חלק רביעי G

נפתלי הרץ וייזל

בתוך: שירי תפארת: חבור כולל ששה חלקים בשמונה עשר שירים

m נחלת הכלל

a מאמרים ומסות

t שירה

כל פריטי סדרה, מחזור, או שער זה זמינים להלן

a פתיחת המשורר

אמר נפתלי הירץ וויזל בן כבוד יששכר בער זצ"ל

בפתיחתנו לחוברת השלישית דברנו על מכות מצרים ותחלואיה אשר חלה ה' בה, וכתבנו חדשות בסדר המכות

האלה, כי חלקנום לארבע מחלקות, שבכל אחת מהן בראשיתה מופת בלי התראה, ואחריו שני אותות בהתראה מלפניהם, כי אותן שהן בלי התראה יתאר הכתוב מופתים, ואותן שהן בהתראה יתאר אותות, והיו תמיד המופתים קלים בערך האותות שבאו אחריהם. ולא נכפול פה הדברים הרבים שכתבנו שם, רק נזכיר פעם שנית, כי הסדר שחדשנו במשפטי מצרים כך הוא. הסדר הראשון מופת התנין, ואחריו אות הדם ואות הצפרדע. הסדר השני מופת הכנים, ואחריו אות הערוב ואות הדבר. הסדר השלישי מופת השחין, ואחריו אות הברד ואות הארבה. הסדר הרביעי מופת החשך, ואחריו אות מכת בכורות ואות טביעת ים סוף. והנה על הסדר הראשון יסדנו השיר התשיעי, ועל הסדר השני יסדנו השיר העשירי, שניהם בחוברת השלישית. ועתה בחוברת הרביעית הזאת, נשיר בשיר האחד עשר על סדר השלישי הכולל מופת השחין ואותות הברד והארבה. ובשיר השנים עשר על מקצת הסדר הרביעי הכולל מופת החשך ואותות מכת בכורות וטביעת ים סוף, ולא יכלול הסדר כלו, כי אות טביעת ים סוף קרה במדבר אחרי צאת ישראל ממצרים, עליו יסדנו השיר השלשה עשר שבחוברת החמישית, והשיר השנים עשר יכלול בשורת הגאולה שבשר השם ב"ה למשה, ואיך בשר אותה משה לזקני ישראל, ואיך בשרוה הזקנים לכל העדה, ומה ענו שומעיה, ומה קרה בעת ההיא עד צאתם מארץ מצרים ממחרת הפסח:

והנה עד כה דברנו על חציין של מכות מצרים שהיו שני מופתים וארבעה אותות, ועתה נחל

לדבר על החצי השני שהיו גם כן שני מופתים וארבעה אותות, ונבדלו הסדרים האחרונים מן הראשונים, לא לבד בכובד הצרה ובמורא הנפלאות, אבל גם בכובד לב פרעה ועבדיו, ועל זה נבוא לדבר פה, לברר וללבן המקראות והמליצות האלהיות הכתובות בתורה בענין חוזק לב פרעה וכבדותו, להצדיק משפטי ה' ומנהגיו שנהג עם צריו. כי התורה אומרת ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים (שמות ז' ג'), שנראה כאלו מקשה ה' את לב האדם הרוצה לעשות רצונו יתברך, ואינו מניחו לשוב בתשובה, אבל חלילה לאל מעשות כדבר הזה, כי ידו פשוטה לקבל שבים, וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ואפילו כפר בעיקר כל ימיו ושב בתשובה מקבלים אותו, והאל אשר זה דרכו, ההוא יאמר ואני אקשה את לב פרעה, וכן כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו (שם י' א'). אך הדבר נשען על ההבדל שבין תשובה ובין עזיבת פשע. התשובה יקרה וחביבה בעיני השם תמיד, ומלבד שלא יכביד את לב האדם השב חלילה, אלא שמסייעין אותו מן השמים. אבל עזיבת פשע מכשלון כח ומפחד היסורין, אין בו יתרון לחוטא אלא יעמוד לו לכפר על פשעיו. וזה אפרש בקצרה. התשובה האהובה היא באורח שכל, כשיראה החוטא בעין לבו על פשעיו אשר עשה, ויבין כי מעשיו תועבות ודרכיו עקלקלות, ויחרד על רוע תכונתו ויבוש בעצמו על עלילותיו הנשחתות, ובאותה העת יראה כי אשרי ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, כי ה' הוא האלהים כי כל דרכיו משפט, ודרכו בקדש ועמו מקור חיים, והדבקים בו יחיו לעד, וכיוצא בזה, ובוכה על חטאיו הראשונים, ומבקש עליהם סליחה וכפרה, ועושה לו לב חדש להשליכם מעל פניו, ושמעתה ואילך ילך במישרים, וזהו התשובה הגמורה שעליה אמר הנביא (יחזקאל י“ח כ”ז כ"ח) ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה, ויעש משפט וצדקה, הוא את נפשו יחיה, ויראה וישב מכל פשעיו אשר עשה חיה יחיה ולא ימות. לא לחנם הוסיף מלת ויראה, אבל הורה שעושה כן כפי ראיית שכלו, לא מאימה ומפחד, ולבו מתעצב שמוכרח לעזוב פשעיו, ולולא הפחד חפץ להתעיב עלילה עוד, ןלכן אין שכר לעמלו. וכן להפך הצדיק הגמור כשיכפוהו על ידי יסורין קשים שאין בכחו עוד לסבלם, והוצרך להרע נגד רצון לבו, לא יחשוב ה' לו לעון, כי זה עונש גמור לפי שיש קץ לכח הסבל שבאדם, ואם יעברו חקו ימוט, וראיה לזה כי חנניה מישאל ועזריה שמסרו נפשם לכבוד השם לכבשן האש, ואעפ“כ אמרו עליהם חז”ל אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי לצלמא, ואילו בעשות רע ע"ד זה יש עונש ועבירה, לא היו אומרים הוו פלחי לצלמא על אנשי שם כאלה, אבל ידעו שאם היסורין עוברים חק כח הסבל שבנפש, מכריחים גם לצדיק לחטוא, מבלי שיחשב לו לעון. וכן אין שכר מצוה לרשע אם עשה טוב בעבור יסורין גדולים שעוברים עליו, ששניהם עושים נגד רצון לבם. וכבר שרנו על ענין זה בשיר השמיני ובארנוהו במשלים נכוחים למבין בם.

ואולם מה שנוסיף לדבר עתה הוא, כי הרשעים הגמורים המכחשים לאל ממעל, לבם דומה לאפלה, שאין

האור מועיל לה, כן אין אור חכמה ושכל טוב יכולים להאיר עוד את לבם, וכאמרו דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו (משלי ד' י"ט), ובארנוהו על נכון בפירוש ויהי מורא שמים עליכם (אבות פ"א), ואנשים כאלה אין אחד מהם נחם על רעהו, ולא ישובו אל ה' לעולם, שבהיות לבם באפלה לא יאירו בו מחשבות יקרות כאלה, וכדבר עליהם מוכיח חכם להשיבם מפשעיהם, נבזים דבריו בעיניהם ושנואים ללבם, כי הם אויבי ה‘, וזה ההפך מן לשמך ולזכרך תאות נפש (ישעיה כ"ו ח'), כי הם יקוצו בדבריו ונדמה בעיניהם כמצחק וכבודא דברים שאין להם שחר, כי אין הרגש דעת אלהים בנפשותם. ואם מוכיחם דובר בשם ה’ ומברר דבריו במופתים למעלה מן הטבע, גם כי יפלאו בעיניהם מעשיו, כל עוד שאינם גורמים להם מכאוב בעצמם ובבשרם, לא ישמעו לו לעשות מה שיצום לעשות, כי יש בם הבלים רבים ודמיונות כוזבות לאין מספר, להכחיש המופתים וליחש אותם לתחבולות בחכמת הטבע הנעלמות מהם, או לאחד הכחות הפועל כרצון עושה המופת, וזאת נקל להם להאמין, מהאמין כי פועלם הוא אלהים חיים יוצר כל בחכמה, ומשנה אותם בחכמה ללמד צדק ומשפט לבני אדם, כי אין בכחו עוד לצייר אמתיות כאלה ולחשוב בהן מחשבות שכל ודעת, ותבין מזה כי גם המופתים הרבים והנפלאות הגדולות, כל עוד שאינם נוגעים לעצמו ובשרו של איש משחית, לא יועיל לו כלום לעזוב דרכו ומחשבותיו, אבל לבו עומד בתקפו ובחזקתו הראשון, ומתגבר בהבליו ובדמיונותיו על האמת והצדק. ואמנם אם יאמר לו הנביא בשם ה' חזור בך, ואם תמאן יענישך כך או כך, ובא הדבר שיעד עליו, ונגעה בו הצרה לא יוכל שאתה עוד, אז יכנע, ויבקש מרפא מן הנביא, לא מיושר לבבו, כי אם מפני כובד צרתו, ובסור הנגע בתפלת הנביא, ישוב לבבו לחשוב שוא ומהתלות, וימרה בעצת ה' ולא יעשה כאשר צוהו. אבל יש הבדל בין שני הדברים, כי אע“פ שבעבור הצרה עוד מכביד לבו ולא יעשה כמצות הנביא, זכרון צרה שעברה והזרות והפלא שראה יסבבו שיכבד את מוכיחו, ולא יבזהו, שעכ”פ גדול הוא מכל החכמים שראו עיניו. והנה ממה שדברנו תראה מה שקרה לאדונינו משה ע"ה עם מלך מצרים, רק אם תתבונן במליצות שונות הכתובות בתורה בענין זה, שהוא עצמו הדבר שאנו רוצים לבארו פה בקצרה:

דע כי בספרנו מגדל הלבנון כ"י חלק שני בארנו כל השרשים שבלשון עברית המונחים על אומץ וגבורה

כח וחוזק וכיוצא, והודענו כי שרש חזק נופל על החוזק הטבעי הנטוע בכל בני אדם ונבדלים בו בין רב למעט, והשורש ההפוך ממנו הוא רפה, ובהיות באיש חוזק רב, ישא משא שני ככרים, ואחרי שכח החוזק שבו מעט, לא ישא כי אם ככר אחד, וזהו המתורגם בלעז דיא שטערקע. ויש עם שאנשיה חזקים, ואחר שהם רפים בטבעם, כמו ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה (במדבר י“ג י”ט), וכן נופל על הלב, שבהיות באדם כח החוזק הרבה בטבעו, גם אם יקרו לו דברי סכנות, לא יעתיקו את לבו מחזקתו, ויעשה גם עתה מה שהיה בכחו לעשות תמיד, אבל אם הלב רפה בטבעו, אם תקרנו דאגה ימוט, וכשימוט תרפינה ידיו מעשות מה שהיה בכחו לעשות, וכמו שאמר חזקו ידים רפות וגו' (ישעיה ל"ח ג'). והנה מי שהוא בצרה או דאגה, ולבו עמד בחזקתו הטבעית, ולא מט ממקומו, נאמר וַיֶחֱזַק לב פלוני, בבנין הקל, וענינו שעמד הלב בחזקתו, ולא מט ממקומו, נאמר וַיֶחֱזַק לב פלוני, בבנין הקל, וענינו שעמד הלב בחזקתו, ולא פעלה בו הצרה שום רפיון, וכן כשאנו מצוים על אדם לעשות דבר שכפי ראות עיניו יש בו סכנה, ואנו מבטיחין אותו שאין לו לירוא משום דבר, נאמר לו חֲזַק ועשה, כלומר יעמוד לבך בחזקתו ולא ימוט ממראה עיניך, כי תצליח במעשיך, וכמו שאמר חזק ואמץ כי אתה תבוא וגו' ואתה תנחילנה אותם (דברים ל"א ז'), כלומר אל יפול לבך על הדבר הגדול הזה, אבל עמוד בחזקתך, אין לך לירוא, כי ה' עמך, וכן ענינו בכל מקום. ואין כן ההתפעל, כמו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו' (במדבר י“ג כ”א), כי הוראתו שבעשותם דבר זה בארץ אויביהם החזקים מהם, יתאמצו ביראת ה' ובשכל טוב, בעשותם מצות ה‘. וזהו הוראת ההתפעל על ההתאמצות בדבר שהוא הפועל והמקבל כאחד, וכל מה שבכחו לעשות הוא לתמוך לבו שלו ימוט מאד מפחד ודאגה, ואם איש חיל הוא אפשר שיעמידהו בחזקתו הטבעית, עד שיעשה מה שרוצה לעשות בעוצם ידו, כדרכו לעשותו בעת שאין צרה וסכנה, אבל להוסיף חוזק חדש על חזקתו הטבעית הנטועה בו מאז, אין זה ביד האדם, כי אם ביד ה’ לבדו, וכאמרו ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל (ד“ה א' כ”ט ו'), ועל הוספת כח החוזק על חזקתו הטבעית נופל הבנין הכבד וַיְחַזֵּק, ולכן לא מצאנו שורש זה על הלב בבנין הכבד סמוך אל האדם, לא נאמר בשום מקום פלוני חִזֵּק את לבבו, או פלוני חִזֵּק את לב פלוני, כי זה נמנע מכח האדם, אבל סמוכים כלם אל השם, וכאותו מקרא שזכרנו שאמר ובידך לגדל ולחזק לכל, כלומר רק בידך הכח לחזק לכל, להוסיף בו כח על חזקתו הטבעית לו, לכן כל הנזכרים בבנין הכבד על הלב, סמוכים אל השם ב“ה, או אל מלאך ה' שהן מגבורי כח השלוחים אל הנביאים בעת הנבואה ופועלים בגאון ה' ובעזו לחזק לב הנביא בראותו מראות מחרידות, שאין בכח חזקת לבו הנבעת לו לעמוד בהן, ואז יחזקו את לבו בתוספת כח חדש על חזקתו הטבעית, כמו שתראה בנבואות דניאל, אבל סמוך הבנין הכבד על חוזק בתים וארמנות וכיוצא גם על מעשה בני אדם, בעבור תוספת חוזק שביד האדם להוסיף עליו, ע”ד משל הפסל שבחזקתו הטבעית מעמידין אותו על רגליו ועומד, אבל אם תגע בו יד, או יעבור עליו רוח סער, יפול ממעמדו, ובא אחד ונטע בו מסמרי ברזל וקבעו בארץ, הרי הוסיף בו חוזק על חזקתו הראשונה שלא ימוט ממקומו, וכמו שנאמר על זה ויחזקהו במסמרים לא ימוט (ישעיה מ"א ז'), לחזק את בדק הבית (מלכים ב' י“ב י”ג), וכן כלם:

ואחרי ההצעה הקצרה הזאת במשפט הלשון העברית, נבוא אל עניננו לפרש המליצות שבתורה המזכירות

בקצת המכות לשונות של כבד, ובקצת לשונות של חזק בבנין הקל, ובקצתן בבנין הכבד, ועל פי ההצעות הנאמנות שהקדמנו למעלה אראך כי תורת ה' תמימה, וכוללת בנועם אמריה כל מה שאמרנו בענין חוזק לב פרעה, וכל מלה קבועה במקומה, ללמד למתבונן בהן טעמי הדברים ויושר דרכי ה‘. ועתה אפרש: תחלת דבר משה בשם ה’ אל מלך מצרים, ענהו קשות ונאצות, ותחת שמוע הוסיף להרשיע להכביד עולו על ישראל, וכמו ששרנו על זה בשיר השביעי, כי לב נשחת עבד ליצרו לא יוסר בדברים. וכשבא אליו פעם שנית, והחל להוכיחו במופת התנין, אף על פי שהיה המופת נורא מאד, לראות פתאום תנין חי תחת מטה, כי היה חי ממש בפקודת קדוש ישראל, ופלא תוך פלא שבלע המטה את מטות החרטומים כלם, לפי שלא חובר עם המופת מכאוב עצום לעצמו ובשרו, לכן מלבד שלא נפל לב הצורר אלא שלא מט מחזקתו הטבעית אפילו כחוט השערה, כי לא פעל בו המופת כלום, ואילו היה עושה לפניו מופתים רבים כדוגמת המופת שעשה והכל מבלי נגע ומכאוב בחוברת, לא מט לבו לתת כבוד לאל חי ולשמוע בקולו, מטעם שבארנו כי באפילה יתהלך. וללמדנו זאת אמרה תורה וַיֶחֳזַק לב פרעה ולא שמע אליהם (שמות ז' י"ג), בבנין הקל, המורה שבסור המופת שב לבו לחזקתו הטבעית שהיה בו קודם לכן, ולא הוליד בו שינוי ורפיון בשום פנים, כי היה לבו כבד מאד ממחשבות דמיונות והבלים לחשוב שוא והבל על מעשה הנפלאות. וזהו שאמרה התורה סמוך לו (שם שם י"ד) ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח את העם, כלומר אל יפלא בעיניך איך הרשע הזה שראה נפלאותי,לא זע לבו, מאן לשמוע אלי, כי אני ה' חוקר לב, ואני אודיעך כי יש בו לב כבד, ומלת כבד תאר נופל על משא כבד כמו ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית י"ג ב'), כלומר טעון משא רב, וכן הסמוכים אל לב, זה ענינו בדרך משל, שלבו טעון משא דברי און ונאצה, לחשוב מהתלות על האמת והצדק, ומרבה טענות שוא על דברי ה‘, וזהו מאן לשלח העם, שכל לשון מאן שחדל לשמוע או לעשות בעבור טענה, ואין כן לא אבה, שמורה על המואס בדבר בטבע לא מפני טענות, וכבר רמזנו ע"ז מפורש בפרקי אבות (פרק ה'), ולכן נכתב בכל המראות פרעה לשונות מאן, אין באחת מהן לשונות אבה, לפי שכובד לב הגורם המראתו, יסבב טענות שוא ומדוחים לחלל כל קדש, ולבד פעם אחת נכתב לשון אבה, והוא אחרי סור החשך שאמר ויחזק ה’ את לב פרעה ולא אבה לשלחם, וזה בחכמה גדולה, ולא אכתבנו פה, כי גלינו הדבר בשיר הי“ב. ומן המעט שכתבנו פה תבין המליצות שבמרוצת השיר שם. כאשר לא נכנע מן המופת שראה, בא האות הראשון שהוא מכת הדם, ואע”פ שהיתה צרה קשה מאד, כי רבים מתו מאין מים, והנשארים כלה ביגון יומם ובעמל רב לחפור למצוא מים, גם הדגה מתה, וכמו ששרנו על זה בשיר התשיעי (צד 51.50), לא נגעה לעצמו ובשרו של פרעה, כי שלחנו שלחן מלכים ולא יחסר דבר, וכמו ששרנו שם (צד 48), ועל כן לא מט לבו מחזקתו הטבעית, כאשר לא מט ממופת שקדם לו, והכתוב עצמו מעיד עליו, שאמר ויפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת (שמות ז' כ"ג), כלומר כמו שלא שת לבו למופת התנין, כן לא שת לבו לנפלאות האות הזה, כי אופל לבו מנע ממנו מחשבות יראת ה‘, ועמד בחזקתו הראשונה, ולכן לא בקש ממשה ואהרן שיעתירו בעדו אל ה’, כי לא פעלה בו הצרה כלום, ועל כן גם באות זה נאמר ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם (שם שם כ"ב), בבנין הקל, ולמדנו שעמד לבו בחזקתו הטבעית. אבל כשבא אחריו האות השני שהוא מכת הצפרדע, היא היתה הראשונה שנגעה אל לבו, בה כונן אלהים חצו לירות באופל ללב המלך, והכניעה אותו מאד, עד שגברה צרתו על עזותו וגאותו, ובקש מעבדי ה' משה ואהרן שיעתירו בעדו אל השם כי ירפאהו, וכמו ששרנו על זה בשיר הנ“ל (צד 48), הרי שמט לבו מחזקתו הטבעית, ולא העיזה גאותו עוד לדבר סרה על ה' ולהקל בכבוד נביאיו, ולכן לא נכתב פה ויחזק לב פרעה, המורה על חזקתו הטבעית שהיתה בו עד הנה, כי עתה נרפה לבבו, אלא לפי שלא ידע אל, ולבו מלא סכלות והוללות, שעלו מחשבות און והבל והכבידו לבו ומנעוהו משלח את ישראל מארצו אחרי סור המכה, וזהו שאמר וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם (שמות ח' י"א), ולפי שלא אמר הכתוב ויחזק לבו כמו שאמר בתנין ובדם, ידענו שבסור המכה, אע”פ שהכביד את לבו, אין כחו עתה ככחו מאז, כי נשאר בו רפיון מכובד צרה שעברה וכמו שאמרנו. כשלא שב מרשעו בא הסדר השני, תחלתו מופת הכנים, צרה חלושה שלא פעלה בלבו כלום, ונשאר לבו בחזקתו שעמד לו בסור הצפרדע, כי המופת לא הוסיף בו רפיון, ולכן אמר הכתוב ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם (שם שם ט"ו), בבנין הקל. אחריו באו שני האותות, האות הראשון שהוא הערוב צרה קשה מאד, והיא חזרה והכניעה את לבו יותר, ומלבד שבקש ממשה שיעתיר בעדו, אמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ (שמות ח' כ"א), וזה מיד קודם תסור הצרה, וכשענה משה כי לא נכון לעשות כן, אמר אנכי אשלח אתכם וזבחתם לה' אלהיכם במדבר וגו' (שם שם כ"ה), כי עתה אבד לבו עוד יותר מחזקתו, אלא שבסור הצרה שב להכביד את לבו במחשבות און, ולא שלח את ישראל. ולפי שזה אות על גודל רשעתו, שאמצה את רוחו לבלתי שמוע, אע“פ שהצרה גדולה הזאת הכניעה לבו יותר ממה שנכנע כבר מצרת הצפרדע, אמרה תורה ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת (שם שם כ"ח), לא אמר ויחזק לב פרעה בבנין הקל, כי לא עמד בחזקתו, כי נרפה לבו הרבה ממה שהיה בסור הסדר הראשון, אבל הוסיף הכתוב גם בפעם הזאת, שנראה כמקרא שאינו צריך, אך מדבר כמפליג על רוע לבו, שגם בפעם הזאת שנכנע לבבו הערל מאד, אעפ”כ בסור המכה עודנו יכול להכביד את לבבו, ומכלל שאמר גם בפעם הזאת, שמענו שאם תפגענו צרה חדשה כזאת, לא יהיה עוד בכחו להכביד את לבו פעם שלישית, ויהיה מוכרח לשלח את ישראל מרוב צרה, וכן אמת שבמכת הערוב לבד נשאר קצת מחזקת לבו, שבו התחזק בסור המכה להכביד את לבבו, אבל מכאן ואילך לא נשאר בו כח להתחזק בצרה חדשה אם תבוא עליו, וכמו שנבאר לפנינו, ואל תשיבני ממכת הדבר שבאה אחרי אות הערוב, ועמד בחזקתו, כאמרו ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם (שם ט' ז'), כי לא היה הדבר נוגע אל לב פרעה כלל, כי לא המית אדם, ואם בעבור הפלא הגדול שלא מתו ממקנה ישראל גם אחד, כבר אמרנו שלא שת לבו לנוראות ולנפלאות אל, כל עוד שלא חבר עמהם פגע ומכאוב המכאיב לבו ובשרו, ונשאר לבו אחרי הדבר באותו הכח שהיה לו אחרי סור הערוב. והתורה הודיעה כל זאת במלת וַיִּכְבַד בבנין הקל, ובכל האחרים בצפרדע ובערוב ובברד נאמר בבנין הכבד הנוסף, כי אותן שהן בכבד מורים שהיה צריך להרבות ולחדש מחשבות און ובליעל בעבור הצרה החדשה שהוסיפה להכשיל כחו. ובכלן סמוך מלת את, בצפרדע והכבד את לבו, בערוב ויכבד פרעה את לבו, ובברד שלא נסמך לו מלת את אפרשנו בסמוך, כי מלת את יורה כי פרעה הוא הפועל והלב הפעול, אבל בדבר שלא נגע ללבו, לא היה צריך להכבידו, כי הלב כבד בסור הערוב, ועומד עדיין בכחו זה בסור הדבר, על זה נאמר ויכבד בקל ובלי מלת את, ללמדנו שלא פעל פרעה דבר, ולבו לא נפעל מחדש מתוספת כובד שהכבידו, אלא ויכבד לב פרעה, שפתרונו לב פרעה היה עדיין כבד באותו כובד שקבל מפרעה בסור הערוב, ולכן לא שלח העם, כמו שלא שלחם בסור הערוב, ואילו היה הדבר נוגע לעצמו ובשרו, לא היה יכול לעמוד בו וסר כחו להכביד את לבו עוד, ועל אפו ועל חמתו היה מוכרח לשלח את ישראל מארצו להנצל משבט אף האלהים, וכמו שיבא לפנינו:

והנה האל הבוחן כל לב ידע זאת, כי הוא תוכן רוחות, ויודע משקל כל כח וכח שבנפש האדם, ועד היכן יוכל

לפעול, ראה כי במכת הערוב מט לב פרעה כל כך שאם יקרנו פגע חדש הנוגע לעצמו ולבשרו, לא יעצור לו כחו עוד להכביד בו את לבבו, אבל יסכים לשלח את ישראל מארצו, וה' לא חפץ בזה בשמוע רשע לקול ה' ויעשה מצותיו, מאין דעת אלהים ומאין יראת אלהים, ומאין תקון נפש, ושלא ינחם על רעותיו ופשעיו, זולת מצרת נפש ומפחד לב וכמו שאמרנו למעלה, על כן עתה כשרצה להביא עוד עליו מכות הסדר השלישי והסדר הרביעי הקשים יותר ממכות שני הסדרים שקדמו להן, החליף כח לב פרעה ולבב יועציו הרשעים, ובתוספת כח זה חזק לבבם לסבול גם צרות המכות הבאות, להכביד לבבם אחרי סור כל מכה ומכה עד תומם, ועל העת הזה אמר השם ב"ה בתחלת הדברים למשה ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ומופתי בארץ מצרים. ושמא תאמר אם אני אקשה את לבו, לא יועילו אותותי ומופתי כלום לתשועת ישראל, ומתי יושעו? לזה סמך לומר ולא ישמע אליכם פרעה, ונתתי את ידי במצרים, והוצאתי את צבאותי וגו' בשפטים גדולים וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים, והוצאת את בני ישראל מתוכם (שם שם ד' ה'), כלומר לא ישמע אליכם פרעה, גם אם ירבו צרותיו עד מאד, בהיות אני המקשה את לבבו, אבל לא יאריך המרותו עד אשר אשלח את ידי במצרים והיא מכת בכורות, ואותה קרא בשפטים גדולים, וטעמו יתבאר לך מדברי השיר השנים עשר, ובשלחי ידי לא אכביד את לבו עוד, ומרוך לב ימהר לשמוע בקולי, ואז אוציא את צבאותי מארץ מצרים, כי תמו כל השפטים שגזרתי בחכמתי להביא עליו בארץ מצרים:

והנה בסדר השלישי הזה החל להזכיר כי השם חזק את לב פרעה, כאמרו במופת השחין ויחזק ה' את

לב פרעה ולא שמע אליהם (שם שם י"ב), מכלל שאם לא חזקו השם היה מט מרוב צרה ומוכרח לשמוע, וזה החוזק הוא בדרך פלא, כי החליף כחו להמרות בהיותו עתה חזק לסבול מכאוביו ולא ירפה, וזהו הוראת הכבד בשרש זה וכמו שבארנו למעלה, וכלשון זה לא נזכר קודם לכן, כי במכות שעברו היתה חזקתו הטבעית מספקת לתמכו ברשעתו, ולא היה צורך שיחזקהו השם בארח פלא, אבל מכאן ואילך שכבר סר חוזק לבו הטבעי, הוצרך לחוזק חדש בעצת ה‘; ונקל להבין שאינו דומה הממרה במדת חזקתו הטבעית, לממרה במדת חוזק שמחזקהו השם ב“ה שעליו נזכר הכבד, כי לחזקת לב אנוש יש קצב וגבול, ואי אפשר לו לעבור את גבולו הטבעי, וכמו שקרה לפרעה, שכבוא עליו מופת הסדר השלישי אפס כחו, ולולי חזקו השם ב”ה לא יכול התחזק עוד, לא כן החוזק הבא מאת השם, לא ימוט מהמון פחדים ומכאובות, כי הוא ב"ה יוכל להוסיף ולהרחיב אותו כחפצו, ועומד במקומו עד בוא מועד סור החוזק במצותו ית’, וכמו שקרה לפרעה, שמעת שחזק השם אותו, לא סר חזקו עד עבור מכת בכורות, שבו תמו משפטי ארץ מצרים ואז הוסר החוזק הנפלא הזה, ולבב אנש יהיב ליה, בעבור שיצאו ישראל ממצרים, והוא ושריו יכבדום ויתחננו להם שיצאו מארצו. ועוד יש בין שני מיני החזקות הבדל שני, כשהחוזק כפי טבע לבו, ומטבע לב האדם בעבור עליו צרה גדולה, גם אחרי סורה נשאר רשומה בלב, וזכרונה יחלישנו, וע“כ יאבד מקצת חזקת לבו, וכמו שאמרנו בהבדל הראשון, ויקרה מזה כמו שהאבידו הצרות מעת לעת חוזק לבו הטבעי, האבידו עמהם מקצת מגאותו וזדון לבו, וכמו שראינו גם זה בפרעה, שבתחלת בוא משה אליו, הגדיל לדבר בגובה לב זדון ונאצה, והכחיש אל ממעל, וכמו ששרנו על זה בשיר השביעי, וכבוא אליו מכת הצפרדע שהחלישה קצת חזקת לבו וכמו שאמרנו, השפיל גם גאותו וזדונו והתחיל לדבר תחנונים, וגם כשסרה המכה בתפלת משה, אע”פ שהכביד לבבו ולא שלח את העם, לא מצינו שדבר עוד נאצות וקשות, ולא בזה את המדברים אליו בשם ה‘, וכל שכן אחר מכת הערוב, אבל נהג עמהם עכ"פ כעם חכמי לב ואנשי כבוד, לא כן כאשר הקשה ה’ את לבו, בתתו בו תוספת כח של חוזק, מלבד שהיה בו כח להכביד את לבו אחרי סור הצרה, אלא שלא המעיטה הצרה את חזקתו בהשאירה בו רושם פחדה, אבל תמיד היה לבו בחזקתו הראשונה, כאלו לא נגעה הצרה אל לבו, וכדוגמא שעמד לבו במופת התנין ובאות הדם שנאמר בשניהם ויחזק לב פרעה בבנין הקל כמו שבארנו; ותבין מדעתך שכשקבל לבו תוספת כח מלמעלה היתה חזקתו רבה מאשר היתה בתחלה כפי טבעה טרם עברו עליו צרות ומהומות, וכמו שע"י שחזק השם את לבו, לא מט עוד מרוב צרות שפגעוהו, כן לא החלישו הצרות עוד את גאותו וזדונו, והיה נוהג מכאן ואילך בעזות פנים כמו שנהג בתחלת בוא משה אליו, שאמר בגבהות לבו מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' (שם ה' ב'), גם לא נתן עוד כבוד למשה ולאהרן, וכל מגמתו עתה להבזותם ולהרע עמהם, כאמרו בהתראת הארבה ויגרש אותם מאת פני פרעה (שם י' י"א), ואחרי סור החשך כשהתרהו על מכת בכורות אמר לו לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות (שם שם כ"ח), וכזאת לא העיז פניו לדבר אליו אחרי סור הצפרדע והערוב, ולא כשהתרהו בסור הערוב על הדבר, כי טעם כל זה נמשך מן ההבדל שבין חוזק לב כפי טבע האדם, ובין חוזק לב בתוספת כח מלמעלה וכמו שאמרנו:

וכל הדברים והאמת האלה רשומים בכתב יושר תורת אלהינו. ואראך שהן אמרות טהורות מזוקקות

שבעתים ושבמליצותיה הקצרות תלמדנו מישרים, וכמו שהראיתיך ממליצותיה שבשני הסדרים הראשונים דברים ברורים להבין על ידיהן עיקרי הדברים הללו, כן תראה ממליצותיה בשני הסדרים האחרונים. ואתה הקורא הט אזנך לשמוע, ותן כבוד לתורה. הנה אחר שגלה לנו בראש הסדר השלישי שהוא מופת השחין, שמעתה היתה בו יד ה' לחזק את לבבו שיעמוד במרדו, זכר שכאשר לא שלח את העם, הביא עליו את האות הראשון שבסדר זה שהוא מכת הברד, והיא הפילה עליו אימתה ופחד מאד, וכאשר נכנע מרוב צרה קרא למשה ולאהרן שיעתירו בעדו, והבטיחם שישלח את העם, כאשר חדל הברד והקולות בתפלת משה אמר הכתוב וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא ויכבד לבו הוא ועבדיו (שם ט' ל"ד), ולא תמצא מליצת ויוסף לחטוא כשהתל בסור הצפרדע ובסור הערוב, לפי שבשני הסדרים הראשונים אע“פ שלא הקים מה שהבטיח למשה, לא חטא בשפתיו לדבר סרה על נפלאות אל, ולא התלוצץ על נביאי ה‘, לפי שהצרה שעברה עליו הרפתה לבבו, ואם נשאר בו כח להכביד לבבו לבלתי שלח את העם, בוש בעצמו לחלל הבטחתו, וכל שכן שלא יוסיף רשע וחטאה על רשעתו לפני זה, לא כן בסדר השלישי שבו חזק השם את לבבו, מלבד שלא נכנע ולא בוש ונכלם לפני משה, אלא שמיד שסרה המכה, הוסיף לחטוא יותר ממה שחטא עד הנה, לדבר תועה על ה’ ועל מעשיו והתלוצץ בנביאיו וכיוצא. ועוד הבדל שני זכר הכתוב במאמר ויכבד לבו הוא ועבדיו, כי גם הלשון הזה לא נאמר בסדרים הראשונים, לא בצפרדע ולא בערוב ולא בדבר, שבכלן לא זכר רק פרעה, וכאן הוסיף הוא ועבדיו, לפי שהיו עתה גם עבדיו רכי לב ויועצים לשמוע, אלא שחזק השם ב”ה גם את לבבם, ולכן בסדר השלישי כשחזק השם את לב פרעה ע“ד פלא, הפליא לחזק גם את לב עבדיו בעבור כי איש אל רעהו יאמר חזק, ויהיו כלם בעצה אחת להמרות בדבר ה‘, וזהו שאמר כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו’ (שם י' א'), זכר הפלא שפעל בשניהם, בלב פרעה ובלב עבדיו, וכמו שיתבאר לפנינו. והנה בהיות הוא ב”ה המחזק עתה את לב פרעה בתוספת כח רב מחזקת לבו הטבעית שהיתה בו מיום היותו עד עתה, הצרות שעברו עליו, אחרי שסרו בתפלת משה, לא השאירו זכרון צרתו ולא האבידו מחזקתו כלום, כי היה לבו באותו החוזק שהיה בו לפני עברם עליו, וכמו שקרה במופת התנין ובאות הדם שלא שת לבו גם לשניהם וכמ“ש למעלה, ושעל כן נאמר בהן ויחזק לב פרעה בבנין הקל, וענינו העמד הלב בחזקתו. ועתה התבונן בעומק מליצותיה של תורה, לפי שכוונת הכתוב ללמדנו, שכאשר חזק השם את לב הרשע הזה, אחרי סור כל צרה, לא נשאר בו מורך מזכרון הצרה שעברה עליו, ולא פעלה בו הצרה מאומה, אמר הכתוב ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל וגו' (שם שם ל"ה), ולא מצינו במכות ראשונות שזכר הכתוב שתי הלשונות כובד וחוזק זולתי במקום זה, ועוד שיזכור ויחזק בבנין הקל, וזה יקשה מאד, ולא מצינו כן באותות צפרדע וערוב וכמו שאמרנו, אבל ממה שדברנו בפירוש מקרא וירא פרעה כי חדל המטר וגו‘, תבין כי מדות ה’ נאמנו מאד ונכון הכל, כי אחרי שאמר ויכבד לבו הוא ועבדיו, שהן על טענות שוא ומדוחים, שדומה ללשון זה עצמו בסור הצפרדע והערוב, ושמא תאמר כי שוין הם, וכמו שבמכות ראשונות כשסרו, אע”פ שהשאירו בו חוזק להכביד עוד את לבו, האבידו מחזקתו הראשונה מעת לעת עד שנאבדה כלה ולא עמדה לו עוד במופת השחין וכמו שאמרנו למעלה, כן בסור הברד נאבד מקצת החוזק ממנו, ונכנע לבבו מזכרון הצרה, ועמו נכנעו גם מקצת גאותו וזדונו, לזה פירשה התורה שאין הדבר כן, אלא לפי שחזקו השם ב"ה על כן ויחזק לב פרעה בבנין הקל, להורותנו שעמד לבו בחזקתו הראשונה שהיתה בו טרם עברה עליו הצרה, וככה גאותו וזדונו גם הם לא משו מקרב לבו אפילו כחוט השערה, וכמבואר למעלה:

והנה על פי ה' ביד משה נכתב בתורה כי מראשית הסדר השלישי החל השם ב"ה לחזק את לב פרעה בעבור

למד לדורות דעת דרך ה' וכמו שרמזנו מעט למעלה, אבל כשקרו הדברים בעת ההיא, לא גלה השם ב“ה למשה בסור מופת השחין שהוא ב”ה מחזק את לב פרעה, ושלולי זאת לא יכול לסבול יותר ויהיה מוכרח לשלח את ישראל, וסבור משה שגם זה מחוזק לב פרעה, וכן בסור מכת הברד וראה משה כי פרעה עומד במרדו, חשב כי בחזקת לבו הטבעית עושה כן, אבל זאת נפלא בעיניו, איך עתה ידבר בגבה לבו סרה ונאצה רב מאשר דבר בתחלת בואו אליו, כעדות הכתוב שאמר ויוסף לחטוא וכמ“ש למעלה, וזה הפך מדרך טבע לב האדם, כי מדרכו שברבות הצרה תאבד חלק מחזקתו, וכן תשפיל גאותו וזדונו, וכמו שקרה לפרעה בסור הצפרדע ובסור הערוב, וכפי דעת משה שבסור צרת הברד הקשה, יאבד עוד חלק גדול מחזקתו, ועמה גם חלק רב מגאותו וזדונו, ושכן יקרה מצרה לצרה, ולבסוף יבוא מורך בלבבו וישלח את ישראל, וכראות משה כי לא כן עושה פרעה, אבל ברוב חזקת לבו הרע יותר מלפנים, התפלא מאד ודאג על העתיד, שאם יבוא עוד אליו במצות השם, יבזהו ויכלימהו ויחפוץ להרע עמו וכיוצא. וכשראה השם ב”ה תמהון לב משה ודאגתו, אז גלה אזן עבדו כי לא בחזקת לב פרעה הטבעית נהיה כל זאת, אלא בארח פלא ביד ה‘, כי חזקתו הטבעית כבר פסקה על ידי צרות שני הסדרים הראשונים, ולולי חזקתיו אני לא היה אפשר לעמוד במופת השחין ומרפיון לב היה משלח את ישראל, ועל כן בא מועד לקיים מה שאמרתי לך בתחלה ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים (שם ז' ג'), אבל אם אניחנו לשלחם מרפיון לב, אין מקום עוד להרבות אותותי ומופתי שגזרתי עליו בצדק ובמשפט, ולכן אחר שזכר ויחזק לב פרעה, המורה על רוב חוזק לבו שלא פעלה בו המכה כלום, אמר הכתוב ויאמר ה’ אל משה בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' (שמות י' א' וב'), כלומר אל תבהל, כי רם לבב פרעה, וגאותו וגאונו פועלים בו עד להשחית, ואתה אמרת בלבבך, כי הברד הכניע לבבו הערל, כאשר עשו כפעם בפעם הצפרדע והערוב, ועל כן תאמר בלבבך אם הצרות מקשות לבבו יותר, איך אבוא אליו עוד, ויוסר לץ לוקח לו קלון, ועל ה' יוסיף לדבר סרה, דע כי מידי לו כל זאת, ויפה דנתי, כי כפי חקי טבע לב האדם, לא היה אפשר לעמוד באלה, וכן קרה לו כאשר נפגע ממופת השחין תם כחו, ורצה לשלח את ישראל, אבל אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, כי חזקתי את לבבם בתוספת כח למעלה מן הנהוג בטבע, ועל ידי כן לבבם חזק כאלו לא עברו עליהם צרה ונגע, ועל כן גם גאותם וזדונם תרבינה, ולכן כאשר חדלו הברד והקולות, תחת קול חלושה קול ענות אתה שומע מפי פרעה, און ועמל ונאצה, וכן רבים מעבדיו מרבים לדבר גבוהה גבוהה, כל זה מאתי נהיתה, כי הכבדתי גם את לב עבדיו, וכל זה עשיתי למען שיתי אותותי אלה בקרבם להביא עליהם כל ארבעת סדרי המכות שגזרתי שיבואו עליהם, ועוד מטעם שני למען תספר באזני בנך וגו‘, כלומר אע"פ שפרעה ועבדיו אנשי משחית, וגם כי ארבה אותות ומופתים כהנה וכהנה לא יכירוני ולא ידעוני, יורו נפלאותי לדור דור את בניהם ליראה אותי ולספר תהלתי, כי אם משכילי עם אשר יבינו בהם, יקומו ויספרום לבניהם ולתלמידיהם בעלי אזן שומעת ויעוררו דעת אלהים בנפשם, ועל זה חתם וידעתם כי אני ה’. וזהו הפירוש הנכון בכתובים, ולולי מה שחדשנו בענין זה, אין לנו טעם למה אמר עתה בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, וכבר הגיד לו בתחלת הדברים ואני אקשה את לב פרעה, ואם רצה לאמרו פעם שנית, מדוע נאמר בהתראת הארבה ולא בהתראתו על הצפרדע או בהתראתו על הערוב, ולא מצאתי לאחד ממפרשי המקרא זצ"ל דובר על זה דברים מספיקים, ולא אעתיק מה שכתבו על זה להתוכח עמהם, כל דורש אמת ידרוש דבריהם מעל ספריהם, ואני אודה לה' חסדו כי שם בפי הדברים שאמרנו בענין זה בפתיחה השלישית ובפתיחה הרביעית הזאת להורותם לאוהבי תורתו, ונגילה ונשמחה יחדיו, כי בעמדנו על דברי תורה להבין בם על בוריין, נספרה תהלת ה' ונפלאותיו אשר עשה מימי קדם ונשתחוה להדום רגליו כי קדוש ה' אלהינו:

ואחר שגלתה תורה אחרי סור הברד, כי תחת ימוט לב פרעה מזכרון הצרה שעברה עליו, קרה להפך שהוסיף

לחטוא יותר, והוא ועבדיו הכבידו לבם, והיה לבם חזק כאילו לא השיגה אותם רעה כלל, וכל זה לפי שמעתה חזק השם ב“ה את לבבו, שוב אין צורך שיזכיר כן באותות הבאים עוד, רק נזכר בכל אחד מהם כי הוא ב”ה היה המחזק את לבו, וידענו שבסור הצרה היה לבו חזק כמו שהיה טרם בואה, ועל כן בסור הארבה נאמר סתם ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל (שמות י' כ'), ואחרי סור החשך נאמר ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם (שפ שם כ"ז), וכן עמד לבו בחזקו בהתראת מכת בכורות, והכל משרש אחד, לפי שמחזקו הוא היכול כל, עד שאחר ההתראה האחרונה הזאת האיומה מכל ההתראות שלפניה, העז רשע לומר לך מעלי וגו' כי ביום ראותך פני תמות (שם שם כ"ח):

ועתה נזכיר בקצרה מה שכללנו בשני השירים שבחוברת הרביעית הזאת:

השיר האחד עשר כולל הסדר השלישי שבמכות מצרים, והן מופת השחין ואחריו שני האותות ברד וארבה.

