II אמרו נא לי, האבנים

אִמְרוּ נָא לִי, הָאֲבָנִים, הוֹי שִׂיחוּ, פַּלְטִינִים נִשָּׂאִים?

רְחוֹבוֹת, דַּבְּרוּ דָּבָר! גֶּנְיוּס, כְּלוּם אֵינְךָ זָע?

אָכֵן, יֵשׁ רוּחַ בַּכֹּל בְּתוֹךְ חוֹמוֹתַיִךְ הַקְּדוֹשוֹת,

רוֹמָא הַנִּצְחִית; אֲבָל לִי עוֹד מַחֲרִיד הַכֹּל.

הוֹי, מִי יִלְחַשׁ, אַיֵּהוּ הַחַלּוֹן. בּוֹ בְיוֹם מִן הָיָּמִים

אֶרְאֶה אוֹתוֹ יְצִיר רַב-חֵן וּמְשׁוֹבֵב הַלֵּב?

כְּלוּם אֵינִי חָשׁ כְּבָר אֳרָחוֹת בָּם אֵלֵךְ וְאֶחְזֹר וְאֵלֵךְ,

הָלֹךְ אֵלֶיהָ וְשׁוּב, יְקַר-זְמַנִּי קָרְבָּן אַךְ לָהּ?

עוֹד אָנֹכִי מִסְתַּכֵּל בְּאַרְמוֹן, בִּכְנֶסֶת וּבְחָרְבָּהּ

כְּתַיָּר מְיֻשָּׁב מֵבִין אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזְּמָן.

אֶפֶס זֶה יַעֲבֹר חִיש, וְהָיָה הַהֵיכָל רַק אֶחָד,

הֵיכַל הָאָָמוֹר אַךְ הוּא, שָׁמוּר לַמִּקְדָּשׁ בִּלְבָד. ­­­­

אָמְנָם, מְלֹא-עוֹלָם אַתְּ, רוֹמָא; אֲבָל בְּלֹא הָאַהֲבָה לֹא הָיוּ

עוֹלָם – הָעוֹלָם הַזֶּה, רוֹמָא – זוֹ רוֹמָא הָעִיר.

ירושלים, 9.11.32

אַל נָא, יוֹנָתִי, תִּתְחָרְטִי, כִּי מְהֵרָה כָּל כָּךְ הִתְמַכַּרְתְּ לִי!

בְּעֵינַי כִּי לֹא נְקַלּוֹת, גְּנַאי לָךְ? חָלִילָה וְחָס.

שׁוֹנִים מְאֹד חִצָּיו שֶׁל אָמוֹר: מֵהֶם יֵשׁ הַשּׂוֹרְטִים רַק שְׂרִיטוֹת,

וְרַעְלָם מְחַלְחֵל לְאַט, יִכְאַב רֹב-יָמִים הַלֵּב.

אַךְ יֵשׁ אַדִּירֵי-הַנּוֹצָה, חֹד עֻקְצָם חָדָשׁ עִמָּהֶם,

חוֹדְרִים בַּמֹּחַ מִיָּד, פִּתְאֹם יַדְלִיקוּ הַדָּם.

אָז בִּימֵי גְבֹר הַגִִּבּוֹרִים, כְּשֶׁאֵלִים וְאֵלוֹת אָהֵבוּ,

עַיִן רָאֲתָה – וַתְּאַו, חָשְׁקָה – וְנֶהֶנְתָה מִיָּד.

סוֹבְרָה אַתְּ, הַרְבֵּה הִתְיַשְּׁבָה אֵלַת-הָאַהֲבָה בְדַעְתָּהּ

בְּחֹרְשַת הַר-אִידָה, בִּנְשׂא חֵן בְּעֵינֶיהָ אַנְכִיס?

אִלּוּ הִתְמַהְמְהָה לוּנָה לְנַשֵּׁק לַיָּשֵׁן הַנֶּחְמָד,

קִדְּמָה אַוְרוֹרָה זֶה כְּבָר לְעוֹרְרוֹ מִקִּנְאָה מִשְּׁנָת.

