חשב חשבתי תמיד ללכת שכמה להתחקות על העם או הכתה הדתית היותר קטנה בכל העולם, הם עם השמרונים, אשר מלבד שבדמם מעורב דם בני ישראל, יש לקורותיהם ודברי ימיהם יחס וקרבה לקורותינו ודברי ימינו, אנו. אך נסיבות וטרדות שונות עצרוני עד הנה מהפיק את זממי. אספתי אמנם תמיד מפי סופרים וספרים זכרונות רבים הנוגעים לקורותיהם ומצבם, ומהם אעריך ברצות ה' בעתיד מאמר גדול אדותם בהמאסף הספרותי ה“ירושלים” – והנה אנה המקרה לידי כי בבואי ביום השבת ז' תמוז לבית הספרים הכללי מדרש אברבנאל וגנזי יוסף פה, מצאתי באולם הספרים את הכהן הגדול של עדת השמרונים. ואחרי אשר הוצגתי לפניו מאת ידידי החכם מר דוד ילין, החלותי לדבר עמו אדות מצב עדתו בעבר ובהוה. ומתשובותיו ראיתי כי יש לו גם ידיעה קטנה בהויות העולם, איננו קצר דעה כהכהנים שהיו לפניו לבלי גלות מאומה ממנהגיהם, מצבם וקורותיהם לאיש זר1. ואחרי אשר הודעתי לו כי יש לי זכרונות רבים ע"ד השמרונים, שאלתיו אם נכון הוא להשיבני תשובות מפורטות על שאלות שונות בנידון זה שאציע לפניו, והוא נעתר מיד לבקשתי ויקבע לי זמן לקבלני בבבית מלונו ביום הראשון אחר הצהרים. ובהזמן המיועד הלכתי אליו בחברת ידידי הנז. והוא באמת הואיל לתת לי תשובות ברורות על השאלות והספקות שהי' לי בענין זה. והנני נותן פה את שאלותי ותשובותיו ומהם ישיגו הקוראים מושג כללי בתכונות עדת השמרונים מצבם ומנהגיהם.
הכהן הגדול הוא איש גבה הקומה כבן ארבעים וחמש שנים והוא לבוש בגדי ארץ הקדם. מצנפת אדומה. תצנף את מגבעתו, זקנו הארוך והאדום יורד על פי מדותיו ועיניו מפיקות חריצות, הוא מדבר רק שפת ערבית ובה יודע גם קרוא וכתוב, ושפת עברית יודע הוא לדבר, אך צריך להתרגל להבין את מבטא, וגם את הכתב האשורי בנקוד יודע הוא לקרא. בבואנו אליו קבלנו בספ"י ויבקשני כי אציע לפניו את שאלותי.
אנכי: כאשר אחשב אין כעת בכל העולם שמרונים מלבד בעיר מרכז אמונתכם היא שכם.
הכהן: כן, נכונה השערתך, כל השמרונים שישבו לפנים בעזה יפו צריפין (צרפנד אלחראב) עוורתא דמשק ועוד ספו תמו ולא נשארו לנו רק השריד המעט הזה בשכם.
אנכי: ומה היא הסבה שהסבה בכם את הכליון החרוץ הזה.
הכהן: לפני שלש מאות שנה בערך היה השר המושל בדמשק שמצודתו פרוסה על כל ארץ פלשת וסוריא עוין מאד את השמרונים, מסבה בלתי ידועה לנו, ויחשוב אותנו לכופרים באחדות ה', ויצו להרוג ולהשמיד את כל השמרונים אם לא יחליפו את דתם באחת משלשת הדתות השולטות בארץ. ולכן הרבה מאתנו הומתו על קדוש השם והרבה נכנסו בדת הקראים ורבים נשתמדו ולא נשאר מכל השמרונים שהיו בארץ רק חמש משפחות. אחת בעזה אחת בצריפין אחת בדמשק אחת בשכם אחת בעוורתא היא משפחת הכהנים. וכאשר כלו ימי הרעה נתקבצו כלם לשכם ומהם נבנתה עדתנו הנכחית.
אנכי: וכמה מספר נפשות השמרונים כעת לזכרים ונקבות.
הכהן: מספר נפשותינו מאתים ועשרים, ומהן מאה ועשרים זכרים ומאה נקבות.
אנכי: לפי דבריך הלא גדל מספר הזכרים על הנקבות וזה מעכב את רביתכם.
הכהן: כן, הדבר הזה הוא לנו לפוקה ולמכשול על דרכי רביתנו, והטבע הזה, לאמר כי מספר הזכרים ירבה הרבה על מספר הנקבות נוהג לא רק אצלנו כ"א גם אצל המוסלימים יושבי חבל שכם. אך המה יוכלו להביא את נשותיהם ממקומות אחרים. לא כן אנחנו, אתם לא תתנו לנו בנותיכם, כי יש לכם על זה “חרם”.
אנכי: חרם אין לנו על זה. כי חרם יאמר רק על דבר המותר שגדולי הדור גזרו עליו חרם ואסור מפני גדר עבירה. אך ההתחתנות עמכם הוא אסור גמור.
הכהן: ואיך, הלא אנחנו מזרע ישראל האמתים.
אנכי: אבל אנחנו מתנהגים בחקי תורתנו על פי קבלת חכמינו בעלי התלמוד, ולכם כל החקים האלה כמו זר נחשבו ולכן אסורה לנו ההתחתנות עמכם.
הכהן: אך כאשר יבוא המשיח אז תתאחדו אתנו.
אנכי: יוכל היות כי בבוא העת המקווה ותשובו לקבל עליכם את חקי דתנו אזי אולי תהי' האפשרות להתחתן עמכם. – ולמען הסב את שיחתנו מהענין המסובך הזה הסבתי את שאלתי לענין אחר.
אנכי: היש לכם בתי תלמוד וספר לילדיכם.
הכהן: לא, עד היום אין לנו שום בית-למוד לילדינו פעמים אחדות כתבתי אנכי לגדולי היהודים באירופה כמו להרב צדוק הכהן, לחכי"ח, להבארון עדמונד די ראטהשילד. אך תשובותיהם נשארו מעל. ועד היום אין לנו שום בית ספר, וילדינו מהם מבקרים את בית הספר של הממשלה ומהם את בית הספר של הפרוטסטנתים רק כל אחד מלמד את בנו בביתו בשפתנו העתיקה.
אנכי: ואיך מצבכם כעת ביחס ליתר התושבים.
הכהן: בעת האחרונה מן העת אשר נתישב בשכם פחה אשר למשפט ישור, יש לנו זכות אזרח כלכל תושבי הארץ, אך לפנים הי' מצבנו רע מאד, סבלנו עול גלות קשה ומרה. התושבים הכו אותנו ויבזונו בכל מיני חרפות וגדופים. ואנחנו נשאנו את הכל בדומיה. בדעתנו כי הננו בגלות.
אנכי: אך מדוע לא עזבתם את מקומכם שתושביה ידועים לאנשים רעים, ותבואו להתישב ביתר ערי ארה"ק?
הכהן: זאת לא יכולנו לעשות, כי תושבי העיר הזאת הננו מזמן קדום מאוד. יש לנו רחוב מיוחד הנקרא על שמנו שכל בתיו הם לנו לצמיתות ולכל משפחה יש חצר גדולה בעלת בתים אחדים, וכ“כ יש לאחדים מאתנו בסביבות העיר אחוזות גדולות, הנעבדות באריסות ע”י הפלחים שכנינו. ואם אמרנו לעזב את העיר, לא נמצא על בתינו ואחוזתינו קונים, בידעם כי יוכלו קחתם בלי מחיר. ולכן ישבנו במקומנו וקוינו לרחמי שמים אשר סוף סוף לא אחרו לבוא.
אנכי: היש לכם ספרי תורה עתיקים.
הכהן: כן, יש ויש, יש לנו כשלשים ספרי תורה שנכתבו בדורות קדומים, כי מאז שלש מאות שנה לא נכתוב עוד ספרי תורה חדשים. מאשר כי אין בנו איש היודע לעבד את העור לקלף באופן שיהי' ראוי לכתוב עליו. פה ראיתי אצלכם אנשים העוסקים באומנות הזאת. אחדים מספרי התורה שלנו ישנים כבר כשמנה מאות שנה, ויתרם כחמש או כארבע מאות שנה, ובהם נקרא בשבתות ומועדים.
אנכי: לפי דבריך אין לכם ספר תורה יותר עתיק משמנה מאות שנה.
הכהן: ספר אחד יש לנו עתיק מאד מאד. אך הוא כמעט כבר בלה מרוב ימים ולכן טלוהו במטלאות רבות טלאי ע“ג טלאי, ומפני יושנו ורוב קדושתו לא נקרא בו בכל ימות השנה, כ”א ביום הכפורים נברך עליו. הספר הזה נכתב בשנת השלש עשרה אחר בוא בני ישראל לארץ כנען, וקדושתו נודעת לא אצלנו השמרונים לבד כ“א גם אצל כל התושבים יושבי שכם, והאיש שישבע בקדושת הספר וישים ידו על הארון שבו גנוז הספר, אזי אם שבועת שוא נשבע ישא מיד את עונו. ופעמים רבות יבואו הגוים לבקש מאתנו כי ניתן לאחד מהם להשבע בקדושת הספר הזה. ומפחדנו לבלי יגנבוהו הגוים מאתנו, עשינו חור גדול בקיר בהכ”נ ובו קבענו את ארון הברזל שבו גנוז ספר התורה וגם נתנו בפנים הארון עופרת בכמות רבה לבלי יוכלו הגנבים להזיזו ממקומו. בהיותי ביפו חפצתי לקנות בעדו ארון-אוצר ברזל גדול, אך מאשר כי מחירו הי' כחמש מאות פראנק לא יכולתי לקנותו. –
אנכי: ומה הוא האות והמופת המעיד על זקנת ספר התורה הזה, וכי באמת עתיק ימים הוא כדבריך.
הכהן: בסוף ספר התורה הזה כתוב לאמר. הספר הזה נכתב בשנת השלש עשרה אחרי כניסת ישראל לארץ כנען מאתי הכהן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן רצון ה' עליהם2 נכתב בפתח אהל מועד מעור זבחי השלמים.
אנכי: האם אמת הדבר כי מפני זהירתכם בדיני טומאה וטהרה לא תקברו בעצמכם את מתיכם ורק תמסרום ליד הישמעאלים שהמה יתעסקו בקבורתם.
הכהן: כן נהגנו עד לפני כחמש עשרה שנה, ולא מפני הטומאה לא עסקנו בעצמנו בקבורת מתינו כ"א מפני כבד הגלות והתלאות שסבלנו מהתושבים, המה עשו להם לחק להעמיס על משפחת המת דמי קבורה כחפצם, ולבלי נוכל להעלים מהם את מתינו אסרו עלינו לנגוע בהמת ומלבד מס הקבורה הכביר שלקחו מאתנו עוד בזו אותנו באופן נורא. וזה נוסח הרשיום של שופט הדת להיתר קבורת מתינו: "בהיות כי נפגר אחד מבני עדת השמרונים למעוט רחמי האל3 ובהיות כי אם נבלתו תשאר בלי קבורה, תגרום רעה להבריאות של כל התושבים, לכן נתנה רשות להכופרים לקחת את מתם ולהשליכו בהמזבלה. ופעמים רבות אם לא עלה בידי משפחת המת לתת להקברנים את הסכום העצום שדרשו, היו הקוברים מוציאים את המת אחרי הקבורה ויפשטו מעליו את תכריכיו ואת הגויה שרפו באש. אך מהעת שהוקל מעלינו עול הגלות ונתן לנו רשות לקבור את מתינו, הננו (מלבד כהנינו) מתעסקים בעצמנו בקבורתם, ואחרי תום הקבורה ירחצו הקוברים בשרם במקוה מים.
אנכי: מי הי' הכהן הגדול לפניו.
הכהן: אבי, ולפניו אבי אבי וכן נמשכה הכהונה הגדולה כשלשלת ארוכה במשפחתנו עד פנחס הכהן הראשון ובידנו ס' מיֻחד הנקוב בשם “ספר התולדה”4 או “השלשלת” שבו מבואר סדר ויחס כהנינו דור אחרי דור.
אנכי: היש לכם רב או חכם אשר ינהל את עניני עדתכם הרוחניים.
הכהן: לא. כל הענינים הרוחניים מסורים בידינו כמו שהי' נהוג אצל בני ישראל מאז ומעולם. הכהנים הם המורים החכמים ושליחי הצבור. הם קוראים בתורה דורשים לפני הקהל לפי צרך הזמן. אם יש כהן בבית הכנסת אין צריך מנין, לאמר אפילו ב' או ג' אנשים עם הכהן תחשב תפלה בצבור, ואם אין כהן, וזר ממלא את מקומו, אזי לא יוכלו להתפלל בבית הכנסת מבלי מנין.
אנכי: כמה כהנים הנכם. ומה הוא השכר שתשלם לכם העדה חלף עבודתכם ומשרותיכם השונות.
הכהן: רק שלשה כהנים הננו כעת, אנכי ואחי אבי ואחי הצעיר. אבי הי' הכהן הגדול, ובמותו – ירחמהו האל – נשארתי אנכי ילד קטן, וימנה אחי-אבי לכהן במשרת הכהונה הגדולה ומעת שנתבגרתי מכהנים הננו יחד במשרת הכהונה. – לעדתנו אין כל הכנסה, שתוכל לתת לנו שכר קצוב כמו שאתם משלמים לרבניכם וחכמיכם, והכנסתינו הוא רק מהזכיות שזיכתה לנו תורתנו הקדושה, והם: מחצית השקל, המעשר ופדיון הבן.
אנכי: כמה ערך השקלים כעת אצלכם, מתי ינתן, וכמה הוא הסך הכללי של הכנסתכם בשנה.
הכהן: כל אחד מבני עדתנו הגברים, שכבר נמלאו לו שנת העשרים כמו שכתוב בתורה מבן עשרים שנה ומעלה נותן לנו פעמים בשנה מחצית השקל, וערך השקל שני דרהם וחצי כסף, שהוא במעות מדינתנו כעת שלשה גרוש וחצי (70 סנטים), ומכל בכור יותן לנו בהמלאות לו ששה חדשים ללידתו תמורת החמשה שקלים האמורה בתורה שתי מג’ידיות כסף שהם 46 גרוש. כך נהגו אם כי הוא יותר מהערך האמור. ואלה מבני עדתנו שעובדים את אדמתינו יקנו מאתנו את המעשר במחיר ידוע איש איש לפי ערכו, כי אנחנו לא נכביד עליהם בזה. ומלבד מתנות חוב אלו, יתנו לנו בני העדה מתנות כהנים ובמועדים איש איש כפי מסת ידו, והסכום הכללי של הכנסתנו לשנה הוא שלשת אלפים גרוש בערך (550 פראנק) אך נפשות משפחותינו רבות הנן והכנסתנו זאת לא תספיק לפרנסתינו, ויתר ההוצאה נרויח מתבואות אדמתינו שתעבד ע"י הפלחים.
אנכי: התמלאו אתם הכהנים גם את עבודת המילה והשחיטה.
הכהן: לא. להנמילה (כן יקרא את מצות המילה) נאלצים הננו להביא מוהל ישמעאל, מאשר כי אנחנו לא למדנו את האמנות הזאת, והוא חותך את בשר הערלה. פריעה אין לנו ואחרי החתוך ממלאים אנחנו הכהנים את הברכות והשירים הקבועים לזה. – והשוחט הוא אחד מאחינו ולאיש שאינו מבני עדתנו לא ניתן לגעת בהבשר מפני הטומאה.
אנכי: אודך אדוני הכהן על הואילך לפתור לי את כל ספקותי ושאלותי אך בטרם אפרד ממך, מאשר כי כבר רד היום, תואל נא להשיבני תשובה על שאלה עקרית אחת, שממנה יפתרו לי ספקות ושאלות רבות.
הכהן: בכל לבבי נכון הנני למלאות שאלתך זאת וגם כל השאלות שתשאל ממני בעניני הדת והאמונה אם אך אדע כי אתה אדוני אינך קנאי אדוק, ולא תחשוב אותנו לזרים גמורים לכם. האמן לי אדוני כי לוא הי' לי אף הספק היותר קל שהשמרונים אינם מזרע ישראל, כי אז עזבתי כבר את עמי ומשרתי. יודע אנכי כי שרי בני ישראל באיירופא היו ממלאים את בקשתי לכונן לנו בית ספר, אך אחדים מפה העוינים אותנו, קלקלו את הדבר, ובית הספר הוא אחד מהדברים הנחוצים לקיום אמונתנו, כי בנינו אשר יגודלו בבתי ספר של המוסלימים והנוצרים, אף אם ילמדו אצל הוריהם את ספר התורה, בכ"ז לא יוכלו להיות בנים נאמנים לעמם ודתם כמונו. והוצאות בית הספר שהננו חפצים ליסד לא תעלה יותר משני אלפים פראנק לשנה. אך השנאה ובקשת המשרה הסבה בהפירוד הנורא מאז בינינו וביניכם, והדבר הזה מסבב עד היום תוצאות לא טובות לעם ישראל כלו. למשל בנין קבר יוסף הצדיק הסמוך לשכם עמד שנים רבות בלא תקרה, ואנחנו נחשבנו תמיד אצל התושבים למוחזקים על המקום הקדוש הזה. ולוא הי' בידינו לבנות תקרה על גבי הבנין, ולתקן את בדקיו, אז הי' הבית הקדוש הזה בידי ישראל, אך בני עדתנו הקטנה שכלם עניים לא יכלו להוציא את ההוצאה הזאת. כתבתי להאדון אסאוועצקי מי שהי' פקיד מושבות הבאראן ראטהשילד, כי הוא ישקול על ידי את ההוצאה הקטנה הדרושה לתקון הבנין, אך מפני ההתנגדות והטינא שיש בלבותיכם נגדנו, נשארה תשובתי מעל. ועתה בשנה העברה בנו התושבים תקרה מעל בנין הקבר ויקבעו בו דלת ומנעול וכבר הנהו שלהם, ולא יניחו לאיש יהודי להכנס בו מבלי מתת והמקרה שקרה לקבר יוסף קרוב לבוא גם לקבר פנחס ואלעזר ואיתמר ושבעים הזקנים שבימיהם שבהכפר עיורתא5. הקברים האלו קדושים לכלנו וגם המוסלימים יעריצום ויכבדום. בנין קטן רעוע עומד על גבי הקבר, וגם חצר גדולה מוקפת מאבנים סביב להבנין ומאד נחוץ לחזק את בדקיו שיעלה בערך 1000 פראנק, ואם לא תמהרו לתקן את הקבר בעוד מועד, אזי יעשו זאת התושבים… ואנחנו מעטים ודלים ולא נוכל להועיל בענין הזה מאומה, אבל בכם הלא יש עשירים מפורסמים מליונירים בארונים ינדב אחד מהם את הסכום הקטן הזה לכבוד הכהנים והזקנים נוחי נפש שעצמותהים טמונים בהמקום הזה. ואנכי מצדי מוכן הנני להיות לעזר אצל הממשלה כי תתן הרשיום לתקן הבנין. – עתה אדוני שאל נא את שאלתך העקרית אשר אמרת, ואת יתר השאלות אשר לך תניח על יום המחרת – שגם בו נכון הנני לקבוע לך זמן אם תרצה, כי כבר רד היום.
אנכי: איך אפשר לכם לקיים את כל מצות התורה הכתובה, הלא דבריה קצרים מאד ולפעמים גם סתומים וחתומים, אם אינכם מאמינים בהקבלה או תורה שבע"פ.
הכהן: חכמינו הראשונים שהיו בסוף ימי הבית השני והחכמים שהיו אחריהם בארו לנו עפ“י קבלתם איש מפי איש את כל פרשיות התורה דיניה ומצותיה. וגם לנו יש כעת בכתב פירוש גדול על התורה כעין התלמוד שלכם. חכמינו למדו את הסתום מהמפורש, באופן שלא יסתור פסוק אחד את רעהו. אסרו עלינו דברים חמורים שאיסורם איננו מפורש בתורה, רק מפני אסור המפורש אצל דברים היותר קלים. ולפעמים בארו ענין הסתום במקום אחד ע”י הבאור המפורש במקום אחר שמלותיהם שוות, וע"י הקשים מדעיים והגיוניים כאלה לא הניחו פסוק אחד שלא בארוהו באור רחב ומספיק. והכהנים והחכמים שהיו בזמנים קדומים חברו לנו מזמורים שירים ופיוטים לכל מועדי ה'. ויש לנו ספרי תפלה שירים ותשבחות למועדים ומקרים שונים. ובספר התפלה שלנו יש סדר תפלה מיוחד לכל שבת מארבע שבתות החדש (וגם לשבת חמישי אם יקרה) ואותם נחזור חלילה מדי חדש בחדשו.
אנכי: (בקומי ממושבי ללכת) עתה רואה אנכי כי באמת אי אפשר לתורה שבכתב מבלי תורה שבע"פ, וכל האומר אין תורה אלא אחת, גם אחת אין לו. – אסיר תודה הנני לך על כל תשובותיך, והני נפרד ממך להתראות שנית למחר בעת הזאת, ערבך טוב אדוני.
יום השני 🔗
ביום השני אחר הצהרים באתי בבית מלונו ואמצא כי הנהו יושב ומחכה עלי, ואחרי שאילת שלום הכפולה משני הצדדים כנהוג פה בארץ, שאלתיו גם למטרת בואו הנה, ויענני כי הוא בא למכר ספרי תורה בכתב העברי העתיק (שמרוני או לבונאה) ישנים וגם חדשים לחכמי הנוצרים פה, אך עד היום לא מכר עוד מאומה. כהן הראש של הדומוניקאנים הודיע את מהות ספר-תורה עתיק שיש לו, למנהל בית הספרים הכללי בפאריז ומחכה הוא לתשובתו, וספר תורה עתיק אחר שלח בעצמו באמצעות הקונסול הרוסי לבית הספרים שבפטרבורג.
אנכי: היש תאריך בספר התורה שהראת לכהן הדומוניקאנים, ומה הוא הסכום שהנך מבקש בעדו.
הכהן: ספר התורה הזה כתוב לפני שש מאות ושמנים שנה על קלף, והספר הזה הנהו יחידי במינו, ובעדו מבקש הנני סך של עשרת אלפי פראנק.
אנכי: קשה לי להאמין כי ישקלו סכום גדול כזה, ולדעתי הרבת לשאול, ואם תאבה הואל נא להראותו גם לי, כי גם לי שי מיודעים רבים באירופא המחפשים אחרי ספרים עתיקים.
הכהן: גם זאת אעשה לך כי מצאת חן בעיני, ונכון הנני להראות לך את כל אוצר ספרי.
ובדברו קם ממושבו ויעלה על היציע הקטנה שבחדרו ויוריד את הארגז וממנו הוציא ספר גדול עטוף במטפחת לבנה ויפתחהו ויתנהו על ידי. וזה תמונת הספר אחרי ההתבוננות השטחית שהתבוננתי בו: ספר התורה הזה איננו עשוי בגלילה כס“ת שלנו כ”א מחובר מדפים ככל הספרים והוא ערום מבלי כריכה רק דפיו מחוברים בגבם בחוטים מדתו פאליא קטן רחב, והוא מכיל כמאתים דפים וכבד במשקלו. הקלף והכתב מעידים על זקנותו. הכתב הוא לרחב כל הדף (לא בשני עמודים), ומנוקד בנקודותיהם. ובעמוד הראשון שבהדף האחרון אחרי הפסוק האחרון כותב סופר הספר שבח להשי“ת על עזרו להשלים את כתיבת הספר הזה שהנהו החמשי בימי חייו. ואח”כ כתובים שמות הנקודות שלהם העולים לעשרים שאין להם כל דמיון לשמות הנקודות שלנו, ואחרי אשר דפדפתי את הספר מראשו לסופו, לקחהו הכהן מידי ויפתח את פרשת אלה הדברים ויאמר לי פה כתוב התאריך שאמרתי לך ובאופן זה: בכל עמוד שהסופר מצא בהתחלת אחת השורות אות מאותיות שמו ושם אביו (עפ"י הסדר) חבר אליו לארך הדף איזה מלים מנוסח התאריך, באופן שכתיבת התאריך נמשכת בדפים רבים ותוכנו הוא: “שהספר הזה כתב העני פב”פ בשנת שש מאות וארבעים למלכות ישמעאל“, ולפי”ז עברו כבר מזמן כתיבת הספר שש מאות ושמנים שנה.
אנכי: סגנון כתיבת תאריך באופן מוזר כזה לא ראיתי מימי, בכל כתבי היד שראיתי, כתוב התאריך בשורות פשוטות בסוף הספר.
הכהן: כל סופרינו הקדמונים נהגו לכתב את התאריך באופן כזה בפרשה זאת או בפרשה אחרת (לפי חפץ ומחשבת הסופר) מאשר כי התאריך הכתוב בספר התורה הקדוש מאד שנכתב בשנת השלש עשרה לכניסת ישראל לארץ נכתב בסגנון כזה בפרשת אלה הדברים.
אנכי: האם כל ספרי התורה שלכם עשוים בכריכה כהספרים בזמננו, לא בגלילה כספרי התורה שלנו.
הכהן: סה“ת שבהם הננו קוראים בביהכ”נ ערוכים כולם לגלילה, אך סה"ת הכתובים בעד היחידים בבתיהם עשוים לכריכה.
הכהן צרר את הספר במטפחתו ויושיבהו למקומו ויבא לי חומש אחר כתוב ג“כ על קלף מכורך בלוחות עור במדת אקטאף קטן וגם בו כתוב שם הסופר והתאריך באופן האמור בפרשת במדבר ומתחיל בעמוד שבו כתוב הפסוק קח את הלוים, מאשר כי הסופר הי' מבני הלוים, ותאריכו הוא שנת שמנה מאות וחמשה עשרה למלכות ישמעאל, ולפי”ז עברו עליו חמש מאות וחמש שנה. ואח"כ הראה לי עוד חומשים שונים שכתב בעצמו ואחד מהם עשוי בגלילה וגם כתב יד מהתרגום השמרוני שבגליונותיו כתובים נוסחאות שונות המלוקטים משלשה כתבי יד שונים. ועוד ספרים שונים כלם כתב ידו כי סופר מהיר הוא ובאחרונה הוציא ספר אחד מכורך וישב אצלי.
הכהן: הספר הזה הנהו “ספר המזמורים” או התהלים שלנו, התחפץ כי אקרא לפניך איזה שירים ממנו, והתבין את מבטא שפתי.
אנכי: כן, בכל לבבי נכון הנני להקשיב לשיריכם אך תואל נא לקרא בנחת למען אוכל להבין את הברתך שעוד לא הורגלתי בה די. – ומיד החל לקרא לפני איזה שירים ממנו בהתלהבות וברגש נמרץ מהם שירים ותשבחות לה', בשבח התורה וכבודה, ולהכהנים בברכם את העם.
אנכי: ממשורר אחד או ממשוררים שונים חוברו השירים האלה ובאיזה זמן חיו.
הכהן: המזמורים מחוברים ממשוררים שונים ובזמנים שונים, ועל כל אחד כתוב שם מחברו.
אנכי: היש שירים שחרוזיהם הולכים עפ“י סדר א”ב.
הכהן: כן, ובדברו פתח את הספר ויראה לי שירים כאלו.
מהשירים המעטים שקרא לפני ואשר מילים אחדים לא הבינותי היטב, אוכל בכ"ז לשפט כי רעיונות נשגבים אין בהם וגם המליצה לא האצילה עליהם את רוחה, ונוכל להשוותם עם התפילות הפשוטות שחברו רבנינו בהמאות הקודמות ובהם מבטאים רבים בשפת ארמית, כמו אולפן, אורייתא ועוד.
אנכי: איך היא אמונתכם בביאת המשיח והאם יש לכם איזה רמז לזמן ביאתו.
הכהן: זמן הקץ נסתם מכל חי, אך מאמינים אנו אמונת אומן כי בוא יבוא, והוא יהי' מזרע משה רבינו ע“ה, והוא יבוא ביחד עם בני משה ועשרת השבטים, וארבעים יום יעבור עמהם דרך המדבר, ע”ד הארבעים שנה שהלכו אבותינו במדבר יום לשנה יום לשנה, ואחרי בואו ירד המקדש, והמשכן שנתלו באויר ויתגלו הארון ושאר כלי המקדש, ויבוא בהמקום המובחר הוא הר גריזים.
אנכי: ומה דעתכם אדות שכר ועונש.
הכהן: לדעתנו השכר והעונש העקרי לא תגיע להאדם מיד אחר מיתתו, רק נפשות הרשעים הנן כלואות בכלא ונפשות הצדיקים הנן חפשיות. והשכר והעונש העקרי יתן השופט כל בשר אחרי יום הדין הגדול שיהי' מיד אחרי תחיית המתים (שזה תהי' כאלף שנה אחרי ביאת המשיח), שאז יבולע המו לנצח והצדיקים יתעדנו בגן העדן שבו הי' גם אדם הראשון, והרשעים ירדו שאולה, ושם ידונו בחטאתם.
אנכי: חן חן לך אדוני הכהן על הואילך לבאר לי את המושג הכללי שלכם בהמצות השמעיות והמעשיות. עתה ארשה לי לבקשך כי תבאר לי בקצרה את מנהגיכם במצות הזכרון ועוד, למען יהי' לי מושג יותר רחב ממנהגי הדת אצלכם והשתלשלותם, ובזה אשים קנצי למלין ולא אלאך עוד בשאלותי.
הכהן: למען הראותך כי יקרת בעיני וגם נכבדת נעתר הנני גם לשאלתך זאת, אם כי קשה מאד לבאר בקצרה את המנהגים של כל ימות השנה ומקרים השונים. – יש לנו ספר מיוחד בשם “כתאב אל פארח” לאמר ספר השמחה, הכולל סדר הברכות ופזמונים למקרות של שמחה, חתונה, ברית מילה, פדיון הבן וכדומה, ולהיפך ספר מיוחד לאבלים ונחוּמם, ועוד דינים מיוחדים לכל מצוה ומצוה ממצות התורה כפי מסרת חכמינו הקדמונים. ולכן אספר לך רק את אשר יעלה במצודת זכרוני, ואת הנשאר נניח על רעיונים הבאים שנתראה בטח אם פה או בביתי בשכם.
אנכי: סלח נא לי אדוני הכהן אם אבקשך כי בתשובותיך תשיב לי על שאלה עקרית אחת מאד ששכחתי להזכירה בשאלותי הקודמות והיא “סדר הקביעות (של החדשים) אצלכם, ועל מה אדניו הטבעו”.
הכהן: מוכרח הנני לשנות מהנהוג ולהשיב לך ראשונה על שאלתך האחרונה ואחרי כן את התשובה הכוללת על שאלותיך הראשונות. אנחנו מונים את חדשינו לשנת הלכנה ומשוים אנחנו אותה עם שנת החמה ע“י חודש עיבור. ושיטת הקביעה שלנו יפה מאד, והיא מתאמת עם כללי התכונה. אנכי יודע היטב את חכמת התכונה. שנים אחדות למדתיה אצל הפרופיסור פאן דעק בבארות. ושיטת הקביעות שלנו מיוסדת ברמזים וגמטריאות בהפסוק “והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים”, ועקריה היו כתובים במטה משה רבינו ע”ה. ואנחנו הכהנים נותנים לכל אחד מבני עדתנו לוח בכתב פעמים בשנה על ששת חדשי השנה, למען ידעו את ראשי החדשים והמועדים. – את יום השבת נשמור בשמירה יתרה. את הכתוב “לא תבערו אש בכל מושבותיכם, נקיים כמשמעו, כי לא נניח אש בוער או נר דולק אפילו מערב השבת. וכן לא יצא איש מאתנו ממקומו ביום השבת. ואת מילת “ממקומו” נבאר ג”כ כפשוטה, לאמר מהמקום שהוא גר שם. ובעירנו הננו נזהרים לבלי צאת מהרחוב שהננו יושבים בה. אך אם אחד מאתנו ישבות את השבת בעיר אחרת ילך את כל העיר רק לא חוצה לה. בליל השבת ויומו נתפלל שבע תפלות. –
את חג הפסח נחוג שבעת ימים וביום הראשון וביום השביעי מקרא קודש, ובו וכן ביתר המועדים נשבות מכל מלאכה כמו ביום השבת, והימים שבנתים הם כמו חוה“מ אצלכם. את מצוֹתינו נאפה בכל יום ואותם נאפה על מחבת ולא נניח אותם להחמיץ כלל, אך מלח נשים בהם, כי מלח הוא אחד מהשבע בריתות שכרת ה' עם ישראל כמו שכתוב “ולא תשבית מלח ברית אלקיך”. כל שבעת ימי הפסח נשב כלנו באהלים בהר גרזים, כל משפחה באהל לבדה, ואהל אחד גדול להצבור, ועם שקיעת החמה של ערב הפסח נקריב את קרבן הפסח על המזבח שנבנה למענו בכל שנה. לראשונה נודיע אנחנו הכהנים להקהל בשפת עברית וערבית את ערך החג הזה וסבתו, ואח”ז נתפלל בשפת ערבית תפלה מיוחדת לשלום מלכנו השולטן יר“ה ואח”כ ישחטו השוחטים את הכבשים של כל משפחה, ואחרי אשר יפשטום ויוציאו מהם את בני מעיהם ואת גיד הנשה ויומלחו במלח, יותחב דרך פיהם שפוד של עץ ויועמדו בתוך בור גדול העשוי בעמק ההר הבוער מאש, ואת פי הבור יטיחו בטיט, והפסחים יוצלו באש התנור הזה על ראשיהם ועל כרעיהם ועל קרבם משך שלש שעות, ובחצות הלילה נאכל אותם בשיר וזמרה. והאמן לי ידידי כי טעמו כלשד השמן ואין דומה לו בכל מיני הצלי והמטעמים שנעשה בכל ימות השנה. אך הפסח שהנו מקריבים כעת הוא רק כעין זכרון לקרבן הפסח האמתי שהקרבנו ושנקריב כשיעמד המקדש על תלו. למחרתו ביום הראשון של פסח נשמח מאד ואיש איש יבקש מרעהו סליחה למען תהיה האהבה והידידות בינינו, ובאהל המשותף של הציבור נשתה יין ונאכל ממתקים לשמחת החג, וממחרת ימי החג נשוב כלנו לבתינו בשכם כמו שכתוב בתורה “ופנית בבקר והלכת לאהליך”.
