¹ כנודע יפרדו אחינו יושבי אה“ק לשתי עדות: ספרדים ואשכנזים; הראשונה תתנהג בכל דבר הנוגע לדת ודין עפ”י פסקי מרן הב“י ז”ל, כמנהג העדה הזאת בכל מקומות מושבותיה, אולם באיזה דברים קלי הערך – וביחוד בדברים הנוגעים בדינים התלוים בארץ ובתיקון מצב העיר ויושביה – תטה מפסק הב“י ז”ל ותתנהג עפ“י פסק והוראת הרבנים הגאונים אשר ישבו בה על כסא ההוראה². והאחרונה תתנהג עפ”י פסק הרמ“א זלה”ה ובכל מנהגי אשכנז, ורק קהלת הפרושים שהיא הגדולה בעדת האשכנזים שבירושלם תתנהג עפ“י מנהגי רבינו הגר”א ז“ל³. ובדברים מעטים תלך גם היא בדרכי העדה הראשונה עפ”י הוראת והנהגת רבני אה"ק הנז' מפני כבוד עיר אלקים.

במנהגי החברה והחיים תלכנה שתיהן בדרכי ארץ מכורתן⁴, ורק מנהגים אחדים המה מקוריים אשר על ברכי העיר הזאת רבניה גדוליה ויושביה נולדו. ומאשר כי בעיני אחינו בארצות המערב גם מנהגי ארץ הקדם בכלל מוזרים המה, לכן לא נמנע מלאסף את כולם פה (מלבד אלה ממנהגי הדת התלוים בזמן הנדפסים בשולי כל חדש וחדש “מלוח ארץ ישראל” שנה שנה), וגם את המנהגים אשר מצאו קן למו באה"ק בשנות עברו ועתה כבר עבר עליהם כלח ונשכח זכרם. וכיד הידיעה הטובה עלינו נחקור ונעיר על אדות המקור והזמן אשר בו חוללו.

ברית מילה.

בכל ימי השבוע הראשון שקודם הברית יזמין אבי הילד לביתו אחד או שנים ממיודעיו אשר ילמדו כל הלילה, וגם אשה אחת או שתים תשבנה כל הלילה אצל מטת היולדת לשמור אותה ואת הילד מכל רע⁵ (והאחרונות תקראנה גם אם תולד בת).

כאשר יקראו את בעל הברית לעלות לתורה בשבת שקודם הברית, או כשחל הברית בשבת, יגיש השמש להחזן מי ורדים, והוא מברך בקול רם בורא עצי בשמים להוציא את כל הקהל, ואח“כ מסבב השמש עם קמקום מנוקב מלא מי ורדים ושופך מעט בידי כל הנמצאים. ולפני קריאת הפרשה ינגן החזן ביחד עם כל יודעי נגן הנמצאים בביהכ”נ – פזמון מיוחד ⁶ ). כל קרובי בעל הברית ומיודעיו יביאו לביתו בקבוק יין ולביבות או מעשה אופה והמנהג הזה ימצא קן לו גם בשארי שמחות אשר תהיינה לאיש (וגם כאשר יעתיק איש את מעונו מבית לבית⁷ ), אך המבקרים לא יטעמו מאומה רק לפני צאתם ישפכו בידם מי ורדים לריח⁸.

בהלילה שקודם הברית יביא הסנדק מנורת שמן בעלת קנים מאחד מבתי הכנסיות המעוטרת בציצים ופרחים, ובקול שיר ותרועה ישאוה ברחוב העיר והתוף הולך ומכה לפניהם עד בואם לבית בעל הברית⁹, ובני בית בעל הברית ידלקו את קני המנורה¹⁰ ויתנו מתנה קלה להשמש המביאה. – לפנים נהגו אם בעל הברית הי' חכם, הי' דורש בעצמו דרוש ארוך מענין היום, ואח“כ נשתרבב המנהג כי חכם מיוחד שהי' דרשן באחד מבהכ”נ הי' מסבב אצל כל בעלי הברית לדרוש דרוש קצר מענינא דיומא, והנאספים – או בעל הברית לבד – נתנו לו מתנה כמסת ידם, וזה הי' חזקה של החכם הזה ואחר לא יכל למלא את מקומו. אך זה שנים מספר אשר החכם הזה שחל“ח, ועיר קדשנו נתפשטה הרחק מאד מחוץ לחומת העיר, ועי”ז נתבטלה מנהג הדרושים, והנאספים ילמדו בזוהר פ' לך לך. ויש נוהגים – ביחוד אצל המערבים – כי אחרי לימוד הזוהר יעמידו טס מלא קנים דקים ובהם תחובים נרות דונג דקים – כנרות החנוכה – רבים, וכל אחד מהנאספים ידליק נר אחד ויקח את הטס וירקד עמו לכבוד המצוה ויתן מתת ידו להשמש, ואחרי אשר ידלקו כל הנרות יקח כל אחד מהנאספים נר אחד לביתו לברך עליה במוצ“ש בשעת הבדלה. ואח”כ ינגנו פזמונים מיוחדים וביחוד הפזמון המתחיל “אערוך מהלל ניבי לפני אלקי אבי לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא” ¹¹, ואחרי כל חרוז וחרוז תחזר המקהלה את המאמר “לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא”. ומספר אנשים לומדים כל הלילה איש איש במה שלבו חפץ, ויערכו סעודה לבני המשפחה. ואת הלילה הזה יקראו “ליל עריכה”.

הברית הוא על הרוב באחד מבתי הכנסיות או בתי מדרשות, ומעמידים שני כסאות אצל ארון הקודש, האחד למושב הסנדק אשר הנהו גם הלוקח את הילד מהנשים המביאות אותו, והשני מכוסה בפרוכת יקרה ואיש לא ישב עליו; והוא יקרא בשם “כסא של אליהו הנביא”. ההמון והנשים נוהגים להעמיד תחת כסא אליהו כוסות מלאות מים, בהאמינם כי המים האלו מסוגלים לרפאות כל חולי וכל נגע –. בטרם יביאו את הילד לביהכ“נ יחלק השמש לכל הנאספים מין עשב מריח, והחזן וכל יודעי נגן שבביהכ”נ יזמרו יחד את פזמון הנז"ל ועוד פזמונים המיוחדים לברית מילה.

כאשר יובא הילד לבהכ"נ יקחהו הסנדק מהסנדקית ויניחהו על כסא של אליהו הנביא, והנאספים יאמרו “זה הכסא של אליהו הנביא זכור לטוב שיתגלה ב”ב, וימסרהו לאביו, ואביו יקחהו על זרועותיו ויאמר פסוק אם אשכחך ירושלם וכו‘, שמע ישראל וכו’, ה' מלך וכו' (ב"פ), אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא ¹². וקודם מסירת התינוק להמוהל מברך ברכת להכניסו¹³ וכו', והמוהל מניחו על ברכי הסנדק, והוא ממלא את שלש עבודות המילה¹⁴, ומיד אחרי החתוך יברך האב ברכת שהחינו, ובמשך זמן המילה ינגנו כל הנמצאים את הפזמון הקטן הזה:

יחון אל צור בחמלתו,

לבן נכנס בבריתו,

כנאמו וביום השמיני ימול בשר ערלתו.

וחוזרים אח“כ פעמים אחדות את הפסוק “וביום השמיני ימול בשר ערלתו” בנגון מיוחד ¹⁵). אחרי המציצה ישטוף המוהל את פיו וירחוץ את ידיו ויאמר בקול רם “ברשות מורי ורבותי”, והנאספים עונים בקול רם “ברשות שמים”. ומברך בופה”ג ואח“כ בורא עצי בשמים¹⁶ על בדי העשבים להוציא את השומעים, ואח”כ ברכת אשר קדש וקורא שם להילד¹⁷. אחרי תום סדר הברית ילכו כל הנאספים איש איש לביתו¹⁸, ורק הנשים תלכנה לבית בעל הברית ושמה יובאו מנגנים בכלי שיר והנה תצאנה במחול ותנגנה עד לפנות ערב אשר אז יתאספו הקרואים לסעודת המצוה אשר כלם ידקדקו לעשותה אם גדולה או קטנה.

האשכנזים לקחו למו מכל המנהגים הנזכרים רק המנהג של הבאת יין וכו' בשבת והדלקת מנרות של שבת פשוטות בליל השמור ואמירת הפסוקים הנזכרים שלפני המילה. ובעשית הסעודה וביתר הדברים נוהגים הם כמנהגי ארצם.

פדיון הבן.

יש מדקדקים לתת את חמשת השקלים לכהנים הרבה והמה יחלקו ביניהם ¹⁹. ואחר הפדיה יברך הכהן על הכוס, ואצל הספרדים גם בורא עצי בשמים על בדי עשבים מריחים שבידו ושנתחלקו להנאספים, ואח“כ הברכה המיוחדת לפדיון הבן²⁰ המובאת בהרא”ש (בכורות סוף פרק ח' בשם תקון הגאונים) בלי שם ומלכות²¹. וידקדקו במאד לעשות סעודה להנאספים אם גדולה או קטנה, כי קבלה שהסעודה מועיל להקרואים כתעניות רבות.

ערך חמשת השקלים כסף הוא 5 מג’ידי (כל מג’ידי הוא 4.25 פר').

מצות הנחת פאות הראש.

בהמלאות להנער שלש שנים והוריו יאבו לספר שערות ראשו בפעם הראשונה, יזמינו את כל קרוביהם ומיודעיהם ויכבדו את כל אחד מהנאספים לספר איזה שערות מראש הילד עד כי יוסרו כל שערות ראשו מלבד הפאות, וסעודה קטנה תעשה להנאספים²².

המנהג הזה יעשה על הרוב בל“ג בעומר, והספרדים נהגו לפנים לגלח את בניהם בחוה”מ פסח בביהכ"נ ושם היו עושים שמחה גדולה ומהדרים אחרי סַפָּר ישראל עני²³.

יושבי עה“ק צפת וטבריא תוב”ב נוהגים את המנהג הזה ביום ל“ג בעומר (ח"י אייר) בחצר קבר הרשב”י בכפר מירון ושם יוחג המנהג הזה ביתר שאת: הילדים יולבשו בבגדים יקרים, חלי וכתם ועדיים יושם על ראשם, לבם וזרועותיהם. קרוביהם ומיודעיהם ירכיבום על כתפם, ירקדו יחוגו עמם יזמרו וינגנו שירים ופזמונים בשפת עברי וערבי שעות אחדות, ואח“כ ימלאו את המנהג הזה באופן הנזכר, ושמחה גדולה ישמחו אז. גם הרבה מבני ארץ הקדם אשר יבואו לצפת לחוג ביום הזה את חג “הלולא דרשב”י” יביאו את בניהם הקטנים עמם לעשות שם את המנהג הזה (ראה “ל”ג בעומר").

המנהג הזה נקרא בשם “חאלאקא” (משורש חלק בערבי שפתרונו תגלחת).

בר מצוה.

המנהג אצל הספרדים כי הנערים יחלו להניח תפילין שנה (או שנתים אם הוא יתום) קודם מלאת להם שנת השלש עשרה ואז יעשו הוריהם סעודה לכל קרוביהם ומיודעיהם, ואם הנער הוא בעל שכל ידרוש דרשה מענין היום ושמחה גדולה ישמחו ביום ההוא ²⁴. ובהיות בן שלש עשרה שנה אז רק אלה אשר ברכם ה' בעושר יעשו שמחה שנית.

קנינים.

השם תנאים ונימוסו מוזר הוא להספרדים. המחותנים בעצמם יכתבו ראשי פרקים מעניני החיתון וזה נקרא בשם “קנינים”, אולם איזה שבועות אחרי הקנינים ישלחו החתן והכלה מתנות זה לזה וביום הבאת המתנות תעשה שמחה רבה, וביום השבת שאחריו יבואו קרוביהם ומיודעיהם בביתם לברכם, ואת החתן יקראו ביום ההוא לעלות לתורה וזאת תקרא בשם “סימן”, לאמר: זה הוא סימן כי הם מאורשים.

חתונה.

כשבועיים לפני החתונה שולח החתן לבית הכלה רצען לתפור לה מנעלים כפי מדתה, וזה סימן כי זמן החתונה הוקבע.

לפנים נהגו כי בשבת שלפני החופה הי' הולך החתן בלוית הוריו לרבני העיר לנשק ידיהם למען יאצלו עתרת ברכות על ראשו. וכעת כאשר נתרחבה העיר הרבה מחוץ להחומה ילכו בערב שבת.

כשלשה ימים לפני החתונה יבואו המחותנים מצד החתן לבית אבי הכלה, ושם ישוֹמו את כל התכשיטין, הבגדים והחפצים שהכלה מכנסת להחתן עפ“י שני שמאים בקיאים אשר ישוֹמו את ערך כל חפץ בפרט בתוספת עשרים למאה על ערכם האמתי, והחתן מוסיף לה מחצית של הסכום הכללי, ועוד יוסיף לה מפני “כבוד משפחה”²⁵ סכום ידוע אשר יוסכם ביניהם, ושני עדים יחתמו על שטר השומא, וכל הסכומים הנזכרים יפורטו בשטר הכתובה, (ובבואה לגבות את כתובתה, אזי ינקו מסכום הכתוב בו את כל הבגדים והתכשיטים הנמצאים עוד אצלה לפי ערכם בעת הגביה), ואת הסדר הזה קוראים “אשוגאר” (הבגדים שהאשה מכנסת לבעלה), ואח”כ ישלחו את כל בגדיה לבית החתן, וביום החופה ישלחו לה מביתו הבגדים הדרושים לה. ובערב הזה עושים שמחה והתרועעות במנגנים ומחולות. ובהשבת שלפני השומא יבואו כל קרובי ומיודעי שני הצדדים בבית אבי הכלה לברכו.

בלילה שקודם החופה יתאספו קרובי ומיודעי החתן לביתו, וספר ישראל יגלח את ראש החתן וכל אחד מהנאספים יתן מסת ידו להספר²⁶, ואח"כ ישירו ויזמרו יחד שירי זמרה עד אשר תבוא השֵנה ותגרש אותם מבית תענוגיהם. וכן יתאספו קרובי הכלה אל ביתה ויכינו את החופה העשויה מיריעות הכפורת של אחד מבתי הכנסיות מתוחה בחבלים מעל הכותל מעט, וחלק הכותל אשר מתחת להחופה יכוסה גם הוא בפרוכת משי, והנאספים ישירו ויזמרו חלק גדול מהלילה, ולהלילה הזה יקראו “ליל החופה”.

ביום החופה יתקבצו כל הקהל לאחד מבתי הכנסיות או הישיבות שבקרבת בית אבי הכלה ושם יתפללו תפלת המנחה, ואחרי התפלה ילכו כלם לבית הכלה אשר שם יהי' הקדושין בסדר זה: כאשר יובאו החתן והכלה מתחת להחופה הנז' יתעטף החתן את עצמו בטלית מצויצת חדשה ויברך ברכת להתעטף ושהחינו²⁷, ואח“כ יאחזו הקרובים בארבע כנפות הטלית וימתחו אותה מתחת להחופה מעל לראשי החתן והכלה. ובעת פרישתה אומרים הפסוק ויתן לך וכו', ואח”כ יסדרו את הקידושין כנהוג, והשמש ישבור את הכוס בתוך אגן נחושת קטן, והנאספים אומרים “אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני”, ומיד אחרי הקדושין²⁸ ילכו הזוג וכל הנאספים לבית החתן. אך החופה הזאת לא תסור עד מלאת שבעת ימי המשתה, ונר דולק תעמוד תחתיה כל שבעת הימים. גם בבית החתן תעשה חופה כזאת וכל שבעת הימים ישבו החתן והכלה מתחתיה, והחופה הזאת תקרא “כילת חתנים”.

מלבד המנגנים בכל שיר הנהוג בארץ הקדם יתופפו הנשים על תופי עור ועל נבלי חרס המתוחים בעור, ולעומתם תענינה המשוררות גם הן בקולן והמחולות יחולו בסדר וסגנון מיוחד של ארץ הקדם.

אם החתן הוא חכם ויודע ספר ידרוש קודם החופה דרוש בגפ"ת מענין פרשת השבוע או מענין היום.

סכומי הכתובה יכתב בחשבון מנה ומאתים כתיקון חז"ל (ובערך הכסף העובר פה יחשבו לבתולה אלף ולאלמנה חמש מאות גרוש מעות ירושלם), וכן יוסיפו בהכתובה אחרי הנוסח הנהוג את הדברים האלה:

התנאים שהתנו ביניהם שרירין וקימין כתנאי בגוב“ר ²⁹, ואלו הם מעשי ידיה לו, מזונה וכל צרכה עליו, הדירה פעה”ק ירושת“ו, הירושה כפי ההסכמה הנהוגה פעה”ק ירושת“ו, ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה בחייה אא”כ שהתה עמו עשר שנים³⁰ רצופים ולא ילדה זש“ק ח”ו, ולא ימכר ולא ימשכן שום חפץ מחפציה כ“א ברשותה וברצונה הטוב והגמור, ולא יפתנה ולא יסיתנה שתמחול לו סכי כתובתה לא כלה ולא מקצתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה ואם תמחול לו הרי המחילה ההיא בטלה מעכשיו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ולא יעבור מאר”ץ³¹ והלאה ולא מנוא אמון³² והלאה ולא בדרך ים כלל כ“א עד שיניח לה גז”כ³³ עם סיפוק מזונותיה כפי ראות עיני ב“ד יכב”ץ. ובסוף הנוסח הקבוע יוסיפו עוד וגם נשבע החתן הנז' ש''ח ע’ד המב“ה וע”ד הנב“א לאשר ולקיים את כל הכתוב עליו בשכ”ד בלתי שום שנוי וערמה ותחבולה כו“ע. וגם החתן יכתוב מודה אני על כל הנז”ל ויחתום את שמו.

סופר מיוחד יש אשר לו חזקה לכתיבת הכתובות, ואצל בני העשירים תצויר סביבותיה בפסוקים המדברים בשבח האשה הטובה³⁴. – וגם החתן החפץ לכתוב בעצמו שטר כתובתו עליו לקבל רשות מהסופר.

אחרי כלות סדר הקדושין ילכו החתן והכלה לנשק ידי הוריהם וקרוביהם וכל הנאספים ולקבל את ברכת מז"ט, וקרובי החתן יתנו בידי הכלה מטבעת זהב או איזה חפץ וקרובי הכלה בידי החתן, והוא במקום מתנת-דרשה הנהוג בין האשכנזים.

כל שבעת ימי המשתה לא יצא החתן מביתו, ובעת התפלה יאספו קרוביו ומיודעיו לביתו להתפלל, ורק ביום השבת בבוקר ילך החתן לביהכ"נ וישב במקום המיוחד לחתנים מתחת לחופת משי הפרושה על מוטות עץ מהודרים.

בעלות החתן לתורה ינגן החזן עם כל הנאספים בביהכ“נ פזמון קטן לכבודו³⁵, ואחרי אשר יקראו לפניו פרשת השבוע יגיש השמש להחזן מי ורדים והוא יברך ברכת “בורא עצי בשמים” בקול רם להוציא את כל הקהל ואח”כ יקרא לפניו בחומש פרשת “ואברהם זקן” עד תומה, וכל הקהל ינגנו את תרגום הפרשה פסוק בפסוק, ובעת הקריאה יסובב השמש ומקמקום מנוקב אשר בידו ישפוך מי ורדים לידי כל הנמצאים. ואח"כ יעלה גם לעזרת הנשים וישפוך גם בידיהם מעט מי ורדים. ואחרי כלות התפלה ילכו כל הקרואים לבית החתן לברכהו, אך לא יטעמו מאומה³⁶. ולפני לכתם יתנו על ידן מעט מי ורדים להריח.

כחמשה עשר יום אחרי החופה תלכנה אמות החתן והכלה ביחד עם הכלה לכותל המערבי ואח"כ לאשת ראש הרבנים לנשק ידיה ולשאול בשלומה ולקבל את ברכתה.

אחינו האשכנזים יחוגו את חג חתונות בניהם באופני ארץ מולדתם ומנהגיהם לכל פרטיהם, רק איזה מנהגים לקחו מהספרדים, ואחדים יצרו להם בעצמם: בהכתובה יוסיפו את הנוסח “התנאים שביניהם” וכו' (בשנוים קטנים), רק אצל משפט הירושה יכתבו כתקנת שו“מ (שפייאר ווארמז מאגענציא), ואצל איסור לקיחת אשה אחרת יוסיפו כתקנת רגמ”ה. את כוס הזכוכית אשר תשבר תחת החופה יכרכו במטפחת למען לא יאבד³⁷ אף רסיס אחד ממנה. – אחרי כלות המשתה יושיבו את החתן והכלה על שני כסאות באמצע הבית איש בצד רעהו ובידי כל אחד אבוקה דולקת, והנאספים ירקדו ויזמרו ויתהוללו מסביבם, ויכבו אבוקה אחת, פעם אשר בידי החתן ואז יאלץ להדליק את אבוקתו מאבוקת כלתו, ופעם אשר בידי הכלה, ואז תאלץ להדליק את אבוקתה מידי בחירה אשר רצו נפשות הוריה בו³⁸. – ממחרת החתונה תבאנה אמות החתן והכלה וכל משפחתם אל הכלה לבקרה והנה תגלחנה ותספרנה שערות ראשה, וכל אחת מהן תביא דבר חפץ או כסף מסת ידה מנחה להכלה³⁹. – החתן ישא בכל שבעת ימי המשתה על ראשו מגבעת בעלת שער המיוחדת לשבת (שטריימיל). – גם הנגון בכלי שיר אשר לפנים נשמע בבית החתונה נאסר זה שנים רבות מטעם⁴⁰ ראשי ורבני העדה הזאת, אך האסור הזה הולך ומתבטל.

שאלת שלום.

הפוגע את חבירו יאמר שלום והוא משיב שלום ברכה וטובה⁴¹.

הנפטר מחבירו בלילה יאמר לו “בטוב ילין מר” והוא ישיב “ויקיץ מר בישועה ורחמים”⁴².

ביום השבת יאמר המברך “שבת שלום” והעונה יענה “שבת שלום ומבורך”. במוצ"ש יאמר המברך “שבוע טוב ומבורך” ורעהו יענה “עליכם ועלינו ומבורך”.

בראש חודש יאמר הפותח בשלום “חודש טוב ומבורך” והמשיב יענה “עליכם ועלינו”

בחגים ובמועדים יאמר הדורש בשלום “תזכו לשנים רבות” ורעהו ישיב “נעימות וטובות” או “תזכו ותחיו ותאריכו ימים”.

הבא לבית רעהו בעת האוכל יאמר “רפואה וחיים” ולהשותה מים יאמרו “מים חיים” והם ישיבו “ויוסיפו לך שנות חיים”. להמתעטש יאמר “חיים טובים” והוא ישיב את הפתגם הנז'.

הבא לברך לחתן וכלה ולבעל ברית ולשאר בעלי שמחות יאמר “בסימן טוב” והם ישיבו “ה' יחיהו”. – הבא לבקר את החולה יאמר “לא יאונה לצדיק כל און” והוא ישיב “בברכתא דמר”.

היורד לפני התיבה או העולה לתורה ולדוכן ולדרוש, בשובו למקומו יאמרו לו היושבים בתתם את ידם על לבם ועל מצחם לאות הכנעה וכבוד “חזק וברוך” וגם הוא ינופף את ידו מעל מצחו מעט ויענה “חזקו ואמצו”. – להעושה איזה מצוה אומרים “תזכה למצות”, והעונה אומר “תזכו לעשות”.

כשאחד מבני הישיבה או איזה חברה לא בא יום או יומים למקום הנועד, בבואו יאמרו לו חבריו “לא יפקד מקומו” והוא ישיב למו “מקומי בל יחסר”.

הלוית המת וקבורתו.

בענין הלוית המת ידקדקו ויזהרו יושבי ארה"ק למאד. במות אחד מהחכמים הגדולים יסובבו שמשי העדה ויכריזו “בטול מלאכה”⁴³. מיד כל החנויות יסגרו על מסגר, בעלי אומנות ועבודה יניחו כלי אומנתם מידם וכולם ילכו לחלק את הכבוד האחרון להרב הנפטר וללותו עד שער העיר או עד בית מועד לכל חי. ודומיה איומה דומית מות תשלוט אז שלטת ברובע היהודים. גם במות אחד החכמים הפשוטים ילך שמש העדה בכל חוצות ורחובות היהודים ויכריז “ללוות את המצוה”⁴⁴, וגם אז כל איש אשר עתו תרשהו ילך לקיים מצות הלוית המת בלילה כביום⁴⁵. משך הזמן הקטן אשר גוית המת תשכב על הארץ – בטרם שיבואו אנשי החברה קדישא לטהרה ולרחצה – תשבנה נשי בני משפחתו בעיגול על הארץ, ובקול בוכים מר צורח תתנה המלומדת שבהן את מעלת הנפטר וגודל האבדה אשר אבדה משפחתו, והנשארות תשרקנה תהמינה ותכינה בידיהן על ראשן, מצחן וחזיהן באופן איום ומבהיל⁴⁶ למאוד, וגם אחרי אשר יוציאו את המת מהבית עוד תעמודנה אצל החלונות ובקול בוכים תניפנה את ידיהן אחריו לאות הפרידה, תשרקנה ותתגדודנה בפניהן וחזיהן מאין הפוגה עד כי פלצות וזועה תאחז את נפש כל איש מהעומדים.

גוית המת תרוחץ במים קרים ובורית ולא לבד מבחוץ כי גם בני מעיו רוחצו ויונקו במאוד ע“י מים ובורית, ויורחצו כ”כ עד כי המים אשר ישפכו לתוכם יצאו זכים ונקיים בלי שום ליכלוך וריח רע כלל. הרחיצה הפנימית הזאת תקרא בשם “בדיקה” יען כי יבדקו את המים היוצאים ממנו אם זכים המה⁴⁷.

ובעה“ק צפת המנהג להטביל רוב הנפטרים במקוה מים (מעין) אשר תקרא בפי המסורה בשם “מקוה של האר”י ז”ל" הסמוכה לבית הקברות, ורק אחדים יטבלו בהמקוה אשר בעיר (מי גשמים), ובעה“ק טבריא ת”ו יטבלו את גוית המת אחרי רחיצתו ובדיקתו בים כנרת (הסמוך לביהק"ב).

המת יקבר מיד סמוך לפטירתו ולא ישכב בביתו רק משך זמן הרחיצה והבדיקה וגם בלילה יובא מיד קבורה⁴⁸. וגם כאשר ימות איש בערב שבת לפנות ערב, אם יש רק שעות לקברו לפני שקיעת החמה, יזרזו בניהח“ק למהר ולהביאו לביה”ק אשר שם יש תמיד קברים אחדים מוכנים מפני הטעם הזה, וכאשר יראו כי כבר קדש היום תעשה סתימת הקבר ע“י אחד הגוים יושבי הכפר הסמוך. ובבהכ”נ הראשיים אשר בעיר ימתינו ב“קבלת שבת” עד אשר יראו מעל מעקת ביהכ"נ או מגג גבוה כי כבר הורידו את המת לקברו.

תכריכי המתים פה אה"ק הם מארג פשתן לבן דק מאד. ובמות אחד הכהנים יתנו על פניו – מלבד המצנפת – מסוה תפורה מעט מלמטה וכל העומדים מסביבו יאמרו אז פסוקי ברכת כהנים.

המנהג לתת בידי המת ענפים, ושברי חרסית על עיניו לא יעשה פה, אך בעיניו יתנו מעט עפר⁴⁹ והעומדים אומרים כי עפר אתה ואל עפר תשוב, וכן לא ילבישוהו בגד העליון הנקרא קיטעל וגם הטלית יוקח מאתו עת יורידוהו בקבר.

אשת הנפטר ובניו לא ילכו לוותו, וגם יזהרו לצאת מפתח הבית עד שוב המלוים משדה הקברות.

בצאת אנשי החברה עם הנפטר מפתח ביתו ישבור שמש החברה כלי חרס על מפתן הבית ויכריז בחרם יהושע בן נון כי כל זרעו⁵⁰ לא ילכו אחרי מטתו ללוותו עד אשר ישובו בני החברה מביהק"ב, וכן ישגיחו שמשי החברה כי גם נשים אחרות לא תלכנה אחרי המטה ללוותו.

בני החברה ישאו את המת על כתפם – בשני מוטות עץ המשולבים בבריחי ברזל בתבנית סולם – מביתו עד שדה הקברות אשר בראש הר הזיתים.

במות אנשי השם ישאו אנשי החברה את המטה בידיהם סמוך לארץ וזה יחשב דרך כבּוד, ובפטירת אחד הרבנים הגדולים ילכו לפני מטתו נערי הת“ת ובתי הספר שנים שנים ומוריהם בראשם וישירו מזמור “יושב בסתר” בקול מר ועצב ובידיהם נרות דונג דולקות ומשני עברי המטה ילכו שנים משמשי העדה ובידיהם נרות שעוה שחורות גדולות במאד. בצאת אנשי החברה עם המת מביתו וכן בבואם אצל שערי בהמ”ד יעמדו עם הנפטר ויאמרו משנת עקביא בן מהללאל ופסוקי צדוק הדין, ואם הנפטר הי' חכם או עול ימים אומרים גם שבחים והתעוררות, ואח"כ יאמר אחד מקרוביו קדיש לעילוי נשמתו, ובצאתם משער העיר וחוצה יאמרו כל ההולכים אחרי מטתו וגם נושאי המטה מזמור “יושב בסתר”⁵¹ הרבה פעמים עד הגיעם לשפולי הר הזיתים. וביחד ידקדקו לעשות שבע מעמדות כאלה!

בעה“ק צפת”ו המנהג לעשות מעמד להנפטר על תל קטן אחד אשר הנהו לא רחוק מביהק“ב ושם יאמרו קדיש. ומהמקום הזה עד בואם לביהק”ב יאמרו גם כן כל ההולכים המזמור הנז'.

כאשר יביאו את הנפטר למקום חצבו לו קבר ישכיבוהו סמוך לקברו על הארץ ועשרה אנשים מבני החברה באים בימים יסבבו את המת שבע פעמים וכפות ידיהם משולבות אשה ברעותה. ובעת הסביבה יאמר אחד מהסובבים המזמור הנז' ותפלת ר' נחוניא בן הקנה ותפלה קצרה בעד נשמת הנפטר בהזכרת שמו. ועל גוית המת יניחו שבע פיסות ממטבעת כסף⁵², ובכלות כל הקפה יקח אחד מהסובבים פיסה אחת מהנז' וישליכה מאחוריו ויאמרו הפסוק ולבני הפילגשים אשר לאברהם וכו'. ההקפות האלו נעשות רק לאנשים ובימים שאומרים בהם תחנון.

כותלי הקבר הם מאבנים דקות ושטוחות. ואבני המצבות מונחות לאורך הקבר, ועל איזה מהקברים בנוים ציונים קטנים עד גובה אמה בערך ומסוידים בסיד ועליהם מונחות אבני המצבות.

האשכנזים אחזו בכל מנהגי הלויה והקבורה הנז‘. ובעוד אשר אצל הספרדים לא יש חברה קדישא מיוחדת, רק העדה תפקיד גבאים לפקח על צרכי הקבורה ונושאי המת יקחו שכר בעד עבודתם, יש אצל האשכנזים-פרושים חברה מיוחדת לגחש“א אשר חלק גדול מנכבדי עירנו הם מבאי בריתה, וכלם כת”ח כסוחרים כאומנים עוסקים בהוצאת המת וקבורתו (עפ"י סדר קבוע), וגם בליל סגריר גשם ושלג לא ימנעו חברי החברה לקום ממטתם וללכת לעסוק בהוצאת המת. ואיש מבני החברה וראשיה (מלבד השמשים) לא יקחו שום שכר בעד עמלם הרב, ומההכנסה (מדמי הקבורה) העודפת על ההוצאה תתמוך החברה לבק"ח, הכנסת כלה ולכל מקרה ופגע רע אשר יקרה לאיש. ורק מנהג אחד הותירו למו ממנהגי ארץ מולדתם הוא קביעת יום אחד בשנה להתענות ולאמירת סליחות מיוחדות ולבקשת מחילה מהמתים, ובערב יעשו סעודה לבני החברה. והיום הזה הוא ז’ אדר⁵³.

סעודת הבראה.

הספרדים נוהגים עד היום כי קרובי האבל ומיודעיו יביאו לו את הסעודה הראשונה להברותו. הדברים המובאים הם לחם, בצים, טחינה⁵⁴, צמוקים ויין⁵⁵, וישתדלו לברך ברכת המזון בזימון ואחריה יאמרו ברכת אבלים הנז' בתלמוד (כתובות ח' ע"ב) ואח"כ יעשו השכבה לנשמת הנפטר ויאמרו קדיש.

חברת “שבת אחים” ו“משגב לדך” ישלחו סעודת ההבראה לכל איש מחבריהם אשר ימות לו מת ב"מ.

בביהכ“נ אשר להספרדים יש מקום מיוחד אשר שמה ישבו האבלים בבואם להתפלל ביום השבת. כאשר יתחיל החזן נשמת כל חי וכו' ילכו קרובי האבל לשבת אצלו רגעים אחדים, ואחר התפלה ילכו מיודעיו ומכיריו וגם כל המתפללים לביתו, ואחד החכמים ידרוש דרוש לכבוד ולעלוי נשמת המת, או ילמדו כל אחד בפני עצמו. ובצהרים יכין האבל סעודה לעניים כפי יכלתו⁵⁶. והמנהג הזה נוהג ג”כ בשבת שלפני השלשים ובשבת שלפני י“א חדש. ובליל השביעי והשלשים והי”א חדש יאסוף האבל מנין אנשים לביתו אשר ילמדו כל הלילה לעילוי נשמת הנפטר.

הוצאת הגניזה⁵⁷ (ס"ת פסולים וקרועים וספרים בלויים).

בכותלי בתי כנסיות איסטאמבוליס ות"ת אשר להספרדים ישנן מערות קטנות אשר שם יצברו בלויי הספרים או השמות. וגם כל הגניזות אשר בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר בעיר יופנו בהמלאותן ויובאו להמערות האלו, ובעת אשר גם שתי המערות האלו ימלאו עד תומן אז יורק כל הנמצא בהנה אל תוך סלי קש גדולים, וחלקי ספרי התורות יושמו בכדי חרס. ובקול המון חוגג יוציאו את בלויי הספרים עד מחוץ לעיר, ושמה יגנזו באחת המערות אשר במורד הר ציון. וזה סדר ההוצאה:

על ידי הודעות מודבקות על כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות יודע לכל יושבי העיר יום המיועד להוצאת הגניזה. עוד בבוקר השכם ימלא הביהכ“נ איסטאמבוליס והרחוב אשר לפניו המון אדם רב. כשתי שעות קודם חצות היום יופיעו גם כל חכמי וזקני העיר לביהכ”נ ההוא והמה יקחו כל אחד ס“ת העומד בכד חרס, והיותר שלם שבהם יובל תחת חופת משי ברחוב העיר, וחליפות ינשאו סה”ת מידי החכמים, והסבלים מאחינו ישאו את השקים הגדולים המלאים בלויי-ספרים. התוף הולך ומכה לפניהם, ואחדים מהנאספים ירקדו ויזמרו מזמורים ופזמונים נאותים, וכן ילכו הלוך ונגן מביהכ“נ הזה עד בואם אל “שער הציון”, ועל הכר הנרחב אשר לפניו ירקדו ויזמרו כחצי שעה עם סה”ת בידם ושקי הספרים על כתפם, וגם יעריכו מערכת משחק בחרבות שלופות אלה מול אלה למען הגדיל את פרשת השמחה, ואח"כ יצאו דרך השער באופן וסדר הנזכר עד בואם אל מקום המיועד.

עת הוצאת הגניזה איננה קבועה, לפנים בעוד אשר הישוב מבני עמנו מצער היה, הוציאוה מקץ שבע שנים, ולעת כזאת כאשר נתרבה הישוב מאחינו פה ורבו למאוד הספרים וההוגים בם, יוציאוה בכל שלש שנים⁵⁸. אולם לפעמים יוציאוה עוד לפני עִתָּהּ (לאמר בטרם תמלאנה המערות עד מרום קיצן), כי מסורה שומה בפי זקני אחינו הספרדים, כי הוצאת הגניזה סגולה לעצירת גשמים ולכל צרה שלא תבוא. וע“כ בכל עת העצר הגשמים וירחי החורף הראשונים חלפו מבלי אשר ירד גשם על הארץ, אז יעשו הסגולה הזאת, ואז ילוה אל כלי השיר גם קול השופר. ואצל “שער ציון” אומרים מזמורי תהלים וי”ג מדות ויתקעו בשופר, ואחד החכמים יעורר את ההמון בדברי כבושים כי ישובו ממעלליהם ומדרכיהם, ודמעות כנחל יזלו מעיני הנאספים עד כי אין העם מכירים את קול תרועת השמחה לקול תרועת הבכי⁵⁹.

סדר מנית ראש הרבנים (חכם באשּי)

כל חכמי העיר ונכבדיה מכל המקהלות השונות אשר בעירנו יתאספו ביום הנועד להמניה מיד אחרי תפילת הבוקר ל“ישיבת בעלי בתים “⁶⁰. והרב הנבחר לכהן פאר בכהונת הרבנות בעה”ק ירושלם ת”ו וסביבותיה יעלה הבמתה, ואחרי אשר יביע מליצה בשפת קדשנו – בסיגנון אחינו בארץ הקדם – ממך ערכו, מהרגשות הנשגבות אשר ימצאו קן בלבו בהבחרו להיות אלוף וראש לעדה נכבדה כזאת, וכי יתאמץ כי גם בוחריו לא יבושו בבחירתם בו, ידרוש דרוש רחב אשר בו יראה עזוז חילו בפילפולא דאורייתא אשר ימשך כשתי שעות. ואח“כ יגשו אליו זקני העדה וילבישוהו אדרת צמר חדשה הנעשה מקופת הקהל והוא יברך ברכת שהחינו בקול רם, והנאספים יענו אמן. ואחרי אשר הש”ץ יברך את ברכת המלך להשולטאן יר"ה ומי שברך לפחת העיר, להרב ולראשי העדה, ילווהו רוב הנאספים לביתו. וטרם יציג כף רגלו על מפתן שער החצר ישחוט אחד השוחטים בהמה דקה אחת ויברך ברכת השחיטה וכל הנאספים יענו אמן. והרב יפסח על הבהמה השחוטה, והשוחט יטביל שתי כפות ידיו בהדם ויקדים לעלות לבית הרב, ובידיו המגואלות בדם יצייר תמונת יד⁶¹ ממעל למשקוף הדלת, בהאמינם כי הדבר הזה סגולה לעין הרע, ואת בשר הבהמה יחלקו לעניים⁶².

מיד אחרי המנותו יקרא בשם “ראשון לציון”, וכן יחתום א"ע בחתימתו. ובחותמו חרות בשפת עברית ערבית וצרפתית “ראש הרבנים בירושלים וסביבותיה”⁶³, והכח בידו להפקיד חכמים לממלא מקומו בכל הערים העומדות תחת פחת ירושלם. ובלכתו ילכו לפניו שני קאוואסים⁶⁴ ובידיהם מטות בעלי גלות כסף כלפני צירי הממשלות וראשי יתר הדתות. – ואחרי אשר תודיע העדה את בחירתה להממשלה הכללית שבעיר הבירה, תשלח אליו – באמצעות ראש הרבנים שבעיר הבירה – מאמר-מלך מיוחד⁶⁵ אשר בו מקוימת בחירתו ומבוארים כל זכיותיו, בלוית פתיל מרוקם בחוטי כסף. ומאמר המלך יקרא בלשכת פחת העיר בפני רבי הממשלה ופקידיה וכל חכמי וראשי העדה. ואז יבואו פקידי הממשלה ותורגמני צירי הממשלות הנכריות וראשי הדתות לביתו לברכהו.

מצות התלויות בארץ.

הרבה מאחינו החרדים לדבר ה' ידקדקו וישתדלו לקיים למצער פעם אחת בימי חייהם את כל המצוות התלויות בארץ, מהם יקנו בהמה דקה וישחטוה למען יוכלו לקיים מצות "מתנות כהונה ". ואלה אשר לאל ידם יהדרו לקנות חמש כבשות צאן למען יוכלו לקיים גם מצות “ראשית הגז”. ואחדים יקנו עוד כברת ארץ ויקחו למו אריס לחרוש ולזרוע למען יהיה לאל ידם לקיים גם מצוות תרומות ומעשרות.

פדיון פטר חמור.

קיום המצוה הזאת אך בכבידות רב במאוד תצא לפעולה, יען כי על האיש החפץ למלאותה עליו לקנות אתון קטנה כבת שנה ושתים אשר ידוע בבירור כי עוד לא בכרה, ולגדלה בביתו עד אשר תבכר, ואז יפדו פטר רחמה בשה, וזה סדר הפדיה:

ביום הנועד להפדיה יתאספו אנשים נשים וטף שבסביבות בית הפודה לביתו. ינקו וירחצו למשעי את עור החמור מראשו ועד רגליו, ואחרי כן יעטפוהו במעטפות משי, ובראשו וצוארו יתלו תכשיטי זהב. במשך עת ההכנה להפדיה ילמדו החכמים סדר המצוה הזאת ודיניה בתנ“ך תלמוד וזוהר, ואח”כ יזמרו ויריעו ויצאו במחולות וירכיבו את החמור על כתפם, ואח“כ יאמרו למודים מענין המצוה הזאת, ואז יגש בעל החמור לבוש בגדי כבוד ויקריב את השה אצל החמור ויברך (בשם ומלכות) ברכת על פדיון פטר חמור, ויאמר: זה תחת זה, ובידו יתן את השה לאחד הכהנים, ואם בעל החמור הוא אחד מהחכמים המצוינים ידרוש דרוש בפרד”ס מענין המצוה.

שלוח הקן.

המצוה הזאת אם כי כבד מאד לקיימה, בכל זאת החרדים אל דבר ה' יהדרו לרדוף גם אחרי המצוה הזאת בהרים ובגבעות, וכמעט מסתכנים⁶⁶ את עצמם על הדבר הזה.

למוד.

אם תהיה חלילה עת צרה בעיר, מנהג אחינו הספרדים לקבוע מספר חכמים – לא פחות מעשרה – אשר ילמדו כל היום באחד הבתים אשר בכל רוח מארבע רוחות העיר. וכאשר ילמדו על כל צרה שלא תבא לאחינו בחו“ל יעשו הלמוד בארבע רוחות ביהכ”נ.

כפרות.

אצל הספרדים ישמע השם “כפרות” לא רק בערב צום העשור כי אם גם בעתות אחרות ידועות.

אם ימותו שני אנשים בבית אחד בזמן קצר, אז יקחו גרי הבית עוף ויעשו בו סדר כפרות, לאנשים ישחטו תרנגול ולנקבה תרנגולת. את הראש והרגלים יקברו והנותר יחלקו לאביונים. וכן אם יחלה איש והרופאים יאמרו נואש למחלתו יעשו עבורו כפרה באופן הנז'.

שמירה מעין הרע.

אחינו בארץ הקדם מאמינים מאד בעין הרע, ואחת מן הסגולות נגדה היא תמונת יד, וע"כ יציירו את הצורה הזאת מעל פתחי בתיהם בצבע תכלת, וכן ישימו על ראשי ילדיהם צורת יד מכסף מעשה מקשה, לאמור כי היד – או הצורה בעלת חמש אצבעות⁶⁷ הזאת – תזיק להאיש אשר יחפוץ להכניס עין הרע בהילד או ביושבי הבית הזה. וכמו כן כאשר ינצו אנשים יחד ישים האחד את חמשת אצבעות ידיו פרושות מול עיני רעהו, לאמר כי התמונה הזאת תפגע בו לרעה. – גם יחשבו לשמירה נגד עין הרע את עשב הפיגם “רודא” והשום, וענף קטון מהפיגם יתלו על ראש הילד, ובכיס בגדו יתנו מעט שומים.

מנהגים התלוים בזמן.

ימי החול.

עת זמן תפלת שחרית תוגבל ע“י אחד החכמים העולה על ראש כיפת ישיבת “בית אל”⁶⁸ ) לראות אם כבר האיר פני המזרח, והוא יודיע להשמש המחכה לפקודתו, והאחרון יודיע זאת לכל יושבי העיר ע”י קול קריאתו “תפלה”.

הרבה מאחינו הספרדים והאשכנזים ידקדקו להתפלל כותיקין⁶⁹ מיד בהגיע זמן התפלה, ותפלת ש"ע עם נץ החמה.

הספרדים לפני עמדם להתפלל תפלה בלחש ינופפו את ידם מעל לבם ומצחם – אות הכבוד הנהוג בארץ הקדם – איש מול רעהו לאות נתינת רשות⁷⁰ להחל התפלה. בב' וה' יאמרו – גם בבתי כנסיות הפרושים – קודם תפילת והוא רחום, וידוי אשמנו וי“ג מדות. ונפילת אפים נוהגים פה גם במקום שאין ס”ת⁷¹.

בישיבת “בית אל” הנז' נוהגים להתעטף גם במנחה בטלית ותפילין (של בעל שמושא רבא). – ובתענית צבור יתעטפו כל המתענים שבכל בהכ“נ בטו”ת.

ערב שבת.

בכל בית מבתי העיר אשר נכונן רגלינו, נשמע אך קול רעש וחפזון. כל אחד יעשה מלאכתו במהירות למען יוכל עוד להיות אצל כותל המערבי. בלכתנו ברחובות נראה מכל עבר ופנה המון אנשים רצים לבושים בגדי שבת וספרי קודש בידיהם. זקנים וזקנות הולכים על משענתם, ילדים רכים נהוגים מידי הוריהם כולם פניהם מועדות קדימה⁷². גם חום השמש הבוער, קור ורוח סערה ושלג ומטר סוחף לא יעצור בעדם מללכת אצל כותל המערבי של הר בית ה'. שם ישפכו שיח בשיר ותפלה⁷³ ולאל נורא עלילה כי ירחם על פליטת יהודה ונדחיו יקבץ מארצות פזוריהם ושבותם יכונן כבראשנה. וגם בעד שלום ואושר אחינו שבגולה התומכים בידיהם בכל עת לא ימנעו מלשפוך שיח מקרב ולב⁷⁴ .

ואם נעיף מבט עינינו בהמקהלה העומדת פה, על פני כולה נשתומם לראות המון אנשים בני ארצות ומדינות שונות: אשכנזים, פולאנים, ילידי טורקיא, בבל ותימן, בני ארץ קוקז ופרס השונים בלשונם, במלבושיהם, דרכי חייהם ודעותיהם. – ומה הוא הדבר אשר אִחד וקרב את לבות הנפרדים והרחוקים האלה לאחד, וקבצם הנה? אך שביב קטן אחד, הוא שביב אש אהבת הלאום הבוער על מזבח לבבם בתוקף עוז, ואשר גם מי התלאות ופגעי הזמן הבוגד אשר עברו עליהם לא יכלו לכבותם. – קסם על פני החזיון הזה, עד כי גם בלבות אלה אשר גחלי אש שלהבת יה הזאת כבר החלו להתעמם, יפיח רוח קדוש וטהור, והזיק העומם יתחזק ויהי' לשלהבת אש בוערת. ובלבבם יתעוררו רגשות כאלה אשר מעולם לא האמינו כי יוכלו למצוא קן למו. – וכה תגדל ההתפעלות והרושם אשר יעשה החזיון הזה בלב כל המתבונן עליו עד כי כמעט כל התרים מעמי הארץ הבאים לבקר את אה"ק ישתדלו להיות במקום הקדוש הזה בעת הזאת, וכולם לא ימנעו מלהתוות בספרי זכרונותיהם את המראה הזה למען יהיה להם לזכרון עולם.

תפלת המנחה יתפללו פה הרבה פעמים רצופות. ויש אשר יקבלו את השבת ויתפללו תפלת ערבית.

חכמי הקבלה המתפללים בישיבת “בית-אל” הנז' נוהגים לעשות התרת קללות לפני המנחה בכל עש"ק, ולקבלת השבת יתעטפו בטלית, ואת המזמור “מזמור לדוד הבו” וכו' יאמרו שלש פעמים ובכל פעם יקיפו את הבימה.

שבת קודש.

בהגיע זמן הדלקת נר שבת יסובב שמש עדת הספרדים בכל חוצות ורחובות מקום מגורת אחינו ויכריז “אסינדיר” (הדלקה), וכרגע ינוצצו נרות השבת מבעד חלונות הבתים אשר ברבע היהודים.

המנורות הם קערות זכוכיות קטנות תלויות בשלשלאות דקות של נחשת בתקרת הבית. בשולי הקערה יותן טבעת פח בעל שש או שבע עניבות, ובהן יותחכו חוטי קנים המכורכים בצמר גפן, ובתוכה יותן שמן זית די הדלקה זמן האוכל ומעט מים. ויש אשר ידליקו את נרות השבת בכוסות זכוכית הנתונים במנורות של נחשת.

בבתי כנסיות הספרדים אשר בעה“ק צפת וטבריא המנהג כי בתפלת ערבית של שבתות ומועדים יאמר הש”ץ את הברכה האמצעית – בין השלש ראשונות להאחרונות – בקול רם⁷⁵. בכל בהכ“נ הספרדים יעמדו השמשים אצל הפתח ובידם כדי עשבי בשמים ופירות המפיקים ריח טוב, וכל אחד מהיוצאים יקח בידו הבשמים והפירות ויברך עליהם, וקודם הברכה יאמר”ברוך מקדש השבת", והמנהג הזה נוהג גם בתפלת שחרית ומנחה למחרתו⁷⁶.

בעה"ק צפת המנהג כי שמש קבוע יביא בכל אחד מבתי הכנסיות חבילת עצי הדס וכל אחד מהמתפללים יקח עמו לביתו בדים אחדים, וקודם הקידוש יברך עליהם ברכת עצי בשמים.

בשבת קודם אור היום – וביחוד בימות החורף – יבואו הרבה מהספרדים לביהכנ“ס “ציון” וגם נערי ביהמ”ד “דורש ציון”. ושמש ביהכנ“ס בלוית ישמעאל אחד אשר בידו פנוס⁷⁷ ילך להקיץ את הנערים ויביאם לביהכנ”ס והמה ישירו שירי תהלות פזמונים ובקשות עד אור הבוקר.

ספרי תורות הספרדים נתונים בארגז קטן מעץ, נחושת קלל או כסף, ואת הארגז ילבישו במעיל משי פתוח משני צדיו, ובעת הקריאה יעמידו את הארגז על שולחן הבימה ולא יסירו המעיל מעליו רק יפתחו דלתותיו ויקראו בו, וכשיוציאו את סה“ת מארון הקודש יפתחוהו ויקיפו בו את ביהכ”נ⁷⁸, והקורא ילך אצל הנושא את סה"ת ומראה ביד-הכסף שבידו את המקום שבו יחל לקרא, והמתפללים יראו באצבעותיהם או בכנפי טליתותיהם למולו ואותו יגעו למו פיהם. וביום שמוציאים שני ספרי תורות יקיפו בשניהם. – להעולים לתורה לא יקראו בשם, רק להכהן יאמר: “כהן העולה ברוך יהי' יעמוד בכבוד” וכן ללוי, וליתר הקרואים יאמר אחרי ברכת מי שברך להקודם “גם העולה” וכו‘, רק להסמוך (הוא הששי) ולהמשלים יאמר “סמוך העולה” “משלים העולה” וכו’. ויש נוהגים לאמר לפני הברכה “ד' עמכם”, והעומדים על הבימה עונים “יברכך ד'”, – כאשר יעלה רב העדה לתורה יעמד כל הקהל על רגליו עד אחרי כלות קריאת הפרשה. גם הבנים יעמדו על רגליהם בעת אשר אבותיהם וקרוביהם יעלו לתורה עד אשר ישובו למקומם ואז יגשו אליהם וינשקו ידיהם, וגם בעת אשר הבנים יעלו לתורה ילכו בשובם לנשק ידי הוריהם וקרוביהם. – ברדת העולה מהבימה יאמרו לו “חזק וברוך” והוא עונה “חזקו ואמצו”. – בפרשת כי תשא יקרא הקורא הפסוקים אשר נזכר בם מעשה העגל בקול נמוך וכן פרשת ויהי העם כמתאוננים⁷⁹ ולהלוי יקראו כל פרשת העגל (מאשר כי שבט לוי לא היה במעשה העגל).