בְּמִשְׁתֵּה הַתְּרוּעוֹת הִשְׁקִיפָה הֶרוֹ בְּלֵיאַנְדְּרוּס, וְתֵכֶף

הִטִּיל אֶת-עַצְמוֹ בְחֹם-חִשְׁקוֹ בַמַּיִם בַּלֵּיל.

רֵיָה-סִילְוִיָּה, אוֹתָהּ בַּת-נָסִיךְ, יוֹרֶדֶת כְּדֵי לִשְׁאֹב

מַיִם מִטִּיבְּרוּס הַיְאוֹר, תְּפָסָהּ וּכְפָאָהּ הָאֵל.

כָּכָה הֵקִים לוֹ בָנִים הָאֵל מַרְס! וּזְאֵבָה הֵינִיקָה

לוֹ אֶת-הַתְּאוֹמִים. אֱמֹר: רוֹמָא מוֹלֶכֶת בַּיְקוּם!

ירושלים, 8.8.32

יִרְאֵי-שָׁמַיִם אֲנַחְנוּ הָאוֹהֲבִים, נַעֲרִיץ דֶּמוֹנִים,

אַדִּיר חֶפְצֵנוּ מְצֹא חֵן בְּעֵינֵי כָל-אֵלָה, כָּל-אֵל.

בְּזֹאת גַּם דָּמִינוּ לָכֶם, הָרוֹמִים-הַמְנַצְּחִים, שֶׁנְּתַתֶּם

מָעוֹן בְּתוֹכְכֶם וּזְבוּל לְאֵלֵי כָל-אֻמָּה וָגוֹי,

גַּם אִם פְּסָלָם הַמִּצְרִי, שְׁחוֹרִים וְקָשִׁים בְּבַזֶּלֶת,

גַּם אִם יְוָנִי בְּשֵׁשׁ צָר אוֹתָם לְבָנִים בְּנֵי-חֵן.

אֶפֶס הַדָּבָר לֹא רַע גַּם בְּעֵינֵי הַנִּצְּחִים אִם נָשִׂים

מֵיטַב קְטָרְתֵּנוּ בְּאַף אַחַת מִבְּנוֹת אֱלֹהִים.

אָכֵן, בְּרָצוֹן גַּם נוֹדֶה לָכֶם, כִּי כָּל שִׂיחַ שְׂפָתֵינוּ

וּתְפִלּוֹתֵינוּ יוֹם-יוֹם קְדוֹשִׁים לְאַחַת מִכֶּן.

חַגֵּי-סְתָרִים לָהּ נָחֹג בְּעַרְמוּמִיּוּת-עַלִּיזָה וּרְצִינוּת,

וְיָאֲתָה שְׁתִיקָה לְכָל אֵלֶּה שֶׁקֻֻּדְּשׁוּ בַּבְּרִית.

נִבְחַר לְעוֹרֵר חֲמַת הָאֶרִינְיוֹת¹ בְּעָוֹן וָפֶשַׁע,

נִבְחַר לִבֵּנוּ עֲרֹב לְמַצּוֹת גְּזַר-דִּינוֹ הַקָּשֶׁה,

דִּינוֹ שֶׁל זֶבְס עַל גַּב אוֹפַן מִתְגַּלְגֵּל, אוֹ עַל גַּב סֶלַע

מִשֶּׁנִּמָּנַע מֵעִם אוֹתָה עֲבוֹדַת-הַחֵן.

אֵלָה זוּ שְׁמָה "שְׁעַת-הַכּשֶׁר'. צְאוּ-נָא וְלִמְדוּ לְדַעְתָּהּ!

תְּכוּפוֹת תִּגָּלֶה לָכֶם, כָּל פַּעַם וְצוּרָתָהּ שֶׁלָּהּ.

אוּלַי הִיא בִתּוֹ שֶׁל פְּרוֹטֶס, אוֹתָהּ לוֹ תֶּטִיס יָלָדָה,

שֶׁבִּמְזִמּוֹתָן לָרֹב נָפְלוּ גִבּוֹרִים בָּעָם.