ממחרת השבת שאחר הפסח נחל לספר את ספירת העומר בברכה, וכמובן יהי' גם חג השבועות תמיד ביום הראשון. ואין אנחנו מקפידים שיחל בששי בסיון. את יום הזכרון נחוג כמצוה, בתקיעת שופר ונתקע שבע פעמים, כי המספר שבע קדוש הוא אצלנו בני ישראל, ואחרי כלות התפלה בביהכ“נ ילך הכהן ועמו אחדים מזקני העדה לבית כל אחד מאתנו ויתקעו שבע תקיעות, וממחרת ראש השנה עד יום כפורים נאמר בכל יום סליחות ווידויים. ואת צום העשור נצום כהלכתו באכילה ושתיה ונתחיל את הצום כמוכם כשעה לפני שקיעת החמה של ערב יום הכפורים ולא נאכל עד חצי שעה אחרי שקיעת החמה של יום הכפורים, וכל ליל הכפורים ויומו לא נצא מביהכ”נ ורק נקרא ונתפלל, וצומות אחרים בכל השנה אין לנו כעת, כמו שכתוב בתורה פעם אחת בשנה. שמעתי כי לפנים נהגו אבותינו לצום את היום השלשי אחר חג השבועות לזכר חרבן בית מקדשנו שעמד על הר גרזים, אך חכמינו האחרונים בטלוהו מהטעם האמור. – את חג הסכות נחוג בשמחות וגיל, ובתוך ביתינו נעשה כעין סוכה מענפי עצים שונים כמו רמונים למונים אתרוגים ועוד ובהם נשמח כל שמנת ימי החג.
לפני בואינו בביהכנ“ס נחלוץ את מנעלינו מעל רגלינו ובבואינו פנימה ילבש כל אחד מאתנו מעיל לבן, ורק הכהן ילבוש על ראשו טלית מצויצת כעין הצצית שלכם. אך כל העם לא ילבוש צצית, כי הצצית הם עדות לישראל לשמירת התורה ומצותיה, ובעוה”ר מפני הגלות לא נוכל לקים את כלם. מקוה מעץ יש לנו באחד המרחצאות ששם תטבלנה נשינו מטומאתן ובעת נדת דותן תשבנה מרחוק, ובמקום שאין מעץ אסור לנו לשבת, אך לטבילת קרי נסתפק במים שאובים. נשינו לא תגלינה את פניהן בלתי לבני המשפחה היותר קרובים כאב בן ואח. בעניני הרעיות מחמירים הננו מאד, וגם קרובות שאינן כתובות בתורה אסרנו עלינו עפ"י ההיקש. וגם לא נשא את אחיות נשותנו אחרי מות הראשונה. את אשת האח לא נקח אפילו אם מת מבלי בנים ואת הכתוב כי ישבו אחים יחדיו מבארים הננו על אנשים קרובים בני משפחה אחת. – הנה לך בקצרה ידידי רשומים ותוים מכל סדרי חיינו ומנהגינו הדתיים. ואם תעבור דרך שכם אזי תשוב לביתי ושם אבאר לפניך את הכל בפרוטרוט.
אנכי: אודך אדוני וידידי על טוב לבבך, וגם אנכי נכון לשרתך בכל אשר ידרש לך. ומיד כאשר אוכל להאציל לי זמן ללכת לתור את ערי ארה"ק אבוא אליך. ברשותך. ערב טוב ולהתראות בשכם.
-
ראה מכתבי החכם ד"ר אליעזר הלוי בהדביר חלק א' העורך. ↩
-
החוקרים מהמאה החולפת שעלה בידם לשום עין על ספר התורה העתיק הזה הוכיחו כי זקנותו לא תעלה על אלף שנה והפתגם “רצון ה' עליהם” שהוא תרגום מהנוסח הערבים אחרי הזכרת שם מת חשוב, מורה שספר התורה הזה נכתב כבר מאז ממשלת הערבים. ↩
-
הערבים נוהגים לאמר בהזכירם מת אחד מהמאמינים כי נכנס לרחמי האל ולעומת זה יאמרו על הכופרים כי יצא מהעולם למעוט רחמי האל. ↩
-
העתק מהספר הזה נמצא כעת בידי החכם הנכבד מר אלחנן אדלר בלאנ"א) ותמצית ממנו כבר בא בדפוס. ↩
-
הכפר עיורתא הוא כשתי שעות לדרום שכם, והוא מתאחד לפי המסרה עם גבעת פנחס הנז‘ ביהושע כ“ד כ”ג, ומסרת הקברים הזאת נז’ מהרב אישתורי הפרחי בס‘ כפתור ופרח פרק י"א (תוצאותנו עמוד רצ"ה), שהי’ בהמאה הא' להאלף הנכחי בארה"ק ומכל רושמי הקברים שהיו אחריו. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.