את הסעודה השלישית יש נוהגים לאכלה אחר מנחה גדולה, ויש נוהגים לאכלה אחר מנחה קטנה כמנהג האשכנזים.

זמן מה אחר תפלת שחרית ידרוש אחד החכמים דרוש בפרשת השבוע. ובד' שבתות השנה והם: פרשת זכור, שבת הגדול, שבת כלה (שבת קודם העצרת) ושבת שובה ידרוש בבהכ"נ “ציון” הרב ראשון לציון או משנהו דרוש מענין החג ואז יתאספו כמעט כל יושבי העיר.

ערב ראש חדש.

בכל יום ערב ראש חדש וגם בלילה שלפניו ילכו הרבה מאחינו – וביחוד האשכנזים – אנשים ונשים להתפלל ולהשתטח על קבורת רחל אמנו. וראשי עדת האשכנזים והספרדים⁸⁰ ישלמו שכר מנין אנשים ללכת לקבורת רחל אמנו להתפל בעד שלום אחינו שבגולה. ורבים הולכים אצל כותל המערבי ועל קברי הצדיקים שמחוץ לעיר. וכן ילכו בו ביום רבים מיושבי שאר ערי ארה"ק ללמוד ולהתפלל על קברי הצדיקים שבסביבותיהם.

ראש חדש.

בבהכ“נ אשכנזים-פרושים ידליקו בליל ראש חדש נרות שמן זית⁸¹ לא מעט. – הקריאה בבהכ”נ של אשכנזים-פרושים היא על פי מנהג הגר"א. ומקהלת החסידים ילכו להתפלל תפלת מוסף לפני כותל המערבי.

רבים מחכמי הספרדים ילכו ביום הזה לבקר את הרב ראשון לציון וישוחחו דברי אהבה וריעות, ולפעמים יפקחו גם בצרכי העדה ותיקוניה.

---

תשרי.

בערב ראש השנה ילכו כמעט כל יושבי העיר אצל כותל המערבי ושמה יתפללו תפלת המנחה ותפלה מיוחדה.

בר“ה אין אומרים בבתי כנסיות של אשכנזים-פרושים מזמור למנצח קודם התקיעות⁸², והש”ץ לא יאמר את תפלת הנני העני וכו' קודם תפלת מוסף דר“ה ויוה”כ.

בעשי“ת ילכו הרבה מיושבי עירנו אנשים ונשים להתפלל על קבורת רחל אמנו ועל קברי צדיקים אשר בהר הזיתים ועל יתר קברי צדיקים אשר מסביב לעיר, ושופכים שיח כמים נוכח פני ה' בעדם ובעד אחיהם ובני משפחתם אשר בגולה כי יכתבו לחיים טובים ביום הדין הבא. ובעיו”כ ילכו כמעט כל תושבי עירנו אצל כותל המערבי להתפלל תפלת המנחה וגם תפלה מיוחדת. וביום הזה רב מספר הנאספים במקום הקדוש הזה הרבה יתר מבכל ימות השנה.

ב“ביהכ”נ ת“ת” אשר להספרדים יאמרו בליל יוה"כ ארבע פעמים “כל נדרי”⁸³. שלש פעמים הראשונות יאמרו בלשון עבר ופעם הרביעית בלשון עבר ועתיד.

גם האשכנזים אינם נוהגים ללבוש את המעיל הלבן הנקרא “קיטל” ביוה"כ⁸⁴.

הספרדים מאשר כי להם אך פיוטים ותפלות מעטות ינוחו אחרי תפילת מוסף כשתי שעות, ומרביתם ילכו גם לביתם לנוח.

במוצאי יוה"כ נוהגים הספרדים ללכת לבית הוריהם לבקרם לשאול בשלומם, וגדולי החכמים ילכו לבקר את הרב ראשון לציון⁸⁵.

כל איש ישתדל לעשות לו סוכה בפני עצמו. ורבים – וביחוד יושבי עה"ק צפת – יעשו סוכותיהם על הגגות. קירות הסוכה הם על הרוב מקנים חלולים אשר יקשרו איש לאחיו בפחות מג' טפחים, ועליהם יומתחו מחצלאות או סדינים, ומלמעלה יכוסו בהקנים האלו או בענפי עצים ועשבים, ובצפת יכוסו בענפי הדס, ובטבריא ויפו בלולבים ובחריות של דקל הגדלים לרוב בסביבותיהם. לנוי סוכה יתלו – מלבד שמיכות וחפצים חשובים איש איש כפי ערכו – גם פירות שבעת המינים, ומעט קמח, שמן ויין בצלוחיות קטנות. והספרדים נוהגים לתת בהסוכה כסא למושב בעד אחד משבעה האושפיזין אשר יבואו איש איש יומו להסוכה, ואותו יפרשו במצע יפה ועליו יניחו ספרים. ואם הסוכה קטנה יתלו את הכסא הזה על אחד מכותליה⁸⁶.

כל איש יהדר לקנות לו לולב ואתרוג לבדו עד כי בבכ"נ הקטנים לא יקנו מקופת הקהל לולב ואתרוג. גם נערים אשר הגיעו לחינוך יקחו למו הוריהם לולב ואתרוג לחנכם במצות.

שמחת בית השואבה תעשה בכל בהכ“נ ובהמ”ד בעיר וחוצה לה, ומלבד שירי המעלות יזמרו פיוטים שונים, ויש אשר ינגנו בכלי שיר ויוצאים במחולות, וחכמי הספרדים ירקדו בנרות בידיהם⁸⁷.

בליל הושענה רבה נוהגים הספרדים לתקוע אחר כל ספר וספר מהתהילים ואותו יחלקו לשבעה ספרים⁸⁸ (תמניא אפי יחשב לספר מיוחד) ואח"כ יאמרו תחינות ופזמונים.

הספרדים נוהגים לקשט בערב שמחת תורה את כותלי בהכ“נ ובהמ”ד בפרוכיות יקרות לכבוד היום. החתנים (חתן תורה בראשית ומעונה והאחרון הוא על הרוב נער) יובלו בקול המון חוגג – ולפניהם ילכו הקאוואסים של ראש הרבנים ובידיהם מטות בעלי גלות כסף – עוד בערב היום ההוא לבהכ"נ וישבו מתחת פרוכת משי הפרוש מעל עמודי עץ יפים, וגם למחרתו ישבו במקום הזה כל זמן התפלה, ואחרי תום התפלה ילוו אותם המתפללים בשיר ותרועה לבתיהם. ואחד השמשים יזרוק על ההולכים העיפים מרוב שמחה מי ורדים מהקמקום המנוקב שבידו להשיב נפשם. וגם בבתיהם ישירו, יריעו ויטיבו לבם עד נטות היום.

כל הנערים אשר בארבע בתי כנסיות הגדולים של הספרדים – הבנוים יחד – יאספו ל“ביהכ”נ ת“ת” ושם יעלו כולם ביחד לתורה, ואחרי ברכתם יאמר החזן המלאך הגואל וכו'.

בכהמ“ד הקדומים שבחורבת ר”י החסיד אשר לעדת האשכנזים נוהגים ג"כ לכסות את כותליהם בפרוכיות.

בשמחת תורה וכן בשבתות שמוציאין שלשה ספרים נוהגים כי אחרי שמוציאין סה“ת מארון הקודש בטרם שיחלו להקיף את הבהכ”נ – אומר החזן את הפסוקים: מי לא יראך וכו' מאין כמוך וכו' וה' אלקים אמת וכו‘, אתוהי כמה רברבין וכו’, ואח"כ שמע ישראל, ה' מלך, אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא (ב' פעמים) והקהל חוזר אחריו פסוק בפסוק⁸⁹.

ניסן.

מיד אחרי הפורים יחלו לאפות המצות, ואותן יערכו על אבנים חלקות מאוד, ועצי המעגלה המה מנחשת קלל. התנור והאבנים ועצי המעגלה ושאר הכלים יוגעלו בכל יום, וזמן האפיה הוא רק ביום. ואם כי המצה תעשה בזהירות וזריזות יתירה, בכל זאת חלק גדול מיושבי העיר לא יקנו מצה מוכנת רק בעצמם יקחו קמח ויתנו אותו לאפות ויעמדו מהתחלת האפיה עד סופה למען יהיה לבם נכון ובטוח כי אין בם אף נדנוד חשש חימוץ. המצות האלה יקראו “בלתי” לאמר שחטיהם היו בלתי שמירה⁹⁰, אך רבים יקחו חטים שמורים ויתנו לאפות או יקנו מצה שמורה אפויה. – היא תאפה לפני מצת “בלתי”, והמהדרין מן המהדרין עוד ידקדקו לאפות המצה בהתנור הראשון או אחרי שהוגעלו התנור והכלים שנית. והרבה יקחו להסדר מצת מצווה שנאפו בע“פ אחר חצות היום (ראה המנהגים לחדש ניסן). ועדת הספרדים תחלק בע”פ מצות שמורה לעניים חנם למען יוכלו גם המה לקיים מצות אכילת מצה במצות שמורות, ומנהג קדום הוא⁹¹.

בערב פסח יקבץ מחזיק החצר מצה אחת מכ“א מהשכנים או יזכה להם במצותיו ויעשה ערובי חצרות לכל השנה, ובע”פ הבא שורפים אותם בהתנור שאופים בו מצת המצוה.

הספרדים נוהגים כי אחרי אשר יחצו את המצה האמצעית לשנים, יברכו את חלק האפיקומן במטפחת. ואבי הבית ובניו יחזיקו אותה על כתפם חליפות במשך זמן ההגדה. ויש שידקדקו לאמר “כך יצאו אבותינו ממצרים”.

ביום א' של פסח ילכו מרבית יושבי עירנו להתפלל תפלת מוסף לפני כותל המערבי. ואלה המתפללים בבתי הכנסיות ילכו אחר התפלה על מעקת בתי הכנסיות “בית יעקב” ו“תפארת ישראל”, ועל גגות הבתים הגבוהים אשר משם יראו הדר מקום מקדשנו ותפארתו, ושמה יאמרו תפלת ומפני חטאינו ומזמורים המדברים מכבוד בית ה' בעמדו על תלו, והמנהג הזה נוהג גם ביום האחרון של חג ובכל הרגלים.

בחוה"מ ילכו הרבה מיושבי העיר – וביחוד אלה אשר זה מקרוב באו להאחז פה – מסביב לחומת העיר לראות ולהתבונן על שרידי בניניה וזכרונותיה הנפלאים⁹².

אחדים מהספרדים מתאספים בליל ז' של פסח ללמוד כל הלילה. וגם בישיבות רבות לא יתנו חבריהן שנת לעיניהם כל הלילה ויעסקו בתורה, בשירים⁹³ ותשבחות עד שתי שעות קודם אור היום אשר אז יתאספו כל יושבי העיר לבהכ“נ ושמה יאמרו במתון ובניגון כל השירות הנמצאות בכה”ק ושירת הים באחרונה.

במוצאי חג הפסח נוהגים ההמון והנשים מהספרדים לקחת שחת או אגודות שבלים, ובהם יכו איש את רעהו ויאמרו פסוק “ויתן לך” וכו', והערבים יושבי הכפרים הסמוכים אשר גם מהם לא נעלם המנהג הזה – יביאו לבתי מיודעיהם אגודות שבלים במחיר חתיכת מצה אשר יקבלו תמורתן, והמנהג הזה נקרא בערבי בשם “שֶׂנְתּ אלחדרה” (שנה דשינה)⁹⁴.

ביום כ“ב ניסן שהוא יו”ט שני של גליות יתפללו כל אלה מאחינו הבאים מחו“ל לבקר את הארץ תפלת החג בציבור ויקראו בתורה ויפטירו בנביא כמו בחו”ל וכמו כן גם בשארי יו“ט שני של גליות ⁹⁵, באחד משלשה בהכ”נ הראשים חליפות.

יושבי עה“ק טבריא ת”ו הספרדים והאשכנזים ילכו ביום הזה לבקר ולהשתטח על קבר יתרו ור' יהושע בן פרחיא אשר בכפר חאטון ⁹⁶הרחוק כשתי שעות מהעיר.

אייר.

האשכנזים יושבי עה" ק צפת נוהגים לילך בר"ח אייר להשתטח על קבר אבא שאול ואשתו אשר בכפר ביריא הסמוך לעיר, והרבה מהם ילכו עוד ביום הזה על כל קברי הצדיקים אשר בקרבת המקום הזה וישובו לבתיהם בלילה.

בששת ⁹⁷השבתות שבין פסח לעצרת יתאספו כל נערי הת“ת וביהמ”ד “דורש ציון” לביהכ"נ “ציון” ועמהם הרבה מיושבי העיר (וגם נשים הרבה תתאספנה בעזרת הנשים) והמה יאמרו פרק אחד מפרקי אבות פסוק בפסוק ויתרגמוהו גם בשפת ספרד וערבי למען יבינו גם ההמונים והנשים.

אור לארבעה עשר לירח הזה ילכו יושבי עיר טבריא – וגם כל האורחים הבאים לבקר את אה“ק ולחוג את חג הילולא דרשב”י בעי“ק צפת”ו – על קבר הנקוב בשם קבר ר' מאיר בעל הנס ⁹⁸ הרחוק כעשרים רגעים מהעיר ושמה ילמדו יתפללו ישירו ויזמרו שירות ותשבחות וידליקו בלויי בגדים ומטפחות בתוך ספל גדול מלא שמן זית העומד באמצע החצר, וההדלקה הזאת תמכר לכל המרבה במחירה. וגם בבהמ“ד הבנוים על קברו ידליקו נרות רבות ⁹⁹ וגם הדלקתם תמכר, ואח”כ ישירו שירי תהילות בן דוד ומאמרי חכמינו ז"ל בקול תרועה ובהתלהבות והתפעלות נמרצה והרבה מהם ילינו שמה, וגם למחרתו אחרי תפילת שחרית ישירו ויזמרו ויטיבו את לבם עד הערב. ונדרים ונדבות הרבה יפלו ביום הזה, ומההכנסה הזאת נבנו על קברו שני בתי מדרש אחד לספרדים ואחד לאשכנזים. –

יושבי עה“ק צפת”ו ילכו ביום הזה לבקר ולהשתטח על קבר ר' יהודה בר אילעי הסמוך לכפר “עין זיתון” ולקבר ר' כרוספדאי ור' יוסף סארגיס הסמוכים לשם וידליקו נרות על קברם, והדרך העולה מצפת להכפר הנז' מלא ביום הזה אנשים נשים וטף עוברים ושבים להקברים האלו.

ל"ג בעומר

בכל בתי הכנסיות אשר לעדת החסידים בכל ערי ארה“'ק יעשו בליל ל”ג בעומר הדלקה ושמחה לכבוד ולעלוי נשמת התנא ר' שמעון בן יוחאי אשר ביום הזה שבה רוחו למקור חוצבה¹⁰⁰ ), ומלבד ההדלקה והשמחה שבבהכ“נ בליל ל”ג בעומר, הנהו יום של שמחה והתרועעות בצפת וירושלם.

יושבי צפת יחוגו ביום הזה חג והלולא על קבר רשב“י אשר בכפר מירון¹⁰¹ הרחוק כשתי שעות מהעיר, והוא נודע בשם “הלולא דרשב”י”. להחג הזה יתאספו – מלבד רבים מיושבי טבריא הסמוכה לה ומעטים מיתר ערי ארה“ק – גם אנשים נשים וטף מכל קצות ארץ תוגרמא (כארם צובה ובבל), הרי קוקז, בוכארא ופרס, ויש אשר יכתתו רגליהם לכת רגלי בהדרך הרחוקה והנוראה הזאת. וכל ההמון הרב הנפרד ומקובץ הזה יחוג את חג ההלולא בתכונה משונה ומוזרה מאד: בלמוד ותפלה¹⁰², בשירה וזמרה, ברקודים ומחולות, בשמחה ותרועה משך יום תמים, ופתיחת החג היא ע”י “הדלקה” אשר תעשה על גג ביהמ"ד הבנוי מעל הקבר¹⁰³.

ויושבי ירושלם אשר גם נפשם נכספה וגם כלתה לשמחה והתרועעות כללית למצער פעם בשנה, קבעו למו ג“כ את היום הזה לחג והתרועעות בחלקת שמעון הצדיק הרחוקה כעשרים רגעים מהעיר. – מהבוקר עד הערב ילכו המונים המונים מיושבי ירושלם להשתטח בהמקום הזה. מהם ילכו רק להשתטחות רוחנית, לאמר: להשתטח על קבר שמעון הצדיק ושאר קברי הצדיקים אשר בסביבותיו ולהתפלל על צרת נפשם ועל פליטת אריאל בכלל, ומיד ישובו לבתיהם. ומהם ילכו לשם השתטחות רוחנית וגשמית כאחד, ואחרי גמרם להתפל על קברי הצדיקים, ישטחו למו שטוח תחת אחד העצים הרעננים אשר בהחלקה לשאף רוח ולהתרועע עם מיודעיהם ומכיריהם. ויש אשר יבאו רק לשם השתטחות גשמית לבד, והמה יתרועעו ישירו ויזמרו ויטיבו את לבם חלק גדול מהיום בחברת נשותיהם, בניהם, בני משפחתם ומיודעיהם. – בכלל יש לחג שמעון הצדיק צורה יותר מנומסת ויותר נאה מאשר לההלולא דרשב”י בצפת, עד כי אותו נוכל לקרא כמעט בשם “חג לאומי”. – ומלבד הטובה העקרית אשר הביא החג הזה בכלל, בתתו האפשריות ליושבי ירושלם אשר ישבו עד לפני עשרים שנה צפופים ודחוקים בתוך העיר, לשאיפת אויר צח, עוד סבב דבר טוב שני והוא כי על ידו קמה מערת שמעון הצדיק והמערה הנשענת לה וכל החלקה הגדולה אשר בסביבותיה – אשר היתה מקודם אחוזת אחד הישמעאלים והוא קבל מכל מבקר המערה 20 פרוטה – למקנה לעדת האשכנזים והספרדים בירושלם.

הרבה מחכמי הספרדים נוהגים להיות נעורים ולעסוק בתורה בכנופיא יחד בכל לילה מלילות השבוע הששית של הספירה. ויש ישיבות שיש להן הספקה מיוחדת. ומנהג קדום הוא ויש לו טעם עפ"י הסוד.

סיון.

באסרו חג של שבועות ילכו האשכנזים יושבי צפת להשתטח על הקבר הנקוב בפי העם בשם “קבר הושע בן בארי”¹⁰⁴ הסמוך לעיר, ויתפללו ישירו וייטיבו את לבם.

לפנים נהגו כי בכל ר“ח וביחוד בר”ח תמוז הלכו כל נערי הת"ת ומלמדיהם בראשם לטייל מעט מחוץ לעיר¹⁰⁵.

אב.

בבתי כנסיות הספרדים אחרי קריאת מגילת איכה בלילה יכבה השמש כל הנרות, והקהל היושב על הארץ ינגן בנגון עצב מאד את הקינה “אז בחטאינו” ואת הקינה “קול ברמה נשמע” וכו'¹⁰⁶. והחזן או ראש הכנסת יעורר את הנאספים, כי בהיום הזה הושלך משמים ארץ עטרת תפארת ישראל הודו כבודו והדרו וימנה גם את כל הצרות והתלאות אשר עברו על עדת ישורון בכל ארצות פזוריהם בשנה הזאת ויזכיר את מנין השנים לחורבן הבית¹⁰⁷, ובמאמר חז"ל “כל דור שלא נבנה הבית בימיו כאלו בימיו נחרב” יתם דבריו. ומעיני היושבים לארץ בחשכת אפילה יתפרצו דמעות כנחל.

הרבה מאחינו האשכנזים ילכו בחצות הלילה אצל כותל המערבי ושמה יאמרו תיקון חצות ותיקון שלש משמורות בקול איום ונורא הפולח כליות ולב.

בבתי כנסיות הספרדים יפרשו למחרתו בבוקר מכסה שחור על הבימה, וגם סה“ת אשר יקראו בו היום ילבשו מעיל שחור, ושמש בהכ”נ יסובב עם קערת חרס מלאה אפר וכל אחד מהמתפללים יקח מעט אפר וישים על מצחו¹⁰⁸.

העולים לתורה אומרים לפני ברכת התורה “ברוך דיין האמת” (בלי שם ומלכות). הפטורת היום מתורגמת הוספות וספורים רבים מגמרא ומדרש להשפה המדוברת למען ישמעו המון העם והנשים. והחזן והקהל יאמרוה פסוק בפסוק, וכל חזן בהכ“נ יוסיף עוד בכל שנה בהמשך הפסוקים את כל הקורות אותם בהמשך השנה והתלאות שעברו על ראשי אחינו בכל ארצות פזוריהם. וכשמחזירים את סה”ת להיכל יפשטו את מעיל השחור וילבישוהו את המעיל של כל השנה, ובמקום פסוקי יהללו אומרים את המזמור “על נהרות בבל” בנגון מיוחד. וכשאר תעניות צבור (מלבד תענית אסתר) אומרים במנחה במקום “יהללו” את המזמור “יענך”. תפלת נחם יאמרו הספרדים פה בכל שלש תפלות היום¹⁰⁹.

אחרי תום סדר הקינות ילכו רבים מיושבי עיר קדשנו אצל כותל המערבי. ביחוד יגדל מספר הנשים המבקרות את המקום הקדוש הזה, עד כי כל המבוא שלפניו מלא מאנשים ונשים היושבים על הארץ צפופים ודחוקים מאפס מקום לעבור.

בבה“מ “דורש ציון” יתקבצו הנערים מיד בצאתם מבהכ”נ וישירו בקול מר ספר איוב ויתרגמוהו גם לשפה המדוברת פרק בפרק חליפות.

המנהג אצל הספרדים כי אחרי חצות היום ירחצו את הרצפה ויסידו מעט את כותלי הבתים, והבתולות יחפפו את ראשם, למען חזק בלבות המון והנשים את התקוה והאמונה בביאת המשיח (אשר לפי ההגדה יולד בת"ב).

אצל הספרדים יש מדקדקים לאכול בכל שבת משבעה שבתא דנחמתא פרי חדש ולברך שהחינו.

אלול.

רבים מחכמי הספרדים ילמדו בבהכ“נ “איסטאמבוליס” כל החודש הזה ועד יוה”כ עד חצי הלילה, ובליל וא"ו כל הלילה. ומקופת העדה יתמכו בידי הלומדים.

בעה“ק צפת”ו ילכו הרבה מיושבי העיר בכל ימי הירח הזה להתפלל על קבר רשב"י, וחכמי העדה ונכבדיה ישבו שמה איזה ימים רצופים ויעסקו רק בתורה ותפלה.

---

ענינים נפרדים.

הספרדים יוסיפו להבן או להבת הראשונה אשר תולד להם מלבד שמם העצמי גם השם בכור או בכורה, ועל הרוב יקראו בשם זה.

מנהג קדום שלא לעשן תחת החופות הפרוסות בכל שבעת ימי המשתה בבתי הכלה והחתן¹¹⁰, (ראה למעלה עמוד 14).

פעה“ק נוהגים ע”פ הסכמות גאוני עולם הקדמונים שלא לקדש אלא בשעת נשואין, אך אם הנשואין יהי' בעיר אחרת, אז יקדש החתן את הכלה ע"י שליח קודם הנשואין¹¹¹, ואז יאמרו שבע ברכות, וקדושין כאלה יעשה רק מחוץ לחומת העיר, אם בחלקת שמעון הצדיק או במקום אחר, וזה נקרא “קדושי דרך”. וכשתבא לבית החתן מקדשה שנית בטבעת אחרת (לבלי להוציא לעז שקדשה בטבעת שלה) בלי שבע ברכות¹¹².

כמעט כל איש מאחינו הספרדים – וביחוד אלה אשר בארץ טורקייא מגורתם – ישתדלו לבוא פעם אחת בימי חייהם לראות את הארץ הטובה הזאת לנשק את עפרה ולרצות את אבניה. על הרוב יבואו לעה“ק ירושלם קודם חג הפסח ויתעכבו בה עד אחר החג אשר אז ילכו לעה”ק חברון וטבריא תוב“ב ויתאחרו שם עד אחר פסח שני ומשם ילכו לצפת לחוג את חג “הלולא דרשב”י”, ורבים יבואו ישר לצפת, ואחרי ההלולא ישתטחו על כל קה"צ אשר בסביבותי' ומשם יבואו לחוג את חג עצרת בירושלם¹¹³.

גם יושבי שאר ערי אה“ק נוהגים לעלות לרגל בשלש רגלים לעה”ק ירושלם תוב“ב לראות את הדר וכבוד מקום המקדש ולשפוך שיח לפני כותל המערבי, ויתמהמה שם איזה ימים אחר החג למען יוכלו להשתטח על קה”צ אשר מסביבות העיר. ובצפת טבריא וזכרון יעקב ישנן חברות מיוחדות אשר ישלחו אחדים מהם על פי הגורל לעה"ק ירושלם לעלות לרגל.

המנהג בכל ערי אה“ק כי כל אלה מאחינו הבאים לבקר את קברי הצדיקים או שאר מקומות הקדושים בפעם הראשונה יכתבו שמותם ושמות אבותיהם ושמות בני משפחתם בדיו או בעט עופרת על מצבת הקבר או על כותלי וקירות המקום ההוא, בהאמינם כי הכתיבה הזאת תועיל להנכתבים להצילם מכל רע, וע”כ כל כותלי ואבני המקומות הנז' מכוסים בכתיבות שונות. גם התרים את הארץ שאינם מאחינו בבקרם מצבת זכרון או מערה עתיקת ימים, יכתבו את שמותם ומספר השנה בצבע שחור על קיר או כיפת הבית.

בעה“ק חברון ת”ו המנהג לבלי לחקוק על המצבות שום כתובת¹¹⁴, רק יניחו אבן גדולה ויסמנו בסימנים כי זאת היא מצבת פלוני.

בעה“ק צפת”ו המנהג כי הנשים תלכנה כפעם בפעם – וביחוד בער"ח – לסיד את קברי הצדיקים אנשי השם. והמנהג הזה שורר בין הספרדים גם ביתר ערי הקודש, אך הנה תסידנה רק את קברי קרוביהם ובני משפחתם.

רבים מהבאים לכלות שארית ימיהם באה"ק יכרו למו בחייהם קבר ויניחו עליו מצבת אבן ועליה יחרתו “קברי אשר כריתי לי בחיי”.

בכל ערי אה“ק לא יזהרו מלעשות קברים מוכנים נגד צואת ר' יהודה החסיד זצ”ל.

בעת אשר יזכירו נשמת איזה נפטר בתפלה בבהכנ"ס יעמדו כל בני המשפחה על רגליהם, וכאשר יזכירו את נשמת אחד הרבנים יתחיל החזן בפסוק “מה רב טובך” וינגן את כל הנוסח בנגון עצב מיוחד, ואז יעמד כל הקהל על רגליו.

תקנות חזקת הבתים נוהגת בירושלם עד היום¹¹⁵, ושטר החזקה ימכר וגם יתמשכן עד כי הוא כשוה כסף ממש.

תקנה קדומה בירושלם שלא יהיה לשום איש חזקה על גבאות והתמנות על צרכי ציבור¹¹⁶.

הספרדים לא ימנעו להתפלל באמצע החצר אף שאינו מקורה¹¹⁷.

כשחל עשרה בטבת ביום ו' המנהג פה להתפלל מנחה בעוד היום גדול לכבוד השבת, וכן נעשה מעשה בשנת¹¹⁸ רע“ד פעה”ק.

כשחל ר“ח בשבת או מחרתו באחד משבעה דנחמתא אין מפטירין לא השמים כסאי ולא מחר חדש, כי אין מפסיקין בשבעה דנחמתא, רק מפטירין ההפטורה של אותה שבוע, אחר ההפטורה יקראו ג”כ הפסוק האחרון של אחת משתי ההפטורות הנז‘, וכן עשו הלכה למעשה רבני ירושלם הקדמונים בשנת רע"ה בשבת פ’ ראה¹¹⁹.

בברכת מעין שבע חותמין פה על מחיתה, גפנה, פרותיה¹²⁰.

מנהג ירושלם וחברון שאין מברכים על הפרשת תומ"ע שמפרישין מיין שעושין בבתים מענבים שנקנים מהגוים (מפני כי התרומה ומעשר הולכין לאיבוד¹²¹.

על רבוי גשמים אין מתפללין באה“ק מפני שהיא ארץ הרים וגבעות, אולם בעה”ק צפת"ו – אשר בסוף המאה החולפת היו בה הרבה מפולות מפאת רבוי הגשמים – נוהגים להתפלל עליהם¹²².

בעה"ק ירושלם אם ירדו גשמים די הרוות את האדמה – אך לא יספיקו למלאות את הבורות מים – לא יתענו, יען השלוח יוכל לתת מים על כל השנה¹²³.

כשהתענו על הגשמים ונענו, באותו היום שאומרים ברכת ההודאה אין אומרים תחנונים בתפלת שחרית¹²⁴.

גם בשנת השמיטה נוהגים להתענות על עצירת גשמים מפני חיי נפש ודרכי שלום¹²⁵.

בעה“ק ירושלם תוב”ב אין גוזרין תענית על הרעש ומפולת, יען קבלה בפי יושבי העיר כי לא הזיקה מעולם¹²⁶.

ביום אשר בו תחול התקופה, ישלחו בד"ץ הספרדים שמש קבוע אשר יסובב בכל בתי אחינו ויודיע את הרגע אשר בו תהיה התקופה (של מר שמואל ושל רב אדא), וכולם יזהרו מלשתות מים¹²⁷ משך כל השעה, והנכבדים יאצלו שכר מה להשמש בעד טרחתו.

בכל ערי אה“ק נזהרים לבלי להניח כל משקה מגולה, מאשר כי נמצאים גם היום הרבה נחשים, וע”כ נוהג פה כל דיני גילוי, ומשקה אשר עמדה מגולה כל הלילה לא תשתה עוד¹²⁸.

נוהגים בירושלם שהמפתח הנקנה מאת פקידת העיר (בתור קנית רשות למען יוכלו לטלטל בהעיר בשבת) ישאר בידי הפרנס לילה אחד, ואם יקום מלך חדש הסכימו רבני ירושלם לקנותו מחדש, יען מתחלה לא נקנה רק מהפקידות, וכן עשו מעשה כמה פעמים¹²⁹. ובעת קנית המפתח יתאספו חו“ר עדת הספרדים לבהכנ”ס “ציון”, ועל פך ש“ז הסתום היטב יעשו ברכת “שתופי מבואות”, רק רחוב אחד לא יכניסו בהשתוף למען לא תשתכח תורת עירוב, ובהרחוב הזה לא יטלטלו. ולפנים הניחו את המבוא ההולך לשער מקום המקדש הנקרא “בּאבּ אלכּיתּאנין”, אך בהשתוף האחרון כאשר ראו חו”ר עי“ק כי גם בהשוק הזה יש לאחינו מהלכים, הכניסו גם אותו בהשתוף, והוציאו ממנו רק את “רחוב כנסית הקבר”, אשר בלאו הכי לא יתנו להיהודים ללכת שם. ואת הפך יתנו בחור אשר מעל ארון הקדש בבית הכנסת הזה. ולמען לא יבואו אלה מאחינו הבאים לבקר את עיר קדשנו ברגלים ובמועדים לחפש בהמקום הזה ולקחת משמן הזית עמם בהאמינם כי נשאר עוד לפליטה מזמן קדום מאד – מאשר כי בהכנ”ס הזה יקרא בפי המסורה גם בשם “בהכנ”ס ר' יוחנן בן זכאי" – ויועיל לרפא כל נגע וכל מחלה, לכן הוציאו קול כי כל השולח יד לחפש בהמקום הזה לא יצא שנתו.

ומנהג לקיחת מפתחות העיר לשתופי מבואות הוליך שולל איזה מחכמי אירופא אשר בקרו את הארץ וגם אלה אשר ישבו פה. וזה הדבר: ה' פין מי שהיה קונסול לממשלת בריטאניא פה הוציא לאור לפני שנות מספר ספר על אדות מצב אה“ק, וחוקרי ארץ פלשת שאינם ב”ב שמחו במאד על החדשות הגדולות במצב היהודים בעת הנוכחית אשר גלה האדון הזה בספרו¹³⁰. ואחת מהחדשות היא כל בכל עת אשר שולטן חדש יעלה על כסא מלכות תוגרמה יר“ה יקחו היהודים את מפתחות העיר בידם, לאות כי המה היו אדוני הארץ בימים מקדם. וכדברים האלה כתב ג”כ ה' פיקצאטטא, והאחרון חיזק את דבריו אלו בשני עדי ראיה והם: האדרכל אשר שלחה הממשלה לתקן את בדקי בתי התפלה אשר על מקה"מ, אשר ראה בעיניו כי היהודים החזירו (אחרי אשר כבר היה בידם לילה אחד) את המפתח לפקיד העיר. ואשת ה' פין הנז' אשר כתבה בספרה כי המליץ של הקונזולאס הבריטי ראה בעיניו הדבר הזה. והיא עוד הוסיפה כי נודע לה נאמנה מפי אחד מחכמי היהודים כי המפתח נמשח בשמן זית, ולפי השערתה תהיה המשיחה הזאת מעין או דוגמת משיחת המלכים.

והנה אחרי שני המנהגים המבוארים פה (לקיחת המפתח ועשית שתופי מבואות על שמן זית) אך למותר לנו לגלות את האבן התועים אשר התעה את החכמים האלה שולל. המפתח אמנם יהיה לילה אחד – בכל עת עלות מלך חדש על כסא תוגרמה יר“ה – ביד ראשי עדת היהודים, אך לא מטעם איזה זכות או אדנות על העיר כי אם מפני היתר טלטול בשבת, וכן עושים ג”כ בכמה ערים בארץ רוסיא ופולין. והוא לא ימשח בשמן זית רק בעת החזקתו יחזיקו גם פך שמן זית כנז'. ואחד מחכמי היהודים שנשאל ממנה לבאר לה את מהות קנית המפתח, גילה לה כי להשלמת הפעולה הנרצית בלקיחת המפתח דרוש גם שמן זית (בחשבו על שתופי מבואות אשר בלעדו לא תועיל קנית הרשות), והיא אשר לא ידעה דתי אחינו, שערה בעצמה, כי בלי תפונה ימשחו בהשמן (אשר בו נמשכו המלכים) את המפתח אשר לקיחתו רומזת לפי דעתה על הממשלה אשר היה להיהודים בימי קדם. אך השערת שוא והבל היא כאשר בארנו.

---

---

---

---

חברון היא אחת הערים היותר קדומות בארץ ישראל, אותה בקרו עוד המרגלים בלכתם לתור את הארץ; וכאשר באו אבותינו אל הארץ לכדוּהָ ויתישבו בה, וזמן מה היתה עיר המלוכה. ואחרי גלות ישראל מעל אדמתו נשאר זכרון העיר הזאת נטוע ביותר בלב כל איש יהודי, מפני כי בה טמונים עצמות אבותינו ואמותינו הקדושים, ונפש כל איש יהודי תכסף לדעת מתכונתה וממצב אחינו היושבים בה, וביחוד ממראה ותכנית הבנין הנפלא העומד על שדה מערת המכפלה אשר אין לנו רשות לדרך אף על מפתן שעריו, ויתר העתיקות שנשארו בה לפלטה מימי שבתנו על אדמתנו.

ומאשר כי לרגלי מצב בריאותי פקדו עלי הרופאים להעתיק את מעוני לחברון, המצוינת באוירה הזך, הטוב והמבריא, ולנוח מעט מעבודתי – אמרתי להשתמש במקרה הזה, לחקר במשך ימי שבתי בה אחרי מצבה הנוכחי, תכונתה, קדמוניותיה וזכרונותיה, ולבאר את כל זה ב"לוח ארץ ישראל " בעד אחי ובני עמי בחוץ לארץ, הכמהים לדעת ידיעות ברורות ונאמנות אודות העיר הזאת, זכרונותיה ועתיקותיה.

אך בטרם אחל לציר לפני הקוראים את תכונת העיר ויתר הדברים, אשר אני אומר להביא לפני הקוראים, אחשב לדבר בעתו לספר בקצרה את קורות העיר הזאת מהזמן היותר קדום עד המאה הרביעית לאלף הנוכחי.

חברון היא אחת הערים הנושנות בארץ ישראל. היא נבנתה שבע שנים לפני העיר צוען (Tanis) בירת מצרים התחתונה. לפנים נקראה בשם "קרית ארבע " על שם בונה הראשון ארבע אבי הענקים, ואולי נקראה כן גם בשם הזה מפני שהיתה נחלקת לארבע רובעים, כאשר היא עוד היום. חברון נלכדה לפני בני ישראל בסערת מלחמה בבואם אל הארץ, ויהושע נתנה לנחלה לכלב בן יפונה, ותהי גם עיר הלוים ועיר מקלט. בראשית ימי מלוכת דוד בחר אותה לשבת, ותהי קרית מלוכה שבע שנים. אך אחרי אשר העתיק את שבתו לירושלים נשארה העיר בודדה עד ימי רחבעם נכדו, אשר בצר אותה ויחזק את חומתה. כאשר שבו עולי בבל מארץ גלותם לארץ אבותם לכדו גם אותה ויאחזו בה, אך לא ארכו הימים והעיר נפלה בידי האדומים. וכאשר העיר ה' את רוח המכבים ויצליחו להכניע את אויביהם וללכד ערים רבות, שם יהודה המכבי את פניו גם לעיר הזאת, השניה במעלה ובזמן לירושלם, בירת המדינה, וילכדה ויורש ממנה את האדומים. אולם בנפול מלכות יהודה לפני חיל הרומאים נפלה גם חברון לפניהם, והעריצים האלה הרסוה עד היסוד ויהרגו את יושביה לפי חרב, ומאז היתה העיר הזאת עזובה ושוממה עד זמן ביאת ארץ ישראל תחת ידי המוסלימים, והם, בהיותם גם כן יוצאי ירך אברהם אבינו, – שמו בראשונה פניהם לעיר קברת אברהם, ויבנו את הריסותיה ויתישבו בה, ויקראו לכל המאמינים לבוא להאחז בה, וישנו גם את שמה, ויקראו לה כליל, שפירושו, האהוב, על שם אברהם אהוב ה' ¹ ) הקבור בה וזה שמה אשר יקראו לה עד היום.

נושאי הצלב עלו גם על העיר הזאת וילכדוה ויבנו בה בתי תפלה וישנו את שמה לשם Praesidium ad sanctum Abraham; הנוסע בנימין מטודילה איננו מזכיר כי מצא בה יהודים, אך אחרי אשר לכד סלחאדין את הארץ הרבו היהודים להאחז בה, ומהעת ההיא לא נשבת ממנה ישוב היהודים. בשנת ד“א תתקע”א מצא בה הרב ר' שמואל בר' שמשון ובני לויתו יהודים אחדים והם היו הולכים בחצות הלילה למערת המכפלה. בשנת כ“ז לאלף הנכחי, כאשר בא הרמב”ן לירושלם, הלך, ביום השלישי לביאתו חברונה, לחצב לו שם קבר, והדבר הזה יראה לנו, כי בעת ההיא היתה בה למצער עדה קטנה מיהודים, ועל דברת הרי“ץ חילו, אשר היה בסוף המאה הראשונה לאלף הזה בארה”ק, היתה בחברון קהלה גדולה, והרבה מהם עסקו בצביעת צמר הגפן ואריגתו ובמעשה הזכוכית, שהוא עוד היום מענפי המלאכה היותר גדולים בחברון. בשנת ר“נ לאלף הנוכחי היו בה כעשרים משפחות עבריות, אשר מחציתם היו מאנוסי ספרד. ומהעת ההיא לא התקדם מאומה ישוב היהודים שמה ועוד הלך הלך וחסר, הלך וקטן, עד כי בשנת רפ”ב לא מצא בה הנוסע האלמוני יותר מעשר משפחות, והישוב הי' מתמוטט לולא התעורר הרב ר' מלכיאל אשכנזי בשנת הש' לכונן ולחזק בה את ישוב אחינו, ויקנה חצר גדולה מאת הקראים, אשר ישבו בה אז, ובה התישבו כל היהודים, ומהעת הזאת נתחזק ישובה, וירב שנית מספר העולים לְהֵאָחֵז בה.

אלה הם הרשימות הקצרות והזכרונות הבודדים של קורות העיר הזאת ודברי ימיה שעלה בידי לאסף לע"ע מפי ספרים וסופרים, אך אקוה להתראות עם חֲכַם־הָעֵדָה, שהוא אוהב המחקר ונולד בעיר הזאת וגם אביו ישב בה על כס הרבנות, ואין ספק, כי ממני ומפי יתר הזקנים אאציל זכרונות מקורות העיר הזאת מהתכיפה של המאה הקודמת וראשית המאה הנוכחית. ועתה אחל לתת תמונה מפורטת מתכונת העיר כאשר התבוננתי אליה מקרוב ומרחוק.

העיר עומדת בעמק צר המשתרע מצפון לדרום, ונחלקת לארבע רבעים הנפרדים איש מאחיו. אדמתה דשנה ופוריה במאד, ומלבד כל מיני התבואה הנודעים בארץ, אשר תוציא למכביר, ישנם בה עצי פרי רבים כמו הגפן, התאנה, הרמון, השקד, האספרגל והאגוז. האחרון יגדל כמעט רק בסביבות העיר הזאת. ועוד ראיתי פה עץ הבוטם, שעליו יגדלו הבטנים, שאותם שלח יעקב אבינו מנחה למושל מצרים. הפרי הזה הוא כעין לוז קטן שקליפתו קשה ועינו נוטה לירוק ומבהיק, וגרעינו קטן אך ערב ושמן והוא מין ממיני האפוסטוקים (פיסטציען), אך בין כל העצים האלה ישגה ביותר עץ הגפן, ושטח גדול בסביב העיר לכל רוחותיה נטוע כרמים, וענבי הכרמים האלה נודעים לשבח בכל הארץ, ובימי בציר הענבים יעתיקו רבים מתושביה את מעונותיהם מבתיהם שבעיר לכרמיהם ששם ישבו בבתי אבן קטנים ונמוכים, סכות ענפי העצים ואהלי קנים ומחצלאות למען התענג על הדר הטבע ומחזותיו השונים ולהנות בבקר בבקר מפרי הגפן בעודם רטובים וקרים מרסיסי הטל. בעלי הכרמים שהם כלם מוסלימים לא ידרכו את ענביהם ליין כי היין תועבה הוא להם, ייאכלום חיים כאשר יוכלו, ואת הנשארים יאצרו לכל ימות השנה בשלשה אֹפנים שונים: א) ייבשום לצמוקים, אשר לזה מסֻגָּלים ענביהם מאד, וצמוקי חברון רכשו להם שם בשוק המסחר; ב) יעשו מהם דבש, והדבש הזה ימכר מהרה מפני טעמו הטוב; ג) יבשלוהו זמן רב עד כי יתעבה ויהיה למקפא, ואחר כך ישפכוהו על יריעות בד ובהתיבשו יהיה במראיתו ועינו כמו עור מתוח, ונקרא בפי הערבים “מַלְבֶּן”, והוא מאכל תאוה לא רק לקטנים כי אם גם לגדולים, ויש לו קונים רבים בשוק.

מספר יושבי העיר הזאת מגיע ליותר מחמשה עשר אלף נפש מלבד כאלף יהודים אשר אדותם אדבר בפרט, ומשפחות אחדות נוצריות; ומאשר כי אין לעיר הזאת חבור והתקשרות עם יתר הערים, אין בה כמעט כל זכר לתנועה של מסחר ומעשה, אך דבר אחד יפליא אותנו מאד, כי נמצאים בה שני ענפי חרשת, שאינם בכל הארץ, והם: בתי מעשה נאדות מעורות תיָשים. לנאדות האלה יש מהלכים בכל ארץ פלשת, מצרים וערב. בתי מעשה לכלי זכוכית. הכלים הנעשים הם: בקבוקים קטנים ודקים (אשר למרות דקותם אפשר להעמידם על האש לבשל בהם), קערות, כוסות, אצעדות וטבעות, והכלים אינם מהיתכים בעקרם מחול כי אם משברי כלי זכוכית, המאוספים מהעיר בעצמה ומיתר ערי הארץ, ופשטותם וקלות ערכם יתנו להם מהלכים בשוקי ארץ ישראל ומצרים, וגם תרי הארץ יקנו למו מכלי הזכוכית האלה למזכרת.

היהודים יקחו גם הם חלק בסחר העיר, ומהם יעסקו בהכנת היין ועשית דבש הענבים, ומהם יסחרו את האכרים יושבי הכפרים אשר בכל הסביבה.

מבנה העיר היא כתבנית כל הערים הקטנות בארץ הקדם: החוצות צרים ואינם הולכים בקו ישר, ומהם מקורים בתקרות־אבן מלמעלה להגן על העוברים מקרני השמש בקיץ ומהגשם בחרף, ויש חוצות שעוד לא הורצפו באבנים, ובימי החרף הם מלאים טיט ורפש באין מעבר.

עד לפני כעשרים שנה בערך ישבו כל היהודים בני חברון בחצר אחת, שהיתה כמו הגיתו בהרבה ארצות בחוץ לארץ בימי הבינים, ורק בהבדל הזה, שאלה הראשונים סגרו את עצמם בחצר הזאת ולא מטעם חוק של אי־שוי־שכיות, כי אם מפחד שודדים ושוללים. החצר הזאת מיוחדת ושיכת עוד היום ליהודי חברון, הספרדים והאשכנזים יחד. בה בתי הכנסת ושאר צרכי העדה, ואגדות ומסרות יפות תעטרנה את בתי החצר הזאת ושעריה, אך בזמן האחרון בנו להם המוסלימים וגם היהודים בתים רבים מחוץ לעיר, ורבים שהם ואבותיהם נולדו בחצר הזאת עזבו את בתיהם אשר בתוך הגיתו־החפשי הזה, ייעתיקו את מעונותיהם מחוץ לעיר.

כל תכונה מיוחדת אין לבניני העיר, והשריד האחד המושך את לבות כל מבקריה הוא הבנין הנפלא העומד על שְׂדֵה

מערת־המכפלה.

מערכת־המכפלה היא הזכרון היותר חשוב והיותר נכבד שיש לנו בארץ אובתינו, כי באמתתה אין כל ספק, כאשר יבואר הלאה בהמשך המאמר והוא היותר קדום מכל העתיקות שבכל הארץ הקדו'. אך לדאבוננו, השריד הקדום והיקר הזה סגור ומסוגר בעדנו, ובשום אופן לא נוכל לעלות אפילו לחצר אשר לפני המסגד העומד על המערה, כי המוסלימים מקדישים ומעריצים את המקום הזה, וכ“מקום המקדש” יקרא גם המקום הזה בפיהם בשם "חַרַם " (מקודש) – ולא יתנו לאינם־מאמינים לבוא אל המקדש הזה, רק עד המעלה החמשית מהמעלות המובילות לחצר יעמדו אחינו לשפך שיח, ובחור שבכותל הסמוך למעלה הזאת, אשר לפי דברת המסורה יורד עד עומק המערה, ישליכו המתפללים פסות ניר אשר עליהן כתובות תפלות ובקשות.

גם כל רבי ושועי אירופה אשר בקרו את ארה“ק לא יכלו לבוא אל בית המסגד פנימה, ורק בידי ששה נסיכים ורוזנים אשר הביאו אתם מאמר־מלך מיוחד מאת הדר השולטן יר”ה, ושנים מהם הם בני מלך בריטניה אדוארד השבעי, – צלחו לבקר את המקום הזה, וגם אז הוכרח פחת ירושלם ללכת ימים אחדים לפניהם בלוית אנשי צבא להשקיט את סערת ההמון. ועלינו להודות לבני מלך בריטניה אלה אשר על ידם נודעה לנו למצער תכונת הבנין הזה, תאיו, אלמיו ומבואיו, וגם מעט מתכונת המערה העליונה. שתי פעמים בקרו הנסיכים האלה את בית המסגד ובכל פעם התמהמהו בו כשלש שעות, ועמהם נלוה הקפיטן קונדאר, והוא התחקה על כל תכונת הבנין העתיק והנפלא הזה תאיו ומבואיו, ויכתב בספר את כל אשר ראו עיניו ויציר בפרטיות את כל תכונת המקום; ובהיות כי השגתי את הספר הזה ביד אחד מראשי העדה שנשלח אליו למנחה מאת מחברו, אמרתי לתרגם בעד הקוראים את תמצית הספר הזה, למען יהיה לאחינו למצער ציור רוחני מהמקום הקדוש והחשוב לנו כל כך.

שדה מערת המכפלה מוקפת חומה גדולה אשר ארכה 197 רגל, ורחבה – 111 רגל, ובארבע קצותיה, עמודים מרבעים אשר רחבם 9 רגל בכל צד. מלבד ארבעת העמודים האלה נמצאים עוד לאורך החומה ארבעה ועשרים חצאי עמודים, אשר גבהם 25 רגל. אבני החומה גדולות ומקצעות בקצותיהן (ארך הגדולה שבהן 24 רגל וגבהה – שלש), ועובי הכותל בין העמודים 8 רגל וחצי. – סגנון הבנין, תארו וטעמו דומה לחלק העתיק שבחומת מקום המקדש בירושלם, ובלי כל ספק נוכל להחליט, כי בזמן אחד נבנו.

חצר הַ"חַרַם " גבוהה 15 רגל מעל הרחוב ושני שערים לו, ונכחם יעלו לחצר החרם.

בית המסגד עומד בדרום החצר, ובשלשת רוחותיו הוא כמוך לכותלי החצר. ארך הבית מבפנים 70 רגל ורחבו 93, ונחלק לחדר ראשי ושני אתיקים. כפּתו נשענת על שלשה עמודים משוחים ששר לבן וכותרתם בששר כתים, והכפה מחוץ מכוסה עופרת. כותלי המסגד מחפים מבפנים עד גובה של 6 רגל באבני שיש ומעליהם כתובות ערביות רבות, אשר זמן כתיבתם איננו קדום מהמאה השתים עשרה לספה"נ, והחלק העליון של הכותל טוח בטיח לבן, ובו קבועים לחות אשר עליהם מפתחים שמות קדושי האיסלאם. במקומות אחדים בו יראו עוד שרידי מּוֹזַיִק המשובץ אבנים בעלות שלל צבעים וקלפות־מרגליות.

