מִרְמַת שַׁלְוָה כָּזֹּאת ­–

קוֹרֵאת שָׁלוֹם סָגֹל, שָׁלוֹם פַּיְטָן,

כָּל סֶלַע – הֵד שֶׁל סֶַלע, נֹגַהּ־הַר –

וְהַשָׁלוֹם אֲלַכְסוֹנִי־עֵינַיִם רַעַבְתָן

חָבוּי בְשַׁעֲרֵי בָּתִּים לַחִים.

– שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה אֲפִילוּ לְעֵירֹם גּוּפְךָ.

– תְּפֹר כְּסוּת לְמַצְפּוּנְךָ

מִתַּאֲוַת הַרְבֵּה סְפָרִים.

– עֲשֵׂה בֵּיתְךָ מִגְדָּל

לְטוּף־פַּעֲמוֹנִים בַּבֹּקֶר,

מְקוֹם־בִּקּוּר לַשּׁוֹשַׁנָּה.

בְּשַׁעֲרֵי בָּתִּים עוֹמֵד שָׁלוֹם פַּתַּאי,

וּמְגַחֵךְ חָצָץ, וְנֶעְלָם כִּלְטָאָה.

אֲנִי בַּת כָּךְ־וְכָךְ יָמִים וּמַחְשָבוֹת

עָבַרְתִּי אֶת כֻּלָּהּ, – מִשַּׁעַר וְעַד עַיִט;

שֵׂרַכְתִּי אֶת רַגְלַי לִהְיוֹת אַחַת אִתָּהּ,

וַעֲנָקִית אִתָּהּ, וּמְבִינָה דוֹרוֹת דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת –

וְלֹא הָיָה שָׁלוֹם.

עָמְדָה יַלְדָּה, רָתְמָה עֵינֶיהָ לַכָּחֹל,

וּמַה־פִּתּוּ קַרְנוֹת־הַשּׁוּק שֶׁלֹּא לָשֵׂאת עֵינַיִם,

וּלְחַמֵר יוֹם־יוֹם אַחַר תּוּגַת שְׁכוּנָה אִטִּית,

בְּנִיעַ יֶרֶךְ־עֹנִי לְעַגֵּל עוֹלַם־שַׂקִּים עָצוּב.

וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לִי מָקוֹם כָּל כָּךְ אֶחָד, כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ,

שֶׁכָּל אָפְקֶי הָעִיר יָרוּצוּ לְתוֹך עֵינַי.

בָּא יוֹם שֶׁל גַּאֲוָה, נִצְּבוּ יָמִים גְּבוֹהִים,

עַל כִּידוֹנִים וְנֵס וּדְהָרָה אַבְנִית,

בִּקְּרוּ יָמִים כִּמְלָכִים, וַהֲבִינוֹתִי אֶת כֻּלָּם:

שַׁעַט שָׁנָה אַחַת, אוֹצַר יְמֵי עָשָׁן.

אֲבָל בַּלַּיְלָה עֲטַלֵּף נָשָׂא הֲבָנָתִי,

וְלֹא נוֹתַר זוּלַת מֶרְחָק חָמִים קָטָן

בֵּין כַּר וּבֵין שְׂמִיכָה. פַּעֲמוֹנִים קָשִׁים

נִגְּנוּ לְתוֹךְ שְׁנָתִי מִכָּל חַלֹּון.

אֵין כְּסוּת בִּירוּשָׁלַיִם.

פָּנָס־כּוֹכָב דַּקִּיק

מוֹצֵא אֶת שְׁתֵּי עֵינֶיךָ;

מִגְדָּל נוֹשֵׁם בַּלַּיִל –

אָדָם עוֹצֵר נִשְׁמוֹ.

בַּלַּיְלָה עַל כִּסֵּא תְּלוּיָה

מִרְמַת הַיּוֹם הַמְגֹהֶצֶת –

זֶה בֶּגֶד שֶׁעָזַר לְךָ לִבְגֹּד,

לְהַעֲרִים עַל הָעֵירֹם הַמְחַפֵּשׂ – –

רוֹבֵץ אָדָם יָחִיד

וּמִטָּתוֹ גְלוּיָה כְּסֶלַע

לְכָל עוֹבְרֵי הָאֳרָחוֹת.

בַּלַּיְלָה וֶרֶד מְשַׁכֵּר, –

וּבַשְּׁכוּנָה הַזֹּאת יֵשׁ וֶרֶד,

וּבָאַחֶרֶת אַיִן; וּבָאַחֶרֶת

אֱמֶת מְיֻגָּעָה נִשֵׂאת דְּלָיִים־דְּלָיִים,

שִׁקְשׁוּק פַּחִים יָחֵף בְּשַׁעַר לַח־אַשְׁפָּה.

אֱמֹר חֲלוֹם; אֱמֹר שְׁעוֹת־תְּנוּמָה;

לִישׁוֹן אֶפְשָׁר אוּלַי בַּיָּם, לִישׁוֹן כְּמוֹ יָם,

אֲבָל בְּגֵיא־הַחִזָּיוֹן יוֹתַר מִדַּי שְׁבָרִים,

בְּגֵיא הַחִזָּיוֹן מִתְגּוֹלְלוֹת תְּמוּנוֹת.

יְרוּשָׁלַיִם דּוֹרְסָנִית.

הִיא בְּלֵילוֹת־שָׁרָב

גֵּיא חֲלוֹמוֹת כָּבֵד. וּבָא זָקֵן קַדְמוֹן

וּמְצַוֵּחַ לִקְרָאתְךָ; וְשׁוּב אַתָּה יוֹדֵעַ

פִּיּוֹת כַּדִּים סְתוּמִים, פִּרְעַת חוֹמָה מֻכֶּרֶת,

– אוֹתָהּ תָמִיד תֵּדַע, וְלֹא תֵדַע אֶת שְׁמָהּ, –

וְחָשׁ בְּאֶגְרוֹפֵי רוּחוֹת, וְאוֹתִיּוֹת־בְּרוֹשִׁים בְּרוּרוֹת – – –

יְרוּשָׁלַיִם דּוֹרְסָנִית,

אֲבָל בְּלֵיל הַשֶּׁלֶג כַּמָּה מִתַּמֶּמֶת!

עָבַרְתִּי אֶת כֻּלָּה, מִשַּׁעַר וְעַד עַיִט,

מִצַּלְּקוֹת בִּרְכֵּי יַלְדוּת, עַד הַשָּׁעָה

בָּהּ תַּרְנְגוֹל חָלוּד קֵץ הַיַּלְדוּת הוֹדִיעַ –

(בּוֹאִי, בּוֹאִי, בַּת, וְרֻדּוֹת הָאֲבָנִים בַּבֹּקֶר,

וְאַתְּ חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם אֶת חוֹב גּוּפֵךְ, וְצֵאת לַדֶּרֶךְ) –

וְעַל שִׁכְמִי קוֹרֵאת צִפּוֹר־הַגַּעְגּוּעַ

שֶׁשֹּבַע אֵין, וְאֵין שַׁלְוָה, – וַעֲצוּמַת־עֵינַיִם

עוֹד בָּהּ אֲנִי מֻטֶּלֶת, וְעַצְמוֹתַי סְלָעִים,

וִיקִיצָתִי בְּדֹק־עֲשַׁן־הַשַּׁחַר הֶחָרִיף.

אֲנִי יְחֵפָה,

וְלַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

אֶתְמוֹל בְּרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ

עָדְתָה אֲחוֹתִי שְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת לְאָזְנֶיהָ:

לַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

לַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

בַּלַּיְלָה, בִּצְנוֹחַ תְּרִיסִים,

בְּאֶנֶק־מִזְרוֹן ורְעַב־נַעֲלַיִם,

נִשְׁמַת אֲחוֹתִי עָלְתָה לַתִּקְרָה

כִּדְבוֹרָה זְהֻבָּה וְדִבְשִׁית.

נִשְׁמַת אֲחוֹתִי רָקְדָה בַּתִּקְרָה

רִקּוּד עֲגִילִים חֲדָשִׁים,

הִבְהֲבָה בַּחַלּוֹן,

זָהֲרָה בַּפִּנּוֹת.

בַּלַּיְלָה, בִּצְנוֹחַ תְּרִיסִים,

בְּכַעַס־פִּנּוֹת וּכְלִמַּת־מְנוֹרָה –

נִשְׁמַת אֲחוֹתִי עָלְתָה עַל הָעֵץ –

אֲפַרְסֵק זָהֹב וְשִׁמְשִׁי.

חָבְקָה אֲרֻבּוֹת,

סָחֲפָה כּוֹכָבִים.

לַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

לַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

עִם בֹּקֶר יָצְאָה אֲחוֹתִי מִבֵּיתָהּ

לִרְאוֹת בָּרְחוֹבוֹת הַטּוֹבִים –

וְלֹא סָטְרוּ רְחוֹבוֹת עַל לֶחְיָהּ,

וְלֹא הָלְמוּ שְׁעָרִים בְּפָנֶיהָ,

וְלֹא הִתְקַלְּסוּ בָּהּ מִדְרָכוֹת;

לֹא יְחִידָה יָצְאָה אֲחוֹתִי –

לַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

– וַאֲנִי יְחֵפָה,

רַגְלַי בּוֹסְסוֹת בַּחוֹלוֹת,

רְאֵה, בּוֹסְסוֹת בַּחוֹלוֹת,

וּבֵין הַבְּהוֹנוֹת מָחוֹל־לִי

מְחוֹל עֲגִילֵי אֲחוֹתִי.

הַלַּיְלָה, סְמוּרַת־כּוֹכָבִים,

תָּשׁוּב אֲחוֹתִי הַבַּיְתָה,

וְאֶרְקֹד עִם נִשְׁמַת אֲחוֹתִי

מְחוֹל עֲגִילִים חֲדָשִׁים.