והנה כמו שמתאימות דם וצפרדע בסדר הראשון, ששניהם מן היאור, הראשון אבד היאור כלו, כי השחית מימיו וגם דגתו, והשני הביא מן היאור הצפרדע, כן האותות השניים ערוב ודבר, מתאימים ששניהם מן הארץ, הראשון הרבה להם בעלי חיים לרע להם, והשני האביד מהן הבע"ח הטובים והאהובים להם, וכן בסדר השלישי ברד וארבה מתאימים ששניהם מן האויר, הראשון השחית כל עץ וכל עשב השדה, והשני הוסיף להשחית מה שהשאיר הראשון, ושניהם השחיתו אדם וזרע הארץ, ואין כן האותות שלפניהם, ושניהם דומים שבאו נגד חקי הטבע, כי מטבע ארץ מצרים לא ירד עליה גשם וברד ולא יבוא בה ארבה, וכמו שנשיר על כל זה בשירנו:

השיר השנים עשר כולל הסדר הרביעי שבמכות מצרים שהוא מופת החשך, ואחריו אות מכת בכורות. אבל

האות השני שבסדר זה שהוא טביעת ים סוף, כבר אמרנו שלא כללנוהו בו, לפי שהיה על הים לא בארץ מצרים, ויחדנו לו השיר השלשה עשר שבחוברת החמישית. וגם מופת הסדר הזה ואותותיו מתאימים, שהיו ממעל לרקיע, ורצוננו בזה שהיו מן הנפלאות אשר לא נבראו בארץ, ואינן דומים לנפלאות הסדרים הראשונים, כי אם כלם היו נפלאות גדולות, חומר הפלא נודע בארץ דם צפרדע וחבריהם, ואין כן נפלאות הסדר הרביעי שאין כמותם בארץ, וכן שוו שלשתן בענין לילה וחשך, המופת חשך, ומכת בכורות בחצי הלילה, ובואם בים בלילה ובאפלה, והאותות והמופתים שלפניהן כלן בבקר בבקר, ובאמת מה שכתבה התורה בסדר זה הן מליצות קצרות וסתומות מאד, ובשירנו נעשה כפי כחנו המעט, להאיר דברי תורה ולפרש ענינה לזולתנו, ולהטעים חכמתה בפי מבקשי דבר ה'. ועם זה נשלים גם דברי הפתיחה הרביעית הזאת:

גם אלה דברי המשורר

בפתיחת החוברת השלישית רמזתי על עשרה שירים שקולים וחרוזים שבראשי הספורים על מה נוסדו,

וגם פה אגיד על מה נוסדו השיר האחד עשר והשיר השנים עשר שבחוברת הזאת:

השיר האחד עשר יסודתו על הפנה הגדולה כי ה' ב"ה בכל דרכיו ובכל מעשיו צדיק וישר, כי הוא נוהג

בחכמה, והחכמה היא המלמדת צדק משפט ומישרים, ולכן הבריאה כלה ברא בחכמה, במדה במספר ובמשקל, וכן הנהגתו את יצוריו אם לחסד אם לשבט גם היא בחכמה, ושמדרכי חכמתו העליונה היתה לתת מועדים לעשות נפלאות להודיע עזו בארץ למען צורריו ומתקוממיו, ולכן אם אין האדם נוהג בחכמה בדרכיו ובמעשיו, אף על פי שמבלה עתותיו במחקרי ארץ ושמים, הן בלמודיות הן בטבעיות, ומהלל המעשה הגדול אשר עשה ה' מראש ועד סוף לא ירצה בעיני השם. וצריך אני לדבר פה דברים מעטים בעבור הסטראפ“ע הראשונה שבשיר זה, כי לפי שתוכה רצוף מדברי פירושנו על ספר בראשית שלא יצא עדיין לאור, הוא סתום לעיני הקורא, ולהציע פה מה שכתוב שם אי אפשר, אבל בקצרה אזכיר זה המעט. מלת בהו, על מציאות הפרטים כלם הצריכין להשלמת הארץ, אך הם מעורבבים, ואין דבר דבר על מקומו, כמו ואבני בהו (ישעיה ל“ד י”א), אבנים שאין סדר לתמונתן שמהן יעשו הבונים מה שיעשו אחרי שיתקנו אותן לכך. ומלת תהו על המקומות שאינן להועיל ולעזר ליושבי העולם, כמו ויתעם בתהו לא דרך (תהלים ק"ז א'). ומדרך הכתובים כשיזכירו שנים או שלשה דברים, יפרטו אותם למפרע, כמו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן ליעקב וגו' ויעקב ובניו וגו' (יהושע כ"ד), וכן כאן אחר שאמר והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו' (בראשית א' ב'), זכר תיקון שלשתן למפרע, על חשך אמר יהי אור (שם שם ג'), על בהו אמר יהי רקיע וגו' (שם שם ו') יקוו המים וגו' (שם שם ט'), ועל ידי כך נהיו רקיע, ים ויבשה, ועל תהו אמר תדשא הארץ דשא וגו' (שם שם י"א), שנעשו חרבות לגנים ולשדות זרועות, והכל ליצוריו שברא אחרי כן בחמישי ובששי, ועל זה סובבים דברי הסטראפ”ע הזאת:

השיר השנים עשר יסודתו להגיד כי מלבד הברואים שעינינו רואות בעולם התחתון, האדם חיה ובהמה

ורמש עוף השמים ודגי הים, יש ברואים עליונים שאינן נראים לעיני בשר, והן המחנות העליונות, מלאכים גבורי כח וצבאות רבים, שקראו החוקרים שכלים נבדלים, לפי שאינן בחמרים ולא ישיגום מקרי החמר, וכמו שהן על דרך זה כן נשמת האדם טרם התחברה לגוף, ותעמוד כן אחרי הפרדה מן הגוף, ושהמצריים האוילים נודע להם כזאת ע“י מופתים ואותות הסדר הרביעי. גם בשיר הזה בסוף הסטראפ”ע השלישית אמרתי וברבבותם ישוב לירושלים, נשען על המקרא ובא ה' אלהי כל קדושים עמך (זכריה י"א ו'), שהן המלאכים:

מחברת רביעית ובה שני שירים

מאת

נפתלי הרץ וייזל

השיר האחד עשר [יְיָ הַצַּדִּיק כִּי מִי כָמֹהוּ]

מאת

נפתלי הרץ וייזל

יְיָ הַצַּדִּיק כִּי מִי כָמֹהוּ,

בּוֹרֵא אֶרֶץ חשֶׁךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ,

וּבְצִדְקָתוֹ לִיצוּרָיו הֱכִינֶהָ,

תַּחַת חשֶׁךְ בִּדְבַר פִּיו אוֹר הוֹפִיעַ,

תַּחַת בֹּהוּ, יַם יַבָּשָׁה רָקִיעַ,

תַּחַת תֹּהוּ, שָׂם כַּגַן חָרְבוֹתֶיהָ.

חוֹקְרִים! אִם אֶל מַעֲשֵׂה אֵל תַּבִּיטוּ,

כִּי גָאוּ מִבִּינַת אָדָם תַחְלֹטוּ,

בִּרְאוֹתְכֶם מַחְשְׁבוֹתָיו לִמְאֹד עָמָקוּ,

מִנְּמָלִים עַם לֹא עָז עַד חַיְתוֹ יָעַר,

מִן הָאֵזוֹב בַּקִּיר עַד עֲצֵי יָעַר,

בִּתְבוּנָה עֲשׂוּיִם שֶׁבַע זֻקָּקוּ.

אָכֵן לָדַעַת דַּרְכֵי אֵל מַה טּוֹבוּ,

בַּעֲבוּר תֵּלְכוּ בָהֶן, זֹאת בַּל תַּחְשֹׁבוּ,

בֵּין הַטּוֹב וּבֵין הָרַע בַּל תַּבְדִּילוּ,

אֲמַרְתֶּם "כִּי נַחְקוֹר מַעֲשָׂיו רַב לָנוּ,

“כִּי בַעֲבוּר לִרְאוֹת גָּדְלוֹ אֵל עָשָׂנוּ”.

גַּאֲוַתְכֶם תַּחְשׁוֹב זֹאת, לִשְאוֹל תַּשְׁפִּילוּ.

כִּי שָׁוְא פִּיכֶם, כִּי אִם מַעֲשֵׂי אֵל גָּאוּ,

חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ שָׂגָאוּ,

וּגְדֻלַּת יוֹצֵר כֹּל בָּהֶם נוֹדָעַת,

לֹא בַעֲבוּר עוֹשֵׂי רָע, חֹק בַּל יִשְׁמֹרוּ,

אֵל אָמַר וַיֶּהִי, וַיְצַו חֲקֹרוּ,

לֹא עַל זֹאת יוּשָׁר אַשְׁרֵי מָצָא דָעַת.

כִּי מַה יִתְרוֹן לָאִישׁ כָּל זֶה יוֹדֵעַ,

אִם לִבּוֹ רַע, אִם מוּסָר בַּל שֹׁמֵעַ,

הַאִם בּוֹ יִשְׂמַח אֵל יִרְצֶה מַעֲשֵׂהוּ,

הַאֵל יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ צִבְאוֹת שָׁמַיִם,

יִשְׁאַל מַהֲלָלוֹ מִיּוֹנְקֵי שָׁדַיִם?

כִּי אֳמָן גָּדוֹל הוּא אֱנוֹשׁ יוֹדֵהוּ?

אַף כִּי רֻבֵּי מַעֲשָׂיו הֶעֱלִים מִמֶּנּוּ,

צָבָא רַב יִרְאֶה אִישׁ, מֵבִין אֵינֶנּוּ,

יֵשׁ דֶּשֶׁא, יֵשׁ חַיִּים, לֹא לוֹ נִכָּרוּ,

אַף כִּי אִם יִשָּׂא אִישׁ מָרוֹם עֵינַיִם,

יָבֶן אֶל חֵיל אוֹרִים עַל חוּג שָׁמַיִם,

מַה מַּעֲשֵׂיהֶם יִשְׁאַל? לָמָּה נוֹצָרוּ?

אוֹ מָה הוֹעִיל לִיצוּרָיו עוֹשֵׂה פֶלֶא,

כִּי הֶרְאָה לִבְנֵי אָדָם מַעֲשָׂיו אֵלֶּה,

הֲיִדְמוּ לוֹ? אִם לַעֲשׂוֹת כֵּן יִתְגָּאוּ?

הֵן כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל לוֹ יִתְאַסָּפוּ,

יַמְתִּיקוּ סוֹד יַעֲמוֹלוּ עַד יִיעָפוּ,

גַּם כַּנְפֵי הַזְּבוּבִים לֹא הֵם יִבְרָאוּ,

אַךְ בַּעֲבוּר יִירְאוּ אֵל, בַּעֲבוּר יֶחְכָּמוּ,

וּלְבַעֲבוּר עֲשׂוֹת טוֹב נִבְרָאוּ כֻּלָּמוֹ,

אָז יִדְמוּ לוֹ בִּדְרָכָיו אִם יֵלֵכוּ,

צֶדֶק מִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים יִלְמָדוּ,

חָכְמַת אֱלֹהִים הֵם מִכֹּל נֶחְמָרוּ,

כָּל מַעֲשֵׂי אֵל עֲלֵיהֶן יִסָּמֵכוּ.

כִּי הַחָכְמָה אֶצְלוֹ אָמוֹן הָיָתָה,

כִּי חוֹתָמָהּ אֱמֶת, אֵין בָּהּ עַוְלָתָה,

כֹּל פָּעַל מֵאָז, שָׁת עֶדְיָהּ עָלֵימוֹ,

בָּהּ כָּל עֲפַר אָרֶץ, בָּהּ מָדַד מַיִם,

גַּם בָּהּ שָקַל רוּחַ, תִּכֵּן שָׁמַיִם,

בָּהּ יָצַר בַּמְּרוֹמִים כָּל צִבְאוֹתֵימוֹ.

בָּהּ מוֹשֵׁל מִמְּעוֹנוֹ עַד אַפְסֵי אָרֶץ.

עַל פִּיהָ שָׁלוֹם רָב, עַל פִּיהָ קָרֶץ,

אֵין נִפְתָּל אֵין עִקֵּש בִּנְתִיבוֹתֶיהָ,

לִבְנֵי אָדָם חָקְקָה תּוֹרוֹת יִנְצוֹרוּ,

וּלְבֵית יַעֲקֹב יָסְפָה חֻקִּים יִשְמֹרוּ

גַּם עַל חַיּוֹת וּשְׂרָפִים חֻּקּוֹתֶיהָ.

בָּהּ חָמַד אֱלֹהִים, עִמּוֹ נִצֶבֶת,

מִכָּל חַי נֶעְלָמָה, מִכֹּל נִשְׂגֶּבֶת,

צוּר הֵבִין דַּרְכָּה וּמְקוֹמָהּ יוֹדֵעַ,

כָּל סָתוּם כָּל חָתוּם כָּל צוּק כָּל קֶשֶׁר,

מִישׁוֹר הֵם לִפְנֵי אֵל יוֹדֵעַ פֶּשֶׁר,

עַל חֻקָּיו מִי מוֹסִיף אוֹ מִי גוֹרֵעַ?

כֵּן יִשְׁפּוֹט אִישׁ לֹא בָא בִמְשׂוּכַת חֶרֶק,

אִם לִבּוֹ לֵב אֱנוֹשׁ שָׂשׂ לַעֲשׂוֹת צֶדֶק,

אַף כִּי יוֹצְרוֹ, יָדָיו זֹאת בּוֹ חָקָקוּ,

אִם אֵל נוֹטַע אֹזֶן הֲלֹא שׁוֹמֵעַ,

אֵל הַמְּלַמֵּד דַּעַת הֲלֹא יוֹדֵעַ,

כֵּן אֵל מוֹרֶה צֶדֶק מַעֲשָׂיו צָדָקוּ.

רַק אֱוִילִים מֵרוֹב פִּשְׁעָם יֶהְבָּלוּ,

וּלְעַקֵּשׁ מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק יִתְהַלָּלוּ,

דַּלֵּג עַל רֹאשׁ הָהָר יַחְפּוֹץ צוֹלֵעַ,

אֶת כֹּל לֹא יָבִינוּ, לֹא הוּא יֹאמֵרוּ,

וּבְמַלְכוּת אֵל וּבְמֶמְשַׁלְתּוֹ שִׁקֵּרוּ,

יָזְמוּ לֹא יֵיטִּיב אֵל גַּם לֹא יָרֵעַ.

כִּי תִפְאֶרֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים יַהֲרֹסוּ.

וּמְזִמּוֹת עַל מִפְעֲלוֹת אֵל יַחְמֹסוּ,

לֵאמֹר: "חֻקּוֹת עוֹלָם הֵם לֹא יִשְתַּנּוּ,

"חֹק לַמַּיִם, חֹק לָאֵשׁ, חֹק לַסַּעַר,

"מַיִם יוֹרְדִים מַטָּה, אֵשׁ תִּבְעַר יַעַר,

“גַּם תַּחַת יַד אֲדוֹנָם לֹא יִתְעַנּוּ”.

לֹא יַאֲמִינוּ כִּי אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ,

אִם שֶׁמֶשׁ עֵת שָׁנָה, נֹגַהּ עֵת חֹדֶשׁ,

כִּי יַחְפּוֹץ הָאֱלֹהִים יֵהָפְכוּ רָגַע,

יָמִיר חֹק בַּחֹק כַּלְּבוּשׁ יַחֲלִיפֵמוֹ,

פַּעַם יַמְעִיט פַּעַם יוֹסִיף עָלֵימוֹ,

בַּעֲבוּר הַרְבּוֹת עֹנֶג אוֹ הַרְבּוֹת נָגַע,

אִם חֻקֵּי חָכְמַת אֵל דּוֹר דּוֹר יַעֲמֹדוּ,

גַּם זֶה שָׂם חֹק אִם עַמִּים בּוֹ יִמְרֹדוּ,

תָּעֹז יָדוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם תִּפְאֶרֶת,

וּלְהוֹדִיעֵם עֻזּוֹ חֻקָּיו יָמוּשׁוּ,

וּבְפַחִים חֲדָשִׁים צָרָיו יָקוּשׁוּ,

אָז יִירְאוּ מִתֵּת עוֹד כָּתֵף סוֹרֶרֶת.

כִּי מִי יַחְכִּים פּוֹשְׁעִים, מִי טוֹב יוֹרֵמוֹ,

הֲלֹא לִרְאוֹת יוֹשֶׁר עוֹצְמִים עֵינֵימוֹ,

רַק כִּי תָּעֹז יַד אֵל בּוֹזָיו תַּכְרִיעַ,

תּוֹרֵם כִּי פִיהֶם שָׁוְא וִימִינָם שָׁקֶר,

כִּי רָם יְיָ וּלְכֹחוֹ אֵין חֵקֶר,

וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ כָּבוֹד מַשְׁמִיעַ.

גַּם יוֹשְׁבֵי אַדְמַת חָם כַּאֲשֶׁר מָרָדוּ,

הֶרְאָם עֱזוּז נוֹרָאוֹתָיו וַיֶּחְרָדוּ,

רָאוּ כִּי עַל כָּל חֹק יַד אֵל נֹּבֶרֶת,

הֶרְאָם כִּי כָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹץ אֵל יַעַשׂ,

וּבְפִיחַ כִּבְשָׁן יַרְבֶּה לָאֱוִיל כַּעַשׂ,

קַל אֵין כָּמוֹהוּ הִכְבִּיד כָּעֹפֶרֶת.

יוֹם שָׁקַל אֵל מַעֲשֵׂיהֶם בַּמּאֹזְנַיִם,

שָׁלַח יָדוֹ וַיְפַרְפֵּר אֶת מִצְרַיִם,

דִּמּוּ כִּי אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת בָּאוּ,

כִּי חֻקּוֹת אַרְצָם בַּעֲצַת אֵל הִשְׁתַּנּוּ,

גַּם חֻקּוֹת שָׁמֵיהֶם תַּחְתָּיו הִתְעַנּוּ,

אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבוֹתֵיהֶם רָאוּ.

הָאָרֶץ לֹא יָרַד גֶּשֶׁם עָלֶיהָ,

בָּרָד וַהֲמוֹן מַיִם כִּסּוּ פָּנֶיהָ,

שָׁמְעוּ סַעַר, רָאוּ אֵשׁ מִתְלַקָּחַת,

אֶרֶץ לֹא בָא בָהּ בַּעַל הַכְּנָפַיִם,

עַתָּה בָא וַיַחְשִׁיךְ אוֹר בַּצָּהֳרַיִם,

רָגְשׁוּ זֵדִים מִפְּנֵי זֹאת הַמִּשְׁלַחַת.

צוּרִי! צִדְקוֹתֶיךָ לַכֹּל אוֹדִיעַ,

וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ שִׁירִי יַבִּיעַ,

שׁוּר נָא כִּי עֲמָלִי לִכְבוֹד חוֹרֶךָ;

אָנָא! צִדְקָתְךָ מִמָּרוֹם נִשְׁקֶפֶת,

אֶל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר אֵלֶיךָ שׁוֹאֶפֶת,

תַּשְׁקִיף אֵלָי וּתְכוֹנֵן שִׁיר עַבְדֶּךָ.

עָלָה^[¹^] צַלְמָוֶת מִמַּיִם,^[²^] שַׁחַת מֵאֶרֶץ,^[³^]

וּרְשָׁעִים עַל נִפְלְאוֹת אֵל עַד כֹּה לֹא הִשְׂכִּילוּ,

לֹא אָמְרוּ מַה נּוֹרָא שׁוֹפְטֵנוּ נִירָאֶנּוּ,

קוֹלוֹ נִשְׁמַע וּנְשַׁלַּח עַמּוֹ מֵעָבְדֵנוּ,

אַךְ כִּמְטִיל בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע,

כִּי שֵׁמַע שֵׁם יְיָ יִשְׁמַע לֵץ וָכָעַס,

צַר לוֹ כִּי יֵשׁ עָלָיו אָדוֹן, יֶשׁ אֵל מִמַּעַל,

בּוֹחֵן לִבּוֹ! חוֹקֵר כִּלְיוֹתָיו, אוֹהֵב צֶדֶק;

לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ נַפְשׁוֹ חָפֵצָה.

אִם אֵל אֱמוּנָה יְיָ אֵין בּוֹ עַוְלָתָה,

בִּתְבוּנָה כּוֹנֵן שָׁמַיִם וּבְחָכְמָה אָרֶץ,

אֶת כֹּל יָדוֹ עָשָׂתָה הוּא אָמַר וַיֶּהִי,

וַיְצַו אָדָם עַל תֵּבֵל, בַּכֹּל הִמְשִילָהוּ,

בַּעֲבוּר יִשְׁמוֹר תּוֹרוֹתָיו, יִנְצוֹר תֹּם וָישֶׁר,

אֵיכָה יָבִין זֹאת לֵב מָלֵא הוֹלֵלוּת רֶשַׁע?

בַּל לָמַד צֶדֶק, שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט בּוֹזֶה דָעַת,

כַּצֵּל אֵין כֹּל בּוֹ, אִמְרֵי בִינָה לוֹ נֶחְשָׁבוּ,

הָרְשָׁעִים יוֹזְמִים, כָּמוֹהֶם כֵּן אֱלֹהֵימוֹ,

כַּאשֶׁר מִרְמָה חָמָס וָשׁוֹד בָּהֶם יִמְשֹׁלוּ,

כֵּן משְׁלִים יַחְדָּו בָּאֱלִילִים לָהֶם בָּחָרוּ,

וּבְיוֹם אֵידָם עַל כֵּן מִשְפְּטֵי אֵל לֹא הִצְדִּיקוּ,

זָעַף לִבָּם עַל יְיָ לָמָּה זֶה יַכֵּמוֹ,

בַּעֲבוּר עֲבָדִים נִבְזִים רוֹמְסִים טִיט וָחֹמֶר,

וַיְמָאֲנוּ הַקְשֵׁב לוֹ וַעֲצַת עֶלְיוֹן מָאָסוּ,

לָזֹאת יוֹם בָּא אֱלֹהִים לִשְׁפּוֹט בּוֹעֲרִים אֵלֶּה,

רֵאשִית דָּבָר הוֹדִיעָם כִּי יֵשׁ אֵל מִמַּעַל,

נוֹרָא הוֹדוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

שֵׁנִית הוֹדִיעָם כִּי בִּלְעָדוֹ אֵין אֱלוֹהַּ,

וֵאלֹהֵי הָעַמִּים מֵהֶבֶל הֵם גַּם יָחַד,

עַתָּה הוֹרָם כִּי יְיָ אֵל חָפֵץ חֶסֶד,

וּלְעֵת יִגְבַּהּ בַּמִּשְפָּט בִּצְדָקָה מַעֲשֵׂהוּ,

וִימַלֵּט צַּדִּיק, אַךְ אַחֲרִית רָשָׁע נִכְרָתָה,

אַף כֵּן כַּאֲשֶּׁר הֶרְאָם מֶמְשַׁלְתּוֹ מַה שָּׂנָאָה,

הוֹרָם עַל הַסֵּדֶר, כִּי מִי מוֹרֶה כָמוֹהוּ.

רֵאשִׁית דָּבָר הוֹדִיעָם קוֹלוֹ עַל הַמַּיִם,

עַל הַדָּגָה עַל נֶפֶשׁ חַיָּה בָּם רוֹמֶשֶׂת,

וַיּוֹדִיעֵם שֵׁנִית אֶת קוֹלוֹ עַל הָאָרֶץ,

עַל צוֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, עַל חַיְתוֹ יַעַר,

עַתָּה הוֹרָם כִּי קוֹלוֹ גַּם עַל הָרָקִיעַ,

עַל אוֹצְרוֹתָיו, עַל בָּרָד אֵשׁ גֶּשֶׁם וָרוּחַ,

עַל מַחְנוֹת הַדָּאִים בּוֹ בַּעֲלֵי הַכְּנָפַיִם,

כִּי מוֹשֵׁל בַּכֹּל הוּא, יִקְרָא לָהֶם יָבוֹאוּ,

וִיצַוֵּם לַעֲשׂוֹת דָּבָר, יֹאמְרוּ לוֹ הִנֵּנוּ,

כִּי יֹאמַר הַרְפּוּ יֶדְכֶם מֵעֲשׂוֹת עוֹד יֶחְדָּלוּ.

כִּי לוֹ הָאֵיתָנִים, אִם יַחֲלִיפֵם יַחֲלֹפוּ,

בִּמְסִבּוֹתָיו יִרְבּוּ, בִּמְסִבּוֹתָיו יִמְעָטּוּ.

מַּחְלֹקֶת הַשְּׁלִישִׁית הַזֹאת הַמְּלֵאָה פַחַד,

אֲשֶׁר צִוָּה עַל חֶבֶר פּוֹשְׁעִים לֹא פָּחָדוּ,

רוֹב גָּדְלוֹ וָעֱזוּז נוֹרְאוֹתָיו לָהֶם הֶרְאָתָה,

חֶבֶר חַנוֹת אֵל עִם עֻזּוֹ, לָהֶם לִמֵּדָה,

אָז יָדְעוּ פִּשְׁעֵיהֶם כִּי לַיְיָ חָטָאוּ,

גַּם הַפַּעַם טֶרֶם שָׂם אֶת אוֹתוֹתָיו בָּמוֹ,

מוֹפֵת נָתַן לָהֶם יַבְעִית שָׂרִים וָמֶלֶךְ,

אוּלַי כִּי יָשׁוּבוּ תִּגָל אָזְנָם בַּלָּחַץ,

כִּי אָמַר^[⁴^] יְיָ אֶל משֶׁה וַיְצַוֵּהוּ:

"קוּם הָכֵן לָךְ גַּם אַתָּה גַּם אַהֲרֹן אָחִיךָ,

"וּמְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן לָכֶם קָחוּ,

"עַל כַּף משֶׁה יֻתַּן וּזְרָקוֹ הַשָּׁמַיְמָה,

"משֶׁה! מוּל עֵינֵי פַרְעֹה וַעֲבָדָיו תַּעֲשֶׂנּוּ,

"בַּל יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֹא יָדְךָ זֹאת עָשָׂתָה,

"מִמַּרְאֵה עֵינֵיהֶם אַבִּירֵי לֵב יִתְמָהוּ,

"כִּי רֶגַע זָרַקְתָּ מִצְעָר זֶה מִכַּפֶּךָ,

"כִּמְעַט מִלֹּא דָּבָר, מִמְּלֹא חָפְנַיִם פִּיחַ,

"יִהְיֶה אָבָק עָצוּם עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם,

"וּבְרִדְתּוֹ מַטָּה נֶגַע גַּם קָלוֹן יִמְצָאוּ,

"כִּי אִם יִפּוֹל עַל אָדָם אוֹ עַל בֶּהֱמַת אָרֶץ,

יִהְיֶה בִּבְשָׂרָם לִשְׁחִין אֲבַעְבֻּעוֹת פּוֹרֵחַ.

גָּבְהוּ^[⁵^] מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, מִדַּעַת נִפְלָאוּ,

הִכְבִּיד עַל צָרָיו בַּפִּיחַ אֵין קַל כָּמוֹהוּ,

הִמְצִיא אָבָק בַּל יִסָּפֵר מִמְּלֹא חָפְנַיִם,

כֹּחַ מַעֲשָׂיו הֶרְאָם וַיְלַמֵּד תּוֹעֵי רוּחַ,

כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, כַּאֲשֶׁר יַחְפּוֹץ כֵּן יַעַשׂ,

וּגְבוּרוֹתָיו יַעֲשֶׂה בַכֹּל, עִם כֹּל יַעֲשֵׂמוֹ,

עֵץ רִקָּבוֹן לוֹ כַּבַּרְזֶל, תֶּבֶן כָּאֶבֶן,

אִם מֵרֵאשִׁית קָרָא אֵל אֶת כֹּל מִן הָאַיִן,

מִי זֶה יַעֲצוֹר בַּעֲדוֹ מֵעֲשׂוֹת דּוֹר דּוֹר כָּהֵנָּה,

כִּי יָקוּם אֵל יָשִׂים עַז מֶצַח וּקְשֵׁה עֹרֶף

כַּדּוֹנָג נָמֵס מֵאֵשׁ וּכְמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ.

כַּאֲשֶׁר בִדְבַר פִּיו פִּיחַ דַּק הִכְבִּיד כַּנְּחוּשָׁה,

הָאָבָק הַזֶּה הִפִּיל עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה,

אוֹת כִּי הָאוֹתוֹת הַבָּאוֹת מֵעָל תֵּרַדְנָה,

סַעַר גֶּשֶם בָּרָד וָאֵשׁ גַּם עוֹף שָׁמָיִם,

וּכְבוֹאָנָה תִּתְבַּלַּע חָכְמַת יוֹעֲצֵי אָוֶן,

כִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן לֹא יִתְפָּאֵר קָרוּץ מֵחֹמֶר,

שׁוֹרֵץ בָּאָרֶץ עַל בָּמֳתֵי עַב אֵיךְ יָעַל.

כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ מִצְרַיִם,

בַּעֲלוֹת הַפִּיחַ מִתְּכוּנָתָם הִתְקַלְקָלוּ,

כֵּן מֵאוֹתוֹת הַבָּאוֹת חֲדָשׁוֹת תִּצְמַחְנָה,

חֻקּוֹת אַרְצָם גַּם חֻקּוֹת שָׁמֵיהֶם יִשְׁתַּנּוּ,

אֶת לֹא רָאוּ אֲבוֹתֵיהֶם יִרְאו הַפָּעַם.

הָקֵם^[⁶^] מִצְוַת אֱלֹהִים הַנְּבִיאִים מִהֵרוּ,

וּמְלֹא חָפְנֵיהֶם מִפִּיחַ כִּבְשָן לָקָחוּ,

בּוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו הִתְיַצָּבוּ,

אַךְ טֶרֶם עָשׂוּ הַמּוֹפֵת דַּבֵּר הֵחֵלוּ:

"הַגֵּד נָא מֶלֶךְ עַד מָתַי תַּקְשֶׁה עָרְפֶּךָ,

"מוֹפְתִים רָאוּ עֵינֶיךָ רָעוֹת הִשִּׂיגוּךָ,

"מַה יִתְּנוּ מַה יּוֹסִיפוּ, לַשָּׁוְא הִכִּיתִיךָ,

"עוֹד מַכְאוֹבְךָ נֶגְדֶּךָ תִּצְעַק הוֹשִׁיעֵנִי,

"יָסוּר הַמַּכְאוֹב, מֵהַשְׂפִּיל יָסוּר לִבֶּךָ,

"בַּל תֹּאמַר פּוֹעֵל זֹאת יוּכַל לִפְעוֹל כָּהֵנָּה,

"חִישׁ אֶכָּנַעַ מִפָּנָיו טֶרֶם יַשְׁחִיתֵנִי,

"הַאֵל זֶה לֹא תִירָא אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁמַיִם,

"וּמְרוֹמִים וּצְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה נִבְרָאוּ,

"אִם הוּא אֵל עָשָׂם, יִפְקוֹד גַּם עַל כֻּלָּם יַחַד,

"יֹאמַר לַחֶרֶס לֹא תִזְרַח, יַאֲפִיל יָרֵחַ,

"וִישַׁנֶּה מִנְהַג אֲרָצוֹתֹ, חֻקּוֹת שָׁמָיִם,

"וִיהַפְּכֵם כַּחֹמֶר חוֹתָם, כַּלְּבוּשׁ יַחְלֹפוּ.

"הַאֲזִינָה פַּרְעֹה, לֹא חִנָּם זֹאת הִשְׁמַעְתִּיךָ,

"אָכֵן אוֹתוֹת כָּאֵלֶּה רוֹבְצִים עַל פִּתְחֶךָ,

"וּקְרוֹבִים לָבוֹא עַל שָׁמֶיךָ, עַל אַרְצֶךָ,

"וּמְלֹא פַחַד תִּרְאֶה אֶת לִרְאוֹת לֹא הֶאֱמַנְתָּ,

"זָרוֹת דִּבַּרְתִּי לָךְ, נִפְלָאוֹת הוֹדַעְתִּיךָ,

"מַדּוּעַ לֹא תִשְׁאַל מוֹפֵת אִם כֵּן דִּבַּרְתִּי,

"יָדַעְתִּי מַה לָּךְ, יָרֵא אַתָּה כִּי אֶעֱשֶׂנּוּ,

"זֶה דֶרֶךְ אֱוִיל, לֹא יֶאֱהַב לֵץ לוֹ הוֹכֵחַ,

"אַךְ אֲבַדוֹן וּשְׁאוֹל נֶגֶד עֵינֵי אֱלֹוהַּ,

"אַף כִּי לֵב אָדָם כָּמוֹךָ, עַל כֵּן צִוָּנִי,

"לָתֵת מוֹפֵת כִּי מוֹצָא פִי אֱמֶת יוֹרֶךָ.

"הַבֵּט מַה עַל כַּפִּי זֶה הַמְּעַט, זֶה הַפִּיחַ,

"גַּם אַתֶּם יוֹעֲצֵי רָע אֶל פִּיחַ זֶה הַבִּיטוּ,

"גּוּרוּ לָכֶם אִם אֶזְרוֹק אוֹתוֹ הַשָּׁמָיְמָה.

כִּרְאוֹת^[⁷^] אִישׁ אֱלֹהִים כִּי אֵין בָּהֶם שׁוֹמֵעַ,

גַּם דַּבְּרוֹ אִתָּם כִּמְדַבֵּר אֶל עֲצֵי יָעַר,

זָרַק אֶת הַפִּיחַ מִכַּפּוֹ הַשָּׁמַיְמָה,

וַיִּבָּהַלוּ זֵדִים, חָכְמָתָם הִסְתַּתָּרָה,

כִּי מִטְרַת אָבָק רָאוּ כִּכְסוּת לָרָקִיעַ,

וַתְּהִי חֶרְדַּת אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר יָרַד אָרְצָה,

כִּי בִּמְקוֹם שֶׁיִפּוֹל הָיָה לִשְׁחִין פּוֹרֵחַ,

בִּבְשָׂרָם אֲבַעְבֻּעוֹת מֵרֹאשׁ עַד כַּף רֶגֶל,

לִשְׁחִין רָע עַל כָּל בִּרְכַּיִם עַל כָּל שׁוֹקַיִם,

לֹא יוּכַל הֵרָפֵא טֶרֶם עָבַר עֵת זָעַם,

יָרַד רָע עַל הָאָדָם גַּם עַל בֶּהֱמַת אָרֶץ,

בַּעֲבוּר יִרְאוּ בוּז תּוֹעֲבוֹתָם לָהֶם יַעֲבֹדוּ,

עֵת הֵמָּה עַל תּוֹעֲבוֹת גֹּבַה לִבָּם יִמַּקּוּ.

כִּי חֶרְפָּה וּשְׁפָטִים לִגְבוֹהֵי לֵב נָכוֹנוּ,

כִּי גַּבְהוּת לֵב מַחֲלָה רָעָה מִי יִרְפָּאֶנָּה,

עַל חַכְמֵי לֵב תִּלְעַג, מִי אָדוֹן לִי אוֹמֶרֶת,

הָאֵל לָשֶׁבֶת מַגְבִּיהִי, לִרְאוֹת מַשְׁפִּילִי,

בִּגְאוֹנוֹ יִשְׁפְּטֶנָּה עַד עָפָר יַשְּׁפִּילֶנָּה,

כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בַּעֲדַת גֵּאִים וּבְצוּרֵמוֹ,

וַיְצַו: עַל מִצְחוֹת אֵלֶּה תִּזְרַח הַצָּרַעַת,

לֵאמֹר: סוּרוּ מֵעַל אָהֳלָהּ אַל בָּהּ תִּגָּעוּ,

פֶּן תִּדְבַּק בָּכֶם רָעָה וִהְיִיתֶם כָּמוֹהָ,

אַף כֵּן הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, מִיּוֹעֵץ אָוֶן,

מוֹרֶה חִצִּים וּמָוֶת כִּי יַשְׁחִית נַפְשֶׁךָ,

עַל כֵּן^[⁸^] הַפַּעַם, רַב מִכָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ,

עַל חַרְטוּמֵי פַּרְעֹה הַצָּרַעַת גָּבָרָה.

הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה יוֹעֲצֵי רַע וּבְלִיַּעַל,

וּלְהִתְקוֹמֵם אֶל יְיָ גָּבַהּ לִבָּמוֹ,

לֹא יָכְלוּ לַעֲמוֹד לִפְנֵי משֶׁה מִפָּנֶיהָ,

שָׁם נָפְלוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן, שָׁם מִבּוּז שָּׂבָעוּ,

אִם מִמּוֹפֵת תַּנִּים וּמִכִּנִּים נִכְלָמוּ,

אַף כִּי מִן הַשְּׁחִין בּוּז וּמַכְאוֹב בּוֹ חֻבָּרוּ,

כִּי פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אִישׁ אֶת רֵעוֹ מָאָסוּ,

אֶל כָּל מָקוֹם פָּנוּ שָׁם גָּרָב שָׁם יַלֶּפֶת.

זוּלָתִי צִירֵי עֶלְיוֹן רַע לֹא יָדָעוּ,

כָּעַמּוּדִים גִּזְרַת סַפִּיר הָיוּ לַיּוֹפִי.

בּוּז^[⁹^] שָׁבַר לֵב פַּרְעֹה, מַכְאוֹבוֹ עָצַם מֶנּוּ,

כֹּחוֹ הִכְשִׁילוֹ, לֹא יָכוֹל עוֹד הַקְשׁוֹת עֹרֶף,

מֵאֶפֶס יַד בִּקֵּשׁ לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ,

אַךְ לֹא זֹאת חָפֵץ אֵל, הוּא רָאָה מַה יוֹרֶנּוּ,

לֹא שִׂכְלוֹ לֹא דַעְתּוֹ, כִּי אִם מַכְאוֹב וָבשֶׁת,

כִּי סָכָל הוּא, נָבָל הוּא, אִישׁ נִבְעַר מִדַּעַת,

נַפְשׁוֹ עֲוֹנָה בָּהּ, מִכְסֵה אָוֶן עָלֶיהָ,

בַּל תִּירָא אֵל, בַּל תֵּדַע אֵל, בַּל תֶּאֱהַב צֶדֶק,

אִם הוּא מֵאֵין הַכֶּר ישֶׁר רַק מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ,

חָפֵץ לַעֲזוֹב דַּרְכּוֹ, אֱלֹהִים לֹא רָצָהוּ,

אֲבָל חִזֵּק לֵב פַּרְעֹה הֶחֱלִיף בּוֹ כֹּחַ,

לִסְבּוֹל עָנְיוֹ כַּמַּטָּרָא לַחֵץ שָׂמָהוּ,

יִשְׁלַח חִצָּיו בּוֹ וּבְרִשְׁעָתוֹ יַמְרֶה פִּיהוּ,

עַד כִּגְמוּל יָדָיו יָשִׁיב לוֹ, עַד יִקּוֹם מֶנּוּ,

כִּי אֵל צַדִּיק הוּא, וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִיאֶנּוּ,

אִישׁ מֵעֵז עַל דַּעְתּוֹ, גּוֹבֵר עַל עֲצַת שָׂכֶל,

יָעֹז גַּם עַל מַכְאוֹב, יִגְבַּר גַּם עַל פֶּגַע,

לִהְיוֹת מָשָׁל אֶל חַנְפֵי לֵב אוֹת לִבְנֵי מֶרִי.

לָכֵן^[¹⁰^] כַּאֲשֶׁר חִזֵּק יְיָ לֵב הַמֶּלֶךְ,

לֹא שָׁמַע אֶל משֶׁה אֶת הָעָם לֹא שִׁלֵּחַ,

כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ, מֵרֹאשׁ סוֹף יוֹדֵעַ.

אִם יָדַע אֵל כִּי מִנּוֹרָאוֹת לֹא נִשְׁמָעוּ,

אֲשֶׁר יָבִיא הַפַּעַם עַל מוֹרְדֵי אוֹר אֵלֶּה,

אַף כִּי יִשְׁתּוֹמֵמוּ עֵת עֵינֵיהֶם תִּרְאֶינָה,

כִּי מִמַּעַל לָהֶם יִקְרַע אֵל הַשָּׁמַיִם,

לַמְטִיר עֲלֵיהֶם מִטְרַת פַּחַד, מִטְרַת מָוֶת,

הֵמָּה יַמְרוּ בּוֹ וּסְגוֹר לִבָּם לֹא יִקְרָעוּ,

לִרְאוֹת מֵעֱזוּז מַעֳשָׂיו כִּי אַשְׁרֵי לוֹ שׁוֹמֵעַ,

לֹא כָלוּ רַחֲמָיו וַיַּשְׁמִיעֵם אִמְרֵי נוֹעַם,

בַּעֲבוּר הַצֵּל לַאֲשֶׁר לוֹ אָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ,

כִּי טֶרֶם בָּא הָאוֹת, טֶרֶם הֵחֵל הַנָּגֶף,

כַּאֲשֶׁר שָׁלַח אֶת משֶׁה אֶל סוֹד פּוֹעֲלֵי אָוֶן,

הַזְהֵר אֶתְהֶם וּלְהַגִּיד לָהֶם מַה יִּקְרֵמוֹ,

צִוָּהוּ כִּי גַּם עַל אִוַּלְתָּם יוֹכִיחֵמוֹ,

וּבְפִיו שָׂם דָּבָר לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

יְיָ^[¹¹^] אֱלֹהֵי הָעִבְרִים יוֹעֵץ פֶּלֶא,

"הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת מֵאָז, הִפְלִיא גַּם עַל אַרְצֶךָ,

"אוֹמֵר לְךָ שַׁלַּח אֶת עַמִּי כִּי יַעַבְדֵנִי,

"כִּי אִם יוֹם יוֹם מָרִיתָ כַּאֲשֶׁר הִגַּפְתִּיךָ,

"גַּם דִּבַּרְתָּ סָרָה עַל שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ,

"הַצָּרוֹת אָבִיא עָלֶיךָ עַתָּה תִּכְבַּדְנָה,

"כַּאֲשֶׁר הִכְבִּיד הַמּוֹפֵת מִמּוֹפְתִים קִדְּמוּהוּ,

"עַד כִּי מִנּוֹרָאוֹת אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ הַפָּעַם,

"כָּל מַגֵּפוֹתַי הִגַּפְתִּיךָ בָּם עַד הֵנָּה,

"לֹא שַׂמְתָּ לָהֶן לִבֶּךָ, לֹא בָם בִּינוֹתָ,

"עַתָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ כֻּלָּם אֶל לִבֶּךָ,

"וּבְלֵב כָּל עֲבָדֶיךָ וּבְלֵב כָּל עַמֶּךָ,

"מֵחֲדָשׁוֹת תִּצְמַחְנָה עַל הַיְּשָׁנוֹת תִּשְּׁפֹּטוּ,

"כִּי^[¹²^] מִכְלוֹל צֶדֶק הָיוּ, מַעֲשֵׂה אֵל רַב חֶסֶד,

"תִּרְאוּ כִּי רַק מִיֶּדְכֶם זֹאת לָכֶם הָיָתָה,

"לֹא מִיָּדִי לֹא מִלִּבִּי אֶתְכֶם עִנֵּיתִי,

"אָז דַּבֵּר רַע עַל הָרִאשׁוֹנוֹת בַּל תּוֹסִיפוּ,

"כִּי בִּצְדָקָה נֻגַּפְתֶּם בִּלְבַבְכֶם תָּבִינוּ,

"נָא מֶלֶךְ^[¹³^] הַקְשִׁיבָה, אֶשְׁאָלְךָ וַהֲשִׁיבֵנִי,

"הַיִּפָּלֵא מִמֶּנִּי עוֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם,

"הַצֵּל אֶת עַמִּי וּלְהוֹצִיאוֹ מֵאַרְצֵךָ,

"כִּי אֲדַבְּרָה לָךְ תַּחְנוּנִים לֵאמֹר שַׁלְּחֵמוֹ,

"הוֹסֵף צָרָה עַל צָרָה בַּעֲבוּר הַכְנִיעֶךָ?

"אִם בִּמְלוֹא כַף פִּיחַ אֶת שָׁמֵיכֶם הִשְׁחַתִּי,

"לַמְטִיר אָבָק לִשְׁחִין אֲבַעְבֻּעוֹת פּוֹרֵחַ,

"לוּ רַק הַכְחֵד אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ חָפַצְתִּי,

"שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אֶתְכֶם בַּדָּבֶר,

"הֵן אֶפֶס אַתֶּם, כִּי אֶשֹׁף בָּכֶם תִּיבָשׁוּ.

"אַף לֹא בַּעֲבוּר זַךְ אַתָּה אֵין בָּךְ מִשְׁפָּט מָוֶת,

"מִבֵּין הַמֵּתִים הָרַבִּים אוֹתְךָ הֶחֱיֵיתִי,

"כִּי אִם לֹא תֵיטִיב, מָרָה תִהְיֶה אַחְרִיתֶךָ,

"וּגְמוּל שָׁמוּר לָךְ עַל כָּל רוֹעַ מַעֲלָלֶיךָ,

"אַךְ בַּעֲבוּר^[¹⁴^] הַרְאוֹתְךָ אֶת כֹּחִי הֶעְמַדְתִּיךָ,

"כִּי רַב כֹּחַ, כִּי צַדִּיק אָנִי, יוֹדֶה פִּיךָ,

"כִּי אֲנִי הָאֵל הַמְּלַמֵּד לָאָדָם דָּעַת,

"אִם אַתָּה מִדַּעַת אוֹתִי לִבְּךָ שִׁחַתָּ,

"רַב הָעָם בִּלְעָדֶךָ אֲשֶׁר יֵדָעוּנִי,

"גַּם עַד קַצְוֵי אֶרֶץ כָּבוֹד לִשְׁמִי יִתֵּנוּ,

"כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת אוֹתוֹתַי אֲשֶׁר בָּכֶם שַׂמְתִּי,

"וּבְנֵי עַוְלָה לַעֲשׂוֹת כָּמוֹכֶם לֹא יוֹסִיפוּ,

"אֶל דּוֹר אַחֲרוֹן יוֹרוּם, אֶל בָּנִים יִוָּלֵדוּ.

