הקדמה 🔗
שׂוּמה עלי לראות בכרכים האלה את המשך־סיפור המעשה של מלחמת־העולם הראשונה, שאותו גוללתי ב’המשבר העולמי‘, ‘החזית המזרחית’, ו’תוצאות המלחמה’. אם יושלם החיבור הנוכחי יצטרפו כל אלה לכלל תיאור של מלחמת־שלושים־שנה שניה.
כמו בספרים קודמים גם כאן נהגת, ככל שכוחי מגיע, על פי שיטתו של דיפו ב’זכרונותיו של קאוואליר', שבה תולה המחבר את סיפור הקורות ואת הדיון במאורעות צבאיים ומדיניים גדולים בחוט נסיונותיו האישיים של איש יחיד. אולי אני האיש היחיד שעבר את שני המשברים העליונים שבהיסטוריה הידועה כשהוא נושא בתפקידי ביצוּעי גבוה. אולם אם במלחמת־העולם הראשונה תפסתי משרות אחראיות אך משניות, הנה במאבק הזה השני עם גרמניה עמדתי, משך למעלה מחמש שנים, בראש ממשלת הוד־מלכותו. לכן כותב אני מנקודת־מבט אחרת וביתר סמכוּת מכפי שהיה הדבר אפשרי בספרי הקודמים.
כמעט כל עבודתי הרשמית נתנהלה על־יד הכתבה למזכירות. משך הזמן הזה ששימשתי ראש־ממשלה הוצאתי את התזכירים, ההוראות, המברקים והמזכּרים האישיים, המסתכמים במיליון מלה כמעט. אין ספק שהרבה מגרעות תימצאנה במסמכים האלה, שנתחברו מיום ליום תחת לחץ המאורעות ומתוך הידיעות שעמדו לרשותי בשעת מעשה. בכל זאת עולים הם בצירופם כדי תיאור שוטף של המאורעות הכבירים האלה, כפי שנראו בזמנם בעיני איש שנשא באחריות הראשית למלחמה ולמדיניות של הקיסרות וחבר־העמים הבריטי. ספק בידי אם יש, או אם היה אי־פעם, איזה תיאור דומה לניהול מלחמה ומימשל. אינני מתאר את הדבר בחינה היסטורית, כי דבר זה נתון לדור אחר. אבל טוען אני בביטחה כי זוהי תרומה להיסטוריה, שתביא תועלת לעתיד־לבוא.
בשלושים שנים אלו של מעש והטפה מקופּל ומתבטא פועל־חיי, ונכון אני להישפט על פיהן. לא זזתי מן הכלל הנקוּט בידי, שלא למתוח בקורת לאחר מעשה על שום צעד של מלחמה או מדיניות, אלא אם כן הבעתי קודם לכן, בפומבי או באורח רשמי, את דעתי עליו או את אזהרתי מפניו. אכן, באור שלאחר־זמן ריכּכתי הרבה מן החוּמרות שבפולמוסי הימים שעבר, וצר היה לי להעלות על הכתב את חילוקי־הדעות האלה עם אנשים כה רבים שאותם חיבּבתי או כיבדתי; אבל לא יהיה זה מן הצדק שלא לשים את לקח העבר לפני העתיד. אל יתן איש דופי באנשים הנכבדים הללו, שכוונותיהם היו לטובה ואשר פעולותיהם מתוארות בדפים האלה, מבלי אשר יעשה את חשבון־נפשו הוא, מבלי שיבדוק איך מילא הוא עצמו תפקידים ציבוריים, ומבלי שיעשה שימוש בלקח העבר לגבי דרכו בעתיד.
אין להניח שאני מצפה לכך שיזכו דברי להסכמה כללית, ועוד יותר מכך אין להניח שאני כותב רק מה שיהיה מקובּל על הבריות. מוסר אני את עדותי בהתאם למיטב הכרתי. שקדתי ככל האפשר לבדוק את העובדות; אבל, מתוך גילוי תעודות שנלכדו ומתוך גילויים אחרים, יוצאים בלי חשׂך לאור דברים רבים שאולי ישפכו אור חדש על המסקנות אשר הסקתי. לכן חשוב הדבר להסתמך על רשוּמות מהימנות בנות־הזמן ועל חוות־דעת שהועלו על הכתב שעה שהיה הכל סתום ומעורפל.
יום אחד סח לי הנשיא רוזוולט שהוא מבקש בפומבי הצעות לשם שראוי לקרוא בו את המלחמה. אמרתי מיד: “המלחמה המיותרת”. מעולם לא היתה מלחמה שקל היה למנעה יותר מזו שעתה־זה שׂמה לחרבּה מה שנותר בעולם מן המאבק הקודם. הטרגדיה האנושית מגיעה לשׂיאה בעובדה שלאחר כל המאמצים והקרבנות של מאות מיליונים בני־אדם, ולאחר נצחונותיו של הצדק, עדיין לא מצאנו לא שלום ולא בטחון ועדיין צפויים אנו לסכנות חמוּרות יותר מאלו שהתגברנו עליהן. באמת ובתמים אני מקווה כי העיון בעבר עשוי לתת הדרכה בימים יבואו, לאַפשר לדור חדש לתקן כמה מן השגגות של שנים־עברו ולמשול בדרך כך, בהתאם לצרכי האדם ולגדולתו, על חזיון העתיד נורא־ההוד, הנגוֹל והולך לעינינו.
וינסטון ספנסר צ’רצ’יל
צ’רטוול, וסטרהאם, קנט.
מרס, 1948
שלמי־תודה 🔗
בקביעת הצד הצבאי של סיפור המעשה נעזרתי במידה מרובה בלייטננט־גנרל סיר הנרי פאוּנול; בענינים ימיים, בקוֹמוֹדוֹר ג‘. ר. ג’, אֶלן; ובשאלות אירופיות כלליות, בקולונל פ. ו. דיקין, מווּדהם־קוֹלג' של אוקספרוד, שעזר לי גם בחיבורי “מרלבורו: חייו וזמנו”. עזרה מרוּבּה קיבלתי מסיר אדוארד מארש בענייני סגנון. נוסף על כך עלי להביע את תודתי להרבה מאד אנשים אחרים שהואילו בטובם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר את הערותיהם.
הלורד איזמי נתן לי גם הוא עזרה שאין ערוך לה, ועם שאר ידידי יוסיף לעשות זאת גם להבּא.
מכיר טובה אני לממשלת הוד־מלכותו על מתן רשות להעתיק את הנוסח של כמה מסמכים רשמיים, אשר זכות־היוצר המלכותית עליהם נתונה כחוֹק בידי המפקח על משרד־הכּתובים של הוד־מלכותו.
מוסר־ההשכל של היצירה 🔗
במלחמה: עוז־החלטה
במפלה: רוח־תגר
בנצחון: גודל־לב
בשלום: רצון־טוב
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.