אֲנִי יְחֵפָה,

וְלַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

לַאֲחוֹתִי עֲגִילִים.

בְּקַטְנוּתִי, זְקוּפָה וִיחֵפָה כַּחֲתוּלִים

שִׁירֵי זְכוּכִית כְּבֵדָה גִלְגַּלְתִּי בַּשְּׁכוּנָה,

לֹא יָדְעוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ;

הָלְכוּ לָהֶם, קְמוּרֵי־הַגֵּו.

וְאִם לְבַד –

לוֹטֶפֶת רֹאשׁ הָאֲרָיוֹת שֶׁבַּמִּרְפֶּסֶת,

כַּדֵּי רָאשִׁים סְגוּרִים, וְהֵם כְּמִכְלָאַת־עַצְמָם.

לַדְּבַשׁ עוֹד לֹא הָיָה אָז טַעֲמוֹ שֶׁל עוֹר־אָדָם,

רַק צֶבַע קַיִץ, דְּבוֹרִי, סִבְכִי, צָהֳרִי;

וּמְכֻרְבָּל בְּשִׂיחַ – פְּקַעַת שֶׁל נִמְנוּם.

קוֹל הָאַרְיֵה הָיָה בִּגְרוֹנִי, נָמוּךְ וְלַח, נִרְמָז

כַּמְּתִיקוּת הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי שֵׁנָה, בְּתוֹךְ שֵׁנָה,

וְלִפְעָמִים גַּם בְּתַחְתִּית גֻּלַּת־עֵינַיִם.

בְּצַלָּחוֹת קְטַנּוֹת בָּנִיתִי אֶת חֲשִׁיבוּתִי

וּבְכָל אַחַת נָטַף קְצָת אֶצְבַּע וּקְצָת עַיִן

בְּאַהֲבָה גְּמוּרָה. הָאֲרָיוֹת

שׁוֹמְרִים עַל יְלָדוֹת בְּזֵר הָאֲבָנִים,

בְּעִגּוּל הַצַּלָּחוֹת אֲשֶׁר אֵינוֹ נִפְרָץ

וּמִתְמַשֵּׁךְ תָּמִיד כִּדְבַשׁ מִן הַכַּפִּית.

הַדְּלִי, הַחֹפֶן, הַכַּפִּית, הָיוּ מְאֹד־מְאֹד שֶׁלִּי.

וְכִי הֶחְלִיק אֵי־מִּי פְּקַעַת רֹאשִׁי הַיְרֻקָּה –

וְהִתְרוֹמֵם הַכַּעַס מוּל אֶצְבְּעוֹתָיו כְּרוּחַ,

גִרְגֵּר וְהִשְׁתַּתֵּק. הָאֲרָיוֹת הִבִּיטוּ מִתּוֹךְ עִוָּרוֹן מָשְׁלָם.

הַיּוֹם יָדַע עוֹרִי בְּכָל מְקוֹמוֹתָיו חִסְפּוּס אַרְיֵה וּדְבַשׁ,

שָׁמַעְתִּי בִּגְרוֹנִי לַחוּת קוֹלוֹתֵיהֶם הַמְהָרְסִים קָדִימָה;

חִוֵּר הַכַּעַס מִלְּהַמְרִיא מִגּוּף פָּתוּחַ, מִישׁוֹרִי,

עֵינַי, יָדַי מִזְּמַן נָתַתִּי לְאַרְבַּע כַּנְפוֹת מִדְבָּר.

לַסַּבָּא־שֶׁבָּהָר הָיוּ יָדַיִם עַתִּיקוֹת,

לַסַּבָּא בַּשְּׁפֵלָה הָיוּ עֵינַיִם־אֲלַכְסוֹן.

סָבִי הָיָה חָכָם: עָשָׂה כַּדִים, נִתֵּץ כַּדִים,

לִפְעָמִים הֵרִיחַ רֵיחַ־נְבוּאָה חָרִיף,

הִפְנָה לָהּ גַב זוֹעֵם וְאֶל כַּדָּיו חָזַר.

הַסַּבָּא הַשֵּׁנִי הָיָה צְהֹב־עֵינַיִם;

כְּמוֹ נָמֵר הִבִּיט בָּאֳנִיּוֹת־מַלְכוּת,

וְקֶצֶף־יָם נִסְתַּר בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָיו,

וְהֵן דַּקּוֹת מְאֹד – כַּחֲלִילֵי זָהָב.

וְזֶה הָיָה הַסָּב אֲשֶׁר דָּרַשׁ לָדַעַת

קוֹלוֹת זָרִים בָּעֲרָפֶל, זְמַנֵּי הַהַפְלָגוֹת.

אֶחָד כִּסָּה עֵינָיו בִּנְקִיק־עַפְעַף כְּסֶלַע.

שֵׁנִי – עֵינָיו שְׁקֵדִים קְלוּפִים וּמְהִירִים כְּמֶלַח.

כְּשֶׁמֵּת סָבִי בָּהָר, אִישׁ לֹא יָדַע לִקְבּוֹעַ

הֵיכָן נִגְמָר גּוּפוֹ וּמַתְחִילִים טְרָשִׁים;

לָכֵן אָמְרוּ – יָשָׁר הָיָה הָאִישׁ כְּצַוְּארֵי חִטָּה.

אַךְ סָבָא־הַשְּׁפֵלָה עֶרֶב אֶחָד הִבְהִיק,

וְנֶעֱלַם בְּסִירָתוֹ, שָׁזוּף כִּכְלִי מַתֶּכֶת;

וְנִתְיָרְאוּ בָּנָיו, צוֹפִים בַּחֲשָׁד הַיָּמָה,

כְּאִלּוּ הָאֲוִיר נֶחְתַּךְ, וְהֶעָתִיד קָרוֹב מְאֹד.

סָבִי־פַּלָּח הִטְמִין בַּכַּד מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ.

סָבִי־מַלָּח צִיֵּר בַּחוֹל, וְלֹא הֵבִין מַדּוּעַ.

עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ – כְּצַלַּחַת תַּפּוּחִים,

וְהָרוּחוֹת – כְּלַבְלַבִים בְּנֵי־יוֹם

עוֹלִים עַל שֶׁכֶם, לוֹקְקִים צַוָּאר.

אֶת הַחִיּוּךְ אָרַזְתָּ, חַם כְּפַת טְרִיָּה,

בְּתוֹךְ פַּרְוַת מְעִיל שֶׁשַּׂמְתָּ עַל שִׁכְמִי.

הַבֹּקֶר כְּבָר דּוֹהֵר: רָתוּם הוּא לְעֵינֵינוּ.

תַּן לַסְּיָחִים לָרוּץ – פַּרְסוֹתֵיהֶם קְטַנּוֹת.

אוּלַי שְׁרִיקָה רָמָה תַגִּיעַ עַד הָאֹפֶק,

אוּלַי, בִּרְקִיעָה, יִקְלַח סִילוֹן בְּאֵר.

אַתָּה גָּבוֹהַּ: אֵין מִמְּךָ גָּבוֹהַּ.

אֲלַכְסוֹנֵי הַתְּכוֹל – אֲגַם עַל שִׁכְמְךָ.

שְׁרִיקָה אַחַת – וְהַכְּבִישִׁים כֻּלָּם

יָשׁוּבוּ עַד־רַגְלֶיךָ – סַיָּרִים שְׁלוּחִים.

הִסְתַּרְתִּי נִשְׁמָתִי בַּמְּעִיל הֶחָם,

אִתְּךָ הֲלֹךְ־טָפֹף (וְצַעַדְךָ כְּתֹף),

וּבֵין פַּרְסוֹת סְיָחִים, וְעַל חָטְמֵי הָרוּחַ,

יוֹמִי רוֹקֵד יָחֵף לַשַּׁחַר בַּגִּבְעָה.

סְחַרְחֹרֶת־חוֹל הֵבִיסָה עִיר,

נְחֹשֶׁת הַחְלָטוֹת בָּגְדָה –

זֶה יוֹם סִחְרוּר,

זֶה יוֹם עִרְבּוּל,

יוֹם רַעְמָה בּוֹ מִתְפַּזֶּרֶת.

רֵעִי, רֵעִי בְּתוֹךְ מִדְבָּר,

הָאֹהֶל מָט, דּוֹלְקוֹת עֵינַיִם,

הַשֵּׁן נִנְעֶצֶת בַּדַּרְדַּר,

שָׁלַח שָׁרָב שִׁפְעַת סוּסִים

לְכָל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ!

עֲצֹר בָּרֶכֶב: הַב מִפְלָט.

גּוֹאֶה אָדָם לִקְרַאת אָדָם,

צְחוֹק אֲרָיוֹת עַל הַמּוֹשָׁב,

וְהַטּוֹרֵף נוֹשֵׁם בֵּינֵינוּ.

… שֶׁכָּל חַיַּי, בְּיוֹם כָּזֶה,

יִגְאֶה דָמִי אֶל מִדְבָּרְךָ,

בְּתוֹךְ כַּפְּךָ יַכֶּה, יִדְהַר,

שָׁרָב יָגִיחַ מַחָזֶה.

בָּעִיר,

בְּיוֹם צָהֹב, מֵאִיר,

פּוֹסְעִים כְּעַמּוּדִים שְׁקֵטִים

הַגֶּבֶר בְּרוֹשׁ אָפֵל, וּבְנוֹ חָצָב לָבָן,

וּבְחֻלְיַת יָדַיִם קְמוּצוֹת

פּוֹעֶמֶת גַּאֲוַת הַדָּם.

וּבַמִּדְבָּר –

הָאָב אַחֵר, הַבֵּן נִבְחָר,

מִשַּׁחַר־צֹר נוֹלֶדֶת מִשְׁפָּחָה

יְנוּקַת־אֵשׁ, דָּמָהּ דַרְדַּר,

בַּדַּהַר מִתְקַשְּׁרִים אַחִים

וְאָב חָדָשׁ נוֹלָד בַּמַּחֲנוֹת.