"עוֹדְךָ^[¹⁵^] מִסְתּוֹלֵל עִם עַמִּי, עַם לִי קָנִיתִי,

"תִּתְפָּאֵר כִּי מַלְכָּם אַתָּה וּלְךָ יַעֲבֹדוּ,

"וַאֲנִי הֶרְאִיתִיךָ כִּי מֶלֶךְ עַל כֹּל אָנִי,

"הֶרְאִיתִיךָ כִּי אֱלִילֶיךָ רִיק וָתֹהוּ,

"וּבְכָל זֹאת לֹא שַׁבְתָּ עָדַי, לֹא שִׁחַרְתַּנִי,

"אִם נָקֵל לָךְ זֹאת, קָשׁוֹת מֵאֵלֶּה אַרְאֶךָּ,

"כִּי אֲנִי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אוֹדִיעֶךָ,

"עַל אַרְצֶךָ הֶעָבִים בָּרָד לֹא הִמְטִירוּ,

"חֲזִיזִים וּרְעָמִים לֹא הֶחֱרִידוּ יוֹשְׁבֶיהָ,

"קוֹל בָּא לִפְנֵי הֲמוֹן מַיִם לֹא בָהּ שָׁמָעוּ,

"כִּי תַלְמֵי אַרְצְךָ מֵרְבִיבִים לֹא יִתְמוֹגָגוּ,

"כִּי מִדּוֹר דּוֹר מִמֵּי הַיְּאוֹר תִּשְׁתֶּה מָיִם,

"אַף כִּי זֶה דַרְכָּה מִיּוֹם הִוָּסְדָהּ עַד עַתָּה,

"כָּעֵת מָחָר^[¹⁶^] הִנְנִי מַמְטִיר בָּרָד עָלֶיהָ,

"כָּבֵד לִמְאֹד יִהְיֶה, עִמּוֹ תִּהֲלֵךְ אֵשׁ אָרְצָה,

"גֶּשֶׁם רַב אוֹרִיד, קוֹלוֹת בִּסְעָרָה אַשְׁמִיעַ,

"לֹא כַּאֲשֶׁר יוֹם יוֹם בָּאֲרָצוֹת רַבּוֹת תֵּרַדְנָה,

"כִּי אִם בֶּעֱזוּז יָדִיִ וּבְאַפִּי אוֹרִידֵמוֹ,

"כַּחֶרֶב תַּהֲרוֹג אַבְנֵי הַבָּרָד יַהֲרֹגוּ,

"אָדָם וּבְהֵמָּה אִם בַּשָּׂדֶה יִמָּצֵאוּ,

"כַּאֲשֶׁר יֵרֵד עֲלֵיהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ,

"וּבְרֹגֶז^[¹⁷^] רַחֵם אֶזְכּוֹר, רַבִּים יִמָּלֵטוּ,

"כִּי רַק כָּל בַּשָּׂדֶה הַבָּרָד יַשְׁחִיתֶנּוּ,

"וַאֲשֶׁר בַּבָּתִּים לֹא בָם יַד הַבָּרָד יֶהִי,

"בַּעֲבוּר אֲפַלְּטֵמוֹ וּלְבַעֲבוּר אֲנַסֵּמוֹ,

"כָּל חָרֵד לִדְבָרִי יַצִּיל נַפְשׁוֹ בַּבָּיִת,

"וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בִּי לַמָּוֶת יִכְרָעוּ,

"אָז יִרְאוּ כִּי אִישׁ שׁוֹמֵעַ לִי יִשְכֹּן בֶּטַח,

"גַּם אִם תַּחַת קָנֶה וָסוּף יָשִׂים נָוֵהוּ,

"וּמַמְרֵה בִּי אֵין מִבְטַח לוֹ בִּמְצוּדַת סָלַע,

"כִּי בָרָד שׁוֹבֵר בַּשָּׂדֶה אַלּוֹן וָאָרֶז,

"לֹא יַהֲרוֹס בַּיִת בָּנוּי מִקָּנֶה וָחֹמֶר,

"לָכֵן הַאֲזִינוּ וַעֲצַת עֶלְיוֹן אַל תָּפֵרוּ,

"שִׁלְּחוּ הַשָּׂדֶה כָּל יֶשׁ לָכֶם בּוֹ הֵעִיזוּ,

"הָאָדָם גַּם הַבְּהֵמָה יֵאָסְפוּ הַבָּיְתָה,

"טֶרֶם יֵרֵד עֲלֵיהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ.

"פּוֹעֲלֵי אָוֶן! יָדַעְתִּי מֶה עָלַי תַּחְשֹׁבוּ,

"מַחְשְׁבוֹתַי וּדְרָכַי כָּמוֹכֶם עוֹשִׂים הֵמָּה,

"מֵאֵין דִּין שָׂנֵאתִי, מֵאֵין מִשְפָּט אָהַבְתִּי,

"גּוֹי אֲשֶׁר אֵהָב גַּם כִּי יִרְשַׁע אֲבָרְכֶנּוּ,

"גּוֹי אֲשֶׁר אֶשְׂנָא גַּם כִּי יִצְדַּק אֲקַלְלֶנּוּ,

"וּבְיַעַן אוֹתָנוּ שָׂנֵא, חִנָּם יַכֵּנוּ.

"חָלִילָה לִּי, אֵל צַדִּיק אָנִי, בִּי אֵין עָוֶל,

"לִי הֵם הָעַמִּים כֻּלָּם, מִי זֶה פּוֹעֵל צֶדֶק

"אָנֹכִי מָגֵן לוֹ, יוֹם רַע אֲנִי מַחְסֵהוּ,

"וּמִי זֶה מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אִישׁ חָפֵץ רֶשַע,

"כִּגְמוּלוֹ אָשִׁיב לוֹ, מֵרַע לֹא אֲמַלְּטֶנּוּ,

"כִּי צֶדֶק חָפַצְתִּי וּמֵישָׁרִים אָהַבְתִּי,

"וּמְכַבְּדַי אֲכַבֵּדָה וּבוֹזַי יֵקָלוּ.

"וּלְהַרְאוֹת כִּי כִסְאִי נָכוֹן וּמְכוֹנוֹ צֶדֶק,

"חַיִּים וּמָוֶת הַיּוֹם לִפְנֵיכֶם נָתַתִּי,

"שִׁמְעוּ אֵלַי וִחְיוּ, אַל תַּמְרוּ כִּי תָמוּתוּ,

"כִּי אִיש יִירָאֵנִי עֲצָתִי תַּצִּילֶנּוּ,

"וּבּוֹזֶה אֲמָרַי רָעָתוֹ תַהַרְגֶּנּוּ,

"נַפְשׁוֹ עָלָיו תִּזְעַק, הוֹי תֹּאמַר לִבְעָלֶיהָ.

שׁוֹמֵעַ^[¹⁸^] אִמְרֵי אֵל זֹאת אֶל אַהֲרֹן הוֹדִיעַ,

עִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַמֶּלֶךְ הָלָכוּ,

אֶת הַכֹּל הִגִּידוּ לוֹ, דָּבָר לֹא הִפִּילוּ,

גַּם שׁוֹטְטוּ בַחוּצוֹת וּבָרְחוֹבוֹת עִיר דָּרָכוּ,

מַה יִּקְרֵם קָרְאוּ לָמוֹ, וַעֲצַת אֵל הִשְׁמִיעוּ,

לֵאמֹר: "יָעַץ יְיָ רָעָה עַל מִצְרַיִם,

"אִישׁ אֶת אָחִיו אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ הַגִּידוּהָ,

"נַפְשׁוֹתֵיכֶם גַּם נַפְשׁוֹת מִקְנֵיכֶם מַלֵּטוּ,

"כָּעֵת מָחָר כֻּלְּכֶם הַבַּיְתָה תֵאָסֵפוּ,

"הָבוּ לַיְיָ כָּבוֹד, בִּדְבָרָיו הַאֲמִינוּ,

"כִּי אִם תַּמְרוּ, חֶרֶב אֶל בִּטְנֵיכֶם תִּתֵּנוּ,

“כִּי מוֹת תָּמוּתוּ אִם בַּשָּׂדֶה תִמָּצֵאוּ”.

וַעֲצַת אֵל הָיְתָה כִּמְצָרֵף סִיגִים מִכָּסֶף,

כִּי הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְיָ וִיכַבְּדֵהוּ,

הֵנִיס אֶל הַבָּתִּים אֶת עֲבָדָיו וּמִקְנֵהוּ,

וֶאֱוִילִים^[¹⁹^] וּבְיִרְאַת יְיָ לֹא בָחָרוּ,

קִנְיָנָם וּמִקְנֵיהֶם בַּשָּׂדוֹת עָזָבוּ.

מִכֹּבֶד לֵב פַּרְעֹה כִּי רַב לֹא הִטָּה אֹזֶן

אֶל קוֹל אִישׁ לֹא נָפַל אַחַת מִדְּבָרָיו אָרְצָה

כָּל הַיּוֹם הַהוּא הִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת רֶשַׁע,

עַל דִּבְרֵי משֶׁה חָשַׁב אָוֶן, דִּבֵּר תֹּהוּ,

וּכְבוֹא יוֹם הַמָּחֳרָת בָּאָה אִמְרַת אֳלוֹהַּ,

וַיֹּאמֶר^[²⁰^] אֶל משֶׁה: "הַט יָדְךָ עַל שָׁמָיִם,

וִיהִי בָרָד כָּבֵד עלַ כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם,

"עַל הָאָדָם עַל הַבְּהֵמָה עַל כָּל צוֹמֵחַ,

“מִן הָעֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה עַד עֲצֵי הַיָּעַר”.

וַיֵּט משֶׁה^[²¹^] עַל הַשָּמַיִם אֶת מַטֵּהוּ,

וַיְיָ נָתַן קוֹלוֹת, קוֹל סוֹעֶה וָסָעַר,

כִּי הֵטִיל רוּחַ גָּדוֹל עַל כָּל אַדְמַת צֹעַן,

וַיַּמְטֵר בָּרָד רָב וַיּוֹרֶד גִּשְׁמֵי זָעַף,

וּכְאִישׁ חֵמוֹת מִקַּלְעוֹ אֲבָנִים קוֹלֵעַ,

כֵּן אַבְנֵי הַבָּרָד מִן הַסַּעַר קֻלָּעוּ,

הָלְכוּ מֵאוֹצְרוֹתֵיהֶן כַּחִצִּים מִקֶּשֶׁת,

וַיַּכּוּ כָּל אֲשֶׁר פָּגְעוּ בִשְׂדֵה מִצְרַיִם,

אָדָם וּבְהֵמָה מִבָּרָד זֶה לֹא נִמְלָטוּ,

כָּל עֵשֶׂב הִכּוּ, כָּל עֲצֵי שָׂדֶה שִׁבֵּרוּ,

וּבְרֶדֶת^[²²^] הַבָּרָד וַתִּהֲלַךְ גַּם אֵשׁ אָרְצָה,

לֹא כָּאֵשׁ בָּרָק הָאוֹכֶלֶת בַּעֲצֵי יָעַר,

וּבְאֵין עוֹד דָּבָר תֹּאחַז בּוֹ רֶגַע אֵינֶנָּה,

אַךְ הָאֵשׁ הַזֹּאת בֵּין אַבְנֵי קֶרַח הָלָכָה,

כִּי הָיָה בָּרָד וּבְתּוֹכוֹ אֵשׁ מִתְלַקַּחַת,

מִבְּלִי דָבָר עוֹמֶדֶת, בַּמַּיִם בּוֹעֶרֶת,

וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי אֶרֶץ עַד תַּחְתִּית יָקָדָה,

וּבְהַכּוֹת הַבָּרָד עֵץ וּפִרְיוֹ מִמַּעַל,

הִשְׁמִידָה הָאֵשׁ גַּם אֶת שָׁרָשָׁיו מִתָּחַת,

וּבְהָמִית הַבָּרָד אָדָם וּמִקְנֵהוּ,

אָכְלָה אֵשׁ פִּגְרֵיהֶם, גַּם הֵם לֹא הָיוּ לָמוֹ,

וּלְהַרְאוֹת לָרְשָׁעִים נִפְלְאוֹת אֵל מַה נּוֹרָאוּ,

גַּם לַהֲבוֹת אֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הִתְאַפָּקוּ,

אִם עַל פִּגְרֵי הַחַיּוֹת הָרָעוֹת תַּעֲבֹרְנָה,

כִּי הַחַיּוֹת הָרָעוֹת מִן הַבָּרָד מֵתוּ,

לֹא בָם אָחְזָה לֶהָבָה, לֹא בָם אֵשׁ שָׁלָטָה,

בַּעֲבוּר יִרְאוּ מֶה עֲוֹנָם וּמַה פִּרְיֵהוּ,

אִם אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּבָּרָד וּבְתוֹךְ הַמָּיִם,

בִּגְוִיַּת חַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת לֹא בִּעֵרָה,

יַעַן מֶה? יַעַן שֻׁלְּחוּ בָם יוֹם הַמִּשְׁלַחַת.

אָזְ יֵדְעוּ כִּי חֲמַת יְיָ בָּם יָצָאָה,

עַל כֵּן רַק עַל מַחֲמַדֵּיהֶם הָאֵשׁ שַׁלָּטֶת,

וַאֲשֶׁר גָּעֲלָה נַפְשָׁם בָּמוֹ הֵם יִמָּלֵטוּ,

וּמִסֻּכַּת^[²³^] שָׁלוֹם עַל רָאשֵׁי אוֹהֲבֵי צֶדֶק,

רָאוּ כִּי אֵל מָגֵן לַצַּדִּיק הוּא מַחְסֵהוּ,

כִּי כַסֻּכָּה לַחְסוֹת בָּהּ מִסַּעַר מִזָּרָם,

הָיוּ הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר עַל אֶרֶץ גּשֶׁן,

שָׁם לֹא הָיָה בָרָד, שָׁם אֵין סַעַר וָגָשֶׁם,

כִּי שָׁם יָשְׁבוּ עַמּוֹ, עַם אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה.

אִישׁ לֵב^[²⁴^] אַרְיֵה בּוֹ יִמַּס מִפְּחָדִים כָּאֵלֶּה,

מַרְאֶה עֵינָיו וּמִשְׁמַע אָזְנָיו יֶחֶלְמוּהוּ,

גֶּשֶׁם מוּזָר לַכֹּל עַל אֶרֶץ לֹא נֻּשָּׁמָה,

קֹלוֹת אֱלֹהִים בִּסְעָרָה לִמְאֹד יַחֲרִידוּ,

רַב מִקּוֹל רַעַם, רַב מִקּוֹל חַיּוֹת יִשְׁאָגּוּ,

בָּרָד הוֹלֵךְ פִּתְאוֹם כַּחֵץ מִכֹּחַ הַסָּעַר,

שׁוֹבֵר אֲרָזִים, מַשְׁחִית כָּל עֵץ וּפִרְיֵהוּ,

כָּבֵד כָּמוֹהוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל לֹא רָאוּ,

וּמִבָּרָד זֶה בָּתֵּי חֹמֶר לֹא נֶהֱרָסוּ,

תּוֹךְ אֲבָנָיו אֵשׁ מִתְלַקַּחַת מִתְיַצָבֶת,

עַל מַיִם גּוֹבֶרֶת, וּמֵאֲכוֹל חַיָּה תֶּרֶף,

כִּי עַל פִּי יְיָ הָאֵתָנִים הִשְׁלִימוּ,

כַּאֲשֶׁר בָּא לִשְפּוֹט אֶת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה.

עַל פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֵימַת מָוֶת נָפָלָה

הִיא בִּפְנֵי רָעָתָם כַּדֶּלֶת בַּרְזֶל קָמָה,

מֵחֲשׁוֹב רַע, מִדַּבֵּר אָוֶן, בַּעֲדָם סָגָרָה,

הִיא הַיְשִׁירָה דַרְכָּם, אֶת מִשְׁפְּטֵי אֵל הִלֵּלוּ,

כִּי מִמִּסְתּוֹפְפִים בַּבָּתִּים וַיִּמָּלֵטוּ,

רָאוּ כִּי יִרְאַת יְיָ מֵרַע מַצֶּלֶת.

אָז גַּאֲוַת מֶלֶךְ וּבָשְׁתּוֹ קוּם בַּל יוּכָלוּ,

כִּי גָבַר פַּחְדוֹ אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ הִכְנִיעַ,

וּבְהִכָּנְעוֹ שָׁלַח אֲנָשָׁיו יוֹם הַזָּעַם,

לִקְרוֹא אֶת עַבְדֵי יְיָ אֵלָיו יָבוֹאוּ,

בַּעֲבוּר הִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם כִּי יוֹשִׁיעוּהוּ.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ^[²⁵^] כֹּה דִבֶּר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ:

"כִּי עַל כָּל אֵל גָּדוֹל יְיָ, כִּי רַב כֹּחַ,

"כִּי פּוֹעֵל צֶדֶק הוּא, אוֹהֵב כָּל אֹהֲבֵי צֶדֶק,

"מֵאָז הִגַּדְתֶּם לִי, כָּל מוֹצָא פִּיכֶם דָּעַת,

וּלְקוֹלְכֶם לֹא שָׁמַעְתִּי, חָטָאתִי הַפָּעַם,

"כִּי אִם מִמּוֹפֵת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן רָאִיתִי,

"כִּי שׁוֹלְחֲכֶם יוֹצֵר הַכֹּל, כֹּל יֹאמַר יֶהִי,

"אֵיךְ כַּאֲשֶׁר הַעִידוֹתֶם בִּי עַל מִטְרַת אָבֶן,

"אֹזֶן לֹא הִטֵּיתִי וּלְנַפְשִׁי לֹא יָרֵאתִי?

"וּלְאֵל יוֹעֵץ טוֹב אֹרַח חַיִּים יוֹדִיעֵנִי,

"וּבְרָגְזוֹ רַחֵם יִזְכּוֹר, כָּבוֹד לֹא נָתַתִּי,

"עַד רָאוּ עֵינַי, עַד נָמֵס לִבִּי מִפָּחַד,

"מִקּוֹלוֹת מִבָּרָד וּמֵאֵשׁ מִתְלַקָּחַת,

"כָּל הַנּוֹרָאוֹת יִעַדְתָּ הַיּוֹם חָזִיתִי,

"עַל כֵּן נָפְלוּ פָּנַי וּמִדַּרְכִּי אָשׁוּבָה.

"כִּי כַּאֲשֶׁר חָזוּת קָשָׁה זֹאת עֵינַי תִּרְאֶינָה,

"רוֹאֶה לִבִּי אֱמֶת, כָּעֵת נַפְשִׁי יוֹדָעַת,

"כִּי יְיָ הוּא הַצַּדִּיק אֵין בּוֹ עַוְלָתָה,

"לֹא יַעַן כִּי מִצְרַיִם אַבִינוּ יַכֵּנוּ,

"לֹא יַעַן כִּי יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם תַּצְלִיחוּ,

"אַךְ צֶדֶק שָׂם לַקַּו וּמִשְׁפָּט לַמִּשְׁקֹלֶת,

"אֲנִי גַּם עַמִּי הָרְשָׁעִים, בָּגֹד בָּגַדְנוּ,

"לַעֲשׂוֹת רַע עִם טוֹבִים לֹא עִמָּנוּ הֵרֵעוּ,

"וּלְקוֹל יְיָ וּלְמִצְוֹתָיו לֹא שָׁמַעְנוּ,

"עַל כֵּן הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בָּאַתְנוּ,

"הַיּוֹם הַבָּרָד לָנוּ עֵד, גַּם הָאֵשׁ עֵדָה,

"כִּי אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֵל וּבְקוֹלוֹ שׁוֹמֵעַ,

"כִּי אָדָם וּבְהֵמָה מַלְּטָה אֹזֶן שֹׁמָעַת,

"עַתָּה כִּי הוֹרַנִי^[²⁶^] אֵל, כַּבֵּד אֲכַבְּדֵהוּ,

"אֶת הָעָם אֲשַׁלֵּחָה, לַעֲמוֹד לֹא תוֹסִיפוּ,

"כִּי זַךְ לִבִּי, לֹא עוֹד אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי,

"הֵתַלְתִּי בָּכֶם פָּעֲמַיִם, לֹא אֲשַׁלֵּשָׁה,

"גַּם אַתֶּם עֲשּׂוּ טוֹב, אֶל יְיָ הַעְתִּירוּ,

"יֹאמַר: רַב מִהְיּוֹת בָּרָד מַשְׁחִית חַי וָצֶמַח,

"רַב מִהְיוֹת קוֹלוֹת אֱלֹהִים הַמְּזָרִים פָּחַד.

וַיַּעַן^[²⁷^] משֶׁה אֶת אִישׁ הַלָּשׁוֹן וַיֹּאמֶר:

"לוּ כַּאֲשֶׁר דּוֹבֵר פִּיךָ יַחֲשׁוֹב גַּם לִבֶּךָ,

"גַּם קוֹלְךָ יִשְׁמַע אֵל, טֶרֶם תִּקְרָא יַעֲנֶךָ,

"גַּם אִם לַחֲטוֹא הִרְבֵּיתָ, הוּא יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ,

"עַתָּה כִּי אַיִן, כִּי רַק מִפַּחַד דִּבַּרְתָּ,

"אַעְתִּיר בַּעַדְךָ אָנִי, מִמְּצוּקָתְךָ אֶפְדֶּךָ,

"הַיּוֹם תִּוָּשֵׁעַ טֶרֶם יָבוֹא הַשָּׁמֶשׁ,

"כִּי לֹא עֵת הַמָּחֳרָת לִתְשׁוּעָתְךָ אָשִׂימָה,

"כַּאֲשֶׁר בִּצְפַרְדֵּעַ וּבְעָרוֹב לָךְ שַׂמְתִּי,

"בַּל תֹּאמַר הָאֵיתָנִים אֶל אֵיתָנָם שָׁבוּ,

"יָדַעְתִּי כִּי חֻקּוֹת עוֹלָם אֵין דָּבָר לָמוֹ,

"עִם קֹלוֹת וָאֵש אֲשֶׁר מִכֹּחָם נִשְׂגָבוּ,

"אֵלֶּה נִפְלְאוֹת אֵל הֵם, בָּאָרֶץ לֹא נִבְרָאוּ,

"וּמִי שַׁלִּיט בָּהֶם זוּלָתִי אֵל מִמָּעַל,

"לָכֵן כַּאֲשֶׁר תֶּחְדַּל מִדַּבֵּר עוֹד מִלֶּיךָ,

"וַאֲנִי מֵהֵיכָלְךָ זֶה אֶל הָעִיר אֵצֵאָה,

"אֶפְרֹשׂ כַּפַּי אֶל יְיָ לַעְתִּיר בַּעֲדֶךָ,

"בַּעֲבוּר תִּרְאֶה כִּי רֶגַע אֶת כַּפַּי אֶפְרֹשָׂה,

"הַקּוֹלוֹת יֶחְדָּלוּן וּבָרָד אַל יֶהִי,

"לֹא בַּעֲבוּר צִדְקָתְךָ, לֹא בִּגְלַל יָשְׁרֶךָ,

"אֶקְרָא אֶל אֱלֹהַי וּבְרוֹב חַסְדּוֹ יַעֲנֵנִי,

"כִּי אִם בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי לַיָי הָאָרֶץ,

"וּכְחֶפְצוֹ יַעֲשֶׂה בָּהּ כִּבְיַד יוֹצֵר הַחֹמֶר

"יִקְרָא אֵלֶיהָ עַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּ,

"חֻקּוֹת עוֹלָם שָׁת בָּהּ מֵאָז עַל פִּיו יִחְלֹפוּ,

"עַד יַעֲבוֹר זַעֲמוֹ אָז חֻקּוֹתֶיהָ יָשׁוּבוּ,

"כִּי בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ כֹּחוֹ אֵל הֶעֱמִידֶךָ.

"פֶּן תֹּאמַר^[²⁸^] בִּלְבָבֶךָ, עַל כֵּן אַעְתִּיר בַּעֲדֶךָ

"בַּעֲבוּר תֵּיטִיב גַּם אַתָּה, חֵלֶף טוֹב עָשִׂיתִי,

"וּתְשַׁלַּח אֶת עַם יְיָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ,

"לֹא כֵן הוּא, גַּם עַתָּה הָתֵל בָּנוּ תּוֹסִיפוּ,

"אֶת מִשְׁפַּט לֵב אֲנָשִׁים כָּמוֹכֶם יָדַעְתִּי,

"אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ לֹא תִרְאוּ אוֹר עַד נֶצַח,

"יִרְאַת אֵל בַּל תָּבִינוּ, חָכְמָה לֹא תִמְצָאוּ,

"מֵהוֹד אֵל מִגָּדְלוֹ וּכְבוֹדוֹ לֹא תֵבוֹשׁוּ,

"בַּעֲבוּר כַּבֵּד שֵׁם קָדְשׁוֹ הֵיטֵב לֹא תֵיטִיבוּ,

"מִשּׁוֹט נָקָם תִּירָאוּ מִשְּׂאֵת אֵל תֵּחַתּוּ,

"וּכְנוֹס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי מִפְּנֵי אֵל תָּנוּסוּ,

"וּכְשׁוֹב אִישׁ אֶל דַרְכּוֹ אִם הָאֲרִי עוֹד אֵינֶנּוּ,

"כֵּן אַחֲרֵי יַעֲבֹר שׁוֹט אֶל דַּרְכֵיכֶם תָּשׁוּבוּ,

"רֶגַע יֶחְדַּל הַבָּרָד לִירוֹא אֵל תֶּחְדָּלוּ,

"אֵין עוֹד קוֹלוֹת אֱלֹהִים, קוֹל עַנּוֹת תַּשְׁמִיעוּ,

"לֹא תֵיטִיבוּ וּדְרוֹר לַאֲסוּרִים לֹא תִקְרָאוּ,

"טֶרֶם מִפְּנֵי יְיָ הָאֱלֹהִים תּירָאוּ.

"כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים הוּא יִשְׁפֹּט אָרֶץ,

"וּבְעוֹדוֹ נִצָּב לָרִיב עִמָּכֶם תִּשְׁמָעוּ,

"דִּמְעָה עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה יוֹם תֹּאמְרוּ צֵאוּ,

"בַּיּוֹם הַהוּא נוֹרָא יִהְיֶה הָאֵל שׁוֹפְטֵנוּ,

"וּבְיָד חֲזָקָה אָז מֵאַרְצְכֶם יוֹצִיאֵנוּ,

"כִּי גַּם הַיּוֹם בַּצַּר לָךְ כָּמוֹנִי יָדַעְתָּ,

"לוּ אֹמַר אֵלֶיךָ לֹא אַעְתִּירָה בַעֲדֶךָ,

"עַד שִׁלַּחְתָּ אֶת עַם אֱלֹהַי מֵאַרְצֶךָ,

"מִקּוֹלוֹת מִבָּרָד נָא לֵכוּ, תָּרִים קוֹלֶךָ,

"אַךְ לֹא בָזאֹת חָפֵץ אֵל, לַמְרוֹת יַנִּיחֶךָ,

"עַד תַּכְלִית אַפּוֹ, עַד שִׁלֵּם לָךְ רָעוֹתֶיךָ,

"וּמַה תַּכְלִית אַפּוֹ? מֵרֵאשִית לָךְ אָמַרְתִּי,

"עַד עַל מִטַּת בֵּן יִירָשֶׁךָ יַעֲלֶה קָטֶב,

"בֵּין שַׁעֲרֵי מָוֶת תַּעֲמֹדוּ יוֹם תֹּאמְרוּ צֵאוּ,

"לָכֵן טֶרֶם יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ הַשְׂכִּילוּ,

"שִׂימוּ לִבְּכֶם^[²⁹^] וּלְנִפְלְאוֹת אֵל הַיּוֹם הַבִּיטוּ,

"אוֹרְגֵי שֵׁשׁ יִבְכּוּ שׁוֹתֵי שֵׁכָר יִתְאַבָּלוּ,

"כִּי נֻכְּתָה הַפִּשְׁתָּה גַּם הַשְּׂעוֹרָה נֻכָּתָה,

"יַעַן אַחֲרֵי נֻכּוּ לֹא יוֹסִיפוּ לִצְמוֹחַ,

"כִּי הַשְּׂעוֹרָה אִביב פִּשְתָּה תּוֹךְ גִּבְעוֹלֶיהָ,

"אָכֵן הַחִטָּה^[³⁰^] נִשְׁאָרָה גַּם הַכֻּסֶּמֶת,

"כִּי אֲפִילוֹת הֵנָּה אִם נֻכָּתוּ עוֹד תִּצְמַחְנָה,

"אַךְ שׁוּרוּ וּתְמָהוּ לָמָּה כַנֵּד נִצָבוּ,

"יַעַן מֶה לֹא נָגַע בָּהֶן מַשְׁחִית הַצֶּמַח,

"בִּפְנֵי שׁוֹבֵר אַלּוֹן צִיץ יִמָּל אֵיך קָם בֶּטַח,

"בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְכֶם אָרְחוֹת אֵל מַה נָּעֵמוּ,

"כִּי הוּא מִשְגַּב לַדָּךְ, יוֹם הַגְּבוֹהִים יִשְׁפָּלוּ,

"יוֹם שַׁחוּ אֲרָזִים, גִּבְעוֹלִים דַּקִּים קָמוּ,

"אַךְ אֶל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים לִבְּכֶם בַּל תִּתֵּנוּ,

“בּוֹזֵי חָכְמָה אַתֶּם, דַּרְכֵי מוּסָר תִּפְרָעוּ”.

כַּאֲשֶׁר כִּלָּה^[³¹^] דַּבֵּר שָׁמַר אֶת מוֹצָא פִיהוּ,

וּבְצֵאתוֹ מֵעִם פַּרְעֹה לָלֶכֶת הָעִירָה,

כִּמְעַט רַגְלָיו מִבֵּית הַמֶּלֶךְ לֹא נִתָּקוּ,

פָּרַשׂ אֶת כַּפָּיו אֶל יְיָ הַשָּׁמַיְמָה,

וַיֹּאמֶר: "אָנָּא יְיָ גַּם הַיּוֹם עֲשֵׁה חֶסֶד,

"עִם עַבְדֶּךָ, הָקֵם אֹמֶר אֲשֶׁר הִבְטַחְתִּי

"לִבְלִיַּעַל זֶה, כִּי מִצָּרָתוֹ תּוֹשִׁיעֶנּוּ,

"כִּי לֹא יֵטִיב גַּם אַחֲרֵי יִרְוַח לוֹ רָאִיתִי,

"יוֹם סָר הַצְּפַרְדֵּעַ, יוֹם סָרָה הַמִּשְׁלַחַת,

"אַךְ כַּאֲשֶׁר זֶה פַּעֲמַיִם פָּנָיו הֱבִישׁוֹתָ,

"כִּי אַתָּה אֵל כִּי גִלוּלָיו שָׁוְא הוֹדָה פִּיהוּ,

"גַּם הַיּוֹם מִפַּחְדְּךָ פָּנָיו בּשֶׁת כִּסָּתָה,

"וּמְלוֹא פַחַד כִּי צַדִּיק אַתָּה פִּיו כִּבְּדֶּךָ,

"וּשְׂבַע בּוּז כִּי רָשָׁע הוּא שִׂפְתוֹתָיו תַּבַּעְנָה,

"כֵּן הַגְדֵּל חַסְדְּךָ וֶאֱמוֹר דַּי אֶל נִפְלְאוֹתֶיךָ,

"מָטָר קוֹלוֹת אֵשׁ וּבָרָד עַתָּה יֶחְדָּלוּ,

“בַּעֲבוּר יִרְאֶה כִּי בִּתְפִלָּתִי זֹאת עָשִׂיתָ”.

שָׁמַע אֵל רִנַּת עַבְדוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁאַל כֵּן יַעַשׂ,

סַעַר הֵקִים לִדְמָמָה הַקּוֹלוֹת חָדֵלוּ,

חָדְלוּ בָּרָד וָאֵשׁ, מָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה,

הַנְּשִׂיאִים הֶעֱלָה עַל צֹעַן מִקְצֵה אָרֶץ,

מֵחֲזִיזֵי אֵשׁ יוֹם הַגֶּשֶׁם לֹא עוֹד נִתָּכוּ,

וַיְצַב עַל הֶעָבִים וַיְשַׁלְחֵם וַיֵּלֵכוּ.

כִּי מַעֲשֵׂה נִפְלָאוֹת אֵל רַק עַד מוֹעֲדָם יָקוּמוּ,

כִּכְלוֹת מוֹעֵד שָׂם לָמוֹ הַחֻקִּים יָשׁוּבוּ,

גַּם מִטְרַת עַב עַל אַדְמַת צֹעַן מַעֲשֵׂה פֶלֶא,

כִּי חֹק נָתַן לָהּ אֵל לִשְׁתּוֹת מִן הַיְאוֹר מָיִם,

עַל כֵּן כִּכְלוֹת נִפְלָאוֹתָיו חָדַל גַּם הַגָּשֶׁם.

וּלְעֵת יָצָא^[³²^] משֶׁה מֵעִם מֶלֶךְ מִצְרָיִם,

מֵחַלּוֹן הֵיכָלוֹ הִבִּיט אַחֲרָיו הַמֶּלֶךְ,

וַיַּרְא כִּי כַּאֲשֶׁר פָּרַשׂ כַּפָּיו וַיְהִי שָׁקֶט,

קוֹלוֹת אֵשׁ בָּרָד וּמָטָר יַחְדָּו חָדֵלוּ.

תַּחַת יוֹדֶה לָאֵל עוֹשֶׂה לָרְשָׁעִים חָסֶד,

וַיּוֹסֶף לַחֲטֹא, הָרָה עָמָל הוֹלִיד אָוֶן,

כִּרְאוֹת רָשָׁע כִּי חָדַל גַּם מִטְרַת הַמָּיִם

כַּאֲשֶׁר חָדְלוּ קוֹלוֹת וּבָרָד, דִּבֶּר אָוֶן:

"לָמָּה חָדַל הַמָּטָר? עַל זֶה לֹא שָׁאָלְתִּי,

"מַה זֶּה עָשָׂה אֱלֹהִים כִּי אָפְסוּ כֻּלָּמוֹ?

וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו רַב הַכֹּבֶד,

עַד כִּי נִפְלְאוֹתָיו אֵל מֵאֶפֶס לָהֶם נֶחְשָׁבוּ,

כִּי עַל רוֹב פִּשְעָם יַד יְיָ בָּם הָיָתָה,

הַכְבֵּד אֶת לִבָּם עוֹד יַעַן לַחֲטֹא שָׁאָלוּ,

קוֹלוֹת אֱלֹהִים קוֹל מַחֲרִיד לֹא בָּם הִשְׁאִירוּ,

זִכְרוֹן בָּרָד וָאֵשׁ כַּמֵּת מִלֵּב שָׁכָחוּ,

וַיֶּחֱזַק^[³³^] לֵב פַּרְעֹה כִּי הָיָה מֵלא כֹחַ,

כַּאֲשֶׁר הָיָה טֶרֶם אוֹת אוֹ מוֹפֵת קָרָהוּ,

כִּי שִׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתוֹ, חִלֵּל אִמְרֵי פִיהוּ,

וּבְקוֹל עַבְדֵי יְיָ לֹא אָבָה לִשְמוֹעַ,

וּכְדַבְּרָם אִתּוֹ מִשְפָּטִים עַזּוּת יַעֲנֵמוֹ,

עַל נִפְלְאוֹת הָאֵל דִּבֶּר שָוְא, דִּבֶּר גָּבוֹהַּ,

מָאַס אֱמֶת בָּטַח עַל תֹּהוּ, וּבְעֵינָיו יִבֶז,

שַׁלַּח אֶת יִשְרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהֵימוֹ,

כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֶל עַבְדּוֹ מִקֶּדֶם.

מַה נִּפְלָא מִמּשֶׁה עַזּוּת רָשָׁע הַפָּעַם,

אִם יָדַע כִּי הָתֵל בָּאֵל חָפֵץ פּשֵׁעַ,

כִּי כֵן אָמַר לוֹ, כֵּן דִּבֶּר עָלָיו קוֹנֵהוּ,

זֹאת לֹא הֶאֱמִין כִּי עַז וַחֲדַל פַּחַד יַעֲשֶׂנּוּ,

אֶל לִבּוֹ דִבֵּר אִישׁ הָרוּחַ: "מַה נִּפְלֵאתִי,

"אָמַרְתִּי אֶתְמוֹל כִּי יִזְכּוֹר, לִבּוֹ יַכֶּנּוּ,

"בּשֶׁת יִלְבַּשׁ כִּי שִׁלֵּשׁ חַלֵּל אִמְרֵי פִּיהוּ,

"וּמִי לֹא יֵדַע כַּאֲשֶׁר צָרוֹת אִישׁ תִּרְבֵּינָה,

"גַּאֲוָתוֹ תִּמְעֵט, מֵרָעוֹת עֵינָיו תִּשְׁפַּלְנָה,

"וּבְמַהֲתַלּוֹתָיו פַּעֲמַיִם כָּזֹאת קָרָהוּ,

"מִצָּרָה אֶל צָרָה מִעֵט מִדַּבֵּר אָוֶן,

"מִצָּרָה אֶל צָרָה הֲתוּלָיו הִכְלִימוּהוּ,

"עַתָּה כִּי חִתַּת אֱלֹהִים עָלָיו הָיָתָה,

"אַחֲרֵי קוֹלוֹת בָּרָד וָאֵשׁ אֶמֶשׁ בִּעֲתוּהוּ,

"הוֹסִיף לַחֲטוֹא, הִרְבָּה לָצוֹן וַיְּדַבֵּר כָּחַשׁ,

"מֵאֵן הִכָּלֵם, בַּשָּׁמַיִם יָשִׁית פִּיהוּ,

"וּכְאִישׁ לֹא רָאָה עָמָל כֵּן שַׁאֲנָן מִפַּחַד,

"חָזָק לִבּוֹ כַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵלָיו בָּאתִי,

"אֲהָהּ מַה יִּקְרֵנִי אִם עוֹד אֵלָיו אָבוֹאָה,

"כִּי מֵחֻקּוֹת כָּל אָדָם חֻקֹּתָיו נֶהְפָּכוּ,

"אֱלֹהִים יַחְקָר זֹאת כִּי הוּא תַעֲלוּמוֹת יוֹדֵעַ,

“וּבוֹ אֶבְטַח עַד אֶרְאֶה מָה אַחֲרִית כָּל אֵלֶּה”.

עוֹדוֹ מִתְבּוֹנֵן, עוֹד כִּלְיוֹתָיו יִשְׁתּוֹנֵנוּ,

"וַיֹּאמֶר^[³⁴^] יְיָ אֵלָיו: "לָמָה חָרַדְתָּ?

"בֹּא אֶל פַּרְעֹה אֶת אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ צַוֵּהוּ,

"הָסֵר מֵעָלֶיךָ אֶת הֲמוֹן דַּאֲגוֹתֶיךָ,

"יָדַעְתִּי כִּי לֵב פַּרְעֹה יַאֲמִין לַעֲשׂוֹת חָיִל,

"אִם כֹּחוֹ סָר הִתְחַדֵּשׁ בּוֹ עַתָּה כַּנֶּשֶׁר,

"חָזָק הוּא כַּאֲשֶׁר הָיָה בִּתְחִלַּת בּוֹאֶךָ,

"אֵיךְ הָיְתָה זֹאת עַד עַתָּה לֹא לָךְ הִגַּדְתִּי,

"אַךְ טֶרֶם תֵּלֵךְ שֹׁרֶשׁ דָּבָר אוֹדִיעֶךָ:

"דַּע כִּי אֲנִי יְיָ אֶת לִבּוֹ הִכְבַּדְתִּי,

"גַּם הִכְבַּדְתִּי אֶת לֵב עֲבָדָיו הַיּוֹעֲצִים אָוֶן,

"פֶּן יִשְׁמַע לָהֶם אִם מֵרֹךְ לֵב יִיעָצוּהוּ,

"הַקְשֵׁב לִדְבָרַי מִפַּחַד וּמִבְּלִי דַעַת,

"וַאֲנִי עַד אֶל בּוֹר יָנוּס הַמְרוֹתוֹ צִוִּיתִי,

"אִם מֵרוֹב צָרָה יֵחָת אֲחַזְקֶנּוּ אָנִי,

"וּבַסֵּדֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כֵּן הַחִילוֹתִי,

"כִּי אִם מִמּוֹפֵת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן הִקְדַּמְתָּ,

"לוּלֵי לִסְבּוֹל מַשָּׂאוֹ אֶת לִבּוֹ חִזַּקְתִּי,

"כִּי עַתָּה לִרְאוֹת אֶת מִצְרַיִם לֹא תוֹסִיפוּ,

"עַל קוֹלוֹת וּבָרָד עַל אֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת,

"אֵיךְ יִגְבַּהּ לִבּוֹ לוּלֵי יָדִי זֹאת עָשָׂתָה,

"אִם פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו כִּבְּדוּ לֵב עַד הַחֵצִי,

"אַרְבָּעָה אוֹתוֹת וּשְׁנֵי מוֹפְתִים לֹא הֶלְאָמוֹ,

"עַתָּה הֵמָּה נִלְאוּ אֶעֱשֶׂה הַחֵצִי אָנִי,

"כִּי כַּמִּסְפָּר הַזֶּה עֲלֵיהֶם עוֹד יַעֲבֹרוּ,

"טֶרֶם שַׁלַּח אֶת עַמִּי מִזֶּה אַנִּיחֵהוּ,

"לֹא כָאוֹתוֹת רִאשׁוֹנִים הָאַחֲרוֹנִים הֵמָּה,

"הָרִאשׁוֹנִים מִמָּשְׁחָתָם בִּי מָרָדוּ,

"לֹא עֲזַרְתִּים, כֹּח עַל כֹּחָם לֹא הוֹסַפְתִּי,

"עַל כֵּן זִכְרוֹן הַצָּרוֹת בִּלְבַד צַר הִשְׁאִירוּ,

"אִם אָמְנָם הֵתֶל בָּךְ, אֶת הָעָם לֹא שִׁלֵּחַ,

"בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדֶּךָ, רַךְ מִשֶּׁמֶן עָנֶךָ,

"כִּי לֵב אֱנוֹשׁ הוּא קָטֹן מֵהָכִיל כָּאֵלֶּה,

"עַתָּה כִּי חִזַּקְתִּיו אָנִי, עַזּוּתוֹ יִרֶב,

"רֶגַע יִתְחַנֵּן לָךְ, רֶגַע יִקְצוֹף עָלֶיךָ,

"קָשׁוֹת יַעֲנֶךָ, יִלְעַג לָךְ גַּם יַכְלִימֶךָ,

"גַּם הֱמִיתְךָ בֶּחָרֶב יֹאמַר עַל פָּנֶיךָ,

"כִּי גָאוֹן לִפְנֵי שָׁבֶר, מָשְׁחַת לִפְנֵי מָוֶת,

"קָרוֹב לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית רֶגֶל צַר עוֹמֶדֶת,

"אַתָּה אַל תֵּחַת מִגְּאוֹנוֹ כִּי אִתְּךָ אָנִי,

"הָבֵא שִׁלּוּמִים עַל רֹאשׁ פַּרְעֹה עַל מִצְרָיִם,

"אֶת אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי עַל רֹאשָׁם יָחוֹלוּ,

"כִּי עַם כֶּבֶד עָוֹן הֵמָּה, אָחוֹר נָזוֹרוּ,

"בַּעֲוֹנָם יִמַּקּוּ וּבְמַעֲלָם יִלָּכֵדוּ,

"אִם אוֹתוֹתַי יָקָר מִזּוֹלֵל לֹא יוֹצִיאוּ,

"וּבְלֵב מֶלֶךְ דַּעַת אֱלֹהִים לֹא יָבִיאוּ,

"יֵשׁ רַבִּים מֵעַם הָאָרֶץ לָהֶם יוֹעִילוּ,

"גַּם כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ כִּי יִשְׁמְעוּם יִירָאוּ,

"אַב אֶל בָּנִים וּבָנִים לִבְנֵיהֶם יַגִּידוּ,

"מוֹפְתַי אֲשֶׁר בָּם בַּעֲדַת גֵּאִים הִתְעַלַּלְתִּי,

"גַּם אוֹתוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר בָּם שַׂמְתִּי,

"וּבִנְתִיבוֹת מִשְׁפָּטַי רַבִּים יִתְבּוֹנָנוּ,

"אִם יָשְׁרָם תֶּחֱזֶה עֵינֵימוֹ צֶדֶק יִלְמָדוּ,

“כִּי אֲנִי יְיָ אֵין כָּמוֹנִי יֵדָעוּ”.

