף כי בתחילה הקיפו אלו רק חלק מן השטח, סייעוּני ביותר בעיצוב השקפה נכונה וכוללת על העובדות והמספרים הרבים־מספור שהיו שופעים ובאים אלינו.

פרק עשרים־וששה: החזית בצרפת

תנועת חיל־המשלוח־הבריטי (ב.א.ף) לצרפת – ביצור הגבול הבלגי – יתרונותיה של התוקפנוּת – נייטראליותה של בלגיה – צרפת והאופנסיבה – קו מאז'ינו – כוחה המוּכּר של התגוננות – הבּרירות העגומות שלפני הצרפתים – האומדנות של ראשי־המטות הבריטיים – שגיאתו של היטלר – יחסי הכוחות במערב – קווי־ההתקפה הגרמניים האפשריים – דעתם של ראשי־המטות הבריטיים; תזכירים מן ה־18 בספטמבר 1939 – גאמלן מפתח את תכנית ד – הוראה מס. 8 – פגישת המועצה העליונה של בעלות־הברית בפאריז ב־17 בנובמבר – תכנית ד מתקבלת – הרחבת תכנית ד לגבי הולאנד

מיד עם פרוץ המלחמה החל צבא־המשלוח שלנו לנוע לצרפת. בעוד אשר לפני המלחמה הקודמת הושקעו לפחות שלוש שנים במלאכת ההכנות, הנה הפעם רק באביב 1938 הקים משרד־המלחמה אגף מיוחד למטרה זו. שני גורמים רציניים חדשים היו קיימים עתה. ראשית, ציודו וארגונו של צבא מודרני היו פשוטים הרבה פחות מאשר ב־1914. כל אוגדה היתה לה תובלה מכנית, היא היתה גדולה יותר במספר אנשיה, והיה בה חלק גדול הרבה יותר של יסודות שאינם לוחמים. שנית, הפחד המוגזם מפני התקפת־אוויר על אניות הצבא ונמלי ההורדה עורר את משרד־המלחמה להשתמש רק בנמלים הצרפתיים הדרומיים וסן־לאזאר נעשתה הבסיס העיקרי. דבר זה האריך את קווי התחבורה של הצבא, ומתוך כך עיכב את בואו של הצבא הבריטי, פריסתו והחזקתו, והצריך עוד הרבה והרבה אנשי־צבא לאורך הדרך⁸⁹.

מוזר למדי, לפני המלחמה לא הוחלט באיזו גיזרה של החזית ייפרס הצבא שלנו, אבל הסברה היתה שייפרס דרומית לליל; ודבר זה נתאשר ב־22 בספטמבר. עד לאמצע אוקטובר היו ארבע אוגדות בריטיות, בשני קורפוסים של צבא בעל רמה מקצועית, בעמדותיהן לאורך גבול צרפת־בלגיה. דבר זה היה כרוך בתנועת רכב ורכּבות מהלך 250 מיל מן הנמלים המרוחקים שנבחרו לירידה אל החוף. שלוש חטיבות חיל־רגלים, שהגיעו בנפרד בחדשי אוקטובר ונובמבר, העמידו את האוגדה ה־5 בדצמבר 1939. האוגדה ה־48 יצאה בינואר 1940, ואחריה באו בפברואר האוגדות ה־50 וה־51, ובמרס ה־42 וה־44, ובסך־הכל היו עשר אוגדות. ככל שגדל מספרנו גדלה כברת הקו שבה החזקנו. בשום מקום, כמובן, לא היינו במגע עם האויב.

כשהגיע חיל־המשלוח לעמדות שנקבעו לו מצא חפירה מלאכותית שלמה למדי נגד טנקים, חפורה ומוכנה לאורך קו החזית, ועל כל קילומטר לערך היתה עמדה גדולה ונראית־לעין מאד למקלעים ותותחים אנטי־טנקיים החולשת באש אנפילדית על התעלה לאָרכה. היתה גם חגורה רצופה של תיל דוקרני. חלק גדול מעבודת חילותינו משך הסתיו והחורף המוזרים האלה הושקע בשיפּור הביצורים שבנו הצרפתים ובארגון מעין קו־זיגפריד. למרות הכּפור היתה ההתקדמות מהירה. תצלומי־אוויר הראו באיזה קצב מרחיבים הגרמנים את קו־זיגפריד שלהם צפונית מן הנהר מוֹזל. למרות היתרונות המרובּים שהיו להם הודות לקירבת מקורות האספקה ולעבודת האנרגיה, דומה היה שאין אנחנו מפגרים אחריהם. עד לאופנסיבה של חודש מאי 1940 השלימו חילותינו 400 עמדות חדשות. נחפרו ארבעים מיל של תעלות אנטי־טנקיות ממוּסמרות, ונמתחו כמויות גדולות של תיל. עצומות היו הדרישות שהעמיד קו התחבורה הארוך המתמשך לאחור עד נאנט. הוקמו מיתקני בסיסים גדולים, שוּפּרו כבישים, הונח קו־רכבת רחב־מסילה לאורך מאה מיל, הוטמנה רשת מסועפת של חוטי טלפון, וכן הושלמו כמה מטות תת־קרקעיים למפקדות הקורפּוסים והגייסות. קרוב לחמישים שדות־תעופה חדשים פוּתחו או שנוספו להם מסלולים, עבודה שדרשה למעלה מ־50,000 טונה מלט.

בכל המשימות האלו עמל הצבא בשקידה, וכדי לגוון את נסיונם של החיילים היו חטיבות מועברות במחזור אל גיזרה אחת של החזית הצרפתית שהיתה במגע עם האויב על־יד מץ, מקום שהיתה לפחות איזו פעילות של פטרולים. כל שאר הזמן בילו חילותינו באימונים. ואכן היה צורך בדבר. כשפרצה המלחמה היתה דרגת־ההכנה נמוכה הרבה יותר מזו שהשיג צבאו של סיר ג’ון פרנץ' קודם רבע־המאה. זה שנים אחדות לא נערך במולדת שום תמרון חיילות בהקף ניכר. הצבא הסדיר היה חסר כדי 20,000 מן התקן, כולל 5,000 קצין, ובמסגרת שיטת קארדוול, שהוצרכה לדאוג להגנתה של הודו, הוטל חלקו העיקרי של הנטל על יחידות המולדת. וכתוצאה מכך כמעט לא היו הללו אלא קאדרים בלבד. הכפלתו של הצבא הטריטוריאלי במרס 1939, שעליה הוחלט מתוך כוונות טובות אך בלי עיון מספיק, והקמת המיליציה במאי אותה שנה, שתיהן היו כרוכות בשאיבת מדריכים מרובים מבין חיילי הצבא הסדיר. חדשי החורף בצרפת נוּצלו לטובה, ותכניות אימונים מכל הסוגים נארגו לתוך מסכת עבודת הביצורים הראשונה־במעלה. ודאי הדבר שהצבא שלנו התקדם בשיעור ניכר ביעילותו משך הפסקת־הנשימה שהוענקה לו, ולמרות העמל המפרך והיעדר כל פעולה, עלו המוראל שלו ועוז־רוחו.

מאחרי החזית שלנו נצברו כמויות עצומות של אספקה ותחמושת במחסנים שלכל אורך קווי התחבורה. מלאי לעשרה ימים נאסף בין הסינה לסוֹם, ומלאי שבעה ימים נוספים מצפון לסוֹם. דאגה נוספת זו הצילה את הצבא הזה לאחר ההבקעה הגרמנית. מעט־מעט, נוכח השלווה השׂוררת בחזית, הופעלו בזה אחר זה נמלים נוספים מצפון להאבר. דיאֵפּ נעשתה בסיס־בית־חולים; עיסוקה של פּאֵקאן היה בתחמושת; ולבסוף היינו משתמשים בלא־פחות משלושה־עשר נמלים צרפתיים.

*

אין ערוֹך ליתרון אשר ביד ממשלה שאינה קשורה לשום חוזה ושום חוק על פני ארצות שדחף־המלחמה ניעור בהן רק לאחר שהלם הפושע, ועליהן לתכּוֹן תכניותיהן בהתאם לכך. כביר הוא היתרון הזה. כנגד זאת, אם אין נצחון התוקפנים מוחלט וסופי, עשויים הם לתת את הדין ביום מן הימים. היטלר, שלא ידע כל רסן מחוץ לרסן עדיפוּת הכוח שכנגדו, יכול להלום בשעה ובמקום אשר יבחר; אבל שתי הדמוקרטיות המערביות לא יכלו להפר את הנייטראליוּת של בלגיה. לכל היותר יכלו להיות מוכנות לבוא לישועת הבלגים כאשר יקראו אליה הללו; ומסתבר היה שדבר זה לא יקרה אלא בשעה מאוחרת מדי. כמובן, לו היתה מדיניותן של בריטניה וצרפת בחמש השנים שקדמו למלחמה בעלת אופי גברי ואומר־החלטה, במסגרת קדוּשת החוזים והסכמת חבר־הלאומים, כי אז אולי דבקה בלגיה בבעלי־בריתה הוותיקים ואיפשרה את הקמתה של חזית משותפת. דבר זה היה מביא מידה עצומה של בטחון, ואפשר שהיה מונע את האסונות העתידים לבוא.

ברית כזאת, אילו אורגנה כהלכה, היתה מקימה שלט־מגן לאורך הגבול הבלגי עד הים כנגד אותה תנועת־גלילה נוראה שכמעט והביאה עלינו אבדון ב־1914 ועתידה היתה למלא את תפקידה בחורבנה של צרפת ב־1940. דבר זה היה גם נותן אפשרות להתקדמות מהירה מבלגיה לתוך לב־לבּה של החרושת הגרמנית בחבל הרוּר, מוסיף בכך מניעה אדירה לתוקפנות הגרמנית. במקרה הגרוע ביותר לא היה גורלה של בלגיה חמור מזה שבא עליה בפועל. כשאנחנו מעלים בזכרוננו את בדילוּתה של ארצות־הברית; את תעמולתו של מר רמזי מקדונלד לפירוק נשקה של צרפת; את המדקרות וההשפלות שהנחילונו הגרמנים שוב ושוב בהפירם את הסעיפים השונים של פירוק־הנשק אשר בחוזה; את השלמתנו עם כניסת הגרמנים בחבל הריין; את שתיקתנו בעת בליעתה של אוסטריה; את ההסכם שעשינו במינכן ואת השלמתנו עם כיבושה של פראג בידי הגרמנים – כשאנו מעלים כל זאת על זכרוננו, אין איש בבריטניה או בצרפת שהיה אחראי בשנים ההן לפעולה ציבורית זכאי לתת דופי בבלגיה. בתקופה של פיוס וחוסר־החלטה דבקו הבלגים בנייטראליות, והתנחמו באמונה כי יוכלו לעצור בפולשים הגרמנים על גבולותיהם המבוצרים עד אשר יספיקו צבאות בריטניה וצרפת לבוא לעזרם.

*

ב־1914 היתה רוח צרפת וצבאה, היוקדת מאב לבן מאז 1870, רוח של התקפה לוהטת. מישנתם היתה כי הכוח החלש יותר במספר יוכל לקדם פני פלישה רק בהתקפת־נגד, לא רק אסטרטגית אלא גם טקטית, בכל נקודה ונקודה. בתחילה צעדו הצרפתים קדימה, בחליצותיהם הכחולות ומכנסיהם האדומים, בעוד תזמרותיהם מנגנות את המרסלייזה. בכל מקום שקרה הדבר התיישבו הגרמנים תחתיהם, בעצם פלישתם, והמטירו עליהם אש־השמד. נביא האמונה באופנסיבה, הקולונל גראנמיזוֹן, נפל בקו הקדמי של המערכה למען ארצו ותורתו. בספרי, “המשבר העולמי”, הסברתי מדוע היה כוח ההגנה מכריע מ־1914 עד 1916 או 1917. רובה־המחסנית, שאנו עצמנו ראינו איך קבוצות קטנות של בּוּרים משתמשות בו בהצלחה מרובה במלחמת דרום־אפריקה, יכול לגבות מס־דמים כבד, אם לא מכריע, מחיילות המתקדמים בשדה הגלוי. חוץ מזה מצויות היו מכונות־היריה המתרבות והולכות בתמידוּת.

אחר כך באו קרבות הארטילריה הגדולים. איזור שלם היה נטחן לאבק על־ידי מאות, ואחר כך אלפים, תותחים. אבל אם לאחר קרבנות־גבורה התקדמו הצרפתים והבריטים יחד נגד הגרמנים המחופרים היטב, נתקלים היו בשורות של ביצוּרים בזו אחר זו; ושדות־המכתשים שיצרה הרעשתם על־מנת לקרקר את הקווים הראשונים של האויב נעשו מכשול מכריע בדרך התקדמותם הנוספת, אפילו כשהאירה להם ההצלחה פנים. המסקנה היחידה שאפשר היה להוציא מן הנסיונות הקשים האלה היתה שידה של ההגנה היא על העליונה. יתר על כן, ברבע־המאה שעבר מאז גדל במידה עצומה כוח־האש של כלי־נשק. אבל דבר זה היו לו פנים לכאן ולכאן, כמו שיוברר לאחר מכן.

עתה היתה זו צרפת שונה מאד מזו שהסתערה על אויבה הקדמון באוגוסט 1914. רוח ה“רוואנש” תשה־כלתה, היא ותורתה, בנצחון. המנהיגים אשר טיפּחוה מתו מכבר. העם הצרפתי התנסה בטבח האיום של מיליון וחצי מבניו. פעולת אופנסיבה היתה קשורה במחשבות רובּם הגדול של הצרפתים בכשלונות התחיליים של ההסתערות הצרפתית ב־1914, בהדיפתו של הגנרל ניוול ב־1917, בחבלי־הייסורים הממושכים של הסוֹם ופאשנדל, ועל הכל – בהרגשה שכוח־האש של כלי־הנשק המודרניים ישמיד את התוקף. לא בצרפת גם לא בבריטניה לא הובנו כהלכה תוצאות העובדה החדשה שאפשר להכשיר כלי־רכב משוריינים לעמוד בפני אש תותחים, וכי ביכלתם להתקדם מהלך מאה מיל ביום. ספר מאַלף בנושא זה, שנתפרסם שנים אחדות קודם לכן על־ידי פלוני הקומאנדן דה־גול, לא עורר שום הד. שׂררתו של המרשל פּטן הישיש ב“מועצה־המלחמתית־העליונה” העיקה על המחשבה הצבאית הצרפתית וסגרה את הדלת בפני רעיונות חדשים, ובמיוחד מנעה כל עידוד ממה־שנקרא בלשון מוזרה “כלי־נשק אופנסיביים”.

לאחר־מעשה מגנים לעתים קרובות את המדיניות של קו־מאז’ינו. אין ספק שהקו טיפח מנטליוּת של הגנה; אף־על־פי־כן הרי זה תמיד אמצעי־זהירות מחוּכּם בהגנת גבול בן מאות מילים לחסום שטח גדול ככל האפשר בביצורים, ועל־ידי כך לקמץ בשימוש בחיילות בתפקידים נייחים ו“לתעֵל” את הפלישה־בכוח. אילו נעשה בקו־מאז’ינו שימוש נאות בתכנית־המלחמה הצרפתית, כי אז היה מביא לצרפת תועלת עצומה. אפשר היה לראות בו שורה ארוכה ורצופה של שערי־גיחה יקרי־ערך, ועל הכל – קו האוֹטם חלקים גדולים של החזית בחינת אמצעי לצבירת העתוּדות הכלליות או “כוח התימרוּן”. בהתחשב במיעוט אוכלוסיה של צרפת לעומת אלה של גרמניה, יש לראות בקו־מאז’ינו אמצעי מחוכם ונבון. אכן, מופלא היה הדבר שלא המשיכוהו לפחות לאורך הנהר מז. אז היה יכול לשמש שלט־מגן נאמן, המשחרר חרב־התקפה צרפתית כבדה וחדה. אבל המרשל פּטן התנגד להארכה הזאת. הוא היה תקיף בדעתו כי אפשר להוציא את האַרדנים מכלל חשבון כנתיב פלישה משום טבע פני־הקרקע. לפיכך אכן הוּצאו מכלל חשבון. את מושגי האופנסיבה של קו־מאז’ינו הסביר לי הגנרל ז’ירוֹ כשביקרתי במץ ב־1937. אולם הם לא הוגשמו, והקו לא די שבּלע מספרים גדולים מאד של טכנאים וחיילים סדירים בעלי אימון מעוּלה אלא גם רופף והחליש את האסטרטגיה הצבאית והדריכוּת הלאומית.

העצמה האווירית החדשה נחשבה, בצדק, גורם מהפכני בכל המיבצעים. בהתחשב במספר הקטן־ביחס של המטוסים המוכנים לפעולה משני הצדדים בזמן הזה, הרי אפילו הגזימו בהשפעתה של זו, ובעיקרו של דבר היתה הסברה שגורם העצמה האווירית מצדיק את ההגנה הואיל והוא משבש את הריכוזים וקווי התחבורה של מחנות גדולים משעה שיצאו להתקפה. הפיקוד העליון הצרפתי סבור היה שאפילו פרק־הזמן של הגיוס הצרפתי הוא גורלי ביותר משום האפשרות של הרס מרכזי־רכבות, אף כי מספר המטוסים הגרמניים, בדומה למספר מטוסי בעלי־הברית, מועט היה הרבה מכפי צרכה של משימה כזאת. דעות אלו, שהובּעו על־ידי מפקדי תעופה, התנהלו על פי קווים נכונים, והוצדקו בשנים האחרונות של המלחמה, כשגדל הכוח האווירי פי־עשרה או עשרים. כשפרצה המלחמה היו אלו דעות שקודם זמנן.

*

בבריטניה מתבדחים ואומרים שמשרד־המלחמה מתכונן תמיד למלחמה שעברה. אבל דבר זה מסתבר שהוא נכון לגבי שירותים אחרים ובארצות אחרות, ובודאי נכון היה לגבי הצבא הצרפתי. גם אני הייתי נתון לרושם שלהגנה יתרון כוח, בתנאי שתנוהל ניהול פעיל. חסר הייתי את האחריות ואת האינפורמציה המתמדת לצורך הערכה חדשה. ידעתי כי הטבח של המלחמה שעברה העמיק לכַרסם בנשמתו של העם הצרפתי. לגרמנים ניתנה השהות להקים את קו־זיגפריד. מה־נורא הדבר להטיל את שארית בניה של צרפת כנגד חומה זו של אש ובטון! בהשקפותי בחדשים הראשונים למלחמת העולם השניה הזאת לא סטיתי מן הדעה הכללית על הדפנסיבה, והאמנתי כי מכשולים אנטי־טנקיים ותותחי־שדה, מוצבים בחכמה ומצוידים בתחמושת מתאימה, יוכלו לשבש או לשבור התקפת טנקים – אלא אם כן יסתערו בחשכה או בערפל, אמיתיים או מלאכותיים.

בבעיות שמעמיד הכל־יכול לפני עבדיו העלובים כמעט לעולם אין דברים מתרחשים פעמיים באותה צורה, ואם גם נראה הדבר כך הרי תמיד יש איזה גינוּן השׂם לקלס כל הכללה שלא־במקומה. רוח האדם אינה יכולה להתגבר על המסקנות המקוּבּלות שבתוכן נתגדלה אלא אם כן כשרון יוצא־מן־הכלל מדריך אותה. עם זאת עתידים אנו לראות, לאחר שמונה חדשים של אפס־מעשה משני הצדדים, את ההתגעשות ההיטלראית של אופנסיבה עצומה, שבראשה חוּדי־מחץ של שיפעות כלי־רכב אטימי־תותחים או כבדי־שריון, המשברות כל התנגדות הגנתית, והמבטלות לפי־שעה כמעט לגמרי את כוחה של הארטילריה בשדה־הקרב בפעם הראשונה מזה מאות בשנים, ואולי אפילו מאז הוּמצא אבק־השריפה. כן גם עתידים אנו לראות שבגלל גידול כוח־האש נעשו הקרבות עצמם קטלניים פחות לפי שניתנה האפשרות להחזיק את השטח הנחוץ במספר קטן מאד של חיילים, דבר המעמיד מטרה אנושית קטנה הרבה יותר.

*

שום גבול לא זכה מעולם לאותה מידה של תשומת־לב וניסוי אסטרטגיים כגבול העובר את ארצות־השפלה בין צרפת וגרמניה. כל צד של פני השטח, גבעותיו ונתיבי המים שבו, שימשו משך מאות בשנים ענין לענות בו לאור המערכה האחרונה לכל הגנרלים ובתי־הספר הצבאיים באירופה המערבית. בתקופה זו היו שני קווים שאליהם יוכלו בעלי־הברית להתקדם, אם יפלשו הגרמנים לבלגיה ואם יבחרו בעלי־הברית לבוא לעזרתה – או שאותם יהיה עליהם לכבוש על פי תכנית סודית ופתאומית ומעוּבדת היטב, אם ייקראו על־ידי בלגיה. הראשון בקווים אלה היה זה שאפשר לקרוא לו קו הסכלדה. הוא לא היה רחוק ביותר מן הגבול הצרפתי וסיכונו מועט־ביחס. במקרה הגרוע ביותר הרי לא יזיק להחזיק בו בבחינת “חזית מדומה”. במקרה הטוב ביותר אפשר לארגנו בהתאם למאורעות. הקו השני היה שאפתני הרבה יותר. הוא התנהל לאורך המז בדרך ז’יבה, דינאן ונאמיר עד לוּבן ואנטוורפן. אם יתפסו בעלי־הברית בקו ההרפתקני הזה ויחזיקו בו בקרבות קשים, תיבּלם במידה חמורה התנופה הימנית של הפלישה הגרמנית; ואם יתברר שצבאותיהם נופלים משלנו, כי אז תהיה זאת הקדמה מצוינת לכניסה למרכז החיוני של ייצור התחמושת הגרמני בחבל הרוּר ולשליטה עליו.

הואיל וההתקדמות בתוך בלגיה בלי הסכמתה הוּצאה מכלל אפשרות מטעמים של מוּסר בינלאומי, לא נותרה אלא ההתקדמות מן הגבול הפרנקו־גרמני המשותף. התקפה היישר מערבה על פני הריין, צפונית ודרומית לשטראסבורג, היתה נפתחת בעיקר לתוך שווארצוואלד, שבדומה לאַרדנים נחשב בעת ההיא שטח גרוע לפעולות התקפה. אולם היתה השאלה של התקדמות מן החזית שטראסבורג־מאץ צפונית־מזרחית לתוך הפּאלאטינאט. התקדמות כזאת, שימינה נשען על הריין, תוכל לזכות בשליטה על נהר זה הרחק צפונה עד קוֹבּלנץ או קלן. היא הוליכה לתוך שטח־לחימה נאה; והאפשרויות האלו, בגינונים הרבה, היו זה שנים רבות חלק ממשחקי־המלחמה באסכולות־המטה של מערב־אירופה. אולם בספטמבר 1939 כבר אדיר היה בגיזרה זו קו־זיגפריד, על עמדות־הבטון שלו הבנויות כהלכה והמסייעות זו לזו ומאורגנות לעומק עם שפעי־שפעים של תיל דוקרני. התאריך המוקדם ביותר שבּו יכלו הצרפתים לצאת להתקפה גדולה היה אולי סוף השבוע השלישי של ספטמבר. עד אז כבר נסתיימה המערכה בפולין. עד לאמצע אוקטובר ריכזו הגרמנים שבעים אוגדות בחזית המערבית. היתרון המספרי הרופף של הצרפתים במערב היה חולף ועובר. אופנסיבה צרפתית מחזיתם המזרחית היתה חושׂפת את גבולם הצפוני, החיוני הרבה יותר. אפילו היו צבאות צרפת זוכים להצלחה תחילית, הרי מקץ חודש ימים היו מתקשים ביותר לקיים את כיבושיהם במזרח, והיו צפויים למלוא כוחה של מכת־הנגד הגרמנית בצפון.

זאת התשובה לשאלה “על שום מה אפס־המעשה עד שחרבה פולין?” אבל הקרב הזה היה אבוד מזה שנים אחדות. ב־1938 היה סיכוי נאה לנצחון, כל זמן שצ’כוסלובקיה קיימת עדיין. ב־1936 לא יכלה להיות שום התנגדות של ממש. ב־1933 היה צו מז’נבה משיג ציוּת באפס־דמים. הגנרל גאמלן אינו יכול להיות האיש היחיד הראוי לדופי על שום שב־1939 לא הסתכן בסיכונים שגדלו במידה כה עצומה מאז המשברים הקודמים, שמפּניהם נרתעו ממשלות צרפת ובריטניה כאחת.

ועדת־ראשי־המטות הבריטית העריכה שעד ל־18 בספטמבר גייסו הגרמנים לפחות 116 אוגדות מכל הסוגים, לפי החלוקה הבאה: בחזית המערבית, 42 אוגדות; בגרמניה המרכזית, 16 אוגדות; בחזית המזרחית, 58 אוגדות. מתוך מסמכי האויב ידוע לנו עכשיו שאומדן זה היה נכון כמעט בדיוק. לגרמניה היו בסך הכל בין 108 ל־117 אוגדות. פולין הותקפה על־ידי 58 מן הבּשלות ביותר. נשארו 50 או 60 אוגדות ברמות שונות של איכות. מאלו עמדו לאורך החזית המערבית מאכן (אֶקס־לה־שאפּל) עד הגבול השוייצי 42 אוגדות גרמניות (14 פעילות, 25 מילואים, ו־3 “לנדוור”). השריון הגרמני היה עסוק בפולין או שלא בא עדיין לעולם, והזרם הגדול של טנקים מבתי־החרושת כמעט ולא החל. חיל־המשלוח־הבריטי לא היה אלא תרומה סמלית. היה לאל־ידו לפרוס שתי אוגדות בשבוע הראשון לחודש אוקטובר ועוד שתים בשבוע השני. על אף השיפור העצום בכוחה היחסי של גרמניה מאז מינכן, ראה הפיקוד העליון הגרמני את מצבו במערב קודם כּיבושה של פולין בדאגה עמוקה, ורק מרותו העריצה של היטלר, כוח־רצונו, ושיפוטו הפוליטי שנתאמת חמש פעמים בדבר אי־רצונן של צרפת ובריטניה הגדולה להילחם, רק אלה עוררו או אילצו את הפיקוד הגרמני העליון לקבל עליו סיכון שהיה בעיניו בלתי־מוצדק.

היטלר היה בטוח שהמשטר הפוליטי הצרפתי רקוב עד היסוד בו, וכי גם הצבא הצרפתי נוּגע ברקבון. הוא ידע את כוחם של הקומוניסטים בצרפת, וידע כי כוח זה ישמש להחליש או לשתק כל פעולה משעה שהגיעו ריבּנטרופּ ומולוטוב לידי הסכם ומוסקבה גינתה את ממשלות צרפת ובריטניה על שנכנסו למלחמה רכושנית ואימפריאליסטית. הוא היה משוכנע כי בריטניה היא פאציפיסטית ומנוּונת. סבור היה כי אם גם נאלצו מר צ’מברליין ומר דאלאדיה להכריז מלחמה מחמת לחצו של מיעוט שׂשׂ־לקרב באנגליה, הרי שניהם ימעטו להילחם ככל אשר יוכלו, ומשעה שתמוּגר פולין יקבלו את העובדה המוגמרת, כמו שעשו לפני שנה במקרה צ’כוסלובקיה. שוב ושוב הוּכחה צדקת האינסטינקט של היטלר והוּזמו טענות הגנרלים שלו וחששותיהם. הוא לא הבין את התמורה העמוקה שחלה בבריטניה הגדולה וברחבי הקיסרות הבריטית משעה שניתן אות המלחמה; כן גם לא הבין איך האנשים ששקדו יותר מכל למען השלום נעשים בן־לילה עמלים לא־יידעו־לאוּת למען הנצחון. הוא לא יכול לתפוס את הכוח הנפשי או הרוחני של עם־האי שלנו, שעם כל היותו מנוגד למלחמה ולהכנות צבאיות, הנה במרוצת הדורות החל לראות בנצחון את זכותו מבטן־ומלידה. על־כל־פנים לא יוכל הצבא הבריטי להיות בגדר גורם בתחילה, ובטוח היה בכך שאין לבה של האומה הצרפתית נתון למלחמה. דבר זה אכן אמת היה. הוא השיג את שלו, ופקודותיו נתמלאו.

*

הקצינים שלנו סברו כי לאחר שתכּה גרמניה את הצבא הפולני מכה ניצחת יהיה עליה להחזיק בפולין כ־15 אוגדות, שחלק גדול מהן יהיו מדרגה נמוכה. אם יהיו לה איזה ספקות ביחס לחוזה הרוסי, אפשר שיהיה צורך להגדיל את הכוח הכולל הזה כדי למעלה מ־30 אוגדות במזרח. על פי ההנחה הנוחה פחות מכל תוכל, אפוא, גרמניה לשאוב למעלה מ־40 אוגדות מן החזית המזרחית, ו־100 אוגדות תעמודנה לרשותה במערב. לעת הזאת יספיקו הצרפתים לגייס 72 אוגדות בצרפת, נוסף על חילות־מבצר כשיעור 12 או 14 אוגדות; ותהיינה גם 4 אוגדות של חיל־המשלוח־הבריטי. שתים־עשרה אוגדות צרפתיות תידרשנה לשמירת הגבול האיטלקי, וכך נשארות 76 נגד גרמניה. לפיכך תהיה לאויב עדיפות של ארבעה כנגד שלושה על בעלי־הברית, ואפשר גם להניח שיקים אוגדות־מילואים נוספות, וכוחו הכולל בעתיד הקרוב יעלה כדי 130 אוגדות. כנגד זאת היו לצרפתים 14 אוגדות נוספות בצפון־אפריקה, שאחדות מהן אפשר יהיה להפעיל בחזית, וכן כל כוח נוסף שתוכל בריטניה הגדולה לספּק בהדרגה.

ראשי־המטות שלנו שיערו שבּכוח אווירי תוכל גרמניה לרכז במערב, אחרי חורבנה של פולין, למעלה מ־2,000 מפציצים, לעומת סכום כולל פרנקו־בריטי משולב של 950⁹⁰. לכן ברור היה כי משעה שנפטר היטלר מפולין, יהיה כוחו ביבשה ובאוויר גדול הרבה יותר מכוחם של הבריטים והצרפתים גם יחד. לפיכך לא היה כל מקום לדון בהתקפה צרפתית נגד גרמניה. מה, אם כן, היו האפשרויות המתקבלות־על־הדעת של התקפה גרמנית נגד צרפת?

שלוש דרכים היו פתוחות, כמובן. ראשית: פלישה בדרך שוייץ. זו עשויה לגולל את האגף הדרומי של קו־מאז’ינו, אבל היו בה הרבה קשיים גיאוגרפיים ואסטרטגיים. שנית: פלישה לצרפת מן הגבול המשותף. דבר זה לא התקבל על הדעת, כי הסברה היתה שאין הצבא הגרמני מצויד או חמוּש די־הצורך להתקפה כבדה על קו־מאז’ינו. ושלישית: פלישה לצרפת בדרך הולנד ובלגיה. זו תגולל את קו־מאז’ינו ולא תהיה כרוכה באבידות הצפויות בהתקפה חזיתית נגד ביצורי־קבע. ראשי־המטות שיערו שלהתקפה זו תוצרך גרמניה להביא מן החזית המזרחית עשרים־ותשע אוגדות לשלב התחילי, עם עוד ארבע־עשרה הנערכות מאחור, נוסף על חילותיה הנמצאים כבר במערב. אי־אפשר יהיה להשלים תנועה כזאת ואי־אפשר יהיה לצאת להתקפה בסיוע ארטילרי שלם בתוך פחות משלושה שבועות; ומן הדין שנוכל להבחין בהכנתה שבועיים קודם בוא המהלומה. עונת־השנה מאוחרת מכּדי שיגשו הגרמנים למיבצע כה גדול; אבל אי־אפשר היה להוציא אפשרות זו מכלל חשבון.

יהיה עלינו, כמובן, לעכב את התנועה הגרמנית ממזרח למערב על־ידי התקפה אווירית על התחבורה ואזורי הריכוז. הנה כי כן אפשר לצפות לקרב־אוויר מוקדם, שתכליתו לקצץ בכוחות התעופה של בעלות־הברית או לחסלם על־ידי התקפות על שדות־תעופה ובתי־חרושת למטוסים, וככל שהדברים אמוּרים באנגליה לא יהיה זה סיכוי בלתי־רצוי. תפקידנו הבא יהיה לטפל בהתקדמות הגרמנים בדרך ארצות־השפלה. לא נוכל לקדם את פני התקפתם בהולנד, אבל יהיה זה לטובת האינטרסים של בעלי־הברית לבלמה, אם אפשר, בבלגיה. “נמצאנו למדים”, כתבו ראשי־המטות, "שרעיונם של הצרפתים הוא כי, על־תנאי שעדיין הבלגים מחזיקים מעמד על המז, שוּמה על צבאות צרפת ובריטניה לתפוס את הקו ז’יבה־נאמיר, בעוד חיל־המשלוח־הבריטי פועל באגף־השמאלי. לפי דעתנו לא יהיה טעם לקבל תכנית זו אלא אם כן תתוֹאמנה התכניות עם הבּלגים לתפיסת הקו הזה זמן מספיק לפני ההתקדמות הגרמנית… אם לא תשתנה עמדתה הנוכחית של בלגיה, ואם אי־אפשר יהיה להכין תכניות לתפיסה מוקדמת של קו ז’יבה־נאמיר [שנקרא גם קו מז־אנטוורפן], הרי תקיפים אנחנו בדעתנו שאת פני ההתקדמות הגרמנית צריך יהיה לקדם בעמדות מוכנות על הגבול הצרפתי. במקרה זה צריך יהיה, כמובן, להפציץ בבלגיה ובהולנד ערים ומרכזי רכבות שצבאות גרמניה משתמשים בהם.

יש לספר על גילגוליה הבאים של שאלה חשובה זו. היא הובאה לפני הקבינט המלחמתי ב־20 בספטמבר, ולאחר דיון קצר נמסרה לדיון למועצה

צ’רצ’יל חוזר לאדמירליוּת

המרשל מאנרהיים, מצביאה של פינלנד במלחמה עם הרוסים

המלחמתית־העליונה. למועד ביקשה המועצה־המלחמתית־העליונה את חוות־דעתו של הגנרל גאמלן. בתשובתו אמר הגנרל גאמלן רק ששאלת תכנית “ד” (ז.א., ההתקדמות אל קו מז־אנטוורפן) נדונה בדו“ח על־ידי המשלחת הצרפתית. הפיסקה המיבצעית בדו”ח זה היתה: “אם תבוא הקריאה מבעוד־עת, יכנסו הצבאות האנגלו־צרפתיים לבלגיה, אך לא על־מנת לצאת לקרב גלוי. בין קווי־ההגנה המוּכּרים נמצאים קו הסכלדה והקו מז־נאמיר־אנטוורפן”. לאחר עיון בתשובה הצרפתית הגישו ראשי־המטות הבריטיים תזכיר נוסף לקבינט, שדן בבּרירה של התקדמות אל הסכלדה, אך לא נגע כלל בהתחייבויות הגדולות הרבה יותר הנובעות מהתקדמות אל הקו מז־אנטוורפן. כשהגישו ראשי־המטות את הדו"ח השני הזה לקבינט ב־4 באוקטובר לא הזכירו כלל את הברירה השניה והחשובה ביותר של תכנית “ד”. לכן קיבל הקבינט המלחמתי בחינת דבר המובן־מאליו כי דרישות ראשי־המטות הבריטיים באו על סיפּוּקן וכי אין צורך בכל פעולה נוספת ובכל החלטה נוספת. אני השתתפתי בשתי הישיבות האלו, ולא חשתי כלל כי יש איזו שאלה חשובה שעודה תלויה ועומדת. הואיל ולא היו שום הסדרים של ממש עם הבלגים, היתה הסברה משך חודש אוקטובר כי ההתקדמות תהיה מוגבלת לסכלדה בלבד.

בינתיים והגנרל גאמלן, שנשא־ונתן בסתר עם הבלגים, העמיד תנאים: ראשית, שהצבא הבלגי יוּחזק במלוא כוחו, ושנית, שיוכנו ביצוריה של בלגיה על הקו הקדמי יותר, מנאמיר ללוּבן. בראשית נובמבר הושג הסכם עם הבלגים בנקודות אלו, ומן ה־5 עד ל־14 בנובמבר נערכה שורת ישיבות בוונסן ולה־פּרטה, שבּהן, או באחדות מהן, נכחו איירונסייד, ניוּאוֹל וגורט. ב־15 בנובמבר הוציא הגנרל גאמלן את ההוראה מס. 8 שלו, המאשרת את ההסכמים מיום ה־14 בחודש, שעל פיהם תינתן עזרה לבלגים, “אם תרשינה זאת המסיבּות”, על־ידי התקדמות אל הקו מז־אנטוורפן. המועצה־העליונה של בעלות־הברית התכנסה בפאריז ב־17 בנובמבר. מר צ’מברליין לקח אתו את הלורד הליפקס, הלורד צ’טפילד וסיר קינגסלי ווּד. אני לא הגעתי בזמן ההוא למעמד שבּו אוזמן להילוות אל ראש־הממשלה לפגישות אלו. נתקבלה ההחלטה: “בשים לב לחשיבוּת שבּעצירת הכוחות הגרמניים מזרחה ככל האפשר, הכרח הוא לעשות את כל המאמצים כדי להחזיק בקו מז־אנטוורפן במקרה של פלישה גרמנית לבלגיה”. בפגישה זו עמדו מר צ’מברליין ומר דאלאדיה על החשיבות שהם מייחסים להחלטה זו, ולאחר־מכן קבעה ההחלטה את הפעולות. למעשה היתה זו החלטה בזכותה של תכנית “ד”, והיא חרגה מגדר ההסדרים שנתקבלו לפני כן ביחס להתקדמות הצנועה אל הסכלדה.

כתוספת חדשה לתכנית “ד” הופיעה כעבור זמן־מה המשימה של המחנה השביעי הצרפתי. רעיון התקדמותו של מחנה זה באגף פאת־הים של צבאות־הברית יצא ראשונה לאור בראשית נובמבר 1939. הגנרל ז’ירוֹ, שהיה דרוּך־מנוחה בשבתו עם חיל־מילואים סביב ריימס, קיבל את הפיקוד. מטרת הרחבה זו של תכנית “ד” היתה לנוע לתוך הולנד בדרך אנטוורפן כדי לעזור להולנדים, ושנית – לכבוש אי־אלה חלקים מן האיים ההולנדיים ואלכרן ובוולאנד. כל זה יהיה טוב ויפה לאחר שייעצרו כבר הגרמנים על תעלת־אלברט. הגנרל גאמלן רצה בכך. הגנרל ז’ורז' סבר שהיא מחוץ לגדר יכלתנו; הוא העדיף שיוּבאו החיילות המעורבים בדבר לעתודה מאחרי מרכז הקו. חילוקי־הדעות האלה לא היו ידועים לנו כלל.

במצב זה, אפוא, בילינו את החורף וחיכינו לאביב. שום החלטות חדשות בעקרונות אסטרטגיים לא נתקבלו לא על־ידי המטות הצרפתי והבריטי ולא על־ידי ממשלותיהם בששת החדשים שנותרו לנו עד להסתערות הגרמנית.

פרק עשרים־ושבעה: המאבק מחריף

הצעות שלום – הדחיה האנגלו־צרפתית־– בליעת המדינות הבלטיות על־ידי הסובייטים – השקפותי על ההכנות הצבאיות הבריטיות – האפשרות של התקרבות לאיטליה בים התיכון – החזית הפנימית – טיבועה של “רויאל אוק” – ביקורי השני בסקאפּא־פלוֹ, 31 באוקטובר – החלטה על בסיס־הצי הראשי – מר ומרת צ’מברליין סועדים בבית האדמרליות – אבדן “ראוואלפּינדי” – אזעקת־שווא

היטלר ניצל את הצלחותיו והציע את תכנית השלום שלו לבעלי־הברית. אחת התוצאות האומללות של מדיניות הפּיוס שלנו, ושל כלל עמדתנו נוכח עלייתו לשלטון, היתה שהשתכנע בכך כי לא אנחנו גם לא צרפת אין אנו מסוגלים לאסור מלחמה. הכרזות־המלחמה של בריטניה הגדולה וצרפת ב־3 בספטמבר גרמו לו הפתעה בלתי־נעימה; אבל הוא היה איתן באמונתו כי למראה חורבנה המהיר והמהמם של פולין תתפוסנה הדמוקרטיות המתנוונות כי הזמן בו יכלו להשפיע על גורל אירופה המזרחית והתיכונה חלף לעולמים. בזמן הזה חש בטחון רב ברוסים, שבּלע הטריטוריה הפולנית והמדינות הבלטיות עומד בגרונם. אכן, משך חודש זה של אוקטובר היה ביכלתו לשלוח לנמל הסובייטי מוּרמנסק את אניית־הסוחר האמריקאית הלכוּדה, סיטי אוף פּלינט, ועליה צוות גרמני מובחר. בשלב זה לא היה בו כל רצון להמשיך במלחמה עם צרפת ובריטניה. בטוח היה בכך שממשלת הוד־מלכותו תשמח מאד להשלים עם ההכרעה שהשיג בפולין, וכי הצעת־שלום תאפשר למר צ’מברליין ועמיתיו הותיקים, לאחר שגאלו את כבודם בהכריזם מלחמה, לצאת מן הסבך שלתוכו הוכנסו על־ידי מחרחרי־המלחמה שבּפּרלמנט. גם רגע לא עלה בדעתו מעולם כי מר צ’מברליין וכל הקיסרות הבריטית וחבר־העמים הבריטי מנוי־וגמור אתם עתה להורידו שאוֹלה או להיספות.

לאחר שחילקה רוסיה את פולין עם גרמניה, כרתה שלושה “חוזים לעזרה־הדדית” עם אסתוניה, לטביה וליטא. המדינות הבלטיות האלו ניתקו מעל הממשלה הסובייטית במלחמת־השחרור של 1918 ו־1920. לאחר שביצעו רפורמה קרקעית מרחיקת־לכת, בעיקר על חשבון בעלי־האחוזות הגרמניים מלשעבר, פיתחו ארצות קטנות אלו אורח־חיים איכרי ולאומני בעל אופי אנטי־קומוניסטי מובהק. מדינות אלו, מפּחדן המתמיד מפני שכנתן הסובייטית האדירה, ומלהיטוּתן הנואשה לשמור על הנייטראליות שלהן, ניסו להימנע מהתגרות בכל כיוון שהוא. משום מצבן הגיאוגרפי לא היה תפקידן מעורר קנאה. ריגה, למשל, נעשתה נקודת־האזנה לחדשות מרוסיה, ומיפגש אנטי־בולשבי בינלאומי. אבל הגרמנים היו מוכנים לצרפן לעיסקה שלהם עם רוסיה, והממשלה הסובייטית עלתה עתה בשנאה כבושה ובתאוה שוקקת לתפוס את טרפה. שלוש המדינות האלו היו בזמנו חלק מן הקיסרות הצארית, כיבושיו הישנים של פטר הגדול. הן נכבשו מיד על־ידי כוחות רוסיים גדולים, שכנגדם לא יכלו לגלות שום התנגדות של ממש. החיסול הנזעם של כל היסודות האנטי־קומוניסטיים והאנטי־רוסיים בוּצע בשיטות הרגילות. אנשים רבים, אשר משך עשרים שנה היו חפשיים במולדתם וייצגו את הרוב המכריע של עמם, נעלמו. חלק גדול מאלה הועברו לסיבּיר. האחרים הרחיקו לכת יותר. תהליך זה תוֹאר כ“חוזים לעזרה הדדית”.

*

בבריטניה התעסקנו בהרחבת הצבא וחיל־האוויר ובכל האמצעים הנחוצים לחיזוק כוחנו הימי. אני הוספתי למסור את רעיונותי לראש־הממשלה, ובמידת האפשר עמלתי להחדירם בעמיתים אחרים.

1.10.39

הלורד הראשון אל ראש־הממשלה

בסוף־שבוע זה אני עורב את לבי לכתוב לך על כמה שאלות רחבות יותר.

1. כשתיפּתח עלינו התקפת־השלום יהיה צורך גדול לחזק את הצרפתים. אף כי יש לנו קרוב למיליון איש אוחזי־נשק הרי תרומתנו זעומה, ועוד חדשים רבים תישאר כך. עלינו להגיד לצרפתים שהמאמץ המלחמתי שלנו אינו נופל ממה שהיה ב־1918, אם גם נשתנו הצורות:שאנו בונים צבא בן 55 אוגדות, שיוכנס לפעולה בכל מקום אשר יידרש,כאשר אך אפשר יהיה לאמנו ולציידו, בשים לב לתרומתנו הגדולה באוויר.

כרגע מצוי בידינו הצבא הסדיר שלנו, המספק ארבע או חמש אוגדות שמן הסתם אין דומה להן בשדה־הקרב. אין לשער שאוגדות של הצבא הטריטוריאלי תוכלנה, לאחר אימונים של ששה חדשים בקירוב, למלא את תפקידן בלי אבידות מיותרות ותוצאות גרועות כנגד חיילות סדירים גרמניים ששירתו לפחות שנתיים וציודם משובח יותר; או לעמוד לצד חיילות צרפתיים שהרבה מאנשיהם שירתו משך תקופה של שלוש שנים. הדרך היחידה שבה אפשר להרחיב במהירות את כוחותינו בצרפת היא להביא את החיילות המקצועיים מהודו, על־מנת שישמשו קאדר שסביבו יתגבשו הטריטוריאלים ואנשי גיוס־החובה. אינני מנסה להיכנס עכשיו לפרטים, אבל מבחינה עקרונית צריך היה לשלוח 60,000 טריטוריאלים להודו לשמור על הבטחון הפנימי ולהשלים את אימונם, ולעומת זאת היה צריך להחזיר 40,000 או 45,000 מן הצבא הסדיר לאירופה. החיילות האלה צריכים להיכנס למחנות בדרומה של צרפת, מקום שמזג־האוויר החרפי נוח יותר לאימונים מאשר אצלנו, ומקום שם יש הרבה מיתקנים צבאיים, ולהיעשות גרעינן ומסגרתן של שמונה או עשר אוגדות־שדה טובות. בשלהי האביב תהיה איכותם של חיילות אלה שווה לזו של אלה שיוצרכו להילחם בהם או לעמוד לצדם. העובדה שכוח זה יהיה מתפתח בצרפת משך חדשי החורף תמציא לצרפתים עידוד וסיפוק רב.

2. הדאיגוני מאד המספרים שמסר מיניסטריון־התעופה על הכוח הלוחם שלו. היו להם 120 להקים בפרוץ המלחמה, אבל למעשה מתברר שרק 96, בדוחק שלושה־רבעים, מסוגלים לצאת לפעולה. דרך־כלל המשוער הוא שעם הגיוס חל גידול נרחב. במקרה זה חל צימצום חמור. מה שקרה הוא זה: צריך היה להקיז ממספר גדול של להקים את סגל האוויר המאומן, את המכונאים או החלפים וכו' על־מנת להקים כוח לוחם, והריסות הלהקים האלה הוטלו לתוך מאגר גדול הנקרא “העתודה”. לתוך המאגר הזה יזרום גם שפע מכונות חדשות ומספר רב של טייסים מאומנים, אם יעברו חדשי החורף בלי התקפה כבדה. גם לאחר כל חיסוּר מתקבל־על־הדעת, מן־הדין היה שנוכל ליצור לפחות ששה להקים בחודש. טוב הרבה יותר ליצור להקים המוחזקים בעתודה משיהיה סתם מאגר גדול של עודף טייסים, עודף מכונות ועודף חלפים. אי־השוויון כלפי גרמניה ברגע זה הוא מזעזע. אני בטוח שאפשר יהיה להשיג הגדלה זו אם תשמיע את דברך.

3. מערכת ההג“ס ותקציבה מיוסדים על תפיסה מוטעית לגמרי של שיעור הסכנה הנשקף לכל חלקי הארץ הנכללים בהם. יש לעבד תכניות של אזורי־המטרה ונתיבי־הטיס שבהם אפשר לגשת אליהם. באזורים האלה צריך להיות אחוז גדול של אנשים המועסקים בשלמות. לונדון היא כמובן (המטרה) העיקרית, ומטרות נוספות תופענה על־נקלה. באזורי המטרה האלה יש לדאוג לכך שיוכלו הפּקחים לפקח על תאורת הרחובות עם מתן אות האזעקה; ואף כי יש להיחפז בהקמת מקלטים ולחזקם יומם ולילה, יש לרומם את הרוחות בתיאטרונים ובתי־קולנוע עד שתתחיל התקפה ממש. בחלק גדול מן הארץ יש להרשות מיד תאורה צנועה, ולפתוח בתי־שעשועים. אין להרשות החזקת שום אנשי הג”ס בתשלום באזורים האלה. הכל צריך להיות על בסיס של התנדבות, ואילו הממשלה תסתפק במתן עצה ואת השאר תניח למאמץ המקומי. באזורים אלה, הכוללים לפחות שבע־שמיניות מן הממלכה־המאוחדת, יש להחזיק את מסכות־הגז בבית ולשאתן רק באזורי המטרה, לפי ההוראות. באמת אין שום טעם שלא לתת הוראות ברוח זו עוד בשבוע הבא.

*

האסונות שאירעו בפולין ובמדינות הבלטיות הגבירו עוד יותר את תשוקתי להשאיר את איטליה מחוץ למלחמה, ולהקים בכל האמצעים האפשריים איזה אינטרס משותף בינינו. בינתיים נמשכה המלחמה, ואני הייתי טרוד במספר עניינים מינהליים.

7.10.39

הלורד־הראשון אל שר־הפנים

אם כי דרך־כלל יש לי פה עבודה די־והותר, אינני יכול שלא לחשוש לחזית הפנימית. ידועות לך השקפותי על החומרות המיותרות, וחסרות־הטעם ברוב חלקי הארץ, של ההאפלה, הגבלות השעשועים וכל השאר. אבל מה בנוגע לדלק? כלום לא הביא הצי אספקה? וכי אין האספקה המתקרבת ומגעת עולה על מה שהיינו מביאים לולא הוּפר השלום? אומרים לי שהרבה מאד אנשים וחלק גדול מהעסקים בארץ סובלים מן הצימצומים. הדרך הנאותה לטפל בזאת היא ודאי לקבוע הקצבה ומחיר קבוע, ולהרשות מכירה חפשית, שעליה מוטל מס כבד, למעלה מן ההקצבה. הבריות ישלמו, האוצר ירוויח מן המס, מכוניות נוספות תשלמנה דמי רישום ותסענה, ועסקי הארץ יוכלו להימשך.

ועתה תן דעתך על המנות האלו, שאת כולן המציא מיניסטריון המזון כדי לנצח במלחמה. מנות אדרבה ואדרבה, אבל אומרים לי כי מנת הבשר, למשל, כמעט אינה טובה מזו של גרמניה. וכי יש צורך בכך בזמן שהים פתוח?

אם נספוג מהלומה קשה מהתקפת אוויר או מהתקפה על פני הים, אולי יהיה צורך להטיל את החומרות האלו. עד עתה אין שום יסוד להניח כי הצי נכשל בהבאת האספקה, או שעתיד הוא להיכשל.

ועתה, מה בדבר כל האנשים האלה בגיל־העמידה, שרבים מהם שירתו במלחמה שעברה, שהם מלאים מרץ ומרוּבּי־נסיון, הבאים ברבבותיהם ואומרים להם שאין בהם צורך ושאין להם מה לעשות אלא להירשם בלשכת־העבודה המקומית? לבטח הרי זה מטופש מאד. מדוע אין אנחנו מקימים משמר־מולדת של חצי מיליון איש בני למעלה מארבעים (אם הם חפצים להתנדב), ומדוע אין אנו מעמידים את כל הכוכבים הקשישים שלנו בראשן ובמנגנונן של החטיבות החדשות האלו? יבואו נא חמש־מאות האלף האלה ויהדפו את הצעירים והפּעלתנים מכל הקסרקטים המקומיים. אם יש מחסור במדים, יספיק סרט־שרוול, ומובטח אני כי רובים יש, על כל פנים, לרוב. מתוך מה שאמרת לי ביום אתמול סבור הייתי שהרעיון נראה לך. אם כך, הבה נוציא אותו לפועל.

אני שומע תלונות מתמידות מכל צד על חוסר הארגון בחזית הפנימית. האם לא נוכל לטפל בדבר?

*

בתוך כל הדאגות האלו בא עלינו פתאום מאורע שנגע באדמירליות בנקודה רגישה ביותר.

הזכרתי את ההתרעה על מציאותה של צוללת בתוך סקאפּא פלוֹ, שהבריחה את הצי־הגדול ללב ים במוצאי ה־17 באוקטובר 1914. אותה התרעה באה קודם זמנה. עתה, כעבור רבע מאת־שנים בדיוק כמעט, נתאמתה. ב־1.30 בבוקר ה־14 באוקטובר 1939 יצאה צוללת גרמנית באומץ־רוח נוכח הנחשולים וזרמי הגאות והשפל, חדרה אל ביצורינו וטיבעה את אניית־המערכה רוֹיאל אוֹק בשעת עגינתה. תחילה פגעה רק טורפדו אחת מתוך מטח שלם בחרטום וגרמה התפוצצות כבושה. כה מופרך היה הדבר בעיני האדמירל והקברניט שבאניה שיכלה טורפדו לפגוע בהם, בהיותם במקום־מבטחים בסקאפּא פלוֹ, עד שייחסו את ההתפוצצות לאיזו סיבה פנימית. עברו עשרים דקה עד שחזרה הצוללת, כי אכן צוללת היתה זאת, וטענה את שפופרותיה וירתה מטח שני. שלוש או ארבע טורפדות פגעו אז בזו אחר זו וריסקו את תחתיתה של האניה. בתוך פחות משתי דקות טבעה וירדה תהומה. רוב אנשי האניה היו בעמדות־פעולה, אבל שיעור נטייתה של האניה גרם שכמעט איש מן הנמצאים למטה לא היה יכול להינצל.

רשאים אנו להביא כאן דין־וחשבון מבוסס על תיאור גרמני שנכתב בזמנו:

ב־01.30 ב־14 באוקטובר 1939 טוּרפּדה א.ה.מ. רוֹיאל אוֹק, בשעת עגינתה בסקאפא פלוֹ, על־ידי יוּ־47 (הלייטננט פּרין). המיבצע תוכנן בשום־לב על־ידי האדמירל דניץ עצמו, קצין־הדגל (צוללות). פּרין עזב את קיל ב־8 באוקטובר, יום־סתיו בהיר וצח, ועבר את תעלת קיל – נתיב צצמ“ע, סקאפּא פלוֹ. ב־13 באוקטובר בשעה 4 לפה”צ היתה הצוללת רובצת מול איי־אורקני. ב־7 אחה"צ – על פני המים; רוח קלה מנשבת, אין רואים דבר; באפלולית מסתמן קו החוף הרחוק; עמודים גבוהים של האור הצפוני מזרים פתותי כחול על פני־השמיים. הנתיב מערבה. הצוללת התגנבה וקרבה בהתמדה אל הולם־סאוּנד, המבוא המזרחי לסקאפּא פלוֹ. לרוע־המזל לא נחסמו התעלות האלו כליל. מעבר צר היה פתוח בין שתי אניות טבועות. בכשרון גדול נהג פּרין בתוך המים הנגרשים. החוף היה קרוב. אפשר היה להבחין באיש רוכב על אופניים בדרכו הביתה לאורך כביש־החוף. אחר נגול פתאום המפרץ כולו. הם עברו על פני קירק־סאוּנד. הם היו בפנים. שם תחת ליבשה לפאת צפון אפשר היה להבחין בצל הגדול של אניית־מערכה הרובצת על פני המים, והתורן הגדול מזדקר מעליה כפיסת פיליגרן על בד שחור. קרוב, קרוב יותר – כל השפופרות מוכנות לפעולה – אין אזעקה, אין קול מחוץ ללימלום המים, השריקה הכבושה של לחץ האוויר והניקוש החד של מנוף־שפופרות.!Los (אש) – חמש שניות – עשר שניות – עשרים שניות. אז באה התפוצצות מחרידה, ונד מים גדול התנשא בחשכה. פרין חיכה כמה דקות עד שיירה מטח נוסף. שפופרות הכן. אש. הטורפדות פגעו באמצעית האניה, ובאה שורה של קולות נפץ מחרישי־אזניים. א.ה.מ. רוֹיאל אוֹק טבעה ובה נספו 786 קצינים ומלחים, בכללם תת־אדמירל ה. א. צ'. בּלגרוב (תת־אדמירל של שייטת־המערכה השניה ). יוּ־47 חמקה חרש וחזרה מן הפּירצה. אניית־חסימה הגיעה לאחר עשרים־וארבע שעות.

פרשה זו, אשר יש לראות בה מעשה־רב מצד מפקד הצוללת הגרמני, זיעזעה את דעת־הקהל. יכול יכלה לחסל מבּחינה מדינית כל מיניסטר שהיה אחראי לאמצעי־זהירות מלפני המלחמה. מהיותי איש חדש מקרוב־בא, מחוסן הייתי מפני תוכחות כאלו בחדשים הראשונים הללו, והאופוזיציה גם לא ניסתה לעשות הון מן האסון. נהפוך הוא, מר א. ו. אלכסנדר היה מאופּק והוגה־אהדה. הבטחתי לערוך חקירה קפדנית ביותר.

באותה הזדמנות גם מסר ראש־הממשלה לבית־הנבחרים תיאור על התקפות־האוויר הגרמניות שנערכו ב־16 באוקטובר על פירת־אוף־פוֹרת. זה היה הנסיון הראשון שעשו הגרמנים להכות מן האוויר בצי שלנו. שנים־עשר מטוסים או יותר, בסייעות של שנים או שלושה, הפציצו מדי פעם את הסיירות שלנו העוגנות בפירת. נזק קל נגרם לסיירות סאוּתמטון ואדינבּורג ולמשחתת מוֹהוֹק. עשרים־וחמישה קצינים ומלחים נהרגו או נפצעו; אבל ארבעה מפציצי האויב הופּלו, שלושה על־ידי מטוסי־הקרב שלנו ואחד באש אנטי־אווירית. אפשר מאד שרק מחצית המפציצים חזרו בשלום לבסיסיהם. זאת היתה הרתעה יעילה.

למחרת בבוקר, ב־17 בחודש, הורעשה סקאפא פלו, והאניה הנושנה איירוֹן דיוּק, גוף מפוֹרז ומפורק מנשקו ששימש עתה ספינת־אימונים, נפגעה פגיעות ישירות כמעט. היא שקעה על הקרקעית במים רדוּדים והוסיפה לעשות את מלאכתה כל ימות המלחמה. עוד מטוס של האויב הופל בלהבות. הצי נעדר, לטוּב־המזל, מן הנמל. המאורעות האלה הראו מה־נחוץ הוא להשלים את הגנת סקאפּא מפני כל צורות ההתקפה קודם שיוּרשה השימוש בבסיס זה. עברו כמעט ששה חדשים עד שהיה ביכלתנו ליהנות מיתרונותינו המכריעים.

*

ההתקפה על סקאפּא פלו ואבדן רוֹיאל אוֹק חוללו תגובות מיידיות באדמירליות. ב־31 באוקטובר יצאתי בלווית הלורד־הראשון־של־הימיה לסקאפּא לשם דיון שני בעניינים אלה באנית־הדגל של האדמירל פורבּס. הקף ההגנה על סקאפּא, שעליו הסכמנו עתה, כלל את חיזוק המחסומים וקביעת אניות־חסימה נוספות במבואות המזרחיים המגוּלים, כמו גם שדות־מוקשים נתונים־לפיקוח ושאר תחבולות. על אמצעי־המניעה האדירים האלה יוסיפו עוד סירות־משמר ותותחים שיחלשו על כל המבואות. כנגד התקפה מן האוויר היתה התכנית להציב 88 תותחים אנטי־אוויריים כבדים ו־40 קלים, יחד עם הרבה זרקורים ומחסומי־בּאלונים מוגברים. הגנה ממשית של מטוסי־קרב אורגנה הן באיי אורקני הן בוויק שעל היבּשת. התקוה היתה שכל הסידורים האלה יושלמו, או לפחות יפותחו במידה שתספיק להצדיק את חזירת הצי, עד מרס 1940. בינתיים תוכל סקאפּא לשמש בסים לתדלוּק משחתות; אבל צריך היה למצוא מעון אחר לאניות הכבדות.

המומחים נחלקו בדעותיהם על התביעות המתחרות של הבסיסים האפשריים. האדמירליות צידדה בזכותו של הקלייד, אבל האדמירל פורבּס התנגד משום שדבר זה יהיה כרוך בשיט של יום נוסף לכאן ולכאן בדרך לאזור המיבצעים העיקרי שלו. דבר זה מצדו יחייב להגדיל את כוחות המשחתות שלו וכן יחייב את האניות הכּבדות לעבוד בשתי חטיבות. האפשרות השניה היתה רוֹסיית, שהיתה בסיסנו הראשי בשלהי המלחמה שעברה. מקומה היה נוח יותר מבחינה גיאוגרפית, אבל נוחה היתה יותר לפגיעה מהתקפות־אוויר. ההחלטות שנתקבלו לבסוף בישיבה זו סוכּמו במיזכר שהכינותי בשובי מלונדון.

ביום ו', ה־13 בנובמבר, כבר הבשילו יחסי עם צ’מברליין עד כדי כך שהוא ומרת צ’מברליין אבו לסעוד אתנו בבית האדמירליוּת, מקום שהיתה לנו דירה נוחה בקומה העליונה. ארבעה היינו מסוּבים. אף כי עמיתים היינו משך חמש שנים בממשלתו של מר בולדווין, הנה מעולם לא נפגשנו עדיין, רעייתי ואני, עם מר צ’מברליין ורעייתו במסיבות כאלו. גרם המקרה המוצלח שהסיבּותי את השיחה אל חייו באיי באהאמה, ושמחתי למצוא את אורחי מפליג בזכרונות אישיים במידה שלא הבחנתי בה לפני כן. הוא סיפּר לנו את כל הפרשה, שידעתיה רק בקווים הכלליים ביותר, של מאבקו בן שש השנים לגדל סיזאל על אי קטן ושמם מאיי־הודו־המערבית סמוך לנאסאוּ. אביו, “ג’ו” הגדול, היה משוכנע בהחלט כי כאן לפניו אפשרות לפתח ענף תעשיה קיסרי ולהבטיח את עתיד המשפחה בעת־ובעונה־אחת. אביו ואוסטין קראוהו ב־1890 מבירמינגהם לקנדה, מקום שעיינו זמן רב בתכנית. מהלך כארבעים מיל מנאסאוּ במפרץ הקריבי היה אי־מדבר קטן, בלתי־מיושב כמעט, שלפי הידיעות היתה אדמתו יפה לגידול סיזאל. לאחר סיור מדוקדק על־ידי שני בניו, קנה מר ג’וזף צ’מברליין חלקת־ארץ באי אנדרוֹס והקציב את ההון הדרוש לפיתוחה. עתה לא נותר אלא לגדל את הסיזאל. אוסטין הוקדש לבית־הנבחרים. לפיכך הוטלה המשימה על נוויל.

הוא ציית, לא רק מתוך הרגשת חובה של בן אלא גם מתוך הכרה ונכונוּת, ואת שש השנים הבאות בחייו בילה בנסיונות לגדל סיזאל בפינת־ארץ נידחת זו, שסופות־עלעוֹל מתרגשות עליה מזמן לזמן, כשהוא חי ערום כמעט, נפתל עם קשיי פועלים ושאר מכשולים מכל הסוגים, וכשהעיר נאסאוּ היא שביב התרבות היחיד. הוא עמד על כך, סח לנו, שמדי שנה תינתן לו חופשת שלושה חדשים באנגליה. הוא בנה נמל קטן ורציף־חוף ומסילת־ברזל או חשמלית קצרה. הוא השתמש בכל תהליכי הדישוּן שנחשבו מתאימים לקרקע, ובכללו של דבר חי חיים פרימיטיביים בתכלית תחת כיפת־השמיים. אבל סיזאל לא היה! על כל פנים, שום סיזאל שיוכל להיראות בשוק. כתום חמש שנים נשתכנע כי התכנית לא תוכל להצליח. הוא חזר הביתה ועמד בפני אביהו הנורא, שהתוצאה לא הניחה את דעתו בשום פנים. נמצאתי למד כי במשפחה היתה ההרגשה שאם גם הוא בן אהוב עד מאד הרי חבל על ההפסד של 50,000 לי"ש.

הוקסמתי לראות את מר צ’מברליין מתלהב בדבּרו, והקסימני הסיפור עצמו, שהיה סיפור של מאמץ־גבורה. ביני לביני חשבתי: “כמה חבל שהיטלר לא ידע, כאשר נפגש עם הפוליטיקאי האנגלי הזה המיוּשב ובעל המטריה בברכטסגאדן, גודסברג ומינכן, שבעצם הוא מדבר עם חלוץ למוּד־נסיון מתחומי־הספר של הקיסרות הבריטית!” היתה זו באמת השיחה החברוּתית האינטימית היחידה שיכול אני לזכור עם נוויל צ’מברליין בתוך כל הענינים שבּהם עסקנו יחד משך עשרים שנה בקירוב.

בזמן הסעודה נמשכה המלחמה ודברים התרחשו. עם המרק עלה קצין אחד מחדר־המלחמה למטה להודיע כי טוּבּעה צוללת. עם הפּרפּרת שוב בא והודיע כי טוּבּעה צוללת שניה; וסמוך לפני צאת הגבירות מחדר־האוכל בא בשלישית והודיע כי טוּבּעה צוללת שלישית. מעולם לא אירע עדיין כדבר הזה ביום אחד, ועברה שנה ויותר עד שחזר שׂיא אשר כזה. כשעזבו אותנו הגבירות אמרה אלי מרת צ’מברליין, במבט תמים ומלבּב: “האם סידרת כל זאת במתכוון?” הבטחתיה כי אם תואיל לבוא שנית נשיג השגים דומים⁹¹.

קו ההסגר שלנו הארוך והדק מצפון לאי־אוֹרקני, המורכב בעיקרו סיירות־סוחר חמושות שאניות־מלחמה תומכות בהן פה ושם, היה צפוי, כמובן, תמיד להתקפת־פתע מצד אניות גרמניות גדולות, ובפרט מצד שתי סיירות־המערכה המהירות והאדירות ביותר שלהם, שרנהורסט וגנייזנאוּ. לא יכולנו למנוע מהלומה כזאת. תקוותנו היתה שנביא את המתפרצות לידי התמודדות מכרעת.

בשעה מאוחרת אחר־הצהריים ב־23 בנובמבר הבחינה סיירת־הסוחר החמושה ראוואלפּינדי, שהיתה בפטרול בין איסלנד לאיי פארוֹ, באניית־מלחמה אויבת הממהרת להדביקה. סבורה היתה שהזרה היא אניית־הכיס דויטשלנד והיא מסרה דו"ח בהתאם לכך. הקצין המפקד שלה, הקברניט קנדי, לא יכול לשתעשע באשליות בדבר תוצאתה של פגישה כזאת. האניה שלו לא היתה אלא אניית־נוסעים מתוקנת בעלת סוללה של ארבעה תותחים ישנים בני 6 אינצ’ים, וליריבתו המשוערת היו ששה תותחים בני 11 אינץ' מלבד חימוש־עזר אדיר. בכל זאת קיבל עליו את הסיכון, מתוך החלטה להילחם עד הסוף. האויב פתח באש ממרחק 10,000 יארד וראוואלפּינדי השיבה אש. פעולה חדצדדית כזאת לא יכלה להימשך זמן רב. אבל הקרב נמשך עד שהיתה ראוואלפינדי לעיים בוערים, וכל תותחיה מחוץ לכלל פעולה. היא טבעה זמן־מה לאחר חשכה ועמה טבעו הקברניט שלה ו־270 מאנשיה האמיצים. שרדו רק 38, ש־27 מהם נשבו על־ידי הגרמנים, ואילו אחד־עשר הנותרים נאספו חיים כעבור שלושים־ושש שעות במים קרים כקרח על־ידי אניה בריטית אחרת.

לאמיתו של דבר היתה אניית האויב לא דויטשלנד כי אם סיירת־המערכה שרנהורסט. אניה זו, יחד עם גנייזנאוּ, יצאה מגרמניה יומיים קודם־לכן להתקיף את שיירותינו באוקינוס האטלנטי, אבל לאחר שפגשה בראוואלפינדי וטיבּעה אותה, ומתוך שחששה להישאר גלויה, נטשו השתים את שליחותן וחזרו מיד לגרמניה. לפיכך לא היה מאבק־הגבורה של ראוואלפינדי לשווא. הסיירת ניוּקאסל, שהיתה בפטרול לא הרחק ממקום המעשה, ראתה את ברקי התותחים, נענתה מיד למברק הראשון של ראוואלפינדי, ויחד עם הסיירת דלהי הגיעה למקום המעשה ומצאה את האניה הבוערת צפה עדיין על פני המים. היא רדפה אחר האויב וב־6.15 אחה"צ הבחינה בשתי אניות בחשכה הגוברת ובמטר שוטף. היא הכירה באחת מהן שהיא סיירת־מערכה אבל באפלה איבדה את המגע, והאויב הצליח להימלט.

התקוה לאלץ את שתי האניות הגרמניות החשובות האלו לצאת לקרב היתה בראש מעייניהם של כל הנוגעים בדבר, והמפקד הראשי הפליג מיד הימה עם כל הצי שלו. כשנראה האויב באחרונה היה נסוג מזרחה, וכוחות חזקים, כולל צוללות, אוּרגנו חיש כדי לתפסו בים הצפוני. אולם לא יכולנו להתעלם מן האפשרות כי לאחר שיתנער מרודפיו עשוי האויב לחדש את התקדמותו מערבה ולהיכנס לאטלנטי. חששנו לשיירות שלנו, והמצב דרש מאתנו להפעיל את כל הכוחות שברשותנו. נקבעו פטרולים בים ובאוויר לשמור על כל מוצאי הים הצפוני, וכוח אדיר של סיירות האריך את המשמר הזה עד חוף נורבגיה. באטלנטי עזבה אניית־המערכה ווֹרספּייט את השיירות שלה על־מנת לחפש במצר־דנמרק, ומאחר שלא מצאה מאומה המשיכה בדרכה סביב צפונה של איסלנד על־מנת להתחבר עם השומרות בים הצפוני. הוּד, סיירת־המערכה הצרפתית דוּנקרק ושתי סיירות צרפתיות הפליגו מהליפקס לאותו כיווּן. עד ל־25 בחודש היו ארבע־עשרה סיירות בריטיות סורקות את הים הצפוני, בעוד משחתות וצוללות משתפות פעולה וציי־המערכה מסייע עמהן. אבל הגורל לא האיר פניו, לא נמצא דבר, גם לא היה שום סימן לתנועת אויב בכיוון מערב. למרות מזג־האוויר הקשה עד מאד נמשך החיפוש השקדני שבעה ימים.

ביום החמישי, בעודנו מחכים באדמירליות בחרדה ומשתעשעים עדיין בתקוה כי לא ייחסך מאתנו השלל הנהדר הזה, שמעו תחנות־המכ“ם שלנו צוללת גרמנית מוסרת דו”ח. על פי זאת קבענו כי נערכה התקפה על אחת אניות־המלחמה שלנו בים הצפוני. לא ארכה העת והראדיו הגרמני התהלל כי הקפיטן פּרין, מטבעה של רויאל אוֹק, טיבע סיירת בעלת תותחים של 8 אינצ’ים ממזרח לאיי־טלנד. האדמירל פּאוּנד ואני היינו יחד כשהגיעה הידיעה הזאת. דעת־הקהל הבריטית רגישה ביותר בשמטבּעים אניות בריטיות, ואבדן ראוואלפינדי, על הקרב האמיץ שאסרה ומס־הדמים אשר שילמה, יפגע קשה באדמירליות אם לא תינקם נקמתו. “מדוע”, ישאלו השואלים, “הופקרה אניה כה חלשה בלי עזרה של ממש? האם הסיירות הגרמניות יכולות לשוטט כאוות־נפשן אפילו באזור ההסגר שבּו מועסקים כוחותינו העיקריים? האם תימלטנה הפושטות באין מכלים דבר?”

מיד שלחנו מברק להבהיר את התעלומה. כשנפגשנו שוב כעבור שעה באין כל מענה עבר עלינו רגע ביש מאד. אני זוכר זאת משום שהוא ציין את הידידוּת האמיצה שנתפתחה בינינו וכן עם האדמירל תוֹם פיליפס, שהיה שם גם הוא. “אני מקבל עלי את מלוא האחריות”, אמרתי, כניטל עלי. “לא, עלי האחריות”, אמר פּאוּנד. במצוקת־נפש עזה לחצנו איש את יד רעהו. עם כל אשר הקשחנו שנינו במלחמה, הרי אי־אפשר לשאת מהלומות כאלו בלי מכאובים מרים ביותר.

אבל התברר כי אין איש אשם. כעבור שמונה שעות נמצא כי בנורפולק הדברים אמורים וכי היא לא נזוקה. היא לא פגשה בשום צוללות, אבל אמרה כי פצצת־מטוס נפלה סמוך מאחריה. מכל מקום, הקפיטן פּרין לא לריק התהלל. זו שבעיני נורפולק היתה פצצת־מטוס משמיים מעוננים היתה למעשה טורפדו גרמנית שהחטיאה את מטרתה כחוט־השערה והתפוצצה בשובל גליה של האניה. בהסתכלו מבעד לפּריסקוֹפּ ראה פּרין את שיפעת המים הנגרשים, שמחתה את האניה מתחום ראייתו. הוא צלל כדי להתחמק ממטח העשוי לבוא. כשעלה שוב כעבור חצי שעה להצצה נוספת היתה הראות קלושה ולא נראתה שום סיירת. מכאן הדו“ח שלו. רגש ההרווחה שבּא עלינו לאחר המכאוב אשר נשׂאנו הקהה משהו מעוקצה של הידיעה האומרת כי שרנהורסט וגנייזנאוּ חזרו ונכנסו בשלום לים הבלטי. עתה ידוע כי שרנהוֹרסט וגנייזנאוּ עברו את טור הסיירות שלנו, שהיו בפטרול סמוך לחוף הנורבגי בבוקר ה־26 בנובמבר. היה ערפל ואף אחת מן האניות לא ראתה את רעותה. המכ”ם של ימינו היה מבטיח מגע, אבל אז לא עמד לרשותנו. רשמי הציבור לא היו לטובת האדמירליות. לא יכולנו להחדיר בעולם החיצוני את הכרת מרחבי הימים או את הכרת המאמצים השקוּדים שהיה הצי עושה בשטחים כה רבים. לאחר יותר מחדשיים של מלחמה ולאחר כמה אבידות רציניות לא היה עמנו דבר להראותו מן הצד השני. כן גם לא יכולנו עדיין להשיב על השאלה: “מה עושה הצי?”

פרק עשרים־ושמונה: המוקש המגנטי נובמבר ודצמבר 1939

ישיבה עם האדמירל דרלאן – המצב הימי האנגלו־צרפתי – מר קמפּינקי – המחסום הצפוני – המוקש המגנטי – מעשה של מסירות – צדדים טכניים – שיטות לשליית מוקשים – “דה־גאוּסיזציה” – ההשתלטות על התקפת המוקשים המגנטיים – תגמול – מוקשי־נהר בריין – “מבצע רוֹיאל מארין”

בימים הראשונים לחודש נובמבר ביקרתי בצרפת לשם דיון בפעולותינו המשותפות עם שלטונות הצי הצרפתי. עם האדמירל פּאוּנד נסעתי במכונית מהלך כארבעים מיל מפאריז אל מפקדת הצי הצרפתי, שנמצאה בגן מסביב לארמון העתיק של הדוכס נוֹאיי. בטרם ניכּנס לישיבה הסביר לי האדמירל דרלאן איך מתנהלים ענייני האדמירליות בצרפת. הוא לא היה מרשה למיניסטר הימיה, מר קמפּינקי, להיות נכח כשנדונו ענייני מיבצעים. אלה היו בתחום המקצועי הטהור. אני אמרתי כי הלורד־הראשון־של־הימיה ואני – אחד אנחנו. דרלאן אמר כי הוא מכיר בכך, אבל בצרפת שונים הם פני הדברים. “מכל מקום”, אמר, “האדון המיניסטר יגיע לארוחת־הצהריים”. אחרי־כן סקרנו עניינים ימיים משך שעתיים מתוך מידה גדולה של הסכמה. לארוחת־הצהריים הופיע מר קמפינקי. הוא ידע את מקומו, ועתה ישב בראש בנעימים לסעודה. חתני, דאנקן סנדס, ששימש לי שליש, ישב סמוך לדרלאן. רוב עת ארוחת־הצהריים בילה האדמירל בהסבירו לו את הסייגים שקובעת השיטה הצרפתית למיניסטר האזרח. לפני צאתי ביקרתי אצל הדוכּס בארמונו. דומה היה כי הוא ומשפחתו שרויים בעצבוּת, אך הם הראו לנו את ביתם היפה עד מאד ואת אוצרות האמנות שבּו.

בערב ערכתי סעודה קטנה בחדר פרטי במלון ריץ לכבוד מר קמפינקי. למדתי להעריך עד מאד את האיש הזה. הפטריוטיות שלו, התלהבותו, בינתו החריפה, ועל הכל – החלטתו הנחרצה לנצח או למות, עשו רושם. ביני לביני לא יכולתי שלא להשוותו לאדמירל, אשר מקנאתו למעמדו נלחם היה בחזית שונה לגמרי מזו שלנו. הערכתו של פּאונד היתה כשלי, אף כי הבינונו שנינו כל מה שעשה דרלאן למען הצי הצרפתי. אין לזלזל בדרלאן, ויש הכרח להבין את הדחף שפעל בו. הוא היה בעיניו הצי הצרפתי, והצי הצרפתי ראה בו את מנהיגו ומשיבו לחיים. משך שבע שנים החזיק במשׂרתו בעוד רוחות־רפאים מיניסטריוניות תופסים את משרת מיניסטר הימיה. שגעונו היה זה להשאיר את הפוליטיקאים על מקומם כפושׂקי־שפתיים בבית־הנבחרים. פּאוּנד ואני התידדנו מאד עם קמפּינקי. בן־קורסיקה קשוח זה לא חת ולא הכזיב מעולם. כשמת, שבור ונתון לזעמה של וישי, סמוך לתחילת 1941, היו דבריו האחרונים דברים של תקוה בי. לכבוד אחשבם לי תמיד.

והרי ההודעה המסכמת את מצבנו הימי ברגע זה, שאותה מסרתי בישיבה:

הודעה לאדמירליות הצרפתית מאת הלורד־הראשון

רק המלחמה בים נפתחה במלוא עצמתה. הצי האנגלו־צרפתי למלחמה בצוללות השתלט על התקפת הצוללות נגד המסחר, שהיתה קרובה כל־כך להמיט שואה ב־1917. עלינו לצפות לגידול רב במספר הצוללות של הגרמנים (ואפשר שרוסיה תשאיל להם אחדות). דבר זה אינו צריך לגרום כל דאגה, בתנאי שיינקטו כל אמצעי־הנגד שלנו במלוֹא המהירות ובקנה־המידה הגדול ביותר. באי־כוח האדמירליות יסבירו בפירוט את תכניותינו הרחבות. אבל פיתוּחן השלם של אלו לא יבוא אלא בשלהי 1940. בינתיים מן ההכרח שכל ספינה הבאה בחשבון למלחמה בצוללות תושלם ותיכנס לפעולה.

2. אין ספק כי שיטת הגל“ץ שלנו יעילה, וטובה הרבה יותר מכל מה שהיה ידוע במלחמה שעברה. היא מאפשרת לשתי סירות־טורפדו לעשות מה שהצריך עשר ב־1917־18. אבל דבר זה חל רק על הרדיפה והציד. באשר לשיירות, עדיין יש חשיבוּת חיונית למספרים. אין שיירה בטוחה אלא כשמלוות אותה אניות המצוידות בגל”ץ. דבר זה חל במידה שווה על אניות־מלחמה כעל שיירות־סוחר. מפלת הצוללת תוּשג כשיהיה ברור שכל התקפה על אניות צרפתיות או בריטיות תהיה כרוכה בהתקפת־נגד של גל"ץ.

האדמירליות הבריטית מוכנה לספק לכל ספינה צרפתית למלחמה־בצוללות את הגל“ץ. המחיר הוא מיצער, ואת החשבונות אפשר יהיה להסדיר לאחר מכן. אבל כל אניה צרפתית שתישלח לאנגליה לשם ציוד תזכה לטיפול מיידי; כן גם נדאג למסור את השיטה ולתת את ההכשרה בכל מקרה ומקרה. נוח יהיה ביותר לעשות זאת בפוֹרטלנד, מולדת הגל”ץ, מקום שכל האפשרויות מצויות בעין. אנחנו מוכנים לדאוג לציוד חמישים אניות צרפתיות, אם נתבקש לכך.

3. אבל אנחנו מקווים באמת־ובתמים שהימיה הצרפתית תרבה במספר ספינות הגל“ץ שלה, ותשלים בתכלית המהירות את כל מה שיוכל להיכנס לפעולה במשך 1940. לאחר שיסוּדר הדבר, אפשר יהיה לדון בעוד ששה חדשים בדבר 1941. לפי־שעה הבה נתכוון ל־1940, ובמיוחד לאביב ולקיץ. שש המשחתות הגדולות שהוחל בבניינן ב־1936 ו־1937 יהיה בהן צורך דחוף לשיירות־אוקינוס בטרם נגיע לשׂיא מלחמת־הצוללות ב־1940. יש גם ארבע־עשרה משחתות קטנות שהוחל בבניינן ב־1939, או שהן עתה בשלב של מירשם, אשר תמלאנה תפקיד שאין־ערוך־לו מבלי להעמיד דרישות מופלגות לכוח־עבודה וחמרים. סך הכל – עשרים אניות – שייתכן להשלימן משך 1940, ואשר לאחר שאנחנו נצייד אותן בגל”ץ תהיינה כלי־נשק טובים ביותר במיגור התקפת הצוללות של 1940. כן גם נעז להזכיר כאניות רצויות ביותר את שש שולות־המוקשים מטיפוס “סלוּפּ” שהוחל בבניינן ב־1936, ושתים־עשרה שהוחל בבניינן ב־1937, וכן את שש־עשרה ציידות־הצוללות מן התכנית של שנת 1938. לכל אלו אנחנו מציעים גל"ץ ואת כל שאר האפשרויות. נצייד אותן כשתהיינה מוכנות, כאילו היה זה מיבצע קרבי. אולם לא נוכל לייחס לספינות הקטנות האלו אותה דרגת חשיבות של המשחתות הגדולות והקטנות שצוּינו למעלה.

4. אין לשכוח כי מפלת הצוללות מביאה בעקבותיה לציי בעלי־הברית את השליטה על כל ימי העולם, ואת האפשרות שיבואו נייטראלים אדירים לעזרתנו, כמו גם את שאיבת האוצרות מכל חלקי הקיסרויות הצרפתית והבריטית, ואת קיום המסחר, הצובר עמו את העושר הנחוץ להמשכת המלחמה.

5. באדמירליות הבריטית התווינו קו חריף להבדיל בין אניות גדולות שאפשר לסיימן ב־1940 לאניות מפּרקי־זמן מאוחרים יותר. במיוחד מאַמצים אנחנו את כל כוחותינו לסיים את אניות־המערכה המלך ג’ורג' ה־5 ונסיך וולס תוך אותה שנה, אם אפשר עד הסתיו, דבר זה נחוץ כי הופעתה של ביסמרק קודם שתושלמנה שתי האניות האלו תהיה הרת־שואה במידה הגדולה ביותר, הואיל ואי־אפשר לא לתפסה ולא לקטלה, ולפיכך תשוטט כאוות־נפשה ברחבי הימים ותשבּש את כל קווי התחבורה. אבל גם לצרפת יש אניה בעלת חשיבות עליונה, היא רישליה, שתוכל להיות מוכנה בסתיו 1940 או אף קודם לכן, ובוודאי תהיה דרושה אם תושלמנה שתי האניות האיטלקיות החדשות באותם תאריכים ב־1940 שהם מתיימרים להתכוון להם. אם לא תהיינה שלוש האניות הגדולות האלו בפעולה לפני סוף 1940 תהיה זו שגיאה חמורה ביותר באסטרטגיה הימית, ואפשר שתהיינה לכך לא רק תוצאות ימיות אלא גם תוצאות דיפלומטיות בלתי־נעימות ביותר. לפיכך התקוה היא שייעשה כל מאמץ להשלים את רישליה בכל ההקדם האפשרי.

באשר לאניות גדולות מאוחרות יותר של ציי בריטניה וצרפת, ראוי יהיה לדון בהן באפריל או במאי של השנה הבאה, כשנראה בבירור הרבה יותר את מהלך המלחמה ואָפיה.

6. האדמירליות הבריטית מביעה עתה הכרת־טובה לעמיתיה וחבריה בצרפת על העזרה המצוינת ביותר שנתנו לענין המשותף מאז תחילת המלחמה הזאת. עזרה זו עלתה הרבה על כל ההבטחות או ההתחייבויות שמלפני המלחמה. בליווי השיירות מסיירה־ליאוֹנה מילאו הסיירות והמשחתות הצרפתיות תפקיד שלא היה יכול להתמלא בדרך אחרת, ואשר לולא בוצע כי אז היה פירוש הדבר פשוט יתר טבח בספינות־סוחר של בעלי־הברית. הסיירות והסיירות הקלות אשר, עם דונקרק, חיפּו על בואן של שיירות למבואות המערביים, היו בזמנו האמצעי היחיד שבו אפשר היה להרחיק את הפושטות הגרמניות. החזקת הצוללות הצרפתיות בקרבת טרינידאד היתה שירוּת מבורך ביותר. על הכל, שתי המשחתות המלוות בתמידות את השיירות לכאן ולכאן בין גיברלטר וברסט מקילות הרבה על האמצעים שברשותנו, שאם גם גדולים הם ומוסיפים לגדול, הריהם מנוצלים עד קצה הגבול.

לבסוף אסירי־תודה אנחנו ביותר על האפשרויות שניתנו לנושאת־המטוסים ארגוס לנהל את אימוני טייסי־הצי הבריטיים בתנאים הנוחים של מזג־אוויר ים־תיכוני.

7. לסקירת הצדדים הכלליים יותר של המלחמה: העובדה כי לאויב אין שום טור־מערכה איפשרה לנו לפזר את כוחותינו הימיים על פני האוקינוסים, ויש לנו שבע או שמונה יחידות־ציד בריטיות יחד עם שתי יחידות־ציד צרפתיות, שכל אחת מהן מסוגלת לתפוס ולקטול אניה מסוג דויטשלנד. אנחנו משוטטים עתה בצפון האטלנטי, בדרום האטלנטי ובאוקינוס ההודי. כתוצאה מכך בחרו הפושטות שלא לגרום לשיירות שלנו את האבידות אשר לפי הסברה שמלפני המלחמה יכלו בהחלט לגרמן. העובדה שלפחות אניה אחת, ואולי שתים, מטיפוס דויטשלנד נמצאו בנתיבי־הסחר האטלנטיים הראשיים משך שבועות אחדים מבלי לפעול מאומה מעוררת בנו הרגשה נוחה יותר ביחס לצורה זו של התקפה, אשר תחילה נחשבה מסוכנת ביותר. לא נוכל להוציא מכלל אפשרות את חידושה בצורה נמרצת יותר. האדמירליות הבריטית סבורה שאין להתנגד כלל להחזקת אניות גדולות ביחידות מתאימות המסיירות ברחבי האוקינוסים מקום שהן מובטחות מפני התקפת אוויר, על־מנת לממש ולהראות בעליל את שליטת בעלי־הברית על מרחבי הים.

8. בקרוב נהיה טרודים בהבאת כוחות החלוץ של צבאות קנדה ואוסטרליה לצרפת, ולמטרה זו כדאי לפרוס בהרחבה את כל קבוצות־הציד שלנו. יהיה גם צורך לתת ליווי של אניות־מערכה להרבה מן השיירות הגדולות ביותר בעברן את האוקינום האטלנטי. אנחנו מתכוונים לקיים בהתמדה וברציפות את ההסגר הצפוני מגרינלנד עד סקוטלנד, למרות קשיי החורף. בהסגר הזה תהיינה עשרים־וחמש סיירות־סוחר חמושות עסוקות לסירוגים, בתמיכת ארבע סיירות בנות 10,000 טונה ובעלות ארבעה תותחים של 8 אינצ’ים כל אחת, ומאחריהן אנו מחזיקים תדיר את כוחות הלחימה העיקריים של הצי הבריטי, לאמור, אניות־המערכה החדשות ביותר, וכן הוּד או איזו אניה גדולה אחרת, וכל אלו די בהן לאסור מלחמה על שרנהורסט וגנייזנאו או לרדפן אם תנסינה להתפרץ. נוכח המצב בים הבלטי אין אנו רואים סיכּוי מתקבל־על־הדעת להעסקת שתי האניות האלו בצורה זו. בכל זאת אנחנו מחזיקים בתמידות בכוחות הנחוצים כדי לטפל בהן.

התקוה היא כי אם ימשיכו שני הציים של בעלי־הברית באסטרטגיה זו, לא יעמוד לפני איטליה שום פיתוי להיכנס למלחמה נגדנו, וכוח התנגדותה של גרמניה יגיע אל קצו בוודאוּת.

האדמירליות הצרפתית הסבירה בתשובתה כי באמת שוקדת היא על השלמת האניות שצוינו, וכי היא מקבלת בשמחה את הצעת הגל"ץ שלנו. לא די שבקיץ 1940 תושלם רישליה אלא שבסתיו תושלם גם ז’אן ד’ארק.

*

באמצע נובמבר הגיש לי האדמירל פּאוּנד הצעות לחידוש מחסום שדות־המוקשים בין סקוטלנד לנורבגיה, שנקבע על־ידי רשויות הצי של בריטניה וארצות־הברית ב־18–1917. לא נראה לי סוג זה של לחימה, שהיא הגנתית במהותה ותכליתה להמיר פעולות נמרצות בשיפעת חמרים עצומה. אולם מעט־מעט שידלוני והשלמתי. הגשתי את התכנית לקבינט המלחמתי ב־19 בנובמבר.

המחסום הצפוני

תזכיר מאת הלורד־הראשון־של־האדמירליות

לאחר שיקול־דעת מרובּה אני ממליץ על תכנית זו לפני עמיתי. אין ספק כי לכשתושלם תטיל אמצעי־מניעה גדול מאד על מוצאיהן וחזירותיהן של צוללות ופושטות שעל פני המים. דומה כי זהו אמצעי נכון נגד הגבּרתה של מלחמת הצוללות, וערוּבּה לכך שלא תצטרף רוסיה אל אויבינו. בכך אנחנו כולאים את כל החבריה, וזוכים בשליטה שלמה על כל המבואות לים הבלטי ולים הצפוני כאחד. עיקרו של שדה־מוקשים אופנסיבי זה הוא שהשמירה המתמדת של כוחות ימיים עדיפים תמנע את האויב מגרוֹף לו תעלות־מעבר בתוכו. כשיהיה שדה־מוקשים זה קיים, נרגיש את עצמנו חפשיים הרבה יותר בימים החיצוניים מאשר עכשיו. גידולו ההדרגי אך המתמיד, שיהיה ידוע לאויב, ישפיע השפעה מדכּאה על המוראל שלו. המחיר גדול עד־להדאיב, אבל האוצר הקציב הקצבה גדולה, והמחסום הצפוני הוא בהחלט הדרך הטובה ביותר לניצול אמצעי זה של מלחמה (ז. א., מיקוּש).

מסמך זה גילם את העצה המקצועית המעוּלה ביותר, ומובן שזהו בדיוק דבר מן הסוג המתקבל על־נקלה בקבינט חכם וכבד־ראש. הענין נסתחף בשטף המאורעות; אבל רק לאחר שהושקע בו כסף רב. מוקשי המחסום הועילו אחרי־כן יפה לתפקידים אחרים.

*

עד־מהרה צצה סכנה חדשה ונוראה ואיימה על חיינו. משך חדשי ספטמבר ואוקטובר טוּבּעו כתריסר אניות־סוחר במבואות נמלינו, אף כי המוקשים נשלו מהם כהלכה. מיד חשדה האדמירליות שכאן השתמשו במוקש מגנטי. לא היה זה חידוש בשבילנו; התחלנו אפילו להשתמש בו באמת־מידה קטנה בתום המלחמה שעברה. ב־1936 עיינה ועדת־האדמירליות באמצעים שכנגד תחבולות של אש מגנטית, אבל עבודתה עסקה בעיקר באמצעים שכנגד טורפדות מגנטיות או מוקשים צפים, ולא הובן כראוי הנזק הנורא שאפשר לגרום על־ידי מוקשי־קרקע גדולים הנטמנים בעומק ניכּר על־ידי אניות או מטוסים. בלי דוגמה של המוקש אי־אפשר היה למצוא את התרופה. האבידות עקב מוקשים, בעיקר אצל בעלי־הברית ומדינות נייטראליות, הגיעו בספטמבר ואוקטובר כדי 56,000 טונה, ובנובמבר מצא היטלר את לבו לרמוז רמז אפל על “הנשק הסודי” החדש שלו שאין נגדו עצה ותחבולה. לילה אחד כשהייתי בצ’ארטוול בא האדמירל פּאוּנד לבקרני והוא שרוי בחרדה עזה. שש אניות טוּבעו במבואות התמזה. בכל יום היו מאות אניות יוצאות ונכנסות בנמלי בריטניה, ועצם קיומנו היה תלוי בתנועתן. אפשר מאד כי המומחים של היטלר אמרו לו שצורה זו של התקפה תביא עלינו אבדון. לטוּב המזל החל באמת־מידה קטנה, במלאי מוגבל ובכושר־ייצור מוגבל.

המזל גם האיר לנו פנים במישרים יותר. ב־22 בנובמבר בין השעות 9 ו־10 בערב נראה מטוס גרמני כשהוא מטיל לים חפץ גדול הצמוּד למצנח סמוך לשוּבּרינס. החוף עטוּר כאן שטחים גדולים של בוץ המתגלים עם זוּטוֹ של ים, ומיד ברור היה כי לעת השפל אפשר יהיה לבדוק את החפץ ואולי אפילו למשותו. זאת היתה ההזדמנות המצוינת שלנו. אותו לילה לפני חצות נקראו לאדמירליות שני קצינים מוכשרים ביותר, הלויט.־קומנדרים אוּברי ולוּאיס מא.ה.מ. ורנוֹן, מוסד הצי האחראי לפיתוח כלי נשק תת־מימיים, ובאדמירליות שוחחנו אתם, הלורד־הראשון־של־הימיה ואני, ושמענו את תכניותיהם. ב־1.30 בבוקר היו בדרכם במכונית לסאוּתאֶנד על־מנת לגשת למלאכת המשייה המסוכנת. לפני האיר היום ב־23 בחודש, בחשכה שחורה כזפת, בעזרת פנס־איתות בלבד, מצאו את המוקש 500 יארד לערך מתחת לנקודת הגאוּת, אבל הואיל והגאות היתה עולה לעת ההיא יכלו רק לבדקו ולעשות הכנות לטפל בו לאחר הגאוּת הבאה.

המיבצע הגורלי החל בשעה מוקדמת אחר־הצהריים, ועד אז נתגלה מוקש שני שנמצא בבוץ סמוך לראשון. אוּברי עם רב־הסמל בולדווין טיפּלו בראשון, ואילו עמיתיהם, לואיס ומלח־כשיר וירנקוּם, חיכו במרחק בטוח על כל צרה שלא תבוא. לאחר כל פעולה שהוסכם עליה מראש היה אוּברי נותן אות ללואיס, כדי שאפשר יהיה לנצל את הידיעות הנרכשות כשיגיעו לפירוק המוקש השני. לבסוף היו המאמצים המשולבים של כל הארבעה דרושים לצורך הראשון, וכשרם ומסירותם באו על גמולם בעין יפה. אותו ערב באו אוּברי וחבריו לאדמירליות להודיע כי המוקש נמשה בשלמותו והוא נמצא בדרכו לפוֹרטסמוּת לשם בדיקה מדוקדקת. קיבלתי את פניהם בהתלהבות. כינסתי שמונים או מאה קצינים ופקידים באולם הגדול ביותר שלנו, ואוּברי סיפר את סיפורו לקהל מרוּתק, החש היטב בכל המוּטל בכּף. מן הרגע הזה נשתנה המצב מן הקצה אל הקצה. מיד אפשר היה להשתמש בידיעות שהופקו ממחקרי העבר כדי למצוא אמצעים מעשיים למלחמה בסגולותיו המיוחדות של המוקש.

עתה הופעלו כל כוחו וחכמתו של הצי; לא ארכה העת והמסה והנסיון החלו לתת תוצאות מעשיות. תת־האדמירל וייק־ווֹקר נתמנה לתאם את כל האמצעים הטכניים שהם צורך השעה. פעלנו בכל הכיוונים בבת־אחת, ובראשונה חיפשנו אמצעים פעילים להתקיף את המוקש בדרכים חדשות של שלייה והפעלת נפּצים; ושנית, חיפשנו אמצעי־הגנה סבילים לכל האניות מפני מוקשים אפשריים במעברים שלא נגרפו, או שנגרפו שלא כהלכה. למטרה הזאת השניה פוּתחה שיטה יעילה ביותר של דה־מגנטיזציה של אניות על־ידי הקפתן בחוט חשמל. קראו לזאת “דה־גאוּסיזציה”, ומיד הופעל הדבר באניות מכל הסוגים. הנה כך צוידו אניות־סוחר בכל הנמלים הראשיים שלנו מבּלי לעכב במידה ניכרת את הקפותיהן; בצי פישטנו את ההתקדמות הזאת הודות לסגל הטכני בעל ההכשרה המעולה של הצי המלכותי.

*

האבידות הרציניות נמשכו; הסיירת החדשה בלפאסט נוֹקשה בפירת־אוף־פורת ב־21 בנובמבר, וב־4 בדצמבר נוקשה אניית־המערכה נלסון בכניסתה ללוֹך יוּ. אולם שתי האניות הצליחו להגיע לנמלי־מבדוק. אבדו שתי משחתות, ועוד שתים, מחוץ לזורעת־המוקשים אדוונצ’ר, נזוקו בחוף המזרחי משך תקופה זו. מפליא הדבר ששירות־המודיעין הגרמני לא חדר בעד אמצעי־הבטחון שלנו, שכּיסו על הנזק שנגרם לנלסון, אלא לאחר שתוּקנה האניה וחזרה לשירות. ואולם מלכתחילה הכרח היה שאלפים רבים באנגליה יידעו את העובדות לאמיתן.

עד־מהרה המציא לנו הנסיון דרכים חדשות ופשוטות יותר לדה־גאוּסיזציה. עצומה היתה השפעתה של ההצלחה על המוראל, אבל בסיכּול מאמציו של האויב סמכנו בעיקר על עבודתן הנאמנה, האמיצה והמתמידה של שולות־המוקשים ועל הכּושר הסבלני של המומחים הטכניים, שהמציאו וסיפּקו את הציוד שבּו השתמשו הללו. מן העת הזאת והלאה תמיד היתה בידינו השליטה על סכנת המוקש, למרות הרבה תקופות של חרדה, ובסופו של דבר החלה הסכנה להתמעט. ביום חג־המולד היה ביכלתי לכתוב לראש־הממשלה:

25 בדצמבר 1939

הכל שקט כאן מאד, אבל סבור הייתי שתרצה לדעת כי השגנו הצלחה ניכרת נגד המוקשים המגנטיים. שני האמצעים הראשונים שהכנסנו לפעולה לפיצוצם נמצאו יעילים. שני מוקשים פוּצצו על־ידי המשוט המגנטי ושנים על־ידי סירות־פריקה הנושאות סרנים כבדים. דבר זה אירע בנמל א (לוך יוּ), מקום שבעלת־המום המעניינת שלנו [נלסון] מחכה עדיין שיפנו לה מעבר בטוח אל מקום החלמתה בפורטסמות. נראה גם שייתכן לבצע את הדה־מגנטיזציה של אניות־מלחמה ואניות־סוחר על־ידי תהליך פשוט, מהיר ולא יקר. כל ההמצאות הטובות ביותר שלנו מתקרבות עתה [להשלמתן]. המטוסים והאניה המגנטית – בּוֹרדה – יהיו בפעולה בתוך עשרת הימים הבאים, וכולנו חשים בטחון רב כי בקרוב תסולק סכנת המוקשים המגנטיים.

כן מעיינים אנחנו בואריאציה האפשרית על צורה זו של התקפה, לאמור, מוקשים אקוּסטיים ומוקשים על־קוֹליים. שלושים מומחים נלהבים חוקרים את האפשרויות האלו, אבל עדיין אין ביכלתי לומר שמצאו תרופה…

מן הראוי להרהר בצד זה של המלחמה הימית. אותה שעה היה הכרח להקדיש חלק ניכר מכל המאמץ המלחמתי שלנו למלחמה במוקש. השקעה עצומה בחומר ובממון הוסחה ממשימות אחרות, והרבה אלפי אנשים סיכנו את חייהם יומם ולילה בשוֹלוֹת־המוקשים בלבד. מספר־השׂיא הוּשג ביוני 1944, שעה שהיו קרוב לששים־אלף איש עסוקים בכך. שום דבר לא הכהה את להט מסירותו של הצי המסחרי; ומצב־רוחו התרומם והלך עם הסיבּוּכים האיומים של התקפת המיקוש ועם האמצעים היעילים שמצאנו כנגדם. יגיעותיו ואומץ־לבו שלא נלאָה היו ישועתו. התעבורה הימית, שבּה היה תלוי קיומנו, נמשכה בלי הפסק.

*

רישומו הראשון של המוקש המגנטי הסעירני עד מאד, ומחוץ לכל אמצעי־המגן שנאלצנו להזדקק להם תרתי אחר אמצעי של תגמול. ביקורי בריין ערב המלחמה הסב את מחשבותי אל עורק־החיים הזה הראשון־במעלה של גרמניה. אפילו בספטמבר עוררתי באדמירליות דיון בהנחתם או בהטלתם של מוקשי־נהר בריין. בשים לב לעובדה שנהר זה שימש לתעבורה של הרבה אומות נייטראליות, לא יכולנו כמובן לעשות מאומה אלא אם כן ינקטו הגרמנים את היזמה בצורה זו של מלחמה־ללא־אבחנה נגדנו. עתה שעשו זאת, נראה היה לי כי התשובה ההולמת לטיבּועים־ללא־אבחנה במוקשים בפיהם של נמלים בריטיים היא התקפת מיקוש דומה, ואם אפשר – יעילה יותר, על הריין.

הנה כי כן שלחתי ב־19 בנובמבר כמה מיזכרים וזה המוּבא כאן נותן את התיאור המדויק ביותר של התכנית:

מפקח [ואחרים]

1. בחינת אמצעי־תגמול אולי יהיה צורך להכניס לריין מספר גדול של מוקשים צפים. דבר זה יכול להיעשות על־נקלה בכל נקודה שהיא בין שטרסבורג לנהר לאוּטר, מקום שהגדה השמאלית היא טריטוריה צרפתית. הגנרל גאמלן התעניין מאד ברעיון זה, וביקשני לעבּדו בשבילו.

2. הבה נראה בבירור את המטרה שלפנינו. בריין עובר מספר עצום של בּרגות גדולות מאד, והוא העורק הראשי לסחרה ולחייה של גרמניה. ברגות אלו, שנבנו לשיט־נהרות בלבד, אין להן לא קוער כפול ולא מחיצות גדולות בתוכן. קל הוא לבדוק את הפרטים האלה. נוסף על כך יש לפחות שנים־עשר גשרי־סירות שנמתחו בזמן האחרון על הריין, dir=“rtl”>שבהם תלויים החיילות הגרמנים המרוכזים באזור סארבּריקן־לוּכסמבורג.

3. טיפוס המוקש הנדרש הוא קטן, אפוא, אולי לא גדול יותר מכדורגל. זרם הנהר הוא לכל היותר 7 מילים בשעה, ושלושה או ארבעה בזמנים רגילים, אבל קל למדי לבדוק זאת. לפיכך צריך להיות במוקש מנגנון־שעון העושה אותו מסוכן רק לאחר שעבר מרחק מסוים, כדי להרחיק מטריטוריה צרפתית וכן להפיץ את האימה בהמשך הריין עד למקום שנשפך אליו המוֹזל והלאה משם. מן הדין שהמוקש יטבע – או מוטב, שיתפוצץ – אוטומטית, על־ידי המנגנון הזה, קודם שיגיע לטריטוריה הולנדית. אחרי עבוֹר המוקש את המרחק הנחוץ, שאפשר לשנותו, הוא צריך להתפוצץ למגע קל. נוח יהיה הדבר אם נוסף על כך יוכל המוקש להתפוצץ אם ייתקע בחול לאחר פרק־זמן מסוים, כי בנקל יוכל להפיץ חרדה על אחת משתי הגדות הגרמניות של הנהר.

4. נוסף על כך נחוץ יהיה שהמוקש יצוף בריחוק נוח מתחת לפני המים לבל ייראה לעין במים העכורים. יש להמציא שסתום הידרוֹסטאטי המופעל על־ידי גליל קטן של אוויר דחוס. לא עשיתי את החישובים, אבל אני מניח ש־48 שעות תהיינה מירב הזמן שיוצרך לפעול. אפשרות אחרת תהיה להטיל לתוך הנהר מספר גדול מאד של גוּלות הסוואה – כדורי־פח – שתפצנה בילבול ותשׂמנה לאַל את הפעולות הנגדיות.

5. מה הם יכולים לעשות נגד זאת? ברור שישטחו רשתות, אבל שברי כלי־שיט וברים במורד הנהר יקרעו את הרשתות האלו, ובכל מקום, חוץ מאשר על־יד הגבול, גם תכבדנה מאד על התעבוּרה. מכל מקום, כשייאחז המוקש שלנו ברשתות, יתפוצץ ויבקע בהן חור גדול, ולאחר כתריסר התפוצצויות כאלו שוב יהיה המעבר פנוי, ומוקשים נוספים ייסחפו ויבואו. אפשר יהיה להשתמש במוקשים גדולים במיוחד כדי לקרוע את הרשתות. אינני יכול להעלות בדעתי שום דרך הגנה אחרת, אבל אולי יעלה משהו בדעת הקצינים שעליהם תוטל החקירה הזאת.

6. ולבסוף, הואיל וייעשה שימוש במספר גדול של מוקשים אלה, והמעשה יימשך ויחזור מדי לילה בלילה משך חדשים, הרי כדי למנוע את השימוש בנתיב־המים, יש לחשוב על הפישוּט הנחוץ לשם ייצור המוני.

התכנית הזאת מצאה חן בעיני חברי הקבינט המלחמתי. סבורים היו כי אך ראוי ונאה הוא שאם הגרמנים משתמשים במוקש המגנטי על־מנת להשמיד כל כלי־שיט, בין של בעלי־הברית בין של הנייטראלים, הנכנס לנמלים בריטיים, הרי עלינו להשיב מהלומה על־ידי שנשתק ככל אשר נוכל את כל התעבורה הענקית שלהם על הריין. הושגו ההיתרים והעדיפויות הנחוצים, והעבודה החלה במלוא הקצב. בשיתוף עם מיניסטריון־התעופה פיתחנו תכנית למיקוש חלק הריין העובר בחבל־הרור על־ידי הטלת מוקשים ממטוסים. הפקדתי את כל העבודה הזאת בידי תת־האדמירל פיצג’רלד, ששימש תחת הלורד־החמישי־של־הימיה. קצין מזהיר זה, שנספה אחרי־כן בפיקוד על שיירה אטלנטית, תרם תרומה אישית כבירה. הבּעיות הטכניות נפתרו. הובטח מלאי הגון של מוקשים, ואורגנו כמה מאות מלחים ואנשי חיל־ים נלהבים על־מנת לטפל בהם בבוא השעה. כל זה היה בנובמבר, ואנחנו לא נוכל להיות מוכנים לפני מרס. בשלום כבמלחמה תמיד נעים הוא שעה שמשהו של ממש בא לעזרך.

פרק עשרים־ותשעה: הקרב מול הנהר לה־פלאטה

פושטות שעל פני המים – אניית־המערכה הגרמנית של־כיס – פקודות האדמירליוּת הגרמנית – קבוצות מצוד בריטיות – גבול שלוש־מאות־המיל של האמריקאים – הצעת הגל“ץ שלנו לארצות־הברית – חששות מבּית – האזהרה על “דויטשלנד” – העזתה של “גראף שפּאֵ” – תמרוניו של הקפיטן לנגסדוֹרף – השייטת של הקוֹמוֹדור הארווּד מול הנהר לה־פלאטה – ראיית־הנולד שלו ומזלו הטוב – התנגשות ב־13 בדצמבר – שגיאתו של לנגסדורף – “אֶקזטיר” מוּצאת מכלל פעולה – נסיגת אניית־הכיס הגרמנית – “איאקס” ו”אכילס" רודפות – “שפּאֵ” חשה מפלט לה במונטווידאוֹ – מכתבי מיום 17 בדצמבר אל ראש־הממשלה – הריכוז הבריטי על מונטווידאו – פקודותיו של לנגסדורף מן הפירר – התאבדותה של “שפּאֵ” – התאבדותו של לנגסדורף – קץ ההתגרות הראשונה על פני המים נגד המסחר הבריטי – “אלטמרק” – “אקזטיר” – רישומי הקרב מול לה־פלאטה – מברקי אל הנשיא רוזוולט

אף כי יותר מכל סבלנו מאיוּם הצוללות והוא שהיה המסוכן ביותר, הנה ההתקפה על סחרנו באוקינוסים מצד פושטות שעל פני המים יכלה להיות נוראה עוד יותר אילו אפשר היה להתמיד בה. שלוש אניות־המערכה הגרמניות של־כיס, שהוּתרו על פי חוזה ורסיי, תוכננו מתוך מחשבה עמוקה כמשחתות־סוחר. ששה תותחיהן בני 11 האינץ', מהירותן בת 26 הקשר, והשריון אשר נשאו, נדחסו יחד בתבונת־כפיים מעולה בגבולות נפח של עשרת־אלפים טונה. שום סיירת בריטית לא יכלה להשתוות אליהן. הסיירות הגרמניות בעלות התותחים של 8 אינצ’ים היו חדישות יותר משלנו, ואם תופעלנה בהתקפות על אניות־סוחר תהיינה גם הן בגדר איום נורא. חוץ מזה עשוי האויב להשתמש באניות־סוחר מוסוות וכבדות־חימוש. חיות היו בזכרוננו התלאות שגרמו אָמדן וקניגסברג ב־1914, ולא שכחנו שאילצונו להפעיל שלושים או יותר אניות־מלחמה וספינות־סוחר חמושות כדי להשמידן.

לפני פרוץ המלחמה החדשה היו ידיעות ושמועות שאמרו כי אניה אחת או יותר מאניות־הכיס כבר הפליגו מגרמניה. צי־המולדת חיפּש אך לא מצא מאומה. עתה ידוע לנו כי גם דויטשלנד גם אדמירל גרף שפּאֵ הפליגו מגרמניה בין ה־21 ל־24 באוגוסט⁹², וכבר היו מעֵבר לאזור הסכנה ומשוּלחות לנפשן באוקינוס קודם שיאוּרגנו ההסגר והפּטרולים הצפוניים שלנו. ב־3 בספטמבר היתה דויטשלנד אורבת סמוך לגרינלנד, לאחר שעברה במצרי־דנמרק. גרף שפּאֵ עברה באין מבחין את נתיב הסחר צפון־האטלנטי וכבר היתה הרחק דרומה מן האיים האזוריים. כל אחת מן השתים היתה מלוּוה ספינת־עזר לחידוש ציוּדה בדלק ובאספקה. בתחילה נשארו שתיהן חדלות־מעש ואובדות במרחבי האוקינוס. אם לא תהלומנה, לא תזכּינה בשום השׂגים. עד אם תהלומנה, לא תהיה שום סכנה נשקפת להן.

הפקודות שהוציאה האדמירליות הגרמנית ב־4 באוגוסט היו מחושבות היטב:

המשׂימה במקרה מלחמה

שיבּוש הספּנוּת המסחרית של האויב והחרבתה בכל האמצעים האפשריים… לבוא בקרב עם כוחות־צי של האויב, אפילו יהיו נופלים משלנו, רק אם יקדם הדבר את המשימה העיקרית…

שינויים תכופים בעמדה ובאזורי־פעולה ייצרו אי־בטחון ויגבילו את הספּנות המסחרית של האויב, אפילו בלי תוצאות מוחשיות. פנייה־לשעה לאזורים מרוחקים תוסיף גם כן על חוסר־הבטחון של האויב.

אם יגן האויב על הספּנוּת שלו בכוחות עדיפים ואי־אפשר יהיה להשיג הצלחות בלתי־אמצעיות, הרי עצם העובדה שהספּנוּת שלו תוגבל ככה פירושה שפגענו קשה במצב האספקה שלו. תוצאות רבות־ערך תוּשגנה גם אם אניות־הכיס תישארנה באזור השיירה.

בזעף היתה האדמירליות הבריטית מוכנה להסכים עם כל דברי־החכמה האלה.

*

ב־30 בספטמבר טוּבעה אניית־הנוסעים הבריטית קלמנט, בת חמשת־אלפים טונה, שהפליגה עצמאית, על־ידי גראף שפּאֵ מול פרנאמבּוּקוֹ. הידיעה חישמלה את האדמירליות. זה היה האות אשר לו חיכינו. מיד הורכבו כמה קבוצות־מצוד, שכּללו את כל נושאות־המטוסים אשר ברשותנו, בסיוע אניות־מערכה, סיירות־מערכה וסיירות. כל קבוצה של שתי אניות או יותר נחשבה מסוגלת לתפוס ולהשמיד אניית־מערכה של־כיס.

בסך־הכל היתה הרדיפה אחר שתי פושטות משך החדשים הבאים כרוכה בהרכבת תשע קבוצות־מצוד, הכוללות עשרים־ושלוש אניות אדירות־כוח. נאלצנו גם לספק שלוש אניות־מערכה ושתי סיירות כאניות־ליווּי נוספות לשיירות החשובות בצפון־האטלנטי. צרכים אלה היו בגדר ניצול חמור מאד של אפשרויות צי־המולדת וצי־הים־התיכון, שמהם נחוץ היה ליטול שתים־עשרה אניות מן הטיפוסים החזקים ביותר, ובכלל זה שלוש נושאות־מטוסים. קבוצות־המצוד, שפעלו מבסיסים מפוזרים באוקינוס האטלנטי ובאוקינוס ההודי, יכלו לסרוק את אזורי־המוקד העיקריים שבהם אניותינו עוברות. על־מנת לתקוף את סחרנו חייב האויב להימצא בתחום השג־ידה של אחת מהן לפחות. על־מנת לתת מושג מהקף הפעולות האלו אני מוסר כאן את הרשימה השלמה של קבוצות המצוד בנקודות־השיא שלהן:

ארגון קבוצות־המצוד – 31 באוקטובר 1939

כוח	אניות־מערכה וסיירות־מערכה	סיירות	נושאות־מטוסים	איזור
F		בּרוויק יורק		צפון־אמריקה ואיי־ הודו־המערבית
G		קאמבּרלנד אֶקזטיר איאקס אכילס		החוף המזרחי של דרום־אמריקה
H		סאסקס שרופּשייר		כף־התקוה־הטובה
I		קורנוואל דורסטשייר	איגל	ציילון
	מאלאיה		גלוריאס	מפרץ עדן
K	רינאוּן		ארק רויאל	פּרנאמבּוּקוֹ־פריטאוּן
L	ריפּאלס		פיוּריאס	השיירות באטלנטי
X		שתי סיירות צרפתיות של 8 אינצ'ים.	הרמס	פּרנאמבּוּקוֹ־דאקאר
Y	סטרסבּורג	נפּטוּן סיירת צרפתית אחת של 8 אינצ'ים		פּרנאמבּוּקוֹ־דאקאר

אניות־ליווי נוספות עם השיירות בצפון־האטלנטי:

אניות־מערכה:	סיירות:
ריוונג'	אֵמרלד
רזוליוּשן	אֶנטרפרייז
וורספּייט

*

ראש מאווייה של הממשלה האמריקאית בזמן הזה היה להרחיק את המלחמה מחופיה ככל האפשר. ב־3 באוקטובר החליטו שלוחיהן של עשרים־ואחת רפובליקות אמריקאיות, שנאספו בפאנאמה, להכריז על אזור־בטחון אמריקאי, ומבקשים היו לקבוע חגורה בת שלוש־מאות עד שש־מאות מיל מחופיהן אשר בתחומיה לא יבוצע מעשה מלחמתי. אנחנו היינו מעוניינים לעזור בהרחקת המלחמה ממימיה של אמריקה – אכן, במידה ידועה היה זה לתועלתנו. לפיכך מיהרתי להודיע לנשיא רוזוולט כי אם תבקש אמריקה את כל הצדדים הלוחמים לכבּד איזור כזה, הרי אנחנו נכריז מיד על נכונותנו למלא את מבוקשה – כמובן, בגדר זכויותינו בהתאם לחוק הבינלאומי. לא נקפיד עד היכן ידרים אזור הבטחון, בתנאי שיוחזק כהלכה. היינו מתקשים עד מאד להשלים עם אזור־בטחון שרק איזו מדינה נייטראלית חלשה מפקחת עליו; אבל אם צי ארצות־הברית ידאג לכך, לא נחשוש כלל. ככל שתרבינה אניות־המלחמה של ארצות־הברית המסיירות לאורך חופה של אמריקה הדרומית, כך ייטב הדבר בעינינו; כי הפושטת הגרמנית שאחריה אנחנו רודפים אפשר תעדיף אז לצאת ממימי אמריקה אל נתיב המסחר של דרום־אפריקה, מקום שהיינו מוכנים לטפל בה. אבל אם תפעל פושטת שעל פני המים מתוך אזור־הבטחון האמריקאי או תמצא בו מחסה, הרי נדרוש שיגנו עלינו, או שיניחו לנו להגן על עצמנו, מפני הרעה שהיא עלולה להסב.

לעת הזאת לא היתה לנו שום ידיעה ברורה על טיבּוּען של שלוש אניות בנתיב כף־התקוה־הטובה בין ה־5 ל־10 באוקטובר. כל השלוש היו שטות הביתה עצמאית. לא נתקבלו שום מברקים של בקשת עזרה, והחשד נתעורר רק כשבּוששו לבוא. עבר זמן־מה עד שאפשר היה להניח כי הן נפלו קרבנות לפושטת.

הפיזור ההכרחי של כוחותינו גרם דאגה לי ולאחרים, מה־גם שהצי העיקרי שלנו היה חוסה בחופנו המערבי.

21.10.39

הלורד־הראשון־של־הימיה וסגן־ראש־מטה־הצי

הופעתה של שר מול פּרנאמבּוקו ותעלומת תנועותיה אחרי־כן, ומפני מה אין היא מתקיפה אניות־סוחר, מעוררת את השאלה: האם רצו הגרמנים להביא לידי פיזור נרחב של אניותינו העודפות, ואם כן – מדוע? כמו שהעיר הלורד־הראשון־של־הימיה, יהיה זה טבעי יותר שירצו לרכזן במימי המולדת כדי שתהיינה להם מטרות להתקפה אווירית. יתר על כן, איך יכלו לחזות מראש באיזו מידה נגיב על שמועת מציאותה של שר בדרום־האטלנטי? כל זה נראה חסר־שחר לגמרי, אולם הגרמנים אינם האנשים שיעשו דברים באין טעמם אתם. האם בטוחים אתם שהיתה זאת שר ולא איזו אחיזת־עיניים?

רואה אני שהראדיו הגרמני מתפאר שהם מגרשים את הצי מן הים הצפוני. ברגע זה הרי זה מופרז פחות מרוב דברי־הרהב שלהם. אפשר אפוא שקיימת סכנה מצד פושטות על פני המים בחוף המזרחי. האם לא ייתכן לערוך שייטות־צוללות משלנו הרחק בלב הים לאורך קו מסתבר של התקדמות אויבת? אולי דרושה תהיה להן משחתת־אֵם לסייר בשבילן. אפשר מאד שקרוב משהו להתרחש, עתה שנסוּגונו למרחק הגון כדי להרוויח זמן.

אני אהיה האיש האחרון שיקים אותן “בהלות פלישה”, שבהן נלחמתי בתמידות כל־כך בימים הראשונים של 1914־15. אף־על־פי־כן אולי מן הראוי הוא לראשי־המטות לשקול מה יקרה אם, למשל, יועברו 20,000 איש ויירדו על החוף בהאריץ', למשל, או בוובּורן־הוּק, מקום שיש מים עמוקים עד סמוך לחוף. 20,000 איש אלה יוכלו לעשות את אימוני־ההמונים של מר הוֹר־בלישה מציאותיים הרבה יותר מכפי המצופּה עתה. הלילות האפלים והארוכים יסייעו למזימות כאלו. האם עשה משרד־המלחמה איזה סידורים נגד אפשרות־חירום זו? זיכרו מה מעמדנו בים הצפוני ברגע זה. אינני סבור שהדבר מתקבל על הדעת, אבל האם אפשרי הוא מבחינה פיזית?

דויטשלנד, שעתידה היתה להציק לעורק־החיים שלנו בצפון־מערב האוקינוס האטלנטי, פירשה את הפקודות שבּידה מתוך זהירות נבונה. אף פעם אחת משך החדשיים וחצי של שיטוּטה לא קרבה לגשת אל שיירה. בגלל מאמציה הנחרצים להימנע מפגישה עם כוחות בריטיים לא קטלה אלא שתי אניות, אחת מהן אניה נורבגית קטנה. אניה שלישית, סיטי אוף פלינט האמריקאית, שהובילה מטען לבריטניה, נלכדה, אך לבסוף שיחררו אותה הגרמנים מנמל נורבגי. בתחילת נובמבר התגנבה דויטשלנד ושבה לגרמניה, כשהיא עוברת שוב בים הארקטי. אולם עצם מציאותה של אניה אדירת־כוח זאת בנתיב המסחר העיקרי שלנו הטילה מאמץ חמור על אניות־הליווּי שלנו ועל קבוצות המצוד בצפון־האטלנטי. לאמיתו של דבר היינו מעדיפים את פעילותה על האיוּם הסתוּם שנתגלם בה.

גראף שפּאֵ היתה נועזת ובעלת־דמיון יותר, ועד־מהרה נעשתה מרכז תשומת־הלב בדרום־האטלנטי. באיזור נרחב זה הופעלו כוחות אדירים של בעלי־הברית באמצע אוקטובר. קבוצה אחת כללה את נושאת־המטוסים ארק רויאל ואת סיירת־המערכה רינאוּן, שפּעלו מפריטאון, בשיתוף עם קבוצה צרפתית של שתי סיירות כבדות ונושאות־המטוסים הבריטית הרמס, שבסיסן בדאקאר. בכף־התקוה־הטובה היו שתי הסיירות הכבדות סאסקס ושרוֹפּשייר, ואילו בחוף המזרחי של דרום־אמריקה, לגונן על התעבורה החיונית עם הנהר לה־פלאטה וריו־דה־ז’אניירו, שוטטה הקבוצה של הקוֹמוֹדור הארווּד, ובה האניות קאמבּרלנד, אֶקזטיר, איאקס ואכילס. אכילס היתה אניה ניו־זילנדית שרוב אנשיה בני ניו־זילנד.

שפּאֵ היתה נוהגת להופיע לזמן קצר באיזו נקודה, לקטול אניה, ולהיעלם שוב בתוך מרחבי האוקינוס חדלי־הנתיבות. לאחר הופעה שניה הלאה משם דרומה בנתיב־הכּף, שבה טיבעה רק אניה אחת, לא ניכרו אותותיה כמעט חודש ימים, וכל אותה עת היו קבוצות־המצוד שלנו תרות ומחפשות בכל האזורים, ופקודות לעירנוּת מיוחדת נשלחו לאוקינוס ההודי. לאמיתו של דבר היתה זאת מגמת־פניה, וב־15 טיבּעה מיכלית בריטית קטנה בתעלת מוזמבּיק, בין מדגסקר ליבּשת. לאחר שהודיעה כך על הופעתה באוקינוס ההודי, כדי להסב את המצוד לכיוון זה, חש הקברניט שלה – לנגסדורף, איש ממדרגה ראשונה – לחזור במלוא המהירות, ובריחוק גדול דרומית מן הכּף שב ונכנס לאטלנטי. צעד זה לא היה בלתי־צפוי; אבל תכניותנו לבלע את עצתו סוּכלו על־ידי מהירות נסיגתו. האדמירליות לא ידעה כלל בבירור אם פושטת אחת יצאה לטרף ואם שתים, ונעשו מאמצים הן באוקינוס ההודי הן באטלנטי. חשבנו גם כי שפּאֵ היא האניה־האחות שלה, שר. חוסר היחס בין כוחו של האויב לאמצעים־שכנגד היה מרגיז ביותר. עלו על זכרוני שבועות החרדה לפני הפעולות בקוֹרנוֹל ואחרי־כן באיי פלקלנד בדצמבר 1914, כשהוצרכנו להיות מוכנים בשבע או שמונה נקודות שונות, באוקינוס השקט ובדרום־האטלנטי, להופעת האדמירל פון־שפּאֵ עם המהדורה הקודמת של שרנהורסט וגנייזנאו. עבר רבע מאת־שנים, אך החידה היתה אותה חידה. עברתנו הרגשת הרווחה מפורשת כאשר נודע לנו כי שפּא הופיעה שוב בנתיב הכּף־פריטאון וטיבּעה עוד שתי אניות ב־2 בדצמבר ואחת ב־7 בו.

*

מראשית המלחמה היו דאגתו ותפקידו המיוחדים של הקומודור הארווּד לגונן על הספּנות הבריטית מול הנהר לה־פלאטה וריו־דה־ז’אניירו. הוא היה משוכנע כי במוקדם או במאוחר תבוא שפּאֵ בכיוון לה־פלאטה, מקום שמזומן לה השלל השמן ביותר. הוא חישב בשום־שכל את הטכסיסים שינקוט בקרב. סיירותינו, קמברלנד ואקזטיר, בעלות התותחים של שמונה אינצ’ים, והסיירות של 6 אינצ’ים, איאקס ואכילס יחדיו, יכלו לא רק לתפוס כי אם גם לקטול. אולם בגלל צרכי הדלק והבּדק אי־אפשר היה להניח כי כל הארבע תהיינה נכחות “ביום”. אם לא תהיינה, הרי אין התוצאה ודאית. כשנודע לו כי דוֹריק סטאר טובּעה ב־2 בדצמבר, ניחש הארווּד נכונה. אף כי היתה שפּאֵ מרוחקת למעלה מ־3,000 מיל, הניח שתבוא בכיוון לה־פלאטה. מזלו וחכמתו עמדו לו לשער כי אפשר שתגיע ב־13 בחודש. הוא פקד על כל הכוחות העומדים לרשותו להתרכז שם ב־12 בדצמבר. קמברלנד אכן היתה עומדת בבדקה באיי פלקלנד; אבל בבוקר ה־13 היו אקזטיר, איאקס ואכילס יחדיו במרכז נתיבי הספּנוּת מול שפך הנהר. ב־6.14 בבוקר אכן הבחינו בעשן לפאת מזרח. ההתנגשות הנכספת באה.

הארווּד באיאקס, שערך את כוחותיו כדי להתקיף את אניית־הכיס מצדדים שונים ומרוחקים ולבלבל בכך את האש שלה, התקדם במירב המהירות של השייטת הקטנה שלו. עם ראייה ראשונה חשב הקפיטן לנגסדורף שאין לו עסק אלא עם סיירת קלה אחת ושתי משחתות, וגם הוא גח מלוא המהירות קדימה; אבל כעבור דקות מספר הכיר בטיב יריביו, וידע כי קרב־הרג ממשמש ובא. שני הכוחות מסתערים היו עתה זה כנגד זה במהירות של קרוב לחמישים מיל בשעה. תוך דקה אחת היה לנגסדורף חייב להחליט דבר. ראוי היה לו לנטות מיד כדי שתישארנה מתקיפותיו זמן רב ככל האפשר תחת יתרון הטווח והכובד של תותחי 11 האינץ' שלו, שהבּריטיות לא יכלו להשיב להם תחילה. כך היה מרוויח, לצורך יריותיו בלתי־המופרעות, את ההפרש שבין חיבּור מהירויות לחיסורן. אפשר מאד שהיה מטיל מום באחת מצרותיו בטרם תוכל איזו מהן לירות בו. כנגד זאת החליט להתמיד בנתיבו ולהתנפל על אקזטיר. הנה כי כן החלה הפעולה כמעט בעת־ובעונה־אחת משני הצדדים.

טכסיסיו של הקומודור הארווּד נמצאו כדאיים. מטחי 8 האינצ’ים מאקזטיר פגעו בשפּאֵ מן השלבים הראשונים של הקרב. בינתיים קשות ויעילות היו גם פגיעות הסיירות של 6 אינצ’ים. עד־מהרה ספגה אקזטיר פגיעה שהפילה את צריח ב שלה, שיבּשה כל קשר על הגשר, הרגה או פצעה את כל אשר עליו, והוציאה זמנית את האניה מכלל שליטה. אולם לעת הזאת שוב לא יכול האויב להתעלם מסיירות 6 האינצ’ים, ושפּאֵ הסבה את עיקר תותחיה אליהן, ובכך נתנה פוּגה לאֵקזטיר ברגע גורלי. אניית־המערכה הגרמנית, המפוצפצת משלושה עברים, מצאה שההתקפה הבריטית עזה מדי, וכעבור זמן לא רב נסוגה תחת מסך עשן בכוונה הבּרורה להגיע אל הנהר לה־פלאטה. מוטב היה ללנגסדורף לו הקדים לעשות זאת.

אחרי המפנה הזה שוב תקפה שפּאֵ את אקזטיר, שנפגעה קשה בפגזי 11 האינץ'. כל תותחיה הקדמיים הוצאו מכלל פעולה. אש בוערת יקדה באמצעיתה והיא נטתה נטייה עזה על צדה. הקפיטן בּל, שלא נתבהל מן ההתפוצצות על הגשר, אסף סביבו עוד שנים־שלושה קצינים בתחנת־הפיקוח האחורנית, והחזיק את אנייתו בפעולה בצריח היחיד שנותר לה עד אשר ב־7.30 יצא גם זה מכלל פעולה עקב העדר לחץ. יותר לא יכול לעשות. ב־7.40 פרשה אקזטיר לצורך תיקונים ולא לקחה עוד חבל בקרב.

איאקס ואכילס, שכבר היו ברדיפה, המשיכו בפעולה בעוז־נפש. שפּאֵ הסבה אליהן את כל תותחיה הכבדים. ב־7.25 נהרסו שני הצריחים האחורניים באיאקס, ואכילס נזוקה גם היא. שתי הסיירות הקלות האלו לא יכלו להשתוות לאויב בכוח־תותחים, וכיון שראה כי תחמשתו פוחתת והולכת החליט הארווּד באיאקס להפסיק את הקרב עד לחשכה, שעה שישתפרו סיכוייו להשתמש ביעילות בנשקו הקל יותר, ואולי בטורפדות שלו. לפיכך הסתלק תחת מסך עשן, והאויב לא רדף אחריו. קרב עז זה נמשך שעה אחת ועשרים דקה. כל שאר שעות היום ההוא שטה שפּא בכיוון מונטווידאו, והסיירות הבריטיות באות אחריה בזעף ואגב חילופי אש בודדים בלבד. זמן קצר אחרי חצות הלילה נכנסה שפּאֵ למונטווידאו ושם תיקנה את נזקיה, טענה אספקה, הורידה פצועים לחוף, העבירה אנשים לאניית־סוחר גרמנית ומסרה דו"ח לפירר. איאקס ואכילס רבצו מחוץ לנמל, כשמנוי וגמור אתן לרדפה עד־אובד אם תעז לצאת. בינתיים החליפה קמברלנד, שבּאה במלוא המהירות מאיי פלקלנד, את אקזטיר השבורה והרצוצה באור ל־15 בחודש. בואה של הסיירת בעלת התותחים של 8 אינצ’ים השיב מצב מפוקפק לשיווי־משקל רופף כלשהו.

היה זה מסעיר ביותר לעקוב אחר הדראמה של קרב מזהיר זה מחדר־המלחמה של האדמירליות, מקום שבּיליתי חלק הגון מיום ה־13 בחודש. עם תום היום לא תמו דאגותינו. מר צ’מברליין היה בזמן ההוא בצרפת בביקור אצל חיל־המשלוח־הבריטי. ב־17 בחודש כתבתי אליו:

אם תתפרץ שפּאֵ, כמו שאולי תעשה הלילה, אנחנו מקווים לחדש את הפעולה של ה־13 בחודש וקמברלנד, אניה בעלת שמונה תותחים של 8 אינצ’ים, תהיה במקום אקזטיר בעלת 6 האינצ’ים. שפּאֵ יודעת עתה כי רינאון וארק רויאל מצטיידות בדלק בריו, ולכן זהו סיכויה הטוב ביותר. דורסטשייר ושרופּשייר הבאות מן הכף עדיין רחוקות מהלך שלושה וארבעה ימים. שיחק לנו המזל שהיתה קמברלנד בקרבת־מקום באיי פלקלנד, משום שאקזטיר נזוקה קשה. היא נפגעה יותר ממאה פעמים, צריח אחד נוּפּץ, שלושה תותחים רוּסקו, ששים קצינים ומלחים נהרגו ועשרים נפצעו. אכן, אקזטיר עמדה באחד הקרבות הנאים והנחרצים ביותר נגד עדיפות טווח ומתכת. ננקטו כל האמצעים העולים על הדעת כדי למנוע את התחמקותה של שפּאֵ באין רואים, ואני אמרתי להארווּד [שכיום הוא אדמירל ו־.B.C.K] שהוא רשאי להתקיפה בכל מקום שהוא מחוץ לתחום שלושת המילים. אולם היינו מעדיפים שתוּשם במעצר, כי דבר זה ייזקף לשבחו של הצי הגרמני פחות מאשר אם תטוּבּע בקרב. יתר על כן, קרב מסוג זה הוא ענין שסכנתו מרובה, ולעולם אין לבקש שפך־דמים מיותר.

כל הקנדים באו הבּוקר בשלום בהגנת הצי העיקרי ואת פניהם מקבלים בברכה אנתוני, מייסי, ומן־הסתם הרבה מאנשי גרינוֹק וגלאסגו. בתכניתנו לערוך להם קבלת־פנים לבבית. הם ילכו לאוֹלדרשוֹט, מקום שבלי ספק תלך לראותם בקרוב.

היו היום עשר התקפות־אוויר על אניות בודדות לאורך החוף המזרחי מוויק ועד דוֹבר, על כמה מאניות־הסוחר הומטרה אש מקלעים מתוך רשעוּת סתם, וכמה מאנשינו נפגעו על הסיפונים.

אני בטוח שאתה מוצא ענין רב ביותר בביקורך בחזית, ואני מקווה שיתברר לך כי שינוי הוא הסוג הטוב ביותר של מנוחה.

מרגע שנודע לנו כי הוּחל בפעולה מיד פקדנו לרכז כוחות אוויריים מול מונטווידאו, אבל קבוצות־המצוד שלנו היו פזורות מאד, כמובן, ואף אחת מהן לא היתה בתחום אלפיים מיל ממקום המעשה. בצפון היה כוח ק, כולל את רינאון וארק רויאל, משלים סיבוב שהחל בקייפטאון קודם עשרה ימים ונמצא עתה מרחק שש־מאות מיל מפּרנאמבּוקו, ו־2,500 מיל ממונטווידאו. צפונית עוד יותר נפרדו עתה־זה הסיירות נפטון ושלוש משחתות מן הכוח הצרפתי X והיו באות דרומה להיספח אל כוח ק. כל אלו נצטוו לבוא למונטווידאו; תחילה היה עליהן להצטייד בדלק בריוֹ. אולם הצלחנו ליצור את הרושם שכבר עזבו את ריו והן מתקרבות אל מונטווידאו במהירות של שלושים קשר.

בקצה השני של האוקינוס האטלנטי היה כוח ה חוזר אל הכּף להצטייד בדלק לאחר סריקה מקיפה במעלה החוף של אפריקה. דורטשייר לבדה עמדה לרשותנו בקייפטאון ונצטוותה מיד להצטרף אל האדמירל הארווּד, אבל היה עליה לעבור מרחק 4,000 מיל כמעט, אחרי־כן באה אחריה שרוֹפּשייר. נוסף על כך הועמד לרשותו של המפקד הראשי בדרום־האטלנטי כוח I, הכולל את קורנוול, גלוסטר ונושאת־המטוסים איגל מתחנת איי־הודו־המזרחית, שהיה בעת ההיא בדרבּן.

*

בינתיים טילגרף הקפיטן לנגסדורף ב־16 בדצמבר לאדמירליות הגרמנית כדברים הבאים:

עמדה אסטרטגית מול מונטווידאו. מחוץ לסיירות ולמשחתות, ארק רויאל ורינאון. הסגר הדוק בלילה; אין תקוה לבריחה ללב הים ופריצה אל מימי המולדת… מבקש החלטה אם על האניה לטבע את עצמה על אף העומק שאינו מספיק בשפך הפּלאטה, או אם יש להעדיף מעצר.

בישיבה, שבה ישב ראש הפירר ונכחו רדר ויוֹדל, הוחלט על התשובה הבאה:

נסה בכל האמצעים להאריך את השהייה במים נייטראליים… הבקע דרך לבוּאנוס־איירס אם אפשר. לא להיעצר באורוגואי. נסה להחריב כהלכה, אם תטביע האניה את עצמה.

הואיל והציר הגרמני במונטווידאו הודיע אחרי־כן כי הנסיונות הנוספים להאריך את גבול הזמן של שבעים־ושתים שעות עלו בתוהו, נתאשרו פקודות אלו על־ידי הפיקוד העליון של גרמניה.

הנה כי כן העבירה שפּאֵ ב־17 בחודש אחר־הצהריים למעלה משבע־מאות איש, על מטענם וצידתם, אל אניית־הסוחר הגרמנית שבנמל. זמן קצר אחרי־כן נודע לאדמירל הארווּד שהיא מרימה עוגן. ב־6.15 בערב יצאה מן הנמל, כשהמון עצום מסתכל בה, ושטה לאטה לפאת־ים, כשהסיירות הבריטיות מחכות לה בתאוה. ב־8.45 בערב, עם שקוע השמש, הודיעו המטוסים של איאקס: “גראף שפּאֵ פוצצה את עצמה”. רינאון וארק רויאל עדיין היו בריחוק אלף מיל מן המקום.

אבדן האניה שבר את לבו של לנגסדורף. אף כי ממשלתו נתנה לו את הסמכוּת המלאה לכך, כתב ב־19 בדצמבר:

עכשיו יכול אני להוכיח רק במוֹתי כי השירותים המזוינים של הרייך השלישי נכונים למות למען כבוד הדגל. אני עצמי נושא באחריות לטיבוע אניית־המערכה של־כיס, אדמירל גרף שפּאֵ. אני מאושר לשלם בחיי על כל פחיתוּת שאולי נגרמה לכבודו של הדגל. אצא לקראת גורלי באמונה איתנה בעניינם ועתידם של אוּמתי והפירר שלי.

אותו לילה התאבד ביריה.

זה היה סוף ההתגרות הראשונה על פני המים במסחר הבריטי באוקינוסים. שום פושטת נוספת לא הופיעה עד לאביב 1940, כשנפתחה מערכה חדשה, אגב ניצוּל אניות־סוחר מוּסוות. הללו יכלו להתחמק מגילוי ביתר קלות, אך לעומת זאת יכלו להן כוחות קטנים יותר מן הדרושים להשמדתה של אניית־כיס.

*

כאשר אך הגיעתני הידיעה על סופה של שפּאֵ, להוט הייתי להחזיר את קבוצות־המצוד הפזורות והמפוזרות שלנו הביתה. אולם אניית־העזר של שפּאֵ, אלטמרק, עדיין היתה על פני המים, ולפי הסברה נמצאו בה אנשי־הצוות של תשע האניות שטוּבעו על ידי הפושטת.

17.12.39

הלורד־הראשון־של־הימיה

עתה שדרום־האטלנטי נקי למעשה, מחוץ לאלטמרק, דומה כי חשוב הוא ביותר להחזיר הביתה את רינאון וארק רויאל ועמהן לפחות אחת מן הסיירות של 8 אינצ’ים. הדבר יקל עלינו יותר בעבודת השיירות ויאפשר השלמת בדק וחופשות. נראית לי תכניתך שתהיינה שתי האניות הקטנות עוגנות מחר בנמל הפנימי של מונטווידאו, אבל אינני סבור כי ראוי יהיה לשלוח את כוח ק הרחק כל־כך דרומה. יתר על כן, אפשר שלא ירשו לאניות־מלחמה כה רבות להיכנס בעת־ובעונה־אחת. יהיה זה נוח מאד אם, כמו שהצעת, תחליף נפּטון את איאקס מיד אחרי תום כניסת־הנצחון [לנמל מונטווידאו]; ויהיה זה טוב מאד אם יוכלו הכוחות החוזרים לערוך בדרכם הביתה חפש מחופּש אחר אלטמרק. נראה לי כי עלינו להחזיר הביתה את כל האניות שאין בהן צורך מוחלט. הפטרול הצפוני יהיה זקוק לסיוע מתמיד בשתי משמרות מן הקלייד, או מוטב יותר – שלוש, כל זמן שאנו נמצאים שם. אני מסכים עם הקפיטן טננט שהאדמירליות הגרמנית תהיה מעוניינת ביותר לעשות משהו כדי להשיב את תהילתה לאיתנה.

אולי תודיעני מה דעתך על הרעיונות האלה.

כן גם הייתי מודאג ביותר ביחס לאקזטיר, ולא יכולתי לקבל את ההצעות שהוצעו לי להשאירה בלתי־מתוקנת באיי פלקלנד עד תום המלחמה.

17.12.39

הלורד־הראשון־של־הימיה, מפקח ואחרים

הדו"ח המוקדם הזה על הנזק שנגרם לאקזטיר מראה מה־עצומה היתה האש שניתכה עליה ומה־עצום היה עוז־ההחלטה שבו נלחמה. כן גם שבח גדול הוא למחלקת הבּנייה שהיה בכוחה לעמוד בריסוק־אברים ממושך וחמור שכזה. סיפור זה צריך יהיה לספרו בהקדם האפשרי, מבלי להזכיר שום דבר בלתי־רצוי (ז.א., מה שאין האויב צריך לדעת).

מה ההצעות ביחס לתיקונים? מה אפשר לעשות באיי פלקלנד? אני מניח שיטליאו אותה במידה שתספיק לה לבוא הביתה לבדק ארוך.

23.12.39

הלורד־הראשון־של־הימיה, סגן־ראש־מטה־הצי, מפקח

אין אנו צריכים להשלים בנקל עם אי־התיקון של אקזטיר משך המלחמה. צריך לחזקה ולחזק את שלדה מבּפנים ככל האפשר, ועליה להעביר את תחמשתה, או את עיקר תחמשתה, לאיזו ספינת־סוחר או ספינת־עזר. אולי אפשר למלא אותה בחלקה חביות או חביות־דלק ריקות, ואז תוכל לחזור הביתה בצוות מוקטן תחת ליווּי לים התיכון או לאחת המספנות שלנו. אם אז אי־אפשר יהיה לעשות בה מאומה, צריך יהיה ליטול ממנה את כל תותחיה ומיתקניה המועילים, שאפשר להעבירם לצורך בנייה חדשה.

הדברים שלמעלה מרמזים רק על השקפתי הכללית. אולי תודיעוני איך אפשר להוציאה לפועל.

29.12.39

המפקח והלורד־הראשון־של־הימיה

עדיין לא ראיתי את התשובה על המברק מתת־האדמירל הממונה על דרום־אמריקה ביחס לזה שלא כדאי לתקן את אקזטיר, ועל זאת שלחתי מיזכר לסתור. מה מעמד הענין הזה עכשיו? נמצאתי למד מכּם בעל־פה שכולנו בדעה אחת, שעליה לחזור ולעבור תיקון יסודי, וכי דבר זה אינו מוכרח להימשך זמן כה רב כפי שסובר תת־האדמירל.

מה יהיה על אקזטיר עכשיו! איך תבוא הביתה, באיזה מצב, ומתי? לא נוכל להשאיר אותה באיי פלקלנד, מקום שתהיה שרויה בסכנה או שאיזו אניה בעלת־ערך תהיה קשורה אליה לדאוג לה. אשמח לדעת מה ההצעות.

השקפתי ניצחה. אקזטיר הגיעה בשלום לארץ הזאת. היה לי הכבוד לחלוק שבח לקציניה ומלחיה האמיצים מעל סיפונה המפוצפץ בנמל פלימות. היא זכתה לשמש עוד שנתיים ולהצטיין בשירותיה, עד שאבדה באש תותחי היאפאנים בקרב הנואש על מיצר־סוּנדה ב־1942.

*

רישומי הקרב מול לה־פלאטה הביאו חדוה עזה לאומה הבריטית והרימו את קרננו ברחבי העולם. החזיון של שלוש האניות הבריטיות הקטנות התוקפות בלי היסוס ומניסות את יריבתן בעלת התותחים והשריון הכבדים הרבה יותר, חזיון זה עורר התפעלות בכל מקום. העמידו אותו בניגוד לפרשת השוֹאה של בריחת גבּן במצר אוֹטרנטוֹ באוגוסט 1914. למען היושר יש לזכור כי, שלא כמו במקרה האדמירל של הימים ההם, היו כל אניותיו של הקומדור הארווּד מהירות משפּאֵ, וכל האניות בשייטת של האדמירל טרוּבּריג' ב־1914, חוץ מאחת, היו איטיות מגבּן. בכל זאת היה הרושם מרנין, והצהיל את החורף הקודר והמדכא שבּו היינו עומדים.

הסובייטים לא היו מרוצים מאתנו בזמן הזה, והערותיהם ב־31 בדצמבר 1939 בהצי האדום הן דוגמה למסירת הידיעות העובדתית שלהם:

איש לא יעז לומר כי טביעתה של אניית־המערכה הגרמנית היא נצחון מזהיר לצי הבריטי. הרי זו דווקה הדגמה, שאין לה תקדים בהיסטוריה, לאזלת־ידם של הבריטים. בבוקר ה־13 בדצמבר פתחה אניית־המערכה בדו־קרב תותחים עם אקזטיר, ובתוך דקות מספר אילצה את הסיירת להיסוג מן הפעולה. לפי הידיעות האחרונות טבעה אקזטיר סמוך לחופי ארגנטינה, בדרך לאיי פלקלנד.

*

ב־23 בדצמבר הגישו הרפובליקות של אמריקה מחאה רשמית לבריטניה, צרפת וגרמניה נגד הקרב מול לה־פלאטה, שלפי טענתן היה בו משום פגיעה באזור־הבטחון האמריקאי. לערך בעת הזאת גם עצרו הסיירות שלנו שתי אניות־סוחר גרמניות סמוך לחוף ארצות־הברית. אחת מאלו, אניית־הנוסעים קולומבוס בת 32,000 טונה, טיבּעה את עצמה וניצוֹליה נאספו על־ידי סיירת אמריקאית: השניה נמלטה לתוך המים הטריטוריאליים בפלורידה. הנשיא רוזוולט התלונן בלב־ולב על הטרדות אלו סמוך לחופי חצי־הכדור המערבי; ובתשובתי השתמשתי בהזדמנות והטעמתי את התועלת שהביאה פעולתנו מול לה־פלאטה לכל הרפובליקות של דרום־אמריקה. פעולות הפושטת הגרמנית הפריעו את סחרן, ונמליהן שימשו לאניות־האספקה ולמרכזי האינפורמציה שלה. על פי חוקי המלחמה היתה הפושטת זכאית ללכוד את כל אניות־הסוחר הסוחרות אתנו בדרום־האטלנטי, או לטבען, לאחר שתדאג לאנשי־הצוות; ודבר זה גרם נזק חמור לאינטרסים המסחריים האמריקאיים, בפרט בארגנטינה. הרפובליקות של דרום־אמריקה צריכות לשמוח על הפעולה מול לה־פלאטה ולראות בה ישועה מכל ההצקה הזאת. כל דרומו של האוקינוס האטלנטי פטור עתה, ואולי יישאר פטור, מפעולות מלחמתיות. את ההרווחה הזאת צריכות מדינות דרום־אמריקה להעריך עד מאד, כי למעשה תוכלנה עתה ליהנות משך תקופה ארוכה מאזור־בטחון של שלושת־אלפים מיל, ולא של שלוש־מאות.

לא יכולתי להתאפק מלהוסיף כי הצי המלכותי נושא בנטל כבד מאד בכפיית כיבודו של החוק הבינלאומי בים. אפילו מציאותה של פושטת יחידה בצפון־האטלנטי הצריכה את העסקת מחצית צי־המערכה שלנו כדי לתת הגנה בטוחה לסחרו של עולם. זריעת המוקשים המגנטיים ללא הגבלה מוסיפה על העומס הרובץ על השייטות והספינות הקטנות שלנו. אם נכרע תחת העומס הזה, תעמודנה בפני הרפובליקות של דרום־אמריקה הרבה דאגות קשות יותר מזו של קול יריות־תותחים רחוקות בים משך יום אחד; ובתוך זמן קצר למדי תעמוד גם ארצות־הברית בפני דאגות בלתי־אמצעיות יותר. לפיכך ראיתי עצמי זכאי לבקש התחשבות מלאה בנטל שאנו נושאים בתקופה גורלית זו, ולבקש פירוש נדיב ביותר לפעולה שהיא הכרחית למען תסתיים המלחמה בתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת ובצורה הנאותה.

פרק שלושים סקנדינביה. פינלנד

חצי־האי הנורבגי – בצר הברזל של שוודיה – הנייטראליות והמסדרון הנורבגי – טעות שתוקנה – מאחרי הצעיף הגרמני – האדמירל פון־רדר והר רוזנברג – וידקוּן קויזלינג – החלטתו של היטלר, 14 בדצמבר 1939 – הפעולה הסובייטית נגד המדינות הבלטיות – תביעותיו של סטאלין מפינלנד – הרוסים מכריזים מלחמה על פינלנד; 28 בנובמבר 1939 – התנגדות־הגבורה של הפינים – כשלון הסובייטים והדיפתם – שביעות־רצון ברחבי העולם – העזרה לפינלנד והנייטראליות של נורבגיה ושוודיה – הצידוק למיקוש ה־“Leads” – הבעיה המוסרית

חצי־האי הנמשך באורך אלף מיל, מפי הים הבלטי עד לאזור הארקטי, היה בעל חשיבות אסטרטגית עצומה. הרי נורבגיה גולשים לאוקינוס בשרשרת רצופה של איים. בין האיים האלה ליבשת יש מסדרון במים הטריטוריאליים שדרכו יכלה גרמניה לבוא בקשר אל הימים החיצוניים ולחבל בכך קשה בהסגר שלנו. חרושת־המלחמה הגרמנית היתה מבוססת בעיקר על אספקת בצר משוודיה, שבקיץ היה מוּבא מן הנמל השוודי לוּלאה בראשו של מפרץ בוֹתניה, ובחורף, וכשהיה מפרץ זה קפוא, מנרוויק שבחוף המערבי של נורבגיה. לכבּד את המסדרון פירושו יהיה להניח לכל התעבורה הזאת שתימשך תחת שלט־המגן של נייטראליות נוכח כוחנו הימי העדיף. מטה האדמירליות היה דאוּג עד מאד נוכח יתרון חשוב זה שגרמניה זוכה בו מן ההפקר, ובהזדמנות הראשונה העליתי את השאלה בקבינט.

מן המלחמה הקודמת זכור היה לי כי לממשלות בריטניה ואמריקה לא היו שום נקיפות־מצפון ביחס למיקוּש ה־“Leads”, כמו שקוראים למים המוּגנים האלה. מחסום־המוקשים הגדול שהונח ב־1917–1918 לרוחב הים הצפוני מסקוטלנד לנורבגיה לא היה פועל את מלוא פעולתו כל זמן שסחרה של גרמניה וצוללותיה הוצרכו רק לחמוק ולעבור סביבו באין מפריע. אולם התברר לי כי אף אחד מציי בעלי־הברית לא זרע שום שדות־מוקשים במים הטריטוריאליים של נורבגיה. האדמירלים התלוננו כי המחסום שבּו הושקעו כמויות עצומות של עבודה וכסף, לא יועיל אלא אם כן ייסגר המסדרון הזה, ולפיכך הפעילו כל ממשלות בעלי־הברית את הלחץ החזק ביותר על נורבגיה כדי שתסגור אותו היא עצמה. הנחת המחסום העצום הצריכה זמן רב, וכאשר נסתיים לא נותר עוד ספק רב ביחס לסיומה של המלחמה או ביחס לזה שגרמניה שוב אין בה הכוח לפלוש לסקנדינביה. אולם רק בסוף ספטמבר 1918 ניאותה ממשלת נורבגיה לנקוט פעולה. בטרם תמלא את התחייבותה למעשה, נסתיימה המלחמה.

כשגוללתי את הענין הזה לבסוף לפני בית־הנבחרים, באפריל 1940, אמרתי:

בעת המלחמה שעברה, כשהיינו קשורים בארצות־הברית, סבורים היו בעלי־הברית כי דרך מוּגנה זו, שאז שימשה ביחוד לצוללות היוצאות למסעי הפשיטה שלהן, גורמת להם נזק כה חמור עד כי ממשלות בריטניה, צרפת וארצות־הברית יחדיו עוררו את הנורבגים [להתחייב] להניח שדה־מוקשים במים הטריטוריאליים שלהם לרוחב הדרך המוגנה, כדי למנוע את השימוש־לרעה במעבר הזה מצד צוללות. אך טבעי היה הדבר שמאז החלה מלחמה זו הביאה האדמירליות את התקדים הזה – אם גם אין העניינים שווים בדיוק ויש כמה הבדלים – את התקדים החדש והמכובּד הזה לידיעתה של ממשלת הוד־מלכותו, והפצירה כי יורשה לנו לזרוע שדה־מוקשים משלנו במים הטריטוריאליים של נורבגיה, כדי לאלץ את התעבורה הזאת הבּאה לגרמניה וממנה לצאת ללב ים ולהסתכן בכך שיביאוה אל הפיקוח־על־הברחה או שתיתפס כשלל־אויב על־ידי שייטות ההסגר שלנו. אך טבעי ואך צודק היה הדבר שזמן רב לא חפצה ממשלת הוד־מלכותו לחטוא אפילו בהפרה טכנית של החוק הבינלאומי.

אכן ארכה השעה עד שהגיעה הממשלה לכלל החלטה.

בראשונה נתקבלו עצוּמותי במאור־פנים. כל עמיתי התרשמו מאד מן התקלה; אבל יחס הכבוד הקפדני לנייטראליוּת של מדינות קטנות היה עקרון־ התנהגות שכולנו דבקנו בו.

19.9.39

הלורד־הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה ואחרים

הבוקר הבאתי לתשומת־לבו של הקבינט את חשיבות הפסקתה של העברת בצר שוודי מנרוויק הנורבגית, שתתחיל מרגע שיגליד הקרח במפרץ בּוֹתניה. הטעמתי כי ב־1918 זרענו שדה־מוקשים לרוחב תחום 3 המילים במים הטריטוריאליים של נורבגיה, בהסכמתה של ארצות־הברית ומתוך שיתוף־פעולה אתה. הצעתי שנחזור על מעשה זה בזמן הקרוב ביותר. [דבר זה, כפי שהוסבר למעלה, לא היה מדויק כל צרכו, ועד־מהרה עמדתי על עובדה זו]. חברי הקבינט כולל את שר־החוץ, דומה היה שהם רואים את הפעולה הזאת בעין יפה עד מאד.

יש צורך אפוא לנקוט את כל הצעדים להכנה.

1. יש לסיים תחילה את המשא־והמתן עם הנורבגים על שכירת אניותיהם.

2. מיניסטריון־המסחר יוצרך לעשות הסכמים עם שוודיה על קניית הבּצר הנדון, כי אין אנו מתאווים כלל לריב עם השוודים.

3. על משרד־החוץ להכיר לדעת את הצעותינו, ויש לגולל בשׂוֹם־לב את כל פרשת הפעולה האנגלו־אמריקאית ב־1918, בצירוף עצומה מנומקת.

4. מטה האדמירליות הנוגע בדבר צריך לעיין היטב במיבצע עצמו. המשרד־למלחמה־כלכלית צריך לקבל ידיעות, אם וכאשר יהיה צורך בכך.

נא למסור לי בקביעוּת ידיעות על מהלך התכנית הזאת, שהיא בעלת חשיבות גדולה ביותר לשיתוּק התעשיה המלחמתית של האויב.

החלטת קבינט נוספת תהיה נחוצה לכשיהיה הכל מוכן.

ב־29 בחודש, לבקשת עמיתי, ולאחר שנבדק הענין כולו לפרטי־פרטיו

באדמירליות, ניסחתי תזכיר לקבינט על הנושא הזה ועל שכירת אניות נייטראליות שהיתה קשורה בו.

נורבגיה ושוודיה

תזכיר מאת הלורד־הראשון־של־האדמירליות

שכירת אניות נורבגיות

29 בספטמבר 1939

המשלחת הנורבגית קרובה לבוא, ובעוד ימים אחדים מקווה מיניסטר־המסחר לעשות אתם עסק שעל פיו ישׂכּור את כל האניות העודפות שלהם, שרוב־רובּן מיכליות.

האדמירליות מיחסת חשיבות רבה ביותר לשכירת הטונאז' הזה, והלורד צ’טפילד המריצה לכך בתוקף במכתבו.

האספקה הגרמנית של בּצר מנארוויק

2. בסוף נובמבר קופא מפרץ בותניה בדרך־כלל, ולכן אפשר לשלוח את הבּצר השוודי לגרמניה רק מאוֹקסלוֹזוּנד בים הבלטי, או מנארוויק שבצפון נורבגיה. אוקסלוזונד יכולה לייצא רק כחמישית לערך משיעור הבצר שנוטלת גרמניה משוודיה. המשלוחים העיקריים בחורף הם דרך־כלל מנארוויק, שממנה יכולות אניות לעבור לאורך החוף המערבי של נורבגיה ולהגיע עד גרמניה מבלי לעזוב את המים הטריטוריאליים עד היותן בתוך סקאגראק.

יש להבין כי מלאי מספיק של בּצר שוודי הוא חיוני לגרמניה, ושיבּושם או מניעתם של המשלוחים האלה מנארוויק משך חדשי החורף, ז. א., מאוקטובר עד סוף אפריל, יקטינו במידה מרובה את כושר ההתנגדות שלה. משך שלושה השבועות הראשונים למלחמה לא הפליגו שום אניות־בּצר מנארוויק משום שאנשי־הצוותות לא חפצו להפליג ומסיבּות אחרות שאין לנו שליטה עליהן. אם יימשך מצב עניינים משביע־רצון זה לא תידרש כל פעולה מיוחדת מן האדמירליות. יתר על כן, מתנהל משא־ומתן עם ממשלת שוודיה אשר כשלעצמו אפשר יפחית בשיעור של ממש את אספקת הבּצר הסקנדינבי לגרמניה.

אולם אם יתחדשו המשלוחים מנרוויק לגרמניה, יהיה צורך בפעולה נמרצה יותר.

יחסים עם שוודיה

3. יחסינו עט שוודיה טעונים שיקול קפדני. גרמניה משפיעה על שוודיה באיומים. כוחנו הימי נותן גם לנו כלי־נשק אדירים, אשר אם יהיה צורך בדבר עלינו להשתמש בהם כדי להשפיע על שוודיה. בכל זאת צריך להציע, בחינת חלק מן המדיניות המותווית בסעיף 2, שנעזור לשוודים ככל האפשר למכור את הבּצר שלהם תמורת הפחם שלנו; ואם לא יספיק זה, לתת להם פיצויים, חלקיים לפחות, באמצעים אחרים. זהו הצעד השני.

שכירתן וביטוחן של כל האניות הנייטראליות שבּעין

4. מתוך השיקולים שלמעלה נובעת הצעה רחבה יותר. כלום לא מן הראוי שנבטיח לעצמנו את השליטה, על־ידי שׂכירה או בדרך אחרת, על כל האניות הנייטראליות והפנויות שנוכל להשיג, וכן גם על הנורבגיות, ובכך נתן בידי בעלי־הברית את הכוח לווסת את חלקה הגדול של התובלה הימית העולמית ולהשכירה מחדש, בריוח, לאותם שיפעלו בהתאם לרצוננו?

וכלום לא מן הראוי לנו שנאפשר גם לאניות נייטראליות שאינן תחת שליטתנו ישרה ליהנות משיטת השיירות שלנו?

התוצאות שהשיג הצי המלכותי עד כה כנגד התקפת הצוללות מצדיקות, לדעתה של האדמירליות, את נקיטת הקו הזה האחרון. פירושו של דבר יהיה שאנחנו נציע ליווּי בטוח לכל הספינות של כל הארצות העוברות בנתיבי־הים שלנו, בתנאי שתמלאנה אחר תקנות ההברחה שלנו ותשלמנה את הפּרמיות הדרושות בדביזים. הן תוכלנה אפוא לבטח את עצמן מפני הסיכּון המלחמתי, ועם הצלחת המערכה שלנו נגד הצוללות נוכל לקוות לריוח שיהיה שקול כנגד הוצאותיה הכּבדות. הנה כי כן לא רק ספינות שבבעלותנו או תחת פיקוחנו כי אם גם אניות נייטראליות בלתי־תלויות, כולן תבואנה ליהנות מן ההגנה הבריטית על הימים, או לקבל פיצויים במקרה של תאונות. באדמירליות מאמינים כי אין דבר זה למעלה מכוחנו. אילו הופעלה איזו תכנית מסוג זה לשכירתן וביטוחן של אניות נייטראליות מן הימים הראשונים של המלחמה שעברה, כי אז אין ספק כמעט שהיתה זו עיסקה כדאית ביותר. במלחמה זו אפשר גם אפשר כי בכך תתייסד ליגה של אומות ימיות חפשיות שכדאי להשתייך אליה.

5. לכן המבוּקש הוא כי הקבינט, אם יסכים עקרונית לארבע המטרות העיקריות האלו, ימסור את השאלה לדיון למיניסטריונים השונים הנוגעים בדבר, לשם עיבּוד תכניות מפורטות לפעולה מיידית.

קודם שאמסור את התזכיר הזה לחברי הקבינט ואעלה את השאלה לדיון, ביקשתי את מטה האדמירליות שיבדוק בדיקה מחודשת ויסודית את המצב כולו.

29.9.39

הלורד־הראשון אל סגן־ראש־המטה־הימי

נא לחזור ולכנס את הישיבה על בּצר הברזל שקיימנו ביום ג' למחרת בבוקר, בעת ישיבת הקבינט, כדי לעיין בטיוטה שהכינותי. אין טעם לבקש את הקבינט לנקוט את הפעולה הנמרצה המוּצעת נגד ארץ נייטראלית אלא אם כן התוצאות הן בעלות חשיבות מן המדרגה הראשונה.

אני שומע שכמעט אין שום אניות גרמניות או שוודיות מנסות להוציא בצר מנרוויק דרומה, וכן שהגרמנים צוברים בצר בדרך הים באוקסלוזונד לקראת הקפיאה, והודות לכך יהיה ביכלתם להביא משד חדשי החורף משלוחים בים הבלטי בדרך תעלת־קיל אל חבל־הרוּר. היש ממש בדברים האלה? יהיה זה בלתי־נעים ביותר אם אכּנּס לפעולה בדבר מיקוש המים הטריטוריאליים של נורבגיה ויענו לי כי הדבר לא יועיל.

2. עם זאת, מתוך ההנחה שתעבוּרת הבּצר בחוף המערבי של נורבגיה היא גורם חשוב באמת וכדאי לעשות מאמץ כדי להפסיקה, באיזה מקום הייתם מציעים להפסיקה?

נא לחקור בפירוט את החוף ולהודיעני מהי הנקודה. ברור על־כל־פנים שהיא צריכה להיות מצפון לברגן, על־מנת להשאיר את החלק הדרומי של חוף נורבגיה המערבית פתוח לכל תעבורה שתוכל לבוא מנורבגיה או מתוך הים הבלטי בשיירה הנורבגית אלינו. כל זאת יש לבדוק יותר בטרם אוכל להגיש את עצומותי לפני הקבינט. לא אנסה לעשות זאת לפני יום ב' או ג'.

משהוסכם והוחלט הכל באדמירליוּת, הבאתי את הענין שנית לפני הקבינט. שוב היתה הסכמה כללית בדבר הצורך; אבל לא הצלחתי להשיג הסכמה לפעולה. טענות משרד־החוץ ביחס לנייטראליות היו כבדות־משקל, ודעתי לא יכלה להכריע. כמו שייראה עוד, המשכתי ללחוץ בנקודה זו בכל האמצעים ובכל ההזדמנויות. אולם רק באפריל 1940 נתקבלה ההחלטה שאותה ביקשתי בספטמבר 1939. אך לעת ההיא כבר היה מאוחר מדי.

*

כמעט בעצם הרגע הזה (כמו שידוע לנו עכשיו) הוסבו עיני הגרמנים לאותו כיווּן. ב־3 באוקטובר הגיש האדמירל פון־רדר, ראש המטה הימי, הצעת להיטלר תחת הכותרת “השגת בסיסים בנורבגיה”. הוא ביקש “שיודיעו לפירר בהקדם האפשרי על דעתו של מטה־המלחמה־הימית בדבר האפשרויות של הרחבת הבסיס המיבצעי צפונה. יש לקבוע אם אפשר להשיג בסיסים בנורבגיה תחת הלחץ המשותף של רוסיה וגרמניה, על־מנת לשפר את מעמדנו האסטרטגי והמיבצעי”. לפיכך ניסח שורת רשימות, שאותה נתן לפני היטלר ב־10 באוקטובר. “ברשימות אלו”, כתב, “הדגשתי באיזו מידה יזיק לנו כיבוש נורבגיה בידי הבריטים: בידי בריטניה יהיה הפיקוח על מבואות הים הבלטי, יאוּגפו המיבצעים הימיים שלנו והתקפותינו האוויריות על בריטניה, יבוא הקץ ללחץ שלנו על שוודיה. הטעמתי מה־רב הריוח שנפיק מכיבּוש החוף הנורבגי; מוצא אל צפון־האטלנטי, מניעת האפשרות של מחסום־מוקשים בריטי, כמו בשנת 1917־18… הפירר תפס מיד את חשיבות הבעיה הנורבגית; הוא ביקשני להשאיר את הרשימות ואמר כי רצונו לעיין בשאלה בעצמו”.

רוזנברג, המומחה לענייני־חוץ של המפלגה הנאצית, והממונה על לשכה מיוחדת לטיפול בתעמולה בארצות־חוץ, היה שותף לדעותיו של האדמירל. הוא חלם על “קניית לבה של סקנדינביה לרעיון של קהיליה נורדית הכוללת את העמים הצפוניים בהנהגתה הטבעית של גרמניה”. בתחילת 1939 סבור היה כי גילה מכשיר מתאים לכך במפלגה הלאומנית הקיצונית בנורבגיה, שמנהיגה היה מיניסטר־מלחמה נורבגי לשעבר בשם וידקוּן קויזלינג. נקבע מגע, ופעילותו של קויזלינג היתה קשורה בתכניות של המטה הימי הגרמני באמצעות הארגון של רוזנברג והנספח הימי הגרמני באוֹסלו.

קויזלינג ועוזרו האגלין באו לברלין ב־14 בדצמבר ורדר הביאם אל היטלר לדון בפעולת־פתע מדינית בנורבגיה. קויזלינג הביא אתו תכנית מפורטת. היטלר, שנזהר בסודיוּת, העמיד פנים כאילו אינו רוצה להוסיף על התחייבויותיו, ואמר כי יעדיף סקנדינביה נייטראלית. בכל זאת, לדברי רדר, ביום זה עצמו נתן לפּיקוד העליון את הפקודה להתכונן למיבצע בנורבגיה.

על כל זאת לא ידענו אנחנו, כמובן, מאומה.

*

בינתיים נעשה חצי־האי הסקנדינבי גיא־חזיון לסיכסוך בלתי־צפוי שעורר רגשות עזים בבריטניה וצרפת, והשפיע עד מאד על הדיונים בדבר נורבגיה. מרגע שהיתה גרמניה נתונה במלחמה עם בריטניה הגדולה וצרפת החלה רוסיה הסובייטית, ברוח החוזה שלה עם גרמניה, לחסום את קוי הכניסה ממערב לברית־המועצות. דרך אחת עברה מפּרוסיה המזרחית במדינות הבלטיות; דרך שניה עברה על פני מימיו של מפרץ פינלנד; הדרך השלישית עברה את פינלנד עצמה ועל פני המיצר הקארלי לנקודה שבה היה הגנרל הפיני רחוק עשרים מיל בלבד מפרוורי לנינגרד. הסובייטים לא שכחו את הסכנות שנשקפו ללנינגרד ב־1919. אפילו ממשלת הרוסים הלבנים של קולצ’אק הודיעה לוועידת־השלום בפאריז כי בסיסים במדינות הבלטיות ובפינלנד הם הגנה נחוצה לבירתה של רוסיה. באותה רוח דיבר סטאלין עם משלחות בריטניה וצרפת בקיץ 1939; ובפּרקים הקודמים ראינו איך היו החששות הטבעיים של המדינות הקטנות האלו מכשול על דרכה של ברית אנגלו־צרפתית עם רוסיה ואיך פילסו את הדרך להסכם מולוטוב־ריבּנטרופּ.

סטאלין לא ביטל זמן; ב־24 בספטמבר נקרא שר־החוץ האסתוני למוסקבה, וכעבור ארבעה ימים חתמה ממשלתו על חוזה־לעזרה־הדדית שנתן לרוסים את הזכות להעמיד חילות־מצב בבסיסי־מפתח באסתוניה. עד ל־21 באוקטובר כבר התאחזו הצבא האדום וחיל־האוויר האדום בבסיסיהם. בתוך כך הופעלה אותה שיטה גם בלטביה, וחילות־מצב סובייטיים הופיעו גם בליטא. הדרך הדרומית ללנינגרד וחציו של מפרץ פינלנד נחסמו, אפוא, חיש בפני שאפות גרמניות פּוטנציאליות על־ידי הכוחות המזוינים של הסובייטים. נשארה רק הגישה בדרך פינלנד.

בראשית אוקטובר נסע למוסקבה מר פּאסיקיבי, אחד המדינאים הפיניים שחתמו על השלום של 1921 עם ברית־המועצות. התביעות הסובייטיות היו מרחיקות־לכת; את הגבול הפיני על המיצר הקארלי יש להעתיק מהלך ניכּר לאחור כדי להרחיק את לנינגרד ממטחווי ארטילריה עוינת. על תביעה זו נוספו התביעות למסירת איים פיניים מסוימים במפרץ פינלנד; להחכרת חצי־האי ריבאתי יחד עם הנמל הפיני היחיד החפשי מקרח בים הארקטי, פּטסאמוֹ; ועל הכל, התביעה להכרת נמל האנגוֹ בכניסה למפרץ פינלנד כבסיס־ים־ותעופה רוסי. הפינים היו מוכנים לעשות ויתורים בכל הנקודות מחוץ לאחרונה. נדמה היה להם כי בהיות מפתחות המפרץ בידיים רוסיות יגוז בטחונה האסטרטגי והלאומי של פינלנד. השיחות הופסקו ב־13 בנובמבר וממשלת פינלנד החלה בגיוס ובחיזוק חילותיה על הגבול הקארלי. ב־28 בנובמבר ביטל מולוטוב את החוזה לאי־התקפה בין פינלנד ורוסיה; כעבור יומיים התקיפו הרוסים בשמונה נקודות לאורך גבול אלף המיל של פינלנד, ובאותו בוקר הפציץ חיל־האוויר האדום את הלסינקי הבּירה.

עיקר כבדה של ההתקפה הרוסית הוטל בתחילה על ביצורי־הגבול של הפינים במיצר הקארלי. אלה כללו איזור מבוצר בעומק של כעשרים מיל לצפון ולדרום בתוך שטח מיוער המכוסה שלג עמוק. איזור זה נקרא “קו מאנרהיים”, על שם המפקד הראשי הפיני ומושיעה של פינלנד משיעבוד בולשבי ב־1917. בעקבות ההתמרמרות שנתעוררה בבריטניה, בצרפת, ובתוקף גדול עוד יותר בארצות־הברית, על ההתקפה ללא־התגרות מצד המעצמה הסובייטית האדירה על אומה קטנה, אמיצה ובעלת תרבות גבוהה, באו עד־מהרה השתוממות ורגש הקלה. השבועות הראשונים של הקרבות לא הביאו עמהם שום הצלחה לכוחות הסובייטיים, שבתחילה נשאבו כמעט כולם מתוך חיל־המצב של לנינגרד. הצבא הפיני, שכל כוחו הלוחם לא עלה על 200,000 איש לערך, לא הכזיב. הוא קידם את פני הטנקים הרוסיים באומץ־רוח ובטיפוס חדש של רימון־יד, שעד־מהרה נתכנה “בקבוק מולוטוב”.

קרוב לוודאי שהממשלה הסובייטית קיותה לטיול קל. התקפות־האוויר הראשונות על הלסינקי ומקומות אחרים, אף שלא היו כבדות ביותר, חזקה היתה עליהן שתטלנה אימה. החיילות שהפעילו בראשונה, אף כי היתה להם עדיפות מספרית גדולה, נפלו מיריביהם באיכותם ובאימונם. התקפות־האוויר והפלישה לארצם הלהיבו את הפינים, שנחלצו כאיש אחד נגד התוקפן ונלחמו בעוז־החלטה גמור ובכשרון־מעשה שאין למעלה ממנו. אמת שהאוגדה הרוסית שביצעה את ההתקפה על פטסאמו לא התקשתה ביותר להדוף את 700 הפינים שבאיזור ההוא. אבל ההתקפה על ה“מתניים” של פינלנד המיטה אסון על הפולשים. השטח כאן מכוסה כמעט כולו יערות־אורן, גבעי כלשהו, ובזמנו היה עוטה שלג קשה בעבי רגל. הקור היה עז. הפינים היו מצוידים היטב במגלשים ובגדים חמים, ולרוסים לא היו לא אלה ולא אלה. יתר על כן, הפינים הוכיחו שהם תוקפניים בלוחמת־יחידים, מאומנים היטב בסיור ובלוחמת־יערות. לשווא שׂמו הרוסים את מבטחם במספרם ובכלי־נשק כבדים יותר. לכל אורך החזית הזאת נסוגו משמרות־הגבול הפיניים לאִטם בדרכים, והטורים הרוסיים בעקבותיהם. לאחר שחדרו הללו כשיעור שלושים מיל, עטו עליהם הפינים. כיון שנעצרו נוכח קווי־הביצורים הפיניים הבּנויים ביערות, הותקפו בחימה מאגפיהם יומם ולילה וקווי־התחבורה שלהם נותקו מאחריהם, בוּתקו הטורים לגזרים, ואם שיחק להם המזל הרי חזרו כלעומת שבאו, לאחר שסבלו אבידות כבדות. עם תום דצמבר כשלה כל התכנית הרוסית להבקיע את ה“מתניים”.

גם ההתקפות על קו־מאנרהיים בחצי־האי הקארלי לא זכו בינתיים להצלחה גדולה יותר. מצפון לאגם לאדוֹגה נחלה תנועת גילוּל, שבּה ניסו כשתי אוגדות סובייטיות, אותו מפח־נפש שעלה בחלקם של המיבצעים צפונית משם. כנגד הקו עצמו נערכה בתחילת דצמבר שורה של התקפות המוניות על־ידי קרוב לשתים־עשרה אוגדות, והתקפות אלו נמשכו כל החודש. הרעשות־התותחים הרוסיות לא היו מספיקות; הטנקים שלהם היו קלים ברובּם, ושורה רצופה של התקפות חזיתיות נהדפה באבידות כבדות וללא שום השׂגים. לנוכח הכשלון לאורך כל החזית נשתכנעה הממשלה הסובייטית עם תום השנה כי ענין לה באויב שונה מאד ממה ששיערה תחילה. היא החליטה על מאמץ עליון. מתוך שתפסו הסובייטים כי במלחמת־היערות של הצפון לא יוכלו להתגבר בכובד מספרם בלבד על יתרון הטקטיקה והאימונים של הפינים, החליטו להתרכז בהבקעת קו־מאנרהיים בשיטות של לוחמת־מצור, שבּה יוכלו להפעיל במלוא המידה את כוחם של ארטילריה כבדה וטנקים כבדים. דבר זה הצריך הכנות באמת־מידה גדולה, והחל מסוף השנה שככו הקרבות לכל אורך החזית הפינית, ולפי־שעה נשארו הפינים עטורי נצחון על מתקיפם האדיר. מאורע מפתיע זה נתקבל במידה שווה של שביעות־רצון בכל הארצות, בין לוחמות בין נייטראליות, ברחבי העולם כולו. היתה זו פרסומת גרועה למדי לצבא הסובייטי. בחוגים בריטיים היו רבים שהתברכו בלבבם על שלא שקדנו יותר מדי להביא את הסובייטים אל צדנו והשתבחו בראיית־הנולד שלהם. בחפזון רב מדי הוסקה המסקנה כי הצבא הרוסי נהרס על־ידי הטיהור, וכי רקבון שיטת הממשלה והחברה שלהם וניווּנה הוכחו עתה. לא רק באנגליה נתקבלה השקפה זו. אין ספק כי היטלר וכל הגנרלים שלו העמיקו להגות בגילויים שנתגלו בפינלנד, וכי הדבר מילא תפקיד חשוב מאד בעיצוב מחשבתו של הפירר.

התקפה רוסית על פינלנד, דצמבר 1939

גילוי אחרון זה של הטלת־אימה ותוקפנות גסה ליבּה את כל התרעומת שעורר חוזה ריבנטרופ־מולוטוב על הממשלה הסובייטית. רגשות אלה היו מהוּלים גם בוז לחוסר־היעילות שהפגינו החיילות הסובייטיים והתלהבות לפינים הגיבורים. למרות המלחמה הגדולה שהוכרזה, היתה שאיפה עזה לעזור לפינים במטוסים ושאר חמרי־מלחמה יקרים ובמתנדבים מבריטניה, מארצות־הברית, ועוד יותר מכך – מצרפת. גם משלוחי הנשק גם המתנדבים יכלו להגיע לפינלד רק בדרך אחת. נמל־הבּצר נארוויק, על מסילת־הברזל שלו המוליכה על פני ההרים אל מכרות הברזל השוודיים, קנו להם משמעות סנטימנטלית – אם לא אסטרטגית – חדשה. שימושו כקו־אספקה לצבאות הפינים ישפיע על הנייטראליות של נורבגיה ושוודיה כאחת. שתי המדינות האלו, המתייראות במידה שווה מפני גרמניה ורוסיה, לא חתרו אלא להישאר מחוץ למלחמה בין המעצמות המקיפות אותן והעשויות לבלען. דומה היה בעיניהן כי זה סיכוי הקיום היחיד שלהן. אבל בעוד אשר ממשלת בריטניה לא שׂשׂה לפגוע אפילו פגיעה טכנית במים הטריטוריאליים הנורבגיים, על־ידי הנחת מוקשים ב־“Leads” לצרכה־היא נגד גרמניה, הנה פעלה מתוך דחף רגשי נדיב, הקשור אך בעקיפים בבעיה המלחמתית שלנו, ונטתה להעמיד דרישה רצינית יותר בפני נורבגיה ושוודיה כאחת למתן מעבר חפשי לאנשים ואספקה לפינלנד.

אני הגיתי אהדה נלהבת לפינים ותמכתי בכל ההצעות המכוּונות לעזור להם; וקידמתי בברכה את משב־הרוח החדש והנוח הזה בחינת אמצעי להשגת היתרון האסטרטגי הראשון־במעלה של ניתוק אספקת הבּצר החיונית של גרמניה. אם תיעשה נארוויק מעין בסיס של בעלי־הברית לאספקה לפינים, ודאי קל יהיה למנוע את האניות הגרמניות מלטעון בּצר בנמל ולהפליג בשלום דרומה לגרמניה. מרגע שמאיזו סיבה שהיא נתעלם מן המחאות של נורבגיה, יכללו האמצעים הרחבים את הקטנים מהם. בזמן הזה היו עיני האדמירליות נשואות גם אל תנועותיה של שוברת־קרח רוסית גדולה וחזקה שצריכה היתה להישלח ממוּרמנסק לגרמניה, להלכה לשם תיקונים, אך כפי שנסתבר הרבה יותר – כדי לפתוח את הנמל הבלטי לוּלאה, הקפוא עתה, בשביל אניות הבּצר הגרמניות. לפיכך חידשתי את מאמצי להשיג הסכמה למיבצע הפשוט וחסר־הדמים של מיקוּש ה־“Leads”, מעשה שהיה לו תקדים מסוים מן המלחמה שעברה. הואיל והשאלה מעוררת בעיות מוסריות, רואה אני לנכון להציג את עצומותי בצורתן הסופית כפי שהעליתין לאחר עיונים וּויכוחים ממושכים.

נורבגיה – תעבורת בצר

16.12.39

איגרת מאת הלורד־הראשון־של־האדמירליות

הפסקתם היעילה של משלוחי הבּצר הנורבגיים לגרמניה עומדת בדרגת מיבצע אופנסיבי ראשון־במעלה במלחמה. משך עוד חדשים רבים אין לפנינו שום צעד הנותן לנו סיכוי נאה כל־כך לקצץ בביזבוז ובהרס הכרוכים בסיכסוך, ואולי למנוע את השחיטות העצומות אשר תלווינה את ההתמודדות בין הצבאות הגדולים.

2. אם נראה הדבר כי היתרון שקול כנגד טעמי ההתנגדות הברורים והרציניים, יש להפסיק את המשלוחים בתוקף ובמלוא ההקף. הבּצר מלוּלאה (בים הבלטי) הופסק כבר על־ידי הקרח החרפי, שאסור להניח לשוברת־הקרח הסובייטית לשברו, אם ייעשה הנסיון הזה. את הבּצר מנארוויק יש להפסיק על־ידי זריעת שורה רצופה של שדות־מוקשים קטנים במים הטריטוריאליים של נורבגיה בשתים או שלוש הנקודות המתאימות שעל החוף, דבר שיאלץ את האניות המובילות בצר לגרמניה לעזוב את המים הטריטוריאליים ולצאת אל מרחב הים, מקום שם תילקחנה שלל, אם גרמניות הן, או תהיינה נתונות לפיקוח־ההברחה שלנו, אם נייטראליות הן. גם את משלוחי הבּצר מאוֹקסלוֹזוּנד, הנמל העיקרי החפשי מקרח בים הבלטי, יש למנוע בשיטות שאלה תהיינה לא דיפלומטיות ולא צבאיות. יש לטפל בכל שלושת הנמלים האלה בדרכים מתאימות שונות בהקדם האפשרי.

3. אין כאן שאלה של מניעת מיליון טונה מגרמניה מעתה ועד מאי אלא של ניתוק כל האספקה החרפית שלה מחוץ לכּמויות האפסיות שאפשר להשיג מגאוולה, או מנמלים קטנים אחרים חפשים־מקרח בים הבלטי. לפיכך תסבול גרמניה מחסור קשה, שיהיה נוטה להיעשות משבר לפני בוא הקיץ. אבל כשימס הקרח במפרץ בותניה שוב ייפּתח מקור האספקה הגדול מלוּלאה, ואין ספק שגרמניה עושה תכניות לא רק לקבל הרבה ככל אשר תוכל משך החורף אלא גם למלא את חסרון כל 1/2 9 מיליוני הטונות, או אף יותר, הנחוצות לה, בין 1 במאי ל־15 בדצמבר 1940. לאחר־מכן תוכל לקוות לארגן משלוחים מרוסיה ואז תוכל לנהל מלחמה ארוכה מאד.

4. אפשר מאד שאם נגיע לחודש מאי כשגרמניה רעבה לבצר לתעשיותיה ולחימושה, תיעשה מניעת פתיחתו המחודשת של נמל לוּלאה [בשבילנו] מטרה ימית ממדרגה ראשונה. דרך אחת תהיה זריעת שדה־מוקשים מוצהר, כולל מוקשים מגנטיים, מול לוּלאה על־ידי צוללות בריטיות. יש עוד דרכים. אם אפשר יהיה לנתק את גרמניה מכל משלוח בּצר שוודי מעתה ועד סוף 1940 הרי תונחת על כשרה המלחמתי מהלומה שכּמוה כנצחון ממדרגה ראשונה בשדה או באוויר, ובלי שום קרבנות רציניים. אפשר באמת שיהיה לדבר ערך מכריע מיד.

5. על כל מכה המונחתת במלחמה יש מכה־שכנגד. אם יורים באויב הוא משיב יריה. לכן נחוץ הוא ביותר לראות נכוחה את האמצעים־שכנגד שאולי תנקוט גרמניה, או שתסחט בכוח מנורבגיה או שוודיה. אשר לנורבגיה, יש שלושה צמדי־מאורעות הקשורים זה בזה. ראשית, הגרמנים, המנהלים מלחמה בצורה אכזרית ומופקרת, הסיגו את גבול המים הטריטוריאליים של נורבגיה וטיבעו ללא אזהרה ומבלי החיש עזרה מספר אניות בריטיות ונייטראליות. על כך תשובתנו היא הנחת שדה־המוקשים שנזכרו למעלה. מוגשת הצעה שלאות מחאה תבטל נורבגיה את ההסכם רב־הערך שעשינו אתה על שׂכירת המיכליות ושאר האניות שלה. אבל אז תקפח את העסק המכניס ביותר שעשתה אתנו, והאניות האלו שוב לא תבאנה לה כל תועלת בהתחשב בפיקוח־ההברחה שלנו. אניותיה תהיינה בטלות ממעשׂ, ובעליהן יתרוששו. לא יהיה זה לטובת האינטרסים של נורבגיה שתעשה ממשלתה את הצעד הזה; והאינטרס הוא גורם רב־כוח. שלישית, נורבגיה תוכל לגמול בסירוב לשלוח את האלוּמיניוּם ושאר חמרי־המלחמה החשובים למיניסטריון־התעופה ולמיניסטריון־האספקה שלנו. אבל כאן שוב ילקו האינטרסים שלה. לא די שלא תקבל את הרווחים הגדולים שמביא לה מסחר זה, אלא שבריטניה הגדולה גם תוכל לשתק את כל התעשיה של נורבגיה, המרוכזת באוֹסלוֹ ובברגן, על־ידי שתמנע ממנה את הבּאוּקסיט ושאר חמרי־גלם הכרחיים. בקצרה, אם תגיב נגדנו נורבגיה בפעולות־תגמול, יביא עליה הדבר חורבן כלכלי ותעשייתי.

6. רגשי האהדה של נורבגיה נתונים לנו, וחירותה לעתיד־לבוא מאדנות גרמנית תלויה בנצחונם של בעלי־הברית. אין זה מתקבל־על־הדעת שהיא תנקוט איזה משני האמצעים הנגדיים הנזכרים למעלה (אף כי אולי תעיין בהם), אלא אם כן תאלץ אותה גרמניה לכך בכוח גס.

7. כוח זה ודאי יופעל כנגדה בין כה וכה, ויהי־מה אשר נעשה, אם תחשוב גרמניה כי האינטרס שלה מחייב שתשתלט בחוזק־יד על חצי־האי הסקנדינבי. במקרה זה תקיף המלחמה גם את נורבגיה ושוודיה, ומאחר שאנו שליטים בים אין שום מניעה לכך שחיילות צרפתיים ובריטיים יקדמו את פני הפולש הגרמני על אדמת סקנדינביה. מכל־מקום ודאי שנוכל לכבוש ולהחזיק את כל האיים או הנקודות המתאימות שנבחר על החוף הנורבגי. ההסגר שלנו על גרמניה מצפון ייעשה אז מוחלט. נוכל, למשל, לכבוש את נארוויק וברגן, ולהשאירן פתוחות למסחר שלנו עם שנסגור אותן לגמרי בפני גרמניה. אין להגזים כלל בהדגשה ששליטה בריטית על קו־החוף הנורבגי היא מטרה אסטרטגית בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה. אפילו תשיב גרמניה באמצעי־תגמול עד קצה הגבול, אין לראות אפוא במה תרע לנו הפעולה המוּצעת עתה. נהפוך הוא, שׂכרנו מהתקפה גרמנית על נורבגיה או שוודיה יהיה גדול מהפסדנו. אפשר להרחיב את הדיבור על נקודה זו יותר מכפי הנחוץ פה.

אין שום מניעה לכך שנצליח בהבטחת אספקה גדולה וממושכת של בצר משוודיה בדרך נארוויק עם שנטה את כל משלוחי הבּצר מכיוון גרמניה. זאת צריכה להיות מטרתנו.

סיכמתי כדברים הבאים: –

8. יש לשקול מה יהיה רישומה של פעולתנו נגד נורבגיה על דעת־הקהל ועל שמנו הטוב. תפסנו בנשק בהתאם לעקרונות ספר־הברית של חבר־הלאומים, על־מנת לעזור לקרבנות התוקפנות הגרמנית. שום הפרה טכנית של החוק הבינלאומי, כל זמן שאין היא מלווה מעשי אכזריות כלשהם, לא תוכל לשלול מאתנו את אהדת הארצות הנייטראליות. לא תהיה לדבר שום השפעה לרעה על הגדולה שבכל המדינות הנייטראליות, ארצות־הברית. יש לנו יסוד להאמין כי היא תטפל בענין בצורה המכוונת ביותר לעזור לנו. ואנשיה רבי־תושיה הם.

9. הפוסק האחרון הוא מצפוננו אנו. אנחנו נלחמים כדי להשיב את שלטון החוק על כנוֹ ולהגן על חירויות הארצות הקטנות. תבוסתנו פירושה יהיה תקופה של אלימות בּרבּרית, והיא תביא שואה לא רק עלינו כי אם גם על החיים העצמאיים של כל ארץ קטנה באירופה. כשאנו פועלים בשם ספר־הברית, וכמוּרשים בפועל של חבר־הלאומים וכל מה שהוא מסמל, לנו הזכות, אף גם חובה היא עלינו, לבטל לזמן־מה כמה מן השיגרות של אותם החוקים עצמם שאנו מבקשים לחזקם ולבצרם. אסור שאומות קטנות תכבולנה את ידינו שעה שאנו נלחמים על זכויותיהן וחירותן. בשעת־חירום עליונה אסור שכּתבוֹ של החוק יפריע לאנשים שעליהם ניטל להגן עליו ולהגשימו. לא מידת היושר ולא מידת ההגיון אינן נותנות שהמעצמה התוקפנית תזכה בשורה אחת של יתרונות על־ידי קריעת כל החוקים ובשורה שניה של יתרונות על־ידי שתחסה מאחרי יחס הכבוד־לחוק, הנטוּע ביריביה. מדריכתנו צריכה להיות האנושות ולא החוקיות סתם.

על כל זאת חייבת היסטוריה להוציא את משפטה. עתה אנו עומדים בפני מאורעות.

*

הקבינט דן בתזכירי ב־22 בדצמבר, ואני נימקתי את עצוּמתי כמיטב כשרוני. לא יכולתי להשיג שום הסכמה לפעולה. אולי תוגש לנורבגיה מחאה דיפלומטית על השימוש לרעה במים הטריטוריאליים שלה מצד גרמניה, וראשי־המטות קיבלו הוראות לעיין בתוצאות הצבאיות של כל התחייבות אפשרית לעתיד־לבוא על אדמת סקנדינביה. הם הוסמכו לעבּד תכניות להעלאת כוח על חופה של נארוויק למען פינלנד, וכן לעיין בתוצאות הצבאיות של כיבוש נורבגיה הדרומית בידי גרמניה. אבל אי־אפשר היה לתת לאדמירליות כל פקודות ביצוע. בתזכיר שמסרתי ב־24 לדצמבר הבאתי את תמצית דו"חות המודיעין שהעידו על האפשרויות של מזימה רוסית נגד נורבגיה. לפי השמועה ריכזו הסובייטים במוּרמנסק שלוש אוגדות המתכוננות למשלחת ימית. “אפשר”, סיכמתי לאמור, “כי זירה זו תיעשה בקרוב הבימה לפעולות”. דבר זה נתאמת ביותר: אבל הפעולות באו מצד אחר.

פרק שלושים־ואחד ראש־השנה קודר

התרדמה נמשכת – “קתרינה”: השלב הסופי – המתיחות עם רוסיה – חששותיו של מוסוליני – מר הוֹר־בּלישה עוזב את משרד המלחמה – מעצורים לפעולה – מצב־רוח של בין־השמשות בבתי־החרושת – התוצאות במאי – תפיסת התכניות הגרמניות נגד בלגיה – עבודתו וגידוּלו של חיל־המשלוח־הבריטי – אף לא אוגדה משוריינת אחת – הירידה בצבא הצרפתי – קנוניות הקומוניסטים – תכניות הגרמנים לפלישה לנורבגיה – המועצה־המלחמתית־העליונה ביום 5 בפברואר – השתתפותי בפעם הראשונה – פרשת “אלטמרק” – הקפיטן פיליפ ואיאן – הצלת השבויים הבריטיים – הסניגוריה המוצלחת של מר צ’מברליין – היטלר ממנה את הגנרל פון־פלקנהוֹרסט לפיקוד נגד נורבגיה – נורבגיה קודם צרפת – התקפת־אוויר גרמנית על הספּנוּת שלנו בחוף המזרחי – צעדים־שכנגד – תוצאות משביעות־רצון של ששת החדשים הראשונים למלחמה בים – נאום אומדנות הצי, 27 בפברואר 1940

כשנסתיימה שנת 1939 עדיין נשארה המלחמה שקועה בתרדמתה המאיימת. רק יריית תותח בודדת או פטרול־סיור השביתו את דממת החזית המערבית. הצבאות לטשו עיניהם זה כנגד זה מאחרי ביצוריהם המתנשאים והולכים מעבר לשטח־הפקר שאין מתכתשים עליו.

יש צד של דמיון [כתבתי אל פּאוּנד ביום חג־המולד] בין המצב עכשיו לסוף שנת 1914. המעבר משלום למלחמה הושלם. הימים החיצוניים נקיים מאניות האויב, על־כל־פנים כרגע. הקווים בצרפת סטאטיים. אבל נוסף על כך הדפנו בים את התקפת הצוללות הראשונה, אשר לשעבר לא החלה אלא בפברואר 1915 ואנו קרובים לפתרון הקושיה החדשה של המוקש המגנטי. יתר על כן, בצרפת הקווים משתרעים לאורך הגבולות תחת שיהיו ששה או שבעה מגלילות צרפת ובלגיה בידי האויב. הנה כך נדמה לי שאנוּ יכולים לעשות השוואה נוחה מאד בין המצב של עכשיו לבין זה של 1914. ויש בי גם ההרגשה (שאפשר לתקנה בכל רגע) שגרמניה של הקייזר היתה לקוֹח קשה הרבה יותר מגרמניה הנאצית.

זהו כרטיס־הברכה הטוב ביותר שאני יכול לשלוח לחג־המולד בצוֹק העתים האלו.

לעת הזאת משוכנע הייתי יותר ויותר כי לא יהיה שום “מיבצע קתרינה” ב־1940. “שיגור צי עדיף על פני המים לתוך הים הבלטי”, כתבתי אל פּאוּנד (6 בינואר), “אף כי רצוי הוא ביותר, איננו הכרח לתפיסת מכרות הברזל ולהחזקתם. לכן אף כי יש להמשיך בכל ההכנות לשיגור הצי, וצריך לעשות מאמצים חזקים, טעות תהיה לנסות בכך אלא אם כן נוכל לראות את האפשרויות שלנו להחזיקו תחת התקפות־אוויר, וטעות גדולה עוד יותר תהיה זאת להתנות את תפיסת מכרות הברזל בשיגור צי שעל־פני־המים. הבה נתקדם בביטחה ונראה איך יתפתח הצד הימי במרוצת המאורעות”.

וכעבור שבוע:

13.1.40

מר צ’רצ’יל אל הלורד־הראשון־של הימיה

עיינתי בשׂוֹם לב בכל המסמכים שהואלת בטובך לשלוח לי בתשובה למיזכרים השונים שלי על דבר “קתרינה”. שלא בטובתי הגעתי למסקנה הסופית כי המיבצע שהתווינו אותו בקווים כלליים בסתיו לא יהיה בר־ביצוע השנה. עדיין לא השגנו שליטה מספקת על צוללות, מוקשים ופושטות עד כדי שנוכל להכשיר את האניות הקטנות המרובּות לתפקידים המיוחדים הנדרשים. בעית הבטחתן היחסית של אניותינו מפני התקפות־אוויר לא נפתרה. מפציץ־הצלילה נשאר בגדר איוּם נורא. הרקטות, אף שהן מתקדמות במהירות לשלב הייצור, לא תעמודנה לרשותנו בכמויות מספיקות, אפילו יתנהל הכל למישרים, משך עוד חדשים רבים. עד כה לא היה לאל־ידנו לתת את ההגנה של שיריוּן נוסף לגדולות שבאניותינו. המצב הפוליטי בים הבלטי מבולבל ביותר. מצד שני הרי הופעתה של ביסמרק בספטמבר מוסיפה הרבה על הקף ההתנגדות שניתקל בה על פני המים.

2. אבל אפשר גם אפשר שהמלחמה תתגעש ב־1941, ואין איש יכול לדעת איזה הזדמנויות תופענה אז. לכן רצוני הוא שכּל ההכנות של האניות וספינות־העזר השונות, המפורטות בטבלה שלך והמצוינות כ“כדאיות”, תימשכנה בהתאם לאפשרויות; שכאשר אניות באות למספנות לצורך תיקונים או בדק, יעשו להן כל דבר שלא יעכב את חזירתן לשירות. ולבטח יהיה זה אך מעשה של תבונה פשוטה, לנוכח עמדתה של רוסיה, אם נמשיך בחימוש המשחתות שלנו לצורך שירות בימי חורף. אני שמח להרגיש שהננו בדעה אחת בענין זה.

*

עד כאן לא קם עוד שום בעל־ברית להתייצב לימיננו. ארצות־הברית היתה קרירה יותר מבכל תקופה אחרת. אני התמדתי בחליפת המכתבים שלי עם הנשיא, אך התגובה היתה מועטה. שר־האוצר רטן על מלאי הדולרים המתמעט שלנו. כבר חתמנו על חוזה לעזרה הדדית עם תורכיה, ושוקלים היינו מה עזרה נוכל לתת לה בגדר יכלתנו המצומצמת. העקות שחוללה מלחמת פינלנד קילקלו את יחסינו עם הסובייטים, שגרועים היו ממילא. כל פעולה שאולי ניזוֹם כדי לעזור לפינים תוכל להביא לידי מלחמה עם רוסיה. הניגודים היסודיים בין הממשלה הסובייטית לגרמניה הנאצית לא מנעו את הקרמל מהושיט עזרה פעילה באספקה ובשירותים לפיתוח כוחו של היטלר. הקומוניסטים בצרפת, והמעטים שהיו בנמצא בבריטניה, הוקיעו את המלחמה “האימפריאליסטית־הרכושנית”, ועשו ככל יכלתם להפריע לעבודה בבתי־החרושת לנשק. אין ספק כי היתה להם השפעה מדכאה וחותרנית בתוך הצבא הצרפתי, שכבר נלאה מחדלון־מעשׂ. אנחנו הוספנו לחזר אחרי איטליה בגינוני נימוסים ובחוזים נוחים לה, אבל לא יכולנו לחוש שום בטחון, שום התקדמות בכיוון של ידידות. הרוזן צ’אנו הסביר פנים לשגריר שלנו. מוסוליני הגביה אף.

אולם הרודן האיטלקי לא היה פטור מחששות משלו. ב־3 בינואר כתב להיטלר מכתב חושׂפני בו הביע את מורת־רוחו מן ההסכם של גרמניה עם רוסיה.

לאחר ארבעים שנות נסיוני הפוליטי אין איש מיטיב לדעת ממני כי מדיניות – בפרט מדיניות מהפכנית – יש לה צרכים טכסיסיים. אני הכרתי בסובייטים ב־1924. ב־1934 חתמתי אתם על חוזה מסחר וידידות. לפיכך הבינותי כי אנוס אתה, בפרט לאחר שנתבדתה נבואתו של ריבנטרופ על אי־התערבותן של בריטניה וצרפת, להימנע מן החזית השניה. היה עליך לשלם בעד זה בכך שרוסיה הפיקה, באפס־יד, את הריוח הגדול ביותר מן המלחמה בפולין ובמדינות הבלטיות.

אבל אני, שנולדתי מהפכן ולא שיניתי מן המנטליוּת המהפכנית שלי, אומר לך שאי־אפשר לך להקריב תדיר את עקרונות המהפכה שלך לצרכים הטכסיסיים של רגע זה או אחר… כן מוטלת עלי החובה המפורשת להוסיף כי כל צעד נוסף ביחסים עם מוסקבה יהיו לו הדים הרי־שואה באיטליה, מקום שאחידוּת העמדה האנטי־בולשבית היא מוחלטת, מוצקה כסלע ואינה ניתנת להישבר. הרשני לחשוב כי דבר זה לא יקרה. הפתרון למרחב־המחיה שלך הוא ברוסיה, ולא בשום מקום אחר… ביום שנחריב את הבולשביזם נוכיח את נאמנותנו לשתי המהפכות שלנו. אז יבוא תורן של הדמוקרטיות הגדולות, שהסרטן המכרסם בהן ישמידן כלה…

*

ב־6 בינואר ביקרתי שוב בצרפת כדי להסביר את שתי התכניות המכניות שלי, קולטיבטור מס. 6 ומוקש־הנהר (מיבצע '“רויאל מארין”), לפּיקוד העליון הצרפתי. בבוקר, לפני צאתי, שלח ראש־הממשלה לקרוא לי והודיעני כי החליט על שינוי במשרד־המלחמה, וכי מר הוֹר־בלישה יפנה את מקומו למר אוליבר סטנלי. בשעה מאוחרת במוצאי היום ההוא טילפן אלי מר הור־בלישה לשגרירות שלנו בפאריז וסיפר לי מה שכבר היה ידוע לי. דחקתי בו, אך ללא הצלחה, שיטול את אחת הכּהונות האחרות שהיו פתוחות לפניו. קרנה של הממשלה עצמה ירוּדה היתה בעת הזאת, וכמעט כל עתוני הארץ הכריזו כי דמות בעלת־מרץ וחיונית ביותר הודחה מן הממשלה. האיש עזב את משרד־המלחמה בתוך מקהלת שבחיה של העתונות. הפרלמנט איננו שואב את דעתו מן העתונים; לאמיתו של דבר הוא מגיב לעתים קרובות תגובה הפוכה. כשנתכנס הפרלמנט כעבור שבוע, מעטים היו מגיגיו של הור־בלישה, והוא נמנע ממסור כל הודעה. אני כתבתי אליו כדברים הבאים:

10 בינואר 1940

צר לי מאד ששותפותנו הקצרה כעמיתים נסתיימה. במלחמה שעברה עברה עלי אותה חוויה שבאה עליך, ואני יודע מה־מרה ומכאיבה היא לאדם שלבו נתון למלאכה. לא שאלו לדעתי בשינויים שהוצעו. קיבלתי את הידיעה רק לאחר שהוחלט עליהם. עם זאת לא אנהג אתך גילוי־לב אם לא אודיעך כי סבור הייתי שמוטב יהיה אם תלך למיניסטריון המסחר או המודיעין, וצר לי מאד על שלא ראית אפשרות לעצמך לקבל את הראשונה מן המשרות החשובות האלו.

ההשׂג הבולט ביותר של תקופת כהונתך במשרד־המלחמה היה העברת שירות־החובה בזמן שלום. אתה יכול להישען על כך בביטחה, ואני מקווה שלא יארכו הימים ונשוב להיות עמיתים, והמכה הזמנית הזאת לא תפריע במידה רצינית לאפשרויות שלפניך לשרת את המולדת.

לא היה לאל־ידי להגשים את תקוותי עד שהקימותי, לאחר התפוררות הקואליציה הלאומית, את מה־שקוראים “ממשלת המעבר” במאי 1945. בלישה נעשה אז מיניסטר לביטוח הלאומי. בפרק־הביניים היה האיש אחד מן המבקרים המחמירים שלנו; אבל שמחתי מאד על שהיה ביכלתי להחזיר איש מוכשר כמוהו לממשלה.

*

כל חודש ינואר עמדו הפינים איתן, ובסוף החודש עדיין הוחזקו הצבאות הרוסיים הגדלים בעמדותיהם. חיל־האוויר האדום הוסיף להפציץ את הלסינקי ואת ויפּוּרי, וזעקתה של ממשלת פינלנד למטוסים וחמרי־מלחמה גברה והלכה, משקצרו הלילות הצפוניים עמדה להתגבר האופנסיבה האווירית הסובייטית, לא רק על ערי פינלנד אלא גם על קווי־התחבורה של צבאותיה. רק קילוח דק של חמרי־מלחמה ורק כמה אלפי מתנדבים מן הארצות הסקנדינביות הגיעו לפינלנד עד כה. לשכה לגיוס נפתחה בלונדון בינואר, וכמה עשרות מטוסים בריטיים נשלחו לפינלנד, מהם במישרים בדרך האוויר. בעצם לא נעשה שום דבר שיש בו תועלת.

הדחיות ביחס לנארוויק נמשכו בלי סוף. הקבינט, אף כי היה מוכן לעיין בהפעלת לחץ על נורבגיה ושוודיה למתן מעבר לעזרה לפינלנד, הוסיף לעמוד בהתנגדותו למיבצע הקטן הרבה יותר של מיקוש נתיב־המים הסמוך לנורבגיה. הראשון נאצל היה; השני טקטי בלבד. חוץ מזה יכלו הכל לראות כי נורבגיה ושוודיה תסרבה לתת אפשרות להגשת עזרה; לכן בין כה וכה לא היתה התכנית עתידה להביא כל פרי.

בעגמת־נפשי לאחר אחת מישיבות הקבינט שלנו כתבתי אל אחד מעמיתי:

15 בינואר 1940

חרדתי נבעה בעיקר מן הקשיים הנוראים שמעמיד מנגנון ניהול המלחמה שלנו בפני פעולה של ממש. רואה אני חומות כה כבירות של מניעה, בנויות ונבנות, עד שתמה אני אם יש לאיזו תכנית שהיא סיכוי לטפס ולעבור מעליהן. רק צא וראה את הטענות שעליהן צריך היה להתגבר בשבעת השבועות שבהם אנחנו דנים כבר במיבצע נארוויק זה. ראשית, נימוקי ההתנגדות של המיניסטריונים הכלכליים, לאספקה, למסחר וכו'. שנית, ועדת־התיכנון־המשותפת. שלישית, ועדת־ראשי־המטות. רביעית, הטענה המופרכת, “לא לקלקל את התכנית הגדולה בעבוּר הקטנה”, בו בזמן שמועט מאד הוא למעשה הסיכוי שייעשה נסיון החלטי להגשים את התכנית הגדולה. חמישית, הנימוקים המשפטיים והמוסריים, שכולם נשחקו מעט־מעט. ששית, עמדת הארצות הנייטראליות, ועל הכל – זו של ארצות־הברית. אך ראה מה־יפה היתה תגובתה של ארצות־הברית על הגישוש שלנו! שביעית, הקבינט עצמו, על נקודות הבקורת המרובות שלו. שמינית, לאחר שיושרו כל ההדוּרים האלה, יש להיועץ בצרפתים. ולבסוף, יש להפיס את דעתם ומצפונם של הדומיניונים, מה־גם שהם לא עברו את התהליך שבזכותו התקדמה דעת־הקהל אצלנו. מפני כל זאת יש בי הרגשה כי במסגרת הסידורים הקיימים נהיה מוכרחים לחכות להתקפות הנוראות של האויב, שאי־אפשר להתכונן לקראתן בכל השטחים בעת־ובעונה־אחת מבלי לדלדל את הכוחות במידה שתהיה בעוכרינו.

אני מטפל בהגשמת שתים או שלוש תכניות, אבל חושש אני שהכל יכרע תחתיו נוכח המערך העצום של נימוקים וכוחות שליליים. סלח לי אפוא אם אני מגלה ייאוש. דבר אחד ודאי הוא בהחלט, שהנצחון לא יימצא לעולם על־ידי נקיטת קו ההתנגדות הפחותה ביותר.

אולם לפי שעה האיום לארצות־השפלה מאפיל על כל פרשת נארוויק זו. אם יתגשם איום זה, צריך יהיה לעיין במצב לאור מאורעות חדשים לגמרי… אם יתלקח קרב גדול בארצות־השפלה, אפשר מאד שתהיה לכך השפעה מכרעת על נורבגיה ושוודיה. אפילו יסתיים הקרב בקפאון בלבד, אפשר שתרגשנה את עצמן בנות־חורין הרבה יותר, ואו אפשר שפעולת־הסחה תהיה נחוצה לנו עוד יותר.

*

היו עוד סיבות לדאגה. תהליך סיגולן של התעשיות שלנו לייצור המלחמתי לא השיג את הקצב הנדרש. בנאום במנצ’סטר ב־27 בינואר הטעמתי מה־חשוב הוא שנגדיל את כוחות העבודה שלנו ונכניס מספר רב של נשים לחרושת כדי להחליף את מקומם של גברים שנלקחו לכוחות המזוינים וכדי להגביר את כוחנו:

עלינו להגדיל במידה עצומה את כוחות העבודה, בפרט של המסוגלים לבצע פעולות מקצועיות או מקצועיות־למחצה. כאן עלינו להישען במיוחד על עזרתם והדרכתם של עמיתינו מאנשי הלייבּור ומנהיגי האיגודים המקצועיים. יכול אני לדבר על כך מתוך מידה של ידיעה, שהרי ניהלתי את מיניסטריון־התחמושת הקודם בשלב הסיום שלו. יהיה צורך במיליוני פועלים חדשים, ויותר ממיליון נשים צריכות לקום באומץ ולהיכנס לתעשיות המלחמתיות שלנו – למפעלי הפגזים, למפעלי הנשק, ולבתי־החרושת למטוסים. בלי הגדלה זו בכוח־העבודה ובלא שנניח לנשי בריטניה להיכנס למאבק כמשאלתן, לא נשׂא כלל את חלקנו ההוגן בנטל שנטלו עליהן צרפת ובריטניה יחדיו.

אולם המעשים היו מעטים בשטח זה, ודומה היה כי חסרה ההרגשה של שעת־חירום קיצונית. היה מצב־רוח של “בין השמשות” בשורות הפועלים ובשורות האנשים שניהלו את הייצור כמו גם בפעולות הצבאיות. רק בתחילת מאי גילה סקר שהוגש לקבינט על התעסוקה בקבוצת תעשיות ההנדסה, המנועים והמטוסים את העובדות בצורה שאין לערער עליה. מחקר זה נבחן בחינה מדוקדקת על־ידי המחלקה הסטטיסטית שלי שבהנהלת פרופ' לינדמן. למרות ריגשותיה ומבוכותיה של המהומה הנורבגית, שהיתה אז בעיצומה, מצאתי פנאי לפנות באיגרת הבאה אל עמיתי:

4 במאי 1940

איגרת מאת הלורד הראשון של האדמירליות

דו"ח זה בא ללמדנו כי בקבוצה היסודית הזאת, לפחות, כמעט שלא התחלנו לארגן את כוח־האדם לייצור נשק ותחמושת.

לפי האומד [במסמכים קודמים] היתה הגדלה כבירה, כדי 71.5 למאה ממספר העוסקים בתעשיית המתכת, נדרשת בשנה הראשונה למלחמה. למעשה גדלה קבוצת ההנדסה, המנועים והמטוסים, הכוללת שלוש־חמישיות מתעשיית המתכת והנדונה בסקר זה, רק ב־11.1 למאה (122,000) בין יוני 1939 לאפריל 1940. הרי זה גידול של פחות מששית מן ההרחבה שנדרשה, לכאורה. בלי שום התערבות ממשלתית, הודות לעצם השיפּור בענף בלבד, גדל המספר בשנת 37–1936 באותה מהירות.

אף כי 350,000 נערים גומרים את בית־הספר בכל שנה, גדל מספר הגברים בגיל פחות מ־21 המועסקים בקבוצה זו רק ב־25,000. יתר על כן, חלקם של נשים ובני־נוער גדל רק מ־26.6 למאה ל־27.6 למאה. בקבוצת ההנדסה, המנועים והמטוסים יש לנו רק אשה אחת על כל 12 גברים. בימות המלחמה שעברה גדל היחס בין נשים לגברים בתעשיות המתכת מאשה אחת על כל 10 גברים עד לאשה אחת על כל 3 גברים. בשנה הראשונה למלחמה שעברה, מיולי 1914 עד יולי 1915, היה מספר העובדים החדשים שגויסו לתעשיות המתכת כדי 20 למאה מאלה שכבר עבדו בהן. בקבוצה הנסקרת, שאפשר גם אפשר לקבלה כטיפוסית לתעשיית המתכת כולה, נוספו רק 11 למאה בעשרת החדשים האחרונים.

מיתקני האדמירליות, שבהם הוגדלה התעסוקה ב־27 למאה כמעט, לא נדונו כאן, כי לא נמסרו מספרים על טיפוסי העובדים השונים.

*

ב־19 בינואר ניתן אישור לרגשי הדאגה ביחס לחזית המערבית. קצין מטה גרמני מן האוגדה האווירית ה־7 נצטווה ליטול אי־אלה מסמכים למפקדה בקלן. מתוך שרצה לחסוך זמן לבילויים פרטיים, החליט לטוס מעל לטריטוריה הבלגית שבתווך. המטוס שלו נחת נחיתת־אונס; המשטרה הבלגית אסרה אותו והחרימה את מסמכיו, שהוא עשה נסיונות נואשים להשמידם. מסמכים אלה כללו את התכנית השלמה והממשית לפלישה לבלגיה, הולנד וצרפת, שעליה החליט היטלר. ממשלות צרפת ובריטניה קיבלו העתקים מן המסמכים האלה, והמאיור הגרמני שוחרר על־מנת שיסביר את העניינים לממוּנים עליו. נודע לי בזמנו על הפּרשה כולה, ולא יכולתי לתפוס איך אין הבלגים עושים תכנית להזמיננו להיכנס. אבל הם לא עשו מאומה בענין זה. בכל שלוש הארצות הנוגעות בדבר טענו כי מן־הסתם זה מעשה מכוּון. אך דבר זה לא התקבל על הדעת. לא היה כל טעם בכך שינסו הגרמנים לעורר בבּלגים את האמונה שהם עומדים להתקיפם בעתיד הקרוב. הרי דבר זה עשוי להניעם לעשות את הדבר האחרון שהגרמנים חפצים בו, לאמור – לעבּד בשיתוף עם צבאות צרפת ובריטניה תכנית לבוֹאם חיש וּבסתר בלילה בהיר אחד. לכן האמנתי בהתקפה הממשמשת־ובאה. אבל קוּשיות כאלו לא מצאו להן מקום במחשבתו של מלך בלגיה, והוא ומטה הצבא שלו אך המתינו, מקווים שהכל יעלה למוּטב. חרף כל מסמכיו של המאיור הגרמני הרי לא בעלי־הברית ולא המדינות אשר להן האיוּם נשקף לא נקטו פעולה חדשה כלשהי. היטלר, כנגד זאת, כידוע לנו עתה, קרא אליו את גריגג, ומשהוּגד לו כי המסמכים שנתפסו הם־הם התכניות השלמות לפלישה, פקד, לאחר שהוציא את זעמו, על הכנת גרסות חדשות.

הנה כי כן ברור היה בתחילת 1940 כי יש לו להיטלר תבנית מפורטת לפלישה לצרפת, הכוללת גם את בלגיה והולנד כאחת. אם תתחיל פלישה זו באיזה רגע שהוא, מיד תופעל תכנית “ד” של הגנרל גאמלן, כולל את תנועת המחנה השביעי הצרפתי והצבא הבריטי. תכנית “ד” עוּבּדה בפירוט מדוקדק ודי היה במלה אחת ויחידה כדי להפעילה. קו זה, אף כי בתחילת המלחמה זילזלו בו ראשי־המטות הבריטיים, נתאשר רשמית ובמפורש בפאריז ב־17 בנובמבר 1939. על בסים זה חיכּו בעלי־הברית למהלומה הממשמשת־ובאה, והיטלר חיכה לעונת הקרבות. מאפריל והלאה אולי יהיה מזג־האוויר מתאים לה.

משך החורף והאביב היה חיל־המשלוח הבריטי עסוק ביותר בביצור הקו שלו ובתכונה למלחמה, בין אופנסיבית בין דפנסיבית. מן הדרגה הגבוהה ביותר ועד לנמוכה ביותר היו הכל שוקדים ועמלים, ואם אמנם הצטיינו בסופו של דבר הרי זה במידה רבה משום שניצלו היטב את האפשרויות שהיו להם בימות החורף. הצבא הבריטי היה טוב הרבה יותר בתום “מלחמת בין־השמשות”. הוא גם היה גדול יותר. האוגדות ה־42 וה־44 הגיעו לצרפת בחודש מרס ויצאו לקו־החזית במחצית השניה של חודש אפריל 1940. אותו חודש הגיעו גם האוגדות ה־12, ה־23 וה־46. אלו נשלחו להשלים את אימוניהן בצרפת ולחזק את כוח העבודה לצורך כל המלאכה הנחוצה. חסרות היו אפילו את הנשק והציוד היחידתי הרגיל, וארטילריה לא היתה להם. בכל זאת נמשכו בהכרח לתוך הקרבות כאשר החלו, ולא הכזיבו.

החסרון הנורא, המטיל צל על סידורינו שמלפני המלחמה, היה היעדרה של אוגדה משוריינת כלשהי בכל המשלוח הבריטי. בריטניה, עריסתו של הטנק על כל גינוניו, כה הזניחה בבין־המלחמות את פיתוח כלי־הנשק הזה, שעד־מהרה הוא עתיד לשׂרור על שדות־הקרב, עד ששמונה חדשים לאחר הכרזת המלחמה היתה לרשות חילנו הקטן והטוב, בבוא שעת הנסיון, רק חטיבת הטנקים ה־1, הכוללת 17 טנקים קלים ו־100 טנקים “של־חיל־רגלים” [בינוניים]. רק 23 מן האחרונים נשאו אפילו את דו־הליטראון; השאר נשאו מקלעים בלבד. היו גם שבעה רגימנטים של חיל־פרשים ו“יוֹמנרי” המצוידים בנושאי־בּרן וטנקים קלים, שהיו מורכבים והולכים במסגרת חטיבות משוריינות קלות. להוציא את חוסר השריון, בולטת היתה ההתקדמות ביעילותו של חיל־המשלוח הבריטי.

*

ההתפתחות בחזית הצרפתית היתה משביעת־רצון פחות. בכוח לאומי גדול של מגויסי־חובה משמש הצבא בבואה נאמנה להלך־רוחו של העם, מה־גם שהצבא נמצא במולדת והקשרים הם הדוקים. אי־אפשר לומר כי צרפת של 40–1939 ראתה את המלחמה מתוך התרוממות־הרוח או אף בביטחה מרובּה. עסקי הפוליטיקה הפנימית התוססת של העשׂור האחרון טיפחו פּלגות ורגשי טינה. בתגובה על גידול הקומוניזם נטו חוגים חשובים אל הפאשיזם, כּרו אוזן קשבת לתעמולה הממולחת של גבּלס והיו מוסרים אותה מפה לאוזן. הנה כי כן פעלו גם בצבא ההשפעות המפוררות של הקומוניזם והפאשיזם כאחד; חדשי ההמתנה הארוכים של החורף נתנו למיני הרעל שהות והזדמנות להעמיק חדוֹר.

גורמים רבים מאד יוצרים מוֹראל איתן בצבא, אבל אחד הגורמים הגדולים ביותר הוא שיהיו האנשים עסוקים עד תום בעבודה מועילה ומעניינת. הבּטלה מצמיחה גידולים מסוכנים. כל עת החורף היו הרבה משימות שצריכות עשייה: האימונים דרשו תשומת־לב מתמדת; הביצורים היו רחוקים משלמות ומהניח את הדעת, אפילו קו־מאז’ינו היה חסר הרבה ביצורי־עזר של שדה; הכושר הגופני דורש תירגוּל. אולם מבקרים בחזית הצרפתית עמדו לעתים קרובות על האווירה השלטת של שלווה מאופּקת, על האיכות העלובה, כמדומה, של המלאכה הנעשית, על היעדר כל פעילוּת נראית־לעין. ריקוּת הכבישים מאחרי הקו עמדה בניגוד גדול לתנועה המתמדת שנתמשכה מהלך מילים על מילים מאחרי הגיזרה הבריטית.

אין שום ספק שהניחו לטיבו של הצבא הצרפתי לרדת משך החורף, וכי בסתיו עשוי היה להילחם היטב יותר מאשר באביב. לא ארכו הימים וההסתערות הגרמנית בעצמתה ובמהירותה הממה את הצבא הזה. בשלבים האחרונים של אותה מערכה קצרה התבלטו סגולות הלחימה האמיתיות של החייל הצרפתי בהגנה על ארצו כנגד האויב־מדור־דור. אבל אז כבר היה מאוחר מדי.

*

בינתיים גם התקדמו התכניות הגרמניות להסתערות־מישרים על נורבגיה ולכיבוש־בזק של דנמרק. הפלד־מרשל קייטל ניסח תזכיר על נושא זה ב־27 בינואר 1940:

רצונו של הפירר והמפקד העליון של הכוחות המזוינים הוא כי העבודה בחקירת “נ” תימשך בהדרכתי הישרה והאישית, ובתיאום הדוק ביותר עם המדיניות המלחמתית הכללית. מטעמים אלה הטיל עלי הפירר לקבל לידי את ניהול ההכנות הנוספות.

התיכנון המפורט לצורך זה נמשך בצינורות הרגילים.

*

בראשית פברואר, כשעמד ראש־הממשלה לצאת למועצה־המלחמתית־העליונה בפאריז, הזמינני בפעם הראשונה לבוא אתו. מר צ’מברליין ביקשני להיפגש אתו בדאונינג־סטריט לאחר הסעודה. היו שם הלורד הליפקס ועוד אחדים. מן־הסתם עשיתי רושם משביע־רצון, כי לאחר ימים אחדים, כשעמד ראש־הממשלה לנסוע למועצה־המלחמתית־העליונה בפאריז, הזמינני בפעם הראשונה לצאת אתו. הצעתי שנסע באניה, דבר שיכולתי לדאוג לו; הנה כך הפלגנו כולנו במשחתת מדוֹבר והגענו לפאריז למועד הישיבה בערב. בדרך הראה לי מר צ’מברליין את התשובה שנתן להצעות השלום שהעלה מר סמנר וולס. נתרשמתי לטובה מן התשובה, ולאחר שקראתיה במעמדו אמרתי לו: “אני גאה לשמש בממשלתך”. נראה היה כי ערבו הדברים לאזנו.

הנושא העיקרי של הדיון ב־5 בפברואר היה “עזרה לפינלנד”, ואושרו תכניות להכין שלוש או ארבע אוגדות ולשדל את נורבגיה ושוודיה שתאפשרנה לנו לשלוח אספקה ותגבורת לפינים, ודרך־אגב ליטול לידינו את הפיקוח על המכרות של גליבארה. כפי שאפשר היה לשער לא הסכימו השוודים לזאת. ואף כי נעשו הכנות מקיפות הרי התכנית כולה העלתה חרס. מר צ’מברליין ניהל את הישיבה בעצמו מטעמנו, והמיניסטרים הבריטיים השונים שהשתתפו בישיבה לא התערבו אלא בדברים של־מה־בכך. לפי הרשומות נראה שלא אמרתי אף מלה.

למחרת, כשהיה עלינו לחזור ולצלוח את התעלה, קרה מקרה מבדח. ראינו מוקש צף. אמרתי לקברניט: “הבה נפוצץ אותו באש תותחים”. הוא התפוצץ ברעם הגון, ושבר־מתכת גדול התעופף לעברנו ולרגע דומה היה כאילו יפול על הגשר, מקום שנקהלו כל הפוליטיקאים וכמה מן ה“תנינים” האחרים. אכן, הוא נפל על הסיפּון הקדמי, שלטוב־המזל היה ריק מאדם, ואיש לא נפגע. הנה כך עבר הכל בנעימים. מן הזמן הזה והלאה היה ראש־הממשלה מזמין אותי ללוותו, יחד עם אחרים, אל ישיבות המועצה־המלחמתית־העליונה. אבל לא בכל פעם יכולתי להמציא שעשועים מהנים באותה מידה.

*

המועצה החליטה כי הצלתה של פינלנד היא דבר בעל חשיבות ממדרגה ראשונה; שהיא לא תוכל להחזיק מעמד לאחר האביב בלי תגבורת של שלושים עד ארבעים אלף אנשים מאומנים; שהזרם הנוכחי של מתנדבים הטרוגניים אינו מספיק; ושחוּרבנה של פינלנד יהיה בבחינת מפלה גדולה לבעלי־הברית. לכן יש לשלוח חיילות של בעלי־הברית, אם בדרך פטסאמו או בדרך נארוויק או נמלים נורבגיים אחרים. הפעולה בדרך נארוויק הועדפה, הואיל ותאפשר לבעלי־הברית “להרוג שתי ארנבות בירייה אחת” (ז. א., לסייע לפינלנד ולנתק את עפרות הברזל). שתי אוגדות בריטיות, שהיו צריכות לצאת לצרפת בפברואר, תוחזקנה באנגליה ויכינו אותן ללחימה בנורבגיה. בינתיים יש לעשות את כל המאמצים כדי להשיג את הסכמתם של הנורבגים והשוודים, ואם אפשר – את שיתוף־הפעולה מצדם. לא נדונה כלל השאלה מה לעשות אם נורבגיה ושוודיה תסרבנה, כפי שמסתבר.

מקרה עז־רושם החריף עתה את כל פני הדברים בסקנדינביה. הקורא יזכור את דאגתי ללכידת אלטמרק, אניית־העזר של שפּאֵ. ספינה זו היתה גם כלא צף לאנשי־הצוות של אניות־הסוחר הטבועות שלנו. שבויים בריטיים ששוחררו על־ידי הקפיטן לנגסדורף בהתאם לחוק הבינלאומי בנמל מונטווידאו סיפרו לנו כי קרוב לשלוש־מאות מלחים בריטיים מן הצי המסחרי נמצאים באלטמרק. אניה זו הסתתרה בדרום־האטלנטי משך קרוב לחדשיים, ואחר, בתקוה כי פסקו החיפושים, עשה הקברניט שלה נסיון לחזור לגרמניה. המזל ומזג האוויר שיחקו לו, ורק ב־14 בפברואר, לאחר שעבר בין איסלנד ואיי פארו, הבחינו מטוסינו באניה במים הטריטוריאליים של נורבגיה.

16.2.40

הלורד־הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה

לפי המצב כנמסר לי הבוקר נדמה כי הסיירת והמשחתות צריכות לנטות צפונה במשך היום במעלה חוף נורבגיה, ולא להסס לאסור את אלטמרק במים הטריטוריאליים, אם תמצאנה אותה. אניה זו מפרה את הנייטראליוּת בהובילה שבויי־מלחמה בריטיים לגרמניה. לבטח הרי צריך לשלוח הלילה עוד סיירת אחת או שתים לסרוק בסקאגראק? יש לראות באלטמרק שלל־מלחמה שאין־ערוך־לו.

כדברי הודעה של האדמירליות, “הופעלו אחדות מאניות הוד־מלכותו שנמצאו בריחוק נוח”. שייטת משחתות, בפיקודו של הקפיטן פיליפ ואיאן, מא.ה.מ. קוסאק, פגשה באלטמרק אך לא מיהרה לפגוע בה. זו חשה לה מפלט בפיורד של יוזינג, לשון־ים קטנה כשיעור מיל וחצי המוקפת צוקים גבוהים עוטי־שלג. שתי משחתות בריטיות נצטוו להעלות על סיפונה קבוצות־נחיתה לצורך בדיקה. בכּניסה לפיורד קידמו את פניהן שתי סירות־תותחים נורבגיות, שהודיעו להן כי האניה בלתי־חמושה, כי נבדקה ביום אתמול, וקיבּלה רשות להמשיך בדרכה לגרמניה בתחום המים הטריטוריאליים של נורבגיה. או־אז חזרו המשחתות שלנו כלעומת שבאו.

כשהגיעו ידיעות אלו לאדמירליות התערבתי, ובהסכמתו של שר־החוץ פקדתי על אניותינו להיכנס לפיורד. לא לעתים קרובות היו פעולותי בלתי־אמצעיות כל־כך; אבל עתה שלחתי לקפיטן ואיאן את הפקודה הבאה:

16 בפברואר 1940, שעה 5.25 אחה"צ

אם לא תתחייב סירת־טורפדו נורבגית ללוות את אלטמרק לברגן כשעל סיפונה משמר אנגלו־נורבגי משותף וליווּי משותף, עליך להעלות קבוצת־נחיתה אל סיפונה של אלטמרק, לשחרר את השבויים, ולהשתלט על האניה עד להוראות נוספות. אם תתערב סירת־טורפדו נורבגית, תזהיר אותה שתעמוד מנגד. אם תירה בך, אל תשיב כל זמן שאין ההתקפה רצינית, ובמקרה כזה עליך להתגונן, לא להשתמש בכוח יותר מן הנחוץ, ולהפסיק אש כשתחדל.

ואיאן עשה את השאר. בזרקורים דולקים נכנס אותו לילה באניה קוסאק לתוך הפיורד בין גלידי הקרח. הוא עלה בתחילה על סיפון סירת־התותחים הנורבגית קייל וביקש שתילקח אלטמרק לברגן תחת ליווי משותף, לצורך חקירה בהתאם לחוק הבינלאומי. הקברניט הנורבגי חזר על הודעתו כי פעמיים נערך חיפוש באלטמרק, שהיא בלתי־חמושה וכי שום שבויים בריטיים לא נמצאו. אז הודיע ואיאן כי הוא אומר לעלות על סיפונה, והזמין את הקצין הנורבגי להצטרף אליו. הצעה זו סופה שנדחתה.

בינתיים החלה אלטמרק לנסוע, ובנסיונה לנגח את קוסאק עלתה על שרטון. קוסאק הבקיעה לה דרך אל צדה וקבוצת־נחיתה קפצה אל סיפון האניה הגרמנית, לאחר שהצמידה את שתי האניות זו לזו. באה תגרת־ידיים עזה, שבה נהרגו ארבעה גרמנים וחמישה נפצעו; חלק מאנשי־הצוות נסו לחוף והשאר נכנעו. החל החיפוש אחר השבויים הבריטיים. עד־מהרה נמצאו הללו למאותיהם, סגורים על מסגר ובריח, כלואים במחסנים, ואפילו במיכל־דלק ריק. אז בקעה הקריאה: “הצי כאן”. הדלתות נפרצו והשבויים חשו אל הסיפון. בסך־הכל שוחררו מאתיים־ותשעים־ותשעה שבויים והועברו אל המשחתות שלנו. נתברר גם שאלטמרק נשאה אתה שני תותחי פּוֹם־פּוֹם וארבע מכונות־יריה, ואף כי פעמיים עלו הנורבגים על סיפונה לא נערך בה חיפוש. סירות־התותחים הנורבגיות נשארו מסתכלות סבילות כל הזמן. לעת חצות הלילה יצא ואיאן מן הפיורד, בדרכו אל פוֹרת.

האדמירל פּאוּנד ואני ישבנו יחד ערים, במידה של דאגה, בחדר־המלחמה של האדמירליות. אני הפעלתי לחץ הגון על משרד־החוץ, וידעתי אל־נכון את חוּמרתם הטכנית של האמצעים שננקטו. על־מנת לדון אותם כראוי יש לזכור כי עד לתאריך ההוא טיבּעה גרמניה אניות סקנדינביות בנפח 218,000 טונה ו־555 מלחים סקנדינביים ירדו תהומות. אבל הדבר החשוב מבּית ובקבּינט היה אם נמצאו שבויים בריטיים באניה או לא. שמחנו כשבּאה הידיעה בשעה שלוש בבוקר כי שלוש־מאות נמצאו וניצלו. זאת היתה העובדה הקובעת.

מתוך הנחה כי השבויים נמצאים במצב עלוב מחמת רעב וכליאה הפנינו אל נמל ליית אמבּולנסים, רופאים, עתונאים וצלמים לקדם את פניהם. אולם הואיל ונתברר כי מצב בריאותם טוב, כי טיפלו בהם יפה במשחתות והם באו לחוף שמחים וטובי־לב, לא ניתן שום פרסום לצד זה של הפּרשה. הצלתם, והתנהגותו של הקפיטן ואיאן, עוררו גל של התלהבות בבריטניה שכמעט לא נפל מזה שבא לאחר טיבוּעה של גראף שפּאֵ. שני המאורעות האלו חיזקו את ידי והרימו את קרנה של האדמירליות. המימרה “הצי כאן” עברה מפה לפה.

יש להבין כיאות את התנהגותה של ממשלת נורבגיה, שכמובן חרדה היתה מפני הטרור הגרמני וניצלה את אורך־אפינו. ממשלה זו מחתה בחרי־אף נגד הכניסה לתחום מימיה הטריטוריאליים. נאומו של מר צ’מברליין בבית־הנבחרים הכיל את עיקרה של התשובה הבריטית:

בהתאם לדעות שהביע הפרופסור קוֹט (ראש ממשלת נורבגיה) אין ממשלת נורבגיה רואה כל פגם בשימוש במים הטריטוריאליים של נורבגיה מהלך מאות מילים על־ידי אניית־מלחמה גרמנית על־מנת להינצל מלכידה בלב־ים ועל־מנת להעביר שבויים בריטיים למחנה־שבויים גרמני. תורה כזאת מנוגדת לחוק הבינלאומי כפי שמבינה אותו ממשלת הוד־מלכותו. לפי דעתה יתן דבר זה הכשר חוקי לשימוש־לרעה במים נייטראליים מצד אניות־מלחמה גרמניות וייצור מצב אשר ממשלת הוד־מלכותו לא תוכל להשלים אתו בשום פנים ואופן.

*

כפי שראינו נתקבלה החלטתו של היטלר לפלוש לנורבגיה ב־14 בדצמבר, ועבודת המטה התנהלה תחת פקודתו של קייטל. פרשת אלטמרק שימשה, בלי ספק, דרבן לפעולה. לפי הצעתו של קייטל קרא היטלר ב־20 בפברואר לברלין בדחיפוּת את הגנרל פון־פלקנהוֹרסט, שהיה בעת ההיא מפקד קורפוס־צבא בקוֹבּלנץ. פלנקהורסט השתתף במערכה הגרמנית בפינלנד ב־1918, ועל נושא זה נפתחה השיחה עם הפירר. במשפטי־נירנברג תיאר הגנרל את השיחה.

היטלר הזכיר לי את נסיוני בפינלנד, ואמר לי, “שב־נא וספּר לי מה עשית”. כעבור רגע שיסעני הפירר. הוא הוליך אותי אל שולחן מכוסה מפות. “אני הוגה בדבר דומה לזה”, אמר; “כיבוש נורבגיה; כי מודיעים לי שהאנגלים מתכוונים לנחות שם, ואני רוצה להיות שם לפניהם” dir=“rtl”>.

אחר־כך מנה לפני את נימוקיו, כשהוא מתהלך אנה ואנה. “כיבוש נורבגיה בידי הבריטים יהיה תנועת־גלילה אסטרטגית שתכניס אותם לתוך הים הבלטי, מקום שאין לנו לא צבא ולא ביצורי־חוף. ההצלחה שנחלנו במזרח ושעתידים אנחנו לנחול במערב תוּשם לאַל משום שהאויב יוכל לעלות על ברלין ולשבור את חוט־השדרה של שתי החזיתות שלנו. בדרגה שניה ושלישית יבטיח כיבוש נורבגיה את חופש התנועה של הצי שלנו במפרץ וילהלמסהאפן, ויגן על משלוחי הבּצר השוודי שלנו”… לבסוף אמר לי, “אני ממנה אותך לפיקוד על המשלחת”.

אותו יום אחר־הצהריים נקרא פלקנהורסט שוב אל בנין הקנצלר לדון עם היטלר, קייטל ויוֹדל בתכניות המיבצעים המפורטות למשלחת הנורבגית. שאלת העדיפויות היתה בעלת חשיבות עליונה. האם יסתבך היטלר בנורבגיה לפני או אחרי ביצוע “מקרה צהוב” – ההתקפה על צרפת? ב־1 במרס גמר אומר: נורבגיה תבוא ראשונה. הרשימה ביומנו של יוֹדל ב־3 במרס אומרת: “הפירר מחליט לבצע את ‘תרגיל ווזר’ לפני ‘מקרה צהוב’ בהפרש של כמה ימים”.

*

התקפה אווירית מטרידה החלה לא־מכבר על הספינות שלנו לכל אורך החוף המזרחי. מחוץ לאניות אוקיאניות שפּניהן לנמלים הגדולים היו בכל יום כ־320 אניות, שנפחן בין 500 ל־2,000 טונה, נמצאות בים או בנמלים על החוף, ורבות מהן עסוקות בהובלת פחם ללונדון ולדרום. רק מעטות מן הספינות הקטנות האלו זכו כבר בתותח נ. מ., ולפיכך התרכזו מטוסי האויב בטרף קל זה. הם התקיפו אפילו את ספינות־המגדלור. משרתות נאמנות אלו של הימאים, העגוּנות בנקודות מגוּלות סמוך למים הרדודים לאורך חופינו, היו למועיל לכּל, אפילו לצוללת השודדת עצמה, ומעולם לא נגעו בהן עדיין לרעה בשום מלחמה. אחדות מן הספינות האלו טוּבעו או נזוקו עתה, והמקרה הגרוע ביותר חל מול פי הנהר האמבּר, מקום שבהתקפת מקלעים נמרצת נהרגו שמונה מתוך תשעה אנשי־הצוות של ספינת־המגדלור.

שיטת השיירות נמצאה הגנה יעילה מפני התקפות־אוויר לא־פחות מאשר כנגד הצוללות, אך עתה נעשה הכל על־מנת למצוא איזה מין כלי־נשק לכל אניה ואניה. הואיל וחסרים היינו תותחי־מגן, נעשה שימוש בכל מיני המצאות. אפילו רקטת־הצלה הפילה שודד אווירי אחד. עודף המקלעים של צי־המולדת חוּלק לאניות־סוחר של בריטניה ושל בעלי־הברית בחוף המזרחי, יחד עם תותחנים של הצי. האנשים האלה וכלי־נשקם הועברו מאניה לאניה לצורך כל נסיעה באזור הסכנה. בסוף פברואר היה באפשרותו של הצבא לעזור, וכך הוחל בארגון שנודע לאחר־מכּן בשם הארטילריה־הימית־המלכותית. בנקודת־השיא של המלחמה ב־1944 הועסקו למעלה מ־38,000 קצינים וחיילים מן הכוחות הסדירים במשימה זו, ו־14,000 מהם המציא הצבא. בקטעים ניכרים של נתיב השיירות בחוף המזרחי אפשר היה להחיש תוך זמן קצר גם הגנה של מטוסי־קרב משדות־התעופה הקרובים ביותר. ככה שולבו המאמצים של כל שלושת השירותים הלוחמים. אבידות התוקפים גדלו והלכו. התברר כי המטרת אש על אניות רגילות וחסרות־מגן מכל הארצות היא עסק יקר יותר מששוֹער תחילה, וההתקפות פחתו.

לא כל האופק היה קודר. בימים החיצוניים לא היו כל סימנים נוספים לפעילות של אניות־פשיטה מאז השמדת גראף שפּאֵ בדצמבר, ועבודת סילוקן של האניות הגרמניות מן הימים נמשכה. משך חודש פברואר עזבו שש אניות גרמניות את ספרד במאמץ להגיע לגרמניה. רק אחת הצליחה; מן היתר נלכדו שלוש, אחת התאבדה ואחת נטרפה בנורבגיה. עוד שבע אניות גרמניות שניסו לפרוץ את ההסגר נעצרו על־ידי הפטרולים שלנו בחדשי פברואר ומרס. כל אלו חוץ מאחת טוּבעו על־ידי קברניטיהן. בסך־הכל אבדו לגרמנים עד לראשית אפריל 1940 שבעים־ואחת אניות בנפח 340,000 טונה על־ידי תפיסה או התאבדות, ואילו 215 אניות גרמניות נשארו תקועות בנמלים נייטראליים. כיון שמצאו הצוללות שאניות־הסוחר שלנו חמושות, חדלו מן התותח והמירוהו בטורפדו. ירידתן הבּאה היתה מן הטורפדו אל הצורה הבזויה ביותר של לחימה – מוקש בלתי־מוצהר. ראינו איך קידמנו את פניה של התקפת המוקש המגנטי ויכולנו לה. בכל זאת היה המוקש הזה עילת יותר ממחצית אבידותינו בחודש ינואר, ויותר משני־שלישים מכלל האבידות עלו בחלקם של נייטראלים.

בנאום אומדנות־הצי בסוף פברואר סקרתי את הצדדים הבולטים ביותר של המלחמה בים. הנחתי כי אבדה לגרמנים מחצית הצוללות שהיו להם בכניסתם למלחמה. בניגוד למשוער, מעטות היו הצוללות החדשות שהופיעו עד כה. לאמיתו של דבר טוּבּעו, כידוע לנו עתה, עד סוף פברואר, שש־עשרה צוללות ונוספו תשע חדשות. המאמץ העיקרי של האויב לא התפתח עדיין. תכניתנו לבנין אניות קטנות, הן בצורת ספינות־ליווי הן כחילוף לאניות־סוחר, היתה גדולה מאד. האדמירליות נטלה לידיה את הפיקוח על בנין אניות־סוחר, וסיר ג’יימס ליתגאו, בונה האניות מגלאסגו, הצטרף לצורך זה למועצת־האדמירליות. בששת החדשים הראשונים למלחמה הזאת החדשה היו האבידות שלנו נטוֹ פחות מ־200,000 טונה לעומת 450,000 טונה בחודש הקטלני האחד, הוא חודש אפריל 1917. בינתיים הוספנו לתפוס מטענים היעודים לאויב בנפח העולה על מה שאיבּדנו.

מדי חודש [אמרתי בגמר נאומי] יש עלייה מתמדת ביבוא. בינואר הביא הצי בשלום לנמלי בריטניה, למרות הצוללות והמוקשים וסוּפות החורף וערפּליו, הרבה יותר מארבע־חמישיות מן הממוצע לימות שלום בשלוש השנים שעברו… כשאנו נותנים דעתנו על המספר הגדול של אניות בריטיות שהופרשו לשירות הצי או לשם הובלת צבאותינו אל מעבר לתעלה או להובלת שיירות צבא על פני כדור־הארץ, אין בתוצאות האלו שום דבר – אם להתבטא בלשון מתונה – אשר יש בו כדי לגרום מגינת־לב או בהלה.

פרק שלושים־ושנים לפני הסערה מרס 1940

הצי חוזר לסקאפּא פלוֹ – נסיעתנו במצרי מינץ' – “מודיעים על מוקשים בנתיב האניה” – אזעקה אווירית – שיפורים בסקאפּא – תכניות היטלר כפי שהן ידועות עתה – מצוקתה הנואשה של פינלנד – מאמצי השווא של מר דאלאדיה – תנאי שביתת־הנשק הרוסית־הפינית – סכנות חדשות בסקנדינביה – “מבצע רויאל מארין” – מוקשי־הנהר מוכנים – התנגדותו של מר דאלאדיה – נפילת ממשלתו של דאלאדיה – מכתבי אל ראש־הממשלה החדש, מר ריינוֹ – ישיבת המועצה־המלחמתית־העליונה, 28 במרס – סקירתו של מר צ’מברליין – סוף־סוף החלטה למקש את ה־“”Leads של נורבגיה – דיחוי של שבעה חדשים – הצעות ותחבולות שונות להתקפה – נאומו של מר צ’מברליין מיום 5 באפריל 1940 – סימני פעולה גרמנית הקרובה לבוא

ה־12 במרס היה התאריך המאוּוה מכּבר לחידוש שימושה של סקאפא כבּסיס העיקרי של צי־המולדת. היה עם נפשי להתכבד ולהיות נכח במאורע הזה בעסקינו הימיים, ולפיכך הפלגתי באניית־הדגל של האדמירל פורבּס העוגנת בקלייד.

השייטת כללה חמש אניות גדולות, אסקדרון של סיירות, ואולי עשרים משחתות. מסע עשרים השעות עבר במצרי מינץ‘. היה עלינו לעבור עם שחר במצרים הצפוניים ולהגיע לסקאפּא לעת הצהריים. הוּד ואניות אחרות מרוֹסיית, העולות במעלה החוף המזרחי, תגענה שעות אחדות לפנינו. הניווּט במצרי מינץ’ הוא מסובך, ורחבו של המוצא הצפוני מגיע בדוחק למיל אחד. מכל צד חוֹפים ושרטונות מסוּלעים, והודיעו על שלוש צוללות במיצר המצומצם הזה. היה עלינו להתנהל במהירות גדולה ובעקלתון. כל אורות השלום הרגילים כוּבּו. לפיכך היתה זו משימת ניווּט שהצי מעריכה ביותר. אולם דווקה כשעמדנו להפליג, לאחר סעודת הצהריים, חלה פתאום קצין־הניווּט של אניית־הדגל, שעל שכמו מוטל היה עיקר האחריות הישרה, בשפּעת. הנה כי כן עלה על הגשר עוזרו, קצין צעיר מאד למראה, ליטול לידיו את ניהול תנועתה של השייטת. התרשמתי מן הקצין הזה, שבלי כל מתן ארכּה הוצרך ליטול עליו משימה כה רצינית המצריכה מידה כה גדולה של בקיאות, דיוק וכוח־שיפּוּט. שלוות מנהגו לא הסתירה כליל את קורת־רוחו.

דברים רבים היו לי לדון בהם עם המפקד הראשי, ורק לאחר חצות הלילה עליתי על הגשר. האוויר היה צח, אך כוכבים לא נראו וירח לא היה. האניה הגדולה חתרה לה במהירות של 16 קשר לערך. אפשר היה לראות רק את הגוש האפל שהוא אניית־המערכה שמאחרינו. היו כאן קרוב לשלושים אניות השטות יחדיו ונעות בסדר בלי שום אור מחוץ לאורות האחוריים הפעוטים שלהן, והן משנות נתיב בלי חשׂך בהתאם לשיגרה הקבועה להתחמקות מצוללות. חמש שעות עברו מאז ראו את השמיים או את הארץ. כעבור זמן קצר הצטרף אלי האדמירל, ואני אמרתי לו: “הנה זה אחד הדברים שהייתי מצטער מאד לוּ הוּטלה עלי אחריות לביצועם. איך אתה בטוח בכך שעם האיר היום תפגע בדיוק במוצא הצר ממצרי מינץ'?” “מה היית עושה, סיר”, אמר, “אילו ברגע זה היית האיש היחיד היכול לתת פקודה?” עניתי מיד: “הייתי מטיל עוגן ומחכה עד הבוקר. ‘עוגן הארדי’, כמו שאמר נלסון”. אבל האדמירל ענה: “תחתינו עתה מים בעומק של קרוב למאה אמות־ים”. היה לי כמובן בטחון שלם בצי, בטחון שהוא פרי שנים רבות, ואני מספר מעשיה זו רק כדי שיעריך הקורא הרגיל את היכולת והדייקנות המופלאות שבהן מבוּצעים בעת הצורך, בחינת דבר המובן־מאליו, מעשים שהם בגדר הנמנע בעיני אנשי יבשה.

הקיצותי רק ב־8, ואנחנו היינו במרחבי המים מצפון למצרי מינץ', שטים מסביב לקצה המערבי של סקוטלנד בכיוון סקאפא פלוֹ. היינו אולי בריחוק חצי שעה מן הכניסה לסקאפּא כשהגיע אלינו מברק לאמור כי כמה מטוסים גרמניים הטילו מוקשים בכּניסה הראשית שאנו עומדים לעבור בה. מיד החליט האדמירל פרובּס שעלינו להמתין לפאת־מערב עשרים־וארבע שעות עד שיודיעו שהתעלה כשרה למעבר, ואז החלה השייטת כולה לשנות נתיב. “בנקל יכול אני להביאך לחוף במשחתת אם תרצה לעבור מאניה לאניה”, אמר. “הוּד נמצאת כבר בנמל ותוכל לטפל בך”. הואיל ובדי־עמל חטפתי לי את שלושת הימים האלה מלונדון, נעניתי להצעה זו. חיש־מהר העלו את מטעננו אל הסיפון; אניית־הדגל הפחיתה את מהירותה כדי שלושה או ארבעה קשרים, ומן החרטום הוּרדה סירת־משוטים ובה שנים־עשר איש בחגורות־ההצלה שלהם. פמלייתי הקטנה כבר היתה בסירה, ואני הייתי נפרד מן האדמירל כשנשמעה פתאום אזעקה מפני התקפת־אוויר, והאניה כולה ניעורה למעשים עם שהוצבו אנשים על סוללות־המגן וננקטו אמצעים אחרים.

מודאג הייתי על שהוצרכה האניה להאֵט הילוכה במים שאנו יודעים כי צוללות מצויות בהם, אך האדמירל אמר שאין בכך כלום, והצביע על חמש משחתות הסובבות במהירות מרובה מסביב לאניה, בעוד ששית ממתינה לנו.

רבע שעה שייטנו עד שעברנו את מרחק המיל החוצץ בינינו למשחתת שלנו. היה הדבר כבימים עברו, פרט לכך שהמלחים לא היו למוּדים כל־כך לחתור במשוטים. אניית־הדגל כבר חזרה למהירותה הקודמת והיתה אצה אחר שאר השייטת בטרם נעלה אל סיפון המשחתת. במשחתת היו כל הקצינים בעמדות־הפעולה שלהם, ואת פנינו קיבל הרופא, שהכניסנו לחדר־הקצינים, מקום שהיו כל כלי אומנותו ערוכים על השולחן ומוכנים, על כל צרה שלא תבוא. אך שום התקפה אווירית לא באה ואנו המשכנו מיד במהירות גדולה בדרכנו אל סקאפּא. נכנסנו בדרך סויית־סאוּנד, תעלה קטנה ומשנית, שבּה לא נזרעו כל מוקשים. “זאת הכּניסה לרוֹכלוֹת”, אמר תומסון, מפקד־הדגל שלי. אכן, היתה זו הכּניסה המיועדת לאניות האספקה. “זאת היחידה”, אמר קצין המשחתת בקשוּי, “שמותר לשייטת להשתמש בה”. על־מנת שיעלה הכל כשורה שאלתי אותו אם זכור לו השיר של קיפלינג האומר:

"יֵשׁ מוֹקְשִׁים בַּמַּעְבָּר, הַזְהֵר כָּל סּפִינָה וְהֵעָגֵן.

שְׁלַח אֶת…"

ופה הנחתי לו להמשיך, והוא המשיך נכונה:

“יוּניטי, קלאריבּל, אסיריאן, סטוֹרמקוק, וגולדן־גיין”.

עד־מהרה מצאנו את דרכנו אל הוּד, מקום שקיבל את פנינו האדמירל ויתווֹרת, לאחר שכּינס את רוב קברניטיו, ואני ביליתי לילה נעים באניה לפני סיורי־הבקורת הממושכים שהעסיקו את יום המחרת כולו. זאת היתה הפעם האחרונה שהצגתי כף רגלי על הוּד, אף כי עוד שנתיים כמעט עשתה שירותה המלחמתי בטרם תושמד על־ידי ביסמרק ב־1941.

יותר מששה חדשים של מאמץ מתמיד ודרגות־העדיפוּת הגבוהות ביותר תיקנו מה שהוזנח בימות השלום. שלוש הכניסות העיקריות היו מוגנות במחסומים ובמוקשים. ועוד שלוש אניות־חסימה נוספות הושׂמו כבר בתוך השאר בקרק־סאוּנד שבּו התגנבה הצוללת של פּרין שהשמידה את רוֹיאל אוֹק. עוד הרבה אניות־חסימה היו עתידות לבוא. חיל־מצב גדול שמר על הבסיס ועל הסוללות המתרבות ומוסיפות. התכנית שלנו היתה מכוּונת ליותר מ־120 תותחים נ. מ. עם הרבה זרקורים ומחסום כדורים־פורחים שישלוט באוויר מעל למעגן הצי. לא כל האמצעים האלה הושלמו כבר, אבל ההגנה האווירית כבר היתה רבת־כוח. הרבה כלי־שיט קטנים פיטרלו במבואות בתנועה בלתי־פוסקת, ושנים־שלושה להקים של מטוסי־קרב מטיפוס האריקיין, משדות־התעופה בקייתנס, יכלו להשיג כל תוקף, בחשכה כבאור היום, הודות לאחד מיתקני המכ"ם המעולים ביותר שהיו אז בנמצא. סוף־סוף היה נווה לצי־המולדת. היה זה הנווה המפורסם שממנו שלט הצי המלכותי על הימים במלחמה שעברה.

*

אף כי, כידוע לנו עתה, כבר נבחר מועד ה־10 במאי לפלישה לצרפת וארצות־השפלה, עדיין לא קבע היטלר סופית את מועד ההסתערות הקודמת על נורבגיה. דברים רבים יקדמו לה. ב־14 במרס כתב יוֹדל ביומנו:

האנגלים עומדים על המשמר בים הצפוני בחמש־עשרה או שש־עשרה צוללות; ספק אם המטרה היא להבטיח את פעולותיהם או למנוע פעולות מצד הגרמנים. הפירר לא החליט עדיין במה לנמק את “תרגיל ווזר”.

היתה המולה של פעילות באגפּי התיכנוּן של מנגנון המלחמה הגרמני. ההכנות להתקפה על נורבגיה ולפלישה לצרפת נמשכו ביעילות בעת־ובעונה־אחת. ב־20 במרס הודיע פלקנהורסט כי הצד שלו במבצע “ווזר” מוכן. הפירר ערך מועצה צבאית ב־16 במרס אחר־הצהריים, ויום ש נקבע ארעית, כפי הנראה ל־9 באפריל. האדמירל רדר מסר למועצה:

… לפי דעתי שוב אין הסכנה של נחיתה בריטית בנורבגיה חריפה כרגע… על השאלה מה יעשו הבריטים בצפון בעתיד הקרוב אפשר לענות כך: הם יעשו נסיונות נוספים לשבש את התנועה המסחרית הגרמנית במים הניטראליים ולגרום תקריות כדי ליצור אולי תואנה לפעולה נגד נורבגיה. מטרה אחת היתה ועודנה, להפסיק את משלוחי היבוא הגרמניים מנארוויק. אולם אלה ממילא יופסקו לפחות לזמן־מה, אפילו יבוצע “מיבצע ווזר”.

במוקדם או במאוחר תעמוד גרמניה בפני ההכרח להוציא לפועל את “מיבצע ווזר”. לפיכך מן הראוי הוא לעשות זאת בהקדם האפשרי, עד ל־15 באפריל לכל המאוחר, כי אחרי מועד זה הלילות קצרים מדי; מולד הירח יחול ב־7 באפריל. אפשרויות הפעולה של הצי תצומצמנה יותר מדי אם יידחה “מיבצע ווזר” עוד. הצוללות יכולות להישאר בעמדותיהן רק עוד שבועיים־שלושה. למזג־אוויר מן הסוג היאה למיבצע גלב (צהוב) אין לחכות במקרה של “מיבצע ווזר”; מזג־אוויר מעונן וערפלי הוא נאה יותר בשביל זה האחרון. מצב הכוננוּת הכללי של הכוחות הימיים והאניות הוא כרגע טוב.

*

מראשית השנה לחצו הסובייטים בכוחם העיקרי על הפינים. הם כפלו את מאמציהם להבקיע את קו־מאנרהיים לפני הפשרת השלגים. האביב והפשרת שלגיו, שבהם תלו הפינים את תקוותיהם בצר להם, בוששו לבוא בשנה זו ששה שבועות, לרוע־המזל. האופנסיבה הסובייטית הגדולה על המיצר, שעתידה היתה להימשך ארבעים־ושנים יום, נפתחה ב־1 בפברואר, משולבת בהתקפת־אוויר כבדה על בסיסי אספקה וצמתות מסילות־ברזל מאחורי הקווים. עשרה ימים של הרעשה כבדה מן התותחים הסובייטיים, שנצטופפו אופן אל אופן, ובישׂרו את ההתקפה העיקרית של חיל־הרגלים. לאחר שבועיים של קרבות הובקע הקו. התקפות־האוויר על הבסיס ומבצר־המפתח ויפּוּרי גברו והלכו. כתום החודש נתפרקה מערכת ההגנה של קו־מאנרהיים, והרוסים היה לאל־ידם להתרכז כנגד מפרץ ויפּוּרי. הפינים סבלו ממחסור בתחמושת וחייליהם היו תשושי־כוח.

ההגינוּת המכוּבּדת, ששללה מאתנו כל יזמה אסטרטגית, הפריעה באותה מידה לכל האמצעים הממשיים לשליחת תחמושת לפינלנד. עד כה היה ביכלתנו לשלוח רק תרומות חסרות־ערך מן המלאי הזעום שלנו לפינים. אולם בצרפת שׂרר רגש חם ועמוק יותר, שטוּפּח בכל עוז על־ידי מר דאלאדיה. ב־2 במרס, מבלי היועץ בממשלת בריטניה, הסכים לשלוח לפינלנד חמישים־אלף מתנדבים ומאה מפציצים. אנחנו ודאי שלא יכולנו לפעול באמת־מידה זו, ונוכח המסמכים שנמצאו אצל המאיור הגרמני בבלגיה, וידיעות המודיעין המתמידות על ריכוז בלתי־פוסק של חיילות גרמניים בחזית המערבית, גם חרג הדבר בהרבה מגדר התבונה והזהירות. מכל־מקום הוסכם לשלוח חמישים מפציצים בריטיים. ב־12 במרס שוב החליט הקבינט להחיות את התכניות לנחיתות צבא בנארוויק וטרונדהיים, שאחריהן תבואנה נחיתות בסטאבאנגר וברגן, במסגרת מתן העזרה המקיפה לפינלנד, שלתוכו נגררנו על־ידי הצרפתים. תכניות אלו היו צריכות להיות מוכנות לפעולה ב־20 במרס, אף כי לא נתמלא הצורך בהתר מטעם נורבגיה ושוודיה. בינתיים וב־7 במרס שוב הלך מר פאסיקיווי למוסקבה; הפעם כדי לדון בתנאים לשביתת־נשק. ב־12 קיבלו הפינים את תנאי הרוסים. כל התכניות שלנו לנחיתות הצבא הוּשמו שוב במקרר, והכוחות שקוּבּצו פוּזרו במידה ידועה. שתי האוגדות שעוכבו באנגליה הורשו עתה להמשיך בדרכן לצרפת, וכוח־המחץ שלנו בכיוון נורבגיה נתמעט כדי אחד־עשר גדודים.

*

בינתיים הבשיל “מיבצע רויאל מארין”. הודות לחמישה חדשים של מאמץ שקדני, נשען על עדיפוּיות מטעם האדמירליות, הגיע המיבצע לגישומו למועד המדויק. האדמירל פיצג’רלד עם היחידות המאומנות של קציני־צי ואנשי חיל־הים הבריטי, שכל אחד מהם נלהב לרעיון של מהלומה ימית במלחמה, הוצבו במעלה הריין, מוכנים להלום ברגע שיושׂג התר לכך. במרס הושלמו כל ההכנות, ואני פניתי סוף־סוף גם לעמיתי גם לצרפתים. הקבינט המלחמתי היה מוכן־ומזומן להרשותני להתחיל בתכנית ההתקפה הזאת שהוכנה בקפידה, והניח לי לעשות, בתמיכת משרד־החוץ, מה שאוכל לעשות עם הצרפתים. כל ימי חיי הייתי קשור בצרפתים בכל מלחמותיהם ותלאותיהם, וסבור הייתי כי מוכנים הם לעשות למעני יותר מאשר למען כל נכרי אחר מן החיים בארץ. אבל בשלב זה של מלחמת־בין־השמשות לא יכולתי להזיזם. כשלחצתי בתוקף גדול, היו משתמשים בשיטת סירוב שמעולם לא נתקלתי בה לא לפני כן ולא אחרי כן. מר דאלאדיה אמר לי בסבר של רשמיות יוצאת־מגדר־הרגיל כי “נשיא הרפובליקה עצמו התערב, ואין לנקוט שום פעולה תוקפנית העשויה רק להביא אמצעי־תגמול על צרפת”. רעיון זה שלא להרגיז את האויב לא מצא חן בעיני. היטלר עשה כמיטב יכלתו להחניק את סחרנו בהטלת מוקשים ללא הבחנה בנמלינו. אנחנו מכים אותו באמצעי התגוננות בלבד. נראה היה כי בני־אדם טובים, מהוגנים ובעלי־תרבות לעולם אל להם להכות בטרם יוּכּו הם עצמם עד־מוות. בימים אלה קרב הר־הגעש הגרמני המפחיד, על כל להבותיו שבּבטן האדמה, אל נקודת ההתפרצות. היו חדשים דוממים של מלחמה למראית־עין. מצד אחד ויכוחים בלי סוף על נקודות של־מה־בכך, בלי שום החלטות, ואם יש החלטות, הרי מבטלים אותן, והכלל הוא “אל תרע לאויב, כי רק הכעס תכעיסהו בזאת”. מן הצד השני קטל ואבדון מתרגשים לבוא – מנגנון עצום החורג וזח נכחו ומוכן להתפרץ כנגדנו!

*

התמוטטותה הצבאית של פינלנד היו להם הדים נוספים. ב־18 במרס נפגש היטלר עם מוסוליני במעבר־ברנר. במתכוון עורר היטלר במארחו האיטלקי את הרושם כי אין גרמניה אומרת כלל לפתוח באופנסיבה יבשתית במערב. ב־19 בחודש נאם צ’מברליין בבית־הנבחרים. נוכח הבקורת הגוברת סקר בפירוט־מה את פרשת העזרה הבריטית לפינלנד. הוא הדגיש בדין כי שיקולנו העיקרי היה הרצון לכבד את הניטראליות של נורבגיה ושוודיה. והוא גם סינגר על הממשלה על שלא אצה לפתוח בנסיונות עזרה שסיכויי הצלחתם מועטים. מפלתה של פינלנד הקיצה את הקץ על ממשלתו של דאלאדיה, שנקט פעולה כה בולטת, ואם גם באיחור, ואשר הוא עצמו ייחס חשיבות מופרזת לחלק זה של דאגותינו. ב־21 במרס הורכבה ממשלה חדשה בראשותו של מר ריינו, שהתחייב לנהל את המלחמה בעוז גובר והולך.

יחסי עם מר ריינו עמדו על בסיס אחר מזה שקבעתי עם מר דאלאדיה. ריינו, מאנדל ואני זהים היינו בהרגשותינו ביחס למינכן. דאלאדיה עמד על הצד השני. לפיכך קידמתי בברכה את השינוי בממשלתה של צרפת, וקיויתי כי עתה ישתפר גם סיכוים של מוקשי־הנהר שלי.

מר צ’רצ’יל אל מר ריינו 22 במרס 1940

אין מלים בפי להגיד לך מה־שמח אני על כי הכל נעשה בהצלחה ובמהירות כל־כך, ובפרט על שנכנס דאלאדיה לקבינט שלך. כאן מתפעלים מאד מזאת, וכן גם מהתנהגותו הענוותנית של בלוּם.

אני שמח שאתה מחזיק בהגה, ושמאנדל נמצא אתך, ואני מקווה לשיתוף־פעולה הדוק ופעיל ביותר בין ממשלותינו. כידוע לך שותף אני לכל הדאגות שהבעת לפני תמול־שלשום ביחס למהלכה הכללי של המלחמה, וביחס לצורך באמצעים נמרצים ונועזים; אבל בזמן ששׂוחחנו לא עלה כלל בדעתי כי במהרה כל־כך יחוּל לגביך מפנה מכריע במאורעות. כה קרובים היינו במחשבה בשלוש או ארבע השנים האחרונות עד שעזה בי ביותר תקוותי כי ההבנה ההדוקה ביותר תעמוד בעינה, וכי יורשה לי לתרום לה את תרומתי.

אני שולח לך עכשיו את המכתב שכתבתי לגאמלן על העסק שבגללו באתי לפאריז בשבוע שעבר, ואני מבקשך שתקדיש לתכנית את תשומת־לבך המיידית והאוהדת. גם ראש־הממשלה גם הלורד הליפקס נעשו מעוניינים מאד במיבצע הזה [“רויאל מארין”], וכולנו לחצנו מאד על קודמך שיקבל אותה. דומה כי חבל מאד לאבד את הזמן היקר הזה. יותר מ־6,000 מוקשים מוכנים אתי עתה ומוסיפים לבוא בזרם אין־קץ – רק בדרך היבשה, לצערי – וכמובן יש תמיד סכנה לאיבוּד הסודיוּת כשחלים עיכובים.