במסגד ישנם שלשה פתחים המורידים למערה אך כלם סתומים כעת ואי אפשר כלל לרדת אל תוכן. האחד סתום באבנים מחברות בברזל ומכוסה במחצלאות ומעליו כפה קטנה נשענת על ארבעה עמודים נמוכים ודרכו יכלו לרדת למערה המערבית או הפנימית, אשר בה קברי האבות. דרך הפתח השני ירדו למערה המזרחית והוא נסתם באבני הרצפה ומכוסה גם כן במחצלאות. השלשי סתום באבן אשר בה חור גדול ונכחו יכולים לראות היטב, באמצעות נר, חלק מהמערה ותארה. ארך כל אחת מרוחותיה 12 רגל וגבהה – חמש עשרה. קירותיו מחֻפים באבנים מלֻטשות, ובפאת מזרחית דרומית יש פתח המוביל למערה המערבית, ותבניתו דומה לתבנית הפתחים אשר בכל מערות הקברים העתיקות. רצפת המערה מכסה בפסות ניר, המכלכלים תפלות ובקשות אשר ישליכו אל תוכו המתפללים דרך החור הנזכר.

במסגד נמצאים ששה ציונים והישמעאלים מאמינים כי הציונים עומדים מכונים מעל הקברים אשר בתוך המערה, ציוני אברהם ושרה עומדים באולם אצל פתח המסגד; ציוני יצחק ורבקה הם בפנים המסגד, ושל יעקב ולאה – בחדר מיוחד קרוב לקצה הצפוני של החרם.

ציון אברהם עומד בתא בעל שמנה קצוות, קירותיו מחֻפִּים אבני שיש ועליהן חרותים פסוקי הקורַן באותיות זהב. ארך הציון 8, רחבו – 4 וגבהו – 8 רגל, והוא מכוסה ביריעות משי לבנים וירוקים, אשר בהם מרקמים פסוקים מהקורן בחוטי זהב, והוא מוקף בשכבת ברזל מצֻפּה כסף. מעל הציון תלויה מנורת כסף גדולה ומהודרה בכנפי בנות יענה ונוצותיהן, וסביבו עומדים שלחנות קטנים ועליהם מונחים ספרי הקורן.

ציון שרה אמנו דומה בכל לציון אברהם, רק היריעות הפרושות עליו אדומות, וכמו כן מראה היריעות של ארבעת הציונים האחרים.

ציוני יצחק ורבקה וכן ציוני יעקב ולאה עומדים בתאים קטנים, אשר גבהם שתים עשרה רגל ודרך חלונות יכולים לראות אותם, ומעל הפתחים והחלונות קבועים לוחות כסף אשר עליהם חרותות כתובות בשפת ערבית.

ציוני יצחק ורבקה קדושים בעיני המוסלימים יותר מכל שאר קברי האבות, ולכן לא יכנסו לעולם להתאים הבנוים סביב הציונים, בהאמינם כי קנא יקנאו כבודו, ואשר יהינו לבוא אל תוכו ימותו או יֻכּוּ בעורון.

מערת המכפלה היא תחת הבנין הזה, ומרוצפת אבנים גדולות ומלוטשות אשר ארכן משש עד שבע…אמות, וגם הישמעאלים לא ירדו אליה, ורק דרך הארֻבּוֹת אשר ברצפת בית המסגד יורידו אליה מנורות דולקות.

בקצה החצר יראו המוסלמים בחדר מיוחד ציון מיוחד, אשר לפי הגדתם קבור תחתיו במערה יוסף הצדיק.

אלה תכן דברי הקפיטן קונדאר לפרטיהם, ומהם…רואים אנו, כי בבנין פנימה אין כל דבר אשר יענין…אותנו, צאצאי האבות הקבורים שמה, ובמערה פנימה…מקום שם הנמצאים הקברים לא ירדו גם המוסלימים, ולכן… אין עלינו להצטער כל כך על אסור כניסתנו במסגד הזה. ולמען השלים את הנוגע לידיעת השריד הנפלא .הזה.. אמרתי לאסף את הזכרונות הבודדים אשר…נשארו לנו על אודות המקום הזה מפי ספרים וסופרים,…ולהעיר איזו הערות על מסורות המוסלימים.

באמתות הקברים האלה אין כל ספק, כי לפי …עדות תוה“ק (בראשית מ“ט ל”א) נקברו האבות והאמהות במערת המכפלה אשר בקצה עיר חברון, וגם קרובה מאד ההשערה, כי למצער בימי הבית השני בנו מלכי ישראל בנין מפואר על מערת הקברים הזאת. הסופר יוסף בן מתתיהו הכהן יספר כי הבנין אשר מעל לקברי האבות בנוי כלו מאבני שיש יפים במאד. במאה השלישית לספה”נ בנו הנוצרים על מקום המערה כנסיה, אך ימי קיומה לא ארכו כי מיד כאשר לכדו המוסלימים את הארץ הרסו את הכנסיה ויהפכוה לבית מסגד. נושאי הצלב הראשונים שנו את בית המסגד לכנסיה נוצרית.

אולם מזמן נצחון סלח־עדין, אשר אז באה הארץ תחת הישמעאלים ויבנו על מקום המערה בית מסגד אי אפשר היה עוד לשום בן דת אחרת לבקר את המקום הזה. והישמעאלים נדרו נדרים ונדבות רבים לשם המקום המקודש הזה, עד כי חלק גדול מהכנסת הקברים, אשר סביבות העיר, הי' קדש “לחַרַם” הזה, ומהכנסת ההקדשות האלה חלקו בכל יום לחם ותבשיל לכל עניי העיר, לזכר מדת הכנסת אורחים של אברהם אבינו ואביהם, וכן הוא עד היום. – אך למרות השמירה היתרה שהמוסלימים שומרים לבלתי יכנס אינו־מאמין למקום הזה נכנסו לפעמים יהודים אחדים למקום הזה במסירות נפש ובפזור הון רב לשומרים, ושנים נודעו לנו. האחד היה מעשירי רוסיה שעלה לבקר את הארץ הקדושה בסוף המאה החולפת והוא נתן לשומרי ה“חַרַם” כאלפים פרנק והמה הכניסוהו לתוך המסגד באישון לילה מתחפש בבגדי אשה מוסלימית. אולם ממנו לא יכלנו להציל דבר על אֹדות תכונת הבית ומראיתו, כי מרוב פחדו פן יודע הדבר, וגם מיראת הרוממות לא שם לבו כלל להתבונן למראה המקום, ויקדיש את השעה המיועדת לו לתהלים ובקשות, ובצאתו בשלום עזב מיד הוא ובני לויָתו בחשכת הלילה את חברון לשוב ירושלמה. והשני – צעיר ירושלמי, שהיו לו מכירים וידידים בין הישמעאלים, נכנס מתחפש בכַפִיָה על ראשו ותלבושת של בדואים אל המסגד ביום הששי בעת התפלה; אך ההתבוננות היתרה שלו על כותלי הבית ותאיו משכה עליו קו של חשד, ומיד בהכירם כי יהודי הוא – נתך עליו מטר של מכות אגרוף ומהלומות, וכמעט נפל שדוד תחת ידם לולא הצליח בידי ידידיו למלטהו אל הפקידות הקרובה למערת המכפלה.

תמונת הבנין פנימה וחוצה לא הודיע לנו אף אחד מהסופרים הקדומים, והתמונה הראשונה שיש לנו מהבתים פנימה היא משנת תתקל“א. הנוסע ר' בנימין מטולידה יספר לנו כי הקברים הם מתחת לחדר השלשי והם סתומים, ועל כל אחד מהם ציון שעליו חרות שם הקבור תחתיו, ובמערות עצמן עומדות חביות מלאות עצמות מתים, אשר הובאו שם מאת שאריהם, אך כנראה קבל הר”ב את כל אלה רק עפ“י השמועה ובעצמו לא נכנס שם ולעמת זה יספר לנו רבי יעקב ב”ר נתנאל הכהן שבקר את הארץ הקדושה לפי השערת הרב ד"ר גרינהוט (במאספנו ה“ירושלים” כ"ז צד 88) גם כן במאה האחרונה לאלף החמשי – במכתבו שנתפרסם במאספנו הנז' לאמר:

“ובחברון נכנסתי אני יעקב בחזקת תועה בתוך המערה שבנו הכומרים בשקר להטעות העולם חצי שבנה יוסף הצדיק ואחרים ואמרים שבנאו שלמה המלך, אחר חצי הבית בנו עומרים כנסיה הוא מדינה היא מערת הכפלה והתל² ) הראשון שהי' בימי דוד נחרב. ולשם מקום שנוצר ממנו אדם הראשון ועל כן לוקחין עפר משם ובונין הבתים ולא יחסר ממנו וכל שעה מלא. והאוצרות בנויות בתוך, ואומרים הכומרים אלו הן אוצרות של האמהות וכשירצו התועין ליכנס בם לא יכנס כי אם יחידי עם הגר כי ירידה גדולה היא. ולשם ששה קברות מצד אחד שלשה ומצד אחר שלש, ואומרים לתועים אלו הן אברהם יצחק יעקב, שרה רבקה לאה, ושקר הוא כי יש כותל גדול חזק בסיד וחרסים בין הקברות חדשות ובין שער של מערת המכפלה ואין להם רשות לסתור אותו כי פעם אחת סתרו הכומרים חלון קטן שבו ויצא הרוח והמית את כלם וסתמו אותו חלון והאבן שהוא קרוב לשער שלמה המלך בנאו”.

הנה נתתי לפניכם, קוראים נכבדים, ציור – אם כי לא שלם אך כפי האפשר – מהבנין העומד על מערת המכפלה, אשר בחלקו התחתון יש גם לנו חלק, ועתה הנני לתאר לכם בקצרה את מצב אחינו פה וקורותיהם, וראשונה אציר את חצר או רחוב היהודים אשר הזכרתי בראשית מאמרי.

לחצר הזאת יש כעת שני שערים, אך אנחנו נכנס בה דרך השער הקטן שהוא הקדום, אשר עד לפני כארבעים שנה היתה דרכו הכניסה היחידית. השער הזה קטן ונמוך מאד, עד כי גם איש שאיננו גבוה מאד מוכרח להרכין את ראשו בְהִכָּנְסו בו, הדלת מצֻפה ברזל, ובתחתיתו יש חור עגול, אשר נעשה בכונה בידי האומן בעת עשיתה, וכאשר שאלתי את בן לויתי על אדות החור הזה, אמר לי כי הוא נעשה לזכר החור הטבעי, שנעשה בידי הזמן בדלת הקודמת, אשר בו נעשה נס לקהלת חברון "ואין ספק אצלי – אמר לי בן־לויתי – כי כאשר יבוא הקץ לדלת הזאת וראשי העדה יעשו דלת חדשה יעשו גם בה חור כזה לבלי ישכח מעשה הנס הזה בפי דור יבוא.

את ספור הנס הזה שמעתי עוד בילדותי, בכ"ז נפשי כלתה לשמע את ספור ההגדה הזה מפי אחד מבני העיר אצל מקום הנס, ואבקשהו, כי יספר לי עוד פעם את ההגדה הזאת, והוא לא סרב למלאות את רצוני ויספר לי את מעשה הנס בהטעמה ובהתלהבות כאלו היה הוא בעצמו באותו מעמד:

– פעם אחת בקש שר העיר מאת ראשי העדה לתת לו כפר נפשם כיס דינרי זהב, והכיס היא חמש מאות לירה זהב (עשרת אלפים פרנק), סכום אשר אפילו אם היו מוכרים את כל רכושם ואת עצמם לא היה ביכלתם לאסף בעת ההיא. רבני העדה וראשיה בידעם את עריצות מושל העיר ואכזריותו, וכי כל תחנון יבקשה לא יועילו לרכך את לבו הקשה מצור, היו נבוכים ולא יכלו לשית עצה בנפשם, מלבד העצה האחת הנשארה לפליטה לעם ישראל מני אז, והיא – הדמעות. שמש העדה הקטנה הכריז מיד בפקודת הרבנים, צום שלשת ימים ובתפלות שחרית ומנחה ירבו בסליחות, ועד חצות היום לא יפתחו את החנויות ולא ילכו לעסקיהם. ויתאספו כלם על יד מערת המכפלה במקום המוקצה להם לעורר את האבות הקדושים, כי יבקשו רחמים מלפני ה' כי ישלח להם עזרתו מקדש ולא יתנם למרמס לרגלי העריץ הזה לבלי ישבת הישוב מהעיר הזאת, מקום מנוחת עצמותיהם. בני העדה מלאו בדיוק את פקודת הרבנים ואזהרתם, והיום אשר לפני היום המגבל עמדה עדת חברון כל היום בתפלה ובתחנונים, ואחרי תפלת ערבית הלכו לבתיהם עיפים, מעונים ומְדֻכָּאִים מפחד יום המחרת. – ויהי בבקר, בבואו השמש לשער החצר לפתח את הדלת, והנה לנגד עיניו בחור אשר בתחתית הדלת, כיס מלא דינרי זהב, וירם מהר את הכיס וילך אל בית הרב, וימסור לו את הכיס, והוא מהר לקרוא אליו מיד את ראשי העדה ויחד פתחוהו ויראו כי מספר דנרי הזהב – מכוון כסכום שבקש מהם המושל. וישמחו מאד וימארו: אך זה היום עשה ה' לנו, ויגילו וישמחו מאד מאד ויודו לה' חסדו, ומיד הלכו ומסרו לידי המושל את הכסף. והוא, בידעו את ערך המנחה אשר הביאו לו, הבטיחם להגן עליהם מעתה מכל שכניהם. ומיד בשובם גזרו שנית על כל בני העדה להתאסף לבית הכנסת להודות לה' בעד חסדו אשר גמל להם. ובאותו מעמד הסכימו, כי מלבד אשר המעשה הזה יכתב בפנקס הקהל לזכרון עולם, גם החור של הדלת אשר בו נמצא הכיס לא יסתם לעולם, וגם כאשר יצטרכו בזמן מן הזמנים לעשות דלת חדשה לחצר יעשו גם בו חור אשר ישמר לזכר למעשה הנס הזה.

במשך זמן הספור הלכנו לאט הלאה במעלות ומורדות, הלך ועלה, הלך וירד. הבתים בנוים משולבים ומאוחדים איש ברעהו, מהם בעלי קומה אחת ומהם בעלי קומות רבות מבלי כל סדר ותכנית, כי הם לא נבנו בזמן אחד, והמבואים קצרים ועקומים, עד כי אי־אפשר לעטי הדלה לתת כל מושג מתכונת הגתו־החפשי הזה. ראשונה בקרתי את בית הרב לעדת הספרדים – ממלא מקום החכם־בשי. – בבואי לא מצאתיו בביתו, ובנו בקשני לשבת ולחכות, כי מחויב הוא לבוא אחרי רגעים מעטים. בינתים הראה לי הוא את כל חדרי הבית, וגם את הבית הנשען לבית אביו אשר בו יגור הוא, שאליו צריכים גם כן לרדת במעלות אחדות, ואראה כי הבתים מבפנים יפים ונקיים, כתליהם עבים מאד וחלונותיהם קטנים ועל פני קרקע הבית המרצפת בטיח פרושות מחצלאות־קש. בשובנו אל הרב כבר היה בביתו, ואחרי התועדותנו הראשונה שאלתי ממנו שתי שאלות: א) כי ייטיב לבאר לי את מצב העדה; ב) את קורות היהודים מהמאה הרביעית לאלף הזה, כי עד העת ההיא אספתי לי לבדי קורותיהם מפי ספרים וסופרים. הרב התבונן רגעים אחדים ואחר כך השיב: את שאלתך הראשונה אוכל למלאות בשלמות, כי עדתנו קטנה ומצבה כספר גלוי לפני; אולם שאלתך השניה הקשית לשאל, כי לדאבוננו לא שמו רבני העדית וראשיהן מדורות עברו אל לבם לכתב על ספר את כל הקורות אותם בפרטרוט. בכל זאת אנסה לדלות מזכרוני את הספורים והמקרים ששמעתי ממר אבי ז“ל, שישב בעיר הזאת על כס־הרבנות זמן רב, וגם אחפש בפנקס הקהלה ובאיזה ספרי שו”ת, ובבואך אלי למחרתים כעת הזאת אמסור לך את כל מה שיעלה במצודתי. מובן, כי נזהרתי לבא אליו בדיוק בשעה המיועדת. והוא כרב גדול בתורה, חוקר ומשכיל עשה מלאכתו באמונה, ויתן על ידי הרבה יתר מאשר קויתי. ואת הזכרונות האלה אני נותן פה לפניכם בתקונים קלים בסדר וסגנון הלשון.

בשנת שע“ט היתה מגפה גדולה בחברון ובסביבותיה, ורבים מיושביה נמלטו על נפשם לעזה, וביניהם גם הרב בעל “חסד־לאברהם”, אך מיד, כאשר נעצרה המגפה, שבו אליה. בשנת ת' היו בה כשלשים משפחות יהודיות, אשר לא עסקו במלאכה ומעשה, כי אם תורתם היתה אומנתם, יושביה הצטינו במדת “הכנסת אורחים”, וכל אורח מצא אצלם כל מחסוריו במשך ימי שבתו בעיר הזאת. ולבד אשר היה בית מיוחד להכנסת האורחים, היה כל אחד מבני העדה לוקח אורח לביתו והיו עושים לכבודו סעודה שקראוה בשם “סעודת אברהם אבינו “. ובשנת תקע”ג נאסרו רבני היהודים בכבלי ברזל ויושמו בכלא, ויענום ויציקום. פרטי המאורע לא נודעו, אך זה נוכל לשער, כי לא מסבת איזה עון מצד הרבנים באו עליהם הפורעניות האלה, כי אם מפני שלא היה ביכלתם למלא איזה גזרת־מס, אשר הוטלה עליהם בלי צדק ויושר. בראות ראשי העדה, כי אין בכחם לפדות את הרבנים, שלחו לגרמניה את אחד מנכבדי העיר הר”ר חיים ברוך מאוסטראה לעורר את רחמי יהודי גרמניה שיפדו את השבויים. והציר הזה הצליח בשליחותו, ולבד הנדבות שנדבו נדיבי אשכנז לפדיון השבויים חזק עוד את הנדבות הקבועות להספקת צרכי עדת חברון. ובאמסטרדם נוסד בימים האלה ועד מיוחד אשר יעסוק לטובת תושבי ארבעת ערי ארץ הקדושה, והועד הזה המציא לבני חברון את נדבות הנדיבים, אשר נדבו עבורם, על ידי הפקידים והפרנסים של עיר חברון אשר בקונשטנטינופול, – וימסור הציר הזה את הכסף, אשר אסף הוא, לידי הועד הזה. עוד לא נחה עדת חברון מהצרה הזאת והנה בשנת תקע”ה באו צריים מעדת הקראים לקונשטנטינופול לקבל לפני הממשלה על רבני חברון ויחפצו שהחצר ובית הכנסת תושב להם בטענם, כי אחֻזתם היא. אך דבריהם לא עשו פרי, כי בידי הרבנים נמצאו ראיות, כי בכסף מלא קנוה מאת ראשי עדת הקראים. בשנת תקצ"ד (כ"ד תמוז) לכד אברהם פשה את חברון בסערת מלחמה, וירשה לבני חילו לשלל שלל ולבוז בז ולעשות ביושביה ככל העולה על רוחם. כל בני העיר עזבו אותה, רק היהודים נשארו בה, בבטחם על הבטחת אברהים פשה, אשר הבטיח לראשי עדת ירושלם, כי ישים עינו על היהודים לבלתי יאֻנה להם כל רע. אך הוא לא עמד בדבורו, והם שתו מצצו את כוס התרעלה, מהם נהרגו ומהם נפצעו וכלם נשארו בערם וחסר כל.

בעשריה התשיעית של המאה הזאת החלו להאחז בחברון חסידי חב“ד שישבו בצפת וטבריה וייסדו להם עדה לבדם. ומאז ועד היום כמעט כל האשכנזים יושבי חברון הם מבני כולל חב”ד, כי לבד בני צפת וטבריה אשר התישבו בחברון, כמעט כל חסידי חב“ד שעלו בימים ההם (עד שנת תרי“ב שאז נוסדה גם בירושלם עדת חב”ד) לארץ ישראל נאחזו בחברון. אחרי עבור כשבע שנים ממלחמת אברהם פשה בשוב הארץ תחת ידי ממשלת תוגרמה שב השיך עַבְּדְ־אִל־רַחֲמִן, אשר אברהים פשה גרשהו, לתת חתיתו על חבל הארץ הזאת, וימיט כפעם בפעם, בטענות בדויות וערמות שונות, מסים כבדים על עדת היהודים הדלה ויאלצו לתת לו מכסף התמיכה, שבא להם מחו”ל, סכום קצוב מדי שנה בשנה.

בשנת תר“ו פרצה מלחמה בינו ובין אחיו ובאחרונה עלה על העיר וילכדה, ולנקם את נקמתו שלל ובזז את כל חיל היהודים, והרבה נפצעו אז. אולם אחרי עבור זמן מה צלח בידי ממשלת השלטן יר”ה לתת רסן בפיו, ומהעת ההיא – אנחנו יושבים שלוים ושקטים.

– ועל דבר מצב עדתנו ששאלת, – אמר לי הרב, אחרי גמרי לקרא את גליון הזכרונות, – אוכל להגיד לך את הכל בקצר מלים.

עדתנו קטנה ומצערה. מספר נפשותיה כאלף נפש, וגם היא נחלקת, ככל העדות בכל ערי ארץ ישראל, לספרדים ולאשכנזים. עדת הספרדים היא הקדומה והיא גדולה מעט במספר נפשותיה מאחותה הצעירה, אך הפרוד בין שתי העדות, כן בהנהגה הכללית וכן בין היחידים, איננו גדול כבשאר ערי הארץ, וכמעט לא יוכר אצלנו הספרדי מהאשכנזי כי אם במגבעתו שעל ראשו, כי בשפתם כמעט לא יבדלו, כי גם הספרדים אצלנו מדברים ערבית, והאשכנזים כלם ידעו את השפה הזאת וגם בביתם לא ימנעו מלדבר בה. מצבנו החמרי איננו רע; חלק גדול מבני עדתנו סוחרים עם הערבים, אשר בכל הסביבה, ומרויחים מזה פרנסתם בכבוד, ויש אנשים שהיו עניים מרודים ונתעשרו בעירנו. אך בהיותה עיר קטנה שאין לה חבור והתקשרות עם ערי החוף, לא תתקדם כמעט במאומה, ותשאר תמיד במצבה הקודם, וישובה, לא רק שלא יגדל, כ“א עוד ילך הלך וקטן כי הרבה מיושביה וביחוד האשכנזים עזבוה בעת האחרונה, מהם מחוסר פרנסה ומהם מרוב טובה, – כאלה שהרויחו בה מחיתם וגם עשו בה עושר, – ויצאו מפה וילכו לגור בירושלם וביפו. ויש לנו פה בית חולים שנבנה מנדבות אחינו בחו”ל בהשתדלות רב העדה הרה“ג מוה”ר רחמים פרנקו ז“ל אשר כהן בכהונת הרבנות אחרי מר אבי ז”ל; הוא כתת רגליו לחו“ל ויעבור ארצות ומדינות שונות עד אשר עלה בידו לראות את הבנין בשלמותו, ויקוה, כי ימצאו נדיבים אשר יתמכו בידינו גם להחזקתו; אך לדאבוננו לא מצאו דבריו אֹזן קשבת, ובית החולים סגור על מסגר, אם כי נחיצת פתיחתו מרגשת מאד. ובנוגע למצבנו המדיני, לא נוכל להתאונן כלל; ואף כי מספר האזרחים חמש עשרה פעם ממספרנו אנו, בכל זאת אנחנו נכבדים בעיניהם ורצוים להם, ובכל בתי הפקידות והמשפט יושבים פקידים יהודים, דבר בלתי מצוי אף בירושלם, אשר שם מספר היהודים גדול כמעט כפלים ממספר יתר התושבים. ובנוגע לתמיכת עירנו, לאמר החלוקה, גם בזה מצבנו טוב מיתר ערי ארה”ק, כי עדתנו, אף שקטנה היא במספר בניה, בכל זאת זכתה להמנות במספר ארבעת הערים שנקראו בשם הכבוד “ארבע ארצות “, שיש להן הרשות לשלח שלוחים לאחינו שבגולה, והן: ירושלם, חברון, צפת וטבריה. והנדיבים כמעט לא יפליאו בנדבותיהם בין שלשת ה”ארצות” לעירנו, וגם השר משה מונטופיורי ז“ל הקדיש בעזבונו בעד בני עדתנו כמעט החצי מהעזבון שהקדיש בעד בני ירושלם. וגם תמיכת בני ארצך, האשכנזים, יותר גדולה מתמיכת רוב האשכנזים אשר בירושלם, בהיותם כלם מכולל חב”ד, שעד היום היה מצבו איתן, ועוד זאת כי מספר לא קטן מבני העדה המה נכדי וצאצאי ה"רביים ", מצד אב או מצד אם, ובזכות זאת מקבלים הם חלוקה כפולה ומכֻפּלת; ולכן גם מספר העניים בעירנו לא גדול כביתר ערי ארץ ישראל.

הודתי לרב על חסדו למלא את רצוני, ואפרד ממנו ואלך עם בן־לויתי לבקר את בית הכנסת הנקרא על שם אברהם אבינו ע“ה. בית הכנסת הזה קטן מאד, ולא יפתח רק בימי שבת ומועד ובכל ימי החול הוא סגור על מסגר. ואף כי כבר ידעתי את ההגדה ע”ד שמו של בית הכנסת הזה, בכל זה עשיתי את עצמי כלא יודע, ואשאל מבן־לויתי, מדוע נקרא בית הכנסת הזה על שם אברהם אבינו? והוא מהר לספר לי את הספור הזה כמו:

– לפני מאות בשנים היתה עדתנו קטנה מאד ורק מנין מצֻמצם היה בה, ויקר המקרה, כי בין כסא לעשור נאלץ אחד מיושביה לעזב את העיר לרגלי מחלתו, וללכת ירושלמה. חשב חשבו בני העדה, כי ישוב ליום הכפורים לעירנו, כאשר הבטיח להם, אך מחלתו כבדה עליו ולא יכל לשוב. ערב יום הכפורים בא ובעירנו לא היו יותר מתשעה אנשים ויגדל מאד צער בני העדה בראותם כי יהיו מכרחים להתפלל ביום הקדוש ביחידות; וישלחו שנים מהם לעמד על פרשת הדרכים לראות אולי יראו מרחוק איזה הלך וימהרו לבשר לבני העיר; השמש כבר נטה לער – ואין עובר ואין בא, וישובו העירה בעצבון ותוגה. ובני העדה בראותם, כי הם שבים לבדם גדלה תוגת נפשם מאד, ויתפללו תפלת מנחה ביחידות, ביגון ובכי, וילכו איש איש לביתו לאכל הסעודה המפסקת, ואחרי ההפסקה שבו בפחי נפש לבית הכנסת. הם עומדים על פתח בית הכנסת, והנה פתאם ראה אחד מהם כי מרחוק רץ בחפזון יהודי זקן ישר לרחוב היהודים, ויבוא לבית הכנסת. בני העדה סבוהו בברכת "שלום־עליכם ", וישאלוהו אם כבר אכל סעודה המפסקת, ויביטו אל השמים לראות עם יש עוד זמן לאכל, אך הוא אמר להם, כי הפסיק את סעודתו בדרך, בראותו כי רד היום, וכי יתחילו להתפלל תפלת “כל נדרי”, כי כבר הגיע הזמן. בשמחה רבה והתפעלות עצומה נכנסו לבית הכנסת, ויעמידו את האורח על יד ארון הקדש אצל הרב. הוא לא הסב את פניו כל זמן התפלה וילן במקומו בבית הכנסת. למחרתו קראוהו לתורה "שלשי ", ובעלותו לתורה השתוממו כלם למראה פניו הנהדרים ולבנת זקנו היורד על פי מדותיו, ובשובו למקומו הסב פניו אל הקיר, וכן עמד על רגליו כל היום. לפני תפלת ערבית החליטו בני העדה להטיל ביניהם גורל מי יזכה להכניס את האורח לסעודת הערב ולינת הלילה, ויזכה רב העדה בגורל, וישמח שמחה גדולה במאד, ומיד אחרי התפלה אמר לו, כי בהסכם כל בני העדה יאכל וגם ילין אצלו הלילה. ויהי בלכתם יחד ובעברם בין המובאות, המעלות והמורדות אשר בחצר – נעלם האורח, ואיננו!… הרב נבהל מאד וימהר להודיע את הדבר לבני העדה, ויחרדו גם הם בחשבם פן נפל באחד הבורות או תעה בדרכו וילך לרחובות הגוים, וימהרו לחפש אותו בכל החצר ובכל רחובות העיר, אך – לשוא, וגם הגוים אמרו כי לא ראו בכל הלילה יהודי זקן עובר ברחוב. ביחוד גדל יגון הרב ותוגת־לבבו ולא אכל ולא שתה מאומה, וימרר בבכי עד אשר נרדם וישן. אז בא אליו הזקן בחלום ויאמר: "אל תפחד ואל תצטער, רב נכבד, על העלמי ממך כי אנכי, הזקן אשר התפללתי עמכם היום, הנני אברהם אביכם, אשר יצאתי מקברי בידעי את גדל צערכם, ואבוא אליכם להשלים את “המנין”. וה' אשר התהלכתי לפניו בטח קבל תפלתכם ונעתר לכם. הרב הקיץ משנתו בשמחה, ופניו צהלו ויספר לבני ביתו ולכל בני העדה את הדבר הזה. וידעו כלם, כי חביבה חברון עד היום בעיני ה' ואבותינו הקדושים הטמונים בה.

נשען לביהכ“נ הזה עומד ביהכ”נ הגדול לעדת הספרדים שקוראים לו "ישיבת ר' יהודה ביבש “, בה אוצר ספרים גדול וגם כתבי יד אחדים, וסמוך לו הת”ת של הספרדים.

במקום הזה יש עוד בית כנסת אשר בו יתפללו האשכנזים, והמה אומרים, כי בו היה הנס המספר למעלה. מבית הכנסת הזה הלכנו לראות את בית הכנסת הגדול של האשכנזים, אשר נבנה בשנים האחרונות

לא נשאר לי עתה רק לבאר עוד איזה שרידי עתיקות הנמצאות בעיר ובסביבותיה.

סמוך למערת המכפלה תראה המסורה באחת החצרות של המוסלימים את קבר אבנר בן נר. בשש עשרה מעלות יורדים למערת הקבר, אשר מעליה בנוי חדר קטן בכפה עגולה. הציון מכסה ביריעת צמר גפן מרקמת, והערבים יקראו לו “נבי יוּסף אלנג’ר”.

לא רחוק מהחצר הזאת ישנן שתי ברכות גדולות ועתיקות־ימים. ארך הראשונה 26, רחבה – 17 ועמקה – 6,70 מטר. השניה מרבעת, וארך כל אחד מרוחותיה – 40 מטר. הברכות בנויות אבנים גדולות ומסתתות. הברכה השניה על פי המסורה היא הברכה אשר אצלה תלה דוד את האנשים אשר הרגו את איש בשת (ש“ב ד' י”ד).

במרחק עשרה דקים מהעיר בשמאל הדרך העולה ירושלימה יש הר אשר עליו תראנה חרבות רעועות הם שרידי חברון העתיקה הנקראת עד היום בשם "אִל־חַבְּרַה ", ובאחת מהנה יש מערה עמוקה, אשר לפי המסורה בה קבר ישי בי דוד, ויושבי חברון יוסיפו עוד נופך משלהם ומראים שמה גם את קבר הגיורת הראשונה רות. הלאה מעט, באחד הכרמים עומד בית קטן ובתחתיתו מערה בעלת ח' כוכים, אשר לפי דברי המסורה קבורים שמה עתניאל בן קנז ובניו.

מהצד השני, במשעול הצר העובר בין דרך ירושלם ובין דרך עזה, רחוק כעשרים רגעים מהעיר נמצא עתיק אחד נפלא במינו, והוא אלון זקן ורענן מאד, אשר על דברת המסורה הוא "אלון ממרא ".

האלון הזה וכל ענף מענפיו נושאים עליהם חותם הזקנה. הקף גזעו בתחתיתו הוא עשרה מתר, ובגבה תשעה מטר מעל הארץ ישתרג לארבעה שריגים גדולים אשר בהתאחדם למעלה יהיה הקפם חמשה ותשעים צעד. לפנים היה לו שריג חמשי, אך זה כארבעים שנה נפשח על ידי השלג הרב אשר ירד אז, והשריג הזה הובל ארצה בריטניה. המון העם יקרא לעץ הזה בשם “אשל אברהם “, אך כל מכיר בטבע העצים יראה, כי העץ הזה איננו אשל, הנקרא בשפת אשכנז “טַמַרִיסְקֶה”, כי אם אלון הנקרא בל”א “שְטֵין אַיְכֶה”, ובערבית – “בַּלוּט”, וכן הוא נקרא גם בפי הערבים: “אִל־בַּלוּטַה”. וגם כל הנוסעים משנות המאות הקודמות מזכירים את העץ הזה בשם “אלוני ממרא”, המקום אשר בו מל א”א ע"ה. העץ הזה ושטח גדול מסביבו קנתה החברה הרוסית הפלשתינית ותבן שמה בית מקלט ובית להכנסת אורחים, ומסביב לגזע העץ בנו בנין אבן לחזקו, ובסביבו – שבכה של ברזל. אך ירשו לכל איש מאיזה דת שהוא לבוא לראות את העץ ולחסות בצלו.

בתי הכנסיות והמדרשות של כל העדות השונות, בירושלם ת"ו –/אברהם משה לונץ

מקומם, זמן התיסדותם, קורותם ומנהגיהם

בפנים העיר

א). לעדת הספרדים והקהלות הקטנות השייכות לה, ארבעה בכ"נ מאוחדים ברובע היהודים, והם:

1.קהל או בהכ"נ תלמוד תורה. (הראשון בבואנו מרחוב היהודים) במעלות אחדות יורדים אליו, הוא כמעט מתחת לקרקע הנכחית של הרחוב. – ביהכ“נ הזה הוא היותר קדום של העדה הזאת, נוסד בשנת שמ”ו, אחרי אשר סגר ה“מופתי” (כהן הדת) את ביהכ“נ שיסד הרמב”ן¹ ) שהיה משותף להספרדים ולהאשכנזים יחד הוא איננו מצוין בגדלו ויפיו אבל הדרת הזקנה חופפת עליו, מעל מערה קטנה שבקצה כותלו המערבי כתוב לאמר “קבלה כי פה נגלה אליהו הנביא ז”ל“. דרך פתח שני שבמזרחו באים לחצר קטנה מרובעת, (שבחג הסכות ישתמשו בה לסוכה) ובדרומה שער לביהכ”נ.

2.קהל ציון או בית הכנסת ר' יוחנן בן זכאי. הוא הגדול והנהדר בכל בהכ"נ של העדה הזאת. במזרחו על פני כל הכותל ארון קודש יפה, ובאמצעו בימה בנויה מאבני שיש ומוקפת בעמודי עץ מפוארים, והוא מרוצף באבני שיש.

בבהכ"נ הזה יערכו ויסדרו כל הענינים הצבוריים של העדה, כתפלות, דרשות, מנוי רב, קבלת מלכים ונסיכים, אורחים גדולים וכדומה.

ביהכ“נ הזה נבנה זמן לא כביר אחרי הקודם, כאשר נתגדלה העדה, מהבתים הסמוכים לו. והשם “בהכ”נ ריב”ז" הוא רק שם כבוד, אבל אין כל חבור היסטורי לריב“ז עם המקום שעליו עומד ביהכ”נ הזה. במשך הזמן כאשר נתגדלה העדה יותר עשתה לה מהבתים הסמוכים עוד שני בתי כנסיות.

3.קהל קטן או אמצעי. לו שני שערים, (א' מביהכ“נ ריב”ז ב' מהחצר). הוא היותר קטן שבכלם וכל דבר מצוין אין בו. בצפונו דלת שממנו נבא לביהכ"נ הרביעי.

4.קהל סטאמבולי. ביהכ"נ הזה גדול, אך איננו מצטיין ביופי. בו בור מים, ומקום הגניזה (אוסף בלויי ספרים עד אשר יוציאו אותם לקברם בכבוד ובהמון חוגג, במורד הר ציון). ובמזרחו יש פתח שממנו עולים להרחוב. בשבת אחרי הצהרים ידרוש חכם קבוע בלשון ספרד המדוברת (לאדינו) דרוש מפרשת השבוע לפני המון העם והנשים שבעזרת הנשים.

בכל בתי הכנסיות של הספרדים יש ספסלים רחבים רק סביב הכותלים ואצל הבימה, ועליהם מחצלאות. למען יוכלו לשבת רגליהם תחת ברכיהם כמנהג בני ארץ הקדם. הש"ץ² ) עומד על הבימה ומתפלל.

בכל אחד מבהכ“נ האלו יש ספרי תורה הרבה, קבועים בתיקי עץ ומפוארים מאד. בעת הקריאה מעמידים את הספר פתוח וקוראים בו. וגם כותרות ורמונים יפים, ופרכיות משי יקרות מרוקמות זהב. עזרת נשים שבכל בהכ”נ האלו הוא בפנים בהכ"נ סמוך להתקרה מוקף בסורג של עץ והכניסה אליהם הוא מן הרחוב או מהחצר.

5.ישיבת בית אל. בחצר הסמוך לביהכ“נ ת”ת הנ“ז. בהכ”נ קטן שבו מתפללים חכמי הקבלה עפ“י הסוד (בכונות האר“י ז”ל), ומאריכים מאד בכל תיבה, אינם אומרים כל פזמונים ופיוטים אפילו בר”ה ויוהכ"פ. גם השיר הידוע “לכה דודי” של ר' שלמה אלקבץ שאומרים בכל תפוצות ישראל אינם אומרים ורק מיד אחרי מזמור לדוד וגו' אומרים מזמור שיר ליום השבת, באמירת שני המזמורים האלו מקיפים את הבימה. בימי הספירה מתפללים כל התפלות בלי כונות מיוחדות. כל הכונות יכונו רק בספירת העומר, ובחג הסכות רק בברכת נטילת לולב.

הישיבה הזאת נוסדה מהרב המקובל הנודע ר' שלום שרעבי זצ“ל בשנת תק”ג, ומאז ועד היום הרביצו בה תורת הקבלה. ולה יש הזכות לשלח שדרי"ם ³) מיוחדים לכל הארצות לקבץ נדבות בעד לומדי הישיבה.

6.ישיבת חסד אל ברחוב חב“ד. בה יש אוצר ספרים גדול, נוסדה בשנת תרי”ג.

7.ישיבת בעלי בתים. מקומה ברחוב המיידאן בחצר איש פרטי, נוסדה בזמן קדום, ועד מניית הרב יש“א ברכה זצ”ל, נהגו לסדר בה מניית רב-חדש.

8.ביהמ"ד דורש ציון בחצר בית הספר דורש ציון (בלומענטהאל שולע) נוסד בשנת תרכ“ו מיד כאשר נוסד בה”ס הנ“ל מאת האדון יוסף בלומענטהאל מפריז, בהשתדלות הרה”ג כמוהר“ר יצחק מפראג ז”ל.

9.ביהכ"נ בבית החולים “משגב לדך”, בו מתפללים כותיקין מלבד החולים גם יושבי הסביבה, נוסד מיד כאשר נתיסד ביה“ח הזה בשנת תרל”ט.

10.ביהכ"נ יגל יעקב לאנשי מונוסתיר (מחוז בארץ תוגרמא), ברחוב הקראים, מתפללים עם עלות השחר ולפני התפלה יאמרו תהלים, ובחורף יאמרו תקון חצות נוסד בשנת תרמ"ח.

11.ביהכ"נ אהבת חסד לבני מחוז הנז' ובו נוהגים ג“כ כבהקודם מקומו ברחוב המיידאן נוסד תרנ”ג.

12.ביהכ"נ של מר ישעיהו או אנשי סופיא. ברחוב המיידאן, נוסד בשנת תרל"ח.

13.ישיבת חרבון. מתפללים בכל יום עם עלות השחר סמוך לישיבת “בית אל” נוסד בשנת תרל"ח.

14.ביהכ"נ חסד לאברהם ברובע היהודים. מתפללים בו בכל יום נוסד בזמן קדום.

15.ביהכ"נ בחצר מר קוקיה, ברחוב היהודים.

16.ישיבת שבת אחים ברובע היהודים סמוך לשער ציון נוסד מהגביר סי' משה פינצו ז"ל. מתפללים בכל יום, ובה אוצר ספרים גדול. נוסד בזמן קדום.

17.ביהכ"נ של מר מאיר גני ברחוב הבאטראק.

18.ביהכ“נ של ח”ר ראובן בראדון סמוך לבית החולים משגב לדך נוסד בזמן בשנת תר"ה.

לקהלת המערבים

(מערב אפריקא)

19.ביהכ"נ הגדול ברובע היהודים אצל חצר בית דוד ביהכ“נ גדול ויפה. נוסד בשנת תר”כ.

20.ביהכ"נ החדש ברחוב חברון ביהכ“נ גדול ויפה נוסד בשנת תרכ”ז.

21.ביהכ"נ הקטן סמוך להקודם, נוסד בשנת תרכ"ב.

בכל בהכ“נ של הקהלה הזאת נוהגים ככל מנהגי הספרדים הן בנוסח התפלה והן ביתר הסדרים ורק החכם הדורש לההמון דורש בשפת ערבית עפ”י מבטאם.

לקהלת הגורזים⁴

22.ביהכ"נ החדש סמוך לשער שכם מול ישיבת תורת חיים. נוסד בשנת תרמ“ח. נוהגים במנהג ספרד ורק בר”ה ויוהכ"פ יתורגמו הודוים בהשפה המדוברת ביניהם בשפת גורג’יסטאן. בשבתות ומועדים אחרי הצהרים ידרוש לפניהם חכם בהשפה הנז'.

לקהלת התימנים

23.ביהכ"נ סוכת דוד סמוך לכותל המערבי בו מתפללים נוסח ספרד נוסד בשנת תרנ"ב.

ב) לעדת האשכנזים (פרושים וחסידים).

פרושים⁵

24.ביהכ"נ בית יעקב ובפי ההמון ביהכ“נ “הגדול” או ה”חורבה". (ע“ש החצר שבו עומד בהכ”נ הנקראת חורבות ר' יהודה החסיד).⁶ )

ביהכ“נ הזה הוא היותר גדול והיותר נהדר ויפה מכל בהכ”נ אשר פעה“ק. ארכו כ”ה אמה (באמות הבנין) וכמו“כ רחבו, וגבהו מ”ה אמה. ותקרתו כפה עגולה הנשענת על ארבעת כותליו מבלי כל עמודים. בכל אחד מכותליו שני טורים חלונות עם שמשיות בעלי צבעים שונים, ובכפתו שנים עשר חלונות והוא מצויר יפה.

ארון הקדוש אשר בכותלו המזרחי מיופה ממסד עד גובה כפתו בפטירי צצים ופרחים מוזהבים. ובו יש בימה ועמוד יפה.

גם ספרי תורה הרבה בו ולהם כותרות ורמוני כסף יפים, מנורה של כסף גדולה לחנכה, ועוד מנורות כסף. – מעקת ברזל תסובב את כפתו מבפנים ומבחוץ, ומהמעקה החיצונה יראו את הדר כל העיר, ובצדה המזרחי את יפי מקום מקדשנו. מחגים ומועדים יתפללו עליה תפלת מוסף.

ביהכ“נ הזה הוא הראשי לעדת אשכנזים פרושים, ובו יש חברות מעמדות ושובבים ת”ת, ולומדים בו בכנופיא עין יעקב ומגיני ארץ, מדרש ועוד. והוא פתוח כל היום גם לפני לומדים יחידים, ובשבתות לפני תפלת מנחה ידרוש אחד הדרשנים בפרשת השבוע.

העזרה שלפני בהכ“נ חלוקה ע”י כותלי עץ לשלשה חלקים, בהחדרים שבשני צדדיה באחד יתפללו מנינים שונים זאח“ז שחרית מנחה וערבית, ובהשני מושב הבד”ץ, של העדה הזאת, בכל יום אחרי הצהרים.

בהכ“נ הזה נבנה בשנת תרכ”ד, עפ“י רשיון מאמר מלך מיוחד, שהביא אתו השר משה מונטיפיורי ז”ל בזמן עלותו לארה“ק בשנת תרי”ז.

25.ביהמ"ד מנחם ציון ובפי ההמון “ביהמ”ד הישן“, עומד בקצה הצפוני של חצר החורבה הנזכרת. ביהמ”ד הזה קטן אבל קדושת הזקנה חופפת עליו. בו אוצר ספרים גדול. ושם לומדים כל היום אנשים רבים בכנופיא וביחידות. וגם חברת משמורים “אור תורה” בו שחבריה לומדים מהם חצי הראשון של הלילה ומהם חצי השני, חליפות.

נוסד בשנת תקצ“ז מיד כאשר עלה בידי האשכנזים להוציא את החצר הנזכר מידי הישמעאלים שהחזיקו בו עוד משנת תפ”א, עפ"י פקודת מחמד עלי פחת מצרים (שארץ ישראל היתה אז תחת ממשלתו).

26.ביהמ"ד שערי ציון ובפי ההמון “ביהמ”ד החדש, בדרום מערב החצר הנז' מול ביהכ“נ בית יעקב. נוסד בשנת תרי”ד ואיננו מצטיין ביופי. בו אוצר ספרים ות"ח רבים ילמדו שם כל היום וחלק גדול מהלילה.

27.בישיבת עץ חיים מתפללים בכל ימות השנה בחול ובשבתות ומועדי ה'.

28.בבית הרב הגאון ר' שמואל סאלאנט שליט"א מתפללין בחול בשבת ומועד כותיקין ואחר הצהרים מנחה גדולה.

29.בתלמוד תורה הכללית עץ חיים, מתפלל בכל ימות השנה מנין קבוע כותיקין. עם הנץ החמה.

30.בעזרת ביהכ"נ בית יעקב ובחדרי הת“ת הנ”ז מתפללים מעלות השחר עד סוף זמן תפלת השחר, וכן תפלת מנחה וערבית מנינים שונים זה אחר זה.

31.ביהמ"ד סוכת שלום ובפי ההמון חצר ר' ישעיהו (ע“ש הרה”ג ר' ישעיהו ברדקי ז"ל הפרנס הראשון של עדת האשכנזים) עומד במורד רובע הארמנים, וחלונותיו פונים לרחוב חב“ד. נוסד בשנת תקצ”ו. ביהמ“ד הזה וכל הבתים שבחצר (מלבד החנויות שברחוב חב"ד) נקנו מאת הגביר כמוהר”ר צבי הרש לעהרן ז“ל באמשטרדם. בהשתדלות הר”י ברדקי ז“ל הנז', ומהכנסת הבתים משלמים שכר הלומדים בביהמ”ד הנז'. כל היום וחלק גדול מהלילה ילמדו בו כנופיא של ת"ח. גם “חברת משמורים” יש בו.

32.ביהמ"ד של הרב בעל “אור החיים” ז“ל. ברחוב הנז' בבית שכור. את הבית הזה שבו היה ביהמ”ד וישיבת הרב הנודע חיים בן עטר זצ“ל שכרה עדת האשכנזים הקטנה שנוסדה מחדש בשנה תקע”ב (בערך) והוא היה ביהכ“נ היחידי של העדה המצערה הזאת. רק אח”כ כאשר נתגדלה העדה ועלה בידה לרכוש לה את שני בהמ“ד סוכת שלום ומנחם ציון הנ”ז, עזבוהו. ובשנת תרל“ב בהוסד חברת דרך החיים וגמ”ח לאומנים ופועלים, שכרה הח' את הבית הזה ותכונן בו בית מדרשה ועד היום יתפללו וילמדו בו בני החברה הזאת.

33.ביהמ"ד אהל יעקב לכולל ווארשוי, בקצה הדרומי של רחוב היהודים, ביהמ“ד קטן ויפה, במכפלה העליונה בחצר השייך לכולל ווארשוי. בו היה מתפלל הרב הגאון וכו' מהור”ר מאיר אויערבאך זצ“ל ראב”ד עדת האשכנזים, (מלפנים אבדק"ק קאליש בפולין), נוסד בשנת תרכ"ה.

34.ביהמ"ד אהבת ציון של כולל הו“ד (הולאנד ודייטשלאנד) ברובע היהודים בהחצר הנודע בשם חאָש של ר' צדוק. נוסד בשנת תרט”ו. בו נוהגים במקצת מנהגי אשכנז.

35.ביהמ"ד בית הלל (ע“ש המנדב מר הלל פינקעלשטיין ז”ל) לכולל הורודנא. במכפלה העליונה בחצר הנז'. ביהמ“ד קטן ויפה, נוסד בשנת תרכ”ד.

36.ביהמ"ד קהלת ישרון (ובפי ההמון ביהמ"ד רייסין) ברחוב חברון, בהחצר השייך לכולל רייסין, נוסד בשנת תרל“ב מאת הגביר וכו' כמוהר”ר סעדיה שור במאהליב. שקנה את בהמ"ד וכל בתי החצר הגדולה הזאת ויקדישם לכולל הנזכר.

37.ביהמ"ד סוכת שלום ומאור יעקב ברחוב חברון סמוך לביהמ“ד הנז' נוסד מהחברה בשם זה שנוסדה באשכנז מהרה”ג כמוהר“ר אליהו גוטמאכער זצ”ל אבד“ק גריידיץ בשנת תרל”א, בהשתדלות הרה“ג כמוהר”ר יעקב מרדכי הירשנזאהן ז"ל. ובכל ימי חייו היה בו גם ישיבה לאברכים. וגם עתה ילמדו בו מנין זקנים שעורים לעלוי נשמת החברים הנפטרים.

38.ביהמ"ד לכולל אונגארן ברחוב חברון. נוסד לראשונה בשנת תר“ל. ונקרא בשם “נחמת ציון” ואחרי שנים מספר נבנה עליו ביהמ”ד גדול מנדבת הגביר מר יצחק ראצעסדארפער בשם “בית יצחק” בו גם חברה “משמורים” שלומדים כל הלילה בהבית התחתון.

39.בישיבת תורת חיים סמוך לשער שכם. מתפללין ג' פעמים בכל יום בכל ימות השנה, נוסדה בשנת תר"נ.

40.ביהמ"ד של ר' פישל נוסד מהגביר ר' פישל לאפין ז“ל בשנת תרכ”ה. מקומו אצל ישיבת תורת חיים בבית שכור.

41.ביהמ"ד שערי חסד של חברת גמילות חסדים הכללית מקומו בחצר אחוזת החברה הנז' סמוך לבה“כ תפארת ישראל. בו ילמדו י' אנשים ת”ח כל היום לעלוי נשמת החברים הנפטרים ר“ל (פעה“ק ובחו”ל). ומקבלים בעד זה שכרם מקופת החברה נוסדה בשנת תר”ל וביהמ“ד נוסד בשנת תרמ”ו.

42.ביהמ"ד בית מנחם ציון של חברת “שונה הלכות” לאומנים. ע“ש המיסד הגביר הנדיב וכו' מר מנחם נתן ז”ל מאמריקא. להחברה הזאת חצר גדולה מעזבון הגביר הנז' ובהמ“ד הוא באחד מהבתים הגדולים של החצר הנז'. בו יתפללו כותיקין עם נץ החמה. ואחר תפלת שחרית וערבית ילמדו החברים שעורים במשנה וש”ע מפי רב. נוסד בשנת תרנ"ד מקומו בסוף רחוב היהודים סמוך לשער ציון.

43.ביהמ"ד בית מאיר בבתי מחסה והכנסת אורחים בהר ציון בקצה רחוב המיידאן. ביהמ“ד קטן ויפה. מחלונותיו רואים את הר הזתים וההרים שבקרבתו, נוסד בשנת תר”נ.

44.ביהמ"ד שני אצל הנז' נבנה מחדש בשנת תרס"ז.

45.ביהמ"ד בישיבת אהל משה (סמוך לבהכ"נ תפארת ישראל) מתפללין ג' פעמים בכל יום, בכל ימות השנה. נוסד מאת הרב הגאון הנודע וכו' כמוהר“ר משה יהושע ליב דיסקין זצ”ל אבדק“ק בריסק, בשנת תרל”ד. ואחרי פטירתו נוסדה הישיבה הנז' על שמו ולזכרו.

46.ביהכ"נ בבית החולים “בקור חולים” הכללי. נוסד בשנת תר“ב בעד החולים, ובו מנין קבוע לחול ולשבת ויו”ט, גם ליושבי הסביבה.

47.ביהכ"נ של מר שמואל אליעזר לאומנים ופועלים, ברחוב בית פקידות העיר נוסד בשנת תרמ"ב.

48.ביהכ"נ בהמלון של האדון אמדורסקי אצל שער יפו נוסד בשנת תרס"ד.

לעדת החסידים

49.ביהכ"נ תפארת ישראל ובפי ההמון ביהכ“נ ניסן (באק). בהכ”נ הזה שני לבהכ“נ “בית יעקב” בגדלו ויפיו. נוסד מאדמו”ר הרה“צ וכו' ר' אברהם יעקב פרידמאן מסאדאגורע זצ”ל. ונקרא בשם “תפארת ישראל” לזכר נשמת אביו אדמו“ר הרה”צ ר' ישראל מרוזין זצ“ל. ומפני שהממונה הראשון של כולל וואהלין הר”ר ניסן באק ז“ל היה המשתדל בבנינו לכן נקרא בפי ההמון על שמו. ביהכ”נ הזה עומד ברחוב הקראים (חרת אל קראים), ובמעלות מספר יעלו אליו. בנוי בסגנון ביהכ“נ “בית יעקב” רק מעט קטן ממנו, ומצויר יפה. משני צידי ארון הקודש ובאמצע כפתו תלוים מנורות בדולח יפות, ודרך חלונותיו שבצדו המזרחית יראה היטב הדר מקום המקדש. למעלה אצל כפתו תסובבנו מעקות ברזל מבפנים ומבחוץ, על החצונית יעשו בליל ל”ג בעומר הדלקת רשב“י ז”ל, ובצדה המזרחי יתפללו ביו"ט תפלת מוסף, כי משם יראו את הדר מקום המקדש.

ביהכ“נ הזה הוחל לבנות עוד בשנת תרכ”ד, אך מפני גודל ההוצאה של הבנין ומעוט ההכנסה לא נשלם הבנין זמן רב, ובשנת תר“ל כאשר בקר קיסר אוסטריה פרנץ יוסף הראשון יר"ה את ע”ק ת“ו עבר לפני ביהכ”נ הזה, ובהודע לו כי מפני מחסור כסף לא יוכלו המשתדלים לגמור את בנינו, נדב מכיסו אלף (1000) פרנק, ואז השתדל הרה“צ מוהר”ר אברהם יעקב ז“ל לאסוף כספים ככל הדרוש להשלמת בנינו מבחוץ ומבפנים. וישלח ציר מיוחד לפקח על המלאכה שתגמר בזרירזות האפשרות, ובשבת נחמו שנת תרל”ב נתחנך ביהכ“נ הזה ברוב פאר והדר ע”י החזן המפורסם מוהר“ר בצלאל שולזינגער ז”ל מאודיסה במקהלות משוררים. – בו ילמדו אחרי תפלת שחרית ובין מנחה למעריב שעורים בעין יעקב וגמרא וגם יחידים ילמדו שם כל היום, וחלק מהלילה.

בצפון ביהכ“נ יש בית קטן למושב בדה”ץ של עדת החסידים, (בכל יום אחרי הצהרים), ובהקומה התחתונה שמתחת לביהכ“נ ישנם בתי מעון, בית מרחץ וטבילה, וההכנסה תוקח להוצאות ביהכ”נ.

50.ביהמ"ד לבני כולל ווארשוי, בחצר בית דוד, מעזבון הגביר המנוח ר' דוד רייז ז“ל מיאנאווע. ביהמ”ד יפה. נוסד בשנת תרל"ח.

51.ביהמ"ד בחצר כולל ווארשוי, ובפי ההמון ביהמ“ד ר' דוד’ל (בידערמאן) אצל ביהכ”נ תפארת ישראל.

52.ביהמ"ד בית אהרן,לחסידי קארלין, ע“ש האדמו”ר רבי אהרן מקארלין⁷ ) זצ“ל. סמוך לביהמ”ד אהל יעקב של כולל ווארשוי (פרושים). בהמ“ד הזה נוסד עוד בשנת תרל”ג, וזמן רב היה בבית שכור ורק אח"כ זכו לרכוש להם הבית הזה לאחוזת עולם בעזרת הגביר מר שמואל שייב מלעמברג.

53."ביהמ"ד ציון המצוינת", בחצר כולל עסטרייך גאליציען ברחוב חברון, נוסד בשנת תרכ“ג, וזמן רב היה בבית שכור ורק אחרי כן זכו לרכוש ביהמ”ד הנז' עם הבתים שבקרבתו מנדבת האשה צפרה מגאליציע.

54.ביהמ"ד אהל יצחק ובית יוסף בחצר כולל אונגארן, (אצל ביהמ"ד בית יצחק של פרושים) ברחוב חברון. ביהמ“ד גדול ויפה, נבנה מנדבת הגביר ר' יצחק ראצעסדארפער והג' מוהר”ר יוסף מאשקאוויץ פעה"ק.

55.ביהמ"ד ר' שלמה סופר ז"ל מוויזניצא, מול שער מקום המקדש הנקרא בערבית בַּאבּ אִל כִּתַּנִין ובפי ההמון החנויות.

56.ביהמ"ד נפש חיה ובפי ההמון בית המדרש של “העגונה” אצל בית פקידות העיר, נוסד מהאשה חיה שהיתה עגונה.

57.בישיבת “חיי עולם” הכללית מתפללין ג' פעמים ביום בחול, שבתות ומועדי ה'. מקומה ברחוב חברון סמוך לשער מקום המקדש הנקרא החנויות.

58.ביהמ"ד ר' פינחס בחצר עזבון הגביר הנדיב וכו' מוה“ר פנחס נימינסקי ז”ל מאומין (ברוסיא) מקומו מול בית פקידות העיר, נוסד בשנת תרמ"ח.

59.ביהמ"ד ברובע “הבאבחאטא” (במקום “גבעת בצעתא” העתיקה בצפון העיר) בחצר כולל ווארשוי.

ברובע הזה המכיל חלק גדול מהעיר יושבים רק משפחות אחדות של יהודים, וכמעט כלם בבתי החצר השייך לכולל ווארשוי.

60.ביהמ"ד של הגביר ר' צבי רייזמאן נ“י מדעברעצין, עבור חסידי סאנדעץ נוסד בשנת תרס”ה. מקומו ברובע הארמאנים.

61.ביהמ"ד של חסידי בראסלאוו ⁸) (ברוסיא). מקומו בבית שכור אצל חצר חברת “שערי חסד גמילות חסדים” הכללי.

לחסידי חב"ד. (ר"ת חכמה בינה דעת).

63 – 62.שני בתי מדרש ברחוב חב“ד ברובע היהודים. האחד הקדום הוא בקומה התחתונה, נקרא בשם בית מנחם ע”ש אדמו“ר רבי מנחם מנדל זצ”ל מליובאביטש, נוסד בשנת תרי“ח. והשני נבנה שנים מספר אח”כ כאשר נתרבו בני העדה הזאת, בקומה השניה.

64.ביהמ"ד ר' משה וויטנברג ז"ל בחצרו שאצל שער שכם סמוך לישיבת תורת חיים. נוסד אחרי פטירתו.

בירושלם החדשה מחוץ לחומת העיר.

בשנת תרל“ב בערך, החלו אחינו לבנות להם בתים ושכונות מחוץ לחומת העיר, ביחוד על דרך יפו, ומעט מעט התפשטו השכונות לשני עברי הדרך במרחק גדול, ובה הלכו והתרחבו הלכו והתרחקו עד כי השכונה האחרונה שכונת גבעת שאול שהחלה להבנות בשנה זו ע”ד יפו (לצד מערב) היא במרחק שעה (כשני קילומטר וחצי) משער יפו. וברוחב לצד מזרח עד מסלת שכם, ולצד מערב עד הדרך העולה להמקלט “מצלביה”, וגם על דרך שכם וחברון נבנו שכונות אחדות.

כל השכונות האלו נבנו מחברות שחבריהם הכניסו סכום הקרקע מיד ואת תשלומי הבית שלמו במשך עשר שנים ויותר, ובמשך הזמן הזה נבנו הבתים, ויש שהבתים נבנו במשך שנתיים בהלואת כסף מאת “מסד מזכרת משה מנטיפיורי” בלונדן, וכלן נקראו בשמות עבריים⁹ ). והשכונות הראשונות נבנו מעדת האשכנזים ורק אחרי זמן מאוחר יסדו להם גם הספרדים שכונות באופן האמור; וסמוך להשכונות האלו ובקרבתן נבנו כמובן בתים רבים גדולים וקטנים של יחידים ומסדי צבור, ויש שכונות גדולות שבתיהם גדולים ורחובותיהם רחבים, ויש גם שכונות קטנות ודלות שבתיהם עשוים מעץ ופח. וירושלים החדשה עלתה בהזמן הקצר הזה על אמה הזקנה, וחלק היותר גדול מיושבי עה"ק ירושלים יושבים מחוץ להחומה

בירושלם החדשה, ואין לך שכונה שאין בה למצער ביהמ“ד אחד. ויש שיש בה במ”ד אחדים, ת"ת ישיבה ושאר צרכי צבור כאשר נבאו.

לעדת הספרדים (והקהלות השייכות לה) על דרך חברון

65.בית הכנסת בבתי “משכנות שאננים” בעשרת הבתים של העדה הזאת שבנה השר משה מונטיפיורי ז“ל, מעזבון המנוח ר' יהודה טורא ז”ל מנוארלעאנס. נוסד בשנת תר"כ.

67 – 66.שני בתי כנסיות בשכונת ימין משה בהמגרש שקנה השר משה מונטיפיורי בשנת תרי“ח, הבתים נבנו בעזר הלואה ממסד מזכרת משה, ולכן נקראה ע”ש. נוסדו בשנת תרנ"ח.

68.ביהכ"נ בעמק רפאים (ג’ירת אל עֻנַבְּ) סמוך למגרש מונטיפיורי. נוסד בשנת תרס"ד. בתי השכונה הזאת נבנו מיחידים שלא בחברה.

69.ביהכ"נ בשכונת “בית יוסף”, בקצה ההר הגובל את עמק רפאים. השכונה הזאת נוסדה מהבנקיר פרוטיגר, אך לא נשלמה כליל, מספר יושביה כחמש עשרה משפחות והיא השכונה היותר קטנה ובודדת.

70.ביהכ"נ שער ציון בשכונת שער ציון בבקעת שמוע, סמוך לביה“ח לעינים הבריטי. נוסדה מיחידים בשנת תר”ס. וזמן קצר אח“ז נוסד בהכ”נ.

71.ביהכ"נ שני בהשכונה הנז'. נוסד בשנת תרס"ו.

על דרך יפו לשני עבריה

72.ביהכ"נ איסטאמבולי בשכונת נחלת שבעה מול ביהכ“נ הראשי של האשכנזים בהשכונה הזאת. נוסד בשנת תרנ”ח, ביהכ"נ יפה.

73.ביהכ"נ בבית החולים מאיר רוטהשילד. בו מתפללים החולים ופקידי הבית. ובו גם חזן קבוע. נוסד מיד כאשר נתיסד ביה“ח הזה בשנת תרי”ד בפנים העיר. ונעתק אח"כ מחוץ לעיר להבנין החדש.

74.ביהכ"נ בבית הגביר סי' ח. א. וואלירו הי"ו.

75.ביהכ"נ בבית ראש הרבנים (חכם באשי) ראל“צ הרה”ג כמוהר“ר משה אליהו פניזיל הי”ו, מתפללים בכל יום.

76.ביהכ"נ בשכונת אבן ישראל, נוסד בשנת תרנ"ד.

77.ביהכ"נ בבית הרב וכו' מוהר“ר חיים אלישר הי”ו מתפללים בכל יום, נוסד אחרי פטירת אביו הרב הגאון ראשל“צ יש”א ברכה זצ"ל.

78.ביהכ"נ בבית היתומים של הספרדים. נוסד בשנת תרס"ח.

1. ביהכ“נה. של מר אליקים אלגזי. בה גם ישיבה. נוסד בשנת תרמ”

80.ביהכ"נ בביה“ס התורה והמלאכה של חברת “כל ישראל חברים” במחלקת המלאכה העומד תחת הנהלת האדון א. ענתבי, נוסד בשנת תרמ”ד תיכף כאשר נתיסד בית הספר.

81.ביהכ"נ דגל ראובן בשכונת מחנה יהודה. השכונה הזאת נוסדה מהבנקיר פרוטיגר באופן מסחרי בשנת תרמ"ז. נוסד שנים מספר אחרי התיסדות השכונה.

82.ביהכ"נ בשכונת “שערי צדק”. נוסד מהאדון ש. תג’ר, השכונה הזאת נוסדה בשנת תרמ“ט מאשכנזים, אבל חלקים אחדים מהקרקע נמכרו לספרדים, ובה אין בכ”ג אשכנזים. והם מתפללים בבהכ"נ שבהשכונות הסמוכות.

83.ביהכ"נ ב“בית הזקנים של הספרדים” נוסד בשנת תרס"ח.

85 – 84.שני בתי כנסיות בשכונת “אהלי משה” סמוך למזכרת. השכונה הזאת נבנתה בשנת תרמ“ב ממסד מזכרת משה שבלונדן עבור ספרדים (חבריה שלמו כבר כל החוב וקבלו שטרי המקנה על שמם) – ביהכ”נ הגדול נבנה מיד כאשר הוסדה השכונה מקופת השכונה. והשני הקטן נבנה שנים מספר אח"כ מנדבת הגביר סי' טיראנטי.

86.ביהכ"נ בשכונת נחלת ציון סמוך להשכונה הנזכרת.

87.ביהכ"נ בשכונת “שבת צדק”, נוסד בשנת תרנ“ו. השכונה הזאת עומדת בהבקעה שמאחורי ביה”ח “שערי צדק” והיא נבנתה מהעניים בני הקהלות השונות של עדת הספרדים, שנתאחזו לראשונה (בלי רשיון) במגרש מונטיפיורי, ואחרי שנגרשו משם בחזקת היד קנה כולל הספרדים למענם את הבקעה הזאת, והמה בנו להם איש איש לבדו בתי עץ ופח קטנים, ולכן נקראה בפי ההמון בשם בתי פח. – אבל במשך הזמן נבנו גם בה בתי אבן גדולים וטובים.

88.ביהכ"נ בשכונת בתי שמעון הצדיק נוסד בשנת תרס"ב, הבתים האלו בנה כולל הספרדים על ההר אשר מעל למערת שמעון הצדיק ועניים יושבים בהם ג' שנים בחנם חליפות.

לבני ארם צובה (חַלֶבּ)

89.ביהכ"נ הגדול בשכונת נחלת ציון, ביהכ“נ יפה נוסד מנדבת הגביר סי' יוסף עדש הי”ו במצרים.

90.ביהכ"נ אבו מנשה. ג“כ בהשכונה הנזכרת. השכונה הזאת נוסדה מחברת כל ישראל חברים לשלם את מחיר הבית בתשלומים חדשיים קלים בעד אומנים ופועלים עניים בשנת תרנ”ג. והיא הולכת ומתגדלת ע"י מחיר הבתים הנגבה, בהשתדלות האדון מר א. ענתבי. ואצל השכונה הזאת נבנו גם בתים רבים מיחידים.

91.ביהכ"נ הגדול נוסד ממר יצחק די לרחה ז"ל בשכונת באב-אל עמוד. (שער שכם) סמוך לשכונת ניסן בק.

92.ביהכ"נ של האדון משה שאמי בשכונה הנזכרת.

93.ביהכ"נ כזנה ע"ש המיסדת מרת כזנה מבבל בהשכונה הנז'.

94.ביהכ"נ בהבתים שנבנו מאת הבנקיר פרוטיגר על דרך שכם סמוך למערת כלבא שבוע. ובפי ההמון בתי יוסף נבון.

96 – 95.שני בתי כנסיות בשכונת נחלת שמעון על דרך שכם מול חלקת שמעון הצדיק.

לקהלת הגורזים.

97.ביהכ"נ אשל אברהם בהשכונה אשר לבני הקהלה הזאת סמוך לשער שכם מול שכונת ניסן באק. בו גם ישיבה ללמוד שעורים קודם הצהרים.

98.ביהכ"נ אליהו כהן לבני הקהלה הזאת מול שכונת ניסן בק.

99.ביהכ"נ לאנשי אחיסקא, (עיר במדינת קוקז).

100.ביהכ"נ בשכ' באב-אל עמוד (שער העמודים).

101.ביהכ"נ בשכונת נחלת שמעון הנזכרת.

לבני בוכארא (על דרך יפו).

102.ביהכ"נ של הגביר הנדיב וכו' מו' אברהם ג’יהן הי“ו בשכונת נחלת שבעה סמוך לביה”ח ראטהשילד, בו מתפללים הבוכארים שבשכונת נחלת שבעה וסביבותיה ובו גם ישיבה.

103.ביהכ"נ של הג' קאנדינוף בחצרו סמוך להקודם. מתפללין רק בשבת וביו"ט.

104.ביהכ"נ בית יוסף של הג' מו' יוסף מושייעף, בחצרו על דרך יפו.

118–105.ארבעה עשרה בתי כנסיות בשכנותם הנודעת בשם “רחובות” ובפי ההמון בתי הבוכארים סמוך למאה שערים. השכונה הזאת נוסדה מאנשי בוכארא שרובם עשירים גדולים, והיא מצוינת בין יתר השכונות ברוחב רחובותיה ובגודל בניניה. ולפי הנשמע יש את ראשי העדה לבנות בה ביהכ“נ גדול לתלפיות אחרי אשר ישיגו רשיון מיוחד מהממשלה יר”ה.

להבבלים

119.ביהכ"נ בחצר האדון קיזאק בקצה שכונת בית ישראל, בו מתפללים גם משפחות אחדות דאגיסטאנים הנודעים בשם היהודים ההרריים. נוהגים בכל מנהגי בּבל.

120.ביהכ"נ בשכונת באב אל עמוד בו נוהגים ג"כ כמנהג ארצם.

121.ביהכ"נ קטן ברחוב שלפני מקלט הרוסים מתפללים בו רק בשבתות ומועדים.

להפרסים.

122.ביהכ"נ “פתחיה” בשכונת “שבת צדק” נוסד בשנת תרנ"א.

123.ביהכ"נ בית יצחק בשכונת זכרון טוביה נוסד בשנת תרנ"ט.

124.ביהכ"נ אוהבי ציון בו גם תלמוד תורה לבני קהלתם נוסד בשנת תרס"ו.

125.ביהכ"נ לבני בושהיר (במדינת פרס) בבית שכור נוסד תרס"ה.

126.ביהכ"נ אהרוני בבית שכור נוסד תרס"ח.

לבני קורדיסטאן.

127.ביהכ"נ קטן בשכונת שבת צדק הנזכרת.

לבני אורפא (אור כשדים).

128.ביהכ"נ קטן בשכונת נחלת ציון הנז' נוסד בשנת תרס"ד.

(האורפאים באו לפה עה"ק זה כשבע שנים מפני גודל הלחץ והדחק שסבלו במדינתם, ופה התחילו לעבוד בכל עבודה כי כלם אנשים בריאים וחזקים, וכמעט כלם רכשו להם בתי אבן קטנים, ויתאחדו לקהלה קטנה).

לעדת המערבים.

129.ביהכ"נ בשכונתם שעל גבעת ניקופוריה אצל ברכת מאמילא. השכונה הזאת עומדת בודדת ונפרדת משאר השכונות של היהודים, והיא מכילה רק שתי חצרות הקדש של הכולל ואיזה חצרות מיחידים ואצלה חצרות של נוצרים, והיא הראשונה בכל השכונות, נוסדה בשנת תר“ל מהרב הגדול רבי דוד בן שמעון ז”ל, הרב הראשון של עדתם. (ראה להלן מאמר לתולדות עדת המערבים).

130.ביהכ"נ פרטי הקדש הגביר מר עמיאל ז"ל בחצר שלו סמוך למקלט הרוסים, בו מתפללים מערבים וספרדים.

לעדת התמנים

התימנים שנתאחזו פעה"ק זה כשלשים שנה, נתישבו בכל השכונות שמחוץ לעיר, וגם שכונה מיוחדה בנו להם במעלה הר הזתים בדרום מזרח העיר אצל הכפר סילוואן.

והשכונה הזאת היא היותר נפרדת ובודדת מהעיר. והיא תקרא ע“ש הכפר סילוואן. – להתימנים שני מנהגים שונים בבתי כנסיותיהם שהביאו אותם ממדינת תימן, מהם מתפללים נוסח ספרד ולו יקראו שַמִי לאמר הדמשקי (רק בשנוים קלים) ומהם מתפללים בנוסח מיוחד עפ”י סדר התפלה הנקרא תכלל (כל בו) שלפי מסורתם קדום הוא מאד, ואליו יקראו בֶּלַדִי לומר נוסח המדינה.

ואלה הם בתי כנסיותיהם:

131.ביהכ"נ תפלה למשה נוסדה בשנת תרנ“ב מהגביר ר' משה חנוך הלוי ז”ל מעדן, בהחצר שלו. בו מתפללים נוסח ספרד, אבל גם בבהכ“נ שמתפללים נוסח ספרד נוהגים שכל העולה לתורה קורא בעצמו את הפרשה, ואחד הנערים אומר אחרי כל פסוק את התרגום של הפסוק. וגם בנוסח התפלה נפרדים בסדר ההושענות והקפות לשמחת תורה שאומרים עפ”י נוסח תימן. – ובשבת ומועדים לפני תפלת מנחה ידרוש החכם לפני ההמון בלשון הקדש שכלם (ואף הילדים) מבינים היטב.

132.ביהכ"נ הגדול ובפי ההמון “ביהכ”נ ההגרלה" על כי הוא עומד בהשכונה הקטנה שנבנתה למענם סמוך “למשכנות ישראל” מיד אחרי בואם לפעה“ק בשנת תר”מ, בהשתדלות הגביר מר מרדכי אדלר נ“י בלונדון והבתים נתחלקו לענייהם עפ”י הגורל.

בביהכ"נ הזה מתפללים נוסח תימן¹⁰ ) (בלדי) לפי הנוסח הנז', ובו נוהגים כי בהפטורה אומרים שני נערים את התרגום פסוק בפסוק אחרי הקורא.

133.ביהכ"נ נוה שלום נוסד מהרב החכם וכו' מוהר“ר שלום ערקי ראב”ד של העדה הזאת בשנת תרמ"ט, ובו מתפללים בנוסח ספרד.

134.ביהכ"נ בשכונת נחלת ציון מתפללים נוסח תימן.

136–135.שתי בכ"נ בשכונת שבת צדק מתפללים נוסח תימן נוסד בשנת תר"ס.

140–137.ארבעה בתי כנסיות בשכונה שלהם “נחלת צבי” הסמוכה למאה שערים ובשכונת שער הפנה הסמוכה לה, בשנים מהם מתפללים נוסח תימן ובשנים נוסח ספרד.

השכונה “נחלת צבי” נבנתה בעד ענייהם מנדבת הבארון הירש ז“ל בהשתדלות מר נסים בכר הי”ו בתנאי שישלמו את מחיר הבית בסכום קטן מאד של אחד פרנק לשבוע.

141.ביהכ"נ בשכונת בית ישראל מתפללים נוסח ספרד. נוסד בשנת תרנ"ז.

142.ביהכ"נ בשכונת רחובות נדבת אחד הבוכארים. מתפללים נוסח ספרד.

144–143.שני בתי כנסיות בשכונת “נחלת שמעון” שאצל מגרש קבר שמעון הצדיק.

149–145.חמשה בתי כנסיות בהשכונה שלהם אצל כפר סילוואן הנז' לעיל. בארבעה מהם מתפללים נוסח תימן ובאחד נוסח ספרד.

כאשר אמרנו השכונה הזאת היא היותר רחוקה והיותר נפרדת ובודדת מהעיר, היא בנויה בקצה מזרח-דרום הר הזתים (סמוך להכפר סילוואן). הבתים הראשונים של השכונה הזאת נבנו מחברת “עזרת נדחים” בשנת תרמ“ט בעד עניי כל העדות לגור שם מספר שנים חנם. אך מפני מרחקה מהעיר וגם מפני שלא עשו בה בורות לכניסת מי הגשמים ויושביהם נאלצו להביא מימיהם ממימי השלוח שממולם. לכן נתאחזו בהם רק התימנים המורגלים לכל תלאה ועבודה קשה, ובשנת תרנ”ח היה כבר מספר בתי החברה 65. ומעט מעט בנו להם התימנים בקרבת הבתים הנז' שכונה גדולה שיש בה כבר צורך לחמשה בתי כנסיות. ובבתי החברה יושבים כעת עניי הקהלות השונות של עדת הספרדים.

לעדת אשכנזים פרושים.

על דרך חברון.

150.ביהכ"נ בבתי “משכנות שאננים” הנזכר, ובפי ההמון בתי מונטיפיורי, בעשרת הבתים של האשכנזים שנוסדו מעזבון מר יהודא טורא ז“ל בשנת תר”כ.

151.ביהכ"נ הגדול בשכונת “ימין משה” (ראה למעלה נומר 67–66) נוסד בשנת תרנ"ו.

על דרך יפו לשני עבריה.

152.ביהכ"נ במלון “קמיניץ”. האורחים העולים לתור את ארה“ק יתפללו בו ביו”ט שני וביו"ט אחרון תפלת החג.

153.ביהכ"נ נחלת שבעה בשכונת “נחלת שבעה”. היא השכונה הראשונה שנבנתה מיחידים (בלי השתתפות), וע“ש מספר קוני הנחלה נקראה כן. נוסדה בשנת תרל”ב, ונתפשטה לכל רוחותיה ובמשך הזמן נתאחזו בה ספרדים ובוכארים רבים.

154.ביהכ"נ בהבתים הניתנים לעניים חנם בהשתדלות הד“ר מ. וואלאך, בבית שכור. מתפללים רק בשבתות ויו”ט. בהשכונה הנזכרת.

155.ביהכ"נ אהל בנימין (ע“ש המנוח בנימין ד”ר הרצל ז"ל) בבית שכור בהשכונה הנזכרת. בו מתפללים רק בשבתות ומועדים, נוסד בשנת תרס"ח ממשואת “ירושלים” אשר לאגדת המכבים הקדמונה.

156.ביהכ"נ בבית היתומים הנוסד מנדיבי אשכנז, העומד תחת הנהלת הרב החכם ד“ר א. גרינהוט נ”י. נוסד בשנת תרמ"ה.

157.ביהכ"נ בבתי “בית דוד” (מול בית החולים ראטהשילד), שנבנו מהגביר המנוח מוהר“ר דוד רייז ז”ל מיאנאווע, נוסד מיד כאשר נבנו הבתים האלו בשנת תרל"ז. (ועד הכללי שבנה בית הועד שלו מעל הבתים האלו, משלם לעשרה ת“ח הלומדים בביהכ”נ הזה שעורים לעלוי נשמת הגבאים והנדיבים תומכי ארה"ק כפי התקנות).

158.ביהכ"נ ב“בית חנוך עורים” נוסד מיד כאשר הוסד הבית בשנת תרס“ב. – מקומו אצל ביה”ח ראטהשילד הנזכר.

159.ביהכ"נ בבית היתומים הנוסד מהרב הגאון מוהרי“ל דיסקין זצ”ל, נוסד מיד כאשר נתיסד הבית בשנת תרמ"א.

160.ביהכ"נ בית צבי בשכונת “אבן ישראל”, ע“ש המיסד הר' צבי אריה לונסקי ז”ל, נוסד בשנת תרנ“ו. השכונה הזאת שעומדת ע”ד יפו נבנתה בשנת תרל“ט מחברה של נ”ג חברים (אשכנזים) וע“ש זה נקראה בשם “אב”ן ישראל” ואח"כ נמכרו מרבית בתיה לספרדים, והיא אחת מהשכונות היפות והמרוחות.

161.ביהכ"נ זהרי חמה להמתפללין כותיקין בשכונת מחנה יהודה. נוסד מאת הר' שמואל לעווי, חייט מאמריקא בשנת תרס“ו. ביהכ”נ הוא בהקומה הרביעית יפה ומרוח, ולו חלונות בג' רוחות, וע“ג ביהכ”נ בנה כעין מגדל הגבוה מקרקע הרחוב 21 מטר והוא המקום היותר גבוה בכל סביבות עה"ק וגם שעוני שמש אחדים קבע בכל רוחות הבית, הכל למען ידעו בדיוק את רגע נץ החמה¹¹ ). לסמוך גאולה לתפלה כמנהג ותיקין.

162.ביהכ"נ בית יהודה בשכונת “בית יעקב”, נוסד מיד אחרי הוסד השכונה בשנת תרל“ז, מאת ר' יהודה ליב לעוויטעס ז”ל שו"ב מבירמינגהאם.

163.ביהכ"נ בית יוסף בשכונה הנזכרת בהקומה השניה מעל הבית הנועד להכנסת אורחים.

164.ביהכ"נ בבית החולים “שערי צדק” נוסד מיד כאשר הוסד ביה“ח בשנת תרס”א, בו מתפללים מלבד החולים גם מיושבי הסביבה.

165.ביהכ"נ בשכונת “שערי ירושלם” מול ביה"ח הנז'. בבית שכור.

167–166.שני בתי כנסיות (פרושים) במושב זקנים וזקנות של האשכנזים הנוסד בשנת תר"מ, (אחד מהם נקרא בשם “יסוד בית הלוי” נוסד מהגביר הנדיב מוהר"י מאנקעוויץ בווילנא).

169–168.שני בתי כנסיות בשכונת “משכנות ישראל” הראשון נבנה מיד כאשר נוסדה השכונה בשנת תרל"ו. והשני אחרי כן כאשר נתגדלה השכונה, בהקימה העליונה.

171–170.שני בכ"נ בשכונת “מזכרת משה” הראשון, ביהכ“נ יפה, נבנה מיד בהוסד השכונה בשנת תרמ”ב. והשני אחרי כן לרגלי רבוי היושבים.

172.ביהכ"נ אהל יעקב בבתי הגביר הנדיב ר' יעקב ברוידא ז“ל שנבנו עבור עניים לדור שם חנם מספר שנים חליפות. ביהכ”נ גדול ויפה בהקומה השניה. נוסד בשנת תרס"ג, ובו אוצר ספרים גדול.

173.ביהכ"נ בית רחל בשכונת “כנסת ישראל” ע“ש אשת הגביר מר קלונימוס דוב דעוויס ז”ל במעלברון, שנבנתה מועד כל הכוללים בעד עניי כל כוללת האשכנזים שידורו שם חנם. וכבר נבנו בהשכונה הזאת מאה וחמשה בתים, וראשי הועד קנו עוד כברת ארץ גדולה סמוך להשכונה הזאת ומשתדלים להגדיל מספר הבתים ככל האפשרי.

174.ביהכ"נ בבית הרב הגאון וכו' מוהר“ר חיים ברלין שליט”א, מתפללים בכל יום.

175.ביהכ"נ מוריה בבית הספר לֶמֶל מתפללים בשבתות ומועדים, ובו חזן קבוע, מוסמך בחכמת הזמרה המתפלל עם מקהלה, נוסד בשנת תרס"ז.

176.ביהכ"נ “בזכרון משה” בבית שכור. נוסד בשנת תרס“ח, ומנהלי השכונה יבנו בקרוב ביהכ”נ נהדר. השכונה הזאת נוסדה בחברה בעזר הלואה ממסד “מזכרת משה מונטיפיורי” שבלונדן.

177.ביהכ"נ בשכונת “אחוה” נוסד בשנת תרס“ח, השכונה הזאת נוסדה מחברה “אחוה” פעה”ק מבלי כל עזר ותמיכה מחו"ל, רק בהלואה מחברת א. פ. קאמפאני.

178.ביהכ"נ בבתי כולל “הוראדנא” נשען ל“מחנה יהודה”, ביהכ“נ יפה בקומה השניה. נוסד בשנת תרנ”ד.

179.ביהכ"נ בשכונת “פליטי רוסיה” נוסדה אחרי הפרעות, והבתים ניתנים לגולי רוסיא בשכר מצער על משך חמש שנים.

180.ביהכ"נ אהל אברהם בשכונת “בית אברהם” של כולל ווילנא, ובפי ההמון שכונת “כרם”. נוסד בשנת תרנ"ג.

על דרך מאה שערים.

בשכונת מאה שערים

181.ביהכ"נ הגדול ישועת יעקב נוסד מנדבת הג' הנדיב הר' יעקב יהושע מטארנאוו (בגליציען). עומד באמצע השכונה, והוא הראשון בהשכונה הזאת, נוסד בשנת תרל“ו. – השכונה הזאת היא הראשונה להשכונות שנוסדו בחברה, נוסדה בראשית שנת תרל”ה ממאה חברים, לסדר ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא “מאה שערים”, וע“ש מספר החברים והשבוע שבו נוסדה נקראה כן. ובמשך הזמן נתגדלה ונתרחבה מאד כי בתוך השכונה עצמה נבנו רחובות שלמים ועל ארבעת שורות הבתים המקיפות אותה מכל צד נבנו עליות, עד כי פשטה צורת שכונה ולבשה צורה של עיר, אשר בסביבותיה שכונות הרבה והיא המרכז לכלן. ובה מלבד בכ”נ גם ת"ת וישיבה, הכנסת אורחים ושאר צרכי צבור.

183–182.שני בתי כנסיות ¹²) זעג"ז, בהתחתון מתפללים מנינים שונים זה אחרי זה מעלות השחר עד סוף זמן קריאת שמע בכל ימות השנה. ובהעליון מתפלל רק צבור אחד ג' פעמים ביום.

184.ביהכ"נ תפארת ירושלם לכולל אמעריקא ביהכ“נ יפה מקומו מול ביהכ”נ ישועת יעקב הנז', נוסד בשנת תרנ“ט. ונשתכלל בשנת תרס”ח מנדבת הגביר הנדיב והנעלה מר יעקב שיף מניוארק בעלותו ירושלמה.

185.ביהכ"נ בהישיבה הגדולה “מאה שערים” בקומה העליונה של הת“ת והישיבה. והוא האולם היותר גדול בהעיר פנימה וחוצה לה, נגמר בחרף תרס”ו.

186.ביהכ"נ כלילת שאול בחצר הנז', נוסד אחרי התיסדות הת“ת והישיבה בשנת תרמ”ד.

187.ביהכ"נ דמשק אליעזר בקומה השניה נשען להישיבה הנז‘. נבנה מנדבת הר’ אליעזר מפריז.

188.ביהכ"נ בחצר ר' ישראל מאמעריקא ז“ל. בקומה השלשיחת, ביהכ”נ יפה ומרוח.

189.ביהכ"נ אהל שרה נוסד מהגברת שרה דעוויס, בחצרה שהקדישה עבור עניי כל הכוללים לגור שם חנם מספר שנים חליפות.

בסביבות מאה שערים.

190.ביהכ"נ של מרת מערע ראשי הרענע-בורגית, בהחצר שלה שהקדישה לטובת עשרה ת"ח שילמדו שם בכל יום.

191.ביהכ"נ נחלת מנחם בהשכונה שנבנתה מנדבת הגביר נֶתַּן ז“ל משיקאגו, עבור עניים לגור שם ה' שנים חליפות. ביהכ”נ גדול ויפה, נוסד בשנת תרס"ד, בו מתפללים כותיקין עם נץ החמה.

192.ביהכ"נ בית שמואל בשכונת האונגארים נבנה מהגביר ר' שמואל לעביל ז“ל מווינא בשנת תרנ”ח. (הבתים האלו נבנו מנדיבים שונים עבור עניי הכולל הנז').

193.ביהכ"נ בשכונת ר' שלמה מילנער, מאחורי בתי האונגארים נוסד מהגביר ר' שמחה מווארשוי, בשנת תרס"ו.

1. ביהכ“נה. בשכונת “בית ישראל” נוסד מיד כאשר נוסדה השכונה בשנת תרמ”

195.ביהכ"נ באר שבע בהשכונה הנזכרת, ובפי ההמון ביהכ"נ העליון. נוסד מהאשה מרת בת שבע מווילנא.

196.ביהכ"נ בשכונת “נחלת יעקב” לכולל ווארשוי שנבנה מעזבון הג' מר יעקב טאנענהאלץ בווארשוי עבור בני הכולל הנז' לדור שם חמש שנים חנם, חליפות, בשנת תרנ"ז.

197.ביהכ"נ קטן בשכונת “בתי משה” או “בתי העץ” מול שכונת הגביר הר משה וויטענבערג ז"ל¹³ ).

198.ביהכ"נ במושב זקנים החדש, מקומו בשכונת רחובות של הבוכארים, נוסד בשנת תרס"ו.

199.ביהכ"נ בבית “חנוך נערים” נוסד בשנת תר"ס מיד כאשר נתיסד הבית. בשכונת “רחובות” הנז'.

על דרך שכם

200.ביהכ"נ בישיבת אור חדש ובית המוסר (סניף לישיבת עץ חיים) בחצר הגביר הנדיב הר“ר שמואל שטרויס זצ”ל שהקדישו עבור מעון לעניים. נוסד בשנת תרנ"ז.

לעדת אשכנזים חסידים

על דרך חברון

201.ביהכ"נ בשכונת “ימין משה” (הנזכרת בדף 22). ביהכ“נ קטן בקומה התחתונה מתחת לביהכ”נ של הפרושים.

על דרך יפו משני עבריה

202.ביהכ"נ בשכונת “נחלת שבעה” בחצר הגביר ר' משה מאיר הערמעלא נ“י נוסד בשנת תרס”ז.

203.ביהכ"נ בחצר שהקדיש הגביר פיכטענהאלץ עבור כולל וואהלין (מול בית היתומים של הספרדים). בו מתפלל האדמו“ר וכו' כמוהר”ר ר' מאמעלי מראחמיסטריווקע שליט“א שעלה להשתקע פעה”ק ת“ו. נוסד בשנת תרס”ח

204.ביהכ"נ בשכונת “משכנות ישראל” הנז‘. בבית שכור. בחצר ר’ שלמה סנדלר נוסד בשנת תר"ס.

205.ביהכ"נ (חסידים) במושב זקנים וזקנות (שעל דרך יפו) נוסד בשנת תר"מ.

במאה שערים וסביבותיה.

206.ביהכ“נ בית ברוך ובפי ההמון ביהמ”ד ר' ברוך (שווארץ). בקומה העליונה. נוסד בשנת תרס"ז.

207.ביהכ"נ אהל משה גרשון ורעכיל בשכונת האונגארים הנזכרת. ביהכ“נ גדול ויפה. נוסד מהגביר ר' משה גרשון שטאדלער נ”י בשטיינעמאנגער באונגארן בשנת תרנ"ט.

208.ביהכ"נ לבני כולל מארמאראש (מחוז באונגארן) בשכונת ר' שלמה מילנער נוסד בשנת תרס"ז מנדבות בני הכולל הנז'.

209.ביהכ"נ אוהל יואל בשכונת “בית ישראל” נוסד בנת תרס“ה מהגביר הנדיב ר' יואל בראנד ז”ל ממונקאטש (באונגארן) בחצרו שהקדישו על הת"ת שבהשכונה הנז'.

210.ביהכ"נ לחסידי קורונאוו (ברוסיה) נוסד מהאדמו“ר הרה”צ ר' יוסף פערלאוו שליט“א מקורונאוו בהשתדלות הר' נח שמואל מעריס נ”י ממונה הכולל קורונאוו בשנת תרס“ז, ביהכ”נ יפה.

211.ביהכ"נ בחצר ר' ליבלי מווארשוי בהשכונה הנזכרת נוסד בשנת תרס"ו.

212.ביהכ"נ לבני כולל רומניה בחצר של הכולל, סמוך למאה שערים.

213.ביהכ"נ בשכונת כולל ווארשוי עבור חסידי כולל הנז'.

214.ביהכ"נ לחסידי קוצק (ברוסיה) בשכונת נחלת יעקב של כולל ווארשוי הנזכרת.

215.ביהכ"נ בשכונה הנז‘, ובפי ההמון ביהמ"ד ר’ אבנר שיינפעלד מגאליציה בחצרו שהקדישו על ת“ת וישיבת חיי עולם הכללית, נוסד בשנת תרס”ו.

216.ביהכ"נ בהבתים שבנה ר' אלכסנדר זילבערמאן מנויארק עבור עניים, בהשתדלות הר“ר משה מענדל ווערנער נ”י, אצל מאה שערים.

217.ביהכ"נ במושב זקנים וזקנות החדש בשכונת רחובות של הבוכארים, נוסד בשנת תרס"ו.

על דרך שכם

218.ביהכ"נ בית זכריה ע“ש המיסד הגביר מר זכריהו וואלראך בלונדן, בשכונת ר' ניסן באק ז”ל. נוסד בשנת תרל"ט.

לחסידי חב"ד

219ביהכ"נ בשכונת “משכנות ישראל”, בבית שכור, נוסד בשנת תרס"ז.

220.ביהכ"נ בבית מר פינקעלשטיין, מתפללין בשבתות ויו"ט.

במאה שערים וסביבותיה

221.ביהכ"נ אהל יצחק נוסד מהגביר ר' יצחק ב“ר אהרן מקעניגסברג (בדייטשלאנד) בשנת תרנ”ט. ביהכ"נ גדול ויפה.

222.בית הכנסת בבתי ר' משה וויטענבערג ז“ל שהקדיש לפני מותו לטובת בתי החסד השונים בעה”ק ת"ו (עי' מאמר ההקדשות והעזבונות בלוח א"י שנה ח').

223.בית הכנסת בבית הרי“ד פרומקין מו”ל ה“חבצלת”, סמוך למאה שערים, מתפללין בו בכל יום.

224.ביהכ"נ ר' ניסן באק, הנכללת ג“כ בעזבונו, נוסד בשנת תרס”ז.

כולל

פרשת כל המסדים והצדקות שכוננו בני בית רוטשילד בירושלם ת"ו במשך חמשים שנה החולפות (תרי“ד – תרס”ד).

נקדש לזכר הברון המנוח אלפונס די רוטשילד

בשנת תרי"ד, כאשר נודע באירופה כי הישוב בירושלם הולך הלוך וגדול, ותושביה – זקנים, עניים ורפי-כח – שבאו לבלות אחרית ימיהם בעיר הקדש ולרגלי המלחמה שפרצה אז הורע מצבם עוד יותר, כי צנורי ההשפעה, שרֻבָּם היו מארץ רוסיה, נפסקו ונתמעטו בסבת המלחמה גמר אומר ראש בית רוטשילד שבפריז הברון יעקב די רוטשילד (הבן הצעיר של אבי משפחת רוטשילד הר"ר מאיר אנשיל רוטשילד ) ליסד בירושלם מסדי חסד הנחוצים לכל קהלה.

ולמען יהיו המסדים מיֻסָדים על בסיס נכון באפן שלא ימוטו לעולמים, והתועלת שיביאו תהיה שלמה ורצויה – פקד הברון על הרב החכם אברהם הכהן, הנודע בשם דוקטור אלברט כהן, שכהן אז אצלו בתור מחנך ובן משק הצדקות, כי יבא ראשונה בדברים עם ראשי העדות בירושלם על אדות מצב העדות, ואח"כ ילך בעצמו ירושלימה ליסד את כל המסדים שימצא לנכון לכונן.

והכהן הגדול הזה אשר לבבו היה מלא רחמים וחמלה, וגם בפריז היו מרבית עתותיו נתונות להטבת עניי עמו – שמח שמחה גדולה על המשרה הנכבדה אשר העמסה עליו, ואחרי זמן קצר כבר היה לו מושג נכון ממצב אחינו בירושלם, ויציע לפני הברון הצעה מפורטת מהמסדים היותר נחוצים, והברון החליט למלאות את ההצעה בשלמות ולהוסיף עליה את כל אשר ימצא לנכון אחרי בואו ירושלימה.

ולראשונה נזכיר בשם את כל המסדים, מפעלי החסד והצדקות שכוננה משפחת רוטשילד שבערים השונות כן אלה הקיָמים עוד היום, וכן אלה שנתבטלו במשך הזמן, ואחר כך נדבר בפרט על מטרת כל אחד ואחד מהם, סדריהם והשתלשלותם.

ואלה הם:

א. – בית החולים
ב. – תמיכת יולדות
ג. – בית ספר למלאכה
ד. – לחם לעניים
ה. – גמילות חסד
ו. – בית ספר לבנות ז. – בתי מחסה לעניים ח. – בית למוד חטוב ופסול ט. – נדבות זמניות י. – המושבות

אך לדאבוננו, בסבות שונות, אשר תבוארנה הלאה, לא נשארו מתשעת המוסדים האלה רק ששה והם בטוחים בקיומם לעד, ועתה נבארם ע"פ סדר התיסדותם.

א. בית החולים “מאיר רוטשילד”

HOSPITAL MEYER ROTHSCHILD

בירח יוני של שנת תרי“ד עזב החכם ד”ר אלבערט כהן את פריז ללכת ירושלימה. בעברו דרך וינה נתקבל לראיון מיוחד מאת הקסר פרנץ יוסף הראשון, ובשמנה לירח יולי בא ליפו, אשר שם כבר חכו לו כעשרים צירים מהעדות השונות שבירושלם, ולמחרתו הלכו יחד ירושלימה; בבואם למוצא (“קולוניה”), הרחוק כשלשת רבעי שעה מהעיר, מצא הרבה אנשים מנכבדי העדות אשר יצאו לקבל פניו, ואצל שער יפו עמדו כמעט כל יושבי העיר מחכים לראות את פני המלאך השלוח להטיב את מצבם וגורלם, וירד מעל סוסו ויקרע את בגדיו ויאמר:

– “הזאת העיר כלילת-יפי משוש כל הארץ, דעתה נאנחה ודרכיה אבלות”… ומיד טרם נח מעמל הדרך הלך לכותל המערבי וכל הקהל לוהו על דרכו, (למרות הפצרותיו, שרק שנים – שלשה אנשים ילווהו).

בימים הראשונים לישיבתו בעה“ק התודע לראשי העדות ונכבדיה, וגם עם צירי ממשלות אירופא וביחוד עם ציר ממשלת איסאריא ה פיצימאנא וישא ויתן עמהם איך להטיב מצב אחיו ואחרי זמן קצר נגש אל המלאכה לכונן בית חולים, וההצלחה האירה לו פנים, כי נזדמנה לו מיד לקנות מאת ראשי עדת הספרדים חצר גדולה ורחבת ידים, – אשר בה היה הת”ת – העומדת במקום גבוה בראש מורד הר ציון ונשקפת מול הר המוריה והר הזתים, במחיר 20,000 פרנק, בתנאי כי כאשר יאבה הברון להעתיק את בית החולים למקום אחר תשוב החצר וכל אשר יתוסף בה, לבעליה הראשונים בסכום שמכרו אותה, ותיכף החלו לעשות בחצר הזאת את כל התקונים הדרושים, ובכלות המלאכה יחד את כל חדריה לתעודתם, ובחדרי החולים קבע שמנה עשרה מטות, תשע לגברים, ותשע לנשים. וזאת תורת הבית:

בית החולים הוא בחצר מרבעת ורחבת ידים, המוקפת בארבע רוחותיה בבתים, אשר פתחיהם פתוחים לחצר. ואלה הם חדריה: 1) חדר אחד גדול לגברים אשר בו תשע מטות; 2) 3) חדרים קטנים מהראשון שבאחד מהם חמש מטות ובשני – ארבע. 4) בית רפואות; 5) בית הכנסת; 6) בית התבשיל; 7) חדרים בעד המשרתים ועוד. ומעל משקוף פתח כל חדר כתובה בשפת עברית תעודתו. חלונות החדרים שקופים ואטומים; המטות, השלחנות ויתר כלי הבית צבועים בצבע ירק. מעל כל מטה, מתחת מספר המטה, תלוי שלט קטן אשר בו כתוב שם אחד משמות השרים והשרות ממשפחת בית רוטשילד, סיר משה מונטיפיורי, ואשתו לדי יהודית ומרת מטהילדה כהן (אשת דר' כהן).

בית הכנסת גדול אך חשוך מעט, ובו התפללו, לבד החולים שיכלו לרדת ממטתם ומשרתי הבית, גם כל גרי הרחובות הסמוכים לבית החולים. וחזן מיוחד הפקד להתפלל בשבתות ובמועדים. – מעל שער הבית מבחוץ תלוי שלט גדול אשר עליו כתובות המלים: "בית החולים מאיר רוטשילד " בעברית ובצרפתית.

מיד אחר כך הוחג חג חנכתו ברוב פאר והדר בפני כל ראשי ונכבדי העדות ורבים מצירי ממשלות אירופה. בעת החגיגה דרש דר' כהן דרוש יפה בשפת צרפת, אשכנז, עברית וערבית. אחר כך שרו תלמידי הת“ת מזמור קי”ט מתהלים ויתפללו לשלום השולטן ומלכי אירופה, וד"ר כהן הראה לנאספים את כל חדרי החולים ותעודתם. ואחרי כלות סדר החגיגה הלך דר' כהן בלוית רבים מהנאספים לכותל המערבי להתפלל בעד קיום הבית ומלוא תעודתו. ולמען יהיה הבית בטוח מכל מקרה ופגע מצא דר' כהן לנכון להכניס את ביה"ח תחת חסות ממשלת אוסטריה, ומיד נפתח בית החולים לתעודתו, באופן, כי כל החולים של העדות השונות יקובלו בו מבלי כל שכר, ושלש פעמים בשבוע יענה רופא הבית לכל החולים שידרשו בעצתו חנם, מבלי הבדל דת, וגם סמי המרפא ינתנו להם חנם, אך על המזמינים את הרופא לבתיהם לשלם לו שכרו, ואת הרפואות יקבלו חנם.

משרת רופא הבית נתנה על שכם דר' נַיְמַן אשר ישב בירושלם מכבר כשבע שנים בתור רופא, והנהגת הבית נמסרה לידי ועד, אשר בחר דר' כהן בעצמו מטובי העדות השונות, אך אחרי זמן מה נוכח דר' כהן לדעת כי חברי הועד אינם מבינים ואינם מכשרים לנהל מסד רב-ערך כזה, ובהוכחו מתכונותיו הטובות של רופא הבית מסר בידו גם את ההנהגה.

במשך ימי שבת ד"ר כהן בירושלם יסד גם את חמשת המסדים הראשונים הנזכרים למעלה; ויטיף אמרים בבתי הכנסת לחזק את לבות יושבי ירושלם ולאמץ את רוחם, כי עיני השרים לבית רוטשילד תהיינה תמיד פקוחות להגן עליהם ולהטיב את מצבם בכל האפשר. וביום ו' מנחם אב עזב את ירושלם לשוב לביתו, ובבואו ליפו הריץ ליושבי ירושלם באמצעות הר“ז הויזדארף ז”ל (שהיה מיועציו ומתי סודו) מכתב מלא אהבה ונחומים לאמר:

“פה יפו יום ב' ז' אב מנחם תרי”ד לפ"ק.

לכל יושבי עיר הקדש ספרדים עם אשכנזים, גדולים וקטנים, אנשים ונשים, תלמידי חכמים וגם לאלו אשר בעונותינו לא ידעו בספר שלום. לרחוק ולקרוב – אמן.

"הנה באתי קודם לכתי מארץ הקדושה לדבר לכם כי לא אשכח אתכם, ואני אשכח אלא דברי מעט אנשים אשר לא עושים דברים מלבם אלא על ידי קונסול וכת מיסיונירי שלהם. ואל תשמעו לעצת האנשים האלה כי כונתם היחידה חס ושלום להפריד ממנו קצת נפשות ישראל ולעשות מהם נוצרים, וחזקו ואמצו, והאדון ר' מיכאל אירלאנגיר אשר היה עמי בירושלים הוא יבא בשמי כל ב' או ג' חדשים לראות את כל הדברים ולהשיב לי את מעמד התקנות. ואני בעזרת השם אשוב לראות אתכם אחר שנתים. ובא לציון גואל, וכן יהי רצון, ונאמר אמן.

אלה הדברים אשר

אברהם הכהן"

.ALBERT COHN

President du Comité de Bienfaisance

de Paris

בדרך שובו לביתו סר לקונסטנטינופול להתראות עם ראש שרי ממשלתנו ושר הענינים החיצונים לדבר עמם טובות על אחיו החוסים בצלה, והם נשאו את פניו ויתנו לו כתב אשר בו כתובים כדברים האלה:

“כל זכיות המדינה הנתונות מכבר לכל יושבי תוגרמה מבעלי דת נצרת, וכן אלה הזכיות אשר ישיגו בימים הבאים, נתונות הנה גם לבני ישראל יושבי הממלכה בלי הבדל מאומה, מפני כי היד השולטן יר”ה, בטוב לבבו ואהבתו לסרים למשמעתו כאהבת אם לבנים, הבט לא יוכל שום הבדל בין הסרים למשמעתו שלא מבעלי דת מחמד ולא יוכל לבכר בעלי דת אחת על פני בעלי דת אחרת והכל שוים בעיניו לטובה".

גם הדר השולטן יר“ה הואיל לקבלהו בראיון מיוחד ויקים את פתשגן הכתב, אשר נתן בשמו, וכמעט כל אשר שאל ממנו לטובת היהודים החוסים בצלו לא אצל ממנו, ולפני עזבו את ההיכל אמר לו הוד השלטן יר”ה:

“מה רבו מעשיך אשר פעלת לטובת אחיך הסרים למשמעתי”.

מקונסטנטינופול הלך שנית דרך וינה, ויתכבד לראות שנית את פני הקסר וגם הוא הבטיח לו לעשות אך טוב לטובת אחינו אשר בארצות הקדם.

בשוב ד"ר כהן לפריז צוה על אחד מבית המסחר הגדולים לשלח עפ“י דרישות רופא בית החולים כל כלי הנתוח, סמי מרפא וחגורות-שבר (שינתנו חנם לכל דורש). גם ספרים בשפות שונות שלח לביה”ח, ויצו לרופא לכונן באחד החדרים בית ספרים קטן בעד החולים; ולבית הכנסת שלח חמש מנורות כסף עשויות באמנות יתרה להדליק בהן שמן זית, נר תמיד לעלוי נשמות אבי המשפחה וארבעה בניו שהלכו לעולמם.

אחרי עבור כשנתים (בשנת תרט"ז) עלה שנית ירושלימה לבקר ולפקח על המסדים שיסד ויכתב לראשונה בספר המבקרים של בית החולים כי מצא את הכל בסדר טוב, וכי הוא מרוצה מהנהגתו ותועלתו.

בחרף תרי“ז בקר הברון אלפונס, הבן הבכור של הברון יעקב די רוטשילד, את ירושלם, וישמח מאד לראות כי המסד אשר יסד אביו מביא פרי ישוה לו, וכי מאת הוסדו הוטב מאד מצב הבריאות, וגם מספר המתים נתמעט ותועלתו גדולה לכל יושבי העיר בלי הבדל דת. ובהודיעו את הדבר לאביו החליט להקדיש קרן קים של 250000 פרנק שפרותיו יהיו קדש להחזקת בית החולים לעד. וביום ה' פברואר בשנה ההיא שלח הברון אלפונס לרופא הבית ד”ר נימן את המכתב הזה:

Paris 5 Februar 1857

Ich freue mich herzlichst, Sie durch gegenwärtiges Schreiben im Namen Meines Vaters, Baron James von Rothschild, su benachrichtigen, dass unsere Familie den Entschluss gefasst, die Gründung und jährliche Bestreitung der Kosten und Krankenpflege, sowohl innerhalb als auch aussrhalb des Hospitals in Jerusalem, welches bereits den Namen unseres verewigten Stammvaters Mayer Rothschild trägt, durch eine Rente auf ewige Zeiten festzusetzen. Wir wollen daher alle Ausgaben auf eigene Rechnung bestreiten, ohne irgend fremede Zugaben. Sie warden, werther Herr Doctor, zu diesem Endzweche alle vier Monate die Summe erhalten, welche zur Förderung der Bedürfnisse dieser frommen Stiftung angewandt warden soll, und worüber Sie gafälligst unserem Hause Rechnung übersenden wollen. Ich bitte Sie, die dortige jüdische Gemeinde von unserem Entschlusse in Kenntniss zu setzen und zweifle nicht, dass Sie fortwährend diesem wohlthätigen Zwecke lhre so fruchtbringenden Leistungen warden angedeihen lassen.

Empfangen Sie etc.

A. de Rothschild

והחכם אברהם הכהן הקדים לבשר את הבשורה הזאת לאחיו בירושלם עוד בחו' כסלו של השנה ההיא.

וזה נוסח מכתבו:

“בע”ה יום ב' י“א כסליו תרי”ז לפ"ק.

“לכל היהודים בני ישראל השוכנים בעה”ק תובב“א האשכנזים והספרדים הנולדים בה והבאים מכל הארצות, לתלמידי חכמים ולדורשי בעמקי סודותיה לאנשים ולנשים לזקנים ולנערים לכולם שלום בשם אל ית' גואל ישראל”. –

“הנה באתי להגיד לאחי את דבר טוב אשר עשו האחים רוטשילד להעמיד זכרון אביהם היקר המנוח איש טוב וישר אהוב לשם ואהוב לבריות מאיר רוטשילד בעיר הקדש באדמת אבותינו בית החולים אשר קראו בשם מאיר רוטשילד. כל ההוצאות תהיינה כל הימים מכיסם והם נתנו מאתים וחמשים אלף פראנק 250000 זה הקרן יהיה בביתם וכל שנה בשנה ישלחו את הרוח אשר שמו אינטריס סך י”ג או י“ד אלף פר' 13000 או 14000 להוצאות בית החולים ובכל שנה ושנה בכל יום אשר נפטר בו איש אחד ממשפחה הרמה יבואו י' אנשים נכבדים יראי אל ונאהבים לבריות לבית הכנסת אשר בבית החולים מהספרדים ומהאשכנזים אלה למעריב ואלה לשחרית או למנחה ללמד שיעור ולדבר קדיש ותנתן לכל איש מנחה, וגם מנורת כסף תשלח לצורך הבית. ואני אכתוב לכם את כל הימים אשר שמם יארצייט. ואין להאריך אלא לשלומכם ולשלום כל ישראל ולשלום כל בני אדם העושים טוב ומבקשים לחיות ברצון השם יתברך ואני הצעיר החתום למטה אינני מבקש מהשי”ת אלא החן והחסד להשמיעכם כל ימי חיי בשורות טובות אמן".

וזה שמי זכר לטוב

הק'

אברהם הכהן

ראש וועד בק"ק פאריס.

הרופא הראשון ד“ר נַיְמַן עמד על משמרתו כעשר שנים, אך מפני חולשת בריאותו נאלץ לעזב את משמרתו, ועל מקומו בא הרופא ד”ר ראטהציגל. הרופא הזה מלא גם כן את תעודתו באמונה, ביחוד עבד בקנאה רבה ובחריצות יתרה בשנות תרכ“ו ותרכ”ז, בעת ששלטה החלי-רע בכל תכף בעיר קדשנו. בהשתדלותו נוסדה אז חברת “עוזרים לחולים”, שהוא למדם לפקח על החולים בעת מחלתם, ויפרסם בדפוס את כל חקי הזהירות נגד המחלה הזאת, ובלילה כביום עמד הכן לבקר את כל חולה, מבלי הבדל בין עשיר ורש, עד כי גם בו דבקה המחלה ויפול למשכב. ולפני ראש השנה של שנת תרכ"ז, כאשר רפתה מעט מחלתו פרסם במודעות שהדביק בחוצות העיר את ההזהרה הזאת:

בעה"י

בקהל רב אודה את ה', בעדת חסידיו אהללה שמו בקרב שרידיו, אפאר דברי קדשו, שהצילנו מירדי תחתיות כחד, וזכר קדשו נודו גם יחד.

ואתם אחי, ספרדים ואשכנזים מחברה קדישה הי“ו, קחו נא את ברכתי בהלל והודאה על פעולתכם הטובה, לא למראה עינים רק בלב שלם ונפש חפצה, בזמן צרה ויגן קצף אכזרי מות שוטף בארץ, שבעזה”י הצלתם נפשות רבות אומללים, מרדת בור שחת, עשרה שבועות יום ולילה לא שביתם מלשוטט בחוצות ירושלם, להיות לעזר שוע ודך שפגע בו מקרה חולי ההתעלפות הפתאומית אשר שלט לרע בזמן הזה. שוכן במרומים יבורך גבר ישמור אתכם כאישון, ויהי נועם ה' עליכם, ויכונן מעשי ידיכם, כי כפעלהו כן יבורך גבר, ותקצרו פי שנים לפי חסדיכם.

שמחה וששון בלבי הומה. בזכרי שרבים מכם בהחל החולי הרע הזה את הדרך שהוריתי לכם לילך בה שמרתם ועשיתם, והקב"ה הציל אותנו שלא נגף למות החולי הרע בנו, ובעיניכם ראיתם שכמה שנפלו למשכב אחר שמנה או עשרה שעות על מעמדם עמדו כבראשונה, ולא אנו מקוים שפעולתינו שפעלנו יחד לא לריק יהיה מרב טוב הצפון.

הגם כי חסדי ה' לא תמו לשכך חמת המשחית, ולהשביתו מעיר הקדושה, עם כל זה את פקודתו בחודש סיון בשמירת הגוף במאכל ומשתה עוד תשמרו, כי הזהירות היא אם החכמה.

אשים קנצי למילין ואסגור דלתות פי ליתן שיר ושבח לאל חיי שהצילני בפגעי גם בי כוס התרעלה, מגודל יגיעתי שיגעתי יותר מיכולתי כאשר בעיניכם ראיתם. ואליכם אישים אקרא תחיו לשלום ואיש את אחיו יעזור. ואני הצעיר אחיכם אעמוד לכם בעזה“י בכל עת לאח ורופא נאמן, כי אח לצרה יולד, ותפלתי לפני שוכן שמים על כל אחינו שבגולה דורשי שלום ירושלם ובפרט כל שרי בית רוטשילד הי”ו ולאחי עזר רב כהן צדק שבמהרה לירושלם הבנויה ועל מבועי מים ינהלם, וכסא כבוד ינחילם. ותחל שנה וברכותיה לחודש איתן שנת כתרו ישועה לפ“ק פעה”ק ירושלם תובב"א.

¹DR. ROTGZIEHEL

אולם זמן מה אחרי זה נפל, לדאבון לב כל יושבי העיר, שדוד לרגלי המחלה הזאת הוא ואשתו ובנם יחידם וימותו אחרי ימים אחדים.

אחרי פטירת הרופא ד“ר ראטהציגל שב ד”ר נימן לפקודתו. אך אחרי עבור כששה חדשים גברה עליו שנית מחלתו ויאלץ לעזב את ירושלם לבלי לשוב אליה עוד, ועל מקומו נמנה הרופא ד"ר לונדון, אשר עמד על משמרתו כשמנה שנים.

בשנת תר"ל בקר הקיסר פרנץ יוסף את ירושלם. ויואל הוד מלכותו לבקר את בית החולים הזה, העומד תחת חסותו, ויפק רצון ממנו ויכתוב את שמו לזכרון בספר הבית.

ואת מנהל הבית ד"ר לונדון כבד באות הכבוד “פרנץ יוסף’ס אורדן”.

ובהיות הקיסר פה בא גם ד“ר כהן בפעם הרביעית לבקר את ירושלם ואת המסדים שיסד, וכדרכו תמיד דרש גם הפעם בבתי כנסיות של הספרדים והאשכנזים ויעורר את שומעיו לתורה ועבודה לשלום ולאחדות, ובתוך דבריו ספר כי נתכבד לראות את הדר קיסר אוסטריא וישמח לשמוע מפיו כי הוא הנהו מרוצה מהכבוד שחלקה לו עדת היהודים, ויכבד באותות כבוד את ראש הרבנים חכם באשי הגאון ר' אברהם אשכנזי ואת הבאנקיר יעקב וואלירו ואת הרופא ד”ר לונדון הנז' שהם לפי דעתו, נגד שלשת העמודים אשר עליהם העולם עומד, תורה, עבודה, גמילות חסדים. ובקורו זה הי' הרביעי והאחרון, כי זמן לא כביר אחר כך הלך לאור באור החיים, ובמותו אבדה עיר קדשנו ירושלם אחד מאוהביה והדואגים לשלומה היותר נאמנים, תנצב"ה.

בשנת תרל“ה עזב ד”ר לונדון את משרתו, ועל מקומו בא הרופא ד"ר שְוַרְץ. והוא פעל להתקדמות בית החולים הרבה יתר מכל הרופאים שקדמוהו. כי במשך הזמן נתרחבה העיר הרבה מחוץ לחומה ושכונות רבות של יהודים נבנו על דרך יפו לכל רוחותיה עד כי ירושלם חדשה נוספה על העיר העתיקה שבפנים החומה, ויהי מרגש מאד חסרון בית חולים ליושבי העיר החדשה ולעמת זה נתגדל בינתים בית החולים “בקור חולים” שבתוך העיר ויציע ד“ר שוַרץ לפני הברון אלפונס, כי לפי המצב הנכחי של העיר נכון לבנות מחדש בעד בית החולים בנין גדול בחלק החדש שמחוץ לעיר העתיקה, שיהיה ערוך ומתֻקָן בפנימיותו וחצוניותו לפי צרך הזמן. ההצעה מצאה חן בעיני הברון וימלא מיד את ידי הרופא לקנות כר נרחב מחוץ לעיר, ולבנות עליו בית חולים חדש, ואחר זמן מה נקנתה חלקת אדמה בקרבת בית מקלט הרוסים על יד דרך המלך, המכילה קרוב לששת אלפים מטר מרובעים, ומיד החלה מלאכת הבנין. ובשנת תרמ”ח נשלם בנין הבית שהוא אחד הבנינים היותר יפים שבעירנו. וכלו אומר כבוד לעדת היהודים בירושלם ולמיסדיו בית ראטהשילד. הוצאות הבנין עם הקרקע עלו ליותר ממאתים אלף פראנק, ואז השיג הבית מאמר מלך מיוחד המאשר ומקיים את בנינו וקיומו ומזכהו בכל הזכיות אשר לבתי החסד הצבוריים.

וזאת תורת הבית החדש:

החלקה מוקפת בחומה שעליה סורק ברזל, ושלשה שערים לה, שנים מצד דרך המלך. ועל השער הראשי חרותה הכתבת "בית החולים מאיר רוטשילד " בעברית, ערבית וצרפתית, והשער השלישי הוא במשעול המוביל לדרך יפו מול שכונת "בית דוד ". הבית עומד באמצע החלקה והוא בעל שלש קומות. בקומה התחתונה נמצאים בית-רפואות, בית להכנת הרפואות (לברטוריום), בית התבשיל, בתי האוצר, חדרי המשרתים. בקומה השניה – חדרי החולים: חדר גדול לגברים, וחדר דומה לו – לנשים, ועל יד כל חדר שלשה תאים קטנים, חדר הנתוח, חדרים להרופא והמנהל. ובקומה השלשית מחלקה מיוחדה לילדים, בית הכנסת, בית ספרים, חדר לבקורים מיקרוסקופיים ועוד.

ביום ה' כ“ג אלול תרמ”ח נתחנך בית החולים החדש הזה ברוב פאר והדר, במעמד רבני העדות ונכבדיהן, פחת העיר וצירי ממשלות אוסטריא, צרפת, איטאליא וספרד, ראש בית מועצות העיר ועוד, וקהל גדול מנכבדי אחינו.

שני הרופאים ד“ר שווארץ וממלא מקומו ד”ר ד’ארבילא קבלו את הקרואים ויביאום לביהכ“נ שהי' מקושט בטוב טעם, והחגיגה נפתחה ב”מזמור שיר חנכת, שחזני העדה שרו ברגש ונעימות, ואח“כ התפללו לשלום השולטן ויברכו את כבוד פחת עירנו, את בית רוטשילד אדוני הבית ואת ד”ר שווארץ שהשתדל הרבה בהוצאת המפעל הנעלה הזה לפעולות, ואח"כ הוליכום לראות את כל חדרי הבית, אולמיו תאיו ומבואיו, ובאולם קבלת האורחים נשאו כוסות של ברכה לחיי המשפחה הרוממה בית רוטשילד בפריז. ועוד ביום המחרת נפתח הבית לתעודתו.

מיד כאשר נבנה הבית החדש הזה, החליט בית רוטשילד להוסיף בו עוד שש מטות, ויהי מספר מטותיו עשרים וארבע, וכמובן הגדילו את הקרן הקיים שהקדיש אביהם ז"ל לכלכלת הבית, באופן שיהי' מתאים עם הוצאותיו הנכחות, אך כל הסדרים הקודמים נשארו על מכונם כן בדבר קבלת החולים וכן בדבר מועצות הרופא כמבואר למעלה עמוד 174.

בשנה הזאת, מיד אחרי אשר נתחנך הבית החדש, התפטר ד“ר שווארץ ממשמרתו, ועל מקומו בא לשרת בתור רופא ומנהל ד”ר ד' ארבילה.

בשנת תרנ“ז נעתר הברון אלפונס די רוטשילד עפ”י הצעת הרופא הנז' לכונן בבית החולים מחלקה מיוחדת לילדים, ובאופן שגם אמות הילדים תקובלנה בעת אשר ילדיהן לא יוכלו להפרד מהן, ויהי מספר מטותיו שלשים.

בשנת תר“ס הואיל הברון להפקיד בביה”ח גם רופא עינים מיוחד שיענה שלש פעמים בשבוע לכל הדורשים עצתו בלי הבדל דת חנם, להקל את מחלת העינים המעיקה מאד את תושבי עירנו וגם סמי המרפא ינתנו חנם, כנהוג בהמועצה של המחלות הכלליות. וההוספות הנחוצות והתקונים המועילים האלה העלו כמובן את הוצאות הבית פי שלש מהוצאותיו בעת יסודו. ובעוד אשר בהשנים הראשונות ליסודתו הי' די לכלכלתו הסכום של 13000 עד 14000 פראנק, נותן עתה בית רוטשילד להוצאות כלכלת בית החולים (ביחד עם מסד תמיכת היולדות שנזכיר להלן) סכום של חמשים אלף פראנק לשנה, ולפי"ז יעלה קרן הקים שהוקדש לתכליתו לסכום של מליון פראנק (בערך).

בשנת תרס“ד הגיעו לברון אלפונס קובלנות רבות ע”ד הנהגת בית החולים, ובעקרן היתה ההתאוננות, כי הרופא, שבידו מסורה כל ההנהגה וגם הוצאות הבית, משתמט מלקבל חולים, והכלכלה איננה מספקת ונאותה. לרגלי הקובלנות האלו נתפטר הרופא ממשרתו, ובכדי שלא יהיו עוד בעתיד אי-סדרים וקלקולים החליט הברון לשנות שנוי עקרי בהנהגת ביה“ח באופן כי בידי הרופא יהי' מסור רק הפקוח על החולים, וכלכלת הבית תמסר בידי ועד מיוחד מטובי עירנו ספרדים ואשכנזים, ומשרת הרופא נתנה על שכם ד”ר מיכאלאוויץ שכהן בתור רופא בביה“ח אשר לבית רוטשילד בפריז. אך לרגלי פרוד הדעות לא מלא הועד את תעודתו ויבטל, ומאשר כי הברון הי' כבר זקן ושבע ימים ומסובל בעובדות רבות החליט לנער מעליו משא הנהגת בית החולים, ולמסר את ביה”ח, לאמר את פרי קרן הקים אשר לו והנהגתו (לראשנה לששה חדשים בתור נסיון) לחברת כל ישראל חברים בפריז והיא תשתדל לתקן את כל המגרעות ולנהלו בסדרים נכונים.

והחברה ראתה גם היא כי התקון העקרי הוא התקון שכבר נעשה, להפריד את הנהגת הכלכלה מפקוח החולים. את הרופא השאירה במקומו ואת ההנהגה מסרה בידי האדון בן-שמול (שכבר התמחה בכשרונותיו בהיותו יותר משלשים שנה מנהל בתי הספר של החברה בארצות הקדם), ובזה הוסרו כל המעקשים, ובית החולים ממלא את תפקידו באפן טוב. בית החולים מלא תמיד חולים, הכלכלה טובה ומספקת לפי מצב כל חולה. ומההכנסה הקבועה להבית הוסיף המנהל עוד שלש מטות (אחד בעד אנשים, אחד בעד נשים ואחד בעד ילדים), עד כי מספר מטותיו כעת 33. – והמנהל והרופא הציעו לפני בית רוטשילד לכונן בביה"ח מקרן הקיים של מסד תמיכת יולדות (שנזכיר בסמוך) “מחלקה מיוחדה ליולדות” שאין עוד בשום בית חולים בעירנו וחסרונו מרגש מאד.

אחרי עבור ששת ירחי הנסיון בהוכח הברון אלפונס ז“ל לדעת כי הנסיון עלה יפה, מסר בהחלט את הנהגת הבית לידי חברת “כל-ישראל-חברים”. ועפ”י הצעת המנהל החדש הוסיף לבנות בהחלקה אשר לביה"ח על יד השער הפונה לדרך המלך, בית מועצה מיוחד בעד שני הרופאים רופא בית החולים ורופא העינים, וגם הוקצב הסכום הדרוש לבנין מעון בעד המנהל שיתחילו לבנות בקרוב בכדי שיוכל המנהל לשום תמיד עינו ולבו על הנהגת הבית וסדריו שהכל יתנהג באופנים טובים הרצוים אל המטרה.

אלה הם השתלשלות בית החולים הזה מראשית הוסדו ועד היום הזה.

ב. תמיכת יולדות עניות.

FONDATION BARONNE BETTY JAMES DE ROTHSCHILD

המסד הזה הנהו אחד מהמסדים הראשונים של בית רוטשילד בפריז. אותו יסד בן משק ביתם ד"ר כהן מיד בבואו לירושלם בפעם הראשונה (תרי"ד), ולהחזקתו הקדישה המיסדת קרן קים אשר מפרותיו ינתנו בכל חדש לעשר יולדות עניות עשרה פרנק לכל אחת וגם כתנות ולבנים לה ולהילד. גם שתי מילדת הפקדו לבקר יולדות עניות חנם.

בשנת תר"ן כאשר נתגדלה העיר מאד וירבה מספר הדורשות, באה החלטה לחלק את התמיכה לשנים, לאמר, כי יתנו בכל חדש לעשרים יולדות לכל אחת חמשה פרנק, ורק מכסת הבגדים לא יגרע ². ובשנה הזאת נמנה ועד של נשים לפקח על המסד הזה ולהשגיח, כי המקבלות תהיינה מהיותר עניות ונצרכות לתמיכה הזאת. ולערך התמיכה אין כעת קצבה קבוע רק לפי מצב המשפחה, וערכה תעלה ותרד מן 4 עד 10 פראנק ויש שתקבל רק הלבנים לבד, ויש שתקבל רק התמיכה לבד. ועתה יש את לבב המנהלים החדשים של בית החולים לשנות את המסד הזה כליל ולכונן בבית החולים מקרן הקיים אשר לו מחלקה מיוחדה ליולדות עניות כאשר הזכרנו למעלה.

ג. בית ספר ללומדי מלאכה.

FONDATION BARON FRANCHETTI, TURIN.

בית הספר הזה נוסד בשנת תרי"ד מאת הברון פרנשטי בטורין חתן הברון אנזלם די רוטשילד.

בבית הספר הזה נתקבלו ששים נערים לומדי מלאכות שונות, ובכל יום לעת ערב ובשבתות ומועדים אחר הצהרים יתאספו לביהכ“נ שבבית החולים להקשיב לקח מפי אחד החכמים בפרשת השבוע, דינים, כתב עברי וחשבון. כל אחד קבל עזר לכלכלתו חמשה פראנק לחודש, ומשגיח מיוחד היה אשר הלך פעמים – שלש בשבוע לבקר את התלמידים ולראות אם עושים הם את עבודתם בהתמדה ובחריצות. כל ימי חיי הברון פרנשטי הנז' כלכל הוא את המסד הזה כאמור, אך מאשר כי לא הקדיש לו קרן קים, לכן במותו עמד גם הוא להתבטל. אך החכם ד”ר כהן השתדל לאסוף מנדיבים שונים את הנחוץ לכלכלתו ויחזיקהו על חשבונו. רק שהנערים קבלו אחרי פטירת הברון רק 3 פראנק לחדש, וכה התנהג כל ימי חיי ד"ר כהן. והמסד הזה שעמד כחצי יובל שנים, בזמן שלא היה בירושלים כל בית ספר למלאכה, הביא תועלת רבה לנערים עזובים ויתומים רבים אשר בעזרתו למדו מלאכה, כתב וחשבון ויהיו לאנשים מועילים המרויחים את לחמם מעמל כפם.

ד. קפת גמילות חסדים.

FONDATION BARON JAMES de ROTHSCHILD

המסד הזה נוסד ג“כ בשנת תרי”ד בבוא הד“ר כהן בפעם הראשונה לעה”ק, והביא תועלת גדולה להטבת מצב הסוחרים והאומנים הקטנים.

למסד הזה קצב בית רוטשילד סכום של עשרים אלף פרנק, להלוות מהם לכל איש נגד משכון או ערבות בטוחה מבלי כל רבית, אך לדאבוננו נמסרה הנהגת המסד הזה בידים לא מכשרות, שמפני התרשלותם וטוב לבבם לא נגבו החובות במועדם, והחלק היותר גדול מהם נאבד כליל עד כי במשך שנה אחת הלך גם הקרן תמס, ועוד בשנה השניה נתבטל, והכסף המעט שנשאר בקפתו נספח לקרן של יתר המסדים.

ה. לחם לעניים.

FONDATION DR. A. COHN

המסד הזה נוסד גם כן בשנת תרי"ד, ומקפתו היו מחלקים בכל יום החמישי בערב ובערבי החגים שש מאות ככרות לחם לעניים היותר נצרכים מכל העדות השונות.

את המסד הזה יסד החכם ד“ר א. כהן מכיסו על שם אשתו הגברת מאטהילדע כהן ויתקיים ג”כ קרוב לחצי יובל שנה בכל ימי חיי החכם ד"ר א. כהן.

החכם הנעלה וחובב ציון הנלהב הזה אשר משנת תרי“ד והלאה דאג כאב רחמן בעד שלום אחיו חובקי אדמת הקודש, הלך לאור באור החיים בר”ח ניסן של שנת תרל"ז, ובמותו נתבטל המסד הזה ובית הספר לעושי המלאכה כמו שהזכרנו, וארץ הקדושה אבדה את אחד מבחירי תומכיה ודואגים להרמת מצב יושביה, יהי זכרו ברוך ונשמתו תנוח בגנזי מרומים.

ו. בית הספר לבנות Evelina de Rothschild

FONDATION BARON LIONEL de ROTHSCHILD

את בית הספר הזה יסד דר' כהן עוד בשנת תרט“ו מהכספים שקבץ לתכלית זו מאוהבי ארץ הקדושה מארצות שונות. אך מצבו הי' קטון ודל מאד עד כי כמעט אי אפשר הי' לכנותו בשם בית ספר רק בשם חדר. בבית הספר היו רק שני חדרים ובהם למדו כחמשים תלמידות רק קרוא עברית ותפירה מפי שתי מלמדות, והעניות היו משיגות פעם בשנה בגדים פשוטים, והנהגתו היתה מסורה בידי רופא בית החולים, ומפני מעוט ההכנסה שהי' להמיסד למטרה זו לא הי' היכולת בידו להגדילו ולהרחיבו, ובמצבו השפל הזה עמד בית הספר עד שנת תרכ”ד שאז הואיל הברון ליוניל די רוטשילד בלונדון להקדיש סכום גדול להחזקת בית הספר הזה שיקרא על שם בתו המנוחה עוועלין די רוטשילד שמתה בדמי ימיה. אז קבל בית הספר לפחות צורה חדשה בחצוניותו, מספר התלמידות נתרבה ויעל עד כמאה ויותר ועליהן חמש מורות וגם חוג הלמודים נתרחב מעט, אך בשנת תר“ל כאשר בא ד”ר כהן בפעם האחרונה לעיה“ק ויתבונן כי סוף סוף טוב יהי' ללמוד בבית הספר גם שפה אירופית וראשית המדעים היסודיים, לקח אתו אחת מבנות ירושלם הספרדיות לפריז לחנכה בתור מורה, וכאשר גמרה חק למודה שבה לירושלם למד בבית הספר שפת צרפת ומעט מזעיר מהמדעים היסודיים, אך קדמה גדולה לטוב לא נראה בבית הספר מפני כי ההנהגה היתה בידי הרופאים שלא דאגו כ”כ לחנוך הבנות. בשנת תרמ“ד פעל ד”ר שווארץ מאת המיסד לתת לתלמידות העניות ארוחת הצהרים, וירב עי“ז מספר התלמידות וגם מצב הרוחני של הבית החל להתקדם, כי ד”ר שווארץ מנה את אחותו המשכלת למנהלת בית הספר. והסכום שהקדיש אז ברון רוטשילד להחזקת בית הספר היה 800 לירא שטרלינג.

בשנת תרמ“ט כאשר נתפטר ד”ר שווארץ ממשרתו פנה ה' נסים בכר מיסד ביה“ס של ח' כי”ח בירושלם להברון רוטשילד בלונדון כי ימסר את הנהגת הספר לידי אחותו מרת פורטונה בכר שהיתה מלפנים מנהלת ביה“ס של ח' כי”ח באחד מפרורי קונסטנטינופול, והוא נעתר לבקשתו, ומאז נפרדה הנהגת בית הספר מהנהגת בית החולים ויהי למסד עומד ברשות עצמו. המנהלת פורטונה בכר שהיתה חניכת בית ספר למורים של חכי“ח השתדלה בכל עוז לתת להבית צורת בית ספר, ללמד בו את השפות והמדעים עפ”י התכנית שבבתי ספר באירופא, וגם להרחבת השפה העברית שמה את לבה, ותקבל למורָה את הגברת דבורה בן יהודא ז"ל והיא השתדלה בכל כחה להביא בלב התלמידות את השפה העברית בתור שפה ולהרגילן בהדבור העברי, וגם דברי ימי ישראל למדה אתן בעברית, והבנות ראו ברכה ביחוד בלמוד שפה עברית, אך אחרי זמן קצר למשרתה זאת עזבה את ארץ החיים ועל מקומה לא נמצאה מורה מצוינת כמוה.

בשנת תרנ“ג בקשה חברת אגודת אחים בלונדון Anglo Jewish Association מאת ברון Leopold de Rothschild בן הברון ליוניל די רוטשילד ז”ל כי ימסר לידה את בית הספר לבנות אשר לו בירושלם, לאמר הקרן שהקדיש אביו ז“ל לכלכלת הבית, והיא תוסיף על הסך הזה עוד סכום מסוים בכדי שתוכל להרחיבו ולהגדילו ולהשגיח על הנהגתו, ויעתר הברון לבקשת החברה, ועוד הוסיף על הסך 800 לי”ש ששלח מדי שנה בשנה עוד מאה לי"ש לשכר מורה ללמד להתלמידות שפת אנגלית, ומאז נכנס בית הספר תחת חסות חברת אגודת אחים, והחברה בחרה מקרבה ועד להנהגת הבית, וגם נבחר ועד שני של נשים שתפקחנה על הנהגת בית הספר, כלכלתו וצרכיו בפרט, והנשיאה של ועד הנשים היא הברונה ליופולד די רוטשילד וסגנה הגברת אדלר אשת הרב הכולל של כל ארץ בריטניא, ומיד החלו ללמד בו גם שפת אנגלית.

אחרי עבור כשנתים בשנת תרנ"ה הסכימה החברה ביחד עם הברון ליופולד די רוטשילד כי טובת בית הספר וקדמתו דורשת לקנות בעדו בית לצמיתות (כי עד העת ההיא היה בית הספר בבית שכור), ואחרי זמן קצר קנו חצר גדולה ורחבת ידים עם גן גדול מחוץ לעיר סמוך למקלט הרוסים ולשכונת “מאה שערים” (שהי' לפנים אחוזת הבנקיר פרוטיגר). ועם כל השנויים והתקונים הנחוצים עלה מחיר החצר לסך 132000 פראנק. ואת הסכום הזה נתן החצי הברון ליופילד די רוטשילד ואת החצי השני נתנה חברת אגודת אחים.

מיד כאשר נכנס בית הספר להחצר המרוחת הזאת כוננה בו המנהלת גם גן ילדים בעד ילדות קטנות בנות ארבע עד שש ומספר התלמידות החל ללכת הולך וגדול משנה לשנה.

והחברה שמה את עינה ולבה לטובת בית הספר והתקדמותו. כמעט בכל שנתים שלחה מבקר מיוחד או בקשה את אחד מגדולי עדת לונדון שהלך לתור את ארה“ק כי יבקר את בית הספר וישגיח בעין פקוחה על הלמודים, ההנהגה וכל הנחוץ לתקן עוד בו. בשנת תרנ”ח הוטלה המשרה הכבודה הזאת על החכם הסופר המצוין מר ישראל אברהמ’ס, והוא, מלבד אשר בחן בעצמו את התלמידות ויבדק את ספרי החשבונות, עוד חקר ודרש ע“ד מצב הבית אצל טובי עירנו ונכבדיה ותוצאות בקורו הי' למנות מפקח מיוחד אשר יפקח על הסדרים, החשבונות וגם על מאכל התלמידות וההנהגה הכללית, והמשרה הזאת נתנה על שכם החכם מר מ' אדלמן, ומורה מוסמכת באה מלונדון. אך התיקון הזה הי' רק תקון לפי שעה, ובשנה שאחריה שלחה החברה את הגברת די אביגדור ואתה מפקחת בתי ספר, ואחרי אשר עינו היטב במצבו החליטו לפטר את המנהלת פורטונה בכר ממשמרתה ולתת לה פרס קטן כל ימי חייה, ולמנהלת נבחרה הגברת עני לנדוי שכבר כהנה שנה אחת בתור מורה, ועוד מורות אחדות נשלחו מבריטניא, ואת השפה הצרפתית הוציאו מהבית, ויהי לחוק ללמד בבית הספר שפת אנגלית, עברית ומעט ערבית. ומעת ההיא הוטב הרבה מצב בית הספר וגם גדל משנה לשנה עד כי מספר התלמידות כעת (ביחד עם גן הילדים) כשש מאות ועליהן כחמש עשרה מורות ושני מורים. והתלמידות היתומות משיגות ארוחת הצהרים והעניות מקבלות מנעלים, ותלמידה אחת שתצטין בכלכלת הבית תקבל פרס של חמשה לירא שטרלינג, והוצאות הבית לשנה עולה כעת לסך 1200 לי”ש שמזה נותן הברון 900 לי"ש והחברה נותנת הנשאר.

ז. בתי מחסה לעניים.

FONDATION BARON KARL WILHELM de ROTHSCHILD

בשכונה היפה הזאת, הסמוכה לחומת דרום של העיר ונשענת לבית החולים העתיק של בית רוטשילד, הנקראת בשם “בתי מחסה והכנסת אורחים על הר ציון " – בנה הברון הנ”ל שנים עשר בתים גדולים ומרֻוָחים, כל בית בעל שלשה חדרים ובהם יגורו תלמידי-חכמים עניים, וארבעה בתים קטנים בעד אלמנות עניות.

בכל ימי חיי הברון היה הוא בעצמו מפקח על מסירת הבתים לתעודתם, אך אחרי פטירתו נמסרו הבתים האלה לההנהגה הכללית של השכונה הזאת שיושביה יגורו שלש שנים חליפות עפ"י הגורל.

ח. בית למוד החטוב והפסול.

FONDATION BARON ALPHONSE DE ROTHSCHILD

בשנת תר“נ הואיל הברון אלפונס לתת לחברת כי”ח שכר האֻמן, שילמד בבית הספר אשר לה בירושלם את אמנות החטוב והפסול, מלאכה שלא היתה נודעה כמעט בירושלם, וחסדו זה עשה פרי ישוה לו כי במשך הזמן למדו תלמידים את האומנות הזאת באפן שיוכלו להתפרנס מאמנתם זו בכבוד וברֶוח.

חברת כי"ח החליטה לכתב מעל החדר של המלאכות האלו בשפת צרפת “מסד הברון אלפונס די רוטשילד”.

ט. המושבות.

FONDATION BARON EDMOND DE ROTHSCHILD

בשנת תרמ“ג נעתר הברון להצעת הרב הגדול של כל ארץ צרפת כמהו”ר צדוק הכהן לעשות את הנסיון הראשון בארץ ישראל בעבודת האדמה, ועפ"י פקודתו הובאו לראשונה העקרונים, שהיו בארץ מולדתם אכרים (בפלך גרודנה ברוסיה), ובעדם נקנתה אדמת המושבה עקרון (“מזכרת בתיה " ע”ש אם הברון). אחרי זמן מה קבל תחת ידו את המושבה "ראשון לציון " שהיתה כלה אדמת חול, ובפזרונו ובנדבת רוחו נהפכה למטעי כרמים ועיר נושבת, ואחר כך – גם את המושבה "סמרין ", שהוסב שמה "זכרון יעקב " (על שם אבי הברון) ובנותיה, וזמן מה אחר כך קבל תחת חסותו חלק מהמושבה "פתח-תקוה ". בגליל קבל תחת ידו את המושבות “ראש-פנה " ו”יסוד-המעלה “; וייסד מחדש את המושבה “מתולה” ועוד מושבות קטנות, כאשר בארנו את הכל בארוכה במאמרנו “רכושנו בארץ אבותינו” בלוח ארץ ישראל שנה שביעית לשנת תרס”ב עמוד 3–43.

ומלבד המושבות האלה שיסד ושקבל תחת חסותו פזר סכומים מסֻיָמים למטרות שונות ליתר המושבות שלא היו תחת חסותו ולישובים הקטנים. בגדרה סבלו האכרים חסר מים, ויפנו אל הברון, ויצו לחפר להם באר אשר יספיק מים למושבה, ויתן להם גם את כל המכשירים הדרושים להעלאת המים מהבאר, והגדרים קראו לבאר “באר בנימן” (ראה ה"ירושלים " שנה שלישית עמוד 232). בחדרה, שאוירה היה רע ומעֻפָּש, נעשו בעזרתו תעלות להוציא את המים ונוטעו עצי עקליפטוס לרבבות. בטנטור כונן בית חרושת למעשה הזכוכית שבנינו ויתר הוצאותיו עלו למאות אלפים פרנקים, אך לדאבוננו לא החזיק בית החרושת הזה מעמד ונתבטל אחרי זמן מה. וכמעט שאין עיר עדה וישוב בא"י שלא נהנו מחסדיו אם ברב או במעט, ובסך הכל פזר במשך חצי היובל על החזקת המושבות ויסודן עשרות מיליונים פרנקים, ולרגלי גודל פזרונו נקרא בדברי ימי הישוב בשם “הנדיב הידוע”.

בשנת תר“ס, בראות הברון כי הוא בעצמו לא יוכל להאציל זמן לההנהגה הראשית של המושבות ופקידיו לא הלכו בדרכיו – מסר את כל מושבותיו לחברת ישוב היהודים I.C.A. (מסד הברון הירש ) וימסר לידה עוד סכום של שבעה עשר מיליון פרנק, שהיא תשתדל למלאות את אשר החל, והוא לבסס את המושבות על בסיס נכון בכדי שלא יצטרכו האכרים תמיכה. ובכ”ז עודנו מתענין בעצמו יחד את ראשי החברה בעניני הישוב להטיב מצבו ולשכללו כראוי.

הברון הנדיב הזה בקר פעמים את ארצנו ויבא גם לעיר קדשנו ירושלם, ומלבד עשרות המיליונים שהוציא על המושבות, תמך ביד נדיבה גם בהמסדים הגדולים שבכל ערי ארה“ק, ובצפת שלא היה בה כל בי”ס כונן בית ספר לילדים, אשר עבר אחרי שנים אחדות לרשות חברת כי"ח.

י. צדקות שונות.

מלבד המסדים ומפעלי החסד האמורים הפליאו משפחות רוטשילד את חסדם וצדקתם עם יושבי ארה“ק בכל עת צרה מקרה ופגע. רעב כי יהי' בארץ, מחלות מתדבקות כאשר תפרוצנה ומהרו לשלוח עזרתם ביד נדיבה, ביחוד הצטיין בזה תמיד בית רוטשילד שבפריז והשר הצדיק שמעון וואלף בפפד”מ³ ). בשנות תרכ“ו ותרכ”ז כאשר פרצה החלי-רע בפעם הראשונה בארה“ק ואח”כ בשנות היוקר הראו את פזרון צדקתם באופן נעלה, וכמו כן בפרוץ מחלת החלי-רע שנית בשנת תרס"ג. – ומהעת שבקר הברון עדמונד די רוטשילד⁴ ) את עיר קדשנו ירושלם בפעם הראשונה ויוכח ממצב ענייה שולח בית רוטשילד בפריז שנה שנה לפני חג הפסח 5000 פראנק לחלק לכל עניי העיר וסכום כזה לעניי צפת טבריא וחברון וכן תומך הוא כפעם בפעם בידי המסדים הגדולים שבה בסכומים הגונים.

חשב חשבתי תמיד ללכת שכמה להתחקות על העם או הכתה הדתית היותר קטנה בכל העולם, הם עם השמרונים, אשר מלבד שבדמם מעורב דם בני ישראל, יש לקורותיהם ודברי ימיהם יחס וקרבה לקורותינו ודברי ימינו, אנו. אך נסיבות וטרדות שונות עצרוני עד הנה מהפיק את זממי. אספתי אמנם תמיד מפי סופרים וספרים זכרונות רבים הנוגעים לקורותיהם ומצבם, ומהם אעריך ברצות ה' בעתיד מאמר גדול אדותם בהמאסף הספרותי ה“ירושלים” – והנה אנה המקרה לידי כי בבואי ביום השבת ז' תמוז לבית הספרים הכללי מדרש אברבנאל וגנזי יוסף פה, מצאתי באולם הספרים את הכהן הגדול של עדת השמרונים. ואחרי אשר הוצגתי לפניו מאת ידידי החכם מר דוד ילין, החלותי לדבר עמו אדות מצב עדתו בעבר ובהוה. ומתשובותיו ראיתי כי יש לו גם ידיעה קטנה בהויות העולם, איננו קצר דעה כהכהנים שהיו לפניו לבלי גלות מאומה ממנהגיהם, מצבם וקורותיהם לאיש זר¹. ואחרי אשר הודעתי לו כי יש לי זכרונות רבים ע"ד השמרונים, שאלתיו אם נכון הוא להשיבני תשובות מפורטות על שאלות שונות בנידון זה שאציע לפניו, והוא נעתר מיד לבקשתי ויקבע לי זמן לקבלני בבבית מלונו ביום הראשון אחר הצהרים. ובהזמן המיועד הלכתי אליו בחברת ידידי הנז. והוא באמת הואיל לתת לי תשובות ברורות על השאלות והספקות שהי' לי בענין זה. והנני נותן פה את שאלותי ותשובותיו ומהם ישיגו הקוראים מושג כללי בתכונות עדת השמרונים מצבם ומנהגיהם.

הכהן הגדול הוא איש גבה הקומה כבן ארבעים וחמש שנים והוא לבוש בגדי ארץ הקדם. מצנפת אדומה. תצנף את מגבעתו, זקנו הארוך והאדום יורד על פי מדותיו ועיניו מפיקות חריצות, הוא מדבר רק שפת ערבית ובה יודע גם קרוא וכתוב, ושפת עברית יודע הוא לדבר, אך צריך להתרגל להבין את מבטא, וגם את הכתב האשורי בנקוד יודע הוא לקרא. בבואנו אליו קבלנו בספ"י ויבקשני כי אציע לפניו את שאלותי.

אנכי: כאשר אחשב אין כעת בכל העולם שמרונים מלבד בעיר מרכז אמונתכם היא שכם.

הכהן: כן, נכונה השערתך, כל השמרונים שישבו לפנים בעזה יפו צריפין (צרפנד אלחראב) עוורתא דמשק ועוד ספו תמו ולא נשארו לנו רק השריד המעט הזה בשכם.

אנכי: ומה היא הסבה שהסבה בכם את הכליון החרוץ הזה.

הכהן: לפני שלש מאות שנה בערך היה השר המושל בדמשק שמצודתו פרוסה על כל ארץ פלשת וסוריא עוין מאד את השמרונים, מסבה בלתי ידועה לנו, ויחשוב אותנו לכופרים באחדות ה', ויצו להרוג ולהשמיד את כל השמרונים אם לא יחליפו את דתם באחת משלשת הדתות השולטות בארץ. ולכן הרבה מאתנו הומתו על קדוש השם והרבה נכנסו בדת הקראים ורבים נשתמדו ולא נשאר מכל השמרונים שהיו בארץ רק חמש משפחות. אחת בעזה אחת בצריפין אחת בדמשק אחת בשכם אחת בעוורתא היא משפחת הכהנים. וכאשר כלו ימי הרעה נתקבצו כלם לשכם ומהם נבנתה עדתנו הנכחית.

אנכי: וכמה מספר נפשות השמרונים כעת לזכרים ונקבות.

הכהן: מספר נפשותינו מאתים ועשרים, ומהן מאה ועשרים זכרים ומאה נקבות.

אנכי: לפי דבריך הלא גדל מספר הזכרים על הנקבות וזה מעכב את רביתכם.

הכהן: כן, הדבר הזה הוא לנו לפוקה ולמכשול על דרכי רביתנו, והטבע הזה, לאמר כי מספר הזכרים ירבה הרבה על מספר הנקבות נוהג לא רק אצלנו כ"א גם אצל המוסלימים יושבי חבל שכם. אך המה יוכלו להביא את נשותיהם ממקומות אחרים. לא כן אנחנו, אתם לא תתנו לנו בנותיכם, כי יש לכם על זה “חרם”.

אנכי: חרם אין לנו על זה. כי חרם יאמר רק על דבר המותר שגדולי הדור גזרו עליו חרם ואסור מפני גדר עבירה. אך ההתחתנות עמכם הוא אסור גמור.

הכהן: ואיך, הלא אנחנו מזרע ישראל האמתים.

אנכי: אבל אנחנו מתנהגים בחקי תורתנו על פי קבלת חכמינו בעלי התלמוד, ולכם כל החקים האלה כמו זר נחשבו ולכן אסורה לנו ההתחתנות עמכם.

הכהן: אך כאשר יבוא המשיח אז תתאחדו אתנו.

אנכי: יוכל היות כי בבוא העת המקווה ותשובו לקבל עליכם את חקי דתנו אזי אולי תהי' האפשרות להתחתן עמכם. – ולמען הסב את שיחתנו מהענין המסובך הזה הסבתי את שאלתי לענין אחר.

אנכי: היש לכם בתי תלמוד וספר לילדיכם.

הכהן: לא, עד היום אין לנו שום בית-למוד לילדינו פעמים אחדות כתבתי אנכי לגדולי היהודים באירופה כמו להרב צדוק הכהן, לחכי"ח, להבארון עדמונד די ראטהשילד. אך תשובותיהם נשארו מעל. ועד היום אין לנו שום בית ספר, וילדינו מהם מבקרים את בית הספר של הממשלה ומהם את בית הספר של הפרוטסטנתים רק כל אחד מלמד את בנו בביתו בשפתנו העתיקה.

אנכי: ואיך מצבכם כעת ביחס ליתר התושבים.

הכהן: בעת האחרונה מן העת אשר נתישב בשכם פחה אשר למשפט ישור, יש לנו זכות אזרח כלכל תושבי הארץ, אך לפנים הי' מצבנו רע מאד, סבלנו עול גלות קשה ומרה. התושבים הכו אותנו ויבזונו בכל מיני חרפות וגדופים. ואנחנו נשאנו את הכל בדומיה. בדעתנו כי הננו בגלות.

אנכי: אך מדוע לא עזבתם את מקומכם שתושביה ידועים לאנשים רעים, ותבואו להתישב ביתר ערי ארה"ק?

הכהן: זאת לא יכולנו לעשות, כי תושבי העיר הזאת הננו מזמן קדום מאוד. יש לנו רחוב מיוחד הנקרא על שמנו שכל בתיו הם לנו לצמיתות ולכל משפחה יש חצר גדולה בעלת בתים אחדים, וכ“כ יש לאחדים מאתנו בסביבות העיר אחוזות גדולות, הנעבדות באריסות ע”י הפלחים שכנינו. ואם אמרנו לעזב את העיר, לא נמצא על בתינו ואחוזתינו קונים, בידעם כי יוכלו קחתם בלי מחיר. ולכן ישבנו במקומנו וקוינו לרחמי שמים אשר סוף סוף לא אחרו לבוא.

אנכי: היש לכם ספרי תורה עתיקים.

הכהן: כן, יש ויש, יש לנו כשלשים ספרי תורה שנכתבו בדורות קדומים, כי מאז שלש מאות שנה לא נכתוב עוד ספרי תורה חדשים. מאשר כי אין בנו איש היודע לעבד את העור לקלף באופן שיהי' ראוי לכתוב עליו. פה ראיתי אצלכם אנשים העוסקים באומנות הזאת. אחדים מספרי התורה שלנו ישנים כבר כשמנה מאות שנה, ויתרם כחמש או כארבע מאות שנה, ובהם נקרא בשבתות ומועדים.

אנכי: לפי דבריך אין לכם ספר תורה יותר עתיק משמנה מאות שנה.

הכהן: ספר אחד יש לנו עתיק מאד מאד. אך הוא כמעט כבר בלה מרוב ימים ולכן טלוהו במטלאות רבות טלאי ע“ג טלאי, ומפני יושנו ורוב קדושתו לא נקרא בו בכל ימות השנה, כ”א ביום הכפורים נברך עליו. הספר הזה נכתב בשנת השלש עשרה אחר בוא בני ישראל לארץ כנען, וקדושתו נודעת לא אצלנו השמרונים לבד כ“א גם אצל כל התושבים יושבי שכם, והאיש שישבע בקדושת הספר וישים ידו על הארון שבו גנוז הספר, אזי אם שבועת שוא נשבע ישא מיד את עונו. ופעמים רבות יבואו הגוים לבקש מאתנו כי ניתן לאחד מהם להשבע בקדושת הספר הזה. ומפחדנו לבלי יגנבוהו הגוים מאתנו, עשינו חור גדול בקיר בהכ”נ ובו קבענו את ארון הברזל שבו גנוז ספר התורה וגם נתנו בפנים הארון עופרת בכמות רבה לבלי יוכלו הגנבים להזיזו ממקומו. בהיותי ביפו חפצתי לקנות בעדו ארון-אוצר ברזל גדול, אך מאשר כי מחירו הי' כחמש מאות פראנק לא יכולתי לקנותו. –

אנכי: ומה הוא האות והמופת המעיד על זקנת ספר התורה הזה, וכי באמת עתיק ימים הוא כדבריך.

הכהן: בסוף ספר התורה הזה כתוב לאמר. הספר הזה נכתב בשנת השלש עשרה אחרי כניסת ישראל לארץ כנען מאתי הכהן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן רצון ה' עליהם² נכתב בפתח אהל מועד מעור זבחי השלמים.

אנכי: האם אמת הדבר כי מפני זהירתכם בדיני טומאה וטהרה לא תקברו בעצמכם את מתיכם ורק תמסרום ליד הישמעאלים שהמה יתעסקו בקבורתם.

הכהן: כן נהגנו עד לפני כחמש עשרה שנה, ולא מפני הטומאה לא עסקנו בעצמנו בקבורת מתינו כ"א מפני כבד הגלות והתלאות שסבלנו מהתושבים, המה עשו להם לחק להעמיס על משפחת המת דמי קבורה כחפצם, ולבלי נוכל להעלים מהם את מתינו אסרו עלינו לנגוע בהמת ומלבד מס הקבורה הכביר שלקחו מאתנו עוד בזו אותנו באופן נורא. וזה נוסח הרשיום של שופט הדת להיתר קבורת מתינו: "בהיות כי נפגר אחד מבני עדת השמרונים למעוט רחמי האל³ ובהיות כי אם נבלתו תשאר בלי קבורה, תגרום רעה להבריאות של כל התושבים, לכן נתנה רשות להכופרים לקחת את מתם ולהשליכו בהמזבלה. ופעמים רבות אם לא עלה בידי משפחת המת לתת להקברנים את הסכום העצום שדרשו, היו הקוברים מוציאים את המת אחרי הקבורה ויפשטו מעליו את תכריכיו ואת הגויה שרפו באש. אך מהעת שהוקל מעלינו עול הגלות ונתן לנו רשות לקבור את מתינו, הננו (מלבד כהנינו) מתעסקים בעצמנו בקבורתם, ואחרי תום הקבורה ירחצו הקוברים בשרם במקוה מים.

אנכי: מי הי' הכהן הגדול לפניו.

הכהן: אבי, ולפניו אבי אבי וכן נמשכה הכהונה הגדולה כשלשלת ארוכה במשפחתנו עד פנחס הכהן הראשון ובידנו ס' מיֻחד הנקוב בשם “ספר התולדה”⁴ או “השלשלת” שבו מבואר סדר ויחס כהנינו דור אחרי דור.

אנכי: היש לכם רב או חכם אשר ינהל את עניני עדתכם הרוחניים.

הכהן: לא. כל הענינים הרוחניים מסורים בידינו כמו שהי' נהוג אצל בני ישראל מאז ומעולם. הכהנים הם המורים החכמים ושליחי הצבור. הם קוראים בתורה דורשים לפני הקהל לפי צרך הזמן. אם יש כהן בבית הכנסת אין צריך מנין, לאמר אפילו ב' או ג' אנשים עם הכהן תחשב תפלה בצבור, ואם אין כהן, וזר ממלא את מקומו, אזי לא יוכלו להתפלל בבית הכנסת מבלי מנין.

אנכי: כמה כהנים הנכם. ומה הוא השכר שתשלם לכם העדה חלף עבודתכם ומשרותיכם השונות.

הכהן: רק שלשה כהנים הננו כעת, אנכי ואחי אבי ואחי הצעיר. אבי הי' הכהן הגדול, ובמותו – ירחמהו האל – נשארתי אנכי ילד קטן, וימנה אחי-אבי לכהן במשרת הכהונה הגדולה ומעת שנתבגרתי מכהנים הננו יחד במשרת הכהונה. – לעדתנו אין כל הכנסה, שתוכל לתת לנו שכר קצוב כמו שאתם משלמים לרבניכם וחכמיכם, והכנסתינו הוא רק מהזכיות שזיכתה לנו תורתנו הקדושה, והם: מחצית השקל, המעשר ופדיון הבן.

אנכי: כמה ערך השקלים כעת אצלכם, מתי ינתן, וכמה הוא הסך הכללי של הכנסתכם בשנה.

הכהן: כל אחד מבני עדתנו הגברים, שכבר נמלאו לו שנת העשרים כמו שכתוב בתורה מבן עשרים שנה ומעלה נותן לנו פעמים בשנה מחצית השקל, וערך השקל שני דרהם וחצי כסף, שהוא במעות מדינתנו כעת שלשה גרוש וחצי (70 סנטים), ומכל בכור יותן לנו בהמלאות לו ששה חדשים ללידתו תמורת החמשה שקלים האמורה בתורה שתי מג’ידיות כסף שהם 46 גרוש. כך נהגו אם כי הוא יותר מהערך האמור. ואלה מבני עדתנו שעובדים את אדמתינו יקנו מאתנו את המעשר במחיר ידוע איש איש לפי ערכו, כי אנחנו לא נכביד עליהם בזה. ומלבד מתנות חוב אלו, יתנו לנו בני העדה מתנות כהנים ובמועדים איש איש כפי מסת ידו, והסכום הכללי של הכנסתנו לשנה הוא שלשת אלפים גרוש בערך (550 פראנק) אך נפשות משפחותינו רבות הנן והכנסתנו זאת לא תספיק לפרנסתינו, ויתר ההוצאה נרויח מתבואות אדמתינו שתעבד ע"י הפלחים.

אנכי: התמלאו אתם הכהנים גם את עבודת המילה והשחיטה.

הכהן: לא. להנמילה (כן יקרא את מצות המילה) נאלצים הננו להביא מוהל ישמעאל, מאשר כי אנחנו לא למדנו את האמנות הזאת, והוא חותך את בשר הערלה. פריעה אין לנו ואחרי החתוך ממלאים אנחנו הכהנים את הברכות והשירים הקבועים לזה. – והשוחט הוא אחד מאחינו ולאיש שאינו מבני עדתנו לא ניתן לגעת בהבשר מפני הטומאה.

אנכי: אודך אדוני הכהן על הואילך לפתור לי את כל ספקותי ושאלותי אך בטרם אפרד ממך, מאשר כי כבר רד היום, תואל נא להשיבני תשובה על שאלה עקרית אחת, שממנה יפתרו לי ספקות ושאלות רבות.

הכהן: בכל לבבי נכון הנני למלאות שאלתך זאת וגם כל השאלות שתשאל ממני בעניני הדת והאמונה אם אך אדע כי אתה אדוני אינך קנאי אדוק, ולא תחשוב אותנו לזרים גמורים לכם. האמן לי אדוני כי לוא הי' לי אף הספק היותר קל שהשמרונים אינם מזרע ישראל, כי אז עזבתי כבר את עמי ומשרתי. יודע אנכי כי שרי בני ישראל באיירופא היו ממלאים את בקשתי לכונן לנו בית ספר, אך אחדים מפה העוינים אותנו, קלקלו את הדבר, ובית הספר הוא אחד מהדברים הנחוצים לקיום אמונתנו, כי בנינו אשר יגודלו בבתי ספר של המוסלימים והנוצרים, אף אם ילמדו אצל הוריהם את ספר התורה, בכ"ז לא יוכלו להיות בנים נאמנים לעמם ודתם כמונו. והוצאות בית הספר שהננו חפצים ליסד לא תעלה יותר משני אלפים פראנק לשנה. אך השנאה ובקשת המשרה הסבה בהפירוד הנורא מאז בינינו וביניכם, והדבר הזה מסבב עד היום תוצאות לא טובות לעם ישראל כלו. למשל בנין קבר יוסף הצדיק הסמוך לשכם עמד שנים רבות בלא תקרה, ואנחנו נחשבנו תמיד אצל התושבים למוחזקים על המקום הקדוש הזה. ולוא הי' בידינו לבנות תקרה על גבי הבנין, ולתקן את בדקיו, אז הי' הבית הקדוש הזה בידי ישראל, אך בני עדתנו הקטנה שכלם עניים לא יכלו להוציא את ההוצאה הזאת. כתבתי להאדון אסאוועצקי מי שהי' פקיד מושבות הבאראן ראטהשילד, כי הוא ישקול על ידי את ההוצאה הקטנה הדרושה לתקון הבנין, אך מפני ההתנגדות והטינא שיש בלבותיכם נגדנו, נשארה תשובתי מעל. ועתה בשנה העברה בנו התושבים תקרה מעל בנין הקבר ויקבעו בו דלת ומנעול וכבר הנהו שלהם, ולא יניחו לאיש יהודי להכנס בו מבלי מתת והמקרה שקרה לקבר יוסף קרוב לבוא גם לקבר פנחס ואלעזר ואיתמר ושבעים הזקנים שבימיהם שבהכפר עיורתא⁵. הקברים האלו קדושים לכלנו וגם המוסלימים יעריצום ויכבדום. בנין קטן רעוע עומד על גבי הקבר, וגם חצר גדולה מוקפת מאבנים סביב להבנין ומאד נחוץ לחזק את בדקיו שיעלה בערך 1000 פראנק, ואם לא תמהרו לתקן את הקבר בעוד מועד, אזי יעשו זאת התושבים… ואנחנו מעטים ודלים ולא נוכל להועיל בענין הזה מאומה, אבל בכם הלא יש עשירים מפורסמים מליונירים בארונים ינדב אחד מהם את הסכום הקטן הזה לכבוד הכהנים והזקנים נוחי נפש שעצמותהים טמונים בהמקום הזה. ואנכי מצדי מוכן הנני להיות לעזר אצל הממשלה כי תתן הרשיום לתקן הבנין. – עתה אדוני שאל נא את שאלתך העקרית אשר אמרת, ואת יתר השאלות אשר לך תניח על יום המחרת – שגם בו נכון הנני לקבוע לך זמן אם תרצה, כי כבר רד היום.

אנכי: איך אפשר לכם לקיים את כל מצות התורה הכתובה, הלא דבריה קצרים מאד ולפעמים גם סתומים וחתומים, אם אינכם מאמינים בהקבלה או תורה שבע"פ.

הכהן: חכמינו הראשונים שהיו בסוף ימי הבית השני והחכמים שהיו אחריהם בארו לנו עפ“י קבלתם איש מפי איש את כל פרשיות התורה דיניה ומצותיה. וגם לנו יש כעת בכתב פירוש גדול על התורה כעין התלמוד שלכם. חכמינו למדו את הסתום מהמפורש, באופן שלא יסתור פסוק אחד את רעהו. אסרו עלינו דברים חמורים שאיסורם איננו מפורש בתורה, רק מפני אסור המפורש אצל דברים היותר קלים. ולפעמים בארו ענין הסתום במקום אחד ע”י הבאור המפורש במקום אחר שמלותיהם שוות, וע"י הקשים מדעיים והגיוניים כאלה לא הניחו פסוק אחד שלא בארוהו באור רחב ומספיק. והכהנים והחכמים שהיו בזמנים קדומים חברו לנו מזמורים שירים ופיוטים לכל מועדי ה'. ויש לנו ספרי תפלה שירים ותשבחות למועדים ומקרים שונים. ובספר התפלה שלנו יש סדר תפלה מיוחד לכל שבת מארבע שבתות החדש (וגם לשבת חמישי אם יקרה) ואותם נחזור חלילה מדי חדש בחדשו.

אנכי: (בקומי ממושבי ללכת) עתה רואה אנכי כי באמת אי אפשר לתורה שבכתב מבלי תורה שבע"פ, וכל האומר אין תורה אלא אחת, גם אחת אין לו. – אסיר תודה הנני לך על כל תשובותיך, והני נפרד ממך להתראות שנית למחר בעת הזאת, ערבך טוב אדוני.

יום השני

ביום השני אחר הצהרים באתי בבית מלונו ואמצא כי הנהו יושב ומחכה עלי, ואחרי שאילת שלום הכפולה משני הצדדים כנהוג פה בארץ, שאלתיו גם למטרת בואו הנה, ויענני כי הוא בא למכר ספרי תורה בכתב העברי העתיק (שמרוני או לבונאה) ישנים וגם חדשים לחכמי הנוצרים פה, אך עד היום לא מכר עוד מאומה. כהן הראש של הדומוניקאנים הודיע את מהות ספר-תורה עתיק שיש לו, למנהל בית הספרים הכללי בפאריז ומחכה הוא לתשובתו, וספר תורה עתיק אחר שלח בעצמו באמצעות הקונסול הרוסי לבית הספרים שבפטרבורג.

אנכי: היש תאריך בספר התורה שהראת לכהן הדומוניקאנים, ומה הוא הסכום שהנך מבקש בעדו.

הכהן: ספר התורה הזה כתוב לפני שש מאות ושמנים שנה על קלף, והספר הזה הנהו יחידי במינו, ובעדו מבקש הנני סך של עשרת אלפי פראנק.

אנכי: קשה לי להאמין כי ישקלו סכום גדול כזה, ולדעתי הרבת לשאול, ואם תאבה הואל נא להראותו גם לי, כי גם לי שי מיודעים רבים באירופא המחפשים אחרי ספרים עתיקים.

הכהן: גם זאת אעשה לך כי מצאת חן בעיני, ונכון הנני להראות לך את כל אוצר ספרי.

ובדברו קם ממושבו ויעלה על היציע הקטנה שבחדרו ויוריד את הארגז וממנו הוציא ספר גדול עטוף במטפחת לבנה ויפתחהו ויתנהו על ידי. וזה תמונת הספר אחרי ההתבוננות השטחית שהתבוננתי בו: ספר התורה הזה איננו עשוי בגלילה כס“ת שלנו כ”א מחובר מדפים ככל הספרים והוא ערום מבלי כריכה רק דפיו מחוברים בגבם בחוטים מדתו פאליא קטן רחב, והוא מכיל כמאתים דפים וכבד במשקלו. הקלף והכתב מעידים על זקנותו. הכתב הוא לרחב כל הדף (לא בשני עמודים), ומנוקד בנקודותיהם. ובעמוד הראשון שבהדף האחרון אחרי הפסוק האחרון כותב סופר הספר שבח להשי“ת על עזרו להשלים את כתיבת הספר הזה שהנהו החמשי בימי חייו. ואח”כ כתובים שמות הנקודות שלהם העולים לעשרים שאין להם כל דמיון לשמות הנקודות שלנו, ואחרי אשר דפדפתי את הספר מראשו לסופו, לקחהו הכהן מידי ויפתח את פרשת אלה הדברים ויאמר לי פה כתוב התאריך שאמרתי לך ובאופן זה: בכל עמוד שהסופר מצא בהתחלת אחת השורות אות מאותיות שמו ושם אביו (עפ"י הסדר) חבר אליו לארך הדף איזה מלים מנוסח התאריך, באופן שכתיבת התאריך נמשכת בדפים רבים ותוכנו הוא: “שהספר הזה כתב העני פב”פ בשנת שש מאות וארבעים למלכות ישמעאל“, ולפי”ז עברו כבר מזמן כתיבת הספר שש מאות ושמנים שנה.

אנכי: סגנון כתיבת תאריך באופן מוזר כזה לא ראיתי מימי, בכל כתבי היד שראיתי, כתוב התאריך בשורות פשוטות בסוף הספר.

הכהן: כל סופרינו הקדמונים נהגו לכתב את התאריך באופן כזה בפרשה זאת או בפרשה אחרת (לפי חפץ ומחשבת הסופר) מאשר כי התאריך הכתוב בספר התורה הקדוש מאד שנכתב בשנת השלש עשרה לכניסת ישראל לארץ נכתב בסגנון כזה בפרשת אלה הדברים.

אנכי: האם כל ספרי התורה שלכם עשוים בכריכה כהספרים בזמננו, לא בגלילה כספרי התורה שלנו.

הכהן: סה“ת שבהם הננו קוראים בביהכ”נ ערוכים כולם לגלילה, אך סה"ת הכתובים בעד היחידים בבתיהם עשוים לכריכה.

הכהן צרר את הספר במטפחתו ויושיבהו למקומו ויבא לי חומש אחר כתוב ג“כ על קלף מכורך בלוחות עור במדת אקטאף קטן וגם בו כתוב שם הסופר והתאריך באופן האמור בפרשת במדבר ומתחיל בעמוד שבו כתוב הפסוק קח את הלוים, מאשר כי הסופר הי' מבני הלוים, ותאריכו הוא שנת שמנה מאות וחמשה עשרה למלכות ישמעאל, ולפי”ז עברו עליו חמש מאות וחמש שנה. ואח"כ הראה לי עוד חומשים שונים שכתב בעצמו ואחד מהם עשוי בגלילה וגם כתב יד מהתרגום השמרוני שבגליונותיו כתובים נוסחאות שונות המלוקטים משלשה כתבי יד שונים. ועוד ספרים שונים כלם כתב ידו כי סופר מהיר הוא ובאחרונה הוציא ספר אחד מכורך וישב אצלי.

הכהן: הספר הזה הנהו “ספר המזמורים” או התהלים שלנו, התחפץ כי אקרא לפניך איזה שירים ממנו, והתבין את מבטא שפתי.

אנכי: כן, בכל לבבי נכון הנני להקשיב לשיריכם אך תואל נא לקרא בנחת למען אוכל להבין את הברתך שעוד לא הורגלתי בה די. – ומיד החל לקרא לפני איזה שירים ממנו בהתלהבות וברגש נמרץ מהם שירים ותשבחות לה', בשבח התורה וכבודה, ולהכהנים בברכם את העם.

אנכי: ממשורר אחד או ממשוררים שונים חוברו השירים האלה ובאיזה זמן חיו.

הכהן: המזמורים מחוברים ממשוררים שונים ובזמנים שונים, ועל כל אחד כתוב שם מחברו.

אנכי: היש שירים שחרוזיהם הולכים עפ“י סדר א”ב.

הכהן: כן, ובדברו פתח את הספר ויראה לי שירים כאלו.

מהשירים המעטים שקרא לפני ואשר מילים אחדים לא הבינותי היטב, אוכל בכ"ז לשפט כי רעיונות נשגבים אין בהם וגם המליצה לא האצילה עליהם את רוחה, ונוכל להשוותם עם התפילות הפשוטות שחברו רבנינו בהמאות הקודמות ובהם מבטאים רבים בשפת ארמית, כמו אולפן, אורייתא ועוד.

אנכי: איך היא אמונתכם בביאת המשיח והאם יש לכם איזה רמז לזמן ביאתו.

הכהן: זמן הקץ נסתם מכל חי, אך מאמינים אנו אמונת אומן כי בוא יבוא, והוא יהי' מזרע משה רבינו ע“ה, והוא יבוא ביחד עם בני משה ועשרת השבטים, וארבעים יום יעבור עמהם דרך המדבר, ע”ד הארבעים שנה שהלכו אבותינו במדבר יום לשנה יום לשנה, ואחרי בואו ירד המקדש, והמשכן שנתלו באויר ויתגלו הארון ושאר כלי המקדש, ויבוא בהמקום המובחר הוא הר גריזים.

אנכי: ומה דעתכם אדות שכר ועונש.

הכהן: לדעתנו השכר והעונש העקרי לא תגיע להאדם מיד אחר מיתתו, רק נפשות הרשעים הנן כלואות בכלא ונפשות הצדיקים הנן חפשיות. והשכר והעונש העקרי יתן השופט כל בשר אחרי יום הדין הגדול שיהי' מיד אחרי תחיית המתים (שזה תהי' כאלף שנה אחרי ביאת המשיח), שאז יבולע המו לנצח והצדיקים יתעדנו בגן העדן שבו הי' גם אדם הראשון, והרשעים ירדו שאולה, ושם ידונו בחטאתם.

אנכי: חן חן לך אדוני הכהן על הואילך לבאר לי את המושג הכללי שלכם בהמצות השמעיות והמעשיות. עתה ארשה לי לבקשך כי תבאר לי בקצרה את מנהגיכם במצות הזכרון ועוד, למען יהי' לי מושג יותר רחב ממנהגי הדת אצלכם והשתלשלותם, ובזה אשים קנצי למלין ולא אלאך עוד בשאלותי.

הכהן: למען הראותך כי יקרת בעיני וגם נכבדת נעתר הנני גם לשאלתך זאת, אם כי קשה מאד לבאר בקצרה את המנהגים של כל ימות השנה ומקרים השונים. – יש לנו ספר מיוחד בשם “כתאב אל פארח” לאמר ספר השמחה, הכולל סדר הברכות ופזמונים למקרות של שמחה, חתונה, ברית מילה, פדיון הבן וכדומה, ולהיפך ספר מיוחד לאבלים ונחוּמם, ועוד דינים מיוחדים לכל מצוה ומצוה ממצות התורה כפי מסרת חכמינו הקדמונים. ולכן אספר לך רק את אשר יעלה במצודת זכרוני, ואת הנשאר נניח על רעיונים הבאים שנתראה בטח אם פה או בביתי בשכם.

אנכי: סלח נא לי אדוני הכהן אם אבקשך כי בתשובותיך תשיב לי על שאלה עקרית אחת מאד ששכחתי להזכירה בשאלותי הקודמות והיא “סדר הקביעות (של החדשים) אצלכם, ועל מה אדניו הטבעו”.

הכהן: מוכרח הנני לשנות מהנהוג ולהשיב לך ראשונה על שאלתך האחרונה ואחרי כן את התשובה הכוללת על שאלותיך הראשונות. אנחנו מונים את חדשינו לשנת הלכנה ומשוים אנחנו אותה עם שנת החמה ע“י חודש עיבור. ושיטת הקביעה שלנו יפה מאד, והיא מתאמת עם כללי התכונה. אנכי יודע היטב את חכמת התכונה. שנים אחדות למדתיה אצל הפרופיסור פאן דעק בבארות. ושיטת הקביעות שלנו מיוסדת ברמזים וגמטריאות בהפסוק “והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים”, ועקריה היו כתובים במטה משה רבינו ע”ה. ואנחנו הכהנים נותנים לכל אחד מבני עדתנו לוח בכתב פעמים בשנה על ששת חדשי השנה, למען ידעו את ראשי החדשים והמועדים. – את יום השבת נשמור בשמירה יתרה. את הכתוב “לא תבערו אש בכל מושבותיכם, נקיים כמשמעו, כי לא נניח אש בוער או נר דולק אפילו מערב השבת. וכן לא יצא איש מאתנו ממקומו ביום השבת. ואת מילת “ממקומו” נבאר ג”כ כפשוטה, לאמר מהמקום שהוא גר שם. ובעירנו הננו נזהרים לבלי צאת מהרחוב שהננו יושבים בה. אך אם אחד מאתנו ישבות את השבת בעיר אחרת ילך את כל העיר רק לא חוצה לה. בליל השבת ויומו נתפלל שבע תפלות. –

את חג הפסח נחוג שבעת ימים וביום הראשון וביום השביעי מקרא קודש, ובו וכן ביתר המועדים נשבות מכל מלאכה כמו ביום השבת, והימים שבנתים הם כמו חוה“מ אצלכם. את מצוֹתינו נאפה בכל יום ואותם נאפה על מחבת ולא נניח אותם להחמיץ כלל, אך מלח נשים בהם, כי מלח הוא אחד מהשבע בריתות שכרת ה' עם ישראל כמו שכתוב “ולא תשבית מלח ברית אלקיך”. כל שבעת ימי הפסח נשב כלנו באהלים בהר גרזים, כל משפחה באהל לבדה, ואהל אחד גדול להצבור, ועם שקיעת החמה של ערב הפסח נקריב את קרבן הפסח על המזבח שנבנה למענו בכל שנה. לראשונה נודיע אנחנו הכהנים להקהל בשפת עברית וערבית את ערך החג הזה וסבתו, ואח”ז נתפלל בשפת ערבית תפלה מיוחדת לשלום מלכנו השולטן יר“ה ואח”כ ישחטו השוחטים את הכבשים של כל משפחה, ואחרי אשר יפשטום ויוציאו מהם את בני מעיהם ואת גיד הנשה ויומלחו במלח, יותחב דרך פיהם שפוד של עץ ויועמדו בתוך בור גדול העשוי בעמק ההר הבוער מאש, ואת פי הבור יטיחו בטיט, והפסחים יוצלו באש התנור הזה על ראשיהם ועל כרעיהם ועל קרבם משך שלש שעות, ובחצות הלילה נאכל אותם בשיר וזמרה. והאמן לי ידידי כי טעמו כלשד השמן ואין דומה לו בכל מיני הצלי והמטעמים שנעשה בכל ימות השנה. אך הפסח שהנו מקריבים כעת הוא רק כעין זכרון לקרבן הפסח האמתי שהקרבנו ושנקריב כשיעמד המקדש על תלו. למחרתו ביום הראשון של פסח נשמח מאד ואיש איש יבקש מרעהו סליחה למען תהיה האהבה והידידות בינינו, ובאהל המשותף של הציבור נשתה יין ונאכל ממתקים לשמחת החג, וממחרת ימי החג נשוב כלנו לבתינו בשכם כמו שכתוב בתורה “ופנית בבקר והלכת לאהליך”.

ממחרת השבת שאחר הפסח נחל לספר את ספירת העומר בברכה, וכמובן יהי' גם חג השבועות תמיד ביום הראשון. ואין אנחנו מקפידים שיחל בששי בסיון. את יום הזכרון נחוג כמצוה, בתקיעת שופר ונתקע שבע פעמים, כי המספר שבע קדוש הוא אצלנו בני ישראל, ואחרי כלות התפלה בביהכ“נ ילך הכהן ועמו אחדים מזקני העדה לבית כל אחד מאתנו ויתקעו שבע תקיעות, וממחרת ראש השנה עד יום כפורים נאמר בכל יום סליחות ווידויים. ואת צום העשור נצום כהלכתו באכילה ושתיה ונתחיל את הצום כמוכם כשעה לפני שקיעת החמה של ערב יום הכפורים ולא נאכל עד חצי שעה אחרי שקיעת החמה של יום הכפורים, וכל ליל הכפורים ויומו לא נצא מביהכ”נ ורק נקרא ונתפלל, וצומות אחרים בכל השנה אין לנו כעת, כמו שכתוב בתורה פעם אחת בשנה. שמעתי כי לפנים נהגו אבותינו לצום את היום השלשי אחר חג השבועות לזכר חרבן בית מקדשנו שעמד על הר גרזים, אך חכמינו האחרונים בטלוהו מהטעם האמור. – את חג הסכות נחוג בשמחות וגיל, ובתוך ביתינו נעשה כעין סוכה מענפי עצים שונים כמו רמונים למונים אתרוגים ועוד ובהם נשמח כל שמנת ימי החג.

לפני בואינו בביהכנ“ס נחלוץ את מנעלינו מעל רגלינו ובבואינו פנימה ילבש כל אחד מאתנו מעיל לבן, ורק הכהן ילבוש על ראשו טלית מצויצת כעין הצצית שלכם. אך כל העם לא ילבוש צצית, כי הצצית הם עדות לישראל לשמירת התורה ומצותיה, ובעוה”ר מפני הגלות לא נוכל לקים את כלם. מקוה מעץ יש לנו באחד המרחצאות ששם תטבלנה נשינו מטומאתן ובעת נדת דותן תשבנה מרחוק, ובמקום שאין מעץ אסור לנו לשבת, אך לטבילת קרי נסתפק במים שאובים. נשינו לא תגלינה את פניהן בלתי לבני המשפחה היותר קרובים כאב בן ואח. בעניני הרעיות מחמירים הננו מאד, וגם קרובות שאינן כתובות בתורה אסרנו עלינו עפ"י ההיקש. וגם לא נשא את אחיות נשותנו אחרי מות הראשונה. את אשת האח לא נקח אפילו אם מת מבלי בנים ואת הכתוב כי ישבו אחים יחדיו מבארים הננו על אנשים קרובים בני משפחה אחת. – הנה לך בקצרה ידידי רשומים ותוים מכל סדרי חיינו ומנהגינו הדתיים. ואם תעבור דרך שכם אזי תשוב לביתי ושם אבאר לפניך את הכל בפרוטרוט.

אנכי: אודך אדוני וידידי על טוב לבבך, וגם אנכי נכון לשרתך בכל אשר ידרש לך. ומיד כאשר אוכל להאציל לי זמן ללכת לתור את ערי ארה"ק אבוא אליך. ברשותך. ערב טוב ולהתראות בשכם.

כולל תכונת כל המושבות והאחוזות שנוסדו בכל חלקי ארה"ק במשך עשרים שנה האחרונות, מספר יושביהן¹ מצבן ועוד.

ביהודה².

1) ראשון לציון ובערבית עיונא או עיון-קארא³.

רחוקה כשעה וחצי לדרום יפו, נוסדה בשנת תרמ"ב (ט"ו אב). ובשנה שאחריה באה תחת חסות הנדיב הנודע. שטח אדמתה 6828 דונם⁴. בה יש בית ספר לילדים וילדות שמספר תלמידיהם 74, גן ילדים (בו יחונכו ילדים וילדות מבני 4 עד 6 שנה ובכולן שפת עברית היא שפת הלמוד), בית חולים (בו שמונה חדרים הבנוים מעץ בעד החולים של כל מושבות יהודא וכעת נסגר), בית-עם (בו בית הספרים ויציע להתזמרת), שני בתים גדולים למעון הפועלים, יקב גדול ובית מלאכה, ושתי בארות (בעומק 47 מטר) אשר מימיהם יעלו בכח הקיטור.

המושבה הזאת נטועה כמעט כלה כרמים ממבחרי גפני צרפת, ומעט עצי שקדים, זתים, תותים (לגדול תולעת המשי) ואתרוגים, ואת האחרון החלו כעת לגדל ביחוד. וזאת חלוקתה לפי ערך עבודתה: 5522 דונם כרמים, 165 – שקדים, 37 – זיתים, 180 – תּותים, 90 – ביארה⁵ 111 – אדמת הצבור והדרכים, 723 – בנינים וגנות הירק שאצלם. ס"ה 6828 דונאם.

בה יושבים 154 משפחות⁶ שמספר נפשותיהן 605 נפש, והן תחולקנה בערך זה: 70 משפחות אכרים (בהם 90 עובדים), 6 – אומנים וסוחרים, 22 – פקידים ומשרתי העדה, 56 פועלים בהיקב ואומנים. – ולהן: 89 בתים (ביחד עם בתי הצבור), 54 רפתים, 81 עגלות, 117 פרות, 74 סוסים, 31 חמורים.

מהכרמים הנז' יצאו משנות ערלה 4423 דונאם, והם הביאו 1.437.489 קילו ענבים (העולה 325 קילו על כל דונאם), ומחירם קבלו 181,965 פרנק (41 פרנק לכל דונאם).

ראשון לציון היא המושבה המרכזית לכל המושבות שביהודא, כי בה בנו היקב הגדול (בעל שלש מכפלות) אשר בו יקובלו כל ענבי המושבות שביהודא. בו נמצאות המכונות אשר בהיקבים הגדולים שבאירופה, כמכונת קרח ועוד, ואליו נלוו חרשת ברזל ובית מעשה חביות, וכל המכונות עובדות בכח הקטור, וכּשלשה וארבעים פועלים תמידים יעבדו בו, ובעת הבציר יתוספו עליהם עוד שלשים. – היא יצאה ראשנה מכל המושבות לרשות עצמה, וכל עניני הצבור נחתכים על פי ועדים נבחרים, ויושביה בעצמם נושאים כמעט את כל ההוצאה הצבורית שעלתה בשנת תרנ"ט לסך 15000 פרנק.

יין ראשון לציון השיג אות כבוד של זהב בתערוכת פריז של שנת 1900.

[את מראה המושבה הזאת ותכונתה לפרטיה ימצא הקורא בלוח ארץ ישראל שנה ד' צד 117 – 128 ושנה ה' צד 97 – 125]

2) ואדי חנין⁷.

עומדת על הדרך ההולכת מיפו לעזה ובאמצע הדרך שבין ראשון לציון לרחובות. נוסדה בשנת תּרמ“ג ונתמכה מאת חברת יק”א. שטח אדמתה 1418 דונאם, ומסוגלת גם לביארות, כי מים נמצא בה בעומק של 10–12 מטר, והיא נחלקת בערך זה: 974 דונאם כרמים, 163 – ביארות, 194 – אדמה לא עבודה, 20 – אדמת הצבור והדרכים, 17 – בנינים וגני ירק, 50 דונאם מוקצה לבתים. – ענביהם יקובלו בהיקב שבראשון לציון.

בה יושבים 29 משפחות⁸. מהם 20 אכרים, והנשארים פועלים העובדים בה (ובצרכי הצבור) ובהמושבות הסמוכות. מספר נפשותיהן 119 (57 זכרים, 62 נקבות). – ולהן: 19 בתים, 5 רפתים, 24 פרות, 29 חמורים. – בה בית הכנסת ובית ספר קטן לילדים וילדות שמספר תלמידיו 40.

מן 975 דונאם הנטועים כרמים יצאו משנות ערלה 732 דונאם, והם הביאו 149,000 קילו ענבים (העולה 202 קילו על כל דונאם). ומחירם קבלו 17,600 פראנק (24.20 פראנק לכל דונאם).

המשובה הזאת היא הקטנה במושבות יהודא בשטח אדמתה, ומספר יושביה גדול יתר מכפי שטח אדמתה; ולהרבה מיושביה יש רק שטח קטן של אדמה וגם בתי מעון קטנים. כי בה נתאחזו הרבה מהפועלים הראשונים. אחד ממיסדיה עוסק בגדול דבורים במדה מרובה, ולו כמאתים כורות ארופיות, והוא מוציא מהם שנה שנה דבש הרבה הנודע בשם “דבש תפוחי הזהב”.

3) רחובות ובערבית “דוראן”⁹.

עומדת על הדרך שבין ראשון לציון לעקרון. רחוקה שעה וחצי מהראשנה ושעה אחת מתחנת רמלה שבמסלת הברזל יפו ירושלם, ועומדת תחת “הנהגת” (מודיריא) רמלה. נוסדה בשנת תר“נ מאת אכרי ואדי חנין וראשון לציון ובאה אח”כ לחברת “מנוחה ונחלה” בווארשא שמספר חבריה היו חמשים, וחמשה וארבעים מהם יושבים כבר על אדמתם.

שטח אדמתה 10,652 דונאם. עומק בארותיה 20 מטר וכמעט כלה נטועה כרמים, שענביהם יקובלו בהיקב שבראשון לציון, אך גם שקדים וזיתים רבים יגדלו בה. וזאת חלוקתה לפי ערך עבודתה: 4405 דונאם כרמים, 574 – שקדים. 221 זיתים, 4526 – אדמה לא עבודה, 726 – אדמת הצבור והדרכים, 200 – בנינים וגנות ירק.

בה יושבים 58 משפחות שמספר נפשותיהן 222 (123 זכרים, 99 נקבות). מהן 45 משפחות כורמים (בהן 47 עובדים), 5 – פועלים וחצאי אכרים (מחברת “עזרא”), 8 –אומנים ועוסקים בצרכי צבור. – ולהן: 33 בתים, 34 רפתים, 123 פרות, 81 עגלות, 33 סוסים, 27 חמורים.

בה יש בית הכנסת, בית ספר גדול ויפה לילדים וילדות (מספר תלמידיו 42) הנבנה מאת אחד ממיסדיה הגביר מר יעקב בראדי בווארשא, ובו גם “חדר” שבו ילמדו 19 תלמידים, ובית ספרים. וכל עניני המושבה ומסדיה יסודרו עפ“י ועד נבחר הוצאות הצבור יעלה לסך 17000 פראנק. וע”ז תקבל מאת חברת “כרמל” בווארשא 2000 פראנק, והנשאר תשלם המושבה עצמה.

מהכרמים הנטועים על שטח של 4105 דונאם יצאו משנות ערלה 3000 דונאם. והם הביאו 1.400.533 קילו ענבים (העולה 466 קילו על כל דונאם) ומחירם קבלו 139ת184 פראנק (46 פראנק לכל דונאם).

4) מזכרת בתיא היא עקרון ובערבית עקר.

רחוקה 1 שעה מרחבות, 3 שעות מראשון לציון, 4 שעות מיפו ושעה אחת מתחנת רמלה שבמסלת הברזל יפו-ירושלם, ועומדת תחת “ההנהגה” (מודיריא) שברמלה.

שטח אדמתה הוא 4260 דונאם, וביחס עבודתה נחלקת בערך זה: 761 דונאם עצי שקדים. 611 – עצי זיתים. 611 – עצי תותים. 25 – ביארה. 2077 – תבואות. 143 – אדמת הצבור והדרכים. 32 – בנינים וגנות הירק שאצלם.

מספר משפחותיה 47 ובהן 231 נפש (105 זכרים. 126 נקבות). ולהן: 25 בתים. 15 רפתים. 24 עגלות. 41 סוסים. 4 חמורים. 72 פרות. 27 כבשים ועזים.

אדמת המושבה הזאת טובה מאד ומוכשרת רק למזרע תבואה, ואנשיה עובדי אדמה מנעוריהם, ועוד לפני עשר שנים היתה כבר משוכללת, ויושביה יכלו לחיות על חשבון עצמם מבלי כל תמיכה. אך התעקשות האכרים וקלות הדעת של הפקידות גרמו כי עד היום מוכרחים יושביה לקבל תמיכה, כי ההנהגה חפצה להמרות את פי הטבע ולהרבות מטעים באדמת עקרון המסוגלת רק למזרע תבואה, ולכן הלך גם הוא עמם בקרי¹⁰ והפקידות מוכרחת לתת להאכרים תמיכה חדשית למכולת ביתם, אך אין ספק כי סוף סוף יאלצו לעקר רבים מהעצים הנטועים ולשוב לזרע במקומם תבואה.

לפי הידיעות האחרונות יקנו בעדם עוד כברת ארץ גדולה בקרבת אדמת המושבה.

5) גדרה ובערבית “קטרא”.

רחוקה 111/2 שעה מרחובות וכן מקסטינא, 5 שעות מיפו, 3 שעה מראשון לציון, והיא עומדת תחת הקאימקאמיא שבעזה. נוסדה בשנת תרמ“ד בעד החלוצים הראשונים שעלו לארה”ק, ונתמכה מאת חברת חובבי ציון שברוסיא. שטח אדמתה הוא 3368 דונאם. מרביתה נטועה כרמים, אך חלק גדול ממנה יזרע מיני תבואה שונים, וענביה יקובלו בהיקב שבראשון לציון. – עומק הבאר (הנקראת “באר בנימן” ע"ש הנדיב) הוא 45 מטר ומימיה יעלו ע"י כח הקטור (גאזמיטור). וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 1303 דונאם כרמים, 1291/2 – שקדים, 12 – זיתים, 1585 – מיני תבואה, 217 – אדמת הצבור והדרכים, 121/2 – בנינים וגני ירק.

בה יושבים 23 משפחות שמספר נפשותיהן 110 (57 זכרים, 53 נקבות). מהם 14 משפחות אכרים (בהן 17 עובדים) והנשארים אומנים, פועלים ועוסקים בצרכי הצבור. ולהן: 19 בתים. 19 רפתים. 19 עגלות. 18 סוסים. 3 חמורים. 42 פרות. 68 כבשים ועזים. – מלבד האכרים היושבים בהמושבה ישנם עוד חמשה חלקים לחמש משפחות שאחת מהן יושבת בראשון לציון והנשארות בחו“ל, ואדמתן תעבד ע”י האכרים.

מן 1303 דונאם כרמים יצאו משנות ערלה רק 930 דונאם, והם הביאו 375,180 קילו ענבים (העולה 403 קילו על כל דונאם), ומחירם קבלו 36,300 פראנק (39 פראנק לכל דונאם). והכנסת התבואה ויתר הפירות עלה 6867 פראנק, ביחד 43167 פראנק. – הוצאות המסים המכסים וצרכי הצבור עלה 7541 פראנק. מלבד בית הכנסת ובית ספר יש בה טחנה המתנועעת בכח הקטור המעלה גם את המים.

המושבה הזאת נוסדה בעצם וראשנה בעד בני ביל“ו, שעזבו את ארץ מולדתם בשנת תרמ”ג ויעלו לארה"ק לעבד את אדמתה, אך אחדים מהם לא יכלו לעמד בקשרי התלאות הנוראות שפגשו אותם בראשית ישובם ויעזבוה, ועליהם נוספו במשך הזמן משפחות אחרות. וכהיום נמצאים בה מראשוני מתישביה שמנה משפחות.

[את השתלשלות המושבה הזאת וקורותיה ימצא הקורא בלוח ארץ ישראל שנה ו' עמוד 73 – 126].

6) באר טוביא ובערבית “קסטיניא”

רחוקה כשעה וחצי מהקודמת, 3 שעות מתחנת סֶגֶ’יד שבמסלת הבּרזל יפו-ירושלים ושבע שעות מיפו, ועומדת תחת הקאימקאמיא שבעזה. נוסדה בשנת תרנ“ו מאת חברת חו”צ שברוססיא בעד הפועלים המצוינים שעבדו זמן רב בהמושבות. שטח אדמתה 5623 דונאם והיא תזרע כלה תבואה, ואדמתה היא היותר טובה בכל אדמת המושבות. – עומק הבאר 38 מטר, ומימיה יעלו בכח הבהמה.

בה יושבים 20 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 114 (59 זכרים 55 נקבות) ובהן עובדים 47. ועוד 10 נפשות של משפחות השו"ב, הרוקח והמורה, ביחד 124 נפש. – ולהם 21 בתים, 11 רפתים, 31 עגלות, 27 סוסים, 3 חמורים, 45 בקרים, 26 פרות, 149 כבשים.

הכנסת תבואת המושבה בשנת תרנ"ח היתה: חטים 6320 כֶּלִי (כל כלי 36 קילו) במחיר 4.50 פר' הכלי. שומשמין 17450 אקע (כל אקע 1,300 קילו) במחיר 0.45 פראנק האקע. חטי תירוס 530 כלי במחיר 3 פראנק. פולים 212 כלי במחיר 4 פראנק. דורא 65 כלי במחיר 5 פראנק.

אדמת המושבה הזאת נקנתה מאת הנדיב הנודע בשנת תרמ“ז בעד מספר משפחות מבאסאראביא, והנה באו על אדמתן. אך ע”י האי-רצון והסכסוכים שקמו ביניהן ובין הפקידות עזבו את אדמתן וישובו לארצן, ותעבד אדמת קסטיניא כשמנה שנים ע“י פועלים יהודים, שגרו בבתי עץ שהוקמו למענם, ובשנת תרנ”ה מכר הבאראן את אדמת קסטיניא לחברת חו"צ בקרן המחיר שעלה לו.

7. ארתוף.

באמצע דרך העגלות ירושלם-יפו וסמוכה למלון באבאלואד. רחוקה 7 שעות מהראשנה ועשרים רגעים מתחנת דיר-עבן שבמסלת הברזל ירושלם-יפו. נוסדה בשנת תרנ"ו מחברת “עזרת אחים” בסופיא וטטר-באזארשוק (בולגאריא). – שטח אדמתה 4350 דונאם ורק 2850 דונאם ראוי למזרע תבואה והנשאר רק לעצי זית. – בה יש מעין מפכה שמימיו לא יחרבו לעולם ודים להשקות שטח של 30 דונאם. בתוך המושבה יושבים רק 14 משפחות שמספר נפשותיהן 75 (36 זכרים 39 נקבות) ובהן 16 עובדים, ולהן שני בתים גדולים (שבהם יגורו יחד) ורפת גדול אחד, וארבע עשר פרות. וחמש משפחות מהעובדות את אדמת ארתוף יושבות בירושלים ויפו.

הכנסת המושבה בשנת תרנ“ט היתה מעטה מאד. בס”ה אספו 51 מוד¹¹ חטים, 19 – שעורים. 44 – חטי תירוס. ומחירם יחד עלה לסך 1190 פראנק.

המושבה הזאת נפלאה ביסודה והשתלשלותה. היא נוסדה בראשית תקופת העליה מאת חברת המיסיון הבריטית לתכלית צידת נפשות. אך אחינו הבינו את מטרתם ולא נעתרו להתנאים והתקנות שתקנו, ותאלץ החברה להושיב בה את חניכיה בתקוה כי סוף סוף תהי' רשת פרושה להיהודים העולים לארה“ק, אך מחשבתה עלה בתהו, ובאחרונה מכרה את אדמת המושבה ואת הבתים אשר בנתה – להחברה הנז‘. ומאשר כי ליהודים לא הי’ אז הזכות לקנות אדמת מירי¹², לכן קנוה לראשנה בערכאות שבלאנדאן, ורק אחרי עבור שלש שנים פקדה הממשלה הראשית – נשען על היסוד שבולגאריא עומדת תחת החסות העליונה של השולטן יר”ה – לתת להם שטרי מקנה בערכאות פעה“ק. חברי החברה חישבו בראשנה כי מעט מעט יוכלו כל חבריהם (חמשים במספר) להתנחל על אדמתם ולא יצטרכו לעזר ותמיכה, אך תקותם לא נמלאה. מרבית החברים לא יכלו להאחז בה והמתאחזים הם במצב רע ונורא. כי מלבד שאדמתם לא תביא להם אף לחם צר, אין בה שום דבר מצרכי הצבור, לא ביהכ”נ קבוע, לא בית ספר, לא שו"ב ואף לא רפואות, והם חיים רק בלחם וזרעונים, וילדיהם משוטטים כל היום בהמושבה ואין מי שילמדם אף קרוא עברית.

נקוה כי בקרוב תפרוש חברת יק"א כנפי חסדה על המושבה הזאת. ולרגלי האדמה הטובה שיש לקנות בסביבותיה, טוב מימיה ואוירה וקרבתה לתחנת מסלת הברזל, תוכל להיות באמת מושבה גדולה וטובה שיושביה יחיו מעמל כפם בריוח וכבוד.

8) פתח תקוה ובערבית “אמלבש”.

רחוקה כשתי שעות לצפון יפו. נוסדה בראשנה בשנת תרל“ח מאת יושבי ירושלם. שטח אדמתה 13850 דונאם. החלק היותר גדול שבה יזרע מיני תבואה, ובחלק גדול נטועים כרמים אשר ענביהם יובאו להיקב שבראשון לציון, ובשטח הנשאר נטועים ביארות עצי פרי, עצי עקאליפטוס ועצי תותים רבים מאד. וזאת חלוקתה לפי סדר עבודתה: 3563 דונאם כרמים, 923 – ביארות, 123 – עצי פרי שונים, 945 – עצי זית, 576 – עצי תות, 207 – עצי עקאליפטוס (לפני המושבה, והם הועילו הרבה להטיב את מצב האויר והבריאות), 7100 – מיני תבואה שונים, 410 – בנינים וגני ירק שאצלם. בהמושבה עצמה ישנן שתי בארות האחת של העדה והיא הקדומה ועומקה 52 מטר ומימיה יעלו בכח הרוח, והשניה של חברת “חובבי ציון”, עומקה 18 מטר ומימיה יעלו ע”י משאבה. מלבדן יש בכל ביארה באר מיוחד להשקותה שעומקן מן 5 עד 13 מטר, ובחשבון מתמצע נוכל לחשב את עומק המים מן 8 עד 10 מטר.

בה יושבים 185 משפחות¹³ שמספר נפשותיהן 818 (421 זכרים 397 נקבות), והן תחולקנה לפי עבודתן בערך זה: 76 משפחות כורמים (בהם 91 עובדים), 63 – אכרים ועוסקים בעבודות שונות (בהם 65 עובדים) 23 – עובדים בבית הפקידות, 23 פועלים תמידים. – ולהן: 99 בתים. 99 רפתים. 76 עגלות. 95 סוסים ופרדים. 50 חמורים. 370 פרות.

מהכרמים הנטועים על שטח של 3563 דונאם הנז' יצאו משנות ערלה רק 2890 דונאם, והם הביאו 517,342 קילו ענבים¹⁴ (העולה בערך 180 קילו על כל דונאם¹⁵, ומחירם קבלו 62,147 פראנק (22 פראנק לכל דונאם).

המושבה הזאת היא הקודמת בזמן והגדולה בשטח אדמתה (מלבד חודירא) ובמספר יושביה מכל המושבות שבארץ ישראל. וכאשר הזכרנו מוכשרת אדמתה לתבואה, לכרמים וגם לביארות אשר מספרן יגדל שנה שנה, ובה גם מספא לבהמות, כי בסביבותיה יש אחו גדול. – שמנה ועשרים משפחות מיושביה נכנסו בשנת תרמ“ט תחת חסות הנדיב (עתה נתרחבו לארבע ושלשים), ולהם נתנו כעת הכרמים וחלק מהביארות, והם עומדים כעת תחת חברת יק”א ככל יתר מושבות הנדיב. – בה יש גם אחוזה גדולה הנטועה כרמים (שענביהם יודרכו בהיקב שבהאחוזה עצמה) השייכת להגביר לאכמאן בברלין.

בהמושבה יש בית הכנסת גדול. בית ספר, בית ספרים, רופא מיוחד ובית רפואות. – בכלל דומה מצב החיים בה יותר לעיר קטנה מאשר לכפר.

[תכונת המושבה הזאת, מצבה וקורותיה בפרטיות ראה ב“לוח ארץ ישראל” שנה א' עמוד 38 – 50 ובהמאמר “הקציר והבציר” בלוח ארץ ישראל שנה ו' עמוד 3 – 38].

אחוזות

9) מקוה ישראל ובערבית “בּיארתּ נטר”.

כעשרים רגעים מיפו על דרך מסלת העגלות יפו-ירושלם. נוסדה מאת חברת “כל ישראל חברים” בפריז בשנת תר"ל בהשתדלות המנוח מר קרל נטר. שטח אדמתה 2600 דונאם, והאדמה טובה ופוריה לכל מיני תבואה. עומק בארותיה 12 – 20 מטר, ונחלקת ביחס עבודתה בערך זה: 330 דונאם כרמים. 175 – ביארה. 88 – שקדים. 25 – זיתים. 100 – גני ירק ועוד. 45 – גני ירק שצריכים להשקותם. 33 – משתלה. 20 – בנינים. 1784 – מיני תבואה.

בהמכון הזה יש יקב, לאבאראטאריום כֶמִי מחלבה ועוד.

מספר תלמידיו 204 (לומדים תחת פקודת שמנה מורים) מרביתם מארץ ישראל ויתרם משאר ערי ארץ תוגרמא וגם מארץ רוסיא ורומאניא. זמן הלימוד חמש שנים, שנתים יעסקו רק בעבודה ושלש שנים בלמוד ועבודה יחד. ואחרי כלות זמן הלמוד ישולחו המצוינים שבהם לאירופא להשתלם בלמודם ומהם יעשו לאכרים בהמושבות שבארץ ישראל ארגנטינא וקפרוס.

כל עבודות האחוזה תעשנה על ידי התלמידים. ותוצאות האדמה יהי' למכלת להתלמידים והנשארים ימכר ביפו וגם ישולח לאירופא וביחוד למצרים. יין האחוזה יעלה 800 הקטוליטר לשנה.

10) מוצא היא קולוניא¹⁶ וכן שמה בערבית

רחוקה 3/4 שעה מירושלם על דרך העגלות ירושלים-יפו ובה יש מעין טוב ואוירה ממוזג וצח, ובימי הקיץ ילכו אחדים מיושבי ירושלם לשבת בהכפר הזה, וביחוד מעת אשר נתיסד בה ישוב מאחינו.

שטח כל אדמת מוצא הוא 537 דונאם. וזאת חלוקתה לפי יחס עבודתה: 133 דונאם כרמים. 34 – זיתים. 7 – ביארה. 329 – אדמה לא עבודה. 43 – אדמת בנין והמעיין שבהכפר ישקה גם את אדמת הביארה אשר להיהודים, ולכן היכלת בידם לעסק במזרע ירקות ולמכרה בירושלם הקרובה להם.

מספר המשפחות היושבות באחוזה עצמה 7, ונפשותיהן 23, ולהן 12 פרות. 14 עזים. 6 חמורים. וכלן יושבות בבתים שכורים, לבד האחת שיושבת בחלק הבית הקנוי מהלשכה כנז' להלן.

כל הכרמים נטועים גפני צרפת, וענביהם ימכרו בירושלם במחיר 45 פראנק הקאנטאר¹⁷, ויש שיעשו בעצמם יין ויינם טוב מאד. וגם ירקות וחלב יביאו העירה למכר.

אדמת מוצא נקנתה עוד בשנת תרט“ו מאת האדון שאול יחזקאל יהודה מכסף אביו הרב ח”ר שלמה יחזקאל יהודה ותעבד האדמה באריסות עם הפלחים יושבי הכפר. ובשנת תרכ“ד נפטר מר שאול יחזקאל, ובשנת תר”ל כאשר נגמרה מסלת העגלות מירושלם ליפו הי' הרב חרש“י הראשון שבנה על הדרך בנחלתו בית גדול למלון ובית קהוה. ובשנת תרל”ב נפטר הרב חרש“י ותבא הנחלה לידי בניו מר בנימן יחזקאל ואחיו וגיסם מר יהושע ילין. אח”כ קנה שם נחלאות וכן מר בנימן יחזקאל מר יהושע ילין. בשנת תרנ“א כאשר שררה בירושלם בולמוס של קנית קרקעות, יסד ה' יחזקאל חברה בשם “גבעת שאול” למכירת חלק מאדמתו בשטחים קטנים לכונן שם כעין פרור, וכל מניות החברה נמכרו בימים מספר, ובשנת תרנ”א קנו אחדים מאחינו שברוסיא שעלו לתור את ארה“ק, חלקים קטנים מאדמת ה' ילין בתקותם לכונן למו פה גנות ובתי קיץ, אך מפני גזרת אסור הכניסה לא יצאו שתי המחשבות לפעולות. בשנה שאחריה יסדו טובי ירושלם חברה בשם “חבת הארץ” לקנית קרקעות ומכירתן, לא לשם תגרנות כ”א לבלי יעלה מחיר הקרקעות, ואחרי זמן קצר להתיסדותה קנתה החברה מאת מר ילין בקולוניא 180 דונאם. אך כאשר חדלה חפץ הקניה לרגלי אסור הכניסה נשארה אדמת “חבת הארץ” לחבריה.

בשנת תרנ“ד בראות החברה כי אין בכח חבריה לעבד את אדמתם, מכרוה ל”לשכת ירושלים" של אגודת ב“ב פעה”ק והיא הושיבה עליה שלשה צעירים שהצטינו בעבודתם בהמושבות, ותתן לכ“א 45 דונאם אדמה לנטוע בהם כרמים וגם תמכה אותם בתמיכה חדשית קטנה משך חמשה שנים (בעזרת חברת ישוב אה"ק, שבקעלן ונדבות שונות) בתנאי להשיב לה מעט מעט מהשנה השישית והלאה את מחיר הקרקע והתמיכה. ובשנת תרנ”ה קנתה הלשכה שליש מבית הקהוה הנז' למעון לאחד מכורמיה, אך אחרי עבור חמש שנים נאלצה הלשכה להאריך להם את זמן התמיכה וההלואה. וחלק אחד יש עוד בידי הלשכה שלא נעבד עדיין. בשנת תר“ס קנו עוד חמש משפחות חלקי אדמה מאת ה' בנימין יחזקאל, ואחיו וארבע מהן נתישבו כבר במוצא והחמשית יושבת בירושלם, ואדמתה תעבד ע”י אחד מהכורמים היושבים בה. –

11) גן מונטיפיורי ובערבית “בּיארתּ מונטיפיורי”.

עומדת במרחק 1/4 שעה מיפו סמוך למושבת הגרמנים “שרונה”. שטח אדמתה 103 דונאם.

הגן הזה הנהו הראשון שנקנה בא“י מאת אחינו בחו”ל למען הפיץ את העבודה בין יהודי ארה“ק. הוא נקנה מאת השר מונטיפיורי ז”ל בשנת תרט“ו בסך 300 לירא שטרלינג. בו נמצאו אז מלבד חלקה גדולה למזרע תבואות שדה וירק, גם 1407 עצי פרי שונים¹⁸, ומחשבתו היתה להביא על ידו טובה כפולה: א) כי יעסקו בעבודתו אלה מאחינו בארה”ק החפצים להוציא לחמם מן הארץ. ב) ריוח הביארה יהי לטובת תה“ח בירושלם. אך כנודע לא עמדה ההצלחה לימין השר בכל מפעליו בארה”ק, והמפעל הזה הי' כאחד מהם. כי השר מסר את הביארה – עפ“י מליצת אחד החכמים – לאחד מיושבי יפו שלא ידע את העבודה הזאת מעולם. וגם המקבל ידע כי הגן לא יביא לו כל פרי, מאשר כי ידיו לא חונכו לעבודה ואיננו יודע פרק בהלכות נטיעה, אך זאת ידע כי בהודיעו שנה שנה להשר טוב-הלבב כי הוצאות הפרדס עלתה על הכנסתו, ימלא השר את החסר, וכן חי, כי באמת שלח לו השר תמיכה של 1000 פראנק לשנה, והגן הלך הלוך ודל, עד כי מרבית עציו יבשו ונגדעו. וגם הבית והבאר נחרבו. – בבוא השר בשנת תרל”ה בפעם השביעית לארה“ק, מצא בו רק 900 עצים, והבית והבאר היו חרבים וצריכים תקון. בכ”ז לא החליט להוציא את מקבּלו, רק להיפך, הבטיחהו למלאות את כל ההצעות אשר הציע לפניו מיד בשובו לביתו, אך זקנותו וחולשתו מנעוהו מלמלאות את הבטחתו. – בשנת תרמ“ג אבה אחד מיושבי יפו בעל גנות ופרדסים לתת להשר ז”ל בעד החזקת הגן 200 פראנק לשנה (ואם השר יאבה להקדיש את הכנסת הפרדס על הת"ת ביפו יתן שכרו בכפלים), ואחרי כלות עשר שנים יתן להשר – אם אבה להניח את הפרדס בידו סד 2000 פראנק לשנה. אך השר בטוב לבבו לא הוציא את הפרדס מידי מחזיקו ולא שעה לבקשת האיש הנז', והפרדס נשאר אצל מחזיקו גם שנים אחדות אחרי מות השר ז“ל. – ורק בשנת תרנ”ה מסרוהו יורשיו לידי חברת כי"ח בפריז ובקושי עלה בידי מנהל בית הספר מקוה ישראל להוציא ממנו את מחזיקו – שכבר חשבהו לקנין כספו.

כעת יושב בו אחד מחניכי בית הספר (עם משפחתו) העובד בו עם ארבעה פועלים (ביחד 6 נפשות) תחת השגחת מנהל בית הספר מקוה ישראל, המשתדל להגדילו ולהרחיבו, וגם הבנינים תוקנו. והשטח של 103 דונאם מתחלק כעת ביחס עבודתו בערך זה: 21 דונאם הביארה הישנה (תפוחי זהב ולמונים), 18 – המטעה החדשה, 4 – עקאליפטוס, 1 – בנינים, 59 – אדמה לא עבודה. בהגן יש: בית, רפת, הבהמות והכלים הנחוצים, באר עמוקה 8 מטר (אשר מימיה יעלו בכח הבהמה) וברכות.

12) ביארת ה' פעלמאן ובערבית “בּיארתּ מזריטש”.

נוסדה בשנת תרמ"ג, ורחוקה כחצי שעה לצפון יפו ועשרה רגעים ממושבת הגרמנים “שרונה”. עומק הבאר 8 מטר. שטחה 36 דונאם והיא נטועה כלה תפוחי זהב. בה יש בית גדול, מרתף, רפת, באר, ברכה (בגודל 110 מטר מעוקב) אשר ממנה הולכים המים לכל שבילי הגן דרך צנורות אבנים בארך של 500 מטר. – בהגן הזה נטועים בשורות ישרות 8941 עצי תפוחי זהב מהמינים היותר טובים. והכנסתם לשנה תעלה עד כדי 10000 פראנק. – משפחת פעלמאן היא כעת 9 נפש (4 זכרים 5 נקבות).

הגן הזה הנחו למופת על כח העבודה והסבלנות. מיסד הגן ה' פעלמאן ממזריטש עלה לארה“ק בראשית העליה בשנת תרמ”ג, ולא היתה לו האפשרות להתנחל באחת המושבות שנוסדו אז ובחפצו העז להתנחל בארץ קנה כברת אדמה של 36 דונאם הרחוקה מאדם. אחדים ממיודעיו יעצוהו כי יתחיל לעשות באדמתו ביארה והוא לא ידע אז את שפת הארץ ואף לא ידיעה קלה בהלכות עבודת האדמה ומההוצאות הרבות הכרוכות בעקב, לכן כמובן פגע בדרכו בהשנים הראשונות פגעים ומכשולים נוראים, וגם הכסף תם מאוצרו ולא יכל ללכת הלאה. אחרי איזה שנים מת אבי המשפחה, אך אשתו ובניו לא אמרו נואש לחפץ אביהם וישתדלו לגמר את אשר החל. ולהצלחתם בקר אז הנדיב הנודע את ארה"ק ויאות להלות להם סכום מסוים לשלם שנה שנה ואז החלו האלמנה ובניה הצעירים לעבד בחריצות בעבודות הביארה. ואחרי עבור זמן קצר ראו ברכה בעמלם, וכה השתלם הגן הלוך והשתלם עד כי לפני שנים אחדות עלה בידם לנטע את כל שטח הגן בעצי תפוחי זהב, ולשלם את חובותיהם והוא נודע כעת ביפו לאחד הגנות היותר טובים.

אחוזות לא נעבדות

13) כפר סבא¹⁹.

עומדת על הדרך ההולכת מיפו לשכם. רחוקה מיפו 4 שעה ומפתח תקוה 11/2 שעה. שטח אדמתה 7500 דונאם.

היא נקנתה מאת הגביר חיים עפשטיין וחבריו בשנת תרנ“ב על מנת למכרה ליחידים וחברות, וכפר נמצאה חברה שחפצה לקנותה ולכונן בה מושבה, אך הבקרת של ועד האגרונומים שנשלח מאת החברה לבקר את אדמתה הראתה לדעת כי היא איננה מוכשרת רק למטעים, ורק שטח של 200 דונאם ממנה ראוי לביארות, ומפני זה שבה החברה ממחשבתה, ועד שנת תר”ס לא נמצאו לה גואלים. אולם בקיץ תרס"א באה היא והאחוזה הנזכרת בסמוך לרשות “חברת יק”א, ובלי ספק ישתדלו ראשיה להושיב באדמתו פועלים יהודים.

14) אחוזת עפשטין ובערבית “ארך חיים”.

גובלת בדרום עם המושבה “ראשון לציון”, ונקנתה מאת הגביר חיים עפשטיין (שעלה לארה"ק לתכלית קנית מקרקעות) בשנת תרנ“ב. שטח אדמתה 1540 דונאם, ועד סוף שנת תרס”א לא נתישבה, ונזרעה תבואה באריסות.

15) יהוד²⁰ ובערבית “יהודיא”.

רחוקה כשתי שעות מפתח תקוה, נוסדה בשנת תרמ“ג, בעוד אשר אויר פתח תקוה הי' רע ומזיק לבּריאות, למקום בתי מעון למושבת פתח תקוה. שטח אדמתה 120 דונאם, ובו עשרה בתים ובאר, אך כאשר הוטב מצב הבריאות בפתח תקוה ע”י נטיעות עצי עקאליפטוס, נעזב המקום הזה מפני מרחקו מהמושבה, ועד היום הנהו עזוב.

16) רמה ובערבית “נבּי סמואל”.

רחוקה מירושלם כשתי שעות. – אדמת רמה קנו יושבי ירושלם בשנת תרמ“ז לכונן שם מושבה קטנה, אך מסבות שונות לא השיגו עוד שטרי מקנה באופן המועיל. ומהראוי כי אלה שעסקו בקנית המקום הזה ישתדלו כּעת – אחרי אשר הרשות נתונה גם לאחינו לרכש להם אדמת מירי – להוציא את שטרי המקנה בערכאות, ואח”כ תמצא בל"ס חברה אשר תשב שם פועלים עניים.

גליל התחתון²¹

17) זכרון יעקב ובערבית “סמרין”.

רחוקה כארבע שעות מחיפה, 11/2 שעה מקסריא, 1 שעה מטנטורא, 12 שעות מיפו, נוסדה בשנת תרמ"ב מאת עולי רומאניא, ובשנה שאחריה נכנסה ברשות הנדיב. שטח אדמתה 7194 דונאם, והיא נטועה מרביתה כרמים ומעוטה עצי פרי שונים, וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 5222 דונאם כרמים, 28 – שקדים, 279 – זיתים, 40 – תותים, 255 – ביארה, 173 – גני ירק, 230 – עקאליחפטוס, 483 – הרי מרעה ואדמת טרשין²² ) 484 – בנינים וגני ירק שאצלם. מימיה מי בארות (ההולכים דרך צנורות לפנים המושבה) בעומק 14 – 16 מטר.

מספר יושביה 893 נפש, והם יחולקו בערך זה: 68 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 421 (223 זכרים 198 נקבות) בהם 98 עובדים. 118 פקידים ועוסקים בצרכי צבור, 300 אומנים ופועלי חודירא (שאינם יכולים לגור שם מפני רע האויר). – ולהן 108 בתים (ביחד עם בתי הצבור), 72 רפתים, 30 עגלות, 84 סוסים, 150 עזים וכבשים, 60 חמורים. – בה יקב גדול – חצוב בסלע ההר – שבו יקובלו גם ענבי המושבות הסמוכות לה, בתי ספר לילדים וילדות, גן ילדים, בית ספרים, בתי מלון, בית חולים, טחנת קיטור ואוצר לממכר כל צרכי האדם.

המושבה הזאת היא הגדולה והיפה שבמושבות הגליל. ובקרבתה שתי מושבות קטנות המבוארות בסמוך אשר בעניני ההנהגה הכללית תתאחדנה עם זכרון יעקב. – מצבה רעוע מאד כי יושביה לא נזהרו לטעת רק גפני אמריקא, ותולעת הגפן (פילוקסירא) כבר שמה שמות בחלק גדול מכרמיה. ההנהגה הפנימית של המושבה מסורה בידי ועד נבחר.

אדמת זכרון יעקב קטנה לעומת מספר משפחות יושביה. ולכן יעבדו כחמש עשרה משפחות מהן (שכרמיהן הוכו במכת תולעת הגפן) את אדמת “אטליט” הסמוכה לה שקנינה נגמר בשנה זו כמו שנזכיר להלן. וכ“כ תמכה חברת יק”א לעשר משפחות מבני האכרים שבז“י בסך 1800 פראנק לכל אחד. והם שכרו אחוזה אצל הפלחים שבכפר “אם אלעלק” שבסביבות זכרון יעקב וזורעים תבואה ורואים ברכה בעמלם. וחמש משפחות מהפקידים הקטנים שנתפטרו ממשרתם הושיבה החברה באדמת הנדיב שבהמושבה חודירא, והנה עוסקות במזרע תבואה וגרות בז”י.

18) בת-שלמה ובערבית “אם אל-גְ’מַל”.

רחוקה 1 שעה מזכרון יעקב. נוסדה בשנת תרמ“ט בעד המשפחות הצעירות שנגדלו בז”י. מזג אוירה בינוני בה בית ספר קטן שמספר תלמידיו 25, ביהכ“נ, שו”ב וחנותו אך רופא ורפואות תקבל מאמה ז“י המאוחדת עמה ע”י מסלה טובה וגם בעניני הפקידות היא תלויה בה.

שטח אדמתה 2534 דונאם, ומזה יש להאכרים 798 דונאם כרמים, 291 – מיני תבואה, ולהפקידות שטח של 1445 דונאם הנחלק באופן זה: 390 דונאם כרמים, 125 – גני ירק, 40 – זיתים, 45 – עקאליפטוס, 145 – מיני תבואה, 615 – אדמת טרשין, 85 – בנינים.

בה יושבים 27 משפחות שמספר נפשותיהן 106 (50 זכרים 56 נקבות) ובהן 26 עובדים. ועוד 10 נפש העובדים בהפקידות, ס"ה 116 נפש. – ולהן: 26 בתים, 25 רפתים, 100 כבשים, 25 חמורים.

19) מאיר שווייא ובערבית “שְׁפַיֶה”²³.

רחוקה חצי שעה מזכרון יעקב ונוסדה בשנת תרנ"א. אוירה טוב ומימיה מי מעינות וטובים וביחס מזג אוירה תחשב להיותר טובה בכל הסביבה, עד כי הפקידות בנתה בה בית מיוחד לחולים שנתרפאו וחלושי כח למען יוטב מצב בריאותם. וכעת נתן הבית לארבע משפחות מיושביה. – היא נטועה כלה כרמים וחלק גדול מאדמתה אדמת טרשין.

שטח אדמתה 7518 דונאם ומזה יש להאכרים 1150 דונאם כרמים, 274 – זיתים ואפרסקים, ושטח של 6094 דונאם שייך להפקידות, והוא נחלק בערך זה: 1050 דונאם כרמים, 116 – גני ירק, 570 – זיתים, 1001 – שקדים, 420 – תותים, 60 – תאנים, 852 אדמת זרע, 2527 – הרי טרשין, 92 – בנינים.

בה יושבים 24 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 116 (55 זכרים 61 נקבות) ובּהן 22 עובדים²⁴. – ולהן: 24 בתים, 20 רפתים, 60 כבשים, 20 חמורים. – בה יש ביהכ“נ ושו”ב. ובעניני הפקידות תלויה גם היא באמה ז"י. – אחדים מיושביה עוסקים בגדול תולעת המשי.

הכנסת הכרמים של שלשת המושבות האלו משנת תרנ"ט היתה: זכרון יעקב 3350 קאנטאר²⁵ ענבים, “מאיר-שפיא” 899, אם-אלג’מל 880, ומחירם קבלו 175,000 פראנק. וסבת מעוט ההכנסה מפני השמה הנוראה שעשתה תולעת הגפן (פילוקסירא) כמו שהזכרנו.

20) אדמת אטליט.

עומדת באמצע הדרך שבין חיפה לזכרון יעקב, שטח אדמתה קרוב לשבעת אלפי דונאם, והיא טובה ופוריה גם למזרע תבואה, ולע"ע יעבדו באדמתה כחמש עשרה משפחות מזכרון יעקב כמו שהזכרנו למעלה.

אדמת אטליט נקנתה מפקידי הנדיב זה שנים אחדות, אך סכסוכים רבים שונים מנעו את יציאת שטרי המקנה, ואך בשנה הזאת נגמר הדבר.

21) אדמת טנטור ²⁶.

כחלק קטן מהאחוזות אשר לזכרון יעקב תחשב גם אחוזה בת 352 דונאם הסמוכה אל חוף הים, בעיר הקטנה טנטור למערב זכרון יעקב. אדמת טנטור טובה למזרע תבואה והיא תעבד ע"י אחד מאכרי זכרון יעקב. בה ארבעה בתים ורפת אחד. ובקרוב יושיבו בה את אחד מאכרי זכרון יעקב.

מלבד הבתים שבאחוזה יש בעיר הזאת בית גדול בעל שלש מכפלות שנבנה בשנת תרמ"ד לבּית חרשת לבקבוקי זכוכית וכלים שונים, אז כאשר חשבו כי בקבוקי זכוכית ידרשו למשלח יין המושבות. – בית החרשת עבד כשנתים, ובקבוקים וכלים שונים נעשו בו, אך הוצאתו היתה יתרה על השבח, ולכן נסגר על מסגר.

22) חודירא וכן שמה בערבית.

רחוקה 2 שעה מז“י, 8 שעה מיפו, 6 שעה מפתח תקוה, 11/2 שעה מחוף “אבו-זאבור”. נוסדה בשנת תרנ”א מחברות ויחידים ברוסיא. שטח אדמתה 29280 דונאם, עומק בארותיה 4 – 8 ועד 20 מטר. ממיסדיה נמצאים בארץ 40 משפחות שמספר נפשותיהן 132 (69 זכרים 63 נקבות) ומהם עובדים 41. – ולהן 44 בתים, 37 רפתים, 20 עגלות, 56 סוסים, 39 פרות. אך בתיה עזובים ובעליהם יגורו בזכרון יעקב ויפו מפני רע אוירה.

המושבה הזאת היא הגדולה ביחס שטחה בכל המושבות, וגם אדמתה טובה ופוריה מאד, וראויה לתבואה, לביארות, לגנים, למרעה ועוד, אך מזגה ואוירה רע מאד, כי בה ובסביבותיה ישנן שלש בצות גדולות, ולרגלן תשלט בה קדחת האגמית בתקף עז ואנשים רבים נפלו כבר חלל לרגליה. נסיונות שונים נעשו אולי יוכלו לשבת בה או בחוף הים הסמוך לה, אך הכל הי' לשוא. וזה כשנתים החלו – ע“פ הצעת המהנדס של חברת יק”א – ליבש את הבצה הגדולה “רוש-ראש” המכילה כמעט 100 העקטאר ולהוליך את מימי הבצה השניה “איברעקטאס” להברכה “ברכת-אמא”, ואז יהיו מימיה טובים גם בימי הקיץ, ובהם ישקו את השדות שבסביבותיה, ועל מקום הברכה המיובשה ובמקומות שונים בהמושבה יטעו יער גדול של עצי עקאליפטוס. והנדיב הנודע ביחד עם חברת יק“א החליטו לתת את ההוצאה הנחוצה לזה וכמאת אלף עצי עקאליפטוס נוטעו בה כבר. אך לע”ע לא ישב בה אדם, והרחוב היפה – שמשני עבריו עומדים בתים גדולים ונהדרים – עזוב מאין אדם, ורק אחרי אשר ישוכלל תקונה והקטב הנורא יגורש ממנה ישובו אליה.

גן שמואל. בשם זה נקרא גן מיוחד לעצי אתרוג שחברת “חובבי-ציון” כוננה בהמושבה הזאת למזכרת הרב הגאון והחובב ציון המצוין הר“ר שמואל מאהליווער ז”ל אב“ד רק”ק ביאליסטאק.

גליל העליון²⁷

23) ראש פנה וּבערבית “גא’יוּנה”.

רחוקה כשעה מצפת 4 שעה מטבריא. 15 שעה מעכו. נוסדה בשנת תרמ"ב (בירח אב) מאת אחינו בני מאנעשטי (רומאניא). – שטח כל אדמת המושבה 32,689 דונאם, ובה עדית (הראויה למזרע תבואה), בינונית (רק למטעים) וזבורית (הראויה רק למרעה). מזג אוירה טוב ומימיה תקבל ממעין חזק אחד שבקרבתה (הבאים להמושבה ע"י צנורות). אך רק שטח של 10,985 דונאם נתחלק בין משפחות האכרים, והנשאר שייך להפקידות. – באדמת ראש פנה נזרעו ונוטעו מיני תבואה, כרמים (מגפני מאלאגא), תותים ועצי פרי שונים. וביחס עבודתה תחולק כל אדמת ראש פנה בערך זה: 900 דונאם כרמים. 700 – שקדים. 892 – זיתים. 1341 – תותים. 60 – ביארה. 4602 – אדמת זרע. 23854 – הרי טרשין ומרעה. 340 – בנינים וגני ירק שאצלם. –

בה יושבים 40 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 229 (114 זכרים 115 נקבות) ובהן עובדים 62. ומלבדן יש 160 נפש עוסקים בהפקידות, צרכי הצבור ואומנים, ועוד 100 נפש העובדים בבית מטוה פקעיות המשי. ס"ה 489 נפש. – ולהן יש: 47 בתים (ביחד עם בתי הצבור). 42 רפתים 35 עגלות. 40 סוסים. 169 שורים. 177 פרות. 1100 כבשים. – בה יש בית הכנסת, בית ספר שמספר ילדיו 140 (68 נערים 72 נערות), בית ספרים קטן ובית רפואות, ואחד הרופאים שבצפת יבקש אותה ואת יתר המושבות שבסביבותיה. אך שאר מסדי צבור אין בה. ההנהגה הפנימית של המושבה מסורה בידי ועד נבחר.

המושבה הזאת היא הראשנה מהמושבות שנוסדו במושבות הגליל, והיא נוסדה בזמן אחד עם אחותה ראשון לציון שביהודה. כי בהעת שנתעורר רעיון ישוב הארץ בין אחינו ברוסיא וחלוציהם עלו לארה“ק ליסד מושבות, נתעורר הרעיון הזה בין אחינו ברומניא ובה נוסד חברה מסודרה לתכלית ישוב הארץ, וציריהם עלו לארץ הגליל לתור שמה מקום ליסד בו מושבות, ותהינה זכרון יעקב וראש פנה המושבות הראשנות שנתיסדו. ומיד אחר שעלה בידי ציריהם לקנות כשלשת אלפים דונאם מאדמת הכפר “גאיונה” באו מרומאניא שלשים משפחות והנה בנו להן בקרבת הכפר הנז' בתים קטנים ויחלו לעבוד את אדמתם ויתפרנסו בהשנה הראשנה מקופת החברה שיסדו להם ויקוו כי יגיעו למטרתם בזמן קצר וכי יוכלו להתפרנס מאדמתן. אך בנתים קרה להם מקרה רע כי בן אחד האכרים רצח בשוגג את אחד הפלחים שכניהם ומיד נתאספו גואלי הדם ויאמרו להרוג את נפש הרוצח ואת הוריו ועי”ז קמו מהומות וסכסוכים נוראים. הרוצח נאלץ לעקר דירתו משם, וההתפשרות בינם ובין שכניהם אכלה סכומים אצומים, והמושבה באה עי“ז במצב רע ונורא. ואחרי זמן מה נכנסה המושבה תחת חסות הנדיב הנודע ומאז נשתנה סדר המושבה ואופני עבודתה כליל במקום זרע החלו לנטוע מטעים שונים, ובנינים גדולים ונהדרים נבנו בה וגם הוסיפו לקנות אחוּזות שונות בסביבותיה, עד כי אדמתה הגיעה להמדה הנזכרת. – ובראות הפקידות כי קשה יהי' להוציא את יינה לחו”ל מפני מרחקה מערי החוף, לכן נטעו בה גפני מאלאגא למען עשות מהם צמוקים. אומנים מיוחדים הובאו מספרד ללמד עשית הצמוקים להאכרים, אך התוצאה האחרונה הראתה לדעת כי אי אפשר יהי' לצמוקי ראש פנה להתחרות בשוק המסחר את צמוקי ספרד. – קרוב לחמש עשרה שנה לקחו אכריה תמיכה חדשית מהנדיב הנודע. האכרים בקשו כמה פעמים מהפקידות כי יותן להם אדמת הזרע הטובה הגובלת באדמתם, ואז לא יצטרכו לשום תמיכה, אך שאלתם לא באה, ורק בשנה החולפת עלה בידי הפקידות להעמיד את אכריה על בסיס נכון, באופן זה: למספר משפחות נתנה אדמת זרע וגם מספר כבשים. ולאחרות נתנו כרמים או עצי תות ושטח קטן של אדמת זרע. וכעת יוכלו לחיות על תוצאות אדמתם ועדריהם, ועתה החל כל אחד לעבוד את אדמתו בחריצות למען ישבע לחם מעמל כפיו.

ומצבה היא כעת היותר טוב בכל המושבות שבא“י. וגם לחמש עשרה משפחות מבני האכרים שנגדלו, נתנו גם כן אחוזות אדמה באדמת “ביריא” וב”ג’בל כנען" הסמוך לצפת.

בשנת תרנ“ד נבנה בה בית טויה לפקעיות המשי שיוכנו בכל המושבות, ובבנינו הי' מטרה כפולה: א) לבלי יצטרכו האכרים לשלח את פקעיותיהם לחו”ל. ב) לתת עבודה לרבים מיושבי צפת המבקשים עבודה ואין.

בהבית הזה יש כּעת 45 כסאות טויה בערך העובדים בכח הקטור, ובכ“ז יש בו מלאכה בעד 100 פועלים אשר מרביתם הם מבני צפת הסמוכה לה. – ולמען יוכל בית הטויה לעסק את פועליו במשך כל השנה יקנה כמות גדולה של פקעיות מהפלחים היושבים ב”חסביה" “גודידה” ועוד. (משקל כמות הפקעיות הנקנה מהערבים לבד עולה 40000 קילוגראם). המכון הזה עומד כעת על בסיס נכון, והוא יביא ריוח נקי של איזה אלפים פראנק לשנה. – ולפי הנשמע יש את לבב הפקידות לכונן שמה מחלקה מיוחדה לאריגת המשי. מלבד עסק המשי יעסקו הרבה מיושביה – כאשר הבאנו למעלה – בגדול צאן ומחלבם יעשו כמות גדולה של חמאה וגבינה הנמכר בהערים שבסביבותיה.

24) יסוד המעלה ובערבית “זְבֶּידַא”.

רחוקה 2 שעה מצפת, 1 שעה מראש פנה ומשמר הירדן. – נוסדה בשנת תרמ“ד (בחדש תשרי). – שטח אדמתה 11000 דונאם ואדמתה טובה וראויה למטעים שונים וגם לתבואה²⁸. אוירה איננו טוב מאד. ומימיה תקבל מ”מי-מרום" העובר על פניה, ובכ"ז יש בה בארות בעומק 4 – 5 מטר. וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 9239 דונאם אדמת זרע, 293 – ביארה, 28 – כרמים, 469 – זיתים, 177 – תותים, 576 – שושנים 42 – תאנים, 276 – בתים ודרכים.

בה יושבות 32 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 133 (74 זכרים 59 נקבות) ובהן 40 עובדים. ומלבדן 83 נפש עוסקים בהפקידות וצרכי הצבור ופועלים תמידים, ס"ה 216 נפש. – ולהן: 33 בתים. 20 רפתים. 35 עגלות. 71 סוסים. 158 שורים. 88 פרות. 375 כבשים ועזים. – בה יש בית הכנסת, בית ספר (וגם חדר ), בית רפואות, לאבאראטוריום לעשות שמן שושנים.

באמצע קיץ תרמ“ג באו שני צירים מחברת “ישוב הארץ” שנוסדה במעזריטש (פולין הרוסית) לקנות שטח אדמה בעד 25 חבריהם. ואחרי זמן קצר קנו הצירים את אדמת “יסוד המעלה” הגובלת במי-מרום. ובראשית השנה שאחריה באו כבר מרבית חברי החברה הם וב”ב ויתישבו על אדמתם. אך מפני אסור בנין בתים על אדמת-מירי. לא יכלו לבנות בתים, ויאלצו לשבת בבתים הבנוים מקני גומא ואת בהמותיהם החזיקו בהחרבות של הבתים הישנים. ועי“ז סבלו מחלות ופגעי הזמן משך ארבע שנים. העזרה המעטה שהשיגו כפעם בפעם מאת חברת חובבי ציון לא יכלה להטיב את מצבם מפני המחסר העקרי של בתי מעון טובים. ורק בשנת תרמ”ח עלתה בידי חברת “חובבי ציון” שברוסיא להשיג רשיון לבנין בתים. ובשנת תרמ"ט נאות הנדיב הנודע לקבל גם את המושבה הזאת תחת חסותו. וחלק מאדמתה באה לידי הפקידות בחליפין על חלק מאדמת קאסטיניא. ובראות הגנן הראשי של מושבות הנדיב כי חלק מאדמתה טוב לגדול שושנים ופרחים מריחים, הציע לנטוע בה ובסביבותיה כמות רבה של שושנים ופרחים וליסד בה בית חרשת לשמנים ותמציתים מריחים. מיד נוטעו בשטחים גדולים שושנים ושטה מינים שונים וגם כונן לאבאראטוריום ומפקח מיוחד. וכמובן אכלו הנסיונות האלו סכומים עצומים. אך לבסוף נכחו כי תהיה ההוצאה יתרה על השבח, ותחדל עבודת השושנים. ותאלץ הפקידות לקנות עוד שטח אדמה הגובלת בהמושבה ולחלקה למשפחות האכרים. ועתה יוכלו לחיות מיגיע כפם, אם רק תהי' להם היכולת להטיב את אדמתם ולעסוק בגדול בהמות. – ההנהגה הפנימית שבהמושבה מסורה בידי ועד נבחר.

25) משמר הירדן ובערבית “גִ’שְר בֶּנַתּ יַעקוּבּ”²⁹

רחוקה 2 שעה מראש פנה, 11/4 שעה מיסוד המעלה, 5 שעה מצפת. נוסדה בראשית שנת תרנ"א. – שטח אדמתה 4400 דונאם, והיא טובה לתבואות ולמרעה. מזג אוירה איננו טוב מאד הקדחת תשלט בה, אך הקדחת האגמית רק לעתים רחוקות – מימיה יבואו מהירדן העובר בקרבתה³⁰ והאדמה כלה תזרע תבואות שונות (מלבד הכרמים הישנים) בשטח של 110 דונאם.

בה יושבים 17 משפחות אכרים, שו"ב ורוקח שמספר נפשותיהן יחד 110 (63 זכרים 47 נקבות) ובהן 40 עובדים. – ולהן: 17 בתים. 13 רפתים. 12 עגלות. 13 סוסים. 41 פרות. 21 חמורים. 55 שורים. – 355 כבשים ועזים. בה בית הכנסת בית ספר ובית רפואות.

אדמת משמר הירדן נקנתה בעצם וראשנה מאת אחד מיושבי צפת עוד בשנת תרמ“ד שש שנים רצופות עסק הקונה להתאחז על אדמתו אך לא עלה בידו. ובאחרונה בא לידי החלטה כי לו לבדו אי אפשר יהי' להתנחל באדמתו. ולכן מסר אותה לחברה קטנה משמנה חברים שנוסדה אז בצפת לתכלית עבודת האדמה. ובראשית שנת תרנ”א יצאו שמנת החברים האלו להתאחז באדמתם ולעבדה ויקראו שמה “משמר הירדן”. ויבנו למו בתי עץ קטנים אחדים וגם נטעו להם כרמים קטנים. אך אחרי עבור זמן מה ראו כי האמצעים שבידם וגם התמיכה הקטנה שחברת “חובבי ציון” ברוסיא קצבה למענה לא תוכל לעודדה, ומצב המושבה הי' רע מאד. אחדים מאכריה עזבוה לגמרי, ומהם מסרו חלקיהם לפועלים עניים או לאחדים מיושבי צפת. והמה הלכו לעבוד בתור פועלים בהמושבות הקרובות לה. במצב השפל הזה עמדה המושבה עד שנת תרנ“ח שאז החליטה חברת יק”א לקבלה תחת חסותה ולשכללה בכל הדרוש. ומאשר כי האדמה לא היתה דיה לכל האכרים שהי' להם חלק בה, לכן בחרה החברה מתוכם שתים עשרה משפחות את אלה שהי' להם כבר בנינים. ואחרי זמן קצר קנתה למענם 2000 דונאם אדמת זרע טובה מהמושבה “מחנים” שבקרבתה, ועתה היא אחת המושבות העומדות על בסיס נכון.

26) מחנים.

עומדת באמצע בין משמר הירדן ראש פנה ויסוד המעלה³¹ ורחוקה מכל אחת 1 שעה. נוסדה בשנת תּרנ“ט (בחדש שבט) מחברת “אהבת ציון” בטארנאוו (גאליציא). – שטח אדמתה 5857 דונאם אשר 4000 דונאם ראוים למזרע תבואה והנשארים אך למרעה. – מזג אוירה דומה לראש פנה, מימיה תקבל לע”ע מהמעין “ביר אלכשב” השייך לכפר קטן שבקרבתה אך בעתיד ידרש לחפר בה באר.

בה יושבים 17 משפחות שמספר נפשותיהן 63 (37 זכרים 26 נקבות) ובהן 21 עובדים ופקיד אחד. – ולהן: 14 בתים, 5 רפתים, 5 עגלות, 5 סוסים, 24 שורים, 12 פרות, 10 חמורים, 19 כבשים ועזים. – לע“ע אין בה כל דבר מצרכי הצבור ואף בהשו”ב ורפואות ישתמשו בחסדי שכנתה “ראש פנה”.

המושבה הזאת היא אחת המושבות הצעירות שבא"י, ואכריה הם מחסידי גאליציא שמעולם לא האמינו שיהיו ראוים וחפצים את עבודת האדמה. והחסידים האלו למדו בזמן קצר עבודת האדמה הפשוטה על בוריה ועובדים את האדמה בחריצות.

אדמת מחנים נקנתה מחברת “אהבת ציון” בקיץ תרנ“ז מאת הנדיב על מנת לשלם את מחירה מעט מעט. החברה חשבה מראש להושיב באדמתה 50 משפחות שכ”א תתן להחברה 1000 כתרים, ובעד הסכום הזה תשיג אדמה וכל הנחוץ ופרנסה עד הקציר. כמובן נמצאו רבים שנאותו להתנאים האלו, ובקיץ תרנ“ח בחרו ראשי החברה את השיירה הראשנה לשלחה מחנימה, ובכסלו תרנ”ט נשלחו 11 משפחות ואחרי תלאות רבות באו על אדמתן אך שם לא הי' עדיין לא בתים ולא חצרות רק אדמה חרבה מחום הקיץ. וישובו שלש מהן מיד לארצו והנשארות נתישבו באהלים שהוקמו על אדמתו ויחיו את נפשן בתמיכה קטנה חדשית שהשיגו מאת פקידם. ובירח שבט הוקמה למענם בית עץ גדול שבה גרו כלם וגם בהמתם וכל אשר להם. אך בירח אלול של השנה ההיא השיגו (בהשתדלות הפקידות שבראש פנה) רשיון לבנות באדמת מחנים בתי אבן. וקופת החברה היתה ריקה, אך הפקיד לקח מאת סוחרי צפת בהקפה כל צרכי הבנין ובמעט הכסף שנשלח מאת הועד בטארנאוו החל לבנות בתים גדולים וטובים ואח“כ הלך הפקיד בעצמו לאירופא למען תאר למיסדי החברה וחובבי ציון את המצב הרע של המושבה. ובעזרתם נגמר בנין הבתים גם בעד תשע המשפחות שבאו אח”כ להתישב ב“מחנים” (שתים מהן ילידי ארה"ק אחת מצפת ואחת מירושלם).

27) מתולה.

רחוקה 6 שעה מצפת. 8 שעה מחוף צידון. נוסדה בשנת תרנ"ו (בחדש תמוז). שטח אדמתה 12800 דונאם, ורק שטח של 8600 דונאם ראוי למזרע תבואה והנשאר למרעה. מימיה מי מעינות ובשופי ומזגה ואוירה הוא היותר טוב בכל הארץ.

בה יושבים 58 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 231 (121 זכרים 110 נקבות) ובהן עובדים 63 ומלבדן יש 53 נפש העובדות בהפקידות וצרכי הצבור ואמנים. בה בית הכנסת ובית ספר (מספר תלמידיו 60). – ולהן 8 בתי אבן, 53 בתי חמר (של הפלחים שמהם נקנתה אדמת המושבה³² 6 רפתים. 29 עגלות. 60 סוסים. 116 שורים. 58 חמורים. 103 כבשים ועזים.

המושבה הזאת מצטינת בזה כי היא נוסדה בעצם וראשונה בנדבת לב של הנדיב הנודע (לא כיתר המושבות שנכנסו אח"כ תחת חסותו) בתור מושבת אכרים פשוטים לעבודת אדמה הפשוטה, למען נסות היצלחו אחינו לעבודת האדמה. ולכן נבחרו למענה מכל המושבות שבּיהודה והגליל פועלים ובני אכרים היותר מוכשרים והיותר חרוצים. וכל חובבי הישוב שמחו מאד לקראת יסוּדה ויקוו כי בידי אכרי המושבה הזאת (שנוסדה אחרי נסיונות רבות) יעלה באמת לחיות מהקציר הראשון והלאה על תבואת אדמתם (ראה לוח ארץ ישראל שנה ב' עמוד 148 – 151). אך לדאבוננו מוכרחים אכריה לקבל עד היום תמיכה חדשית מהנדיב והסבה איננה באשמת האכרים כ“א באיכות האדמה, וזה הדבר: הפקידות ב”ראש פנה" הודיעה כי ב“מתולה” נמצאים 12800 דונאם אדמת זרע טובה, וגם בתים טובים מוכנים. והשטח הזה, אם הי' באמת כלו אדמת זרע, די הי' להאכרים. אולם בבואם על אדמתם נוכחו כי רק שני שלישים מאדמתם ראוים למזרע תבואה והנשאר הרי טרשין הראוים רק למרעה ובמקום בתי אבן מצאו רק בתי חומר קטנים של הדרוזים בעליהם הראשונים. וכמובן החלו העולים החדשים לרגון על הדבר הזה. ולתקן את המעות החליטה הפקידות – עפ“י הצעת מר מאיר סוחר טאבאק בלאנדאן שבקר את המושבה הזאת – לכונן בה מטעי טאבאק אשר לזה לא דרוש שטחים גדולים כלתבואה. ולמען הוציא טאבאק טוב נשלחו שלשה צעירים מ”ראש פנה" לזמירנא להשתלם בנטיעת הטאבאק ועבודתו, ואחרי שנה שבו ועמהם גם נוטע מומחה ומאז התחיל כל אחד לזרע בשטח קטן מאדמתו – טאבאק, אך תוצאת עבודת הטאבאק אי אפשר עוד להגיד³³.

מלבד מעוט אדמת הזרע סובלים בני מתולה תלאות ורדיפות משכניהם המטוילים³⁴ הקנאים. העצה היותר טובה להעמידם על בסיס נכון היא לקנות בסביבותיה עוד שטח גדול של אדמת זרע שתהי' דיה בעד האכרים הנמצאים וגם בעד מספר משפחות שיתוספו בה למען הטיל את אימתם על שכניהם או למצער להעתיק מספר מהאכרים למקומות אחרים. אולם אם לעבודת הטאבאק תהי' עתידות טובה, אזי יוכלו אכריה להתקיים גם בשטח אדמתם הקטן באופן כי לכל משפחה ינתן 10 – 20 דונאם טאבאק, חלק מאדמת זרע, מספר בהמות (אשר מספא יש להם די), מספר קטן של עצי תות לגדול תולעת המשי (העולה יפה בהמחוז הזה) וכעשרה דונאם אדמת השלחין. כי מי המעין של האחוזה יוכל להשקות עד כדי 600 דונאם אדמה.

אחוזות

28) ביארת חאטון.

רחוקה 11/2 שעה לצפון מערב טבריא על הדרך העולה מחיפה אליה ואצל הכפר חאטון. נוסדה בשנת תרל"ח. שטח אדמתה 25 דונאם, ואת מימיה תקבל מהמעין "עין נבּי שוּויבּ³⁵ היוצא מההר “ג’בּל מונטאר” והיא נטועה כלה אתרוגים ובה גם בית קטן למושב הגנן. – לפנים היו בה כאלפים עצי אתרוג ואתרוגיהם היו טובים מאד ונשלחו שנה שנה לרוסיא. אך בשנים האחרונות יבשו מרבית עציה ולא נשארו בה רק כמאתים עצים.

הגן הזה נקנה מאת הרב הגאון המנוח כמוהר“ר ח. א. וואקס אב”ד דק“ק קאליש זצ”ל בעלותו לארה“ק בשנת תרל”ח ואותו הקדיש לכולל ווארשא בירושלם. ואתרוגי הגן הזה ככל אתרוגי הכפר חאטון נודעים ביפים ובטהרתם מכל חשש הרכבה. ופרי עצי הגן הביאו הכנסה טובה להכולל. ובודאי ישתדלו ממוני הכולל לטעת עצים אחרים במקום אלה שיבשו.

29) אדמת עין זיתּוּן.

רחוקה 1 /2 שעה מצפת. 1 שעה מראש פנה. נוסדה בשנת תרנ"ב (בחדש כסלו).

שטח אדמתה 5700 דונאם. והיא אדמת הרים וראויה – מלבד חלק קטן היוצא מן הכלל – רק למטעי עצי זית. מזג אוירה טוב מאד ונודע בכל הסביבה למקום מבריא ובה שני מעינות וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 900 דונאם כרמים³⁶ . 440 – זיתים³⁷ . 1210 – אדמת זרע. 2–6- – אדמת טרשין. בה יש ארבעה בתים ורפת אחד ומקלט אחד בעד הפועלים. ובהם יושבים חמש משפחות עובדים תמידים ועוד חמשה פועלים בגפם, ובעת העבודה יתוספו עליהם כפי הצרך מיושבי צפת. ולהן: 3 סוסים. 8 פרות. 10 חמורים. 50 כבשים ועזים.

אדמת עין זיתון היא אחת מהאחוזות שפקידות ראש פנה רכשה לה. ובשנת תרנ“א כאשר באו שלוחי חברת “אגודת האלף” – שנוסדה בשנת תר”נ ברוסיא לתכלית קנית אחוזות ופרדסים בא“י – לארץ ישראל לתור אחוזת נחלה בעד החברה ותיטב אדמת “עין זיתון” בעיניהם ויקנוה מאת הפקידות, ויחליטו לנטעה כלה כרמים³⁸. ובחרף שאחריה נטעו כבר בחלק ממנה 40000 זמורות, ובכל אחת מהשנתים הבאות מאה אלף זמורות אך עוד בהשנים הראשונות הראו לדעת כי האדמה איננה מוכשרת לגפנים. וכי כל הגפנים שנקלטו הם חלושים ומסובלים במחלה ידוע. וגם ועד האגרונומים שבקר את הנחלה עפ”י בקשת ראש האגודה הסכים פה אחת כי אדמת “עין זיתון” איננה מסוגלת לכרמים, ואחרי משא ומתן שבה אדמת עין זיתון לפקידות הנדיב עפ“י תנאים ידועים. וכעת היא אחת מהאחוזות השייכת להפקידות בראש פנה ונעבדת ע”י פועלים יהודים. ועתה חדלו לנטעה כרמים ויחלו לנטוע בה רק כרמי זית, ובהמקומות שאפשר לזרוע יזרעו בכל שנה מיני תבואה שונים. כחלק הששי מהכרמים הישנים כבר מתו והמאתים אלף גפנים הנשארים מביאים ענבים על סך 4000 פראנק בערך, ומהם יעשו בצפת יין.

30) אחוזת ה' בכור חאדף.

בכפר ארד-אלדאלאייק לדרום טבריא.     

31) ביארת ה' דוד חאדף.

כחצי שעה מצפון טבריא על דרך טבריא.     

32) ביארת ה' בכור באחבוט.

סמוך לחומת טבריא.                    

אחוזות לא נעבדות

33) שׁזירא.

עומדת באמצע הדרך שבין טבריא לנצרת במרחק 2 שעות מכ“א, נקנתה בסוף שנת תרנ”ט מאת חברת יק"א. שטח אדמתה 18000 דונאם. מחציתה טובה גם למזרע תבואה ומחציתה השניה רק למרעה ומטעי עצי זית. מזג אוירה טוב ובה מעינות אחדים.

בהאחוזה הגדולה הזאת תוסד בקרוב מושבה מהפועלים המסוגלים בחריצות, שקידה וסבלנות, ואשר למרות מחסר העבודה של השנה החולפת וכסף ההוצאות במדה מרובה שנתן לכל פועל העוזב את ארה“ק, נשארו באמנה את ארץ אבותם ועבודתם. לע”ע נבנה בה רק בית ורפת אחד בעד הפקידות, ופועלים מספר יעבדו בתקוני הדרכים וכדומה, והאדמה כלה תנתן באריסות להפלחים. ביחד יושבים בה 25 איש.

בשנת תרס“א קנתה חברת יק”א עוד שטח גדול של אדמה בסביבות שזירא הקרוב לחמשים אלף דונאם. ועתה בלי ספק תושיב החברה בהמושבה הגדולה הזאת את האכרים שאין להם די אדמה במושבותיהם וגם מספר פועלים.

בעבר הירדן³⁹.

34. בני יהודא וּבערבית “אישׁנוּם”.

עומדת בעבר המזרחי של ים כנרת. רחוקה 31/2 שעה מטבריא. (2 שעות על ים כנרת, 11/2 שעה ביבשה). נוסדה בשנת תרנ"א (בחדש אלול). אוירה טוב ומימיה מי מעינות, קלים וטובים.

שטח אדמתה 8500 דונאם. ורק 2660 מהם ראוים למזרע תבואה. והנשאר אדמת סלע⁴⁰, הרים ומרעה.

חברי הנחלה 21, אך לע"ע יושבים על אדמת המושבה רק אחד עשר, חמשה עם בני ביתם וששה בגפם שבני ביתם יושבים בצפת. ומספר נפשות המשפחות היושבות בהמושבה 33. ולהן בית גדול אחד שבו יושבות חמשת המשפחות (כל אחת בחד אחד), רפת גדול אחד, 20 שורים, 6 פרות, 16 כבשים ועזים, 8 חמורים, 3 סוסים.

המושבה הזאת מצטינת בהתיסדותה, השתלשלוּתה וקורותיה, כי היא נוסדה עוד בשנת תרמ“ח מאת ילידי עה”ק צפת שנתחברו יחד לחברה לקנות את אדמת הכפר “אישנום” לעבדה ולהוציא את לחמם ממנה. המנוח סיר לארינץ אוליפונט (נוצרי מלדה) שישב אז בחיפה לקח חלק גדול בגורל האנשים האלו, ויתמך בידם בערך 1740 פראנק לתשלום המחיר של אדמת אישנום. באלול תרנ“א יצאו חמשה מהחברים על אדמתם ויבנו שמה בתים קטנים כבתי הערבים, ויחשבו להתחיל בעבודה ועד עת הקציר יתפרנסו העובדים מקופת החברה. והמסכנים לא מצאו עזרה משום איש או חברה, גם מגינם האחד סיר אוליפונט מת. נוסף לזה פרצה – מיד אחרי התאחזם באדמתם – המגפה בכל חבל חוראן וגם הם נסגרו ולא נתנום לצאת ולבוא. ואך בקושי גדול עלה בידי חבריהם להוציאם ולהביאם צפתה. ואת בתיהם הקטנים הניחו הפקר בידי הפלחים שכניהם. וכראות בני החברה כי בעצמם אי אפשר להם להתישב באחוזתם, ואדמתם תעבד ותאבד בידי שכניהם, החליטו לשלח את אחד מחבריהם לאירופא למצא חברה שתקבל עליה לכונן את בני יהודה על אדמתם. ואחרי כרכורים רבים עלה בידי הציר כי חברת חובבי ציון שבלאנדאן קצבה לטובת חברת בני יהודה 20000 פראנק וגם שלחה את אחד מחבריה למפקח על המושבה ומיד בבואם לצפת בנו את הבית והרפת הנז' וגם קנו המקנה הדרוש לעבודה, ועשרה מחבריהם יצאו על אדמתם באופן האמור ועד עת הקציר נתן המפקח לכל משפחה 25 – 30 פראנק לחדש. בשנת תרנ”ח אכל הארבה, שהשחית את כל היבול של ארץ הגליל, גם חלק גדול מזרע אדמתם בשנת תר“ס זרעו 9 פדן זרע הקיץ⁴¹. מצב המושבה לא טוב, כי החברה הלונדונית לא תתמך בידה יותר מהסכום שקצבה. ולמלאות ההוצאות הנחוצות להעמדת המושבה נחוץ 6500 פראנק לכל משפחה, כי לראשנה דרוש לבנות בתים בעד המשפחות הנשארות. אך אנשי המושבה הם אנשים עובדים מנעוריהם והם עושים בידיהם את כל עבודת השדה. ובעמדם על עבודתם בשדה כמעט אי אפשר להכיר בחזות פניהם כי האנשים האלה הם ילידי צפת. ותקוה חזקה נטועה בלבם כי סוף סוף תמצא אחת החברות הדואגות לישוב הארץ אשר תקבל עליה לגמר את אשר החלה החברה הלונדונית, וכל חברי “בני יהודא” יוכלו להתאחז על אדמתם שהיא המושבה הראשנה ולע”ע היחידה בעבר הירדן המזרחי.

אחוזות לא נעבדות

35) סַכֶם (מחוז חוראן).

רחוקה 10 שעה ממשמר הירדן. נקנתה מאת פקידות הנדיב בשנת תרנ"ד וגם כל ארבעת האחוזות שאחריה.

שטח אדמתה 30,400 דונאם ובה 27,800 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע בה נמצאים 52 בתי הפלחים ובית אחד גדול שנבנה מחדש להפקידות.

36) גֶ’ילין (מחוז חוראן).

רחוקה 1 שעה מתחנת “טאפאס” שבמסלת הברזל חוראן-דמשק.

שטח אדמתה 12,300 דונאם. ובה 11,700 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע. בה 32 בתים של הפלחים, ובית גדול בעד הפקידות ובו יגורו 7 נפשות. ובה המרכז הראשי של פקידות עבר הירדן.

37) נאאפא (מחוז חוראן).

רחוקה 1 שעה מתחנת טאפאס שבמסלת הברזל חוראן-דמשק.

שטח אדמתה 22,000 דונאם ובה 14,400 דונאם אדמת זרע ושטח של 7,600 – אדמת סלע. בה נמצא מעין חזק ואצלו כוננו משתלה גדולה בשטח של 20 העקטאר לעצי פרי שונים. 200,000 עצי תותים ועוד.

38) בּטימא (מחוז גולן).

רחוקה 6 שעות מדמשק.

שטח אדמתה 6000 דונאם. ובה 5,500 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע. בה בית בעד הפקידות.

39) בוסטאס (מחוז גולן).

שטח אדמתה 18,000 דונאם ובה 17,000 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע. בה נמצאים 35 בתי הפלחים.

חמשת האחוזות הגדולות האלה שמדת כלן עולה 88,700 דונאם נקנו מאת פקידות הנדיב שבראש פנה למען נסות את דבר עבודת אדמה הפשוטה באדמת חוראן הנודעה בטובה ואחר זמן מה מסר הנדיב חלקים גדולים ממנה לחברות שונות לישוב הארץ שנוסדו בשנת תר“נ – תרנ”ג ברוסיא, רומאניא ואמריקא. וחברי חברות אחדות כבר עלו לארה“ק להתאחז באדמתם. וגם צירים מהנשארות עלו לארה”ק לעבוד את אדמתם ולנטוע בהם גנות וכרמים, אך לדאבונם נאלצו אחר זמן מה לעזוב את אדמתם ולשוב לבתיהם, מפני כי שטרי המקנה לא נעשו כהוגן, ובהם נאמר “כי לקונה הנחלאות יש רק זכות הכנסותיהן” (לא לעבדן בעצמו). והדבר הוגש לפני בתי המשפט הגבוהים ופסק הדין עוד טרם נגמר. הנדיב החזיר כמובן לכל החברות את כספם והאחוזות נשארו תחת ידו. ואדמתן תעבד ע"י הפלחים באריסות תחת השגחת הגנן שבראש פנה. ומיד כאשר תצא כנוגה משפט הקניה, אז נכון הנדיב הנודע באראן עדמונד די ראטהשילד למסר את האחוזות הגדולות האלו להפועלים בתנאי אם ימצאו חברות או יחידים שיתנו את הוצאות התישבן.

תוצאה כללית

	יהודא	גליל התחתון והעליון	עבר הירדן	ס"ה
מספר המושבות	8	11	1	20
מספר האחוזות	8	5	-	13
שטח אדמתו בדונאמים	62682	194602	93160	350444
נתונים	אלו	מתחלקים	כאן	כדלהלן:
=====	======	=====	===	===
אדמת זרע	21019	69088	2660	92767
אדמת מרעה וטרשין	-	35593	840	36436
כרמים	16230	11233	-	27463
ביארה	1458	633	-	2091
שקדים	1718	1729	-	3447
תותים	1367	1977	-	3344
זיתים	3385	2964	-	6349
מיני שושנים	576	-	-	576
תאנים	-	102	-	102
עצי פרי	156	-	-	156
עקאליפטוס	211	1013	-	1224
טבאק	-	-	120	120
גני ירק והבתים שאצלם	1653	1565	-	3218
לא עבודה, באריסות	14268	68000	89540	17180
אדמת הצבור והדרכים	1217	126	-	1343
מספר הבתים (עם בתי הצבור)	313	384	11	708
מספר רפתים	220	241	6	467
מספר עגלות	262	166	-	428
מספר סוסים	288	332	3	623
מספר חמורים	153	204	8	365
מספר שוורים	45	522	20	587
מספר פרות	800	365	6	1171
מספר כבשים ועזים	258	2312	16	2586
מספר המשפחות	593	597	15	1205
מספר נפשותיהן	2539	2341	55	4935

(השקפה על שנת התרנ“ט, אתת”ל לגלותנו)

בציר השנה שחלפה, אתתכ“ט היה מהיותר טובים, למן היות המושבה. לכמה מהכורמים היתה הכנסה מן ששת אלפים עד עשרת אלפים פרנק בעד ענביהם. באופן שכזה היו הכורמים לא רק יכולים להיות מובטחים שיוכלו להתקיים ולעמד בעצמם מבלי עזרה, כי אם גם היתה לאל ידם לשלם מדי שנה בשנה את חובותיהם להנדיב. נוכל לאמר בשמחה כי לא לחנם היו כל העבודות, והכספים שהוציאו יוּשבו וישתלמו בשלמות. ואעפ”י שיש עוד גם כורמים שאינם עומדים עוד במעמד טוב כזה; בכ"ז מקוים כי בהמשך הזמן, בהזדקן כרמיהם ויבואו בשנים, יוטב גם מעמדם בודאי. בכלל היה הכל בשלוה וברצון, אם היו מחירי הענבים בטוחים וקימים קבועים. כבר הוחלט להפחית 10 פרנק לקאנטאר, ואין ידוע עד כמה יאריך המחיר הזה; לא-הבטיחות הזאת תעיב את המעמד השמח שהיתה המושבה באמת נמצאת בו.

---

---

בשנה זו בא לנו פחד הארבה אשר נראה בארצנו. כדאי להזכיר כי בסביבה הזאת היו בני מושבת ראשל“צ הראשונים אשר העירו את הממשלה ע”ד הארבה מיד בהראותו, ואשר גם קבלו ע“ז אמירת תודה מהממשלה; בכל זמן הפחד תפשו באמצעים הנחוצים. בכל יום בקרו בסביבות הגבולים, השמידו את הארבה הצעירים מיד בהכירם בו ויגרשו את הזקנים, אשר פשטו שתי פעמים על הכרמים, ועי”ז נשמר הכל ולא הביא הארבה נזק להמושבה.

והכרמים היו נמצאים במעמד טוב מאד, אם לא הגשמים המרובים שבאו באחרונה. הגִדול החזק הסב את המחלה הידועה “Coulure”, – הענבים נושרות ונשאר החצי על האשכלות; בכלל מקוים להכנסה בינונית, פחות מבשנה שעברה, ביחוד למינים אחדים אשר סבלו מאד מהקולור. – בכדי להמניע את המעמד הנוכחי של הכורמים, התלוים אך בגפני כרמיהם, דואגת מאד מושבתנו להנהיג עוד קולטורים אחרים, גם מעט שדה זריעה להיות מספוא וחציר לבהמות וכדומה, ולזה נצרכת עוד אדמה לקנות. הדבר הזה אם יוכל לצאת לפעולות (ונחוץ באמת להשתדל בכל האפשר שיצא אל הפעל), יעמיד את המושבה במעמד טוב ובטוח מכל המקרים.

---

---

מהרגעים החשובים מאד וראוים להִזָכֵר שהיו בני מושבתנו בשנה זו, הם ימי סיור הברון הנדיב הידוע והברונה, אשר שהו בראשל“צ שני ימים. אחרי קבלנו בשנה זו את פני האורחים הנעלים החביבים, הד”ר הירצל ובני לויתו, אשר סִיְרו גם במושבתנו והגדול שבהם נשא דבריו ב“בית העם” פה, זכינו גם לקבל את פני הברון והברונהאשר שָבתו פה בשבת שירה פ' בשלח, י“ז שבט אתת”ל. ויען כי פרטי דבריו פה באמת, עוד לא באו בעתונים, על כן אחשב כי כדאים הדברים להביאם בהשקפתנו על רשל“צ שאנו נותנים ב”לוח ארץ ישראל" שנה שנה.

הנדיב מיד אחרי עמדה אניתו בחוף יפו, אחרי סיורו לשר העיר (קאימקס) יפו, בא ביחד עם פקיד המושבה, ביום ד' פ' בשלח, י“ד שבט, (25 יאנואר) בשעה 4 אחרי הצהרים, לראשל”צ. המרכבה באה ישר אל המרתף, מקום שם שהה הברון כשעה תמימה ויתבונן אל בניני המרתף והמכונות המֶכניות והחשמליות ואל מחלקת מעשה החביתות, אשר שם נעשתה לעיני הברון חבית קטנה במשך 10 דקים בערך, ויטעם בעצמו ממיני היינות השונים ויער הערות שונות על איזה דברים ואחרי שוחחו דברים אחדים עם ראשי האומנים ובע“מ, פנה הברון ויעבר אל הבאירה אשר בנתיים כבר הספיקו להתאסף שמה הכורמים ובניהם ונשיהם גם אלה שלא ידעו מקודם מבוא הברון ואשר היו בכרמיהם בשדה. קבלת הפנים וה”שלום עליכם" היו ברגשות חמים מאד. קטון וגדול נדחקו לראות את הברון יותר מקרוב. הברון היה, כפי הנכּר מחזות פניו, בהתרגשות מאד ויודה לכלם על קבלת הפנים וידחק את ידי העומדים יותר קרוב אצלו, ויביע צערו על אשר איננו יכל להשאר פה יותר זמן, כי היום עליו להיות ביפו לעלות על האניה, ששם תחכה לו הברונה, אך הבטיח לשוב הנה בערב שבת עוד הפעם, לשבות פה את יום השבת. לפני לכתו יפו, בהיותו עיף מאד, נכנס הברון לבית רופא המושבה ד“ר מזיא, הקרוב לדרך צאתו מהבאירה; וישהה שם דקים אחדים, עד אשר הביאו לו את בגדו ששכח במרתף. איזו מהכורמים שנכנסו גם הם הביתה, בקשו את הברון למסר בשם המושבה את ברכתם לכבוד הברונה ואת בקשתם כי תואיל גם היא לבא לסיר את המושבה. הנדיב הבטיחם לעשות בקשתם, אך גם מצא הברון לנחוץ לו לנגע ברגע הקצר הזה בצד המעשי של המושבה, ויאמר: “תמסרו לכלם כי אם אינני מְאַשֵר הוצאות חדשות להמושבות המוצעות לפני, אינני חייב בזה לא הא' שייד ולא הא' חזן כי אם אני בעצמי לבדי, אני בעצמי אינני חפץ עוד להוסיף לתת עוד תמיכות להמושבות. רב לכם, הנה כבר באתם, ב”ה, עד מדרגת היכלת לחיות מפרי עמל כפיכם, ועליכם להִבָדל מאחז במעשה שנוררות. ממכר היין קשה, יען כי בכל מקום נפגש בהתחרות, ישתדל לו כל אחד בעד עצמו, אם עבודת הכרמים איננה מספקת עדיין לפרנסתכם, כי עתה תתעסקו גם בעוד איזו ענפי העבודה, עד אשר יתנו הכרמים פרים יותר, הן במצוא יינכם מהלכים, כי אז יש לכם תקוה חשובה להטבת מעמדכם החמרי”. על הערת הכורמים כי הם חפצים לבקש מאת הברון כי יתבונן בפרטות אל כל אשר פעלו עד הנה ולהוכח בעצמו בתוצאות עבודתם, ענה: “אני יודע את הכל, אך בכל זאת בשובי ביום הששי אתבונן על הכל”.

ביום החמישי ט“ו שבט באו הברון והברונה במושבת פתח תקוה בלוית הא' חזן, ויתקבלו על גבול המושבה בקריאות: “יחי הנדיב והנדיבה” וביריות קנה רובה כמנהג הארץ, וצעירי המושבה בני האכרים רוכבים על סוסים ומלבשים תלבשת בידואיית עם קנה רוביהם על גבם יצאו לקראתם רחוק כשעה וחצי מגבול המושבה. המה באו אל בית הכנסת, ששם נתאספו אנשי המושבה, ויבקש הברון גם פה למסר לכל האכרים, כי הוא עשה למענם דיו וכי עתה עליהם בעצמם לחתר ולהגיע לידי כך שיוכלו להתקיים בפני עצמם, ויחד עם זה הביע חפצו כי גם הנשים תעזרנה לבעליהן בעבודות קלות, למשל בגדוּל עופות, מעשה המשי וכו', וכן גם לשליחי הפועלים שעמדו שם לפניו אמר כי הוא נמנע מעתה מתת תמיכות וכי בעניני מושבות מתעסקת עתה “חברת יסוד מושבות יהודיות”. ויקבל שם מלאכות מירושלם שנשלחה לכבוד הברון; הרב המופלא החכם רבי יעקב מאיר הי”ו והרב ר' בינוש סלנט, וישובו הברון והברונה לספינתם בערב.

ביום הששי ט“ז שבט הלך הברון למושבת מזכרת בתיה היא עקרון, ובדרך התבונן אל עצי הזית הנטועים באדמת הכפר נעמה השייכת לעקרון וישבע רצון מהם, ויבטיח להאכרים בעקרון להוסיף לקנות להם אדמה בְתַכְשֵרָה היותר ראשונה ולבנות להם עוד בתים אחדים. משם הלך למושבת רחבות. אשר שלחו זקניה צירים מיוחדים להברון לעקרון, לבקשהו כי יְסַיֵר את מושבתם בעברו על פניה. ועל יד גבול המושבה התקבל מרוכבי בני האכרים שנלוו אליו עד בוא מרכבתו אל המושבה ותבא “ברחוב בנימין” (ע"ש הברון) אשר על קרן הבית הראשון שבו קבוע לוח שעליו כתוב עברית ולשון הארץ: “רחוב בנימין, לכבוד הנדיב”, ותגיע עד שער הכבוד שעליו כתבת “ברוך אתה בבאך” ששם ירד הברון ממרכבתו ויעבר בין שדרות בני המושבה העומדים משני עברי הרחוב, וישמע שירת ילדי ביה”ס (שחברה ביד החכם הסופר הישיש רבי ישראל טלר מורה בביה"ס ברחבות ¹ ) ששרו בלחן ערב ² ). וישאל את פי הא' לוין-אפשתין מנהל המושבה למעמד המושבה, מספר בתיה ולמעמד כרמיה, וישמח באמור לו כי כרמי המושבה טובים, ועל שאלות הברון: “אם מרצים הם האכרים במעמדם”, ענה הא' לוין-אפשתין: כורמינו היו חושבים א“ע למאֻשרים אם אך יין ראשל”צ ימצא לו מהלכים כראוי, ע“ז ענה הברון: “אף אם אמנם הדבר הזה לא קל הוא, אך צריך לקוות כי סוף סוף ימצא מהלכים”, ויוסף עוד: “מצא ימצא לו מהלכים”! ואחרי הודותו לבני רחבות על קבלת הפנים ואחרי הבטיחו לעזר להם בהשגת רשיון לבנין בתים עוד, יצא בשעה הרביעית ללכת ראשל”צ, ובעברו בדרך על פני מושבת ואדי חנין (עמק השושנים) סרו אליה, בלוית הפרשים מהמושבה אשר חכו לו לפני המושבה, ויקבל לחם ומלח מהיותר זקן שבהמושבה (בן שבעים שנה), ויסר אל הבית הקבוע לבית תפלה, לבית הספר ולבית מרקחת, ויכנס לאיזו בתי אכרים ויביע להם רצונו ויהללם על סבלנותם ועל היותם מסתפקים במעמדם; ובצאתו את המושבה אמר כי הוא מקוה כי חברת יסוד מושבות ליהודים (J.K.A.) תכונן ותמלא את החסר להמושבה, וילך לראשון לציון. פה כבר נאספו כל הכורמים, והרבה אורחים הבאים מיפו ומירושלם ומהמושבות שבסביבה, מלאים את כל המושבה.

עוד במחצית השעה השניה באה הברונה להמושבה, מחוף יפו מהספינה, ואת מרכבתה לוו פרשי ראשל“ץ, אשר חכו להברונה אצל גבול המושבה. הנאספים הריעו: “תחי הברונה”, והרוכבים ירו בקני רוביהם. הילדים והילדות מבתי הספר (מן בני ארבע וחמש שב“גן הילדים” ועד בני י“ג י”ד), עמדו בשורות ארוכות בראש מעלה המושבה על יד בית הכנסת וישירו שיר “תפלת שלום הנדיב” ³ ). מרכבת הברונה באה עד בית הפקידות, ששם זמרה תזמרת המושבה זמירות ערבות לכבוד הברונה, והעם הרב הנאסף קראו: “הידד, תחי הברונה, תחי משפחת רוטשילד”! והילדים שרו עוד הפעם. וקבלת הפנים הזאת נשנתה בבוא הברון אח”כ, והמחנה הרב עמד לפני בית הפקידות, וקריאות “הידד, יחי הברון, תחי משפחת רוטשילד”, ושירת הילדים וזמירות התזמרת, חליפות לא חדלו, והברון והברונה יצאו לרגעים על יציע הבית לעיני הנאספים, וישיבו בחן ונעימות על הברכות והכבוד, עד זמן הדלקת הנרות, שאז יצא הברון ויודה להנאספים ויפטר מהם בחבה רבה ובקריאת “שבת, שבת”.

לעת קבלת השבת באו הברון והברונה לבית הכנסת ויכנס הוא לעזרת האנשים והיא עלתה לעזרת הנשים. בית הכנסת היה מלא מפה לפה. ככלות התפלה ויצא הברון מביהכ“נ, קרא בקול רם ובהתפעלות רבה: “שבת טוב, שבת טוב”! בנטותו הנה והנה, בעברו בתוך הצבור אשר היה לו חומה מימין ומשמאל, ותלך הברונה בלוית איזו אנשים ונשים אל בית הפקידות, ובשעת הפטר מאתה איזו ממלויה בברכת פטירה בצרפתית כנהוג, ענתה הברונה: “שבת טוב”, והברון הלך בלוית פקיד המושבה הא' חזן ועוד לסיר באיזו בתי אכרים, ואת כ”א שאל לשלומו ושלום משפחתו ומעמדו וכו', ואצל בית אחד בעל שתי מכפלות שנבנה מחדש יפה ומהודר עמד ולא נכנס בו ויפסח עליו, ובהבטיחו לכלות את סיוריו בבתים אחרים ביום המחרת הלך לבית הפקידות. כל חלונות הבתים היו מוּארים וכל המושבה עטתה מעמד חג, מעטה ששון. בבקר יום השבת נמלא בביהכ“נ בבקר השכם המון אנשים ונשים עד אפס מקום להכיל את כלם, ויעמדו הרבה בחוץ. בשעה השמינית הופיעו הברון והברונה ומיד החלה התפלה. בהקרא הברון לעלות לתורה שלישי ברך את ברכת התורה בקול רם ובנענועי רגש, ואחרי הברכה השניה צוה הברון להקורא בתורה לברך ב”מי שברך" בשבילו “את כל האכרים ונשיהם ובניהם ובנותיהם. אנשי הפקידות ונשיהם ובניהם ובנותיהם, והפועלים ונשיהם ובניהם ובנותיהם, מראשון לציון, פתח תקוה, ואדי חנין, רחובות, מזכרת בתיא”. ויהי כאשר שכח להזכיר את קוסטיניה (היא “באר טוביה”) וישב ויזכירנה אח“כ, ויזכירנה ברגש פעמים ושלש ויצו להקורא להוסיף: “ואת בני מושבת קוסטיניה הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם”. למפטיר נקרא נער בן אחת עשרה שנה מילדי הכורמים, ויקרא את שירת דבורה בנעימה נכונה ובלי כל אימת הצבור הרב, וברדתו מעל הבמה ויעבר על פני הברון הראה לו הברון חבה בצבטו לחיו. ויהי בגמר קה”ת ויעל הברון הבמתה לשאת דבריו אל העם (הוא דבר צרפתית והמטיף הרב הא' ש. מ. שרקון תרגם אשכנזית) ויאמר: “בפנות אלי לפני ט”ו שנה, איזו מהמשפחות אשר עלו לא“י ויבקשו ממני עזרתי מלאכתי בשמחה את בקשתם, ועתה אני מאֻשר לראות הנהיה בט”ו השנים! המקום הזה, אשר היה זה לא כבר מדבר שמם, אשר רק נחשים זחלו בו, נהפך על ידיכם כעת לפרדס. לגן עדן. אומרים כי לפנים היו נסים, ואני אומר כי גם היום יש נסים, כי בארץ כזו השוממה זה כאלפים שנה שבה הפנה הזאת על ידיכם וחיתה ופרחה. הדבר הזה יפליאני מאד, זה אחד מן הנסים והנני שמח מאד. רק דבר אחד יעציבני, הנני רואה כי אחדים מכם התחילו לשכח מטרת באכם הנה והיותכם בזה. הנה ראיתי בתים יפים מאד שאינם נחוצים לגמרה לאכרים ⁴ ). לפני ט“ו שנה בשמעי אחַי עניים בעלי אידאה באו הנה, ואבא לעזרתם, ולמה תעזבו האידיאה ותבנו היכלות? וכן אני רואה הכובעים הנהדרים המקשטים נוצות בראשי הנשים בעזרת הנשים עתה (בדברו זאת רמז בידו לעזרת הנשים), למה זאת לכם? ⁵ )– הגם בשבת שעברה מלאו הנשים ביהכ”נ? אני הייתי מְאַוֶּה כי תעזרו לאחיכם הפועלים בתתכם להם עבודה בכרמיכם, כי תושיעו איש את אחיו, וזכרתם כי גם אתם עניים הייתם ואל תעזבו את אחיכם העניים ואל תתנו רק לאחרים. אני מאוה כי תנהגו תמיד ביהדות, אז “ברכת כהנים” תלוה אתכם בכרמיכם. – אני נוכחתי כי אם תֵעָזב היהדות יאבדו היהודים. כל ישראל עינם ולבם אליכם, אליכם יביטו, אליכם יתפללו, הנכם תקותם, משושם, גאותם. עוד דבר אני מאוה כי תזכרו תמיד כי מחויבים אתם רב תודות לאדונינו השולטן, אשר בצל ממשלתו הנכם חפשים לכל דבר יחד עם כל תושבי הארץ, ומה גם בכל עניני הדת אשר אין כן במקומות אחרים, אהבו את הממשלה הטובה והתפללו בשלומה. שם מושבתּכם “ראשון לציון” היא הראשונה אשר הגשימה את רעיון ישוב א“י ותביאהו לפֹעל, ואני מאוה כי היא היה תהיה תמיד ולכל דבר הראשונה וכי תהיה למופת להמושבות האחרות ונחומים ותקוה לכל ישראל”.

ככלות התפלה הוכרז בביהכנ“ס, מטעם הברון, כי הוא חפץ לדבר דבר אך עם הכורמים לבדם ומבקשם להאסף בערב ב”בית העם“. ויצא הברון ובעברו ברך בקול פעמים רבות להנאספים: “שבת טוב! שבת טוב”! וכן הברונה השיבה: “שבת טוב, שבת טוב”, גם לכל מי שבֵרכה בצרפתית בברכת הבֹקר, וַיְסַיְרו הברון והברונה בבתי רבים מהכורמים, וישאלו לכאו”א לשלומו ושלום אשתּו וילדיו ולמעמדו, וילכו אל בית הפקידות. שם קבל צירים ממושבת “גדרה” שבאו לברך את הברון בשם כל בני מושבתם ולהודות לו על חסדו אשר הוא עושה למושבתם, ויביעו לפני הברון את וִוּיָם כי יכבד גם את מושבתם לסיר אותה, ע“ז ענה הברון כי זאת אי אפשר לו, לצערו, מפני שאין לו פנאי הפעם. ואחד הצירים הנ”ל הוא מיודענו הרב החכם המופלא הא' יעקב הכהן שַכִּי, כורם במושבת גדרה, הגיש להברון, (באמצעות הרב החכם המטיף הא' ש. מ. שרקון) שירה יפה, בתהלה ושבח לכבוד הברון, אשר חבר, והברון גלל את השיר ויתבונן בו ויאר פניו להציר המחבר וילחץ ידו בחזקה ויודה לו בכל לבו. וגם האדון מוהרז“א גינצבורג, כורם במושבתנו, הגיש לפני הברון (באמצעות הפקיד הא' חזן) שירת-תהלה יפה, שאותיותיה כתובות בצורת “עץ ארז”, אשר אשלחנה גם אותה לשימה בלוח א”י בצורתה, לזכרון ⁶ ). ולפני הברונה התיצבו בעת ההיא צירות, כורמות ראשון לציון. אח“כ סירו הברון והברונה בבית החולים בכל חדריו, וישאל את החולים והחולות, בפרט, לשלומם, ומשם הלכו לסיר בבתי הספר ובגן הילדים. וישמחו הברון והברונה להילדים והילדות הקטנים, אשר שרו לפנים שירים קטנים ויספרו ספורים קטנים בשפת עברית, ויאמר הברון להברונה: “הלא הם יודעים יותר מאתנו!” והברונה אמרה: “צריך לעשות זאת למופת לפריז”, וישירו התלמידים והתלמידות “תפלת שלום הנדיב”, “אדון עולם”, “יגדל” ועוד משירי ציון, וישיבו על השאלות אשר נשאלו מפי הברון ומלויו בתורת ישראל, דה”י ובתולדות הטבע וכו'. את ילד אחד במחלקה קטנה שאל הברון: מה היה לפני אדם הראשון? – “החיות והבהמות”, השיב התלמיד, ויפרש הברון להברונה את תשובת השאלה, וישאל אחד המלוים: ומה היה לפניהן? – “הצפרים והדגים”, ענה הילד, ולפני הצפרים והדגים? – “השמש והירח”, ענה – הילד. גם ילדי ביה“ס שבגדרה הובאו לביה”ס אז ומוריהם עמם. לתפלת המנחה נכנס הברון ב“מנין” הפועלים אשר באהל שעל יד בית הספר לבנים, וגם הברונה ישבה ממול הפתח, ויקָרא הברון לעלות לתורה שלישי, ויבטיח לעשות את האהל הזה לבית תפלה להפועלים, בעת אשר יגדילו וירימו את בית הכנסת הגדול שבבנין הזה.

במוצאי השבת לבשה ראשון-לציון תלבשת חג. חלונות הבתים כלם הוּארו, ביחוד היתה תאורה יפה ואותיות מצבעים שונים ביציע בית ה' ז. גרדון, “ובית העם” היה מוּאר בפנסים בעלי צבעים שונים, וגם תוך הבית היה מואר, אם כי לא הרבה אבל בטוב טעם, ובכניסה ממעל לוח עם אותיות מוארות: “ברוך באך, יחי הברון והברונה”. מאולם הבית הוצאו כלי-הבית ולפני הקיר הראשי עמד שלחן מכֻסה במכסה ירֹק. מזקני המושבה ברכו את הברון בברכת קבלת פנים נאוה. ויגישו לפני הברון, על טס של כסף, מכתב-תהלה וכבוד וגם אלבום יפה ונהדר אשר בו שלֹשים תמונות ותבניות מהמושבה, בניניה ומשפחותיה, ואלו הם: 1 – 4) תמונות מארבע רוחות המושבה, 5) בית הספרים מחוצה לו, 6) בית הספרים מבפנים, 7) בית הספרים בשעת הקריאה, 8) חברי ועד בית הספרים, 9) חברי ועד ערבי הקריאה, 10) חנוכת בית הספרים בעת פתיחתו, 11) תלמידי בית ספר לבנים ומוריו, 12) תלמידות בי“ס לבנות ומוריו ומורותיו, 13) גן הילדים ומורתו; 14) חברי ועד המושבה, 15) חברי חברה קדישא, 16) חברי חברה ש”ס, 17) כל הכורמים ונשיהם, 18) אנשי הפקידות, 19) היקב, 20) קבלת הענבים ביקב, 21) היקב מבפנים, 22) משקלת הענבים, 23) בית מעשה החביתות ושאר בתי החרשת של היקב, 24) פועלי היקב (כל מין וחבר לבד עם פקידיהם), 25) האומנים למיניהם ופקידיהם עמם, 26) בצירת הענבים, 27) בית הרחים ופקידו ופועליו, 28) בית החולים ונושאי המשרות בו, 29) בית המרקחת ופקידיו, 30) מראה המושבה על פני כלה. האלבום היה מכרך כריכה מהדרה אדֹם-כהה ועליו מרקמה רקמת משי, מעשה ידי העלמה אסתר שפּירה מורת “גן הילדים”, מצד האחד עברית ומצד השני צרפתית, שמות הברון והברונה, “מוגש למזכרת בענוה, מאת בני ראשון לציון”, ועל העלה הראשון באלבום היו כתובים הדברים האלה, בכתר מפאר ומצויר:

###רִאשּׁוֹן לְצִיוֹן – הִנֵּה הִנָּם!

רבי אלעזר איש ברתותא אוִמר:

תן לו משלו, שאתה ושלך – שלו:

(אבות פ“ג מ”ח)

זֶה חֶלְקִי וּמְאֹדִי, שׁוּרָה, אֲדוֹנִי,

בְּעֶזְרְךָ כִּי-בִי הֲלֹא רְכַשְׁתִּיהוּ,

אַגִּישׁ אֵלֶיךָ, תּוֹמְכִי, מָגִנִּי,

מִיָּדְךָ כֹל לִי וּלְךָ אַקְרִיבֵהוּ –

הַבָּנִים בָּנַי, הַצֹּאן צֹאנִי

וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶהּ לִי-הוּא!

אתת"ל ראשון לציון.

אחרי הודות הברון על התשורה המוגשה, פנה אל השלחן ויביע רצונו כי ישארו בהאולם רק הכורמים, כי דברים לו אליהם לבדם, ויצאו האורחים, אז יתחיל הברון את דברו בתודה, עוד הפעם, על האלבום, “אשר לא יזח מנגד עיניו תמיד”, ויעבר מיד אל הענין מגמת פניו עתה, ויודיע כי הוא עוזב את דרך שטת התמיכה, שהיתה נהוגה עד עתה, והוא חושב כי, בדרך כלל, צריך לאמר די לתמיכה, והכל צריכים לחיות וכל דבר צריך להתנהג מעצמו ובעצמו. “אתם בעצמכם יכלים וצריכים לדאג לעצמכם גם לפרנס את כל צרכי הצבור שלכם על הוצאותיכם. ראיתי עבודתכם בכרמים, ואראה כי לא רק חרוצים אתם, אבל גם תוכלו להיות למופת לאירופה, והנה עבודתכם נושאת פרי, ולמה אוסיף לפזר עוד? ברחבות ראיתי כי האנשים עובדים בידי עצמם בהבאת אבנים לתקוּן דרך, תעשו כן גם אתם בכל מה שיצטרך בכזה ובכיוצא בזה; תעשו בעצמכם כל הצריך לכם, כל אשר תוכלו, ובדברים כבדים מכחכם לא אחדל גם אני מעזר לכם. לא אסוג אחור מקחת חלק בהוצאות גדולות השייכות להמושבה שאדע שהן לא לפי כחותיכם, כגון עשית תעלות וצנורות להעברת שופכי היקב, שיש בדעתכם לעשות ושאינה לפי אמצעיכם ועוד. ופעולות גדולות לא אעמיס כלל עליכם, דברים גדולים יהיו עלי. אל תאמינו כי אני אסיר חסדי מכם, את הכושלים שבכם לא אעזב, ועפ”י הצעת האדון חזן אלוה להנכשלים. אם יצליח היין, אז אתן לכם הריוח. מכשולים כבדים, כבדים מאד על דרך יינותינו. מעמד מעשה-היין בא“י קשה מאד בההתחלה. מצד אחד עלה לנו פה ביוקר, בכדי להשיג מיני יינות טובים, צרכנו להוציא סכומים גדולים על מכונות משוכללות, וכפי הנחוץ במקום הזה והאקלים, והנה אמת שיינות מרתף ראשון לציון טובים, אבל, מצד השני, לרגלי ההתחרות הגדולה המצויה במסחר היין אנחנו צריכים גם להוזיל, כדי לעמד בקשרי ההתחרות, והננו גם מוכרחים איפוא להפחית להכורמים ממחירי הענבים אשר יביאו. האדון חזן יודיע לכם את זאת בפרט. ולכורמי גדרה רחבות ופ”ת 5 פרנקים לקנטַר יותר בעד ההולכה. זה מוכרח להיות מסיבת המכשולים שבמכירת היין. אבל דרכנו מחויב להצליח! בכלל לעסק היין יש התחרות כנהוג בעולם. טוב מאד כי נִתֵּן ליינותינו שוָקים, ותוחלתנו לא תכזב גם הפעם, בראשונה דמינו כי אדמת ראשל“צ כחושה, לא פריה, והנה החולות שבראשל”צ פריים מאד, ושמח אני כי כורמים אחדים התחילו מעצמם לטעת מטעים אחרים חוץ מגפנים. אני מוסר עתה בידכם את כל מוסדות הקהל, כבית הספר, בית התפלה וכו'. בית כזה יש לכם (הברון ירמוז ל“בית העם”), תתאספו תמיד הנה ותסדרו הכל ביניכם. תתנהגו באחוה ורעות. והנני מברך את בית העם, ואני מְאַוֶה כי כמו שאני אוהב אתכם ומטיב עמכם, כן תהיו ביניכם בשלום ובהסכמה, ובית העם יהיה בית עם באמת. וכל המוסדות יהיו על הוצאותיכם, מלבד רופא ובית החולים שאתן לכם אני. ובקשתי כי לא תסירו מפקודתם את כל אלה שעזרוני להביאכם למעמדכם הנוכחי. ואנכי אשאיר רק את הפקיד שיהיה המתוך ביניכם לבין הממשלה ולהנהגת עסק המרתף וליעץ לכם בכל הנדרש, הפקידות תהיה יועצתכם. – וברכתי לכם עוד פעם כי תצליחו בהנהגת חיי-העדה שלכם, ותפעלו כתולים בדעת עצמיכם“. ויער הברון עוד הפעם ע”ד תכשיטי הנשים, כהכבעים שראה בבקר בשעת התפלה ובתים מפארים, ואיזו מהכורמים השיבו ע“ז תשובות נכוחות ויתנצלו לפני הברון, ויוטב בעיניו. ועל דברי אחד שדבר להברון ע”ר המגרעות היכֹלות להמצא בראשל“צ ושהעיר על איזו מהן גם כבוד הברון, ויאמר כי הן, עכ”פ, בכמות מעטה מאד, ואי אפשר לאור בלי צל וגם לשמש יש כתמים, ענה הברון ויאמר ברגש ובקול להשמעות אזני כל הנוכחים: “אנכי חפץ כי תהיו אתם נקיים, אם גם בשמש יש כתמים ועליכם לא ימצא שום רבב, בשמש יהיו כתבמים אך לא בכם! עליכם לשפר ביותר את מעשיכם והנהגתכם ואבק דק לא יפל עליכם. בעה”ק ירושלם ת“ו יִסְפרו עד לארבעים אלף מאחכ”י, אך על אדותם אין מדברים כל כך הרבה, אין מהרהרים אחריהם כל כך וכמעט אין שמים לב להנהגתם בכלל, אבל אליכם נשואות עיני ישראל, אליכם מביטים כל ישראל, אתם תקות כל בני אמונתנו בכל העולם ואתם גאותם וכבודם, אתם הטובים שבישראל, לכן אני מאוה כי כל אבק קל לא יפל עליכם, וראשון לציון תאיר באור בלי כל צל! אני עזרתכם מראש רק להיותכם אז עניים ובעלי אידאה, אך אם תסירו האידאה אין מקומי בזה, ומה לי פה? תנו עבודה לאחיכם העניים, ותחזקו כח בני אמונתנו בעת תנועת הקנאות בעולם, מלבד חובתנו לעניי בני עמנו. אחי; בני! בראותי יהודי מדֻכא, נקרע לבי לקרעים, על כן אני אומר: צריכים אנחנו להושיע איש לרעהו"! –

ככלות הברון את דבריו ויבא תור הדבור גם להנוכחים העומדים כמובן; כנבהלים ומשתוממים בחברת אדונם ואחיהם הגדול, עמד אחד הכורמים ויודה להברון בהתלהבות, ויקדים ויאמר: “דרכנו, לאמר לאלהים ומלך: אבינו מלכנו; לאמר: אם בדברנו לפניך לא נוכל לכַוֵן הדברים כפי הראוי לכבוד גדולתך, הנה הנך גם אבינו, המקבל מבניו דבריהם גם אם לא נדברו לפי ערך גדולת אביהם; גם כבוד הברון שר וגדול ואב אתה לנו, ואם לא נוכל לדבר לפניך לפי גדלך, הננו בניך ויערבו לפניך דברנו גם אם לא נדברם כראוי, – כדברי בנים לאביהם. הברון מהר ויען ע”ז בענוה: “אינני שר וגדול; דברו אהובַי, כל אשר עם לבבכם”, ובמנאם לא כל כך מסֻדר, מרב התרגשותו, הביע הכורם ההוא את תודת בני ראשון לציון להברון על משפטו על חריצות עבודתם ועל בטחונו אשר יבטח בהם, ואת הבטחתם להתאמץ גם בעתיד להצדיק את בטחון הברון בהם, ויאמר כי האידיאלים והדרישות של הברון הם המה גם האידיאלים של בני ראשון לציון, החפצים להשאר תמיד ובַכֹל את אשר היו מקודם ולהיות תמיד, כשם מושבותנו ראשונים לציון, וגם בהתחלת שִלוּם חובותיהם להברון (שיש כורמים שכבר התחילו לשלם 20 – 30 אחוזים מהכנסותיהם) הם גם כן מהראשונים, ולהגיע לידי יכלת זאת שואפים כלם בלי יוצא מהכלל, ולתכלית הגעת היכלת המקֻוָה ההוא חסר עוד: היותר חשוב, קנית אדמה על יד המושבה להוסיף להמושבה ומצרף לזה לדאג לבני הכורמים שגדלו ולהטיב מצב אחדים מהכורמים.

וישוחח הברון עם הכורמים בנעימות וחן יותר מחצי שעה, וישמע חות דעתם על כל צרכי הקהלה ועתידות המושבה, קנית אדמה חדשה, ע“ד מעמד הפועלים וע”ד בנין בתים החסרים וכו', ובכל התחלת דבור ותשובת שאלה פנה בקריאות חבה: “אחַי, בנַי, אדונַּי,” וגם הכורמים בראותם את טוב לב הברון והתגלוּתו, דברו עמו באהבה ובאמונה כבן עם אב. אחד השיב על דבור הברון אשר כמו אמר, ביום הראשון לבאו הנה (בבית הדר' מזיא), כי בני ראשל“צ אוחזים במעשה שנוררות, ויוכיח הכורם כי בני ראשל”צ אינם חפצים ואינם מרוצים כלל במעמד של שנוררות, ואדרבה הם שמחים מאד לשלם את חובותיהם להברון, ויתפעל הברון ויתנצל בכל כחו ואמונתו, ויאמר בהתרגשות: “אני אינני אומר עליכם שנוררים, ולא כך חשבתי וכונתי, אילו הייתם כאלה לא הייתי פונה אליכם, כי אינני פונה לשנוררים. והראיה כי אינכם שנוררים כי אני פה! למי שאני עסוק בהם בכל כך אינירגיה וכסף אקרא שנוררים?!” – כל דברי הברון, הנהגתו ותנועותיו בבית העם פעלו כקסם על כל הנאספים, הוצא הוציא מלבם של הכורמים את אשר חשבו בתחלה, כי הברון איננו מרוצה מהם, הגד הגיד להם בפה מלא ובכל רגש, כי האמין יאמין בהם ובכחם. כי כן ראה ויוָכח הברון בכרמים אשר הפליאוהו והצעירים בני הכורמים, אשר זה כחם וחריצותם לאכרים מצליחים.

ויעבר לאורך הבית ובעונג רוחני גלוי הביט אל הבית הנהדר והמְרֻוח, וַיְאַוֶה לאמר: תנהיגו באהבה ובאחוה את חייכם העדתיים, וירא את הארונות המלאים ספרים וגליונות עתונים ויודיעו לו כי, נמצאים פה גם ספרים ששלח כבוד הברון, ויבטיח לשלח כן תמיד, ויאמר לו המדבר אליו כי חסרים לנו ספרים למקרא הצעירים בני האכרים, ויבטיח הברון לשלח מאשר ימָצא ועוד ספרים רבים שיש לו, וכסַפֵּר המדבר עמו מהתאספוּת כל בני המושבה לקריאת ספרים ועתונים בכל ערב ולשמיעת קריאות ודרשות בכל מוצאי שבתות, וישאל הברון מי הם הקוראים והדורשים, ויגמר הברון בחבה: “אבל גם לעבוד”. –

וישב הברון אל בית הפקידות. בדרך אמר להברון אחד הכורמים, מן המלוים את הברון: “לפני שתים עשרה שנה לא יכלנו לתאר את המושבה במעמדה הנוכחי, ויתעורר הברון ויאמר: “אתה זוכר ותהי נוכָח אז בשעת המריבה”? ויזכיר הכורם להברון כי הברון ישב אז בביתו, ומיד נזכר הברון ויאמר: “כן, כן, ואז היה דברים עם פינ… פינ…” אז הייתי יכל לנטש את ראשל”צ, אז היה יכל להיות רע! וישאלהו הכורם: היתחרט כבוד הברון ע"ז? – "אה, לא, אני מאֻשר! – ענה הברון.

• ודבר הפחתת מחירי הענבים העציב מאד את לבות כל הכורמים השקועים בחובות ומעמדם רעוע, ובמה ישלמו חובותיהם ופרנסתם בהֵעדר מהם רב? אולם אחרי שעה עברה השמועה במושבה, כי הברון שם לבו אל מעמד הכורמים, אשר עוד לא נשתכללו כראוי, לכן מחירי הענבים ישארו גם בשנה הזאת כמו שהיו וגם הבטיח הברון עזרתו בדבר קנית אדמה חדשה, ובנוגע להבנינים אמר כי יתן תשובתו אחרי קבלו את הצעת החשבונות מההוצאה ע"ז, אשר יציע הא' חזן לפניו.

ביום א' י“ח שבט (29 יאנואר) בשעה 6 בבקר, יצא הברון מרשל”צ ולהקת פרשים מצעירי הכורמים, שלשים ושנים איש יצאו אחריו ללותו עד תחנת רמלה, ששם חכה לו מסע מיוחד מיפו ובראש המסע הדירקטור של המסלה, ללכת ירושלם, שהלך שמה בדברי עסק הנוגעים להישוב. (על פרשת קבלת הפנים והכבוד שנעשה להברון בירושלם מצד אחינו ב"י וכו' כמו הכבוד וגם דברי הברון בשאר המושבות, כבר כתבו כתביא וספרו ספריא בעתונים ⁷ ). והברונה יצאה מראשל“צ בשעה 9 בבקר, בלוית פרשים, ותלך יפו ותעל מיד אל הספינה. ולהברון חכו ביפו בערב היום ההוא בבית התחנה, ומיד בבואו מירושלם בָרַכֶּבֶת הלך, בלוית הא' חזן והד”ר מזיא אל הספינה, ובשעה 10 בלילה הרימה הספינה את עוגנה ותלך לדרכה, ובה הזוג הרם והנעלה, אשר סיורו ישאר עוד לארך ימים בזכרוננו.

חסל סדר סיור הברון והברונה בראשון לציון, כאשר זכינו לסדר אותו בפעם הזאת כן נזכה לסדרו עוד רבות, רבות פעמים. הברון והברונה יצאו מא“י שמחים ומרוצים, כאשר העידה חזותם עליהם, וגם במו פיהם אמרו כן. כי סיורם העכשוי היה בלי עגמת נפש של איזו התפרצות כהסיור שלפני שתים עשרה שנה. בכל מקום שפנו וילכו פגשו וימצאו אהבה נאמנה וטהורה, אותות הכרת טובה והבעת תודה בלי קץ מקטן וגדול, גם עוללים המבינים קצת קבלו את פני הברון והברונה המטיבים הגדולים, באהבה ובמאור פנים ובשמחת נפש. כל איש ואשה, כל נפש, היו מרוצים, גם קנטרנים ומבקרים. – הכל השתוממו הפעם לדבריו והליכותיו, ויסכימו ויאמרו כי אדם גדול הוא הברון, דגול מרבבות, ואין קץ לטובו ואידיאלוּתו. התפעלותו וכל דבר אשר ראה במושבות פה, מאדם ועד עץ ואבן, והתענינוּתו בכל השַיך להישוב. אין ערֹך להן! לא נפריז על המדה באמרנו כי ראה ראו בעיניהם הפעם כל בנ”י שבארץ יהודה, שראו עתה את ברוננו, כי החלק היותר גדול מעסקיו הגדולים הוא הישוב בעיניו. הברון דרש לשלום כל איש ואשה אשר ידע ויזכר מעת סיורו הקודם, ויושט להם ידו. כמדמה שפה הוא המקום להברון להתנהגות גלויה וברורה נעדרת המסוה הנהוג באירופה על כל דבור והנהגה. פה התנהג וכן התנהגו עמו, בכלל, בלי כחל וסרק. כאשר ידבר יהודי אל יהודי אחיהו, הקרוב אליו, דבר העקרוני והראשוני עמו, וכן הוא אליהם. פה דבר מלבו כלבו על לב אחיו. וכן בכל תנועה והעויה, לא כבאירופה היה. שילר אמר: התיאטר הוא חדר-מוסר למלך. רק שם יוכל המלך לשמע אמרי אמת. גם אנו נאמר כי א“י להברון חדר ביתו הוא שבו יוכל להתפשט מעיל אירופיותו והיה חפשי, כלו יהודי בתוך עמו. פה ימשמש בזקנו ויראה להם כי שיבה זרקה בו, תופש בזקן איש שראה ויכר לפני י”ב שנה ושואלו מדוע הזקין כל כך? והוא משיב להברון, ושאלות ותשובות עוברות בין שני המדברים. כמדמה שפה חיו הברון והברונה ימים אחדים חיי יהודים אמתים מן הגיטו וישישו בששון גלוי, והם ראו כי הכבוד שכבדום כבוד אמיתי הוא, מפְּנים הלבבות; לא מדֻמה כלל, וכל דבור ודבור ששמעו ידעו כי הפה והלב אחד הם בו. ברוננו זקן, באמת, מכפי שראינוהו לפני י“ב שנה, הולך מעט שחוח, דאגה שוכנת על פניו ומצחו, כפעם בפעם יתעורר ורוחו תתרגש כרוח בעל הגיונות, מחשבות והתפעלויות. צריך להזכיר פה מאמר החכם מלבך האשכנזי האומר, כי חוט של עצב המתוחה הגלות קרוב לקמטי פי בן ישראל “ואפילו למשפחת רוטשילד”, ע”כ ענין מאמרו. והחוט הזה, שאמר מלבך, מדויק ביותר על בני הגדולים והטובים שבבני ישראל, הכואבים לכאב עמם והנחלים לחליו ומזורו. יקר לנו ברוננו בשתים, מצד עצמותו; מה שאין צריך לפרש, ומצד יחידותו, כי יחיד בנדיבים הוא לנו. אין שני לו, ברון גדול הולך לא“י לפקד את אחיו אשר הזיל עליהם תועפות כסף וזהב ורב כחות ומוחות וכל כך צער ועגמ”נ, ברון וברונה באים בסכנת עצמם לא“י, והספינה, הנה כלה ישראלית, גם עם בית תבשיל לבשר ולחלב ושו”ב הולך עמם, ובדלתות הספינה “מזוזות”! היש עוד נדיב ברבבות ישראל העושה ככה, ואם יש כדוגמתו להעלות על נס בכל דברי הימים לבני ישראל?! ומעֹמק לבנו נתפלל לעוד נדיבים כאלה, שלא יהיה ברוננו זה, ח"ו, גם ראשון וגם אחרון בדברי ימי ישראל! –

הברון מְאַוֶה שיעמדו האכרים על רגליהם ושתבטל שטת התמיכה, אבל יחד עם זה אינו אומר לעזב את המושבות בלי עזרתן הנחוצה. וזהו העקר והיסוד להצלחת הישוב מעתה. הדבר כבד מאד עתה, אחרי ההרגל הישן, אבל רק בהתחלתו יכבד הדבר. הברון אוהב ומחבב מאד את כל הנמצא בא“י חרוץ הוא עד מאד וראוי להיות אכרים וכורמים טובים מאד. הברון והברונה השתוממו מאד למהירת הרוכבים הצעירים שבכל מושבה ומושבה אשר בודאי לא ראו כהם מבנ”י באירופה, כי אינם במציאות שם, וגם יתר שאת להם על רוכבים אירופים אינם יהודים, ורק בין הבדוים ישנם כאלה, וגם הערבים משתאים ומשתוממים למהירותם וחריצותם של אחדים מהרוכבים היהודים. בראות הברון את העצים בכל מקום ומקום שמח מאד, ובראותו את עצי הזית ההדורים בנעמה אשר לעקרון אמר בהשתוממות רבה ובשמחה עצומה: “כן, אלה זיתי נעמה, אלה הם עֵצַי!!”… ומה דמות נערך לשמחת הברון והברונה לַנטיעות הקטנות, – לתלמידים ותלמידות של בתי הספר במושבות! הם שמחו ושמחים מאד, ומדוע לא ישמחו למראה שכזה, אשר גם לא לבעלי רגש ואידיאל כהברון והברונה ישמחו על כזה, ולהברון יקר וחביב הוא עוד גם מפני שעלה לו בכסף רב ודאגה רבה, במלחמה! –

כנראה יְסַיְרו הברון והברונה מעתה את המושבות לפרקים יותר קרובים מאשר עד עתה, וכן הבטיחו בפה מלא לפני נסיעתם מזה.

---

---

---

---

---