פְּתַח בֵּיתְךָ לַטּוֹרֵף

וְיָאִיר עֵינֶיךָ כִּכְלוֹת הָאוֹר

קְרַע אֶשְׁנָב לַמַּבּוּל

וְיָבוֹא בְּדָמְךָ וְהָיָה לְמִסְתּוֹר

כִּכְלוֹת שְׁנוֹת־נֹחַ

וּמִשְׁקוֹ עַל הַיָּם.

גַּם אֲנִי בִּבְשָׂרִי הָרָע

הַמְקַדֵּם שְׁנוֹתָיו בַּבֹּקֶר

הִקְצַבְתִּי מַחֲבוֹא לַסַּעַר.

תֵּבַת הַגּוּף סְגוּרָה.

כָּל הַמַּבּוּל בַּכְּלוּב.

רֶגַע לִפְנֵי כְּלוֹת הָאוֹר

אֵרֵד וְאֶפְתַּח.

וְנֹחַ סוּמָא יִתְפַּקַּח.

בַּפַּעֲמוֹן הַזֶּה

כְּבָר לֹא נִגַּע לְעוֹלָם:

נֹחַ צִלְצֵל וּבָנָיו נְבוֹכִים.

כַּמִּלִּים הָאֵלֶּה

כְּבָר לֹא נַגִּיד לְעוֹלָם.

נֹחַ אָמַר וּבָנָיו נִכְלָמִים.

אָבִינוּ פּוֹרֵס מִכְּרֵסוֹ בְּכָבוֹד

וּמוֹנֶה אֶת חַיָּיו בַּלֶּחֶם

וְעוֹשֶׂה רְצוֹן־בּוֹרְאוֹ בַּיֵּינוֹת.

אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים:

מִלְּטָנוּ חַיֵּינוּ.

כַּחֵטְא הַזֶּה

כְּבָר לֹא נֶחֱטָא לְעוֹלָם.

נִצּוֹלִים בְּמוֹ־כֹּפֶר,

נִצּוֹלִים בְּמֵי־גֹפֶר.

אִמֵּנוּ אִבְּדָה אֶת כִּסְתוֹת סָבָתָהּ

וְיָרְשָׁה שַׂקְנַאי.

שְׁלַל רַחֲמָתַיִם בַּכְּלוּבִים בַּבֹּקֶר,

וּפֶטֶר שׁוּעָל בַּלֵּילוֹת.

כָּל הַתֵּבָה יוֹלֶדֶת בְּיַחַד,

כָּל הַתֵּבָה גוֹנַחַת.

אִמָּא, אִמָּא, אַיֵּה

הָרִקְמָה עַל צַוַּאר שְׁכֵנוֹתַיִךְ?

אִמָּא, אִמָּא, אַיֵּה

הַשְּׁבִיל לַחֲדַר יַלְדוּתֵךְ,

יוֹמֵךְ שֶׁצָּחַק כְּתַפּוּחַ?

יָרֵחַ מַקְרִין כְּחַיָּה

וְגֹפֶר־יְשׁוּעוֹת מַצְחִין.

הוֹדִינוּ. עָזַבְנוּ. אוּלַי נְרֻחַם

בְּעֶרֶב־חָתוּל וּבָרֶמֶץ הֶחָם

מְחַלְּקִים מִזּוֹנוֹת לַחַי עַל הַיָּם.

הַגַּלִּים מִתְכַּסִּים. הַתֵּבָה כְּבָר עוֹלָה

לִישׁוֹן בֵּין כּוֹכָב לְמַזָּל הַתַּנִּים.

וְהַיּוֹם, כְּעוֹף־חוֹל שֶׁנִּזּוֹן מִתּוֹלָע,

שׂוֹרֵף אֶת עַצְמוֹ וְצוֹפָיו נֶהֱנִים.

אֲנִי אִמָּלֵט אֶל עֵינֵי הַנָּמֵר

וְיֵחַם לִי בָּאוֹר הַטּוֹרֵף הַצָּהֹב

וּבַבּוּז הַקָּצָר.

נֹחַ קֵרֵחַ, נֹחַ שׁוֹטֶה,

חוֹרְקִים הַקְּרָשִׁים עֵדֵי טִרְחָתְךָ,

הַדְּגָלִים צַדִּיקִים בְּמַשַּׁב רוּחֲךָ,

נֹחַ עוֹבֵד, נֹחַ שׁוֹטֶה,

צְלוֹחִית שֶׁל פְּלֵיטוֹן מֵאֲרוֹן רֵישׁ־לָקִישׁ.

אֲנִי אֶתְחַבֵּא בְּעֵינֵי הַנָּמֵר

וְנִרְאֶה אֵיךְ תִּרְקֹד בְּהַר אֲרָרָט,

וְנִרְאֶה אֵיךְ תִּשְׁחֹט.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ אֵל.

אֹרֶךְ יָדֶיךָ כְּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה,

רוּחֲךָ קְצָת תִּקְצַר, הַחַיָּט יַעֲבִיר סִכָּתַיִם בְּפִיו,

וְיוֹתֵר לֹא יִהְיֶה.

(אַתָּה, שַׁחַר חָמוּר שֶׁל יְמַי הַבְּרִיאָה,

אַתָּה, יָם מִסְתַּחְרֵר בָּעֵינַיִם,

אַתָּה, הֶעָשָׁן שֶׁבְּכָל הַלְּבָבוֹת!)

וְיוֹתֵר לֹא יִהְיֶה –

אָמַר הָעֻבָּר הַקָּפוּא בִּשְׁנוֹתַי,

הַזָּע בִּשְׁנָתִי.

אֲנִי לֹא הִרְשֵׁיתִי לְךָ גַּם לִסְלוֹחַ.

אֶת פְּנִים־כַּפּוֹתַי הִסְתַּרְתִּי תָּמִיד.

חִשּׁוּקֵי הַתֵּבָה יָרְאוּ אֶת קוֹלִי.

כַּעֲסִי נָעַל מַגָּפַיִם

וְהָלַךְ לְשָׁרֵת.

בְּלֵילוֹת שֶׁל תֵּבָה מִסְתַּחְרֶרֶת

וְיָרֵחַ פּוֹרֵעַ־שֵׂעָר

הָלַכְתִּי אֶל כְּלוּב אֲרָיוֹת

לִנְהוֹם וְלִשְׂרוֹט.

וְהֵם לֹא נִצְּחוּ וַאֲנִי לֹא נִצַּחְתִּי.

עַכְשָׁיו, שְׂרוּט־אַרְיֵה וְאֲדִיר־הַשְּׁרִירִים,

הֵבַסְתָּ אוֹתִי בְּשִׁבְעָה.

דְּמָעוֹת שֶׁל בַּרְזֶל נוֹקְשׁוֹת עַל פָּנַי,

וְלִבִּי הָאָפֹר חָשׂוּף מוּל הַקֶּשֶׁת.