עַכְשָׁו כֵּן תַּעֲקֹב הַבַּת כָּל נֶעְדַּר-נִסָּיוֹן וְטִפֵּשׁ.

לְעוֹלָם סוֹנֶטֶת בַּנָּם, חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי אָדָם עֵר.

רַק לְגֶבֶר רַב-פְּעָלִים, לַזָּרִיז תִּתְמַכֵּר מֵרְצוֹנָהּ,

רַכָּה, נִשְׁמַעַת הִיא לוֹ, מִשְׁתַּעֲשַׁעַת, בַּת-חֵן,

פַּעַם הוֹפִיעָה גַּם לִי, דְּמוּת נַעֲרָה שְׁחַמְחֶמֶת, וּשְׂעָרָהּ

שָׁחוֹר יוֹרֵד עַל פְּנֵי מִצְחָהּ, שׁוֹפֵעַ וָרָב,

קְוֻצּוֹת קְצָרוֹת הִתְפַּתְּלוּ מִסָּבִיב לַצַּוָּאר הַנֶּחְמָד,

פֶּרֶא הִסְתַּלְסֵל שְׂעַר קָדְקֹד הַיַּלְדָה אֶל עָל.

גַּם הִכַּרְתִּיהָ מִיָּד, אֶת הַנֶּחְפֶּזֶת תָּפַסְתִּי,

לַחֲזִיר לָמְדָה מִיָּד חִבּוּק וּנְשִׁיקָה בְרָב-חֵן.

הָהּ, מָה אֻשַּׁרְתִּי מְאֹד! – אַךְ הָס, כִּי כְּבָר עָבְרוּ הַיָּמִים,

אָפוּף אָנֹכִי בָּכֵן, מִקְלְעוֹת בַּת רוֹמָא כַּיּוֹם.

ירושלים, 3.11.32

עָלֵז אָנֹכִי וְנִלְהָב בִּכְנַף הָאֳמָנוּת הַקְּלָסִית.

קֶסֶם עוֹלָמוֹת-מִכְּבָר וְעוֹלָם-זֶה חִנָּם מָה רָב!

פֹּה אֲנִי שׁוֹמֵר עֲצַת הַקַּדְמוֹנִים וּמְדַפְדֵּף בְּסִפְרֵיהֶם

בְּיָד חָרוּצָה, וְשׁוּב נֶהֱנֶה וְנֶהֱנֶה יוֹם-יוֹם:

אוּלָם בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה אַחֶרֶת אָמוֹר מַעֲסִיקֵנִי.

לְמֶחְצָה אִם אֶחְכַּם, אֲבָל מְאֻשָּׁר כִּפְלַיִם אֲנִי.

וְכִי לֹא אַשְׂכִּיל בְּסָקְרִי אֶת-צוּרַת הַחֵיק זֶה הַנֶּחְמָד,

יָדִי כִּי אַנְחֶה עַל-פְּנֵי זוּג יְרֵכֶיהָ לְאַט?

אָז אַךְ אָבִין אֶל-נָכוֹן הַשַּׁיִש, אֲהַרְהֵר, אֲדַמֶּה,

אֶחֱזֶה בְּעַיִן חָשָׁה, אָחוּשׁ בְּכַף-יָד רוֹאָה.

וְאִם גַּם גּוֹזֶלֶת יָפָתִי מִמֶּנִּי בַּיּוֹם מִסְפַּר שָׁעוֹת,

עִמָּהּ שִׁלּוּמִים וּגְמוּל נָכוֹן בְּשָׁעוֹת שֶׁל לֵיל.

כִּי לֹא לְעוֹלָם נְשׁוֹק, יֵשׁ עֵת גַּם לְשִׂיחָה נְבוֹנָה.

כִּי תִּתְקְפֶנָּה הַשְּׁנָת, אֶשְׁכְּבָה, אַעֲמִיק חֲקֹר.

כַּמָּה פְעָמִים גַּם שִׁירִים חִבַּרְתִּי כְּבָר בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ,

בְּיָד מְנַגֶּנֶת לְאַט מִסְפָּר לְהֶכְּסָמֶטְרִים אָז

עַל פְּנֵי גַבָּהּ הוֹצֵאתִי, בְּנֹעַם תְּנוּמָתָהּ נוֹשֶׁמֶת,

וְהֶבֶל מִפִּיהָ יְפַךְ, יַלְהִיט אֶת-עִמְקֵי הַלֵֵּב.

וְאָמוֹר בֵּין-כָּךְ בָּא וּמוֹחֵט הַמְּנוֹרָה וְנִזְכָּר בְּיָמִים,

שִׁמֵּשׁ בָּם, כְּשַׁמְּשׁוֹ כַּיּוֹם, לַטְּרִיאוּמְבִירִים¹ שֶׁלּוֹ.

ירושלים, 9.9.32

אֲלֶכְּסַנְדֶּר, וְקֵיסָר, וְהַיְנְרִיךְ וּפְרִידְרִיךְ הַגְּדוֹלִים

הָיוּ מַנִִּיחִים לִי מַחֲצִית פִּרְסוּמָם מִיָּד,

אִלוּ אַךְ לְלֵיל אֶחָד נָתַתִּי לָהֶם זֶה יְצוּעִי;

אֶלָּא שֶׁהֵמָּה בְּכַף אוֹרְקוּס¹ עֲלוּבִים מְאֹד.

לָכֵן שְׂמַח בְּחַיֶּיךּ עַל עֶרֶשׁ חֲמִימָה מֵאַהֲבָה

עַד שֶׁלֹּא נָגְעָה כַף רַגְלְךָ מֵימֵי הַסְּטִיכְּס.²

יוֹנָה, הֲקוֹלְטוֹת אָזְנַיִךְ קוֹל שִׂמְחָה מִדֶּרֶךְ פְלָמִינְיוֹס?

קוֹצְרִים הֵמָּה, שֶׁהֵם שָׁבִים הַבַּיְתָה, וְעוֹד

דֶּרֶךְ רְחוֹקָה לִפְנֵיהֶם, עִם גְּמַר קְצִיר חִטִּים שֶׁל רוֹמִי,

הוּא בְעַצְמוֹ אֶת כְּלִיל קֶרֶס¹ לִקְלֹעַ כְּבָר בָּז.

אֵין עוֹד עוֹרְכִים הִלּוּלָא לָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁנָּתְנָה

לָנוּ חִטַּת הַפָּז תַּחַת בַּלּוּטֵי הָעֵץ.

הָבָה וְנָחֹג פֹּה שְׁנֵינוּ הֶחָג בְּהַצְנֵעַ וּבְשִׂמְחָה!

שְׁנַיִם אֲהוּבִים הֲלֹא הֵמָּה לְעַצְמָם קְהַל עָם.

וַדַּאי שָׁמַעַתְּ עַל אֹדוֹת אוֹתָהּ חֲגִיגַת מִסְתּוֹרִין,

שֶׁמֵּאֶלֶבְסִיס הֲלוֹם הֵבִיא מְנַצֵּחַ זֶה כְבָר,

יְוָנִים הֵם יְסָדוּהָ, וּלְעוֹלָם אַךְ יְוָנִים הִכְרִיזוּ,

גַּם בְּתוֹךְ חוֹמוֹת עִיר רוֹמָא: “בֹּאוּ, כִּי קָדוֹשׁ הַלֵּיל!”

הָלְאָה הִתְחַמְּקוּ הַזָּרִים; וְהִרְעִיד הַטִּירוֹן הַמְחַכֶּה

עוֹטֶה לְבָנִים וּבַד – סֵמֶל שֶׁל טָהֳרָה לוֹ.

תָּעָה הַמָּכְנָס מִשְׁתָּאֶה בְּתוֹךְ חוּג שֶׁל צוּרוֹת מוּזָרוֹת,

נִדְמֶה לוֹ בַחֲלוֹם הוֹלֵךְ הוּא, יַעַן פֹּה

נְחָשִׁים הִתְפַּתְּלוּ עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע, אַרְגָּזִים נְעוּלִים

כְּרוּכֵי-שִׁבֳּלִים לָרֹב נָשְׂאוּ פֹּה נְעָרוֹת בַּיָּד,

זִמְזְמוּ כֹהֲנִים תְּפִלָּה בְּהַעֲוָיוֹת מְרֻבּוֹת-כַּוָנוֹת.

חָרֵד הַתַּלְמִיד מִתּוֹךְ כִּלְיוֹן עֵינַיִם לְאוֹר.

אַךְ כְּשֶׁעָמַד בְּכַמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת לוֹ גִלּוּ

פֵשֶׁר חוּג-קֹדֶשׁ זֶה וְצוּרוֹת הַפֶּלֶא מָה הֵן.

וְאוֹתוֹ סוֹד כָּמוּס מֶה הָיָה? בְּחַסְדָּהּ נֵאוֹתָה דֶּמֶטֶר,

הִיא הַגְּדוֹלָה. וַתְּהִי פַעַם לְגִבּוֹר מֵעָם,

כַּאֲשֶׁר מְָסְרָה לְיַסְיוֹן, הוּא מֶלֶךְ הַכְּרֵתִים הָאֵיתָן,

תַּעֲלוּמוֹת הַנּוֹי בְּגֵוָהּ הַנִּצְחִי שֶׁלָּהּ.

גָּדַל אָז אשֶׁר אִי-כַּפְתּוֹר! וִיצוּעַ דּוֹדֵי-הָאֵלָה

גָּאָה שִׁבֳּלִים לָרֹב, כָּבַד הַשָּׂדֶה בַּבָּר.

אוּלָם כָּל יֶתֶר הָאָרֶץ אֻמְלָלָה, כִּי אֵחֲרָה קֶרֶס

לְמַלֵּא תַפְקִידָהּ הַטּוֹב בְּאַהֲבָתָהּ שֶׁלָּהּ.

עָמַד וְהֶאֱזִין הַמָּקְדָּשׁ מִשְׁתָּאֶה לְאוֹתָהּ אַגָּדָה,

רָמַז לָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ – רִמְזוֹ תָבִינוּ הֲלֹא?

אוֹתָהּ הֲדַסָּה סְבוּכָה סוֹכֶכֶת עַל פִּנָּה קְדוֹשָׁה!

בְּהֲנָאָתֵנוּ הֲלֹא אֵין כָּל סַכָּנָה לַיְקוּם.

ברלין, 19.12.1930

"מַחְמַד לִבִּי, שַׁלָּמָה לֹא בָּאתָ הַיּוֹם אֶל הַכָּרֶם?

כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתִּי לְךָ בָּדָד חִכִּיתִי שָׁם לָךְ." –

יוֹנָה, אֲנִי כְבָר נִכְנַסְתִּי, וּלְאָשְׁרִי הִרְגַּשְׁתִּי בְדוֹדֵךְ

אֵצֶל הַמַּקְלוֹת, כְּשֶׁהוּא סוֹבֵב לְכָאן וּלְכָאן,

חִישׁ הִתְחַמַּקְתִּי, יָצָאתִי. – "אֲהָהּ, לְאוֹתָהּ טָעוּת טָעִיתָ!

הֵן זֶה הַדַּחְלִיל אַךְ הוּא אֲשֶׁר הִטְרִידְךָ. הַדְּמוּת

יַחְדָּו שָׁקַדְנוּ עָשִׂינוּ מִבְּגָדִים הִתְיַשְּׁנוּ וְקָנִים.

כַּמָּה עָזַרְתִּי בָּזֶה, אֲנִי לְהֶפְסֵדִי שֶׁלִּי!

אָמְנָם, נִתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ שֶׁל סָב, אֶת הַפּוֹחֵז בָּעוֹפוֹת

הִבְעִית וְגֵרֵשׁ, הַיּוֹם זֶה מְלַסְטֵם הַגַּן וְהַבַּת."