בָּעִיר וּבַמִּדְבָּר

אָשֵׁם הַזָּר בְּזָרוּתוֹ,

שֶׁאֵין תֹּם־לֵב בִּגְבוּל תֹּם־לֵב נוֹגֵעַ;

וְאַשְׁמָתוֹ יוֹדֵעַ אָב

לָעִיר, לַבְּרוֹשׁ וְלֶחָצָב;

וְכִי נִסְגַּר בִּסְגוֹר בֵּיתוֹ –

מֶרְחַב מִדְבָּר שׁוֹאֵג בְּגִידָתוֹ.

עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי אָדָם

וְעַל אַרְבָּעָה לֹא נִמְחַל־לוֹ:

עַל שֶׁרָאָה אַרְיֵה כְּשׁוּעָל

וְנָדַד לְהָרִים לְצַעֵק אַחֲרָיו

וְתָעָה,

עַל שֶׁרָאָה שׁוּעָל כְּאַרְיֵה,

וְיֵרֵד לַמִּדְבָּר לָנוּס מִפָּנָיו

וְנִטְרַף,

וְעַל שֶׁגִּלָּה עֵינֵי חֲבֵרוֹ

לֵאמֹר זֶה שׁוּעָל, וְזֶה הָאַרְיֵה,

– וְיָרְדוּ עַל עֵינָיו הָרִים וּמִדְבָּר,

בָּאֹפֶל תָּעָה, בַּשֶּׁמֶשׁ נִטְרָף.

גּוּף מְלָכִים עָיֵף מִצָּהֳרֵי הַפֶּרֶךְ,

פִּי־מֶלֶךְ מְחֻבַּט שִׁגְרַת־שָׁרָב קָשָׁה,

חֹלִי פְּקָדוֹ, וְסוֹד הַתַּאֲוָה הָאֲנוּשָׁה –

וְרַק נָזִיר פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת־לוֹ דֶרֶךְ.

הֲלֹא יוֹם־יוֹם אֲנַחְנוּ טְהוֹרִים פָּחוֹת.

בּוֹסְסִים בַּשּׁוּק כְּעַל כַּרְעֵי יוֹנָה עִוֶּרֶת.

כַּמָּה תִשְׁמֹר בְּקִרְבְּךָ כְּמוֹ אֶבֶן בְּכַוֶּרֶת

נָזִיר עוֹשֶׂה־דַרְכּוֹ מִבְּלִי מָכֹר וּקְנוֹת?

בְּשׁוּב אָדָם מִנְּעוּרָיו

וְכִיִ יָמִיר פָּשׁוּט בְּזָר

עַד־לֹא־הַכֵּר שִׂמְחַת הַלֵּב –

אוּלַי נוֹתַר גָּבִישׁ שֶׁל מֶלַח

מִכָּל שִׂמְחַת הַיָּם.

יַסְוֶה הָאָב שְׂעַר רֹאשׁוֹ

בָּאֲזוֹבִים מִקִּיר־וָקִיר,

יִתְמַהּ לִרְאוֹת אֶת שְׁמוֹ בַּבֹּקֶר

עַל פְּנֵי תֵּבַת הַמִּכְתָּבִים.

וּמְהַדְּסִים לֵילוֹת לַבֹּקֶר

מִבְּלִי לִמְנוֹת מְעוֹת־אֶתְמוֹל,

נִכְוָץ הַלֵּב כְּדָג שְׁרִירִי.

וְהַטּוֹרֵף מַמְתִּין.

צוֹעֵד הָאָב מִבְּלִי הָבֵן.

מִתּוֹךְ אֵזוֹב צוֹחֵק הַבֵּן.

אֵין אָרֹךְ כְּרֶגַע,

כִּי הַשָּׁנִים פּוֹזְמוֹת מִנְיָן.

לָבִיא עַל מְרוֹם לֵיל־טֶרֶף וְחֻרְבָּן –

יוֹנָה שׁוֹלֵחַ מִגּוּפוֹ.

שֵׂיבַת לָבִיא בְּדִיחָה,

פְּרֵדָה הָיְתָה – וּכְבָר אֵינֶנָּהּ.

תָּמִיד עֲנַן־יוֹנִים עוֹלֶה,

צוֹמֵחַ מֵרַקּוֹת.

מִדֶּרֶךְ, מִמֶּרְחָק,

קְלַסְתֵּר אֲהוּב־עָבָר רוֹמֵז:

שׂוֹחֵק הָעַז בְּרֹךְ –

פָּנִים בְּקוּעֵי־עָפָר,

יָדַיִם מְרוּמוֹת־יִגְעָה.

וַיְהִי בְּעֶרֶב־חַג,

וַאֲנָשִׁים חוֹפְזִים כְּמוֹ דָגִים בָּעֲרָפֵל,

וְהָעוֹלָם רִבּוּעַ עַל רִבּוּעַ,

סוֹרַג־בַּרְזֶל בְּעֵין אָדָם נֶחְפָּז –

לַהַק־יוֹנִים מַמְרִיא פִּתְאֹם

מֵאֲרָיוֹת־שֶׁל־אָז,

וּמִתְמַלְּאוֹת עֵינַיִם, וְאוֹר הוֹמֶה כְּיָם,

וְהַשָּׁנִים פּוֹזְמוֹת.

לֵיל מְנוּחָה, לָבִיא,

וְלַיְלָה טוֹב לְךָ

בִּסְגֹר אֶגְרוֹף־רוּחוֹת,

עַל אֲדָמָה קָשָׁה.

רֹאשְׁךָ סְבוּךְ־כְּרָמִים,

וּפְקַעַת־נְשִׁימָה,

כּוֹכָב שׁוֹמֵר רֹאשְׁךָ,

שׁוּעָל קָטָן לֹא בָּא.

דָּמְךָ לֵילִי לָבָן

מְלוּחַ־כּוֹכָבִים, –

חִבּוּק שְׂמִיכָה גַבְרִית,

תּוּגַת מִטָּה צָרָה.

עַל מַעֲרֹם גּוּפְךָ,

הַנְּהָרוֹת חוֹלְפִים;

שָׁנִים קָמוֹת בִּשְּׁנָת,

הָרָע עוֹמֵד קָרוֹב.

וְאֵין לִי עֹז־שִׁרְיוֹן,

וְלֹא חוֹמַת־מָגֵן,

– בָּשָׂר־וָדָם כְּמוֹתְךָ,

חִסְפּוּס לֵילִי קָצָר.

וּרְחוֹקָה אֲנִי,

וְחֹם־כַּפְּךָ חֻמִּי,

קוֹשֶׁבֶת אֶת שְׁנָתְךָ

לָבָן בְּתוֹךְ לָבָן

וְגָבַר זָע בִּשְׁנָת

שׁוֹשַׁן אַרְבַּע רוּחוֹת

וְכָל מְאֹד חַיַּי

סוֹכֵך נְשִׁימָתוֹ

וְלַיְלָה טוֹב, יְדִיד.

לֵיל מְנוּחָה, לָבִיא.

שָׁחוֹר.

שָׁחוֹר.

וּשְׁלשָׁה כְּתָמִים בַּשְּׁחוֹר.

וּמַה־צוֹנֵן,

וּמֶה אָטוּם

הַשְּׁחוֹר!

כֶּתֶם:

נַעֲרָהּ.

הַכַּד נִצָּב עַל חַלּוֹנָהּ,

וְלֵילוֹתֶיהָ – כַּחֲתוּלִים הַלְּבָנִים

מִתְרַפְּקִים עַל אֶדֶן־שְׁחוֹר;

וְכָל גּוּפָהּ רַק הֵד לָבָן עָצוּב

שֶׁל צַוָּארָהּ,

מִצְחָהּ

(שְׁחוֹר –)

וּרְחוֹקִים מֵחַלּוֹנָהּ מְאֹד נֵרוֹת וְלֶחֶם בַּבָּתִּים.

וְשׁוּב –

שְׁחוֹר.

עוֹד שְׁנֵי כְּתָמִים בַּשְּׁחוֹר

שְׁנֵי חַיָּלִים.

אֶחָד עִוֵּר:

הַכּוֹכָבִים אָכְלוּ עֵינָיו,

וּצְדָעָיו – רִקּוּעַ כֶּסֶף

וּשְׁתֵּי יָדָיו כְּלַפִּידִים

הַדּוֹעֲכִים עַד־שְׁחוֹר.

– וּרְחוֹקִים מִשְּׁתֵּי יָדָיו מְאֹד נֵרוֹת וְלֶחֶם בַּבָּתִּים.

וְשׁוּב

שְׁחוֹר.

וּמַה־צוֹנֵן,

וּמָה אָטוּם הַשְּׁחוֹר!

עוֹד כֶּתֶם יְחִידִי בַּשְּׁחוֹר:

חַיָּל צוֹעֵד.

עֵינָיו שְׁלֵמוֹת,

וּצְעָדָיו קוֹרְעִים שָׁמַיִם,

בַּרְזֶל מִצְחוֹ הַמְלֻבָּן.

כָּל צַעַד – יוֹם סוֹאֵן

וְלַיְלָה מְבֻצַּר חוֹמַת־שְׁחוֹר.

וּרְחוֹקִים מִצְּעָדָיו מְאֹד נֵרוֹת וְלֶחֶם בַּבָּתִּים.

שְׁחוֹר,

שְׁחוֹר,

וּמַה־צוֹנֵן,

וּמָה־אָטוּם,

וּרְחוֹקִים מְאֹד מִן הַשְּׁחוֹר

נֵרוֹת וְלֶחֶם בַּבָּתִּים. –

וּמַה־צוֹנֵן,

אָטוּם,

שְׁחוֹר

שַׁחַר הֵבֵאת בְּכַפִּית – שַׁחַר כָּסֹף וְשָׁחוֹר.