אני מצפה לישיבה קרובה של המועצה העליונה, ואני מאמין שאז אפשר יהיה לסדר פעולה מתואמת בין עמיתים צרפתים ואנגלים – כי הלא עמיתים אנחנו.

אנא מסוֹר את איחולי הנאמנים למאנדל, והאמינה לאיחולי החמים ביותר להצלחתך, שבטחוננו המשותף תלוי בה במידה רבה.

המיניסטרים הצרפתים באו ללונדון לישיבת המועצה־המלחמתית־העליונה ב־28 במרס. מר צ’מברליין פתח בתיאור מלא וברור של המצב כפי שראה אותו. לשביעוּת־רצוני המרובּה אמר כי הצעתו הראשונה היא: “מיבצע מסוים, הידוע בדרך כלל בשם ‘רויאל מארין’, יוּצא אל הפועל מיד”. הוא תיאר איך תבוּצע תכנית זו, והודיע כי נצבּר מלאי לצורך ביצוע יעיל ונמשך. ההפתעה תהיה שלמה. המיבצע ייערך באותו חלק של הריין המשמש אך ורק לצרכים צבאיים. מעולם לא בוּצע עדיין מיבצע דומה לזה, גם לא הומצא עדיין ציוד המסוגל לנצל את תנאי הנהר ולפעול בהצלחה נגד הסכרים וסוגי הספינות המצויים בנהרות. ולבסוף, הודות לתכנונם של כלי־הנשק, לא ייפּגעו המים הניטראליים. הבריטים מקווים כי התקפה זו תגרום בהלה וערבוביה במידה שאין למעלה ממנה. ידוע היטב כי אין אנשים יסודיים יותר מן הגרמנים בהכנות ובתיכנון; אבל ממש באותה מידה אין שום אנשים שדעתם מתבלעת עליהם יותר שעה שאין תכניותיהם עולות יפה. אין הם יודעים אילתוּר (אימפרוביזציה) מהו. ושוב, המלחמה באה על מסילות־הברזל הגרמניות כשהן נתונות במצב רופף, ולכן גברה תלוּתם בנתיבי־המים שלהם בתוך הארץ. נוסף על המוקשים הצפים הומצאו עוד כלי־נשק להטילם ממטוסים בתעלות בתוך גרמניה גופה, מקומות שאין בהם זרמות. הוא טען כי ההפתעה תלויה במהירות. כל דיחוי יעמיד בסכנה את הסודיוּת. ותנאי הנהר עומדים להיות נוחים במיוחד. אשר למעשי־תגמול מצד גרמניה, הרי אם תחשוב גרמניה שכדאי לה להפציץ ערים בצרפת או בבריטניה לא תחכה לתואנה. הכל מוכן. נחוץ רק שהפיקוד העליון הצרפתי יתן את הפקודה.

אחר אמר כי שתי נקודות־תורפה יש לגרמניה: אספקת הבּצר ואספקת הדלק. מקורות האספקה העיקריים של אלה נמצאים בשני קצותיה של אירופה. הבּצר בא מן הצפון. הוא גולל במדויק את הנימוקים בעד ניתוק אספקת הבּצר הגרמנית משוודיה. הוא עמד גם על שדות־הנפט של רומניה ובאקוּ, שמן הראוי למנעם מגרמניה, אם אפשר בדרכי דיפלומטיה. בקורת־רוח גוברת והולכת הקשבתי לטענות החותכות האלו. לא תיארתי לעצמי עד היכן מגיעה מידת ההסכמה בין מר צ’מברליין לביני.

מר ריינו דיבר על השפעת התעמולה הגרמנית על המוראל הצרפתי. הראדיו הגרמני מרעים מדי ערב ואומר כי אין לרייך שום ריב עם צרפת; מקור המלחמה הוא בהתחייבות ללא־סייג שנתנה בריטניה לפולין; שצרפת נגררה לתוך המלחמה בעקבות הבריטים; ואפילו שאין ביכלתה לעמוד במאבק. הקו של גבּלס ביחס לצרפת הוא, כמדומה, להניח למלחמה להתנהל בקצב המוּאט הנוכחי, ולהסתמך על רפיון־הידיים המתפתח בקרב חמשת מיליוני הצרפתים שנתגייסו לעת הזאת ועל קוּמה של ממשלה צרפתית שתהיה מוכנה לבוא להסכם של פשרה עם גרמניה על חשבון בריטניה הגדולה.

מרבים, אמר, לשאול בצרפת: “איך יוכלו בעלי־הברית לנצח במלחמה?” מספר האוגדות, “למרות מאמצי הבריטים”, גדל בצד הגרמני במהירות גדולה יותר מאשר בצד שלנו. מתי אפוא נוכל לקוות להשיג אותה עליונוּת בכוח־אדם הדרושה לפעולה מוצלחת במערב? אין לנו שום מושג על מה שנתרחש בגרמניה בתחום הציוד החמרי. יש בצרפת הרגשה כללית כי המלחמה הגיעה לנקודת קפאון, וכי גרמניה אינה צריכה אלא לחכות. כל זמן שלא תיעשה איזו פעולה לנתק את אספקת הדלק ושאר חמרי־גלם של האויב “אפשר שתתפתח ההרגשה כי ההסגר איננו כלי־נשק חזק עד כדי להבטיח נצחון לעניינם של בעלי הברית”. באשר למיבצע “רויאל מארין” אמר כי, אף כי טוב הוא כשלעצמו, לא יוכל להיות מכריע, וכי פעולות־התגמול, אם תהיינה, תחולנה על ראשה של צרפת. ואולם אם תיפתרנה שאלות אחרות, ייעשה מאמץ מיוחד כדי להשיג את הסכמתה של צרפת. נוחה הרבה יותר היתה עמדתו ביחס לניתוק האספקה של הבּצר משוודיה, והוא אמר כי יש יחס מדויק בין אספקת הבּצר השוודי לגרמניה לתפוקתה של תעשיית הברזל והפלדה הגרמנית. מסקנתו היתה כי על בעלי־הברית לזרוע מוקשים במים הטריטוריאליים לאורך החוף הנורבגי ואחרי־כן לחבל בפעולות דומות בהובלת בצר מנמל לוּלאה לגרמניה. הוא הדגיש את החשיבות שבהפרעות לאספקת הנפט הרומני לגרמניה.

לבסוף הוחלט כי, לאחר שנפנה בדברים כלליים אל נורבגיה ושוודיה, נזרע שדות־מוקשים במים הטריטוריאליים של נורבגיה ב־5 באפריל, וכי, על תנאי שתבוא הסכמתו של ועד המלחמה הצרפתי, יתחיל מיבצע “רויאל מארין” בשילוח מוקשי־הנהר בריין ב־4 באפריל, וב־15 באפריל יוּחל בהטלתם לתעלות הגרמניות מן האוויר. כן הוסכם שאם תפלוש גרמניה לבלגיה יכנסו בעלי־הברית מיד לארץ הזאת מבלי לחכות לקריאה רשמית; וכי אם תפלוש גרמניה להולנד, ובלגיה לא תקום לעזרתה, יראו בעלי־הברית את עצמם בני־חורין להיכנס לבלגיה על־מנת לעזור להולנד.

ולבסוף, כנקודה ברורה שביחס אליה היינו כולנו תמימי־דעים, נאמר בהודעה כי ממשלת בריטניה וצרפת הסכימו על ההצהרה החגיגית הבאה:

כי משך המלחמה הנוכחית לא תשא אף אחת מן השתים ולא תתן על שום שביתת־נשק או חוזה־שלום ולא תכרתם אלא על פי הסכמה הדדית.

הסכם זה קנה לו אחרי־כן חשיבות מרובה.

*

ב־3 באפריל נתן הקבינט הבריטי תוקף להחלטת המועצה־המלחמתית־העליונה, ויופּה כוחה של האדמירליות למקש ב־8 באפריל את ה־“Leads” של נורבגיה. קראתי למיבצע המיקוש עצמו בשם “וילפרד”. הואיל ומיקוש מימיה של נורבגיה על־ידינו עשוי לעורר תגובה גרמנית, הוסכם גם כי חטיבה בריטית וכוח צרפתי יישלחו לנארוויק לטהר את הנמל ולהתקדם אל הגבול השוודי. כוחות אחרים יש לשלוח לסטאבאנגר, ברגן וטרונדהיים, כדי למנוע את הבסיסים האלה מן האויב.

כדאי להעיף מבט בשלבים שבהם הושגה סוף־סוף ההחלטה למקש את ה־״Leads"⁹³. ביקשתי את הפעולה ב־29 בספטמבר 1939. בינתיים לא חל שום דבר שישנה את הענין. טעמי ההתנגדות המוסריים והטכניים מצד הניטראליות, האפשרות של פעולות־תגמול גרמניות נגד נורבגיה, חשיבות הפסקתו של זרם הבּצר מנארוויק לגרמניה, השפעת הדבר על דעת־הקהל הניטראלית והעולמית – כל אלה היו בדיוק כמו שהיו תחילה. אבל סוף־סוף נשתכנעה המועצה־המלחמתית־העליונה, והקבינט המלחמתי השלים סוף־סוף עם התכנית אף גמר אומר. פעם אחת נתן את הסכמתו וחזר וביטלה. אחר־כך היו מעייניו נתונים לסיבּוכי המלחמה הפינית. משך ששים יום היתה “עזרה לפינלנד” סעיף בסדר־היום של הקבינט. שום דבר לא יצא מכל זה. רוסיה מחצה את פינלנד עד שהכניעתה. עתה, לאחר כל אותם מיקוחים והיסוסי־שוא, לאחר כל שינויי־הקו והוויכוחים שאין להם סוף בין אנשים טובים ומהוגנים, הגענו סוף־סוף לנקודה הפשוטה שבּה נדרשה פעולה שבעה חדשים קודם־לכן. אבל במלחמה שבעה חדשים הם זמן רב. עכשיו היה היטלר מוכן, והוא היה מוכן כשבּידו תכנית אדירה ומעוּבּדת הרבה יותר. כמעט אי־אפשר למצוא דוגמה מובהקת יותר לאזלת־היד וחוסר־השחר של ניהול מלחמה על־ידי ועדה או, בעצם, על־ידי קבוצות של ועדות. בשבועות שבאו אחרי־כן הוטלו עלי חלק גדול מן הנטל וקצת מן החרפה שבמערכה הנורבגית בישת־המזל, אשר מהלכה יתוֹאר עוד מעט. אילו הורשיתי לפעול דרך־חירות ובמחוּשב כאשר ביקשתי את הרשות בפעם הראשונה, כי אז אולי הושגה תוצאה נעימה הרבה יותר בזירת־מפתח זו, ותוצאות רצויות היו לכך בכל הכיוונים. אך עתה צפויים היינו לפגע על גבי פגע.

אִם לֹא תֱּחְפַּץ לְעֵת תּוּכָל,

לְעֵת תֶּחְפַּץ שׁוּב לֹא תּוּכָל.

*

אולי כאן המקום לפרט את ההצעות והתחבולות התוקפניות השונות שהעליתי מעמדתי המשנית־במעלה בעת מלחמת־בין־השמשות. הראשונה היתה להיכנס אל הים הבלטי ולהשתלט עליו, תכנית שהיתה בעלת חשיבות עליונה אילו היתה בגדר האפשר. עם שעמדנו על יתרונו של האויב בכוח האווירי נדחקה תכנית זו לקרן־זווית. השניה היתה להקים אסקדרון לפעולות־מחץ של צבּי־שריון ימיים שאינם מתיראים יותר מדי מפּצצה אווירית ומטורפדו, על־ידי שיקוּם אניות־המערכה מסוג “רויאל סוֹבריין”. אף תכנית זו ניטשה עקב מהלך המלחמה והעדיפויות שניתנו בהכרח לבניית נושאות־מטוסים. השלישית היתה המיבצע הטקטי הפשוט של זריעת מוקשים ב־״Leads" של נורבגיה כדי להפסיק את האספּקה החיונית של הבּצר לגרמניה. רביעית באה “קולטיבטור מס. 6”: לאמור, אמצעי לטווח־ארוך לשבירת הקפאון בחזית הצרפתית מבלי לחזור על הטבח של המלחמה שעברה. תכנית זו בטל זמנה משפּרץ השריון הגרמני ועשה את הטנקים – פרי המצאתנו – לרוֹעץ לנו, והוכיח את יתרון האופנסיבה במלחמה החדשה הזאת. החמישית היתה מיבצע “רויאל מארין”, לאמור: שיתוק התעבורה על הריין על־ידי הטלת מוקשי־נהר ופיצוצם. דבר זה מילא את תפקידו המוגבל והוכיח את מעלתו מרגע שהוּתר. אולם התכנית נסתחפה בתוך התמוטטותה הכללית של ההתנגדות הצרפתית. על־כל־פנים זקוקה היתה למשך־זמן עד שתגרום נזק רציני לאויב.

סיכומו של דבר: במלחמת הצבאות ביבשה הייתי משועבד לכוח־האש ההגנתי. בים חתרתי בהתמדה, בתוך תחומי, לנקוט את היזמה נגד האויב על־מנת להרוויח ולהקל מן המסה הנוראה של התקפתו על המטרה העצומה של סחרנו ימי. אולם בתרדמה הממושכת הזאת של מלחמת־בין־השמשות או המלחמה “המזויפת”, כמו שהיו נוהגים לקרוא לה בארצות־הברית, לא היו לא צרפת ולא בריטניה מסוגלות לעמוד בפני פרץ הנקם הגרמני. רק לאחר שהוטלה צרפת פרקדן פיתחה לה בריטניה, הודות למעמדה כאי, מתוך ייסורי המפלה וסכנת החיסול, עוז־החלטה לאומי השווה לזה של גרמניה.

*

עתה החלו לבוא ידיעות מבשׂרות־רעה ומהימנות במידה זו או אחרת. בישיבת הקבינט המלחמתי ב־3 באפריל אמר לנו מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה כי במשרד־המלחמה נתקבלה ידיעה שהגרמנים מרכזים כוחות צבא חזקים ברוסטוֹק מתוך הכוונה לכבוש את סקנדינביה לעת הצורך. שר־החוץ אמר כי הידיעות משטוקהולם נוטות לאשר את הדו"ח הזה. לדברי הצירוּת השוודית בברלין היו אניות גרמניות בנפח 200,000 טונה מרוכזות עתה בשטטין וסווינמוּנדה ובהן אנשי־צבא שהשמועה מעריכה את מספרם ב־400,000. הסברה היתה כי כוחות אלה עומדים הכן למכת־נגד בתגובה על התקפה אפשרית מצדנו על נארוויק או נמלים נורבגיים אחרים, שהגרמנים חוששים לה עדיין, כביכול.

עד־מהרה נודע לנו כי משרד־המלחמה הצרפתי לא יסכים לתחילתו של מיבצע “רויאל מארין”. הוא מצדד במיקוש ה־“Leads” הנורבגים, אך מתנגד לכל דבר שיוכל להביא מעשי־תגמול על צרפת. באמצעות השגריר הצרפתי הביע מר ריינו את צערו. מר צ’מברליין, שהיה נוטה מאד לאיזו פעולה תוקפנית בשלב זה, התרעם על הסירוב הזה, ובשיחה עם מר קוֹרבּן קישר את שני המיבצעים יחד. הבריטים יפסיקו את אספקת הבּצר של גרמניה, כמשאלתם של הצרפתים, על־תנאי שבאותו זמן ירשו לנו הצרפתים לגמול באמצעות “רויאל מארין” על כל הנזקים שסבלנו ושאנחנו סובלים מן המוקש המגנטי. עם כל להיטוּתי ל“רויאל מארין” לא קיויתי שהוא ירחיק לכת עד כדי כך. שני המיבצעים היו דרכים למלחמה אופנסיבית נגד האויב ולחיסול תקופת בין־השמשות, שעתה סבור הייתי כי גרמניה היא המרוויחה מהמשכתה. מכל־מקום, אם בתוך ימים מספר נוכל להביא את הצרפתים לידי הסכמה על הביצוּע המדויק של שתי התכניות, מוכן הייתי לדחות את “וילפרד” בימים אחדים.

בשלב זה היו השקפותי מקובלות כל־כך על ראש־הממשלה עד שדומה היה כמעט כאילו חושבים אנו כאיש אחד. הוא ביקשני לגשת לפאריז ולראות במה אוכל לשדל את מר דאלאדיה, שהיה אבן־הנגף, כפי הנראה. בסעודה במוצאי ה־5 בחודש בשגרירות הבריטית נפגשתי עם מר ריינו ועוד אחדים מן המיניסטרים שלו, ודומה היה כי אנו תמימי־דעים למדי. דאלאדיה הוזמן להשתתף, אך טען שכבר התחייב תחילה לבוא לפגישה אחרת. נקבע שאראה אותו למחרת בבוקר, בעודי אומר לעשות כמיטב יכלתי על מנת לשדל את דאלאדיה, ביקשתי רשות מן הקבינט להבהיר כי אנחנו נמשיך ב“וילפרד” אפילו יוּטל וטוֹ על “רויאל מארין”.

ביקרתי את דאלאדיה ברחוב סן־דומיניק בצהרי ה־5 בחודש, והיתה לי אתו שיחה רצינית. העירותי על היעדרוֹ מן הסעודה שלנו בליל אמש. הוא טען כי התחייב תחילה לפגישה אחרת. ברור היה לי כי תהום ניכרת פעורה בין ראש־הממשלה החדש לקודמו. דאלאדיה טען כי בעוד שלושה חדשים יהיה חיל־התעופה הצרפתי משוְפּר עד כדי כך שיוכל לאחוז בצעדים הדרושים לקידום פני התגובות הגרמניות על “רויאל מארין”. לכך הוא מוכן לקבוע תאריך מוחלט בכתב. הוא העלה טענות חותכות בדבר בתי־החרושת חסרי־המגן של צרפת. לבסוף הבטיחני כי תמה תקופת המשברים הפוליטיים בצרפת, וכי הוא יפעל מתוך הרמוניה עם מר ריינוֹ. בזאת נפרדנו.

מסרתי דו“ח טלפוני לקבינט המלחמתי, שהסכים כי נמשיך ב”וילפרד" על אף הסירוב הצרפתי ל“רויאל מארין”, אך ביקש כי דבר זה ישמש נושא לחליפת־דברים רשמית. בישיבת הקבינט ב־5 באפריל קיבל שר־החוץ הוראה להודיע לממשלת צרפת כי חרף החשיבות המרובה שייחסנו כל הזמן לביצוע פעולת “רויאל מארין” בהקדם, ובעת־ובעונה־אחת עם הפעולה המוּצעת במים הטריטוריאליים של נורבגיה, מוכנים אנו בכל זאת, לאות התחשבות במשאלותיה, לגשת למיבצע השני בלבד. הנה כי כן נקבע התאריך סופית ל־8 באפריל.

*

ביום הששי, 5 באפריל 1940, נאם ראש־הממשלה לפני המועצה המרכזית של האיחוד־הלאומי־של־האיגודים־השמרניים־והיוניוניסטים ברוח של אופטימיות בלתי־רגילה:

מקץ שבעה חדשים של מלחמה אני בוטח בנצחון עשרת מונים יותר מבתחילה… יש לי הרגשה כי משך שבעת החדשים התחזק כוחנו ביחס לאויב במידה גדולה.

תנו דעתכם על ההבדל בין ארחותיה של ארץ כגרמניה לבין שלנו. זמן רב לפני המלחמה כבר התכוננה לה גרמניה. היא הגדילה בחפזון קדחתני את כוחותיה המזוינים ביבשה ובאויר, היא הקדישה את כל משאבּיה לייצור נשק ותחמושת ולאגירת מלאי עצום; לאמיתו של דבר נעשתה מחנה חמוש לגמרי. אנחנו, כנגד זאת, אומה שוחרת־שלום, המשכנו בעיסוקי השלום שלנו. אמת כי מה שהתרחש בגרמניה המריצנו לכונן שוב את הביצורים הללו שהזנחנו אותם זמן כה רב, אבל התמהמהנו כל זמן שנותרה עוד איזו תקוה לשלום – התמהמהנו בלי־חשׂך – בנקיטת האמצעים הנמרצים הללו שהיו דרושים כדי להעמיד את הארץ על בסיס מלחמתי.

התוצאה היתה כי כאשר אמנם פרצה המלחמה היתה גרמניה מוכנה הרבה יותר מאתנו, וטבעי היה אז לצפות לכך שהאויב ינצל את יתרונו והתחילי ויעשה מאמץ להכריע אותנו ואת צרפת בטרם יהיה סיפּק בידנו להשלים מה שהחסרנו. האם אין זה מוזר ביותר שלא נעשה כל מאמץ כזה? תהיה הסיבּה מה שתהיה – אם משום שחשב היטלר כי יוכל לקבל את חפצו מבלי להילחם על כך, ואם משום שאחרי הכל לא היו ההכנות מושלמות די הצורך – מכל־מקום דבר אחד הוא בחזקת ודאי: הוא החמיץ את האוטובוס.

וכך איפשרו לנו שבעת החדשים שניתנו לנו לתקן ולסתום את נקודות־התורפה שלנו, לגבּש ולכונן כל כלי־נשק, של התקפה ושל הגנה כאחת, ולהגדיל את כוחנו הלוחם במידה כה עצומה עד שיכולים אנו לעמוד בפני העתיד ברוח שלווה ואיתנה, ויהי־מה הצרוּר בכנפי העתיד –

אולי תאמרו: “כן, אבל האם לא שקד גם האויב?” אין לי צל של ספק בכך. אני אהיה האיש האחרון שיזלזל בכוחו או בהחלטתו הנחושה להשתמש בכּוח הזה בלי נקיפת־מצפון ובלי חמלה אם יחשוב שהוא יכול לעשות זאת בלא שיחזירו לו על מהלומותיו בריבּית. אני מודה בכך. אבל אני אומר גם זאת: עצם שלמוּתן של הכנותיו השאירה לו עודף קטן מאד של כוחות לשאוב מהם.

התברר שהיתה זו חוות־דעת בלתי־מוצדקת. הנחתה העיקרית, שאנחנו והצרפתים חזקים יחסית יותר מאשר בתחילת המלחמה, לא היתה מתקבלת על הדעת. כמו שהוסבר כבר, עומדים היו הגרמנים עתה בשנה הרביעית של ייצור נשק קדחתני, ואילו אנחנו עמדנו בשלב מוקדם הרבה יותר, שמצד פריונו אפשר להשוותו מן־הסתם לשנה השניה. יתר על כן, עם כל חודש שעובר, היה הצבא הגרמני, בן ארבע שנים לעת הזאת, נעשה כלי־נשק בשל ומושלם, ויתרונו הקודם של הצבא הצרפתי מצד האימון והליכוד היה נעלם והולך. לבו של ראש־הממשלה לא ניבא לו שאנו עומדים ערב מאורעות גדולים, ואילו לי נראה כמעט בוודאוּת שהמלחמה ביבּשה עומדת להתחיל. על הכל היה הביטוי “היטלר החמיץ את האוטובוס” בלתי־מוצלח.

הכל היה תלוי ועומד. האמצעים הפעוטים השונים שהיה ביכלתי להמליץ עליהם זכו להתקבל; אבל אף אחד משני הצדדים לא עשה שום דבר בעל אופי מכריע. תכניותינו, במידה שהיו, נתכוונו לחיזוק ההסגר על־ידי מיקוּש המסדרון הנורבגי בצפון ועל־ידי הפרעת אספקת הדלק מדרום־מזרח. אפס־ניע ודומיה גמורה שררו מאחרי החזית הגרמנית. פתאום בא אשד של הפתעות מרעישות להציף ולסחוף את המדיניוּת הסבילה או קטנת־הממדים של בעלי־הברית. עתידים היינו ללמוד מה פירושה של מלחמה טוטאלית.

פרק שלושים־ושלושה: ההתנגשות בים אפריל 1940

פרישתו של הלורד צ’טפילד – ראש הממשלה מזמין אותי לשבת ראש בוועדת התיאום הצבאית – סידור צולע – “וילפרד” – אוֹסלוֹ – כיבוש נורבגיה על יד הגרמנים – הטרגדיה של הנייטראליוּת – כל הצי בים – “גלוֹ־ווֹרם” – “רינאוּן” בקרב עם “שרנהורסט” ו“גנייזנאוּ” – צי־המולדת מול בּרגן – פעולת הצוללות הבריטיות – השייטת של וורבּטון־לי בנארוויק – המועצה־המלחמתית־העליונה מתכנסת בלונדון, 9 באפריל – מסקנותיה – המיזכר שלי אל הלורד־הראשון־של־הימיה, 10 באפריל – כעס באנגליה – הוויכוח בפרלמנט, 11 באפריל – “ווֹרספּייט” והשייטת שלה משמידות את המשחתות הגרמניות בנארוויק – מכתב מן המלך

בטרם אמשיך בסיפור־המעשה, עלי להסביר את השינויים שחלו במעמדי משך חודש אפריל 1940.

כהונתו של הלורד צ’טפילד בתפקיד של מיניסטר־לתיאום־ההגנה נעשתה מיותרת, וב־3 בחודש קיבל מר צ’מברליין את התפטרותו, שאותה הגיש מרצונו הטוב. ב־4 בחודש נתפרסמה מדאוניניג־סטריט מס. 10 הודעה כי אין הכוונה למלא את המשרה שנתפנתה אלא שנעשו סידורים שהלורד־הראשון־של־האדמירליות, כמיניסטר־השירותים הבּכיר הנוגע בדבר, ישב ראש בועדת־התיאום הצבאית. הנה כי כן החילותי לשבת ראש בישיבותיה, שהיו מתקיימות יום־יום ולעתים פעמיים ביום, מן ה־8 עד ה־15 באפריל. לפיכך היתה עלי מידה בלתי־רגילה של אחריות, אך לא היתה לי שום סמכות של ניהול ממשי. בין שאר המיניסטרים של השירותים, שנמנו גם הם על הקבינט המלחמתי, הייתי “ראשון בין השווים”. אולם לא היתה לי שום סמכות לקבל או לאכוֹף החלטות. היה עלי לשכנע את שני המיניסטרים של השירותים האחרים ואת עוזריהם אנשי־המקצוע. הנה כך היו הרבה אנשים חשובים ומוכשרים זכאים וחייבים להביע את דעותיהם על השלבים המשתנים חיש של הקרב – כי אכן היה זה קרב – שהחל עתה.

ראשי־המטות ישבו יחד יום־יום לאחר שדנו במצב כולו איש־איש עם המיניסטר שלו. אחרי־כן היו מגיעים להחלטות משלהם, שכפי הנראה לבשו חשיבוּת מכרעת. אלו היו נודעות לי מן הלורד־הראשון־של־הימיה, שלא כיסה ממני דבר, או מתוך התזכירים והתזכרות השונים שהוציאה ועדת־ראשי־המטות. אם היה ברצוני לערער על איזו מן הדעות האלו, יכולתי כמובן להעלותו קודם־כל בוועדת־התיאום שלי, שעליה נמנו גם ראשי־המטות, שהמיניסטרים שלהם תומכים בהם ומקבלים, דרך־כלל, את דעתם. היה שפע של חילופי דברים מנומסים, שבסופם היה המזכיר התורני מנסח דו"ח רב־טקט ושלושת המיניסטריונים של השירותים היו בודקים אותו לראות אם לא החסיר מאומה. כך הגענו לרמות הרחבות והבּרוכות הללו שבּהן מתיישב הכל למרבּה־טובתו של הרוב הגדול על פי מידת השׂכל הישר של הרוב לאחר היועצות בכּל. אבל במלחמה מעין זו שבּה עמדנו עתה שונים היו התנאים. וי לי, חייב אני לכתוב זאת: ההתנגשות הממשית הוצרכה לדמוֹת יותר לתיגרה שבּה בריון אחד הולם בזרבּובית יריבו באָלה, בפטיש, או במשהו טוב מזה. כל זה הוא מדאיב, והוא אחד מן הטעמים הנכוחים המרובּים לימנע ממלחמה, וליישב הכל בדרך הסכם ובצורה ידידותית, אגב התחשבות מלאה בזכויותיהם של מיעוטים וציוּן נאמן של דעות פורשות.

ועדת־ההגנה של הקבינט המלחמתי התכנסה כמעט בכל יום כדי לדון בדו"חות של ועדת־התיאום הצבאית באלה של ראשי־המטות; ומסקנותיה או פולמוסיה היו מועברים שוב לדיון בישיבות תכופות של הקבינט. הכל היה צריך להסביר ולחזור ולהסביר; ועד שהושלם תהליך זה, היתה התמונה כולה משתנית לעתים קרובות. באדמירליוּת, שבּימות מלחמה היתה בהכרח מפקדה קרבית, היו החלטות הנוגעות לצי מתקבלות בו במעמד, ורק במקרים החמורים ביותר היו מועברות לראש־הממשלה, שתמך בנו בכל מקרה. במה שנוגע לפעולת השירותים האחרים, היה הנוהל מוכרח לפגר אחר המאורעות. אולם בתחילת המערכה בנורבגיה הרי מטבע הדברים היו שלושה־רבעים מעסקי הביצוע בידי האדמירליות עצמה.

אינני מתימר שמסוגל הייתי להגיע להחלטות טובות יותר או למצוא פתרונות טובים יותר לבּעיות שעמדנו עתה בפניהן, ותהיינה אשר תהיינה הסמכויות שבידי. רישומם של המאורעות שעוד מעט יתוארו היה מרעיש כל־כך והתנאים היו אנרכיים כל־כך, עד אשר חיש־מהר תפסתי כי רק סמכותו של ראש־הממשלה תוכל להכריע בוועדת־התיאום הצבאית. הנה כי כן ביקשתי ב־15 בחודש את מר צ’מברליין לשבת ראש, והוא היה נשיא רוב־רובּן של הישיבות שנתקיימו אחרי־כן משך המערכה על נורבגיה. הסכמה הדוקה ביותר הוסיפה לשׂרור בין שנינו, והוא האציל את תוקף מרוּתו העליונה על הדעות אשר הבעתי. היה לי חלק אינטימי ביותר בניהוּל המאמץ האומלל להציל את נורבגיה שעה שכבר היה מאוחר מדי. על השינוי בנשיאוּת הוועדה הודיע ראש־הממשלה לפרלמנט בתשובה על שאלה בזו הלשון:

לבקשתו של הלורד־הראשון־של־האדמירליות הסכמתי לשבת ראש בעצמי בישיבות ועדת־התיאום כשהדיון סובב על עניינים בעלי חשיבות בלתי־רגילה שיש להם זיקה לניהולה הכללי של המלחמה.

כל הנוגעים בדבר גילו נאמנות ורצון טוב בלי־מצרים. שנינו, ראש־הממשלה ואני חשנו בכל זאת בחריפות רבה בהיוּליוּתה של שיטתנו, בפרט בעמדנו במגע עם מהלך המאורעות המפתיע. אף כי לעת הזאת היתה האדמירליות בהכרח ראש העושים, אפשר היה להעלות נימוקים ברורים להתנגדות לארגון שבּו אחד ממיניסטרי השירותים מנסה לתאם את כל המיבצעים של השירותים האחרים, תוך שהוא מנהל את כל עסקיה של האדמירליות ונושא באחריות מיוחדת לתנועות הצי. קשיים אלה לא סולקו על־ידי העובדה שראש־הממשלה עצמו ישב ראש ועמד לימיני. אבל בעוד פגעים ניחתים בנו בזה אחר זה כמעט יום־יום, פרי חוסר אמצעים או ניהול בטלני, הוספתי בכל זאת להחזיק בכהונתי בחוג הזה, חוג משתנה, ידידותי אך רפרוּפי.

*

במוצאי יום הששי, ה־5 באפריל, הזמין הציר הגרמני באוסלו אורחים כבוּדים, בכללם אנשים מחברי הממשלה, להצגת סרט בצירוּת. הסרט תיאר את כיבוש פולין בידי הגרמנים, והסתיים בשורה של תמונות־זוועה מזמן ההפצצה הגרמנית על ורשה. בטקסט נאמר: “על זאת יכלו להודות לידידיהם האנגלים והצרפתים”. המוזמנים התפזרו בשתיקה ובחרדה. אולם ממשלת נורבגיה חששה בעיקר מפני פעולותיהם של הבריטים. בין 4.30 ו־5 בבוקר ה־8 באפריל זרעו ארבע משחתות בריטיות את שדה־המוקשים שלנו מול הכּניסה לווסט פיורד, המבוא לנמל נארוויק. בשעה 5 בבוקר שוּדרה הידיעה מלונדון, וב־5.30 נמסרה איגרת מאת ממשלת הוד־מלכותו לשר־החוץ הנורבגי. באוסלו עבר הבוקר בניסוח מחאות ללונדון. אבל אותו יום אחר־הצהריים הודיעה האדמירליוּת לצירות הנורבגית בלונדון כי אניות־מלחמה גרמניות נראו מול החוף הנורבגי בדרכן צפונה, ומגמת־פניהן נארוויק, מן־הסתם. אותה שעה לערך הגיעו לבירה הנורבגית ידיעות כי אניית־צבא גרמנית, ריו דה ז’אניירו, טוּבּעה מול חופה הדרומי של נורבגיה על־ידי הצוללת הפולנית אורזל, כי הרבה חיילים גרמניים נמשו על־ידי דייגים מקומיים, וכי הם אמרו שמגמת פניהם לברגן, לעזור לנורבגים להגן על ארצם מפני הבריטים והצרפתים. נוספות היו עתידות לבוא. הגרמנים פרצו לדנמרק, אבל הידיעה הגיעה לנורבגיה רק לאחר שפלשו אליה עצמה. הנה כך לא קיבלה שום אזהרה. דנמרק נכבשה על־נקלה לאחר התנגדות פורמלית שבּה נהרגו כמה חיילים נאמנים.

שתי אניות־מלחמה נורבגיות, נורגה ואיידסוולד, עגנו בפיורד. הן היו מוכנות להילחם עד הסוף. עם־שחר נראו משחתות קרבות לנמל במהירות גדולה, אך בתוך סוּפות־השלג לא נקבעה זהותן בתחילה. עד־מהרה הופיע קצין גרמני בסירת־קיטור ודרש את כניעתה של אייסוולד. כאשר קיבל מן הקצין המפקד את התשובה הקצרה “אני תוקף”, הסתלק לו, אך כמעט מיד הושמדה האניה על כל אנשיה כמעט על־ידי מטח טורפּדות. עד כה וכה פתחה נורגה באש, אך תוך דקות מספר טוּרפדה גם היא וטבעה מיד.

בהתנגדות־הגבורה חסרת־התקוה הזאת נספו 287 ימאים נורבגיים. ופחות מ־100 ניצלו משתי האניות. אחרי־כן קל היה לכבוש את נארוויק. היה זה מפתח אסטרטגי – שלעולם יימנע מאתנו.

אותו לילה קרבו אניות־מלחמה גרמניות לאוסלו. הסוללות החיצוניות פתחו באש. כוח־המגן הנורבגי כלל זורעת־מוקשים אחת, אולאף טריגוואסון, ושתי שולות־מוקשים. אחרי עלות השחר נכנסו שתי שולות־מוקשים גרמניות אל פי הפיורד להעלות חיילים בסמיכוּת לסוללות־החוף. אחת מהן טובּעה על־ידי אולאף טריגוואסון, אבל החיילים הגרמניים הועלו אל החוף והסוללות נכבשו. אולם זורעת־המוקשים האמיצה עצרה בשתי משחתות גרמניות בפי הפיורד וגרמה נזק לסיירת אֶמדן. ספינת ציד־לוויתנים חמושה של הנורבגים, נושאת תותח אחד, נכנסה גם היא לפעולה נגד הפולשים, מיד ובלי שום פקודות מיוחדות. התותח שלה נופּץ ופגז כרת את שתי רגליו של המפקד. כדי שלא להמס את לב אנשים, התגלגל המימה ומת מות־גבורים. הכוח הגרמני העיקרי נכנס עתה לפיורד, בהנהגת הסיירת הכבדה בּליכר, ופנה אל המצרים שעליהם מגן מבצר אוסקרסבּוֹרג. הסוללות הנורבגיות פתחו באש, ושתי טורפדות שנורו מן החופים ממרחק 500 יארד פגעו פגיעה ניצחת. בליכר טבעה חיש, ועמה ירדו תהומות הקצינים הבּכירים של סגל המינהל הגרמני ויחידות של הגסטאפו. האניות הגרמניות האחרות, כולל את ליצוב, נסוגו. אמדן שנזוקה לא השתתפה עוד במלחמה בים. בסופו של דבר נכבשה אוסלו לא מן הים אלא על־ידי מטוסים נושאי־צבא ונחיתות בפיורד.

תכניתו של היטלר נצטיירה מיד במלוא ממדיה. כוחות גרמניים נחתו בכריסטיאנזוּנד, וצפונית משם בברגן וטרוֹנדהיים.

המהלומה הנועזת ביותר היתה בנארוויק. משך שבוע היו אניות־בּצר גרמניות, ריקות כביכול, חוזרות לנמל ההוא בנתיב הרגיל והיו עולות במסדרון המקודש בקדושת הניטראליות הנורבגית כשהן מלאות וגדושות אספקה ותחמושת. עשר משחתות גרמניות, שעל כל אחת מהן מאתיים חיילים והן נתמכות על־ידי שרנהורסט וגנייזנאוּ, עזבו את גרמניה ימים אחדים לפני כן, והגיעו לנארוויק בהשכמת ה־9 בחודש.

*

הפתעה, אכזריות ודייקנות היו התכונות האפייניות להסתערות על נורבגיה החפּה והחשׂוּפה. בשום מקום לא עלו כוחות הנחיתה התחיליים על אלפיים איש. הופעלו שבע אוגדות צבא, שהפליגו בעיקר מהמבורג וברמן ואחרי־כן משטטין ודנציג. שלוש אוגדות שימשו בשלב ההסתערות, וארבע נוספות סייעו להן במיבצעי אוסלו וטרונדהיים. שמונה־מאות מטוסי פעולה ו־250 עד 300 מטוסי־הובלה היו הצד העיקרי והחיוני של התכנית. תוך ארבעים־ושמונה שעות היו כל הנמלים העיקריים של נורבגיה בידי הגרמנים.

*

במוצאי יום ראשון, ה־7 בחודש, הודיעו מטוסי־הסיור שלנו כי שייטת גרמנית, הכוללת סיירת־מערכה, שתי סיירות קלות, 14 משחתות ועוד אניה אחת, מן־הסתם אניית־הובלה, נראו במשך היום בתנועתן בכיוון נאזה על פני פי הסקאגראק. באדמירליות התקשינו להאמין כי פני הכוח הזה אל נארוויק. על אף ידיעה מקופנהגן, שהיטלר אומר לתפוס את הנמל ההוא, סבור היה מטה־הצי כי האניות הגרמניות תחזורנה מן־הסתם לתוך הסקאגראק. בכל זאת ניתנה מיד הפקודה לתנועה הבאה: צי־המולדת, כולל את רודני, ריפּאלס, ואליאנט, שתי סיירות ועשר משחתות, כבר היה מוכן ויצא מסקאפּא ב־7 באפריל ב־8.30 בערב: אסקדרון הסיירות השני של שתי סיירות ו־15 משחתות יצא מרוֹסיית אותו ערב בשעה 10. אסקדרון הסיירות הראשון, שהיה מעלה על סיפוניו חיילים מרוסיית לכיבושם האפשרי של נמלים נורבגיים במקרה של התקפה גרמנית, קיבל פקודה להוריד את החיילים לחוף, אפילו בלי ציודם, ולהצטרף בהקדם האפשרי לצי־המולדת בים. הסיירת אורורה ו־6 משחתות, שעסקו בתפקיד דומה בקלייד, נצטוו לבוא לסקאפּא. כל הצעדים המכריעים האלה נעשו בתיאום עם המפקד הראשי. קיצורו של דבר, כל הכוחות המצויים בעין נצטוו לצאת לים על סמך ההנחה – שאותה לא קיבלנו בשום פנים – כי באה שעת־חירום ממדרגה עליונה. בתוך כך נמשכה פעולת זריעת־המוקשים מול נארוויק, על־ידי ארבע משחתות, בחיפּוי סיירת־המערכה רינאון, הסיירת בירמינגהם ושמונה משחתות.

כשהתכנס הקבינט המלחמתי ביום ב' בבוקר מסרתי כי שדות־המוקשים בווסט פיוֹרד נזרעו בין 4.30 ל־5.00 בבוקר. כן הסבּרתי בפירוט כי כל הציים שלנו נמצאים בים. אך לעת הזאת כבר מובטחים היינו כי הכוח הימי הגרמני העיקרי עושה את דרכו בכיוון נארוויק. בדרך לזריעת שדה־המוקשים “וילפרד” איבדה אחת המשחתות שלנו, גלוֹ־ווֹרם, איש אחד שנפל המימה בשעות הלילה, והיא נעצרה על־מנת לחפשו ונפרדה משאר הכוח. ב‏־8 בחודש ב־8.30 בבוקר הודיעה גלוֹ־ווֹרם שבאה בקרב עם משחתת אויב מרחק כ־150 מיל דרומית־מערבית מווסט־פיוֹרד. זמן קצר אחרי־כן הודיעה כי ראתה עוד משחתת לפניה, ואחרי־כן שהיא עומדת בקרב עם כוח עדיף. אחרי 9.45 נשתתקה, ומאז לא נשמע ממנה דבר. על סמך זאת היה החישוב כי הכוחות הגרמניים, אם לא יעצרו בהם, יוכלו להגיע לנארוויק בשעה 10 בלילה ההוא. אנחנו מקווים שהם יסתבכו בקרב עם רינאון, בירמינגהם והמשחתות שלהן. אפשר, אפוא, שבעוד זמן קצר מאד יינטש קרב. “אי־אפשר”, אמרתי, “להינבא מראש על סיכוניה של מלחמה, אבל פעולה כזאת לא תיערך בתנאים שאינם נוחים לנו”. יתר על כן, המפקד הראשי עם כל צי־המולדת קרבים למקום המעשה מפּאת דרום. לעת הזאת ודאי הוא נמצא מול סטאַטלנד לערך. יש לו אינפורמציה מלאה על כל הנקודות הידועות לנו, אף כי הוא עצמו מחריש, כמובן. הגרמנים יודעים כי הצי נמצא בים, כי נקלט שידור ארוך מצוללת אחת סמוך לאיי־אורקני בעת שיצא הצי מסקאפּא. בינתיים מסר אסקדרון הסיירות השני מול אבּרדין, הנע צפונה, כי מטוסים עוקבים אחריו, והוא מצפה להתקפה לעת הצהריים בקירוב. הצי והרא"ף אחזו בכל האמצעים כדי להחיש מטוסי־קרב אל גיא־החזיון. נושאות־מטוסים אינן עומדות לרשותנו, אך מטוסי־ים פועלים. מזג־האויר הוא ערפלי פה ושם, אבל לפי הסברה הוא טוב יותר, ומשתפר, בצפון.

הקבינט המלחמתי נתן דעתו על דברי וביקשני להעביר לשלטונות הצי הנורבגיים את הידיעות שקיבלנו על תנועות הצי הגרמניות. בכללו של דבר היתה הדעה כי מטרתו של היטלר היא נארוויק.

ב־9 באפריל הזמין אותנו מר צ’מברליין לישיבה בשעה 8.30 בבוקר, ונדונו העובדות, כפי שהיו ידועות לנו אז, על הפלישה הגרמנית לנורבגיה ודנמרק. הקבינט המלחמתי החליט שאייפּה את כוחו של המפקד הראשי של צי־המולדת לאחוז בכל האמצעים האפשריים לטהר את ברגן וטרונדהיים מכוחות אויב, וכי ראשי־המטות יתחילו בהכנות למשלחות צבאיות כדי לכבוש את שני המקומות האלו וכן גם את נארוויק. אולם משלחות אלו לא תזוזנה כל זמן שלא התבהר המצב הימי.

*

אחרי המלחמה נודע לנו מתוך רשומות גרמניות מה אירע לגלוֹ־ווֹרם. רק השכם בבוקר יום ב', ה־8 בחודש, פגשה תחילה במשחתת אויבת אחת ואחרי־כן בשניה. החל קרב־תנועה בתוך ים סוער עד שהופיעה הסיירת היפּר במקום. כשפתחה היפּר באש נסוגה גלו־ווֹרם. היפּר גחה קדימה בתוך העשן, מצאה כעבור זמן קצר שהמשחתת הבריטית קרובה מאד ועולה היישר מולה מלוא המהירות. לא היתה שהות להיפּר לפטור מן הפגישה, וגלוֹ־ווֹרם נגחה ביריבתה בת 10,000 הטונה וקרעה בצדה חור ברוחב ארבעים מטר. אחרי־כן נטתה על צדה, רצוצה ובוערת. כעבור דקות מספר התפוצצה. היפּר משתה ארבעים ניצולים; שעה שגררו ומשכו את קברניטה האמיץ למקום־מבטחים, נפל באפיסת־כוחות מסיפון הסיירת וצלל במים אדירים. כך כבה אורה של גלוֹ־וורם,⁹⁴ אבל הקברניט שלה, הלייטננט־קומנדר ג’רארד רוּפּ, קיבל אחרי מותו את צלב־ויקטוריה, והפּרשה תיזכר לדורות.

כאשר פסקו לפתע שידוריה של גלוֹ־ווֹרם קיוינו נאמנה למשוך לקרב את עיקר הכוחות הגרמניים שהרחיקו עד כאן. משך יום־ב' היה לנו כוח עדיף משני עבריהם. החישובים של שטחי הים שייסרקו נתנו סיכויים למגע, וכל מגע פירושו היה ריכוז כנגד כוחות האויב. לא ידענו אז כי היפּר מלווה כוחות גרמניים לטרונדהיים. בו בלילה נכנסה לטרונדהיים, אבל גלו־וורם הוציאה את האניה האדירה הזאת מכלל פעולה למשך חודש ימים.

כשקלט סגן־האדמירל ויטוֹרת ברינאון את שידוריה של גלו־וורם נטה תחילה דרומה, בתקוה לעצור את האויב, אבל על סמך ידיעות נוספות והוראות מן האדמירליות החליט לחפות על מבואות נארוויק. יום ג' ה־9 בחודש היה יום סוֹעה וסערה, רוחות־פרא וסופות־שלג. השכם עם שחר הבחינה רינאון בשתי אניות מואפלות כ־50 מיל לפאת־ים מווסט־פיורד. היו אלו שרנהורסט וגנייזנאו, שעתה־זה גמרו את תפקידן בליווי המשלחת הגרמנית לנארוויק, אבל בזמנו היתה הסברה כי רק אחת מן השתים היא סיירת־מערכה. רינאון פתחה באש בראשונה מ־18,000 יארד ועד־מהרה פגעה בגנייזנאו, הרסה את עיקרו של ציוד בקרת־האש ואילצה אותה להפסיק לזמן־מה את אִשה. בת־לוויתה חיפתה עליה בעשן ואחר פנו שתי האניות צפונה והקרב היה לרדיפה. בינתיים ספגה רינאון שתי פגיעות, אך אלו גרמו נזק מועט בלבד, ואחרי־כן פגעה בשניה ובשלישית בגנייזנאו. בים הגועש חשה רינאון מלוא המהירות קדימה, אך עד־מהרה היה עליה להאט כדי 26 קשר. בתוך סופות־שלג בלתי־פוסקות ומסכי־עשן גרמניים נעשתה האש בלתי־יעילה משני הצדדים. אף כי רינאון התאמצה עד קצה גבול יכלתה בנסותה להדביק את האניות הגרמניות, נתעלמו הללו לבסוף מן העין לפאת צפון.

*

בינתיים היה האדמירל פורבּס עם הצי העיקרי בבוקר ה־9 באפריל מול ברגן. ב־6.20 בבוקר ביקש מן האדמירליות ידיעות על הכוח הגרמני שם, הואיל והיה בכוונתו לשלוח כוח של משחתות וסיירות בפיקודו של סגן־האדמירל לייטון לתקוף כל אניה גרמנית שתימצא. כך גם היתה דעתה של האדמירליות, וב־8.20 שלחו לו את המברק הבא:

הכן תכניות לתקוף אניות־מלחמה והובלה גרמניות בברגן ולהשתלט על מבואות הנמל על סמך ההנחה שהביצורים עדיין בידי הנורבגים. יש להכין גם תכניות דומות ביחס לטרונדהיים אם כוחותיך מספיקים לשתיהן.

האדמירליות סמכה את ידיה על תכניתו של האדמירל פורבס להתקיף את ברגן, אבל אחרי־כן הודיעו לו שלא יניח עוד כי הביצורים בידיים ידידותיות. כדי למנוע פיזור כוחות, נדחתה ההתקפה על טרודנהיים עד לשעה שתימצאנה סיירות־המערכה הגרמניות. ב־11.30 לערך יצאו ארבע סיירות ושבע משחתות, בפיקודו של סגן־האדמירל, בכיוון ברגן, שבמרחק שמונים מיל, כשמהירותן ששה־עשר קשר בלבד נוכח רוח נגדית וים סוער. לא ארכה העת ומטוסים הודיעו כי בברגן נמצאות שתי סיירות ולא אחת. סיכויי הכוח של שבע המשחתות נתמעטו במפורש, אלא אם כן תיכנסנה גם הסיירות שלנו לפעולה. הלורד־הראשון־של־הימיה סבור היה כי הסכנה לאניות אלו, הן ממוקשים הן מן האוויר, היא גדולה מדי. הוא נועץ בי בשובי מישיבת הקבינט, ולאחר שקראתי את המברקים שהוחלפו משך הבוקר, ולאחר דיון קצר בחדר־המלחמה, הסכמתי עמו. לפיכך ביטלו את ההתקפה. כשאני משקיף לאחור על פרשה זו, סבור אני כי האדמירליות פיקחה יותר מדי על המפקד הראשי, וכי לאחר שנודעה לנו כוונתו הראשונה לפרוץ לו דרך אל ברגן צריכים היינו להסתפק בכך שנשלח לו ידיעות.

אותו יום אחר־הצהריים נערכו התקפות־אוויר עזות על הצי, בעיקר על אניותיו של סגן־האדמירל לייטון. המשחתת גוּרקה טובעה והסיירות סאוּתמטון וגלאסגו נזוקו על־ידי פצצות שהחטיאו אך כחוט־השׂערה. נוסף על כך נפגעה אניית־הדגל רוֹדני אבל שריון־הסיפון החזק שלה מנע נזק חמור.

משבּוטלה התקפת הסיירות על ברגן, הציע האדמירל פורבּס שנשתמש במטוסי־צי נושאי־טרפדות מנושאות המטוסים פיוּריאס עם דמדומי הערב ב־10 באפריל. האדמירליות הסכימה, וכן סידרה התקפות של מפציצי הרא"ף ב־9 בערב ועל־ידי מטוסי־צי מהטסטוֹן (באיי־אוֹרקני) בבוקר ה־10 בחודש. בינתיים הוסיפו הסיירות והמשחתות שלנו לקיים את ההסגר על המבואות. ההתקפות האוויריות הצליחו, והסיירת קניגסברג טוּבּעה בשלוש פצצות ממטוסי־צי. פיוּריאס הופנתה עתה אל טרודנהיים, מקום שהודיעו פטרולי האוויר שלנו על שתי סיירות ושתי משחתות של האויב. שמונה־עשר מטוסים התקיפו עם שחר ה־11 בחודש, אך מצאו רק שתי משחתות וצוללת אחת, מחוץ לאניות־סוחר. היפּר הפצועה עזבה את המקום בשעות הלילה, לרוע־המזל, סיירות לא נמצאו, וההתקפה על שתי המשחתות הגרמניות נכשלה משום שהטורפדות שלנו נתקעו במים רדוּדים בטרם תגענה אל מטרותיהן.

בינתיים היו צוללותינו פעילות בסקאגראק ובקאטגאט. במוצאי ה־8 בחודש הבחינו באניות אויב הנוסעות צפונה מן הים הבלטי והתקיפון, אך ללא הצלחה. אולם ב־9 בחודש טיבעה הצוללת טרוּאנט את הסיירת קרלסרוּהה מול כריסטייאנזוּנד, ולמחרת בלילה טירפּדה ספּרפיש את אניית־הכיס ליצוֹב בחזירתה מאוסלו. מחוץ להצלחות האלו טיבעו הצוללות לפחות תשע אניות־הובלה ואספקה של האויב וגרמו אבידות כבדות בנפש משך השבוע הראשון למערכה זו. אבידותינו־אנו היו חמורות, ושלוש צוללות בריטיות אבדו משך חודש אפריל במבואות המוגנים היטב של הים הבלטי.

*

בבוקר ה־9 בחודש היה המצב בנארוויק מעורפל. בתקוה למנוע את כיבוש הנמל על־ידי הגרמנים הורה המפקד הראשי לקפיטן ווֹרבּרטון־לי, המפקד על המשחתות שלנו, להיכנס לפיורד ולמנוע כל הורדת צבא. בינתיים העבירה אליו האדמירליוּת ידיעה מן העתונות המעידה על כך שאניה אחת כבר נכנסה לנמל והורידה כוח קטן לחוף. בהמשך ההודעה נאמר:

הפלג לנארוויק וטבּע או לכוֹד את אניית האויב. הורדת כוחות נתונה לשיקול דעתך, אם סבור אתה שתוכל לכבוש את נארוויק בחזרה ממספר אנשי האויב הנמצאים.

הנה כך נכנס הקפיטן וורברטון־לי, עם חמש המשחתות של השייטת שלו, הארדי, האנטר, האבוֹק, הוֹטספּר והוסטייל, לווסט־פיורד. נווטים נורבגים בטראנוֹי אמרו לו כי שש אניות גדולות משלו וצוללת אחת עברו ונכנסו וכי מבוא הנמל ממוקש. הוא שידר את הידיעות האלה והוסיף: “מתכונן להתקיף עם שחר”. האדמירל ויטווֹרת, שקיבל את המברקים, שקל בדעתו אם לא יוכל לחזק את הכוחות המתקיפים של האסקדרון שלו שנתחזק עתה, אבל נראה היה כי השעה דוחקת מדי והוא סבר כי התערבות מצדו בשלב זה תוכל לגרום עיכוב. אנחנו באדמירליות לא היינו מוכנים, לאמיתו של דבר, לסכן את רינאון – אחת משתי סיירות־המערכה היחידות שבידינו – במפעל כזה. השידור האחרון שהועבר מן האדמירליות אל הקפיטן וורברטון־לי היה בזו הלשון:

אניות נורבגיות להגנת חופים אולי בידיים גרמניות: רק אתה יכול לדון אם כדאי להתקיף במסיבות אלו. נתמוך בכל החלטה שתקבל.

תשובתו היתה:

נכנס לפעולה.

בערפל ובסופות־השלג של ה־10 באפריל עלו חמש המשחתות הבריטיות במעלה הפיורד, ועם שחר עמדו מול נארוויק. בתוך הנמל היו חמש משחתות אויב. בהתקפה הראשונה טירפדה הארדי את האניה הנושאת את נס הקוֹמוֹדוֹר הגרמני, שנהרג: משחתת שניה טוּבּעה על־ידי שתי טורפדות, ושלוש הנותרות נאפפו אש־תותחים עד שלא יכלו לגלות שום התנגדות של ממש. היו בנמל גם עשרים־ושלוש אניות־סוחר של אומות שונות, כולל חמש בריטיות; שש גרמניות הושמדו. עד כאן תקפו רק שלוש מתוך חמש המשחתות שלנו. הוטספּר והוסטייל נשארו בעתודה כדי להגן מפני סוללות־חופים או מפני אניות גרמניות נוספות שתקרבנה. עתה הצטרפו להתקפה שניה, והוטספּר טיבעה עוד שתי אניות־סוחר בטורפדות. אניותיו של הקפיטן וורברטן־לי לא נפגעו, אש האויב הושתקה כפי הנראה, ולאחר שעה של קרב לא הגיחה כנגדו שום אניה משום לשון־ים.

אבל עתה התהפך הגלגל. כשובו מהתקפה שלישית הבחין הקפיטן וורברטון־לי בשלוש אניות חדשות המתקרבות מהריאנגס־פיורד. הן לא גילו שום רצון להתקרב תחילה והמערכה החלה ממרחק 7,000 יארד. מתוך הערפל שלפנים הופיעו פתאום עוד שתי אניות־מלחמה. לא היו אלו תגבורת בריטית, כפי התקוה שנעורה בראשונה, אלא משחתות גרמניות שעגנו בבאלאנגן פיורד. עד־מהרה החלו התותחים הכבדים יותר של האניות הגרמניות לתת את אותותיהם; הגשר של הארדי נותץ, ווֹרבּרטוֹן־לי נפצע פצעי־מוות, וכל קציניו ועמיתיו נהרגו או נפצעו מחוץ ללייטננט סטאנינג, מזכירו, שתפס בהגה. אז התפוצץ פגז בחדר־המכונות, ותחת אש כבדה נתקעה המשחתת במקומה. המברק האחרון מן הקברניט של הארדי אל השייטת שלו היה: – “להמשיך במערכה”.

בינתיים טוּבּעה האנטר, והוטספּר והוסטייל, שנזוקו שתיהן יחד עם האבוֹק, פנו ללב ים. האויב שגדר את דרכן לא יכול כבר לעצור בהן לעת הזאת. כעבור חצי שעה פגשו באניה גדולה הבאה מן הים, שהתברר שהיא ראוּנפלד המובילה את מלאי התחמושת של הגרמנים. האבוק ירתה בה, ועד־מהרה התפוצצה אניה זו. הניצולים של הארדי חתרו להגיע לחוף ועמהם גופת מפקדם, שלאחר מותו הוענק לו צלב־ויקטוריה. הוא והם נתנו אותותיהם באויב ובתולדות הצי שלנו.

*

ב־9 בחודש טסו ה"ה ריינו ודאלאדיה, עם האדמירל דרלאן, ובאו ללונדון, ואחר־הצהריים נערכה ישיבה של המועצה־המלחמתית־העליונה לדון במה שהם קראו לו “הפעולה הגרמנית בעקב זריעת המוקשים בתוך המים הטריטוריאליים של נורבגיה”. מר צ’מברליין הטעים מיד כי הצעדים שנקט האויב ודאי שתוכננו מראש ובלי תלות בצעדים שלנו. אפילו במועד ההוא היה הדבר ברור. מר ריינו הודיענו כי ועד־המלחמה הצרפתי, בנשיאות הנשיא, החליט אותו בוקר עקרונית על כניסה לבלגיה אם יתקיפו הגרמנים. הוא אמר כי התוספת של 18 עד 20 אוגדות בלגיות, מחוץ לקיצור החזית, תחסל בכל המובנים את העדיפות הגרמנית במערב. הצרפתים יהיו מוכנים לקשר מיבצע כזה בזריעת מוקשי־הנהר בריין. הוא הוסיף כי הידיעות שבּידו מבלגיה והולנד מעידות כי התקפת הגרמנים על ארצות־השפלה קרובה לבוא; יש אומרים בעוד ימים אחדים תבוא, יש אומרים בעוד שעות אחדות.

בשאלה של המשלחת הצבאית לנורבגיה, הזכיר מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה למועצה כי שתי האוגדות הבריטיות שקובּצו בתחילה לשם עזרה לפינלנד נשלחו בינתיים לצרפת. בממלכה המאוחדת היו רק אחד־עשר גדודים מצויים בעין. שנים מאלה עמדו להפליג אותו לילה. השאר, מטעמים שונים לא יהיו מוכנים להפלגה אלא בעוד שלושה או ארבעה ימים.

המועצה הסכימה כי במקום שאפשר יש לשלוח כוחות חזקים לנמלים בחוף הנורבגי, ועובדו תכניות משותפות. אוגדה אלפּינית צרפתית נצטוותה להפליג בתום יומיים־שלושה. היה לאל־ידנו לספק שני גדודים בריטיים אותו לילה, עוד חמישה גדודים בתוך שלושה ימים, ועוד ארבעה בתוך שבועיים – אחד־עשר בסך הכל. כל כוח בריטי נוסף בשביל סקנדינביה צריך יהיה להוציאו מצרפת. אמצעים מתאימים יינקטו לכיבוש איי־פארוֹ, והבטחות הגנה תינתנה לאיסלנד. תואמו הסידורים הימיים בים התיכון למקרה של התערבות איטליה. כן הוחלט לפנות בדחיפות אל ממשלת בלגיה ולבקשה שתקרא לצבאות בעלי־הברית להיכנס לבלגיה. לבסוף אושרה ההחלטה כי אם תתקוף גרמניה במערב או תיכנס לבלגיה, תבוצע פעולת “רויאל מארין”.

*

רחוק הייתי משביעות־רצון ממה שהתרחש עד כה בנורבגיה. כתבתי לאדמירל פּאוּנד:

10.4.40

הגרמנים הצליחו לכבוש את כל הנמלים בחוף נורבגיה, כולל נארוויק, ויהיה צורך בפעולות בקנה־מידה גדול כדי לגרשם מאיזה מהם. בגלל הנייטראליות הנורבגית והכבוד שנהגו בה אי־אפשר היה למנוע את ה־coup האכזרי הזה. עכשיו יש צורך בהשקפה חדשה. עלינו להשלים עם הקושי של התקפת־אוויר קרובה יותר על בסיסינו הצפוניים. עלינו לאֶטור את ברגן בשדה־מוקשים יעיל ולהתרכז בנארוויק, שעליה יהיה צורך לאסור קרבות ממושכים ועזים.

יש צורך מיידי להשיג בסיס אחד או שנים להצטיידות בדלק על החוף הנורבגי, ועומד לפנינו מבחר גדול. המטה מעיין. גדולה מאד התועלת שתצמח לנו מבסיס, ולוּ גם ארעי, בחוף הנורבגי, ועתה כשלאויב יש שם בסיסים לא נוכל להמשיך בלי זאת. מטה הצי בודק אפשרויות שונות של מעגנים מתאימים הניתנים להגנה, ובלי קווי־תחבורה אל פנים הארץ. אם לא נשיג זאת בהקדם, לא נוכל להתחרות עם הגרמנים בעמדתם החדשה.

עלינו גם להפיק מה שאנו יכולים מאיי פארוֹ.

על נארוויק מוכרחים להילחם. אף כי הערימו עלינו לגמרי, אין כל יסוד להניח כי קרבות ממושכים ורציניים באזור זה לא יכבדו על האויב יותר מאשר עלינו.

משך שלושה ימים הציפוּני דו“חות ושמועות מארצות ניטראליות ודברי רהב ונצחון מגרמניה על האבידות שגרמו לצי הבריטי, ועל המעשה הרב שעשו בכבשם את נורבגיה נוכח עדיפות כוחנו הימי. נראה היה בעליל כי הקדימו את בריטניה, הכשילוה, הפתיעוה וכמו שכתבתי ללורד־הראשון־של־הימיה – הערימו עליה. חימה שטפה את הארץ, ועיקר כבדה חל על ראשה של האדמירליות. ביום ה' ה־11 בחודש היה עלי לעמוד בפני ישיבה נרגשת ונזעמת של בית־הנבחרים. נקטתי את השיטה שתמיד מצאתיה יעילה ביותר במקרים כאלה, למסור תיאור שלוו, מתון ועובדתי של המאורעות כפי סדרם, ולהדגיש במלוא התוקף אמיתות בלתי־נעימות. בפעם הראשונה הסברתי בפומבי איזה נזק נגרם לנו מתחילת המלחמה עקב השימוש־לרעה במסדרון הנורבגי, או ב”דרך המוגנת", על־ידי הגרמנים, ואיך התגברנו לבסוף על נקיפת־המצפון אשר “הזיקה לנו ובתוך כך נתנה לנו כבוד”.

אין כל טעם שהוא להאשים את בעלי־הברית על שאין בידם לתת עזרה והגנה של ממש לארצות ניטראליות אם מרחיקים אותנו עד שגרמניה מתקיפה את הנייטראלים האלה בפועל־ממש לפי תכנית שהוכנה הכנה מדעית. השמירה הקפדנית על הניטראליות מצד נורבגיה היתה גורם מסייע לסבלות הבאים עליה עתה ולגבולות העזרה שאנו יכולים להושיט לה. אני מאמין שבּעובדה הזאת תהגינה ארצות אחרות שמחר, או בעוד שבוע, או בעוד חודש, תמצאנה שהן קרבנות של תכנית־מטה מעובּדת ומחושבת באותה מידה לחורבנן ושיעבודן.

תיארתי איך חזר הצי שלנו ונאחז לא מכבר בסקאפא פלוֹ, ואת הצעד המיידי שעשינו לעצור בכוחות הגרמניים בצפון, ואיך אמנם נלכד האויב בין שני כוחות עדיפים.

מכל־מקום התחמקו… יכול אדם להסתכל במפה ולראות דגלונים נעוצים בנקודות שונות ולשקול ולחשוב שהתוצאות תהיינה ודאיות, אבל כשיוצאים לים על מרחביו העצומים, סערותיו וערפליו, וכשהערב נוטה לרדת, ונוכח כל אי־הוודאוּיות הקיימות, אי־אפשר כלל לצפות שתנאים מן הסוג ההולם תנועות של צבאות יחולו באיזו צורה שהיא על התנאים המבולבלים של מלחמה בים… כשאנו מדברים על השליטה בימים אין פירוש הדבר שליטה על כל חלק מן הים ברגע אחד, או בכל רגע ורגע. פירוש הדבר הוא רק זה שבסופו של דבר יכולים אנו להשליט את רצוננו בכל חלק מחלקי הים אשר ייבּחר לפעולות, ולהשליט בדרך זו בעקיפים את רצוננו בכל חלקי הים. אין להעלות בדמיון שום דבר מטופּש יותר מן ההנחה שצריך היה לבזבז את חייו וכוחו של הצי המלכותי בפטרוּל בלתי־פוסק לכל אורך חופי נורבגיה ודנמרק, כמטרה לצוללות, על סמך הסיכוי שהיטלר ינחית מהלומה מעין זו.

בית־הנבחרים שמע בקורת־רוח גוברת את סיפור־המעשה, שעתה־זה הגיעתנו הידיעה עליו, של התיגרה ביום ג' בין רינאון לאויב, של ההתקפה האווירית על הצי הבריטי מול ברגן, ובפרט את פרשת פריצתו ומלחמתו של וורברטון־לי בנארוויק. לבסוף אמרתי:

כל אדם חייב להכיר עד כמה יוצא־מגדר־הרגיל וחסר־רתיעה הוא ההימוּר שהטיל את כל הצי הגרמני אל ימי המלחמה האכזריים, כאילו היה זה סתם קלף להטילו לצורך מיבצע מסויים… עצם חוסר־הרתיעה הזה מעורר בי את ההרגשה שפּעולות יקרות אלו אפשר אינן אלא ההקדמה למאורעות גדולים הרבה יותר הקרובים לבוא ביבשה. מסתבר שהגענו עתה להתמודדות הגדולה הראשונה שבמלחמה.

כעבור שעה וחצי היה מצב־רוחו של בית־הנבחרים עוין הרבה פחות, כמדומה. לאחר עוד זמן־מה אפשר היה לספר יותר.

*

בבוקר ה־10 באפריל הצטרפה וורספייט למפקד הראשי, שהיה בדרכו אל נארוויק. כשנודע לנו על התקפתו של הקפיטן וורברטון־לי עם שחר גמרנו אומר לנסות עוד פעם. הסיירת פּנלופּה, בסיוע משחתות, נצטוותה לתקוף, “אם לאור נסיון הבוקר הזה תראו בכך פעולה מוצדקת”. אך בעצם חליפת המברקים נתקעה פנלופה על שרטון, בעת חיפושיה אחר אניות־הובלה של האויב שנמסר על מציאותן מול בּוֹדוֹ. למחרת היום (ה־12) בוצעה הפצצת־צלילה על אניות אויב בנמל נארוויק מעל סיפונה של פיוריאס. ההתקפה נוהלה במזג־אוויר נורא ובראוּת לקויה, וצוּינו ארבע פגיעות במשחתות לעומת אבדן שני מטוסים. לא היה די בכך. זקוקים היינו מאד לנארוויק וגמרנו אומר לסלק ממנה לפחות את הצי הגרמני. נקודת השׂיא היתה קרובה עתה לבוא.

על רינאון היקרה שמרנו. האדמירל ויטווֹרת העביר את דגלו אל וורספייט בלב ים, וב־13 בחודש בצהריים נכנס לפיורד בליווּי תשע משחתות ומפציצי־צלילה מפיוריאס. לא היו שום שדות־מוקשים; אבל צוללת אחת גורשה על־ידי המשחתות ושניה טוּבּעה על־ידי מטוסי “סוֹרדפיש” של וורספייט, שגילו גם משחתת גרמנית האורבת בלשון־ים על־מנת לשלח ממארב זה את הטורפּדות שלה באניית־המערכה. עד־מהרה הוכרעה המשחתת האויבת. בשעה 1.30 אחה"צ, כשעברו אניותינו במיצר והיו מהלך שנים־עשר מיל מנארוויק, נראו חמש משחתות אויב לפניהם בערפל. מיד החל קרב עז בעוד כל האניות משני הצדדים יורות ומתמרנות במהירות. וורספייט לא מצאה כל סוללות־חוף להתקיפן, והתערבה בצורה קטלנית בקרב המשחתות. רעם תותחיה בני 15 האינץ' התגלגל בין ההרים סביב כקולו של שופר אחרית־הימים. האויב, שכוחותיו היו פחוּתים ביותר ביחס, נסוג, והמערכה נתפצלה לקרבות נפרדים. כמה מאניותינו נכנסו לנמל נארוויק להשלים שם את מלאכת החורבן; אחרות, בראשוּת אסקימוֹ, רדפו אחר שלוש גרמניות שתרו להן מפלט במימי רמבּאקס־פיורד והשמידון שם. טורפּדו כרתה את חרטומה של אסקימו; אבל בקרב־ים שני זה מול נארוויק טובּעו או נופּצו שמונה משחתות האויב ששׂרדו מן ההתקפה של וורברטון־לי, בלא שתאבד אף אניה בריטית אחת.

כתום הקרב חשב האדמירל ויטווֹרת להעלות לחוף סיעת נחיתה של אנשי הצי וחיל־הים כדי לכבוש את העיר, מקום שדומה היה כי אין שום התנגדות לפי־שעה. אם לא תוכל האש של וורספייט לחלוש על מקום המעשה, יש לצפות בהכרח להתקפת־נגד מצד מספר עדיף בהרבה של חיילים גרמנים. נוכח הסכנה מן האוויר ומצד צוללות לא ראה צידוק לעצמו לחשוף זמן כה רב את האניה הנאה הזאת. הוא נתחזק בהחלטתו כשהופיעו תריסר מטוסים גרמנים ב־6 אחה"צ. הנה כי כן הסתלק למחרת בבוקר השכם, לאחר שהעלה על אנייתו את הפצועים מן המשחתות. “הרושם שלי”, אמר, “הוא שכּוחות האויב בנארוויק נפחדו כהלכה עקב הקרב של היום. אני ממליץ על כיבוש העיר מיד בלי דיחוי על־ידי כוח הנחיתה הראשי”. שתי משחתות הושארו מול החוף לצפות את מהלך המאורעות, ואחת מאלו אספה את ניצולי הארדי, שבינתיים החזיקו מעמד על החוף.

*

הוד־מלכותו, שרגשותיו הימיים הופעמו בעוז על־ידי ההתנגשות הזאת של ציי בריטניה וגרמניה במימי הצפון, כתב לי את מכתב העידוד הבא:

ארמון בקינגהם

12 באפריל 1940

מר צ’רצ’יל יקירי,

היה ברצוני לשוחח אתך על המאורעות המרעישים האחרונים בים הצפוני, שכּמלח עקבתי אחריהם כמובן מתוך ענין ער ביותר, אך במתכוון נמנעתי מגזוֹל את זמנך כי ידוע לי מה־גדול העומס המוטל עליך עקב תפקידיך הנוספים כיושב־ראש ועדת־התיאום. מכל־מקום אבקשך לבוא לראותני ברגע שתחול הפוגה כלשהי. בינתיים רוצה הייתי לברך אותך על הצורה המזהירה שבּה פועל הצי, בהנהלתך, נגד הצעד הגרמני נגד סקנדינביה. כן גם אבקשך שתשגיח על עצמך ותנוח כל כמה שתוכל בימים גורליים אלה.

האמינה לי,

שלך בנאמנות רבה,

ג’ורג' המלך

פרק שלושים־וארבע: נארוויק

מעשה התועבה של היטלר בנורבגיה – מעל שהוכשר מכבר – ההתנגדות הנורבגית – הקריאה אל בעלי־הברית – מעמדה של שוודיה – משלחת נארוויק – הוראות לגנרל מקיזי – וללורד קוֹרק — השאלה של הסתערות במישרים – הגנרל מקיזי מתנגד – רצוני להתרכז בנארוויק ולנסות לכבשה בסערה – מסקנות הקבינט המלחמתי ב־13 באפריל – תכנית טרונדהיים נדחית – ידיעות מאכזבות מנארוויק – איגרתי אל ועדת־התיאום הצבאית מיום 17 באפריל – המברק שלנו אל מפקדי הצי והצבא – קפאון בנארוויק

נורבגיה, שתושביה הצנועים, הקשוּחים עוסקים במסחר, בספּנוּת, בדיג ובחקלאות, עמדה דורות רבים מחוץ לקלחת הפוליטיקה העולמית. רחקו הימים שבּהם נחלצו הוויקינגים לכבוש או לבוֹז חלק גדול מן העולם הנודע בזמנם. מלחמת־מאה־השנים, מלחמת־שלושים־השנה, מלחמות ויליאם ה־3 ומרלבּוֹרוֹ, תהפוכות תקופת נפוליאון וסכסוכים שלאחר־מכן לא נגעו ולא פגעו בנורבגיה, אף כי הופרדה מדנמרק. חלק גדול מבּני העם חשבו עד כה על נייטראליוּת, ועל נייטראליוּת בלבד. צבא פעוט, ואוכלוסיה שאין לה רצון אלא לחיות בשלום בארצה ההררית והאַרקטית־למחצה, נפלו עתה קרבנות למעשה־התוקפנות הגרמני החדש.

זה שנים רבות היתה זו מדיניותה של גרמניה להביע אהדה וידידוּת לנורבגיה. לאחר המלחמה שעברה מצאו כמה אלפי ילדים גרמנים מזון ומחסה בבתי הנורבגים. אלה גדלו עתה בגרמניה, ורבים מהם היו נאצים נלהבים. המאיור קוויזלינג, וקומץ צעירים עמו, חיקו והעתיקו בנורבגיה באמת־מידה מבוטלת את התנועה הפאשיסטית. זה כמה שנים נערכו בגרמניה כינוסים נוֹרדיים, שהרבה נורבגים הוזמנו אליהם. מרצים, שחקנים, זמרים, ואנשי־מדע גרמנים ביקרו בנורבגיה על־מנת לקדם תרבות משותפת. כל הדברים האלה נארגו למסכת התכנית הצבאית ההיטלראית, ונקשר קשר פנימי פרו־גרמני מסועף מבּית. בזאת מילא את תפקידו כל אחד מאנשי השירות הדיפלומטי או הקונסולרי הגרמני, כל סוכן־קניות גרמני, לפי הוראות מן הצירוּת הגרמנית באוֹסלוֹ. מעשה הקלון והמעל שנעשה עתה יכול לתפוס מקום בצד הטבח של ליל־ברתולומיאוס ופרשיות דומות. נשיא הפרלמנט הנורבגי, קרל האמבּרוֹ כתב לאמור:

במקרה של פולין, ואחרי־כן במקרים של הולנד ובלגיה, הוחלפו איגרות, הוגש אולטימטום. במקרה של נורבגיה ניסו הגרמנים במסוה של ידידות להצמית את האומה בלילה אחד אפל, חרש, רצחנית, בלי שום הכרזת מלחמה, ללא מתן אזהרה. הדבר שהמם את הנורבגים יותר ממעשה התוקפנות עצמו היה זה שהאומה תפסה כי מעצמה גדולה, המכריזה זה שנים על ידידותה, מופיעה פתאום כאויב מר ממוות; וכי האנשים שאִתם היו לך עסקים אינטימיים או יחסים מקצועיים, שנתקבלו בלבביוּת בביתך, לא היו אלא מרגלים ושלוּחי חורבן. יותר מהפרת החוזים וכל ההתחייבויות הבינלאומיות הדהימה את הנורבגים העובדה כי משך שנים היו ידידיהם הגרמנים שוקדים על התכניות המפורטות ביותר לפלישה לארצם ולשיעבוּּדה אחרי־כן.⁹⁵

המלך, הממשלה, הצבא והעם, אך תפסו את המתרחש מיד נתלקחה בהם חמת־זעם. אבל כל זה היה מאוחר מדי. ההסתננות והתעמולה של הגרמנים טישטשו את ראייתם עד כה ועתה דילדלו את כוחות ההתנגדות שלהם. המאיור קוויזלינג התייצב בראדיו, שנמצא עתה בידיים גרמניות, כמושל הפּרוֹ־גרמני של הארץ הכבושה. כמעט כל הפקידים הנורבגים סירבו לשרתו. הצבא גוּיס ובפיקודו של הגנרל רוּגה החל מיד להילחם בפולשים המתפרצים צפונה מאוסלו. פטריוטים שיכלו למצוא כלי־נשק יצאו להרים וליערות. המלך, הקבינט והפרלמנט נסוגו תחילה להאמאר, מרחק מאה מיל מאוסלו. מכוניות משוריינות גרמניות חשו־דלקו אחריהם, ונעשו נסיונות פראיים להשמידם בפצצות ובאש מקלעים מן האוויר. אף־על־פי־כן הוסיפו לפרסם הצהרות לכל הארץ שבהן דרשו התנגדות נמרצת ביותר. מופתי־דמים הטילו אימה על שאר האוכלוסים וכפו עליהם כניעה נדהמת או קדורנית. חצי־האי הנורבגי ארוך כמעט אלף מיל. יישובו דליל, הכבישים ומסילות־הברזל מועטים, בפרט לצד צפון. המהירות בה השתלט היטלר על נורבגיה היתה מעלל מופלא של מלחמה ומדיניוּת, ודוגמה של־קיים ליסודיוּת, לרשעוּת ולאכזריות של הגרמנים.

ממשלת נורבגיה, שמפּחדה מפני גרמניה נהגה בנו קרירות עד כה, פנתה עתה בקריאות נרגשות לעזרה. מלכתחילה ברור היה כי נבצר מאתנו להציל את נורבגיה הדרומית. כמעט כל חילותינו המאומנים, ורבים המאומנים אך למחצה, היו בצרפת. חיל־האוויר שלנו, הצנוע אך הגדל והולך, נועד כולו לסיוע לחיל המשלוח־הבריטי, להגנת המולדת ולאימונים שקדניים. כל תותחי־המגן שלנו היו נדרשים עשרת מונים לנקודות נוחות־לפגיעה בעלות חשיבות עליונה. עם כל זאת ראינו חובה לעצמנו לעזור להם עד קצה גבול יכלתנו, אפילו נשבּש בכך ביותר את ההכנות ואת האינטרסים שלנו. דומה היה כי את נארוויק אפשר בהחלט לכבוש ואפשר להגן עליה, לתועלת כל עניינם של בעלי־הברית. כאן יוכל מלך נורבגיה להניף את דגלו בלתי־מנוצח. על טרונדהיים אפשר יהיה להילחם, על־כל־פנים כדי לעכב את התקדמות הפולשים צפונה עד אשר נוכל לכבוש בחזרה את נארוויק ולעשותה בסיס של צבא. דומה היה כי מן הים אפשר יהיה לכלכל בו כוח עדיף על כל מה שיוּטל כנגדו ביבשה, בדרך חמש־מאות מיל של ארץ־הרים. הקבינט סמך ידו בכל לבו על כל הצעדים האפשריים להצלת נארוויק וטרונדהיים ולהגנתן. החיילות שהתפּנו מן התכנית הפינית, וגרעין שהוחזק במיוחד בשביל נארוויק, יוכלו להיות מוכנים עד־מהרה. הם היו חסרים מטוסים, תותחי־מגן, תותחים אנטי־טנקיים, טנקים, תובלה ואימונים. כל צפונה של נורבגיה היה עוטה שלג בעומק שכמוהו לא ראה אף אחד מחיילינו, לא חש ולא צייר בדמיונו מעולם. לא היו לא נעלי־שלג ולא מגלשים – ועוד פחות מכך גלשנים. היה עלינו לעשות כמיטב יכלתנו. כך החלה מערכה אומללה זו.

*

היה מלוא היסוד לאמונה ששוודיה תהיה הקרבן הבא של גרמניה או רוסיה, או אולי אפילו של שתיהן. אם תבוא שוודיה לעזרת שכנתה הנענה, ישתנה המצב הצבאי לפי־שעה מן הקצה אל הקצה. לשוודים צבא טוב. הם יוכלו להיכנס לנורבגיה על־נקלה. הם יוכלו להיות בטרונדהיים בכוח ניכּר לפני הגרמנים. אנחנו נוכל להצטרף אליהם שם. אך מה יהיה גורלה של שוודיה בחדשים הבאים? נקמתו של היטלר תהוּמם, והדוב ירמוס אותם ממזרח. כנגד זאת יוכלו השוודים לקנות את הניטראליות בספּקם לגרמנים את כל הבּצר אשר יבקשו משך כל הקיץ הקרוב. בפני שוודיה עמדה הברירה בין ניטראליות מכניסת־רווחים לשיעבוד. אי־אפשר היה לתת בה דופי על שלא ראתה את השאלה מנקודת־המבט של האי שלנו, אי בלתי־מוכן אך צמא עתה למעשים.

אחרי ישיבת הקבינט בבוקר ה־11 באפריל כתבתי את המיזכר הבא, שהקרבנות שהבאנו אז למען זכויות המדינות הקטנות, ולמען חוק־הלאוּמים, אולי יצדיקוהו:

ראש הממשלה.

שר החוץ.

אינני מרוצה לגמרי מתוצאת הדיונים הבוקר, או מתרוּמתי להם. מה שאנו רוצים הוא ששוודיה לא תישאר ניטראלית אלא תכריז מלחמה על גרמניה. מה שאין אנו רוצים הוא לספק את שלוש האוגדות שחככנו להעמידן לרשותה של תכנית פינלנד, או לספק את כל צרכיה במזונות משך כל המלחמה, או להפציץ את ברלין וכו' אם תופצץ שטוקהולם. הסיכוּנים האלה הם למעלה ממה שכדאי לשלם כרגע. מצד שני עלינו לעשות הכל כדי לעודדה להיכנס למלחמה בהבטחות כלליות שנתן לה את כל העזרה שנוכל לתת, שחילותינו יהיו פעילים בחצי־האי הסקנדינבי, שנהיה לה שותפים כבעלי־ברית טובים, ולא נעשה שלום בלעדיה, או עד אם יתוּקן העוול שנעשה לה. האם נתנו דחיפה זאת למשלחת האנגלו־צרפתית? אם לא, עדיין יש שהות לעשות זאת. יתר על כן, הדיפלומטיה שלנו צריכה לגלות פעילוּת בשטוקהולם.

יש לזכור כי שוודיה תגיד “תודה לכם על לא־דבר”, ביחס לכל הצעה מצדנו להגן על מכרות הברזל של גליווארה. על־נקלה היא יכולה לעשות זאת בעצמה. נקודת־התורפה שלה היא בדרום, מקום שאין אנו יכולים לעשות הרבה. בכל זאת כדאי יהיה להבטיח לה שאנו מתכוונים לפתוח את דרך נארוויק לשוודיה מן האטלנטי בכוח גדול בהקדם האפשרי, וכן שאומרים אנו לטאטא את הנחיתות של הגרמנים על החוף הנורבגי אחת־אחת, ולפתוח בכך מעברים נוספים.

אם תתחיל המערכה הגדולה בפלנדריה, לא יהיה לגרמנים עודף גדול של כוחות בשביל סקנדינביה, ואם כנגד זאת לא יתקפו הגרמנים במערב, נוכל להרשות לעצמנו לשלוח לסקנדינביה צבא ביחס מתאים למספר האוגדות הגרמניות שתוּצאנה מן החזית המערבית. נדמה לי שאין אנו צריכם לשפוך קיתונות של צוננים על הרעיון של הצרפתים לנסות להניע את השוודים להיכנס למלחמה. יהיה זה אסון אם תישאר נייטראלית ותשחד את גרמניה בבצר מגליווארה בקצה מפרץ בותניה.

עלי להתנצל על שלא הפכתי די־הצורך בשאלה זו הבוקר, אך אני נכנסתי רק לאחר שהחל הדיון, ולא שקעתי בו ראשי־ורובּי.

שר החוץ צדק בתשובתו, אשר שיכנעה אותי. הוא אמר כי ראש־הממשלה והוא עצמו מסכימים עם השקפתי הכללית, אך מסופּקים הם בשיטה שעליה המלצתי לפנייה אל שוודיה.

11 באפריל 1940

מכל הידיעות שאנו מקבלים ממקורות שוודיים ההוגים ידידות לבעלי־הברית נראה שכל פנייה שתוכל להתפרש להם על־נקלה כנסיון מצדנו לגרור אותם למלחמה קרוב לוודאי שתוצאתה תהיה ההפך ממה שאנו רוצים. תגובתם המיידית תהיה שאנו משתדלים להניעם לעשות דבר שאיננו יכולים או שאיננו רוצים לעשותו בעצמנו, כל זמן שלא ביססנו לנו מעמד באחד או באחדים מנמלי נורבגיה, ולפיכך תגרום לנו התוצאה רעה יותר מטובה.

*

הנקל היה לחזור ולכנוֹס תוך זמן קצר את הכוחות הקטנים למשלחת לנארוויק, שפּוּזרו ימים אחדים קודם לכן. חטיבה בריטית אחת וחילות־העזר שלה החלו לעלות מיד לאניות, והשיירה הראשונה הפליגה לנארוויק ב־12 באפריל תוך שבוע או שבועיים צריכים היו לבוא אחריהם שלושה גדודים של קלעים אלפּיניים ועוד יחידות צרפתיות. היו גם כוחות נורבגיים מצפון לנארוויק שיעזרו לנחיתות שלנו. המאיור־גנרל מקיזי נבחר ב־5 באפריל לפקד על כל משלחת שאולי תישלח לנארוויק. ההוראות שקיבל נוּסחו בצורה המתאימה למקרה של מדינה ידידותית ניטראלית שמבקשים ממנה אי־אלה שירותים ומיתקנים. בתוך הנספחות להוראות נמצאה ההערה הבאה ביחס להרעשה:

ברור שאין זה חוקי להרעיש איזור מאוכלס בתקוה לפגוע במטרה לגיטימית שידוע כי היא נמצאת באיזור אלא שאי־אפשר לאַתרה ולזהותה בדיוק.

נוכח ההסתערות הגרמנית ניתנו לגנרל הוראות חדשות וקשוחות יותר ב־10 בחודש. הן נתנו לו יתר חופש־פעולה, אך לא ביטלו את האיסור המסוים הזה. עיקרן היה כלהבא:

ממשלת הוד־מלכותו וממשלת הרפובליקה הצרפתית החליטו לשלוח חיל־שדה שיפתח בפעולות נגד גרמניה בנורבגיה הצפונית. מטרת הכוח תהיה לגרש את הגרמנים מאזור נארוויק ולבסס את השליטה על נארוויק עצמה… תפקידך התחילי יהיה לבסס את הכוח שלך בהארסטאד, להשיג את שיתוף הפעולה מצד הכוחות הנורבגיים הנמצאים שם אולי, להשיג את הידיעות הנחוצות על־מנת שתוכל לתכנן את פעולותיך הנוספות. הכּוונה איננה שתנחת מול התנגדות. אולם יכול להיות שתיתקל בהתנגדות בגלל טעות בזיהוי; לכן תאחז בצעדים המתאימים כדי לקבוע את לאומיוּת הכוח שלך קודם שתחדל מן הנסיון. ההחלטה לנחות או לא לנחות תתקבל על־ידי הקצין הימי הבּכיר אגב היועצות בך. אם הנחיתה לא תהיה אפשרית בהארסטאד, יש לנסות באיזה מקום מתאים אחר. מחובתך לבצע נחיתה כשיהיו בידך חיילות מספיקים.

בתוך כך ניתן לגנראל מאקיזי מכתב אישי מן הגנראל איירונסייד, הרמטכל"ק (ראש־המטה־הכללי־הקיסרי), שהכיל את ההערה:

אפשר שיהיה לך סיכוי להפיק תועלת מפעולה ימית ועליך לעשות זאת אם תוכל. יש צורך בהעזה.

כאן היתה נימה שונה קצת מזו של ההוראות הרשמיות.

קשרי אל הלורד קוֹרק־ואוֹררי נעשו אינטימיים בחדשים הארוכים שבהם התנהלו הדיונים הפעילים בדבר האסטרטגיה הבלטית. חרף אי־אלה חילוקי־דעות על “קתרינה”, טובים היו יחסים עם הלורד־הראשון־של־הימיה. מתוך נסיון ממושך וקשה עמדתי אל־נכון על ההבדל בין ניהול נועז של דברים על גבי הנייר על מנת לחקרם ולבחנם – הפעולות של סיור־אָלים־במחשבה – לבין עשייתם או הוצאתם אל הפועל ממש. האדמירל פּאוּנד ואני היינו בדעה אחת, מתוך זוויות־ראייה שונות מעט, שעל הלורד קורק לפקד על הכוחות הימיים בהרפתקה האמפיבית הזאת בצפון. שנינו דחקנו בו שלא יהסס להסתכן אלא יהלום בכוח על־מנת לכבוש את נארוויק. הואיל והיינו כולנו בדעה אחת ויכולנו לדון יחד בדברים, הנחנו לו מידה מופלגת של חופש בשיקוליו, ולא נתנו לו שום הוראות בכתב. הוא ידע בדיוק מה רצוננו. במברק שלו אמר: “בצאתי מלונדון היה לי רושם ברור בתכלית שממשלת הוד־מלכותו רוצה להרחיק את האויב מנארוויק מלוֹא ההקדם האפשרי, וכי עלי לפעול בדחיפות ובמרץ כדי להשיג תוצאה זו”.

נסיון מלחמה עדיין לא חישל לעת הזאת את עבודת־המטה שלנו, ופעולת המיניסטריונים של השירותים לא היתה מתואמת אלא על־ידי הישיבות של ועדת־התיאום הצבאית, שעתה־זה החילותי לשבת ראש בה. לא לי, כיושב־ראש הועדה, גם לא לאדמירליות לא הודיעו את הוראות משרד־מלחמה לגנרל מאקיזי, ומאחר שהוראות האדמירליות ניתנו ללורד קורק בעל־פה לא היו שום דברים בכתב למסרם למשרד־המלחמה. ההוראות של שני המיניסטריונים, אף כי חדורות היו אותה מגמה, שונות היו במידת־מה בנעימה ובהדגשה; ודבר זה אולי סייע ליצור את המחלוקת שהתפתחה עד־מהרה בין מפקדי הצבא והצי.

הלורד קורק הפליג מרוֹסיית במהירות מרובּה באוֹרוֹרה במוצאי ה־12 באפריל.⁹⁶ היה בכוונתנו לפגוש את הגנרל מאקיזי בהארסטאד, נמל קטן על האי הינוֹי בוואגס־פיורד אשר, אם גם היה במרחק 120 מיל מנארוויק, נבחר לשמש הבסיס הצבאי. אולם ב־14 בחודש קיבל מברק מן האדמירל ויטוורת מוורספייט, שהשמיד את כל המשחתות ואניות האספקה הגרמניות ביום הקודם, לאמור: “אני משוכנע שעכשיו אפשר לכבוש את נארוויק בהסתערות ישרה מבלי לחשוש מפני התנגדות רצינית בשעת נחיתה. אני סבור שדי בכוח נחיתה קטן בלבד…” לפיכך הפנה הלורד קורק את אורורה אל של־פיורד באיי לוֹפוֹטן, כשהוא מאַגף את הגישה לנארוויק, ושלח מברק הפּוקד על סאוּתמטון להצטרף אליו שם. כוונתו היתה לארגן כוח להסתערות מיידית, שיכלול את שתי הפלוגות של “המשמר הסקוטי” שעליו על סיפונה של סאותמטון וכן כוח של אנשי הצי וחיל־הים מוורספייט ושאר אניות הנמצאות כבר בשל־פיורד. אולם הוא לא יכול לבוא במגע עם סאותמטון אלא לאחר עיכוב־מה, באמצעות האדמירליות, שתשובתה הכילה את המשפט הבא: “לפי דעתנו חובה עליך ועל הגנרל להיות יחד ולפעול יחד ולא לבצע שום התקפה אלא מתוך תיאום”. לפיכך יצא משל־פיורד להארסטאד ובראש השיירה המוליכה את החטיבה ה־24 נכנס שם לנמל בבוקר ה־15 בחודש. המשחתות המלוות שלו טיבּעו את הצוללת יו. 49, שהיתה שוחרת לטרף בקירבת מקום.

הלורד קורק המריץ עתה את הגנרל מאקיזי לנצל את השמדת כל הכוח הימי הגרמני ולהתקיף את נארוויק במישרים בהקדם האפשרי, אבל הגנרל השיב כי האויב מחזיק בנמל בכוח גדול ובעמדות של מכונות־יריה. הוא הטעים גם כי אניות־ההובלה שלו לא הוּטענו לצורך הסתערות אלא רק לצורך נחיתה ללא התנגדות. הוא פתח את מפקדתו בבית־המלון בהארסטאד, וחילותיו החלו לעלות לחוף בסביבה. למחרת היום אמר כי על יסוד הידיעות שבּידו אי־אפשר לנחות בנארוויק, ואפילו הרעשה ימית לא תכשיר את הקרקע לכך. הלורד קורק סבר כי בעזרת אש־תותחים כבדה אפשר יהיה להוריד צבא בחוף נארוויק באבידות מעטות; אבל הגנרל לא הסכים ויכול למצוא כסות־מה לעצמו בהוראות שבידו. מן האדמירליות דרשנו התקפה מיידית. נתגלע קפאון בין המפקדים הצבאיים והימיים.

לעת הזאת החמיר מזג־האוויר עד מאד, ושלגים סמיכים כמו שיתקו את כל תנועות חילותינו, שלא צוּידו ולא אוּמנו לתנאים כאלה. בינתיים עצרו הגרמנים בנארוויק במכונות־היריה שלהם את כוחותינו הגדלים והולכים בתמידות. זה היה בּלם חמור ובלתי־צפוי.

*

רוב ענייני המערכה המאוּלתרת שלנו עברו את ידי, ואני מעדיף למסור עליהם במידת האפשר בדברי־אני מן הזמן ההוא. לראש הממשלה היה רצון עז, שהיה משותף גם לקבינט המלחמתי כולו, לכבוש את טרונדהיים ואת נארוויק כאחת. היו כל הסיכויים לכך שמיבצע “מוריס” זה, כמו שקראו לו, יהיה מפעל גדול ורב. לפי רשוּמות ועדת־התיאום הצבאית שלנו מיום 13 באפריל, הבעתי

חשש רב מפני כל העצות הנוטות להחליש את כוונתנו לכבוש את נארוויק. אסור להניח לשום דבר להטותנו מלעשות את כיבוש המקום הזה ודאי ככל האפשר. התכניות שלנו נגד נארוויק עובּדו בקפידה, ולכאורה היו כל הסיכויים לכך שתצלחנה אם ירשו להן להתנהל בלי הפרעה. טרונדהיים, כנגד זאת, היא ענין מפוקפק הרבה יותר, ואני מגנה כל הצעה העשויה להביא לידי הסחתם של הקלעים האלפּיניים בטרם נתבסס כהלכה בנארוויק, שאם לא כן אפשר שנתחייב על כמה וכמה פעולות חסרות־שחר לאורך החוף הנורבגי, שאף אחת מהן לא תצליח.

בתוך כך כבר הוּשם לב לאזור טרונדהיים, ונעשות תכניות להשגת נקודות נחיתה במקרה שיהיה צורך בפעולה בקנה־מידה גדול יותר. בעצם היום הזה אחר־הצהריים תיערך נחיתה קטנה של כוחות צי בנמזוֹס. ראש־המטה־הכללי־הקיסרי קיבץ כוח של חמישה גדודים, אשר שנים מהם יהיו מוכנים לנחות בחוף הנורבגי ב־16 באפריל, ועוד שלושה ב־21 באפריל, אם יהיה רצון לכך. על עצם הנקודות שבהן תיערכנה נחיתות יוחלט בלילה.

הפקודות שקיבל הגנרל מאקיזי בתחילה היו שלאחר נחיתתו בנארוויק יתקדם במהירות אל מכרות הברזל של גליווארה. עתה נצטווה שלא לעבור את הגבול השוודי, הואיל ואם שוודיה היא ידידותית אין כל מקום לחשוש למכרות הברזל, ואם היא עוינת הרי יהיה כיבושם כרוך בקשיים גדולים מדי.

אמרתי גם כי:

אולי יהיה צורך לפתוח במצור על הכוחות הגרמניים בנארוויק. אבל אל לנו להרשות לפעולה שתתנוון לריתוק אלא לאחר קרב החלטי מאד. על סמך הסכמה זו אני מוכן לשלוח מברק לצרפתים ולומר להם כי אנו מקווים וחושבים שנצליח בכיבוש נארוויק על־ידי.coup־de main עלינו להסביר כי דבר זה הוּקל על־ידי השינוי בפקודות שאינן דורשות עכשיו מן המשלחת לעבור את הגבול השוודי.

הקבינט המלחמתי החליט לנסות במיבצעי נארוויק וטרונדהיים כאחד. מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה הזהירנו מתוך ראיית־הנולד כי תגברות לנורבגיה אולי תידרשנה בקרוב מן הצבא שלנו בצרפת, והציע שנפנה אל הצרפתים בענין זה במועד מוקדם מאד. הסכמתי אתו, אבל סבור הייתי כי רק לאחר יום־יומיים יהיה טעם לפנות אל הצרפתים. דעה זו נתקבלה. הקבינט המלחמתי אישר הצעה להודיע לממשלות שוודיה ונורבגיה כי כוונתנו לכבוש בחזרה את טרונדהיים ונארוויק כאחת; שאנו מכירים בחשיבות העליונה של טרונדהיים כמרכז אסטרטגי; אלא שחשוב הוא להבטיח את נארוויק כבסיס ימי. הוספנו שאין לנו כל כוונה להצעיד את כוחותינו אל מעבר לגבול השוודי. בתוך כך היה עלינו לבקש את ממשלת צרפת שתתן לנו רשות להשתמש בקלעים האלפּיניים למיבצעים במקומות אחרים מחוץ לנארוויק, ולהגיד להם מה שאנו אומרים לממשלות שוודיה ונורבגיה. פיזור כוחותינו לא מצא חן בעיני ולא בעיני מר סטנלי. עדיין נוטים היינו לרכז הכל בנארוויק, להוציא פעולות־הסחה במקומות אחרים. אבל נכנענו לדעה הכללית, שלא היתה חסרת נימוקים נכוֹחים.

*

בלילה אור ל־17 בחודש הגיעו ידיעות מאכזבות מנארוויק. נראה היה כי לגנרל מאקיזי אין שום כוונה לכבוש את העיר בהסתערות־מישרים המוּגנת על־ידי הרעשת הצי מטווח קרוב; והלורד קורק לא היה יכול להשפיע עליו. מסרתי לוועדה שלי על המצב כפי שנראה אז.

17 באפריל

מן המברק של הלורד קורק נראה שהגנרל מאקיזי אומר לתפוס שתי עמדות בלתי־כבושות במבואות נארוויק ולהיעצר שם עד שיפשיר השלג אולי בסוף החודש. הגנרל מצפה לכך שמחצית־החטיבה הראשונה של קלעים אלפּיניים תישלח אליו, וזו בוודאי לא תישלח. מדיניות זו פירושה שניעצר שבועות אחדים לפני נארוויק. בינתיים יכריזו הגרמנים כי נעצרנו וכי נארוויק עדיין ברשותם. לכך תהיינה השפעות מזיקות הן על הנורבגים הן על הנייטראלים. יתר על כן, הגרמנים יוסיפו לבצר את נארוויק, וכיבּוּשה יצריך מאמץ גדול יותר בבוא הזמן. ידיעות אלו הן בלתי־צפויות ובלתי־נעימות בעת־ובעונה־אחת. אחת החטיבות הסדירות המשובחות ביותר שבצבא תכלה ותלך, תאבּד אנשים מחמת מחלה ולא תמלא שום תפקיד. אני מציע לדון אם לא מן הראוי לשלוח ללורד קורק ולגנראל מאקיזי מברק על פי הקווים הבאים:

הצעותיך כרוכות בקפאון מזיק בנארוויק ובשיתוק אחת החטיבות המשובחות ביותר שלנו. אין אנו יכולים לשלוח לך את הקלעים האלפּיניים. וורספייט תהיה נחוצה במקום אחר, בעוד יומיים או שלושה. לפיכך עליך להקדיש את מלוא תשומת־הלב להסתערות על נארוויק בחיפּוי וורספייט והמשחתות, שתוכלנו לפעול גם ברמבּאקס־פיורד. כיבוש הנמל והעיר יהיה הצלחה חשובה. רוצים היינו לקבל ממך את הטעמים מפני־מה אין זה אפשרי, ואת הערכתך לשיעור ההתנגדות שיש לצפּות לה על החוף. הענין דחוף ביותר.

2. הנקודה השניה הדורשת החלטה היא אם הקלעים האלפיניים ייצאו מיד להצטרף אל הגנראל קרטון דה־ויאַר בנמזוֹס או מעֵבר לה, או אם, דבר שקל לעשותו, יש להחזיקם בסקאַפּא ולהשתמש בהם למיבצע טרונדהיים ב־22 או ב־23 בחודש יחד עם חיילות אחרים העומדים לרשותנו לצורך ההתקפה העיקרית הזאת.

3. שני גדודים מן החטיבה ה־146 יונחתו, לפי המקוּוה, לפני עלות השחר היום בנמזוֹס ובאנדזוּנג. הגדוד ה־3 באניה צ’ובּרי ייצא מחר לנסיעה מסוכנת לנמזוֹס, יגיע לעת הדימדומים לערך אם יתנהל הכל כשורה, וינחת. מעגן ליליונאס הופצץ כל שעות אחר־הצהריים בלא שתיפּגענה שתי אניות־ההובלה, והאניה הגדולה בת 18,000 טונה חוזרת עתה ריקם לסקאפא־פלוֹ. אם רצוננו להפעיל את חלוץ הקלעים האלפיניים בנמזוס הרי עליו ללכת לשם במישרים תחת להיפּגש בליליונאס.

4. השאלה אם הכוחות העומדים עתה לרשותנו לצורך ההתקפה העיקרית על טרונדהיים מספיקים, גם בה יש להחליט היום. שני גדודי ה“גארדס” שהיו צריכים לגייסם, ז.א. לציידם, אינם יכולים להיות מוכנים למועד. שני הגדודים של לגיון־הזרים הצרפתי אינם יכולים להגיע למועד. אולם חטיבה סדירה מצרפת יכולה להיות מוכנה להפלגה מרוֹסיית ב־20 בחודש. מחציות־החטיבה הראשונה והשניה של הקלעים האלפיניים תוכלנה גם כן להגיע למועד. אלף קנדים הועמדו לרשותנו. יש גם חטיבה של הצבא הטריטוריאלי. האם די בכך כדי להתגבר על הגרמנים בטרונדהיים? סכנות הדיחוי גדולות מאד ואין צורך לחזור ולפרטן.

5. האדמירל הולנד יוצא הערב להיפּגש עם המפקד הראשי של צי־המולדת, בחזירתו לסקאפּא ב־18 בחודש, ועליו להביא אתו החלטות מלאות וברורות. הרי זה בחזקת ודאי שהצי יקבל עליו בשמחה להוביל צבא לטרונדהיים.

6. קרוב לודאי שקרבות יינטשו הלילה ומחר בבוקר על החזקת אַנדלסנס. אנו מקווים להוריד לחוף קבוצות־חלוץ מן הסיירת קלקוּטה, ואנו שולחים מספר מספיק של סיירות לקדם פני התקפה אפשרית מצד חמש משחתות אויב עם שחר.

7. הרעשות הצי על שדה־התעופה סטאבאנגר תתחלנה עם שחר [היום].

הוועדה הסכימה למברק, שלאחר אישורו נשלח. לא היתה לו כל השפעה. הרי זה, כמובן, ענין להשערה אם היתה הסתערות כזאת זוכה בהצלחה. היא לא היתה כרוכה בשום מסעות בשלג, אך כנגד זאת היתה כרוכה בנחיתות מסירות פתוחות, הן בנמל נארוויק הן ברמבּאקס־פיורד, מול אש מקלעים. אני סמכתי על השפעתה של הרעשה מטווח קצר מסוללות האניות העצומות, אשר תפצפּצנה את החופים ותכסינה בעשן ותימרות שלג ועפר את כל עמדות המקלעים הגרמניות. האדמירליות סיפקה פגזים עזי־נפץ מתאימים הן לאניות־המערכה הן למשחתות. הלורד קורק, האיש־במקום שהיה מסוגל לאמוֹד את אופי ההרעשה, צידד כמובן בתוקף בעשיית־הנסיון. היו לנו יותר מארבעת־אלפים איש ממיטב הצבא הסדיר שלנו, כולל את חטיבת ה“גארדס” ואנשי חיל־הים, אשר משעה שיציגו כף־רגל על החוף יבואו בקרב־מגע עם המגינים הגרמנים, אשר לפי אומדנתנו, הנכונה כפי הידוע לנו עתה, מנו חייליהם הסדירים, מחוץ לאנשי־הצוותות שניצלו מן המשחתות הטבועות, לא יותר ממחצית מספר אנשינו. דבר זה היה נחשב סיכון הוגן בחזית המערב במלחמה שעברה, ושום גורם חדש לא פעל כאן. בהמשך המלחמה הזאת בוּצעו עשרות הסתערויות כאלו, ולעתים קרובות הצליחו. יתר על כן, הפקודות שנשלחו למפקדים היו ברורות ופסקניות כדי כך, וכה ברור היה שהן מביאות בחשבון אבידות כבדות, עד שצריך היה למלא אחריהן. האחריות להדיפה עקובת־דמים היתה חלה אך ורק על השלטונות במולדת, ובאורח בלתי־אמצעי – עלי. הייתי מוכן לכך; אבל שום דבר מכל שיכולנו לעשות או לומר, אני או עמיתי או קורק, לא עשה רושם כלשהו על הגנרל. מנוי־וגמור היה אתו לחכות עד שיפשיר השלג. אשר להרעשה, הרי יכול להצביע על הסעיף בהוראות שבידו נגד העמדת האוכלוסיה האזרחית בסכנה. כשאנו מעמידים רוח זו לעומת ההימוּר ללא כל רתיעה בנפשות אדם ובאניות ולעומת תעצומות המרץ המטורף כמעט, שיסודן בחישובים ממושכים ונוקבים, אשר הקנו לגרמנים את הצלחתם המזהירה, הרי ברור באיזו מידה היתה ידנו על התחתונה בניהול המערכה הזאת.

פרק שלושים־וחמישה: טרונדהיים

מטרת־מפתח – התכנית המובנת מעצמה – מיבצע “פטיש” – עמדת המפקד הראשי של צי־המולדת – בחירת הגנרלים – פרק של תאונות – המצב ב־14 באפריל – המצב ב־17 באפריל – המטות נמלכים בדעתם – כוחו של חיל־אוויר שאין לו מתנגדים – השינוי בתכנית – משאלותיו ועברו של סיר רוג’ר קיז – הדו"ח שלי לוועדת־התיאום מיום 19 באפריל – הקבינט המלחמותי מסכים לוותר על “פטיש” – דחיפוּת נארוויק, 20 באפריל – התמצית של הגנרל איזמי

טרונדהיים, לו היתה בגדר כוחנו, היתה כמובן המפתח לכל מיבצע בעל חשיבות בנורבגיה התיכונה. לוּ כבשנוה כי אז היה בידינו נמל בטוח עם רציפים ומספנות שעליו אפשר לבסס ולכונן חיל־צבא בן 50,000 איש או יותר. סמוך לשם היה שדה־תעופה שממנו יוכלו לפעול כמה להקים של מטוסי־קרב. החזקת טרונדהיים תתן בידינו קשר רכבות ישר אל שוודיה, ותשפר במידה רבה את הסיכויים להתערבות שוודית או את אפשרויות העזרה ההדדית באם תותקף שוודיה עצמה. רק מטרונדהיים ייתכן לבלום לבטח את התקדמות הפלישה הגרמנית מאוסלו צפונה. מן הטעמים המדיניים והאסטרטגיים הרחבים ביותר טוב יהיה לבעלי־הברית להילחם בהיטלר בקנה־המידה הגדול ביותר שבּגדר האפשר בנורבגיה התיכונה, אם אמנם שם רצונו ללכת. נארוויק, הרחק־הרחק צפונה, אותה אפשר יהיה לכבוש בסערה או בשובה־ונחת בכל עת, וכל הזמן תהיה מוּגנת. השלטון הממשי בים היה בידינו. אשר לאוויר, אם נוכל להתבסס היטב בשדות־תעופה נורבגיים, לא נהסס להילחם בחיל־האוויר הגרמני שם מלוא ההקף שמניחים התנאים, המגבילים עד מאד, לאיזה מן הצדדים.

כל הטעמים האלה שיכנעו בעת־ובעונה אחת את המועצה־המלחמתית־הצרפתית, את הקבינט המלחמתי הבריטי, ואת רוב יועציהם. ראשי־הממשלות של בריטניה וצרפת היו בדעה אחת. הגנרל גאמלן היה מוכן להפריש אוגדות צרפתיות, או לשחרר אוגדות בריטיות מצרפת ולשלחן לנורבגיה, ככל שיסיחו הגרמנים את כוחותיהם שמה. נראה היה שהוא רואה בעין יפה קרב ממושך מדרום לטרונדהיים, מקום שפּני־השטח נוחים כמעט בכל נקודה להגנה. דומה היה כי בוודאי נוכל להביא לשדה־המערכה כוחות ואספקה על פני הים הפתוח בדרך טרונדהיים במהירות גדולה הרבה יותר מזו שבּה יוכלו הגרמנים להבקיע להם דרך במעלה הכביש היחיד ומסילת־הברזל היחידה מאוסלו, שאת שניהם אפשר יהיה לנתק מאחריהם בפצצות או ביחידות מוצנחות מן האוויר. השאלה היחידה היתה, הנוכל לכבוש את טרונדהיים מבּעוד מועד? הנוכל להגיע שמה לפני שיגיע עיקר חילו של האויב מן הדרום, ולתכלית זו, הירווח לנו אף לזמן־מה משליטתם באוויר, שכּרגע אין עליה עוררים?

תכנית טרונדהיים נתמכה על־ידי רבים גם רבים מחוץ לחוגי הקבינט. היתרונות כה ברורים היו עד שיכלו הכל לראותם. הציבור, המועדונים, העתונים וכתביהם הצבאיים דנים היו זה כמה ימים בהרחבה בקו כזה. ידידי ורעי, אדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז, מי שדגל לשעבר בהבקעת הדרדנלים, הגיבּור והמנצח של זבּרוּגה, נכסף בכל נפשו להוליך את הצי או איזה חלק ממנו על פני הסוללות לתוך הפיורד של טרונדהיים ולכבוש את העיר בסערה על־ידי נחיתות מן הים. מינוּיו של הלורד קורק, גם הוא אדמירל־של־הצי, לפיקוד על הפעולות הימיות בנארוויק, למרות היותו בכיר מן המפקד הראשי, האדמירל פורבּס עצמו, כמו סילק את קשיי הדרגה. אדמירלים־של־הצי נמצאים תמיד ברשימת השירות הפעיל, ולקיז היו הרבה קשרים באדמירליוּת. חזור וחזור דיבר וכתב אלי בחום־רגש. הזכיר לי את הדרדנלים ומה־נקל היה להבקיע את המצרים לולא עצרו בנו מכשילים רכּי־לב, גם אני הגיתי הרבה בלקח הדרדנלים. אין ספק כי הסוללות של טרונדהיים וכל שדות־המוקשים שאולי נזרעו היו דברים של־מה־בכך בהשוואה לאלה שעמדו אז בפנינו. כנגד זאת הרי לך המטוס, המסוגל להטיל את פצצותיו על הסיפונים חסרי־המגן של אותו קומץ אניות גדולות שהוא עתה עיקר כוחה הימי של בריטניה באוקינוסים.

באדמירליוּת לא נרתעו הלורד־הראשון־של־הימיה ומטה־הצי בכללוּתו מן ההרפתקה. ב־13 באפריל הודיעה האדמירליוּת רשמית למפקד הראשי על החלטתה של המועצה־העליונה להקצות חיילות לכיבוש טרונדהיים, והעלתה במפורש את השאלה אם אין על צי־המולדת להבקיע לו דרך ביד רמה.

האם סבור אתה [נאמר באיגרת] כי ייתכן להרוס את סוללות־החופים או להשתלט עליהן בשיעור שיאפשר כניסתן של אניות־הובלה? אם כן, כמה אניות ואיזה טיפוס אתה מציע?

בתגובה על כך ביקש האדמירל פורבּס פרטים על ביצוריה של טרונדהיים. הוא הסכים שבאור היום תוכלנה אניות־מערכה להרוס את סוללות־החופים או להשתלט עליהן, אם יספּקו להן תחמושת מתאימה. אותה שעה לא נשאו אניות צי־המולדת כל תחמושת מסוג זה. הוא אמר כי התפקיד הראשון והחשוב ביותר הוא להגן על אניות־צבא מפני התקפה אווירית כבדה לאורך כברת דרך־הגישה בת שלושים המיל במצרים, והתפקיד הבא הוא לבצע מול התנגדות נחיתה שכבר הרבו להתריע עליה. במסיבות הנתונות אין הוא סבור כי הפעולה היא בת־ביצוע.

מטה הצי עמד בדעתו, וב־15 באפריל השיבה האדמירליוּת, בהסכמתי השלמה, כדברים הבאים:

עדיין אנו סבורים כי יש להוסיף ולחקור במיבצע המתואר. הוא לא יוכל להיערך משך עוד שבעה ימים, שיוקדשו להכנות קפדניות. הסכנה מן האוויר לא פחתה במידה ניכרת בכל מקום שאניות־צבא גדולות אלו נכנסות לאזור הסכנה. ההצעה שלנו תהיה כי מלבד הפצצה שדה־התעופה של סטאבאנגר על־ידי הרא"ף תרעיש אותו סאפולק עם שחר בחמרים עזי־נפץ, בתקוה להוציא בכך את שדה־התעופה מכלל פעולה. בשדה־התעופה בטרונדהיים אפשר יהיה לטפל על־ידי המפציצים של חיל־התעופה של־הצי ואחרי־כן בהרעשה. פגזים עזי־נפץ לתותחים של 15 אינץ' הוזמנו לרוֹסיית. פיוּריאס ואסקדרון הסיירות הראשון יידרשו למיבצע זה. נא לעיין עוד, אפוא, בתכנית חשובה זו.

האדמירל פורבּס, אף כי לא נשתכנע במלוא המידה בהגיון שבּתכנית, החל לשקוד עליה מתוך גישה חיובית יותר ויותר. בתשובה נוספת אמר כי איננו מצפּה לקשיים גדולים מן הצד הימי, פרט לכך שלא יוכל לספק הגנה אווירית לאניות־ההובלה בעת ביצוע הנחיתה. הכוח הימי שיידרש יכלול את ואליאנט ורינאון לשם מתן הגנה אווירית לגלוריאס. את וורספּייט לשם הרעשה, לפחות ארבע סיירות להגנה אנטי־אווירית ולערך 20 משחתות.

*

תוך כדי עיבּוד מזורז ביותר של תכניות להתקפה חזיתית על טרונדהיים מן הים, כבר התנהלו שתי נחיתות־עזר שמטרתן לכתר את העיר מפּאת היבשה. הראשונה מאלו נערכה מאה מיל צפונה, בנמזוֹס, מקום שנבחר המאיור־גנרל קרטון דה־ויאר,.V. C, לפקד על החיילות ובידו פקודות ״להבטיח את אזור טרונדהיים“. נמסר לו כי הצי עורך נחיתה מוקדמת בכוח של כשלוש־מאות איש על־מנת לתפוס ולהחזיק עמדות לצורך ירידתו אל החוף. הכוונה היתה ששתי חטיבות חיל־רגלים ואוגדה קלה של קלעים אלפּיניים תנחתנה בסביבה בצמוד להתקפת הצי העיקרית על טרונדהיים, ״מיבצע פטיש”. החטיבה ה־46 והקלעים האלפּיניים הוסחו לתכלית זו מנארוויק. קרטון דה־ויאר יצא מיד במטוס־ים והגיע לנמזוס בעיצומה של התקפת־אוויר כבדה ביום ה־15 בחודש בערב. קצין המטה שלו נפצע, אך הוא נטל את העניינים לידיו במקום. הנחיתה השניה היתה באנדלסנס, מרחק כמאה־וחמישים מיל בכביש דרומית־מערבית מטרונדהיים. גם פה ביצע הצי נחיתה מוקדמת, וב־18 באפריל הגיע הבריגדיר מורגן בראש כוח צבאי ונטל את הפיקוד לידיו. הלייטננט־גנרל מאסי נתמנה מפקד ראשי על כל הכוחות הפועלים בנורבגיה התיכונה. קצין זה נאלץ לפקד ממשרד־המלחמה, כי עדיין לא היה מקום למפקדה שלו מעבר לים.

*

ב־15 בחודש הודעתי כי מפתחים את כל התכניות האלו, אלא שהקשיים רציניים. נמזוס היתה מכוסה שלג בעבי שתי אמות ולא היה בה כל הסתר מפני התקפות־אוויר. לאויב היתה שליטה גמורה באוויר, ולנו לא היו לא תותחי־מגן ולא שום שדה־תעופה שממנו יוכלו לפעול להקים מגינים. אמרתי כי בתחילה לא היה האדמירל פורבס להוט ביותר להבקיע דרך לטרונדהיים. מחמת סכנת ההתקפות מן האוויר. היה זה, כמובן, דבר בעל חשיבות ממדרגה ראשונה שיוסיף חיל־האוויר המלכותי להטריד את שדה־התעופה סטאבאנגר, שבו היו מטוסי האויב עוברים בדרכם צפונה. סאפולק תרעיש את שדה־התעופה הזה של סטאבאנגר בתותחי 8 האינצ’ים שלה ב־17 באפריל. דבר זה אוּשר וההרעשה נתקיימה בהתאם לתכנית. נגרם נזק־מה לשדה־התעופה, אבל בעת נסיגתה הופצצה סאפולק בלי חשׂך משך שבע שעות. היא נפגעה קשה והגיעה לסקאפּא־פלו למחרת היום, כשהגלים שוטפים את סיפּונה האחורי.

*

מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה הוצרך עתה למנות מפקד צבאי. הבּחירה עמדה בסימן רע. בחירתו הראשונה של הקולונל סטאנלי חלה על המאיור־גנרל הוֹטבּלק, חייל ששמו הולך לפניו, וב־17 באפריל קיבל תדריך למשימתו בישיבה של ראשי המטות שנתקיימה באדמירליות. אותו לילה. אחרי חצות, אחזוֹ שבץ על ״מדרגות הדוכּס מיוֹרק" והוא נמצא כעבור זמן־מה נטול־הכרה. לטוּב־המזל השאיר את כל ניירותיו אצל אנשי המטה, שהיו שוקדים עליהם. למחרת בבוקר נתמנה הבריגדיר בּרני־פיקלין לרשת את הוֹטבּלק, גם הוא קיבל תדריך, ויצא ברכבת לאדינבורג. ב־19 באפריל יצאו הוא ומטהו בדרך האוויר לסקאפּא. המטוס שלהם נפל והתרסק בשדה־התעופה בקרקווֹל. הטייס ואחד מאנשי־הצוות נהרגו, השאר נפצעו פצעים אנוּשים. כל יום היה חשוב.

ב־17 באפריל הסברתי למועצה־המלחמתית־העליונה בקווים כלליים את התכנית שהיו המטות מעבדים לנחיתה בטרונדהיים. הכוחות שעמדו לרשותנו בפועל היו חטיבה סדירה אחת מצרפת (בת 2,500 איש). 1,000 קנדים, וכ־1,000 איש מחטיבת טריטוריאלים כעתוּדה. לוועדת־התיאום־הצבאית הוסבר כי הכוחות העומדים לרשותנו הם מספיקים וכי הסיכונים מוצדקים, הגם שהם ניכרים מאד. המיבצע ייעזר במלוא כוחו של הצי ולרשותנו תעמודנה שתי נושאות־מטוסים ולהן כ־100 מטוסים, כולל 45 מטוסי־קרב. התאריך הארעי לנחיתה היה 22 באפריל. מחצית־החטיבה השניה של הקלעים האלפּיניים לא תגיע לטרונדהיים אלא ב־25 באפריל, והתקוה היתה כי אז תוכל לרדת לחוף ברציפי הנמל בטרונדהיים.

לשאלה אם ראשי־המטות מסכימים עם התכניות עם התכניות כפי שתוארו, ענה ראש־המטה של חיל־האוויר בשם המטה שלו ובמעמד אנשיו כי מסכימים הם. המיבצע כרוך כמובן בסיכּונים יקרים, אבל כדאי לקבלם. ראש־הממשלה הסכים עם דעה זו, והטעים את חשיבותו של שיתוף־הפעולה מצד חיל־האוויר. הקבינט המלחמתי נתן את אישורו למפעל מקרב לב. שקדתי על ביצועו כמיטב יכלתי.

עד כאן דומה היה שכל המטות וראשיהם נמנו וגמרו על ההבקעה המרכזית בטרונדהיים. האדמירל פורבּס היה עושה הכנות פעילות להלום, ודומה היה כי אין שום סיבּה שלא לשמור ולקיים את התאריך של 22 בחודש. אף כי נארוויק היתה ילד־שעשועי, הסתערתי בביטחה גוברת והולכת לתוך ההרפתקה הנועזה הזאת, ומוכן הייתי להוציא את הצי אל מול סכנתן של הסוללות העלובות בכּניסה לפיורד, סכנתם של שדות־המוקשים האפשריים, ועל הכל – הסכנה מן האוויר. האניות נשאו חימוש אנטי־אווירי שבימים ההם נחשב חזק מאד. לקבוצה של אניות היה כוח־אש אנטי־אווירי משולב שמעטים היו המטוסים אשר יחשקו להיתקל בו ממרחק שבּו תהיה ההפצצה מדויקת. כאן עלי להסביר כי עצמתו של כוח אווירי היא נוראה כשאין שום דבר שיתנגד לו. הטייסים יכולים להנמיך כאוות נפשם ולעתים קרובות בטוחים הם יותר בגובה חמשים רגל מן הקרקע מאשר במרומים. יכולים הם להטיל את פצצותיהם בדייקנות ולהמטיר אש־מקלעים על יחידות־צבא והסכנה היחידה נגד פניהם היא סכנתו של כדור־רובה בר־מזל. תנאים קשים אלה היו מנת־חלקן של משלחותינו הקטנות בנמזוֹס ובאָנדלסנס, אבל הצי, על סוללות־המגן שלו ובלווית מאה מטוסים מוּסעים בים, אפשר גם אפשר שבּעת פעולה תהיה ידו עליונה על כל כוח אווירי שיוכל האויב להטיל. אם תיכּבש טרונדהיים יהיה שדה־התעופה הסמוך של וורנס בידינו, ובתוך ימים מספר אפשר שיהיו לנו, מלבד חיל־מצב ניכּר בעיר, גם כמה להקים של מטוסי־קרב בפעולה. לו הניחו לי לנפשי כי אז לא זזתי מאהבתי הראשונה, נארוויק; אבל מהיותי משרת לראש־ממשלה נאמן ולקבינט ידידותי נשאתי עיני עתה לקיבּוֹלת מסעירה זו, שמיניסטרים מיוּשבים וזהירים כה רבים נתנו לה את תמיכתם האיתנה, ואשר דומה היה כי מטה הצי, ובעצם כל המומחים שלנו, מצדדים בה כל־כך. זה היה המצב ב־17 בחודש.

בינתיים מדומה הייתי כי עלינו לעשות כמירב יכלתנו ולהודיע למלך נורבגיה וליועציו על תכניותינו ברציפות על־ידי שנשלח לו קצין המבין את מעמד הדברים בנורבגיה ויכול לדבר מתוך בקיאות. האדמירל סיר אדוארד אוואנס היה מתאים מאד לתפקיד זה, ונשלח לנורבגיה בדרך האוויר משטוקהולם כדי לבוא במגע עם המלך במפקדתו. שם היה עליו לסייע ככל האפשר לממשלת נורבגיה במאבקה ולהסביר את הצעדים שנוקטת ממשלת בריטניה על־מנת לעזור לה. מן ה־22 היה לו מגע־ומשא משך ימים אחרים עם המלך וראשי השלטון הנורבגיים, והוא עזר להם להבין גם את תכניותינו גם את הקשיים שלנו.

*

משך ה־18 בחודש חל שינוי חותך ומכריע בדעות של ראשי־המטות ושל האדמירליוּת. שינוי זה בא קודם־כל מתוך הכרה גוברת בעוֹצם הסיכוּן של רבות כל־כך מן האניות הגדולות והנאות ביותר אשר לנו, וכן גם עקב טענותיו של משרד־המלחמה שגם אם יצליח הצי להיכנס ולצאת בשלום תהיה הנחיתה של החיילות נוכח התנגדות ונוכח הכוח האווירי הגרמני מסוכנת ביותר. כנגד זאת סבורים היו כל אלה כי הנחיתות שכבר בוּצעו בהצלחה מצפון ומדרום לטרונדהיים יש בהן משום פתרון מסוכן הרבה פחות. ראשי־המטות ניסחו תזכיר ארוך המתנגד ל״מיבצע פטיש".

התזכיר פתח בהזכרת העובדה כי מיבצע משולב הכרוך בנחיתה נוכח התנגדות הוא אחד המיבצעים הקשים והמסוכנים ביותר במלחמה, והוא דורש הכנות קפדניות ומדוקדקות ביותר. ראשי־המטות הבינו תמיד כי מיבצע זה במיוחד יהיה כרוך בסיכונים החמורים מאד; כי בשל דחיפות המצב לא היתה שהות להכנות המפורטות והמדוקדקות שמחייב מיבצע מסוג זה, ומאין כל סיורים וכל תצלומי־אוויר עוּבּדה התכנית על פי מפות. נוסף על כך היתה בתכנית מחייבת לרכז כמעט את כל צי־המולדת באיזור שבּו יוכל להיות נתון להתקפה כבדה מן האוויר. היו במצב גם גורמים חדשים שצריך להביאם בחשבון. אנחנו כבשנו את מקומות הנחיתה בנמזוס ובאנדלסנס והצבנו כוחות על החופים; היו ידיעותינו כי הגרמנים משפרים את הביצורים בטרונדהיים: וידיעות על כוונתנו לבצע נחיתה במישרים בטרונדהיים הופיעו בעתונות. מתוך בחינת התכנית המקורית לאור הגורמים החדשים האלה, המליצו ראשי־המטות כה אחד על שינוי תכנית.

עדיין סברו כי הכרח הוא שנכבוש את טרונדהיים ונעשה אותה בסיס לפעולות הבאות בסקנדינביה; אך הם טענו כי תחת ההסתערות החזיתית הישרה עלינו לנצל את הצלחתנו בלתי־הצפויה בהנחתת כוחות בנמזוס ובאנדלסנס על מנת לפתח תנועת־מלקחיים על טרונדהיים מן הצפון ומן הדרום. על־ידי כך, הצהירו, נוכל להפוך קיבּוֹלת הרצופה סכנות חמורות למיבצע שיוכל להשיג אותן תוצאות אגב סיכון מוקטן בהרבה. הודות לשינוי זה בתכנית נוכל להפיק תועלת גם מידיעות העתונות על כוונותינו; כי על־ידי ״דליפות" מחושבות נוכל לטעת באויב את הרושם שעדיין אנו מתכוונים להתמיד בתכניתנו המקורית. לפיכך הציעו ראשי־המטות שנתקדם במירב הכוחות שבגדר האפשר בנמזוס ובאנדלסנס, נשתלט על קווי התחבורה בכביש ובמסילה העוברים את דומבּאס ונקיף את טרונדהיים מן הצפון ומן הדרום. זמן קצר לפני הנחיתות העיקריות בנמזוס ובאנדלסנט צריך יהיה להרעיש מן הים את הביצורים החיצוניים של טרונדהיים על־מנת להביא את האויב לידי הנחה כי הסתערות־מישרים עומדת לבוא. ככה נכתר את טרונדהיים ביבשה ונטיל עליה הסגר בים; ואף כי כיבושה יצריך זמן רב יותר מכפי שעלה במחשבה תחילה, יכול נוכל להעלות את עיקר כוחותינו לחוף במועד מוקדם קצת יותר. ולבסוף הטעימו ראשי־המטות כי פעולת כיתור כזאת, בניגוד להסתערות־מישרים, תשחרר מספר גדול של יחידות יקרות־ערך מן הצי לפעולות באזורים אחרים, למשל בנארוויק. המלצות כבדות־משקל אלו הוגשו לא רק על דעת שלושת ראשי־המטות אלא גם על דעת שלושת סגניהם המוכשרים, ובהם האדמירל תום פיליפס וסיר ג’ון דיל, שנתמנו זה־מקרוב.

אי אפשר להעלות בדמיון מניעה מוחלטת יותר לתכנית אמפיבּית מובהקת. וכן גם לא ראיתי ממשלה או מיניסטר שהיו עשויים להתעלם ממנה. במסגרת הסידור הקיים פעלו ראשי־המטות כגוף נפרד ובלתי־תלוי במידה מרובה, בלי הדרכה או הוראה מצד ראש־הממשלה או איזה בא־כוח ממשי של הסמכות המבצעת העליונה. יתר על כן, מנהיגי שלושת השירותים הלוחמים עדיין לא תפסו את המלחמה ככללוּת, והושפעו למעלה מכפי הראוי מן ההשקפה המיוחדת של שירותיהם. הם נתכנסו, לאחר שגילגלו בדברים איש־איש עם המיניסטר שלו, והוציאו תזכרות או תזכירים שהיתה להם השפעה עצומה. כאן היתה נקודת־התורפה הכאובה ביותר בשיטת ניהול המלחמה שלנו בזמן הזה.

משנודע לי על פנייה זו לאחור בערה בי חמתי, וחקרתי ודרשתי את הקצינים הנוגעים בדבר. עד מהרה הוברר לי כי דעת כל אנשי־המקצוע מנוגדת עתה למיבצע שאך לפני ימים־מספר הגוהו יחד מעצמם. מובן כי סיר רוג’ר קיז היה מוכן לפעולה, צמא ונלהב לקרב ותהילה. הוא בז לחששות המאוחרים ולשיקולים המאוחרים האלה. הוא התנדב להוליך קומץ אניות ישנות עם אניות־ההובלה הנחוצות אל הפיורד של טרונדהיים, להוריד את החיילות לחוף ולכבוש את המקום בסערה, בטרם יתחזקו הגרמנים יותר. לרוג’ר קיז היה עבר רב־השׂגים. בו בערה שלהבת. בוויכוחים של חודש מאי נרמז כי ״ברזל הדרדנלים נכנס לנשמתי", והכּוונה היתה כי בגלל כשלוני במקרה ההוא שוב אין בי היכולת להעז; אבל דבר זה לא היה נכון, בעצם. הפעולה מתוך עמדה משנית־במעלה בצורה הנמרצה שנדרשה כרוכה בקשיים מן המדרגה הראשונה.

יתר על כן, היחסים האישיים בין האישים הימיים הנעלים המעורבים בדבר היו מיוחדים־במינם. רוג’ר קיז, בדומה ללורד קורק, היה בכיר מן המפקד הראשי ומן הלורד־הראשון־של־הימיה. האדמירל פּאוּנד היה משך שנתיים קצין־המטה של קיז בים התיכון. אילו הייתי מקבל את עצתו של רוֹג’ר קיז כנגד עצתו שלו כי אז היה חייב להתפטר, ואפשר מאד שהאדמירל פורבּס היה מבקש שיחרור מן הפּיקוד שלו. ודאי שלא היה זה מחובתי, במעמדי בימים ההם, להעמיד את ראש־הממשלה ואת עמיתי בקבינט המלחמתי בפני הדראמות האישיות האלו בשעה כזאת ובקשר למיבצע אשר, עם כל הענין וכוח־המשיכה שבו, מעיקרו פחוּת היה בדרגה אפילו ביחס למערכה הנורבגית, ואין צריך לומר ביחס למלחמה בכללוּתה. לכן לא היה לי ספק שעלינו לקבל את השקפת אנשי המטה למרות שחזרו בהם, וחרף הנימוקים הבּרורים שאפשר היה להעלות כנגד תכניתם המקוצצת.

הנה כי כן קיבלתי עלי את הדין והסכמתי לחדול מ״מיבצע פטיש". מסרתי על העובדות לראש־הממשלה ב־18 בחודש אחר־הצהריים, ואף כי היה מאוכזב מרה הרי, כמוני, לא היתה לו ברירה אלא לקבל את המצב החדש. במלחמה, כמו בחיים, חייב אתה לעתים קרובות, כשאיזו תכנית חביבה עליך עלתה בתוהו לקבל את הבּרירה הטובה ביותר שלפניך ואם כך הדבר הרי איולת היא שלא תעבוד בשבילה בכל מאודך. לפיכך הסיבּותי גם אני את תותחי. מסרתי בכתב לוועדת־התיאום ב־19 באפריל כדברים הבאים:

1. בגלל ההתקדמות הניכרת של קרטון דה־ויאר, הנחיתות הקלות מאד שבּיצענו באנדלסנס ונמלים אחרים בפיורד הדרומי הזה, דברי הפּחז של העתונות המרמזים על ההסתערות בטרונדהיים, והכוחות הימיים הגדולים מאד שיידרשו למיבצע זה הנקרא ״פטיש", יחד עם הסיכון הגדול והוודאי שבהחזקת אניות יקרות־ערך כה רבות משך שעות כה רבות תחת התקפה אווירית אינטנסיבית, התעוררו ראשי־המטות וסגניהם לעוּץ שלא יהיה שינוי גמור בהדגשה בין שתי התקפות־המלקחיים להתקפה המרכזית; במובן זה: שאת עיקר הכובד יש להטיל במלקחיים הצפונית והדרומית, ואילו ההתקפה המרכזית על טרונדהיים תקוצץ כדי הפגנה בלבד.

2. בגלל המהירות המהירות שבּה התפתחו המאורעות וההשקפות, קם הצורך לקבל החלטה שראש־הממשלה אישר אותה, ברוח הדברים שלמעלה ופקודות מוּצאות בהתאם לכך.

3. ההצעה היא לעודד את הדעה שהתקפה מרכזית על טרונדהיים ממשמשת ובאה, ולהטעים זאת בהרעשה מצד אניות־מערכה על הביצורים החיצוניים ברגע המתאים.

4. נעשה כל מאמץ לחזק את קרטון דה־ויאר בארטילריה, שבהיעדרה אין כוחו מורכב כיאות.

5. כל החיילות המעוּתדים עתה ל״פטיש" יוּסעו במהירות האפשרית. בעיקר באניות־מערכת לנמלים השונים של רומסדאל־פיורד על־מנת שיעלו על דומבּאס, ושם, לאחר שיישלח איזה כוח־השהיה דרומה אל החזית הנורבגית העיקרית, יפנה עיקר הכוח צפונה בכיוון טרונדהיים. על החוף נמצאת כבר חטיבה אחת (של מורגאן) מעבר לאנדלסנס על 600 אנשי חיל־הים שבה. החטיבה מצרפת וחטיבת־העזר של הצבא הטריטוריאלי תוּטלנה כאן כולן במהירות האפשרית. דבר זה יאפשר את הבטחת דומבאס ואת הרחבת השליטה על המזרחית שבין שתי מסילות־הברזל הנורבגיות העוברות מאוסלו לטרונדהיים, בעוד אשר סטוֹרן היא נקודה כדאית במיוחד. מטרת מחצית־החטיבה השניה של הקלעים האלפּיניים, שני הגדודים של לגיון־הזרים הצרפתי ואלף הקנדים יכולה להישאר בגדר צריך־עיון למשך היום או מחר.

6. עמדת־הכוח של נמזוס היא מסוכנת במידה ידועה, אבל מפקדו רגיל בסיכּוּנים. כנגד זאת אין לראות טעם שלא להפעיל עדיפוּת מכרעת לאורך מסילת־הברזל אנדלסנס־דוֹמבּאס, ושלא לפעול בהתאם למסיבות מעֵבר לנקודה זו החשובה ביותר, מתוך המטרה לבודד את טרונדהיים וללכדה.

7. אף כי יש להצטער על שינוי זה בהדגשה משום היותו שינוי יש להכיר שאנו עוברים ממבצע מסוכן יותר אל מיבצע מסוכן פחות, ואנו מפחיתים במידה רבה את העומס על הכוח הימי המעורב ב״פטיש". דומה יהיה כי התכנית הבטוחה יותר תשיג את המטרות באותה מידה, ואין זה מן ההכרח שתעוּכבנה. ודאי שבדרך זו נוכל להביא לאדמת נורבגיה מספר גדול יותר של אנשים, ובהקדם רב יותר מאשר בדרך השניה.

8. אי־אפשר לשלול מנארוויק את אניית־המערכה שלה לאחר שדרשנו פעולה נמרצה. לפיכך נצטוותה וורספייט לחזור [לשם]. מידה של תגבורת נוספת תידרש בשביל נארוויק, ויש לעיין בכך מיד. יש להביא בחשבון את הקנדים.

9. בתוך כך יתאפשר עכשיו טיאטוּא הסקאגראק על־מנת לסלק את אניות המלחמה־בצוללות של האויב ולעזור לצוללות שלנו.

למחרת הסברתי לקבינט המלחמתי את המסיבות שבהן הוחלט לבטל את הסתערות־המישרים על טרונדהיים, וקבעתי כי התכנית החדשה שאותה אישר ראש־הממשלה היא, בקווים כלליים, לשלוח את כל האוגדה הקלה ה־1 של הקלעים האלפיניים לגנרל קרטון דה־ויאר לצורך התקפתו על אזור טרונדהיים מן הצפון ולשלוח את החטיבות הסדירות מצרפת כתגבורת לבריגדיר מורגאן, שנחת באנדלסנס וקידם חיילות על־מנת להחזיק בדומבּאס. עוד חטיבה של הצבא הטריטוריאלי תוּצב בקו הדרומי. אולי תהיה אפשרות לקדם מיד חלק מן הכוח הדרומי הזה כתגבורת לנורבגים בחזית אוסלו, שיחק לנו המזל והעלינו את כל חילותינו לחוף, עד כאן בלי שום אבידות (מחוץ לאניה שהובילה את כל כלי־הרכב של הבריגדיר מורגאן), והתכניות הנוכחיות מבטיחות הורדת 25,000 איש לערך לחוף עד תום השבוע הראשון לחודש מאי. הצרפתים הציעו עוד שתי אוגדות קלות. הגורם המגביל העיקרי הוא סיפוק הבסיסים וקווי־התחבורה הנחוצים, שבאמצעותם יש לכלכל את הכוחות. אלה יהיו צפויים להתקפה כבדה מן האוויר.

מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה אמר אז כי התכנית החדשה רצופה סכנות הנופלות אך במעט מסכנותיה של התקפת־מישרים על טרונדהיים. כל זמן שלא נשתלט על שדה־התעופה של טרונדהיים אי־אפשר יהיה למעט בהרבה את כובד התקפת־האוויר של האויב. כן גם אין זה נכון לגמרי לתאר את התכנית החדשה כ״תנועת־מלקחיים" נגד טרונדהיים, כי בעוד שהכוח הצפוני יפעיל לחץ בעתיד הקרוב, הנה תפקידו הראשון של הכוח הדרומי צריך להיות להבטיח את עצמו כנגד התקפה גרמנית מן הדרום. אפשר מאד שיעבור חודש עד שייתכן לבצע איזו תנועה רצינית נגד טרונדהיים מכיוון זה. היו אלה דברי בקורת הגיוניים. אולם הגנרל איירונסייד תמך בתוקף בתנועה החדשה. והביע את התקוה שהגנרל קרטון דה־ויאר – שלדבריו יהיה לרשותו כוח גדול לאחר שיקבל את התגבורת הצרפתית, שחלק גדול ממנו יהיה בעל כושר־ניידוּת מרוּבּה – יוכל לעבור את מסילת־הברזל מטרונדהיים לשוודיה. החיילות הנמצאים כבר בדומבאס אין להם לא תותחים ולא כלי־רכב. אף־על־פי־כן מן הדין שיהיה ביכלתם להחזיק בעמדת הגנה. אז הוספתי אני כי הסברה היתה שהסתערות־המישרים על טרונדהיים כרוכה בסיכון למעלה מן הראוי הן לצי הן לכוחות הנחיתה שלנו. אם תוך כדי הסתערות מוצלחת יאבד הצי אניה גדולה עקב פעולה אווירית של האויב הרי יהיה צורך לשקול אבידה זו לעומת הצלחתו של המיבצע. ושוב, ברור היה כי כוחות הנחיתה עשויים לסבול אבידות כבדות, והגנרל מאסי היה בדעה כי הסיכון אינו עומד בשום יחס לתוצאות המבוקשות, מה־גם שייתכן להשיגן בדרכים אחרות. מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה. לאחר שהטעים בצדק כי הדרכים האחרות האלו אין בהן משום פתרון בטוח או משביע־רצון, הסכים שינסו בהן. ברור היה לכולנו כי לאמיתו של דבר יש לנו ברירה רק בין דרכים בלתי־נעימות, וכן שנאלצים אנחנו לפעול. הקבינט המלחמתי סמך את ידיו על שינוי התכנית נגד טרונדהיים.

עכשיו חזרתי לנארוויק, שנראתה חשובה ובת־ביצוע יותר מרגע שנטשנו את ההתקפה על טרונדהיים, ופניתי אל הוועדה שלי באיגרת בזו הלשון:

1. כמעט אי אפשר להפריז בחשיבותה ודחיפותה של הכרעה בנארוויק. אם יבוא קפאון בפעולות, יוּרע המצב בשבילנו. כאשר ימס הקרח במפרץ בותניה, בעוד חודש לכל היותר, אפשר יתבעו הגרמנים מן השוודים מעבר חפשי לחייליהם במכרות הברזל כדי לחזק את אנשיהם בנארוויק, ואפשר שגם יתבעו פיקוח על המכרות. אולי יבטיחו לשוודיה שאם תסכים לכך בצפון הרחוק יניחו לה לנפשה בשאר חלקי הארץ. מכל־מקום עלינו לקבל זאת בחינת מובן־מאליו שהגרמנים ינסו להיכנס למכרות הברזל ולהושיט עזרה לחיל־המצב בנארוויק ביד חזקה או ברשות. לכן יש לנו חודש אחד לכל היותר.

2. בתוך חודש זה צריכים אנו לא רק להכניע ולכבוש את העיר ואת הגרמנים שהועלו על החוף אלא גם להתקדם במעלה מסילת־הברזל עד הגבול השוודי ולהבטיח בסיס־מטוסי־ים יעיל ומוגן היטב באיזה אגם, כדי שאם לא נוכל להשתלט על מכרות הברזל לפחות נמנע את הפעלתם תחת פיקוח גרמני. דומה כי מן הצורך הוא שלפחות [עוד] 3,000 חיילים טובים יכוּונו נגד נארוויק מיד, ויגיעו לשם לכל המאוחר בסוף השבוע הראשון בחודש מאי. את הפקודות לכך יש לתת עכשיו, כי הטיית החיילות לכיווּן אחר תהיה קלה ביותר אם בינתיים יובהר המצב. יהיה זה יתרון גדול מבּחינה מינהלית אם יהיו החיילות האלה בריטיים, אך אם אין לסדר זאת מאיזו סיבה שהיא, האם לא ייתכן לכוון את החטיבה הראשונה של האוגדה־הצרפתית־הקלה־השניה כנגד נארוויק? מן־הסתם לא תהיה סכנה גדולה מדי בהכנסת אניה גדולה לשל־פיורד או לסביבה ההיא.

3. אשמח מאד אם יוכל סגן־ראש־מטה־הצי להיועץ בקצין שווה לו במעמד במשרד־המלחמה בדבר דרכי הביצוע, כולל אניות ומועדים. אם לא נכבוש את נארוויק יהיה זה אסון ממדרגה ראשונה, ועקב כך יהיה לגרמניה הפיקוח על מכרות הברזל.

התיאור הטוב ביותר למצב הכללי כפי שנראה ברגע זה ניתן לנו בתזכיר שנכתב על־ידי הגנרל איזמי ב־21 באפריל.

מטרת הפעולות בנארוויק היא לתקוף את העיר ולהשתלט על מסילת־הברזל אל הגבול השוודי. אז יהיה ביכלתנו להכניס כוח אם יהיה צורך בדבר, לתוך מכרות הברזל של גליווארה, שהחזקתם היא המטרה העיקרית של כל הפעולות בסקנדינביה.

ברגע שיפשיר השלג בלוּלאה בעוד חודש לערך, עלינו לצפות לכך שהגרמנים ישיגו להם, באיומים או בכוח, מעבר לחילותיהם על־מנת שתהיה גליווארה בידיהם־הם ועל־מנת להמשיך אולי הלאה משם ולהביא תגבורת לחילותיהם בנארוויק. לכן הכרח הוא לחסל את נארוויק בתוך חודש ימים לערך.

מטרת הפעולות באזור טרונדהיים היא לכבוש את טרונדהיים, ובזאת להשיג בסיס לפעולות נוספות בנורבגיה התיכונה, ובשוודיה, אם יהיה צורך בדבר. נחיתות בוּצעו בנמזוס מצפון לטרונדהיים ובאנדלסנס בדרום. הכּוונה היא שהכּוח מנמזוס יתבסס לרוחב מסילת־הברזל העוברת מזרחה מטרונדהיים, ובכך לכתר את הגרמנים שם ממזרח ומצפון־מזרח. הכוח שהוּרד אל החוף באנדלסנס תפקידו הראשון הוא לתפוס עמדת הגנה בשיתוף פעולה עם הנורבגים בלילהאמר, לחסום את הדרך בפני כל תגבורת לטרונדהיים מחיל הנחיתה הגרמני העיקרי באוסלו. יש לחפות על הכבישים ומסילות־הברזל בין אוסלו לטרונדהיים. לכשיושג דבר זה, יתקדם כוח מסוים צפונה ויפעיל לחץ על טרונדהיים מן הדרום.

ברגע זה מכוּונת תשומת־לבנו בעיקר לאזור טרונדהיים. הכרח הוא לתמוך בנורבגים ולמנוע תגבורת מטרונדהיים. כיבוש נארוויק איננו דחוף כל־כך ברגע זה, אבל דחיפותו תגדל ותלך עם קרוֹב ההפשרה במפרץ בותניה. אם תיכנס שוודיה למלחמה, הרי נארוויק נעשית הנקודה החיונית.

הפעולות המתנהלות עתה בנורבגיה התיכונה הן בעלות אופי מסוכן ביותר, ואנו עומדים לפני קשיים רציניים. הקושי העיקרי הוא קודם־כל בזה שהצורך הדוחק לבוא לעזרת הנורבגים בלי דיחוי אילצנו להטיל אל החוף כוחות מאוּלתרים בחפזון – אגב ניצול כל מה שהיה מוכן ומזומן בידינו. שנית, בכך שבהכרח אנחנו נכנסים לנורבגיה בדרך בסיסים שאינם מספיקים להחזקת יחידות גדולות. הבסיס המוכּר היחיד באזור הוא טרונדהיים, שהוא בידי האויב. אנחנו עושים שימוש בנמזוס ואנדלסנס, שאינן אלא נמלים זעירים שאין בהם, או כמעט אין בהם, אפשרויות לפריקת אספקה צבאית, והם בעלי קווי־תחבורה דלים אל פנים־הארץ. לפיכך הבאת רכב ממונע, ארטילריה, אספקה ודלק (אין להשיג שום דבר במקום) היא ענין שאף לולא היינו נתקלים במכשולים מבּחינות אחרות היה מעמיד אותנו בפני קשיים ניכּרים. הנה כי כן, עד אשר נצליח ללכוד את טרונדהיים, שיעור הכוחות שאנו יכולים להחזיק בנורבגיה הוא מוגבל עד מאד.

אפשר לומר כמובן שכּל הפעולות בנורבגיה, שעליהן היינו יכולים להתחייב, היו מוּשׂמות לאַל, עם כל הצלחתן המקומית, על־ידי תוצאות הקרב האיום בצרפת, שעתה כה קרוב היה לבוא. תוך כדי חודש ימים עתידים היו הצבאות העיקריים של בעלי־הברית להישבר או להידחף הימה. כל מה שהיה לנו היה מוטל לתוך המאבק לחיים. לכן שיחק לנו המזל בכך שלא היה לאֵל־ידנו לבסס כוח צבאי ואווירי של ממש מסביב לטרונדהיים. צעיפי העתיד מוּרמים אחד־אחד, ובני תמותה שוּמה עליהם לפעול מיום ליום. על יסוד הידיעות שהיו בידינו באמצע אפריל, הריני מחזיק בדעתי כי לאחר שהרחקנו לכת כל־כך היה עלינו להתמיד בביצוע מבצע ״פטיש" שלנו ובהתקפה המשולשת על טורנדהיים, שעליה הסכימו הכל; אבל אני מקבל את מלוא חלקי באחריות על שלא כפינו זאת על יועצינו המומחים כשהחלו להתנגד לכך החלטית כל־כך ולהעלות לפנינו טעמים רציניים שכנגד. אכן, במקרה זה מוטב היה להפסיק את כל הפעולות נגד טרונדהיים ולרכז הכל כנגד נארוויק. אך לזאת היתה השעה מאוחרת עכשיו מדי. רבים מן החיילות היו על החוף, והנורבגים היו משוועים לעזרה.

פרק שלושים־וששה: מבוסה בנורבגיה

הלורד קורק מתמנה לפיקוד העליון בנארוויק – מכתבו אלי – מחאתו של הגנרל מאקיזי נגד הרעשה – תשובת הקבינט – הישיבה השמינית של המועצה־המלחמתית־העליונה, 22 באפריל – כוחות הגרמנים ובעלי־הברית ביבשה ובאוויר – הסבך הסקנדינבי – החלטות על טרונדהיים ונארוויק – שינוי נוסף בפיקוח – ההנחיה מיום 1 במאי – מיבצע טרונדהיים – הכשלון בנמזוס – פּייג’ט במסע אנדלסנס – החלטת הקבינט המלחמתי לפנות את נורבגיה התיכונה – הכשלון במוֹסיין – הדו"ח שלי מיום 4 במאי – הכוח של גאבּינס – ההתקדמות הגרמנית צפונה – עדיפות הגרמנים בשיטה ובאיכות

ב־20 באפריל השגתי הסכמה למינויו של הלורד קורק לפיקוד היחיד של כוחות הצי, הצבא והתעופה באזורי נארוויק, ובכך נעשה הגנרל מאקיזי כפוף במישרים למרוּתו. מעולם לא היה שום ספק ברוח התוקפנית הנמרצה המפעמת בלורד קורק. הוא עמד בחריפוּת על סכנתה של השהיה; אבל הקשיים הפיזיים והמינהלתיים במקום גדולים היו הרבה יותר ממה שיכולנו לאמוד במולדת. יתר על כן, קציני־צי, אפילו מעניקים להם את הסמכות המלאה ביותר, חוששים הם לתת פקודות לצבא על עניינים צבאיים טהורים. דבר זה יהיה נכון עוד יותר בהיפּוּך העמדות. אנחנו קיוינו כי על־ידי שנפטור את הגנרל מאקיזי מעיקר האחריות הישירה נעורר בו את ההרגשה שהוא בן חורין יותר לנקוט טכסיסים נועזים. התוצאה הכזיבה את התקוה הזאת. הוא הוסיף להשתמש בכל הנימוקים, שלא היה בהם מחסור, למניעת פעולה חותכת. הדברים שוּנו לרעתנו בשבוע שעבר מאז נדחה הרעיון של התקפה מאוּלתרת על נארוויק העיר. 2,000 החיילים הגרמנים בלי ספק עמלים היו יומם ולילה בביצוריהם, ועל הביצורים כמו גם על העיר כולה כיסה מעטה שלג. בלי ספק גם אירגן האויב לעת הזאת אלפיים עד שלושת־אלפים מלחים שנמלטו מן המשחתות הטבועות. סידוריהם להפעלת כוח אווירי השביחו מיום ליום, ואניותינו כמו גם חילותינו המונחתים היו נתונים להפצצות גוברות והולכות. ב־21 בחדש כתב אלי הלורד קורק כדברים הבאים:

אני בא להודות לך על האמון שנתת בי. ודאי שאעשה כמיטב יכלתי להצדיקו. קשה להתגבר על אזלת־הידיים, ובלי ספק המכשולים לתנועתם של חיילות ניכרים הם, ובפרט השלג אשר, על צלעותיהם הצפוניות של ההרים, עדיין עומקו מגיע לכמה וכמה אמות. אני עצמי בדקתי זאת, ומאחר שהשלג יורד ברציפוּת זה יומיים הרי שלא השתפר המצב. הטעות התחילית היתה בכך שהכוח הראשון יצא מתוך ההנחה שלא ייתקל בשום התנגדות, טעות שאנחנו נתפסים לה לעתים קרובות, למשל, טאנגה⁹⁷. העובדות הן שהחיילים לא קיבלו עדיין את מלאי התחמושת הקלה גם לא קיבלו מים, אבל קיבלו טונות של חמרי־סרק ואנשי־שירותים שאין בהם חפץ…

הצורך הדוחק באמת הוא מטוסי־קרב; עדיפותו של האויב באוויר גדולה כל־כך. מדי יום נערך סיור בשמי המקום הזה, והם באים בזמן שיש אניות־הובלה או אניות־קיטור להפציצן. במוקדם או במאוחר הם מוכרחים לפגוע. אתמול טסתי מעל נארוויק, אבל קשה היה מאד לראות הרבה. שלג מכסה עכשיו על הכּף המסוּלע, מחוץ לזיזי סלע, שמסביבם ודאי צברה הרוח שלג עמוק. השלג מגיע עד חוף הים ממש, ולכן אין לראות מה טיבה של כברת חוף הקדמית.

בעוד אנו מחכים לתנאים הנחוצים להתקפה, אנו מבודדים את העיר מן העולם על־ידי חבלות במסילת־הברזל וכו', ואניית המעברה הגדולה הופגזה ונשרפה… הרי זה מורט את העצבים שאין אפשרות להתקדם, ואני מבין בהחלט שאתה תמה מפני־מה אין אנחנו מתקדמים. אבל אני מבטיחך שאין זה מתוך חוסר רצון.

הלורד קורק החליט על סיור אלים, בחיפוי הרעשה ימית, אבל כאן התערב הגנרל מאקיזי. הוא טען כי בטרם תחל הפעולה המוצעת נגד נארוויק רואה הוא חובה לעצמו להטעים כי אין בפיקודו שום קצין או חייל שלא ייבוֹש בעצמו ובארצו אם יועמדו בנארוויק אלפי נורבגים, גברים, נשים וטף, בהרעשה המוצעת. הלורד קוֹרק הסתפק בכך שהעביר הודעה זו בלי פירושים. לא ראש־הממשלה ולא אני לא יכולנו להשתתף בישיבת ועדת־ההגנה ב־22 באפריל, הואיל ואותו יום היה עלינו להשתתף במועצה־המלחמתית־העליונה בפאריז. לפני צאתנו ניסחתי תשובה שאוּשרה על־ידי עמיתינו.

אני מניח כי הלורד קורק קרא את הוראות ההרעשה שפורסמו עם פרוץ המלחמה. אם יראה צורך לעצמו לעבור על ההוראות האלו משום שהאויב משתמש במחסה בניינים על־מנת להחזיק מעמד בנארוויק, אולי ינהג בחכמה אם בכל האמצעים שברשותו, כולל עלונים אם אפשר, יתן אזהרה בהקדם של שש שעות ויודיע למפקד הגרמני שעל כל האזרחים לצאת מן העיר, וכי עליו תחול האחריות אם יפריע ליציאתם. כן יוכל להציע שלא יפגע לרעה בקו הרכבת משך פרק־זמן של שש שעות על־מנת שיוּתן לאזרחים להימלט בדרך זו.

ועדת ההגנה סמכה את ידיה על המדיניות הזאת, ובתוך כך ביטאה בתוקף את הדעת כי “לא ייתכן להרשות לגרמנים להפוך את ערי נורבגיה למבצרים על־ידי החזקת האזרחים בערים כדי למנוע אותנו מתקוֹף”.

*

הגענו לפאריז כשאנו נתונים תחת עקת הדאגות והאנדרלמוסיה של המערכה בנורבגיה, שלניהוּלה אחראים היינו אנחנו הבריטים. אבל ריינוֹ, לאחר שקידם את פנינו בברכה, פתח בדברים על המצב הצבאי בכללוּתו, אשר חוּמרתו האפילה על הטיולים המשותפים שלנו בסקנדינביה. הגיאוגרפיה, אמר, נותנת לגרמניה את היתרון התמידי של קווים פנימיים. יש לה 190 אוגדות, ש־150 מהן תוכלנה לשמש בחזית המערבית. כנגד אלו יש לבעלי־הברית 100, שעשר מהן בריטיות. במלחמה שעברה העמידה גרמניה, מתוך אוכלוסיה של 65 מיליון, 248 אוגדות, שמהן נלחמו 207 בחזית המערבית. צרפת מצידה העמידה 118 אוגדות, שמהן היו 110 בחזית המערבית; ובריטניה הגדולה העמידה 89 דביזיות, שמהן היו 63 בחזית המערבית, סך הכל 173 אוגדות של בעלי־הברית כנגד 207 גרמניות במערב. השוויון הושג רק משהביאו האמריקאים את האוגדות שלהם. עד־מה הורע המצב כיום! האוכלוסיה הגרמנית מונה עתה 80 מיליון, שמתוכם תוכל מן־הסתם להעמיד 300 אוגדות. צרפת ספק אם תוכל לקרות למציאוּתן של 20 אוגדות בריטיות במערב עם תום השנה. לפיכך עלינו לעמוד בפני עדיפוּת מספרית גדלה והולכת, שהיא כבר עתה בשיעור של שלושה כנגד שנים ובקרוב העלה כדי שיעור של שנים כנגד אחד. אשר לציוד, יש לגרמניה יתרון גם בתעופה גם בציוד מטוסים וכן בארטילריה ובמלאי תחמושת. אלה דברי ריינו.

עד כאן הגענו אפוא מימי כיבוש חבל הריין ב־1936, שעה שדי היה בפעולה משטרתית בלבד; או מאז מינכן, שעה שיכלה גרמניה, העסוקה בצ’כוסלובקיה, להפריש רק שלוש־עשרה אוגדות לחזית המערבית; או אפילו מאז ספטמבר 1939, שעה שבעוד ההתנגדות הפולנית נמשכת היו לגרמנים רק ארבעים־ושתים אוגדות במערב. כל העדיפוּת הנוראה הזאת קמה ונהיתה מפני שאף פעם לא העזו בעלי־הברית המנצחים לנקוט שום צעד ממשי, אפילו בזמן שהיו כל־יכולים, כדי להתקומם על מעשי תוקפנוּת חוזרים ונשנים מצד היטלר ועל הפרות החוזים.

*

אחרי פתיחה קודרת זו, שעל חומרתה עמדנו כולנו, פנינו אל הסבך הסקנדינבי. ראש־הממשלה הסביר את המצב בבהירוּת. העלינו 13,000 איש לחופים בנמזוס ובאנדלסנס בלי אבידות. כוחותינו התקדמו למעלה מכפי המצופּה. כיון שהתברר כי התקפת־מישרים על טרונדהיים תדרוש כוח ימי בשיעור הולם את חשיבות המטרה, הוחלט לעשות תחת זאת תנועת־מלקחיים מן הדרום ומן הצפון. אבל ביומיים האחרונים נשתבשו התכניות החדשות האלו עקב התקפה אווירית כבדה על נמזוס. מאין כל איש־מגן מן הקרקע, הפציצו הגרמנים כאוות נפשם… בינתיים הושמדו כל אניות־המלחמה הגרמניות בנארוויק. אבל החיילות הגרמנים מבוצרים שם היטב, ולכן עדיין לא היתה אפשרות להתקיף אותם ביבשה. אם לא נצליח בפעם הראשונה, נחזור על הנסיון.

על נורבגיה התיכונה אמר מר צ’מברליין כי הפיקוד הבריטי מעונין להחיש תגבורת לחיילות שיצאו לשם, להגן עליהם מפני ההתקדמות הגרמנית מדרום, ולשתף פעולה אחרי־כן בכיבוש טרונדהיים… כבר ודאי היה שתידרש תגבורת. 5,000 בריטים, 7,000 צרפתים, 3,000 פולנים, שלושה גדודים בריטיים ממוכּנים, גדוד בריטי אחד של טנקים קלים, שלוש אוגדות קלות צרפתיות ואוגדה בריטית אחת של הצבא הטריטוריאלי יעמדו לרשותנו בעתיד הקרוב. לא מספר החיילות שיסוּפקו יהיה המגבלה אלא המספר שאפשר יהיה להנחיתו ולהחזיקו בארץ. מר ריינו אמר כי תישלחנה ארבע אוגדות קלות צרפתיות.

זו פעם ראשונה דיברתי עתה בהרחבה במועצות האלו, והטעמתי לפני הצרפתים את הקשיים שבהורדת צבא ואספקה לחוף נוכח המטוסים והצוללות של האויב. כל אניה ואניה זקוקה לליווי של משחתות. כל נמל־נחיתה זקוק לשמירה מתמדת על־ידי סיירות או משחתות, לא רק בעת ההורדה אלא עד שאפשר יהיה להביא לחוף תותחים אנטי־אוויריים… עד כאן האיר המזל פנים במידה יוצאת־מן־הכלל לאניות של בעלי־הברית ונגרמו להן פגיעות מעטות מאד. מובנים הקשיים העצומים של הפעולה. אף כי 13,000 איש הוּרדו עד כה בשלום לחוף. עדיין אין לבעלי־הברית בסיסים איתנים, והם מתקדמים לפנים הארץ בהישען על קווי־תחבורה רופפים ודלים, ולמעשה בלי שום סיוע של ארטילריה או מטוסים. כך המצב בנורבגיה התיכונה. בנארוויק הגרמנים חזקים פחות. הנמל צפוי הרבה פחות להתקפה אווירית, ולאחר שתובטח השליטה בנמל אפשר יהיה לבצע נחיתות בקצב מהיר הרבה יותר. כל כוח שאי־אפשר להורידך בנמלים דרומיים יותר צריך לבוא לנארוויק. בין החיילות המיועדים למיבצע נארוויק, ובין החיילות בבריטניה הגדולה בכלל, אין כאלה המסוגלים לנוע על פני השטח בשלג כבד. המשימה בנארוויק תהיה לא רק לשחרר את הנמל ואת העיר, אף לא לטהר את המחוז כולו מגרמנים, אלא להתקדם במעלה מסילת־הברזל אל הגבול השוודי בכוח השקול כנגד כל תכנית גרמנית עתידה. דעתו המנומקת של הפיקוד הבריטי היא שלא ייתכן לעשות זאת מבלי להאט את קצב ההורדה בנמלים אחרים, שהוא אטי כבר ממילא עקב הקשיים שתוארו.

כולנו כאחד הערכנו את אי־הנעימות שבמצוקתנו ואת קוצר יכלתנו להקל ממנה כרגע. המועצה־המלחמתית־העליונה הסכימה כי המטרות הצבאיות המיידיות צריכות להיות:

(א) לכידת טרונדהיים ו־

(ב) לכידת נארוויק, וריכוז כוח מספיק של בעלי־הברית על הגבול השוודי.

מפת נורבגיה

למחרת דיברנו על הסכנות הצפויות להולנדים ולבלגים ועל סירובם לנקוט צעדים כלשהם בשיתוף אתנו. ידענו גם ידענו כי איטליה עשויה להכריז עלינו מלחמה בכל רגע, והוסכם על תיאום אי־אלה צעדים ימיים בים התיכון בין האדמירל פּאוּנד והאדמירל דרלאן. לפגישתנו הוזמן גם הגנרל שיקורסקי, ראש־הממשלה הפולנית הזמנית. הוא הכריז על יכלתו להקים כוח של מאה־אלף איש בתוך חדשים מספר. נעשו גם צעדים מעשיים לגייס אוגדה פולנית בארצות־הברית.

בישיבה זו הוסכם גם שאם תפלוש גרמניה להולנד יכנסו צבאות בעלי־הברית מיד לבלגיה בלי שום פניות נוספות אל הממשלה הבלגית; וכי הרא״ף יפציץ את קרפיפי הרכבות ובתי־הזיקוק הגרמניים בחבל־הרוּר.

*

כשחזרנו מן המועצה חושש הייתי כל־כך לא רק לכשלונם הגמור של מאמצינו נגד האויב אלא גם לכשלון שיטתנו בניהול המלחמה, עד שכתבתי כדברים הבאים לראש־הממשלה:

מתוך שאני מעונין לסייע בידך כמיטב יכלתי עלי להזהירך שאתה מתקרב לשברון חרוץ בנורבגיה.

אסיר־תודה הנני לך עד מאד על כי נענית לבקשתי וקיבלת עליך את הניהול היומיומי של ועדת־התיאום הצבאית שלנו וכו', אולם סבור אני כי עלי להודיעך שלא אהיה מוכן לקבל שוב תפקיד זה מידך בלי הסמכויות הדרושות. כרגע אין הסמכות נתונה בידי שום איש. יש ששה ראשים (וסגני ראשים) של המטות, שלושה מיניסטרים, והגנרל איזמי, שלכולם יש דעה בפעולות הנורבגיות (מחוץ לנארוויק). אבל אין גם אחד חוץ ממך אחראי לעיצובה וניהולה של המדיניות הצבאית. אם סבור אתה כי יש בכוחך לשאת בנטל הזה, תוכל לסמוך על נאמנותי המוחלטת בתור הלורד־הראשון־של־האדמירליות. אם אינך סבור שתוכל לשאת בו, עם כל שאר תפקידיך, יהיה עליך למסור את סמכויותיך לממלא־מקום שיוכל לתאם ולנהל את המהלך הכללי של פעולתנו המלחמתית, וייהנה מתמיכתך ומתמיכת הקבינט המלחמתי כל זמן שלא יימצאו טעמים נכוחים מאד שכנגד.

בטרם אספיק לשלוח את המכתב קיבלתי מראש־הממשלה איגרת לאמור שהוא עיין במצב בסקנדינביה ומוצא שאינו משביע־רצון. הוא ביקשני לבקר אצלו בערב בדאונינג־סטריט לאחר סעודה כדי לדון עמו ביחידות במצב כולו.

אין אתי רשומות מן הדברים שהוחלפו בשיחתנו, שהיתה ידידותית ביותר. מובטח אני כי העליתי את הנקודות מתוך המכתב שלא שלחתי, וכי ראש־הממשלה הודה בתקפן וצדקתן. הוא היה מוכן בהחלט לתת לי את סמכויות הניהול אשר ביקשתי, ולא היה שום קושי אישי בינינו. אולם היה עליו להיועץ בכמה אישים חשובים ולשדלם, ורק ב־1 במאי היה לאל־ידו להעביר את האיגרת הבאה לקבינט ולנוגעים בדבר.

1 במאי 1940

תוך היועצות במיניסטרים הממונים על השירותים המזויינים בדקתי את הסידורים הקיימים לעיון ולהחלטה בשאלות הגנה, ואני מוסר לידיעת עמיתי תזכיר המתאר אי־אלה שינויים שהוחלט לעשותם מיד בסידורים האלה. שלושת המיניסטרים של השירותים המזוינים הסכימו לשינויים האלה. בהסכמת הלורד־הראשון־של־האדמירליוּת נתמנה המאיור־גנרל ה. ל. איזמי, .C.B., D.S.O, לתפקיד קצין־מטה בכיר הממונה על המטה־המרכזי, אשר כמצוין בתזכיר יועמד לרשותו של הלורד־הראשון. המאיור־גנרל איזמי נתמנה, בשרתו בתפקיד זה, חבר נוסף בוועדת־ראשי־המטות.

ו. ג'.

ארגון ההגנה

כדי להשיג יתר־ריכוז בניהול המלחמה, יכנסו לתקפם השינויים הבאים בסידורים הנוכחיים.

הלורד־הראשון־של־האדמירליוּת יוסיף לשבת ראש בכל הישיבות של ועדת־התיאום הצבאית שבהן לא יישב ראש־הממשלה עצמו בראש, ובהיעדר ראש־הממשלה יפעל כממלא־מקומו בישיבות כאלו בכל העניינים שמסר הקבינט המלחמתי בידי הועדה.

מטעם הועדה יהיה הוא אחראי למתן הדרכה והוראות לועדת־ראשי־המטות, ולמטרה זו רשאי יהיה לקרוא לועדה ההר להיוועצות אישית בכל עת שיראה צורך בדבר.

ראשי־המטות יוסיפו לשאת באחריות למסירת השקפותיהם הקיבוציות לממשלה, ועם המטות שלהם יעבּדו תכניות להשגת כל מטרה שתצוין לפניהם על־ידי הלורד־הראשון מטעם ועדת־התיאום־הצבאית, וילוו את תכניותיהם בהערות ובפירושים כפי ראות עיניהם.

ראשי־המטות, אשר בתפקידיהם האישיים יוסיפו להיות אחראים איש בפני המיניסטר שלו, ימסרו בכל עת ידיעות למיניסטרים שלהם על מסקנותיהם.

במידה שתהיה שהות לכך תימסרנה התכניות של ראשי־המטות, עם הערותהם והערותיו של הלורד־הראשון, במידה שתהיינה, לאישור לוועדת־התיאום־הצבאית, וכל זמן שאין הקבינט המלחמתי מייפה את כוחה של ועדת־התיאום־הצבאית לקבל החלטה סופית, או במקרה של חילוקי־דעות בועדת־התיאום־הצבאית, הרי תימסרנה לקבינט המלחמתי.

במקרים דחופים אולי הצורך לפסוח על מסירת תכניות בישיבה רשמית של הועדה, אבל במקרים כאלה ימצא הלורד־הראשון בלי ספק דרכים להיועץ במיניסטרים של השירותים המזוינים באורח בלתי־רשמי, ובמקרה של אי־הסכמה תימסר ההחלטה בידי ראש־הממשלה.

על־מנת להקל על התכנית הכללית המתוארת למעלה ולספק אמצעי נוח לקיום קשר הדוק בין הלורד־הראשון לראשי־המטות, ייעזר הלורד־הראשון במטה מרכזי מתאים (להבדיל מן המטה של האדמירליוּת) בראשותו של קצין־מטה בכיר שיהיה חבר נוסף בוועדת־ראשי־המטות.

קיבלתי את הסידור הזה, שראיתי בו שיפור. יכולתי עתה לכנס ולנהל את ישיבתה של ועדת־ראשי־המטות, שבלעדיה אי־אפשר היה לעשות מאומה, ונעשיתי אחראי רשמית ״למתן הדרכה והוראות" לראשי־המטות. הגנראל איזמי, קצין־המטה הבכיר והממונה על המטה המרכזי, הועמד לרשותי כקצין־המטה ובא־הכוח שלי, ובתפקידו זה נעשה חבר מן־המנין בוועדת־ראשי־המטות. הכרתי את איזמי זה שנים רבות, אך עתה נעשינו זו פעם ראשונה בחינת צבת־בצבת־עשויה, והרבה יותר מכך. ככה נעשו ראשי־המטות אחראים לפני בּמידה מרובה בתפקידם הקיבוצי, ובתור ממלא־מקום ראש־הממשלה יכולתי להלכה להשפיע מתוך סמכות על החלטותיהם ומדיניותם. מצד שני הרי אך טבעי היה הדבר שהללו יהיו נאמנים בראש־וראשונה למיניסטרים של השירותים שלהם, שלא היו בגדר ילודי־אשה כלל לולא חשו מידה של תרעומת על מסירת חלק מסמכותם לאחד מעמיתיהם. יתר על כן, בתזכיר נקבע במפורש כי אמלא את תפקידי מטעם ועדת־התיאום־הצבאית. הנה כך עתיד הייתי לשאת באחריות עצומה. באין בידי סמכות של ממש למלא אותה. בכל זאת היתה בי הרגשה כי אולי אוכל להפעיל את הארגון החדש. גזירה היתה שיתקיים רק שבוע ימים. אבל הקשר האישי והרשמי שלי אל הגנרל איזמי, ועמדתו ביחס לוועדת־ראשי־המטות, לא בטלו ולא רפו מן ה־1 במאי 1940 עד ל־27 ביולי 1945, כשהסירותי את נטלי מעלי.

*

עתה יש לתאר את עצם מהלך הקרבות על טרונדהיים. הכוח הצפוני שלנו מנמזוס היה במרחק 80 מיל מן העיר, והכוח הדרומי שלנו מאנדלסנס היה בריחוק 150 מיל ממנה. חדלנו מן ההתקפה המרכזית בדרך הפיורד (״פטיש"), קצת מחשש מפני מחירה היקר, וקצת מתוך תקוה לתנועות האיגוף. שתי התנועות האלו נכשלו עתה כשלון גמור. הכוח של נמזוס, בפיקודו של קרטון־דה־ויאר, אץ קדימה בהתאם להוראות שבידו כנגד השלג הנורבגי והתעופה הגרמנית. חטיבה אחת הגיעה ב־19 בחודש לוורדאל חמישים מיל מטרונדהיים, על ראש הפיורד. ברור היה לי, ואני הזהרתי על כך את המטות, שהגרמנים יכולים לשלוח לילה אחד כוח חזק יותר בדרך הים מטרונדהיים לבתרם לבתרים. דבר זה אירע כעבור יומיים, חילותינו נאלצו להיסוג כמה מילים למקום שיוכלו לעצור באויב. תנאי השלג הנוראים־מנשוא, מה־גם שלפעמים היה עתה בהפשרתו, והעובדה שהגרמנים שבּאו מעבר לפיורד הפנימי היו משוּללים כמונו רכב־גלגלים, מנעו קרבות רציניים על פני הקרקע; והמספר הקטן של החיילים המפוזרים המשתרכים בדרכם היגעה לא שימש מטרה של ממש לכוח האווירי השליט במרומים. אילו ידע קרטון דה־ויאר מה־מוגבלים הכוחות שיעמדו לרשותו, ואילו ידע כי חדלנו מן ההתקפה המרכזית על טרונדהיים – נקודה חיונית שמנגנון המטה שלנו לא הודיע לו עליה – כי אז בלי ספק היה מתקדם באורח שיטתי יותר. הוא פעל מתוך זיקה למטרה העיקרית, כפי שנמסר לו עליה.

לבסוף חזרו כמעט הכל תשושי־כוח. אחוזי־צינה ומרי־נפש לנמזוס, מקום שנשארה חטיבת הקלעים הצרפתית; וקרטון דה־ויאר, שלדעתו בשאלות כאלו היו מתיחסים בכבוד, הצהיר כי אין ברירה אלא לפנות את המקום. מיד עשתה האדמירליוּת הכנות לכך. ב־28 באפריל ניתנה הפקודה לפנות את נמזוס. הכוח הצרפתי יחזור ויעלה על האניות לפני הכוח הבריטי, וישאיר כמה מחיילי המיגלשים שלו לפעול עם המאסף שלנו. המועדים המסתברים ליציאה היו הלילות אור ל־2 ו־3 במאי. בסופו של דבר בוצע הפינוי בלילה אחד. כל החיילות חזרו והועלו על האניות באור ל־4 בחודש, וכבר היו בריחוק ניכר בלב ים כשהבחינו בהם מטוסי־סיור גרמנים עם שחר. משעה שמונה בבוקר ועד שלוש אחר־הצהריים התקיפו מפציצי אויב גלים־גלים את אניות־המלחמה ואניות ההובלה. הואיל ולא היו שום כוחות אוויר בריטיים לרשות ההגנה על השיירה, התברכנו בלבבנו על שלא נפגעה שום אניית־הובלה. המשחתת הצרפתית בּיזוֹן, וא.ה.מ. אפרידי, שהובילה את המאסף שלנו, טובעו ״כשהן נלחמות עד הסוף".

*

פגיעה מסוג אחר פגעו בחיילות שנחתו באנדלסנס; אבל כאן לפחות גבינו מס־דמים מן האויב. בתשובה לקריאות דחופות מן הגנרל רוּגה, המפקד הראשי הנורבגי, אצה חטיבת חיל־הרגלים ה־148 של הבריגדיר מורגאן קדימה עד לילהאמר. כאן הצטרפה לכוחות הנורבגיים הנלאים והסחופים שהגרמנים, בכוח מכריע של שלוש אוגדות מצוידות בשלמות, היו הודפים אותם לפניהם לאורך הכביש ומסילת־הברזל מאוסלו בכיוון דוֹמבּאס וטרונדהיים. קרבות קשים החלו. האניה שהובילה את כלי־הרכב של הבריגדיר מורגאן, כולל כל התותחים והמרגמות, טובּעה, אבל הטריטוריאלים הצעירים שלו נלחמו היטב ברובים ובמקלעים נגד משמרות־החלוץ הגרמניים, שהיו מזוינים לא רק בהוֹביצרים של 5.9 אלא גם בהרבה מרגמות כבדות ובכמה טנקים. ב־24 באפריל הגיע הגדוד הראשון של החטיבה ה־15 שבאה מצרפת אל החזית המתפוררת. הגנרל פּייג’ט, שפיקד על החיילות הסדירים האלה, נמצא למד מפי הגנרל רוּגה כי הכוחות הנורבגיים תש כוחם ולא יוכלו להילחם עוד עד אם יינפשו כהלכה ויחדשו את ציודם מעיקרו. לפיכך נטל את הפיקוח לידיו, הפעיל את שאר אנשי החטיבה הזאת מיד עם בואם, ועמד בפני הגרמנים בעוז־החלטה בשורה של תגרות עזות. מתוך שהשתמש בזריזות במסילת־הברזל, שנשארה שלמה לטוּב־המזל חילץ פּייג’ט את חילותיו שלו, את החטיבה של מורגאן, שאיבדה 700 איש, ואי־אלו יחידות נורבגיות. יום אחד תמים התחבאו עיקר הכוחות הבריטיים במנהרת־רכבת ארוכה כשהם נזונים מרכּבת־האספקה היקרה שלהם; וכך נעלמו כליל מעיני האויב וחיל־האוויר שלו הרואה־כל. אחרי חמישה קרבות־מאסף, שבאחדים מהם לקו הגרמנים כהלכה, ולאחר שעבר מרחק למעלה ממאה מיל, חזר פּייג’ט והגיע לים באנדלסנס. מקום קטן זה, בדומה לנמזוס, הוּדק לעפר בהפצצות; אבל באור ל־2 במאי עלתה החטיבה ה־15 עם שרידי החטיבה ה־148 של מורגאן למשחתות וסיירות בריטיות, ובלי כל תלאות נוספות הגיעו הביתה. כושר־המעשה ועוז־ההחלטה של הגנראל פּייג’ט בימים אלה פילסו לפניו את דרכו אל הפיקוד הגבוה במרוצת המלחמה.

יש להזכיר נסיון נואש ואמיץ לתת סיוע מן האוויר. ״מסלול״ הנחיתה היחיד היה האגם הקפוא של לסייסקוֹגן, ארבעים מיל מאנדלסנס. לשם הגיע ב־24 באפריל להק של מטוסי גלאדיאטור, שהוטסו מגלוריאס. הוא נתכבד מיד בהתקפה כבדה. חיל־התעופה של הצי עשה כמיטב יכלתו לעזור להם: אבל משימת הלחימה על נפשו, החיפּוי על הפעולות של שתי משלחות שבריחוק 200 מיל זו מזו, וההגנה על בסיסיו, היתה כבדה מכפי כוחו של להק יחיד. ב־26 באפריל לא יכול לטוס עוד. מאמציהם של מפציצים בריטיים ארוכי־טווח, הפועלים מאנגליה, גם הם לא הועילו ולא כלום.

*

הנסיגה שנכפתה עלינו עקב המאורעות המקומיים עלתה בקנה אחד עם ההחלטה שכבר קיבל הקבינט המלחמתי על פי עצתה של ועדת־התיאום־הצבאית בנשיאותו של ראש־הממשלה. כולנו הגענו למסקנה שלמעלה מכוחנו הוא ללכוד את טרונדהיים ולהחזיק בה. שתי הזרועות של המלקחיים החלשים נשברו. מר צ’מברליין הודיע לקבינט כי יש לעשות תכניות לפינוי כוחותינו גם מנמזוס גם מאנדלסנס, אף כי בינתיים יהיה עלינו להוסיף ולהתנגד להתקדמות הגרמנית. הקבינט נעגם לשמע ההצעות האלו, שעל־כל־פנים לא היה מהן מנוס.

*

כדי להשהות ככל האפשר את התקדמות האויב צפונה בכיוון נארוויק; שלחנו עתה פלוגות מיוחדות שהוקמו על פי הנוסחה שנקרא אחרי־כן נוסח ״קומנדו", בפיקודו של קצין רב פעלים, הקולונל גאבּינס, אל מוֹסיוֹאן, מרחק 100 מיל הלאה משם במעלה החוף. הייתי מעונין ביותר שחלק קטן מן הכוח של נמזוס יעשה את דרכו בכלי־רכב, במידת המצוי, לאורך הכביש אל גרונג. די היה אפילו במאתיים איש כדי לפתח קרבות־מאסף קטנים. מגרונג יהיה עליהם למצוא את דרכם ברגל אל מוסיוֹאן. בדרך זו קיויתי להרוויח את הזמן הדרוש לגאבינס כדי להתבסס, ואז אפשר יהיה להחזיק מעמד כנגד האנשים המעטים מאד שיכול האויב לשלוח שמה בזמן ההוא. חזור וחזור הובטח לו כי אין לעבור בכביש. הגנרל מאסי מלונדון שלח בקשות מתמידות. השיבו לו כי אף קבוצה קטנה של קלעים צרפתים, במיגלשים שלהם, לא תוכל לעבור בנתיבה זו. “ברור היה [לכאורה]”, כתב הגנרל מאסי כעבור ימים אחדים באיגרתו, “שאם הקלעים הצרפתים אינם יכולים להיסוג בנתיבה זו, הרי הגרמנים לא יוכלו להתקדם בה… זאת היתה טעות, כי מאז ניצלו הגרמנים כהלכה את הנתיבה הזאת והתקדמו בה במהירות כה רבה עד שחילותינו במוסיוֹאן לא היה סיפק בידם להתבסס כראוי, וקרוב לוודאי שלא נוכל להחזיק במקום”. דברים אלה נתאמתו. המשחתת יאנוס לקחה אתה מאה קלעים אלפיניים ושני תותחים אנטי־אוויריים קלים והביאתם למקום, אך הם הסתלקו שוב בטרם יבואו הגרמנים.

*

עקבנו עתה אחר המערכה הנורבגית עד לנקודה שבה הכריעוה מאורעות ענקיים. ברורה היתה עדיפותם של הגרמנים בתיכנון, בניהול ובתעצומות־מרץ. הם ביצעו ללא רתיעה תכנית־פעולה שעובּדה בקפידה. הם תפסו להפליא את שימושו של חיל־התעופה באמת־מידה גדולה על כל בחינותיו. מלבד זאת בולטת היתה העליונות האישית בפרט בקבוצות קטנות. כוח גרמני מעורב ומאולתר, המונה בדוחק ששת־אלפים איש, עצר בנארוויק משך ששה שבועות כעשרים־אלף מחילות בעלי־הברית, ואף כי גורשו מהעיר זכו לראות בהסתלקותם של הללו. התקפת נארוויק, שהצי פתח בה באורח כה מזהיר, שותקה על־ידי סירובו של מפקד הצבא להסתכן סיכון שאמנם היה נואש. חלוקת כוחותינו בין נארוויק וטרונדהיים היתה בעוכרי שתי תכניותינו. ההסתלקות מן ההבקעה המרכזית אל טרונדהיים מעלה תמונה של היסוס בפיקוד העליון הבריטי. שלא רק המומחים אחראים לו אלא גם המנהיגים המדיניים שנכנעו בנקל מדי לעצותיהם. בנמזוס היה קירטוע מבולבל לפנים ולאחור. רק במשלחת של אנדלסנס אמנם נשכנו. הגרמנים עברו בשבעה ימים את הדרך מנמזוס למוסיואן, שהבריטים והצרפתים הכריזו שאין לעבור בה. בבוֹדוֹ ומוֹ הגענו בעת נסיגת הכוח של גאבּינס צפונה באיחור־מה מדי פעם, והאויב, אף שהיה עליו לעבור מאות מיל בשטח טרשים חסום שלגים, הדף אותנו לאחור למרות אי־אלו פרשיות של גבורה. אנחנו, שהיתה בידינו השליטה על הים ויכולנו להלום בכל מקום על חוף בלתי־מוגן, פיגרנו אחר האויב הנע ביבשה ועובר מרחקים גדולים מאד נוכח כל המכשולים שבעולם. במערכה הנורבגית הזאת בוּלעה עצתם של טובי חילותינו, ה״גארדס" הסקוטים והאירים, על־ידי עוז מרצם, יזמתם ואימונם של בחורי היטלר.

לקראת החובה עמלנו קשה להסתבך ולהיתקע בנורבגיה. נדמה היה לנו כי המזל מתאכזר לנו ומסתיר פניו מאתנו. עתה יכולים אנו לראות כי לאשרנו הוא שלא נכנסנו לשם ראשנו־ורוּבּנו. בינתיים היה עלינו למצוא חצי־נחמה בשורה של פינויים מוצלחים. כשלון בטרונדהיים! קפאון בנארוויק! אלו היו בשבוע הראשון של מאי התוצאות היחידות שיכולנו להראות לאומה הבריטית, לבעלי־בריתנו ולעולם הנייטראלי, הידידותי או העוין. בהתחשב בתפקיד הבולט שמילאתי במאורעות האלה ובאי־האפשרות לתרץ את הקשיים שהכריעונו, או את הליקויים בארגון המטה והממשלה שלנו ובשיטותינו בניהול המלחמה, פלא היה הדבר שהחזקתי מעמד ושמרתי על עמדתי בהערכת הציבור ובאמון הפרלמנט. דבר זה נבע מן העובדה שמשך שש או שבע שנים ניבאתי בנאמנות את מהלך המאורעות והשמעתי אזהרות בלתי־פוסקות, שאז לא הושם לב אליהן אבל עתה נזכרו.

*

מלחמת בין־השמשות נסתיימה בהסתערות של היטלר על נורבגיה. סופה בנוֹגה ההתפוצצות הצבאית האיומה מכל שנודע עד אז לאדם. תיארתי את התרדמה שבה היו צרפת ובריטניה אחוזות משך שמונה חדשים בעוד העולם כולו עומד ומשתאה. התברר כי שלב זה הזיק ביותר לבעלי־הברית. מרגע שעשה סטאלין הסכם עם היטלר נרמזו הקומוניסטים בצרפת ממוסקבה והוקיעו את המלחמה בחינת “פשע אימפריאליסטי ורכושני נגד הדמוקרטיה”. הם עשו ככל יכלתם לחתור תחת המוראל בצבא ולשבּש את הייצור בסדנה. המוראל של צרפת, של חייליה ועתה כאחד, ירוד היה עתה בחודש מאי במידה ניכרת יותר מאשר בפרוץ המלחמה.

שום דבר מעין זה לא אירע בבריטניה, מקום שחלוש היה הקומוניזם המודרך על־ידי הסובייטים, אף כי שקד על שלו. בכל זאת היינו עדיין ממשלה מפלגתית, בהנהלתו של ראש־ממשלה שהאופוזיציה מתנגדת לו מרה, ובלי עזרתה הנלהבת והמפורשת של תנועת האיגודים המקצועיים. האופי המיושב, הכּן אך השיגרתי של השלטון, לא עורר לא בחוגי המימשל ולא בבתי החרושת לנשק אותו מאמץ. נמרץ שהיה בגדר הכרח חיוני. היה צורך בהלם השוֹאה ובכוחה המדרבן של סכנה עד שיתגייס כוחה הרדום של האומה הבריטית. צילצל ההתרעה היה קרוב להישמע.

פרק שלושים־ושבעה: נורבגיה. השלב הסופי

נטישת ההסתערות המיידית על נארוויק – הנחיתות בחודש מאי – הגנראל אוֹקינלק מתמנה ראש הפיקוד הצבאי – לכידת העיר, 28 במאי – הקרב בצרפת מכריע הכל – פינוּי – השיירות בדרך למולדת – צל־הרפאים של סיירות־המערכה הגרמניות – אבדן “גלוריאס” ו“ארדנט” – פרשת “אקסטה” – התקפת־אוויר על אניות גרמניות בטרונדהיים – תוצאה אחת של ממש – הצי הגרמני נהרס

אף שנימצא מתריסים כנגד הכרונולוגיה, כדאי שנעלה כאן את פרק סיומה של הפרשה הנורבגית.

אחרי ה־16 באפריל נאלץ הלורד קורק לחדול מן הרעיון של הסתערות מיידית. הרעשה של שלוש שעות ב־24 באפריל, שבוצעה על־ידי אניית־המערכה וורספייט ושלוש סיירות, לא הועילו לדחוק את רגליו של חיל־המצב. ביקשתי את הלורד־הראשון־של־הימיה שיראה להחליף את וורספייט ברזוֹליוּשן היקרה פחות, והמועילה באותה מידה לצרכי הרעשה. בואם של חיילות צרפתים ופולנים, ועוד יותר מכך – הפשרת השלגים, עודדו בינתיים את הלורד קורק להמשיך בהתקפתו על העיר. התכנית החדשה היתה לנחות בראש הפיורד מעבר לנארוויק ואחרי כן להתקיף את נארוויק עצמה מעבר לרמבאקס־פיורד. חטיבת ה“גארדס” ה־24 נלקחה לחסום את הדרך בפני התקדמות הגרמנים לטרונדהיים; אבל בראשית מאי עמדו לרשותנו שלושה גדודים של קלעים אלפיניים, שני גדודים של לגיון־הזרים הצרפתי, ארבעה גדודים פולנים, וכוח נורבגי בן שלושת־אלפים־וחמש־מאות איש לערך. האויב מצדו קיבל תגבורת על־ידי חלקים מן האוגדה ההררית ה־3, שהובאו בדרך האוויר מנורבגיה הדרומית או הוגנבה במסילת־הברזל משוודיה.

הנחיתה הראשונה תחת פיקודו של הגנראל בּתוּאר, מפקד החיל הצרפתי, חלה בלילה אור ל־31 בביירקוויק אגב אבידות מועטות מאד. הגנראל אוקינלק, ששלחתיו לפקד על כל החיילות בנורבגיה הצפונית, היה נכח ולמחרת היום נטל את הפיקוד לידיו. הוא היה מצוּוה לנתק את אספקת הבּצר ולהגן על איזו אחיזה למלך נורבגיה ולממשלתו. המפקד הבריטי החדש ביקש כמובן תגברות גדולות מאד על־מנת להגדיל את כוחו עד לשבעה־עשר גדודים, מאתיים תותחי־מגן כבדים וקלים, וארבעה להקים של מטוסים. אפשר היה לתת הבטחות רק ביחס למחצית הדרישות האלו.

אך עתה באו מאורעות כבירים והכריעו את הכף. ב־24 במאי, בעצם המשבר של תבוסה ניצחת, הוחלט, בהסכמת הכל כמעט, שעלינו לרכז כל מה שיש לנו בצרפת ובמולדת. אף־על־פי־כן היה עלינו ללכוד את נארוויק, הן כדי להבטיח את הרס הנמל הן כדי לחפות על נסיגתנו. ההתקפה העיקרית מעבר לרמבאקס־פיורד החלה ב־7 במאי על־ידי שני גדודים של לגיון־הזרים וגדוד נורבגי אחד בהנהגתו המוכשרת של הגנראל בּתוּאר. הפעולה זכתה להצלחה גמורה. הנחיתה בוצעה בלי שום אבידות למעשה והתקפת־הנגד הוכּתה אחור. נארוויק נלכדה ב־28 במאי. הגרמנים, שזמן כה רב עמדו נגד כוחות גדולים פי־ארבעה משלהם, נסוגו אל ההרים, בהשאירם בידינו ארבע־מאות שבויים.

עתה היה עלינו לשמוט מידינו כל מה שהשגנו אחרי מאמצים כאובים כאלה. הפינוי כשלעצמו היה מיבצע ניכר, שהטיל מעמסה כבדה על הצי, שכבר התפרס כולו עקב הקרבות בנורבגיה ובמצָרים כאחד. עומדים היינו לפני דונקרק, וכל הכוחות העומדים לרשותנו נקראו דרומה. את צי־המערכה עצמו יש להחזיק במצב של כוננות להתנגדות לפלישה. הרבה מן הסיירות והמשחתות כבר נשלחו דרומה לתפקידים של מניעת פלישה. לרשות המפקד הראשי בסקאפּא עמדו האניות הגדולות רודני, ואליאנט, רינאוּן וריפּאלס. אלו הוצרכו לעמוד לנו בכל צרה שלא תבוא.

התקדמות נאה הושגה בפינוי בנארוויק, ועד ל־8 ביוני הועלו על האניות כל החיילות, צרפתים, בריטים ופולנים, עשרים־וארבעה אלף איש, יחד עם כמויות גדולות של אספקה וציוד, והפליגו בארבע שיירות בלי שום הפרעה מצד האויב, שבאמת לא היו לו עתה על החוף אלא כמה אלפי אנשים פזורים, בלתי־מאורגנים אך עטורי־נצחון. משך הימים האחרונים האלה סיפקו לא רק מטוסי־הצי שלנו אלא גם להק מטוסי האריקיין שבסיסו על החוף הגנה רבת־ערך נגד חיל־האוויר הגרמני. להק זה נצטווה להמשיך בפעולה עד הסוף, ולהשמיד את מטוסיו אם יהיה צורך בדבר. אולם בכושר־המעשה שלהם ובהעזתם חוללו טייסים אלה מעשה שאין לו תקדים – האחרון למעשיהם – והביאו את מטוסי האריקיין שלהם אל סיפונה של נושאת־המטוסים גלוריאס, שהפליגה עם ארק רויאל ועיקר הכוח.

לחיפוי על כל המיבצעים האלה עמדו לרשותו של הלורד קורק, מלבד נושאות־המטוסים, הסיירות סאותמטון וקובנטרי ושש־עשרה משחתות, מלבד כלי־שיט קטנים יותר. בינתיים היתה הסיירת דבונשייר מעלה על סיפונה את מלך נורבגיה ואת המטה שלו מטרוֹמזוֹ, ולפיכך נעה עצמאית. הלורד קורק הודיע למפקד הראשי על סידורי השיירות שלו, וביקש הגנה מפני התקפה אפשרית מצד אניות כבדות. האדמירל פורבּס שלח ב־6 ביוני את ואליאנט לקדם את פני השיירה הראשונה של אניות־צבא וללוותה אל מצפון לאיי־שטלנד ואחרי־כן לשוב לקראת השיירה השניה. חרף כל הדאגות האחרות התכוון להשתמש בסיירות־המערכה שלו כדי להגן על אניות־הצבא, אבל ב־5 ביוני הגיעונו ידיעות תחילה על שתי אניות בלתי־ידועות שמגמת־פניהן כנראה לאיסלנד ואחרי־כן על נחיתת אויב שם. לפיכך ראה עצמו נאלץ לשלוח את סיירות־המערכה שלו לחקור בשמועות האלו, שלא נמצא בהן ממש. הנה כך היו הכוחות העומדים לרשותנו בצפון פזורים עד מאד ביום ביש־מזל זה. תנועת שיירות נארוויק והגנתן התנהלו על פי השיטה שהופעלה ללא תקלה משך ששת השבועות הקודמים. הנוהג היה לשלוח בקו זה אניות־הובלה ואניות־מלחמה, כולל נושאות־מטוסים, באין אתן אלא ליווּי כנגד צוללות. עד כה לא נתגלתה שום פעילות מצד אניות כבדות גרמניות. עתה, לאחר שתיקנו את הנזק שנגרם להן בהתנגשויות הראשונות, הופיעו פתאום מול חופה של נורבגיה.

סיירות־המערכה שרנהורסט וגנייזנאוּ, עם הסיירת היפּר וארבע משחתות, עזבו את קיל ב־4 ביוני, במטרה להתקיף אניות ובסיסים באזור נארוויק ולהקל בכך מעל שרידי כוחות־היבשה שלהם. עד ל־7 ביוני לא הגיע אליהן שום רמז על כוונת הפּינוי שלנו. עם קבלת הידיעה ששיירות בריטיות נמצאות בים, החליט האדמירל הגרמני להתקיף אותן. השכם למחרת בבוקר, ה־8 בחודש, תפס מיכלית אחת עם ליווי של ספינות “טרולר”, את אניית־הצבא הריקה אוראמה ואת אניית־בית־החולים אטלנטיס. הוא כיבד את חסינותה של אטלנטיס. כל היתר טובעו. אותו יום אחר־הצהריים חזרו היפּר והמשחתות לטרונדהיים, אבל סיירות־המערכה שהוסיפו לשחר לטרף באו על גמולן כשהבחינו בשעה 4 אחה"צ בעשן של נושאת־המטוסים גלוריאס עם שתי מלוותיה, המשחתות אקסטה וארדנט. גלוריאס שוּגרה בהשכמת אותו בוקר על־מנת שתמשיך בדרכה הביתה עצמאית בגלל מחסור בדלק, ולעת הזאת היתה במרחק מאתיים מיל כמעט לפני השיירה העיקרית. הסבר זה אינו משכנע. מסתבר שהיה לה לגלוריאס די דלק לשוט במהירותה של השיירה. כל האניות היו צריכות להישאר יחדיו.

הקרב החל ב־4.30 אחה"צ לערך, ממרחק של יותר מ־27,000 יארד. בטווח זה היתה גלוריאס על תותחי 4 האינצ’ים שלה חסרת־ישע. נעשו מאמצים להטיס את מפציצי הטורפדו שלה, אבל בטרם תהיה שהות לכך נפגעה במוסך הקדמי, והתלקחה בעירה שהשמידה את כל ההאריקיינים ומנעה העלאת טורפדות מלמטה בשביל המפציצים. תוך מחצית השעה הבאה ספגה האניה מהלומות מהממות שנטלו ממנה כל סיכוי להינצל. ב־5.20 היתה נוטה נטייה כבדה על צדה, וניתנה הפקודה לנטוש את האניה. היא טבעה לאחר כעשרים דקות.

בינתיים נהגו שתי המשחתות שלה באצילות. שתיהן העלו עשן במאמץ להליט את גלוריאס, ובטרם תוכרענה קלעו שתיהן את הטורפדות שלהן באויב. ארדנט טובעה חיש מהר. פרשת אקסטה, בפיקוד המפקד צ‘. א. גלאספרד, מן הצי המלכותי, שנשארה עתה לבדה ללא תקוה, סוּפּרה על־ידי הניצול היחיד, רב־מלח צ’. קארטר:

על סיפון האניה שלנו איזו דממת־מוות, כמעט אין שומעים מלה, האניה מתרחקת עכשיו במלוא המהירות מן האויב, אחר כך בא שפע פקודות, הכינו את כל ארובּות העשן, הוכנו עוד כמה וכמה דברים, עדיין היינו מתרחקים מן האויב, ומעלים עשן, וכל ארובות העשן שלנו הופעלו. אחר כך העביר הקפיטן את ההודעה הזאת לכל העמדות: “אתם אולי חושבים שאנו בורחים מן האויב, אין הדבר כך, החברה שלנו (ארדנט) טבעה, גלוריאס טובעת, לכל היותר אנו יכולים להראות איך אנחנו, הצלחה לכולכם”. אחר כך שינינו כיוון לתוך מסך העשן שלנו. לי היתה הפקודה עמוֹד הכן ליריה בשפופרות 6 ו־7, אחר־כך יצאנו מתוך מסך העשן, שינינו כיוון לשמאל כשאנו יורים את הטורפדות שלנו מצד ימין. אז ראיתי בפעם הראשונה את האויב, למען האמת נדמה היה לי שכאן אניה אחת גדולה מאד ואחת קטנה, והיינו קרובים מאד. יריתי את שתי הטורפדות שלי מן השפופרות שלי (מאחור), השפופרות הקדמיות ירו את שלהן, כולנו הסתכלנו לראות מה התוצאה. לעולם לא אשכח את התרועה שנשמעה: בחרטום השמאלי של אחת מן האניות ברק צהוב ועמוד גדול של עשן ומים השתלח ממנה. ידענו שפגענו, כשלעצמי ראיתי עכשיו כמה שיכולנו להחטיא מטווח קצר כל כך. האויב לא הספיק אפילו לירות בנו, אני מתאר לעצמי שוודאי הופתע מאד. אחרי שירינו את הטורפדות שלנו חזרנו לתוך מסך העשן שלנו, שינינו כיוון שוב לימין. “עמוד הכן ליריית טורפדות נותרות”; והפעם ברגע שהוצאנו את האף מתוך מסך העשן הספיג לנו האויב. פגז פגע בחדר־המכונות, הרג את צוות השפופרות שלי, אני הופרחתי אל מאחורי השפופרות, ודאי איבדתי את ההכרה לזמן־מה, כי כאשר התאוששתי כאבה לי הזרוע; האניה נעצרה בנטייה לשמאל. והנה זה משהו, אם תאמינו או לא תאמינו, טיפסתי וחזרתי למושב הבּקרה, אני רואה את שתי האניות הללו, יריתי את הטורפדות הנותרות, אף אחד לא אמר לי, מסתבר שהשתוללתי. האלוהים לבדו יודע מדוע ירית אותן, אבל יריתי. התותחים של אקסטה ירו כל הזמן, ירו אפילו כשנטתה האניה על הצד. אז פגע בנו האויב כמה פעמים אבל התפוצצות אחת גדולה אירעה מאחור לימין, לעתים קרובות אני שואל את עצמי אם האויב פגע בנו בטורפדו, על כל פנים היה נדמה שזה מעלה את האניה שלנו מתוך המים. לבסוף נתן הקפיטן פקודות לנטוש את האניה. תמיד אזכור את הקצין הרפואי⁹⁸, האניה הראשונה שלו, הקרב הראשון שלו. בטרם אקפוץ למים ראיתי אותו עדיין מטפל בפצועים, תפקיד נטול תקוה, וכשהייתי במים ראיתי את הקפיטן נרכן על הגשר, מוציא סיגריה מתוך קופסה ומדליק אותה. צעקנו לו שיבוא אל הדוברה שלנו, הוא נופף בידו “שלום ובהצלחה” – סופו של איש גיבור.

כך נספו 1,474 קצינים ומלחים של הצי המלכותי ו־41 מאנשי חיל־האוויר־המלכותי. חרף חיפושים ממושכים ניצלו רק שלושים־ותשעה והובאו אחרי־כן על־ידי אניה נורבגית. נוסף על כך נמשו ששה אנשים על־ידי האויב ונלקחו לגרמניה. שרנהורסט, שנזוקה קשה על־ידי הטורפדו של אקסטה, עשתה את דרכה לטרונדהיים.

בעצם הקרב הזה היתה הסיירת דבונשייר, ובה מלך נורבגיה ושריו, מרחק כמאה מיל מערבית משם. ואליאנט, בדרכה צפונה לקראת השיירה, עדיין היתה במרחק ניכר משם. הידיעה היחידה שנקלטה מגלוריאס היתה משובשת וכמעט אי־אפשר היה להבינה, ומכאן מסתבר כי עיקר הציוד האלחוטי שלה נהרס עוד בשלב מוקדם. דבונשייר לבדה קלטה את השידור הזה, אבל הואיל וחשיבותו לא היתה נראית לעין לא הפרה את שתיקת האלחוט כדי להעבירו הלאה, כי לוּ עשתה כן היה בכך משום סכנה חמורה של גילוי עמדתה, דבר שבמסיבות הנתונות היה בלתי־רצוי ביותר. רק למחרת בבוקר התעוררו חשדות. אז פגשה ואליאנט באניית־בית־החולים אטלנטיס, שהודיעה לה כי אוראמה אבדה ואניות אויב גדולות נמצאות בים. ואליאנט שידרה את הידיעות האלו ואצה לדרכה, להצטרף אל השיירה של הלורד קורק. המפקד הראשי האדמירל פורבס יצא מיד לים באניות היחידות שהיו לו, רודני, רינאוּן ושש משחתות.

הנזק שגרמה אקסטה הגיבורה ל שרנהורסט היו לו תוצאות חשובות. שתי סיירות־המערכה של האויב חדלו מפעולות נוספות וחזרו מיד לטרונדהיים. הפיקוד העליון הגרמני לא היה מרוצה ממעשהו של האדמירל שלו, שסטה מן המטרה שנקבעה לו. הם שלחו שוב את היפּר; אבל אז היה מאוחר מדי.

ב־10 בחודש פקד האדמירל פורבס על ארק רויאל להצטרף אליו. הידיעות הראו כי אניות אויב נמצאות בטרונדהיים, והוא קיוה לבצע התקפת־אוויר. התקפה זו בוצעה על־ידי מפציצי הרא"ף ב – 11 בחודש בלי שום תועלת. למחרת בבוקר ביצעו חמישה־עשר מטוסי־שטוּקה מארק רויאל הפצצות־צלילה. מטוסי־סיור של האויב נתנו אזהרה על בואם, ולא פחות משמונה מהם אבדו. להוסיף עוד פגע אחרון על סיפור־המעשה שלנו, ידוע עתה כי פצצה אחת שנפלה ממטוס שטוקה פגעה בשרנהורסט אך לא התפוצצה.

בעצם האסונות האלה המשיכו השיירות של נארוויק בדרכן והגיעו בשלום לתעודתן, והמערכה הבריטית בנורבגיה באה אל קצה.

*

מתוך כל החורבן והערבוביה הזאת נסתמנה עובדה אחת בעלת חשיבות פוטנציאלית ממדרגה ראשונה לגבי עתיד המלחמה. בהתמודדות הנואשה עם הצי הבריטי החריבו הגרמנים את הצי שלהם, במידה שהיה להם, לפני נקודת־השיא הממשמשת ובאה. אבידות בעלי־הברית בכל מלחמת הים הזאת מול נורבגיה נסתכמו בנושאת־מטוסים אחת, שתי סיירות, אניית־משמר אחת ותשע משחתות. שש סיירות, שתי אניות־משמר ושמונה משחתות הוצאו מכלל פעולה, אך עדיין היה בגדר יכולתנו לתקנן. לעומת זאת מנה הצי הגרמני הכּשר לפעולה בסוף יוני 1940, מועד הרה־גורל, רק סיירת אחת של 8 אינצ’ים, שתי סיירות קלות וארבע משחתות. אף כי הרבה מאניותיהם הנזוקות היו ניתנות לתיקון, כמו אלו שלנו, הנה לא היה הצי הגרמני בחזקת גורם בשאלה העליונה של הפלישה לבריטניה.

פרק שלושים־ושמונה: נפילת הממשלה

הוויכוח ב־7 במאי – הצעת־גינוי עולה על סדר־היום – הופעתו הפרלמנטרית האחרונה של לויד ג’ורג' – אני עושה כמיטב יכלתי בבית־הנבחרים – עצתי לראש־הממשלה – דיוני ה־9 במאי – ההסתערות הגרמנית – שיחה עם ראש הממשלה, 10 במאי – ענוּתה של הולנד – מר צ’מברליין מתפטר – המלך מבקשני להרכיב ממשלה – הסכמת מפלגות הלייבּור והליבּראלים – עובדות וחלומות

האכזבות והאסונות המרובים של המערכה הקצרה בנורבגיה הסעירו מאד את הרוחות מבית, וגלי חימה גאו אפילו בלבות כמה מאלה שהיו מרושלים ועיוורים ביותר בשנים שלפני המלחמה. האופוזיציה דרשה ויכוח על מצב המלחמה, וּויכוח זה נקבע ל־7 במאי. הבית היה מלא צירים השרויים בהלך־רוח חריף של התמרמרות ודאגה. דברי הפתיחה של מר צ’מברליין לא בלמו את הנחשול העוין. שסיעוהו בלעג והזכירו לו את נאומו מיום 4 באפריל, שבו אמר בּפחזות לשון, בקשר לענין אחר לגמרי, “היטלר החמיץ את האוטובוס”. הוא הגדיר את מעמדי החדש ואת יחסי עם ראשי־המטות, ובתשובה למר הרברט מוריסון הבהיר כי סמכויות אלו לא היו בידי בעת הפעולות בנורבגיה. נואם אחר נואם משני צדי בית־הנבחרים התקיפו את הממשלה, ובפרט את ראשה, במרירות וזעם בלתי־רגילים, ונמצאו נתמכים בתשואות גוברות מכל עבר. סיר רוג’ר קיז, שנפשו יצאה להצטיין במלחמה החדשה, מתח בקורת חריפה על מטה הצי על שום שלא ניסה ללכוד את טרונדהיים. “כשראיתי”, אמר, “מה־גרוע מהלך הדברים, לא חדלתי מעולם מהפציר באדמירליות ובקבינט המלחמתי שיניחו לי ליטול את כל האחריות ולצאת בראש ההתקפה”. כשהוא לובש את מדיו כאדמירל־הצי, חיזק את תלונותיה של האופוזיציה בפרטים טכניים ובבקיאותו המקצועית בצורה שהיתה יאה ביותר למצב־רוחו של בית־הנבחרים. מן הספסלים שמאחרי הממשלה ציטט מר אמרי, בתוך רעם תשואות, את דבריו הבוטים של קרומוול אל “הפרלמנט הארוך”: “ישבתם כאן זמן רב מדי בהשוואה לכל הטובה שצמחה מכם. לכו, אני אומר, וניפּטר מכם. בשם אלוהים, לכו!” דברים נוראים היו אלה מפי ידיד ורע משנים רבות, ציר־חבר מבירמינגהם. איש נשוּא־פנים ורב־ניסיון מחברי מועצת־המלך.

ביום השני, ה־8 במאי, לבש הוויכוח, אף כי נמשך סביב הצעה להפסקת הישיבה, אופי של הצעת גינוי, ומר הרברט מוריסון הכריז בשם האופוזיציה על כוונתה לדרוש הצבעה. ראש־הממשלה קם שוב, נענה לקריאת־התגר, ובפיסקה בלתי־מוצלחת פנה אל חבריו בקריאה שיעמדו לימינו. זכאי היה לעשות זאת, הואיל וידידים אלה תמכו במעשיו, או באפס־מעשיו, ומתוך כך שותפים היו באחריותו ל“השנים אשר אכל הארבּה” לפני המלחמה. אבל כיום ישבו שותקים ונכלמים ואחדים מהם הצטרפו להפגנות האיבה. היום הזה ראה בהתערבות החותכת האחרונה של מר לויד ג’ורג' בבית־הנבחרים. בנאום שלא ארך יותר מעשרים דקה הנחית מהלומה פולחת־כליות־ולב בראש־הממשלה. הוא השתדל לזכּות אותי: “אינני סבור כי הלורד־הראשון נשא באחריות מלאה לכל הדברים שאירעו בנורבגיה”. שיסעתיו מיד: “אני נוטל עלי את מלוא חלקי בנטל”. לאחר שהזהירני שלא איעשה מין מקלט מהתקפת־אוויר להגן על עמיתי מפגיעת הרסיסים, נפנה מר לויד ג’ורג' אל מר צ’מברלין: “השאלה איננה מי הם ידידיו של ראש־הממשלה. השאלה היא גדולה הרבה יותר. הוא פנה בקריאה לקרבנות. האומה מוכנה לכל קרבן כל זמן שיש לה מנהיגוּת, כל זמן שהממשלה מראה בבירור לאן היא חותרת, וכל זמן שהאומה בוטחת כי המנהיגים אותה עושים כמיטב יכלתם”. הוא סיים בדברים: “אני אומר בכובד־ראש כי על ראש־הממשלה לתת דוגמה של הקרבה, כי אין שום דבר שיוכל לתרום לנצחון המלחה הזאת יותר מזה שיקריב את חותמות משׂרתו”.

כמיניסטרים עמדנו כולנו יחדיו. מזכירי־הממלכה לענייני־המלחמה והתעופה כבר דיברו. אני התנדבתי לסיים את הוויכוח, ולא היתה זאת אלא חובתי, לא רק מתוך נאמנות לראש אשר אותו הייתי משרת אלא גם בגלל חלקי, הבולט במידה יוצאת־מן־הכלל, בהפעלת כוחותינו בלתי־המספיקים בעת נסיוננו האומלל להושיע את נורבגיה. עשיתי כמיטב יכלתי להחזיר לממשלה את השליטה על הבית נוכח הפרעות מתמידות, שבאו בעיקר מספסלי האופוזיציה של הלייבּור. עשיתי זאת בלב נכון כאשר זכרתי את שגיאותיהם של אנשי הלייבּור ואת הפאציפיזם המסוכן שלהם בשנים עברו, ואיך ארבעה חדשים בלבד לפני פרוץ המלחמה הצביעו כאיש אחד נגד שירות־החובה בצבא. נדמה היה לי כי אם גם לי ולידידים־מספר שפּעלו עמדי יש זכות למתוח דברי בקורת אלה, הרי להם אין זכות כזאת. כשהסתערו עלי לשסעני עניתי להם ותגרתי בהם, וכמה פעמים גדל השאון עד כדי כך שלא יכול קולי להישמע. אולם כל אותה שעה ברור היה שאין כעסם מכוּון כנגדי אלא כנגד ראש־הממשלה, שעליו הגינותי כמיטב יכלתי ומבלי התחשב בשום שיקולים אחרים. כאשר ישבתי תחתי ב־11 בלילה נערכה הצבעה. לממשלה היה רוב של 81, אך למעלה מ־30 שמרנים הצביעו עם האופוזיציה של הלייבור והליבראלים, ועוד 60 נמנעו מהצבעה. למעשה, אם גם להלכה, לא היה ספק בכך שגם הוויכוח גם ההצבעה היו הפגנה נמרצה של אי־אמון למר צ’מברליין ולממשלתו.

אחרי תום הוויכוח ביקשני לבוא אל חדרו, ומיד ראיתי שהוא רואה ברצינות מרובה ביותר את רגשותיו של הבית כלפיו. הוא הדגיש שאינו יכול להמשיך. צריכה לקום ממשלה לאומית. מפלגה אחת לבדה לא תוכל לשאת בנטל. מישהו חייב להרכיב ממשלה שבה תשמשנה כל המפלגות, שאם לא כן לא נחזיק מעמד. עקב רגשי היריבוּת שנתלקחה בוויכוח, ומתוך בטחוני בפרשת עברי שלי בשאלות שעמדו לדיון, נטיתי מאד להמשיך בקרב. “הוויכוח הזה פגיעתו היתה רעה, אבל יש לך רוב הגון. אל ייצר לך יותר מדי בגללו. מעמדנו ביחס לנורבגיה טוב יותר ממה שאפשר היה למסור לבית־הנבחרים. חזק את ממשלתך באנשים מכל החוגים, ונמשיך עד שיעזבנו הרוב שלנו”. ברוח זו דיברתי אליו. אבל צ’מברליין לא נשתכנע ולא התעודד, וכשעזבתיו לערך בחצות הרגשתי שהוא לא יזוז מהחלטתו להקריב את עצמו אם אין כל דרך אחרת, ובלבד שלא לנסות להמשיך עוד במלחמה בממשלה חד־מפלגתית.

אינני זוכר בדיוק איך נפלו הדברים בשעות הבוקר של ה־9 במאי, אבל אירעו הדברים הבאים. סיר קינגסלי ווּד היה קרוב מאד לראש־הממשלה כעמית וידיד. זמן רב עבדו יחד מתוך אמון הדדי גמור. מפיו נודע לי כי מנוי וגמור עם מר צ’מברליין להרכיב ממשלה לאומית, ואם לא יוכל הוא להיות הראש, הרי יפנה את מקומו לכל איש אשר יוכל ואשר הוא מאמין בו. הנה כי כן הוחוור לי אחר־הצהריים כי ייתכן מאד שאקרא לעמוד בראש. הסיכוי לא הסעירני גם לא החרידני. סבור הייתי כי אמנם תהיה זו התכנית הטובה ביותר. נוח היה לי להניח למאורעות להתפתח. אחר־הצהרים קרא לי ראש־הממשלה לדאונינג סטריט, מקום שמצאתי את הלורד הליפקס, ולאחר שיחה על המצב בכללותו הוגד לנו כי מר אטלי ומר גרינווּד יבקרו אותנו בעוד דקות אחדות לשם היועצות.

כאשר הגיעו הללו ישבנו אנחנו, שלושת המיניסטרים, מצד אחד של השולחן, ומנהיגי האופוזיציה ישבו מן הצד השני. מר צ’מברליין הכריז על הצורך העליון בממשלה לאומית, וביקש לברר אם תהיה מפלגת הלייבור מוכנה להשתתף בממשלה שהוא יעמוד בראשה. ועידת מפלגתם נתקיימה אז בבוֹרנמוּת. השיחה היתה מנומסת ביותר, אבל ברור היה כי אין מנהיגי הלייבור מוכנים להתחייב מבלי להימלך באנשיהם, והם רמזו, לא במעורפל, שלפי דעתם תהיה התשובה שלילית. אחרי־כן הלכו להם. היתה שעה של אור־שמש בהיר, והלורד הליפקס ואני ישבנו זמן־מה על ספסל בגן של מס. 10 ולא דיברנו על שום דבר במיוחד. אחרי־כן כן חזרתי לאדמירליות ומשך הערב וחלק גדול משעות הלילה עסוק הייתי בעניינים כבדי־משקל.

*

עלה שחרו של יום העשרה במאי, ועמו באו חדשות כבירות. תיבות מברקים שפעו־באו מן האדמירליות, משרד־המלחמה ומשרד־החוץ. הגרמנים הנחיתו את מהלומתם המצוּפּה מכּבר. הם פלשו להולנד ולבלגיה כאחת. הם חצו את הגבולות בנקודות רבות. החלה כל תנועתו של הצבא הגרמני לפלישה אל ארצות־השפלה בצרפת.

ב־10 בבוקר לערך בא סיר קינגסלי ווּד לראותני, לאחר שעתה־זה היה אצל ראש־הממשלה. הוא אמר לי כי מר צ’מברליין נוטה לחשוב כי המערכה הגדולה שבאה עלינו מחייבת אותו להישאר במשרתו. קינגסלי ווּד אמר לו כי נהפוך הוא, המשבר החדש מחריף עוד יותר את הצורך בממשלה לאומית, שרק היא לבדה תוכל לעמוד בפניו, והוא הוסיף ואמר כי מר צ’מברליין קיבל את הדעה הזאת. בשעה 11 שוב קרא לי ראש־הממשלה לדאונינג סטריט. שם מצאתי שוב את הלורד הליפקס. התיישבנו אל השולחן מול מר צ’מברליין. הוא אמר לנו כי נהיר לו שנבצר ממנו להרכיב ממשלה לאומית; התשובה שקיבל ממנהיגי הלייבור לא השאירה לו כל ספק בכך. לפיכך השאלה היא את מי ייעץ למלך לקרוא אחרי שתתקבל התפטרותו שלו. מנהגו היה קריר, מתון, ולכאורה מסויג לגמרי מן הצד האישי של הפרשה. הוא הביט בשנינו מעבר לשולחן.

הרבה פגישות חשובות היו לי בחיי הציבוריים, וזאת ודאי היתה החשובה ביותר. דרך־כלל אני מרבה דברים, אבל במקרה זה החרשתי. כפי הנראה הוגה היה מר צ’מברליין בתמונה הנסערת בבית־הנבחרים בליל שלשום, כאשר דומה היה שאני עומד בפולמוס מורתח כל־כך עם מפלגת הלייבור. אף כי עשיתי זאת כדי לתמוך בו ולהגן עליו, בכל־זאת מדומה היה כי אולי יפריעני דבר זה מהשיג את נאמנותם בשלב זה. אינני זוכר מה היו בדיוק המילים שהשתמש בהן, אבל זאת היתה הוראתן. הביוגרף שלו, מר פיילינג, אומר בפירוש שהוא העדיף את הלורד הליפקס. הואיל ועמדתי בשתיקתי, באה דממה ארוכה. בלי ספק נראתה ממושכת יותר משתי דקות־הדממה שלזכר יום־שביתת־הנשק. אחרי־כן דיבר הליפקס סוף־סוף. הוא אמר כי הרגשתו היא שמעמדו כאציל, מחוץ לבית־נבחרים, יקשה עליו מאד למלא את תפקידי ראש־הממשלה במלחמה כזאת. הוא יוחזק אחראי לכּל, אך לא יהיה לו הכוח להדריך את הבית שבאמונו תלויים חייה של כל ממשלה. כמה דקות דיבר ברוח זו, וכאשר סיים ברור היה כי התפקיד יחול עלי – כי למעשה כבר חל עלי. אז דיברתי, בפעם הראשונה. אמרתי שלא אבוא בשיג־ושיח אף עם אחת משתי מפלגות האופוזיציה עד אם ייפּה המלך את כוחי להרכיב ממשלה. בכך נסתיימה השיחה הרת־הגורל, ואנחנו שבנו להתהלך בשוֹפי ובנועם כדרך אנשים שעבדו יחד שנים רבות ואשר חייהם בשׂררה ומחוצה לה הצטיינו בכל הידידות האפיינית לפוליטיקה הבריטית. חזרתי אז לאדמירליות, והנקל לשער כי דברים רבים חיכו לי שם.

המיניסטרים ההולנדים היו אז בחדרי. דלי־מראה וחדלי־כוח, בעתה בעיניהם, הגיעו עתה־זה בטיסה מאמסטרדם. ארצם הותקפה בלי כל תואנה ואזהרה. גלגל האש והפלדה עבר את הגבולות, וכאשר נתגלעה התנגדות ומשמרות־הגבול ההולנדים ירו, באה הסתערות מכרעת מן האוויר. הארץ כולה היתה שרויה באנדרלמוסיה מטורפת; הופעלה תכנית ההגנה המוכנה מכבר: הסכרים נפתחו; המים פרצו להציף. אבל הגרמנים כבר עברו את הקווים החיצוניים, ונוהרים היו עתה על פני הסוללה המקיפה את זוּידרזה. הנוכל לעשות משהו כדי למנוע זאת? לטוב־המזל היתה לנו שייטת אחת בריחוק לא רב, וזו צוּותה מיד להמטיר אש על הסוללה ולגבות מס־דמים כבד ככל האפשר מנחילי הפולשים. המלכה עדיין היתה בהולנד, אבל דומה היה שלא זמן רב תוכל להישאר שם.

כתוצאה מן הדיונים האלה שלחה האדמירליות מספר גדול של פקודות לכל האניות שלנו בקרבת מקום, ויחסים הדוקים נקבעו עם הצי ההולנדי המלכותי. אף שזכור היה להם כיבוש נורבגיה ודנמרק זה־מקרוב, דומה היה כי נפלא מבּינתם של המיניסטרים ההולנדים איך יכלה האומה הגרמנית הגדולה, אשר עד ליל אמש לא הביעה להם כי אם ידידות, לצאת פתאום להסתערות האיומה והאכזרית הזאת. בדברים האלה ובעניינים אחרים עברו שעה־שעתיים. זרם מברקים שפע מכל הגבולות שקמו עליהם הצבאות הגרמנים להבקיעם. דומה היה כי תכנית־שליפן הנושנה, שחודשה והורחבה בכיוון הולנד, כבר הופעלה במלוא המידה. ב־1914 עברה תנופת הזרוע הימנית של הפלישה הגרמנית את בלגיה אך נעצרה לפני הולנד. היטב ידוע היה אז כי אילו נתעכבה התפרצות המלחמה שלושה או ארבעה ימים כי אז מוכנה היתה קבוצת־הגייסות הנוספת, והוכשרו תחנות הרכבת ומסילות הברזל, לתנועה דרך הולנד. עתה הוחל בתנועה המפורסמת הזאת, בהישען על כל האפשרויות האלו ועל כל התנאים של הפתעה ובוגדנות. אבל מאורעות נוספים צפויים היו לנו. מכּתו המכרעת של האויב לא תהיה תנועת־גלילה באגף כי אם הבקעה בחזית העיקרית. זאת לא חזה איש מאתנו מראש, וגם הצרפתים, שהחזיקו בפּיקוד האחראי, לא חזו את הדבר מראש. בתחילת אותה שנה הזהרתי את הארצות הנייטראליות האלו, בראיון שפורסם בעתונות, מפני הגורל האורב להן והנראה בעליל מתוך מערכי החיילות ופיתוח המסילות והכבישים, כמו גם מתוך התכניות הגרמניות שנתפסו. דברי נתקבלו בתרעומת.

בשאון־האדירים של הקרב העצום הזה הועמו או נשכחו השיחות השקטות שניהלנו בדאונינג־סטריט. אף־על־פי־כן אני זוכר שהוגד לי כי מר צ’מברליין הלך, או הולך, לראות את המלך, ודבר זה היה צפוי, כמובן. לא ארכה השעה והגיעה אלי הזמנה לארמון לשעה 6. הנסיעה במכונית מן האדמירליות לאורך ה“מוֹל” אינה נמשכת אלא שתי דקות. אף כי עתוני־הערב ודאי היו מלאים את הידיעות הנוראות מן היבשת, לא צוין דבר על המשבר הממשלתי. לציבור לא היתה שהות לקלוט את המתרחש בחוץ־לארץ או מבית, ולא היה המון אדם ליד שערי הארמון.

נלקחתי מיד אל המלך. הוד־מלכותו קיבלני בחביבות רבה ביותר וציוני לשבת. כמה רגעים נתן בי מבט חוקר ותוהה, ואחר אמר: “אני מניח שאינך יודע למה שלחתי לקרוא לך?” סיגלתי לי את אורח דיבורו ועניתי: “סיר, פשוט לא אוכל לשער למה”. הוא צחק ואמר: “רצוני לבקשך שתרכיב ממשלה”. אמרתי כי עשה אעשה זאת.

המלך לא התנה שתהיה הממשלה לאומית באפיה, והרגשתי כי ייפוי־הכוח שניתן אינו תלוי בשום צורה רשמית בנקודה זו. אבל נוכח מה שאירע, ונוכח התנאים שהביאו לידי התפטרותו של מר צ’מברליין, ברור היה כי המצב מחייב ממשלה בעלת אופי לאומי. אילו נבצר ממני להגיע לידי הבנה עם מפלגות האופוזיציה, כי אז לא היתה עלי מניעה תחוקתית מלהרכיב את הממשלה החזקה ביותר שבגדר האפשר בהישען על כל המוכנים לעמוד למולדת בשעת דחקה, בתנאי שתוכל ממשלה כזאת להישען על רוב בבית־הנבחרים. אמרתי למלך כי אשלח מיד לקרוא למנהיגי מפלגות הלייבור והליבראלים, כי יש בדעתי להרכיב קבינט מלחמתי בן חמישה או ששה מיניסטרים, וכי אני מקווה שאמסור לו לפחות חמישה שמות לפני חצות. בזאת נפרדתי ממנו וחזרתי לאדמירליות.

מר אטלי בא לבקרני, על פי בקשתי, בין שבע לשמונה. הוא הביא אתו את מר גרינווּד. סחתי לו על הסמכות שניתנה לי להרכיב ממשלה ושאלתי אם תצטרף מפלגת הלייבור. הוא אמר שתצטרף. הצעתי שמפלגתו תקבל יותר משליש מן המקומות, ויהיו לה שני מקומות בקבינט המלחמתי בן חמישה או אולי ששה החברים, וביקשתי את מר אטלי שימציא לי רשימת אנשים כדי שנוכל לדון בחלוקת תפקידים. ציינתי את מר בווין, מר אלכסנדר, מר מוריסון ומר דלטון כאנשים ששירותם במשרה רמה נחוץ מיד. גם את אטלי גם את גרינווד הכרתי, כמובן, ימים רבים בבית־הנבחרים. משך אחת־עשרה השנים שקדמו לפרוץ המלחמה הרי בעמדתי העצמאית פחות או יותר התנגשתי עם הממשלות השמרנית והלאומית לעתים קרובות הרבה יותר מאשר עם האופוזיציות של הלייבור והליבראלים. זמן־מה גילגלנו שיחה נעימה, והם הלכו להודיע בטלפון לחבריהם ואנשיהם בבוֹרנמוּת, שאתם, כמובן, עמדו במגע הדוק ביותר משך ארבעים־ושמונה השעות האחרונות.

הצעתי למר צ’מברליין שיהיה מנהיג בית־הנבחרים כלורד־נשיא־המועצה, והוא השיב טלפונית שהוא מסכים ועשה סידורים לשידור בראדיו בשעה 9 בערב, על־מנת להודיע כי התפטר ולהמריץ את הכל לתמוך ביורשו ולסייע בידו. זאת עשה בלשון של גודל־לב. ביקשתי את הלורד הליפקס שיצטרף לקבינט המלחמתי ויישאר שר־החוץ. בשעה 10 לערך שלחתי למלך רשימה של חמשת השמות, כמו שהבטחתי. דוחק וחיוני היה מינוים של שלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים. בנפשי כבר החלטתי מי יהיו. מר אידן צריך ללכת למשרד־המלחמה; מר אלכסנדר צריך לבוא לאדמירליות; וסיר ארצ’יבלד סינקלר, מנהיג המפלגה הליבראלית, צריך לקבל את מיניסטריון התעופה. בתוך כך נטלתי לעצמי את כהונת מיניסטר־ההגנה, אולם מבלי לנסות להגדיר את הקפו וסמכויותיו.

הנה כי כן, במוצאי העשרה במאי, בעצם ראשיתו של הקרב האדיר הזה, קמה והיתה לי הסמכות הראשית בממלכה, שבּה השתמשתי מעתה והלאה במידה גוברת והולכת משך חמש שנים ושלושה חדשים של מלחמה עולמית, פרק־זמן אשר בסופו, לאחר שכל אויבינו נכנעו ללא תנאי או עמדו לעשות כן, הדיחני ציבור הבוחרים הבריטי מיד מנהל עוד את ענייניו.

משך הימים האחרונים והגדושים האלה למשבר המדיני לא הוחש דפקי גם רגע. קיבלתי את הדברים כמו שהם. אבל לא אוכל לכסות מן הקורא את התיאור הנאמן הזה כי בעלותי על משכבי בשעה 3 לערך לפנות־בוקר חשתי הרגשה עמוקה של הרווחה. סוף־סוף היתה לי הסמכות לתת הוראות על פני הזירה כולה. דומה היה עלי כאילו אני צועד עם הגורל, וכי כל חיי עד כה לא היו אלא הכנה לשעה הזאת ולמסה הזאת. אחת־עשרה שנה בישימון הפוליטי שיחררו אותי מניגודים מפלגתיים רגילים. אזהרותי משך שש השנים האחרונות כה רבות היו, כה מפורטות, ועתה נתאמתו בצורה נוראה כל־כך, עד שלא יכול איש לסתור אותי. אי־אפשר היה לגנותני לא על עצם המלחמה ולא על היעדר כוננוּת לה. סבור הייתי שאני מרבה לדעת על כל זאת, ובטוח הייתי שלא אכזיב. לכן, אף כי בקוצר־רוח חיכיתי לבוקר, ישנתי שנת־ישרים ולא היה לי צורך בחלומות מרנינים. טובות עובדות מחלומות.

סוף כרך א'

נספחות

נספח ראשון

נספח א': שיחה עם הרוזן גרנדי

מר צ’רצ’יל אל סיר רוברט ואנסיטרט 28 בספטמבר 1935

אף כי השמיע את טענותיה של איטליה בעוז רב, מובן שהוא תופס את המצב כולו…

אמרתי לו כי מזמן שהתפזר הפרלמנט חלה התפתחות חזקה בדעת־הקהל. אנגליה, ובעצם הקיסרות הבריטית, יכולות לפעול במאוחד על הבסיס של חבר־הלאומים, וכל המפלגות סבורות כי במכשיר הזה ההגנה האדירה ביותר מפני סכנות לעתיד לבוא בכל מקום. הוא הטעים את הנזק שיגרום איבּוד איטליה לחבר הלאומים… אם יפול המשטר באיטליה, בהכרח תקום איטליה פרו־גרמנית. הוא נראה מוכן לסנקציות כלכליות. מוכנים הם ומזומנים להשלים עם החיים על בסיס של שיתוף. עם כל עניים, יכולים הם לשאת ולסבול. הוא דיבר על הקושי בתפיסת תנועותיה של דעת הקהל הבריטית. אמרתי כי אין להאשים בכך שום שגריר זר, אבל יש להכיר בעובדה כי חל שינוי. יתר על כן, אם יתחילו קרבות בחבש, תותחים יירו, דם יישפך, כפרים יופצצו וכו', הרי יש לצפות לכך שדרגת־החום תעלה לאין שיעור כמעט. דומה היה שהוא חושב כי להטלת הסנקציות הכלכליות לא תהיה בתחילה כל השפעה אלא שתגברנה בהדרגה עד שברגע זה או אחר יקרה מעשה מלחמה.

אמרתי שהצי הבריטי חזק מאד, ואף כי יש לבנותו מחדש בעתיד הקרוב הרי כרגע טוב הוא ויעיל, ומוכן הוא עכשיו בהחלט להגן על עצמו; אבל חזרתי ואמרתי כי אין זה אלא צעד הגנתי בלבד בשים לב לאינטרסים שלנו בים התיכון, ואין בכך לייחד בשום פנים את עמדתנו מזו של שאר מדינות הנמנות עם חבר־הלאומים. הוא קיבל זאת בחיוך נוגה.

אחר כך אמרתי כי חשוב מאד למצוא מוצא: ״טוב מושל ברוחו מלוכד עיר". הוא השיב שכך תהיה ההרגשה בכל מקום חוץ מאשר באיטליה. הם צריכים להתעסק עם מאתיים אלף איש שרובים בידיהם. הרוֹדנוּת של מוסוליני היא רודנות עממית, וההצלחה היא תמצית כוחה. לבסוף אמרתי כי אני בעד פגישה בין המנהיגים המדיניים של שלוש הארצות… שלושת האנשים יחד יוכלו לבצע משהו שלעולם לא יוכל איש לעשותו בעצמו. אחרי הכל הרי אנגליה וצרפת מכירות במלוא המידה בתביעותיה של איטליה לבכורה בספירה החבשית ובצורך המוחלט בתיקונים פנימיים [בחבש]. אמרתי לו שאתמוך ברעיון כזה אם יוכל להתקבל. הציבור הבריטי יהיה מוכן לנסות בכל הדרכים אל שלום של כבוד. אני סבור כי צריכה להיות פגישה של השלושה. כל הסכם שישיגו יוגש, כמובן, לחבר־הלאומים. נדמה לי כי זה הסיכוי היחיד למנוע את חורבן איטליה כגורם חזק וידידותי באירופה. אפילו ייכּשל הדבר לא ייגרם כל נזק, ואילו כרגע אנחנו צועדים לקראת התנגשות במלוא מובן המלה.

נספח ב' עזרה ימית לתורכיה

מאת הלורד הראשון של האדמירליות 1.11.9

הלורד־הראשון־של־הימיה ואני קיבלנו היום אחר־הצהריים את הגנרל אוֹרבּיי, ומסרנו לו כדברים הבאים:

במקרה שיישקף איוּם מצד רוסיה לתורכיה, תהיה ממשלת הוד־מלכותו נוטה, עם קבלת בקשה מתורכיה ובמסיבות מסוימות, לבוא לעזרתה של תורכיה בכוחות צי העולים על אלה של רוסיה בים השחור. לצורך כך נחוץ שיפותחו הביצורים נגד צוללות ונגד מטוסים במפרץ איזמיר ובמפרץ איזמיט, וקצינים טכניים בריטיים יושאלו אם יהיה צורך בדבר. אמצעי־זהירות אלה יהיו נוספים על התכניות הקיימות לפרישת רשתות נגד צוללות בדרדנלים ובבוספורס.

אין זאת הבטחה עכשיו ואין אנו נכנסים בשום התחייבות צבאית: ומסתבר שהאפשרות לא תתעורר. אנו מקווים שרוסיה תשמור על נייטראליות קפדנית, ואולי אף תיעשה ידידותית. ואולם אם תראה תורכיה סכנה לעצמה, ותבקש עזרה ימית מבריטניה, נדון אז אִתה במצב לאור המצב בים התיכון ועמדתה של איטליה, מתוך רצון להיכּנס להתחייבות רשמית. אפשר שבּואו של צי בריטי לאיזמיר כשלעצמו ימנע את רוסיה מלעבור את הגבול, וכי התקרבותו של הצי הבריטי למפרץ איזמיט תמנע נחיתה צבאית מצד רוסיה בפי הבוספורוס. על כל פנים, מעמדה זוֹ תבוצענה הפעולות הנחוצות לכינוּן השליטה בים השחור.

הגנרל אוֹרבּיי הביע שביעות־רצון מופלגת מן הדברים האלה. הוא אמר כי מבין הוא בהחלט שאין כל התחייבות. בשובו ימסור דין־וחשבון לממשלתו, ויוחל בסידורי ההכנה הנחוצים בבסיסים.

לא ניסיתי להיכנס לצד המשפטי, כי זה ודאי יסודר אם נגיע אי־פעם לשלב שבּו יהיה צורך לנסח אמנה רשמית. ההנחה היתה שתורכיה תבקש עזרה בריטית רק כשתראה עצמה בסכנה חמורה, או כשתיעשה צד לוחם בפועל־ממש.

נספח שני: מיזכרי הלורד הראשון

ספטמבר 1939

הלורד הראשון אל מנהל המודיעין הימי 6.9.39

(סודי).

מה המצב בחוף המערבי של אירלנד? היש איזה סימנים למתן עזרה לצוללות בלשונות־ים או במפרצים איריים? מן הראוי, כמדומה, להוציא כסף על־מנת להבטיח חבר מהימן של סוכנים איריים שיעמדו על המשמר בתכלית הדריכוּת. האם נעשה הדבר? נא להודיע.

הלורד הראשון אל הלורד־השני־של־הימיה והמזכיר (סודי) 29.9.39

דליפת ידיעות

זאת היא הצעה להדיח מן הצי המלכותי, בלי משפט, מבלי לנסח האשמה, ואפילו בלי חקירה ודרישה, סמל שזוּהה מתוך חצי תריסר בעלי אותו שם על פי העובדה שהוא בעל שניים לבנות מאד, ונמסר כי השתתף באיזה תאריך לא מוגדר בסעודה שבּה הושמעו דברים בלתי זהירים, כפי הנראה. אין שום רמז שקיבל כסף, או שהיתה איזו כוונה בוגדנית מצדו. אני אינני מוצא בניירות האלה אף עדוּת קלה שבּקלות שאפשר להביאה לפני בית־דין כלשהו נגד אדם זה, וגם מנהל התביעה הכללית אינו מוצא. אולם מבלי שתינתן לו כל אפשרות להתגונן, יש להשליכו מן השירוּת בתחילתה של מלחמה גדולה, ועד סוף ימיו יהיה תלוי עליו מין חשד שהיה מרגל או בוגד.

אין להרשות התנהגות כזאת. אם כדאי להוציא דליפות אלו, שאינן חמורות ביותר אף כי הן מרגיזות, לספירה של פעולת ענשים. יש פשוט להאשים את האיש באיזו עבירה מוגדרת הידועה לחוק־משמעת־הצי ולהביאו לפני בית־־דין צבאי, שהוא לבדו יוכל להוציא משפט אם אשם הוא או חף מפשע.

באשר לעובדי המספנות והאחרים, שגם כנגדם העדוּת מטושטשת ורופפת, אין כל צורך בנוהל כזה. אולי מותר יהיה, בחינת ענין מינהלי, לטלטל אותם קצת ממקום למקום.

אוקטובר 1939

הלורד הראשון אל הלורד־השני־של־הימיה ושאר נוגעים בדבר והמזכיר 14.10.39

אין כל מקום להפליה מטעמי גזע או צבע (בהעסקת הודים או ילידים מבני המושבות בצי המלכותי). למעשה תתגלה מידה רבה של אי־נוחוּת אם תהיינה דוגמות רבות לשוויון זה שלהלכה. יש לדון כל מקרה ומקרה לגופו, מנקודת המבט של הנהלה נוחה. אינני רואה כל התנגדות לשירותים של הודים באניות ה. מ. מקום שהם מתאימים ונחוצים, ואם מעלותיהם ראויות לכך אינני רואה כל מניעה לכך שיעלו לדרגת אדמירלים של הצי. אבל לא יותר מדי מהם, בבקשה.

הלורד־הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה וסגן־ראש־מטה־הצי. 27.10.39

נא לעיין באיגרת זו שנכתבה מתוך הכוונה להעבירה לקבינט.

ודאי אין זה מענייננו להתנגד לדרישותיה של רוסיה לבסיסי צי בים הבלטי. הבסיסים האלה נחוצים רק נגד גרמניה, ולקיחתם מעלה על פני השטח ניגוד חריף בין אינטרסים רוסיים לגרמניים. עלינו להטעים לפני הפינים כי שמירת ארצם מפלישה וכיבוש על־ידי הרוסים היא הענין החיוני, ובסיסים רוסיים במפרץ פינלנד או במפרץ בותניה לא ישפיעו עליו. מחוץ לגרמניה הרי הכוח הימי הראשי בים הבלטי לעולם לא יוכל להפיל עלינו מורא. גרמניה לבדה היא הסכנה והיא האויב שם. אכן, יש אינטרס משותף בין בריטניה הגדולה ורוסיה במניעת חלק גדול ככל האפשר מן הים הבלטי מגרמניה. טבעי הוא בתכלית שתהיה רוסיה זקוקה לבסיסים המונעים תוקפנות גרמנית במחוזות הבלטיים או נגד פּטרוגרד. אם השיקולים שלמעלה הם נכונים, הרי עלינו להודיע לרוסים את השקפתנו, תוך שננסה לשדל את הפינים לוותר ואת רוסיה להסתפק בנקודות אסטרטגיות.

פברואר 1940

הלורד הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה, סגן־ראש־מטה־הצי, מנהל־המודיעין־הימי, מפקח ומזכיר 11.2.40

1. חשוב ביותר להגיע לכלל השקפה נכונה על הבּנייה היאפאנית הנוכחית והצפויה לבוא. קודם שאוכל להביא ענין זה לפני הקבינט עלי להיות בטוח כי יש ראָיות מוצקות לכשרה של יאפאן לבנות צי העולה על הציים הקיימים של בריטניה וארצות הברית, בנויים כנבנים. מצבה הכספי של יאפאן ירד עד להדאיב. זה שנתיים וחצי היא עסוקה במלחמה הרסנית ביותר בסין, והיה עליה להחזיק בין מיליון למיליון וחצי חיילים יאפאנים בשדה. לא הושגה שום התקדמות מכרעת. אדרבה, סבורים שהסינים מתחזקים. בלי ספק יש ריאקציה ניכרת ביאפאן והמתיחות הפנימית גדולה מאד.

2. לאור עובדות אלו עלינו לראות את הדברים הנשמעים על כוונות הבּנייה החדשה שלהם. חלק גדול מן החמרים לבניית האניות הם צריכים לקנות מעבר לימים, ודבר זה, יחד עם הדלדול של המלחמה בסין, ודאי משפיע עד מאד על מצבם במטבע זר. מה יהיה מחירה של התכנית המובאת בטבלה של הלורד־הראשון־של־הימיה ביינים, בלי"ש ובדולרים? נראה לי שהם מפליגים במספרים של התרחבות ימית שמעולם לא ניסו בהם עדיין בו בזמן שמצבם הכספי הולך ורע במהירות.

3. מה יכלתם בייצור פלדה? מה כוחם בצריכת פלדה? אם אין זכרוני מטעה אותי, הרי כוח צריכת הפלדה של היאפאנים הוא בסביבת 3 מיליונים טונה לשנה, לעומת 15 של הבריטים ו־54 של האמריקאים. ועם זאת הרי תכנית מעין מה שיאפאן ניגשת אליה, כביכול, תהיה גם הנה נטל כבד על כוחה של בריטניה או של אמריקה. אין ספק שהבּנייה הכבדה באמריקה ובבריטניה תכפּה מאמץ נוסף על יאפאן. שאלה אחרת לגמרי היא אם יוכלו להסתגל לקצב. אינני סבור כי עצם השמועות על אניות שאומרים כי החלו בבנייתן יש בהן משום בסיס מספיק. האם שאלתם את דעת האגף או הוועדה של המאיור מורטון הלומד את הכושר הצבאי של ארצות אויב בפועל או בכוח?

הקצרה, הריני מסופק ביותר בכוחה של יאפאן לבנות צי השווה לציים הבנויים והנבנים ביום של בריטניה או של ארצות־הברית.

הלורד הראשון אל המזכיר

מועמד לבחינות הכּניסה לצי, נובמבר 1939, שנכשל 25.2.40

לא איכפת לי כלל ״לחתור תחת חוות־דעתה של ועדה שהורכבה כחוק", או אפילו להחליף את הוועדה או את יושב־הראש שלה, אם נראה לי שנעשה עוול. כמה זמן עבר מאז הורכבה הועדה הזאת מחדש? בעל כרחי קיבלתי רושם לא טוב ממראה הקאדטים של דארטמוּת שראיתים צועדים תמול־שלשום. מצד שני התרשמתי במידה עצומה מן המועמדים לעליה בדרגה מבין אנשי־השורות שראיתים מתרגלים ומתאמנים בככר המסקר בפורטסמות. הם היו מבוגרים הרבה יותר, כמובן, אבל טיפוס משובח הרבה יותר למראה.

לא די שהמזכיר הימי שלי יראה את הנער, אלא שאני מקווה להתפנות ולראותו בעצמי. מי הם באי־כוח הצי בוועדה הבוחרת? צריך להיות ייצוג הגון של קציני־צי.

פעולה בהתאם.

נא להמציא לי את רשימת החברים של הוועדה כולה – עם כל הפרטים על כל חבר וחבר ותאריך מינויו.

מרס 1940

הלורד הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה והמזכיר 1.3.40

יש להכין תכנית לריכוז אניות־מערכה בים התיכון (עם ספינות אחרות), אם נניח שתתעוררנה צרות במרס. אינני מצפה לצרות; אבל טוב יהיה לבדוק מראש את כל הצירופים⁹⁹.

הלורד הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה והלורד־השני־של־הימיה 25.3.40

רואה אני שהעתונות הגרמנית מעלה האשמות של שוד וביזה נגד אנשינו. לא הייתי רואה צורך לציין זאת לוּלא הגיע לידיעתי שנגנבו שעונו של הקפיטן של אלטמרק, הכרונומטר וצלב־הברזל שלו, והם נמצאים עכשיו בידי כמה מן המלחים כמזכרות. כל דבר מסוג זה יש להפסיק בתכלית הקפדנות. אין אדם יכול להשאיר ברשותו שום מזכרת בעלת ערך מבלי למסור על כך ולהשיג רשות. יכולה הממלכה להחרים רכוש פרטי של האויב, אבל לעולם אין יחידים יכולים לעשות זאת.

הלורד הראשון אל סגן־ראש־מטה־הצי והלורד־הראשון־של־הימיה 30.3.40

גזוּר מן ה״דיילי טלגראף" 29.3.40. עשרים אניות נאציות מתכוננות להפליג – נסיונות להבקיע את ההסגר (אמסטרדם, יום ששי).

אני גוזר זאת מתוך ה״דיילי טלגראף" גם שאלתי את שאלתי ממנהל־המודיעין־הימי משום שיציאה כללית של האניות הגרמניות מנמלי הולנד יכולה בהחלט להתפרש כאות של סכנה ביחס להולנד עצמה. אין לי ספק כי אותה מחשבה עלתה בדעתך.

אפריל 1940

הלורד הראשון אל הלורד השני של הימיה 7.4.40

ראיתי את שלושת המועמדים. בהתחשב בעובדה ששלושת הבחורים האלה היו ה־5, ה־8 וה־17 בבחינת התחרות בהשכלה מתוך יותר מתשעים שהצליחו, 320 שנמצאו מתאימים ו־400 שהתחרו, אינני תופס מפני מה תוארו כבלתי־מוכשרים לשירות הצי. אמנם נכון כי א… יש לו מבטא קוקני מעט, וכי שני האחרים הם בנים של רב־סמל ומכונאי בשירות המסחרי, אבל. כל כוונתן של בחינות־תחרות היא לפתוח את הדרך לכשרון, בלי הבדל מעמד ועושר. בכללו של דבר הרי במקרה של מועמדים המצטיינים במידה יוצאת־מן־הכלל בבחינה יש להניח שיתקבלו. בדומה לכך, אלה שנכשלים מאד בבחינה בהשכלה אפשר בכל־זאת שבכמה מקרים יהיו כשרים לשירות. אבל הרעיון של פסילת נערים הנמצאים בראש הרשימה, כל זמן שלא נראה איזה פגם חמור מאד, מנוגד בהחלט לעקרונות שהפרלמנט סמך עליהם את ידו.

אני בטוח כי אילו ידעה הוועדה, כשעמדו לפניה הבחורים האלה, שהם מן הממולחים ביותר ברשימה כולה, כי אז לא נקטה עמדה כה מחמירה ולא הוציאה אותם לגמרי מכלל חשבון לאחר הראיון האישי. נדמה לי כי להבא צריכה הוועדה לנהל את הראיון לאחר הבחינה, וכשתוצאות הבחינה של זו לפניה. זאת ועוד, אין זה הוגן שיניחו לבחור לשבת בבחינה, על כל המתיחות והדאגה הכרוכות בכך, בזמן שממילא כבר הוחלט כי אף אם יהיה הראשון ברשימה אין לו מקום.

כן נראה לי שאין צורך לציין שום רמה הפוסלת בחור לראיון ולרישום. יש גם לתת לוועדת־הקבלה הוראה שהיא יכולה לתת ציונים שונים לאותו מועמד לענפים שונים של השירות. ברור שיכול בחור להתאים הרבה יותר לשירות אצל השלם מאשר בענף המוציא לפועל, והוועדה צריכה להבחין בהתאם.

כמובן לא יהיה צורך בכך שוועדת־הקבלה תראה את כל המועמדים. הייבת להיות רמה מגבילה של השכלה. רמה זו עומדת עכשיו על 400 נקודות מתוך 1,350 בסך־הכל. אני רואה שכל הבחורים שהצליחו בבחינה האחרונה היו להם הרבה יותר מ־600 נקודות. הרי יקל הדבר מעבודתה של ועדת־הקבלה אם תוּגבּה רמת ההשכלה המגבילה?

נא להגיש לי הצעות לחידושה של השיטה הקיימת על־מנת להשיג את התנאים שלמעלה. בשלושת המקרים שציינתי יש להעניק חניכוּת.

(לפעולה היום).

הלורד הראשון אל הלורד־הראשון־של־הימיה ואחרים 28.4.40

נוכח הידיעות הרעות מאיי פארוֹ על בסיסים של מטוסים או של מטוסי־ים ובשׂים לב לעובדה שעלינו להביא את הגרמנים בחשבון לכל ארכו של החוף הנורבגי, דומה כי הכרח הוא שיהיה לנו בסיס באיסלנד למטוסי־הים שלנו ולתידלוּק האניות שבפּטרול הצפוני. נא להכין תזכיר מנומק להגשה למשרד־החוץ. ככל שנקדים להודיע לאיסלנדים כי זהו שאנו צריכים, כך ייטב¹⁰⁰.

הלורד הראשון אל סיר ג’יימס ליתגאוּ והמפקח 30.4.40

המספרים האלה של רווחינו בספנוּת מן ההתקפה הגרמנית על נורבגיה ודנמרק מסתכמים ב־750 אניות לערך, בנפח כולל של 3,000,000 טונה. יש לעיין בהשפעת הדבר על מצבנו בספּנוּת ובבניית אניות. ברור שזכינו בהרווחה שמעולם לא חזינו אותה מראש כשניגשנו לביצוע התכנית הנוכחית שלנו. אשמח לדעת את תגובתכם, ובפרט איך הדבר משפיע על התזכיר האחרון שהכין סיר ג’יימס ליתגאוּ.

הקדמה

משך התקופה שבה עוסק כרך זה נשאתי בנטל כבד של אחריות. הייתי ראש־הממשלה, הלורד הראשון של האוצר, שר ההגנה ומנהיג בית־הנבחרים. כתום ארבעים הימים הראשונים היינו שרויים לבדנו, בעוד גרמניה ואיטליה עטורות־הנצחון מתקיפות אותנו התקפת־מצח, בעוד רוסיה הסובייטית היא ארץ ניטראלית־עוינת המושיטה עזרה פעילה להיטלר, ויאפאן – בבחינת סכנה לא־נודעת. אולם הקבינט המלחמתי הבריטי, שניהל את עניני הוד־מלכותו בעירנות ובאמונה, כשהוא נתמך על ידי הפרלמנט ונעזר בממשלות ובעמים של חבר־העמים הבריטי והקיסרוּת, איפשר את ביצוע כל המשימות ויוכל לכל אויבינו.

וינסטון ספנסר צ’רצ’יל

צ’רטוול, וסטדהאם, קנט. 1 בינואר 1949

שלמי־תודה

שוב עלי להכיר טובה על עזרת האנשים שסייעו לי בכּרך הקודם, לאמור, הלייטננט־גנרל סיר הנרי פּאוּנוֹל, הקוֹמוֹדור ג‘. ר’. ג'. אֶלן, הקולונל פ. ו. דיקין, וסיר אדוארד מארש. כן עלי להודות לשאר האנשים, המרובים מאד, שהואילו בטוּבם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר את הערותיהם.

הלורד איזמי הוסיף להעניק לי את עזרתו: וכמוהו כן גם שאר ידידי.

שוב אני מציין את חוב התודה שאני חב לממשלת הוד־מלכותו על הרשות להעתיק את נוסחם של כמה מסמכים רשמיים, שזכוּת־היוֹצר המלכותית עליהם נתונה כחוק בידי המפקח על משרד־ההוצאה של הוד־מלכותו. לבקשת הוד־מלכותו שיניתי, מטעמי בטחון, את נוסחם של כמה מן המברקים הנדפסים בכרך הזה. שינויים אלה לא גרעו מאומה ממובנם או מעיקרם של המברקים.

נושא הכרך

איך החזיקו הבריטים במצודה לבדם, עד שהללו, שתחילה היו עיורים־למחצה, נעשו מוכנים־למחצה.

ספר ראשון: נפילת צרפת

פרק ראשון: הקואליציה הלאומית

ההתחלה והסוף – עוצם פעלה של בריטניה למען הענין המשותף – אוגדות שהיו במגע עם האויב כל ימות המלחמה – מגילת הכבוד – חלקו של הצי המלכותי – כמות פצצות־התעופה שהפילו הבריטים והאמריקאים – העזרה האמריקאית בנשק מאדירה את המאמץ המלחמתי שלנו – הרכבת הקבינט החדש – נאמנות השמרנים למר צ’מברליין – הנהגת בית־הנבחרים – “ציד הכופרים” מופסק באבּו – מכתבי אל מר צ’מברליין מיום 11 במאי – חוויה מיוחדת במינה – הרכבת ממשלה בלהט הקרב – עמיתים חדשים: קלמנט אטלי, ארתור גרינווּד, ארצ’יבלד סינקלר, ארנסט בווין, מכּס בּיוורבּרוק – קבינט מלחמתי מצומצם – שלבים בהרכבת הממשלה, 15–11 במאי – כמה דברי־אגב על שלטון – מציאות ומראית־עין בניהול המלחמה החדשה – שינויים בתפקידי המיניסטרים של השירותים – ניהול המלחמה מתרכז בידים מעטות מאד – שיטותי האישיות – המלה שבכתב – הגנרל איזמי – יחסי עם ועדת־ראשי־המטות – סיר אדוארד בריג’ס – הקבינט המלחמתי מגלה חביבוּת ואמוּן – משרת שר־ההגנה – מטהו: איזמי, הוֹליס, ג’ייקובּ – בלי שינוי משך חמש שנים – יציבותה של ועדת־ראשי־המטות – בלי שינוי מ־1941 עד 1945, פרט לחילופו של אחד שמת – הזיקה האישית ההדוקה בין פוליטיקאים לאנשי־צבא ברוּם הפסגה – חליפת־האיגרות האישית – יחסי עם הנשיא רוזוולט – איגרתי אל הנשיא מיום 15 במאי – “דם, עמל, דמעות וזיעה”

עתה ניתכה עלינו סוף־סוף חמת הסופה, שנתחשרה אט־אט ונכלאה ימים כה רבים. ארבעה או חמישה מיליוני בני־אדם יצאו זה לקראת זה בהלם הראשון של האכזרית מכל המלחמות הרשומות בספרי־הקורות. בתוך שבוע ימים נשברה לאין־תקנה החזית בצרפת, שמאחריה הורגלנו לשכון משך השנים הקשות של המלחמה שעברה ובתוך שלב הפתיחה של המלחמה הזאת. מקץ שלושה שבועות היה הצבא הצרפתי המהוּלל מכבר מתמוטט ונחרב במנוסת־תבוסה, ומחנה הצבא הבריטי היחיד הוּטל הימה לאחר שאיבד את כל ציודו. בתוך ששה שבועות עתידים היינו להימצא בודדים, בלא נשק כמעט, בעוד גרמניה ואיטליה עטורות־הנצחון שולחות יד לחנקנו, בעוד אירופה כולה הפקר לשלטונו של היטלר ויאפאן לוטשת חרבה בקצהו השני של כדור־הארץ. בתוך העובדות והסיכויים הקרובים האלה נכנסתי לתפקידי כראש־הממשלה ושר־ההגנה וניגשתי למשׂימה הראשונה של הרכבת ממשלה כל־מפלגתית שתנהל את עניני הוד־מלכותו בארץ ומחוצה לה בכל האמצעים שייחשבו הולמים ביותר את האינטרס הלאומי.

כעבור חמש שנים בדיוק כמעט אפשר היה לראות את מצבנו ראיה נוחה יותר. איטליה נכבשה ומוסוליני נהרג. הצבא הגרמני האדיר נכנע ללא תנאי. היטלר טרף את נפשו בכפו. נוסף על כיבושיו העצומים של הגנרל אייזנהאור, נלקחו קרוב לשלושה מיליונים חיילים גרמנים בשבי בתוך עשרים־וארבע שעות על ידי הפילד־מרשל אלכסנדר באיטליה והפילד־מרשל מונטגומרי בגרמניה. צרפת שוחררה, נחלצה לקרב והושבה לחיים. יד ביד עם בעלי־בריתנו, שתי הקיסרויות האדירות ביותר בעולם, יצאנו להכרית חיש את התנגדותה של יאפאן. אכן, מופלא היה הניגוד. הדרך העוברת על פני חמש השנים האלו היתה ארוכה, יגעה ורצופת סכנות. אלה שנפלו בה לא נתנו את חייהם לשווא. אלה שצעדו קדימה עד הסוף תמיד יהיו גאים על כך שהלכו בה בכבוד.

*

כשאני בא למסור דין־וחשבון על שירותי ולספר את פרשת ממשלת הקואליציה הלאומית המפורסמת הרי ראשית־חובתי היא להבהיר את שיעורה ומשקלה של התרומה שתרמו בריטניה הגדולה והקיסרות שלה, שהסכנה אך חיזקה את אחדותן, לדבר שנעשה לבסוף ענין משותף למדינות ולאומים כה רבים. עושה אני זאת בלי שום רצון לעשות השוואות מעליבות ובלי שום רצון לעורר רגשי תחרות חסרי־טעם עם בעלת־בריתנו הגדולה ביותר, ארצות־הברית, אשר לה אנחנו חבים תודת־עולם שאין לה שיעור. אבל לטובת כל העולם דובר־האנגלית ראוי הוא שיידעו ויתפסו את עוצם מאמץ הלחימה של בריטניה. לפיכך הכינותי לי טבלה, שאותה אני מביא בהמשך, המסכמת את כל תקופת המלחמה. מתוך הטבלה הזאת אנחנו למדים שעד לחודש יולי 1944 היה מספר האוגדות העומדות במגע עם האויב גדול הרבה יותר בצבאות בריטניה והקיסרות מאשר בצבא ארצות־הברית. המספר הכללי הזה כולל לא רק את הזירה האירופית והאפריקאית אלא גם את המלחמה באסיה נגד יאפאן. עד שהגיע עיקרו של הצבא האמריקאי הגדול בסתיו 1944 לנורמנדי, תמיד היתה לנו הזכות לדבר כשותף שווה לפחות, דרך־כלל כשותף עיקרי, בכל זירות המלחמה מחוץ לזירה הפאציפית והאוסטרלאזית; ודבר זה עומד גם בתקפו, עד לפרק־הזמן הנזכר, לגבי ריכוז כל האוגדות בכל זירות־המלחמה בכל חודש שהוא. מיולי 1944 נעשתה חזית המלחמה של ארצות־הברית, כפי שהיא מתבטאת במספר האוגדות הנמצאות במגע עם האויב, מכרעת יותר ויותר, וכך נשארה, מתעצמת ועטורת נצחון, עד לנצחון הסופי מקץ עשרה חדשים.

עוד השוואה שעשיתי מראה כי אבידות בריטניה והקיסרות בהרוגים גדולות היו עוד יותר משל בעלת־בריתנו האמיצה. המספר הכולל של הבריטים ההרוגים, והנעדרים הנחשבים הרוגים, מן הכוחות המזוינים עלה כדי 303,240, ועליהם יש להוסיף למעלה מ־109,000 מן הדומיניונים, הודו והמושבות, סך־הכל למעלה מ־412,240. מספר זה אינו כולל 60,500 אזרחים שנהרגו בהתקפות־האוויר על הממלכה המאוחדת, גם לא את האבידות של הצי המסחרי שלנו ודייגינו, שעלו כדי 30,000 לערך. לעומת זאת מבכה ארצות הברית את מותם של 322,188¹ בצבא ובחיל־האוויר, בצי, בחיל־הים ובמשמר־החופים. אני מזכיר את מגילת־הכבוד הנוגה הזו מתוך האמונה האיתנה כי אחות־השווים, שנתקדשה בדם יקר כה רב, תוסיף לכוון את התנהגותו של העולם דובר־האנגלית.

בימים נשאה ארצות־הברית, כמובן, כמעט בכל נטל המלחמה בפאציפי, והקרבות המכריעים אשר אסרה סמוך לאי מידוויי, בגוואדאלקאנאל ובים־האלמוגים ב־1942 הקנו לה את כל היזמה בתחום האוקינוס הנרחב הזה, ופתחו לפניה את דרך ההסתערות על כיבושיה של יאפאן, ובסופו של דבר על יאפאן עצמה. הצי האמריקאי לא יכול לשאת באותה עת בעיקר הנטל באטלנטי ובים התיכון. גם כאן שׂוּמה עלינו לקבוע את העובדות. מתוך 781 צוללות גרמניות ו־85 איטלקיות שהושמדו בזירה האירופית, באוקינוס האטלנטי ובאוקינוס ההודי, נזקפו 594 לזכות כוחות הים והאוויר של בריטניה, שחיסלו גם את כל אניות־המערכה, הסיירות והמשחתות של גרמניה, חוץ מזה שהשמידו או לקחו בשבי את כל הצי האיטלקי.

באוויר עשתה ארצות־הברית מאמצים עליונים להיכּנס לפעולה, בפרט במבצרים המעופפים שלה לאור היום, בהיקף הגדול ביותר החל מן הרגע הראשון לאחר פּרל־הרבּור, וכוחה פעל הן נגד יאפאן מן האיים הבריטיים הן נגד גרמניה. ואולם כשהגענו לקזבּלנקה בינואר 1943 עובדה היא שאף מפציץ אמריקאי אחד לא הטיל עדיין פצצה לאור היום על גרמניה. חיש־מהר עתידים היו מאמציהם הגדולים להבשיל פרי, אבל עד תום 1943 עלה משקל הפצצות שהטילו הבריטים על גרמניה בסיכּומו פי־שמונה על מה שהוּטל ממטוסים אמריקאיים בין ביום בין בלילה, ורק באביב 1944 השיגה ארצות־הברית את העדיפות בהטלת הפצצות. כאן, כמו בצבאות ועל פני הים, השלמנו את מסילתנו מתחילתה, ורק בשנת 1944 הדביקתנו ארצות־הברית במאמץ המלחמה הכביר שלה ועלתה עלינו.

	הקיסרות הבריטית			ארצות הברית
	הזירה המערבית	הזירה המזרחית	סה"כ	הזירה המערבית	הזירה המזרחית	סה"כ
1 בינואר 1940	⅓ 5		½ 5 *	–	–	–
1 ביולי 1940	6	–	6	–	–	–
1 בינואר 1947	⅓ 10	–	⅓ 10 * *	–	–	–
1 ביולי 1941	13	–	13 * *	–	–	–
1 בינואר 1942	⅔ 7	7	⅔ 14	–	⅔ 2	⅔ 2 * * *
1 ביולי 1942	10	⅔ 4	⅔ 14	–	⅓ 8	⅓ 8
1 בינואר 1943	⅓ 10	⅔ 8	19	5	10	15
1 ביולי 1943	⅔ 16	⅔ 7	⅓ 24	10	⅓ 12	⅓ 22
1 בינואר 1944	⅓ 11	⅓ 12	⅔ 23	⅔ 6	⅓ 9	16
1 ביולי 1944	⅔ 22	16	⅔ 38	25	17	42
1 בינואר 1945	⅓ 30	⅔ 18	49	⅔ 55	⅓ 23	79

* חיל־המשלוח־הבריטי בצרפת.