"עַתָּה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וַחֲדָשׁוֹת הַשְׁמִיעֵהוּ,

"כִּי אֶל צָרָה רִאשׁוֹנָה אָבִיא לוֹ אַחֶרֶת,

"אַף הִיא תוֹרֶנּוּ כִּי מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ לִי יִשְׁמָעוּ,

"וַאֲנִי הַמּוֹצִיא מֵאוֹצְרוֹתָיו אֶת הָרוּחַ,

"כִּי כַּאֲשֶׁר אַבְנֵי בָרָד מֵרוּחִי קֻלָּעוּ,

"עַד לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם כָּל חַי כָּל צוֹמֵחַ,

"כֵּן מֵרוּחַ קָדִים אַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ,

"וּבְרוּחַ יָם חָזָק מִמָּוֶת אֲפַלְטֵמוֹ,

"אֱמוֹר אֶל פַּרְעֹה אֶת עַזּוּת נַפְשׁוֹ רָאִיתִי,

"הִנֵּה קָרָאתִי עָלָיו אֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם,

"קָטֹן הוּא, מֶלֶךְ אֵין לוֹ, מִשְׂחָק הוּא לַנָּעַר,

"וּגְאוֹן מֶלֶךְ יַשְׁפִּיל וִידַכֵּא אַנְשֵׁי חַיִל,

"כִּי עִם חַיִל גָּדוֹל יָבוֹא, עָצוּם מַחֲנֵהוּ.

“עַל מוֹרְדֵי אוֹר אֵלֶּה אֶת הָאַרְבֶּה צִוִּיתִי”.

אִמְרוֹת אֱלֹהִים עַל נֶפֶשׁ מֹשֶה עָרָבוּ,

וַיַּגֵּד אֶת הַדְּבָרִים אֶל אַהֲרֹן אָחִיהוּ,

עַבְדֵי אֵל אָזְרוּ חַיִל אָחוֹר לֹא נָסוֹגוּ,

וּפְנֵיהֶם מִכְּלִימּוֹת צָרֵיהֶם לֹא הִסְתִּירוּ,

בָּטְחוּ בִּישׁוּעַת אֵל כִּי מֵרַע יַצִּילֵמוֹ,

וַיָּבוֹאוּ^[³⁵^] אֶל פַּרְעֹה, וּבְסוֹד פּוֹעֲלֵי אָוֶן

כַּחוֹמוֹת נִצָּבוּ, אֶל הַמֶּלֶךְ דִּבֵּרוּ:

"כִּי תַחְפּוֹץ הָתֵל בָּנוּ מֵרֹאשׁ לָךְ הִגַּדְתִּי,

"נוֹרָאוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת רָאוּ עֵינֶיךָ,

"גַּם קוֹלוֹת אֱלֹהִים וּבָרָד הִפְחִידוּךָ,

"וּכְגֶבֶר אֵין אֱיָל הִתְחַנַּנְתָּ אֵלֵינוּ,

"לֵאמֹר הַעְתִּירוּ בַעֲדִי, גַּם בָּשְׁתְּךָ כִּסָּתְךָ,

"הֲשָׁכַחְתָּ כָּל אֵלֶּה וּלְשַׁאֲנָן נֶהְפַּכְתָּ,

"וּבְאֵין אָדוֹן לָךְ תּוֹסִיף חַטָּאת תַּגְדִּיל פָּשַׁע,

"וּמִי זֶה הִגִּיד לָךְ כִּי כָלוּ צָרוֹתֶיךָ,

"כִּי עַל רָעָתְךָ לֹא יוֹסִיף אֵל הַכּוֹתֶךָ,

"וּלְדַבֵּר אֵלֶיךָ קָשׁוֹת אֲנִי שָׁלוּחַ,

"וּלְהַגִּיד לָךְ צָרָה חֲדָשָׁה הֵנָּה בָּאתִי,

"עַל כֵּן הַאֲזֵן פַּרְעֹה מַה דִּבֶּר צוּר עָלֶיךָ,

"כֹּה אָמַר יְיָ מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ,

"הוּא אֱלֹהֵי הָעִבְרִים הָעָם אָהֵב סֶלָה.

"הָהּ! עַד מָתַי לֵעָנוֹת מִפָּנַי מֵאַנְתָּ,

"וּבְהַמְרוֹתְךָ יֹאמַר לִבֶּךָ כִּי תַלְאֵנִי,

"הִכִּיתִיךָ אָכֵן חִצַּי לֹא בָךְ כִּלִּיתִי,

"וּנְכוֹנִים הֵם לָךְ, מַטָּרָה לָהֶם שַׂמְתִּיךָ,

"עַתָּה מַהֵר שַׁלַּח עַמִּי כִּי יַעַבְדֵנִי,

"כִּי אִם מָאֵן אַתָּה שַׁלְּחֵם, מָה רַע חֶלְקֶךָ,

"כִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶךָ,

"אִם מִלְפָנִים לֹא נִרְאָה עַל אַדְמַת מִצְרָיִם,

"אֶל יוֹם^[³⁶^] מִשְׁפָּטִי יָבוֹא יַחֲמוֹד אֶת אַרְצֶךָ,

"כַּבָּרָד כַּגֶּשֶׁם עַל אַרְצְךָ לֹא יָרָדוּ,

"וּבְיוֹם זַעֲמִי צִוִּיתִים לָבוֹא וַיָּבֹאוּ,

"כֵּן יִנְעַם עַתָּה לָאַרְבֶּה עִשְבֵי הָרֶיךָ,

"וּמְנוּחָתוֹ יִמְצָא עַל רִגְבֵי אַדְמָתֶךָ.

"הִנְנִי קוֹרֵא חַיִל גָּדוֹל לָבוֹא עָלֶיךָ,

"אוֹר יוֹמָם יִמְנַע מִכֶּם וִיכַס עֵין הָאָרֶץ,

"כִּי בֵּין שֶׁמֶשׁ וּבֵין רוֹאָיו כָּעָב יָעוּפוּ,

"אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה אֲשֶׁר לָכֶם נִשְׁאֶרֶת,

"כָּל אֲשֶׁר לֹא הִשְׁחִית הַבָּרָד הוּא יאֹכְלֶנּוּ,

"אָז גַּם הַחִטָּה גַּם הַכֻּסֶּמֶת תֹּאבַדְנָה,

"כִּי אִם מֵאַרְבֶּה נָגֹזוּ לֹא עוֹד תִּצְמַחְנָה,

"זִכְרוּ מַה קָּרְכֶם כַּאֲשֶׁר בָּאָה הַצְפַרְדֵּעַ,

"גַּם אָדָם שִׁחֲתָה מֵחִתַּתְכֶם לֹא יָרֵאָה,

"עָלְתָה אֶל אַרְמְנוֹת שָׂרִים, בָּאָה הֵיכְלֵי מֶלֶךְ,

"כֵּן הָאַרְבֶּה הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁלֵחַ,

"מֵאָדָם לֹא יֵחָת וּבְשַׂרְכֶם לוֹ נָתַתִּי,

"כִּי הִנֵּה בָּתֶּיךָ וּבָתֵּי עֲבָדֶיךָ,

"וּבָתֵּי כָּל מִצְרַיִם, מֶנְּהוּ יִמָּלֵאוּ,

"יִשְׂרְטוּ בָכֶם שָׂרָטֶת וִינַקְּרוּ עֵינָיִם,

"כִּי אַרְבֶּה כָמוֹהוּ לֹא רָאוּ אֲבוֹתֶיךָ

"וַאֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ,גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּרוּ

"בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר תָּבוֹא מִשְׁלַחַת זֹאת שָׁמָּה,

“לֹא בָאָה גַּם פַּעַם אַחַת כָּזֹאת לָרוֹעַ”.

כַּאֲשֶׁר כִּלָּה דַבֵּר פָּנָה אֲלֵיהֶם עֹרֶף,

לִשְׁמוֹעַ מַה יַעֲנוּ רֶגַע לֹא הִתְמַהְמֵהַּ,

נַפְשׁוֹ יוֹדַעַת כִּי לֹא יָשׁוּבוּ מֵאָוֶן,

גַּם כָּל אֲשֶׁר יַעֲנוּ אִם הֵיטֵב אִם הָרֵעַ,

דִּבְרֵי בָלַע וּלְשׁוֹן שֶׁקֶר אָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה,

וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה כָּאִישׁ לֹא שׁוֹמֵעַ.

לֵב פַּרְעֹה^[³⁷^] לֹא פָחַד, כִּי אֵל מִקְשָׁה עָשָׂהוּ,

גַּם עֲבָדָיו יוֹעַצֵי רַע לֵב אֶבֶן לִבָּמוֹ,

אַךְ רַבִּים מֵעֲבָדָיו שָׁמְעוּ וַתֹּאחֲזֵם רָעַד,

יַחְדָּו הִתְלַחָשׁוּ יָמִין וּשְׂמֹאל הִבִּיטוּ,

אִם יֶשׁ בָּם דּוֹבֵר לַמֶּלֶךְ, אִם יֵשׁ מוֹכִיחַ,

יָשֶׁת יָדוֹ עָלָיו עַל פָּנָיו יוֹכִיחֶנּוּ.

מֶלֶךְ אֲשֶׁר מִשִּׁמְמוֹת לֵב לֹא יָדַע פָּחַד,

בִּרְאוֹתוֹ כִּי עַל עֲבָדָיו נָפְלָה אֵימָתָה,

שָׁאוֹל שָׁאַל אוֹתָם: "מַה לָכֶם כִּי תָגוּרוּ?

"הַיֵּהָפֵךְ פִּתְאֹם לֵב גִּבּוֹר אֶל לֵב נַעַר,

"יֵחַת מִקּוֹל גַּעֲרַת הוֹרָיו, יִירָא מִשָּׁבֶט,

"כַּאֲשֶׁר אַתֶּם עוֹשִׂים, הוֹי נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן!

"הָשֵׁב דָּבָר לַמֶּלֶךְ אֶת רוּחָם אִמֵּצוּ,

"אִם לֹא אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ כָּל תַּחֲלוּאֶיהָ

"אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ רָאוּ עֵינֶיךָ,

"מִי יֹאמַר לֹא כֵן הוּא וִיכַזֵּב אֲמָרֵינוּ,

"פִּצְעֵי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יָקוּמוּ יָעִידוּ,

"עוֹד בֶּהָרוֹת בִּבְשָׂרָם מִשֵּׁן הַצְּפַרְדֵּעַ,

"מִשִּׁנֵּי הַחַיּוֹת, מֵאֲבַעְבֻּעוֹת בָּם פָּרָחוּ,

"אַיֵּה הַמֵּתִים בַּצָּמָא לֹא מָצְאוּ מַיִם,

"אֵיפֹה הַמֻּכִּים מִבָּרָד, מֵאֵשׁ אֻכָּלוּ,

"גַּם הַדָּגָה מֵתָה, מִקְנֵנוּ הִמְעִיט הַדֶּבֶר,

"אַדְמָתֵנוּ תִּזְעַק וּתְלָמֶיהָ תִּבְכֶּינָה,

"יַעַר יִלְבַּשׁ אֵבֶל כִּי אֲרָזָיו גֻּדָּעוּ,

"שׁוּר הַתְּאֵנָה לֹא תִפְרַח, כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת,

"גַּם גֶּפֶן לֹא תִפְרַח שָׂרִיגֶיהָ שֻׁבָּרוּ,

"הַפִּשְׁתָּה נֻכָּתָה גַּם הַשְׂעוֹרָה אֵינֶנָּה,

"לֹא נִשְׁאַר לָנוּ כִּי אִם חִטָּה עִם כֻּסֶּמֶת,

"אִם עוֹד עָרְפְּךָ תַּקְשֶׁה מָחָר יֹאבְדוּ גַּם אֵלֶּה,

"כִּי כִדְבַר משֶׁה מָחָר הָאַרְבֶּה יֹאכְלֵמוֹ,

"אִם רוֹמְמוֹת אֵל אֲשֶׁר בִּגְרוֹנָם בַּל נַאֲמִינָה,

"וּגְדוֹלוֹת דּוֹבְרִים עַל הָעִבְרִים זָרוֹת לָנוּ,

"הִנֵּה הָאוֹתוֹת טֶרֶם בּוֹאָנָה בִּשֵּׂרוּ,

"גַּם אַחֲרֵי בוֹאָנָה כַּאֲשֶׁר הֶעְתִּירוּ סָרוּ,

"כֵּן הָאַרְבֶּה הָאָיוֹם הַזֶּה יַבְהִילֵנוּ,

"כִּי בוֹא יָבוֹא וּכְצֵאת שֶׁמֶשׁ יַחֲשִׁיךְ בַּעֲדֵנוּ,

"הֲלֹא טוֹב אִם יִשְׁמַע אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ,

"וִישַׁלַּח הָעָם אֶת חַג יְּיָ יָחֹגּוּ,

"כִּי אָז תָּשׁוּב יַד אֱלֹהִים מֵעָלֵינוּ,

"הֲלֹא בַּעֲבוֹר הַחַג לַעֲבוֹדָתָם יָשׁוּבוּ.

"כִּי עַד מָתַי יִהְיֶה דָבָר זֶה מוֹקֵשׁ לָנוּ,

"הִנֵּה שָׂרִיד לֹא תַשְׁאִיר אִם עוֹד תִּתְמַהְמֵהַּ,

"אִם תּוֹסֵף הַפְצֵר תּוֹסֵף שֶׁבֶר עַל שִׁבְרֵנוּ,

“הֲטֶרֶם תִּשְׁמַע תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרַיִם”.

בִּשְׂפָתַיִם^[³⁸^] מָלְאוּ זָעַם עָנָם הַמֶּלֶךְ,

וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם: "אֶת דִבְרֵיכֶם שָׁמַעְתִּי,

"אֱמֶת כִּי הָאִישׁ משֶׁה הִרְבָּה חֲלָלֵינוּ,

"הִמְעִיט אֶת מִקְנֵנוּ, הֵשַׁם אֶת אַדְמָתֵנוּ,

"יְיָ אֲשֶׁר עִמּוֹ לוֹ הַמְשֵׁל וָפַחַד,

"אַךְ אִם הוּא רָב עִמָּנוּ, לֹא יָרִיב לָנֶצַח,

"אַף לֹא עַד עוֹלָם אֶל משֶׁה זֶה יִתֵּן חֹסֶן,

"נִכְלִיּוֹתָיו גַּם עָלָיו חֲמַת אֵל תָּבֵאנָה,

"כִּי משֶׁה מִתְנַכֵּל לִי, בּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת,

"לֹא לָחֹג חַג יוֹלִיךְ אֶת הָעָם הַמִּדְבָּרה,

"וּלְמוֹעֵד אֲשֶׁר שָׂם יָשִׁיב אוֹתָם מִצְרַיְמָה,

"תַּחַת יַד אֲדוֹנָיו לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עָבֶד.

"אָכֵן אַחֲרֵי בּוֹאָם שָׁמָּה לֹא עוֹד יָשׁוּבוּ,

"חָפְשִׁים נָחְנוּ יֹאמַר הָעָם וּדְרוֹר יִקְרָאוּ,

"פָּרַקְנוּ עוֹל פַּרְעֹה קוּם משֶׁה וּמְשָׁל בָּנוּ,

"אָז יִלְבַּשׁ גֵּאוּת וּבְתַרְמִית לֵב יִשְׁמַע לָמוֹ,

"תַּחַת אֲמָרִים יַחְגּוֹר חֶרֶב, יִדְרוֹךְ קָשֶׁת,

"וּבְלִבּוֹ יִשְׂמַח לֵאמֹר: מִרְמוֹתַּי הִצְלִיחוּ,

"הֲנָקֵל זֹאת לָכֶם שָׂרַי הָתֵל בַּמֶּלֶךְ,

"וּלְחַלֵּל הוֹדוֹ אִם צָרַי שָׂפָה יַפְטִירוּ:

"אֵיךְ נִפְתָּל פַּרְעֹה אַךְ עֲבָדִים בּוֹ מָשָׁלוּ,

"וּמַה יַעֲנוּ? כֻּלָּם מָשָׁל עָלַי יִשָּׂאוּ,

"עֶבֶד מַשְׂכִּיל וּמֶלֶךְ סָכָל זֹאת פָּעָלוּ.

"עַד נֶצַח לֹא אַאֲמִין כִּי הָעִבְרִים הָאֵלֶּה,

"עַם יְיָ הֵמָּה כַּאֲשֶׁר דּוֹבֵר אֵלֵינוּ.

"הַאִם בַּעֲבָדִים מִדּוֹר דּוֹר יִבְחַר אֱלוֹהַּ,

"מִכָּל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת מִכָּל שָׂרֵי צֹעַן,

"פֶּתִי יַאֲמִין כָּל דָּבָר וּמְלָכִים יַחְקֹרוּ.

"תַּחְבּוּלַת משֶׁה זֹאת, גַּאֲוָתוֹ כֵּן הִשְׂכִּילָה,

"וּלְעֵינֵיכֶם שָׂרַי יוֹשֶׁר מִלָּי אוֹכִיחַ,

"כִּי אֶת אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתִי אֶעֱשֶׂה הַפָּעַם,

"פֹּה מִרְמַת לִבָּם אֲגַלֶּה, פֹּה אֲנַסֵּמוֹ,

"כִּי חָכְמָתִי עָמְדָה לִי גַּם אַתֶּם תּוֹדוּנִי,

"קִרְאוּ לִי אֶת הַנְּבִיאִים כִּי יָבוֹאוּ הֵנָּה.

כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ, כֹּה דִּבֶּר לָהֶם הַבְּלִיַּעַל:

"צָרָה חֲדָשָׁה יְעַדְתֶּם בּוֹאָה לֹא שָׁמַעְתִּי,

"אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתִי מֵאָז אֶעֱשֶׂה הַפָּעַם,

"טֶרֶם תִּגַּע בִּי יַד אֱלֹהֵיכֶם אֶשְׁמָעָה,

"וַאֲשַׁלַּח אֶת הָעָם לָלֶכֶת הַמִּדְבָּרָה,

"אַךְ מִי וָמִי הַהוֹלְכִים וּמִי פֹּה תָּשְׁאִירוּ?

וַיֹּאמֶר משֶׁה: "הִנֵּה חַג יְיָ לָנוּ!

"וּמַה תִּשְׁאַל מִי הַהוֹלְכִים? כֻּלָּנוּ נֵלֵכָה,

"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ חַג זֶה נָחֹגָּה,

"טַפֵּנוּ וּבְנוֹתֵינוּ חֶלְקָם בּוֹ יִקָּחוּ,

"גַּם צֹאנֵנוּ וּבְקָרֵינוּ נוֹלִיךְ עִמָּנוּ,

“וּנְשַׁלְּמָה בָּם אֶת נִדְבוֹתֵינוּ וּנְדָרֵינוּ”.

כִּכְלוֹת^[³⁹^] משֶׁה מִדַּבֵּר פָּתַח רָשָׁע פִּיהוּ:

"שָׂרַי וַעֲבָדַי! נָא שִׂימוּ לֵב, נָא הַשְׂכִּילוּ,

"אִם לֹא כַאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אָזְנֵיכֶם שָׁמָעוּ,

"הָעָם כֻּלּוֹ! גַּם אֶת הַטַּף פֹּה לֹא יַשְׁאִירוּ,

"גַּם הַצֹּאן גַּם הַבָּקָר לַמִּדְבָּר יוֹלִיכוּ,

"מִי לֹא יָבִין זֹאת כִּי רָעָה חוֹרֵשׁ עָלֵינוּ,

"כִּי לֹא מִפִּי יְיָ הַדְּבָרִים יָצָאוּ,

"הַיְצַוֶּה יְיָ כִּי עָלוֹת יַעַבְדוּהוּ?

"אַךְ אִם לֵב משֶׁה הָרָה עָמָל יֵלֵד שָׁקֶר?

"עֲצָתוֹ תֻפַר תַּחְבּוּלוֹתָיו לֹא תִצְלַחְנָה.

"אָז פָּנָה אֶל משֶה וּבְזַעְפּוֹ נָתַן אֹמֶר:

"הַגֵּד אִם יֵיטִיב לַיָי לֵב חוֹרֵשׁ אָוֶן,

"כַּאֲשֶׁר לִבְּךָ חוֹרֵשׁ הַיּוֹם מִרְמָה וָכַחַשׁ,

"לִגְנוֹב עַבְדֵי עוֹלָם מִתַּחַת יַד מַלְכֶּךָ,

"אֲשֶׁר אֲבוֹתָיו מִדּוֹר דּוֹר לוֹ הִנְחִילָמוֹ,

"אָיוֹם שׁוֹלְחֶךָ, אִם בִּשְׁמוֹ שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ,

"יִקְצוֹף גַּם עָלֶיךָ, יַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּךָּ,

"וִיהִי עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר טַפְּכֶם אֲשַׁלֵּחַ.

"לֹא בִּפְקוּדַת יְיָ זֹאת עָלַי צִוִּיתָ,

"אַךְ רָעָה וּמִרְמָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם תַּעֲמוֹדְנָה.

"אֲנָשִׁים גַּם נָשִׁים כָּל הַגְּבָרִים יֵלֵכוּ,

"כָּל הַיּוֹדְעִים דַּעַת אֶת יְיָ יַעֲבֹדוּ,

כִּי עַל זֹאת בִּקַּשְׁתֶּם. עַל זֹאת לָכֶם נִרְצֵיתִי,

"לֹא כֵן הַטַּף הַזֶּה מַה יַּעֲשׂוּ אֵלֶּה שָׁמָּה,

"עַתָּה משֶׁה! כִּי בָאתָ בַּעֲבוּר רַמּוֹתֵנִי,

"מָה אוֹסִיף דַּבֵּר עוֹד, שׁוֹמֵר הֵיכָלִי קוּמָה,

“הוֹצִיאָה מֵעַל פָּנַי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה”.

וַיָּקָם וַיְגָרֶש אֹתָם מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.

לֹא נִפְלָא^[⁴⁰^] עוֹד מִמּשֶׁה כִּי פַרְעֹה יִבְזֵהוּ,

כִּי יְיָ אָמַר לוֹ גָּאוֹן רָשָע יִרֶב,

וּמֵעֲשׂוֹת טוֹב יִרְחַק כַּאֲשֶׁר יִקְרַב לַמָּוֶת,

עוֹד לֹא נִתְּקוּ רַגְלֵי משֶׁה מֵחֲצֲר הַבַּיִת,

וַיָי אָמַר אֵלָיו: "קוּם הַךְ אֶת בּוֹזֶיךָ

"הִכּוֹן וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם,

"בַּעֲבוּר הַעַל הָאַרְבֶּה הַעִידוֹתָ לָמוֹ,

"יַעַל, וּמִהְיוֹת מִשְׁכַּן לוֹ לֹא יֶחְדַּל בַּיִת,

"כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר לֹא בוֹ רַגְלָיו יִשְׁכּוֹנוּ,

"וּפְרִי כָּל עֵץ יֹאכַל גַּם כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ,

“אֶת כָּל הִשְׁאִיר הַבָּרָד הָאַרְבֶּה יֹאכְלֶנּוּ”.

וַיֵּט משֶׁה מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם,

וַיָי נִהַג כָּל הַיּוֹם גַּם כָּל הַלָּיְלָה

הַהוּא רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ עַד הַבֹּקֶר,

הֶעֱבִיר רוּחַ עַזָּה לִהְיוֹת אוֹת לִבְנֵי מֶרִי,

כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם פֶּן מִדַּרְכָּם יָשׁוּבוּ.

אַךְ רוּחַ מַפִּיל מִגְדָּלִים לֹא יַפִּיל רֶשַׁע,

הַבֹּקֶר הָיָה אֲזַי עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ

נִשָּׂא הָאַרְבֶּה לִמְקוֹמוֹת לֹא לוֹ נוֹצָרוּ,

וַיַּעַל עַל כָּל מִצְרַיִם לִגְבוּלוֹתֶיהָ,

וּבְכָל מָקוֹם דָּרְכָה רַגְלוֹ מָצָא מָנוֹחַ,

בָּהָר בַּבִּקְעָה בַּשָּׂדֶה, בַּגַּן וָכָרֶם,

בִּמְגוּרַת יוֹשְׁבֶיהָ וּבִמְעוֹנוֹת שָׂרֶיהָ,

אֶל הֵיכַל מֶלֶךְ בָּא אֵין מָגוֹר לוֹ מִגָּבֶר,

כָּבֵד לִמְאֹד, מִנְּשׂוֹא אוֹתוֹ קָצְרָה כָּל נָפֶשׁ,

מִלְפָנִים לֹא רָאֲתָה תֵבֵל אַרְבֶּה כָמוֹהוּ,

אַחֲרָיו לֹא תִרְאֶה תֵבֵל עוֹד אַרְבֶּה יִדְמֵהוּ,

חֵילוֹ הַגָּדוֹל כִּסָּה אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ

הוּא הֶחֱשִׁיךְ אָרֶץ כָּל לֵב הֶחֱשִׁיכָה תוּגָה,

לִרְאוֹת מַה פָּעַל הָאַרְבֶּה דָּאֲבָה כָּל עָיִן.

כִּי כָל אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד הוּא יַחְסְלֶנּוּ,

מִפְּרִי כָּל עֵץ עַד כָּל הָעֵשֶׂב הִשְׁחִית פִּיהוּ.

נָמַס^[⁴¹^] לֵב מֶלֶךְ וַעֲבָדָיו רָאוּ וַיִּירָאוּ,

נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה גַּם מָלְאוּ בשֶׁת,

לָשֵׂאת עֵינֵיהֶם הַיּוֹם אֶל אִישׁ חֵרְפוּ אָמֶשׁ,

וִידַבְּרוּ לוֹ תַחֲנוּנִים כִּי יַעְתִּיר בַּעֲדֵמוֹ,

אַךְ גַּאֲוַת רָשָׁע מָה הִיא יוֹם יִגְדַּל הַשֶּׁבֶר,

אַף כֵּן צָרַת פַּרְעֹה עַל גַּאֲוָתוֹ קָשָׁתָה,

וַיְמַהֵר לִקְרֹא משֶׁה גַּם אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר:

"מֵחַטּאֹתַי כִּי רַבּוּ בּוֹשְׁתִּי גַם נִכְלַמְתִּי,

"אוֹי לִי כִּי לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם חָטָאתִי,

"נִפְלְאוֹתָיו רָאִיתִי אָכֵן עָדָיו לֹא שַׁבְתִּי,

"גַּם לָכֶם חָטָאתִי כִּי אַנְשֵׁי שֵׁם בָּזִיתִי,

"אִישׁ אֱלֹהִים! כִּי גָּדוֹל עֶרְכְּךָ יָדַעְתִּי,

"נָא כִגְדֻּלַת עֶרְכֶּךָ כֵּן הַגְדֵּל חַסְדֶּךָ

"עִם סָכָל כָּמֹנִי, כִּי כַּחֲסַר לֵב פָּעַלְתִּי,

"אָנָּא משֶׁה! שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפָּעַם,

"אֶל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בַּעֲדִי הַעְתִּירוּ,

"הֲלֹא אֲמַרְתֶּם כִּי הוּא מַרְבֶּה לִסְלוֹחַ,

"אֵלָיו תִּשְּׂאוּ כַּפֵּיכֶם אֵלָיו תִּתְחַנָּנוּ,

"כִּי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה יָסִיר מִמֶּנִי.

שָׁמַע^[⁴²^] משֶׁה וַיִּדֹּם דָּבָר לֹא עָנָהוּ

רָאָה כִּי בָשְׁתּוֹ רַבָּה עַל פָּנָיו צַלְמָוֶת,

וּמַה יַעֲנֶה אִישׁ נִכְבָּד אֶל נִקְלֶה כָמוֹהוּ,

אֲשֶׁר יִרְאֶה אוֹר, רַגְלָיו לִשְׁאוֹל תֵּרַדְנָה,

הֲיֹאמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶיךָ,

אִם תִּשְׁמַע גַּם אַתָּה תַּעֲשֶׂה כֹּל צִוִּיתִיךָ,

הֲיוּכַל עֲשׂוֹהוּ? הֲיֵט אָזְנוֹ לִשְׁמוֹעַ?

אִם יוֹצֵר לִבּוֹ לִשְׁמוֹעַ לֹא יַנִּיחֶנּוּ,

גַּם פַּרְעֹה אַף כִּי צַר לוֹ לֹא אָמַר הַעְתִּירוּ

בַּעֲדִי אֶל יְיָ, אֶת הָעָם אֲשַׁלֵּחַ,

כִּי הַגֵּד זֹאת עַתָּה לִבּוֹ בַּל יִמְלָאֶנּוּ,

מֵרוֹב חֶרְפָּה יָדַע כִּי לֹא עוֹד בּוֹ יַאֲמִינוּ,

עַל כֵּן נֶאֱמָן לֹא שָׁאַל, עִקֵּשׁ לֹא הִבְטִיחַ,

וַיֵּצֵא מֵעִם נֵצֶר נִתְעָב זֶה הָעִירָה,

וַיֶּעְתַּר אֶל יְיָ יִרְפָּא אֶת הָאָרֶץ,

וַיֹּאמֶר: "אֵל טוֹב גַּם עִם אֹיֶבְךָ הֵטִיבָה,

"אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה אֶת הָאַרְבֶּה הָסִירָה.

"כִּי אִם מוּסָר וּשְׁפָטִים לַלֵּצִים נָכוֹנוּ,

וּמִתְקוֹמְמֶיךָ מֵרָעָתָם לֹא יָשׁוּבוּ,

"כַּאֲשֶׁר אַתָּה אֱלֹהַי אֶת אָזְנִי גִלִּיתָ,

הֲלֹא גַּם אִם תּוֹשִׁיעֵם הַיּוֹם לֹא יִנָּקוּ,

"כִּי עַד בֹּא קִצָּם לֹא יָשׁוּב מֵהֶם אַפֶּךָ,

"מַלֵּט הַיּוֹם אֶת קָמֶיךָ בַּעֲבוּר יֵבוֹשׁוּ,

“כִּי יִרְאוּ כִּי אֵל טוֹב אַתָּה, כִּי טוֹב עַבְדֶּךָ”.

וַתַּעַל רִנָּתוֹ וּתְפִלָּתוֹ נִשְׁמָעָה.

כִּי אֵל שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלֹוא אֶת הָרוּחַ,

הָפַךְ אֶל רוּחַ יָם חָזָק רוּחַ הַקָּדִים,

עַל כַּנְפֵי רוּחַ יָם נִשָּׂא הָאַרְבֶּה הָלְאָה,

יִשָּׂאֵהוּ מִדְבָּרָה, יַם־סוּף יִתְקָעֵהוּ,

לֹא נִשְׁאַר גַּם אַרְבֶּה אֶחָד בִּגְבוּל מִצְרָיִם.

אִם נִפְלְאוֹת בּוֹרֵא רוּחַ רָאוּ עַם וָמֶלֶךְ,

לֹא זָכְרוּ הַשְפֵּל רוּחָם לִפְנֵי עֹשֵׂה פֶלֶא,

לֵאמֹר: "מֶלֶךְ הַגּוֹיִם מִי לֹא יִירָאֶךָ,

“וּמִי סָכָל יִמְנַע מֵעֲשׂוֹת דָּבָר צִוִּיתָ”.

זֹאת לֹא עָשׂוּ, כִּי אֶת יְיָ לֹא יָדָעוּ,

עַל כֵּן שַׁלַּח אֶת הָעָם מִטּוּב לֵב מֵאֵנוּ,

וּלְשַׁלְּחֵם מִדַּאֲבוֹן נַפְשׁוֹתָם לֹא יָכֹלוּ,

כִּי יְיָ חִזֵּק אֶת לִבָּם לֹא יִתְּנֵמוֹ,

לֵאמֹר לָאֲסוּרִים צֵאוּ, עַד יִכְלֶה זָעַם.

) עלה וגו', השיר הזה מתחיל מן ויאמר ה‘ אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וגו’ (שמות ט‘ ח’), עד ויאמר ה‘ אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך וגו’ (שם י' כ"א): ↩
) צלמות ממים, זהו הסדר הראשון דם וצפרדע: ↩
) שחת מארץ, זה הסדר השני ערוב ודבר: ↩
) כי אמר וגו', (שמות ט‘ פסוק ח’ וט'): ↩
) גבהו וגו'. דברי המשורר לכל נפלאות אל: ↩
) הקם וגו', (שמות ט‘ פסוק י’): ↩
) כראות וכו', (שם שם י'): ↩
) על כן וכו', (שמות י"א): ↩
) בוז וכו', עד סוף הענין יתבארו לקורא מדברינו בפתיחת הספר: ↩
) לכן וכו'. (שם שם י"א): ↩
) ויי וכו', (שמות ט' י"ג): ↩
) כי וכו', (שם שם י"ד): ↩
) נא מלך וכו', (שם שם ט"ו): ↩
) אך בעבור וכו', (שם שם ט"ז): ↩
) עודך וכו', (שם שם י"ז): ↩
) כעת מחר וכו', (שם שם י"ח): ↩
) וברוגז וכו', (שם שם י"ט): ↩
) שומע וכו', (שם שם כ'): ↩
) ואוילים וכו', (שם שם כ"ב): ↩
) ויאמר ה' וכו', (שם שם כ"ב): ↩
) ויט משה וכו', (שם שם כ"ג): ↩
) וברדת וכו', (שם שם כ"ד): ↩
) ומסכת וכו', (שם שם כ"ו): ↩
) איש לב וכו', עד סוף הענין (שם שם כ"ד): ↩
) כאשר באו וכו', (שם שם כ"ז): ↩
) עתה כי הורני וכו' עד סוף הענין (שמות ט' כ"ח): ↩
) ויען וכו'. שם שם כ"ט): ↩
) פן תאמר. וכו' (שם שם ל'): ↩
) שימו לבכם וכו', (שם שם ל"א): ↩
( אכן החטה וכו', (שם שם ל"ב): ↩
) כאשר כלה וכו' עד סוף הענין (שם שם י"ז): ↩
) ולעת יצא וכו', (שם שם ל"ד): ↩
) ויחזק וכו', (שם שם ל"ה): ↩
( ויאמר וכו' עד סוף הענין (שם י‘ פסוק א’ וב'): ↩
) ויבואו וכו' (שם שם ג'): ↩
) אל יום וכו' עד סוף הענין (שם שם ד‘ ה’ ו'): ↩
) לב פרעה וכו' (שם שם ז'): ↩
) בשפתים וכו' (שם שם ח‘ ט’): ↩
) ככלות וכו' (שם י' י"א): ↩
) לא נפלא וכו', עד סוף הענין (שם שם מן י“ב עד ט”ז): ↩
) נמס וכו' עד סוף הענין (שם שם ט“ז י”ז): ↩
) שמע וכו' עד סופו (שם שם י“ח י”ט כ'): ↩

השיר השנים עשר [רָם יְיָ, וּכְרוּמוֹ מִי רוֹמְמֵהוּ]

מאת

נפתלי הרץ וייזל

רָם יְיָ, וּכְרוּמוֹ מִי רוֹמְמֵהוּ,

בִּשְׂרָפִים וּבְנֵי אֵלִים מִי יִדְמֵהוּ,

גַּם בָּם נַעֲרָץ אֵל, נוֹרָא גַּם עָלֵימוֹ,

אִם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מֶנּוּ נִפְלָאוּ,

נוֹרָאִים הֵם וּלְהַקְדִישׁ יָהּ נִבְרָאוּ,

גַּם הֵם מֵרוֹמְמוֹת אֵל לָטִים פָּנֵימוֹ,

נוֹרָא אֱלֹהִים, נוֹרָא הוֹד אֱלוֹהַּ,

וּשְׁמוֹ נִשְׂגָּב מִסּוֹד שׁוֹכְנֵי גָבוֹהַּ,

כַּאֲשֶׁר נִשְׂגָּב מִשּׁוֹכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר,

כָּל מַחְנוֹת הָאֱלֹהִים כָּל חֵיל שָׁמָיִם,

לִשְׁמוֹעַ קוֹל עֶלְיוֹן יַטּוּ אָזְנָיִם,

וּבְרִבְבוֹתָם אֲדֹנָי יִתֵּן אֹמֶר.

הַגֶּבֶר הֻקַם עָל הוּא הִשְׂכִּיל לָמוֹ,

הִשְׂכִּיל אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָּמוֹ,

הוּא שָׁר: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּוֹתַיִם.

אַף מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ בָּא אֵל הָהָרָה,

יוֹם לָנוּ מִימִינוֹ אֵשׁ דָת זָהָרָה,

וּבְרִבְבוֹתָם יָשׁוּב לִירוּשָׁלָיִם.

גַּם כָּל מַשְׂכִּיל יֹאמַר הַאִם יוֹצְרֵנוּ,

רַק עַל תֵּבֵל יוֹדְעָיו! רַק אֶת מַחֲנֵנוּ

הָאָדָם וּבְעִירוֹ, יָדָיו יָצָרוּ?

וּלְמִי כָּל הַמַּחֲנוֹת רוֹאוֹת עֵינֵינוּ,

כּוֹכָבִים אֵין מִסְפָּר עַל חוּג שָׁמֵינוּ,

הַלְּשָׁרֵת תֵּבֵל זֹאת יַחְדָּו יִנְהָרוּ?

אַךְ עֵין בָּשָׂר מַה תִּרְאֶה? מַרְאֶה עֵינָיִם,

אִם תַּבִּיט עַד מַעְלָה אֶל הַשָּמָיִם,

מַה תֶּחֱזֶה? כּוֹכְבֵי אוֹר שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ,

אַךְ לִמְקוֹם מוֹשַׁב אֵלִים בַּל עוֹבֶרֶת,

רוּחַ הֵם לֹא בָשָׂר, רַבֵּי תִפְאָרֶת,

לִרְאוֹתָם, אֶל עִוֵּר יִדְמֶה פִקֵּחַ.

אֶל מִי יֵרָאוּ, אֶל מִי יִתְוַדָּעוּ,

אֶל חַכְמֵי לֵב קֶרֶן יִצְרָם גָּדָעוּ,

בֵּין קֹדֶשׁ וּבֵין חוֹל נַפְשָׁם מַבְדֶּלֶת,

הָאֹמְרִים מַה נַּחְנוּ עָפָר וָאֵפֶר,

וּמְבַקְשִׁים עֹז מֵאֵל, חָכְמָה מִסֵּפֶר,

הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת טוֹב, בּוֹזִים אִוֶּלֶת.

הֵם יַעֲלוּ שָׁמַיִם עַל כַּנְפֵי רוּחַ,

עֲלֵיהֶם רוּחַ אֶרְאֵלִים תָּנוּחַ,

מֶרְחַקִּים רַבִּים לֹא בֵינָם יַבְדִּילוּ,

כִּי לֹא מָקוֹם לֹא גֵו כַּאֲשֶׁר יֶּשׁ לָנוּ,

יֶשׁ לָהֶם, אַף לֹא מוֹטָה כַּאֲשֶׁר בָּנוּ,

עַל כֵּן פִּתְאֹם לַטּוֹב רַב טוּב יוֹבִילוּ.

מָה רַב יִתְרוֹן אוֹרָם עַל אוֹר זוֹרֵחַ,

גַּם לֵב יוֹשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ בּוֹ שָׂמֵחַ,

כִּי מַה טּוֹב הוּא יַרְהִיב עֹז יוֹסִיף דָּעַת,

יִתֵּן חֵן יַנְחִיל כָּבוֹד גַּם יַנְחֵהוּ,

מִקְדְּשֵׁי אֵל מַרְאוֹת אֱלֹהִים יַרְאֵהוּ,

עֲדֵי קוֹל אֱלֹהִים אָזְנוֹ שֹׁמַעַת.

עַל קִרְבַת אֵלִים לָנוּ אַל תִּתְמָהוּ,

לֵאמֹר: הֲגַם שָׂרִים עַל כֹּל גָּבָהוּ,

עַד חֲלוֹם עַד יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יַעֲבֹרוּ,

כִּי יוֹצֵר הַמְּרוֹמִים עַל כֹּל נִשָּׂאוּ,

בִּדְבַר פִּיו אֶרֶץ וּמְלוֹאָה נִבְרָאוּ,

וּלְכֻלָּם חֹק אֶחָד אוֹתוֹ יִשְׁמֹרוּ.

אֲשֶׁר כֹּחַ רָם עַל שָׁפָל יָנוּחַ,

מֵעָבִים גֶּשֶׁם, מֵאוֹצָרוֹת רוּחַ,

מֵי יַמִּים יַרְבֶּה גַּם יַמְעִיט יָרֵחַ,

דֶּרֶךְ רִבְבוֹת שָׁנָה מִפֹּה עַד שֶׁמֶשׁ,

וּבְכֹחוֹ יַעֲמִיד מֵאָדָם עַד רֶמֶשׂ,

מֵאֶרֶז עַד אֵזוֹב מֶנּוּ צוֹמֵחַ.

כֵּן נֹגַהּ אֵל בִּבְנֵי אֵלִים צֹלַחַת,

רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַן נֹצַחַת,

וּכְרוּב קוֹרֵא לִכְרוּב אֹמֶר יַבִּיעַ,

אַף רוּחַ הָאָדָם סָבִיב לוֹ לָיִל,

אִם עַל יֵצֶר לִבּוֹ הוּא יִגְבַּר חָיִל,

נֵר תָּמִיד מִמְּרוֹמִים עָלָיו יוֹפִיעַ.

מַה יָּקָר הָאָדָם שׁוֹפֵט בַּשָּׁעַר,

מַחְכִּים פֶּתִי, נוֹתֵן דַּעַת לַנָּעַר,

פּוֹעַל כַּפָּיו מֵאוֹר שִׂכְלוֹ זָרוּחַ,

הֲלֹא אוֹת הוּא כִּי רוּחוֹ בּוֹ גוֹבֶרֶת,

עַל הַבָּשָׂר הַחַי הִיא מִשְׂתָּרֶרֶת,

אִם רַב מִן הַבָּשָׂר כֹּחַ הָרוּחַ.

הֲלֹא הָיְתָה טֶרֶם רֻקַּם לַגֶּבֶר,

תִּהְיֶה עוֹד אַחֲרֵי כִּי יוּבַל לַקֶּבֶר,

וּבְשָׂרוֹ עַד עֵת חַי, חַי הוּא מִמֶּנָּה,

אִם חַיָּה מֵאֵין גֵּו עוֹד תַּשִּיג יֶשַׁע,

אַף כִּי שָׁם יֵשׁ חַיּוֹת לֹא יָדְעוּ פֶשַׁע,

וּקְדוֹשִׁים בִּזְבוּל בּוֹ רָעָה אֵינֶנָּה.

אָכֵן אֱוִילִים דַּעַּת לֹא יָבִינוּ,

כִּי יֶשׁ צָבָא בַמְּרוֹמִים לֹא יַאֲמִינוּ,

עַל חַיִּים מֵאֵין גֵּו יֹאמְרוּ מָה אֵלֶּה,

כִּי לֹא יָבִין לֵב רָשָׁע גּוֹרֵשׁ רֶפֶשׁ,

כִּי לֹא נוֹצַר גֵו זֶה הַחְיוֹת בּוֹ נֶפֶשׁ,

אַךְ בַּעֲבוּר תַּעֲמֹד פֹּה גֵּוָהּ לָהּ כֶּלֶא.

הַגֵּד לָאֲנָשִׁים חֶשְׁבּוֹן לֹא לָמָדוּ,

מִגְדָּל בָּעִיר מִחוּצָה לָהּ מָדָדוּ,

סָכָל יִקְרָאוּךָ נִבְעַר מִדָּעַת,

כֵּן מַגִּיד אֶל נַעֲוֵה לֵב דִּבְרֵי קֹדֶשׁ,

אִם יַגִּיהוּ כַנֹּגַהּ בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ,

תַּחַת הוֹסֵף בּוֹ אוֹר יִתְּנוּ מִגְרָעַת.

אֵיךְ יַאֲמִינוּ פשְׁעִים יָקָר הָרוּחַ,

לִהְיוֹת רַב פָּעֳלִים בָּאָרֶץ שָׁלוּחַ,

הֲלֹא מִיָּקָר זֶה זוֹלֵל הוֹצִיאוּ,

בּוֹ לַעֲשׂוֹת רַק רַע כָּל הַיּוֹם חָשָׁבוּ,

בּוֹ עַל דַּם, עַל פֶּתַח רֵעַ אָרָבוּ,

עֶבֶד אֶל גֵּוֹו אֵיךְ פָּעֳלוֹ יַשְׂגִּיאוּ.

אַף זֹאת חַטַּאת צֹעַן עֲוֹן מִצְרָיִם,

עַרְלֵי לֵבָב הָיוּ עַרְלֵי אָזְנָיִם,

הֶדֶר רוּחַ הָאָדָם לֹא הִכִּירוֹ,

עַל כֵּן אֶל דִּבְרֵי משֶׁה לֹא שָׁעוּ,

כִּי אֵיךְ דִּבְרֵי עֶלְיוֹן מִפִּיו יִשְׁמָעוּ,

אִם לָעֶבֶד אֶל גֵּו רוּחָם הִסְגִּירוּ.