חָמוּץ שַׁחֲרֵךְ, וְצוֹנֵן, וְלַח.

רְאִי, יַקִּירָה, –

מִבְּעַד לִכְתֵפֵךְ הַשְּׁחוּחָה,

מִבְּעַד סִנּוֹרֵךְ הַצָּחוֹר –

הַמָּוֶת הֶחְלִיק וְהָלַךְ.

אָדֹם וְלָהוּט הָיָה לִי לֵילִי.

אַתְּ לֹא הָיִית כְּשֶׁהַלַּיְלָה לָהַט.

אַתְ הֵבֵאת בֹּקֶר שָׁחוֹר וְכָסֹף.

אַל־נָא תִּגְּשִׁי. לַשַּׁחַר שֶׁלִּי

רֵיחַ שֶׁל רֶגַע – וְסוֹף.

וְאַתְּ –

וְאַתְּ לְבָנָה, וְלָךְ לֹא מוּבָן.

מָדַדְתְּ חַיִּים בַּכַּפִּית הָרוֹעֶדֶת

מֵעַל הַסִּנּוֹר הַלָּבָן.

אַל תָּבוֹאִי אֶת לֵילִי אֶל לָבְנֵךְ לֶאֱסֹף.

מָחָר יִצְעֲדוּ אֲבֵלִים בְּסַךְ

שָׁחוֹר וְכָסֹף.

עָיֵף אַתָּה כְּעִיר,

וְכָל סְאוֹן־הַיּוֹם בִּצְעָדֶיךָ.

אַתָּה רוֹחֵץ יוֹמְךָ, שָׁעוּן עַל הִרְהוּרְךָ,

וְעַל נִצְנוּץ טִפּוֹת קְטַנּוֹת כִּרְגָעִים.

יָדַי – מְנוֹרוֹת עַל קִמְרוֹנֵי עֵירֹם גַּבְּךָ.

אוּלַי אֶפְרֹק מִטְעַן הַיּוֹם.

יַחְדָּיו עִם עִיר נוֹשֶׁמֶת

אֶטּוֹל אֶת הַסָּאוֹן לְחֶשְׁכָתִי.

נִסְלַח כְּבָר פֶּשַׁע־יוֹם, עֲוִית־רְחוֹב,

וְאֹדֶם צַעֲקַת הַקַּבְּצָנִים נִקְפַּל כְּדֶגֶל.

הַחֶדֶר אוֹהַבְךָ. הַדֶּלֶת נֶאֱמֶנֶת.

תְּבוּנַת הַכַּד שׁוֹקֶטֶת בַּפִּנָּה.

הִנֵּה אֶקַּח מַחְשְׁבוֹתֶיךָ

וְאֶעֱשֶׂה אוֹתָן לְצִפֳּרִים.

יָדַי מְנוֹרוֹת עַל קִמְרוֹנֵי עֵירֹם גַּבְּךָ.

אַתָּה נֵעוֹר לְתוֹךְ חֲלוֹם,

חוֹגֵג עֵירֹם הָעֹנִי הַצָּנוּעַ,

חַג גַּב־וּמְנוֹרָה, צַוָּאר־וְכַר תָּמִים,

חַג בֶּרֶךְ לְטוּפַת־שַׁבָּת.

יָדַי מְנוֹרוֹת עַל קִמְרוֹנֵי גַּבְּךָ,

וּבְקָרְבִי, –

אֲנִי שׁוֹמַעַת תַּחַת עַפְעַפֶּיךָ

פֶּלֶא־אוּלַי, גּוּרִי וְחַם.

אִשְׁתְּךָ יוֹנָה שֶׁל קַשׁ

וְלָהּ חָזֶה חָשׁוּב

צִפּוֹר גְּדוֹלָה בִּכְלוּב,

וְשַׂעֲרָה חָשׁוּב

מְאֹד.

מַה־לָהּ וּלְפִיק־בִּרְכַּי?

מַה לְךָ וּלְחֶרְדָּתִי?

בֵּין כּוֹכָבִים עִיר מְרַחֶפֶת,

אֲבָל עִמָּנוּ רַק עֵירֹם־הַזִּכָּרוֹן,

לָבָן כְּסֶלַע זֶה, טָבוּעַ

תַּחַת חֲצַץ תְּנוּעַת־הַיּוֹם.

אֵין עוֹד גּוֹשֵׁר בֵּין נֶצַח וְעֻבְדָּה.

הַחוֹל אוֹמֵר: צָמִיג, שִׁרְיוֹן, רוֹבֶה וּמַיִם.

הַחוֹל אוֹמֵר: פְּשׁוֹט עַצְמְךָ, אֱהֹב.

וְגַם אִם הִתְחַלַּקְתָּ אֶלֶף חֲלָקִים עַד־לֵיל –

אֶחָד אַתָּה.

הַלַּח שֶׁבַּפִּיּוֹת,

הָעֲגֻלָּה שֶׁבַּמִּלִּים,

מִשְׁקַל עֶרְגַּת הָאֶצְבָּעוֹת –

בְּאֵלֶּה הִתְוַדַּעְנוּ אֶל הָאֵל,

חָבֵר הוּא לָנוּ בְּתוּגָה שְׁקֵטָה.

עַל הַכָּתֵף הָאֲהוּבָה,

וְהִיא בַּת־מָוֶת וְחוֹטֵאת כָּמוֹנוּ –

נִשְׁכַּחַת מַחְצֵבַת יוֹמְיוֹם,

טוֹחֶנֶת פְּחָדִים מְאֻבָּקִים.

שָׁקְעוּ תְּנוּמוֹת בַּסֶּלַע.

קָלְטוּ סְלָעִים כְּתֵפַיִם.

פָּקְחוּ צְדָפִים קְטַנִּים

עֵינֵי חַדְגּוֹן־שָׁעוֹת.

כָּאן אֵין שְׂרָרָה לַמָּוֶת,

רֵעַ הַמֵּת לַחוֹחַ,

הָאָב הוּא גַם הַיֶּלֶד,

וּבְסוֹף כָּל הַדְּבָרִים, אֶחָד

צָמָא וּרְוָיָה.

נוּם, נוּם. הָעֶרֶשׂ הַבּוֹדֵד,

מִרְבַּץ הָאֲהוּבִים הַצַּר,

תָּלוּי וְנָע בֵּין כּוֹכָבִים

בְּמַעְגְּלוֹת תְּנוּעָה לֵילִית.

אַבּוּב בּוֹדֵד עוֹבֵר גְּבוּלוֹת,

מָטוֹס לֵילִי שׁוֹעֵט כְּפָר,

הוֹרֵס, נוֹגֵחַ רוּחַ־לֵיל, –

קַו־אוֹר פָּשׁוּט, אֵין סְפִינְכְּס, אֵין סוֹד,

כְּלִי־צֹר, שְׂרִיד יְדֵי אֲבוֹת,

חַיֵּי קוֹצִים לְלְטָאוֹת, –

כֻּלָּם שֶׁלָּנוּ, תּוֹאֲמִים יָדֵינוּ,

הוֹלְכִים לִקְרַאת מֶבָּט וְנִמְהָלִים בַּגּוּף.

אָהַבְנוּ בִּבְלִי־דַעַת. הַבְּגִידָה

בָּעִיר וּבָאֶתְמוֹל – אֱמֶת הָיְתָה.

אָמַר לֵיל־נֶגֶב: הִתְפָּרְסוּ כַּחוֹל,

בִּימִין הַרְחִיקוּ עִיר, בִּשְׂמֹאל חִשְּׂפוּ מִרְבָּץ,

וְאַלְמוֹנִים הֱיוּ כִּכְלֵי־הַצֹּר,

בְּלִי יָהֳרַת מַחְשֶׁבֶת־נֵצַח.

וְנַעֲנֵינוּ, וּלְאַט, בִּשְׁנָת,

הֵחֵל הַחוֹל הֶחָם אֶת עַצְמוֹתֵינוּ מְכַסֶּה,

וְרַעַשׁ כּוֹכָבִים נָדַם, וּבָא שָׁלוֹם.

מַה מִּלַּיְלָה חָמוּר וְקָמוּט?

מַה מֵעֶרֶב בְּטַחַב חָרְפִּי?

רָקְעוּ רָקְעוּ הָרוֹקְדִים

בַּמְּלוֹנוֹת, בַּמְּלוּנוֹת,

וְקוֹטְלֵי הַקָּנִים בֶּעָגוּם –

עַל רָאשֵׁינוּ רָקְעוּ בֶּעָגוּם.

מָה אָמְרוּ בְּאַרְצִי בַּלֵּילוֹת?

צֵל עַקְרָב לָרוֹקֵד מִפָּמוֹט לְפָמוֹט

בֶּן־טוֹבִים מְסוֹבֵב סְבִיבוֹנִים וּמָעוֹת

וְנָאֶה לַיְּשׁוּעוֹת מְשַׁבֵּחַ.

מַרְתְּפִים נְעוּלִים וְאָטוּם הַמֶּרְחָק,

הַחִטָּה בַּשַּׂקִּים מְסֻגֶּרֶת;

הַסַּיָּר הַטָּמוּן בְּתוֹכֵנוּ

עֶרְגָּתוֹ יְשַׁלַּח לַמֶּרְחָק;

וּבִטְחַת הַיּוֹנָה בֶּחָזֶה

זָעָה פַּעַם אַחַת כְּעֻבָּר.

בַּדָּרוֹם, בַּדָּרוֹם,

מְלֹהָט הַגָּרוֹן בַּלֵּילוֹת,

וּקְרִיאָה מְיֻזַּעַת עוֹמֶדֶת בַּכְּבִישׁ

עֲמוּסַת שַׁלְשְׁלוֹת שִׁרְיוֹנִים.