* * מחוץ לכוחות גרילה בחבש.

* * * מחוץ לחיילות פיליפינים.

הקו החוצץ בין הזירה המזרחית למערבית נקבע כקו צפוני־דרומי העובר את קאראצ’י. הזירות הבאות אינן נחשבות זירות־פעולה: הגבול הצפוני־מערבי של הודו; גיברלטר; אפריקה המערבית; איסלנד; האוואי; ארץ־ישראל; עיראק; סוריה (חוץ מאשר ב- 1 ביולי 1941).

מלטה נחשבת זירת־פעולה; וכן אלסקה מינואר 1942 עד יולי 1943.

יחידות זרות – דוגמת צרפתים חפשים, פולנים, צ’כים – אינן נכללות.

האבידות בצוללות

הושמדו ע"י	גרמ'	איט'	יאפ'
כוחות בריטיים *	525	69	½ 9
כוחות ארצות־הברית *	174	5	½ 110
סיבות אחרות ובלתי ידועות	82	11	130
ס"ה	781	85	130
ס"ה צוללות שהושמדו			996

* המונחים “כוחות בריטים” ו“כוחות ארצות־הברית” כוללים כוחות של בעלי־הברית שתחת פיקוחם המבצעי. מקום שמצוינות האבידות בשברים פשוטים היה ה“טרף” המשותף. היו הרבה מקרים של “טרף” משותף, אבל בסיכומי הצוללות הגרמניות מצטרפים השברים הפשוטים לספרות שלמות.

יש לזכור כי מאמץ החימוש שלנו מתחילת ה“החכר והשאל” בינואר 1941 גדל כדי למעלה מחמישית בזכות נדיבוּת לבה של ארצות־הברית. הודות לחמרים וכלי הנשק שקיבלנו ממנה היה לאל־ידנו לאסור מלחמה ממש כאילו היינו אומה של חמישים־ושמונה מיליון ולא של ארבעים־ושמונה. גם בשטח הספּנוּת איפשר הייצור הנפלא של אניות מטיפוס “ליבּרטי” לקיים את זרם האספקה על פני האטלנטי. מצד שני יש לתת את הדעת על ניתוח האבידות שנגרמו לספינות כל האומות משך כל ימות המלחמה. והרי המספרים:

הלאומיות	אבידות בטונות	האחוז
בריטית	11,357,000	54
אמריקאית	3,334,000	16
כל השאר (מחוץ לשליטת האויב)	6,503,000	30
סה"כ	21,194,000	100

80 למאה מן האבידות האלו נגרמו באוקינוס האטלנטי, כולל את מימי החוֹפים של בריטניה ואת הים הצפוני. רק 5 למאה אבדו בפאציפי.

את כל הדברים האלה אנו מעלים על הנייר לא כדי לתבוע שבח שלא־כדין אלא כדי להעמיד על בסיס העשוי לעורר מידה הוגנת של יחס־כבוד את ההספּק העצום של יושבי האי הקטן הזה, שעליהם הוטל עיקר העומס בעת המשבר של ההיסטוריה העולמית בכל שטחי הפעילוּת המלחמתית.

*

מסתבר שקל יותר להרכיב קבינט, ובפרט קבינט קואליציוני, בלהט הקרב מאשר בזמנים כתיקונם. הרגשת החובה עליונה על הכל והתביעות האישיות נדחקות לקרן־זווית. משעה שנקבעו הסידורים העיקריים עם מנהיגי המפלגות האחרות, באישורם הרשמי של ארגוניהם, היה יחסם של כל אלה אשר שלחתי לקרוא להם דומה לזה של חיילים בפעולה, היוצאים מיד בלי טענות־ומענות למקומות שהועידו להם. לאחר שנקבע רשמית הבסיס המפלגתי נדמה היה לי כי שום רגש אנוכי לא עלה על לב איש מן האדונים המרובּים מאד שאתם הוצרכתי להיפגש. אם היו מעטים שהיססו, הרי היה זה רק מתוך שיקולים של טובת הציבור. ברמה גבוהה זו של התנהגות הצטיינו עוד יותר המיניסטרים השמרניים והליבראלים־הלאומיים הרבים, שהוצרכו לוותר על כהונותיהם ולהפסיק את הקריירה שלהם, ולהסתלק מחיי השׂררה ברגע זה של ענין וריגשה שאין למעלה מהם, בהרבה מקרים – לעולם.

לשמרנים בבית־הנבחרים היה רוב של יותר ממאה־ועשרים על כל שאר המפלגות גם יחד. מר צ’מברליין היה מנהיגם הנבחר. לא יכולתי שלא להבין כי העובדה שאני בא לרשתו היא ודאי בלתי־נעימה עד מאד לרבים מהם, לאחר השנים המרובּות והארוכות שבהן מתחתי בקורת ולעתים קרובות השמעתי דברי גינוי חריפים. חוץ מזה ודאי גלוי וברור לרובּם שחיי עברו מתוך חיכּוך או מאבק ממש עם השמרנים, שעזבתי אותם בשל המחלוקת בדבר חופש המסחר ואחרי כן חזרתי אליהם כשר־האוצר. לאחר מכן הייתי משך שנים רבות ראש יריביהם בענין הודו, בענין מדיניות החוץ, ובענין חוסר ההתכוננות למלחמה. קשה היה עליהם מאד לקבל אותי כראש־ממשלה. הדבר הסב כאב להרבה אנשים מכובדים. יתר על כן, הנאמנות למנהיג הנבחר של המפלגה היא תכונתם העיקרית של השמרנים. אם בכמה שאלות לא מילאו כיאות את חובתם לאומה בשנים שלפני המלחמה, הרי היה הדבר בשל רגש נאמנות זה למנהיגם הממוּנה. אף אחד מן השיקולים האלה לא גרם לי דאגה קלה שבקלות. ידעתי כי אש התותחים מחתה את כולם.

בתחילה הצעתי למר צ’מברליין את הנהגת בית־הנבחרים, כמו גם את תפקיד הלורד־נשיא־המועצה, והוא הסכים לקבלם. שום דבר לא נתפרסם בפומבי. מר אטלי הודיעני כי ההסדר הזה לא יקל על מפלגת הלייבור. בקואליציה חייבת הנהגת בית־הנבחרים להיות מקובּלת על הכל. עוררתי את הענין הזה בשיחה עם מר צ’מברליין, ובהסכמתו השלמה קיבלתי עלי את ההנהגה בעצמי, והחזקתי בה עד חודש פברואר 1942. משך זמן זה היה מר אטלי ממלא־מקומי ועשה את המלאכה היומיומית. ערך רב היה לנסיונו הממושך באופוזיציה. אני הייתי יורד רק בשעות הרציניות ביותר. אכן, אלו היו חוזרות ונשנות. הרבה שמרנים סבורים היו שזילזלו במנהיג־המפלגה שלהם. הכל התפעלו מהתנהגותו האישית. כשנכנס בפעם הראשונה לבית־הנבחרים בתפקידו החדש (ב־13 במאי) קמו כל אנשי מפלגתו – רובּו הגדול של הבית – וקיבלוהו בהפגנה נלהבת של אהדה והוקרה. בשבועות הראשונים היו מקדמים את פני בברכה בעיקר מספסלי הלייבור. אבל נאמנותו ותמיכתו של צ’מברליין היו איתנו, ואני הייתי בטוח בעצמי.

יסודות מסוימים במפלגת הלייבור, וכן אחדים מן האישים המוכשרים והנלהבים המרובים שלא נכללו בממשלה החדשה, הפעילו לחץ ניכר לטיהור “האשמים” והמיניסטרים שהיו אחראים למינכן או שאפשר היה לגנותם על הליקויים המרובים בהכנות המלחמתיות שלנו. בין אלה היו הלורד הליפקס, הלורד סיימון וסיר סמואל הור המטרות העיקריות. אבל השעה לא היתה כשרה למיצוי מידת הדין עם אנשים מוכשרים ופטריוטיים שהם בעלי נסיון ממושך במשרות רמות. אילו השיגו דורשי המשפט את מבוקשם כי אז נאלצו לפחות שליש מן המיניסטרים השמרנים להתפטר. בהתחשב בעובדה שמר צ’מברליין הוא מנהיג המפלגה השמרנית, ברור היה כי מגמה זו תחבל באחדות הלאומית. יתר על כן, אני לא הוצרכתי לשאול את עצמי אם האשמים נמצאים רק בצד אחד. האחריות הרשמית רובצת על אישי הממשלה. אבל באחריות המוסרית שותפים היו חוגים רחבים יותר. רשימה ארוכה ועזת־רושם של ציטטות מנאומים והצבעות של מיניסטרים מאנשי הלייבור, ולא־פחות מכך של מיינסטרים ליבראלים, שמהלך המאורעות הזים את כולם, היתה שמורה בזכרוני ועומדת לרשותי בפרטי־פרטים. שום איש לא היה זכאי יותר ממני להעביר ספוג על פני העבר. לפיכך התנגדתי לנטיות המפלגות האלו. “אם ההווה”, אמרתי כעבור שבועות אחדים, “ינסה לשבת למשפט על העבר, יאבּד את העתיד”. נימוק זה, וכבדה הנורא של השעה, השתיקו את המבקשים להיעשות “ציידי־כופרים”.

*

השכם בבוקר ה־11 במאי שלחתי למר צ’מברליין לאמור: “חודש ימים אין איש מעתיק דירה”. דבר זה מנע טרדות קטנוּניות בעת משבר הקרב. אני הוספתי לדור בבית האדמירליוּת, וחדר־המפות והחדרים הנאים שבקומתו הראשונה נעשו מפקדתי הארעית. מסרתי למר צ’מברליין על שיחתי עם מר אטלי ועל ההתקדמות בהרכבת הממשלה החדשה. “אני מקווה שעד הערב אשלים את רשימת הקבינט המלחמתי והשירותים הלוחמים בשביל המלך. הקרב מחייב את החפזון… הואיל ושנינו צריכים לעבוד מתוך קירבה כה הדוקה, הריני תקוה כי לא יכבד עליך לשבת שוב במעונך הישן המוכּר כל כך לשנינו בבית מס. 11”.² הוספתי:

אינני סבור כי יש צורך בישיבת קבינט היום, שהרי הצבאות ושאר השירותים נלחמים בהתאם לתכניות שנקבעו מראש. אולם אשמח מאד אם תבואו, אתה ואדוארד [הליפקס], לחדר־המלחמה של האדמירליות בשעה 12.30, כדי שנוכל להתבונן במפות ולדון במעמד הדברים.

כוחות־חלוץ בריטיים וצרפתיים נמצאים כבר על הקו אנטוורפן־נאמיר, וכמדומה יש תקוות נאות מאד לכך שצבאות הברית יתפסו את הקו הזה בכוח גדול קודם שאפשר יהיה להתקיפו. יש להשיג זאת בארבעים־ושמונה שעות לערך, ואפשר ליחס לכך חשיבות מרובּה. בינתים לא עברו הגרמנים עדיין את תעלת־אלברט, ולפי הידיעות הבלגים נלחמים יפה. גם ההולנדים מגלים התנגדות עקשנית.

*

מוזרות היו חוויותי בימים הראשונים הללו. הייתי חי עם הקרב, שבּו מרוכזות כל המחשבות ואי־אפשר להשפיע עליו במאומה. כל אותה עת היה עלי להרכיב את הממשלה ולהתראות עם אישים ולעיין את כפות המאזניים המפלגתיות. אינני זוכר, וגם רשומותי אינן מראות, איך ביליתי את רוב השעות ההן. ממשלה בריטית בזמן ההוא הכילה בין ששים לשבעים מיניסטרים־של־הכתר, ואת כל אלה היה צריך להתאים הדדית כמין מעשה־מרכבה, ובמקרה זה – בהתחשב בתביעותיהן של שלוש מפלגות. צריך הייתי להתראות לא רק עם כל האישים העיקריים אלא גם, לפחות למשך דקות מספר, עם המון האנשים המוכשרים המועמדים לתפקידים חשובים. בהרכבת ממשלה קואליציונית חייב ראש־הממשלה להתחשב כראוי במשאלותיהם של מנהיגי המפלגות ביחס לחלוקת המשׂרות שהוקצו למפלגה בין אנשיה. עקרון זה הוא שהדריכני בעיקר. אם איזה איש שראוי היה לכך לא נכלל בממשלה על פי עצת מנהיגי מפלגתו, או אף למרות עצתם, איני יכול אלא להביע צער על כך. אולם בכללו של דבר היו הקשיים מעטים.

קלמנט אטלי היה לי עמית בעל נסיון מלחמתי ובעל ותק רב בבית־הנבחרים. חילוקי־ההשקפות היחידים בינינו היו ביחס לסוציאליזם, אבל אלה טובּעו על ידי מלחמה שעד־מהרה חייבה את כפיפוּתו המוחלטת כמעט של היחיד למדינה. פעלנו יחד בתכלית הנוחוּת והאמון ההדדי כל עת כהונתה של הממשלה. מר ארתור גרינווּד היה יועץ חכם המצוין באומץ־לבו וידיד טוב ורב־עזר.

סיר ארצ’יבלד סינקלר, כמנהיג הרשמי של המפלגה הליבראלית, התקשה לקבל את משרת מיניסטר־התעופה, כי אנשיו סבורים היו כי תחת זאת מגיע לו מקום בקבינט המלחמתי. אבל דבר זה סתר את העקרון של קבינט מלחמתי מצומצם. לכן הצעתי שיצטרף לקבינט המלחמתי כל־אימת שהדברים אמורים בענין הנוגע בשאלות פוליטיות יסודיות או באחדוּת המפלגה. הוא היה ידידי, וב־1916 היה סגני כאשר פיקדתי על הגדוד ה־6 של הקלעים הסקוטים המלכותיים בפלגסטרטה, והוא נכסף להיכּנס לספירת הפעולה הגדולה שייחדתי לו. לאחר מגע־ומשא מרובּה הוסדר הענין ברוח של ידידות. מר בווין, שאליו התוודעתי בתחילת המלחמה, הוצרך להימלך בדעת האיגוד המקצועי של פועלי ההובלה, שהוא היה מזכירו, בטרם יוכל להצטרף לחבורה בתפקיד החשוב ביותר של מיניסטר־העבודה. דבר זה ארך יומים־שלושה, אבל כדאי היה. האיגוד, הגדול שבאיגודים בבריטניה, אמר פה־אחד שעליו לעשות זאת, וכחומה בצורה עמד לנו משך חמש שנים עד אשר ניצחנו.

הקושי הגדול ביותר היה עם הלורד ביוורברוק. סבור הייתי שהוא יכול לשרתנו שירות נעלה עד מאד. עקב נסיונותי במלחמה הקודמת גמרתי אומר ליטול מידי מיניסטריון־התעופה את אספקתם ומירשמם של מטוסים וביקשתי לעשותו מיניסטר־לייצור־מטוסים. בתחילה דומה היה שאינו נוטה לקבל עליו את התפקיד, ומיניסטריון־התעופה לא שׂש כמובן לוותר על ענף האספקה שלו. היו עוד גורמים שהתנגדו למינויו. אולם אני מובטח הייתי כי חיינו תלויים בזרם של מטוסים חדשים; זקוק הייתי למרצו החיוני והשופע, ועמדתי על דעתי.

*

צ’רצ’יל בחברת הגנרל גאמלן והלורד גוט

פינוי דונקרק

בהתחשב בדעה השלטת, שהוּבּעה בפרלמנט ובעתונות, היה הקבינט המלחמתי צריך להיות מצומצם. החילותי אפוא בקבינט המונה רק חמישה חברים, שאך אחד מהם, שר־החוץ, ממונה על מיניסטריון. היו אלה, כמובן האישים המפלגתיים החשובים ביותר של הזמן ההוא. לשם נוֹחוּת ניהול הענינים היו שר־האוצר ומנהיג המפלגה הליבראלית צריכים להיו נכחים בדרך־כלל, ובמרוצת הזמן גדל מספרם של “המשתתפים הקבועים”. אבל כל האחריות היתה מוטלת על חמשת המיניסטרים של הקבינט המלחמתי. הם היו היחידים הזכאים לכך שיכרתו את ראשיהם אם לא ננצח. היתר יוכלו לסבול בשל ליקויים מיניסטריוניים, אך לא בעבור מדיניותה של הממלכה. מחוץ לאנשי הקבינט המלחמתי לא היה אף אחד יכול לומר: “אינני יכול לקבל עלי את האחריות לדבר זה או אחר”. נטל המדיניוּת רבץ על דרג גבוה יותר. דבר זה חסך דאגה לרוב מאנשים רבים בימים שבאו עלינו מיד אחר כך.

והרי השלבים של הקמת ממשלת הקואליציה הלאומית מיום ליום בעיצומה של המערכה הגדולה.

הקבינט המלחמתי

		11 במאי 1940
שמרן	מר צ’רצ’יל	ראש־הממשלה, הלורד הראשון של האוצר, מיניסטר ההגנה ומנהיג בית־הנבחרים
שמרן	מר נוויל צ’מברליין	הלורד־נשיא־המועצה
לייבור	מר ק. ר. אטלי	הלורד־שומר־החותם
שמרן	הלורד הליפקס	שר־החוץ
לייבור	מר ארתור גרינווּד	מיניסטר בלי תיק
		מיניסטרים בדרג קבינט
לייבור	מר א. ו. אלכסנדר	הלורד הראשון של האדמירליוּת
שמרן	מר אנתוני אידן	מיניסטר המלחמה
		12 במאי
ליברל־לאומי	סיר ג’ון סיימון (שנעשה הלורד סיימון)	הלורד־קנצלר
שמרן	סיר קינגסלי ווּד	שר האוצר
בלתי־מפלגתי	סיר ג’ון אנדרסון	שר הפנים ומיניסטר לבטחון פנימי
שמרן	הלורד לוֹיד	מיניסטר המושבות
בלתי־מפלגתי	סיר אנדריוּ דנקן	מיניסטר המסחר
לייבור	מר הרברט מוריסון	מיניסטר האספקה
בלתי־מפלגתי	מר אלפרד דף־קוּפּר	מיניסטר המודיעין
		13 במאי
שמרן	מר ל.ס. אֶמרי	מיניסטר לעניני הודו ובורמה
ליברל־לאומי	מר מלקולם מקדונלד	מיניסטר הבריאות
לייבור	מר ארנסט בווין	מיניסטר העבודה והשירות הלאומי
בלתי־מפלגתי	הלורד ווּלטון	מיניסטר המזון
		14 במאי
שמרן	הרוזן קאלדקוט	מיניסטר הדומיניונים ומנהיג בית הלורדים
ליברל־לאומי	מר ארנסט בראוּן	מיניסטר לעניני סקוטלנד
שמרן	הלורד ביוורבּרוּק	מיניסטר לייצור מטוסים
שמרן	מר הרוולד רמסבּותאם	מיניסטר החינוך
שמרן	מר רוברט הדסון	מיניסטר החקלאות
בלתי־מפלגתי	מר ג’ון ריית	מיניסטר התובלה
שמרן	מר רונלד קרוס	מיניסטר הספנות
לייבור	מר יוּ דלטון	מיניסטר למלחמה כלכלית
בלתי מפלגתי	הלורד הנקי	קנצלר דוּכּסות לנקסטר
		15 במאי
שמרן	סיר ו. ג'. ווּמרסלי	מיניסטר הגימלאות
שמרן	מר ו. ס. מוריסון	מיניסטר הדואר
שמרן	הלורד קרנבּוֹרן	השלם הכללי
K.C. שמרן	סיר דונלד סומרוול	התובע הכללי
K.C. שמרן	מר ת. מ. קוּפּר	היועץ המשפטי
K.C. שמרן	סיר ויליאם ג’וֹביט	פרקליט־המדינה
K.C. שמרן	מר ג‘. ס. צ’.רייד	פרקליט־המדינה לסקוטלנד

*

בתקופת נסיוני הפוליטי הממושך כיהנתי ברוב המשרות הגדולות אשר לממלכה, אבל מודה אני ומתוודה כי התפקיד שנפל עתה בחלקי חביב היה עלי יותר מכל. השלטון, למען התגדל של שאר בני־אדם או למרבּה התפארת האישית, זה נחשב בדין דבר בזוּי ונקלה. אבל השלטון בעיצומו של משבר לאומי, כשהאדם מאמין שהוא יודע איזה פקודות יש לתת, הוא ברכה מן השמים. בשום שטח פעולה אין מקום להשוואה בין מעמדו של הראשון־במעלה לזה של השני, השלישי או הרביעי במעלה. התפקידים והבעיות של הכל מחוץ לראשון־במעלה שונים הם בתכלית ובמובנים רבים הם קשים יותר. תמיד צרה היא ופגע כשצריך השני או השלישי־במעלה ליזוֹם תכנית או קו מדיני מן המדרגה הראשונה. חייב הוא לחשוב לא רק על מעלותיו של הקו המדיני אלא גם על דעת הראש אשר מעליו; לא רק מה לעוּץ אלא גם מה יאה לאיש כמעמדו לעוּץ; לא רק מה לעשות אלא גם איך להשיג הסכמה למעשה, ואיך להשיג את ביצוע הדבר. יתר על כן, השני או השלישי־במעלה יוצרך להתחשב ברביעי, בחמישי ובששי־במעלה, ואולי גם באיזה איש־חוץ ממולח, העשרים במעלה. השאיפה לתהילה, לא דווקה למטרות המוניות ושפלות, נוגהת בלב כל איש. תמיד יש כמה נקודות מבט היכולות להיות נכונות, ורבות המתקבלות־על־הדעת. פרשת הדרדנלים הרסה אותי ממעמדי לזמן־מה ב־1915, וקיבּוֹלת חשובה ביותר הושלכה אחר גו, מתוך שניסיתי להוציא לפועל מיבצע מלחמתי מן הדרגה הראשונה מתוך עמדה של כפיפוּת. לא כדאי לנסות במעללים כאלה. לקח זה נחרת בלבי עמוק־עמוק.

ברוּם הפסגה הדברים מפוּשטים הרבה יותר. מנהיג מוכּר די לו שיהיה בטוח בדבר שטוב ביותר לעשותו, או לפחות שיגמור אומר בנפשו בענין זה. כבירים הם רגשי הנאמנות המרוכזים בראשון־במעלה. אם ימעד, יש לתמוך בו. אם ישגה, יש לחפות על שגגותיו. אם יישן, אין להפריע את מנוחתו על־לא־דבר. אם לא יצלח, יש להתיז את ראשו. אבל המעשה הקיצוני הזה האחרון לא כל שעה יפה לו; ובודאי לא הימים שמיד לאחר היבּחרוֹ.

*

השינויים היסודיים במנגנון של ניהול המלחמה היו ממשיים יותר משנראו לעין. “תחוקה”, אמר נפוליאון, “צריכה להיות קצרה ומעורפלת”. הגופים הקיימים נשארו בעינם. שום אישים רשמיים לא הוחלפו. הקבינט המלחמתי וּועדת־ראשי־המטות הוסיפו בתחילה להתכנס בכל יום כדרכם קודם לכן. כאשר התעטרתי, באישורו של המלך, בתואר שר־ההגנה, לא חוללתי כל שינוי משפטי או תחוקתי. נזהרתי שלא להגדיר את זכויותי ואת תפקידי. לא ביקשתי שום סמכויות מיוחדות לא מן הכתר ולא מן הפרלמנט. אולם הובן והוסכם שאטוֹל לידי את ניהולה הכללי של המלחמה, על־תנאי שיתמכו בי הקבינט המלחמתי ובית־הנבחרים. השינוי המרכזי שחל עם עלוֹתי לשלטון היה, כמובן, מסירת הפיקוח על ועדת־ראשי־המטות וניהולה לידי שר־ההגנה בעל סמכויות בלתי־מוגדרות. הואיל ומיניסטר זה היה גם ראש־הממשלה הרי נהנה מכל הזכויות שמעצם טבעה של כהונה זו, כולל סמכויות נרחבות מאד לבחור ולסלק את כל האישים המקצועיים והמדיניים. הנה כי כן זו פעם ראשונה תפסה ועדת־ראשי־המטות את מקומה היאות והראוי לה מתוך מגע־מישרים יומיומי עם הראש המבצע של הממשלה, ומתוך תיאום אתו היה בידיה מלוא הפיקוח על ניהול המלחמה ועל הכוחות המזויינים.

שינוי מכריע חל במעמד הלורד־הראשון־של־האדמירליוּת ושל המיניסטרים לעניני המלחמה והתעופה, והשינוי חל בפועל אם גם לא בצורה. הם לא השתייכו לקבינט המלחמתי, אף גם לא השתתפו בישיבותיה של ועדת־ראשי־המטות. הם הוסיפו לשאת באחריות השלמה למיניסטריונים שלהם, אך עד־מהרה ומבלי הבחין כמעט חדלו משׂאת באחריות לעיצוב תכניות אסטרטגיות ולניהול המיבצעים מיום ליום. אלה נקבעו על ידי ועדת־ראשי־המטות, שפעלה במישרים תחת ראשותו של שר־ההגנה וראש־הממשלה, ומתוך כך פעלה בכוח סמכותו של הקבינט המלחמתי. שלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים, אנשים מוכשרים ונאמנים מאד מידידי שבחרתים לתפקידים האלה, לא הקפידו כלל על גינוני טכס. הם אירגנו וניהלו את הכוחות הגדלים והולכים, ועזרו ככל יכלתם כדרכם הנוחה והמעשית של אנגלים. מהיוֹתם חברי ועדת־ההגנה היתה בידם האינפורמציה המלאה ביותר, ותדיר יכלו לפנות אלי. אנשי־המקצוע הסרים למשמעתם, ראשי־המטות, דנו אתם בכל דבר ונהגו עמהם כבוד שאין למעלה ממנו. אבל היתה הנהלה אינטגרלית של המלחמה, אשר לה נכנעו בנאמנות. מעולם לא קוּצצו סמכויותיהם ומעולם לא עירערו עליהן, וכל אדם בחוג הזה יכול היה תמיד להגיד את אשר עם לבו; אבל עצם ניהולה של המלחמה התרכז עד־מהרה בידים מועטות מאד, והדבר שנראה קשה כל כך לפני שנים נעשה פשוט הרבה יותר – מחוץ להיטלר, כמובן. על אף ריתחת המאורעות והפגעים המרובים שבאו עלינו פעל המנגנון תמיד אוטומטית כמעט, ואדם היה נתון בתוך שטף של מחשבה מגובשת שאפשר לתרגמה במהירות גדולה ללשון פעולה ומעשׂ.

*

אף כי הקרב הנורא היה מתנהל עתה מעֵבר לתעלה, והקורא משתוקק בלי ספק להגיע לשם, אולי מן הראוי לתאר בשלב זה את השיטה והמנגנון לניהול ענינים צבאיים ואחרים, שאותם כוננתי והפעלתי מן הימים הראשונים להחזיקי בשלטון. אני מאמין מאד בניהול ענינים רשמיים על ידי המלה שבכתב. כשסוקרים את הדברים לאחר מעשה אין ספק שהרבה ממה שנקבע משעה לשעה תחת לחץ המאורעות לקוּי הוא או שאינו מתאַמת בסופו של דבר. מוכן אני להסתכן בכך. תמיד, להוציא את סולם הדרגות של המשמעת הצבאית, טוב יותר להביע דעות ומשאלות מאשר לתת פקודות. אף על פי כן הרי הנחיות־שבכתב, הבאות אישית מן האדם שנתמנה כחוק ראש־הממשלה ומן המיניסטר האחראי במיוחד להגנה, היו נחשבות כל־כך עד שגם אם לא נתבטאו כפקודות הרי תכופות מאד הבשילו את פריין בפעולה.

כדי להבטיח שלא יעשו בשמי שימוש רפרופי, הוצאתי משך ימי המשבר של חודש יולי את המיזכר הבא:

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, הרמטכל"ק, וסיר אדוארד בריג’ס 19.07.40

יש להבין בבירור גמור כי כל ההוראות היוצאות ממני נמסרות בכתב, או מקבלות מיד אחרי־כן אישור בכתב, ושאינני מוכן לשאת בשום אחריות לענינים הנוגעים בהגנה הלאומית שקיבלתי עליהם החלטות כביכול, אלא אם כן נרשמו בכתב.

כשהייתי מתעורר ב־8 בבוקר לערך הייתי קורא את כל המברקים, ומעל מיטתי הכתבתי זרם רצוף של מיזכרים והוראות למיניסטריונים ולועדת־ראשי־המטות. אלה הודפסו מיד אחר כך במכונת־כתיבה, והיו מוגשים מיד לגנרל איזמי, מ"מ המזכיר (הצבאי) לקבינט המלחמתי, ובא־כוחי בועדת־ראשי־המטות, שהיה משכים לראותני מדי בוקר. דרך־כלל היו עמו, אפוא, הרבה דברים־שבכתב להביאם לפני ועדת־ראשי־המטות לעת התכנסה בעשר וחצי. תוך כדי דיון במצב בכללותו הקדישו ראשי־המטות את מלוא תשומת־הלב להשקפותי. בין שלוש לחמש אחר־הצהרים, אם אך לא היו בינינו איזה קשיים המצריכים היוועצוּת נוספת, מוכנה היתה כבר שורה שלמה של פקודות ומברקים, שנשלחו על ידי או על ידי ראשי־המטות והוסכמו בינינו, המוסרים דרך־כלל את כל ההחלטות שיש בהן צורך מיידי.

במלחמה טוטאלית מן הנמנע הוא למתוח איזה קו מדויק בין בעיות צבאיות לבלתי־צבאיות. העובדה שלא אירע כל חיכוך מעין זה בין הסגל הצבאי לסגל של הקבינט המלחמתי באה בראש־וראשונה בזכות אישיוּתו של סיר אדוארד בריג’ס, מזכיר לקבינט המלחמתי. לא די שבנו זה של “משורר־הכתר”־לשעבר היה עובד מוכשר ביותר שאינו יודע לאות, אלא שגם היה אדם מצוין במידה בלתי־רגילה בעוז, יכולת וקסם אישי, ובלי שמץ קנאתנוּת בטבעו. הוא לא נתן דעתו אלא על זה שתשרת מזכירוּת הקבינט המלחמתי בכללוּתה את ראש־הממשלה ואת הקבינט המלחמתי עד קצה גבול יכלתה. מעולם לא עלה על לבו הרהור בדבר עמדתו האישית, ומעולם לא נשמעה מלה של זעף בין הפקידים האזרחיים והצבאיים של המזכירוּת.

אם נתגלעו איזה חילוקי־דעות בשאלות רחבות יותר, הייתי קורא לישיבה של ועדת־ההגנה שליד הקבינט המלחמתי, שבתחילה נמנו עליה מר צ’מברליין, מר אטלי, ושלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים, וראשי־המטות היו משתתפים בה. לאחר 1941 נתמעטו הישיבות הרשמיות האלו.³ עם שהחל המנגנון לפעול למישרים יותר, הגעתי לכלל מסקנה ששוב אין צורך בפגישות היומיומיות של הקבינט המלחמתי ובנכחוּתם של ראשי־המטות. לבסוף הנהגתי אפוא את מה שנתקרא בינינו לבין עצמנו בשם “מסדר־יום־ב' של הקבינט”. מדי יום־ב' היתה מתכנסת מועצה רבת משתתפים – כל הקבינט המלחמתי, המיניסטרים של השירותים והמיניסטר לבטחון הפנימי, שר האוצר, מזכירי־הממלכה לעניני הדומיניונים ולעניני הודו, מיניסטר המודיעין, ראשי־המטות, והממוּנה הרשמי על משרד־החוץ. בישיבות אלו היה כל אחד מראשי־המטות מספר את סיפורו על כל מה שאירע משך שבעת הימים האחרונים; ואחריהם היה שר־החוץ בא אף הוא ומספר על כל המאורעות החשובים בעניני חוץ. בשאר ימות השבוע היה הקבינט המלחמתי מתכנס לישיבה לבדו, וכל הענינים החשובים הטעונים החלטה הובאו לפניו. מיניסטרים אחרים מן הנוגעים בעיקר בנושאים העומדים לדיון היו משתתפים לצורך בירור בעיותיהם המיוחדות. חברי הקבינט המלחמתי היו מקבלים העתקים מכל המסמכים הנוגעים למלחמה, וראו את כל המברקים החשובים שהייתי שולח. ברבוֹת האמון ההדדי פחתה התערבותו של הקבינט המלחמתי בעניני מיבצעים, אף כי עקב אחריהם בתשומת־לב מרובה ומתוך מלוֹא הידיעה. חברי הקבינט המלחמתי הסירו מעל שכמי כמעט את כל נטל הענינים הפנימיים והמפלגתיים, ובכך עשאוני בן־חורין להתרכז בעיקר. ביחס לכל המיבצעים העתידים בעלי החשיבות הייתי נמלך בהם תמיד מבעוד עת; אבל אף כי עיינו בשׂוֹם־לב בשאלות העומדות על הפרק, הנה לעתים קרובות ביקשו שלא אמסור להם על תאריכים ופרטים, ובכמה מקרים אף הפסיקוני שעה שעמדתי לגלות להם את הדברים האלה.

מעולם לא התכוונתי להעמיד את משרד מיניסטר־ההגנה בחינת מחלקה ממשלתית בפני עצמה. דבר זה היה מצריך פעולת חקיקה, וכל ההסדרים העדינים שתיארתי, שרוּבם באו על מקומם בשלום הודות לרצון טוב אישי, היו טעונים אז ליבּוּן בתהליך חקיקה שלא־בעתוֹ. אולם קיים ופעיל היה תחת הנהלתו האישית של ראש־הממשלה האגף הצבאי של מזכירות הקבינט המלחמתי, שבימים שלפני המלחמה היה המזכירות של הועדה־להגנת־הקיסרות. בראש אגף זה עמד הגנרל איזמי, ושני עוזריו הראשיים הקולונל הוֹליס והקולונל ג’ייקובּ, ועמהם חבורה של קצינים צעירים יותר שנבחרו במיוחד מתוך כל שלושת השירותים המזוינים. מזכירוּת זו נעשתה סגל משרדו של מיניסטר־ההגנה. אין שיעור לחוב שאני חב לחבריה. הגנרל איזמי, הקולונל הוליס והקולונל ג’ייקוב עלו בתמידוּת בדרגה ובתהילה בהמשך המלחמה, ואיש מהם לא הוחלף. חילופים בשטח כה אינטימי הנוגע כל־כך בענינים סודיים גורמים נזק לניהולם הרצוף והיעיל של ענינים.

בועדת־ראשי־המטות נשמרה מידת יציבות שווה כמעט לזו, לאחר כמה חילופי־אישים בתחילה. כתוֹם תקופת כהונתו כראש־המטה של חיל־האוויר נעשה מרשל־התעופה ניוּאוֹל בספטמבר 1940 המושל הכללי של ניו־זילנד, ותחתיו בא מרשל־התעופה פּורטל, שהיה הכוכב המוּכּר של חיל־האוויר. פורטל נשאר אתי כל ימות המלחמה. סיר ג’ון דיל, שירש את הגנרל איירונסייד במאי 1940, נשאר ראש המטה־הכללי־הקיסרי עד שנתלווה עמי לוושינגטון בדצמבר 1941. אז מיניתי אותו לתפקיד נציגי הצבאי האישי אצל הנשיא וראש משלחת־המטות המאוחדת שלנו. יחסיו עם הגנרל מרשל, ראש־המטה של צבא ארצות־הברית, נעשו חוּלית־חיבּוּר שלא־תסולא־בפז בכל ענינינו, וכאשר מת בשׂאתו בעוֹל כעבור שנתים זכה לכבוד המיוחד־במינו של מקום מנוחת־עולם בבית־הקברות ארלינגטון, ה“ואלהאלה” שעד אז היתה מיוחדת אך ורק ללוחמים אמריקאיים. את תפקיד ראש־המטה־הכללי־הקיסרי מילא אחריו סיר אֶלן בּרוּק, שנשאר אתי עד הסוף.

מ־1941, משך קרוב לארבע שנים, שבחלקן הראשון עמדו בסימן פגעים ואכזבות הרבה, נגרם השינוי היחיד שחל בחבורה מצומצמת זו, אם בין ראשי־המטות ואם בסגל ההגנה, עקב פטירתו של האדמירל פאוּנד, שמת בשׂאתו בעוֹל. אפשר מאד שזהו הישׂג־של־שיא בהיסטוריה הצבאית הבריטית. דרגת רציפות דומה לזו השיג הנשיא רוזוולט בחוגו הוא. ראשי־המטות של ארצות הברית – הגנרל מרשל, האדמירל קינג והגנרל ארנולד, שאחרי כן הצטרף אליהם האדמירל ליהי – החלו יחדיו עם כניסתה של אמריקה למלחמה, ומעולם לא הוחלפו. הואיל והבריטים והאמריקאים העמידו לאחר זמן את הועדה־המשותפת־של־ראשי־המטות הרי היתה בכך תועלת שאין־ערוך־לה לכּל. מעולם לא נודע עדיין דבר דומה לזה בין בעלי־ברית.

לא אוכל לומר שמעולם לא היו בינינו חילוקי־דעות אפילו מבּית, אבל התפתחה ביני לבין ראשי־המטות הבריטיים מעין הסכמה שעלינו לשכנע ולשדל במקום שננסה לבטל זה את דעתו של זה. דבר זה נסתייע כמובן בעובדה שדיבּרנו באותה לשון מבחינה טכנית, ושותפים היינו במידה רבה בתורתנו הצבאית ובנסיוננו המלחמתי. על הרקע הזה המשתנה תדיר צעדנו כאיש אחד, והקבינט המלחמתי העניק לנו חירות החלטה גדולה יותר ויותר ותמך בנו בנאמנות שאינה יודעת לאוּת ורתיעה. לא היה חילוק, כבמלחמה הקודמת, בין פוליטיקאים לאנשי צבא, בין “לובשי הזיג” ל“חובשי המצחיה” – כינויים מאוסים שהעיבו על בהירוּת השיפּוּט. אכן התקרבנו מאד איש אל חברו, ונוצרו קשרי ידידוּת שאני מאמין כי זכו להערכה עמוקה.

יעילותה של מינהלה מלחמתית תלויה בעיקר בשאלה אם החלטות הנובעות מן הסמכות המוסכמת העליונה ביותר זוכות למעשה שיצייתו להן בקפדנות ובדיוק. זאת השגנו בבריטניה בעת משבר זו הודות לרוחב תפיסתו של הקבינט המלחמתי, לנאמנותו העזה ולהחלטתו הנחרצה בדבר הענין החיוני אשר לו התקדשנו. בהתאם להוראות שניתנו נעו אניות, גייסות ומטוסים וסובבו גלגלי חרושת. הודות לכל התהליכים האלה, והודות לאמון, לסלחנות ולנאמנות שעל גליהם נישאתי, מסוגל הייתי עד־מהרה לתת הדרכה אינטגרלית כמעט לכל צדי המלחמה. אכן, היה צורך בדבר זה, כי העתים היו קשות כל כך. השיטה נתקבלה משום שהכל הבינו מה־קרובים אנו אל מוות וחורבן. לא רק מוֹת היחיד, שהוא מנת־חלקם של כל באי־עולם, היה קרוב, אלא גם – דבר חשוב הרבה יותר – מותה של בריטניה, בשׂוֹרתה וגדוּלתה.

*

כל הרצאת־דברים על שיטות המימשל שהתפתחו בימי ממשלת הקואליציה הלאומית תהיה לקויה בחסר אם לא אסביר את שורת האיגרות האישיות ששלחתי לנשיא ארצות־הברית וראשיהן של שאר ארצות־חוץ ושל ממשלות הדומיניונים. חליפת איגרות זו צריכה תיאור. לאחר שהייתי משיג מן הקבינט איזה החלטות מפורשות שנדרשו ביחס למדיניוּת, הייתי מחבר ומכתיב בעצמי את המסמכים האלה, על הרוב במסגרת של חליפת־איגרות אינטימית ובלתי־רשמית עם ידידים וחברים. דרך־כלל ייטיב אדם לבטא את מחשבותיו בדבריו־הוא. רק לפעמים הייתי קורא את נוסח הדברים מראש לפני הקבינט. מדעתי את השקפותיהם של חברי הקבינט, עשיתי את מלאכתי מלוא מידת הנוחות והחירות הדרושות לי. מובן שהיו לי יחסים מצוינים ביותר עם שר־החוץ והמיניסטריון שלו, וכל חילוקי ההשקפות נתישבו בצוות. העברתי העתקים של מברקים אלה, בכמה מקרים לאחר שנשלחו, אל החברים הראשיים של הקבינט המלחמתי, ולמזכיר־הדומיניונים – כשהיו הדברים נוגעים אליו. מובן שבטרם אשלחם הייתי מוסר את העובדות לבדיקה מיניסטריונית, וכמעט כל האיגרות הצבאיות עברו באמצעות איזמי אל ראשי־המטות. חליפת־איגרות זו לא התנגשה כלל בקשרים הרשמיים או במלאכתם של השגרירים. אולם לאמיתו של דבר נעשתה זו הצינור לניהול הרבה ענינים חיוניים, ובניהול המלחמה על ידי נודע לה מקום חשוב לא פחות, ולעתים אף יותר, מאשר לתפקידי כמיניסטר ההגנה.

חוג האנשים המצומצם עד מאד, שהיה בן־חורין בתכלית להביע את דעתו, כמעט תמיד היה מרוצה מן הטיוטות והוא נתן בי מידת אמון גדלה והולכת. למשל, חילוקי דעות עם רשויות אמריקאיות, שלא נמצא להם פתרון בדרג השני, לעתים קרובות נתישבו תוך שעות מספר על ידי מגע־מישרים בפּסגה. אכן, במרוצת הזמן היתה יעילותו של ניהול־ענינים זה בדרג הפּסגה גלויה לעין כל כך שהוצרכתי להקפיד שלא ייעשה מכשיר לביצוע ענינים מיניסטריוניים רגילים. חזוֹר וחזוֹר דחיתי את בקשותיהם של עמיתי לפנייה אישית אל הנשיא בענינים חשובים שבפרטים. אילו צצו פניות אלו למעלה מכפי הראוי בחליפת־האיגרות האישית, כי אז היו מבטלות עד־מהרה את אפיה הפרטי ומתוך כך גם את ערכה.

מעט־מעט נעשו יחסי עם הנשיא הדוקים כדי־כך שעיקר הענינים בין שתי ארצותינו נתנהלו למעשה בחליפות־הדברים האישיות האלו בינו לביני. בדרך כך הושגה ההבנה השלמה שבינינו. בתורת ראש המדינה וראש הממשלה כאחד היה רוזוולט דובר ופועל מתוך סמכות בכל השטחים; ואני, כיון שעמד מאחרי הקבינט המלחמתי, ייצגתי את בריטניה הגדולה על דרג שווה כמעט לזה. ככה הושגה מידה רבה מאד של תיאוּם, וגם החסכון בזמן ומיעוט מספר אנשי־הסוד היו יקרי־ערך עד מאד. אני שלחתי את מברקי לשגרירות האמריקאית בלונדון, שעמדה במגע־מישרים עם הנשיא בבית הלבן על ידי מכונות צוֹפן מיוחדות. הבדלי השעון בין בריטניה לארצות־הברית סייעו למהירות שבה נתקבלו תשובות ונתישבו דברים. כל איגרת שהייתי מכין בערב, בלילה, או אפילו עד שעה שתים בבוקר, היתה מגיעה אל הנשיא בטרם יעלה על משכבו, ולעתים קרובות מאד היתה תשובתו מגיעה אלי לעת קומי למחרת בבוקר. בסך הכל שלחתי לו תשע־מאות־וחמישים איגרות, וקיבלתי לערך שמונה־מאות תשובות. היתה בי ההרגשה שאני עומד במגע עם אדם גדול מאד, שהוא גם ידיד בעל לב חם והדגוּל בלוחמים למטרות הנעלות אשר אותן אנו משרתים.

*

מאחר שהקבינט צידד בכך שאנסה להשיג משחתות מן הממשלה האמריקאית, ניסחתי בשעות אחר־הצהרים של ה־15 במאי את איגרתי הראשונה אל הנשיא רוזוולט מזמן שנעשיתי ראש־הממשלה. כדי לשמור על חוסר הרשמיוּת בחליפת האיגרות שבינינו חתמתי בחתימת “אישיות ימית לשעבר”, ובגחמה הזאת דבקתי כמעט בלי שום מקרה יוצא־מן־הכלל כל ימות המלחמה.

אף כי נשתנתה משׂרתי, מובטח אני שאינך חפץ כי אפסיק את חליפת־המכתבים הפרטית והאינטימית שלנו. כפי שודאי ידוע לך, הקדירו השמים חיש. לאויב יש עדיפוּת ניכרת באוויר, והטכניקה החדשה שלו עושה רושם עז על הצרפתים. כשלעצמי סבור אני כי המערכה ביבשה אך החלה, ורוצה הייתי לראות את המוני הצבאות מתנגשים. עד עכשיו הפעיל היטלר רק יחידות מיוחדות בטנקים ובאוויר. הארצות הקטנות מנופּצות פשוט אחת־אחת כגפרורים. אף כי עדיין אין הדבר בחזקת ודאי, הרי עלינו לצפות לכך שמוסוליני יזדרז לקחת חלק בביזת הציביליזציה. אנו מצפים לכך שנותקף פה בעצמנו, הן מן האוויר הן על ידי חיילות מוצנחים ומוטסים, בעתיד הקרוב, ואנו מתכוננים לקראת זאת. אם יהיה צורך בדבר נמשיך במלחמה לבדנו, ואין אנו מתיראים מפני כך.

אבל אני מאמין שמבין אתה, אישי הנשיא, שקולה וכוחה של ארצות־הברית אפשר לא יהיה להם שום ערך אם יעבור עוד זמן רב מדי עד שיורגש בהם. אפשר שתהיה לפניכם אירופה מנוֹאצת ומשועבדת לגמרי, שתקום במהירות מדהימה, והעוֹמס אפשר שיכבד משׂאתנו. כל מה שאני מבקש עכשיו הוא שתכריזו על מעמד של צד בלתי־לוחם, שפירושו יהיה שתעזרו לנו בכּל פרט להפעלת כוחות מזוינים ממש. הצרכים המידיים, הם, קודם־כל, השאָלת ארבעים או חמישים מן המשחתות הישנות יותר אשר ברשותכם, לגישור הפּער בין מה שמצוי בידינו עתה לבין הבניה החדשה הגדולה, שהחילונו בה בראשית המלחמה. בשנה הבאה כעת־חיה יהיה לנו רב. אבל אם בינתים תצא איטליה נגדנו בעוד מאה צוללות, אפשר שיהיו כוחותינו מאומצים עד לשברון. שנית, רוצים אנו בכמה מאות מטוסים מן הטיפוסים החדשים ביותר, שאתם מקבלים אותם עכשיו. נוכל לשלם בשבילם במטוסים הנבנים עתה בשבילנו בארצות־הברית, שלישית, ציוד ותחמושת נגד מטוסים, שגם מהם יהיה לנו רב שנה הבאה, אם נזכה לראותה. רביעית, העובדה שנשקפת סכנה לאספקת הבּצר שלנו משוודיה, מצפון־אפריקה, ואולי גם מספרד הצפונית, מזקיקה אותנו לקניית פלדה בארצות־הברית. הוא הדין גם ביחס לחמרים אחרים. כל זמן שנוכל, נוסיף לשלם את מחירם בדולרים, אבל רוצה הייתי להרגיש מידה מתקבלת־על־הדעת של בטחון שגם אם לא נוכל לשלם עוד, בכל זאת תתנו לנו את החומר. חמישית, אנו מקבלים ידיעות רבות על נחיתות מוצנחות או מוּטסות של גרמנים באירלנד. ביקורו של אסקדרון אמריקאי בנמלי אירלנד, שאפשר גם אפשר יהיה להאריכו, לא יסולא בפז. ששית, אני מקווה שתדאגו לכך שהיאפאנים לא ירעישו בפאציפי, ותוכלו להשתמש בסינגפור בכל צורה הנראית לכם. הפרטים על החומר המצוי בידינו יימסרו לך בכתב.

במיטב האיחולים וכל הכבוד…

ב־18 במאי נתקבלה מן הנשיא תשובה שבה הוא מקדם בברכה את המשך חליפת־האיגרות הפרטית שבינינו ומטפל במשאלותי. ההשאלה או המתן של ארבעים או חמישים משחתות ישנות, נאמר בתשובה, תצריך היתר מטעם הקונגרס, ואין השעה יפה לכך. נכון הוא להקל עד קצה גבול יכלתו על ממשלות הברית בהשגת הסוגים החדישים ביותר של מטוסים, ציוד ותחמושת נ. מ. ופלדה מתוצרת ארצות־הברית. בכל הדברים האלה תזכינה פניותיו של בא־כוחנו, מר פּרוויס המסור והמחונן עד מאד (שלא ארכו הימים ונפל חלל בתאונת־אוויר), לתשומת־הלב החביבה ביותר. הנשיא יעיין בשׂוֹם־לב בהצעתי שתבקר שייטת אמריקאית בנמלי אירלנד. באשר ליאפאנים, הסתפק בהזכרת ריכוזו של הצי האמריקאי בפרל־הרבּוֹר.

*

ביום ב', ה־13 במאי, ביקשתי מבית־הנבחרים, שנקרא לישיבה מיוחדת, הצבעת אמון לממשלה החדשה. לאחר שמסרתי על ההתקדמות במילוי המשרות השונות, אמרתי: “אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות וזיעה”. בכל ההיסטוריה הארוכה שלנו מעולם לא יכול שום ראש־ממשלה להעמיד בפני הפרלמנט והאומה תכנית שהיא בעת־ובעונה־אחת כה קצרה וכה מקוּבּלת על הלבבות. סיימתי בדברים הבאים:

אתם שואלים, מהו הקו שלנו? ואני אומר: הקו הוא לאסור מלחמה, בים, ביבשה ובאוויר, בכל כוחנו ובכל הכוח אשר יוכל האלוהים לתת לנו: לאסור מלחמה נגד מימשל עריצות מזווע, שמעולם לא היה כדוגמתו בפרשת־הקורות האפלה והמדאיבה של פשעי אנוש. זהו הקו שלנו. אתם שואלים, מהי מטרתנו? יכול אני לענות במלה אחת: נצחון – נצחון בכל מחיר, נצחון על אף כל האימים; נצחון, ותהי הדרך ארוכה ויגעה כאשר תהיה; כי בלי נצחון אין קיום. יוּבן־נא הדבר הזה: אין קיום לקיסרות הבריטית; אין קיום לכל מה שהקיסרות הבריטית מסמלת, אין קיום לכוח הדורות הדוחף ומניע את האנושות קדימה אל מטרתה. אבל אני מקבל עלי את תפקידי ברוח נכונה ובתקוה. אני חש בטחון כי הבריות לא יניחו לענין שלנו להיכּשל. בזמן הזה רואה אני את עצמי זכאי לדרוש את עזרת הכל, ואני אומר, “הבה, אפוא, נצעד יחד קדימה בכוחנו המאוחד”.

בשאלות הפשוטות האלו הצביע הבית פה־אחד, והתפזר עד ל־21 במאי.

*

הנה כך החילונו כולנו במשׂימתנו המשותפת. מעולם לא קיבל ראש־ממשלה בריטי מעמיתיו בקבינט את הסעד הנאמן והכּן אשר ממנו נהניתי משך חמש השנים הבאות מצד אנשים אלה מכל המפלגות שבממלכה. הפרלמנט, אף כי התמיד במתיחת בקורת חפשית ופעילה, נתן תמיכה רצופה ומכרעת לכל האמצעים שהציעה הממשלה, והאומה היתה מאוחדת ונלהבת כאשר לא היתה עוד מעולם. אכן, כך יאה היה, כי עוּתדו לנו מאורעות נוראים מכל אשר צפה איש בדמיונו.

פרק שני: הקרב על צרפת

השבוע הראשון: גאמלן 10 במאי – 16 במאי

תכנית “ד” – פקודת הקרב הגרמנית – השריון הגרמני והצרפתי – התקדמות הצרפתים והבריטים בשטח בלגיה – הולנד נכבשת – הבעיה הבלגית – עליונותה המוּכּרת של צרפת בחכמת המלחמה – הפירצה באַרדנים – קשייה של בריטניה בשלב של מלחמת־בין־השמשות – התקדמותה של תכנית ד – הבשורות הרעות של ה־13 וה־14 בחודש – קבוצת־הגייסות של קלייסט מבקיעה את החזית הצרפתית – אבידות בריטיות כבדות באוויר – הסייג הסופי שלנו להגנת המולדת – ריינוֹ מטלפן אלי בבוקר ה־15 – השמדת המחנה הצרפתי התשיעי מול פירצת הארדנים – “הפסק אש” בהולנד – האיום האיטלקי – אני טס לפאריז – פגישה בקיי־ד’אורסיי – דברי הגנרל גאמלן – אין עתודה אסטרטגית: “Aucune” – התקפות מוצעות על ה“טריז” הגרמני – תביעות הצרפתים לטייסות־קרב בריטיות נוספות – מברקי אל הקבינט באור ל־17 במאי – הקבינט מסכים לשלוח עוד עשר טייסות של מטוסי־קרב

אותו רגע במוצאי יום ה־10 במאי שבּו קיבלתי עלי את האחריות לא נדרשתי, כשם שלא נדרשו עמיתי בממשלה החדשה שלא הורכבה עדיין, להחליט שום החלטה חדשה בדבר קידום פני הפלישה הגרמנית לארצות־השפלה. מכּבר הובטח לנו כי יש הסכמה מלאה בין המטות של צרפת ובריטניה בדבר תכנית ד של הגנרל גאמלן, שכבר הופעלה מאז עלוֹת השחר. אכן, עד לבוקר ה־11 בחודש הושגה התקדמות גדולה בכל המיבצע העצום. באגף שלצד הים כבר החל המחנה הצרפתי השביעי של הגנרל ז’ירו בפריצתו ההרפתקנית לתוך הולנד. במרכז היו הפטרולים של המכוניות המשוריינות הבריטיות מן הגדוד ה־12 של ה“לאנסרס” על הנהר דייל, ומדרום לחזית שלנו היתה כל קבוצת־הגייסות הראשונה של הגנרל בּיוֹט חופזת קדימה אל הנהר מז. ראשי צבאות הברית גרסו כי תכנית ד, אם תצליח, תחסוך בין שתים־עשרה לחמש־עשרה אוגדות על ידי קיצור החזית נגד גרמניה: ומלבד זאת היה, כמובן, הצבא הבלגי בן עשרים־ושתים אוגדות. מחוץ לצבא ההולנדי בן עשר אוגדות, שבלעדיהם היו כלל כוחותינו במערב פחוּתים מבחינה מספרית. לפיכך לא היה בי רצון כלשהו להתערב בתכניות הצבאיות, ומתוך תקוה המתנתי לחבטה הממשמשת ובאה.

בכל זאת, אם נחזור ונסקור את פני הדברים באור שלאחר־מעשה, מתבלט המסמך החשוב שחיברו ראשי־המטות הבריטיים ב־17 בספטמבר 1939⁴. במסמך זה טענו ראשי־המטות כי כל זמן שלא יהיה הצבא הבלגי מחזיק כהלכה בחזית שלו על הנהר מז ועל תעלת־אלברט טעות תהיה זו מצד הבריטים והצרפתים לחוש לעזרתם. ותחת זאת עליהם לעמוד איתן בחזית הצרפתית, או לכל היותר להזיז קמעה את זרוע שמאלם אל קו הסכלדה. מאז הימים הללו של ספטמבר 1939 הושג הסכם על ביצועה של תכנית ד של הגנרל גאמלן. אולם בפרק־הבינים לא אירע שום דבר שיהיה בו כדי ליטול מתוֹקף השקפתם הראשונה של ראשי־המטות הבריטיים. נהפוֹך הוא, אירעו דברים רבים העשויים לחזקה. הצבא הגרמני הוסיף כוח ובשלוּת מחודש לחודש, וכוחו בשריונים האדיר בהרבה. הצבא הצרפתי, שכירסמהו הקומוניזם היונק השראה מן הסובייטים והחורף הממושך והעגום בחזית עירער את רוחו, ירד למעשה באיכותו. ממשלת בלגיה, שהשליכה את יהבה על מידת הכבוד שינהג היטלר בחוק הבינלאומי ובנייטראליות הבלגית, לא השיגה שום תכנון משותף בר־פעולה בין ראשי צבאה לראשי צבאות הברית. המכשולים נגד טנקים וקו־ההגנה, שצריכים היו הבלגים להכינם בחזית נאמיר־לוּבן, היו בלתי־מספיקים ובלתי־מוגמרים. הצבא הבלגי, שהיו בו הרבה אנשים אמיצים ועזי־החלטה, כמעט לא יכול להתכשר לקרב מחשש פן יפגע בנייטראליות. לאמיתו של דבר הובקעה החזית הבלגית בנקודות רבות על ידי הגל הראשון של ההסתערות הגרמנית. עוד בטרם יתן הגנרל גאמלן את האות לבצע את תכניתו המוכנה מכבר. עתה לא נותר עוד לקוות אלא להצלחה באותו “קרב־מצח” עצמו שהפיקוד העליון הצרפתי הכריז כי מנוי וגמור אתו להימנע ממנו.

כשפרצה המלחמה שמונה חדשים קודם לכן היה עיקר כוחם של הצבא וחיל־האוויר הגרמניים מרוכז בפלישה לפולין ובכיבושה. לאורך כל החזית המערבית, מאֶכּס־לא־שאפל (היא אַכן) עד לגבול שוייץ, עמדו ארבעים־ושתים אוגדות גרמניות בלי שריון. לאחר הגיוס יכלה צרפת לפרוס מולם כוחות השקולים כנגד שבעים אוגדות. מטעמים שכבר הוסברו לא נראתה אז שום אפשרות להתקיף את הגרמנים. שונה תכלית שינוי מזה היה המצב ב־10 במאי 1940. האויב, שהפיק תועלת משמונה חדשי השהיה ומחורבנה של פולין, חימש, צייד ואימן כ־155 אוגדות, שעשר מהן היו משוריינות (“פּאנצר”). ההסכם של היטלר עם סטאלין נתן לו את האפשרות להסתפק במזרח בהחזקת הכוחות הקטנים ביותר. לדברי הגנרל האלדר, ראש המטה הגרמני, לא עמד מול רוסיה “אלא כוח חיפּוי קל, הכּשר בדוחק לגביית תשלומי מכס”. מבלי חשוֹש לעתידה שלה התבוננה הממשלה הסובייטית אל חורבן אותה “חזית שניה” במערב, שעד־מהרה עתידה היתה לתבעה בהתרגשות כה רבה ולחכות לה זמן כה רב בחבלי יסוריה. לפיכך היה ביכלתו של היטלר להנחית את מהלומתו על צרפת בכוח של 126 אוגדות ובמלוא כוח השריון העצום של עשר אוגדות “פאנצר”, הכוללות קרוב לשלושת אלפים כלי־רכב משוריינים, שלפחות אלף מהם היו טנקים כבדים.

הכוחות האדירים האלה נפרסו מן הים הצפוני עד שוייץ לפי הסדר הבא:

קבוצת־הגייסות ב, כוללת 28 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־בּוֹק, ערוכה לאורך החזית מן הים הצפוני עד אֶכּס־לא־שאפּל, היתה מעוּתדת לכבוש את הולנד ובלגיה, ואחרי כן להתקדם לתוך צרפת כאגף הימני הגרמני.

קבוצת־הגייסות א, בת 44 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־רוּנדשטט, המגלמת את ההתקפה העיקרית, נערכה לאורך החזית מאֶכּס־לא־שאפּל עד המוֹזל.

קבוצת־הגייסות ג, בת 17 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־לבּ, החזיקה בקו הריין מן המוזל עד לגבול שוייץ.

עתודת האוֹ.ק.ה. (הפיקוד העליון של הצבא) הכילה ארבעים־ושבע אוגדות לערך, שעשרים מהן היו בגדר עתודה מיידית מאחרי קבוצות־הגייסות השונות ועשרים־ושבע היו בעתודה כללית.

מול המערך הזה, שכמובן לא ידענו בדיוק את כוחו ומערכיו, השתרעה קבוצת־הגייסות הראשונה תחת פקודת הגנרל בּיוֹט, המורכבת חמישים־ואחת אוגדות, אשר תשע מהן הוחזקו בעתודה של המטה הכללי, וכוללת תשע אוגדות בריטיות, מקצה קו־מאז’ינו סמוך ללונגוי עד לגבול הבלגי ומאחרי הגבול עד לים נוכח דונקרק. קבוצות־הגייסות השניה והשלישית, תחת פקודת הגנרלים פּרטלא ובסוֹן, שמנו, יחד עם העתודות, ארבעים־ושלוש אוגדות, שמרו על הגבול הצרפתי מלונגוי עד שוייץ. נוסף על כך היו לצרפתים כמו תשע אוגדות בקו־מאז’ינו גופו – סך־הכל 103 אוגדות. מרגע שיופעלו צבאות בלגיה והולנד תיווספנה עליהן עשרים־ושתים אוגדות בלגיות ועשר הולנדיות. הואיל ושתי הארצות האלו הותקפו מיד, היה המנין הכולל של האוגדות שעמדו להלכה לרשות צבאות הברית ב־10 במאי 135, שהוא למעשה כמספר האוגדות שהיו לאויב. כפי הידוע לנו עתה. אילו אוּרגן וצויד כראוי, אילו אוּמן והונהג היטב, הרי לפי מתכּונת המלחמה הקודמת היה לכוח הזה סיכוי נאה לעצור את הפלישה.

אולם הגרמנים היו בני־חורין גמורים לבחור את הרגע, את הכיוון ואת העצמה של התקפתם. יותר ממחצית הצבא הצרפתי עמדה בגיזרה הדרומית ובגיזרה המזרחית של צרפת. וחמישים־ואחת האוגדות הצרפתיות והבריטיות אשר בקבוצת־הגייסות מס. 1 של הגנרל בּיוֹט, עם כל העזרה הבלגית וההולנדית שיכלו לקבל, הוצרכו לעמוד בפני ההסתערות של יותר משבעים אוגדות־אויב תחת פקודת בּוֹק ורונדשטט בין לונגוי לים. הצירוף של הטנק האטים כמעט בפני אש תותחים עם מפציץ־הצלילה, צירוף שנמצא מוצלח כל כך בפולין באמת־מידה קטנה יותר, עתיד היה שוב לשמש ראש־המחץ להתקפה העיקרית, וקבוצה של חמש אוגדות שריון ושלוש אוגדות ממוכּנות תחת פקודת קלייסט, שנכללה בקבוצת־הגייסות הגרמנית א. כוונה בדרך האַרדנים אל סדאן ומוֹנתרמה.

נוכח ארחות מלחמה חדישים כאלה פרסו הצרפתים כ־2,300 טנקים, רוּבּם קלים. היחידות המשוריינות שלהם כללו אי־אלה טיפוסים חדשים אדירי־כוח, אבל יותר ממחצית כוח השריון הכולל שלהם הוחזק בגדודים מפוזרים של טנקים קלים, לשיתוף־פעולה עם חיל־הרגלים. האוגדות המשוריינות שלהם, שרק בכוחן יכלו לעמוד בפני הסתערות השריונים ההמונית, היו פזורות על פני חזית רחבה, ואי־אפשר היה לאספן יחד על מנת שתפעלנה במלוכּד. בריטניה, מחצבתו של הטנק, עתה־זה סיימה את הרכבתה ואימוניה של אוגדה משוריינת ראשונה (328 טנקים). שעדיין נמצאה באנגליה.

מטוסי־הקרב הגרמניים שרוכזו עתה במערב עלו בהרבה על הצרפתיים במספר ובאיכות. חיל־האוויר הבריטי בצרפת כלל את עשר טייסות הקרב (מטוסי האריקיין) שאפשר היה להפרישם מהגנת המולדת החיונית, שמונה טייסות של מטוסי באַטל, שש של מטוסי בלנהיים, וחמש של מטוסי ליסנדר. שלטונות התעופה הצרפתיים וכן הבריטיים לא הצטיידו במפציצי־צלילה, שנתבלטו עתה כבפולין ועתידים היו למלא תפקיד חשוב בערעור רוחו של חיל־הרגלים הצרפתי, ובפרט של חילותיו הצבעוניים.

בלילה אור ל־10 במאי זינקו כל הכוחות הגרמניים בקבוצות־הגייסות של בוק ורונדשטט קדימה לעבר צרפת על פני גבולות בלגיה, הולנד ולוּכּסמבּוּרג, ועל ההתקפה בישׂרו הפצצות נרחבות על שדות־תעופה, קווי תחבורה, מפקדות־צבא ומחסנים. כמעט בכל המקרים הושגה הפתעה טקטית שלמה. מתוך החשכה יצאו פתאום קבוצות אין־מספר של חיילי־סער נלהבים וחמושים היטב, נעזרים תכופות בארטילריה קלה. ושעה ארוכה לפני עלות השחר היו מאה וחמישים מילים של חזית אחוּזים להבות. הולנד ובלגיה, שהותקפו בלי שום תואנה ואזהרה, שיועו לעזרה. ההולנדים שׂמו מבטחם בקו המים שלהם; כל הסכרים שלא נכבשו ולא הוסגרו במעל נפתחו, ושומרי־הגבול ההולנדים ירו על הפולשים. הבלגים הצליחו להרוס את גשרי הנהר מז, אבל הגרמנים כבשו שני גשרים שלא נפגעו על פני תעלת־אלברט.

על פי תכנית ד הוצרכה קבוצת־הגייסות הראשונה של בעלי־הברית, תחת פקודתו של הגנרל בּיוֹט, על צבאה הבריטי הקטן אך המשובח עד מאד, להתקדם מזרחה לתוך בלגיה, מרגע שיסיגו הגרמנים את הגבול. הכוונה היתה להקדים את האויב ולעמוד על הקו מז־לוּבן־אנטוורפן. נוכח אותו קו, לאורך המז ותעלת־אלברט, נמצאו הכוחות הבלגיים העיקריים. אם יבלמו הללו את ההסתערות הגרמנית הראשונה, תחזק קבוצת־הגייסות את ידם. לכאורה היה מסתבר יותר שהבלגים ייהדפו מיד עד לקו של בעלי־הברית. ואכן כך אירע. ההנחה היתה כי במקרה זה תתן ההתנגדות הבלגית רווח־נשימה קצר, ובתוך פרק־זמן זה יוכלו הצרפתים והבריטים לארגן את עמדתם החדשה; דבר זה בוּצע בכל מקום, מחוץ לחזית הגורלית של המחנה התשיעי הצרפתי. בקצה השמאלי, הוא אגף הים, היה המחנה השביעי הצרפתי צריך לכבוש את האיים החולשים על שפך הנהר סכלדה, ואם אפשר לסייע להולנדים על ידי התקדמות בכיוון ברדה. הסברה היתה כי באגפנו הדרומי אין צבאות מודרניים גדולים יכולים לעבור בארדנים, ודרומית מהם שוב החל קו הביצורים הרצוף, הוא קו־מאז’ינו, המתמשך אל הריין ולאורך הריין עד שוייץ. לפיכך דומה היה שהכל תלוי במכת־הנגד השמאלית הקדומנית של המחנות הצפוניים של צבאות הברית. דבר זה מצדו שוב היה תלוי במהירות שבּה ייתכן לכבוש את בלגיה, במובן זה עוּבּד הכל לפרטי־פרטים, ודי היה במתן אות כדי להטיל קדימה את כוחות הברית המונים הרבה למעלה ממיליון איש. ב־5.30 בבוקר ה־10 במאי קיבל הלורד גורט מן הגנרל ז’ורז' הודעה הפוקדת על “אזעקות 1, 2, ו־3”; לאמור, כוננוּת מיידית לכניסה לבלגיה. בשעה 6.45 בבוקר פקד הגנרל גאמלן על ביצוע תכנית ד, והתכנית המוכנה מכבר של הפיקוד העליון הצרפתי, שהבריטים סרו למשמעתו, הופעלה מיד.

*

מר קוֹלין, שבּיקרני בהיותו ראש ממשלת הולנד ב־1937, הסביר לי אז את היעילות הנפלאה של שיטת ההצפה ההולנדית. הוא הסביר כי על ידי קריאה טלפונית משולחן הסעודה בצ’ארטוול יכול הוא ללחוץ על כפתור שיעמיד בפני פולש מכשולי מים שאין לעברם. אך כל אלה היו דברי הבל. כוח מכריע הוא כוחה של מדינה גדולה נגד קטנה בתנאי זמננו. הגרמנים הבקיעו להם דרך בכל מקום, כשהם גושרים על פני התעלות או משתלטים על הסכרים ופיקוחי־המים. בן־יום קמו והשתלטו על כל הקו החיצון של הביצורים ההולנדיים. בתוך כך החל חיל־האוויר הגרמני להפעיל את עצמתו נגד ארץ חסרת־מגן. תקות ההולנדים שהעקיפה הגרמנית הימנית תפסח עליהם, כמו שפסחה עליהם במלחמה שעברה, הושׂמה לאל.

פרשת בלגיה טעונה הסבר מעמיק יותר. כמה מאות אלפי קברות בריטיים וצרפתיים בבלגיה משמשים זכר למאבק של המלחמה הקודמת. המדיניות הבלגית בשנים שבין המלחמות לא התחשבה די הצורך בעבר. המנהיגים הבלגים ראו בעינים דאוגות את חולשתה הפנימית של צרפת ואת הפאציפיזם ההססני של בריטניה. הם דבקו בנייטראליוּת קפדנית. בשנים שקדמו לפלישה החדשה לארצם היתה עמדתם כלפי שני המערכים האדירים שעמדו זה כנגד זה חסרת־משוא־פנים בהחלט, על כל פנים מבחינה רשמית. יש לעשות מאמץ גדול כדי להבין את הבעיות הנוראות של מדינה קטנה השרויה במצוקה כזאת, אבל הפיקוד העליון הצרפתי דיבר משך שנים במרירות על הקו שנקטה ממשלת בלגיה. סיכּוים היחיד של הבלגים להגן על גבולם מפני התקפה גרמנית היה טמון בברית הדוקה עם צרפת ובריטניה. הקו של תעלת־אלברט ושאר קווי מים היו נוחים מאד להגנה, ואילו נערכו צבאות בריטניה וצרפת אחרי הכרזת המלחמה, בעזרת הצבא הבלגי, על גבולות בלגיה מבעוד־מועד כי אז אפשר היה להכין ולבצע מן העמדות האלו התקפה חזקה מאד נגד גרמניה. אבל ממשלת בלגיה סבורה היתה כי בטחונה תלוי בנייטראליוּת הנוקשה ביותר, ותקותם היחידה היתה מיוסדת על שמירת־אמונים ויחס של כבוד לחוזים מצד גרמניה.

אף לאחר שנכנסו בריטניה וצרפת למלחמה אי־אפשר היה לשדלם לחזור ולהצטרף לברית הישנה. הם הצהירו כי יגנו על הנייטראליוּת שלהם עד מוות, והעמידו תשע־עשיריות מכוחותיהם על הגבול הגרמני, ועם זאת אסרו על הצבא האנגלו־צרפתי באיסור חמור להיכּנס לארצם ולעשות הכנות של ממש להגנתם או להנחתת מכות־נגד מקדימות. בניית הקווים החדשים והתעלה האנטי־טנקית משך החורף של 1939 על ידי הצבאות הבריטיים, שהמחנה הצרפתי הראשון לימינם, לאורך הגבול הצרפתי־הבלגי, היתה הצעד היחיד שיכולנו לעשותו. שאלה שאין להימלט ממנה היא אם על בסיס זה לא מן הראוי היה לבדוק מחדש את כל הקו של תכנית ד, ואם לא בחכמה היינו עושים אילו עמדנו ונלחמנו על הגבול הצרפתי, ומתוך הביצורים החזקים האלה היינו קוראים לצבא הבלגי להיסוג אליהם, תחת שנקפוץ אותה קפיצה נחשונית וחפוּזה אל הדייל או אל תעלת־אלברט.

*

אין איש יכול להבין את ההחלטות של התקופה ההיא מבלי לתפוס מה־כבירה היתה סמכותם של המנהיגים הצבאיים הצרפתים ועד־מה האמין כל קצין צרפתי כי לצרפת הבכוֹרה בחכמת המלחמה. צרפת ניהלה את מלחמת־היבשה הנוראה מ־1914 עד 1918 ונשאה בעיקר נטלה. אבדו לה מאה וארבעים ריבוא בהרוגים. פוֹש קיבל את הפיקוד העליון, והצבאות הגדולים של בריטניה והקיסרות, בני ששים עד שבעים אוגדות, הועמדו בלי סייג, בדומה לאמריקאים, תחת פקודותיו. עתה מנה חיל־המשלוח־הבריטי רק שלוש־מאות או ארבע־מאות אלף איש, הפזוּרים מן הבסיסים בהאבר ולאורך החוף עד לקו, לעומת קרוב למאה אוגדות צרפתיות, למעלה משני מיליונים צרפתים, המחזיקים בפועל בחזית הארוכה מבלגיה עד שוייץ. לפיכך מובן היה הדבר שנעמיד עצמנו תחת פקודתם ונקבל את שיפּוּטם. הסברה היתה שהגנרל ז’ורז' יטול לידיו את הפיקוד המלא על צבאות צרפת ובריטניה בשדה־הקרב מן הרגע שתוכרז המלחמה, ולפי אותה סברה היה הגנרל גאמלן עתיד לפרוש לעמדה של ייעוּץ במועצה הצבאית הצרפתית. ואולם הגנרל גאמלן לא נטה לוותר על שליטתו כגנרליסימוֹ. הוא החזיק בניהול העליון. התנגשות סמכוּיות מטרידה התפתחה בינו לבין הגנרל ז’ורז' משך שמונה חדשי ההפוּגה. לפי דעתי לא ניתנה לגנרל ז’ורז' מעולם ההזדמנות לעבּד את התכנית האסטרטגית בשלמוּתה ועל אחריותו הוא.

המטה הכללי הבריטי והמפקדה שלנו בשדה חששו מכבר לפירצה שבין הקצה הצפוני של קו־מאז’ינו לתחילת הקו המבוצר הבריטי לאורך הגבול הפרנקו־בלגי. מר הוֹר־בלישה, מזכיר הממלכה לעניני מלחמה, עורר את השאלה כמה פעמים בקבינט המלחמתי. פנינו בענין זה בצינורות צבאיים. אכן, הקבינט והמנהיגים הצבאיים שלנו חששו, כמובן, למתוח בקורת על אלה שצבאותיהם חזקים פי־עשרה משלנו. הצרפתים היו סבורים שצבאות מודרניים גדולים אינם יכולים לעבור את האַרדנים. המרשל פטן אמר לועדת הסנאט לענייני הצבא, “גיזרה זו אינה מסוכנת”. ביצורי־שדה מרובים נקבעו לאורך הנהר מז, אבל לא נעשה שום נסיון להקים קו חזק של עמדות־בטון ומכשולים אנטי־טנקיים, דוגמת זה שהעמידו הבריטים לאורך הגיזרה הבלגית. יתר על כן, המחנה הצרפתי התשיעי של הגנרל קוֹראפּ היה מורכב בעיקר חיילות הנופלים בהחלט מן הרמה הצרפתית. מתוך תשע האוגדות שלו היו שתים אוגדות של חיל־פרשים, ממוּכּנות בחלקן, אחת אוגדת־מבצרים, שתים (ה־61 וה־53) היו מסוג שני־במעלה, שתים (ה־22 וה־18) לא נפלו הרבה מאוגדות השירות הפעיל; רק שתים היו אוגדות של הצבא הסדיר הקבוע. כאן אפוא, מסדאן עד אירסון על־הנהר־אוּאַז, לאורך חזית של חמישים מיל, לא היו שום ביצורי־קבע, ולא היו אלא שתי אוגדות של חיילים מקצועיים.

אי־אפשר להיות חזק בכל מקום. לעתים קרובות נכון הוא ונחוץ להחזיק בגזרות ארוכות של חזית בכוחות חיפּוי קלים, אבל דבר זה צריך להיעשות כמובן רק במטרה לרכז עתוּדות גדולות יותר להתקפות־נגד לאחר שנתגלו נקודות המהלומה של האויב. פריסתן של ארבעים־ושלוש אוגדות, מחצית הצבא הצרפתי הנייד, מלונגוי עד לגבול שוייץ, אזור שכולו היה מוגן על ידי המצודות של קו־מאז’ינו או על ידי הריין הרחב ומהיר־הזרם, שמערכת ביצורים מיוחדת מאחריו, היתה בגדר מערך חסר־בינה. הסיכוּנים שצריך המתגונן להסתכן בהם קשים הם מאלה שחייב לקבל עליו תוקף, שלפי הסברה הוא החזק בנקודת ההתקפה. מקום שהדברים אמוּרים בחזיתות ארוכות מאד אפשר לשאת בסיכונים אלה רק על ידי עתודות ניידות חזקות היכולות להתערב חיש בקרב מכריע. הרבה דעות מוסמכות מחזקות את הטענה שהעתודות הצרפתיות היו בלתי־מספיקות, ומכל־מקום היתה חלוקתן גרועה. אחרי הכל הרי הפּירצה שמאחרי הארדנים פותחת את הדרך הקצרה ביותר מגרמניה לפאריז, ודורות על דורות היתה שדה־קרב מפורסם. אם יחדור האויב כאן, תקפּח כל התנועה הקדומנית של הצבאות הצפוניים את צירה, ובאותה מידה תהיה נשקפת סכנה לקווי התחבורה שלהם ולבּירה.

אגב סקירה לאחור רואים אנו כי הקבינט המלחמתי של מר צ’מברליין, אשר בו שימשתי, ואשר אני מקבל עלי את מלוא חלקי באחריות למעשיו או לאפס־מעשיו, לא היה צריך להימנע מלדון בדבר עם הצרפתים בסתיו ובחורף של 1939. ודאי יהיה זה ויכוח בלתי־נעים וקשה, כי בכל שלב יהיו הצרפתים יכולים לומר: “מדוע אינכם שולחים יותר חיילים משלכם? כלום לא תקבלו לידיכם גיזרה רחבה יותר של החזית? אם יש מחסור בעתודות, ספּקו אותן בבקשה. אנחנו גייסנו חמישה מיליונים⁵. אנחנו מקבלים את דעותיכם ביחס למלחמה בים: אנחנו ממלאים אחר תכניותיה של האדמירליות הבריטית. גלו־נא את מידת האמון הראויה בצבא הצרפתי ובבקיאוּתנו ההיסטורית בחכמת המלחמה ביבשה”.

אף על פי כן צריכים היינו לעשות זאת.

היטלר והגנרלים שלו לא היו שרויים בספקות הרבה ביחס להשקפות הצבאיות ולסידורים הכלליים של יריביהם. משך אותו סתיו ואותו חורף השפיעו בתי־החרושת הגרמניים שפע טנקים, שבנין המפעלים לייצורם ודאי כבר התקדם יפה בעת משבר מינכן ב־1938, ואשר הבשילו פרי למכביר בשמונה החדשים שעברו מאז החלה המלחמה. הקשיים הפיזיים של מעבר הארדנים לא הטילו עליהם מורא כלל. אדרבה, סבורים היו כי התוֹבלה המכנית המודרנית והכושר המאורגן העצום לסלילת כבישים יעשו את האזור הזה, שעד כה נחשב בלתי־עביר, לדרך הקצרה, הבטוחה והקלה ביותר לחדירה לצרפת ולשיבוּש כל התכנית הצרפתית להתקפת־נגד. הנה כך תיכנן הפיקוד העליון של הצבא הגרמני את פריצתו האדירה בדרך הארדנים על מנת לנתק את הזרוע השמאלית המפותלת של צבאות הברית הצפוניים בפרק־הכתף. תנועה זו, אם גם באמת־מידה גדולה הרבה יותר ובמהירות אחרת וכלי־נשק אחרים, היה בה משום דמיון לפריצה של נפוליאון ברמת פּראצן בקרב אוסטרליץ, שניתקה את כל תנועת הגלילה האוסטרו־רוסית, החריבתה ושברה את מרכזה.

*

עם מתן האות זינקו הצבאות הצפוניים להושיע את בלגיה ונהרו לאורך כל הכבישים, לתשואות התושבים. השלב הראשון של תכנית ד הושלם ב־12 במאי. הצרפתים החזיקו בגדה השמאלית של המז עד אוּי, והכוחות הקלים שלהם מעבר לנהר היו נסוגים והולכים נוכח הלחץ הגובר של האויב. האוגדות המשוריינות של המחנה הראשון הצרפתי הגיעו לקו אוּי־אנוּט־טירלמוֹן. הבלגים, שאיבדו את תעלת־אלברט, היו נסוגים אל קו הנהר ז’ט ותופסים את העמדה שהוכנה מראש מאנטוורפן עד לוּבן. הם החזיקו עדיין בלייז' ובנאמיר. המחנה השביעי הצרפתי כבש את האי ואלכרן ואת אי בוולנד הדרומי, ועומדים היו בקרב עם יחידות ממוּכנות של המחנה השמונה־עשר הגרמני על הקו הרנתאלז– ברגן־אוֹפּ־זום. התקדמותו של המחנה השביעי הצרפתי היתה מהירה כדי־כך שכבר אזל מלאי התחמושת שלו. יתרונו של חיל־האוויר הבריטי, באיכות אם גם לא במספר, כבר נראה לעין. עד למוצאי ה־12 בחודש לא היה אפוא כל יסוד להניח שאין הפעולות מתנהלות יפה.

אולם משך יום ה־13 בחודש הרגישה מפקדתו של הלורד גורט בכובד הלחץ הגרמני על החזית של המחנה התשיעי הצרפתי. עד רדת הערב התבסס האויב על הגדה המערבית של המז, משני עברי דינאן וסדאן. המטה הכללי הצרפתי עדיין לא ידע אל־נכון אם המאמץ הגרמני העיקרי מכוון בדרך לוּכּּסמבוּרג נגד האגף השמאלי של קו־מאז’ינו או שהוא מכוּון בדרך מאסטריכט כלפי בריסל. לכל אורך החזית לוּבן־נאמיר־דינאן עד סדאן התפתח קרב כבד ועז, אבל בתנאים שהגנרל גאמלן לא העלה אותם בדעתו, כי בטרם יספיק המחנה התשיעי הצרפתי להיאחז בדינאן כבר עט עליו האויב.

*

משך יום ה־14 בחודש החלו להגיע הבשורות הרעות. בתחילה היה הכל מעורפל. בשעה 7 בערב קראתי לפני הקבינט ידיעה שנתקבלה מאת מר ריינו ובה נאמר כי הגרמנים הבקיעו להם דרך בסדאן, כי הצרפתים אינם יכולים לעמוד בפני השילוב של טנקים והפצצות־צלילה, והם מבקשים עוד עשר טייסות של מטוסי־קרב על־מנת לחזור וליצב את הקו. ידיעות דומות נתקבלו אצל ראשי־המטות, והוסיפו שגם הגנרל גאמלן גם הגנרל ז’ורז' רואים את המצב בדאגה חמורה ושהגנרל גאמלן נפתע ממהירות התקדמותו של האויב. לאמיתו של דבר הרי הקבוצה של קלייסט, על שיפעת השריונים הכבדים והקלים אשר לה, השמידה או פיזרה כליל את החיילות הצרפתים אשר ממש מולה, ועתה יכלו הללו להתקדם בקצב שעדיין לא נודע כמוהו במלחמה. כמעט בכל הנקודות שבהן באו הצבאות במגע היתה התקפת הגרמנים מכרעת בכבדה ובזעמה. הם צלחו את המז בגיזרת דינאן בעוד שתי אוגדות משוריינות. לפאת צפון היו הקרבות בחזית של המחנה הראשון הצרפתי כבדים ביותר. הקורפּוּסים הבריטיים הראשון והשני עדיין היו בעמדותיהם בין וואבר ללובן, מקום שעמדה האוגדה השלישית שלנו, תחת פקודת הגנרל מונטגומרי, בקרבות עזים. צפונית יותר משם היו הבלגים נסוגים אל ביצורי אנטוורפן. המחנה הצרפתי השביעי, באגף הים, נסיגתו מהירה היתה עוד יותר מהתקדמותו.

מרגע הפלישה החילונו במיבצע “רויאל מארין”, זריעת מוקשי־הנהר בריין, ובשבוע הראשון לקרב “הושטו” קרוב ל־1,700 מהם⁶. המוקשים הביאו לידי תוצאות מיידיות. כל תעבורת הנהר בין קרלסרוּהה ומיינץ הופסקה, ונזק רב נגרם לסכר קרלסרוּהה ולכמה גשרי־סירות. אולם הצלחתה של תחבולה זו נבלעה בתוך מבּול השוֹאה.

תנועת ההתקדמות החל מ־10 במאי (פתיחת ההתקפה ב־10 במאי)

כל טייסות המטוסים הבריטיים נלחמו בלי הפוגות, ועיקר מאמצן היה מכוּון נגד גשרי־הסירות באזור סדאן. אחדים מאלה נהרסו ואחרים נזוֹקו בהתקפות נואשות ומסורות. אכזריות היו האבידות בהתקפות מגובה נמוך על הגשרים מחמת אש תותחי־המגן הגרמניים. במקרה אחד חזר רק אחד מששה מטוסים מן המשימה המוצלחת. ביום ההוא לבדו אבדו לנו בסך הכל ששים־ושבעה מטוסים, ומאחר שעמדו בקרב בעיקר עם הכוחות האנטי־אוויריים של האויב, לא הפילו אלא חמישים־ושלושה מטוסים גרמנים. אותו לילה נותרו לחיל־האוויר המלכותי בצרפת רק 206 מטוסים כשרים לפעולה מתוך 474.

הידיעות המפורטות האלו נודעו אך בהדרגה. אבל כבר ברור היה כי אם יימשכו הקרבות באמת־מידה זו יתחסל חיל־האוויר הבריטי כולו, על אף יתרונו האינדיבידואלי. מעתה והלאה העיקה עלינו השאלה כמה נוכל לשלוח מבריטניה בלא שנישאר חסרי־מגן ונאבּד בכך את הכוח להמשיך במלחמה. היצרים הטבעיים מצדנו אנו והרבה נימוקים צבאיים כבדי־משקל נתנו תוקף לבקשות הצרפתיות הנרגשות והמתמידות. כנגד זאת היה סייג לדבר, ואם נעבור סייג זה יעלה לנו הדבר במחיר חיינו.

בזמן הזה היו כל השאלות האלו נדונות על ידי הקבינט המלחמתי כולו, שהיה מתכנס פעמים אחדות ביום. מרשל־התעופה דאוּדינג, בראש פיקוד־ מטוסי־הקרב־המטרופולי שלנו, הצהיר לפני כי בעשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב יוכל להגן על האי הבריטי כנגד כל עצמתו של חיל־האוויר הגרמני, אלא שאם יעמוד לרשותו מספר קטן מזה לא יוכל להחזיק מעמד. המפלה היתה מביאה לא רק לידי הרס כל שדות־התעופה והכוח האווירי שלנו אלא גם לידי הרס מפעלי המטוסים, שבּהם תלוי כל עתידנו. עמיתי ואני נמנינו וגמרנו לקבל עלינו את כל הסיכונים למען הקרב עד לסייג זה – והסיכונים האלה גדולים היו מאד – אך לא לעבוֹר אותו, ותהיינה התוצאות מה שתהיינה.

לערך בשבע־וחצי בבוקר ה־15 בחודש העירוּני בידיעה כי מר ריינו מטלפן. הוא דיבר אנגלית, וניכר היה שהוא נתון במצוקה קשה. “נחלנו מפלה”. הואיל ולא הגבתי מיד, חזר ואמר: “הוּכינו! הפסדנו בקרב”. אמרתי: “הרי ודאי לא היה הדבר יכול לבוא במוקדם כל כך?” אך הוא השיב: “החזית הובקעה על יד סדאן: הם שוטפים ועוברים בהמונים, עם טנקים ומכוניות משוריינות” – או כיוצא בדברים האלה. אז אמרתי: “כל הנסיון מלמד שההתקפה תסתיים לאחר זמן. זכוּר לי יום ה־21 במרס 1918. לאחר חמישה או ששה ימים הם מוכרחים להיעצר לשם קבלת אספקה, ואז באה ההזדמנות להתקפת־נגד. כל זאת למדתי בזמנו מפי המרשל פוש עצמו”. אין ספק כי זה הדבר שחזינו בו תמיד לשעבר ואשר בו היינו צריכים לחזות עכשיו. מכל־מקום חזר ראש ממשלת צרפת למשפט שבו החל, שאכן התברר כי אך אמת היה: “הוּכּינו, הפסדנו בקרב”. אמרתי כי יש את נפשי לקפוץ ולגלגל שיחה.

ביום הזה היה המחנה התשיעי הצרפתי, זה של קוֹראפּ, במצב של התפוררות גמורה, ושרידיו חוּלקו בין הגנרל ז’ירו, מן המחנה השביעי הצרפתי, שקיבל את הפיקוד לידיו מידי קוֹראפּ, ובין מפקדת המחנה הששי הצרפתי, שהיה נערך והולך בדרום. אכן הובקעה פירצה של כחמישים מיל בקו הצרפתי, שדרכה היתה נוהרת ובאה השיפעה העצומה של שריוני האויב. במוצאי יום ה־15 בחודש נמסר כי מכוניות משוריינות גרמניות נמצאות בליאַר ומינקוֹרנה, זו האחרונה במרחק ששים מיל מאחרי החזית כפי שהיתה בתחילה. המחנה הצרפתי הראשון גם הוא הובקע בחזית של 5 קילומטרים מדרום ללימאל. צפונית משם נהדפו כל ההתקפות על הבריטים. ההתקפה הגרמנית ונסיגת האוגדה הצרפתית מימין להם אילצו את הבריטים להקים אגף הגנה שפניו דרומה. המחנה השביעי הצרפתי נסוג לביצורים של אנטוורפן ממערב לסכלדה, והיה נהדף והולך מן האיים ואלכרן ובוולנד הדרומי.

ביום הזה גם הקיץ הקץ על המאבק בהולנד. הואיל והפיקוד ההולנדי העליון נכנע ב־11 לפה"צ אי־אפשר היה לפנות אלא חיילות הולנדיים מועטים מאד.

תמונה זו העלתה כמובן רושם כללי של מפלה. במלחמה שעברה הרביתי לראות דברים מסוג זה, והמחשבה על קו שנשבר, ולוּ גם בחזית רחבה, לא העלתה על דעתי את המסקנות המחרידות שנבעו ממנה עתה. הואיל וזה שנים כה רבות לא היתה לי גישה לאינפורמציה רשמית, לא תפסתי את מלוא עוֹצם המהפכה שחלה מאז המלחמה האחרונה עקב הכנסת שיפעת שריונים כבדים ומהירי־תנועה. ידעתי על כך, אבל הדבר לא שינה את דעותי כמידת הראוי. וממילא היתה ידי קצרה מעשות מאומה. צילצלתי אל הגנרל ז’ורז', שלכאורה היה קר־רוח בהחלט והודיע כי הפירצה בסדאן נסתמת והולכת. גם הגנרל גאמלן אמר במברק כי אם גם המצב בין נאמיר לסדאן הוא רציני הריהו רואה את המצב במנוחת־נפש. מסרתי על הודעתו של ריינו ועל שאר ידיעות לקבינט ב־11 לפה"צ, בנכחות ראשי־המטות.

ביום ה־16 בחודש עמדו ראשי־המחץ הגרמניים לאורך הקו לא קאפל־ורוֹון־מארל־לאוֹן, וחלוצי הקורפוס הארבעה־עשר הגרמני היו מסייעים עמהם במונקורנה ונפשאטל־סיר־אַן. נפילת לאון אישרה כי מן הגבול ליד סדאן הובקעה החזית בעומק למעלה מששים מיל בכיוּוננו. נוכח האיום הזה והלחץ הגובר והולך על החזית שלהם עצמם, נצטוו המחנה הראשון הצרפתי וחיל־המשלוח־הבריטי לסגת בשלושה שלבים אל הסכלדה. אם כי גם אחד מן הפרטים האלה לא היה ידוע אפילו למשרד־המלחמה, ואי־אפשר היה לצייר בבהירות את המתרחש, ברורה היתה חומרתו של המשבר. ראיתי לי לחובה לצאת אותו יום אחר־הצהרים לפאריז. עמיתי השלימו עם העובדה שעלי לנסוע, ואמרו כי ידאגו לכּל מבית.

*

היה עלינו לצפות לכך שהמאורעות הרי־השוֹאה בחזית יביאו עלינו אויבים חדשים. אף כי עדיין לא היו שום סימנים לשינוי במדיניותה של איטליה, קיבל מיניסטר הספּנוּת הוראות לדלל את תנועת האניות בים התיכון. שום אניות בריטיות נוספות לא תפלגנה למולדת מעדן. כבר הטינו אל מסביב לכף־ התקוה־הטובה את השיירה הראשונה המובילה חיילים אוסטרליים לאנגליה. ועדת־ההגנה קיבלה הוראות לעיין בפעולה במקרה מלחמה עם איטליה, ובפרט במה שנוגע לכרתים. הופעלו תכניות לפינוי אזרחים מעדן וגיברלטר.

*

לערך בשעה 3 אחר־הצהרים טסתי לפאריז ב“פלאמינגו”, מטוס־נוסעים ממשלתי, שהיו לנו שלושה כדוגמתו. הגנרל דיל, סגן ראש־המטה־הכללי־ הקיסרי, בא אתי, וכן איזמי.

המטוס היה טוב, נוח מאד, ומהירותו כ־160 מיל בשעה. הואיל ולא היה חמוש העמידו לו ליווי, אבל הרקענו לתוך עב־מטר והגענו לשדה־התעופה לה־ בורז’ה בתוך מעט יותר משעה. מרגע שיצאנו מן ה“פלאמינגו” ברור היה כי המצב גרוע לאין־ערוך יותר מכפי שתיארנו לעצמנו. הקצינים שקיבלו את פנינו אמרו לגנרל איזמי שמצפים לבוא הגרמנים לפאריז בתוך ימים מספר, לכל היותר. לאחר ששמעתי על המצב בשגרירוּת נסעתי לקיי־ד’אורסיי, והגעתי שמה בשעה חמש וחצי. הוליכוני אל אחד החדרים הנאים. שם נמצאו ריינו, דאלאדיה, מיניסטר המלחמה וההגנה הלאומית, והגנרל גאמלן. כולם עמדו. גם רגע אחד לא ישבנו סביב שולחן. דכדוך־רוח גמור היה טבוע על כל פנים. לפני גאמלן היתה מוּצבת מפה, כשיעור שני מטרים מרובעים, וקו של דיו שחורה מציין את החזית של בעלי־הברית. בקו הזה נתקע טריז קטן אך מאוּים בסדאן.

המפקד הראשי הסביר בקצרה מה התרחש. מצפון ומדרום לסדאן, בחזית בת חמישים או ששים מיל, הבקיעו הגרמנים דרך. הצבא הצרפתי אשר כנגדם הושמד או פוזר. נחשול כבד של כלי־רכב משוריינים מתקדם במהירות שלא נשמעה כמוה בכיווּן אַמיין ואָרא, וכוונתו כפי הנראה להגיע לחוף באַבּוויל או בסביבתה. האפשרות השניה היא שיפנה אל פאריז. מאחרי השריונים, אמר, עולות שמונה או עשר אוגדות גרמניות, ממוכנות כולן, המקימות לעצמן אגפים תוך כדי התקדמותן נגד שני המחנות הצרפתים הנתוּקים משני העברים. הגנרל דיבר אולי חמש דקות בלא שיוציא איש הגה מפיו. כשסיים היתה שתיקה ממושכת. אחרי כן שאלתי: “היכן העתודה האסטרטגית?” ועברתי מיד לצרפתית, שבה היתה שליטתי בינונית ביותר (בכל המובנים): “Ou est la masse de manoeuvre?” הגנרל גאמלן נפנה אלי, ובניד־ראש ומשיכת־כתף אמר: Aucune“”.

שוב היתה שתיקה ממושכת. בחוץ, בגן של קיי־ד’אורסיי, עלו ענני עשן ממדורות גדולות, ומן החלון ראיתי פקידים נשואי־פנים מוליכים אליהן עגלות־יד מלאות ארכיונים. מכינים כבר, אפוא, את פינויה של פאריז.

נסיון העבר, בצד יתרונותיו יש בו גם מגרעת: שהרי לעולם אין הדברים שבים להתרחש באותה צורה. לולא היה הדבר כך מן־הסתם היו החיים קלים מדי. אחרי ככלות הכל הרי לא פעם כבר הובקעו החזיתות שלנו בעבר:

הכוחות היריבים ב־13 במאי

תמיד מצאה ידנו להתאושש ולשתק את פרץ ההתקפה. אבל עתה עמדו לפני שני גורמים חדשים שמעולם לא שיערתי שאיתקל בהם. ראשית, שיבוש כל קווי התחבורה ושטחי הארץ על ידי חדירה ניצחת של כלי־רכב משוריינים, ושנית, העדר כל עתודה אסטרטגית. Aucune“”. הייתי מוכה תמהון. מה עלינו לחשוב על הצבא הצרפתי הגדול ועל ראשיו הגבוהים־מכל־גבוה? מעולם לא עלה בדעתי שמפקדים הצריכים להגן על חזית לוחמת באורך חמש־מאות מיל לא ידאגו לשייר לעצמם עתודת־תימרוּן. אין איש יכול להגן בודאוּת על חזית כה רחבה; אבל כיון שקיבל עליו האויב מסע־צבא גדול השובר את הקו תמיד אפשר שתהיה לך, תמיד הכרח שתהיה לך, שיפעת אוגדות היוצאות להתקפות־נגד נזעמות ברגע שכלה כוח־חמתה הראשון של ההתקפה.

קו־מאז’ינו לשם מה נוצר? הוא היה צריך לחסוך בחיילות בגיזרה גדולה של החזית, לא רק להעמיד הרבה שערי־גיחה למהלומות־נגד מקומיות אלא גם לאפשר החזקת כוחות גדולים בעתודה; וזאת הדרך היחידה שבה אפשר לעשות את הדברים האלה. אבל עכשיו לא היתה עתודה בכלל. אני מודה כי היתה זאת אחת ההפתעות הגדולות ביותר שידעתי בימי חיי. מדוע לא ידעתי על כך יותר, עם כל שהייתי עסוק כל כך לשעבר באדמירליוּת? ממשלת בריטניה, ועל הכל משרד־המלחמה, מדוע לא ידעו על כך יותר? אין זה תירוץ שהפיקוד העליון הצרפתי לא היה מוכן למסור את מערכיו לנו, או ללורד גורט, אלא בקווים כלליים מטושטשים. זכאים אנו לדעת. צריכים היינו לעמוד על כך. שני הצבאות נלחמים יחד בקו. פניתי אל החלון ואל תימרות העשן המתאבכות ממדורות המסמכים הממלכתיים של הרפובליקה הצרפתית. האדונים הזקנים היו מוסיפים להוליך את עגלות־היד שלהם ומטילים בשקידה את תכנן אל תוך הלהבות.

חבורות־חבורות הפלגנו בשיחות סביב עיקרי הדברים, שעליהם פירסם מר ריינו תיאור מפורט. לפי שהוא מספר טענתי אני שאין הצבאות הצפוניים צריכים לסגת, וכי – אדרבה – שומה עליהם לצאת להתקפת־נגד. ודאי שכך היה הלך־רוחי. אבל לא הבעתי שום דעה צבאית שקולה⁷. יש לזכור כי

אז עמדנו בפעם הראשונה על עוֹצם השוֹאה ועל יאושם הנראה־לעין של הצרפתים. לא אנחנו ניהלנו את הפעולות. וצבאנו, שמנה רק עשירית מן החיילות שבחזית, שימש תחת פיקוד צרפתי. אני והקצינים הבריטיים אשר אתי נדהמנו לנוכח ההכרה הברורה של המפקד הראשי ושל חשובי המיניסטרים הצרפתים כי הכל אבוּד, ובכל מה שאמרתי הגבתי על כך בתוקף. אולם אין ספק כי אכן היה הדין אתם, וכי מצוּוים היינו על נסיגה מהירה ביותר לדרום. עד־מהרה נתחוור דבר זה לכל.

עוד מעט והגנרל גאמלן שב ודיבר. דן היה בשאלה אם יש לאסוף עכשיו כוחות כדי להלום באגפים של החדירה, או של “הטריז”, כמו שקראנו לדברים כאלה לאחר זמן. שמונה או תשע אוגדות מפוּנות והולכות מחלקים שקטים של החזית, מקו־מאז’ינו; יש עוד שתים־שלוש אוגדות משוריינות שעדיין לא באו בקרב; עוד שמונה או תשע אוגדות מוּבאות מאפריקה והן תגענה לאזור המערכה משך שנים או שלושה השבועות הקרובים. הגנרל ז’ירוֹ הוּשׂם מפקד על הצבא הצרפתי מצפון לפירצה. מעתה והלאה יתקדמו הגרמנים בתוך מסדרון בין שתי חזיתות שבהן אפשר יהיה לאסור מלחמה בנוסח של 1917 ו־1918. אולי לא יוכלו הגרמנים להחזיק במסדרון, שבּו עליהם לחזק בלי הרף את משמרות האגפים הכפולים, ובתוך כך לזוּן ולכלכל את חדירתם המשוריינת. דומה היה כי גאמלן אמר משהו ברוח זו. וכל הדברים האלה היו הגיוניים בתכלית. אולם חשתי כי אין הם משכנעים כלל בחבורה הזאת הקטנה, שעד כה היתה אחראית ובעלת־השפעה. אז שאלתי את הגנרל גאמלן מתי והיכן יש בדעתו להתקיף את אגפי הטריז. תשובתו היתה: “פחיתוּת במספר, פחיתות בציוד. פחיתוּת בשיטה” – ואחרי כן משיכת־כתפים נואשת. לא היה ויכוח; לא היה שום צורך בויכוח. ואנחנו הבריטים מה מעמדנו בכלל, בהתחשב בתרומתנו הפעוטה – עשר אוגדות אחרי שמונה חדשים של מלחמה, ואף לא אוגדה אחת מודרנית של טנקים בפעולה?

זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי את הגנרל גאמלן. הוא היה פטריוט רוחש־טוב ואיש בקי באומנותו, ובלי ספק היה לו סיפור משלו לספּר⁸.

*

דבריו של הגנרל גאמלן. ובעצם כל דברי הפיקוד העליון הצרפתי לאחר זמן, נתמצו בהטעמת פחיתוּתם באוויר ובתחינות כנות לטייסות נוספות של חיל־האוויר־המלכותי, מפציצים כמו גם מטוסי־קרב. אך בעיקר מטוסי־קרב. תחינה זו לסיוע במטוסי־קרב עתידה היתה לחזור ולהישמע בכל המועצות הבאות עד לנפילתה של צרפת. בתוך דברי פנייתו אמר הגנרל גאמלן כי מטוסי־הקרב נחוצים לא רק כדי לתת חיפוי לצבא הצרפתי אלא גם כדי לעצור בטנקים הגרמנים. על כך אמרתי: “לא. עסקה של הארטילריה הוא לעצור את הטנקים. עסקם של מטוסי־הקרב הוא לנקות את השמים (nettoyer le ciel) מעל שדה הקרב”. הכרח חיוני היה בדבר שלא יוּצא כוח מטוסי־הקרב המטרופולי שלנו מבריטניה בשום פנים ואופן. בכך היה תלוי קיומנו. בכל זאת היה צורך למצוֹת את כל האפשרויות עד האחרונה בהן. בבוקר, לפני המריאי, ייפּה הקבינט המלחמתי את כוחי להעביר עוד ארבע טייסות של מטוסי־קרב לצרפת. בשובנו לשגרירות, ולאחר שדנתי בדבר עם דיל, החלטתי לבקש היתר לשיגור שש טייסות נוספות. לאחר מכן תישארנה לנו רק עשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב במולדת, וזה היה הסייג האחרון. בין כך ובין כך היתה זו החלטה קורעת־לב. אמרתי לגנרל איזמי שיטלפן ללונדון ויודיע כי על הקבינט להתכנס מיד כדי לדון במברק דחוף שיישלח בתוך שעה לערך. איזמי עשה זאת בהינדוסתאני, לאחר שתחילה דאג לכך שיימצא קצין־צבא הודי בלשכתו. וזה היה מברקי:

9 אחה"צ, 16 במאי 1940

אשמח אם יוכל הקבינט להתכנס מיד כדי לדון בדברים הבאים. המצב חמור במידה שאין למעלה ממנה. הפריצה הגרמנית הנזעמת דרך סדאן מוצאת את הצבאות הצרפתיים במערך גרוע, רבים בצפון, אחרים באלזאס. לפחות ארבעה ימים דרושים כדי להביא עשרים אוגדות לחפות על פאריז ולהלום באגפי הטריז, שרחבו עכשיו חמישים קילומטר.

שלוש אוגדות משוריינות [גרמניות], עם שתים או שלוש אוגדות של חיל־רגלים, התקדמו דרך הפירצה והמונים גדולים חשים קדימה מאחריהן. לפיכך נשקפות שתי סכנות גדולות. הראשונה, שחיל־המשלוח־הבריטי יישאר תלוי באוויר במידה רבה על־מנת שיבצע ניתוק־מגע קשה ויסוֹג לקו הישן. שנית, שהפריצה הגרמנית תשחק את ההתנגדות הצרפתית קודם שיספיקו לכוננה כהלכה.

ניתנו פקודות להגן על פאריז בכל מחיר, אבל בגן של קיי־ד’אורסיי כבר שורפים את הארכיונים. לפי דעתי שנים, שלושה או ארבעה הימים הבאים יהיו מכריעים לגבי פאריז ומן־הסתם גם לגבי הצבא הצרפתי. לכן השאלה שעלינו לעמוד בפניה היא אם נוכל לתת עזרה נוספת במטוסי־קרב מלבד ארבע הטייסות, שהצרפתים אסירי־תודה עליהן מאד, ואם ראוי להפעיל חלק גדול יותר מן המפציצים הכבדים וארוכי־הטווח, מחר ובלילות הבאים, כנגד המוני הגרמנים הצולחים את הנהר מז ושופעים לתוך הטריז. אף על פי כן אין ערוּבּה לתוצאות; אבל אם לא ננצח בקרב־הטריז הזה, אפשר שתישבר התנגדותה של צרפת במהירות גדולה לא־פחות מזו של פולין. כשאני לעצמי סבור אני שעלינו לשלוח מחר את טייסות מטוסי־הקרב הנדרשות (ז.א., עוד שש), לרכז את כל המטוסים הצרפתיים והבריטיים המצויים בעין על־מנת לשלוט באוויר מעל לטריז משך היומים או שלושת הימים הבאים, לא לשם איזו מטרה מקומית אלא על־מנת לתת לצבא הצרפתי את האפשרות האחרונה לאזור את העוז והאומץ אשר בו. מבחינה היסטורית לא טוב יהיה הדבר אם נשיב ריקם את בקשותיהם וכתוצאה מכך יבוא עליהם חורבנם. כן גם אין ספק שייתכן לסדר הפצצות־לילה על ידי כוח חזק של מפציצים כבדים. דומה כאילו כבר מתח האויב את כל כוחותיו הן באוויר הן בטנקים. אל לנו לזלזל בקשיים המתרבים שבהם תיתקל התקדמותו אם נערוך עליו התקפות־נגד חזקות. אני מתאר לעצמי שגם אם יעלה כאן הכל בתוהו, עדיין נוכל להעביר מה שנותר מכוח המחץ האווירי שלנו על־מנת לסייע לחיל־המשלוח־הבריטי, אם ייאלץ לסגת. שוב אני מדגיש את חומרתה הנוראה של השעה. אנא הודיעוני מה תעשו. דיל מסכים. עלי לקבל תשובה עד חצות כדי לעודד את הצרפתים. טלפנו לאיזמי בשגרירות בהינדוסתאני.

התשובה באה באחת־עשרה וחצי לערך. הקבינט אמר “הן”. מיד לקחתי אתי את איזמי במכונית אל דירתו של מר ריינו. מצאנו אותה שרויה פחות או יותר באפלה. לאחר שעה קלה יצא מר ריינו מחדר־משכבו בגלימת־הרחצה שלו ואני מסרתי לו את הידיעה הנעימה. עשר טייסות של מטוסי־קרב! אחרי כן שידלתיו שישלח לקרוא למר דאלאדיה, שהובא מיד לדירה לשמוע על החלטתו של הקבינט הבריטי. בזאת קיויתי לשובב את נפשם של ידידינו הצרפתים, ככל שיאפשרו זאת האמצעים המוגבלים שברשותנו. דאלאדיה לא הוציא הגה מפיו. הוא קם לאטו מעל כסאו ולחץ את ידי. לערך בשעה 2 אחרי חצות חזרתי לשגרירות וישנתי שנת־ישרים, אף כי מזמן לזמן הייתי מתהפך על משכבי מחמת אש התותחים והתקפות־אוויר קטנות. בבוקר טסתי הביתה, ולמרות הדאגות האחרות המשכתי במרץ בהקמת הדרג השני של הממשלה החדשה.

המצב ב־18 במאי בערב

פרק שלישי: הקרב על צרפת

השבוע השני: וייגאן 17 במאי – 24 במאי

משבר־הקרב גובר – המתנדבים־להגנה־מקומית – תגבורות ממזרח – מברקי אל הנשיא מן הימים 18 ו־20 במאי – הפקודה האחרונה מס. 12 של הגנרל גאמלן, 19 במאי – השינויים בקבינט הצרפתי – מינוי הגנרל וייגאן – פקודות ראשונות לאניות הקטנות, 20 במאי – מיבצע “דינאמו” – וייגאן מסייר בחזית – בּיוֹט נהרג בתאונת דרכים – הימנעותם של הצרפתים מהתמודדות עם השריון הגרמני – הדו"ח של איירונסייד, 21 במאי – הפרלמנט מעניק סמכויות־חירום לממשלה – ביקורי השני בפאריז – תכניתו של וייגאן – הסכנה לצבאות הצפוניים – הקרבות סביב ארא – חליפת איגרות עם מר ריינו – סיר ג’ון דיל ראש המטה הכללי הקיסרי

הקבינט המלחמתי נתכנס ב־10 בבוקר ב־17 בחודש, ואני סיפרתי לו על ביקורי בפאריז ועל המצב, ככל שיכולתי לאמדו.

אמרתי שהגדתי לצרפתים שאם לא יעשו מאמץ עליון לא נוכל לקבל עלינו את הסיכון החמור לבטחון ארצנו על ידי שיגור הטייסות הנוספות של מטוסי־קרב לצרפת. סבור הייתי כי השאלה של תגבורות התעופה היא אחת החמורות ביותר שהוצרך קבינט בריטי לעמוד בפניהן אי־פעם. הטענה היתה שאבידות הגרמנים באוויר גדולות פי ארבעה או חמישה משלנו, אבל הוּגד לי כי לצרפתים נשאר רק רבע ממטוסי־הקרב שלהם. ביום ההוא סבר גאמלן שהמצב “אבוד”, ולפי מה שנמסר אמר: “אני מוכן לערוב לבטחונה של פאריז רק היום, מחר [ה־18 בחודש], ובלילה שלאחר כך”. בנורבגיה דומה היה כי יכולים אנו לכבוש את נארוויק בכל רגע, אבל הודיעו ללורד קורק שלאור הידיעות מצרפת אי־אפשר יהיה לשלוח לו שום תגבורות נוספות.

המשבר בקרב החריף והלך משעה לשעה. לבקשתו של הגנרל ז’ורז' האריך הצבא הבריטי את אגף המגן שלו על ידי תפיסת נקודות לכל אורך הקו מדוּאיי עד פּרוֹן, ובכך ניסה לחפות על ארא, שהיתה צומת־דרכים חיוני לכל נסיגה דרומה. ביום ההוא אחר־הצהרים נכנסו הגרמנים לבריסל. למחרת הגיעו לקאמברה, עברו את סן־קנטין, והניסו את יחידותינו הקטנות מפּרון. המחנה השביעי הצרפתי, הצבא הבלגי, הצבא הבריטי והמחנה הראשון הצרפתי המשיכו כולם בנסיגתם אל הסכלדה; הבריטים עמדו משך היום לאורך הנהר דאנדר והרכיבו את הפּלגה “פּיטרפוֹרס” (קיבוץ ארעי של יחידות שונות תחת פקודתו של המאיור־גנרל פיטר) להגנתה של ארא.

בחצות (אור ל־19 במאי) ביקר הגנרל ביוט אצל הלורד גורט במפקדתו. לא אישיותו של הגנרל הצרפתי הזה גם לא הצעותיו לא עוררו אמון בבעלי־ הברית שלו. מן הרגע הזה החלה האפשרות של נסיגה אל החוף להצטייר לפני המפקד הראשי הבריטי. בסיכומו, שנתפרסם במרס 1941, כתב: “עתה [בלילה אור ל־20 בחודש] שוב לא היתה התמונה תמונה של קו שנכפף או נשבר ארעית אלא של נקודה נצורה”.

בתוצאת ביקורי בפאריז ודיוני הקבינט כבר מצאתי לנחוץ להציג לעמיתי שאלה כללית.

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה 17.5.40

אני אסיר־תודה לך עד מאד על שקיבלת עליך לבדוק הלילה את תוצאות יציאתה של ממשלת צרפת מפאריז או נפילתה של עיר זו, וכן את הבעיות שתתעוררנה אם יהיה צורך להוציא את חיל־המשלוח־הבריטי מצרפת, בין בקווי־התחבורה שלו בין מנמלי בלגיה והתעלה. מובן הוא בהחלט כי במקרה הראשון לא יוכל דו"ח זה להיות אלא פירוּט השיקולים העיקריים המתעוררים, ולפיכך אפשר יהיה אחרי כן להעבירו בחזרה למטה. אני עצמי מתראה עם השלטונות הצבאיים ב־6.30.

*

גורלה המר והנמהר של הולנד לא זז ממחשבות כולנו. מר אידן כבר הציע לקבינט המלחמתי להקים מתנדבים־להגנה־מקומית, והוחל מיד במרץ בביצוע תכנית זו. בכל רחבי הארץ, בכל עיר וכפר, התכנסו חבורות אנשים נחושי־החלטה חמושים ברובי־ציד, רובי־שעשועים, מקלות וחניתות. עד־מהרה עתיד היה לקום כאן ארגון עצום. אבל היה גם צורך חיוני באנשי הצבא הסדיר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לראשי־המטות 18.5.40

1. אין בי ההרגשה שיש לנו חיילות מהימנים באנגליה, נוכח המספרים הגדולים מאד שאולי יונחתו ממטוסי־הובלה לאחר שיקדימום צנחנים. אינני סבור שסכנה זו היא ממשית בשלב זה, הואיל והקרב הגדול בצרפת עדיין מחכה להכרעה.

רצוני שיעיינו בצעדים הבאים במגמה לפעולה מיידית:

(א) אניות ההובלה שהביאו את האוסטרלים לסואץ צריכות להביא למולדת שמונה גדודים של חיל־רגלים סדיר מארץ־ישראל, בליווי נאות, ולוּ גם תוך סיכון מסוים, בכל דרך שתיחשב עדיפה. אני מקווה שאפשר יהיה לעבור בים התיכון.

(ב) השיירה האוסטרלית המהירה מגיעה בתחילת יוני ובה 14,000 איש.

(ג) את האניות האלו צריך יהיה למלא מיד בשמונה גדודים של צבא טריטוריאלי ולשלחן להודו, מקום שיעלו עליהן [עוד] שמונה גדודים של הצבא הסדיר. יש להחיש את מהירותה של שיירה מהירה זו.

2. יש לעשות הכל כדי להוציא לפועל את ההמלצות לפיקוח על זרים שהגישה הועדה ושניסחתין במיזכר אחר. כן גם יש לנקוט פעולה נגד קומוניסטים ופאשיסטים, ויש לשים מספר ניכר מאד מהם במעצר־חסות או מעצר־מניעה, כולל את המנהיגים. כמובן צריך יהיה להביא את הצעדים האלה לפני הקבינט קודם הפעולה.

3. ראשי־המטות צריכים לשקול אם לא כדאי יהיה לשלוח לצרפת רק חצי ממה־שקוראים האוגדה המשוריינת. עלינו להיות מוכנים תמיד לעובדה שאולי יוצעו לצרפתים תנאי שלום נוחים מאד, וכל העומס יוטל עלינו.

*

ראיתי גם צורך לשלוח, באישור עמיתי, את המברקים החמורים הבאים אל הנשיא רוזוולט על־מנת להראותו עד היכן ייפגעו האינטרסים של ארצות־ הברית אם תיכבש ותשועבד לא רק צרפת אלא גם בריטניה הגדולה. זמן־מה הגה הקבינט בטיוטות האלו, אך לא תיקן בהן מאומה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 18.5.40

אינני צריך לספר לך על חוּמרת מה שאירע. מנוי וגמור אתנו להתמיד עד הסוף ממש, ותהי־מה אחרית הקרב הגדול המשתולל בצרפת. על כל פנים עלינו לצפות לכך שבעוד זמן לא רב ביותר נותקף כאן על פי הדוגמה של הולנד, ואנו מקווים שלא נכזיב. אבל כדי שהעזרה האמריקאית תמלא תפקיד כלשהו בדבר, עליה להגיע אלינו במהרה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 20.5.40

לוֹתיאן מסר על שיחתו אתך. אני מבין לקשייך, אבל צר לי מאד על המשחתות. אילו היו כאן בתוך ששה שבועות כי אז מילאו תפקיד שאין ערוך לו. הקרב בצרפת גדוש סכנות לשני הצדדים. אף כי פגענו פגיעות קשות באויב באוויר ואנו מפילים שנים או שלושה ממטוסיו כנגד כל אחד משלנו, עדיין יש לו עדיפוּת מספרית נוראה. לכן הצורך החיוני ביותר שלנו הוא לקבל את המספר הגדול ביותר שבגדר האפשר של מטוסי־קרב מטיפוס קרטיס פ.־40, שצבאכם מקבל אותם עכשיו, בהקדם האפשרי.

באשר לחלק האחרון של שיחתך עם לותיאן, כוונתנו היא להילחם עד הסוף באי הזה, ויקרה מה שיקרה, ואם נקבל את העזרה שאותה אנו מבקשים הרינו מקווים להחזיק מעמד בקרבות האוויריים בשים לב לעליונות האינדיבידואלית שלנו. [קרוב לודאי ש]חברי הממשלה הנוכחית יירדו לטמיון אם יסתיים הקרב סיום ביש, אבל בשום פנים ואופן לא ניאות להיכנע. אם יחוסלו חברי הממשלה הנוכחית ואחרים יבואו לשאת־ולתת בתוך ההריסות, אל לך להתעלם מן העובדה כי הקלף היחיד שיישאר למיקוּח עם גרמניה יהיה הצי, ואם תעזוב ארצות־הברית את הארץ הזאת לגורלה לא יהיה איש זכאי להאשים את אלה שיהיו אחראיים אז אם ישיגו את התנאים הטובים ביותר שיוכלו להשיגם בשביל התושבים הנשארים בחיים. סלח לי, אישי הנשיא, על שאני מעלה את הסיוט הזה במלים בוֹטות. ברור שלא אוכל להיות אחראי ליורשי, אשר בתכלית היאוש וחוסר־הישע אפשר גם אפשר שיוצרכו להסתגל לרצון הגרמנים. מכל־מקום, למזלנו אין צורך להתעכב כרגע על מחשבות כאלו. הריני מודה לך שוב על רצונך הטוב…

*

מר ריינו הכניס עתה שינויים מרחיקי־לכת בקבינט הצרפתי ובפיקוד העליון הצרפתי. ב־18 בחודש נתמנה המרשל פטן סגן ראש הממשלה. ריינו עצמו, לאחר שהעביר את דאלאדיה למשרד־החוץ, נטל לידיו את מיניסטריון המלחמה וההגנה הלאומית. בשעה 7 בערב ב־19 בחודש מינה את וייגאן, שעתה־זה הגיע מן הלבאנט, במקומו של הגנרל גאמלן. הכרתי את וייגאן כשהיה יד ימינו של המרשל פוֹש, והתפעלתי מהתערבותו המופלאה בקרב ורשה נגד הפלישה הבולשבית לפולין באוגוסט 1920 – מאורע שהיה מכריע לגבי אירופה בזמן ההוא. הוא היה עכשיו בן שבעים־ושלוש, אבל לפי מה שנמסר היה בריא ונמרץ מאד. פקודתו האחרונה (מס. 12) של הגנרל גאמלן, מתאריך 9.45 לפה"צ ב־19 במאי, ציותה שצבאות הצפון, תחת שיניחו לאויב להקיפם, יבקיעו להם דרך בכל מחיר דרומה אל הנהר סום, בהתקיפם את אוגדות השריון שניתקו לפני כן את קווי־התחבורה שלהם. בתוך כך יהיה על המחנה השני, ועל הששי שהחל לקום זה־מקרוב, להתקיף כלפי צפון בכיווּן מזייר. החלטות אלו היה בהן הגיון. אכן, לפחות ארבעה ימים לפני כן היתה צריכה לבוא פקודה לנסיגה כללית של צבאות הצפון דרומה. כיון שהתבררה חומרת הפרץ במרכז הצרפתי בסדאן, היתה התקוה היחידה לצבאות הצפון טמונה במסע מיידי אל הסום. תחת זאת, בפיקודו של הגנרל ביוט, ביצעו רק נסיגות מודרגות וחלקיות אל הסכלדה והקימו את אגף־המגן מימין. אף עתה אולי היתה עוד שהוּת לצעוד דרומה.

מבוכתו של הפיקוד הצפוני, שיתוקו הנראה־לעין של המחנה הראשון הצרפתי, וחוסר הודאוּת ביחס למתרחש, הסבו לקבינט המלחמתי דאגה מופלגת. כל דיונינו היו שקטים ושלווים, אבל מאוחדים ונחרצים היינו בדעתנו, שמאחריה היה עוז־רגש כבוּש. ב־19 בחודש נמסר לנו (ב־4.30 אחה"צ) שהלורד גורט “מעיין בנסיגה אפשרית בכיוון דונקרק אם ייאלץ לכך”. ראש־המטה־הכללי־הקיסרי (איירונסייד) לא יכול לקבל את ההצעה הזאת, כי, כמוהו ברובּנו, תמך במצעד דרומה. לפיכך שלחנו אותו אל הלורד גורט ומסרנו על־ידיו הוראות שהצבא הבריטי יצעד בכיוון דרומי־מערבי ויבקיע לו דרך חרף כל התנגדות על־מנת להתחבר עם הצרפתים בדרום, ושימריץ את הבלגים להסכים לתנועה זו, או שנפנה חלק גדול ככל האפשר מחילותיהם מנמלי התעלה. צריך היה להודיעו כי אנו עצמנו נמסור לממשלת צרפת על מה שהוחלט. באותה ישיבת קבינט שלחנו את דיל למפקדתו של הגנרל ז’ורז', שאליה היה לנו קשר טלפוני ישר. הוא היה צריך לעשות שם ארבעה ימים, ולספר לנו על כל מה שיוכל לברר לעצמו. אף עם הלורד גורט היה המגע מקוטע וקשה, אבל נמסר לנו כי ברשותו אספקה רק לארבעה ימים ותחמושת לקרב אחד.

*

בישיבת־הבוקר של הקבינט המלחמתי ב־20 במאי עמדנו שוב על מצב הצבא שלנו. אפילו על סמך ההנחה שתבוצע נסיגת־לחימה מוצלחת אל הסום, סבור הייתי כי קרוב לודאי שמספרים ניכרים ינותקו או ייהדפו אל הים. בפרטיכל של הישיבה רשום: “ראש־הממשלה סבור כי בחינת אמצעי־זהירות צריכה האדמירליות לאסוף מספר גדול של ספינות קטנות, שתהיינה מוכנות להפליג לנמלים ולשונות־ים בחוף הצרפתי”. בכיוון זה פעלה האדמירליות מיד ובמרץ גובר והולך עם שחלפו הימים והקדירו. הפיקוח המיבצעי נמסר ב־19 בחודש לאדמירל רמזי, שפיקד מדוֹבר, שהכוח אשר בידו מנה בעת ההיא שלושים־ושש ספינות להובלת אנשים מסוגים שונים, שבסיסיהן בסאוּתמטון ודוֹבר. ב־20 בחודש אחר־הצהרים, אחרי קבלת פקודות מלונדון, נערכה בדוֹבר המועצה הראשונה של כל הנוגעים בדבר, כולל באי־כוח מיניסטריון הספנוּת, לדון ב“פינוי־החירום של כוחות גדולים מאד במימי התעלה”. על כל צרה שלא תבוא עובדה תכנית של פינוי מקאלה, בוּלוֹן ודונקרק בקצב של עשרת־אלפים איש מכל נמל ונמל מדי עשרים־וארבע שעות. שלושים ספינות מטיפוס של העברת נוסעים, שתים־עשרה אסדות־צי ושש ספינות־חופים קטנות סוּפקו “על החשבון”. ב־22 במאי ציותה האדמירליות להחרים ארבעים “סקוּטות” הולנדיות שחשו להן מפלט אצלנו ולהעמיד עליהן צוותים של אנשי־צי. ספינות אלו נכנסו לתפקיד בין ה־25 ל־28 במאי. מהאריץ' וסביב בואכה ויימוּת נצטוו קציני הובלה ימית לרשום את כל האניות המתאימות בנפח של עד אלף טונה, ונעשה סקר שלם של כל הספינות בנמלי בריטניה. לאחר עשרה ימים התברר כי תכניות אלו למה שנקרא “מיבצע דינאמו” הן שהושיעו את הצבא.

*

כיווּן ההתקפה הגרמנית נתברר עתה יותר. כלי־רכב משוריינים ואוגדות ממוּכּנות הוסיפו לנהור ולעבור בפירצה בכיוון אמיין וארא, כשהן מתעקלות לפאת מערב לאורך הסוֹם בכיוון הים. באור ל־21 בחודש נכנסו לאבּוויל, לאחר שעברו וניתקו את כל קווי התחבורה של צבאות הצפון. תנופות־חרמש איומות וקטלניות אלו לא נתקלו למעשה בשום התנגדות לאחר שנשברה החזית. הטנקים הגרמנים – “מרכבות האלמאנים” מטילות־המורא – שוטטו כאות־נפשם ברחבי הארץ, ובעוד כלי־תובלה ממוכּנים מסייעים להם ומספקים את צרכיהם, התקדמו כשיעור שלושים או ארבעים מיל ליום. הם עברו בעשרות ערים ומאות כפרים מבלי היתקל בהתנגדות קלה־שבקלות, כשקציניהם משקיפים מתוך הצריחים הפתוחים ומנופפים בידם אל התושבים. עדי־ראיה סיפרו על המוני שבויים צרפתים הצועדים יחד אתם, רבים מהם חוגרים עדיין את רוביהם, שמזמן לזמן היו נאספים ונשברים תחת זחלי הטנקים. זיעזעה אותי העובדה שלא נעשה כל נסיון להתמודד עם השריון הגרמני, המונה אך כמה אלפי כלי־רכב ומביא כליון חרוץ על מחנות אדירים, וכן הדהימתני ההתמוטטות המהירה של כל ההתנגדות הצרפתית מרגע שהובקעה החזית הלוחמת. כל התנועה הגרמנית התנהלה בכבישים הראשיים, שכמדומה לא היו חסומים בשום מקום.

ב־17 בחודש כבר שאלתי את ראש־המטה של חיל־האוויר:

האם אין אפשרות לברר היכן חונה טור כלי־רכב משוריינים של האויב משך שעות החשכה ולהפציץ אותו אחרי כן? הטורים המשוטטים האלה עושים בנו שמות מאחרי החזית.

עתה טילגרפתי אל ריינו:

21.5.40

ברכותי המאליפות למינויו של וייגאן, שבּו אנחנו נותנים פה אמון גמור.

אי־אפשר למנוע טורים של טנקים מהבקיע קווים דקים ומחדוֹר לעומק. אין שחר לכל מחשבה לסתום חורים ולבלום את המתפרצים האלה. אדרבה, העקרון צריך להיות לנקוב חור. אין ליחס חשיבות יתר על המידה להופעתם של טנקים אחדים באיזו נקודה שהיא. מה בידם לעשות אם הם נכנסים לעיר? ערים יש להחזיק בכוח רוֹבאים, ועל אנשי הטנקים יש לירות אם ינסו לצאת מכלי־רכבם. אם אינם יכולים להשיג אוכל או משקה או דלק, אין בידם אלא להקים מהומה ולהסתלק. במקום שאפשר צריך לפוצץ בנינים על גבּיהם. כל עיר שיש בה צומת־דרכים בעל ערך, יש להחזיק בה בנוסח זה. שנית, יש לרדוף אחר טורי הטנקים בשדה ולהתקיפם שם על ידי טורים ניידים קטנים בעלי תותחים מספר. כוחם ומרצם ודאי פוחתים והולכים כבר. זאת היא הדרך היחידה לטפל במתפרצים המשוריינים. אשר לעיקר החיל, שכמדומה איננו ממהר ביותר לבוא בעקבותיהם, השיטה היחידה היא להסתער על האגפים. אי־אפשר לחסל את הערבוביה של הקרב הזה אלא על ידי שיחמירוה, עד שתהיה יד הכל בכל. הם הולמים בקווי התחבורה שלנו; אנחנו צריכים להלום בשלהם. אני חש ביטחה יותר מאשר בתחילת המערכה; אבל חובה על כל הצבאות להילחם בעת ובעונה אחת, ואני תקוה שתהיה לבריטים הזדמנות בקרוב. מובּעת בזה רק דעתי האישית, ואני מאמין שלא תיפגע אם אני מביאה לפניך.

מיטב האיחולים.

*

ראשית מעשהו של וייגאן היתה לבטל את ההוראה מס. 12 של גאמלן. טבעי היה זה למדי שיבקש לראות במו־עיניו את המצב בצפון ולקבוע מגע עם המפקדים שם. יש להתחשב במצבו של גנרל המקבל לידיו את הפיקוד בשעת משבר של קרב הסמוך לתבוסה. אבל עכשיו לא היה פנאי. הוא לא היה צריך לעזוב את פסגת הפיקוחים שנותרו עדיין ולהסתבך בעיכובים ובמאמצים של תנועה אישית. נוכל לעקוב בפירוט אחר מה שבא אחרי כן. בבוקר ה־20 בחודש עשה וייגאן, שנתמנה על מקומו של גאמלן, סידורים לבקר אצל צבאות הצפון ב־21 בחודש. לאחר שנודע לו כי הגרמנים ניתקו את הכבישים לצפון החליט לטוס. מטוסו הותקף ונאלץ לנחות בקאלה. הכרח היה להעתיק את המועד שנקבע למועצה שלו באיפּר ל־3 אחה“צ ב־21 בחודש. כאן נפגש עם המלך ליאופולד והגנרל בּיוֹט. הלורד גורט, שלא הודיעו לו על המועד והמקום, לא נכח, והקצין הבריטי היחיד שבמקום היה האדמירל קיז, שהיה נספח אל המלך ולא היה לו שום פיקוד צבאי. המלך תיאר את המועצה הזאת כ”ארבע שעות של דיבורים מבולבלים“. נדונו התיאום בין שלושת הצבאות, ביצועה של תכנית וייגאן, ובאם תיכשל – נסיגת הבריטים והצרפתים אל הנהר ליס ונסיגת הבלגים אל הנהר איזר. ב־7 אחה”צ היה הגנרל וייגאן צריך להסתלק. הלורד גורט הגיע רק בשעה שמונה, ואז סח לו הגנרל ביוט על מה שהתרחש בישיבה. וייגאן חזר במכונית לקאלה, הפליג בצוללת אל דייפּ וחזר לפאריז. ביוט נסע במכוניתו לטפל במשבר, ולא יצאה שעה והוא נהרג בתאונת־דרכים. הנה כי כן שוב היה הכל תלוי ועומד.

*

ב־21 בחודש חזר איירונסייד והודיע כי הלורד גורט, משקיבל את הוראות הקבינט, העלה לפניו את הנקודות הבאות:

(א) שהמצעד לדרום יהיה כרוך בפעולת־מאסף מן הסכלדה בעת־ובעונה־אחת עם התקפה לתוך אזור ששריוני האויב ויחידותיו הניידות כבר מחזיקים בו בכוח גדול. בעת תנועה כזאת צריך יהיה להגן על שני האגפים.

(ב) שפעולות התקפה ממושכות הן קשות נוכח המצב המינהלי, ו־

(ג) שלא המחנה הראשון הצרפתי גם לא הבלגים אינם עשויים להשתלב בתמרון כזה, אם ינסו בו.

איירונסייד הוסיף ואמר כי מבוכה שוררת בפיקוד העליון הצרפתי בצפון, שהגנרל ביוט לא ביצע את תפקידי התיאום שלו משך שמונה הימים האחרונים וכפי הנראה אין לו שום תכניות, שחיל־המשלוח־הבריטי רוחו נכונה בקרבו ועד כאן לא היו לו אלא כחמש־מאות אבידות בקרב. הוא מסר תיאור חי של המצב בכבישים, ההומים פליטים ומטוסים גרמנים ממטירים עליהם אש. הוא עצמו התנסה בהם בנסיונות קשים.

הנה כי כן נצטיירו שתי ברירות מחרידות בפני הקבינט המלחמתי. הראשונה, שהצבא הבריטי יבקיע לו דרך אל הסוֹם, אם מתוך שיתוף־פעולה עם הצרפתים והבלגים ואם בלעדיו, משימה שהלורד גורט פיקפק ביכלתו לבצעה! השניה, שיסוג לדונקרק ויעמוד נוכח פינוי בים תחת התקפה אווירית של האויב, מתוך הודאוּת שיאבדו לו כל התותחים והציוד, שאז היו כה מועטים וכה יקרים. נראה היה בעליל כי עלינו לקבל על עצמנו סיכונים ניכרים על־מנת לבצע את הראשונה, אבל לא היה שום טעם שלא לנקוט את כל אמצעי־הזהירות וההכנה האפשריים לפינוי בים למקרה שלא תצליח התכנית הדרומית. הצעתי לעמיתי שאמריא לצרפת על־מנת להיפגש עם ריינו ווייגאן ולבוא לכלל החלטה. דיל היה צריך לבוא מן המפקדה של הגנרל ז’ורז' ולקדם את פני שם.

*

זה היה הרגע שבו ראו עמיתי לנכון להשיג מן הפרלמנט את הסמכויות היוצאות־מן־הכלל, שהצעת־חוק הוכנה בשבילן משך הימים האחרונים. צעד זה יתן לממשלה שליטה בלתי־מוגבלת למעשה על חייהם, חירותם ורכושם של כל נתיני הוד־מלכותו בבריטניה הגדולה. במונחים משפטיים כלליים היו הסמכויות שהעניק הפרלמנט סמכויות מוחלטות. החוק היה צריך “לכלול את הסמכות לתקן, על פי דבר־המלך־במועצתו, תקנות־הגנה שתדאגנה לחייב אנשים להעמיד את עצמם, את שירותם ואת רכושם לרשות הוד־מלכותו כפי שייראה נחוץ או כדאי בעיניו להבטחת בטחון הציבור, הגנת הממלכה, קיום הסדר הציבורי, או ניהולה היעיל של כל מלחמה שבה יהיה הוד־מלכותו נתון, או לקיום אספקה או שירותים ההכרחיים לחיי הציבור”.

אשר לכוח־האדם הוסמך מיניסטריון־העבודה לצוות על כל אדם למלא כל שירות שיידרש. התקנה שנתנה לו סמכות זו כללה סעיף על שׂכר הוגן, שהוכנס לחוק על־מנת להסדיר את תנאי המשכורת. ועדות־לאספקת־עובדים תוּקמנה במרכזים חשובים. בדומה לכך הוטל פיקוח במובן הרחב ביותר על הרכוש. בתוקף פקודות ממשלתיות הוטל פיקוח על כל העסקים, לרבות בנקים. אפשר היה לדרוש ממעבידים להראות את פנקסיהם, ומס של 100־למאה יוטל על רווחי־יתר. מועצת־ייצור תוקם בנשיאותו של מר גרינווד, וימוּנה מנהל־אספקת־עובדים.

הנה כי כן הובאה הצעת־חוק זו לפני הפרלמנט ב־22 בחודש אחר־הצהרים על ידי מר צ’מברליין ומר אטלי, וזה האחרון ניהל בעצמו את הקריאה השניה. הן בית־הנבחרים הן בית־הלורדים, על הרוב השמרני העצום אשר בהם, קיבלו את החוק פה־אחד בכל שלביו תוך כדי יום אחד, ובו בלילה קיבל החוק את הסכמת המלך;

"כִּי רוֹמָאִים בְּרִיב וּקְרָב

נָתְנוּ קַרְקַע וְפָז,

נָתְנוּ הוֹנָם, נָתְנוּ אוֹנָם,

בִּימֵי עֻזָּם מֵאָז".

כך היה הלך־הרוח בשעה ההיא.

*

כשהגעתי לפאריז ב־22 במאי היה לפני רקע חדש. גאמלן הלך; דאלאדיה נעלם מן התמונה המלחמתית. ריינו היה ראש־הממשלה ומיניסטר־המלחמה כאחד. הואיל וההתקפה הגרמנית פנתה בהחלט בכיוון הים, לא היה איוּם מיידי נשקף לפאריז. המטה־הכללי־הגדול עדיין נמצא בואנסן. מר ריינו הסיעני שמה לעת הצהרים בערך. בגן היו כמה מן הדמויות הללו שראיתין בזמנו סביב גאמלן – אחת מהן דמותו של קצין־פרשים גבוה מאד – מתהלכות נכאות הלוך ושוב. “C’est l’ancien régime” העיר השליש. ריינו ואני הוּבאנו אל חדרו של וייגאן, ואחרי כן אל חדר־המפות, מקום שנמצאו המפות הגדולות של הפיקוד העליון. וייגאן קיבל את פנינו. על אף מאמציו הגופניים ולילה של נסיעה היה מלא חיים, נמרץ ועירני. הוא עשה רושם מצוין על הכל. הוא גולל את תכנית המלחמה שלו. הוא לא הסתפק בכך שצבאות הצפון יצעדו או יסוֹגו דרומה. שומה עליהם להלום בכיוון דרומי־מזרחי מסביבות קאמברה וארא בכיוון הכללי של סן־קנטין, ולאַגף בכך את האוגדות המשוריינות הגרמניות העומדות עתה בקרב במה שקרא לו בשם הכּיס סן־קנטין — אַמיין.

המצב ב – 22 במאי בערב

סבור היה כי על העורף שלהם יגן הצבא הבלגי, שיחפה עליהם בכיוון מזרח, ואם יהיה צורך בדבר – מכיוון צפון. עד כה וכה ומחנה צרפתי חדש תחת פקודתו של הגנרל פרר, מורכב שמונה־עשרה עד עשרים אוגדות מאלזאס, מקו־מאז’ינו, מאפריקה ומכל מקום אחר, יקים חזית לאורך הסוֹם. שׂמאלו יתקדם בדרך אמיין אל ארא, ובמאמץ עליון יכוֹנן אפוא מגע עם צבאות הצפון. שריוני האויב צריכים לעמוד תחת לחץ מתמיד. “אסור”, אמר וייגאן, “להניח את היזמה לאוגדות השריונים”. כל הפקודות הנחוצות ניתנו, במידה שאפשר היה בכלל לתת פקודות. אז הוגד לנו כי הגנרל ביוט, אשר לו מסר את כל תכניתו, עתה־זה נהרג בתאונת־הדרכים. דיל ואני הסכמנו בינינו שאין לנו ברירה, ובעצם גם לא נטיה, אלא לקדם בברכה את התכנית. הדגשתי כי “הכרח הוא לחדש את הקשרים בין צבאות הצפון לצבאות הדרום בדרך ארא”. הסברתי כי הלורד גורט, בעודו הולם בכיוון דרומי־מערבי, חייב גם לשמור על דרכו אל החוף. כדי למנוע כל אי־הבנה ביחס למה שנקבע, הכתבתי אני עצמי תמצית של ההחלטה והראיתי אותה לוייגאן, שהסכים. בהתאם לכך מסרתי דין־וחשבון לקבינט, ושלחתי את המברק הבא ללורד גורט:

22.5.40

טסתי הבוקר לפאריז עם דיל ואחרים. תמצית המסקנות שאליהן הגענו – ריינו, וייגאן ואנחנו – מוּבאת למטה. הן הולמות בדיוק את ההוראות הכלליות שקיבלת ממשרד־המלחמה. איחולינו הטובים ביותר מלווים אותך בקרב החיוני הנפתח עתה בכיוון בּאפּוֹם וקאמברה.

הוסכם –

1. שהצבא הבלגי יסוג אל קו האיזר ויעמוד שם, ובתוך כך ייפתחו הסכרים.

2. שהצבא הבריטי והמחנה הראשון הצרפתי יתקיפו בכיוון דרומי־מערבי אל בּאפּוֹם וקאמברה בהקדם האפשרי, לא יאוחר מיום מחר, בכוח של כשמונה אוגדות, וכשקורפוס־הפרשים הבלגי מימין לבריטים.

3. שהואיל וקרב זה חיוני לשני הצבאות וקווי־התחבורה של הבריטים תלויים בשחרורה של אמיין, יתן חיל־האוויר הבריטי את מירב העזרה שבגדר האפשר. הן ביום הן בלילה, כל זמן שהקרב נמשך.

4. שקבוצת־הגייסות הצרפתית החדשה, העולה על אמיין ומקימה קו לאורך הסוֹם, תהלום בכיוון צפוני ותתחבר עם האוגדות הבריטיות המסתערות דרומה בכיוון הכללי של באפּום.

הקורא יראה שתכניתו החדשה של וייגאן לא היתה שונה אלא במידת ההדגשה מן ההוראה מס. 12 של הגנרל גאמלן, שבוטלה. היא גם לא היתה

מנוגדת לדעה הנמרצת שהביע הקבינט המלחמתי ב־19 בחודש. צבאות הצפון אמורים היו לפלס להם דרך דרומה בפעולת התקפה, ולהשמיד, אם יוכלו, את ההתפרצות המשוריינת. קבוצת־הגייסות הצרפתית החדשה תחת פקודתו של הגנרל פרר אמורה היתה לסייעם בהתקפה בדרך אמיין. דבר זה היה חשוב ביותר אם יתגשם. באורח פרטי התלוננתי לפני מר ריינו על שמשך ארבעה ימים רצופים נשאר גורט בלי שום פקודה. מאז קיבל וייגאן את הפיקוד לידיו התבזבזו שלושה ימים על קבלת החלטות. השינוי בפיקוד העליון היה נכון. הדיחוי שבא בעקבותיו היה ביש.

אותו לילה ישנתי בשגרירוּת. ההתקפות האוויריות היו בחינת דבר של מה־בכך! התותחים הרעישו. אבל נפץ פצצה לא נשמע כלל. אכן. שונים מאד היו נסיונותיה של פאריז מן המבחן שעוּתד ללונדון. עז היה רצוני ללכת לבקר אצל ידידי הגנרל ז’ורז' במפקדתו בקומפּיין. קצין־הקשר שלנו אצלו, הבריגדיר סוויין, היה אתי זמן־מה ומסר לי את תמונת הצבאות הצרפתיים ככל שהיתה ידועה לו, וזו לא היתה אלא חלק מן האמת. משוכנע הייתי כי מוטב יהיה שלא להפריע עכשיו, שעה שמנסים לבצע פעולה עצומה ומסובכת זו נוכח כל מיני קשיים מינהליים והפסקות תכופות בקשר.

בהעדר כל ניהול עליון של המלחמה היו הדברים ביד המקרה וביד האויב. ב־17 בחודש החל גורט לכוון חיילות אל הקו ריוֹלקוּר־אַרלה ולהעמיד חיל־מצב בארא, והיה מחזק בתמידות את אגפו הדרומי. המחנה השביעי הצרפתי, שנגרע ממנו הקורפוס הט"ז, שסבל קשה בקרבות של ואלכרן, נע דרומה על־מנת להתחבר עם המחנה הראשון הצרפתי. הוא עבר בעורף הבריטים, בלי הפרעות רציניות. ב־20 בחודש מסר גורט לגנרלים בּיוֹט ובלנשאר שהוא מתכוון להתקיף דרומה מארא ב־ 21 במאי בכוח של שתי אוגדות וחטיבה משוריינת, וביוט הסכים לשתף פעולה בכוח של שתי אוגדות צרפתיות מן המחנה הראשון הצרפתי. מחנה זה של שלוש־עשרה אוגדות התקבץ במלבן שמידותיו כתשעה־עשר מיל על עשרה: מוֹלד־ואלנסיין־דנן־דוּאיי. האויב צלח את הסכלדה ב־20 בחודש מסביב לאוּדנארד, ושלושה הגייסות הבריטיים, שעדיין היו פניהם מזרחה, נסוגו ב־23 בחודש אל קווי ההגנה שהקימונו במשך החורף לאורך הגבול הבלגי, שמהם התקדמו בהתלהבות כה רבה שנים־עשר יום קודם לכן. ביום הזה קוצצו מנותיו של חיל־המשלוח־הבריטי כדי מחצית. הרושם שקיבלתי ממקורות רבים על אזלת־היד של הצרפתים עוררני למחות לפני ריינו.

ראש הממשלה אל מר ריינו 23.5.40

(העתק ללורד גורט)

כוחות שריון חזקים של האויב ניתקו את קווי התחבורה של צבאות הצפון. ישועת הצבאות האלו תושג רק על ידי ביצוע מיידי של תכנית וייגאן. אני דורש לתת למפקדים הצרפתים בצפון ובדרום ולמפקדה הבלגית את הפקודות הנמרצות ביותר לבצע תכנית זו ולהפוך את התבוסה לנצחון. גורם הזמן הוא חיוני מאחר שהאספקה מועטה.

מסרתי על הפנייה הזאת לקבינט המלחמתי כשנתכנס לישיבתו ב־11.30 לפה"צ, והטעמתי שכל הצלחתה של תכנית וייגאן תלויה בכך שינקטו הצרפתים את היזמה, דבר שכפי הנראה אינם מתכוונים אליו כלל. נתכנסנו שוב ב־7 בערב.

ולמחרת היום:

ראש הממשלה אל מר ריינו, לגנרל וייגאן 24.5.40

הגנרל גורט מטלגרף לאמור שהתיאום בחזית הצפונית הוא הכרחי נוכח מציאותם של צבאות שלוש אומות שונות. הוא אומר שאינו יכול לקבל עליו את התיאום הזה, הואיל והוא נלחם כבר מצפון ומדרום וסכנה נשקפת לקווי התחבורה שלו. בתוך כך מוסר לי סיר רוג’ר קיז כי עד לשעה 3 אחה"צ היום (23 בחודש) לא קיבלו המפקדה והמלך של בלגיה שום הנחיה. איך ליישב דבר זה עם הודעתך שבּלנשאר וגורט פועלים “יד־ביד”? אני מעריך אל־נכון את קשיי הקשר, אבל אינני חש כל תיאום יעיל של הפעולות באזור הצפוני, שכנגדו מתרכזים כוחות האויב. מאמין שיהיה בידך לתקן זאת. גורט מוסיף ואומר שכל התקדמות מצדו חייבת להיות בחזקת גיחה. וכי צריכה לבוא עזרה מדרום, הואיל ואין (חזור: אין) בידו תחמושת להתקפה רצינית. בכל זאת אנו נותנים לו הוראות להתמיד בביצוע תכניתכם. כאן אף לא ראינו את ההנחיה שלך, ואין לנו כל מושג מפרטי מיבצעיכם בצפון. התואיל לשלוח בהקדם האפשרי באמצעות הצירוּת הצרפתית? מיטב האיחולים.

*

יש לספר כאן בקצרה על הקרב הקטן שבו עמדו הבריטים סביב ארא. הגנרל פרנקלין, שהיה המפקד, התכוון לכבוש את האזור ארא־קאמברה־בּאפּוֹם. היו לו האוגדות הבריטיות ה־5 וה־50 וחטיבת־הטנקים ה־1 של הצבא. תכניתו היתה להתקיף בשריונים האלה ובכוח של חטיבה אחת מכל אוגדה, תחת הפיקוד הכללי של הגנרל מארטל, מסביב לצד המערבי והדרומי של ארא, כשלפניו מטרה מיידית על הנהר סאנסה. הצרפתים היו צריכים לשתף פעולה בכוח של שתי אוגדות במזרח בכיוון הכביש קאמברה־ארא. האוגדות הבריטיות כללו רק שתי חטיבות כל אחת, והטנקים מנו ששים־וחמישה מטיפוס “מארק 1” ושמונה־עשר מטיפוס “מארק 2”, שזחליהם קצרי־הימים מתבלים והולכים כולם. ההתקפה החלה בשעה 2 אחה“צ ב־21 במאי, ועד־מהרה נתקלה בהתנגדות חזקה הרבה יותר מן המשוער. התמיכה הצרפתית באגף המזרחי לא התממשה, ובאגף המערבי נתבטאה רק באוגדה ממוכּנת קלה אחת. שריוני האויב כללו למעשה כארבע־מאות טנקים של האוגדות המשוריינות השביעית והשמינית, שעל הראשונה בהן פיקד גנרל בשם רוֹמל. בתחילה עשתה ההתקפה חיל ונלקחו ארבע־מאות שבויים, אבל התוקפים לא הגיעו לקו הנהר סאנסה, והתקפת־הנגד הגרמנית, במספרים עדיפים, ובהישען על תמיכה אווירית שלמה, גרמה אבידות כבדות. הגדוד ה־12 של ה”לאנסרס" הודיע מיד על טורי אויב חזקים הנעים בכיוון סן־פוֹל ומאיימים לגולל את האגף המערבי. בשעות הלילה נסוגו חטיבת־הטנקים של־הצבא, החטיבה ה־13 של האוגדה ה־5 והחטיבה ה־151 של האוגדה ה־50 בהדרגה אל הנהר סקארפּ. כאן עמדו שלוש חטיבות בריטיות עד ל־22 בחודש אחר־הצהרים, ובסביבה זו הדפו כמה וכמה התקפות. עדיין החזקנו בארא אבל האויב נטה בהדרגה ליסוֹב בכיוון בּתין. האוגדה הצרפתית הממוכנת הקלה, השומרת על אגפנו המערבי, נדחקה ממון־סן־אלוּאה, וזמן קצר אחרי כן התקרבו הטנקים של האויב לסוּשה. ב־7 בערב ביום ה־23 בחודש היה האגף המזרחי הבריטי נתון ללחץ כבד, והאויב שהגיע ללאן כיתר את האגף המערבי. כיון שכך היה המצב מסוכן עד מאד. עומדים היינו נוכח עדיפות מספרית מכרעת, שפעי־שפעים של שריון הציקונו, וכמעט וכוּתרנו. בשעה 10 בערב הודיע הגנרל פרנקלין למפקדה שאם לא יסוג הכוח שלו במשך הלילה שוב לא יוכל לסגת. נאמר לו כי לפני שלוש שעות כבר נשלחו אליו פקודות נסיגה. היתה לה לפעולה איזו השפעה זמנית על האויב; הוא מסר בזמנו על “התקפות־נגד בריטיות כבדות בעזרת שריונים”, שגרמו לו מידה ניכרת של דאגה.

על פי תכנית וייגאן הציע גורט לגנרל בּלנשאר, שפיקד עתה על הקבוצה הצפונית, ששתי אוגדות בריטיות, אוגדה צרפתית אחת וקורפוס־הפרשים הצרפתי יתקיפו דרומה בין קאנאל־די־נוֹרד לתעלת־סכלדה. שתי אוגדות צרפתיות אכן הגיעו פעמיים לפני כן לפרוורי קאמברה, אבל מדי פעם הופצצו ונסוגו. משך כל הימים האלה היתה זו הפעולה התוקפנית היחידה של המחנה הראשון הצרפתי.

*

בלונדון לא היו לנו שום ידיעות על מהלך הנסיון הנואש הזה בארא לשבור את קו הכיתוּר. אולם משך ה־24 בחודש הגיעו מברקים עזי־תוכחה מאת ריינו. הקצר בשני מברקיו מספר את הסיפור.

טילגרפת אלי [אמר] הבוקר שנתת הוראות לגנרל גורט להמשיך בביצוע תכנית וייגאן. הגנרל וייגאן מודיע לי עכשיו כי, לדברי תשדורת שנתקבלה מן הגנרל בּלנשאר, ביצע הצבא הבריטי, ביזמתו שלו, נסיגה של עשרים־וחמישה מיל בכיוון הנמלים בו בזמן שחילותינו העולים מדרום מתקדמים צפונה, מקום שהיו צריכים להיפגש עם בעלי־בריתם.

פעולה זו של הצבא הבריטי עומדת בניגוד גמור לפקודות הרשמיות, שנתחדשו הבוקר על ידי הגנרל וייגאן. נסיגה זו אילצה כמובן את הגנרל וייגאן לשנות את כל סידוריו, והוא מוכרח עכשיו לוותר על הרעיון של סתימת הפירצה וכינונה המחודש של חזית רצופה. איני צריך כלל להדגיש את חומרת התוצאות האפשריות.

עד כאן היה הגנרל וייגאן סומך על כך שמחנהו של הגנרל פרר יעלה צפונה על אמיין, אלבּר ופרוֹן. לאמיתו של דבר לא ביצע מחנה זה כל התקדמות מוחשת, ועדיין היה מתארגן ונערך. בזה ניתנות תשובותי למר ריינו:

25.5.40

מברקי אמש סיפר לך כל מה שהיה ידוע לנו כאן, ועדיין לא שמענו מן הלורד גורט שום דבר שיסתור זאת. אבל עלי לומר לך שקצין־מטה התיצב במשרד־המלחמה ואישר את דבר נסיגתן של שתי האוגדות מאזור ארא, שהוזכרה במברקך אלי. הגנרל דיל, הנמצא ודאי עם הלורד גורט, נצטווה לשלוח בהקדם האפשרי קצין־מטה בדרך האוויר. ברגע שנדע מה התרחש, אמסור דו"ח מלא. אולם ברור שהצבא הצפוני מוקף למעשה וכי כל קווי התחבורה שלו נותקו, פרט לאלה העוברים את דוּנקרק ואוֹסטנד.

25.5.40

יש לנו מלוא היסוד להאמין שגורט מתמיד עדיין בתנועה כלפי דרום. כל הידוע לנו הוא שעל ידי הלחץ על אגפו המערבי, ועל־מנת לקיים את הקשר אל דונקרק לשם קבלת אספקה הכרחית, נאלץ להעמיד חלקים של שתי אוגדות לחצוץ בינו לבין הלחץ הגובר של כוחות השריון הגרמניים, אשר בכוח שאין־לעמוד־בפניו כנראה הצליחו לכבוש את אַבּוויל ובוּלון, מאיימים על קאלה ודונקרק, ולכדו את סנט־אוֹמר. איך יכול הוא לנוע דרומה ולהתיק את החזית הצפונית שלו אם לא יציב את שלט־המגן הזה מימינו? שום דבר בתנועותיו של חיל־המשלוח הבריטי הידועות לנו אינו יכול לשמש אמתלה להפסקת הלחץ החזק של תנועתכם כלפי צפון על פני הסוֹם, שאנו מקווים להתפתחותו.

שנית, התלוננת על העברת חמרים כבדים מהאבר. החמרים היחידים שהועברו היו פגזי־גז, שהזהירות מחייבת שלא להשאירם. כמו כן הועברה קצת מן האפסניה מן הצד הצפוני אל הצד הדרומי של הנהר בהאבר.

שלישית, אם יתברר לי שהלחץ המופלג של המאורעות כפה איזו סטיה מן התכנית המוסכמת, אודיע לך על כך מיד. דיל, שהבוקר היה משוכנע בתכלית כי התקוה היחידה לחילוצו הממשי של צבאנו טמונה בתנועה הדרומית ובהתקדמות הפעילה של הגנרל פרר, נמצא עכשיו עם גורט. עליך להבין כי לאחר שחיכינו לתנועה הדרומית שבוע ימים לאחר שהתברר הצורך בה, נמצאים אנו עכשיו מנותקים מן החוף על ידי שיפעת כלי־הרכב המשוריינים של האויב. לפיכך אין לנו ברירה אלא להמשיך בתנועה דרומה, אגב שימוש בהגנת משמרות אגפיים לצד מערב כבל הדרוש.

הגנרל ספּירס יהיה אצלך מחר בבוקר, ומסתבר כי כאשר אך יתברר המצב צריך יהיה לשלחו מיד בחזרה.

*

תקיפה היתה הדעה בקבינט ובחוגים צבאיים גבוהים כי כשרונותיו וחכמתו האסטרטגית של סיר ג’ון דיל, שמאז ה־23 באפריל היה סגן־ראש המטה־הכללי־הקיסרי, צריכים למצוא בקעה יאה להתגדר בה במינויו לתפקיד יועצנו הצבאי הראשי. איש לא יכול להטיל ספק בכך שמעמדו המקצועי עדיף היה בהרבה מובנים על זה של איירונסייד.

עם שהגיע הקרב המר והנמהר אל שיאו רצינו מאד, אני ועמיתי, שייעשה סיר ג’ון דיל ראש־המטה־הכללי־הקיסרי. כן היה עלינו לבחור מפקד ראשי לאי הבריטי, אם תבוא פלישה. בשעה מאוחרת במוצאי יום ה־25 במאי מנסים היינו להעריך את המצב – איירונסייד, דיל, איזמי, אנוכי, ועוד אחד או שנים – בחדרי בבית האדמירליות. הגנרל איירונסייד העלה את ההצעה שיחדל מהיות ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, אבל הביע את נכונותו הגמורה לפקד על כוחות־המולדת הבריטיים. בהתחשב בתפקיד המדכדך העשוי להתלוות לפיקוד כזה, כפי שסברנו בזמנו, היתה זו הצעה המצוינת בשאר־רוח וחוסר־פניות. לפיכך קיבלתי את הצעתו של הגנרל איירונסייד; והכיבּוּדים ואותות־המעלה הרמים שהוענקו לו לאחר מכן נבעו מהערכתי להתנהגותו ברגע זה במהלך עניננו. סיר ג’ון דיל נעשה ראש־המטה־הכללי־הקיסרי ב־27 במאי. הדעה הכללית היתה כי השינויים הולמים את צורך השעה.

פרק רביעי: המצעד אל הים 24 במאי – 31 במאי

סקירת הקרב – סיפורו של הגנרל האלדר על התערבותו האישית של היטלר – עצירת השריונים הגרמנים – האמת מתוך יומני המטה הגרמני – סיבה מיוחדת לעמידה בנקודה המכרעת – ההגנה על בולון – הדרמה של קאלה – תוצאותיה של התגוננות ממושכת – גורט נוטש את תכנית וייגאן – החלטתו מיום 25 במאי – סתימת הפירצה הבלגית – נסיגת הצבא הבריטי אל ראשי־הגשר של דונקרק – חילוץ ארבע האוגדות הבריטיות מליל – שאלה אל ראשי־המטות – תשובתם – איגרתי אל הלורד גורט – ואל האדמירל קיז – סיפורו של הגנרל פּאוּנוֹל על פגישת גורט ובלנשאר בבוקר ה־28 בחודש – כניעת הצבא הבלגי, 28 במאי – הגנרל בּרוּק והקורפוס השני עומדים בקרב מכריע, 28 במאי – נסיגה אל ראש־הגשר – מנוסת מחצית המחנה הראשון הצרפתי בדרך הים

כאן אולי המקום לסקור את מהלך הקרב ההיסטורי הזה עד לנקודה זו.

רק היטלר היה מוכן להפר את הנייטראליות של בלגיה והולנד. בלגיה לא היתה מוכנה לקרוא לבעלי־הברית בטרם תותקף היא עצמה. לפיכך היתה היזמה הצבאית בידי היטלר. ב־10 במאי הנחית את מהלומתו. קבוצת־הגייסות הראשונה, שהבריטים במרכזה, תחת שתעמוד מאחרי ביצוריה, זינקה קדימה לתוך בלגיה למסע־הצלה שחסר־שחר היה משום שבא באיחור. הצרפתים השאירו את הפירצה מול הארדנים במצב של ביצור ירוּד ושמירה רפה. פריצה משוריינת, באמת־מידה שלא היתה כמוה מעולם במלחמה, שברה את מרכז קו הצבאות הצרפתיים, ובתוך ארבעים־ושמונה שעות איימה לנתק את כל צבאות הצפון הן מקווי־התחבורה הדרומיים שלהם הן מן הים. ב־14 בחודש לכל המאוחר היה הפיקוד העליון הצרפתי צריך לתת לצבאות האלה פקודות נחרצות לבצע נסיגה כללית במלוא המהירות, מתוך השלמה לא רק עם סכנות אלא גם עם אבידות כבדות בציוּד. הגנרל גאמלן לא ראה את השאלה מלוא הריאליזם האכזרי אשר בה. המפקד הצרפתי של הקבוצה הצפונית, בּיוט, לא היה מסוגל להחליט בעצמו את ההחלטות הדרושות. ערבוביה שׂררה בקרב צבאות האגף השמאלי הנתון בסכנה.

עם שהוחש יתרון כוחו של האויב, נסוגו. משהקיפה תנועת הגילול את ימינם, העמידו אגף־מגן. אילו החלו בנסיגה ב־14 בחודש כי אז יכלו לעמוד על הקו הקודם שלהם ב־17 בחודש והיה להם סיכוי נאה להבקיע להם דרך־מוצא בקרב. לפחות שלושה ימים גורליים הלכו לאיבוד. מן ה־17 בחודש והלאה ראה הקבינט המלחמתי הבריטי בבירור כי רק מסע לוחם מיידי דרומה יוכל להציל את הצבא הבריטי. מנוי וגמור היה עם הקבינט להעמיד את ממשלת צרפת ואת הגנרל גאמלן על השקפתו, אבל המפקד הבריטי עצמו, הלורד גורט, היה מסופּק אם אפשר לנתק את המגע בין החזיתות הלוחמות, ולא כל שכן – להבקיע דרך בתוך כך. ב־19 בחודש פוּטר גנרל גאמלן, וּוייגאן מלך תחתיו. ה“הוראה מס. 12”, פקודתו האחרונה של גאמלן, אף כי באה באיחור של חמישה ימים, נבונה היתה בעיקרה, וכן גם הלמה את עיקרי מסקנותיו של הקבינט המלחמתי וראשי־המטות הבריטיים. השינוי בפיקוד העליון, או העדר הפיקוד, הביאו שוב לידי דיחוי של שלושה ימים. התכנית האמיצה שהציע הגנרל וייגאן אחרי ביקורו אצל צבאות הצפון מעולם לא היתה יותר מתכנית שעל גבי הנייר. בעיקרה היתה זו תכנית גאמלן, שבגלל השהיות הנוספות נעשתה חסרת־תקוה עוד יותר.

בדילמה האיומה שנתעוררה עכשיו קיבלנו את תכנית וייגאן, ועשינו מאמצים נאמנים ומתמידים, שעם זאת היו ללא הועיל לעת הזאת, להוציאה לפועל עד ל־25 בחודש, מועד שבּו גזה כל תקוה לנוס דרומה, לאחר שנותקו כל קווי התחבורה, התקפות־הנגד החלשות שלנו נהדפו והלכו, ארא אבדה, החזית הבלגית התפוררה והלכה והמלך ליאופולד עמד להיכנע. לא נותר אלא הים. הנוכל להגיע אליו, או שמא נדונים אנחנו לכיתוּר ולמחיצה במרומי־שדה? על כל פנים הכרח שיאבדו כל התותחים והציוד של צבאנו, שמשך חדשים רבים לא תהיה להם תמורה. אבל מה ערך לזה לעומת הצלת הצבא, הגרעין והמסד שרק עליהם תוכל בריטניה להקים את צבאותיה לעתיד־לבוא? הלורד גורט, שמן ה־25 בחודש והלאה חש כי הפינוי בדרך הים הוא סיכוינו היחיד, ניגש עתה להקים ראש־גשר סביב דונקרק ולהבקיע לו דרך אליו בקרב, בכוחות שנותרו לו. נדרשו כאן כל המשמעת של הבריטים, וסגולות האופי של מפקדיהם, שעליהם נמנו ברוּק, אלכסנדר ומונטגומרי. נדרש עוד הרבה יותר מזה. כל מה שיכול אדם לעשות נעשה, כלום יהיה די בכך?

*

עכשיו יש לבדוק פרשה ששימשה נושא לפולמוס גדול. הגנרל האלדר, ראש־המטה־הכללי הגרמני, הצהיר כי ברגע זה חלה ההתערבות האישית הממשית היחידה של היטלר במערכה. לדברי הגנרל “חרד היטלר לגורל היחידות המשוריינות, משום שנמצאו בסכנה ניכרת בשטח קשה, אשר רשת של תעלות פרושׂה עליו, בלא שתוכלנה להשיג תוצאות חיוניות כלשהן”. סבור היה שלא יוכל להקריב יחידות משוריינות לבלי הועיל, שכן הכרחיות הן לשלב השני של המערכה. אין ספק שסבור היה כי עליונותו האווירית די יהיה בה למנוע פינוי גדל־ממדים בדרך הים. לדברי האלדר שלח אליו אפוא, באמצעות בּראוּכיץ‘, הודעה בה פקד “לעצור את היחידות המשוריינות, ואפילו להחזירן מרחק־מה”. כך, אומר האלדר, פוּנתה הדרך לדונקרק לצבא הבריטי. מכל־מקום קלטנו תשדוֹרת גרמנית שנשלחה בדיבּוּר ב־11.42 לפה"צ ביום 24 במאי ובה נאמר כי יש להפסיק לפי־שעה את ההתקפה על הקו דונקרק־האזבּרוּק־מרוויל. האלדר טוען שמטעם המפקדה העליונה של הצבא (אוֹ. ק. ה.) סירב להתערב בתנועות קבוצת־הגייסות של רוּנדשטט, שהיו בידיו פקודות ברורות למנוע את האויב מהגיע אל החוף. ככל שתהיה ההצלחה כאן מהירה ושלמה יותר, טען, כך ייקל למצוא אחרי כן תקנה לאבדנם של כמה טנקים. למחרת היום נצטווה לבוא עם בראוּכיץ’ לישיבה.

הדיון הנסער הסתיים בפקודה מפורשת מאת היטלר, שהוסיף ואמר כי ידאג לביצועה על ידי שליחת קציני־קשר אישיים לחזית. קייטל נשלח במטוס אל קבוצת־הגייסות של רונדשטט, וקצינים אחרים נשלחו לעמדות הפיקוד שבחזית. “מעולם לא יכולתי”, אומר הגנרל האלדר, “לתאר לעצמי איך עלה בדעתו של היטלר הרעיון שהיחידות המשוריינות עומדות בסכנה שלא־לצורך. מסתבר ביותר שסיפוריו של קייטל, שעשה זמן ניכר בפלנדריה במלחמת־העולם הראשונה, היו מקורם של רעיונות אלה”.

גנרלים גרמנים אחרים חזרו על אותו סיפור, בעיקרו של דבר, וחיוו דעתם אפילו שהיה מניע פוליטי לפקודתו של היטלר, שהתכוון לשפר בכך את הסיכויים לשלום עם אנגליה לאחר שתוּכּה צרפת. בינתים יצאו לאור מסמכי־עדוּת מהימנים בדמות עצם היומן של מפקדת רונדשטט, שנכתב בעת המעשה. יומן זה מספר דברים אחרים. בחצות אור ל־24 בחודש באו פקודות מאת בראוּכיץ' באוֹ. ק. ה., שהעמידו את המחנה הרביעי תחת פקודתו של רונדשטט לשם “המערכה האחרונה” של “קרב הכיתוּר”. למחרת בבוקר ביקר היטלר אצל רונדשטט, שטען לפניו כי כוח שריוניו, שכה הרחיקו וכה מיהרו לדרכם, פחת מאד וכי הם זקוקים להפסקה שבה יתארגנו מחדש ויתאוששו לקראת המהלומה האחרונה נגד אויב אשר, לדברי יומן־המטה שלו, היה “נלחם בעקשנות בלתי־רגילה”. יתר על כן, רונדשטט חזה מראש את האפשרות של התקפות מצפון ומדרום על כוחותיו הפזורים עד מאד; למעשה ראה לפניו את תכנית וייגאן, אשר לו היתה בת־ביצוע כי אז היתה מכת־הנגד המובנת־מעצמה של בעלי־הברית. היטלר “הסכים בהחלט” שאת ההתקפה מזרחית לארא צריך לבצע חיל־הרגלים, וכי היחידות הניידות צריכות להוסיף ולהחזיק בקו לאן־בתין־אַר־סנט אוֹמר־גראוולין על־מנת ללכוד את כוחות האויב הנלחצים על ידי קבוצת־הגייסות ב בצפון־מזרח. הוא עמד גם על הצורך העליון לשמור על הכוחות המשוריינים בשביל פעולות נוספות. אולם השכם מאד ב־25 בחודש נשלחה הנחיה חדשה מאת בראוכיץ' בתפקיד המפקד הראשי, שציותה על השריונים להמשיך בהתקדמותם. רונדשטט, שנאחז בהסכמתו של היטלר בעל־פה, לא אבה שמוֹע על כך. הוא לא העביר את הפקודה למפקד המחנה הרביעי, קלוּגה, שנצטווה להמשיך ולחסוך באוגדות השריון. קלוּגה מחה נגד העיכוב, אבל רק למחרת היום, ב־26 בחודש, שיחרר רונדשטט את השריונים, אם כי אפילו אז ציוה שלא להתקיף עדיין במישרים את דונקרק עצמה. ביומן רשום כי המחנה הרביעי מחה נגד הגבלה זו, וראש־המטה שלו טילפן ב־27 בחודש:

התמונה בנמלי התעלה היא כזאת: אניות גדולות ניגשות אל הרציף, מורידות כבשים, והאנשים עולים בהמון אל האניה. את כל הציוד משאירים. אבל אין אנו מעוניינים להיתקל לאחר זמן באנשים האלה, כשהם מצוידים ציוד חדש.

ברור, אפוא, שהשריונים נעצרו; שהדבר נעשה לא ביזמתו של היטלר כי אם ביזמתו של רונדשטט. רונדשטט היו לו בלי ספק טעמים להשקפתו, הן משום מצב השריונים הן משום מהלך הקרב בכללותו, אבל ראוי היה לו שיציית לפקודות הרשמיות של פיקוד הצבא, או שיגיד לפחות לפיקוד מה שאמר היטלר בשיחה. בין המפקדים הגרמנים קיימת הסכמה כללית שהוחמצה כאן הזדמנות גדולה.

*

אולם היתה סיבה נפרדת שהשפיעה על תנועות השריון הגרמני בשלב המכריע.

לאחר שהגיעו אל הים מעבר לאַבּוויל באור ל־21 בחודש, נעו טורי־החלוץ הגרמניים המשוריינים והממונעים צפונה לאורך החוף, בדרך אַטאפּל בכיוון בולון, קאלה ודונקרק, מתוך הכוונה הברורה לנתק כל דרך מנוסה בים. את האזור הזה ראיתי כמו חי לנגד עיני מימי המלחמה שעברה, שעה שהחזקתי את חטיבת־חיל־הים הניידת בפעולה מדונקרק נגד האגפים והמאסף של הצבאות הגרמנים העולים על פאריז. לפיכך כבר ידועות היו לי רשת־ההצפה בין קאלה לדונקרק וחשיבותו של קו־המים גראוולין. הסכרים כבר נפתחו ומיום ליום היו השטפונות מתפשטים, ובכך נתנו הגנה מדרום לקו הנסיגה שלנו. הגנת בולון, אך עוד יותר מכך הגנתה של קאלה, עד לשעה האחרונה, התבלטו בתמונה הכללית המבולבלת, ויחידות־מצב נשלחו שמה מיד מאנגליה. בוּלון, שבּוּדדה והותקפה ב־22 במאי, הוּגנה על ידי שני גדודים של ה“גארדס” ואחת הסוללות האנטי־טנקיות שלנו, עם קצת חיילים צרפתים. לאחר התנגדות של שלושים־ושש שעות נמסר כי שוב אין להחזיק במקום, ואני הסכמתי לכך שמונה משחתות באור ל־24 במאי, אגב איבוד מאתים איש בלבד. התחרטתי על ההחלטה הזאת.

ימים אחדים לפני כן העמדתי את ניהול ההגנה על נמלי התעלה תחת פקודתו הישרה של ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, שאתו עמדתי במגע מתמיד. עתה גמרתי אומר שעל קאלה תיאסר מלחמה עד־מוות, וכי אין להרשות כלל פינוי בדרך־הים לחיל־המצב, שכלל גדוד אחד של חטיבת־הרובאים, אחד מן הרגימנט ה־60 של הרובאים, את רובאי־המלכה־ויקטוריה וגדוד של רגימנט־הטנקים־המלכותי, עם עשרים־ואחד טנקים קלים ועשרים־ושבעה כבדים, וכן מספר שווה לזה של צרפתים. כאובה היתה ההחלטה להקריב ככה את החיילים המאומנים והמצוינים האלה, שכה מעטים כדוגמתם היו לנו, בעבוּר היתרון המפוקפק של רווח יומים או אולי שלושה, ובעבור התועלת המפוקפקת שייתכן להפיק מן הימים האלה. מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה וראש־המטה־הכללי־הקיסרי הסכימו לצעד הקשה הזה. המברקים והמיזכרים מספרים את פרשת המעשה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לרמטכל"ק 23.5.40

מלבד הפקודה הכללית שנתן אמש, כפי שאני מאמין, הגנרל וייגאן, כדי להבטיח את התנועה הדרומית של הצבאות בדרך אמיין, הכרח שבהקדם האפשרי ייפתח קו אספקה רצוּף אל צבאו של גורט בדרך דונקרק, קאלה או בולון. גורט אינו יכול להישאר אדיש לסכנה שבה הוא עומד עכשיו, ועליו להפריש אפילו אוגדה שלמה, או כל כוח מועט מזה שיידרש, כדי לקדם את פני הכוח שלנו החותר להתקדם מן החוף. אם אמנם נחת בקאלה הרגימנט של כלי־רכב משוריינים, כולל טנקים כבדים, ודאי ישפר הדבר את המצב, והוא צריך לעודדנו לשלוח שמה את שאר החטיבה השניה של אותה אוגדה משוריינת. יש לטהר את אזור החוף הזה אם רצוננו שיהיה סיכוי כלשהו למיבצע העיקרי של הנסיגה. יש להכות ולעצור את המתפרצים מאחרי הקו. יש להוליך את הפליטים אל השדות ולקבוע להם חניה שם, כמו שהציע הגנרל וייגאן, כדי שיוכלו הכבישים להישאר פנויים. האם אתה עומד במגע עם גורט בטלפון ובטלגרף, וכמה זמן עובר עד שמגיעה אליו הודעה בצופן? התואיל להגיד לאחד מקציני־המטה שלך שישלח לדאונינג־סטריט מפּה שעליה מצוינות עמדותיהן של תשע האוגדות הבריטיות, במידה שהן ידועות היום. אל תענה בעצמך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.5.40

אינני יכול להבין את המצב סביב קאלה. הגרמנים חוסמים את כל היציאות, ורגימנט־הטנקים שלנו כלוּא בעיר משום שאינו יכול לצאת כנגד תותחי־השדה שהוצבו בפרוורים. אף על פי כן אני מניח שהכוחות שהביאו לידי כך הם צנועים מאד. מדוע אפוא אין מתקיפים אותם? מדוע אין הלורד גורט מתקיף אותם מן העורף בו בזמן שנבצע גיחה מקאלה? לבטח יכול גורט להפריש חטיבה אחת או שתים כדי לטהר את קווי התחבורה שלהם ולהבטיח את האספקה החיונית לצבאות. הרי לך גנרל אשר לו תשע אוגדות הצפויות למיתת־רעב, ואף על פי כן אינו יכול לשלוח כוח לטיהור קווי התחבורה שלו. איזה דבר יכול להיות חשוב מזה? היכן אפשר להפעיל עתוּדה בצורה טובה יותר?

הכוח הזה השׂם הסגר על קאלה צריך להיות מותקף מיד על ידי גורט, על ידי הקנדים מדונקרק, ועל ידי גיחה של הטנקים הכלואים שלנו. נראה הדבר שהגרמנים יכולים ללכת לכל מקום ולעשות כל מעשה, והטנקים שלהם יכולים לפעול בחבורות של שנים ושלושה בכל שטח העורף שלנו, ואפילו כשמאתרים אותם אין מתקיפים אותם. כן גם נרתעים הטנקים שלנו מפני תותחי־השדה שלהם, אבל תותחי־השדה שלנו אינם אוהבים לקלוע אל הטנקים שלהם. אם הארטילריה הממוּנעת שלהם, הרחוקה מבסיסה, יכולה לעצור בנו, מדוע אין אנחנו יכולים, בארטילריה של חיל־צבא גדול, לעצור בהם?… האחריות לניקוי קווי התחבורה אל קאלה ולהחזקתם מוטלת בראש־וראשונה על חיל־המשלוח־הבריטי.

איגרת זו לא היתה הוגנת ביותר כלפי חילותינו. אבל אני מביא אותה כלשונה וככתבה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.5.40

סגן־ראש מטה־הצי מודיע לי כי ב־2 בבוקר נשלחה פקודה לקאלה לאמור כי הוחלט עקרונית על פינוי, אבל ודאי שזהו שגעון. התוצאה היחידה מפינוי קאלה תהיה שהכוחות הגודרים עתה עליה יועברו לדונקרק. מטעמים רבים יש להחזיק בקאלה, אבל בפרט כדי להחזיק את האויב בחזית הזאת. אנשי האדמירליות אומרים שהם מכינים עשרים־וארבעה תותחי־צי של 12 ליטרה, אשר בפגזים חודרי־שריון־למחצה יבקיעו כל טנק. אחדים מאלה יהיו מוכנים הערב.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 24.5.40

עלי לדעת בהקדם האפשרי מדוע ויתר גורט על ארא, ומה הוא עושה בעצם בשאר הצבא שלו. האם עודנו מתמיד בתכניתו של וייגאן, או שמא שקט על שמריו בעיקרו של דבר? אם האפשרות השניה היא הנכונה, מה יהיה, לפי דעתך, מהלך המאורעות המסתבר בימים הבאים, ועל איזה קו אתה ממליץ? ברור שאסור לו להניח לאויב לכתר אותו מבלי לאסור מערכה. האם לא מן הראוי שיעשה זאת על ידי שיבקיע לו דרך אל החוף תוך כדי לחימה ואגב השמדת החיילות המשוריינים החוצצים בינו לבין הים בכוח מכריע של ארטילריה, בעודו מחפה על עצמו ועל החזית הבלגית, שגם היא תוּסג אחור, על ידי כוחות־מאסף חזקים? לא יאוחר מיום מחר יש לקבל החלטה זו.

דיל לבטח יוכל לטוס הביתה מכל שדה־תעופה הפנוי ברגע זה, והרא"ף צריך לשלוח טייסת שלמה ללוותו.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המלחמה והרמטכל"ק 25.5.40

נא לברר מי היה הקצין האחראי לשיגור הפקודה לפנות את קאלה אתמול, ומי ניסח את המברק הזה הפושר מאד שראיתיו הבוקר, שבּו נזכר הביטוי “למען הסולידריוּת של בעלי־הברית”. לא זו הדרך לעודד אנשים להילחם עד הסוף. האם בטוחים אתם שאין נימה של מחשבה תבוסנית במטה הכללי?

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 25.5.40

משהו מעין זה יש לומר לבריגדיר המגן על קאלה: ההגנה על קאלה עד קצה גבול היכולת היא בעלת חשיבות עליונה לארצנו ולצבאנו עכשיו.

ראשית, היא מעסיקה חלק גדול מכוחות השריון של האויב ומונעתם מהתקיף את קו התחבורה שלנו. שנית, היא מקיימת שער־גיחה שממנו יוכלו חלקים של הצבא הבריטי לעשות את דרכם הביתה. הלורד גורט כבר שלח חיילות לעזרתך, והצי יעשה כל מה שאפשר לסיפוק צרכיך. עיני הקיסרות נשואות אל הגנת קאלה, וממשלת הוד־מלכותו בוטחת כי אתה והרגימנט הגיבּור שלך לא יביישו את שמה של בריטניה.

איגרת זו נשלחה אל הבריגדיר ניקולסון לערך בשעה 2 אחה"צ ב־25 במאי.

ההחלטה הסופית שלא להוציא את חיל־המצב נתקבלה במוצאי ה־26 במאי. עד אז הוחזקו המשחתות במצב הכן. אידן ואיירונסייד היו אתי באדמירליות. שלשתנו יצאנו מסעודת־ערבּית ובשעה 9 בערב עשינו את המעשה. הדברים היו אמורים גם ברגימנט של אידן עצמו, שבו שירת ונלחם תקופה ארוכה בעת המאבק הקודם. חייב אדם לאכול ולשתות במלחמה, אבל אני לא יכולתי להתגבר על הרגשה של בחילה פיזית כאשר ישבנו אחרי כן מחרישים אל השולחן.

והרי התשדורת אל הבריגדיר:

כל שעה שאתה מוסיף להתקיים היא בגדר עזרה גדולה ביותר לחיל־המשלוח־הבריטי. לכן החליטה הממשלה שעליך להמשיך בקרב. הוגים הערצה גדולה מאין כמוה לעמידתך הנהדרה. הפינוי לא (חזור: לא) יתקיים, וכלי־השיט הדרושים הנ"ל יחזרו לדובר. וריטי ווינדזור תחפּינה על מפקד שליית־המוקשים ונסיגתו.

קאלה היתה מרכז־הכובד. עוד הרבה סיבות היו יכולות למנוע את ישועת־דונקרק, אבל ודאי הדבר כי שלושת הימים שהושגו בזכות ההגנה על קאלה איפשרו את החזקת קו־המים גראוולין, ובלעדי זאת היו כל הכוחות מנותקים ואובדים, אף למרות היסוסיו של היטלר ופקודותיו של רונדשטט.

*

על כל הדברים האלה ירדה עכשיו שואה פשוטה. הגרמנים, שעד כה לא הכבידו את אכפם על החזית הבלגית, הבקיעו ב־24 במאי את הקו הבלגי משני עברי קוּרטרה, הנמצאת מהלך שלושים מיל בלבד מאוֹסטנד ודונקרק. עד־מהרה נראה המצב כלאחר־יאוש בעיני מלך הבלגים, והוא התכונן לכניעה.

ב־23 במאי חזרו הקורפוס הא' והב' של חיל־המשלוח־הבריטי, שפּוּנו שלבים־שלבים מבלגיה, ועמדו על ביצורי־הגבול מצפון וממזרח לליל, שאותם הקימו להם בימות החורף. תנופת החרמש הגרמנית מסביב לאגף הדרומי שלנו הגיעה לים, והיה עלינו להתגונן מפניה. עם שהתבררו העובדות לגורט ולמפקדתו, נשלחו חיילות בזה אחר זה לעמדות שלאורך קו התעלה לה בּאסה־בתין־אַר־סנט אוֹמר־ואטן. חיילות אלה, יחד עם יחידות מן הקורפוס הט"ז הצרפתי, הגיעו לים עם קו־המים גראוולין. הקורפוס הבריטי הג' היה אחראי בעיקר לאגף המקוּפּל הזה שפניו דרומה. לא היה זה קו רצוף, כי אם רק שורה של “מעצורים” מוגנים בצמתים העיקריים שאחדים מהם, דוגמת סנט־אוֹמר וּואטן, כבר נפלו בידי האויב. סכנה היתה צפויה לכבישים החיוניים העולים צפונה מקאסל. העתוּדה של גורט כללה רק את שתי האוגדות הבריטיות, ה־5 וה־50, אשר, כפי שראינו, עתה־זה נחלצו בדוחק מהתקפת־הנגד הדרומית שלהן באָרא תוך כדי ביצוע חסר־סיכויים של תכנית וייגאן. למועד זה היה האורך הכללי של חזית חיל־המשלוח־הבריטי כתשעים מיל, ובכל מקום עמדנו במגע הדוק עם האויב.

מדרום לחיל־המשלוח־הבריטי נמצא המחנה הראשון הצרפתי, ששתים מאוגדותיו בביצורי־הגבול והיתר, אחת־עשרה אוגדות במצב ירוד למדי, דחוקות באזור שמצפון וממזרח לדוּאיי. צבא זה היה נתון להתקפה מן הזרוע הדרומית־המזרחית של הכיתור הגרמני. לשמאלנו היה הצבא הבלגי נהדף במקומות רבים מתעלת־ליס, ותוך כדי נסיגתו צפונה היתה פירצה נבעית והולכת מצפון למנין.

במוצאי ה־25 בחודש קיבל הלורד גורט החלטה חיונית. עדיין היה נתון תחת פקודות להמשיך, על פי תכנית וייגאן, בהתקפה דרומה בכיוון קאמבּרה, שבּה תועסקנה האוגדות ה־5 וה־50, במחוּבּר עם הצרפתים. לא נראה שום סימן להתקפה הצרפתית המובטחת בכיוון צפוני מן הסוֹם. המגינים האחרונים של בוּלון פוּנו. קאלה עדיין החזיקה מעמד. גורט נטש עתה את תכנית וייגאן. לפי דעתו שוב לא היתה תקוה למצעד דרומה ואל הסוֹם. יתר על כן, אותו זמן נתעוררה סכנה חדשה, מכרעת כשלעצמה, עקב התפוררות ההגנה הבלגית והפירצה הנבעית לצד צפון. נלכדה פקודה של המחנה הששי הגרמני, שמתוכה הוברר כי קורפוס אחד צריך לצעוד צפונית־מערבית בכיוון איפּר וקורפוס שני בכיוון מערבי אל ויטסכטה. איך יוכלו הבלגים לעמוד בפני ההתקפה הכפולה הזאת?

גורט, בוטח בשיפוטו הצבאי, ומשוכנע בהתפרקותו הגמורה של כל פיקוח, הן מצד ממשלות בריטניה וצרפת הן מצד הפיקוד העליון הצרפתי, החליט לחדול מן ההתקפה דרומה, לאטוֹם את הפירצה שכניעתה של בלגיה קרובה לפתוח מצפון, ולצעוד אל הים. ברגע זה היתה זו התקוה היחידה להציל דבר־מה מחורבן או כניעה. ב־6 אחה"צ פקד על האוגדות ה־5 וה־50 להיספח אל הקורפוס הב' הבריטי על־מנת לסתום את הפּירצה הבלגית הקרובה להיפּרץ. הוא הודיע על מעשהו לגנרל בלנשאר, שירש את ביוט בפיקוד על קבוצת־הגייסות הראשונה; וקצין זה, מתוך שהודה בכוחם של המאורעות, נתן בשעה 11.30 בלילה פקודות לסגת ב־26 בחודש אל קו שמאחרי תעלת־ליס, מערבית לליל, במגמה להקים ראש־גשר סביב דונקרק.

ב־26 במאי בבוקר עיבּדו גורט ובלנשאר את תכניתם לנסיגה אל החוף. הואיל והדרך אשר לפני המחנה הראשון הצרפתי היתה ארוכה יותר, נקבע שהתנועות הראשונות של חיל־המשלוח־הבריטי בלילה אור ל־27 בחודש תהיינה תנועות הכנה, ויחידות־מאסף של הקורפּוסים הא' והב' הבריטיים נשארו בביצורי־הגבול עד אור ל־28 בחודש. בכל הדבר הזה פעל הלורד גורט על אחריותו הוא. אך לעת הזאת כבר הגענו אנחנו במולדת, מתוך זווית אינפורמציה שונה מעט מזו, לכלל אותן מסקנות. ביום ה־26 בחודש אישר מברק ממשרד־המלחמה את מעשיו, ומילא את ידו “לפעול מיד בכיוון החוף במחוּבּר עם צבאות צרפת ובלגיה”. כינום־החירום אדיר־הממדים של ספינות־צי מכל הסוגים והגדלים כבר היה בעיצומו.

על הקורא להציץ עכשיו בתרשים המראה את האזורים שבּהם החזיקו האוגדות הבריטיות בלילה אור ל־26 במאי.

באגף המערבי של המסדרון אל הים נשאר המצב בעיקרו כמו שהיה משך ה־26 בחודש. לחץ מועט־ביחס הופעל על המקומות המוחזקים על ידי האוגדות ה־48 וה־44. אולם האוגדה ה־2 עמדה בקרבות כבדים על תעלות אַר ולה־באסה, והחזיקה מעמד. הלאה משם מזרחה התפתחה התקפה גרמנית חזקה סביב קארוון, שהוגנה במשותף על ידי חיילות בריטיים וצרפתיים. המצב הוּשב על כנו על ידי התקפת־הנגד של שני גדודים מן האוגדה ה־50, שהיו חונים בקרבת־מקום. בשמאלו של הקו הבריטי נסעה האוגדה ה־5, יחד עם החטיבה ה־143 של האוגדה ה־48 הנתונה לפקודתה, משך הלילה, ועם שחר נטלה לידיה את ההגנה על תעלת איפּר־קוֹמין על־מנת לסתום את הפּירצה שנבעה בין צבאות הבריטים והבלגים. אכן, הם הגיעו למועד. שעה קלה אחרי בואם התקיף האויב, וכל היום ניטשו קרבות כבדים. הופעלו שלושה גדודים מן האוגדה ה־1 שבעתודה. האוגדה ה־50, לאחר שחנתה מדרום לליל, נעה צפונה כדי להאריך את האגף של האוגדה ה־5 סביב איפּר. הצבא הבלגי, שכל היום היה נתון להתקפות כבדות ואגפו הימני נהדף, מסר כי אין לו כוחות לחדש בהם את המגע עם הבריטים וכי אין ביכלתו להיסוג אל הקו של תעלת איזר בתיאום עם תנועתם של הבריטים.

בינתים נמשך ארגון ראשי־הגשר סביב דונקרק. הצרפתים היו צריכים להחזיק בקו מגראוולין עד בּרג, והבריטים בקו אשר משם לאורך התעלה בדרך פירן עד ניוּפּורט והים. הקבוצות והחבורות השונות מאנשי כל השירותים, שהיו מגיעות לשם משני הכיוונים, נשזרו במסכת הקו הזה. לאחר שאושרו הפקודות מיום ה־26 בחודש, קיבל הלורד גורט ממשרד־המלחמה מברק, שנשלח בשעה 1 אחה“צ ב־27 בחודש, ובו נאמר לו כי מעתה והלאה תפקידו הוא “לפנות את הכוח הגדול ביותר שבגדר האפשר”. יום קודם לכן הודעתי למר ריינו כי מדיניותנו היא לפנות את חיל־המשלוח־הבריטי, וביקשתיו להוציא פקודות מקבילות. שיבּושי הקשר חמורים היו כדי־כך שבשעה 2 אחה”צ ב־27 בחודש הוציא מפקד המחנה הראשון הצרפתי לחילותיו פקודה: “La Bataille sera livree sans esprit de recul sur la position de la Lys”⁹

ארבע אוגדות בריטיות והמחנה הראשון הצרפתי כולו צפויים היו עתה לסכנה חמורה של ניתוק מסביב לליל. שתי הזרועות של תנועת הכיתוּר הגרמנית חתרו לסגור עליהם את המלקחים. אף כי חסרו לנו בימים ההם חדרי־המפּות הנפלאים של תקופות שקטות יותר, ואף כי שום פיקוח על הקרב מלונדון לא היה בגדר האפשר, הרי זה שלושה ימים הדריך את מנוחתי מצבה של שיפעת חילות הברית סביב ליל, כולל את ארבע האוגדות המשובחות שלנו. אולם היה זה אחד מן הרגעים הנדירים אך המכריעים הללו שבּהם התובלה המכנית מוכיחה את מעלתה. כשנתן גורט את הפקודה, חזרו כל ארבע האוגדות האלו במהירות מפתיעה כמעט תוך כדי לילה אחד. בינתים, על ידי קרבות עזים משני עברי המסדרון, שמר שאר הצבא הבריטי על הנתיב הפתוח אל הים. מלתעות המלקחים, שהאוגדה ה־2 עיכבה אותן והאוגדה ה־5 עצרה אותן משך שלושה ימים, נתאחדו לבסוף באור ל־30 במאי בצורה דומה למיבצע הרוסי הגדול סביב סטאלינגראד ב־1942. יומים וחצי עברו עד שנסגרה המלכודת, ובתוך פרק־זמן זה נסוגו ארבע אוגדות בריטיות וחלק גדול מן המחנה הראשון הצרפתי – מחוץ לקורפוס הה', שאבד – בסדר ובמשטר דרך הפּירצה, אף כי לצרפתים היתה תובלת סוסים בלבד, ואף כי הכביש הראשי לדונקרק כבר נוּתק והדרכים השניות־במדרגה היו מלאות חיילים נסוגים, שיירות ארוכות של תובלה והרבה אלפי פליטים.

*

את השאלה אם נוכל להמשיך בדד, שעשרה ימים קודם לכן ביקשתי את מר צ’מברליין לבררה עם מיניסטרים אחרים, הצגתי עתה רשמית ליועצינו הצבאיים. במתכוון ניסחתי את הדברים בלשון שאם כי נתנה הדרכה השאירה לראשי־המטות חופש להביע את דעתם. ותהיה אשר תהיה. מראש ידעתי כי החלטתם כלה ונחרצה: אבל מן החכמה הוא לקבל החלטות כאלו בכתב. יתר על כן, רציתי שיהיה ביכלתי להבטיח לפרלמנט כי החלטתנו הנחושה נשענת על חות־דעתם של אנשי־מקצוע. והריהי כאן. והתשובה בצדה:

1. שבנו לבדוק את הדו"ח שלנו על “האסטרטגיה הבריטית במסיבות מסוימות” לאור נקודות־העיון הבאות שנמסרו לנו על ידי ראש־הממשלה.

“במקרה שלא תוכל צרפת להמשיך במלחמה ותיעשה נייטראלית, בעוד הגרמנים מחזיקים בעמדותיהם הנוכחיות והצבא הבלגי נאלץ להיכנע לאחר שיסייע לחיל־המשלוח־הבריטי להגיע אל החוף; במקרה שיוצעו לבריטניה תנאים שבהם תהיה נתונה כליל לרחמיה של גרמניה על ידי פירוק הנשק, מסירת בסיסי הצי באיי־אוֹרקני וכו'; מה הסיכויים לכך שנמשיך במלחמה לבדנו נגד גרמניה ומן־הסתם גם נגד איטליה? היכולים הצי וחיל האוויר להעלות תקוות מתקבלות־על־הדעת למניעת פלישה רצינית, והיוכלו הכוחות הנאספים באי הזה לטפל בפשיטות מן האוויר שתבוּצענה על ידי יחידות בגודל של לא־יותר מעשרת אלפים איש; מתוך ההנחה כי המשך ההתנגדות הבריטית יוכל להיות מסוכן מאד לגרמניה, בהיותה עסוקה בדיכּוי חלקה הגדול של אירופה?”

2. מסקנותינו ניתנות בסעיפים הבאים:

3. כל זמן שחיל־האוויר שלנו קיים, יוכלו הצי וחיל־האוויר שלנו יחדיו למנוע את גרמניה מלבצע פלישה ימית רצינית לארץ הזאת.

4. אם נניח שגרמניה תשיג עליונוּת גמורה באוויר, סבורים אנו שיוכל הצי למנוע פלישה לזמן־מה, אך לא למשך תקופה בלתי־מוגבלת.

5. אם לא יהיה הצי שלנו מסוגל למנוע זאת, ואם יאבד חיל־האוויר שלנו, וגרמניה תנסה לפלוש, לא יוכלו ביצורי־החופים שלנו למנוע טנקים וחיל־רגלים גרמניים מקנוֹת להם אחיזה איתנה בחופים שלנו. במסיבות המשוערות למעלה לא יהיו כוחות היבשה שלנו מספיקים לטפל בפלישה רצינית.

6. הענין כולו סובב על העליונות באוויר. כיון שתשיג אותה גרמניה. עשויה היא לנסות לשעבד את הארץ הזאת על ידי התקפה אווירית בלבד.

7. גרמניה לא תוכל להגיע לעליונות גמורה באוויר בטרם תוכל למגר את חיל־האוויר שלנו, ואת תעשיות המטוסים, שכמה מחלקיהן החיוניים מרוכזים בקובנטרי ובירמינגהם.

8. התקפות־אוויר על מפעלי המטוסים תיערכנה ביום או בלילה. אנחנו סבורים שביום נוכל לגרום לאויב אבידות כבדות כדי כך שתמנענה נזקים רציניים. אולם עם כל מה שנעשה דרך־התגוננות – ואנו שוקדים עליה במלוא המהירות – אין לנו בטחון שנוכל להגן על המרכזים התעשייתיים הגדולים, שבהם תלויות תעשיות המטוסים שלנו, מפני נזקים חמורים והתקפות־לילה. האויב לא יוצרך להפעיל הפצצות־דיוק על־מנת להשיג תוצאה זו.

9. אם תצלחנה ההתקפות לחסל את חרושת המטוסים, דבר זה תלוי לא רק בנזק החמרי מפצצות, אלא גם בהשפעה המוסרית על העובדים ובעוז־החלטתם להמשיך במלאכה נוכח החורבן וההרס הסיטוני.

10. אם יתמיד אפוא האויב בהתקפות־לילה על חרושת המטוסים שלנו, קרוב לודאי שיחולל נזק חמרי ומוסרי כה גדול בתחומי האזור התעשייתי הנוגע בדבר עד אשר תשותק כל העבודה.

11. יש לזכור כי מבחינה מספרית יש לגרמנים עדיפות של ארבעה כנגד אחד. יתר על כן, מפעלי המטוסים הגרמניים מפוזרים יפה ויחסית אין גישה אליהם.

12. מצד שני, כל זמן שיש לנו כוח מפציצים להתקפות־נגד נוכל לבצע התקפות דומות על מרכזי התעשיה הגרמניים ועל ידי השפעה מוסרית וחמרית נוכל לשתק חלק מהם.

13. לסיכום, מסקנתנו היא כי לכאורה נתונים רוב הקלפים בידי גרמניה; אבל המבחן האמיתי מתמצה בשאלה אם המוראל של הלוחמים והאוכלוסיה האזרחית שלנו יהיה שקול כנגד היתרונות המספריים והחמריים שמהם נהנית גרמניה. אנחנו מאמינים בזאת.

על הדו"ח הזה, שנתחבר כמובן ברגע הקודר ביותר לפני ישועת דונקרק, חתמו לא רק שלושה ראשי־המטות, ניואול, פאונד ואיירונסייד, אלא גם שלושת הסגנים של ראשי־המטות, דיל, פיליפס ופירס. כשאני חוזר וקורא בו לאחר שנים, עלי להודות כי חמור היה וקודר. אבל הקבינט המלחמתי והמיניסטרים האחרים שראוהו היו כולם בדעה אחת. לא היה שום ויכוח. בלב־ונפש היינו מאוחדים.

*

עתה פניתי אל הלורד גורט:

27.5.40

1. ברגע הרציני הזה אינני יכול להתאפק מלשלוח לך את איחולי. אין איש יכול לדעת איך יעלו הדברים. אבל טוב הכל ממצור ורעב. אני עורב את לבי לכתוב את ההערות המועטות האלו. ראשית, תותחים צריכים לקטול טנקים, ומוטב שיאבדו בעשותם כך מאשר באיזו דרך אחרת שהיא. שנית, אני חרד מאד לאוסטנד כל זמן שלא נכבשה על ידי חטיבה עם ארטילריה. שלישית, קרוב מאד לודאי שהטנקים של האויב המתקיפים את קאלה יגעים, ומכל־מקום הם עסוקים בקאלה. טור שיכוּון אל קאלה בעודה מחזיקה מעמד אפשר שיהיה סיכויו יפה. אפשר שיהיו הללו אדירים פחות כשיותקפו בעצמם.

2. אין צורך לספר לבּלגים. אני שולח את המברק הבא לקיז, אבל מגעך האישי עם המלך הוא רצוי. קיז יעזור. אנחנו מבקשים אותם שיקריבו את עצמם בשבילנו.

3. מניח שהחיילות [שלנו] יודעים שהם מבקיעים להם את דרכם הביתה למולדת. מעולם לא היה דרבן כזה ללחימה. אנחנו נתן לך כל מה שהצי וחיל־האוויר יכולים לעשות. אנתוני אידן נמצא עתה אתי ומצרף את איחוליו לאיחולי.

(לוּטה)

ראש־הממשלה אל האדמירל קיז

מסור את הדברים הבאים לידידך [מלך הבלגים]. מניח שידוע לו כי הבריטים והצרפתים נלחמים על דרכם אל החוף מגראוולין עד אוסטנד ועד בכלל וכי אנו אומרים לתת את מלוא התמיכה של הצי וחיל־האוויר משך העליה המסוכנת לאניות. מה נוכל לעשות בשבילו? ודאי שלא נוכל להועיל לענינה של בלגיה בזה שנהיה נצורים ומורעבים. תקותנו היחידה היא נצחון, ואנגליה לעולם לא תחדל מן המלחמה, יקרה מה שיקרה, עד אם יוכּה היטלר או עד אם יחדל קיומנו הממלכתי. מאמין שתדאג לכך שייצא אתך במטוס בטרם נאחר את המועד. אם יצלח המיבצע שלנו ונכונן ראש־גשר של ממש, ננסה, אם נתבקש לכך, להעביר כמה אוגדות בלגיות לצרפת בדרך הים. חשיבות חיונית לכך שתמשיך בלגיה במלחמה, ובטחונו האישי של המלך הכרחי.

מברקי לא הגיע אל האדמירל קיז אלא לאחר שחזר לאנגליה ב־23 בחודש. לפיכך לא נמסרה הודעה זו כלל למלך ליאופולד. אולם העובדה אינה חשובה, כי בין השעה 5 ל־6 ב־27 בחודש דיבר אלי האדמירל קיז בטלפון. הקטע הבא לקוח מן הדו"ח שלו.

בשעה 5 לערך אחה“צ, ב־27 בחודש, כשאמר לי המלך שצבאו התמוטט והוא מבקש את הפסקת פעולות־האיבה, נשלח מברק־צופן אל גורט ואל משרד־המלחמה באלחוט. משרד־המלחמה קיבל אותו ב־5.54 אחה”צ. נסעתי מיד במכונית ללה־פּאן וטילפנתי אל ראש־הממשלה. בשים לב לאזהרות שחזרו ונשנו לא היה ראש־הממשלה נפתע כלל, אך הוא אמר לי שעלי לעשות כל מאמץ כדי לשדל את המלך ואת המלכה [האם] לבוא לאנגליה אתי, והכתיב הודעה שלדבריו הייתי צריך לקבלה אותו יום אחר הצהרים:

27.5.40

"השגרירות הבלגית כאן מסיקה מתוך החלטתו של המלך להישאר שבעיניו המלחמה אבודה והוא מעיין בשלום נפרד.

כדי לנער חצנה מצעד זה חזרה הממשלה הבלגית החוקית ונתאספה על אדמת נכר. אפילו ייאלץ הצבא הבלגי להניח את נשקו, יש 200,000 בלגים בגיל־הצבא בצרפת, ומשאַבּים גדולים מאלה שהיו לבלגיה ב־1914, להשיב בהם מלחמה. בהחלטתו הנוכחית מפלג המלך את האומה ומוסרה לחסותו של היטלר. נא למסור את השיקולים האלה למלך, ולהעמידו על התוצאות הרות־השואה הנשקפות לבעלי־הברית ולבלגיה מבחירתו הנוכחית".

מסרתי למלך ליאופולד את איגרת ראש־הממשלה, אך הוא אמר כי נמנה וגמר שעליו להישאר עם צבאו ועמו…

*

הוצאתי את הפקודה הכללית הבאה:

(סודי בהחלט) 28.5.40

בימים קודרים אלה יהיה ראש־הממשלה אסיר־תודה אם ישמרו כל עמיתיו בממשלה, וכן הפקידים החשובים, על רמה גבוהה של מוראל בחוגיהם; לא שיקלו מחומרת המאורעות אלא שיגלו בטחון ואמון ביכלתנו ובהחלטתנו הנחושה להמשיך במלחמה עד אם נשבור את רצונו של האויב להשתלט על אירופה כולה.

אין לסבול כלל את הרעיון שצרפת תעשה שלום נפרד; אבל יהי־מה אשר יקרה ביבשת, אין אנו יכולים לפקפק בחובתנו, ולבטח נשתמש בכל כוחנו על־מנת להגן על האי, על הקיסרות, ועל הענין שלנו.

משך הבוקר של ה־28 בחודש נפגש הלורד גורט שוב עם הגנרל בלנשאר. אני חייב תודה לגנרל פּאוּנוֹל, ראש־המטה של הלורד גורט, על הרשימות האלו שהעלה על הנייר בזמנו:

התלהבותו של בלנשאר בפגישה בקאסל התנדפה כלא־היתה כשביקר אצלנו היום. לא היו לו שום הצעות ושום תכניות קונסטרוקטיביות. קראנו לפניו את המברק הפוקד עלינו לפנות אל החוף במגמה להפליג. הוא נבעת. וזה היה מוזר! וכי איזו סיבה אחרת היתה לכך, לדעתו, שהוא וגורט נצטוו להקים ראשי־גשר? לאיזו תוצאה אחרת יכלה תנועה מוקדמת כזאת להביא? הטעמנו ששנינו קיבלנו הוראות דומות ביחס לראשי־הגשר. עתה לא אירע אלא זה שקיבלנו מממשלתנו את הצעד הבא וההגיוני (שעליו נמסר בלי ספק לממשלת צרפת), בו בזמן שהוא לא קיבל עדיין שום פקודה מקבילה מעין זו. דבר זה הרגיע אותו במידת־מה אך כלל לא לגמרי. אחרי כן אמרנו שגם אנחנו רוצים כמוהו לשמור על אחדוּת הבריטים והמחנה הראשון הצרפתי בשלבם זה האחרון. מסתבר אפוא שהמחנה הראשון הצרפתי ימשיך בנסיגה הלילה. במחוּבּר אתנו. לשמע זאת יצא מגדרו כליל – הדבר בלתי־אפשרי, הכריז. הסברנו לו בבירור, ככל שיכולה לשון אנוש להסביר, את הגורמים שבמצב. האיוּם מצד הגרמנים על אגפנו הצפוני־המזרחי מסתבר שלא יחזק משך היממה הבאה (אף כי לכשיבוא אכן יהיה רציני). הדבר שהוא בעל חשיבות מיידית הוא האיוּם על האגף הדרומי־המערבי הארוך שלנו. שם, כפי שהיה ידוע לו היטב, ביצעו אתמול משמרות קדמיים של אוגדות רגלים גרמניות, בתמיכת ארטילריה, התקפות בנקודות שונות. אף כי הנקודות העיקריות – ווֹרמהוֹלד, קאסל, האזבּרוּק – החזיקו מעמד, הצליח האויב לחדור בכמה מקומות. אפשר לסמוך על הגרמנים שינצלו מיד את ההישגים האלה, ויכולים אנחנו להיות בטוחים בכך שחלקן הגדול של האוגדות יתפרס ויעבור בכוח את קו הנסיגה שלנו אל הים (נסיגה שצוּותה עלינו, אם לא עליו). לפיכך אי־אפשר להשתהות אף רגע בחזירה מליס, ועלינו לחזור הלילה לפחות לקו איפּר־פּוֹפּרינגה־קאסל. אם נחכה עד מחר בערב הרי נהיה כנותנים יומים לגרמנים לחדור אל מאחרינו, והוא מעשה שגעון. אין אנו מצפים לכך שנוכל לחלץ אפילו 30 למאה מכוחותינו. גם אם נגיע אל הים; אכן, רבים מן הנמצאים בעמדות קדומניות לא יגיעו אליו כלל. אבל אפילו נוכל להציל רק אחוז קטן של קצינים וחיילים בעלי אימון מעולה, יהיה הדבר לברכה להמשכת המלחמה. לפיכך יש לעשות כל מה שבגדר האפשר, והדבר היחיד שהוא בגדר האפשר, ולוּ גם חלקית, הוא לסגת מרחק־מה בלילה…

אז בא קצין־קשר מן הגנרל פּריאוּ, המפקד עתה על המחנה הראשון. קצין־הקשר אמר לבלנשאר שפּריאוּ החליט כי אין הוא יכול להיסוג עוד הלילה, ולפיכך כוונתו להישאר במרובע התעלות שקרנו הצפונית־המזרחית היא ארמאנטייר וקרנו הדרומית־מערבית בּתין. לשמע הידיעה הזאת דומה שהחליט בלנשאר שלא להיסוג. הפצרנו בו למען המחנה הראשון והענין של בעלי־הברית שיצווה על פּריאו להסיג לפחות חלק ממחנהו במתוֹאם אתנו. ספק אם כולם יגעים או מרוחקים כדי־כך שאין הדבר אפשרי. לכל איש המוחזר לשם צפוי לפחות סיכוי כלשהו להפלגה, בעוד אשר כל איש הנשאר מאחור לבטח ייטרף. מדוע אפוא לא לנסות? מי שלא ינסה אינו עשוי לזכות במאומה! המנסים יש להם לפחות קצת תקוה. אבל אי־אפשר היה להזיזו. הוא הצהיר כי הפינוי מן החוף הוא בלתי־אפשרי – האדמירליות הבריטית סידרה זאת בלי ספק בשביל חיל־המשלוח־הבריטי, אבל הימיה הצרפתית לעולם לא תוכל לעשות זאת בשביל חיילים צרפתים. לפיכך אין טעם לנסות – הסיכוי אינו כדאי במאמץ הכרוך בכך; הוא מסכים עם פּריאוּ.

אחרי כן שאל אם כוונתו של גורט היא אפוא להיסוג הלילה אל הקו איפּר־פּוֹפּרינגה־קאסל או לא, מתוך הידיעה שבעשותו זאת ילך גורט בלי המחנה הצרפתי הראשון. על כך השיב גורט כי אמנם הולך הוא. קודם כל נצטווה לחזור ולהפליג, ועל־מנת לעשות זאת יש להיסוג מיד. המתנה של עוד עשרים־וארבע שעות פירושה יהיה שלא יוכל להוציא לפועל את פקודותיו, כי החיילות ינוּתקו. שנית, ומחוץ לצד הרשמי של ציות לפקודות, שגעון הוא להשאיר את החיילות בעמדותיהם הנוכחיות, הקדומניות והמופקרות. שם לבטח יוכרעו חיש־מהר. מטעמים אלה אפוא, ובצער רב, שׂוּמה על חיל־המשלוח־הבריטי להיסוג אפילו לא יעשה כן המחנה הראשון הצרפתי…

*

בהשכמת ה־28 בחודש נכנע הצבא הבלגי. הלורד גורט קיבל את הידיעה הרשמית על כך רק שעה אחת קודם מעשה, אבל ההתמוטטות נחזתה מראש שלושה ימים לפני כן, ובצורה זו או אחרת נסתמה הפּירצה. הודעתי על המאורע הזה בבית־הנבחרים בלשון מאופּקת הרבה יותר מזו שראה מר ריינו לנכון לנקטה.

ודאי ידוע לבית־הנבחרים שמלך הבלגים שיגר אתמול ציר שלוּח אל הפיקוד הגרמני לבקש שביתת־נשק בחזית הבלגית. ממשלות בריטניה וצרפת הורו לגנרלים שלהן מיד שלא להשלים עם המעשה הזה ולהתמיד בפעולות שהם עסוקים בהן עכשיו. מכל־מקום הסכים הפיקוד הגרמני להצעות הבלגיות והצבא הבלגי חדל הבוקר בשעה ארבע מהתנגד לרצון האויב.

אין לי כל כוונה להציע לבית שננסה ברגע זה להוציא משפט על מעשהו של מלך הבלגים בתפקידו כמפקד־הראשי של הצבא הבלגי. הצבא הזה נלחם באומץ רב וסבל, אף גרם אבידות כבדות. הממשלה הבלגית הסתייגה ממעשהו של המלך, הכריזה על עצמה שהיא ממשלתה החוקית היחידה של בלגיה, והודיעה רשמית על החלטתה הנחושה להמשיך במלחמה על צד בעלי־הברית.

*

הממשלה הצרפתית הביעה חשש שדברי על מעשהו של המלך ליאופולד עומדים בניגוד חריף לדברי מר ריינו. ראיתי לי לחובתי, כשנאמתי בבית־הנבחרים ב־4 ביוני, לאחר עיון קפדני בעובדות המלאות יותר שהיו ידועות לנו אז, ומתוך התחשבות לא רק בבעל־בריתנו הצרפתי אלא גם בממשלה הבלגית הנמצאת עתה בלונדון, להגיד את האמת בדברים בוֹטים ומפורשים.

ברגע האחרון, כשכבר נערכה הפלישה לבלגיה, קרא לנו המלך ליאופולד לבוא לעזרתו, ואף ברגע הזה האחרון באנו. הוא וצבאו האמיץ והיעיל, בן חצי מיליון איש בקירוב, שמרו על אגפנו השמאלי ובכך גם על קו הנסיגה היחיד שלנו אל הים. פתאום, מבלי היוועץ תחילה, לאחר מתן ארכה קצרה ביותר, בלי שאוֹל בעצת המיניסטרים שלו ועל פי החלטתו האישית, שיגר ציר שלוּח אל הפיקוד הגרמני, מסר את צבאו וחשׂף את כל האגף שלנו ואת דרכי הנסיגה שלנו.

*

כל אותו יום ה־28 בחודש היתה הצלתו של הצבא הבריטי תלויה בחוט־השערה. בחזית מקוֹמין עד איפּר ומשם עד הים, כשפּניהם מזרחה והם מנסים לסתום את הפּירצה הבלגית, עמדו הגנרל ברוּק והקורפּוס הב' שלו בקרב מפואר. זה יומים החזיקה האוגדה ה־5 בקוֹמין נוכח כל ההתקפות, אבל משנסוגו הבלגים צפונה, ואחרי כן נכנעו, התרחבה הפּירצה לבלי תקנה. עתה ניטל עליהם להגן על אגפו של חיל־המשלוח־הבריטי. תחילה באה האוגדה ה־50 להאריך את הקו; האוגדות ה־4 וה־3, שזה־מקרוב הוסגו ממזרח לליל, חשו אחרי כן ברכב ממונע להרחיב את חומת המסדרון החיוני שהוליך לדונקרק. אי־אפשר היה למנוע את ההתפרצות הגרמנית בין הצבא הבריטי לצבא הבלגי. אבל תוצאתה הקטלנית, פנייה פנימה מעֵבר לאיזר, שהיתה מביאה את האויב עד לחופים מאחרי חיילינו הנלחמים, תוצאה זו נחזתה מראש ונמנעה בכל מקום.

הגרמנים נהדפו בקרבות עקובי־דמים. התותחים הבריטיים, תותחי־שדה כבינוניים, קיבלו פקודות לירות את כל פגזיהם באויב, והאש האדירה סייעה במידה מרובה לבלום את ההסתערות הגרמנית. כל הזמן, מהלך ארבעה מילים בלבד מאחרי החזית המפרפרת של הגנרל ברוּק, נהרו וחזרו שפעי־שפעים של רכב וחיילות אל ראש־הגשר המתפתח של דונקרק, ושוּבּצו דרך־אלתוּר רב־כשרון במערכת הגנתו. יתר על כן, בתחום ראש־הגשר עצמו היה הכביש הראשי ממזרח למערב חסום לגמרי בשלב מסוים על ידי כלי־רכב, ורק דחפּורים, שהטילו אותם לתעלות משני עברי הכביש, פילסו מסילה חד־ סטרית.

ב־28 בחודש אחר־הצהרים פקד גורט על נסיגה כללית מראש־הגשר, שתחומיו היו עתה גראוולין־בּרג־פירן־ניוּפּור. בחזית זו עמדו האוגדות הבריטיות מימין לשמאל, ומברג עד הים בדרך ניוּפּור, לפי הסדר הבא: ה־46, ה־42, ה־1, ה־50, ה־3 וה־4. עד ל־29 בחודש כבר נמצא חלק גדול מחיל־המשלוח־הבריטי בתוך ראש־הגשר, ולעת הזאת החלו האמצעים הימיים שננקטו לצורך הפינוי ללבוש את מלוא ממדיהם. ב־30 במאי הודיעה המפקדה שכל האוגדות הבריטיות, או שרידיהן, נמצאים בראש־הגשר.

יותר ממחציתם של אנשי המחנה הראשון הצרפתי מצאו את דרכם אל דונקרק, מקום שהוֹעלו רובּם בשלום לאניות. אבל תנועת־המלקחים הגרמנית ממערב לליל ניתקה את קו הנסיגה של חמש אוגדות לפחות. ב־28 בחודש ניסו להבקיע להן דרך מערבה, אך לשווא, האויב סגר עליהן מכל עבר. משך כל שלושת הימים הבאים נלחמו הצרפתים בליל בחזיתות המצטמצמות והולכות בהדרגה נגד לחץ גובר והולך, עד אשר במוצאי ה־31 בחודש, מחוסר מזונות וכתום התחמושת שלהם, נאלצו להיכנע. כחמישים אלף איש נפלו ככה בידי הגרמנים. הצרפתים האלה, בהנהגתו האמיצה של הגנרל מוֹליניה, בלמו משך ארבעה ימים גורליים לא־פחות משבע אוגדות גרמניות, שלולא זאת היו מצטרפות להתקפות על ראש־הגשר של דונקרק. זאת היתה תרומה מזהירה לישועת חבריהם המאושרים יותר ולהצלת חיל־המשלוח־הבריטי.

*

אני, שנשאתי באחריות כוללת כה כבדה, חוויה קשה היתה זו בשבילי להעיף משך הימים האלה מבטים חטופים אל הדרמה הזאת שאי־אפשר היה לשלוט בה ולכוונה, וההתערבות בה עשויה היתה להזיק יותר משתועיל. אין ספק כי מתוך שהתמדנו בנאמנות בתּכנית וייגאן של הנסיגה אל הסוֹם רבּו הסכנות שלפנינו, שממילא חמורות היו כל כך. אבל החלטתו של גורט, שאתה הסכמנו חיש־מהר, לנטוש את תכנית וייגאן ולצעוד לים, בוּצעה על ידיו ועל ידי מטהו בכשרון־מעשה למופת, ולעולם תהיה זו פרשה מזהירה בהיסטוריה הצבאית של בריטניה.

פרק חמישי: ישועת דונקרק 26 במאי – 4 ביוני

תפילת עתירה ותחנונים – “בשורות קשות וכבדות” – הפגנה של מיניסטרים – קיבוץ האניות הקטנות – שבע־מאות כלי־שיט – שלושה גורמים חיוניים – הארמאדה של היתושים – העברת הצרפתים – פקודות סופיות ללורד גורט – תוצאה אפשרית – גורט מעביר את הפיקוד בדונקרק לאלכסנדר – ביקורי השלישי בפאריז, 31 במאי – הגנרל ספּירס והמרשל פטן – הפינוי הושלם – הודעתי בפרלמנט, 4 ביוני – חשיבוּת הנצחון באוויר – עוז־החלטתה של בריטניה

תפילה קצרה של עתירה ותחנונים נערכה בכנסית וסטמינסטר ב־26 במאי. האנגלים אינם מהירים לגלות את רגשותיהם, אבל ממקומי באולם חשתי בהתרגשות הלוהטת והכבושה, וכן בפחדם של המתפללים, לא מפני מוות או פצעים או אבידות חמריות כי אם מפני מפלתה של בריטניה וחורבנה הסופי.

*

היום היה יום־שלישי, 28 במאי. ורק לאחר שבוע ימים שבתי־הופעתי בפרלמנט. הודעה נוספת בתוך פרק־זמן זה לא יכלה להביא כל תועלת, והצירים גם לא הביעו משאלה לכך. אבל הכל הבינו כי גורלו של צבאנו, ואולי גורלם של עוד דברים רבים, אפשר גם אפשר שיוכרע לפני צאת השבוע. “בית־הנבחרים”, אמרתי, “צריך להתכונן לבשורות קשות וכבדות. אין לי להוסיף אלא זאת ששום דבר העשוי לקרות בקרב הזה לא יוכל בשום אופן לפטור אותנו מחובתנו להגן על הענין העולמי אשר לו נדרנו את נדרנו; כן גם אסור שיכחיד הדבר את אמונתנו בכוחנו לפלס לנו את דרכנו, כמו שעשינו במקרים קודמים בהיסטוריה שלנו, בתוך אסון ופגע ובתוך תוגה וצער, עד למפלתם הסופית של אויבינו”. מאז הורכבה הממשלה לא ראיתי הרבה מעמיתי מחוץ לקבינט המלחמתי, להוציא פגישות אישיות, ומצאתי לנחוץ לכנס לישיבה בחדרי בבית־הנבחרים את כל המיניסטרים בעלי דרגת קבינט שמחוץ לחברי הקבינט המלחמתי. אולי עשרים־וחמישה איש היינו מסביב לשולחן. תיארתי את מהלך המאורעות. והסברתי להם בבירור היכן אנו עומדים, ואת כל מה שמוטל בכף. אחרי כן אמרתי ממש כלאחר־פה, ומבלי ליחס לכך משקל מיוחד:

“כמובן, יקרה מה שיקרה בדונקרק, מכל־מקום נוסיף להילחם”.

וכאן באה הפגנה, אשר, בהתחשב באָפים של הנאספים – עשרים־וחמישה פוליטיקאים ואנשי־פרלמנט מנוסים, שייצגו את כל נקודות ההשקפה השונות, נכונות כמוטעות, לפני המלחמה – הפתיעתני. לא מעטים מהם כמו קפצו מאצל השולחן ובאו במרוצה אל כסאי. כשהם מצעקים וטופחים על שכמי. אין ספק כי אילו היססתי בשלב זה בהנהגת האומה כי אז הושלכתי ממשרתי. מובטח הייתי שכל מיניסטר מוכן להיהרג בימים הקרובים ביותר, מוכן לכך שיושמדו כל משפחתו וקניניו, ובלבד שלא להיכנע. בכך ייצגו אלה את בית־הנבחרים וכמעט את כל העם כולו. בימים ובחדשים שבאו אחרי כן עלה בגורלי להביע את רגשותיהם בהזדמנויות מתאימות. הדבר היה לאֵל־ידי משום שהיו אלה גם רגשותי־אני. שלהבת לבנה, קדושה, כובשת־כל ליהטה באי שלנו מקצה עד קצה.

*

תיאורים מדויקים ומצוינים חוּבּרו על פינוי הצבאות הבריטיים והצרפתיים מדונקרק. מאז ה־20 במאי התנהל קיבוץ האניות והספינות הקטנות תחת פיקוחו של האדמירל רמזי. שפּיקד בדוֹבר. במוצאי ה־26 בחודש (ב־6.57 אחה"צ) הפעיל מברק של האדמירליות את מיבצע “דינאמו”, ובלילה ההוא הובאו החיילות הראשונים למולדת. אחרי אבדן בוּלוֹן וקאלה היו בידינו רק שרידי נמל דונקרק והחופים המגולים סמוך לגבול הבלגי. בזמן ההוא רווחה היתה הדעה כי לכל היותר נוכל להציל כארבעים־וחמישה אלף איש ביומים. בהשכמת הבוקר של יום המחרת, 27 במאי, ננקטו אמצעי־חירום על־מנת למצוא ספינות קטנות נוספות “לצורך מיוחד”. המדובר היה בפינויו השלם של חיל־המשלוח־הבריטי, לא פחות ולא יותר. ברור היה כי מספר גדול ורב של כלי־שיט מעֵין אלה יידרש לעבודה בחופים, נוסף על אניות גדולות יותר שתוכלנה להעמיס במפרץ דונקרק. לפי הצעתו של מר ה. צ'. ריגס, ממיניסטריון הספּנות, עשו קציני האדמירליות חפשׂ מחוּפּש במעגני הסירות השונים, מטדינגטון עד ברייטלינגסי. והעלו שם למעלה מ־40 סירות־מנוע או סירות־קיטור יפות לשירות, שנאספו בשירנס למחרת היום. בתוך כך נקראו לשירות סירות־הצלה מאניות־נוסעים בנמל לונדון, סירות־גרר מן התמזה, ספינות־טיול, סירות־דיג, סירות־פריקה, ארבּות וסירות־שעשועים – כל דבר שיוכל להביא תועלת לאורך החופים. במוצאי ה־27 בחודש החל גל גדול של כלי־שיט קטנים לשטוף הימה, תחילה אל נמלי התעלה שלנו, ומשם אל חופי דונקרק ואל הצבא האהוב.

משעה שרפתה ההקפדה על הסודיות לא היססה האדמירליות לתת חירות גמורה לתנועה הספּונטאנית שהציפה את התושבים יורדי־הים של חופי הדרום ודרום־המזרח שלנו. כל מי שהיתה לו סירה מאיזה סוג שהוא, בין סירת־קיטור בין סירת־מפרש, הפליג לדונקרק, וההכנות, שלטוּב־המזל החלו שבוע קודם לכן, נסתייעו עתה באלתוּר המזהיר של מתנדבים בקנה־מידה מדהים. מעטים היו אלה שהגיעו ב־29 בחודש, אך אלה היו החלוצים של קרוב לארבע־מאות כלי־שיט קטנים, אשר החל מן ה־31 בחודש עתידים היו למלא תפקיד חיוני בהעברת קרוב למאה־אלף איש מן החופים אל האניות העוגנות מנגד. בימים האלה הרגשתי בחסרונם של ראש חדר־המפות של האדמירליות, הקפיטן פּים, ושל עוד פרצוף מוּכר אחד או שנים. הם תפסו להם “סכוּטה” הולנדית, שבארבעה ימים העבירה שמונה־מאות חיילים. בסך־הכל באו לישועת הצבא תחת ההרעשה האווירית המתמדת של האויב כשמונה־מאות־וששים כלי־שיט, שמהם היו קרוב לשבע־מאות בריטיים והשאר משל בעלי־הברית.(ראה טבלה)

*

בינתים ועל החוף סביב דונקרק בוּצעה תפיסת ראש־הגשר בדייקנות. החיילות הגיעו מתוך אנדרלמוסיה והוצבו בסדר ובמשטר לאורך קווי ההגנה, שנתחזקו אפילו בתוך יומים. האנשים שמצבם היה טוב ביותר פנו אחורה להתיצב בקו נגד האויב. אוגדות דוגמת ה־2 וה־5, שסבלו יותר מכל, הוחזקו בעתודה על החופים והוֹעלו על האניות בהקדם. מתחילה צריכים היו להיות שלושה קורפוסים בחזית, אך עד ל־29 בחודש קוּצרה החזית עד שהיו שנים מספיקים. האויב עקב היטב אחר הנסיגה, וקרבות קשים לא פסקו, בפרט באגפים אצל ניוּפּוֹר וברג. כיון שנמשך הפינוי ומספר החיילים, הן בריטים הן צרפתים, ירד בהתמדה, נתכווצו קווי ההגנה במקביל לכך. על החופים, בין החוֹליות, עמדו שלושה, ארבעה או חמישה ימים רבבות־אדם תחת התקפה אווירית ללא הפוגות. אמונתו של היטלר שחיל־האוויר הגרמני ימנע כל אפשרות למנוסה, וכי משום כך עליו לשמור על יחידותיו המשוריינות למהלומה הסופית שבמערכה, היתה השקפה מוטעית אבל לא חסרת־הגיון.

שלושה גורמים הכזיבו את תקוותיו. ראשית, ההפצצה האווירית הבלתי־פוסקת על המוני החיילים לאורך חוף הים לא הזיקה להם הרבה. הפּצצות צללו לתוך החול הרך, אשר כבש את ההתפוצצויות. בשלבים הראשונים, לאחר התקפת־אוויר מהממת, היו החיילים משתאים למצוא שכמעט איש לא נהרג ולא נפצע. קולות נפץ עלו מכל עבר, אך לא הרעו כמעט לאיש. חוף מסוּלע היה גורם תוצאות קטלניות הרבה יותר. בסופו של דבר היו החיילים בזים להתקפות־האוויר. במנוחת־נפש ובתקוה גוברת השתופפו בחוֹליות. נכחם השׂתרע הים האפור והרחוּם. מעבר לו, האניות המצילות – והבית.

והרי הרשימה הרשמית, שאינה כוללת אניות שלא עסקו בהעלאת חיילות:

אניות בריטיות

סה"כ	שהועסקו	טוּבּעו	נזוקו
סירות נ. מ.	1	–	1
משחתות	39	6	19
סלופים, קורבטות וסירות־תותחים	5	1	1
שולות־מוקשים	36	5	7
ספירות טרוֹלר ואסדות	77	17	6
ספינות לשירות מיוחד	3	1	–
סירות נחיתה משוריינות	3	1	1
סירות־טורפדו ממונעות וסירות ממונעות נגד צוללות	4	–	–
סכוּטות הולנדיות לשעבר (צוותי־צי)	40	4
ספינות־טיול (צוותי־צי)	26	3	(לא רשום)
אניות־נוסעים	45	8	8
אניות בתי־חולים	8	1	5
סירות מנוע של הצי	12	6	(לא רשום)
סירות־גרר	22	3	(לא רשום)
שאר כלי־שיט קטנים10	372	170
סה"כ	693	226

אניות בעלי הברית

אניות מלחמה (כל הסוגים)	49	8	(לא רשום)
שאר אניות וכלי־שיט	119	9
סה"כ	168	17
סיכום כולל	861	243

*

הגורם השני שלא חזה היטלר מראש היה הטבח בטייסיו. איכות התעופה של בריטניה וגרמניה הועמדה במבחן בלתי־אמצעי. בכוח מאמץ עז קיים פיקוד־מטוסי־הקרב פטרולים רצופים מעל למקום המעשה, ומעטים נגד רבים נלחמו מטוסי־הקרב הבריטיים באויב. שעה־שעה העמיקו כרסם בטייסות הגרמניות של מטוסי־קרב ומפציצים, הפילו רבים מהם, הדפום והפיצום לכל רוח. ימים על ימים נמשך הדבר, עד שזכה חיל־האוויר־המלכותי לנצחונו המפואר. בכל מקום שנתקלו מטוסיו במטוסים גרמניים, לפעמים בקבוצות בנות ארבעים וחמישים, התקיפום מיד, תכופות בכוח של טייסת יחידה או פחות מכך, והפילו בהם עשרות, שעד־מהרה נצטרפו למאות. חיל־האוויר של המטרופולין, העתודה המקודשת האחרונה שלנו. נוּצל כולו. לפעמים היו טייסי־הקרב יוצאים לארבע גיחות ביום. הושגה תוצאה חותכת. האויב העדיף במספרו הוּכה או נקטל, וחרף כל אומץ־לבו יכולנו לו אף הפלנו עליו מורא. היתה זאת התנגשות מכרעת. לדאבון־הלב לא ראו החיילות שעל החופים כמעט כלל את מאבק־הגבורה הזה באוויר, שתכופות נערך בריחוק מילים או ממעל לעננים. הם לא ידעו מאומה על האבידות שנגרמו לאויב. הם לא חשו אלא בפצצות המומטרות על החופים, המוטלות על ידי האויבים שאמנם הגיעו אך אולי לא חזרו. היה אפילו כעס מר בצבא על חיל־האוויר, והיו מן החיילות שנחתו בדוֹבר או בנמלי התמזה אשר בבערוּתם העליבו אנשים העוטים את מדי חיל־האוויר. ראוי היה להם שילחצו את ידיהם; אבל מנין יכלו לדעת? בפרלמנט שקדתי להפיץ את האמת.

אבל כל עזרתו של החול וכל מעללי הגבורה באוויר יכלו להיות לשווא לולא הים. תחת לחץ המאורעות וריגשתם נשאו ההוראות, שניתנו עשרה או שנים־עשר יום קודם לכן, פּרי־הילולים עד להדהים. משמעת למופת שׂררה על החוף ועל הסיפונים. הים היה שקט. הלוך ושוב בין החוף לאניות שטו הסירות הקטנות, אוספות את האנשים מן החופים או מושות אותם מן המים, מתוך שויון־נפש גמור להפצצה מן האוויר, שלעתים קרובות הפילה את קרבנותיה. עצם מספרן שׂם לאַל כל התקפה מן האוויר. הארמאדה של ה“יתושים” בכללותה אי־אפשר היה כלל לטבּעה. בעצם מפלתנו באה תפארת אל עם־האי, המאוחד ובלתי־המנוצח; והסיפור על חופי דונקרק יזהיר בקורותינו לעולמים.

על אף מלאכת הגבורה של הספינות הקטנות אין לשכוח כי הנטל הכבד ביותר נפל בחלקן של האניות השטות מנמל דונקרק, מקום שהועלו שני שלישים מן האנשים אל הסיפונים. המשחתות מילאו את התפקיד המכריע, כמו שמראה רשימת האבידות לעיל. כן גם אין להתעלם מן התפקיד הגדול שמילאו אניות־הנוסעים, על צוותי־הסוחר שלהן.

*

בעינים כלות ובתקוה גוברת עקבנו אחר מהלך הפינוי. ביום ה־27 בחודש בערב נראה מצבו של הלורד גורט חמור ביותר בעיני אנשי הצי, והקפיטן טנאנט, מן האדמירליות, שקיבל עליו את תפקיד קצין־הימיה־הבּכיר בדונקרק, ביקש בשידוריו שכל כלי־השיט אשר ברשותנו יישלחו מיד לחופים, הואיל ו“הפינוי מחר בלילה תלוי בספק”. התמונה שנצטיירה היתה קודרת, אפילו נואשה. נעשו מאמצים מופלגים להיענות לדרישה, ונשלחו סיירת אחת, שמונה משחתות ועשרים־ושש אניות אחרות. ה־28 בחודש היה יום של מתיחות, שהוקלה מעט־מעט עם שיוּצב המצב ביבשה בעזרתו האדירה של חיל־האוויר־המלכותי.

תכניות הצי הוצאו לפועל למרות אבידות כבדות ב־29 בחודש, שבו טובעו שלוש משחתות ועשרים־ואחת אניות אחרות ועוד רבות נזוקו.

מעולם לא נדונה כלל השאלה שנעזוב את הצרפתים מאחרינו. הנה זאת היתה פקודתי בטרם תתקבל איזו בקשה או תלונה מן הצרפתים:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה,

רמטכל"ק, והגנרל איזמי 29.5.40

(מקור לרמטכל"ק)

הכרחי הוא שהצרפתים ישתתפו בפינויים שיהיו אפשריים מדונקרק. כן גם אין הם צריכים להיות תלויים דווקה במציאות אניות משלהם. יש לתאם מיד את הסידורים עם המשלחות הצרפתיות בארץ הזאת. או, אם יהיה צורך בדבר, עם ממשלת צרפת, כדי שלא תהיינה כל טענות, או שתהיינה מעטות ככל האפשר. אולי טוב יהיה אם נפנה את שתי האוגדות הצרפתיות מדונקרק ונחליף אותן בחיילות שלנו, ועל ידי כך ייעשה הפיקוד פשוט יותר. אבל נא להמציא לי את ההצעות הטובות ביותר שבגדר האפשר, ולהגיד לי אם יש איזו פעולה שעלי לנקטה.

ראש־הממשלה אל הגנרל ספירס (פאריז) 29.5.40

הדברים הבאים לריינו, כדי למסרם לוייגאן וז’ורז':

פינינו 50,000 בקירוב מדונקרק והחופים, ומקווים לפנות עוד 30,000 הלילה. החזית אפשר שתיפרץ בכל עת, ואפשר שהתקפות מן האוויר תוצאנה מכלל שימוש רציפים, חופים ואניות, ושאותה תוצאה תוּשׂג גם על ידי אש ארטילרית בדרום־מערב. אין איש יכול לדעת כמה זמן יימשך הקצב הטוב הנוכחי, וכמה נוכל להציל לעתיד. רצוננו שהחיילות הצרפתיים ישתתפו בפינוי עד קצה גבול היכולת, והאדמירליות קיבלה הוראות לעזור לימיה הצרפתית ככל שתידרש. אין אנו יודעים כמה ייאלצו להיכנע, אבל שוּמה עלינו לחלוק באבידה הזאת יחד כמיטב יכלתנו, ועל הכל – לשאתה בלי שום טענות־ומענות הנובעים מן הבלבול, המתיחות והמועקה שאין להימנע מהם.

מיד לאחר שנארגן מחדש את החיילות המפוּנים שלנו, ונכין את הכוחות הנחוצים להבטיח את חיינו מפני הפלישה הצפויה שאולי היא ממשמשת־ובאה, נקים חיל־משלוח בריטי חדש מסן־נאזאר. אני מביא יחידות צבא סדיר מהודו לארץ־ישראל; אוסטרלים וקנדים יגיעו בקרוב.

כרגע אנו מוציאים מדרום לאמיין ציוד למעלה ממה שנחוץ לחמש אוגדות. אבל זה אינו בא אלא להכניס סדר ולעמוד בפני ההלם הקרוב לבוא, ובמהרה נשלח לך תכנית חדשה להבאת תגבורת לחילותינו בצרפת. אני שולח זאת במיטב הידידות. אל תהסס לדבר אלי בגילוי־לב.

*

ב־30 בחודש כינסתי את שלושת המיניסטרים של השירותים ואת ראשי־המטות לישיבה בחדר־המלחמה של האדמירליות. נדונו מאורעות היום על החוף הבלגי. המספר הכולל של החיילים שהובאו עלה עד 120,000, כולל רק 6,000 צרפתים; פעלו 860 כלי־שיט מכל הסוגים. בהודעה מן האדמירל וייק ווֹקר בדונקרק נאמר כי, על אף ההרעשות והתקפות־האוויר העזות, הועלו 4,000 איש לאניות בשעה הקודמת. הוא גם סבר כי דונקרק עצמה מן־הסתם שוב אי־אפשר יהיה להחזיק בה ביום המחרת. הדגשתי את הצורך הדוחק בחילוץ עוד חיילים צרפתים. אם לא נעשה זאת, אפשר יגרום הדבר נזק שאין לו תקנה ליחסים בינינו לבעלת־בריתנו. אמרתי גם שכאשר יפחת הכוח הבריטי עד כדי קורפּוס אחד, עלינו להגיד ללורד גורט שיפליג ויחזור לאנגליה וישאיר את הפיקוד בידי מפקד־קורפוס. הצבא הבריטי יוצרך להחזיק מעמד זמן רב ככל האפשר כדי שיוכל פינוים של הצרפתים להימשך.

מדעתי היטב את אָפיו של הלורד גורט כתבתי בעצם ידי את הפקודה הבאה אליו, שנשלחה רשמית על ידי משרד־המלחמה בשעה 2 אחה"צ בחודש:

המשך בהגנה על ראש־הגשר הנוכחי עד קצה הגבול כדי לחפּות על מירב הפינוי, המתנהל עתה יפה. מסור דו"ח מדי שלוש שעות דרך לה־פּאן. אם נוכל עדיין לעמוד בקשר, נשלח לך פקודה לחזור לאנגליה עם אותם הקצינים שתראה לבחור ברגע שתהיה סבור שהפיקוד שלך פחת כדי כך שאפשר למסרו למפקד־קורפּוס. עליך למנות עכשיו את המפקד הזה. אם ייפּסק הקשר, עליך למסור את הפיקוד ולחזור כפי שצוין בשעה שלא יעלה הכוח הלוחם היעיל שלך על שלוש אוגדות. דבר זה הוא בהתאם לנוהל הצבאי הנכון, ואין מניחים לך מקום לשום שיקול־דעת אישי בענין זה. מטעמים פוליטיים יהיה זה נצחון מיותר לאויב אם יקח אותך בשבי שעה שרק כוח קטן נשאר תחת פקודתך. עליך לצוות על מפקד־הקורפוס שתבחר להמשיך בהגנה במחובר עם הצרפתים, ולבצע פינוי מדונקרק או מן החופים, אבל בשעה שלפי דעתו לא ייתכן עוד פינוי מאורגן ולא ייתכן עוד לגרום לאויב נזקים במידה מתאימה הריהו מוסמך, מתוך היוועצות עם המפקד הצרפתי הבכיר, להיכנע רשמית על־מנת למנוע טבח חסר־שחר.

*

אפשר שההודעה האחרונה הזאת השפיעה על עוד מאורעות גדולים ועל גורלו של עוד מפקד גיבור. כשהייתי בבית־הלבן בסוף דצמבר 1941 נודע לי מפי הנשיא ומר סטימסון על הגורל הצפוי לגנרל מקארתור ולחיל־המצב האמריקאי בקוֹרגידוֹר. ראיתי לנכון להראות להם באיזו צורה טיפלנו במצבו של מפקד ראשי שכוחותיו פחתו כדי חלק מועט מן הפיקוד המקורי שלו. הנשיא ומר סטימסון שניהם קראו את המברק בתשומת־לב מעמיקה, והפליאני הרושם שעשה עליהם, כפי הנראה. זמן־מה אחרי כן חזר מר סטימסון וביקש העתק מן המברק, שנתתיו לו מיד. אפשר (כי אינני יודע זאת אל־נכון) שהדבר הזה השפיע עליהם בהחלטה הנכונה שקיבלו בצווֹתם על הגנרל מקארתור למסור את הפּיקוד שלו לאחד הגנרלים הסרים למשמעתו, ועל ידי כך הצילו את המפקד הגדול, שעלילות־תפארה נכונו לו, ואשר לולא כן אולי היה נספה או מבלה את ימות המלחמה כשבוי בידי היאפאנים. רוצה הייתי לחשוב כי כך היה.

*

קצינים מאנשי מטהו של הלורד גורט שנועדו עם האדמירל רמזי בדוֹבר הודיעו לו ב־30 בחודש כי שעת הזריחה ב־1 ביוני היא המועד האחרון שעדיו יוכל ראש־הגשר המזרחי להחזיק מעמד, לפי המסתבר. לפיכך הוחש הפינוי בדחיפוּת הגדולה ביותר כדי להבטיח, במידת האפשר, שמאסף בריטי בן לא יותר מארבעים־אלפים איש לערך יישאר אז על החוף. לאחר מכן נתברר כי מספר זה לא יספיק להגנה על עמדות־החיפּוי האחרונות, והוחלט להחזיק בגיזרה הבריטית עד חצות אור ל־2 ביוני, בעוד הפינוי נמשך בינתים על הבסיס של שוויון מלא בין כוחות צרפתיים ובריטיים.

כך היה המצב כשמסר הלורד גורט ב־31 במאי בערב, בהתאם לפקודות שקיבל, את הפיקוד שלו למאיור־גנרל אלכסנדר וחזר לאנגליה.

*

כדי למנוע אי־הבנות ולקיים מגע אישי, נחוץ היה שאטוס לפאריז ב־31 לישיבה של המועצה־המלחמתית־העליונה. אתי באו במטוס מר אֶטלי והגנרלים דיל ואיזמי. לקחתי אתי גם את הגנרל ספּירס, שטם והגיע אלינו ב־30 בחודש והביא את החדשות האחרונות מפאריז. קצין וחבר־פרלמנט מזהיר זה היה ידידי ממלחמת־העולם הראשונה. הוא שימש קצין־קשר בין האגף השמאלי של הצרפתים לאגף הימני של הבריטים, והדריכני ברכס־וימי ב־1916, גם וידע אותי אל הגנרל פאיוֹל, שפיקד על הקורפוס הצרפתי הל"ג. אדם זה, שדיבר צרפתית במבטא מצוין ונשא חמישה פסי־פציעה על שרוּולו, היה אישיות שהתאימה ברגע זה לטיפול ביחסים המתוחים שבינינו. כשצרפתים ובריטים שרויים יחד בצרה ודין־ודברים מתגלע ביניהם, תכופות יהיה הצרפתי מרבה דברים וחוצב להבות והאנגלי אטום או אפילו גס־רוח. אבל ספירס היה יכול להגיד דברים לגדולי הצרפתים בקלוּת לשון ובכוח שכנוע אשר מימי לא ראיתי כדוגמתם.

זאת הפעם לא באנו לקיי־ד’אורסיי כי אם הלכנו אל חדרו של מר ריינו במשרד־המלחמה ברחוב סן־דוֹמיניק. אטלי ואני מצאנו את ריינו ואת המרשל פטן מולנו כמיניסטרים הצרפתים היחידים. זאת היתה הופעתו הראשונה של פטן, שעתה היה סגן־ראש־הממשלה, באיזו מפגישותינו. הוא היה לבוש אזרחית. דיל, איזמי, ספּירס והשגריר היו אתנו, ואילו וייגאן ודרלאן, הקפיטן דה־מארז’רי, ראש לשכתו הפרטית של ריינו, ופלוני מר בוֹדוּאֶן מן המזכירות ייצגו את הצרפתים.

השאלה הראשונה היתה המצב בנורבגיה. אמרתי כי ממשלת בריטניה שקלה והגיעה לכלל דעה שצריך לפנות מיד את אזור נארוויק. חילותינו הנמצאים שם, המשחתות המעורבות בפעולה ומאה התותחים נ. מ. יש בהם צורך דוחק במקומות אחרים. לכן הצענו פינוי שיחל ב־2 ביוני. הצי הבריטי יסיע ויחזיר את הכוחות הצרפתיים, את מלך נורבגיה ואת כל החיילות הנורבגיים שיחפצו לבוא. ריינו אמר כי ממשלת צרפת מסכימה עם המדיניות הזאת. במשחתות יהיה צורך דחוף בים התיכון במקרה של מלחמה עם איטליה. 16,000 החיילים יהיו רבי־ערך על קו האֶן והסוֹם. ענין זה נתישב, אפוא.

אז פניתי לענין דונקרק. דומה היה כי הצרפתים אינם יודעים על המוצאות את צבאות־הצפון יותר משאנו יודעים על החזית הצרפתית העיקרית. כשאמרתי להם כי 165,000 איש, שמהם היו 15,000 צרפתים, הועברו, נתמהו גם תמהו. הם הסבו תשומת־לב, כמובן, לעדיפות הבריטית הבולטת. הסברתי כי דבר זה נובע במידה רבה מן העובדה שהיו באזור העורף הרבה יחידות מינהלה בריטיות, שיכלו לעלות לאניות קודם שאפשר יהיה להוציא חיילות לוחמים מן החזית. יתר על כן, לצרפתים אין עד עתה כל פקודות לפינוי. אחת הסיבות העיקריות שבגללן באתי לפּאריז היא לדאוג לכך שהחיילות הצרפתיים והבריטיים כאחד יקבלו אותן פקודות. שלוש האוגדות הבריטיות המחזיקות עתה במרכז תחפינה על פינוי כל כוחות הברית. דבר זה, והתובלה הימית, יהיו תרומתה של בריטניה לאיזון האבידות הכבדות הצפויות עתה לבעלי־הברית. במסיבות העגומות של השעה ראתה ממשלת הוד־מלכותו צורך לפקד על הלורד גורט להוציא את הלוחמים ולהשאיר את הפצועים. אם תתגשמנה התקוות הקיימות, ייתכן שייחלצו 200,000 חיילים בריאים בגופם. יהיה זה נס כמעט. לפני ארבעה ימים לא הייתי מוכן להמר אלא על 50,000 לכל היותר. עמדתי על אבידותינו הנוראות בציוד. ריינו נשא דברי שבח נאים לפעלם של הצי וחיל־האוויר הבריטיים, ואני הודיתי לו על כך. אחרי כן הרחבנו קצת את הדיבור על מה שאפשר לעשות כדי להקים מחדש את הכוחות הבריטיים בצרפת.

בינתים ניסח האדמירל דרלאן מברק אל האדמירל אַבּריאַל בדונקרק:

(1) ראש־גשר יוחזק מסביב לדונקרק בכוח האוגדות שתחת פקודתך ובכוח אלו שתחת פקודת הבריטים.

(2) ברגע שתהיה משוכנע ששום חיילות מחוץ לראש־הגשר אינם יכולים להגיע אל נקודות ההפלגה יסוגו החיילות המחזיקים בראש־הגשר ויעלו לאניות, והכוחות הבריטיים יעלו ראשונה.

מיד התערבתי ואמרתי שהבריטים לא יעלו על האניות ראשונה והפינוי צריך להתנהל על

בסיס של שויון בין הבריטים לצרפתים – “Brass-dessus, brass-dessous”¹¹. המאסף יהיה בריטי. על כך הוסכם.

אחר כך נסבה השיחה על איטליה. הבעתי את ההשקפה הבריטית שאם תיכנס איטליה למלחמה, עלינו להכות בה מיד בצורה היעילה ביותר. הרבה איטלקים מתנגדים למלחמה, ויש לעשות הכל על־מנת שיבינו את חומרתה. הצעתי שנפציץ את המשולש התעשיתי הצפוני־המערבי של שלוש הערים מילאנו, טורינו וגינואה. ריינו הסכים שעל בעלי־הברית להכות מיד; והאדמירל דרלאן אמר כי יש אתו תכנית מוכנה להרעשה הימית והאווירית של אספקת הדלק האיטלקית, המאוחסנת בחלקה הגדול לאורך החוף בין הגבול לנאפּולי. נקבעו סדרי הדיונים הטכניים הנחוצים.

אחרי כן הבעתי את רצוני שעוד מיניסטרים מן הממשלה שעתה־זה הקימותיה יתוודעו בהקדם האפשרי אל המיניסטרים הצרפתים המקבילים להם. למשל, רוצה הייתי שמר בווין, מיניסטר־העבודה ומנהיג האיגודים המקצועיים, יבקר בפאריז. מר בווין מגלה מרץ רב, ותחת הנהגתו מוותרים עתה פועלי בריטניה על חופשות וזכויות הרבה יותר מאשר במלחמה שעברה. ריינו ניאות בלבביוּת.

לאחר שיחה קצרה על טנג’יר ועל חשיבות מניעת כניסתה של ספרד למלחמה, דיברתי על התמונה הכללית.

בעלי־הברית [אמרתי) צריכים לעמוד בלי רתיעה כנגד כל אויביהם… המאורעות האחרונים עוררו את ארצות־הברית, וגם אם לא תיכנס למלחמה הרי בקרוב תהיה מוכנה לתת לנו עזרה אדירה. פלישה לאנגליה, אם תבוא, תשפיע על ארצות־הברית השפעה עמוקה עוד יותר. אנגליה אינה יראה מפני פלישה, ותתנגד לה בתכלית העוז בכל כפר ובכל בקתה. רק לאחר שיתמלאו צרכיה ההכרחיים בחיילים, תוכל להעמיד את עודף כוחותיה המזוינים לרשות צרפת בעלת־בריתה… אני משוכנע בהחלט כי אם אך נמשיך במאבק, נצח ננצח. אף אם יוּכה אחד מאתנו ויוכרע, אַל למשנהו לנטוש את המערכה. ממשלת בריטניה מוכנה לאסור מלחמה מן העולם החדש, אם מחמת איזה אסון תוּשׂם אנגליה עצמה שממה. אם תנצח גרמניה את אחד מבעלי־הברית או את שניהם, לא תגלה כל רחמים; אנחנו נוּרד למדרגה של ואסאלים ועבדי־עולם. מוטב הרבה יותר שיקיץ קץ טראגי אך מפואר על אירופה המערבית וכל הישׂגיה ולא תוספנה שתי הדמוקרטיות הגדולות להתקיים קיום עלוב, כשהן חסרות את כל מה שבגללו כדאים החיים לחיותם.

מר אטלי אמר אחר כך שהוא מסכים בהחלט עם השקפתי.

“הבריטים תופסים עכשיו את הסכנה העומדת לפניהם, והם יודעים כי במקרה של נצחון גרמני ייהרס כל מה שבּנו. הגרמנים אינם הורגים בני־אדם בלבד אלא גם רעיונות. בני עמנו נחושי החלטה עכשיו יותר משהיו אי־פעם בהיסטוריה שלהם”.

ריינו הודה לנו על מה שאמרנו. הוא הביע את בטחונו כי המוראל של הגרמנים לא התרומם לדרגת הנצחון הרגעי של צבאם. אם תוכל צרפת להחזיק בסוֹם בעזרת בריטניה, ואם תבוא התעשיה האמריקאית להשלים את החסר בכלי־נשק, או אז נוכל לבטוח בנצחון. הוא אמר כי אסיר־תודה הוא ביותר על הבטחתי המחודשת כי אם תכרע ארץ אחת תחתיה לא תטוֹש חברתה את המערכה.

בזאת נסתיימה הפגישה הרשמית.

לאחר שקמנו מן השולחן שוחחו אחדים מן הנכחים בקרן־זווית באווירה שונה מעט מזו. הראש בין אלה היה המרשל פטן. ספּירס היה אתי, מסייעני בצרפתית שלי ומדבר בעצמו. הצרפתי הצעיר. הקפיטן דה־מארז’רי, כבר דיבר על המשכת המלחמה באפריקה. אבל עמידתו של המרשל פטן, המסוּיגת והזעוּפה, עוררה בי את ההרגשה שהוא יהיה מוכן לשלום נפרד. השפעת אישיותו, תהילתו, השלמתו השקטה עם מהלכם של מאורעות עגומים היתה מכרעת כמעט לגבי הנתוּנים לקסמו. אחד מן הצרפתים, אינני זוכר מי, אמר, בנוסח המלוטש שלהם, כי אם יימשכו האסונות בשדות־הקרב הרי אפשר שבמסיבות מסוימות תיאלץ צרפת לשנות את מדיניות־החוץ שלה. כאן התרומם ספּירס לגובה השעה, ובפנותו במיוחד אל המרשל פטן, אמר בצרפתית מצוינת: “אני מניח שאתה מבין, אדוני המרשל, כי דבר זה פירושו יהיה הסגר?” מישהו אחר אמר: “אולי לא יהיה מנוס מכך”. אך אז הטיח ספירס בפני פטן: “פירוש הדבר יהיה לא רק הסגר כי אם הפצצת כל הנמלים הצרפתיים שבידים גרמניות”. שמחתי שנאמרו הדברים האלה. אני חזרתי על פזמוני הרגיל: אנחנו נוסיף להילחם, יקרה מה שיקרה, יפול מי שיפול.

*

שוב עבר עלינו לילה של התקפות פעוטות, ובבוקר נסענו. ואלו היו הידיעות שהמתינו לי בשובי:

ראש־הממשלה אל הגנרל וייגאן 1.6.40

המשבר בפינוי הגיע עכשיו. חמש טייסות של מטוסי־קרב, הפועלות בלי הפסק כמעט, הוא מירב מה שאנו יכולים לעשות, אבל שש אניות, אחדות מהן מלאות חיילים, טוּבעו בהפצצות הבוקר. אש־תותחים מעמידה בסכנה את הנתיב היחיד הבא בחשבון. האויב סוגר על ראש־הגשר המוקטן. אם ננסה להחזיק מעמד עד מחר, אפשר שנפסיד הכל. אם נלך הלילה, ודאי שאפשר יהיה להציל הרבה אף כי רב הוא שיאבד. מספר החיילים הצרפתים הכשרים לפעולה, הנמצאים עכשיו בראש־הגשר, נופל בהרבה ממה שחשבת, וספק בידינו אם נשאר מספר כה גדול באזור. לא האדמירל אַבריאַל במבצר, גם לא אתה ולא אנחנו כאן, אין אנו יכולים להעריך את המצב אל־נכון. לפיכך פקדנו על הגנרל אלכסנדר, המפקד על הגיזרה הבריטית של ראש־הגשר, לפסוק, מתוך היוועצות עם האדמירל אבריאל, אם כדאי לנסות ולהישאר מחר או לא.

מקווה שתסכים.

ה־31 במאי וה־1 ביוני חזו בשיאה של מערכת דונקרק אם גם לא באחריתה. למעלה מ־132,000 איש הובאו ביומים האלה בשלום לאנגליה, ולערך שליש מהם הובאו מן החופים בכלי־שיט קטנים תחת התקפות־אוויר והפגזה כבדה. ב־1 ביוני מהשכמת הבוקר והלאה עשו מפציצי האויב את מאמציהם הגדולים ביותר, שכוונו לעתים קרובות לזמנים שבהם הסתלקו מטוסי־הקרב שלנו על־מנת להצטייד מחדש בדלק. התקפות אלו גרמו אבידות כבדות לספינות הדחוקות והדחוסות, אבידות שביום ההוא רבות היו כמעט כבכל השבוע שעבר. ביום האחד הזה היו אבידותינו מהתקפות־אוויר, ממוקשים, מפגיעת צוללות ושאר פגעים שלושים־ואחת אניות טבועות ואחת־עשרה נזוקות.

השלב האחרון בוּצע בהרבה כשרון־מעשה ודיוק. זו פעם ראשונה היתה אפשרות לעבד תכנית מראש ולא לסמוך על מעשי אלתוּר משעה לשעה. עם שחר ה־2 ביוני נשארו כארבעת־אלפים בריטים עם שבעה תותחים נ. מ. ושנים־עשר תותחים נ. ט. בפרוורי דונקרק, בעוד הכוחות הצרפתיים, שעודם ניכרים, מחזיקים בראש־הגשר המצטמצם והולך. עתה היה הפינוי אפשרי רק בחשיכה, והאדמירל רמזי נמנה וגמר לבצע אותו לילה נחיתת־המונים במפרץ בכל הכוחות העומדים לרשותו. מלבד סירות־גרר וספינות קטנות, נשלחו בערב ההוא ארבעים־וארבע אניות מאנגליה, כולל אחת־עשרה משחתות וארבע־עשרה שולות־מוקשים. השתתפו גם ארבעים כלי־שיט צרפתים ובלגים. לפני חצות הלילה הפליג המאסף הבריטי.

אולם בכך לא נסתיימה פרשת דונקרק. אנחנו היינו מוכנים להוביל אותו לילה צרפתים במספר גדול הרבה יותר מאלה שהביעו את נכונותם לכך. התוצאה היתה שכאשר הוצרכו האניות שלנו, שרבּות מהן עודן ריקות, להסתלק עם שחר, נשארו על החוף חיילים צרפתים במספר רב, ורבים מהם עודם במגע עם האויב. צריך היה לעשות עוד מאמץ נוסף. למרות אפיסת־הכוחות של צוותי האניות לאחר ימים כה רבים בלי מנוח ובלי הפוגה, נענו האנשים לקריאה. ב־4 ביוני הובאו לחופי אנגליה 26,175 צרפתים, למעלה מעשרים־ואחד אלף מהם באניות בריטיות. לרוע־המזל נשארו על החוף כמה אלפים, שהגנו בגבורה על פינוי חבריהם.

לבסוף, בשעה 2.23 אחה"צ ביום ההוא, הודיעה האדמירליות, מתוך הסכם עם הצרפתים, כי מיבצע “דינאמו” הושלם עתה.

חיילי בריטניה וצבאות הברית שהובאו לאנגליה¹²

תאריך	מן החופים	מנמל דונקרק	ס"ה	סיכום כולל
27 במאי	–	7,669	7,669	7,669
28 "	5,930	11,874	17,804	25,473
29 "	13,752	33,558	47,310	72,783
30 "	29,512	24,311	53,823	126,606
31 "	22,942	45,072	68,014	194,620
1 ביוני	17,348	47,081	24,429	259,049
2 "	6,695	19,561	26,256	285,305
3 "	1,870	24,876	26,746	312,051
4 "	622	25,553	26,175	338,226
סך־הכל	98,780	239,446	338,226

*

הפרלמנט התאסף ב־4 ביוני, ומחובתי היה לגולל לפניו את הפרשה במלואה הן בפומבי הן בישיבה חשאית אחרי כן. לצורך סיפור־המעשה די שאביא פיסקאות אחדות מנאומי, שארוך היה. מצווה הייתי להסביר לא רק לבני עמנו כי אם גם לעולם כולו שהחלטתנו להמשיך במלחמה מיוסדת על יסודות רציניים, ואין היא מאמץ־של־יאוש סתם. כן היה זה מן הראוי לגלות את הטעמים שאני עצמי רואה לבטחון.

עלינו להיזהר שלא לתלות בישועה הזאת את מעלותיו של נצחון. אין מנצחים במלחמות על ידי פינויים. אבל היה נצחון בתוך הישועה הזאת, שעליו יש לעמוד. הנצחון הזה הושג על ידי חיל־האוויר. הרבה מחיילינו החוזרים לא ראו את חיל־האוויר בפעולתו; הם ראו רק את המפציצים שנמלטו מהתקפתו המגוננת. הם מקילים בערך הישגיו. שמעתי על כך הרבה; לכן אני מדגיש זאת במיוחד. אספר לכם על הדבר.

היה זה מבחן־כוח גדול בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה. האם יכולים אתם לצייר לעצמכם מטרה גדולה יותר לגרמנים באוויר מאשר למנוע את האפשרות של פינוי מן החופים האלה, ולטבע את כל האניות האלו שנתגלו לפניו, ממש באלפים? האם יכלה להיות מטרה בעלת חשיבות ומשמעות צבאית גדולה יותר לגבי כל תכליתה של המלחמה? הם עמלו קשה, והם הוּכו אחור; זממם עלה בתוהו. אנחנו חילצנו את הצבא; והם שילמו ארבעה מונים על כל האבידות שגרמו… כל טיפוסי המטוסים שלנו וכל הטייסים שלנו הוכיחו את יתרונם על מה שעומד לפניהם כיום.

דיאגרמה של מיתחם דונקרק

כשאנו נותנים אל לבנו באיזו מידה יגדל היתרון שבידנו בהגיננו על שמי האי הזה מפני התקפה מעבר לים, חייב אני לומר שאני מוצא בעובדות האלו בסיס בטוח למחשבות מעשיות ומעודדות. אני אחלוק שבח לטייסים הצעירים האלה. הצבא הצרפתי הגדול נהדף אחור ובולבל במידה רבה, לפי שעה, על ידי התפרצות של כמה אלפי כלי־רכב משוריינים. האם לא ייתכן גם שענינה של הציביליזציה עצמה יוגן על ידי המסירות וכשרון־המעשה של כמה אלפי טייסים?

אומרים לנו שהר היטלר יש לו תכנית לפלישה לאיים הבריטיים. לעתים קרובות כבר חשבו על כך לפנים. כשרבץ נפוליאון שנה תמימת בבוּלון, הוא וספינותיו שטוחות־התחתית, הוא וצבאו הגדול, אמר לו מישהו: “יש עשבי־בר מרים באנגליה”. אין ספק שהתווספו עליהם הרבה והרבה יותר מאז חזר חיל־המשלוח־הבריטי.

כל השאלה של הגנת המולדת מפני פלישה תלויה, כמובן, במידה עצומה בעובדה שיש בידינו בשעה זו באי הזה כוחות צבאיים חזקים לאין ערוך יותר משהיו לנו באיזה רגע שהוא במלחמה הזאת או בקודמתה. אבל הדבר הזה לא יימשך. אנחנו לא נסתפק במלחמת התגוננות. מוטלת עלינו חובה כלפי בעל־בריתנו. חייבים אנו לשקם ולכונן מחדש את חיל־המשלוח־הבריטי, תחת פקודת מפקדו־הראשי הגיבור, הלורד גורט. כל זה עתיד לבוא; אבל בינתים עלינו לארגן את ביצורינו באי הזה עד כדי כך שיידרש מספר קטן ביותר של אנשים כדי לתת בטחון של ממש ועד כדי כך שאפשר יהיה להקים את הפוטנציאל הגדול ביותר של מאמץ תוקפני. בכך אנו עוסקים עכשיו.

סיימתי בפיסקה אשר, כפי שייראה להבא, התברר שהיתה גורם חשוב ומכוּון־לשעתו בהחלטותיה של ארצות־הברית.

“אם גם חלקים גדולים של אירופה והרבה מדינות ותיקות ומהוללות נפלו או תפולנה תחת שלטון הגסטאפּו וכל המנגנון המשוקץ של השלטון הנאצי, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, אנחנו נילחם בים ובאוקינוס, אנחנו נילחם בביטחה גוברת ובכוח גובר באוויר: אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר מה שיהיה. אנחנו נילחם בחופים, אנחנו נילחם בשדות־התעופה, אנחנו נילחם בשדות ובחוצות, אנחנו נילחם בהרים: לעולם לא ניכּנע: וגם אם ישועבד האי הזה או חלק גדול ממנו ויתעטף ברעב, דבר שאין אני מאמין בו גם רגע, אז תמשיך הקיסרות שלנו מעבר־לימים במאבק, כשהיא חמושה ומוגנת על ידי הצי הבריטי, עד אשר ירצה האלוהים ולמועד הנכון ייצא העולם החדש, בכל כוחו וגבורתו, להציל ולשחרר את הישן”.

פרק ששי: העטים אל השלל

הידידות המסרתית בין בריטניה ואיטליה – יתרונות הנייטראליוּת לגבי איטליה ומוסוליני – איגרתי אל מוסוליני עם כניסתי לתפקיד ראש־המנושלה – תשובתו הקשה – ביקורו של ריינו בלונדון ב־26 במאי – צרפת ובריטניה קוראות לנשיא רוזוולט להתערב – מברקי המוסר את החלטת הקבינט מיום 28 במאי – ההכנות להכות באיטליה באם תכריז מלחמה – איטליה ויוגוסלאביה – הכרזת־המלחמה האיטלקית – הצבא הצרפתי עוצר את ההתקפה בחזית האלפּינית – מכתבו של צ’אנו אלי מיום 23 בדצמבר 1943 – נזיפתו של הנשיא רוזוולט באיטליה – מברקי אליו מיום 11 ביוני – היחסים האנגלו־סובייטיים – ברכותיו של מולוטוב לגרמניה המנצחת – סיר סטפורד קריפס מתמנה שגריר למוסקבה – מכתבי אל סטאלין מיום 25 ביוני 1940 – חלקם של הסובייטים בשלל.