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר יָהּ. לִסְגֻלָּה שָׂמוֹ,

תּוֹרוֹתָיו יוֹדִיעֵם, עֹז יִתֵּן לָמוֹ,

דִּבְרֵי שֶׁקֶר וּמַהֲתַלּוֹת חָשָׁבוּ,

אֵל מֵאָז אֶל גַּנִּים שָׂם חָרְבוֹת תֹּהוּ,

הוֹרָם כָּל זֹאת כִּי מִי מוֹרֶה כָמוֹהוּ,

אָז תּוֹעִים בַּתֹּהוּ מִפִּשְׁעָם שָׁבוּ.

חַטַּאת אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הוֹכִיחַ,

גַּלֵּי חֲמַת לָבָן בַּחֲלוֹם הִשְׁבִּיחַ,

מִי אֵל וּמִי חֲסִידָיו אָז יָדָעוּ,

גַּם זֶרַע חָם יוֹם קִוּוּ אוֹר וָאַיִן,

הֶרְאָם כִּי יֶשׁ חַיִּים לֹא תִרְאֵם עַיִן,

מִפַּחַד צָבָא זֶה כִּמְעַט גָּוָעוּ.

גַּם מַרְאוֹת אֵימָה מֵאָז לֹא הֶאֱמִינוּ,

הֶרְאָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה בַּעֲבוּר יָבִינוּ,

מִי הָעָם עָבְדוּ בוֹ וּבְמִי פָּשָׁעוּ,

מִפִּי יוֹרְדֵי דוּמָה מוּסָר קִבֵּלוּ,

מִיּוֹצְאֵי מֵעֵיהֶם אֲשֶׁר חִבֵּלוּ,

זֹאת נַחֲלַת לֵצִים בִּנְבִיאִים תִּעְתָּעוּ.

צוּרִי! מִתּוֹרָתְךָ כָּל זֹאת לָמַדְתִּי,

וּבְצֵל חָכְמָתָהּ לָשֶׁבֶת חִמַּדְתִּי,

כִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בָּהּ מָצָאתִי,

אָנָּא! לָשִׁיר בִּקְהַל עַם הַצְלִיחֵנִי,

הַגֵּד חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ הַשְׂכִּילֵנִי,

אֵלֶיךָ אֵלִי עֵינַי נָשָׂאתִי.

אִם הַמַּחְלְקוֹת^[¹^] הַשְׁלשָׁה פַּחַד מָלֵאוּ,

הָרְבִיעִית הַזֹּאת הַפֵּל אֵימָתָה יָסָפָה,

אֶת מַטֵּה אַף אֱלֹהִים עַל צָרִים הֵנִיפָה,

כִּי מַטֵּה אַפּוֹ צָרַת קָמָיו בּוֹ פּוֹרֵחַ,

הֶעֱלָה נִצּוֹ, פּאֹרוֹתָיו עִנְּבֵי רוֹשׁ הִבְשִׁילוּ,

וַיְמַלְאוּ כּוֹס הַחֵמָה יַיִן מָלֵא מֶסֶךְ,

יֵינוֹ וּשְׁמָרָיו שָתוּ מָצוּ רִשְׁעֵי אָרֶץ,

וּבְמִשְׁתֶּה כּוֹס הַחֵמָה עֵינֵיהֶם נִפְקָחוּ,

לִרְאוֹת מִי הֵם הָעֲבָדִים עַד כֹּה בָם הֶחֱזִיקוּ,

כִּי נַחֲלַת יְיָ הֵם, עַם בָּחַר מִקֶּדֶם,

אָז נָפַל פַּחְדָם עֲלֵיהֶם, מִגָּדְלָם חַתּוּ,

שָׂרִים הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, רוֹזְנִים הִתְחַנֵּנוּ,

נָאם שָׂרֵי קֹדֶשׁ קוּמוּ, מֵאַרְצֵנוּ צֵאוּ,

כִּי עַבְדֵי אֱלֹהִים אַתֶּם, עַתָּה יָדַעְנוּ.

כִּי עֹז לֵאלֹהִים מִקַּדְמוֹנִיּוֹת הֵבִינוּ,

אִם אֶל תַּנִּין נֶהְפַּךְ מַטֵּה וּלְדַם הַמָּיִם,

יָדְעוּ כִּי לַהְפּוֹךְ הַחֻקִּים יֵשׁ בָּאֵל כֹּחַ,

צֵאת כִּנִּים מֵעָפָר, אָבָק רַב מִמְּעַט פִּיחַ,

הֶרְאָם כִּי אֵל בּוֹרֵא חֲדָשׁוֹת, יֵשׁ מֵאַיִן,

אִם בִּדְבַר פִּיו מֵתָה דָגָה, בָּא הַצְפַרְדֵּעַ,

בָּא הֶעָרוֹב, בָּא אַרְבֶּה בַּעַל הַכְּנָפַיִם,

יָדְעוּ כִּי מֵרֶמֶשׂ עַד חַיָּה לוֹ יִשְׁמָעוּ,

מִמִּטְרַת גֶּשֶׁם וּבָרָד, מֵאֵשׁ מִסָּעַר,

מֵרוּחַ יָם חָזָק וּמֵרוּחַ קָדִימָה,

רָאוּ כִּי תַחַת רַגְלָיו כָּל אוֹצְרוֹת רָקִיעַ,

אִם עַל פִּיו בָּא כָל נֶגַע, עַל פִּיו סָר כָּל נֶגַע,

יָדְעוּ כִּי עֶלְיוֹן שַׁלִּיט עַל חַיִּים וָמָוֶת,

וַעֲדֶן לֹא יָדְעוּ כִּי הוּא אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ,

עִמּוֹ עֹז גַּם חֶדְוָה וּבְמִקְדָּשׁוֹ תִּפְאָרֶת,

רַב טוּב בַּל יַשְׂכִּילוּ, שַׁעֲשׁוּעִים לֹא יָדָעוּ,

נַעֲלָה לִמְאֹד מִכָּל טוֹבָה נַפְשָׁם יוֹדַעַת,

מִכָּל חֲמֻדוֹת אֶרֶץ מִמִּגְדֵי שָׁמָיִם.

כִּי מִנְּפָשׁוֹת לֹא יָדְעוּ אֵל אֵלֶּה נֶעְלָמוּ,

עִם עֲנָוִים סוֹדוֹ, בּוֹ יִשְׁרֵי לֵב יִשְׂמָחוּ,

וּמַלְאָכָיו סָבִיב לָהֶם רַגְלָם יִשְׁמֹרוּ,

כִּי מַחֲנוֹת אֵין מִסְפָּר וּגְדוּדִים לֹא יִמָּנוּ,

לִפְנֵי כִסֵּא אֵל מִשְׁתַּחֲוִים גִּבּוֹרֵי כֹחַ,

הֵם מַלְאָכָיו, יִקְרָא לָהֶם יאֹמְרוּ הִנֵּנוּ,

יֵרָאוּ לִטְהָר לֵב יִתְוַדְּעוּ לִיקָר רוּחַ,

יִרְאֶה צַדִּיק מַרְאוֹת אוֹר לֹא תִרְאֵם עֵין רֹאִי,

יִשְׁמַע קוֹלוֹת לֹא תִשְׁמָעֵם אֹזֶן שֹׁמָעַת,

כִּי יִגְּשׁוּ אֶל סֻלַּם הַחָכְמָה מֻצָּב אַרְצָה,

יַעֲלוּ בוֹ עַד רֹאשׁוֹ הַמַּגִּיעַ שָׁמָיְמָה,

בֵּין מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יִשְׁרֵי לֵב יִתְהַלָּכוּ.

כִּי אֵל אֹהֵב צַדִּיקִים אֹהֵב עַנְוֵי אָרֶץ,

יִתֵּן רוּחוֹ עֲלֵיהֶם דָּבָר יַשְׁמִיעֵמוֹ,

אַךְ עוֹזְבֵי יְיָ מָה הֵם, הֲיִתְקוֹמֵמוּ?

יוֹם יִשְׁפְּטֵם אֱלֹהִים הַאֶל אֵל יִתְגַּבָּרוּ,

לוֹ עֹז וּגְבוּרָה, עִמּוֹ הַמְּשֵׁל וָפַחַד,

תַּחְתָּיו מַכְנִיעַ זֵדִים בִּזְרוֹעָם בָּטָחוּ,

הַמַּחְרִידִים נֶפֶשׁ חוֹטֵאת וּמְבַעֲתִים רוּחַ,

אֶל מוֹרְדֵי אוֹר יִלָּווּ, לִמְנַאֲצֵי אֱלוֹהַּ,

לָכֵן מִי זֶה יָרֵא אֶת יְיָ אַשְּרֵהוּ,

אִם חוֹבֵק אַשְׁפַּתּוֹת מֵעוֹנִי יִשְׁאַל לָחֶם,

יוֹחִיל לַכָּבוֹד וִיקַו לַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת,

וּרְשָׁעִים אִם בֵּין כּוֹכָבִים קִנָּם יָשִׂימוּ,

מִשָּׁם יוֹרִידֵם אֶל תַּחְתִּית אֶרֶץ יִשְׁפָּלוּ,

עַל כֵּן גִּבּוֹרִים מֵעוֹלָם וּמַלְכֵי קֶדֶם,

לֹא הִקְרִיב אֱלֹהִים אֵלָיו לֹא זָרַח לָמוֹ,

אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם אִישׁ דַּךְ וּשְׁפַל רוּחַ,

וּבֹו בָחַר אֵל לִהְיוֹת נַחֲלָתוֹ בָּאָרֶץ,

רָאָה כִּי זֶרַע אֱמֶת יוֹצִיא מִתְּלָמֶיהָ,

עִמּוֹ כָּרַת אֵל אֶת הַבְּרִית. לֹא תָפֵר נֶצַּח,

לִהְיוֹת לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו לֵאלֹהִים סֶלָה.

אֶת לֹא עָשָׂה אֶל כָּל גּוֹי אֶל צֶאֱצָאָיו יַעַשׂ,

מִבְּנֵיהֶם יָקִים לִנְבִיאִים וּלְשָׂרֵי קֹדֶשׁ,

תּוֹרוֹתָיו יוֹדִיעֵם וִילַמְּדֵם חֻקֵּי צֶדֶק,

אוֹר גּוֹיִם יִהְיוּ עַד קַצְוֵי אֶרֶץ יָהֵלּוּ,

עֵינוֹ עֲלֵיהֶם וּמִהְיוֹת גּוֹי לֹא יִשְׁבֹּתוּ,

וּכְזָהָב יִצָּרֵף בַּכּוּר עַל אֵשׁ לֹהֶטֶת,

טֶרֶם יַעֲשֶׂה הַצּוֹרֵף מִמֶּנּוּ כָּל כֶּלִי,

כֵּן בַּעֲבוּר צָרֵף עַמּוֹ בַּכּוּר הֵבִיאֵהוּ,

וּכְתֹם חֶלְאָתוֹ מִכּוּר בַּרְזֶל יוֹצִיאֵהוּ,

אָז עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֶלְיוֹן יִתְּנֵהוּ.

הֵן רַבּוֹת כָּאֵלֶּה שִׂפְתֵי משֶׁה תַּבַּעְנָה,

יוֹם עָמְדוֹ לִפְנֵי פַרְעֹה וּבְשֵׁם אֵל צִוָּהוּ,

"כֹּה אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא יוֹצְרֵנוּ,

"הוּא מֶלֶךְ כָּל הַגּוֹיִם מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ,

“שַׁלַּח עַם כָּבַשְׁתָּ לַעֲבָדִים כִּי לִי הֵמָּה”.

אַךְ אֶל עִקֵּשׁ לֵב אִמְרֵי משֶׁה מַה פָּעָלוּ,

נַחֲלֵי חֶמְאָה וּדְבַשׁ מִפִּיו יוֹם יוֹם שָׁטָפוּ,

וּבְלֵב נָבוֹן נֶגֶד פָּנָיו אֶל רוֹשׁ נֶהְפָּכוּ,

אִישׁ כִּחֵשׁ לָאֵל מִמַּעַל אֵיךְ יָבִין אֵלֶּה,

כִּמְצַחֵק נִדְמָה לוֹ וּכְבוֹדֵא דִבְרֵי שָׁקֶר.

לוּ יִדְרוֹשׁ אִישׁ חָכָם רַק עַל מַרְאֶה עֵינָיִם,

כִּי אֱמֶת דּוֹבֵר פִּיו יוֹדְעִים כֻּלָּם יוֹדוּהוּ,

וֶאֱוִילִים לֹא לָמְדוּ חָכְמָה עָלָיו יִשְׂחָקוּ,

עַל לַהֲקַת חֲכָמִים מַהְבִּילִים הֵם יִתְאַמֵּרוּ,

אַף כִּי הַגֵּד אֶל עֶרֶל לֵב תַּעֲלֻמוֹת קֹדֶשׁ,

“מָה אֵלֶּה”? יֹאמַר, רוֹמְמוֹת אֵל לִבּוֹ יַחֲשִׁיכוּ,

אוֹ מָה אוֹתוֹת לַמֵּאָה וּמוֹפְתִים לֶאָלֶף,

אִם יַחְרִידוּ רֹאֵיהֶם, יַבְהִילוּ פּוֹשֵׁעַ,

נֹגַהּ אֱלֹהִים אֶל לֵב אָפֵל לֹא יָבִיאוּ,

רַק עֹשֶׂה כֹּל יַעֲשֶׂה זֹאת בָּאֹפֶל יַגִּיהַּ.

כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עַל לִבּוֹת בּוֹזָיו יַתְוֶנּוּ,

בִּתְנוּמוֹת עַל מִשְׁכָּבָם בַּחֲלוֹמוֹת יַחֲלֹמוּ,

אֵין מִלְּבַדוֹ עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת עַד אֵין חֵקֶר,

וּלְכַבֵּד לִמְכַבְּדָיו אֶת בּוֹזָיו יַרְאֶה אֵלֶּה.

בַּעֲבוּר אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ בָּא אֶל אֲבִימֶלֶךְ,

בַּעֲבוּר יַעֲקֹב בָּא אֶל לָבָן בַּחֲלוֹמוֹת לָיְלָה.

חָזוּ וַיִּירָאוּ, שָׁמְעוּ וַיִּכָּנֵעוּ,

מַרְאוֹת נֶפֶשׁ יַעֲשׂוּ זֹאת, לֹא מַרְאֶה עֵינָיִם,

וּבַעֲבוּר יִשְׂרָאֵל הִפְלִיא כֵן עִם מִצְרָיִם,

מֵחֶזְיוֹנוֹת חַתּוּ וּבַחֲלוֹמוֹת דֻּכָּאוּ.

מַחְלֹקֶת הָרְבִיעִית הַזּאֹת מִכֹּל קָשָׁתָה,

פָּעֲלָה בָּהֶם זֹאת, כִּי נוֹרָאִים אוֹתוֹתֶיהָ,

עַל כֵּן נוֹרָא גַּם הַמּוֹפֵת בָּא לִפְנֵי זָעַם,

כִּי אָמַר יְיָ אֶל משֶׁה וַיְצַוֵּהוּ:

"הַפַּעַם תַּטֶּה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם,

"וִיהִי חשֶׁך אָיוֹם עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם,

“יָמִישׁ אֶת צָרַי, קוּם מִתַּחְתָּם בַּל יוּכָלוּ”.

מַה נּוֹרָא הַמּוֹפֵת הַזֶּה! רַבּוֹת יוֹרֵנוּ,

כִּרְאִי הוּא, צִדְקַת מִשְׁפְּטֵי אֵל בּוֹ תֵרָאֶינָה,

לָאֱוִילִים יַגִּיד קָשׁוֹת, לָרְשָׁעִים יוֹכִיחַ,

לֵאמֹר: "שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ עַד מָתַי תֶּהְבָּלו

"לַעֲשׂוֹת תּוֹעֵבוֹת, וּמִפָּנַי לֹא תִירָאוּ,

"בַּמַּחְשָׁךְ עֲשִׂיתֶם, אֲמַרְתֶּם מִי רוֹאֵנוּ,

"הוֹי זֵדִים! הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹכֶם תַּאֲמִינוּ.

"וּבְמִסְתָּרִים גַּם מִפָּנַי יִסָּתֵר גָּבֶר,

"הִנֵּה אֶשְׁלַח חשֶׁךְ מֵאָז לֹא יָרַד אָרְצָה,

"בּוֹ אַחְשִׁיךְ עֵינֵיכֶם עֵת בַּמְּרוֹמִים הַשֶּׁמֶשׁ,

"לֹא תִרְאוּ צָהֳרָיִם, לֹא תִרְאוּ אִישׁ אָחִיהוּ,

"אַךְ תִּרְאוּ כִּי גַּם בָּאֹפֶל אֶת כֹּל אַשְקִיפָה,

"כִּי מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים בּוֹ אֶשְׁלָחָה.

"בַּאֲפֵלָה זֹאת נָתִיב אֶל אַפִּי אֲפַלֵּסָה,

"רַק אֲלֵיכֶם יֵרָאוּ, רַק אֶתְכֶם יָצִיקוּ,

"לֹא אֶת עַמִּי הַיּוֹשְׁבִים עִמָּכֶם בֶּחָדֶר,

"אָז תֵּבוֹשׁוּ, עִם מִי הֲרֵעוֹתֶם תָּבִינוּ,

"כִּי בָנִים, אוֹר עוֹלָם תּוֹרַת חַיִּים יִנְחָלוּ,

"כַּמָּאוֹר יִהְיוּ, אֶל אוֹרָם גּוֹיִם יֵלֵכוּ,

"כִּבַּשְׁתֶּם לַעֲבָדִים תַּחַת יֶדְכֶם נִכְלָאוּ,

"מֵרֹב עֲבוֹדָתָם אֱכוֹל לַחְמָם שָׁכָחוּ,

"וּמִפַּחַד נוֹגְשֵׂיהֶם אוֹר בֹּקֶר תִּעֵבוּ,

"עַתָּה יָמֵשׁ אֶתְכֶם חשֶׁךְ יֶאֱסָרְכֶם אֹפֶל,

"וִישִׂימְכֶם כַּאֲסִירֵי בַרֶזל וּכְיוֹשְׁבֵי כֶלֶא,

"מִפַּחַד מַרְאוֹת אֵימָה, מֵחֵיל גֵּיא צַלְמָוֶת,

"אַף כִּי אֵין בַּרְזֶל, מִתַּחְתֵּיכֶם לֹא תָקוּמוּ.

"אַנְשֵׁי שֶׁקֶר וּמְתֵי שָׁוְא אֶת רֹאשָׁם הֵנִיעוּ,

"עַל דִּבְרֵי אֵל אֱמֶת מִפִּי אִישׁ נֶאֱמָן רוּחַ,

"וַתֹּאמְרוּ מָה אֵלֶּה, אַךְ מַחֲזוֹת כָּזָב הֵנָּה,

"וּלְתַעֲלוּלֵי מוֹשֵׁל זָדוֹן הִטִּיתֶם אֹזֶן,

"אֶל זַעֲקַת הַכְּסִיל: אַל יִשְׁעוּ אֶל דִּבְרֵי שָׁקֶר,

"עַתָּה מִמַּחֲזוֹת אֵימָה, מִמַּבְהִילֵי נָפֶשׁ,

"גַּם הַשְׂכֵּל גַּם תִּקְוָה לֹא עוֹד בָּכֶם תִּמְצָאוּ,

"כִּי מַחְשְׁבוֹת שָׁוְא וּרְעוּת רוּחַ אֶתְכֶם יָצִירוּ,

"וּלְאַנְשֵׁי אֱמֶת אוֹר צַלְמָוֶת לָהֶם בֹּקֶר,

"אֵין לָהֶם מַחְשָׁךְ מַרְאוֹת יָגוֹן לֹא יַבִּיטוּ,

"מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה אֶל לֵב טָהוֹר לֹא יָבוֹאוּ,

"וִידַעְתֶּם אָז כִּי יֵשׁ גַּם עֹנֶג, יֵשׁ גַּם נָגַע,

"אֹזֶן לֹא תִשְׁמָעֶנּוּ, עַיִן לֹא תִרְאֶנּוּ,

"כִּי תִרְאוּ בָאֹפֶל זֶה אֶת לֹא רָאֲתָה עָיִן,

"מִמּוֹפֵת הָאָיוֹם הַזֶּה פּוֹשְׁעִים יָבִינוּ,

"מָה אֲיוּמוֹת תִּהְיֶינָה הָאוֹתוֹת תָּבֹאנָה,

"כִּי גַּם רֵאשִׁית אוֹנָם בִּמְצוּקַת רוּחַ מֵתוּ,

“גַּם חֵיל הַבָּאִים בַּיָּם בִּמְהוּמוֹת נִצְמָתוּ”.

חָכְמַת אֵל מָה רַבָּה לִתְבוּנָתוֹ אֵין חֵקֶר,

מִשְׁפָּטָיו יַיְשִׁירוּ לֶכֶת זֶה דַּרְכָּם לָמוֹ,

מִקַּל אֶל כָּבֵד מִכָּבֵד אֶל כָּבֵד מֶנּוּ.

צָרַת הַמּוֹפֵת הָרִאשׁוֹן רַק מַרְאֶה עָיִן,

תַּנִּין מַחְרִיד רָאוּ שִׁנָּיו לֹא בָּם שֻׁלָּחוּ.

צָרַת הַמּוֹפֵת הַשֵּׁנִי עַד עוֹר הִגִּיעָה,

כִּנִּים רָמְשׂוּ עֲלֵיהֶם אֶת עוֹרָם יִגְרֹדוּ.

צָרַת הַמּוֹפֵת הַשְּׁלִישִׁי גַּם גֵּו הִכְאִיבָה,

כִּי הַשְּׁחִין בִּבְשָׂרָם אֲבַעְבֻּעוֹת פּוֹרֵחַ.

צָרַת הַמּוֹפֵת הָרְבִיעִי נֶפֶשׁ הֵצִירָה,

כִּי מִמִּשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים נִבְהָלוּ.

עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה גַּם הָאוֹתוֹת הָלָכוּ,

אוֹת דָּם קַל, לֹא רַבִּים מֵתוּ מֵחֹסֶר מַיִם,

כִּי יָכְלוּ הוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ אִם חָפָרוּ.

אוֹת הֶעָרוֹב הִכְבִּיד עוֹד, כִּי אֵין מַלֵּט מֶנּוּ,

לוּלֵי כִּי לֹא עַל כֻּלָּם אֲרָיוֹת הִשְׁלִיחַ.

אוֹת בָּרָד הִכְבִּיד יוֹתֵר, כִּי לֹא הֶחֱיָה נֶפֶשׁ,

לוּלֵי כִּי בַּעֲצַת עֶלְיוֹן בַּבָּתִּים נִמְלָטוּ,.

כָּבֵד מִכָּל אוֹת, הַבְּכוֹרִים כִּי יַחְדָּו מֵתוּ,

גַּם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם בּוֹ הָטְבָּעוּ,

וּבְכָל מַחְלֹקֶת צִוָּה אֵל גַּם מִשְׁלַחַת.

בָּאוֹתוֹת רִאשׁוֹנוֹת, מִשְׁלַחַת הַצְּפַרְדֵּעַ,

מִתַּחַת לָאָרֶץ מִמֵּי הַיְאוֹר עָלָתָה.

בָּאוֹתוֹת הַשְּׁנִיּוֹת, מִשְלַחַת חַיְתוֹ אָרֶץ,

מִן הָאָרֶץ מִשָּׂדֶה מִמִדְבַּר מִיָּעַר.

בָּאוֹתוֹת שְׁלִישִׁיּוֹת, מִשְׁלַחַת עוֹף שָׁמַיִם

הַמְּעוֹפֵף בִּפְנֵי רָקִיעַ עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

בָּאוֹתוֹת רְבִיעִיּוֹת, מִשְׁלַחַת מַרְאוֹת פַּחַד,

מֵעַל לָרָקִיעַ, כִּי לֹא בָאָרֶץ נִבְרָאוּ.

הִתְבּוֹנֵן נִפְלָאוֹת אֵל, הָבֵן כָּל מַעְגַּל ישֶׁר,

כִּי גַּם קִנְיָנֵיהֶם עַל דֶּרֶךְ זֶה אָבָדוּ.

הָרִאשׁוֹנִים אָבְּדוּ טוֹב, כִּי מֵתָה הַדָּגָה,

הַשְּׁנִיִּים הִכְבִּידוּ, כִּי מֵת מִקְנֶה מִצְרַיִם,

הַשְּׁלִישִׁים הִקְשׁוּ עוֹד שִׁבְּרוּ מַטֵּה לָחֶם,

עַל כָּל הָרְבִיעִים, כִּי נַפְשׁוֹת אָדָם שִׁחֵתוּ.

כִּשְׁמוֹעַ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹפֶל וּמִשְלַחַת,

אֲשֶׁר צִוָּה אֵל עַל עֲדַת לֵצִים אֹהֲבֵי רֶשַׁע,

חָגַר בְּעוֹז מָתְנָיו לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ,

אִם יָדַע כִּי גַאֲוַת לֵץ הִתְחַדְּשָׁה כַּנֶּשֶׁר,

רַע לִבּוֹ מִלְּפָנִים תַּעֲלוּלִים בּוֹ יִמְשֹׁלוּ,

כִּי אִם אֵל דִּבֵּר אֶת לִבּוֹ הִכְבַּדְתִּי אָנִי,

מִי יֵקַל אַחֲרֵי הִכְבִּיד, אוֹ מִי יִרְפָּאֶנּוּ,

לֹא נִמְנַע מֵהֲלוֹךְ אֶל פַּרְעֹה כַּכְּפִיר בּוֹטֵחַ,

בַּעֲבוּר הַגֵּד לוֹ חָזוּת קָשָׁה מוֹפֵת פֶּלֶא,

אֲשֶׁר בּוֹא יָבוֹא אִם יֵט יָדוֹ עַל שָׁמָיִם,

כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל פַּרְעֹה דִּבֶּר פִיו דִּבְרֵי ישֶׁר

"אֵיךְ שִׁקַּרְתֶּם בֶּאֱמוּנַתְכֶם, שָׂרִים וָמֶלֶךְ,

"אֵיךְ סָר פַּחְדְּכֶם רֶגַע סָר בַּעַל הַכְּנָפַיִם,

"הַאֵינְכֶם מַאֲמִינִים כִּי עוֹד קָשׁוֹת מֵאֵלֶּה

"אֲשֶׁר יִסֵּר אֶתְכֶם בָּם יִפְקוֹד הָאֵל עַתָּה,

"נִפְלָאוֹת הֵנָּה מֵאָז לָכֶם לֹא נוֹדָעוּ,

"אִם אוֹתוֹתָיו שָׂם בָּכֶם בִּבְשַׂרְכֶם נָגָעוּ,

"אֲשֶׁר יָשִׂים עוֹד גַּם נַפְשׁוֹתֵיכֶם יָצִיקוּ,

"תֵּחַתּוּ מִצָּבָא רַב בָּאֹפֶל יַהֲלֹכוּ,

"וּכְבוֹא פַּחְדְּכֶם אֶת לֹא הֶאֱמַנְתֶּם תֵּדָעוּ,

"כִּי מִמַּרְאוֹת תִּרְאוּ עֵת לֹא תִרְאוּ שֶׁמֶשׁ,

"כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ מִדּוֹר דּוֹר תָּבִינוּ,

"גַּם יַעַן מַה בָּחַר בָּם מִכָּל עַם תַּשְׂכִּילוּ,

"הִנֵּה דִּבַּרְתִּי, אֶת רוּחִי לָכֶם הִבַּעְתִּי.

"אִם ישֶׁר אֲמָרַי אָזְנֵיכֶם לֹא פִתֵּחוּ,

"גַּם לָתֵת מוֹפֵת לֹא אַתֶּם מֶנִּי תִשְׁאָלוּ,

"אֶעֱשֶׂנּוּ אֶל לֹא בִקְּשׁוּהוּ, כִּי כֵן צֻוֵּיתִי,

"כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי תִרְאוּ מֵאֵין עֵינַיִם,

“אֶת לֹא הִכַּרְתֶּם בָּאוֹר תַּכִּירוּ בַּחשֶׁךְ”.

כִּרְאוֹת דּוֹבֵר צֶדֶק כִּי שָׁמְעוּ וַיַּחְרִישׁוּ,

גַּם אִם יַרְבֶּה דַבֵּר, לִדְבָרָיו לֹא יַקְשִׁיבוּ,

וַיְמַהֵר^[²^] וַיֵּט אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמַיִם,

וַיְהִי פִתְאֹם חשֶׁך אֲפֵלָה עַל מִצְרַיִם,

לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הַיּוֹשְׁבִים גַּם יַחַד,

אִישׁ יַכִּיר בַּנֶשֶף לֹא הִכִּיר בַּצָּהֳרָיִם,

לֹא יַעַן אָמַר אֵל לַשֶּׁמֶשׁ לֹא תָהֵלִּי,

יָרֵחַ לֹא תִגַּה כּוֹכָבִים לֹא תַזְהִירוּ,

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל הָאָרֶץ

כּוֹכָבִים הִזְהִירוּ, אוֹר נָגַּה יָרֵחַ,

אַף לֹא יַעַן עָנָן וַעֲרָפֶל כִּסּוּ אֶרֶץ,

כַּמַּרְאֶה סַפִּיר הָיָה מַרְאֶה הָרָקִיעַ,

רַק מֵרְשָׁעִים מָנַע אוֹר וַיְצַו לָהֶם אֹפֶל,

כִּי עֹשֶׂה פֶלֶא שָׁלַח מֵאוֹצָרוֹ חשֶׁךְ,

וַיַּחְשִׁיךְ מִסָּבִיב עֵינֵי כָל פּוֹעֲלֵי אָוֶן,

כַּתַּבְלוּל הַמְכַסֶה עֵין אָדָם וִיעַוְּרֶנָּה,

כֵּן עִוֵּר חשֶׁךְ זֶה עֵינֵי יוֹשְׁבֵי מִצְרַיִם,

שֶׁמֶשׁ זָרְחָה עֲלֵיהֶם אַךְ הֵם לֹא רָאוּהָ,

כָּעִוֵּר הַמְמַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה כֵּן מִשֵּׁשׁוּ,

עוֹד רָעִים מֵעִוְרִים אֲלֵיהֶם הִתְמַשָּׁלוּ,

עִוֵּר הוֹלֵךְ דֶּרֶךְ אִם נִשְׁעַן עַל פִּקֵּחַ,

לַחְמוֹ יֹאכַל שָׁקֵט יֵינוֹ יִשְתֶּה בּוֹטֵחַ,

לֹא כֵן אֵלֶּה הָמֵשׁ מִמְּקוֹמָם לֹא יָכֹלוּ,

לַחְמָם לֹא שָׁאָלוּ, יֵינָם מֵי רוֹשׁ חָשָׁבוּ,

כִּי בִטְחָה לֹא יָדָעוּ, שֶׁקֶט לֹא מָצָאוּ,

אִם עֵת הָחֵל הַחשֶׁךְ עִוְרִים הִתְאַמֵּרוּ,

לֵאמֹר: "תַּחַת מִכְסֶה הָאֲפֵלָה נִסְתַּתֵּרָה,

"עִם כָּל חַטּאֹתֵינוּ נֵשֵׁב בֶּטַח תַּחְתֶּיהָ,

“עַד יַעֲבוֹר זַעַם כִּי בַּמַּחְשָׁךּ מִי רוֹאֵנוּ”.

מִפַּחַד פִּתְאֹם אֲחָזָתָם נוֹדַע לָמוֹ,

כִּי גַּם בַּחשֶׁךְ לֹא יִסָּתְרוּ פּוֹעֵלי אָוֶן,

מִפְּנֵי יְיָ יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶךְ,

לוֹ לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה,

כִּי גַּם בָּאֲפֵלָה חִצֵּי חֲמָתוֹ הָלָכוּ,

כִּי אִם הָיוּ עֵינֵיהֶם כָּאֲטוּמוֹת בָּאֹפֶל,

מֵרְאוֹת אִישׁ אֶת אָחִיו מֵרְאוֹת אוֹר יוֹם זוֹרֵחַ,

הָיוּ כִּשְׁקוּפוֹת לִרְאוֹת אֶת לֹא תִרְאֶה עַיִן,

מַלְאָכִים רָעִים רָאוּ מַרְאֵיהֶם אֵימָתָה,

מַרְאוֹת זָרוֹת, בַּלְּהוֹת צַלְמָוֶת, לַהֲבֵי פַחַד,

מֵחֶרְדַת הַמַּרְאֶה כִּמְעַט נַפְשָׁם יָצָאָה,

נִרְפּוּ מֵעֲמוֹד עַל רַגְלָם, מִתַּחְתָּם לֹא קָמוּ,

כַּגִּבּוֹר יָמִישׁ אִישׁ מִלֶּכֶת יִמְנָעֶנּוּ,

כֵּן הֵמִישׁ הָאֹפֶל הַזֶּה שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ,

מֵאֵין בַּרְזֶל וַאֲסוּרִים כֻּלָּם בּוֹ נֶאֱסָרוּ,

כָּל הַנּוֹפֵל בּוֹ נִדְמָה אֶל אַסִּיר בַּכֶּלֶא,

אִישׁ עוֹבֵר אֹרַח אוֹ אִישׁ הָעוֹבֵד שָׂדֵהוּ,

וַיְמִישֵׁהוּ הַחשֶׁךְ רַגְלָיו שָׁם תַּעֲמוֹדְנָה,

לֹא יָמִישׁ מִמְּקוֹמוֹ עַד מוֹעֵד כָּלָה זָעַם,

וַתְּהִי הָאֲפֵלָה אֲיוּמָה מִנְּשׂוֹא כָּבֵדָה,

אֲשֶׁר יָצְאָה מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּית מִגֵּיא צַלְמָוֶת,

יָמִים שָׁלשׁ לֹא מָשָׁה מֵעֶרֶב עַד עָרֶב,

אִם מַרְאוֹת פַּחַד רָאוּ מִתּוֹךְ הָאֹפֶל,

עֵת הַמְּאוֹרוֹת אֲשֶׁר לֹא יִשְׁבֹּתוּ לֹא רָאוּ,

יָדְעוּ כִּי לֹא עֵינֵי בָשָׂר תִּרְאֶינָה אֵלֶּה,

אַךְ רַב מִמַּרְאֵה עַיִן תִּרְאֶה הָרוּחַ.

וּמַה נִפְלָא זֹאת כַּאֲשֶׁר מִפַּחַד נִרְדָּמוּ,

הִשְׂכִּילוּ כִּי בֵית יַעֲקֹב אַךְ שָׂשׂוֹן יַשִּׂיגוּ

כִּי יִשְׂרְאֵלִי הַיּוֹשֵׁב עִם מִצְרִי בֶּחָדֶר,

פַּחַד לֹא יָדַע וּכְיוֹם אֶתְמוֹל רֹאֶה שֶׁמֶשׁ,

פַּעֲמֵי רַגְלָיו וַאֲמָרָיו הַמִּצְרִי שׁוֹמֵעַ,

אֲמָרָיו כִּי נָעֵמוּ וּפְעָמָיו נָכוֹנוּ,

יָרֹן יֵצֵא אֶל פָּעֳלוֹ גַּם יָשׁוּב שָׂמֵחַ,

הַמִּצְרִי בִּמְצוּקַת נַפְשׁוֹ נֹהֵם מִפָּחַד,

הַיִּשְׂרְאֵלִי דּוֹבֵר עַל לִבּוֹ וִינַחְמֶנּוּ,

עַיִן הָיָה לָעִוֵּר, רֶגֶל לַפִּסֵחַ,

אִם רָעֵב הֶאֱכִילָהוּ, אִם צָמֵא הִשְׁקָהוּ,

לָכֵן כַּיָעֶה הַמְבַעֵר גָּלָל מִבַּיִת,

בִּעֲרוּ מַעֲשֵׂיהֶם מִלֵּב צַר שִׂנְאָה נוֹשֶׁנֶת,

אִם חַסְדֵי עָשׁוּק אֶת עוֹשְקוֹ מֵרָע יַצִּילוּ,

גַּחֲלֵי אֵשׁ הֵם מַעֲלִים לֶהָבָה בּוֹעָרֶת,

תֹּאכַל שִׂנְאַת עוֹשְׁקוֹ וּבְאַהֲבָה תַּחֲלִיפֶנָּה,

אַף כֵּן שׂוֹנְאֵי בֵית יַעֲקֹב אַחֲרֵי עֲבוֹר זָעַם,

בֵּרְכוּ לִשְׂנוּאֵיהֶם אֶת יִשְׂרָאֵל אָהָבוּ,

כִּי אָמְרוּ: "אַשְרֵי הָעָם הַזֶּה שֶׁלּוֹ כָּכָה,

"מִי בָנוּ כָהֶם אַנְשֵׁי דַּעַת אֹהֲבֵי רֵעַ,

"מִי הַמְּשַׁלֵּם טוֹב תַּחַת רַע מֵאַהֲבַת חֶסֶד,

"אַךְ עַם יְיָ הוּא, אֱלֹהָיו יֶאֱהָבֶנּוּ,

"כַּאֲשֶׁר יוֹם יוֹם דּוֹבֵר משֶׁה, דּוֹבֵר אִישׁ צֶדֶק,

"יַעַן זֹאת אֶל אָהָלֵיהֶם לֹא קָרַב כָּל נֶגַע,

"גַּם כִּי יֵשְׁבוּ בַּחשֶׁךְ יְיָ אוֹר לָמוֹ,

"אֵיךְ עַם נִכְבַּד בָּזִינוּ בִּבְרִיתוֹ שִׁקַּרְנוּ?

"בּוֹשְׁנוּ כִּי כָשַׁל אֱמֶת בִּרְחוֹבוֹת מִצְרַיִם,

"כָּשַׁל בַּצָּהֳרָיִם אוֹר יוֹם לֹא הִכַּרְנוּהוּ,

“רַק בַּחשֶׁךְ צִדְקַת עַם זֶה רָאֹה רָאִינוּ”.

כִּי אִם יְיָ חִזֵּק לֵב מֶלֶךְ פּוֹשֵעַ,

חִזֵּק לֵב נֶאֱמָנֵי בֵיתוֹ הַיּוֹעֲצִים אָוֶן,

בַּעֲבוּר הָמֵד אֶל חֵיקָם כָּל עַוְלָה פָעָלוּ,

לֹא חִזְּקוּ יוֹשְׁבֵי אַרְצוֹ עוֹד לִבָּם כָּמוֹהוּ,

אַחֲרֵי סָר הָאֹפֶל אַחֲרֵי סָרָה הַמִּשְׁלַחַת,

כִּי הָאִישׁ משֶׁה נֶאֱמָן לֵאלֹהָיו הֶאֱמִינוּ,

רָאוּ כִּי כָל מַעֲשָׂיו מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה,

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, כִּי רָצוֹן יַעְטְרֶנּוּ,

מֵעֲלִילוֹת אֵל הִשְׂכִּילוּ, מֵאֲשֶׁר הִפְלִיא לָמוֹ,

כִּשְׁמוֹר אִישׁוֹן בָּת עָיִן מִכָּל רַע נִשְׁמָרוּ,

עַל מֶה חָמַד אֱלֹהִים בָּם בָּאֹפֶל רָאוּ,

יַעַן כִּי אַנְשֵׁי חֶסֶד הֵם וּתְמִימֵי דָרֶךְ,

אָמְרוּ: "מִי הֶאֱמִין כִּי כָזֹאת יַעֲשׂוּ עִמָּנוּ,

"מַה כָּבְדָה הָאֲפֵלָה בִּמְצוּקַת לֵב יָשַׁבְנוּ,

"כֹּחַ אֲנָשִׁים סָר מֶנּוּ, קוּם בַּל יָכֹלְנוּ,

"וַעֲלֵיהֶם זָרַח אוֹר וּבְשִׂמְחָה קוֹל נָשָׂאוּ,

"לוּלֵי כִּי יִשְׁרֵי לֵב הֵם לוּ הָיוּ כָמוֹנוּ,

"הַשְּׂמֵחִים אֶל אֵיד וּלְיוֹם שִׁלּוּם רַע יוֹחִילוּ,

"מַדּוּעַ לֹא הִנָּקֵמוּ מִנְּכוֹנִים לָטֶבַח,

"כִּי כַצֹּאן טִבְחָה הָיִינוּ אֵין אֳיָל לָנוּ,

"וּבַחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ שָׂרִיד לֹא הִשְאִירוּ,

"אַךְ תַּחַת לִנְקוֹם נָקָם עָלֵינוּ חָמָלוּ,

"וּבְנוֹעַם פֶּה אֶת מֶרֶר רוּחֵנוּ הִמְתִּיקוּ,

"גַּם לֹא שָׂמוּ בִּכְלֵיהֶם מִכָּל אֲשֶׁר לָנוּ,

"כִּי מֶה עָצַר בַּעֲדָם אֵין רוֹאֶה אֵין יוֹדֵעַ,

"רַק צִדְקָתָם עָשְׂתָה זֹאת שׂנְאֵי עָוֶל הֵמָּה,

"חָטְאוּ מַלְכֵי אַרְצֵנוּ, יֵין חֲמָסִים שָׁתוּ,

"כִּי הֵרֵעוּ עִם עַם זֶה, בִּתְמִימִים הֶעֱבִידוּ,

"עַל טוֹבִים חָרְשׁוּ רַע, אֶת אֹהֲבֵיהֶם שָׂנֵאוּ,

"לוּ בוֹגְדִים הֵם כָּרָעוֹת עֲלֵיהֶם חָרָשׁוּ,

"כִּי עַתָּה חַרְבוֹתֵיהֶם מִתַּעַר הֵרִיקוּ,

"כִּי לֹא קָם בָּנוּ רוּחַ לַמֵּתִים דָּמִינוּ,

"אֵיךְ פַּרְעֹה אֵיךְ יוֹעֲצָיו עוֹדָם מַקְשִׁים רוּחַ,

"אֵיךְ מֵאֵין מִשְׁפָּט חָפְשִׁים לַעֲבָדִים יַכְבִּישׁוּ,

"אַךְ לֹא אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים, לֹא זֹאת חֶפְצֵנוּ,

"חֵפֶץ מַלְכֵּנוּ הוּא, וּמִי שַׁלִּיט בַּמֶּלֶךְ,

"צָרוֹת רַבּוֹת תָּבֹאנָה עוֹד מִיָּדוֹ לָנוּ,

"כִּי עַל חַטּאֹתָיו חָטָא יוֹם יוֹם יַרְבֶּה פֶּשַׁע,

"עַד תֹּאבַד מִצְרַיִם קָהָל וּמֶלֶךְ יָחַד.

גַּם עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הָבֵן ישֶׁר הֵחֵלוּ,

זָכְרוּ נִפְלְאוֹת אֵל וּגְדֻלַּת משֶׁה סִפֵּרוּ:

"גָּדוֹל הָאִישׁ הַזֶּה בָּאָדָם אֵין כָּמוֹהוּ,

"נוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מֵאָז לֹא נִשְׁמָעוּ,

"יֵט יָדוֹ עַל שָׁמַיִם וִיצַוֶּה עַל אָרֶץ,

"יַחְמוֹל יֶעְתַּר אֶל אֵל וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶנּוּ,

"לוּלֵי כִּי חָמַל עָלֵינוּ אֵיפֹה הָיִינוּ,

"כִּי לִבּוֹ טָהוֹר, לֹא יֶהֱמוּ בוֹ גַלֵּי זָעַף,

"הֵתַלְנוּ בּוֹ וּבְפָנָיו לֹא הִכַּרְנוּ קָצֶף,

"מִיּוֹם בּוֹאוֹ אֵלֵינוּ רַע לֹא בוֹ מָצָאנוּ,

"מִדְבָּרָיו מַה נָּאווּ מִכָּל צוּפִים מָתָקוּ,

"מַה נִּשְׂגָב הוֹדוֹ? מָה הוּא לֹא נוּכַל סַפֵּרָה,

"מַתַּת אֱלֹהִים הוּא, מַתַּת אֵל לֹא יָדָעְנוּ,

"עַל כֵּן רַק טוֹב הוּא, כִּי גַּם יוֹעֵץ טוֹב הוּא לָנוּ,

"גַּם אֲמָרָיו עַל בֵּית יַעֲקֹב יַחְדָּו צָּדָקוּ,

"כִּי עַם זוּ גַּם עִם עֹשְׁקֵיהֶם חַסְדָּם הִגְדִּילוּ,

"גָּדוֹל הָעָם הַזֶּה, בַּלְאוּמִים מִי יִדְמֵהוּ,

"לָמָּה פַּרְעֹה מַקְשֶׁה לִבּוֹ, יוֹעֲצָיו יֶהְבָּלוּ,

"עוֹד חוֹרְשִׁים רַע עַל טוֹבִים, יִשְׂנְאוּ אַנְשֵׁי חָסֶד?