פֹּה, בְּטַחַב שְׁכוּנָה,

בּוֹדְדִים כְּנֵרוֹת,

נִצָּבִים בַּפִּנָּה נֶהָגֵי הַנִּסִּים,

אוֹהֲבֵי אַדְמָתָם כְּמוֹ אֵשֶׁת־לִסְטִים,

אוֹקְיָנִית, עַתִּיקָה וּמַמְזֶרֶת.

הֵי מָעוֹז וְהֵי צוּר,

בְּלֹא אֵם, בְּלֹא אָב,

וְהָרֹאשׁ בַּכּוֹכָב.

יְנוּקֵי כְּפוֹר־חָלָב

שֶׁל דּוֹרוֹת קַטְלָנִים,

שֶׁל דּוֹרוֹת מְרַקְדִים, –

וְהָרֹאשׁ בַּכּוֹכָב.

מַה מִלַּיְלָה, מֵעֶרֶב?

לַקּוֹסְמִים – מַסָּעָם.

וְרוּחוֹת הַדָּרוֹם בִּגְרוֹנוֹת הַשְּׁכוּנָה.

וּמְנוֹרַת הַקָּנִים מוּכָנָה.

אזכרה לורשה

מאת

שולמית הראבן

---

[בּוֹאִי לְבֵיתִי שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּיתִי]

מאת

שולמית הראבן

בּוֹאִי לְבֵיתִי שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּיתִי,

וּרְאִי חֲרוּלִים מְצִיצִים מִתְּמוּנוֹת,

וְאִשְׁתִּי הַזָּרָה הַסּוֹרְקָה שְׂעָרָהּ –

אֲנִיץ זָר חוֹרֵק, – בָּבוּאָה שֶׁל אַחֵר.

בּוֹאִי לְבֵיתִי שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּיתִי,

בַּקְּשִׁי אֵי אִצְטַבָּה בָּהּ הִנַּחְתִּי עֵינַי,

בַּקְּשִׁי אֵי הַכַּר שֶׁקָּלַט שְׂעָרִי

עַד־רֹגַע.

בֶּן תִּשְׁעִים לִנְעוּרִים.

קְמוּר יַלְדוּת רְחוֹקָה,

כְּפוּף־גֵּו – מִשְׁכָּבִים שֶׁל חַטָּאת –

תָּמַכְתִּי כַּרְכֹּב וּמְזוּזָה לְבָנַי

לִהְיוֹת כְּכָל הָאָדָם.

וְגַלֵּי עֲרָבָה מִתְפָּרְשִׂים מִכָּל צֶדֶף,

וְגַלֵּי דְהָרָה בְּאָזְנַי מִכָּל רוּחַ

סוֹבְבִים אֶת בֵּיתִי שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּיתִי.

לֹא נָטַעְתִּי בַּגָּן.

רִבּוּעֵי־עֲרוּגוֹת לֹא הִרְעַפְתִּי.

חֲלוֹמִי לֹא אָבָה הִתְפַּרְקֵד בַּמִּטָּה.

אֵם־בָּנַי חֲרֵדָה מָה אוֹרִישׁ לְחֵיקָם,

וַאֲנִי אֶגְרוֹפָם קוֹמֵץ חֶרֶשׁ

רֵיקָם.

פְּנֵי שָׁעוֹן וּפְנֵי־לֶחֶם, מַעְגְּלוֹת־שֶׁל־תִּינוֹק –

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ פִּשְׁרֵי קְלַסְתֵּרָם.

בְּנִי לִי קַדְמוֹן וְעַתִּיק־הַיּוֹמִין,

עֻבָּר חֲכַם־לֵב מִימֵי הַבֵּינַיִם.

לַחְמִי –

קְמָטִים שֶׁבַּנּוֹף הָאָפֹר.

בּוֹאִי לְכָאן וּבַקְּשִׁי אוֹתִי כָּאן

בִּרְבֹץ הַזָּרוּת בְּרַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן

וּשְׂדֵה־הָעֵינַיִם שָׂדֶה מְמֻקָּשׁ

בָּבוּאוֹת נִכְנָסוֹת וְיוֹצְאוֹת בַּמִּטְבָּח

וְאִשְׁתִּי מִסְתָּרֶקֶת מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת

וְסוֹגֶרֶת עָלַי

בְּטַבַּעַת שֶׁל קַשׁ.

---

הָעִיר מֵעֵבֵר לַיָּם

מאת

שולמית הראבן

בָּעִיר הָיוּ

תִּפּוּף יוֹנִים עַל הַגַּגּוֹת

וְנַעֲרָה שֶׁבַּמִּרְפֶּסֶת:

יוֹנֵי־בַּרְזֶל –

(כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגְסֹסְנָה)

וְנַעֲרָה שֶׁל אֶבֶן

(כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִצְחִית).

וְעוֹד הָיוּ בָּהּ

מִשְׁטַח־שָׁמַיִם מְכֻכָּב,

וְגֶשֶׁר כְּחָתוּל נִקְמָר:

שָׁמַיִם מְצַלְצְלִים,

שְׂמֵחִים תָּמִיד לָאוֹר,

וְגֶשֶׁר שַׁתְקָנִי –

אוֹהֵב־הַלַּיְלָה.

וְעוֹד הָיוּ

צְוָחָה סְמוּקָה שֶׁבַּכִּכָּר,

הַרְבֵּה מֵתִים בָּרְחוֹבוֹת,

וְשׁוֹט.

הִצְלִיף הַשּׁוֹט –

נָפְלוּ יוֹנִים וְנִתְרַסְּקוּ,

הַנַּעֲרָה צָנְחָה מִמִּרְפַּסְתָּהּ,

הַגֶּשֶׁר – שִׁדְרָתוֹ פָּקְעָה,

וְהַשָּׁמַיִם צִלְצְלוּ צִלְצוּל אַחֵר.

לֹא לֹא אֵינְךָ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ

אֱמֹר אִם כֵּן כִּי אַגָּדָה הִיא,

כִּי אַגָּדָה עַל עִיר

מֵעֵבֶר לַיָּם.

---

שְׁכוּנוֹת

מאת

שולמית הראבן

עִירִי שֶׁלִּי,

אֶת יַלְדוּתִי הוֹלַכְתְּ בְּיַד רוֹכְלֵי־סִדְקִית

עִם זְמִירוֹת־חָצֵר מִשַּׁחַר וְעַד לֵיל,

זְמִירוֹת כִּכְעָכִים, סְמַרְטוּטוֹנֵי שִׁירִים.

פְּסִיעוֹת סוּסִים שֶׁבָּךְ רָקְעוּ הֻלַּדְתִּי,

מוֹשְׁכִים בְּעֹל כַּפְרִי רָחוֹק

רָזִים כְּשִׁיר אִכָּר נוֹשֵׂא סְלָקִים לַשּׁוּק,

רֵיחַ תְּלָמִים דַּלִּים, חָמוּץ וּלְמוּד־רָעָב.

תּוֹפֶרֶת הַשְּׁכוּנָה תָּפְרָה הֻלַּדְתִּי,

וְיֵשׁ וִילָדִים רָצִים גָּנְבוּ מֵחַלּוֹנָהּ

פִּסָּה שֶׁל בַּד אָדֹם – שִׂמְחָה מְקֻמָּטָה.

עִירִי, שׂוֹרֶפֶת הֻלַּדְתִּי,

נֶחֱרֶבֶת תַּחַת פְּסִיעוֹתַי,

וּלְעוֹלָם כְּלִמַּת כְּלֵי־בַּיִת מֻשְׁלָכִים בִּרְחוֹבוֹתַיךְ,

וּלְעוֹלָם חֶרְפַּת זָרִים בּוֹסְסִים בְּרִטּוּשֵׁךְ,

וּלְעוֹלָם מוֹרָא מוֹת־בַּיִת, מוֹט־עוֹלָם,

וּלְעוֹלָם אֵימַת יַלְדוּת רוֹעֶדֶת בְּתוֹכִי בַּלַּיְלָה.

---

עַרְמוֹנִים

מאת

שולמית הראבן

עֶרֶב אֶחָד

אָכַלְנוּ אֶת כָּל הַיָּרֵחַ כֻּלּוֹ,

נְגִיסָה־נְגִיסָה כְּחַלָּה טְרִיָּה,

יְלָדִים וְיוֹנִים יַחְדָּיו

עַל מִפְתַּן אֲחַד הַבָּתִּים.

כָּל הָעִיר אָכְלָה עִמָּנוּ.

אֲבָל הַיָּרֵחַ חָזַר בּוֹ־בַּלַּיְלָה

הִתְעוֹרַרְנוּ, וְהִנֵּה לָבְנוֹ הָרָחוֹק

מֵעַל עַרְמוֹנִים שֶׁבַּגַּן, –

וְהַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר.

וְיוֹם אֶחָד

שָׁאַפְנוּ רֵיחַ רַכֶּבֶת עוֹבֶרֶת

וְיָדַעְנוּ אֶת כָּל הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת

שֶׁבְּכָל הַמַּפּוֹת בַּכִּתָּה.

הָרַכֶּבֶת אָמְרָה: גְוַדַּלְקְוִיוִיר.

הָרַכֶּבֶת אָמְרָה: וַלְפָּרָיִזוֹ.

וּבָאנוּ הַבַּיְתָה צְמֵאִים,

וְשָׁתִינוּ אֶת כָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּוַרְשָׁה.

עֲלֵי עַרְמוֹנִים שֶׁבַּגַּן

עָצְמוּ עַפְעַפֵּינוּ לִישׁוֹן,

רֵיחוֹת עַרְמוֹנִים שֶׁבַּגַּן

נִתְקַפְּלוּ בַּכָּרִים.

וְהֵגֵנָּה עָלֵינוּ הָעִיר הַחַמָּה

בְּכוֹכְבֵי מִלְּיוֹנֵי אוֹרוֹתֶיהָ,

בְּאַבּוּבֵי רְחוֹבוֹת אֲרֻכִּים.

אֵיךְ נִקְרְעוּ עַפְעַפֵּי הַיַּלְדוּת.

אֵיךְ נֶחְפְּרוּ תְּעָלוֹת בְּגוּפֵנוּ.

אֵיךְ בָּא מֶרֶד אֶל בֵּין עַרְמוֹנִים.

---

גַּן הָעִיר, אַחֲרֵי הַפִּנּוּי

מאת

שולמית הראבן

רֵעִי, הַלַּיְלָה מוּזָר,

הַלַּיְלָה מוּזָר מְאֹד,

וְכָל שָׁעָה בּוֹ מוּזֶרֶת.

אֲסַפֵּר לְךְ, רֵעַ, עַל לַיְלָה –

שְׁמַע סִפּוּרִי עַל הַלַּיְלָה,

לַיְלָה מוּזָר מְאֹד:

כָּאן –

יַלְדָּה לְבָנָה וּגְמִישָׁה

שֶׁנִּצַּח אוֹתָהּ הַיָּרֵחַ –

צָנְחָה מֵעַל מִרְפַּסְתָּהּ

לְבֵין פִּרְחֵי־אֵשׁ שֶׁבַּגַּן –

וּבוֹ חִכּוּ חַיָּלִים,

חִכּוּ לַיַּלְדָּה חַיָּלִים.

וְכָאן –

הִתְדַּפְּקוּ חַיָּלִים עַל הַשַּׁעַר,

פָּרְצוּ חַיָּלִים אֶת הַשַּׁעַר,

וְדֶגֶל פָּצוּעַ תָּלְשׁוּ

מִיַּד הַנַּעַר הַמְתֻלָתָּל

הַנַּעַר שְׁחוֹר־הַשֵּׂעָר

שֶׁאָחַז בְּכָל־כֹּחַ בַּנֶּשֶׁק

וּמֵת כְּנִשְׁקוֹ

נַעַר שֶׁמֵּת כְּנִשְׁקוֹ

נַעַר מוּזָר בְּלַיְלָה מוּזָר.

וְכָאן –

תִּינוֹק שָׁכַב בַּשְּׁלָגִים

וְכוֹכָבִים הִשְׁקוּהוּ חָלָב,

חָלָב קַר וְנוֹצֵץ,

עַד שֶׁשָּׁכַר מֵחֲלֵב־כּוֹכָבִים

וְדָמוֹ הִלְבִּין בַּכְּפוֹר,

בָּדָד.

שְׁלָגִים וְדָמוֹ וּכְפוֹר.

וְכָאן –

זְקֵנָה שְׁחוֹרָה פָּרְשָׂה יָדֶיהָ

לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת מִן הָעֵץ,

וְהָעֵץ לֹא זָרַק לָהּ פְּרוּטָה,

אַף לֹא עָלֶה חַי אֶחָד,

כִּי גַם הוּא נֶחֶרְכוּ כַּפּוֹתָיו,

גַּם הָעֵץ נֶחֶרְכוּ כַּפּוֹתָיו.

וְכָאן –

שְׁנֵי אֲהוּבִים

נִתְאַהֲבוּ בַּגָּדֵר,

וְשָׁכְבוּ שְׁלָשְׁתָּם חֲבוּקִים,

וְשָׁכְבוּ שְׁלָשְׁתָּם שְׁבוּרִים

עֲרֵמָה אַחַת שֶׁל עֵץ

עֲרֵמָה מוּזֶרֶת שֶׁל עֵץ –

נַעַר, נַעֲרָה וְגָדֵר,

נִלְפָּתִים.

רֵעִי, הַלַּיְלָה מוּזָר,

הַלַּיְלָה מוּזָר מִשֵּׂאת,

יַלְדָּה לְבָנָה וְנַעַר,

תִּינוֹק וּזְקֵנָה וַאֲהוּבִים –

הַלַּיְלָה מוּזָר, רֵעִי,

מוּזָר מִלָּשֵׂאת.

---

שִׁבְעָה

מאת

שולמית הראבן

הָיִיתִי שָׁם, בָּעִיר הָעֲמֻקָּה,

וְלֹא פָּרָשׁ גָּלָה בָּהּ אֶת עֵינַי,

וְלֹא קָדוֹשׁ צָעַד בָּהּ לְעֶבְרִי.

שְׁכֵנָה כְּמוֹ הַר יָרְדָה מִמְּרוֹמִים

כְּמוֹ הַר כְּמוֹ פִּיל בַּחֵדֶק־מְטֻטֶּלֶת

וְהֶרְאֲתָה לִי קֶבֶר וּמָקוֹם

וְחַרְסֵי פְּלֵטָה, לָשֶׁבֶת.

כְּצֵאת הָאוֹר עָמְקָה הָעִיר מִיָּם.

עַד בּוֹא הַבֹּקֶר גַּם לֹא נוֹתְרוּ חוֹפִים.

---

לֹא כִּסְפִינָה

מאת

שולמית הראבן

סָבִי לֹא צִוָּה לְיוֹרֵשׁ,

לֹא פָּרַשׂ מִפְרְשֵׂי צִפִּיּוֹת,

לֹא עָשָׂה מִטָּתוֹ חֲשׁוּבָה,

וְלֹא כִּסְפִינָה הִפְלִיג.

נִדְמֶה לִי שֶׁכּוֹכְבֵי עַצְמוֹתָיו

פֻּזְּרוּ כְּחֹפֶן לָבָן

מְשֻׁמָּר לֶעָתִיד.

זֶה שֶׁהֲרָגוֹ כְּבָר אֵינֶנּוּ קַיָּם.

וַאֲפִילוּ רָעֲדָה צִפּוֹר מְגֻיֶּדֶת

בְּעַפְעַפֵּי זָקֵן,

וַאֲפִילוּ הֵעִיד אֶת קוֹנוֹ

גוּף רָפֶה וְקַלִּיל וַעֲטוּף־מְעִילִים

הַהוֹלֵךְ בַּחֹרֶף לְדַרְכּוֹ הַקָּשָׁה.

פָּשׁוּט אֵינֶנּוּ קַיָּם,

הָיָה וְאֵינֶנּוּ קַיָּם,

וְסָבִי מִתְנוֹעֵעַ בְּמִזְרַח הַשָּׁמַיִם

בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן,

וּבֵין זְאֵב לְכֶלֶב.

הַבֹּקֶר בְּאִידִישׁ הוּא תָּמִיד יָשָׁן,

וְלֹא מְצֻחְצַח־פָּמוֹטִין;

רֵיחוֹ חֲמַצְמַץ־כַּפְתּוֹרִים

מְעִילוֹ יָדוּעַ מִזְּמָן

לַחֲשׁוֹ יָבֵשׁ וְגָרוּם

עַל קֳדָשִׁים וְעַל לֶחֶם,

וְאֵין הַטֵּרוּף שׁוֹלֵט בּוֹ.

וְסָבָא שֶׁלִּי הָיָה בֹּקֶר,

בְּלִי שׁוּם סָפֵק בִּכְלָל.

---

[כָּךְ אַתָּה חַי:]

מאת

שולמית הראבן

כָּךְ אַתָּה חַי:

יָרֵא אֶת שֶׁאָהַבְתָּ.

מָגוֹר דֻּבִּי כָּבֵד

בִּקְצוֹת שְׁנָתְךָ.

שְׁתַּיִם דֻּבִּים קְרוּאוֹת־תִּגָּר,

שְׁתַּיִם דֻּבִּים וּבְנִי אֶחָד.

מִי יַעֲמֹד לִי בְּיוֹם־דִּין

אִם לֹא שַׁלְוָה, אִם לֹא שַׁלְוָה,

הַלְּקוּטָה מִקְּצוֹת־מָגוֹר

וַעֲלֵה־טָרָף בְּפִי הַבֵּן – –?

---

מעת לעת

מאת

שולמית הראבן

מֵעֵת־רָצוֹן עַד עֵת־רָצוֹן

שָׁחוּן רָאשִׁי, גְחוּנָה עֵינִי,

וְחָתוּלִית,

וּמִתְכַּרְבֶּלֶת וְצַמְרִית

אֲנִי פּוֹסַעַת לִי מֵחֶדֶר וְאֶל חֶדֶר

וְאֵין עִמִּי דָבָר, זוּלַת

הַשֵּׁם הַקַּל לִנְשִׂיאָה.

אֲבָל בְּעֵת־רָצוֹן

וְעַצְמוֹתַי פּוֹרְצוֹת מִתּוֹךְ הַגּוּף

לִהְיוֹת שָׁרָב וּמְהִירוּת וְדֶּרֶךְ –

מִדְבָּר שָׁלֵם רוֹבֵץ בָּאֲרָיוֹת בְּתוֹךְ בֵּיתִי,

וּשְׁמִי נִטְרָף, וּמְשַׁחְרֵר אוֹתִי.

---

יוֹם־קיץ

מאת

שולמית הראבן

אִם אֵין מְתֹם כְּתוֹם הַיּוֹם

וְהַפָּנִים אֵינָם עֵירֹם טָהוֹר

וְרוּחַ לֹא הֵגִיחָה,

וְנָם טוֹרֵף הַרְחֵק

בְּצַחֲנַת עָלִים –

אִם כַּף־הַיָּד עוֹמֶדֶת וְלַחָה

וְהַדְּרָכִים סְגוּרוֹת

אֵין קְרוּא־מוֹעֵד

אוֹ בָּא כְּעֵד –

יָשׁוּב הַחַי, יָשׁוּב,

נַעַר קָטֹן נוֹהֵג בּוֹ,

פָּנִים יִגְּעוּ וְגַם יַכִּירוּ,

וְהַשְּׁאֵר יָשׁוּב בָּאֲפֵלָה.

---

בּארבע שוּרוֹת

מאת

שולמית הראבן

גַּם לְךָ אֶתְנַכֵּר בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

כְּמוֹ בַּיִת לְאֹהֶל, כְּמוֹ גַן לְמִדְבָּר,

כְּמוֹ אֵבֶל רִאשׁוֹן הַהוֹלֵךְ־וּפּוֹחֵת.

אִישׁ יָמוּת בְּחֶטְאוֹ:

תּוֹךְ־כְּדֵּי הַחֵטְא.

---

נחלה

מאת

שולמית הראבן

בִּקַּשְׁתִּי לִי קִנְיָן־צְמִיתוּת

עַל שְׂדֵה חָזֶה טַרְשִׁי,

עַל יַעַר הָעֵינַיִם.

בִּקַּשְׁתִּי לִי קִנְיָן

עַל שֶׁמֶשׁ בַּכַּפּוֹת

וְסֶלַע־מֵצַח

יְבֹשֶׁת הֹלֶם־לֵב

חִסְפּוּס שֶׁל חוֹל עַל עֹרֶף

וַהֲרִיחוֹתִי רֵיחַ בְּאֵרוֹת

שֶׁלֹּא נִכְרוּ עֲדַיִן

בַּחוּם וּבַתָּחוּחַ

וּבִתְחוּם־

מִזְרַח חֶלְקַת הָרוּחַ

אִוִּיתִי לִי עַד־כְּלוֹת

מַשָּׂא־מַתָּן צָרוּד שֶׁבַּלֵּילוֹת

חֶשְׁבּוֹן יְבוּל וְדִין גְּבוּלוֹת

וְדוּ־עִקְּשׁוּת קוֹלוֹת

יָמִים שֶׁל בֹּקֶר וְצִנָּה

פִּטְפּוּט כִּתְאֵנִים בַּצָּהֳרַיִם

וְגַאֲוָה קֵיצִית לוֹפֶתֶת

מְלוֹא הַחֶלְקָה הַזֹּאת – – –

בִּקַּשְׁתִּי לִי מִקְנַת־עוֹלָם

וַחֲתִימוֹת עֵדֵי הַמַּאֲוַי

וְהַסְכָּמַת מִנְיָן מֵאֲבוֹתַי

עֵץ תְּמוּנָתָם הַחֲשׁוּבָה

מְנַעְנֵעַ אֶת עַנְפֵי זְקָנוֹ לְהֵן

וּלְקַפֵּל אֶת שְׁטָר־הַתַּאֲוָה

יוֹנַת־הַקְּלָף

בְּסֵתֶר יָד מֻתֶּרֶת –

הָלַךְ גּוּפִי גּוֹלֵה־חֶמְדָּה

וּשְׁמִי נָסַע הַרְחֵק מִמֶּנִּי

וְנִשְׁתַּלֵּחַ לִצְמִיתוּת.

מסע אל סוף הצמאון

מאת

שולמית הראבן

---

“… שָׁלשׁ טִפּוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁטַּעְמָן כְּמַרְאֵה שֵׁשׁ יְעֵלִים…” (אֶחָד מֵהוֹלְכֵי פֶּטְרָה)

---

הָיוּ לָנוּ עֵינַיִם

מאת

שולמית הראבן

הָיוּ לָנוּ עֵינַיִם

לָדַעַת אֶת הַכֹּל, הַכֹּל:

וּמָן, וּשְׂלָו, וּדְבַשׁ,

וּמַיִם בְּכָל צוּק.

בְּאַרְמוֹנוֹת־אֱדוֹם

צָהַלְנוּ רִאשׁוֹנִים,

מִרְבַּץ חַיּוֹת בְּעַיִן חַכְלִילִית.

הַגֶּשֶׁם אָז הָיָה נָכוֹן

וְהַבְּקָרִים דִּבְּרוּ אֱמֶת,

שׁוֹתֵי שָׁלשׁ טִפּוֹת הַמַּיִם

גְּבוֹהִים כַּיְעֵלִים.

עַתָּה יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַכֹּל, הַכֹּל,

הוֹלְכִים לְאַט וְהַשָּׁנִים נוֹקְפוֹת –

אַךְ מִי נָטַל רְאוּת עֵינֵינוּ הַיָּפוֹת?

---

שׁוּב הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת

מאת

שולמית הראבן

שׁוּב הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת

אֶל דְּרוֹם הַחוּשִׁים

וּרְגָעִים מְשִׁיבִים אֶת רוּחָם.

נוֹף מֻכָּר מִכָּל נוֹף:

סִחְרוּרָם שֶׁל עֵיטִים טְרוּטִים

בְּרִגְעֵי צִמָּאוֹן.

שׁוּב שָׁרָב,

הַלּוֹעֵג לַצַּדִּיק,

הַמַּכֶּה מְהַלְּכִים קוֹמְמִיּוּת.

---

לֹא בִּנְתִיב צַלְיָנִים

מאת

שולמית הראבן

לֹא בִּנְתִיב צַלְיָנִים

וְאֵין בִּרְכַּת מַיִם בַּדֶּרֶךְ.

לֹא תְּחִנָּה, לֹא קִינָה

מִמִּגְדָּל לְמִגְדָּל,

מִתָּמָר אֶל תָּמָר,

מֵהוֹלֵךָ לְהוֹלֵךְ.

הַתּוֹשָׁב לֹא יָבִין זֹאת.

הַבָּשֵׁל לֹא יֵלֵךְ.

נָתִיב דַּק עֲקַלָּתוֹן

כְּאוֹרֵב לְעַצְמוֹ.

לִרְגָעִים אֱלֵי סֶלַע־אֱדוֹם.

לִרְגָעִים חֲזָרָה אֶל הַחוֹל.

חוֹל הַחֻלִּין מַעֲמִיק

וְהַגּוּף הַנִּבְעָר־מִדַּעַת

מִתְחַבֵּא בַּקּוֹצִים,

מִסְתַּוָּה בַּזִּקִּית,

מִתְחַפֵּשׂ בַּנָּחָשׁ

וּמַלְעִיג.

---

עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל

מאת

שולמית הראבן

עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל:

בְּיוֹם זְרִיעַת חִטָּה –

נִזְרַע הַקּוֹץ.

אָנוּשׁ הַלֵּב מִכֹּל:

הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה –

גַּלְעֵד לַתֹּם.

כָּל הַבָּשֵׁל

פָּרוּץ לָרוּחַ בְּיוֹם־קוֹץ.

כָּל הַבָּנוּי

לֹא יַעֲמוֹד בְּבוֹא הַיּוֹם

בְּסַעַר תֹּם.

---

שֶׁהַלַּיְלָה רָגַע

מאת

שולמית הראבן

שֶׁהַלַּיְלָה רָגַע

וְסָגַרְנוּ הַתְּהוֹם

שׁוּב וָשׁוּב

שׁוּב וָשׁוּב

אֵיךְ נִפְקַח אֶת עֵינֵינוּ

אִם אֵימָה לֹא תָשׁוּב?

שֶׁהַגְּבוּל מְסֻמָּן

וְנוֹדָע הַמִּדְבָּר

וְטוֹרֵף לֹא יָשׁוּב

לְהוֹלְכֵי קוֹמְמִיּוּת

לְבוּשֵׁי הֶחָשׁוּב

וְנוֹשְׂאֵי הַדָּבָר

שֶׁאָמְרוּ וְעָשׂוּ

צַדִּיקִים כְּתָמָר

וְהַדֶּרֶךְ סְלוּלָה

עַד שֵׂיבָה וְעַד מָוֶת

אֶלֵי סוֹף צִמָּאוֹן

לִבְלִי שׁוּב,

לִבְלִי שׁוּב.

---

חיים חדשׁים

מאת

שולמית הראבן

יְמִימָה וּקְצִיעָה וְקֶרֶן־הַפּוּךְ

בּוֹנוֹת מִגְדָּלִים בַּחוֹל הַתָּכֹל

יְמִימָה וּקְצִיעָה וְקֶרֶן־הַפּוּךְ

בְּהִירוֹת וְזַרְזִירִיּוֹת

וְאִמָּן הָעוֹרְבִית שֶׁעַל זְרוֹעָהּ קִעְקוּעַ

סוֹרֶגֶת מִנְחָה עַל הַסַּפְסָל

יוֹם יָמִין וְיוֹם שְׂמֹאל

וְיוֹם גֶּלֶד־דֻּגְמָה,

וְקִמְטֵי שֶׁחְיָהּ שְׁחוֹרִים

וְכַפָּהּ חֲתוּכַת־צֶמֶר

בַּעֲרוֹב הַיּוֹם הִיא רוֹאָה כְּבוֹהָה

אֶת קְצִיעָה וִימִימָה וְקֶרֶן־הַפּוּךְ

לְשׁוֹנָן זָרָה וְשׁוֹחֶצֶת

וְרֹאשָׁן בָּהִיר כְּלֹא מִשְׁפַּחְתָּהּ

כִּי אַיֵּה אֲחֵיהֶם הַבְּכוֹרִים

אַיֵּה הַנְּעָרִים שְׁחוֹרֵי־הַמְּעִיל

שֶׁיָּלְדָה בְּעוֹדָהּ יְרֵאַת אֱלֹהִים

וְסָרָה מֵרַע.

---

עיירה

מאת

שולמית הראבן

אַחֲרֵי תּוֹלְדוֹת חַיֵּינוּ

הַמְּנוֹרָה אֵינָהּ עוֹד מְנוֹרָה

וְהַשֻּׁלְחָן אֵינֶנּוּ עוֹד שֻׁלְחָן.

אָנוּ חַיִּים לְאַט

בַּאֲנָחָה בָּקְרִית

כִּלְבֹשׁ אָדָם מְעִיל עֲבוֹדָתוֹ.

אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ לְבֵינָם

גָּרַף הַיָּם

הַמְשַׁבֵּר צְדָפִים.

אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ לְבֵינֵינוּ

מָחוּ בָּנֵינוּ הַיָּפִים.

יֶרֶךְ־פָּרָה אִטִּי כַּשֶּׁמֶשׁ

חָצֵר מַהְבֶּלֶת

וְחַי לוֹחֵת.

הַיְלָדִים שֶׁלֹּא רָאוּ

מְסֻגָּלִים גַּם לְהָבִיא עוֹפוֹת

אֶל הַשּׁוֹחֵט.

---

האישׁ הנס

מאת

שולמית הראבן

הָאִישׁ בִּמְנוּסָתוֹ

אֶחָד וְאֵין בִּלְתּוֹ

מִגִּיד שָׁבִיר עַד קוֹל תָּפוּר

עוֹצֵר לַחֲצִי שָׁעָה

וּמְפַצֵּחַ אֲמִתּוֹת רָעוֹת.

הוּא שָׁר בַּאֲלַכְסוֹן

וּקְצוֹת שִׁירָיו חָצָץ.

בְּקַרְסֻלּוֹ הוּא מִתְחַלֵּק עִם כֶּלֶב.

אֶת הֶחָצָץ אוֹכְלִים יַחְדָּיו בִּידִידוּת.

אִם הוּא יָבוֹא לָגוּר בַּמְּלוּנָה

לֹא יַעֲמֹד הַבַּיִת גַּם חֲצִי שָׁנָה.

אִם הוּא יָשִׁיר קִינוֹת

יִמּוֹטוּ אַרְמוֹנוֹת.

---

שׁיר של ילד

מאת

שולמית הראבן

חָפַרְתִּי וְחָפַרְתִּי וְהִגַּעְתִּי לְעֵץ

לֹא רָצָה לָזוּז וְזָרַק נְמָלִים

חָפַרְתִּי וְחָפַרְתִּי וְהִגַּעְתִּי לַאֲדוֹנָי

(הָיָה לִי מַזָּל שֶׁלָּבַשְׁתִּי חֻלְצָה)

אָמַר לִי זוּז, גַּם אֲנִי חוֹפֵר.

---

[מוֹרָאוֹ שֶׁל מִי עָלַי?]

מאת

שולמית הראבן

מוֹרָאוֹ שֶׁל מִי עָלַי?

לֹא הַקַּנָּא

לֹא הַנּוֹקֵם

אֶבֶן וּבַרְזֶל בַּכַּף

וְהָרַחוּם עוֹד לֹא נִכְתַּב

מוֹרָא פֶּן לֹא אָבִין

וְאִפָּסַח.

הֲאַכֶּה, אַכֶּה, אָבִי?

לִפְעָמִים רָאִיתִי כּוֹכָבִים.

בני נוח

מאת

שולמית הראבן

---

מַבּוּל

מאת

שולמית הראבן

פְּתַח בֵּיתְךָ לַטּוֹרֵף

וְיָאִיר עֵינֶיךָ כִּכְלוֹת הָאוֹר

קְרַע אֶשְׁנָב לַמַּבּוּל

וְיָבוֹא בְּדָמְךָ וְהָיָה לְמִסְתּוֹר

כִּכְלוֹת שְׁנוֹת־נֹחַ

וּמִשְׁקוֹ עַל הַיָּם.

גַּם אֲנִי בִּבְשָׂרִי הָרָע

הַמְקַדֵּם שְׁנוֹתָיו בַּבֹּקֶר

הִקְצַבְתִּי מַחֲבוֹא לַסַּעַר.

תֵּבַת הַגּוּף סְגוּרָה.

כָּל הַמַּבּוּל בַּכְּלוּב.

רֶגַע לִפְנֵי כְּלוֹת הָאוֹר

אֵרֵד וְאֶפְתַּח.

וְנֹחַ סוּמָא יִתְפַּקַּח.

---

כַּחֵטְא הַזֶּה

מאת

שולמית הראבן

בַּפַּעֲמוֹן הַזֶּה

כְּבָר לֹא נִגַּע לְעוֹלָם:

נֹחַ צִלְצֵל וּבָנָיו נְבוֹכִים.

כַּמִּלִּים הָאֵלֶּה

כְּבָר לֹא נַגִּיד לְעוֹלָם.

נֹחַ אָמַר וּבָנָיו נִכְלָמִים.

אָבִינוּ פּוֹרֵס מִכְּרֵסוֹ בְּכָבוֹד

וּמוֹנֶה אֶת חַיָּיו בַּלֶּחֶם

וְעוֹשֶׂה רְצוֹן־בּוֹרְאוֹ בַּיֵּינוֹת.

אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים:

מִלְּטָנוּ חַיֵּינוּ.

כַּחֵטְא הַזֶּה

כְּבָר לֹא נֶחֱטָא לְעוֹלָם.

---

גֹּפֶר

מאת

שולמית הראבן

נִצּוֹלִים בְּמוֹ־כֹּפֶר,

נִצּוֹלִים בְּמֵי־גֹפֶר.

אִמֵּנוּ אִבְּדָה אֶת כִּסְתוֹת סָבָתָהּ

וְיָרְשָׁה שַׂקְנַאי.

שְׁלַל רַחֲמָתַיִם בַּכְּלוּבִים בַּבֹּקֶר,

וּפֶטֶר שׁוּעָל בַּלֵּילוֹת.

כָּל הַתֵּבָה יוֹלֶדֶת בְּיַחַד,

כָּל הַתֵּבָה גוֹנַחַת.

אִמָּא, אִמָּא, אַיֵּה

הָרִקְמָה עַל צַוַּאר שְׁכֵנוֹתַיִךְ?

אִמָּא, אִמָּא, אַיֵּה

הַשְּׁבִיל לַחֲדַר יַלְדוּתֵךְ,

יוֹמֵךְ שֶׁצָּחַק כְּתַפּוּחַ?

יָרֵחַ מַקְרִין כְּחַיָּה

וְגֹפֶר־יְשׁוּעוֹת מַצְחִין.

---

סְעֻדַּת עֶרֶב

מאת

שולמית הראבן

הוֹדִינוּ. עָזַבְנוּ. אוּלַי נְרֻחַם

בְּעֶרֶב־חָתוּל וּבָרֶמֶץ הֶחָם

מְחַלְּקִים מִזּוֹנוֹת לַחַי עַל הַיָּם.

הַגַּלִּים מִתְכַּסִּים. הַתֵּבָה כְּבָר עוֹלָה

לִישׁוֹן בֵּין כּוֹכָב לְמַזָּל הַתַּנִּים.

וְהַיּוֹם, כְּעוֹף־חוֹל שֶׁנִּזּוֹן מִתּוֹלָע,

שׂוֹרֵף אֶת עַצְמוֹ וְצוֹפָיו נֶהֱנִים.

---

חָם

מאת

שולמית הראבן

אֲנִי אִמָּלֵט אֶל עֵינֵי הַנָּמֵר

וְיֵחַם לִי בָּאוֹר הַטּוֹרֵף הַצָּהֹב

וּבַבּוּז הַקָּצָר.

נֹחַ קֵרֵחַ, נֹחַ שׁוֹטֶה,

חוֹרְקִים הַקְּרָשִׁים עֵדֵי טִרְחָתְךָ,

הַדְּגָלִים צַדִּיקִים בְּמַשַּׁב רוּחֲךָ,

נֹחַ עוֹבֵד, נֹחַ שׁוֹטֶה,

צְלוֹחִית שֶׁל פְּלֵיטוֹן מֵאֲרוֹן רֵישׁ־לָקִישׁ.

אֲנִי אֶתְחַבֵּא בְּעֵינֵי הַנָּמֵר

וְנִרְאֶה אֵיךְ תִּרְקֹד בְּהַר אֲרָרָט,

וְנִרְאֶה אֵיךְ תִּשְׁחֹט.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ אֵל.

---

אֲרָרָט

מאת

שולמית הראבן

אֹרֶךְ יָדֶיךָ כְּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה,

רוּחֲךָ קְצָת תִּקְצַר, הַחַיָּט יַעֲבִיר סִכָּתַיִם בְּפִיו,

וְיוֹתֵר לֹא יִהְיֶה.

(אַתָּה, שַׁחַר חָמוּר שֶׁל יְמַי הַבְּרִיאָה,

אַתָּה, יָם מִסְתַּחְרֵר בָּעֵינַיִם,

אַתָּה, הֶעָשָׁן שֶׁבְּכָל הַלְּבָבוֹת!)

וְיוֹתֵר לֹא יִהְיֶה –

אָמַר הָעֻבָּר הַקָּפוּא בִּשְׁנוֹתַי,

הַזָּע בִּשְׁנָתִי.

---

קֶשֶׁת

מאת

שולמית הראבן

אֲנִי לֹא הִרְשֵׁיתִי לְךָ גַּם לִסְלוֹחַ.

אֶת פְּנִים־כַּפּוֹתַי הִסְתַּרְתִּי תָּמִיד.

חִשּׁוּקֵי הַתֵּבָה יָרְאוּ אֶת קוֹלִי.

כַּעֲסִי נָעַל מַגָּפַיִם

וְהָלַךְ לְשָׁרֵת.

בְּלֵילוֹת שֶׁל תֵּבָה מִסְתַּחְרֶרֶת

וְיָרֵחַ פּוֹרֵעַ־שֵׂעָר

הָלַכְתִּי אֶל כְּלוּב אֲרָיוֹת

לִנְהוֹם וְלִשְׂרוֹט.

וְהֵם לֹא נִצְּחוּ וַאֲנִי לֹא נִצַּחְתִּי.

עַכְשָׁיו, שְׂרוּט־אַרְיֵה וְאֲדִיר־הַשְּׁרִירִים,

הֵבַסְתָּ אוֹתִי בְּשִׁבְעָה.

דְּמָעוֹת שֶׁל בַּרְזֶל נוֹקְשׁוֹת עַל פָּנַי,

וְלִבִּי הָאָפֹר חָשׂוּף מוּל הַקֶּשֶׁת.