הידידות בין עמי בריטניה ואיטליה ראשיתה נעוצה בימי גאריבלדי וקאבוּר. כל שלב בשחרורה של איטליה הצפונית משלטון אוסטריה וכל צעד בדרך לאיחודה ועצמאותה זכו לרגשי האהדה של הליבראליזם הויקטוריאני. הודות לכך נתפתחה ידידות חמה ובת־קיים מן הצד השני. ההצהרה בנוסח המקורי של חוזה הברית המשולשת בין איטליה, גרמניה והקיסרות האוסטרו־הונגרית העמידה תנאי שבשום פנים לא תיגרר איטליה לתוך מלחמה נגד בריטניה הגדולה. ההשפעה הבריטית סייעה במידה עצומה להצטרפותה של איטליה אל בעלי־הברית במלחמת־העולם הראשונה. עלייתו של מוסוליני וביסוסו של הפאשיזם כמשקל־שכנגד לבולשביזם פילגו, בשלביהם הראשונים, את דעת־הקהל הבריטית על פי קווים מפלגתיים. אבל לא השפיעו על היסודות הרחבים של הרצון־הטוב בין העמים. ראינו כי עד שעוררו מזימותיו של מוסוליני נגד חבש בעיות חמורות, עמוד עמד לצדה של בריטניה הגדולה בהתנגדות להיטלריזם ולשאיפותיה של גרמניה. בכרך הקודם סיפרתי את הסיפור איך זיכתה אותנו מדיניות בולדווין־צ’מברליין ביחס לחבש במירע שני העולמות, איך הרחקנו מעלינו את הרודן האיטלקי מבלי לשבור את כוח שלטונו, ואיך נפגע חבר־הלאומים בלא שתיושע חבש. ראינו גם את המאמצים הכנים אך חסרי־השחר שעשו מר צ’מברליין, סיר סמואל הור והלורד הליפקס לחזור ולזכות משך תקופת הפיוס בחסדו האבוד של מוסוליני. לבסוף גברה במוסוליני ההכרה כי שקעה שמשה של בריטניה, וכי בעזרת הגרמנים יוכל לכונן את עתידה של איטליה על הריסות הקיסרות הבריטית. בעקבות זאת הוקם הציר ברלין־רומא, ומתוך כך אפשר גם אפשר היה לצפות לכך שתיכנס איטליה למלחמה נגד בריטניה וצרפת בעצם יומה הראשון.

ודאי אך בינת־זהירות פשוטה גילה מוסוליני כשעמד לראות איך יפול דבר בטרם יסבך את עצמו ואת ארצו לבלי השיב. ההמתנה לא היתה בלתי־כדאית כל עיקר. שני הצדדים חיזרו אחר איטליה, והיא זכתה להתחשבות מרובה באינטרסים שלה, להרבה עיסקאות מכניסות ולשהוּת לשפּר את חימושה. ככה עברו חדשי בין־השמשות. ניחוש מעניין הוא מה יכול היה מזלה של איטליה להביא לה אילו התמידה המדיניות הזאת. ארצות־הברית, על הבוחרים האיטלקים המרובים שבה, יכלה גם יכלה להבהיר להיטלר כי אם ינסה לגייס את איטליה לצדו על ידי שימוש בכוח הנשק הרי יעלה על הפרק את השאלות החמורות ביותר. שלום, שׂגשוג, וכוח גובר יכלו להיות שכרה של נייטראליות עקיבה. כיון שהסתבך היטלר עם רוסיה יכול היה מצב מאושר זה להימשך עד בלי די, ומוסוליני עשוי היה להפיק ממנו תועלת יותר ויותר, עד שיתיצב בבוא השלום, או בשנה האחרונה למלחמה, כמדינאי החכם ביותר שקם אי־פעם לחצי־האי שקוּי־השמש ולעמו החרוץ והפורה. אכן, זה היה מצב נעים יותר מן הצפוי לו למעשה.

בזמן שהייתי שר־האוצר בממשלתו של מר בולדווין בשנים שלאחר 1924 עשיתי ככל יכלתי לשמור על הידידות המסרתית בין איטליה ובריטניה. עשיתי עם הרוזן ווֹלפּי הסדר־חוב שעמד בניגוד נעים מאד לסידורים שנעשו עם צרפת. קיבלתי הבעות־תודה חמות ביותר מן הדוצ’ה, ובדי־עמל השתמטתי מאות־ההצטיינות הגבוה ביותר. ולא זו בלבד, בסכסוך בין הפאשיזם לבולשביזם לא היה שום ספק לאיזה צד אני נוטה באהדתי ובהכרתי. בשתי ההזדמנויות בהן נפגשתי עם מוסוליני ב־1927 היו יחסינו האישיים אינטימיים ונוחים. אני מעולם לא הייתי מעודד את בריטניה להגיע אתו לידי קרע בגלל חבש ומעולם לא הייתי מקים כנגדו את חבר־הלאומים אלא אם כן אנו מוכנים לצאת למלחמה ככלות כל הקצים. בדומה להיטלר הבין האיש, ובמובן ידוע כיבד, את הטפתי לחימושה של בריטניה, אף כי שמח עד מאד על שאין דעת־הקהל הבריטית תומכת בהשקפתי.

במשבר שאליו הגענו עתה בקרב רצוף־האסונות על צרפת, ברור שהיה זה מחובתי כראש־הממשלה לעשות כמירב יכלתי כדי למנוע את כניסתה של איטליה למלחמה, ואף כי לא השתעשעתי בתקוות־שווא, הנה מיד הפעלתי את כל מידת היכולת וההשפעה שאולי היתה בידי. ששה ימים לאחר שנעשיתי ראש־הממשלה חיברתי, על פי מבוקשו של הקבינט, את הפנייה אל מוסוליני אשר, יחד עם תשובתו, פורסמה כעבור שנתים במסיבות שונות עד מאד.

ראש־הממשלה אל סיניור מוסוליני 40 16.5

עתה, עם כניסתי לתפקיד ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה, מעלה אני בזכרוני את פגישותינו ברומא ואני חש בי רצון לדבר אליך בלשון של ידידות כראש האומה האיטלקית מעבר לתהום שכמדומה היא מתרחבת והולכת במהירות. האם איחרנו ואין למנוע עוד את זרימתו של נהר־דמים בין עמי בריטניה ואיטליה? אין ספק שיכולים אנחנו לגרום נזקים חמורים זה לזה ולהתאכזר זה כלפי זה, ולהקדיר במאבקנו את עין הים התיכון. אם תגזור כך, כן יהיה; אבל הריני מצהיר כי מעולם לא הייתי אויב לגדולתה של איטליה, ובלבבי גם לא הייתי מעולם שונא למחוקק האיטלקי. אין טעם להתנבא על מהלך הקרבות הגדולים הגועשים עתה באירופה, אבל מובטח אני כי, יקרה מה שיקרה ביבשת, אנגליה, מכל־מקום, תמשיך עד הסוף, אפילו תהיה בודדה לנפשה, כמו שעשינו לפנים, ואני מאמין במידה של בטחון כי נסתייע במידה גוברת והולכת על ידי ארצות־הברית, ובעצם – על ידי כל מדינות אמריקה.

הריני מבקשך להאמין כי לא ברוח של חולשה או של פחד בא אני אליך בפנייה חגיגית זו, אשר תישאר למזכרת. מעוּמקי הדורות, עזה מכל הקולות, באה הקריאה שלא ייערכו היורשים המשותפים של התרבות הלאטינית והנוצרית זה כנגד זה במאבק־דמים. הריני מפציר בך במלוא הכבוד ויראת־הכבוד: שמע לה, בטרם יוּתן אות האימים. הוא לא יינתן לעולם על ידינו.

המענה היה קשה. היתה בו לפחות המעלה של גילוי־לב.

סיניור מוסוליני אל ראש־הממשלה 15.5.40

בתשובה לאיגרת ששלחת אלי הריני משיב ואומר לך כי ודאי ידועות לך הסיבות ההיסטוריות הרציניות שבגללן נערכות שתי ארצותינו במחנות מנוגדים. מבלי הרחיק מאד בזמן אזכירך את היזמה שנקטה ממשלתך ב־1935 לארגן בז’נבה סנקציות נגד איטליה, שעמלה להבטיח לעצמה מקום קטן תחת שמשה של אפריקה מבלי לגרום רעה כלשהי לאינטרסים ולשטחים שלכם או של זולתכם. כן אזכירך את מצב העבדוּת שבּו איטליה נמצאת, ממש ולמעשה, בים שלה. אם על־מנת לכבד את חתימתכם הכריזה ממשלתך מלחמה על גרמניה, הרי תבין כי אותו רגש של כבוד וכיבּוּד להתחייבויות שנתקבלו על פי החוזה האיטלקי־הגרמני מדריך את מדיניותה של איטליה היום וביום המחרת נוכח כל מאורע שבעולם.

מן הרגע הזה והלאה לא נשאר עוד בקרבנו מקום לספק בדבר כוונתו של מוסוליני להיכנס למלחמה ברגע הנוח לו ביותר. לאמיתו של דבר הגיע לכלל החלטה כאשר אך נתברר שצבאות צרפת נחלו מפלה. ב־13 במאי אמר לצ’אנו כי בתוך חודש ימים יכריז מלחמה על צרפת ובריטניה. החלטתו הרשמית להכריז מלחמה בכל מועד מתאים שלאחר ה־5 ביוני נמסרה לראשי־המטות האיטלקים ב־29 במאי. לבקשתו של היטלר נדחה המועד ל־10 ביוני.

*

ב־26 במאי, בעוד גורלם של צבאות־הצפון מוטל בכף ובעוד אין איש יודע לבטח אם יינצל מי מהם, טס ריינו לאנגליה לשוחח אתנו על הנושא הזה, שלא נעלם ממחשבתנו. בכל רגע יש לצפות להכרזת־המלחמה האיטלקית. הנה כי כן תבער צרפת בעוד חזית אחת, ואויב חדש יעלה עליה רעבתנית מדרום. הייתכן לשחד במשהו את מוסוליני? זאת היתה השאלה שהוצגה. סבור הייתי כי אין כל סיכוי לכך. וכל העובדות שהעלה ראש ממשלת צרפת בחינת נימוק לעשיית נסיון אך הגבירו את בטחוני כי אין כל תקוה. אולם ריינו היה נתון ללחץ חזק מבית, ואנחנו מצדנו חפצנו לרצות ככל יכלתנו את בעלת־בריתנו, אשר כלי־נשקה החיוני היחיד, צבאה, היה נשבר והולך בידה. מר ריינו פירסם תיאור מלא על ביקורו, ובפרט על שיחותיו¹³. הלורד הליפקס, מר צ’מברליין, מר אטלי ומר אידן נכחו אף הם בפגישותינו. אף כי לא היה כל צורך למנות את העובדות החמורות אחת לאחת, עמד מר ריינו בלשון שאינה מעורפלת כלל על האפשרות של יציאת צרפת מן המלחמה. הוא עצמו יוסיף להילחם, אבל תמיד קיימת האפשרות שבקרוב יחליפוהו באנשים אחרים שמזגם שונה משלו.

ב־25 במאי כבר פנינו במשותף, להצעתה של ממשלת צרפת, בבקשת התערבות אל הנשיא רוזוולט. באיגרת זו מילאו בריטניה וצרפת את ידו להודיע כי מבינים אנחנו שלאיטליה יש טרוניות טריטוריאליות נגדנו בים התיכון, שאנו נוטים לעיין מיד בכל תביעה מתקבלת על הדעת, שבעלי־הברית יתנו לאיטליה זכות להשתתף בועידת־השלום במעמד שווה לזה של כל צד לוחם שהוא, וכי נקרא לנשיא להקפיד על קיומו של כל הסכם שיושג עכשיו. הנשיא פעל בהתאם לבקשתנו, אבל הרודן האיטלקי דחה את פניותיו בצורה נמרצה ביותר. כשנפגשנו עם ריינו כבר היתה התשובה הזאת לפנינו. ראש ממשלת צרפת העלה עתה הצעות מוגדרות יותר. ברור שאם הכוונה להמציא תקנה ל“מצב העבדות שבו נמצאת איטליה בים שלה”, הרי עליהן לנגוע במעמדן של גיברלטר וסואץ כאחת. צרפת היתה מוכנה לויתורים דומים ביחס לטוניס.

לא היה באפשרותנו להאיר פנים לרעיונות האלה. וזאת לא משום שחטא היה זה לעיין בהם. גם לא משום שלא היה טעם ברגע הזה לשלם מחיר כבד ובלבד שלא תיכנס איטליה למלחמה. הרגשתי אני היתה כי בנקודת־המשבר שבה ענינינו נמצאים אין בידנו להציע למוסוליני שום דבר שלא יוכל לקחת לעצמו או לקבל מהיטלר אם ננחל מפלה. לא קל הוא לעשות עסק בעת נשימתך האחרונה. מרגע שנתחיל לשאת ולתת על תיווּכו הידידותי של הדוצ’ה, נהרוס את כוחנו להמשיך במלחמה. מצאתי שעמיתי נוקשים וקשוחים עד מאד. הרבה יותר מכך הוגים היינו כולנו בהפצצת מילאנו וטורינו ברגע שיכריז מוסוליני מלחמה, כדי לראות איך ימצא הדבר חן בעיניו. ריינו, אשר בלבבו לא היה חלוּק עלינו, נראה משוכנע, או לפחות שבע־רצון. מירב מה שיכולנו להבטיח היה זה שנביא את הדבר לפני הקבינט ונשלח תשובה מפורשת למחרת היום. ריינו ואני סעדנו סעודת־צהרים יחד לבדנו באדמירליות. המברק הבא, שאני עצמי ניסחתיו בחלקו הגדול, כולל את מסקנות הקבינט המלחמתי:

ראש־הממשלה אל מר ריינו 5.40 24

1. בדקתי עם עמיתי בתשומת־לב מדוקדקת ואוהדת ביותר את ההצעה לפנייה אל סיניור מוסוליני בדרך של הצעת ויתורים מפורשים, שאותה הבאת לפני היום. מתוך הבנה שלמה למצב הנורא שבפניו עומדים אנו שנינו ברגע זה.

2. מזמן ששוחחנו על ענין זה בפעם האחרונה באה עובדה חדשה, לאמור, כניעתו של הצבא הבלגי, וחוללה במצבנו שינוי גדול לרעה, כי ברור הדבר שהסיכוי לפינוי הצבאות של הגנרלים בלנשאר וגורט מנמלי התעלה נעשה מפוקפק מאד. תוצאתה הראשונה של שואה אשר כזאת ודאי תמנע ברגע כזה כל אפשרות שגרמניה תגיש איזה תנאים העשויים להתקבל, ולא אנחנו גם לא אתם לא נהיה מוכנים לוותר על עצמאותנו מבלי להילחם עליה עד הסוף.

3. בנוסחה שהוכנה ביום־א' שעבר על ידי הלורד הליפקס הוּצע שאם יהיה סיניור מוסוליני מוכן לשתף פעולה אתנו בהבטחת הסדר לכל השאלות האירופיות, הסדר שיערוב לעצמאותנו וישמש בסיס לשלום צודק ובן־קיים לאירופה, הרי נהיה מוכנים לדון בתביעותיו בים התיכון. עתה הנך מציע להוסיף אי־אלו הצעות מוגדרות, שאינני יכול להניח כי יש להן איזה סיכוי לעורר את סיניור מוסוליני ולהשפיע עליו, ואשר לאחר שתוּצענה שוב אי־אפשר יהיה לחזור מהן, על־מנת להניעו שיקבל עליו את התפקיד של מתווך, שאליו התכוונה הנוסחה שנדונה ביום א'.

4. אני ועמיתי מאמינים כי סיניור מוסוליני הוגה כבר מזמן באפשרות שימלא את התפקיד הזה, ובלי ספק הוא סומך על יתרונות ממשיים שתפיק איטליה לעצמה תוך כדי כך. אבל אנחנו משוכנעים כי ברגע זה, שבו היטלר שכוּר־נצחון והוא מצפּה בודאי להתמוטטות הקרובה והשלמה של התנגדות בעלות־הברית, לא יוכל סיניור מוסוליני להצליח כלל בהעלאת הצעות לועידה. יורשה לי גם להזכירך כי נשיא ארצות־הברית קיבל תשובה שלילית לגמרי להצעה אשר ביקשנו ממנו יחדיו להעלותה, וכי לא ניתנה כל תשובה לפנייתו של הלורד הליפקס אל השגריר האיטלקי כאן ביום השבת האחרון.

5. לכן, מבלי להוציא מכלל אפשרות את הפנייה אל סיניור מוסוליני בזמן מן הזמנים, אין אנו יכולים לגרוס כי זה הרגע הנכון, וחייב אני להוסיף כי לדעתי תהיה לדבר השפעה מסוכנת ביותר על המוראל של עמנו, שעתה הוא מצוין בתקיפות ובעוז־החלטה. אתה עצמך תיטיב לשפוט מה יהיה הרושם לצרפת.

6. אם כן תשאל, איך ישופר המצב? תשובתי היא כי הוא ישופר על ידי שנראה כי אחרי איבוד שני צבאותינו [הצפוניים] ואחרי איבוד תמיכתה של בלגיה בעלת־בריתנו עדיין לבנו נכון בקרבנו ואנו בוטחים בעצמנו, ובזאת נחזק מיד את ידינו במשא־ובמתן ונזכה להערצתה של ארצות־הברית, ואולי גם לעזרתה החמרית. יתר על כן, אנו סבורים כי כל זמן שאנו עומדים יחדיו הרי הצי שלנו הבלתי־מנוצח וחיל־האוויר שלנו, המשמיד יום־יום מטוסי־קרב ומפציצים גרמניים בקצב נורא ואיום, נותנים לנו את האפשרות להפעיל לטובתנו המשותפת לחץ מתמיד על חייה הפנימיים של גרמניה.

7. יש לנו יסוד להאמין כי גם הגרמנים עובדים במסגרת לוח־זמנים, וכי אבידותיהם והקשיים שנאכפו עליהם, יחד עם הפחד מפני התקפות־האוויר שלנו, מערערים את אומץ־לבם. אכן טרגדיה תהיה זאת אם על ידי השלמה נחפזת מדי עם התבוסה נפקיר סיכוי, שהיה כמעט בתחום הישׂג־ידנו, להבטיח לעצמנו תוצאה של כבוד במאבק.

8. לפי השקפתי הרי אם נעמוד שנינו כחומה נוכל עדיין להינצל מגורלן של דנמרק ופולין. הצלחתנו צריכה להיות תלויה קודם־כל באחדותנו, ואחרי כן באומץ־לבנו ובכוח־סבלנו.

דבר זה לא מנע את ממשלת צרפת מלפנות כעבור ימים מספר לאיטליה בהצעה ישרה משלה לויתורים טריטוריאליים, שמוסוליני התיחס אליה בשאט־נפש. “הוא לא היה מעוניין”, אמר צ’אנו לשגריר הצרפתי ב־3 ביוני, “בהשגת איזה שטחים צרפתיים בדרך משא־ומתן של שלום. הוא החליט להילחם בצרפת”¹⁴. והרי לזאת ציפּינו.

*

עתה הייתי נותן יום־יום שורה של הנחיות על־מנת שאם תבוא עלינו התקפה משוקצת זו מצד מוסוליני נוכל להשיב מהלומה מיד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 28.5.40

1. נא להביא את הבאות לפני ועדת־ראשי־המטות:

איזה צעדים נעשו, במקרה שתיכנס איטליה למלחמה, להתקיף כוחות איטלקיים בחבש, לשלוח רובים וכסף למתמרדים החבשים, ובכלל להטיל מהומה באותה ארץ?

נמצאתי למד שהגנרל סמאטס שלח חטיבה של היוניון למזרח־אפריקה. האם עודנה נמצאת שם? מתי תהיה שם? מה הסידורים האחרים הנעשים? מה כוחו של חיל־המצב בח’רטום, כולל את החיילות במחוז הנילוס הכחול? זאת היא ההזדמנות לחבשים להשתחרר, בעזרת בעלי־ הברית.

2. אם עדיין תהיה צרפת בעלת־בריתנו לאחר הכרזת מלחמה מצד איטליה, יהיה זה כמדומה רצוי ביותר שהציים המשולבים, שיפעלו מקצוות שונים של הים התיכון, יפתחו בהתקפה פעילה נגד איטליה. חשוב הדבר שמלכתחילה תבוא התנגשות עם הצי ועם חיל־האוויר של איטליה כאחד, על־מנת שנוכל לראות מה טיבם באמת, ואם נשתנה בכלל מאז המלחמה שעברה. אין לקבל את האסטרטגיה של התגוננות בלבד, שבה הוגה המפקד־הראשי שלנו בים התיכון. כל זמן שלא התברר כי סגולות הלחימה של האיטלקים הן מעולות, טוב יהיה הרבה יותר שהצי הנמצא באלכסנדריה יגיח ויקבל עליו קצת סיכונים מאשר שיישאר בעמדת התגוננות כה מובהקת. בשלב זה יש להסתכן בכל זירות־המלחמה.

3. אני מניח שלאדמירליות יש תכנית למקרה שתיעשה צרפת נייטראלית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי (ואחרים) 29.5.40

שמונה גדודים מארץ־ישראל מוכרחים להגיע למולדת בהקדם האפשרי. הים התיכון הוא בעיני ים סגור לאניות־צבא. הברירה היא אפוא בין ים־סוף למפרץ הפרסי. תיבדק־נא הדרך האלטרנטיבית הזאת [על פני המדבר אל המפרץ] עוד היום אחר־הצהרים, ויבוֹרר מה דעתה של האדמירליות, ונא להודיע לי על הזמנים ומידת הבטחון אשר בשתי הדרכים. האוסטרלים יכולים להישאר בארץ־ישראל לפי־שעה, אבל הנציב העליון, כמוהו כאחרים, חייב לקבל עליו את דין הצרכים העליונים של הממלכה.

על האדמירליות לומר אם אפשר יהיה להעלות את האנשים האלה בכּף לאניות־הנוסעים הגדולות ליתר מהירות.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־האדמירליות 30.5.40

איזה צעדים נעשו על־מנת לתפוס את כל האניות האיטלקיות ברגע מלחמה? כמה מהן מצויות בנמלים בריטיים, ומה אפשר לעשות להן בימים או בנמלים זרים? הואל נא בטוּבך להעביר זאת מיד אל המחלקה המתאימה.

במועצה־המלחמתית־העליונה בפאריז ב־31 במאי, שכבר תוארה, הוסכם כי בעלי־הברית יפתחו בהקדם האפשרי בפעולות התקפה נגד מטרות נבחרות באיטליה וכי מטות הצי והתעופה של צרפת ובריטניה יתאמו את תכניותיהם. הסכמנו גם כי במקרה של התקפה איטלקית על יוון – ונראו סימנים לדבר – נדאג לכד שכּרתים לא תפול לידי האויב. באותו ענין נגעתי במיזכרים שלי.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־התעופה וראש־מטה חיל־האוויר 2.6.40

נוכח ההתקפות [האפשריות] על ליוֹן ומרסיי חשוב הוא ביותר שנוכל להשיב מהלומה לאיטליה במפציצים הכבדים שלנו ברגע שתיכנס למלחמה. לפיכך אני סבור כי יש להטיס את הטייסות האלו לשדות־התעופה שלהן בצרפת הדרומית בהקדם האפשרי, ברגע שייתכן להשיג רשות מן הצרפתים וברגע שתהיינה יחידות־השירות מוכנות לקבלתן.

נא להודיעני את הצעותיכם בפגישתנו הלילה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־התעופה וראש־מטה חיל־האוויר 6.6.40

חשוב הוא ביותר שנהלום באיטליה ברגע שתפרוץ מלחמה, או ברגע שיתקבל אולטימטום שחצני. נא להודיעני בדיוק מה מצבן של יחידות־השירות הנמצאות בדרכן לשדות־התעופה הדרומיים בצרפת.

תכנית איטלקית מוקדמת, אשר צ’אנו ראה אותה בעין יפה במיוחד, היתה לצמצם את פעולותיה של איטליה באירופה לפתיחת התקפה על יוגוסלאביה, דבר אשר ייצב את כוחה של איטליה במזרח אירופה ויחזק את מעמדה הכלכלי הפוטנציאלי. מוסוליני עצמו נכבש זמן־מה לרעיון זה. גרציאני מספר כי בסוף אפריל אמר לו הדוּצ’ה: “עלינו להכניע את יוגוסלאביה; אנו זקוקים לחמרי־גלם, ובמכרותיה עלינו למצוא אותם. לפיכך ההנחיה האסטרטגית שלי היא – התגוננות במערב (צרפת) והתקפה במזרח (יוגוסלאביה). נא להכין תזכיר על הבעיה”¹⁵. גרציאני קובע כי טען בתוקף שאין להטיל על צבאות איטליה, שכה חסרים היו ציוד, ובפרט תותחים, לחזור על מערכת איזוֹנצוֹ משנת 1915. היו גם נימוקים מדיניים נגד תכנית יוגוסלאביה. הגרמנים היו מעוניינים להימנע ברגע זה ממהומה באירופה המזרחית. הם חששו פן יפתח הדבר פתח לפעולה בריטית בבלקנים ופן יסית את רוסיה בלא עת לפעילות נוספת במזרח. לא נתעלם ממני צד זה של המדיניות האיטלקית.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 6.6.40

טענתי עד עכשיו נגד יציאתנו למלחמה על איטליה באם תתקוף את יוגוסלאביה, וביקשתי להמתין עד שנראה אם זאת התקפה רצינית על עצמאותה של יוגוסלאביה או סתם כיבוש של כמה בסיסים ימיים באדריאטי. אולם המצב הזה השתנה. איטליה מאיימת בלי חשׂך לצאת למלחמה על אנגליה וצרפת, ולא “בדלת האחורית”. קרובים אנו כל כך לקרע עם איטליה מטעמים שאין להם וליוגוסלאביה ולא־כלום, עד כי דומה יהיה שכדאי לנו לחתור עתה בעיקר לגיוס זה של הבלקנים. האם תהרהר בכך?

*

על אף המאמצים המופלגים שעשתה ארצות־הברית, אשר מר האל מתארם תיאור רב־רושם בזכרונותיו¹⁶, לא היה שום דבר יכול להטות את מוסוליני מנתיבו. הכנותינו לקדם את פני הסיבּוך החדש וההתקפה החדשה כבר היו בעיצומן כשבא הרגע. ב־10 ביוני בשעה 4.45 אחה"צ הודיע מיניסטר־החוץ האיטלקי לשגריר הבריטי כי איטליה תראה עצמה במצב של מלחמה עם הממלכה־המאוחדת משעה 1 בבוקר יום המחרת. הודעה דומה לזו נמסרה גם לממשלת צרפת. כשמסר צ’אנו את הודעתו לשגריר הצרפתי, העיר מר פרנסוּאה־פּוֹנסה כשהגיע לדלת: “גם לכם יתברר שהגרמנים הם אדונים קשים”. השגריר הבריטי, סיר פּרסי לוריין, קיבל את ההודעה במנוחת־נפש גמורה ובאדישות למראית־עין. הוא שאל רק שאלה אחת: האם הודעתו של צ’אנו היא ידיעה מוקדמת או שהיא הכרזת־המלחמה ממש? צ’אנו השיב כי זאת ההכרזה. אז החוה לוריין קידה ויצא מן החדר בלי אומר ודברים¹⁷. מעל מרפסתו ברומא הודיע מוסוליני להמונים מאורגנים היטב שאיטליה נמצאת במצב מלחמה עם צרפת ובריטניה. היתה זו, כמו שאמר כנראה צ’אנו לאחר זמן דרך־התנצלות, “הזדמנות הבאה רק אחת בחמשת־אלפים שנה”. הזדמנויות כאלו, אף שנדירות הן, אינן לטובה דווקה.

האיטלקים התקיפו מיד את חילות צרפת בחזית האלפים ובריטניה הגדולה השיבה הכרזת־מלחמה לאיטליה. נתפסו חמש אניות איטלקיות שנתעכבו בגיברלטר, ולצי ניתנו פקודות ליירט ולהביא לנמלים העומדים תחת פיקוחנו את כל כלי־השיט האיטלקיים שבלב ים. באור ל־13 בחודש הטילו טייסות המפציצים שלנו, לאחר טיסה ארוכה מאנגליה, שפירושה היה מטענים קלים, את פצצותיהן הראשונות על טוּרינו ומילאנו. אולם קיוינו להטיל מטען כבד הרבה יותר כאשר אך נוכל להשתמש בשדות־התעופה הצרפתיים במרסיי.

אולי כדאי לעמוד בנקודה זו על המערכה הקצרה בין הצרפתים לאיטלקים. הצרפתים לא יכלו להעמיד אלא שלוש אוגדות, עם חילות־מבצר השווים במספרם לעוד שלוש, לקדם את פני הפלישה על פני מעברות־האלפים ולאורך חוף הריביירה מצד הקבוצה המערבית של גיסות איטליה. גייסות אלה כללו שלושים־ושתים אוגדות, תחת פקודתו של הנסיך אוּמבּרטוֹ. יתר על כן, שריונים גרמנים חזקים, שהיו יורדים חיש בעמק הרוֹן, החלו לשוטט עד־מהרה בעורף הצרפתי. בכל־זאת עדיין עמדו היחידות האלפּיניות הצרפתיות כנגד האיטלקים, ואף עיכבום, לכל אורך החזית החדשה, גם לאחר שנפלה פאריז וליון היתה בידים גרמניות. כאשר נפגשו היטלר ומוסוליני ב־18 ביוני במינכן לא היה לדוצ’ה כל יסוד להתפאר. לפיכך הוחל בהתקפה איטלקית חדשה ב־21 ביוני. אולם העמדות האלפיניות של הצרפתים לא הובקעו, והמאמץ האיטלקי העיקרי בכיווּן ניצה נעצר בפרוורי מנטוֹן. אבל אף כי הצבא הצרפתי בגבולות הדרומיים־המזרחיים הציל את כבודו, הנה מסעם של הגרמנים לדרום מאחריהם מנע את המשכת הקרבות, וכריתת שביתת־הנשק עם גרמניה היתה קשורה בבקשה צרפתית להפסקת פעולות־האיבה מצד איטליה.

*

כאן אולי יאה לי לחתום את סיפור הטרגדיה האיטלקית הזאת במכתב שכתב אלי צ’אנו האומלל זמן קצר לפני הוצאתו להורג בפקודות חותנו.

ורוֹנה, 23 בדצמבר 1943

סיניור צ’רצ’יל.

ודאי לא תופתע על כי כשאני מתקרב לשעת מיתתי פונה אני אליך, לאיש שאני מעריצו מעומק לבי כחלוצו של מסע־צלב, אף כי פעם אחת הטחת כנגדי דברים בלתי־צודקים.

מעולם לא הייתי שותפו של מוסוליני באותו פשע נגד ארצנו ונגד האנושות, הפשע של מלחמה על צד הגרמנים. אכן, ההיפך מזה הוא האמת, ואם באוגוסט שעבר נעלמתי מרומא היה הדבר משום שהגרמנים שיכנעו אותי כי סכנה קרובה נשקפת לחיי ילדי. לאחר שהתחייבו לקחתני לספרד אני נמצא בבתי־הסוהר של ורונה, מופקר להתעללותם של אנשי הס. ס., הגלו אותי ואת משפחתי, כנגד רצוני, לבאוואריה. זה קרוב לשלושה חדשים קרוב, והוגד לי כי בעוד ימים מספר יחליטו על מותי, אשר לגבי יהיה אך גאולה מיסורי־יומיום אלה, לא פחות ולא יותר. ובוחר אני למות ובלבד שלא אחזה בחרפתה ובקלקלתה של איטליה שנמסרה לשלטון ההוּנים.

הפשע שאני עומד עכשיו לכפר עליו הוא זה שחזיתי ובחלתי בהתכוננות הקרה, האכזרית והצינית למלחמה הזאת מצד היטלר והגרמנים. אני הייתי הנכרי היחיד שראה מקרוב חבורת ליסטים מתועבת זאת בהתכוננה להטיל את העולם לתוך מלחמת־דמים. עתה, בהתאם לחוקות הגנגסטרים, מתכוונים הם להשתיק עֵד מסוכן. אך הם טעו בחשבון, כי זה מכבר הנחתי יומן שלי ומסמכים שונים במקום בטוח, ודברים אלה יוכיחו, יותר משאוכל אני עצמי להוכיח, את הפשעים שביצעו האנשים הללו, שאתם התחבר אחרי כן אותו יצור־בובה טראגי ונפשע, מוסוליני, מתוך יוהרתו וזלזולו בערכים מוסריים.

דאגתי לכך שבהקדם האפשרי אחרי מותי יועמדו המסמכים האלה, שדבר קיומם היה ידוע לסיר פרסי לוריין בעת שליחותו ברומא, לרשות העתונות של בעלי־הברית.

אולי אך מועט הוא הדבר שאני מציע לך היום. אבל הדבר הזה וחיי הם כל מה שאני יכול לתת למען החירות והצדק, אשר בנצחונם אני מאמין אמונה קנאית.

יש להוציא לאור את עדותי זו למען יידע העולם, למען ישנא ולמען יזכור, וכדי שמן האנשים שיוצרכו לשפוט את העתיד לא תתעלם העובדה כי אסונה של איטליה לא בא עליה באשמת בניה כי אם בשל התנהגותו המחפירה של איש אחד.

שלך בנאמנות,

ג. צ’אנו.

*

הודיעו כי ב־10 בחודש בערב ישא הנשיא רווזוולט נאום. לערך בחצות האזנתי לו עם חבורה של קצינים בחדר־המלחמה של האדמירליות, מקום שם הוספתי לעבוד אז. כאשר השמיע את המלים הצורבות על איטליה, “בזה יום ה־10 בחודש יוני 1940 שוּלחה היד שהחזיקה בפגיון ונעצה אותו בגב שכנה”, עלתה נהמה עמוקה של שביעוּת־רצון. תמהתי על הקולות האיטלקיים בבחירות הקרובות לנשיאות; אבל ידעתי כי רוזוולט הוא מדינאי מפלגתי אמריקאי מנוסה ביותר, הגם שלעולם אינו מתירא להסתכן בעבוּר החלטותיו. היה זה נאום נהדר, חדוּר רגש ונושא אלינו דבר־תקוה. בעודי נתון תחת הרושם העז, ובטרם אעלה על משכבי, הבעתי את הכרת־הטובה שלי.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 11.6.40

הקשבנו לך כולנו אמש, וההיקף הכביר של הכרזתך אימץ את ידינו. הודעתך כי ארצות־הברית תתן את עזרתה החמרית לבעלי־הברית במאבקם יש בה משום עידוד נמרץ בשעה אפלה, שאיננה נטולת־תקוה. יש לעשות הכל על־מנת שתוכל צרפת להמשיך במלחמה ועל־מנת למנוע כל מחשבה שנפילת פאריז, אם אמנם תבוא, תיעשה עילה לאיזה מין משא־ומתן. התקוה שאתה מפיח בהם אולי תתן בהם את הכוח להחזיק מעמד. עליהם להמשיך בהגנה על כל טפח של אדמתם ולהפעיל את מלוא כוח הלחימה של צבאם. היטלר, שבדרך כך תימנענה ממנו תוצאות מהירות, יפנה כנגדנו, ואנו מתכוננים לעמוד כנגד חמת זעמו ולהגן על האי שלנו. מאחר שהצלנו את חיל־המשלוח־הבריטי אין אנו חסרים חיילים במולדת. וכאשר אך נוכל לצייד אוגדות בהיקף הגדול הרבה יותר הדרוש לשירות ביבשת. תישלחנה אוגדות אלו לצרפת.

כוונתנו היא להעמיד צבא חזק במלחמה בצרפת לקראת המערכה של 1941. כבר טילגרפתי לך על מטוסים, כולל מטוסים ימיים, הנחוצים לנו כל כך בקרב הממשמש־ובא על חייה של בריטניה הגדולה. אבל דוחק עוד יותר הוא הצורך במשחתות. פשעה של איטליה מחייב אותנו לטפל במספר גדול הרבה יותר של צוללות, העשויות לצאת אל האטלנטי ואשר בסיסן אולי יהיה בנמלים ספרדיים. האמצעי היחיד שכנגד הוא משחתות. אין דבר חשוב לנו יותר מקבלת שלושים או ארבעים המשחתות הישנות שכבר חידשתם אותן. במהירות רבה נוכל לציידן בגל"ץ שלנו, והן תגשרנה על הפער של ששה חדשים עד שהבניה המלחמתית שלנו תתן את אותותיה. נחזיר לכם אותן או את שווין, בלי דיחוי, לאחר מתן ארכה של ששה חדשים, אם תזדקקו להן בזמן מן הזמנים. ששת החדשים הקרובים הם חיוניים. אם בזמן שיהיה עלינו לשמור על החוף המזרחי מפני פלישה תתחיל התקפת צוללות גרמנית־איטלקית עזה חדשה נגד סחרנו, אפשר שיהיה המאמץ למעלה מכוחנו ואפשר שתיחנק התעבורה האוקיאנית שבה חיינו תלויים. אין להחמיץ אף יום. אני שולח לך תודות מקרב לב, בשמי ובשם עמיתי, על כל מה שאתה עושה ומבקש לעשות למען הדבר שעכשיו באמת יכולים אנו לקרוא לו הענין המשותף.

*

החלה הריצה אחר השלל. אבל מוסוליני לא היה החיה הרעבה היחידה השוחרת לטרף. אל התן נלוה הדוב.

בכרך הקודם סיפרתי על מהלך היחסים האנגלו־סובייטיים עד לפרוץ המלחמה, ועל האיבה, הקרובה להגיע לקרע של ממש עם בריטניה וצרפת, שנתגלעה בימות הפלישה הרוסית לפינלנד. גרמניה ורוסיה שיתפו עתה פעולה בהדוּק ככל אשר הרשו זאת ניגודי האינטרסים העמוקים שביניהן. רב היה המשותף שבין היטלר וסטאלין כטוטליטארים, ומשטריהם היו קרובים. מר מולוטוב האיר פנים לשגריר הגרמני, הרוזן שולנבורג, בכל שעה חשובה, ולא חסך דברי הסכמה למדיניות הגרמנית ודברי שבח לצעדים הצבאיים של היטלר. כשבאה ההתקפה הגרמנית על נורבגיה אמר (ב־7 באפריל) שהממשלה הסובייטית מבינה לצעדים שנכפו על גרמניה. האנגלים ודאי הרחיקו לכת, הם התעלמו לגמרי מזכויותיהן של אומות נייטראליות… “אנו מאחלים לגרמניה הצלחה שלמה באמצעי ההתגוננות שלה”¹⁸. היטלר טרח להודיע לסטאלין בבוקר ה־10 במאי על ההסתערות שהחל בה נגד צרפת וארצות־השפלה הנייטראליות.

“באתי אצל מולוטוב”, כתב שולנבורג. “הוא העריך את הידיעה, והוסיף כי מבין הוא שגרמניה היתה נאלצת להגן על עצמה מפני התקפה אנגלו־צרפתית. לא היו לו שום ספקות בהצלחתנו”¹⁹.

אף כי ביטויי דעתם אלה של הרוסים לא נודעו כמובן עד לאחר המלחמה, לא היו לנו שום אשליות ביחס לעמדתם. אף על פי כן נקטנו מדיניות סובלנית וניסינו לחזור ולכונן יחסים של אמון עם רוסיה, כשאנו שׂמים מבטחנו במהלך המאורעות ובניגודים היסודיים שבינה לבין גרמניה. הסברה היתה שמן החכמה יהיה זה לנצל את כשרונותיו של סיר סטפורד קריפּס כשגריר למוסקבה. הוא קיבל ברצון את התפקיד הזה המשמים וחסר־הסיכויים. בזמן ההוא לא תפסנו די הצורך שמדינאים מאנשי השמאל הקיצוני שנואים על הקומוניסטים הסובייטיים עוד יותר מן הטוֹרים או הליבראלים. ככל שאדם קרוב לקומוניזם ברגש, יותר הוא נתעב בעיני הסובייטים, אם לא נכנס למפלגה. הממשלה הסובייטית הסכימה לקבל את קריפּס כשגריר, והסבירה את הצעד הזה לשותפיה הנאצים. “ברית־המועצות”, כתב שולנבורג לברלין ב־29 במאי, “מעוניינת להשיג מאנגליה גוּמי ובדיל תמורת עצים. אין כל יסוד לחשש ביחס לשליחותו של קריפּס, הואיל ואין יסוד להטיל ספק בעמדת הנאמנות של ברית־המועצות כלפינו, והואיל והקו הקיים ועומד של המדיניות הסובייטית כלפי אנגליה מוציא מכלל אפשרות כל גרימת נזק לגרמניה או לאינטרסים גרמניים חיוניים. אין כאן כל סימנים לאמונה כי ההצלחות האחרונות של גרמניה מעוררות בממשלה הסובייטית חרדה או פחד מפני גרמניה”²⁰.

התמוטטותה של צרפת וחורבן הצבאות הצרפתיים וכל משקל־שכנגד במערב צריך היה לעורר איזו תגובה במוחו של סטאלין, אבל דומה היה כי שום דבר אינו מזהיר את המנהיגים הסובייטיים מפני חומרת הסכנה הנשקפת להם עצמם. ב־18 ביוני, כשהיתה מפלתה של צרפת שלמה, הודיע שולנבורג: “מולוטוב קרא לי הערב למשרדו והביע את האיחולים החמים ביותר של הממשלה הסובייטית להצלחתם המזהירה של הכוחות המזוינים הגרמניים”²¹. היה הדבר כמעט שנה לפני התאריך שבּו התנפלו הכוחות המזוינים האלה עצמם על רוסיה באשדות אש ופלדה, להפתעתה הגמורה של הממשלה הסובייטית. עתה ידוע לנו כי עוד ב־1940, רק ארבעה חדשים אחרי כן, החליט היטלר סופית על מלחמת־השמד נגד הסובייטים, והחל בהעברה הממושכת, העצומה והחשאית של הצבאות הגרמניים הברוכים והמבורכים האלה מזרחה. זכר חישוביה המוטעים והתנהגותה הקודמת מעולם לא מנע את הממשלה הסובייטית ואת סוכניה ועושי־דברה הקומוניסטיים ברחבי העולם כולו משווע לחזית שניה, שבריטניה, שאותה יעדו לחורבן ועבדוּת, צריכה למלא בה תפקיד ראשון־במעלה.

אולם אנחנו היטבנו להבין את העתיד יותר מבעלי־חשבון קרים אלה, והיטבנו להבין את הסכנות הנשקפות להם ואת האינטרסים שלהם יותר מהם עצמם. פניתי עתה בפעם הראשונה אל סטאלין.

ראש־הממשלה אל מסייה סטאלין 25.6.40

בשעה זו, כשפני אירופה משתנים מרגע לרגע. רוצה הייתי להשתמש בהזדמנות שבה אתה מקבל את השגריר החדש של הוד־מלכותו ולבקש מזה האחרון למסור לך איגרת ממני.

מבחינה גיאוגרפית נמצאות שתי ארצותינו בקצותיה הנוגדים של אירופה, ומנקודת־המבט של המשטרים אפשר לומר שהן דוגלות בשיטות שונות עד מאד של מחשבה פוליטית. אבל אני מאמין כי עובדות אלו אינן צריכות למנוע את היחסים בין שתי ארצותינו בשטח הבינלאומי מהיות הרמוניים ומועילים לשני הצדדים.

בעבר – בעצם, בעבר הקרוב – יש להודות כי חשדות הדדיים הכבידו על יחסינו; ובאוגוסט שעבר החליטה הממשלה הסובייטית כי האינטרסים של ברית־המועצות מחייבים אותה להפסיק את השיחות אתנו ולבוא ביחסים קרובים עם גרמניה. הנה כך נעשתה גרמניה ידידתכם כמעט באותו רגע שנעשתה אויבתנו.

אבל מאז קם גורם חדש שאני מעיז לחשוב שבגללו רצוי כי תחדשנה שתי ארצותינו את המגע הקודם שלנו, כדי שאם יהיה צורך בדבר נוכל להיועץ בינינו ביחס לאותם ענינים באירופה שבהכרח יש בהם ענין לשנינו. ברגע זה הבעיה שלפני אירופה כולה – כולל את שתי ארצותינו – היא איך יגיבו מדינותיה ועמיה של אירופה על הסיכוי שגרמניה תכונן לה הגמוניה ביבשת.

העובדה ששתי ארצותינו נמצאות לא באירופה כי אם בשוליה מעמידה אותן במצב מיוחד. יותר מאחרים שמעמדם בר־מזל פחות מסוגלים אנו להתנגד להגמוניה של גרמניה, וכפי הידוע לך הרי ממשלת בריטניה מתכוונת בהחלט לנצל את מצבה הגיאוגרפי ואת משאבּיה הגדולים למטרה זו.

לאמיתו של דבר מרוכזת מדיניותה של בריטניה הגדולה בשתי מטרות – האחת, להינצל משליטה גרמנית, שהממשלה הנאצית שואפת לכפותה, והשניה, לשחרר את שאר ארצות אירופה מן השליטה שגרמניה הולכת וכופה עליהן עכשיו.

רק ברית־המועצות יכולה לדון אם חתירתה הנוכחית של גרמניה להגמוניה על אירופה מאיימת על האינטרסים של ברית־המועצות, ואיך אפשר להבטיח את האינטרסים האלה על הצד הטוב ביותר אם אמנם כך הוא. אבל היתה בי ההרגשה שהמשבר העובר על אירופה, ובעצם על העולם כולו, הוא חמור כדי כך שאני רשאי לגולל לפניך בגילוי־לב את המצב כמו שהוא נראה לממשלת בריטניה. אני מקווה כי כאן הערובה לכך שבכל דיון שאולי יהיה לממשלה הסובייטית עם סיר ס. קריפּס לא תהיה שום אי־הבנה באשר למדיניותה של ממשלת הוד־מלכותו ובאשר לנכונותה לדיון מלא עם הממשלה הסובייטית באיזו מן הבעיות העצומות שנוצרו מתוך נסיונה הנוכחי של גרמניה לבצע באירופה תהליך שיטתי בשלבים רצופים של כיבוש ובליעה.

לא באה, כמובן, כל תשובה. לא ציפּיתי לתשובה. סיר סטפורד קריפּס הגיע למוסקבה בשלום, והיה לו אפילו ראיון רשמי וקר עם מר סטאלין.

*

בינתים היתה הממשלה הסובייטית טרודה באיסוף השלל. ב־14 ביוני, יום נפילת פאריז, שלחה מוסקבה לליטא אולטימטום שבו האשימה אותה ואת שאר המדינות הבלטיות בקשר־קושרים צבאי נגד ס.ס.ס.ר. ודרשה שינויים רדיקליים בממשלה וּויתורים צבאיים. ב־15 ביוני נכנסו חילות הצבא האדום לארץ, והנשיא סמטוֹנה נמלט לפרוסיה המזרחית. לטביה ואסתוניה זכו לאותו יחס. יש להקים מיד ממשלות פרוֹ־סובייטיות וחילות־מצב סובייטיים ייכנסו לארצות הקטנות האלו. לא היה כל מקום להתנגדות. נשיא לטביה הוגלה לרוסיה, ומר וישינסקי בא למנות ממשלה זמנית שתארגן בחירות חדשות. אותם מעשים נשנו גם באסתוניה. ב־19 ביוני הגיע ז’דאנוב לטאלין להקים משטר דומה לזה. ב־6–3 באוגוסט סולקה העמדת־הפנים של ממשלות דמוקרטיות וידידותיות פרוֹ־סובייטיות, והקרמל סיפּח את המדינות הבלטיות לברית־המועצות.

האולטימטום הרוסי לרומניה נמסר לציר הרומני במוסקבה בשעה 10 בערב ב־26 ביוני. נדרש ויתור על בסרביה ועל החלק הצפוני של גליל בוּקוֹבינה, ונתבקשה תשובה מיידית למחרת היום. גרמניה, אף כי התרעמה על פעולה מזורזת זו מצד רוסיה, שאיימה על האינטרסים הכלכליים שלה ברומניה, קשורה היתה בסעיפי החוזה הגרמני־הסובייטי מחודש אוגוסט 1939, שהכיר באינטרס המדיני היחדני של רוסיה באזורים אלה של דרום־מזרח אירופה. לפיכך יעצה ממשלת גרמניה לרומניה להיכנע. ב־27 ביוני פוּנו החיילות הרומניים משני הגלילות המדוּברים, והשטחים עברו לידים רוסיות. הכוחות המזוינים של ברית־המועצות עמדו עתה עמידה איתנה על חופי הים הבלטי ובשפך הדנובּה.

פרק שביעי: שוב לצרפת 4 ביוני – 12 ביוני

המוראל הגבוה של הצבא – מחשבותי הראשונות והנחייתי מיום 2 ביוני 1940 – הציוד שאבד – הנשיא, הגנרל מרשל ומר סטטיניוס – פועל־אמוּנים – המתיחות הכפולה של חודש יוני – חידוש הצבא הבריטי – המחסור הנורא בכלי־נשק מודרניים – ההחלטה לשלוח את שתי האוגדות היחידות החמושות היטב אשר בידינו לצרפת – הקרב על צרפת: השלב הסופי – חורבן אוּגדת־היילנד החמישים־ואחת, 12–11 ביוני – ביקורי הרביעי בצרפת: בריאַר – וייגאן ופטן – הקריאה לגנרל ז’ורז' – ויכוחי עם וייגאן – הצרפתים מונעים את חיל־האוויר־המלכותי מהפציץ את טורינו ומילאנו – הגרמנים נכנסים לפאריז – חידוש הישיבות למחרת בבוקר – הבטחתו של האדמירל דרלאן – פרידה מן המטה הכללי הצרפתי – נסיעתנו הביתה – הדו"ח שלי לקבינט המלחמתי על המועצה

כיון שנודע כמה אנשים ניצלו מדונקרק, פשטה הרגשה של גאולה ופורקן באי וברחבי הקיסרות. היתה הרגשה של הרווחה עצומה, שהפכה כמעט חדות־ נצחון. שוּבם של רבע מיליון איש, מבחר הצבא שלנו, בשלום למולדת היה ציון־דרך בנתיבנו בתוך שנים של תבוסה. ההישג של מסילת־הברזל־הדרומית ואגף־התנועה של משרד־המלחמה, של העובדים בנמלים בשפך התמזה ועל הכל בדוֹבר, מקום שטיפלו ב־200,000 איש ויותר והעבירום חיש לכל קצות הארץ, ראוי לשבחים הנעלים ביותר. החיילים חזרו באין להם כי אם רובים וכידונים וכמה מאות מכונות־יריה, ומיד נשלחו לבתיהם לחופשת שבעה ימים. שמחתם על היותם שוב עם משפחותיהם לא גברה על תשוקתם העזה להילחם באויב בהקדם האפשרי. אותם שנלחמו למעשה בגרמנים בשדה־הקרב האמינו כי, אם יוּתן להם סיכוי הוגן, יכול יוכלו להם. המוראל שלהם היה גבוה, והם חזרו חיש לרגימנטים ולסוללות שלהם.

כל המיניסטרים ופקידי המשרדים, קבועים כחדשים, עשו לילות כימים מתוך ביטחה ומרץ. כשאני לעצמי הרגשתי עצמי שרוי בהתרוממות־הרוח, ושאבתי בנקל ובשפע מתוך הידיעות שאספתי בימי חיי. עלצתי על הצלת הצבא. אני מוסר כאן את ההנחיות שהייתי מוציא יום־יום למיניסטריונים ואת ההצעות לקבינט המלחמתי. איזמי היה מעביר אותן לראשי־המטות, וּבריג’ס לקבינט המלחמתי ולמיניסטריונים. תוקנו שגיאות ונסתמו פרצות. לעתים קרובות הוכנסו תיקונים ושיפורים, אבל בכללו של דבר, אולי ב־90 מקרים למאה, ננקטו פעולות, במהירות וביעילות שאין שום דיקטטורה יכולה להתחרות בהן.

הנה אלו היו מחשבותי הראשונות ברגע שבו התברר בודאות כי הצבא ניצל.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 2.6.40

רשימות לראשי המטות וכו', מאת מיניסטר־ההגנה

הפינוי המוצלח של חיל־המשלוח־הבריטי חולל מהפכה במצב הגנת המולדת. ברגע שאפשר יהיה לכונן את יחידות חיל־המשלוח מחדש על בסיס של הגנת המולדת, יהיה לנו בארץ שפע חיילים מאומנים שיצריך התקפה בקנה־מידה גדול שאין למעלה ממנו. אפילו 200,000 איש לא יהיו למעלה מיכלתנו. קשייה של נחיתה וסיכוניה ואבידותיה מתרבים עם כל הוספה על 10,000 הראשונים. עלינו לראות מיד את המצב ראיה חדשה.

שאלות מסוימות צריכות עיוּן, בעיקר מצד משרד־המלחמה, אבל גם מצד המטות המשולבים:

1. מהו הזמן הקצר ביותר שבו אפשר לתת לחיל־המשלוח ערך־לחימה חדש?

2. לפי איזו תכנית יאורגנו? האם יאורגנו לשם שירות במולדת קודם־כל ורק בשלב שני לשם שיגור לצרפת? בכללו של דבר אני מעדיף כך.

3. יש לכונן מיד מחדש את חיל־המשלוח־הבריטי בצרפת, שאם לא כן לא ימשיכו הצרפתים במלחמה. אפילו תאבד פאריז, יש להמריצם להמשיך במלחמת־גרילה ענקית. יש לעיין בתכנית להקמת ראש־גשר ואזור־נחיתה בברטאן, מקום שאפשר לפתח צבא גדול. הכרח שתעוּבּדנה תכניות שבהן נוכל להראות לצרפתים כי יש מוצא אם אך לא יפּול רוחם.

4. כאשר אך יכוּנן חיל־המשלוח־הבריטי מחדש לצורך הגנת המולדת, צריך יהיה לשלוח שלוש אוגדות שתצטרפנה אל שתי האוגדות שלנו מדרום לסוֹם, או בכל מקום שבו יימצא אז האגף השמאלי הצרפתי. יש לעיין בשאלה אם אין האוגדה הקנדית צריכה לצאת מיד. נא להמציא לי תכנית.

5. אילו ידענו לפני שבוע מה שידוע לנו עכשיו על פינוי דונקרק כי אז הצטיירה נארוויק לפנינו באור אחר. אפילו עכשיו יש לחזור ולעיין בשאלה של החזקת חיל־מצב שם כמה שבועות על בסיס של הספקה־עצמית. אני נתון לרושם העז של הקלקלה והסכנה אשר בפקפוקים ושינויים. אולם יש לשקול עוד פעם אחרונה את המכתב של המיניסטר למלחמה כלכלית כמו גם את המברק מן המפקד־הראשי שמלפני ימים אחדים.

6. בקש את האדמירליות להמציא דין־וחשבון חדש ביותר על מצב שייטות המשחתות, שיראה איזה תגבורות הגיעו או עשויות להגיע בתוך חודש יוני. וכמה תחזורנה מתיקונים.

7. עכשיו צריך שתהיה אפשרות להחליף את שמונה הגדודים הסדירים בארץ־ישראל בשמונה גדודים של ילידים מהודו בטרם יובאו הביתה, והביתה מוכרחים להביאם, על־מנת שייעשו הקאדרים של חיל־המשלוח החדש.

8. אך יירדו האוסטרלים מן האניות, יש להחזיר את האניות הגדולות על־מנת שתובלנה שמונה או תשעה גדודים מן הצבא הטריטוריאלי מבּומבּיי. עליהן להחזיר שוב שמונה גדודים סדירים מהודו, ולהביא אחרי כן להודו שוב שמונה או עשרה גדודים טריטוריאליים מאנגליה. יש לעיין בשאלה באיזו מידה צריך לנקוט אותו עקרון לגבי סוללות בהודו.

9. יש להניח כי האבידות שלנו בציוד תעכבנה את גישום הרחבתו של חיל־המשלוח מדרגת עשרים האוגדות שאליהן התכוונו בתחילה למועד Z+12²² חודש לדרגה של לא יותר מחמש־עשרה אוגדות למועד Z+18; אבל צריכה להיות לנו תכנית שנוכל לתתה לפני הצרפתים. עיקר הדבר צריך להיות האוגדה המשוריינת ה־51, הקנדים, ושתי אוגדות של צבא טריטוריאלי בפיקוד הלורד גורט עד אמצע יולי, וחיזוק הכוח הזה בשש אוגדות שתוקמנה מתוך עשרים־וארבעה הגדודים הסדירים יחד עם טריטוריאלים, אוגדה קנדית שניה, אוגדה אוסטרלית, ושתי אוגדות של טריטוריאלים עד Z+18. אפשר שיהיה לאל־ידנו להשיג יותר מזה.

10. יש צורך דחוף ביותר להקים לפחות תריסר חטיבות מוגברות מתוך החיילים הסדירים של חיל־המשלוח לצורך הגנת המולדת.

11. מהו שיתוף־הפעולה האווירי שסוּדר לחיפּוי על הפינוי הסופי הלילה? מן הדין שתהיה אפשרות להפחית את הלחץ על המאסף ברגע גורלי זה.

אני מסיים בהערה כללית. הואיל וכשלעצמי חששתי מפני נסיון פלישה גרמני פחות מאשר מפני הבקעת הקו הצרפתי על הסוֹם או האַן ונפילת פאריז, מובן הוא שסברתי כי הגרמנים יבחרו באפשרות השניה. הסתברות זו מתחזקת במידה רבה מתוך העובדה שהם יבינו שהכוחות המזוינים של בריטניה הגדולה חזקים עתה הרבה יותר משהיו אי־פעם, וכי מול יחידות־הפשיטה שלהם יעמדו לא יחידות מאומנות־למחצה כי אם אנשים שכבר בחנו את טיבם, ואשר מפניהם נרתעו, בלא שיעיזו להפריע ברצינות ליציאתם. הימים הקרובים, עד שאפשר יהיה לארגן מחדש את חיל־המשלוח או חלק ניכר ממנו, עדיין יש לראותם גורליים.

*

דונקרק היה בה, כמובן, צד קודר יותר. אבד לנו כל ציודו של הצבא שבו הושקעו עד כה ביכורי עבודתם של בתי החרושת שלנו:

7,000	טונה תחמושת.
90,000	רובים.
2,300	תותחים.
120,000	כלי רכב.
8,000	מקלעי בּרן.
400	רובים נ. ט.

חדשים רבים צריכים לעבור, אפילו תבוצענה התכניות הקיימות ללא הפרעה מצד האויב, עד שייתכן למלא את ההפסד הזה.

אולם מעבר לאטלנטי, בארצות־הברית, כבר סערו רגשות עזים בלבות המנהיגים. תיאור מדויק ומצוין מן המאורעות האלה ניתן על ידי מר סטטיניוּס²³, בנו הדגול של עמיתי שר־התחמושת מימות המלחמה העולמית הראשונה, אחד מידידינו הנאמנים ביותר. מיד הובן כי עיקרו של הצבא הבריטי ניצל רק לאחר שאבד לו כל ציודו. עוד ב־1 ביוני שלח הנשיא פקודות למיניסטריונים של המלחמה והצי להודיע על כלי־הנשק שיוכלו להפריש לבריטניה וצרפת. בראש הצבא האמריקאי עמד, כראש־המטה, הגנרל מרשל, אדם שהיה לא רק חייל שהוכיח את טיבו אלא גם איש דגוּל בחזונו. הוא פקד מיד על סגנו ועל ראש חיל־האפסנאות שלו לסקור את כל הרשימה של עתודת האפסניה ומלאי התחמושת של אמריקה. בתוך ארבעים־ושמונה שעות ניתנו התשובות, וב־3 ביוני אישר מרשל את הרשימות. הרשימה הראשונה כללה חצי מיליון רובים בעלי קוטר 30' מתוך שני מיליונים שיוצרו ב־1917 ו־1918 והוּסכו בשמן משך למעלה מעשרים שנה. על כל רובה היו כ־250 כדור. היו גם 900 תותחי־שדה “שבעים וחמישה”, עם מיליון פגזים, 80,000 מכונות־יריה וכמה וכמה כלים אחרים. בספרו המצוין אומר מר סטטיניוס: “מאחר שכל שעה היתה חשובה, הוחלט כי הצבא ימכור (במחיר שלושים ושבעה מיליון דולר) את כל מה שברשימה לקונצרן אחד, שהוא מצדו יחזור וימכור מיד לבריטים ולצרפתים”. ראש חיל־האפסנאות, המאיור־גנרל ווסון, נצטווה לטפל בענין, ומיד, ב־3 ביוני, החלו כל המחסנים ובתי־הנשק של הצבא האמריקאי לארוז את החמרים למשלוח. עד תום השבוע היו למעלה מששת־אלפים מכוניות־משא עמוסות־לעיפה נוהרות אל מעגני הצבא בראריטאן, ניוּ־ג’רזי, במעלה הנהר ממפרץ גרייוזאַנד. ב־11 ביוני נכנסו תריסר אניות־סוחר בריטיות ועגנו במפרץ, וההטענה החלה.

על ידי הצעדים האלה היוצאים־מגדר־הרגיל השאירה ארצות־הברית לעצמה ציוד ל־1,800,000 איש בלבד, המיזער שהעמיד הצבא האמריקאי כתנאי בתכנית הגיוס שלו. כל הדברים האלה קלים הם עתה למקרא, אבל בזמנו היה זה מעשה עילאי של אמונה ומנהיגוּת מצד ארצות־הברית, שהתפרקה משיפעת נשק ניכרת זו למען ארץ שבעיני רבים כבר היתה מוכה ונבוסה. מעולם לא הוצרכה להתחרט על כך. כפי שיתואר לאחר מכן העברנו את כלי־הנשק היקרים האלה בשלום משך חודש יולי. והם היו לנו לא רק רווח של ממש אלא גם גורם חשוב בכל החישובים שעשו ידידים כאויבים ביחס לפלישה.

*

יש קטע אחד בזכרונותיו של מר קורדל האל²⁴ שמקומו יכירנו בנקודה זו:

בתשובה לקריאות־העזרה המעוררות־רחמים כמעט של ריינו, דחק הנשיא במר צ’רצ’יל שישלח מטוסים לצרפת; אבל ראש־הממשלה סירב. בוליט [שגריר ארצות־הברית בפאריז], שהחלטה זו הבעירה את חמתו, מסר לנשיא ולי ב־5 ביוני על חששו שמא הבריטים שומרים על חיל־האוויר והצי שלהם על־מנת שישמשו להם קלפי מיקוח במשא־ומתן עם היטלר.

אולם הנשיא ואני לא כך גרסנו. על צרפת הקיץ הקץ, אבל היינו משוכנעים שבריטניה, תחת הנהגתו העשויה־לבלי־חת של צ’רצ’יל, מתכוונת להמשיך במלחמה. לא יהיה שום משא־ומתן בין לונדון וברלין. רק ביום שקדם למברקו של בוליט נשא צ’רצ’יל את נאומו הנהדר בבית־ הנבחרים…

הנשיא ואני סבורים היינו כי פיו ולבו של מר צ’רצ’יל שווים. אילו היה לנו ספק כלשהו בעוז־החלטתה של בריטניה להמשיך במלחמה, כי אז לא נקטנו את הצעדים אשר נקטנו להחיש לה עזרה חמרית. לא יכול להיות כל הגיון במשלוח נשק לבריטניה אילו חשבנו כי בטרם יגיע לשם תיכנע ממשלת צ’רצ’יל לגרמניה.

*

חודש יוני העמיד את כולנו בנסיון קשה במיוחד, בגלל גורמי המתיחות הכפולים והמנוגדים שפּעלו עלינו במעמדנו המעורטל, כשאנו קשורים מצד אחד בחובתנו כלפי צרפת ומחויבים מצד שני להקים צבא יעיל מבּית ולבצר את האי. העקה הכפולה של צרכים נוגדים אך חיוניים היתה קשה ביותר. בכל־זאת ניהלנו מדיניות מוצקה ואיתנה מבלי התרגש שלא־לצורך. הוספנו לתת עדיפות ראשונה־במעלה לשיגור כל החיילות המאומנים והמצוידים שהיו לנו על־מנת לכונן מחדש את חיל־המשלוח הבריטי לצרפת. לאחר מכן הוקדשו מאמצינו להגנת האי – ראשית, על ידי הקמת הצבא הסדיר מחדש וציודו מחדש; שנית, על ידי ביצור מקומות הנחיתה האפשריים; שלישית, על ידי חימושה וארגונה של האוכלוסיה, מלוא מידת האפשר; וכמובן. על ידי הבאת כל הכוחות הבאים בחשבון מן הקיסרות למולדת. בזמן הזה דומה היה כי הסכנה הקרובה ביותר היא סכנת נחיתתם של כוחות טנקים גרמניים קטנים־ביחס אך ניידים ביותר. שיקרעונו לגזרים וישבשו את מערכת ההגנה שלנו, וכן הסכנה של נחיתות צנחנים. מתוך מגע הדוק עם מזכיר־הממלכה החדש לעניני־מלחמה, אנתוני אידן, עסקתי בכל אלה.

התכנית הבאה עובּדה על ידי מזכיר־הממלכה ומשרד־המלחמה לחידושי של הצבא בהתאם להנחיות שניתנו. שבע חטיבות ניידות מוגברות כבר היו קיימות. האוגדות שחזרו מדונקרק הוקמו מחדש וצוּידו מחדש במהירות האפשרית ותפסו את עמדותיהן. למועד נקלטו שבע החטיבות המוגברות האלו באוגדות שהורכבו מחדש. עמדו לרשותנו ארבע־עשרה אוגדות טריטוריאליות של אנשים מובחרים שכבר התאמנו תשעה חדשים בשקידה בתנאי מלחמה והיו מצוידים חלקית. אחת מאלו, ה־52, כבר היתה כשרה לשירות מעבר לים. אוגדה משוריינת שניה וארבע חטיבות־טנקים של־הצבא היו מתהוות והולכות, אבל בלי טנקים. היתה גם האוגדה הקנדית ה־1, מצוידת ציוד שלם.

לא אנשים חסרו אלא נשק. למעלה מ־80,000 רובים הוחזרו מקווי התחבורה והבסיסים דרומית לסינה, ובאמצע יוני כבר היה לכל איש לוחם בכוחות הסדירים לפחות נשק אישי בידו. היו לנו מעט מאד תותחי־שדה, אפילו לצבא הסדיר. כמעט כל התותחים החדשים בני 25 ליטרה אבדו בצרפת. נשארו לערך חמש־מאות תותחים של 18 ליטרה, הוביצרים של 4.5 אינצ’ים ו־6 אינצ’ים. היו לנו רק 103 טנקים כבדים, 132 בינוניים ו־252 קלים. חמישים מן הטנקים הבינוניים היו במולדת בגדוד של רגימנט־הטנקים־המלכותי, והשאר היו בבסיסי־אימונים. מעולם לא היתה אומה גדולה חשופה כל כך לפני אויביה.

*

מלכתחילה עמדתי במגע הדוק ביותר עם ידידי הותיקים שעמדו עתה בראש ממשלות קנדה ואפריקה הדרומית.

ראש־הממשלה אל מר מקנזי קינג 5.6.40

מצבה של בריטניה שופר במידה עצומה על ידי נס הפינוי של חיל־המשלוח־הבריטי, דבר הנותן לנו באי צבא המסוגל גם מסוגל, לאחר שיצויד מחדש, להתמודד עם כל כוח פולש העשוי לנחות. הפינוי היה גם מבחן־כוח חשוב ביותר בין חילות־האוויר הבריטי והגרמני. הגרמנים לא יכלו למנוע את הפינוי, למרות יתרונם המספרי הגדול, ונגרמו להם אבידות לפחות פי שלושה יותר מאשר לנו. מסיבות טכניות יהיו לחיל־האוויר הבריטי הרבה יתרונות בהגנת האוויר מעל לאי מאשר בפעולה מעבר לים. הסכנה העיקרית הנשארת בעינה היא, כמובן, זו הנשקפת למפעלי המטוסים, אבל אם תהיה ההגנה האווירית שלנו חזקה כדי כך שהאויב יוכל לבוא רק בלילות אפלים לא יהיה קל לו לדייק. לפיכך חש אני ביטחה איתנה ביכלתה של בריטניה להמשיך במלחמה, להגן על האי ועל הקיסרות, ולקיים את ההסגר.

אינני יודע אם אפשר יהיה להשאיר את צרפת במלחמה או לא. אני מקווה שאפילו במקרה הגרוע ביותר יקיימו גרילה ענקית. אנחנו מרכיבים את חיל־המשלוח מחדש מתוך יחידות אחרות.

עלינו להיזהר לבל יראו האמריקאים בשלות־יתר את הסיכוי להתמוטטות בריטניה, שמתוכה יזכו בצי הבריטי ובאפוטרופסות על הקיסרות הבריטית, בלעדי בריטניה הגדולה. אילו היתה ארצות־הברית במלחמה ואנגליה [היתה] נכבשת כיבוש מקומי, כי אז טבעי היה הדבר שיתנהלו המאורעות בדרך שצוּינה למעלה. אבל אם תעמוד אמריקה בנייטראליותה, ואנחנו נוכרע, אינני יכול להינבא ולומר איזה קו תוכל לנקוט ממשלה פרו־גרמנית שתוּקם בודאי.

אף כי הנשיא הוא ידידנו הטוב ביותר, עדיין לא הגיעה אלינו כל עזרה חמרית מארצות־הברית. לא ציפּינו שישלחו לנו סיוע צבאי, אבל הם לא שלחו לנו אפילו כל תרומה ראויה לשמה במשחתות או במטוסים, או בצורת ביקור של שייטת מן הצי שלהם בנמלי אירלנד הדרומית. כל לחץ שתוכל להפעיל בכיוון זה יהיה חשוב לאין־שיעור.

מכירי־טובה אנחנו לך מעומק־הלב על כל עזרתך ועל ארבע המשחתות הקנדיות, שכבר נכנסו לפעולה נגד צוללת אחת. מיטב האיחולים.

סמאטס, השרוי הרחק באפריקה הדרומית וחסר את הידיעות האחרונות על הבעיות המקצועיות של הגנת אי מן האוויר, טבעי הדבר שראה את אסונה של צרפת בהתאם לעקרונות מקובלים: “לרכז הכל בנקודה המכרעת”. אני זכיתי לדעת את העובדות, וליהנות מן ההדרכה המפורטת של מרשל־התעופה הראשי דאודינג, ראש פיקוד־מטוסי־הקרב. אילו נועדנו יחד, סמאטס ואני, חצי שעה והייתי יכול לתת לפניו את החומר, כי אז היינו מגיעים לכלל הסכמה, כדרכנו תמיד בשאלות צבאיות גדולות.

התקדמות הגרמנים 5 - 9 ביוני

ראש־הממשלה אל הגנרל סמאטס 9.6.40

כמובן עושים אנו כל מה שביכלתנו הן מן האוויר הן על ידי משלוח אוגדות לצרפת בכל המהירות שבה אפשר לציידן. משגה יהיה זה לשלוח את רוב רובּם של מטוסי־הקרב שלנו למערכה הזאת, ולהישאר אחרי המפלה, הקרובה־לודאי במערכה זו, בלי אמצעים להמשכת המלחמה. סבור אני כי יש לנו תפקיד קשה יותר, ממושך יותר ומבטיח יותר לבצעו. היתרונות שבגילוי התנגדות להתקפה אווירית גרמנית באי הזה, מקום שאנו יכולים לרכז כוח אדיר מאד של מטוסי־קרב, ומקום שאנו מקווים להפיל ארבעה או חמישה מטוסי אויב כנגד כל אחד משלנו, עולים בהרבה על אלה שבלחימה בצרפת, מקום שבהכרח אנחנו פּחוּתים במספר ולעתים רחוקות אנו משיגים שיעור השמדה של יותר משנים כנגד אחד, ומקום שלעתים קרובות מטוסינו מושמדים בשדות־תעופה חסרי־מגן. המערכה הזאת איננה סובבת על עשרים־וכמה טייסות של מטוסי־קרב שנוכל להעביר על מיתקניהן בחודש הבא. אף אם על ידי השימוש בהם נעצור את האויב, מיד יוכל היטלר להטיל את כל כוחו האווירי נגד האי חסר־ההגנה שלנו ולהרוס את אמצעי הייצור שלנו לעתיד לבוא בהתקפות־יום. העקרונות הקלאסיים של המלחמה, שאתה מזכירם, מתוקנים במקרה זה על ידי הנתונים הכמותיים הממשיים. אני רואה עכשיו רק מוצא אחד בטוח, והוא שהיטלר יתקיף את הארץ הזאת, ובתוך כך יישבר נשקו האווירי. אם יקרה הדבר, יהיה עליו לעמוד בפני החורף כשאירופה מפרפרת תחת מגפו, וכשארצות־הברית ניצבת מן־הסתם כנגדו אחרי תום הבחירות לנשיאוּת.

הריני אסיר־תודה ביותר על מברקך. אנא תן לי תמיד את עצתך, ידידי הותיק והאמיץ.

*

מחוץ לעשרים־וחמש הטייסות האחרונות של מטוסי־קרב אשר לנו, שעליהן שמרנו בכל תוקף, היתה החובה לשלוח עזרה לצבא הצרפתי ראשונה־במעלה בעינינו. תנועתה של האוגדה ה־52 לצרפת, בהתאם לפקודות קודמות, היתה צריכה להתחיל ב־7 ביוני. פקודות אלו אוּשרו. האוגדה ה־3, תחת פקודתו של הגנרל מונטגומרי, צוּידה תחילה וכוּונה לצרפת. האוגדה הראשונה של הצבא הקנדי, שהתרכזה באנגליה בראשית השנה והיתה חמושה היטב, כוּונה, בהסכמתה המלאה של ממשלת הדומיניון, לברסט, והחלה להגיע לשם ב־11 ביוני לקרב אשר לעת הזאת כבר יכול היה להיחשב אבוּד לגמרי. שתי האוגדות הקלות הצרפתיות שפּוּנו מנורבגיה נשלחו גם הן למולדת, יחד עם כל היחידות והחיילים הצרפתים שהוצאנו מדונקרק.

העובדה ששלחנו את שתי האוגדות היחידות שהקימונו, אוגדת “לוֹלנד” ה־52 והאוגדה הקנדית ה־1, אל בעלת־בריתנו הצרפתית הכושלת במשבר גורלי זה, שעה שמלוא חמתה של גרמניה צפוי להישפך עלינו במהרה, יש לזקפה לזכותנו לעומת הכוחות המצומצמים עד מאד שהיה ביכלתנו להעמיד בצרפת בשמונת החדשים הראשונים למלחמה. אגב סקירה־לאחור תמה אני איך עמד בנו העוז, שעה שנמנינו וגמרנו להמשיך במלחמה עד מוות, ונוכח אימת הפלישה ונפילתה הברורה של צרפת, להתפרק מן היחידות הצבאיות היעילות שנותרו עוד ברשותנו. דבר זה היה אפשרי רק משום שהבינונו את הקשיים שבצליחת התעלה בלי השליטה בים או באוויר, ובלי כלי הנחיתה הדרושים.

*

עדיין היו לנו בצרפת, מאחרי הסוֹם, אוגדת “היילנד” ה־51, שהוצאה מקו־מאז’ינו ונמצאה במצב טוב, ואוגדת “לולנד” ה־52, שהגיעה אז לנורמנדי. היתה לנו שם גם האוגדה המשוריינת הראשונה (והיחידה), שניטלו ממנה גדוד הטנקים והקבוצה המסייעת אשר נשלחו לקאלה. אולם אוגדה זו סבלה אבידות כבדות בנסיונות לצלוח את הסום במסגרת תכנית וייגאן. עד ל־1 ביוני ירדה כדי שליש מכוחה והוחזרה אל מעבר לסינה כדי להתארגן מחדש. בתוך כך לוּקט וצוֹרף מן הבסיסים וקווי־התחבורה בצרפת כוח מורכב, שנודע בשם “חיל בוֹמאן”. הוא כלל תשעה גדודי חיל־רגלים מאוּלתרים, מזוינים ברובים בעיקר, ובכלי־נשק אנטי־טנקיים מועטים מאד. לא היתה לו תובלה ולא היו לו יחידות קשר.

המחנה העשירי הצרפתי, עם הכוח הבריטי הזה, ניסה להחזיק בקו הסוֹם. לאוגדה ה־5 לבדה היתה חזית של תשעה־עשר מיל, וגם שאר חלקי הצבא עמדו במאמץ שאינו נופל מזה. ב־4 ביוני, עם אוגדה צרפתית וטנקים צרפתים, תקפו את ראש־הגשר הגרמני באבּוויל, אך בלא הצלחה.

ב־5 ביוני החל השלב הסופי של הקרב על צרפת. החזית הצרפתית כללה את קבוצות־הגייסות השניה, השלישית והרביעית. השניה הגנה על חזית הריין ועל קו־מאז’ינו; הרביעית עמדה לאורך האַן, והשלישית מן האַן עד שפך הסוֹם. קבוצת־הגייסות השלישית הזאת כללה את המחנות הששי, השביעי והעשירי; וכל הכוחות הבריטיים בצרפת היו חלק מן המחנה העשירי. הקו העצום הזה, שבו עמדו ברגע זה קרוב למיליון וחצי בני־אדם או אולי ששים־וחמש אוגדות, צפוי היה עתה להסתערות מצד מאה־עשרים־וארבע אוגדות גרמניות, הערוכות גם הן בשלוש קבוצות־גייסות: גיזרת החוף, בוֹק; הגיזרה המרכזית, רוּנדשטט; הגיזרה המזרחית, לבּ. הראשונה תקפה ב־5 ביוני, השניה ב־9 ביוני והשלישית ב־15 ביוני. במוצאי ה־5 ביוני נודע לנו כי בבוקר אותו יום פתחו הגרמנים בהתקפה בחזית של שבעים־וחמישה מיל מאמיין עד כביש לאוֹן־סוּאַסוֹן. זאת היתה מלחמה בקנה־המידה הגדול ביותר.

ראינו איך עיכבו את השריונים הגרמנים ועצרום בקרב דונקרק, על־מנת לחסכם לצורך השלב האחרון בצרפת. כל השריונים האלה עלו עתה על חזית צרפתית רפה או מאוּלתרת או רועדת בין פאריז לים. כאן אין אנו יכולים לספר אלא על הקרב באגף החוף, שבו השתתפנו. ב־7 ביוני חידשו הגרמנים את התקפתם, ושתי אוגדות משוריינות עלו על רואֶן על־מנת לפצל את המחנה העשירי הצרפתי. הקורפוס הט' הצרפתי שמשמאל, כולל את האוגדה של “היילנדרים”, שתי אוגדות רגלים צרפתיות ושתי אוגדות חיל־פרשים, או מה שנשאר מהן, הופרד משאר חלקי החזית של המחנה העשירי. “כוח בומאן”, בסיוע שלושים טנקים בריטיים, ניסה עתה לחפות על רוּאֶן. ב־8 ביוני נהדף הכוח לאחור אל הסינה, ואותו לילה נכנסו הגרמנים לעיר. האוגדה ה־51, עם שרידי הקורפוס הט' הצרפתי, נוּתקה ב“כיס” של רוּאֶן־דייפּ.

חששנו מאד שמא תיהדף האוגדה הזאת אל חצי־האי של האבר ובכך תופרד מעיקר הצבאות, ומפקדה, המאיור־גנרל פורצ’ן, נצטווה להיסוג אם יהיה צורך בדבר בכיוון רוּאֶן. תנועה זו נאסרה על ידי הפיקוד הצרפתי, ההולך ומתפורר כבר. פניותינו הדחופות בענין זה לא הועילו. סירוב עקשני לראות את העובדות נכוחה הביא לידי חורבן הקורפוס הט' הצרפתי והאוגדה ה־51 שלנו. ב־9 ביוני, כשהיתה כבר רוּאֶן בידים גרמניות, אך הגיעו אנשינו אל דייפּ, שלושים־וחמישה מיל צפונית משם. רק אז נתקבלו פקודות לסגת אל האבר. נשלח כוח בחזרה לחפות על התנועה הזאת, אבל בטרם תספקנה היחידות העיקריות לנוע כבר הופיעו הגרמנים. בהלמם ממזרח הגיעו לים, וחלקה הגדול של האוגדה ה־51, עם רבים מן הצרפתים, נוּתקו. היה זה מקרה של ניהול־ענינים מוטעה ביותר, כי סכנה זו עצמה היתה נראית לעין לא־פחות משלושה ימים קודם לכן.

ב־10 בחודש, לאחר קרבות עזים, נסוגה האוגדה, יחד עם הקורפוס הט' הצרפתי, אל המיתחם של סן־ואלרי, בתקוה לפינוי בדרך הים. בינתים היו כל שאר כוחותינו בחצי־האי האבר מפליגים חיש ולבטח. בלילה אור ל־12 בחודש מנע ערפל את האניות מהוציא את החיילות מסן־ואלרי. עם בוקר ה־12 בחודש הגיעו הגרמנים לכפי הים מדרום והחוף היה נתון תחת אש ישרה. דגלים לבנים הופיעו בעיר. הקורפוס הצרפתי נכנע בשעה שמונה, ושרידי אוגדת “היילנד” נאלצו אף הם להיכנע ב־10.30 לפה"צ. ניצלו רק 1,350 קצינים וחיילים בריטיים ו־930 צרפתים; 8,000 נפלו בידי הגרמנים. רגזתי על שהצרפתים לא הניחו לאוגדה שלנו לסגת לרואן מבעוד זמן ותחת זאת עיכבוה עד שלא יכלה להגיע להאבר גם לא להיסוג דרומה, ומתוך כך נאלצה להיכנע עם החיילות שלהם. גורלה של אוגדת “היילנד” קשה היה, אבל בשנים שלאחר כך נקמו את נקמתה אותם הסקוטים שמילאו את מקומות הנעדרים, יצרו את האוגדה מחדש במזגם אותה עם האוגדה הסקוטית ה־9, ועברו על פני כל שדות־הקרב מאל־עלמיין עד לנצחון הסופי מעבר לריין.

*

לערך בשעה אחת־עשרה בבוקר ה־11 ביוני באה תשדורת מריינו, שטילגרף גם אל הנשיא. צרפת נידרדרה במדרון. זה כמה ימים הייתי דוחק ותובע את כנוס המועצה העליונה. שוב לא יכולנו להיפגש בפאריס. לא נאמר לנו מה התנאים שם. ברור היה שראשי־המחץ הגרמנים קרובים מאד. התקשיתי מעט להשיג פגישה, אבל לא היתה זו עת להקפיד בגינוני טכס. שוּמה עלינו לדעת מה הצרפתים אומרים לעשות. ריינו הודיעני עתה שיוכל לקבל את פנינו בבריאַר, סמוך לאוֹרליאן. מושב הממשלה הועתק מפאריז לטוּר. המטה הכללי היה קרוב לבריאַר. הוא ציין את שדה־התעופה שאליו עלי לבוא. בלי דיחוי פקדתי על מטוס ה“פלאמינגו” להיות מוכן בהנדון אחרי ארוחת־הצהרים, ולאחר שהשגתי את הסכמת עמיתי בישיבת־הבוקר של הקבינט, המראנו בשעה שתים לערך. לפני צאתי טילגרפתי אל הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 11.6.40

הצרפתים שלחו שוב לקרוא לי, ופירוש הדבר שהגיע משבר. אני ממריא עוד מעט. כל דבר שתוכל להגיד או לעשות לעזרתם עכשיו עשוי להכריע.

אנו מודאגים גם ביחס לאירלנד. מובטח אני כי שייטת אמריקאית בבירהאבן תביא תועלת אין־קץ.

*

היתה זו נסיעתי הרביעית לצרפת; ומאחר שברור היה כי המצב הצבאי הוא במרכז הענינים, ביקשתי את מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, מר אידן, לבוא אתי, יחד עם הגנרל דיל, שעתה היה הרמטכל“ק, ועם איזמי, כמובן. המטוסים הגרמנים היו מרחיקים עתה לתוך התעלה, והיה עלינו לסטות סטיה רחבה עוד יותר. כמו קודם לכן נתלווה ה”פלאמינגו" על ידי שנים־עשר מטוסי “האריקיין”. לאחר כשעתים ירדנו בשדה־נחיתה קטן. כמה צרפתים עמדו בכה־ובכה, ועד־מהרה הגיע קולונל אחד במכונית. העליתי על פני את הסבר החייכני והבוטח הנחשב יאה שעה שהדברים הם בכי־רע, אבל הצרפתי היה אטוּם ולא הגיב. מיד תפסתי כמה החמיר המצב אפילו מאז היותנו בפאריז שבוע לפני כן. לאחר פרק־זמן הוליכונו לטירה, מקום שמצאנו את מר ריינו, המרשל פטן, הגנרל וייגאן, גנרל־התעופה ויימין, ועוד אחרים, ובכללם הגנרל דה־גול הצעיר־ביחס, שעתה־זה נתמנה סגן המיניסטר להגנה לאומית. סמוך לשם על פסי המסילה היתה רכבת המפקדה, שבה שוכנו אחדים מאנשי חבורתנו. רק טלפון אחד היה בטירה, בבית־השימוש. הטלפון היה טרוד מאד, מאריך עיכובים ורצוף צעקות וחזרות בלי סוף.

בשעה שבע נתכנסנו לישיבה. הגנרל איזמי רשם רשימות. אני מביא כאן רק את הרשמים שנשארו בזכרוני, שאין כל אי־התאמה בינם לבין רשימותיו. לא היו כל נזיפות ותוכחות. כולנו עמדנו נוכח עובדות אכזריות. אנחנו הבריטים לא ידענו בדיוק היכן קו החזית, ובלי ספק היה מקום לחשוש מפני איזה זינוק של שריונים גרמנים – אפילו עלינו. הדיון התנהל למעשה על פי הקווים הבאים: אני המרצתי את ממשלת צרפת להגן על פאריז. הדגשתי את כּוח הקליטה העצום של ההגנה מבית־לבית על עיר גדולה מפני צבא פולש. הזכרתי למרשל פטן את הלילות שבילינו יחד ברכבת שלו בבוֹבה אחרי שואת המחנה החמישי הבריטי ב־1918, ואיך השיב הוא את המצב לאיתנו, כמו שניסחתי זאת, מבלי להזכיר את המרשל פוש. הזכרתי לו גם איך אמר קלמנסו: “אני אילחם לפני פאריז, בפאריז, ומאחרי פאריז”. המרשל השיב בשקט רב ובהכרת־ערך כי בימים ההם היתה לו עתוּדת תימרוּן של למעלה מששים אוגדות; עתה אין זו קיימת כלל. הוא ציין כי היו אז ששים אוגדות בריטיות בקו. אם תהיה פאריז לגל־חרבות לא ישפיע הדבר על ההכרעה הסופית.

אחר גולל הגנרל וייגאן את המצב הצבאי, ככל שהיה ידוע לו, בקרב השוטף המתנהל מרחק חמישים או ששים מיל מאתנו, והוא שיבח מאד את גבורת הצבא הצרפתי. הוא ביקש לשלוח כל תגבורת – על הכל, להטיל מיד למערכה כל טייסת של מטוסי־קרב בריטיים, “כאן”, אמר, “נקודת־ההכרע. זהו רגע־ההכרע. לפיכך משגה הוא להחזיק טייסות כלשהן שם באנגליה”. אבל בהתאם להחלטת הקבינט, שנתקבלה במעמדו של מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג, שהבאתיו במיוחד לישיבה של הקבינט, עניתי: “לא זאת נקודת־ההכרע ולא זה רגע־ההכרע. הרגע הזה יבוא כשיטיל היטלר את הלוּפטוואפה שלו נגד בריטניה הגדולה. אם נוכל לשלוט באוויר, ואם נוכל לשמור על פתיחוּת הימים, וזאת נעשה בלי ספק, נחזור ונשיג לכם את כל זה”²⁵. יש להחזיק ויהי־מה בעשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב להגנת בריטניה והתעלה, ושום מניע שבעולם לא יניע אותנו לוותר על אלה. כוונתנו להמשיך במלחמה, יקרה מה שיקרה, ואנו מאמינים שנוכל לעשות זאת עד בלי די, אבל אם נוותר על הטייסות האלה נכרית בכך את סיכוי החיים שלנו. בשלב זה ביקשתי לקרוא לגנרל ז’ורז', המפקד־הראשי של החזית הצפונית־המערבית, שהיה בסביבה, והדבר נעשה.

עוד מעט והגנרל ז’ורז' הופיע. לאחר שנמסר לו על מהלך הישיבה עד אז, אישר את התיאור שנתן וייגאן על החזית הצרפתית. אני העליתי שוב את תכנית הגרילה שלי. הצבא הגרמני איננו חזק ככל שעשוי הדבר להיראות בנקודות הלחץ שלו. אם כל צבאות צרפת, כל אוגדה וחטיבה, יילחמו בחיילות שבחזית שלהם במרץ שאין למעלה ממנו, עדיין אפשר יהיה להגיע לקפאון כללי. השיבו לי בתיאורי המצב האיום בכבישים, ההומים פליטים שעליהם מומטרת אש מקלעים מן האווירונים הגרמנים, ועל המנוסה הסיטונית של מספר עצום של תושבים וההתפוררות הגוברת של מנגנון השלטון והפיקוח הצבאי. בנקודה אחת ציין הגנרל וייגאן כי אפשר שיוצרכו הצרפתים לבקש שביתת־גשק. ריינו הטיח מיד לעומתו: “זהו ענין פוליטי”. לדברי איזמי אמרתי: “אם תהיה הסברה כי בחבלי יסוריה אין טוב לה לצרפת מאשר שייכנע הצבא, אל יהיה כל היסוס בגללנו, כי אנחנו נוסיף להילחם לעולם ולעולם ולעולם, ותעשו אתם מה שתעשו”. כשאמרתי שהצבא הצרפתי, אם ימשיך במלחמה, ויהיה באשר יהיה, יוכל לעצור או לשחוק מאה אוגדות גרמניות, השיב הגנרל וייגאן: “אפילו יהיה הדבר כך, עדיין תהיינה להם מאה אוגדות נוספות לפלוש לארצכם ולנצח אתכם. מה תעשו אז?” על כך אמרתי שאין אני מומחה צבאי, אלא שהיועצים הטכניים שלי הם בדעה כי הדרך הטובה ביותר לטפל בפלישה גרמנית לאי הבריטי היא לטבּע רבים ככל האפשר בתעלה ולנפץ את ראשי האחרים כאשר יזחלו ויעלו לחוף. וייגאן השיב בחיוך נוגה: “על כל פנים עלי להודות שיש לכם מכשול אנטי־טנקי טוב מאד”. אלו היו המלים האחרונות ששמעתי מפיו ואשר נחרתו בזכרוני. יש לזכור כי בכל הדיון האומלל הזה דיכא את רוחי הצער שחשתי על כי בריטניה, על 48,000,000 אוכלוסיה, לא יכלה לתרום תרומה גדולה יותר למלחמת היבשה נגד גרמניה, ועל כי עד כה נשאה צרפת וצרפת לבדה בתשע־עשיריות מן הטבח ובתשעים־ותשעה־למאה מן הסבל.

מקץ כשעה נוספת קמנו ונטלנו ידינו וסעודה הובאה אל שולחן הדיונים. בעת ההפסקה הזאת שוחחתי עם הגנרל ז’ורז' ביחידוּת, והצעתי, ראשית, להמשיך בלחימה בכל מקום בחזית המולדת ולנהל מלחמת גרילה ממושכת באזורים ההרריים, ושנית, לעבור לאפריקה, דבר ששבוע קודם לכן היה בעיני “תבוסני”. ידידי המכובּד, אשר אף כי היה עמוס מידה מרובה של אחריות במישרים מעולם לא היתה לו יד חפשית לנהוג את צבאות צרפת, דומה היה כי אינו רואה תקוה מרובּה אף באחת מן ההצעות האלו.

דרך־קלות כתבתי על מאורעות הימים האלה, אבל כולנו התיסרנו בהם יסורים נאמנים בלב ונפש.

*

בשעה עשר לערך הסבו הכל לסעודה. ישבתי לימינו של מר ריינו והגנרל דה־גול היה מצדי השני. הוגשו מרק, אוֹמלט או משהו מעין זה, קפה ויין קל. אפילו בשלב זה במצוקתנו הנוראה תחת שבט הגרמנים היתה בינינו רוח ידידוּת גמורה. אבל אז חלה הפרעה צורמת. הקורא יזכור איזו חשיבות ייחסתי לכך שנהלום קשה באיטליה ברגע שתיכנס למלחמה, וכי בהסכמתה המלאה של צרפת נעשה סידור להעביר כוח של מפציצים כבדים בריטיים לשדות־התעופה הצרפתיים סמוך למרסיי על־מנת להתקיף את טוּרינו ומילאנו. הכל היה מוכן עתה למהלומה. אך ישבנו ומרשל־התעופה בּאראט, המפקד על חיל־האוויר הבריטי בצרפת, צילצל לאיזמי בטלפון ואמר כי השלטונות המקומיים מתנגדים להמראת המפציצים הבריטיים, בטענה כי התקפה על איטליה תביא רק פעולות־תגמול על דרומה של צרפת, שהבריטים אין בידם להתנגד להן או למנען. ריינו, וייגאן, אידן, דיל ואני עזבנו את השולחן, ולאחר משא־ומתן הסכים ריינו כי יש לשלוח לשלטונות הצרפתיים הנוגעים בדבר פקודות שאסור להם לעצור במפציצים. אבל אותו לילה בשעה מאוחרת יותר הודיע מרשל־התעופה באראט כי הצרפתים היושבים סמוך לשדות־התעופה גררו והעלו עליהם כל מיני עגלות וקרונות, וכי המפציצים לא יכלו להמריא לתעודתם.

אחרי כן, כשעזבנו את שולחן הסעודה וישבנו על קפה ויין־שׂרוּף, סח לי מר ריינו כי המרשל פטן הודיע לו כי צרפת תצטרך לבקש שביתת־נשק, וכי על נושא זה חיבר תזכיר אשר רצונו שיקרא אותו. “עדיין”, אמר ריינו, “לא מסר לי אותו. עדיין הוא מתבייש לעשות זאת”. הוא היה צריך גם להתבייש לתמוך, ולו אף בשתיקה, בתביעתו של וייגאן לעשרים־וחמש טייסות מטוסי־הקרב האחרונות שלנו, לאחר שגמר אומר כי הכל אבוד וכי על צרפת להיכנע. בעגמת־נפש עלינו אפוא כולנו על משכבינו בטירה הזאת המסוכסכת או ברכבת הצבאית שבמרחק מילים אחדים משם. הגרמנים נכנסו לפאריז ב־14 בחודש.

*

השכם בבוקר חידשנו את ישיבתנו. מרשל־התעופה באראט היה נכח. ריינו חזר על בקשתו לעוד חמש טייסות של מטוסי־קרב שבסיסן ייקבע בצרפת, והגנרל וייגאן אמר כי יש לו צורך דוחק במפציצי־יום למלא את החסר בחיילות. נתתי להם הבטחה כי כל השאלה של סיוע אווירי מוגבר לצרפת תיבדק על ידי הקבינט המלחמתי בשום־לב ומתוך אהדה מיד לאחר שאחזור ללונדון; אבל חזרתי והדגשתי כי יהיה זה משגה גורלי ליטול מן הממלכה המאוחדת את הגנת־המולדת החיונית שלה.

סמוך לסוף הפגישה הקצרה הזאת העליתי את השאלות הבאות:

(א) האם הגוש של פאריז ופרווריה לא ישמש מכשול המפצל ומעכב את כוחות האויב כמו ב־1914, או כדוגמת מדריד?

(ב) האם לא יאַפשר הדבר את ארגונה של מכת־נגד בכוחות בריטיים וצרפתיים על פני הסינה התחתית?

(ג) אם תסתיים התקופה של מלחמה מתואמת, האם לא יהיה פירוש הדבר פיזור שווה כמעט של כוחות האויב? האם לא תיתכן מלחמה של טוּרים [והתקפות] על קווי התחבורה של האויב? האם משאבּי האויב מספיקים לדיכוי כל הארצות הכבושות עתה יחד עם חלק גדול של צרפת, בעודם נלחמים בצבא הצרפתי ובבריטניה הגדולה?

(ד) האם לא ייתכן להאריך בדרך כך את ההתנגדות עד שתיכנס ארצות־הברית למלחמה?

הגנרל וייגאן, אף כי הסכים עם התפיסה של מכת־נגד על הסינה התחתית, אמר כי אין לו כוחות מספיקים להוציא את הדבר לפועל. הוא הוסיף כי לפי דעתו יש לגרמנים כוחות די והותר לדיכוי כל הארצות הכבושות עתה, נוסף על חלקה הגדול של צרפת. ריינו הוסיף כי הגרמנים גייסו מאז פרוץ המלחמה חמישים־וחמש אוגדות ובנו בין ארבעה לחמישה אלפים טנקים כבדים. היתה זו כמובן הפרזה עצומה על מה שבּנו בפוֹעל.

בסיכום הבעתי בצורה הרשמית ביותר את תקוותי כי אם יהיה איזה שינוי במצב תודיע ממשלת צרפת על כך מיד לממשלת בריטניה, על־מנת שנוכל לבוא ולהיפגש אתה בכל מקום שיימצא נוח לכך, בטרם תקבל איזה החלטות סופיות שתקבענה את פעולתה בשלב השני של מלחמה.

אחר נפרדנו מפּטן, וייגאן ואנשי המטה הכללי, ואז ראינום בפעם האחרונה. לבסוף הצטודדתי עם האדמירל דרלאן ודיבּרתי אליו ביחידוּת. “דרלאן, אסור שתניח להם לתפוס את הצי הצרפתי”. הוא הבטיח חגיגית כי לעולם לא יעשה זאת.

*

הבוקר היה מעונן, ולפיכך לא יכלו שנים־עשר מטוסי ה“האריקיין” ללוותנו. היה עלינו להחליט אם נחכה עד התבהר השמים או אם ננסה את מזלנו ב“פלאמינגו”. הבטיחונו כי השמים יהיו מעוננים כל הדרך. צריכים היינו לחזור הביתה בדחיפות. הנה כי כן המראנו לבדנו, כשאנו מבקשים שיבוא ליווי לקראתנו, אם אפשר, מעל לתעלה. כשקרבנו לחוף טהרו השמים ועד־מהרה היו צחים בלי עב. שמונת־אלפים רגל תחתינו מצד ימין היתה האבר, בוערת. העשן התאבך ונישא מזרחה. לא ראינו שום מטוסי־ליווּי חדשים. לא ארכה השעה ואני הבחנתי באיזה שׂיג־ושיח המתנהל עם קברניט המטוס, ומיד אחרי כן צללנו לגובה כמאה רגל מעל לים הרוגע, מקום שתכופות אין מטוסים נראים לעין. מה קרה? לאחר מכן נודע לי כי נראו שני מטוסים גרמניים היורים בסירות־דיג תחתינו. שיחק לנו המזל שטייסיהם לא הביטו כלפי מעלה. הליווּי החדש קידם את פנינו כשקרבנו לחוף האנגלי, וה“פלאמינגו” הנאמן נחת בשלום בהנדון.

*

אותו ערב בשעה חמש מסרתי לקבינט המלחמתי על תוצאות שליחותי.

תיארתי את מצבם של צבאות צרפת לפי מה שמסר הגנרל וייגאן בישיבה. זה ששה ימים הם נלחמים יומם ולילה, ועתה הגיעו כמעט לאפיסת־כוחות גמורה. התקפת האויב, שנפתחה על ידי מאה־ועשרים אוגדות, בסיוע שריונים, באה על ארבעים אוגדות צרפתיות, שבכל מקום היתה ידן על התחתונה מבחינת התימרוּן והמספרים. כוחות השריון של האויב חוללו מהומה ומבוסה במפקדות של היחידות העליונות, שמסורבלות היו, ובהיותן בתנועה לא יכלו לפקח על היחידות הנמוכות יותר. צבאות צרפת נמצאים עכשיו על הקו האחרון שבו יוכלו לנסות לגלות התנגדות מאורגנת. הקו הזה הובקע כבר בשנים או שלושה מקומות; ואם יתמוטט, לא יהיה הגנרל וייגאן אחראי להמשכת המאבק.

ברור היה שהגנרל וייגאן אינו רואה כל סיכוי לכך שיוסיפו הצרפתים להילחם, והמרשל פטן כבר גמר אומר כי יש לעשות שלום. הוא מאמין כי הגרמנים מחריבים שיטתית את צרפת, וכי חובתו היא להציל את שאר חלקי הארץ מגורל זה. הזכרתי את התזכיר שחיבּר ברוח זו, שהראהוּ לריינו אך לא השאירוֹ אצלו. “אין כל ספק”, אמרתי, “כי פטן הוא איש מסוכן בשלב זה; תמיד היה תבוסתן, אפילו במלחמה שעברה”. כנגד זאת נראה היה כי מר ריינו גמר אומר להמשיך במלחמה, והגנרל דה־גול, שהשתתף בישיבה אתו, הוא בעד ניהול מלחמת גרילה. הוא צעיר ובעל מרץ ועשה עלי רושם חיובי מאד. לפי דעתי, קרוב לודאי שאם יתמוטט הקו הנוכחי יפנה אליו ריינו ויציע לו את הפיקוד. האדמירל דרלאן גם הוא הכריז כי לעולם לא יסגיר את הצי הצרפתי לידי האויב: ככלות כל הקצים, אמר, ישלח אותו לקנדה; אבל אפשר שהמדינאים הצרפתים ימנעוהו מכך.

ברור היה כי צרפת קרובה לקצה של התנגדות מאורגנת, ופרק אחד במלחמה נחתם עתה והולך. אפשר שבאיזו דרך שהיא ימשיכו הצרפתים במאבק. אפשר אפילו שתהיינה שתי ממשלות צרפתיות, אחת שתעשה שלום, ואחת שתארגן את ההתנגדות מן המושבות הצרפתיות ותמשיך במלחמה בים על־ידי הצי הצרפתי ובצרפת על־ידי לוחמי גרילה. עדיין אי־אפשר היה להתנבא על כך. אף כי תקופת־מה אולי יהיה עלינו עדיין לשלוח איזה סיוע לצרפת, הרי עלינו לרכז עתה את עיקר מאמצינו בהגנת האי שלנו.

פרק שמיני: הגנת המולדת – יוני

המאמץ העז של בריטניה – סכנות קרובות – שאלת יחידות ה“קומנדו” – השם “מתנדבים־להגנה־מקומית” מוּסב “משמר־ המולדת” – העדר אמצעים להתקפת טנקים של האויב – המוסד לניסויים של המאיור ג’פריס – הפצצה הנדבקת – עזרה לצרפתים־החפשים של דה־גול – סידורים להחזרתם של חיילים צרפתיים אחרים – הטיפול בפצועים צרפתים – שחרור חיילות בריטיים לאימונים שקדניים – העתונות והתקפות־האוויר – סכנת ניצולם של בתי־חרושת כבושים באירופה על ידי הגרמנים – השאלות המתעוררות במזרח התיכון ובהודו – שאלת חימושם של המתישבים היהודים בארץ־ישראל – התקדמות תכנית ההגנה שלנו – המכשול האנטי־טנקי הגדול ושאר אמצעים

מי שיקרא את הדפים האלה בשנים תבואנה צריך להבין מה־סמיך ומבלבל הוא צעיף הנעלם. עתה, באור המלא שלאחר זמן, הנקל לראות היכן היינו בורים והיכן נחרדנו יותר מדי, היכן היינו קלי־דעת והיכן כבדי־תנועה. פעמיים בתוך חדשיים הופתענו כליל. כיבושה של נורבגיה והפריצה בסדאן, על כל מה שבא בעקבותיהם, הוכיחו את כוחה הקטלני של היזמה הגרמנית. מה עוד מוכן עמהם – מותקן ומאורגן עד הטפח האחרון? האם יסתערו לפתע־פתאום בכלי־ נשק חדשים, בתכנוּן מושלם ובכוח מכריע על האי שלנו, הנטול ציוד ונשק כמעט לגמרי, באחד מתריסר או עשרים מקומות הנחיתה האפשריים? או שמא יפנו לאירלנד? שוטה מופלג היה האדם שיניח לשיקוליו, עם כל היותם הגיוניים ובטוחים לכאורה, שיעלימו מעיניו כל אפשרות שייתכן לקדם את פניה.

“יהי לבך סמוך ובטוח”, אמר ד"ר ג’ונסון, “כשאדם יודע שבתוך שבועים הוא עתיד להיתלות, הדבר מרכז את מחשבותיו להפליא”. תמיד היה בי בטחון כי ננצח, ובכל־זאת הייתי דרוך ומתוח מאד מחמת המצב, ומכיר־טובה הייתי עד מאד על כי יש ביכלתי לתת תוקף וממש להשקפותי. דומה כי ה־6 ביוני היה לי יום של פעילות ערה. המיזכרים שלי, שהכתבתים בעת שכבי במיטה בבוקר בעודי הוגה באופק הקודר. מראים את הנושאים השונים והמשונים שעליהם צריך היה לתת הוראות.

ראשונה תבעתי ממיניסטר־האספקה (מר הרברט מוריסון) דין־וחשבון על ההתקדמות בהמצאות שונות הקשורות ברקטות ובמרעוֹמים (fuze) הרגישים שלנו לשימוש נגד מטוסים, שבהם הושגה התקדמות־מה, ומן המיניסטר־לייצור־מטוסים (הלורד ביוורבּרוּק) דו“חות שבועיים על המירשם והייצור של כוונות־פצצות אוטומטיות ומכ”ם ויירוּט־אוויר²⁶ לגובה נמוך. עשיתי זאת על־מנת לכוון את תשומת־לבם של שני המיניסטרים החדשים האלה ומשרדיהם הכבירים אל הנושאים האלה, שבהם היה לי ענין מיוחד מכבר. ביקשתי את האדמירליות להעביר זמנית לפחות חמישים טייסים מאומנים ומאומנים־למחצה לפיקוד־מטוסי־הקרב. חמישים־וחמישה אכן השתתפו בקרב האווירי הגדול. ביקשתי להכין תכנית להלום באיטליה בהתקפות־אוויר על טוּרינו ומילאנו, אם תיכנס למלחמה נגדנו. ביקשתי ממשרד־המלחמה תכניות להקמת חטיבה הולנדית בהתאם למבוקשה של ממשלת הולנד בגולה. ולחצתי על שר־החוץ שיכיר בממשלה הבלגית, להבדיל מן המלך השבוי, את המרוּת הבלגית התחוקתית היחידה, ושיעודד את הגיוס ביוגוסלאביה כמשקל־שכנגד לאיומים האיטלקיים. ביקשתי ששדות־התעופה בבארדוּפוֹסה וסקארנלאנדס, שבּנינו באזור נארוויק ועמדנו לעזבם, יוּצאו מכלל שימוש למשך זמן רב ככל האפשר על ידי טמינת פצצות־השהיה באדמתם. זכרתי עד כמה עמדה שיטה זו לגרמנים לעכבנו מהשתמש במסילות־הברזל ב־1918, לאחר שנסוגו סוף־סוף. אבוי! לא היו לנו כל פצצות ארוכות־השהיה במספר רב. חששתי לאניות הרבות העוגנות בנמל מלטה בדרגות שונות של תיקונים נוכח פעולות־האיבה הממשמשות־ובאות מצד איטליה. כתבתי מיזכר ארוך למיניסטר־האספקה על חטיבת עצים ועל הייצור במולדת. זאת היתה אחת הדרכים החשובות ביותר להקטנת נפח היבוא שלנו. חוץ מזה לא נקבל עוד עצים מנורבגיה משך זמן רב.

השתוקקתי לחיילות סדירים נוספים לקומם ולהרחיב בהם את הצבא. אין מנצחים במלחמות על ידי אנשי־מיליציה גיבורים.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה 6.6.40

1. עברו יותר משבועיים מאז הוגד לי כי שמונה גדודים יוכלו לעזוב את הודו ולהגיע לארץ הזאת בתוך ארבעים־ושנים יום מעת מתן הפקודה. הפקודה ניתנה. והנה רק ב־6 ביוני [ז. א. היום] עוזבים שמונה הגדודים הראשונים את הודו בדרכם מסביב לכף, והם יגיעו רק ב־25 ביולי.

2. האוסטרלים באים באניות הגדולות, אבל דומה כי ביזבזו שבוע בקייפּטאוּן והם שטים עכשיו רק במהירות של שמונה־עשר קשר, ולא בעשרים קשר, כפי שהבטיחוני. מקווים שיגיעו לכאן ב־15 בחודש בערך. האם כך הדבר? על כל פנים, כאשר תגענה האניות הגדולות יש למלא אותן מיד בטריטוריאלים – וכל המרבה הרי זה משובּח – אם אפשר שנים־עשר גדודים, ולשלחן להודו מלוא המהירות. ברגע שתגענה להודו עליהן להוליך עוד שמונה גדודים סדירים לארץ הזאת, ולשוט שוב מלוא המהירות. אחרי כן עליהן להוליך עוד טריטוריאלים להודו. בדבר העברות לעתיד־לבוא אפשר יהיה לדון לאחר זמן… כל מה שאני מבקש עכשיו הוא שהאניות הגדולות תלכנה הלוך ושוב במלוא המהירות.

3. צר לי מאד באמת למצוא שהתנאים המקומיים שיתקו למעשה את הגדודים מארץ־ישראל. טבעי הדבר למדי שהגנרל וייוול מסתכל במצב רק מנקודת־המבט שלו. כאן עלינו לחשוב על הקמת צבא טוב כדי לכפר במידת האפשר על שלדאבון־הלב לא סייענו לצרפתים בחיל־משלוח בריטי מספיק משך השנה הראשונה למלחמה. האם אתה תופס כי בשנה הראשונה למלחמה שעברה הכנסנו לפעולה ארבעים־וארבע אוגדות, וכי אלו היו אוגדות של שנים־עשר גדודים בתוספת גדוד חפּרים אחד, ולא של תשעה כמו עכשיו? אכן, הרינו קרבנות לביוּרוֹקרטיה חלושה ויגעה.

4. בזכות הצלתו של חיל־המשלוח־הבריטי הייתי מוכן לחכות להחלפת שמונה הגדודים מארץ־ישראל בשמונה גדודי ילידים הודים, בתנאי שיישלחו הללו מיד; אבל אינך נותן לי שום לוח־זמנים לכך. עדיין לא קיבלתי שום דו"ח בשאלה אם אפשר לשלוח את הגדודים הבריטיים האלה ואת מחליפיהם ההודים בדרך בצרה והמפרץ הפרסי.

אולי תואיל ברוב טובך להמציא לי זאת באפשרות הראשונה.

5. אני מוכן גם לעיין באלטרנטיבה, או בצעד המיידי, של שיגור שאר הקורפוס האוסטרלי הביתה [ז. א., לבריטניה]. אולי תמציא לי תזכיר על כך, ותציין במיוחד תאריכים שבהם אפשר לבצע את ההעברות.

6. אל לך לחשוב שאני מתעלם מן המצב במזרח התיכון. נהפוֹך הוא, נדמה לי שעלינו לשאוב מהודו הרבה יותר, וכי זרם מתמיד של יחידות הודיות צריך לעבור לארץ־ישראל ומצרים בדרך בומביי ומקאראצ’י בדרך המדבר. הודו אינה עושה שום דבר ראוי לציון בזמן הנוכחי. במלחמה שעברה לא די שהוצאנו [מהודו] את כל החיילות הסדירים [הבריטיים] בתשעת החדשים הראשונים (הרבה יותר מן הנמצאים שם עכשיו), אלא שבחג־המולד כבר נלחם גם קורפוס הודי בצרפת. חולשתנו, אטיותנו, חוסר העוז והמרץ שלנו ניכרים מאד על רקע מה שנעשה לפני עשרים־וחמש שנה. אני סבור באמת כי מן הדין שתוכלו – אתה, לוֹיד ואֶמרי – לגאול את הענינים במזרח ובמזרח הקרוב מן השיתוק שאחז בהם.

*

זה היה זמן שבו עבדה בריטניה כולה ושקדה עד קצה גבול היכולת ואשר בו היתה מאוחדת כאשר לא היתה עוד מעולם. אנשים ונשים התיגעו אצל המחרטות והמכונות בבתי־החרושת עד שנפלו חדלי־אונים על הרצפה וצריכים היו לגררם משם ולצוותם ללכת לבתיהם, בעוד חדשים שבאו קודם זמנם תופסים את מקומותיהם. התשוקה היחידה של כל הגברים ושל הרבה נשים היתה לתפוס בנשק. חברי הקבינט והממשלה היו מרותקים זה לזה בקשרים היקרים עדיין לכולם. דומה היה כי רגש הפחד אינו קיים בעם כלל, ונציגי העם בפרלמנט לא ביישו את הלך־רוחו. לא סבלנו כצרפת תחת שבט הנוגשׂ הגרמני. אין לך דבר המעורר את האנגלי כאיוּם של פלישה, הממשוּת שאינה ידועה זה אלף שנה. המוני־המונים גמרו אומר לנצח או למות. לא היה כל צורך לעורר את רוחותיהם במליצות. הם שמחו לשמעני נותן ביטוי לרגשותיהם וממציא להם טעמים נכוחים למה שהם מתכוונים לעשות, או מנסים לעשות. הסטיה היחידה שבגדר האפשר היתה מצד אנשים המבקשים לעשות עוד יותר ממה שאפשר, והסבורים כי רוח־קדחת עשויה לתת יתר תוקף לפעולה.

החלטתנו לשלוח בחזרה לצרפת את שתי האוגדות החמושות היטב, היחידות אשר ברשותנו, החריפה עוד יותר את הצורך בנקיטת כל האמצעים האפשריים להגנת האי מפני הסתערות במישרים. הסכנות הממשיות ביותר שארבו לנו במולדת היו, כמדומה, סכנותיהן של נחיתות צנחנים; או, גרוע גם מזה, נחיתת כוחות טנקים גרמניים קטנים אך ניידים ביותר, שיקרעו לגזרים את מערכת ההגנה שלנו וישבּשוּה, כמו שעשו כאשר נקרא להם דרור בצרפת. מתוך מגע הדוק עם מזכיר־הממלכה החדש לעניני־מלחמה היו מחשבותי והוראותי מרוכזות יותר ויותר בהגנת המולדת. העובדה ששלחנו כה הרבה לצרפת הגבירה את הצורך לנצל ככל האפשר מה שנותר לנו לעצמנו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 18.6.40

רוצה הייתי לקבל ידיעות על (1) משמר־החופים וסוללות החוף; (2) סתימת הנמלים ולשונות־הים המוּגנות (ז. א., הקמת הביצורים מצד היבשה); (3) החיילות המוחזקים לסיוע מיידי להנ"ל; (4) הטוּרים והחטיבות המוגברות הניידים; (5) העתודה הכללית.

צריך מישהו להסביר לי את מעמד הכוחות השונים האלה, כולל את התותחים העומדים לרשותנו בכל אזור. נתתי הוראות לצייד את רגימנט־הטנקים ה־8 בטנקים בינוניים וכבדים עד שיהיו לו חמישים־ושנים טנקים חדשים, כולם משוריינים היטב ומצוידים היטב בתותחים. מה נעשה בתפוקה של החודש הזה והחודש שעבר? דאג לכך שלא תירקב במחסנים אלא תעבור מהרה לחיילות. הגנרל קאר אחראי לכך. ימסור דו"ח.

מה דעת המפקד־הראשי של כוחות־המולדת על כוחות־מחץ? תמיד דחינו את הרעיון הזה, אבל הגרמנים ודאי שהפיקו ממנו תועלת במלחמה שעברה, והפעם הריהו מן הסיבות הראשיות לנצחונם. צריכים להיות לפחות עשרים אלף חיילי־מחץ או “ליאוֹפּרדים” [לבסוף קראו להם “קוֹמנדוֹ”] שיילקחו מיחידות קיימות, מוכנים לעוט על כל נחיתה קטנה. את הקצינים והחיילים האלה יש לצייד בציוד החדש ביותר, טוֹמיגאנים, רימונים וכו', ויש לתת להם אופנועים ומכוניות משוריינות לרוב.

*

תכניתו של מר אידן לגייס מתנדבים־להגנה־מקומית [L. D. V.], שאותה הציע לקבינט ב־13 במאי, זכתה להיענוּת מיידית בכל חלקי הארץ.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 22.6.40

האוכל לקבל הרצאת־דברים קצרה על מצב הל. ד. ו., שתראה את ההתקדמות שהושגה בגיוסם וחימושם, ואם הם מיועדים לתצפית או ללחימה רצינית? מה יחסם למשטרה, לפיקוד הצבאי ולנציבי הגלילות? ממי הם מקבלים פקודות, ולפני מי הם נותנים דין־וחשבון? תהיה זו הקלה גדולה אם ימוצו הדברים בגליון נייר אחד או שנים.

תמיד חיבּבתי את השם “משמר־המולדת”. בעצם הצעתיו באוקטובר 1939.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 26.6.40

השם “מתנדבים להגנה מקומית” לחילך החדש והגדול מאד אינו נראה לי ביותר. המלה “מקומית” אינה נוסכת השראה. מר הרברט מוריסון הציע לי היום את השינוי “משמר אזרחי”, אבל אני סבור כי “משמר המולדת” יהיה טוב יותר. אל תהסס לשנות רק משום שכבר הוכנו סרטי־שרוול וכו', אם הדעה היא שהכּינוי “משמר המולדת” יהיה עז־רושם יותר.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.6.40

אני מקווה שישרה בעיניך הצעתי לשנות את השם “מתנדבים להגנה מקומית”, המזכיר ממשל מקומי ואיסור מקומי [על מכירת משקאות חריפים – המתרגם], ל“משמר המולדת”. בשעת סיורי אתמול מצאתי שהכינוי מוצא חן בעיני הכל.

אכן, השינוי נתקבל, והארגון העצום, שעד־מהרה הקיף מיליון וחצי איש ומעט־מעט רכש לו כלי־נשק טובים, עשה חיל.

*

בימים האלה התיראתי בראש־וראשונה מפני טנקים גרמניים שיעלו לחוף. הואיל ומחשבותי נמשכו להעלאת טנקים על חוֹפיהם שלהם. מובן שסבור הייתי כי גם הם עשויים לחשוב על אותו הדבר. כמעט לא היו לנו תותחים או תחמושת נגד טנקים, ואף לא תותחי־שדה רגילים. המצוקה שבּה היינו שרויים בטפּלנו בסכנה הזאת אפשר להעריכה מתוך המקרה הבא. ביקרתי את חופינו במפרץ סנט־מרגרט, סמוך לדוֹבר. הבריגדיר הודיעני כי יש לו רק שלושה תותחים נ. ט. בחטיבה שלו. החולשת על ארבעה או חמישה מילים של קו־החוף הזה הצפוי לסכנה חמורה. הוא הצהיר כי יש לו רק ששה פגזים לכל תותח, ובנעימת תגר כלשהו שאל אותי אם רשאי הוא להניח לאנשיו לירות פגז אחד ויחיד לשם תרגוּל על־מנת שיידעו לפחות איך הנשק פועל. עניתיו כי אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לירות פגזים לשם תרגול, וכי יש להשהות את האש עד לרגע האחרון לשם יריה מן הטווח הקרוב ביותר.

לפיכך לא היה זה הזמן לטכּס עצה בצינורות רגילים. על־מנת להבטיח פעולה מהירה. פטוּרה מנוֹהל מיניסטריוני, לגבי כל רעיון ממולח או מכשיר מבטיח, החלטתי להשאיר תחת השגחתי כמיניסטר־ההגנה את המוסד לניסויים שהקים המאיור ג’פריס בויטצ’רץ'. שעה שהייתי עסוק במוקשי־הנהר ב־1939 היו לי קשרים מועילים אל הקצין הזה המזהיר, שמוחו עשיר־ההמצאות ורב־התושיה לא הכזיב משך כל ימות המלחמה, כמו שייראה להבּא. לינדמן עמד במגע חטוף אתו ואתי. ניצלתי את מוחותיהם ואת כוחי. המאיור ג’פריס ואנשים אחרים הקשורים בו עסקו בפצצה שאפשר יהיה להטילה על טנק, אולי מתוך חלון, ואשר תידבק אליו. חומר עז־נפץ הוא יעיל במיוחד כשהוא נמצא במגע ממשי עם ריקוע פלדה. נצטייר לנו שחיילים או אזרחים מסורים ירוצו עד קרוב לטנק ואפילו ישליכו את הפצצה עליו, הגם שהתפוצצותה תעלה להם במחיר חייהם. אין ספק כי היו רבים המוכנים לעשות זאת. סבור הייתי גם כי הפצצה, תקועה בחוטר, אפשר יהיה לירות אותה במטען מוקטן מרובים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.6.40

חשוב ביותר למצוא איזה קליע שאפשר לירות אותו מרובה אל טנק, כמו רימון־רובה, או מרוֹבה נ. ט., כמו פצצת מרגמה. דומה כי הפצצה “הנדבקת” מועילה לראשון באלה, אבל אולי אין הדבר כך. מכל מקום, רכז תשומת לב במציאת דבר־מה שאפשר לירות אותו מרובים נ. ט., או מרובים רגילים.

הפגעתי מאד בענין זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 16.6.40

מי אחראי לעשיית הפצצה “הנדבקת”? הוגד לי שמגלים רישול רב בביצוע. בקש את הגנרל קאר שימסור היום דו"ח על המצב, ושימציא לי על גליון נייר אחד את קורות הנושא מרגע שהועלתה השאלה בפעם הראשונה.

יש להמשיך בענין במרץ מיום ליום, ורצוני לקבל דו"ח מדי שלושה ימים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

לפני ימים אחדים הוצאתי מיזכר על הפצצות “הנדבקות”. יש לגשת לכל ההכנות לייצור מתוך הנחה שהניסויים הבאים יצליחו. נא להמציא לי לוח־זמנים שיראה מפני־מה חל דיחוי בכל הפעולה הזאת, שהיא דוחקת כל כך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

אני נמצא למד כי הניסויים לא הוכתרו בהצלחה מלאה וכי הפצצה לא נדבקה אל טנקים המכוסים אבק ורפש. אין ספק שאפשר להמציא איזו תערובת דביקה יותר, ועל המאיור ג’פריס להתמיד בשלו.

אני אראה בעין רעה ביותר כל עיכוב מצד פקידים שהתרשלו בקידוּם ענין הפצצה רק משום שכרגע לא הצליחה.

בסופו של דבר נתקבלה הפצצה “הנדבקת” כאחד מנשקי־החירום הטובים ביותר שלנו. מעולם לא הוצרכנו להשתמש בה במולדת; אבל בסוריה, מקום ששׂררו תנאים פרימיטיביים באותה מידה, הוכיחה את ערכה.

*

ברור היה כי עלינו לעשות כמירב יכלתנו על־מנת להקים כוחות צרפתיים שיוכלו לסייע לגנרל דה־גול לשמור על חיוּת התגלמותה האמיתית של צרפת.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־האדמירליות ושאר מיניסטרים של השירותים 27.6.40

1. סגל הצי הצרפתי במחנה איינטרי, המונה 13,600, וכן 5,530 אנשי הצבא בטרנטהם־פארק, ה־1,900 באֶרוֹ־פארק, והיחידות אשר בבלקפּוּל, יש להחזירם מיד לשטח צרפתי, ז. א., מארוקו, באניות צרפתיות הנמצאות עתה בידינו.

2. יש לומר להם כי נעביר אותם לצפון־אפריקה משום שכל נמלי־המולדת הצרפתיים הם בידים גרמניות, וכי ממשלת צרפת תדאג לתנועותיהם העתידות.

3. אולם אם יהיו שיבקשו להישאר כאן כדי להילחם נגד גרמניה, הרי עליהם להבהיר זאת מיד. יש לדאוג לכך ששום קצין ושום חייל לא יוחזר לתחום שיפוטה של צרפת נגד רצונו. האניות צריכות להיות מוכנות מחר. החיילות ינועו תחת פיקוד הקצינים שלהם, וישאו את נשקם האישי, אבל תחמושת מעטה ככל האפשר. יש לעשות איזה סידורים למתן תשלום. את החומר הצרפתי שבאניות מנארווייק, יחד עם התחמושת של לומבּרדי ושאר אניות, נטוֹל לרשותנו, כנגד ההוצאות שאנו מקבלים עלינו.

4. יש לטפל היטב־היטב בפצועים הצרפתים. כל שאפשר להעבירם בלי סכנה יש לשלחם בחזרה במישרים לצרפת אם אפשר. יש לשאול את ממשלת צרפת היכן רצונה לקבלם, ואם בנמלי־המולדת הצרפתיים, עליהם לעשות סידורים עם הגרמנים לכניסתם הבטוחה; אם לא כן, קזבּלנקה.

בכל המקרים המסוכנים יש לטפל כאן.

5. מחוץ לכל המתנדבים שירצו להישאר מקבוצות הסגל המנויות למעלה, ודאי יש הרבה אנשים שעשו את דרכם הנה מתוך תקוה להמשיך ולהילחם. גם להם יש לתת את הברירה לחזור לצרפת או לשרת ביחידות הצרפתיות תחת פקודת הגנרל דה־גול, אשר צריך להודיע לו על החלטותינו, ולתת לו אפשרויות מתקבלות־על־הדעת לאסוף את אנשיו. נואשתי מן התקוה שיוכל לנאום לפני היחידות שהורכבו, הואיל והמוראל שלהן ירד במהירות רבה מדי.

*

רצוני שצבאנו ירכוש לו מחדש את שיווי־משקלו ואת כושר הלחימה שלו שסוכל בתחילה משום שחיילים כה רבים היו עסוקים בביצור ישוביהם או בביצור גיזרות החוף שלהם.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 25.6.40

מדהים הדבר שרק חמישים־ושבעה אלף איש [אזרחים] מועסקים בכל העבודות האלו [של ההגנה]. יתר על כן, חושש אני כי מעבידים את החיילים במספר רב בביצורים. בשלב הנוכחי עליהם לתרגל ולהתאמן לפחות שמונה שעות ביום, כולל מסדר־בוקר אחד מצוחצח בכל יום.

את כל הפועלים הנחוצים יש למצוא ממקורות אזרחיים. התקשיתי ביותר לראות אפילו גדוד אחד במסדר במזרח־אנגליה בעת ביקורי. החיילות הלוחמים בחטיבות המקובצות אינם צריכים לשמש לשמירה על נקודות נוחות לפגיעה גם לא למלאכת ביצורים. מובן כי שינוי כזה אינו ניתן לביצוע בבת־אחת אבל המצא־נא לי את הצעותיך לביצועו בהקדם האפשרי.

*

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המודיעין 26.6.40

יש לבקש את העתונות והראדיו לטפל בהתקפות־אוויר בקרירות ובנעימה הממעטת את התעניינות הציבור. יש לציין את העובדות בלי הבלטה או כותרות מיותרות. יש להרגיל את הבריות לראות בהתקפות־אוויר ענין שבשיגרה רגילה. אין לציין במדויק את המקומות שנפגעו. אין לפרסם תצלומים המראים בתים הרוסים אלא אם כן יש בהם משהו מיוחד עד מאד, או על־מנת להדגים כמה מקלטי־אנדרסון מיטיבים לפעול. צריך שיהיה ברור כי אף התקפת־אוויר יחידה אינה עושה שום רושם על רוב־רוּבּו של העם, וכי ספק אם יקבלו איזה רושם רע בכלל אם לא יוּבלט לפניהם. הכל צריכים ללמוד לנהוג בהתקפות־אוויר ובאזעקות משל כאילו אינן אלא סופות־רעמים. נא לנסות לשכנע את שלטונות העתונים, ולשדלם לעזור. אם יהיה בזאת איזה קושי, אהיה מוכן להיפגש בעצמי עם התאחדות־בעלי־העתונים, אבל אני מקווה שלא יהיה צורך בדבר. יש לשבח את העתונות על עבודתה בענין זה עד כה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.6.40

הר“ב [תאריכי שיירות צבא מהודו] מעורר בי תשוקה לדעת איך אתה אומר לנצל את שמונה הגדודים הסדירים המשובחים האלה. ברי כי הם יהיו תגבורת לחילות־המחץ שלך. אפשר להניח שיוכלו להעמיד את חילות־הרגלים של שתי אוגדות, בתוספת חמישה גדודים טריטוריאליים טובים לכל אוגדה, סך־הכל שמונה־עשר. האם לא מן הדין שיוציאו מתוכם גם מספר מסוים של קצינים ומש”קים לחיזוק גדודי הטריטוריאלים המצורפים אליהם? בדרך כך תהיינה לך במועד קרוב למדי שש חטיבות חיל־רגלים. אהה, חושש אני שעל הארטילריה לפגר, אבל אני מאמין שלא למשך זמן רב.

*

עם שגברו השמועות על הצעות שלום ונשלחה אלינו איגרת מן הותיקן דרך בּרן, ראיתי לנכון לשלוח את המיזכר הבא לשר־החוץ:

28.6.40

אני מקווה כי יובהר לנוּנציוּס כי אין אנו מבקשים כלל לחקור ולדרוש בדבר תנאי שלום עם היטלר, וכי על כל באי־כוחנו נאסר באיסור חמור לטפל בהצעות מסוג זה.

אבל הנה ציוּן לרגע של חולשת־הדעת:

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 29.6.40

בעוד אנו מחישים את הכנותינו לשליטה באוויר, יהיו הגרמנים מארגנים את כל התעשיות של הארצות הכבושות לייצור מטוסים ולייצור שאר חמרי־מלחמה המתאימים [לשימוש] נגדנו. לפיכך הרי זה מירוץ. הם לא יוכלו להפעיל מיד את בתי־החרושת הכבושים, ובינתים ניחלץ מסכנת הפלישה על ידי גידול הביצורים שלנו וכוחו של צבאנו. אבל לאיזה מין יחסי ייצור עלינו להתכונן בשנה הבאה אם לא יהיה לאל־ידנו להפציץ את המפעלים שרכשו להם הגרמנים זה־מקרוב? גם גרמניה, מאחר שנשתחררה מן הצורך להחזיק צבא ענקי במגע מתמיד עם הצבא הצרפתי, ודאי יש לה כושרי־ייצור עודף לתעופה ולשאר שיטות להתקיפנו. כלום אין אנו צריכים לצפות לכך שכושר־הייצור העודף הזה יהיה גדול מאד? אימתי יוכל לתת אותותיו? עד כאן הייתי צופה רק לשלושת החדשים הקרובים בגלל מצב החירום, אבל מה בדבר 1941? נראה לי שרק על ידי אספקה עצומה מאמריקה נוכל לצאת מן המיצר.

*

עד שכּלה חודש אוגוסט הצטיירה אפשרות הפלישה בכל רגע בצורה מוחשית מאד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.6.40

יש לעיין במפות האדמירליוּת של הזרמות ומצב הירח, בהאמבּר, שפך התמזה, ביצ’י הד, מתוך מגמה לקבוע באיזה ימים יהיו התנאים נוחים ביותר לנחיתה מן הים. מתבקשת חות־דעת האדמירליות.

נחיתה באירלנד היתה תמיד מקור לדאגה מרובּה לראשי־המטות. אבל דומה היה לי כי משאבּינו מוגבלים מדי לתנועות צבא רציניות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.6.40

סיכון גדול מדי נקבל עלינו אם נעביר בשלב זה מבריטניה הגדולה אחת משתי האוגדות היחידות המצוידות כהלכה אשר בידינו. יתר על כן, ספק אם המצב באירלנד יצריך את השימוש ביחידות אוגדתיות על כליהן הטכניים כמו לשם מלחמה ביבשת. ההודעה כי יעברו עשרה ימים עד שתועבר אוגדה מן הארץ הזאת לאירלנד, הגם שאפשר לעשות מראש את כל ההכנות, אינה מניחה את הדעת. יש לעבּד תכניות שתאפשרנה לשתים או שלוש חטיבות קלות־ציוד לנוע תוך ארכּה קצרה, ומשך לא יותר משלושה ימים, לאירלנד הצפונית. כלי־תובלה כּפילים יש לשלוח מראש. יהיה זה משגה לשגר כוח ארטילריה גדול לאירלנד. אין זה מסתבר כלל שתבוצע שם נחיתה ימית. נחיתות מוטסות אינן יכולות להוביל אתן הרבה תותחים. לסיכּום, שום דבר היכול לקרות באירלנד לא יהיה בו כדי להכריע מיד.

*

בהחזרת החיילות מארץ־ישראל היו לי קשיים עם שני ידידי הותיקים, מזכיר־הממלכה לעניני־הודו, מר אַמרי, ומזכיר־הממלכה לעניני־המושבות, שהיה אנטי־ציוני ופרוֹ־ערבי מושבע. ביקשתי לזיין את המתישבים היהודים. מר אַמרי במשרד־לעניני־הודו היה חלוּק עלי בדעתו על התפקיד שצריכה הודו למלא. אני רציתי שחיילות הודיים ייכנסו מיד לארץ־ישראל ולמזרח התיכון, ואילו המשנה־למלך והמשרד־לעניני־הודו נטו בדרך הטבע לתכנית ארוכת־טווח של הקמת צבא הודי המבוסס על מפעלי תחמושת הודיים.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־הודו (מר אַמרי) 22.6.40

1. יש לנו כבר בהודו חיילות גדולים מאד שאין עושים בהם כל שימוש לצרכים הכלליים של המלחמה. עזרתה של הודו הפעם קטנה לאין־ערוך משהיתה ב־1918–1914… לפי דעתי מסתבר מאד שהמלחמה תתפשט למזרח התיכון. והאקלימים של עיראק, ארץ־ישראל ומצרים מתאימים יפה לחיילות הודיים. אני מציע לארגן אותם בחטיבות מקובצות, ולתת לכל אחת כמות תותחים בהתאם למתכונת הבריטית החדשה. עלי לקוות כי שש או שמונה מן החטיבות המוגברות האלו תהיינה מוכנות עוד החורף. עליהן לכלול כמה חטיבות של גורקאים.

2. תהליך שחרורם של גדודי הצבא הבריטי הסדיר חייב להימשך, וצר לי מאד על כי אין מנוס מעיכוב של שבועים בהחזרת הגדודים הטריטוריאליים בתמורה. עליך להרגיע את המשנה־למלך ולהבטיחו שהכל מתקדם.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־המושבות (הלורד לויד) 28.6.40

כשלון המדיניות שאתה מצדד בה מוּכח מתוך המספר הגדול מאד של חיילות נחוצים עד מאד שצריך להחזיקם בארץ־ישראל:

6 גדודים חיל רגלים,

9 רגימגטים של “יוֹמנרי”,

8 גדודים חיל־רגלים אוסטרלי,

בסך הכל יותר מעשרים אלף איש, מן־הסתם. זה המחיר שעלינו לשלמו בעד הקו האנטי־יהודי שמתמידים בו זה כמה שנים. אם תיכנס המלחמה למצרים ותכבד בה יהיה צורך להוציא את כל החיילות האלה, והמתישבים היהודים יהיו נתונים בסכנה גדולה ביותר. אכן, בטוח אני שיגידו לנו כי אין אנו יכולים להוציא את החיילות האלה, אף כי הם כוללים חלק ממיטב הצבא שלנו, ויש בהם צורך חיוני במקום אחר. אם יהיו היהודים חמושים כהלכה הרי נוכל להפעיל את כוחותינו ולא תהיה כל סכנה שהיהודים יתקיפו את הערבים. כי הם תלויים תלות גמורה בנו ובשליטתנו בימים. בעיני הרי זו כמעט שערוריה ממש שבזמן שאנו נלחמים על חיינו משותקים הכוחות הגדולים האלה משום שהם נחוצים לחיזוקה של מדיניות הרצויה רק לחלק מן המפלגה השמרנית.

קיויתי שתשקיף השקפה רחבה על המצב בארץ־ישראל, ותקבע לך למטרה בתום־לב לשחרר את חיל־המצב הבריטי. ודאי שלא אוכל לעשות עצמי שותף לתשובה דוגמת זו שניסחת בשבילי. אינני מודה כלל כי רגשות הערבים במזרח הקרוב ובהודו הושפעו לרעה כפי שאתה רומז. עתה, שיחסם של התורכים ידידותי כל כך, המצב בטוח הרבה יותר.

*

בפעם הראשונה מזה מאה־ועשרים־וחמש שנה היה אויב אדיר־כוח מבוסס עתה מעבר למיצר של התעלה האנגלית. צבאנו הסדיר שהוקם מחדש, והצבא הטריטוריאלי הגדול יותר אך מאומן פחות, זקוקים היו לארגון ופריסה על־מנת ליצור מערכת מורכבת של עמדות־מגן, ולעמוד הכן להשמיד את הפולש, אם יבוא – כי מנוס לא יהיה. לגבי שני הצדדים היה הדבר בבחינת “הרג או ריפּוּי”. את משמר־המולדת כבר אפשר היה לכלול במסגרת הכללית של ההגנה. ב־25 ביוני גולל הגנרל איירונסייד, המפקד הראשי של כוחות המולדת, את תכניותיו לפני ראשי־המטות. התכניות נבדקו כמובן בתשומת־לב שקוּדה על ידי המומחים, ואני עצמי בחנתין בשׂוֹם־שכל. הן אוּשרו בכללותן. בתכנית המוקדמת הזאת היו שלושה יסודות עיקריים: ראשית, “קליפה” מבוצרת על חופי הפלישה המסתברים, שהמגינים עליה יוצרכו להילחם במקום שהם שם, בסיוע עתודות להתקפת־נגד מיידית; שנית, קו של מכשולים אנטי־טנקיים, שעומדים בו אנשי משמר־המולדת, והוא נמשך לאורך מרכז מזרחה של אנגליה ומגן על לונדון ועל המרכזים התעשייתיים הגדולים מפני התקפות של כלי־רכב משוריינים; שלישית, מאחרי הקו ההוא, העתודות העיקריות להתקפת־נגד גדולה.

בתכנית הראשונה הזאת הוכנסו תוספות ושיפּורים במהלך השבועות והחדשים; אבל התפיסה הכללית נשארה בעינה. כל החיילות, אם יותקפו, צריכים לעמוד איתן לא בהגנה קווית כי אם בהגנה היקפית, בעוד האחרים באים חיש להשמיד את המתקיפים, בין שיבואו מן הים ובין שיבואו מן האוויר. אנשים שנותקו מכל עזרה מיידית לא יישארו סתם בעמדותיהם. הוכנו אמצעים פעילים להטריד את האויב מאחור; לשבּש את קווי־התחבורה שלו ולהשמיד את האפסניה שלו, כמו שעשו הרוסים למרבה התועלת כאשר שטף הנחשול הגרמני את ארצם כעבור שנה. אנשים רבים ודאי נבוכו נוכח הפעולות הרבות מספוֹר על כל סביביהם. הם יכלו להבין לצורך לקבוע גדרות־תיל ולטמון מוקשים לאורך החופים, הם יכלו להבין את המכשולים האנטי־טנקיים במעברים, את עמדות הבטון בפרשות־הדרכים, את ההתפרצויות לבתיהם על־מנת למלא חדר־עליה בשׂקי־חול, אל מסלולי הגולף או לשדותיהם וגניהם הפוריים ביותר על־מנת לחפור איזו תעלה אנטי־טנקית רחבה. את כל ההטרדות האלו, והרבה יותר מהן, קיבלו ברוח טובה. אבל לפעמים ודאי תמהו אם יש תכנית כללית, ואם אין אנשים קטנים יוצאים מדעתם בנצלם במרץ את הסמכויות שהוענקו להם זה־מקרוב לעשות ברכושו של האזרח כבתוך שלהם.

אולם היה היתה תכנית מרכזית, מורכבת, מותאמת ומקיפת־כל. עם שהתפתחה לבשה צורה זו: הפיקוד הכולל הוחזק במפקדה הכללית בלונדון. כל בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית חולקו לשבעה פיקודים; אלה חולקו שוב לאזורים של פיקודי קורפּוסים ואוגדות. כל אחד מן הפיקודים, הקורפּוסים והאוגדות הוצרכו להחזיק חלק מכוחותיהם בעתוּדה ניידת, ורק המיזער הוקצה להחזקת קווי ההגנה. מעט־מעט נתארגנו מאחרי החופים אזורי הגנה בכל אזור אוגדתי: מאחריהם היו “אזורי קורפוס” ו“אזורי פיקוד” דומים, והמערכת כולה הגיעה לכדי עומק של מאה מיל או יותר. ומאחרי אלה הוצב המכשול האנטי־טנקי העיקרי העובר על פני אנגליה הדרומית וצפונה לתוך נוֹטינגהמשייר. על הכל היתה העתודה הסופית, העומדת במישרים תחת פקודת המפקד־הראשי של כוחות־המולדת. שוקדים היינו לקיים עתודה סופית גדולה וניידת ככל האפשר.

הרבה גונים ובני־גונים היו בתוך המבנה הכללי הזה. כל אחד מנמלינו בחוף המזרחי והדרומי קבע לו פרק בפני עצמו. התקפה חזיתית ישרה על נמל מוּגן נראתה בחינת אפשרות שאינה מתקבלת על הדעת, וכל הנמלים האלה נעשו מעוזים חזקים הניתנים להגנה במידה שווה הן מצד היבשה הן מצד הים. תמה אני על שבעוד אשר עקרון זה של ביצוּר הסתימות נתקבל באורח כללי כל כך והוּטל בקפידה כה רבה על ידי כל השלטונות הצבאיים במולדת, לא ננקטו בסינגאפּור שום אמצעים דומים על ידי השורה השלמה של קצינים גבוהים שהועסקו שם. אבל פרשה זו יבוא מקומה לאחר זמן. על פני הרבה אלפי מילים מרובּעים בבריטניה נקבעו מכשולים לשיבּוש נחיתתם של חיילות מוטסים. כל שדות־התעופה, תחנות המכ"ם ומחסני הדלק שלנו, שאפילו בקיץ 1940 היה מספרם שלוש־מאות־שבעים־וחמישה, היו זקוקים להגנה על ידי חילות־מצב מיוחדים ועל ידי האוויראים שלהם. הרבה אלפי “נקודות נוחות־לפגיעה”, גשרים, תחנות־כוח, מחסנים, בתי־חרושת חיוניים וכיוצא־באלה היו טעונים שמירה יומם ולילה מפני חבלה או התקפת־פתע. היו מוכנות תכניות להרס מיידי של מיתקנים שיסייעו לאויב אם יפּלו בידו. החרבת מיתקני נמלים, חפירת בורות בכבישי־מפתח, שיתוק התובלה הממונעת והטלפונים ותחנות הטלגרף, בטרם יישמטו מן היד, תוכננו עד לפרטי־הפרטים. אולם חרף כל אמצעי־הזהירות הנבונים והנחוצים האלה, שבביצועם נתנו הרשויות האזרחיות עזרה ללא סייג לרשויות הצבאיות, לא דובּר כלל על “מדיניות של אדמה חרוכה”; בניה של אנגליה יהיו צריכים להגן עליה, לא להשמידה.

פרק תשיעי: חבלי יסוריה של צרפת

מברק אל הנשיא – ביקורי בטוּר – ירידה גוברת – מר בוֹדוּאֶן – מאנדל הגדול – שיחה עם ריינו – סירובי לשחרר את צרפת מן ההתחייבויות של 28 במרס 1940 – העמדה התקיפה של ה"ה הריו וז’אנני – “איש העתיד” – ממשלת צרפת מחליטה לעקור לבורדו – הנשיא רוזוולט אל מר ריינו, 13 ביוני – מברקי אל הנשיא – ואל ריינו – “אחדוּת בל־תוּפר בין צרפת ובריטניה” – מברק מאכזב מן הנשיא – מברקי אל הנשיא מליל ה־15 ביוני – הקרב הגדול לאורך האֶן ב־9 ביוני – תבוסת הצרפתים – התנגדות נואשה בקו־מאז’ינו – תרומתנו המיצערה – הפיקוד החדש של הגנרל ברוּק – דיבּורים על ראש־גשר בברטאן – ברוּק מצהיר כי המצב הצבאי חסר־תקוה – אני מסכים – חילותינו נסוגים ומפליגים, 18–16 ביוני – ממשלת פטן מבקשת שביתת־נשק – פינוי שני מדונקרק – מאה־שלושים־וששה אלף בריטים ועשרים אלף פולנים מוּבאים לבריטניה – זוועת “לנקסטריה” – איגרתי מן ה־16 ביוני אל ראשי ממשלות הדומיניונים – התקוות שתליתי בקרב האווירי בשמי בריטניה

דורות יבואו אולי ישתאו על כי השאלה העליונה, אם צריכים אנו להוסיף ולהילחם לבדנו, מעולם לא מצאה מקום בסדר־יומו של הקבינט המלחמתי. הדבר הזה נתקבל כמובן־מאליו על ידי כל האנשים האלה מכל המפלגות בממלכה, וטרודים היינו הרבה מכדי שנבטל זמן על דיונים אקדמיים, בלתי־מציאותיים שכאלה. מאוחדים היינו גם בהשקפה הבוטחת על השלב החדש. הוחלט למסור לדומיניונים את העובדות בשלמותן. נתבקשתי לשלוח איגרת באותה רוח לנשיא רוזוולט, וכן לאמץ את עוז־החלטתה של ממשלת צרפת ולהבטיח לה את עזרתנו הגדולה ביותר.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 12.6.40

אמש והבוקר ביליתי במטה הכללי הצרפתי, מקום שהגנרלים וייגאן וז’ורז' הסבירו לי את המצב בלשון החמוּרה ביותר. בלי ספק קיבלת פרטים מלאים ממר בוּליט. הנקודה המעשית היא מה יקרה אם, וכאשר, תישבר החזית הצרפתית, תיכבש פאריז, והגנרל וייגאן יודיע רשמית לממשלתו כי צרפת אינה יכולה עוד להמשיך במה שהוא קורא “מלחמה מתואמת”. המרשל פטן הישיש, שלא היה שווה יותר מדי באפריל וביולי 1918, מוכן, כך אני חושש, להאציל את שמו ואת הפרסטיז’ה שלו על חוזה־שלום לצרפת. לעומת זאת ריינו מצדד בהמשך הלחימה, ויש לו גנרל צעיר אחד בשם דה־גול המאמין כי אפשר לעשות הרבה. האדמירל דרלאן מצהיר כי ישלח את הצי הצרפתי לקנדה. יהיה זה אסון אם תפּולנה שתי האניות החדישות הגדולות בידים רעות. לפי דעתי ודאי יש בצרפת יסודות רבים שיחפצו להמשיך במאבק בצרפת או במושבות הצרפתיות, או בזו ובאלו כאחת. לכן זהו הרגע שעליך לחזק את ריינו כמירב יכלתך, ולנסות להכריע את כפּות־המאזניים לטובת ההתנגדות הצרפתית הנמרצת והממושכת ביותר שבגדר האפשר. אני עוֹרב את לבי להעלות זאת לפניך, אף כי ידעתי שודאי אתה מבין זאת לא־פחות ממני.

*

ב־13 בחודש הייתי בצרפת בפעם האחרונה לפני שובי לבקר בה כעבור ארבע שנים בדיוק כמעט. ממשלת צרפת עקרה עתה לטוּר, והמתיחות הלכה הלוך וגבוֹר. לקחתי אתי את אדוארד הליפקס ואת הגנרל איזמי, ומכּס ביוורברוק התנדב לבוא גם הוא. בעת צרה תמיד הוא שוקק חיים. זאת הפעם היו השמים טהורים מעב, וטסנו בתוך טייסת מטוסי ה“האריקיין” שלנו, אף כי עקפנו עקיפה רחבה מאד דרומית יותר מלשעבר. כשהגענו אל מעל טוּר מצאנו כי שדה־התעופה הופצץ הפצצה כבדה בלילה שעבר, אבל על אף המכתשים נחתנו כולנו בשלום, אנחנו ומטוסי הליווּי שלנו. מיד הוחשה הירידה הגוברת במעמד הדברים. איש לא בא לקראתנו ודומה היה כי אין איש מצפה לבואנו. שאלנו מכונית־שירות ממפקד הבסיס ונסענו העירה, ופנינו אל הפּרפקטורה, מקום שקבעה ממשלת צרפת את מושבה, לפי השמועה. לא נמצא שם שום איש בעל חשיבות, אבל נמסר כי ריינו בא מחוץ לעיר ומאנדל גם הוא עוד מעט יגיע.

השעה היתה כבר קרוב לשתים, ואני עמדתי על כך שנסעד סעודת־צהרים, ולאחר קצת דין־ודברים נסענו ברחובות ההומים מכוניות של פליטים, רוּבן מזרן מעליהן והן מלאות וגדושות חפצים. מצאנו בית־קפה, שסגור היה, אבל לאחר הסברים השגנו סעודה. בעת הסעודה ביקרני מר בּוֹדוּאֶן, מפקידי משרד־החוץ הצרפתי, שהשפעתו עלתה בימים האחרונים. הוא פתח מיד בדברים, בנוסח הרך והמשיי שלו, על חוסר התקוה שבהתנגדות הצרפתית. אם תכריז ארצות־הברית מלחמה על גרמניה, אולי תוכל צרפת להמשיך. אבל מה דעתי על כך? לא הוספתי לדון בשאלה ורק אמרתי כי אני מקווה שאמריקה תיכנס, וכי אנחנו ודאי שנמשיך להילחם. הוגד לי כי אחרי כן הפיץ את השמועה שהסכמתי כי על צרפת להיכנע אם לא תיכנס ארצות־הברית למלחמה.

אחרי כן חזרנו לפרפקטורה, מקום שחיכה לנו מאנדל, שר־הפנים. אדם זה, מי־שהיה מזכירו הנאמן של קלמנסו, ונושא בשורת חייו, היה שרוי, כמדומה, במצב־רוח מצוין. הוא היה ממש התגלמותם של המרץ ורוח־התגר. סעודת־ הצהרים שלו, תרנגולת מצודדת־לב, היתה מונחת על המגש לפניו ולא נאכלה. הוא היה קרן של אור־שמש. בכל אחת משתי ידיו החזיק טלפון, שבאמצעוּתו היה מוסר בלי חשׂך פקודות והחלטות. רעיונותיו היו פשוטים: להילחם עד הסוף בצרפת, על־מנת לחפּות על התנועה הגדולה ביותר שבגדר האפשר לאפריקה. היתה זו פעם אחרונה שראיתי את הצרפתי הגיבור הזה. הרפובליקה הצרפתית שהוּשבה על כנה המיתה בצדק ביריות את השׂכירים הבזויים שרצחו אותו. בני ארצו ובעלי־בריתם מכבדים את זכרו.

לבסוף הגיע מר ריינו. בתחילה נראה מדוכא. הגנרל וייגאן הודיע לו כי צבאות צרפת הגיעו לאפיסת־כוחות. הקו הובקע במקומות רבים; פליטים נוהרים בכל הכבישים ברחבי הארץ, וחלק גדול מן החיילות שרוי בערבוביה. הגנרליסימוֹ היה סבור כי יש לבקש שביתת־נשק כל זמן שעדיין יש די חיילים צרפתים שישמרו על הסדר עד לעשיית השלום. זאת היא עצת הצבא. הוא ישלח עוד היום קריאה נוספת אל מר רוזוולט לאמור כי השעה האחרונה הגיעה וכי גורל ענינם של בעלי־הברית נתון בידה של אמריקה. מתוך כך צפה ועלתה הברירה של שביתת נשק ושלום.

מר ריינו הוסיף ואמר כי מועצת המיניסטרים הורתה לו אתמול לחקור ולדרוש מה תהיה עמדתה של בריטניה אם יקרה הגרוע מכל. הוא עצמו זוכר גם זוכר את ההתחייבות החגיגית שגם אחד מבעלי־הברית לא יעשה שלום נפרד. הגנרל וייגאן ואחרים מטעימים כי צרפת כבר הקריבה הכל למען הענין המשותף. לא נשאר לה ולא־כלום; אך היא הצליחה להחליש במידה רבה את האויב המשותף. בתנאים אלה תהיה זו מכה קשה אם לא תסכים בריטניה כי צרפת אינה מסוגלת מבחינה פיזית להמשיך, אם תידרש צרפת להילחם עוד ולהפקיר את בניה לסיכוי הודאי של טיפול נשחת ומרושע בידי מומחים חסרי־חמלה בחכמת הכנעתם של עמים כבושים. זאת אפוא השאלה שעליו להציגה. האם תתפוס בריטניה הגדולה את העובדות הקשות העומדות בפני צרפת?

וזו לשון הפרטיכל הבריטי הרשמי:

מר צ’רצ’יל אמר כי בריטניה הגדולה מבינה כמה סבלה צרפת וכמה היא סובלת. עתה יבוא תורה שלה, והיא מוכנה. צר לה לראות כי תרומתה למאבק היבשתי קטנה כל־כך כרגע, בגלל האסונות שבאו כתוצאה מנקיטת אסטרטגיה מוסכמת בצפון. הבריטים לא חשו עדיין בפּרגוֹל הגרמני. אך הם מכירים בכוחו. אף על פי כן אין להם אלא מחשבה אחת: לנצח במלחמה ולהשמיד את ההיטלריזם. כל השאר הוא משני למטרה זאת; שום קשיים ושום רגשי צער לא יוכלו להפריע. הוא בטוח ביכלתה של בריטניה לסבול ולהחזיק מעמד, להשיב מהלומות עד אם יוכה האויב. לפיכך יקוו הבריטים שצרפת תמשיך במלחמה דרומית לפאריז ועד לים, ואם יהיה צורך בדבר – מאפריקה הצפונית. יש להרויח זמן בכל מחיר. תקופת הציפיה איננה בלתי־מוגבלת: התחייבות מצד ארצות־הברית תקצר אותה עד מאד. הברירה השניה פירושה חורבן בטוח לא־פחות לצרפת. היטלר לא יקיים שום הבטחות. אם, לעומת זאת, תמשיך צרפת במאבק, בצי המשובח שלה, בקיסרות הגדולה שלה. בצבאה המסוגל עדיין לנהל מלחמת גרילה בקנה־מידה ענקי, ואם לא תשמיד גרמניה את אנגליה – דבר שהיא מצוּוה עליו אם אינה חפצה לנחול מפלה – אם אפוא יישבר כוחה של גרמניה באוויר, או אז ימוגר ויתהפך כל הבנין הנמאס של ממלכת הנאצים. אם תבוא עזרה מיידית מאמריקה, אולי אפילו הכרזת מלחמה, הרי אין הנצחון רחוק כל כך. על כל פנים, אנגליה תוסיף להילחם. היא לא שינתה ולא תשנה מהחלטתה הנחושה: שום תנאים, שום כניעה. הברירות שלפניה הן מוות או נצחון. זאת היא תשובתו לשאלה של מר ריינו.

מר ריינו השיב כי מעולם לא פיקפק בעוז־החלטתה של אנגליה, אולם חרד הוא לדעת איך תגיב ממשלת בריטניה במקרה של אפשרות מסוימת. הממשלה הצרפתית – זו הנוכחית או אחרת – עשויה לומר: “אנו יודעים שאתם תמשיכו. גם אנחנו היינו ממשיכים אילו ראינו איזו תקוה לנצחון. אבל אין אנו רואים תקוות מספיקות לנצחון לזמן קרוב. אין אנו יכולים לסמוך על עזרתה של אמריקה. אין שום אור בקצה המנהרה. אין אנו יכולים להפקיר את בני עמנו לשליטה גרמנית עד בלי די. עלינו להגיע לידי הסכם. אין לנו ברירה…” השעה כבר מאוחרת לארגן מעוז בברטאן. בשום מקום לא תהיה לממשלה צרפתית אמיתית כל תקוה להינצל משביה על אדמת צרפת… השאלה לבריטניה תלבש אפוא את הצורה: “האם תודו כי צרפת נתנה את מיטב אשר לה, את בני נעוריה ואת דם־התמצית שלה; שאין היא יכולה לעשות עוד; ושהיא זכאית, מאין בידה לתרום עוד מאומה לענין המשותף, לעשות שלום נפרד עם שתקיים את האחדות הגלומה בהסכם החגיגי שנעשה שלושה חדשים קודם לכן?”

מר צ’רצ’יל אמר כי בשום פנים לא תבזבז בריטניה זמן ומרץ בתוכחות וגערות. אין פירוש הדבר שבריטניה תסכים לפעולה שבניגוד להסכם הזה האחרון. הצעד הראשון צריך להיות קריאה נוספת מאת מר ריינו שתעמיד את הנשיא רוזוולט בבירור על המצב הנוכחי. יחכו לתשובה בטרם יעיינו באיזה דבר אחר. אם תנצח אנגליה במלחמה, תושב צרפת אל כבודה ואל גדולתה כבעבר.

עם זאת סבור הייתי כי השאלה שהועלתה בנקודה זו רצינית כל כך עד שביקשתי לפרוש להתיעצות עם עמיתי קודם שאענה עליה. הנה כי כן יצאנו, הלורדים הליפקס וביוורברוק ושאר בני חבורתנו, אל גן מנטף אך שקוּי־שמש וגילגלנו בדברים למעלה מחצי שעה. בחזירתנו שבתי והגדרתי את עמדתנו. לא נוכל להסכים לשלום נפרד, בשום אופן ובשום תנאי. מטרת המלחמה שלנו נשארת מפלתו השלמה של היטלר, וסבורים אנו שעדיין נוכל להגיע לכך. לפיכך אין בידינו לשחרר את צרפת מהתחייבותה. יקרה מה שיקרה, מכל־מקום לא נטיח האשמות נגד צרפת; אבל לא הרי דבר זה כהרי הסכמה לשחרר אותה מהבטחתה. המרצתי את הצרפתים לפנות עתה בקריאה חדשה אל הנשיא רוזוולט, שאנחנו נתמוך בה מלונדון. מר ריינו הסכים לעשות זאת, והבטיח כי הצרפתים יוסיפו להחזיק מעמד עד שתיודע תוצאת קריאתו האחרונה.

לפני צאתי פניתי אל מר ריינו בבקשה אחת מיוחדת. למעלה מארבע־מאות טייסים גרמנים, שרוּבם הופלו על ידי הרא"ף, היו שבויים בצרפת. בשים לב למצב, יש למסרם לחסותנו. מר ריינו נתן את ההבטחה הזאת ברצון. אבל עד־מהרה לא היה בידו לקיימה. הטייסים הגרמנים האלה הופיעו כולם בקרב על בריטניה, והיה עלינו להפילם שנית.

*

בתום שיחתנו הכניס אותנו מר ריינו לחדר הסמוך, מקום שישבו ה"ה הריו וז’אנני, נשיא הפרלמנט ונשיא הסנאט. שני הפטריוטים הצרפתים האלה דיברו בחום־רגש רב על המשכת המלחמה עד המוות. כשירדנו במסדרון ההומה מאדם אל החצר ראיתי את הגנרל דה־גול עומד מוּצק ונטוּל־הבּעה בפּתח. בברכי אותו לשלום אמרתי בקול נמוך, בצרפתית: “איש העתיד”. הוא לא הגיב. בחצר היו ודאי למעלה ממאה צרפתים נשואי־פנים השרויים במצוקה נוראה. הביאו אלי את בנו של קלמנסו. לחצתי את ידו. מטוסי “האריקיין” כבר היו באוויר, ואני ישנתי שנת־ישרים בעת נסיעתנו המהירה והשקטה הביתה. בחכמה עשיתי, כי אחרי כן עברו שעות רבות עד שיכולתי לעלות על משכבי.

*

אחרי שיצאנו מטוּר בשעה חמש וחצי בקירוב נועד מר ריינו שוב עם הקבינט שלו בקאנז’ה. חברי הקבינט התרעמו על שאני ועמיתי לא באנו שמה לשבת עמהם. נכונים היינו ביותר לעשות זאת, אף אם נוצרך לדחות הרבה את טיסתנו הביתה. אך לא הזמינו אותנו כלל; גם ידוֹע לא ידענו שתתקיים ישיבה של הקבינט הצרפתי.

בקאנז’ה הוחלט להעביר את ממשלת צרפת לבוֹרדוֹ, וריינו שלח את מברקו לרוזוולט בבקשה הנואשה שיופיע לפחות הצי האמריקאי בגיא החזיון.

ב־10.15 בלילה מסרתי את הדו"ח החדש שלי לקבינט. שני עמיתי בני לויתי אישרו וקיימו את דברי. עוד אנו יושבים, והשגריר קנדי הביא את תשובתו של הנשיא רוזוולט לקריאתו של ריינו מיום ה־10 ביוני.

הנשיא רוזוולט אל מר ריינו 15.6.40

איגרתך מיום ה־10 ביוני נגעה עד עומק לבי. כפי שכבר מסרתי לך ולמר צ’רצ’יל, עושה הממשלה הזאת כל מה שביכלתה על־מנת להעמיד לרשותן של ממשלות הברית את החמרים הנחוצים להן בדחיפוּת כה רבה, ואנו כופלים את מאמצינו לעשות עוד יותר. הסיבה היא באמונתנו ותמיכתנו באידיאלים אשר עליהם נלחמים בעלי־הברית.

ההתנגדות המפוארת של צבאות צרפת ובריטניה עשתה רושם עז על העם האמריקאי.

כשאני לעצמי התרשמתי במיוחד מהצהרתך כי צרפת תוסיף להילחם למען הדמוקרטיה, אפילו יהיה פירוש הדבר נסיגה אטית, אפילו לצפון־אפריקה, ולאוקינוס האטלנטי. חשוב ביותר לזכור כי הציים של צרפת ובריטניה עודם שליטים באטלנטי ובאוקינוסים האחרים; וכן לזכור כי חמרים חיוניים מן העולם החיצון נחוצים להחזקת כל הצבאות.

כן גם עודדוני מאד הדברים שאמר ראש־הממשלה צ’רצ’יל לפני ימים אחדים על המשך התנגדותה של הקיסרות הבריטית, והחלטה זו כוחה יפה כמדומה באותה מידה לגבי הקיסרות הצרפתית הגדולה ברחבי העולם כולו. הכוח הימי בעניני העולם עודו מגלם את לקחי ההיסטוריה, כמו שידוע היטב לאדמירל דרלאן.

כולנו היינו סבורים כי הנשיא אכן הרחיק לכת מאד. הוא ייפּה את כוחו של ריינו לפרסם את איגרתו מן ה־10 ביוני, על כל המתרמז מתוכה, ועתה שלח את התשובה החותכת הזאת. אם על סמך תשובה זו תחליט צרפת להוסיף ולשאת ביסורי המלחמה, תהיה ארצות־הברית מחויבת מאד להיכנס אליה. על כל פנים היו בתשובה שתי נקודות שכמוהן כתפיסת מעמד של צד לוחם: ראשית, הבטחת כל עזרה חמרית, שפירושה עזרה פעילה: שנית, קריאה להמשיך בלחימה אפילו תיאלץ הממשלה לנוס מצרפת. שלחתי מיד את תודותינו לנשיא, וכן ביקשתי להמליץ לפני ריינו בכל לשון של המלצה על קריאתו של הנשיא. אפשר שנקודות אלו הודגשו יותר מדי; אבל צריכים היינו להפיק את מלוא התועלת מכל אשר בידינו ומכל אשר נוכל להשיג.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 13.6.40

השגריר קנדי ודאי מסר לך על פגישת הבריטים היום עם הצרפתים בטוּר, אשר את הפרטיכל שלנו ממנה הראיתי לו. אינני יכול להפריז בתיאור אָפיה הקריטי. הם היו אבוּדים כמעט. וייגאן המליץ על שביתת־נשק כל זמן שעדיין יש לו די חיילים למנוע את צרפת משקוע בתוהו־ובוהו. ריינו שאל אותנו אם, נוכח קרבנותיה וסבלותיה של צרפת, נהיה מוכנים לשחרר אותה מן ההתחייבות שלא לעשות שלום נפרד. אף כי העיקה עלינו העובדה שבהכרח לא היינו בעיצומו של הקרב הנורא הזה, לא היססתי לסרב בשמה של ממשלת בריטניה לתת הסכמה לשביתת־נשק או לשלום נפרד. טענתי כי אין לדון בשאלה זו קודם שיפנה ריינו בקריאה נוספת אליך ואל ארצות־הברית, קריאה שקיבלתי עלי לתמוך בה. על כך הושגה הסכמה, ולרגע שופר במידה רבה מצב־הרוח של ריינו והמיניסטרים שלו.

ריינו היה תקיף בדעתו כי לא יהיה לאֵל־ידו לעודד את עמו להוסיף ולהילחם בלי תקוה לנצחון סופי, וכי תקוה זו תוכל להתלקח רק על ידי התערבותה של אמריקה מלוא מידת האפשרות שלפניך. כפי שניסח זאת, רוצים הם לראות אור בקצה המנהרה.

בעת טיסתנו בחזרה לכאן נשלחה איגרתך הנהדרת, והשגריר קנדי הביא לי אותה בבואי. הקבינט הבריטי התרשם עד מאד, ורצונו שאביע לפניך את הכרת־טובתו על כך, אבל, אישי הנשיא, עלי להגיד לך כי לפי דעתי חיוני הוא בהחלט שתפורסם האיגרת הזאת מחר, ב־14 ביוני, על־מנת שתוכל למלא את התפקיד המכריע בשינוי אָרחה של ההיסטוריה העולמית. מובטח אני כי הדבר יאמץ את הצרפתים בהחלטה למנוע מהיטלר שלום־על־רגל־אחת עם צרפת. שלום זה נחוץ לו כדי למגר אותנו ולצעוד עוד צעד גדול לקראת השלטון העולמי. כל התכניות האסטרטגיות הכלכליות, המדיניות והמוסריות המרחיקות לכת, שמגוללת איגרתך, אפשר תהיינה בחזקת נפל לא־חזה־שמש אם יפלו הצרפתים עכשיו. לכן אני מפציר בך שתפורסם האיגרת עכשיו. מבינים אנו היטב כי ברגע שיתברר להיטלר שאין הוא יכול להכתיב שלום נאצי בפאריז, ישפוך את חמתו עלינו. נעשה כמיטב יכלתנו לעמוד בפניו, ואם נצליח הרי תיפתחנה דלתות רחבות חדשות לעתיד והכל יבוא על מקומו בשלום בחשבון אחרון.

אל מר ריינו שלחתי את האיגרת הזאת:

3.6.40

בשובי לכאן קיבלנו העתק מתשובתו של הנשיא רוזוולט לפנייתך מיום ה־10 ביוני. הקבינט מאוחד בדעתו שמסמך נהדר זה מכריע את הכף בעד המשך התנגדותה של צרפת בהתאם להצהרתך־אתה מיום 10 ביוני על דבר הלחימה לפני פאריז, מאחרי פאריז, בפּרובינציה, או, אם יהיה צורך בדבר, באפריקה או מעבר לאטלנטי. להבטחה של עזרה חמרית כפולה ומכופלת מצורפת עצה והמרצה מפורשת לצרפת להמשיך במאבק אפילו בתנאים החמורים אשר ציינת. אם לאחר איגרתו זו של הנשיא רוזוולט תמשיך צרפת במלחמה, הרי סבורים אנו כי ארצות־הברית מחויבת לבלי־השיב לנקוט את הצעד היחיד הנותר, לאמור, להיעשות צד לוחם להלכה כפי שכבר נעשתה בפועל. כפי שחזית מראש, מונעת התחוקה של ארצות־הברית מן הנשיא להכריז מלחמה בעצמו, אבל אם תפעל על פי תשובתו שנתקבלה עתה הרינו מאמינים בתום־לב כי דבר זה יהיה מוכרח לבוא. אנו מבקשים את הנשיא שירשה לפרסם את האיגרת, אך אפילו לא יסכים לכך משך יום־יומים, הריהי בידיך ויכולה היא להמציא את הבסיס לפעולתך. באמת אני מבקש אותך ואת עמיתיך, שכּה התפעלנו היום מעוז־החלטתם, שלא להחמיץ את ההזדמנות העליונה הזאת להקמת הקואליציה האוקיאנית והכלכלית הכל־עולמית, שודאי תביא על השלטון הנאצי את אבדנו. רואים אנו לפנינו תכנית ממשית של מערכה, והאור אשר עליו דיבּרת מאיר בקצה המנהרה.

לבסוף, בהתאם למבוקשו של הקבינט, שלחתי לממשלת צרפת איגרת רשמית של עידוד, שפרטה בפעם הראשונה על המיתר של אחדות בל־תוּפר בין ארצותינו.

ראש־הממשלה אל מר ריינו 13.6.40

בשעה קדושה זו לאומות בריטניה וצרפת ולענין החירות והדמוקרטיה, אשר לו נדרנו את נדרנו, מבקשת ממשלת הוד־מלכותו לחלוק לרפובליקה הצרפתית את השבח הראוי על גבורת־האומץ והעקשנות של צבאות צרפת בקרב נגד כוחות העולים עליהם פי־כמה. מאמצם הולם את המסרות המפוארות ביותר של צרפת, וגרם נזק עמוק ומאריך־ימים לכוחו של האויב. בריטניה הגדולה תוסיף לתת את מירב העזרה שבגדר יכלתה. אנו מנצלים הזדמנות זו על־מנת להצהיר על האחדות אשר לא תופר בין עמינו ובין הקיסרויות שלנו. אין אנו יכולים לאמוד את היסורים לצורותיהם השונות אשר יבואו על עמינו בעתיד הקרוב. בטוחים אנו כי מבחן האש רק ילכד אותנו לכלל שלמות אחת בלתי־מנוצחת. אנו מחדשים לפני הרפובליקה הצרפתית את נדרנו והחלטתנו הנחושה להמשיך במאבק בכל מחיר בצרפת, באי הזה, באוקינוסים ובימים, בכל אשר יוליכנו שמה. כשאנו מנצלים את אפשרויותינו עד קצה הגבול וחולקים יחד בנטל תיקונם של חורבנות המלחמה. לעולם לא נזוז מן המערכה עד שתעמוד צרפת בטוחה וזקופה בכל גדולתה, עד שישוחררו המדינות והעמים המשועבדים והעשוקים, ועד שתיגאל הציביליזציה מן הסיוט של הנאציוּת. בטוחים אנחנו יותר מתמיד כי יעלה שחר היום הזה. אפשר שיקדים השחר הזה יותר מכפי שאנו זכאים עתה לקוות.

כל שלוש האיגרות האלו נוסחו על ידי בטרם אעלה על משכבי אחרי חצות באור ל־14 בחודש. הן נכתבו למעשה ב“שעות הקטנות” של ה־14.

למחרת הגיע מברק מן הנשיא בו הוא מסביר שלא יוכל להסכים לפרסום איגרתו אל ריינו. הוא עצמו, לדברי מר קנדי, ביקש לעשות זאת. אבל מחלקת־המדינה, אף שהיא הוגה אהדה מלאה, רואה בכך את הסכנות החמורות ביותר. הנשיא הודה לי על מה שסחתי לו בדבר הפגישה בטוּר ושיבּח את ממשלות בריטניה וצרפת על אומץ־לבם של חילותיהן. הוא חזר על הבטחותיו להמציא חמרים ואספקה ככל אשר יוכל; אבל אחרי כן אמר כי ציוה על השגריר קנדי להודיעני כי איגרתו מיום ה־13 בחודש לא נתכוונה בשום פנים לחייב, ואין היא מחייבת, את ממשלת ארצות־הברית להשתתפות צבאית במלחמה. על פי התחוקה האמריקאית אין כל סמכות מחוץ לקונגרס שתוכל לקבל איזו התחייבות מסוג זה. הוא הוגה במיוחד בשאלת הצי הצרפתי. על פי בקשתו הקציב הקונגרס חמישים מיליון דולר לאספקת מזונות והלבשה לפליטים אזרחיים בצרפת. לבסוף הבטיחני שהוא מעריך את משמעותם ומשקלם של הדברים שהעליתי באיגרתי.

היה זה מברק מאכזב.

סביב שולחננו הבינונו כולנו אל־נכון את הסיכונים שהנשיא מקבל עליו, שמא יאשימוהו שעבר על גדרי סמכותו התחוקתית, ועקב כך ינחל מפלה בשאלה זו בבחירות המתקרבות, שבהן תלוי גורלנו, והרבה יותר מכך. משוכנע הייתי שהוא יהיה מוכן להקריב גם את חייו, ואין צריך לומר את כהונתו הציבורית, למען חירותו של העולם הנתונה עתה בסכנה כה נוראה. אבל מה־בצע יהיה בכך? מעבר האטלנטי יכולתי להרגיש בסבלו. בבית־הלבן היתה המצוקה שונה מזו של בוֹרדוֹ או של לונדון. אבל שיעור המתח האישי היה דומה למדי.

בתשובתי ניסיתי להמציא לנשיא כמה נימוקים שבהם יוכל להשתמש בדיוניו עם אחרים בדבר הסכנה הנשקפת לארצות־הברית אם תפול אירופה ובריטניה תכזיב. אין זה ענין של סנטימנטים כי אם של חיים ומוות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15.6.40–14

אסיר־תודה הנני לך על מברקך ואת פיסקאותיו העיקריות העברתי לריינו, אשר לו מסרתי השקפה אופטימית יותר. מובטח אני כי אי־הפרסום יאכזב אותו. אני מבין את כל הקשיים שיש לך בדעת־הקהל האמריקאית ובקונגרס, אבל המאורעות מתגלגלים עתה בקצב כה מהיר עד ששוב לא תהיה לדעת־הקהל האמריקאית שליטה בהם כאשר תבשיל לבסוף. האם נתת אל לבך איזה הצעות עשוי היטלר להציע לצרפת? הוא יכול לומר: “מסרו את הצי בשלמותו ואני אשאיר לכם את אלזאס־לוֹרן”. או: “אם לא תתנו לי את האניות שלכם, אחריב את עריכם”. כשלעצמי משוכנע אני כי בסופו של דבר תלך אמריקה עד קצה הגבול, אבל הרגע הזה הוא קריטי במידה שאין למעלה ממנה לגבי צרפת. הצהרה כי אם יהיה צורך בכך תיכנס ארצות־הברית למלחמה עשויה להציל את צרפת. בהעדר הצהרה כזאת אפשר שבתוך ימים מספר תתמוטט ההתנגדות הצרפתית ואנחנו ניותר לבדנו.

אף כי הממשלה הנוכחית ואני כשלעצמי שלוֹח נשלח את הצי אל מעבר לאטלנטי אם תמוּגר ההתנגדות כאן. אפשר שתגיע במאבק הזה נקודה שבּה שוב לא תהיה השליטה על הענינים בידי המיניסטרים הנוכחיים ואשר בה יוכל האי הבריטי להשיג תנאים נוחים מאד על ידי שייעשה מדינה ואסאלית לקיסרות של היטלר. ממשלה פּרוֹ־גרמנית ודאי תקום לעשות שלום, ותוכל להעמיד לפני אומה מעורערת או רעבה נימוקים שאין לעמוד בפניהם כמעט לכניעה גמורה לרצונם של הנאצים. גורלו של הצי הבריטי, כמו שכבר ציינתי לפניך, ישפיע השפעה מכרעת על עתידה של ארצות־הברית, כי, אם יצטרפו אליו הציים של יאפאן, צרפת ואיטליה והמשאַבּים הגדולים של התעשיה הגרמנית, יהיה בידי היטלר כוח ימי מכריע. אפשר כמובן שישתמש בו מתוך מידת התאפקות רחוּמה. מצד שני, אפשר שלא כך ינהג. מהפכה זו בכוח הימי עשויה לבוא במהירות רבה, ובודאי שעשויה היא לבוא זמן רב קודם שתוכל ארצות־הברית להתכונן לקראתה. אם נפּול, אפשר שתקום ארצות־הברית של־אירופה תחת פקודת הנאצים, שתהיה גדולה הרבה יותר מן העולם החדש באוכלוסים, בכוח ובחימוש.

היטב אני יודע, אישי הנשיא, שעינך ודאי כבר חדרה אל המעמקים האלה, אבל נדמה לי כי זכאי אני להעלות על הכתב עד כמה האינטרסים האמריקאיים מוטלים בכף במערכה שלנו ושל צרפת.

על ידי השגריר קנדי אני שולח לך לידיעתך תזכיר שהכין מטה־הצי על כוח המשחתות. אם יהיה עלינו להחזיק את רוב־רובן של המשחתות שלנו בחוף המזרחי כדי לשמור מפני פלישה, ויהיה עלינו לעשות זאת, איך נוכל להתמודד עם התקפה גרמנית־איטלקית על המזונות והמסחר שמהם אנו חיים? משלוח שלושים־וחמש המשחתות יגשר, כפי שכבר תיארתי, על הפער עד שתבוא הבניה החדשה שלנו בסוף השנה. הנה זה צעד מעשי ממשי ואולי מכריע שאפשר לנקטו מיד, ואני מפציר בך בכל לשון של הפצרה שתשקול את דברי.

*

בינתים והמצב בחזית הצרפתית הלך מדחי אל דחי. המיבצעים הגרמניים מצפון־מערב לפאריז, שבהם אבדה האוגדה ה־51 שלנו, הביאו את האויב ב־9 ביוני אל מורדות הסינה והאוּאַז. על הגדות הדרומיות היו השרידים הפזוּרים של המחנות הצרפתיים העשירי והשביעי מתארגנים בחפּזון להגנה; הם נקרעו לגזרים, וחיל־המצב של הבירה, המתקרא מחנה־פאריז, יצא חוצץ לסתום את הפירצה.

הרחק יותר מזרחה, לאורך הנהר אָן, היה מצבם של המחנות הששי, הרביעי והשני טוב הרבה יותר. היתה להם שהות של שלושה שבועות להתבסס ולקבל את התגבורות שנשלחו. משך כל תקופת דונקרק והמסע על רואֶן היו שרויים בשלוה יחסית, אבל כוחם קטן היה בהשוואה למאת המילים של חזית שבּהם הוצרכו להחזיק, והאויב ניצל את הזמן על־מנת לרכז כנגדם שיפעת אוגדות גדולה ולהנחית את המהלומה הסופית. ב־9 ביוני באה המהלומה. חרף התנגדות עקשנית, כי לעת הזאת היו הצרפתים נלחמים בעוז־החלטה גדול, הוצבו ראשי־גשר דרומית לנהר מסוּאַסוֹן עד רתל, ואלה התרחבו משך היומים הבאים עד שהגיעו אל הנהר מארן. אוגדות־פּאנצר גרמניות, שמילאו תפקיד כה מכריע במסע לאורך החוף, הוטלו לקרב החדש. בשתי פריצות גדולות הפכו שמונה מאלו את המפלה הצרפתית למנוסת־חרב. צבאות צרפת, מרוסקים ומבולבלים, לא עצרו כוח כלל לעמוד בפני צירוף אדיר זה של עדיפות במספר, בציוד ובטכניקה. בתוך ארבעה ימים, עד ל־16 ביוני, הגיע האויב לאוֹרליאַן וללוּאר; ואילו ממזרח עברה הפריצה השניה דרך דיז’ון וביזאנסוֹן, כמעט עד לגבול השוייצי.

ממערב לפאריז הוחשו שרידי המחנה העשירי, כשיעור שתי אוגדות בלבד, דרומית מן הסינה בכיוון אלנסוֹן. הבירה נפלה ב־14 בחודש; המחנות המגינים עליה, המחנה השביעי ו“מחנה־פאריז”, הופצו לכל רוח; פירצה גדולה הפרידה עתה בין הכוחות הצרפתיים והבריטיים הדלים במערב לבין שיוּריו ושׂרידיו של צבא צרפת הגאה מלשעבר.

ומה בדבר קו־מאז’ינו, שלטי־המגן של צרפת, ומגיניו? עד ל־14 ביוני לא נעשתה שום התקפה במישרים, ואחדות מן היחידות הפעילות, שהשאירו מאחריהן את חילות־המצב, החלו להצטרף, במידה שיכלו, לצבאות־המרכז הנסוגים במהירות. אבל השעה היתה מאוחרת מדי. ביום ההוא הובקע קו־מאז’ינו לפני סארבּריקן ומעבר לריין בדרך קוֹלמאר; הצרפתים הנסוגים נלכדו בסבך הקרב ולא יכלו להיחלץ. כעבור יומים ניתקה החדירה הגרמנית לביזאנסון את קו הנסיגה שלהם. למעלה ממאתים אלף איש הוקפו בלי תקוה להינצל. הרבה חילות־מצב מכותרים החזיקו מעמד מתוך יאוש; הם סירבו להיכנע עד לאחר שביתת־הנשק, כשנשלחו קצינים צרפתים לתת להם את הפקודה. המצודות האחרונות צייתו ב־30 ביוני, כשהמפקד מוחה כי ביצוריו עודם שלמים כל־כולם.

כך קרבה המערכה העצומה והמסוכסכת אל קצה לכל אורך החזית הצרפתית. לא נותר לנו אלא לספר על החלק המיצער שהיה לאל־ידם של הבריטים למלא.

*

הגנרל ברוּק הצטיין בנסיגה לדונקרק, ובפרט בקרב שניהל בפּירצה שנבעתה עם כניעתה של בלגיה. לפיכך בחרנו בו שיפקד על החיילות הבריטיים שנשארו בצרפת ועל כל התגבורות, עד שיוכל מנינם להגיע לדרגה שתצריך את נכחותו של הלורד גורט כמפקד־ארמיה. ברוק הגיע עתה לצרפת, וב־14 בחודש נפגש עם הגנרלים וייגאן וז’ורז'. וייגאן הודיע שהכוחות הצרפתיים שוב אינם מסוגלים להתנגדות מאורגנת או לפעולה מתואמת. הצבא הצרפתי פוצל לארבע קבוצות, שהמערבית בהן היתה המחנה העשירי. וייגאן אמר לו גם כי ממשלות בעלי־הברית הסכימו כי יש ליצור ראש־גשר בחצי־האי ברטאן, שבּו יחזיקו חילות צרפת ובריטניה יחדיו בקו העובר בקירוב צפונה ודרומה בדרך רן. הוא פקד עליו לפרוס את כוחותיו בקו התגוננות העובר את העיר הזאת. ברוק הטעים כי ארכו של קו ההתגוננות הזה מגיע ל־150 ק"מ והוא מצריך לפחות חמש־עשרה אוגדות. הוגד לו כי ההוראות שהוא מקבל צריכות להיחשב פקודה.

אמת שב־11 ביוני הסכמנו, ריינו ואני, בבריאַר לנסות להעמיד מעין “קו טוֹרס־ודראס” לרוחב רגלו של חצי האי ברטאן. אולם הכל היה מתפורר והולך בעת־ובעונה־אחת, והתכנית, אם היה בה משקל, מעולם לא הגיעה לתחום המעשה. הרעיון כשלעצמו היה הגיוני, אבל לא היו שום עובדות שתלבשנה עליו ממשוּת. כיון שנשברו או הושמדו הצבאות העיקריים של צרפת, שוב אי־אפשר היה להחזיק ימים רבים בראש־הגשר הזה, עם כל חשיבותו, נוכח התקפה גרמנית מרוכזת. אבל אפילו התנגדות של שבועות אחדים היתה מקיימת כאן את המגע עם בריטניה ומאפשרת לכוחות צרפתיים גדולים לסגת לאפריקה משאר חלקים של החזית העצומה, שעתה היתה קרועה לגזרים. את המערכה בצרפת גופה אפשר היה להמשיך רק בחצי־האי ברסט ובחבלים מיוֹערים או הרריים דוגמת הווֹגזים. הברירה שלפני הצרפתים היתה להיכנע. לפיכך אל ילעיג איש על הרעיון של ראש־גשר בברטאן. צבאות הברית תחת פקודתו של אייזנהאור, שאז היה קולונל אמריקאי אלמוני, החזירוהו לנו לאחר זמן במחיר רב.

הגנרל ברוּק, אחרי שיחתו עם המפקדים הצרפתים, ולאחר שסקר מן המפקדה שלו את התמונה המחמירה ומקדירה משעה לשעה, מסר דין־וחשבון למשרד־המלחמה ובטלפון למר אידן והודיע כי המצב הוא לאחר יאוש. יש להפסיק שיגור כל תגבורת נוספת, ושרידי חיל־המשלוח־הבריטי, העולים עתה כדי מאה־וחמישים אלף איש, צריכים להפליג מיד. במוצאי ה־14 ביוני, הואיל ואני עקשן הייתי בעיניו, צילצל אלי בקו טלפון אשר בדי־עמל ובדי־מזל היה פתוח, ולחץ עלי בכיוון זה. שמעתיו יפה, ולאחר עשר דקות הייתי משוכנע שהדין אתו ושעלינו להסתלק. בהתאם לכך ניתנו הפקודות. הוא שוחרר מפקודת הצרפתים. שוב הוחל בהטענת כמויות גדולות של אפסניה, ציוד ואנשים. יחידות־החלוץ של האוגדה הקנדית שירדו לחוף צרפת חזרו לאניותיהן, והאוגדה ה־52, אשר מחוץ לחטיבה ה־257 שבּה עדיין לא הופעלה בקרב, נסוגה לברסט. לא פוּנו שום חיילות בריטיים הפועלים תחת פקודת המחנה העשירי הצרפתי; אבל כל שאר חילותינו עלו לאניות בברסט, שרבּוּר, סן־מאלו וסן־נאזאר. ב־15 ביוני שוחררו חילותינו מפקודות המחנה העשירי הצרפתי, ולמחרת היום, כשביצע אותו מחנה נסיגה נוספת לדרום, נעו בכיוון שרבּוּר. החטיבה ה־517 נחלצה אותו לילה, אחרי קרבות כבדים, ואנשיה שנסוגו במכוניותיהם עלו לאניות בלילה אור ל־18 בחודש. ב־17 ביוני הודיעו שממשלת פטן ביקשה שביתת־נשק ופקדה על כל הכוחות הצרפתיים להפסיק את הקרבות, אף מבלי למסור ידיעה זו לחילותינו. או אז נצטווה הגנרל ברוּק לחזור עם כל האנשים שיוכל להעלותם לאניות ועם כל הציוד שיוכל להציל.

חזרנו עתה בקנה־מידה ניכר, ואם גם בספינות גדולות יותר, על הפינוי של דונקרק. למעלה מעשרים־אלף חיילים פולנים שסירבו להיכנע הבקיעו להם דרך אל הים והובאו באניותינו לבריטניה. בכל מקום דלקו הגרמנים אחר כוחותינו. בחצי־האי שרבוּר עמדו בבוקר ה־18 בחודש במגע עם המאסף שלנו מהלך עשרה מילים מן הנמל. האניה האחרונה יצאה מן הנמל בשעה 4 אחה"צ, כשהיה האויב בתחום שלושה מילים מן הנמל. מעטים מאד נפלו בשבי.

בסך־הכל פוּנו מכל נמלי צרפת 136,000 חיילים בריטיים ו־310 תותחים; ויחד עם הפולנים, 156,000 איש. עובדה זו נותנת שבח גדול לסגל ההעלאה של הגנרל ברוק, אשר ראשו, הגנרל דה־פוֹנבּלאנק, קצין בריטי, מת זמן קצר אחרי כן מחמת מאמציו.

בברסט ובנמלים המערביים היו הפינויים מרובים. כבדה היתה ההתקפה האווירית הגרמנית על אניות ההובלה. מאורע אחד מחריד אירע ב־17 בחודש בסן־נאזאר. אנית־הנוסעים לנקסטריה, בת 20,000 טונה, וחמשת־אלפים איש על סיפונה. פּוצצה ושוּלחה באש ברגע שעמדה להפליג. זרם של שמן בוער הציף את המים סביב האניה, ולמעלה משלושת־אלפים איש נספּו. השאר ניצלו בעיצומה של התקפה מן האוויר על ידי מסירוּת־נפשם של אנשי הספינות הקטנות. כשהגיעה אלי הידיעה הזאת בחדר־הקבינט השוקט בשעות אחר־הצהרים אסרתי על פרסומה, באמרי: “לעתונים יש די פגעים לפחות בשביל היום”. היה בכוונתי להתיר את פרסום הידיעה כעבור ימים אחדים, אבל כה אפלים וכה מחרידים היו המאורעות אשר עטו עלינו עד ששכחתי לבטל את האיסור, ועברו שנים מספר עד שנודעה פרשת הזוועה הזאת ברבים.

*

על־מנת להפחית מעוֹצם הזעזוע של הכניעה הצרפתית הקרובה, היה עלי לשלוח בזמן הזה איגרת אל ראשי ממשלות הדומיניונים כדי להוכיח להם כי החלטתנו להמשיך במאבק לבדנו אינה מיוסדת על עקשנות או יאוש בלבד, ולשכנעם בטעמים מעשיים וטכניים, שאפשר גם אפשר שאינם ידועים להם, בכוחה הממשי של עמדתנו. בשעות אחר־הצהרים של ה־16 ביוני, יום שממילא היה גדוש ענינים רבים, הכתבתי אפוא את הדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל ראשי־הממשלות של קנדה, אוסטרליה, ניו־זילנד ודרום־אפריקה 16.6.40

[כמה משפטי־הקדמה מיוחדים לכל אחד].

אינני סבור שניטלה מידינו השליטה במצב. אין זה כלל בחזקת ודאי שהצרפתים לא יוסיפו להילחם באפריקה ובים, אבל, יעשו מה שיעשו, אם לא ישבור אותנו היטלר באי הזה הרי אנוּס יהיה להפסיד במלחמה. הסכנה העיקרית הצפויה לנו היא התקפת־אוויר מרוכזת מצדו בהפצצות, יחד עם נחיתות צנחנים וחיל מוּטס ונסיונות להעביר כוח פולש על פני הים. סכנה זו ניצבת לפנינו מאז תחילת המלחמה, והצרפתים מעולם לא יכלו להצילנו ממנה, כי תמיד היה יכול לעוט עלינו פתאום. אין ספק כי הנצחונות והכיבּושים של היטלר בחוף האירופי סמוך לחופינו מחמירים את הסכנה הזאת. בכל־זאת, מעיקרו של דבר לא חל שינוי בסכנות. אינני רואה משום מה לא נוכל לעמוד בהן. הצי מעולם לא התימר שימנע פשיטה של חמשת או עשרת אלפים איש, אבל אין אנו רואים איך אפשר יהיה להעביר על פני הים חיל של, למשל, שמונים עד מאה אלף, כל שכן להחזיקו, נוכח כוח ימי עדיף. כל זמן שחיל־האוויר שלנו קיים, הריהו משמש עזר אדיר לצי במניעת נחיתות ימיות והוא יגבה מס כבד מאד מנחיתות מוּטסות.

אף כי סבלנו אבידות כבדות עקב עזרתנו לצרפתים ובעת הפינוי של דונקרק, הצלחנו לשמור על כוח מטוסי־הקרב שלנו על אף הקריאות הנוקבות מצרפת להטילו שלא־בחכמה לתוך הקרב היבשתי הגדול, שאת מהלכו ממילא לא היה יכול לשנות במידה מכרעת. מאושר אני להגיד לך כי עכשיו הכוח הזה חזק יותר משהיה אי־פעם, וזרם המטוסים שופע ובא בקצב מהיר הרבה יותר מאשר לפנים; לאמיתו של דבר מספר הטייסים הוא שנעשה הגורם המגביל ברגע זה. מטוסי־הקרב שלנו הורגלו לגרום אבידות כשיעור שנים או שנים־וחצי כנגד אחד אפילו כשנלחמו בתנאים הגרועים בצרפת. בעת פינוי דונקרק, שהיתה מעין שטח הפקר, גרמנו אבידות של שלושה או ארבעה כנגד אחד, ולעתים קרובות ראינו איך עוּצבּוֹת גרמניות הופכות עורף לנוס מפני מטוסינו שמספרם רבע כשלהם. אבל כל הבקיאים בעניני התעופה מסכימים כי התנאים בהגנה על הארץ הזאת מפני התקפה אווירית שמעבר־לים יהיו נוחים עוד יותר, כי, ראשית, הודות להמצאות השונות שבידינו, נדע היטב למדי מתי הם באים, ומשום שהטייסות שלנו סמוכות זו לזו עד כדי לאפשר לנו להתרכז נגד המתקיפים ולהטיל למערכה מטוסים שיספיקו להתקיף בעת־ובעונה־אחת גם את המפציצים גם את מטוסי־הקרב המגוננים. כל המטוסים שיופּלו משלהם יהיו בחזקת אבידות גמורות; הרבה ממטוסינו ומטייסינו ישובו להילחם. לכן אני סבור שייתכן גם ייתכן כי נוכל לפצפץ אותם כל כך עד שיתברר להם כי התקפות לאור היום הן יקרות מדי.

הסכנה הגדולה ביותר תהיה מצד התקפות־לילה על מפעלי המטוסים שלנו, אבל, שוב, התקפה זו מדויקת הרבה פחות מהתקפה לאור היום, ויש לנו הרבה תכניות לצמצם את השפעתה. מובן, במספר עולים הם עלינו הרבה, אבל אין יתרונם גדול כדי־כך שיטוֹל מאתנו סיכוי נאה ומתקבל־על־הדעת לבלותם אחרי כמה שבועות או אף חדשים של מאבק אווירי. בינתים, כמובן, יהיה חיל־המפציצים שלנו הולם בלי חשך בנקודות־המפתח שלהם, במיוחד בבתי־זיקוק של דלק ומפעלי מטוסים. ובחרושת המלחמתית הצפופה והמרוכזת שלהם בחבל־הרוּר. אנחנו מקווים שאנשינו ייטיבו לשאת את ההפצצה הזאת לא פחות מן האויב. היא תתנהל משני הצדדים בהיקף שאין לו תקדים. כל הידיעות שבידינו מלמדות כי מה שספגו הגרמנים עד עכשיו לא מצא חן בעיניהם.

יש לזכור כי עתה, לאחר שחזר חיל־המשלוח־הבריטי הביתה ובמידה גדולה חידש את חימושו, או שהוא מחדש אותו, אם לא באמת־מידה של היבשת הרי לפחות באמת־מידה המספיקה להגנת המולדת. יש לנו באי הזה כוחות צבאיים חזקים הרבה יותר מכל שהיו לנו במלחמה שעברה או במלחמה הזאת. לכן אנחנו מקווים כי אותם מאנשי האויב שאולי יונחתו מן האוויר או בפשיטה ימית יושמדו ויהיו לדוגמה למנסים לבוא בעקבותיהם. בלי ספק עלינו לצפּות לצורות חדשות של התקפה ולנסיונות להעביר טנקים על פני הים. אנחנו מתכוננים לטפל באלה ככל שנוכל לחזותם מראש. אין איש יכול להינבא או לערוב למהלכו של מאבק־חיים־ומוות אשר כזה, אבל אין ספק שניכנס אליו ברוח נכונה.

מסרתי לכם את ההסבר המלא הזה כדי להראותכם כי יש טעמים מוצקים מאחרי החלטתנו שלא להניח לגורלה של צרפת, ויהיה מה שיהיה, להניאנו מהמשיך עד הסוף. כשלעצמי אני מאמין כי החזיון של המאבק העז ושל הטבח באי שלנו יכניס את ארצות־הברית למלחמה, ואף אם נוכה מחמת היתרון המספרי אשר לחיל־האוויר של האויב, תמיד נוכל, כמו שרמזתי לבית־הנבחרים בנאומי האחרון, לשלוח את הציים שלנו אל מעבר לאוקינוסים, מקום שיגנו על הקיסרות ויאפשרו לה להמשיך במלחמה ובהסגר, אני מקווה – מתוך חיבּוּר עם ארצות־הברית, עד שיכרע המשטר ההיטלראי תחת כובד הנטל. בכל שלב נודיעכם במה אתם יכולים לעזור, מהיותנו בטוחים כי תעשו כל מה שבכוח אנוש, כמו שאנחנו מצדנו נמנינו וגמרנו לעשות.

חיברתי את הדברים בחדר הקבינט, והם הודפסו במכונה תוך כדי דבּרי. הדלת אל הגן היתה פתוחה לרווחה. ובחוץ הפיצה השמש חום ואור. מרשל־ התעופה הראשי ניוּאוֹל, ראש־המטה של חיל־האוויר, ישב בינתים על המרפסת. וכאשר גמרתי לתקן את הטיוטה הוצאתיה אליו לשאול אם רצונו להציע שיפורים או תיקונים. ניכר היה בו שהדברים נגעו אל לבו, ולבסוף אמר שהוא מסכים לכל מלה. אני עצמי מצאתי לי חיזוק ונחמה בהעלותי את מחשבותי על הנייר, וכאשר קראתי את הדברים בפעם האחרונה בטרם אשלחם חשתי בי להט של ביטחה מפוקחת. מה שאירע ודאי שהצדיק זאת. הכל התאמת.

פרק עשירי: שביתת־הנשק של בורדו

ממשלת צרפת עוקרת לבורדו – עמדת הגנרל וייגאן – וייגאן וריינו – הצעתו הערמומית של מר שוֹטאן – החלטת הצרפתים לבקש הסכם – עמידת הבריטים על הבטחת הצי הצרפתי – מברקי אל ריינו מיום 16 ביוני – מתעוררת שאלה חדשה – הצעתה של בריטניה לאיחוד בל־יוּפר עם צרפת – תקותו העזה של הגנרל דה־גול כי דבר זה יחזק את מר ריינו – שביעוּת־רצונו של מר ריינו – עיכוב מברקי מיום 16 ביוני – התכנית לביקורי בבורדו בסיירת עם מנהיגי הלייבור והליבראלים הוּשׂמה לאַל – קבלת־פנים בלתי־חיובית להצעה הבריטית – נפילת הקבינט של ריינו – התפטרותו של ריינו – שיחה עם מר מוֹנה והגנרל דה־גול בדאוּנינג־סטריט – המרשל פטן מרכיב ממשלה צרפתית לשם שביתת־נשק – איגרתי אל המרשל פטן והגנרל וייגאן, 17 ביוני – שידורי מיום 17 ביוני – הגנרל ספּירס מתכנן את בריחתו של הגנרל דה־גול – דיבּורים נוספים על התנגדות באפריקה – כוונותיו של מאנדל – המלכודת של האדמירל דרלאן – מסעה של “מאסיליה” – מאנדל בקזבלנקה – שליחותו של מר דאף קופר – גורלם של הפטריוטים הצרפתים – ניחוש היפּותיטי – הכרתי האיתנה

עתה עלינו לעזוב את השוֹאה הצבאית ולעבור אל פּרפּורי העווית בקבינט הצרפתי ואל האישים אשר הקיפוהו בבורדו.

לא קל הוא לקבוע איך השתלשלו המאורעות בדיוק. הקבינט המלחמתי הבריטי היה מכוּנס כמעט בלי הפסק, ומזמן לזמן נשלחו הודעות עם שנתקבלו החלטות. הואיל ושעתים־שלוש היו עוברות עד שתימסרנה ההחלטות בצוֹפן, ומן־הסתם עוד שעה צריכה לעבור עד למסירתן בפועל, היו פקידי משרד־החוץ משתמשים בהרחבה בטלפון על־מנת למסור את התמצית לשגריר שלנו, והוא גם הוא היה משיב תכופות בטלפון. לפיכך יש חללים ופרצות הגורמים מבוכה. משני עברי התעלה היו המאורעות מתנהלים במהירות כה גדולה עד שיהיה בכך משום סילוף אם נתאר את הפרשה כאילו היה כאן שטף מסוּדר של שיקולים והחלטות.

מר ריינו הגיע מטוּר למקום מושבה החדש של הממשלה בשעות הערב של ה־14 בחודש. בשעה תשע לערך קיבל את השגריר הבריטי. סיר רונלד קמבל הודיע לו כי ממשלת הוד־מלכותו מתכוונת לעמוד על תנאי ההסכם מיום 28 במרס, המחייב את שני הצדדים שלא לעשות שום הסכם עם האויב. הוא הציע גם לספק את כל האניות הדרושות במקרה שתגמור ממשלת צרפת אומר לעקור לצפון־אפריקה. שתי ההודעות האלו היו בהתאם להוראות השוטפות שנמסרו לשגריר.

בבוקר ה־15 שוב קיבל ריינו את השגריר, ואמר לו כי החליט סופית לחלק את הממשלה לשנים ולהקים מרכז של שלטון מעבר לים. מדיניוּת כזאת תגרור עמה כמובן את העברת הצי הצרפתי לנמלים שמהלאה לתחום שליטתם של הגרמנים. בשעה מאוחרת יותר אותו בוקר נתקבלה תשובתו של הנשיא רוזוולט לקריאתו של ריינו מיום 13 ביוני. אף כי תיארתי את המברק הזה בצבעים הורודים ביותר במברקי אל ראש ממשלת צרפת, ידעתי כי בודאי יאכזב אותו. הוּצעה עזרה חמרית, על־תנאי שיאַשר זאת הקונגרס; אבל כניסתה של אמריקה למלחמה אינה מובאת בחשבון כלל. לא היה לצרפת כל יסוד לקוות להכרזה כזאת ברגע זה, ולנשיא לא היתה סמכות להכריזה בעצמו גם לא להשיגה מן הקונגרס. לא נערכה שום ישיבה של מועצת־המיניסטרים מאז הישיבה בקאנז’ה, סמוך לטוּר, ב־13 בחודש בערב. הואיל ולעת הזאת הגיעו כל המיניסטרים לבורדו. נקבעה ישיבה לשעות אחר־הצהרים.

*

זה ימים אחדים היה הגנרל וייגאן משוכנע כי אין שחר לכל התנגדות נוספת. לכן ביקש לאלץ את ממשלת צרפת לבקש שביתת־נשק כל זמן שמשמעתו וכוחו של הצבא הצרפתי מספיקים לקיום הסדר הפנימי למחרת המפּלה. כל ימי חייו הגה האיש איבה עמוקה למשטר הפרלמנטרי של הרפּובליקה השלישית. כקתולי דתי אדוק ראה בחורבן שבא עכשיו על ארצו את עונש האלוהים על אשר זנחה את האמונה הנוצרית. לפיכך חרג בניצול תקפּה של עמדתו הצבאית העליונה במידה רבה מן הגבולות שהצדיקו או הצריכו חובותיו המקצועיות, עם כל רוחב היקפן. הוא המטיר על ראש־הממשלה הכרזות שאין צבאות צרפת יכולים להילחם עוד, וכי באה השעה להפסיק שחיטה איומה ונטולת־טעם בטרם תשתרר אנרכיה כללית.

פּוֹל ריינו, מצד שני, הבין שהקרב בצרפת נגמר, אבל עדיין קיוה להמשיך במלחמה מאפריקה ומן הקיסרות הצרפתית ובכוח הצי הצרפתי. אף אחת משאר המדינות שהוכרעו על ידי היטלר לא פרשה מן המלחמה. הן נוּצחו מבחינה פיזית בארצותיהן־הן, אבל מעבר לים הוסיפו ממשלותיהן להניף את הדגל ולשמור על חיותו של האידיאל הלאומי. ריינו ביקש לנהוג על פי דוגמתן, ובהישען על אפשרויות ממשיות הרבה יותר. הוא חיפּש פתרון על פי קווי הכניעה ההולנדית. הולנד, אף שהניחה לצבא, אשר ראשיו סירבו להוסיף ולהילחם, להניח את נשקו בכל מקום שהוא עומד במגע עם האויב, בכל־זאת שמרה על זכותה הריבונית של המדינה להמשיך במאבק בכל האמצעים שבגדר יכלתה.

המחלוקת ניטשה בין ראש־הממשלה והגנרליסימו בשיחה סוערת לפני ישיבת הקבינט. ריינו הציע לוייגאן הרשאה־בכתב מן הממשלה לצוות על “הפסקת האש”. וייגאן דחה בהתמרמרות את הרעיון של כניעה צבאית. “הוא לא ישלים לעולם עם הטלת שמצה זו על דגליו של הצבא הצרפתי”. מעשה הכניעה, שהיה הכרח בעיניו, חייב לבוא מצד הממשלה והמדינה, והצבא שהוא מפקד עליו יישמע אף הוא לפקודות בצייתנות. במנהגו זה חטא הגנרל וייגאן, אף כי היה איש כן וחסר־פניות. הוא קבע את זכותו של איש־צבא לצוות על הממשלה החוקית של הרפובליקה. ולשים קץ בכך לא רק להתנגדותה של צרפת כי אם גם לזו של הקיסרות הצרפתית, בניגוד להחלטת האישיוּת הממונה עליו מבחינה פוליטית וחוקית.

מחוּץ לדקדוקי הרשמיוּת האלה ולדיבּורים על כבודו של הצבא הצרפתי היתה כאן כוונה מעשית. שביתת־נשק שעליה תסכים ממשלת צרפת באורח רשמי פירושה יהיה סוף המלחמה לגבי צרפת. בדרך משא־ומתן אולי יישאר חלק מן הארץ בלתי־כבוש וחלק מן הצבא יישאר חפשי; ואילו אם ימשיכו במלחמה מעבר לים, הרי כל אלה שלא יימלטו מצרפת יהיו נתונים לפיקוחם של הגרמנים במישרים, ומיליונים צרפתים יובלו לגרמניה כשבויי־מלחמה בלי הגנת הסכם כלשהו. זאת היתה טענה בעלת־משקל, אבל ממשלת הרפובליקה, ולא המפקד הראשי של הצבא, היתה חייבת להחליט בה. עמדתו של וייגאן, כי משום שהצבא אשר תחת פקודתו לא יוכל עוד להילחם, לפי דעתו, חייבת הרפובליקה הצרפתית להיכנע ולצוות על כוחותיה המזוינים להישמע לפקודה שהוא עצמו מוכן היה גם מוכן למלאה, אין לה כל יסוד בחוק ובנוהג של מדינות בנות־תרבות או בכבודו המקצועי של איש־צבא. להלכה, לפחות, היתה ביד ראש־הממשלה תרופה לכך. הוא היה יכול להשיב: “אתה פוגע בתחוקה של הרפובליקה. מן הרגע הזה אתה מודח מן הפיקוד שלך. אני אשיג את האישור הנחוץ מן הנשיא”.

לרוע־המזל לא היה מר ריינו בטוח די הצורך בעמדתו. מאחרי הגנרל גבה־הלב הזדקרה דמותו של המרשל פטן המהולל. מרכזה של חבורת המיניסטרים התבוסנים שלא מכבר הכניסם ריינו בקוצר־בינה אשר כזה לממשלה הצרפתית, ואשר כולם נמנו וגמרו להפסיק את המלחמה. ומאחריה השתופפה דמותו האפלה של לאוואל, אשר שׂם משכנו בבית העיריה של בורדו, וסביבו כנופיה של סנאטורים וצירי־פרלמנט נסערים. מדיניותו של לאוואל היו בה כוחה ומעלתה של פשטוּת. צרפת לא די שעליה לעשות שלום עם גרמניה; עליה לעבור מצד אל צד, עליה להיעשות בעלת־בריתו של המנצח, ובנאמנותה ושירותיה במערכה נגד האויב המשותף מעבר לתעלה עליה להציל את האינטרסים שלה ואת מושבותיה ולהימצא לבסוף על הצד המנצח. ברור כי מר ריינו, שהמסות אשר עברו עליו התישו את כוחו, לא היה בו העוז הנחוץ למבחן אישי נוקב כל כך, שבאמת היה כבד ביותר אפילו על איש כאוליבר קרומוול או קלמנסו, כסטאלין או כהיטלר.

בדיונים ב־15 בחודש אחר־הצהרים, שבהם נכח נשיא הרפובליקה, פנה ריינו, לאחר שהסביר את המצב לעמיתיו, אל המרשל פטן בבקשה שישכנע את הגנרל וייגאן בהשקפתו של הקבינט. הוא לא היה יכול לבחור שליח גרוע מזה. המרשל יצא מן החדר. היתה הפסקה. כעבור זמן־מה חזר עם וייגאן, שעתה תמך בעמדתו. בשלב חמור זה הגניב מר שוֹטאן, מיניסטר חשוב, הצעה ערמומית שלמראית־עין היתה בבחינת פשרה ומשכה את הפוסחים על שתי הסעיפּים. הוא הודיע, בשם היסודות השמאליים שבקבינט, כי ריינו צודק באמרו כי הסכם עם האויב הוא בלתי־אפשרי, אולם מן החכמה יהיה לעשות מחוה שתאחד את צרפת. יש לשאול את הגרמנים מה יהיו תנאי שביתת־הנשק, ולשמור בתוך כך על חירותה הגמורה של הממשלה לדחותם. אי־אפשר היה, כמובן, להתחיל לרדת במדרון החלקלק הזה ולהיעצר. עצם ההודעה כי ממשלת צרפת שואלת את הגרמנים באיזה תנאים תינתן לה שביתת־נשק, די היה בה להרוס מה שנותר מן המוראל של הצבא הצרפתי. איך ייתכן לצוות על חייל להשליך את חייו מנגד בהתנגדות עקשנית לאחר שניתן אות הרה־שואה כל כך? אולם הצעתו של שוֹטאן, יחד עם ההפגנה של פטן וּוייגאן, היתה לה השפעה הרסנית על הרוֹב בקבינט. הוסכם לשאול את ממשלת הוד־מלכותו מה תהיה דעתה על צעד כזה, ולהודיעה בתוך כך כי בשום פנים לא תורשה הסגרתו של הצי. עתה קם ריינו מן השולחן והצהיר על כוונתו להתפטר. אבל נשיא הרפובליקה עצר בו, והכריז כי אם ילך ריינו ילך גם הוא. כאשר נתחדש הויכוח המבולבל לא נמתח שום קו ברור בין הסירוב להסגיר את הצי הצרפתי לגרמנים לבין הרחקתו מתחום שליטתם של הגרמנים על ידי השטתו לנמלים שמחוץ לצרפת. הוסכם כי יש לבקש את ממשלת בריטניה שתסכים לחקירה־ולדרישה ביחס לתנאיהם של הגרמנים. האיגרת שוּגרה מיד.

*

למחרת בבוקר שוב קיבל ריינו את השגריר הבריטי, והוגד לו כי הבריטים ייענו לבקשתה של צרפת בתנאי שהצי הצרפתי יוּצא מחוץ לתחום שליטתה של גרמניה – לאמיתו של דבר, שיכוּון לנמלים בריטיים. ההוראות האלו נמסרו לקמבּל מלונדון טלפונית כדי לחסוך זמן. בשעה אחת־עשרה נתכנסה שוב מועצת המיניסטרים הנבוכה, בנוכחותו של הנשיא לבּרן. נשיא הסנאט, מר ז’אנני, הוּבא על־מנת לתמוך, הן בשמו הן בשם עמיתו נשיא הפרלמנט, מר הריוֹ, בהצעתו של ראש־הממשלה להעביר את הממשלה לצפון־אפריקה. אז קם המרשל פטן וקרא מכתב, שלפי הסברה נכתב בשבילו על ידי איש אחר, בו הוא מודיע על התפטרותו מן הקבינט. כיון שסיים את דבריו, התכונן לעזוב את החדר. נשיא הרפובליקה שידל אותו להישאר על־תנאי שתינתן לו תשובה במשך היום. המרשל התלונן גם כן על השהיה בבקשת שביתת־הנשק. ריינו השיב כי אם מבקשים בעל־ברית לתת פיטוּר מהתחייבות, בנוהג שבעולם שממתינים לתשובה. אז ננעלה הישיבה. אחרי ארוחת־הצהרים הביא השגריר לריינו את נוסח תשובתה של ממשלת בריטניה, שאת תמציתה כבר מסר בשיחתו בבוקר.

*

בימים הללו היו חברי הקבינט המלחמתי שרויים בהתרגשות בלתי־רגילה. נפילתה וגורלה של צרפת היו על ראש כל מחשבותיהם. מצוקתנו אנו, ומה שיעמוד בפנינו ובפנינו בלבד, דומה היה כי נדחו למקום שני־במעלה. הצער על בעלת־בריתנו בחבלי יסוריה, והתשוקה לסייעה ככל שידו של אדם משגת, היו הנימה השלטת. כן גם לא זזה מדעתנו החשיבות המכרעת שבהבטחת הצי הצרפתי. ברוח זו עלתה על הפרק הצעה ל“איחוד בל־יוּפר” בין צרפת ובריטניה.

לא אני הגיתי את הרעיון ראשונה. תחילה שמעתי על תכנית מפורשת ב־15 בחודש בארוחת־צהרים במועדון־קרלטון, שבה נכחו הלורד הליפקס, מר קוֹרבּן, סיר רוברט ואנסיטרט, ועוד אחד או שנים. נראה היה בעליל כי קדמו לכך דיונים מקיפים. ב־14 בחודש נפגשו ואנסיטרט ודזמוֹנד מורטון עם מר מוֹנה ומר פּלוון (חברי המשלחת הכלכלית הצרפתית בלונדון), והצטרף אליהם הגנרל דה־גול, שטס ללונדון לעשות סידורים להעברת הממשלה הצרפתית וחיילים צרפתים רבים ככל האפשר באניות לאפריקה. האדונים האלה פיתחו את הקווים הכלליים להכרזה על איחוד פרנקו־בריטי שמגמתה, מחוץ למעלותיה הכלליות, לתת למר ריינו איזו עובדה חדשה, חיה ומעוררת במהותה, אשר בה יוכל להשפיע על רוב חברי הקבינט שלו לעקור לאפריקה ולהמשיך במלחמה. תגובתי הראשונה לא היתה חיובית. שאלתי כמה שאלות בקרתיות, ולא השתכנעתי בשום פנים. ואולם השאלה צפה בתום ישיבת הקבינט הממושכת שלנו אותו יום אחר־הצהרים. נפתעתי במידת־מה לראות את המדינאים המיושבים, המתונים והמנוסים מאנשי כל המפלגות מתמכרים בהתלהבות כה רבה לתכנית כבירה אשר לא הגו כלל עד תום בתוצאותיה ובמסקנותיה. לא התנגדתי, ובקלוּת נכנעתי לנחשולים הנדיבים האלה שהעלו את החלטותינו לדרגה רמה מאד של מעשה חסר־פניות ונטול־מורא.

משנתכנס הקבינט המלחמתי למחרת בבוקר עסקנו בתחילה בתשובה שתינתן למר ריינו, שפנה בבקשה לפטור את צרפת רשמית מהתחייבויותיה על פי ההסכם האנגלו־צרפתי. הקבינט מילא את ידי להשיב את התשובה הבאה, אשר לפי משאלתו נכנסתי לחדר הסמוך וניסחתיה בעצמי. היא נשלחה מלונדון בשעה 12.35 אחה"צ ב־16 בחודש. התשובה חיזקה את ההוראות שנמסרו לקמבּל טלפונית השכם בבוקר וחזרה עליהן באורח רשמי.

22 ביוני 1940: שביתת־הנשק בקומפיין

הצבא הנאצי ב“שער הנצחון” בפאריז

משרד־החוץ אל סיר ר. קמבּל

נא למסור למר ריינו את ההודעה הבאה, שאוּשרה על ידי הקבינט:

מר צ’רצ’יל אל מר ריינו 16 ביוני 1940, 12.35 אחה"צ

ההסכם שלנו האוסר על משא־ומתן נפרד, בין בדבר שביתת־נשק בין בדבר שלום, נעשה עם הרפובליקה הצרפתית, ולא עם איזו ממשלה צרפתית מסוימת או עם מדינאי צרפתי מסוים. הוא מחייב אפוא את כבודה של צרפת. בכל־זאת, על תנאי, שהצי הצרפתי יוּשט מיד לנמלים בריטיים קודם למשא־ומתן, ורק על תנאי זה, נותנת ממשלת הוד־מלכותו את הסכמתה השלמה לחקירה־ודרישה מצד ממשלת צרפת לבדיקת תנאיה של שביתת־נשק לצרפת. ממשלת הוד־מלכותו, שמנוי וגמור אתה להמשיך במלחמה, מנערת חצנה בתכלית מכל חלק בחקירה־ובדרישה הנ"ל ביחס לשביתת־נשק.

בשעה מוקדמת אחר־הצהרים שלח משרד־החוץ הודעה שניה בלשון דומה אל סיר רונלד קמבּל (16 ביוני, 3.10 אחה"צ).

שתי ההודעות היו נוקשות, והן גילמו את עיקר כוונתו של הקבינט המלחמתי בישיבת־הבוקר שלו.

משרד־החוץ אל סיר ר. קמבּל

עליך להודיע למר ריינו כדברים הבאים:

אנו מצפים לכך שיימלכו בדעתנו ברגע שיתקבלו איזה תנאים לשביתת־נשק. הדבר נחוץ לא רק בתוקף החוזה האוסר על שלום או שביתת־נשק נפרדים, אלא גם לאור התוצאות החיוניות שתהיינה לכל שביתת־נשק שהיא בשבילנו, בהתחשב במיוחד בעובדה שחיילים בריטיים נלחמים עם הצבא הצרפתי. עליך להטעים לפני ממשלת צרפת כי בהעמידנו את התנאי של העברת הצי הצרפתי לנמלים בריטיים מתכוונים אנו לטובתה של צרפת כמו גם לטובתנו אנו, ואנו משוכנעים כי הדבר יחזק את ידיה של ממשלת צרפת בכל מו"מ על שביתת־נשק אם תוכל להראות כי הצי הצרפתי נמצא מחוץ להישג־ידם של הכוחות הגרמניים. אשר לחיל־האוויר הצרפתי, אנו מניחים שייעשו כל המאמצים להטיסו לצפון־אפריקה, אלא אם כן אכן תעדיף ממשלת צרפת לשלחו לארץ הזאת.

אנו שמים מבטחנו בממשלת צרפת שתעשה ככל יכלתה הן לפני שיחות שביתת־הנשק הן בהמשכן על־מנת לחלץ את החיילות הפולניים, הבלגיים והצ’כיים הנמצאים עתה בצרפת, ולשלחם לצפון־אפריקה. נעשים סידורים לקבל את ממשלות פולין ובלגיה בארץ הזאת.

*

אותו יום ב־3 אחה"צ חזרנו והתכנסנו. הזכרתי לקבינט כי בתום ישיבתנו ביום אתמול דוּבּר על הצעה לפרסום איזו הצהרה נוספת על איחוד הדוּק יותר בין צרפת ובריטניה הגדולה. ראיתי את הגנרל דה־גול בבוקר, והוא הוכיח לי כי יש הכרח באיזה צעד דרמתי כדי לתת למר ריינו את התמיכה שהוא זקוק לה על־מנת שתמשיך ממשלתו במלחמה, והוא חיוה את דעתו כי הכרזה על האיחוד הנצחי בין עמי בריטניה וצרפת תסייע למטרה זו. הן הגנרל דה־גול הן מר קורבן חרדים מפני חריפוּת ההחלטה שקיבל הקבינט המלחמתי אותו בוקר, ואשר נמסרה במברקים שכבר נשלחו. שמעתי שהוכנה לעיון טיוטה של הכרזה חדשה, ושהגנרל דה־גול טילפן אל מר ריינו. כתוצאה מכך דומה היה כי מן הראוי להשהות כל פעולה לפי־שעה. לפיכך נשלח לסיר רונלד קמבּל מברק המורה לו לעכב את מסירת המברקים.

אז אמר שר־החוץ כי אחרי ישיבת־הבוקר שלנו נפגש עם סיר רוברט ואנסיטרט, שאותו ביקש לפני כן לנסח טיוטה של איזו הודעה דרמתית שתוכל לחזק את מעמדו של מר ריינו. ואנסיטרט נועץ בגנרל דה־גול, מר מונה, מר פלוון והמאיור מורטון. יחד ניסחו הצהרה. הגנרל דה־גול העמידם על הצורך לפרסם את המסמך בהקדם האפשרי, והוא מבקש להביא אתו את הטיוטה לצרפת עוד הלילה. דה־גול מציע גם שאצא להיפגש עם מר ריינו למחרת היום.

טיוטת ההודעה הועברה בין חברי הקבינט, והכל קראוּה בתשומת־לב מרובה. כל הקשיים נראו מיד לעין, אבל לבסוף דומה היה כי הצהרה של איחוד זוכה להסכמה כללית. אמרתי כי תגובתי הראשונה היתה נגד הרעיון, אלא שבמשבר הזה אסור שיאשימוני בדלוּת דמיון. ברור כי יש צורך באיזו הודעה דרמתית כדי להמריץ את הצרפתים להמשיך. אי־אפשר לדחות את ההצעה כלאחר־יד, ואני התעודדתי במצאי שחלק כה גדול מחברי הקבינט המלחמתי רואים אותה בעין יפה.

ב־3.55 אחה“צ הוגד לנו כי מועצת המיניסטרים הצרפתית תתכנס ב־5 אחה”צ להחליט אם יש אפשרות להמשיך בהתנגדות. שנית, מר ריינו מסר לגנרל דה־גול טלפונית שאם עד 5 אחה"צ תתקבל הכרזת האיחוד המוצעת סבור הוא שיוכל לשלוט במצב. או אז אישר הקבינט המלחמתי את הטיוטה הסופית של ההצהרה על איחוד אנגלו־צרפתי, ואישר את שליחתה למר ריינו ביד הגנרל דה־גול. מיד הודיעו על כך טלפונית למר ריינו. הקבינט המלחמתי הוסיף והציע שאני, מר אטלי וסיר ארצ’יבלד סינקלר, המיצגים את שלוש המפלגות הבריטיות, ניפּגש עם מר ריינו בהקדם האפשרי על־מנת לדון בהכרזה המוצעת ובשאלות קרובות לזו.

והרי הטיוטה הסופית:

הצהרת איחוד

ברגע הזה הגורלי ביותר בהיסטוריה של העולם המודרני מצהירות הממשלות של הממלכה המאוחדת והרפובליקה הצרפתית הצהרה זו של איחוד־נצח והחלטה בל־תיכנע בהגנתן המשותפת על הצדק והחירות נגד שעבוד למשטר הכּופה על המין האנושי חיי רוֹבּוֹטים ועבדים.

שתי הממשלות מצהירות כי צרפת ובריטניה הגדולה לא תהיינה עוד שתי אומות כי אם איחוד פרנקו־בריטי אחד.

תחוקת האיחוד תדאג לגופים משותפים למדיניות ההגנה, החוץ, הכספים והכלכלה.

כל אזרח של צרפת ייהנה מיד מאזרחות בריטניה הגדולה; כל נתין בריטי ייעשה אזרח של צרפת.

שתי הארצות תהיינה שותפות באחריות לתיקון חורבנה של המלחמה, בכל אשר יהיה בתחום שטחיהן, ומשאבּי שתי הארצות יושקעו במידה שווה, וכאחד, במטרה הזאת.

משך המלחמה יהיה קבינט מלחמתי אחד, וכל הכוחות של בריטניה וצרפת, ביבשה, בים ובאוויר, יועמדו תחת הנהלתו. הוא ימשול ממקום שממנו יוכל להיטיב למשול. שני הפרלמנטים יאוחדו רשמית. האומות של הקיסרות הבריטית מקימות כבר צבאות חדשים. צרפת תחזיק בכוחות העומדים לרשותה בשדה, בים ובאוויר. האיחוד פונה בקריאה אל ארצות־הברית שתחזק את האפשרויות הכלכליות של בעלי־הברית ותביא את עזרתה החמרית האדירה לענין המשותף.

האיחוד ירכז את כל מרצו נגד כוחו של האויב, ויהיה הקרב באשר יהיה.

ובזאת ננצח.

על כל זה נמסר לפרלמנט למועד. אבל אז שוב לא עמדה השאלה על הפרק.

כפי שראה הקורא, לא אני ניסחתי את ההודעה. היא נתחברה מסביב לשולחן. ואני תרמתי לה את תרומתי. אחרי כן לקחתיה לחדר הסמוך, מקום שהיה דה־גול מחכה עם ואנסיטרט, דזמונד מורטון ומר קוֹרבּן. הגנרל קרא אותה בסבר של התלהבות בלתי־מצויה, וברגע שאפשר היה להשיג קשר לבורדו החל להעביר אותה טלפונית למר ריינו. כמונו קיוה גם הוא כי נדר חגיגי זה של אחדות ואחוד בין שתי האומות והקיסרויות יתן בידי ראש־הממשלה הצרפתי הנאבק את האמצעים להעביר את ממשלתו לאפריקה עם כל הכוחות האפשריים ולצוות על הצי הצרפתי להפליג לנמלים שמחוץ לתחום שליטתה הקרובה של גרמניה.

*

עתה עלינו לעבור אל הקצה השני של החוט. השגריר הבריטי מסר את שתי ההודעות בתשובה לבקשת הצרפתים לפטור אותם מהתחייבותם מיום 28 במרס. מר ריינו, שהיה במצב־רוח מדוכדך, לא קיבל אותן יפה, לפי סיפורו הוא. הוא העיר מיד כי העברת צי־הים־התיכון הצרפתי לנמלים בריטיים תפתח פתח לתפיסה המיידית של טוניס על ידי איטליה, וכן תעמיד קשיים בפני הצי הבריטי. הוא הגיע רק עד כאן כאשר נתקבלה הודעתי, שאותה מסר הגנרל דה־גול בטלפון. “הדבר פעל”, אמר השגריר, “כסם־חיזוּק”. ריינו אמר כי למען מסמך כזה יהיה מוכן להילחם עד הסוף. ברגע ההוא נכנסו מר מאנדל ומר מארן. נראה היה שגם להם רווח באותה מידה. אז פרש מר ריינו “בצעדים קלים” לקרוא את המסמך באזני נשיא הרפובליקה. הוא האמין כי בהיותו חמוּש בערוּבּה הכבירה הזאת יוכל לשכנע את הקבינט לתמוך בו בהחלטה לסגת לאפריקה ולאסור מלחמה. המברק שלי, המורה לשגריר לעכב את מסירת שתי האיגרות הנוקשות, ועל כל פנים לדחות כל פעולה, הגיע מיד לאחר שיצא ראש־הממשלה. לפיכך נשלח אחריו שליח להגיד כי שתי האיגרות הקודמות צריכות להיחשב “בטלות ומבוטלות”. “מושהות” יכלה להיות מלה טובה יותר. הקבינט המלחמתי לא שינה את עמדתו בשום בחינה. אולם סבורים היינו כי מוטב יהיה לתת ל“הצהרת האיחוד” את מלוא סיכוייה בתנאים הנוחים ביותר. אם תחזק הצהרה זו את רוחו של הקבינט הצרפתי, הרי יהיה הדבר הקטן פועל־יוצא מן הגדול, והרחקת הצי מתחום שליטתם של הגרמנים תבוא באורח אוטומטי. אם הצעתנו לא תשא חן, תתחדשנה זכויותינו ודרישותינו במלוא תקפן. לא יכולנו לדעת מה מתרחש בתוך ממשלת צרפת, גם לא יכולנו לדעת כי זאת הפעם האחרונה שנוכל עוד לשאת ולתת עם מר ריינו.

במשך היום הזה שוחחתי אתו בטלפון והצעתי שאבוא מיד להיפגש אתו. נוכח אי־הודאוּת ביחס למתרחש או לעומד להתרחש בבורדו, רצו עמיתי בקבינט המלחמתי שאפליג בסיירת, וכך נקבע מיפגש למחרת היום מול חוף ברטאן. מן הדין היה שאטוּס. אבל בין כך ובין כך הייתי מאחר את המועד.

ההודעה הבאה נשלחה ממשרד־החוץ:

אל סיר ר. קמבּל, בורדו 16 ביוני, 6.45 אחה"צ

ראש־הממשלה, בלוית הלורד־שומר־החותם, מזכיר־המדינה לעניני־תעופה, שלושת ראשי־המטות ועוד אחדים, יגיעו לקוֹנקארנו בשתים־עשרה בצהרים, ביום מחר, ה־17 בחודש, בסיירת לפגישה עם מר ריינו. הנ"ל נמסר לגנרל דה־גול, והוא הביע את הדעה כי הזמן והמיפגש יהיו נוחים. אנו מציעים שהפגישה תיערך על הסיפון ובכך תסב פחות תשומת־לב. א. ה. מ. בּרקלי קיבלה הודעה שעליה לעמוד לרשות מר ריינו ובני־

לויתו אם יבקשו זאת.

ועוד משר־החוץ בטלפון ב־8 אחה"צ, ב־16 ביוני:

בזה ההסבר לכך שנתבקשת לדחות כל פעולה בקשר לשני מברקי האחרונים.

לאחר התיעצות עם הגנרל דה־גול החליט ראש־הממשלה להיפּגש עם מר ריינו מחר בברטאן על־מנת לעשות עוד נסיון להניא את ממשלת צרפת מלבקש שביתת־נשק. לצורך זה, על פי עצתו של הגנרל דה־גול, יציע למר ריינו לפרסם מיד יחד אתו הצהרה המודיעה על הקמתו המיידית של איחוד אנגלו־צרפתי הדוק ביותר בכל השטחים על־מנת להמשיך במלחמה. נוסח טיוטת ההצהרה כפי שאוּשרה על ידי ממשלת ה. מ. כלול

במברקי הבא מיד אחרי זה. עליך לקרוא מיד את הנוסח הזה לפני מר ריינו. הקווים הכלליים של ההצהרה המוצעת הזאת נמסרו כבר בטלפון על ידי הגנרל דה־גול למר ריינו, אשר השיב כי הצהרה כזאת מצד שתי הממשלות תכריע בהחלטתה של ממשלת צרפת. הגנרל חוזר הלילה ומביא אתו העתק.

הקבינט המלחמתי שלנו ישב בישיבה עד שעה שש ב־16 בחודש, ואחרי כן יצאתי לשליחותי. לקחתי אתי את מנהיגי מפלגות הלייבור והליבראלים, את שלושת ראשי־המטות וכמה קצינים ופקידים חשובים. רכבת מיוחדת היתה ממתינה בתחנת ווֹטרלוּ. יכולנו להגיע לסאותמטון בשעתים, וכעבור לילה שבּו נשוט במהירות של שלושים קשר בסיירת נגיע למיפגש לעת הצהרים ב־17 בחודש. התישבנו ברכבת. רעיתי באה להיפרד ממני. משום־מה התמהמהה הרכבת. נראה היה כי חלה איזו תקלה. עוד מעט ומזכירי הפרטי הגיע מדאונינג־סטריט נטול־נשימה ובידו התשדורת הבאה מאת קמבּל בבורדו:

החל המשבר הממשלתי… מקווה שתהיינה לי חדשות עד חצות. בינתים הפגישה שנקבעה למחר בלתי־אפשרית.

או אז חזרתי בלב כבד לדאונינג־סטריט.

*

המערכה האחרונה בקבינט של ריינו כך היתה.

התקוות שייסד מר ריינו על הצהרת האיחוד נמוגו חיש. לעתים רחוקות זכתה הצעה כה נדיבה לקבלת־פנים עוינת כל כך. ראש־הממשלה קרא את המסמך פעמיים לפני מועצת המיניסטרים. הוא המליץ עליו בכל לשון של המלצה, והוסיף כי קבע פגישה אתי למחרת היום לשם דיון בפרטים. אבל המיניסטרים הנסערים, מהם אנשי־שם ומהם בני־בלי־שם, המפולגים ביניהם ונתונים תחת פטישה הנורא של מפּלה, היו המומים. נמסר לנו כי אחדים שמעו את ההצהרה לפני כן על ידי ציתוּת לטלפונים. אלה היו התבוּסנים. הרוב לא היו מוכנים כלל לדון בנושאים מרחיקי־לכת כל כך. הדעה המכרעת בממשלה היתה כי יש לדחות את התכנית כולה. פתיעה וחשד שׂררו בלב הרוב, ואף הידידותיים ועזי־ההחלטה ביותר היו נבוכים. הממשלה נתכנסה בציפּיה לקבל את התשובה לבקשה הצרפתית, שעליה הסכימו כל חבריה, שתפטור בריטניה את צרפת מהתחייבויותיה מן ה־28 במרס, על־מנת שיוכלו הצרפתים לשאול את הגרמנים מה יהיו התנאים שלהם לשביתת־נשק. אפשר, אפילו מסתבר, שאילו הובאה לפניהם תשובתנו הרשמית, כי אז היו הרוב מסכימים לתנאי הראשון שלנו בדבר שיגוּר הצי הצרפתי לבריטניה, ולפחות היו מעלים איזו הצעה מתאימה אחרת ומקבלים בכך יד חפשית לפתיחת משא־ומתן עם האויב, בעודם שומרים לעצמם את הברירה הסופית של פרישה לאפריקה, אם יהיו התנאים הגרמניים מחמירים מדי. אבל עתה ניתנה כאן דוגמה קלאסית של אנדרלמוסיה הבאה עקב פקודות סותרות.

פּוֹל ריינו לא יכול כלל להתגבר על הרושם השלילי שיצרה ההצעה לאיחוד אנגלו־צרפתי. הקבוצה התבוסנית. בראשוּת המרשל פטן, סירבה אפילו לעיין בה. הושמעו האשמות נזעמות. זאת היא “תכנית של הרגע האחרון”, “הפתעה”, “מזימה לשעבד את צרפת, או לגזול את מושבותיה”. הם אמרו כי ההצעה מורידה את צרפת למעמד של דומיניון. אחרים התלוננו כי אין מציעים לצרפתים אפילו שויון במעמד. כי הצרפתים יקבלו רק את האזרחוּת של הקיסרות הבריטית ולא את זו של בריטניה הגדולה. ואילו הבריטים יהיו אזרחיה של צרפת. הכתוּב סותר סברה זו.

ועל כך נוספו נימוקים אחרים. וייגאן שיכנע את פטן בלי קושי רב שאנגליה אבוּדה. אישים צבאיים צרפתים רמי־מעלה – אולי וייגאן עצמו – חיוו את דעתם: “בתוך שלושה שבועות יימלק צוארה של אנגליה כצואר אפרוח”. איחוד עם בריטניה הגדולה היה, לדברי פטן, “ליכוד עם פגר”. איבּרנגארה, שהיה אמיץ־רוח כל כך במלחמה שעברה, קרא: “מוטב להיות מושבה נאצית. לפחות יודעים אנו מה פירוש הדבר”. הסנאטור רייבל. ידיד אישי של הגנרל וייגאן. הכריז כי תכנית זו פירושה חורבן גמור לצרפת, ועל כל פנים פירושה כפיפוּת מוחלטת לאנגליה. לשווא טרח ריינו לענות: “אני מעדיף לשתף פעולה עם בעלי־בריתי מאשר עם אויבי”. ומאנדל: “האם מוטב לכם להיות מחוז גרמני מאשר דומיניון בריטי?” הכל היה לשווא.

הוברר לנו כי הודעתו של ריינו על הצעתנו לא הועמדה כלל להצבעה במועצת המיניסטרים. היא נפלה מעצמה. זאת היתה מכה אישית וניצחת לראש־הממשלה הנאבק. אשר ציינה את קץ השפעתו ושליטתו על מועצת המיניסטרים. כל הויכוחים הנוספים סבבו על שביתת־נשק ועל בירור התנאים שיהיו הגרמנים מוכנים לתת, ובזאת היה מר שוֹטאן קר ברוחו ואיתן במגמתו. שני המברקים שלנו על דבר הצי לא הוּגשו לממשלה כלל. התביעה כי יפליג לנמלים בריטיים כתנאי־קודם לשיחות עם הגרמנים לא נדונה כלל על ידי הקבינט של ריינו. שהיה שרוי עתה בהתפוררות גמורה. בשעה שמונה בערך שלח ריינו, שתש כוחו כליל מחמת המתח הגופני והנפשי שּבו היה נתון ימים כה רבים, את התפטרותו לנשיא. ויעץ לו לשלוח לקרוא למרשל פטן. פעולה זו צריכה להיחשב בהוּלה. דומה כי עדיין השתעשע בתקוה שיוכל לקיים את פגישתו אתי ביום המחרת, והוא דיבּר על כך עם הגנרל ספּירס. “מחר תהיה ממשלה אחרת, ואתה לא תיצג עוד שום איש”. אמר ספּירס.

לדברי קמבּל (שנשלחו טלפונית ב־16 ביוני):

מר ריינו, שאיגרתו הנהדרה של ראש־הממשלה עודדה אותו כל כך אחר־הצהרים, אמר לנו אחרי כן כי שוב אינו יכול להתמודד עם הכוחות המצדדים בבירור התנאים לשביתת־נשק. הוא קרא את האיגרת פעמיים לפני מועצת המיניסטרים והסביר את חשיבותה ואת התקוה המתגלמת בה לגבי העתיד. ללא הועיל היה הדבר.

שקדנו עליו חצי שעה, ועודדנוהו לנסות להיפּטר מן ההשפעות הרעות בין עמיתיו. לאחר שנפגשנו רגע עם מר מאנדל באנו אחר כך בפעם השניה היום אל נשיא הסנאט, מר ז’אנני, אשר השקפותיו (בדומה לאלו של נשיא הפרלמנט) הן הגיוניות, בתקוה שיוכל להשפיע על נשיא הרפובליקה שיעמוד על כך שמר ריינו ירכיב ממשלה חדשה.

ביקשנוהו שיבהיר לנשיא בתכלית הבהירות כי ההצעה הכלולה באיגרתו של ראש־הממשלה לא תוּצע לממשלה שתפתח במשא־ומתן עם האויב.

כשעה אחרי כן הודיע לנו מר ריינו כי הוּכה והגיש את התפטרותו. הצירוף של המרשל פטן והגנרל וייגאן (החיים בעולם אחר ומציירים לעצמם שיוכלו לשבת סביב שולחן ירוק ולדון בתנאי שביתת־נשק לפי הנוסח הישן) נמצא חזק מכפי כוחם של מיניסטרים חלשים, שאותם הבהילו בצל־הרפאים של מהפכה.

*

ב־16 ביוני אחר־הצהרים ביקרוני מר מוֹנה והגנרל דה־גול בחדר הקבינט. הגנרל, בתוקף סמכותו כסגן מיניסטר ההגנה הלאומית, עתה־זה פּקד על האניה הצרפתית פּאסטר, שהיתה מובילה נשק מאמריקה לבורדו, להמשיך תחת זאת בדרכה אל נמל בריטי. מוֹנה שקד מאד על תכנית להעביר את כל ההזמנות הצרפתיות לתחמושת מאמריקה לבריטניה, באם תעשה צרפת שלום נפרד. כפי הנראה ציפה לכך, וביקש להציל הרבה ככל האפשר מתוך מה שהיה בעיניו חורבנו של עולם. כל עמדתו מבחינה זאת היתה לעזר רב ביותר. אחר נגע בשאלה של שיגור כל מטוסי־הקרב הנותרים לנו לשם השתתפות בקרב הסופי בצרפת, שכבר תם כמובן. אמרתי לו כי אין שום אפשרות לעשות זאת. אפילו בשלב זה השתמש בנימוקים הרגילים – “הקרב המכריע”, “עכשיו או לעולם לא”, “אם צרפת נופלת, הכל נופל”, וכן הלאה. אבל בשטח זה לא יכולתי לרצותו במאומה. אז קמו שני אורחי הצרפתים ופנו אל הדלת, מוֹנה בראש. כשהגיעו אליה נסוב דה־גול, שעד אז כמעט לא הוציא מלה מפיו, ובפסעו שתים־שלוש פסיעות לקראתי אמר באנגלית: “אני סבור שאתה צודק בהחלט”. נדמה היה לי כי תחת מסוה של קור־רוח ומתינות יש בו כושר מופלא לחוש כאב. במגעי עם האיש הזה שווה־הנפש והגבוה מאד נשתמר בי הרושם: “הנה זה שוֹמרה של צרפת”. הוא חזר אותו יום אחר־הצהרים במטוס בריטי, שהעמדתי לרשותו, לבורדו. אך לא לאורך ימים.

*

המרשל פטן הקים מיד ממשלה צרפתית שעיקר מטרתה לבקש שביתת־נשק מיידית מגרמניה. בשעה מאוחרת במוצאי ה־16 ביוני כבר היתה הקבוצה התבוסנית שהוא עמד בראשה מגובּשת ומלוכדת כדי כך שהתהליך לא ארך הרבה. מר שוֹטאן (“לבקש תנאים אין פירושו לקבלם דווקה”) היה סגן־ראש־הממשלה. הגנרל וייגאן, שלפי השקפתו תם הכל ונשלם, היה מיניסטר ההגנה הלאומית. האדמירל דרלאן היה מיניסטר הצי, ומר בוֹדוּאֶן שר־החוץ.

התקלה היחידה נתעוררה כפי הנראה ביחס למר לאוואל. מחשבתו הראשונה של המרשל היתה להציע לו את משרת מיניסטר המשפטים. לאוואל דחה זאת בשאט־נפש. הוא דרש את מיניסטריון־החוץ, עמדה אשר רק ממנה ראה אפשרות לעצמו לבצע את תכניתו להיפּוּך קשרי הברית של צרפת, לחיסולה של אנגליה, ולהצטרפות כשוּתף ממדרגה שניה לאירופה הנאצית החדשה. המרשל פטן נכנע מיד לרוחה הנסערת של אישיות חזקה זו. מר בּוֹדוּאֶן, שאם גם כבר נטל לידיו את משרד־החוץ ידע כי אין הוא כשר כלל לעמוד בראשו, היה מוכן בהחלט לוותר עליו. אבל כשאמר זאת למר שארל־רוּ, תת־המזכיר הקבוע למיניסטריון־החוץ, בערה חמתו של הלז. הוא גייס את תמיכתו של וייגאן. כאשר נכנס וייגאן לחדר ופנה בדברים אל המרשל המהולל, התרתח לאוואל כדי כך ששני המנהיגים הצבאיים נרתעו מפניו. הגנרל נס והמרשל נכנע. אולם הפּקיד הקבוע עמד איתן. הוא סירב בפירוש לשמש תחת לאוואל. נוכח עמדה זו שוב היסס המרשל ולאחר מריבה סוערת יצא לאוואל בחרי־אף.

זה היה רגע הרה־גורל. כשנעשה לאוואל לבסוף, כעבור ארבעה חדשים, ב־28 באוקטובר, שר־החוץ, היתה כבר הכרה חדשה בערכים צבאיים. ההתנגדות הבריטית לגרמניה כבר היתה אז בחזקת גורם. נראה היה כי אין להוציא את האי לגמרי מכלל חשבון. מכל־מקום, צוארו לא “נמלק כצואר אפרוח בתוך שלושה שבועות”. זאת היתה עובדה חדשה; ועובדה אשר כל האומה הצרפתית עלצה בה.

*

המברק מיום ה־16 בחודש התנה את הסכמתנו לחקירה ודרישה ביחס לשביתת־נשק בהפלגתו של הצי הצרפתי לנמלים בריטיים. התנאי כבר הועמד רשמית למרשל פטן. הקבינט המלחמתי אישר, לפי הצעתי, איגרת נוספת המדגישה את הנקודה הזאת. אבל מדברים היינו לחלל הריק.

ב־17 בחודש שלחתי גם איגרת אישית אל המרשל פטן והגנרל וייגאן, שהעתקים ממנה היה השגריר שלנו צריך להמציא לנשיא צרפת ולאדמירל דרלאן:

רצוני לחזור לפניכם על הכרתי העמוקה כי המרשל פטן המהולל והגנרל וייגאן המפורסם, חברינו בשתי מלחמות גדולות נגד הגרמנים, לא יפגעו בבעלת־בריתם על ידי מסירת הצי הצרפתי המעולה לידי האויב. במעשה כזה יגאלו את שמותיהם למשך אלף שנות היסטוריה. אולם תוצאה זאת יכולה לבוא על־נקלה מתוך בזבוז מספר השעות היקרות האלו שבהן אפשר להשיט את הצי למקום־מבטחים בנמלים בריטיים או אמריקאיים, כשהוא נושא עמו את תקות עתידה וכבודה של צרפת.

כדי שלא תהיינה הקריאות האלו חסרות חיזוק אישי במקום, שלחנו את הלורד־הראשון־של־הימיה, שסבור היה כי הוא נמצא במגע אישי ומקצועי קרוב עם האדמירל דרלאן, את הלורד־הראשון־של־האדמירליות, מר א. ו. אלכסנדר, ואת הלורד לוֹיד, מיניסטר־המושבות, הידוע זה מכבר כידיד לצרפת. כל השלושה האלה יגעו ליצור כל מגע שיכלו עם המיניסטרים החדשים משך ה־19 בחודש. הם קיבלו הבטחות חגיגיות כי לעולם לא יורשה הצי ליפּול בידי הגרמנים. אך שום אניות־מלחמה צרפתיות נוספות לא הפליגו אל מהלאה להישג־ידו של הכוח הגרמני, הקרב והולך במהירות.

*

על פי משאלתו של הקבינט שידרתי ב־17 ביוני בערב את הדברים הבאים:

הידיעות מצרפת הן רעות מאד, ולבי דווי על העם הצרפתי האמיץ שבא עליו האסון הנורא הזה. שום דבר לא ישנה את הרגשותינו כלפיו ואת אמונתנו כי גאוֹנה של צרפת שוב יקום. מה שקרה בצרפת אינו משנה במאומה את מעשינו ואת מטרתנו. נעשינו עכשיו הלוחמים החמושים היחידים בהגנת הענין העולמי. נעשה כמיטב יכלתנו על־מנת שנהיה ראויים לכבוד הנעלה הזה. נגן על מולדת האי שלנו, ועם הקיסרות הבריטית נוסיף להילחם בלתי־מנוצחים עד אם תוּסר מאֵרתו של היטלר מן האנושות. בטוחים אנו כי לבסוף יעלה הכל לטובה.

*

בבוקר ה־17 בחודש סחתי לעמיתי בקבינט על שיחה טלפונית שהיתה לי בשעות הלילה עם הגנרל ספּירס, שאמר כי אינו סבור שיוכל להועיל עוד במשהו במסגרת התנאים החדשים בבורדו. בדאגת־מה דיבר על בטחונו של הגנרל דה־גול. כפי הנראה הזהירו את ספּירס כי נוכח התפתחות הדברים אולי כדאי יהיה לדה־גול לעזוב את צרפת. הסכמתי ברצון שתוכן תכנית נאה לצורך זה. הנה כי כן הלך דה־גול בעצם הבוקר ההוא – ה־17 בחודש – אל משרדו בבורדו. קבע מספר פגישות לשעות אחר־הצהרים, לשם חיפוי, ואחרי כן נסע לשדה־התעופה עם ספּירס ידידו על־מנת ללוותו למטוס. הם לחצו ידים ונפרדו לשלום, וכשהחל המטוס לנוע נכנס דה־גול פנימה והגיף את הדלת. המטוס המריא למרום, בעוד השוטרים והפקידים הצרפתים פוערים פיהם. במטוס הקטן הזה נשא אתו דה־גול את כבודה של צרפת.

בו־בערב שידר את שידורו הראוי־להיזכר אל העם הצרפתי. כדאי לצטט כאן פיסקה אחת:

צרפת איננה בודדה. יש לה קיסרות רחבת־ידים מאחריה. היא יכולה להתאחד עם הקיסרות הבריטית, השולטת בימים והממשיכה במאבק. יכולה היא לנצל מלוא המידה, כמו שעושה אנגליה, את המשאבּים התעשיתיים העצומים של ארצות־הברית.

צרפתים אחרים שביקשו להמשיך במלחמה לא שיחק להם מזלם כל כך. כשהורכבה ממשלת פטן עדיין לא ירדה מסדר־היום התכנית ללכת לאפריקה ולהקים מרכז־כוח מחוץ לשליטתה של גרמניה. היא נדונה בישיבת הקבינט של פטן ב־18 בחודש. אותו ערב נפגשו הנשיא לבּרן, פטן, ונשיאי הסנאט והפרלמנט. דומה כי היתה הסכמה כללית לשלוח לפחות גוף מיצג לצפון־אפריקה. אפילו המרשל לא היה עוין להצעה. הוא עצמו התכוון להישאר, אך לא ראה כל מניעה לכך שילך שוֹטאן, סגן־ראש־הממשלה, ויפעל בשמו. כשנפוצו השמועות על יציאה קרובה לבוא בבורדו הנרגשת, נקט וייגאן עמדה עוינת. סבור היה כי צעד כזה יהרוס את השיחות ה“מכובדות” על שביתת־נשק, שכבר החלו דרך מדריד, ביזמה צרפתית, ב־17 ביוני. לאוואל נחרד עד מאד. הוא חשש כי הקמת ממשל התנגדות יעיל מחוץ לצרפת תסכל את המדיניות שעליה נמנה וגמר. וייגאן ולאוואל החלו לדבר על לבם של הצירים והסנאטורים שנקהלו חבורות־חבורות בבורדו.

דרלאן, כמיניסטר הצי, נקט השקפה אחרת. ברגע זה סבור היה כי אם ישלח באניה את כל ראשי המבקרים את התנהגותו יהיה בכך משום פתרון נוח ביותר להרבה קשיים. כיון שיהיו באניה, יהיו כל המפליגים נתונים לחסדו, ולממשלה תהיה שהות די והותר להחליט מה לעשות. באישורו של הקבינט החדש הציע לכל האנשים המדיניים בעלי־ההשפעה המבקשים ללכת לאפריקה הפלגה בסיירת־העזר החמוּשה מאסיליה. האניה היתה צריכה להפליג משפך הז’ירוֹנד ב־20 בחודש. אולם רבים מאלה שאמרו ללכת לאפריקה, ובכללם ז’אנני והריו, חשדו במלכודת, והעדיפו לנסוע ביבשה דרך ספרד. בסופו של דבר כללה החבורה, מחוץ לפליטים, עשרים־וארבעה צירי־פרלמנט וסנאטור אחד, ובהם מאנדל, קמפּינקי ודאלאדיה, שכולם דרשו בכל תוקף את המעבר לאפריקה. ב־21 בחודש אחר־הצהרים הפליגה מאסיליה. ב־23 בחודש הודיע הראדיו של האניה כי ממשלת פטן קיבלה את שביתת־הנשק עם גרמניה וחתמה עליה. קמפינקי ניסה מיד לשדל את הקברניט לכוון את נתיבו לאנגליה, אבל קצין זה בלי ספק קיבל הוראות והשיב למי שהיה אדוניו הפוליטי לפני יומים בסירוב חותך. שעות של חרדה עברו על חבורת הפטריוטים האומללה, עד שב־24 ביוני בערב עגנה מאסיליה בקזבּלנקה.

מאנדל פעל עתה מתוך רוח ההחלטה הרגילה שלו. יחד עם דאלאדיה ניסח הצהרה המכוננת בצפון־אפריקה ממשלת־התנגדות שהוא עצמו עומד בראשה. הוא ירד לחוף, ולאחר שביקר אצל הקונסול הבריטי השתכן במלון אכּסלסיוֹר. אחרי כן ניסה לשלוח את הצהרתו באמצעות סוכנות־הידיעות האוואס. כשקרא הגנרל נוֹגז את נוסח ההצהרה, נתמלא חששות. הוא עיכב את המברק, והוא שוּגר לא לעולם כי אם לדרלאן ופטן. לעת הזאת גמרו הללו אומר שלא לסבול שום ממשלה אלטרנטיבית ויריבה־בכוח מחוץ לתחום שליטתה של גרמניה. מאנדל נאסר בבית־המלון שלו והובא לפני בית־הדין המקומי, אבל שופט־השלום, שאחרי כן פוּטר על ידי וישי, הכריז כי אין מקום לכל תביעה נגדו ושלח אותו לחפשי. אולם על פי פקודות המושל־הכללי נוֹגז נאסר מאנדל שוב והוחזר אל האניה מאסיליה, שמעתה והלאה נעצרה בנמל תחת פיקוח חמור ולנוסעיה לא היה שום קשר אל החוף.

מבלי דעת כמובן אף אחת מן העובדות המסופּרות כאן, כבר חששתי לגורלם של הצרפתים המבקשים להמשיך במלחמה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

נראה כי חשוב ביותר להקים עכשיו, בטרם תיסגר המלכודת, ארגון שיאפשר לקצינים וחיילים צרפתים, וכן לטכנאים חשובים, השואפים להילחם, להגיע לנמלים שונים. יש להקים מעין “רכבת־מחתרת” כמו בימי העבדוּת משכבר ולכוֹנן ארגון “סקארלט פּימפּרנל”. אין לי שום ספק כי יהיה זרם מתמיד של אנשים נחושי־החלטה, וזקוקים אנו לכל מה שנוכל להשיג לשם הגנה על המושבות הצרפתיות. האדמירליות וחיל־האוויר צריכים לשתף פעולה. הגנרל דה־גול והועד שלו יהיו, כמובן, הרשות המבצעת.

בישיבת הקבינט המלחמתי בשעה מאוחרת במוצאי ה־25 ביוני שמענו בתוך שאר דברים כי אניה שעל סיפונה מספר גדול של מדינאים צרפתים חשובים עברה את ראבּאט. החלטנו לקבוע מגע אתם מיד. מר דאף קוּפּר, מיניסטר־המודיעין, בלוית הלורד גורט, יצאו עם שחר לראבּאט במטוס ימי “סאנדרלנד”. הם מצאו את העיר שרוּיה באבל. דגלים היו מוּרדים לחצי התורן, פעמוני כנסיות צילצלו, ותפילה כבדת־ראש נערכה בקתדרלה לבכּוֹת את מפלתה של צרפת. כל נסיונותיהם לבוא במגע עם מאנדל הושׂמו לאל. סגן־המושל, אדם בשם מוריס, הכריז לא רק בטלפון כי אם גם בשיחה אישית, שנתקיימה לדרישתו של דאף קופר, כי אין לו ברירה אלא לציית לפקודותיהם של הממונים עליו. “אם יצווה עלי הגנרל נוֹגז להתאבד ביריה, אציית בשמחה. לרוע־המזל הרי הפקודות שנתן לי הן אכזריות יותר”. אכן, המיניסטרים והצירים־לשעבר של צרפת צפויים היו ליחס שנוהגים עם אסירים שברחו. לא נותר למשלחתנו אלא לחזור כלעומת שבאה. כעבור ימים מספר (ב־1 ביולי) נתתי לאדמירליות הוראות לנסות לתפוס את מאסיליה ולהציל את הנמצאים על סיפונה. אולם אי־אפשר היה לעבד שום תכנית, וקרוב לשלושה שבועות היתה זו עוגנת בצל סוללות־התותחים של קזבלנקה, עד שהוחזרה כל החבורה לצרפת וממשלת ווישי נהגה בהם ככל שראתה לנוח לה ולטוב בעיני אדוניה הגרמנים.

מאנדל החל במעצרו הממושך והכאוב שהסתיים ברציחתו על פי פקודת הגרמנים בסוף 1944. כך אבדה התקוה להקים ממשלה צרפתית מיצגת וחזקה, אם באפריקה ואם בלונדון.

*

הנסיון לצייר בדמיון מה היה קורה אילו לא כך היה מעשה כי אם כך, תכופות קשה לעמוד בפניו ולפעמים הוא מאַלף, אף כי אין בו מועיל. צורת נפילתה של צרפת הוכרעה ב־16 ביוני על פי תריסר אפשרויות, אשר כשיעור חוט־השׂערה ביניהן. אילו החזיק פול ריינו מעמד לאחר ה־16 בחודש כי אז נפגשתי אתו למחרת היום בצהרים, ועמי המשלחת החזקה ביותר שעזבה אי־פעם את חופינו, ואני מצויד בסמכויות־ביצוע בשמה של האומה הבריטית. בודאי היינו מעמידים את פטן, וייגאן, שוטאן והיתר בפני הצעתנו הבוטה: “אין פיטור מן ההתחייבות של ה־28 במרס אלא אם כן יפליג הצי הצרפתי לנמלים בריטיים. מצד שני אנחנו מציעים איחוד אנגלו־צרפתי בל־יוּפר. לכו לאפריקה ונילחם יחדיו עד הסוף”. בודאי היינו מסתייעים בנשיא הרפובליקה, בנשיאי שני בתי הפרלמנט הצרפתי ובכל אותה חבורת אנשים עזי־החלטה שנתקבצה מאחרי ריינו, מאנדל ודה־גול. נראה לי כי מסתבר הדבר שהיינו מרוממים את רוחם של התבוסנים מסביב לשולחן ומשכנעים אותם, או שהיינו משאירים אותם במיעוט ואפילו במאסר.

אך הבה נמשיך עוד בניחוש המצודד הזה. ממשלת צרפת היתה עוקרת לצפון־אפריקה. מדינת־העל, שבפועל היתה ודאי נעשית מין ועד־פועל אנגלו־צרפתי, היתה עומדת בפני היטלר. מנמליהם היו ציי בריטניה וצרפת שולטים שליטה גמורה בים התיכון, וחיילות ואספקה היו עוברים בו בלי מעצור. החלק המועט מחיל־האוויר הבריטי שאפשר היה להפרישו מהגנת בריטניה, ושארית חיל־האוויר הצרפתי, נזונים מן הייצור האמריקאי ובסיסיהם בשדות־התעופה של צפון אפריקה הצרפתית, עד־מהרה היו נעשים גורם תוקפני בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. מלטה, תחת שתהיה זמן רב כל כך נטל של דאגה וסכנה, היתה תופסת מיד את מקומה כבסיס־הצי הפעיל ביותר שלנו. מאפריקה אפשר היה להתקיף את איטליה בהפצצות כבדות בקלוּת הרבה יותר מאשר מאנגליה. קווי התחבורה שלה עם הצבאות האיטלקיים בלוב וטריפולי היו מנותקים ניתוק של ממש. מבלי השתמש במטוסי־קרב למעלה מן המספר שהפעלנו למעשה בהגנה על מצרים, ומבלי לשלוח לזירת הים התיכון יותר חיילים מששלחנו למעשה, או מאלה שהיו מוכנים עמנו למשלוח, אפשר מאד שהיינו מעתיקים את המלחמה, בעזרת שרידי הצבא הצרפתי, ממזרח הים התיכון אל מרכזו, ומשך שנת 1941 אולי היינו מטהרים את כל החוף של צפון־אפריקה מכוחות איטלקיים.

צרפת לא היתה חדלה מהיות אחת בעלות־הברית הלוחמות העיקריות והיה נחסך ממנה הקרע הנורא שפילג את בניה, ועודנו מפלגם. המולדת הצרפתית ודאי היתה נושאת בעול השלטון הגרמני, אבל דבר זה הרי קרה ממילא לאחר הנחיתה האנגלו־אמריקאית בנובמבר 1942.

פעולת הבריטים באוראן. 4 ביולי 1940

בעמדת־תותחים בחוף הצפוני־מזרחי

עתה שנגוֹלה לפנינו פרשת המעשה כולה אין איש יכול לפקפק בכך ששביתת־הנשק לא חסכה שום מכאוב מצרפת.

ענין מפוקפק עוד יותר הוא לנחש מה היה היטלר עושה. האם היה מבקיע לו דרך בספרד, בהסכמת הספרדים או בלעדיה, ולאחר שהיה מסתער על גיברלטר ולאחר שאולי יהיה כובשה, כלום היה פולש לטנג’יר ומארוקו? זה היה אזור שבו ענין עמוק לארצות־הברית והוא תפס תמיד מקום בולט במחשבותיו של הנשיא רוזוולט. איך היה היטלר יכול לבצע התקפה רבה זאת דרך ספרד על אפריקה ועם זאת לאסור את הקרב על בריטניה? מוכרח היה לבחור. אילו בחר באפריקה, כולל את השליטה בים ואת הבסיסים הצרפתים, יכולנו אנחנו להעביר למארוקו ולאלז’יר צבא וכוחות אוויר במהירות גדולה יותר ממנו, ובעצמה גדולה יותר. בסתיו ובחורף של 1940 ודאי היינו שמחים לקראת מערכה עזה בצפון־מערב אפריקה הצרפתית הידידותית או ממנה.

אגב סקירת התמונה כולה באור שלאחר־מעשה, אין זה מתקבל על הדעת כי החלטתו העיקרית של היטלר והמאורעות העיקריים שבמלחמה, לאמור, הקרב על בריטניה וההסתערות הגרמנית מזרחה, היו משתנים עקב עקירתה של ממשלת צרפת לצפון־אפריקה. אחרי נפילת פאריז, כשרקד היטלר את מחול השמחה שלו, טיפל כמובן בתכניות גדולות מאד. כיון שהוכרעה צרפת ארצה, שומה עליו, אם יוכל, לכבוש את בריטניה הגדולה או להשמידה. הברירה היחידה שכנגד זאת היתה רוסיה. מיבצע גדול דרך ספרד לתוך צפון־מערב אפריקה היה מעמיד בסימן־שאלה את שתי ההרפתקאות הכבירות האלו, ולפחות היה מונע את התקפתו על הבּלקנים. אין לי שום ספק כי טוב היה יותר לכל בעלי־הברית אילו הלכה ממשלת צרפת לצפון־אפריקה, וכי כך היה הדבר בין אם יבוא היטלר אחריה ואחרינו שמה בין אם לא יבוא.

יום אחד כשהייתי מחלים במאראקש בינואר 1944 בא הגנרל ז’ורז' לארוחת־צהרים. אגב שיחה מענין לענין העליתי את הסברה שאולי העובדה שממשלת צרפת לא הלכה לאפריקה ביוני 1940 סופה שעלתה לטובה. במשפטו של פטן באוגוסט 1945 ראה הגנרל לנכון לספר זאת בדברי עדוּתו. אינני מתרעם, אבל ההשערה שהשמעתי באותה הזדמנות אינה מבטאת את דעתי השקולה לא בעת המלחמה ולא עכשיו.

פרק אחד־עשר: האדמירד דרלאן והצי הצרפתי – אוראן

התיכּנע בריטניה? – נאומי מיום 13 ביוני – הדומיניונים אוזרים עוז – ידידות של־קיים עם העם הצרפתי – “שעתם הנאה ביותר” – מלים ומעשים – תשובה ללורד לותיאן, 22 ביוני – מברק אל מר מקנזי קינג, 24 ביוני – מברק מיום 27 ביוני אל הגנרל סמאטס – אל הלורד לותיאן, 28 ביוני – ההזדמנות של האדמירל דרלאן – שגעונו – בחירתו הפאטאלית – טעמים מוצקים לבטחונם של הקבינט המלחמתי וראשי־המטות – הצי הצרפתי – סעיף 8 בחוזה שביתת־הנשק – החלטה עגומה – “מיבצע איל נוגח”, יום־האפס. 3 ביולי – חלוקת הצי הצרפתי בסוף יוני – פורטסמות ופלימות – צרת־־נפשם של האדמירלים הבריטיים בגיברלטר – אין להזיז את הקבינט המלחמתי מעמדתו – התנאים שהעמדנו לצרפתים – הטרגדיה של אוראן – אלכסנדריה, דאקאר ומרטיניק – הדו"ח שלי לפרלמנט, 4 ביולי – אזהרה לכל המיניסטרים והפקידים הבריטיים – הסכמה סוערת של בית־הנבחרים – רושם חיסולו של הצי הצרפתי בעולם – ממשלת הוד־מלכותו לא תירתע מכל – גאונה של צרפת – נספח לפרק: מכתבו האחרון של האדמירל דרלאן אלי

אחרי נפילת צרפת היתה השאלה שצצה במוחות כל ידידינו ואויבינו, “האם תיכנע גם בריטניה?” במידה שהודעות פומביות יש להן ערך בעיצומם של מאורעות, הרי בשם ממשלת הוד־מלכותו הכרזתי שוב ושוב על החלטתנו הנחרצה להמשיך במלחמה לבדנו. אחרי דונקרק השתמשתי ב־4 ביוני בביטוי, “אם יהיה צורך – משך שנים, אם יהיה צורך – לבדנו”. לא בלי כוונה הכנסתי את המשפט הזה, ולמחרת היום קיבל השגריר הצרפתי בלונדון הוראות לברר מה היתה כוונתי למעשה. הוּגד לו “בדיוק מה שנאמר”. יכולתי להזכיר לבית־הנבחרים מה שאמרתי כשנאמתי לפניו ב־18 ביוני, למחרת ההתמוטטות בבורדו. נתתי אז “אי־אלה רמזים לטעמים המעשיים המוצקים שעליהם אנו מבססים את החלטתנו הנחושה להמשיך במלחמה”. היה לאל־ידי להבטיח לפרלמנט כי היועצים המקצועיים שלנו משלושת השירותים הלוחמים לבם סמוך ובטוח כי יש תקוות נכוחות ומתקבלות־על־הדעת לנצחון סופי. אמרתי לבּית כי מכל ארבעת ראשי־הממשלות של הדומיניונים קיבלתי איגרות שבּהן הם סומכים את ידיהם על החלטתנו להוסיף ולהילחם ומכריזים על נכונותם לשתף עצמם בגורלנו. “בעריכת המאזן הנורא הזה, ואגב התבוננות בעין פקוחה אל הסכנות הצפויות לנו, רואה אני יסוד רב לדריכוּת ולהתאמצות, אבל אינני רואה שום יסוד לבהלה או פחד”. הוספתי:

משך ארבע השנים הראשונות למלחמה שעברה לא ידעו בעלי־הברית אלא אסון ואכזבה… שוב ושוב שאלנו את עצמנו “איך ננצח?” ואיש לא יכול אפילו לענות באיזו מידה של דיוק על השאלה הזאת, עד שלבסוף, ממש פתאום, ממש במפתיע, נפל אויבנו הנורא לפנינו, וכל כך היינו מסוחררי־נצחון עד שבאיולתנו זרינו אותו לרוח.

יהי־מה מהלך הדברים בצרפת או אצל הממשלה הצרפתית או אצל ממשלות צרפתיות אחרות, אנחנו באי הזה ובקיסרות הבריטית לעולם לא נחדל מהגות ידידות לעם הצרפתי… אם יהיה הנצחון הסופי גמול יגיעותינו, יהיו הצרפתים שותפים לפירות – אף גם תושב החירות לכל. אין אנו גורעים מאומה מדרישותינו הצודקות; אין אנו מוותרים אף על קוצו של יו"ד… צ’כים, פולנים, נורבגים, הולנדים, בלגים הצטרפו אלינו. ימי כל אלה ישובו כקדם.

תם הדבר שהגנרל וייגאן קרא לו בשם הקרב על צרפת. אני מניח שהקרב על בריטניה עומד להתחיל. בקרב הזה תלוי קיומה של הציביליזציה הנוצרית. בו תלויים חיינו אנו בבריטניה, ובו תלויה הרציפות הממושכה של מוסדותינו ושל הקיסרות שלנו. בקרוב מאד ודאי יפנה נגדנו האויב את כל חמתו ועצמתו. היטלר יודע שיהיה עליו לשבור אותנו באי הזה, שאם לא כן יפסיד במלחמה. אם נוכל לעמוד בפניו, תוכל אירופה כולה להיות חפשיה וחיי העולם יוכלו להתקדם אל רמות נרחבות ושקויות־שמש. אבל אם נכזיב, או אז ישקע העולם כולו, כולל ארצות־הברית, כולל כל מה שידענו ואהבנו, לתוך התהום של ימי־בינים חדשים, שאורותיו של מדע נשחת יעשוּם איומים יותר, ואולי ממושכים יותר. לפיכך הבה נאזור עוז למילוי תפקידינו, וניטיב להתנהג עד כדי כך שגם אם אלף שנה יתקיימו הקיסרות הבריטית וחבר־העמים שלה עדיין יאמרו הבריות, “זאת היתה שעתם הנאה ביותר”.

כל המלים האלו, שלעתים קרובות מצטטים אותן, נתקיימו בשעת הנצחון. אבל עתה לא היו אלא מלים. זרים, שאינם מבינים את מזגו של הגזע הבריטי בכל רחבי כדור־הארץ שעה שדמו נחמר בקרבו, עשויים היו להניח כי אין מלים אלו אלא העמדת־פנים של אומץ, הקדמה טובה למשא־ומתן על שלום. ברור היה ששוּמה על היטלר לסיים את המלחמה במערב. היה בכוחו להציע את התנאים המפתים ביותר. אנשים אשר, כמוני, למדו את הליכותיו, לא הוציאו מכלל חשבון את האפשרות שהוא ייאוֹת להניח את בריטניה ואת הקיסרות והצי שלה בשלמותם ולעשות שלום אשר יבטיח לו אותה יד חפשית במזרח שעליה דיבר אתי ריבּנטרופּ ב־1937, ואשר היתה משאת־נפשו העיקרית. עד כה לא הריעונו לו הרבה. לאמיתו של דבר אך הוספנו את מפלתנו אנו על נצחונו בצרפת. הייפּלא אפוא שבעלי־חשבונות ערמומיים בהרבה ארצות, שרוּבּם בורים בבעיות של פלישה ימית ואינם יודעים את טיבו של חיל־האוויר שלנו, ואשר עמדו תחת הרושם העז של עצמת גרמניה ואימתה, הייפּלא שלא נשתכנעו? לא כל ממשלה המוקמת על ידי דמוקרטיה או על ידי משטר־עריצות, ולא כל אומה, בהיותה יחידה לנפשה, ומופקרת לכאורה, היו מקבלות עליהן את זוועותיה של פלישה ובזות לסיכוי נאה של שלום שאפשר למצוא לו הרבה אמתלות מתקבלות־על־הדעת. במליצות לא היתה כל ערובה. ממשלה אחרת עשויה לקום. “מחרחרי־המלחמה ניתן להם לנסות ולא הצליחו”. אמריקה עמדה מנגד. איש לא היה חב שום דבר לרוסיה הסובייטית. מדוע לא תצטרף בריטניה למשקיפים אשר, ביאפאן ובארצות־הברית, בשוודיה ובספרד, יוכלו להתבונן מתוך התעניינות מסויגת, או אפילו מתוך עונג, במאבק של השמדת־גומלים בין הקיסרות הנאצית לקומוניסטית? דורות־יבואו יתקשו להאמין כי הברירות שהעליתי כאן את תמציתן לא נחשבו מעולם ראויות לתפוס מקום בסדר־יומו של הקבינט. ומעולם גם לא צוּינו במועצותינו הפרטיות ביותר. רק מעשים יכלו לעקור ספקות. המעשים היו עתידים לבוא.

*

בינתים טילגרפתי ללורד לותיאן, אשר. לבקשת שלטונות הצי של ארצות־הברית, שאל בחרדה אם לא כדאי לשלוח מאנגליה אל מעבר לאטלנטי תחמושת לצי הבריטי וחמרים לתיקונו:

22.6.40

אין כל מקום לאמצעי־זהירות כאלה בשעה זו.

כן שלחתי את המברקים הבאים לידידי מן הדומיניונים:

אל מר מקנזי קינג 24.6.40

אם תקרא שוב את מברקי מיום 5 ביוני תראה כי אין כלל שאלה שננסה לעשות עסק עם ארצות־הברית בדבר כניסתה למלחמה ושיגור הצי שלנו אל מעבר לאטלנטי במקרה שתוּבס ארץ־המולדת. נהפוך הוא, אני מסופק מאד אם מן החכמה הוא ברגע זה לעמוד על האפשרות הזאת האחרונה. יש בי אמונה איתנה ביכלתנו להגן על האי הזה, ואינני רואה כל יסוד להתכונן להעברת הצי הבריטי או לדון בה. כשלעצמי לעולם לא איכנס בשום שיחות־שלום עם היטלר, אבל מובן־מעצמו שאינני יכול לחייב ממשלה עתידה אשר, אם ניעזב על ידי ארצות־הברית וננחל מפלה כאן, תוכל גם תוכל להיות מעין עסק קוויזלינגי המוכן לקבל את עליונותה וחסותה של גרמניה. יהיה הדבר למועיל אם תעמיד את הנשיא על הסכנה הזאת, כמו שעשיתי אני במברקי אליו.

מיטב האיחולים, ואנו שמחים מאד על שהאוגדה הקנדית הנהדרת שלכם נמצאת אתנו במלחמתנו למען בריטניה.

אל סמאטס חזרתי וטילגרפתי:

27.6.40

כמובן, תחילה עלינו להדוף כל התקפה של פלישה על בריטניה הגדולה, ולהראות שאנו מסוגלים להתמיד בפיתוח הכוח האווירי שלנו. רק הנסיון יוכל להכריע בזאת. אם לא יצליח היטלר להכותנו כאן, מסתבר שיירתע מזרחה. אכן, אפשר שיעשה זאת אף מבלי לנסות לפלוש, על־מנת למצוא עיסוק לצבאו, ולהקהות את עוקצו של לחץ החורף שיכבד עליו.

אינני מצפה לכך שלחץ החורף יכריע, אבל הנסיון לדכא את אירופה כולה כשהיא מתעטפת ברעב תחת כיבוש הגסטאפּו והצבא בלבד ובאין כל ענין גדול המלהיב את ההמונים איננו סידור שיוכל להאריך ימים.

פיתוח הכוח האווירי שלנו, במיוחד באזורים שלא ייפּגעו מהפצצה, ודאי יגרום לו קשיים מתרבים והולכים, אולי קשיים מכריעים, בגרמניה, ותהיינה מה שתהיינה ההצלחות שישיג באירופה או באסיה.

צבאנו הגדול המוּקם עכשיו להגנת המולדת נוצר על יסוד העקרון של התקפה, והזדמנות לפעולות אמפיביות תוקפניות באמת־מידה גדולה עשויה לבוא ב־1940 ו־1941. עדיין אנו עובדים כאן על הבסיס של חמישים־וחמש אוגדות, אבל ככל שיגדל מלאי התחמושת שלנו וככל שיגויסו משאבּי הקיסרות יהיו מספרים גדולים יותר בגדר האפשר. אחרי הכל, סוף־סוף אנו נמצאים עכשיו בקווים פנימיים. היטלר צריך להגן על שטחים נרחבים ורעבים, ואנחנו שולטים בימים. מבחר המטרות באירופה המערבית הוא אפוא נרחב.

אני שולח אליך את השורות האישיות האלו על מנת לקיים מגע הדוק ביותר עם מחשבותיך, שאני מעריכן תמיד.

בביטחה איתנה נכנסנו למבחן העליון.

ראש־הממשלה אל הלורד לותיאן (וושינגטון) 28.6.40

בודאי אשמיע איזה שידור בקרוב, אבל איני סבור כי מלים חשובות עכשיו הרבה. אין להקדיש תשומת־לב רבה מדי לתהפוכות בדעת־הקהל של ארצות־הברית. רק כוחם של המאורעות יוכל לווסתן. עד אפריל בטוחים היו כל כך כי בעלי־הברית ינצחו עד שלא ראו צורך לעזור. עכשיו בטוחים הם כל כך שנפסיד עד שאין הם רואים אפשרות לכך. אני חש בי ביטחה איתנה שנוכל להדוף כל פלישה ולהישאר בחיים באוויר. מכל־מקום, ננסה. לעולם אל תחדל מהעמיד את הנשיא ואת האחרים על כך שאם תיערך פלישה מוצלחת לארץ הזאת והיא תיכבש בחלקה הגדול אחרי קרבות כבדים, תקום איזו ממשלה קוויזלינגית לעשות שלום על יסוד זה שניעשה שטח־חסות גרמני. במקרה זה יהיה הצי הבריטי התרומה הממשית שבּה תקנה ממשלת־שלום זו את התנאים. הרגשות באנגליה נגד ארצות־הברית יהיו דומים למרירותם של הצרפתים נגדנו עכשיו. באמת לא קיבלנו עד עכשיו מארצות־הברית שום עזרה שראוי להזכירה. [הרובים ותותחי־השדה לא הגיעו אלא בסוף יולי. הבקשה למשחתות נדחתה.] יודעים אנו כי הנשיא הוא ידידנו הטוב ביותר, אבל אין כל טעם לנסות לכרכר סביב הועידות של הרפובליקאים והדמוקרטים. הדבר החשוב באמת הוא אם יהיה היטלר שליט בריטניה בתוך שלושה חדשים או לא. אני חושב שלא. אבל זהו ענין שאין להתווכח עליו קודם מעשה. הלך־רוחך צריך להיות אדיב וקר־מזג. כאן אין איש שלבו נפל בו.

*

בימי הנעילה בבורדו רבתה חשיבותו של האדמירל דרלאן. הקשרים שלי אליו היו מעטים ורשמיים. כיבּדתיו על העבודה שעשה בחידוש הצי הצרפתי, שכעבור עשר שנים לפיקוחו המקצועי היה יעיל יותר משהיה בזמן מן הזמנים מאז המהפכה הצרפתית. כשביקר באנגליה בנובמבר 1939 ערכנו לכבודו סעודה רשמית באדמירליות. בדברי תשובה לנאום־על־כוס פתח בהזכירו לנו כי אבי־סבו נהרג בקרב טרפלגאר. לפיכך היה בעיני אחד מן הצרפתים הטובים הללו השונאים את אנגליה. השיחות הימיות האנגלו־צרפתיות שלנו בינואר הראו עד־מה האדמירל מקנא לעמדתו המקצועית ביחס לכל אדם שהוא מיניסטר־הצי הפּוליטי. דבר זה נעשה אצלו ממש שגעון. ואני סבור שהיה לו חלק של ממש במעשיו.

פרט לכך היה דרלאן נכח ברוב המועצות שתיארתי, ועם שקרב קצה של ההתנגדות הצרפתית הבטיחני שוב ושוב כי, יקרה מה שיקרה, הצי הצרפתי לעולם לא יפּול בידי הגרמנים. עתה בבורדו בא הרגע הגורלי בדרך חייו של האדמירל הזה השאפתני, האנוכי והמוכשר. מרוּתו על הצי היתה מרות מוחלטת מכל בחינה מעשית שהיא. לא היה עליו אלא לפקוד על האניות להפליג לנמלים בריטיים, אמריקאיים, או לנמלי מושבותיה של צרפת – אחדות כבר הפליגו – ומיד היו נשמעים לו. בבוקר ה־17 ביוני, אחרי נפילת הקבינט של מר ריינו, הצהיר לפני הגנרל ז’ורז' כי מנוי וגמור אתו לתת את הפקודה. למחרת פגש אותו ז’ורז' אחר־הצהרים ושאל אותו מה אירע. דרלאן השיב כי חזר בו. כיון שנשאל מדוע, ענה בפשטות, “עכשיו אני מיניסטר הימיה”. לא היה פירוש הדבר כי חזר בו על־מנת להיעשות מיניסטר הימיה, אלא שמהיותו מיניסטר הימיה נשתנתה נקודת־מבטו. 

מה־מהוּבּלים הם חישוביו האנוכיים של אדם! לעתים רחוקות מזדמנת דוגמה משכנעת יותר. לא היה האדמירל דרלאן צריך אלא להפליג באחת מאניותיו אל איזה נמל מחוץ לצרפת ומיד היה נעשה אדון על כל האינטרסים הצרפתיים שמחוץ לתחום שליטתה של גרמניה. הוא לא היה בא, כגנרל דה־גול, באין אתו כי אם לב בל־ינוצח וכמה חברים קרובים. הוא היה מוליך אתו אל מחוץ להישׂג־ידה של גרמניה את הצי הרביעי שבעולם, אשר קציניו ומלחיו מסוּרים לו אישית. בפעולתו זו היה דרלאן נעשה ראשה של תנועת־המרי הצרפתית כשבידו כלי־נשק אדיר. המספנות ובתי־הנשק של בריטניה ואמריקה היו עומדים לרשותו להחזקת הצי שלו. מלאי הזהב של צרפת בארצות־הברית היה מבטיח לו משאבים למכביר, משעה שיכירו בו. כל הקיסרות הצרפתית היתה נזעקת אל דגלו. שום דבר לא היה יכול למנעו מהיעשות גואלה של צרפת. התהילה והשׂררה אשר אליהן שאף שאיפה כה לוהטת היו בתחום הישג־ידו. תחת זאת עברו עליו שנתים של כהונה מדאיגה ומבוּזה עד שהגיע למוֹת נבלים, קבר מחולל, ושם אשר האומה הצרפתית והצי הצרפתי, שכה היטיב לשרתם עד אז, ינאצוהו ימים רבים.

*

בנקודה זו יש להעלות נימה אחת אחרונה. במכתב שכתב לי דרלאן ב־4 בדצמבר 1942, שלושה שבועות בלבד לפני הירצחו, טען בחום כי עמד בדיבּורו. הואיל ומכתב זה מוסר את נקודת השקפתו והוא צריך להיות לעינינו, אני מביא אותו בסוף הפרק הזה. אין להכחיש ששום אניה צרפתית לא נמסרה אף פעם לצוות גרמני ומעולם לא שימשה את הגרמנים במלחמה נגדנו. דבר זה לא היה אך ורק בזכות הצעדים שנקט האדמירל דרלאן; אבל אין ספק כי הוא החדיר בהכרת הקצינים והמלחים של הצי הצרפתי את ההכרה כי עליהם להרוס את אניותיהם ויהי־מה בטרם יתפסו אותן הגרמנים, שהיו שנואים עליו לא־ פחות מן האנגלים.

*

אלה מאתנו שנשאו באחריות ברוּם הפּסגה בלונדון הבינו את המבנה הפיזי של כוח האי שלנו ובטחוּ ברוחה של האומה. הבטחון שבּו השקפנו אל העתיד הקרוב ביותר לא היה מיוסד, כפי הסברה המקובלת בזמנו בחוץ־לארץ, על בלוף מחוצף או על עוז המליצה, כי אם על הכרה מפוּקחת בעובדות מעשיות ועל חישובן. בנאומי בבית־הנבחרים התבססתי על גורמים מציאותיים שאני ואחרים למדו אותם בשקידה – אחדים משך שנים רבות. עוד מעט אנתח במפורט את בעיית הפלישה כפי שראינו אותה, אני ויועצי המומחים, בימים ההם הראויים להיזכר. אבל קודם־כל צריך היה לנקוט צעד אחד. הוא היה מובן־מאליו, והוא היה עגום.

התווספותו של הצי הצרפתי על הציים של גרמניה ואיטליה, בעוד סכנתה של יאפאן בבחינת גורם בל־יוּמד באופק, העמידה את בריטניה הגדולה בפני סכנות־מוות והשפיעה השפעה חמורה על בטחונה של ארצות־הברית. סעיף 8 של הסכם שביתת־הנשק גזר כי הצי הצרפתי, מחוץ לחלק זה שיישאר בן־חורין להבטחת האינטרסים הקולוניאליים של צרפת, “ייאסף בנמלים שייקבעו ושם ישוחרר ויפורק מנשקו תחת פיקוח גרמני או איטלקי”. לכן ברור היה כי אניות־המלחמה הצרפתיות תבואנה תחת פיקוח זה בעודן במלוא חימושן. אמת כי באותו סעיף הכריזה ממשלת גרמניה חגיגית כי אין לה כל כוונה להשתמש בהן לצרכיה היא במשך המלחמה. אבל מי אדם בר־דעת יאמין לדברו של היטלר אחרי עברו המחפיר ונוכח עוּבדות השעה? יתר על כן, הסעיף הוציא מכלל הבטחה זו “אותן יחידות הנחוצות להשגחה על החופים ולשליית מוקשים”. פירוש הדברים האלה היה נתון בידי הגרמנים. ולבסוף, בכל עת ובכל שעה אפשר יהיה לרוקן את שביתת־הנשק מכל תוכן על סמך כל אמתלה של הפרת־הסכם. לאמיתו של דבר לא היה לנו בטחון כלל. בכל מחיר, בכל סיכון שהוא, בדרך זו או אחרת, עלינו לדאוג לכך שצי צרפת לא יפּול בידים רעות, ולא יביא אז חורבן עלינו ועל זולתנו.

הקבינט המלחמתי לא היסס גם רגע. אותם המיניסטרים אשר בשבוע הקודם נתנו את כל לבם לצרפת והציעו לה לאומיות משותפת, הם עצמם נמנו וגמרו כי יש לנקוט את כל האמצעים הנחוצים. היתה זו החלטה מאוסה, המכאיבה והבלתי־טבעית מכל ההחלטות שהיתה לי יד בהן מעולם. היא הזכירה את פרשת השמדתו של הצי הדאני בנמל קופּנהאגן על ידי נלסון ב־1801; אבל הצרפתים הן אך אתמול היו בעלי־בריתנו היקרים, והשתתפותנו ביגונה של צרפת כנה היתה. מצד שני היו חיי הממלכה וישועת הענין שלנו מוּטלים על כפּות המאזניים. היתה זו טרגדיה יוונית. אבל מעולם לא היה שום מעשה נחוץ יותר לחייה של בריטניה ולכל מה שתלוי בהם. חשבתי על דאנטון ב־1793: “המלכים שעשו אגודה אחת מאיימים עלינו, ואנו מטילים לרגליהם כהזמנה לקרב את ראשו של מלך”.

*

וזה היה מערך הצי הצרפתי: שתי אניות מערכה, ארבע סיירות קלות (contre-torpilleurs), מספר צוללות, בכללן אחת גדולה מאד, סירקוּף, שמונה משחתות, ולערך מאתים כלי־שיט קטנים יותר אך רבי־ערך לשליית־מוקשים ולמלחמה בצוללות, עגנו ברובם בפורטסמות ופלימות. אלה היו נתונים לשלטוננו. באלכסנדריה היו אניית־מערכה צרפתית, ארבע סיירות צרפתיות, שלוש מהן סיירות חדישות של שמונה אינצ’ים, ומספר אניות קטנות יותר. על אלו חלשה שייטת־מערכה בריטית חזקה. באוראן, בקצה השני של הים התיכון, ובנמל הצבאי הסמוך מרס־אל־כבּיר, היו שתים מן האניות הנאות ביותר של הצי הצרפתי, דוּנקרק וסטרסבּורג, סיירות־מערכה חדישות העולות בהרבה על שרנהורסט וגנייזנאו שנבנו במפורש על־מנת לעלות עליהן. אניות אלו, אם תהיינה בידים גרמניות על נתיבי המסחר שלנו, תהיינה מטרידות ביותר. עמהן היו שתי אניות־מערכה צרפתיות, כמה סיירות קלות, ומספר משחתות, צוללות וכלי־שיט אחרים. באלז’יר היו שבע סיירות, ארבע מהן בעלות תותחים של שמונה אינצ’ים. ובמרטיניק נושאת־מטוסים אחת ושתי סיירות קלות. בקזבלנקה עגנה האניה ז’ן באר אשר זה מקרוב הגיעה מסן־נאזאר, אך בלי תותחיה. זאת היתה אחת מאניות המפתח בחישוב הכוחות הימיים בעולם. היא לא היתה גמורה, ואי־אפשר היה להשלים את בנינה בקזבלנקה. אסור שתפליג למקום אחר. האניה רישליה, שהיתה קרובה הרבה יותר לגמר בנינה, הגיעה לדאקאר. היא יכלה לשוט, ותותחיה בני 15 האינץ' יכלו לירות. היו עוד הרבה אניות צרפתיות חשובות פחות בנמלים שונים. לבסוף, בטוּלון היה מספר אניות־מלחמה שמחוץ להישג־ידנו. “מיבצע איל נוגח” כלל את תפיסתו של הצי הצרפתי, את ההשתלטות עליו או את הריסתו למעשה בבת־אחת, ככל שיש לנו גישה אליו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 1.7.40

1. האדמירליות משאירה את נלסון ואת ארבע המשחתות שלה במימי המולדת, ו“מיבצע איל נוגח” צריך להתקדם, מתוך התכוונות לשעת האיר היום ב־3 בחודש.

2. משך הלילה אור ל־3 בחודש צריך לאחוז בכל האמצעים הדרושים בפורטסמות ופלימות, באלכסנדריה, ואם אפשר במרטיניק, על פי אותם הקווים של “איל נוגח”. יש להביא בחשבון את התגובות על אמצעים אלה בדאקאר וקזבלנקה, ויש לנקוט את כל אמצעי־הזהירות כדי למנוע את בריחתן של יחידות בעלות ערך.

בגלל לחץ המאורעות הוספתי גם זאת:

האדמירליות צריכה להשתדל לחזק את השייטות במצרים עד למספר של ארבעים משחתות, עם סיוע סיירות נוסף. יש לעשות מאמץ להגיע לדרגת כוח זו משך שנים־שלושה הימים הבאים ולהחזיק בה משך השבועים שלאחר כך, עד שאפשר יהיה לסקור את המצב. בינתים יש להשלים עם האבידות במבואות המערביים. רוצה הייתי גם לקבל סיכום יומיומי של מספר הספינות המפטרלות או המצויות בעין בין פורטסמות לטיין.

*

באור ל־3 ביולי השתלטו הבריטים על כל האניות הצרפתיות בפורטסמות ופלימות. הפעולה היתה פתאומית ובהכרח היתה בגדר הפתעה. הופעל כוח מכריע, והמיבצע כולו הוכיח מה־נקל היה לגרמנים לתפוס את כל אניות־המלחמה הצרפתיות העוגנות בנמלים שהם שולטים בהם. בבריטניה היתה ההעברה ידידותית מחוץ למקרה של סירקוּף, ואנשי־הצוותים עלו לחוף ברצון. בסירקוּף נפצעו שני קצינים בריטיים, רב־מלח אחד נהרג ומלח־כשיר אחד נפצע. צרפתי אחד נהרג בתגרה, אבל נעשו מאמצים גדולים ביותר, ובהצלחה, להרגיע ולעודד את המלחים הצרפתים. הרבה מאות התנדבו להצטרף אלינו. סירקוף, לאחר שהצטיינה בשירות, אבדה ב־19 בפברואר 1942, עם כל אנשי־הצוות הצרפתים האמיצים שלה.

*

מכת־המוות הונחתה בים התיכון המערבי. פה, בגיברלטר, קיבלו סגן־האדמירל סוֹמרוויל עם “כוח ה”, הכולל את סיירת־המערכה הוד, אניות־המערכה ואליאנט ורזוליוּשן, נושאת־המטוסים ארק רוֹיאל, שתי סיירות ואחת־עשרה משחתות, פקודות שנשלחו מן האדמירליות בשעה 2.25 בבוקר ב־1 ביולי:

היכוֹן ל“איל נוגח” 3 ביולי.

בין הקצינים של סומרוויל היה הקפיטן הולנד, קצין גיבור ומצוין, שלא מכבר היה נספח ימי בפאריז והגה אהדה עזה לצרפת, והשפעתו היתה ניכרת. ב־1 ביולי אחר־הצהרים טילגרף סגן־האדמירל:

לאחר שיחה עם הולנד ואחרים התרשם סגן־האדמירל של “כוח ה” מדעתם כי מן הראוי להימנע בכל מחיר מן השימוש בכוח. הולנד סבור כי פעולה תוקפנית מצדנו תעורר את רוגזם של כל הצרפתים באשר הם שם.

על כך השיבה האדמירליות ב־6.20 אחה"צ:

כוונתה של מ. ה. מ. שאם הצרפתים לא יקבלו אף אחת מן הברירות שתציע, יש להשמידם.

שעה קלה אחרי חצות הלילה (1.08 בבוקר, 2 ביולי) קיבל האדמירל סומרוויל את הנוסח הבא, שחוּבר בקפידה, מן ההודעה שתימסר לאדמירל הצרפתי:

אנחנו, חבריכם עד עכשיו, איננו יכולים להרשות לאניות הנאות שלך ליפּול בידי האויב הגרמני או האיטלקי. מנוי וגמור אתנו להילחם עד הסוף, ואם ננצח, כפי שאנו חושבים, לעולם לא נשכח כי צרפת היתה בת־בריתנו, כי האינטרסים שלנו זהים עם שלה, וכי האויב המשותף שלנו הוא גרמניה. אם ננצח הרינו מצהירים חגיגית כי נשיב את גדולתה של צרפת ואת הטריטוֹריה שלה לקדמותן. לצורך זה עלינו להבטיח כי האניות הטובות ביותר של הצי הצרפתי לא תשמשנה נגדנו בידי האויב המשותף. במסיבות אלו הורתה לי ממשלת הוד־מלכותו לדרוש שהצי הצרפתי הנמצא עכשיו במרס־אל־כביר ואוראן יפעל בהתאם לאחת מן הברירות הבאות:

(א) יפליג אתנו ויוסיף להילחם למען הנצחון נגד הגרמנים והאיטלקים.

(ב) יפליג בצוות מוּקטן תחת פיקוחנו אל נמל בריטי. הצוותים המוקטנים יוחזרו למולדתם בהקדם האפשרי.

אם תקבל אחת מן הדרכים האלו, נחזיר את אניותיך לצרפת עם תום המלחמה או נשלם פיצויים מלאים, אם ייגרם להן נזק בינתים.

(ג) אלטרנטיבית, אם אתה רואה חובה לעצמך להעמיד תנאי שאניותיך לא תשמשנה נגד הגרמנים או האיטלקים אלא אם כן יפרו אלה את הסכם שביתת־הנשק, שלח אותן אתנו בצוות מוקטן לאיזה נמל צרפתי באיי־הודו־המערבית – מרטיניק, למשל – מקום שאפשר יהיה לפרז אותן ולהניח בכך את דעתנו, או אולי להפקידן ביד ארצות־הברית ולהשאירן לבטח עד סוף המלחמה, ובינתים יוחזרו אנשי־הצוותים למולדתם.

אם תדחה את ההצעות ההוגנות האלו, אנוס אני, בצער עמוק, לדרוש ממך שתטבע את אניותיך בתוך שש שעות.

לבסוף, אם לא תתמלא הדרישה הנ"ל, יש אתי פקודות מאת ממשלת הוד־מלכותו להשתמש בכל מידת הכוח שתהיה נחוצה כדי למנוע את אניותיך מנפוֹל בידי הגרמנים או האיטלקים.

במוצאי ה־2 בחודש ביקשתי את האדמירליות לשלוח לסגן־האדמירל את התשדורת הבאה (שוּגרה ב־10.55 אחה"צ):

מוּטל עליך אחד התפקידים המרגיזים והקשים ביותר שבפניהם עמד אדמירל בריטי אי־פעם. אבל אנו בוטחים בך בטחון שלם וסומכים עליך שתבצע את התפקיד ללא רתיעה.

האדמירל הפליג עם האיר היום וב־9.30 לערך היה מול אוראן. הוא שלח את הקפיטן הולנד עצמו במשחתת לבקר אצל האדמירל הצרפתי ז’נזוּל. לאחר שנדחתה בקשתו לראיון, שלח הולנד על ידי שליחים את התעודה שכבר צוּטטה. האדמירל ז’נזוּל השיב בכתב כי בשום פנים ואופן לא תורשינה אניות־המלחמה הצרפתיות ליפּול שלמות בידי הגרמנים והאיטלקים, וכי על כוח יוּשב בכוח.

כל היום נמשך המשא־והמתן, כשהקפיטן הולנד ממתין במשחתת שלו מול המעגן. צרת־נפשם של האדמירל הבריטי וקציניו הראשיים נתחוורה לנו מתוך המברקים שהוחלפו. רק הפקודות הבלתי־אמצעיות ביותר אילצו אותם לפתוח באש על האנשים שלפני זמן כה קצר היו ידידיהם. גם באדמירליות בלטה התרגשות. אבל עוז־החלטתו של הקבינט המלחמתי לא התרופף. כל שעות אחר־הצהרים ישבתי בחדר הקבינט מתוך מגע הדוק עם עמיתי הראשיים ועם הלורד־הראשון־של־האדמירליות והלורד־הראשון־של־הימיה. מברק סופי נשלח ב־6.26 אחה"צ.

על האניות הצרפתיות למלא אחר התנאים שלנו או שתטבּענה את עצמן או שתטביען אתה קודם חשיכה.

אבל הפעולה כבר החלה. ב־5.54 פתח האדמירל סומרוויל באש על הצי הצרפתי האדיר הזה, שהיה מוגן גם על ידי סוללות־החוף שלו. ב־6 אחה"צ הודיע כי הוא נתון במערכה כבדה. ההרעשה נמשכה כעשר דקות, ואחריה באו התקפות כבדות של מטוסי־הצי שלנו, שהמריאו מארק רויאל. אנית־המערכה ברטאן פוּצצה. דונקרק שקעה. אנית־המערכה פּרובאנס נתקעה בשרטון. סטרסבורג נמלטה, ואף כי הותקפה ונפגעה על ידי מטוסי־טורפדו, הגיעה לטוּלון, שאליה הגיעו גם הסיירות מאלז’יר.

באלכסנדריה הסכים האדמירל הצרפתי גוֹדפרוּאה, לאחר משא ומתן ממושך עם האדמירל קנינגהאם, להריק את מיכלי הדלק שלו, לסלק חלקים חשובים של מנגנוני התותחים שלו, ולהחזיר קצת מאנשי־הצוותים שלו למולדת. בדאקאר הותקפה אנית־המערכה רישליה ב־8 ביולי על ידי נושאת־המטוסים הרמס, וגם סירת־קיטור התקיפה בגבורה רבה ביותר. רישליה נפגעה על ידי טורפדו אווירי ונזוקה נזק חמור. נושאת־המטוסים הצרפתית ושתי הסיירות הקלות במרטיניק פוֹרקו מנשקן, לאחר דיונים ממושכים, על פי הסכם עם ארצות־הברית.

ב־4 ביולי מסרתי דין־וחשבון ארוך לבית־הנבחרים על מה שעשינו. אף כי סיירת־המערכה סטרסבורג נמלטה מאוראן ועדיין לא נודע אז שרישליה נפגעה פגיעות חמורות, הרי הצעדים שנקטנו הוציאו את הצי הצרפתי מן החישובים הגרמניים העיקריים. משך שעה ומעלה נאמתי אותו יום אחר־הצהרים, ומסרתי תיאור מפורט של כל המאורעות הקודרים האלה, ככל שהיו ידועים לי. אין לי מה להוסיף על התיאור שמסרתי אז לפרלמנט ולעולם. למען שיווי־המשקל ראיתי לטוב לי לסיים בנעימה שהעמידה את הפרשה הנוּגה הזאת על מקומה הנכון נוכח המצוקה שבה היינו שרויים. לפיכך קראתי לפני הבית את האזהרה שהפיצותי, בהסכמת הקבינט, בחוגים הפנימיים של מנגנון הממשל יום קודם לכן.

בזמן שהוא אולי ערב נסיון פלישה או ערב קרב על ארץ מולדתנו, מבקש ראש־הממשלה להעמיד את כל האנשים המחזיקים בעמדות אחראיות בממשלה, בשירותים הלוחמים או במיניסטריונים האזרחיים, על חובתם לקיים רוח של מרץ עירני ובוטח. אף כי יש לנקוט את כל אמצעי־הזהירות שבגדר הזמן והיכולת, אין כל יסוד להניח כי אפשר להנחית בארץ הזאת, בין מן האוויר בין מן הים, חיילים גרמנים במספר העולה על זה שיכולים הכוחות החזקים האוחזים נשק כרגע להשמידם או לשבוֹתם. חיל־האוויר־המלכותי נמצא במצב מצוין ובדרגת הכוח הגבוהה מכל שהוּשג עד כה. הצי הגרמני מעולם לא היה כה חלש כמו עכשיו, והצבא הבריטי במולדת מעולם לא היה חזק כמו עכשיו. ראש־הממשלה מצפה לכך שכל משרתי הוד־מלכותו בעמדות רמות יתנו דוגמה של עמידה איתנה והחלטה תקיפה. עליהם לעצור ולגנות את ביטוּין של דעות פוחזות ובלתי־שקולות בחוגיהם, או מצד הכפופים להם. אל יהססו למסור, או אם יש צורך – להרחיק, כל איש, קצין או פקיד שנמצא משפיע ביודעים השפעה מפריעה או מדכאת, ואשר דיבּוּריו מכוּונים להפיץ בהלה ויאוש. רק כך יהיו ראויים לאנשים הלוחמים אשר, באוויר, בים וביבשה, כבר קידמו את פני האויב בלי כל הרגשה שהוא עולה עליהם בסגולות מלחמתיות.

בהקשיבו לדברים האלה היה הבית שרוי בדומיה עזה, אבל לבסוף בא חזיון שהוא יחיד־במינו בנסיוני שלי. דומה היה כי הכל קמו בכה־ובכה והיו מריעים שעה ארוכה למדי. עד לרגע הזה התיחסה אלי המפלגה השמרנית בהסתייגות מסוימת, ומספסלי הלייבּור הייתי זוכה לקבלת־הפנים החמה ביותר בכניסתי לבית או בקומי לנאום בשעות רציניות. אולם עתה הצטרפו הכל בהסכמה חגיגית ורועשת.

חיסולו של הצי הצרפתי כגורם חשוב במחי אחד כמעט של כוח־הזרוע חוללה רושם עז בכל הארצות. בריטניה זו, שכה רבים נואשו ממנה והוציאוה מכלל חשבון, שבעיני זרים היתה כמרעידה על עברי פי הכניעה לכוח האדיר הערוּך כנגדה, הנה היא קמה ומכה בלי רחם ביקרים שבידידיה מיום אתמול ומבטיחה לעצמה לזמן־מה שליטה שאין־עוררים־עליה על הים. הובהר כי הקבינט המלחמתי הבריטי אינו ירא מכל ולא יירתע מכל. אמת היה הדבר.

*

ב־1 ביולי עברה ממשלת פטן לווישי, ונכוֹנה כממשלתה של צרפת הבלתי־כבושה. כשהגיעוה החדשות מאוראן ציותה על תגמול אווירי נגד גיברלטר, ופצצות מספר הוטלו על הנמל מבסיסיה באפריקה. ב־5 ביולי ניתקה ממשלה זו רשמית את היחסים עם בריטניה הגדולה. ב־11 ביולי פינה הנשיא לבּרן את מקומו למרשל פטן, שנתמנה ראש־המדינה על ידי רוב עצום של 569 נגד 80, עם 17 נמנעים והרבה נעדרים.

גאונה של צרפת איפשר לבניה לתפוס את מלוא משמעותה של אוראן, ולשאוב בענוּתה משנה תקוה ועזוז מתוספת הכאב המר הזה. הגנרל דה־גול, שלא נמלכתי בדעתו מראש, היה נהדר בתגובתו, וצרפת, כיון ששוחררה והושבה על כנה, סמכה ידיה על התנהגותו. אני חב תודה למר טייטגן על מעשה שמן הראוי לספּרו. בכפר סמוך לטולון התגוררו שתי משפחות אכרים, שכל אחת מהן אבד לה בן מלח בהרעשה הבריטית על אוראן. נערכה לויה שכל שכניהן רצו להשתתף בה. שתי המשפחות ביקשו שהדגל הבריטי יהיה פרוס על הארונות בצד דגל־שלושת־הצבעים, ובקשותיהן נתמלאו מתוך יראת־כבוד. בכך יכולים אנו לראות איך רוחם המבינה של פשוטי־עם מגעת אל הנשגב.

*

הרווחה עצומה פשטה בחוגים הממשלתיים העליונים בארצות־הברית. דומה היה כי האוקינוס האטלנטי שוב יש בכוחו לתת מחסה. ונגוֹל מרחב זמן כביר לצורך ההכנות הדרושות לבטחונה של הרפובליקה הגדולה. מכאן והלאה שוב לא דיברו על כניעתה של בריטניה. השאלה היחידה היתה האם יפלשו לתוכה ויכבשוה? וזאת השאלה שעתידה היתה עתה להיבחן.

נספח

האדמירל דרלאן אל מר צ’רצ’יל

אלז’יר, 4 בדצמבר 1942

אישי ראש־הממשלה היקר,

ב־12 ביוני 1940, בבריאַר, במפקדה של הגנרל וייגאן, קראת לי הצדה ואמרת אלי: “דרלאן, אני מקווה שלעולם לא תמסור את הצי”. עניתי לך: “הדבר אינו בא בחשבון כלל: יהיה זה בניגוד למסורת הצי שלנו ולכבודו”. הלורד־הראשון־של־האדמירליות, אלכסנדר, והלורד־הראשון־של־הימיה, פּאוּנד, קיבלו אותה תשובה ב־14 ביוני 1940, בבורדו, וכמוהם כן גם הלורד לוֹיד. אם לא הסכמתי להרשות לצי הצרפתי להפליג לנמלים בריטיים, היה הדבר משום שידעתי כי החלטה כזאת תביא לידי כיבושן השלם של המולדת הצרפתית ושל אפריקה הצפונית כאחת.

מודה אני כי תקפו עלי מרירוּת רבה ותרעומת גדולה נגד אנגליה כתוצאה מן המאורעות המכאיבים שנגעו בי כימאי: ולא זו בלבד אלא שנדמה היה לי כי אין אתה מאמין לדיברתי. יום אחד שלח אלי הלורד הליפקס באמצעות מר דיפּוּאי לאמור כי באנגליה אין מטילים ספק בדיברתי אלא שהסברה היא שלא אוכל לעמוד בה. עתה־זה הוכיחה התאבדותו של הצי בטוּלון כי הדין היה אתי, כי גם אם שוב לא הייתי המפקד, ביצע הצי את הפקודות אשר נתתי וקיימתי, בניגוד לרצונה של ממשלת לאוואל. על פי פקודות מנהיגי המרשל נאלצתי לנקוט, מינואר 1941 עד אפריל 1942. מדיניות שתמנע את צרפת ואת הקיסרות שלה מהיכבש והימחץ על ידי מעצמות הציר. מדיניות זו בכוֹרח המאורעות היתה מנוגדת לשלכם. וכי מה יכולתי לעשות? בזמן ההוא לא היה בכוחכם לעזור לנו, וכל מחוה כלפיכם היתה מביאה רק לידי תוצאות הרות־שואה ביותר לארצי. לולא קיבלנו עלינו את ההתחייבות להגן על הקיסרות בכוחותינו־אנו (אני דחיתי תמיד את עזרת הגרמנים, אפילו בסוריה), היה הציר בא לאפריקה וצבאנו אנו היה נבאש ומורחק: במקרה כזה ודאי לא היה המחנה הראשון הבריטי עומד כיום לפני טוניס כשחיילים צרפתים נלחמים לצדו בגרמנים ובאיטלקים.

כשנחתו כוחות הברית באפריקה ב־8 בנובמבר, ביצעתי תחילה את הפקודות שקיבלתי. אחר כך, ברגע ששוב לא היתה אפשרות לכך, פקדתי להפסיק את הקרבות כדי למנוע שפיכוּת־דמים מיותרת וקרב שהיה מנוגד לרגשות האינטימיים של הנלחמים. כיון שווישי ניערה חצנה ממני, וכיון שלא רציתי לחדש את הקרבות, העמדתי עצמי לרשות השלטונות הצבאיים האמריקאיים, כי רק בדרך זו יכולתי להישאר נאמן לשבועתי. ב־11 בנובמבר נודע לי על הפרת הסכם שביתת־הנשק על ידי הגרמנים, על כיבושה של צרפת, ועל מחאתו החגיגית של המרשל. אז סברתי כי יכול אני להשיב לי את חירוּת הפעולה שלי, וכי, עם שאשמור אמונים לאישיותו של המרשל, אוכל ללכת באותה דרך שהיא היפה ביותר לטובתה של הקיסרות הצרפתית, היא דרך המלחמה נגד הציר. בתמיכת השלטונות העליונים של אפריקה הצרפתית ודעת־הקהל, וכשאני פועל כיורשו ומחליפו של ראש־המדינה, כוננתי את הנציבוּת העליונה באפריקה ופקדתי על הכוחות הצרפתיים להילחם לימין בנות־הברית. מאז הכיר מערב אפריקה הצרפתית במרוּתי. מעולם לא הייתי יכול להשיג תוצאה זו לולא פעלתי בשמו של המרשל ולוּ תוֹארתי פשוט כפורש. אני משוכנע שכל הצרפתים הנלחמים עכשיו נגד גרמניה איש על פי דרכו יגיעו לבסוף להתפייסות כללית, אבל אני מאמין כי לפי־שעה עליהם להמשיך בפעולותיהם הנפרדות. יש מידה של תרעומת, במיוחד במערב אפריקה הצרפתית, תרעומת שהיא עזה כדי־כך שאינני יכול להשיג יותר, כידוע לך. אני עושה את תפקידי מבלי להתקיף איש, אני מבקש יחס־גומלים. לפי שעה הדבר היחיד החשוב הוא להנחיל מפלה לציר; כאשר ישוחרר העם הצרפתי, יבחר אחרי כן במשטר המדיני שלו ובמנהיגיו.

אני מודה לך, אישי ראש־הממשלה, על שהצטרפת לנשיא רוזוולט בהצהרה כי, בדומה לארצות־הברית, רוצה בריטניה הגדולה בחידושה האינטגראלי של הריבּונות הצרפתית כפי שהיתה ב־1939. לאחר שתשוב ארצי ותשיג את שלמותה וחירותה, אחת תהיה שאיפתי: לפרוש מתוך ההרגשה שהיטבתי לשרתה.

קבל־נא, אישי ראש־הממשלה, את רגשי הוקרתי הנעלים ביותר.

פרנסוּאה דרלאן, אדמירל של הצי

פרק שנים־עשר: מנגנון ההתקפה הנגדית – 1940

תגובותי האישיות אחרי דונקרק – מיזכר לגנרל איזמי מיום 4 ביוני – מלאכת ה־6 ביוני – נסיגה – תכניותי הישנות מיולי 1917 – מחשבה מוקדמת על כלי־שיט להנחתת טנקים – גרעין נמלי “מלברי” (תוּת) של 1944 – הנחיה לגנרל איזמי על התקפה נגדית – “יחידות־קומנדו” – כלי־שיט להנחתת טנקים וצנחנים – מיזכרי מיום 7 ביולי 1940 הדורש אסדות לנחיתת שש־מאות או שבע־מאות טנקים – מיזכר מיום 5 באוגוסט 1940, על תכנית האוגדות המשוריינות – תובלה ימית לשתי אוגדות בבת־אחת – פיקוד־המיבצעים־המשולבים – מינוי סיר רוג’ר קיז – ועד־התכנון־המשותף תחת מרותו הישרה של מיניסטר־ההגנה – התקדמות בנינן של אסדות־נחיתה ב־1940 ו־1941 – מברקי אל הנשיא רוווולט מיום 25 ביולי 1941 – חתירתי העקיבה להנחתת צבאות גדולים באירופה

תגובתי הראשונה על “נס דונקרק” היתה לנצל אותו כהלכה על ידי יזימת התקפה נגדית. שעה שהיו דברים כה רבים תלויים בספק, התבלט הצורך לשוב ולתפוס ביזמה. יום ה־14 ביוני היה לי יום טרוד משום שהוצרכתי להכין ולשאת בבית־הנבחרים אותו נאום ארוך ורציני שכבר נמסר עליו, אך מיד אחרי תוּמו חשתי לפרוט על הנימה אשר לפי דעתי היתה צריכה לשרור על מחשבותינו ולפעֵם את מעשינו ברגע זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 4.6.40

אנו דואגים מאד – ובודאי מן החכמה הוא לדאוג – מחמת הסכנות שינחתו הגרמנים באנגליה, אף כי בידינו השליטה בימים ואף כי יש לנו הגנה חזקה מאד של מטוסי־קרב באוויר. כל לשון־ים, כל חוף, כל מפרץ נעשה לנו מקור חרדה. חוץ מזה עשויים הצנחנים לקפוץ ולכבוש את ליברפול או את אירלנד, וכן הלאה. כל מצב־הרוח הזה הוא טוב ויפה אם הוא מחולל מרץ. אבל אם כה קל הוא לגרמנים לפלוש אלינו על אף הכוח הימי, אולי ירגישו אחדים בנטיה לשאול את השאלה, “מדוע יש לחשוב כי נבצר מאתנו לעשות להם משהו מעין זה?” הרגל המחשבה הדפנסיבי לגמרי, שהחריב את הצרפתים, אין להרשותו שיחריב את היזמה שלנו. חשוב הוא ביותר שיהיו כוחות גרמניים במספר רב ביותר לכל אורך החופים של הארצות שכבשו, ואנו צריכים לגשת מיד למלאכה ולארגן כוחות פשיטה על החופים האלה שבהם האוכלוסים הוגים ידידוּת. כוחות כאלה יכולים להיות מורכבים יחידות שלמות־לעצמן, מצוידות כהלכה, המונות, נאמר, מאלף עד לא יותר מעשרת־אלפים במשולב. ההפתעה תובטח מכוח העובדה שהיעד יוסתר עד לרגע האחרון. מה שראינו בדונקרק מלמד באיזו מהירות אפשר להעביר חיילים אל (ואני מניח, נגד) נקודות נבחרות, אם יש צורך. מה־נפלא יהיה הדבר אם יתחילו הגרמנים לתמוה היכן תבוא עליהם המכה הבאה, תחת שיאלצו אותנו לנסות להקיף את האי הזה חומה ולקרות עליו גג! יש לעשות מאמץ להתנער מן הכפיפוּת הנפשית והרוחנית לרצונו וליזמתו של האויב, אשר ממנה אנו סובלים.

איזמי מסר זאת לראשי־המטות, ועקרונית זכה הרעיון להסכמתם הלבבית ונשתקף בהרבה מן ההחלטות אשר קיבלנו. מעט־מעט התפתחה מכך מדיניוּת. מחשבותי נעוצות היו בזמן הזה בלוחמת טנקים, לא רק הגנתית כי אם תוקפנית. דבר זה הצריך בניית מספרים גדולים של אסדות להנחתת טנקים, שמעתה והלאה נעשתה אחת מדאגותי המתמידות. הואיל וכל זה עתיד היה ללבוש חשיבות ראשונה־במעלה, שוּמה עלי ליסוֹב אחור אל נושא שלפני ימים רבים העסיק את מחשבתי ועתה שב וחי.

*

הלוחמה האמפיבית קסמה לי תמיד, והרעיון להשתמש בטנקים שיעלו לחוף מתוך אסדות, שנבנו במיוחד למקומות ששם אין מצפּים להם, העסיקני זה זמן רב. עשרה ימים בטרם איכנס שוב לממשלתו של מר לויד ג’ורג' כמיניסטר לתחמושת ב־17 ביולי 1917, הכינותי, בלי עזרת מומחים, תכנית לכיבוש שני האיים הפריזיים, בּוֹרקוּם וסילט. המטרה היתה להבטיח בסיס מעבר־לים לשייטות ולסיירות ולכוחות אוויריים ככל שהיו מצויים בעין בימים ההם, על־מנת לאכוף את הלחימה הימית, שבה היתה לנו עדיפות מספרית גדולה, ועל ידי חידוש ההסגר ההדוק – להקל מן הלחץ של מלחמת הצוללות, שהיתה אז בשיאה, על קו־האספקה האטלנטי שלנו ותנועת הצבאות האמריקאיים לצרפת. מר לויד ג’ורג' התרשם מן התכנית, והדפיס אותה במיוחד בשביל האדמירליות והקבינט המלחמתי.

היה בתכנית הסעיף הבא, 22 ג, שמעולם לא ראה עדיין אור יום:

העלאת החיילות על האי [בורקוּם או סילט] תחת חיפוי תותחי הצי [צריכה] להסתייע בגז ועשן מכלי תובלה אטימי־טורפדות על ידי סירות־משא אטימות־כדורים. יש לספק מאה בקירוב להנחתת אוגדה. נוסף על כך יש לספק מספר – נאמר חמישים – סירות־משא מנחיתות טנקים, שכל אחת מהן מובילה טנק או טנקים [ו]מסוגלת לקצץ חוטי תיל בחרטומה. על ידי גשר נמתח או חרטום משופע ינחתו [הטנקים] בכוחם הם, וימנעו את האפשרות שחוטי התיל יעכבו את חיל־הרגלים כאשר יתקיף את מבואות הביצורים והסוללות. זהו קו חדש, והוא מסלק את אחד הקשיים הגדולים עד מאד מלשעבר, לאמור, ההנחתה המהירה של תותחי־השדה [שלנו] לקיצוּץ חוטי תיל.

ואחרי כן, סעיף 27:

תמיד קיימת הסכנה שיגוּנב אל האויב דבר על כוונותינו והוא יקדים ויחזק את חילות המצב שלו בחיילים טובים, ועל כל פנים במידה שהדברים אמורים באי בורקום, שבּיחס אליו הוא חייב להיות רגיש מאד תמיד. לעומת זאת, אפשר יהיה לבצע את הנחיתה תחת המגינים של סירות־משא אטימות בפני כדורי מכונות־יריה, ומרובּות כל־כך עד שאש תותחים כבדה [ז. א., האש של תותחים כבדים] לא תשפיע עליהן במידה רצינית; וטנקים שיופעלו במספרים גדולים עוד יותר מן המוּצע כאן, בפרט הטנק מהיר־התנועה והסוגים הקלים יותר, יפעלו באזור שבו אי־אפשר היה לעשות שום הכנות לקראתם. מותר לומר כי אלה הם שיקולים נוחים חדשים וחשובים.

*

בתזכיר זה היתה לי גם תכנית אלטרנטיבית ליצירת אי מלאכותי במים הרדוּדים של הוֹרן ריף (צפונית משם):

סעיף 30. אחת הדרכים המוצעות לחקירה היא זאת: יש להכין בהאמבּר, בהאריץ, ובווש, במדויי ובתמזה מספר ברגות שטוחות־קרקעית. העשויות לא פלדה כי אם בטון. מבנים אלה יותאמו לעומק המים שבהם ישוקעו. בהתאם לתכנית כללית. הם יצופו בהיותם ריקים ממים, וכך אפשר יהיה לגררם למקום האי המלאכותי. לכשיגיעו למצוֹפים האלה המציינים את מקום האי, ייפּתחו “פקקי”־ים, והם ישקעו על הקרקע. אחר כך אפשר יהיה למלא חול בהדרגה, כפי האפשרויות, על ידי מחפוֹרי־ספיגה. גוֹדל המבנים האלה יהיה בין 50x40x20 אינץ' ל־120x80x40 אינץ'. בדרך כך ייוצר נמל אטים־טורפדות ומוגן מפני מזג־האוויר, בדומה לאֶטול, בלב הים, ובו מדוֹרוֹת רגילים למשחתות ולצוללות, ושטוּחיות־ירידה לאווירונים.

תכנית זו, אם היא בת־ביצוע. אפשר לשכללה עד מאד, ואפשר לנקטה במקומות שונים. אולי אפשר לבנות ספינות בטון שתוכלנה לשאת צריח שלם של תותחים כבדים, ואלו, כיון שיוכנסו מים לחדריהן החיצוניים, חשתקענה על קרקע הים, כמצודות סוֹלנט, בנקודות המבוקשות. אפשר יהיה להקים מבנים טביעים אחרים שיכילו מחסנים, מיכלי דלק, או תאי מגורים. בלי חקירה של מומחים אי־אפשר אלא לרמז על האפשרויות, הכוללות את יצירתם של אי מלאכותי ובסיס משחתות, העברתם בחלקים, הרכבתם והצבתם.

31. תכנית כזאת, אם תימצא הגיונית מבחינה מכנית, עוקפת את הצורך להעסיק חיילות ואת כל הסיכונים של הסתערות על אי מבוצר. אפשר יהיה לנקטה בחינת הפתעה, כי גם אם מסתבר שבניית אסדות הבטון האלו תיודע בגרמניה, הרי המסקנה הטבעית תהיה שנתכוונו לנסיון לחסום את פיות הנהרות, רעיון שבאמת אין להוציאו מכלל חשבון. כך, עד שיתחילו האי או מערכת שוברי הגלים לצמוח ממש, לא יירד האויב עד חקר התכנית.

אולם יהיה צורך בשנה של הכנות.

קרוב לרבע מאת־שנים היה התזכיר הזה ישן את שנתו בארכיונים של הועדה־להגנת־הקיסרות. לא הדפסתי אותו בספרי המשבר העולמי, שבו היה צריך להיכּלל, בשל קוצר המצע, ומשום שלא הוצא לפּועל מעולם. ויפה כך, משום שהרעיונות שהובּעו שם היו חיוניים במלחמה הזאת יותר מתמיד; והגרמנים ודאי שקראו בתשומת־לב את ספרי המלחמתיים. אכן, עיוּן־מטה בכתבי כל אדם במעמדי יהיה בגדר ענין שבשיגרה רגילה. המושגים שהיו ביסוד התזכיר הישן הזה נחרתו עמוק במחשבותי, ובשעת־החירום החדשה שימשו מסד לפעולה אשר, לאחר פרק־זמן ממושך, באה על ביטויה הראוי־להיזכר בצי העצום של אסדות להנחתת טנקים ב־1943 ובנמלי “מלבּרי” [“תוּת”] של 1944.

*

אותו יום לא־עקר, יום ה־6 ביוני 1940, כשאני נלהב מחמת הרגשת הישועה והסמכוּת לתכנן לימים יבוֹאו, פתחתי בשורה ארוכה של מיזכרים שפקדו על המירשם והבניה של ספינות מנחיתות טנקים והמריצוהו בלי חשׂך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.6.40

בהמשך למיזכר שלי מאתמול [שצוּין בתאריך 4 ביוני] בדבר פעולה תוקפנית: כשיגיעו האוסטרלים שאלה היא אם לא מן הראוי יהיה לארגן אותם ביחידות של 250 איש, מצוידים ברימונים, מרגמות, טוֹמיגאנים, כלי־רכב משוריינים וכיוצא בזה, שתהיינה מסוגלות לפעול נגד התקפה בארץ הזאת, אבל מסוגלות גם לנחות בחופים הידידותיים הנתונים עתה בידי האויב. שוּמה עלינו לעקור ממוחותינו את הדעה שנמלי התעלה וכל השטח שביניהם הם שטח־אויב. מה הסידורים שנעשים לסוכנים טובים בדנמרק, הולנד, בלגיה ולאורך החוף הצרפתי? יש להכין מיבצעים, בחיילות מאומנים במיוחד מטיפּוס הציידים, שיוכלו לפתח שלטון־טרור בחוֹפים האלה, קודם־כל על פי שיטת “טבח וּברח”; אבל אחרי כן, או אולי ברגע שנהיה מאורגנים, נוכל להפתיע את קאלה או את בולון, להרוג ולשבּות את חיל־המצב של ההוּנים, ולהחזיק במקום עד שתיעשינה כל ההכנות להשתלט עליו במצור או בהסתערות כבדה, ואז להסתלק. מלחמת ההתנגדות הסבילה, שבּה הפלאנו לעשות כל כך, חייבת להסתיים. אני מקווה כי ראשי־המטות יחדיו יציעו לי אמצעים להתקפה נמרצת, נועזת ובלתי־פוסקת על כל קו החוף הכבוּש בידי הגרמנים. טנקים וכלי־רכב משוריינים לוחמים [.A.F.V] יש להכניס לסירות שטוחות־קרקעית, שמתוכן יוכלו לזחול לחוף, לפשוט פשיטה עמוקה לפנים הארץ, לנתק איזה קו־תחבורה חיוני, ואחר כך לחזור, כשהם משיירים אחריהם שובל של פגרים גרמנים. מסתבר כי שעה שיעלו טוֹבי החיילות להתקפה על פאריז, יישארו רק חילות־הקו הגרמניים הרגילים. יש למרר את חייהם של אלה ביסורים קשים. יש לנקוט את הצעדים הבאים:

1. הצעות לארגון פלוגות המחץ.

2. הצעות להובלת טנקים ולהנחתתם בחוף, מתוך הסברה שלהלכה יהיה השלטון בים בידינו ולא בידי האויב.

3. רשת מתאימה של ריגול ומודיעין לאורך כל החופים.

4. פריסת חילות צנחנים בהיקף של חמשת אלפים.

5. בחצי תריסר מתותחי־15־האינץ' שלנו יש להתקין מיד שפופרות פנימיות כדי שיירו למרחק חמישים או ששים מיל, ויש להרכיבם על מכוֹני רכבת או על שטוּחיות של פלדה או בטון, כדי לשבור את האש של התותחים הגרמניים, שודאי תומטר עלינו מעבר לתעלה בעוד פחות מארבעה חדשים.

בכיווּנים רבים באה פעולה בהתאם לנדרש. “פלוגות המחץ” קמו תחת השם “קומנדו”, ועשר כאלו גויסו מתוך הצבא הסדיר ואנשי חיל־הים־המלכותי. גרעינו של ארגון זה החל ללבוש צורה במערכה הנורבגית. במקום המתאים יסוּפּר על התותחים הכבדים היורים אל מעבר לתעלה. אולם צר לי כי הרשיתי להקטין את היקפם של חילות הצנחנים הבריטיים מחמשת־אלפים לחמש־מאות.

*

לסירוגים הייתי חוזר לענין בנייתן של אסדות נחיתה, שבהן הייתי הוגה בלי חשׂך הן בחינת סכנה לנו עצמנו הן כתכנית לעתיד־לבוא נגד האויב. פיתוחן של סירות הסתערות קטנות הוחל לפני פרוץ המלחמה, ואחדות שימשו בנארוויק. רובּן אבדו שם או בדונקרק. עכשיו זקוקים היינו לא רק לסירות הקטנות שאפשר להרימן אל האניות מובילות הצבא, אלא לכלי־שיט עוברי־ים שהם עצמם מסוגלים להעביר טנקים ותותחים להסתערות ולהנחיתם אל החופים.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־האספקה 7.7.40

מה עושים ביחס למירשם ולתכנוּן של כלי־שיט להעברת טנקים בים לצורך התקפה על ארצות אויב? אפשר גם אפשר למסור את הדבר לעיון למר הופקינס, לשעבר הממוּנה על הבניה בצי, שודאי הוא פנוי עכשיו לאחר שהקולטיבטור מס. 6²⁷ יצא מן האָפנה. כלי־שיט אלה צריכים להיות מסוגלים להוביל שש או שבע־מאות כלי־רכב בנסיעה אחת ולהנחיתם אל החוף. או, אלטרנטיבית, לקלטם מן החופים וכן גם, כמובן, להעלותם לרציפים – אם אפשר יהיה לשלב את שני הדברים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 5.8.40

תמול־שלשום ביקשתי תחזית על פיתוח האוגדות המשוריינות שיידרש ב־1941 – לאמור, חמש עד תום מרס ועוד אחת נוספת בכל חודש עד שיושג סך־הכל של עשר בסוף אוגוסט 1941; וכן על הרכּב הרכב המשוריין ורכב־העזר מכל הסוגים שיידרש לכל אוגדה.

נא להודיעני עד היכן הגיע משרד המלחמה בתכניותיו, ואם מספר הטנקים שהוזמנו מתאים לתכנית בממדים אלה.

נא להמציא לי גם דו"ח על התקדמות אמצעי התובלה אל מעבר לים, הצריכים להספיק להעברת שתי אוגדות משוריינות בבת־אחת. מי עושה זאת – האדמירליות או מיניסטריון־האספקה? הבעתי את הדעה שמר הופקינס עשוי אולי למצוא קצת פנאי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 9.8.40

המצא לי עוד דו"ח על המירשמים והטיפוסים של כלי־שיט להעברת שריונים בדרך הים והיבשה אל חופים.

ביולי הקימותי פיקוד נפרד למיבצעים משולבים, תחת פקודת ראשי־המטות. לשם עיון ותרגוּל בצורת לחימה זאת. ואדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז הועמד בראשו. קשריו האישיים ההדוקים אלי ואל משרד־ההגנה סייעו להתגבר על כל הקשיים המשרדיים שנבעו ממינוי בלתי־רגיל זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי

וסיר אדוארד בריג’ס 17.7.40

מיניתי את אדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז לתפקיד מנהל־המיבצעים־המשולבים. עליו לקבל לידיו את התפקידים והאפשרויות המוקצים עתה לגנרל בּוֹרן. לגנרל בורן יש למסור כי, בשל הגדלת היקפם של מיבצעים אלה, הכרח הוא שהממונה יהיה קצין בעל דרגה גבוהה, וכי השינוי אין בו כלל משום מתן דופי בו או בקשורים אליו. ברור שיהיה עליו לשתף פעולה כהלכה. למדתי להעריך עד מאד את עבודתו של קצין זה כאדיוטאנט־גנרל של חיל־הים־המלכותי, ומכל־מקום חייב חיל־הים־המלכותי למלא תפקיד ראשי בארגון הזה.

עד לסידורים נוספים יקבע סיר רוג’ר קיז מגע עם המיניסטריונים של השירותים באמצעוּת הגנרל איזמי כנציגו של מיניסטר־ההגנה.

*

כבר הסברתי מה־קלה ונוחה היתה צמיחתו של משרד המיניסטר־להגנה ומה־קלה היתה עליית סמכותו. בסוף אוגוסט נקטתי את הצעד הרשמי היחיד שמצאתי לנחוץ לנקטו אי־פעם. עד כאן פעלה ועדת־התכנון־המשותפת תחת פיקוח ראשי־המטות וראתה בהם את הממונים עליה רשמית ובמישרים. ראיתי צורך להעמיד את הגוף הזה החשוב, אף שלא היה יעיל ביותר עד כה, תחת פיקוחי האישי. לכן ביקשתי את הקבינט המלחמתי לתת את אישורו לשינוי המפורש הזה במנגנון המלחמתי שלנו. כל עמיתי נענו לי בחפץ־לב, ואני נתתי את ההוראות הבאות:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי

וסיר אדוארד בריג’ס 24.8.40

ועדת־התכנון־המשותפת תפעל החל מיום־ב' הבא במישרים תחת פקודות מיניסטר־ההגנה ותיעשה חלק ממשרדו של מיניסטר־ההגנה – לשעבר מזכירוּת ההגנה הקיסרית. דיוּר יימצא בשבילה בריצ’מונד טראס. חברי הועדה יחזיקו בעמדותיהם ומגעיהם הנוכחיים עם שלושת המיניסטריונים של השירותים. הם יעבּדו את פרטיהן של תכניות שימסור להם מיניסטר־ההגנה. הם יהיו רשאים ליזום תכניות משלהם לאחר שיימלכו בגנרל איזמי. הם יעמדו, כמובן, לשירות ועדת־ראשי־המטות לבירור כל ענין שיישלח אליהם.

2. כל התכניות שתמציא ועדת־התכנון־המשותפת, או שתבררן על פי הוראות בהתאם להנ"ל, תימסרנה לועדת־ראשי־המטות לחות־דעתה.

3. אם אחרי כן יהיו ספקות וחילוקי־דעות, או במקרים חשובים, תיסקרנה כל התכניות על ידי ועדת־ההגנה של הקבינט המלחמתי, שתכלול את ראש־הממשלה, הלורד־שומר־החותם והלורד ביוורברוק, ואת שלושת המיניסטרים של השירותים; שלושת ראשי־המטות עם הגנרל איזמי יהיו נכחים.

4. ראש־הממשלה נוטל עליו את האחריות למסור בתדירות לקבינט המלחמתי על מה שעומד על הפרק: אבל זיקת ראשי־המטות אל הקבינט המלחמתי אינה משתנית.

ראשי־המטות קיבלו את השינוי הזה בלי טענות־ומענות של ממש. אולם סיר ג’ון דיל כתב מיזכר אל מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה, ולאחר מכן היה לאֵל־ידי להרגיעו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 31.6.40

אין כלל שאלה שועדת־התכנון־המשותפת “תתן לי הדרכה צבאית”. הועדה צריכה רק לעבּד תכניות בהתאם להוראות שאתן אני. מתן העצה, אם לקבל תכניות אלו או אם לקבלן בשינויים כלשהם, יישאר כמו עכשיו ענינם של ראשי־המטות. ברור בהחלט כי גם ראשי־המטות נושאים באחריות משותפת למתן עצה לקבינט, כמוהם כראש־הממשלה או מיניסטר־ההגנה. לא ראינו צורך להכניס שינוי כלשהו במעמדם התחוקתי. יתר על כן, בדעתי לעבוד אתם ובאמצעותם כמו עד עכשיו.

מצאתי צורך בגישה בלתי־אמצעית ובפיקוח בלתי־אמצעי על מטות־התכנון־המשותפים משום שמקץ שנה של מלחמה אינני יכול להעלות בזכרוני אף תכנית אחת שיזם המנגנון הקיים. מובטח אני כי אוכל לסמוך עליך ועל שני המיניסטרים האחרים של השירותים שתסייעו לי במתן הנהגה נמרצת וחיובית לניהול המלחמה, ובהתגברות על האדישות או שויון־הנפש והשהיות שבגללם הקדימנו האויב בכל מקרה.

יהיה צורך, כמובן, להוסיף מפעם לפעם על מספר מטות־התכנון־המשותפים.

למעשה פעל הנוהל החדש בנועם ובמישרים, ואינני זוכר שנתגלע איזה קשיים.

*

מכאן והלאה הושקע מרץ רב בפיתוחם של כל הסוגים של אסדות נחיתה ומחלקה מיוחדת הוקמה באדמירליות לטפל בענינים אלה. באוקטובר 1940 כבר התנהלו הניסויים באסדה הראשונה להנחתת טנקים (.T.C.L). נבנו רק כשלושים מאלו, כי התברר שהן קטנות מדי. אחרי כן בא מירשם משופּר יותר, שעל פי דוגמתו נבנו רבות חלקים־חלקים לשם העברה נוחה יותר בדרך הים למזרח התיכון, מקום שהחלו להגיע בקיץ 1941. הן הוכיחו את טיבן, וככל שהוספנו נסיון שופּרו בהתמדה סגולותיהן של המהדורות החדשות של כלי־שיט מוזרים אלה. האדמירליות דאגה מאד מפני הדרישות שיעמיד סוג זה של ייצור מיוחד בטיבו בפני המשאבּים של ענף בנין האניות. לטוב־המזל התברר כי בנין.T.C.L יכול להימסר למפעלי בניה הנדסית שאינם עוסקים בבנין אניות, וכך לא תיגרם כל הפרעה לעובדים ולמיתקנים של המספנות הגדולות יותר. הודות לכך נתאפשרה התכנית גדלת־הממדים שעליה חשבנו, אך גם הוּשׂם סייג לגדלו של כלי השיט.

ה־.T.C.L היה מתאים למיבצעי פשיטה אל מעבר לתעלה או לעבודה נרחבת יותר במזרח התיכון, אבל לא למסעים ארוכים בלב ים. נתעורר הצורך בסירה גדולה יותר וכשרה יותר להפלגה, שחוץ מזה שתעביר טנקים וכלי־רכב אחרים בנסיעות אוקיאניות תוכל גם להנחיתם בחופים, דוגמת ה־.T.C.L. נתתי הוראות למירשם סירה כזאת, שנקראה בתחילה “.T.C.L אטלנטי”, אבל עד־מהרה הוּסב שמה “אניה להנחתת טנקים” (.T.S.L). בנייתן של אלו פגעה בהכרח במשאבי המספנות שלנו, הנתונות תחת לחץ קשה. הנה כי כן נבנו רק שלוש מן המירשם הראשון, שנתכּנה באדמירליות בשם “וינט”; אחרות הוזמנו בארצות־הברית ובקנדה, אבל מירשם מאוחר יותר דחק את רגליהן. בינתים התאמנו שלוש מיכליות רדודות לשמש לאותו צורך, וגם אלו הביאו תועלת לאחר זמן.

בסוף 1940 כבר ראינו לפנינו נכוחה את הביטוי הפיזי של הלוחמה האמפיבית. הייצור של כלי־שיט מיוחדים ושל ציוד מסוגים רבים היה גובר והולך, והיחידות הנחוצות להפעלת כל החומר החדש הזה פותחו ואומנו תחת פיקוחו של פיקוד־המיבצעים־המשולבים. בסיסי־אימונים מיוחדים לצורך זה הוקמו הן במולדת הן במזרח התיכון. את כל הרעיונות האלה ואת גילוים המעשי, ככל שלבשו צורה, מסרנו לידידינו האמריקאים. התוצאות רבו והלכו במרוצת שנות המאבק, וברבות הימים העמידו את המכשיר שמילא לבסוף תפקיד שאי־אפשר־בלעדיו בתכניותינו ובמעשינו הגדולים ביותר. מלאכתנו בשטח זה בשנים הראשונות האלו היתה לה השפעה כה עמוקה על עתיד המלחמה עד שעלי להקדים את סדר המאורעות ולספר על קצת מן ההישגים הממשיים שהשגנו לאחר זמן.

בקיץ 1941 הטעימו ראשי־המטות כי התכנית לבניית אסדות־נחיתה נוגעת רק במיבצעים קטני־ממדים וכי חזירתנו אל היבשת בסופו של דבר תדרוש מאמץ גדול הרבה יותר מזה שיכולנו להרשות אז לעצמנו. לעת הזאת הכינה האדמירליות מירשם חדש של האניה להנחתת טנקים (.T.S.L), ומירשם זה הובא לארצות־הברית, מקום שעוּבּדו הפרטים במשותף. בפברואר 1942 הוחל בייצור כלי־שיט זה באמריקה בקנה־מידה גדול. הוא נעשה ה־(2).T.S.L שהתבלט כל כך בכל מיבצעינו לאחר זמן, ותרם אולי את התרומה היחידה הגדולה ביותר לפתרון הבעיה המוקשה של העלאת כלי־רכב כבדים לחופים. בסופו של דבר נבנו יותר מאלף מאלה.

בינתים היה ייצורם של כלי־שיט קטנים מסוגים רבים לשימוש בהסתערות ביבשת מתקדם והולך בלי חשׂך משני עברי האטלנטי. את כל אלה היה צריך להעביר למקום הפעולה באניות המוליכות את החיילות התוקפים. הנה כך הוחל במפעל עצום של התאמת כל אניות־הצבא הבריטיות והאמריקאיות להובלת כלי השיט האלה יחד עם כמויות גדולות של ציוד אחר מסוגים מיוחדים. אניות אלו נודעו בשם “אניות להנחתת חיל־רגלים” (.I.S.L). אחדות נכנסו לפעולה בצי המלכותי, אחרות שמרו על מעמדן כאניות־סוחר, וקברניטיהן ומלחיהן שימשו אותן בהצטיינות בכל מיבצעי ההתקפה שלנו. קשה היה ליטול אניות כאלו מן השיירות המובילות את הזרם שאין־לו־סוף של תגבורת למזרח התיכון ולמקומות אחרים, אולם הכרח היה להקריב את הקרבן הזה. ב־1940 ו־1941 צימצמו דרישות המאבק נגד הצוללות את מאמצינו בשטח זה. עד תום 1940 אי־אפשר היה להקצות יותר משבעת־אלפים איש לייצוּר אסדות־נחיתה, וגם בשנה שלאחר כך לא הוגדל מספר זה הרבה. אולם ב־1944 היו לא־פחות משבעים־אלף איש בבריטניה בלבד שוקדים על המשימה הכבירה הזאת. חוץ ממספר גדול הרבה יותר בארצות־הברית.

*

מאחר שכל עבודתנו בתחום זה היתה לה השפעה אדירה על עתיד המלחמה, מביא אני בנקודה זו מברק ששלחתי לנשיא רוזוולט ב־1941:

25.7.41

אנו שוקלים כאן את תכניות המלחמה שלנו, לא רק לקרבות של 1942 כי אם גם לקרבות של 1943. לאחר שיובטח בטחונם של בסיסים חיוניים. יש צורך לתכנן בקנה־המידה הגדול ביותר את הכוחות הדרושים לנצחון. בקווים כלליים ביותר עלינו לחתור תחילה לחיזוק ההסגר והתעמולה. אחרי כן עלינו לגשת להפצצה אווירית בלתי־פוסקת וגוברת והולכת על גרמניה ואיטליה. צעדים אלה כשלעצמם אפשר שיביאו לידי תסיסה או התמוטטות מבית. אבל יש גם לעבּד תכניות לבוא לעזרת כל העמים הנכבשים על ידי הנחתת צבאות־שחרוּר כאשר תכשר השעה לכך. למטרה זו דרושים יהיו לא רק טנקים במספר רב אלא גם מספר גדול של כלי־שיט המסוגלים להובילם ולהעלותם במישרים לחופים. ודאי לא יקשה עליכם לבצע את ההתאמה הנחוצה בקצת מן המספרים העצומים של אניות־סוחר שאתם בונים כדי שתהיינה לאניות מנחיתות טנקים.

וזמן־מה אחרי כן:

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־הימיה 8.9.41

כוונתי לא היתה שעל הנשיא לבנות וינטות בתור שכאלו, חוץ מאלו שכבר הובטחה הקמתן, אלא שמתוך המספר הגדול של אניות־סוחר הנבנות בארצות־הברית ל־1942 יצייד אחדות בחרטומים ושערים צדדיים על־מנת שיוכלו טנקים לנחות מהן לחופים, או לתוך אסדה מנחיתת־טנקים שתוליך אותם לחופים.

אנא עזור לי להסביר לו נקודה זו, ולהראות איזה מין שינוי יידרש באניות־הסוחר האמריקאיות שמתכוננים לבנותן עכשיו.

נוכח הסיפורים המרובּים הרווּחים והמתרבים על סלידתי, “כביכול” מכל סוג נחיתה־נוכח־התנגדות בקנה־מידה גדול, דוגמת זו שבוצעה בנורמנדי ב־1944, אולי כדאי שאבהיר כי מלכתחילה סיפּקתי אני חלק גדול מן הדחף והסמכות ליצירת המנגנון והארמאדה העצומה להנחתת שריונים לחופים, שעכשיו הכל מודים כי בלעדיהם לא היו מיבצעים גדולים כאלה בגדר האפשר. אגולל את הפרשה הזאת צעד־צעד בספרים האלה על ידי מסמכים שכתבתי בזמנו, המעידים על מגמה כנה ועקיבה מצדי בהתאם לעובדות הממשיות, ועל התאמה קרובה למה שנעשה בפועל.

פרק 13: עמידה בשער – יולי 1940

התוכל בריטניה להחזיק מעמד? – דאגה בארצות־הברית – התנהגותה ההחלטית של האומה הבריטית – ההקלה שבפשטוּת – הצעת־השלום של היטלר, 19 ביולי – תגובתנו – דחיית הגישושים הדיפלומטיים של גרמניה – פנייתו של מלך שוודיה – אני מבקר בחופים הצפויים לסכנה – הגנרל מונטגומרי והאוגדה השלישית בברייטון – חשיבותם של אוטובוסים – מגעי עם הגנרל ברוּק – ברוּק יורש את איירונסייד בפיקוד על צבא־המולדת – הכוח המעורר אשר בריגשת הפלישה – כמה הנחיות ומיזכרים מחודש יולי – ההגנה על לונדון – המצב באזורי־החוף הצפויים לסכנה – מספרים על גידולו וציודו של הצבא – הדיאגרמות של לינדמן – האוגדה השניה הקנדית מוחזרת מאיסלנד – הצורך למנוע ריכוז אניות אויב בתעלה – בואם של הרוֹבים האמריקאים – אמצעי־זהירות מיוחדים – ה“שבעים־וחמישה” הצרפתים – גידולן של סוללות התעלה הגרמניות – הצעדים הנגדיים שלנו – ביקורי אצל האדמירל רמזי בדובר – המרצת התקדמותן של סוללותינו ודרבּוּנה – אנית־המלחמה “אֶרבּוּס” – ההגנה על בליטת קנט – ריכוז התותחים הכבדים הבריטיים, ספטמבר – כוחנו העולה – מסה שנמנעה

בימים אלה של קיץ 1940 לאחר נפילת צרפת היינו יחידים לנפשנו. אף אחד מן הדומיניונים הבריטיים, גם לא הודו ולא המושבות, לא יכלו לשלוח עזרה מכריעה, או שלא יכלו לשלוח מה שבידם מבעוד מועד. צבאות גרמניה העצומים ועטורי הנצחון, המצוידים כהלכה ומאחריהם עתודות גדולות של כלי־נשק ובתי־נשק שנלכדו, היו מתקבצים לקראת המהלומה הסופית. איטליה, אשר לה כוחות מרוּבים ועזי־רושם, הכריזה עלינו מלחמה והיתה תאבה להביא עלינו חורבן בים התיכון ובמצרים. במזרח הרחוק נשקפה יאפאן בזעף עמוק־מחקר, וביקשה בתקיפות לחסום את דרך־בורמה לאספקה המיועדת לסין. רוסיה הסובייטית היתה קשורה לגרמניה הנאצית בחוזה שלה והגישה להיטלר עזרה חשובה בחמרי־גלם. ספרד, שכבר כבשה את האזור הבינלאומי של טנג’יר, עשויה לפנות נגדנו בכל רגע ולדרוש את גיברלטר, או לקרוא לגרמנים שיעזרו לה להתקיפה, או להעמיד סוללות תותחים כדי להפריע למעבר במיצר. צרפת של פטן ובורדו, שממשלתה עקרה עד־מהרה לווישי, עשויה בכל יום להיאלץ להכריז עלינו מלחמה. מה שנותר בטולון מן הצי הצרפתי דומה היה שהוא נתון לשליטת הגרמנים. אכן, אויבים לא חסרו לנו.

אחרי אוראן נתחוור לכל הארצות כי מנוי וגמור עם האומה הבריטית וממשלתה להילחם עד הסוף. אבל אפילו אין כל חולשה מוסרית בבריטניה. איך ייתכן להתגבר על העובדות הפיזיות המחרידות? ידוע היה כי צבאותינו במולדת אין להם כמעט שום נשק חוץ מרובים. לאמיתו של דבר היו בדוחק חמש־מאות תותחי־שדה מכל הסוגים ובדוחק היו מאתים טנקים בינוניים או כבדים בארץ כולה. יעברו חדשים עד שיוכלו בתי־החרושת שלנו למלא אפילו את חסרון התחמושת שאבדה בדונקרק. הייפלא אם העולם בכללוּתו משוכנע היה כי שעת אבדננו הגיעה?

חרדה עזה פשטה ברחבי ארצות־הברית, ובעצם בכל רחבי הארצות החפשיות הנותרות. אמריקאים שאלו את עצמם בדאגה רבה אם ראוי להם לזרות לרוח חלק ממשאביהם המצומצמים עד מאד ממילא, על־מנת לתת פורקן לרגש נדיב ואם גם חסר־תקוה. כלום לא שוּמה עליהם לאמץ כל שריר ולטפח כל כלי־נשק כדי לתקון את חוסר־הכוננוּת שלהם עצמם? דרוש היה כוח־שופט בטוח מאד כדי להתרומם מעל לטענות העניניות האלו. האומה הבריטית חייבת להחזיק טובה לנשיא האציל ולקציניו הגבוהים ויועציו הרמים על אשר מעולם, אף לא לפני הבחירות למועד השלישי של הנשיאוּת, לא נואשו מעתידנו ומכוח רצוננו.

מזגה העירני והשלוו של בריטניה, שהיה לי הכבוד לבטאו, אפשר גם אפשר כי הטה את כפות־המאזניים. הנה כאן היה העם הזה, אשר בשנים שלפני המלחמה הגיע עד תכלית הפאציפיזם וחוסר־התבונה, שהתמכר לספורט של מדיניות מפלגתית, ואשר עם כל היותו רפה כל כך בחימושו נכנס בקלות־דעת למרכז העניינים האירופיים, ועתה ניטל עליו לתת את הדין על רגשותיו הצדקניים ועל הכנותיו הלקויות כאחד. הוא לא נחרד כלל. הוא קרא תגר על כובשיה של אירופה. דומה היה שמוטב לעם הזה שיהיה האי שלו לעיי־מפולת ובלבד שלא ייכנע. דבר זה ימלא דף נאה בהיסטוריה. אבל יש עוד סיפורים מסוג זה. אתונה נכבשה על ידי ספרטה. בני קרתחדשת התנגדו התנגדות נואשת לרומא. לעתים לא רחוקות בקורות העבר – ולעתים תכופות הרבה יותר בטרגדיות שלא נרשמו מעולם או שנשכחו מכבר – נמחו מתחת השמים מדינות אמיצות, גאות וקלות־דעת, ואפילו עמים שלמים, עד כי לא שרד מהם כי אם שמם, ויש אשר גם הוא לא ייזכר.

מעטים היו הבריטים, ומעטים עוד יותר הזרים, שהבינו את היתרונות הטכניים המיוחדים של מעמד־האי שלנו: גם לא רבים היו שידעו כי אף בשנות ההססנות שלפני המלחמה קוּימו היסודות העיקריים של ההגנה הימית ואחרי כן של ההגנה האווירית. כמעט אלף שנים עברו מאז ראתה בריטניה מדוּרות של מחנה זר על אדמה אנגלית. ברוּם הפסגה של ההתנגדות הבריטית נשארו הכל שקטים, נכונים להשליך את חייהם מנגד. מעט־מעט הכירו ידידים ואויבים בכל רחבי העולם כי זהו הלך־רוחנו. על מה נשען הלך־הרוח? זאת אפשר יהיה לברר רק על ידי הכוח הגס.

*

היה עוד צד אחד למטבע. אחת הסכנות הגדולות ביותר שנשקפו לנו בחודש יוני היתה טמונה בכך שנקיז את משאבּינו האחרונים לתוך התנגדות מסתחפת ועקרה בצרפת, ושכוחו של חיל־האוויר שלנו יתבלה מעט־מעט על ידי טיסותיו או העברתו ליבשת. לוּ ניחן היטלר בחכמה עליונה כי אז היה מאֵט את ההתקפה בחזית הצרפתית, שוהה אולי שלושה או ארבעה שבועות אחרי דונקרק על קו הסינה, ומפתח בינתים את הכנותיו לפלישה לאנגליה. בדרך זו היה בידו רווח־זמן גורלי, ויכול היה לענותנו בברירה שבין זניחת צרפת ביסוריה לבין בזבוז המשאבּים האחרונים לקיומנו בעתיד. ככל שהמרצנו את הצרפתים להוסיף ולהילחם כן גדלה חובתנו לסייעם וכן קשה היה לעשות הכנות כלשהן להגנה באנגליה, ועל הכל לשמור בעתודה את עשרים־וחמש הטייסות של מטוסי־קרב שבּהן הכל תלוי. בנקודה זו לא היינו מוותרים מעולם, אבל הסירוב היה מעורר טינה עזה בקרב בת־בריתנו הנאבקת והיה מרעיל את כל יחסינו. בהרגשה של הקלה ממש ניגשו אחדים מן המפקדים הגבוהים שלנו אל בעייתנו החדשה והמפושטת עד־לאימה. כמו שאמר שומר־הסף באחד ממועדוני־החיילות באנגליה לחבר אחד מדוכדך במיוחד, “מכל־מקום, אדוני, אנחנו עומדים בסיבּוב הסופי, והוא ייערך על המגרש שלנו”.

*

אפילו בזמן הזה לא זילזל הפיקוד העליון הגרמני בכוחה של עמדתנו. צ’אנו מספר שבּעת ביקורו אצל היטלר בברלין ב־7 ביולי 1940 היתה לו שיחה ארוכה עם הגנרל פון־קייטל. בדומה להיטלר דיבר אליו קייטל בדבר ההתקפה על אנגליה. הוא חזר ואמר כי עד עתה לא הוחלט שום דבר סופי. הנחיתה היתה אפשרית בעיניו, אבל הוא ראה בה “מיבצע קשה ביותר, שאליו יש לגשת בזהירות שאין למעלה ממנה, נוכח העובדה כי הידיעות המצויות על כוננוּתו הצבאית של האי ועל ביצורי החוף הן זעומות ואינן מהימנות ביותר”²⁸. הדבר שנראה קל וגם הכרחי היה התקפה אווירית רבה על כל שדות־התעופה, בתי־החרושת ומרכזי התחבורה העיקריים בבריטניה הגדולה. אולם הכרח היה לזכור כי חיל־האוויר־הבריטי הוא יעיל ביותר. לפי חשבונו של קייטל היו לבריטים כאלף־וחמש־מאות מטוסים מוכנים להגנה ולהתקפה נגדית. הוא הודה כי באחרונה הוגברה עד מאד פעולתו התוקפנית של חיל־האוויר הבריטי. משימות הפצצה בוצעו בדייקנות ראויה לציוּן, וסיעות המטוסים שהופיעו מנו לעתים עד שמונים מטוסים. אולם יש באנגליה מחסור גדול בטייסים, ואלה המתקיפים עכשיו את ערי גרמניה אין להחליפם בטייסים החדשים, החסרים כל אימון. קייטל עמד גם על הצורך להכות בגיברלטר כדי לשבש את המערכת הקיסרית הבריטית. לא קייטל ולא היטלר לא נגעו בשאלת משך המלחמה. רק היטלר אמר דרך־אגב כי המלחמה צריכה להסתיים עד ראשית אוקטובר.

כך היה הדין־והחשבון של צ’אנו. הוא גם הציע להיטלר, “על פי בקשתו הנמרצת של הדוּצ’ה”, צבא של עשר אוגדות וכוח אווירי של שלושים טייסות להשתתפות בפלישה. הצעת הצבא נדחתה באדיבות. מטייסות המטוסים באו אחדות, אבל, כמו שיסוּפר עוד מעט, לא שבעו נחת.

*

ב־19 ביולי נשא היטלר את נאום הנצחון שלו ברייכסטאג, אשר בו, לאחר שניבא כי בקרוב אחוש לי מפלט בקנדה, השמיע את מה שקראו הצעת־השלום שלו. המשפטים העיקריים היו:

בשעה זו רואה אני לי לחובה לפני מצפוני־אני לפנות שוב לתבונה ולשכל הישר בבריטניה הגדולה לא־פחות מאשר במקומות אחרים. נראה לי שמצבי עכשיו מאפשר לי לפנות בקריאה זו, הואיל ואינני אויב מנוצח המבקש חסדים אלא המנצח המדבר בשמה של תבונה. אינני רואה כל טעם לכך שתימשך המלחמה הזאת. לבי דואב למחשבה על הקרבנות אשר תדרוש… אפשר שמר צ’רצ’יל ידחה את דברי אלה באמרו כי אינם אלא פרי פחד וספקות ביחס לנצחון הסופי. במקרה זה הרי מצפוני נקי ביחס לבּאות.

בימים שלאחר כך נלוו על מחוה זו פניות דיפלומטיות באמצעות שוודיה. ארצות־הברית והותיקן. מובן שהיטלר היה שמח מאד, לאחר ששיעבד את אירופה לרצונו, לסיים את המלחמה על ידי השגת השלמתה של בריטניה עם מה שעשה. לאמיתו של דבר לא היתה זאת הצעת־שלום אלא הצעה של נכונוּת לקבל את הויתור מצד בריטניה על כל מה שעליו יצאה להילחם. מאחר שהממוּנה על עניני השגרירות הגרמנית בוושינגטון ניסה לבוא בדברים עם שגרירנו שם, שלחתי את המברק הבא:

20.7.40

אינני יודע אם הלורד הליפקס נמצא היום בעיר, אבל יש להגיד ללורד לותיאן שלא ישיב בשום פנים על איגרתו של הממונה על עניני השגרירות הגרמנית.

אכן, ראשית־לכל חשבתי לערוך ויכוח רשמי, חגיגי, בשני בתי־הפרלמנט. לכן כתבתי בעת־ובעונה־אחת למר צ’מברליין ולמר אטלי:

20.7.40

אולי כדאי להשיב על נאומו של היטלר בהחלטות בשני הבתים. את ההחלטות האלו צריכים להציע לורדים וצירים פרטיים. לעומת זאת יוסיף הדבר למעמסה אשר עלינו. מה דעתך?

עמיתי סבורים היו כי בכך אנו מנפּחים את העניין יותר מדי, וממילא היינו

כולנו שווים בדעה עליו. תחת זאת הוחלט כי שר־החוץ ידחה את המחוה של היטלר בשידור בראדיו. במוצאי ה־22 בחודש “דחה” שר החוץ את “קריאתו של היטלר להיכנע לרצונו”. הוא העמיד זו כנגד זו את תמונת אירופה של היטלר ואת תמונת אירופה זו שלמענה אנו נלחמים, והכריז כי “לא נחדל מהילחם עד אם תובטח החירות”. אולם למעשה כבר נדחה כל רעיון של משא־ומתן על ידי העתונות הבריטית והבּ.בּ.ס., בלי כל זירוז מצד ממשלת הוד־מלכותו, מיד לאחר שנשמע נאומו של היטלר בראדיו.

צ’אנו מעיר, בספּרוֹ על עוד פגישה אחת עם היטלר ב־22 ביולי:

תגובתה של העתונות האנגלית על הנאום של היום אינה מניחה שום סיכוי להבנה. לפיכך מתכונן היטלר להנחית את המהלומה הצבאית על אנגליה. הוא מדגיש כי מצבה האסטרטגי של גרמניה, וכן תהום השפעתה ושליטתה הכלכלית, ממילא כבר החלישו במידה רבה את אפשרויות ההתנגדות מצד בריטניה הגדולה, שתכרע תחת כובד המהלומות הראשונות. ההתקפה האווירית כבר החלה לפני ימים אחרים, והיא גוברת והולכת בהתמדה. תגובת ההגנה האנטי־אווירית ומטוסי־הקרב הבריטיים אינה מפריעה במידה רצינית להתקפת־האוויר הגרמנית. שוקדים עתה על המיבצע התוקפני המכריע, כי כבר נעשו ההכנות השלמות ביותר²⁹.

צ’אנו מספר גם ביומנו כי “בשעה מאוחרת ב־19 בחודש בערב, כשהגיעה התגובה הבריטית הצוננת הראשונה על הנאום, פשטה הרגשה של אכזבה בלתי־מסותרת בין הגרמנים”. היטלר “היה רוצה בהבנה עם בריטניה הגדולה. הוא יודע שמלחמה עם הבריטים תהיה קשה ועקובת־דמים, והוא יודע גם שהבריות בכל מקום סולדים מפני שפך דמים”. מוסוליני, מצד שני, “חושש שמא ימצאו האנגלים בנאומו הערמומי מדי של היטלר תואנה לפתוח במשא־ומתן”. “דבר זה”, מעיר צ’אנו, “יעציב את מוסוליני, כי עתה יותר מאשר אי־פעם הוא חפץ במלחמה”³⁰. הוא לא היה צריך לחשוש. עתיד היה לשׂבּוֹע די ספקו.

בלי ספק היתה פעילות דיפלומטית גרמנית מתמדת מאחרי הקלעים, וכאשר ראה מלך שוודיה לנכון לפנות אלינו ב־3 באוגוסט בענין זה, הצעתי לשר־החוץ את התשובה הבאה, ששימשה בסיס למענה הרשמי:

ב־12 באוקטובר 1939 הגדירה ממשלת הוד־מלכותו באריכות את עמדתה כלפי הצעות־שלום גרמניות בהודעות שקולות היטב לפרלמנט. מאז ביצעה גרמניה הנאצית עוד כמה פשעים איומים נגד המדינות הקטנות יותר על גבולותיה. הם הסתערו על נורבגיה, הכבושה עתה על ידי צבא פולש גרמני. דנמרק נכבשה ונשדדה. בלגיה והולנד, אחרי כל מאמציהן לפייס את הר היטלר, ולמרות כל ההבטחות שהבטיחתן ממשלת גרמניה לכבד את הנייטראליות שלהן, נכבשו ושועבדו. בהולנד במיוחד הגיעו מעשי בוגדנוּת ואכזריוּת שהוכנו מכבר לשׂיאם בטבח של רוטרדם, מקום שהוגרו הרבה אלפי הולנדים לפי חרב, וחלק הגון מן העיר נהרס.

המאורעות הנוראים האלה הטביעו על דפי ההיסטוריה האירופית כתם בל־יימחה. ממשלת הוד־מלכותו אינה רואה בהם סיבה קלה־שבקלות לסגת אף־כהוא־זה מעקרונותיה ומהחלטותיה כפי שפּוֹרשו באוקטובר 1939. נהפוֹך הוא, כוונתם של חברי ממשלת הוד־מלכותו להמשיך במלחמה נגד גרמניה בכל האמצעים שברשותם, עד אשר יישבר ההיטלריזם סופית וייגאל העולם מן המאַרה שהביא עליו איש רשע, נתחזקה כדי כך שהם בוחרים להיספות כולם בחורבן המשותף מאשר להכזיב במילוי חובתם. ואולם מאמינים הם אמונה איתנה כי בעזרת האל לא יחסרו להם האמצעים למלא את תפקידם. המשׂימה הזאת אפשר שתארך; אבל תמיד תוכל גרמניה לבקש שביתת־נשק, כמו שעשתה ב־1918, או לפרסם את הצעותיה לשלום. אולם בטרם אפשר יהיה אף לעיין בבקשות או הצעות מעין אלו, יהיה צורך שערובות של ממש, במעשים ולא במלים, תבואנה מצד גרמניה, ערובות שתבטחנה את החזרת החיים החפשיים והעצמאיים של צ’כוסלובקיה, פולין, נורבגיה, דנמרק, הולנד, בלגיה, ועל הכל צרפת, כמו גם את בטחונן הממשי של בריטניה הגדולה והקיסרות הבריטית בשלום כולל.

אני הוספתי:

נראה לי כי הרעיונות שהועלו בתזכיר של משרד־החוץ לוקים בהשתדלות להתחכם יותר מדי, ולסלסל סלסולי מדיניות שאינם הולמים את הפשטוּת והגדוּלה הטראגית של הזמן ושל המוטל בכּף. ברגע זה, בטרם נזכה בהצלחה כלשהי, עתיד הסדק הקל ביותר להתפרש שלא כהלכה. אכן, תשובה תקיפה מן הסוג שהתויתי בקווים כלליים היא הסיכוי היחיד להוציא מגרמניה איזה הצעות שאינן דמיוניות סתם.

בו ביום פירסמתי את ההודעה הבאה לעתונות:

3.8.40

ראש־הממשלה מבקש להודיע כי האפשרות של נסיונות פלישה גרמניים לא חלפה כל־עיקר. העובדה שהגרמנים מפיצים עתה שמועות שאין הם מתכוונים לפלישה, יש לנהוג בה חשדנות כפליים מזו שבה מתיחסים לכל מוצא־פיהם. הרגשת כוחנו וכוננותנו הגוברים אַל לה להביא לידי רפיון כלשהו בדריכות או בערוּת הרוחות.

*

בסוף יוני הציעו לי ראשי־המטות באמצעות הגנרל איזמי בישיבת הקבינט שאבקר באזורים הצפויים לסכנה בחוף המזרחי והדרומי. הנה כי כן הייתי מקדיש יום או יומים בכל שבוע לתפקיד הנעים הזה, וישן בשעת הצורך ברכבת שלי, מקום שהיו לי כל האפשרויות להמשיך בעבודתי הסדירה ולעמוד במגע מתמיד עם וייטהוֹל. סיירתי בטיין ובהאמבּר ובהרבה מקומות נחיתה אפשריים. האוגדה הקנדית, שעד־מהרה חוּזקה כדי כוח של קורפוס על ידי האוגדה שנשלחה לאיסלנד, ביצעה לפני תמרון בקנט. בדקתי את הביצורים היבשתיים של האריץ' ודוֹבר. אחד הביקורים הראשונים שלי היה אצל האוגדה ה־3, תחת פקודתו של הגנרל מונטגומרי, קצין שעדיין לא פגשתיו קודם לכן. רעיתי נלותה אלי. האוגדה ה־3 חנתה סמוך לברייטון. היא קיבלה את העדיפות הגבוהה ביותר בחידוש ציודה, ועמדה להפליג לצרפת כאשר תמה ההתנגדות הצרפתית. מפקדתו של הגנרל מונטגומרי היתה בלאנסינג קולג'. ובסמוך לשם הראה לי תמרון קטן שהקו המרכזי בו היה תנועת איגוף של נושאי־בּרן, שאותה שעה לא היו לו אלא שבעה או שמונה מהם. אחרי כן נסענו יחד לאורך החוף בדרך שוֹרהם והוֹב עד שהגענו לחזית ברייטון המוּכרת לי, והזכוּרה לי כל־כך מימי לימודי. סעדנו במלון רויאל־אלבּיון, העומד מול קצה הרציף. המלון היה ריק לגמרי, ובמידה רבה פּוּנה; אבל עדיין היו כמה אנשים שואפים אוויר על החופים או בככר־המסקרים. נהניתי לראות מחלקה מאנשי ה“גרנאדיר גארדס” מקימים עמדת־מקלע של שקי־חול באחד הקיוסקים של הרציף. מזג־האוויר היה נחמד. היו לי שיחות טובות מאד עם הגנרל, ונהניתי כהלכה מבילוי הזמן. ואולם:

(לפעולה היום‎)

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 3.8.40

נחרדתי למצוא שהאוגדה ה־3 פרוסה לאורך שלושים מיל של חוף, תחת שתהיה מרוכזת בעתודה מאחור, כפי שתיארתי לעצמי, מוכנה לצאת חוצץ נגד כל ראש־פלישה רציני. אבל מתמיהה הרבה יותר היתה העובדה שאנשי חיל־הרגלים של האוגדה הזאת, שפּרט לכך היא ניידת לגמרי, אינם מקבלים את האוטובוסים הנחוצים להסיעם לנקודת הפעולה³¹.

אותה תלונה שמעתי מפורטסמות, שהחיילים שם אין התובלה שלהם מוכנה ומצויה בקירבת־מקום. בהתחשב בשיפעה הגדולה של כלי תחבורה, הן אוטובוסים הן מכוניות־משא, הנמצאת בארץ הזאת, ובמספר הגדול של נהגים שהוחזרו מחיל־המשלוח־הבריטי, מן הדין הוא שאפשר יהיה לתקוֹן את החסרונות האלה מיד. על כל פנים אני מקווה כי יצוו על המפקד הראשי של האוגדה ה־3 לקבל היום, כמו שהיה רוצה לקבל, את המספר הגדול של אוטובוסים הנוסעים אפילו עכשיו במסעי תענוגות אנה ואנה על שפת הים בברייטון.

*

באמצע יולי המליץ מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה שהגנרל ברוק יחליף את הגנרל איירונסייד בפיקוד על כוחות־המולדת שלנו. ב־19 ביולי, במהלך סיורי המתמידים בגיזרות הפלישה, ביקרתי בפיקוד הדרומי. הציגו לפני מין תרגיל טקטי שבּו יכלו להשתתף לא־פחות משנים־עשר טנקים(!). כל שעות אחר־הצהרים נסעתי במכונית עם הגנרל ברוק, שפּיקד על החזית הזאת. מצוין היה עברו של האיש. לא די שנלחם בקרב־האגף המכריע סמוך לאיפּר בעת הנסיגה לדונקרק, אלא שגם הצטיין בתקיפות ובזריזות מיוחדות־במינן, בתוך קשיים וערבוביה בל־יתוֹארו, כאשר פיקד על הכוחות החדשים ששלחנו לצרפת משך שלושת השבועות הראשונים לחודש יוני. היה לי גם קשר אישי אל אֶלן ברוק על־ידי שני אחיו האמיצים – ידידי מנוער בחיים הצבאיים³².

הקשרים והזכרונות האלה לא קבעו את דעתי בשאלות החמורות של הבחירה; אך הם שימשו מסד אישי שעליו נתקיימה והבשילה חברוּתי עם אלן ברוק, שלא פסקה כל ימות המלחמה. ארבע שעות עשינו בצוות במכונית אותו יום־יולי של 1940 אחר־הצהרים, ודומה היה כי יש בינינו הסכמה על השיטות להגנת המולדת. אחרי המועצות הנחוצות עם האחרים, אישרתי את הצעתו של מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה לתת לברוק את הפיקוד על כוחות־המולדת במקומו של הגנרל איירונסייד. איירונסייד השלים עם פרישתו באותה הכרת־ערך חיילית שהיתה אָפיינית תמיד למעשיו.

משך השנה ומחצית השנה שעמדו בסימן איוּם הפלישה אירגן ברוק את צבאות־המולדת ופיקד עליהם, וכשנעשה אחרי כן רמטכל“ק המשכנו יחד בדרכנו שלוש שנים וחצי עד שהושג הנצחון. עוד אספר על התועלת שהפקתי מעצותיו בשינויים המכריעים בפיקוד במצרים ובמזרח התיכון באוגוסט 1942. וכן גם על האכזבות הקשות שהוצרכתי לגרום לו ביחס לפיקוד על הפלישה אל מעבר לתעלה, “מיבצע אוֹברלוֹרד” ב־1944. משך התקופה הארוכה אשר בה שימש יושב־ראש ועדת־ראשי־המטות משך חלקה הגדול של המלחמה בתפקיד הרמטכל”ק, נתאפשר לו לתת שירות מן המדרגה העליונה ביותר לא רק לקיסרות הבריטית כי אם גם לעניינם של בעלי־הברית. בכּרכים האלה יסוּפר מפעם לפעם על חילוקי־דעות בינינו, אבל גם על מידה מכרעת של הסכמה, והם יהיו עדים לידידות היקרה בעיני.

*

בינתים ניגשנו כולנו לטפל בפרטוּת ובעקשנוּת יותר ויותר באפשרות הפלישה. כמה מן המיזכרים שלי מדגימים תהליך זה.

(לפעולה היום)

ראש הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־מלחמה וראש־מטה חיל־האוויר 3.7.40

מכל צד אני שומע על הצורך שתשים את הדגש בעיקר בהפצצת האניות והבּרגות בכל הנמלים הנתונים לשליטה גרמנית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 2.7.40

ראה את המכתב [על הגנת לונדון] מאת מר וג’ווּד, ציר־הפרלמנט. שהוא מעניין ואפייני. מה המצב ביחס ללונדון? ברור לי מאד שיהיה עלינו להילחם בה על כל שעל, וכי היא תטרוף חיל־פלישה גדול ביותר.

ראש־הממשלה אל מר וג’ווּד 5.7.40

תודה רבה על מכתביך. אני מקווה לקבל בקרוב מאד עוד הרבה מאד רוֹבים, ולהמשיך בתהליך חימושו של משמר־המולדת. יהי לבך סמוך ובטוח שנילחם על כל רחוב בלונדון ובפרווריה. היא באמת תטרוף חיל־פלישה, אם נניח שאי־פעם יגיע חיל כזה הרחק כל כך. אולם אנו מקווים לטבּע את רוב־רובּם בים המלוח.

מוזר הדבר שמפקד המחנה הגרמני שהיה ממונה על תכנית הפלישה נקט אותה מלה. “לטרוף”, ביחס ללונדון, וגמר אומר להימנע מכך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 4.7.40

מה עושים כדי לעודד את היושבים בנמלי־ים הצפויים לסכנה ולסייעם בבניית מקלטים מתאימים שבּהם יוכלו להישאר בעת פלישה? יש לאחוז מיד באמצעים של ממש. קצינים או באי־כוח של הרשות המקומית צריכים ללכת ולהסביר למשפחות שאם הן מחליטות שלא לזוז בהתאם לעצותינו הכלליות, הרי עליהן להישאר במרתפים, ולדאוג לסמוֹך את הבנין ממעל. יש לסייע להם בכך הן בעצה הן בחמרים. יש לבדוק את מסכות־הגז שלהם. כל זאת יש להתחיל לבצע במרץ החל מהיום. התהליך ימריץ פינוי־מרצון, ובתוך כך ידאג במידה מתקבלת־על־הדעת לנשארים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 5.7.40

יש להוציא עתה הוראות ברורות ביחס לאנשים הדרים באזורי החוף הצפויים לסכנה: (1) יש לעודדם ככל האפשר להסתלק מרצון, הן על ידי הלחץ של צו־כפיה פוטנציאלי התלוי מעליהם, הן על ידי תעמולה מקומית (לא כל־ארצית) באמצעות הנציבים הגליליים או הארגונים המקומיים שלהם. אלה המבקשים להישאר או שאינם מוצאים שום מקום שיוכלו ללכת אליו ביזמתם, להם יש לומר כי אם תחול פלישה בעירם או בכפרם על החוף לא יוכלו להסתלק לפני תום הקרב. לפיכך יש לעודדם ולסייעם להתקין את מרתפיהם כדי שיהיו להם מקומות בטוחים למדי ללכת אליהם. יש לספק להם מקלטי־אנדרסון בכל הצורות המצויות עכשיו ברשותנו (שמעתי כי יש צורות חדשות שאינן מצריכות פלדה). רק למהימנים יש להרשות להישאר. את כל היסודות המפוקפקים יש להרחיק.

נא לנסח על פי קווים אלה הצעות מדויקות לאישורי.

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 7.7.40

(העתק לגנרל איזמי)

רצוני שענף “ס” יכין תרשים של כל שלושים האוגדות, שיראה על התקדמותן לקראת השלמת הציוד. כל אוגדה תסומל בריבוע המחולק לחלקים: קצינים וחיילים, רובים, מקלעי־ברן, נושאי־ברן, רובים נ.ט., תותחים נ.ט., תותחי־שדה, בינוניים (אם יש), אמצעי תובלה המספיקים להבטיח את ניידוּת כל שלוש החטיבות בעת־ובעונה־אחת, וכו'. במידה, ובזמן, שיושלם חלק מריבועי־המשנה האלה, אפשר יהיה להעביר על התרשים צבע אדום. רוצה הייתי לראות את התרשים הזה בכל שבוע. אפשר להכין דיאגרמה דומה ביחס למשמר־המולדת. במקרה זה די לציין רובים ומדים בלבד.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 7.7.4

תמהת כמוני אתמול על הגנרל מקנוֹטוֹן כשאמר לנו כי כל האוגדה הקנדית ה־2 מיועדת לאיסלנד. אכן תהיה זאת שגיאה גדולה מאד להרשות את העסקת החיילות המשובחים האלה בזירה כה רחוקה. נראה כי שלושת הגדודים הראשונים כבר פנו שמה. לאיש לא הוגד על כך דבר. אנו דורשים ששתי אוגדות קנדיות תפעלנה כקורפוס בהקדם האפשרי.

ידועות לי יפה הטענות על האימונים וכו', אבל אין הן משכנעות אותי. מן הראוי היה ששוב נערוך בדיקה יסודית בנקודה זו. בודאי יש אפשרות לשלוח חיילים טריטוריאליים של־קו־שני לאיסלנד, מקום שיתבצרו בנקודת־המפתח, ואחרי כן להעמיד, נאמר, גדוד אחד מסוג מעוּלה מאד מטיפּוס “גאבּינס” על־מנת להלום בכל נחיתה. אסיר־תודה אהיה לך ביותר אם תטפל בכך.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון 7.7.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

1. אינני יכול לתפוס איך אנו יכולים לסבול תנועת כלי־שיט בים לאורך החוף הצרפתי מבלי להתקיפם. ודאי אין זה מספיק להשתמש בתעופה בלבד. יש לשלוח משחתות בחסות ליווי של מטוסים. האם באמת נשלים עם כך שיקימו הגרמנים בתעלה ארמאדה גדולה תחת חטמנו ויוליכו כלי שיט במיצר דוֹבר באין מכלים דבר? זאת היא ראשיתו של איוּם חדש ומסוכן מאד שיש לצאת חוצץ נגדו.

אשמח לקבל דו"ח לא רק על הנקודות שצוינו למעלה כי אם גם על מצב שדות־המוקשים שלנו שם, ואיך לשפרוֹ. האם נכון הדבר שהמוקשים נפגמו לאחר עשרה חדשים? אם כך הוא, יש להניח כמה שורות חדשות. למה לא ייעשה מאמץ לזרוע שדה־מוקשים בלילה במעבר הצרפתי, ולארוב לכל כלי־שיט שיישלח לפלס תעלה בתוכו? באמת אסור שהעובדה שהגרמנים מחזיקים בחוף הצרפתי תמנע אותנו מהפעיל את הכוח הימי שלנו. אם תותחים גרמנים יפתחו עלינו באש, יש לשלוח אניה כבדה להרעישם תחת הגנה אווירית נאותה.

*

משך חודש יולי זה הובאו כלי־נשק אמריקאיים בכמויות ניכרות בשלום מעבר לאטלנטי. דבר זה נראה לי חיוני כדי כך שנתתי פקודות חוזרות ונשנות להיזהר בהובלתם ובקבלתם.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה 7.7

ביקשתי את האדמירליות לקבוע סידורים מיוחדים מאד להבאת שיירות הרובים שלך. היא שולחת ארבע משחתות הרחק לקראתן, וכולן צריכות להגיע במשך ה־9 בחודש. יכול אתה לברר את השעה המדויקת באדמירליות. שמחתי עד מאד לשמוע שאתה עושה את כל ההכנות לפריקת הרובים האלה, קבלתם וחלוקתם. לפחות מאה־אלף מוכרחים להגיע לצבא בעצם הלילה ההוא, או בשעות הקטנות של בוקר המחרת. יש להפעיל רכבות מיוחדות כדי לחלק אותם ואת התחמושת בהתאם לתכנית שתעוּבד מראש בדיוק, ולכוון אותן מנמל הפריקה על ידי איזה קצין גבוה הבּקי ורגיל בכך. מסתבר כמדומה שעליך לשים את הדגש בחלוקה מוקדמת למחוזות־החוף, כדי שכל אנשי משמר־המולדת באזורי הסכנה יהיו הראשונים לקבל. אולי תואיל בטוּבך להודיעני מבעוד־זמן מה החלטת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 8.7.40

האם נעשו איזה צעדים להטענת המנות האחרונות של התחמושת. הרובים והתותחים האמריקאיים באניות מהירות מאשר בפעם שעברה? מה האניות שעליהן מטעינים את המשלוחים האחרונים, ומה דרגות המהירוּת שלהן? הואילה בטוּבך לברר זאת באדמירליות.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון של האדמירליות 27.7.40

המשלוחים הגדולים של רובים ותותחים, יחד עם תחמשתם, המתקרבים עתה לארץ הזאת הם על מישור שונה לגמרי מכל מה שהעברנו על פני האוקינוס, מחוץ לאוגדה הקנדית עצמה. אל תשכח כי מאתים־אלף רובים פירושם מאתים אלף־איש, כי האנשים מחכים לרובים. השיירות הקרבות לבוא ב־31 ביולי הן יחידות־במינן, ויש לעשות מאמץ מיוחד כדי להבטיח שתגענה בשלום. אבדן הרובים ותותחי־השדה האלה יהיה אסון ממדרגה ראשונה.

כשקרבו האניות מאמריקה אל חופינו והן נושאות את הנשק שלא־יסולא־בפז, היו רכבות מיוחדות מחכות בכל הנמלים לקבל את מטעניהן. אנשי משמר־המולדת בכל נפה, בכל עיירה ובכל כפר ישבו עֵרים לילות שלמים לקבּלם. גברים ונשים שקדו יומם ולילה להכשירם לחימוש. בסוף יולי כבר היינו אומה חמושה, במידה שהדברים אמוּרים בנחיתות צנחנים או חיל מוּטס. נעשינו “קן צרעות”. על כל פנים, אילו היה עלינו ליפול תוך כדי מלחמה (דבר שלא האמנתי בו), הרי בידי רבים מאנשינו וקצת מן הנשים היו כלי־נשק. משהגיע השיעור הראשון מחצי מיליון רובי ה־300' למשמר־המולדת (ואם גם בצירוף תחמושת של כחמישים כדור בלבד לכל רובה, שמהם העזנו לחלק עשרה בלבד, ובטרם יופעלו בתי־חרושת כלשהם) היה באפשרותנו להעביר שלוש־מאות אלף רובים של 303' מטיפוס בריטי ליחידות הגדלות במהירות של הצבא הסדיר.

כמה מומחים אניני־דעת משלנו עיקמו את חטמיהם למראה תותחי ה“שבעים־וחמישה”, שאלף פגזים לכל אחד מהם. לא היו עגלות־תותח ולא היו דרכים לרכישת תחמושת נוספת מיד. ערבוב קטרים מסבך את הפעולות. אבל אני לא הייתי מוכן לסבול כל עקימת־חוטם, ומשך שנות 1940 ו־1941 היו תשע־מאות תותחי ה“שבעים־וחמישה” האלה תוספת גדולה לכוחנו הצבאי היעוּד להגנת המולדת. נקבעו סידורים ואנשים אוּמנו להעלותם על ידי קרשים לתוך מכוניות־משא לשם העברה ממקום למקום. כשאנשים נלחמים על קיומם הרי טוב שיהיה בידם תותח כלשהו מאשר שלא יהיו להם תותחים כלל, ואף כי תותחי עשרים־וחמש־הליטרות הבריטיים ו“הוֹביצר”־השדה הגרמני היו חדשים ועדיפים מן ה“שבעים־וחמישה” הצרפתי, בכל־זאת היה זה כלי נשק מצויי.

*

עקבנו בתשומת־לב אחר גידולן של הסוללות הגרמניות הכבדות לאורך חוף התעלה משך חדשי אוגוסט וספטמבר. הריכוז החזק ביותר של ארטילריה זו היה סביב קאלה וכף גרי־נה, וכפי הנראה היתה מטרתו לא רק למנוע את אניות־המלחמה שלנו מעבוֹר במיצר אלא גם לחלוש על הדרך הקצרה ביותר לעבור את התעלה. עתה ידוע לנו כי באמצע ספטמבר כבר היו הסוללות הבאות מורכבות ומוכנות לשימוש באזור זה בלבד:

(א) סוללת זיגפריד, דרומית לגרי־נה, ובה ארבעה תותחי 38 ס"מ.

(ב) סוללת פרידריך־אוגוסט, מצפון לבולון, ובה שלושה תותחי 30.5 ס"מ.

(ג) סוללת גרוֹסר קוּרפירסט, בגרי־נה, ובה ארבעה תותחי 28 ס"מ.

(ד) סוללת הנסיך היינריך, בין קאלה ובלאן־נה, ובה שני תותחי 28 ס"מ.

(ה) סוללת אולדנבּוּרג, ממזרח לקאלה, ובה שני תותחי 24 ס"מ.

(ו) סוללות מ.1, מ.2, מ.3, מ.4, בגיזרת גרי־נה–קאלה, ובה בסך־הכל 14 תותחי 17 ס"מ.

חוץ מזה היו לא־פחות משלושים־וחמש סוללות כבדות ובינוניות של הצבא הגרמני, כמו גם שבע סוללות תותחים שנלכדו, מצויות בסוף אוגוסט לאורך החוף הצרפתי למטרות הגנה.

הפקודות שנתתי ביוני לחימוש בליטת דוֹבר בתותחים היכולים לירות אל מעבר לתעלה נשאו פרי, אם גם לא באותו היקף. התעניינתי אישית בכל העסק הזה. כמה פעמים ביקרתי בדובר בחדשי הקיץ הדאוגים האלה. במצודת הטירה נחצבו אולמות ותאים תת־קרקעיים גדולים בסלע הגיר, והיה יציע רחב שבימים בהירים נשקף אל חופי צרפת, הנמצאים עתה בידי האויב. האדמירל רמזי, שפּיקד, היה ידידי. הוא היה בנו של קולונל מרגימנט ההוסארים ה־4 שתחת פקודתו שימשתי בנעורי, ולעתים קרובות ראיתיו בילדותי בככר הקסרקט באוֹלדרשוֹט. כשהתפטר, שלוש שנים לפני המלחמה, מתפקיד ראש־המטה של צי־המולדת, עקב חילוקי־דעות עם המפקד הראשי של אותו צי, אלי בא לשאול עצה. היו לי אתו שיחות ממושכות, ויחד עם מפקדו של מבצר דוֹבר ביקרתי בביצורינו המשביחים והולכים חיש.

גם שם גם בביתי עיינתי בשום־לב בדו"חות המודיעין, שהראו כמעט יום־יום על התקדמות בהקמת הסוללות הגרמניות. שורת המיזכרים שהכתבתי על דבר תותחי דוֹבר משך אוגוסט מראה מה־עז היה רצוני לנפץ כמה מאתרי־הסוללות הכבדים ביותר קודם שיוכלו תותחי הגרמנים להשיב אש. אכן, סבור הייתי כי יש לעשות זאת באוגוסט, כי היו לנו לפחות שלושה מן התותחים הכבדים ביותר המסוגלים לירות אל מעבר לתעלה. אחרי כן נתחזקו הגרמנים כדי־כך שלא יכולנו להתחיל בדו־קרב.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 3.8.40

1. תותח ארבעה־עשר האינץ' שפקדתי להציב בדובר צריך להיות מוכן מבעוד זמן כדי לטפל בסוללה הגרמנית החדשה הזאת. בודאי אסור לו לירות עד אם יהיו כל התותחים במקומותיהם. אולם אפשר לעבּד עכשיו את תכנית הירי, ורוצה הייתי לדעת באיזו מידה דואגים למטוסי־סיור, המוגנים על ידי כוח של מטוסי־קרב, לקראת אותה שעה עליזה. וכן מתי יהיו מוכנים שני התותחים, 13.5 על מכוֹני רכבת, ואם יוכלו להגיע אל המטרה שצוּינה. יש להעמיד עוד כמה תותחים מוּסוים בנקודות שונות, ולעשות סידורים לברקים, עשן ואבק מתאימים. הודיעני איזה סידורים אפשר להמציא. אני מניח שכבר החלה העבודה בסיעוּפי המסילה לצורך תותחי ה־13.5. נא למסור דו"ח.

2. תנועת אניות־המלחמה הגרמניות דרומה אל קיל יוצרת מצב שונה קצת מזה שעליו עמדה אומדנת המפקד־הראשי לצי המולדת, כשנשאל לפני זמן־מה על דבר פלישה מעבר למיצר בסיוע אניות כבדות. יש לשאול את האדמירליות אם לא מן הראוי להסב את תשומת־לבו של המפקד־הראשי אל השינויים במערכי האויב, שמא יהיה לו עוד מה לומר על כך.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון 8.8.40

התרשמתי מן המהירות והיעילות בהכנת המסד לתותח ארבעה־עשר אינץ' בדובר והרכבת התותח עצמו. הואל למסור לכל אלה שסייעו בהישג זה כמה אני מעריך את פעלם המצוין.

סוללות האויב פתחו באש בראשונה ב־22 באוגוסט, תקפו שיירה אחת ללא תוצאות ואחרי כן ירו על דובר. השיב להם אחד מתותחי ארבעה־עשר האינץ' שלנו, שהיה עתה בפעולה. לאחר מכן היו דו־קרבות של ארטילריה לסירוגים. דובר הותקפה שש פעמים בספטמבר, והיום הקשה ביותר היה ה־9 בספטמבר, שבּו נוֹרו יותר ממאה־וחמישים פגז. נזק מועט מאד נגרם לשיירות.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון 25.8.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

אכיר טובה מאד אם תכינו הצעות לירי מצד ארבּוּס³³ נגד הסוללות

הגרמניות בגרי־נה. שמחתי מאד לשמוע שהדבר בר־ביצוע לפי דעתכם. הוא רצוי ביותר. אולם אין כל טעם לכך שנמתין לתותחי־הרכּבת, אף כי מובן שאילו היו מוכנים כי אז יכלו לפצוח רנה יחד עם ארבעה־עשר האינץ' עם האיר היום. צריכים אנו לפצפץ את הסוללות האלו. אני מקווה שאין עלינו לחכות עד לירח הבא לארבּוס, ואשמח לדעת מהם תנאי הירח הנוחים לפי דעתכם.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי וּועדת־ראשי־המטות 27.8.40

מתקבל למדי על הדעת, כמדומה, שהאויב ינסה להשתלט בהדרגה על בליטת דוֹבר ולחלוש על התעלה בנקודתה הצרה ביותר. זאת תהיה הקדמה טבעית לפלישה. הדבר יפתח פתח לקרבות ממושכים עם חיל־האוויר שלנו בתקוה להתישו בכוח עדיפוּת מספרית. המגמה תהיה לגרש את אניות־המלחמה שלנו מכל בסיסי התעלה. יש לצפות לריכוז הרבה סוללות בחוף הצרפתי. מה אנו עושים להגנתה של בליטת דובר על ידי תותחים כבדים? לפני עשרה שבועות דרשתי תותחים כבדים. הציבו אחד. מצפים לשני תותחי־רכבת. עכשיו אומרים לנו שהם יהיו בלתי־מדויקים מאד מחמת מטען מוגבר. מן הדין שיהיו לנו הרבה יותר תותחים כבדים בעלי קוטר מוקטן וקנה מחורץ יותר וטווח של המישים מיל לפחות. והיריה לטווה עשרים־וחמישה או שלושים מיל תיעשה אז מדויקת יותר. אינני מבין מדוע לא קיבלתי עדיין שום הצעות בנידון זה. עלינו לעמוד על קיום עמדות אַרטילריה עדיפות בבליטת דובר, ותהי־מה צורת ההתקפה שתבוא עליהן. עלינו להילחם על השליטה במיצר בארטילריה, להרוס את סוללות האויב, ולהרבות ולבצר את שלנו.

במיזכרים אחרים ביקשתי התקפת־הפתעה מצד ארבּוּס, שבודאי תוכל להרוס את הסוללות בגרי־נה. יש לה סיפּון משוריין נגד הפצצת־אוויר. מה עשו בענין זה? מתי היא נכנסת לפעולה? מיניסטריון התעופה צריך, כמובן, לשתף פעולה. המיבצע ילבש אופי תוקפני. נזדקק למטוסי־סיור ביום. אפשר שהטייסות הראשונות של האריקיינים המצוידים ב“מרלין־ 20” תצלחנה לכך ביותר. אם תותקף ארבּוּס מן האוויר, ראוי להגן עליה בכוח חזק, ולחתור לקרב עם חיל־האוויר של האויב.

אנא המציאו לי את תכניותיכם.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.8.40

לועדת־ראשי־המטות

בהמשך למיזכר הקודם שלי על הגנת הבליטה של קנט, עלינו לצפות לכך שסוללות חזקות מאד תוקמנה חיש במספר רב על החוף הצרפתי. תהיה זו מחשבה טבעית לגרמנים לנסות ולהשתלט על המיצר בארטילריה. כרגע אנו עולים עליהם בארבעה־עשר־האינץ' שלנו ובשני תותחי־הרכבת של 13.5. נוסף על כך יש לספק לאדמירל בדובר, בהקדם האפשרי, מספר גדול של תותחי ששה או שמונה אינצ’ים מן החדשים ביותר. אני נמצא למד שהאדמירליות מעיינת בלקיחת תותחים מ[א.ה.מ.] ניו־קאסל או גלאסגו, הנמצאות בתיקון ממושך. יש להרכיב במהירות־של־שיא אחד או שנים מן הצריחים האלה. מסרו לי על כך ועל התאריכים. יש תותח ומכון צבאיים נסיוניים של 9.2, ובלי ספק יש לנו כמה שנים־עשר־אינץ' על מכוני רכבת. אם לא תוכלנה האניות שלנו לעבור במיצר, אסור שיוכל האויב. גם אם לא יוכלו התותחים לירות אל החוף הצרפתי, בכל־זאת ערכם גדול מאד.

קצת מן התותחים הכבדים שלנו – את ההוביצר של שמונה־עשר־אינץ' ואת תותחי ה־9.2 – יש להציב במקומות שמהם יוכלו למנוע מן האויב את הגישה לנמלים ואת הנחיתות, וכפי שציין הרמטכל"ק, לסייע להתקפת־הנגד שתיערך נגד כל נסיון להקים ראש־גשר. חלק גדול משיפעת התותחים הזאת שהצלתי מן המלחמה שעברה לא עשה מאומה, ונמצא בבדק שנה תמימה.

נא להמציא לי תכנית נאה להפעילה כדי לסייע במכות־נגד ולמנוע נחיתות, הן מצפון והן מדרום לתמזה. צפונית משם כבר ראיתי כמה סוללות כבדות טובות מאד.

רוצה הייתי גם לקבל ידיעות על קווי ההגנה הממשיים שנמתחו בין דובר ללונדון ובין האריץ' ללונדון. עכשיו שגמרנו את החוף, אין כל עיכוב לפיתוח הקווים האלה, אשר בשום פנים אינם פוגמים בעקרון של התקפת־נגד נמרצת.

אבל הדבר הדחוף ביותר הוא תותח חדיש אחד או שנים של ששה אינצ’ים לניפּוּץ כל כלי־שיט גרמני בטווח של עד שלושים־וחמישה־אלף יארד.

אני משתדל גם להשיג מארצות־הברית לפחות צמד מכלי הגנת־החופים של ששה־עשר־אינץ' אשר ברשותם. אלה יורים לטווח ארבעים־וחמישה־אלף יארד, כשהם מטילים טונה ורבע, בלי מטען מוגבר. לפיכך ודאי הם מדויקים מאד. הגנרל סטרוֹנג מצבא־ארצות־הברית אמר לי שזה דבר שסיכוייו יפים מאד. מבלי לחייב את ממשלתו, חיוה את הדעה כי צבא־ארצות־הברית אולי יהיה מוכן להפריש צמד מן התותחים האלה ורכבּם מכמה מתאמי־הסוללות שלהם.

נא להודיעני את כל הפרטים על התותחים האלה. ודאי אפשר יהיה להכין את מסדי הבּטוֹן בתוך שלושה חדשים, ואני מניח שאותו פרק־זמן תצריך הבאת התותחים האלה לכאן. מעטות מאד הן האניות היכולות לשאתם על סיפוניהן.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי והלורד־הראשון־של־הימיה 31.8.40

דחוף ביותר נעשה הצורך להתקיף את הסוללות על החוף הצרפתי. התצלומים של אתמול מראים שתותחים הוגבהו לעמדת יריה ממש, ומן החכמה יהיה לירות עליהם בטרם יוכלו להשיב. יש כבר די והותר תותחים שהוּצבו. אני מאמין אפוא שארבּוּס לא תתעכב, כי מיום ליום תכבד משׂימתנו ותלך.

דומה כי נחוץ הוא ביותר לחבּל בפיתוח הסוללות העוינות ולעכבו נוכח העובדה שאנו מפגרים כל כך בסוללות שלנו.

בתחילת ספטמבר היה כוחנו בתותחים המכוונים אל הים כלהבא:

הגנת חופים מלפני המלחמה

9.2 אינצ’ים	שנים
6 אינצ’ים	ששה
הוספות חדשות
14 אינץ' (צי)	אחד
9.2 אינצ’ים	שנים (מכוני רכבת)
6 אינצ’ים (צי)	שנים
4 אינצ’ים (צי)	שנים

על אלה נוספו עד־מהרה עוד שני תותחים של '13.5 מאנית־המערכה הישנה איירון דיוּק, שהוצבו על מכוני רכבת, וסוללה של ארבעה תותחי 5.5 מא.ה.מ. הוּד. אנשי הצי המלכותי וחיל־הים־המלכותי שימשו הרבה מן התותחים הנוספים האלה.

אף כי עדיין נופלים היינו מן האויב מבחינה מספרית, היה לנו אפוא

ריכוז־אש אדיר.

נוסף על כך הוצבו אחד מן ההוביצרים של שמונה־עשר אינץ' שהצלתי אחרי מלחמת־העולם הראשונה ושנים־עשר הוביצרים של שנים־עשר אינץ'. כל אלה היו תותחים ניידים העשויים להמטיר אש נוראה על כל אזור־נחיתה.

*

כיון שעברו חדשי יולי ואוגוסט ושואה לא באה עלינו, גבר בטחוננו כי נוכל לאסור מערכה ממושכת ועזה. תוספת כוחנו הומחשה לפנינו מיום ליום. האוכלוסיה כולה עמלה עד קצה גבול כוחותיה, וראתה גמול ושילוּם לעצמה כעלותה על משכבה אחרי יגיעותיה או משמרתה בהרגשה גוברת כי תהיה לנו שהוּת וכי נצח ננצח. כל החופים סמרו עתה בּיצורים מסוגים שונים. הארץ כולה אורגנה באזורי הגנה מקומיים. בתי־החרושת השפיעו את כלי־נשקם. בסוף אוגוסט היו לנו יותר ממאתים־וחמישים טנקים חדשים! לוּקטו פירות “פועל־האמוּנים” האמריקאי. כל הצבא הבריטי המקצועי המאומן וחבריו הטריטוריאלים תירגלו והתאמנו מבוקר עד לילה, והשתוקקו להיפּגש עם האויב. משמר־המולדת הגיע עד למעלה ממיליון איש, וכשחסרו רובים תפסו בתאות־נפש ברובה־הציד, ברובה־השעשועים, באקדח הפרטי, או, במקרה שלא היה כל נשק חם, בכּילף ובאלה. לא היה באנגליה שום גיס חמישי, אף כי כמה מרגלים נעצרו ונחקרו. במידה שהיו קומוניסטים בנמצא, רבצו דוּמם תחתיהם. כל זולתם נתנו ככל אשר יכלו.

כשביקר ריבנטרופ ברומא בספטמבר אמר לצ’אנו: “ההגנה הטריטוריאלית האנגלית אינה קיימת. אוגדה גרמנית אחת תספיק להביא לידי התמוטטות גמורה”. דבר זה אך העיד על בערוּתו. אולם תכופות תמהתי מה יקרה אם

אמנם יתאחזו בחוף מאתים אלף חיילי־מחץ גרמניים. משני הצדדים עשוי הטבח להיות גדול ונזעם. לא יהיו לא רחמים ולא חמלה. הם ודאי היו מטילים אימה במתכוון, ואנחנו היינו מוכנים שלא להירתע מכל. היה בדעתי להשתמש בסיסמה, “תמיד תוכל לקחת אחד אתך”. הבאתי אפילו בחשבון את האפשרות כי זוועותיו של חזיון אשר כזה תטינה אחרי ככלות הכל את נפש־המאזניים בארצות־הברית. אבל אף אחד מן השיקולים האלה לא הועמד במבחן. הרחק על פני המים האפורים של הים הצפוני והתעלה שוטטו ופיטרלו השייטות הנאמנות והעירניות, נועצות מבטים חודרים באפלת הלילה. במרומי השחקים הרקיעו טייסי־הקרב, או שהיו ממתינים במנוחת־נפש, נכונים להיזעק תוך כדי דקה אל מטוסיהם המצוינים. היה זה זמן שבו החיים והמוות טובים באותה מידה.

פרק ארבעה־עשר: בעיית הפלישה

עיונים קודמים בפלישה – הכוח האווירי החדש – הודעתי לפרלמנט מיום 18 ביוני – השמועות הראשונות, 27 ביוני 1940 – איגרתי מיום 28 ביוני – תזכירי על “פלישה” מיום 10 ביולי – חשיבוּתן של עתודות ניידות – אלפיים מיל של קו חוף בריטי – תזכיר הלורד־הראשון־של־הימיה – חלוקת ההתקפה הפוטנציאלית – אני מכפיל את אומדנותו ליתר־בטחון – מיזכרי מיום 5 באוגוסט 1940 – הצעתי לחלוקת הצבא שלנו – ההתאמה המקרית לדעת ראשי־המטות – הדגשת החוף המזרחי – הגרמנים בוחרים בחוף הדרומי – אנחנו מעתיקים את החזית שלנו – השינוי במערכינו בין אוגוסט לספטמבר – סכנות קיימות ועומדות מעֵבר לים הצפוני – המתיחות ביולי ובאוגוסט

ראינו כבר שאחרי דונקרק, ועוד יותר מכך כשנכנעה ממשלת צרפת כעבור שלושה שבועות, העסיקה את כל הבריטים השאלה אם יפלוש היטלר לאי שלנו ויכבשהו, ואם יוכל לעשות זאת. אני לא הייתי טירון בבעיה הזאת. בתפקיד הלורד־הראשון־של־האדמירליות השתתפתי משך שלוש שנים לפני מלחמת־העולם הראשונה בכל דיוניה של הועדה־להגנת־הקיסרות בשאלה זו. מטעם האדמירליות טענתי אז תמיד כי יש להחזיק במולדת לפחות שתי אוגדות משש האוגדות של חיל־המשלוח שלנו עד שייעשו הצבא הטרירטוריאלי ושאר כוחות מלחמתיים יעילים מבחינה צבאית. כמו שניסח זאת האדמירל “טאג” וילסון, “אין הצי יכול לשחק בכדורגל בינלאומי בלי שוֹער”. אולם כשנמצא הצי שלנו מגויס בשלמותו בפרוֹץ אותה מלחמה, והצי־הגדול שט לבטח בים מבלי אשר תשיגהו יד אויב, וכל ההפתעות, מעשי הבּגד והתקלות מאחרינו, הרגשנו באדמירליות שיכולים אנו לקיים יותר ממה שהבטחנו. בישיבה שלא־מן־המנין של מיניסטרים ומומחים צבאיים גבוהים שכינס מר אסקווית בחדר־הקבינט ב־5 באוגוסט 1914 הצהרתי רשמית, בהסכמתו המלאה של הלורד־הראשון־של־הימיה (הנסיך לואיס באטנבּרג), שהצי יערוב להגנת האי מפני פלישה או פשיטה רצינת אף אם ישלחו מיד את כל החיילות הסדירים לקרב הגדול הממשמש ובא בצרפת. ככל שאנחנו נוגעים בדבר, יכול הצבא כולו לצאת. בתוך ששת השבועות הראשונים יצאו כל שש האוגדות.

כוח ימי, כשמבינים אותו כהלכה, הוא דבר נפלא. מעבר חיל־צבא על פני מים מלוחים נוכח ציים ושייטות עדיפים הוא מעשה שבגדר הנמנע כמעט. הקיטור הגביר במידה עצומה את כוחו של הצי להגן על בריטניה הגדולה. בימי נפוליאון היתה אותה רוח העשויה להוליך את סירותיו שטוחות־הקרקעית על פני התעלה מבּוּלוֹן הודפת את שייטות ההסגר שלנו. אבל כל מה שאירע מאז הגדיל את כוחו של הצי העדיף להשמיד את הפולשים בשעת מעבר. כל סיבוך שהוסיף המנגנון המודרני לצבאות, הכביד על מסעם והוסיף על סכנותיו, וקשיי החזקתם לאחר נחיתתם נעשו נוראים מנשוא ממש. במשבר הקודם ההוא בגורל האי שלנו היה בידינו כוח ימי עדיף, אף גם למכביר, כפי שנתברר. האויב לא עצר כוח לנצחנו בקרב ימי גדול. הוא לא יכול להתיצב מול כוחות הסיירות שלנו. בשייטות ובכלי־שיט קלים עלינו עליו עשרת מונים. לעומת זאת יש להעמיד את סיכויי מזג־האוויר, ובפרט סיכויי הערפל, שאין לחשבם מראש כלל. אבל אפילו יזעיפו אלה פנים ונחיתה אמנם תבוצע בנקודה אחת או בכמה נקודות, הנה בעיית החזקתו של קו־תחבורה אויב ושל העברת תגבורת כלשהי נשארת חשׂוּכת־פתרון. כך היה המצב במלחמת־העולם הראשונה.

אבל עתה קם גורם התעופה. כיצד השפיעה התפתחות הזאת הראשונה־במעלה על בעיית הפלישה? נראה היה בעליל כי אם יוכל האויב לשלוט על מיצר דובר משני עבריו בכוח אווירי עדיף, תסבולנה השייטות שלנו אבידות כבדות מאד שבסופו של דבר תוכלנה להמיט עליהן שוֹאה. רק בשעת הכרעה עליונה יתעורר הרצון להביא אניות־מערכה כבדות או סיירות גדולות לכברת מים שהמפציצים הגרמנים שולטים עליה. לאמיתו של דבר לא הצבנו שום אניות גדולות מדרום לפוֹרת או ממזרת לפלימוּת. אבל מהאריץ', מן הנוֹר, דוֹבר, פורטסמות ופורטלנד קיימנו פטרול דרוך ובל־ילאה של אניות לוחמות קלות, שמספרן גדל והלך בתמידוּת. בספטמבר כבר עלו על שמונה־מאות, שרק כוח אווירי עוין יוכל להשמידן, ואף הוא רק בהדרגה.

אבל בידי מי היה השלטון באוויר? בקרב על צרפת נלחמנו בגרמנים ביחסי־כוחות של שנים ושלושה כנגד אחד וגרמנו אבידות באותו יחס. מעל דונקרק, מקום שהיה עלינו לקיים פטרול מתמיד כדי לחפּות על פינוי הצבא, נלחמנו ביחסי־כוחות של ארבעה או חמישה כנגד אחר ברווח ובהצלחה. מעל מימינו וחוֹפינו ונפותינו החשוּפות להתקפה מצא מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג שכדאי להילחם ביחסי־כוחות של שבעה או שמונה כנגד אחד. כוחו של חיל־האוויר הגרמני בזמן הזה, בכללוּתו, ככל שהיה ידוע לנו – והיו לנו ידיעות טובות – עמד, להוציא ריכוזים מיוחדים, על שיעור של שלושה כנגד אחד. אף כי היו אלה יחסי־כוחות קשים מאד למלחמה נגד האויב הגרמני האמיץ ונבון־המעשׂ, סמכתי על המסקנה שבאוויר שלנו, מעל ארצנו ומימיה, יכול נוכל להנחיל מפלה לחיל־האוויר הגרמני. ואם יתאמת הדבר, הרי שכוח הצי שלנו יוסיף למשול בימים ובאוקינוסים וישמיד כל אויב אשר ישים פניו אלינו.

היה, כמובן, גורם פוטנציאלי שלישי. האם הכינו הגרמנים בחשאי, ביסודיות ובראיית־הנולד המפורסמת שלהם, אמראדה עצומה של אסדות־נחיתה מיוחדות, שאינן זקוקות לנמלים ורציפים, אלא שתוכלנה להנחית טנקים, תותחים וכלי־רכב ממונעים בכל מקום שהוא על החופים ואחרי כן תוכלנה להביא אספקה לחיילות שהונחתו? כפי שכבר הראיתי, עלו מחשבות כאלו בדעתי מזמן 1917, ועתה פוּתחו בפוֹעל על פי הוראותי. אולם לא היה לנו שום יסוד להאמין שקיים איזה דבר מסוג זה בגרמניה, אף כי שעה שמחשבים את המחיר תמיד מוטב שלא להוציא מכלל אפשרות את הגרוע ביותר. ארבע שנים של ניסויים ומאמצים שקדניים ושל עזרה חמרית כבירה מארצות־הברית עברו עלינו עד שסיפקנו ציוד כזה באמת־מידה היפה לצורך הפלישה לנורמנדי. הרבה פחות מכך היה מספיק לגרמנים ברגע זה. אבל להם היו רק כמה “מעברות־זיבּל”.

הנה כך דרשה הפלישה לאנגליה בקיץ וסתיו 1940 מגרמניה עדיפוּת צי מקומית ועדיפוּת אווירית וכוחות עצומים של ציים מיוחדים ואסדות־נחיתה. אבל עדיפוּת הצי היתה בידינו; בשלטון באוויר זכינו אנחנו; ולבסוף סבורים היינו, בצדק, כפי שידוע לנו עכשיו. שהם לא בנו ולא המציאו שום אסדות מיוחדות. אלה היו יסודות מחשבותי על הפלישה ב־1940, שבהסתמך עליהן נתתי יום־יום את ההוראות וההנחיות הכלולות בפרקים האלה.

*

את הקווים הכלליים ציירתי לפני הפרלמנט ב־18 ביוני:

הצי לא התימר מעולם כי בכוחו למנוע פשיטות של חמשת או עשרת־אלפים איש המוטלים פתאומית לחוף בכמה נקודות בלילה אפל או בבוקר ערפלי. יעילותו של הכוח הימי, בפרט בתנאי זמננו, תלויה בכך שיהיה כוח גדול על־מנת שיביא תועלת כלשהי. אם יהיה גדול, כי אז יהיה לצי משהו שהוא יכול למצאו ולקדם את פניו ולנעוץ בו את שניו, כביכול. עכשיו עלינו לזכור כי אפילו חמש אוגדות, גם אם יהיה ציודן קל ביותר, תהיינה זקוקות למאתים עד מאתים־וחמישים אניות, ובשים לב לסיור ולצילום האווירי של זמננו לא קל יהיה לאסוף ארמאדה כזאת, לערכה ולהוליכה על פני הים בלוית איזה כוחות־מגן ימיים חזקים; ותהיינה אפשרויות גדולות מאד, אם לנקוט לשון מתונה, לעצור ארמאדה זו זמן רב קודם שתגיע לחוף, ולטבע את כל האנשים בים או, במקרה הגרוע ביותר, לפצפץ לרסיסים אותם ואת ציודם בעודם מנסים לנחות.

בסוף יוני כבר היו כמה ידיעות המרמזות שתכניותיו של האויב כוללות אולי את התעלה, ואני תבעתי מיד חקירה־ודרישה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 27.6.40

קשה להאמין, כמדומה, שאפשר יהיה להביא איזה כוח גדול של אניות־תובלה אל נמלי התעלה בהעלם מאתנו, או שאיזו מערכת מיקוּש תמנע את השוֹלוֹת שלנו מלפנות דרך להתקפה על אניות תובלה כאלי בעת מעברן. אולם כדאי שראשי־המטות יתנו דעתם על השמועה הזאת.

מכל־מקום, האפשרות של פלישה מעבר לתעלה, עם כל שהיתה רחוקה מן השכל בזמן ההוא, הכרח היה לבדקה היטב־היטב. לא הייתי מרוצה לגמרי מן המערכים הצבאיים. גזירה על הצבא שיידע בדיוק את המשימה שנועדה לו, ועל הכל אסור שיבזבז את כוחותיו בפיזור נייח לאורך החופים הצפויים לסכנה או שידלדל את המשאבּים הלאומיים על ידי שמירה מיותרת על כל החופים. לכן כתבתי:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 28.6.40

איגרת מאת ראש־הממשלה אל ועדת־ראשי־המטות

1. ר' מסמכים מאת סגני־ראשי־המטות ומסמכים נוספים מאת ועדת־ראשי־המטות.

2. הזהירות מחייבת להגיף גיזרות־חוף הצפויות לסכנה על ידי הגנה טובה ולהבטיח את כל לשונות־הים והמפרצים בחוף המזרחי. בחוף הדרומי הסכנה מיידית פחות. שום פלישה רצינית לא תיתכן בלי נמל על רציפיו וכו'. אם יכזיב הצי, אין לדעת כלל באיזה חלק מן החוף המזרחי תונחת המהלומה. אולי תהיינה כמה נחיתות. כיון שתבוצענה הנחיתות יהיו כל החיילות המועסקים בשאר חלקי הקליפּה החופית מיותרים כמו החיילות שבקו־מאז’ינו. אף כי הלחימה על החופים היא נוחה להגנה, אין לקנות יתרון זה על ידי נסיון לשמור על כל החופים. צריכה להיות ברירה. אבל אם הזמן ירשה זאת, אפשר להרחיב ולשפּר גזרות מוגנות.

3. יש לעשות את כל המאמצים כדי להציב בביצורי החופים חיילות נייחים, כולל אחוז הגון של קצינים מנוסים מן המלחמה שעברה. [אולם] בטחון הארץ תלוי בכך שיהיה מספר גדול (עכשיו יש רק תשע, אבל בקרוב צריכות להיות חמש־עשרה) של חטיבות “ליאופּרד” מוגברות שאפשר להפנותן חיש, ז. א., בתוך ארבע שעות, אל נקודות הנחיתה. קשיי הנחיתה בחופים הם רציניים, אף לאחר שהפולש מגיע אליהם; אבל גדולים הרבה יותר הם קשיי כלכלתה של נחיתה כשהיא נתונה להתקפה כבדה מן היבשה, האוויר והים. לכן תלוי הכל בלחימה מהירה והחלטית כנגד כל כוח מונחת שיצליח להתחמק ולעבור את הפיקוח הימי. דבר זה ודאי לא ייבּצר מאתנו, בתנאי שחילות־השדה לא ייבּלעו בביצורי חופים, ויוחזקו במצב טוב של ניידוּת, שפופים ונכונים לזינוק.

4. אם יקרה מקרה ביש והאויב ילכוד נמל, יהיה צורך ביחידות גדולות יותר עם ארטילריה. יש להחזיק ארבע או חמש אוגדות טובות בעתודה כללית על־מנת לטפל באסון בלתי־מסתבר מעין זה. היקף הנחיתה אשר יש לחשוש מפניה ודאי לא יעלה על עשרת־אלפים איש שיונחתו בשלוש נקודות בעת־ובעונה־אחת – נניח, שלושים־אלף בסך־הכל; היקף ההתקפה האווירית לא יעלה על חמישה־עשר אלף המונחתים בעת־ובעונה־אחת בשתים או שלוש נקודות בסך־הכל. לא יהיה לאויב כוח לחזור לעתים קרובות על נחיתות כאלו. ספק רב אם ייתכן להנחית חיילות מוטסים בלילה בכוח גדול; ביום ודאי יהיו טרף קל [לחיל־האוויר שלנו].

5. פרשת הטנקים שונה קצת, ומן הראוי למעט ככל האפשר, על ידי תותחים ומכשולים מקומיים, את מקומות נחיתתם של טנקים. האדמירליות צריכה למסור על הגודל, הטיב והמהירות של של ברגות או דוברות נושאות־טנקים־בכוח, בין בעלות התנעה עצמית בין גרורות, ואיזה כלי־שיט יגררו אותן. הואיל ובדוחק יכולות הן לעבור מהלך יותר משבעה מילים בשעה, הרי בימות הקיץ ודאי יגלו אותן לאחר שהפליגו, ואפילו בערפל או אדים צריכות תחנות המכ"ם לתת אזהרה בהיותן עדיין בריחוק שעות מספר מן היבשה. המשחתות היוצאות משערי־הגיחה צריכות להלום בהן במרץ רב. יש לשפר בהתמדה את מערכת המעצורים והמחסומים המוחזקים על ידי כוחות נייחים מקומיים, ויש להקים מחלקות אנטי־טנקיות. עתודת הטנקים שלנו צריכה לצאת לקראת הטנקים הפולשים שיישארו, ואין ספק שהיא מוחזקת בעמדה המאפשרת תובלה מהירה במסילת־ברזל לאזור המותקף.

6. צנחנים, אנשי־גיס־חמישי ואופנועונים של האויב, שאולי יסתננו או יופיעו בהסוואה במקומות בלתי־צפויים, אותם יש להניח למשמר־המולדת, שיקבל תגבורת של מחלקות מיוחדות. יש להקדיש מחשבה מרובה למעשה הערמה של לבישת מדים בריטיים [מצד האויב].

7. בכללו של דבר הריני מסכים עם תכניתו של המפקד־הראשי, אבל את כל חילות־השדה האפשריים יש לחסוך מן החופים ולקבּצם בחטיבות ה“ליאופּרד” ושאר סיועים ניידים מיידיים. יש לשים את הדגש בעתודה העיקרית. הקרב יוכרע, לשבט או לחסד, לא על החופים כי אם על ידי החטיבות הניידות והעתודה העיקרית. כל זמן שלא הוּתש כוחו של חיל־האוויר על ידי לחימה אווירית ממושכת והרס אספקת המטוסים, עדיין כוחו של הצי מכריע כנגד כל פלישה רצינית.

8. ההערות שלמעלה כוחן יפה רק לגבי חדשי הקיץ הקרובים. עלינו להיות מצוידים וחזקים הרבה יותר לפני בוא הסתיו.

ביולי רבו הדיבּורים והדאגות ביחס לנושא זה הן בממשלת בריטניה פנימה הן בציבור בכללותו. חרף סיורים בלתי־פוסקים וחרף כל ברכותיו של הצילום האווירי, עדיין לא הגיעו אלינו שום הוכחות לקיום ציבּורים גדולים של אניות־תובלה בים הבלטי או בריין או בנמלי הסכלדה, ומובטח היה לנו כי שום אניות או ברגות בעלות התנעה עצמית לא נכנסו בדרך המיצר אל התעלה. בכל־זאת, ההכנה להתנגדות לפלישה היתה המשׂימה העליונה אשר לפני כולנו, ומחשבה שקוּדה הוקדשה לכך בכל החוג המלחמתי ופיקוד־המולדת שלנו.

פלישה

תזכיר מאת ראש־הממשלה

ראש הממשלה אל המפקד־הראשי לחילות־המולדת,

הרמטכל"ק והגנרל איזמי 10.7.40

מתקשה אני מאד לראות בעיני רוחי פלישה שתיערך לכל אורך החוף על ידי חיילות המוּבלים בספינות קטנות, ואפילו בסירות. לא ראיתי שום עדוּת רצינית למציאות כמויות גדולות של כלי־שיט מסוג זה ומחוץ למצרים צרים מאד יהיה זה מיבצע מסוכן ביותר, מיבצע־התאבדות אפילו, להפקיר צבא גדול לתהפוכות הים נוכח כוחות הפטרול החמושים והמרובּים מאד אשר לנו. יש לאדמירליות יותר מאלף ספינות־פטרול חמושות, שמאתים או שלוש־מאות מהן נמצאות תמיד בים, ויורדי־ים מוכשרים משמשים בספינות כולן. צליחת־הפתעה ודאי לא תיתכן, ובחלקים הרחבים יותר של הים הצפוני ודאי יהיו הפולשים טרף קל, לפי שיעשו חלק מדרכם באור היום. מאחרי ספינות הפטרול האלו נמצאות שייטות המשחתות; ארבעים מן המשחתות האלו נמצאות עתה בין ההאמבּר לפורטסמות, ורוב־רובּן במצרים הצרים ביותר. חלקן הגדול נמצא בים מדי לילה והשאר ביום. לפיכך מסתבר שתפגושנה בספינות האויב בעברן בשעות הלילה, אך מלבד זאת גם תוכלנה להגיע בתוך שעתים או שלוש לכל נקודה או נקודות של נחיתה בחזית שיציינו להן. הן תוכלנתה לנפץ מיד את אסדות הנחיתה, להפסיק את הנחיתה, ולהמטיר אש על החיילות שהונחתו, אשר כל כמה שלא יהיה ציודם קל הכרח יהיה להביא חלק מתחמשתם וציודם מסירותיהם אל החופים. אולם השייטות תהיינה זקוקות לתמיכה אווירית חזקה מצד מטוסי־הקרב שלנו בעת התערבותן משעת עלות השחר והלאה. ליווי של מטוסי־קרב למשחתות שלנו אחרי האיר היום הוא חיוני להתערבותן האדירה ביותר בחופים.

2. עליכם לדאוג לכך שהמפקד־הראשי (צי־המולדת) ישיב על השאלה שהוצגה לו על פי בקשת הקבינט, ז. א., מה יקרה אם האויב יחפה על מעבר הצבא הפולש שלו באניות־המלחמה הכבדות שלו? התשובה היא כי, ככל הידוע לנו כיום, אין לו שום אניות כבדות שאינן נמצאות בתיקון ממושך חוץ מאלו שבטרונדהיים³⁴, שכוחותינו העדיפים מהן בהרבה משגיחים עליהן היטב. כאשר תוכשרנה נלסון וברהם לפעולה לאחר בדק בעוד ימים מספר (ב־13 ו־16 בחודש), הנקל יהיה להרכיב שני כוחות של אניות כבדות בריטיות, שכל אחד מהם יהיה חזק די־הצורך. כך אפשר יהיה לבלום את הסכנה של פריצה מצפון, ובתוך כך אפשר יהיה להדוף חיש את זינוּק האניות שבטרונדהיים דרומה. יתר על כן, הסיירות בתמזה ובהאמבּר הן עצמן יחד עם השייטות חזקות די־הצורך להתקיף ביעילות כל סיירות קלות שבהן יוכל האויב לחפות על פלישה. לפיכך סבור אני כי האויב יתקשה מאד להעמיד חיילות גדולים ומצוידים היטב על החוף המזרחי של אנגליה, בין שיועלו כגופים מלוכדים ובין שיוטלו למקוטעים על החופים לאחר צליחה. קשיים גדולים עוד יותר יעמדו על דרכן של משלחות באניות גדולות יותר שתנסינה להתפרץ צפונה. אפשר להוסיף ולומר כי כרגע אין כל סימנים של קיבוצי אניות או כלי־שיט קטנים שיש בהם כדי לעורר דאגה, מחוץ אולי לנמלים הבלטיים. סיורים תכופים באוויר ועמידה מתמדת על המשמר מצד הצוללות שלנו ודאי יתנו אזהרה מבעוד־זמן, ושדות־המוקשים שלנו הם מכשול נוסף.

3. עוד פחות מכך מתקבלת על הדעת התקפה על החוף הדרומי. ידוע לנו כי אין שום ריכוז גדול של אניות בנמלם הצרפתיים, וכי מספר הספינות הקטנות שם אינו גדול. מחזקים עתה את מחסום דובר ומרחיבים אותו עד החוף הצרפתי. לצעד זה יש חשיבות גדולה ביותר, והאדמירליות מתבקשת להמשיך בו בעקיבות ובמהירות. האדמירליות אינה סבורה שאיזה כלי־שיט חשובים, אניות־מלחמה או אניות־תובלה, עברו במצרי דובר. לפיכך מתקשה אני להאמין כי החוף הדרומי צפוי לסכנה רצינית ברגע זה. כמובן, תוכל לבוא פשיטה קטנה על אירלנד מבּרסט. אבל גם זו תהיה מסוכנת לפושטים בעת היותם בים.

4. הסכנה העיקרית היא מצד נמלי הולנד וגרמניה, הצופים בעיקר על החוף מדוֹבר עד הווֹש. עם שהלילות מאריכים יתרחב אזור הסכנה הזה צפונה, אבל כאן שוב מזג־האוויר נעשה ביש ו“פלישת סירות־הדוּגה” קשה הרבה יותר. יתר על כן, במזג־אוויר מעונן, אפשר יחסר האויב סיוע אווירי ברגע ההתנגשות.

5. בהסתמך על השיקולים שלמעלה, שעל האדמירליות לבדקם, אני מקווה אפוא שיהיה לאל־ידכם להחזיר חלק גדול יותר ויותר מן האוגדות שהקימותם מן החוף לסיוע או לעתודה כדי שיוכלו להמשיך באימוניהן בצורות המשוכללות ביותר של לוחמה תוקפנית והתקפת־נגד, וכי החוף, עם שיבוּצר, יופקד יותר ויותר בידי חיילות שמחוץ לאוגדות שהוקמו כבר וכן בידי משמר־המולדת. אני בטוח שתסכימו עקרונית עם ההשקפה הזאת, וכי השאלה הפתוחה היחידה תהיה מהירות התמורה. גם כאן אני תקוה שתהיה בינינו הסכמה כי הכלל יהיה מירב המהירות.

6. אין איגרת נו נוגעת בהתקפה מוטסת. אין זו משנה ממסקנות האיגרת.

*

הקורא יבחין כי יועצי ואני סבורים היינו שהחוף המזרחי צפוי להתקפה משך חדשי יולי ואוגוסט יותר מן החוף הדרומי. למעשה לא היה כל סיכוי להתקפה לא כאן ולא כאן משך חדשים אלה. כפי שיתואר עוד מעט, התכנית הגרמנית היתה לפלוש אל מעבר לתעלה באניות בינוניות (ארבעת־אלפים עד חמשת־אלפים טונה) וכלי־שיט קטנים, וידוע לנו עכשיו שמעולם לא היתה לגרמנים שום תקוה ושום כוונה להעביר צבא מנמלי הים הבלטי והים הצפוני באניות־תובלה גדולות; עוד פחות מכך עיבּדו הגרמנים תכניות לפלישה מנמלי מפרץ ביסקאיה. אין פירוש הדבר כי בבחרם להם למטרה את החוף הדרומי היה הצדק אתם ואילו אנחנו טעינו. האמת היא כי הפלישה לחוף המזרחי היתה מסוכנת הרבה יותר לוּ היו לאויב האמצעים לנסות בה. כמובן לא יכלה להיות שום פלישה בחוף הדרומי כל זמן שלא עברו האניות הנחוצות דרומה בדרך מיצר דוֹבר ולא נתקבצו בנמלי התעלה הצרפתיים. משך יולי לא היה כל סימן לכך.

אף על פי כן היה עלינו להתכונן לכל הגינוּנים האפשריים, ובתוך כך להימנע מפיזור הכוחות הניידים שלנו ולאגור עתודות. הבעיה הקשה והעדינה הזאת היתה ניתנת לפתרון רק כפי הידיעות והמאורעות ומהלכם משבוע לשבוע. קו החוף הבריטי, המחורץ לשונות־ים אין מספר, היקפו עולה על אלפיים מיל, מבלי לכלול את אירלנד. הדרך היחידה להגן על מרחב כה עצום, שכל חלק או חלקים ממנו אפשר יהיה להתקיף בבת־אחת או בזה אחר זה, היא על ידי קווי־תצפית והתנגדות מסביב לחוף או לגבולות מתוך מגמה לעכב אויב וליצור בינתים את העתודות הגדולות ביותר שבגדר האפשר של חיילות ניידים מאומנים היטב, שמערכם יאַפשר להם להגיע בזמן הקצר ביותר ולצאת להתקפת־נגד חזקה בכל נקודה מותקפת. כשנמצא היטלר מכותר בשלבים האחרונים של המלחמה ועמד נוכח בעיה דומה לזו, שגה שגיאות חמורות ביותר, כמו שעוד נראה. הוא יצר מטוה־קורים של קווי תחבורה, אבל שכח את העכביש. כשהדוגמה של המערכים הצרפתיים חסרי־ההגיון, שעתה־זה באו על ענשם הנורא, עודה רעננה בזכרוננו, לא שכחנו את “עתודת התמרון”: ואני החדרתי את המדיניוּת הזאת בלי הפוגות בהיקף הנרחב ביותר, במסגרת משאבּינו הגדלים והולכים.

ההשקפות שהוּבעו בתזכירי מיום 10 ביולי חפפו בכללותן את מחשבתה של האדמירליות, וכעבור יומים שלח לי האדמירל פאונד מסמך מקיף ושקול שניסחו הוא ומטה־הצי על פיו. הסכנות האורבות לנו הוגדרו בלשון בוֹטה, כמובן וכיאה.

אבל בסיכום אמר האדמירל פאונד:

דומה כי מסתבר שסך־הכל של כמה מאות־אלפי איש יוכלו להגיע לחופים האלה מבלי שימנעום מכך כוחות ימיים…. אבל קיום קו האספקה שלהם, כל זמן שלא יתגבר חיל־האוויר הגרמני גם על חיל־האוויר שלנו גם על הצי שלנו, דומה שהוא בלתי־אפשרי למעשה… אם יקבל עליו האויב את המיבצע הזה, הרי יעשה זאת מתוך תקוה שיוכל לעלות חיש על לונדון, כשהוא נזון מן הארץ בדרכו, ולאלץ את הממשלה להיכנע.

הלורד־הראשון־של־הימיה חילק את מספר־המירב של מאה־אלף הן על פי נמלי ההפלגה האפשריים של האויב הן על פי מקום הנחיתה האפשרי בחופינו כמפורט בטבלה הבאה:

החוף הדרומי מנמלי מפרץ ביסקאיה	20.000
החוף הדרומי מנמלי התעלה	5.000
החוף המזרחי מנמלי הולנד ובלגיה	12.000
החוף המזרחי מנמלים גרמניים	50.000
איי שטלנד, איסלנד וחוף סקוטלנד מנמלים נורבגיים	10.000
ס"ה	97.000

הייתי מרוצה מן האומדנה הזאת. מאחר שהאויב לא יוכל להביא אתו נשק כבד, וקווי האספקה של כל נחיתה ינותקו חיש, דומה אפילו בחודש יולי כי צבאנו, המשביח והולך חיש, יכול יוּכל לכוח הפולש. העברתי את שני המסמכים למטות ולפיקוד־המולדת.

מיזכר מאת ראש־הממשלה

15.7.40

ראשי־המטות ופיקוד־הגנת־המולדת צריכים לעיין במסמכים האלה. אפשר להתבסס על התזכיר של הלורד־הראשון־של־הימיה, ואף כי אני כשלעצמי מאמין כי למעשה תקיים האדמירליות יותר ממה שהיא מבטיחה, וכי אבידות הפולשים בדרך המעבר תפחתנה עוד יותר את עצמת ההתקפה, אף על פי כן צריכות ההכנות של כוחות היבשה להבטיחנו כפל־כפליים. אכן, לגבי כוחות־היבשה כדאי להכפיל את עצמת ההתקפה, לאמור, 200,000 איש שחלוקתם כפי הרשימה המוצעת [כלומר, ביחסים המוצעים] על ידי הלורד־הראשון־של־הימיה. כוחו של צבא־המולדת שלנו כבר מספיק לו בוודאי לטפל בפלישה כזאת, וכוחו גובר והולך.

אשמח מאד אם אפשר יהיה לחזור ולבדוק את תכניותינו לקידום פני פלישה בחוף על הבסיס הזה, כדי שאפשר יהיה להודיע לקבינט על שינויים ותיקונים. יש לזכור כי גם אם לכאורה עשויה ההתקפה הכבדה ביותר לחוּל בצפון, הרי בגלל חשיבותה העליונה של לונדון וצרוּתו של הים בצד זה הדרום הוא הזירה בה יש לאחוז באמצעי־הזהירות המקיפים ביותר.

היתה הסכמה כללית על הבסיס הזה, ולפיו פעלנו בשבועות שלאחר מכן. ניתנו פקודות מדויקות, שהסכמתי עמהן הסכמה גמורה, ביחס לפעולה שינקוט הצי העיקרי שלנו במצרים. ב־20 ביולי, אחרי דיונים מקיפים עם האדמירל פורבּס, המפקד הראשי, ניסחה האדמירליות את ההחלטות הבאות:

(1) האדמירליות אינה סבורה שאניות כבדות תוצרכנה לפנות דרומה כדי לשבר משלחת שתנחת בחוף שלנו הואיל ואין כל ידיעות המראות על מציאוּת אניות כבדות של האויב.

(2) אם תסעיינה אניות כבדות של האויב למשלחת, מתוך קבלת הסיכונים הכרוכים בהתקרבות אל חופנו בחלקו הדרומי של הים הצפוני, הרי יש הכרח שהאניות הכבדות שלנו תצאנה גם הן דרומה לקראתן, אף הן מתוך קבלת סיכונים.

על־מנת להגיע למסקנות ממשיות יותר ביחס לאפשרויות המשתנות וממדי ההתקפה על קו־החוף המתמשך שלנו, כדי למנוע פיזור־יתר של כוחותינו, שלחתי בראשית אוגוסט מיזכר נוסף לראשי־המטות שלנו.

הגנה מפני פלישה

מיזכר מאת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה

5.8.40

בהתחשב במחיר העצום במרץ מלחמתי, ובליקוייו של כל נסיון להגן על חופה של בריטניה הגדולה, ובהתחשב בסכנות של צמידוּת־יתר לשיטות של התגוננות סבילה, אשמח אם יוּשם לב להערות הבאות:

1. קו ההגנה הראשון שלנו מפני פלישה חייב להיות, כמו תמיד, נמלי האויב. סיור אווירי, עיקוב אחר צוללות ושאר אמצעים להשגת ידיעות צריכים להתלוות בהתקפות נמרצות בכל הכוחות המצויים והמתאימים אשר בידינו על כל ריכוז של אניות אויב.

2. קו ההגנה השני שלנו הוא הפטרוּל העירני בים שתפקידו להבחין בכל משלחת פולשת ולהשמידה בדרכה.

3. הקו השלישי שלנו הוא התקפת־הנגד על האויב לאחר שיצליח להיאחז בחוף, ובמיוחד כשהוא עסוק בעצם הנחיתה. התקפה זו, שמצד הים היא מוכנה מכבר, טעונה חיזוק על ידי פעולה אווירית; והתקפות הים והאוויר כאחת חייבות להימשך על־מנת שלא יוכל הפולש לכלכל את נחיתותיו.

4. ביצורי היבשה וצבא־המולדת מוחזקים בראש וראשונה כדי להניע את האויב לבוא במספר כה רב עד שישמש מטרה ראויה לכוחות הים והאוויר שצוינו למעלה, וכדי שיוכלו סיורי אוויר ושאר צורות של סיור להבחין בהכנות האויב ותנועותיו.

5. ואולם, אם יצליח האויב לנחות בכמה וכמה נקודות, יש לגרום לו סבל רב ככל האפשר על ידי התנגדות מקומית בחופים, בשילוב עם ההתקפה הנ"ל מן הים והאוויר. דבר זה מאלצו לכלות את תחמשתו ומגבילו באזור מצומצם. את ההגנה על כל מקום בחוף יש להעריך לא על פי הכוחות שעל החוף כי אם על פי מספר השעות הנדרשות להטלת התקפות־נגד חזקות של חיילים ניידים על מקומות הנחיתה. התקפות כאלו יש להטיל על האויב במירב המהירות והמרץ ברגע שבו הוא חלש ביותר, ואין זה, כפי שסבורים לפעמים. הרגע שבו הוא יוצא בפועל־ממש מסירותיו, אלא הרגע שבו הוא שׂרוע על החוף וקווי התחבורה שלו מנותקים והאספקה שלו הולכת הלוך וחסוֹר. מן הדין שאפשר יהיה לרכז עשרת אלפים איש על ציודם המלא בתוך שש שעות, ועשרים־אלף בתוך שתים־עשרה שעות. על כל נקודה שבּה בוצעה נחיתה רצינית. עצירת העתודות עד שייודע מלוא חומרתה של ההתקפה היא בעיה עדינה בשביל פיקוד־המולדת.

6. יש להודות כי משימת הצי וחיל־האוויר במניעת פלישה נעשית קשה יותר במצרים, לאמור – מן הווֹש עד דוֹבר. גיזרה זו של חזית החוף היא גם הקרובה ביותר ליעד העליון של האויב, לונדון. הגיזרה מדוֹבר עד לנדס־אֵנד צפויה הרבה פחות לסכנה, כי הצי וחיל־האוויר חייבים להבטיח ששום ציבור גדול של אניות, ועוד פחות מכך אניות־מלחמה מגוֹננות, לא יוכלו לעבור ולהיכנס אל נמלי התעלה הצרפתיים. כרגע מעריכה האדמירליות כי אין לצפות בחזית רחבה זו להתקפה של יותר מחמשת־אלפים איש³⁵. אם נכפיל את המספר הזה ליתר־בטחון, ודאי אפשר יהיה לעשות סידורים נאותים להתקפת־נגד מהירה בכוחות עדיפים, ובתוך כך להגיע לחסכון־כוחות גדול בגיזרה הדרומית הזאת, שבעה על חילות החוף להיות קטנים ביותר ועל העתודות הניידות להיות גדולות ביותר. עתודות ניידות אלו צריכות להיות מוכנות להעברה לגיזרות דרום־המזרח תוך פרק־זמן קצר ביותר. ברור מאליו שאת המצב הזה אפשר להעריך רק משבוע לשבוע.

7. כשאנו מגיעים לחוף המערבי של בריטניה, קיימת מערכת חדשה של תנאים. האויב מוכרחים להפליג בים הרחב, ואם יתגלה שהוא מתקרב תהיה שהוּת די והותר להתקיפו בסיירות ובשייטות. מערכי האדמירליות צריכים להלום את הצורך הזה. כרגע אין לאויב שום אניות־מלחמה לליווּי. האם נרצה אנחנו, למשל, לשלוח שנים־עשר אלףאיש באניות־סוחר בלי ליווי לשם נחיתה על החוף הנורבגי, או בסקאגראק ובקטאגאט, נוכח כוח ימי וכוח אווירי עדיף? הלא לשגעון ייחשב הדבר.

8. אולם, על־מנת להכפיל ולשלש את הבטחון, על האדמירליות להמשיך בתכניתה ולזרוע שדה־מוקשים חזק מקורנווֹל עד אירלנד, שיחפּה על תעלת־בריסטול והים האירי מפני התקפה מצד דרום. שדה־מוקשים זה נחוץ עכשיו עוד יותר מאחר שעל ידי נקיטת הנתיב הצפוני למסחר העברנו חלק גדול מספינות הפטרול שלנו מן המבואות [דרום־] המערביים, שעכשיו הם ריקים ושרויים בלא שמירה תמיד.

9. קביעת שדה־מוקשים זה תפשט ותמתיק את כל השאלות של ההגנה המקומית מצפון לנקודת המגע שלו עם קורנווֹל. עלינו לראות את הגיזרה הזאת מקורנווֹל עד מאל־אוֹף־קנטייר כגיזרה הנוחה פחות מכל לפגיעתה של פלישה ימית. כאן צריכות עבודות ההגנה להצטמצם בשמירה של תותחים אחדים או מטוֹלי־טורפדות יבשתיים על הנמלים העיקריים, ובמתן מידה צנועה של הגנה למבואותיהם היבשתיים מעוֹרף. אין להרשות את בזבוז האפשרויות המוגבלות שבידינו על גיזרה זו.

10. מצפון למאל־אוף־קנטייר ועד סקאפא פלו, איי שטלנד ואיי פארו, הכל מצוי בתחום פעולתו של הצי העיקרי. מסעה של משלחת מן החוף הנורבגי יהיה מסוכן ביותר, ואם תגיע לאיזה מקום שהוא סביב קרוֹמארטי־פירת לא תתעוררנה שום בעיות שיש בהן כדי להכריע מיד. האויב שעכשיו הוא מרוכז, אז יהיה שׂרוע. קו ההקתדמות שלו יהיה בשטח קשה ודליל־אוכלוסים. אפשר יהיה לעצור בו עד שיוטלו עליו כוחות מספיקים וקווי התחבורה שלו ינותקו מיד מן הים. או אז יקשה מצבו פי־כמה, הואיל והמרחקים לכל יעד חשוב הם גדולים הרבה יותר והוא יהיה זקוק להרבה מאד כלי־רכב. אי־אפשר יהיה לבצר את כל נקודות הנחיתה בגיזרה זו, ויהיה זה בזבוז כוחות לנסות בכך. אפשר להביא בחשבון פרק־זמן ארוך הרבה יותר להתקפת־נגד מאשר בדרום־המזרח מול לונדון.

11. מקרוֹמארטי־פירת עד הווֹש נמצאת הגיזרה השניה בחשיבות מיד לאחר הגיזרה שמן הווש עד דוֹבר. אולם כאן כל הנמלים ולשונות־הים מוגנים, הן מן הים הן מעורף, ובודאי אפשר יהיה לבצע התקפת־נגד בכוח עדיף תוך כדי עשרים־וארבע שעות. הטיין חייב להיחשב יעד שני־במעלה מיד אחרי לונדון, כי כאן (ובמידה מועטה יותר בטיז) יכולה פלישה או פשיטה גדלת־ממדים לגרום נזק חמור תוך זמן קצר. לעומת זאת תנאי הים והאוויר נוחים כאן לנו יותר מאשר דרומית משם.

1. המטות המשולבים צריכים להשתדל ולקבוע לכל הגזרות האלו את הממדים היחסיים של פגיעוּת והגנה, הן במספר האנשים שיועסקו בהגנה המקומית על חופים ונמלים, הן במספר הימים או השעות שבתוכם תיתכן התקפת־נגד כבדה. כדוגמה לממדים היחסיים האלה של התקפה והגנה, אני מוסר לעיון את הרשימה הבאה:

קרומארטי־פירת עד ווֹש ועד בכלל36	3
ווש עד בליטת דוֹבר	5
בליטת דוֹבר עד לנדס־אֶנד, וסביב עד תחילת שדה־המוקשים	½1
תחילת שדה־המוקשים עד מאל־אוף־קנטייר	1/4
מאל־אוף־קנטייר וסביב צפונה עד קרומארטי־פירת	1/2

ועדת־ראשי־המטות, לאחר שעיינה עוד פעם בכל הידיעות שבידינו, השיבה על מסמך זה בדו"ח מן הקולונל הוֹליס, ששימש מזכיר־

הגנה מפני פלישה

ראש־הממשלה 13.8.40

מתוך התיעצות עם המפקד־הראשי של כוחות־המולדת בחנו ראשי־המטות את מיזכרך [מיום 5 באוגוסט], והם מסכימים לגמרי עם העקרונות שפוֹרטו בסעיפים 1 עד 5.

2. המפקד־הראשי מבטיחנו כי העמידו את אנשי כל הדרגות על החשיבות העליונה של התקפת־נגד מיידית על האויב, אם אמנם ישיג דריסת־רגל ארעית על החופים האלה, וכי הקו שלו הוא להחזיר אוגדות לעתודה מיד לאחר שאוּמנו וצוּידו במידה מספקת לפעולות התקפה.

3. ראשי־המטות מסכימים גם עם ההערכה שלך לממדים היחסיים של פגיעוּת מפני התקפה ימית בגזרות השונות של החוף. אכן, מופלא הדבר עד־מה החלוקה הנוכחית של אוגדות הגנת המולדת חופפת את המספרים שאתה מביא בסעיף 12.

4. ממדי ההגנה העיוניים שלך הם:

קרומארטי־פירת עד ווֹש	3
ווש עד בליטת דוֹבר	5
דובר עד צפון־קורנוול	½1
צפון־קורנוול עד מאל־אוף־קנטייר	1/4
מאל־אוף־קנטייר עד קרומארטי־פירת	1/2

ס"ה ¼10

5. כוח של עשר אוגדות, אם יחולק על פי היחס הזה, יעלה שלוש אוגדות בגיזרה פורת־ווֹש, חמש אוגדות בגיזרה ווש־דובר, וכן הלאה. למעשה יש באי הזה עשרים־ושש אוגדות בשירות פעיל, ואם נגדיל את המספרים שלך פי 2.6 ונשווה אותם לחלוקת עשרים־ושש האוגדות האלו למעשה. מתקבלת התמונה הבאה:

החלוקה לפי הערכת הפגיעוּת

הגיזרה	של ראש־הממשלה	חלוקת האוגדות למעשה
קרומארטי־ווש	½7	½8
ווש־דובר	½12	10–7
דובר־צפון קורנוול	½4	8–5
צפון קורנוול־מאל אוף קנטייר	½	2
מאל אוף קנטייר־קרומארטי	¼1	½

6. הדמיון בין שתי מערכות המספרים קרוב עוד יותר מכפי שנראה למבט ראשון, משום שאוגדות העתודה המוּצבות צפונית וצפונית־מערבית מלונדון וסמוך אליה ניתנות לפריסה בגיזרה ווֹש־דוֹבר או בגיזרה דובר־פורטסמות, ולפיכך מספר האוגדות “המצויות בעין” לשתי הגזרות האלו הוא בר־שינוי. סך־הכל של חמש־עשרה אוגדות מצוי בעין בגזרות המשולבות, לעומת המספר של 16.75 כצורך משוער שנקבת אתה.

7. ראשי־המטות מטעימים כי מספריך מיוסדים על ממדי ההתקפה הימית, ואילו החלוקה למעשה מביאה בחשבון גם את האיום של התקפה מוּטסת. הנה כי כן, אף אם לכאורה אנחנו מובטחים מעט יותר מדי לאורך החוף הדרומי, הסיבה לכך היא שעל ביצורינו שם יכולה להיפרשׂ “מטריית” מטוסי־הקרב של האויב והם צפויים להסתערות מעֵבר לתעלה מטווח קצר ביחס.

*

בעוד המסמכים האלה נשקלים ונדפסים, החל המצב להשתנות באורח מכריע. שירות־המודיעין המצוין שלנו אישר כי היטלר פקד במפורש על “מיבצע ארי־ים” ועתה שוקדים במרץ על הכנתו. לכאורה ודאי היה כי האיש אומר לנסות. יתר על כן, החזית שתותקף לא תהיה כלל החוף המזרחי, או שתהיה נוספת על החוף המזרחי, שבו עדיין שׂמנו כולנו, ראשי־המטות, האדמירליות ואני, מתוך הסכמה מלאה, את הדגש העיקרי.

אבל אחרי כן באה תמורה מהירה. ברגות בעלות התנעה עצמית וסירות־מנוע החלו לעבור במספר רב בלילות במצרי דובר, כשהן זוחלות לאורך החוף הצרפתי ומתאספות מעט־מעט בכל נמלי התעלה הצרפתיים מקאלה עד ברסט. התצלומים היומיומיים שלנו הראו בדייקנות על התנועה הזאת. לא נמצאה אפשרות לזרוע שוב את שדות־המוקשים שלנו סמוך לחוף הצרפתי. בספינות הקטנות שלנו התחלנו מיד להתקיף את כלי־השיט בדרכם, ופיקוד־המפציצים רוּכז כנגד שורה חדשה זו של נמלי פלישה הנערכים עתה כנגדנו. תוך כדי כך הגיעונו ידיעות מרובות על איסוּף צבא או צבאות גרמניים של פלישה לאורך רצועה זו של החוף האויב, על תנועה במסילות־הברזל, ועל ריכוזים גדולים בפה־דה־קאלה ובנורמנדי. לאחר מכן הודיעו על שתי אוגדות הרריות בעלות פרדות, המכוּונות כנראה לטפס על צוקי פולקסטון, סמוך לבוּלון. בינתים קמו סוללות אדירות וארוכות־טווח במספר רב לכל אורך החוף הצרפתי.

בתגובה על האיום החדש החילונו לשנות את מערכינו ולשפר את כל הסידורים שלנו להעברת עתודותינו הניידות, הגדלות והולכות, בכיוון החזית הדרומית. לערך בסוף השבוע הראשון לחודש אוגוסט הטעים הגנר ברוּק, שעתה היה המפקד־הראשי של כוחות־המולדת, כי איוּם הפלישה מתפתח במידה שווה גם על החוף הדרומי. כל אותה עת היו כוחותינו מתעצמים ועולים במספר, ביעילות, בניידות ובציוד.

*

וזה היה השינוי במערכינו בין אוגוסט לספטמבר:

	אוגוסט	ספטמבר
ווֹש־תמזה	7 אוגדות	4 אוגדות + 1 חטיבה משוריינת
החוף הדרומי	5 אוגדות	9 אוגדות + 2 חטיבות משוריינות
עתודה לכל גיזרה	3 אוגדות	3 אוגדות + 2 חטיבות משוריינות + 1 אוגדה במחוז לונדון
ס"ה לרשות החוף הדרומי	8 אוגדות	13 אוגדות + 3 חטיבות משוריינות

הנה כך יכולנו, בחצי השני של ספטמבר, להפעיל בחזית החוף הדרומי, כולל דובר שש־עשרה אוגדות מעולות, אשר שלוש מהן היו אוגדות משוריינות או חטיבות במספר המצטרף לזה, כולן נוספות על הגנת החופים המקומית ויכולות להיכנס במהירות גדולה לפעולה נגד כל נחיתת פלישה. דבר זה סיפק לנו אגרוף או שורת אגרופים שהגנרל ברוּק היה דרוך ומוכן להנחיתם כפי הצורך; ואיש לא היה מוכשר לכך יותר ממנו.

*

כל העת הזאת לא יכולנו להרגיש כל בטחון כי לשונות־הים ושפכי־הנהרות מקאלה עד טרשלינג והלגולנד, על כל אותו נחיל של איים מול חופי הולנד ובלגיה (“חידת החולות” של המלחמה שעברה), אינם עשויים להסתיר עוד כוחות אויב גדולים בעלי אניות קטנות או בינוניות בגדלן. דומה היה כי ממשמשת־ובאה התקפה מהאריץ' וסביב עד פורטסמות, פורטלנד, או אפילו פלימות, ומרכזה בבליטת קנט. היו לנו רק ראיות על דרך השלילה לכך שגל שלישי של פלישה לא ישולח מן הים הבלטי באניות גדולות בדרך סקאגראק, במתוֹאם עם הגלים האחרים. אכן חיוני היה הדבר להצלחה גרמנית, כי רק כך יוכלו כלי־נשק כבדים להגיע אל הצבאות שיונחתו ורק כך אפשר יהיה לקבוע מחסני אספּקה גדולים באניות האפסניה שתיתקענה סמוך לחופי המזרח וסביבן.

נכנסנו עתה לתקופה של מתיחות ודריכות מופלגת. כל הזמן הזה היה עלינו להחזיק, כמובן, כוחות כבדים צפונית לווש, ממש עד קרוֹמארטי; והושלמו ההכנות לשאוב מן הכוחות האלה אם יתברר בהחלט שההסתערות חלה בדרום. רשת הרכבות הסבוכה והעמוקה של האי הזה, והמשך שליטתנו בשמי המולדת, היו מאפשרים לנו להעביר בביטחה עוד ארבע או חמש אוגדות לחיזוק ההגנה הדרומית אם יהיה צורך בדבר ביום הרביעי, החמישי והששי לאחר היגלוֹת מאמצו של האויב במלואו.

הירח והזרמוֹת שימשו נושא לחקר מדוקדק ביותר. סבורים היינו כי האויב ירצה לצלוח בלילה ולנחות עם שחר; ועתה ידוע לנו כי כך היתה גם סברתו של פיקוד הצבא הגרמני. גם הם ישמחו על חצי־ירח בדרך בואם, כדי לשמור על הסדר בעת המעבר ולנחות כהלכה. לאחר חישוב מדויק של כל הנתונים, סברה האדמירליות כי התנאים הנוחים ביותר לאויב ייוצרו בין ה־15 ל־30 בספטמבר. גם כאן מתברר לנו עכשיו שהיתה הסכמה בינינו לבין אויבינו. כמעט לא הטלנו ספק ביכלתנו להשמיד כל מה שיגיע לחוף בבליטת דוֹבר או בגיזרת החוף מדוֹבר עד פורטסמות, או אפילו עד פורטלנד. הואיל ומחשבות כולנו ברוּם־הפסגה התפתחו מתוך הסכמה הרמונית עד לפרטי הפרטים, הרי על־כרחנו מצאה חן בעינינו התמונה המצטיירת בבהירות יותר ויותר. כאן היה אולי הסיכוי להנחית באויב האדיר מהלומה אשר קוֹלה ילך מסוף העולם ועד סופו. אי־אפשר היה שלא לחוש התרגשות פנימית הן מחמת האווירה הן מחמת גילויי כוונותיו של היטלר, ששפעו ובאו עלינו. אכן, היו כאלה אשר מטעמים טכניים בלבד, ולמען ההשפעה שתשפיע תבוסתה והשמדתה השלמה של משלחתו על המלחמה בכללוּתה, מוכנים היו בהחלט לראות בנסיונו.

ביולי ובאוגוסט ביססנו את שליטתנו האווירית בשמי בריטניה הגדולה, ואדירים ותקיפים במיוחד היינו בשמי “נפות־המולדת” של דרום־המזרח. קורפוס־הצבא הקנדי חנה בעמדה נוחה ביותר בין לונדון לדובר. חדים היו כידוני הקנדים ולבותיהם הומים. הם יהיו גאים להנחית את המהלומה המכרעת למען בריטניה והחופש. רגשות דומים לאלה יקדו בקרב כל. האזור כולו היה שזוּר מערכות ביצורים עצומות וסבוכות, מיתחמים מוגנים, מכשולים אנטי־טנקיים, עמדות־בטון וכיוצא באלה. קו החוף סמר ביצורים וסוללות, ובמחיר הגדלת האבידות עקב הקטנת הליווי באוקינוס האטלנטי, וכן גם עקב כניסתן של האניות מן הבניה החדשה לשירות, חל גידול ניכר במספרן ובטיבן של השייטות. הבאנו לפלימות את אניות־המערכה ריבנג', את אנית־המטרה הישנה סנטוּריון, שהיתה גם אנית־מערכה־כביכול, וכן סיירת אחת. צי־המולדת עמד בשיא כוחו ויכול לפעול מבלי הסתכן הרבה עד להאמבר ואפילו עד לווש. מכל הבחינות, אפוא, היינו מוכנים בתכלית.

ואחרון אחרון, כבר לא היינו רחוקים מן הסוּפות העונתיות השכיחות באוקטובר. נראה היה בעליל כי ספטמבר הוא החודש שבּו על היטלר להלום, אם ימלאהו לבו, והזרמות ומעמד הירח היו נוחים לכך באמצע החודש ההוא.

*

לאחר שחלפה הסכנה נשמעו בפרלמנט דיבורים על “בהלת הפלישה”. אותם שידעו יותר מכל ודאי שהיו המבוהלים פחות מכל. מחוץ לשליטה באוויר ולשלטון בים היה לנו צבא גדול, רענן ונלהב (אם גם לא מצויד כל כך) לא־פחות מזה שהעמידה גרמניה בנורמנדי כעבור ארבע שנים כנגד חזירתנו ליבשת. במקרה ההוא, אף כי העלינו לחוף מיליון איש בחודש הראשון, עם מנגנון ענק, ובתנאים נוחים בכל שאר המובנים, היתה המערכה ארוכה וקשה, וקרוב לשלושה חדשים נחוצים היו לנו עד שנרחיב את האזור שנתפס בתחילה ונפרוץ למרומי־שדה. אבל אלה היו ערכים שרק העתיד ינסוך עליהם אור ויעמידם במבחן.

*

הגיעה השעה לעבור אל המחנה אשר מנגד ולעמוד על הכנותיו ותכניותיו של האויב כפי שהן ידועות לנו עתה.

פרק חמישה־עשר: מיבצע ארי־ים

תכניתה של האדמירליות הגרמנית – תנאיה מתמלאים עם כיבוש צרפת וארצות־השפלה – הפגישה עם הפירר ב־21 ביולי – היטלר מבין את הקשיים אך נותן את הפקודה – מחלוקת בין מטות הצי והצבא של גרמניה – רדר והאלדר חלוּקים ביניהם– ההסכמה על תכנית הפשרה – חששות נוספים באדמירליות הגרמנית – ראשי הצי והצבא כאחד מטילים את המעמסה על גרינג וחיל־האויר – גרינג מקבל עליו – היטלר דוחה את יום הפלישה – פעולות־נגד בריטיות – פקודת “קרומוול” מיום 7 בספטמבר – סם חיזוּק בריא – בוּרוּתם של הגרמנים בלוחמה אמפיבית – הפילוג בין השירותים – הגרמנים משליכים כל יהבם על הקרב באוויר.

זמן קצר לאחר שפרצה המלחמה ב־3 בספטמבר 1939 החלה האדמירליות הגרמנית, כפי שנתברר לנו מתוך ארכיוניה שנפלו בידינו, בחקר־המטה שלה בדבר הפלישה לבריטניה. להבדיל מאתנו לא היה לה כל ספק כי הדרך היחידה היא במצרי התעלה האנגלית. מעולם לא שקלה האדמירליות הגרמנית כל ברירה. לוּ ידענו זאת בזמנו כי אז היתה בכך הקלה חשובה. פלישה מעֵבר לתעלה היתה באה על החוף המוּגן ביותר שלנו, חזית־הים הישנה מול צרפת, מקום שכל נמלינו מבוצרים ומקום שנקבעו בסיסי־השייטות הראשיים שלנו, ולאחר זמן – רוב שדות התעופה ותחנות־הפיקוח־האווירי שלנו להגנת לונדון. בשום חלק אחר של האי לא נוכל להיכנס לפעולה במהירות גדולה יותר או בכוח כה גדול בכל שלושת השירותים הלוחמים. האדמירל רדר היה מעוניין להתרומם לגובה השעה אם יידרש הצי הגרמני לפלוש לבריטניה. עם זאת העמיד הרבה מאד תנאים. הראשון באלה היה השליטה הגמורה על החופים, הנמלים ושפכי הנהרות של צרפת, בלגיה והולנד. לכן היתה התכנית מוטלת למעצבה משך התקופה של מלחמת־בין־השמשות.

לפתע־פתאום נתמלאו כל התנאים האלה, ובודאי מתוך אי־אלה חששות אך גם במידה של שביעוּת־רצון התיצב האדמירל רדר למחרת דונקרק והפלישה הצרפתית לפני הפירר ובידו תכנית. ב־21 במאי, ושוב ב־20 ביוני, דיבר אל היטלר על נושא זה, לא כדי להציע פלישה כי אם על־מנת להבטיח שאם תבוא פקודה לפלישה לא יהיה התכנוּן המפורט בהוּל מדי. היטלר היה ספקני, באמרו כי “הוא מעריך אל־נכון את הקשיים היוצאים־מן־הכלל הכרוכים במפעל כזה”. הוא גם השתעשע בתקוה שאנגליה תבקש שלום. רק בשבוע האחרון לחודש יוני פנתה המפקדה העליונה לרעיון הזה, ורק ב־2 ביולי ניתנה ההנחיה הראשונה לתכנוּן הפלישה לבריטניה כמאורע אפשרי. “הפירר החליט כי בתנאים מסוימים– שהחשוב ביותר מהם הוא השגת עליונוּת באוויר– יהיה מקום לנחיתה באנגליה”. ב־16 ביולי הוציא היטלר את ההנחיה שלו: “הואיל ואנגליה, למרות מצבה הנואש מבחינה צבאית, אינה מגלה שום סימן של נכונות להסכם, החלטתי להכין מיבצע נחיתה נגד אנגליה, ואם יהיה צורך בכך– להוציאו לפועל… את ההכנות למיבצע כולו יש להשלים עד לאמצע אוגוסט”. הכנות פעילות ממילא כבר היו מתנהלות והולכות בכל הכיוונים.

*

תכנית הצי הגרמנית, שברור כי שמץ ממנה נודע לי ביוני, היתה מכנית במהותה. תחת החיפּוי של סוללות תותחים כבדים היורים מגרי־נה בכיוון דובר, ותחת הגנה ארטילרית חזקה מאד לאורך החוף הצרפתי במצרים, הציע הצי לקבוע מסדרון צר לרוחב התעלה בקו הנוח הקצר ביותר, ולגונן עליו בשדות־מוקשים משני עבריו ובצוללות. במסדרון הזה יועבר הצבא ויקבל אספקה במספר רב של נחשולים שיובאו בזה אחר זה. כאן פסק הצי ונעצר, ובנקודה זו הניח לראשי הצבא הגרמניים להתחבט בבעיה.

בהתחשב בעובדה שבעדיפותנו הימית המכרעת נוכל לנפץ את שדות־המוקשים האלה לרסיסים בכלי־שיט קטנים המוּגנים על ידי כוח ימי עדיף, וכן להשמיד את תריסר או עשרים הצוללות שתרוּכזנה להגן עליהם, הרי שהיה זה ענין רע מתחילתו. בכל־זאת הרי אחרי נפילת צרפת יכול היה כל אדם לראות כי התקוה היחידה למנוע מלחמה ממושכה, על כל מה שאולי יהיה כרוך בה, היא להכניע את בריטניה. הצי הגרמני עצמו ספג מהלומות קשות ביותר במלחמה מול נורבגיה, כפי שכבר סיפּרנו; בריסוק־האברים שבּו היה שרוי לא יכול לתת לצבא אלא תמיכה זעומה בלבד. אף על פי כן היתה לו תכנית.

הפיקוד הצבאי הגרמני מלכתחילה התיחס בפקפוק רב לפלישה לאנגליה. הוא לא עשה שום תכניות והכנות לקראתה; ולא נערכו שום אימונים. במרוצת השבועות של נצחונות מדהימים ומשכרים נפחה בו רוח אומץ. מבחינה מינהלית לא היתה האחריות לבטחון הצליחה מוטלת על הפיקוד הצבאי, והפיקוד סבור היה כי לאחר שיונחת כוח ניכר תהיה המשימה בגדר יכלתו. אכן, עוד בחודש אוגוסט ראה האדמירל רדר צורך להסב את תשומת־לבם של אנשי הפיקוד הצבאי לסכנות המעבר, שיהיה כרוך באבדן כל כוחות הצבא שיועסקו. כיון שהוטלה האחריות להעברת הצבא באורח סופי על הצי, נעשתה האדמירליות הגרמנית עקיבה בפסימיוּתה.

ב־21 ביולי נפגשו ראשי שלושת השירותים עם הפירר. הוא הודיע להם שכבר הגיע השלב המכריע במלחמה, אלא שאנגליה עדיין לא הכירה בכך ועודה מקווה לשינוי במזלה. הוא דיבר על תמיכת ארצות־הברית באנגליה ועל שינוי אפשרי ביחסים המדיניים בין גרמניה לרוסיה הסובייטית. בביצוע “ארי־ים”, אמר, יש לראות את האמצעי היעיל ביותר לסיומה המהיר של המלחמה. אחרי שיחותיו הממושכות עם האדמירל רדר החל היטלר להבין מה כרוך בצליחת התעלה, על זרמיה וזרמותיה, ועל כל רזי הים וצפונותיו. הוא תיאר את “ארי־ים” כ“מפעל נועז ואמיץ במידה יוצאת־מגדר־הרגיל”. “הגם שהדרך היא קצרה, אין זה סתם צליחת נהר כי אם צליחת ים שהאויב שולט עליו. אין המדוּבר במיבצע של צליחה יחידה, כמו בנורבגיה; אין לצפות להפתעה מיבצעית; אויב מוכן להגנה ונחוש־החלטה בתכלית עומד בפנינו וחולש על כברת הים שאנו מוכרחים להשתמש בה. המיבצע הצבאי ידרוש ארבעים אוגדות. הצד הקשה ביותר יהיה התגבורת והאספקה בחומר. אין אנו יכולים לסמוך על כך שבאנגליה תעמוד לרשותנו אספקה כלשהי”. התנאים המוקדמים הם שליטה גמורה באוויר, השימוש המיבצעי בארטילריה אדירה במצרי דובר, והגנה על ידי שדות־מוקשים. “עונת השנה” אמר, “היא גורם חשוב, כי מזג־האוויר בים הצפוני ובתעלה משך המחצית השניה של ספטמבר הוא רע מאד, ובאמצע אוקטובר מתחילים הערפלים. לפיכך יש להשלים את המיבצע העיקרי עד ל־15 בספטמבר, כי אחרי תאריך זה יהיה שיתוף־הפעולה בין הלופטוואפה והנשק הכבד תלוי בספק יותר מדי. אבל מאחר ששיתוף־הפעולה האווירי הוא מכריע, יש לראות בו את הגורם העיקרי בקביעת התאריך”.

מחלוקת עזה, שנתלוותה מרירות לא מעטה, נתגלעה במטות הגרמניים ביחס לרוחב החזית ומספר הנקודות שצריך יהיה להתקיפן. הצבא דרש שורה של נחיתות לכל אורך החוף המזרחי של אנגליה מדובר עד ליים־ריג’יס, ממערב לפורטלנד. הצבא התאווה גם לנחיתת־עזר מצפון לדובר בראמסגייט. עתה טען מטה־הצי הגרמני כי האזור המתאים ביותר לצליחה הבטוחה של התעלה האנגלית הוא בין נורת־פורלנד לקצה המערבי של האי וייט. או אז פיתח־מטה הצבא תכנית להנחתת 100,000 איש, שמיד אחריהם יונחתו עוד 160,000 בנקודות שונות מדובר מערבה עד מפרץ ליים. הקולונל־גנרל האלדר, ראש מטה־הצבא, הכריז כי יש להנחית לפחות ארבע אוגדות באזור ברייטון. הוא דרש גם נחיתות באזור דיל־ראמסגייט; יש לפרוס שלוש־עשרה אוגדות, סימולטאנית ככל האפשר, בנקודות שלאורך כל החזית. נוסף על כך דרשה הלופטוואפה אניות להעברת חמישים־ושתים סוללות נ. מ. עם הגל הראשון.

אולם ראש־מטה הצי הבהיר כי לא תיתכן כלל תנועה גדולה או מהירה מעין זו. הוא לא יכול לקבל עליו מבחינה פיזית לתת ליווי לצי־נחיתה לרוחב כל האזור המדובּר. כל כוונתו היתה שבגדר התחומים האלה יבחר הצבא את המקום הטוב ביותר. אפילו בעזרת שליטה אווירית אין לצי כוח להגן אלא על מעבר אחד בעת אחת, ולדעתו הרי החלקים הצרים ביותר של מצרי דוֹבר הם הקשים פחות מכל. העברת 160,000 אנשי הגל השני על ציודם במיבצע אחד תדרוש אניות בנפח שני מליוני טונות. אפילו ייתכן למלא את הדרישה הדמיונית הזו, אי אפשר יהיה לרכז אניות בנפח כזה באזור ההפלגה. אפשר יהיה להטיל רק את יחידות החלוץ לשם הקמת ראשי־גשרים צרים, ולפחות יומיים יידרשו כדי להנחית את המבנים הבאים של האוגדות האלו, שלא לדבר כלל על שש האוגדות הבאות שנחשבו הכרחיות. הוא הוסיף והטעים כי נחיתה בחזית רחבה פירושה יהיה הפרש של 3 שעות עד חמש וחצי שעות בזמני הגאוּת בנקודות השונות שתיבּחרנה. יש להשלים אפוא עם תנאי זרמות בלתי־נוחים בכמה מקומות, או לוותר על נחיתות סימולטאניות. ודאי קשה היה מאד להשיב על טענה זו.

זמן רב ויקר־ערך נתבזבז בחילופי התזכירים האלה. רק ב־7 באוגוסט נערך הדיון הראשון בעל־פה בין הגנרל האלדר לראש מטה־הצי. בפגישה זו אמר האלדר: “אני דוחה בהחלט את הצעות הצי. מנקודת־המבט של הצבא אני רואה בכך התאבדות גמורה. הרי זה ממש כאילו העברתי את החיילות המונחתים במטחנת הנקניקים”. ראש מטה־הצי השיב כי גם הוא חייב לדחות באותה מידה את הנחיתה בחזית רחבה, שכן דבר זה יביא רק לידי הקרבת החיילות בדרך המעבר. לבסוף הוציא היטלר פסק־פשרה שלא הניח לא את דעת הצבא לא את דעת הצי. הנחיה של הפיקוד העליון, שהוצאה ביום 27 באוגוסט, החליטה כי “מיבצעי הצבא חייבים להתחשב בעובדות שבנוגע לנפח האניות המצוי־בעין ולבטחון הצליחה והעליה לחוף”. נעזבו כל הנחיתות באזור דיל־ראמסגייט, אבל החזית הורחבה מפולקסטון עד בּוֹגנוֹר. הנה כך הגיע כמעט סופו של אוגוסט עד שהושגה אפילו מידה זו של הסכמה; והכל היה תלוי כמובן בהשגת הנצחון בקרב האווירי, שנטוּש היה זה ששה שבועות.

על בסיס רוחב החזית שנקבע לבסוף עוּבּדה התכנית הסופית. הפיקוד הצבאי ניתן בידי רוּנדשטט, אבל מיעוט נפח האניות העמיד את כוחו על שלוש־עשרה אוגדות בלבד, בתוספת שתים־עשרה בעתודה. המחנה הששה־עשר, שייצא מנמלים שבין רוטרדאם לבוּלון, ינחת בסביבות היית, ריי, הייסטינגס ואיסטבורן; המחנה התשיעי, מנמלים בין בולון האבר, יתקיף בין ברייטון לווֹרתינג. דובר תיכבש מצד היבשה; אחרי כן יתקדמו שני הצבאות עד קו החיפּוי קנטרבּורי־אשפורד־מייפילד־ארוּנדל. בסך הכל תונחתנה אחת־עשרה אוגדות בגלים הראשונים. התקוה האופטימית היתה להתקדם עוד יותר שבוע לאחר הנחיתה, עד גרייבסאֶנד, רייגייט, פיטרספילד, פורטסמות. בעתודה נמצא המחנה הששי, ולו אוגדות המוכנות לחזק את חזית ההתקפה, או, אם תרשינה זאת המסיבות, להרחיבה עד ויימוּת. קל יהיה להגדיל את שלושת המחנות האלה, לאחר שייכבשו ראשי־הגשר, “משום”, אומר הגנרל האלדר, “שלא היו כל כוחות צבאיים עומדים כנגד הגרמנים ביבשת”. אכן, לא היה מחסור בחיילות עזי־נפש וחמושים היטב, אבל זקוקים היו לאניות ולהעברה בטוחה.

המשימה התחילית הכּבדה ביותר הועמסה על מטה־הצי. היו לגרמניה כ־1,200,000 טונה אניות עוברות־ים לסיפּוק צרכיה. הפלגת כוח הפלישה תדרוש למעלה ממחצית נפח אניות זה, ותהיה כרוכה בהפרעה גדולה בחיים הכלכליים. בראשית ספטמבר היה לאֵל־ידו של מטה־הצי להודיע שהופקעו האניות הבאות:

168 אניות תובלה ( 700,00 טונה)

1910 ברגות

419 סירות־גרר וספינות “טרוֹלר”

1600 סירות־מנוע

תכנית הפלישה הגרמנית.

צריך היה להעמיד צוותים על כל הארמאדה הזאת ולהביאה לנמלי האיסוף בדרך הים והתעלות. בינתים ביצענו, החל מראשית יולי, שורה של התקפות על הספנות בוילהלמסהאפן, קיל, קוּקסהאבן, בּרמן ואָמדן; ובוצעו פשיטות על ברגות וספינות קטנות בנמלים צרפתיים ובתעלות בלגיה. כשהחל ב־1 בספטמבר הזרם הגדול של ספינות־פלישה לדרום היה חיל־האוויר־המלכותי עוקב אחריו, מודיע עליו ומתקיפו בלי רחם לכל אורך החזית מאנטוורפן עד האבר. מטה־הצי הגרמני הודיע:

ההגנה הלוחמת המתמידה של האויב מול החוף, ריכוז המפציצים שלו על נמלי ההפלגה של “ארי־ים”, ופעולות הסיור החופי שלו, מלמדות שהוא מצפה עתה לנחיתה מיידית.

ושוב:

אולם המפציצים האנגלים, והכוחות זורעי־המוקשים של חיל־האוויר הבריטי… נמצאים עדיין בכוח מבצעי מלא, ויש לאשר ללא ספק כי פעילוּת הכוחות הבריטיים הצליחה, גם אם לא נגרמה עדיין שום הפרעה מכרעת לתנועות התובלה הגרמנית.

אולם על אף העיכובים והנזקים השלים הצי הגרמני את החלק הראשון של משימתו. שוּלית עשרת האחוזים, שהוקצתה תחילה לתאונות ואבידות, הורחבה עד מאד. אולם מה שנותר לא היה נופל מן המיזער שהועיד הצי הגרמני בתכניתו לשלב הראשון.

הצי והצבא כאחד הטילו עתה את עומסם על שכם חיל־האוויר הגרמני. כל התכנית הזאת של המסדרון, על חומות שדות־המוקשים שייזרעו ויקוּימו תחת חופּת חיל־האוויר הגרמני מול העדיפוּת המכרעת של השייטות והספינות הקטנות הבריטיות, תלויה היתה במפלת חיל־האוויר הבריטי ובשליטה הגמורה של גרמניה באוויר מעל לתעלה ולדרום־מזרח אנגליה, ולא מעל לצליחה בלבד כי אם גם מעל לנקודות הנחיתה. שני השירותים הותיקים יותר מסרו את המכשלה לידי הרייכס־מרשל גרינג.

גרינג היה מוכן בהחלט ליטול עליו את האחריות הזאת, כי הוא האמין שחיל־האוויר הגרמני, על עדיפותו המספרית הגדולה, ימגר, לאחר שבועות מספר של קרבות קשים, את ההגנה האווירית הבריטית, ישמיד את שדות־התעופה של הבריטים בקנט וסאסקס וישתלט לגמרי על שמי התעלה. אך חוץ מזה חש בטחון כי הפצצת אנגליה, והפצצת לונדון במיוחד, תביא את הבריטים המנוּונים ואוהבי־השלום למצב שבו יתחננו לשלום, כל שכּן אם איוּם הפלישה יקדיר את אפקיהם יותר ויותר.

האדמירליות הגרמנית לא היתה משוכנעת כל־עיקר, ובעצם היו לה חששות עמוקים. לפי דעתה צריך היה לבצע את “ארי־ים” רק ככלות כל הקצים, וביולי המליצה על דחיית המיבצע עד לאביב 1941, אלא אם כן יביאו ההתקפה הבלתי־מוגבלת ומלחמת־הצוללות חסרת־הסייגים “לידי כך שהאויב ישא ויתן עם הפירר על פי תנאיו הוא”. אבל הפלדמרשל קייטל והגנרל יוֹדל שמחו למצוא שהמפקד־הראשי של חיל התעופה בוטח כל כך בעצמו.

ימים גדולים היו אלה לגרמניה הנאצית. היטלר רקד את מחול השמחה שלו בטרם יכפה על הצרפתים את חרפת שביתת־הנשק בקוֹמפיין. הצבא הגרמני צעד עליז־נצחון תחת קשת־הנצחון ובשאנז־אֶליזה. מה ייבּצר מהם? למה יהססו להטיל את קלפי הנצחון שלהם? הנה כי כן שקד כל אחד משלושת השירותים הלוחמים המעורבים במיבצע " ארי־ים" על הגורמים המעודדים בתחומו ואילו את הצד העגום הניח לחבריו.

ברבות הימים הופיעו ורבּו ספקות ועיכובים. בפקודותיו מיום 16 ביולי קבע היטלר שיש להשלים את כל ההכנות עד לאמצע אוגוסט. כל שלושת השירותים ראו כי דבר זה הוא מן הנמנע. בסוף יולי קיבל היטלר את התאריך של 15 בספטמבר כיום הפלישה המוקדם ביותר, והשהה את החלטת הפעולה שלו עד שתיודענה תוצאותיו של הקרב האווירי המוגבר העתיד לבוא.

ב־30 באוגוסט מסר מטה־הצי כי בגלל פעולות־נגד של הבריטים לא תוכלנה ההכנות של צי־הפלישה להסתיים ב15 בספטמבר. על פי בקשתו נדחה יום הפלישה ל־21 ספטמבר, על־תנאי שתינתן התראה בהקדם של עשרה ימים. פירוש הדבר היה שהכרח הוא לתת את הפקודה המוקדמת ב־11 בספטמבר. ב־10 בספטמבר שוב הודיע מטה־הצי על הקשיים השונים מצד מזג־האוויר, המרגיז תמיד, ומצד ההפצצות־נגד בריטיות. מטה־הצי הטעים כי אף על פי שאת ההכנות הימיות הנחוצות אפשר יהיה להשלים עד ל־21 בחודש, הרי לא הושג עדיין התנאי המיבצעי המוקדם של עליונוּת אווירית ללא עוררים בשמי התעלה. לפיכך דחה היטלר ב־11 החודש את הפקודה המוקדמת בשלושה ימים, ואת תאריך הפלישה המוקדם ביותר קבע אפוא שו ב־24 בחודש; ב־14 בחודש דחהו שוב.

*

ב־14 בחודש הביע האדמירל רדר את דעתו כי:

(1) המצב הקיים באוויר אינו ממציא תנאים להוצאת המיבצע לפועל, הואיל והסכנה עודנה גדולה מדי.

(2) אם ייכשל מבצע “ארי־ים” יהיה פירוש הדבר הישׂג גדול בפרסטיז’ה לבריטים; ודבר זה יבטל את ההשפעה האדירה של התקפותינו.

(3) יש להמשיך בלי הפוגות בהתקפות־אוויר על אנגליה, בפרט על לונדון. אם יהיה מזג־האוויר נוח יש לחתור להגברת ההתקפות, מבלי שים לב ל“ארי־ים”. התקפות אלו ודאי תהיה להן תוצאה מכרעת.

(4) אולם אין לבטל עדיין את “ארי־ים”, כי יש לשקוד שתתמיד דאגתם של הבריטים; אם יוודע לעולם הרחב על ביטול המיבצע, יהיה הדבר לרווחה רבה לבריטים.

ב־17 בחודש נעשה הדיחוי בלתי־מוגבל, ומטעמים נכוחים, לדעתם כמו לדעתנו. רדר ממשיך:

(1) ההכנות לנחיתה על חוף התעלה ידועות היטב לאויב, האוחז יותר ויותר באמצעים נגדיים. סימנים לכך הם, למשל, השימוש המיבצעי במטוסיו להתקפות וטיסות־סיור על נמלי־הפעולה הגרמניים, הופעות תכופות של משחתות מול החוף הדרומי של אנגליה, במצרי דובר, בחוף הפרנקו־בלגי, הצבת ספינות הפטרול שלו מול החוף הצפוני של צרפת, נאומו האחרון של צ’רצ’יל, וכו'.

(2) היחידות הראשיות של צי־המולדת מוחזקות בנכונוּת להדיפת הנחיתה; אך כי רוּבּן של היחידות נמצא עדיין בבסיסים מערביים.

(3) הסיור האווירי הבחין כבר במספר רב של משחתות (למעלה משלושים) בנמלי הדרום ודרום־המזרח.

(4) כל הידיעות מראות כי כוחותיו הימיים של האויב עסוקים בזירת־פעולות זו בלבד.

*

במשך אוגוסט פלט הים את פגריהם של כארבעים חיילים גרמניים בנקודות שונות לאורך החוף בין האי וייט לקורנוול. הגרמנים עסקו בתרגיל נחיתה בבּרגות לאורך החוף הצרפתי. אחדות מן הבּרגות האלו יצאו ללב ים על־מנת להינצל מהפצצות בריטיות וטוּבּעו, אם בהפצצה ואם מחמת מזג־אוויר גרוע. זה היה המקור לשמועה שנפוצה כי הגרמנים עשו נסיון פלישה ונגרמו להם אבידות כבדות על ידי טיבּוע או על ידי שריפה בכברות ים שהוצפו דלק בוער. לא עשינו דבר לסתור סיפורים כאלה, שפּשטו לבלי־חוק ברחבי הארצות הכבושות בצורה מוגזמת ביותר ונתנו עידוד רב לאוכלוסים הנדכאים. בבריסל, למשל, הציגה חנות אחת לראוה בגדי־ים של גברים בציון “לשׂחיה בתעלה”.

ב־7 בספטמבר הראונו הידיעות שלפנינו כי התנועה המערבית והדרומית של ברגות ואניות קטנות למוּצבים שבין אוסטנד והאבר נמשכת, ומאחר שהיו נמלי איסוף אלה נתונים להתקפה אווירית בריטית כבדה, לא היה זה מסתבר שהאניות תובאנה לנמלים הללו אלא זמן קצר קודם הנסיון ממש. כוח המחץ של חיל־האוויר הגרמני בין אמסטרדאם וברסט הוגבר על ידי העברת מאה־וששים מפציצים מנורבגיה; והובחן ביחידות של מפציצי־צלילה לטווח קצר בשדות־התעופה הקדומניים באזור פה־דה־קאלה. ארבעה גרמנים שנשבו ימים אחדים לפני כן, אחרי נחיתה מסירת־משוטים בחוף הדרומי־מזרחי, הודו שהם מרגלים, ואמרו כי עליהם להיות מוכנים בכל שעה משך השבועיים הבאים להודיע על תנועת יחידות־עתוּדה בריטיות באזור איפּסיץ’־לונדון־רידינג־אוֹכסּפוֹרד.. תנאי הירח והזרמות בין ה־8 ל־10 בספטמבר היו נוחים לפלישה בחוף הדרומי־המזרחי. על סמך זאת הסיקו ראשי־המטות כי האפשרות של פלישה נעשתה קרובה ביותר וכי כוחות ההגנה צריכים לעמוד הכן לפקודה מיידית.

אולם במפקדה הראשית של כוחות־המולדת לא היה אז שום מנגנון שיוכל להפוך את ארכת־שמונה־השעות לנכונות למצב של “היכּון לפעולה מיידית”. מילת הצוֹפן “קרומוול”, שפירושה היה “פלישה ממשמשת ובאה”, פורסמה איפא על ידי כוחות־המולדת בשעה 8 בערב ב־7 בספטמבר לפיקודים המזרחי והדרומי, וחייבה את האוגדות החופיות הקדומניות לתפוס עמדות־פעולה. המלה נשלחה גם לכל היחידות באזור לונדון ולקורפוסים ה־4 וה־7 בעתודת־המפקדה־הראשית. הדבר הוּבא גם לידיעת כל שאר הפיקודים בממלכה המאוחדת. לשמע זאת הזעיקו מפקדי משמר־המולדת, בכמה מחלקי הארץ, ביזמתם הם את משמר־המולדת על ידי צלצול בפּעמוני הכנסיות. דבר זה הביא לידי שמועות על נחיתות צנחנים של האויב, וגם על צוללות גרמניות המתקרבות לחוף. לא אני ולא ראשי־המטות לא ידענו כי השתמשו במילת־הצופן המכרעת “קרומוול”, ובבוקר המחרת ניתנו הוראות לקבוע שלבי־בינים שבהם אפשר יהיה להגביר את הדריכוּת במקרים שיבואו מבלי להכריז כי פלישה ממשמשת ובאה. אף עם קבלת מלת־הצופן “קרומוול” לא יוזעק משמר־המולדת אלא לתפקידים מיוחדים; וגם בפעמוני כנסיות יצלצלו רק על פי פקודה של איש משמר־המולדת שראה במו עיניו לא פחות מעשרים־וחמישה צנחנים נוחתים, ולא משום שנשמעו פעמונים אחרים או מאיזו סיבה אחרת. כמו שיוכל אדם לתאר לעצמו, גרם מקרה זה רוב דברים והמולה, אבל בעתונים ובפרלמנט לא הזכירוהו כלל. הוא שימש סם־חיזוק מועיל וחזרה כללית לכל הנוגעים בדבר.

*

לאחר שעקבנו אחר הכנות הפלישה הגרמניות המגיעות בהדרגה לנקודת שיא, ראינו איך מצב־הרוח של נצחון מתחלף בהדרגה במצב־רוח של ספקות ולבסוף של איבוד כל אמון בתוצאה. הבטחון־העצמי אבד למעשה כבר ב־1940. ואף כי התכנית הוחייתה ב־1941 הרי מעולם לא שבה לרתק את דמיונם של מנהיגי הגרמנים כבימי הזוהר שלאחר נפילת צרפת. משך החדשים הגורליים יולי ואוגוסט רואים אנו את מפקד הצי, רדר, כשהוא מנסה ללמד לעמיתיו מן הצבא וחיל־התעופה פרק בקשיים החמורים הכרוכים במלחמה אמפיבית גדלת־ממדים. הוא הבין את חולשתו ואת חוסר הזמן להכנה מספקת, וביקש להעמיד סייגים לתכניות המופלגות שהעלה האלדר להנחתת כוחות עצומים בעת־ובעונה אחת בחזית רחבה. בינתים מנוי וגמור היה עם גרינג, מתוך שאפה מרקיעת־שחקים, להשיג נצחון מרעיש בחיל־האוויר שלו בלבד, והוא לא נטה כלל למלא את התפקיד הצנוע יותר של פעולה במסגרת תכנית משולבת למיגורם השיטתי של כוחות הים והאוויר היריבים באזור הפלישה.

מתוך הרשוּמות נראה בבירור כי הפיקוד העליון הגרמני היה רחוק מהיוֹת צוות מתוֹאם של אנשים המשתפים פעולה למטרה משותפת ומתוך הבנה נאותה איש ליכולת רעהו ולמגבלותיו. כל אחד שאף להיות הכוכב המזהיר ביותר ברקיע. מלכתחילה נתגלעו חיכוכים, וכל זמן שיכול האלדר להטיל את האחריות על רדר לא שקד הרבה להתאים את תכניותיו שלו לאפשרויות המעשיות. התערבות מצד הפירר היתה נחוצה, אבל דומה כי לא הועילה הרבה לשיפור היחסים בין השירותים. בגרמניה היתה הפרסטיז’ה של הצבא מכרעת ומנהיגי הצבא נהגו מידה של זלזול בעמיתיהם אנשי הצי. אין מנוס מן המסקנה שהצבא הגרמני לא שׂשׂ להעמיד עצמו בידי השירות־האח במיבצע גדול. כשנשאל הגנרל יוֹדל אחרי המלחמה על דבר התכניות האלו, העיר בקוצר־רוח, “הסידורים שלנו היו דומים מאד לאלה של יוליוס קיסר”. כאן מדבר החייל הגרמני לאמיתו ביחס לפרשה הימית, לפי שאינו מבין הרבה בבעיות הכרוכות בהנחתתם ובפריסתם של כוחות צבאיים גדולים על חוף מוגן ונוכח כל סיכוניו של הים.

יהיו מה שיהיו חסרונותינו, מכל־מקום את הענין הימי הבינונו בבריטניה לאשוּרו. דורות על דורות היה הים בדמנו. מסרותיו מפעמות לא רק במלחינו כי אם גם בעם כולו. דבר זה יתר על כל השאר הוא שאיפשר לנו להסתכל הכן באיוּם הפלישה. השיטה של פיקוח־מיבצעים מצד שלושת ראשי־המטות המתואמים תחת שׂררתו של מיניסטר־להגנה הביאה לידי רמה שלא היתה כדוגמתה בעבר של עבודת־צוות, הבנה הדדית ושיתוף־פעולה־מרצון. כשהגיעה במרוצת הזמן שעת־הכושר שלפנינו ליזוֹם פלישות גדולות מן הים, נעשה הדבר על יסוד הישגים ממשיים והכנות למשימה ומתוך הבנה שלמה של הצרכים הטכניים למפעלים כבירים ורצוּפי־סכנות כל כך. אילו היו לגרמנים ב־1940 כוחות אמפיביים מאומנים היטב ומצוידים בכל המנגנון של מלחמה אמפיבית מודרנית, גם אז היתה משימתם לאחר יאוש נוכח כוחנו הימי והאווירי. לאמיתו של דבר חסרים היו הן את הכלים הן את ההכשרה.

*

ראינו איך מתוך דאגותינו וחשבונות־נפשנו המרובּים עלתה בהתמדה הבּיטחה שבּה צפינו מלכתחילה את תכנית הפלישה. לעומת זאת, ככל שהוסיפו הפיקוד העליון הגמני והפירר לעיין בקיבּולת הזאת, פחות מצאה חן בעיניהם. כמובן לא יכול צד אחד לדעת אז על מצבי־רוחו והערכותיו של יריבו; אך החל מאמצע יולי ועד אמצע ספטמבר נעשתה הזהוּת הנעלמה של ההשקפות על הבעיה בין האדמירליות של גרמניה ובריטניה, בין הפיקוד העליון הגרמני וראשי־המטות הבריטיים, וכן גם בין הפירר למחבּר הספר זה, מפורשת יותר ויותר משבוע לשבוע. ולוּ יכולנו להסכים באותה מידה על דברים אחרים, כי אז לא היה שום צורך במלחמה. מוסכם היה בינינו, כמובן, שהכל תלוי בקרב באוויר. השאלה היתה איך יסתיים קרב זה בין הלוחמים; ונוסף על כך תמהו הגרמנים אם יחזיק העם הבריטי מעמד בהפצצה האווירית, שהרבו מאד להגזים בהשפעתה בימים הללו, או אם יכרע תחתיו ויאלץ את ממשלת הוד־מלכותו להיכנע. הרייכס מרשל גרינג תלה בכך תקוות רבות, ולנו לא היו שום חששות.

ספר שני: בדד

פרק ששה־עשר: הקרב על בריטניה

המאבק המכריע – הדילמה של היטלר – שלושה שלבים – יתרונותינו במלחמה בשמינו־אנו – “ארי־ים” וההסתערות האווירית – ההתקפה הגרמנית על טיינסייד – הטבח ב“היינקלים” – שעתו של הלורד ביוורברוק – מר ארנסט בווין והפועלים – האחדות בקבינט – בדיקת האבידות הגרמניות – ההתקפות הראשונות על לונדון – דאגות במטה הצי הגרמני – שידורי מיום 11 בספטמבר – הלחץ הקשה מ־24 באוגוסט עד ל־6 בספטמבר – ליכודו של פיקוד־מטוסי־הקרב בסכנה – רבע מטייסינו נהרגים או מוּצאים מכלל פעולה בתוך שבועים – שגיאתו של גרינג שהקדים מדי להסתער על לונדון – רווח נשימה – 15 בספטמבר התאריך המכריע – עם להק מס. 11 – סגן מרשל התעופה פּארק – חדר המיבצעים של הלהק – ההתקפה מתחילה – כל העתודות מופעלות – נצחון דגול – היטלר דוחה את “ארי־ים”, 17 בספטמבר – הישגים ואבידות באור שלאחר מעשה – כבוד לכל

גורלנו תלוי היה עתה בנצחון באוויר. המנהיגים הגרמנים הכירו בכך שכל תכניותיהם לפלישה לבריטניה תלויות בהשגת העליונוּת האווירית מעל לתעלה ולמקומות הנחיתה שנבחרו בחוף הדרומי שלנו. הכנת נמלי ההפלגה, איסוף אניות התובלה, גריפת המוקשים מן המעברים וזריעת שדות־המוקשים החדשים לא היו אפשריים בלא הגנה מפני התקפת־אוויר בריטית. לצורך עצם הצליחה והנחיתות היתה השליטה הגמורה באוויר מעל לכלי התובלה ולחופים התנאי המכריע. לפיכך היתה התוצאה תלויה בהשמדת חיל־האוויר־המלכותי ורשת שדות התעופה בין לונדון לים. עכשיו ידוע לנו שהיטלר אמר לאדמירל רדר ב־31 ביולי: “אם אחרי שמונה ימים של מלחמה אווירית נמרצת לא תגיע הלופטוואפה להרס ניכר של חיל־האוויר של האויב, נמליו וכוחותיו הימיים, צריך יהיה לדחות את המיבצע עד מאי 1941”. זה היה הקרב שצריך היה להינטש עכשיו.

כשאני לעצמי לא נרתעתי ממבחן הכוחות הממשמש ובא. אמרתי לפרלמנט ב־4 ביוני: “הצבא הצרפתי הגדול נהדף ונבוך במידה רבה מאד, לפי שעה, מחמת התפרצותם של כמה אלפי כלי־רכב משוריינים. האם לא ייתכן גם שענין הציביליזציה עצמה יוּגן על ידי כושר־המעשה והמסירות של כמה אלפי טייסים?” ואל סמאטס, ב־9 ביוני: “רואה אני עכשיו רק מוצא אחד בטוח – לאמור, שהיטלר יתקיף את הארץ הזאת, ובעשותו זאת יישבר הנשק האווירי שלו”. עתה הגיעה השעה.

תיאורים מצוינים נכתבו על המאבק בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה, שהם־הם הקרב על בריטניה. בהודעתו של מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג ובעלון מס. 156 של מיניסטריון־התעופה מסופרות העובדות העיקריות בשלמותן כפי שהיו ידועות לנו ב־1941 ו־1943. עכשיו מוכּרות לנו גם השקפותיו של הפיקוד העליון הגרמני ותגובותיו הפנימיות בשלבים השונים. נראה הדבר כי אבידות הגרמנים באחדים מן הקרבות העיקריים היו פחותות בהרבה מכפי שחשבנו בזמנו, וכי הדו"חות משני הצדדים היו מוגזמים כהלכה. אבל הצדדים העיקריים והקווים הכלליים של ההתמודדות המפורסמת הזאת. שבה היו תלויים חייה של בריטניה וחירותו של העולם, אינם שנויים במחלוקת.

חיל־האוויר הגרמני הועסק עד קצה גבול כוחותיו בקרב על צרפת, ובדומה לצי הגרמני אחרי המערכה בנורבגיה זקוק היה לתקופה של שבועות או חדשים לשם התאוששות. הפוגה זו היתה נוחה גם לנו, כי כל טייסות מטוסי־הקרב שלנו, חוץ משלוש, הועסקו בזמן זה או אחר במיבצעים ביבשת. היטלר לא היה יכול לתאר לעצמו שבריטניה לא תיאוֹת לקבל הצעת שלום אחרי התמוטט צרפת. בדומה למרשל פטן, וייגאן והרבה מן הגנרלים והפוליטיקאים הצרפתים, לא הבין את המשאבּים הנפרדים, הבטוחים שמצמיח מעמד של אי, ובדומה לצרפתים הללו שגה בהערכת כוח־הרצון שלנו. מאז מינכן הרחקנו לכת והרבינו ללמוד. משך חודש יוני ניגש היטלר לטפל במצב החדש כפי שנתחוור לו בהדרגה, ובינתים היה חיל־האוויר הגרמני מחלים ונערך מחדש לקראת משימתו הבאה. לא היה שום מקום לספק בטיבה של המשימה הזאת. היטלר חייב לפלוש לאנגליה ולכבשה, שאם לא כן יעמוד בפני הארכת המלחמה עד בלי די, על כל סיכוניה וסיבוכיה אשר לא ישוערו מראש. תמיד היתה קיימת האפשרות שנצחון על בריטניה באוויר יביא לידי קץ ההתנגדות הבריטית, וכי הפלישה עצמה, אפילו תיעשה בת־ביצוע, לא יהיה בה צורך עוד, אלא לשם כיבושה של ארץ נבוֹסה.

משך יוני ותחילת יולי ניעור חיל־האוויר הגרמני לחיים, ערך את יחידותיו מחדש והתבסס בכל שדות־התעופה הצרפתיים והבלגיים שמהם צריך היה לפתוח בהסתערות, ומתוך טיסות־סיור ופשיטות־נסיון ביקש לאמוד את טיבה והיקפה של ההתנגדות אשר ייתקל בה. רק ב־10 ביולי החלה ההתקפה הכבדה הראשונה, ודרך־כלל רואים בתאריך הזה את פתיחת הקרב. עוד שני תאריכים בעלי חשיבות עליונה הם ה־15 באוגוסט וה־15 בספטמבר. היו גם שלושה שלבים רצופים אך חופפים בהתקפה הגרמנית. ראשון, מ־10 ביולי עד 18 באוגוסט, הטרדת שיירות בריטיות בתעלה והטרדת נמלינו הדרומיים מדובר עד פלימות, שלב שבו ייבחן חיל־האוויר שלנו, יופעל בקרב וידוּלדל; בשלב זה גם ייגרם נזק לאותן ערי־חוף שצוּינו כמטרות לפלישה הקרובה לבוא. בשלב השני, מן ה־24 באוגוסט עד ל־27 בספטמבר, תובקע דרך ללונדון על ידי חיסול חיל־האוויר המלכותי ומיתקניו, ואחרי כן תבוא ההפצצה הפרועה והרצופה של הבירה. שלב זה גם ינתק את קווי־התחבורה אל החופים הצפויים לסכנה. אבל לדעתו של גרינג היה יסוד רב לאמונה כי הישג גדול יותר נשקף כאן, לא־פחות מאשר הטלת אנדרלמוסיה בעיר הגדולה שבעולם ושיתוקה, הטלת מורך בממשלה ובעם, ובסופו של דבר – כניעתם לרצונה של גרמניה. מטות הצי והצבא של הגרמנים השתעשעו בתקוה החסודה שהדין עם גרינג. עם שהתפתח המצב ראו כי הרא"ף אינו מתחסל, ובינתים הוסחה הדעת מן הצרכים הדוחקים של “ארי־ים” והם שׂמו כל מעייניהם בזריעת ההרס בלונדון.

ואז, כשהיו הכל מאוכזבים, כשנדחתה הפלישה עד בלי די מפני העדר הצורך החיוני, השלטון באוויר, בא הקרב השלישי והאחרון. התקוה לנצחון באור־היום נמוגה, חיל־האוויר־המלכותי נשאר מטריד בחיוּתו, ובאוקטובר לא היתה לגרינג ברירה אלא לגשת להפצצה ללא הבחנה על לונדון ומרכזי הייצור התעשיתי.

*

מצד טיבם של מטוסי־הקרב לא היו הברירות מרובות. מטוסי הגרמנים היו מהירים יותר, בעלי שיעור נסיקה טוב יותר; שלנו היו נוחים יותר לתמרוּן, וחימושם טוב יותר. טייסיהם, חדוּרי הכרת יתרונם המספרי הגדול, היו גם המנצחים הגאים של פולין, נורבגיה, ארצות־השפלה, צרפת; שלנו בטחו בטחון עילאי בעצמם כפרטים והיו חדורים אותו עוז־החלטה שמגלה העם הבריטי במלוא המידה כשהוא נתון בין המצרים. יתרון אסטרטגי חשוב אחד היה לגרמנים והם ניצלוהו בכשרון: כוחותיהם היו פרוסים בבסיסים מרובים ומפוזרים מאד, שמהם יכלו להתרכז כנגדנו בעצמה גדולה ומתוך הסוואת נקודות־ההתקפה האמיתיות. אבל האויב אפשר שלא העריך נכונה את התנאים הקשים של לחימה מעל התעלה ועל פניה לעומת התנאים ששׂררו בצרפת ובבלגיה. העובדה שקשיים אלה רציניים היו בעיניהם ניכרת מתוך המאמצים שעשו לארגן שירות־הצלה ימי יעיל. מטוסי־הובלה גרמניים, שתו הצלב־האדום מצוּין עליהם, החלו להופיע במספר ניכר למדי מעל לתעלה ביולי ובאוגוסט כל־אימת שנערך קרב אווירי. אנו לא הכרנו באמצעי הזה של הצלת טייסי אויב שהופלו בקרב, על־מנת שיוכלו לבוא ולהפציץ שוב את האוכלוסיה האזרחית שלנו. הצלנו אותם בעצמנו כל־אימת שהיה הדבר אפשרי ולקחנום בשבי. אבל כל האמבּולנסים האוויריים של הגרמנים נאלצו לנחות או הופלו על ידי מטוסי־הקרב שלנו על פי פקודות מפורשות שאותן אישר הקבינט המלחמתי. אנשי־הצוות והרופאים הגרמנים במטוסים האלו גילו תמהון על שנוהגים בהם בדרך זו, וטענו כי הדבר מנוגד לאמנת ז’נבה. לא היה זכר לאפשרות כזאת באמנת ז’נבה, שלא הביאה בחשבון צורה זו של לחימה. לגרמנים לא היה יסוד רב להתלונן, בשׂים לב לכל החוזים, חוקי המלחמה וההסכמים החגיגיים אשר הפרו ללא נקיפת מצפון כל־אימת שהיה הדבר יפה לצרכיהם. עד־מהרה חדלו מן הנסיון הזה, ועבודת ההצלה הימית לשני הצדדים נוהלה על ידי ספינותינו הקטנות, שהגרמנים ירו בהן, כמובן, בכל הזדמנות.

*

באוגוסט אספה הלופטוואפה 2669 מטוסי פעולה, כולל 1015 מפציצים, 346 מפציצי־צלילה, 933 מטוסי־קרב, ו־375 מטוסי־קרב כבדים. ההנחיה מס. 17 של הפירר נתנה ב־5 באוגוסט את ההרשאה למלחמת־האוויר המוגברת נגד אנגליה. גרינג מעולם לא החשיב ביותר את “ארי־ים”; לבו היה נתון למלחמה אווירית “מוחלטת”. מתוך כך שינה את כל הסידורים המוסכמים, והרגיז בזאת את מטה־הצי הגרמני. בעיני מטה הצי לא היה הרס חיל־האוויר־המלכותי וחרושת המטוסים שלנו אלא אמצעי למטרה: לאחר שיושג דבר זה, יש להפנות את מלחמת האוויר נגד אניות־המלחמה וספינות־הסוחר של האויב. הם הצטערו על שגרינג קבע למטרות הצי עדיפוּת נמוכה יותר, והדיחויים הקניטום. ב־6 באוגוסט הודיעו לפיקוד העליון כי ההכנות הגרמניות לזריעת מוקשים באזור התעלה אינן יכולות להימשך בגלל האיוּם הבריטי המתמיד מן האוויר. ב־10 באוגוסט נרשם ביומן המלחמתי של מטה הצי:

חוסר־המעש של הלופטוואפה, שמזג האוויר הגרוע מונע אותה כרגע מלפעול, משפיע לרעה על ההכנות ל“ארי־ים”, בפרט על שליית מוקשים, ומטעמים שאינם ידועים למטה־הצי החמיצה הלופטוואפה את שעות־הכושר שהמציא מזג־האוויר הנוח ביותר ששׂרר בימים האחרונים…

קרבות־האוויר הכבדים והמתמידים של חודש יולי וראשית אוגוסט כוּונו אל בליטת קנט וחוף התעלה. גרינג ויועציו המאומנים עיצבו לעצמם את הדעה כי ודאי גררו כמעט את כל טייסות הקרב שלנו לתוך המאבק הזה בדרום. לכן החליטו לצאת להתקפת־יום על ערי התעשיה מצפון לווֹש. המרחק היה גדול מדי למטוסי־הקרב מסוג־ראשון אשר להם, מטוסי מסרשמיט־109. יהיה עליהם להסתפק במתן ליווי של מטוסי מסרשמיט־110 בלבד, שאם גם היה להם טווח מתאים הנה מצד האיכות היו ירודים ביותר, והאיכות היא היתה הקובעת עכשיו. בכל־זאת היה זה צעד מתקבל על הדעת בשבילם, והסיכון היה כדאי.

הנה כי כן שוּלחו ב־15 באוגוסט כמאה מפציצים, מלוּוים ארבעים מטוסי מסרשמיט־110, נגד טיינסייד. בתוך כך נשלחו למעלה משמונה־מאות מטוסים לרתק את כוחותינו בדרום, מקום שהללו סברו שכבר נתכנסו בו כולם. אבל עתה הוצדקו להפליא המערכים שקבע דאודינג לפיקוד־מטוסי־הקרב. הוא ראה מראש את הסכנה. שבע טייסות של מטוסי האריקיין או ספּיטפייר הופרשו מן המאבק העז שבדרום לנוּח בצפון ובתוך כך גם לשמרו. הן סבלו קשה, ואף על פי כן בצער רב מאד עזבו את המערכה. ביראת־הכבוד הנאותה מיחו הטייסים ואמרו שאינם עייפים כלל. עתה זכו לנחמה בלתי־צפויה. הטייסות האלו היה לאל־ידן לקדם את פני המתקיפים בצלחם את החוף. שלושים מטוסים גרמנים הופלו, רובּם מפציצים כבדים (היינקל־111, וארבעה אנשים מאומנים בכל צוות), לעומת אבידות בריטיות שנסתכמו רק בשני טייסים פצועים. ראיית־הנולד של מרשל התעופה דאודינג בניהול פיקוד־מטוסי־הקרב ראויה לשבח גדול, אבל מופלאות עוד יותר היו ההתאפּקות וההערכה המדויקת של גורמי־לחץ נוראים שבזכותן נשתייר כוח של מטוסי־קרב בצפון משך כל השבועות הארוכים האלה של התנגשות־אימים בדרום. עלינו לראות בתבונת־המצביאים שנתגלתה כאן דוגמה של גאוניוּת בחכמת המלחמה. מעולם לא שב האויב לנסות את כוחו בהתקפות־יום מחוץ לטווח של מטוסי־הקרב המגוננים מן המדרגה הגבוהה ביותר. מכאן והלאה היה כל מה שמצפון לווש שלוו ובוטח יוֹמם.

ה־15 באוגוסט היה תאריך הקרב האווירי הגדול ביותר בתקופה זו של המלחמה; ניטשו חמישה קרבות גדולים ביותר, על פני חזית של חמש־מאות מיל. אכן היה זה יום הרה־גורל. בדרום נלחמו כל עשרים־ושתים הטייסות שלנו, רבות מהן פעמיים, אחדות שלוש פעמים, ואבידות הגרמנים, מלבד אבידותיהם בצפון, היו שבעים־וששה מטוסים לעומת שלושים־וארבעה שלנו. היה זה אסון ממש לחיל־האוויר הגרמני.

בדאגה וחרדה ודאי אמדו מפקדי התעופה הגרמניים את תוצאות המפלה הזאת, אשר ניבּאה רעות לעתיד. חיל־האוויר הגרמני, מכל מקום, עדיין היה לו נמלה של לונדון למטרה: כל אותה שורה עצומה של רציפים עם שפעי־שפעים של אניות, והכרך הגדול שבעולם שאין צורך לדייק הרבה כדי לפגוע בו.

*

משך השבועות האלה של מאבק עז ודאגה בלי חשּׂך היה שירותו של הלורד ביוורברוק מיוחד־במינו. בכל מחיר יש להמציא לטייסות מטוסי־הקרב מטוסים מהימנים חלף אלה שאבדו. לא היתה זאת עת לדקדוקים משרדיים ולדרכי סחור־סחור, אף כי אלה יש להם מקום במשטר שאנן ומסודר. כל סגולותיו המופלאות הלמו את הצרכים. מרצו ורוח הבּיטחה האישית שלו היו סם־חיזוּק ממש. שמחתי על שיכול אני להישען עליו לפעמים. הוא לא הכזיב. זאת היתה שעתו. כוחו וגאונו האישי, המלוּוים כוח־שכנוע וחכמת־תחבולה מצוינים כל־כך, התגברו על הרבה מכשולים. כל מה שנמצא בצינור האספקה הוחש למערכה. מטוסים חדשים או מתוקנים שפעו ובאו אל הטייסות הצוהלות במספרים אשר כמותם לא ידעו עדיין מעולם. הוא המריץ כהלכה את כל שירותי ההחזקה והתיקונים. כל כך הרגשתי בערכו עד כי ב־2 באוגוסט הצעתי לו, באישורו של המלך, להיספח לקבינט המלחמתי. לעת הזאת זכה גם בנו בכורו, מכּס אייטקן, להצטיינות רבה ולאחד־עשר נצחונות כטייס קרבי.

עוד מיניסטר אחד שאתו התראיתי בזמן הזה היה ארנסט בווין, מיניסטר העבודה והשירות הלאומי, שהיה עליו לנהל את כל כוח־האדם של האומה ולהפיח בו רוח. כל הפועלים במפעלי התחמושת היו מוכנים לקבל את הוראותיו. באוקטובר נכנס גם הוא לקבינט המלחמתי. אנשי האיגודים המקצועיים הטילו את חוקותיהם וזכויותיהם, שעוצבו מעט מעט ונשמרו בקנאוּת, על המזבח אשר עליו כבר הונחו עושר, רוּם־מעלה, זכויות־יתר ונכסים. קירבת־לבבות מרובּה היתה ביני ובין ביוורברוק ובווין כאחד בשבועות הלוהבים הללו. אחרי כן רבו ביניהם, למרבה הצער, וגרמו חיכוכים הרבה. אבל בשעת המשבר הזאת היינו כולנו מאוחדים. תקצר לשוני מלשבח את נאמנותו של מר צ’מברליין, או את עוז־החלטתם ויעילוּתם של כל עמיתי בקבינט. הנני והצדעתי לפניהם.

*

הייתי מעוניין ביותר לאמוד נכונה את אבידות הגרמנים. חרף כל הכנות והנאמנות, הרי טייסים הנלחמים לעתים קרובות מעל לעננים אינם יכולים לדעת לבטח כמה מטוסי אויב הפילו, או כמה פעמים התימרו אחרים שהפילו אותו מטוס עצמו.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי 17.8.40

הלורד ביוורברוק אמר לי כי בקרב של יום־ה' נמצאו למעלה משמונים מטוסים גרמנים על אדמתנו. האם כך הדבר? אם לא, כמה היו?

שאלתי את המפקד־הראשי של פיקוד־מטוסי־הקרב אם יוכל להבחין במערכה הזאת בין הקרב מעל ליבשה לקרב מעל לים. דבר זה ימציא לנו אמצעי נאה לקבוע לידיעתנו־אנו מה התוצאות לאמיתן.

ראש הממשלה אל ראש־מטה־חיל־האוויר 17.8.40

בעוד עינינו נשואות אל תוצאות המלחמה האווירית בשמי הארץ הזאת, אל לנו להתעלם מן האבידות הרציניות המתרגשות על פיקוד־המפציצים. תשעה מפציצים כבדים אמש וכן גם עשרים־ואחד מטוסים שהושמדו עתה על הקרקע – רוב רוּבּם בטאנגמיר – סך־הכל עשרים־ושמונה. אחרי עשרים־ושמונה אלה, מלבד עשרים־ושנים מטוסי־הקרב, הרי אבידותינו מגיעות לחמישים ביום אחד, ודבר זה משנה הרבה מאד מן התמונה המתקבלת על ידי השבעים־וחמישה שאבדו לגרמנים. לאמיתו של דבר אבדו לנו ביום הזה שנים כנגד שלושה.

נא להודיעני מה טיפוסי המטוסים שהושמדו על הקרקע.

ראש הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 21.8.40

החשוב הוא להפיל את המטוסים הגרמנים ולנצח בקרב, וחשוב הרבה פחות באיזו מידה כּתבים אמריקאים והציבור האמריקאי משוכנעים בכך שאנו מנצחים, ושמספרינו הם אמיתיים. יתברר להם חיש־מהר אחרי שיוּכח בבהירות כי ההתקפה האווירית של הגרמנים נהדפה. חבל יהיה להציק לפיקוד־מטוסי־הקרב בזמן זה, כשהקרב נמשך משעה לשעה וכשצריך להחליט החלטות בלי סוף על אזעקות מפני התקפת־אוויר וכו'. אני מודה שהנני נוטה הרבה יותר להניח לעובדות לדבּר בעדן. יש משהו מאוס למדי בזה שמביאים כּתבים לטייסות מטוסים כדי שיוכלו הללו להבטיח לציבור האמריקאי שטייסי־הקרב אינם מתהללים ואינם משקרים במספרים שלהם. לדעתי אנו יכולים להרשות לעצמנו לנהוג קצת קרירות ומתינות ביחס לכל זה.

רוצה הייתי שתראה בניירות אחרים חקירה־ודרישה משלי שערכתי לשם בקורת בעצם היום שבו אמר המיניסטריון־לייצור־מטוסים כי אסף לא־פחות משמונים מטוסים גרמנים שהופלו מעל ליבשה בלבד. דבר זה נותן לנו ענין נאה מאד לענות בו לצרכינו אנו. אני חייב לומר שהספקנוּת האמריקאית מעוררת בי קצת קוצר־רוח. התוצאה היא שתחרוץ הכל.

*

ב־20 באוגוסט יכולתי להודיע לפרלמנט:

לאויב יש כמובן מספרים גדולים הרבה יותר מאשר לנו. אבל הייצור החדש שלנו כבר עולה בהרבה על שלו, והייצור האמריקאי רק מתחיל להגיע. כוחותינו במפציצים ובמטוסי־קרב גדולים עתה, לאחר כל הקרבות האלה, משהיו אי־פעם. אנו מאמינים כי יהיה לאל ידנו להמשיך במאבק האווירי עד בלי די וכל זמן שייטב הדבר בעיני האויב, וככל אשר יימשך המאבק כך נקדים להתקרב תחילה אל אותו שויון באוויר, ואחרי כן אל אותה עדיפות, אשר בהם תלויה במידה רבה ההכרעה במלחמה.

עד סוף אוגוסט היה גרינג מרוצה למדי מן ההתמודדות האווירית. הוא ומתי־סודו האמינו כי ארגון הקרקע וחרושת המטוסים של אנגליה וכוח מטוסי־הקרב של הרא"ף כבר נזוקו קשה. לפי הערכתם אבדו לנו מאז ה־8 באוגוסט 1115 מטוסים לעומת 467 אבידות גרמניות. אולם כל צד רואה כמובן את הדברים ראיה אופטימית, והאינטרס של מנהיגיו מחייבם לכך. בספטמבר היה פרק־זמן של מזג אוויר נאה, והלופטוואפה קיותה לתוצאות מכריעות. התקפות כבדות באו על מיתקני שדות־התעופה שלנו מסביב ללונדון; בלילה אור ל־7 בחודש התקיפו ששים־ושמונה מטוסים את לונדון, ובעקבותיהם באה ביום ה־7 בחודש עצמו ההתקפה הגדולה הראשונה של שלוש־מאות לערך. ביום הזה ובימים שלאחריו, שבהם הוכפל מספר תותחי־המגן שלנו, התרגשו קרבות־אוויר קשים וממושכים מאד בשמי הבּירה, והלופטוואפה עדיין היתה בוטחת בעצמה מתוך שהפריזה באומדן האבידות שלנו. אבל עתה ידוע לנו כי מטה הצי הגרמני, מתוך חרדה לאינטרסים שלו ולאחריות שעליו, כתב ביומנו ב־10 בספטמבר:

אין כל סימן לתבוסת חיל־האוויר של האויב מעל אנגליה הדרומית ובאזור התעלה, ודבר זה הוא חיוני לשיפּוט נוסף על המצב. ההתקפות המוקדמות על ידי הלופטוואפה השיגו אמנם החלשה ניכּרת בהגנת מטוסי־הקרב של האויב, ולכן אפשר להניח כי קיימת עדיפות גרמנית ניכּרת במטוסי־קרב מעל לשטח האנגלי. אולם… לא הגענו עדיין לתנאי המיבצע שהעמיד מטה־הצי בפני הפיקוד־העליון בחינת תנאים חיוניים למפעל, לאמור, עליונוּת אווירית שאין עליה עוררים באזור התעלה וחיסול הפעילוּת האווירית של האויב באזורי האיסוּף של כוחות הצי ואניות־העזר הגרמניים… אם תתרכז עכשיו הלופטוואפה פחות על לונדון ויותר על פורטסמות ודוֹבר, כמו גם על נמלי הצי באזור המיבצע ובקירבתו, יהיה הדבר הולם את הכנות לוח־הזמנים ל“ארי־ים”…

הואיל ובינתים שיכנע גרינג את היטלר כי ההתקפה הרבּה על לונדון תכריע, לא העיז מטה־הצי לערער לפני הפיקוד־העליון; אבל דאגתו עמדה בעינה, וב־12 בחודש הגיע מטה־הצי למסקנה הקודרת הזאת:

המלחמה האווירית מנוהלת כ“מלחמה אווירית מוחלטת”, מבלי התחשב בצרכים הנוכחיים של המלחמה הימית, ומחוץ למסגרת של מיבצע “ארי־ים”. בצורתה הנוכחית אין המלחמה האווירית יכולה לסייע להכנות ל“ארי־ים”, הנמצאות במידה מכרעת בידי הצי. בפרט אין להבחין בשום מאמץ מצד הלופטוואפה להתקיף את יחידות הצי הבריטי, המסוגלות עתה לפעול כמעט באין־מכלים־דבר בתעלה, ודבר זה יימצא מסוכן ביותר לתובלה. לפיכך תהיה הערובּה העיקרית מפני כוחות צי בריטיים צריכה להימצא בשדות המוקשים, אשר, כמו שהוסבר שוב ושוב לפיקוד־העליון, אין לראות בהם הגנה מהימנה לספּנוּת.

העובדה עומדת בעינה שעד עכשיו לא תרמה מלחמת האוויר המוגברת מאומה למיבצע הנחיתה: מטעמים מיבצעיים וצבאיים עדיין אין לדון אפוא בהוצאת הנחיתה לפועל.

*

בשידור ב־11 בספטמבר אמרתי:

כל אימת שמזג האוויר נוח עטים נחשולים של מפציצים גרמנים, מוגנים על ידי מטוסי־קרב, לעתים קרובות שלוש־מאות או ארבע־מאות בבת־אחת, על האי הזה, במיוחד על בליטת קנט, בתקוה להתקיף מטרות צבאיות ואחרות לאור היום. אולם טייסות מטוסי־הקרב שלנו יוצאות לקראתם ומרסקות אותם כמעט תמיד; ואבידותיהם הן בממוצע שלושה כנגד אחד במטוסים וששה כנגד אחד בטייסים.

מאמצם זה של הגרמנים לזכות בשלטון באוויר מעל אנגליה ביום הוא, כמובן, ציר המלחמה כולה. עד עכשיו זכו לכשלון בולט. הדבר עלה להם ביוקר רב, ואנחנו מרגישים עצמנו חזקים יותר, ולמעשה הרי יחסית אנחנו חזקים הרבה יותר, מאשר בזמן שהחלו הקרבות הקשים ביולי. אין ספק שהר היטלר מבלה את כוח מטוסי־הקרב שלו בקצב מהיר מאד, ואם ימשיך עוד שבועות רבים הרי יכלה ויהרוס את החלק החיוני הזה של כוחו האווירי. דבר זה יתן לנו יתרון גדול.

מצד שני הרי אם ינסה לפלוש לארץ הזאת מבלי שיבטיח לעצמו את השלטון באוויר יהיה בכך משום קיבּוֹלת מסוכנת מאד. בכל־זאת נמשכות בהתמדה כל הכנותיו לפלישה בקנה־מידה גדול. כמה מאות ברגות בעלות התנעה עצמית מחליקות לאורך חוֹפי אירופה, מנמלי גרמניה והולנד אל נמלי צפון־צרפת; מדונקרק ועד ברסט; ומהלאה לברסט עד הנמלים הצרפתים במפרץ ביסקאיה.

חוץ מזה מעבירים שיירות של אניות־סוחר לעשרות ולתריסרים דרך מצרי דוֹבר אל התעלה, והן מדלגות מנמל אל נמל תחת הגנתן של הסוללות החדשות שהקימו הגרמנים על החוף הצרפתי. יש עכשיו ציבּורים ניכּרים של ספינות בנמלי גרמניה, הולנד, בלגיה וצרפת – מהמבורג ועד ברסט. ולבסוף מכינים גם אניות שתולכנה כוח פלישה מן הנמלים הנורבגים.

מאחרי ציבּורים אלה של אניות או ברגות עומדים חיילים גרמנים במספר רב, מחכים לפקודה לעלות לסיפון ולהפליג למסעם המסוכן והמפוקפק עד מאד על פני הים. אין אנו יכולים לדעת מתי ינסו לבוא; אין לנו כל בטחון שאמנם ינסו בכלל; אבל בל יעצום איש עיניו מראוֹת את העובדה כי מכינים פלישה כבדה במלוֹא הממדים לאי הזה ועושים זאת בכל היסודיוּת והשיטתיוּת הגרמניות הרגילות, וכי אפשר שיתחילו בה עתה – נגד אנגליה, נגד סקוטלנד, או נגד אירלנד, או נגד שלשתן.

אם ינסו בכלל בפלישה הזאת, דומה כי אין היא יכולה להידחות הרבה. מזג־האוויר עשוי להשתנות לרעה בכל עת. חוץ מזה קשה לו לאויב לעכב את ציבּורי האניות האלה עד בלי די בזמן שהמפציצים שלנו מתקיפים אותם כל לילה, ולעתים קרובות מאד הם מופגזים על ידי אניות־המלחמה שלנו המחכות להם בחוץ.

לכן עלינו לראות בשבוע הבא תקופה חשובה מאד בהיסטוריה שלנו. מקומה יכירנה בצד הימים שבּהם קרבה הארמאדה הספרדית לתעלה ודרייק עמד לסיים את משחק הכּדוֹרת שלו; או בצד הימים שבּהם חצץ נלסון בינינו לבין צבאו הגדול של נפוליאון בבוּלוֹן. קראנו על כך הכל בספרי ההיסטוריה; אבל מה שמתרחש עכשיו הוא בעל ממדים גדולים הרבה יותר ובעל חשיבות גדולה הרבה יותר לחיים ולעתיד של העולם ותרבותו מן הימים האמיצים הללו משכּבר.

*

בקרבות שבין ה־24 באוגוסט ל־6 בספטמבר נטו כפות־המאזניים לרעת פיקוד־מטוסי־הקרב. משך הימים הגורליים האלה הטילו הגרמנים ברציפות כוחות אדירים נגד שדות־התעופה שבדרומה ובדרום־מזרחה של אנגליה. מטרתם היתה למגר את הגנת מטוסי־הקרב היומית של הבירה, שקצרה רוחם להתקיפה. חשובים הרבה יותר מהגנתה של לונדון מפני הפצצות־אימים היו לנו תפקוּדם וליכּודם של שדות־התעופה האלה ושל הטייסות הפועלות מתוכם. במאבק לחיים ולמוות בין שני חילות־האוויר היה זה שלב מכריע. מעולם לא חשבנו על המאבק במונחים של הגנת לונדון או הגנת איזה מקום אחר, אלא רק מבחינת השאלה מי ינצח באוויר. רבה היתה הדאגה במפקדת־מטוסי־הקרב בסטנמוֹר, ובפרט במפקדה של להק מטוסי־הקרב מס. 11 באַקסבּריג'. נזק נרחב נגרם לחמישה משדות־התעופה הקדומניים של הלהק, וכן לשש התחנות הגיזרתיות. בכמה מקרים ומשך ימים שלמים היו בסיסי מאנסטון ולימפּן בחוף של קנט בלתי־מתאימים לפעולת מטוסי־קרב. תחנת־הגיזרה בּיגין־היל, מדרום ללונדון, נפגעה כדי־כך שמשך שבוע תמים יכלה רק טייסת אחת של מטוסי־קרב לפעול ממנה. אילו התמיד האויב בהתקפות כבדות על הגזרות השכנות וחיבּל בחדרי־המיבצעים או בקשרי הטלפונים שלהן, כי אז אולי התפורר הארגון המורכב של פיקוד־מטוסי־הקרב. דבר זה היה מביא לא רק לידי פגיעות קשות בלונדון, אלא גם לידי כך שיאבד לנו הפיקוח המושלם על שמינו־אנו באזור המכריע. הוליכוני לבקר בכמה מן התחנות האלו, בפרט במאנסטון (28 באוגוסט) וביגין־היל, הקרובה מאד לביתי. דשו נוראות בתחנות האלו, ומסלולי־ההמראה שלהן חרבו על ידי מכתשים של פצצות. מתוך רגש של הרווחה חש אפוא פיקוד־מפציצי־הקרב בהיסוֹב ההתקפה הגרמנית אל לונדון ב־7 בספטמבר, והסיק מכך את המסקנה שהאויב שינה את תכניתו. גרינג ודאי היה צריך להתמיד בהתקפה נגד שדות־התעופה, שכּל כוח הלחימה של חיל־האוויר שלנו ברגע זה היה תלוי בארגונם ושילובם. בסטייתו מן העקרונות הקלאסיים של המלחמה, כמו גם מן הציווּיים האנושיים שהיו מקובלים עד אז, שגה שגיאה טפשית.

אותה תקופה עצמה (24 באוגוסט עד 6 בספטמבר) דילדלה במידה רצינית את כוחו של פיקוד־מטוסי־הקרב בכללותו. בשבועים האלה איבּד הפיקוד 103 טייסים שנהרגו ו־128 שנפצעו קשה, ו־466 מטוסי ספּיטפייר והאריקיין הושמדו או נזוקו קשה. מתוך כוח טייסים כולל של אלף איש לערך אבד קרוב לרבע. את מקומותיהם אפשר היה למלא רק ב־260 טייסים חדשים, נלהבים אך חסרי נסיון, שנלקחו מיחידות אימונים, במקרים רבים בטרם ישלימו את תלמוּדם. התקפות־הלילה על לונדון משך עשרה ימים אחרי ה־7 בספטמבר פגעו ברציפים ובמרכזי הרכבות של לונדון, והרבה אזרחים נהרגו ונפצעו בהן, אך למעשה היו לנו בגדר רווח־נשימה שהיינו זקוקים לו במידה שאין למעלה ממנה.

משך תקופה זו הייתי מצליח דרך־כלל לבלות פעמיים בשבוע את שעות אחר־הצהרים באזורים המותקפים בקנט או בסאסקס כדי לראות במו־עיני את המתרחש. לצורך זה השתמשתי ברכבת שלי, שעתה היו סידוריה נוחים ביותר והיו בה מיטה, אמבט, משרד, טלפון בר־קישוּר, וסגל אנשים יעיל. הנה כי כן היה ביכלתי לעבוד בלי הפסק, מחוץ לשעות השינה, וכמעט בעזרת כל המכשירים המצויים בדאונינג־סטריט.

*

ב־15 בספטמבר עלינו לראות את תאריך המוקד. ביום הזה עשתה הלופטוואפה, אחרי שתי התקפות כבדות ב־14 בחודש, את המאמץ המרוכּז הגדול ביותר בהתקפת־יום מחודשת על לונדון.

היה זה אחד מן הקרבות המכריעים במלחמה, ובדומה לקרב ווֹטרלוּ חל ביום א‘. אני הייתי בצ’קרס. בכמה מקרים כבר ביקרתי במפקדה של להק מטוסי־הקרב מס. 11 כדי לחזות בניהולו של קרב אווירי, ואז לא אירע הרבה. אולם ביום הזה דומה היה כי מזג־האוויר יאה לאויב, ולפיכך נסעתי לאַקסבריג’ והגעתי למפקדת הלהק. הלהק מס. 11 כלל לא־פחות מעשרים־וחמש טייסות המחפּות על כל אַסקס, קנט, סאסקס והמפשייר, ועל כל מבואות לונדון. סגן־מרשל־התעופה פּארק פיקד זה ששה חדשים על הלהק הזה, שבּו היה גורלנו תלוי במידה רבה. מאז החלה פרשת דונקרק ניהל כבר את כל פעולות־היום בדרום אנגליה, וכל סידוריו ומנגנונו הובאו לדרגת השכלוּל הגבוהה ביותר. הוליכו את אשתי ואותי לחדר־המיבצעים המוגן מפני פצצות, בעומק חמישים רגל בבטן האדמה. כל עליונוּתם של מטוסי האריקיין וספיטפייר לא היה בה מועיל לולא מערכת זו של מרכזי־פיקוח וכבלי־טלפון תת־קרקעיים, שתוּכּנה ונבנתה לפני המלחמה על ידי מיניסטריון־התעופה, בעצתו ובהמרצתו של דאודינג. שבח־עולם יאה לכל הנוגעים בדבר. בדרומה של אנגליה היו לעת הזאת מפקדת הלהק מס. 11 וששה מרכזים של תחנות מטוסי־קרב משניות כפי שתוֹאר היו כל אלה נתונים תחת לחץ כבד. הפיקוד העליון הופעל ממפקדת־מטוסי־הקרב בסטנמוֹר, אבל את עצם הטיפול בניהולן של הטייסות הניחו בחכמה ללהק מס. 11, שפיקח על היחידות באמצעות תחנות מטוסי־הקרב שלו, הקבועות בכל נפה ונפה.

חדר־המיבצעים של הלהק היה דומה לתיאטרון קטן, רחבו כששים רגל, וקומות לו שתים. התישבנו ביציע. מתחתינו היה שולחן־המפות הגדול, שסביבו היו נאספים אולי עשרים צעירים וצעירות מאומנים ביותר, עם עוזריהם הטלפונאים. מוּלנו, על פני הקיר כולו, מקום שיימצא מסך התיאטרון, היה לוח ענק מחולק לששה טוּרים עם נוּרות חשמל, לשש תחנות מטוסי־הקרב, ולכל אחת מן הטייסות שלהן עמוּדת־משנה משלה, המחולקת גם היא בקווים לרוחב. שורת הנוּרות התחתונה, כשהיתה מודלקת, היתה מראה אפוא את הטייסות “העומדות הכן” לקריאה תוך שתי דקות, השורה הבאה את הטייסות ש“במצב הכן” של חמש דקות, אחר כך את ה“עומדות לשירוּת” תוך עשרים דקה, ואחר כך הללו שהמריאו, והשורה הבאה את אלו שהודיעו כי ראו את האויב, והבּאה אחריה – באורות אדומים – את הנמצאות בפעולה, והשורה העליונה את החוזרות הביתה. בצד שמאל, במין תא של זכוכית, היו ארבעת או חמשת הקצינים שתפקידם לשקול ולאמוד את הידיעות שנתקבלו מקורפוס־הצופים שלנו, שלעת הזאת מנה למעלה מחמישים־אלף איש, אשה ונער. המכ"ם עדיין היה בינקוּתו, אך הוא נתן אזהרה מפני התקפות המתקרבות לחופינו, והצופים, הנעזרים במשקפות וטלפונים מיטלטלים, היו מקור הידיעות העיקרי שלנו על מפציצים הטסים מעל ליבשה. לפיכך היו אלפי הודעות מתקבלות בזמן פעולה. בחלקים אחרים של המפקדה התת־קרקעית היו כמה חדרים מלאים אנשים מנוסים, המנפּים את הידיעות במהירות גדולה ומשדרים את התוצאות מרגע לרגע במישרים אל המשׂרטטים היושבים סביב השולחן על הרצפה ואל הקצין המפקח עליהם מתא הזכוכית.

מימין היה עוד תא של זכוכית ובו קציני־צבא המוסרים על פעולת סוללות־המגן שלנו, שלעת הזאת היו מאתים מהן בפּיקוד. בלילה היתה חשיבות היונית לכך שתפסקנה סוללות אלו את אשן באזורים מסוימים שבהם יהיו מטוסי־הקרב שלנו מתמודדים עם האויב. הקווים הכלליים של שיטה זו לא היו בלתי־ידועים לי, כי שנה לפני המלחמה הסבירם לי דאוּדינג כשביקרתי אצלו בסטנמוֹר. השיטה עוצבה ושוכללה תוך כדי פעולה מתמדת, והכל נתלכד עתה עד להיותו מכשיר המלחמה המורכב ביותר, שלא היה כדוגמתו בשום מקום בעולם.

“אינני יודע”, אמר פארק כשירדנו, “אם יקרה משהו היום. לפי שעה שקט גמור”. אולם כעבור רבע שעה החלו משרטטי ההתקפות להסתובב. נמסר על התקפה של “40 פלוּס” הבאה מן התחנות הגרמניות באזור דייפּ. הנוּרות לאורך תחתית לוח־התצוּגה שעל הקיר החלו להאיר עם שנכנסו טייסות שונות ל“מצב הכן”. אחרי כן נתקבלו בזה אחר זה אותות “20 פלוּס”, “40 פלוּס”, ובתוך עשר דקות נראה היה בעליל שקרב רציני ממשמש ובא. משני הצדדים החלו הרקיעים להתמלא.

בזה אחר זה באו האותות, “40 פלוּס”, “60 פלוּס”; היה אפילו אחד של “80 פלוּס”. על טבלת־הרצפה מתחתינו צוּינה התנועה של כל גלי ההתקפה על ידי הזזת דיסקיות מרגע לרגע לאורך קווי גישה שונים, ואילו על הלוח אשר נכחנו הראו האורות העולים על טייסות מטוסי־הקרב שלנו הממריאות לרקיע, עד שנשארו רק ארבע או חמש “במצב הכן”. קרבות־אוויר אלה, שכּה רב היה התלוי בהם, ארכו מעט יותר משעה אחת החל מן ההתנגשות הראשונה. לאויב היה כוח למכביר לשלח גלים חדשים של התקפה, והטייסות שלנו, שנחלצו כולן להשתלט על מרומי השמים, היו צריכות להצטייד מחדש בדלק לאחר שבעים או שמונים דקה, או לנחות כדי לחדש את תחמשתן לאחר התמודדות של חמש דקות. אם ברגע זה של תידלוּק או של חידוש התחמושת היה האויב יכול להגיע בטייסות חדשות שאין יוצא חוצץ כנגדן, יכול היה להשמיד כמה ממטוסי־הקרב שלנו על פני הקרקע. אחת ממטרותינו העיקריות היתה, אפוא, לכוון את הטייסות שלנו כדי שלא תימצאנה רבות מדי על פני הקרקע בעת־ובעונה־אחת במשך היום כשהן מצטיידות מחדש בדלק או בתחמושת.

עוד מעט והנוּרות האדומות העידו כי רוב הטייסות שלנו נלחמות. רחש כבוש עלה מן הרצפה, מקום שהיו המשׂרטטים הטרודים מזיזים את הדיסקיות שלהם לכאן ולכאן, בהתאם למצב המשתנה במהירות. סגן־מרשל־התעופה פּארק נתן הוראות כלליות להיערכות כוח מטוסי־הקרב שלו, שתורגמו ללשון פקודות מפורטות לכל תחנת מטוסי־קרב על ידי קצין עוּל־ימים במרכז היציע, אשר לצדו ישבתי. כעבור שנים מספר שאלתי לשמו. הוא היה הלורד וילאוּבּי דה־בּרוּק. (פגשתיו שוב ב־1947, כשהזמינני ה“ג’וֹקי קלוּבּ”, שהוא היה ממנהליו, לחזות במירוץ הדרבּי. הוא הופתע על שזכרתי את השעה ההיא). הוא נתן עתה את הפקודות לטייסות השונות להמריא ולפטרל כתוצאה מן הידיעות הסופיות שהופיעו על שולחן־המפּה. מרשל־התעופה עצמו התהלך מעלה ומטה מאחור, כשהוא משגיח בעין עֵרה על כל מהלך במשחק, מפקח על סגנו המוציא לפועל, ומתערב רק לפרקים באיזו פקודה מפורשת, דרך־כלל על־מנת לחזק אזור הצפוי לסכנה. תוך שעה קלה היו כל טייסותינו נלחמות, ואחדות כבר החלו לחזור על־מנת להצטייד בדלק. הכל היו באוויר. שורת הנוּרות התחתונה כבתה. אף טייסת אחת לא נשארה בעתוּדה. ברגע זה דיבּר פארק אל דאוּדינג בסטנמוֹר, וביקש ששלוש טייסות מן הלהק מס. 12 תועמדנה לרשותו למקרה של התקפה גדולה נוספת שתחול בזמן שטייסותיו מצטיידות מחדש בתחמושת ובדלק. הדבר נעשה. היה בהן צורך מיוחד כדי לחפות על לונדון ועל שדות־התעופה של מטוסי־הקרב שלנו, כי הלהק מס. 11 כבר הריק את חציו.

הקצין הצעיר, שבעיניו היה זה כמדומה ענין של שיגרה, הוסיף לתת את פקודותיו, בהתאם להוראות הכלליות של מפקד־הלהק שלו, בקול שקט נמוך וחדגוני, ועד־מהרה נקלטו גם שלוש הטייסות של התגבורת. החילותי לחוש בחרדתו של המפקד, שעמד עתה דוּמם מאחרי כסאו של עושה־דברו. עד כה התבוננתי בדומיה. עכשיו שאלתי, “איזה עתודות נוספות יש לנו?” “אין”, אמר סגן־מרשל־התעופה פארק. בדברים שכּתב על כך אחרי כן אמר כי לשמע זאת “קדרו פני”. אכן, אפשר מאד. מה האבידות הצפויות לנו אם תבואנה על מטוסינו, המצטיידים בדלק על הקרקע, התקפות נוספות של “40 פלוּס” או,“50 פלוּס”! הפרשי הכוחות היו גדולים; הכל תלוי בחוט השערה; הסיכּונים בּל־ישוֹערוּ.

עברו עוד חמש דקות, ורוב טייסותינו ירדו עתה על־מנת להצטייד שוב בדלק. במקרים רבים לא היה באפשרותנו לתת להם הגנה ממעל. והנה אז נראה היה כי האויב חוזר הביתה. תזוזת הדיסקיות על השולחן למטה הראתה על תנועה מתמדת של מפציצים ומטוסי־קרב גרמניים למזרח. לא הופיעה כל התקפה חדשה. עוד עשר דקות והפעולה תמה. חזרנו ועלינו במדרגות המוליכות אל פני הקרקע, וכמעט ברגע שיצאנו נשמע אות הארגעה.

“אנו שמחים מאד, אדוני, שראית זאת”, אמר פארק. “כמובן, משך עשרים הדקות האחרונות היינו מפוטמים כל־כך בידיעות עד שלא יכולנו לטפל בהן. מכאן אתה למד על גבול האפשרויות הקיימות שבידינו. היום אוּמצו הרבה למעלה מגבול היכוֹלת”, שאלתי אם נודעו איזה תוצאות, והעירותי שכמדומה נהדפה ההתקפה בצורה משביעת־רצון. פארק השיב כי אין הוא יודע בבירור אם אמנם פגשנו במתקיפים רבים ככל אשר קיוה. נראה היה בעליל כי בכל מקום הבקיע האויב את קווי ההגנה שלנו. הרבה עשרות מפציצים גרמנים, עם ליווי מטוסי־הקרב שלהם, נראו בשמי לונדון. כתריסר הוּפלו בעת היותי למטה, אבל אי־אפשר היה להשיג שום תמונה מתוצאות הקרב או מן הנזק והאבידות.

השעה היתה 4.30 אחה"צ כשהגעתי לצ’קרס, ומיד שכבתי לישון את שנת אחר־הצהרים שלי. הדרמה של הלהק מס. 11 ודאי הוֹגיעתני, כי התעוררתי רק בשמונה. כשצילצלתי נכנס מזכירי הפרטי הראשי, ג’ון מרטין, ובידו מאזן חדשות הערב מכל רחבי העולם. המאזן היה מדכא. כאן נשתבש דבר זה; שם נתעכב דבר אחר; תשובה שאינה מניחה את הדעת נתקבלה מפלוני־אלמוני; היו טיבּוּעים רבים באטלנטי. “ואולם”, אמר מרטין, כשסיים את הסיפור הזה, “האוויר מכפּר על הכל. הפלנו מאה־ושמונים־ושלושה כנגד פחות מארבעים שאבדו לנו”.

*

אף כי הידיעות מלאחר המלחמה הראו כי אבידותיו של האויב ביום הזה היו רק ששים־וחמישה מטוסים, היה ה־15 בספטמבר נקודת ההכרע בקרב על בריטניה. בעצם הלילה ההוא התקיף פיקוד־המפציצים שלנו בכוח רב את האניות בנמלים מבּוּלון עד אנטוורפן. בפרט באנטוורפן נגרמו אבידות כבדות. ב־17 בספטמבר, כפי הידוע לנו עכשיו, החליט הפירר לדחות את “ארי־ים” לתקופה בלתי מוגבלת. רק ב־12 באוקטובר נדחתה הפלישה רשמית עד לאביב הבא. ביולי 1941 חזר היטלר ודחה אותה עד לאביב 1942, “מועד שבּו כבר תסתיים המערכה ברוסיה”. אף כי דמיון־שווא היה זה, הרי קבע חשיבוּת לעצמו. ב־13 בפברואר 1942 נתקבל האדמירל רדר לראיון אחרון על דבר “ארי־ים” והניע את היטלר להסכים לביטולו הגמור. כך מת “מיבצע ארי־ים”. ויום ה־15 בספטמבר יוכל להיחשב תאריך פטירתו.

*

מטה־הצי הגרמני הסכים הסכמה לבבית עם כל הדיחויים; לאמיתו של דבר הרי הוא שעוררם ותבע אותם. מנהיגי הצבא לא השמיעו כל תלונה. ב־17 בחודש אמרתי בפרלמנט:

המצב של דריכוּת וכוננוּת עליונה יום אחרי יום עשוי במשך הזמן לקפח את קסמו ואת חידושו. הקרב של יום־ראשון היה המזהיר והפּורה מכל הקרבות שאסרו מטוסי־הקרב של חיל־האוויר־המלכותי עד־כה… בביטחה מפוקחת אך גוברת והולכת יכולים אנו לחכות להכרעה בקרב האווירי הממושך הזה.

משקיף בלתי־משוחד, הבריגדיר־גנרל סטרונג, סגן־ראש אגף־תכניות־המלחמה של ארצות־הברית וראש המשלחת הצבאית האמריקאית ששוגרה ללונדון לחזות בתוצאות התקפותיה של הלופטוואפה, הגיע בחזרה לניו־יורק ב־19 בחודש, ומסר כי הלופטוואפה “לא דילדלה בשום מידה רצינית את כוחו של הרא”ף, שהנזק הצבאי שגרמו ההתקפות מן האוויר היה קטן ביחס, ושהודעות הבריטים על אבידות הגרמנים במטוסים ‘הן זהירות’".

אף על פי כן לא הוכרע עדיין הקרב על לונדון. הגם שבּוטלה הפלישה, רק ב־27 בספטמבר נואש גרינג מן התקוה להצלחת שיטתו לנצחון במלחמה. באוקטובר, אף כי לונדון קיבלה את מנתה השלמה, התפצל המאמץ הגרמני ביום ובלילה להתקפות תכופות בממדים קטנים על מקומות רבים. תחת ריכוז המאמץ בא פיזורו; החל קרב ההתשה. התשה! אבל של מי?

*

בדם קר, מתוך הידיעה שלאחר זמן, רשאים אנו לעיין באבידות למעשה של חילות־האוויר הבריטי והגרמני בקרב שמוּתר לנו לחשבו אחד הקרבות המכריעים שבעולם. מתוך הטבלה בעמוד 272 אפשר להשוות את תקוותינו וחששותינו למה שאירע בפוֹעל.

בלי ספק היינו תמיד אופטימיים מדי באומדנות של קרקפות האויב. בסיכומו של דבר הפלנו שנים מן המתקיפים הגרמנים כנגד כל אחד משלנו, ולא שלושה כנגד אחד, כמו שסברנו והצהרנו. אבל די היה בכך. לא זו בלבד שחיל־האוויר־המלכותי לא הושמד אלא שגם יצא מנצח. הגיע זרם איתן של טייסים חדשים. מפעלי המטוסים, שבּהם היה תלוי לא רק מילוי הצורך המיידי שלנו אלא גם כוחנו לנהל מלחמה ארוכה, הוּכּו אך לא שוּתקו. העובדים, מקצועיים כבלתי־מקצועיים, נשים כגברים, עמדו אצל המחרטות שלהם והמשיכו בעבודתם תחת אש, משל כאילו היו סוללות בעת פעולה – ואכן כך היו. במיניסטריון־האספקה דירבּן הרברט מוריסון את הכל בתחומו הרחב. “אל תרפּו”, הפגיע, והרפה לא הרפו. הפיקוד האנטי־אווירי, שתחת פקודת הגנרל פייל, נתן סעד, בכשרון ומתוך נכונות מתמדת, למלחמה באוויר. עיקר תרומתו של פיקוד זה באה לאחר מכן. במסירות וללא לאוּת עמד חיל־הצופים על משמרתו שעה־שעה. הארגון הבנוּי בקפידה של פיקוד־מטוסי־הקרב, שבלעדיו אולי היה הכל לחינם, עמד במבחן חדשים של מאמץ מתמיד. הכל מילאו את תפקידם.

ברוּם הפסגה נשארו כוח־העמידה ועוז־הגבוּרה של טייסי־הקרב שלנו עילאיים ובלתי־מנוצחים. ככה ניצלה בריטניה. בדין יכולתי לומר בבית־הנבחרים, “בשטח ההתנגשות בין בני־אדם מעולם לא היו רבּים כל כך חבים כה הרבה למעטים כל כך”.

אבידות מטוסים

	מטוסי־קרב בריטיים שאבדו לרא"ף (מחוקים לגמרי או נעדרים)	מטוסי אויב שהושמדו למעשה (לפי סיכומים גרמניים)	מטוסי אויב שהתימרנו להשמידם (ע"י פיקוד־מטוסי־הקרב, נ.מ. באלונים וכו')
ס"ה שבועיים:
10־13 ביולי	15	45	63
עד 20 ביולי	22	31	49
עד 27 ביולי	14	51	58
עד 3 באוג.	8	56	39
עד 10 באוג.	25	44	64
עד 17 באוג.	134	261	496
עד 24 באוג.	59	145	251
עד 31 באוג.	141	193	316
עד 7 בספט.	144	187	375
עד 14 בספט.	67	102	182
עד 21 בספט.	52	120	268
עד 28 בספט.	72	118	230
עד 5 באוק.	44	112	100
עד 12 באוק.	47	73	66
עד 19 באוק.	29	67	38
עד 26 באוק.	21	72	43
27–31 באוק.	21	56	60
ס"ה חדשיים:
יולי (מן ה־10 ביולי)	58	164	203
ספטמבר	360	662	1133
אוגוסט	361	582	1108
אוקטובר	136	325	254
סיכום כולל	915	1733	2698

הקרב על בריטניה – (אבדות התעופה)

פרק שבעה־עשר: ה“בליץ”

השלבים הרצופים של ההתקפה הגרמנית – גרינג נוטל לידיו את הפיקוד על הקרב האווירי – נסיונו לנצח את לונדון – דברי הרהב של היטלר – הפצצה של חמישים־ושבעה לילות (7 בספטמבר עד 3 בנובמבר) – מחסום האש של הגנרל פּייל – כמה הערות אישיות – דאונינג־סטריט והנספח – עוז־רוחו של מר צ’מברליין אחרי הניתוח הגדול שנעשה לו – הוא ניאות לעזוב את לונדון – סעודת־ערבית במס. 10 – הברקה מוצלחת – הפּצצה בחצר האוצר - רחוב פּוֹל־מול הבוער – חורבן מועדון קרלטון – אומץ־לבם של האנשים – מסעדת מארגייט והתכנית לביטוח מפני נזקי מלחמה – כללים למשרדים הציבוריים – ה“התראה” וה“אזעקה” – “יללות הרפאים” – הקבינט מקדים את זמני הסעודה שלו – הנחתנו שלונדון תהיה לעיים – רוחו הגאיונה של הפרלמנט – אני משדל את הצירים לנהוג מתוך זהירות – מזלם הטוב

ההתקפה האווירית הגרמנית על בריטניה היא פרשה של חקקי לב, מגמות מנוגדות ותכניות שלא בוּצעו מעולם עד תום. שלוש או ארבע פעמים במשך החדשים האלה חדל האויב משיטת התקפה שהיתה גורמת לנו מועקה חמורה ונאחז במשהו חדש. אבל כל השלבים האלה חפפו זה את זה, ואין להבחין ביניהם בנקל על פי תאריכים מדויקים. כל שלב התמזג בבּא אחריו. הפעולות הראשונות ביקשו לסבך את כוחותינו האוויריים בקרב מעל לתעלה ולחוף הדרומי; אחרי כן הומשך המאבק מעל לנפותינו הדרומיות, בעיקר מעל קנט וסאסקס, והאויב התכוון להרוס את ארגון הכוח האווירי שלנו; אחרי כן ניטש סמוך יותר ללונדון ומעליה; אחרי כן נעשתה לונדון המטרה העליונה; ולבסוף, כיון שהיתה לונדון המנצחת, שב האויב ופיזר כוחותיו בשמי ערי־השדה ומעל לעורק־החיים היחיד אצל המרסי והקלייד.

ראינו עד־מה הכבידו אַכפם עלינו בהתקפה על שדותּהתעופה בחוף הדרומי בשבוע האחרון של אוגוסט ובשבוע הראשון של ספטמבר. אבל ב־7 בספטמבר קיבל גרינג לידו בפומבי את הפיקוד על הקרב האווירי, ועבר מהתקפת־יום להתקפת־לילה ומשדות־התעופה של מטוסי־הקרב בקנט וסאסקס אל האזורים הבנויים ורחבי־הידים של לונדון. התקפות פעוטות לאור היום היו תכופות, אף גם מתמידות, והתקפת־יום גדולה אחת עדיין עתידה היתה לבוא: אבל בעיקרו של דבר נשתנה כל אָפיה של ההתקפה הגרמנית. משך חמישים־ושבעה לילות לא פסקה הפצצת לונדון. היתה זו מסה לכּרך הגדול שבעולם, שאיש לא יכול לאמוד את תוצאותיה מראש. מעולם לא היה מרחב כה גדול של בתים נתון להפצצה כזאת ומעולם לא הוצרכו משפחות כה רבות לעמוד בפני בעיותיה ואֵימיה.

ההתקפות לסירוגים על לונדון סמוך לסוף אוגוסט נענו על ידינו מיד בהתקפת־תגמול על ברלין. מפני המרחק שהיה עלינו לעבור בהכרח היו ממדיה של התקפה זו צנועים מאד בהשוואה להתקפות על לונדון משדות־תעופה קרובים בצרפת ובבלגיה. חברי הקבינט המלחמתי נטו מאד להשיב מהלומה, להגדיל את הסיכונים ולתגוֹר באויב. בטוח הייתי כי הצדק אתם, והאמנתי כי אין שום דבר העושה רושם על היטלר ומדריך את מנוחתו יותר מזעמה של בריטניה וכוח־רצונה. בלבּו פנימה היה אחד ממעריצינו. הוא ניצל, כמובן, במלוא המידה את פעולת־התגמול שלנו על ברלין, והכריז בפומבי על המדיניות הגרמנית, שעליה הוחלט כבר קודם לכן, שמגמתה להביא הרס ותוהו־ובוהו על לונדון ושאר ערי בריטניה. “אם הם מתקיפים את הערים שלנו”, הכריז ב־4 בספטמבר, “הרי פשוט נמחה את שלהם מתחת פני השמים”. הוא השתדל כמיטב יכלתו.

מטרתם הראשונה של הגרמנים היתה להשמיד את הכוח האווירי שלנו; השניה היתה לשבור את רוחו של איש־לונדון, או לפחות להוציא את הכרך הגדול שבעולם מגדר מקום נוֹשב. במטרות החדשות האלו לא הצליח האויב. נצחונו של חיל־האוויר־המלכותי הושג על ידי העזתם של טייסינו וכושר־המעשה שלהם, על ידי טיבם המצוין של מטוסינו, ועל ידי ארגונם הנפלא. מיליוני אנשים פשוטים וצנועים, שהוכיחו לעולם מה כוחו של ציבּור שנתגדל בחופש, עתידים היו עתה לגלות סגולות אחרות מפוארות לא־פחות, הכרחיות לא־פחות לחייה של בריטניה.

*

מן ה־7 בספטמבר עד ל־3 בנובמבר היו מאתים מפציצים גרמנים בממוצע מתקיפים את לונדון מדי לילה. ההתקפות המוקדמות השונות שנערכו על ערי־השדה שלנו בשלושת השבועות הקודמים הביאו לידי פיזור ניכר של הארטילריה האנטי־אווירית שלנו, וכשנעשתה לונדון המטרה הראשית לא היו אלא תשעים־ושנים תותחים מוּצבים בה. חשבנו שמוטב להשאיר את האוויר פנוי למטוסי־הקרב הליליים שלנו, שפּעלו במסגרתו של להק מס. 11. מאלה היו לנו שש טייסות של מטוסי בלנהיים ודיפאיאנט. קרב־הלילה האווירי היה בינקוּתו, ואבידות מועטות מאד נגרמו לאויב. סוללותינו שתקו אפוא שלושה לילות רצופים. בזמן הזה היתה הטכניקה שלהן פגומה עד־להדאיב. בכל זאת, נוכח חולשת מטוסי־הקרב הליליים שלנו ובעיותיהם שלא באו על פתרונן, הוחלט לתת יד חפשית לתותחנים האנטי־אוויריים שלנו לירות במטרות בלתי־נראות, כשהם משתמשים בכל שיטה של בקרה שתיטב בעיניהם. בתוך ארבעים־ושמונה שעות הגדיל הגנרל פייל, שפיקד על הארטילריה להגנה אווירית, יותר מכפליים את מספר התותחים בבּירה על ידי שאיבה מערי־השדה. מטוסינו אנו הורחקו מהזירה, והנחנו לסוללות לנסות את מזלן.

שלושה לילות ישבו אנשי לונדון בבתיהם או במקלטים לקויים וסבלו התקפה שנדמה היה להם כי אינה נתקלת בשום התנגדות. פתאום, ב־10 בספטמבר, הרעים המחסום כולו, מלוּוה מבול אורות של זרקורים. הפגזה רועשת זו לא גרמה נזק רב לאויב אבל נתנה סיפּוק עצום לאוכלוסיה. לבות הכל נתעודדו להרגשה שאנו משיבים מהלומה. מן העת ההיא והלאה היו הסוללות יורות כסדר, ומובן שהתרגוּל, התוּשיה והצורך המשווע שיפּרו בהתמדה את הקליעה. מעט־מעט גדל התשלום שנגבה מן המתקיפים הגרמנים. לפרקים החרישו הסוללות ומטוסי־הקרב הליליים, שגם שיטותיהם השתכללו, היו באים לזירה. התקפות־הלילה נתלוו התקפות־יום רצופות פחות או יותר מצד קבוצות קטנות של מטוסי אויב או אפילו מטוסים יחידים, ולעתים קרובות היו הצופרים נותנים קולם בהפסקות קצרות משך היממה כולה. שבעה מיליוני תושביה של לונדון התרגלו להוויה המוזרה הזאת.

*

בתקוה להצהיל בכך את שטפו הזעוּף של סיפור־המעשה הזה, אני מעלה פּה כמה זכרונות אישיים מן ה“בּליץ”, מדעתי היטב כי אלפים רבים יש להם סיפורים מסעירים הרבה יותר להשמיעם.

כשאך החלה ההפצצה, מקוּבּל היה לנהוג בה בוז. בווסט־אֶנד המשיך כל אדם בעסקיו ובתענוגותיו והיה סועד וישן כדרכו. התיאטרונים היו מלאים, והרחובות המואפלים היו מלאים מפה לפה תנועה שאין בה צורך. כל זה היה אולי תגובה בריאה על צווחת הברווזים האיומה שנשאו היסודות התבוסניים בפאריז כאשר הותקפו בפעם הראשונה ברצינוּת בחודש מאי. זכוּר לי שהייתי סועד בחבורה קטנה שעה שהתנהלו התקפות ממושכות ועזות מאד. החלונות הגדולים של סטוֹרנוֹביי־האוּס נשקפו אל גרין־פארק, שבּו היבהבו ברקי התותחים ולרגעים האירהו להב פצצה מתפוצצת. נדמה היה לי שאנו מסתכנים שלא לצורך. אחרי הסעודה הלכנו אל בנין האיי. סי. איי., המשקיף על רציף הנהר. ממרפסות־האבן הגבוהות האלו היה מראה נהדר אל הנהר. לפחות תריסר דליקות בערו בצד הדרומי, ובעודנו שם נפלו כמה פצצות כבדות, אחת מהן קרובה כדי כך שידידי משכוּני אל מאחרי עמוד־אבן עבה. דבר זה ודאי שאישר את דעתי שעלינו להשלים עם הגבלות רבות על מנעמי החיים הרגילים.

צ’רצי’ל מבקר במזרח לונדון אחרי הפצצה

זרקורים בשמי לונדון

בהתיעצות עם האדמירל רמזי

שמן בוער על פני המים למניעת הפלישה

קבוצת הבנינים הממשלתיים סביב וייטהול נפגעה שוב ושוב. דאונינג־ סטריט מורכב בתים רעועים בני מאתים־וחמישים שנה, שנבנו בניה קלה על ידי אותו קבלן תאב־בצע שעל שמו הרחוב קרוּי. בזמן בהלת מינכן נבנו מקלטים ליושבי הבתים מס. 10 ומס. 11. ותקרות החדרים שבקומת־הגן חוזקו בתקרת־עץ תחתית ובקורות חזקות. הסברה היתה כי אלה יתמכו בהריסות אם יפוּצץ הבית או יזועזע; אבל מובן כי לא החדרים האלה ולא המקלטים לא היה כוחם יפה כנגד פגיעה ישרה. משך השבועים האחרונים של ספטמבר נעשו הכנות להעביר את מטה המיניסטריון שלי אל משרדי הממשלה המודרניים והמוצקים יותר הנשקפים אל סנט־ג’יימס־פארק אצל סטוֹריז־גייט. בנין זה נקרא בפינו “הנספח”. מתחת לו היו חדר־המלחמה ומספר מסוים של חדרי־משכב מוגנים מפני פצצות. בזמן הזה היו הפּצצות קטנות, כמובן, מאלו של השלבים המאוחרים. אף על פי כן, מסעירים היו החיים בדאונינג־סטריט בפרק־הזמן שעד להשלמת הדיוּר החדש. דומה היה כאילו אתה נמצא במפקדה גדודית בקו החזית.

*

בחדשים האלה ערכנו את ישיבות הערב שלנו בחדר־המלחמה במרתפו של “הנספח”. כדי להגיע לשם מדאונינג־סטריט צריך היה לעבור את המרוּבּע של משרד־החוץ ואחרי כן לטפס ולעבור בין קבוצות הפועלים שהיו יוצקות את הבּטון על־מנת להגדיל את בטיחוּתם של חדר־המלחמה ומשרדי המרתף. לא תפסתי איזה עינוי היה זה למר צ’מברליין, הסובל מכל תוצאות הניתוח הגדול שעשו בו. שום דבר לא הרתיעוֹ, ומעולם לא היה מצוחצח יותר או קר־רוח ונחוש־החלטה יותר מאשר בישיבות האחרונות של הקבינט שהשתתף בהן.

ערב אחד בשלהי ספטמבר 1940 השקפתי מן הדלת הקדמית שבדאונינג־ סטריט וראיתי פועלים מערמים שקי חול לפני חלונות המרתף הנמוך של משרד־החוץ ממול. שאלתי מה הם עושים. אמרו לי כי אחרי הניתוח שעשו בו הוצרך מר נוויל צ’מברליין לקבל טיפול מיוחד קבוע, וכי קשה לבצע זאת במרתף של מספר 11, מקום שלפחות עשרים איש נאספים בעת ההתקפות המתמידות, ולפיכך מכינים לו שם ממול מקום פרטי קטן. בכל יום היה מקיים את כל פגישותיו, מאוּפּק, נבון־מעש, לבוש לבלי דופי. אבל הנה זה היה הרקע. זה היה יותר מדי. הפעלתי את סמכוּתי. ירדתי במעבר שבין הבית מספר 10 והבית מספר 11 ומצאתי את מרת צ’מברליין. אמרתי: “אין הוא צריך להיות כאן במצב זה. עליך לקחתו מפה עד שיחלים שוב. אשלח לו בכל יום את כל המברקים”. היא הלכה לה לדבר עם בעלה. כעבור שעה שלחה אלי דבר. “הוא יעשה כחפצך. אנו יוצאים הלילה”. מעולם לא ראיתיו לשוב. בתוך פחות מחדשיים לא היה עוד. אני בטוח כי רצה למוּת כשהוא נושא בעוֹל. לא כך נגזר.

*

עוד ערב אחד (14 באוקטובר) מתבלט בזכרוני. סועדים היינו בחדר־הגן של מס. 10 והנה החלה התקפת־הלילה הרגילה. חברי לסעודה היו אַרצ’י סינקלר, אוליבר ליטלטון ומוּר־בּראבּאזון. תריסי הפלדה היו מוגפים. בריחוק לא רב מסביבנו חלו כמה התפוצצויות עזות, ואחרי כן נפלה פצצה, מרחק מאה יארד אולי, בככר־המסקר של ה“הוֹרס גארדס”, והקימה רעש גדול. לבּי ניבּא לי פתאום משהו ולא ידע מה ניבא. המטבח בבית מס. 10 בדאונינג־סטריט הוא גבוה ומרוּוח, והוא נשקף אל אחת החצרות של משרד־האוצר מבעד לחלון גדול של זכוכית רקועה שגבהו כעשרים־וחמש רגל. המשמש והמשרתת המשיכו בהגשת הסעודה בקור־רוח גמור, אבל אני החילותי לחוּש בחריף בחלון הזה הגדול, שמאחריו טרחו מרת לנדימאר, הטבחית, ונלי, אמת המטבח, מבלי הניד עפעף. קמתי חיש, נכנסתי למטבח, אמרתי למשמש שיניח את הסעודה על הקערה החמה בחדר האוכל, ופקדתי על הטבּחית ושאר המשרתים להיכנס למקלט, במידה שהיה. ישבתי שוב אל השולחן ועברו רק שלוש דקות והנה רעם גדול מאד, סמוך ממש, וטלטלת־אדירים שבאו להעיד כי הבית נפגע. הבּלש שלי נכנס לחדר ואמר כי נגרם נזק גדול. המטבח, המזוה והמשרדים בצד הפונה אל משרד האוצר חרבוּ.

נכנסנו למטבח לחזות במחזה. החורבן היה שלם. הפצצה נפלה מרחק חמישים יארד משם על משרד־האוצר והנפץ קירקר את המטבח הגדול והמסודר, על כל קערותיו וכלי־החרסינה הנוצצים שבו, ועשׂאוֹ גל שחור של אבק ועיים. החלון הגדול של הזכוכית הרקועה הוּכּה לרסיסים שנתפזרו בכל החדר, ובלי ספק היו גוזרים לגזרים את היושבים בו. אבל ההברקה המוצלחת שלי, שבנקל כל כך עשוי הייתי להתעלם ממנה, כיונה את השעה. המקלט התתקרקעי של האוצר בקצה החצר נתרסק בפגיעה ישרה, ושלושת הפקידים שעמדו שם במשמרת־לילה מטעם משמר־המולדת נהרגו. אולם כולם כוּסו טונות של עיי לבנים, ולא ידענו מי ומי בנעדרים.

עם שנמשכה ההתקפה והיתה כגוברת, חבשנו את קובעי הבּדיל שלנו ויצאנו להשקיף על התמונה מראש בניני ה“נספח”. אולם בטרם נעשה זאת לא יכולתי להתאפק מהוציא את מרת לנדימאר ואת האחרים מן המקלט ולהראותם את המטבח. הם דאבו למראה ההרס, אך בעיקר בשל אי־הסדר הכללי!

אַרצ’י ואני עלינו אל כיפת בנין ה“נספח”. הלילה היה בהיר ונשקף לנו מראה־נוף רחב של לונדון. דומה היה כי חלקו הגדול של רחוב פּוֹל־מוֹל אחוּז בלהבות. השתוללו שם לפחות חמש דליקות עזות, ואחרות נראו ברחוב סנט־ג’יימס ובפיקאדילי. הלאה משם מעבר לנהר ממול היו תבערות הרבה. אבל רחוב פול־מול היה תמונת הלהבה החיה. מעט־מעט שככה ההתקפה, ולבסוף נשמע אות־הארגעה ולא נותרו אלא הלהבות היוקדות. ירדנו אל מעוני החדש בקומה הראשונה של ה“נספח”, ושם מצאנו את הקפיטן דוד מרג’סון, ה“מצליף” הראשי, שברגיל היה מתגורר במועדון־קרלטון. הוא סח לנו שהמועדון נוּפּץ לרסיסים, ולפי מצב הדליקות אכן חשבנו כבר שודאי נפגע. הוא היה במועדון עם כמאתים־וחמישים מן החברים והעובדים. פצצה כבדה פגעה בו. כל החזית והכּיפּה הכבדה לצד רחוב פול־מול נפלו לתוך הרחוב, והמכונית שלו, שחנתה סמוך לדלת הקדמית, היתה כלא היתה. חדר העישון היה מלא חברים, והתקרה כולה ירדה עליהם. כשהסתכלתי בהריסות למחרת היום דומה היה כי לא ייאמן ממש שרוּבּם לא נהרגו. אולם, מעשה־נסים כביכול, גחו כולם מתוך האבק, העשן והמפולת, ואף כי רבים נפגעו, לא אבדה גם נפש אחת. כשנודעו העובדות האלו למועד בקבינט, העירו עמיתינו אנשי הלייבּור בהיתול, “השטן דואג לאנשיו”. מר קווינטין הוֹג נשא את אביו, לורד־קנצלר לשעבר, על שכמו מתוך החורבן, כמו שמילט איניאס את אבא־אַנקיסס מהריסות טרוֹיה. מרג’סון לא היה לו מקום לישון, ומצאנו לו שמיכות ומיטה במרתף של ה“נספח”. בסך־הכל היה זה ליל בלהות, ובהתחשב בנזק שנגרם לבנינים מופלא היה הדבר שרק חמש־מאות איש נהרגו וכאלפיים נפצעו.

*

יום אחד אחרי ארוחת־הצהרים בא שר־האוצר, קינגסלי ווּד, לראותני לרגל עסקיו במס. 10 והנה שמענו התפוצצות כבדה מאד מעבר לנהר בלונדון הדרומית. לקחתיו אתי לראות מה אירע. הפצצה נפלה בפקהם. היא היתה גדולה מאד – מן־הסתם מוקש־יבשה. היא החריבה או עירערה לגמרי עשרים או שלושים בתים קטנים בני שלוש קומות ופערה חלל ניכּר ברובע הזה העני עד מאד. דגלים בריטיים קטנים ומעוררי־חמלה כבר ננעצו בין החרבות. כיון שהוּכרה המכונית שלי, באו הבריות במרוצה מכל עבר ועד־מהרה נתאסף קהל של יותר מאלפיים. כל האנשים האלה היו אחוּזים התלהבות עזה. הם נתקהלו סביבנו, מריעים ומגלים את כל האותות של חיבּה נאמנה, חפצים לגעת בבגדי וללטפם. אפשר היה לחשוב שהבאתי להם איזו טובת־הנאה ממשית ונאה אשר תשביח את גורלם בחיים. מורשי־לבי נרעשו כליל, ואני בכיתי. איזמי, שהיה אתי, מספר ששמע אשה זקנה אומרת, “רואים אתם, באמת איכפת לו. הוא בוכה”. לא היו אלו דמעות עצב כי אם דמעות פליאה והתפעלות. “אבל ראה, הבט לכאן”, אמרו, ומשכוּני אל מרכז ההריסות. שם היה מכתש עצום, אולי ארבעים יארד רחבו ועשרים רגל עמקו. נטוּי בקצה המכתש ממש היה מקלט אנדרסון אחד, ובפתחו הנעוה קידמו את פנינו איש צעיר לימים, אשתו ושלושת ילדיו, בריאים ושלמים אך כפי הנראה המומי־נפץ. הם היו במקום ברגע ההתפוצצות. הם לא יכלו לספר מאומה על חוויותיהם. אבל היה היו כאן, וגאים היו על כך. השכנים ראו בהם יצורי־פלא הראויים לקנאה. כשחזרנו ונכנסנו למכונית עבר הלך־רוח נזעם יותר את ההמון הדל הזה. “תחזיר להם” קראו, ו“שיספגו גם הם”. קיבלתי עלי מיד לדאוג לכך שתתמלא משאלתם; והבטחה זו ודאי שנתקיימה. החוב הוחזר עשרת מונים. מונים, בהפצצת־השיגרה הנוראה של ערי גרמניה, שהוסיפה תעצומות ככל שהתפתח הכוח האווירי שלנו, ככל שכבדו הפּצצות וחמרי־הנפץ האדירו. אין ספק שנפרענו מן האויב כהלכה ומיצינו עמו את מידת־הדין עד תוּמה. וי לבני־אנוש העלובים!

*

שוב ביקרתי פעם במארגייט. התקפת אוויר באה עלינו, והאנשים הוליכונו אל המנהרה הגדולה שלהם, מקום שהיו רבים מאד מתגוררים דרך־קבע. כשיצאנו כעבור רבע שעה הסתכלנו בהריסות שעודן מעלות עשן. מסעדה קטנה נמחצה. איש לא נפגע, אבל המקום היה למפל של כלי־חרסינה, כלי־בית ומכיתות רהיטים. בעל המסעדה, רעיתו, והטבּחים והמלצריות מיררו בבכי. היכן ביתם? היכן פרנסתם? הנה כאן אחת מזכויות־היתר של השלטון. מיד גמלה בי החלטה. בדרך שוּבי ברכבת הכתבתי מכתב לשר־האוצר ובו קבעתי את העקרון שכל נזק מאש האויב חייב לחוּל על הממלכה ויש לשלם פיצויים מלאים מיד. ככה לא יוטל הנטל רק על אלה שנפגעו בתיהם או מקומות העסק שלהם כי בני האומה כולה יחלקו בו שווה־בשווה. קינגסלי ווּד דאג כמובן מעט מפני טיבה הבלתי־מוגדר של התחייבות זו. אבל אני הקשיתי ללחוץ, ובתוך שבועים תוּכּנה תכנית ביטוח שלאחר מכן מילאה תפקיד חשוב בענינינו. בדברי ההסבר שלי לפרלמנט ב־5 בספטמבר אמרתי:

לבי דווי לראות, כמו שראיתי במסעותי ברחבי הארץ, בית או בית־עסק בריטי קטן שחרב מחמת אש האויב, ולראות זאת בלא שאחוש בטחון שאנו עושים כמיטב יכלתנו לחלק את הנטל על־מנת שנעמוד כולנו יחדיו. לא הרי נזק מפעולת אויב כהרי כל סוג אחר של אבידה או נזק, כי האומה מקבלת עליה להגן על חייהם ורכושם של נתיניה ומשלמי־מסיה מפני התקפות מבחוץ. כל זמן שאין דעת־הקהל ובית־הנבחרים מוכנים להפריד נזק הנובע מאש האויב מכל שאר הצורות של פגעי־מלחמה, וכל זמן שאין הבּית מוכן למתוח בחריפות רבה את קו ההבחנה בין נזקי מלחמה מפצצה ופגז לשאר צורות הפגיעה, לא נוכל לנסות לטפל בענין הזה; שאם לא כן נפתח פתח לתביעות שלא יהיה להן גבול. ואולם אם נוכל לגשת לתכנית שתתן לכל אדם בטחון שלם, על כל פנים עד לסכוּם־מיזער מסוים, מפני נזקי מלחמה מפגז או פצצה, סבור אני שיהיה זה סימן נאמן מאד לבטחון שאנחנו רשאים לחוש, לאחר נסיון־מה, ביחס לתוצאה הסופית של המלחמה הזאת לגבּינו.

כמה פעמים נתחלפו רגשותיו של האוצר ביחס לתכנית הביטוח הזאת. בתחילה סבור היה כי בה תהיה קבורתו; אבל כיון שחדלו ההתקפות האוויריות אחרי מאי 1941 למשך יותר משלוש שנים החל האוצר לעשות הון לעשות הון רב, והתכנית היתה בעיניו מוצלחת ונבונה. אולם בהמשך המלחמה, כשבאו עלינו הפּצצות המעופפת, שוב נטתה המטוטלת לצד השני כביכול, ושמונה־מאות־ושלושים מיליון לירה כבר שוּלמו למעשה. אני שמח על כך מאד.

*

לעת הזאת סבורים היינו שלונדון, מחוץ לבנינים המודרניים החזקים שבה, תימחה בהדרגה ועד־מהרה תהיה לעיי־מפולת. חרדתי מאד לחייהם של בני לונדון, שרוּבּם הגדול היו שוהים, ישנים ומסתכנים במקום שהם שם. מקלטי הלבנים והבטון היו מתרבים והולכים. מנהרות הרכּבת התחתית סיפקו קורת־גג לרבים גם רבים. היו כמה מקלטים גדולים, שאחדים מהם מכילים עד שבעת־אלפים איש, שהיו חונים שם בביטחה מדי לילה בלילה, מבלי דעת כלל מה תהיה לגביהם תוצאתה של פגיעה ישרה. ביקשתי לבנות במהירות האפשרית תקרות־סומכות מלבנים במנהרות האלו. ביחס למנהרות היה פולמוס שלבסוף נסתיים בפשרה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס, 21.9.40

שר־הפנים ומיניסטר־התובלה

1. כששאלתי בישיבת הקבינט אתמול מדוע אין להשתמש במידה ידועה במנהרות הרכבת התחתית, אפילו על חשבון אפשרויות התובלה. בתורת מקלטים מפני התקפות אוויר, הבטיחוני כי הדבר הוא בלתי־רצוי ביותר וכי דנו בעניין כולו קודם שתתקבל אותה מסקנה. עכשיו רואה אני שתחנת אוֹלדיץ' תשמש מקלט. נא להודיעני יותר פרטים על כך, ומפני מה בטלו הנימוקים המכריעים מלשעבר.

2. עודני מצדד בניצול נרחב של תחנות התחתית, ואני מתכוון בכך לא לתחנות בלבד כי אם גם לפסי המסילה, ורוצה הייתי לקבל דו"ח קצר על דף אחד שיראה כמה אנשים אפשר לשכן בקטעים שונים ומה השינויים המבניים שיידרשו כדי להתאים את הקטעים האלה לשימושם החדש. האם נכון הוא, למשל, שאפשר לשכּן 750,000 איש בקטע אולדיץ' לבדו? אפשר מאד שיהיה עלינו לשקול זה לעומת זה את הצרכים היחסיים של תובלה ומקלט.

3. אני מחכה לדו"ח של שר־הפנים בדבר המרצת –

(1) בנין מקלטים נוספים.

(2) חיזוק מרתפים קיימים.

(3) ניצול מרתפים ובניינים ריקים.

(4) חשוב ביותר. הקצאת מקומות קבועים על פי כרטיסים לחלק גדול מן האנשים, אמצעי שבּו נוכל להחזיקם במקום שאנו רוצים, ולמנוע צפיפות.

בשלב החדש הזה במלחמה חשוב היה להפיק את המידה האופטימלית של עבודה, לא רק מבתי־החרושת כי אם אף יותר מכך מן המשרדים בלונדון, שהיו נתונים תחת הפצצות תכופות הן ביום והן בלילה. בראשונה הרי כל־אימת שהיו הצופרים משמיעים את אות־האזעקה מיד היו אוספים את כל היושבים בעשרות מיניסטריונים ומוליכים אותם אל המרתפים, שממילא לא היו שווים הרבה. היעילוּת והיסודיוּת שבהן בוּצע המעבר הזה שימשו אפילו מקור לגאוה. במקרים רבים מדובּר היה רק בחצי תריסר מטוסים שהתקרבו – פעמים באחד בלבד. לעתים קרובות לא הגיעו המטוסים כלל. התקפה פעוטה היתה מביאה לידי שיתוק משך למעלה משעה בכל המנגנון הביצועי והמינהלי בלונדון.

לכן הצעתי להבדיל בין השלב של “התראה”, שיופעל מיד עם מתן אזהרת הצוֹפר, לבין השלב של “אזעקה”, שיוטל רק כשהצופים על הגג מודיעים על “סכנה מיידית”, שפירושו כי האויב נמצא בפועל־ממש ממעל או בסמוך מאד. תכניות עוּבּדו בהתאם לכך. כדי להבטיח את מילוין הקפדני של ההוראות, כל זמן שאנו חיים בתנאים של התקפות־יום חוזרות ונשנות אלו, ביקשתי סיכּוּם שבועי של מספר השעות שמבלה הסגל של כל מיניסטריון במקלטים.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס והגנרל איזמי 17.9.40

נא להודיע עד מחר בערב על מספר השעות שעשו המשרדים הראשיים בלונדון ב־16 בספטמבר במקלטיהם ומחוץ לפעולה בשל אזעקה.

2. על הגנרל איזמי לברר מה דעתם של מיניסטריון־התעופה ופיקוד־מטוסי־הקרב על הרעיון שלא יינתן שום אות אדום כשרק שנים או שלושה מטוסים מתקרבים ללונדון.

ראש־הממשלה אל סיר הוראס וילסון 19.9.40

וסיר אדוארד בריג’ס

נא להמציא לי סיכּוּם נוסף [של זמן שיצא לבטלה במשרדים ממשלתיים בשל אזהרות מפני התקפת־אוויר] לימים 17 ו־18 בחודש, ומכאן ולהבא מדי יום ביומו, מכל המיניסטריונים, כולל משרדי השירותים. סיכומים אלה יימסרו לראשי כל המיניסטריונים בו בזמן שהם נשלחים אלי. כך אפשר יהיה לראות מי המרבה לעשות חיל. אם יום אחד לא קבלו כל הסיכּומים מכמה משרדים, צריך יהיה בכל זאת להעבסניר את אלה שנתקבלו.

*

כיון שכּך התעוררו הכל להוכיח את מעלתם. למעשה הומצאו שמונה מן הסיכומים האלה. מבדח היה לראות שהמיניסטריונים של השירותים הלוחמים היו זמן־מה במצב הגרוע ביותר. נזיפה מרומזת זו העליבתם ודירבּנה אותם, וחיש מהר תפסו את מקומם הראוי. איבּוד שעות העבודה בכל המשרדים הוקטן עד לשיעור מבוטל. לא ארכו הימים ובגלל מטוסי־הקרב שלנו נעשו ההתקפות באור היום יקרות מדי לאויב, ושלב זה חלף־עבר. למרות אותות ההתראה והאזעקה שהושמעו בלי הפסק כמעט, לא נפגע כמעט שום משרד ממשלתי גדול בשעות היום בהיותו מלא אדם, גם לא נגרמו שום אבידות בנפש. אבל מה רב הזמן שהיה יכול ללכת לאיבּוד בפעולתו של המנגנון המלחמתי אילו גילו העובדים האזרחיים והצבאיים חולשה כלשהי, או אילו הוליכום בדרך־לא־דרך!

עוד ב־1 בספטמבר, לפני החל התקפות־הלילה הכבדות, פניתי אל שר־הפנים ואחרים.

אזהרות ואמצעי־זהירות מפני התקפות־אוויר

1. השיטה הנוכחית של אזהרות מפני התקפה נתכוונה לטפל בהתקפות־המונים גדולות מפעם לפעם על מטרות מוגדרות, ולא בגלים החוזרים ובאים פעמים אחדות ביום, וכל שכּן לא במפציצים ספוראדיים המשוטטים להם כה וכה בלילות. לא נוכל לסבול את שיתוקם של חלקי ארץ נרחבים שעות על שעות בכל יום ואת הטרדתם בכל לילה. אין להרשות לאויב להקשות על המאמץ המלחמתי שלנו על ידי הפסקת העבודה באותם בתי־החרושת שקצרה ידו מהחריבם.

2. לכן יש להנהיג שיטה חדשה של אזהרות:

ההתראה

האזעקה

הארגעה

ההתראה אינה צריכה להפסיק את החיים התקינים של האזור. אנשים שאינם עוסקים בעבודה לאומית יוכלו לתוּר להם מחסה, אם ירצו, או לשים את ילדיהם במקום מבטחים. אבל בכללו של דבר צריכים הם ללמוד, ולומדים הם, להסתגל לסכנות ולאחוז באמצעי־זהירות רק במידה שהם יפים לתפקידיהם ומזגם מחייבם.

3. סגל־גרעין מוגבל צריך לנהל את שירותי ההגנה האווירית, ואין צורך להזעיק את כולם מדי פעם כמו עם מתן אות־אזהרה אדום, כפי הנוהג כיום. יש לפתח את שיטת הצופים בכל בתי־החרושת שבּהם מתנהלת עבודה מלחמתית, ויש להפעילה עם מתן אות ההתראה. לצופים תהיה סמכוּת מלאה לתת אותות אזעקה מקומיים בבית־החרושת או במשרד. את אות ההתראה יכול לתת בשעות היום מספר מספיק של פקחים הממוּנים על כך במיוחד, על ידי הנפת דגלים צהובים. בלילה אפשר להשתמש בפנסים צהובים (או אולי אדומים) מהבהבים. יש לעיין בשימוש בתאורת חשמל ברחובות, ובאפשרות של השמעת אותות מיוחדים בטלפון.

4. האזעקה היא פקודה בלתי־אמצעית “לתפוס מחסה” ולתפוס את כל עמדות ההג"ס. מסתבר מאד שהדבר יחול בעת ההתקפה ממש, או יקדם לה בפרק־זמן קצר בלבד. בכל מקרה צריכה השיגרה להיות בהתאם לתנאים המקומיים.

האות לאזעקה יהיה הצופר. מסתבר שלא יהיה צורך להוסיף עליה אותות־אור או טלפון.

5. אות הארגעה יינתן כמו עכשיו. הוא יסיים את תקופת האזעקה. אם תימשך האזעקה, יישארו הדגלים מונפים; אם יסתלק האויב סופית. יורחקו הדגלים והאורות של ההתראה.

השימוש באותות ההתראה והאזעקה יוכל להשתנות בחלקים שונים של הארץ. באזורים הנתונים להתקפות תכופות, דוגמת קנט המזרחית. דרומה ודרום־מזרחה של לונדון, דרום־מזרח אנגליה, בירמינגהם, דרבי, ליברפּול, בריסטול וכמה מקומות אחרים, תהיה ההתראה דבר של שיגרה. האזעקה תציין התקפה בפועל. הוא הדין גם לגבי רובע וייטהול. בחלקים אחרים של הארץ ייתכן להצדיק שימוש חסכוני קצת פחות באות האזעקה כדי למנוע את התנוונות שירותי ההג"ס.

6. במשרדים ממשלתיים בלונדון אין לאלץ איש לתפוס מחסה עד אם החלה האש למעשה ועד אם נשמע קול הצופר המצווה על האזעקה בתנאים החדשים. איש בל יפסיק את עבודתו רק משום שלונדון נמצאת במצב של התראה.

*

אנוס הייתי לסגת מעמדתי ביחס לצפירות, או “יללות הרפאים”, כמו

שתיארתין בפרלמנט.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים ושאר הנוגעים בדבר 14.9.40

הבטחתי לבית־הנבחרים שתוך השבוע שעבר נדון בתקנות חדשות ביחס לאזהרה מפני התקפת־אוויר, צופרים, משרוקיות, צופים וכו'. אולם בגלל הגברת ההתקפות לא נמצא הצורך לבטל את הצפירות ברגע זה. מכל־מקום אשמח לקבל תזכיר קצר על הנוהג שהתפתח למעשה משך השבוע שעבר.

*

הלב היה נכמר על כל האנשים המסכנים, שרוּבּם יושבים בבתיהם הקטנים, שאין להם מאומה מעל ראשיהם.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 3.9.40

למרות המחסור בחמרים יש לעשות מאמץ גדול כדי לסייע לאנשים לנקז את מקלטי אנדרסון, הנותנים שבח כה רב לשמך, ולהכין להם רצפות לקראת גשמי החורף. לבנים מהוּפכות שתוּשׂמנה ברוֹפף בלי טיח, בכיסוי פיסת לינוליאום, תצלחנה למדי, אבל הכרח שיהיו תעלת ניקוז ובור־שופכים. אני מוכן לעזור לך בתכנית מקיפה לטפל בדבר. אפשר לתת הוראות בראדיו, ויש להשתמש כמובן בנציבי הגלילות ובשלטונות המקומיים. נא להמציא לי תכנית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי והלשכה הפרטית 11.9.40

נא לדרוש דו"חות בשאלה אם יש להתקפות־אוויר איזה השפעות

רציניות על –

(1) אספקת המזונות וחלוקתם;

(2) מספר הסרי הבית, והדאגה להם;

(3) אפיסת כוחות הכּבּאים;

(4) הבּיוּב באזור לונדון;

(5) הגז והחשמל;

(6) אספקת המים באזור לונדון.

(7) הגנרל איזמי יברר מה ההשפעה המעשית של ההפצצות על הייצור בווּליץ'. ראה גם הדו"ח שקיבלתי ממיניסטר־האספקה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 12.9.40

הואל בטוּבך להעביר לקבינט ולמיניסטרים את הצעתי שיקדימו במידת־מה את שעותיהם. ארוחת־הצהרים צריכה להיות בשעה אחת, ואת זמני ישיבות הקבינט יש להקדים בחצי שעה. בעיקרו של דבר כדאי יהיה שנחתור לשעה מוקדמת יותר של ארוחת־ערב, נאמר 7.15. החשיכה מקדימה לרדת, ובשבועות הקרובים אפשר לצפות להפצצות קשות משעה שתוּסר ההגנה של מטוסי־הקרב. טוב יהיה אם יוכלו העובדים והמשרתים להימצא במקלטים במוקדם ככל האפשר, והמיניסטרים מתבקשים לסדר את העבודה במקומות בטוחים במידה מתקבלת־על־הדעת משך התקפות־הלילה, ובפרט למצוא מקומות לינה שבּהם לא יפריעם דבר חוץ מפּגיעה ישרה.

אני מתכוון לבקש את הפרלמנט כשיתאסף בשעה הרגילה ביום־ג' להתכנס לישיבות האלו שלא־מן־המנין ב־11 לפה“צ ולהתפזר ב־4 או 5 אחה”צ. דבר זה יאפשר לצירים להגיע לבתיהם, ואני מקווה – למקלטיהם, באור היום. עלינו להסתגל לתנאים האלה, שמסתבר כי יחריפו. אכן, אפשר מאד שיהיה עלינו להקדים את שעות העבודה שלנו בעוד חצי שעה עד שיקצרו הימים.

גם הפרלמנט זקוק היה להדרכה ביחס לניהול עבודתו בימים המסוּכּנים האלה. הצירים היו סבורים כי מחובתם לשמש דוגמה. זה היה נכון, אבל אפשר להרחיק לכת בזה יותר מדי; היה עלי להתדיין עם צירי בית־הנבחרים ולשדלם שישמרו על מידת הזהירות הרגילה ויסתגלו לתנאים המיוחדים של הזמן. במושב חשאי שיכנעתים ששׂוּמה עליהם לאחוז באמצעי־זהירות נחוצים ושקולים היטב. הם הסכימו כי אין לפרסם את הימים והשעות של ישיבותיהם, וכי עליהם להפסיק את ויכוחיהם כל־אימת שהצופה מודיע ליושב־ראש־הבית על “סכנה מיידית”. אז היו כולם יורדים מתוך הכרת־חובה למקלטים הצפופים, הבלתי־יעילים שעמדו לרשותם. תמיד יוסיף הדבר לתהילתו של הפרלמנט הבריטי שמשך כל התקופה הזאת הוסיפו ציריו לשבת ולמלא את חובותיהם. בית־הנבחרים רגיש מאד בעניינים כאלה, וקל היה לגלות פנים שלא־כהלכה בהלך־רוחו. כשנזוק בנין אחד עברו הצירים למשנהו, ואני עשיתי כמירב יכלתי לשכנעם להישמע ברוח טובה לעצות של חכמה. למועד עוד אספר על נדודיהם. קיצורו של דבר, הכל נהגו מתוך תבונה והכרת־ערך־עצמית. כן גם שיחק לנו המזל שכאשר נוּפּץ בנין־הפרלמנט לרסיסים כעבור חדשים אחדים אירע הדבר בלילה ולא ביום, בהיותו ריק ולא בהיותו מלא. עם שהשתלטנו על התקפות־היום באה מידה ניכּרת של הרווחה בנוחוּת האישית. אבל משך החדשים הראשונים מעולם לא זזה ממני החרדה לבטחונם של צירי הפרלמנט. אחרי הכל הרי פרלמנט ריבּוני וחפשי, שנבחר בדרך הוגנת במשטר המעניק זכות־בחירה לכּל, שידו משגת להדיח את הממשלה בכל יום אלא שהוא גאה לתמוך בה בימים הקודרים ביותר, היה אחת הנקודות השנויות במחלוקת עם האויב. הפרלמנט ניצח.

ספק בידי אם היה לאיזה מן הרודנים שלטון יעיל כל כך ברחבי כל האומה שלו כמו שהיה לקבינט המלחמתי הבריטי. כשביטאנו את רצונותינו נתמכנו על ידי נציגי העם, והכל צייתו לנו ברוח טובה. אולם בשום זמן מן הזמנים לא נפגמה הזכות למתוח בקורת. כמעט תמיד כיבדו המבקרים את האינטרס הלאומי. כשקראו עלינו תגר לפעמים, ביטלו בתי הפרלמנט את דעתם ברוב מכריע, וזאת, בניגוד לשיטות הטוטליטאריות, בלי שמץ כפיה, התערבות, או שימוש במשטרה או בשירות החשאי. מקור לגאוה מצאנו במחשבה שהדמוקרטיה הפרלמנטרית, או ייקרא כאשר ייקרא לחיים הציבוריים הבריטיים שלנו, יכולה לעמוד בכל המבחנים, להתגבר עליהם ולצאת מהם בשלום. אפילו איוּם ההשמדה לא הטיל מורא על הצירים שלנו, אבל דבר זה לא קם ולא היה, לטוּב־המזל.

פרק שמונה־עשר: “לונדון יכולה לשאת”

קשוחים ועליזים – סערת הרגשות בארצות־הברית – תעלות־השופכים של לונדון – סכנת מגפות – חלונות מנופּצים – פצצות ההשהיה – מיזכרים בנדון זה – היחידות לביעור פצצות שלא התפוצצו – ההתגברות על הסכנה – מוקשי־מצנחים כבדים – השאלה של פעולות־תגמול – נסיונות הגרמנים לאחר זמן בהשוואה לנסיונותינו – הצורך בבטחון לממשלה המרכזית – חזרה כללית על “פּאדוֹק” – הרברט מוריסון שר־הפנים במקומו של ג’ון אנדרסון – תחילת ההתקפות בפצצות־הצתה – שירות הכּיבוי הלאומי – ההגנה האזרחית, חילו הרביעי של הכתר – יכלתה של לונדון לספוג מלקות – הסדרי־קבע להבטחת המנגנון המלחמתי – אני מוּשׂם במקום־מבטחים בתחתית של פיקאדילי – חזרה אל ה“נספח” – עוד שינוי בתכנית הגרמנית – ערי־השדה – קובנטרי – בירמינגהם – התקפות על הנמלים – השריפה הגדולה בסיטי־של־לונדון, 29 בדצמבר 1940 – המלך בארמון בקינגהם – הוד־מלכותו מכלכּל את הענינים – הרהור לעתיד

אלה היו הזמנים שבהם נראו האנגלים, ובפרט אנשי לונדון, אשר להם נתיחד מקום־הכבוד, באוֹרם הטוב ביותר. קשוחים ועליזים, עקשנים ונכונים לשירות, ביטחת עם בלתי־מנוצח בעצמותיהם, הסתגלו לחיים החדשים והמוזרים האלה, על כל אימיהם, על כל טלטלותיהם ותהפוכותיהם. ערב אחד, כשעמדתי לצאת לסיור בחוף המזרחי, נשמעו הצפירות בדרכי לקינג’ז־קרוֹס, הרחובות החלו להתרוקן, להוציא את התורים הארוכים של אנשים עייפים וחיורים מאד המחכים לאוטובוס האחרון שיסיע. ערפל סתוי וזרזיף מטר הליטו את המראֶה. האוויר היה צונן וטחוב. הלילה והאויב קרבו לבוא. בפרכוס של כאב־לב חשתי עד למעמקי בנטל ובסבל הנופלים בחלקה של עיר־הבירה הגדולה שבעולם. כמה זמן יימשך הדבר? כמה עוד יהיה עליה לשאת? מהם גבולות כוח־החיוּת שבה? מה השפעה תהיה לתשישותה על כוח הייצור וניהול המלחמה שלנו?³⁷

הרחק מעבר לאטלנטי עוררה ההפצצה הממושכת על לונדון, ואחרי כן על ערים ונמלים אחרים, גל של אהדה בארצות־הברית, חזק מכל שהורגש אי־פעם לפני כן או אחרי כן בעולם דובר־האנגלית. הרגשות נתלקחו בלבות האמריקאים, ויתר על הכל בלבו של הנשיא רוזוולט. דרגת־החום עלתה בארצות־הברית בתמידוּת. חשתי בלהט רגשותיהם של מיליוני אנשים ונשים המשתוקקים לחלוק עמנו בסבל, שנפשם יוצאת להנחית מהלומה. באו אלינו אמריקאים רבים ככל שיכלו להגיע, והם הביאו באמתחותיהם מתנות ככל שיכלו להביא, ורגשי ההוקרה, רוח האחוה והאהבה העזה שגילו הפיחו בנו עידוד רב. אולם עומדים היינו רק בחודש ספטמבר, והיו לפנינו הרבה חדשים להוויה מוזרה זו.

תחת לחץ ההפצצה רבּו המקלטים והביצורים בלי חשׂך. שלושה דברים הדאיגוני בעיקר. הראשון היה תעלות־השפכים. כאשר ששה או שבעה מיליונים מתגוררים בשטח בנוי רחב־ידים, נראה היה לי כי חורבן הבּיוב ואספקת־המים שלהם הוא בגדר סכנה גדולה מאד. האם תוכל רשת הבּיוב להתמיד בפעולתה או שמא תבוא עלינו מגפה? מה יקרה אם ייכּנסו מי־השפכים לתוך אספת המים? בעצם נהרס בתחילת אוקטובר המוצא העיקרי של הבּיוב והיה עלינו להניח לכל השפכים שלנו לשטוף לתוך התמזה, שתחילה נדפה צחנה של מי־שפכים ואחרי כן צחנה של מבול החמרים הכּימיים ששפכנו לתוכה. אבל על כל אלה התגברנו. שנית, חששתי כי הלילות הארוכים שעושים מיליונים במקלטי־הרחוב הצפופים – שגם הם מוגנים רק מפני הדף־אוויר – יביאו לידי מגפות של שפּעת, אסכּרה, הצטננות רגילה ומי־יודע־מה. אבל נראה היה כי הטבע כבר דאג לסכנה הזאת. האדם הוא חי עֶדרי, והחיידקים המזיקים שהוא פולט ונושף נלחמים כנראה זה בזה ומבטלים זה את השפעתו של זה. הם יוצאים ומכלים זה את זה, ולאדם לא יאוּנה כל רע. אם אין הדבר נכון מבחינה מדעית, צריך היה להיות כך. העובדה עומדת בעינה שמשך החורף הקשה הזה היה מצב בריאותם של אנשי לונדון טוב יותר, למעשה, מן הממוצע. יתר על כן, כוחם של האנשים הרגילים בני כל ארץ לשאת סבל, שעה שרוחם מתעוררת בקרבם, דומה שאין לו מצרים.

חרדתי השלישית היתה מפני רעב לזכוכית. לפעמים היו כל השמשות מנופּצות ברחובות שלמים מחמת פצצה אחת. בשורת מיזכרים חקרתי ודרשתי בדאגה בענין זה, והצעתי להפסיק מיד כל יצוא של זכוכית. אולם הרגיעוני בעובדות ובמספרים, וגם הסכנה הזאת מעולם לא באה ולא נהיתה.

*

מנהרות הרכבת התחתית כמקלט־לילה לאזרחי לונדון

הסיטי בלונדון אחרי ההפצצה של 29.12.40

באמצע ספטמבר הופעלה נגדנו צורה חדשה והרסנית של התקפה. מספר רב של פצצות־השהיה הוטלו עלינו עתה במקומות רבים והיו לבעיה מוּקשה. עשרות פעמים היה צריך לחסום רצועות ארוכות של מסילות־הברזל, צמתים חשובים, מבואות לבתי־חרושת ושדות־תעופה חיוניים וכבישים ראשיים, ואלה היו מנוּעים מאתנו בשעת דחקנו. צריך היה לחפור ולהוציא את הפצצות האלו, לפוצצן או ליטול מהן את עוקצן. זה היה תפקיד שסכנתו מרוּבּה במידה שאין למעלה ממנה, בפרט בהתחלה, כשהיה צורך ללמוד את כל השיטות והאמצעים בשורה של נסיונות מכריעים. בכרך א' כבר סיפרתי על הדרמה של פירוק המוקש המגנטי, אבל צורה זו של הקרבה־עצמית היתה עתה מעשה שבכל יום, אף כי נשארה עילאית בטיבה. תמיד מצאתי ענין במרעוֹם־ההשהיה, שנתרשמתי ממנו בפעם הראשונה ב־1918, כאשר השתמשו בו הגרמנים בקנה־מידה גדול כדי למנוע מאתנו את השימוש במסילות־הברזל שבּהן התכוונו לחדור לגרמניה. דרשתי שיופעל על ידינו, הן בנורבגיה הן בתעלת קיל. אין ספק כי זהו מכשיר יעיל ביותר בלחימה, בשל חוסר־הודאוּת הממושך שהוא יוצר. עתה נגזר עלינו לטעום את טעמו בעצמנו. הוקם ארגון מיוחד לטיפול בפצצת־ההשהיה תחת פקודתו של הגנרל קינג, קצין רב־מרץ ומוכשר ביותר, שאני עצמי קיבלתיו לראיון בצ’קרס. בשורת מיזכרים השתדלתי להמריץ את המלאכה.

ראש הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 13.9.40

כפי שטילפנתי אליך אמש, דומה כי חשוב הוא ביותר לטפל בפ.ש.ה. [פצצות שלא התפוצצו] בלונדון, ובפרט במסילות־הברזל. הדוחק בקרפיפי הסחורות נעשה חמור, בעיקר מסיבה זו. טוב יהיה להביא קבוצת חבּלנים הן מן הצפון הן מן המערב, וכן להרחיב במהירות האפשרית את הארגון של הגנרל קינג. יש לתכּנו בממדים גדולים כדי־כך שיוכל לטפל בטירדה הזאת, שבּקרב היא עשויה ללבוש צורה חמורה יותר.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־האספקה 21.9.40

פירוקן המהיר של פצצות שלא התפוצצו הוא בעל חשיבות ממדרגה עליונה. אם לא נצליח לטפל בבעיה הזאת יוכל הדבר להביא לידי תוצאות רציניות בייצור המטוסים ושאר חמרי־מלחמה חיוניים. יש להקל על עבודת מפרקי־הפצצות ולתת להם את כל מיני הציוד החדיש. התזכיר שקיבלתי ממזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה מראה על הניסויים המתנהלים ועל הציוד המתוכנן. עדיפות 1 (א) יש לתת לייצור הציוד הדרוש, ולכל הצרכים הנוספים שאולי יתגלו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 14.9.40

שמעתי שבארצות־הברית מיצרים טיפוס מיוחד של מקדח היכול לקדוח בתוך פחות משעה בור גדול ועמוד כדי־כך שחפירתו תצריך יומים או שלושה בעבודת ידים.

סבור אני שעליך לעיין בהזמנת מספר מכשירים כאלה לשימושן של המחלקות לפירוק פצצות. עיקרו של ענין זה הוא להגיע אל הפצצה ולטפל בה בהקדם האפשרי.

יכול להיות שהמקדחים האלה יקרים, אבל קנייתם תשתלם פי־כמה מתוך החסכון שנחסוך על ידיהם בנפש וברכוש. חוץ מזה אני סבור שהאנשים האמיצים האלה ראויים לכך שנתן להם את הציוד הטכני המשובח ביותר.

ראש־הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־מלחמה 28.9.40

אומרים לי כי יש ראָיות חותכות לכך שהשיטה של טיפול בפצצות־זמן על ידי ניקוב³⁸ נמצאה מוצלחת מאד. נוכח הצרות החמורות והגוברות שגורמות הפּצצות האלו, רוצה הייתי להיות בטוח כי שיטה זו מופעלת בקנה־מידה גדול למדי. הואל בטובך להמציא לי דו"ח על היקף השימוש בניקוב.

*

בכל עיר, עיירה ומחוז הוקמו פלוגות מיוחדות. מתנדבים נחלצו למשחק הקטלני. הורכבו צוותים שהמזל האיר להם פנים או הסתיר פניו מהם. היו ששׂרדו לאחר שלב זה במבחן שלנו. היו שניסו את מזלם עשרים, שלושים או אפילו ארבעים פעם עד שמצאו את גורלם. אנשי היחידות לפצצות־שלא־התפוצצו נראו בכל מקום שעברתי בסיורי. משום־מה דומה היה כי פניהם שונים מאלה של אנשים רגילים, אפילו יהיו אמיצים ונאמנים ככל אשר יהיו. הם היו כחושים, הם היו צמוקים, פניהם כחלחלים כלשהו, עיניהם מאירות ונוצצות ושפתיהם הדוקות הידוק משונה; מלבד זאת, התנהגות למופת. כשאנו כותבים על צוק העתים שלנו, נוחים אנו לעשות שימוש־יתר במלה “נזעם”. מן הראוי היה ליחדה ליחידות לפירוק פצצות־שלא־התפוצצו³⁹.

זכורה לי חבורה אחת היכולה לסמל הרבה אחרות. היו בה שלושה אנשים – הרוזן סאפולק, מזכירתו הפרטית ונהגו הקשיש למדי. הם קראו לעצמם “השילוש הקדוש”. גבורתם והמשך קיומם היו למשל בפי כל יודעי־דבר. בשלושים־וארבע פצצות שלא התפוצצו טיפלו מתוך יעילות מנומסת וחייכנית. אבל השלושים־וחמש תבעה את קרבנותיה. עלה למרום הרוזן סאפולק בשילושו הקדוש. אבל יהי לבנו סמוך ובטוח כי, כדברי האגדה, “כל השופרות הריעו להם מעֵבר”.

חיש־מהר, אך אגב הקרבת הנאצלים ביותר שבּנו, התגברה מסירותן של יחידות הפ.ש.ה. על הסכנה. מקץ חודש ימים יכולתי לכתוב:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 9.10.40

בזמן האחרון אנו מרבים לשמוע על הפצצה המושהה שאיימה לגרום צרות כה רבות בתחילת ספטמבר. יש לי מין הרגשה שהוקל לנו במובן זה. המצא־נא לי דו"ח המראה כמה הוטלו עלינו בזמן האחרון, ובכמה טיפלו בהצלחה או שהן מוסיפות להטריד.

האם ההקלה שאנו חשים נובעת מן העובדה שאין האויב מטיל אותן או מן השיפור בשיטות הטיפול שלנו?⁴⁰

*

לערך באותו זמן החל האויב להטיל במצנחים מוקשים ימיים במשקל ובכוח־נפץ שכּמוהם לא נשא מטוס מעולם. אירעו הרבה התפוצצויות אדירות. לזאת לא היתה כל עצה חוץ מפעולות־תגמול. העובדה שהגרמנים חדלו מכל העמדת־פנים של צמצום המלחמה באוויר למטרת צבאיות עוררה גם את השאלה הזאת של פעולות־תגמול. אני הייתי בעדן, אבל נתקלתי בהרבה נקיפות־מצפון.

ראש־הממשלה אל סגן־ראש־מטה חיל־האוויר 6.9.40

מעולם לא הצעתי כל סטיה מעיקר המדיניוּת שלנו, אבל אני מאמין כי יושג כיום יתרון מוסרי בגרמניה אם שנים או שלושה לילות בחודש תיערכנה כמה התקפות קטנות, בלתי־צפויות, מפוזרות על המרכזים הגרמניים הקטנים. עליך לזכור כי מעולם לא סיפרו את האמת לאנשים האלה, וכי בכל מקום שחיל־האוייר לא היה בו ודאי אומרים להם שאי־אפשר להבקיע את קווי ההגנה של הגרמנים. יש להביא בחשבון הרבה גורמים, ואחדים מהם אינם טכניים בלבד. לכן אני מקווה שתעיין במשאלתי, ותגיש לי הצעות לגישוּמה בשעת־הכושר.

בין המתנגדים היה ידידי האדמירל תום פיליפס, סגן ראש מטה־הצי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 19.9.40

(להראות לאדמירל פיליפס)

1. לא רק מטעמים מוסריים החלטנו להימנע מפעולות־תגמול נגד גרמניה. כדאי לנו יותר להתרכז במטרות צבאיות מצומצמות ממדרגה גבוהה. יתר על כן, במלחמה ללא אבחנה אין חוסר־כשרונו של האויב בניווּט וכו' פוגע בו כל כך.

2. אולם הטלת מוקשים גדולים במצנחים מעידה כמאה עדים שהאויב חדל לגמרי מכל העמדת־פנים של התכוונות למטרות צבאיות. בגובה של חמשת־אלפים רגל לא יוכל להיות לו מושג כלשהו במה יפגע. לכן מוכיח דבר זה על הכּוונה ל“מעשה טרור” נגד האוכלוסיה האזרחית. עלינו לעיין בשאלה אם המוראל שלו יעמוד בזה כמו שלנו. הרי זאת מחשבה מלחמתית פשוטה.

3. אני נוטה לומר שנטיל מוקש־מצנח כבד על ערי גרמניה כנגד כל מוקש כזה שהוא מטיל על ערינו; הרי זה רעיון מצודד לחבּר רשימה של ערים שתוכנסנה לרשימה שחורה למטרה זו. אינני סבור שהדבר יערב להם, ואין שום סיבה שלא יתנסו בתקופה של מתיחות.

4. מועדה ואָפיה של ההצהרה הם ענין להחלטה מדינית. בינתים רצוני לדעת מתי יוכלו הנתוּנים להיות מוכנים. יש לשקוד על תגובה מיידית על זה. יש להטיל על קצינים מסוימים להציע את השיטה הטובה ביותר באמת־מידה ממשית בזמן הקצר ביותר. מוטב יהיה לפעול במוקשי־מצנח על מספר ערים גרמניות שלא נגענו בהן עדיין, אבל אם אנו מוכרחים להשתמש בפצצות־אלף־הליטרה אשר ברשותנו משום שלולא כן יהיה הדיחוי ממושך מדי, ינוּמקו הדברים.

5. רצוני לדעת עד למוצאי־שבת מה הצורה הגרועה ביותר של תגמול יחסי, ז.א., תגמול שווה, שאנו יכולים לגמול לערים גרמניות רגילות על מה שהם עושים לנו עתה על ידי מוקשי־המצנח. היום נמסר לנו כי הוטלו שלושים־וששה, אבל עד מחר אפשר יהיה המספר מאה. מוטב, יהיה המספר מאה והכינו את התכנית הטובה ביותר שבגדר האפשר בקנה־מידה זה לשם פעולה תוך כדי, נניח, שבוע או עשרה ימים. אם שׂוּמה עלינו לחכות יותר, יהיה כן, אבל ראו שלא תהיה כל חבלה.

6. עד לקבלת הידיעות הנ"ל אני מסכים שאין אנו צריכים לשאת נהי וילל על מה שקרה. נא להמציא לי הצעות מעשיות עד למוצאי־שבת.

מקץ חודש עדיין הייתי תובע תגמול בכל פה; אבל טעמים־שכנגד, מוסריים וטכניים, הופיעו בזה אחר זה להפריע.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 16.10.40

וראש־מטה חיל־האוויר

רואה אני את הידיעה כי אמש הוטלו פה הרבה מוקשי־יבשה, שרבים מהם לא התפוצצו עדיין, וכי נגרם נזק רב.

נא להמציא לי מיד את הצעותיכם לתגמול של ממה נגד גרמניה.

מוסרים לי כי אפשר בהחלט להוביל מוקשים דומים או פצצות גדולות לגרמניה, וכי הטייסות מתאוות להשתמש בהם, אלא שמיניסטריון־התעופה מסרב לתת רשות. אני מאמין שיתחשבו כראוי בהשקפותי ובמשאלותי. עבר כבר שלושה שבועות מאז החילותי לדרוש שיקדישו למטרות צבאיות גרמניות טיפול דומה לזה שהם מטפלים בנו. מי אחראי לשיתוק הפעולה?

קשה להשוות את המבחן שבּו עמדו בני לונדון בחורף 1940–41 למבחן שבּו עמדו הגרמנים בשלוש השנים האחרונות למלחמה. בשלב המאוחר הזה היו הפּצצות אדירות הרבה יותר וההתקפות עזות הרבה יותר. מצד שני איפשרו ההכנות הממושכות והיסודיוּת הגרמנית להקים מערכת שלמה של מקלטים אטימי־פצצות, ששיגרת־ברזל היתה מאלצת את הכל להיכנס אליהם. כשנכנסנו לבסוף לגרמניה מצאנו ערים הרוסות לגמרי, אולם בנינים חזקים היו עומדים איתן על פני הקרקע, ומתחת לאדמה היו אולמות רחבי־ידים שבהם ישנו התושבים מדי לילה בלילה, אף כי בתיהם ורכושם היו חרבים והולכים סביב־סביב. במקרים רבים נפגעו רק עיי המפולת. אבל בלונדון, אף שההתקפה היתה מהממת פחות, הרי גם סידורי הבטחון היו מפותחים הרבה פחות. מחוץ לתחנות הרכבת התחתית לא היו שום מקומות בטוחים באמת. מעטים מאד היו המרתפים שיכלו לעמוד בפגיעה ישרה. כל המוני תושביה של לונדון חיו וישנו למעשה בבתיהם או במקלטי־אנדרסון שלהם תחת אש האויב, מנסים את מזלם בקור־רוח בריטי לאחר יום של עבודה קשה. רק אחד מאלף היה מוּגן מפני פגיעתן של פצצות ממש. אבל כשם שלא היו דבר ומגפה כך לא היתה גם התרופפות נפשית. מובן, אילו הוטלו הפצצות של 1943 על לונדון של 1940, כי אז ודאי היינו נכנסים למצב העשוי לפורר עד־דק כל ארגון אנושי. אולם הכל בא בעתו ובמקומו, ואין איש זכאי לומר כי לונדון, שלבטח לא נוּצחה, גם לא היתה בלתי־מנוצחת.

לפני המלחמה ומשך התקופה הסבילה לא נקף איש אצבע, למעשה, להקמת מעוזים אטימי־פצצות שמתוכם אפשר יהיה להמשיך בממשל המרכזי. עובּדו תכניות מורכבות להעברת מושב הממשלה מלונדון. אגפים שלמים של מחלקות רבות כבר הועברו להארוֹגייט, באת, צ’לטנהם ומקומות אחרים. הוחרמו שטחי מגורים רחבי־ידים, להמציא משכן לכל המיניסטרים והפקידים החשובים במקרה של פינוי לונדון. אבל עתה בעצם ההפצצה לא היה מקום לטעוּת ביחס לרצונם והחלטתם הנחרצה של הממשלה ושל הפרלמנט להישאר בלונדון, ואני הייתי שותף ללא סייג להרגשה הזאת. בדומה לאחרים הרי לשעבר תיארתי לעצמי לעתים קרובות שההרס ייעשה מדהים כדי־כך שיהיה הכרח בעקירה ובפיזור כללי. אבל בהשפעת המאורע גופו היו כל תגובותינו מנוגדות לכך.

ראש הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס, הגנרל איזמי 14.9.40

או הקולונל ג’ייקוב, והלשכה הפרטית

1. בשום זמן לא חשבתי על עקירה סיטונית של פקידי־ממשלה שחורים או צהובים מלונדון⁴¹. כל דבר ממין זה נזקו גדול כדי־כך שניאלץ לעשותו רק אם לונדון המרכזית שוב לא תהיה כשרה לשבת בה. יתר על כן, מושביהם החדשים של פקידי־הממשלה גם הם יזוהו ויוטרדו עד־מהרה, והמחסה בלונדון מרוּבה יותר מאשר בכל מקום אחר.

2. לא כך דינה של העברת הפיקוח העליון מאזור וייטהול ל“פאדוֹק” או למצודות אחרות. עלינו להבטיח את פעולתו ההרמונית והנמרצה של מרכז הממשל. דבר זה לא ייתכן בתנאים של התקפות־אוויר בלתי־פוסקות כמעט. יש לתכנן עכשיו את העברת הקבינט המלחמתי, מזכירוּת הקבינט המלחמתי, ועדת־ראשי־המטות ומפקדת כוחות־המולדת שלבים־שלבים ל“פאדוק”, ואפשר אפילו להתחיל בה מכמה בחינות צדדיות. מיניסטרים של הקבינט המלחמתי יבקרו במעונם ב“פאדוק” ויהיו מוכנים לעקור משמה עם מתן ארכּה קצרה. יש לעודדם לישון שם, אם רצונם בלילות של מנוחה. אין לצפות לחשאיוּת, אבל יש לאסור על פרסוֹמת.

עלינו להניח שהאזור וייטהול־וסטמינסטר יהיה עכשיו מטרה להתקפה אווירית עזה. שיטתם של הגרמנים היא לעשות את התפוררות הממשל המרכזי תנאי־מוקדם חיוני לכל התקפה־רבּה על הארץ. הם עשו זאת בכל מקום. ודאי יעשו זאת כאן, מקום שכה קל להכיר את הנוף, והנהר ובניניו הגבוהים משמשים מדריך בטוח, הן ביום הן בלילה. עלינו למנוע התפוררות זו של הממשל המרכזי.

3. עדיין אין צורך להעביר את האדמירליות. דאגו לה היטב. מינסטריון־התעופה צריך להתחיל לעבור. משרד־המלחמה וכוחות־המולדת צריכים להשלים את כל הכנותיהם.

4. נא לתאם מיד את כל האמצעים הנחוצים להעברת לא־יותר ממאתים או שלוש־מאות אנשים עיקריים ועוזריהם הקרובים למקומות החדשים, ולהראות איך ייעשה הדבר צעד־צעד. נא להמציא לי זאת עד יום־ראשון בערב, כדי שאוכל להגיש תכנית מעובּדת היטב לישיבת הקבינט ביום־ב‘. ביום־ב’ יתכנס הקבינט בחדר־הקבינט או בחדר־המלחמה המרכזי, בהתאם לכללים שכבר נקבעו.

*

כדי להחזיק מעמד בלונדון היה צורך להקים מתחת או מעל לקרקע כל מיני מעוזים אשר מהם יוכל השלטון המוציא לפועל, על אלפי פקידיו, לבצע את תפקידיו. סמוך להמסטד כבר הוכנה מצודה לקבינט המלחמתי, ובה משרדים, חדרי־שינה, אלחוט וקווי טלפונים בצוּרים. למצודה זו קראו בשם “פאדוק”. ב־29 בספטמבר קבעתי חזרה כללית, כדי שיידע כל אחד מה לעשות אם יתלהטו הענינים יותר מדי. “לפי דעתי חשוב לנסות את ‘פאדוק’. לכן ביום־ה' הבא יתכנס שם הקבינט. בתוך כך יש לעודד משרדים אחרים לנסות בהעברה מוקדמת של שלד המנגנון שלהם. אם אפשר, יש לספק ארוחת־צהרים לחברי הקבינט והנלוים עליהם”. קיימנו ישיבת קבינט ב“פאדוק”, הרחק מאור היום, וכל מיניסטר נתבקש לבדוק ולברר לעצמו את חדרי־השינה והעבודה שלו. חגגנו את המאורע הזה בארוחת־צהרים שמנה ואחרי כן חזרנו לוייטהול. זאת היתה הפעם היחידה שהשתמשו מיניסטרים ב“פאדוק”. מעל לחדר־המלחמה ולמשרדים במרתף של ה“נספח”, העלינו שכבת פלדה ובטון בעבי שש רגלים, ועשינו סידורים משוכללים לאוורור, אספקת מים, ועל הכל – טלפונים. כל המשרדים האלה נמצאו הרבה למטה מפני הנהר תמזה, שבמרחק מאתים יארד בלבד, ולפיכך צריך היה לדאוג לכך שהנמצאים בהם לא יילכדו בהתפרצות של זרם מים.

*

טחוּב וסעוּר־רוחות בא אוקטובר. אבל דומה היה שלונדון מסתגלת לתנאים המיוחדים של קיום או מוות. בכמה כיוונים אף הורגשה הקלה.

התנועה לתוך אזור וייטהול וממנו נעשתה בעיה מוקשה עקב הפצצות־היום הנשנות לעתים קרובות, שעות הפּרץ והדוחק, והתקלות במסילות־הברזל. ניסיתי למצוא פתרון.

ראש־הממשלה אל סיר הוראס וילסון 12.10.40

לפני כשבועים נתתי הוראה להפסיק את הדיבּורים על ארבעה־ימים־בשבוע לפקידי־ממשלה, כי חששתי להשפעתה של הודעה כזאת בבתי־החרושת. אולם עתה מתקרב אני לרעיון של שבוע־חמישה־ימים, ארבעה לילות של שינה במקום (ובמידה שאפשר, גם אכילה במקום), ושלושה לילות ושני ימים בבית. דבר זה, מובן, יחול רק על אנשים העובדים בלונדון וגרים בפרוורים. רואה אני תורים שכאלה בתחנות האוטובוסים, ובלי ספק יהיה קשה יותר ויותר להיכנס ללונדון ולצאת ממנה במהירות. כל מיניסטריון צריך לעבּד תכנית שתתאים לנוֹחוּתוֹ ולנוחוּת עובדיו. יש לדחוס אותה כמות של עבודה הנעשית עכשיו לתוך חמשת הימים. יש גם לעשות מאמצים להקדים את שעות ההופעה והיציאה, כדי לסלק הרבה ככל האפשר לפני שעת הפּרץ ולפזר את התנועה במשך שעות היום.

נא להמציא לי את השקפותיך על זאת, יחד עם הצעות לפעולה בחוזר אל המיניסטריונים.

שום דבר לא יצא מן התכנית הזאת, שאגב בחינה מפורטת נתברר שאין בה ממש.

*

פרישתו של מר צ’מברליין, תוצאת מחלתו הקשה, הביאה לידי שינויים מיניסטריוניים חשובים. מר הרברט מוריסון היה מיניסטר־אספקה יעיל ובעל מרץ, וסיר ג’ון אנדרסון עמד בפני הבּליץ על לונדון בכשרון ניהול איתן ויעיל. בימים הראשונים לחודש אוקטובר היתה ההתקפה הרצופה על הכּרך הגדול שבעולם כה חמורה, ועוררה בעיות כה רבות בשטח החברתי והמדיני בישובו העצום והנענה של הכרך, עד שסבור הייתי כי כדאי יהיה להכניס איש־פרלמנט בעל ותק רב למשרד־הפנים, שהיה עתה גם המיניסטריון לבטחון הפנימי. עיקר הנטל רבץ על לונדון. הרברט מוריסון היה איש לונדון, בקי בכל צדי הנהלת המטרופולין. היה לו נסיון שאין כדוגמתו בממשלת לונדון, הואיל ושימש ראש ה“קאוּנטי קאנסל”⁴². ומבחינות רבות היה הדמות הראשית בעניניה. בתוך כך זקוק הייתי לג’ון אנדרסון, שמלאכתו במשרד־הפנים היתה מצוינת, בתפקיד הלורד־נשיא־המועצה בספירה הרחבה יותר של הועדה־לעניני־פנים, ששיפעת ענינים נמסרה בידיה, למרבה־ההרווחה לקבינט. דבר זה הקל גם מן העומס אשר עלי ואיפשר לי להתרכז בניהולה הצבאי של המלחמה, תחום שבו נטו עמיתי יותר ויותר להניח לי חופש פעולה רב.

לכן הצעתי למיניסטרים החשובים האלה שיתחלפו במשרותיהם. לא ערש־שושנים הצעתי להרברט מוריסון. הדפּים האלה ודאי שאינם יכולים לנסות לתאר את בעיות הממשל של לונדון, בזמן שלעתים קרובות היו עשרה או עשרים־אלף איש נשארים ללא קורת־גג, ובזמן שרק דריכוּתם המתמדת של האזרחים כשומרי־שריפה על הגגות מנעה תבערות שאין להשתלט עליהן; בזמן שבתי־חולים המלאים אנשים ונשים רצוצי־אברים היו נפגעים בעצמם בפצצות האויב; בזמן שמאות־אלפים אנשים יגעים היו נדחקים יחד במקלטים בלתי־בטוחים ובלתי־נקיים; בזמן שהתחבורה בכבישים ובמסילות הברזל היתה מופסקת בלי הפוגות; בזמן שנהרסו תעלות ביוּב ושותקו התאוּרה, הכּוח והגז; ובזמן שבו היו כל חייה הלוחמים, העמלים של לונדון מוכרחים בכל זאת להימשך, והכרח היה להסיע מיליון איש לכאן ולכאן לצורך עבודתם מדי לילה ומדי בוקר. לא ידענו כמה זמן יימשך הדבר. לא היה לנו שום יסוד להניח שלא יחמיר עוד יותר. כשהצעתי את ההצעה למר מוריסון היה הענין ידוע לו הרבה מכדי שיתיחס אליו בקלוּת־ראש. הוא ביקש כמה שעות לשיקול־דעת; אבל כעבור זמן קצר חזר ואמר כי גאה יהיה לקבל עליו את התפקיד. החלטתו האמיצה ישרה בעיני עד מאד.

בימי מר צ’מברליין כבר הוקמה ועדה להגנה אזרחית של הקבינט. היא היתה מתכנסת קבע בכל בוקר לסקור את המצב כולו. על־מנת להבטיח ששר־הפנים יהיה מצויד בכל הסמכויות הממלכתיות הייתי גם אני מכנס לישיבה שבועית, דרך־כלל בימי־ששי, את כל השלטונות הנוגעים בדבר. לעתים קרובות היה הנדון רחוק מהיות נעים.

*

זמן קצר לדי אחרי חילופי האישים בממשלה חל בשיטותיו של האויב שינוי שהשפיע על מדיניותנו הכללית. עד כאן היתה התקפת האויב מצומצמת כמעט אך ורק בפצצות עזות־נפץ; אבל בליל הירח המלא של ה־15 באוקטובר, כשבאה עלינו ההתקפה הכבדה ביותר של החודש, הפילו כ־480 מטוסים גרמנים 368 טונות פצצות עזות־נפץ ונוסף על כך 70,000 פצצות־תבערה. עד אז עודדנו את אנשי לונדון לתור מחסה, ונעשו כל המאמצים לשפר את הגנתם. אבל עכשיו יש להחליף את “אל המרתפים” ב“אל הגגות”. עלה הדבר בחלקו של המיניסטר החדש לבטחון הפנימי להנהיג את הקו הזה. חיש־מהר הוּקם ארגון של שומרי־שריפה ושירותי־כּבּאים בקנה־מידה ענקי המקיף את לונדון כולה (מחוץ לצעדים שננקטו בערי־השדה). בתחילה היו שומרי־השריפה מתנדבים; אבל המספרים שנדרשו היו כה גדולים, וכה עזה היתה ההרגשה שכל איש צריך למלא את חובתו על הגג לפי התור, עד שלא ארכו הימים ושמירת־השריפות נעשתה חובה. צורה זו של שירוּת היתה לה השפעה מעודדת ומרנינה על בני כל המעמדות. נשים נדחקו לתת את חלקן. פוּתחו שיטות אימונים בממדים גדולים ללמד את שומרי־השריפה איך לטפל בסוגים השונים של פצצות־התבערה שהוטלו עלינו. רבים התמחו, ואלפי שריפות כוּבּו בטרם תתלקחנה. חווית האדם הנשאר על הגג לילה אחר לילה תחת אש, באין לו הגנה מלבד קובע בדיל, נעשתה עד־מהרה דבר של שיגרה.

*

מר מוריסון החליט ללכד את אלף־וארבע־מאות קבוצות הכּבּאים המקומיות לכלל שירות־כיבוי־לאומי אחד, ולהוסיף עליו משמר־שריפות גדול של אזרחים מאומנים ועובדים בזמנם הפנוי. משמר־השריפות, בדומה לשומרי־הגגות, נתגייס בתחילה על בסיס של התנדבות, אבל בדומה להם נעשה שירות־חובה על פי הסכמה כללית. שירות־הכיבוי־הלאומי נתן לנו את היתרונות של ניידוּת מוגברת, רמה אחידה של אימונים וציוד, ודרגות מוּכּרות רשמית. הכוחות האחרים של ההגנה האזרחית העמידו טוּרים גליליים המוכנים לצאת תוך כדי דקה לכל מקום שהוא. השם שירות־ההגנה־האזרחית בא במקום השם הטרום־מלחמתי A.R.P. (הג"א). לרבים גם סוּפּקו מדים טובים, וחדרה בהם ההכרה שהם חיל רביעי של הכתר. בכל העבודה הזאת נסתייע הרברט מוריסון בעזרתה ובכשרונה של אשה אמיצה שלא מכבר התאבלנו על מותה, אָלן וילקינסון. היא היתה מתרוצצת במקלטים וסביבם כל שעות היום והלילה ומילאה תפקיד חשוב בארגון משמר־השריפות. שירותי־הנשים־המתנדבות, בהנהגתה רבת־ההשראה של הליידי רידינג, גם הם מילאו תפקיד שאין ערוך לו.

משנת 2016 פרופ' קריינין אבחן הפרעת קשב וריכוז והיא מטופלת עם ריטלין בהשפעה טובה. כיום היא מטופלת עם אריפלי, ריטלין וייפקס וטופמקס.

*

אם אמנם נגזר על ערינו שיתקיפון, הרי שמחתי על שלונדון נושאת בעיקר הנטל. לונדון דמתה לאיזו חיה טרום־היסטורית עצומה, המסוגלת לשאת פגיעות נוראות, רצוצה ושותתת־דם, מפצעים רבים, ועם זאת ממשיכה בחייה ובתנועתה. מקלטי־אנדרסון היו נפוצים ברבעי בתי־הקומתים של הפועלים, ושקדנו בכל המובנים לעשותם ראויים למושב ולנקזם בימות הגשמים. אחרי כן פוּתח מקלט־מוריסון, שלא היה אלא שולחן־מטבח כבד עשוי פלדה ובעל צלעות חזקות של חוטי־ברזל, המסוגל לשאת את הריסותיו של בית קטן ולהמציא בכך מידה של הגנה. רבים חבו לו תודה על חייהם. אשר ליתר, “לונדון יכולה לשאת”. היא נשאה כל מה שהוּטל עליה, ויכול יכלה לשאת עוד. אכן, בזמן הזה ברי היה לנו שבסופו של דבר תיהרס המטרופולין כולה. אף על פי כן, כמו שהטעמתי בבית־הנבחרים בזמנו, חוק־התמורה־הפוחתת פועל במקרה של החרבת ערים גדולות. עד־מהרה תפּולנה הרבה מן הפּצצות רק על בתים שכבר חרבו ותוכלנה רק להרקיד את העיים. בשטחים נרחבים לא יהיה עוד מה לשרוף או להרוס, ובכל־זאת יוכלו בני־אדם לשים את משכנם פה ושם, ולהמשיך בעבודתם ברוב תוּשיה ובעוז־נפש אין־קץ. בזמן הזה היה כל איש גאה להיות בן־לונדון. הערצת כל הארץ היתה נתונה ללונדון, וכל יתר הערים הגדולות במדינה הכינו עצמן לקבל את מנת־חלקן כאשר תבוא עליהן ולא לפגר אחרי לונדון. אכן, דומה היה כי רבים מקנאים בהצטיינותה של לונדון, ולא מעטים באו מערי־השדה כדי לבלות לילה או שנים בעיר, להיות שותפים במבחן, ולחזות בהילולה. מטעמים מינהליים היה עלינו לרסן את הנטיה הזאת.

*

הואיל ולא יכולנו לראות כל מניעה לכך שהפצצת האויב על לונדון תימשך כל ימות המלחמה, היה עלינו לעבד תכניות למועד ארוך לדיוּרו הבטוח של מנגנון הממשל המרכזי.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 22.10.40

ידוע לנו עתה מהם הגבולות המסתברים להתקפה האווירית של האויב על לונדון, וידוע לנו שהיא תהיה קשה וממושכה. אכן, מסתבר כי הפצצת וייטהול ומרכז הממשל תתמיד עד שייהרסו כל הבנינים הישנים או הבלתי־בטוחים. לכן יש צורך להמציא בהקדם האפשרי דיוּר בבתים החזקים ביותר, או באלה שאפשר לבצרם, לצורך גרעיני העובדים הגדולים ביותר הקשורים במנגנון הממשל ובמיניסטריונים ובמשרדים החיוניים לניהול המלחמה. אין מנוס מכך מאחר שהחלטנו שלא לעזוב את לונדון, ולשחרר לצורך משרד־המלחמה או מיניסטריונים אחרים את הדיוּר שנשמר עד כה במערב־אנגליה ל“יציאת השחורים”. עלינו לעשות דבר זה או אחר, ולאחר שנחליט יהיה עלינו לבצע את ההחלטה ביסודיוּת.

2. הדיוּר בפאדוֹק אינו מתאים כלל למצב שנתהווה. הקבינט המלחמתי אינו יכול לדור ולעבוד שם שבועות רצופים, ובתוך כך להשאיר את רוב עובדיו בתנאים טובים פחות מאלה שבּהם הם נמצאים עכשיו בוייטהול. מחוץ למצודה של פאדוק אין כל דיוּר או מקלט מספיק, וכל מי שגר בנוויל־קורט יצטרך לרוץ לכאן ולכאן עם כל אזהרה של צופה. יש לראות בפאדוק מפלט של אין־ברירה, ובינתים צריך להשתמש בה איזה מיניסטריון שאינו דרוש במרכזה של לונדון ממש.

3. כמעט כל הבנינים הממשלתיים והמקלטים שמתחתיהם הם בלתי־בטוחים לגמרי או שאין ביכלתם לעמוד בפני פגיעה ישרה. הבנינים הישנים יותר, דוגמת משרד־האוצר, מתפוררים לרסיסים, כמו שראינו, והמקלטים מתחתיהם אין בהם משום הגנה מהימנה. משרד־החוץ ומיניסטריון־המסחר משני צדי רחוב־המלך־צ’ארלס בנויים היטב ויש מידה ניכרת של הגנה במרתפיהם. אישרתי מתן מחסה הגון מעל לחדר־המלחמה ולמשרדי חדר־המלחמה־המרכזי, ולמשכן כוחות־המולדת בבנין מיניסטריון־המסחר. דבר זה יצריך חודש או ששה שבועות של הלמוּת פטישים מתמדת. עלינו להוציא זאת לפועל ויהי־מה. אבל גם כאשר תשלם המלאכה לא יהיה הבנין מובטח. ריצ’מונד־טראס אינה מוגנת כלל במידה מספקת, והתנאים השוררים שם פוגעים בעבודה החיונית. מיניסטריון־המסחר נתבקש לעבור לבנין חדש, ורוב־רוּבּם של עובדיו ימצאו דיור מחוץ ללונדון. אולם בהעברה הזאת של מיניסטריון־המסחר יש לראות חלק מן התכנית הכללית.

4. יש בלונדון כמה בנינים חזקים ומודרניים, בנויים פלדה ובטון ומותאמים לתנאים של התקפת אוויר. יש להכינם מיד לקליטת הקבינט המלחמתי ומזכירוּתו, וכן להמציא דיוּר בטוח למיניסטרים חיוניים. אל לנו לחשוש מפני דיוּר מובטח יותר מדי, כי בלי ספק יהיה צורך לדאוג למספרים גדולים יותר ויותר. הכרח הוא שהעבודה המרכזית של הממשלה תימשך בתנאים המבטיחים את יעילותה.

5. כבר ביקשתי דיור אלטרנטיבי לפרלמנט, אך עדיין לא עוּבּדה שום תכנית משביעת־רצון. הסכנה לשני בתי־הפרלמנט בעת מושביהם היא רצינית, ואין זו אלא שאלה של זמן עד שייפּגעו הבנינים והבתים האלה. עלינו לקוות שייפּגעו בזמן שאין ציריהם יושבים בהם. ההגנה הניתנת מתחת לבתי־הפרלמנט אינה מספיקה כלל למקרה של פגיעה ישרה. ארמון וסטמינסטר ואזור וייטהול הם מטרה עליונה מובנת־מאליה לאויב, ואני מעיז לומר שיותר מחמישים פצצות כבדות כבר נפלו בסביבה. הקבינט כבר צידד ברעיון של טיול־נסיון של שני בתי־הפרלמנט לאיזה דיוּר אלטרנטיבי. אני מתכוון לבקש את הפרלמנט להתפזר מיום־ה' הבא למשך שבועים, ובינתים מקווים שאפשר יהיה להכין בלונדון איזו תכנית לכינוסו.

6. אני סובר שמיניסטר מחברי הקבינט המלחמתי, שיעמוד במגע הדוק עם שר־האוצר, צריך לקבל לידיו את הניהול והפיקוח הכללי בעבודות החשובות והנרחבות הנחוצות, ושהלורד ריית ומשרדו צריכים לפעול למטרה זו תחת השגחת הקבינט. אם יסכימו עמיתי לכך, אבקש את הלורד בּיוורבּרוּק, שכבר התעסק בענין, לקבל לידיו את הפיקוח הכללי.

הנה כי כן הוטל על הלורד ביוורברוק להקים מספר גדול של מעוזים אטימי־פצצות המסוגלים לשכּן את כל העובדים החיוניים של הרבה ממשרדי הממלכה, ותריסר מהם, אחדים מהם מחוּבּרים על־ידי מנהרות, נשארו לפליטה בלונדון כיום. אף אחד מאלה לא נסתיים אלא זמן רב אחרי עבוֹר התקפות המטוסים, ומעטים שימשו בעת ההתקפות של המטוסים המודרכים והרקטות שבאו ב־1944 ו־1945. אולם, אף כי מעולם לא שימשו בנינים אלה למטרות אשר להן הוכנו, נעים היה להרגיש שהם מצויים ברשותנו. האדמירליות מצדה הקימה בנין־המפלצת העצום המעיק על ככר־המסקרים של ה“הורס גארדס”, והריסת קירותיו העשויים פלדה ובטון בעבי עשרים רגל תהיה בעיה לדורות־יבואו לכשנגיע לעולם בטוח יותר.

*

סמוך לאמצע אוקטובר החל יאשיה וג’ווּד להקים רעש בפרלמנט על שאין לי מקלט אטים־פצצות בהחלט להתקפות־הלילה. הוא היה מידידי הותיקים, ונפצע פצעים אנושים בדרדנלים. תמיד היה מן הדוגלים במס האחד⁴³. אחרי כן הרחיב את השקפותיו על מדיניוּת המסים ונכנס למפלגת הלייבּור. אחיו היה יושב־ראש ההנהלה של מסילות־הברזל. לפני המלחמה ראו את הנולד והקימו משרד תתקרקעי גדול בפיקאדילי. הוא נמצא בעומק שבעים רגל מתחת לפני האדמה ומעליו בנינים חזקים וגבוהים. אף כי פצצה אחת חדרה לעומק שמונים רגל באדמת ביצות, לא היה ספק כי כל הנמצא בעומק זה שבנינים ממעל לו שרוי במקום מבטחים. החלו ללחוץ עלי מכל צד שאקבע במקלט הזה את מקום לינתי בלילות. לבסוף הסכמתי, ומאמצע אוקטובר עד סוף השנה הייתי הולך לשם משעה שהחלה ההתקפה, לעשות את עניני הערב שלי ולישון באין מפריע. מובן שהיה מצפונך נוקף על שאתה בטוח הרבה יותר מרוב שאר בני אדם; אבל כה רבים לחצו עלי עד שנכנעתי להם. לאחר כארבעים לילות במקלט מסילות־הברזל חוּזק ה“נספח” ואני חזרתי אליו. עד תום המלחמה התגוררנו כאן בנוֹחוּת, רעיתי ואני. חשנו בטחון בבנין־האבן המוצק הזה, ורק במקרים נדירים מאד ירדנו אל מתחתיו. רעיתי אפילו תלתה כמה מן התמונות שלנו בחדר־השבת, שאני הייתי נוטה להשאיר את קירותיו מגולים. דעתה ניצחה ולבסוף אף הוצדקה. מן הגג סמוך לכיפּתו של ה“נספח” נשקף מראה נהדר של לונדון בלילות בהירים. קבעו לי מקום המוּגן מפני רסיסים מלמעלה, ואפשר היה להלך באור הירח ולחזות בזיקוקי־האש. ב־1941 הייתי מעלה שם מזמן לזמן לאחר סעודת־ערבית אחדים מאורחי האמריקאים. הם גילו תמיד ענין רב ביותר.

*

בלילה אור ל־3 בנובמבר לא נשמע אות־אזעקה בלונדון, פעם ראשונה מזה חדשיים כמעט. לרבים נראתה הדומיה משונה. תמהים היו מה נשתבש. בליל המחרת היו התקפות האויב פזוּרות בכל רחבי האי; ודבר זה נמשך זמן־מה. שוב בא שינוי בקו ההתקפה הגרמנית. אף על פי שעדיין נחשבה לונדון המטרה הראשית, נעשה עתה מאמץ גדול לשתק את המרכזים התעשיתיים של בריטניה. טייסות מיוחדות אומנו, באמצעי ניווּט חדשים, להתקיף מרכזי־מפתח מסוימים. למשל, יחידה אחת אוּמנה אך ורק להריסת מפעלי־רוֹלס־רוֹיס למנועי־מטוסים בהילינגטון, גלאסגו. כל זאת היתה תכנית ארעית לתקופת־בינים. הם נטשו לפי־שעה את הפלישה לבריטניה, ועדיין לא ניגשו להכנת ההתקפה על רוסיה. ומחוץ לחוג האינטימי של היטלר גם לא ציפּה לה איש. חדשי החורף הנותרים צריכים היו אפוא להיות לחיל־האוויר הגרמני תקופה של ניסויים, הן באמצעים טכניים בהפצצות־לילה הן בהתקפות על סחרה של בריטניה בים, וכן גם תקופה של נסיון להרוס את הייצור שלנו, הצבאי כאזרחי. מיטיבים היו הרבה יותר לעשות אילו דבקו בדבר אחד תקופת־זמן מסוימת והתמידו בו עד להכרעה. אבל כבר היו נבוכים ולפי־שעה נתערער בטחונם־העצמי.

טכסיסי הפצצה חדשים אלה החלו בבּליץ על קוֹבנטרי בלילה אור ל־15 בנובמבר. דומה היה כי לונדון היא מטרה גדולה ומעורפלת מכדי להשיג בה הכרעה, אבל גרינג קיוה כי ערי־השדה או מרכזי התחמושת אפשר יהיה למחותם היטב־היטב מתחת פני השמים. ההתקפה החלה בשעה מוקדמת עם חשיכה באור ל־17 בחודש, ועד עלות השחר הטילו קרוב לחמש־מאות מטוסים גרמנים שש־מאות טונה פצצות עזות־נפץ ואלפי פצצות־תבערה. בכללו של דבר היתה זו ההתקפה ההרסנית ביותר אשר ידענו. מרכזה של קובנטרי חרב, וחייה נשתבשו כליל לזמן־מה. ארבע־מאות איש נהרגו ועוד רבים נפצעו קשה. הראדיו הגרמני הצהיר כי “מעשה קובנטרי” דומה ייעשה בערים אחרות. בכל־זאת לא שוּתקו בתי־החרושת החשובים ביותר למנועי מטוסים ומכונות; גם האוכלוסיה, שלא נוּסתה קודם לכן במסת ההפצצה, לא הוּצאה מכלל פעולה. בתוך פחות משבוע ימים עשה ועד־חירום־לשיקום נפלאות בהחיאת העיר.

ב־15 בנובמבר חזר האויב ופנה אל לונדון בהתקפה כבדה מאד באור ירח מלא. נגרם נזק רב, במיוחד לכנסיות ושאר מוֹנוּמנטים. המטרה הבאה היתה בירמינגהם, ושלוש התקפות רצופות מן ה־19 עד ל־22 בנובמבר גרמו הרס גדול ואבידות רבות. קרוב לשמונה־מאות איש נהרגו ולמעלה מאלפיים נפצעו; אבל חייה ורוחה של בירמינגהם עמדו במסה הזאת. כשבאתי לעיר כעבור יום או יומים לסייר בבתי־החרושת שלה, ולראות במו־עיני מה שאירע, קרה מקרה שהיה נחמד בעיני. היתה זו שעת־הסעודה, ועלמה נאה מאד ניגשה במרוצה אל המכונית והטילה קופסת סיגרים לתוכה. עצרתי מיד והיא אמרה: “זכיתי השבוע בפרס על התפוקה הגבוהה ביותר. רק לפני שעה נודע לי שאתה בא”. המתנה ודאי עלתה לה שתים או שלוש לירות. שמחתי מאד (בתפקידי הרשמי) לתת לה נשיקה. אחרי כן המשכתי במסעי וראיתי את קבר־האחים הגדול שזה מקרוב נקברו בו אזרחים כה רבים וילדיהם. רוחה של בירמינגהם האירה באור־יקרות, ומיליון תושביה, מאורגנים היטב, בעלי הכרה והבנה, התרוממו מעל לסבלם הפיזי.

משך השבוע האחרון לחודש נובמבר ותחילת דצמבר נעתק כובד ההתקפה אל הנמלים. בריסטול, סאותמטון, ועל הכל ליברפול, הופצצו קשה. אחרי כן עברו פלימות, שפילד, מנצ’סטר, לידס, גלאסגו ומרכזי תחמושת אחרים באש ולא אוּכּלו. בכל אשר פגעה שם המהלומה, היתה האומה איתנה ככל שהים הוא מלוח.

התקפת־השיא של השבועות האלה באה שוב על לונדון, ביום־א', ה־29 בדצמבר. כל הנסיון הכאוב שקנו להם הגרמנים בא הפעם על ביטויו. היתה זו התקפת־הצתה קלאסית. כבדה של ההתקפה היה מרוכז על הסיטי של לונדון עצמה. היא כוּונה לשעת השפל הנמוך ביותר בנהר. צינורות המים הראשיים נופצו מלכתחילה על ידי מוקשי־מצנח עזי־נפץ וכבדים מאד. הכרח היה לכבּות קרוב לאלף־וחמש־מאות שריפות. הנזק לתחנות רכבת ומספנות היה חמור. שמונה כנסיות מאלה שבנה רן נהרסו או נזוקו. בנין ה“גילדהול” (מועצת העיריה) נפגע משריפה והדף, וכנסית סנט־פּוֹל ניצלה רק במאמצי גבורה. חלל של הריסות בעצם מרכזו של העולם הבריטי פעוּר לעומתנו עד היום הזה. אבל כשביקרו המלך והמלכה בגיא־החזיון נתקבלו בהתלהבות העולה בהרבה על זו של כל חגיגת מלכות.

בעת המבחן הממושך הזה, שעדיין עתיד היה להימשך כמה חדשים, נמצא המלך תמיד בארמון בקינגהם. מקלטים נאותים היו נבנים והולכים במרתף, אבל כל זה הצריך זמן. כן כך אירע כמה פעמים שהוד־מלכותו הגיע מוינדזור בעיצומה של התקפת־אוויר. הוא והמלכה ניצלו פעם ממש בנס. קיבלתי רשות מהוד־מלכותו לספּר על המקרה בלשונו הוא:

יום ו', 13 בספטמבר, 1940

נסענו ללונדון [מוינדזור] ומצאנו שמתנהלת התקפת־אוויר. היום היה מעונן מאד וירד מטר סוחף. המלכה ואני עלינו במדרגות אל חדר־שבת קטן הנשקף אל הרחבה (לא יכולתי להיכנס לחדר־השבת הרגיל שלי בגלל החלונות שנשברו בהתקפות אויב קודמות). לפתע פתאום שמעתי את קול זמזומו של מטוס צולל והקול הולך ורם, ואחר כך ראיתי שתי פצצות נופלות בצד השני של ארמון בקינגהם לתוך הרחבה. ראינו את הלהבות ושמענו את ההתפוצצויות ממרחק כשמונים יארד. ההדף ניפץ את החלונות מולנו, ושני בורות גדולים נראו ברחבה. מאחד הבורות האלה היו מים פורצים מצינור שפּקע ונשפכים לתוך המסדרון מבעד לחלונות השבורים. הדבר כולו קרה בתוך שניות וחיש־מהר יצאנו אל המסדרון. היו שש פצצות: שתים בחצר הקדמית, שתים ברחבה, אחת החריבה את הקפּלה, ואחת בגן.

המלך, אשר שירת כלייטננט־משנה בקרב של יוּטלנד, נפעם מכל הדברים האלה, ונעים היה לו שהוא שותף עם נתיניו בבּירה בסכנות הפוקדות אותם. עלי להודות כי בזמנו לא ידענו, לא אני גם לא אף אחד מעמיתי, על מידת הסכנה שהיתה במקרה מסוים זה. אילו היו החלונות סגורים ולא פתוחים כי אז התנפצו השמשות כולן לתוך פניהם של המלך והמלכה וגרמו פגיעות נוראות. כל כך הקלו בחשיבות הפרשה כולה עד שאפילו אני, שתכופות כל כך הייתי מתראה אתם ועם בני פמליתם, תפסתי רק לאחר זמן רב, אגב חקירות־ודרישות לצורך כתיבת הספר הזה, מה אירע למעשה.

בימים ההם צפינו נזעמים ושאננים את האפשרות שניספה תוך כדי לחימה בין הריסות וייטהול. הוד־מלכותו העמיד מטווח־יורים בגן של ארמון בקינגהם, והוא ואחרים מבני משפחתו ופקידיו היו מתאמנים שם בשקידה רבה באקדחים וטוֹמיגאנים. לבסוף הבאתי למלך קרבּינה אמריקאית לטווח קצר, מתוך אחדות שנשלחו אלי. זה היה כלי־נשק טוב מאד.

לערך בזמן הזה שינה המלך ממנהגו לקבּלני לראיון שבועי רשמי בשעה חמש לערך, מנהג שהיה מקובל משך החדשיים הראשונים לכהונתי. עתה נקבע שאסעד אתו ארוחת־צהרים בכל יום־ג'. בלי ספק היתה זו דרך נעימה מאד לנהל ענינים ממלכתיים, ולפרקים היתה המלכה נכחה. במקרים אחדים הוצרכנו כולנו ליטול את צלחותינו וכוסותינו בידינו ולרדת למקלט, שהיה קרב להשלמתו, ולסיים שם את סעודתנו. ארוחות־הצרים השבועיות נעשו מוסד של קבע. לאחר מספר החדשים הראשונים החליט הוד־מלכותו כי יש להרחיק את כל המשרתים, וכי אנחנו נשרת את עצמנו ונשרת איש את רעהו. משך ארבע וחצי השנים שהמשכנו בכך עמדתי על השקידה היוצאת־מן־הכלל שבּה קרא המלך את כל המברקים והמסמכים הציבוריים הנמסרים לידו. על פי המשטר התחוקתי הבריטי זכאי המלך לדעת כל מה שהמיניסטרים שלו אחרים לו, ויש לו זכות ללא־סייג לתת עצה לממשלתו. הקפדתי ביותר שיוּבא הכל לפני המלך, ובפגישותינו השבועיות היה מראה לעתים קרובות כי קנה לו בקיאות בניירות שאני עדיין לא טיפלתי בהם. סעד גדול היה זה לבריטניה שיהיו לה מלך ומלכה כה טובים בשנים הגורליות הללו, וכדוֹגל מושבע במונרכיה התחוקתית ראיתי לי לכבוד מיוחד־במינו את יחס הקירבה הנדיב שזכיתי לו, כראש־המיניסטרים, אשר לדעתי לא היה לו שום תקדים מאז ימי המלכה אָן ומרלבּורו משך שנות שׂררתו.

*

כך אנו מגיעים אל סוף השנה, ולצורך רציפוּת הפרשיות הקדמתי כאן את מהלך המלחמה בכללוּתה. הקורא יבין כי כל הסער והשאון הזה לא היו אלא ליווי לתהליכים השקולים והצוננים שבּהם המשכנו במאמצנו המלחמתי וניהלנו את המדיניות והדיפלומטיה שלנו. אכן, עלי לציין כי ברוּם הפסגה היו הפגיעות האלו, כיון שלא הצליחו להמית, המרץ ממשי לצלילוּת־הראיה, לאחות־אמת ולפעולה נבונה. אולם לא יהיה זה מן החכמה להניח כי אילו היתה ההתקפה חמורה פי־עשרה או עשרים – או אפילו חמורה רק פי־שנים או שלושה – גם אז היו באות התגובות הבריאות אשר תיארתי.

פרק תשעה – עשר: מלחמת האשפים

התמודדות כמוסה – שירותיו של לינדמן – התקדמות המכ"ם – הקרן הגרמנית – סיפורו של מר ג’ונס – עקרון הקרן המפוצלת או "קניקבּיין – עיקוּם הקרן – עקשנותו העיורת של גרינג – מנגנון X – קובנטרי, אור ל־15 בנובמבר – דליקות הטעיה – הכשלת מנגנון X – אבדן־עצות בלופטוואפה – נצחון המדע הבריטי – תכניותינו הנוספות – סוללות הרקטות – פיקודו של הגנרל פייל והגנתה האווירית של בריטניה הגדולה – מסכי המוקשים האויריים – מרעוֹם הקירבה – הסיכוי להתקפת נגד – התעצמות “ההגנה האווירית של בריטניה הגדולה”

בעיצומו של המאבק האנושי בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה, בין טייס לטייס, בין סוללות־מגן למטוסים, בין הפצצה ללא־רחם לעוז־רוחו של העם הבריטי, היה מאבק אחר מתנהל צעד־צעד, חודש־חודש. זאת היתה מלחמה חשאית, שבה חלו מפלות ונצחונות בהעלם מן הציבור, ואף עתה מובנת היא רק בקושי לאנשים שמחוץ לחוגים המדעיים הקטנים והרמים הנוגעים בדבר. מעולם עדיין לא אסרו בני־תמותה שום מלחמה כזאת. הלשון שבה אפשר היה לספר עליה או לדבר עליה היתה נשגבה מבינתם של אנשים רגילים. ואולם לולא למדנו את משמעותה העמוקה ולולא השתמשנו בסתריה אף כשנגלו לנו רק ברמז, כי אז שווא היו כל המאמצים, כל גבורתם של הטייסים הלוחמים, כל האומץ והקרבנות של בני העם. לולא הוכיח המדע הבריטי את יתרונו על הגרמני, ולולא הופעלו אפשרויותיו האפלות והמוזרות במאבק לקיום, כי אז אפשר גם אפשר שהיינו מוּכּים, ובהיותנו מוּכים היינו מושמדים.

איש אחד שנון כתב לפני עשר שנים: “חלוצי המחשבה הגיעו אל אפקי השכל האנושי; אבל כל החוטים נותקו, ויכולים הם לבוא אתנו בשיג־ושיח רק בסימנים שאין להבינם”. אולם בגילוי הסימנים האלה ובנקיטת הפעולה הנכונה בזמן הנכון על פי הרשמים שנתקבלו תלויים היו גורלנו הלאומי ועוד דברים הרבה. לא היה לי מושג במדע, אבל ידעתי משהו על אנשי־מדע, וכמיניסטר היה לי נסיון רב בטיפול בענינים שאינני מבין. מכל־מקום היתה לי תפיסה צבאית חריפה של העשוי להועיל והעשוי להזיק, של העשוי לרפא והעשוי להמית. ארבע שנות עבודתי בועדת־החקר־להגנה־אווירית הקנו לי ידיעה בקווים הכלליים של בעיות המכ"ם. לפיכך שקעתי ראשי־ורובּי, ככל שהרשוני כשרונותי, במלחמת־האַשפים הזאת, ושקדתי על כך שכל דבר חשוב יגיע בלא הפרעה והתרשלות לפחות עד ספּה של פעולה. אין ספק שהיו אנשי־מדע גדולים מפרדריק לינדמן, אף כי פעלוֹ וכשרונו מעוררים כבוד. אבל היו לו שתי סגולות בעלות חשיבות חיונית בשבילי. ראשית, כמו שהראו הדפים האלה, היה ידידי ואיש־סודי הנאמן זה עשרים שנה. יחד צפינו אל בואה ותחילתה של השואה העולמית. יחד עשינו כמיטב יכלתנו להעיר ולעורר. ועתה היינו עומדים בעיצומו של האסון, ובידי היה התוקף להדריך ולחמש את מאמצנו. הדעת מנין תימצא לי?

כאן באה סגולתו השניה. לינדמן יכול היה לפענח את כל הסימנים המגיעים מן המומחים באפסי האופק ולהסביר לי במלים פשוטות ובהירות במה המדובּר. יש רק עשרים־וארבע שעות ביממה, ולפחות שבע מהן יש לבלות בשינה ושלוש באכילה ובנופש. כל איש במעמדי היה מתמוטט אילו היה עליו לנסות לצלול לתוך מעמקים שאפילו מי ששקד כל ימיו על לימודים לא יכול להגיע עד חקרם. את התוצאות המעשיות היה עלי לתפוס, וכשם שנתן לי לינדמן את השקפתו, על כל חשיבוּתה בשטח זה, כך דאגתי אני להפעיל את כוחי ולהביא לידי כך שלפחות אחדות מן האמיתות האלו, הנוראות והמופלאות־מהבין, תלבשנה צורה של החלטות־ביצוע.

*

בכל ענפי המכ"ם היתה התקדמות מתמידה ובלתי־פוסקת משך 1939, ואף על פי כן הרי בקרב על בריטניה, מיולי עד ספטמבר 1940, נלחמנו, כמו שתיארתי, בעיקר בעינינו והאזנינו. בתחילה התנחמתי בחדשים האלה בתקוה שהערפלים והעננים המלווים את החורף הבריטי, שבּו האי עוטה ערפל וענן כשׂלמה, יתנו לנו לפחות מידה גדולה של הגנה מפני הפצצה מדויקת ביום ועוד יותר מכך בחשיכה.

משך זמן־מה נווטו המפציצים הגרמנים במידה רבה על פי אותות ראדיו. עשרות מן האותות האלה ניטעו כמגדלורים במקומות שונים ביבשת, כל אחד ומלת־הקריאה שלו, והגרמנים, שהשתמשו באלחוט־כיוון רגיל, יכלו לקבוע את מקומם על פי הזוויות שמהן באים שנים מן השידורים האלה. כדי לסכּל זאת העמדנו עד־מהרה מספר תחנות שקראנו להן “Meacons”⁴⁴. אלו היו קולטות את האותת הגרמנים, מגבירות אותם ומשדרות אותם שוב אי־משם באנגליה. התוצאה היתה שהגרמנים בנסותם להגיע הביתה על פי קוניהן נתעו לעתים קרובות, וכמה מטוסי אויב אבדו בצורה זו. מפציץ גרמני אחד לפחות ירד מרצונו הטוב בדבונשייר מתוך מחשבה שזאת היא צרפת.

אולם ביוני נודע לי דבר מכאיב ומזעזע. הפרופיסור לינדמן סח לי כי לפי דעתו הגרמנים מכינים איזה מיתקן שבכוחו יוכלו להפציץ ביום ובלילה בכל מזג־אוויר שהוא. נראה היה עתה שהגרמנים פיתחו קרן ראדיו אשר, כזרקור בלתי־נראה, תדריך את המפציצים במידה ניכּרת של דיוק אל מטרתם. האותות היו מאותתים אל הטייס, הקרן מראה על המטרה. אפשר שלא יפגעו בבית־חרושת מסוים דווקה, אבל בלי ספק יוכלו לפגוע בעיר או עיירה. שוב אפוא אין אנו צריכים להתירא מפני לילות הירח בלבד, שבהם על כל פנים יכולים טייסי־קרב שלנו לראות לא־פחות מן האויב, אלא שעלינו אפילו לצפות לכך שההתקפות הכבדות ביותר תבואנה בעת ענן וערפל.

לינדמן אמר לי גם כי יש דרך לעקם את הקרן, בתנאי שנפעל מיד, אלא שצריך אני לראות אחדים מאנשי המדע, במיוחד את מ“מ מנהל־חקר־המודיעין במיניסטריון־התעופה, ד”ר ר. ו. ג’ונס, מי שהיה תלמידו באוֹכּספורד. הנה כי כן כינסתי ב־21 ביוני בלב חרד ישיבה מיוחדת בחדר הקבינט, שבה נכחו כחמישה־עשר איש, בכללם סיר הנרי טיזרד וכמה ממפקדי חיל־האוויר. באיחור של כמה דקות נכנס בחפזון איש צעיר־לימים – אשר, כפי שנודע לי אחרי כן, סבר כי הזמנתו הפתאומית לחדר הקבינט היא ודאי מעשה־קונדס – ותפס א מקומו בקצה השולחן. בהתאם לתכנית, ביקשתיו לפתוח את הדיונים.

זה חדשים מספר, אמר לנו, מתקבלים רמזים מכל מיני מקורות ביבשת שלגרמנים יש איזו שיטה חדשה של הפצצת־לילה שבּה הם תולים תקוות גדולות. אי־כה היא קשורה כמדומה במלת־הצופן “קניקבּיין” (קידה), ששירות־המודיעין שלנו ציין אותה כמה פעמים בלא שיוכל להסבירה. בתחילה חשבו כי יש לאויב סוכנים שיקבעו סימנים בערינו שעל פיהם יוכלו המפציצים שלהם להגיע למטרתם; אבל התברר כי אין כל שחר לדעה זו. לפני שבועות מספר צוּלמו שנים או שלושה מגדלים שפופים מוזרים במקומות משונים סמוך לחוף. דומה היה כי אין הם בנויים בתבנית היאה לאיזו צורה ידועה של ראדיו או מכ"ם. הם גם לא נמצאו במקומות שייתכן לתרצם על סמך אינו הנחה כזאת. לא מכבר הוּפּל מפציץ גרמני שבּו נמצא מנגנון הנראה מורכב יותר ממה שנחוץ לנחיתת־לילה על פי קרן־לוֹרנץ, שהיתה כמדומה השימוש הידוע היחיד אשר לו אולי הוא מכוּון. מסיבּה זו, ומעוד כמה וכמה סיבות, שהוא צירפן יחד למסכת אחת, דומה היה כאילו הגרמנים עושים תכניות לניווּט ולהפצצה על פי איזו שיטה של קרנים. לפני ימים מספר, כשנחקר טייס גרמני חקירת שתי־וערב על פי קווים אלה, נשבר והודה כי שמע שמשהו מעין זה מנסר באוויר. זאת היתה תמצית סיפורו של מר ג’ונס.

כעשרים דקה או יותר דיבּר בנעימה שלווה, כשהוא מגולל את שרשרת ההוכחות המסיבּתיות שלו, שבכוח קסמה המשכנע היא עולה על כל סיפורי שרלוֹק הולמס או מסייה לקוֹק.

כשסיים מר ג’ונס שררה אווירה כללית של אי־אמון. אחד בן־סמך שאל למה זה ישתמשו הגרמנים בקרן, אם גם נניח שייתכן דבר כזה, שעה שיש לרשותם כל האפשרויות הרגילות של ניווט. בגובה למעלה מעשרים־אלף רגל הכוכבים נראים כמעט תמיד. כל הטייסים שלנו אוּמנו בשקידה בניווט, והסברה היתה שהם מוצאים יפה מאד את דרכם מעל למטרותיהם ואליהן. אחרים מסביב לשולחן נראו דאוּגים.

*

אבאר עכשיו בלשון שאני עצמי יכול להבינה איך פעלה הקרן הגרמנית ואיך עיקמנו אותה. בדומה לקרן הזרקור, אין קרן הראדיו יכולה להיות חדה מאד; היא נוטה להתפשט; אבל אם משתמשים בשיטה שקוראים לה “הקרן המפוצלת”, אפשר להשיג מידה ניכּרת של דיוק. הבה נצייר לעצמנו שתי קרני זרקור מקבילות זו לזו, שתיהן מהבהבות, והקרן השמאלית נדלקת בדיוק ברגע שהימנית כבה, וכן להיפך. אם נמצא מטוס מתקיף בדיוק במרכז בין שתי הקרנים, יהיה נתיבו של הטייס מוּאר בלי הפסק; אבל אם יטה, למשל, קצת לימין, קרוב יותר למרכז הקרן הימנית, תהיה זו החזקה והטייס יראה את האור המהבהב שאיננו מורה דרך. על ידי שיתמיד במצב שבו הוא משתמט מן ההבהובים, יהיה טס בדיוק בקו־האמצע, מקום שהאור משתי הקרנים הוא שווה. והדרך האמצעית הזאת תדריך אותו למטרה. שתי קרנים מפוצלות משתי תחנות יכולות להצטלב מעל כל עיר שהיא במחוז מידלנדס או באנגליה הדרומית. אין הטייס הגרמני צריך אלא לטוס לאורך הקרן עד שהוא מגלה את השניה, ואז עליו להטיל את פצצותיו. “כמו שהיה צריך להוכיח!”.

זה היה עקרון הקרן המפוצלת מנגנון “קניקביין” המהולל, שעליו ייסד גרינג את תקוותיו, והלופטוואפה לוּמדה להאמין כי אפשר יהיה לקיים את ההפצצה של ערי אנגליה למרות העננים, הערפלים והחשיכה, ובבטחון המלא, הן מפני תותחים הן מפני מטוסי־קרב, שנותנים אלה למתקיף. במוחותיהם ההגיוניים ובתכנוּנם המחושב וגדל־הממדים השליכו אנשי הפיקוד־העליון של חיל־האוויר הגרמני את יהבם בשטח זה על תחבולה אשר חשבו כי, בדומה למוקש המגנטי, תצמית אותנו. לפיכך לא טרחו לאמן את טייסי המפציצים הרגילים, כדרך שאוּמנו טייסינו אנו, בחכמת הניווּט הקשה. שיטה פשוטה ובטוחה הרבה יותר, הנוחה לתרגוּל ולמספרים גדולים, המגיעה לתוצאות בסיטונות בכוח המדע שאין לעמוד בפניו, משכה את מוחותיהם ואת אָפים כאחד. הטייסים הגרמנים הלכו אחר הקרן כמו שהלך העם הגרמני אחרי הפירר. לא היה להם שום דבר אחר ללכת אחריו.

אבל הבריטים הפשוטים והתמימים, כיון שקיבלו אזהרה מבעוד־מועד ופעלו בלי דיחוי, מצאו את התשובה. על ידי שנזדרז להקים את התחנות המתאימות בארצנו, נוכל להפריע לקרן. האויב יעמוד על כך, כמובן, כמעט מיד. היתה ברירה טובה יותר. נוכל להעמיד מיתקן מחזיר במקום ששם יחזק את האות ממחציתה האחת של הקרן המפוצלת ולא מן השניה. הטייס האויב, המנסה להקפיד שיהיו האותות משני חצאי הקרן המפוצלת שווים בעת טיסתו, יוּטה על ידי כך מן הנתיב הנכון. אשד הפצצות העשוי לקרקר עיר, או לפחות לגרום לה יסורים, יפול בריחוק חמישה־עשר או עשרים מיל משם בשדה גלוי. הואיל והיו המושכות בידי, ומתוך שלא הוצרכתי להתפלמס יותר מדי, הרי משעה ששוכנעתי בעקרונותיו של המשחק המוזר והקטלני הזה, נתתי עוד באותו יום של חודש יוני את כל הפקודות הנחוצות לצאת מתוך ההנחה שהקרן קיימת ולתת דרגת עדיפות מוחלטת לכל האמצעים הנגדיים. חובה היתה להודיע לי על כל רישול וכל סטיה קלה־שבקלות בגישוּם המדיניות הזאת. בתוך הענינים המרובּים המכבידים עלינו לא הטרחתי בכך את הקבינט ואף לא את ראשי־המטות. לו נתקלתי באיזו הפרעה רצינית, כי אז הייתי מערער, כמובן, ומספר סיפור ארוך לערכּאות הידידותיות האלו. אולם לא היה צורך בכך, כי בחוג הזה המוגבל, והסמוי כמעט מן העין, היו מצייתים לי חיש־מהר, ובתחומי־השולים אפשר היה לשים קץ לכל המכשלות.

בערב ב־23 באוגוסט כוּונו תחנות ה“קניקבּיין” החדשות הראשונות, סמוך לדייפּ ושרבּוּר, אל בירמינגהם, והחלה התקפת־לילה בממדים גדולים. היה עלינו, כמובן, להתגבר על “לבטי הצמיחה” שלנו; אבל בתוך ימים אחדים הטינו או שיבּשנו את קרני הקניקבּיין, ומשך החדשיים הבאים, החדשים הגורליים ספטמבר ואוקטובר, שוטטו המפציצים הגרמים סביב אנגליה כשהם מפציצים על פי ניחוש, או הולכים תועה בפועל־ממש.

דוגמה אחת לכך הגיעה במקרה לידיעתי. קצין אחד במשרד־ההגנה שלי שלח את רעיתו ושני ילדיו הרכּים אל מחוץ לעיר בעת ההתקפות על לונדון. בריחוק עשרה מילים מכל עיר נתמהו לראות שורת התפוצצויות עצומות כשיעור שלושה שדות ממקום מושבם. הם מנו יותר ממאה פצצות כבדות. תמהים היו להיכן הגרמנים מכוונים, והודו לאלוהים על שניצלו. הקצין סיפר על המקרה למחרת היום, אבל הסוד נשמר היטב כל כך, החוג היה מצומצם כל כך והידיעות מומחיות כל כך, עד שעם כל היותו מקורב לנו אי־אפשר היה לתת לו הסבר מניח את הדעת. מתי־המספר אשר ידעו החליפו ביניהם גיחוכים מדושני־עונג.

אנשי צוותי־האוויר הגרמניים חשדו עד־מהרה כי מחבלים בקרנים שלהם. מספרים שמשך החדשיים הללו לא מצא איש עוז בלבו להגיד לגרינג שמעקמים את קרניו או מפריעים להן. בבוּרוּתו גמר אומר כי הדבר הוא מן הנמנע. הרצאות ואזהרות מיוחדות ניתנו לחיל־האוויר הגרמני, להבטיחם כי אין הקרן עשויה לטעות, וכי כל המטיל בה ספק יוּדח מיד. כפי שתוֹאר סבלנו סבל רב עקב הבּליץ, ובין כה וכה יכול כמעט כל אדם לפגוע בלונדון. מובן, מידה רבה של אי־דיוק היתה הכרחית ממילא, אבל האמצעים הנגדיים שלנו שיבשו כל כך את כל שיטת ההפצצה הגרמנית, להוסיף על אחוז השגיאות הרגיל, עד כי רק חמישית מפּצצותיהם נפלו באזורי המטרה. עלינו לראות בכך מעין מעין נצחון גדול, כי אפילו חמישית ההפצצות הגרמניות, שאותה ספגנו, היה בה די־והוֹתר לנוחוּתנו ולעיסוּקינו.

*

לאחר חיכוכים פנימיים תיקנו הגרמנים סוף־סוף את שיטותיהם. אירע הדבר, למזלם, שאחת מן העוצבּות שלהם, “קאמפּף גרוּפּה 100”. היתה משתמשת בקרן מיוחדת משלה. היא קראה לציוד שלה “מכשיר”x, שם־מסתורין אשר שעה שנתקלנו בו שימש קריאת־תגר משלהבת לשירות־המודיעין שלנו. באמצע ספטמבר כבר התבררו לנו די פרטים על אותותיו עד שהמצאנו אמצעים־שכנגד, אבל רק לאחר חשדיים יוּצר הציוד להפרעת מכשיר מסוים זה. לפיכך יכלה עדיין “קאמפּף גרוּפּה 100” להפציץ בדייקנות. האויב עשה אותה מהרה להק נותב, ששימש להבעיר שריפות באזור המטרה על ידי פצצות תבערה, ואלו נעשו מורות־דרך לשאר מטוסי הלופטוואפה שניטל ממנה ה“קניקבּיין” שלה.

קובנטרי, באור ל־15 בנובמבר, היתה המטרה הראשונה שהותקפה בשיטה החדשה. אף כי מכשיר ההפרעה החדש שלנו החל עתה בפעולתו, הרי טעות טכנית מנעה אותנו מלפעול ביעילוּת משך עוד חדשים מספר. אף על פי כן היתה לנו ידיעתנו בקרנים למועיל. מתוך כיוון הקרנים העוינות ועל פי המועדים שבּהם פעלו יכולנו לחזות מראש את המטרה ואת המועד, את נתיב ההתקפה ועצמתה. מטוסי־הקרב הליליים שלנו חסרים היו, לדאבון הלב, בזמן הזה גם את המספר גם את הציוד הדרושים כדי לנצל את הידיעות היטב. בכל־זאת היו הידיעות יקרות־ערך לשירותי הכיבּוי ושאר שירותי ההגנה האזרחית שלנו. לעתים קרובות אפשר היה לרכּזם באזור הצפוי לסכנה ולתת אזהרות מיוחדות לאוכלוסיה לפני החל ההתקפה. בינתים היינו מדליקים שריפות־פיתוי, בשם־הצופן “דג־כוכב”, באמת־מדה גדולה מאד למועד הנכון במקומות גלויים מתאימים כדי להתעות את ההתקפה העיקרית, ואמצעים אלה זכו לפעמים להישגים מצוינים.

עד לראשית 1941 כבר למדנו לדעת את “מכשיר X”, אבל גם הגרמנים העמיקו מחשבה, ולערך בזמן הזה הפעילו עֵזר חדש בשם “מכשיר Y”. בעוד אשר שתי השיטות הקודמות השתמשו שתיהן בצילוב קרנים מעל למטרה, הנה השיטה החדשה השתמשה רק בקרן אחת, יחד עם שיטה מיוחדת של מציאת מרחקים על ידי ראדיו, שעל פיה אפשר היה להגיד למטוס היכן הוא עומד לאורך הקרן. כיון שהגיע למרחק הנכון, הטיל את פצצותיו. הודות למזל הטוב ולכשרונם ומסירותם של כל הנוגעים בדבר, גילינו את השיטה המדויקת להפעלת “מכשיר Y” חדשים אחדים בטרם יהיה לאל־ידם של הגרמנים להשתמש בו בפעולות, ובזמן שהיו מוכנים לעשותו מפלס־הדרך שלהם כבר מצאה ידנו להקהות את עוקצו. בעצם הלילה הראשון שנאחזו הגרמנים ב“מכשיר Y” הופעלו האמצעים הנגדיים החדשים שלנו. הצלחת מאמצינו היתה נראית בעליל מתוך ההערות העוקצניות שהוחלפו בין המטוסים הנותבים לתחנות־הקרקע המכוונות אותם ונקלטו על־ידי מכשירי ההאזנה שלנו. אמונתם של טייסי האויב בהמצאה החדשה שלהם נתערערה אפוא מלכתחילה, ואחרי כשלונות רבים הסתלקו הגרמנים משיטה זו. הפצצת דובּלין באור ל־31 במאי 1941, אפשר מאד שהיתה תוצאה בלתי־צפויה ובלתי־מכוונת מהפרעתנו ל־ “Y”.

הגנרל מרטיני, הגרמני הממונה על שטח זה, הודה אחרי המלחמה כי לא הקדים די־הצורך לתפוס כי החלה “מלחמת התדירוּת הגבוהה” (High Freguency), וכי זילזל בשירות־המודיעין ובארגון האמצעים הנגדיים של בריטניה. הודות לניצול שגיאותיו האסטרטגיות בקרב־הקרנים, הצלחנו להטות מספר עצום של פצצות מערינו בתקופה שבה הכזיבו כל שאר אמצעי ההגנה או שעדיין היו בחיתוליהם. אכן, גם אלה היו משתפרים והולכים חיש תחת הלחץ של התקפה העשויה להמית. מאז תחילת המלחמה הכנסנו לייצור פעיל צורה של מכשיר מכ“ם מוטס שנקרא “,”A.I. שעליו שקדה ועדת החקר להגנה אווירית החל מ־1938, ואשר בעזרתו קיוינו לגלות מפציצי אויב ולהשיגם. מכשיר זה היה גדול ומסובּך מכּדי שיפעילהו הטייס בעצמו. לפיכך קבענוהו במטוסי בלנהיים דו־מושביים, ואחרי כן במטוסי בּוֹפייטר, שבהם היה המשקיף מפעיל את המכ”ם ומכוון את הטייס שלו עד שייראה המטוס האויב ואפשר יהיה לירות בו – דבר שבלילות היה חל ממרחק מאה יארד, בדרך־כלל. בימים ראשונים קראתי למיתקן הזה “המריח”, ונכספתי לכניסתו לפעולה. התהליך היה אטי בהכרח. מכל־מקום, החל הדבר. קמה והופעלה מערכת נרחבת של גילוי על ידי פיקוח־קרקע. הטייסים הבריטיים, בעלי הסוללות הנוראות של שמונה מקלעים, שעד־מהרה היו תותחים עתידים למלא בהן את תפקידם, החלו להשיג – שוב לא בדרך מקרה כי אם על פי שיטה – את המפציצים הגרמניים חסרי־המגן כמעט.

שימוש הקרנים על ידי האויב היה לנו עתה ליתרון ממש. הודות לכך היינו מקבלים אזהרה ברורה על מועד ההתקפות וכיווּנן, וטייסות מטוסי־הקרב הליליים שלנו באזור המדובּר וכל מכשיריהן יכלו להכנס לפעולה במלוא הכוח ומבעוד מועד, ואפשר היה להזעיק את כל סוללות־המגן במלא המידה ולכוונן במדע המורכב שלהן, שעליו עוד ידובּר אחרי כן. משך חדשי מרס ואפריל החל השיעור העולה בתמידות של אבידות המפציצים הגרמנים לגרום דאגה חמורה בקרב מנהיגי המלחמה הגרמנים. התברר ש“מחיית” ערי בריטניה אינה קלה ככל שצייר היטלר לעצמו. מתוך הרווחה קיבל חיל־האוויר הגרמני בחודש מאי את הפקודות להפסיק את התקפות־הלילה על בריטניה הגדולה ולהתכונן לפעולה בזירה אחרת.

הנה כך הובסו או נמנעו בהצלחה שלושה הנסיונות העיקריים לנצח את בריטניה אחרי נפילת צרפת. הצלחתנו הראשונה באה עם מפּלתו המכרעת של חיל־האוויר הגרמני בקרב על בריטניה משך יולי, אוגוסט וספטמבר. תחת שיהרוס את חיל־האוויר הבריטי ואת הבסיסים ומפעלי המטוסים שבּהם תלויים חייו ועתידו, סבל האויב עצמו, על אף עדיפותו המספרית, אבידות שלא יכול לעמוד בהן. נצחוננו השני נבע מן הראשון. אי־הצלחתם של הגרמנים להשתלט על האוויר מנעה את הפּלישה מעבר לתעלה. גבורת טייסי הקרב שלנו, והארגון המצוין שהחזיקם, שירתו למעשה אותו שירות – בתנאים שונים לבלי תאֵר – ששירתו דרייק וספינותיו הקטנות והאמיצות ומלחיו הנוקשים שלוש־מאות־וחמישים שנה קודם לכן, כשלאחר שברונה ופיזורה של הארמאדה הספרדית חיכּה צבאו האדיר של הדוכס פארמה חסר־ישע בארצות־השפלה לכלים לצליחת המצרים.

המבחן השלישי בא עם הפצצות־הלילה ללא־הבחנה על ערינו בהתקפות־המונים. התגברנו עליו ושברנוהו הודות לכושר־המעשה ולמסירות המתמדת של טייסי הקרב שלנו, והודות לעוז־הרוח וכוח־הסבל של המון העם, ובפרט של אנשי לונדון, אשר נשאו בעיקר הנטל יחד עם הארגונים האזרחיים שכּלכּלו אותם. אבל המאמצים הנאצלים האלה במרומי השמים וברחובות הלוהבים לא היו מועילים ולא־כלום, לולא מילאו המדע הבריטי והמוחות הבריטיים את התפקיד המכריע שייזכר לעד, שעליו מספּר הפרק הזה.

*

יש מימרה גרמנית מאלפת, “אין העצים מגביהים עד לשמים”. בכל־זאת היה לנו כל היסוד לצפות לכך שההתקפה האווירית על בריטניה תימשך ותגבר עד בלי די. עד שפלש היטלר בפועל־ממש לרוסיה לא היתה לנו שום זכות להניח שההתקפה תשוֹך ותחדל. לפיכך שקדנו בכל נפשנו ובכל מאודנו לשפּר את האמצעים והתחבולות שעמדו לנו עד כה ולמצוא חדשים. דרגת העדיפות הגבוהה ביותר הוקצתה לכל הצורות של חקר המכ"ם ושימושו. אנשי־מדע וטכנאים הועסקו ואורגנו בקנה־מידה גדול מאד. פועלים וחמרים הועמדו לרשותם עד קצה גבול האפשר. תרנו בלי לאוּת אחר דרכים אחרות להפּלת המפציץ העוין, ומשך עוד חדשים רבים דוּרבּנו המאמצים האלה על ידי התקפות חוזרות ונשנות, יקרות ועקובות־דמים על נמלנו וערינו. אציין שלושה פיתוּחים שבּהם, בהמרצתו של לינדמן ולאור מה שלמדנו יחד בועדת החקר להגנה אווירית בשנים שלפני המלחמה, מצאתי ענין מיוחד והפעלתי את סמכותי. אלה היו, ראשית, יריית המוני רקטות, כתגבורת לסוללות המגן שלנו; שנית, פריסת מסכי מוקשים אוויריים על דרכו של הכוח התוקף באמצעות פצצות בעלות חוטים ארוכים היורדים על ידי מצנחים; שלישית, החיפוש אחר מרעוֹמים רגישים כדי כך שאין הם צריכים לפגוע במטרתם אלא שיופעלו בעצם עברם סמוך למטוס. יש לספר עתה בקצרה על שלוש השיטות האלו, ששקדנו עליהן היטב והשקענו בהן הרבה ממשאבּינו.

אף אחת מן השיטות האלו לא יכלה להגיע לגמר בישולה ב־1940. לפחות שנה עברה עד שבאה ישועתנו למעשה. בזמן שהיינו מוכנים להפעיל את מכשירינו ושיטותינו החדשים הקיץ פתאום הקץ על התקפות האויב שכּנגדן היו מכוּונים, ומשך קרוב לשלוש שנים כמעט לא פגעו בנו כלל. לפיכך נטו מקרים לזלזל בערכם של המאמצים האלה, שרק מסה גדולה יכלה להוכיח את טיבם, ועל כל פנים לא הפריעו בשום אופן לפיתוחים אחרים באותו שטח.

*

עיכּוב הקרנים כשלעצמו לא היה מספיק. כיון שפגעו במטרה הנכונה, הנקל היה למפציצים הגרמנים, אלא אם כן הביכום שריפות־הפּיתוי שלנו (“דג הכוכב”), לחזור שוב אל נוגה הדליקות שהבעירו בלילה הקודם. אי־כה יש להפּילם. לצורך כך פיתחנו שתי תחבולות חדשות, רקטות ומוקשים אוויריים. על ידי שציידנו את סוללות־המגן שלנו במכ“ם, יכלו אלו לקבוע במדוּיק למדי את עמדתו של מטוס אויב, על־תנאי שיוסיף לטוס בקו ישר באותה מהירות; אבל טייסים בעלי נסיון אינם נוהגים כך, דרך־כלל. מובן שהם זיגזגו ו”התפתלו", ופירוש הדבר היה כי בעשרים או שלושים השניות בין היריה מן התותח להתפוצצות הפגז עשויים הם להיות בריחוק כחצי מיל מן הנקודה המכוונת.

מטח־אש נרחב ועז כאחד מסביב לנקודה המכוונת היה התשובה. צירופים של מאות תותחים יכלו להיות מצוינים, לוּ אפשר היה ליצר את התותחים ולהפעיל את הסוללות ולהעמיד הכּל במקום הנכון למועד הנכון. הישג זה היה למעלה מכוח אנוש. אבל אלטרנטיבה זולה ופשוטה מאד נמצאה לנו ברקטה, או – כפי שקראו לה לצורך חשאיוּת – בקליע שאינו מסתובב (U.P.). עוד לפני המלחמה, בימי ועדת החקר להגנה האווירית, פיתח ד“ר קראוּ רקטות של שני אינצ’ים ושלושה אינצ’ים שיכלו להרקיע כמעט כתותחי המגן שלנו. ברקטה של שלושה האינצ’ים היה ה”ראש" חזק הרבה יותר מאשר בפגז של שלושה אינצ’ים. היא לא היתה מדייקת כל כך. אך לעומת זאת היה למטוֹלי־רקטות יתרון רב־ערך בכך שאפשר ליצרם מהר מאד ובקלוּת רב במספר עצום מבלי להעיק על מפעלי התותחים שלנו, הנתונים ללחץ קשה. יוּצרו אלפים מן המטולים האלה, וכמה מיליוני רקטות. הגנרל סיר פרדריק פּייל, קצין דגול, שהיה מפקד כוחות־הקרקע האנטי־אוויריים שלנו כל ימות המלחמה, ושהיה חפשי להפליא מן הסלידה מפני המצאות חדשות, השכיחה כל כך אצל חיילים מקצועיים, קידם בברכה את התוספת הזאת לכוחו. הוא ריכז את כלי־הנשק האלה בסוללות עצומות בנות תשעים־וששה מטולים כל אחת, המופעלות בעיקר על ידי אנשי משמר־המולדת, והיכולות לפתח עצמת־אש מרוכּזת הרבה למעלה מכפי כוחם של תותחים נ. מ.

כל ימות המלחמה עבדתי מתוך קירבה רבה והולכת עם הגנרל פייל, ותמיד מצאתיו רב־תושיה ורב־עזר במידה שאין למעלה ממנה. הוא היה מצוין לא רק בימי ההתעצמות הללו, כשעלה הפיקוּד שלו לשׂיא של יותר משלוש־מאות אלף איש ואשה ואלפיים־וארבע־מאות תותח, לרקטות כי אם גם בתקופה שבה לאחר ההתקפה האווירית על בריטניה והדיפתה. זה היה הזמן שבּוֹ ניטל עלי לשחרר את מספר האנשים הגדול ביותר שבגדר האפשר מהגנה סטאטית אצל הסוללות, ולהמיר – מבלי להקטין את כוח־האש הפוטנציאלי – את חלק־הארי של אנשי משמר־המולדת באנשי צבא סדיר וטכנאים. אבל זאת היא פרשה שתסוּפר במקום היאה לה.

משימת הפיקוּד של הגנרל פייל לא די שנסתייעה בעבודת אנשי־המדע שלנו; עם שהתפתח הקרב היתה עזרתם של אלה המסד שעליו עמד הכל. בהתקפות־היום בעת הקרב על בריטניה הפילו התותחים מאתים־תשעים־וששה מטוסי אויב, ומסתבר שעוד שבעים־וארבעה הושמדו או נזוקו על־ידיהם. אבל התקפות־הלילה העמידו לפניהם בעיות חדשות אשר לא יכלו להתגבר עליהן בציודם הקיים, שכלל רק זרקורים ומאַתרי־קול. משך ארבעה חדשים מן ה־1 באוקטובר והלאה הושמדו רק כשבעים מטוסים. המכ"ם בא להושיע. הראשון למיתקנים האלה לכיוון אש־תותחים שימש באוקטובר, ומר בווין ואני בילינו את רוב הלילה בהסתכלוּת בהם. קרני הזרקורים לא נתווספו אלא בדצמבר. אולם היה צורך להתאמן ולהתנסות הרבה בשימושן, ונמצא צורך בהרבה תיקונים ושכלולים במכשירים עצמם. מאמצים גדולים נעשו בכל השטח הרחב הזה, ובאביב 1941 באנו על מלוא גמוּלנו.

משך ההתקפות על לונדון בשבועים הראשונים של מאי – האחרונות להתקפה הגרמנית – הושמדו למעלה משבעים מטוסים, יותר ממה שהניבו ארבעת חדשי החורף. כמובן, בינתים גדל מספר התותחים. בדצמבר היו לנו 1450 תותחים כבדים ו־650 קלים; במאי היו 1687 תותחים כבדים, 790 קלים, עם כ־40 סוללות־רכבת⁴⁵. אבל העליה הגדולה ביעילות הגנת התותחים שלנו נבעה במקורה מן ההמצאות והשכלולים הטכניים החדשים שנתנו אנשי־המדע בידי החיילים, ואשר החיילים היטיבו כל כך לנצלם.

*

באמצע 1941 כשהחלו סוללות־הרכבת להיכנס סוף־סוף לשירות במספר ניכר, נחלשה ההתקפה האווירית בהרבה, ולכן לא נזדמן להן הרבה להוכיח את טיבן. אבל כשבכל־זאת פעלו, היה מספר הרקטות הנחוצות להפלת מטוס גדול מעט יותר ממה שהצריכו תותחי־המגן היקרים והמועטים יותר לאין שיעור, שהיו חסרים לנו כל כך. הרקטות היו טובות כשלעצמן, וכן כתוספת לשאר אמצעי ההגנה שלנו.

גם פגזים גם רקטות יעילים הם, כמובן, רק אם הם מגיעים למקום הנכון ומתפוצצים ברגע הנכון. לפיכך נעשו מאמצים להמציא מוקשים אוויריים, תלויים בחוטים ארוכים האחוזים במצנחים, שאפשר יהיה לזרעם על דרך הטייסות של האויב. אי־אפשר היה לתתם בתוך פגזים. אבל רקטה, שדפנותיה דקות הרבה יותר, יש בה מקום רב יותר. כמות מסוימת של תחמושת־רקטות של שלושה אינצ’ים, שיכלה לשמש שדה־מוקשים אווירי תלוי בחוטים שארכם שבע־מאות רגל בגובה של עד עשרים־אלף רגל, יוּצרה והוחזקה מוכנה לשימוש נגד התקפות־המונים על לונדון. יתרונם של שדות־מוקשים כאלה לגבי אש פגזים הוא, כמובן, בזה שכוחם הקטלני מתקיים בהם אפילו דקה תמימה. כי בכל מקום שהכנף פוגעת בחוט היא מושכת ומעלה את המוקש עד שהוא מגיע אל המטוס ומתפוצץ. לכן אין צורך בהפעלת־מרעוֹם מדויקת, כמו בפגזים רגילים.

אפשר היה, כמובן, לקבוע מוקשים אוויריים על ידי רקטות הנזרעות ממטוסים, או להעלותן פשוט בבאלוֹנים קטנים. השיטה האחרונה נתמכה בהתלהבות על ידי האדמירליוּת. אולם למעשה לא הופעלו הרקטות מעולם באמת־מידה ניכרת. שעה שיוּצרו במספר רב, כבר פסקו ההתקפות ההמוניות על ידי מפציצים. בכל־זאת שיחק לנו המזל במידה מפתיעה בזה שהגרמנים לא פיתחו אמצעי זה נגד הפצצות־ההמון שלנו בשלוש השנים האחרונות למלחמה. אפילו מספר קטן של מטוסים זורעי־מוקשים יכול היה לזרוע ולקיים מעל כל עיר גרמנית שדה־מוקשים שהיה גובה מן המפציצים שלנו מס־דמים שיכבּד וילך ככל שיגדל מספרם.

*

היה עוד צד אחד חשוב. ב־1940 דומה היה כי מפציץ־הצלילה יש בו משום איוּם מצמית לאניות ולמפעלי־המפתח שלנו. לכאורה אפשר לחשוב שמטוס הצולל על אניה קל יהיה להפּילו, הואיל והתותחן יכול לכוון ישר אליו מבלי להביא בחשבון את תנועתו. אבל מטוס הנע בקו ישר למטה הוא מטרה קטנה מאוד, ומרעום־מגע יפעל רק במקרה הנדיר של פגיעה ישרה. כמעט לא ייתכן לכוון מרעום־זמן על־מנת שיתפוצץ הפּגז בדיוק ברגע שהוא עובר על פני המטוס. שגיאה כדי מאית של שניה גורמת שיחטיא הפגז את מטרתו במאות מטרים. לפיכך דומה היה שכדאי לנסות ליצר מרעום שיתפוצץ אוטומטית כשהקליע עובר סמוך למטרה, בין שהוא פוגע ממש ובין שאינו פוגע ממש.

הואיל ויש מקום מועט בראשו של פגז, היה הראש המרווח יותר של הרקטה בת שלושה אינצ’ים מצודד את הלב. בזמן שעדיין הייתי באדמירליות ב־1940 דרשנו את גישומו של רעיון זה. נעשה שימוש בתאים פוטו־חשמליים שחוללו תגובה חשמלית כל־אימת שבּא שינוי באור, דוגמת צלו של מטוס אויב. בפברואר 1940 היה בידינו דגם שלקחתיו לקבינט והראיתיו לעמיתי אחרי אחת מישיבותינו. כשנזרקה קופסת גפרורים על פני המרעום, ניצנץ נצנוץ נראה־לעין במנורת ההדגמה שלו. המיניסטרים שנקהלו סביב, כולל ראש־הממשלה, התרשמו עד מאד. אבל ארוכה הדרך בין דגם מעווה העוויות לייצורו ההמוני של רוֹבּוֹט חמוּש. עמלנו קשה על ייצור המרעומים, שנקראו פוטו־חשמליים. אבל אף כאן הרי בזמן שהוכנו בכמויות של ממש כבר חלפה הסכנה ועבר זמנם, לפי שעה.

ב־1941 נעשו נסיונות להמציא מרעום־קירבה דומה, אגב שימוש במיתקן מכ"ם פעוט המכוּון לפוצץ את הראש בזמן שעובר הקליע סמוך למטוס. נעשו נסיונות מוקדמים מוצלחים, אבל בטרם יפוּתח המרעום הזה באנגליה והאמריקאים, אשר מסרנו להם את ידיעותינו, הצליחו למעשה לא רק לשכלל את המכשיר אלא גם לקצץ בגדלו כדי־כך שאפשר היה להכניס את החפץ כולו לא רק בראשה של רקה אלא אפילו בראשו של פגז. אלה הקרויים “מרעומי־קירבה”, שיוּצרו בארצות־הברית, שימשו במספר רב בשנה האחרונה למלחמה, והוכיחו את כוחם נגד המטוס המודרך הקטן (1־V) שבּו הותקפנו ב־1944, וגם באוקינוס השקט נגד מטוסים יאפּאניים.

*

השלב האחרון ב“מלחמת האשפים” היה, כמובן, הפּתוחים וההמצאות במכ"ם, שהיו נחוצים להתקפה הנגדית שלנו על גרמניה. במידה ידועה היו אלה פועל־יוצא מנסיונותינו וממאמצי ההתגוננות שלנו. התפקיד אשר מילאו יתוֹאר בכרכים שיבואו. בספטמבר 1940 היו לפנינו עוד כתשעה חדשים ארוכים של מהלומות כבדות וסבל רב עד שיתהפך הגלגל. אפשר לטעון כי בעודנו נאבקים, לא בלי הצלחה, עם סכנות השעה, היינו מכוונים את מחשבותינו בתמידוּת לעתיד, לקראת זמנים טובים יותר.

ההגנה האווירית של בריטניה הגדולה

ההתעצמות 1940 – 1941

יולי 1940	דצמבר 1940	מאי 1941
תותחים כבדים
ס"ה: 1200	ס"ה 1450	ס"ה 1687
בכלל זה:	בכלל זה:	בכלל זה:
4.5 אינצ'ים 335	נייחים 1040	נייחים 1247
3.7 אינצ'ים	ניידים 410	ניידים 440
נייחים 313
ניידים 306
3 אינצ'ים 226
תותחים קלים
ס"ה 587	ס"ה 650	ס"ה 790
בכלל זה בוֹפוֹרס 273 (מותאמים ליריה לגובה נמוך) 20 מ"מ הספאנוֹ 38 דו־ליטראונים 140 סוללות רקטות
אפס	אפס	ס"ה כ־450
זרקורים
ס"ה: 3932		ס"ה: יותר מ־4500 (בלי צוות מלא)
כוח אדם
ס"ה: 157,319	ס"ה 269,000 כולל 6000 נשים (3700 בסוללות, 2300 בתפקידי מטה ומנהלה)	ס"ה: 312,500 כולל 6500 נשים (3500 במצבת סוללות, 3000 בתפקידי מטה ומנהלה)

פרק עשרים: המשחתות האמריקאיות והבסיסים באיי הודו המערבית

בקשתי לחמישים משחתות אמריקאיות – עזרתו הרבה של הלורד לותיאן – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 31 ביולי – הצעתנו להחכיר בסיסים באיי־הודו־המערבית – התנגדותי למיקוח על הצי – מברק נוסף אל הנשיא מיום 15 באוגוסט – הודעת הנשיא – נאומי בפרלמנט מיום 20 באוגוסט – מברק אל הנשיא מיום 22 באוגוסט – ומיום 25 באוגוסט – ומיום 27 באוגוסט – הצעתנו הסופית – הבטחתי ביחס לצי מיום 31 באוגוסט – ההודעה לפרלמנט מן ה־5 בספטמבר

ב־15 במאי, כפי שכבר סוּפר, ביקשתי, במברק הראשון ששיגרתי לנשיא רוזוולט אחרי היעשותי ראש־הממשלה, “השאלת ארבעים או חמישים מן המשחתות הישנות שלכם לגשר על הפער בין מה שיש לנו עכשיו לבניה הגדולה החדשה שהחילונו בה בראשית המלחמה. בעוד שנה כעת חיה יהיה לנו רב, אבל אם בינתים תיכנס איטליה למלחמה נגדנו בעוד מאה צוללות אפשר שנכרע תחת הנטל”. חזרתי לענין זה במברקי מיום 11 ביולי, לאחר שכבר הכריזה איטליה מלחמה עלינו. “אין דבר חשוב יותר מזה שנקבל את שלושים או ארבעים המשחתות הישנות שכבר חידשתם אותן. נוכל לציידן חיש מהר בגל”ץ שלנו… ששת החדשים הבאים הם חיוניים". בסוף יולי, כשהיינו לבדנו וכבר עמדנו בקרב האווירי הגורלי, שמאחריו הסיכּוי לפלישה קרובה, חזרתי על בקשתי. ידועים היו לי היטב רצונו הטוב של הנשיא והקשיים העומדים בפניו. מסיבּה זו השתדלתי להמחיש לפניו, במלים הבּוטות של כמה וכמה מברקים, את המצב המסוכן שבו תעמוד ארצות־הברית אם תתמוטט התנגדותה של בריטניה והיטלר ייעשה אדון על אירופה, על כל מספנותיה וצייה, להוציא מה שיעלה בידנו להרוס או להוציא מכלל פעולה.

*

בהמשך הדיון הזה נראה היה בעליל כי המברקים ששלחתי ביוני, שבּהם עמדתי על התוצאות החמורות שתהיינה לפלישה המוצלחת לאיים הבריטיים ושעבּודם לגבי ארצות־הברית, ממלאים תפקיד ניכר בחלונות הגבוהים באמריקה. וושינגטון ביקשה ערובות שהצי הבריטי לא יימסר בשום פנים לגרמנים. נכונים היינו מאד לתת את ההבטחות האלו בצורה החגיגית ביותר. הואיל וממילא מוכנים אנו למות, אין הן עולות לנו במאומה. אולם לעת הזאת, בזמן שהוא אולי ערב הפלישה ובעיצומו של הקרב האווירי, לא רציתי לעודד את הגרמנים במחשבה כי אפשרויות כאלו עולות על דעתנו בכלל. יתר על כן, בתום אוגוסט חל שיפור כביר במצבנו. כל הצבא הסדיר נתארגן מחדש, ובמידה ניכרת גם חוּמש מחדש. משמר־המולדת קם לחיים ולפעולה. גרמנו אבידות כבדות לחיל־האוויר הגרמני, ולא הסתפקנו בהחזקת־מעמד בלבד. כל הנימוקים שנטעו בי בטחון ביחס לפלישה ביוני וביולי נתחזקו כפליים עד ספטמבר.

*

היה לנו בזמן הזה בוושינגטון שגריר רב־השפעה ומחונן להפליא. הכרתי את פיליפּ קר, שירש עתה את תואר המרקיז לוֹתיאן, מימי לויד ג’ורג' ב־1919 ולפני כן, ולעתים קרובות היינו חלוּקים מאד בדעותינו, מוורסיי ועד מינכן ולאחר מכּן. עם גבוֹר מתח המאורעות לא די שפּיתח לוֹתיאן הבנה רחבה בנעשה אלא שגם העמיקה עינוֹ לחדור. הוא הגה בפירושיהן החמורים של התשדורות ששלחתי לנשיא בעת התמוטטותה של צרפת על גורלו האפשרי של הצי הבריטי אם יפלשו הגרמנים לאנגליה ויכבשוה. בכך היה חבר לראשי ההוגים בוושינגטון, שנסערו עד מאד לא רק מתוך אהדה לבריטניה ומלחמתה אלא עוד יותר, כמובן, מתוך דאגה לחייה ובטחונה של ארצות־הברית.

את לותיאן הדאיגו המלים האחרונות בנאומי בבית־הנבחרים ב־4 ביוני, כשאמרתי, “לעולם לא ניכּנע, ואף אם, דבר שאינני מאמין בו גם רגע, ישועבד ויורעב האי הזה או חלק גדול ממנו, הרי הקיסרות שלנו מעבר־לימים, חמושה ושמורה על ידי הצי הבריטי, תמשיך במאבק עד אשר, במועד הטוב בעיני האלוהים, יקום העולם החדש, על כל תקפו וכוחו, להציל ולשחרר את העולם הישן”. הוא היה סבור כי מלים אלו נותנות עידוד “למאמינים כי, אף אם תכרע בריטניה הגדולה תחתיה, הצי יעבור אי־כה את האטלנטי אליהם”. הקורא יחוש כי מאחרי הקלעים נקטתי לשון אחרת. בזמנו הסברתי את עמדתי לשר־החוץ ולשגריר.

ראש הממשלה אל הלורד לותיאן 9.6.40

המלים האחרונות בנאומי היו מכוּונות כמובן בראש־וראשונה לגרמניה ואיטליה, שהרעיון של מלחמת־יבּשות ומלחמה ארוכה מאוס עליהן כיום; וכן לדומיניוֹנים, שאנחנו משמשים להם נאמנים. בכל־זאת לא זזה הנקודה שלך ממחשבתי ואני העליתי אותה בכמה וכמה מברקים אל הנשיא כמו גם אל מקנזי קינג. אם תישבר בריטניה הגדולה בעקת פלישה, הרי תוכל ממשלה פרו־גרמנית להשיג מגרמניה תנאים נוחים הרבה יותר על ידי מסירת הצי, דבר שיתן לגרמניה וליאפאן את השליטה על העולם החדש. מעשה משוקץ זה לא ייעשה על ידי יועציו הנוכחיים של הוד־מלכותו, אבל אם תקום איזו ממשלה קוויזלינגית הרי זה בדיוק הדבר אשר תעשה, וזה אולי הדבר היחיד שתוכל לעשות, והנשיא צריך לראות את האפשרות הזאת בבהירות רבה. עליך לדבר אליו ברוח זו ולהזים בדרך כך כל הנחה שאננה מצד ארצות־הברית, שעל ידי מדיניוּתה הנוכחית תאסוף כביכול את שייריה של הקיסרות הבריטית. נהפוֹך הוא, צפויה לה הסכנה הנוראה שכוחות אויבים יקנו להם עדיפות גמורה על כוחה הימי. יתר על כן, הנאצים בודאי ידרשו איים ובסיסי־צי כדי להטיל מורא על ארצות־הברית. אם נפּוֹל, יהיה להיטלר סיכוי נאה מאד לכבוש את העולם. אני מקווה כי הדברים האלה יהיו לך לעזר בשיחותיך.

עבר קרוב לחודש ימים עד שנסתמנה תוצאה כלשהי. אז בא מברק מעודד מן השגריר. הוא אמר (5–6 ביולי) כי חוגים יודעי־דבר באמריקה מתחילים סוף־סוף להבין כי צפויה להם הסכנה שיאבד להם הצי הבריטי מכּל־וכל אם יהיו פני המלחמה נגדנו והם יישארו נייטראלים. אולם קשה יהיה ביותר להביא את דעת־הקהל האמריקאית לידי כך שתעיין במתן משחתות אמריקאיות, אלא אם כן אפשר יהיה להבטיח כי במקרה שארצות־הברית תיכנס למלחמה ובריטניה הגדולה תיכּבש, יעבור הצי הבריטי, או כל מה שיישאר ממנו, את האטלנטי. בסוף יולי, תחת הלחץ הגובר מכיווּנים כה רבים בעת־ובעונה־אחת. חזרתי שוב לדון בענין זה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 31.7.40

עבר זמן־מה מאז ערבתי את לבי לטלגרף אליך אישית, ודברים הרבה, טובים גם רעים, אירעו בינתים. עכשיו ניטל עליך בדחיפות רבה ביותר להמציא לנו את המשחתות, סירות־המנוע וסירות־הטיס אשר ביקשנו. בידי הגרמנים נמצא עכשיו כל קו־החוף הצרפתי, שממנו הם יכולים לצאת בהתקפות של צוללות ומטוסי צלילה על סחרנו ומזוננו, ונוסף על כך עלינו להיות מוכנים בתמידות להדוף בפעולה ימית את איוּם הפלישה במצרים, וכן לטפל בהתפרצויות מנורבגיה בכיוון אירלנד, איסלנד, איי שטלנד ואיי פארוֹ. חוץ מזה עלינו לפקח על המוצאים מן הים התיכון, ואם אפשר – לשלוט על הים ההוא עצמו, ולמנוע בכך את התפשטות המלחמה במידה רצינית לתוך אפריקה.

הרבה משחתות וספינות למלחמה בצוללות נבנות והולכות אצלנו, אבל שלושה או ארבעה החדשים הבאים פוערים את הפּער שעליו סחתי לך לפני כן. בזמן האחרון החלו ההתקפות האוויריות על ספינותינו לגרום נזקים. בעשרת הימים האחרונים טוּבּעו המשחתות הבאות שלנו: בּרייזן, קוֹדרינגטון, דילייט, רן, ואלו נזוֹקו: בּיגל, בּוֹריאס, בריליאנט, גריפין, מוֹנטרוֹז, וולפול, ויטשד; סך־הכל אחת־עשרה. כל זה קודם לכל נסיון של פלישה שיוכל להיעשות! המשחתות נוחות עד־להחריד לפגיעה מהפצצה אווירית. ועם זאת יש להחזיקן באזור ההפצצה האווירית כדי למנוע פלישה ימית. לא נוכל לשאת זמן רב בשיעור האבידות הנוכחי, ואם לא נוכל לקבל תגבורת ממשית אפשר שיוכרע כל גורל המלחמה על ידי הגורם הזה הפעוט שקל לתקנו.

זהו תיאור גלוי לב של מצבנו הנוכחי, ולבי סמוך ובטוח, עתה שידוע לך בדיוק היכן אנו עומדים, שלא תחמיץ כל אפשרות להבטיח כי חמישים או ששים מן המשחתות הישנות ביותר שלך תישלחנה אלי מיד. אני יכול לציידן מהר מאד במיתקני גל"ץ ולהשתמש בהן נגד צוללות במבואות המערביים, ולשמור על ידי זאת על האניות החדשות יותר והחזקות יותר בתותחים בשביל המצרים למניעת פלישה. אישי הנשיא, ברגשי כבוד עמוקים עלי לומר לך כי בכל ההיסטוריה הארוכה של העולם הרי זה דבר שיש לעשותו עכשיו. אני מקבל בניה גדולה ב־1941, אבל המשבר יגיע הרבה לפני 1941. יודע אני שתעשה כל מה שביכלתך, אבל רואה אני רשות וחובה לעצמי להעמידך על חוּמרת המצב ודחיפוּתו.

אם נקבל את המשחתות הרי לבטח תוכלנה לבוא אחריהן סירות־המנוע וסירות־הטיס, שתהיינה יקרות־ערך.

אני מתחיל לחוש אופּטימיוּת רבה ביחס למלחמה הזאת. אם נוכל לעבור את שלושת או ארבעת החדשים הבאים. התעופה מחזיקה מעמד יפה. אנו פוגעים קשה באיש ההוא, הן בהדיפת התקפות הן בהפצצות על גרמניה. אבל איבּוּד המשחתות עקב התקפה אווירית אפשר גם אפשר שיהיה רציני כדי־כך שישבור את הגנתנו על נתיב המזון והמסחר האטלנטיים.

הלילה באות השיירות האחרונות של רובים, תותחים ותחמושת. רכבות מיוחדות מחכות להסיעם אל הצבא ומשמר־המולדת, שיפילו חללים הרבה עד שימסרו את הנשק. בטוח אני כי מתוך הבנתך בענין הימי לא תרשה שיוכרע המשבר הזה בקרב לרעתנו בגלל חסרון המשחתות האלו.

כעבור שלושה ימים טילגרפתי אל השגריר שלנו: 3.8.40

הברירה השניה, ז. א. [מתן] בסיסים [במושבות בריטיות], מתקבלת, אבל אנחנו מעדיפים שיימסרו בחכירה לתקופת זמן בלתי־מוגבלת ולא למכירה. ההנחה היא כי דבר זה יאפשר לנו להשיג מיד משחתות וסירות־טיס. עליך להודיע לקולונל נוֹקס ואחרים כי בקשה על פי קווים אלה תוכל להתקבל על ידינו… כמו שאתה אומר, חיוני הוא לגמור מהר. זה הזמן שבּו המשחתות נחוצות לנו. נוכל לציידן במיתקני גליץ עשרה ימים לאחר שתגענה אלינו, כי כל ההכנות כבר נעשו. כן נהיה מוכנים לתת מספר מיתקני גל"ץ לצי ארצות־הברית ולסייע בהתקנתם ולהסביר את פעולתם. המשך על פי הקווים האלה במלוא הקיטור.

דיונים נוקבים ודאוּגים התקיימו בוושינגטון, ובשבוע הראשון לאוגוסט הוגד לנו באמצעות הלורד לותיאן שנוכל לקבל את חמישים המשחתות האמריקאיות הישנות שהותקנו מחדש, והנמצאות במספנות הצי בחוף המזרחי, תמורת שורת בסיסים באיי־הודו־המערבית, וכן תמורת ברמוּדה. לא היה, כמובן, כל מקום להשוואה בין הערך הסגולי של הספינות המיושנות והבלתי־יעילות האלו לערכּו האסטרטגי העצום והקבוע של הבטחון שתפיק ארצות־הברית מהחזקת בסיסי האיים. אבל איוּם הפלישה, חשיבותם של מספרים במצרים, גרמו שיכריע הצורך שלנו את הכל. יתר על כן, הערך האסטרטגי של האיים האלה היה חשוב רק נגד ארצות־הברית. בשכּבר הימים היו אלה הסף שממנו אפשר להתקיף את אמריקה מאירופה או מאנגליה. עתה, בהתחשב בכוח האווירי, חשוב היה הדבר עוד יותר לבטחונה של אמריקה שיהיו האיים בידים ידידותיות, או בידי האמריקאים עצמם. אבל הידים הידידותיות אפשר תכשלנה בקרב הסוער, המתחיל עכשיו, על חייה של בריטניה. מתוך האמונה, שהיתה בי תמיד, שקיומה של בריטניה קשור בקיומה של ארצות־הברית, נראה היה לי ולעמיתי כי בעצם הרי יתרון הוא לנו שיהיו בסיסים אלה בידים אמריקאיות. לכן לא הסתכלתי בשאלה מאיזו נקודת־מבט בריטית צרה.

היה עוד טעם בדבר, מקיף וחותך יותר מן הצורך שלנו במשחתות ומן הצורך של האמריקאים בבסיסים. העברת חמישים אניות־מלחמה אמריקאיות לבריטניה הגדולה היתה מעשה בלתי־נייטראלי מפורש מצד ארצות־הברית. על פי כל המקובּל בהיסטוריה היה בכך כדי להצדיק הכרזת מלחמה עליהם מצד ממשלת גרמניה. הנשיא היה סבור כי אין כל סכנה, ואני מדומה הייתי כי אין כל תקוה, לפתרון הפשוט הזה לקשיים רבים. מטרתו ושיטתו של היטלר היו להכות את יריביו אחד־אחד. הדבר האחרון שחפץ בו היה להיגרר לתוך מלחמה עם ארצות־הברית בטרם ייפּטר מבריטניה. בכל־זאת היתה העברת המשחתות לבריטניה באוגוסט 1940 מאורע שקירב את ארצות־הברית במידה מפורשת אלינו ואל המלחמה, והיה זה הראשון בשורה ארוכה של מעשים בלתי־נייטראליים יותר ויותר שנעשו באטלנטי והועילו לנו במידה שאין למעלה ממנה. הדבר ציין את מעבר ארצות־הברית ממצב של צד נייטראלי למצב של צד בלתי־לוחם. אף כי היטלר לא יכול להרשות לעצמו להתרעם על כך, הרי כל העולם, כמו שעוד נראה, הבין את משמעותה של המחוה הזאת.

מכל הטעמים האלה אישרו הקבינט המלחמתי והפרלמנט את המדיניות של החכרת הבסיסים כדי להשיג את המשחתות, על־תנאי שנוכל לשדל את הממשלות הנוגעות בדבר של איי־הודו־המערבית להסכים לקרבן חמור ולהפרעה בחייהן למען הקיסרות. ב־6 באוגוסט טילגרף לותיאן שהנשיא מעוניין בתשובה מיידית על עתידו של הצי. הוא ביקש לקבל הבטחה שאם תיכּבש בריטניה יוסיף הצי להילחם על הקיסרות מעבר לים, לא יימסר גם לא יוטבּע. נאמר כי זה הנימוק שיוכל להשפיע על הקונגרס יותר מכּל בשאלת המשחתות. סבור היה כי הסיכויים לפעולת חקיקה משתפרים והולכים בתמידות.

הבעתי את דעותי אני לשר־החוץ:

7.8.40

המצב, אני סבור, ברור בתכלית. אין לנו כל כוונה למסור את הצי הבריטי, או לטבּע אותו מרצוננו. אכן, גורל כזה צפוי יותר לצי הגרמני – או למה שיישאר ממנו. האומה לא תסבול שום דיוּן בדבר מה שנעשה אם ייכּבש האי שלנו. דיון כזה, אולי ערב פלישה, יזיק למוראל של הציבור, העומד עתה על מדרגה כה גבוהה. יתר על כן, לעולם אל לנו להיכנס למצב שבו תוכל ממשלת ארצות־הברית לומר: “אנו סבורים שהגיעה שעתכם לשלוח את הצי שלכם אל מעבר לאטלנטי, בהתאם להבנה או להסכם שבינינו מזמן שקיבלתם מאתנו את המשחתות”.

עלינו לסרב לתת כל הצהרה מעין זו המוצעת, ולצמצם את העיסקה אך ורק בהחכרות במושבות.

עתה טילגרפתי אל לותיאן:

7.8.40

זקוקים אנו עד מאד לחמישים או ששים המשחתות, ואנו מקווים שנשיג אותן. בשום צורה אחרת לא תוכל ארצות־הברית לתת לנו עזרה כה ממשית בשלושה או ארבעה החדשים הבאים. כידוע לך היינו מוכנים להציע לארצות־הברית הסדרי חכירה לתקופת־זמן בלתי־מוגבלת לבסיסי צי ואוויר באיי־הודו־המערבית, ולעשות זאת מרצוננו החפשי בשל הזיקה המשותפת בהכרח בין האינטרסים הימיים והצבאיים של בריטניה הגדולה וארצות־הברית. לפיכך רצוי היה לנו ביותר שיהיה הקולונל נוקס נוטה להציע פעולה על פי קווים אלה או דומיהם כליווּי לשיגור המיידי של המשחתות הנ"ל. אבל כל זה אין לו ולא־כלום לשום מיקוח או הצהרה על מערכיו של הצי הבריטי לעתיד לבוא. ברור שלא נוכל למסור הצהרה או להסכים למסור הצהרה על נושא כזה. הזהרתי וחזרתי והזהרתי עוד פעם במברקי הסודיים ובמברקים של הנשיא על הסכנות שבפניהן תעמוד ארצות־הברית אם תיערך פלישה מוצלחת לבריטניה ותקום ממשלה בריטית קוויזלינגית שתשיג את התנאים הטובים ביותר שבגדר האפשר לתושבים הנשארים בחיים. אני שמח מאד למצוא שהסכנות האלו נחשבות רציניות, ובשום פנים אל לך לגרוע ממשקלן. אין לנו שום כוונה לפטור את ארצות־הברית בנקודה זו מכּל דאגה המיוסדת היטב. יתר על כן, מצבנו אין בו כדי להצדיק את העלאת האפשרות של התמוטטות בריטניה לרמה של דיונים מעשיים. לפני שבועות אחדים כבר אמרתי לך כי אין כל מקום לדון בשום שאלה של העברת הצי לחופי אמריקה או קנדה. אסרב להרשות אפילו את הזכרת הנושא בשיחות־מטה כלשהן, ועל אחת כמה וכמה לעשות או אפילו לתכנן איזה הכנות טכניות. על הכל הכרח הוא שתבין כי לעולם לא נוכל להסכים לשום הצהרה כזאת כדי להשיג משחתות או משהו מעין זה. אנא הבהר מיד שלעולם לא נסכים לפגיעה הקלה שבקלות בחופש־הפעולה הגמור שלנו, גם לא נסבול כל הודעה תבוסנית כזאת, שהשפעתה תהיה הרת־שואה.

אף כי בנאומי מיום 4 ביוני ראיתי לנכון לגולל לעיני הגרמנים את הסיכויים של מלחמה אוקיאנית שאין לה סוף, היתה זו חות־דעת שלא נוכל לצרף אליה שום שותף נייטראלי. מובן, אילו נכנסה ארצות־הברית למלחמה ונעשתה בעלת־ברית, כי אז היינו מנהלים את המלחמה בשיתוף אתה, וביזמתנו־אנו ומתוך הסכם אתה היינו קובעים את המערכים הטובים ביותר בכל פרק שהוא במאבק למיגורו הסופי והממשי של האויב. אתה עצמך חזית זאת בשיחתך הראשונה עם הנשיא, כשאמרת שאתה בטוח בהחלט כי לעולם לא נשלח שום חלק מן הצי שלנו אל מעבר לאטלנטי אלא במקרה של ברית מלחמתית ממש.

אל הנשיא טילגרפתי:

15.8.40

איני צריך לומר לך כמה עודדה אותי איגרתך וכמה אני אסיר־תודה על מאמציך שלא־יידעו־לאות לתת לנו את כל העזרה האפשרית. מובטח אני כי תשלח לנו כל מה שאתה יכול, כי היטב אתה יודע שערכה של כל משחתת שאתה יכול להפריש לנו לא יסוּלא בפז. אבל אנו זקוקים גם לסירות־הטורפּדו שציינת, ולסירות־טיס ורוֹבים ככל אשר תוכל לתת לנו. מיליון איש מחכים אצלנו לרובים.

הערך המוסרי של עזרה חדשה זו מן הממשלה שלך ומעמך בזמן הגורלי הזה יהיה גדול מאד ויוּחש היטב.

יכולים אנו למלא את שתי הנקודות שאתה רואה צורך בהן כדי לסייע לך עם הקונגרס ועם שאר הנוגעים בדבר, אבל מובטח אני שלא תגלה בדברי פנים שלא כהלכה אם אגיד שנכונוּתנו לעשות זאת צריכה להיות מותנית בהבטחה שמסירת האניות וסירות־הטיס לידינו לא תתעכב. אשר להבטחה ביחס לצי הבריטי, הריני מוכן כמובן לחזור לפניך על מה שאמרתי בפרלמנט ב־4 ביוני. אנחנו מתכוונים להילחם פה עד הסוף, ואיש מאתנו לעולם לא יקנה שלום על ידי מסירת הצי או טיבּועו. אבל בכל מקרה שתשתמש בהבטחה החוזרת הזאת הואל־נא לזכור את התוצאה ההרסנית שתהיה לדבר מנקודת־מבט שלנו, ואולי גם שלכם, אם יפתחו את הרושם שכּיבּוש האיים הבריטיים ובסיסיהם הימיים הוא בעינינו אפשרות הבאה בחשבון. רוחם של אנשינו נהדרת. מעולם לא היו נחושי־החלטה כל כך. בטחונם בתוצאה נתחזק במידה עצומה והגיונית על ידי קרבות־האוויר הקשים בשבוע שעבר. אשר לבסיסי צי ותעופה, מסכים אני ברצון להצעותיך לחכירות לתשעים־ותשע שנה, שהן קלות בשבילנו הרבה יותר משיטת המכר. אין לי ספק שלאחר שנסכים על העקרון אפשר יהיה לסדר את הפרטים ונוכל לדון בהם בשוּבה ונחת. יהיה עלינו להימלך בדעת הממשלות של ניו־פאוּנדלנד וקנדה על הבסיס בניו־פאונדלנד, שבּו יש לקנדה ענין. אנו ניגשים מיד לבקש את הסכמתן.

ושוב, אישי הנשיא, הרשני להודות לך על עזרתך ועידודך, החשובים לנו כל כך.

לוֹתיאן היה סבור כי התשובה הזאת היא מצוינת, ואמר כי עתה יש סיכוי של ממש שיוכל הנשיא לקבל את חמישים המשחתות בלי פעולת חקיקה. דבר זה עדיין לא היה בחזקת ודאי, אבל הוא היה סבור שעלינו לשלוח ללא דיחוי כמה צוותי־משחתות בריטיים להליפקס ולברמודה. אם תועמדנה משחתות לרשותנו, ואנשי־צוות בריטיים לא יהיו מוכנים להעבירן אל מעבר לאטלנטי, ייוצר באמריקה רושם שלילי ביותר. זאת ועוד, עצם העובדה שהצוותים שלנו כבר מחכים במקום תסייע להמחיש את דחיפוּת הענין בעיני הקונגרס.

במסיבת העתונאים שלו ב־16 באוגוסט מסר הנשיא את ההודעה הבאה:

ממשלת ארצות־הברית מנהלת שיחות עם ממשלת הקיסרות הבריטית ביחס לרכישת בסיסי צי ותעופה להגנה על חצי־הכדור המערבי ובמיוחד על תעלת פאנאמה. ממשלת ארצות־הברית מנהלת שיחות עם הממשלה הקנדית על הגנת חצי הכדור המערבי.

לדברי העתונים אמר הנשיא כי ארצות־הברית תתן לבריטניה הגדולה איזו תמורה, אלא שאין הוא יודע מה תהיה התמורה הזאת. הוא הדגיש לא פעם כי המשא־והמתן על בסיסי התעופה אינו קשור בשום צורה בשאלת המשחתות. הוא אמר כי ההסדרים הצפויים לבוא אינם נוגעים במשחתות.

הנשיא, שתמיד היה עליו להתחשב בקונגרס וכן בשלטונות הצי בארצות־הברית, נמשך כמובן יותר ויותר לתאר את העיסקה לפני בני ארצו כמיקח כדאי ביותר, שבּו זוכה אמריקה בזמנים המסוכּנים האלה בבטחונות כבירים תמורת שייטות אחדות של משחתות שאבד עליהן כלח. אכן, נכון היה הדבר; אבל בשבילי לא היתה זו הודעה נוחה דווקא. רגשות עזים נתלקחו בפרלמנט ובממשלה מחמת המחשבה שיוחכר איזה חלק מן השטחים ההיסטוריים האלה ואילו הוצג הדבר לפני הבריטים כמכירה פשוטה של אחוזות בריטיות בעבוּר חמישים המשחתות הרי לבטח היה נתקל בהתנגדות סוערת. לפיכך ביקשתי להעמיד את העיסקה על המדרגה הגבוהה ביותר, שעליה אכן יכירנה מקומה, משום שביטאה וקיימה את האינטרסים המשותפים והמתמידים של העולם דובר־האנגלית.

בהסכמתו של הנשיא הבאתי את השאלה לפני הפרלמנט ב־20 באוגוסט, במלים שאולי לא קיפּחו את משמעותן עם חלוֹף הזמן:

נודע לנו כי גם בארצות־הברית דואגים להגנה האווירית והימית של החוף האטלנטי האמריקאי, ולא מכבר הבהיר לנו הנשיא רוזוולט שהיה רוצה לדון אתנו, ועם הדומיניון של קנדה ועם ניו־פאונדלנד, בפיתוח מיתקני צי ותעופה אמריקאיים בניו־פאונדלנד ובאיי־הודו־המערבית. אין כמובן כל שאלה של העברת ריבּונוּת – דבר זה לא הוּצע מעולם – או של נקיטת איזו פעולה בלי הסכמתן של המושבות השונות הנוגעות בדבר או בניגוד לרצונן, אבל מצדנו אנו הרי ממשלת הוד־מלכותו מוכנה ומזומנה להעניק לארצות־הברית מיתקני הגנה על בסיס של חכירה לתשעים־ותשע שנה, ומובטחים אנו כי דבר זה ישרת את האינטרסים שלנו לא־פחות מאשר את שלהם, וכן גם את האינטרסים של המושבות עצמן ושל קנדה וניו־פאונדלנד. אלה הם צעדים חשובים. אין ספק כי נוֹהל זה פירושו ששני הארגונים הגדולים האלה של הדמוקרטיות דוברות־האנגלית, הקיסרות הבריטית וארצות־הברית, יוצרכו לעשות במידה ידועה יד אחת באחדים מעניניהם, לתועלתם ההדדית ולתועלת הכלל. אני מצדי כשאני צופה אל העתיד אינני רואה את התהליך מתוך חשש כלשהו. גם לו רציתי, לא הייתי יכול להפסיקו; איש לא יוכל להפסיקו. בדומה למיסיסיפי הוא פשוט שוטף־הולך לו. ישטוף לו. ישטוף לו ויוסיף – במלוא עצמתו, ללא רתיעה, בלתי־מנוצח, נדיב, אל ארצות נרחבות יותר ואל ימים טובים יותר.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 22.8.40

הנני אסיר־תודה לך ביותר על כל מה שאתה עושה למעננו. לא עלה בדעתי שום דבר מעין חוזה, עיסקה או מכר בינינו. העובדה היא שהחלטנו בקבינט להציע לך מיתקני צי ותעופה מול החוף האטלנטי בלי שום תלוּת במשחתות או באיזו עזרה אחרת. השקפתנו היא שהננו שני ידידים הנתונים בסכנה ועוזרים איש לרעהו ככל אשר יוכלו. לפיכך רוצים היינו לתת לך את המיתקנים האמורים מבלי להתנות זאת בכל תמורה, ואף אם מחר יתברר שקשה לך מדי להעביר את המשחתות וכו', עדיין נשארת הצעתנו בעינה משום שלפי דעתנו היא מכוּונת לטובת הכלל.

2. אני רואה קשיים, ואפילו סכנות, בחילוּף־המכתבים המוצע עתה או באיזו שהיא הודאה כי התחמושת שאתה שולח לנו היא תשלום בעד המיתקנים. משעה שתתקבל דעה זו, יעמידו הבריות משני הצדדים זה לעומת זה את מה שניתן ומה שנתקבל. יחשבו את ערך הנשק וישקלוהו כנגד המיתקנים, ודעות שונות תהיינה על הדבר.

3. יתר על כן, אישי הנשיא, כידוע לך היטב, כל אי או מקום הוא פרשה בפני עצמה. אם המדובר, למשל, רק בנמל אחד או באתר אחד, איך לחלקו ואיך לחלק את טובות־ההנאה שבּו? במקרה כזה רוצים היינו להציע לך מה שנחשב טוב ביותר לשנינו, ולא להתחיל בהתנצחות על מה שצריך לתת תמורת הערך שנתקבל.

4. רצוננו הוא שתרגישו עצמכם בטוחים בחוף האטלנטי שלכם ככל שאיזה מיתקנים הנמצאים באחוזות שלנו יכולים להעניק לכם בטחון, וכמובן, אם תשקיעו כסף ותבצעו עבודות פיתוח גדולות, הרי צריכים אתם לקבל את הבטחון הממשי שבחכירה לזמן ארוך. לפיכך בוחר הייתי לעמוד ברגע זה על ההצהרה הכללית שמסרתי בבית־הנבחרים אתמול, הן על הנקודה הזאת הן באשר לעתידו של הצי. אז, אם תמסור מיד ביתר־פירוּט מה רצונך, נגיד לך מיד מה אנו יכולים לעשות, ואחרי כן יוכלו המומחים שלנו לעבד את הסידורים הנחוצים, טכניים כמשפטיים. בינתים שמחים אנו לשים את כל מבטחנו בשיפוטך וברגשותיהם של בני ארצות־הברית ביחס לכל עזרה בתחמושת וכו' שתראו אפשרות לעצמכם לתת לנו. אבל יהיה זה מעשה ספונטאני נפרד לגמרי מצד ארצות־הברית, הנובע מהשקפתה על המאבק העולמי ועל מעמד האינטרסים שלה ביחס למאבק הזה ולענינים הכרוכים בו.

5. אף כי ההתקפה האווירית רפתה בימים האחרונים וכוחנו גובר והולך במובנים רבים, אינני סבור שהאיש ההוא הרע הנחית כבר את מכּתו השלמה. אנו סובלים אבידות ניכרות באניות־סוחר במבואות הצפון־מערביים, שהם עתה האפיק היחיד שלנו לקשר סדיר אל האוקינוסים, וחמישים המשחתות שלכם, אם תבואנה מיד, תהיינה עזרה יקרת־ערך.

לותיאן טילגרף עתה כי מר סמנר וולס אמר לו שבגלל המצב התחוקתי “הרי זה בכלל מן הנמנע” שישלח הנשיא את המשחתות כתשורה ספונטאנית; הן תוכלנה לבוא רק בבחינת quid pro quo. על פי התחוקה הקיימת לא יוכלו לא ראש־המטה גם לא המועצה הכללית של הצי לתת את האישור שאין האניות הכרחיות להגנה הלאומית, אישור שבלעדיו לא ייתכן לעשות את העיסקה מבחינה חוקית, אלא תמורת שיקול ממשי, שהם יעידו בו שהוא מוסיף על בטחונה של ארצות־הברית. הנשיא ניסה למצוא מוצא אחר, אבל לא היה מוצא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 25.8.40

אני מבין בהחלט את הקשיים המשפטיים והתחוקתיים שבגללם אתה מתאווה לחוזה רשמי מנוסח, אבל אני מעיז להעלות לפניך את הקשיים, ואפילו הסכנות, שאני חוזה מראש בנוֹהל הזה. תמורת הרשימה המדויקת של הצטרכויות שנזכרו, אשר בדחקנו כי רב אנו מתאווים להן עד מאד, אנחנו מתבקשים לשלם בויתורים וזכיונות בלתי־מוגדרים בכל האיים והמקומות שנזכרו, מניו־פאונדלנד ועד גוויאנה הבריטית, “כפי שיידרש לדעתה של ארצות־הברית”. נניח שלא נוכל להסכים לכל מה שיבקשו המומחים שלכם, האם לא יאשימו אותנו בהפרת החוזה שלנו, שכּבר קיבלנו ערכים תמורתו? ההתחייבות שלכם היא מוגדרת, שלנו אין לה סייג. עם כל שאנו זקוקים למשחתות, לא נרצה לקבלן תוך כדי סיכּוּן של אי־הבנה עם ארצות־הברית, או של דין־ודברים רציני כלשהו. אם יש לתאר את הענין כחוזה, הרי צריך להגדיר את שני הצדדים, ובמידה גדולה הרבה יותר של דיוק ממה שהיה אפשרי עד עכשיו מצדנו. אבל דבר זה הנקל לשער שיצריך איזה זמן.

כמו שהטעמתי כמה פעמים, המשחתות נחוצות לנו בעיקר כדי לגשר על הפּער מעכשיו עד לזמן בואה של הבניה החדשה שלנו, שהחילותי בה עם פרוֹץ המלחמה. הבניה הזאת היא ניכּרת מאד. למשל, עד סוף פברואר נקבל משחתות חדשות ומשחתות בינוניות חדשות, 20; קורבטות, שהן טיפוס נאה של ציידת־צוללות המותאם לעבודה באוקינוס, 60; סירות־טורפּדו, 37; סירות־מנוע נגד צוללות, 25; סירות “פרמייל”, סירת־משמר עשויה עץ נגד צוללות, 104; סירות־קיטור באורך שבעים־ושתים רגל, 29. זרם גדול עוד יותר יגיע בששה החדשים שלאחר כך. רק בפער שמספטמבר ועד פברואר ועד בכלל, בעוד היבול החדש הזה בא ונכנס למסלול, תהיינה חמישים המשחתות שלכם יקרות־ערך ביותר. בעזרתן נוכל להפחית את אבידותינו באניות במבואות הצפון־מערביים וגם לעמוד עמידה איתנה יותר נגד מוסוליני בים התיכון. לכן הזמן חשוב מכל. אולם בתנאים הנוכחיים לא נצדק אם נתן המחאה ריקה על כל קנינינו מעבר לאטלנטי רק כדי לגשר על הפּער הזה אשר בין כה וכה אנו מקווים לעמוד בו, אם גם בתוספת סיכון וסבל. מובטח אני כי תראה שבכך פוֹרשו הקשיים שלנו בפשטוּת.

2. האם לא תוכל לקבל את הנוהל הבא? אני אציע מיד כמה מיתקנים מוגדרים למדי שיראו לך לאיזו תשורה אנחנו מתכוונים, והמומחים שלך יוכלו אחר כך לדון בהם, או בגינוניהם, עם שלנו – ואנחנו נישאר הפוסק האחרון בדבר מה שנוכל לתת. כל זאת נעשה מרצוננו החפשי, מתוך אמון גמור בנדיבותו ורצונו הטוב של העם האמריקאי ביחס לשאלה אם הוא מצדו ירצה לעשות משהו בשבילנו. אבל מכל־מקום הקו שעליו החליטה ממשלת הוד־מלכותו הוא להציע לכם אמצעים ממשיים ובעלי־משקל להגנת החוף האטלנטי שלכם, ולהעמידם לרשותכם לכשיתבקשו. כבר ביקשתי את האדמירליות ואת מיניסטריון־התעופה לנסח בקווים כלליים מה אנו מוכנים להציע, ונניח למומחים שלכם להציע אלטרנטיבות. בדעתי לשלוח לך את הטיוטה הזאת בתוך יומים־שלושה ולפרסמה למועד. בדרך כך לא תיתכן כל מחלוקת, והאמריקאים יהגו אלינו אהדה חמה יותר, כי יראו שאנו שומרים אמונים לעניינו של העולם וכי בטחונו והאינטרסים שלו יקרים לנו.

3. אם החוק שלך או האדמירל שלך דורשים שכל עזרה שתבחר לתת לנו תתואר כי quid pro quo, אינני רואה מפני מה צריכה ממשלת בריטניה להיכּנס לזה בכלל. האם לא תוכל לומר שאינך רואה אפשרות לעצמך לקבל את ההצעה הנאה הזאת שאנו מציעים, אלא אם כן תגמול עליה ארצות־הברית באיזו צורה שהיא, וכי משום כך יוכל האדמירל לקשר את האחת במשנה?

4. אני אסיר־תודה לך כל כך על כל הטירחה שקיבלת עליך, וצר לי להוסיף על העומס, מדעתי איזה ידיד טוב היית לנו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 27.8.40

הלורד לותיאן העביר לי במברק בקווים כלליים את המיתקנים שאתה מתכוון אליהם. המומחים הימיים והאוויריים שלנו, שעיינו בשאלה מנקודת־המבט שלך, הגיעו למעשה לאותן מסקנות, פרט לכך שבתוספת סבורים הם כי אנטיגווה תוכל להועיל כבסיס לסירות־טיס. גם זאת אנו מציעים לך מקרב לב. הקו המוחלט עמנו הוא לתת לארצות־הברית בטחון בחוף האטלנטי שלה.

2. אנו מוכנים בהחלט למסור לך מיד הצעה מפורשת על פי הקווים האלה. מובן שתהיה צריכה לבוא התיעצות מיידית בדבר פרטים, אבל, מן הטעמים שפּירטתי במברקי האחרון, לא נראה לנו הרעיון של בורר במקרה שיתגלעו איזה חילוקי־דעות, כי לפי הרגשתנו הרי בתורת מנדבים עלינו להישאר הפוסקים האחרונים בדבר טיבה של התשורה במסגרת הכללית של המיתקנים שיובטחו, ותמיד על סמך ההנחה המובנת שנשקוד כמיטב יכלתנו למלא את משאלותיה של ארצות־הברית.

3. שני המכתבים שניסח הלורד לותיאן אל מזכיר־המדינה נראים לנו בהחלט. הטעם היחיד לכך שאינני רוצה בפרסום המכתב השני הוא שלפי דעתי מסתבר הרבה יותר כי ממשלת גרמניה תהיה זאת שתמסור או תטבּע את הצי או את מה שיישאר ממנו. כידוע לך כבר היה להם נסיון־מה בזאת. ודאי תזכור כי לפני חדשים אחדים אמרתי באחד המברקים הפרטיים שלי אליך כי כל פעולה מעין זו מצדנו תהיה מעשה של פחדנות, וכך דעת כל אחד מאתנו.

4. אם לאחר שתוגש ההצעה שלנו תראה אפשרות לעצמך להמציא לנו את “ההצטרכויות” שצוינו או כל דבר אחר שייטב בעיניך, אפשר יהיה לבטא זאת לא כמעשה־תשלום על מה שעשינו למען בטחונה של ארצות־הברית או כמעשה של התחשבות בדבר אלא כמעשה של הכרה בדבר הזה.

5. אישי הנשיא, העסק הזה דחוף במיוחד נוכח האיוּם שמגלה מוסוליני בזמן האחרון כלפי יוון. אם יבוצע העסק שלנו בממדים גדולים וברוח הנעלה ביותר של רצון טוב, אפשר שעדיין תציל את הארץ ההיסטורית ההיא מפּלישה וכיבוּש. אפילו ארבעים־ושמונה השעות הבאות הן חשובות.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי 27.8.40

את דבריו של הלורד לותיאן על בקשתו של הנשיא רוזוולט יש לנסח עכשיו בגוף ראשון למקרה שתידרש הכרזה פומבית בשמנו. למשל, “ממשלת הוד־מלכותו מגישה את ההצעה הבאה לנשיא ארצות־הברית: ‘אנו מוכנים להיפגש מיד מתוך ידידות ורצון טוב עם באי־כוחך, על־מנת לעיין במתן בסיסים ימיים ואוויריים יעילים באיים הבאים’”, וכו'.

המצא־נא לי טיוטה על פי הקווים האלה, כדי שאוכל להכתיב מברק. הטיוטה צריכה להיות בידי הבוקר.

הנה כי כן:

27.8.40

ממשלת הוד־מלכותו מגישה את ההצעה הבאה לנשיא ארצות־הברית:

אנו מוכנים להיפגש מיד מתוך ידידות ורצון טוב עם באי־כוחך, על מנת לדון בהחכרת אזורים להקמת בסיסים ימיים ואוויריים לתשעים ותשע שנים במקומות הבאים:

ניו־פאונדלנד	אנטיגווה
ברמוּדה	סנטה־לוּצ’יה
איי באהאמה	טרינידאד
אמריקה	גוויאנה הבריטית

בתוך כך הצעתי לפרסום את הנוסח הבא של המברק שיוכל הנשיא לשלוח לי כדי להבהיר מה ההבטחה הרצויה לו.

לפי מה שנמסר הודיע ראש־ממשלתה של בריטניה הגדולה ב־4 ביוני 1940 לפרלמנט שאם במהלך המלחמה הנוכחית, שבּה נתונות בריטניה הגדולה והמושבות הבריטיות, לא תוכלנה אניות־המלחמה הבריטיות לשכּון בים המקיף את האיים הבריטיים, הרי בשום פנים לא יימסר שום צי בריטי ולא יוטבע אלא יישלח אל מעבר לים להגנת חלקים אחרים של הקיסרות.

ממשלת ארצות־הברית תחקור ותדרוש בכל הכבוד אם ההודעה הנ"ל מבטאת את המדיניות שעליה החליטה ממשלת בריטניה.

הנשיא קיבל את הגירסה הזאת, ואני שלחתי לו את התשובה המוסכמת הבאה:

שואל אתה, אישי הנשיא, אם הודעתי בפרלמנט ב־4 ביוני 1940, שבריטניה הגדולה לעולם לא תמסור ולא תטבּע את הצי שלה, “מבטאת את המדיניות שעליה החליטה ממשלת הוד־מלכותו”. ודאי שכּך. אולם עלי להעיר כי האפשרויות המשוערות האלו דומה שהן עשויות לגעת בצי הגרמני או במה שיישאר ממנו יותר מאשר בצי שלנו.

בדרך כך יוּשב הכל לשביעוּת־רצון הכל, וב־5 בספטמבר הודעתי על הדבר כדת בבית־הנבחרים, בלשון מאופּקת ומתונה, והשגתי את השלמתו ובעצם את הסכמתו הכללית:

העיסקאות הראויות־להיזכר בין בריטניה הגדולה לארצות־הברית, שנסתמנו כשנאמתי בפעם האחרונה לפני הבית, הושלמו עתה. ככל שאני יכול לברר לעצמי הרי הושלמו לשביעוּת־רצונם הכללית של עמי בריטניה וארצות־הברית וּלשמחת כל ידידינו ברחבי העולם. תהיה זו טעות להקיש מן האיגרות הרשמיות שהוחלפו יותר ממה שנראה לעין במסמכים האלה. החילופים שנעשו הם פשוט צעדים של עזרה הדדית בין שתי אומות ידידותיות, ברוח של אמון, אהדה ורצון טוב. הצעדים האלה קשורים יחד בהסכם רשמי. יש לקבלם בדיוק כמו שהם. רק אנשים נבערים מאד יעלו את המחשבה כי העברת משחתות אמריקאיות לדגל הבריטי יש בה משום הפרה קלה־שבּקלות של החוק הבינלאומי, או שהיא נוגעת במידה המעטה ביותר במעמד של צד בלתי־לוחם של ארצות־הברית.

אין לי ספק כי בעיני הר היטלר לא תמצא חן העברה זו של משחתות ואין לי ספק שהוא ייפּרע מארצות־הברית, אם יהיה לו אי־פעם סיכוי לכך. לכן אני שמח מאד על שהגבולות הצבאיים, האוויריים והימיים של ארצות־הברית קודמו לאורך קשת רחבה לתוך האוקינוס האטלנטי, ועל כי דבר זה יאפשר לאמריקאים לתפוס את הסכנה בגרונה בעודה רחוקה מאות מילים ממולדתם. האדמירליות גם היא אומרת לנו שהיא שמחה מאד לקבל את חמישים המשחתות האלו, וכי הן תועלנה ביותר לגישור אותו פּער הפעוּר בהכרח, כמו שכבר הסברתי לבית, עד שנקבל את יבול התכנית המלחמתית הניכרת שלנו לבניה חדשה.

אני מניח שהבּית מבין שבעוד שנה נהיה חזקים בים הרבה יותר משהננו עכשיו, אף כי ממילא חזקים אנו למדי לצורך המלאכה המיידית שלפנינו. לא יהיה כל דיחוי בהכנסת המשחתות האמריקאיות לשירות פעיל; לאמיתו של דבר הרי צוותים בריטיים כבר מקדמים את פניהן בנמלים השונים בהם הן נמסרות. תוכלו לקרוא לכך הזרוע הארוכּה של צירוף־המקרים. באמת אינני סבור כי יש מה להוסיף על העסק כולו בזמן הזה. אין זו השעה הנאה למליצות. מכל־מקום אולי אוכל להציע מתוך כבוד רב את העצה הזאת לבית: כשיש לך דבר במקום שאתה חפץ בו, טוב להשאירו במקום שהוא נמצא בו.

כך השגנו את חמישים המשחתות האמריקאיות. הענקנו לארצות־הברית חוזי־חכירה על הבסיסים האוויריים והימיים שצוּינו באיי־הודו־המערבית ובניוּ־פאונדלנד. ושלישית, חזרתי על הצהרתי, שהצי הבריטי לא יטובּע ולא יימסר, בצורת הבטחה לנשיא. בעיני היו כל אלו עיסקאות מקבילות, ומעשים של רצון טוב שנעשו לגופם ולא דרך מיקח־וממכר. הנשיא ראה לנוח יותר להציגן לקונגרס כשלמוּת מחובּרת. אף אחד מאתנו לא סתר את חברו, ושתי הארצות היו מרוצות. ההשפעות באירופה היו עמוקות.

פרק עשרים־ואחד: מצרים והמזרח התיכון– 1940

יוני – יולי – אוגוסט

מוסוליני מתכונן לפלוש למצרים – ההתחרות בין דאגותינו השונות – הכוח האיטלקי בצפון־אפריקה – ריכוז בכיוון הגבול המצרי – חרוזים במחרוזת – יזמת חילות החיפּוי שלנו – אפשרויות אמפיבּיות – הצורך בתגבורת טנקים ושאר כלי־נשק – תלונותי על הפיזור – חזית קניה – ארץ־ישראל – הצורך לשלוח חטיבה משוריינת ואחרי כן את האוגדה המשוריינת השניה – קיצור־הדרך בים התיכון – הטנקים מוכרחים להקיף את הכּף – תכניות לניתוק כביש־החוף האיטלקי מן הים – ועדה מיניסטריונית לעניני המזרח התיכון – הגנרל וייוול בא הביתה למועצה – ויכוחים קשים ומתוחים אתו – ההנחיה מיום 16 באוגוסט – איסוף מחנה־הנילוס – העסקתו הטקטית – פרשת סוֹמאלי – פורענוּת מרגיזה – מיזכרי על כך – גידול בכוחות האיטלקיים באלבניה – הדו"ח שלי על המצב הכללי לראשי־הממשלות של אוסטרליה וניו־זילנד

עם העילמה של צרפת כצד לוחם, ובעוד בריטניה שקודה על מאבקה לחיים במולדת, יכול היה מוסוליני להרגיש כי חלומו על השלטון בים התיכון ועל קימוּם הקיסרות הרומאית מלשעבר קרוב להתגשם. כיון שנפטר מכל צורך להישמר מפני הצרפתים בטוניס, היה בידו להגביר עוד יותר את הצבא הגדול שאסף לצורך הפלישה למצרים. עיני העולם היו נשואות אל גורל האי הבריטי, אל איסוף הצבאות הגרמניים הפולשים, ואל הדרמה של המאבק על השלטון באוויר. אלה, כמובן, היו דאגותינו העיקריות. בארצות רבות סברו שאנחנו קרובים לנשימתנו האחרונה. התנהגותנו הבּוטחת וההחלטית עוררה הערצה בקרב ידידינו, אבל יסודותיה לא נחשבו בטוחים. בכל־זאת נמנה הקבינט המלחמתי וגמר להגן על מצרים מפני כל הבא עליה בכל הכוחות שאפשר יהיה להפרישם מן המאבק המכריע במולדת. דבר זה היה קשה כפליים כשהכריזה האדמירליות שאין בכוחה להעביר אפילו שיירות צבאיות לים התיכון, בגלל הסכנות מן האוויר. כל השיירות חייבות להקיף את הכּף. כך, אפוא, הנקל יהיה לנו לקפּח את הקרב על בריטניה מבלי לסייע לקרב על מצרים. מוזר הדבר כי אף שבּזמנו היו כל הנוגעים בדבר שלווים ועליזים בתכלית, הרי שעה שאתה כותב על כך לאחר מעשה עובר רעד בעצמותיך.

*

כשהכריזה איטליה מלחמה ב־10 ביוני 1940 העריך שירות־המודיעין הבריטי - נכונה, כידוע לנו עתה - כי מחוץ לחילות־המצב בחבש, אריטריאה וסומאלי יש לערך 215,000 חיילים איטלקים במחוזות־החוף של צפון־אפריקה. וזו היתה חלוקתם: בטריפולי שש אוגדות־מטרופולין ושתי אוגדות מיליציה; בקירנאיקה שתי אוגדות־מטרופולין ושתי אוגדות מיליציה, מחוץ לכוחות־ספר העולים כדי שלוש אוגדות; סך־הכל חמש־עשרה אוגדות. הכוחות הבריטיים במצרים כללו את האוגדה המשוריינת ה־7, שני שלישים מן האוגדה ההודית ה־4, שליש אחד מן האוגדה הניו־זילנדית, וארבעה־עשר גדודים בריטיים ושני רגימנטים של חיל־התותחנים־המלכותי, שאינם מצורפים לעוצבות גבוהות יותר; סך־הכל אולי חמישים־אלף איש. בכוחות אלה צריך היה לדאוג גם להגנת הגבול המערבי גם לבטחונה הפנימי של מצרים. לפיכך היינו מעטים כנגד רבּים בשדה, ולאיטלקים היו גם הרבה יותר מטוסים.

משך חדשי יולי ואוגוסט החלו האיטלקים לגלות פעילות בנקודות רבות. מקאסאלה, על הנילוס הלבן, התפתח איום מערבה בכיוון ח’רטום. בקניה פשטה חרדה מאימת משלחת איטלקית שתעלה ממרחק ארבע־מאות מיל דרומה מחבּש בכיוון הנהר טאנה ונאירוֹבי. כוחות איטלקיים ניכרים נכנסו לסומאלי הבריטית. אבל כל הסכנות האלו היו דבר של מה־בכך לעומת אימת הפלישה האיטלקית למצרים, שבּרור היה כי מכינים אותה בקנה־המידה הגדול ביותר. זה זמן־מה היה מוסוליני מסיע את כוחותיו בהתמדה מזרחה בכיוון מצרים. עוד לפני המלחמה נסלל כביש נהדר לאורך החוף מן הבּסיס העיקרי בטריפולי, דרך טריפוליטניה וקירנאיקה, אל הגבול המצרי. לאורך הכביש הזה היה זה חדשים רבים גל גוֹאה של תעבורה צבאית. מחסנים גדולים הוקמו ונתמלאו בהדרגה בבנגאזי, דרנה, טובּרוק, ברדיה וסוֹלוּם. הכביש הזה היה ארוך יותר מאלף מיל, וכל חילות־המצב ומחסני האספקה האיטלקיים האלה היו זרועים לארכו כחרוזים במחרוזת.

בראשו של הכביש וסמוך לגבול המצרי נאסף ואוּרגן באורח־רוח מחנה איטלקי של שבעים או שמונים אלף איש, משוּפּע בציוד חדיש. לפני המחנה הזה נוצץ שלל מצרים. מאחריו השתרעה הדרך הארוכה לטריפולי; ואחריה הים! אם יוכל כוח זה, שהוקם טיפּים־טיפּים משבוע לשבוע משך שנים, להתקדם ברצוף מזרחה, ולנצח את כל המבקשים לחסום את נתיבו, אכן גדול יהיה שכרו. הוא יוכל להגיע אל אזורי הדלתה הפוריים, ואז תמוג כל דאגה בדבר הדרך הארוכה בחזרה. לעומת זאת, אם יבואהו מזל ביש, הרי אך מעטים יזכו לשוב לבתים בכלל. במחנה־השדה ובשורת מחסני האספקה הגדולים לכל אורך החוף היו עם סתיו לפחות שלוש־מאות אלף איטלקים, אשר, אף אם לא יפגע בהם איש לרעה, יוכלו להיסוֹג מערבה עם הכביש רק בהדרגה או למקוטעים. לצורך זה נחוצים להם חדשים רבים. ואם יפסידו בקרב על הגבול המצרי, אם תישבר חזית המחנה, ואם שהות לא תינתן להם, הרי כולם נחתך דינם לשבי או מוות. אולם ביולי 1940 לא היה ידוע מי ינצח בקרב.

עמדתנו המוגנת ביותר בזמן ההוא היתה התחנה הסופית של מסילת־הברזל במרסה־מטרוך. היה כביש טוב מערבה אל סידי־באראני, אבל משם עד לגבול בסוֹלוּם לא היה שום כביש היכול לכלכּל איזה כוח ניכּר משך זמן רב בסמוך לגבול. כוח חיפּוי ממוּכּן קטן הורכב מתוך אחד ממיטב חילותינו הסדירים, ובהם הגדוד ה־7 של ההוּסארים (טנקים קלים), ה־11 של ההוסארים (מכוניות משוריינות), ושני גדודים ממונעים של רגימנט־הרוֹבאים ה־60 וחטיבת הרובאים, עם שני רגימנטים ממוכּנים מן הארטילריה־הרכוּבה־המלכותית. ניתנו פקודות להתקיף את עמדות הגבול האיטלקיות מיד עם פרוֹץ מלחמה. בהתאם לכך עברו אנשי הגדוד ה־11 של ההוסארים את הגבול תוך עשרים־וארבע שעות, הפתיעו את האיטלקים, שלא שמעו כי הוכרזה מלחמה, ושבו שבויים. בלילה הבא, ה־12 ביוני, זכו להצלחה דומה, וב־14 ביוני, כבש כוח של גדוד ההוסארים ה־7 ופלוגה אחת מגדוד הרובאים ה־60 את מצודות־הגבול בקאפּוּצוֹ ומאדאלנה, ולקח מאתים־ועשרים שבויים. ב־16 בחודש העמיקו לתקוף, הרסו שנים־עשר טנקים, שמו מארב לשיירה בכביש טוֹבּרוּק־ברדיה ולקחו גנרל בשבי.

במלחמה הזאת, הקטנה אך העירנית, סבורים היו חילותינו כי ידם על העליונה, ועד־מהרה היו כאדוני המדבר בעיניהם. עד שנתקלו במבנים גדולים או בעמדות מבוצרות יכלו ללכת באשר יאבו, לאסוף מזכרות־נצחון מתגרות עזות. שעה שצבאות קרבים זה אל זה הרי חשיבות עצומה נודעת לשאלה מי מחזיק רק בקרקע שעליה הוא עומד או ישן ומי מחזיק בכל השאר. אני ראיתי זאת במלחמת הבּוּרים, כשלא היה בידינו דבר מעבר למדורות מחנותינו, ואילו הבּוּרים רכבו בכל אשר תחשק נפשם ברחבי הארץ כולה.

כוחות אויב גדלים והולכים היו מגיעים עכשיו מן המערב, ובאמצע יולי חזר האויב וכונן את קו הגבול שלו בשתי אוגדות וביסודות של שתי אוגדות נוספות. בראשית אוגוסט הוגבר כוח החיפּוּי שלנו על ידי הקבוצה המסייעת של האוגדה המשוריינת ה־7, הכוללת את הגדוד ה־3 של ה“קוֹלדסטרים גארדס”. הגדוד הראשון מרגימנט־הרובאים ה־60, חטיבת הרובאים ה־2, גדוד ההוסארים ה־11, אסקדרון אחד מגדוד־הטנקים־המלכותי ה־6, ושתי סוללות ממוכּנות של הארטילריה הרכוּבה המלכותית, שאחת מהן נ.ט. כוח קטן זה, המשתרע על פני חזית של ששים מיל, הוסיף להטריד את האויב בהצלחה גדולה והולכת. מספר האבידות שפּירסמו האיטלקים לשלושת החדשים הראשונים של המלחמה היה קרוב ל־3,500 איש, שמהם היו שבע־מאות פצועים. אבידותינו אנו עלו בדוחק על מאה־וחמישים. הנה כך הרי השלב הראשון במלחמה שהכריזה איטליה על הקיסרות הבריטית האיר לנו פנים בתחילתו.

*

פיקוד־המזרח־התיכון, בראשותו של הגנרל וייוול, ביקש להמתין להלם של ההסתערות האיטלקית סמוך לעמדה המבוצרת של מרסה־מטרוך. דומה היה כי עד אשר נוכל לאסוף חיל־צבא הרי זו הדרך היחידה הפתוחה לפנינו. לפיכך הצעתי את המשׂימות הבאות: ראשית, לכנוס את הכוח הלוחם הגדול ביותר שבגדר האפשר מול הפולשים האיטלקים. לצורך כל הכרח הוא להסתכן במקומות אחרים. לבי היה עלי דווי למראה פיזורי הכוחות שנסבלו על ידי השלטונות הצבאיים. ח’רטום והנילוס הכחול בודאי זקוקים היו לחיזוק מול הגבול האיטלקי־החבשי, אבל מה היה הטעם להחזיק באפס־מעשה בקניה עשרים־וחמישה אלף איש, כולל את חטיבת היוּניון של דרום־אפריקה ושתי חטיבות של צבא מערב־אפריקאי מצוין? בחלקים מן הארץ הזאת, מצפון לנהר טאנה, עברתי ברכיבה ב־1906. הרי זה שטח נאה למראה, אך אין בו הרבה לאָכלה. הרעיון של משלחת איטלקית בת חמישה־עשר או עשרים אלף איש, עם תותחים וציוד מודרני, העוברת את מהלך ארבע או חמש־מאות המילים עד שתוכל להגיע לנאירוֹבּי, נראה מגוחך. מאחרי החזית של קניה תימצא מסילת־הברזל רחבת־הפסים של אוגנדה. אנחנו היינו השליטים בים, ונוכל להעביר צבא לכאן ולכאן בים ובמסילה בקלוּת שכּדוגמתה לא יוכל האויב להשיג כלל בתנועותיו היבּשתיות. עקב יתרוננו בקווי־התחבורה מעוניינים היינו להילחם במשלחת איטלקית בסמוך ככל האפשר לנאירוֹבּי ולמסילת־הברזל רחבת־הפסים. לצורך זה לא נדרשו חיילים במספר רב. הם היו דרושים יותר בדלתה של מצרים. חפצי נתמלא במידת־מה, אבל רק לאחר מאבק ממושך וקשה נגד השאיפה המעורפלת למצוא מבטח בכל מקום.

עשיתי כמירב יכלתי לשאוב מסינגאפּוּר ולהביא את האוגדה האוסטרלית שהגיעה לשם, תחילה להודו לשם אימונים ומשם אל המדבר המערבי. ארץ־ישראל: אוגדה אוסטרלית, חטיבה ניו־זילנדית, אוגדת ה“יוֹמנרי” המובחרת שלנו, לכולן מכוניות משוריינות או שהן עומדות לקבּלן; פרשי־בית־המלוכה, רכובים על סוסים, אך נכספים לכלי־נשק מודרניים; עם שירותים מינהליים נרחבים. התאוויתי לתת נשק ליהודים בתל־אביב, אשר אם יוּתנו להם כלים מתאימים ילחמו יפה נגד כל הבא. כאן נתקלתי בהתנגדות מכל הסוגים. דאגתי השניה היתה להבטיח את המלחמה על חופש התנועה בים התיכון נגד האיטלקים החלשים והסכנה האווירית החמוּרה, על־מנת שתיעשה מלטה בלתי־מנוצחת. נראה היה לי כי חשוב ביותר להעביר שיירות צבאיות, בפרט של טנקים ותותחים, דרך הים התיכון ולא מסביב לכף. דומה היה כי זאת מטרה שבעבוּרה כדאי להסתכן הרבה. שיגור אוגדה מבריטניה מסביב לכף אל מצרים פירושו היה שמשך שלושה חדשים לא תוכל להילחם בשום מקום; אבל אלה היו חדשים יקרים, ואוגדות מועטות מאד היו לנו. ולבסוף היה עלינו לחשוב על האי שלנו, שעתה נשקפת לו סכנת הפלישה באורח בלתי־אמצעי. עד היכן נוכל לערטל את בּיתנו ומבצרנו למען המזרח התיכון?

*

ביולי 1940 החילותי, כמו שמראים המברקים והמיזכרים, להתעניין יותר ויותר במזרח התיכון. כביש־החוף הארוך הזה תפס תמיד מקום נכבד במחשבותי. שוב ושוב חזרתי אל הרעיון של ניתוקו על ידי הנחתת כוחות חזקים אך קלים מן הים. בזמן ההוא לא היו לנו, כמובן, כלי־שיט מתאימים להנחתת טנקים. אף על פי כן ודאי אפשר יהיה לאַלתר את האביזרים הנחוצים למיבצע כזה. אם ייעשה בהם שימוש בקשר למערכה כבדה, אפשר שנשיג בכך הסחה רבת־ערך של חילות אויב מן החזית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 10.7.40

הבא את הבּאות לפני ועדת־ראשי־המטות:

האם נעשו איזה תכניות, למקרה שיתקרבו כוחות גדולים מלוב אל הגבול המצרי, לנתק את כביש התחבורה החופי שבּו יהיו תלויים במידה רבה לקבלת אספקה מכל הסוגים? אין זה מספיק רק להפציץ מן האוויר או מן הים. אבל אם תוכל חטיבה אחת או שתים של חיילים טובים לכבוש איזו עיר או נקודה מתאימה אחרת על קווי־התחבורה הרי תוכל, בהישען על הכוח הימי שמאחריה, להביא לידי ניתוק ממושך, להכריח את האויב להעביר כוחות כבדים כנגדה, ואחרי כן לסגת ולהלום שוב באיזו נקודה אחרת. מובן, מיבצע כזה לא יועיל אלא לאחר שכוחות ניכּרים של האויב כבר עברו את נקודת הניתוק. אולם אפשר שהמדבר עצמו מאַפשר תנועה חפשית לאספקה של האויב. תמה אני אם כך הדבר, ואם כך הוא – מפני מה טרחו האיטלקים לבנות את הכביש הארוך הזה.

עדיין לא ראיתי מפני מה לא ייתכן לעשות תכנית טובה. אולם עובדה היא כי אף אחד מן המפקדים שלנו, לא במזרח התיכון ולא בטוניס, לא ניאות מעולם לעשות את הנסיון. אבל הגנרל פּטון עשה ב־1943 כמה וכמה תנועות גלילה מוצלחות ביותר מסוג זה בעת כיבּוש סיציליה, וזכה להפיק מכך תועלת ממשית. רק באַנציוֹ ב־1944 הצלחתי להשיג את ביצוע הנסיון הזה. דבר זה היה, כמובן, בקנה־מידה גדול הרבה יותר, ועל אף הצלחתה של הנחיתה לא השיג את התוצאות המכריעות אשר להן קיוינו כולנו. אבל זוהי פרשה אחרת.

*

מעוניין הייתי ששאלת המזרח התיכון תוּצג באורח משכנע על ידי קבוצה של מיניסטרים, שכוּלם מנוסים במלחמה ומעוניינים עד מאד בזירה זו.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 10.7.40

אני סבור שכּדאי יהיה להקים ועדה מיניסטריונית מתמדת קטנה, שעליה יימנו מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה (מר אידן), הודו (מר אמרי) והמושבות (הלורד לויד), על־מנת שייועצו ביניהם על דבר ניהול המלחמה במזרח התיכון (ששלשתם נוגעים בו), וידריכו אותי, כשר־ההגנה, בדבר ההמלצות שאגיש לקבינט. התואיל בטובך לנסח זאת בצורה הנאותה? מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה הסכים לשבת ראש.

מר אידן מסר לועדה שלו על המחסור בחיילים, בציוד ובאספקה במזרח התיכון, וכן מסר כי גם הרמטכל“ק מודאג באותה מידה. הועדה דרשה את ציודה השלם של האוגדה המשוריינת, הנמצאת כבר במצרים אלא שכּוֹחה נופל הרבה מן התקן, וכן המליצה לשגר בהקדם האפשרי אוגדה משוריינת שניה ברגע שאפשר יהיה לוותר עליה במולדת. ראשי־המטות סמכו את ידיהם על המסקנות האלו, והרמטכל”ק העיר כי יש לבחור את הרגע בהתאם להתמעטות הסכנות מבּית ולהתגברות הסכנות בחוץ־לארץ. ב־31 ביולי היה מר אידן סבור כי נוכל להפריש קצת טנקים בעוד שבועות אחדים, וכי אם יגיעו אלה למזרח התיכון בסוף ספטמבר אפשר שיהיה עלינו לשלוח אותם ואת שאר הציוד דרך הים התיכון. חרף החרדה הגוברת מפני הפלישה במולדת הסכמתי הסכמה גמורה עם כל הלך־המחשבה הזה, וכמה פעמים העליתי לפני הקבינט את הברירה הזאת, המכבידה ביותר.

העיקו עלי שאר הצדדים של בעיית המזרח התיכון.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 23.7.40

היכן חטיבת היוּניון של דרום־אפריקה בת עשרת־האלפים? מדוע אינה ממלאת שום תפקיד במזרח התיכון? הסכמנו היום לשלוח תגבורת נוספת במטוסי האריקיין ושאר מטוסים חדישים לחיל־האוויר של דרום־אפריקה. מה היה על תיאום המערכה במזרח התיכון? מה עשתה ועדת המיניסטרים שהקימותי לא מכבר? עתה שמעיינים בפעולות צי גדולות בים התיכון, הכרחי הוא ויהי־מה להוציא לפועל את ההתקפה על עמדת האיטלקים בחבש ולתאמה. ראה שאקבל דו"ח על המצב, שאוכל לעיין בו ביום ג' בבוקר.

חשתי צורך עז לדון עם הגנרל וייוול עצמו במאורעות הרציניים הממשמשים ובאים במדבר לוב. לא נפגשתי עם הקצין הדגול הזה, שכּה רב היה התלוי בו, וביקשתי את מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה להזמינו לכאן לשבוע ימים לשם התיעצות ברגע שתהיה השעה יפה לכך. הוא הגיע ב־8 באוגוסט. הוא טרח ועמל עם המטות והיו לו כמה וכמה שיחות ארוכות אתי ועם מר אידן. הפיקוד במזרח התיכון הקיף בזמן ההוא צירוף בלתי־רגיל של בעיות צבאיות, מדיניות, דיפלומטיות ומנהליות מורכבות ביותר. עברה יותר משנה של מעלות ומורדות עד שעמדנו אני ועמיתי על הצורך בחלוקת תפקידים במזרח התיכון בין מפקד ראשי, מיניסטר־מדינה ואינטנדנט־גנרל שיטפל בבעיית האספקה. אף כי לא הסכמתי הסכמה גמורה עם השימוש שעשה הגנרל וייוול בכוחות העומדים לרשותו, ראיתי לטוב ביותר להשאיר את הפיקוד בידו. התפעלתי מסגולותיו הנאות, והתרשמתי מן האמון שנותנים בו אנשים כה רבים.

הדיונים, הן בעל־פה והן בכתב, היו קשים. כרגיל העליתי את טענותי שחור על גבי לבן.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, בשביל הגנרל וייוול 10.8.40

הנני אסיר־תודה לך מאד על שהסברת לי בהרחבה כל כך את המצב במצרים ובסומאלי. עדיין עלינו לדון במצב בקניה ובחבש. ציינתי את הכוחות הגדולים מאד המצויים בידך בקניה, לאמור, חטיבת היוּניון של ששת־אלפים דרום־אפריקאים לבנים, מן־הסתם חומר מלחמתי נאה מכל המצוי בארצות רחבות־ידים; המתישבים ממזרח־אפריקה, שמספרם בודאי יעלה לאלפיים איש, הרגילים היטב לשטח הארץ; שתי החטיבות ממערב־אפריקה, שהובאו בדי־עמל מן החוף המערבי, ומספר אנשיהן ששה אלפים; לפחות שתי חטיבות של רוֹבאי־המלך־האפריקאים (K.A.R.); כל אלה מונים לפחות עשרים אלף איש – אולי יש יותר. מדוע יעמדו כל אלה בחיבוק־ידים בקניה ויחכו לפלישה איטלקית שתעשה את דרכה על פני השטח הקשה עד מאד מחבש לדרום, או יתכוננו לחדירה קשה באותה מידה לתוך חבש, ששוב תהיה כרוכה בהכרח בדיחויים ממושכים, בעוד שכּל הזמן גורל המזרח התיכון, ועוד הרבה מלבד זאת, צפוי להכרעה באלכסנדריה או על תעלת סואץ?

מבלי דעת, כמובן, בדיוק את התנאים המקומיים, הייתי מניח כי מערך מתקבל על הדעת יהיה זה להחזיק בקניה בכוחות המתישבים והק.א.ר., ולעכב כל התקדמות איטלקית דרומה, שהרי הבאת חיילות בדרך הים קלה עלינו הרבה יותר מהתקדמות יבשתית לאיטלקים. ככה יכולים אנו מיד להחיש להם תגבורת במפתיע ובמהירות. על ידי כך תוכלנה חטיבת היוּניון ושתי החטיבות ממערב־אפריקה לבוא מיד אל הדלתה, ולתת לך תגבורת יקרה ביותר בזירה המכרעת ברגע המכריע. מה הטעם בשליטה על הים אם לא על־מנת להעביר חיילות במהירות גדולה לכאן ולכאן מזירה אחת לחברתה? מובטח אני שאוכל לשכנע את הגנרל סמאטס שירשה את התנועה הזאת של חטיבת היוּניון. אולי תמציא לי את השקפותיך על כך עד מחר בלילה, כי הזמן קצר כל כך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, בשביל הגנרל וייוול 12.8.40

1. אינני מרוצה כלל ביחס לחטיבת היוּניון ולחטיבה המערב־אפריקאית בקניה. כוחות אלה כפי שהם ערוכים עתה לא ימלאו שום תפקיד בהתקפות הגורליות שמפתחים עכשיו נגד מצרים, ח’רטום וסומאלי. תמיד נחשב הדבר דופי גדול ביותר במיבצעים צבאיים כשיחידות־צבא גדולות עומדות בחיבוק ידים בו בזמן שהכרעות מושגות במקומות אחרים. בלי כל ידיעות נוספות, אינני יכול לקבל את הטענה כי החטיבה הדרום־אפריקאית היא בלתי־מאומנת כדי כך שאינה יכלה להיכנס לפעולה. הקרבּיניירים של נאטאל היו מאומנים לפני המלחמה הרבה יותר מן הטריטוריאלים הבּריטיים שלנו, ומן־הסתם גוּדדו מאז ההכרזה. אינני תופס מה טעם לחשוב שהחטיבה של היוּניון נופלת מאיזו בחינה שהיא מיחידות של טריטוריאלים בריטיים. מכל־מקום ודאי שהם טובים למדי להילחם באיטלקים. ביקשתי פרטים מלאים על גידוּדם ואימוניהם בכל מקרה ומקרה.

2. אינני סבור שנעשה שימוש יאות בכוחות הגדולים שבארץ־ישראל. המצב מעיקרו תלוי בכך שיתנו למתישבים היהודים נשק שיספיק להם לקבל על עצמם את הגנתם־הם, כדי שאם יהיה צורך בדבר אפשר יהיה להניח את כל ארץ־ישראל בידי כוחות בריטיים קטנים מאד. יש להגיש הצעה לשחרור מיידי של חלק גדול מחיל־המצב, כולל את אוגדת הפרשים של ה“יוֹמנרי”. אינני מבין מדוע האוסטרלים והניו־זילנדים המתאמנים בארץ־ישראל זה ששה חדשים לפחות אינם יכולים להעמיד אלא חטיבה אחת לשירות במצרים. כמה מהם נמצאים שם, ומה העובדות ביחס לאימוניהם? האנשים האלה הובאו בהוצאות גדולות מאוסטרליה, לאחר שנבחרו כמתנדבים הראשונים לשירות באירופה. לרבים מהם יש הכשרה צבאית קודמת, והם מתאמנים קרוב לשנה מאז פרצה המלחמה. איזו חרפה תהיה זאת אם בגלל הטיפול הנוֹאל שלנו בכוח החשוב הזה תשתתף רק חטיבה אחת בפעולות המכריעות להגנת מצרים!

3. שתי החטיבות ממערב־אפריקה בודאי אפשר להביאן לח’רטום בדרך פורט־סוּדאן. טוב מאד לערבב יחידות ילידים ממקורות שונים, כדי שיוכל קיבוץ אחד לשמש לכפיית משמעת על משנהו. את שתי החטיבות האלו צריך יהיה להעביר מיד לסודאן, כדי שתוכל האוגדה ההודית לשמש בהודו או בסומאלי ברגע שתגיע. אינני יודע מפני מה נלקחו החטיבות האלו ממערב אפריקה, אם לא תשמשנה אלא חיל־מצב בקניה.

4. נא להמציא לי סיכּום של מספר המתישבים הלבנים בגיל־הצבא בקניה. האם עלינו להאמין שלא הקימו שום יחידות מקומיות להגנת שטחיהם הם? אם לא, הרי ככל שיקדימו להעמידם על מצבם כן ייטב. אסור שיהיה בקניה כיום צבא מחוץ למתישבים ולק.א.ר. בהתחשב בסיכּונים ובטוֹרח שאנו מקבלים על עצמנו כדי להחיש תגבורת למצרים מן המולדת, אין להסכים שלא ישתמשו עד קצה היכולת בכוחות שבמקום ברגע הגורלי.

5. נא להמציא לי דין־וחשבון מלא על שתי האוגדות הבריטיות בדלתה. מטעה הדבר לחשוב במונחים של אוגדות באזור הזה, ושום טענה שאין הם מצוידים בכל המובנים אינה יכולה להעמיד בסימן־שאלה את העסקת החיילות הסדירים המשובחים האלה.

6. הטענה שכוחות השריון של האויב וכלי־רכבו יכולים לנוע באותה קלוּת לאורך המדבר כמו גם לאורך כביש־החוף ודאי שהיא צריכה בדיקה נוספת. דבר זה אפשר שהוא נכון לגבי כלי־רכב בעלי זחלים, אבל אלה יסבלו קשה אם ייאלצו לעשות מסעות ארוכים במדבריות המסולעים והרכּים. מכל־מקום, תובלת־גלגלים תעוכּב במדבר אלא אם כן יומצאו לה צמיגי גומי מטיפוס מיוחד, המורחבים לשימוש מדברי. האם כלי־הרכב האיטלקיים מצוידים בצורה זו, ובאיזו מידה?

7. איזה סידורים נעשו למניעת השתיה לתקופות ארוכות מבּארות ומקורות מים שאין אנו זקוקים להם בעצמנו? האם סיפּקו מלאי של מרעומי־השהיה למוקשים בדרכים שיהיה עלינו לעזבן? דאג לכך שמלאי של מרעומים להשהיה ארוכה ביותר, ז.א., עד שבועים לפחות (אבל אני מקווה שפעולתם ממושכת יותר עכשיו), יישלח למצרים באניה הראשונה שתצא לשם. בדוֹק אם אי־אפשר להרוס את האספלט של כביש הטרמק עם עזיבתו על ידי פעולה כימית של דלק כבד, או על ידי איזה טיפול אחר.

8. נא להמציא לי פירוט מלא ומדויק ביותר של כל היחידות במזרח התיכון, כולל מתנדבים ופליטים פולנים וצרפתים.

אשמח לדון בכל הנקודות האלה הלילה.

*

כתוצאה מדיוני המטה ב־10 באוגוסט, כתב לי דיל, בהסכמתו הנלהבת של אידן, שמשרד־המלחמה מכין למשלוח מיידי למצרים גדוד אחד של טנקים כבדים בן חמישים־ושנים טנקים, רגימנט אחד של טנקים קלים (חמישים־ושנים טנקים), וגדוד אחד של טנקים־לחיל־רגלים בן חמישים טנקים, יחד עם ארבעים־ושמונה תותחים נ.ט., עשרים תותחי בוֹפוֹרס נ.מ. קלים, ארבעים־ושמונה תותחי־שדה של עשרים־וחמש ליטרה, חמש־מאות מקלעי־ברן ומאתים־וחמישים רובים נ.ט., עם התחמושת הנחוצה. החומר הזה יישלח לדרכו ברגע שאפשר יהיה להטעינו. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היתה אם יוּסע מסביב לכף או אם ננסה את מזלנו בדרך הים התיכון. לחצתי קשה על האדמירליות, כמו שייראה בהמשך הדברים, שתשלח שיירה במישרים דרך הים התיכון. ויכוחים רבים התנהלו סביב הנקודה הזאת. בינתים אישר הקבינט את הפלגתו ושיגורו של הכוח המשוריין, בהשאירו את ההחלטה הסופית ביחס לדרך נסיעתו עד לזמן שתתקרב השיירה לגיבּרלטר. ברירה זו נשארה בידינו עד ל־26 באוגוסט, ואז ממילא נדע הרבה יותר על מידת קירבתה של התקפה איטלקית כלשהי. לא ביטלנו זמן. ההחלטה לתת את עירוי הדם הזה בעוד אנו עצמנו דרוכים לקראת סכנת־מוות היתה נוראה וצודקת בעת־ובעונה־אחת. איש לא היסס.

*

ההנחיה הבאה, שעיבּדנוה יחד, נוּסחה סופית על ידי, והקבינט אישר אותה בלי תיקונים בעצה אחת עם ראשי־המטות:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 16.8.40

והרמטכל"ק

(הנחיה כללית למפקד הראשי במזרח התיכון)

1. יש לצפות עתה בכל רגע לפלישה למצרים מלוב. לכן צריך לאסוף ולפרוס את הצבא הגדול ביותר שבגדר האפשר בגבול המערבי ובכיוונו. כל השיקולים המדיניים והמינהליים חייבים להיות כפופים לכך בצורה הנאותה.

2. פינוי סומאלי נכפה עלינו על ידי האויב, ועם זאת הוא נוח מבחינה אסטרטגית. כל הכוחות הנמצאים בסומאלי או יעודים לסומאלי יישלחו לעדן, לסודאן, בדרך פורט־סודאן, או למצרים, כפי שייראה לטוב.

3. הגנת קניה צריכה לעמוד בדרגה שאחרי הגנת סודאן. אחרי המשבר במצרים ובסודאן ודאי תהיה שהות לשלוח תגבורת לקניה בים ובמסילה קודם שתספיק משלחת איטלקית גדולה להגיע לנהר טאנה. תמיד נוכל לשלוח לקניה תגבורת במהירות גדולה מזו שבּה תוכל איטליה להעביר שמה חיילות מחבש או מסומאלי האיטלקית.

4. בהתאם לכך יש להעביר מיד לח’רטום את שתי החטיבות של מערב־אפריקה או שתי חטיבות של הק.א.ר. מבקשים את הגנרל סמאטס להרשות לחטיבת היוּניון, או חלק גדול ממנה, לעבור לאזור התעלה ולדלתה לצרכי הבטחון הפנימי. יש לעשות סידורים להמשכת אימוניהם. האדמירליות מתבקשת למסור דו"ח על אפשרויות הספּנוּת באוקינוס ההודי ובים־סוף.

5. נוכח ההתקפה האווירית המוגברת שאפשר לצפות לה בים־סוף עקב כיבוש סומאלי הבריטית על ידי האיטלקים, לובש חשיבות חיזוקה של עדן בכוחות תעופה.

6. שתי החטיבות, אחת של הצבא הסדיר והשניה אוסטרלית, המוחזקות עכשיו מוכנות בארץ־ישראל, צריכות לעבור לדלתה כדי לפנות את קווי־התחבורה בארץ־ישראל לתנועת עתודות נוספות, ברגע שאפשר יהיה לציידן לשירות קרבי או לארגנן לתפקידי הבטחון הפנימי.

7. אולם שלושה או ארבעה רגימנטים של חיל־פרשים בריטי, בלי הסוסים, צריכים ליטול מיד לידיהם את התפקידים הנחוצים באזור התעלה, ולשחרר על ידי כך את שלושת הגדודים של הצבא הסדיר הנמצאים שם לעתודה כללית של מחנה־השדה של־הדלתה.

8. שאר האוסטרלים בארץ־ישראל, המונים ששה גדודים, גם אותם אפשר יהיה להכשיר בתוך ימים מספר להעברה לדלתה לצרכי הבטחון הפנימי או לאיזה עיסוק־חירום אחר. על החטיבה הפולנית ויחידת־המתנדבים הצרפתית לעבור מארץ־ישראל לדלתה ולהצטרף לעתוּדה הכללית.

9. יש להחיש עד קצה גבול היכולת את תנועתה של האוגדה ההודית המפליגה או הנמצאת עתה במעבר. אם חלק מן החיילות שיפוּנוּ מסומאלי ולא יידרשו בשביל עדן לא יימצא מספיק לחיזוקה של סודאן, בנוסף על התגבורת מקניה, הרי על האוגדה הזאת כולה, כפי הרצוי ביותר, לנסוע לסואץ ולהיספח אל מחנה־הדלתה [שלאחר מכן נקרא בשם מחנה־הנילוס]. נוסף על הדברים שלמעלה הרי לפחות שלוש סוללות של ארטילריה בריטית, הגם שהן משתמשות בסוסים, צריכות להפליג מיד מהודו לסואץ. על האדמירליות לסדר את התובלה.

10. על רוב התנועות הנ"ל להסתיים בין ה־15 בספטמבר ל־1 באוקטובר, ועל בסיס זה יכלול מחנה־הדלתה את:

(1) הכוח המשוריין הבריטי במצרים.

(2) ארבעת הגדודים הבריטיים במרסה־מטרוך, השנים שבאלכסנדריה והשנים שבקאהיר – סך־הכל שמונה.

(3) שלושת הגדודים מאזור התעלה.

(4) החטיבה הבריטית שבעתוּדה מארץ־ישראל – סך־הכל ארבעה־עשר גדודי חיל־רגלים מן הצבא הסדיר הבריטי.

(5) החטיבה של ניו־זילנד.

(6) החטיבה האוסטרלית מארץ־ישראל.

(7) החטיבה הפולנית.

(8) חלק מחטיבת היוּניון ממזרח־אפריקה.

(9) האוגדה ההודית הרביעית הנמצאת עתה בעורף מרסה־מטרוך.

(10) האוגדה ההודית החדשה שבמעבר.

(11) אחד־עשר אלף האיש במשלוחים המגיעים כמעט בבת־אחת לסואץ.

(12) כל הארטילריה (מאה־וחמישים תותחים) הנמצאת עתה במזרח התיכון או בדרך מהודו.

(13) הצבא המצרי במידה שהוא יכול לשמש לפעולות קרביות.

11. הנ"ל צריכים למנות עד ל־1 באוקטובר, לכל המאוחר, שלושים־ותשעה גדודים, יחד עם הכוחות המשוריינים; סך־הכל 56,000 איש ו־212 תותחים. אין זה כולל את חילות הבטחון הפנימי.

(חלק ב')

12. מקווים שהחטיבה המשוריינת מאנגליה המונה שלושה רגימנטים של טנקים תועבר בים התיכון על ידי האדמירליות. אם הדבר הוא מן הנמנע, יש להניח שיגיעו בדרך שמסביב לכּף בשבועים הראשונים של אוקטובר. יש להחשיב כל כך את בואו של הכוח הזה בספטמבר עד שהדבר יכול להצדיק מידה ניכרת

של סיכּוּן בהובלתו.

(חלק ג') השימוש הטקטי בכוח הנ"ל:

13. יש לבצר עד־גמירה ובמהירות הגדולה ביותר את עמדת מרסה־מטרוך. הגיזרה המוחזקת על ידי שלושת הגדודים המצריים צריכה להימסר לשלושה גדודים בריטיים, כדי שיהיה הכוח הוֹמוֹגני. זאת יש לעשות אף אם תרצה ממשלת מצרים ליטול את התותחים הנמצאים עתה בידי שלושת הגדודים האלה. יש לחקור עם המפקד הראשי הימי של צי־הים־התיכון באפשרות של חיזוק עמדת מרסה־מטרוך בדרך הים וניתוק קווי התחבורה של האויב, לאחר שיעבור שם במסעו אל הדלתה. אלטרנטיבית אפשר להעדיף נחיתה על קווי התחבורה בסוֹלוּם או מערבית משם.

14. את כל מקורות המים בין מרסה־מטרוך לביצורי אלכסנדריה יש “להוציא מכלל שתיה”. מצורפת הערה מיוחדת בענין זה. אל ייעשה שום נסיון להשאיר קבוצות קטנות להגנת הבּארות סמוך לחוף בחבל זה. על האוגדה ההודית ה־4 לסגת לאלכסנדריה אם יהיה צורך או להילקח בדרך הים. את הכביש מסולום למרסה־מטרוך, ועוד יותר מכך את כביש הטרמק ממרסה־מטרוך לאלכסנדריה, יש להוציא מכלל שימוש, עם עזיבתם, על ידי מוקשי־השהיה או על ידי טיפול כימי במשטח האספלט.

15. יש להכין (דבר שהיה צריך להיעשות מכבר) קו ראשי של הגנה שיוחזק על ידי כל מחנה הדלתה, תוך כדי עריכה מתאימה של עתודותיו, מאלכסנדריה לאורך שולי האזור הנעבד ותעלות־ההשקאה של הדלתה. לצורך זה יש לבנות או להשלים את הביצורים ועמדות הבטון והחול החזקים ביותר מן הים אל האזור הנעבד ותעלת־ההשקאה הראשית. יש להאריך במהירות האפשרית את צינור־המים שלפני הקו הזה. אזור הדלתה הוא המכשול היעיל ביותר לטנקים מכל הסוגים, ואפשר יהיה להחזיק בו בביצורים קלים של שקי־חול על־מנת לתת הגנה למצרים ולהעמיד אגף מוארך חזק מאד לחזית אלכסנדריה. יש להציף רצועה רחבה, ברוחב ארבעה או חמישה מילים, בעודף מימיו של הנילוס, האגוּרים באַסואן. בתוך החגורה הזאת או מאחריה יש לבנות שורה של עמדות חזקות החמושות בתותחים.

16. במצב זה, אפוא, יחכה מחנה הדלתה לפלישה האיטלקית. יש להניח שהאויב יתקדם בכוח גדול, המוגבל רק, אך במידה חמורה, על ידי אספקת המים והדלק. ודאי שיהיו לו כוחות משוריינים חזקים בימינו כדי לבלום ולהדוף את כוחותינו החלשים יותר, אלא אם כן יוכלו אלה לקבל תגבורת מבעוד מועד על ידי הרגימנט המשוריין מבריטניה הגדולה. הוא יצוּר על מרסה־מטרוך, אם לא יוכל לכבשה בסערה, אבל אם קו הדלתה הראשי יבוּצר בחריצות ויוחזק בעוז־החלטה ייאלץ האויב לפרוס חיל־צבא שאספקת המים, הדלק, המזון והתחמושת שלו תהיה קשה. כיון שייפּרס האויב ויהיה נתון בקרבות רציניים, תהיה הפעולה נגד קווי התחבורה שלו, ממרסה־מטרוך, על ידי הרעשה מן הים, נחיתה בסולום, או אפילו הרחק הרבה יותר מערבה, מכת־מוות בשבילו.

17. המערכה על הגנת הדלתה מתמצית אפוא ב־: הגנה חזקה בזרוע השמאלית מאלכסנדריה אל פנים הארץ, והנחתת הזרוע הימנית, המשתמשת בכוח ימי, על קווי התחבורה שלו. בתוך כל מקווים כי התגבורות שתפעלנה ממלטה תפרענה למשלוח תגבורות נוספות – איטלקיות כגרמניות – מאירופה לאפריקה.

18. אפשר יהיה מאד להפעיל כל זאת עד ל־1 באוקטובר, בתנאי שיתנו לנו את השהות. אם לא, הרי עלינו לעשות מה שנוכל. יש להשתמש בכל היחידות המאומנות או הסדירות, בין שציודן מלא בין שאינו כך, בהגנה על הדלתה. כל האנשים הלבנים המזוינים וכן יחידות הודיות או זרות חייבות לשמש לבטחון הפנים. על הצבא המצרי למלא את תפקידו בתמיכת החזית של הדלתה, ועל ידי כך צריך יהיה לטפל במצרים גופה רק בהמונים מתפרעים.

נא להשלים את הנ“ל ולהיות מוכנים לדון עמי בפירוט ב־4.30 אחה”צ ב־16 באוגוסט.

בזאת חזר הגנרל וייוול לקאהיר בשבוע השלישי לחודש אוגוסט.

*

עלי לספר עתה על פרשה צבאית פעוטה, שבכל־זאת היתה מרגיזה בזמנו. האיטלקים, בהפעילם כוחות בעלי עדיפות עצומה, גירשו אותנו מסומאלי. יש לספּר את הסיפּור.

עד דצמבר 1939 מנוי וגמור היה אתנו שבמקרה מלחמה עם איטליה נפנה את סומאלי; אבל בחודש ההוא קם הגנרל איירונסייד, הרמטכל"ק, לצדד בהגנה על שטח־ארץ זה, ובאין כל ברירה – בהחזקת בּרבּרה. צריך היה להכין ביצורים להגנת השקע של טוּג־אַרגן בדרך ההרים. בראשית אוגוסט נתאספו גדוד בריטי אחד (ה“בּלק ווֹץ'”), שני גדודים הודיים ושני גדודים מזרח־אפריקאיים, עם קורפוס־הגמלים־הסומאלי וסוללה אפריקאית קלה אחת, עם יחידות קטנות נ.ט. ונ.מ. ב־21 ביולי טילגרף הגנרל וייוול אל משרד־המלחמה לאמור כי נסיגה בלי מלחמה תמיט שוֹאה על השפעתנו, וכי סומאלי יכולה להיות בסיס רב־ערך לפעולה תוקפנית נוספת. בעת ביקורו בלונדון החלו הקרבות, והוא אמר לועדת המיניסטרים לעניני המזרח התיכון כי, הגם שהנזקים האסטרטגיים מהפסד סומאלי יהיו קלי־ערך, תהיה זו מכה לפרסטיז’ה שלנו.

האיטלקים נכנסו לסומאלי הבריטית ב־3 באוגוסט בשלושה גדודים של חיל־רגלים איטלקי, ארבעה־עשר של חיל־רגלים קולוניאלי, שתי קבוצות של ארטילריה רכוּבה ויחידות של טנקים בינוניים, טנקים קלים ומכוניות משוריינות. הכוחות הגדולים האלה עלו עלינו ב־10 באוגוסט, ומפקד בריטי חדש, הגנרל גוֹדווין־אוסטין, הגיע באור ל־12 בחודש. בהוראות שקיבל נאמר לו, “משימתך היא למנוע כל התקדמות איטלקית מהלאה לעמדה העיקרית… אם יהיה צורך בדבר, תאחז באמצעים הדרושים לנסיגה”. קרבות ניטשו ב־12 וב־13 בחודש, ואחת מארבע עמדות־המפתח שלנו נכבשה מידינו אחרי הרעשת תותחים כבדה. באור ל־16 בחודש החליט הגנרל גודווין־אוסטין לסגת. זה, אמר, “היה הנתיב היחיד להצלתנו מתבוסה ניצחת ומהכחדה”. מפקדת־המזרח־התיכון נתנה הרשאה לפינוי, והוא בוּצע בהצלחה בחסוּת מאסף חזק של גדוד “בּלק ווֹץ'”.

רחוק הייתי משׂביעוּת־רצון מן הניהול הטקטי של פרשה זו, הנשארת לעדוּת כמפּלה היחידה שנחלנו מידי איטלקים. דווקה ברגע זה, כשמאורעות אדירים קרובים לבוא על מצרים וכשהרבה כל כך תלוי בפרסטיז’ה שלנו, הסבה הנסיגה נזק העולה הרבה על חשיבותה האסטרטגית. באיטליה רבו התרועות, ומוסוליני עלץ בסיכויי התקפתו על בקעת הנילוס. אולם הגנרל וייוול לימד זכות על המפקד המקומי, וטען כי הקרבות היו קשים.

נוכח הענינים הגדולים שהיו לנו יחד, לא עמדתי עוד על דעתי בדיוני עם משרד־המלחמה ועם הגנרל וייוול.

*

הידיעות שהגיעונו לעת הזאת הראו על עליה מהירה בכוחות האיטלקיים באלבניה ועל הסכנה הנובעת מזה ליוון. עם שגבר היקף ההכנות הגרמניות לפלישה לבריטניה ועם שנתבררו יותר ויותר, דומה היה כי בנפשנו הדבר אם נחליש את ההפצצות שלנו על שפכי הנהרות של גרמניה והולנד ועל נמלי צרפת, מקום שהיו ברגות נאספות והולכות. ביני לביני לא הגעתי לכלל החלטה על הרחקת טייסות מפציצים מן המולדת. אולם לעתים קרובות מן החכמה הוא להכין תכניות מפורטות. עם כל המוזר שבדבר לכאורה, הרי חיל־האוויר הוא הנייד פחות מכל השירותים, כל־אימת שאין הוא נמצא באוויר. יכולה טייסת להגיע לתעודתה בתוך שעות מספר, אבל פיתוּח מצבתה, מחסניה, חלפיה, סדנותיה והדלק שלה מצריך שבועות רבים, ואפילו חדשים.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויה והגנרל איזמי 28.8.40

נא להמציא לי הצעות להעברת ארבע טייסות לפחות של מפציצים כבדים למצרים, מלבד כל המתנהל עכשיו. טייסות אלו תפעלנה מבסיסים קדומניים ביוון במידה שיהיה הדבר כדאי, אם תכריח איטליה את יוון להיכּנס למלחמה. המטוסים יצטיידו שם מחדש בדלק קודם שיתקיפו את איטליה. הרבה מן המטרות המשובחות ביותר, כולל הצי האיטלקי, תהיינה גלויות להתקפות כאלו. טוב יותר לפעול מיוון, באם תיכנס, מאשר ממלטה במצבה הנוכחי חסר־ההגנה. הדו"ח צריך להיות קצר, ועליו להראות פשוט על השיטה, הקשיים והמטרות, יחד עם לוח־זמנים. אין צורך להעלות טענות בשאלת המדיניות, שבה תחליט ועדת־ההגנה של הקבינט. הכנת התכנית הטובה ביותר שבגדר האפשר לא תחייב את מיניסטריון־התעופה או מישהו זולתו לקבל את התכנית, אבל ייעשו כל המאמצים כדי לפתור את קשייה.

*

אינני מוצא לפרק הזה סיום מוצלח יותר מן הדין־והחשבון שמסרתי על המצב באוגוסט לראשי־הממשלות של אוסטרליה וניו־זילנד.

דין־וחשבון זה בא בעקבות איגרתי מן ה־16 ביוני.

ראש־הממשלה אל ראשי־הממשלות של אוסטרליה וניו־זילנד 11.8.40

המטות המשולבים מכינים תזכיר על המצב באוקינוס השקט, אבל אני עורב את לבי להקדים ולשלוח לכם מבוא קצר. אנו משתדלים כמיטב יכלתנו להימנע ממלחמה עם יאפאן, הן על ידי ויתורים בנקודות שבּהן אולי תוכל הכנופיה הצבאית היאפּאנית להביא לידי קרע, הן על ידי עמידה איתנה במקום שהשטח מסוכן פחות, כמו במאסרים של יחידים [על ידי היאפאנים]. כשלעצמי אינני סבור שיאפאן תכריז מלחמה אלא אם כן תוכל גרמניה לפלוש בהצלחה לבריטניה. ברגע שתראה יאפאן כי גרמניה נכשלה או שאינה מעיזה לנסות, צופה אני זמנים קלים יותר באוקינוס השקט. בנקטנו, שלא לפי רוחנו, קו של ויתורים כלפי האיומים היאפאניים, הוגים אנו תמיד באינטרסים שלכם ובבטחונכם.

אם בכל־זאת תכריז יאפאן מלחמה עלינו, הרי מטרתה הראשונה מחוץ לים הצהוב תהיה מן־הסתם איי־מזרח־הודו־ההולנדית. ברור שהדבר לא ימצא חן בעיני ארצות־הברית. מה יעשו אין אנו יכולים לדעת. אין הם מתחייבים כלל לסייע, אבל הצי העיקרי שלהם בפּאציפי ודאי גורם דאגה חמורה לאדמירליות היאפאנית. בשלב הראשון הזה של מלחמה אנגלו־יאפאנית נגן, כמובן, על סינגאפּור, שאם תותקף – דבר שאינו מתקבל על הדעת – ודאי תוכל לעמוד במצור ממושך. כן נוכל ודאי לבסס בציילון סיירת־מערכה ונושאת־מטוסים מהירה, אשר עם כל הסיירות והמשחתות האוסטרליות והניו־זילנדיות שתחזורנה אליכם תשמשנה גורם־מניעה חזק מאד לסיירות־פשיטה של האויב.

אנו עומדים להוסיף עוד יחידות ממדרגה ראשונה על צי מזרח־הים־התיכון. בכל עת אפשר יהיה, כמובן, לשלוח אתה צי הזה דרך התעלה אל האוקינוס ההודי, או לשם סיוּע לסינגאפּור. אין אנו רוצים לעשות זאת, אפילו תכריז יאפאן מלחמה, עד שיתברר כי הדבר הוא חיוני לבטחונכם. העברה כזאת תהיה כרוכה באבדנו הגמור של המזרח התיכון, ויגוּז כל סיכוי להכות את איטליה בים התיכון. עלינו לצפות להתקפות כבדות על מצרים בעתיד הקרוב, והצי של מזרח־הים־התיכון נחוץ כדי לסייע בהדיפתן. אם תצלחנה ההתקפות האלו, ייאלץ הצי המזרחי לעזוב את הים התיכון דרך התעלה או בדרך גיבּרלטר. אם כה ואם כה יהיה חלק גדול ממנו בא בחשבון להגנתכם. אולם אנו מקווים להחזיק מעמד במצרים, ולקיים את הצי המזרחי באלכסנדריה משך השלב הראשון של מלחמה אנגלו־יאפּאנית, אם תבוא. אין איש יכול לקבוע מראש מה עתיד להתרחש. אין לנו אלא לשקול את המאורעות מיום ליום ולנצל עד קצה הגבול את המשאבּים שבעין.

מתעוררת שאלה אחרונה: אם יאפאן, לאחר שתכריז מלחמה, תנסה לפלוש לאוסטרליה או לניו־זילנד בכוח צבאי ניכּר. אנו סבורים כי דבר זה רחוק מן הדעת, ראשית, משום שיאפאן עסוקה בסין, שנית, משום שתאסוף שלל יקר באיי־מזרח־הודו־ההולנדית, ושלישית, משום שתחשוש מאד לשלוח חלק חשוב מן הצי שלה הרחק דרומה, ולהשאיר בכך את הצי האמריקני בתווך בינו לבין המולדת. ואולם אם, בניגוד לתבונה ולאינטרס העצמי שלה, תגש יאפאן לפלישה לאוסטרליה או לניו־זילנד בקנה־מידה גדול, הרי רשאי אני להבטיחכם, באישורו המפורש של הקבינט, כי אז נמשוך ידנו מן הים התיכון ונקריב את כל האינטרסים, להוציא רק את הגנתו וכלכלתו של האי הזה, שבּו תלוי הכל, ונבוא לעזרתכם מבעוד מועד בצי אשר בכוחו לאסור מלחמה על כל כוח יאפאני שייתכן להעמידו במימי אוסטרליה, ואשר יוכל לכלות כל כוח פולש, או לפחות לנתק את קווי־התחבורה שלו עם יאפאן.

אולם אנו מקווים שהמאורעות יתפתחו בצורה אחרת. על ידי שנרויח זמן עם יאפאן, אפשר שנצא בשלום מן המצב המסוכן הנוכחי. פה במולדת אנו חזקים במידה עצומה הרבה יותר מאשר בזמן שטילגרפתי אליכם בחודש מאי. יש לנו צבא גדול המתחיל עכשיו לקבל ציוד טוב. ביצרנו את חופינו. יש לנו עתודה חזקה של חיילות ניידים, כולל את צבאנו הסדיר ואת היחידות האוסטרליות, הניו־זילנדיות והקנדיות, עם כמה אוגדות או חטיבות משוריינות המוכנות להשיב בהתקפת־נגד על כל נחיתה מוצלחת. העברנו מארצות־הברית את עזרתה הגדולה, המסתכמת בקרוב לאלף תותחים ושש־מאות אלף רובים עם כל התחמושת. כיון שנתפרק צבאנו מנטל ההגנה על צרפת, הריהו מתחזק והולך מיום ליום והתחמושת מתרבה. חוץ מזה עומד לרשותנו משמר־המולדת בן 1,500,000 איש, הרבה מהם ותיקי־מלחמה, ובידי רוּבּם רוֹבים או כלי־נשק אחרים.

חיל־האוויר־המלכותי מוסיף לגלות אותה עליונוּת אינדיבידואלית על האויב, שעליה הסתמכתי כל כך במברקי אליכם מיום 16 ביוני. הקרב החשוב של אתמול בתעלה הוכיח שאנו יכולים להתקיף ביחסי־כוחות של שלושה כנגד אחד, ולגרום אבידות של שלושה־וחצי כנגד אחד. הלורד ביוורבּרוּק הפליא לעשות בייצור המטוסים הטובים ביותר. כוחנו במטוסי־קרב ובמפציצים גדול כמעט כפליים משהיה בזמן שטילגרפתי אליכם, ועתודה גדולה מאד של מטוסים מוכנה עמנו. אינני סבור כי יש בידי חיל־האוויר גרמני הכוחות או האיכוּת הנחוצים כדי להכריע את הגנתנו האווירית.

הצי מגביר חיילים מחודש לחודש, ואנו מתחילים עכשיו לקבל את פרי הייצור העצום שהוחל בו עם הכרזת המלחמה. בין יוני לדצמבר 1940 תצטרפנה לצי למעלה מחמש־מאות ספינות, גדולות כקטנות, רבות מהן חשובות ביותר. הצי הגרמני חלש משהיה מעודו. שרנהורסט וגנייזנאו עומדות שתיהן במבדוֹק נזוֹקות, ביסמרק לא עשתה עדיין את ניסוייה, טירפיץ מפגרת שלושה חדשים אחרי ביסמרק. בשבועיים הגורליים האלה, שלאחריהם יהיה הזמן לפלישה מאוחר מאד, עומדות לרשותם רק אנית־כיס אחת, שתי אניות מסוג היפּר של שמונה אינצ’ים, שתי סיירות קולת, ואולי עשרים משחתות. מעשה בלתי־הגיוני ביותר יהיה זה לנסות להעביר על פני הים צבא גדול, מעין זה שיידרש עכשיו לשם הצלחה, בלי שום ליווי, למעשה, נוכח כוחנו הימי והאווירי, רק על־מנת להיתקל בכוחנו הצבאי האדיר על החוף, ולא כל שכּן – לקיים צבא כזה ולכלכל את יחידותיו המונחתות בתחמושת ובאספקה. מצד שני, אם היטלר לא יפלוש לבריטניה ולא יכבוש אותה עד שישתנה מזג־האוויר, הרי זכה לבלימתו הראשונה, והמכרעת, מן־הסתם.

לכן יש בנן הכרה מפוּכחת וגוברת בכוחנו להתגונן בהצלחה, ולהחזיק מעמד משך השנה או השנתים שאולי תידרשנה להשגת הנצחון.

מערכי הציים הראשיים בים התיכון, 14 ביוני 1940

פרק עשרים־ושנים: מעבר הים התיכון

המצב החדש – צרפת יוצאת, איטליה נכנסת האדמירל קנינגהם באלכסנדריה – פעולה מוצלחת מול קאלאבריה – העומס הגובר על הצי – עכבות בים התיכון – מיזכרי מיום 12 ביולי ותשובת הלורד הראשון של הימיה – מיזכרי מיום 15 ביולי – דעותיו של האדמירל קנינגהם על משלוח תגבורת דרך הים התיכון – מיזכר הלורד הראשון של הימיה מיום 23 ביולי – התכנית ל“מיבצע מגבעות” – נסיונותי לשלוח את הטנקים דרך הים התיכון – מיזכרי מיום 13 באוגוסט – אינני מצליח לשכנע את האדמירליות – ניהול “מיבצע מגבעות” – העזה מוצלחת – הצורך בספינות הרעשה – מברקי אל האדמירל קנינגהם מיום 8 בספטמבר – מאמצים קשים לעזור להגנתה האווירית של מלטה – טיוליו של האדמירל סומרוויל – נפתח נתיב טאקוראדי למצרים – קילוח חיוני – מלטה תופסת עדיין את המקום הראשון

עד להתמוטטותה של צרפת היו ציי בריטניה וצרפת שותפים בפיקוח על הים התיכון. בגיברלטר החזקנו כוח קטן של סיירות ומשחתות ששמרו על המיצר. באגן המזרחי נמצא צי־הים־התיכון שלנו, שבסיסו באלכסנדריה. צי זה הוגבר קודם לכן אותה שנה, כשנעשתה עמדתה של איטליה מאיימת, כדי כוח של ארבע אניות־מערכה, שבע סיירות, עשרים־ושתים נושאת מטוסים אחת ושתים־עשרה צוללות. צי־הים־התיכון הצרפתי כלל חמש אניות גדולות, נושאת מטוסים אחת, ארבע־עשרה סיירות, והרבה אניות קטנות יותר. עכשיו יצאה צרפת ואיטליה נכנסה. הצי האיטלקי האדיר במספר כלל שש אניות־מערכה, ובהן שתים מן הטיפוס החדיש ביותר (ליטוריו), שעליהן תותחים של חמישה־עשר אינץ', אך שתים מן האניות הישנות יותר עמדו בקימומן ולא היו מוכנות לשירות מיד. חוץ מזה כלל הצי שלהם תשע־עשרה סיירות חדישות, אשר שבע מהן היו מן הטיפוס בעל תותחי שמונה אינצ’ים. מאה־ועשרים משחתות וסירות טורפדו, ולמעלה ממאה צוללות.

נוסף על כך היה חיל אוויר איטלקי חזק ערוך כנגדנו. כה נורא נראה המצב בסוף יולי עד שבתחילה אמרה האדמירליות להסתלק ממזרח הים התיכון ולהתרכז בגיברלטר. אני התנגדתי למדיניות הזאת, שאף כי הוצדקה על גבי הנייר מפאת כוחו של הצי האיטלקי לא הלמה את הרשמים שלי מן הערך הקרבי היחסי של הציים. וכן דומה היה שהיא מבשרת אבדון למלטה. הוחלט לאסור מערכה בשני הקצוות. ב־3 ביולי הכינו ראשי־המטות תזכיר על הים התיכון, שבו הדגישו את חשיבותו של המזרח התיכון כזירת מלחמה, אך הכירו כי לפי שעה צריך הקו שלנו להיות בכללותו קו של התגוננות. יש להתיחס ברצינות לאפשרות של התקפה גרמנית על מצרים, אבל כל זמן שאפשר להחזיק את הצי במזרח הים התיכון הרי כוחותינו הקיימים מספיקים לטיפול בהתקפה מקומית בלבד.

ראינו איך בסוף יוני הורכב בגיברלטר כוח הורכב בגיברלטר כוח ה תחת פיקודו של האדמירל סומרוויל. כוח זה כולל את הוד, רזוליושן וואליאנט, את נושאת־המטוסים ארק רויאל, שתי סיירות ואחת עשרה משחתות. בכוח זה עשינו את המעשה באוראן. במזרח הים התיכון מצאנו באדמירל אנדריוּ קנינגהם קצין המצוין בסגולות נעלות ביותר ובאופי עשוי־לבלי־חת. מיד לאחר הכרזת המלחמה מצד איטליה הפליג לים לחפש אחר האויב. חיל־האוויר המלכותי התקיף את טוברוק וטיבע את הסיירת האיטלקית הישנה סן ג’ורג’יו. הצי הרעיש את ברדיה מן הים. צוללות פעלו משני הצדדים, ועד סוף יוני השמדנו עשר משל האויב כנגד אבדן שלוש משלנו ממוקשים עמוקים.

ב־8 ביולי, בעודו מחפה על מעבר שיירה ממלטה לאלכסנדריה, חש האדמירל קנינגהם במציאותם של כוחות איטלקיים חזקים. מתוך מתוך עצמת ההתקפות האוויריות האיטלקיות ברור היה שגם האויב עוסק במיבצע חשוב ועתה ידוע לנו כי תכניתו היתה להוליך את האדמירל הבריטי לתוך אזור שבו יהיה צפוי להתקפה מרוכזת מצד חילות האוויר והצוללות האיטלקיים במלוא כבדם. האדמירל קנינגהם תפס מיד ביזמה, ועל אף פחיתותו המספרית ניגש בעוז נפש להציב את הצי שלו בין האויב לבסיסו.

למחרת היום נקבע מגע והחל קרב מטווח ארוך, שבו נפגעו אנית מערכה אחת ושתי סיירות של האויב בלא שייגרם כל נזק לצי הבריטי. האויב סירב להתיצב לקרב, והודות ליתרונו במהירות עלה בידו להימלט, כשהאדמירל קנינגהם רודף אחריו עד לנקודה שבתחום עשרים־וחמישה מיל ביבשת איטליה. כל אותו יום ומשך היומים הבאים נמשכו ההתקפות האווירית העזות בלי הצלחה, והשיירה, אף כי הופצצה תכופות, הגיעה בשלום לאלכסנדריה. פעולה נועזה זו ביססה את עליונותו של הצי הבריטי בים התיכון, והפרסטיז’ה האיטלקית הוכתה מכה אשר ממנה לא התאוששה מעולם. לא יצאו עשרה ימים וסידני, סיירת אוסטרלית, עם שייטת משחתות בריטית, טיבעה סיירת איטלקית. מגעינו הראשונים עם האויב החדש לא היו אפוא מרפי ידים בשום פנים.

אולם העומס שרבץ לעת הזאת על האדמירליות היה כבד ביותר. סכנת הפלישה הצריכה ריכוז רב של שייטות וכלי־שיט קטנים בתעלה ובים הצפוני. הצוללות, שבאוגוסט החלו לפעול מנמלי מפרץ ביסקאיה, גבו מס כבד משיירותינו האטלנטיות בלא שתסבולנה הן עצמן הרבה אבידות. עד כה לא הועמד הצי האיטלקי במבחן מעולם. האפשרות של הכרזת מלחמה יאפאנית, על כל מה שתביא על קיסרותנו המזרחית, מעולם לא יכולנו להעלימה ממחשבותינו. לפיכך אין זה מוזר שהאדמירליות ראתה בדאגה עמוקה ביותר כל סיכון של אניות מלחמה בים התיכון, ויצרה הסיתה ביותר לנקוט קו־הגנה קפדני בגיברלטר ובאלכסנדריה. אני, לעומת זאת, לא ראיתי טעם בכך שמספר האניות הגדול שהוקצה לים התיכון לא ימלא תפקיד פעיל מלכתחילה. את מלטה צריך היה לחזק הן בטייסות הן בצבא. אף כי כל תעבורה מסחרית הופסקה, ובדין, וכל שיירות הצבא הגדולות למצרים חייבות היו להקיף את הכף, לא יכולתי להשלים עם נעילתו המוחלטת של הים הפנימי. אכן קיויתי כי על ידי העברת כמה שיירות מיוחדות נוכל לעורר ולגרות את הצי האיטלקי למבחן של כוחות. קיויתי שיקרה הדבר, ושייתכן לתת למלטה חיל מצב מתאים ולציידה במטוסים ותותחים נ. מ. בטרם יופיעו הגרמנים בזירה זו, דבר שכבר אז התיראתי מפניו. משך כל חדשי הקיץ והסתיו הייתי עסוק בויכוח ידידותי, אם גם מתוח, עם האדמירליות על דבר חלק זה של מאמצנו המלחמתי.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון והלורד הראשון־של־הימיה 12.7.40

סבור הייתי כי מן הראוי שתלך אילוסטריאס לים התיכון ותתחלף עם ארק רויאל. במקרה זה אולי תוכל אילוסטריאס לקחת מספר הגון של מטוסי האריקיין למלטה. הואיל וכרגע יש לנו עודף מטוסים במטוסי האריקיין, האם לא יוכלו טייסי הגלדיאטורים של מלטה להטיס את ההאריקיינים בעצמם? דבר זה לא יגרע מכוחנו האווירי בארץ הזאת.

הפעולה נגד לולאה [בים הבלטי] יורדת עכשיו בחשיבות מאחר שבידי הגרמנים השליטה על כל מכרות הברזל בצרפת ובבלגיה, אל הים התיכון עלינו לשאת עינינו לפעולה.

היה בדעתכם להמציא לי את תכניתכם להחלפת משחתות בעלות כוח עמידה גדול יותר עם השייטת של הים התיכון. האוכל לקבל אותה, בצירוף תאריכים?

על כך השיב האדמירל פאונד בו ביום באמצעות הלורד הראשון:

קנינו לנו עכשיו נסיון בתנאי התעופה במערב הים התיכון וברגע שתסתיים הפעולה הנוכחית שבה עסוק הצי המזרחי נדע יפה למדי מה עומד בפנינו במזרח הים התיכון.

אין ספק שגם כוח ה וגם הצי שבמזרח הים התיכון סובלים קשה משום שאי אפשר לתת להם הגנה של מטוסי קרב, כדרך שאנו עושים בים הצפוני כשאניות נמצאות באזור ההפצצה.

ברגע זה אנו עומדים בפני הבעיה המיידית של העברת מטוסים ותותחים נ. מ. למלטה, ומטוסים לאלכסנדריה. אינני בטוח כלל אם הסיכון שבהעברת אניה הנושאת את כל החמרים האלה דרך הים התיכון אינו גדול מדי, ואם לא מוטב יהיה להשלים עם הדיחוי ולשלחה מסביב לכף.

יש לעיין גם בשאלה של אילוסטריאם, אבל אין הכרח לפתור זאת מיד כי תחילה עליה לבוא הביתה על־מנת לטעון יחידה שלמה של מטוסי קרב מטיפוס פולמאר.

נעשים סידורים להחלפת אחדות מן המשחתות שבגיברלטר באחרות בעלות כוח עמידה גדול יותר, אבל התאריך שבו תפלגנה יהיה תלוי מן הסתם בליווי האניה שציינתי למעלה לגיברלטר.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון־של־הימיה 15.7.40

1. עברו כבר שלושה שבועות מזמן שהטלתי ווטו על ההצעה לפנות את מזרח הים התיכון ולהביא את הצי של האדמירל קנינגהם לגיברלטר. אני מקווה שלא נחזור להצעה ההיא. ברור לעין כל הסיכון מהתקפה אווירית שאנו עומדים בו במרכז הים התיכון. מזמן לזמן ובשביל מטרות מספיקות צריך יהיה לקבל את הסיכון הזה. אניות מלחמה מכוונות לבוא באש. מצבנו היה יכול להיות אחר לגמרי אילו סייעוני באוקטובר אשתקד כשביקשתי לקומם את האניות מסוג רויאל סובריין ולתת להן שריון נ. מ. כבד על סיפוניהן ובתוך כך להקטין את מהירותן מחמת יתר ניפוח. הקשיים שתוארו בכל שלב די היה בהם כדי לקבור את ההצעה הזאת, ובמקום שעמדנו אשתקד אנו עומדים עכשיו. לו שריינו את האניות מסוג רויאל סובריין, ולו זקפו את תותחיהן, או אחדים מהם, כי אז יכולנו להתקיף ולהרעיש את חופי איטליה באבידות מועטות ביחס. הנהלות האדמירליות השונות שמלפני המלחמה הזאת לא העריכו כלל נכונה את סכנתה של התקפה אווירית, והן סמכו ידיהן על הצהרות מרחיקות לכת לפרלמנט בדבר יכלתן של אניות־מלחמה לעמוד בפני סכנה זו. עכשיו יש נטיה לעבור לקיצוניות השניה, ולהתנגד להעמדת אניות הוד מלכותו בסכנה של הרעשה אווירית, דבר העשוי להיות הכרחי מזמן לזמן במסגרתן של פעולות…

אפשר להניח בודאות כי היקף ההתקפות האוויריות של האויב בים התיכון יגדל עם שיבואו לכאן הגרמנים.

2. חשיבות גדולה ומיידית לובש הצורך להקים הגנה נ. מ. חזקה במלטה, ולקבעה בסיס לכמה טייסות של מטוסי־הקרב הטובים ביותר שלנו. דבר זה יהיה צריך להיעשות תחת אש האויב. אשמח לדעת את מלוא ממדי ההגנה שהוצעה בתזכירים שונים שראיתי. יש לבצע מיד את ההצבות. אני נמצא למד שמעבירים עכשיו משלוח קטן של תותחים נ. מ. ומטוסי האריקיין, וכי עיקר הציוד יבוא אחר כך. אפשר גם אפשר יהיה בסוף החודש להפריש את המשלוח הגדול יותר מהגנת המולדת שלנו. המשלוח הדחוף הראשון צריך להגיע למלטה בהקדם האפשרי. אפשר לחלק את האפסניה בין אניות אחדות, כדי שלא נפסיד הכל אם תיפגע אחת. אין להשלים עם העיכוב העצום שבהעברת האניות האלו מסביב לכף. במידה שהדברים אמורים במלטה, אינני תופס איך תמנע העקיפה הזאת את הסכנות, שהרי הנסיעה מאלכסנדריה למלטה מסוכנת עוד יותר מן הנסיעה מגיברלטר למלטה.

3. אילוסטריאס. בהתחשב בעובדה שבים הצפוני ובאטלנטי אנחנו מתגוננים וכי איש לא יציע להכניס את אילוסטריאס למצרים מצפון ומדרום לדובר, מקום שיש לנו כבר מטוסים טובים שבסיסיהם בחוף תוכלנה נושאות־המטוסים שלנו במימי המולדת לפעול במרחק מסוים מחוף האויב. בים התיכון, לעומת זאת, עלינו לנקוט את יזמת ההתקפה נגד איטליה, ולהשתדל במיוחד לעשות שוב את מלטה בסיס־צי למקרים מיוחדים. אילוסטריאס, על סיפונה המשוריין, דומה כי הים התיכון הוא מקום המתאים לה יותר, ואילו ארק רויאל מקומה יכירנה בזירת המולדת. העיכובים בהכנסת אילוסטריאם לשירות היו גדולים מאד, ואני אשמח לדעת מתי יעלו על סיפוניה את מטוסי פולמאר [מטוסי קרב מהירים] ומתי תהיה מוכנה להתחלף עם ארק רויאל.

4. אני שמח מאד שייעשו סידורים לשלוח לגיברלטר משחתות בעלות טווח פעולה גדול יותר ולהחזיר את הספינות קצרות הטווח למצרים.

*

בינתים שוב נבדק הקו של האדמירליות בקפידה מרובה ביותר. וב־15 ביולי חזרה ונתבטאה הכוונה להחזיק כוח חזק בים־התיכון־המזרחי במברק אל המפקד הראשי. בהודעה זו נאמר כי במזרח תהיה משימתם העיקרית של הבריטים להשמיד את כוחות הצי של האויב, חרף העדיפות המספרית של הללו. במערב יפקח כוח ה על המוצא המערבי מן הים התיכון ויבצע פעולות התקפה נגד חופה של איטליה. בכללו של דבר הסכמתי לקו הנמרץ הזה. המפקד־הראשי נתבקש לומר מה האניות הכבדות הדרושות לפי דעתו לשני הכוחות ואם החלוקה מחדש נחשבת רצויה, וכן שיחווה את דעתו אם יש לבצע את החילופים בדרך הים התיכון או מסביב לכף.

בתשובה ביקש שתצטרפנה אליו גם ואליאנט גם ברהם. על ידי כך תהיינה לו ארבע אניות־מערכה שאין כדוגמתן למהירות ולטווח תותחים. אז יוכל לוותר על רויאל סובריין, כי עקב סיפונה שאינו נותן הגנה מספקת, ועקב מהירותה הפחותה, הריהי מקור מתמיד לדאגה. יתר על כן, זקוק היה לשתי נושאות־ מטוסים, כולל את אילוסטריאס, ולשתי סיירות של שמונה אינצ’ים. הוא הסכים עם הלורד־הראשון־של־הימיה שבמערב הים־התיכון יהיה כוח הכולל את הוד וארק רויאל עם אנית מערכה אחת או שתים מסוג “ר” הולם את הצרכים. סבור היה כי בכוחות האלה אפשר יהיה לשלוט על הים התיכון ולהחזיק עד אין קץ באגן המזרחי, בתנאי שתהיה מלטה מוגנת במידה מספקת על ידי מטוסי־קרב ובתנאי שיפותחו משאביו באלכסנדריה. בסיכום דבריו אמר: “ביצוע תנועה מתואמת ודאי יאפשר העברת תגבורות בים התיכון. אבל מן־הסתם רצוי יהיה לעשות כל זאת במיבצע אחד”.

הנה כך הגענו למידה ניכרת של הסכמה בשיחותינו באדמירליות. מוסכם היה בינינו כי יש לחזק את הצי של האדמירל קנינגהם באנית־מערכה אחת. נושאת־מטוסים אחת ושתי סיירות, ובתוך כך יש לנצל את ההזדמנות ולהעביר שיירה של אניות אפסניה למלטה מאלכסנדריה. לאחר מכן אמר הלורד־הראשון־של הימיה, ב־23 ביולי, במיזכר אל הלורד הראשון ואלי:

תשומת לב מלאה הוקדשה לשאלה אם אפשר לעבור בים התיכון, אם אפשר להעביר בו לא רק את האניות הלוחמות שמוסיפים לכוח שבמזרח־הים־התיכון אלא גם אניות סוחר המובילות תוספת תחמושת לצי; תותחים גבהי זווית למלטה; ומטוסים למלטה ולמזרח התיכון. המפקד־הראשי מחזיק בהחלט בדעה כי בתנאים הקיימים לא יהיה בכך מן ההגיון לנסות ולהעביר במרכז הים התיכון אניות־סוחר הנושאות מטענים רבי ערך, כי אם תיפגענה אניה אחת או אחדות בצורה שתקטין את מהירותן הכרח יהיה לטבען. אני מסכים בהחלט עם המפקד הראשי.

התכנית למיבצע החשוב, שבא אחרי כן בשם הצופן “מגבעות”, לא כללה אפוא את העברתן של אניות־סוחר. בכל־זאת, בתמיכתו המלאה של האדמירל קנינגהם, קראה תגר על הצי האיטלקי ועל חיל האוויר האיטלקי במרכז הים התיכון. עתה הייתי מרוצה בעיקר ההחלטות שקיבלה האדמירליות. וקיויתי שתבאנה לידי מבחן־כוח. כל ההכנות נמשכו, אפוא.

כעבור שבועות אחדים בא הצעד הנועז והמרחיק לכת של הקבינט המלחמתי, בהסכמתם המלאה של ראשי־המטות, לשלוח למצרים קרוב לחצי מטובי הטנקים העומדים לרשותנו, חרף סכנת הפלישה, ועורר שוב, וביתר־חריפות, את השאלה של מעבר הים התיכון. הסכמתי, כמובן, הסכמה גמורה עם שיגור הטנקים, אבל חששתי שאם יבואו מסביב לכף אפשר שיאחרו את מועד הקרב שבו תלוי גורלה של מצרים. הלורד־הראשון־של־הימיה נטה בתחילה להסתכן, אבל כיון שנמלך בדעתו סבור היה כי הדבר יסבך את מיבצע “מגבעות”, שעמד עתה ברום עולמה של האדמירליות. המדובר היה בשיגור שתי אניות־תובלה מהירות (16 קשר) לפחות מגיברלטר למלטה, ודבר זה נחשב מסוכן יותר מאשר שיגורן בדרך מאלכסנדריה. כך התעוררו ויכוחים נוספים.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדות ראשי המטות 11.8.40

אינני יכול לקבל את ההצעה הזאת [ז. א. לשלוח את הטנקים למצרים בדרך הכף], השוללת מאתנו משאבים שאין ערוך להם [חמישים טנקים של חיל־רגלים] משך תקופה גורלית ביותר, מבלי להעמידם לרשות המזרח התיכון ברגע בו הם דרושים שם ביותר. עלי לבקש את האדמירליות להגיש הצעות נוספות ולהתגבר על הקשיים. אם יהיה צורך בדבר, האם אי אפשר לחלק את האנשים בין המשחתות, ולשלוח כוח גדול של משחתות מכוח “ה” אל מזרח הים התיכון ולהחזירו אחרי כן באותה צורה שבה שולח עכשיו האדמירל קנינגהם את שש המשחתות מערבה?

אין כל התנגדות לכך שאנשי הגדוד ה־3 של ההוסארים (הסגל של רגימנט־טנקים) יסעו בדרך הכף, כי הגנרל וייוול יכול לעשות סידורים זמניים להפעלה של טנקים] בינתים, ובלבד שיקבל את הטנקים הקלים שלהם. אני מוכן לסכן את חמישים הטנקים הבינוניים בים התיכון, בתנאי שיחולקו אנשיהם בין אניות ה. מ.; אבל אין זה בא כלל בחשבון שהם או אנשיהם יסעו בדרך הכף, ועל ידי כך לא ימלאו שום תפקיד משך חדשיים. יש למעט מלוא מידת האפשר את מספר האנשים שיישלחו דרך הים התיכון, והיתר יסעו מסביב.

נא להמציא לי הצעות נוספות עד מחר (יום ב')

ראש הממשלה אל הלורד הראשון והלורד הראשון־של־הימיה 13.8.40

1. קצת לפני צאתם של הצרפתים מן המלחמה הרעיש האדמירל דרלאן את גינואה בעצם היום בלי שום הגנה של משחתות גל"ץ, ובלי שום הגנה של מטוסים, וחזר לטולון בלי שום נזק. הצי של מזרח־הים־התיכון קרב שלוש פעמים לגשת אל מרכז הים התיכון וחזר לאלכסנדריה ורק אחת האניות – גלוסטר – נפגעה מפצצה אחת. לפני שבועות אחדים הובלו שיירה אחת מהירה ואחת אטית בלי שום נזק ממלטה לאלכסנדריה – ומשך יומים מימי נסיעתן הוטרדו על ידי מטוסים איטלקים.

2. עכשיו אומרת האדמירליות לשלוח שש משחתות מאלכסנדריה לקראת כוח "ה". משחתות אלו, שבלי ספק יגלו אותן מן האוויר, תהיינה במטחוי התקפה אווירית מכוחות הסיירות האיטלקיות המרובּות והמהירות מאד בבסיסי־המולדת שלהן. תנועה זו בדין אפשר היה לגנותה כמסוכנת ביותר לולא צדקו המפקד־הראשי בים התיכון והאדמירליות בהערכתם את היזמה הימית האיטלקית.

3. עכשיו אומרים לנו שמסוכן הדבר מדי לכוחות האדירים שינועו בעתיד הקרוב להעביר אל מזרח־הים־התיכון שתי אניות־תובלה השטות יחדיו במהירות של חמישה־עשר קשר בלבד. אולם בתוך כך מבקשים מאתנו להוציא סכומים עצומים על ביצור חלק עצומים על ביצור חלק גדול מן החופים המערביים של בריטניה כנגד פלישה שהאדמירליות מצהירה שהיא אפשרית מצד שנים־עשר אלף איש שיעלו על אניות ויפליגו מ[הנהר] ז’ירונד [או מ]סן נאזאר, שיישלחו לתעודתם בלי כל הגנה של אניות־מלחמה. אם לפי הסברה הרי זו פעולה בת־ביצוע להעביר שנים־עשר אלף איש בלי ליווי לחופים המערביים של אירלנד או בריטניה מול כל עצמתה הימית של בריטניה, כלום אפשר ליישב זאת עם הרמה של ערכי־סכנה הננקטת עכשיו בים התיכון?

4. אין איש יכול לדעת היכן או מתי תתפתח ההתקפה העיקרית על מצרים. אולם לכאורה הרי זה מתקבל ביותר על הדעת שאם תסוכל עצתם של הגרמנים בפלישה לבריטניה הגדולה, או אם לא ינסו בה כלל, יהיה להם צורך גדול מאד ללחוץ על האיטלקים שיתקיפו את מצרים ולסייעם בכך. חודש ספטמבר חייב להיחשב קריטי ביותר.

5. במסיבות אלו הרי תהיה זו טעות גדולה אם ננסה לשלוח את החטיבה המשוריינת שלנו מסביב לכף, ונבטיח בכך שמשך ספטמבר לא תוכל למלא תפקיד כלשהו לא בהגנה על אנגליה ולא בהגנה על מצרים.

6. אני מבקש לבדוק מחדש את המיבצע של העברת שתי אניות־תובלה לפחות עם התגבורות למזרח. את האנשים אפשר לחלק באניות המלחמה, ומנקודת המבט של המלחמה בכללותה הרי זה מסוכן פחות להעביר את אניות התובלה בים התיכון מאשר להוציא את כל החטיבה המשוריינת מכלל פעולה עקב נסיעתה מסביב לכף. כל זמן שיהיו האנשים מחולקים כיאות בין אניות המלחמה, הריני מוכן ליטול עלי את מלוא האחריות לאבידה האפשרית של השריונים.

לא עלה בידי להניע את האדמירליות לשלוח את החטיבה המשוריינת, או לפחות את שריוניה, בדרך הים התיכון. דבר זה ציערני גם הדאיבני. אף כי מעולם לא השפיע הדבר על ידידותי לאדמירל פאונד ועל אמוני בכוח־שיפוטו, נתגלעה מחלוקת חריפה. האחריות המקצועית היתה מוטלת עליו, ושום קצין־צי שאתו עבדתי אי־פעם לא היה מוכן לקבל עליו סיכונים יותר ממנו. עבדנו רבות יחד. אם הוא אינו מוכן לעשות זאת, הרי איש זולתו לא יהיה מוכן. אם אני אינני יכול להניעו, איש זולתי לא יוכל. הכרתי את האדמירליות היטב מכדי שאגביר את לחצי עליה או על ידידי ועמיתי הגדול, פאונד, או על הלורד־הראשון־של האדמירליות, שהוקרתיו עד מאד, מעבר לגבול ידוע. יחסי עם האדמירליות טובים היו מכדי שאעמידם בסכנה על ידי פנייה רשמית אל הקבינט כנגדם.

כשהבאתי סוף סוף את השאלה ב־15 באוגוסט לפני הקבינט אמרתי שאני מקווה לשדל את האדמירליות שתכליל את שני הרגימנטים המשוריינים במסגרת “מיבצע מגבעות”. אם תסענה יחידות הטנקים בדרך הים התיכון הרי תגענה לאלכסנדריה ב־5 בספטמבר לערך; אם תסענה בדרך הכף, תגענה כשלושה שבועות אחרי כן. אולם ראש־המטה־הכללי־הקיסרי לא היה סבור שקרובה לבוא התקפה במלוא העצמה מצד האיטלקים, וכך גם היתה השקפתו של הגנרל וייוול. לאחר שעשיתי כמירב יכלתי למען הקפנדריה, סבור הייתי כי אין הקבינט המלחמתי צריך לקבל עליו את האחריות ולבטל את שיפוטם של המפקדים, ובצער השלמתי עם הנסיעה הארוכה יותר מסביב לכף. אולם ראשי־ המטות הכינו תכנית אלטרנטיבית לקפנדריה, באם יורע פתאום המצב במזרח התיכון בטרם יוחל ממש ב“מיבצע מגבעות”. שתי אניות־התובלה המהירות המובילות טנקים כבדים וטנקים של חיל רגלים תילוינה על כוחות הצי בדרך הים התיכון. ההחלטה תתקבל קודם שתעבורנה התגבורות את גיברלטר. בסופו של דבר נמצא שהידיעות המתקבלות מן המזרח התיכון אינן מצדיקות את הפעלת התכנית האלטרנטיבית, והשיירה כולה המשיכה בדרכה מסביב לכף.

מיבצע מגבעות" הוצא אל הפועל בהצלחה ובלי שום אבידות בין ה־30 באוגוסט ל־5 בספטמבר. האדמירל קנינגהם יצא מאלכסנדריה ב־30 באוגוסט, וביום 31 בערב הודיעו מטוסיו על התקרבות כוח אויב בעצמה של שתי אניות־מערכה ושבע סיירות. התעוררו תקוות להתנגשות, אבל נראה היה שהאיטלקים אינם ששים לקרב ולא אירע דבר. למחרת בערב שוב באו מטוסינו במגע עם האויב, שהיה נסוג עכשיו לטאראנטו. אחרי כן שוטטו האניות של האדמירל קנינגהם בחופש גמור מזרחית ודרומית ממלטה ודרומית ממלטה ומן האוויר לא הטרידון ברצינות. השיירה הגיעה בשלום למלטה, ורק אניה אחת נזוקה מהתקפה אווירית. בינתים והתגבורות, שכללו את ואליאנט אך לא את ברהם אחותה שלא שוקמה, את נושאת המטוסים אילוסטריאס ושתי סיירות נ. מ., שליוה אותן האדמירל סומרוויל עם כוח “ה”, היו קרבות ובאות מגיברלטר, ואליאנט והסיירות לא התקשו כלל בהעלאת התותחים והתחמושת הנחוצים עד מאד בחופה של מלטה, ואחרי כן הצטרפו אל האדמירל קנינגהם בדרך מזרחה ב־3 בספטמבר. משך הנסיעה בחזרה לאלכסנדריה התקיף הצי את רודוס וסקרפנטו והדף בנקל התקפה של סירות טורפדו מהירות. כוחו של האדמירל סומרוויל חזר לגיברלטר בלא שירעו לו באיזו צורה שהיא.

כל הדברים האלה שיכנעו אותי כי יהיה פה סיכון הוגן, בפרט בהשוואה לסיכונים שאנו מקבלים עלינו בעוז־החלטה בגרענו במידה רצינית משריוֹננו במולדת נוכח הכנות הפלישה של האויב, להעביר את החטיבה המשוריינת בדרך תעלת מלטה, וכי היא תגיע למצרים עכשיו ולא בעוד שלושה שבועות ויותר. לאמיתו של דבר לא אירע כל אסון רציני במצרים משך שלושת השבועות הללו. בכל זאת ניכר היה שפחד מוגזם מפני מטוסים איטלקיים מעכב את פעולות הצי. חשבתי, ועודני חושב, שהמאורעות הצדיקו את עמדתי. סמוך לסוף נובמבר אכן ליוה האדמירל סומרוויל בהצלחה עם כוח “ה” שיירה אחת למלטה מן המערב, ובדרך אסר, סמוך לסרדיניה, קרב חלקי עם אותו חלק של הצי האיטלקי שניצל מנזק בטאראנטו. אניה אחת מן השיירה הזאת המשיכה בדרכה לאלכסנדריה, יחד עם עוד שלוש אניות אפסניה ממלטה, בליווי תגבורות צי נוספות למזרח־הים־התיכון. זו פעם ראשונה מאז נכנסה איטליה למלחמה עברה אנית־סוחר את הים התיכון מלוא רחבו. בכרך הבא יראה הקורא איך ביצע הצי מפעל מסוכּן עוד יותר בשגרו טנקים למצרים ב־1941, כשהיה חיל־ האוויר הגרמני מבוסס כהלכה בסיציליה.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון 7.9.40

1. מהלכו של “מיבצע מגבעות” נוטע בי את הבטחון כי טעינו בנסיגתנו מן הרעיון של העברת השריונים בדרך הים התיכון. אם תקרא את המיזכר שלי המונה את כל הטעמים לנקיטת קו זה הרי תראה שהעובדות החדשות מחזקות אותם עכשיו…

ראש הממשלה אל הלורד הראשון 7.9.40

אשמח אם תמציא לי פירוט קצר של הפעמים שבהן תבעתי, בתורת הלורד הראשון, את הכנת האניות מסוג רמיליז לעמידה בפני הפצצה אווירית על ידי שריוֹן־סיפוּן עבה וטריזים גדולים יותר. אילו הוחש ייצור האניות הללו כשדרשתי שוב ושוב להחישו, כי אז היתה לנו עתה היכולת להתקיף את חופי איטליה, התקפה שתוכל להביא לידי תוצאות מדיניות וצבאיות מן המדרגה העליונה. גם עכשיו יש נטיה לדחות את נקיטת הצעד הזה הנחוץ ביותר, ואין מציעים שום תחליף.

עדיין לא שמעתי ממך דבר בתשובה על המיזכר ששלחתי לך ובו אני מחדש הצעה זו לשיקום בתקוה שבשנה הבאה לא נסבול מחסור בספינות־הרעשה באותה מידה. אשמח לגלגל אתך שיחה על נושא זה לאחר שארענן את זכרוני במסמכים הללו.

מעולם אי אפשר היה להחליט בשאלה זו מבלי לשקול צרכים דוחקים אחרים לבניה חדשה. אל הסלע הזה, ולא מחמת חילוקים בעקרון, נופצו משאלותי לבסוף.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי 8.9.40

השורות הבאות בשביל סיר אנדריוּ קנינגהם, מפקד־ראשי למזרח־הים־התיכון, מאת ראש הממשלה ומיניסטר ההגנה:

אני מברך אותך על הצלחת פעולתך האחרונה בים התיכון והמרכזי, ולהצטרפות שתים מן היחידות הנאות ביותר שלנו, יחד עם כלי־שיט רבי ערך אחרים, לצי שלך. אולם צר לי שעדיין מרחק של יותר משלושה שבועות מפריד בין החטיבה המשוריינת, הנחוצה כל כך להגנת מצרים ואלכסנדריה, לזירת הפעולה שלה. אני תקוה שתמצא אפשרות לסקור את המצב הימי לאור הנסיון שנרכש בזמן “מגבעות” ובואן של אילוסטריאס וואליאנט. יש לאמוד לא רק את כוחו של הצי האיטלקי על גבי הנייר אלא גם את שיעור ההתנגדות שיהיה נוטה לגלות. חשוב מאד להלום באיטלקים בסתיו הזה, כי במרוצת הזמן קרוב לודאי שהגרמנים יניחו ידים חזקות על המנגנון המלחמתי האיטלקי, ואז תשתנה התמונה עד מאד. אנו מתכוונים לחזק את ההגנה נ. מ. של מלטה בכל האמצעים האפשריים, ובקרוב יישלחו שמה לשם ניסוי אי־אלה כלי נשק חדשים שאני תולה בהם תקוות מרובּות. אני מאמין שייתכן להבטיח את מלטה לביקורים ארעיים של הצי עוד לפני אפריל 1941. אם בינתים תהיינה לך איזה הצעות לפעולה תוקפנית, יש להעבירן לאדמירליות. אשמח אם תתאם גם עם הצבא וחיל האוויר תכניות לפעולה נגד קווי־התחבורה של האיטלקים בלוב, שלמועד הנכון תוכלנה לשמש להפרעת כל התקפה גדלת־ממדים נגד מצרים. ברור שכּדאי הוא ביותר לזכות ביזמה. אני מקווה כי מטוסי פולמאר [מטוסי הקרב המהירים שהגיעו סוף סוף אל נושאת המטוסים שלנו] עשו רושם טוב. הקרב כאן על השליטה באוויר עודנו קשה, אבל מורגש בטחון מוצק בתוצאה הסופית.

מפתיע הדבר שממשלת בריטניה מלפני המלחמה ויועציה המקצועיים לא חזו מראש ביתר בירוּר את השפעתו הנוראה של הכוח האווירי על שליטתנו בים התיכון. מכל־מקום פיגרנו כל כך במירוץ האווירי עם גרמניה עד שההגנה על בריטניה העמידה דרישות מכבידות ביותר לפני הכוחות אשר ברשותנו, הפחותים כבר ממילא. מעת שהושג הנצחון המכריע בקרב על בריטניה היתה כל תגבורת מטוסים לים התיכון ולמצרים בחזקת מעשה של אחריות חמורה. אפילו בחדשי החורף, כשהרגשנו שאנו שליטים בשמי המולדת באור היום, קשה היה מאד לשגר בעיצומו של הבליץ הנזעם מטוסי־קרב למלטה או למצרים. גם מכאיב היה ביותר ליטול מערי בריטניה ונמליה החיוניים ומפעלי התחמושת המופצצים שלה את התותחים והפגזים נ. מ. הדרושים כל כך להגנתם, ולשלחם סביב הכף למצרים או, תוך סיכון מרובה, במישרים למלטה.

חיזוק הגנתה האווירית של מלטה, שהוזנחה עד כה, נמשך חרף האבידות והאכזבות. בין משימות הכוח של האדמירל סומרוויל בגיברלטר היתה העברתם של מטוסי־קרב ונושאת־מטוסים כדי מטחוי טיסה ממלטה. הראשון במאמצים האלה נעשה בתחילת אוגוסט, כשהוטסו מנושאת המטוסים ארגוס שנים־עשר האריקיינים לאי. עד שהגיעו אלה כללה ההגנה האווירית של מלטה שלושה מטוסי גלאדיאטור, שידועים היו במקום בשמות החיבה “אמונה”, “תקוה” ו“צדקה”. עשינו נסיון שני בנובמבר; אבל אז אירע אסון. תשעה מטוסים מתוך ארבעה עשר, שהוטסו מארגוס, מרחק ארבע מאות מיל ממערב לאי, אזל הדלק שלהם בדרך עקב שינוי ברוחות, והם נטרפו בים עם טייסיהם המסורים. מעולם שוב לא היו הדברים תלויים בשערה כל כך, והגם שהרבה פעולות דומות בוצעו לאחר מכן הרי אף פעם לא נשנה אסון כזה.

*

נתעורר גם הצורך לשגר מטוסים למזרח התיכון בדרך הפטורה הן מן הסכנות של הים התיכון הן מן הדיחוי הנורא מסביב לכף. נתיב יבשתי ממערב־אפריקה יחסוך הרבה ימים חיוניים וקצת נפח־אניות. צריך היה להטיס את המטוסים לחוף מנושאת־מטוסים, או לפרקם ולהעביר את חלקיהם בארגזים ואחר כך להרכיבם מחדש באיזה נמל לשם טיסה. הברירה היתה בין לאגוס לטאקוראדי.

לאחר בדיקה קפדנית נבחרה טאקוראדי, וכבר ב־21 באוגוסט 1940 הגיעה קבוצת פעולה. הנתיב היה מקאנו לח’רטום ולבסוף לקאהיר, מרחק כולל של 3,700 מיל. צריך היה לבנות סדנות ומקומות דיור בהיקף ניכר בטאקוראדי, ולהקים כמה וכמה תחנות לתדלוק ונופש לאורך הנתיב. תריסר מטוסי האריקיין ובלנהיים מפורקים לחלקיהם ונתונים בארגזים הגיעו בדרך הים ב־5 בספטמבר, ולמחרת היום באו אחריהם שלושים מטוסי האריקיין שהורדו מנושאת המטוסים ארגוס. המשלוח הראשון יצא מטאקוראדי ב־20 בספטמבר והגיע לח’רטום כעבור ארבעה ימים, עד סוף השנה הגיע בדרך זו קילוח של מאה ושבעה מטוסים למצרים.

אף כי ההתחלה היתה מזורזת, היה צורך במלאכת חדשים רבים עד שהתארגן הנתיב. האקלים בטאקוראדי והמלריה המקומית הטרידו את האנשים המרכיבים את חלקי המטוסים. השימוש בנושאות־המטוסים הוגבל מחמת צרכים משוועים אחרים. מזג־האוויר הפריע לשיירות האוויריות. לאורך הנתיב הצטבר מספר רב של מטוסים המחכים לחלפים ובינתים אינם כשרים לשירות. הבּלאי הגדול במנועים בטיסה על פני מרחבי חול שוממים ועצומים הפחית את משך חייהם הקרביים. צריך היה לתתגבר על לבטי־צמיחה נוראים. אספקת המטוסים הזאת לא הביאה כל תועלת ב־1940. אבל לולא החילונו מבעוד מועד כי אז לא יכלו מחנה־הנילוס וכל מפעלותיו לעמוד במאורעות הטראגיים של 1941.

*

עם תום שנת 1940 שוב התבסס הצי הבריטי באיתן בים התיכון. הגנתה של מלטה נתחזקה במידה ניכרת על ידי הפלגותיו של האדמירל סומרוויל שהיה מביא נשק נ. מ. ושאר מיני ציוד. הקו התוקפני של האדמירל קנינגהם באגן המזרחי גם הוא הביא הישגים מסוימים. על אף הכוח האווירי האיטלקי היתה היזמה בידינו בכל מקום, ומלטה נשארה בקו הקדומני של המאורעות כבסיס חלוץ לפעולות תוקפניות נגד קווי התחבורה שבין איטליה לכוחות האיטלקיים באפריקה.

פרק עשרים־ושלושה: עקות ספטמבר

פסגת הקרב האווירי – לחץ קשה על טייסי־הקרב – ראָיות לפלישה הממשמשת ובאה – הפצצה מאכזבת על ריכוזי ברגות – בריטניה דרוכה – מדיניות התחמושת – ההנחיה הכללית שלי – סקר של צרכי 1941 בחמרים – תכנית לשמונה חדשים – איגרתי מחודש אוקטובר על עדיפוּיות – גורמים נחשלים – נקודת־משבר במולדת ובמצרים – סכנותיו של ערפל – הצורך בתחמושת דה־ווילד – הישגי המיניסטריון לייצור מטוסים – כפיית הקו להקמת יחידות קומנדו – התקדמות מחנהו של המרשל גרציאני, 13 בספטמבר – עמידתו בסידי־באראני – החטיבה המשוריינת מגיעה למצרים – תנאים חמורים במלטה – צרות שלא נהיו ולא באו

ספטמבר, בדומה ליוני, היה חודש של מועקות מופלגות וסותרות לאנשים שנשאו באחריות לניהול מלחמתה של בריטניה. הקרב האווירי, שכבר תוֹאר, אשר בו היה תלוי הכל, געש בחימה הגדולה ביותר והתרומם בהתמדה לנקודת־השיא שלו. נצחונו של חיל־האוויר־המלכותי ב־15 בספטמבר נראה עתה, אגב סקירה לאחור, שציין את נקודת־המפנה המכרעת בקרב. אבל דבר זה לא נראה לעין בזמנו, גם לא יכולנו לדעת אם אין לצפות להתקפות כבדות עוד יותר וכמה זמן תימשכנה. מזג־האוויר הנאה הקל על קרבות־יום בקנה־המידה הגדול ביותר. עד כה קידמנו זאת בברכה, אבל כשביקרתי את סגן מרשל־התעופה פּארק בלהק מס. 11 בשבוע השלישי של ספטמבר הבחנתי בשינוי קל אך מפורש בהשקפה. שאלתי על מזג־האוויר, והוּגד לי שהוא עתיד להיות יפה משך ימים אחדים. אבל דומה היה כי סיכוי זה שוב אינו מקובּל ככל שהיה בתחילת החודש. היתה לי ההרגשה הברורה כי שינוי לרעה במזג־האוויר שוב לא ייחשב אסון.

בעת היותי שם בחדרו של פארק עם כמה קצינים אירע שקצין אחד הביא הודעה ממיניסטריון־התעופה לאמור שנגמר כל המלאי של תחמושת דה־ווילד. תחמושת זו היתה החביבה על טייסי־הקרב. בית־החרושת שבּו היתה תלויה הופצץ. ראיתי כי הדבר פגע קשה בפארק; אבל לאחר שכּח בגרונו ושתק קמעה השיב בגודל־רוח: “נלחמנו בהם בלעדיה לפני כן, ונוכל להילחם בלעדיה שוב”.

בשיחותי עם מרשל התעופה דאוּדינג, שברגיל היה בא מאקסבריג' לצ’קרס בימות סוף־השבוע, ניכּר היה שפיקוד־מטוסי־הקרב נתון תחת לחץ שאין למעלה ממנו. הספרוֹת השבועיוֹת שעיינתי בהן הראו כי יש לנו מספר מספיק של מטוסים, אם אך לא יגבר כובד התקפתו של האויב. אבל המועקה הפיזית והנפשית שעל הטייסים לא נשתקפה בתרשימי הנייר. עם כל מסירוּתם העילאית, כשהם יוצאים לעתים קרובות נגד האויב ביחס מספרי של אחד כנגד חמישה וששה, עם כל הרגשת העליונוּת שנתפתחה עקב הצלחתם המתמדת ואבידותיו הכבדות של האויב, הרי יש גבולות לכוח־סבלו של אדם. יש דבר הקרוי אפיסת־כוחות פשוטה, הן ברוח הן בגוף. זכרתי את מצב־רוחו של ולינגטון ביום הקרב של ווֹטרלוּ: “מי־יתן ויבוא הלילה או בליכר”, זאת הפעם לא רצינו בבליכר.

בינתים רבּו והלכו כל הראָיות לפלישה גרמנית ממשמשת־ובאה. למעלה משלושת־אלפים ברגות בעלות התנעה עצמית נמנו בתצלומי־האוויר שלנו בנמלים ובשפכי הנהרות של הולנד, בלגיה וצרפת. לא ידענו אל־נכון אם אין עתודות של כלי־שיט גדולים יותר נאספות בשפך הריין, או בים הבלטי, שתעלת־קיל המתחברת אליו עודנה פתוחה. כשבדקתי את בעיית הפלישה פיתחתי את מערכת השיקולים, שעליה ייסדתי את בטחוני כי הכּה נכּה אותם אם יבואו, ומתוך כך – שלא יבואו, והוספתי לעיין בשאלה זו ברוח איתנה. אף על פי כן אי־אפשר היה להתבונן בלי הרגשה של מורא בהכנות הגוברות האלו, מדי שבוע בשבוע, בתצלומים ובדו"חות של סוכנים. דבר מעין זה תוקף עליך מעט־מעט. האויב הנורא לא יבוא אלא אם כן הוא בטוח כהלכה בנצחון והכין את תכניותיו ביסודיוּת גרמנית. הלא תוכלנה גם להיות הפתעות? שמא יש כלי־שיט להנחתת טנקים או איזה אלתוּר ממולח? מה עוד לא יוכל להיות? כל הפצצות־הלילה שלנו נתרכזו על נמלי הפלישה, מקום שדומה היה כי בכל לילה עורכים הגרמנים תרגילים של עליה לברגות ושאר כלי־השיט וירידה מהם. תוצאות ההפצצות שלנו על המוני הבּרגות, שהיו דחוקות באגנים או מוטלות לאורך הרציפים, כפי שנראו מתוך התצלומים, איכזבו אותי כמה וכמה פעמים.

ראש־הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־תעופה 23.9.40

הדבר שממנו התרשמתי בתצלומים האלה הוא שהמפציצים לא הצליחו כפי הנראה לפגוע בהמונים הגדולים מאד של ברגות. הייתי חושב שצרורות של פצצות המוטלות לאורך המלבנים האלה יעשו שמות, והרי זה מאכזב מאד לראות שכּולן נשארו שלמות ומסודרות, ורק מעטות נזוקו כפי הנראה בכּניסה.

האם אין לעשות מאומה לשיפוּר הענינים?

כפי שצוּין כבר היו ראשי־המטות דרך־כלל בדעה שפלישה ממשמשת ובאה, בעוד שאני הייתי ספקן והבעתי דעה מנוגדת. בכל־זאת אי־אפשר היה להתגבר על אותה התרגשות פנימית הבאה מתוך עיון ממושך בדברים נוראים. אין ספק שאימצנו את כל שרירינו להיות מוכנים. לא פסחנו על שום דבר שייתכן להשיגו בשקידתם ובתוּשיתם של מפקדינו, בדריכוּתם של צבאותינו, שעתה היו גדולים ואדירים, וברוחו חסרת־הפחד והעשויה־לבלי־חת של העם כולו.

*

כל הייצור המלחמתי שלנו ועדיפוּיותיו היו טעונים עכשיו בדיקה מחודשת לאור ניתוקנו מן היבשת. בענין זה פעלתי מתוך התיעצות עם מיניסטר האספקה ושאר הנוגעים בדבר. בתחילת החודש, אחרי עמל רב בחוגי המצומצם, ולאחר בקורת מדוקדקת, הכינותי בשביל הקבינט הנחיה כללית על תחמושת, שעל פיה נהיה מנהלים את ענינינו ב־1941.

מצב התחמושת

תזכיר מאת ראש־הממשלה 3 בספטמבר, 1940

1. בגלל הצי נוכל להפסיד במלחמה, אבל רק הודות לחיל־האוויר נוכל לנצח בה. לכן צריך המאמץ העליון שלנו להתכוון לזכּות בשליטה מכרעת באוויר. מטוסי־הקרב הם ישועתנו, אבל רק המפציצים הם האמצעי לנצחון. לכן עלינו לפתח את הכוח לשאת מטען גדל והולך של חמרי־נפץ לגרמניה, על מנת לשחוק עד־דק את כל התעשיה והמבנה המדעי שבּהם תלויים המאמץ המלחמתי והחיים הכלכליים של האויב, תוך שנרחיקו מן האי שלנו. בשום דרך אחרת הנראית לעין עכשיו לא נוכל לקוות להתגבר על הכוח הצבאי העצום של גרמניה ולשים לאל את הנצחונות הגרמניים הנוספים שאפשר לחשוש מפניהם עם שיפעילו את כובד משקלם בזירות של אפריקה או של המזרח. לחיל־האוויר ופעולתו בקנה־המידה הגדול ביותר מגיע, אפוא, במסגרת מה שייאמר להבא, המקום הראשון לעומת הצי או הצבא.

2. נשק ההסגר הוּקהה, ובמידה שהדברים אמורים בגרמנים – פחתה יעילותו, בגלל כיבושיהם היבשתיים ויכלתם לשדוד עמים כבושים או מפוחדים להנאתם־הם. לא נשארו מצרכים מיוחדים חשובים ביותר שמניעתם תפגע במאמץ המלחמתי שלהם. הצי דחוק כרגע במידה מסוימת לפי שניטל עליו לשמור על קווי־התחבורה, אבל עם שיתוקן מצב זה על ידי האמצעים החדשים שתנקוט האדמירליוּת, על ידי בוֹאן של המשחתות האמריקאיות, ועל ידי הייצור הקרוב של ספינות נגד צוללות מן המספנות שלנו, נוכל לצפּות לשיפּור ניכּר. חשוב הוא במידה שאין למעלה ממנה שתכוון האדמירליות את תשומת־לבה לתכניות תוקפניות של מלחמה, ולהרעשת חופי האויב או חופים המוחזקים בידי אויב, בפרט בים התיכון. ייצור הספינות נגד צוללות חייב להימשך בדרגת המירב עד להזמנות נוספות, ויש להתחיל בבנין ספינה חדשה כנגד כל ספינה שנסתיים בנינה. תכנית הבּניה של הצי אינה מסיגה במידה ניכרת את גבולה של התעופה, ועליה לוותר על קצת מריקוּעי השריון שלה לטובת ייצור הטנקים.

3. ההחלטה להגדיל את הצבא כדי כוח של חמישים־וחמש אוגדות במהירות האפשרית דומה שאין צורך לשקלה מחדש. בתוך מסגרת זו עלינו לחתור לעשר אוגדות משוריינות, חמש באביב, שבע בקיץ, ועשר עד סוף 1941. ביצוע תכניות החימוש האלו יאמץ את כל כוחותיהם של מפעלי התחמושת שלנו. אני מסכים עקרונית להצעותיו של מיניסטר האספקה [מר הרברט מוריסון] לטיפול בבעיה של אספקת התחמושת, וכן שאין לצפּות במלחמה הנוכחית למטחי־אש באמת־המידה של 18־1917.

4. יש לעשות מאמצים נמרצים להשלמת ציודו של צבאנו במולדת ושל צבאנו במזרח התיכון. נקודות התורפה הרציניות ביותר הן טנקים ותחמושת לנשק קל, בפרט הטיפוסים המיוחדים; תותחים ורובים נ. ט., ועוד יותר מכך תחמשתם; מרגמות, ועוד יותר מכך תחמשתן; ורובים. אנו מקווים לקבל עוד מאתים־וחמישים אלף רובים מארצות־הברית, אבל מצער הדבר שאומרים לנו כי לא ייתכן ליצר יותר מעוד חצי מיליון רובים עד סוף 1941. מובן, עם שייצאו אנשי הצבא הסדיר שלנו במספר רב לחוץ־לארץ יוחש הצורך במשמר־המולדת ובחילות־מצב להגנת המולדת בהיקף גדול הרבה יותר מאשר כיום. יש להגדיל במידה ניכרת את כושר ייצור הרובים.

5. סכנת הפלישה לא תחלוף עם בוא החורף, והיא תוכל להעמידנו בפני אפשרויות חדשות בשנה הבאה. האויב צריך למגר את הארץ הזאת וצורך זה יוגבר כמובן בהמשך המלחמה, ואפשר שיומצאו כל מיני כלים שאינם קיימים עתה לצליחת הים. יש לראות באיוּם הפלישה למעשה איוּם הקיים תמיד אלא שאינו עשוי להתגשם כל זמן שכוחות חזקים עומדים באי הזה. פרט לכך הרי הזירה המלחמתית הגדולה היחידה שאפשר לחזותה מראש ב־1940–41 היא המזרח התיכון. כאן עלינו להשתדל להפעיל כוחות בריטיים, אוסטרלאזיים והודיים בקנה־מידה שרק התובלה הימית ואפשרויות ההחזקה במקום צריכות להגבילו. עלינו להיות מוכנים להילחם במצרים ובסודאן, בתורכיה, סוריה או ארץ־ישראל, ואולי בעיראק ובפרס. יש להכין לזירות האלו חמש־עשרה אוגדות בריטיות, שש אוסטרלאזיות ולפחות שש הודיות, אולם כוחות אלה לא יהיו נוספים על עשרים־וחמש האוגדות שצוּינו. אין לשער שההוצאות בתחמושת תתקרבנה להיקף של המלחמה שעברה. העצמה האווירית והחיילות הממוּכנים יהיו הגורמים הקובעים.

6. נשארות האפשרויות ללוחמה אמפיבּית תוקפנית נגד האויב או נגד שטחים המוחזקים בידי האויב באירופה או בצפון אפריקה. אבל צרכיהם של מיבצעים כאלה יסוּפּקו מתוך התחמושת והאספקה שכבר צוינו בקווים כלליים.

7. אכן, כמו שמזכּיר לנו מיניסטר־האספקה בצדק, משׂימתנו כבירה היא כשנותנים את הדעת על ההיקף הענקי של הציוד הצבאי והאווירי של גרמניה. אולם המלחמה הזאת איננה מלחמת שפעי־שפעים של בני־אדם המטיחים שפעי־שפעים של פגזים זה בזה. על ידי המצאת כלי־נשק חדשים, ועל הכל בעליונוּת מדעית, ניטיב להתמודד עם כוחו העדיף של האויב. אם, למשל, תתגשמנה התקוות שתולים בשורת ההמצאות המפותחות והולכות עכשיו על־מנת למצוא את מטוסי האויב ולפגוע בהם, הן מן האוויר הן מן הקרקע, מבלי התחשב בראוּת, הרי לא רק המצב האסטרטגי אלא גם מצב התחמושת ישתנה מן היסוד. ואם אפשר יהיה לספק את נשק הרקטות עם תחמושת, פרידיקטורים ושאר אמצעי־עזר המשיגים דיוק־פגיעה גדול פי־שלושה או ארבעה מן הקיים עכשיו, הרי תצעד הקרקע צעד גדול בדרך לכיבּוש האוויר מחדש. הצי ישיב לו הרבה מחופש התנועה משכבר ומכוחו לנקוט פעולה תוקפנית. והצבא יוכל לנחות בנקודות רבות בלי סכנה שייעשה בו “מעשה נמזוס”⁴⁶. לפיכך עלינו לקבוע לכל הספירה של המכ"ם, על שכלוליו הרבים ואפשרויותיו הבלתי־מוגבלות, דרגת עדיפוּת השווה לזו של חיל־האוויר, שלמעשה הוא חלק חיוני ממנו. גידול מספרם של העובדים המדעיים המעולים, כמו גם אימון האנשים שיטפּלו בכלי־הנשק החדשים ובעבודה המחקרית הקשורה בהם, צריכים להיות ממש חוד־המחץ של מחשבתנו ומאמצנו. אפשר לקוות לשיפורים גדולים מאד בתותחים ותחמושת נ. מ., אף כי כיום עדיין מוקדם מדי לשנות תכניות קיימות.

8. מחוץ לפלישה בקנה־מידה גדול שאינה מתקבלת על הדעת, אין סיכוי להוצאה גדולה או לבזבוז גדול של תחמושת צבאית לפני האביב של 1941. אף כי בכל עת יכולים להתפתח קרבות כבדים ומכריעים במזרח התיכון, הרי קשיי התובלה, של תגבורות כמו גם של אספקה, יגבילו את המספרים ואת ההוצאות. לכן, אם לא יפסיקונו, הרי לפנינו תקופה של שמונה חדשים שבּה עלינו לחולל שיפּוּר עצום בתפוקת הציוד המלחמתי שלנו, ובה מותר לקוות לצבירה מתמידה ומהירה. למטרה זו יש לכוון את כל המשאבּים באשראי, בחמרים, ועל הכל בפועלים מאומנים.

הקו הזה נתקבל בכללותו על ידי עמיתי, ופעולת כל המיניסטריונים הותאמה אליו.

*

באוקטובר ראיתי צורך להוסיף עוד תזכיר אחד על דבר עדיפויות, שהיו עילה למחלוקת עזה בין המיניסטריונים השונים, שכל אחד מהם שקד לעשות כמירב יכלתו.

עדיפויות

תזכיר מאת ראש־הממשלה 15 באוקטובר, 1940

את דרגת העדיפוּת הגבוהה ביותר באנשים ובחמרים יש לקבוע למה שאפשר לקרוא שטח הראדיו. שטח זה דורש אנשי־מדע, מומחי אלחוט, והרבה סוגים של פועלים מאומנים ביותר וחמרים מדרגה גבוהה. חלק גדול מן הנצחון במלחמה ומן האסטרטגיה העתידה שלנו, בפרט בים, תלוי בהתקדמות שתוּשׂג. עלינו להקנות לתותחי נ. מ. דיוק גדול הרבה יותר, ועלינו להקנות הגנה טובה יותר לאניות־המלחמה ולנמלים שלנו. מתוך רוח של תקוה יש לקדם מכיוונים רבים לא רק את המחקר והניסויים כי אם גם את הייצור, ולאחר אכזבות חוזרות ונשנות עתידים אנו לזכות בהצלחה.

2. דרגת העדיפות 1א צריכה להישאר לייצור המטוסים, לצורך ביצוען של תכניות־מטרה מאוּשרות. חובה עליהם לשקוד בכל הדרכים העולות על הדעת למנוע שימוש־לרעה בעדיפוּת הזאת והפרעה שלא־לצורך למיניסטריונים אחרים. למטרה זו עליהם לציין מראש דרישותיהם בפועלים ובחמרים בכל רבע־שנה, או, אם יהיה הדבר בר־ביצוע, מדי חודש בחדשו, ולהעמיד מיד את כל העדפים לרשות זולתם. העדיפוּת אין פירושה שייצוּר המטוסים יטוֹל לעצמו מונופול גמור על האספקה של איזה מוצר המצוי בצמצום. מקום שהדרישות המאושרות של המיניסטריון לייצור מטוסים בולעות את כל האספקה כולה, יש להקציב הקצבה מיוחדת, אפילו על חשבון ייצור המטוסים, כדי לספק את צרכי המיזער החיוניים של משרדים או אגפים אחרים. אם לא יוסכם על ההקצבה הזאת, יוחלט עליה בדרג הקבינט.

3. כרגע אנו חותרים לחמש אוגדות משוריינות, ולחטיבות משוריינות השוות לשלוש אוגדות נוספות. אין די בזה. לא נוכל לקוות להתחרות באויב במספר החיילים, ולכן עלינו להסתמך על שיעור בלתי־רגיל של שריונים לוחמים. עשר אוגדות משוריינות הן המטרה שיש לחתור אליה לסוף 1941. לצורך כך חייב הצבא לבדוק מחדש בעין בוחנת את תביעותיו לתובלה ממוכּנת, ויש לקנות הרבה כלי־רכב ממוכּנים בארצות־הברית. צבא־המולדת, הפועל באי הקטן הזה בקווי־תחבורה מפותחים מאד מכל הסוגים, אינו יכול ליהנות מתובלה באותה אמת־מידה שלה זקוקות אוגדות בשירות בנכר. אלתוּר ואמצעי־עראי צריכים להיות מורי־דרכו. קצין־מטה אינו מביא כל תועלת למולדת אם הוא חותר לרמה אידיאלית, ואחרי כן הוא פשוט מחבר ומכפיל עד שהוא מגיע לסיכּומים בלתי־אפשריים. יש להמציא דין־וחשבון על הרכב הממוכּן בקו הראשון, השני והשלישי של האוגדות הבריטיות –

(1) לשירות בנכר,

(2) לשירות במולדת,

(3) לחיילות על החוֹפים.

כל נסיון לסבך את הבעיה הזאת אינו עוזר לנו בדחקנו.

בכל מקום שאפשר הדבר באנגליה יש להשתמש בתובלת סוסים נוסף על רכב ממוכּן. שלא־בחכמה מכרנו הרבה מאד מסוּסינו לגרמנים, אבל עדיין יש הרבה והרבה באירלנד.

(4) עזרה מיוחדת ודרגות־עדיפות ארעיות יש לתת מזמן לזמן לגורמים הנחשלים. בין אלה מתבלטים:

(1) רובים.

(2) תחמושת לנשק קל – על הכל הטיפוסים המיוחדים.

יש לעשות מאמצים נמרצים כדי להכניס את בתי־החרושת המיוחדים לייצור. העובדה שאין מצפּים עכשיו כמעט לשום שיפור עד סוף השנה – ז. א., ששה־עשר חודש לאחר פרוץ המלחמה – היא חמורה. שנים־עשר חודש צריכים להספיק לבית־חרושת לכדורים. למרבה־החמלה נחסכו מאתנו התוצאות הקשות ביותר של פיגור זה הואיל והצבאות אינם נמצאים בפעולה כפי ששוֹער תחילה.

קיימת גם מצוקה מחרידה בתחמושת מרגמות ותחמושת תותחים נ. ט., ויש להחיש עזרה.

כל שטחי הפּיגוּר האלה צריכים לשמש נושא לדו"חות שבועיים למועצת־הייצור ולי.

(5) הצי חייב להשתמש בדרגות העדיפות הקיימות שלו ביחס לספינות קטנות ובניית ספינות נגד צוללות. הדבר חל על בניית אניות־סוחר, ועל ספינות לפעולות נחיתה. יש להשלים עם הדיחוי בבנין כל האניות הגדולות יותר שלא תוכלנה להסתיים ב-1941. יש לעבּד תכניות לקידוּם כל הפעולות והחלקים שאינם מתנגשים באיזה צרכים ראשונים־במעלה. יש להזמין באמריקה פלדה וריקוּעי שריון בכמויות הגדולות ביותר שבגדר האפשר.

באמצע ספטמבר נראתה סכנת הפלישה ממשית כדי כך שהושהתה כל תנועה נוספת של יחידות חיוניות למזרח, מה־גם שהיה עליהן לעבור מסביב לכף. אחרי ביקור בגיזרת דוֹבר, מקום שהיתה האווירה מתוחה ומחושמלת, עיכּבתי לשבועות אחדים את משלוח הניו־זילנדים ושני גדודי הטנקים הנותרים למזרח התיכון. בתוך כך החזקתי בשלוש אניות־התובלה המהירות שלנו, “אניות [קו] גלן” כמו שקראו להן, לצורך זינוק־חירוּם אפשרי דרך הים התיכון.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 17.9.40

לועדת ראשי המטות

בכל המסיבות יהיה זה בלתי־אפשרי להחזיר את החטיבה הניו־זילנדית מעמדתה הקדומנית בבליטת דוֹבר. שני גדודי הטנקים הכבדים לא יוכלו לזוז משם. האם לא מוטב יהיה להשהות את האוסטרלים ולדחות את כל השיירה עד לשבוע השלישי באוקטובר? אחרי ככלות הכל, אף אחד מן הכוחות האלה המקיפים את הכף לא יוכל להגיע למועד ולהשפיע על מהלך הקרב הממשמש־ובא במצרים. אבל כאן הם יכולים למלא תפקיד גדול. עד לשבוע השלישי באוקטובר אולי תהיה האדמירליוּת מוכנה לקבל עליה סיכּונים גדולים יותר. על כל פנים, לא נוכל להרשות לעצמנו להבטיח את הוצאתם של הניו־זילנדים וגדודי הטנקים מכלל פעולה משך כל חודש אוקטובר בשתי הזירות גם יחד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 17.9.40

השגח שלא ירחיקו מאתנו את אניות “גלן” עד שאי־אפשר יהיה להעביר את התגבורות המשוריינות בים התיכון אם יהיה הצורך מספיק די הצדיק את הסיכוּן. אינני רוצה שיגידו לי שאין לרשותנו אניות מתאימות.

הודיעני־נא מה האניות האחרות שתעמודנה לרשותנו אם נחליט להעביר שיירה בים התיכון ממערב למזרח בערך בשבוע השלישי באוקטובר.

אף כי היה זה חודש ספטמבר נאה, מתירא הייתי מפני הערפל.

ראש־הממשלה אל הקולונל ג’ייקובּ 16.9.40

נא לשלוח העתק מן הדו"ח הזה מאת הלורד־הראשון־של־הימיה [על דבר פלישה בערפל] אל ראשי־המטות בשביל המפקד־הראשי של כוחות־המולדת, ולהוסיף: "לפי דעתי הערפל הוא הסכנה החמורה ביותר, הואיל והוא מרחיק את שני חילות־האוויר מכלל פעולה, מבלבל את הארטילריה שלנו, מונע התקפת־צי מאורגנת, ונוח במיוחד לטכסיסי ההסתננות שבהם יבקש האויב, כפי המסתבר ביותר, להבטיח את נחיתותיו. אם ישררו תנאים של ערפל, יש לחפות במחסום האווירי החזק ביותר שבגדר האפשר על נמלי הפלישה משך הלילה ושעות הבוקר המוקדמות. אשמח אם יוגד לי מה הפעולה הימית שמתכוונות השייטות שלנו לנקוט, הן בחשיכה הן עם שחר: (א) אם הערפל פרושׂ יותר עלהצד האנגלי מאשר על הצרפתי של התעלה; (ב) אם הוא שווה בשני הצדדים.

"האם יש בכוונתנו להשתמש במכשירי עזר של ראדיו לניווּט? “מצב־הכן ממושך בתוך הפצצות אוויריות תכופות יתיש את האויב. אף על פי כן, הערפל הוא אויבנו”.

עם כל גודל הסכנה, חשוב היה שלא לכלות את כוחותיהם של האנשים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 18.9.40

ברר אצל ועדת־ראשי־המטות אם נוכח מזג־האוויר הגרוע אי־אפשר יהיה להמתיק בחשאי את אזעקה מס. 1 לדרגה שלפניה.

נא להודיע לי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 18.9.40

נא לברר אם אין איזו צורה שבּה אפשר לפרושׂ מעטה של דלק בוער על פני אחד או אחדים מנמלי הפלישה. אין זו אלא פרשת אנית־האש הנושנה, בשכלולים מודרניים, שנוּסתה בדונקרק בימי הארמאדה. ודאי תוכל האדמירליות להעלות משהו בדעתה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר האספקה 18.9.40

יש חשיבות מופלגת לתחמושת דה־ווילד. בלהק מס. 11 ראו בהפצצת בית־החרושת המיצר אותה מכה חמוּרה ממש. יכול אוּכל להבין שהתפוקה יורדת ל־38,000 כדור בשבוע בזמן שעוברים מווּליץ' ומתארגנים מחדש, אבל אני מאמין שהתפוקה תשוב לחיים. נא להודיעני מה תחזיתך לארבעת השבועות הקרובים. אם יש לצפות להתעוררות, נוכל אולי לשאוב מעט מן העתודה שלנו.

ראש־הממשלה אל מיניסטר האספקה 25.9.40

עלי להראות לך את הערותיה של המחלקה הסטאטיסטית שלי על הסיכּוּמים האחרונים של התחמושת בנשק קל. הן גורמות לי דאגה מרובּה ביותר. בפרט התחמושת דה־ווילד, שהיא יקרת־ערך ביותר, והיא שנפגעה ביותר. נדמה לי כי יש לעשות מאמץ כביר ביותר, לא רק בכל השטח של מארק 7 ו־8, אלא גם בדה־ווילד ובתחמושת חודרת־שריון. קשייך ידועים לי היטב. התואיל להודיעני אם יכול אני לעזור לך באיזו צורה שהיא להתגבר עליהם?

על הקורא לסלוח על המיזכר הזה הבא.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 18.9.40

לבטח יכולים אתם להניף דגל־אדמירליוּת חדש. מראהו של החפץ העלוב הנוכחי מדי בוקר גורם לי צער.

*

עודדוני התוצאות שהשיג המיניסטריון החדש לייצור מטוסים.

ראש־הממשלה אל הלורד ביוורברוק 21.9.40

המספרים שנתת לי על השיפור בטיפוסים המיבצעיים בין ה־10 במאי ל־30 באוגוסט הם נהדרים. לוּ אפשר היה להכין מספרים דומים עד ל־30 בספטמבר, תאריך שכבר איננו רחוק, הייתי בוחר לקראם לפני הקבינט ולא להעבירם בחוזר. ואולם אם אין לקבל את המספרים של ספטמבר עד שלהי אוקטובר, הרי אקרא [את מה שיש בידי עכשיו] לפני הקבינט.

הארץ אסירת־חוב לך ולמיניסטריון שלך.

ראש־הממשלה אל הלורד ביוורברוק 25.9.40

התוצאות הנפלאות האלו, שהושגו בתנאים של קשיים מתרבים והולכים, מחייבות אותי לבקשך למסור למשרדך את מיטב התודות והאיחולים מאת ממשלת הוד מלכותו.

*

כל ימות הקיץ והסתיו שאפתי לעזור למזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה בסכסוכו עם משרד־המלחמה ועם הדעות הקדומות הרווּחות בצבא בדבר יחידות הקומנדו, או חילות־הסער.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 25.8.40

מהרהר הייתי באותה שיחה בלתי־רשמית ביותר שהיתה לנו תמול־שלשום, והתעוררתי לכתוב לך משום שאני למד כי מערערים על כל מעמדן של יחידות הקוֹמנדוֹ. אמרו להן ש“הקץ לגיוסים” ושעתידן נמצא בכור ההיתוּך. לכן עלה בדעתי לכתוב לך ולהודיעך מה־תקיף אני בדעתי שהגרמנים צדקו, הן במלחמה שעברה הן בזאת, בשימוש שעשו בחילות־סער. ב־1918 בוצעו פעולות ההסתננות שפגעו בנו כל כך על ידי חילות־סער, והגנתה הסופית של גרמניה בארבעת החדשים האחרונים של 1918 נשענה בעיקר על קני מקלעים שהוצבו בצורה מזהירה ואשר מגיניהם נלחמו עליהם בגבורה. במלחמה הזאת הוכפלו כל הגורמים האלה פי כמה וכמה. תבוסתה של צרפת הושגה על־ידי מספר קטן במידה שלא תיאמן של יחידות־עילית מצוינות בציודן, בעוד המסה האטוּמה של הצבא הגרמני באה מאחור, מבטיחה את הנכבש ותופסתו. אם תהיה לנו איזו מערכה ב־1941 עליה להיות אמפיבית באָפיה, ובודאי תהיינה הזדמנויות רבות לפעולות קטנות, שכולן תהיינה תלויות בנחיתות־פתע של כוחות קלי־ציוד וזריזים שהורגלו לפעול כלהקות זאבים שיטלטלון בכבדוּת המתאימה ליחידות סדירות. אלו נעשו מורכבות כל כך, מסובכות כל כך בציודן, עצומות כל כך בכלי־התובלה שלהן, עד שקשה מאד להשתמש בהן במיבצעים שבהם יש לזמן ערך חיוני.

לכן מכל הטעמים עלינו לפתח את הרעיון של חיל־הסער או הקומנדו. ביקשתי חמשת־אלפים צנחנים, ונחוצים לנו גם לפחות עשרת־אלפים מ“חבורות האחים” הקטנות האלו שתהיינה מסוגלות לפעולות־בזק. רק בצורה זו תובטחנה אותן עמדות שאחרי כן תאפשרנה לחיילות סדירים ומאוּמנים היטב לפעול בקנה־מידה גדול.

לפיכך אני מקווה שתתן לי הזדמנות לדון אתך בדבר הזה בטרם ייעשה דבר שיהפּך את המדיניוּת שננקטה עד כה או יזרע מבוכה בקרב כל המתנדבים שכּוּנסו.

ההתנגדות מצד משרד־המלחמה היתה עקשנית, והיא גברה ככל שהיתה הדרגה מנמיכה והולכת. המחשבה שתהיינה חבורות גדולות של “בלתי־סדירים” הזוכים ליחס מיוחד, על לבושן הבלתי־שיגרתי ומנהגן החפשי, מטילות מעין דופי ביעילותם ואומץ־לבם של הגדודים הסדירים, מחשבה זו היתה לצנינים בעיני האנשים שהקדישו את כל חייהם למשמעת המאורגנת של יחידות־קבע. הקולונלים בהרבה מן הרגימנטים המשובחים ביותר שלנו התעצבו אל לבם. “מה הם יכולים לעשות שאין הגדוד שלי יכול? התכנית הזאת גוזלת מן הצבא כולו את הפרסטיז’ה שלו ואת טוֹבי אנשיו. לא היה לנו כלל דבר כזה ב־1918. למה עכשיו?” קל היה להבין לרגשות האלה מבלי להיות שותף להם. משרד־המלחמה נענה כהד לתלונותיהם. אבל אני הכבדתי את אכפי.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 8.9.40

אמרת לי שאתה מסכים הסכמה גמורה עם הדעות שהעליתי בדבר הפלוגות המיוחדות, ובדבר סיום אי־הודאוּת שבּו הן שרויות. לרוע־המזל עדיין לא אירע שום דבר שהחיילות הבחינו בו. אין הם יודעים שלא נגזר עליהם להתפרק. כל הגיוס הופסק, אף כי יש רשימה של ממתינים, ואין מרשים להם אפילו לגייס את האנשים הרוצים להצטרף וכבר נבדקו ואושרו. אף כי הפלוגות האלו כוללות רבים מן הטובים והמאומנים ביותר שבחיילינו, הרי חימושן היחיד עתה הוא רובים בלבד, ודומה כי דבר זה הוא בזבוז משווע אם תוטלנה לתוך מהומת הפלישה. אני מקווה שתדאג לכך שפקודה שאתה נותן תתמלא מיד. אולי תוכל להסביר לי מה שקרה ומנע את הוצאת החלטתך לפועל. מנסיוני הממושך במשרדי השירותים ידוע לי כי תמיד יש סכנה שקצינים מן המדרגה השניה במנגנון יחבּלו בכל דבר המנוגד לדעות הקדומות של השירות ויעכבוהו. הדרך לטפּל בכך היא לעשות אחד או שנים לדוגמה ולמופת. כיון שנודע דבר זה, אתה זוכה אחרי כן לשירות טוב יותר.

אולי תספר לי על כך אם תוכל לסעוד אתי הערב.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה (מר אידן) 21.9.40

אינני מרוצה ממצב הציוד של יחידות הקומנדו. הרי מבזבזים את החומר המשובח הזה אם משאירים אותן בלי ציוד מספיק לצרכי אימונים, כל שכן לצרכי מיבצעים.

נא להמציא לי הודעה המראה:

1. איזה ציוד חוּלק כבר ליחידות הקומנדו השונות.

2. מהו שיעור התפוקה של הציוד שתקבלנה יחידות אלו.

3. מה אפשר לחלק להן מיד לצרכי אימונים.

רוצה הייתי לקבל בכל שבוע סיכּום המראה על המצב לדיוקו במה שנוגע לציוד של יחידות הקומנדו השונות.

*

ראש־הממשלה אל המפקד הראשי של כוחות־המולדת 21.9.40

(סיר אלן ברוק)

לעתים קרובות אנו שומעים איך יפלשו הגרמנים בחזית עצומה, ינסו להטיל, נאמר, רבע מיליון איש לחוף באיזו צורה שהיא, ויסמכו על כך שאחרי כן ינצלו נקודות נחיתה כדאיות. דומה כי מערכת ההגנה החופית שלנו מכוּונת להפליא להתקפה ממין זה. הקושי שבהגנה על אי מפני התקפה מעבר־לים נתגלם תמיד בכוחו של הפולש לרכז כוח עדיף מאד בנקודה זו או אחרת. אבל אם יתפשט בהרחבה יתירה, הרי עיקר כוחותיו, אם יגיעו לחוף, ייתקלו בכוחות שווים או עדיפים הזרועים לאורך החוף. המדובּר יהיה בקו דק אחד כנגד משנהו. אף כי בנקל יכול אני לתאר לעצמי התקפה מרוכזת המבוצעת בכוח מספרי אדיר והזוכה להצלחה כנגד הקו הדק שלנו, קשה לי לראות מה־בצע יהיה בכך שינחית האויב מספר גדול של יחידות קטנות, שאף אחת מהן לא יספיק לה כוחה להבקיע את ההגנה החופית שלנו, המאורגנת היטב. אם יפסיד, למשל, מאה אלף בדרך המעבר, ועוד מאה־וחמישים אלף יעוכּבו סמוך לחופים, הרי עצם הפלישה תהיה מעשה בזבזני ביותר, והאויב יסבול אבידות כבירות קודם שנכניס אפילו לתנועה את עתודותינו. אם יש אפוא משהו בתכנית הזאת שתיכּנו הגרמנים, כביכול, נראה לי שהיא צריכה לגרום לנו מידה ניכרת של קורת רוח. מסוכנת הרבה יותר תהיה ההתקפה ההמונית על מספר נקודות נבחרות.

אולי תשוחח אתי על כך בפגישתנו הבאה.

*

עתה נראה כי דאגותיו של המרשל גרציאני, שפיקד על הפלישה האיטלקית במצרים, גדולות היו בהרבה מדאגותינו אנו ביחס אליה. צ’אנו רושם ביומנו:

8 באוגוסט 1940. גרציאני בא לראותני. הוא מדבר על ההתקפה על מצרים כעל מפעל רציני מאד, ואומר שהכנותינו הנוכחיות רחוקות מן השלמות. הוא מתקיף את באדוֹליו, שאינו מרסן את רוחו התוקפנית של הדוּצ’ה – עובדה אשר “לגבי איש המכיר את אפריקה פירושה שהוא סובל בודאי מהתרכּכות־המוח, או, גרוע מזה, מכוונות־זדון. אספקת המים אין די בה כלל וכלל. אנחנו צועדים לקראת מפלה אשר, במדבר, בהכרח תתפתח כדי שוֹאה מהירה ושלמה”.

מסרתי על כך לדוּצ’ה, שהדברים האלה ציערוהו עד מאד משום שבשיחתו האחרונה עם גרציאני קיבל את הרושם שההתקפה תתחיל בעוד ימים מספר. בשיחה אתי לא קבע גרציאני שום תאריך. בוחר היה שלא להתקיף בכלל, לפחות לא משך החדשיים או שלושת החדשים הבאים. מוסוליני הסיק את המסקנה כי "יש לתת תפקידים רק לאנשים השואפים לפחות לעליה בדרגה אחת. דאגתו היחידה של גרציאני היא להישאר מרשל״⁴⁷.

כעבור חודש ימים ביקש המפקד־הראשי דיחוי לעוד חודש. אולם מוסוליני השיב שאם לא יתקיף ביום ב' יוּדח מתפקידו. המרשל ענה כי יציית. “מעולם” אומר צ’אנו, “לא הוחל בביצוע פעולה צבאית בניגוד כה רב לרצונם של המפקדים”.

ב־13 בספטמבר החל המחנה האיטלקי העיקרי בהתקדמותו המצוּפּה מכבר אל מעבר לגבול המצרי. הכוחות האיטלקיים עלו כדי שש אוגדות של חיל־רגלים ושמונה גדודי טנקים. חילות החיפּוי שלנו מנו שלושה גדודי חיל־רגלים, גדוד טנקים אחד, שלוש סוללות ושני אסקדרונים של מכוניות משוריינות. הם נצטוו לבצע נסיגה תוך כדי לחימה, פעולה שהיו מתאימים משום טיבם וכשרם המדברי. ההתקפה האיטלקית החלה בהרעשה כבדה על עמדותינו סמוך לעיר־הגבול סולום. כהתנדף האבק והעשן נראו הכוחות האיטלקיים ערוכים בסדר מפליא. לפנים היו אוֹפנוֹענים מסודרים במדויק מאגף לאגף ומחזית אל עורף; אחריהם היו טנקים קלים והרבה שורות של כלי־רכב ממוכּנים. לדברי קולונל בריטי אחד דמה החזיון “למסיבת יום־הולדת באוֹלדרשוט”. הגדוד ה־3 של ה“קוֹלדסטרים גארדס”, שעמד נוכח המערך הזה רב־הרושם, נסוג לאטו, והארטילריה שלנו גבתה את מסה כראוי מן המטרות הנדיבות שהוצגו לפניה.

דרומית משם עברו שני טוּרי אויב גדולים על פני המדבר הפתוח מדרום לרכס הארוך העובר במקביל לים, שאותו אפשר לחצות רק בחלפאיה – “מעבר־הגיהנום” שמילא את תפקידו בכל הקרבות שלנו לאחר זמן. כל טור איטלקי הכיל הרבה מאות כלי־רכב, עם טנקים, תותחים נ. ט. וארטילריה מלפנים, וחיל־רגלים מוּסע במכוניות במרכז. למבנה הזה, שננקט כמה וכמה פעמים, קראנו בשם “הקיפוד”. כוחותינו נסוגו מפני ההמונים האלה, ובכל שעת־כושר הטרידו את האויב, שתנועותיו נראו תוהות ומהססות. גרציאני הסביר אחרי־כן כי ברגע האחרון החליט לשנות את תכניתו לתנועת כיתוּר מדברית ו“לרכז את כל כוחותיו משמאל לצורך תנועת־בזק לאורך החוף אל סידי־באראני”. הנה כי כן התקדמה המסה האיטלקית הגדולה לאורך כביש־החוף בשני נתיבים מקבילים. הם התקיפו בגלים של חיל־רגלים מוּסע במכוניות, ששוּלחו קדימה חמישים־חמישים. גדוד ה“קוֹלדסטרים גארדס” נסוג בנחת ובהשׂכל מסולוּם משך ארבעה ימים, תוך כדי גרימת אבידות קשות לאויב.

ב־17 בחודש הגיע המחנה האיטלקי לסידי־באראני. מספר אבידותינו היה ארבעים הרוגים ופצועים, ואבידות האויב היו פי־עשרה לערך, כולל מאה־וחמישים כלי־רכב שהושמדו. כאן, לאחר שקווי התחבורה שלהם התארכו בששים מיל, התישבו האיטלקים לבלות את שלושת החדשים הבאים. הטוּרים הניידים שלנו הציקום בלי חשׂך, והם סבלו קשיי החזקה רציניים. מוסוליני תחילה “קרן משמחה. הוא נטל על שכמו את מלוא האחריות להתקפה”, אומר צ’אנו, “והוא גאה על שהיה הדין עמו”. משהיו השבועות לחדשים פחתה שׂביעוּת־רצונו. אולם בעינינו בלונדון היה הדבר בחזקת ודאי כי בתוך חדשיים־שלושה יקום מחנה איטלקי, גדול מכל אשר נוכל אנחנו להעמיד, ויחדש את ההתקדמות על־מנת לכבוש את הדלתה. ומלבד זאת הרי תמיד הגרמנים עשויים להופיע! לא יכולנו, כמובן, לצפּות לעיכוב הממושך שבא לאחר התקדמותו של גרציאני. הגיונית היתה ההנחה שמערכה גדולה תינטש במרסה־מטרוך. בתוך השבועות שכבר עברו הספיקו השריונים היקרים שלנו להקיף את הכּף בלא שיגרום הפיגור נזק רב בינתים. עתה היו קרבים ובאים.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 14.9.40

אני מקווה שהחטיבה המשוריינת תגיע למועד. אין לי שום ספק שאפשר היה להוליכה בשלום בדרך הים התיכון, ולמנוע בכך את הסכנה הנוכחית שמא תאחר. אולם יש לזכור כי הגנרל וייוול עצמו הצטרף להכרזת המפקדים הראשיים של הצי, הצבא והתעופה, שהמצב במצרים איננו מתיר את הסיכון. בגלל ההכרזה הזאת נבצר ממני להתעלם מהתנגדותה של האדמירליות, כדרך שהייתי עושה לולא כן.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 19.9.40

(להראות לגנרל איזמי)

תגבורות השריונים נמצאות עכשיו במפרץ עדן. הובטח לנו כי הגנרל וייוול עשה, כמובן, את כל הסידורים להכניסם לפעולה במהירות האפשרית. אני מקווה שכּך הוא. צר לי על שאין איש דוגמת הלורד ביוורברוק מחכה על הרציף כדי להעבירם לקו הקרבי. עלינו לעשות כמיטב יכלתנו. האם עיינו בשאלה אם לא מוטב יהיה להעביר את כלי־הרכב האלה בתעלה לאלכסנדריה ולהורידם שם סמוך לחזית, או להכין בסואץ במיוחד רכבות וקרונות, מנופים ושאר מיתקנים? הבה נבדוק את הברירות כאן. מבלי לחכות לזאת, נא לנסח מברק השואל על דבר הברירות והסידורים הנעשים עתה על ידי הגנרל וייוול. כל יום ואפילו כל שעה חשובים בענין זה.

כל הזמן חששתי למלטה. שנראתה חסרת־מגן כמעט.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, בשביל הרמטכל"ק 21.9.40

מברק זה [מן המושל והמפקד הראשי של מלטה] מאשר את חששותי ביחס למלטה. החופים מוּגנים בחזית גדודית של חמישה־עשר מיל בממוצע, ואין שום עתודות ראויות־לשמן להתקפת־נגד, ומתוך כך האי נתון לחסדו של כוח נחיתה. עליך לזכור כי אין לנו שליטה בים סביב מלטה. דומה אפוא שהסכנה גדולה ביותר. הייתי חושב כי יש צורך בארבעה גדודים, אבל מפני הקושי בהעברת אניות־תובלה מן המערב עלינו להסתפק בשנים לפי־שעה. חייבים אנו למצוא שני גדודים טובים. כפי הנראה אין שיכּונם קשה במידה שאין להתגבר עליה.

*

כשאני משקיף לאחור על כל הדאגות האלו, עולה בזכרוני הסיפור על אותו זקן שעל ערשׂ־מותו אמר כי היו לו הרבה והרבה צרות בימי חייו, שרוּבּן לא באו ולא נהיו. ודאי שהדבר נכון ביחס לחיי בספטמבר 1940. הגרמנים הוּכו בקרב האווירי על בריטניה. לא נעשה נסיון לפלוש לבריטניה מעבר לים. לאמיתו של דבר, לעת הזאת כבר הסב היטלר את עינו הנזעמת אל המזרח. האיטלקים לא דחקו בהתקפתם על מצרים. חטיבת הטנקים שנשלחה מסביב לכף הגיעה למועד, אמנם לא לצורך קרב־מגן במרסה־מטרוך בספטמבר אלא למיבצע מאוחר יותר ומועיל לאין־שיעור יותר. מצאנו דרכים להחיש תגבורת למלטה בטרם תבוא עליה התקפה רצינית מן האוויר, ובשום זמן מן הזמנים לא העיז איש לנסות לנחות במבצר־האי. כך עבר חודש ספטמבר.

פרק עשרים־וארבעה: דאקאר

החשיבוּת שבמתן עזרה לגנרל דה־גול – התכנית לשחרור דאקאר – הצורך במתן תמיכה לכוחות צרפת־החפשית — מיזכרי מיום 8 באוגוסט 1940 – הקבינט המלחמתי מאשר את “מיבצע איוּס” – הסכנות של דיחוי ודליפה – ידיעה מאת “ז’אק” – המכשלה השניה – הסיירות הצרפתיות נראות – כשלון בוייטהול – מאוחר מדי – אני יועץ לקבינט המלחמתי לחדול מן התכנית – רצונם העז של המפקדים להתקיף – התעקשותו של הגנרל דה־גול – הקבינט המלחמתי נותן את מלוא סמכות ההחלטה למפקדים – מברקי אל הגנרל סמאטס והנשיא רוזוולט – ההתקפה על דאקאר – אניות כנגד מבצרים – התנגדות עקשנית של הצרפתים הווישאים – אנו סובלים אבידות ימיות ניכרות – הקבינט והמפקדים מסכימים להפסיק – חילופי התפקידים במולדת ובמקום המעשה – צידוקם של המפקדים – הפרלמנט אינו דורש הסברים

בזמן הזה ייחסה ממשלת הוד־מלכותו חשיבות גדולה למתן עזרה לגנרל דה־גול ולצרפתים החפשים בגיוס אחוזותיה ומושבותיה של צרפת באפריקה. בפרט אלו שעל החוף האטלנטי. לפי הידיעות שהיו בידינו היה בין הקצינים, הפקידים והסוחרים הצרפתים בכל השטחים האלה חלק גדול שלא אמר נואש. ההתמוטטות הפתאומית של מולדתם הממה אותם, אבל הואיל ועדיין חפשים היו מעוּלו של היטלר ותרמיתו של פטן לא היתה רוחם נוטה כלל לכניעה. בעיניהם הזהיר הגנרל דה־גול ככוכב בשחור הלילה. המרחק נתן להם שהוּת, והשהוּת נתנה להם הזדמנות.

כיון שהתברר שקזבּלנקה היא למעלה מכּפי כוחנו, נסבו מחשבותי, כמובן, אל דאקאר. בכל הדברים האלה היה ועד־הפעולה הקטן, שהקימותיו לי ליועץ בעניינים צרפתיים, משוכנע ופעיל. במוצאי יום ה־3 באוגוסט 1940 שלחתי מצ’קרס את אישורי הכללי להצעה להעלות כוחות של צרפת־החפשית לחוף במערב־אפריקה. הגנרל דה־גול, המאיור־גנרל ספּירס והמאיור מורטון פיתחו בקווים כלליים תכנית המכוונת להניף את דגל צרפת־החפשית במערב אפריקה, לכבוש את דאקאר, ובכך לגבש את המושבות הצרפתיות באפריקה המערבית והמשוונית בשביל הגנרל דה־גול, ואחרי כן לגייס את המושבות הצרפתיות באפריקה הצפונית. הגנרל קאטרוּ היה צריך לבוא מהודו־סין לאנגליה ולקבל לידיו בסופו של דבר את הפיקוד על מושבות צרפת באפריקה הצפונית, אם תשוחררנה אחרי כן.

ב־4 באוגוסט עיינה ועדת־ראשי־המטות בפרטי התכנית הזאת, כפי שעוּבּדה עוד על־ידי ועדת המשנה לתכנון המשותף, וניסחה את הדו"ח שלה לקבינט המלחמתי. הצעותיהם של ראשי־המטות היו מיוסדות על שלוש ההנחות הבאות: ראשית, כי יש לצייד את החיל ולהעלותו לאניות על־מנת שיוכל לנחות בכל נמל שבמערב־אפריקה־הצרפתית; שנית, שהמשלחת צריכה לכלול רק חיילות של צרפת־החפשית ושלא יהיו בה שום יסודות בריטיים, מחוץ לאניות שבהן תסע ולליווּי הימי שלהן; שלישית, שיוכרע העניין בין צרפתים אחים, כדי שלא תיתקל המשלחת בהתנגדות של ממש בשעת נחיתתה.

עצמתו של הכוח הצרפתי־החפשי תהיה בקירוב אלפיים־וחמש־מאות איש, שהם שני גדודים, פלוגה של טנקים, מחלקות של ארטילריה ומהנדסים, גפּה של מפציצים וגפּה של מטוסי־קרב, שאנחנו נספק לה את ההאריקיינים. הכוח הזה יוכל להיות מוכן באוֹלדרשוֹט ב־10 באוגוסט, ולפי ההערכה תוכלנה אניות־התובלה והאפסניה להפליג מליברפול ב־13 באוגוסט ואניות הצבא תוכלנה להפליג בין ה־19 ל־23 בחודש, ולהגיע לדאקאר ב־28 בחודש, או לנמלים האחרים, קוֹנאקרי ודוּאַלה, ימים אחדים אחרי כן. הקבינט המלחמתי אישר את ההצעות האלו בישיבתו ביום 5 באוגוסט.

עד־מהרה התברר שהגנרל דה־גול זקוק לתמיכה בריטית גדולה מזו שאליה התכוונו ראשי־המטות. הם טענו לפני כי דבר זה יהיה כרוך בהתחייבויות מקיפות וממושכות יותר מאלו שחזו מראש, וכן גם שהמשלחת מתחילה לקפּח את אָפיה הצרפתי־החפשי. משאבּינו כה מאומצים היו לעת הזאת עד שאי־אפשר היה להשלים בקלוּת־דעת עם ההרחבה הזאת. ואולם ב־6 באוגוסט נועדתי עם הגנרל דה־גול, ובשעה 11 אחה"צ ב־7 באוגוסט ישבתי ראש בישיבה של ועדת־ראשי־המטות שדנה בתכנית. הוסכם כי המקום הטוב ביותר להנחית בו את הכוח הצרפתי החפשי הוא דאקאר. אמרתי כי על־מנת להבטיח את הצלחתה של המשלחת יש לתת לה תמיכה מספקת של חיילות בריטיים, וביקשתי תכנית רחבה יותר על פי הקווים האלה. ראשי־המטות עמדו על הסתירה בין המדיניות של שיפּוּר היחסים עם ווישי לאינטרסים שלנו בגיוס המושבות הצרפתיות נגד גרמניה. הם הטעימו את הסכנה שתנועתו של הגנרל דה־גול עשויה להביא לידי מלחמה עם המולדת הצרפתית כמו גם עם מושבות צרפת. אם בכל־זאת נוחות תהיינה הידיעות מסוכני צרפת־החפשית במקום ומבאי־כוחנו אנו באזור, הריהם ממליצים שתצא המשלחת לדרכה. הנה כי כן הוצאתי בהשכמת הבוקר של ה־8 באוגוסט את ההנחיה הבאה:

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 8.8.40

1. המברק מאת מושל ניגריה מראה על סכנת התפשטותה המהירה של ההשפעה הגרמנית ברחבי מושבות צרפת במערב־אפריקה. אגב עצימת־עיניים מצד ממשלת ווישי או בסיועה. אם לא נפעל בזריזות ובמרץ אפשר שנמצא בסיסי צוללות יעילים, נעזרים בתעופה הגרמנית, לכל אורך החוף הזה, והוא יוּגף בפנינו אבל יועמד לרשות הגרמנים ממש כמו חוֹפה המערבי של אירופה.

2. עברו כבר ששה שבועות מאז היה הקבינט נוטה מאד לפעולה בקזבּלנקה ומאז נשלחו מר דאף־קוּפּר והלורד גורט. אולם שום דבר לא יצא מזה. הצרפתים המקומיים גילו איבה. ראשי־המטות לא יכלו להגיש שום הצעות חיוביות, והמצב הוּרע במידה ניכרת.

3. דומה כי יהיה זה חשוב ביותר לאינטרסים הבריטיים שיכבוש הגנרל דה־גול בהקדם האפשרי את דאקאר. אם ימסרו שלוּחיו שאפשר לקחתה בדרכי שלום, מה־טוב. אם יהיה הדו"ח שלהם שלילי, יש להעמיד כוח פולני ובריטי מספיק ולתת הגנה ימית מלאה. כיון שיוחל במיבצע, יש להוציאו לפועל. דה־גול צריך להאציל עליו אופי צרפתי, וכיון שיצליח הרי כמובן יהיה השלטון שם לממשלתו. אבל עלינו לספק את יתר הכוחות הנחוצים.

4. ראשי־המטות צריכים לעבּד תכנית לביצוע כיבושה של דאקאר. למטרה זו עליהם להביא בחשבון את: (א) הכוח של דה־גול ואניות־מלחמה צרפתיות, במידה שאפשר לאספן; (ב) כוח ימי בריטי גדול, הן כדי להשתלט על אניות־מלחמה צרפתיות בסביבה הן כדי לחפּות על נחיתה; (ג) חטיבה של פולנים בציוד מתאים; (ד) חטיבת חיל־הצי־המלכותי שהוחזקה עד כה בשביל האיים האטלנטיים, אבל תוכל גם תוכל לסייע לפני כן להעלות את דה־גול לחוף, ואם לא – יחידות קומנדו מן הכוח של סיר ר. קיז; (ה) עזרה אווירית מתאימה, על ידי נושאת־מטוסים או מטוסים הפועלים ממושבה בריטית במערב־אפריקה.

5. נא להכין תכנית מיד, ולקבוע את התאריכים ביחס למיבצע בים התיכון.

6. לאחר שתילקח דאקאר, אין הכוונה שנחזיק בה בכוחות בריטיים. תוקם ממשלה של הגנרל דה־גול, ויהיה עליה להתקיים בכוחה־היא, ואילו הסיוע הבריטי יצטמצם באספקה בקנה־מידה צנוע, וימנע כמובן כל משלחת מוּסעת בים מצרפת המגוּרמנת. אם לא יוכל דה־גול להחזיק מעמד קבע נגד התקפה אווירית או חיילות מוטסים, נחזיר אותו לאחר שנהרוס את כל מיתקני הנמל. בין כה וכה עלינו להניף על רישליה את הדגל הצרפתי החפשי ולתקנה. הפולנים והבלגים גם יקבלו את הזהב שלהם, שלפני שביתת־הנשק העבירתו ממשלת צרפת ליתר־בטחון לאפריקה.

7. בעיבּוּד התכנית הנ"ל הזמן הוא גורם חיוני. כבר החמצנו זמן רב מדי. אניות בריטיות תשמשנה אניות־תובלה כל־אימת שיהיה הדבר כדאי, ורק תנפנה את דגלי צרפת. אין שום צורך לעיין בשאלה של דבר־המלך־במועצתו או של חקיקה כדי להעביר אניות־תובלה בריטיות אל תחת דגלה של צרפת.

8. סכנתה של הכרזת מלחמה מצד צרפת ואם יש להסתכן בכך, דבר זה נשאר עניין לקבינט.

*

ב־13 באוגוסט הבאתי את הענין לפני הקבינט המלחמתי, והסברתי שהדבר מרחיק־לכת יותר מן התכנית המקורית של משלחת צרפתית טהורה. עמיתי בדקו את פרטיה של נחיתת שש קבוצות שונות עם שחר על החופים סמוך לדאקאר על־מנת לפזר בכך את מאמציהם של המגינים, מתוך ההנחה שתהיה התנגדות. הקבינט המלחמתי אישר את התכנית, על־תנאי ששר־החוץ יעיין באפשרויות של הכרזת מלחמה מצד צרפת הווישאית. לאחר ששקלתי את המצב ככל שיכולתי, לא הייתי סבור שיקרה דבר זה. לעת הזאת נמניתי וגמרתי בדבר המפעל הזה. אישרתי את מינוים של סגן־ אדמירל ג’ון קנינגהם והמאיור־גנרל אירווין לפקד על המשלחת. הם ביקרו אצלי בצ’קרס ב־12 באוגוסט בערב, וגילגלנו בכל הבחינות של הפרשה המפוקפקת והמורכבת הזאת. ניסחתי בעצמי את הוראותיהם.

הנה כי כן קיבלתי עלי במידה בלותי־רגילה את יזימתה של משלחת דאקאר, שקבענו לה את שם־הצוֹפן “איוּם”, ואת ההטפה לה. מעולם לא התחרטתי על כך, אף כי איני יכול לומר שהעניינים התנהלו כשורה ואין ספק שהמזל הסתיר פניו מאתנו. דאקאר היתה שלל ראוי לשמו; גיוּסה של הקיסרות הקולוניאלית הצרפתית – שלל גדול עוד יותר. היה סיכוי נאה להשיג את התוצאות האלו בלי שפיכוּת דמים, ובחוש הרגשתי כי צרפת של ווישי לא תכריז מלחמה. התנגדותה העקשנית של בריטניה, הלך־רוחה החמוּר של ארצות־הברית, הציתו תקוה חדשה בלבות הצרפתים. אם ננצח, תוכל ווישי למשוך בכתפיה. אם נוכה, תוכל התנגדותה לאדוניה הגרמנים להיחשב לה לצדקה. רצינית ביותר היתה הסכנה של קרבות ממושכים. אבל בימים הללו היו סכנות רציניות הרבה יותר לחם־חוקנו. מדומה הייתי כי משאבּינו, הגם שאוּמצו ונמתחו עד הטיפה האחרונה, יספיקו בכל־זאת. בעוד הפלישה נעשית מוחשית וקרובה יותר ויותר, לא נרתענו משלוֹח את מחצית הטנקים שלנו לוייוול לצורך ההגנה על מצרים. בהשוואה לכך הרי דבר זה לא היה אלא שׂחוק־ילדים. הקבינט המלחמתי הלאומי שלנו, טוֹרים כאנשי לייבּור וליבּראלים, היה חבר אנשים קשים ונחוּשי־החלטה שגוברת בהם ההרגשה שידם תהיה על העליונה, בסופו של דבר. הנה כי כן ניתנו כל הפקודות והכל התנהל תחת מרוּת שאין עליה עוררים.

שתי הסכנות שלפנינו היו עתה סכנות הדיחוי והדליפה, והראשונה החמירה את חברתה. לעת הזאת היו כוחות צרפת־החפשית באנגליה חבורה של גיבורים גולים שחגרו נשק נגד הממשלה המושלת בארצם. מוכנים היו לירות באחיהם, ולהסכים לטיבּוּע אניות־מלחמה צרפתיות על ידי תותחים בריטיים. משפט־מוות הוּצא על מנהיגיהם. מי יוכל לתמוה על מתח רגשי ואפילו על פחזוּת־לשון באנשים האלה, כל שכּן לתת בהם דופי בשל כך? יכול הקבינט המלחמתי לתת פקודות לחילותינו אנו בלא שתיודענה כוונותינו לאיש מלבד המפקדים והחוג של ראשי־המטות. אבל הגנרל דה־גול היה צריך להוליך אתו את חבורת הצרפתים האמיצים שלו. לרבים נודע הדבר. דאקאר היתה לשיחה בפי החיילים הצרפתים. בשעת סעודה במסעדה אחת בליברפול הרימו קצינים צרפתים את כוסם לחיי “דאקאר!” סירות־הנחיתה שלנו הוצרכו לנסוע בקרוניות על פני אנגליה ממקום סמוך לפורטסמות אל ליברפול, ומלוויהן לבשו חגוֹר טרופּי. כולנו היינו בחיתולינו מבחינת נסיוננו המלחמתי. שמירת־הסוד באי אי־אפשר היה להשוותה למה שהוּשׂג אחרי כן במיבצעים העילאיים של “לפּיד” ו“אוֹברלוֹרד”.

ולבד מכּך היו דיחויים. קיוינו להלום ב־8 בספטמבר, אבל עתה נראה היה שהכוח העיקרי צריך לנסוע תחילה לפריטאוּן על־מנת להצטייד מחדש בדלק ולעשות את ההכנות הסופיות. התכנית היתה מבוססת על כך שאניות־הצבא הצרפתיות תגענה לדאקאר בתוך ששה־עשר יום במהירות של שנים־עשר קשר. אולם התברר שהאניה המובילה את כלי־הרכב הממוכּנים יכולה לעשות רק שמונה או תשעה קשרים, ועל התגלית הזאת הודיעו באותו שלב בהטענה שבּו לא היה כדאי לחזור ולהטעין את המשא באניות מהירות יותר. בסופו של דבר לא היה מנוס מדחיית התאריך המקורי בעשרה ימים: חמישה ימים עקב הטעות בחישוב מהירותן של האניות, שלושה ימים עקב תקלות טעינה שלא נחזו מראש, יומים להצטיידות בדלק בפריטאון. עלינו להסתפק בתאריך של ה־18 בספטמבר.

ישבתי ראש בישיבה שבה השתתפו ראשי־המטות והגנרל דה־גול ב־20 באוגוסט ב־10.30 אחה"צ, ולפי הרשוּמות סיכמתי את התכנית בדברים הבאים:

הארמאדה האנגלו־צרפתית תגיע לדאקאר עם שחר, מטוסים יטילו על העיר כרזות ועלונים, האסקדרון הבריטי יישאר באופק. ואניות צרפתיות תקרבנה אל הנמל. שלוּח, בסירה שעליה מתנופף דגל־שלושת־הצבעים ודגל לבן, ייכנס לנמל ובידו מכתב אל המושל שבו ייאמר כי הגנרל דה־גול וחילו הצרפתי־החפשי הגיעו. הגנרל דה־גול ידגיש במכתב כי הוא בא לשחרר את דאקאר מן הסכנה של התקפה גרמנית מיידית והוא מביא מזון וסעד לחיל־המצב ולתושבים. אם יהיה המושל מסביר־פנים, הרי הכל טוב ויפה; אם לא, ואם ביצורי החוף יפתחו באש, יקרבו האסקדרונים הבריטיים לגשת. אם תימשך ההתנגדות, תפתחנה אניות־המלחמה באש על עמדות־התותחים הצרפתיות, אבל מתוך מירב הריסוּן. אם ניתקל בהתנגדות החלטית, ישתמשו הכוחות הבריטיים בכל האמצעים כדי למגר את ההתנגדות. הכרח שעד רדת הלילה יושלם המיבצע והגנרל דה־גול יהיה אדון על דאקאר.

הגנרל דה־גול הביע את הסכמתו.

ב־22 בחודש התכנסנו שוב, ונקרא לפנינו מכתב מאת שר־החוץ אלי המגלה דליפת ידיעות. איש לא ידע אל־נכון מה שיעוּרה של דליפה זו. יתרונו של שימוש תוקפני בכוח ימי הוא בכך שצי כשהוא מפליג אין איש יכול לדעת לבטח היכן יהלום. הימים רחבים הם והאוקינוסים רחבים מהם. חגור טרוֹפּי אינו מרמז אלא על יבשת אפריקה. רעיתו של צרפתי אחד בליברפול, שהיתה חשודה בקשרים אל ווישי, ידוע היה שהיא משוכנעת בכך שהים התיכון הוא מגמתן של אניות־הצבא המתאספות במרסי. אפילו המלה “דאקאר”, אם מפריחים אותה כלאחר־פה, יכולה להיות הסוואה. ככל שהוספנו נסיון וערמה, יותר הפלאנו לשכלל צורות כאלו של “כיסוי”. הדיחויים הדאיגוני ונלחמתי בהם. אשר לדליפה, אין איש יכול לדעת. על כל פנים, ב־27 בחודש נתן הקבינט את הסכמתו הכללית הסופית לביצוע. תאריך המטרה שלנו היה אז ה־19 בספטמבר.

*

ב־6.24 אחה"צ ב־9 בספטמבר טילגרף הקונסול־הכללי הבריטי בטנג’יר אל האדמירל נוֹרת, מפקד התחנה האטלנטית, “מיפגש־חוף בגיברלטר”, וחזר ומסר למשרד־החוץ:

הידיעה הבאה נתקבלה מאת “ז’אק”. אסקדרון צרפתי עשוי לנסות לעבור במיצר בדרכו מערבה במגמה בלתי־ידועה. נסיון זה אפשר שהוא מכוּון לחוּל בתוך שבעים־ושתים השעות הבאות.

האדמירל נורת לא היה בחוג היודעים על דאקאר, ולא אחז בשום אמצעים מיוחדים. המברק נמסר באותה עת מטנג’יר למשרד־החוץ ונתקבל ב־7.50 לפה“צ ב־10 בחודש. לעת הזאת היינו נתונים להפצצה בלתי־פוסקת כמעט בלונדון. עקב הפסקות העבודה החוזרות ונשנות מחמת ההתקפות האוויריות, נצטברו פיגורים בענף הפענוּח. הידיעה לא היתה מצוינת כ”חשובה", ופוּענחה רק בבוא תורה. היא לא היתה מוכנה למסירה אלא ב־14 בספטמבר, ואז הגיעה סוף־סוף לאדמירליות.

אבל באה לנו מכשלה נוספת. ב־6 אחה“צ ב־10 בספטמבר הודיעה האדמירליות הצרפתית באורח רשמי לנספח הימי הבריטי במדריד כי שלוש סיירות צרפתיות, מטיפוס ז’ורז' לייז', ושלוש משחתות יצאו מטוּלוֹן והן מתכוונות לעבור את מיצר גיברלטר בבוקר ה־11 בחודש. זה היה הנוהג הרגיל שנתקבל בזמן הזה על־ידי ממשלת ווישי, אמצעי של תבונה שהיא נזקקה לו רק ברגע האחרון. הנספח הימי הבריטי הודיע על כך מיד לאדמירליוּת וכן לאדמירל נורת בגיברלטר. המברק נתקבל באדמירליות ב־11.50 אחה”צ ב־10 בספטמבר. הוא פוּענח ונשלח אל הקפיטן־התורן, שהעביר אותו למנהל אגף־המיבצעים (בחוץ־ לארץ). קצין זה, שהוא עצמו ידע אל־נכון על משלחת דאקאר, צריך היה להבין מאליו כי יש לידיעה הזאת חשיבות מכרעת. הוא לא נקט כל פעולה מיידית. והניח לידיעה להימסר בדרך הרגילה עם מברקי הלורד־הראשון־של־הימיה. על המשגה הזה קיבל למועד הנכון את ביטוי מוֹרת־רוחה של האדמירליות.

ואולם המשחתת הוֹטספּר, שהיתה בפטרול בים התיכון, הבחינה באניות הצרפתיות בשעה 5.15 לפה“צ ב־11 בספטמבר, מהלך חמישים מיל מזרחית מגיברלטר, והודיעה על כך לאדמירל נורת. האדמירל סומרוויל, שפיקד על כוח “ה” שבּסיסו בגיברלטר, גם הוא קיבל העתק ממברקו של הנספח הימי שמונה דקות אחרי חצות באור לאותו יום עצמו. הוא העמיד את רינאוּן ב־7 לפה”צ במצב שבּו תהיה מוכנה להפלגה תוך שעה אחת, והמתין להוראות מן האדמירליות. עקב השגיאה אצל מנהל אגף־המיבצעים, והעיכוב בקבלת הידיעה השניה מן הקונסול־הכללי במשרד־החוץ, לא ידע הלורד־הראשון־של־הימיה מאומה על מעברן של אניות־המלחמה הצרפתיות עד שהוּבא אליו המברק של הוֹטספּר בעת ישיבתם של ראשי־המטות לפני ישיבת הקבינט. הוא טילפן מיד לאדמירליות שתפקוד על רינאון והמשחתות שלה להעלות קיטור. דבר זה כבר נעשה. אז בא אל הקבינט המלחמתי. אבל מפני צירופם המקרי של העיכובים במסירת שתי ההודעות הנפרדות האלו – האחת מן הקונסול־הכללי בטנג’יר והשניה מן הנספח הימי במדריד – ומחמת חוסר הערכה בחוגים שונים, היה הכל מאוחר מדי. אילו ציין הקונסול־הכללי את המברק הראשון כחשוב, ואילו חשוב היה הדבר בעיני אחד מן האדמירלים שבגיברלטר, הגם שלא היו בסוד המשלחת, או אילו פעל משרד־החוץ כתיקונו, או אילו קבע מנהל אגף־המיבצעים למברק השני את העדיפוּת שבּה הערובה לכך שיעירו את הלורד־הראשון־של־הימיה על־מנת שיקראהו מיד, כי אז היתה רינאון עוצרת את האסקדרון הצרפתי ונושאת־ונותנת אתו עד לקבלת פקודות החלטיות, שודאי היו ניתנות על ידי הקבינט המלחמתי, או – בטרם נספיק לכנסו – על ידי.

מכל־מקום הכזיבה כל רשת הסידורים שלנו, ושלוש סיירות צרפתיות עם שלוש משחתות עברו במיצר במלוא המהירות (עשרים־וחמישה קשר) ב־8.35 לפה"צ ב־11 בחודש ופנו דרומה עם חוֹפה של אפריקה. הקבינט המלחמתי, כיון שעמד על מהלך הדברים, נתן מיד הוראות ללורד־הראשון לצוות על רינאון לבוא במגע עם האניות הצרפתיות, לשאול למגמת־פניהן, ולהבהיר כי לא תורשינה להמשיך בדרכן לשום נמל הכבוש בידי הגרמנים. אם תענינה כי פניהן דרומה, יאמר להן שיכולות הן לעשות את דרכן לקזבּלנקה, ובמקרה זה צריך יהיה לעקוב אחריהן. אם תנסינה לעבור מהלאה לקזבלנקה אל דאקאר, יש לעצרן. אבל הסיירות לא נתפסו מעולם. אֵד־ערפל היה פרושׂ על פני קזבלנקה ב־12 וב־13 בחודש. אחד ממטוסי־הסיור הבריטיים הופּל; הידיעות על מציאותן של אניות־מלחמה נוספות בנמל קזבלנקה סתרו זו את זו; ורינאון עם המשחתות שלה חיכו כל היום וכל הלילה מדרום לקזבלנקה ליירט את האסקדרון הצרפתי. ב־13 בחודש ב־4.20 אחר הצהרים קיבלה רינאון ידיעה מן האוויר כי אין שום סיירות בקזבלנקה. לאמיתו של דבר כבר הרחיקו דרומה והיו שטות במלוא המהירות לדאקאר.

אולם דומה היה כי יש עוד תקוה אחת. המשלחת שלנו עם הליווי האדיר שלה, היא עצמה היתה עתה מדרום לדאקאר, קרבה והולכת אל פריטאוּן. ב־12.16 בצהרי ה־14 בספטמבר שידרה האדמירליות אל האדמירל ג’ון קנינגהם לאמור כי הסיירות הצרפתיות עזבו את קזבלנקה בזמן בלתי־ידוע וכי הוא חייב למנען מהיכנס לדאקאר. עליו להשתמש בכל אניה העומדת לרשותו, כולל את קמבּרלנד; ועל ארק רויאל להפעיל את מטוסיה בלי חיפוי של משחתות, אם אין מנוס מן הדבר. הסיירות דבונשייר, אוסטרליה וקמבּרלנד והאניה ארק רויאל פנו אפוא לאחור במירב המהירות לקבוע קו פטרול מצפון לדאקאר. הן הגיעו למעמדיהן רק ב־14 בספטמבר בערב. האסקדרון הצרפתי כבר היה עגוּן בנמל ויריעות הגנוֹנוֹת פרושׂות מעליהן.

פרק זה של תקלות חרץ את גוֹרלה של המשלחת הפרנקוֹ־בריטית בדאקאר. לא היה בי שום ספק כי יש לחדול מן הקיבּוֹלת הזאת. מדוּמה הייתי שכל התכנית של נחיתה וכיבוש באפס־דמים על ידי הגנרל דה־גול הוּשמה לאל עם בואו של האסקדרון הצרפתי, המביא מן־הסתם תגבורות, תותחנים טובים וקצינים ווישאיים מרי־נפש, על מנת לחזק את המושל בהחלטתו, להשחית את חיל־המצב ולהפעיל את הסוללות. אולם אפשר היה לבטל את התכנית בלי כל איבּוּד פרסטיז’ה, שכה חשובה היתה לנו לעת הזאת, ובעצם גם מבּלי שיידע איש דבר על כך. אפשר היה להסיח את המשלחת אל דוּאֵלה ולחפּות על פעולותיו של הגנרל דה־גול נגד איי קאמרוּן הצרפתית, ואחרי כן אפשר יהיה לפזר את האניות ואניות־התובלה או להחזירן הביתה.

הנה כי כן, בישיבת הקבינט המלחמתי בצהרי ה־16 בספטמבר, לאחר שתיארתי בקווים כלליים את קורות מיבצע דאקאר מראשיתו, את התוצאות הרציניות מדיחוי המועד, שלכתחילה נקבע ל־13 בספטמבר, דליפת הידיעות ממקורות שונים, והאסון שבהתחמקות אניות־המלחמה הצרפתיות דרך המיצר, הכרזתי כי המצב נשתנה מעיקרו וכי הפעולה שוב אינה באה כלל בחשבון. הקבינט קיבל את עצתי, והפקודות הבאות נשלחו אותו יום בשעה 2 אחה"צ לכוח של דאקאר:

ממשלת הוד־מלכותו החליטה כי בגלל מציאותן של הסיירות הצרפתיות בדאקאר שוב אין מיבצע דאקאר מעשי. נבדקו כאן תכניות אלטרנטיביות. נחיתה בקוֹנאקרי דומה שאין עמה כל סיכוי להצלחה נוכח קשיי הקשר אל בוֹמאקוֹ, העדר כלי־תובלה עם הכוח, והאפשרוּת הודאית שכוחות מדאקאר יפריעו. יתר על כן, הסגר הדוק על דאקאר מצד הים איננו אפשרי בכוחות הימיים המצויים בעין, ולפיכך לא תשפיע מציאוּת כוחו של דה־גול בבוֹמאקוֹ במידה ניכרת על המצב בדאקאר. דומה כי התכנית הטובה ביותר היא שחילו של הגנרל דה־גול ינחת בדוּאַלה במגמה ללכּד את איי־קאמרוּן, אפריקה המשוונית וצ’אד ולהרחיב את השפעתו של דה־גול עד ליבּרוויל. החלק הבריטי של הכוח יישאר לפי־שעה בפריטאון.

יש להוציא את הדבר לפועל מיד, אלא אם כן הגנרל דה־גול מתנגד בתוקף לקו הזה.

*

המשלחת הגיעה לפריטאון ב־17 בספטמבר. כל המנהיגים הגיבו בחימה עזה על הרעיון של הסתלקות מן המפעל. האדמירל והגנרל טענו כי כל זמן שאין יודעים באיזו מידה הרים בואן של השייטות הווישאיות את המוראל במקום אין מציאותן משנה במידה של ממש את המצב הימי הקודם. הם אמרו כי הסיירות פרשׂו את הגנונות מעליהן, ושתים עגונות בצורה שבה הן חדלות־אונים למעשה, בו בזמן שהן משמשות מטרות־הרעשה מצוינות.

זה היה צד מוזר נוסף במצב. נדיר מאד היה הדבר בשלב זה במלחמה שיהיו מפקדים במקום דורשים לנקוט קו של העזה. ברגיל באה התביעה להסתכן מן המולדת. במקרה זה העלה הגנרל, הוא הגנרל אירווין, את כל חששותיו על הנייר לפני צאתו. לפיכך נפתעתי הפתעה נעימה נוכח ההתלהבות הבולטת להעמיד במבחן את המיבצע הזה המסובך והמדיני־למחצה. אם האנשים במקום סבורים כי עת היא לעשות ולהעיז, ודאי שעלינו לתת להם יד חפשית. לפיכך שלחתי ב־11.52 אחה"צ ב־16 בספטמבר לאמור:

הנך בן־חורין גמור לעיין במצב כולו בעצמך ולהימלך בדה־גול, ואנחנו נעיין אז בתשומת־לב בכל עצה אשר תתן.

לא ארכה השעה ומחאה נמרצת הגיעה מן הגנרל דה־גול, שביקש להוציא את התכנית לפועל.

לכל הפחות [אמר], אם ממשלת בריטניה תעמוד בהחלטתה החדשה והשלילית בנוגע לפעולה ישרה נגד דאקאר בים, הריני מבקש שיתוף־ פעולה מיידי מצד כוחות הים והאוויר הבריטיים הנמצאים כאן במתן עזרה וחיפּוי למיבצע שאני עצמי אנהל אותו בחילותי שלי מפּנים הארץ נגד דאקאר⁴⁸.

המפקדים שלנו הודיעו עתה⁴⁹:

בישיבה היום עמד דה־גול בתוקף על הצורך בפעולה בדאקאר בהקדם… יש בידו ידיעות שעזרה ניכּרת תהיה צפויה לו בדאקאר אם יישלחו סוכנים לטפּחה, אם לא תידחה הפעולה יותר מדי, ואם נימנע מלתת אופי בריטי מדי למיבצע. סוכניו מוּכנים בבאטהרסט וכבר קיבלו הוראות. דה־גול מציע עתה לבצע את התכנית המקורית להיכנס לנמל אם לא תהיה התנגדות, אך אם תהיה, צריכים חיילות צרפתים־חפשים לנסות לנחות בריפיסק, בסיוע פעולה ימית ואווירית אם יהיה צורך בדבר, ומשם לעלות על דאקאר. חיילות בריטיים יונחתו לעזרה רק אם יידרשו לכך לאחר שיוקם ראש־גשר…

לאחר עיון קפדני בכל הגורמים הרינו בדעה שמציאוּת שלוש הסיירות האלו לא הגבירה את הסיכונים, שנתקבלו תמיד, במידה שתצדיק הסתלקות מן המפעל. לפיכך אנו ממליצים לקבל את הצעתו החדשה של דה־גול, ומציעים שאם לא יצליח יונחתו חיילות בריטיים על־מנת לבסס את שלטונו, כמו שהיתה הכוונה בתחילה. אולם אנו רואים הכרח בעצמה מוגברת של הכוחות הימיים [שלנו].

יש להוציא את המיבצע לפועל ארבעה ימים לאחר שתתקבל החלטתה של ממשלת הוד־מלכותו.

ולבסוף, מן המאיור־גנרל אירווין אל הרמטכל"ק:

כידוע לך כבר קיבלתי עלי במיבצע הזה סיכוּנים שאינם מוצדקים לגמרי מבחינה צבאית טהורה. אפשר שהידיעות החדשות מגדילות את הסיכונים הללו, אבל אני סבור שכדאי לקבלם בשים לב לתוצאותיה הברורות של הצלחה. דה־גול גם התחייב על שיתוף־פעולה מלא עם החיילות הבריטיים במקרה הצורך, והוא אינו משתמט מן האחריות לקרבות בין צרפתים לבין עצמם.

הקבינט המלחמתי התכנס שנית ב־17 בחודש בשעה 8 בערב. הכל היו תמימי־דעים כי יש להניח למפקדים לעשות כטוב בעיניהם. ההחלטה הסופית נדחתה עד צהרי יום המחרת, כי ברור היה שאין מאבדים זמן בכך, מאחר שעדיין יעבור שבוע בקירוב עד שאפשר יהיה להנחית את המהלומה. לבקשתו של הקבינט ניסחתי את המברק הבא אל מפקדי הכוח של דאקאר:

אין אנו יכולים לדון מכּאן את היתרונות היחסיים של התכניות האלטרנטיביות. אנו נותנים לכם את מלוא הסמכוּת להמשיך ולעשות כטוב בעיניכם לגישום מטרתה המקורית של המשלחת. הודיעונו.

מברק זה נשלח ב־18 בספטמבר ב־1.20 אחה"צ.

עתה לא היה לנו אלא לחכות לתוצאות. ב־19 בחודש הודיע הלורד־הראשון־של־חימיה שהאסקדרון הצרפתי, או חלקים ממנו, מפליגים מדאקאר דרומה. מתוך כך היה ברור למדי שהוא מוביל לדאקאר חיילים, טכנאים ופקידים מתומכי ווישי. האפשרויות של התנגדות נמרצת גדלו ללא כל יחס לכוחות החדשים המעורבים בדבר. בלי ספק יהיה קרב עז. עמיתי, שקשוחים היו, וכן גם זריזים לשנות דעתם בהתאם לנסיבות, כיאות במלחמה, היו שותפים להרגשתי שאין להתחמק מהתנגחות, והידיעות השונות נשמעו בשתיקה.

ב־20 בחודש הודיענו האדמירל פאוּנד כי הסיירת הצרפתית פּרימוֹז’ה שקוֹרנוואל ודלהי ירטו אותה, הסכימה ללכת לקזבלנקה ועתה מלווים אותה לשם. שלוש אניות־המלחמה הצרפתיות שבהן הבחינה אוסטרליה התברר שהן הסיירות ז’ורז' לייז', מוֹנקאלם וגלוּאֵר. בצהרי ה־19 בחודש הצטרפה קמבּרלנד לאוסטרליה, והן הוסיפו לעקוב אחר האניות הווישאיות עד הערב. הללו פנו עתה צפונה והגבירו את מהירותן מחמישה־עשר קשר לשלושים־ואחד. החלה רדיפה. לא היה לאל־ידנו להשיגן. אולם בשעה 9 בערב חלה תקלה במכונותיה של גלוּאַר והיא לא יכלה לשוט במהירות של יותר מחמישה־עשר קשר. הקברניט שלה הסכים לחזור לקזבלנקה, בליווי אוסטרליה. הצמד הזה היה אמוּר לעבור את דאקאר לערך בחצות, והקברניט של אוסטרליה אמר לגלוּאַר שאם יותקף על ידי צוללות יטבּע אותה מיד. היא דיבּרה בלי ספק עם דאקאר, והכל עבר בנעימים. קמברלנד, שעקבה אחרי שתי אניות־המלחמה הווישאיות האחרות, איבּדה מגע בסוּפת־מטר כבדה, ושתיהן, אף כי הובחן בהן, חזרו ונכנסו לדאקאר בלא שתומטר עליהן אש. האניה בּוּאטייה, כשתגרו בה בים ב־17 בחודש, כבר טיבּעה את עצמה.

*

התמדתי במסירת ידיעות מלאות לגנרל סמאטס.

ראש־הממשלה אל הגנרל סמאטס 22.9.40

ודאי ראית את המברק שלי ביחס לדאקאר. הרביתי להרהר במה שאמרת במברקיך השונים ביחס לזה שאין להזניח את הספירה האפריקאית. תנועת דה־גול להצלת המושבות הצרפתיות עשתה חיל באפריקה המשוונית ובאיי קאמרוּן. לא יכולנו להרשות לאניות־מלחמה ואנשי סגל צרפתים מווישי, שנשלחו מן־הסתם במצות הגרמנים, להשחית את ההישגים הממשיים האלה. אם תפּול דאקאר תחת שלטון גרמני ותיעשה בסיס צוללות, תהיינה לכך תוצאות קטלניות לגבי נתיב הכּף. לפיכך גמרנו אומר להכניס את דה־גול לדאקאר, בשלום אם נוכל, בכוח אם נוכרח. והמשלחת העומדת עתה להלום. דומה כי יש ברשותה הכוח הדרוש.

אין להקל ראש, כמובן, בסכנה של התנגשות־דמים עם המלחים הצרפתים וחלק מחיל־המצב. בכללו של דבר סבור אני כי אין סיכוי רב להתנגדות רצינית, בהתחשב במוראל הירוּד ובמצוקתה האומללה של המושבה הצרפתית הזאת, ובחורבן וברעב הצפויים לה עקב שליטתנו בים. אף על פי כן אין אדם יכול לדעת לבטח קודם שננסה. הטענה שאין להסתכן בסכנה כזאת בזמן שדעת־הקהל הצרפתית, ששאבה עידוד מהתנגדותה של בריטניה, נוטה אלינו אפילו בווישי, וכי כל דבר מעין אוֹראן שניה יהיה מכה קשה, העיקה עלינו מאד. בכל־זאת הגענו למסקנה המשותפת שסברה זו אפשר שלא תתאמת, ועל כל פנים שקולות כנגדה הסכנות שבחיבוק־ידים ובנצחונה של ווישי במערכה נגד דה־גול. אם ווישי לא הכריזה מלחמה אחרי אוראן, או תחת לחץ ההסגר שלנו, הרי אין שום טעם שתעשה זאת אם יהיה קרב בדאקאר. חוץ מן החשיבוּת האסטרטגית של דאקאר וההשפעות הפוליטיות של כיבושה על ידי דה־גול, הרי יש ששים או שבעים מיליון לירות־זהב בלגיות ופולניות המוחזקות בעוֹשק בפנים הארץ, ואנית־המערכה הגדולה רישליה, שלא הוּצאה סופית מכלל פעולה, תפּול בעקיפים בידינו. מכל מקום, הפּוּר הוטל.

אין אנו מתכוונים להטריד כרגע את מארוקו בגלל הלחץ הגרמני על ספרד ועל האינטרסים הספרדיים שם. אנו תולים תקוות רבות בסוריה, שהגנרל קאטרוּ יסע אליה בשבוע הבא. קרב חשוב ממשמש־ובא עתה במרסה־מטרוּך, ואני מקווה שהתגבורת המשוריינת שלנו תגיע למועד.

הסכנות בקניה אינן עושות עלי רושם במיוחד, מה־גם אם נסוג ונילחם ממסילת־הברזל רחבת־הפסים ונניח לאויב את קווי התחבורה הקשים. אני מנסה לשלוח כמה טנקים מתאימים לזירה הזאת, שפּרט לכך נדמה לי שהיא מלאה וגדושה חיילים הדרושים בסודאן ובדלתה.

כה רבים העונג והבּיטחה שאני שואב בנוּדי עמך בשביל שבּו הלכנו יחד שנים כה רבות.

אל הנשיא רוזוולט טילגרפתי:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 23.9.40

עודדה אותי הצורה שבּה קיבלת את הידיעות שנמסרו לך על־ידי הלורד לוֹתיאן בדבר דאקאר. אם יוקמו שם בסיסי צוללות ומטוסים גרמנים, יהיה הדבר בניגוד לאינטרסים המשותפים שלנו. דומה כאילו תוכל להיות מערכה קשה. אולי לא, אך מכל־מקום ניתנו פקודות להרביץ כהלכה. נשמח אם תשלח אי־אלו אניות־מלחמה אמריקאיות למוֹנרוֹביה ופריטאוּן, ואני מקווה כי בינתים כבר אכין את דאקאר לביקורכם. אבל הדבר החשוב עכשיו באמת הוא שתרמוז לממשלת צרפת כי הכרזת־מלחמה תהיה באמת לרועץ לה ככל שארצות־הברית נוגעת בדבר. אם תכריז ווישי מלחמה הרי דינה כדין גרמניה, ואחוזותיה של ווישי בחצי־הכדור המערבי צריכות להיחשב אחוזות גרמניות בכוח.

תודה לך גם על רמיזתך ביחס לפלישה. אנו מוכנים ומזומנים לקראתם. אני שמח מאד לשמוע על דבר הרוֹבים.

*

אין צורך לספר כאן בפירוט כל מה שאירע משך שלושת הימים שבהם הותקפה דאקאר. מאורעות אלה מקומם יכירם בדברי־הימים הצבאיים, והם משמשים דוגמה טובה נוספת למזל ביש. המטאורולוגים במיניסטריון־התעופה למדו, כמובן, בשקידה את התנאים האקלימיים בחוף אפריקה המערבית. סקר ממושך של רשומות מגלה אור־שמש קבוע ושווה ומזג־אוויר צח ובהיר בעונת־שנה זו. ב־23 בספטמבר, כשקרבה הארמאדה האנגלו־צרפתית אל המבצר, ודה־גול ואניותיו הצרפתיות חלוצים, שׂרר ערפל כבד בכּל. מאחר שרוּבּה הגדול של האוכלוסיה, צרפתים כילידים, היו על צדנו, קיוינו תחילה שהופעת כל האניות האלו כשהבריטים נמצאים מאחור באופק תקבע את פעולתו של המושל. אולם עד־מהרה התברר כי תומכי ווישי שליטים במצב, ואין כל ספק כי הופעת הסיירות על חילותיהן מחתה כל תקוה להצטרפותה של דאקאר לתנועת צרפת־החפשית. שני מטוסיו של דה־גול נחתו בשדה־התעופה המקומי, וטייסיהם נאסרו מיד. אחד מהם הביא עמו רשימה של חשובי תומכיה של צרפת־החפשית. שלוּחיו של דה־גול, ששוּגרו בצל דגל־שלושת־הצבעים והדגל הלבן, הושבו אחור, ואחרים שנכנסו אחרי כן בסירת־קיטור נתכבדו ביריות ואחד מהם נפצע. כל הלבבות נקשו, ובתוך אד־הערפל קרב הצי הבריטי לגשת כדי חמשת־אלפים יארד. ב־10 לפה"צ פתחה סוללת־נמל באש על אחת משחתות האגף שלנו. השיבונו אש, ועד־מהרה היתה המערכה בעיצוּמה. המשחתות אינגלפילד ופורסייט נזוקו קל, וקמבּרלנד נפגעה בחדר־המכונות ונאלצה להסתלק. צוללת צרפתית אחת פוּצצה על ידי מטוס בעומק־מה מתחת לפני המים, ומשחתת צרפתית אחת נאחזה להבות.

דורות על דורות מתנהל הויכוח על אניות כנגד מבצרים. נלסון אמר כי סוללה בת ששה תותחים תוכל להילחם באנית־מלחמה בת מאה תותחים. מר בלפור, בחקירת הדרדנלים, אמר ב־1916, “אם יש לאניה תותחים היכולים לפגוע במבצר בטווח שבּו אין המבצר יכול להשיב, אין דו־הקרב בלתי־שווה כל כך דווקה”. במקרה זה יכול היה הצי הבריטי להלכה להתמודד, אילו טיוח כיאות, ולאחר מספר פגזים מסוים יכול היה לחסל את סוללות דאקאר בעלות התותחים של 9.4 אינצ’ים בריחוק 27,000 יארד. אבל לכוחות ווישי היתה בזמן הזה גם אנית־המערכה רישלית, שנמצאה מסוגלת להמטיר מטחים של שני תותחים בני חמישה־עשר אינץ'. האדמירל הבריטי הוצרך להביא זאת בחשבון. על הכל היה הערפל. הנה כי כן פסקו היריות ב־11.30 לערך, וכל האניות של בריטניה ושל צרפת החפשית נסוגו.

אחר־הצהרים ניסה הגנרל דה־גול להעלות את חייליו לחוף בריפיסק, אבל לעת הזאת כה סמיך היה הערפל וכה נוראה היתה האנדרלמוסיה עד שחדל מכך. ב־4.30 אחה"צ ניסו המפקדים להרחיק את אניות־הצבא על מנת לחדש את הפעולה למחרת. המברק שהודיע זאת הגיע ללונדון ב־7.19 בערב, ואני שלחתי מיד את המברק האישי הבא אל המפקד בארבע־עשרה דקות אחרי עשר ביום ה־23 בספטמבר:

כיון שהחילונו עלינו להמשיך עד הסוף. אל תירתע מפני כל.

אותו לילה נשלח למושל דאקאר אולטימטום, והלז השיב לאמור כי יגן על המבצר עד הסוף. המפקדים ענו שהם מתכוונים להמשיך בפעולה. הראוּת היתה טובה יותר מביום אתמול, אך עדיין היתה גרועה. סוללות־החוף פתחו באש על אניותינו בהתקרבן, וברהם ורזוֹליוּשן באו בקרב עם רישליה מטווח 13,600 יארד. שעה קלה אחרי כן באו דבונשייר ואוסטרליה בקרב עם סיירת ומשחתת, וגרמו נזק לאחרונה. ההרעשה נסתיימה לערך בשעה עשר, ועד אז נפגעה רישליה בפגז של חמישה־עשר אינץ', וכמוה כן גם פוֹר מנוּוּאר, וסיירת אחת קלה היתה אחוזה להבות. יתר על כן, צוללת־אויב אחת, שניסתה להפריע להתקדמותנו, אוּלצה בפצצת־עומק לעלות על פני המים ואנשי־הצוות נכנעו. אף אחת מאניותינו לא נפגעה. אחר־הצהרים נתחדשה ההרעשה לזמן קצר. בהזדמנות זו נפגעה ברהם ארבע פעמים בלא שייגרם לה נזק רציני. ההרעשה לא הביאה לידי הכרעה ורק העידה שהבּיצורים חזקים וחיל־המצב מנוי וגמור אתו להשיב מלחמה.

הקרב נתחדש ב־25 בספטמבר. השמים היו בהירים והצי שלנו הרעיש מטווח 21,000 יארד, והשיבו לו לא רק סוללות־החוף המדייקות עד מאד אלא גם מטחים כפולים מתותחי חמישה־עשר האינץ' של רישליה. המפקד של דאקאר העלה מסך־עשן שבּילבּל את קליעתנו. זמן קצר אחרי 9 לפה"צ נפגעה אנית־המערכה רזוֹליוּשן בטורפדו מצוללת ווישאית. אז החליט האדמירל להיסוג לפאת ים, “נוכח מצבה של רזוליושן, הסכנה המתמדת מצד צוללות, וגודל דיוקם ועוז־החלטתם של ביצורי החוף”.

עד כה וכה וּועדת־ההגנה, שנתכנסה ב־10 לפה“צ בלעדי, הגיעה לכלל דעה כי אין צורך ללחוץ על המפקדים שינקטו איזו פעולה בניגוד למיטב שיקול־דעתם. הקבינט התכנס ב־11.30 לפה”צ ובעת הישיבה הגיעונו ידיעות על תוצאותיהן של פעולות הבוקר. עם קבלת הבשׂורות האלו דומה היה כי ברור שהתמדנו בשלנו ככל שמידת התבונה והמשאבּים שלנו מרשים זאת. כמה אניות טובות נזוקו קשה. נראה היה בעליל כי דאקאר תוּגן עד מוות. איש לא יכול לדעת בביטחה אם התלהטות היצרים עקב קרבות ממושכים לא תגרה את ווישי להכריז מלחמה. לאחר ויכוח מכאיב הסכמנו אפוא כולנו לחדול.

הנה כי כן שלחתי את המברק הבא (1.27 אחה"צ, 25 בספטמבר) אל המפקדים:

על סמך כל הידיעות הנמצאות עתה לפנינו, כולל הידיעה על נזקה של רזוליושן, החלטנו כי יש להפסיק את הפעולה נגד דאקאר, מתוך השלמה עם התוצאות הרעות והברורות שתהיינה לדבר. אם לא קרה בינתים משהו שאינו ידוע לנו, ואשר בגללו אתם חפצים לנסות לבצע נחיתה בכוח, הרי עליכם לחדול מיד. עליכם להודיע לנו “מיידית ביותר” אם אתם מסכימים, אבל אל תתחילו בנחיתה בפועל קודם שתקבלו את תשובתנו, אלא אם כן השתנה המצב כליל לטובתנו.

מתוך ההנחה שהפעולה נפסקת, ננסה לחפות על דוּאַלה בכוח ימי, אבל אין אנו יכולים לערוב לכוחותיו של דה־גול [אם יישארו] בבאטהרסט. מעיינים בשאלה של מתן תגבורת חיילות לפריטאון. הוראות ביחס למערך יתרת הכוחות תישלחנה עם קבלת תשובתכם.

המפקדים השיבו כתשובה הבאה:

מסכימים להפסיק.

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 25.9.40

אני מצטער מאד על שהיה עלינו לחדול ממפעל דאקאר. ווישי הקדימה אותנו והחייתה את ההגנה באנשים מתומכיה ובמומחי ארטילריה. השתלטו על כל היסודות הידידותיים. אחדות מן האניות שלנו נפגעו, ואילו התעקשנו לנחות בכוח כי אז היינו מרוּתקים להתחייבות שאין צורך בה, בשים לב לכל מה שנמצא כבר תחת ידינו ממילא.

*

בשלושת ימי ההרעשה לא טוּבּעו שום אניות בריטיות, אבל אנית־המערכה רזוליושן הוצאה מכלל פעולה למשך חדשים אחדים, ושתי משחתות נזוקו במידה שהצריכה תיקונים ניכרים במבדוקים במולדת. שתי צוללות ווישאיות טוּבּעו, ואנשי־הצוות של אחת מהן ניצלו, שתי משחתות הוצתו באש ועלו על שרטון. ואנית־המערכה רישליה נפגעה בפגז של חמישה־עשר אינץ' ונזוקה בשתי פצצות בנות מאתים־וחמישים ליטרה שהחטיאו אך במעט. בדאקאר לא היו כמובן כל אמצעים לתיקון האניה האדירה הזאת, שכבר ניטל ממנה כושר־תנועתה זמנית בחודש יולי, ועכשיו יכולנו למחקה סופית כגורם אויב מחישובינו.

מעניין לעמוד על חילופי התפקידים בין משרד־המלחמה ומפקדיו עושי־דברו במפעל הזה. המפקדים לא נלהבו בתחילה כל עיקר, והגנרל אירווין התגונן, בתזכיר ארוך ושקול אל סגן הרמטכל"ק, שבּו הדגיש את כל הקשיים. לאחר שהגיעה המשלחת דרומית מן האיים הקאנאריים, חמק אסקדרון־הסיירות הצרפתי, המוליך תגבורת של אנשי־ווישי ונושא אתו ממשית ומוסרית כאחת את מרוּתה של הרפובליקה הצרפתית, ועבר את מיצר גיברלטר. מאותו רגע והלאה לא היה בי כל ספק שהמצב נשתנה מן הקצה אל הקצה; ועל פי עצתי, ובתמיכת ראשי־המטות, הסכים הקבינט המלחמתי שעלינו להפסיק את המפעל מבעוד זמן ובטרם תיגרמנה אבידות, והדבר לא יגלה שום כשלון לעיני העולם.

אז יצאו חוצץ המפקדים במקום, בתשוקתם העזה לפעול, והקבינט המלחמתי, בצדק לפי דעתי, סבר כי המפקדים צריכים להיות השופטים ויש לתת להם יד חפשית. לפיכך נעשה הנסיון, ומיד ברור היה, מתוך התנגדותה היעילה והנמרצת של דאקאר, כי חברי הקבינט המלחמתי צדקו וצדקו העצות אשר ניתנו להם.

אף כי הקרב בדאקאר היה רציני הרבה יותר מכפי ששיערנו תחילה, לא שגינו בדעתנו שממשלת ווישי לא תכריז מלחמה על בריטניה הגדולה. היא הסתפקה בפעולות־תגמול אוויריות על גיברלטר מצפון־אפריקה. ב־24 וב־25 בספטמבר בוצעו התקפות רצופות על הנמל והמספנה; בראשונה הופּלו חמישים פצצות ובשניה, שבה השתתפו כמאה מטוסים, פי־ארבעה מכך. דומה היה כי לבם של הטייסים הצרפתים אינו נתוּן למעשה, ורוב הפצצות נפלו בים. הנזק היה אפסי ואיש לא נפגע. סוללות נ. מ. שלנו הפילו שלושה מטוסים. כיון שהקרב בדאקאר נסתיים בהצלחה ווישאית, הוסכם בשתיקה שעם תקרית גיברלטר יוּשבוּ החשבונות.

כל אשמה לא נטפלה על מפקדי הצי והצבא הבריטיים, ושניהם הועסקו בתמידוּת עד סוף המלחמה, והאדמירל אפילו זכה לאות ההצטיינות הגבוה ביותר. היה זה אחד מן הכּללים שנקטתי בידי שצריך לדון לקוּלה שגיאות ביחם לאויב. הדין היה עמהם שניסו, אם על סמך ידיעותיהם במקום סבורים היו שיוכלו להוציא את הענין לפועל; והעובדה שלא העריכו די־הצורך את השפעת בואן של הסיירות והתגברות על חיל־המצב הווישאי, עובדה זו לא נחשבה להם לרעה בשום פנים. על הגנרל דה־גול אמרתי בבית־הנבחרים כי בזכות מנהגו והליכותיו בהזדמנות זו גדל אמוני בו יותר משהיה אי־פעם.

הסיפור על פרשת דאקאר ראוי לעיון מדוקדק משום שהוא מדגים במידה מרובּה לא רק את תקלות המלחמה שאין לחזותן מראש אלא גם את השפעת־הגומלים בין כוחות צבאיים ופוליטיים, ואת קשייהן של פעולות משולבות, בפרט במקום שהדברים אמורים בבעלי־ברית. העולם בכללוּתו ראה בפרשה דוגמה מובהקת של חישוּב מוטעה, מבוכה, מורך־לב ובלבול. בארצות־הברית, שהתעניינה בדבר במיוחד מפני קירבתה של דאקאר ליבשת אמריקה, קמה סערה של בקורת שלילית. ממשלת אוסטרליה נדכאה, מבּית נשמעו תלונות רבות על ניהול לקוי של המלחמה. אולם אני החלטתי שלא לתת שום הסברים והפרלמנט כיבד את מבוקשי.

*

בסקירה לאחור אפשר אולי לראות את המאורעות האלה באור חיובי יותר. העוסקים בהיסטוריה ימית אולי יעמדו על דמיון הפרשה הזאת לזו שחלה קרוב לשלוש־מאות שנה קודם לכן. ב־1655 שלח קרומוול משלחת ימית וצבאית מאוחדת לתפוס את סן־דומינגו באיי־הודו־המערבית. ההתקפה לא הצליחה, אבל המפקדים, תחת שיחזרו ריקם, הפכו את הכשלון להצלחה בצאתם לכבוש את יאמאיקה.

אף כי נכשלנו בדאקאר, הצלחנו לעכב את הילוכן של הסיירות הצרפתיות ולסכל את מאמציהן הנחרצים לחזק את חילות־המצב באפריקה המשוונית הצרפתית. בתוך שבועים היה לאל־ידו של דה־גול להתבסס בדוּאַלה, באיי קאמרוּן, שנעשתה נקודת־גיוס לענינה של צרפת־החפשית. פעולותיה של צרפת־החפשית בחבלים האלה מילאו את תפקידיהן, לא רק בעצירת חדירתו של הנגיף הווישאי אלא גם בכך שאיפשרו לאחר זמן, הודות לשליטה על אפריקה המרכזית, את פיתוחו של נתיב התובלה האווירית הבין־יבשתית שלנו מטאקוֹראדי אל המזרח התיכון.

פרק עשרים־וחמישה: שליחותו של מר אירן

אוקטובר 1940

פרישתו של מר צ’מברליין – שינויים בקבינט – מנהיגוּתה של המפלגה השמרנית – משום מה החלטתי לקבל את המשרה הפנויה – אנו פותחים מחדש את כביש־בורמה – מברקי אל הנשיא רוזוולט – גידול כוחנו בחזית המדבר – תלונותי על מנהלת המזרח התיכון – החששות למלטה – מר אידן טס למזרח התיכון – הערכתי מיום 13 באוקטובר 1940 – מועצתו של מר אידן עם הגנרלים בקאהיר – הדו"ח שלו ובקשותיו – כוחנו הגובר במרסה־מטרוך – ההצעה לפגישת מר אידן עם הגנרל סמאטס בח’רטום – שאיפתי למתקפה מוקדמת נגד האיטלקים – הצורך בניצול טוב יותר של משאבינו במזרח התיכון

בסוף ספטמבר הוּרע מצב בריאותו של מר צ’מברליין בהרבה. ניתוח־הגישוש שנעשה בו ביולי, ואשר ממנו חזר באומץ־לב אשר כזה לתפקידו, גילה לרופאים שהוא סובל מסרטן וכי אין לכך כל תרופה בחכמת־המנתחים. עתה נתחוורה לו האמת והוא ידע כי לעולם לא יוכל לשוב לעבודתו. לפיכך הגיש לי את התפטרותו. נוכח לחץ המאורעות ראיתי נוכח לחץ המאורעות ראיתי צורך לבצע בקבינט את השינויים שצוינו באחד הפרקים הקודמים. סיר ג’ון אנדרסון נעשה הלורד־נשיא־המועצה ויושב־ראש ועדת־הפנים של הקבינט. מר הרברט מוריסון ירש את מקומו כשר־הפנים ומיניסטר הבטחון הפנימי, וסיר אנדריוּ דנקן נעשה מיניסטר האספקה. שינויים אלה נכנסו לתקפם ב־3 באוקטובר.

מר צ’מברליין ראה גם לנכון להתפטר מהנהגת המפלגה השמרנית, ואני נתבקשתי למלא את מקומו. היה עלי להעמיד בפני עצמי את השאלה – שלגביה עדיין יש מקום לדעות שונות – אם הנהגתה של מפלגה אחת גדולה ממשלה המורכבת אנשי כל המפלגות ונתמכת על־ידיהן רשמית. לא היה לי שום ספק ביחס לתשובה. למפלגה השמרנית היה בבית־הנבחרים רוב גדול מתישבת עם המשרה שבה אני מחזיק מטעם המלך והפרלמנט כראשה של מאד על כל שאר המפלגות גם יחד. מפני תנאי המלחמה אי־אפשר היה לפנות אל האומה בבחירות כלליות במקרה של אי־הסכמה או קפאון. לא הייתי יכול לנהל את המלחמה אילו הוצרכתי, בימי משברים הרי־גורל ומשך שנים ארוכות של מאבק קשה ומסוכסך, להשיג לא רק את הסכמת מנהיגיהן של שתי מפלגות המיעוטים אלא גם את הסכמתו של מנהיג הרוב השמרני. יהי־מי האיש שהיה נבחר, ותהיה אשר תהיה מידת ענוותנותו, מכל־מקום היה הכוח הפוליטי הממשי בידיו. במקרה כזה הייתי אני נושא רק באחריות לביצוע.

נימוקים אלה אין כוחם יפה באותה מידה בעתות שלום; אבל נראה לי שלא הייתי יכול לעמוד במבחן כזה בהצלחה במלחמה. יתר על כן, במגעי ובמשאי עם מפלגות הלייבּור והליבּראלים בקואליציה היתה זו תמיד עובדה יסודית חשובה שבתורת ראש־ממשלה, ועכשיו גם בתורת מנהיג המפלגה הגדולה ביותר, איני תלוי בקולותיהן ואחרי ככלות הכל יכול אני להשיג את חפצי בפרלמנט בלעדיהן. לפיכך קיבלתי את כהונת מנהיג המפלגה השמרנית, שהציעוה לי במפגיע, ואני בטוח כי בלעדיה, ומבלעדי כל רגשי הנאמנוּת המוצדקים הקשורים בה, לא הייתי יכול למלא את תפקידי עד להשגת הנצחון. הלורד הליפקס, שהיה המועמד המסתבר ביותר למנהיגוּת המפלגה אילו ויתרתי, הוא עצמו היה בעל ההצעה שנתקבלה פה־אחד.

*

הקיץ תם בקולות וברקים ובזעזועים עזים ומפרקי־עצם, אך בסימן של ביטחה גוברת בהחזקת־מעמד. הסתיו והחורף הטילו אותנו לתוך מבוך של סיבּוכים, איומים פחות אך מוקשים יותר. קריאת־התגר של הפלישה רפתה כליל. ניצחנו בקרב האווירי על בריטניה. עיקמנו את הקרן הגרמנית. צבא־המולדת ומשמר־המולדת שלנו נתחזקו במידה עצומה. סוּפות אוקטובר פרשׂו ידים קשות וגחמניות על פני התעלה והמצרים. כל הנימוקים שמהם שאבתי עוז בתחילה התאמתו ונתחזקו. במזרח הרחוק דומה היה כי פחתה סכנתה של הכרזת־מלחמה יאפאנית. היאפאנים חיכו לראות מה יהיה על הפלישה; ודבר לא היה. אלוּפי־המלחמה היאפאנים ביקשו ודאוּת. אבל ודאוּיות נדירות הן במלחמה. אם לא ראו טעם להלום ביולי, למה יעשו זאת עכשיו שעה ששלהבת חייה של הקיסרות הבריטית בוערת באור בהיר ועז יותר והמצב העולמי נוח להם פחות? ראינו עצמנו חזקים די לחזור ולפתוח את כביש־בורמה כתום שלושת חדשי סגירתו. היאפאנים היו מנוּסים במלחמת־ים, ומן־הסתם חשבו על כך לפי אותם הקווים שבהם חשבה האדמירליות הבריטית. אף על פי כן, לא בלי חרדה נתקבלה ההחלטה לפתוח את כביש־בורמה ולהניח לאספקה לזרום בו לתוך סין. באוֹמד הנרחב הזה של הנעלם לא הופרך כוח־השופט שלנו.

שמחתי לטלגרף לנשיא את הידיעה שהייתי בטוח כי תנעם לו ולארצות־הברית.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 4.10.40

לאחר עיון ממושך בכל השאלות הכרוכות בדבר, החלטנו היום לחזור ולפתוח את כביש־בורמה כתום תקופת שלושת החדשים ב־17 באוקטובר. שר־החוץ ואני נודיע על כך בפרלמנט ביום ג', ה־8 בחודש. אני אומר שתקוותינו להשגת הסדר צודק בין יאפאן וסין לא הבשילו פרי, וכי חוזה־שלוש־המעצמות משיב לתחיה את חוזה האנטי־קומינטרן משנת 1939 ועוּקצו מכוון בבירור נגד ארצות־הברית. יודע אני מה־קשה לך לומר דבר שיחייב את ארצות־הברית על איזה קו־פעולה משוער בפאציפי. אבל אני עורב את לבי לשאול אם בזמן הזה לא יהיה קולה של פעולה פשוטה הולך יותר מקולן של מלים. האם לא תוכל לשלוח אסקדרון אמריקאי, וככל שיגדל כך מוטב, לביקור ידידותי בסינגאפור? שם יקדמו את פניהם בברכה בצורה תקינה והוגנת בתכלית. אם תרצה, אפשר יהיה לנצל ביקור כזה לשם דיון טכני בבעיות ימיות וצבאיות במימי סינגאפּור והפיליפינים, ואפשר יהיה להזמין את ההולנדים להצטרף. כל דבר בכיוון זה תהיה לו השפעה מונעת מובהקת לגבי האפשרות של הכרזת־מלחמה יאפאנית עלינו עקב פתיחת כביש־בורמה. אסיר־תודה אהיה לך מאד אם תעיין בפעולה על פי קווים אלה, כי אפשר שימלא הדבר תפקיד חשוב במניעת התפשטותה של המלחמה.

חרף הכשלון בדאקאר משתדלת ממשלת ווישי לבוא אתנו ביחסים. ומכאן אתה למד להיכן הרוחות מנשבות בצרפת עתה כשהם חשים בכובד אכפם של הגרמנים ורואים כי יש לאל־ידנו להחזיק מעמד.

אף כי מצבנו באוויר מתחזק בתמידוּת, הן בפועל הן יחסית, יש לנו צורך דוחק במטוסים. כמה בתי חרושת חשובים נפגעו במידה רצינית והאזעקות משבּשות את קצב הייצור. לעומת זאת היו אבידותינו בטייסים קטנות מכפי ששיערנו, כי בקרבות מעל אדמתנו חלק גדול מאד מן הטייסים נוחתים בשלום או נפצעים בלבד. כשהיו כאן הקצינים שלכם. דיבּרנו על טייסים. עכשיו אנו מתחילים לחשוב שמטוסים יהיו הגורם המגביל, ככל שהדברים אמורים בעתיד הקרוב ביותר.

אינני סבור שסכנת הפלישה חלפה. האדון פשט את בגדיו ולבש את מכנסי־הרחצה שלו, אבל המים מתקררים והולכים ויש צינה של סתיו באוויר. אנו מקיימים את הדריכוּת הגדולה ביותר.

*

המאורעות הרצויים האלה בקצוות שונים של העולם פילסו את הדרך לפעולה נמרצה יותר במזרח התיכון. היה צורך לאמץ כל שריר כדי להתחזק נגד איטליה, שנעה לאטה יותר מכפי שציפּיתי. תגבורות חזקות הגיעו אל הגנרל וייוול. שני רגימנטים של טנקים הגיעו למדבר. הגנרל מייטלנד־וילסון, שפיקד על “מחנה הנילוס”, כפי שנקרא עכשיו, למד להעריך מאד את האפשרויות של ה“מטילדות”, כמו שכּינו החיילים את הטנקים של חיל־הרגלים. עמדת־ההגנה שלנו במרסה־מטרוך היתה עכשיו איתנה הרבה יותר, ואף כי לא ידעתי זאת עדיין החלו מחשבות חדשות להתעורר בחוגי המטה והתכנוּן במפקדת־המזרח־התיכון. ברור היה שמשׂימתנו העיקרית הקרובה היא להביא לכוחותינו במזרח התיכון, ובפרט במדבר המערבי, תגבורות הן מבריטניה הן מהודו.

עדיין היה לי דין־ודברים עם אנשי האדמירליוּת ביחס לנסיון להעביר שיירות צבאיות בים התיכון; אני הייתי אומר, “עכשיו אתם רואים שהיינו צריכים לנסות”, והם היו אומרים, “אחרי ככלות הכל לא היתה השעה דוחקת כל כך”, עדיין הייתי בלתי־מרוצה ביותר מחלוּקת כוחותינו הנמצאים כבר במזרח התיכון, ומאי־ההתאמה ששׂררה, לפי דעתי, בין השירותים לכוחות הלוחמים. חששתי מאד למלטה. בכל הנקודות האלו הפעלתי לחץ על הגנרל וייוול ועל מזכיר־הממלכה, הן במישרים הן באמצעות ראשי־המטות. למר אידן כתבתי:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 24.9.40

אין בינינו חילוּק רב בעקרונות; אבל הפעלת העקרון מעלה שאלות של פרטים, ודבר זה נכון במיוחד ביחס לחשׂיפת האי הזה נוכח האיום המיידי של פלישה. בינתים מוסיף המטה הכללי לתבוע הסחת כוחות מן המזרח התיכון, דוגמת האוגדה האוסטרלית השביעית, שהוא רוצה לעשותה חיל־מצב בחצי־האי מאלאיה. עתה תועסקנה שתי החטיבות ההודיות ביערות־עד אלה למקרה שתפרוץ מלחמה עם יאפאן, ולמקרה, שהוא רחוק מן הדעת עוד יותר, שישימו היאפאנים מצור על סינגאפור. אני וראשי־המטות שקדנו אמש על התזכיר בדבר התגבורות מהודו. ודאי ראית שרוצים לספּק אוגדה אחת למאלאיה, עוד אחת לבצרה, וקורפוס לעיראק, ולבלוע על ידי כך את כל התגבורות ההודיות הבאות בחשבון ב־1941. החלוקה או הפיזור הגיאוגרפי של כוחותינו מלמדים על הרעיונות המושלים בכיפּה, שהם מוטעים מעיקרם מבחינה אסטרטגית. אולם מסבירים לי שאם גם נועדו כוחות אלה לזירות מסוימות יוכלו כולם לבוא למזרח התיכון, אם יהיה בהם צורך. לפיכך הסכמתי שתוכנסנה מלים המבהירות את הדבר. בכל־זאת עשה עלי הסעיף בדבר פיזור האוגדות האלו, מבלי התחשב בצרכי המלחמה, רושם שלילי.

עתה על ינו לעיין בבזבוז הגובר של חיילות בקניה, ובבזבוז הנמשך בארץ־ישראל. הושגו שיפורים מסוימים בארץ־ישראל, אבל קניה עומדת לקבל דווקה ברגע זה סוללה הררית שתישלח לשם ולא לסודאן. אני חושש שכאשר יבוא לשם הגנרל סמאטס יושפע, כמובן, מן המצב המקומי. אולם אני מקווה לעמוד אתו במגע טלגרפי.

ולבסוף, הרי לפנינו הבזבוז המזעזע של חיילות בריטיים סדירים בתפקידים משטרתיים בלבד באזור התעלה, בקאהיר ובאלכסנדריה, והתרשלותו הכללית של פיקוד־המזרח־התיכון בריכוז מירב הכוחות לקרב ובצמצום הפּער בין הכוח שעל גבי הנייר לכוח הלוחם. בקשתי למספרים בנקודה זו לא נענתה כלל.

דעתי היא כדעתך, שצריך לאסוף בחדשים הקרובים במזרח התיכון את הצבא החזק ביותר שבגדר האפשר, ובתזכירים אחרים ציינתי את מספר האוגדות שאני מקווה כי ייתכן לכנסן שם. אבל אני סבור כי ראשית־חכמה צריכים משרד־המלחמה והפיקוד המצרי לעשות את השימוש הטוב ביותר שבגדר האפשר בחיילות המרובּים עד מאד המצויים כבר בידם, שבעדם אנו משלמים מחיר גדול.

זאת ועוד, המצב במלטה מדריך מאד את מנוחתי. מוסכם עכשיו ששני גדודים יישלחו כתגבורת; אבל אחרי כל כך הרבה ויכוחים ומיקוחים, וטענות שאין למצוא להם שיכּון באי! האם קראת את הערכתו של הגנרל דובּי ואת הודעתו שכל אחד מגדודיו מפוזר על פני חזית של חמישה־עשר מיל, בלי שום עתודות חוץ מאלו שהוקצו כבר להגנת שדות־תעופה? האם אתה תופס שאין לנו שליטה על הים במלטה, וכי בכל עת יכול לתקפה חיל־משלוח של עשרים או שלושים אלף איש מאיטליה, בתמיכת הצי האיטלקי? אף על פי כן הציעו ששני הגדודים האלה ילכו לפריטאון להשלים את החטיבה שם, הגם ששום אויב לא יוכל כלל להתקיף את פריטאון כל זמן שבידינו השליטה על האוקינוס האטלנטי. אתה ודאי תסלח לי על שאני מעלה לפניך כמה מן הנקודות האלו, כי הן מדגימות נטיות שאינן קרובות כלל, כמדומה, לעצם תכנית־המלחמה שבה אתה הוגה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.10.40

כל־אימת שהצי נע מאלכסנדריה אל מרכז הים התיכון, יש להוליך תגבורת למלטה, שלדעתי היא שרויה בסכנה חמורה ברגע זה. תגבורות אלו יש למצוא על ידי לקיחת גדודים מאזור התעלה והחלפתם ב“יוֹמנרי” בלי סוסים או ביחידות אוסטרליות הנמצאות עכשיו בארץ־ישראל, או ביחידות דרום־אפריקאיות שתועברנה מיד מקניה. נא להמציא לי הצעות על פי הקווים האלה, וראֵה שגדוד אחד לפחות ייצא למלטה בהזדמנות הקרובה. אין אנו יכולים לבזבז גדודים סדירים על תפקידי הבטחון הפנימי במצרים. לוּ היו דרושים לחיל־השדה, כי אז כמובן אי־אפשר היה להזיזם, אבל לא זה הוא שימושם.

*

כה הדוקה היתה ההבנה ביני למזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, וכה מעוניין הייתי במסירת השקפותינו במקום המעשה גופו ולא באמצעות מברקים שאין להם סוף, עד ששאלתיו עכשיו אם לא יהיה מוכן לסייר אישית במזרח התיכון. הוא נענה בשמחה, ויצא מיד לדרך. הוא סייר ביסודיות את הזירה כולה. בהעדרו קיבלתי לידי את ניהול משרד־המלחמה.

בזמן הזה גם גוללתי לפני ראשי־המטות את כל המצב הצבאי כפי שראיתיו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 13.10.40

1. ראשונה לדחיפוּת היא התגבורת למלטה –

(1) מטוסי האריקיין נוספים שיוטסו לשם בדרך הטובה ביותר;

(2) השיירות שמכינים עכשיו, הצריכות להוביל ציוד נ. מ. גדול ככל האפשר, כמו גם את הגדודים ואת הסוללה – נראה לי כי אפשר לגייס אנית־תובלה נוספת;

(3) עוד גדוד אחד, או מוטב שנים, שישוחררו מתפקידים משטרתיים בתעלה או בארץ־ישראל ויובלו למלטה כשיסע הצי לשם בפעם הבאה מאלכסנדריה. הערכתו האחרונה של הגנרל דוֹבּי מאשרת את הצורך החמור בחיזוק חיל־המצב. יש לעשות את כל המאמצים כדי למלא את צרכיו, ולהבין כי משעה שתיעשה מלטה קוץ בבשרה של איטליה אפשר שיכוון האויב את כוחו כנגדה. לפיכך צריכה תנועת התגבורות האלו לבוא לפני כל פעילוּת ניכרת ממלטה.

(4) אפילו שלושה טנקים בינוניים במלטה יהיו חשובים, לא רק בהגנה ממש אלא גם כגורם־מניעה, אם ייודע שהם מצויים שם. אפשר גם להציג לראווה כמה טנקים מדוּמים במקום שיגלו אותם מן האוויר.

2. תנועת הצי למלטה צריכה לחכות לחיזוק זה של ההגנה האווירית. מכל־מקום הרי זה צעד דרוש ביותר ומועיל עד מאד. אני מקדם בברכה את האפשרות שתיעשה מלטה בסיס אפילו לכוחות קלים, הואיל ואלה מגבירים מיד את בטחונה. אני נמצא למד שהכוונה היא שייצאו ללב ים בשעות היום ודרך־כלל יעגנו בנמל רק בלילות. יש להעיר כי אניה חזקה דוגמת ואליאנט יכולה לעמוד בפגיעתה של פצצה הרבה יותר מאשר ספינות קלות, ונוסף על כך יש עליה סוללה של עשרים תותחים נ. מ. מעולים ביותר. פרט לזה שהסיכון גדול יותר, אינני תופס מפני מה לא תוכלנה גם אניות חמושות היטב ומשוריינות היטב להשתמש בנמל מלטה אם כוחות קלים יכולים להימצא בו. מוקש־הרקטה האווירי ממציא מידה ניכּרת של בטחון מפני הפצצת־צלילה.

אשמח לקבל בענין זה ידיעות מקיפות יותר מן האדמירליות.

ביקורי כל צי־המערכה מפעם לפעם יהיו גורם־מניעה עצום לגבי התקפת אויב, וכל זמן שיימשכו גם יהיו בחזקת איוּם על קווי־התחבורה הלוּביים [של האויב].

נא להמציא לי את מספר התותחים נ. מ. המוּצבים עכשיו, ואת מירב התכולה [שלהם] בשיירה החדשה, יחד עם תאריכים משוערים להצבתם.

3. היחסים עם ווישי. אין אנו יכולים להשלים עם המצב שעלינו להיכנע למשאלותיה של ווישי מפּחד פן תבצע התקפות־אוויר על גיברלטר, כי לא יהיה סוף לדבר הזה. עלינו לבסס את ההסגר שלנו על המיצר, לטפל באניות בין שהן מלוות בין שאינן מלוות, אם גם מבלי לפגוע במים הטריטוריאליים של ספרד. לצורך זה נאסוף בגיברלטר כוח מספיק בהקדם האפשרי. בינתים עלינו להקפיד ככל האפשר בהסגר על דאקאר, ולהגן על דוּאַלה וכו' מפני מכת־נגד מצד הסיירות הצרפתיות בדאקאר. השיחות עם ווישי, אם תתקיימנה, תוכלנה להגיע ל“מוֹדוּס ויוונדי” שלא ימלא את כל שאיפותינו אלו. כמובן, אם יובטח לנו שווישי, או חלק מווישי, נעים בכנוּת לעברנו, נוכל להקל עליהם במידה רבה מאד. נראה כי מסתבר שיהיו נוטים יותר ויותר לפעול כמבוקשנו, וכשלעצמי אינני מאמין שלחץ קשה מצדנו ימנע את התנועה הרצויה הזאת. מיום ליום מתקשה ווישי יותר ויותר להכניס את צרפת למלחמה נגדנו. אין אנו צריכים להתירא יותר מדי שמא נעצור את התהליך הזה, כי הגל שלטובתנו יתגבר על הגלים המפריעים של ההסגר ושל התנגשויות אפשריות בים. אינני מאמין שיתגלה איזה קושי עם צרפת שימנע את התנועה הממשמשת־ובאה של שיירתנו למלטה. הסיכוי קיים, אבל הוא רחוק והכרח לקבּלו.

4. המפעל הגדול ביותר שבגדר הישג־ידו של פיקוד־המפציצים הוא הוצאתן של ביסמרק וטירפיץ מכּלל פעולה. אם אפשר יהיה לעכב את ביסמרק שלושה או ארבעה חדשים, תוכל המלך ג’ורג' ה־5 לצאת למזרח־התיכון לשם תרגוּל, ותוכל אפוא למלא תפקיד מכריע בתפיסת מלטה על ידי הצי. דבר זה יחולל שינוי מהיר במצב האסטרטגי בים התיכון.

5. אם יעבור אוקטובר בלי פלישה, יהיה עלינו להתחיל בחיזוקו של המזרח התיכון בדרך הכף ככל שאפשרויות הספּנוּת שלנו מרשות זאת, ולשלוח, כפי שנקבע, את היחידות המשוריינות, את האוסטרלים והניו־זילנדים בנובמבר, עוד אוגדה בריטית אחת לפני חג־המולד, ולפחות עוד ארבע אוגדות משך ינואר, פברואר ומרס. כל זה יהיה נוסף על משלוחי הטירונים הנחוצים. נא להודיעני באיזו מידה תכנית ההפלגות הקיימת שלכם מותאמת לכך.

6. הגיעה השעה גם למשלוח תגבורת חזקה נוספת של מפציצים ומטוסי־קרב למזרח התיכון. אשמח לדעת עד היכן יהיו ראשי־המטות מוכנים ללכת, בהתחשב בעובדה שכּגודל הסיכון כך גם גודל הצורך.

7. נא להראותני את התכנית להחשת תגבורות לצי־הים־התיכון בששת החדשים הקרובים. מן הדין שעד סוף השנה אפשר יהיה לשלוח שלוש שייטות של משחתות למזרח־הים־התיכון, ועוד אחת נוספת לגיברלטר. אם יהיה הכרח להחזיק בהמלך ג’ורג' ה־5 כדי לשמור על ביסמרק, הרי נלסון או רודני צריכות לצאת לאלכסנדריה, וכן גם ברהם או המלכה אליזבת. האם דנים בתגבורת של סיירות? האם אפשר יהיה לשלוח שמה גם את פוֹרמידבּל [נושאת־מטוסים], ומתי?

8. בד־בבד עם שיגורן של אוגדות למזרח התיכון יפותחו צבא־המולדת ומשמר־המולדת כדי למלא את החסר. לפחות שתים־עשרה אוגדות ניידות צריכות להימצא בכל עת ובכל שעה בעתודה [במולדת], מחוץ לחיילות שעל החופים.

9. מן הדין גם שאפשר יהיה לספק בסוף יולי כוח־מחץ של שש אוגדות, מהן שתים משוריינות, ללוחמה אמפיבית. שוקדים עתה על התכניות השונות להעסקתו של כוח כזה.

*

בינתים היה מר אידן בדרכו. הוא “התרשם מאד מן ההתקדמות המהירה בעבודת הזמן האחרון בביצורי גיברלטר”, אשר לדבריו “נוהלה במרץ, בעוז־החלטה ובתושיה”. המוראל של החיילות היה גבוה וחיל־המצב בוטח בעצמו. הוא חרד יותר למצב במלטה, ודרש לפחות עוד גדוד אחד וסוללת־תותחים של עשרים־וחמש ליטרה, יחד עם תגבורות אוויריות מתמידות, כמובן. המושל, הגנרל דוֹבּי, סבור היה כי חשוב הוא להימנע מקו תוקפני שיעורר פעולות־תגמול במלטה עד אפריל 1941, למועד שתוגשמנה התכניות השונות לתוספת מטוסים ותותחים נ. מ.

ב־15 בחודש הגיע מר אידן לקאהיר. היו לו דיונים נוקבים עם הגנרלים וייוול ומייטלנד־וילסון, שפיקדו על מחנה־המדבר. היתה מידה נאה של בטחון בהדיפת התקפה איטלקית. לפי הערכתו של הגנרל וילסון היה מירב הכוח שהאיטלקים יכולים לפרוס כנגד מטרוך שלוש אוגדות, במסגרת המגבילים של החזקה, בפרט מים, וקווי התחבורה. כנגד כוח זה היו לנו האוגדה המשוריינת ה־7, כולל את הרגימנטים של הטנקים שלה, שהגיעו זה־מקרוב, האוגדה ההודית ה־4, חיל־המצב של מטרוך המונה חמישה גדודי רוֹבאים, גדוד מקלעים ושמונה או תשע סוללות, החטיבה המוגברת הבריטית ה־16 והחטיבה המוגברת הניו־זילנדית מארץ־ישראל. חטיבה מוגברת אוסטרלית נמצאה ממערב לאלכסנדריה; חטיבה אוסטרלית שניה היתה בדרכה שמה. היתה גם חטיבה פולנית. אידן כתב כי הגנרל וילסון סבור שריכוז הכוחות האלה יספיק לקידום פני האיוּם של האויב ויאפשר לו להכותו, בתנאי שתובטח לו תמיכה אווירית מספיקה. אידן הוסיף כי ההצפות שביקשתי הוּצאו לפועל וכן הוּקמו מכשולים אנטי־טנקיים. הוא שלח רשימה ארוכה של צרכים, בפרט מטוסים. קל היה יותר לבקש מטוסים מאשר לתתם, בזמן שהפצצת לונדון גוברת ומגיעה לשׂיאה. הוא טען כי יש לכלול פלוגת טנקים של חיל־רגלים בשיירה של נובמבר, שמגמתה פורט־סודאן, על־מנת לצאת להתקפה נגד האיוּם האיטלקי מקאסאלה על הנילוס הכחול.

אידן גם עורר בקאהיר שאלה נוקבת: מה הפעולה שינקטו כוחותינו אם נניח שההתקפה האיטלקית לא תבוא? או אז דיברו הגנרלים בפעם הראשונה על תקוותיהם להתקפה משלהם. אידן טילגרף:

מתוך שיחתנו הבוקר מתברר כי טנקים של חיל־רגלים [מטילדות] יכולים למלא בקרבות בזירה זו תפקיד חשוב הרבה יותר מכפי שחשבנו. הגנרל וייוול מתאווה מאד לגדוד שני של טנקים של חיל־רגלים, ולמחלקת־תיקונים־חטיבתית, החשובה במיוחד לקיום מלוא כושר־השירות.

אף כי מברקו של מזכיר־המלחמה לעניני־מלחמה לא הזכיר כלל את יציאתנו להתקפה, שמחתי מאד לשמוע את כל הידיעות הטובות, והמרצתיו להמשיך בסיורו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 16.10.40

קראתי את כל מברקיך בעניין רב ביותר ומתוך תפיסת ערכו של ביקורך. אנו שוקלים בדעתנו איך למלא את צרכיך. בינתים הוסף ללמוד את המצב המקומי. אל תחיש את שובך.

מלבד זאת השיג אידן הסכם על משלחת תורכית שתצטרף לצבא שלנו, והציע לגנרל סמאטס פגישה בח’רטום לשם דיון במצב כולו, ובפרט בתכנית ההתקפה שלנו בסודאן, ובתלונותי על ההצטופפות בקניה. פגישה זו נקבעה ל־28 באוקטובר, תאריך שלאחר מכן לבש חשיבוּת. ספק אם עלי להוסיף שבקשות לציוד מכל המינים, כולל עשרת־אלפים רובים לעזרת המרידה בחבש, ועל הכל לתותחים נ. ט., רובים נ. ט., סוללות נ. מ. ותגבורות מטוסים, תכפו עלינו בגל גובר והולך. עשינו כמירב יכלתנו למלא את הצרכים האלה בזמן הזה על חשבון הגנת המולדת. לא היתה כל אפשרות למלא את כל צרכיו של כל אדם, וכל מה שניתן לאחד צריך היה לשלול או ליטול מחברו הנמצא גם הוא בסכנה. מר אידן ביקש לטוס בחזרה בדרך לאגוֹס מיד לאחר הפגישה שלו בח’רטום, מתוך שהעדיף למסור דין־וחשבון מלא בעל־פה על כל מה שראה ועשה. התמונה עודדתני כדי־כך שנתעורר בי צמאון למפנה למתקפה במדבר המערבי. לפיכך טילגרפתי אליו:

26.10.40

לפני צאתך עליך לעיין עיון מעמיק עם הגנרלים שלך באפשרויות להתקפה מוקדמת. אינני יכול להגיע לכלל דעה על כך מכאן, אבל אם יש איזו דרך אחרת הרי לא תהיה זו אסטרטגיה נבונה לחכות לריכוזם ולפריסתם של כוחות מכריעים. התכניות הקיימות להדיפת התקפה בקרב־מגן ובמכת־נגד נראו לי מאד. אבל מה יקרה אם לא ימצא האויב עוז בנפשו עד שיגיעו הגרמנים בכוח גדול? אל תשלח לי כל תשובה על כך, אבל בדוק את הדבר היטב־היטב ונדון בו בשוּבך.

נא לבדוק בפירוט את מעמד־השדה של צבא־המזרח־התיכון כדי להבטיח את האחוז הגדול ביותר של אנשים ויחידות לוחמים לעומת המספר הגדול של כוחותינו על גבי הנייר. עיין בסידוּרים מאוּלתרים לשימוש ביחידות של לבנים באזור התעלה ולצורך הבטחון הפנימי. כל הגדודים הבריטיים צריכים להיות ניידים ומסוגלים להשתתף בקרב. אני חושש שהאחוז של כוח לוחם לעומת כוחות־שירותים הוא גרוע במזרח התיכון יותר מאשר בכל מקום אחר. אל נא תסתפק בתשובות של שיגרה. אפילו חיל האפסנאוּת ובסיסי חיל־השירותים ושאר יחידות טכניות יכולים כולם לעזור בשמירת הסדר במקום שהם נמצאים, ויש לארגנם לשימוש בשעת חירום. לא רק הראשונים־במעלה אלא גם השניים והשלישיים במעלה צריכים למלא את תפקידם.

בשאלה העיקרית, אפוא, היו מחשבותינו במולדת ובמקום־המעשה מתקדמות מתוך חפיפה שלמה.

פרק עשרים־וששה: היחסים עם ווישי וספרד

האחדוּת עם צרפת – מגעים אמריקאיים וקנדיים עם ווישי – קשייו של הגנרל דה־גול – שידורי אל העם הצרפתי, 21 באוקטובר – השפעתו לאורך־ימים – הצורך לעמוד על העיקרים – צי טוּלון – התערבותו של הנשיא רוזוולט – חששות האדמירליוּת – חליפת־המברקים עם הנשיא, נובמבר – קו תקיף ביחס לאניות־המערכה הצרפתיות – מברק אל הגנרל דה־גול – הבטחותיו של פּטן לנשיא – בריטניה וספרד – סיר סמואל הוֹר מתמנה שגריר – מדיניותו של הגנרל פראנקו – סכנות איבתה של ספרד – מפרץ אלג’סיראס והשטח הנייטראלי – מדיניותה הערמומית של ממשלת ספרד ביחס להיטלר – טכסיסי ההשהיה של פראנקו – שליחוּתו של סונייר – ביקורו של ריבנטרופ ברומא, 19 בספטמבר – דרישותיה המוגדלות של ספרד – היטלר ומוסוליני במעבר־הבּרנר, 4 באוקטובר – היטלר ופראנקו בהנדאי, 23 באוקטובר – היטלר ופטן במוֹנטוּאר, 24 באוקטובר – שיתוף־פעולה נגד בריטניה – השקפותי האישיות, 14 בנובמבר – פטן רב עם לאוואל – אכזבתו של היטלר מספרד – דו־פרצופיוּת וכפיוּת־טובה מצד פראנקו כלפי היטלר ומוסוליני כאחד – מברקי אל סיר סמואל הור – ואל הנשיא

למרות שביתת־הנשק ואוראן וחיסול יחסינו הדיפלומטיים עם ווישי, מעולם לא נעקר מתוכי רגש של אחדוּת עם צרפת. אנשים שלא הועמדו בנסיון הלחץ האישי שחל על צרפתים דגולים בחורבנה הנורא של ארצם צריכים להיזהר בהוצאת משפט על יחידים. אין זה מענינו של סיפור זה להיכנס למבוך של הפוליטיקה הצרפתית. אבל היה בי בטחון שהאומה הצרפתית תעשה כמיטב יכלתה למען העניין המשותף בהתאם לעובדות שתוצגנה לפניה. כשהוגד לצרפתים שישועתם היחידה היא בקבלת עצתו של המרשל פטן המהולל, ושאנגליה, שנתנה להם עזרה כה מועטה, קרובה להיכבש או להיכנע, מועטה היתה הברירה שניתנה להמונים. אבל בטוח הייתי שחפצים הם בנצחוננו, וכי שום דבר לא ישמח אותם יותר מזה שנמשיך במאבק בעוז ומרץ. ראשית חובתנו היתה לתת תמיכה נאמנה לגנרל דה־גול במסירוּתו הגיבּורה. ב־7 באוגוסט חתמתי אתו על הסכם צבאי הנוגע בצרכים מעשיים. השידורים הבריטיים מסרו לצרפת ולעולם את נאומיו מסעירי־הלבבות, משפט־המוות שהוציאה עליו ממשלת פטן רוֹמם את שמו. עשינו כל מה שביכלתנו לעזור לו ולהאדיר את תנועתו.

בתוך כך היה צורך לעמוד במגע לא רק עם צרפת כי אם גם עם ווישי. לכן ניסיתי תמיד להפיק ממנה מה שאפשר. שמחתי מאד כאשר שלחה ארצות־הברית בסוף אותה שנה לווישי שגריר גדול כל כך בהשפעתו ובסגולותיו כאדמירל ליהי, שהוא עצמו היה קרוב כל כך אל הנשיא. שוב ושוב עודדתי את מר מקנזי קינג להשאיר בווישי את בא־כוחו, מר דיפוּאי המוכשר והמחונן. כאן לפחות היה חלון אל חצר שאליה אין לנו שום גישה אחרת. ב־25 ביולי שלחתי לשר החוץ מיזכר שבו אמרתי:

רצוני לפתח מין קשר־קושרים חשאי בממשלת בממשלת ווישי כדי שאחדים מחברי אותה ממשלה, אולי בהסכמתם של הנשארים, ימלטו את נפשותם לצפון־אפריקה כדי להשיג מיקח טוב יותר לצרפת מחוֹפה של צפון־אפריקה ומעמדה בלתי־תלויה. לצורך כך הייתי משתמש הן במזונות הן בפיתויים אחרים, כמו גם בנימוקים המובנים מאליהם.

ברוח זו עתיד הייתי לקבל באוקטובר את פניו של פלוני מר רוּז’ייה, שהציג עצמו כאיש הפועל על פי הוראותיו האישיות של המרשל פטן. לא היה הדבר משום שאני או עמיתי הגינו איזו מידה של כבוד למרשל פטן, כי אם רק כדי שלא תיחסם בשרירות־לב שום דרך המוליכה לצרפת. מדיניוּתנו העקיבה היתה לעורר בממשלת ווישי ובחבריה את ההרגשה כי, ככל שאנו נוגעים בדבר, הרי מעולם אין זה מאוחר מדי לתקוֹן את המעוּות. חרף כל מה שאירע בעבר, הרי צרפת היא חברתנו למסה ולמצוקה, ורק מלחמה ממש בינינו תמנע אותה מהיוֹת שותפתנו לנצחון.

הלך־רוח זה היה לצנינים בעיני דה־גול, שסיכן הכל לבל יושפל הדגל, אלא שקומץ הנוהים אחריו מחוץ לצרפת לא יכול מעולם להתימר להיות ממשלה צרפתית אלטרנטיבית של ממש. בכל־זאת עשינו כמירב יכלתנו להגדיל את השפעתו, סמכותו וכוחו. הוא מצדו התקומם כמובן על כל מגע־ומשא מצדנו עם ווישי, וסבור היה כי עלינו לשמור אמונים אך לו בלבד. כן גם סבור היה שחיוני הדבר במעמדו קבל העם הצרפתי שינקוט מנהג גאה ויהיר כלפי “אלבּיוֹן הבוגד”, על אף היותו גולה התלוי בהגנתנו ושוכן בקרבּנו. היה עליו לנהוג גסוּת עם הבריטים כדי להוכיח לצרפתים שאין הוא בּוּבּה בריטית. אין ספק כי ביצע את המדיניות הזאת בהתמדה. יום אחד אף הסביר לי את הטכניקה הזאת, ואני הבינותי אל־נכון את הקשיים היוצאים־מן־הכלל בבעיה אשר לפניו. תמיד הערצתי את כוחו האיתן.

*

ב־21 באוקטובר פניתי בראדיו בקריאה אל העם הצרפתי. עמלתי הרבה בהכנת הנאום הקצר הזה, כי הוצרכתי להשמיעו בצרפתית. לא הייתי מרוצה מן התרגום המילולי שהומצא לי תחילה, שלא מסר את רוח הדברים שיכולתי לומר באנגלית ויכולתי להרגיש בצרפתית, אבל מר דז’אן, אחד מאנשי המטה של צרפת־החפשית בלונדון, הצליח הרבה יותר בתרגום, שעליו חזרתי כמה פעמים והשמעתיו מן המרתף של ה“נספח”, בתוך קולות הנפץ של התקפת־אוויר.

צרפתים!

משך למעלה משלושים שנה צעדתי אתכם בשלום ובמלחמה, ועדיין אני צועד באותה דרך. הערב אני מדבר אליכם באשר אתם שם ליד תנוריכם, ויהיה מצבכם מה שיהיה. אני חוזר על התפילה מסביב ל־ “אֵל, נצוֹר את צרפת”. אצלנו כאן באנגליה, תחת אשוֹ louis d’or, של הבּוֹש, אין אנו שוכחים את הקשרים המאחדים אותנו עם צרפת, ואנו מתמידים בעקשנות ובלב נכון לשרת את האידיאל של החירות האירופית והיחס ההוגן לפשוטי־העם בני כל הארצות, אשר למענם, יחד אתכם, שלפנו חרב. שעה שאנשים טובים מסתבּכים בצרות מפני שהם מותקפים ומוּכים עד־חרמה על ידי הזדים והרשעים, עליהם להיזהר מאד שלא להסתכסך זה עם זה. האויב המשותף מנסה תמיד להביא לידי כך, וכמובן, כשהשטן מרקד, מתרחשים הרבה דברים המסייעים לאויב. אין לנו אלא להפיק את מיטב התועלת מן הדברים כפי שהם נקרים לפנינו.

כאן בלונדון, שהר היטלר אומר לשׂים אותה לעפר ואפר, ואשר מטוסיו מפציצים אותה עכשיו, מחזיקים אנשינו מעמד בלי חת ובלי מורא. חיל־האוויר שלנו החזיק מעמד והשיב מלחמה. אנו מחכים לפלישה המובטחת מכבר. מחכים גם הדגים. אבל, כמובן, בשבילנו אין זאת אלא התחלה. עכשיו ב־1940, חרף האבידות מזמן לזמן, השליטה על הימים היא בידינו כמו תמיד. ב־1941 תהיה בידינו השליטה באוויר. זכרוּ מה פירושו של דבר זה. הר היטלר בטנקים שלו ובשאר כלי־הנשק הממוכנים שלו, כמו גם בקנוניות של גיס חמישי עם בוגדים, הצליח לשעבד לפי־שעה את רוב העמים המצוינים ביותר באירופה, והאיטלקי שותפו־לדבר־עבירה מדדה לצדו רעבתנית ומתוך רוח של תקוה, אם גם בכבדוּת ובמוֹרך רב. שניהם מבקשים לבתר ביניהם את צרפת ואת הקיסרות שלה משל כאילו עוף היתה: לאחד רגל, לשני כנף או אולי חלק מן החזה. לא רק את הקיסרוּת הצרפתית יזללו שני הזבּנים המאוסים האלה, אלא שגם אלזאס־לוֹרן תבוא שוב בעוּלם של הגרמנים, וניצה, סאבוי וקורסיקה – קורסיקה של נפוליאון – תיקרענה מאחוזתה הנאוה של צרפת. אבל היטלר לא זו בלבד שהוא חושב לגנוב את שטחיהם של אחרים, או להשליך כרעים ובדל־אוזן לשותפו הקטן. אכן אני אומר לכם, ועליכם להאמין לי באָמרי זאת, כי האיש הזה הרע, נפל משוקץ זה של שנאה ותבוסה, מנוי־וגמור אתו שלא לומר די עד אם ימחה כליל את האומה הצרפתית מתחת פני השמים ויכרית לה חיים ועתיד. בכל מיני אמצעים ערמומיים ואכזריים הוא חורש מזימות וחותר לסתום לעד את מעין התרבות הצרפתית האפיינית ואת מעין השראתה של צרפת לעולם. אם יפיק את זממו, תיעשה אירופה כולה ארץ־בּוֹשים אחת אחידה, שהגנגסטרים הנאציים שלו ינצלוה, ישדדוה ויהלכו עליה אימים. אתם תסלחו לי על שאני מדבר בגילוי־לב, כי אין זו השעה לסלסל במלים. לא מפּלה תבוא על צרפת עכשיו מידי הגרמנים כי אם גזר־אבדון של חיסול גמור. הצבא, הצי, חיל־האוויר, הדת, החוק, הלשון, התרבות, המוסדות, הספרוּת, ההיסטוריה, המסוֹרת, כל אלה יימחו בכוח הגס של צבא עטור־נצחון ובפּקחות המדעית השפלה של חיל־משטרה חסר־רתיעה.

צרפתים – חמשו את נפשותיכם בטרם תאחרו את המועד. זכרו מה שאמר נפוליאון לפני אחד הקרבות שלו: “אותם הפרוסים המתיהרים כל כך היום היו שלושה כנגד אחד ביינה, וששה כנגד אחד במונמיריי”. לעולם לא אאמין שמתה נשמתה של צרפת! לעולם לא אאמין כי מקומה בין האומות הגדולות ביותר של העולם אבד לעד! כל המזימות והפשעים האלה של הר היטלר מביאים עליו ועל כל השייכים למשטרו תגמול ושילם אשר רבים מאתנו יזכו לראותם. הפרשה לא נסתיימה עדיין, אך היא לא תרחק חוק כל כך. אנחנו קמים עליו, וכמונו כן גם הידידים שלנו מעבר לאוקינוס האטלנטי, והידידים שלכם מעבר לאוקינוס האטלנטי. אם לא יצליח למגר אותנו, מגר נמגר אותו ואת כל עדתו, ואת כל מפעלותיהם. על כן קוו והאמינו, כי הכל יבוא על מקומו בשלום.

ועכשיו, מה אנחנו הבריטים מבקשים מכם בשעה הקשה והמרה הזאת? הדבר שאנו מבקשים ברגע זה במאבק שלנו על הנצחון, אשר בו נשתף אתכם, הוא שאם אינכם יכולים לעזור לנו, לפחות אל תפריעו לנו. עוד מעט יהיה לאל־ידכם להעריך את כובד הזרוע ההולמת בעבוּרכם, ועשה תעשו זאת. אבל אפילו עכשיו מאמינים אנו כי הצרפתים באשר הם שם מרגישים איך לבם מתחמם ודם גאה נחמר בעורקיהם כשאנו זוכים לאיזו הצלחה שהיא באוויר או בים, וכשנזכה בה עוד מעט – כי בוא יבוא הדבר הזה – ביבשה.

זכרו, אנחנו לעולם לא נחדל, לעולם לא נלאה, ולעולם לא ניכנע, וזכרו שכל עמנו וכל הקיסרות שלנו נדרו לטהר את אירופה מן המאֵרה הנאצית ולהציל את העולם מימי־הבינים החדשים. אַל תדמו בנפשכם, כמו שאומר לכם האלחוט הנתון לפיקוח הגרמנים, שאנחנו האנגלים מבקשים ליטול את אניותיכם ואת מושבותיכם. מבקשים אנו ליטול את נשמתם של היטלר וההיטלריזם. זאת בלבד, זאת כל הזמן, זאת עד הסוף. אין אנו חפצים לקבל משום אומה שום דבר מחוץ לרגש־הכבוד שלה. אותם צרפתים הנמצאים בקיסרות הצרפתית, ואלה הנמצאים במה־שקוראים צרפת הבלתי־כבושה, יוכלו מזמן לזמן למצוא את דרכם לפעולה שתועלתה בצדה. לא איכּנס לפרטים. אזנים אויבות מקשיבות. אשר לאלה שכל לבּם של האנגלים יוֹצא אליהם משום שהם רואים אותם תחת עול המשמעת החמורה, הדיכוי והבילוּש של ההוּני – אשר לצרפתים הללו במחוזות הכבושים, להם אני אומר, שעה שהם הוגים בעתיד, יזכרו־נא את המלים שאמר אותו צרפתי גדול, גמבּטה, אחרי 1870 על דבר עתידה של צרפת ועל הצפוי לבוא: “תמיד חשבו על כך: לעולם אל תדברו על כך”.

ליל־מנוחה, אם כן. ישנוּ ואספו כוח לבּוקר. כי הבוקר בוא יבוא. מזהיר יאיר על האמיצים והנאמנים, באור רחוּם יאיר על כל הסובלים למען הענין, באור־תפארה יאיר על קברות הגיבּורים. כך יאיר השחר. תחי צרפת! ויחי מצעדם של האנשים הפשוטים בכל הארצות קדימה אל מורשתם הצודקת והנאמנה, ואל התקופה הרחבה והשלמה יותר.

אין ספק כי קריאה זו חדרה אל לבם של מיליוני צרפתים, ועד היום הזה מזכירים לי אותה אנשים ונשים מבני כל המעמדות בצרפת, הנוהגים עמי תמיד חביבוּת מרובּה ביותר למרות הדברים הקשים שהייתי נאלץ לעשות – לפעמים גם להם – למען ישועתנו המשותפת.

באמת היה הכרח להתעקש על הדברים ההכרחיים. לא יכולנו לרפּות את ההסגר על אירופה, ובפרט על צרפת, כל זמן שנשארו תחת שלטונו של היטלר. אף כי מזמן לזמן, על־מנת למלא את חפצם של האמריקאים, הרשינו לאניות מסוימות המובילות אספקה רפואית לעבור לצרפת הבלתי־כבושה, לא היססנו לעצור את כל האניות האחרות שפּניהן לנמלים צרפתיים או שהן יוצאות מהם, ולעשות בהן חיפּושים. חרף כל מה שתוכל ווישי לעשות, לטוב או לרע, לא היינו מוכנים לנטוש את דה־גול או להניאו מהגדיל את אחוזתו הקולוניאלית המתעצמת. על הכל לא היינו מוכנים להרשות לשום חלק מן הצי הצרפתי, המשוּתק עתה בנמלים קולוניאליים צרפתיים, לחזור לצרפת. היו זמנים שבהם חששו אנשי האדמירליות עד מאד פן תכריז צרפת מלחמה ובכך תוסיף על דאגותיהם המרובות. אני האמנתי תמיד כי כיון שנוכיח את עוז־החלטתנו ואת יכלתנו להוסיף ולהילחם עד בלי די, לעולם לא תרשה רוחו של העם הצרפתי לממשלת ווישי לעשות צעד מופרך כל כך. אכן, לעת הזאת היה בצרפת רגש חזק של התלהבות ואחוה לבריטניה, ותקוות הצרפתים חזקו במרוצת החדשים. בזאת הכיר אפילו מר לאוואל כשנעשה שר־החוץ של המרשל פטן.

כיון שתם הסתיו ובא החורף חששתי לסכנה של שתי אניות־המערכה הצרפתיות הגדולות המנסות לחזור לטולון, מקום שאפשר יהיה להשלימן. אל רוזוולט אפוא פניתי, ולא לריק.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 20.10.40

ממקורות שונים שומעים אנו שמועות שממשלת ווישי מכינה את האניות והחיילות הקולוניאליים שלה לעזור לגרמנים נגדנו. אני עצמי אינני מאמין בשמועות האלו, אבל אם יימסר הצי הצרפתי בטוּלון לידי גרמניה תהיה זו מכה כבדה מאד. ודאי יהיה זה אמצעי־זהירות נכון, אישי הנשיא, אם תדבּר אל השגריר הצרפתי בלשון נמרצת ביותר ותדגיש את מורת־הרוח שבּה תראה ארצות־הברית בגידה כזאת בענין הדמוקרטיה והחירות. בווישי ישימו לב מאד לאזהרה כזאת.

ודאי ראית מה־כבדות האבידות שנגרמו במבואות הצפון־מערביים לשתי שיירותינו האחרונות⁵⁰. הרי זה בגלל המחסור שלנו במשחתות בתקופת הפּער שציינתי לפניך. תודה לאל שהחמישים שלך באות עתה, ואחדות מהן תהיינה עוד מעט בפעולה. ודאי ייטב מצבנו הרבה יותר בסוף השנה, כי הרבה מן הספינות שלנו למלחמה בצוללות מושלמות והולכות, אבל מובן שעוברת עלינו תקופה דאוּגה והרת־גורל, כשעלינו להישמר מפני פלישה במיצר במספר כה רב של ספינות קטנות, וכשעלינו לעמוד במאמץ הימי הגדול עד מאד שאנו עושים בים התיכון, ולנהל עבודת־שיירות בהיקף כה עצום.

כתוצאה מכך שלח הנשיא איגרת אישית תקיפה מאד אל ממשלת פטן על דבר הצי של טולון. “העובדה”, אמר, “שממשלה אחת היא שבוית־מלחמה בידי מעצמה אחרת אינה מצדיקה את שירותו של שבוי מעין זה למנצחו בפעולות נגד בעלי־בריתו מלשעבר”. הוא הזכיר למרשל את ההבטחות החגיגיות שהבטיחוהו כי הצי הצרפתי לא יוסגר. אם תנסה ממשלת צרפת להרשות לגרמנים להשתמש בצי הצרפתי בפעולות איבה נגד הצי הבריטי, יהיה בפעולה כזאת משום הפרת־אמונים גסה ומחושבת כלפי ממשלת ארצות־הברית. כל הסכם מסוג זה יחריב עד היסוד את הידידוּת המסרתית בין עמי צרפת ואמריקה. הוא יעורר גל של התמרמרות עזה נגד צרפת בדעת־הקהל האמריקאית וישים קץ גמור לכל עזרה אמריקאית לעם הצרפתי. אם תנקוט צרפת קו כזה, לא תוכל ארצות־הברית בבוֹא השעה המתאימה לעשות שום מאמץ על־מנת להבטיח לצרפת את שמירת נחלותיה מעבר לים.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 26.10.40

מברק האזהרה הנהדר ששלחת לצרפתים יצא אותה שעה ששלחתי אני אליך את המברק המציע שיגור איגרת אל פטן. אסיר־תודה ביותר על מה שכבר עשית, אבל הכל עדיין תלוי ועומד. אנשי משרד־החוץ אומרים לי שטילגרפו אליך את הידיעות האחרונות שקיבּלנו על התנאים הגרמניים, שאומרים כי פטן מתנגד להם. בענין זה תהיה מסירת בסיסי מטוסים או צוללות על חופי אפריקה חמורה לא־פחות ממסירת אניות. בפרט יהיו בסיסים אטלנטיים בידים רעות סכנה לכם והטרדה חמוּרה לנו. אני מקווה אפוא שתבהיר לצרפתים שעצומותיך ביחס לאניות חלות גם על מסירת בסיסים.

למרות איוּמי הפלישה והתקפות האוויר של חמשת החדשים האחרונים, קיימנו זרם מתמיד של משלוחי תגבורת סביב הכף למזרח התיכון, וכן שלחנו מטוסים מודרניים ויחידות חשובות מן הצי. אינני סבור שחלפה כבר סכנת הפלישה, אבל אנו מוסיפים עכשיו על ההעברות למזרח. המאמץ גדול מאד בשתי הזירות, וכל עזרה תתקבל בתודה.

לעת הזאת היתה האדמירליות חרדה כדי־כך מפני הסכנות של קרע עם ווישי עד שנוטה היתה להקל בערך התקלה שבמתן רשוּת לשתי אניות־המערכה הצרפתיות לחזור לטולון. בענין זה נתתי הוראות.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד־הראשון־של־הימיה

(מן הרכּבת) 2.11.40

אחרי שסרחה צרפת היה הדבר חיוני בעינינו שלא להרשות לז’אן באר ולרישליה ליפול בידי האויב, או להגיע לנמלים שבהם ייתכן להשלימן. למטרה זו התקפתם את רישליה והתימרתם שהוצאתם אותה במידה גדולה מאד מכלל פעולה. ז’אן באר אינה מוגמרת, ואף אחת משתי האניות אין להכשירה לפעולה בנמלים האפריקאיים של האטלנטי, מקום שהן עגוּנות עכשיו. גמרנו אומר שלא להרשות לאניות האלו לעבור לידים רעות. לפיכך נפתעתי לשמוע שהלורד־הראשון־של־הימיה מתנגד לדעה שיש למנוע את ז’אן באר מחזוֹר לטוּלון, וטוען כי אפשר להרשותה לעשות זאת. טולון תמיד היתה בעינינו נמל הנתוּן לפיקוח אויב. מסיבּה זו נעשו המאמצים המופלגים ביותר, בלא הצלחה לרוע־המזל, למנוע את סטרסבּוּרג מהגיע לטולון. אינני יכול ליישב פעולה זו עם הנכונוּת הגלויה להרשות לז’אן באר להפליג שמה.

האדמירליות מוחזקת אחראית למניעת שוּבן של שתי האניות האלו לנמלים צרפתיים באטלנטי, או לים התיכון, מקום שאפשר יהיה לתקנן ולהשלימן בטולון, ואחרי כן יוכלו הגרמנים לקבלן או ללכדן בכל עת.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ (מן הרכּבת) 2.11.40

אינני יודע באיזו מידה הפלגתה של ז’אן באר קרובה לבוא. הודעתי לאדמירליות שהיא אחראית למניעת כניסתה לים התיכון. לכן דומה כי חשוב הוא עד מאד שתתן לווישי אזהרה ברורה שהאניה האמורה תיעצר, ואם יהיה צורך בדבר – תוטבע, אם תנסה להיכנס לנמל שבפיקוח גרמני באוקינוס האטלנטי או לנמל ים־תיכוני העשוי ליפּול בכל עת לידי הגרמנים. לשכתי הפרטית בלונדון שולחת לך העתק מן המיזכר ששלחתי ללורד הראשון וללורד־הראשון־של־הימיה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 10.11.40

1. הדאיגונו מאד הידיעות על כוונתה של ממשלת צרפת להביא את ז’אן באר ורישליה לים התיכון לשם השלמה. קשה להגזים בהערכת הסכנה הפוטנציאלית הצפויה לבוא אם יקרה דבר זה, ויפתח בכך את הדרך למסירת האניות האלו לפיקוח גרמני. נראה לנו לחובה לעשות כמיטב יכלתנו למנוע את הדבר.

2. באמצעוּת השגריר במדריד העברנו לממשלת צרפת לפני ימים אחדים אזהרה על פי הקווים הבאים: “צעד כזה יגדיל במידה רבה את הפיתוי לגרמנים ולאיטלקים לתפוס את הצי הצרפתי. מסופקים אנו לא בכנוּתה של ממשלת צרפת כי אם ביכלתה הפיזית לקיים את הבטחותיה שלא תניח לצי ליפּול בידי האויב. במיוחד רוצים אנו להימנע מכל התנגשות בין כוחות צי בריטיים וצרפתיים. ולכן אנו מקווים שאם אמנם אמרה להעביר את האניות הרי עכשיו תימנע מעשוֹת זאת”.

3. כמו שאמרנו לממשלת צרפת, אין אנו מטילים ספק בכנוּת ההבטחות, אבל גם אם נקבל את ההבטחות לא נרגיש כל בטחון שאמנם תוכל ממשלת צרפת לקיימן משעה שתהיינה האניות בנמלים צרפתיים ובתחום הישג־ידו של האויב, ועלי להודות כי רצונה של ממשלת צרפת להחזיר את האניות האלו, אם יתברר כי יש יסוד לידיעה, נראה לי שהוא נותן מקום לאי־אלה חשדות.

4. מועיל ביותר יהיה הדבר אם תראה אפשרות לעצמך למסור אזהרה נוספת לווישי בעניין זה, כי אם ישתבשו הדברים אפשר מאד שיתברר כי זאת סכנה מופלגת לשנינו.

*

עמדתי במגע הדוק עם הגנרל דה־גול.

ראש הממשלה אל הגנרל דה גול (ליברוויל) 10.11.40

אני מעוניין ביותר להיועץ בך. המצב בין צרפת ובריטניה השתנה להפליא מאז צאתך. ברחבי צרפת התפתח רגש חזק מאד של אהדה אלינו, כי עכשיו רואים שאין לנצח אותנו ושהמלחמה תימשך. יודעים אנו כי ממשלת ווישי נחרדה מאד מחמת הלחץ החמוּר ביותר שהפעילה עליה ארצות־הברית. מצד שני לאוואל ודרלאן צמא־הנקם מנסים לאלץ את צרפת להכריז מלחמה עלינו והם שׂשים לעורר התנגשויות ימיות קטנות. אנו תולים תקוות בוייגאן באפריקה, ואין איש צריך להקל ראש בתועלת שתצמח מהצטרפותו. אנו מנסים להגיע עם ווישי לאיזה “מודוּס ויוונדי” שיפחית את סכנתן של התנגשויות ויאפשר לכוחות רצויים בצרפת להתפתח. אמרנו להם בבירור שאם יפציצו את גיברלטר או ינקטו פעולה תוקפנית אחרת, נפציץ את ווישי ונרדוף אחר ממשלת ווישי בכל אשר תבחר ללכת. עד כאן לא נענינו. ודאי רואה אתה מה־חשוב הוא שתהיה כאן. לכן אני מקווה שיהיה לאל־ידך לסדר את הענינים בליבּרוויל ולחזור בהקדם האפשרי. אנא הודיעני מה תכניותיך.

ב־13 בנובמבר השיב הנשיא על איגרתי מיום ה־10 בחודש על דבר העברתן האפשרית של ז’אן באר ורישליה לים התיכון לצורך השלמה. הוא נתן מיד למנהל עניני השגרירות האמריקאית בווישי הוראות להשיג אישור או הכחשה לידיעה זו ולהטעים כי ענין חיוני לממשלת ארצות־הברית בכך שתישארנה האניות האלו בנמלים שבהם לא תהיינה צפויות לשליטה או לתפיסה על ידי מעצמה שתוכל לנצלן למטרות הנוגדות את האינטרסים של ארצות־הברית בעתידו של הצי הצרפתי. כל צעד כזה מצד צרפת בהכרח יעמיד בסכנה חמורה את היחסים הפרנקו־אמריקאיים. הוא גם הביע נכונוּת לקנות את האניות מאת ממשלת צרפת, אם תהיה זו מוכנה למכרן.

הנשיא הודיעני גם שפּטן אמר למנהל עניני השגרירוּת האמריקאית כי נתן את ההבטחות החגיגיות ביותר שהצי הצרפתי, כולל שתי אניות־המערכה, לעולם לא יפּול בידי גרמניה. המרשל אמר כי נתן את ההבטחות הללו לממשלת ארצות־הברית, לממשלת בריטניה, ואפילו לי עצמי.

שוב אני חוזר עליהן [אמר]. אניות אלו תשמשנה להגנת נחלותיה ושטחיה של צרפת. אם לא נותקף על ידי הבריטים, לעולם לא תשמשנה נגד אנגליה. גם לוּ רציתי, לא אוכל למכור את האניות הללו. אין הדבר אפשרי על פי תנאי שביתת־הנשק, ואפילו אפשרי היה הדבר הרי הגרמנים לעולם לא ירשו זאת. צרפת נתונה תחת מגפה של גרמניה והיא חדלת־אונים. בשמחה הייתי מוכר אותן, לו בן־חורין הייתי, על־תנאי שתוחזרנה לנו אחרי המלחמה, והייתי מצילן בצורה כזאת לצרפת. עלי לחזור ולומר שבתנאים הנוכחיים אין לי לא הזכות ולא האפשרות למכרן.

המרשל פטן אמר את דבריו אלה בכובד־ראש מרובּה, אך בלי שום סימן של פתיעה או תרעומת על ההצעה. הנשיא רוזוולט הוסיף והוֹרה למנהל עניני השגרירוּת להודיע למרשל פטן כי ההצעה האמריקאית עומדת בעינה ביחס לאניות האלו כמו גם ביחס לכל אניה אחרת בצי הצרפתי.

ב־23 בנובמבר שלח לי הנשיא דברי הרגעה נוספים. המרשל פטן הודיע החלטית כי ישאיר את האניות הנמצאות עכשיו בדאקאר ובקזבלנקה במקומן, וכי אם יהיה איזה שינוי בתכנית זו יקדים ויודיע על כך לנשיא.

*

עמדתה של ספרד היתה חשובה לנו עוד יותר מזו של ווישי, שבּה היתה קשורה בהדוּק כל כך. ספרד יכלה לתת הרבה ולקחת עוד יותר. אנחנו היינו נייטראליים במלחמת־האזרחים הספרדית עקובת־הדמים. הגנרל פראנקו לא חב לנו דבר, או שחב לנו מעט מאד, אבל הרבה – אולי את עצם חייו – חב היה למעצמות הציר. היטלר ומוסוליני באו בזמנם לעזרתו. הוא לא חיבּב את היטלר וירא מפניו. הוא חיבב את מוסוליני ולא ירא מפניו. בתחילת המלחמה העולמית הכריזה ספרד על נייטראליות, ומאז שמרה עליה בקפידה. סחר פורה ומבורך שטף בין שתי ארצותינו, והבּצר מנמלי ביסקאיה היה חשוב לתעשית התחמושת שלנו. אבל עתה בחודש מאי תמה “מלחמת בין־השמשות”. כוחה של גרמניה הנאצית הוּכח. החזית הצרפתית הובקעה. צבאות הברית בצפון היו בסכנה. ברגע זה הצעתי בשמחה לעמית־לשעבר, שהוּדח ממקומו עקב השינויים בממשלה, שטח חדש של אחריות, שסגולותיו ומזגו היו מתאימים לו. ב־17 במאי נתמנה סיר סמואל הוֹר שגריר לספרד, ואני אמנם מאמין כי איש לא היה יכול להיטיב יותר ממנו למלא את השליחות הזאת המיגעת, העדינה והחשובה ביותר, משך חמש שנים. הנה כי כן היינו מיוצגים היטב מאד במדריד, לא רק על ידי השגריר ועל ידי יועץ־השגרירות מר ארתור ינקן⁵¹, אלא גם על ידי הנספח הימי, הקפיטן הילגארת, שפּרש מן הצי בזמנו והתגורר במאיורקה, אלא שעכשיו חזר לתפקיד כשהוא עשיר בידיעה מעמיקה בענינים ספרדיים.

כל ימות המלחמה נקט הגנרל פראנקו קו של אנוכיות ודם קר בתכלית. הוא חשב רק על ספרד ועל האינטרסים הספרדיים. הכרת־טובה להיטלר ולמוסוליני על עזרתם לא נכנסה לראשו מעולם. מצד שני גם לא נטר לאנגליה כל טינה על איבתן של מפלגות השמאל שלנו. עריץ צר־מוח זה חשב רק איך לשמור על עמו מוּקז־הדמים ולמנוע ממנו מלחמה נוספת. הם שׂבעו מלחמה. מיליון איש נטבחו בידי אחים. עוני, יוקר ומצוקה הקפיאו את חצי־האי המסולע. די לספרד במלחמה ודי בה לפראנקו! אלה היו הרגשות הפשוטים שבהם ראה את התהפּוכה הנוראה שזיעזעה עכשיו את העולם וקידם את פניה.

ממשלת הוד־מלכותו היתה מרוצה למדי מהליכה זו בקטנות. לא רצינו אלא בנייטראליותה של ספרד. רצינו לסחור עם ספרד. רצינו שנמליה יימנעו מצוללות גרמניה ואיטליה. רצינו לא רק שגיברלטר לא תיפּגע אלא גם שתוכלנה האניות שלנו להשתמש במעגן אלג’סיראס ושבּסיס־התעופה שלנו, המתרחב והולך בתמידוּת, יוכל להשתמש בשטח המחבּר את הסלע אל היבשת. בהקלות האלו תלויה היתה במידה רבה גישתנו לים התיכון. לא היה דבר קל לספרדים מהציב תריסר תותחים בהרים מאחרי אלג’סיראס או מלתת רשות להצבתם. זכּאים היו לעשות זאת בכל עת, וכיון שהוצבו התותחים אפשר היה לירות בהם בכל רגע, ובסיסי הצי והתעופה שלנו שוב לא יהיה בהם חפץ. הסלע יוכל לעמוד שוב במצור ממושך, אבל לא יהיה אלא סלע. ספרד החזיקה במפתח לכל עלילות הבריטים בים התיכון, ומעולם לא סגרה עלינו, אף בשעות האפלות ביותר. כה רבה היתה הסכנה עד שמשך קרוב לשנתים החזקנו בתמידות משלחת של למעלה מחמשת־אלפים איש, על אניותיהם, המוכנה לתפוס את האיים הקאנאריים, שבהם נוכל לקיים פיקוח אווירי וימי על הצוללות, ולקיים קשר אל אוסטרליה מסביב לכף, אם אי־פעם יימנע מאתנו נמל גיברלטר על ידי הספרדים.

היתה עוד צורה פשוטה מאד שבּה יכלה ממשלת פראנקו להכותנו מכת־הרס זו. היא יכלה להרשות לחילותיו של היטלר לעבור את חצי־האי, לצוּר על גיברלטר ולכבשה בשבילה, ובינתים לכבוש בעצמה את מארוקו וצפון־אפריקה הצרפתית. לזאת חששנו מאד אחרי שביתת־הנשק הצרפתית, כאשר הגיעו הגרמנים ב־27 ביוני 1940 בכוח גדול לגבול הספרדי והציעו לערוך מצעדי־אחוה מפוארים בסן־סבּסטיאן ובערים שמעבר לפּירנאים. קצת חיילות גרמנים אכן נכנסו לספרד. ואולם, כמו שכתב הדוּכּס ולינגטון באפריל 1820:⁵²

אין כספרד באירופה ארץ שזרים יכולים להתערב בעניניה בהצלחה כה מועטה. אין ארץ שבּה הזרים שנוּאים כל כך, ואפילו מבוּזים כל כך, ואשר מנהגיה והליכותיה רחוקים כל כך מאלה של שאר אומות באירופה.

עתה, כעבור מאה־ועשרים שנה, היו הספרדים, תשושים ומתנודדים לאחר העינויים שנתענו בהם במלחמת האזרחים, חברוּתיים עוד פחות. הם לא חפצו שיהיו צבאות זרים מתהלכים בארצם. האנשים הזעופים האלה לא היו בוחרים בחברתם של נכרים, גם אם היו נאצים או פאשיסטים. פראנקו היה שותף גמור ברגשות האלה, ובצורה ערמומית ביותר השׂכיל לבטאם. יכולנו להתפעל מערמומיתו, מה־גם שהיתה לנו למועיל.

*

ככל זולתה הוּכּתה ממשלת ספרד בתדהמה עקב נפילתה הפתאומית של צרפת והתמוטטותה או חורבנה הצפויים של בריטניה. המוני אנשים ברחבי העולם כולו השלימו עם המחשבה על “הסדר החדש באירופה”, “עם־האדונים” וכל כיוצא בזה. לכן רמז פראנקו ביוני שהוא מוכן להצטרף למנצחים ולהשתתף בחלוקת שלל. קצת משום תיאבון, וקצת גם משום תבונה וזהירות, הבהיר כי דרישות גדולות יש לה לספרד. אבל ברגע זה לא חש היטלר צורך בבעלי־ברית. בדומה לפראנקו סבר כי בתוך שבועות או אף ימים יבוא קץ לפעולות־האיבה הכלליות ואנגליה תתחנן לשלום. לכן לא גילה ענין רב במחוות הסולידריוּת הפּעילה ממדריד.

באוגוסט כבר השתנתה התמונה. ברור היה שאנגליה תוסיף להילחם ומסתבר היה שהמלחמה תארך. לאחר שדחתה בריטניה בבוז את “הצעת השלום” שלו מן ה־19 ביולי תר היטלר אחרי בעלי־ברית, ואל מי יפנה אם לא אל הרודן אשר לו עזר ואשר אך זה מקרוב ביקש להצטרף אליו? אבל גם לפראנקו היתה עכשיו השקפה אחרת, שנבעה מאותן הסיבּות. ב־8 באוגוסט הודיע השגריר הגרמני במדריד לברלין שהקאוֹדיליוֹ לא זז עדיין מעמדתו, אלא שהוא מעלה בקשות מסוימות. ראשית, את ההבטחה שגיברלטר, מארוקו הצרפתית וחלק מאלז’יר, כולל את אוֹראן, יינתנו לספרד, יחד עם תוספות שטחים שונות למושבות אפריקה הספרדית. יהיה צורך גם בעזרה צבאית וכלכלית מספיקה, כי יש לספרד תבואה רק לשמונה חדשים. לבסוף סבור היה פראנקו כי התערבותה של ספרד צריכה לבוא רק אחרי הנחיתה הגרמנית באנגליה, “כדי להימנע מכּניסה מוקדמת מדי למלחמה, שתביא לידי לחימה ממושכת שספרד לא תוכל לעמוד בה ואשר בתנאים מסוימים תהיה מקור סכנה למשטר”. בתוך כך כתב פראנקו למוסוליני מכתב שבּו חזר על דרישותיה של ספרד וביקש את תמיכתו. מוסוליני השיב ב־25 באוגוסט בהמריצו את הקאוֹדיליוֹ “שלא יתיק עצמו מן ההיסטוריה של אירופה”. שיעור תביעותיה של ספרד הביא את היטלר במבוכה, כי אחדות מהן היו עשויות לסבּכו מחדש עם ווישי. נטילת אוראן מצרפת כמעט ודאי שתביא לידי הקמת ממשלה צרפתית עוינת בצפון־אפריקה. הוא שקל בדעתו.

בינתים היו הימים חולפים ועוברים. משך ספטמבר דומה היה שבריטניה הגדולה מחזיקה מעמד נוכח ההתקפה האווירית הגרמנית. העברת חמישים המשחתות האמריקאיות עשתה רושם עז ברחבי אירופה, וספרד מדומה היתה שארצות־הברית קרבה יותר למלחמה. לכן המשיכו פראנקו והספרדים שלו בקו של הגדלת דרישותיהם והגדרתן ובתביעה הברורה כי יש להסכים עליהן מראש. כן גם יש להמציא אספקה, בפרט מספר הוֹביצרים של חמישה־עשר אינץ' לסוללות הספרדיות אשר מול גיברלטר. כל הזמן שילמו לגרמנים במעות קטנות. כל העתונים הספרדיים היו אנטי־אנגליים. סוכנים גרמנים הורשו להתבלט בחוצות מדריד. הואיל ושר־החוץ הספרדי, בּייגבּדר, היה חשוד בחוסר התלהבות לגרמניה, נשלח ציר מיוחד, סראנוֹ סוּנייר, ראש הפאלאנגה, לביקור רשמי בברלין כדי לישר את ההדוּרים ולקיים הרגשה של חברוּת. היטלר המטיר עליו דברים כמתלהמים, ובפרט עמד על הדעות הקדומות של ספרד נגד ארצות־הברית. הוא חיוה את דעתו כי אפשר מאד שהמלחמה תיעשה מלחמת יבּשות – אמריקה נגד אירופה. יש להבטיח את האיים שמול מערב־אפריקה. לאחר מכּן ביקש ריבּנטרופּ בסיס צבאי לגרמניה באיים הקאנאריים. סוּנייר, הפּרוֹ־גרמני והפאלאנגיסט, סירב אפילו לשוחח על כך, אך עמד בלי הפוגות על צרכיה של ספרד בכלי־נשק חדישים ובמזונות ודלק, ועל סיפוק דרישותיה הטריטוריאליות על חשבון צרפת. כל זה דרוש בטרם תוכל ספרד להגשים את תקוותיה להיכּנס למלחמה.

ריבנטרופּ הלך לרומא ב־19 בספטמבר למסור דין־וחשבון ולהיועץ. הוא אמר כי הפירר סבור שעמדתה של בריטניה היא “תוצאת יאוש, וכן אי־הבנה גמורה במציאות, כמו גם פרי התקוה להתערבות מצד הרוסים והאמריקאים”. מוסוליני העיר כי “ארצות־הברית עומדת מכל הבחינות המעשיות על צדה של אנגליה”. מכירת חמישים המשחתות מוכיחה זאת. הוא יעץ לעשות ברית עם יאפאן כדי לשתק כל פעולה אמריקאית. “אף כי הצי האמריקאי יכול להיחשב גדול מן הבחינה הכמותית, יש לראות בו ארגון דילטאנטי בדומה לצבא הבריטי…” הדוּצ’ה הוסיף ואמר:

נשארת הבעיה של יוגוסלאביה ויוון. יש לאיטליה חצי מיליון איש על הגבול היוגוסלאבי, ומאתים אלף על הגבול היווני. היוונים הם לגבי איטליה מה שהיו הנורבגים לגבי גרמניה לפני הפעולה של חודש אפריל. אנו צריכים לגשת לחיסולה של יוון, ועל אחת כמה וכמה לאחר שיתקדמו כוחות היבשה שלנו לתוך מצרים, ואז לא יוכל הצי הבריטי להישאר באלכסנדריה ויתוּר לו מפלט בנמלים יווניים.

בנקודה זו הסכימו שניהם כי המטרה העיקרית היא לנגוֹף את אנגליה. השאלה היחידה היתה, כיצד? “המלחמה”, אמר מוסוליני, “תסתיים לפני האביב או שתימשך בשנה הבאה”. עתה נראתה לו האפשרות השניה מסתברת יותר, ויש לשחק בצורה היעילה ביותר בקלף הספרדי. ריבנטרופ אישר כי הכרזת מלחמה מצד ספרד בעקבות הבּרית עם יאפאן תהיה מהלומה חדשה וניצחת לאנגליה. אבל סוּנייר לא קבע שום תאריך.

*

בעוד הספרדים נעשים צוננים יותר וחמדנים יותר, חש היטלר רצון מוגבר בעזרתם. עוד ב־15 באוגוסט הטעים הגנרל יוֹדל כי יש עוד דרכים, מחוץ לפלישה במישרים, שבּהן ייתכן לנגוֹף את אנגליה, לאמור, במלחמה אווירית ממושכת, בהמרצת לחימת הצוללות, כיבוש מצרים וכיבוש גיברלטר. היטלר צידד מאד בזכות ההסתערות על גיברלטר. אבל התנאים שהעמידו הספרדים היו מופרזים, ובסוף ספטמבר גם הסעירוהו כבר רעיונות אחרים. ב־27 בספטמבר נחתם בברלין חוזה־שלוש־המעצמות בין גרמניה, איטליה ויאפאן. דבר זה פתח אפקים נרחבים יותר.

*

הפירר החליט עתה להטיל את השפעתו האישית על כפות־המאזניים. ב־4 באוקטובר נפגש עם מוסוליני במעבר־הבּרנר. הוא דיבר על הדרישות הגדולות וטכסיסי ההשהיה של ממשלת ספרד. הוא חשש שאם יתן לספרד את מבוּקשה תהיינה לדבר שתי תוצאות מיידיות. אנגליה תכבוש את הבסיסים הספרדיים באיים הקאנאריים והקיסרות הצרפתית בצפון־אפריקה תצטרף לתנועתו של דה־גול. הוא אמר כי דבר זה יאלץ את הציר להרחיב במידה רצינית את ספירת פעולותיו. לעומת זאת לא הוציא מכלל חשבון את האפשרות שהכוחות המזוינים של צרפת יתיצבו על צדו במערכה אירופית נגד בריטניה הגדולה. מוסוליני הרחיב את הדיבור על תכניותיו לכיבוש מצרים. היטלר הציע לו יחידות מיוחדות להתקפה זו. מוסוליני לא היה סבור שיש לו צורך בהן, על כל פנים לא לפני השלב הסופי. על השאלה הרוסית העיר היטלר, “יש להבין כי אי־האמון שהוגה סטאלין כלפּי שווה לאי־האמון שאני הוגה כלפּיו”. על כל פנים עוד מעט יבוא מולוטוב לברלין, ויהיה על הפירר לכוון את הדינאמיות הרוסית אל הודו.

ב־23 באוקטובר נסע היטלר עד לגבול צרפת־ספרד בהאנדיי להיפגש עם הרודן הספרדי. כאן, תחת שתחניף ענוותנוּתו לספרדים, תבעו הללו, לפי מה שסיפר היטלר למוסוליני, “מטרות שאינן עומדות בשום יחס לכוחם”. ספרד תבעה תיקונים בגבול הפּירנאי, את סיפּוח קטלוניה הצרפתית (שטח צרפתי, שפעם היה לו קשר היסטורי לספרד, אלא שהוא למעשה מצפון לפּירנאים), את סיפוח אלזי’ר מאוראן עד כף־בּלאנקוֹ, ובעצם את מארוקו כולה. השיחות, שנוהלו על ידי תורגמנים, נמשכו תשע שעות. תוצאתן היתה רק פרטיכל סתמי וסידורים לניהול שיחות צבאיות. “בוחר הייתי”, סח היטלר למוסוליני אחרי כן בפירנצי, “לעקור שלוש או ארבע משיני ובלבד שלא לחזור על כך עוד פעם”⁵³.

בדרך שוּבו מהאנדיי הזמין הפירר את המרשל פטן להיפגש אתו במונטוּאַר, סמוך לטוּר. פגישה זו הוכנה על ידי לאוואל, שנפגש עם ריבנטרופ יומים לפני כן, ולהפתעתו גם עם היטלר, בעצם המקום הזה. היטלר ולאוואל קיוו שניהם לגייס את צרפת על־מנת להנחיל מפלה לבריטניה. המרשל ורוב אנשי חוּגו נדהמו תחילה מן הדבר. אבל לאוואל צייר את הפגישה המוצעת בצבעים מזהירים. כשנשאל אם הגה היטלר את הרעיון או שהוּצע לו הדבר, השיב לאוואל:

מה הוא בעיניכם? האם אתם סבורים שהיטלר זקוק לאומנת? יש לו רעיונות משלו, לאיש הזה. הוא רוצה לראות את המרשל. חוץ מזה הוא הוגה אליו כבוד רב. הפגישה הזאת בין ראשי שתי המדינות תהיה מאורע היסטורי, על כל פנים, משהו שונה מאד מארוחת־צהרים בצ’קרס⁵⁴.

פטן נשבה לתכנית. סבור היה שהפרסטיז’ה האישית שלו תעשה רושם על היטלר, וכי כדאי לטעת בו את הרושם שצרפת אפשר שתהיה מוכנה “לשתף פעולה”. כיון שיוּנח לו מדאגותיו במערב, אולי יפנה היטלר את מחשבותיו וצבאותיו מזרחה.

הפגישה נתקיימה ברכבת המשוריינת של היטלר, סמוך למנהרה, ב־24 באוקטובר אחר־הצהרים. “אני מאושר”, אמר הפירר, “ללחוץ את ידו של צרפתי שאיננו אחראי למלחמה הזאת”.

התוצאה לא היתה הרבה יותר מגינוני־נימוס מבישים. המרשל הביע צער על שלא פוּתחוּ יחסים קרובים בין צרפת וגרמניה לפני המלחמה. אולי עדיין אין השעה מאוחרת מדי. היטלר הטעים כי צרפת היא שעוררה את המלחמה ונחלה מפלה. אבל עכשיו מטרתו למחוץ את אנגליה. בטרם תספיק ארצות־הברית לעזור לה עזרה של ממש, תיכּבש בריטניה או שתהיה לגל־חרבות. מטרתו היא לסיים את המלחמה במהירות האפשרית, כי אין לך עסק שהוא כדאי פחות ממלחמה. כל אירופה תוצרך לשלם את המחיר, ולכן יש אינטרס אחד לאירופה כולה. באיזו מידה תעזור צרפת? פטן הסכים לעקרון של שיתוף־פעולה, אבל טען שאין הוא יכול להגדיר את גבולותיו. נוּסח זכרון־דברים שעל פיו, “בהסכמה עם הדוצ’ה, גילה הפירר את החלטתו הנחרצה לראות את צרפת תופסת באירופה החדשה את המקום הראוי לה”. מעצמות־הציר וצרפת יש להן אינטרס זהה בהשגת מפלתה של אנגליה בהקדם האפשרי. לפיכך תתמוך ממשלת צרפת, בגבולות יכלתה, בצעדים שתנקוטנה מעצמות־הציר לשם הגנה. שאלות של פרטים תיוּשבנה על ידי ועדת־שביתת־הנשק, מתוך תיאום עם המשלחת הצרפתית. מעצמות הציר תתחייבנה על כך שעם השגת שלום עם אנגליה תישאר בידי צרפת אחוזה קולוניאלית “השווה בעיקרה למה שיש בידיה ברגע זה”.

לפי הרשוּמות הגרמניות היה היטלר מאוכזב. אפילו לאוואל התחנן לפניו שלא ילחץ על צרפת לאסור מלחמה על בריטניה בטרם תוּכן דעת־הקהל הצרפתית כיאות. היטלר דיבר אחר כך על לאוואל כעל “פוליטיקן דמוקרטי קטן ומזוהם”; אבל חיובית יותר היתה התרשמותו מן המרשל פטן. אכן, מוסרים שהמרשל, כשחזר לווישי, אמר, “ששה חדשים יהיו צריכים לעבור בדיונים בתכנית זו, ועוד ששה חדשים יעברו עד שתישכח”. אבל העיסקה הנקלה לא נשכחה עדיין בצרפת.

באוקטובר טילגרפתי אל שגרירנו במדריד

ראש־הממשלה אל סיר סמואל הור 19.10.40

אנו מתפעלים מן הצורה שבה אתה מטפל במשימתך הקשה. אני מקווה שתשׂכיל למסור לווישי, באמצעות השגריר הצרפתי, שני רעיונות יסודיים. ראשית, שאנו מוכנים לשכוח מה שהיה ולשתף פעולה עם כל אדם שישכנע אותנו כי גמר אומר לנגוף את האויבים המשותפים. שנית, שהואיל ואנחנו נלחמים על חיינו כמו גם על נצחון שיגאל בעת־ובעונה־אחת את כל המדינות השבויות, הרי לא נירתע מכל. נסה להבהיר לווישי. את הדבר שכאן אצלנו הוא מוחזק ודאי בעיני הכל, לאמור, שהיטלר כבר הוּכה, ושאם גם יבוֹז את היבשת ואם גם תימשך המלחמה זמן רב הרי דינו נחתך. נפלא הדבר מבּינתי מדוע אין אף מנהיג צרפתי עוקר לאפריקה, מקום שיזכּה בקיסרות, בשליטה בימים, ובכל הזהב הצרפתי המוקפא שבארצות־הברית. אילו נעשה הדבר בתחילה כי אז אפשר מאד שכבר היינו ממגרים את איטליה. אבל אין ספק שההזדמנות היא המזהירה מכל מה שהוּצע אי־פעם לאנשים עזי־נפש. מובן שאיש לא יצפה לתגובות מדויקות על הצעות כאלו, אבל נסה להכניס זאת לראשיהם, אם רואה אתה איזה פתח תקוה.

הידיעות השונות שקיבלנו על הפגישה במונטוּאַר לא שינו את השקפתי הכללית על טיבה של עמדתנו כלפי ווישי. עכשיו, בנובמבר, הבעתי בתזכיר לעמיתי את השקפותי.

14.11.40

אף כי רגשי נקם אין להם מקום בפוליטיקה, ואף כי תמיד עלינו להביט לפנים ולא לאחור, תהיה זו טעות להניח שישוב הקשיים שלנו עם ווישי יוּשג על ידי מדיניות של פייסנוּת וסלחנות סתם. ממשלת ווישי נתונה תחת לחץ כבד מצד גרמניה, ואין דבר שיהיה רצוי לה יותר מן ההרגשה שעל הצד השני עומדת אנגליה חביבה, רכה, נעימה, סלחנית. דבר זה יאפשר לה להשיג חסדים קטנים מגרמניה על חשבוננו, ולהמשיך זמן רב ככל האפשר עד שתראה להיכן מהלך המלחמה נוֹטה. אנחנו, כנגד זאת, איננו צריכים להסס, כשהאינטרסים שלנו מחייבים זאת, מהעמידם בפני מצבים קשים ובלתי־נעימים, ולטעת בהם את ההרגשה שלנו יש שינים ממש כמו להיטלר.

יש לזכור שהאנשים האלה עשו מעשי שפלוּת באמת־מידה המזכּה אותם בבוז־תמיד מצד העולם כולו, ושהם עשו זאת מבלי לקבל סמכות קלה־שבקלות מן העם הצרפתי. לאוואל ודאי שהוא חדוּר שנאה מרה ביותר לאנגליה, ולפי מה שמוסרים אמר שרצונו לראותנו “crabouillés”, שפּירושו ממוֹעכים עד כדי להשאיר רק כתם של שומן. אילו היה התוקף בידו, כי אז בלי ספק היה מנצל את ההתנגדות הבלתי־צפויה מצד בריטניה על־מנת להוציא מידי אדוניו הגרמנים מחיר טוב יותר תמורת העזרה הצרפתית בחיסולנו. דרלאן חדוּר ארס מרירי מחמת הפגיעה שפגענו בצי שלו. פטן תמיד היה תבוסתן אנטי־בריטי, ועכשיו הוא זקן בלה. הבל היא המחשבה שנוכל לבנות על אנשים כאלה. אולם אפשר שדעת־הקהל המתחזקת וחוּמרותיהם של הגרמנים תאלצנה אותם לסטות מן הקו שלהם לטובתנו. ודאי שאנו צריכים לקיים קשרים אליהם. אבל כדי לטפּח נטיות רצויות כאלו, עלינו לדאוג לכך שאנשי ווישי יהיו נטחנים כהלכה בין אבני־הריחים של גרמניה ובריטניה. בדרך כך קרוב הוא ביותר לודאי שיגיעו להלך־רוח מועיל יותר משך תקופת הזמן הקצרה הנשארת להם.

*

המרשל פטן החל לרגוז יותר ויותר על לאוואל המדרבן אותו לצעוד בדרך שתביא לידי מלחמה עם בריטניה ולידי כיבוש המושבות בצפון־אפריקה על ידי הגרמנים. ב־13 בדצמבר הגיע לאוואל לווישי ובידו ההצעה שיבוא פטן לפאריז על־מנת להיות נוכח בהעברה חגיגית של אפר בנו של נפוליאון, דוכס רייכשטאט (“הנשרוֹן”), לארמון ה“אינבלידים”. זה היה רעיונו המזהיר של היטלר על קידוּש חגיגי של ההסכמה שהושגה במונטוּאַר.

אולם פטן לא נמשך אל מסדר שבו יוצג המנצח של ורדן לראוה על אדמה צרפתית עם משמר־כבוד גרמני לפני קברו של הקיסר נפוליאון. יתר על כן, שיטותיו ומטרותיו של לאוואל הלאוהו גם מילאוהו פחד. לפיכך דאגו אנשים מעוזריו של פטן לאסור את לאוואל. שחרורו הושג בזכות התערבות גרמנית נמרצת, אבל פטן סירב לקבלו בחזרה כמיניסטר. לאוואל פרש בחימה לפאריז הכבושה בידי הגרמנים. אני שמחתי על שמר פלאנדן בא על מקומו כשׂר־החוץ. המאורעות האלה סימנו תמורה בווישי. דומה היה כי סוף־סוף הגיעו אל קצה הגבול של שיתוף־הפעולה. ברגע זה היו תקוות ליחסים טובים יותר בין צרפת לבריטניה ולהבנה אוהדת יותר לווישי מצד ארצות־הברית.

*

בנקודה זו כדאי להמשיך בסיפור־המעשה הספרדי. פראנקו, שעתה היה משוכנע שהמלחמה תהיה ממושכת ושהספרדים מתעבים כל מלחמה נוספת, ואשר לא בטח כלל בנצחונה של גרמניה, השתמט בכל תחבולה של עיכּוב מרגיז ותביעות מופרזות. לעת הזאת כה בוטח היה בסוּנייר עד שב־18 באוקטובר מינה אותו לתפקיד שר־החוץ, ותיאר את הדחתו של בייגבּדר כראָיה למסירותו למעצמות־הציר. בנובמבר הוזמן סוּנייר לברכטסגאדן, והיטלר הביע את מורת־רוחו על כך שספרד מתמהמהת להיכּנס למלחמה. לעת הזאת כבר הפסיד חיל־האוויר הגרמני בקרב על בריטניה. איטליה כבר היתה מסובּכת ביוון ובצפון־אפריקה. סראנו סוּנייר לא נענה כמקוּוה. תחת זאת עמד באריכות על הקשיים הכלכליים של חצי־האי. כעבור שלושה שבועות נשלח האדמירל קאנאריס, ראש השירות החשאי הגרמני, למדריד, על־מנת לסדר את פרטי כניסתה של ספרד למלחמה. הוא הציע שחיילות גרמניים יעברו את הגבול הספרדי ב־10 בינואר, לקראת התקפה על גיברלטר ב־30 בו. האדמירל הופתע כשאמר לו פראנקו שספרד לא תוכל להיכּנס למלחמה בתאריך שצוּין. דומה היה שהקאוֹדיליוֹ חושש שהצי הבריטי יטול ממנו את האיים האטלנטיים ואת המושבות הספרדיות. הוא הטעים גם את המחסור במזונות ואת אי־יכלתה של ספרד לעמוד במלחמה ממושכת. הואיל ודומה היה שהפלישה הגרמנית לאנגליה נדחתה למועד בלתי־מוגדר, העלה פראנקו תנאי חדש. הוא לא יזוז, על כל פנים, עד אם יהיה הסואץ בידי הציר, כי עד אז לא יהיה בו בטחון שספרד לא תסתבך בפעולות־איבה ממושכות עד מאד.

ב־6 בפברואר 1941 כתב היטלר מכתב לפראנקו ובו ביקשו בלשון נמרצה ומפגעת שיקום ויהיה לאיש בלי כל דיחוי נוסף. פראנקו השיב בהבעת נאמנות־נצח. הוא טען כי יש להמשיך במשנה־מרץ בהכנות להתקפה על גיברלטר. נוסף על כך הכריז כי לצורך קיבּוֹלת זו יש להשתמש רק בחיילות ספרדיים המצוּידים ציוד גרמני. אפילו יסוּדר כל זה, אין ספרד יכולה להיכנס למלחמה מסיבּות כלכליות. או אז הודיע ריבנטרופ לפירר שפראנקו אינו מתכוון כלל להילחם. היטלר יצא מכּליו, אבל הואיל ועתה נמנה וגמר לפלוש לרוסיה, אפשר שלא שׂש לנסות באותה עת במפעלו הכּושל השני של נפוליאון, הפלישה לספרד. כוחות ספרדיים ניכּרים רוכּזו עתה לאורך הפּירנאים, והוא היה סבור שביתר־חכמה יעשה אם לא יזוז משיטתו עם האומות. “אחת־לאחת”. הנה כך הצליח פראנקו בערמה ובתחבולה ובלהטוטים מכל הסוגים לישר את ההדורים ולמנוע את הסתבכותה של ספרד במלחמה, לתועלתה שלא תשוער של בריטניה בעת היותה יחידה לנפשה.

בזמנו לא יכולנו לסמוך על כך, ואני הפצרתי בנשיא שיעשה ככל יכלתו לקדם את מדיניות הפיוּס.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 23.11.40

מתוך הידיעות שבידינו נראה שהמצב בספרד הולך ורע, וחצי־האי אינו רחוק מנקודת הרעב. אם תבוא מצדך הצעה לשלוח מזון חודש־חודש כל זמן שיעמדו מחוץ למלחמה אפשר שתהיה לכך השפעה מכרעת. קטנות אינן נחשבות עכשיו, וזאת העת לדבר אליהם דברים פשוטים מאד. כיבוש שני עברי המיצר על ידי גרמניה יכביד ביותר את המעמסה הימית אשר עלינו, הכבדה כבר ממילא. בקרוב תהיינה לגרמנים סוללות הפועלות על ידי מכ"ם [ז.א. הם יוכלו לכוון בחשיכה], ודבר זה יסגור את המיצר הן בלילה הן ביום. נוכח המערכה הגדולה המתפתחת במזרח־הים־התיכון והצורך להחיש תגבורת לצבאותינו ולשלוח להם אספקה סביב הכּף, לא נוכל לחשוב על שום פעולה צבאית ביבּשת במיצר או בקירבתו. סלע גיברלטר יעמוד במצור ממושך, אבל מה־בצע בדבר אם לא נוכל להשתמש בנמל או לעבור את המיצר? כיון שיהיו הגרמנים במארוקו יפעלו בכיוון דרומי, ועד־מהרה יפעלו צוללות ומטוסים באין מפריע מקזבלנקה ודאקאר. איני צריך, אישי הנשיא, להרחיב את הדיבור על הצרות שיגרום לנו דבר זה, או על התקרבותן של הצרות לחצי־הכדור המערבי. שׂוּמה עלינו להרויח זמן רב ככל האפשר.

הסכנה הגדולה הזאת חלפה לאמיתו של דבר, ואף כי לא ידענו זאת – חלפה לעולמים. כיום מקוּבּל לעמוד על זדונותיו של הגנרל פראנקו, ולכן שמח אני להעלות על הנייר עדות זו לדו־הפרצופיות ולכפיוּת־הטובה שבמגעו־ומשאו עם היטלר ומוסוליני. בהמשך הדברים אספר על שירותים גדולים עוד יותר ששירתו תכונות רעות אלו בגנרל פראנקו את ענינם של בעלי־הברית.

פרק עשרים־ושבעה: מוסוליני מתקיף את יוון

אוקטובר־נובמבר 1940

החלטתו של מוסוליני להתקיף את יוון – מכתבו אל היטלר מיום 19 באוקטובר – ועידת פירנצי – הפלישה האיטלקית ליוון, 28 באוקטובר 1940 – תגבורת לצי של האדמירל קנינגהם – בואה של “אילוסטריאס” – חובותינו – חשיבותה של כרתים – מברקים אל מר אידן – עזרה אווירית ליוון – מיזכר אל ראש־מטה חיל־האוויר, 2 בנובמבר 1940 – תכניות וייוול־וילסון להתקפה בלוב – החשאיוּת גורמת אי־הבנה – מברקים נוספים של מר אידן – צרכה של יוון באוּגדה הכּרתית – מברקיו האחרונים של מר אידן – חזירתו – הוא מגולל את “מיבצע מצפן” – הסכמה כללית – הקבינט המלחמתי מאשר – הזרוע האווירית של הצי מתקיפה את הצי האיטלקי – מיבצע־גיבורים בטאראנטו – חצי הצי האיטלקי מוּצא מכּלל פעולה לששה חדשים – מערכי הצי – שאיפתי לצד האמפיבי ב“מצפן” – מברקי אל וייוול מיום 26 בנובמבר – המדיניות ביחס לתורכיה – שיפור במצב – ליקויים במפרץ סוּדה – מותו של מר צ’מברליין – ציוּן לזכרו

מעשה־פשע חדש, אם גם לא בלתי־צפוי לגמרי, מצד מוסוליני, שממנו בעיות מוקשות ותוצאות מרחיקות־לכת לכל ענינינו היגעים, נגול עתה על בימת הים התיכון.

הדוצ’ה קיבל את ההחלטה הסופית להתקיף את יוון ב־15 באוקטובר 1940. אותו בוקר נתקיימה בארמון־ונציה פגישה של מנהיגי המלחמה האיטלקיים. הוא פתח את הישיבה במלים הבאות:

מטרת הישיבה הזאת היא להגדיר את אורח הפעולה – במלים כלליות – שהחלטתי לפתוח בהכנגד יוון. קודם כל תהיינה לפעולה הזאת מטרות בעלות אופי ימי וטריטוריאלי כאחד. המטרות הטריטוריאליות תהיינה מבוססות על החזקת כל החוף של אלבניה הדרומית… והאיים היוֹניים – זאנטה, קפלוניה וקורפוּ – וכיבוש סאלוניקי. כשנשיג את המטרות האלו נשפר את עמדתנו לעומת אנגליה בים התיכון. שנית… כיבושה השלם של יוון, כדי להוציאה מכלל פעולה ולהבטיח שבכל המסיבות תישאר בספירה המדינית־הכלכלית שלנו.

לאחר שהגדרתי כך את השאלה קבעתי את התאריך – שלפי דעתי אין לדחותו אפילו בשעה אחת – והוא ה־26 בחודש זה. זאת היא פעולה שבּשלה עמדי משך חדשים, לפני כניסתנו למלחמה ולפני תחילתו של הסכסוך… הייתי רוצה להוסיף שאינני צופה כל סיבּוכים בצפון. יוגוסלאביה מעוניינת רק לשבת בשקט… אני מוציא מכלל אפשרות גם סיבוכים מצד תורכיה, בפרט מאחר שגרמניה התבססה ברומניה ומאחר שבולגריה הגבירה את כוחה. זו האחרונה יכולה למלא תפקיד במשחק שלנו, ואני אנקוט את הצעדים הדרושים כדי שלא להחמיץ את ההזדמנות הנוכחית היחידה־במינה להשיג לה את שאיפותיה במקדוניה ואת המוצא אל הים⁵⁵…

ב־19 באוקטובר כתב מוסוליני אל היטלר וסיפר לו על ההחלטה להגיע אליה. היטלר היה אז בדרכו להאנדיי ומונטוּאָר. דומה כי המכתב (שנוסחו יצא עתה לאור) היה נשלח אחריו לכאן ולכאן. כשהגיע אליו לבסוף, הציע מיד למוסוליני פגישה על־מנת לדון במצב הפוליטי הכללי באירופה. פגישה זו נתקיימה בפירנצי ב־28 באוקטובר. אותו בוקר החלה ההתקפה האיטלקית על יוון.

אולם דומה שהיטלר לא רצה להתפלמס על ההרפתקה ביוון. הוא אמר בנימוס שגרמניה מסכימה עם הפעולה האיטלקית ביוון, ואחרי כן החל לספר לו על פגישותיו עם פראנקו ופטן. אין כל ספק שמעשי שותפו לא ישרו בעיניו. כעבור שבועות אחדים, אחרי שנבלמה ההתקפה האיטלקית, אמר למוסוליני במכתבו מיום 20 בנובמבר: “כאשר ביקשתיך לקבל את פני בפירנצי יצאתי לדרך בתקוה שאוכל לגולל לפניך את השקפותי קודם שיוחל בפעולה נגד יוון, שעל אודותיה שמעתי רק דברים כלליים”. אולם בעיקרו של דבר השלים עם החלטתו של בעל־בריתו.

*

ב־28 באוקטובר לפני עלות השחר הגיש הציר האיטלקי באתונה אולטימטום לגנרל מטאקסאס, ראש ממשלת יוון. מוסוליני דרש שכל יוון תיפּתח לתנועת צבא איטלקי. תוך כדי כך פלש הצבא האיטלקי שבאלבניה ליוון בנקודות שונות. ממשלת יוון, שכוחותיה לא היו בלתי־מוכנים כלל על הגבול, דחתה את האולטימטום. היא גם נאחזה בערובּה שנתן מר צ’מברליין ב־13 באפריל 1939. את זאת מחויבים היינו לכבד. על פי עצת הקבינט המלחמתי, ומקרב לב הוא, השיב הוד־מלכותו למלך ההלנים: “ענינך עניננו; נלחמים נהיה באויב משותף”. אני נעניתי לפנייתו של הגנרל מטאקסאס: “נתן לכם את כל העזרה שבגדר יכלתנו. נילחם באויב משותף ונהיה שותפים בנצחון מאוחד”. התחייבות זו קוּימה משך תקופה ארוכה.

*

אף כי על גבי הנייר עדיין היתה לצי האיטלקי עדיפוּת גדולה עלינו, הושגו שיפּורים ניכּרים בכוחנו בים התיכון. משך ספטמבר עברו ואילאנט, נושאת־המטוסים משוריינת־הסיפּון אילוסטריאס ושתי סיירות נ. מ. בשלום בים התיכון והצטרפו לאדמירל קנינגהם באלכסנדריה. עד כאן היה חיל־האוויר האיטלקי בעל העדיפות הגדולה מבחין תמיד באניותיו ומפציצן, דרך־כלל. אילוסטריאס, על מטוסי־הקרב המודרניים שלה ועל ציוד המכ"ם החדיש שלה, היתה מפילה מטוסי פטרול והתקפה והעניקה חשאיוּת חדשה לתנועות הצי שלנו. יתרון זה בא בעתו. מחוץ לכמה טייסות של מטוסים, משלחת בריטית ואולי כמה חיילות סמליים, לא היה לנו מה לתת; ואפילו זוּטות אלו גרעו עד להכאיב מצרכיהן של תכניות נלהבות שכבר ניצתו בזירת לוב. עובדה אסטרטגית אחת בולטת נצטיירה לפנינו פתאום – כרתים! אסור שתפּול זו בידי האיטלקים. עלינו לזכות בה תחילה – ומיד. לטוּב־המזל נמצא מר אידן ברגע זה במזרח התיכון, וכך היה לי מיניסטר־עמית במקום לדון אתו. הוא עמד לחזור הביתה אחרי פגישתו עם הגנרל סמאטס בח’רטום. טילגרפתי אליו:

29.10.40

מכיר בחשיבות פגישתך עם סמאטס, אבל מקווה שוייוול ואחרי כן אתה תחזרו בהקדם האפשרי לקאהיר.

כאן כולנו משוכנעים כי יש לעשות מאמץ כדי להתבסס בכרתים, וכי מטרה נכבדה זו מצדיקה סיכּונים. ודאי ראית את מברקי השירותים הלוחמים בנידון זה.

ראש־הממשלה אל מר אידן [בח’רטום] 29.10.40

דומה כי יש חשיבות עליונה להחזקת שדה־התעופה הטוב ביותר שבגדר האפשר ובסיס דלק לצי במפרץ־סוּדה. ההגנה המוצלחת על כרתים היא עזר שאין ערוך לו להגנה על מצרים. אם תיכבש כרתים על ידי האיטלקים יחמיר [הדבר] עד מאד [את] כל הקשיים בים התיכון. מטרה כה גדולה שווה בסיכון, והיא שקולה כמעט נגד התקפה מוצלחת בלוב. אנא, אחרי שתבדוק את כל הבעיה עם וייוול וסמאטס, אל תהסס להגיש הצעות לפעולה בקנה־מידה גדול על חשבון קטעים אחרים, ובקש כל עזרה נוספת הדרושה לך מכאן, כולל מטוסים ונ. מ. [סוללות]. אנו מעיינים בשאלה איך למלא את צרכיך. עליך לראות הכרח בחזירתך לקאהיר.

על פי קריאתה של ממשלת יוון תפסו כוחותינו כעבור יומים את מפרץ סוּדה, הנמל הטוב ביותר בכרתים.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 30.10.40

איזה צעדים אנו עושים לקבלת ידיעות מן החזית היוונית? האם יש לנו משקיפים? מה עושה הנספח שלנו שם?

מדוע אינך שולח אחד מן הגנרלים שלך ממצרים בראש משלחת צבאית שתהיה במפקדת חיל־השדה היווני? ייצאו ויראו את הקרבות וימציאו לנו קצת ידיעות מקרוב על הסגולות היחסיות של שני הצבאות. אני מצפה לקבל מברק הגון בכל יום לערך, שיספר לנו בדיוק מה מתרחש, במידה שהיוונים ירשו זאת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 30.10.40

אין שום התנגדות לכך שייצאו שני גדודים לפריטאון, עד שיוחלפו על ידי החטיבה ממערב־אפריקה, ואחרי כן יוכלו להמשיך בדרכם למצרים. אל להם לצאת מאנגליה עד שיוסכם שהחטיבה ממערב־אפריקה תלך למערב־אפריקה.

גם כרתים גם מלטה קודמות לפריטאון בתותחים נ. מ., ואינני יכול להסכים להסחה זו ברגע הנוכחי. כן גם לא אוכל להסכים להסחת טייסת מטוסי־קרב [לפריטאון] בשלב זה. על הצי האחריות למנוע כל משלחת ימית שתתקיף את מושבותינו במערב־אפריקה. אשר להתקפה מן האוויר, אם יפציצו הצרפתים את פריטאון או באטהרסט נפציץ אנחנו את ווישי. אינני סבור שיקרה הדבר.

ראש־הממשלה אל סגן מרשל־התעופה לונגמור⁵⁶ 1.11.40

[בשגרך טייסת של מטוסי בלנהיים ליוון] קיבלת החלטה נועזה ונבונה מאד. אני מקווה להחיש לך תגבורת בהקדם האפשרי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לראש־מטה חיל־האוויר 1.11.40

ולועדת־ראשי־המטות

הייתי מציע לעשות סידורים מידיים לשיגור טייסות נוספת של מפציצים כבדים למזרח התיכון (כולל את הטייסת שכבר נשלחה למלטה) מיד, וכן גם ארבע טייסות של מטוסי־קרב מטיפוס האריקיין. נא להראות לי תכניות לתנועה זו. רוצה הייתי לקבל דו"ח על כך היום.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 1.11.40

מר אידן ביקש עשרת־אלפים רובים למזרח התיכון. האם לא נוכל לספּקם מתוך הצרור האמריקאי, או שמא יש איזו חבילה קטנה של רובים באיזה מקום שהוא בעולם שאפשר לקחתה?

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר 2.11.40

1. עלה בדעתי שארבע טייסות המפציצים תטוסנה לכרתים או ליוון בדרך מלטה. את האנשים ואת אפסנית הקרקע צריך יהיה להעביר בסיירת. הכרח שתהיינה הטייסות האלו פועלות בהקדם האפשרי מבסיסים על אדמת יוון נגד הצי האיטלקי בטאראנטו, ובכלל נגד איטליה הדרומית. לצורך מיבצע מלחמתי חיוני כזה יהיה על הצי לעשות מאמצים מיוחדים, ואל לך להניח שלא תימצא אניה, על כל פנים בשביל צוות הקרקע, האפסניה וכו' הדרושים כדי להיכנס לפעולה בזמן הזה הגורלי עד מאד. אני רואה יתר־קושי בכלי־הרכב, אבל אולי אפשר יהיה להביא קצת ממצרים, ולאַלתר את השאר.

2. מטוסי־הקרב הם, כמובן, ענין קשה יותר, אבל הייתי מקווה שיוכלו לטוס מנושאת־מטוסים אל מלטה, כמו שנעשה בפעם האחרונה. אם יהיה צורך בדבר יהיה על פיוּריאס לסייע לארק רויאל. האם יוכל ולטוס ממלטה לשדה־תעופה ביוון? אם לא, האם יוכלו לטוס אל נושאת־מטוסים על־מנת להצטייד מחדש בדלק, וממנה ליוון? במקרה של מטוסי־הקרב צריך יהיה לעשות ביחס לאפסניה, צוות־קרקע וכו' אותם סידורים כמו ביחס למפציצים.

ראש־הממשלה אל מר אידן [במפקדת־המזרח־התיכון] 2.11.40

יש לגרוס שהמצב היווני קובע עכשיו את המצבים האחרים. ידוע לנו היטב־היטב מה־דלים משאבּינו. יש לעיין בשׂוֹם־לב בעזרה ליוון לבל תאבד כל עמדתנו בתורכיה כיון שיוּכח שאנגליה לעולם אינה מנסה לקיים את ערובּותיה. אני מציע לך שתישאר בקאהיר לפחות עוד שבוע ימים בזמן שיבררו את השאלות האלו ובינתיים נשקוד לעשות כמיטב יכלתנו משני הקצוות. בינתים מגיעים אליך עוד שלושים־אלף איש עד ל־15 בנובמבר, והדבר ודאי ישפיע על המצב המקומי במצרים.

בעת מועצותיו ושיחותיו הקודמות של מר אידן עם הגנרל וייוול וכן גם עם הגנרל וילסון הציג את השאלה, לאיזו פעולה מתכוונים הם אם לא תתפתח ההתקפה האיטלקית? בסודי־סודות הוּגד לו שמכינים תכנית להתקיף את האיטלקים במדבר המערבי מבלי לחכות עד שיפתחו הם בהתקפתם על מרסה־מטרוך. לא הוא גם לא ויוול לא גילו את הרעיונות האלה לא לי ולא לראשי־המטות. הגנרל ויוול ביקש את מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה שלא ישלח שום מברק בנדון זה, ויספר לנו על כך בעל־פה לכשיגיע הביתה. הנה כך נשארנו שבועות אחדים מבּלי דעת באיזה כיווּן מתפתחות מחשבותיהם. מתוך איגרתי מיום 26 באוקטובר ברור יה שכל פעולה מקדימה בקנה־מידה גדול במדבר המערבי תזכה לתמיכתי הנלהבת. אולם עד לחזירתו של מר אידן היינו כולנו נתונים לרושם שויוול וגם וילסון עודם רתוּקים לקרב־המגן במרסה־מטרוך, ובדעתם להמתין שם עד שיותקפו. דומה היה כי הפעולה היחידה שם הוגים בה במשבר הזה החמור ביותר היא לשלוח לערך גדוד לכרתים וטייסות אחדות ליוון, ולבצע אי־אלו פעולות־הסחה פעוטות נגד הדוֹדקאנז והתקפה קטנה, אם גם רצויה בסודאן. דומה היה כי אין זה כלל עיסוק טוב די־הצורך לכוחות הגדולים עד מאד אשר סיפּקנו להם מתוך סיכון גדול, במאמצים רבים ובמחיר רב.

חליפת ־המברקים בינינו בתקופה זו מבוססת היתה אפוא על אי־הבנה משני הצדדים. ויוול ומזכיר־הממלכה סבורים היו כי על־מנת לתת עזרה חסרת־שחר לכרתים אנו לוחצים עליהם שיפזרו את הכוחות שהם אוספים לצורך התקפה במדבר המערבי. אנחנו, מצד שני, מתוך שלא ייחסנו להם כוונות תוקפניות, התנגדנו לכך שיעמדו בחיבוק־ידים או יתעסקו בקטנות ברגע גורלי שכזה. לאמיתו של דבר, כפי שיתברר עוד מעט, היינו כולנו בדעה אחת. אכן, ב־1 בנובמבר טילגרף מר אידן בלשון־חידות:

מן הכוחות של המזרח התיכון אין אנו יכולים לשלוח תגבורת אווירת או יבשתית שתהיה לה איזו השפעה מכרעת על מהלך הקרבות ביוון. אם נשלח כוחות כאלה מכאן, או נסיח תגבורות הנמצאות עתה בדרך או שאושרו, נסכן בכך את כל מצבנו במזרח התיכון ונעמיד בסימן־שאלה תכניות לפועלה תוקפנית המוכנות והולכות עתה לא בזירה אחת בלבד⁵⁷. לאחר הרבה מאמצים כאוּבים ובמחיר סיכונים חמורים הקימונו עתה, במידה שהדברים אמורים בכוחות היבשה שלנו, כוח הגנתי מספיק במידה מתקבלת־על הדעת. עוד מעט יהיה ביכלתנו ליזום פעולות התקפה מסוימות, שאם תצלחנה אפשר תהיה להן השפעה מרחיקת־לכת על מהלך המלחמה בכללותה. אין ספק שיהיה זה משגה אסטרטגי אם נרשה לעצמנו לסטוֹת מן המשימה הזאת, ולא בחכמה נעשה אם נעסיק את כוחותינו למקוטעים בזירת־מלחמה שבּה אין הם יכולים להכריע… הדרך הטובה ביותר שבה נוכל לעזור ליון היא להלום באיטליה, וזאת אנו יכולים לעשות בצורה היעילה ביותר מאזורים שבּהם פוּתח כוחנו והוכנו תכניותינו. אני מעוניין להביא לפניך בפירוט בהקדם האפשרי את המערכים והתכניות שעובּדו כאן, ואני אומר… לחזור הביתה בדרך הקצרה ביותר, לאחר שאצא ב־3 בחודש.

מברק זה נשלח בד־בבד עם מברק ששלחתי אני אליו לח’רטום, ואחרי כן צריך היה לשוב ולהבריקו לקאהיר, שאליה חזר.

ראש־הממשלה אל מר אידן [במפקדת־המזרח־התיכון] 3.11.40

מחמת חוּמרתו וחשיבותו של המצב ביוון אתה אלוּץ להימצא בקאהיר. עם כל שאולי יהיה הדבר בלתי־צודק, אם תתמוטט יוון בלי שום מאמץ מצדנו תהיה לכך השפעה הרסנית על תורכיה ועל עתיד המלחמה. היוונים טובים מן־הסתם לא־פחות מן האיטלקים, והגרמנים עדיין לא הגיעו. יש לפתח בהתמדה בסיס־דלק ושדה־תעופה בכרתים עד שיהיו לנו מבצרי מלחמה של קבע; זהו הכרח. עושים זאת. אבל ודאי יש לעשות מאמץ לעזור ליוון במישרים, ולוּ גם בכוחות סמליים בלבד. מבין בהחלט שלכל אלה שבמחיצתך רתוּקים לרעיון של קרב תכניתי במרסה־מטרוך. דווקה משום כך אין זה מתקבל על הדעת שיבוא. האויב יחכה להשלמת צינור המים ולפיתוּח כוחות גדולים מאלה המרוכזים עכשיו. הקשיים שלכם בהתקפה על פני המדבר מובנים מאליהם, אבל אם לא תהיה לכם שום התקפה גדולה משלכם בלוב משך החדשיים הבאים, הרי מן הראוי שתקבלו עליכם סיכונים על־מנת להמריץ את התנגדותה של יון. למעלה משבעים־אלף איש נשלחו לפיקוד־המזרח־התיכון מאז יוני ושלושים־אלף יגיעו אליכם עד ל־15 בנובמבר, חמישים־ושלושה אלף עד סוף השנה. רגימנטים משוריינים יצאו אתמול לדרך בשיירה גדולה. לכן אינני יכול להתאמין שהתקפות קטנות שונות, שעליהן אתה מדבר, יחד עם מערכת־הגנה גדולה במרסה־מטרוך, תהיינה שקולות כנגד הצורך בפעולה של ממש ביוון.

איש לא יודה לנו אם נשב תחתינו במצרים בכוח גדל והולך בו בזמן שהמצב ביוון וכל התלוי בו נעזבים לאנחות. איבּוּד אתונה נזקו גדול הרבה יותר מאיבּוּד קניה וח’רטום, אבל אין כל הכרח לשלם מחיר כזה. קרא בשום־לב מברקי פאליירט [צירנו באתונה]. במלחמה יש לקדם פניהם של מצבי־חירום חדשים־לבקרים, ואסור שהשאלה העיקרית תהיה כפופה להשקפות מקומיות. איש לא שיער שבעונת־שנה כה מאוחרת תתקיף איטליה את יוון. יוון, בהתנגדה בעוז ובקבּלה מידה מתקבלת־על־הדעת של עזרה ממצרים ואנגליה, תוכל לבלום את הפולשים. אני מנסה לשלוח תגבורות ממשיות של מפציצים ומטוסי־קרב לכרתים ויוון, שיטוסו מאנגליה, ואפסניה בסיירות. אם יתברר שהדבר בר־ביצוע, נטלגרף פרטים מחר או ביום ב'. נקווה שתתפוס את המושכות ביד איתנה, תחדלו ממדיניוּת שלילית וסבילה ותיאחזו בהזדמנות שנזדמנה לידינו. “הבטחון קודם לכל” הוא הדרך לחורבן במלחמה, גם לוּ היה לכם הבטחון שאיננו. שלחו לי את הצעותיכם בתכלית ההקדם, או אמרו שאין לכם מה להציע.

ושוב:

4.11.40

אנו שולחים לכם תגבורות מטוסים, שתגענה לפי המוסבר בפירוט באיגרת הנלווה מאת

ראשי־המטות. שלחו מיד ליוון טייסת מטוסי גלאדיאטור ועוד שתי טייסות מטוסי בלנהיים, שלוש בסך־הכל. אם יהיה צורך, שלחו גדוד שני לכרתים. חופף לבואן של תגבורות המטוסים הנ"ל שלנו ובהקדם האפשרי שלחו עוד טייסת של מטוסי גלאדיאטור. תותחים נ.מ. לשדות־תעופה ביוון צריכים לבוא לפני הטייסות.

היתה הצעה בזמן ההוא לבקש את היוונים שיחזיקו את האוגדה הכּרתית שלהם באי. לפיכך הודעתי במיזכר:

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 6.11.40

קשה יהיה למנוע מן היוונים את השימוש באוגדה הכרתית הזאת. אם כך הדבר, ודאי שיהיה עלינו להביא עוד חיילות לאי. חשוב שיהיה מספר מסוים של חיילות, ושהאויב יחשוב שאנו מנחיתים אותם במסר ניכּר. האזור שעליו יש לשמור הוא נרחב מאד, ותוצאותיה של התקפת־נגד תהיינה הרות־שואה ביותר.

נא להודיעני מה השקפותיך.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 7.11.40

לא נועיל הרבה ליוון אם כתוצאה משימושנו בכרתים לצרכינו־אנו נמנע מהם את השימוש בשני־שלישים מן האוגדה החמישית שלהם. הגנתה של כרתים תלויה בצי, ובכל־זאת מוכרח להיות איזה כוח־מניעה מסוים של חיילות על החוף. אני מסופק אם די יהיה בשני גדודי הבריטים ובשלושת הגדודים היווניים הנשארים. אני אסיר־תודה לך מאוד על שטילגרפת בהתאם לבקשתי אל הגנרל וייוול. חייב הוא לספּק, ויהי־מה:

(1) שלושת אור ארבעת אלפים חיילים בריטיים נוספים ותריסר תותחים. אין אלה מוכרחים להיות בעלי ציוד מלא או ניידים.

(2) עליו להפריש זאת מן הכוחות שבהם לא ישתמש בקרב, שאולי הוא ממשמש־ובא.

(3) עלינו להגיד ליוונים שאנו משחררים [לשירות עם צבאם העיקרי] את ששת הגדודים ואת הארטילריה של האוגדה החמישית היוונית.

יש לעשות את כל המאמצים להחיש נשק או ציוד על־מנת לאפשר הקמת אוגדת־מילואים של יוונים בכרתים. רובים ומכונות־יריה מספיקים בהחלט במקרה זה. רע מאד יהיה הדבר אם נרחיק אוגדה יוונית מן הקרב בחזית אפּירוס, ואם נפסיד את כרתים משום שלא היה לנו גוש כוחות מספיק שם יהיה זה בגדר פשע.

כבר הגיעה השעה שיבוא מר אידן הביתה למסור דין־וחשבון, כפי שהתאווה בכל לבו. המברקים הבאים מתבארים מאליהם:

מר אידן אל ראש־הממשלה 3.11.40

הכל תקיפים בדעה שעלי לחזור במהירות האפשרית כדי להעלות לפניך את המצב כולו כפי שהוא נראה מכאן. מקווה באמת שתסכים לכך. מתכוון להמריא מחר בבוקר. מוכן בהחלט לטוס חזרה הנה, אם יהיה צורך, לאחר שאתראה אתך, אבל משוכנע שפגישה זו בינינו היא דחופה ביותר. אי־אפשר לתת במברקים הסבר שלם למצב ולתכניות.

ענה־נא בדחוף.

ההסכמה ניתנה, ומזכיר־הממלכה יצא לדרך. הנקודות הבאות הועלו במברקים ששלח אלי באותה עת:

המועצה [בקאהיר] דנה במצב בכרתים. האדמירל קנינגהם הדגיש את חשיבות החזקתה של כרתים לגבינו כאמצעי להבטחת מזרח־הים־התיכון ולהפרעת התעבורה האיטלקית לצפון־אפריקה. אולם כיום אי־אפשר יהיה לעשות את מפרץ סוּדה בסיס לצי למשך יותר משעות אחדות ברצוּף משום שחסרה הגנה מפני צוללות.

אין הוא סבור כי יש לחשוש בעתיד הקרוב לנסיון איטלקי לכבוש את כרתים, כל זמן שלא תיכבש יוון. הוא וכן וייוול תיאמו סידורים לשלוח לכרתים מיד חלק מן התגבורות שציינתי במברקי מיום 1 בנובמבר. האדמירל קנינגהם אינו רואה צורך להחזיק חיל־מצב בריטי גדול בכרתים, והוא משוכנע שלאחר שיאוּרגנו אנשי כרתים די יהיה בגדוד אחד, יחד עם הגנה נ. מ. אחרי כן עמדנו על השאלה הכללית של העזרה ליוון. כפי שאמרנו ב־22 בספטמבר, “כל עזרה שאולי יש לאל־ידנו לתת ליוון, לא נוכל לתתה בטרם יחוּסל סופית האיוּם הגרמני־האיטלקי על מצרים, כי בטחונה של מצרים חיוני לאסטרטגיה שלנו ובעקיפים גם לעתידה של יוון”…

עיקר הזעקה הוא לעזרה בתגבורות מטוסים. טייסת מס. 30 של מטוסי בלנהיים יצאה היום לאתונה. לוֹנגמוֹר הדגיש שוב עד מה אין הוא חפץ להוסיף טייסות ליוון בתנאים הנוכחיים. נראה לו כי אם נעשה כך יישמד חלק גדול ממטוסינו בהתקפות איטלקיות בעת היותם, ביוון או בכרתים, בשדות־תעופה, שלא הותקנו בהם מכלוֹת־מגן, הגנה נ. מ. מספיקה על הקרקע, ואמצעי־זהירות אחרים מסוג זה, שקשה לאַלתרם תוך זמן קצר… בכללו של דבר היו כל המפקדים־הראשיים תקיפים בדעתם כי להגנת מצרים חשיבות ראשונה־במעלה לגבי כל מעמדנו במזרח התיכון. לפי דעתם הרי מנקודת־המבט האסטרטגית בטחונה של מצרים הוא ההתחייבות הדוחקת ביותר, ויש לקבוע לה עדיפוּת על המאמצים למנוע את כיבושה של יוון. כן חיוני הוא הדבר אם רצוננו לשמור על עזרתה של תורכיה…

בכתב־הסתר הפרטי שלי הוסיף את הדברים הבאים:

5.11.40

אף כי התגבורות שהוזמנו במברקי ראשי־המטות כרוכים בסיכונים נוספים במדבר המערבי ומן־הסתם בקרבנות נוספים, יש לקבל את הסיכונים האלה נוכח ההתחייבויות הפוליטיות לעזור ליוון. הפרשת כוחות, אף כי תפריע לסידורים הנעשים במדבר המערבי, לא תשבּש אותם מעיקרם. אבל כל התחייבות מוגדלת וכל נסיון להחיש את קצב המשלוחים ליוון למעלה ממה שנקבע עכשיו יעמידו בסכנה רצינית את מעמדנו במצרים. גורם בלתי־ברור הוא עדיין התאריך שבו תגיע למצרים התגבורת האווירית, בפרט מטוסי־קרב, במקום אלה שנשלחו ליוון. מתוך הנסיון עד כה אנו למדים שתחזיות קודמות לא קוּימו ולוח־הזמנים מפגר עד להדאיב. אני סבור כי עכשיו איל לי עוד מה לעשות פה, ואני אומר לצאת מחר בבוקר בדרך האוויר.

*

מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה חזר למולדת ב־8 בנובמבר, ואותו יום בערב, אחרי החל ההתקפה הרגילה, בא לראותני במשכּני הארעי מתחת לפני האדמה בפיקאדילי. הוא הביא אתו את הסוד שנשמר בקפידה, ואשר צר היה לי על כי לא ידעתיו לפני כן. אף על פי כן לא נגרם כל נזק. לפני חוג אנשים מובחר, כולל את הרמטכל"ק והגנרל איזמי, גולל מר אידן בפירוט רב את תכנית ההתקפה שהגו ועיבּדו הגנרל וייוול והגנרל וילסון. שוב לא נחכה בקווים המבוצרים שלנו במרסה־מטרוך להסתערות איטלקית, קרב־מגן שהכנות כה ממושכות וממולחות נעשו לקראתו. נהפוך הוא, בתוך חודש ימים לערך נתקיף אנו עצמנו. המיבצע ייקרא בשם “מצפן”.

כפי שייראה מתוך המפה היה המחנה האיטלקי של המרשל גרציאני, שמנה אז למעלה משמונים אלף איש, אחרי שעבר את הגבול המצרי, שׂרוּע על פני חזית של חמישים מיל בשורה של מחנות מבוצרים, שמרחקים ארוכים ביניהם ואין ביניהם כל סיוע הדדי, במערכת נטולת כל עומק. בין אגפו הימני של האויב בסוֹפאפי למחנהו הבּא בניבּייווה היתה פירצה של יותר מעשרים מיל. התכנית היתה לבצע זינוק־התקפה דרך הפּירצה הזאת, ואחרי כן לפנות בכיוון הים ולהתקיף בזה אחר זה את מחנה ניבּייווה ואת קבוצת המחנות של תוּמאר מן המערב – לאמור, מן העורף. כוחות קלים יחלשו בינתים הן על מחנות סוֹפאפי הן על המחנה במייקתילה, על החוף, לצורך זה תופעלנה החטיבה המשוריינת ה־7, החטיבה ההודית ה־4, השלמה עתה, וחטיבת חיל־הרגלים ה־16 הבריטית, יחד עם כוח מורכב מחיל־המצב של מרסה־מטרוך. תכנית זו כרוכה בסיכון רציני, אבל יש גם סיכּוי מזהיר בצדה. הסיכּון הוא בשילוּח כל מיטב חילותינו למרחק שבעים מיל לתוך לב עמדתו של האויב בשני לילות רצופים ברחבי המדבר, כשהם צפויים לכך שיבחינו בהם ויתקיפום מן האוויר בשעות היום. חוץ מזה צריך היה לחשב היטב־היטב את המזון והדלק, ואם ישתבש לוח־הזמנים בהכרח תהיינה התוצאות חמוּרות.

הסיכּוי היה שווה בסיכּון. אם יגיע החלוץ שלנו אל הים בבוק־בוק או בסביבתה הרי ינתק את קווי התחבורה של שלושה־רבעים מצבא המרשל גרציאני. כיון שיותקפו במפתיע מעורף, אפשר מאד שכּתוצאה מקרבות עזים ייאלצו להיכּנע בהמוניהם. במקרה זה תישבר החזית האיטלקית ללא תקנה. כיון שיישבו טוֹבי חילותיהם או יישמדו. לא יישאר שום כוח המסוגל לעמוד בפני הסתערות נוספת. וכן גם לא תיתכן שום נסיגה מאורגנת לטריפולי בכביש־החוף שארכו מאות מילים.

כאן אפוא היה הסוד הכמוס שעליו שוחחו הגנרלים עם מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה. זה היה הדבר שלא רצו להודיע עליו במברקים. כולנו שׂשנו ושמחנו. אני לא ידעתי את נפשי מרוב עונג. הרי לפניך משהו שכּדאי לעשותו. בו במקום ובו בזמן הוחלט, כפוף להסכמת ראשי־המטות והקבינט המלחמתי, לתת היתר מיידי וכל תמיכה אפשרית למפעל המזהיר הזה, ולקבוע לו מקום ראשון בכל מחשבותינו ועדיפוּת ראשונה־במעלה, בתוך כל שאר הצרכים המתחרים המרובים, לגבי משאבּינו המאוּמצים.

למועד הובאו ההצעות האלו לפני הקבינט המלחמתי. מוכן הייתי להרצות על הנושא או להביא מישהו שירצה עליו. אבל כשנודע לעמיתי שהגנרלים במקום וראשי־המטות מסכימים הסכמה גמורה אתי ועם מר אידן, הכריזו כי אין הם חפצים לדעת את פרטי התכנית, שהרי ככל שימעטו היודעים כן ייטב, וכי הם מאשרים בלב שלם את הקו הכללי של ההתקפה. זאת היתה העמדה שנקט הקבינט המלחמתי בכמה מקרים חשובים, ואני מוסר עליה כאן למען תשמש דוגמה ומופת, אם יתעוררו בימים יבואו סכנות וקשיים דומים לאלה.

*

יחידות הצי האיטלקי לא הגיבו כל עיקר על כיבושה של כרתים על ידינו, אבל האדמירל קנינגהם להוּט היה זה זמן־מה להלום בהן בכוחות התעופה המוגברים של הצי שלו בעגנן בבסיס העיקרי שלהן בטאראנטו. ההתקפה באה ב־11 בנובמבר כשיא לשורת פעולות מתואמות היטב, שבמרוצתן קיבלה מלטה כוחות צבא ותגבורות צי נוספות, כולל את אנית־המערכה ברהם, שתי סיירות ושלוש משחתות, הגיעו לאלכסנדריה. טאראנטו נמצאת בעקב האיטלקי, מהלך שלוש־מאות־ועשרים מיל ממלטה. נמלה המצוין היה מוגן היטב מפני כל צורות ההתקפה המודרניות. הודות למספר מטוסי־סיור מהירים שהגיעו למלטה היה ביכלתנו לגלות את טרפנו. התכנית הבריטית היתה להטיס שני גלים של מטוסים מאילוסטריאס, הגל הראשון בן שנים־עשר מטוסים והשני היה בן תשעה, שאחד־עשר מהם ישאו טורפדות והשאר פצצות או זיקוקים. אילוסטריאס שילחה את מטוסיה שעה קלה לאחר חשיכה בנקודה הנמצאת לערך מאה־ושבעים מיל מטאראנטו. משך שעה סער הקרב בתוך להבות וחורבן בין האניות האיטלקיות. אף כי אש־המגן עזה היתה, הוּפלו רק שנים ממטוסינו. השאר חזרו בשלום לאילוסטריאס.

במחי אחד שוּנה אפוא מאזן הכוחות הימיים בים התיכון מעיקרו. התצלומים האוויריים הראו כי שלוש אניות־מערכה, אחת מהן ליטוֹריוֹ החדשה, טוּרפּדו, ומלבד זאת נמסר שסיירת אחת נפגעה ונזק רב נגרם למספנה. מחצית צי־המערכה האיטלקי הוּצאה מכלל פעולה למשך ששה חדשים לפחות, והזרוע האווירית של הצי יכלה לעלוץ על כי במיבצע האמיץ ניצלה את אחת ההזדמנויות הנדירות שנזדמנו לה.

נקודה אירונית המתלווה למאורע זה היא העובדה שבעצם היום ההוא השתתף חיל־האוויר האיטלקי, על פי משאלתו המפורשת של מוסוליני, בהתקפה האווירית על בריטניה הגדולה. כוח־מפציצים איטלקי, בלוית כששים מטוסי־קרב, ניסה להפציץ שיירות של בעלי־הברית במדוויי. מטוסי־הקרב שלנו יירטו אותם, ושמונה מפציצים וחמישה מטוסי־קרב הופּלו. זאת היתה התערבותם הראשונה והאחרונה בענינינו הפנימיים. יכולים היו למצוא עיסוק טוב יותר לעצמם בהגנה על הצי שלהם בטאראנטו.

*

התמדתי במסירת ידיעות לנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 16.11.40

ודאי שמחתי על טאראנטו. שלוש אניות־המערכה האיטלקיות שלא נזוקו עזבו היום את טאראנטו, ואולי פירוש הדבר שהן נסוגות לטריאֶסטה.

ושוב:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 21.11.40

אולי תהיה מעוניין לקבל את ההערות הימיות הבאות על הפעולה בטאראנטו שביקשתי מן האדמירליות להכינן:

1. המפקד־הראשי בים התיכון הגה זה זמן־מה בהתקפה הזאת; הוא התכוון להוציאה לפועל ב־21 באוקטובר (יום טרפלגאר), כשהיה הירח מתאים, אבל תקלה קלה שאירעה לאילוסטריאס הביאה לידי דיחוי. הוא חשב עליה שוב בעת שיטוּטו במרכז הים התיכון ב־31 באוקטובר וב־1 בנובמבר, אבל הירח לא האיר והדעה היתה שהתקפה כזאת תלויה במצב הירח, במזג האוויר, בהתקרבותו המסוּתרת של הצי, ובסיור טוב. זה האחרון סוּפק על ידי סירות־טיס וטייסת של מטוסי גלן־מרטין שפּעלו ממלטה. באור ל־12 בנובמבר נתמלאו כל התנאים הנ"ל. מזג־אוויר לא־נוח במפרץ טאראנטו מנע חזרה על המיבצע בליל ה־13 בחודש.

2. נעשה שימוש באקדחי דוּפּלקס ודבר זה סייע מן־הסתם להצלחת התקפת הטורפדו.

3. השגריר היווני באנקרה הודיע ב־11 בנובמבר שצי איטלקי מתרכז בטאראנטו ומתכונן להתקפה על קורפוּ. הסיור ב־13 בנובמבר מראה שאניות־המערכה שלא נזוקו והסיירות של תותחי שמונה אינצ’ים עזבו את טאראנטו – לפי המשוער, בגלל ההתקפה בליל ה־12 בחודש.

*

עתה פניתי אל הגנרל וייוול.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 14.11.40

ראשי־המטות, המינסטרים של השירותים הלוחמים ואני בדקתי את המצב הכלל לאור המאורעות של הזמן האחרון. בלימת האיטלקים בחזית היוונית; ההצלחה הימית הבריטית נגד צי־המערכה בטאראנטו; הופעתם הדלה של הטייסים האיטלקים בשמי אנגליה; הידיעות המעודדות שנתקבלו על המוראל הירוּד באיטליה; גאלאבּאט; נסיונותיך־אתה מתוך מגעים במדבר המערבי; על הכל, המצב המדיני הכללי – מכל הטעמים האלה רצוי עד מאד לבצע את הפעולה שעליה דיבּרת עם מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה.

אין זה מתקבל על הדעת שגרמניה תעזוב את בעל־בריתה הצולע עד בלי די בלא תמיכה. לפיכך דומה כי זאת השעה להסתכן ולהכות באיטלקים ביבשה, בים ובאוויר. עליך לפעול בהתאם לכך מתוך תיאוּם עם שאר המפקדים־הראשיים.

ראש־הממשלה אל הגנרל ויוול 26.11.40

החדשות מכל עבר ודאי העמידוך על חשיבותו של “מצפן” ביחס למצב הכללי במזרח התיכון, כולל הבלקנים ותורכיה, ביחס לעמדת הצרפתים וצפון־אפריקה, לעמדת הספרדים, המרעידים עתה על הסף, לאיטליה, הנתונה במצוקה חמורה ולגבי המלחמה כולה. מבלי להיתפס לאופטימיות־יתר, אינני יכול לכבוש בקרבי רגשות עזים של ביטחה ותקוה, ואני משוכנע שהסיכונים, שאין להפרידם ממעשים גדולים מוצדקים בהחלט.

2. ביקשתי את האדמירליות לחקור ביחס לחלק שהוקצה לצי. אם תוּשג הצלחה, מניח שיש לך תכניות לנצלה ניצול שלם. עושים בשבילי חקירת־מטה באפשרויות הפתוחות לפנינו, אם יעלה הכל כשורה, להעברת חיילות לוחמים כמו גם עתוּדות בדרך־הים בניתוּרים ארוכים לאורך החוף, ולהקמת בסיסי־אספקה חדשים שאליהם יוכלו לפנות השריוֹנים והיחידות הרודפות. מבלי לבקש ידיעות בפרטים, רוצה הייתי לקבל הבטחה שכל זה נשקל, נחקר, ובמידת האפשר – הוּכן.

דומה כי קשה להאמין שהיטלר לא ייאלץ לבוא לישועת שותפו, ואפשר מאד שהגרמנים כבר התקדמו בתכניותיהם למסע דרך בולגריה אל סאלוניקי. מכמה וכמה מקורות נודע לנו שההרפתקה של מוסוליני אינה ישרה בעיני הגרמנים, ושהם נוטים להניח לו לשלם את המחיר בעצמו. דווקה משום כך אני חושד עוד יותר שאיזה ענין ביש צפוי לבוא עלינו בקרוב. כל יום של דיחוי הוא לטובתנו. יכול להיות ש“מצפן” כשלעצמו יקבע את פעולתן של יוגוסלאביה ותורכיה, ומכל־מקום, במקרה של הצלחה, נוכל להבטיח לתורכיה עזרה מוקדמת גדולה הרבה יותר מכל שיכולנו להבטיח עד כה. קיימת באמת אפשרות שמרכז־הכובד במזרח התיכון יועתק פתאומית ממצרים לבלקנים, ומקאהיר לקונסטנטינופול. אין ספק שאתה מתכונן לכך במחשבתך, וכאן נעשית חקירת־מטה.

כמו שכבר אמרנו לך, נעמוד לימינך ולימין וילסון בכל פעולה מחושבת היטב, מבלי שים לב לתוצאה, כי במלחמה אין אדם יכול לערוב לתוצאה אלא להיות ראוי לה בלבד.

אמוֹר ללוֹנגמוֹר שאני מתפעל מאד מזה שהזעיק את הטייסות מן הדרום וקיבל עליו את הסיכוּן שילקה שם. אם יתנהל הכל כשורה, יגיעו פיוּריאס ואשר לה לטאקוראדי מחר. דבר זה ודאי יתן לו פיצוי על כל הנוצות שהוצרכנו למרוט ממנו בשביל יוון, מקום שהתפקיד שמילא הרא"ף בנצחונות היווניים היה בעל חשיבות צבאית ומדינית עצומה. כל האיחולים לשניכם, ולאדמירל, המצטיין כל כך. אני שמח על שהוא רואה במפרץ סוּדה “ברכה לא־תשוער”.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 26.11.40

אני מציע את הדברים הבאים לשגרירנו בתורכיה:

הבאנו לפניך את הנימוקים השונים בעד ונגד התערבותה של תורכיה, שעלו בדעתם של קציני־המטה שמסרו דו"ח על הענין, אבל אין אנו רוצים להשאיר בכך ספק כלשהו ביחס לדעתנו ולהוראות המוטלות עליך. רצוננו שתורכיה תיכנס למלחמה בהקדם האפשרי. אין אנו לוחצים עליה שתעשה צעדים מיוחדים לעזרת היוונים, פרט לכך שתבהיר לבולגריה שכל צעד מצד גרמניה דרך בולגריה להתקיף את יוון, וכל תנועת־איבה מצד בולגריה נגד יוון, יגררו אחריהם מיד הכרזת־מלחמה תורכית. רוצים היינו שתורכיה ויוגוסלאביה תיועצנה ביניהן על־מנת להכין אזהרה משותפת, אם אפשר, ולהגישה לבולגריה למראה הסימן הראשון של תנועה גרמנית דרך בולגריה. במקרה שצבא גרמני יעבור את בולגריה, בעזרתה של בולגריה או בלעדיה, חיוני הדבר שמיד תיחלץ תורכיה למלחמה. אם לא תעשה זאת, תימצא מבודדת לחלוטים, מדינות הבלקנים תיבּלענה אחת אחת, ואנחנו לא נוכל להושיעה. אתה יכול לציין שבקיץ 1941 אנו מקווים שלפחות חמש־עשרה אוגדות משלנו תפעלנה במזרח התיכון, ובסוף השנה קרוב לעשרים־וחמש. אין אנו מפקפקים ביכלתנו לנגוף את איטליה באפריקה.

6 אחה“צ. ראשי־המטות מסכימים בכללו של דבר עם הנ”ל.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון, 30.11.40

הלורד־הראשון־של־הימיה, והגנרל איזמי, לועדת־

ראשי־המטות. להראות לראש־מטה־חיל־האוויר

פיוריאס צריכה לחזור מיד הביתה, ולהוליך עוד מטען של מטוסים וטייסים כתגבורת למזרח התיכון. יש לעשות כל מאמץ כדי לדחות את הבּדק שלה עד לאחר שתוליך את הכוח הזה. ראש־מטה חיל־האוויר יאמר מה הרכב־הכוח הטוב ביותר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 1.12.40

מה בדיוק יש לנו ומה בדיוק עשינו במפרץ סודה [כרתים] – ז.א., צבא, תותחים נ.מ., תותחים להגנת החופים, אורות, אלחוט, מכ"ם, רשתות, מוקשים, הכנת שדות־תעופה וכו'?

אני מקווה לאישור כי הרבה מאות מבּני כרתים עובדים בחיזוק הביצורים ובהארכת שדות־התעופה ושכלולם.

גנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 1.12.40

המשך נסיגתם של האיטלקים באלבניה, והידיעות שקיבלנו היום על הקשיים בכלכלת כוחותיהם והשקאתם במדבר הלוּבי, יחד עם שאר ידיעות על מטוסים המועתקים לטריפולי על־מנת שיהיו בטוחים מפני התקפותינו, יחד עם בואם של שלושים־ושלושת מטוסי האריקיין בשלום לטאקוראדי עם טייסים ממדרגה ראשונה, כל אלו הן עובדות חדשות המרשות לנו לראות את המצב ביתר־ביטחה, ועל זאת יש להודיע מיד לגנרל וייוול.

לעתים רחוקות מאד מזדמנת במלחמה האפשרות, שעה שאויב נס מפניך, להקפיץ אספקה וחיילות לוחמים מרחק שמונים מיל קדימה בלילה אחד בדרך הים. ולהביא כוחות רעננים עד למשמר־החלוץ. דומה כי הגנרל וייוול בתשובתו על מברקי אינו מביא זאת בחשבון כלל. ובהתחשב בסיכון הגדול שלנו עצמנו אינני סבור שנמלא את חובתנו אם לא נמציא לו את תוצאות חקירת־המטה שלנו. פשע הוא אם אתה מניח את כוחך האמפיבּי בלא שימוש. לפיכך רצוני שהחקירה, אם תוצאותיה חיוביות, תועבר באלחוט. מכל־מקום היא צריכה להיות מוכנה ב־3 בחודש לכל המאוחר.

אני מוסיף את ההערה הכללית הבאה: הודות לעובדה שהתבססנו עתה במפרץ סוּדה מותר לנו להיות שקטים הרבה יותר ביחס למלטה. בזמן שהצי נמצא או יכול להימצא בסוּדה, יהיה זה רחוק ביותר מן הדעת שייעשה איזה נסיון לנחיתה גדולה במלטה, שכבר שלחנו לה תגבורת טנקים ותותחים מן המזרח התיכון…. החזקת מפרץ סוּדה חוללה שינוי כביר במזרח־הים־התיכון.

נוּגה היא פרשת מפרץ סוּדה. השבר לא בא אלא ב־1941. אני סבור שהיתה לי שליטה במישרים על ניהול המלחמה לא־פחות משהיתה לכל איש־ציבור אחר באיזו מן הארצות בזמן הזה. הידיעות שעמדו לרשותי, נאמנוּתו של הקבינט המלחמתי ועזרתו הפעילה, כל אלה איפשרו להשיג מידת־ריכוז גדולה במרוּת התחוקתית. אולם מה־פגומה היתה הפעולה שנקט פיקוד־המזרח־התיכון לעומת המצוּוה ולעומת מה ששאפנו אליו כולנו! כדי להעריך את מגבלותיה של פעולת־אנוש יש לזכור מה־רב הוא המתרחש בכל הכיוונים בעת־ובעונה־אחת. עם כל זאת עדיין מתמיהה אותי העובדה שלא עשינו את מפרץ סודה אותה מצודה אמפיבית שכל כרתים היא מבצרה. הכל הוּבן והוסכם, והרבה נעשה: אבל הכל היה בבחינת עשיה־לחצאים. לא ארכו הימים ושילמנו מחיר גדול על פיגורינו.

*

הפלישה האיטלקית מאלבניה ליוון היתה מהלומה כבדה נוספת למוסוליני. ההסתערות הראשונה נהדפה באבידות כבדות, והיוונים יצאו מיד להתקפת־נגד. בגיזרה הצפונית (המקדונית) נכנסו היוונים לתוך אלבניה וב־22 בנובמבר כבשו את קוֹריצה. בגיזרה האמצעית של הפּינדוס הצפוני הוכחדה אוגדה אלפּינית איטלקית. באזור החוף, מקום שהצליחו האיטלקים בתחילה לחדור לעומק, נסוגו בחפזון מן הנהר קאלאמאס. הצבא היווני, תחת פיקודו של הגנרל פּאפּאגוס, גילה כשרון עילאי בלוֹחמת הרים. איגף את אויבו ועלה עליו בתמרוּן. בתום השנה אילצו היוונים בגבורתם את האיטלקים לסגת לאורך כל החזית כשיעור שלושים מיל מאחרי הגבול האלבני. משך חדשים אחדים היו עשרים־ושבע אוגדות איטלקיות מרותקות באלבניה על ידי שש־עשרה אוגדות יווניות. ההתנגדות המופלאה של היוונים סייעה הרבה לעודד את שאר ארצות־הבלקנים, וקרנו של מוסוליני ירדה פלאים.

*

ב־9 בנובמבר מת מר נוויל צ’מברליין בנוה־השדה שלו בהמפשייר. קיבלתי רשות מן המלך להמציא לו את מסמכי הקבינט, ועד לימים האחרונים שלפני פטירתו עקב אחר ענינינו מתוך עירנות, התעניינות ועקשנות. בלב נכון קידם את פני המוות המתקרב. סבור אני כי במותו התנחם בידיעה שסוף־סוף נחלצה ארצו ממצרי־שאוֹל.

כאשר אך התכנס בית־הנבחרים ב־12 בנובמבר, הערכתי בדברי הספּדי את אָפיו ואת דרך חייו:

בשער המוות יעברו מנהגנו ודעותינו תחת שבט־הבקורת. נבצר הדבר מן הבּריות, למזלם הטוב, כי לוּ היה זה בידם כי אז היה הדבר נורא־מנשוֹא, לחזות מראש או להגיד מראש במידה גדולה את מהלכם הנגוֹל והולך של המאורעות. בשלב אחד נראה שצדקו בני־אדם, בשלב שני נראה שטעו. ושוב, כעבור שנים אחדות, משהתארכה הפרספקטיבה של הזמן, הכל עומד באור אחר. הממדים חדשים. יש סולם־ערכים אחר. ההיסטוריה בפנסה המהבהב הולכת הלוֹך ומעוֹד בעקבות העבר, כשהיא מנסה לצייר מחדש את תמונותיו, להחיות את הדיו, ולהאיר בנצנוצים חיורים את סערת הרגשות של ימים־עברו. מה־בצע בכל אלה? מורה־הדרך היחיד לאדם הוא מצפונו; שלט־המגן היחיד לזכרו הוא ישרוּתם וכנוּתם של מעשיו. איולת גדולה היא להלך בחיים בלי שלט־המגן הזה, כי תכופות כל כך תקוותינו נכזבות וחישובינו מתבדים ושׂמים אותנו לקלס; אבל בשלט־המגן הזה צועדים אנו תמיד בשורות הכבוד, ויהיו תעתועיו של הגורל אשר יהיו.

יהי־מה שתאמר ההיסטוריה או לא תאמר על השנים הנוראות והכבירות האלו, יכול לבנו להיות סמוך ובטוח שנוויל צ’מברליין פעל בתכלית הכנוּת לפי הבנתו, ושקד כמירב יכלתו וסמכותו, שגדולות היו, להציל את העולם מן המאבק האיום וההרסני שבּו אנו נתונים עכשיו… הר היטלר טוען בדברים־כמתלהמים שהוא מתאווה רק לשלום. במה ייחשב שפך פטפוטי־השגעון האלה לפני דממת קברו של נוויל צ’מברליין? לפנינו שנים ארוכות, קשות ורצופות־סכנה, אבל אנו נכנסים אליהן לפחות מאוחדים וטהורי־לב…

הוא היה, בדומה לאביו ולאחיו אוסטין לפניו, ציר מהולל של בית־הנבחרים, ואנו הנאספים כאן הבוקר, חברי כל המפלגות, בלי שום יוצא מן הכלל, מרגישים שאנו נותנים כבוד לעצמנו ולארצנו בכבּדנו את זכרו של אדם אשר דיזראלי היה קורא לו “אנגלי איש־מעלה”.

פרק עשרים־ושמונה: החכר־והשאל

רוזוולט נבחר מחדש – הזמנות תחמושת בריטיות בארצות־הברית – הלורד לותיאן מבקר אצלי בדיצ’לי – “שלם וקח”, נובמבר 1939 – הפסדי בריטניה בדולארים במלחמת בין־השמשות – תקופה חדשה, מאי 1940 – אני מנסח את מכתבי אל הנשיא מיום 8 בדצמבר 1940 – האינטרסים המשותפים של בריטניה וארצות־הברית – הצורך בתכונון מראש – התאוששותה של בריטניה מאז יוני – סכנה קרובה באטלנטי ב־1941 – אבידות הספּנות שלנו – הכוח הבריטי והגרמני באניות־מערכה – הסכנה מצד יאפאן – עורק־החיים האטלנטי – השפעת אמריקה על איירה – בקשתי לאלפיים מטוסים נוספים בחודש – ציוד הצבא – איך לסלק את החשבון? – פנייה אל ארצות־הברית – תגליתו של הנשיא: “החכר־והשאל” – מסיבת־העתונאים שלו ב־17 בדצמבר – “לחסל את תו הדולאר” – חוק החכר־והשאל לפני הקונגרס – מותו הפתאומי של פיליפ לותיאן – אני בוחר בללורד הליפקס למלא את מקומו – שבחי ללורד הליפקס – מר אידן שב הביתה למשרד־החוץ – הקפיטן מרג’סון מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה – הציפּיה להחכר־והשאל – ברכות השנה החדשה לנשיא

מעל סאון כלי־הנשק ורעמם בא עתה עלינו מאורע הרה־עולם מסוג אחר. ב־5 בנובמבר נערכו הבחירות לנשיאוּת. חרף העקשנות והעוז האָפייניים למלחמת הבחירות האלו מדי ארבע שנים, וחרף חילוקי־הדעות המרים בעניני־פנים שפּילגו בזמן הזה את שתי המפלגות הראשיות, היו המנהיגים האחראיים, רפּובליקאים ודמוקרטים כאחד, נוהגים כבוד בענין העליון. בקליוולנד אמר מר רוזוולט ב־2 בנובמבר: “הקו שלנו הוא לתת את כל העזרה החמרית האפשרית לאומות המתנגדות עדיין לתוקפנוּת מעבר לאוקינוסים האטלנטי והפאציפי”. יריבו, מר וונדל וילקי, הכריז אותו יום במדיסון־סקוור־גארדן: “כולנו – רפובליקאים, דמוקרטים ובלתי־תלויים – מאמינים במתן עזרה לעם הבריטי הגיבּור. עלינו להעמיד לרשוּתם את מוּצרי התעשיה שלנו”.

הפטריוטיזם הזה הרחב שמר גם על בטחונו של האיחוד האמריקאי גם על חיינו. אף על פי כן חיכיתי לתוצאות בדאגה עמוקה. שום שליט חדש לא יהיה מצוין בידיעותיו ובנסיונו של פרנקלין רוזוולט, גם לא במהרה ירכשם. איש לא יכול להשתוות לכשרונותיו המצוינים. בשקידה רבה ביותר טיפּחתי את יחסי אתו, ודומה היה כי כבר הגעתי לדרגת אמון וידידות שהיתה גורם חיוני בכל מחשבותי. להפסיק את הידידוּת שנרקמה מעט־מעט, לשבור את הרציפוּת של כל דיונינו, להתחיל מחדש עם איש חדש ורוח חדשה, דבר זה נראה לי סיכוי מדאיב. מאז דונקרק לא ידעתי כמתיחות הזאת. מתוך הרווחה לא־תתוֹאר קיבלתי את הידיעה שהנשיא רוזוולט נבחר מחדש.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 6.11.40

כנכרי לא ראיתי לנכון להביע דעה על עניני הפוליטיקה האמריקאיים בעיצומה של מערכת הבחירות, אבל עתה סבור אני שלא תתרעם עלי אם אומר שהתפללתי להצלחתך וכי באמת אני אסיר־תודה עליה. אין פירוש הדבר שאני מבקש או חפץ משהו לבד מזה שתוציא את משפטך השלם, ההוגן והחפשי על בעיות העולם המוּטלות עתה בכּף, שבּהן שׂומה על כל אחת משתי האומות שלנו למלא את תפקידיה. אנו נכנסים לשלב קודר של מלחמה, שכפי הנראה בעליל תימשך ותתרחב, ואני מקווה שאוכל להחליף דעות אתך בכל אותה מידת האמון והרצון־הטוב שנתפתחה בינינו מאז באתי לאדמירליוּת בפרוץ המלחמה. קרובים להתרחש דברים שייזכרו כל ימי היוֹת הלשון האנגלית מדוּבּרת באיזו מפּינות כדור־הארץ, ובהבּיעי את רגש הסיפּוק שלי מזה שארצות־הברית שוב הטילה עליך את המעמסות הגדולות האלו, עלי להבטיחך כי אני מאמין ובוטח כי האורות שעל פיהם אנו מתנהלים יביאו את כולנו למעגן־מבטחים.

מוזר למדי, מעולם לא קיבלתי תשובה על המברק הזה. אפשר מאד שטבע בתוך השפע העצום של איגרות־ברכה שנדחו לקרן־זווית מחמת עומס העבודה הדוחקת.

עד לזמן הזה היינו מגישים את הזמנות התחמושת שלנו לארצות־הברית בנפרד משירותי הצבא, הצי והתעופה האמריקאיים, אם גם מתוך היוועצוּת עמהם. ההיקף הגדל בתמידוּת של צרכינו השונים הביא לידי כפילוּת בנקודות רבות, ועל אף הרצון־הטוב הכללי התעוררו אפשרויות של חיכוכים בדרגות הנמוכות. “רק על ידי מדיניוּת־קניות ממשלתית אחת ומאוחדת לכל צרכי ההגנה”, כתב מר סטטיניוּס⁵⁸, “אפשר היה לבצע את המשימה הכבירה שהיתה עתה לפנינו”. פירוש הדבר היה שממשלת ארצות־הברית תמסור את כל ההזמנות לכלי־נשק באמריקה. שלושה ימים אחרי היבּחרוֹ מחדש הכריז הנשיא בפומבי על כלל מעשי לחלוקת ייצור הנשק האמריקאי. הנשק המיוּצר יחולק לערך מחצה־על־מחצה בין כוחות ארצות־הברית והכוחות הבריטיים והקנדיים. בעצם היום ההוא אישרה ועדת־העדיפוּיות בקשה בריטית להזמנת שנים־עשר אלף מטוסים נוספים בארצות־הברית, מלבד אחד־עשר האלף שכבר הוזמנו תחילה. אבל במה נשלם את מחיר כל אלה?

*

באמצע נובמבר טס הלורד לותיאן ובא מוושינגטון הביתה ובילה אתי יומים בדיצ’לי. יעצו לי שלא אקבע לי מנהג לשהות בצ’קרס בכל סוף־שבוע, בפרט כשהירח במילואו, שמא יקדיש לי האויב תשומת־לב מיוחדת. אני ועוזרי נתקבלנו הרבה פעמים בסבר פנים יפות על ידי רונלד טרי ורעיתו בביתם הגדול והמקסים סמוך לאוֹכספוֹרד. דיצ’לי רחוקה רק מהלך ארבעה או חמישה מילים מבּלנהיים. בסביבה הנעימה הזאת קיבלתי את השגריר. לותיאן היה בעיני כאיש אחר. משך כל השנים שהכרתיו עשה עלי רושם של איש הנוהג הסתייגות אינטלקטואלית ואצילית נעלה מענינים המוניים. רפרופי, מביט מגבוה, מסויג, מכיר בערכו, בקרתי היה האיש, ואם גם בצורה קלה ובדוּחה, ותמיד נעים היה לארוֹח עמו לחברה. עתה, תחת הולם אותו פטיש שהכה על כולנו, מצאתי איש רציני, נפעם עד למעמקיו. הוא היה בקי בכל צדדיה ופרטיה של העמדה האמריקאית. בטיפּולו בשיחות על המשחתות־עם־בסיסים קנה לו בוושינגטון רק רצון־טוב ואמון. עתה־זה עמד במגע אינטימי עם הנשיא, שאתו יצר יחסים של ידידוּת אישית חמה. עכשיו היו מעייניו נתונים לבעיית הדולארים; ואכן חמורה היתה.

לפני המלחמה שׂרר בארצות־הברית חוק הנייטראליות הטרום־מלחמתי, שאילץ את הנשיא ב־3 בספטמבר 1939 להטיל אמבּרגו על כל משלוחי הנשק לאיזו מן האומות הלוחמות. כעבור עשרה ימים קרא את הקונגרס לישיבה מיוחדת כדי לעיין בהסרת האיסור הזה, שתחת מראית־עין של חוסר־משוא־פנים שלל למעשה מבריטניה הגדולה וצרפת את כל היתרונות של השליטה בימים לגבי הובלת תחמושת ואספקה. רק בסוף נובמבר 1939, אחרי שבועות מרובים של ויכוחים וסערת־רוחות, בוּטל חוק הנייטראליות ועל מקומו בא העקרון החדש של “שלם־וקח”. בכך נשמרה עדיין מראית־העין של נייטראליות קפדנית מצד ארצות־הברית, כי האמריקאים בני־חורין היו במידה שווה למכור כלי־נשק לגרמניה ולבעלי־הברית. אכן, למעשה מנע כוחנו בים כל מסחר עם גרמניה, בעוד אשר בריטניה וצרפת יכלו “לקחת” בלי גבול כל זמן שהן יכולות “לשלם”. שלושה ימים אחרי קבלת החוק החדש החלה עבודתה של ועדת־הקניות שלנו, בראשוּתו של מר ארתור פּרוויס, איש מצוין בכשרונותיו.

כשנכנסה בריטניה למלחמה היו לה 4,500,000,000 בדולארים, או בזהב ובהשקעות אמריקאיות שאפשר להפכן לדולארים. הצורה היחידה שבּה ייתכן להגדיל את המשאבּים האלה היתה ייצוּר זהב חדש בקיסרות הבריטית, בעיקר כמובן בדרום־אפריקה, ומאמצים נמרצים ליצא סחורות, בעיקר צרכי מותרות, דוגמת ויסקי, מוּצרי צמר משובחים וכלי־חרסינה, לארצות־הברית. באמצעים אלה הושגו עוד אלפיים מיליון דולאר משך ששה־עשר החדשים הראשונים למלחמה. משך התקופה של “מלחמת בין־השמשות” נקרעים היינו בין הרצון הלוהט להזמין נשק באמריקה לבין המורא המכרסם למראה אוצרות הדולארים הפּוחתים שלנו. בימי מר צ’מברליין היה שר־האוצר, סיר ג’ון סיימון, מספר לנו תמיד על המצב המצער של אוצרות־הדולארים שלנו ומדגיש את הצורך לשמרם. מקוּבּל היה פחות או יותר שיהיה עלינו להביא בחשבון הגבלה חמורה בקניות מארצות־הברית. נהגנו, כמו שאמר פעם מר פּרוויס לסטטיניוס, “כאילו נמצאים אנו באי מדברי ולנו מנות זעומות שעלינו לנצלן זמן רב ככל שנוכל”⁵⁹.

פירוש הדבר היה סידורים מורכבים לקימוץ בכספנו. בימות שלום היינו מביאים סחורות ככל אשר נאבה ומשלמים כטוב בעינינו. משבּאה המלחמה היה עלינו לברוא מנגנון שגייס זהב ודולארים ושאר נכסים פרטיים, שמנע את בעלי הכוונות הרעות מהעביר את כספיהם לארצות שנראו להם בטוחות יותר, והפסיק יבוא בזבזני ושאר הוצאות־סרק. ולא די שהיה עלינו להימנע מבּזבּז את כספנו, גם הוצרכנו לדאוג לכך שאחרים יוסיפו לקחתו. ארצות אזור השטרלינג היו אתנו: הן נקטו קו של פיקוח על המטבע בדומה לזה שנקטנו אנחנו וברצון היו מקבלות ומחזיקות שטרלינגים. עם אחרים עשינו סידורים מיוחדים שעל פיהם שילמנו להם בשטרלינגים, שאפשר להשתמש בהם בכל מקום באזור השטרלינג, והם קיבלו עליהם להחזיק בכל השטרלינגים שאינם משתמשים בהם מיד ולהוסיף לשאת־ולתת על פי שערי־החליפים הרשמיים. סידורים כאלה נעשו בתחילה עם ארגנטינה ושוודיה, אבל הקיפו עוד מספר ארצות ביבשת ובדרום־אמריקה. סידורים אלה הושלמו אחרי אביב 1940, והיה זה מקור לסיפּוק – ושבח לשטרלינג – שהיה לאל־ידנו להשיגם ולקיימם במסיבות כה קשות. בדרך זו ניתן לנו להמשיך במגע־ומשא עם רוב ארצות העולם בשטרלינגים, ולשמור על רוב הזהב והדולארים היקרים שלנו לצורך קניותינו החיוניות בארצות־הברית.

כיון שנעשתה המלחמה מציאות איומה במאי 1940 חשנו כי האיר שחרה של תקופה חדשה ביחסים האנגלו־אמריקאיים. מזמן שהקימותי את הממשלה החדשה וסיר קינגסלי ווּד נעשה שר־האוצר נהגנו על פי תכנית פשוטה יותר, רוצה לומר שהיינו מזמינים כל מה שאנו יכולים ומניחים את הבעיות הממוניות שלעתיד־לבוא בחיק האלים בני־האלמוות. שעה שנלחמנו על חינו, ומה־גם כשנשארנו לבדנו תחת הפצצה בלתי־פוסקת, כשהפּלישה מזעיפה פנים לעומתנו, היתה זו כלכלת־שווא ותבונה מסולפת אילו דאגנו יותר מדי על מה שיקרה כתום הדולארים שלנו. חשנו בשינויים הכבירים המתרחשים בדעת־הקהל האמריקאית, ובאמונה הגוברת, לא בוושינגטון לבדה כי אם בכל רחבי ארצות־הברית, שגורלם קשור בגורלנו. זאת ועוד, בזמן הזה הציף את האומה האמריקאית כולה נחשול עז של אהדה והערצה לבריטניה. אותות ידידותיים מאד הגיעונו במישרים מוושינגטון, וכן גם באמצעות קנדה, לעודד את עוז־רוחנו ולרמוז כי בצורה זו או אחרת תימצא דרך. במר מורגנטאוּ, מזכיר־האוצר, מצא ענינם של בעלי־הברית לוחם לא־יידע־לאוּת. משעברו ההזמנות הצרפתיות לידינו בחודש יוני כמעט הוכפל היקף ההוצאות שלנו בבורסה. חוץ מזה מסרנו הזמנות חדשות למטוסים, טנקים ואניות־סוחר לכל עבר, וקידמנו את בנייתם של מפעלים גדולים חדשים הן בארצות־הברית הן בקנדה.

*

עד לנובמבר 1940 שילמנו בעד כל מה שקיבלנו. כבר מכרנו מניות אמריקאיות, שהופקעו תמורת שטרלינגים מידי בעלים פרטיים בבריטניה, בשווי 335,000,000 דולאר. שילמנו למעלה מ־4,500,000,000 דולאר במזומנים. נשארו לנו רק אלפיים מיליון, חלקם הגדול בהשקעות, שהרבה מהן אינן ניתנות לשיווּק על נקלה. ברור היה שלא נוכל להמשיך עוד זמן רב בצורה זו. אף אם נתפרק מכל זהבנו וקנינינו בארצות חוץ, לא נוכל לשלם בעד החצי ממה שהוזמן, ובגלל הארכת המלחמה זקוקים היינו לעשרה מונים יותר. שׂוּמה עלינו להשאיר משהו בידנו לניהול הענינים היומיומיים שלנו.

לותיאן היה סמוך ובטוח שהנשיא ויועציו תרים בתום־לב אחר הדרך הטובה ביותר לעזור לנו. עתה שתמה מערכת הבחירות, בא הרגע לפעולה. דיונים בלתי־פוסקים מטעם משרד האוצר היו מתנהלים בוושינגטון בין נציגו, סיר פרדריק פיליפס, למר מורגנטאו. השגריר המריצני לשלוח לנשיא תיאור שלם של מצבנו. הנה כי כן ניסחתי בדיצ’לי אותו יום־א', אגב היוועצות אתו, מכתב אישי. ב־16 בנובמבר טילגרפתי לרוזוולט, “אני כותב לך מכתב ארוך מאד על הסיכויים ל־1941 שהלורד לותיאן ימסרהו לך בעוד ימים אחדים”. מאחר שראשי־המטות והאוצר היו צריכים לבדוק את התעודה ולחזור ולבדקה, ומאחר שהקבינט המלחמתי היה צריך לאשרה, לא הושלמה לפני חזירתו של לותיאן לוושינגטון. ב־26 בנובמבר שלחתי לו לאמור, “עדיין אני מתלבט במכתבי אל הנשיא, אבל מקווה לטלגרף אותו לך בתוך ימים מספר”. בצורתו הסופית היה התאריך 8 בדצמבר נקוב במכתב, והוא נשלח מיד אל הנשיא. מכתב זה היה אחד החשובים ביותר שכתבתי מעודי. מתוך שהוא נותן תמונה של המצב כולו, שעליה הסכימו כל הנוגעים בדבר מלונדון, ומתוך שמילא תפקיד נכבד בגורלנו, ראוי הוא לעיוּן.

דאוניג־סטריט 10

וייטהול,

8 בדצמבר 1940

יקירי אישי הנשיא,

1. עם שאנו מגיעים לסוף השנה הזאת, חזקה עלי, כמדומה, שאעלה לפניך את הסיכויים ל־1941. אני עושה זאת בגילוי־לב ומתוך אמון, כי נראה לי שהרוב המכריע של האזרחים האמריקאיים העידו על הכרתם כי בטחון ארצות־הברית, וכן עתיד שתי הדמוקרטיות שלנו והציביליזציה מסוג זו שהם דוגלים בה, קשורים בקיומו ובעצמאותו של חבר־העמים הבריטי. רק כך יוכלו אותם מעוזים של עצמה ימית, שבּהם תלויה השליטה באוקינוס האטלנטי ובאוקינוס ההודי, להישמר בידים נאמנות וידידותיות. שליטתו של צי ארצות־הברית בפאציפי ושל הצי הבריטי באטלנטי היא הכרח גמור לבטחונן ולנתיבי־סחרן של שתי ארצותינו, והיא האמצעי הבטוח ביותר למנוע את המלחמה מהגיע אל חופי ארצות־הברית.

2. יש עוד צד אחד. שלוש עד ארבע שנים עוברות עד שמסגלים את התעשיה של מדינה מודרנית לצרכי מלחמה. לנקודת־הרויה מגיעים כשמפנים לייצור מלחמתי את מירב המאמץ התעשיתי שאפשר לחסכו מן הצרכים האזרחיים. גרמניה ודאי הגיעה לנקודה הזאת בסוף 1939. אנחנו בקיסרות הבריטית עומדים עתה רק בערך במחצית הדרך בשנה השניה. אני מניח שארצות־הברית לא התקדמה כלל כמונו. יתר על כן, אני נמצא למד שבארצות־הברית מבוצעות עכשיו תכניות כבירות של הגנה ימית, צבאית ואווירית, שהשלמתן ודאי דורשת שנתים. חובתנו אנו, הבריטים, למען האינטרס המשותף כמו גם למען קיומנו אנו, היא להחזיק את החזית ולהתמודד עם הכוח הנאצי עד שתושלמנה הכנותיה של ארצות־הברית. הנצחון אפשר שיבוא לפני צאת שנתים; אבל אין לנו שום זכות לבטוח בכך עד כדי שנרפה איזה מאמץ שהוא בגדר היכולת האנושית. לפיכך מחווה אני את הדעה, מתוך כבוד רב מאד, לעיוּנך הטוב והידידותי, שקיימת זהות אינטרסים מוצקה בין הקיסרות הבריטית וארצות־הברית כל זמן שהמצב הזה נמשך. על בסיס זה אני מעיז לפנות אליך.

3. הצורה שלבשה המלחמה הזאת, ואשר בה תישאר כפי הקרוב לודאי, אינה מאפשרת לנו להשתוות לצבאות העצומים של גרמניה בשום זירה שבּה תוכל להפעיל את עיקר כוחה. אולם, על ידי השימוש בכוח הימי ובכוח האווירי, יכולים אנו לעמוד כנגד צבאות גרמניה באזורים שבּהם אפשר להפעיל רק כוחות קטנים־ביחס. אנו צריכים לעשות כמיטב יכלתנו כדי למנוע את התפשטות שלטונה של גרמניה מאירופה לאפריקה ולאסיה הדרומית. כן עלינו לקיים באי הזה במצב של כוננוּת מתמדת כוחות חזקים שימנעו כל פתרון מן הבעיה של פלישה מעבר לים. למטרות אלו אנו מקימים במהירות האפשרית, כפי שכבר ידוע לך, בין חמישים לששים אוגדות. אף לוּ היתה ארצות־הברית בעלת־בריתנו, ולא רק ידידתנו ושותפתנו שאי־אפשר לנו בלעדיה, לא היינו מבקשים חיל־משלוח אמריקאי גדול. הגורם המגביל הוא אניות ולא אנשים, והיכולת להוביל תחמושת ואספקה תובעת לה עדיפוּת לגבי העברת מספר רב של חיילים בים.

4. המחצית הראשונה של 1940 היתה תקופה של שואה לבעלי־הברית ולאירופה. חמשת החדשים האחרונים חזו בהתאוששות עזה ואולי בלתי־צפויה בבריטניה הגדולה הנלחמת בדד, אבל בהסתמך על העזרה שאין־ערוֹך־לה בתחמושת ובמשחתות שהועמדו לרשותנו על ידי הרפובליקה הגדולה שאתה נבחרת לעמוד בראשה זו הפעם השלישית.

5. הסכנה שתיחרב בריטניה הגדולה במהלומה מהירה ומכרעת התרחקה לפי־שעה במידה גדולה מאד. במקומה באה סכנה ממושכת, מבשילה מעט־מעט, פתאומית פחות וציורית פחות, אבל איומה באותה מידה. סכנת־המוות הזאת היא בירידתו המתמדת והגוברת של הטונאז' הימי. יכולים אנו לשאת את ניפוץ משכנותינו ואת שחיטת האוכלוסיה האזרחית שלנו בהתקפות־אוויר ללא־הבחנה, ואנו מקווים שנוכל להם יותר ויותר ככל שיתפתח המדע שלנו ושנגמול עליהם בהתקפות על מטרות צבאיות בגרמניה ככל שיתקרב חיל־האוויר שלנו לדרגת עצמתו של האויב. ההכרעה לשנת 1941 טמונה בימים. אם לא נבסס את יכלתנו לזוּן את האי הזה, להביא את הנשק שאנו זקוקים לו לסוגיו, אם לא נוכל להוליך את צבאותינו לזירות השונות שבהן יש לקדם את פניהם של היטלר ומוסוליני שותפו, ולקיימם שם, ואם לא נוכל לעשות כל זאת בבטחון שנוכל להתמיד בכך עד שתישבר רוחם של הרודנים ביבשת, אפשר שנפול בצדי הדרך וארצות־הברית אפשר שלא תמצא את הזמן הדרוש להשלמת הכנות ההגנה שלה. לכן בספּנוּת וביכולת להוביל על פני האוקינוסים, בפרט על פני האוקינוס האטלנטי, יהיה ב־1941 המבחן העיקרי של המלחמה כולה. אם, לעומת זאת, יהיה לאל־ידנו להעביר את הטונאז' הנחוץ עד בלי די אנה ואנה במי הימים, אפשר מאד שהפעלת עצמה אווירית עדיפה כנגד המולדת הגרמנית והכעס הגובר של האוכלוסיה הגרמנית ושאר אוכלוסים שתחת שלטון הנאצים יביאו קץ רחוּם ומפואר לחבלי יסוריה של הציביליזציה.

אבל אל לנו להקל ראש במשימה.

6. אבידות הספּנוּת שלנו, שמספריהן לחדשים האחרונים רצופים בזה, הגיעו לממדים שאפשר כמעט לשוותם לאלה של השנה הגרועה ביותר במלחמה שעברה. בחמשת השבועות שנסתיימו בנובמבר הגיעו האבידות לסך כולל של 420,300 טונה. אנו מעריכים את הטונאז' השנתי שצריך יהיה להביאו מחוץ־לארץ על־מנת לקיים את המאמץ שלנו במלוא תקפו בארבעים־ושלושה מיליון טונה; הטונאז' שנכנס בספטמבר היה רק בשיעור שלושים־ושבעה מיליון טונה, ובאוקטובר בשיעור שלושים־ושמונה מיליון. אם תימשך הירידה בקצב זה צפוי לבוא אסון, אלא אם כן ייתכן באמת להשיג מבעוד־מועד החלפות גדולות הרבה והרבה מכל הנראה לעין כיום. אף שאנו עושים ככל יכלתנו לקדם את פני המצב הזה בשיטות חדשות, ברור שקשה לצמצם את האבידות הרבה יותר משהיה הדבר במלחמה שעברה. חסרה לנו העזרה של הצי הצרפתי, הצי האיטלקי והצי היאפאני, ועל הכל זו של ארצות־הברית, שהביאה לנו סעד כה חיוני בשנות השׂיא. האויב חולש על הנמלים סביב כל חופיה הצפוניים והמערביים של צרפת. יותר ויותר הוא קובע לצוללות, לסירות־הטיס ולמטוסי־הקרב שלו בסיסים בנמלים האלה ובאיים שמול החוף הצרפתי. נשלל מאתנו השימוש בנמלים או בטריטוריה של איירה, שבּהם נארגן את משמרות־החוף שלנו באוויר ובים. לאמיתו של דבר יש לנו עכשיו רק נתיב־כניסה אחד של ממש לאיים הבריטיים והוא המבואות הצפוניים, שכנגדם מתרכז האויב יותר ויותר, כשהוא מרחיק עוד יותר בפעולת צוללות ובהפצצת מטוסים ארוכי־טווח. מלבד זאת פועלות זה כמה חדשים אניות־סוחר פושטות הן באוקינוס האטלנטי הן בהודי. ועכשיו עלינו להתמודד גם עם אנית־המלחמה הפושטת האדירה. זקוקים אנו לאניות גם לרידוף גם לליווי. עם כל גודל משאבּינו והכנותינו, אין לנו די.

7. ששה או שבעה החדשים הבאים יצמצמו [את] העצמה היחסית באניות־מערכה במימי המולדת לשיעור שהוא למטה מן המשביע־רצון. ביסמרק וטירפיץ ודאי תהיינה בשירות בינואר. נמצאת בידינו כבר המלך ג’ורג' ה־5, ואנו מקווים שבאותה עת תהיה נסיך וולס בקו. האניות החדישות האלו שריוּנן טוב הרבה יותר, ביחוד כנגד הפצצת־אוויר, מזה של אניות דוגמת רודני ונלסון, שמתכּונתן מלפני עשרים שנה. בזמן האחרון היה עלינו לנצל את רודני בליווּי באטלנטי, ובכל עת, שעה שהמספרים קטנים כל כך, עשוי מוקש או טוֹרפּדוֹ לשנות שינוי מכריע בכוחו של טור־המערכה. ירוח לנו ביוני, כשתהיה דוכס יורק מוכנה, וייטב לנו עוד יותר בסוף 1941, לכשתצטרף אנסון. אבל שתי אניות־המערכה הגרמניות החדישות האלו, מן המדרגה הראשונה ובעלות נפח של 35,000 טונה⁶⁰ ותותחים של חמישה־עשר אינץ', מאלצות אותנו להחזיק ריכוז שמעולם עדיין לא נדרש כמוהו במלחמה הזאת.

8. אנו מקווים ששתי אניות הליטוֹריוֹ האיטלקיות תהיינה מחוץ לכלל פעולה לזמן־מה, ועל כל פנים היתה סכנתן גדולה יותר אילו היו אנשיהן גרמנים. ואפשר שיהיו אנשיהן גרמנים! אנו חבים לך תודה על עזרתך בענין רישליה וז’אן באר, ואני מעיז לומר שכאן יהיה הכל כשורה. אבל, אישי הנשיא, איש לא ייטיב לראות זאת ממך, בחדשים האלה שׂוּמה עלינו לחשוב בפעם הראשונה במלחמה הזאת על פעולת־צי שבּה תהיינה לאויב שתי אניות שהן טובות לפחות כשתי האניות הטובות ביותר – והיחידות המודרניות – אשר לנו. לא נוכל להפחית את כוחנו בים התיכון, כי עמדתה של תורכיה, ובעצם כל המצב באגן המזרחי, תלויים בכך שיהיה לנו שם צי חזק. אניות־המערכה הישנות, שלא חוּדשו, תוצרכנה לנסוע עם השיירות. הנה כי כן אפילו באניות־מערכה כוחותינו ממותחים עד־תום.

9. יש תחום־סכנה שני: ממשלת ווישי, על ידי שתצטרף לסדר החדש של היטלר באירופה או על ידי איזה תמרון, מעין זה שתאלץ אותנו להתקיף משלחת שתשוּגר בדרך הים נגד מושבות צרפת־החפשית, אפשר שתמצא תואנה להעמיד לרשות מעצמות־הציר את הכוחות הימיים הניכרים מאד שלא נזוקו הנתונים עדיין לפיקוחה. אם יצטרף הצי הצרפתי לציר, מיד תעבור לידיהם של הללו השליטה על מערב־אפריקה, ולכך תהיינה תוצאות חמורות ביותר בקווי־התחבורה שלנו בין האטלנטי הצפוני והדרומי, והדבר גם ישפיע על דאקאר ואחרי כן, כמובן, על דרום־אמריקה.

10. תחום־סכנה שלישי נמצא במזרח הרחוק. כאן ברור הוא כמדומה שיאפאן נדחפת דרומה דרך הודו־סין אל סייגון ושאר בסיסי צי ותעופה, ובכך אנו מגיעים למרחק קטן־ביחס מסינגאפור ומאיי־מזרח־הודו־ההולנדית. נודע שהיאפאנים מכינים חמש אוגדות טובות לשימוש אפשרי כחיל־משלוח אל מעבר לים. כיום אין לנו במזרח הרחוק שום כוחות שיוכלו לטפל במצב הזה, אם יתפתח.

11. נוכח הסכנות האלו עלינו לנסות לנצל את שנת 1941 ולהקים, הן על ידי ייצור מוגבר מבּית חרף ההפצצה, הן על ידי אספקה שתוּבל באוקינוס, מלאי כלי־נשק, במיוחד מלאי של מטוסים, שיהיה בו משום מסד לנצחון. נוכח קשיה ועצמה של משׂימה זו, כמסתבר מתוך כל העובדות שהעליתי, שאפשר להוסיף עליהן עוד הרבה והרבה, רואה אני זכות לעצמי, לא כי – חובה לעצמי, להעלות לפניך את הצורות השונות שבּהן תוכל ארצות־הברית לתת עזרה עליונה ומכרעת לדבר שהוא, במובנים ידועים, הענין המשותף.

12. הצורך הראשון־במעלה הוא לבלום או להגביל את איבּוּד הטונאז' המתקרב לאי שלנו באטלנטי. זאת אפשר להשיג הן על ידי הגדלת הכוחות הימיים המטפלים בהתקפות הן על ידי הוספה על מספר אניות־הסוחר שבּהן אנו תלויים. למטרה הראשונה קיימות כמדומה הברירות הבאות:

(1) שארצות־הברית תחזור ותקיים את התורה של חופש הימים משיטות לחימה ברבריות ובלתי־חוקיות, בהתאם להחלטות שנתקבלו אחרי המלחמה הגדולה האחרונה, ולפי מה שקיבלה גרמניה והגדירה מרצויה הטוב ב־1935. אי לזאת תהיינה אניות ארצות־הברית בנות־חורין לסחור עם ארצות שאין כנגדן הסגר חוקי ממשי.

(2) מכאן נובע, לפי עניוּת־דעתי, שכוחות ארצות־הברית יהיו צריכים לתת למסחר החוקי הזה הגנה, ז.א., אניות־מערכה, סיירות ומשחתות של ליווי, ושייטות של מטוסים. יעילות ההגנה תגדל במידה עצומה אם תוכלו להשיג למשך המלחמה בסיסים באיירה. נדמה לי כי אין זה מסתבר שהגנה כזאת תביא לידי הכרזת־מלחמה מצד גרמניה על ארצות־הברית, אף כי קרוב לודאי שמזמן לזמן תקרינה התנגשויות ימיות מסוכנות בטבען. הר היטלר גילה נטיה להימנע משגיאתו של הקייזר. אין הוא חפץ להיגרר לתוך מלחמה עם ארצות־הברית כל זמן שלא עירער במידה חמורה את כוחה של בריטניה הגדולה. הכלל שלו הוא “אחד־לאחד”.

המדיניות שערבתי את לבי להתוותה, או משהו כדוגמתה, יהיה בה משום מעשה מכריע של צד בלתי־לוחם קונסטרוקטיבי מצד ארצות־הברית, ויותר מכל צעד אחר תבטיח את הארכתה הממשית של ההתנגדות הבריטית למשך פרק־הזמן המבוקש ואת השגת הנצחון.

(3) בהעדר הנ"ל, הרי המתן, ההשאלה או האספקה של מספר רב של אניות־מלחמה אמריקאיות, על הכל משחתות, הנמצאות כבר באטלנטי, הם הכרח חיוני להחזקתו של הנתיב האטלנטי. זאת ועוד, האם לא יוכלו הכוחות הימיים של ארצות־הברית להרחיב את פיקוחם הימי על הצד האמריקאי של האטלנטי כדי למנוע את אניות האויב מהזיק למבואות אל הקו החדש של בסיסי צי ותעופה שמכוננת ארצות־הברית באיים בריטיים שבחצי־הכדור המערבי? עצמת הכוחות הימיים של ארצות־הברית מגעת לידי כך שהעזרה שיוכלו לתת לנו באטלנטי, כפי המתואר למעלה, לא תפגע בשליטה על הפאציפי.

(4) אז גם נהיה זקוקים לסיועה של ארצות־הברית ולמלוֹא השפעתה המתמדת של ממשלתה על־מנת להשיג בשביל בריטניה הגדולה את המיתקנים הדרושים בחוֹפים הדרומיים והמערביים של איירה לשייטות שלנו, וחשוב עוד יותר – למטוסינו, בפעולתם מערבה לתוך האטלנטי. אם יוכרז שאמריקה מעוניינת בכך שתוארך התנגדותה של בריטניה הגדולה שהנתיב האטלנטי יישאר פתוח לאספקה חשובה של כלי־נשק המוכנים והולכים עתה לבריטניה הגדולה בצפון־אמריקה, אפשר יהיו האירים בארצות־הברית מוכנים להטעים לפני ממשלת איירה את הסכנות שיוצרת מדיניוּתה הנוכחית לארצות־הברית עצמה.

ממשלת הוד־מלכותו תקדים לאחוז, כמובן, באמצעים היעילים ביותר להגן על אירלנד אם מחמת איזו פעולה אירית תישקף לה סכנה של התקפה גרמנית. אי־אפשר לנו לאלץ את יושבי אירלנד הצפונית שיעזבו כנגד רצונם את הממלכה המאוחדת ויספחו לאירלנד הדרומית. אבל אין בי ספק שאם תגלה ממשלת איירה במשבר הזה את הסולידריוּת שלה עם הדמוקרטיות של העולם דובר־האנגלית, אפשר יהיה להקים מועצה־להגנה־של־כל־אירלנד שמתוכה מסתבר שתצמח אחרי המלחמה אחדותו של האי בצורה זו או אחרת.

13. מטרת האמצעים הנ"ל היא להקטין לכדי ממדים שאפשר להשתלט עליהם את האבידות ההרסניות הנוכחיות בים. מלבד זאת הכרח שהטונאז' המסחרי העומד לרשות אספקתה של בריטניה הגדולה, ולצורך ניהול המלחמה במלוא העוז על ידי בריטניה הגדולה, יוגדל בשיעור ניכר מעל ל־1,250,000 טונה בשנה, שהיא מירב מה שאנו יכולים לבנות. שיטת השיירות, העקיפות, הזגזוּגים, המרחקים הגדולים שמהם עלינו להביא עתה את היבוּא שלנו, והדחיסוּת בנמלים המערביים שלנו, כל אלה הפחיות בשליש לערך את פוריוּת הטונאז' הקיים שלנו. כדי להבטיח את הנצחון הסופי יידרש כושר־בניה נוסף של לא־פחות משלושה מיליונים טונה אניות־סוחר. רק ארצות־הברית יכולה למלא את הצורך הזה. אם נשקיף לעתיד, דומה יהיה כי לקראת 1942 יש להביא בחשבון ייצור בהיקף מעין זה של תכנית הוֹג־איילנד מן המלחמה שעברה. בינתים מבקשים אנו שב־1941 תעמיד ארצות־הברית לרשותנו כל טונה של ספּנוּת מסחרית, העודפת על צרכיה שלה, הנמצאת ברשותה או תחת פיקוחה, ולמצוא איזו דרך להכניס לשירותנו חלק גדול מאניות־הסוחר העומדת עתה בבנינן בשביל המועצה־הימית־הלאומית.

14. יתר על כן, במרצה התעשיתי של הרפובליקה אנו תולים תקוות לתגבורת לכושר הייצור של מטוסי־קרב אצלנו. בלא שתגיע אלינו תגבורת זו במידה של ממש, לא נשיג את העדיפות הממשית באוויר שרק בהישען עליה נוכל לרופף ולפורר את השליטה הגרמנית על אירופה. עסוקים אנו עכשיו בתכנית המכוּונת להגדיל את כוחנו, כוח של שבעת־אלפים מטוסים מקו ראשון, עד לאביב 1942. אבל ברור הוא די־והותר כי התכנית הזאת לא תספיק לתת לנו את כובד העדיפוּת אשר תפרוץ את שערי הנצחון. כדי להגיע לעדיפוּת כזאת, ברור שנזדקק לייצור הגדול ביותר של מטוסים שתוכל ארצות־הברית של אמריקה לשלוח לנו. תקותנו הנאמנה היא שחרף ההפצצה המתמדת נממש את חלקו הגדול של הייצור שתוּכנן בארץ הזאת. אבל אפילו יתווספו לטייסות שלנו כל המטוסים שנוכל, במסגרת הסידורים הקיימים, להפיק מן הייצור המתוכנן בארצות־הברית, לא נוכל לקוות להשגת העליונות הנחוצה. יורשה לי אפוא, אישי הנשיא, לבקשך שתעיין בכובד־ראש בהזמנה מיידית של עוד אלפיים מטוסי־קרב לחודש על חשבון משותף? הייצתי מציע שמן המטוסים האלה יהיה האחוז הגדול ביותר שבגדר האפשר מפציצים כבדים, כלי־הנשק שהוא אשר יזעזע, מכל נשק אחר, את יסודות העצמה הצבאית הגרמנית. נהיר לי מה־עצומה המשימה שיטיל דבר זה על ארגונה התעשיתי של ארצות־הברית. אולם בשעת־דחקנו הנוראה פונים אנו מתוך אמון אל הטכנאים רבי־התושיה ורבי־התחבולה שבעולם. אנו מבקשים מאמץ שאין כדוגמתו, מתוך אמונה שהוא יכול להיעשות.

15. קיבלת גם ידיעות על צרכי צבאותינו. בשטח התחמושת, למרות הפצצות האויב, אנו עושים כאן חיל בהתמדה. מבלעדי עזרתכם המתמדת באספקת מכונות־ייצור ובשחרורים נוספים מן המלאי של מוצרים מסוימים, לא נוכל לקוות לצייד חמישים אוגדות ב־1941. אני אסיר־תודה על הסידורים, שכבר הושלמו למעשה, לעזרתכם בציודו של הצבא שכבר תוכנן אצלנו, ועל אספקת כלי־הנשק מן הטיפוס האמריקאי לעשר אוגדות נוספות למועד המערכה של 1942. אבל כשיתחיל נחשול הגאוּת של הרודנוּת להיסוג אחור, אפשר שארצות רבות השואפות לשוב ולהשתחרר תהיינה מבקשות כלי־נשק, ואין שום מקור שאליו נוכל לשאת עינינו חוץ מבתי־החרושת של ארצות־הברית. לפיכך עלי להטעים גם את חשיבות הרחבתו הגדולה ביותר של כושר־הייצור האמריקאי בנשק קל, ארטילקיה וטנקים.

16. אני משתדל להמציא לך תכנית שלמה של התחמושת מכל הסוגים שאנו שואפים להשיג מכם, שחלקה הגדול מוסכם כבר, כמובן. חסכון חשוב בזמן ובמאמץ יושג אם הטיפוסים שנבחרו בשביל השירותים הלוחמים של ארצות־הברית יתאימו, כל־אימת שאפשר הדבר, לטיפוסים שהוכיחו את טיבם בתנאי המלחמה בפועל. בדרך כך ייתכן להחליף בין שני הצדדים עתודות של תותחים ותחמושת ומטוסים, ומכוח עובדה זו עצמה הן מתרבות. אולם זהו שטח טכני כדי־כך שאינני מרחיב עליו את הדיבור.

17. אחרון־אחרון מגיע אני לשאלת המימון. ככל שיהיה זרם התחמושת והאניות שתוכלו לשלוח לנו מהיר וכביר יותר כן ימהר לכלות אשראי הדולארים שלנו. כידוע לך כבר שאבנו ממנו הרבה מאד על ידי התשלומים ששילמנו עד כה. אכן, כידוע לך, ההזמנות שנמסרו או הנמצאות עתה בדיון, כולל ההוצאות שהוסדרו או המחכות להסדר להקמת מפעלי תחמושת בארצות־הברית, עולות פי־כמה על כל אוצרות המטבע הזר שנותרו ברשותה של בריטניה הגדולה. קרב לבוא הרגע שבּו לא נוכל עוד לשלם במזומנים במחיר אניות ושאר אספקה. אף כי נעשה כמירב יכלתנו, ולא נירתע מכל קרבן מתאים לצורך תשלומים בבורסה, אני מאמין כי תסכים אתי שיהיה הדבר מוטעה עקרונית ומזיק לשני הצדדים למעשה אם בעיצומו של המאבק הזה יישללו מבריטניה הגדולה כל הנכסים בני־המכר, ולאחר שיושג הנצחון בדמנו, תינצל הציביליזציה ויושג הזמן הדרוש לארצות־הברית על־מנת שתהיה חמושה כהלכה כנגד כל אפשרות שהיא, נהיה מוּצגים ככלי ריק. קו כזה לא יהלום את האינטרסים המוסריים או הכלכליים של אף אחת משתי ארצותינו. אחרי המלחמה לא נוכל לקנות כאן את העודף של יבוּא מארצות־הברית למעלה מהיקף היצוא שלנו במסגרת תעריפי המכס והכלכלה התעשיתית שלכם. לא די שאנו בבריטניה הגדולה נסבול מחסורים אכזריים, אלא שגם בארצות־הברית תבוא אבטלה נרחבת בעקבות הקיצוץ בכושר היצוא האמריקאי.

18. יתר על כן, אינני מאמין כי ממשלתה ועמה של ארצות־הברית ימצאו שצמצום העזרה, שהבטיחוה בנדיבות כה רבה, כדי תחמושת מלחמתית בלבד ומצרכים שייתכן לשלם את מחירם מיד תעלה בקנה אחד עם העקרונות המדריכים אותם. יהי לבך סמוך ובטוח שנוכיח את נכונותנו לסבול ולהקריב עד קצה גבול היכולת למען האידיאל, וכי לכבוד הוא לנו להיות לוחמיו ונושאי־דגלו. את השאר אנו מניחים בביטחה לך ולעמך, מדעתנו לבטח כי יימצאו דרכים ואמצעים אשר דורות יבואו משני עברי האטלנטי ישמחו בהם ויתגאו בהם.

19. אם, כפי שאני מאמין, משוכנע אתה, אישי הנשיא, שתבוסת העריצות הנאצית והפאשיסטית היא ענין שחשיבותו מרובה לעמה של ארצות־הברית ולחצי־הכדור המערבי, הרי תראה במכתב הזה לא פנייה לעזרה כי אם פירוט של מיזער הפעולות הנחוצות להשגת מטרתנו המשותפת.

על המכתב נוספה טבלה המוֹרה על האבידות בטונאז' מסחרי של ציי בריטניה, בעלי־הברית ומדינות נייטראליות עקב פעולת אויב בתקופות הנקובות.

המכתב הגיע אל ידידנו הגדול שעה שהיה משייט, על סיפון אנית־מלחמה אמריקאית, טוסקאלוזה, באור־השמש של הים הקאריבּי. רק ידידיו הקרובים היו סביבו. הארי הופּקינס, שאז לא הכרתיו, אמר לי לאחר זמן שמר רוזוולט קרא וחזר וקרא את המכתב הזה כשבתו לבדו על כסא־הנוח שלו, וכי משך יומים דומה היה שלא הגיע לשום מסכנה ברורה. שקוע היה במחשבות, תפוס דוּמם בשׂרעפיו.

מכל זה צצה החלטה נפלאה. היטב ידע הנשיא מה רצונו לעשות. הבעיה אשר לפניו היתה להוליך עמו את ארצו ולשדל את הקונגרס ללכת אחריו. לדברי סטטיניוּס חיוה הנשיא את דעתו, עוד בשלהי הקיץ, בישיבה של הועדה המיעצת להגנה בשאלת משאבּי הספּנות, כי “אין צורך שהבריטים ישלמו בכספם־הם בעד אניות הנבנות בשבילם בארצות־הברית, גם אין צורך שאנחנו נלוה להם כסף לצורך זה. אין שום טעם שלא נטוֹל ספינה מוגמרת ונחכירה להם למשך תקופת החירום”. דומה כי מקורו של הרעיון הזה היה במשרד האוצר, מקום שהיה מר מורגנטאו מעיר ומעורר את עורכי־הדין שלו, במיוחד את אוסקר ס. קוֹקס, איש מיין. נראה היה כי על פי חוק משנת 1892 רשאי מזכיר־המלחמה, “כשהוא סבור שהדבר יהיה לטובת הציבור”, להחכיר רכוש צבאי, אם אינו דרוש לשימוש הציבור, לתקופה של לא־יותר מחמש שנים. היו תקדימים להפעלת החוק הזה, על ידי החכרת פריטים צבאיים שונים מזמן לזמן.

הנה כי כן הוגה היה הנשיא רוזוולט מזה זמן־מה במלה “החכר” וברעיון שימושו של עקרון ההחכרה לשם מילוי צרכיה של בריטניה בחינת אלטרנטיבה למדיניוּת של מלוות בשיעור בלתי־מוגבל שעד־מהרה יחרגו מגדר כל אפשרות של פרעוֹן. עתה לבשו פתאום כל המחשבות האלו צורת פעולה החלטית, והוכרז על המושג הנהדר של החכר־והשאל.

הנשיא חזן מן הים הקאריבי ב־16 בדצמבר והעלה את תכניתו במסיבת־העתונאים שלו למחרת היום. הוא השתמש במשל פשוט:

נניח שבּית חברי נאחז להבות ואני יש לי צינור השקאה מהלך ארבע או חמש־מאות רגל משם. אם יוכל ליטול את צינור־הגינה שלי ולחבּרו אל ברז־הכיבּוי שלו, אוכל לעזור לו לכבּות את השריפה. ועכשיו מה אני עושה? אינני אומר לו לפני הפעולה הזאת, “שכני, צינור־הגינה שלי עלה לי חמישה־עשר דולאר: עליך לשלם לי חמישה־עשר דולאר במחירו”. לא! מה העיסקה המתבצעת? אני אינני זקוק לחמישה־עשר דולאר – אני רוצה לקבל את צינור הגינה שלי בחזרה אחרי שתיגמר השריפה.

ושוב:

בלב מספר מכריע של אמריקאים אין כלל שום ספק שההגנה המיידית הטובה ביותר של ארצות־הברית היא בהצלחת התגוננותה של בריטניה הגדולה; וכי לפיכך, מחוץ לכל הענין ההיסטורי והממשי שלנו בקיומה של הדמוקרטיה בעולם בכללוּתו, חשוב הדבר באותה מידה מנקודת־מבט אנוכית ומנקודת־המבט של הגנת אמריקה שנעשה כל מה שאפשר על־מנת לסייע לקיסרות הבריטית להגן על עצמה.

ולבסוף:

הדבר שאני מנסה לעשותו הוא להכרית את תו הדולאר.

על היסוד הזה הוכנה מיד להגשה לקונגרס הצעת־החוק המפורסמת־לעד של החכר־והשאל. לאחר מכן תיארתי זאת לפרלמנט כ“המעשה הרחוק ביותר משאיפת־בצע בהיסטוריה של איזו אומה מן האומות”. כיון שנתקבל החוק על־ידי הקונגרס, מיד נשתנה המצב כולו מן הקצה אל הקצה. נעשינו בני־חורין לעצב בדרך הסכם תכניות לזמן ארוך ובהיקף עצום לכל צרכינו. לא הועמד שום תנאי לפרעון. לא דוּבּר אפילו על ניהול חשבון פורמאלי בדולארים או בשטרלינגים. מה שקיבלנו הושאל לנו או הוחכר לנו מפני שהמשך התנגדותנו לעריצות ההיטלראית נחשב בחינת אינטרס חיוני לרפובליקה הגדולה. כדברי הנשיא רוזוולט, הרי מכאן והלאה לא הדולארים כי אם הגנתה של ארצות־הברית היא שתקבע להיכן יישלח נשק אמריקאי.

*

ברגע זה, החשוב ביותר בדרך חייו הציבוריים, נלקח מאתנו פיליפ לותיאן. זמן קצר אחרי שוּבו לוושינגטון נחלה פתאום במחלה אנושה. הוא עבד בלי הפוגות עד הסוף. ב־12 בדצמבר, בעיצומו של גל ההצלחה, מת. היתה זאת אבידה לאומה ולענין. חוגים רחבים של ידידים משני עברי האוקינוס התאבלו עליו. אני, שעמדתי אתו במגע אינטימי כל כך שבועים קודם לכן, לי היתה זו מכה אישית. שיבּחתיו בדברי הספד בבית־הנבחרים, שהיה מאוחד בהכרת־כבוד עמוקה לעבודתו ולזכרו.

*

עתה היה עלי לפנות מיד לשאלת בחירתו של יורשו. דומה היה כי יחסינו עם ארצות־הברית בזמן הזה מצריכים שגריר שיהיה דמות לאומית בולטת ומדינאי הבקי בכל צדדיה של הפוליטיקה העולמית. לאחר שהוברר לי מצד הנשיא כי הצעתי תוכל להתקבל, ביקשתי את מר לויד ג’ורג' ליטול את המשרה. ביולי לא ראה אפשרות לעצמו להיכנס לקבינט המלחמתי, ומעמדו בפוליטיקה הבריטית לא היה איתן ביותר. השקפתו על המלחמה ועל המאורעות שגרמוה היתה מזווית־ראיה שונה משלי. אולם לא היה כלל מקום לספק שהוא אזרחנו הדגוּל, וכי יקדיש את כשרונותיו ונסיונו שאין משלם להצלחת שליחותו. היתה לי אתו שיחה ממושכת בחדר־הקבינט, וכן בארוחת־צהרים ביום אחר. הוא גילה קורת־רוח כנה על שהוזמן. “אני מספר לידידי”, אמר, “שראש־הממשלה הציע לי הצעות נכבדות”. ברי היה לו כי בגיל שבעים־ושבע אינו צריך לקבל על עצמו תפקיד מוגיע כל כך. כתוצאה משיחותי הארוכות אתו נוכחתי לדעת כי הזקין אפילו בחדשים המעטים שעברו מאז ביקשתיו להיכנס לקבינט המלחמה, ובצער אך גם מתוך הכרה חדלתי מתכניתי.

אז פניתי אל הלורד הליפקס, שקרנו במפלגה השמרנית היתה רמה, והוסיפה עליה עובדת היותו שר־החוץ. כאשר שר־חוץ נעשה שגריר הרי הדבר מציין בצורה יחידה־במינה את חשיבותה של השליחות. בכל מקום כיבּדו את סגולותיו הנעלות, ועם זאת הרי בגלל עברו בשנים שלפני המלחמה וצורת מהלך המאורעות גילו כלפיו מורת־רוח מרובּה ואפילו איבה מן הצד הלייבּורי של הקואליציה הלאומית. ידעתי שהוא חש בזאת בעצמו.

כשפּניתי אליו בהצעה זו, שבודאי לא היה בה משום עליה אישית בדרגה, הסתפק באמרוֹ בפשטות ובהכרת־ערך כי ישרת בכל מקום שחושבים כי שם יועיל יותר. כדי להדגיש עוד יותר את חשיבות תפקידיו, קבעתי שיחזור למלא את תפקידו כחבר הקבינט המלחמתי כל־אימת שיבוא הביתה לחוּפשה. הסדר זה פעל בלי אי־נוחוּת קלה־שבקלות בגלל הסגולות והנסיון של האישים המעורבים בדבר, ומשך שש שנים אחרי כן, הן בקואליציה הלאומית הן בממשלה הלייבּוֹרית־הסוציאליסטית, עשה הליפקס את מלאכתו של שגריר בארצות־הברית במידה בולטת ומתרבּה של השפעה והצלחה.

הנשיא רוזוולט, מר הול ושאר אישים רמים בוושינגטון היו מרוצים עד מאד מבחירתו של הלורד הליפקס. אכן, מיד ברי היה לי כי אדם זה עדיף בעיני הנשיא הרבה יותר מהצעתי הראשונה. מינויו של השגריר החדש נתקבל בקורת־רוח הן באמריקה הן במולדת, ונחשב נאה ויאה להיקף המאורעות בכל המובנים.

*

לא פיקפקתי כלל מי צריך למלא את המקום שנתפנה במשרד־החוץ. בכל השאלות הגדולות של ארבע השנים שעברו הייתי שרוי, כמו שהראו הדפים האלה, בהסכמה קרובה עם אנתוני אידן. תיארתי את סערת רגשותי וחרדתי כאשר נפרד מעל מר צ’מברליין באביב 1938. יחד נמנענו מן ההצבעה על מינכן. יחד התקוממנו על הלחץ המפלגתי שהופעל עלינו במחוזות־הבחירה שלנו בימות החורף של אותה שנה נכאה. מאוחדים היינו במחשבה ובדעה בפרוֹץ המלחמה וכעמיתים בימי המלחמה גופה. חייו הציבוריים של אידן הוקדשו בחלקם הגדול ללימוד עניני־חוץ. הוא הצטיין בכהונה הנעלה של שר־החוץ, והתפטר ממנה בהיותו בן ארבעים שנה בלבד מסיבּות שלעת הזאת, אגב סקירה־לאחור, כל המפלגות בממלכה מצדיקות אותן. הוא הצליח במלאכתו כמזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה משך השנה האיומה הזאת, וניהול עניני הצבא על־ידיו קירב אותנו מאד זה לזה. מחשבותינו דומות היו, אף בלא התיעצות, במספר רב מאד של שאלות מעשיות המתעוררות מיום ליום. קיויתי לידידות נעימה והרמונית בין ראש־הממשלה לשר־החוץ, ותקוה זו אכן נתמלאה משך ארבע וחצי השנים של מלחמה ומדיניות שהיו צפויות לנו. בצער עזב אידן את משרד־המלחמה, ששקוע היה בכל עקותיו וסערות־רגשותיו; אך הוא חזר למשרד־החוץ כאיש השב אל ביתו.

*

את מקומו של מר אידן כמזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה מילאתי בהגישי למלך את שמו של הקפיטן מרג’סון, שהיה בזמן ההוא המצליף הראשי לממשלה הלאומית. בחירה זו עוררה אי־אלו תגובות שליליות. קרוב לעשר שנים עמד דוד מרג’סון בראש משרד המצליף הממשלתי בבית־הנבחרים, ועלה בגורלו לערוך ולדרבן את גוּשי־הרוב השמרניים הסבלנים והמוּצקים אשר ימים כה רבים החזיקו את ממשלות בולדווין וצ’מברליין בשלטון. כשהייתי ראש־המדברים בין השמרנים החולקים על חוק־הודו, היו לי אתו הרבה התנגשויות חריפות. משך אותן אחת־עשרה השנים שבהן עמדתי מחוץ לכל כהונה רשמית היו מגעי אתו תכופים למדי ועוינים דרך־כלל. האיש נצטייר לי כאדם רב־כשרונות, המשמש את מנהיגו, ויהי־מי המנהיג, בנאמנות שלא תכזיב, והנוהג עם יריביו ישרוּת קפדנית. בדעה זו החזיקו גם המצליפים של מפלגות הלייבּור והליבראלים, ופרסום אשר כזה הוא הכרחי כמובן למילוי התפקיד המיוחד הזה. כיון שנעשיתי ראש־ממשלה היתה הסברה בדרך־כלל שאמצא איזה איש אחר לתפקיד הזה, אבל לבי היה סמוך ובטוח כי אקבל מאת מרג’סון אותו שירות מוכשר ונאמן אשר בו זיכּה את קודמי; ובזאת לא אוכזבתי כל עיקר. הוא שירת במלחמת־העולם הראשונה, ומשך הרבה מימיה הקשים ביותר שימש קצין־רגימנט, וזכה לצלב הצבאי. הנה כי כן היה לו עבר ממשי של חייל כמו גם ידיעה שלמה בהוויות בית־הנבחרים.

על מקומו של מרג’סון מניתי את הקפיטן ג’יימס סטיוּאַרט, שגם עליו הייתי חלוּק בזמנו בדברים הרבה, אלא שהגיתי כבוד רב לסגולותיו.

*

פרק־הזמן שבין נובמבר 1940 לקבל חוק החכר־והשאל במרס 1941 עמד בסימן מחסור חריף בדולארים. ידידינו המציאו כל מיני תחבולות. הממשלה האמריקאית קנתה מאתנו כמה ממפעלי המלחמה שהקימה לפי הזמנתנו בארצות־הברית. היא הקצתה אותם לתכנית־ההגנה האמריקאית, אבל אמרה לנו שנמשיך לנצלם עד קצה גבול היכולת. מחלקת־המלחמה הגישה הזמנות לנשק שלא היה לה בו צורך מיידי, כדי שכאשר יוּכן אפשר יהיה לשלחו לנו. לעומת זאת נעשו דברים מסוימים שנראו לנו קשים ומכאיבים. הנשיא שלח לקייפּטאוּן אנית־מלחמה ליטוֹל את כל הזהב שאספנו שם. העסק הבריטי הגדול של קוֹרטולדס נמכר על־ידינו לבקשתה של ממשלת ארצות־הברית במחיר נמוך ביחס, ואחרי כן נמכר שוב בשווקים במחיר גבוה הרבה יותר שאנחנו לא נהנינו ממנו. היתה בי הרגשה שצעדים אלה נעשו כדי להדגיש את חומרת מצבנו ולחזק את ידי המצדדים בהחכר־והשאל. מכל־מקום, בצורה זו או אחרת עברנו את הדרך.

ב־30 בדצמבר שידר הנשיא “שיחה לי האח” בראדיו, והסביר את מדיניותו לבני ארצו.

סכנה נגד פנינו – סכנה שעלינו להתכונן לקראתה. אבל ידוע לנו היטב שאין אנו יכולים להימלט מסכנה על ידי שנתקפל במיטה ונעלה את השמיכות על ראשינו… אם תפּול בריטניה נהיה כולנו, בכל חלקי אמריקה, חיים מול אקדח מכוּון, אקדח טעון כדורי־נפץ, כלכליים כמו גם צבאיים. עלינו ליצר נשק ואניות במרץ ובתוּשיה ככל אשר נוכל… עלינו להיות בית הנשק הגדול של הדמוקרטיה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 31.12.40

אסירי־תודה הננו לך מאד על כל מה שאמרת אתמול. במיוחד אנו מקדמים בברכה את ציור תכניותיך לתת לנו את העזרה שבלעדיה אין לעקור את ההיטלריזם מאירופה ואסיה. הנקל לנו לשער מפני מה לא יכולת לתאר במדויק איך תעוּבּדנה ההצעות שלך. בינתים יש כמה דברים שמעוררים בי דאגה.

ראשית, שיגור אניות־המלחמה מקייפטאון על־מנת ליטול אל הזהב המונח שם עשוי להביא לידי תוצאות מביכות. כמעט ודאי שייוודע הדבר. דבר זה יעורר דאגה בדעת־הקהל כאן וברחבי הדומיניונים ויעודד את האויב, שיכריז שאתם שולחים ליטול את העתודות האחרונות שלנו. אם אתה סבור שזאת הדרך היחידה, אתן הוראות להטעין על האניה את כל הזהב המצוי אצלנו בקייפטאון. אבל רוצים אנו להימנע מכך, אם נוכל. הנוכל, למשל, על ידי פעולה טכנית, להחליף זהב בדרום־אפריקה בזהב המוחזק בשביל אחרים באוטאווה ולהעביר את הזהב ההוא לניו־יורק? עלינו לדעת זאת בקרוב, כי האניה נמצאת בדרכה.

טעם שני לדאגה הוא שאין אנו יודעים כמה זמן יתווכח הקונגרס על הצעותיך ואיך נוכל למסור הזמנות לנשק ולשלם את תשלומינו אם יימשך פרק־הזמן הזה ויימשך. זכוֹר, אישי הנשיא, אין אנו יודעים מה כוונותיכם, מה בדיוק אומרת ארצות־הברית לעשות, ואנו נלחמים על חיינו. איך ישפיע הדבר על המצב העולמי אם יהיה עלינו לשמוט את תשלומינו לספּקים שלכם, הצריכים לשלם לפועליהם? הם לא ינצל זאת האויב ויציג את הדבר בבחינת שברון גמור בשיתוף־הפעולה האנגלו־אמריקאי? ואולם דיחוי של שבועות אחדים יוכל גם יוכל להביא זאת על ראשינו.

שלישית, חוץ מתקופת־הבּינים, מתעוררת קבוצה של בעיות באשר להיקף תכניתך לאחר שתאושר על ידי הקונגרס. מה לעשות ביחס לתשלומים הכבדים והעצומים שעדיין יש לסלקם על פי ההזמנות הקיימות עד שתושלם המסירה? תשלומי־מקדמה ניכרים על חשבון אותן ההזמנות כבר דילדלו את משאבּינו. יש לנו צורך קיים־ועומד במצרכים אמריקאיים שונים שאינם כלי־נשק דווקה – למשל, חמרי־גלם ושמנים. קנדה ודומיניונים אחרים, יוון ובעלי־ברית פליטים, יש להם צרכים משוועים בדולארים כדי לקיים את המאמץ המלחמתי שלהם. אינני מבקש לדעת איך תפתור את השאלות האלו לאחר זמן. מצדנו אנו נהיה מוכנים בהחלט להעמיד לרשותכם את כל משאבּינו והתחייבויותינו ברחבי העולם כולו, ולא נבקש עזרה יותר ממה שדורש הענין המשותף. מובן שאנו רוצים להיות בטוחים בכך שהסמכויות שאתה מבקש להשיג תהיינה רחבות די־הצורך לטפל בענינים הרחבים האלה, לאחר כל הבדיקות המתאימות.

סיר פרידריק פיליפס דן בענינים האלה עם המזכיר מר מורגנטאו, והוא יסביר את ההתחייבויות המלחמתיות שיש לנו בהרבה מחלקי העולם אשר בהן לא נוכל לבקש את עזרתכם במישרים אלא שזהב ודולארים דרושים בשבילן. הוא הדין גם לגבי הזהב ההולנדי והבלגי, שאולי תהיה עלינו החובה להחזירו בעין למועד הנכון.

אמש נשרף חלק גדול מן הסיטי של לונדון, ותמונות ההרס הנרחב כאן ובמרכזי ערי־השדה שלנו הן מזעזעות; אבל כשביקרתי היום בהריסות הבוערות עדיין היתה רוחם של אנשי לונדון מרוממת כמו שהיתה בימים הראשונים של ההפצצה ללא־הבחנה בספטמבר, לפני ארבעה חדשים.

אני מודה לך על שהעידות קבל העולם כולו שבטחונו וגדולתו של האיחוד האמריקאי לעתיד־לבוא קשורים קשר הדוּק בקיומה ובחימושה היעיל של אותה רוח העשויה־לבלי־חת.

מיטב איחולי לך מקרב־לב בשנת הסער החדשה הבאה עלינו.

פרק עשרים־ותשעה: גרמניה ורוסיה

היטלר פונה מזרחה – מאמציו של סטאלין לכפּר את פניה של גרמניה – תככי הקומוניסטים בבית־החרושת בבריטניה – תכניות לחלוקת הקיסרות הבריטית – חישוביהם המוטעים של הסובייטים – ביקורו של מולוטוב בברלין – פגישתו עם ריבנטרופ ועם הפירר – שיחות נאצו־סובייטיות – התקפת־אוויר בריטית באמצע – ויכוח נוסף עם הפירר – התקפת־אוויר בריטית שניה – שיחות במקלט – התיאור ששמעתי מפי סטאלין באוגוסט 1942 – החלטתו הסופית של היטלר לפלוש לרוסיה – הכנות צבאיות – טיוטת ההסכם – הסובייטים דורשים עוד – מאמצי השגריר שולנבורג להגיע להסכם – היטלר מסתיר את צפוּניו – “מיבצע ברברוסה”, דצמבר 1940

שהיטלר לא הצליח לשתק את בריטניה או לכבשה. ברור היה כי האי יעמוד על שלו עד הסוף. בלי השליטה בים או באוויר נראה היה כי מן הנמנע הוא להעביר צבאות גרמניים על פני התעלה. החורף וסערותיו סגרו על גיא־החזיון. סוכּל הנסיון הגרמני להטיל מורא על האומה הבריטית, או לנפץ את כושר־הלחימה וכוח־הרצון שלה בהפצצות, והבּליץ עלה ביוקר. בהכרח יעברו הרבה חדשים עד שייתכן להחיות את “ארי־ים”, ועם כל שבוע שעובר הרי גידולם, בישולם וציודם של צבאות־המולדת הבריטיים מצריכים “ארי־ים” גדול יותר, בד־בבד עם קשיי התובלה המחמירים והולכים. אפילו שלושת־רבעי מיליון איש על כל הדרוש להם לא יהיו מספיקים באפריל או במאי 1941. מה הסיכוי למצוא עד אז את הספינות, הבּרגות, אסדות־הנחיתה המיוחדות הדרושות לפעולה ימית כה עצומה? איך אפשר יהיה לאספן בצל הכוח האווירי הבריטי הגובר בתמידוּת? הכוח האווירי הזה, הנזון מבתי־חרושת העמלים בשקידה בבריטניה ובארצות־הברית, ומתכניות אימוּנים עצומות לטייסים בדומיניונים שמרכזן בקנדה, אולי גם יהיה עדיף בעוד שנה לערך במספר, כהיותו עדיף כבר באיכוּת, על זה של גרמניה. הייפּלא אפוא שהיטלר, כיון שנשתכנע שתקוותיו של גרינג ודברי־הרהב שלו הוּשׂמו לאל, הסב עיניו אל המזרח? בדומה לנפוליאון ב־1804 נרתע מן ההסתערות על האי בטרם תיעלם לפחות הסכנה המזרחית. מדומה היה עתה כי חייב הוא לבוא לידי הסדר עם רוסיה ויהי־מה, בטרם יטיל הכל על הקלף של פלישה לבריטניה. בצייתו לאותם כוחות ובלכתו אחר מחשבות שהשפיעו על נפוליאון כאשר הצעיד את “הצבא הגדול” מבּוּלון לאולם, אוסטרליץ ופרידלנד, ויתר היטלר לפי־שעה על השאיפה ועל הצורך להחריב את בריטניה הגדולה. דבר זה יהיה עתה המערכה האחרונה בדרמה.

אין ספק כי בתום ספטמבר 1940 הגיע לכלל החלטה. מן העת ההיא והלאה תפסו ההתקפות האוויריות על בריטניה, אף שתכופות נערכו בקנה־מידה גדול יותר עקב ריבּוּים הכללי של המטוסים, את המקום השני במחשבותיו של הפירר ובתכניות הגרמניות. אפשר לקיימן ולהמשיך בהן בבחינת כיסוי יעיל למזימות אחרות, אבל היטלר שוב לא תלה בהן את תקותו לנצחון מכריע. הי מזרחה! כשלעצמי, מטעמים צבאיים טהורים, לא הייתי מתרעם על נסיון גרמני לפלוש לבריטניה באביב או בקיץ 1941. האמנתי שיבואו על האויב המפלה והטבח האיוּמים מכל שידעה איזו ארץ אי־פעם במיבצע צבאי כלשהו. אבל מסיבּה זו עצמה לא הייתי תמים עד כדי לצפות לבואו. מה שאיננו בלתי־רצוי לך במלחמה אין הוא דווקה הדבר שהאויב עושה. אף על פי כן, בניהולו של מאבק ממושך, שעה שדומה היה כי משך שנה או שנתים יהיה הזמן על צדנו וייתכן להשיג בעלי־ברית אדירים, הודיתי לאלוהים על שהמסה העליונה תיחסך מעמנו. כפי שייראה מתוך המסמכים שכתבתי בזמנו, לא חשבתי מעולם ברצינות על נחיתה גרמנית באנגליה ב־1941. בתום 1941 כבר התהפכה הקערה על פיה; שוב לא היינו לבדנו; שלושת רבעי העולם היו אתנו. אבל מאורעות כבירים, שאי־אפשר היה לאָמדם קודם בואם, עתידים היו לציין את השנה ההיא הראויה להיזכר.

בעוד אנשי־יבשת קצרי־בינות והעולם החיצון בכללותו סוברים שגורלנו נחרץ, או שלכל המוּטב הוא תלוי בשׂערה, לבשו היחסים בין גרמניה הנאצית לרוסיה הסובייטית את החשיבות העליונה בעניני העולם. הניגודים היסודיים בין שתי המעצמות העריצות שבו־התבלטו משעה שהוברר כי לא ייתכן להוֹם ולהכריע את בריטניה כדרך שעשו לצרפת ולארצות־השפלה. למען האמת יש לומר כי סטאלין עשה ממש כמיטב יכלתו לשתף פעולה בכנוּת ובנאמנוּת עם היטלר, בעודו אוגר תוך כדי כך כוחות ככל אשר יוכל בשטח העצום של רוסיה הסובייטית. הוא ומולוטוב שלחו את ברכותיהם הנאמנות עם כל נצחון גרמני. הם השפיעו על הרייך שפע רב של מזונות וחמרי־גלם חיוניים. אנשי הגיס החמישי הקומוניסטי שלהם שקדו ככל שיכלו לשבּש את מהלך העבודה בבתי־החרושת שלנו. הראדיו שלהם הפיץ את שיקוציו ועלילותיו נגדנו. בכל עת ובכל שעה מוכנים היו להגיע להסדר־קבע עם גרמניה הנאצית בשאלות החשובות המרובּות שנשארו פתוחות ביניהם ולהשלים במנוחה עם השמדתו הסופית של הכוח הבריטי. אבל כל הזמן הכירו בכך שמדיניוּת זו עשויה להיכשל. מנוי־וגמור היה אתם להרויח זמן בכל האמצעים, ובמידה שיכלו להעריך את הבעיה לא היתה להם כל נטיה לבסס את האינטרסים או את השאיפות של רוסיה על נצחון גרמני בלבד. שתי הקיסרוּיות הטוטליטריות הגדולות, המשוללות במידה שווה מעצורים מוסריים, ניצבו זו לעומת זו, אדיבות אך קשוחות.

היו, כמובן, חילוקי־דעות על דבר פינלנד ורומניה. המנהיגים הסובייטיים הזדעזעו נוכח נפילתה של צרפת ונוכח קצה של החזית השניה, אשר אותה עתידים היו עד־מהרה לתבוע בכל פה; הם לא ציפּו להתמוטטות כה פתאומית, ובביטחה השליכו יהבם על תקופה של התשה הדדית בחזית המערבית. עתה לא היתה עוד חזית מערבית! אף על פי כן איולת תהיה זו אם ישנוּ במידה רצינית משיתוף־הפעולה שלהם עם גרמניה בטרם יתברר אם תיכנע בריטניה או תימחץ ב־1940. כיון שנתחוור לקרמל מעט־מעט שבריטניה מסוגלת לעמוד במלחמה ממושכת עד בלי די, שבמהלכה יכול הכל לקרות ביחס לארצות־הבית כמו גם ביאפאן, חש סטאלין יותר בסכנה אשר נגד פניו ונעשה להוּט יותר להרויח זמן. בכל־זאת מפליא הדבר, כמו שעוד נראה, איזה יתרונות הקריב ואיזה סיכונים קיבל על עצמו על־מנת לקיים יחסים ידידותיים עם גרמניה הנאצית. מפתיעים עוד יותר היו החישובים המוטעים והבּוּרוּת שגילה ביחס למה שקרוב לבוא עליו. אכן, מספטמבר 1940 עד לרגע הסתערותו של היטלר ביוני 1941 היה האיש בעת־ובעונה־אחת ענק גס, ערמומי והולך־תוֹעה.

*

עם האקדמות האלו אנו מגיעים לפרשת ביקורו של מולוטוב בברלין ב־12 בנובמבר 1940. כשהגיע השלוּח הבּולשבי ללבה של גרמניה הנאצית נתנו לו את כל המחמאות ונהגו עמו בכל גינוני הטכס. משך היומים הבאים נתקיימו דיונים ארוכים ומתוחים בין מולוטוב לריבנטרופ, וכן גם עם היטלר. כל העובדות העיקריות בדבר חילופי הדעות והדברים המחרידים האלה נגולו במבחר של מסמכים שנלכדו ופורסמו בראשית 1948 על ידי מחלקת־המדינה בוושינגטון בשם “היחסים הנאצו־סובייטיים, 1939–1941”. ממקור זה עלינו לשאוב אם רצוננו לספר את הסיפור או להבינו.

בראשונה נפגש מולוטוב עם ריבנטרופ⁶¹.

12 בנובמבר 1940

שר־החוץ של הרייך אמר כי במכתב אל סטאלין כבר ביטא את הכרתה המוצקה של גרמניה ששום כוח שבעולם לא יוכל לשנות את העובדה שהגיעה עתה ראשית קצה של הקיסרות הבריטית. אנגליה הוכּתה, ואין זו אלא שאלה של זמן עד שתכיר סופית במפּלתה. אפשר שהדבר יקרה במהרה, כי באנגליה המצב הולך ורע מיום ליום. גרמניה תשמח כמובן אם יסתיים הסכסוך בהקדם, כי בשום פנים אין היא חפצה להקריב קרבנות־אדם שלא לצורך. ואולם אם הבריטים לא יגמרו אומר בעתיד הקרוב ביותר להודות במפלתם, סופם שיבקשו שלום משך השנה הבאה. גרמניה ממשיכה בהתקפות ההפצצה על אנגליה יומם ולילה. הצוללות שלה תופעלנה בהדרגה עד קצה גבול היכולת ותגרומנה לאנגליה אבידות נוראות. גרמניה היא בדעה שבהתקפות האלו אולי ייתכן להכריח את אנגליה לחדול מן המאבק. מידה מסוימת של חרדה נראית כבר בבריטניה הגדולה, וזו מרמזת כמדומה על פתרון כזה. ואולם אם צורת ההתקפה הנוכחית לא תכריע את אנגליה על ברכיה, תגש גרמניה בהחלטה נחושה, כאשר אך ירשו זאת תנאי מזג־האוויר, להתקפה גדלת־ממדים ובכך תמחץ סופית את אנגליה. ההתקפה הזאת גדלת־הממדים נמנעה עד כה רק מחמת תנאים בלתי־רגילים של מזג־האוויר.

* * * * * *

כל נסיון לנחיתה או לפעולות צבאיות ביבשת אירופה מצד אנגליה או מצד אנגליה בתמיכתה של אמריקה נדון לכשלון גמור מלכתחילה. אין זו כלל בגדר בעיה צבאית. זאת לא הבינו האנגלים עדיין, משום שכפי הנראה יש מידה של מבוכה בבריטניה הגדולה משום שהארץ מונהגת על ידי דילטאנט פוליטי וצבאי בשם צ’רצ’יל, איש שבכל הקריירה שלו עד כאן נכשל לגמרי בכל הרגעים המכריעים וסופו להיכשל שוב פעם.

זאת ועוד, הציר שולט שלטון גמור מבחינה צבאית ומדינית על החלק שלו באירופה. אפילו צרפת, שהפסידה במלחמה ונאלצה לשלם על כך (דבר שהצרפתים, דרך אגב, מכירים בו בהחלט), קיבלה את העקרון שבעתיד לעולם לא תתמוך עוד צרפת באנגליה ובדה־גול, הכובש הדון־קישוטי של אפריקה. הואיל ועמדתן חזקה במידה יוצאת־מגדר־הרגיל, אין מעצמות־הציר שוקלות אפוא בדעתן איך תנצחנה במלחמה אלא באיזו מהירות תוכלנה לסיים את המלחמה שבּה כבר ניצחו.

*

אחרי ארוחת־הצהרים נתקבל השלוּח הסובייטי על ידי הפירר, שהוסיף להרחיב את הדיבּור על מפלתה השלמה של בריטניה.

המלחמה [אמר] הביאה לידי סיבּוכים שגרמניה לא התכוונה אליהם אלא שאילצוה מזמן לזמן להגיב תגובה צבאית על מאורעות מסוימים.

אחרי כן התוה הפירר לפני מולטוב את מהלך הפעולות הצבאיות עד עכשיו, שהביאו לידי כך שאנגליה שוב אין לה בעל־ברית ביבשת… אמצעי־התגמול האנגליים הם מגוחכים, והאדונים הרוסים יוכלו להיוכח מכּלי ראשון בבדיה של החורבן שנגרם, כביכול, בברלין. כאשר אך ישתפרו התנאים האטמוספיריים, תהיה גרמניה מוכנה למהלומה הגדולה והסופית נגד אנגליה. כרגע אפוא מטרתה היא לנסות לא רק לעשות הכנות צבאיות למאבק הסופי הזה אלא גם להבהיר את הבעיות הפוליטיות שתהיה להן חשיבות משך ההתמודדות הזאת ולאחריה. לפיכך חזר ובחן את היחסים עם רוסיה, ולא מתוך רוח שלילית אלא מתוך הכוונה לארגן אותם בצורה חיובית – אם אפשר, לתקופת־זמן ארוכה. בעשותו זאת הגיע לכמה וכמה מסקנות:

1. גרמניה אינה מבקשת לקבל עזרה צבאית מרוסיה.

2. בגלל הארכתה העצומה של המלחמה נאלצה גרמניה, כדי לעמוד בפני אנגליה, לחדור לשטחים רחוקים ממנה אשר בהם אין לה אינטרסים יסודיים מבחינה מדינית או כלכלית.

3. בכל־זאת יש אי־אלה צרכים, שחשיבותם המלאה נתגלתה רק בהמשך המלחמה, אלא שהם חיוניים בהחלט לגרמניה. בכלל אלה מקורות מסוימים של חמרי־גלם, שגרמניה רואה אותם חיוניים ביותר והכרחיים בהחלט.

*

לכל הדברים האלה נתן מולוטוב הסכמה בלתי־מחייבת.

מולוטוב שאל על דבר החוזה המשולש⁶² . מה פירוש הסדר החדש באירופה ובאסיה, ואיזה תפקיד יינתן בו לס.ס.ס.ר.? בשאלות האלו יש לדון משך השיחות בברלין ובעת ביקורו המכוּון של שר־החוץ של הרייך במוסקבה, שהרוסים מחכים לו בהחלט. יתר על כן, יש שאלות הצריכות הבהרה ביחס לאינטרסים של רוסיה בבלקנים ובים השחור, ביחס לבולגריה, רומניה ותורכיה. קל יהיה יותר לממשלה הרוסית לתת תשובות מדויקות על השאלות שעורר הפירר אם תוכל לקבל את ההסברים המבוקשים כאן. הסובייטים יהיו מעוניינים בסדר החדש באירופה, ובפרט בקצב ובצורה של הסדר החדש הזה. כן גם ירצו לקבל מושג מתחומי מה־שקוראים הספירה של מזרח־אסיה־רבּה.

הפירר השיב כי החוזה המשולש כוונתו להסדיר את המצב באירופה במה שנוגע לאינטרסים הטבעיים של ארצות אירופה, ולפיכך פונה עכשיו גרמניה אל ברית־המועצות על־מנת שתחווה את דעתה ביחס לאזורים המעניינים אותה. בשום פנים לא ייעשה הסדר בלי שיתוף־פעולה מצד רוסיה הסובייטית. כך הדבר לא רק ביחס לאירופה כי אם גם ביחס לאסיה, מקום שרוסיה עצמה צריכה להשתתף בהגדרת הספירה של מזרח־אסיה־רבּה ולהגדיר את דרישותיה שם. תפקידה של גרמניה במקרה זה הוא תפקיד של מתווך. בשום פנים לא תועמד רוסיה בפני fait accompli.

כשקיבל עליו הפירר לנסות לכונן את הקואליציה הנ"ל של המעצמות, הרי לא היחס בין גרמניה לרוסיה הוא שהיה בעיניו הנקודה הקשה ביותר אלא השאלה אם אפשרי שיתוף־פעולה בין גרמניה, צרפת ואיטליה. רק עכשיו… ראה אפשרות לעצמו לבוא במגע עם רוסיה הסובייטית על־מנת להסדיר את שאלות הים השחור, הבלקנים ותורכיה.

לבסוף סיכם הפירר ואמר כי הדיון מציין, עד גבול ידוע, את הצעד הממשי הראשון לקראת שיתוף־פעולה מקיף, מתוך התחשבות מתאימה בבעיות של מערב־אירופה, שתוסדרנה בין גרמניה, איטליה וצרפת, כמו גם בשאלות המזרח, שמעיקרן הן ענינן של רוסיה ויאפאן, אלא שבּהן גרמניה מוכנה לשמש מתווכת. המדובּר הוא בהתנגדות לכל נסיון מצדה של אמריקה “לעשות כסף מאירופה”. ארצות־הברית אין לה שום עסק באירופה, באפריקה או באסיה.

מולוטוב הביע את הסכמתו עם דברי הפירר על תפקידן של אמריקה ואנגליה. נראה לו כי מבחינה עקרונית אפשר להסכים בהחלט להשתתפותה של רוסיה בחוזה המשולש, בתנאי שרוסיה תשתף פעולה כשוּתף ולא סתם כאוֹבּייקט. במקרה זה אין הוא רואה כל קושי בענין השתתפותה של ברית־המועצות במאמץ המשותף. אבל תחילה יש להגדיר יותר את מטרתו ומשמעותו של החוזה, בפרט ביחס לתיחוּם הספירה של מזרח־אסיה־רבדה.

*

ובהתחדש הדיונים ב־13 בנובמבר:

מולוטוב הזכיר את שאלת הרצועה של טריטוריה ליטאית והטעים כי הממשלה הסובייטית לא קיבלה עדיין מגרמניה שום תשובה ברורה על שאלה זו. מכל־מקום היא מחכה להחלטה. באשר לבּוּקוֹבינה הודה כי דבר זה כרוך בטריטוריה נוספת, שלא נזכרה בפרטיכל החשאי. רוסיה צימצמה בתחילה את תביעותיה לבוקובינה הצפונית בלבד. אולם במסיבות הנוכחיות על גרמניה להבין את האינטרס הרוסי בבוקובינה הדרומית. אבל רוסיה עדיין לא קיבלה תשובה גם על שאלתה בנדון זה. תחת זאת נתנה גרמניה ערוּבּה לכל שטחה של רומניה והתעלמה לגמרי משאיפותיה של רוסיה ביחס לבוקובינה הדרומית.

הפירר השיב כי יהיה זה ויתור ניכּר מצד גרמניה אם ייכבש אפילו חלק של בוקובינה על־ידי רוסיה…

אולם מולוטוב עמד על הדעה שבוּטאה קודם לכן: שהתיקונים שרוסיה מבקשת הם חסרי־ערך.

הפירר השיב שעל־מנת שיגלה שיתוף־הפעולה הגרמני־הרוסי תוצאות חיוביות לעתיד לבוא, יהיה על הממשלה הסובייטית להבין כי גרמניה נתונה במאבק לחיים ולמוות שרצונה לסיימו בהצלחה ויהי־מה… שני הצדדים מסכימים עקרונית כי פינלנד שייכת לתחום־ההשפעה הרוסי. תחת להמשיך אפוא בויכוח עיוני סתם, עליהם לגשת אל בעיות חשובות יותר.

אחרי כיבושה של אנגליה תחוּלק הקיסרות הבריטית כאחוזת־ענק עולמית פושטת־רגל של ארבעים מיליון קילומטר מרובע. באחוזה פושטת־רגל זו תהיה לרוסיה גישה אל האוקינוס החפשי־מקרח והפתוח באמת. עד כה שלט מיעוט של ארבעים־וחמישה מיליון אנגלים על שש־מאות מיליון תושביה של הקיסרות הבריטית. הוא עומד לרוצץ את המיעוט הזה. אפילו ארצות־הברית למעשה אינה אלא לוקטת מתוך האחוזה פושטת־הרגל הזאת כמה פריטים המתאימים במיוחד לארצות־הברית. גרמניה, כמובן, תרצה להימנע מכל סכסוך שיטה אותה מן המאבק שלה נגד לבה של הקיסרות, האיים הבריטיים. מסיבה זו אין מלחמתה של איטליה נגד יוון מוצאת חן בעיניו [של הפירר], הואיל והיא מסיחה כוחות אל הפּריפריה תחת לרכזם בנקודה אחת נגד אנגליה. אותו דבר יקרה אם תפרוץ מלחמה בלטית. הסכסוך עם אנגליה יימשך עד החפירה האחרונה, ואין לו ספק כי עקב מפּלתם של האיים הבריטיים תבוא התפרקותה של הקיסרות. איולת היא להאמין שייתכן בכלל למשול על הקיסרות ולאַגדה מקנדה. במסיבות אלו מתגלים סיכויים כל־עולמיים. משך השבועות הבאים יהיה צורך להסדיר אותם בשיחות דיפלומטיות משותפות עם רוסיה, וצריך יהיה לקבוע את השתתפותה של רוסיה בפתרון הבעיות האלו. כל הארצות שיוכל להיות להן ענין באחוזה פושטת־הרגל תצטרכנה להפסיק את כל הפולמוסים ביניהן ולעסוק אך ורק בחלוקת הקיסרות הבריטית. דברים אלה כוחם יפה לגבי גרמניה, צרפת, איטליה, רוסיה ויאפאן.

מולוטוב השיב כי עקב בענין אחרי דבריו של הפירר וכי הוא מסכים עם כל מה שהבין.

*

היטלר פרש אחרי כן. לאחר ארוחת־הערב בשגרירוּת הרוסית נערכה התקפת־אוויר בריטית על ברלין. נודע לנו על הפגישה מראש, ואף כי לא היינו מוזמנים להשתתף בדיונים לא רצינו להישאר לגמרי בחוץ. עם מתן אות האזעקה עברו הכל למקלט, ושני שרי־החוץ המשיכו בשיחה עד חצות בסביבה בטוחה יותר. התיאור הגרמני הרשמי אומר:

בגלל ההתקפה האווירית נכנסו שני המיניסטרים ב־9:40 אחה"צ למקלט שר־החוץ של הרייך כדי לנהל את השיחה הסופית.

* * * * * *

עדיין אין השעה בשלה, אמר ריבנטרופ, לדון בסדר הדברים החדש בפולין. השאלה הבלקנית כבר נדוֹנה בהרחבה. בבלקנים יש לגרמניה אינטרס כלכלי בלבד, ואין אנו רוצים שאנגליה תפריע לנו שם. מתן הערובּה הגרמנית לרומניה נתפרש כפי הנראה במוסקבה שלא כהלכה… בכל החלטותיה הדריכה את ממשלת גרמניה רק השאיפה לשמור על השלום בבלקנים ולמנוע את אנגליה מקנוֹת לה דריסת־רגל שם ומהפריע למשלוחי־האספקה לגרמניה. הנה כי כן מסיבות המלחמה נגד אנגליה הן המניע היחיד לפעולתה של גרמניה בבלקנים. כאשר אך תודה אנגליה במפלתה ותבקש שלום, יצטמצמו האינטרסים הגרמניים בבלקנים אך ורק בשטח הכלכלי, והצבא הגרמני יוחזר מרומניה. כפי שהכריז הפיהרר חזוֹר וחזוֹר, אין לגרמניה שום אינטרסים טריטוריאליים בבלקנים. יכול הוא רק לחזור ולומר שוב כי השאלה המכרעת היא אם ברית־המועצות מוכנה ויכולה לשתף פעולה עם גרמניה בחיסול הגדול של הקיסרות הבריטית. בכל יתר השאלות נגיע להבנה על־נקלה אם נוכל להצליח בהרחבת יחסינו ובהגדרת תחומי־ההשפעה. חזוֹר וחזוֹר נאמר היכן תחומי־ההשפעה נמצאים. לפיכך – כמו שניסח זאת הפירר בבהירוּת כה רבה – הרי האינטרסים של ברית־המועצות וגרמניה מחייבים שהשותפים לא יעמדו פנים אל פנים כי אם גב אל גב, על־מנת לתמוך זה בזה בהשגת שאיפותיהם.

בתשובתו אמר מולוטוב שהגרמנים מניחים כי למעשה כבר הושג הנצחון במלחמה נגד אנגליה. אם אפוא, כמו שנאמר בקשר לענין אחר, גרמניה עומדת במאבק לחיים ולמוות נגד אנגליה, יכול הוא להבין שפירוש הדבר הוא רק זה שגרמניה נלחמת “לחיים” ואנגליה “למוות”. אשר לשאלת שיתוף־הפעולה הריהו מסכים לכך בהחלט, אך הוא מוסיף שצריך לבוא לידי הבנה יסודית. רעיון זה הוּבּע גם במכתבו של סטאלין. יש לחתור גם להגדרת תחומי־ההשפעה. אולם בנקודה זו אין הוא (מולוטוב) יכול נקוט עמדה סופית כרגע, כי עדיין אינו יודע מה דעת סטאלין ושאר חבריו במוסקבה בענין זה. אולם שוּמה עליו לומר שכל השאלות הגדולות האלו של המחר אין להפרידן מן השאלות של היום וממילוי ההסכמים הקיימים…

או אז נפרד הר מולוטוב בלבביוּת משר־החוץ של הרייך, בהדגישו כי אינו מצטער על האזעקה, שהרי לה הוא חב תודה על שיחה ממצה כל כך עם שר־החוץ של הרייך.

*

כשביקרתי בפעם הראשונה במוסקבה באוגוסט 1942 קיבלתי מפי סטאלין תיאור קצר יותר מן השיחה הזאת, שאינו נבדל בעיקרו מן הסיפור הגרמני אלא שהוא יכול להיחשב עז ותמציתי יותר.

“לא מזמן”, אמר סטאלין, “היתה התלונה הגדולה נגד מולוטוב שהור פרוֹ־גרמני יותר מדי. עכשיו הכל אומרים שהוא פרוֹ־בריטי יותר מדי. אבל אף אחד משנינו מעולם לא נתן אמון בגרמנים, בשבילנו היתה זו שאלה של חיים ומוות”. נכנסתי לתוך דבריו ואמרתי שאנו עצמנו נתנסינו בכך ולכן אנו יודעים את הרגשתם. “כשהלך מולוטוב”, אמר המרשל, “להתראות עם ריבנטרופ בברלין בנובמבר 1940 גוּנב הדבר לאזניכם ושלחתם התקפה אווירית”. הניעותי בראשי. “כאשר נשמע אות־האזעקה קם ריבנטרופ והוליכו בהרבה גרמי־מעלות אל מקלט עמוק המרוהט לתפארה. כיון שנכנס, החלה ההתקפה. הוא סגר את הדלת ואמר אל מולוטוב: ‘עכשיו אנו נמצאים כאן יחד. למה לא נתחלק?’ מולוטוב אמר: ‘מה תגיד אנגליה?’ ‘אנגליה’, אמר ריבנטרופ, ‘היא גמוּרה. שוב אין היא בבחינת מעצמה’. ‘אם כך הדבר’, אמר מולוטוב, ‘מדוע אנו נמצאים במקלט הזה, ושל מי הן הפּצצות האלו שנופלות?’”

*

שיחות ברלין לא שינו מאומה לגבי החלטתו הכמוסה של היטלר. משך אוקטובר היו קייטל, יוֹדל והמטה הכללי הגרמני מעצבים על פי פקודותיו את התכניות לתנועת צבאות גרמניה מזרחה ופלישה לרוסיה בראשית הקיץ של 1941. בשלב זה לא היה צורך להחליט על התאריך המדויק, שגם מזג־האוויר יוכל להשפיע עליו. בשים לב למרחקים שצריך יהיה לעברם אחרי חציית הגבולות, ובשים לב לצורך לכבוש את מוסקבה בטרם יחל החורף, ברור היה כי הסיכויים הטובים ביותר יהיו בתחילת מאי. יתר על כן, כינוסו ופריסתו של הצבא הגרמני לאורך חזית אלפיים המילים מן הים הבלטי עד הים השחור, והקמת כל המחסנים, המחנות וסעיפי מסילת־הברזל, דבר זה כשלעצמו היה אחת המשימות הצבאיות הגדולות ביותר שקיבל עליו אדם אי־פעם, ואי־אפשר היה לסבול שום דיחוי לא בתכנון ולא בפעולה. חשוב מכל היה הצורך החיוני בהסתר ובהטעיה.

לצורך זה נזקק היטלר לשתי צורות נפרדות של כיסוּי, שלכל אחת מהן יתרונות משלה. הראשונה היתה משא־ומתן מסובּך על קו משותף המבוסס

ממראות הפלישה האיטלקית ליוון.

הצבא היווני באלבניה

“…המעטים, אשר להם חבים כה רבים…”

על חלוקת הקיסרות הבריטית במזרח. השניה היתה ההשתלטות על רומניה, בולגריה ויוון, והונגריה בדרך־אגב, על ידי שטף מתמיד של חיילות. כאן צפוּנים היו רווחים צבאיים חשובים, ובתוך כך הסוה הדבר ותירץ את היערכוּת צבאות גרמניה באגף הדרומי של החזית שתפוּתח נגד רוסיה.

המשא־והמתן לבש צורה של טיוטת הצעות מצד גרמניה להצטרפות רוסיה הסובייטית לחוזה־שלוש־המעצמות על חשבונם של אינטרסים בריטיים במזרח. אילו קיבל סטאלין את התכנית הזאת, אפשר שלזמן־מה היו המאורעות מתפתחים בכיוון אחר. בכל רגע היה היטלר יכול לדחות את תכניותיו לפלישה לרוסיה. אין אנו יכולים לנסות לתאר מה היה יכול לקרות כתוצאה מברית מזוינת בין שתי הקיסרויות הגדולות של היבשת, על מיליוני חייליהן, לחלוקת השלל בבלקנים, בפרס ובמזרח התיכון, בעוד הודו שרויה תמיד מאחרי הקלעים ויאפאן שותפית בעלת־תאוה ב“תכנית מזרח־אסיה־רבּה”. אבל לבו של היטלר היה נתון להשמדת הבולשביקים, שאותם שנא שנאת־מוות. סבור היה כי הכוח בידו להשיג את מטרת־חייו העיקרית. לאחר מכן יתווסף לו כל השאר. מתוך השיחות בברלין ומתוך מגעים אחרים ודאי ידוע היה לו שההצעות שציוה על ריבנטרופּ לשלוח למוסקבה רחוקות מלמלא את שאיפותיה של רוסיה.

בחליפת המכתבים שנלכדה בין משרד־החוץ הגרמני לשגרירוּת הגרמנית במוסקבה נמצאה טיוטה, שאין עליה כל תאריך, של חוזה־ארבע־מעצמות. נראה כי זה היה הבסיס לשיחתו של שולנבורג עם מולוטוב, שעליה נמסר ב־26 בנובמבר 1940. על פי טיוטה זו תסכמה גרמניה, איטליה ויאפאן לכבד זו את תחומי־ההשפעה הטבעיים של רעוּתה. במידה שתחומי התעניינות אלה באים במגע זה עם זה, תקוּימנה תדיר התיעצויות הדדיות באורח ידידותי ביחס לבעיות שתתעוררנה מתוך כך.

גרמניה, איטליה ויאפאן הצהירו מצדן שהן מכירות בהיקף הנוכחי של נחלות ברית־המועצות והתכבּדנה אותן.

ארבע המעצמות התחייבו שלא להצטרף לשום צירוף של מעצמות ולא לתמוך בשום צירוף של מעצמות המכוּון נגד אחת מן הארבע. הן תסייענה זו לזו בענינים כלכליים בכל המובנים ותרחבנה ותחזקנה את ההסכמים הקיימים בינן לבין עצמן. ההסכם יעמוד בתקפו משך עשר שנים.

לתעודה הזאת צריך היה להתווסף פרטיכל סודי שבּו גרמניה מצהירה כי, מחוץ לתיקונים הטריטוריאליים שייעשו באירופה עם חתימת השלום, הרי השאיפות הטריטוריאליות שלה מרוכזות בשטחי אפריקה המרכזית; איטליה מצהירה כי, מחוץ לתיקונים טריטוריאליים באירופה, שאיפותיה הטריטוריאליות מרוכזות בשטחי אפריקה הצפונית והצפונית־המזרחית; יאפאן מצהירה כי שאיפותיה הטריטוריאליות מרוכזות באזור מזרח־אסיה עד לדרום קיסרות־האיים של יאפאן; וברית־המועצות מכריזה כי שאיפותיה הטריטוריאליות מתרכזות מדרום לטריטוריה הלאומית של ברית־המועצות בכיוון האוקינוס ההודי.

ארבע המעצמות הצהירו כי, לא ישוּבן של שאלות ספציפיות, תנהגנה כבוד הדדי בשאיפות הטריטוריאליות האלו ולא תפרענה להגשמתן⁶³.

*

כפי המצופּה לא קיבלה הממשלה הסובייטית את ההצעה הגרמנית. הסובייטים יחידים היו עם גרמניה באירופה, ובקצהו השני של העולם העיקה עליהם יאפאן. בכל־זאת בטחו בכוחם הגובר ובמרחב שטחיהם הענקיים, העולים כדי ששית מפּני היבשה שעל כדור־הארץ. לפיכך התמקחו קשה. ב־26 בנובמבר 1940 שלח שולנבורג לברלין את נוסח ההצעות הנגדיות הראשיות. אלו התנו תנאים שצבאות גרמניה יוּצאו מיד מפינלנד, השייכת על פי החוזה של שנת 1939 לתחום־ההשפעה של ברית־המועצות; שבתוך החדשים הבאים יובטח בטחונה של ברית־המועצות בדרדנלים על ידי כריתת חוזה לעזרה הדדית בין ברית־המועצות לבולגריה, שמבחינה גיאוגרפית מקומה בתוך אזור הבטחון של גבולות־הים־השחור של ברית־המועצות, ועל ידי הקמת בסיס לכוחות יבשה וצי של ס.ס.ס.ר. בריחוק מועט מן הבּוספורוס והדרדנלים בדרך החכרה לזמן ארוך; שהאזור מדרום לבאטוּם ובאקוּ בכיוון הכללי של המפרץ הפרסי יוּכר כמרכז שאיפותיה של ברית־המועצות; שיאפאן תוותר על זכויותיה לזכיונות פחם ודלק בסאכאלין הצפונית.

מסמך זה לא זכה לשום תשובה של ממש. היטלר לא עשה כל מאמץ להגיע לעמק־השווה. שאלות חמורות מעין אלו יש ויש בהן כדי להצדיק עיוּן ממושך וקפדני ברוח ידידותית משני הצדדים. הסובייטים ודאי שציפּו וחיכו לתשובה. בינתים ומשני עברי הגבול החלו לגדול הכוחות העצומים כבר ממילא, וימינו של היטלר נשלחה אל הבלקנים.

*

התכנית שעיבּדו קייטל ויוֹדל על פי הוראותיו הגיעו בינתים לדרגת בשלוּת שהספיקה לאַפשר לפירר להוציא ממפקדתו ב־18 בדצמבר 1940 את ההנחיה מס. 21 ההיסטורית שלו.

מבצע ברברוסה

הכוחות המזוינים של גרמניה צריכים להיות מוכנים למחוץ את רוסיה הסובייטית במערכה מהירה⁶⁴ עוד לפני סיום המלחמה נגד אנגליה. לצורך כל יהיה על הצבא להפעיל את כל היחידות המצויות בעין, מתוך ההסתייגות שצריך להבטיח את השטחים הכבושים מפני התקפות־פתע.

חיל־האוויר יוצרך לשחרר למערכה במזרח לעזרת הצבא כוחות חזקים כדי־כך שיהיה מקום לצפות לסיום מהיר של הפעולות ביבשה וכדי־כך שהנזק לשטחי גרמניה המזרחית מהתקפות־אוויר של האויב יהיה מועט ככל האפשר. סייג לריכוז זה של המאמץ העיקרי במזרח הוא הצורך בכך שכל אזור הלחימה והחימוּש הנתון לשליטתנו יישאר מוגן במידה מספקת מפני התקפות־אוויר של האויב, ושהפעולות התוקפניות נגד אנגליה, בפרט נגד קווי האספקה שלה, לא תחדלנה.

המאמץ העיקרי של הצי יישאר מכוּון בצורה חד־משמעית נגד אנגליה אפילו משך המערכה במזרח.

אני אצווה על הריכוז נגד רוסיה הסובייטית אולי שמונה שבועות לפני תחילתן המכוּונת של הפעולות.

בהכנות שתחילתן מצריכה זמן רב יותר יש להתחיל עכשיו – אם עדיין לא נעשה הדבר – ויש להשלמין עד ל־15 במאי 1941.

אולם יש ליחס חשיבות מכרעת לכך שלא תתגלה הכוונה להתקיף.

ההכנות של הפיקודים העליונים תתנהלנה על הבסיס הבא:

1. המטרה הכללית:

המסה של הצבא הרוסי ברוסיה המערבית תושמד במיבצעים נועזים, על ידי נעיצת טריזים משוריינים מעמיקים, ויש למנוע את נסיגתן של יחידות בעלות כושר לחימה אל מרחב הטריטוריה הרוסית.

תוך כדי רדיפה מהירה צריך להגיע אחר כך אל קו שממנו שוב לא יוכל חיל־האוויר הרוסי להתקיף את הטריטוריה של הרייך הגרמני. המטרה הסופית של המיבצע היא לכונן קו־הגנה נגד רוסיה האסיאתית מקן הנמשך בערך מן הנהר וולגה עד ארכנגלסק. אז, במקרה של צורך, תוכל הלופטוואפה לחסל את האזור התעשיתי שיישאר לרוסיה בהרי אוראל.

במהלך הפעולות האלו יקפּח צי־הים־הבלטי של רוסיה עד־מהרה את בסיסיו ומתוך כך שוב לא יוכל להילחם.

יש למנוע התערבות יעילה מצד חיל־האוויר הרוסי על ידי מהלומות אדירות בעצם ראשיתו של המיבצע.

2. בעלי ברית מסתברים ותפקידיהם:

1. באגפי המיבצע שלנו נוכל לקוות להשתתפותן הפעילה של רומניה ופינלנד במלחמה נגד רוסיה הסובייטית.

הפיקוד העליון יתאֵם ויקבע למועד באיזו צורה יועמדו הכוחות המזוינים של שתי הארצות תחת פיקוד גרמני בזמן כניסתם למלחמה.

2. תפקידה של רומניה, יחד עם הכוח המתרכז שם, יהיה לרתק את האויב אשר מוּלה, נוסף על מתן שירותי־עזר באזור הערפי.

3. פינלנד תחפה על הריכוז של קבוצות־הגייסות הצפונית הגרמנית (חלקים מקבוצת־הגייסות הכ"א) הנערכת מחדש בבוֹאה מנורבגיה ותפעל במתוֹאם אתה. חוץ מזה יוּטל על פינלנד לחסל את האנגוֹ.

4. מותר לקוות שמסילות־הברזל והכבישים הראשיים של שוודיה יעמדו לרשות ריכוזה של קבוצת־הגייסות הצפונית הגרמנית, לפחות מזמן תחילת הפעולות.

3. כיוון המיבצעים:

א. הצבא (מאשר בזה את התכניות שהוגשו לי):

באזור הפעולות שביצות פּריפּט מחלקות אותו לגיזרה דרומית וצפונית ייעשה המאמץ העיקרי מצפון לאזור הזה. כאן תסוּפּקנה שתי קבוצות־גייסות.

הקבוצה הדרומית משתי קבוצות־הגייסות האלו – מרכזה של החזית כולה – תקבל את התפקיד להכחיד את כוחות האויב ברוסיה הלבנה על ידי התקדמות מן האזור שמסביב לורשה ומצפונה ביחידות משוריינות וממונעות חזקות במיוחד… רק התמוטטות מהירה־להפתיע של ההתנגדות הרוסית תוכל להצדיק את החתירה אל שתי המטרות בעת־ובעונה־אחת…

קבוצת־הגייסות שתופעל מדרום לביצות פריפט תעשה את המאמץ העיקרי שלה באזור המשתרע מלובּלין בכיוון הכללי של קיוב, על־מנת לחדור במהירות ביחידות משוריינות חזקות למעמקי האגף והעורף של הכוחות הרוסיים ולגולל אותם אחר כך לאורך הנהר דנייפּר.

לקבוצות־הגייסות הגרמניות־הרומניות באגף הימני ניתן התפקיד:

(א) להגן על הטריטוריה הרומנית ועל ידי כך על האגף הדרומי של המיבצע כולו;

(ב) לרתק את הכוחות־שכנגד של האויב בעוד קבוצת־הגייסות הדרומית מתקיפה באגפה הצפוני ומונעת, בהתאם להתפתחות המצב ומתוך תיאום עם חיל־האוויר, את נסיגתם המסודרת אל מעבר לדנייסטר במשך הרדיפה;

[ו] בצפון, להגיע במהירות למוסקבה.

לכידתה של עיר זו פירושה הצלחה מכרעת מבחינה פוליטית וכלכלית, ויתר על כן – חיסולו של צומת־הרכבות החשוב ביותר.

ב. חיל האוויר:

תפקידו יהיה לשתק ולחסל ככל האפשר את התערבותו של חיל־האוויר הרוסי, וכן גם לסייע לצבא בנקודות פעולתו העיקריות, בפרט אלו של קבוצת־הגייסות המרכזית, ובאגף – אלו של קבוצת־הגייסות הדרומית. מסילות־הברזל הרוסיות, כפי סדר חשיבוּתן למיבצעים, תנותקנה, או שהיעדים הסמוכים החשובים ביותר (מעברות נהר) ייכבשו על ידי הפעלה אמיצה של חילות צנחנים וצבא מוּטס.

כדי לרכז את כל הכוחות נגד חיל־האוויר של האויב ולתת תמיכה מיידית לצבא, לא תותקף חרושת הנשק בעת המיבצעים העיקריים. רק לאחר שיושלמו המיבצעים הניידים אפשר יהיה לעיין בהתקפות כאלו – בראש־וראשונה נגד אזור האוּראל…

ד. כל הפקודות שיוציאו המפקדים הראשיים על בסיס ההנחיה הזאת צריכות להורות בבירור שאלה הם אמצעי־זהירות כנגד האפשרות שרוסיה תשנה את עמדתה הנוכחית כלפינו. מספר הקצינים שיוקצו לעבודת ההכנה במועד מוקדם חייב להיות קטן ככל האפשר; אנשים נוספים צריכים לקבל תדריך במועד מאוחר ככל האפשר, ורק במידה הדרושה לפעולתו של כל אחד ואחד. שאם לא כן הרי עקב גילוי הכנותינו – תאריך הוצאתן לפועל לא נקבע אפילו – יש סכנה של תקלות פוליטיות וצבאיות רציניות ביותר.

ה. אני מצפה לדינים־וחשבונות מן המפקדים־הראשיים ביחס לתכניותיהם הנוספות בהתבסס על ההנחיה הזאת.

הפיקוד העליון (אוֹ.ק.ו.) ימסור לי על ההכנות של כל אנשי הכוחות המזוינים, כולל התקדמותן.

אדולף היטלר⁶⁵

*

מן הרגע הזה נצוקו הדפוסים למאורעות העליונים של 1941. אנחנו כמובן לא ידענו מאומה על המשא־והמתן בין גרמניה ורוסיה על חלוקת שללה של הקיסרות שלנו ועל השמדתנו; כן גם לא יכולנו להעריך את כוונותיה של יאפאן, שלא הגיעו עדיין לגמר בישולן. שירות־המודיעין הפּעיל שלנו לא עמד עדיין על התנועות העיקריות של הצבאות הגרמניים מזרחה. אפשר היה להבחין רק בהסתננות ובאגירת הכוחות ההדרגתית בבולגריה וברומניה. אילו ידענו את המסופּר בפרק זה, כי אז ודאי רווח לנו עד מאד. הצירוף של גרמניה, רוסיה ויאפאן כנגדנו היה ראש פחדינו. אך מי יכול לדעת? בינתים, “הילחם ואל תרף!”

פרק שלושים: הסכנה באוקינוס

פושטות מוסוות – טיולה של “שר” – “ג’רוויס ביי” מצילה את השיירה – תעלוליה הנוספים של “שר” – הפתעה ל“היפּר” – מועקות שלמעלה מכוחנו – סכנת הצוללות על הכל – המחנק הגובר במבואות הצפון־מערביים – אבידות חמוּרוֹת – שחוק־גורל אכזרי – חששותיו של צולל – ההכרח להעביר את הפיקוח מפלימות לליברפּול – הצמצום החריף ביבוּא – האבידות מול החופים העקובים מדם – הפסקת התמיכות לאירלנד – מברקי אל הנשיא מיום 13 בדצמבר – הצעה עגומה מצד האדמירליות –מרבד הדינמיט – חיזוקו והמרצתו של פיקוד־החופים של חיל־האוויר – סוף הצלחת התקפת־הנגד שלו

השמדת גראף שפּאַ בקרב מול הנהר לה־פלאטה בדצמבר 1939 הקיצה את הקץ לפתע על המערכה הגרמנית נגד ספינותינו ברחבי האוקינוסים. הקרבות בנורבגיה שיתקו לפי־שעה, כפי שראינו, את הצי הגרמני במימי המולדת. מה שנשאר ממנו נשמר בהכרח לצורך תכנית הפלישה. האדמירל רדר, שדעותיו על ניהול המלחמה הגרמנית בים היו נכוֹחות מבחינה טכנית, התקשה מעט להשיג את מבוקשו במועצות הפירר. פעם היה עליו אפילו להתנגד להצעה שהעלה הצבא לפרק את חימושן של כל אניותיו הכבדות ולהציב את תותחיהן בסוללות ארוכות־טווח על החוף. אולם משך הקיץ התקין מספר אניות־סוחר ועשאן פושטות מוסוות. חימושן היה אדיר יותר, דרך־כלל היו מהירות יותר מסיירות־הסוחר החמושות שלנו, וסוּפּקו להן מטוסי־סיור. חמש אניות מסוג זה חמקו מן הפּטרולים שלנו ונכנסו לאטלנטי בין אפריל ליוני 1940, בעוד אניה ששית יוצאת לדרך הצפונית רצופת־הסכנות אל האוקינוס השקט לאורך החופים הצפוניים של רוסיה וסיביר. בעזרת שוברת־קרח רוסית הצליחה אניה זו לעשות את דרכה בתוך חדשיים ימים ובספטמבר נכנסה לאוקינוס השקט דרך מיצר־ברינג. המטרה שהעמיד האדמירל רדר לאניות האלו היתה משולשת: ראשית, להשמיד או ללכוד אניות אויב; שנית, לשבש את תנועות הספּנות; ושלישית, לאַלץ את אניות־המלחמה הבריטיות להתפזר בליווי ובפטרול כנגד הסכנה. הטכסיסים האלה המחושבים יפה הסבו לנו נזק גם מבוכה. בשבועות הראשונים של ספטמבר היו חמש הפושטות המוסוות האלו משולחות על פני נתיבי־הסחר שלנו. שתים מהן פעלו באטלנטי, עוד שתים באוקינוס ההודי, והחמישית, לאחר שזרעה מוקשים מול אוֹקלנד של ניו־זילנד, נמצאה בפאציפי. רק פעמיים משך כל אותה שנה נקבע מגע אתן. ב־29 ביולי הותקפה פושטת E בדרום האטלנטי על ידי סיירת־הסוחר החמושה אלקנטארה, אך נמלטה על נפשה לאחר קרב שלא הביא לידי הכרעה. בדצמבר שוב התקיפה סיירת־סוחר חמושה אחרת, קרנרבון קאסל, מול הנהר לה־פלאטה, אך היא נמלטה לאחר שנגרם לה נזק־מה. חמש הפושטות האלו טיבּעו או לכדו עד סוף ספטמבר 1940 שלושים־ושש אניות בנפח כולל של 235,000 טונה.

בסוף אוקטובר 1940 היתה אנית־הכיס שר מוכנה סוף־סוף לשירות. כיון שנדחתה הפלישה לאנגליה, יצאה מגרמניה ב־27 באוקטובר ופרצה לאטלנטי דרך מיצר־דנמרק, מצפון לאיסלנד. כעבור חודש ימים באה אחריה הסיירת בעלת תותחי שמונה האינצ’ים, היפּר. שר קיבלה פקודות להתקיף את השיירות בצפון־האטלנטי, שליווי אניות־המערכה ניטל מהן כדי להחיש תגבורת לים התיכון. הקפיטן קראנקה האמין ששיירה שמגמתה לאנגליה יצאה מהליפקס ב־27 באוקטובר והוא קיוה ליירט אותה ב־3 בנובמבר לערך. ב־5 בחודש הודיעו מטוסיו על שמונה אניות מדרום־מזרח, והוא יצא לרדוף. ב־2.27 אחה“צ הבחין באניה בודדה, מוֹפאן, וטיבּע אותה באש תותחים לאחר שהעלה על סיפון אניתו את ששים־ושמונה אנשי־הצוות. בכוח איוּמים עלה בידו למנוע את מופאן משדר כל ידיעה באלחוט. ב־4.50 אחה”צ, בעודו עוסק בכך, נגלו באופק תרניה של השיירה ה. x. 84, הכוללת שלושים־ושבע אניות. במרכז השיירה היתה אניתי הליווי־האוקיאנית, סיירת־הסוחר החמושה ג’רוויס ביי. הקצין־המפקד שלה, הקפיטן פיגן, מן הצי המלכותי, תפס מיד שהוא עומד בפני כוח שאין לו כל תקוה כנגדו. לאחר שהודיע באלחוט על מציאוּת האויב היתה מחשבתו היחידה להעסיק את אנית־הכיס בקרב זמן רב ככל האפשר ובכך לתת לשיירה שהות להתפזר. החשיכה קרבה לרדת, וברדתה תהיה לאניות רבות תקוה להינצל. בעוד השיירה מתפזרת, גחה ג’רוויס ביי מלוא המהירות לקראת יריבתה האדירה. שר פתחה באש ממרחק שמונה־עשר אלף יארד. יריות התותחים הישנים בני ששה האינצ’ים של ג’רוויס ביי לא הגיעו כלל אל המטרה. הקרב החדצדדי נמשך עד 6 אחה"צ, ואז ניטשה ג’רוויס ביי, שתבערה עזה נתלקחה בה ושוב לא היתה כל שליטה עליה. היא טבעה לבסוף בשעה שמונה לערך, ולמעלה ממאתים קצינים ומלחים נספו בה. עמהם נספה הקפיטן פיגן, שצלל תהומה עם האניה. לאחר מותו העניקו לו את צלב־ויקטוריה על התנהגותו הגיבּורית, שמקום־כבוד נודע לה בקורות הצי המלכותי.

רק כתום הקרב יצאה שר לדלוק אחר השיירה, אך לעת הזאת כבר ירד הלילה החרפי. האניות נפוצו לכל רוח ולא היה לאֵל־ידה להדביק ולטבּע אלא חמש בלבד עד רדת החשיכה. עתה שנודע מקומה לא יכלה להרשות לעצמה להישאר באזור זה, אשר הניחה כי עד־מהרה יחושו אליו כוחות בריטיים אדירים. ההקרבה־העצמית של ג’רוויס ביי הצילה אפוא את רוב־רובּה של השיירה הזאת רבת־הערך. רוחם של מלחי־אניות הסוחר לא נפלה מרוח מלוויהם. אניה אחת, המיכלית סן־דמטריוֹ, שהובילה שבעת־אלפים טונה דלק, שוּלחה באש וניטשה. אך למחרת בבוקר עלו חלק מאנשי הצוות שוב אל הסיפון, כיבּו את השריפה, ואחרי כן, לאחר מאמצי־גבורה, בלי מצפנים ובלי מכשירי־עזר של ניווּט, הביאו את האניה על מטענה היקר לנמל בריטי. אולם בסיכומו של דבר אבדו לנו אניות בנפח כולל של 47,000 טונה ו־206 ממלחי הצי המסחרי.

שר, שמנוי־וגמור היה אתה להרחיק מרודפיה ככל האפשר, פנתה דרומה, מקום שם פגשה כעבור עשרה ימים באנית־אספקה גרמנית והצטיידה מחדש בדלק ובצידה. ב־24 בנובמבר הופיעה באיי־הודו־המערבית, מקום שטיבּעה את פוֹרט הוֹבּרט, שמגמת־פניה מאנגליה לקוראסאו, ואחרי כן חזרה במהירות גדולה לאיי־הכף־הירוק. פעולותיה לאחר מכן התפשטו על פני דרום האטלנטי והאוקינוס ההודי, ורק באפריל 1941 חזרה לקיל, לאחר שעברה שוב בהצלחה במיצר־דנמרק. חמשת חדשי שיוּטה הניבו יבול של שש־עשרה אניות בנות 99,000 טונה שטוּבעו או נלכדו.

*

מחודש יוני והלאה היו שיירות הצבא (שנקראו בשם־הצופן “ו. ס.”)⁶⁶ מפליגות מדי חודש בחדשו תחת משמר־ליווי כבד מסביב לכף אל המזרח התיכון והודו. בתוך כך היו שיירות הצבא המרובּות בין הנמלים באוקינוס ההודי והזרם המתמיד של חיילות קנדיים המגיעים לארץ הזאת מעבר לאטלנטי מטילים מאמץ שאין למעלה ממנו על משאבּינו הימיים. הנה כי כן לא יכולנו להרכיב מחדש את קבוצות־המצוד שתרו בלב ים אחר גרף שפּאַ ב־1939. הסיירות שלנו נמצאו באזורי המוקד סמוך לנתיבי הספּנוּת העיקריים, ואניות שהפליגו עצמאית נאלצו להשליך יהבן על נתיב חומקני ועל מרחביו העצומים של האוקינוס.

ביום חג־המולד של 1940 היתה השיירה ו. ס. 5א, הכוללת עשרים אניות־צבא ואניות־אספקה למזרח התיכון, מתקרבת לאיים האזוריים שעה שהותקפה על ידי הסיירת היפר, אשר חודש קודם לכן יצאה בעקבות שר. הראוּת היתה דלה והיפּר נפתעה שלא־בטובתה כשהתברר לה כי השיירה כוללת את הסיירות ברוויק, בונאוונטוּרה ודונדין. ניטש קרב קצר ועז בין היפּר לברוויק, שבּו נזוקו שתי האניות. היפּר נפנתה לנוס, ובאד־הערפל הצליחה להימלט לברסט, חרף המאמצים הנמרצים שעשו צי־המולדת וכוח “ה” מגיברלטר לתפסה, אבל רק אניה אחת מן השיירה, שהוליכה למעלה משלושים־אלף איש, אמפּייר טרוּפּר, הוצרכה להתעכב בגיברלטר לשם תיקונים.

לא יכולנו שלא לדאוג למראה המצב באזורים הרחוקים של האוקינוסים. ידעתי כי אניות־סוחר מוסוות במספר בלתי־ידוע שוחרות לטרף בכל מימי הדרום. אניית־המערכה של־כיס, שר, היתה משולחת ומסותרת. בכל רגע עשויה היפּר להתפרץ מברסט, ובקרוב תמלאנה מן־הסתם את תפקידן גם שתי סיירות־המערכה הגרמניות, שרנהורסט וגנייזנאו.

חוסר־ההתאמה העצום בין מספר הפושטות לכוחות שהיה על האדמירליות להפעיל כנגדן כדי לגונן על התעבורה הכבירה כבר הוסבר בכרך א'. האדמירליות היתה אנוסה להיות מוכנה בהרבה נקודות ולתת הגנה לאלפי אניות־סוחר, ולא יכלה לערוב אלא לשיירות צבא מפני אסונות מדאיבים מפעם לפעם.

*

סכנה חמורה הרבה יותר נתווספה לבעיות האלו. הדבר היחיד שהפחידני באמת אי־פעם בימות המלחמה היה סכנת הצוללות. אף לפני הקרב באוויר סבור, הייתי כי הפלישה תיכשל. לאחר הנצחון באוויר היה זה קרב נאה בשבילנו. יכול יכולנו לטבּע ולהרוג את האויב הנורא הזה בתנאים הנוחים לנו, ובתנאים גרועים בשבילו, כפי שהבין כנראה. היה זה קרב מן הסוג שבתנאים האכזריים של מלחמה חייב אדם לעמוד בו בשמחה. אבל עתה נשקפה הסכנה לעורק־החיים שלנו, על פני מרחבי האוקינוסים ובפרט במבואות האי. הקרב הזה הדאיגני עוד יותר מן המערכה האווירית המפוארת הנקראת בשם הקרב־על־בריטניה.

האדמירליות, שאתה הייתי שרוי בידידוּת ובמגע הדוק ביותר, היתה שותפה לחששות האלה, מה־גם שחובתה הראשונה־במעלה היתה להגן על חופינו מפני פלישה ולקיים את עורקי־החיים המקשרים אותנו אל העולם החיצון. תמיד קיבל זאת הצי בחינת חובתו הסופית, המקודשת, שאין ממנה מנוס. הנה כך יחדיו תהינו על הבעיה הזאת והגינו בה. היא לא לבשה צורה של קרבות משולהבים והישגים מזהירים. היא נתגלתה בסטטיסטיקה, בדיאגרמות ובעקומות שאינן ידועות לאומה, נפלאות מבּינתו של הציבור.

באיזו מידה תקצץ מלחמת הצוללות ביבוא ובספּנות שלנו? האם תגיע אי־פעם לידי כך שתצמית את פתיל חיינו? לא היה כאן מקום למחוות ולסנסציות; רק להתויה האטית, הקרה של קווים על מפות, שהראו על חנק הצפוי לבוא. לעומת הדבר הזה לא היה שום ערך לצבאות אמיצים הנכונים לזנק על הפולש, או לתכנית טובה למלחמת־מדבר. רוחו הרוממה והנאמנה של העם לא נחשבה במאומה בתחום הקודר הזה. המזונות, האספקה וכלי־הנשק מן העולם החדש ומן הקיסרות הבריטית בוא יבואו מעבר לאוקינוסים, או שלא יגיעו. בהיות כל החוף הצרפתי מדונקרק עד בּורדו בידי הגרמנים, לא התמהמהו וקבעו בסיסים לצוללותיהם ולמטוסי־הסיוע שלהם בשטח הכבוש. מחודש יולי והלאה היינו נאלצים להטות חלק מספינותינו מן המבואות שמדרום לאירלנד, מקום שכמובן לא הורשינו להציב מטוסי־קרב. כל האניות הוצרכו לבוא מסביב לאירלנד הצפונית. כאן, בחסד האל, עמדה אוּלסטר נאמנה על המשמר. המרסי והקלייד היו הריאות בהן נשמנו. בחוף המזרחי ובתעלה האנגלית הוסיפו ספינות קטנות לשוט חרף התקפות גוברות והולכות בתמידות ממטוסים, סירות־טורפדו ממונעות ומוקשים. הואיל ואי־אפשר היה לשנות את נתיב החוף המזרחי, הרי מעברה של כל שיירה בין פוֹרת ללונדון נעשה כמעט בכל יום מערכה בפני עצמה. רק מעט אניות גדולות היינו מסכנים בחוף המזרחי ואף לא אחת בתעלה.

האבידות שנגרמו לספינות־הסוחר שלנו החמירו ביותר משך שנים עשר־החדשים שעברו מיולי 1940 עד שיכולנו להתימר ולומר, ביולי 1941, כי ניצחנו בקרב של בריטניה על האטלנטי. אבידות כבדות הרבה יותר חלו כשנכנסה ארצות־הברית למלחמה עד שנוצרה איזו שיטה של שיירות לאורך חופה המזרחי. אבל אז שוב לא היינו לבדנו. ששת החדשים האחרונים לשנת 1940 עמדו בסימנן של אבידות כבדות ביותר, שרק סוּפות החורף המתיקון, ולא צוּין בהם שום טבח רב בצוללות. השגנו הישגים מסוימים על ידי פיזור גדול יותר בפגיעותיהן של פצצות־עומק ועל ידי נתיב חומקני; אבל איוּם הפלישה הצריך ריכוזים חזקים במצרים, והמספר הגדול של ספינותינו החדשות למלחמה בצוללות הגיע רק בהדרגה. הצל הזה רבץ על האדמירליות ועל השותפים אתה בידיעות. השבוע שנסתיים ב־22 בספטמבר הראה על שיעור האבידות הגבוה ביותר מאז תחילת המלחמה, ולמעשה גדול היה מכל אשר ידענו בפרק־זמן דומה ב־1917. עשרים־ואחת אניות בנפח 160,000 טונה לערך טוּבּעו, רבות מהן בשיירה מהליפקס. באוקטובר, שעה שהיתה גם שר פעילה, נשחטה עוד שיירה אטלנטית על־ידי צוללות, וטובּעו עשרים אניות מתוך שלושים־וארבע.

בהמשך חדשי נובמבר ודצמבר היו המבואות והשפכים של המרסי והקלייד עולים הרבה בחשיבותם הגורלית על כל הגורמים האחרים במלחמה. לעת הזאת יכולנו כמובן ליפּול על אירלנד של דה־ואלרה ולחזור ולכבוש את הנמלים הדרומיים בכוח כלי־נשק חדישים. תמיד הצהרתי כי רק צו השמירה־העצמית יביאני לידי כך. אבל צו השמירה־העצמית עלול לבוא. יהי כן, אפוא. גם הצעד הנמרץ הזה לא היה מביא אלא הקלה מועטה. התרופה הבטוחה היחידה היתה להבטיח חופש יציאה וכניסה במרסי ובקלייד.

בכל יום מדי היפּגשם הביטו המעטים היודעים איש ברעהו. יכול אדם להבין ללבו של הצולל המעמיק למטה מפני הים, התלוי מרגע לרגע בצינור־האוויר שלו. מה תהיה הרגשתו אם יראה סיעה גדולה של כרישים הנוגסת בצינורו? כל שכּן שעה שאין כל אפשרות להעלותו אל פני המים! בשבילנו לא היו פני המים קיימים. הצולל היה עם בן ארבעים־וששה מיליונים באי מלא מפה לפה, המנהל עסק עצום של מלחמה ברחבי העולם כולו, המעוגן מכוח הטבע וחוק־הכובד אל קרקע הים. מה יוכלו הכרישים לעולל לצינור האוויר־שלו? איך יוכל להניסם או להשמידם?

עוד בתחילת אוגוסט ברי היה לי כי לא נוכל לחלוש על המבואות המערביים דרך המרסי והקלייד מן הפיקוד הנמצא בפלימוּת.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד־הראשון־של־הימיה 4.8.40

האבידות החמורות החוזרות ונשנות במבואות הצפון־מערביים הן חמורות ביותר, ורוצה הייתי לדעת לבטח שמטפלים בהן באותן תעצומות־המרץ שציינו את טיפוּלה של האדמירליות במוקש המגנטי. דומה כי חלה ירידה גדולה בשליטה על המבואות האלה. בלי ספק נובע הדבר במידה רבה מן המחסור במשחתות עקב אמצעי־הזהירות נגד הפלישה. נא להודיעני מיד את מלוא שיעור המשחתות, הקורבטות וספינות הגל"ץ, יחד עם המטוסים המצויים בעין והמופעלים באזור זה. מי הממוּנה על פעולותיהם? האם מפקחים עליהם מפּלימות ומן המטה של האדמירל נזמית? עתה שהעברתם את הכניסה מן הדרום לצפון מתעוררת השאלה, האם פלימות היא המקום הנכון לפיקוד? האם לא מן הראוי להקים פיקוד חדש מן המדרגה הראשונה בקלייד, או שמא יעבור האדמירל נזמית [המפקד־הראשי בפלימות] לשם? מכל־מקום אין אנו יכולים להמשיך כך. איך מתקדם מחסום שדה־המוקשים הדרומי? האם לא ייתכן לאחר זמן להפסיק את השינויים בו לתקופה קצרה ולהעביר כמה שיירות בפּירצה שנשארה? אין זו אלא הצעה שבדרך־אגב.

תמיד צריך היה לחשוש מפני סכנות מוגברות מן השימוש במערכת־מבואות אחת בלבד. אי־אפשר להתגבר על הסכנות האלו אלא אם כן יבוצע ריכוז־המגן בעוז העולה על זה שצריך לצפּות לו מצד האויב. הוא ילמד עד־מהרה כי עליו להטיל שם הכל. דומה הדבר לימים הראשונים במוֹריי־פירת, לאחר שנזרע שדה־המוקשים של החוף המזרחי. לבי סמוך ובטוח שהאדמירליות תתרומם לגובה השעה, אבל נראה הדבר בעליל כי יש צורך בכוח־דוחף חדש וגדול. אנא השמיעוני דבר.

נתקלתי בגילויים של התנגדות. בספטמבר קיבלה האדמירליות את דעתי ועקרה מפלימות לצפון, ובצדק המירה את המרסי בקלייד. אבל חלפו חדשים אחדים עד שהוּקם ארגון־המטה הדרוש, על חדרי־המיבצעים ועל רשת הקשר המורכבת שלו, ובינתים היה צורך במעשי אלתוּר לרוב. הפיקוד החדש ניתן בידי האדמירל סיר פּרסי נוֹבּל, שעם סגל הגדל והולך בתמידות שוּכן בליברפול בפברואר

1. מכאן והלאה נעשתה זו כמעט תחנתנו החשובה ביותר. לעת ההיא הכירו הכל בצורך בשינוי וביתרונו.

סמוך לסוף 1940 החילותי לדאוג יותר ויותר מחמת הירידה מבשרת־הרעה ביבוּא. זה היה גילוי נוסף של התקפת הצוללות. לא די שאבדו לנו אניות אלא שאמצעי־הזהירות שננקטו כדי למנוע את אבדנן פגעו בכל שטפה של התנועה המסחרית. הנמלים המעטים שיכולנו עתה לסמוך עליהם נעשו דחוקים ודחוסים. נתארך מחזורן של כל הספינות, וכן גם משך נסיעותיהן. היבוא היה המבחן הסופי. בשבוע שנסתיים ב־8 ביוני, בעיצומה של המערכה בצרפת, הבאנו לארץ 1.201,535 טונה מטענים, חוץ מדלק. ממספר־שיא זה ירד היבוּא בסוף יולי כדי פחות מ־750,000 טונה בשבוע. אף כי הושגה הטבה ניכרת באוגוסט, חזר הממוצע השבועי וירד, ובשלושת החדשים האחרונים של השנה עמד על מעט יותר מ־800,000 טונה.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד הראשון־של־הימיה 3.12.40

האסון החדש שפּקד את השיירה מהליפקס דורש בדיקה קפדנית. לפני כשבוע נודע לנו כי שלוש־עשרה צוללות אורבות במבואות האלה. האם לא מן הראוי היה להטות את השיירה למצרי מינץ'? האם לא היה דבר זה רצוי עוד יותר שעה שבגלל מזג־האוויר הגרוע נתעכבו השיירות היוצאות מן הארץ ועקב זאת לא יכול הליווי לשיירה הבּאה להגיע מבעוד מועד לאזור המסוכן?

ראש־הממשלה אל שר־האוצר 5.12.40

נא לכנס ישיבה לדיון בצעדים שצריך לנקוט כדי להפחית את הנטל שעל ספינותינו ועל קופּתנו עקב הטיבּוּעים הכבדים מול החוף האירי ועקב אי־יכלתנו להשתמש בנמלים האיריים. יש להזמין את המיניסטרים הבאים: מסחר, ספּנות, חקלאות, מזון, דומיניונים. אם נניח שתהיה הסכמה עקרונית, צריך יהיה לעבד תכנית כללית לפעולה בהקדם האפשרי, יחד עם לוח־זמנים ותכנית נוֹהל. בשלב זה אין צורך לדון בצד של ענייני־חוץ או בצד של ההגנה. באלה צריך יהיה לטפל לאחר מכן. הצעד הראשון ההכרחי הוא לעבד תכנית טובה ובת־ביצוע, ובה סעיפים רבים ככל האפשר שאינם פוגעים בנו יותר מאשר באחרים.

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 13.12.40

הנני אסיר תודה לך על איגרתך מיום 3 בדצמבר על הפלדה, ואני תקוה שתחיש את הצעדים הנחוצים למימוש הצעותיך.

במסיבות הנוכחיות נראה לי כי אין לסבול שבּתי־עסק יעכבו קרונות על ידי שהם מאחרים לפרקם, ובודאי יש לנקוט פעולה כדי למנוע זאת.

מדגם מראה כי הזמן הממוצע הדרוש לספינות־משא מחוץ למיכליות ליסוֹב ולחזור לליברפול עלה משנים־עשר וחצי יום בפברואר לחמישה־עשר יום ביולי ולתשעה־עשר וחצי באוקטובר. בבריסטול היתה העליה מתשעה וחצי לארבעה־עשר וחצי יום, אבל בגלאסגו נשאר פרק־הזמן שנים־עשר יום. דומה כי שיפור הדבר הזה הוא אחד הצדדים החשובים ביותר במצב כולו.

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 13.12.40

רואה אני כי יבוא הדלק בחדשי ספטמבר ואוקטובר הוא רק מחצית מה שהיה במאי וביוני, וממלא רק שני־שלישים מתצרכתנו. אני נמצא למד כי אין מחסור במיכליות, כי הירידה היא תוצאת סגירתם החלקית של חוֹפי הדרום והמזרח בפני מיכליות, וכי הכרח היה לעכב זמנית מספר רב בקלייד ולהחזיק אחרות בהליפקס שבנוֹבה־סקוטיה. מקרוב יותר נשלחו כמה מיכליות לחופי הדרום והמזרח, ובמשך ספטמבר גדל יבוא הדלק.

מן התשובה שנתן קודמך⁶⁷ על מיזכרי מיום 26 באוגוסט נמצאתי למד שהוא מרוּצה מן ההכנות הנעשות ליבוּא הדלק דרך נמלי החוף המערבי. דומה כי תקוותיו לא נתקיימו.

אפשר לנקוט שני קווים לטיפּול במצב הזה. יכולים אנו להעמיד מיכליות דלק בסיכון נוסף על־ידי שנביאן לנמלי החוף הדרומי והמזרחי ונגדיל בכך את יבואנו השוטף; או שיכולים אנו להוסיף ולשאוב מן המלאי שלנו, בהסתמך על התקוה שנוכל לחדשו מנמלי החוף המערבי לאחר שיושלמו הסידורים לטיפול במטענים, ולהשלים עם אי־הנוחוּת שתבוא כתוצאה מכך. אשמח אם תיועץ בלורד הראשון ותעיין בשאלה באיזו מידה ראוי לנקוט אחד משני הקווים האלה.

אני שולח העתק ממכתב זה אל הלורד הראשון.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 14.12.40

נא להמציא לי דו"ח מלא על מצב המשחתות האמריקאיות, שיראה על מוּמיהן המרובים ועל השימוש המעט שהיה לאל־ידנו לעשות בהן עד כה. רוצה הייתי שיומצא לי המסמך לעיון בעתיד הקרוב.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 27.12.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

מה עשיתם בעניין הפרחת מטוסים מאניות בשיירות היוצאות מן הארץ? שמעתי על תכנית להפריחם ממיכליות, שתמיד מצויות אחדות מהן בכל שיירה. הם יכולים להתקיף את מטוסי פוֹקה־ווּלף ולנחות בים, מקום שמוֹשים את הטייס ואת שברי המטוסים מנצלים או אין מנצלים, לפי הנוח.

איך נראית תכנית זו?

כמו שנראה בפרק הבא היתה זו תכנית פוריה. אניות המסוגלות להפריח מטוסי־קרב שיתקיפו את מטוסי פוקה־וולף פותחו בראשית 1941.

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 27.12.40

אומרים כי הירידה בפריון הספּנוּת שלנו נובעת בשתי חמישיות מביטול הזמן בטיפּול באניות בנמלים בריטיים. עתה שאנו מוגבלים במידה כה רבה בתחומי המרסי והקלייד, ועלינו לצפות להתקפות חמורות יותר ויותר עליהם, דומה יהיה כי בבעיה זו מתגלם החלק המסוכן ביותר של כל החזית שלנו.

הואל בטוּבך להמציא לי תזכיר על:

א. העובדות.

ב. מה שאתה עושה, ומה יש בדעתך לעשות.

ג. במה אפשר לעזור לך.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 29.12.40

אלו [הספינות לפיתוי צוללות]⁶⁸ היו עד כה אכזבה גדולה במלחמה הזאת. האדמירליות צריכה היתה לעיין בשאלת שימושיהן האלטרנטיביים. אני מניח שעל סיפוניהן נמצא מספר רב של מלחים מאומנים. האוכל לקבל רשימה של האניות האלו, הטונאז' והמהירות שלהן, וכו'. האם לא תוכלנה להוביל צבא או אספקה בעודן שטות בנתיביהן?

*

תחת עקת הלחץ הזה גברה התמרמרותי על מניעת נמלי אירלנד הדרומית מאתנו.

ראש־הממשלה אל שר־האוצר 1.12.40

המצוקה שגורמת לנו הפעולה האירית כופה עלינו עיון מחדש בתמיכות האלו [לאירלנד]. ספק אם אפשר לטעון שיכולים אנו להוסיף ולשלמן עד נשימת אפּינו האחרונה. לבטח צריכים היינו להשתמש בכסף הזה כדי לבנות עוד אניות או לקנות יותר מארצות־הברית נוכח הטיבּוּעים הכבדים מול החוף עקוב־הדמים.

הודיעני־נא איך אפשר יהיה לסיים את התמיכות האלו, ואיזה צעדי תגמול יוכלו האירים לנקוט בשטח הממוני, בהתחשב בעובדה שאין אנו חוששים פן יפסיקו את אספקת מזונותינו, לפי שהדבר יחסוך לנו את השיפעה העצומה של דשנים וחמרי פיטוּם שעלינו להביא לאירלנד בתוך ההסגר הגרמני המסתייע על ידי דה־ואלרה. אַל תאסוף לפי שעה את כל הנימוקים בעד ונגד, אבל הראני מה נוכל לעשות מבחינה ממונית ומה יקרה. אשמח לדעת על כך מחר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 3.12.40

נתתי לך ולכל אחד מראשי־המטות העתק מן התזכיר על אירלנד. חוות־דעתו של שר־האוצר גם הן חיוביות, ואין ספק שאפשר להפסיק את התמיכות תוך מתן ארכה קצרה מאד.

עתה עלינו לעיין בתגובה הצבאית. אם נניח שיקראו לגרמנים אל נמליהם הרי יפלגו את עמם, ואנחנו נעשה מאמץ לעצור בגרמנים. מבקשים יהיו להישאר נייטראליים ויביאו את המלחמה על ראשיהם. אם יפסיקו את שירותי האלחוט והמשמר השונים אשר ברשותם, במה יתבטא הדבר, בשים לב לכך שאנו יכולים להפסיק את כל הקשרים בין אנגליה לאירלנד הדרומית? אם נניח שיתנו לצוללות גרמניות לבוא ולהחליף כוח בנמלי החוף המערבי של אירלנד, האם יהיה זה דבר רציני, בשים לב לכך שיש לצוללות רדיוס של קרוב לשלושים יום, ושהגורם המגביל הוא רצונם של אנשי־הצוותים להגיע הביתה והצורך בבדק ולא דווקה הצורך בחידוש הדלק והאספקה? נא להמציא לי את הערותיכם על נקודות אלו וזולתן ככל שתעלינה בדעתכם.

ראיתי לנכון לנסות ולשתף את הנשיא במדיניות הזאת.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 13.12.40

התובלה בצפון־האטלנטי היא עדיין הדאגה הראשונה־במעלה. בלי ספק יגביר היטלר את התקפת הצוללות והמטוסים שלו על הספנוּת ויעמיק חדור יותר ויותר לתוך האוקינוס. עתה שנמנע מאתנו השימוש בנמלים ובשדות־תעופה איריים, מאומצות השייטות שלנו עד קצה גבול היכולת. עד כאן לא היה באפשרותנו להכניס לפעולה אלא מעטות מאד מחמישים המשחתות שלכם בשל המוּמים המרובים המתגלעים בהן בדרך־הטבע כשהן עומדות במזג־האוויר האטלנטי לאחר שהיו שרויות זמן כה רב באפס־מעשה. אני עומד לקבל דין־וחשבון טכני ממצה מאד על החידושים והשיפורים שצריך לבצע במשחתות מן הטיפוסים הישנים יותר על־מנת להכשירן לתפקיד הנוכחי, ודבר זה אולי יהיה לכם לתועלת ביחס לשייטות הישנות שלכם.

בינתים נתונים אנו תחת לחץ כה כבד בים עד שאין ביכלתנו לקבל עלינו עוד להוביל את 400,000 הטונות של צרכי פיטוּם ודשנים שהיינו מעבירים עד כה לאיירה בשיירות נוכח כל התקפותיו של האויב. נפח הספנוּת הזה דרוש לנו לאספקה שלנו עצמנו, ואין אנו זקוקים למזונות שאיירה שולחת לנו. אנו נאלצים להתרכז עתה בדברים שהם הכרח גמור, והקבינט אומר להודיע לדה־ואלרה שלא נוכל להוסיף ולהשבּירו שבר בתנאים הנוכחיים. יהיה לו כמובן מזון די־והותר לבני עמו, אך הם יקפחו את הסחר המשגשג שהם מנהלים עכשיו. צר לי על כך, אבל שׂוּמה עלינו לחשוב על שמירתנו־העצמית, ולהשתמש לצרכים חיוניים בטונאז' הזה שלנו עצמנו, המוּבא נוכח סכנות כה רבות. אפשר שדבר זה ירכּך את הדברים ואולי יהיה האיש מוכן לתת דעתו על אינטרסים משותפים. רוצה הייתי לדעת, ביני לבינך, מה תהיינה פקודותיך אם, וכאשר, ניאלץ לרכז את נפח האניות שלנו בסיפּוּק צרכיה של בריטניה הגדולה. במסיבות הנוכחיות גם אין אנו רואים אפשרות לעצמנו להמשיך במתן התמיכות הגדולות ששילמנו עד כה ליצרנים החקלאיים האיריים. הן תבין גם שאנשי הצי המסחרי שלנו, כמו גם דעת־הקהל בכללותה, מתרעמים מאד על שצריכים אנו להוליך לאירלנד אספקה בעיצומן של התקפות מטוסים וצוללות ולתת לה תמיכה בעין יפה שעה שדה־ואלרה נוח לו לשבת שאנן ולראות בהיחנקנו.

*

ערב אחד בדצמבר כינסתי בחדר־המלחמה שבקומה התחתונה ישיבה בהשתתפות אנשי האדמירליות והימאים בלבד. כל הסכנות והקשיים, שהיו ידועים היטב לנאספים, החמירו עוד יותר. זכרונותי שבו אל חדשי פברואר ומרס 1917, כשעלתה העקוּמה של טיבּוּעי הצוללות בתדירות כה רבה לרעתנו עד שהיית תמה כמה חדשים יוכלו עוד בעלי־הברית להילחם, חרף כל מה שיכול הצי המלכותי לעשות. אין לך הוכחה משכנעת יותר לסכנה מן התכנית שהעלו האדמירלים. שומה עלינו בכל מחיר, ואגב מתן עדיפויות מכריעות, להתפרץ לתוך האוקינוס. לצורך כך הוצע לפרוש מרבד תת־מימי של דינמיט מקצה התעלה הצפונית, שממנה גישה אל המרסי והקלייד, עד לקו של מאה־אמות־הים צפונית־מערבית מאירלנד. יש לזרוע שדה־מוקשים משוקע ברוחב שלושה מילים ובאורך ששים מיל ממימי החופים האלה אל לב הים. אפילו יועמדו כל חמרי־הנפץ המצויים בעין לרשות המשׂימה הזאת בלבד, מבלי התחשב הרבה בפעולות־שדה ובחימושם היאות של חילותינו, דומה היה כי יש הכרח חיוני לפרושׂ את המרבד הזה – אם אמנם אין כל דרך אחרת.

הבה אסביר את התהליך. צריך יהיה לעגן הרבה אלפי מוקשי־מגע אל קרקע הים, עד למרחק שלושים־וחמש רגל מפני המים. מעל לנתיב הזה תוכלנה כל האניות המכלכלות את בריטניה, או מנהלות את מלחמתנו בחוץ־לארץ, לעבור ולחזור ולעבור מבלי שייפגע הקוֹער שלהן במוקשים. אולם הצוללות שתרהבנה עוז להיכנס לשדה־המוקשים הזה תתפוצצנה חיש־מהר; ולאחר זמן־מה יתברר להן שלא כדאי לבוא. זאת היתה ההגנה במיצוּיה העליון. על כל פנים היה דבר זה טוב מלא־כלום. היתה זאת הברירה האחרונה. בלילה הזה ניתנו אישור ארעי והוראות להגשת הצעות מפורטות. קו כזה פירושו היה שלעתיד לבוא לא יחשוב הצולל אלא על צינור־האוויר שלו. אבל היתה לו מלאכה אחרת לעשותה.

אכן, תוך כדי כך ניתנו לפיקוד־החופים של הרא"ף הוראות להשתלט על המוצאים מן המרסי והקלייד ועל מסיבּי אירלנד הצפונית. דבר זה בל ייחסך מן המשימה הזאת. היתה לה עדיפות עליונה. הפצצת גרמניה באה במקום השני. את כל המטוסים, הטייסים והחמרים המתאימים יש לרכז בהתקפת־הנגד שלנו, במטוסי־קרב נגד מפציצי האויב, ובכלי־שיט המסתייעים במפציצים נגד הצוללות במצרים החיוניים האלה. הרבה תכניות חשובות אחרות נדחו, הושהו או בוטלו. חייב אדם לנשום ויהי־מה.

עוד נראה עד היכן הצליחה התקפת־נגד זו של הצי ופיקוד־החופים משך ששת החדשים הבאים; איך נעשינו אדונים על היציאות; איך הופלו מטוסי היינקל־ 111 על ידי מטוסי־הקרב שלנו, ואיך חונקו הצוללות בים שבּו ביקשו לחנוק אותנו. כאן די לנו שנאמר כי הצלחת פיקוד־החופים דחקה לקרן־זווית את ההכנות למרבד הדינמיט. בטרם תפגע תכנית זו באיזו מידה ניכרת במשק המלחמתי שלנו, נמוגו המחשבות והתכניות ההגנתיות הנכאות, ובכלי־נשק ממורטים שוב חלשנו על מבואות האי.

פרק שלושים־ואחד: נצחון במדבר

ציפּיה והכנה – הזינוק קדימה, 7–8 בדצמבר – הצלחה גמורה – קורת־רוח בפרלמנט – איגרותי אל מר מנזיס והגנרל וייוול – “Frappez la masse” – הבשׂוֹרה למתתיהו – ברדיה, 3 בינואר – טוברוק, 21 בינואר – מאה־ושלושה־עשר אלף שבויים ולמעלה משבע־מאות תותחים שלל – יומנו של צ’אנו – תגובותיו של מוסוליני – אזהרותי לבית־הנבחרים ביחס לעתיד – אימת הצוללות – שידורי אל העם האיטלקי – “איש אחד, ואיש אחד בלבד, אשם” – ההתקוממות בחבש – שיבת הקיסר – נסיונות לגאול את ווישי – איגרתי אל המרשל פטן והגנרל וייגאן – תכניות לשחרור ג’יבּוּטי – “מיבצע מארי” – שדות־תעופה ביוון ובתורכיה – שפע של ברירות – סוף השנה – אני מקבל מכתב מן המלך – תשובתי, 5 בינואר – תפארת האומה הבריטית והקיסרות – נס החירות מתנוסס – סכנת מוות ממשמשת ובאה

עד שמתחילים בקיבּוֹלת גדולה עוברים הימים לאטם. התרופה היא בעניינים דחופים אחרים, שלעת הזאת ודאי לא היה בהם מחסור. אני עצמי מרוצה הייתי כל כך שהגנרלים שלנו יוצאים להתקפה עד שלא חששתי מדי לתוצאות. צרה היתה עיני בחיילות המתבזבזים בקניה ובארץ־ישראל ועל צרכי הבטחון הפנימי במצרים; אבל שמתי מבטחי באיכותם ובמעלתם של הרגימנטים המהוללים ושל החיילים והקצינים המקצועיים המאומנים מכבר, אשר בידם הופקד הענין החשוב הזה. גם אידן היה חדור בטחון, בפרט בגנרל וילסון, העתיד לפקד על הקרב; אבל הם הרי היו שניהם “ירוקי־מעילים”⁶⁹, ובצביונם זה נלחמו במלחמה שעברה. בינתים ומחוץ לחבורה המצומצמת שידעה במה אנו עומדים לנסות היו ענינים למכביר לדבר בהם ולעשותם.

חודש ויותר התאמנו כל החיילות שיופעלו בהתקפה בתפקידים המיוחדים שיהיה עליהם למלא בהתקפה המורכבת עד מאד. פרטי התכנית עובּדו על ידי הלייטננט־גנרל וילסון והמאיור־גנרל אוֹקוֹנוֹר, והגנרל וייוול היה בא לסיורי־בקורת תכופים. רק חוג מצומצם של קצינים ידע את מלוא היקפה של התכנית, ולמעשה לא הוֹעלה שום דבר על הנייר. על־מנת להבטיח את ההפתעה, נעשו נסיונות לעורר באויב את הרושם שכוחותינו נחלשו במידה רצינית על ידי תגבורות ליוון וכי מעיינים בנסיגות נוספות. ב־6 בדצמבר קם צבאנו הכחוש, השזוף, קשוּי־המדבר והממוּכן בתכלית, המונה כעשרים־וחמישה אלף איש. וזינק קדימה כשיעור יותר מארבעים מיל, ומשך כל יום המחרת רבץ אין־ניע על חול המדבר בלא שיראהו חיל־האוויר האיטלקי. שוב עטו קדימה ב־8 בדצמבר, ובערב ההוא, בפעם הראשונה, הוּגד לחיילות כי אין זה תרגיל מדברי אלא “הדבר לאמיתו”. עם שחר ה־9 בחודש החל הקרב על סידי־באראני.

לא מעניני הוא לתאר את הקרבות המסובכים והפזורים שנמשכו אחרי כן ארבעה שבועות על פני שטח הגדול כיורקשייר. הכל התנהל למישרים; ניבּייווה הותקפה על ידי חטיבה אחת ב־7 בבוקר, ובתוך מעט יותר משעה היתה כולה בידינו. ב־1.30 אחה“צ החלה ההתקפה על מחנות תוּמאר, ועם רדת הערב נלכדו למעשה האזור כולו ורוב מגיניו. בינתים בוֹדדה האוגדה המשוריינת ה־7 את סידי־באראני על ידי ניתוק כביש־החוף למערב. תוך כדי כך הכין גם חיל־המצב של מרסה־מטרוך, שכלל את ה”קוֹלדסטרים גארדס“, את מהלומתו. עם הנץ ב־10 בחודש הסתערו על העמדות האיטלקיות בחזית שלהם, בסיוע אש כבדה מן הים. כל היום נמשכו הקרבות, ובשעה עשר שידר המטה של גדוד ה”קולדסטרים" לאמור כי השבויים לא ייספרו מרוב, אלא שיש “לערך עשרים דונם קצינים ושמונה־מאות דונם בד”א".

בדאוּנינג־סטריט היו מביאים לי תשדורות משעה לשעה משדה־הקרב. קשה היה להבין בדיוק את המתרחש, אבל הרושם הכללי היה חיובי, וזכוּר לי שנתמהתי על שידור מאת קצין צעיר בטנק אחד של האוגדה המשוריינת ה-7, הגעתי לב השניה בבוק־בוק". היה ביכלתי להודיע לבית־הנבחרים ב־10 בחודש שקרבות עזים מתנהלים במדבר; שנלקחו חמש־מאות שבויים וגנרל איטלקי אחד נהרג; וכן שחילותינו הגיעו לחוף. “עדיין מוקדם לנסות ולחזות מראש את היקפן או את תוצאתן של הפעולות הניכרות המתנהלות עתה. אך מכל־מקום יכולים אנו לומר כי השלב המוקדם היה מוצלח”. אותו יום אחר־הצהרים נכבשה סידי־באראני.

מן ה־11 בדצמבר והלאה התבטאה הפעולה ברדיפה אחרי האיטלקים הנמלטים על ידי האוגדה המשוריינת ה־7, שבעקבותיה חטיבת הרגלים הבריטית ה־16 (ממונעת) והאוגדה האוסטרלית ה־6, שהחליפה את האוגדה ההודית ה־4. ב־12 בדצמבר היה ביכלתי להודיע לבית־הנבחרים כי כל אזור החוף סביב בוק־בוק וסידי־באראני הוא בידי חיילות בריטיים וקיסריים וכי שבעת־אלפים שבויים כבר הגיעו למרסה־מטרוך.

אין אנו יודעים עדיין כמה איטלקים נלכדו בכיתוּר, אבל לא יהיה זה מפתיע אם לפחות מבחר של שלוש אוגדות איטלקיות, כולל הרבה מיחידות החולצות השחורות, הושמדו או נשבו. הרידוּף מערבה נמשך בכל עוז. חיל־האוויר מפציץ עכשיו והצי מפגיז את הכביש הראשי הפתוח לאויב הנסוג, וכבר נודע על כיבושים ניכרים נוספים.

בעוד שעדיין מוקדם הוא לאמוד את היקף הפעולות האלו, ברור שיש בהן משום נצחון אשר, בזירת־המלחמה האפריקאית הזאת, הוא מן המדרגה הראשונה, והוא נותן את השבח הגדול ביותר לסיר ארצ’יבלד וייוול, סיר הנרי מייטלנד־וילסון, קציני־המטה שתיכננו את המיבצע הזה המורכב ביותר והחיילות שביצעו את המעשים המופלאים של העזה וכוח־סבל שבזכותם הושג מה שהושג. את כל הפרשה יש לדון על רקע העובדה שלפני שלושה או ארבעה חדשים בלבד גדולים היו חששותינו להגנתה של מצרים. החששות האלה סרו עתה, וערוּבּתה והתחייבותה של בריטניה כי מצרים תוּגן כהלכה מפני כל הבא קוּימו בכל המובנים.

ברגע שהובטח הנצחון בסידי־באראני – בעצם, ב־12 בדצמבר – קיבל הגנרל וייוול ביזמתו האישית הישרה החלטה נבונה ונועזה. תחת להחזיק בעתודה כללית בשדה־הקרב את האוגדה ההודית־הבריטית ה־4, שעתה־זה הוחלפה, העביר אותה מיד לאריטריאה על־מנת שתצטרף לאוגדה־ההודית הבריטית ה־5 לקראת המערכה בחבש תחת פקודתו של הגנרל פלאט. האוגדה באה קצתה בדרך הים לפורט־סודאן וקצתה ברכבת ובסירות במעלה הנילוס. חלק מן האנשים עברו למעשה ישר מן החזית בסידי־באראני אל אניותיהם, וזמן קצר מאד אחרי הגיעם היו שוב בפעולה בזירה הרחוקה שבע־מאות מיל משם. היחידות הראשונות הגיעו לפורט־סודאן בסוף דצמבר, והתנועה הושלמה עד ל־21 בינואר. האוגדה הצטרפה לרדיפה אחר האיטלקים מקאסאלה, שאותה פּינו ב־19 בינואר, עד קרן, מקום שנתקלו בהתנגדות האיטלקית העיקרית. מלאכה קשה ויגעה היתה לפני הגנרל פלאט בקרן, כמו שעוד נראה, אף שעמדו לרשותו שתי האוגדות ההודיות־הבריטיות, ה־4 וה־5. מבלעדי ההחלטה הזאת המרחיקה ראוֹת של הגנרל וייוול אי־אפשר היה לזכות בנצחון בקרן ושחרורה של חבש היה עשוי להידחות עד בלי די. מהלך המאורעות מיד לאחר כך, הן בחוף אפריקה הצפונית הן בחבש, הוכיח עד־מה צדק המפקד־הראשי באוֹמד הערכים והתנאים.

הזדרזתי למסור את ברכותי לכל הנוגעים בדבר, ולדרוש במפגיע

רידוּף עד קצה גבול הכוחות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15.12.40

ודאי לי שנצחוננו בלוב גרם לך סיפוק. דבר זה, יחד עם הכשלונות באלבניה, אפשר יכביד אכפּוֹ על מוסוליני אם ניטיב לנצל את הצלחתנו. התוצאות השלמות של הקרב אינן מחוורות עדיין, אבל אם אפשר יהיה לשבור את איטליה יהיו סיכויינו ורודים יותר משהיו לפני ארבעה או חמישה חדשים.

מר צ’רצ’יל אל מר מנזיס, ראש ממשלת אוסטרליה 13.12.40

מובטח אני שתשאב עידוד מן הנצחון הנאה שזכו לו צבאות הקיסרות בלוב. נצחון זה, יחד עם האסונות שפקדוהו באלבניה, אפשר שיכביד על מוסוליני. זכוֹר שלפני חדשים אחדים לא יכולתי לתת ערובּה אפילו להגנה מוצלחת על הדלתה והתעלה. קיבלנו עלינו סיכונים חמורים פה במולדת בשלחנו חיילות, טנקים ותותחים מסביב לכף בעודנו צפויים לאיוּם של פלישה קרובה, ועתה הנה באנו על שכרנו. יש בתכניתנו לאסוף במזרח התיכון צבא גדול מאד אשר ייצג את כל הקיסרות וכן כוח ימי נכבד, אשר יעמדו בפני התפרצות גרמנית בכיוון זה, ובתוך כך יאפשרו לנו לצעוד מזרחה בכיוון שלכם, אם יהיה צורך בדבר. ההצלחה דורשת תמיד מאמץ מוגדל. מיטב האיחולים.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 13.12.40

אני שולח לך את ברכותי מקרב לב על נצחונך המזהיר, הממלא את תקוותינו המופלגות ביותר. בית־הנבחרים נפעם כאשר הסברתי את עבודת־המטה הכשרונית שהיתה דרושה לכך, ואת ההעזה שגילה הצבא בביצוע משׂימתו המיגעת. ברגע שתיראינה תוצאות מלאות בעין, ישלח לך המלך איגרת. בינתים אנא מסוֹר את תודותי ואיחולי לוילסון וקבּלן אתה עצמך.

המשורר וולט ויטמן אומר כי גישומה של כל הצלחה, כל כמה שתהיה שלמה, מצמיח משהו המצריך מאבק גדול יותר. מובן שהרדיפה תתפוס את המקום הראשון במחשבותיך. ברגע שהמנצח תשוש ביותר אפשר להוציא את הויתורים הגדולים ביותר מן המנוצח. שום דבר לא יזעזע את מוסוליני יותר משוֹאה בלוב גופה. אין ספק שנתת דעתך על כיבוש איזה נמל בטריטוריה איטלקית שאליו יוכל הצי להביא את כל האספקה שלך ואשר יתן לך נקודת־זינוק חדשה לרדפם לאורך החוף עד אשר תיתקל בהתנגדות של ממש. דומה כאילו היו האנשים האלה קמה הבּשלה למגל. אשמח לשמוע ממך בהקדם האפשרי על מחשבותיך ותכניותיך…

ברגע שתיעצר סופית לאורך החוף האפריקאי נוכל לראות את סיכויינו ראיה חדשה ותעמודנה לפנינו כמה ברירות מושכות לב.

עד ל־15 בדצמבר גורשו כל חילות האויב ממצרים. חלקם הגדול של הכוחות האיטלקיים שנשארו בקירנאיקה נסוגו אל ביצורי ברדיה, שהיתה עכשיו מבוּדדת. בכך נסתיים השלב הראשון של קרב סידי־באראני, שהביא לידי חורבן חלקן הגדול של חמש אוגדות אויב. נלקחו למעלה מ־38,000 שבויים. אבידותינו אנו היו 133 הרוגים, 387 פצועים, ו-8 נעדרים.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 16.12.40

מחנה־הנילוס עשה שירות מפואר לקיסרות ולענין שלנו, וכבר אנו מפיקים שכר בכל העברים. מכירים אנחנו טובה מעומק הלב לך, לוילסון ולשאר מפקדים, שיכלתם המקצועית המעוּלה והנהגתם הנועזה הקנו לנו את הנצחון הראוי־להיזכר במדבר לוב. מטרתך הראשונה צריכה להיות עכשיו לרסק את הצבא האיטלקי ולהתיקו הרחק ככל האפשר מחוֹפה של אפריקה. שמחנו מאד לשמוע על כוונותיך כנגד ברדיה וטוברוק, ולשמוע עכשיו על הכיבושים האחרונים בסוֹלוּם וקאפּוּצו. אני משוכנע בכך שרק לאחר שיהיה ברור לך כי אינך יכול להתקדם עוד תמשוך ידך מן התקוה העיקרית ולהמירה בפעולות משניות במעלה הסודאן או בדוֹדקאנז. לסודאן יש חשיבות ראשונה־במעלה, והיא רצויה עד מאד, ואולי אפשר יהיה לחסוך את שתי האוגדות ההודיות [ז. א., האוגדה ההודית־הבריטית ה־4] בלא שיפגע הדבר בקרב הרידוף בלוב. אגוז הדודקאנז לא יקשה ביותר לפיצוּח אם נמתין מעט. אבל אסור שאחת משתי הברירות האלו תסיח כוחות מן התפקיד העליון של המטרת מפלות נוספות על עיקרו של הצבא האיטלקי. מובן שאינני יכול להתיימר לדון את התנאים המיוחדים ממושבי כאן, אבל דומה כי הכלל של נפוליאון,⁷⁰ “Frappez la masse et tout le reste vient par surcroit” מצלצל באזנים. שׂוּמה עלי לחזור להצעה שהעליתי במברקי הקודם ביחס לנחיתות ומיבצעים אמפיביים מאחרי החזית של האויב על־מנת לנתק יחידות אויב ולהחיש אספקה וחיילות בדרך הים.

אנא מסור את איחולי וברכותי ללונגמור על הצטיינותו בניהול הרא"ף ועל שיתוף־הפעולה הנאה עם הצבא. אני מקווה שרוב ההאריקיינים החדשים הגיעו אליו בשלום. אמוֹר לו שאנו ממלאים את פיוריאס שוב בצרור גדול עוד יותר של כלי־טיס מטאקוראדי. הוא יקבל גם את אלה המוּבלים ב[מיבצע] “אֶקסס”. אלה כאלה צריכים להגיע בראשית ינואר.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 18.12.40

הבשורה אשר למתתיהו, פרק ז', פסוק 7⁷¹

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה

איגרת יעקב, פרק א', פסוק 17⁷².

*

ברדיה היתה היעד הבא שלנו. בתוך המיתחם שלה, שהיקפוֹ שבעה־עשר מיל, היה חלקן הגדול של עוד ארבע אוגדות איטלקיות. הביצורים היו תעלה רצופה נגד טנקים ומכשולי תיל דוקרני עם עמדות־בטון לסירוגים, ומאחרי הקו הזה היה קו־מצודות שני. ההסתערות על המעוז הניכר הזה היתה צריכה הכנה. האוגדה המשוריינת ה־7 מנעה מן האויב כל מנוסה לצפון ולצפון־מערב. לצורך ההתקפה עמדו לרשותנו האוגדה האוסטרלית ה־6, חטיבת־הרגלים הבריטית ה־16, הגדוד ה־17 של רגימנט־הטנקים־המלכותי (עשרים־וששה טנקים), גדוד־מקלעים אחד, רגימנט־שדה אחד ורגימנט בינוני אחד של ארטילריה קורפּוסית.

להשלמת הפרק הזה של הנצחון במדבר, אסיג את גבולה של השנה החדשה. ההתקפה החלה השכם בבוקר ה־3 בינואר. גדוד אוסטרלי אחד, בחיפּוי ריכוז־ארטילריה חזק, תפס לו אחיזה במיתחם המערבי והחזיק בה. מאחריו באו החפּרים ומילאו את התעלה האנטי־טנקית. שתי חטיבות אוסטרליות המשיכו בהתקפה ונתפרסו למזרח ולדרום־מזרח. בשעתו שרו שיר שהביאו אתם מאוסטרליה ואשר עד מהרה התפשט לבריטניה.

"מִי שָׁמַע עַל הָאִישׁ הַנִּפְלָא,

הַמַּפְלִיא בַּקוֹסְמִים מֵעוּץ,

וְאָכֵן הַקּוֹסֵם אִישׁ נָפְלָא,

אִם הָיָה פַּעַם קֶסֶם בְּעוּץ".

נעימה זו מזכירה לי תמיד את הימים הצוהלים הללו. ב־4 בחודש אחר־הצהרים נכנסו טנקים בריטיים – “מטילדות”, כמו שקראו להם – בסיוע חיל־רגלים, לברדיה, וב־7 בחודש נכנעו כל המגינים. נלקחו ארבעים־וחמישה אלף שבויים ו־462 תותחים.

למחרת, ב־6 בינואר, בוּדדה טוברוק גם היא על דיי האוגדה המשוריינת ה־7, וב־7 בחודש עמדה חטיבת החלוץ האוסטרלית לפני ביצוריה המזרחיים כאן היה המיתחם ארוך עשרים־ושבעה מיל ודומה לזה של ברדיה, פרט לכך שבנקודות רבות לא היתה התעלה האנטי־טנקית עמוקה די־הצורך. חיל־המצב כלל אוגדה שלמה של חיל־רגלים, מפקדת־קורפוס והמון שרידים מן האזורים הקדומניים. אי־אפשר היה להתחיל בהסתערות אלא ב־21 בינואר, ואז, תחת חיפּוי־אש חזק, הבקיעה חטיבה אוסטרלית נוספת את המיתחם בחזיתו הדרומית. שתי החטיבות האחרות של האוגדה נכנסו לראש־הגשר שנוצר על ידי כך ונתפרסו לשמאל ולימין. עם רדת הלילה היה שליש מן האזור המוגן בידינו, ולמחרת בבוקר השכם פסה כל התנגדות. מספר השבויים עלה כדי 30,000 בקירוב, עם 236 תותחים. בתוך חמישה שבועות התקדם מחנה־המדבר ועבר למעלה ממאתים מיל במרחב שאין בו מים ואין בו אוכל, כבש בסערה שני נמלים מבוצרים היטב ובעלי ביצורי־קבע אוויריים וימיים, לכד 113,000 שבויים ולמעלה מ־700 תותחים. הצבא האיטלקי הגדול שפלש למצרים וקיוה לכבשה כמעט לא היה קיים עוד ככוח צבאי, ורק הקשיים המכריעים של המרחק והאספקה עיכבו את הבריטים מהתקדם מערבה עד בלי די.

בכל הפעולות האלו נתן הצי סיוע נמרץ. ברדיה וטוברוק הורעשו קשה מן הים, והזרוע האווירית של הצי מילאה את תפקידה בקרב היבשתי. על הכל כּילכּל הצי את הצבא בהתקדמותו על ידי העברת יותר משלושת־אלפים טונה אספקה ביום לחילות החלוץ, מחוץ לזה שקיים שירותי מעברה יקרי־ערך בין הנמלים הנכבשים. צבאנו עטור־הנצחון גם חב היה חוב־תודה על הצלחתו במידה רבה לעליונוּת שקנה לו חיל־האוויר־המלכותי על ה“רג’יה אאירוֹנאוּטיקה”. אף כי נופלים היו במספרם, הנה ברוחם התוקפנית השיגו טייסינו עד־מהרה עליונוּת מוסרית שלמה שזיכתה אותם בחופש התנועה באוויר. התקפותינו על שדות־התעופה של האויב הניבו פרי־הילולים, ומאות ממטוסיו נמצאו אחרי כן רצוצים ונטושים.

*

תמיד מעניין לראות את תגובותיו של הצד־שכנגד, הקורא מכיר כבר את הרוזן צ’אנו, ואל לו להכביד משפטו יותר מדי על אנשים ההולכים תוֹעה אחר מדוּחי השררה והשלטון. אלה שעמדו בהצלחה בפני כל הפיתויים מסוג זה הם שראוי להם לשבת למשפט. כשניצב צ’אנו נוכח כיתת־היורים פרע את חובותיו עד תוּמם. הנבלים קרוּצים מחומר אחר. ואולם אל לנו לדמות בנפשנו כי מוטב להיות נבל מיוחד־במינו מאשר להיות איזה צ’אנו או אחד מן הצ’אנואים־בכוח המרובּים.

נמצאים ברשותנו יומניו של צ’אנו, שרשם בהם את רשימותיו מדי יום⁷³. היומן:

8 בדצמבר: אין חדש.

9 בדצמבר: קנוניות נגד באדוליו.

10 בדצמבר: הידיעה בדבר ההתקפה על סידי־באראני באה כרעם ביום בהיר. בתחילה נדמה שאיננה רצינית, אבל המברקים הבאים אחר כך מגרציאני מאשרים שהוּכּינו כהלכה.

צ’אנו ראה את חותנו פעמיים ביום זה ומצאו שלוו ושאנן. “הוא מדבר על המאורע באובייקטיביות חסרת־פניות… והוא חושש יותר לפרסטיז’ה של גרציאני”. ב־11 בחודש ידוע היה בחוג הפנימי ברומא שארבע אוגדות איטלקיות צריכות להיחשב מושמדות, וגרוע מכך – גרציאני מרחיב את הדיבור על העזתו וזממיו של האויב יותר מאשר על איזה אמצעים נגדיים משלו. מוסוליני לא זז ממנוחת־נפשו. “הוא טוען כי הימים הכאוּבים המרובּים שאנחנו מתנסים בהם ודאי אין מהם מנוס בחליפות מזלה של כל מלחמה”. אם ייעצרו הבריטים בגבול לא יקרה שום דבר רציני. אם, כנגד זאת, יגיעו לטוברוק, “הרי לדעתו יעמוד המצב על סף הטרגדיה”. בערב נודע לדוצ’ה כי חמש אוגדות “נשחקו לאבק” בתוך יומים. נראה היה בעליל שמשהו אינו כשורה בצבא שלו!

מבצר ברדיה

טנקים בריטיים במדבר המערבי

שבויים איטלקיים בטוברוק

הנצחון במדבר

ב־13 בדצמבר בא “מברק קטסטרופלי” מגרציאני. שוקל היה בדעתו אם להיסוֹג הרחק עד טריפולי, “למען יוסיף הנס להתנוסס לפחות על המבצר הזה”. הוא התמרמר על שבּגלל השפעתו היתירה של רומל על מוסוליני אילצוהו לפתוח בהתקדמות מסוכנת כל כך לתוך מצרים. הוא התלונן על שכּפו עליו מאבק בין “פרעוש לפיל”. כפי הנראה זלל הפרעוש חלק גדול מבּשרו של הפיל. ב־15 בחודש לא היה צ’אנו עצמו בטוח כל עיקר שהאנגלים ייאותו להיעצר על הגבול, והוא מעלה על הנייר את דעתו ברוח זו. גרציאני כיבּד את אדוניו בתוכחות מרות ולא בעלילות־מלחמה. מוסוליני העיר, אולי מתוך מידה של צדק, “הנה עוד איש שאינני יכול להתכעס עליו מפני שאני בז לו”. עדיין קיוה שההתקדמות הבריטית תיעצר לפחות בדרנה.

*

בכל יום הייתי מוסר לבית־הנבחרים ידיעות על התקדמותנו במדבר, וב־19 בדצמבר מסרתי הודעה ארוכה על מצב־המלחמה הכללי. תיארתי את השיפּור בהגנת המולדת ותבעתי דריכוּת מוגברת. עלינו לצפּות לכך שההתקפות מן האוויר תימשכנה, וראש־משימותיה של ממשלה מבית הוא לארגן מקלטים, לשפּר את התברואה, ולהשתדל להמתיק את התנאים הגרועים ביותר שבהם הבריות אנוסים למצוא את מנוחת לילם. “ההג”ס., משרד־הפנים ומיניסטריון־הבריאוּת עומדים בקו־החזית לא פחות מן הטורים המשוריינים המרדפים את האיטלקים במדבר לוב".

ראיתי לנכון גם להשמיע אזהרה על דבר הטיבּועים באטלנטי.

אלה נמשכים עדיין בדרגה מדאיגה מאד; אין המצב ביש ככל שהיה בתקופה הקריטית של 1917, ואף על פי כן שׂוּמה עלינו להכיר שנתחדשה הסכנה, אשר לפני שנה דומה היה כי יכולנו לה. אנחנו נגביר בתמידות, מעתה ולהבא, את משאבּינו בשייטות ובדרכי הגנה אחרות, אבל עלינו לראות את השמירה על פתחונה של התעלה הזאת מפני צוללות ומפני המטוסים ארוכי־הטווח, המתקיפים אותנו עכשיו, בחינת הראשונה בכל משימותינו הצבאיות.

*

סבור הייתי כי זה הרגע המתאים לפנות בו אל בני העם האיטלקי בראדיו, וב־23 בדצמבר בערב הזכרתי להם את הידידות הממושכת בין בריטניה ואיטליה. עכשיו אנו עומדים במלחמה.

…צבאותינו קורעים ויקרעו את הצבא האפריקאי לקרעי־קרעים >….במה כל הענין? לשם מה כל זה?

איטלקים, אגיד לכם את האמת. כל זה הוא בגלל איש אחד. איש אחד ואיש אחד בלבד הכניס את העם האיטלקי למאבק־מוות נגד הקיסרות הבריטית, ושלל מאיטליה את אהדתן וידידותן של ארצות־הברית של אמריקה. אינני מכחיש שהוא איש גדול, אבל אין איש יכול להכחיש שלאחר שמונה־עשרה שנה של שלטון בלי־מצרים הוליך את ארצכם עד עברי־פי־פחת של חורבן איום. איש אחד הוא אשר, בניגוד לכּתר ומשפחת־המלוכה של איטליה, בניגוד לאפיפיור וכל סמכוּתם של הותיקן והכנסיה הרומית־הקתולית, בניגוד לרצונו של העם האיטלקי, שלא התאווה כלל למלחמה הזאת, הציב את נאמניה ויורשיה של רומי הקדומה על צד הבּרבּרים האכזרים עובדי־הכוכבים.

קראתי את האיגרת ששלחתי למוסוליני משנעשיתי ראש־הממשלה ואת תשובתו מיום 18 במאי 1940, והוספתי לאמור:

להיכן הוליך הדוצ’ה את עמו הבוטח בו מקץ שמונה־עשרה שנה של שלטון רודני? מה הברירה הקשה אשר לפניהם עכשיו? הברירה שלפניהם היא להתיצב מול הסוללה של כל הקיסרות הבריטית בים, באוויר ובאפריקה, ומול התקפות־הנגד הנמרצות של האומה היוונית; או, מצד שני, לקרוא לאָטילה שיעבור את מעבר־הבּרנר עם המוניות קלגסיו הרעבתנים ועם כנופיות שוטרי הגסטאפו שלו, לכבוש את העם האיטלקי, לדכאו ולגונן עליו, על העם הזה שהוא וחסידיו הנאצים הוגים אליו בוז מר וגלוי שלא נודע כמוהו בין העמים.

הנה לכאן הוליך אתכם איש אחד ואיש אחד בלבד; וכאן אני משאיר את פרשת־המעשה הזאת הנגוֹלה והולכת עד שיבוא היום – ובוא יבוא – והאוּמה האיטלקית תקח שוב חבל בעיצוב גורלה.

מוזר הדבר כי ביום הזה עצמו העיר מוסוליני, בדבּרו באזני צ’אנו על המוראל של הצבא האיטלקי⁷⁴, “בכל־זאת עלי להכיר כי האיטלקים של 1914 היו טובים מאלה. אין הדבר נותן שבח למשטר, אבל כך הוא”. ולמחרת היום, בהשקיפו מן החלון, “השלג והקור הזה הם טובים מאד. ככה יושבּחו האיטלקים שלנו שלא יצלחו למאומה, גזע האנשים הבינוניים האלה”. אלה היו ההרהורים המרים וכפויי־הטובה שכשלון הצבא האיטלקי בלוב ובאלבניה הפיקם מלב הדמות הזאת האפלה כתום ששה חדשים של מלחמת־התקפה על הקיסרית הבריטית, ששוקעת נחשבה בעיניו.

*

היתה זו תקופה שבּה המאורעות שוטפים כדי־כך שצריך היה לעיין מראש בכל צעד אפשרי, ומתוך כך היה לפנינו המבחר הנרחב ביותר של פעולות. נצחוננו בלוב כבר הפיח חיים בהתמרדות נגד איטליה בחבש. מעוניין הייתי ביותר שהקיסר היילה־סילאסיה יחזור וייכנס לארצו כפי משאלת לבו. משרד־החוץ היה סבור כי הצעד הזה מוקדם. נכנעתי לשיפּוטו של שר־החוץ החדש, אבל הדחיה היתה קצרה, והקיסר, הנכון לכל סיכון, שב עד־מהרה אל אדמת מולדתו.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל שר־החוץ והגנרל איזמי 30.12.40

לועדת־ראשי־המטות

דומה כי מן הראוי לעשות את כל המאמצים כדי למלא את משאלותיו של קיסר חבש. אני נמצא למד שכבר מנענו את הקצינים שלנו מהיכנס לארץ גאלה. דומה כי חבל להעסיק גדודים של עריקים חבשים, העשויים ללבות את אש המרד, בסלילת דרכים סתם. יש לנו ששים וארבעה אלף חיילים בקניה, היושבים בחיבוק־ידים גמור, והם ודאי יכולים לוותר על סוללי הדרכים האלה. באשר לנקודה הראשונה, הריני מצדד עד מאד בכניסתו של היילה־סילאסיה לחבש. יהיו אשר יהיו הניגודים בין שבטי חבש השונים, אין כל ספק שחזירתו של הקיסר תיחשב הוכחה לכך שהמרד גבר במידה רבה, והיא תתקשר לשמועות על נצחוננו בלוב.

אשמח אם אפשר יהיה לנסח בשבילי תשובה חיובית על־מנת שאשלח אותה לקיסר.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 31.12.40

אפשר לחשוב שהקיסר ייטיב לשפוט יותר מכל מתי ישליך את נפשו מנגד למען כס מלכותו. במיזכר שלך אתה מדבר על “הממריצים אותנו למדחפות של פעולה מוקדמת והרת־שואה, אולי”. איני חפץ כלל שימריצוני “למדחפות”. אבל רוצה הייתי לדעת קצת מן הטעמים שבגללם אסור לקיסר לעשות מאומה משך עוד חדשים אחדים. הייתי מקווה שהמברק הנשלח אלי יהיה מעודד יותר, ושהמברק אל סיר מיילס למפסון יהיה חיובי יותר. אולם אלה אינם אלא ענינים של הדגשה ואם בהסתמך על הידיעות שבידך אתה חושש לתת הדרכה ברורה יותר אינני עומד על כך שישנו את לשון המברקים.

השאלה מה הבטחות נתן להיילה־סילאסיה ביחס לחזירתו למלכותי. ומה אנו חושבים על מעמד האיטלקים באפריקה המזרחית. אם נניח שמיבצעינו יעשו חיל. כפי שייתכן, היא שאלה אלה אשר שמחתי לשמוע הבוקר מפּיך שהיא זוכה לתשומת־לבו של משרד־החוץ.

*

לבסוף מעוניין הייתי ביותר לתת לווישי את ההזדמנות להפיק תועלת מן והמפנה לטובה שחל במהלך המאורעות. במלחמה אין מקום לקנטרנוּת. נטירת־טינה או זעף. המטרה העיקרית צריכה לשלוט על כל עילות הרוגז השניות־במעלה. זה כמה שבועות היו ועדת־ראשי־המטות והמטה־הכללי של משרד־המלחמה מכינים חיל־משלוח של שש אוגדות, ומעבּדים תכניות, למקרה שתיעשה עמדתה של צרפת נוחה, לנחות במארוקו. נהנינו משירותו של מר דיפּוּאי, הנציג הקנדי בווישי, כצינור של קשר אל המרשל פטן. צריך היה להתמיד במסירת ידיעות לארצות־הברית; שכּן חשתי כבר בהתעניינותו של הנשיא בטנג’יר, בקזבּלנקה, ובעצם בכל חופה האטלנטי של אפריקה, שהשלטונות הצבאיים האמריקאיים ראו בתפיסתו על ידי בסיסי צוללות גרמניות סכנה לבטחונה של ארצות־הברית. הנה כי כן, באישורם השלם של ראשי־המטות והקבינט המלחמתי, נשלחה האיגרת הבאה על ידי מר דיפּוּאי לווישי ומשרד־החוץ מסר עליה למנהל עניני השגרירות שלנו בוושינגטון.

ראש־הממשלה אל המרשל פטן 31.12.40

אם באיזה זמן שהוא בעתיד הקרוב תחליט ממשלת צרפת לעבור לצפון־אפריקה או לחדש את המלחמה נגד איטליה וגרמניה, נהיה מוכנים לשגר חיל־משלוח חזק ומצויד יפה המונה עד שש אוגדות לעזרת ההגנה על מארוקו, אלז’יר וטוניס, אוגדות אלו תוכלנה להפליג בכל המהירות, בהתאם לאפשרויות הספּנוּת והנחיתה. יש לנו עכשיו באנגליה צבא גדול ומצויד היטב, ויש לנו עדפי כוחות ניכרים המאומנים כבר היטב ומשתפרים והולכים חיש, חוץ מן הדרושים להדיפת פלישה. גם המצב במזרח התיכון משביח והולך.

2. חיל־האוויר הבריטי החל עתה בהתרחבותו, וגם הוא יוכל לתת עזרה חשובה.

3. השליטה על הים התיכון תובטח על ידי איחוד ציי בריטניה וצרפת מחדש ועל ידי השימוש המשותף בבסיסי מארוקו וצפון־אפריקה.

4. אנו מוכנים לפתוח בשיחות־מטה חשאיות ביותר עם כל הנציגים הצבאיים שיתמנו על ידיך.

5. לעומת זאת הדיחוי הוא מסוכן. בכל עת ובכל שעה עשויים הגרמנים, בכוח הזרוע או ברשות, לרדת בדרך ספרד, להוציא מכלל שימוש את המעגן בגיברלטר, להשתלט כהלכה על הסוללות משני עברי המיצר, וכן גם להציב את כוחותיהם האוויריים בשדות־התעופה. מנהגם הוא להלום חיש, ואם יתבססו בחופה של מארוקו הרי ייסתם הגולל על כל התכניות. בכל יום המצב עשוי להחמיר והסיכויים אפשר שיישחתו אם לא נהיה מוכנים לתכנן יחד ולפעול מתוך העזה. חשוב הוא ביותר שתבין ממשלת צרפת שאנו מסוגלים ומוכנים לתת עזרה אדירה וגוברת. אבל אפשר שעוד מעט ייבּצר הדבר מאתנו.

איגרת דומה נשלחה בצינור אחר אל הגנרל וייגאן, שהיה עתה המפקד־הראשי באלז’יר. אף אחד מן השנים לא השיב כל תשובה.

*

בשלב זה רשאים אנו לסקור את המשׂימות והמיבצעים המרובים שתוּכננו וברוב המקרים נעשו הכנות לקראתם והושגה להם הסכמה עקרונית. הראשונה באלה היתה כמובן הגנת האי מפני פלישה. לעת הזאת חימשנו וציידנו, אם גם לא בכל המקרים ברמה הגבוהה ביותר של הציוד החדיש, קרוב לשלושים אוגדות ניידות ומשובחות, שחלק גדול מהן אוגדות צבא סדיר, ואשר כל אנשיהן קיבלו אימון אינטנסיבי משך חמישה־עשר חודש. סבורים היינו כי חמש־עשרה מאלו, מחוץ לחילות החוֹפים, תהיינה מספיקות לטפל בפלישה מעבר לים. משמר־המולדת, שעתה מנה יותר ממיליון איש. היו לו בידיו רובים וקצת כדורים, מחוץ לעתודה שלנו. הנה כי כן עמדו לרשותנו שתים־עשרה או חמש־עשרה אוגדות לפעולה תוקפנית מעבר לים, כפי הצורך וההזדמנות. כבר הופרשו הספינות ונקבעו שאר הסידורים לחיזוק המזרח התיכון, ובפרט מחנה־הנילוס, בתגבורות מאוסטרליה וניו־זילנד ומהודו. הואיל והים התיכון עדיין היה סגור, נדרשו נסיעות ארוכות מאד ושבועות מרובּים לכל השיירות האלו ומלוותיהן.

שנית, למקרה שייחלצו ווישי או הצרפתים באפריקה הצפונית לענין המשותף, הכינונו חיל־משלוח של שש אוגדות, עם השלמה אווירית, לצורך נחיתה שתתקבל בעזרה וללא התנגדות בנמלים האטלנטיים של מארוקו, בפרט בקזבּלנקה. השאלה אם נוכל למהר ולהעביר את החיל הטוב הזה למארוקו או לצ’אוטה, מול גיברלטר, בטרם יספיקו הגרמנים לבוא במספר ובציוד שווה בדרך ספרד, זו היתה תלויה בשיעור התנגדותה של ספרד. אולם אם נתבקש. ואם יישר הדבר בעינינו, יכול נוכל לנחות בקאדיז על מנת לסייע לספרדים.

שלישית, למקרה שתיכנע הממשלה הספרדית ללחץ הגרמני ותיעשה בעלת־ברית של היטלר או שותפתו למלחמה, ועל ידי כך יוּצא נמל גיברלטר מכלל שימוש, מוכנות היו עמנו חטיבה חזקה עם ארבע אניות־תובלה מהירות ומתאימות על־מנת לתפוס או לכבוש כמה מן האיים האטלנטיים. אלטרנטיבית, אם תסכים ממשלת פורטוגל שרשאים אנו להיאחז לצורך זה בברית האנגלו־פורטוגלית משנת 1373, “ידידים לידידים ואויבים לאויבים”, נוכל להקים בתכלית המהירות בסיס באיי הכּף הירוק. מיבצע זה, שנקרא “שרפּנל”, יבטיח לנו את הבסיסים הנחוצים למטוסים ולתדלוּק כדי לקיים את השליטה הימית על הרצועה הקריטית של הנתיב מסביב לכף־התקוה־הטובה.

רביעית, חטיבה צרפתית דה־גוליסטית מאנגליה, עם תגבורות ממערב־אפריקה, צריכה היתה להישלח מסביב לכּף למצרים על־מנת לבצע את כיבוש ג’יבּוּטי במקרה שיהיו התנאים שם נוחים לכך (“מיבצע מארי”)⁷⁵.

נעשו גם הכנות להחיש תגבורת למלטה, בפרט כוחות אוויר (“מיבצע מנוף”), במגמה לחזור ולהשתלט על המעבר בין סיציליה לטוניס. בחינת יסוד חשוב במדיניות הזאת, עוּבּדו תכניות לכיבוש האי המסולע פּנטלריה (“מיבצע סדנה”) על ידי חטיבה של קומנדו, אשר סיר רוג’ר קיז ביקש לפקד עליה אישית. ניתנו פקודות לעשות את כל המאמצים על מנת לטפח בסיס ימי ואווירי חזק במפרץ סודה שבכרתים, לאחר שתועבר לשם תגבורת לחיל־המצב המקומי במידה שאיזה שינוי במצב ביוון יצריך זאת. מפתחים היינו שדות־תעופה ביוון הן כדי לעזור לצבא היווני הן כדי להלום באיטליה, או, אם יהיה צורך בדבר – במעיינות הנפט של רומניה. בדומה לכך חלה התקדמות בפּיתוח הפעיל של שדות־תעופה בתורכיה ובעזרה הטכנית לתורכים.

ולבסוף מלבים היינו את המרידה בחבש בכל האמצעים, וכוחות נכבדים בוּססו בח’רטום על־מנת שיהלמו בסביבות קאסאלה, על הנילוס הלבן, כנגד האיוּם של הצבא האיטלקי הגדול בחבש. נעשו תכניות להתקדמות צבאית וימית משותפת מקניה במעלה החוף של מזרח־אפריקה בכיוון ים־סוף על־מנת ללכוד את הנמלים המבוצרים האיטלקיים, עסבּ ומאסאוה, במגמה לכבוש את המושבה האיטלקית אריטריאה.

הנה כי כן היה לאל־ידי להעמיד לפני הקבינט המלחמתי מבחר רחב של מיבצעים שנשקלו ופוֹרטו בשוֹם־שכל, אשר תוך פרק־זמן קצר מאד אפשר לפתוח בהם נגד האויב, ומבּיניהם בודאי נוכל למצוא את האמצעי לניהול מלחמת התקפה פעילה ובלתי־פוסקת מעבר לימים, ולוּ גם באמת־מידה משנית. אשר בה נקל ונעטר את ניהול המלחמה שלנו בחלק הראשון של שנת 1941, שנה אשר בה יתעצם בתמידוּת ובמידה כבירה בנין כוחנו המלחמתי העיקרי באנשים ובתחמושת, במטוסים, בטנקים ובארטילריה.

*

משקרב סוֹפה של השנה נסתמנו בחריף אורותיה וצלליה כאחד. חיים היינו. הכּינו את חיל־האוויר הגרמני. לא באה פלישה לאי. הצבא במולדת היה עכשיו אדיר מאד, לונדון עמדה מנצחת בכל מסותיה. כל מה שקשור בשליטה האווירית שלנו בשמי איינו היה משתפר והולך חיש. חבר־המרעים, הקומוניסטים הממלאים אחרי הפקודות ממוסקבה, הרבו להג על מלחמה רכושנית־אימפריאליסטית. אבל בתי־החרושת המו והאומה הבריטית כולה נתיגעה יומם ולילה, נישאת על גבי נחשול של הרווחה וגאוה, הנצחון התנוצץ במדבר לוב, ומעבר לאטלנטי קרבה הרפובליקה הגדולה יותר ויותר למילוי חובתה ולעזרתנו.

לעת הזאת קיבלתי מכתב חביב מאד מן המלך.

סנדרינגהם,

2 בינואר 1941

יקירי ראש־הממשלה,

עלי לשלוח לך את מיטב איחולי לשנה מאושרת יותר, ומי־יתן ומשך השנה הבאה עלינו נראה לנגד עינינו את קץ הסכסוך הזה. ישיבתי כאן כבר הביאה לי הרווחה; היא מיטיבה לי, והשינוי בנוף ועימוּל־הגוף משמשים סם־חיזוק יאה. אבל מדומה אני כי לא מן הראוי הוא לי להיות מרוחק ממקום חוֹבתי, שעה שכל היתר עושים את המוטל עליהם. מכל־מקום עלי לראות בדבר מרפא ומזור ולקוות לחזור רענן ברוח ובגוף, לקראת מאמצים מחודשים נגד האויב. אני מקווה ובוטח שבתוך כל עבודתך המאומצת היה לאל־ידך להינפש מעט בחג־המולד. כה התפעלתי מכל אשר עשית משך שבעת החדשים האחרונים כראש ממשלתי, וכה התענגתי על שיחותינו בשעת ארוחות־הצהרים השבועיות שלנו. אני תקוה שהן תימשכנה עם שובי, שהרי אני מצפה להן כל כך.

אני מקווה לבקר בשפילד⁷⁶ ביום־ב' הבא. יכול אני לנסוע לשם מכאן בשעות היום…

אני חוזר על איחולי הטובים,

והנני,

שלך בנאמנות רבה,

ג'ורג' המלך.

הבעתי את הכרת־טובתי, שבּאה מעומק הלב.

5 בינואר 1941

אדוני,

לכבוד היה לי מכתבו הנדיב ביותר של הוד־מלכותך. סבר־הפנים שנהגו עמי הוד־מלכותך והמלכה מאז נהייתי הלורד הראשון, ועוד יותר מכך מאז נהייתי ראש־הממשלה, היה לי מקור מתמיד של כוח ועידוד בפּורענויות של המאבק האכזר הזה לחיים. שימשתי כבר את אביו ואת סבו של הוד־מלכותך הרבה והרבה שנים כמיניסטר של הכתר, ואבי וסבי שימשו את המלכה ויקטוריה, אבל יחסו של הוד־מלכותך אלי הוא אינטימי ונדיב במידה שמעולם לא שיערתי כי היא אפשרית.

אכן, אדוני, ידענו ימים ושבועות קשים וכבדי־משמעות מכל אשר ידעו קורות המונרכיה האנגלית, ואף עתה עדיין לפנינו דרך ארוכה ומיגעת. שאבתי עידוד רב מארוחות־הצהרים השבועיות שלנו בארמון בקינגהם המסכן ורעוּע הפצצות, ומן ההרגשה שבהוד־מלכותך ובמלכה לוהטת הרוח אשר לעולם לא תחת מפני סכנה גם לא תלאה מעמל בלי־הפוגה. המלחמה הזאת קירבה את כס־המלכות ואת העם זה לזה במידה שעדיין לא נודעה כמוה, והוד־מלכותכם אהובים על כל המעמדות והשכבות יותר מכל מושלי העבר. אכן גאה אנוכי על שעלה בגורלי ובחובתי לעמוד לצד הוד־מלכותך כראש למיניסטרים במשבר כזה בפרשת קורותיה של בריטניה, ולא בלי תקוה ואמונה נכוחים ובטוחים בעתיד הריני חותם “ביום ברדיה”, בשעה שהאוסטרלים אמיצי־הלב אוספים עוד עשרים־אלף שבויים איטלקים,

והנני, המשרת והנתין הנאמן והמסור

להוד־מלכותך,

וינסטון ס. צ’רצ’יל

*

מובטח אני שאנו רשאים לראות בשנה הכבירה הזאת את השנה המפוארה ביותר, כשם שגם היתה האיומה ביותר, בפרשת־הקורות הארוכה של אנגליה ובריטניה. גדולה, משוּנה בארגונה היתה אנגליה זו שהשמידה את הארמאדה הספרדית. שלהבת עזה של הכרה והחלטה נחוּשה עמדה לנו בעשרים־וחמש שנות המאבק שניהלו ויליאם ה־2 ומרלבּוֹרוֹ נגד לואי הי"ד, היתה תקופה מפורסמת שבמרכזה עמד צ’טהם. היה המאבק ממושך נגד נפוליאון, שבּו הובטח קיומנו על ידי שלטונו של הצי הבריטי, בהנהגתם הקלאסית של נלסון ועמיתיו, בימים. מיליון בריטים מתו במלחמת־העולם הראשונה. אבל אין לך דבר העולה על 1940. בתום אותה שנה הוכיח האי הקטן והקדמון הזה, על חבר־העמים, הדומיניונים, ושאר השלוחות המסורות שלו תחת שבעה רקיעים, את יכלתו לשאת במלוא נטלה וכבדה של התעודה העולמית. לא ידענו רתיעה ולא ידענו היסוס. לא הכזבנו. הוּכח שאין לנצח את רוחם של העם והגזע הבריטיים. אי־אפשר היה לכבוש בסערה את מצודת חבר־העמים והקיסרות. בדד, אך נתמכים בכל פעימת לב־אנוש נדיבה, תגרנו בעריץ בשׂיא נצחונו.

כל כוחנו הספון ניעוֹר עתה לחיים. יכולנו לטרור האווירי. יד אויב לא נגעה באי ורגל אויב לא טימאתו. מכאן והלאה יהיו גם לנו כלי־נשק להילחם בהם. מכאן והלאה נהיה גם אנו מנגנון מלחמתי מאורגן ביותר. הראינו לעולם שיכולים אנו להחזיק מעמד. שני צדדים היו לשאלה של שלטון היטלר בעולם. בריטניה, שרבים כל כך כבר הוציאוה מכלל חשבון, עדיין עמדה בזירה, חזקה הרבה יותר משהיתה מעולם, ומוסיפה כוח מיום ליום. הזמן שוב עבר לצדנו. ולא רק לצדנו כאוּמה. ארצות־הברית היתה מזדיינת חיש וקרבה יותר ויותר אל הסכסוך. רוסיה הסובייטית, שמתוך טעות־חשבון גסה ביטלה את ערכנו כליל עם פרוץ המלחמה, ואשר קנתה מידי גרמניה חסינוּת בת חלוף וחלק בשלל, גם היא נתחזקה הרבה יותר והבטיחה לעצמה עמדות קדומניות להגנתה היא. יאפאן לפי־שעה דומה היה שכבדה עליה אימת הסיכוי הברור למלחמה עולמית ממושכת, וכשהיא צופה בדאגה אל רוסיה וארצות־הברית העמיקה מחשבה אי־זה הוא המעשה שמן החכמה ומן הכדאיוּת הוא לעשותו.

ועתה הנה בריטניה זו, על אגודת המדינות ושטחי־החסות הפזורים והמפוזרים אשר לה, שכמו עמדה על סף החורבן, שעמדו לפלח את לבה ממש, מרוכזת היתה זה חמישה־עשר חודש בבעיית המלחמה, מאמנת את בניה ומקדישה את כל כוחות החיוּת המרובּים והמגוּונים אשר לה למאבק. באנחת תמהון והרווחה ראו הנייטראלים הקטנים והמדינות המשועבדות שהכוכבים עודם מאירים בשמים. תקוה וקנאת־רגש בתוכה שבו־ניצתו בלבות מאות מיליוני בני־אדם. הענין הטוב נצח ינצח. הצדק לא יהיה למרמס. דגל החירות, אשר בשעה הגורלית הזאת היה דגל ה“יוּניוֹן” ג’ק", יוסיף להתנפנף בכל הרוחות המתנשבות.

אבל אני ועמיתי הנאמנים, שישבנו כבדי־שׂרעפים ונסמכים על ידיעות מדויקות ברוּם החזיון, לא חסרנו דאגות. צל הסגר הצוללות כבר החדיר בנו את צינתו. כל תכניותינו היו תלויות במיגור האיוּם הזה. הפסדנו בקרב על צרפת. ניצחנו בקרב על בריטניה. עתה צריכים היינו לאסור את הקרב על האטלנטי.

סוף כרך ב'

נספחות

המיזכרים והמברקים האישיים של ראש־הממשלה

מאי – דצמבר 1940

מאי

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 23.5.40

אני מסכים הסכמה גמורה לתשובה שאתה מציע להשיב לשאלותיו של וג’ווּד⁷⁷, ואינני רוצה בגיוס כוחות יהודיים לשירות מחוץ לארץ־ישראל. המטרה העיקרית והיחידה כמעט בארץ־ישראל כרגע היא לשחרר את אחד־עשר הגדודים של חיילות סדירים מצוינים המרותקים שם עכשיו. לצורך זה יש לתת ליהודים נשק להגנתם העצמית, ולארגן אותם כראוי במהירות האפשרית. תמיד נוכל למנעם מהתקיף את הערבים על ידי הכוח הימי שלנו, המנתקם מן העולם החיצון, ובהשפעות ידידותיות אחרות. לעומת זאת אין אנו יכולים להשאירם חסרי־נשק לכשייצאו חילותינו, ומחויבים הם לצאת במועד קרוב מאד.

ראש־הממשלה אל המיניסטר לייצור מטוסים 24.5.40

אסיר־תודה מאד אהיה לך אם תגלגל שיחה עם לינדמן, על־מנת להגיע לאיזה מספרים מוסכמים ביחס לתפוקת המטוסים, הן בזמן האחרון הן לעתיד־לבוא. זה מכבר אני משוכנע שאין מיניסטריון־התעופה מנצל די הצורך את מה שמספקים לו, ולינדמן משיג בשבילי את סיכומי כל המטוסים שבידיהם, כדי שאפשר יהיה לראות מה שימוש עושים בהם.

חשוב הוא ביותר שכל המטוסים שבאחסוּן ובעתודה לא רק יועמדו לשירות אלא גם יאורגנו בטייסות על טייסיהם. עתה, שהמלחה מתקרבת כל כך, יש לחתור להכנת המספר הגדול ביותר של מטוסים, אפילו, כמו שאמרת, מטוסי־אימונים ומטוסים אזרחיים, לנשיאת פצצות לשדות־תעופה של האויב בחוֹפי הולנד, בלגיה וצרפת. עלי לקבל תמונה שלמה של המספרים, הן של המטוסים הנמסרים הן של המופעלים, ואותה אפשר להתאים למציאוּת המתחדשת מדי שבוע.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 24.5.40

ברי לי כי יש יותר מדי ועדות מסוג זה או אחר שמיניסטרים צריכים להשתתף בהן, ואשר אינן מביאות תוצאות מספיקות. יש להמעיט את מספרן של אלו על ידי ביטול או מיזוג. שנית, יש לעשות מאמץ להקטין את מספרם והיקפם של הסיכוּמים שבהם מכבידים על הקבינט. יגיש־נא סגל משרד־הקבינט הצעות לביצוע הפישוטים האלה.

יוני

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 3.6.40

הקבינט הצטער לשמוע מפיך שאתה מתחיל עכשיו לחוש בחסרון טייסים למטוסי־קרב, וכי אלה נעשו עתה הגורם המגביל.

זאת היא פעם ראשונה שמיניסטריון־התעופה מודה בכשלון מיוחד זה. ידוע לנו שכמויות עצומות של מטוסים מוקדשות להעמדת טייסים, הרבה יותר מן הכמויות שמעסיקים הגרמנים. לפני כמה חדשים שמענו על הרבה אלפי טייסים שמיניסטריון־התעופה הכריז כי אין לו מטוסים בשבילם, ואשר עקב כך צריך היה לערוך “בקורת מחוּדשת”: לא־פחות משבעת־אלפים צוינו אז, שכולם יש לזכותם שעות־טיסה הרבה יותר מאלו שלזכות הטייסים הגרמנים הנשבים עכשיו לעתים קרובות. איך אפוא יתוֹרץ המחסור החדש הזה?

הלורד ביוורברוק הנהיג שיפור מפתיע באספקתם ובתיקונם של מטוסים, ובתקנת הערבוביה והשערוריה באגף ייצור המטוסים. אני מקווה באמת־ובתמים שיהיה ביכלתך לעשות לא־פחות מכך בענף הסגל, כי באמת מדאיב יהיה הדבר אם יהיו לנו מטוסים העומדים בטלים מהעדר טייסים שיטוסו בהם.

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 3.6.40

ר' התעודה המצורפת [תכניות ייצור; תזכיר מאת ראשי־המטות], שיש בה כמדומה הרבה מחשבות פורחות. ברור שעלינו “לזרז” כל מה שייתכן להפעילו בחמשת החדשים הבאים, ולהשלים עם ההשהיה שתחול עקב כך בייצור אחרי כן, אבל, ככל שראייתי מגעת, אין כל סיבה לשנות את התכניות המאושרות הקיימות למלחמה של שלוש שנים. לאמיתו של דבר תהיינה נחוצות יותר משהיו אי־פעם אם תפּול צרפת.

אנא המצא לי את השקפותיך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

האם נתקבלו איזה ידיעות על הטייסים הגרמנים השבויים בצרפת, שמר ריינו הבטיח חגיגית למסרם לארץ הזאת?

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־חוץ 24.6.40

דומה כי אין צורך לפנות אל הנשיא שוב בענין המשחתות היום או מחר. מובן שישפיע עליו מה שיקרה לצי הצרפתי, דבר שיחס אליו אני מלא תקוה. ספק בידי אם כדאי לפתוח בשיחות־מטה בשעה הנוכחית. אני סבור שמצד האמריקאים תסובנה השיחות כמעט רק על שאלת העברתו של הצי הבריטי לבסיסים שמעבר לאטלנטי. כל דיון בכך מן ההכרח שיחליש את הבטחון כאן ברגע שהכל צריכים להתאזר עוז לקראת המאבק העליון כעבור זמן־מה. אשלח לנשיא מברק אישי נוסף ביחס למשחתות ולסירות־טיס.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 25.6.40

הענשים האכזריים שהטיל קודמך על היהודים בארץ־ישראל על החזקת נשק עוררו את הצורך לרתק כוחות מיותרים להגנתם. נא להודיעני מה כלי־הנשק והארגון שיש ליהודים להגנה עצמית.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־חוץ 26.6.40

ברי לי שלא נרויח מאומה מן ההצעה “לדון” בדבר גיברלטר בסוף המלחמה. הספרדים יידעו שאם ננצח לא יבשיללו הדיונים פרי; ואם נפסיד, לא יהיה בהם צורך. אינני מאמין שפיטומי־מלים סתם מסוג זה ישפיעו על החלטתה של ספרד.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 28.6.40

נא להראות לי רשימה של האנשים החשובים שאסרת.

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 29.6.40

נדמה לי שההסגר נהרס במידה רבה, ואם כך הדבר הרי הנשק המכריע היחיד שבידינו יהיה התקפה אווירית ניצחת על גרמניה.

ירוח לנו מאד בעתיד הקרוב מן העובדה שאין עלינו לקיים חיל־צבא בצרפת ואין עלינו לשלוח אספקה של בשר, פחם וכו' לצרפת. נא להודיעני על כך.

איך השפיעו הדברים על שאלת האספקה של בשר בקר? אנו פטורים מן ההתחייבות להספיק בשר־בקר לצבא הצרפתי. באמת אין שום טעם לכך שצבאנו במולדת יקבל מנות העולות בהרבה על אלו של הפועלים במפעלי התחמושת הכבדה. גם על הסיבּוכים ביחס לבשר קפוא ובשר טרי ודאי ישפיע מה שאירע, אם גם לא ברור לי כיצד.

יולי

ראש־הממשלות אל הגנרל איזמי 2.7.40

אם אמנם העלו מובילות־צבא גרמניות כמה מאות חיילים בג’רסי או גרנזי, יש לעיין בתכניות לנחות באיים בסתר בלילה ולהרוג או לשבות את הפולשים. זהו בדיוק אחד מן המיבצעים שפּלוגות הקומנדו תתאמנה לו. מן הדין שלא יהיה כל קושי בהשגת כל הידיעות הנחוצות מן התושבים ומן המפוּנים. התגבורות היחידה שיוכל האויב לקבל בעת הקרבות תהיה על ידי נושאות־מטוסים, וכאן תהיה שעת־כושר נאה למטוסי־הקרב של חיל־האוויר. נא להמציא לי תכנית.

ראש־הממשלה אל הקולונל ג’ייקובס 6.7.40

השׂג היום דו"ח מדוקדק ביותר ממטה־המודיעין־המשותף על כל הסימנים הנוספים להכנות האויב לפשיטה או פלישה. נא להמציא לי זאת הלילה.

ראש־הממשלה אל המיניסטר לייצור מטוסים 8.7.40

לאורה העז של שעת־החירום הנוכחית הרי מטוס־הקרב הוא הצורך העליון שלנו, וייצור מטוסי־הקרב צריך להיות השיקול הראשון־במעלה עד אשר נשבור את התקפתו של האויב. אבל כשאני מסתכל על סביבי לראות איך נוכל לנצח במלחמה, רואה אני כי יש רק נתיב אחד בטוח. אין לנו שום צבא יבשתי שיוכל לנגוף את העצמה הצבאית של גרמניה. ההסגר נשבר והיטלר יכול לשאוב מאסיה ומן־הסתם מאפריקה. אם ייהדף כאן, או שלא ינסה את כוחו בפלישה, יירתע מזרחה, ואין לנו במה לעצור אותו. אבל יש דבר אחד אשר יחזירו ויכריעו, והוא התקפה משמידה ומהרסת בהחלט על ידי מפציצים כבדים מאד מן הארץ הזאת על המולדת הנאצית. הכרח שיהיה בידינו למגרם באמצעי הזה, שבלעדיו אינני רואה מוצא. אין אנו יכולים להסכים לקביעת מטרה הנופלת מן השלטון באוויר. מתי ייתכן להשיגה?

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 11.7.40

אני סבור שאתה צריך להכין הצעת־חוק המפנה את מושבו של כל חבר־פרלמנט אשר משך המלחמה הנוכחית יישאר מחוץ לתחום שיפּוטנו משך יותר מששה חדשים בלא נטילת רשות ממזכיר־הממלכה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 12.7.40

עכשיו הזמן לחבּב את שלטונך על הצבא על ידי שתתן לכל הרגימנטים והיחידות את התויות והדשים הקטנים האהובים עליהם כל כך. ראיתי את אנשי “האירים של לונדון” עם מסרקי־הפּשתים שלהם בצבע ירוק וכחול־טווס. יכול נוכל להרשות לעצמנו להוציא כסף על תויות־ארד, שאין ערך להן מבחינת משקלן במתכת. יש לעודד את כל סימני־היחוּד של הרגימנטים. הצבא הצרפתי התמחה מאד בתויות־רגימנט נוספות בלתי־רשמיות, שאותן היה מעניק לאנשים. הרעיון הזה נושא חן בעיני, וברי לי כי ישעשע את החיילים, שיוצרכו לעמוד בפני משמרת ארוכה. אני שמח על הפעולה שנקטת ביחס לתזמורות, אבל מתי נשמע אותן מנגנות ברחובות? אפילו מצעדי־תהלוכה קטנים למדי תועלתם מרובה, ביחוד בערים כליברפול וגלאסגו; לאמיתו של דבר, בכל מקום שיש חיילים ויש שהות לכך יש לנסות בהתלוכות־ראוה צבאיות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 12.7.40

הואל להביא את הדברים הבאים לידיעת ראשי־המטות:

ממשלת הוד־מלכותו נמנתה וגמרה להקים יחידות צרפתיות חזקות לשירות ביבשה, בים ובאוויר, לעודד את האנשים האלה להתנדב ולהוסיף להילחם אתנו, לדאוג להם יפה, לתת סיפוק לרגשותיהם ביחס לדגל הצרפתי וכו', ולראות בהם את באי־כוחה של צרפת הממשיכה במלחמה. מחובתם של ראשי־המטות להוציא את המדיניות הזאת לפועל כהלכה.

אותו עקרון כוחו יפה גם לגבי יחידות פולניות, הולנדיות, צ’כיות ובלגיות בארץ הזאת, כמו גם לגבי לגיון־הזרים של גרמניה האנטי־נאצית. סתם שאלות של אי־נוחוּת מנהלית אסור שתפרענה למדיניותה זו של הממלכה. נחוץ ביותר לשוות למלחמה שבּה עומדת בריטניה הגדולה יחידה את האופי הבינלאומי הרחב שיוסיף הרבה על כוחנו וקרננו.

אני מקווה לקבל הבטחות שממלאים בלב שלם אחר המדיניות הזאת. מצאתישהתנאים באולימפיה גרועים מאד, ואין ספק כי כמה קצינים הניאו את החיילים הצרפתים מהתנדב. הזדמנות לעזור לצרפתים תימצא לנו אם נכתיר בהצלחה גדולה את הטכס שלהם ב־14 ביולי, שבּו הם אומרים להניח זר על האנדרטה של פוֹש.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 14.7.40

נראה לי כי חשוב הוא מאד שישגיחו הכל על מסכות־הגז שלהם. אני משער שהרבה והרבה מהן טעונות התקנה, ואפשר גם אפשר שהיטלר חורש עלינו איזה מזימות־גזים. האם תעיין בשאלה איך אפשר להתחיל בהתקנות הנחוצות? מן הראוי יהיה לפעול מיד.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 20.7.40

כלום אינך סבור שרשאים אנו לנהוג בשוּבה ונחת בכל העסק הזה של שלום כללי וצודק, הוגן ומכובּד בין סין ויאפאן? צ’אן [־קי־שק] אינו רוצה בו; אף אחד מן הפּרוֹ־סינים אינו רוצה בו; והדבר לא די שלא יסייע לנו ליישב את הקושי של כביש־בורמה אלא שרק יחמיר אותו. ברי לי כי אין לנו ענין בכך שיקלו על היאפאנים מדאגתם. האם לא כדאי יהיה להחמיץ את הדבר חודש־חדשיים ולראות מה יקרה?

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 21.7.40

נא להמציא לי הודעה המראה על תכנית ההגנה לממשלה המרכזית, וייטהול וכו'. מה היה היקף־ההתקפה המשוֹער, ומי היה אחראי לנקיטת האמצעים? מה היה טעמו של הנסיון להעמיד מכשול אנטי־טנקי לרוחב גן סנט־ג’יימס? מי נתן את הפקודה? מתי ניתנה הפקודה־שכנגד?

ראש־הממשלה אל סגן־ראש מטה־הצי 25.7.40

נא להמציא לי דו"ח המראה באיזו מידה נסתמו נמלי גרמניה, הולנד ובלגיה במוקשים או מכשולים.

ראש־הממשלה אל שר־האוצר 28.7.40

עתה שממשלת רומניה שולחת ידה בקנינם של נתינים בריטיים, האם לא מן הראוי לנו להראות לרומנים שנשתמש בכספם המוקפא על־מנת לפצות את אנשינו? נמצאתי למד שלפני כששה שבועות הקפאת את הנכסים הרומניים בלונדון. מנהג נתעב נהגו בנו האנשים האלה.

אוגוסט

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 2.8.40

במועד קרוב חייב הקבינט לדון בכל השאלה של חופשות וקיצוצי שעות־עבודה. עדיין מוקדם מאד להניח שהסכנה חלפה. טעות גדולה היא לומר לעובדים שהם עייפים. לעומת זאת אין מנוס מהקלות מסוימות. אנא בוא במגע עם מר בווין, הלורד ביוורברוק ומיניסטר האספקה כדי שיכינו השקפותיהם לשיחת קבינט. כן גם רוצה הייתי לדעת מה עושים ביחס לחופשות לפקידוּת הממשלתית ולמיניסטרים, ולאנשים התופסים עמדות רמות בשירותים הלוחמים. צריך יהיה לעשות משהו בענין זה, אבל עלינו להישמר מאד שלא יפתיעונו בהיותנו במצב־רוח של פגרת־קיץ.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 4.8.40

וראש־מטה חיל־האוויר

בגלל הסכנה של פעולות־איבה מצד יאפאן חשוב הוא פי־כמה להוציא מכלל פעולה את האניות הגדולות של הגרמנים. נמצאתי למד שחיל־האוויר מתכוון להתקפות כבדות על האניות האלו ברגע שאך יהיה הירח מספיק. שרנהורסט וגנייזנאו, שתיהן במבדוקים צפים בקיל, ביסמרק שבּהמבּורג וטירפיץ אשר בוילהלמסהאפן, כולן מטרות בעלות חשיבות ממדרגה עליונה, אפילו דיחוי השלמתה של ביסמרק בכמה חדשים בלבד ישפיע במידה רצינית על כל מאזן הכוח הימי. אשמח לשמוע דבר מפיך.

ראש־הממשלה אל המיניסטר למודיעין 11.8.40

נוכח פעולות מסוימות שאנו מתכננים לגנרל דה־גול, חשוב ביותר ששידור החדשות הצרפתיות באפריקה הצפונית והמערבית יוגבר ככל האפשר. אנא דאג לכך שהבּי.בּי.סי. ימלא את הדרישה הזאת, והמצא־נא לי ביום־ב' דו"ח המראה שהכל סוּדר בצורה משביעת־רצון.

לא אוכל להגזים בהדגשה שבידך מלוא הסמכוּת להניע את הבּי.בּי.סי. לציוּת.

ראש־הממשלה אל שר־הפּנים 12.8.40

הטיוטות שהוגשו [בדבר הוראות למשטרה במקרה פלישה] אינן חופפות את השקפתי על החלטתו האחרונה של הקבינט. אין אנו חושבים על לחימה על ידי אנשים שאינם בכוחות המזוינים ואין אנו מעודדים אותה, אבל אין אנו אוסרים עליה. את המשטרה, ובהקדם האפשרי את שירוי הג"ס, יש לחלק ללוחמים ושאינם־לוחמים, חמושים ובלתי־חמוּשים. החמוּשים יסייעו סיוע פעיל בקרבות למשמר־המולדת ואנשי הצבא הסדיר בסביבתם, ויסוגו עמהם בשעת הצורך; הבלתי־חמוּשים יסייעו סיוע פעיל במדיניוּת של “שב תחתיך” לאזרחים. אם ייתקעו באזור שנתפס ביעילות על ידי האויב, רשאים הם להיכנע עם יתר התושבים, אך במסיבות הללו אל להם לתת לאויב עזרה כלשהי בקיוּם הסדר או באיזו צורה אחרת. הם יוכלו לעזור לאוכלוסיה האזרחית ככל האפשר.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 13.8.40

אם בגלל חוסר ציוד ואפשרויות אחרות יש להגביל את מספר האנשים הפעילים במשמר־המולדת, כלום אי־אפשר יהיה לגייס עתוּדת־משמר־מולדת, אשר לפי־שעה לא יחמשו את אנשיה ולא יספקו להם מדים חוץ מסרטי־שרוול? תפקידיהם היחידים יהיו להשתתף באותם קוּרסים שייתכן לארגנם במקום להדרכה בשימוש בכלי־נשק פשוטים דוגמת “בקבוק־מולוטוב”, ולהתיצב לקבלת פקודות במקרה של פלישה.

כל זמן שלא ייעשה צעד מעין זה, הרי האנשים שמסרבים לגייסם יהיו נבוכים ומאוכזבים, ואחת המטרות הראשונות במעלה של משמר־המולדת, שאמוּר היה להמציא לעם בכללותו הזדמנות לסייע להגנה על בתיו, תלך לטמיון. אני מעוניין למנוע את האכזבה והרגשת הכּשל שהפסקת הגיוס למשמר־המולדת עשויה לגרום לרבים.

אנא הודיעני מה דעתך על ההצעה הזאת.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד־הראשון־של־הימיה 27.8.40

הואילו בטובכם לשלוח את הדברים הבאים לאדמירל קנינגהם, המפקד־הראשי בים התיכון:

הדברים הבאים מאת ראש־הממשלה, מיניסטר־ההגנה:

המטרה העיקרית של ההנחיה היתה להבטיח את אלכסנדריה. רק מספר מוגבל של חיילים אפשר להחזיק במרסה־מטרוך, כפי שיודיעך המפקד־הראשי למזרח התיכון. יש לעשות את כל המאמצים להגן על העמדה הזאת. ואולם אם יהיה הכרח לוותר עליה ועל עמדות־בינים, יהיה צורך להחזיק בקו מאלכסנדריה דרומה לאורך האזור הנעבד [של הדלתה]. התקפה אווירית על הצי באלכסנדריה איננה יעילה ממרחק מאה־ועשרים מיל פחות דווקה מאשר ממרחק עשרים מיל, כי לעתים קרובות טסים מטוסים במהירות של שלוש־מאות מיל לשעה וכוח־התמדתם מספיק בהחלט. למעשה הרי דרך־כלל מעדיפים להחזיק שדות־תעופה בריחוק־מה מאחרי קו הלחימה בפועל. שדות־התעופה אינם נעים קדימה בעת־ובעונה־אחת עם חזיתותיהם של צבאות. כאן מבינים הכל איזו השפעה חמורה תהיה לנפילת אלכסנדריה, שבעקבותיה מן־הסתם ייאלץ הצי לעזוב את הים התיכון. אולם אם יש אתך איזו הצעה מועילה להגישה להגנה יעילה יותר על מרסה־מטרוך או על איזה עמדות שלפניה, אחזיק לך טובה אם תגיד לי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.8.40

(לכל המשרדים הנוגעים בדבר, כולל משרדי השירותים,

הבטחון הפנימי, המיניסטריון לייצור מטוסים, והאספקה)

עלינו לצפות לכך שחלונות רבים ינופּצו בהפצצות, ומשך החורף אפשר שיהיה מחסור בזכוכית, וכתוצאה מכך ייגרם נזק רציני לבנינים אם לא יוחלפו החלונות.

יש לנהוג חסכון שאין למעלה ממנו בשימוש בזכוכית. מקום שנשברו חלונות יש צורך לסתום אותם בקרשים, אם אפשר, מחוץ לשמשה אחת או שתים. אין ידנו משגת לקבוע חלונות שלמים של זכוכית. כל הזכוכית שאיננה נחוצה לחממות יש לאַחסן אותה אם החממות ריקות. במנסטון ראיתי חממה גדולה ובה כמות גדולה של זכוכית: חלק כה גדול ממנה היה שבוּר עד שלא היה עוד מועיל בחממה, ונתתי הוראות לאחסן בקפידה את השאר.

מה המצב באספקת הזכוכית? כמדומה יהיה צורך ללחוץ על היצרנים.

את כל הבנינים הממשלתיים צריך לצייד בחלונות לשעת חירום, המכילים רק שמשה אחת או שתים, שאפשר לקבעם במקום המסגרות הקיימות כאשר תנופּצנה. נא להמציא לי דו"ח שלם על המצב.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 31.8.40

אם הודו הצרפתית רוצה לסחור, עליה להצהיר על זיקתה אל הגנרל דה־גול. אם לא, אין מסחר! אין זה ענין שאפשר לנהוג בו קוּלה. להודיע למזכיר־הממלכה לעניני־הודו.

הצטרפותן של נחלות צרפתיות עכשיו חשובה.

ספטמבר

1. צר לי לומר שאינני רואה אפשרות לעצמי להסיח מטוסים או תותחים נ.מ. מן הקרב הגועש כאן עכשיו להגנתה של הודו, שאיננה דוחקת בשום פנים; כן גם אי־אפשר להפריש אספקה אמריקאית להקמת חרושת מטוסים בהודו. כבר אנו מקבלים עלינו סיכוּנים, שרבים עשויים לערער עליהם, במתן תגבורת וציוד מחודש למזרח התיכון, וכאשר ישוֹך הקרב במולדת תבלע הזירה הזאת משך ימים רבים את כל העדפים שלנו.

2. חשוב מאד שהודו תהיה לעזר ולא לנטל בשעה הנוכחית. המאזן השלילי הוא חמוּר כשנותנים את הדעת על מספר החיילים והסוללות הבריטיים הכּלואים שם, ואת הכוחות ההודיים הזעומים עד מאד שהגיעו לשדה מקץ שנה של מלחמה. אני שמח שאתה מגביר מאמציך להקים אוגדות הודיות לקראת הפעולות החשובות והגדולות מאד שתתפתחנה כמדומה במזרח התיכון ב־1941.

ראש־הממשלה אל ראש עירית תל־אביב, ארץ־ישראל 19.9.40

קבל־נא את רגשי השתתפותי העמוקים באבידות שסבלה תל־אביב בהתקפה האווירית האחרונה. מעשה זה של אכזריות מטומטמת רק יחזק את החלטתנו המאוחדת.

ראש־הממשלה אל שר־הדואר 19.9.40

יש תלונות ניכרות על שירות הדואר בעת התקפות־אוויר. שמא תתן לי דו"ח על מה שאתה עושה.

ראש־הממשלה אל הגנרל דה־גול 22.9.40

מכל הצדדים דרשו את מציאותו של הגנרל קאטרוּ בסוריה. לפיכך קיבלתי עלי את האחריות וקראתי בשמך לגנרל לצאת שם. כמובן, מחוּור הדבר בתכלית שהוא מקבל את מעמדו רק ממך, ואני אבהיר זאת לפניו שוב. לפעמים מוכרחים להחליט דברים במקום בגלל דחיפוּתם ומפני שקשה להסביר לאחרים מרחוק. יש שהוּת לעצור בו עדיין, אם רצונך בכך, אבל בעיני יהיה זה מעשה הרחוק מאד מן ההגיון.

מיטב ההצלחה במפעלך מחר בבוקר.

ראש־הממשלה אל הקברניט במשחתת ה.מ. “צ’רצ’יל” 25.9.40

שמח שהאניה שלך נקראה על שם הדוכס מרלבּוֹרוֹ הגדול, ואני שולח לך את אחד המכתבים שבכתב־ידו לחדר־הקצינים שלכם למזל טוב. רוב תודות על איגרתך האדיבה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר החקלאות 26.9.40

אני רחוק מהיות מרוּצה מן ההצעה לקמץ עד לאמצע הסתיו את מספר החזירים עד כדי שליש ממספרם הנוכחי. ודאי שלא זה הדבר שעליו הסכים הקבינט. מדוע אינך מבקש ביבוּא אחוז גדול יותר של צרכי פיטום? אז נוכל לראות אם יש דבר שיכול לפנות מקום לכך. בינתים, מה הסידורים שאתה עושה לעישון עדפי בשר־החזיר שיגיעו לשוק עקב מכירת החזירים? באיזו מידה עלה בידך להגדיל את אוכלוסית החזירים על ידי מתן עידוד לבני־אדם לפטם חזירים מן הפּסולת של משק־ביתם?

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 28.9.40

1. שני המסמכים האלה [על דבר אספקת החמרים למלחמה כימית] גורמים לי דאגה מרובה. סבור הייתי כי [בית־החרושת] רנדל עובד במלוא כושר ייצורו כתוצאה מן הפקודות שנתן הקבינט המלחמתי ב־13 באוקטובר 1939 – ז.א., לפני שנה בדיוק כמעט. מה ההסבר לכך שלא נתמלאו הפקודות האלו, ומי אחראי לכך?

2. שנית, נראה כי למעשה לא אחזו בשום אמצעים לייצר קליעים או מיכלים, לא לחיל־האוויר גם לא לארטילריה, על־מנת להמטיר את הגזים בצורות השונות האלו. ברור שיעברו חדשים רבים עד שהתכנית שנקבעה עכשיו תביא לידי תוצאות. נא להמציא לי דו"ח מיידי על כך. יש לקבוע את דרגת העדיפוּת הגבוהה ביותר. לפי דעתי הסכנה גדולה מאד.

3. שלישית, יש לעיין באפשרות שיהיה עלינו להגיב בפעולות־תגמול נגד האוכלוסיה האזרחית הגרמנית, ובקנה־המידה הגדול ביותר שבגדר האפשר. לעולם אל לנו להתחיל, אבל הכרח שנוכל להשיב. למהירות יש כאן חשיבות חיונית.

4. רביעית, יש לאחוז בצעדים מיידיים כדי להעלות את רנדל לדרגת ייצור מלא, ועל הכל – לפזר את המלאי הקיים.

5 מה המלאי המצוי למעשה?

אוקטובר

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 10.10.40

שמחתי מאד בשבוע שעבר כשאמרת לי שבדעתך לתת אוגדה משוריינת למאיור־גנרל הוֹבּרט⁷⁸. אני מוקיר מאד את הקצין הזה, ואינני מתרשם מן הדעות הקדומות הרווּחות כנגדו בחוגים מסוימים. דעות כאלו מתקשרות לעתים קרובות אל אנשים בעלי אישיוּת חזקה ואופי מקורי. במקרה זה נתאמתו השקפותיו המקוריות של הגנרל הוֹבּרט בצורה טראגית ביותר. העובדה שהמטה־הכללי אף לא תיכנן דגמים מתאימים של טנקים לפני המלחמה חמסה מאתנו את כל פירותיה של המצאה זו. האויב הוא אשר אסף את הפירות האלה, ותוצאות נוראות היו לדבר. לכן עלינו לזכור כי זה היה קצין שרוחו נכונה בקרבו והוא מצוין גם בחזון.

במיזכרי אליך מן השבוע שעבר אמרתי שאני מקווה כי תציע לפני את המינוי בעצם אותו יום, לאמור ביום־ג', אך לכל המאוחר בשבוע הזה. הואל נא בגוֹדל טוּבך לדאוג לכך שיבוא המינוי בהקדם האפשרי.

מזמן שהכתבתי את המיזכר הזה קראתי בשום־לב את איגרתך אלי ואת תמצית הטענות והנימוקים בעד הגנרל הוֹבּרט ונגדו. עומדים אנו עכשיו במלחמה, אנו נלחמים בה על חיינו, ולא נוכל להרשות לעצמנו ליחד את המינויים בצבא לאנשים שלא עוררו שום תגובות של איבה בדרך חייהם. מנין סגולותיו וחסרונותיו של הגנרל הוברט אפשר היה ליחסו כמעט בדיוק לרוב המפקדים הגדולים בהיסטוריה הבריטית. מרלבּוֹרוֹ היה במידה רבה מאד החייל השיגרתי, שרצונו הטוב של הצבא מלווה אותו. קרומוול, ווּלף קלייב, גורדון, ובשטח אחר – לורנס, כל אלה היה בהם דמיון רב מאד לתכונות המוגדרות כחסרונות. היו להם גם סגולות אחרות, והוא הדין, כמדומה, גם בגנרל הוֹבּרט. זה הזמן לנסות אנשים בעלי עוז וחזון ולא להצטמצם אך ורק באנשים הנחשבים בטוחים לגמרי על פי קני־המידה השיגרתיים.

לפיכך אני מקווה שלא תירתע ממה שהצעת לי לפני שבוע, כי לדעתי היתה הרגשתך בענין זה נכונה וקולעת.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 19.10.40

האין אנשים צעירים יותר הבאים בחשבון למינוי המינהלי המיגע הזה? [מנהל־כללי למשמר־המולדת]. החזרת קצינים שיצאו בדימוס למשרות מעין אלו מעוררת בקורת מרובה, הן בחוגי השירותים הן מחוצה להם. למה לא לנסות למצוא איש שעודנו בשנות־הארבעים, ולתת לו דרגה זמנית?

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 20.10.40

מדאיג אותי מצב הציוד הירוד מאד של החיילות הפולניים, שהוכיחו את סגולותיהם הצבאיות הנעלות. אני מקווה לבוא אצלם לסיור של בקורת ביום־ד' השבוע.

אנא המצא לי במשך יום־ב' את ההצעות האפשריות הטובות ביותר לציודם. אני חרד ביותר לבל תפּול רוחם בהם.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל המזכיר, משרד־המלחמה 20.10.40

אי־אפשר ליטול קסדות מ“אנשי משמר־המולדת במשרדים ממשלתיים”. ארבעה נהרגו על יד דאוּנינג־סטריט ביום־ה' בלילה. וייטהול מופצצת קשה לא־פחות מכל חלק אחר של הארץ. קשה יהיה ליטול את הקסדות מאנשים שקיבלו אותן. נתמהתי לראות שהצבא חותר לשלושה מיליונים קסדות. לא ידעתי שיש לנו שלושה מיליונים חיילים. נא להמציא לי רשימה מלאה של כל הקסדות ברשותו של הצבא הסדיר, לציין את האגפים השונים, ז.א., אם המדוּבּר בחיל־שדה או במתאמנים או בגדודי החזקה וכו', או במחסנים…

נובמבר

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 8.11.40

נא להודיעני מה ההתקדמות שהושגה בחיסול התורים ובהכנסת כלי־רכב לשירוּת. מכיון שההאפלה מקדימה עכשיו לבוא, ודאי גורם הדבר קושי גדול לרבים.

ראש־הממשלה אל שר־הבריאות 10.11.40

רואה אני שהמספר הכולל של חסרי־בית ירד השבוע באלף־וחמש־מאות והם מונים עתה כעשרת אלפים. נא להודיעני כמה חסרי־בית חדשים שיכּנת, וכמה מן הקודמים יצאו מן הרשימה. מאחר שהמספר אינו אלא עשרת־אלפים, מן הדין שתוכל לפתור את הענין אם יהיה לך עוד שבוע אחד קל.

מהו פרק־הזמן הממושך שנשאר אדם חסר־בית במרכז־נופש?

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס והגנרל איזמי 2.11.40

ראש־הממשלה שם לב לכך שגובר ומשתרש הרגלם של מזכירים־פרטיים ואחרים לפנות זה אל זה בשמותיהם הראשונים ביחס לענינים בעלי אופי רשמי, ויש להפסיקו. השימוש בשמות ראשונים בחליפת־חומר בין־משרדית צריך להצטמצם רק בפתקי־הסבר קצרים או בביאורים אישיים ופרטיים בלבד.

ממילא קשה להתמצא בשמות־המשפחה של בני־אדם.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 12.11.40

מה אתה עושה ביחס לנוֹחוּיוֹת במקלטים בחורף – ריצוף, ניקוז וכיוצא בזה? מה עושים כדי להכניסם לבתים פנימה? אני מיחס חשיבות גדולה ביותר לגרמופונים ומקלטי־ראדיו במקלטים. איך מתקדם הענין הזה? אולי יהיה זה ענין טוב מאד לקרן־ראש־העיריה? לא אופתע אם התאורה המשופרת תופיע שוב בטרם יעברו שבועות רבים, ואני תקוה כי ההכנות לכך תימשכנה.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 12.11.40

בלי ספק יהיה עלינו להשיג בדרך זו או אחרת את השליטה על סוריה משך החדשים הבאים. הדרך הטובה ביותר תהיה על ידי תנועה וייגאנית או דה־גוליסטית, אבל אין לבטוח בדבר הזה, ועד שלא נטפל באיטלקים בלוב לא יהיו לנו חיילים להפרישם למיבצע צפוני. בשום פנים ואופן אסור שהשפעות איטלקיות או ווישאיות תישארנה עליונות בסוריה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה

וראש־מטה חיל־האוויר 15.11.40

הרי זה הפסד של אחד־עשר מן המפציצים שלנו בלילה אחד. תמול־שלשום אמרתי במיזכר שאין לדחוק יותר מדי במיבצעים בתנאי מזג־האוויר האלה, החמורים עד מאד. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לשאת אבידות כאלו נוכח ההחלפות האטיות עד מאד. אם תמשיכו בקצב כזה יישבר חיל־המפציצים ויוקטן עד למטה מן המיזער ההכרחי למצבי־חירום חמורים. לא הושגו שום תוצאות המצדיקות באיזו צורה שהיא את האבידות האלו או מכפרות עליהן. אבדן אחד־עשר מטוסים מתוך מאה־שלושים־ותשעה ־ ז.א., לערך שמונה למאה – הוא בעיני אסון קשה מאד בשלב זה של התפתחות חיל־המפציצים שלנו.

נא להמציא לי את רשימת האבידות במחצית הראשונה של נובמבר.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 22.11.40

מאחר שהודיעו על הפעולה יש להמשיך בה, אבל אסור שהתנאים במאוריציוס יהיו מבוססים על החזקת האנשים האלה בכלובים עד תום המלחמה. הקבינט ידרוש הבהרה בענין זה. אנא המצא לי את הצעותיך.

[המדוּבּר בהצעה לשלוח למאוריציוס פליטים יהודים שהיגרו שלא־כחוק לארץ־ישראל].

דצמבר

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר 20.12.40

אני מקווה שתנסה ליטול חופשה לימים אחדים ותנצל כל הזדמנות לשכב לישון בהקדם. הקרב יהיה ממושך, וכה רב הוא התלוי בך. אל תהסס לשלוח את ממלא־מקומך לכל ישיבה שאולי אכנס.

סלח־נא לי על שאני נותן לך את הרמיזות האלו, אבל כמה וכמה אנשים אמרו לי שאתה עובד קשה יותר מדי.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.12.40

והרמטכל"ק

1. עד כאן היה הייצור של רובים נ.ט. נקודה של אור, וכ־30,000 כבר יוצרו. לעומת זאת הרי התחמושת לנשק זה מפגרת עד־להדאיב, ולמעשה היא פחות מחמישית מן הכמות הראויה. העובדה שלא הצלחנו “לזווג” את התחמושת ואת הרובה נ.ט. היא אחד הכתמים המבישים ביותר בתכנית החימוש הנוכחית שלנו. יש בזה כמעט משום הונאת החיילות, להוציא כמויות גדולות אלו של רובים נ.ט., שמחמת חוסר התחמושת עד־מהרה לא יהיה בהם חפץ וכל שוויים יהיה כברזל־גרוטאות. במקרים רבים לא היתה אפשרות כלל להקצות קליעים לאימונים, הואיל וצריך היה לחסכם לשימוש נגד האויב למעשה.

2. במסיבות אלו אפשר היה לקוות שמשרד־המלחמה ירכז את משאלותיו בתחמושת תחת שיגדיל את הפּער הענקי כבר ממילא בין רובים נ.ט. לתחמושת. אולם נהפוֹך הדבר, מטעמים שמעולם לא שמעתים במפורש, מוגדלת פתאום הדרישה של הצבא לרובים נ.ט. מ־31,000 ל־71,000 בשביל אותו מספר של אוגדות. מתי נתקבלה ההחלטה הזאת? על ידי מי? ומה היו הנימוקים? האם נעשה בזמנו איזה נסיון להבטיח שהתחמושת, המפגרת כבר כל כך, תדביק את הגידול העצום הזה במספר הרובים? נא להמציא לי דו"ח מלא על העיסקה הזאת.

3. אולם בינתים הפציצו הגרמנים פעמיים את בית־החרושת סמוֹל־הית וקיצצו בייצור הרובים נ.ט. קיצוץ חותך ביותר. לא תהיה כל אפשרות למלא את הדרישה המוגברת של משרד־המלחמה ל־71,000 למועד המבוקש. לעומת זאת יש לקוות כי עתה יהיה סיכוי שאספקת התחמושת תדביק את ייצור כלי־הנשק. לפיכך דומה יהיה שכתוצאה מפעולת האויב בא ויסוּת נחוץ ורב־ערך בתכנית שלנו.

4. מתוך האמור למעלה הריני מבקש שיודיעוני כל־אימת שייעשו איזה שינויים גדולים בתכניות הקיימות לצבא, בפרט כשיתחייב מתוכן הצורך להקים מפעלים חדשים שאפשר להקימם רק על חשבון עבודה דחופה אחרת. על כל השינויים החשובים בטבלות הציוד שנקבעו בדיאגרמות שלי יש להודיע לי קודם פעולה.

נספח שני

רשימות שמות־הצופן המיבצעיים ל־1941־1940

איל נוגח: תפיסת כל הצי הצרפתי שיש גישה אליו, ההשתלטות עליו או הוצאתו מכלל פעולה למעשה, או השמדתו.

מצפּן: פעולות התקפה במדבר המערבי.

קרומוול: מלת־אזעקה לשעה שתהיה פלישה לבריטניה קרובה לבוא ממש.

דינאמו: פינוי חיל־המשלוח־הבריטי על ידי הצי. מאי 1940.

אקסס: תגבורות מטוסים למזרח התיכון. ינואר 1941.

מגבעות: העברת תגבורות־צי בדרך הים התיכון ושיגור שיירת אספקה למלטה.

לסתות: פעולות נגד הדודקאנז.

מארי: כיבוש ג’יבוטי.

איוּם: כיבוש דאקאר.

תוּת: נמלים מלאכותיים.

אוֹברלוֹרד: שחרור צרפת.

ארי־ים: התכנית הגרמנית לפלישה לבריטניה.

שרפּנל: כיבוש איי הכּף הירוק.

לפּיד: הפלישה האנגלו־אמריקאית לצפון־אפריקה.

מנוף: תגבורת מטוסי־קרב למלטה.

סדנה: כיבוש פּנטלריה.