"עַל זֹאת הִשְׂכַּלְנוּ, אַךְ טוּב טַעַם לֹא מָצָאנוּ,

"לֹא כֵן אֲנַחְנוּ רוּחַ אַחֶרֶת עִמָּנוּ,

"נַפְשֵׁנוּ אֶל הָעָם הַזֶּה, טוּבוֹ רָאִינוּ,

"מִי יִתֵּן נוּכַל לָתֵת לָעָם הַזֶּה כֹּפֶר,

"וּנְשַׁלֵּם טוֹב תַּחַת רָעוֹת לָהֶם פָּעַלְנוּ,

"אַךְ מַה נַּעֲשֶׂה, עַז לֵב מַלְכֵּנוּ מִי יַטֶּנּוּ,

"לֹא נִשְׁאַר לָנוּ כִּי אִם שַׁלֵּם טוֹב בִּשְׂפָתֵינוּ,

"וּבִשְׂפַת רָצוֹן נַרְנִין אֶת לֵב דַּכְּאֵי רוּחַ,

"וּנְחַלֶּה אוֹתָם אוּלַי יִשְׂאוּ אֶת פָּנֵינוּ,

“עַל פִּשְׁעֵנוּ יַעֲבֹרוּ חֶטְאֵינוּ יִשָּׂאוּ”.

עָמְקוּ^[³^] מַחְשְׁבוֹת אֱלֹהִים וּלְמַעֲשָׂיו אֵין חֵקֶר,

כִּי עֹשֶׂה תוּשִׁיּוֹת וּבְכָל אַחַת כִּפְלָיִם,

חשֶׁךְ זֶה כִּכָּר וּמַקֵּל בַּאֲגֻדָּה אַחַת,

מַקֵּל לִרְדוֹת אֶת מִצְרַיִם פַּחַד וָפַחַת,

וּלְיִשְׂרָאֵל הוֹסִיף כִּכְּרֵי זָהָב וָכֶסֶף,

אֶת כָּל מַחְמַד עֵינֵי צָרֵיהֶם הִמְצִיא לָמוֹ,

גַּם כֶּסֶף גַּם זָהָב וּשְׂמָלוֹת וּכְלֵי חֵפֶץ,

כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֶל אֹהֲבוֹ אַבְרָהָם מִקֶּדֶם,

"כִּי עֶבֶד יִהְיֶה זַרְעֲךָ בָּאָרֶץ לֹא לָמוֹ,

"עַד כִּי אָדוֹן גַּם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ,

“אַחֲרֵי כֵן בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל מֵאַרְצוֹ יֵצֵאוּ”.

הַשְׁלֵם עֵצָה הָקֵם אִמְרֵי פִיו מִי כָמוֹהוּ,

כִּי הִפְרָה אֵל נֵצֶר אַהֲבָה מִשֹּׁרֶשׁ אֹפֶל,

וּבְעֵת רוּחַ רָעָה בִּעֲתַתָּם לִמְּדָם דָּעַת,

עַד כִּי עַם בָּזוּי, עַתָּה בִּשְׂפָתָם כִּבֵּדוּ,

שִׂנְאָתָם הָלְכָה לָהּ, אַהֲבָה שָׁבָה תַּחְתֶּיהָ.

עַל כֵּן אַחֲרֵי צָרַת הַחשֶׁךְ עָבָרָה,

דִּבֵּר צוּר יִשְׂרָאֵל אֱלֵי משֶׁה, וַיֹּאמֶר:

"הֵן מֵרֵאשִׁית חֹדֶשׁ זֶה אֶת אָזְנְךָ גִּלִּיתִי,

"כִּי רַק נֶגַע אֶחָד אָבִיא עוֹד עַל מִצְרָיִם,

"עַל מַלְכָּהּ הַמּוֹשֵׁל בָּהּ גַּם עַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ,

"וִישַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה לָלֶכֶת מִדְבָּרָה,

"וּכְשַׁלְּחוֹ כָלָה יִהְיֶה, לַעֲמוֹד לֹא תוֹסִיפוּ,

"וּבְיוֹם אֶחָד הָעָם כֻּלּוֹ הָלוֹךְ יֵלֵכוּ,

"גַּם אֶחָד לֹא יִשָּׁאֵר עַל אַדְמַת מִצְרָיִם,

"הָכֵן אֶל מַסְעֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא יָנִיחַ,

"גָּרֵשׁ אֶתְכֶם יִבְחַר, מַר יִצְעַק חוּשׁוּ צֵאוּ!

"אִם עַד יַעֲבוֹר הַנֶּגַע הָרְכוּשׁ לֹא תֶאֱסֹפוּ,

"מָתַי תַּאַסְפוּהוּ, הַאִם רֶגַע תֵּלֵכוּ?

"עֵת הֶאָסִיף הָלַךְ לוֹ, לֹא עוֹד תִּמְצָאוּהוּ,

"וַאֲנִי אֵל אֱמוּנָה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אַעַשׂ,

"עַל כֵּן עַתָה דַּבֶּר נָא אֶל אָזְנֵי עַמֶּךָ,

"כִּי בָא מוֹעֵד הָקֵם בּוֹ אֶת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי,

"וּבְעֵינֵי צָרִים עַל כֵּן אֶת חִנָּם נָתַתִּי,

"בַּעֲבוּר אֶת מִשְׁאֲלוֹתָם מֵהֶם לֹא יִמְנָעוּ,

"כַּאֲשֶׁר תִּתְאָו נַפְשָׁם כָּל אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ,

"כָּל אִשָּׁה מִרְעוּתָה וּמִשְׁכֶנְתָּהּ בַּבָּיִת,

"זָהָב כֶּסֶף גַּם כֵּלִים וּשְׂמָלוֹת יִשְאָלוּ,

"אַל יַךְ לִבָּם אוֹתָם, אַל יִירְאוּ אַל יַחְמוֹלוּ,

"כִּי לִי הָאָרֶץ לִי הַזָּהָב לִי הַכֶּסֶף,

"עֵת לָתֵת גַּם עֵת לָקַחַת אֲנִי יוֹדֵעַ,

"אִם בִּצְדָקָה אֶתֵּן בַּמִּשְׁפָּט אֶקָּחֶנּוּ,

"עַתָּה אֶת טוּב מִצְרַיִם אֶל עַמִּי אֶתֵּנָה,

“חֵלֶף כִּי עָבְדוּ בָם וַאֲשֶׁר אוֹתָם הֵרֵעוּ”.

נֶגַעּ הָאֶחָד^[⁴^] יִתְחוֹלֵל עוֹד עַל מִצְרָיִם,

בַּחֹדֶשׁ הָאָבִיב בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַחֹדֶשׁ,

הוֹדִיעַ אֶל משֶׁה עֵת יָרֵחַ בַּכֶּסֶּה,

בַּעֲבוּר בַּשֵּׂר לַעֲנִיָּיו יוֹם בּוֹ יִגָּאֵלוּ,

מַה יַּעֲשׂוּ בַּעֲבוּר מַלֵּט נַפְשָׁם מִנָּגֶף,

[עַמִּים כֻּלָּם חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי יִקְרָאוּהוּ,

וּגְאוּלֵי יְיָ רֹאשׁ חֳדָשִׁים יַחְשְׁבוּהוּ],

יוֹם זֶה חֹק וּמִשְׁפָּט אֶל בֵּית יַעֲקֹב צִוָּהוּ,

"בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ זֶה הָעָם יִתְקַדָּשׁוּ,

"לָקַחַת בּוֹ שֶׂה אֶל בֵּית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת,

"לִהְיוֹת עַד יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ מִשְׁמָרֶת,

"לִזְבּוֹחַ אוֹתוֹ לַיְיָ בֵּין הָעַרְבָּיִם,

"וּמִדַּם הַזֶּבַח בָּאַגָּנוֹת יָשִׂימּוּ,

"כִּי כָּל הַבָּתִּים בָּם אֶת הַבָּשָׂר יֹאכֵלוּ,

"דָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת יִתֵּנוּ,

וּבְשָׂרוֹ יֹאכְלוּ בַּלַּיְלָה הַזֶּה עַד בֹּקֶר,

"זֹאת מִשְׁפָּטוֹ: עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ,

"לֹא כַּאֲשֶׁר יוֹשְׁבִים עַל שֻׁלְּחָנָם לֶאֱכֹל לָחֶם,

"אֵזוֹר מָתְנֵיכֶם פָּתוּחַ וַחֲלוּצֵי נָעַל,

"כִּי אִם רַגְלָם בַּנְּעָלִים וַאֲזוּרֵי מָתְנַיִם,

"וּבְיַד אִישׁ אִישׁ מַקְלוֹ, בַּחִפָּזוֹן יֹאכְלוּהוּ,

"כַּנֶּחְפָּזִים לָצֵאת, כַּנּוֹעָדִים לָלֶכֶת,

"כִּי בַלַּיְלָה הַזֶּה אֶעֱבוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם,

"עַל מִצְחַת רֵאשִׁית אוֹנֵי חָם אַתְוֶה תָו מָוֶת,

"אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו הַזֶּה לֹא יִרְאֶה בֹקֶר,

"אוֹת הוּא לַקֶּטֶב יָשׁוּד כִּי תַחְתָּיו יִכְרָעוּ,

"תָּו פֶּחָדִים הוּא, כִּי בַמַּחֲזוֹת אֲחִתֵּמוֹ,

"וּבְכוֹרֵי הַבְּהֵמָה כֻּלָּם גַּם הֵם יָמוּתוּ,

"וּשְׁפָטִים אֶעֱשֶׂה בֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם יָחַד,

"אֲפַלֵּס נָתִיב אֶל אַפִּי לֹא יֵט מִמֶּנּוּ,

"כִּי רַק בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם יִהְיֶה אוֹת נֶגֶף,

"אַךְ בִּבְכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל תָּו זֶה לֹא אָשִׂימָה,

"כִּי הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וּמְזוּזוֹת הַבָּיִת,

"אוֹת חַיִּים הוּא לָהֶם, אוֹת כִּי יִמָּלֵטוּ,

"אֶרְאֶנּוּ וּפָסַחְתִּי עֲלֵיהֶם וַאֲמַלְּטֵמוֹ,

וּלְמַשְׁחִית בָּאָרֶץ לֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף".

עֵת רָצוֹן^[⁵^] לַיְיָ יוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ,

שָׁמַע משֶׁה וַיִּשְׂמַח וּלְאַהֲרֹן גִּיל נֶפֶשׁ,

אָז מִהַר משֶׁה בַּשֵּׂר טוֹב לִמְחַכֵּי יֶשַׁע,

וַיִּקְרָא כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹאוּ,

וַיְצַוֵּם מִצְוַת הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח,

כָּל חֻקּוֹתָיו כָּל מִשְׁפָּטָיו כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּהוּ,

יוֹם מִקְחוֹ, יוֹם זִבְחוֹ, גַּם הַלַּיְלָה יֹאכְלוּהוּ,

וּפְדוּתָם הוֹדִיעָם כִּי יִהְיֶה זֶה הַלַּיְלָה,

אֶת לִבָּם הִרְנִין וּבְאַהֲבָה דִּבֶּר אֵלֵימוֹ:

־ "תַּחַת הֱיִיתֶם גּוֹי נִתְעָב וּבְזוּיֵי נָפֶשׁ,

"יָבוֹאוּ שָׂרֵי מִצְרַיִם לָכֶם יִכְרָעוּ,

"נָא עַם אֱלֹהִים צֵאוּ, לָכֶם יִתְחַנָּנוּ,

"וּמִמָּחֳרָת הַפֶּסַח מֵאַרְצָם תֵּצֵאוּ,

"כִּי לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר,

"הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת אֶל הָעָם כֻּלּוֹ בַּשֵּׂרוּ,

"חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת, לֵב כּוֹשְׁלִים אַמֵּצוּ,

"צַוּוּ אֶת הָעָם אֶל מַסָּעֵיכֶם הָכִינוּ,

"הַפְּזוּרִים בָּאָרֶץ בֶּעָרִים יִקָּבֵצוּ,

"לִהְיוֹת עֲתִידִים לַלַּיְלָה הַהוּא גַּם יַחַד,

"לִנְסוֹעַ עַל צִבְאוֹתָם עֵת יַעֲלֶה הַשָּׁחַר,

"אַתֶּם זִקְנֵי הָעָם לִשְׁבָטָיו חַלֵּקוּ,

"וּלְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם,וַעֲלֵיהֶם שָׂרִים יָשִׂימוּ,

"וּנְשִׂיאֵיהֶם עַל פִּי יְיָ יִקָּרֵאוּ,

"זִכְרוּ חַסְדֵי אֵל כִּי בָאנוּ פֹּה שִׁבְעִים נָפֶשׁ,

"וּבְצֵאתֵנוּ מִפֹּה קָהָל גָדוֹל יָשׁוּבוּ,

"בָּם עִוֵר וּפִסֵּחַ הָרָה גַּם יוֹלֶדֶת,

"אַל יֵרַךְ לִבָּם, אַל יִרְהוּ אַל יִפְחָדוּ,

"כִּי יְיָ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם הוּא עֻזָּמוֹ,

"כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ טֶרֶם יִקָּחֶנּוּ,

"וִירַחֵף עַל גּוֹזָלָיו עַל קַו קַו יֵעוֹרוּ,

"כַּאֲשֶׁר יֵעוֹרוּ, בִּכְנָפָיו יִקַּח אוֹתָמוֹ,

"יִשָּׂאֵם עַל אֶבְרָתוֹ יַעֲלֵם עַל שֵׁן סֶלַע,

"כֵּן עֵת בִּמְהוּמוֹת רַבּוֹת צָרֵיהֶם יִפֹּלוּ,

"יָעִיר אוֹתָם לֹא פִּתְאֹם אַךְ שׁוּבָה וָנַחַת,

"כִּי תוֹפַע בָּם רוּחוֹ הַטּוֹבָה כִּמְרַחֶפֶת,

"בִּכְנָפֶיהָ יֶחֱסוּ מִבּוֹר שִׁבְיָם תַּעֲלֵמוֹ,

"תִּשָּׂאֵם עַל אֶבְרָתָהּ לַנְּחוֹתָם הַדָּרֶךְ,

"בָּעֲרָבָה וּבַמִּדְבָּר בָּהָר וּבַשָּׁפֶל,

"בִּישִׁימוֹן וִילֵיל תֹּהוּ וּבְחֹרֶב אֵין מָיִם,

"וַאֲנִי בָרֹאשׁ, כִּי אֶל אֶרֶץ רַעְמְסֵס אָבוֹאָה,

"כִּי שָׁם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו יִתְאַסָּפוּ.

"אָן אוֹלִיךְ עֵדֶר יְיָ אֵל יוֹדִיעֵנִי,

"גַּם צֵידָה לַדָּרֶךְ הַקָּהָל לֹא יָכִינוּ,

"כִּי אֵל יַשְׂבִּיעֵם, לֹא יִרְעָבוּ לֹא יִצְמָאוּ,

"אַךְ זֹאת יַעֲשׂוּ, יִקְחוּ אִתָּם מִטּוּב מִצְרַיִם,

"זָהָב וָכֶסֶף וַחֲמוּדוֹת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ,

"אִישׁ מֵרֵעֵהוּ אִשָּׁה מֵרְעוּתָה יִשְׁאָלוּ,

"לַעֲדוֹת בָּם יוֹם הַחַג עֵת לַיָי יָחֹגּוּ,

"יַשְׁאִילוּם כֹּל וּפְנֵיהֶם רֵיקָם לֹא יָשִׁיבוּ,

"כִּי אֵל נָתַן חֵן הָעָם תּוֹךְ עֵינֵי צָרֵימוֹ,

"לָהֶם יִהְיֶה, דָּבָר לִבְעָלָיו לֹא יָשִׁיבוּ,

"גַּם יִלָּווּ אִתָּם רַבִּים מֵעַם הָאָרֶץ,

"לִהְיוֹת לָהֶם לַעֲבָדִים, אַחֲרֵיהֶם יֵלֵכוּ,

"אֶת טַפָּם יִשְׂאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם יִנְהָגוּ,

"הַחֲמוֹרִים יַחְבּשׁוּ עַל הַגְּמַלִּים יַעֲמֹסוּ,

"צַוּוּם כִּי אֶל יוֹם צֵאתְכֶם אֶת הַכֹּל יָכִינוּ,

"כִּי כַּאֲשֶׁר פִּתְאֹם עַד יָם יֵלְכוּ כַּנְפֵי שָׁחַר,

"כֵּן יֵצֵא כָל הָעָם רֶגַע מוֹעֵד הַבֹּקֶר,

“אִישׁ לֹא יִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ יוֹם תִּגָּאֵלוּ”.

כַּחֲבַצֶּלֶת תִּפְתַּח עָלֶיהָ מֵאוֹר שָׁמֶשׁ,

כֵּן לִבּוֹת זִקְנֵי עָם מַן הַמֵּצַר נִפְתָּחוּ,

מִדִּבְרֵי משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי נָעֵמוּ,

מִבְּשׂוֹרַת יוֹם רָצוֹן יוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ,

גַּם מִצְוַת הָאֱלֹהִים גִּיל לֵב לָהֶם הָיָתָה,

אֶל אֲחֵיהֶם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָלָכוּ,

וַיְצַוּוּ אוֹתָם מִצְוַת אֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח,

כַּתּוֹרָה וּכְמִשְׁפָּט מִפִּי משֶׁה שָׁמָעוּ,

גַּם הַבְּשׂוֹרָה הִגִּיד לָהֶם לָעָם בִּשֵּׂרוּ:

"אַחֵינוּ שִׁמְעוּ אִמְרֵי אֵל, שִׁמְעוּ וּשְׂמָחוּ,

"הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת רַק רָעָה בָּם רָאִינוּ,

"בַּחֲמִשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה יִתַּמּוּ,

"בּוֹ שָׂרִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ יֵלֵכוּ,

"לִפְנֵי עַבְדֵיהֶם יִכְרָעוּ, לָהֶם יִתְחַנֵּנוּ,

"לֵאמֹר: מַהֲרוּ קוּמוּ מִיַּד שׁוֹבֵיכֶם צֵאוּ,

"כִּי אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ אַתֶּם לֵאלֹהִים תַּעֲבֹדוּ.

"עַתָּה אַחֵינוּ בָּא הַיּוֹם אֲשֶׁר קִוִּינוּ,

"עֲשׂוּ אֶת מִצְוַת הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ,

"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן שַׁחֲטוּ אֶת הַפָּסַח,

"יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ זֶה בָּעָרֶב,

"צָלִי עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים תֹּאכְלוּהוּ לָיְלָה,

"וּתְנוּ דָמוֹ עַל מַשְׁקוֹף וּמְזוּזוֹת הַבָּיִת,

"כִּי בַלַּיְלָה הַזֶּה פּוֹדְכֶם נוֹרָאוֹת יַעַשׂ,

"יַעֲבוֹר בָּאָרֶץ הַזֹּאת לִנְגּוֹף אֶת מִצְרָיִם,

"אָיוֹם הַלַּיְלָה הַהוּא לֹא יִהְיֶה כָּמוֹהוּ,

"בָּכֶם לֹא יִגַּע רָע, בָּתֵּיכֶם יִנָּצֵלוּ,

"אִם מִדַּם פֶּסַח עַל מַשְׁקוֹף וּמְזוּזוֹת יֶהִי,

"לֹא יִתֵּן אֶת הַמַּשְׁחִית לָבוֹא אֶל הַבָּיִת.

"אִישׁ אַל יֵצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד הַבֹּקֶר,

"וּכְאוֹר בֹּקֶר מֵאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם תֵּצֵאוּ,

"בָּרֹאשׁ הָאֱלֹהִים, כִּי לִפְנֵיכֶם הוּא נוֹסֵעַ,

"וּנְבִיאוֹ משֶׁה יַגִּיד לָכֶם אָן תֵּלֵכוּ,

"כִּי עַל פִּי יְיָ תַּחֲנוּ, עַל פִּיו תִּסָּעוּ.

"עַתָּה אַחֵינוּ לָצֵאת מִבּוֹר זֶה הִכּוֹנוּ,

"אִישׁ אֶת אָחִיו אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ נָא עֲזוֹרוּ,

"וּכְאִישׁ אֶחָד כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִקָּהֵלוּ,

"לָצֵאת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר,

"עוֹד זֹאת אַחֵינּוּ יִשְׁאַל אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ,

"וּמֵרְעוּתָהּ תִּשְׁאַל הָאִשָּׁה דִּבְרֵי חֵפֶץ,

"זָהָב וָכֶסֶף אֶת כָּל חֲמוּדוֹת מִצְרָיִם,

"לָכֶם יִהְיֶה וּמִשְּׁלַל אוֹיְבֵיכֶם תַּעֲשִׁירוּ,

"כִּי יְיָ דִּבֵּר בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל תֵּצֵאוּ,

"אִם הוּא נוֹתֵן לָכֶם, מִקַּחַת אַל תִּמְנָעוּ.

"נַחְנוּ נַעֲבוֹר בָּאָרֶץ לִבְחוֹר אַנְשֵׁי חָיִל,

"וּלְחַלֵּק הָעָם מִשְׁפְּחוֹת כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט,

"נָכִין הַכֹּל כַּאֲשֶׁר מִפִּי משֶׁה שָׁמַעְנוּ,

"חִזְקוּ אַחֵינוּ, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיכֶם לֵכוּ,

"מַה יֹאכַל עַם רַב וּמַה יִשְׁתּוּ אַל תֹּאמֵרוּ,

“אִם יְיָ עִמָּכֶם דָּבָר לֹא תֶחְסָרוּ”.

כַּנַּחַל שׁוֹטֵף פִּתְאֹם יַרְווּ מֵימָיו אָרֶץ

כֵּן דִּבְרֵי הַזְּקֵנִים הִרְווּ כָּל נֶפֶשׁ דָּשֶׁן,

פִּתְאֹם רִנְנוּ הָעָם וַיִּקְדּוּ וֶיִּשְתַּחֲווּ,

וַיּוֹדוּ לַיָי חַסְדּוֹ גָּמַל עָלֵימוֹ,

דִּבְרֵי חֵן עָנוּ אֶת הַזְּקֵנִים וַיֹּאמֵרוּ:

"יוֹם יַעֲשֶׂה יְיָ אֶת כָּל זֹאת בּוֹ נָגִילָה,

"מַה נִּירָא אִם אֵל מוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם,

"אַחֲרָיו גַּם לִישִׁימוֹן נֵלֵךְ לִמְקוֹם אֵין זָרַע,

"הִנֵּה בּוֹ בָטַחְנוּ, אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ אָהַבְנוּ,

"אֶת אוֹתוֹתָיו רָאִינוּ, אֶת מוֹפְתָיו הִשְׂכַּלְנוּ,

"כַּשֶּׁמֶשׁ יָאִיר יוֹמָם מַעֲשָׂיו לֵב הֵאִירוּ,

"גַּם צָרִים רָאוּ אוֹר גָּדוֹל עֵת שָׁלַח חשֶׁךְ,

"הָעָם הַיּשְׁבִים בָּאֹפֶל, בּוֹ אוֹר הִכִּירוּ,

"כִּי עַל משֶׁה דּוֹבְרִים טוֹב, בֵּית יַעֲקֹב יֶאֱהָבוּ,

"וַאֲשֶׁר יַפְלִיא אֵל לַעֲשׂוֹת עֹוד בַּחֲצוֹת הַלָּיְלָה,

"מִכָּל אוֹרִים רָאִינוּ יָאִיר שִׁבְעָתָיִם,

"אִם בָּעֵת הַהִיא יִשְׁתַּחֲווּ אוֹיְבֵינוּ לָנוּ,

"לֵאמֹר: עַם יְיָ אַתֶּם לַחָפְשִׁי צֵאוּ!

"וּבְשִׂמְחַת לֵב נַעֲשֶׂה אֶת כָּל חֻקַּת הַפָּסַח,

"לָמָּה נִירָא לִזְבּוֹחַ אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרָיִם,

"שׁוֹמְרֵי מִצְוַת יְיָ לַפַּחַד יִשְׂחָקוּ,

"גַּם הוֹן בֵּיתָם נִשְׁאַל מֵהֶם זָהָב וָכֶסֶף,

"לַעֲדוֹת בַּעֲדִי צָרִים בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ,

"כִּי חִנָּם נִמְכַּרְנוּ וּבְמִרְמָה עָבְדוּ בָנוּ,

"וּכְהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל מֵאֶרֶץ זֹאת נֵלֵכָה,

"אֶל מִדְבָּר וַעֲרָבָה בִּישִׁימוֹן וִילֵיל תֹּהוּ,

"עַל פִּי יְיָ דַּרְכֵּנוּ מַה נִּדְאַג לָנוּ,

"אִם יוֹם מִשְׁלַחַת חַיּוֹת רַגְלָם לֹא רָאִינוּ,

"יוֹם דֶּבֶר כָּבֵד לֹא מֵת אֶחָד מִמִּקְנֵנוּ,

"וּבְיוֹם הִמָּטֵר בָּרָד רַב חֹרֶב הָיָה לָנוּ,

"וּכְשֶׁבֶת צַר בַּאֲפֵלָה לָנוּ עֵת צָהֳרָיִם,

"כֵּן בִּמְקוֹם אֵין זֶרַע יִתֵּן לֶחֶם לָשׂוֹבַע,

"וּבְצִמָּאוֹן אֵין מַיִם יַרְוֶה כוֹסֵנוּ.

"כִּי מַה זֶּה יִפָּלֵא מֵאֵל עָשָׂה שָּׁמַיִם,

"מֵעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר,

"עוֹד נָשִׁיר לִכְבוֹדוֹ וּגְבוּרוֹתָיו נוֹדִיעַ,

"עַתָּה עֵת לַעֲשׂוֹת, הָכֵן שֶׂה עַל חַג הַפָּסַח,

"הָכֵן הַנָּשִׁים עִם הַטַּף אֶל מַסָּעֵנוּ,

"לֶאֱסוֹף בִּרְכַּת יְיָ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ,

"מִבָּתֵּי אוֹיְבֵינוּ, מִשְּׁלַל הָעוֹבְדִים בָּנוּ.

"גַּם אַתֶּם זִקְנֵי עָם עֲשׂוּ עִם יַעֲקֹב חֶסֶד,

"הָכִינוּ אֶת הָעָם אֶת צִבְאוֹתָם חַמֵּשׁוּ,

"פִּקְדוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי מֵאָה שָׂרֵי אֶלֶף,

"וּלְכָל שֵׁבֶט נָשִׂיא עַל פִּי יְיָ תֵּנוּ,

"כַּכּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם נִסְעָה נֵלֵכָה,

"צִבְאוֹת יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָחְנוּ,

“מַסָּעֵנוּ כֻּלּוֹ כָבוֹד, כֻּלּוֹ תִפְאֶרֶת”.

כָּל זֹאת^[⁶^] פָּעַל אֵל, הֵעִיר קִנּוֹ כַּנָּשֶׁר,

וּבְעוֹדָם עַל אַדְמַת צַר אִמֵּץ דַּכְּאֵי רוּחַ,

רָאוּ כִּי לִבּוֹת צָרֵיהֶם פִּתְאֹם נֶהְפָּכוּ,

שִׂפְתוֹתָם נָטְפוּ רוֹשּׁ עַתָּה נֹפֶת תִּטֹּפְנָה,

וּתְהִלַּת יַעֲקֹב מִפִּי בוֹזֵיהֶם שָׁמָעוּ.

זוּלָתִי פַרְעֹה לִבּוֹ לֹא הָפַךְ מַרְאֵהוּ,

עוֹדוֹ מַחֲזִיק בָּם עוֹד אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ,

לֹא יַעַן צָרַת הָאֲפֵלָה לֹא בוֹ נָגָעָה,

חִצֵּי הָאֹפֶל גַּם כִּלְיוֹת פַּרְעֹה פִּלֵּחוּ,

גַּם אַחֲרֵי סָר וַיְהִי אוֹר עוֹד נַפְשׁוֹ נִבְהָלָה,

אַךְ יַד יְיָ עָשְׂתָה זֹאת לִבּוֹ הִקְשֵׁיתָה,

סָגַר אֱלֹהִים מַשְׂכִּיוֹתָיו בִּדְלָתָיִם,

בַּעֲבוּר כָּל חֲמָסָיו עַל קָדְקָדוֹ יֵרֵדוּ,

רַבִּים מֵעֲבָדָיו אֲשֶׁר בָּם רוּחַ אַחֶרֶת,

חָרָה לָהֶם לִרְאוֹת מַלְכָּם מַרְבֶּה אִוֶּלֶת,

מֵעֵז פָּנִים נֶגֶד פַּטִּישׁ הַמְּפוֹצֵץ סָלַע,

כִּי לֹא יָדְעוּ כִּי חֲמַת אֵל זֹאת פּוֹעֶלֶת,

דִּבְּרוּ אֵלָיו יוֹם יוֹם: "עַל מָה אַתָּה בּוֹטֵחַ,

“הֲתַחְפּוֹץ עוֹד רָעוֹת קָשׁוֹת מֵאֲשֶׁר קָרוּנוּ”?

עַל יִשְׂרָאֵל וּמַעֲשֵׂיהֶם רַב טוּב דִּבֵּרוּ,

וּגְדֻלַּת משֶׁה וֶאֱמוּנַת לִבּוֹ הִלֵּלוּ,

וַיְהִי כַמַּחֲרִישׁ, וַיְהִי כָאִישׁ לֹא שֹׁמֵעַ,

לֹא עָנָם עַד יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ,

אָז הֵחֵל דַּבֵּר, מִפִּיו שָׁטְפוּ דִּבְרֵי אָוֶּן,

לֵאמֹר: "רַכֵּי לֵבָב לָמָה אֵלַי תָּרִיבוּ,

"לָמָּה דִבְרֵי מִרְמָה דּוֹבֵר משֶׁה תַּצְדִּיקוּ,

"תַּחְבּוּלוֹתָיו יָדַעְתִּי, סוֹד לִבּוֹ חָקַרְתִּי,

"לֹא יוֹלִיךְ הָעָם לִזְבּוֹחַ כִּי אִם לִבְרוֹחַ,

"אַחֲרֵי כִּי יֵלֵכוּ לֹא עוֹד הֵנָּה יָשׁוּבוּ.

"מַדּוּעַ שָׂרָי אֶת לֵב מִצְרַיִם תָּמִיסוּ?

"אֵיךְ עַל רֹאשׁ מַלְכְּכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם תָּבִיאוּ,

"כִּי כָל מַלְכֵי אָרֶץ עָלַי פִּיהֶם יִפְעָרוּ,

"אוֹי לָךְ מִצְרַיִם יֹאמֵרוּ, שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר,

"יֵחַת מִגְּעָרָה, לַעֲצַת אִוֶּלֶת שֹׁמֵעַ.

"וּפֶן תֹּאמְרוּ לֵב משֶׁה בַּר לֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל

"זֹאת אֶבְחָנָה, נֶגֶד עֵינֵיכֶם אֲנַסֶּנּוּ,

“אִם פִּי מִרְמָה פִּיהוּ, חָכְמָתִי תַּכְרִיעֵהוּ”.

שָׁלַח לִקְרוֹא אֶת משֶׁה עִם אַהֲרֹן אָחִיהוּ,

וַיֹאמֶר פַּרְעֹה אֶל משֶׁה: "הִנְךָ יוֹדֵעַ,

"כִּי לִשְׁלשֶׁת הַמּוֹפְתִים לַעֲשׂוֹתָם הִפְלֵאתָ,

"לֹא שַׂמְתִּי אֶת לִבִּי, בִּי מֹרֶךְ לֹא הֵבִיאוּ,

"אִם יַד אֱלֹהֵיכֶם חֲזָקָה וַתַּלְאֵנִי,

"וּמֵאוֹתוֹתֶיהָ הַקָּשׁוֹת לָךְ נִכְנָעְתִּי,

"בַּעֲבוּר תַּצִּילֵנִי מֵהֶם בִּתְפִלָּתֶךָ,

"אַחֲרֵי הֶעְתַּרְתָּ וָאֵרָפֵא בָּךְ הֵתַלְתִּי,

"לֹא כֵן עַתָּה מִצָּרַת הָאֹפֶל נִצַּלְתִּי,

"וּלְצַוּוֹת עֲלֵיכֶם טוֹבוֹת נַפְשִׁי חָפֵצָה,

"אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּכֶם הַיּוֹם אֲמַלֵּאָה,

"לַעֲבוֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ,

"גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ,

"עֵד הוּא כִּי בֶאֱמוּנָה אֲנִי דוֹבֵר אֵלֶיךָ,

“רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג עַד כִּי תָשׁוּבוּ”.

אִמְרֵי אֱוִיל^[⁷^] מִכֹּבֶד אֲבָנִים כָּבֵדוּ,

עוֹד לֹא נִכְלַם לֵאמֹר בֵּית יַעֲקֹב יַעַבְדוּנִי,

וּמְבַקֵּשׁ עֵרָבוֹן מִיָּדָם עַד יָשׁוּבוּ,

אִם צָרוֹת רַבּוֹת גַּם רָעוֹת טוֹב לֹא לִמְּדוּהוּ,

אֵיךְ מִמִּשְׁלַחַת הָאֲיוּמָה לֹא לָמַד בַּעַר,

כִּי מַחֲזִיק בָּעָם אָמַר אֱלֹהִים לִי הֵמָּה,

עָם אֲשֶׁר רִנְנוּ יוֹם רוּחַ רָעָה בִעֲתַתּוֹ,

רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יוֹם הֱצִיקָהוּ הָאֹפֶל,

הֲלֹא מִנִּשְׂגָּבוֹת כָּאֵלֶּה יָבִין דָּעַת,

כִּי כַבְּהֵמָה נֶחְשָׁב לַאֲשֶׁר דַּרְכּוֹ בַקֹּדֶשׁ,

אַךְ זֶה דֶרֶךְ פּוֹעֲלֵי אָוֶן שִׂים אוֹר לַחשֶׁךְ,

דַּרְכָּם כָּאֲפֵלָה בַּצָהֳרָיִם יִכָּשֵׁלוּ,

בִּשְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן עוֹד עֲקַלְקַלוֹת יַחְשֹׁבוּ,

צָרָתָם נֶגְדָּם לָשׁוּב עַד אֵל לֹא יַחְפֹּצוּ,

אַף מִשְׁאָל אִישׁ רָשָׁע נִאֵץ אֵל זֹאת מַלְפֵנוּ^[⁸^],

הַמִּקְנֶה יֻצָּג לָעֵרָבוֹן כִּי יָשׁוּבוּ,

הָעֵרָבוֹן הַזֶּה מִיַּד מִי יִשְׁאָלֶנּוּ?

מִיַּד עוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, מִיַּד יוֹצֵר אָרֶץ,

כִּי מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ,

וּמִשְׁפָּטָיו יַגִּיד אִם יָשׁוּבוּ אִם אָיִן,

אִם לֹא יָשׁוּבוּ אֶת פִּי יְיָ שָׁמָרוּ.

גַּם משֶׁה שָׁמַע וַיִּחַר לוֹ וַיַּעֲנֵהוּ,

"יָדַעְתִּי כִּי עֲקַלְקַלוֹת מָלֵא לִבֶּךָ,

"לוּ חַטֹּאתֶיךָ וַחֲטָאֵי אֲבוֹתֶיךָ,

"וּגְדֻלַּת אֵל אֲשֶׁר נִאַצְתֶּם הִתְבּוֹנַנְתָּ,

"חֲרָדוֹת תִּלְבַּשׁ וּמִמִּבְחַר עֲדָרֶיךָ,

"עוֹלוֹת וּזְבָחִים תִּתֵּן גַּם אַתָּה בְּיָדֵינוּ,

"בַּעֲבוּר הַעֲלוֹתָם בַּעֲדֶךָ לֵאלֹהֵינוּ,

"אוּלַי יִתְעַשֵּׁת לָךְ אוּלַי יִשָּׂא פָנֶיךָ.

"אַךְ רַבָּה רָעָתְךָ עַד שָׁמַיִם הִגִּיעָה,

"כָּל חַיְתוֹ יָעַר אֵין דֵּי עוֹלָה עַל פִּשְׁעֶךָ.

"אֵיךְ תָּעֵז פָּנִים וּתְמַלֵּא פִיךָ אִוֶּלֶת,

"לֵאמֹר אֵלַי: מִקְנֵיכֶם בָּאָרֶץ הַשְׁאִירוּ.

"אֵיךְ נֵלֵךְ אִם מִקְנֵנוּ לֹא יֵלֵךְ עִמָּנוּ,

"הֲלֹא בּוֹ נַעֲבוֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֵינוּ.

"גַּם פַּרְסָה אַחַת לֹא נַעֲזוֹב פֹּה מִמִּקְנֵנוּ,

"כִּי מַה נַּעֲשֶׂה אוֹ מַה נַּעֲבוֹד לֹא נֵדַע נָחְנוּ,

“עַד בּוֹאֵנוּ שָׁמָּה וִיצַוֶּה אֵל עָלֵינוּ”.

אִם עוֹד^[⁹^] נָמוֹג לֵב פַּרְעֹה מִבִּעוּתֵי חשֶׁךְ,

לִשְׁמוֹעַ אֶל דִּבְרֵי משֶׁה אָזְנוֹ כָבֵדָה,

לֹא מֵאֵין אֵמוּן נַפְשׁוֹ עֲשׂוֹת טוֹב מֵאֵנָה,

כַּאֲשֶׁר מֵאֵן עַד כֹּה מֵרִבְבוֹת מַחְשְׁבוֹת הָבֶל,

הִנֵּה מַחְזוֹת הָאֲפֵלה לֵב עָרֵל הִכְנִיעוּ,

יָדַע כִּי רָם יְיָ אֵימָתוֹ נִשְׂגָּבָה,

אַךְ תַּעֵב עֲשׂוֹת טוֹב נֶפֶש רָשָׁע אִוֵּתָה,

לֹא אָבָה שַׁלְּחָם, יַעַן מָה? הוּא בַּל יוֹדֵעַ,

בִּצְפוּנָיו וּבְתוֹךְ מֵעָיו חֲמַת אֵל מָשָׁלָה,

כַּאֲשֶׁר לֹא יֹאבֶה אִישׁ לֶאֱכוֹל מָאוֹס וָסֶחִי

כֵּן שַׁלֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל נַפְשׁוֹ שִׁקֵּצָה,

מַעֲשֵׂה רַב כֹּחַ זֹאת וּלְאִישׁ מַשְׁחִית כֵּן יַעַשׂ,

אוֹי לָרָשָׁע רָע אִם עֲוֹנוֹתָיו יִלְכְּדוּנוּ,

מָלֵא שִׁמָּמוֹן זֶה, מָלֵא רָע, מָלֵא קֶצֶף,

קָצַף עַל שָׂרָיו הַיּוֹעֲצִים אוֹתוֹ לִשְׁמוֹעַ,

עַל משֶׁה דִּבֵּר קָשׁוֹת, שָׁמַיִם שָׁת פִּיהוּ,

עוֹד שִׂפְתֵי נָבָל נָעוֹת אִוֶּלֶת תַּבַּעְנָה,

רוּחַ אֱלֹהִים אֶת נֶפֶשׁ משֶׁה לָבֵשָׁה,

וַיֹּאמֶר אֵלָיו^[¹⁰^]: "קוּם הַחֲרֵד כָּל דּוֹבְרֵי אָוֶן,

"גַּלֵּה אָזְנָם כִּי עַל פִּתְחָם רוֹבֵץ הַמָּוֶת,

"נֶגַע הָאַחֲרוֹן הוֹדַעְתִּיךָ יוֹם הַחֹדֶשׁ,

"אֲנִי מֵבִיא עַל פַּרְעֹה, מֵבִיא עַל מִצְרָיִם,

“לֹא עֵת מָחָר אַךְ לַיְלָה זֶה אֲבִיאֶנּוּ”.

רֶגַע צִוָּהוּ אֵל זֹאת פָּתַּח משֶה פִּיהוּ,

וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְכָל יוֹעֲצֵי רֶשַׁע:

"אֶל דִּבְרֵי בֶלַע דִּבַּרְתֶּם הַיּוֹם הֶחֱרַשְׁתִּי,

"אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶתְכֶם דָּבָר טֶרֶם בֹּקֶר,

"אֶל תַּכְלִית רָעָה בָּאתֶם, שִׁחַתְכֶם אֵין קֵצֶה,

"בָּא הַקֵּץ, הַרְבּוֹת עַל רָעַתְכֶם לֹא תוֹסִיפוּ,

"כִּי כֹה אָמַר יְיָ, עַתָּה אַפְלִיא פֶלֶא,

"כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם,

"בִּבְכוֹרֵיהֶם אֶעֱשֶׂה כָלָה, יַחְדָּו יָמוּתוּ,

"מִבְּכוֹר הַיּוֹשֵׁב עַל כֵּס פַּרְעֹה יוֹרֵשׁ עֶצֶר,

"עַד הַבְּכוֹר בֶּן הַשִּׁפְחָה אַחַר הָרֵחָיִם,

"וּבְכוֹרֵי הַבְּהֵמוֹת גַּם הֵם יַחְדָּו יֹאבֵדוּ,

"הַמְּהוּמָה תִּגְדַּל בָּאָרֶץ, הַצְּעָקָה תֵּרֶב,

"אָבוֹת אֶל בָּנִים לֹא יִפְנוּ מִיִּלְלַת שָׁבֶר,

"צַעֲקַת שֶׁבֶר כָּמוֹהָ מֵאָז לֹא נִהְיָתָה,

"צַעֲקַת שֶׁבֶר כָּמוֹהָ לֹא תוֹסִיף אַחֲרֶיהָ,

"וּבְעֵת הַהִיא עַם קָדְשִׁי מִטּוּב לֵב יָרֹנוּ,

"וּבְכוֹרֵיהֶם אֱלֹהִים עָז לָנוּ יָשִׁירוּ,

"קוֹל כֶּלֶב נוֹבֵחַ אָזְנֵיהֶם בַּל תִּשְׁמַעְנָה,

"אָז תֵּדְעוּן כִּי יַפְלֶה יְיָ בֵּין מִצְרָיִם

"וּבֵין יִשְׂרָאֵל בֶּן יַקִּיר לִי יִקְרָאֵהוּ,

"לִסְגֻלָּתוֹ הִבְדִּילָהוּ, לִבְכוֹרוֹ שָׂמָהוּ,

"כַּאֲשֶׁר הִגַּדְתִּי לָךְ רֵאשִׁית בּוֹאִי אֵלֶיךָ,

"וַאֲצַו אוֹתְךָ שַׁלַּח עַמּוֹ כִּי יַעַבְדֶנּוּ,

"כִּי אִם מָאֵן אַתָּה שַׁלְּחוֹ, תֹּאמַר לִי הֵמָּה,

"יַהֲרוֹג מַחְמַד עֵינֶיךָ בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ,

"אֶת לֹא הֶאֱמַנְתָּ תִּרְאֶינָה לַיְלָה עֵינֶיךָ.

"מֵאַנְתָּ קַחַת תּוֹרָה מִפִּי דוֹבֵר צֶדֶק,

"הַלַּיְלָה הַזֶּה מִפִּי בִנְךָ תִּקָּחֶנָּה,

"וּמִפִּי בָנִים רַבִּים, מִבְּכוֹרֵיהֶם יַחַד,

"אִמְרֵי אֱמֶת אָבוֹת לִבְנֵיהֶם לֹא לִמֵּדוּ,

"מִבְּנֵיהֶם יִשְׁמָעוּ כִּי לַיָי חָטָאוּ,

"זֹאת תִּשְׁמַע אַתָּה, זֹאת יִשְׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי אַרְצָךְ,

"אָז מִפַּחַד פִּתְאֹם גַּם עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה,

"הַיּוֹעֲצִים לָךְ רָעוֹת, הַמַּקְשִׁים אֶת לִבֶּךָ,

"פָּלָּצוּת תֹּאחֲזֵמוֹ, מִמִּטּוֹת שֵׁן יָקוּמוּ,

"וּבִרְחוֹבוֹת עִיר יָרוּצוּ, אֵלַי יֵרֵדוּ,

"אֵלַי יִשְׁתַּחֲווּ וּבִדְמָעוֹת יִתְחַנָּנוּ,

"לֵאמֹר: צֵא עֶבֶד יְיָ, נָגִיד עַם קֹדֶשׁ,

"אַתָּה עִם כָּל עַם יְיָ הוֹלְכֵי רַגְלֶךָ.

“כָּל זֹאת יִקְרֶה הַלַּיְלָה, אַחֲרֵי כֵן אֵצֵאָה”.

