קֶטַע

אֲנִי כְּמוֹ רוּחַ שֶׁיָּשַׁב

בִּדְבִיר לִבּוֹ; הִרְגַּשְׁתִּי הֶרְגֵּשָׁיו,

הָגִיתִי הֲגִיגָיו; לִבִּי שָׁמַע

שִׂיחַת נִבְכֵי נַפְשׁוֹ, נִימָה

לֹא־תִשָּׁמַע כִּי אִם בְּדֹם דָּמוֹ,

וַהֲמוֹנֵי דְפָקִים, אֵין סְפֹר לָמוֹ,

יִהְיוּ כְּרַעַד יָם שָׁלָו.

הִתַּרְתִּי מַנְגִּינוֹת־זָהָב

מֵעִמְקֵי סְגוֹר־לִבּוֹ, כְּמוֹ בְּפוֹתַחַת;

קָרָאתִי דרוֹר לָהֶן – וּבְתוֹכָן טָבָלְתִּי.

קטע

פָּגַשְׁתִּי רֶצַח, וּרְאֵה

מַסְוֵה פָּנָיו – כְּמוֹ קֶסְלְרֵי;

אִם גַּם נִשּׁוֹפוּ – נִזְעָמִים.

שִׁבְעָה כְּלָבָיו – כַּלְבֵי דָמִים.

כֻּלָּם דְּשֵׁנִים, וּכְבָר – אוּלַי –

מִלְאוּ כְּרֵסָם יוֹתֵר מִדָּי;

כִּי הוּא מַשְׁלִיךְ לָהֶם בְּלִי הֶרֶף

לִבּוֹת אָדָם – צֵידָה וָטֶרֶף.

• דליה ארדון
• גלי סנדיק
• צחה וקנין-כרמל