תַּחַת^[¹¹^] כִּי יִמַּס לֵב פַּרְעֹה יִגַּר כַּמָּיִם,

מִבְּשׂוֹרַת שֶׁבֶר אָיוֹם מִפֶּה מַגִּיד יוֹשֶׁר,

נֶהְפַּךְ הוּא אֶל עֶשֶׁת בַּרְזֶל, נֶהְפַּךְ אֶל סָלַע,

גָּאוֹן תַּחַת הִכָּנֵעַ, אַף תַּחַת פַּחַד,

וּבְגֹבַהּ אַפּוֹ עָנָה: "כָּל זֹאת לִי פָעַלְתִּי,

"הִרְבֵּיתִי הֵטֵיב לָךְ עַל כֵּן גָּבַהּ לִבֶּךָ,

"וַתָּרֶם יַד בַּמֶּלֶךְ, תָּקֵל שָׂרֵי אָרֶץ,

"וּמִי הֱבִיאֲךָ הֲלוֹם, מִי יוֹעֵץ שָׂמֶךָ,

"עַל טוּבִי נִשְׁעַנְתָּ, עַל רוֹב חַסְדִּי בָּטַחְתָּ.

"הֲשׁוֹכֵחַ אַתָּה כִּי אֲנִי אֲדוֹנֶךָ,

"הַעִמָּדִי תָּרִיב, לִי תֹאמַר מַה יָעַצְתָּ,

"וּכְאָדוֹן לִי שַׁלַּח עַם זוּ חָפְשִׁי צִוִּיתָ?

"אַחַת דִּבַּרְתִּי אֶת הָעָם לֹא אֲשַׁלֵּחַ,

"וּבְהֵיכָלִי בַּל עוֹד אֲמָרֶיךָ תַּשְׁמִיעַ,

"חֲדַל מֵרְמוֹס חֲצֵרָי, לִרְאוֹתְךָ שָׂבָעְתִּי,

"לֵךְ מֵעָלָי, לִרְאוֹת אֶת פָּנַי לֹא תוֹסִיפָה.

“יוֹם תָּבוֹא לִרְאוֹת אֶת פָּנַי הוּא יוֹם מוֹתֶךָ”.

שָׁמַע משֶׁה וַיִּדֹּם אַךְ רוּחוֹ סוֹעֵרָה,

לֹא יַעַן מֵחֶרֶב פַּרְעֹה נַפְשׁוֹ יָרֵאָה,

כַּכֶּלֶב מֵת נֶחְשָׁב לוֹ וּכְעָשׁ חֲדַל כֹּחַ,

לֵאלֹהָיו קִנֵּא, אֵשׁ קִנְאָתוֹ בּוֹ לִהֵטָה

לֶאֱכוֹל נִתְעָב זֶה דּוֹבֵר נֶאָצוֹת כָּאֵלֶּה,

דּוֹבֵר חֶרְפָּה וָבוּז עַל תַּם וּנְקִי כַפַּיִם,

נָשָׂא כַפָּיו בַּעֲדוֹ בַּעֲבוּר מַלְּטוֹ מִמָּוֶת.

אֲבָל מֵרוֹב חָכְמָתוֹ קָשׁוֹת לֹא עָנָהוּ,

יָדַע משֶׁה כִּי עֲרֵלָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ,

יָדַע כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידוֹ יֹאבַד בִּן לָיְלָה,

אַךְ בָּז לוֹ לָעַג לוֹ, וַיֹּאמֶר: "כֵּן דִּבַּרְתָּ,

“לֹא אוֹסִיף בּוֹא עוֹד, לֹא אוֹסִיף לִרְאוֹת פָּנֶיךָ”.

וַיֵצֵּא בָּחֲרִי אַף מֵעִם אִישׁ הַבְּלִיָעַל.

יוֹם זֶה^[¹²^] זָבְחוּ שָׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל זִבְחֵי צֶדֶק,

כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם הָיְתָה זֶבַח הַפָּסַח,

וּלְהִתְחַזֵּק לִשְׁמוֹר מִצְוָה לֵב הָעָם יָחַד,

וּלְהִנָּצֵל מִכַּף צַר בָּאֱלֹהִים בָּטָחוּ,

וַיְיָ גָּנַן עָלֵימוֹ, רַע לֹא יָדָעוּ,

מִדַּם זִבְחֵיהֶם עַל פֶּתַח בֵּיתָם נָתָנוּ,

עַל הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת אוֹת שָׂמוּהוּ,

וּבְשָׂרוֹ הֵכִינוּ לֶאֱכוֹל עַל אֵשׁ צָלוּהוּ,

עַל רֹאשׁוֹ עַל קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, לֹא נִתְּחוּהוּ,

וּכְמִשְׁפָּטוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים אֲכָלוּהוּ,

עֵת צֵאת כּוֹכְבֵי נֶשֶׁף עֵת נָגַהּ הַיָּרֵחַ,

מָתְנֵיהֶם חֲגוּרִים, עַל רַגְלֵיהֶם נַעֲלָיִם,

אִישׁ אִישׁ אֶת מַקְלוֹ הוֹלֵךְ בּוֹ יָדוֹ אוֹחֶזֶת,

כַּנּוֹעָדִים לִנְסוֹעַ וּנְכוֹנִים לָלֶכֶת,

בַּחִפָּזוֹן אֲכָלוּהוּ כִּמְמַהֲרִים לַדָּרֶךְ,

בָּאֵל בָּטַח לִבָּם וּבֵאלֹהִים הֶאֱמִינוּ,

אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ עוֹד שָׁם כַּאֲסִירֵי בּוֹר לָחֶם,

כִּי מִבֵּית עֲבָדִים יִגְאָלֵם אֶל הַלָּיְלָה,

הֵם כִּלּוּ לֶאֱכוֹל, פִּתְאֹם מִגִּיל לֵב רִנֵּנוּ,

כִּי שִׂמְּחָם הָאֱלֹהִים, נֶפֶשׁ נַעְנִים הִשְׂבִּיעַ,

וּבְרוּחוֹ הַטּוֹבָה עַל חֲסִידָיו הוֹפִיעַ,

אָז שִׁירֵי כָבוֹד שִׁירֵי קֹדֶשׁ לָאֵל שָׁרוּ,

זִקְנֵיהֶם אֲבוֹת הָעֵדָה לָשִׁיר הֵחֵלּוּ,

אַחֲרֵיהֶם כָּל הָעֵדָה קוֹל שִׂמְחָה נָשָׂאוּ,

בָּעֵת הַהִיא קוֹל צַעֲקַת צָרֵיהֶם שָׁמָעוּ,

הַמְבַכִּים אֶת הַבָּנִים הַקְּרוּאִים לַמָּוֶת,

עַל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ כֻּלּוֹ פַּחַד וָפַחַת,

מִבֵּיתָם נָסוּ בִּרְחוֹבוֹת עִיר הִשְׁתּוֹלָלוּ,

כֻּלָּם קוֹל מַר, הויֹ אָב, הוֹי בֵּן, הוֹי אָח, זָעָקוּ,

כִּי הָעֶבֶד נִשְׁפָּט כַּאֲדוֹנָיו עַם וָמֶלֶךְ,

וַיְהִי אֶל כֻּלָּמוֹ וּבְמַכַּת מָוֶת אַחַת,

מֵתִים אֵין מִסְפָּר כֻּלָּם בַּחוּרֵי מִצְרָיִם,

עַל עַם הָאָרֶץ כֻּלּוֹ מַה נָּפְלָה אֵימָתָה,

גַּם יוֹעֲצֵי פַרְעֹה גַּם חַרְטוּמָיו לֹא הֶאֱמִינוּ

כִּי אֱמֶת דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים, מַה נִּבְהָלוּ

כַּאֲשֶׁר אֶת דִּבְרֵי הַכּוֹרְעִים לָמוּת שָׁמָעוּ,

כָּרֵחַיִם טוֹחֲנִים כָּל לֵב מִקְשָׁה טָחָנוּ,

אָז הוֹדוּ כִּי עַם זוּ בָּנִים לַיְיָ הֵמָּה.

כִּי עֵת^[¹³^] יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ עַל עַרְשָם שָׁכָבוּ,

יָשְׁנוּ מֵאֵין מַחֲרִיד, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלָּיְלָה

יָרַד דָּבָר מֵיְיָ, מֵאֵל יוֹעֵץ פֶּלֶא,

יָרַד מִכֵּס מַלְכוּתוֹ מִכִּסֵּא הַצֶּדֶק,

בַּעֲבוּר הָרֵם קֶרֶן עַמּוֹ וּלְהַשְׁפִּיל רֶשַׁע,

כָּאִישׁ מִלְחָמוֹת הִתְיַצֵּב עַל טַבּוּר אָרֶץ,

בִּימִינוֹ דָת אֲיוּמָה וּשְׁנוּנָה כַּחֶרֶב,

וַיַּךְ רֵאשִׁית אוֹנֵי חָם וּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם,

מִבְּכוֹר פַּרְעֹה אֲשֶׁר יִמְלוֹךְ אַחֲרָיו בָּאָרֶץ,

עַד בֶּן הַשִּׁפְחָה וּבְכוֹר הַשְּׁבִי יוֹשֵׁב כֶּלֶא,

וּבְכוֹרֵי הַבְּהֵמָה כֻּלָּם כֶּל פֶּטֶר רָחֶם,

מַה נּוֹרָא אֵל אִם דּוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ,

כִּי דָבָר יָרַד אָרְצָה רֹאשׁוֹ עַל שָׁמַיִם,

יְיָ נִצָּב עָלָיו אֶת עֻזּוֹ הוֹדִיעַ,

כִּי בִּבְכוֹרֵיהֶם אֱלֹהִים דָּבָר הוֹפִיעַ,

וַיּוֹדִיעֵם מִי הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ עָבָדוּ,

כִּי חֶבֶל נַחְלָתוֹ הוּא, זֶרַע אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ,

וּמִצְרַיִם עַם נָבָל הואּ שׁוֹכְחֵי אֱלוֹהַּ,

וּבִבְכוֹרֵיהֶם לַיְלָה זֶה יָצָא הַקָּצֶף,

יַעַן בִּבְכוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל חִנָּם הֵרֵעוּ.

זֶה דֶרֶךְ אֱלֹהִים, כֵּן יוֹרֶה חִזְקֵי מֶצַח,

בִּתְנוּמוֹת עַל מִשְׁכָּבָם, בַּחֲלוֹמוֹת יַחֲלֹמוּ.

בַּעֲבוּר אַבְרָהָם בָּא בַּחֲלוֹם אֶל אֲבִימֶלֶךְ,

וּמִפַּחַד הַחִזָיוֹן חָדַל הָרֵעַ.

בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל לָבָן בַּחֲלוֹם לָיְלָה,

וּמֵחֶרְדַּת הַמַּרְאָה עָזַב הַמְזִימָּתָה.

בַּעֲבוּר יוֹסֵף אֲסִירֵי בוֹר חֲלוֹם חָלָמוּ,

אֲזַי שֵׁמַע הַפּוֹתֵר עֶרֶל לֵב הוֹדִיעַ.

אַף כֵּן פָּעַל אֵל, אֶת רֵאשִׁית אוֹנֵי מִצְרַיִם

הֱחִתָּם בַּחֶזְיוֹנוֹת, בַּחֲלוֹמוֹת חָלָמוּ,

כִּי לֹא פִתְאֹם מֵתוּ, לֹא רֶגַע חֲצִי לָיְלָה,

כַּאֲשֶׁר תָּמִית רוּחַ זִלְעָפוֹת יָשׁוּד קֶטֶב,

אַךְ חָזוּת קָשָׁה הֶרְאָם לִהְיוֹת בָּם תָּו מָוֶת,

כָּל אִישׁ רָאָה חָזוֹן זֶה לֹא רָאָה אוֹר בֹּקֶר.

וַתִּפָּעֶם רוּחָם נַפְשׁוֹתֵיהֶם דֻּכָּאוּ,

בֵּין חַיִּים לַמָּוֶת עַד לֹא נַפְשָׁם יָצָאָה,

בִּבְכִי בִּילָלָה בַּאֲנָחָה וּבְשֶׁבֶר רוּחַ,

מֶה חָזוּ סִפֵּרוּ, יַעַן מֶה מֵתִים הִגִּידוּ,

אֶל קוֹל הַשְּמוּעָה חַלְחָלָה אָחֲזָה מָתְנָיִם,

כָּל לֵב רָעַד כָּל בִּרְכַּיִם מַיִם הָלָכוּ,

חָזוֹן אֶחָד מִפִּי בָנִים רַבִּים שָׁמָעוּ,

יָרַד עִמְקֵי לֵב מַעֲקַשָּׁיו וּגְאוֹנוֹ נָסוּ,

גַּם חַרְטוּמֵי מִצְרַיִם גַּם יוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ,

עַד כֹּה הִקְשׁוּ עֹרֶף בִּנְבִיאֵי אֵל תִּעְתָּעוּ,

כִּי אֱמֶת דִּבֶּר פִּיהֶם מִבְּנֵיהֶם לָמָדוּ.

חֶרְפָּה^[¹⁴^] שָׁבְרָה לֵב פַּרְעֹה, חֶמְלָה הֱצִיקַתְהוּ,

כִּי חָמַל עַל בֵּן הַמְפַרְפֵּר בֵּין מִשְׁבְּרֵי מָוֶת,

וַאֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ עַל פָּנָיו נִכְלָם לִשְמוֹעַ,

כִּי בַּאֲנָחָה וּבְקוֹל מַר שִׂפְתוֹתָיו תַּבַּעְנָה:

"אוֹי לָךְ מִצְרַיִם בָּנַיִךְ לִשְׁאוֹל יֵרֵדוּ,

"יַעַן עִם עַם בָּחַר לוֹ יָהּ רָעוֹת עָשִׂינוּ,

"אָבִי אָבִי! אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כָּאֵלֶּה צִוִּיתָ,

"עַל חַטֹּאת אֲבוֹתֶיךָ יָסַפְתָּ הָרֵעַ,

"עַל כֵּן חַיָּתִי אֶל בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת בָּאָה,

"חָזוּת קָשָׁה אֲנִי רוֹאֶה הַטֵּה אָזְנֶךָ,

"וַאֲסַפְּרָה לָךְ מָה רָאִיתִי טֶרֶם אָמוּתָה,

"בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אִם עוֹד תַּקְשֶׁה אָת לִבֶּךָ,

“מִשְּׁמוֹעַ דַּת אֵל כָּמוֹנִי תִּכְרַע לַמָּוֶת”.

אֶת שָׁמַע הַמֶּלֶךְ מִפִּי בֵן יוֹרֵשׁ עֶצֶר,

שָׁמַע אִישׁ אִישׁ מִפִּי הַמֵּת אֶצְלוֹ בֶחָדֶר,

כִּי אֵין שָׁם בַּיִת אֲשֶָׁר לֹא בוֹ תָּמוּת נָפֶשׁ,

כִּי מֵת פֶּטֶר רֶחֶם אוֹ הַגָּדוֹל בַּבָּיִת,

וַתִּגְדַּל הַצְּעָקָה אָבוֹת וּבָנִים יָחַד,

אֶל אַרְמוֹן מֶלֶךְ הָעָם לָלֶכֶת נֶחְפָּזוּ,

אֶל הֶחָצֵר בָּאוּ, עַל הַדֶּלֶת דָּפָקוּ,

אֶל הַמֶּלֶךְ צָעֲקוּ הוֹי! "הַעֵת לַקְשׁוֹת עֹרֶף?

"עַתָּה עֵינֶיךָ רוֹאוֹת כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם,

"אִם תִּתְמַהְמַהּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ,

"קוּם וּקְרָא אֶת משֶׁה גַּם אַהֲרֹן כִּי יָבוֹאוּ

“וּכְבוֹאָם חוּשָׁה וַעֲשֵׂה כֹּל מִמְּךָ יִשְׁאָלוּ”.

לַעֲשׂוֹת אֶת מִשְׁאֲלוֹת עַמּוֹ חָפֵץ הַמֶּלֶךְ,

לוּלֵי כִּי עֲבָדָיו עַל פָּנָיו הוֹכִיחוּהוּ,

"אֵיך תַּסְכִּיל עֲשׂה, תִּשְׁמַע אֶל עֲצַת אִוֶּלֶת,

"אֵיךְ תַּאֲמִין כִּי הַנְּבִיאִים אֵלֶיךָ יָבוֹאוּ,

"הֲשָׁכַחְתָּ מַה דִּבַּרְתָּ אֶל משֶׁה אֶמֶשׁ,

"אִם תָּבוֹא עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנַי אֲמִיתֶךָ,

"גַּם אִישׁ הָאֱלֹהִים הֵשִׁיב לֵאמֹר: "כֵּן דִּבַּרְתָּ,

"לֹא אוֹסִיף עוֹד בּוֹא אֵלֶיךָ לִרְאוֹת פָּנֶיךָ.

"לָכֵן מֶלֶךְ נֵרְדָה יַחְדָו אֶל נָגִיד קֹדֶשׁ,

"הִשְׁתַּחֲוֶה אֵלָיו תַּחֲנוּנִים אֵלָיו דַּבֵּרָה,

"כִּי גָּדוֹל הוּא וּדְבַר אֱלֹהִים דּוֹבֵר פִּיהוּ,

"אֱמוֹר אֵלָיו צַו! וּמִצְוַת פִּיךָ אֶשְׁמוֹרָה,

"עַל כָּל תֹּאמַר זֶה נוֹלִיךְ עִמָּנוּ תּוֹלִיכוּ,

“רַק נִחְיֶה, אֶת רוּחַ אַפֵּינוּ הַשְׁאֵר לָנוּ”.

מֵרֹךְ לֵב וּמִתַּרְדֵּמָה עָלָיו נָפָלָה,

שָׁמַע חֶרְפָּתוֹ וַיִּדֹּם, הִתְכָּס בַּבּשֶׁת,

לֹא כִּי בַעֲבוּר הִכִּיר אֵל נִחַת מִשְּׁמוֹ עָתָּה,

לוּלֵי כַעַס צָרוֹתָיו עוֹד חָפֵץ הַרְשִׁיעַ,

גַּם לוּ חָפֵץ אֵל הִכְבִּיד לִבּוֹ גַּם הַפַּעַם,

כִּי לֹא יִפָּלֵא דָּבָר מֵעוֹשֵׂה שָׁמָיִם,

אַךְ לֹא חָפֵץ אֵל הַכְבֵּד עוֹד אֶת לֵב פּוֹשֵׁעַ,

כִּי לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא לַיָי זֶה הַלָּיְלָה,

הוֹצֵא בּוֹ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם,

וּמֵעֵת אָזְלַת יַד עֶלְיוֹן עָלָיו הִקְשָׁתָה,

מַה נִּשְׁאַר בּוֹ? לֵב אֱנוֹשׁ עָקוֹב וּקְצַר רוּחַ,

וּמֵהָכִיל צָרוֹתָיו רַךְ הוּא וַחֲדַל כֹּחַ.

מָלֵא^[¹⁵^] שׁוֹאַת לַיְלָה זֶה, מָלֵא אֵימַת מָוֶת,

הָלַךְ עִם עֲבָדָיו אֶל צִירֵי אֵל הַבָּיְתָה,

וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם: "אַנְשֵׁי אֱמֶת חָנּוּנִי,

"מֶלֶךְ אֵין אֱיָל שָׂרִים לֹא קָם בָּהֶם רוּחַ,

"הַשְּׁכוּלִים מִבְּכוֹרֵיהֶם תִּקְוָתָם אָבָדָה,

"מִשְׁתַּחֲוִים לָכֶם וּבְלֵב נִשְׁבָּר יִתְחַנֵּנוּ,

"גַּם בֵּן יוֹרֵשׁ כִּסְאִי קָרוֹב לִשְׁאוֹל הִנֵּהוּ,

"לֹא הֶאֱמַנְתִּי כִּי פַחַד כָּזֶה יֶאֱתָיֵנִי,

"אָנָּא הַחְיוּ לָנוּ הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרָה.

"קוּמוּ אַנְשֵׁי אֱלֹהִים חִישׁ מֵאַרְצִי צֵאוּ,

"גַּם אַתֶּם גַּם הָעָם כֻּלּוֹ נַחֲלַת אֱלֹוהַּ,

"וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְיָ כַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּצוּ,

"גַּם הַצֹּאן גַּם אֶת הַבָּקָר עִמָּכֶם קָחוּ,

"רַק אַל תִּתְמַהְמָהוּ וּלְכוּ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵכוּ,

"חָלִילָה לִי הָתֵל בָּךְ עוֹד, בִּמְאֹד נִכְנָעְתִּי,

"כִּי יִשְׂרָאֵל בָּחַר לוֹ יָהּ עַתָּה יָדַעְתִּי,

"משֶׁה כִּי נָבִיא אַתָּה שָׁמַעְתִּי הַלָּיְלָה,

"כִּי מַחְמַד לִבִּי הַנָּגוּף כָּל זֹאת הוֹרַנִי,

"גַּם שָׂרַי מִמּוֹרִים כָּאֵלֶּה כֵּן שָׁמָעוּ,

"אָיוֹם אֱלֹהֵיכֶם וּלְנוֹרָאוֹתָיו אֵין חֵקֶר,

"יָרִים קֶרֶן דַּלִּים וּגְאוֹן זֵדִים יַכְנִיעַ,

"וּבְרוּכֵי יְיָ אַתֶּם, חֶפְצֵיכֶם יַעַשׂ,

"אִם אֶת בִּרְכַתְכֶם עַל אַחַד הָעָם תִּתֵּנוּ,

"יָקֵם אֱלֹהִים אִמְרֵי פִיכֶם וִיְבָרְכֶנְהוּ,

"עַתָּה עַל צָרוֹת לִבִּי כִּי רַבּוּ חֲמוֹלוּ,

"וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי מִמָּוֶת מַלְּטוּנִי,

“יָחֹן אֵל,יֹאמַר לַמַּשְׁחִית הֶרֶף יָדֶךָ”.

גַּם מִצְרַיִם כֻּלּוֹ אֶל יִשְׂרָאֵל זָעָקוּ,

“מַהֲרוּ וּלְכוּ מִן הָאָרֶץ אַל תִּתְמַהְמָהוּ”

כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים נֹאבַד בִּן לָיְלָה.

לִדְמָמָה הֵקִים משֶׁה סַעֲרַת עַם וָמֶלֶךְ,

לֵאמֹר: "עַל קוֹרוֹת לַיְלָה זֶה אַל תִּתְהֹלָלוּ,

"כִּי מֵרֹאשׁ הִגַּדְתִּי לָכֶם כִּי כֵן תִּקְרֶאנָה,

"כִּי רַק מִפְּנֵי יְיָ אֱלֹהִים תִּירָאוּ,

"כִּי יָדוֹן אֶתְכֶם לַהֲרוֹג בַּחוּרֵי מִצְרָיִם,

"בֵּין הַקְּרוּאִים לִשְׁאוֹל בֵּין הַמֵּתִים תַּעֲמֹדוּ,

"טֶרֶם תִּשְׁמָעוּ וּבְטֶרֶם תֹּאמְרוּ צֵאוּ,

"אַחֲרִית הֶחָזוֹן הַזֶּה הִנְכֶם רוֹאִים עַתָּה,

"מִיֶּדְכֶם זֹאת לָכֶם מֵאַנְתֶּם שָׁמוֹעַ,

"הָתֵל בָּנוּ עוֹד יָדַעְתִּי כִּי לֹא תוֹסִיפוּ,

"כִּי אֵל שָׂם הַלַּיְלָה הַזֶּה קֵץ אֶל עָנְיֵנוּ,

"עַל כֵּן מִקֶּטֶב יָשׁוּד כֻּלְּכֶם אַל תָּגוּרוּ,

"כִּי אוֹהֵב מִשְׁפָּט יְיָ לֹא עַנּוֹת גָּבֶר,

"הוּא שׁוֹקֵל טוֹב גַּם שׁוֹקֵל רָע עַל מֹאזְנֵי צָדֶק,

"מִסְפָּר אוֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו עַד קִצָּם בָּאוּ,

"הִשָּׁקֵטוּ, שַׁלְּחֵנוּ עַתָה אַל תָּאִיצוּ,

"טֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר מִזֶּה לֹא נֵצֵאָה,

"כִּי לֹא נוּכַל צֵאת מִפֶּתַח בָּתֵּינוּ לָיְלָה,

"מִפִּי עֶלְיוֹן מִפִּי גוֹאֲלֵנוּ כֵּן צֻוֵּיתִי.

"עִזְבוּ חִתַּתְכֶם וּלְחַסְדֵי אֵל הִתְבּוֹנָנוּ,

"לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים הָמֵת אֶתְכֶם גַּם יָחַד,

"תַּחַת כִּי צִוָּנוּ מִבֵּיתְכֶם אַל תֵּצֵאוּ,

"יִתֵּן דָּת: טֶרֶם צֵאתְכֶם מִפֹה הִנָּקֵמוּ,

"כָּל אִישׁ חַיִל כָּל מַר נֶפֶשׁ חֶרֶב חֲגוֹרוּ,

"כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה לֵיל נָקָם לָכֶם יֶהִי,

"בּוֹאוּ אֶל מִשְׁכְּנוֹתָם הִרְגוּ כֹּל בָּם תִּמְצָאוּ,

"כָּל הַנָּסִים מִבֵּיתָם בָּרְחוֹבוֹת תִּדְקוֹרוּ,

"כִּי אִישׁ לֹא יַעֲמוֹד בִּפְנֵיכֶם לֹא קָם בָּם רוּחַ.

"אַךְ חָלִילָה לָאֵל מֵעֲשׂוֹת זֹאת, אֵל רַב חָסֶד,

"גַּם חָלִילָה לָנוּ מִבַּקֵשׁ שׁוֹד וָהֶרֶג,

"מִיּוֹם בּוֹאֵנוּ אֲלֵיכֶם מֵרַע נִשְמָרְנוּ,

"גַּם אַתֶּם הַנִּיחוּנוּ עַד יָאִיר אוֹר בֹּקֶר,

"חוֹתְרֵי בָתִּים הָאוֹרְבִים עַל דָּם שׁוֹמְרִים נֶשֶׁף,

"לֹא כֵן עַם יְיָ אַנְשֵׁי אֱמוּנָה נָחְנוּ,

"אֵיךְ כַּגַּנָּבִים נֵצֵא וּכְשׁוֹדְדִים בַּלָּיְלָה?

“מָחָר נֵלֵכָה וּלְכָבוֹד יִהְיֶה צֵאתֵנוּ”.

הַבֹּקֶר אוֹר^[]¹⁶^] הָעָם לִשְׁבָטָיו הִתְאַסָּפוּ,

הָמוֹן רַב אִישׁ רַגְלִי מִסְפָּר שֵׁש מֵאוֹת אָלֶף,

מִלְבַד הַנָּשִׁים עִם הַטַּף הַגְּבָרִים אֵלֶּה,

גַּם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם מִן הָאָרֶץ,

לַעֲבָדִים לִשְׁפָחוֹת עַל בֵּית יַעֲקֹב נִסְפָּחוּ,

וּלְמַסַּע אֲדוֹנֵיהֶם אֶת הַכֹּל הֵכִינוּ,

גַּם מִקְנֶה רַב צֹאן וּבָקָר עִמָּם נָהָגוּ.

וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס מִמָּחֳרָת הַפָּסַח,

עַד הַמָּקוֹם רָאוּ שָם עָנָן, כִּי שָׁם חָנוּ,

הַנּוֹסְעִים מִזֶּה וּמִזֶּה שָׁמָּה נִקְבָּצוּ.

כִּי אֵל שָלַח עָנָן זֶה לִהְיוֹת מַחְסֶה לָמוֹ,

כַּסֻּכָּה לַצֵּל וּכְמָגֵן מֵחוֹם, מִקֶּרַח.

בַּעֲבוּר כֵּן לַמָּקוֹם הַהוּא סֻכּוֹת קָרָאוּ,

וּבְשִׂמְלוֹתָם מִשְׁאֲרוֹתֶם אִישׁ אִישׁ צָרָרוּ,

וּבְצֵקָם טֶרֶם יֶחְמָץ עַל שִׁכְמָם נָשָׂאוּ,

כִּי חַג הַפֶּסַח הָיָה, עֻגּוֹת מַצּוֹת אָפוּהוּ,

וּמִצְרַיִם לֹא הֵנִיחוּם עוֹד הִתְמַהְמֵהַּ,

עַד אַחַר הַחַג עַד יָכְלוּ לֶאֱכוֹל מַחְמֶצֶת,

כִּי גּוֹרְשׁוּ מִשָּׁם, גַּם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָמוֹ,

בַּיָי בָּטָחוּ, בָּאֵל יַנְחֵם בַּדָּרֶךְ,

רַק זָהָב וָכֶסֶף וּשְׂמָלוֹת וּכְלֵי חֵפֶץ,

עַל פִּי מִצְוַת משֶׁה מִמִּצְרַיִם שָׁאָלוּ,

וַיְצַו אֵל וּבְעֵינֵי צָרֵיהֶם חֵן מָצָאוּ.

כִּי חֵן גַּם כָּבוֹד אַךְ מַתַּת אֱלֹהִים הֵמָּה,

כָּל טוּבָם הִשְׁאִילוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.

וַחֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוָה, מֵהוֹן לוֹ נִבְחָרָה,

כִּי משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד,

הָקֵם אֶת הַשְּבוּעָה אֲשֶׁר מֵאָז הִשְׁבִּיעַ

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, כִּי אָמַר אֶל בֵּית אָבִיהוּ:

"כַּאֲשֶׁר יִפְקוֹד אֵל הַעֲלוֹת אֶתְכֶם מִכּוּר עוֹנִי,

“תַּעֲלוּ גַּם עַצְמוֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם לִכְנָעַן”.

אִם חִנָּם נִמְכַּר מֵאֶחָיו מִמְכָּרֶת עָבֶד,

וּבְמַר נֶפֶשׁ הוּרַד מִבֵּית אָבִיו מִצְרָיְמָה,

תַּחַת אֲבוֹתָם עַתָּה הַבָּנִים יָקוּמוּ,

כֹּפֶר חֶטְאָם יִתְּנוּ אִם הַשְּׁבוּעָה יָקִימוּ,

הַעֲלוֹת עַצְמוֹתָיו אִתָּם אֶל אֶרֶץ יִנְחָלוּ.

עַל כֵּן לָקַח אוֹתָם משֶׁה עִמּוֹ לַדָּרֶךְ,

וּלְעֵת אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה תַּמּוּ,

מִיּוֹם הוֹצִיא אֵל מֵאוּר כַּשְׂדִים אֶת בֵּית תָּרַח,

בַּעֲבוּר הָבִיא אֶת עַבְדּוֹ אַבְרָהָם לִכְנָעַן,

בַּיּוֹם הַזֶּה מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם יָצָאוּ.

) אם המחלקות וכו‘. השיר הזה מתחיל מן ויאמר ה’ אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך וגו‘ (שמות י' כ"א) עד ויה’ בשלח פרעה את העם וגו' (שם י“ג י”ז): ↩
) וימהר וכו' (שמות י' כ“ב כ”ג): ↩
) עמקו וכו' (שמות א‘ ב’ וג'): ↩
) נגע האחד וכו' עד סופו (שמות י“ב מן א' עד י”ח): ↩
) עת רצון וכו' עד כלו תפארת (שם מן פסוק כ“א עד כ”ט): ↩
) כל זאת וכו' עד סופו (שמות י', כ"ה): ↩
) אמרי אויל וכו' עד סופו (שמות י'. כ“ה וכ”ז): ↩
) ‘מלפנו’ במקור המדפס, אולי צ"ל ‘מַלְכֵּנוּ’? הערת פ.ב.י. ↩
) אם עוד וכו' (שמות י' כ"ז): ↩
) ויאמר אליו וכו'. עד אצאה (שמות י"א מן פסוק א‘ עד ט’): ↩
) תחת וכו' עד הבליעל (שמות י' כ“ח ומ”ט): ↩
) יום זה כו' עד נאבד בין לילה (שמות י“ב מן פסוק כ”א עד ל"ד): ↩
) כי עת וכו' (שמות י“ב מ”ט ול'): ↩
) חרפה וכו' (שם שם ל"א): ↩
) מלא וכו' (שם שם ל“ב ול”ג): ↩
) הבקר אור וכו' עד סוף השיר (שמות י“ב מן ל”ד עד מ"ג): ↩

הערות לחוברת הרביעית

מאת

נפתלי הרץ וייזל

כל ה', ורק הרחבנו הדברים שקצרה בהן התורה, והניחתם לכל משכיל להתבונן בהם, וזאת עשיתי גם

אני, ובטוח אני שהקורא המשכיל תסכים דעתו לדעתנו, שכפי מה שכתבנו או קרוב להם כן התגלגלו הדברים, ולכן כל כיוצא באלה לא אעיר עליהן בהערות הללו, רק אבאר פה מקצת מקומות סתומים שבחוברת הזאת, והן המקומות הנוסדים על פרוש חדש שחדשנו במקראות התורה, ולפי שלא פירשו כן המפרשים ז"ל שקדמוני, נעלם ענינו גם מן הקורא המשכיל, ועל ידי ההערות שאציע פה יבינו במליצת השיר ועל מה יסדנו דברינו. והנני מתחיל לכתוב ההערות האלה:

א

יהיה אבק וכו' וברדתו מטה וכו' כי אם יפול וכו' (צד 23). זהו פירוש הכתוב בתורה והיה לאבק על כל ארץ מצרים, והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח אבעבועות בכל ארץ מצרים (שמות ט' ט'). מלת והיה לאבק סב על הפיח, כי מעט הפיח יהיה לאבק רב המכסה כל הארץ, ומלת והיה על האדם, שברדת האבק מטה על האדם ועל הבהמה יהיה לשחין. וטעם המעשה הזה, ולא הביא עליהן שחין ע“י עיפוש באויר כמו דבר הבהמה שקדם לו, עֵד על יושר הסדר שסדרנו במכות מצרים, שהאחד למעלה מאותו שלפניו, ובהיות אותות הסדר השלישי מן הרקיע, והוצרך גם המופת שלפניהן להיות דומה להן לרדת עליהן מן הרקיע, וזה היה ע”י פיח כבשן והאבק שירד עליהן, וכן הוצרך להיות ככה, בעבור טעם הסדר השלישי הזה שבא ללמדם כי השם הוא יוצר כל מן האין כחפצו, ונוהג עולמו בצדק ובמישרים, וכמ“ש בהערה הסמוכה, וכל זה ראו ממעשה פיח הכבשן שהיה לאבק על כל ארץ מצרים, גם רבותינו ז”ל הבינו הענין כן, שהיה מן הפיח ההוא אבק יורד על כל ארץ מצרים, והיה האבק ההוא ברדתו על האדם והבהמה מעלה בהן שחין פורח אבעבועות, וכמו שהביא הרמב“ן ז”ל בפירושו, ואמר כי נכון הוא, ומדברינו התבארו טעמי הדברים, ואיך כלם מתאימות:

ב

ה' אלהי העברים וכו' עד בלבבכם תבינו (צד 29). כל זה סובב על פירוש המקרא בתורה, שאמר כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ועמך בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שמות ט' י"ד), וזה קשה, איך על מכת הברד לבדה אמר את כל מופתי, ורש“י וראב”ע ורי“א ז”ל כתבו על זה דברים, ולא באתי להתוכח עמהם, רק אומר שלכל הפירושים אין טעם למליצה אני שולח וגו' אל לבך ובעבדיך ובעמך, מה ענין לב האמור פה, ואין הברד והאש שלוחים אל הלב, כי אם בארץ ובהולכים בה, ולא מצאנו כן בשום מקום, ובצפרדעים אמר, הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים (שם ז' כ"ז) וכן תמיד: וכן כאן יאמר: הנה אנכי נוגף אותך ועבדיך ועמך בכל מגפותי? והאמת לדעתי שמלת לב בלה“ק על כח הממשלה שבנפש, שהיא הבחירה הנתונה לאדם לעשות בכל דבר כחפצו אם להיטיב אם להרע, ולב האדם כמושל במדינה, כמו שבארנו בבית הראשון מספרנו גן נעול (חדר חמישי חלון א'), וכמו המושל במדינה צריך ליועצים, כן כח הממשלה שבאדם צריכה להם, ויועציו הם השכל והבינה והדעת וכיוצא מכחות היקרים הנטועים בנפש, ולכן מלת לב שנופל על הממשלה, כולל בעצמו גם כחות השכל וכיוצא שהם יועציו. והנה בנפש החכמה או בלב חכם, הם יועצי שלום, לעשות מישרים ולחשוב אמת, ובנפש החוטאת נלכדים בלכד היצר, חושבים מעקשים, ממציאים ערמות ומרמות רעות לעשות המזמתה. וכאשר בינותי במליצות ספרי הקודש נגלה לי כלל גדול, והוא שבכל מקום שיתארו הכחות היקרים האלה בשמותם שכל, בינה וכיוצא בלי כנוים, תעיד על פעולתם בדרך אמת וכמו שפועלים בלב כל חכם לב, אבל מלת לב נופל עליהם כשהולכים מעקשים, וכל המקראות מעידים על זה. והנה פרעה ועבדיו היו עם כבד עון, ושכלם ובינתם בלכד פשעיהם, ואע”פ שאותות והמופתים שבשני הסדרים הראשונים שעברו עליהם, היו קשים ורעים ונפלאות גדולות, לא ידעו כי ה' הוא האלהים, שופט בצדק כפי החכמה, ואין לפניו לא עולם ולא משוא פנים, אבל לפי דעתם גם אהבתו גם שנאתו בלי טעם ורק הפעליות ורצון, כדרך שמושלים מדות הנפש בלב הכסיל, וכמו שרמזנו בשיר זה כאמרנו הרשעים יוזמים, כמוהם וכו' (צד 21), ומה שלמדוהו משה ואהרן בענין זה, נחשב בעיניהם לצחוק ולדברי מהתלות, עד שהביא השם ב“ה עליו אות הברד, בו הראהו כי השם לא יאהב ולא ישנא חנם, ושאינו שופט מדרך נקם ואכזריות, ושהוא רחום וחנון, וכל חפצו בשוב רשע מרשעתו וחיה, וכל זה נודע להם באמת ממכת הברד, וממה שיעץ עליהם לטובה שיאספו אדם ובהמה אל הבתים וימלטו, וזה הפלא ופלא, איך יקום גם בית רעוע בנוי מקנים וחומר נגד משחית ארז ואלון, אבל המאמין יודע כי ביד ה' הכל וקולו על הברד שלא ירד על בית, או שברדתו עליו יאבד כחו וכבדו ולא ירע כלום. והנה רשעי מצרים בזו את העצה שיעץ להם משה על פי ה‘, לעגו על דבריו, שאם הברד שובר ארזים איך יחסו בבתי חומר, גם לא האמינו כי אל חפץ חיים הוא, ואיך יעשה האויב כמעשה אוהב, ועל זה אמר ואשר לא שם לבו אל דבר ה’ ויעזוב את עבדיו וגו' (שמות ט' כ"א), ולפניו אמר הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו וגו' (שם שם כ'), וזהו יראת כבוד, שמכבד את דבר קדשו, כהוראת מלת את כשסמוך ליראה, והפך מזה אשר לא ירא את דברו, והכתוב אינו אומר כן, אלא ואשר לא שם לבו אל דבר ה‘, כי גם מי שאינו מכבד דבר ה’, היה ראוי שימלט עבדיו ומקנהו אל הבתים מספק פחד, ודבר קטן הוא עושה, אין בו טרחה ולא חסרון כיס, לכן הודיע הכתוב שהאנשים שעזבו הכל בשדה, הם מכת הפושעים הגדולים, שמלבד שאין בהם יראת כבוד, אלא שבזו ולעגו על דבר ה' עד שלא שמו לבם אליו, וכמו שאמרנו שכל כך היה נבזה בעיניהם, עד שהיה נגד כבודם לשום לבם אליו, ומלת לבו שבכתוב כולל שכלם ובינתם, וכמ”ש שכשהולכים מעקשים יתארם הכתוב במלת לב. וכשבאה צרת הברד, וראו כי עצת ה' עמדה למכבדי דבריו שניצלו מן המות, אז בעל כרחם שמו לב להשכיל על מעשי ה' כי נורא הוא, ושכל משפטיו צדק ואמת, ואינו מעניש משנאה ומדרך נקמה ואכזריות, אלא להשיב את האדם מפשעיו כי חפץ חיים, ולכן בפעם הזאת השיבו אל לבם שהכל תלוי ביראת ה‘, ואשרי שומע לו ועושה כמצותיו, ושאילו שמע המלך ועבדיו לדבר ה’ בתחלת בוא משה אליו, מלבד שלא באים עליהם המגפות הראשונות, אלא שהיה השם ב"ה משלם להם שכר טוב על ששמעו ועשו כאשר צוה להם, ועל זה אמר כי בפעם הזאת אני שולח כל מגפותי (שהם דם וצפרדע ערוב ודבר עם שני המופתים שלפניהם, שבלבכם זעפתם עלי והצדקתם עצמכם) אל לבך ובעבדיך ובעמך, (שתרגישו בלבכם כי מידכם היתה זאת בעבור רוע מעלליכם, והשומע לי וירא את דברי אנכי מגן לו). והמליצה מיושרת, שבכל מקום כן ענינה על הנותן דבר בלבו להשכיל עליו ולהתבונן בו, כמו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' (דברים ד' ל"ט), וכן כלם, וכמו שחתם למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, כלומר לא לבד שתדע כי אני ה' בקרב הארץ, אלא תדע גם כן כי אין כמוני בכל הארץ, עושה צדקה ומשפט ומישרים ורב חסד לטובים ולרעים, שכל זה ראו במכת הברד ובעצתו שיעץ, ולכן בפעם הזאת הודה פרעה בעת צרתו גם על הפנה הזאת כי השם נוהג בצדק, ואמר חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (שמות ט' כ"ז). ולכבוד הפנה הגדולה הזאת ערכתי השיר השקול והחרוז שבראש הספור, ואמרתי (צד 15) ה' הצדיק כי מי כמוהו, בורא ארץ וכו', כלומר הבריאה כלה מראשית היתה בחכמה שהיא צדק משפט ומישרים, וכן הנהגתו את עולמו הכל בחכמה עליונה. ועל ציר הפנה הזאת סובבים דברי השיר כלו:

ג

קולות בסערה אשמיע וכו' (צד 31). זהו פירושנו על פסוק ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות

וברד ותהלך אש ארצה (שמות ט' כ"ג), שלדעת המפרשים ז“ל קולות שבכתוב על הרעמים, ואש שבכתוב עלהברקים, וכמו שתרגמו הרב האשכנזי ז”ל במלות דאננער אונד בליטץ, ואין הדבר כן, כי רעם וברק אחד הם, ואיך יפסיק הכתוב ביניהם בברד שאין ענין לו עם שניהם. ויותר יקשה שבעל הטעמים חבר קולות וברד בנגינה, והפרידה מהן ותהלך אש ארצה, ומי יבין זאת? אבל האמת כמו שכתוב בספר חכמת שלמה שדבריו דברי קבלה, ושם נאמר כי המורדים אשר אמרו לא ידענוך, הכו בזרוע עזך, נרדפו ממטר זרם מברד ומסער ואין מציל מידם, ואחרי כן היו למאכלת אש (פרשה ט“ז ט”ז), ובפירושנו רוח חן הארכנו בפירושו, וכאן ארמוז לבד שחבר ג“כ ברד וקולות כמו שחברן הכתוב, והפריד מהן האש, שאין קולות שבכתוב רעמים, ולא אש שבכתוב ברקים, אלא קולות פירושו סערה כדברי שלמה ע”ה, כי הסער מוליד קולות עצומים כשידחק להכנס ביסוד האויר, ובמצרים היו הקולות הללו למעלה מן הטבע קשים ומחרידים, על כן אמר ורב מהיות קולות אלהים וברד (שמות ט' כ"ח), קראם קולות אלהים מטעם שבארנו, ואתה רואה שפרעה בבקשתו חבר גם הוא קולות וברד, כאילו הם דבר אחד, ולא התחנן שיחדל האש, ואילו קולות רעמים, ואש ברקים, למה יזכיר הרעם ולא הברק, וזה להפך, כי הברק הוא הממית לא הרעם, והתברר מזה כי קולות על הסער, והאש על אש מתלקחת הפלא ופלא. והוצרך להיות הסער הגדול הזה, שעל ידו ירדו אבני הברד בכח גדול מאד, כאילו הם מקולעים מתוך הקלע, וע“י כן שברו כל העצים הגבוהים והחזקים אשר בשדה וכדברי הכתוב, ולולי שירדו בכח הסער לא היה בכח הברד לשבר ארז ואלון. ומצינו בספר הנ”ל עוד בדברו על אחרית הימים שאמר ימטר עליהם ברד רב כמחוזק הקלע אשר ביד איש חמות (פרשה ה' כ"ב) ומובן מדברנו. ולכן יפה סמך הכתוב קולות לברד, ויפה סמכן בעל הטעמים בנגינה כי הכל ענין אחד, והאש פלא בפני עצמו, שהיתה אש מתלקחת שבערה בתוך הברד מטעמים המבוארים בשיר הזה, וא"כ הברד לבדו עיקר הכל, ולחזק כחו חוברו לו הסער והאש, ולכן תראה כי באזהרה שקדמה לא זכר הכתוב רק הברד, כאמרו הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד (שמות ט' י"ח), ולא זכר קולות ואש, ונכללו במליצת כבד מאד, כי קולות ואש גרמו זאת, וכן בצוותו על המעשה נאמר ויאמר ה' וגו' ויהי ברד בכל ארץ מצרים (שם שם כ"ב), זכר רק ברד לבדו, ואחרי שהוצרך לפרש איך היתה כזאת ששבר הברד כל עצי השדה, ושגם שחת שרשי האילנות, אמר וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה (שם שם כ"ג), ונכון הכל. ומלבד זה אני אומר אם לשונות קול וקולות על הרעמים יזכור תמיד אצלו לשון רעם, כמו וירעם ה' בקול גדול (שמואל א' ז' י'), ירעם אל בקולו נפלאות (איוב ל"ז ה'), ירעם בקול גאונו (שם ל"ד ז'), ובקול כמוהו תרעם (שם מ' ט'), קול רעמך בגלגל האירו ברקים (תהלים ע“ז י”ט), מן קול רעמך יחפזון (שם כ"ו ז') וכדומים להם, אבל אם אין אצלו אחד מלשונות של רעם, הם על הרוב על קול הרוח הבא עם הגשם, וכן כאן ה' נתן קולות, קול רוח וסער שבאו עם הגשם והברד, אלא שלתעצומתם וזרותם קראם קולות אלהים. ודי בזה:

ד

כי ברד שובר וכו' מקנה וחמר (צד 32). לא ראיתי למפרשי התורה ז"ל שדברו על הצלת המצריים

בבתים דבר. ואומר אני כי כמו שמכות מצרים כלם עם כל הפרטים שזכרה בהן התורה, הם מצד הנפלאות הגדולות, שאין בהן דרך מדרכי הטבע, וכן העצה שיעץ השם ב"ה למצריים במכת הברד שיעיזו מקניהם ועבדיהם אל הבתים וינצלו, גם זה פלא גדול מאד, כי איך אפשר שימלטו תחת קורות בתיהם מברד השובר בשדה העצים העבים והחזקים, בלכתו בכח הסער הנפלא כחצים מקשת, וגם ארמנות בנויים מאבני גזית לא יעמדו בפני ברד כבד כזה, ועל כל פנים דרך גנים חלונות ופתחים היה מזיק למסתופפים בהם, וכל שכן בתי החצרים, ובתי שומרי המקנה ורפתי בקר ומכלאות צאן, שעל הרוב בנויין מקנים וחומר, ואיך יעמדו בפני קולת וברד כבד כמוהו, או איך ינצלו מן האש שירדה ארצה, אם בערה תוך הברד, בפגעה בבתי השדה רגע יכלו בעשן. אך כל זה מעשה נסים, כי ביד ה' הכל, ולא יפלא ממנו דבר, וגדר בעד אבני הברד ובעד האש שלא יגעו בבתים, או שבהקרבם אבדו כבדם וכחם, וכל זה הפליא השם לעשות לנסות את המצריים אם ישמעו לעצתו אם אין, וללמדם צדקות ה' כי חפץ בחיים, ושאם יעזוב רשע דרכו וילך בעצת ה' אשריהו, ומי שאינו שומע לעצתו ועומד ברשעו מות ימות, וכל זאת ראו כי ביום אבוד רשעים בברד כבד, חמל עליהם והפליא לעשות בדרך נס להחיותם בבתים, ונתן הדבר בבחירתם אם ישמעו אם לא, וכשראו כי המסתופפים בבתים נמלטו, הצדיקו את השם ודרכיו, ומלכם בראשם אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (שמות ט' כ"ז). ולולי מה שחדשנו בענין זה, מי יביננו למה בפעם הזאת הודה על הפנה הגדולה הזאת בעת צרתו, ולא הודה כן בצרת הצפרדע ולא בערוב, וגם בהם חלה פני משה שיעתיר בעדו אל ה'. והאמת כמו שדברנו, וכאשר הרחבנו בזה מעט במליצת השיר עצמו:

ה

וברדת הברד וכו' עד הם ימלטו (צד 43, 35). כל מה שנזכר פה למדנו מספר חכמת שלמה שנאמר בו והאש

גדלה עד להפליא ותתגבר בתוך המים המכבים וכו‘. פעמים התאפקו הלהבות וכו’. התלקחה לפעמים בתוך המים רב מאד מכח האש. להשמיד השרשים מתחת בממלכה החטאה (פרשה ט“ז י”ז י“ח וי”ט). והוא עצמו מה שכתוב בתורה ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד וגו' (שמות ט' כ"ד). כי לא היתה אש ברקים, כמו שחשבו המפרשים ז“ל, אלא הפלא ופלא אש אלהים. וכמ”ש בהערה ד' שאינה צריכה לדבר שתאחז בו או המכלכל אותה כמו האש הטבעי. ואותה קרא הכתוב ואש מתלקחת, שאין מלת מתלקחת לשון התלהבות כמו שחשבו זולתנו גם הרב המעתיק ז“ל שתרגמו אונד מיסטען אין האגעל פֿלאממענדער בלימן, כי הנגינה הפסיקה במלת ואש, וחברה מתלקחת בתוך הברד; אבל מתלקחת התפעל משרש לקח, והוא תואר לאש שלמעלה מן הטבע, וכמו שנמצא עוד פעם במרכבה ענן גדול ואש מתלקחת (יחזקאל א' ד') שהוא אש אלהי, לא שהתלקחה בענן כדברי המפרשים ז”ל. וכבר בארנו זה בפירוש רוח חן, ופה ארמוז על דבר חדש בקצרה: מצינו לשון לקיחה בכל הדברים, לבד אצל אש לא מצאנוהו בכל המקרא. ואומר אני לפי שכל הדברים פעם יקחו ופעם לא יקחו, ע"ד משל החרב, אפשר שלא תצא שנים רבות מתערה ולא תקח כלום, ולכן כשהיא הורגת נאמר שלקחה, וכן בכל דבר, זולתי האש שלוקחת תמיד, שאם אינה לוקחת איננה עוד במציאות, ועל כן לא תפול עליה לשון לקיחה, לבד בהתפעל שהיא על הפך דבר, כמו יש מתרושש ויש מתעשר וכיוצא, וכן מתלקחת שאיננה לוקחת מאומה להעמדתה, וזה רק האש האלהי שאיננה צריכה לדבר טבעי שיעמידנה, ותבער גם במים, וזהו שנאמר ואש, שהיה עם הברד אש, וחזר ופירש שהיתה מתלקחת בתוך הברד, שהוא הפך טבע האש הנהוגה, שלא תקח כלום במים, אך האש האלהי הזה נראה כלוקחת במים, אך היא מתלקחת, שאינה צריכה לקחת דבר להעמדתה, והוא דבר הפלא ופלא. והבן:

ו

היום תושע, וכו' וברד אל יהי עוד (צד 39). זה פירוש כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' (שמות ט'

כ"ט), לדעתי אמר לו, לא כמו שקבעתי זמן להסרת הצפרדע והערוב על מחר אבל בפעם הזאת, רגע אתפלל יחדלו הקולות והברד, וזהו כצאתי את העיר, כלומר כצאתי מהיכלך ללכת אל העיר בעמדי תחת השמים, מיד אפרוש כפי אל ה', ומיד יחדלו הקולות והברד; אבל בהיכל פרעה לא רצה להתפלל, כי ביתו מלא גלולים, כמו שרמזנו בשיר העשירי, וטעם הדבר שהתפלל מיד מתבאר מן השיר עצמו:

ז

את משפט לב וכו' עד מארצכם יוציאנו (צד 40). זה פירוש פסוק ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון

מפני ה' אלהים (שם שם ל'), לדעתי אמר לו אני מעתיר בעדך להצילך לכבוד השם, בעבור תדע כי לה' הארץ וכנזכר בפסוק, ולא מטעם שאמרת העתירו אל ה' וגו' ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד (שם שם כ"ח), כי גם הפעם תהתל בנו ולא תשלח את העם, כי אתה ועבדיך את משפט ונימוסי לבבכם אני יודע, וכמו שמבואר בשירנו, ומיד שיסור פחד המכה, תשובו לקדמותכם למרות את פי ה‘, כי טרם תשלחו את העם, צריך שתיראון מפני ה’ אלהים, שהוא יראת עונש ופחד, ועל זה הוראת מ“ם מפני, כדרך הכלל שהנחנו בספרנו גן נעול, שכל לשונות של יראה הסמוכים לאות מ”ם בין מלפניהן או מלאחריהן, כלם על יראת עונש, ואותן שהן על יראת כבוד ורוממות סמוך להן מלת את או כתובים סתם, ועל כן זכר ג"כ שם אלהים, שהוא שם המשפט, ונורא אלהים מאד, כלומר קודם תשלחו את העם, יפול פחד אלהים ושאתו עליכם, ובעודו נצב לריב עמכם, ממוראו הגדול תשלחו אותם, וכמו שקרה בליל מכת הבכורים, שבעוד בכוריהם מפרפרים בין משברי מות, ושפחדו שימותו כלם, אז גרשו ישראל מארצם. ועל פירושנו זה סובבים מליצות השיר:

ח

אורגי שש יבכו וכו' עד תפרעו (צד 41). זה לדעתנו פירוש פסוקים והפשתה והשעורה נכתה וגו' והחטה

והכסמת לא נכו כי אפילות הנה (שם שם ל“א ול”ב), כי שני פסוקים אלו אם מספרים מה שפעל הברד נכתבו שלא במקומם, כמ“ש רמב”ן ז“ל לא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה טרם השלים דיבור משה בתפלתו וסור הברד, והביא דעת רב סעדיה גאון ז”ל על זה, והשיב עליו, ונכונים תשובותיו, והוא ז“ל פירש פירוש אחר תראנו מספרו, ולדעת שניהם ז”ל שני פסוקים אלו גם הם דברי משה לפרעה, וכן אמת. אבל בפירוש הפסוקים אחשוב ענין אחר, וכמו שתראה מדברי השיר, שהעיר את פרעה לשום לב על החטה והכסמת הפלא שנעשו בהם, והוא הדבר המבואר בשירנו שלא פעל בהן הברד כלל, וקמו גבעוליהן הנמוכים כמו נד, כי אחר שאמר עליהן כי אפילות הנה, וכמו שאמר רמב“ן ז”ל שלא צמחו עדיין כלל, או שמפני קטנותן לא נפסדו כי עוד תצמחנה, לא היה צריך להאמר, אבל יודיע הפלא שנעשה בהן שלא נכו כלל, ואמר הטעם כי אפילות הנה, ואם יוכו לא יזיק למצרים כי עוד תצמחנה; גם דברי מדרש ר' תנחומא שמביא רש“י ז”ל בפירושו שדרש כי אפילות הנה, לשון פלא, פלאי פלאים נעשו להם שלא נכו, מסייע לפירושנו, שאם אינו כן אין פלא כלל שלא נכו, שהרי אפילות הנה:

ט

הנשיאים וכו' לא עוד נתכו חדל גם הגשם (צד 42,43). המליצה הזאת דמותה כדמות חידה, וכפי האמת היא

פשוטה, רק אם נגלה דעתנו בפירוש ומטר לא נתך ארצה (שמות ט' ל"ג), מה ענין נתך אצל מטר, והרב המתרגם האשכנזי ז“ל בביאור אמר שהוא לשון יציקה, כמו כהתוך כסף בתוך כור וגו' ומטר לא יצק ארצה, אבל אין נתך ויצק ענין אחד, והפוכים הם זה מזה, יצק על נוזלים שיוצקים אל כלי או על בשר אדם, כמו אשר יצק מים על יד אליהו (מלכים ב' ג' י"א) וכן כלם, ונתך על דברים מוקשים שמתיכים על ידי אש ונעשים נוזלים, ותרגום יצק בל”א גיסען, ותרגום נתך שמעלצען, והרב ז“ל שתרגם על ומטר לא נתך ארצה אונד קיין רעגען שמירצט מעהר אויך דיא ערדע, לא נכון תרגומו, כי לפי האמת יתורגם אונד קיין רעגען שמאלטץ מעהר צור ערדע. אבל מה ענין התכה עם מטר? על זה אדבר פה בקצרה, לתת כבוד לתורה, ולגלות לעיני בני ישראל ולעיני העמים כלם, כי זאת התורה העליונה פי ה' דבר בה, ואשר מצאו בני אדם אחרי עבור אלפים שנה ע”י מקרה ועל ידי נסיונות רבות, כתוב בתורה במליצה קטנה מפורשת, המדברת כמדבר על דבר הגלוי לכל, וכל זה לפי שהמדבר הוא יוצר הכל ב“ה, אדון המציאות, ויודע כל דבר בבירור גמור נשגב גם מדרך המופת. ועתה אפרש: דע שבענין התהוות הגשם בשמים דברו עליו החוקרים בחכמת הטבע מימי היונים עד עתה, וכלם מסכימים כי אדי המים הדקים והקלים העולים תמיד למעלה ע”י חום השמש, כשיתרבו באויר העליון ודוחקים זה בזה ימסו והיו לגשם. ואולם שכל האדם בענינים כאלה משענת רעועה היא וכל דבר שאי אפשר לבררו במופת למודי כמו חכמת המדידה ואחיותיה, וגם לא בברור החוש ונסיונותיו, וכל משענתו רק על היקשי השכל והרכבותיו, אפילו יסכימו כל חכמי הדורות אין להשען עליו, כי הסכמתם איננה רק שצריכין להסתפק במה שנאמר עליו, לפי שאין בידם טעם אחר הגון ומתקבל יותר מאותו ששמעו, ומענין זה הוא הגשם שיתהוה מדוחק האדים העולים, שאינו מבורר לא במופת למודי ולא במופת החוש, לא נחוש על דברת בני אדם כפי שכלם, אבל אם מפני ספקות וקושיות לא יתקבל על דעתנו, נחשוד אותם לטועים. והנני מעיד על עצמי שהקטן שבחכמי העמים ותלמידיהם בחכמת הטבע גדול ממני, ובכל זאת לא אקבל מהם דברים שאינן מנוסים בנסיונות החושים, אם מנגדים לשקול הדעת. וכן קרה לי בענין זה, דבר שהאמינו בו חכמי הטבע עד הדור הזה, שהתהוות הגשם מן האדים העולים ועל דרך שבארנו, היתה מסופקת בדעתי מאד מכמה טענות שטען לבי עליו, לא אזכירם הנה, רק אחת אזכיר וגדולה היא אלי. לדעת הזאת למה במלכות מצרים הגדולה אין גשמים יורדים עליה כל השנה כלה? וכי אין מימיה מעלים אדים ע“י חום השמש ככל מימות שבעולם, וביותר שהיא כלה משקה ממי היאור, ועל פני צפון המדינה כלה עובר הים הגדול, ועל פני מזרחה כלה עובר הים סוף, ואיך ממים רבים כאלה בארץ שאוירה חם כל השנה כלה לא יעלו אדים אין מספר, ובהכרח יבוא גשם? ומנעורי אמרתי בלבי שעדיין בני אדם מבחוץ ולא עמדו על הדבר הזה. ואמרתי כי להתהוות הגשמים באויר העליון מלבד האדים העולים, צריך עוד דבר שיתחבר אליהם ועל ידו יהיה הגשם, ובהחסר דבר זה לא יועילו האדים לבדם להוליד גשם, ואם כן הוא תנוח דעתנו למה שנה אחת גשומה, ואחרת עוצר שמים, ולמה במצרים אין גשמים, ובמה תלויים הגשמים במועדן בכל מחוזות העולם, כמו אלה שתחת המשוה, ועוד קצת מעלות משני צדיו, שכל זה וכיוצא בזה נמשך מאותו הדבר שצריך להתחבר עם האדים, ואותו הדבר איננו במצרים וכיוצא, ובשאר המדינות אינו קבוע, פעמים ישנו פעמים איננו. אך למה אין די באדים העולים להתהוות הגשם שיצטרך עוד ענין אחר להתחבר עמהם? ומהו הדבר השני הזה המתחבר עמהם? כל זה היתה תעלומה ממני, והיה בלבי רק דמיון שכלי בלי דעת, כענין שקוראים איינע היפאטעזע, עד זה לערך עשר שנים אשר קראתי בכתבי העתים (דיא צייטונג) של העיר הזאת, ומצאתי בה שאלות ששאלו במדרש החכמה הגדול (דיא אקאדעמיע דער וויסענשאפֿטען) לחוקרי זמננו, ובתוכם אחת על התהוות הגשם, ואמרו עתה שלמדונו חוקים אנשי אמונה שבהעלוועציען, שהעפילו לעלות לראשי ההרים הגבוהים שבמדינה ההיא, ובחנו וחקרו על עליית האדים, ובנסיונותיהם התברר להם באמת, שכבוא האדים אל האויר העליון משתנה צורתם מצורת מים, כי מתקשים מאד, ונתנו להם שם גאט, ואם כן נשאל איך יתהוה ממקשים דקים כאלה הגשם, שגם אם יתרבו במקום אחד, אין דוחקם זה בזה יגרום להם המסה ונזילה? ומיד שנודע לי מדבריהם כי כן נסו חכמי העלוועציען, דברתי אל לבי באשר חשבתי מימים רבים שצריך עוד דבר אחר שיחבר אל האדים טרם יהיה הגשם, אמת הוא, ושהדבר ההוא המביא המקשים האלה לשוב להיות מים הוא האש היסודי, וקול ה' חוצב להבות אש, הם יתיכו החמרים האלו, אז יזלו מים, וזהו המקרא ומטר לא נתך ארצה, הודיע כי האדים הרבים שהיו באויר מצרים בעת ההיא קצתם ממצרים עצמה, וקצתם מקצה הארץ, שמהן התילד ביום משפט ההוא גשם זר וגדול, לפי שצוה השם ביום ההוא להבות אש באויר העליון של מצרים להתיך האדים המולידים הגשם, ובשאר העתים אין מדרך האש הזאת לבוא באויר מצרים ולכן אין גשמים יורדין במצרים, ובתפלת משה הלכה לה האש היסודי הזאת מאויר מצרים, ולא נתך עוד מטר לארץ (ער שמאלץ ניכֿט מעהר צור ערדע). אחרי כן הראוני בספרי חכמי הטבע האחרונים שנכתבו אחרי הודע להם נסיונות של חכמי העלוועציען הנ”ל, שקיימו וקבלו שהגשם מתילד מן האש המתיך האדים הקשים הנ“ל. ודע כי לשון גבורה נופל על דבר המתגבר על דבר זולתו ומחלישו ומדכאו, כמו גבורה במלחמה, וכענין וגבר ישראל וגו' וגבר עמלק (שמות י“ז י”א), וכן גם על הדברים שאין בהם רוח חיים, אם המים מתרבים ועולים עד מעל ההרים ומכסים אותם, נאמר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו וגו' (בראשית ז' כ'), וככה האש היסודי כששולט בנשיאים ומתיכם למים, תקרא ג”כ גבורה. וזהו לדעתי מה ששנינו (תענית דף ב' ע"א) מזכירין גבורות גשמים וכו‘, (ברכות דף ל"ז) מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים וכו’, קראם גבורות, לפי שנעשה ע“י גבורת האש וכמו שאמרנו, וכן אמרו שם בגמרא מאי גבורות גשמים אמר ר' יוחנן מפני שיורדין בגבורה, ואין זה אלא שע”י גבורת האש נעשים גשמים. הראיתיך מתיבה אחת בתורה ידיעה עמוקה שלא עמדו עליה הפילוסופים באלפים שנה, ולא היו עומדים עליה לעד, לולי שמצאו בעמל גדול שהאדים העולים מתקשים באויר, ולולי שמצאו במקרה זה לערך נ"ה שנה כח האש של עלעקטריציטעט:

ולא לבד פה נכתב על הגשם לא נתך ארצה, אבל כתוב ותקח רצפה בת איה וגו' מתחלת קציר עד נתך

עליהם מן השמים (שמואל ב' כ"א י') מפורש שהיה עד בוא עת הגשמים, שנתכים האדים ע“י ברקים ואש באויר העליון, וכן המשילו להתכה זו הדברים הנפשיים, כמו השקוע בצרות קשות ויושב דומם וסובל, עד שיציקוהו צרותיו מאד, ואז בקרבו תבער אש ויוציא בפיו דברים או ישאג שאגות, כענין חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני (תהלים ל"ט ד'), ולפניו אמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר (שם שם ג'), כלומר בעודי נאלם ודומם נעכר כאבי, ובעמדי שותק והוגה רק בלבי תבער בו אש, והאש התיכה מחשבות הצרות העצורות בי, ואז נשאתי קול ודברתי בלשוני מה שמפורש שם בענין, וכן איוב בשבתו דומם בצרותיו, בערה בו אש הצרה והתיכה מחשבותיו העצורות בו, ואז החל להרים קול ולשאוג שאגות גדולות, והמשיל המשל בדרך השיר ואמר ויתכו כמים שאגותי (איוב ג' כ"ג), כלומר כמי הגשמים הנתכים מאש היסודי, כן נתכו שאגותי מאש הצרה, וזה נפלא. ויותר אראך הענין מפורש במקרא, רק תדע כי מה שקראו המדברים אדים, ובלעז דינסטע, שמם בלשון מקרא נשיאים, כי הם לבדם חלקי המתנשאים על כלם לעלות לאויר העליון, והושאל מזה הנשיא בעמו, המתנשא על כל העם, וזהו שאמר המשורר האלהי מעלה נשיאים מקצה הארץ, ברקים למטר עשה, מוצא רוח מאוצרותיו (תהלים קל"ה ז'), ופירושו כי הנשיאים עולים בכל המקומות, אבל הגשמים אינם בכל המקומות בעת אחת, כי השם ב”ה מעלה הנשיאים מקצה הארץ אל המקומות שצריכין לגשמים, ולפי שהנשיאים לבדם לא יועילו לגשם עד שתתחבר להם האש, אמר ברקים למטר עשה, שכמו כן השם ב“ה עשה הברקים בעבור המטר, שמתיכים הנשיאים ונעשים מטר ונוזלים. והנה העלאת הנשיאים מקצה הארץ הוא באמצעות הרוח הסוער, כי על כנפיו ישאם למרחוק, ואולי על ידי הסער תבער האש היסודי שיתילדו מהן הברקים הצריכין להתכת הנשיאים, וכנראה באש שלנו, שהרוח תלהיב ניצוץ קטן והיה אש רב, ואלה הרוחות כלואות באוצרותיהן, והשם לבדו מושל בם, ויוציאם לעת הצורך מאוצרותיהן כטוב בעיניו ית'. וזהו שחתם שגם הוא ב”ה מוציא רוח מאוצרותיו, ישוב על שתיהן שנזכרו תחלה נשיאים וברקים. ועוד אלמדך כי שם חזיז וחזיזים שבמקרא אין שרשו חזז כדברי המדקדקים ז“ל, כי לא נמצא במקרא רק פעמים, ולמה נחדש בעבורן שרש חדש לא נודע טעמו, אבל לדעתי שרשו חזה מנחי למ”ד ה“א^[¹^], שענינו נודע שהוא על הראות ומראה, ואם יכפלו אותיות השרש בלשון עברי יורה על ההפלגה כמו ירקרק אדמדם, ירוק שבירוקין ואדום שבאדומים, וכן חזיז על הפלגת הדבר הנראה, וזהו הברק שאורו נראה מכל צד ופנה, אין כמוהו בענין זה בכל התחתונים, ועל זה כתוב שאלו מה' מטר בעת מלקוש, ה' עושה חזיזים, ומטר גשם יתן להם, לאיש עשב בשדה (זכריה י' א'), ופירושו כפשוטו, שישאלו המטר מה‘, הוא לבדו יוכל לתת מטר ארצם בעתו, כי ה’ עושה חזיזים הצריכין להורדת הגשמים, ומטר גשם יתן להם לברכה, לכל איש לעשב שזרע בשדה להצמיחו, וככה הפעם השני בספר איוב כשאמר שהחכמה תעלומה מכל חי, ואינה נודעת זולתי לה' לבדו, אמר כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה (איוב כ“ח כ”ד), פירוש הוא ב”ה מביט עד קצה ארץ ומנהיג כל הארצות ויושביהן ורואה כל הצריך להם, והזכיר רק אחת שהוא עיקר הכל והוא הגשם שכל העולם צריך לו, לכל מדינה יש עת גשמים בפרטות, ואפי' ארץ מצרים שאינה צריכה לגשמים, אם לא ירדו הגשמים במועדם תחת המשוה ובמדינות הסמוכות למשוה, ונקראים דיא טראפישע רעגען, שמהן יגדל יאור מצרים במועד ידוע בשנה, מצרים למדבר שממה תהיה, וזהו שסמך לרוח משקל ומים תכן במדה (שם שם כ"ה), וזה כמו מעלה נשיאים מקצה ארץ וגו' מוצא רוח מאוצרותיו שפירשנו למעלה, והוא ב“ה נותן המשקל לרוח הסוער, שלא יסער יותר משיעור המים שתכן לכל מקום במדה הצריכה למקום ההוא, שאם יסער הרוח ויביא נשיאים יותר מדאי יביאו גשמי זעף וישטפו ארץ ויבולה, וזהו שסמך עוד בעשותו למטר חק ודרך לחזיז קולות (שם שם כ"ו), כלומר לפי שהוא ב”ה עושה למטר חק, ומלת חק בכל מקום על הדבר הקצוב בלי תוספת ובלי מגרעת, וכן מי הגשמים שם חקו להן, וכן הוא ב"ה נותן הדרך לברק הצריך להתכת הנשיאים איפה יעבור ויפעל פעולתו, ומלת קולות על הרעמים המחוברים לברק, כי בעברו בתוך הנשיאים ירעם בקול, וקולות תאר לחזיז, כלומר חזיז הבא עם קולות שהוא חזיז של ברק. הנה הארכתי מעט, כי יקר בעיני הדבר מאד, כי נוגע לכבוד התורה ולכבוד ישראל, להראות גלוי לכל העמים, כי נביאינו ואבותינו ידעו תעלומות סתרי הבריאה יותר ממה שיחדש חכם וחוקר עד סוף כל הדורות, וממה שאמרנו תקיש על הכל:

י

ויכבד לבו וכו' עד אין כמוני ידעו (צד 43, 47). כל הענין הזה בארנו בפתיחת הספר באר היטב, ואין לכפול הדברים:

יא

לשמוע מה יעצו וכו' עד כאיש לא שומע (צד 50). זה פירושנו על מה שאמרה תורה בהתראת ארבה ויפן

ויצא מעם פרעה (שמות י' ו'), ולא נאמר באחת מהתראות הקודמות, וחשבתי כי בהתראות שקדמו כשכלה לדבר הוצרך להתעכב במקומו לשמוע מה יענו על דבריו, אולי כשמעם מה יקרם ישובו אל ה' ויעשו כאשר צום, לבד בהתראת הארבה שהיא הראשונה אחר שגלה לו הקב"ה שהוא המכביד את לבו ואת לב עבדיו שלא ישלחו את ישראל מפחד לב, מעתה אין תקוה שיענו טוב, ואין לו רק להודיעם הצרה שתבא ולפנות וללכת לדרכו, להראותם שאין לו חפץ במענה פיהם ובדבריהם. וזהו ויפן ויצא, מיד פנה מהם ויצא:

יב

הטרם תשמע וכו' (צד 52). זה פירושנו בפסוק הטרם תדע כי אבדה מצרים (שם שם ז'), וענינו הנה שבר

על שבר בא עלינו, ועדיין לא תאמין כי אם תוסיף הקשות לבך, ישיגנו צרת הארבה ועוד צרות רבות עד שנאבד כלנו, האם תראה תחלה בעיניך כי אבדה מצרים, ואז אין עוד תקוה. וזהו שהוספנו מלת תשמע במליצת השיר, כלומר האם קודם לכן (שהוא הוראת מלת טרם), קודם שתשמע ותקבל מצות האל, תדע בראות עיניך כי אבדה מצרים. וזה הפירוש מחוור:

יג

ויצא מעם נצר נתעב וכו' (צד 58). לפי שבכל פעם שחלה פרעה את פני משה שיעתיר בעדו, בצפרדע

בערוב ובברד נכתב אצלו מה שענהו משה, לבד כאן לא אמר הכתוב שענהו, והטעם מפורש במליצת השיר, לפי ששמע עתה מפי השם שהכביד את לבו ושיעמוד במרדו עד תום המשפטים כלם, לכן מיד ששמע בקשת פרעה, לא כבדו עוד במענהו, אבל נחשב בעיניו כנצר נתעב ויצא מעמו העירה להתפלל, כי בהיכלו לא התפלל, כי הוא מקום גלולים, וכמ"ש (בהערות החוברת הג'):

עד כאן הגיעו ההערות על השיר הי"א, והארכתי בקצתן, לפי שהן דברים חדשים לא נזכר מהן דבר

באחד מכל הספרים שהוצאנו לאור עד עתה, וההערות הסמוכות הן על הדברים הסתומים שבשיר הי"ב, שרובי דבריו נוסדים על דברי ספר חכמת שלמה, שגליתי טוב טעמם ואיפה רמוזים בתורת ה', בפירושנו רוח חן, ולפי שהספר הזה התפשט בארץ, אין צורך לכפול הדברים פה, רק ארמוז על מה שדברנו, ושם הקורא ימצאנו, והנני מזכיר גם אלו:

יד

ימיש את צרי וכו (צד 69). זהו פירוש וימש חשך (שמות ז' כ"א), וכמה פירושים נאמרו על זה, ודברנו על

זה בפירושנו רוח חן על ספר חכמת שלמה (דף קי“א ע”ב וקי“ב ע”א):

ויהי פתאם חשך אפלה וכו' עד תראה הרוח (צד 74, 76). כל מה ששרנו בפרק זה נשען על קבלת שלמה

בספר חכמת שלמה, שמדבריו למדתי כל מה שדברנו בזה, הכל תמצא בפרשה י“ז מספרו, ובפירושנו עליו הוכחנו כי ישרים דבריו. שם דברנו על חשך מצרים ומה דברו עליו מפרשי המקרא ז”ל, וגלינו דעתנו בזה (דף קי“ב ע”א וע"ב) ופירשנו המקראות בתורה ובספר תהלים, והראינו שגם רבותינו ז“ל במדרשיהם דעתם כן וכמו שפירשנום שם. וכן טעם ולא קמו איש מתחתיו, למדנוהו מדברי שלמה, כי נפל עליהם אימה ופחד ממראות שראו באופל, ולא יכלו קום מתחתם, וכמו שאמר על זה המשורר האלהי, וצרה משלחת מלאכי רעים (תהלים ע“ח מ”ח), ובארנו שם (דף קי“ב ע”ב וקי“ג ע”א), והוכחנו מדברי רז”ל שכן קבלו גם המה, ועל זה יסדנו שירנו:

טו

ומה נפלא זאת וכו' (צד 76) עד ואשר אותם הרעו (צד 82). גם אלו הדברים כלם מקורם מספר החכמה

הנ“ל, שאמר על חשך מצרים, ולכל קדושיך היה אור גדול, והם (המצריים) שמעו את קולם (של ישראל) ופניהם לא ראו, ויהיו (ישראל) מאושרים בעיניהם (של המצריים) כי נמלטו מצרה זאת. ויברכו (המצריים) אותם (את ישראל), כי לא הרעו עמהם (בשבתם בחשך) לגמול הלחץ אשר לחצו (המצריים) אותם (את ישראל) וישאלו מהם (מישראל) לשאת (שימחלו למצרים) את הרעה אשר עשו (המצריים**) להם** (לישראל), (פרשה י"ח פסוק א' ב'), מפסוקים אלו, וממקראי קדש בתורה אחרי מופת החשך שאמר דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו‘, ויתן ה’ את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם (שמות י"א ב' וג'), וממה שנמצא במדרשי רז”ל על זה, וממה שיגיד השכל מדעתו למתבונן באלה, חוברו המליצות שכתבנו בזה, וכמו שדברנו עליו ברחבה בפירושנו רוח חן (דף קט“ז ע”א):

על מצחת וכו' עד אחתמו (צד 83). זה כולל ענין חדש בפלא מכת בכורות, גם אותו למדתי מדברי

שלמה, וכמו שארמוז לפנינו:

טז

לא ענם וכו' עד לחודש (צד 91). כן דעתי בפירוש המקראות שבתורה, בפרשת ויקרא פרעה אל משה

וגו' רק צאנכם ובקרכם יצג וגו' שהיה מעשה זה בי“ד לחדש, וכשענהו משה קשות, החל פרעה כדרכו עתה לדבר סרה ולהתלוצץ על משה, ואז התרהו התראת מכת בכורות על פי ה‘, ואז חרה אף פרעה יותר, כי ה’ חזק את לבבו יותר בעבור רבות אותותיו במצרים, ובחרות אפו אמר לו לך מעלי וגו' כי ביום ראותך פני תמות, ומשה השיב כן דברת וגו' (שמות י' כ“ה כ”ט), ואז יצא מעם פרעה, כאמרו ויצא מעם פרעה בחרי אף (שם שם כ"ט), ופרשת ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד וגו' דבר נא באזני העם וגו' (שם שם א' ב') נאמרה לו אחרי סור החשך, אחרי פרשת החדש הזה לכם שנאמרה בר”ח ניסן, והודיע כי רק עוד נגע אחד יביא על פרעה, והוא הנגע של מכת בכורות שהודיעו בר“ח ניסן, וככה סדרנוהו בשירנו, ואפשר שהיה החשך ומאמר עוד נגע אחד קודם שנאמר פרשת החדש הזה לכם, ואומר אני שכן דרך התורה, שמספר ענין אחד בכל פרטיו עד תומו, ואח”כ תתחיל בענין אחר אע“פ שמקצת מן הענין השני קרה כבר קודם תום הראשון, וכן כאן התורה תספר רוע לב פרעה ואיך נהג אחרי הכביד השם את לבבו, ואמרה בברד ויוסף לחטוא, ובארבה שגרש אותם מעל פניו, ובסור החשך האיום שיצג המקנה לערבון, עד שלבסוף אמר לו לך מעלי ושימיתהו אם יראה עוד פניו, וזה תכלית הספור. ואח”כ זכרה דבורי השם למשה אע“פ שהיו קודם לכן, כי דבור עוד נגע אחד היה קודם שאמר לו פרעה לך מעלי, וכן דבור כחצות הלילה אני יוצא, ועם זה נכון הכל. אבל רמב”ן ז“ל סובר שפרשת עוד נגע אחד עד ואח”כ אצא, נאמרו קודם דבור החודש הזה לכם, ומאמר כחצות הלילה על איזה לילה שיהיה, שלא הודיע למשה עתה. ואין זה מתקבל לי, כי מדבר ואילך בכל המכות קבע לו עת מחר, שהוא למחרת של יום הדבור, ואיך במכת בכורות יסתום מתי תהיה, כי אם נפרש כחצות הלילה, איזה לילה שיהיה, ואולי זמנה אחרי שנה או שנתים, וכל זה אין לקבל, אלא כפשוטו כמו מחר הנאמר בדבר ובברד ובארבה, מחרת של יום הדבור, לא מחר לעת רחוק, כן כחצות הלילה, לילה שאחר יום הדבור. גם ה"א הלילה מחזק פירושנו:

יז

וממבחר עדריך וכו' עד על פשעך (צד 93,94). זה פירוש הכתוב גם אתה תתן בידינו וגו' (שמות י' כ'), כי

חלילה שישאל משה ע"ה מרשע זה עולות וזבחים להקריבם לפני ה', אבל מלת תתן הוא כמו בלעז דוא ווירדעסט געבען, כלומר לו תחשוב כך או כך, תתן גם אתה משלך, ויבואר ממליצת השיר עצמו.

יח

לא אבה שלחם וכו' עד נפשו שקצה (צד 94). כבר רמזנו על דבר זה בפתיחת הספר, שלא נאמר לשון לא

אבה בכל המכות שקדמו, לפי שענינו על המואס והמשקץ דבר בטבע נפשו, וכן היתה עתה נפש פרעה מגאלת וממאסת לשמוע בקול משה לשלח את ישראל, כי אחרי מה שראה במופת החשך, לא נשאר בו אפילו טענה של עקשות לסרב עוד משלח את העם, כי אילו לא שלחם מפני טענה היה לו לומר וימאן או סתם ולא שלחם, עתה שאמר ולא אבה למדנו שקצה נפשו לשלחם, וכל זה על דעתי פלא בפקודת השם שאמר ואני אקשה את לב פרעה, וכמבואר במליצת השיר:

יט

אז תדעון כי יפלה וכו' עד לכבודו שמהו (צד 96). זה לדעתי פירוש מקרא למען תדעון אשר יפלה ה' בין

מצרים ובין ישראל (שמות י"א ז'), שלא אמר כן על הצלת בכורי ישראל, אחר שבעיניהם יראו דבר זה, ומהו ההודעה החדשה שרמז עליה, וגם כבר ראו כזאת בערוב ובדבר ובברד, ולא אמר בהם למען תדעון כי יפליא ה' בין מצרים? אבל האמת הוא אשר חדשנו לחלק מכת מצרים לארבע מחלקות וכל אחת הודיעתם פנה גדולה ויסוד נאמן בדעת האלהים ואמונתו. ולכן נאמרו בהן ארבע הודעות, הודעה בראש כל סדר, כי ראשי הסדרים דם ערוב ברד ומכת בכורות הם העיקר, שהן ארבעת המשפטים רעב חיה רעה חרב ודבר, וכלן באורח פלא, כמ"ש בפתיחה השלישית. הסדר הראשון למדם כי יש אל ממעל נורא על כל ועושה נפלאות גדולות לבדו, ועל זה נאמר במכת הדם בזאת תדע כי אני ה' וגו' (שם ז' י"ז). הסדר השני למדם כי אין צורך באליליהם, לא ייטיבו ולא ירעו, אבל הנהגת העולם כלו טובותיו ורעותיו על פי ה' הם, ואם על השמים כבודו, רואה ויודע כל אשר בארץ, החיים ההולכים עליה, וכל קניניהם, ועל זה נאמר במכת הערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (שם ח' י"ח). הסדר השלישי למדם כי האל ה' העושה כל אלה, אינו נוהג ברצון בדרך נקם ואכזריות חלילה, אלא כל דרכיו משפט, צדיק וישר הוא, בעשותו כל בחכמה צדק ומשפט ומישרים, כי הוא לבדו שופט צדק, לפי שהוא לבדו בוחן לב וחוקר כליות, ועל זה נאמר במכת הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שם ט' י"ד). הסדר הרביעי למדם כי הבדיל ה' את ישראל מן העמים להיות לו, מבניהם יקים לנביאים, ושילמדם תורותיו ומשפטיו וכיוצא בזה, ועל זה נאמר במכת בכורות למען תדעון כי יפלה וגו‘, כלומר ממות בכוריהם תדעון כי אמת הדבר ששמעתם מפי משה עבדי כי יפלה ה’ וגו‘, וכדרך כי הפלה ה’ חסיד לו (תהלים ד' ד'), וזה ענין נפלא.

כ

פתאום מגיל לב רננו וכו' עד בנים לה' המה (צד 100,99). דבר זה יסודתו בספר חכמת שלמה, כי כאשר דבר

על מעשה הפסח שעשו במצרים אמר והאבות החלו לשורר תהלות קדושות. ובעת ההיא היתה צעקה גדולה בקרב האויבים ויללה רבה השמיעו המבכים את הבנים, כי העבד נשפט כאדוניו ודלת העם נעצבו כמלכם, ויהי לכלמו במכת מות אחת אנשים מתים בלי מספר ולא יכלו המלוים לקבור אותם כי מבחר משפחותיהם נשמד כרגע. ואלה אשר עד כה לא אבו שמוע מפני כשופיהם במות כל בכור הודו גם הם כי עם זה בני אלהים הם (פרשה י“ח ט' י' י”א י“ב י”ג), ובפירושנו רוח חן כתבנו על זה דברים ושם ימצאם הקורא:

כא

כי עת יושבי הארץ וכו' עד סופו (צד 102,100). גם זה למדתי מספר הנ"ל, כי אחר שאמר **במות כל בכור **

הודו גם הם כי עם זו בני אלהים, אמר עוד כמבאר דבריו כי כאשר דמו כלם והלילה בחציו היה וירד דברך אשר כל יוכל מן השמים מכסא מלכותך כגבור מלחמה אל טבור ארץ הרשע. ויביא דתך עמו שנונה כחרב חדה ויתיצב וימלא אותה פגרים בלכתו על הארץ ראשו מגיע השמימה. ותפעם רוחם פתאום כי בחלומות ראו נוראות ופחד בל ידעו נפל עליהם. אז נפלו אלה מכה ואלה מכה נגפים וחצי מתים מספרים יען מה הם מתים כי את כל זאת ראו תחלה בחלומות אשר הַחִתּוּם למען לא יאבדו טרם יבינו על מה הם מתים (שם שם י“ד ט”ו ט“ז י”ז י“ח י”ט), ובפירושנו שם הארכנו לבאר דבר זה מן התורה, והוכחנו כי עתה יש בידנו להתבונן במליצות התורה הסתומות שאמרה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו‘, ואמרו רבותינו ז"ל ועברתי אני ולא מלאך והכיתי אני ולא שרף וכו’, ובאותו הענין אמר הכתוב ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם, שנראה כדברים סותרים זא“ז, וגלינו שם ענין נכבד המעמידנו על האמת בענין זה, גם הראינו הענין כולו רמוז במראה הסנה, ושגם רז”ל קבלו שלא מתו פתאום ברגע חצי הלילה, אבל עוד נפשם בם עד הבוקר ואז מתו, והקורא ימצא שם הכל.

כב

וברוכי ה' אתם וכו' עד ויברכנהו (צד 105). זה פירוש הפסוק וברכתם גם אותי (שמות י“ב ל”ב), כי אין ביד האדם לברך לזולתו ולתת עליו ברכה, זולת כשהמברך קרוב לאלהיו, והוא ב“ה יקים את דבר עבדו לתת ברכתו על האיש אשר ברך, כענין ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו' כ"ג), אע”פ שהחל כה תברכו את בני ישראל (שם שם כ"ז) נקראו הם המברכים, לפי שמבטיח שתעלה תפלתם וברכתם השמימה, אבל הברכה כלה מאת ה' היא, וכן ואברככה לפני ה' (בראשית כ"ז ז'), ואחר שאמר פרעה וברכתם גם אותי, ידענו שמקורות הלילה ובעוד מכאובו לנגדו, ידע והודה על ישראל שהם עם ה‘, ואלהים קרובים אליו לעשות כאשר יקראו אליו. וכבר בארנו (בהערה י"ט) שכפי הסדר הישר שחלקנו בהם משפטי מצרים לארבעה סדרים, מצינו בהם ארבע הודעות, וכל אחת מהן מודיעה פנה גדולה שכוון עליו כל סדר וסדר, ועתה נוסיף לתת תפארת לדברנו, שהיה רצון השם ב"ה, שבכל סדר יודה פרעה על אמתת הפנה שבעבורה הוכח במכאוב. הסדר הראשון שבא ללמדו כי יש אל ממעל, לו תכרע כל ברך, הודה עליו בעצמו כשחלה את פני משה ואהרן שיעתירו בעדו אל ה’ שירפאוהו וישלח את ישראל, ואין הודאה למעלה מזו, שנכנע לפני עבדי ה‘, ושהם יעתירו בעדו אל ה’. הסדר השני שבא ללמדו שאין צורך בגלוליו, הודה בפיו באמרו לכו זבחו לאלהיכם בארץ (שם ח' כ"א), הסכים שיזבחו תועבותיו בארץ מלכותו להיות עולות וזבחים לה‘, ואין הודאה יותר גדולה מזאת המורה כי תועבותיו מהבל הם גם יחד. הסדר השלישי שבא ללמדם כי אלהים שופט צדיק ולא עולתה בו, הודה בפיו שכן הוא באמרו ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים (שם ט' כ"ז). הסדר הרביעי שלמדם כי הבדיל השם את ישראל להיות לו לעם סגלה, גם על זה הודה בפיו באמרו וברכתם גם אותי, ועל זה נאמר בספר החכמה הנ"ל, וגם אלה וכו' במות כל בכור הודו גם הם כי עם זה בני אלהים הם. ועם כל זה נשים קנצי להערות החוברת הזאת.

ועתה שפתי ישלמו פרים וזבחי צדק לך ה' האל המרומם על כל ברכה ותהלה, אשר בידך לגדל ולחזק לכל, אשר ביגוני ובימי שיבתי חננתני להחל ולגמור החוברת הרביעית הזאת. אנא ה', כן לא תכלא רחמיך ממני, תחייני ותחנני להשלים גם שתי החוברות הנשארות עמדי, ויתר הדברים אשר עמי במכתב להוציאם בדפוס לאורה. למען אספר תהלותיך בכתובים בהם בקהל עם, ואזכה לכבד שמך לעולם ועד.

) כבר קדמו הרד"ק במכלול במשקל פעיע (דפוס ליק דף קע"ה). ↩

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות