כולל תכונת כל המושבות והאחוזות שנוסדו בכל חלקי ארה"ק במשך עשרים שנה האחרונות, מספר יושביהן¹ מצבן ועוד.

 

ביהודה².    🔗

1) ראשון לציון ובערבית עיונא או עיון-קארא³.

רחוקה כשעה וחצי לדרום יפו, נוסדה בשנת תרמ"ב (ט"ו אב). ובשנה שאחריה באה תחת חסות הנדיב הנודע. שטח אדמתה 6828 דונם⁴. בה יש בית ספר לילדים וילדות שמספר תלמידיהם 74, גן ילדים (בו יחונכו ילדים וילדות מבני 4 עד 6 שנה ובכולן שפת עברית היא שפת הלמוד), בית חולים (בו שמונה חדרים הבנוים מעץ בעד החולים של כל מושבות יהודא וכעת נסגר), בית-עם (בו בית הספרים ויציע להתזמרת), שני בתים גדולים למעון הפועלים, יקב גדול ובית מלאכה, ושתי בארות (בעומק 47 מטר) אשר מימיהם יעלו בכח הקיטור.

המושבה הזאת נטועה כמעט כלה כרמים ממבחרי גפני צרפת, ומעט עצי שקדים, זתים, תותים (לגדול תולעת המשי) ואתרוגים, ואת האחרון החלו כעת לגדל ביחוד. וזאת חלוקתה לפי ערך עבודתה: 5522 דונם כרמים, 165 – שקדים, 37 – זיתים, 180 – תּותים, 90 – ביארה⁵ 111 – אדמת הצבור והדרכים, 723 – בנינים וגנות הירק שאצלם. ס"ה 6828 דונאם.

בה יושבים 154 משפחות⁶ שמספר נפשותיהן 605 נפש, והן תחולקנה בערך זה: 70 משפחות אכרים (בהם 90 עובדים), 6 – אומנים וסוחרים, 22 – פקידים ומשרתי העדה, 56 פועלים בהיקב ואומנים. – ולהן: 89 בתים (ביחד עם בתי הצבור), 54 רפתים, 81 עגלות, 117 פרות, 74 סוסים, 31 חמורים.

מהכרמים הנז' יצאו משנות ערלה 4423 דונאם, והם הביאו 1.437.489 קילו ענבים (העולה 325 קילו על כל דונאם), ומחירם קבלו 181,965 פרנק (41 פרנק לכל דונאם).

ראשון לציון היא המושבה המרכזית לכל המושבות שביהודא, כי בה בנו היקב הגדול (בעל שלש מכפלות) אשר בו יקובלו כל ענבי המושבות שביהודא. בו נמצאות המכונות אשר בהיקבים הגדולים שבאירופה, כמכונת קרח ועוד, ואליו נלוו חרשת ברזל ובית מעשה חביות, וכל המכונות עובדות בכח הקטור, וכּשלשה וארבעים פועלים תמידים יעבדו בו, ובעת הבציר יתוספו עליהם עוד שלשים. – היא יצאה ראשנה מכל המושבות לרשות עצמה, וכל עניני הצבור נחתכים על פי ועדים נבחרים, ויושביה בעצמם נושאים כמעט את כל ההוצאה הצבורית שעלתה בשנת תרנ"ט לסך 15000 פרנק.

יין ראשון לציון השיג אות כבוד של זהב בתערוכת פריז של שנת 1900.

[את מראה המושבה הזאת ותכונתה לפרטיה ימצא הקורא בלוח ארץ ישראל שנה ד' צד 117 – 128 ושנה ה' צד 97 – 125]

2) ואדי חנין⁷.

עומדת על הדרך ההולכת מיפו לעזה ובאמצע הדרך שבין ראשון לציון לרחובות. נוסדה בשנת תּרמ“ג ונתמכה מאת חברת יק”א. שטח אדמתה 1418 דונאם, ומסוגלת גם לביארות, כי מים נמצא בה בעומק של 10–12 מטר, והיא נחלקת בערך זה: 974 דונאם כרמים, 163 – ביארות, 194 – אדמה לא עבודה, 20 – אדמת הצבור והדרכים, 17 – בנינים וגני ירק, 50 דונאם מוקצה לבתים. – ענביהם יקובלו בהיקב שבראשון לציון.

בה יושבים 29 משפחות⁸. מהם 20 אכרים, והנשארים פועלים העובדים בה (ובצרכי הצבור) ובהמושבות הסמוכות. מספר נפשותיהן 119 (57 זכרים, 62 נקבות). – ולהן: 19 בתים, 5 רפתים, 24 פרות, 29 חמורים. – בה בית הכנסת ובית ספר קטן לילדים וילדות שמספר תלמידיו 40.

מן 975 דונאם הנטועים כרמים יצאו משנות ערלה 732 דונאם, והם הביאו 149,000 קילו ענבים (העולה 202 קילו על כל דונאם). ומחירם קבלו 17,600 פראנק (24.20 פראנק לכל דונאם).

המשובה הזאת היא הקטנה במושבות יהודא בשטח אדמתה, ומספר יושביה גדול יתר מכפי שטח אדמתה; ולהרבה מיושביה יש רק שטח קטן של אדמה וגם בתי מעון קטנים. כי בה נתאחזו הרבה מהפועלים הראשונים. אחד ממיסדיה עוסק בגדול דבורים במדה מרובה, ולו כמאתים כורות ארופיות, והוא מוציא מהם שנה שנה דבש הרבה הנודע בשם “דבש תפוחי הזהב”.

3) רחובות ובערבית “דוראן”⁹.

עומדת על הדרך שבין ראשון לציון לעקרון. רחוקה שעה וחצי מהראשנה ושעה אחת מתחנת רמלה שבמסלת הברזל יפו ירושלם, ועומדת תחת “הנהגת” (מודיריא) רמלה. נוסדה בשנת תר“נ מאת אכרי ואדי חנין וראשון לציון ובאה אח”כ לחברת “מנוחה ונחלה” בווארשא שמספר חבריה היו חמשים, וחמשה וארבעים מהם יושבים כבר על אדמתם.

שטח אדמתה 10,652 דונאם. עומק בארותיה 20 מטר וכמעט כלה נטועה כרמים, שענביהם יקובלו בהיקב שבראשון לציון, אך גם שקדים וזיתים רבים יגדלו בה. וזאת חלוקתה לפי ערך עבודתה: 4405 דונאם כרמים, 574 – שקדים. 221 זיתים, 4526 – אדמה לא עבודה, 726 – אדמת הצבור והדרכים, 200 – בנינים וגנות ירק.

בה יושבים 58 משפחות שמספר נפשותיהן 222 (123 זכרים, 99 נקבות). מהן 45 משפחות כורמים (בהן 47 עובדים), 5 – פועלים וחצאי אכרים (מחברת “עזרא”), 8 –אומנים ועוסקים בצרכי צבור. – ולהן: 33 בתים, 34 רפתים, 123 פרות, 81 עגלות, 33 סוסים, 27 חמורים.

בה יש בית הכנסת, בית ספר גדול ויפה לילדים וילדות (מספר תלמידיו 42) הנבנה מאת אחד ממיסדיה הגביר מר יעקב בראדי בווארשא, ובו גם “חדר” שבו ילמדו 19 תלמידים, ובית ספרים. וכל עניני המושבה ומסדיה יסודרו עפ“י ועד נבחר הוצאות הצבור יעלה לסך 17000 פראנק. וע”ז תקבל מאת חברת “כרמל” בווארשא 2000 פראנק, והנשאר תשלם המושבה עצמה.

מהכרמים הנטועים על שטח של 4105 דונאם יצאו משנות ערלה 3000 דונאם. והם הביאו 1.400.533 קילו ענבים (העולה 466 קילו על כל דונאם) ומחירם קבלו 139ת184 פראנק (46 פראנק לכל דונאם).

4) מזכרת בתיא היא עקרון ובערבית עקר.

רחוקה 1 שעה מרחבות, 3 שעות מראשון לציון, 4 שעות מיפו ושעה אחת מתחנת רמלה שבמסלת הברזל יפו-ירושלם, ועומדת תחת “ההנהגה” (מודיריא) שברמלה.

שטח אדמתה הוא 4260 דונאם, וביחס עבודתה נחלקת בערך זה: 761 דונאם עצי שקדים. 611 – עצי זיתים. 611 – עצי תותים. 25 – ביארה. 2077 – תבואות. 143 – אדמת הצבור והדרכים. 32 – בנינים וגנות הירק שאצלם.

מספר משפחותיה 47 ובהן 231 נפש (105 זכרים. 126 נקבות). ולהן: 25 בתים. 15 רפתים. 24 עגלות. 41 סוסים. 4 חמורים. 72 פרות. 27 כבשים ועזים.

אדמת המושבה הזאת טובה מאד ומוכשרת רק למזרע תבואה, ואנשיה עובדי אדמה מנעוריהם, ועוד לפני עשר שנים היתה כבר משוכללת, ויושביה יכלו לחיות על חשבון עצמם מבלי כל תמיכה. אך התעקשות האכרים וקלות הדעת של הפקידות גרמו כי עד היום מוכרחים יושביה לקבל תמיכה, כי ההנהגה חפצה להמרות את פי הטבע ולהרבות מטעים באדמת עקרון המסוגלת רק למזרע תבואה, ולכן הלך גם הוא עמם בקרי¹⁰ והפקידות מוכרחת לתת להאכרים תמיכה חדשית למכולת ביתם, אך אין ספק כי סוף סוף יאלצו לעקר רבים מהעצים הנטועים ולשוב לזרע במקומם תבואה.

לפי הידיעות האחרונות יקנו בעדם עוד כברת ארץ גדולה בקרבת אדמת המושבה.

5) גדרה ובערבית “קטרא”.

רחוקה 111/2 שעה מרחובות וכן מקסטינא, 5 שעות מיפו, 3 שעה מראשון לציון, והיא עומדת תחת הקאימקאמיא שבעזה. נוסדה בשנת תרמ“ד בעד החלוצים הראשונים שעלו לארה”ק, ונתמכה מאת חברת חובבי ציון שברוסיא. שטח אדמתה הוא 3368 דונאם. מרביתה נטועה כרמים, אך חלק גדול ממנה יזרע מיני תבואה שונים, וענביה יקובלו בהיקב שבראשון לציון. – עומק הבאר (הנקראת “באר בנימן” ע"ש הנדיב) הוא 45 מטר ומימיה יעלו ע"י כח הקטור (גאזמיטור). וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 1303 דונאם כרמים, 1291/2 – שקדים, 12 – זיתים, 1585 – מיני תבואה, 217 – אדמת הצבור והדרכים, 121/2 – בנינים וגני ירק.

בה יושבים 23 משפחות שמספר נפשותיהן 110 (57 זכרים, 53 נקבות). מהם 14 משפחות אכרים (בהן 17 עובדים) והנשארים אומנים, פועלים ועוסקים בצרכי הצבור. ולהן: 19 בתים. 19 רפתים. 19 עגלות. 18 סוסים. 3 חמורים. 42 פרות. 68 כבשים ועזים. – מלבד האכרים היושבים בהמושבה ישנם עוד חמשה חלקים לחמש משפחות שאחת מהן יושבת בראשון לציון והנשארות בחו“ל, ואדמתן תעבד ע”י האכרים.

מן 1303 דונאם כרמים יצאו משנות ערלה רק 930 דונאם, והם הביאו 375,180 קילו ענבים (העולה 403 קילו על כל דונאם), ומחירם קבלו 36,300 פראנק (39 פראנק לכל דונאם). והכנסת התבואה ויתר הפירות עלה 6867 פראנק, ביחד 43167 פראנק. – הוצאות המסים המכסים וצרכי הצבור עלה 7541 פראנק. מלבד בית הכנסת ובית ספר יש בה טחנה המתנועעת בכח הקטור המעלה גם את המים.

המושבה הזאת נוסדה בעצם וראשנה בעד בני ביל“ו, שעזבו את ארץ מולדתם בשנת תרמ”ג ויעלו לארה"ק לעבד את אדמתה, אך אחדים מהם לא יכלו לעמד בקשרי התלאות הנוראות שפגשו אותם בראשית ישובם ויעזבוה, ועליהם נוספו במשך הזמן משפחות אחרות. וכהיום נמצאים בה מראשוני מתישביה שמנה משפחות.

[את השתלשלות המושבה הזאת וקורותיה ימצא הקורא בלוח ארץ ישראל שנה ו' עמוד 73 – 126].

6) באר טוביא ובערבית “קסטיניא”

רחוקה כשעה וחצי מהקודמת, 3 שעות מתחנת סֶגֶ’יד שבמסלת הבּרזל יפו-ירושלים ושבע שעות מיפו, ועומדת תחת הקאימקאמיא שבעזה. נוסדה בשנת תרנ“ו מאת חברת חו”צ שברוססיא בעד הפועלים המצוינים שעבדו זמן רב בהמושבות. שטח אדמתה 5623 דונאם והיא תזרע כלה תבואה, ואדמתה היא היותר טובה בכל אדמת המושבות. – עומק הבאר 38 מטר, ומימיה יעלו בכח הבהמה.

בה יושבים 20 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 114 (59 זכרים 55 נקבות) ובהן עובדים 47. ועוד 10 נפשות של משפחות השו"ב, הרוקח והמורה, ביחד 124 נפש. – ולהם 21 בתים, 11 רפתים, 31 עגלות, 27 סוסים, 3 חמורים, 45 בקרים, 26 פרות, 149 כבשים.

הכנסת תבואת המושבה בשנת תרנ"ח היתה: חטים 6320 כֶּלִי (כל כלי 36 קילו) במחיר 4.50 פר' הכלי. שומשמין 17450 אקע (כל אקע 1,300 קילו) במחיר 0.45 פראנק האקע. חטי תירוס 530 כלי במחיר 3 פראנק. פולים 212 כלי במחיר 4 פראנק. דורא 65 כלי במחיר 5 פראנק.

אדמת המושבה הזאת נקנתה מאת הנדיב הנודע בשנת תרמ“ז בעד מספר משפחות מבאסאראביא, והנה באו על אדמתן. אך ע”י האי-רצון והסכסוכים שקמו ביניהן ובין הפקידות עזבו את אדמתן וישובו לארצן, ותעבד אדמת קסטיניא כשמנה שנים ע“י פועלים יהודים, שגרו בבתי עץ שהוקמו למענם, ובשנת תרנ”ה מכר הבאראן את אדמת קסטיניא לחברת חו"צ בקרן המחיר שעלה לו.

7. ארתוף.

באמצע דרך העגלות ירושלם-יפו וסמוכה למלון באבאלואד. רחוקה 7 שעות מהראשנה ועשרים רגעים מתחנת דיר-עבן שבמסלת הברזל ירושלם-יפו. נוסדה בשנת תרנ"ו מחברת “עזרת אחים” בסופיא וטטר-באזארשוק (בולגאריא). – שטח אדמתה 4350 דונאם ורק 2850 דונאם ראוי למזרע תבואה והנשאר רק לעצי זית. – בה יש מעין מפכה שמימיו לא יחרבו לעולם ודים להשקות שטח של 30 דונאם. בתוך המושבה יושבים רק 14 משפחות שמספר נפשותיהן 75 (36 זכרים 39 נקבות) ובהן 16 עובדים, ולהן שני בתים גדולים (שבהם יגורו יחד) ורפת גדול אחד, וארבע עשר פרות. וחמש משפחות מהעובדות את אדמת ארתוף יושבות בירושלים ויפו.

הכנסת המושבה בשנת תרנ“ט היתה מעטה מאד. בס”ה אספו 51 מוד¹¹ חטים, 19 – שעורים. 44 – חטי תירוס. ומחירם יחד עלה לסך 1190 פראנק.

המושבה הזאת נפלאה ביסודה והשתלשלותה. היא נוסדה בראשית תקופת העליה מאת חברת המיסיון הבריטית לתכלית צידת נפשות. אך אחינו הבינו את מטרתם ולא נעתרו להתנאים והתקנות שתקנו, ותאלץ החברה להושיב בה את חניכיה בתקוה כי סוף סוף תהי' רשת פרושה להיהודים העולים לארה“ק, אך מחשבתה עלה בתהו, ובאחרונה מכרה את אדמת המושבה ואת הבתים אשר בנתה – להחברה הנז‘. ומאשר כי ליהודים לא הי’ אז הזכות לקנות אדמת מירי¹², לכן קנוה לראשנה בערכאות שבלאנדאן, ורק אחרי עבור שלש שנים פקדה הממשלה הראשית – נשען על היסוד שבולגאריא עומדת תחת החסות העליונה של השולטן יר”ה – לתת להם שטרי מקנה בערכאות פעה“ק. חברי החברה חישבו בראשנה כי מעט מעט יוכלו כל חבריהם (חמשים במספר) להתנחל על אדמתם ולא יצטרכו לעזר ותמיכה, אך תקותם לא נמלאה. מרבית החברים לא יכלו להאחז בה והמתאחזים הם במצב רע ונורא. כי מלבד שאדמתם לא תביא להם אף לחם צר, אין בה שום דבר מצרכי הצבור, לא ביהכ”נ קבוע, לא בית ספר, לא שו"ב ואף לא רפואות, והם חיים רק בלחם וזרעונים, וילדיהם משוטטים כל היום בהמושבה ואין מי שילמדם אף קרוא עברית.

נקוה כי בקרוב תפרוש חברת יק"א כנפי חסדה על המושבה הזאת. ולרגלי האדמה הטובה שיש לקנות בסביבותיה, טוב מימיה ואוירה וקרבתה לתחנת מסלת הברזל, תוכל להיות באמת מושבה גדולה וטובה שיושביה יחיו מעמל כפם בריוח וכבוד.

8) פתח תקוה ובערבית “אמלבש”.

רחוקה כשתי שעות לצפון יפו. נוסדה בראשנה בשנת תרל“ח מאת יושבי ירושלם. שטח אדמתה 13850 דונאם. החלק היותר גדול שבה יזרע מיני תבואה, ובחלק גדול נטועים כרמים אשר ענביהם יובאו להיקב שבראשון לציון, ובשטח הנשאר נטועים ביארות עצי פרי, עצי עקאליפטוס ועצי תותים רבים מאד. וזאת חלוקתה לפי סדר עבודתה: 3563 דונאם כרמים, 923 – ביארות, 123 – עצי פרי שונים, 945 – עצי זית, 576 – עצי תות, 207 – עצי עקאליפטוס (לפני המושבה, והם הועילו הרבה להטיב את מצב האויר והבריאות), 7100 – מיני תבואה שונים, 410 – בנינים וגני ירק שאצלם. בהמושבה עצמה ישנן שתי בארות האחת של העדה והיא הקדומה ועומקה 52 מטר ומימיה יעלו בכח הרוח, והשניה של חברת “חובבי ציון”, עומקה 18 מטר ומימיה יעלו ע”י משאבה. מלבדן יש בכל ביארה באר מיוחד להשקותה שעומקן מן 5 עד 13 מטר, ובחשבון מתמצע נוכל לחשב את עומק המים מן 8 עד 10 מטר.

בה יושבים 185 משפחות¹³ שמספר נפשותיהן 818 (421 זכרים 397 נקבות), והן תחולקנה לפי עבודתן בערך זה: 76 משפחות כורמים (בהם 91 עובדים), 63 – אכרים ועוסקים בעבודות שונות (בהם 65 עובדים) 23 – עובדים בבית הפקידות, 23 פועלים תמידים. – ולהן: 99 בתים. 99 רפתים. 76 עגלות. 95 סוסים ופרדים. 50 חמורים. 370 פרות.

מהכרמים הנטועים על שטח של 3563 דונאם הנז' יצאו משנות ערלה רק 2890 דונאם, והם הביאו 517,342 קילו ענבים¹⁴ (העולה בערך 180 קילו על כל דונאם¹⁵, ומחירם קבלו 62,147 פראנק (22 פראנק לכל דונאם).

המושבה הזאת היא הקודמת בזמן והגדולה בשטח אדמתה (מלבד חודירא) ובמספר יושביה מכל המושבות שבארץ ישראל. וכאשר הזכרנו מוכשרת אדמתה לתבואה, לכרמים וגם לביארות אשר מספרן יגדל שנה שנה, ובה גם מספא לבהמות, כי בסביבותיה יש אחו גדול. – שמנה ועשרים משפחות מיושביה נכנסו בשנת תרמ“ט תחת חסות הנדיב (עתה נתרחבו לארבע ושלשים), ולהם נתנו כעת הכרמים וחלק מהביארות, והם עומדים כעת תחת חברת יק”א ככל יתר מושבות הנדיב. – בה יש גם אחוזה גדולה הנטועה כרמים (שענביהם יודרכו בהיקב שבהאחוזה עצמה) השייכת להגביר לאכמאן בברלין.

בהמושבה יש בית הכנסת גדול. בית ספר, בית ספרים, רופא מיוחד ובית רפואות. – בכלל דומה מצב החיים בה יותר לעיר קטנה מאשר לכפר.

[תכונת המושבה הזאת, מצבה וקורותיה בפרטיות ראה ב“לוח ארץ ישראל” שנה א' עמוד 38 – 50 ובהמאמר “הקציר והבציר” בלוח ארץ ישראל שנה ו' עמוד 3 – 38].

אחוזות    🔗

9) מקוה ישראל ובערבית “בּיארתּ נטר”.

כעשרים רגעים מיפו על דרך מסלת העגלות יפו-ירושלם. נוסדה מאת חברת “כל ישראל חברים” בפריז בשנת תר"ל בהשתדלות המנוח מר קרל נטר. שטח אדמתה 2600 דונאם, והאדמה טובה ופוריה לכל מיני תבואה. עומק בארותיה 12 – 20 מטר, ונחלקת ביחס עבודתה בערך זה: 330 דונאם כרמים. 175 – ביארה. 88 – שקדים. 25 – זיתים. 100 – גני ירק ועוד. 45 – גני ירק שצריכים להשקותם. 33 – משתלה. 20 – בנינים. 1784 – מיני תבואה.

בהמכון הזה יש יקב, לאבאראטאריום כֶמִי מחלבה ועוד.

מספר תלמידיו 204 (לומדים תחת פקודת שמנה מורים) מרביתם מארץ ישראל ויתרם משאר ערי ארץ תוגרמא וגם מארץ רוסיא ורומאניא. זמן הלימוד חמש שנים, שנתים יעסקו רק בעבודה ושלש שנים בלמוד ועבודה יחד. ואחרי כלות זמן הלמוד ישולחו המצוינים שבהם לאירופא להשתלם בלמודם ומהם יעשו לאכרים בהמושבות שבארץ ישראל ארגנטינא וקפרוס.

כל עבודות האחוזה תעשנה על ידי התלמידים. ותוצאות האדמה יהי' למכלת להתלמידים והנשארים ימכר ביפו וגם ישולח לאירופא וביחוד למצרים. יין האחוזה יעלה 800 הקטוליטר לשנה.

10) מוצא היא קולוניא¹⁶ וכן שמה בערבית

רחוקה 3/4 שעה מירושלם על דרך העגלות ירושלים-יפו ובה יש מעין טוב ואוירה ממוזג וצח, ובימי הקיץ ילכו אחדים מיושבי ירושלם לשבת בהכפר הזה, וביחוד מעת אשר נתיסד בה ישוב מאחינו.

שטח כל אדמת מוצא הוא 537 דונאם. וזאת חלוקתה לפי יחס עבודתה: 133 דונאם כרמים. 34 – זיתים. 7 – ביארה. 329 – אדמה לא עבודה. 43 – אדמת בנין והמעיין שבהכפר ישקה גם את אדמת הביארה אשר להיהודים, ולכן היכלת בידם לעסק במזרע ירקות ולמכרה בירושלם הקרובה להם.

מספר המשפחות היושבות באחוזה עצמה 7, ונפשותיהן 23, ולהן 12 פרות. 14 עזים. 6 חמורים. וכלן יושבות בבתים שכורים, לבד האחת שיושבת בחלק הבית הקנוי מהלשכה כנז' להלן.

כל הכרמים נטועים גפני צרפת, וענביהם ימכרו בירושלם במחיר 45 פראנק הקאנטאר¹⁷, ויש שיעשו בעצמם יין ויינם טוב מאד. וגם ירקות וחלב יביאו העירה למכר.

אדמת מוצא נקנתה עוד בשנת תרט“ו מאת האדון שאול יחזקאל יהודה מכסף אביו הרב ח”ר שלמה יחזקאל יהודה ותעבד האדמה באריסות עם הפלחים יושבי הכפר. ובשנת תרכ“ד נפטר מר שאול יחזקאל, ובשנת תר”ל כאשר נגמרה מסלת העגלות מירושלם ליפו הי' הרב חרש“י הראשון שבנה על הדרך בנחלתו בית גדול למלון ובית קהוה. ובשנת תרל”ב נפטר הרב חרש“י ותבא הנחלה לידי בניו מר בנימן יחזקאל ואחיו וגיסם מר יהושע ילין. אח”כ קנה שם נחלאות וכן מר בנימן יחזקאל מר יהושע ילין. בשנת תרנ“א כאשר שררה בירושלם בולמוס של קנית קרקעות, יסד ה' יחזקאל חברה בשם “גבעת שאול” למכירת חלק מאדמתו בשטחים קטנים לכונן שם כעין פרור, וכל מניות החברה נמכרו בימים מספר, ובשנת תרנ”א קנו אחדים מאחינו שברוסיא שעלו לתור את ארה“ק, חלקים קטנים מאדמת ה' ילין בתקותם לכונן למו פה גנות ובתי קיץ, אך מפני גזרת אסור הכניסה לא יצאו שתי המחשבות לפעולות. בשנה שאחריה יסדו טובי ירושלם חברה בשם “חבת הארץ” לקנית קרקעות ומכירתן, לא לשם תגרנות כ”א לבלי יעלה מחיר הקרקעות, ואחרי זמן קצר להתיסדותה קנתה החברה מאת מר ילין בקולוניא 180 דונאם. אך כאשר חדלה חפץ הקניה לרגלי אסור הכניסה נשארה אדמת “חבת הארץ” לחבריה.

בשנת תרנ“ד בראות החברה כי אין בכח חבריה לעבד את אדמתם, מכרוה ל”לשכת ירושלים" של אגודת ב“ב פעה”ק והיא הושיבה עליה שלשה צעירים שהצטינו בעבודתם בהמושבות, ותתן לכ“א 45 דונאם אדמה לנטוע בהם כרמים וגם תמכה אותם בתמיכה חדשית קטנה משך חמשה שנים (בעזרת חברת ישוב אה"ק, שבקעלן ונדבות שונות) בתנאי להשיב לה מעט מעט מהשנה השישית והלאה את מחיר הקרקע והתמיכה. ובשנת תרנ”ה קנתה הלשכה שליש מבית הקהוה הנז' למעון לאחד מכורמיה, אך אחרי עבור חמש שנים נאלצה הלשכה להאריך להם את זמן התמיכה וההלואה. וחלק אחד יש עוד בידי הלשכה שלא נעבד עדיין. בשנת תר“ס קנו עוד חמש משפחות חלקי אדמה מאת ה' בנימין יחזקאל, ואחיו וארבע מהן נתישבו כבר במוצא והחמשית יושבת בירושלם, ואדמתה תעבד ע”י אחד מהכורמים היושבים בה. –

11) גן מונטיפיורי ובערבית “בּיארתּ מונטיפיורי”.

עומדת במרחק 1/4 שעה מיפו סמוך למושבת הגרמנים “שרונה”. שטח אדמתה 103 דונאם.

הגן הזה הנהו הראשון שנקנה בא“י מאת אחינו בחו”ל למען הפיץ את העבודה בין יהודי ארה“ק. הוא נקנה מאת השר מונטיפיורי ז”ל בשנת תרט“ו בסך 300 לירא שטרלינג. בו נמצאו אז מלבד חלקה גדולה למזרע תבואות שדה וירק, גם 1407 עצי פרי שונים¹⁸, ומחשבתו היתה להביא על ידו טובה כפולה: א) כי יעסקו בעבודתו אלה מאחינו בארה”ק החפצים להוציא לחמם מן הארץ. ב) ריוח הביארה יהי לטובת תה“ח בירושלם. אך כנודע לא עמדה ההצלחה לימין השר בכל מפעליו בארה”ק, והמפעל הזה הי' כאחד מהם. כי השר מסר את הביארה – עפ“י מליצת אחד החכמים – לאחד מיושבי יפו שלא ידע את העבודה הזאת מעולם. וגם המקבל ידע כי הגן לא יביא לו כל פרי, מאשר כי ידיו לא חונכו לעבודה ואיננו יודע פרק בהלכות נטיעה, אך זאת ידע כי בהודיעו שנה שנה להשר טוב-הלבב כי הוצאות הפרדס עלתה על הכנסתו, ימלא השר את החסר, וכן חי, כי באמת שלח לו השר תמיכה של 1000 פראנק לשנה, והגן הלך הלוך ודל, עד כי מרבית עציו יבשו ונגדעו. וגם הבית והבאר נחרבו. – בבוא השר בשנת תרל”ה בפעם השביעית לארה“ק, מצא בו רק 900 עצים, והבית והבאר היו חרבים וצריכים תקון. בכ”ז לא החליט להוציא את מקבּלו, רק להיפך, הבטיחהו למלאות את כל ההצעות אשר הציע לפניו מיד בשובו לביתו, אך זקנותו וחולשתו מנעוהו מלמלאות את הבטחתו. – בשנת תרמ“ג אבה אחד מיושבי יפו בעל גנות ופרדסים לתת להשר ז”ל בעד החזקת הגן 200 פראנק לשנה (ואם השר יאבה להקדיש את הכנסת הפרדס על הת"ת ביפו יתן שכרו בכפלים), ואחרי כלות עשר שנים יתן להשר – אם אבה להניח את הפרדס בידו סד 2000 פראנק לשנה. אך השר בטוב לבבו לא הוציא את הפרדס מידי מחזיקו ולא שעה לבקשת האיש הנז', והפרדס נשאר אצל מחזיקו גם שנים אחדות אחרי מות השר ז“ל. – ורק בשנת תרנ”ה מסרוהו יורשיו לידי חברת כי"ח בפריז ובקושי עלה בידי מנהל בית הספר מקוה ישראל להוציא ממנו את מחזיקו – שכבר חשבהו לקנין כספו.

כעת יושב בו אחד מחניכי בית הספר (עם משפחתו) העובד בו עם ארבעה פועלים (ביחד 6 נפשות) תחת השגחת מנהל בית הספר מקוה ישראל, המשתדל להגדילו ולהרחיבו, וגם הבנינים תוקנו. והשטח של 103 דונאם מתחלק כעת ביחס עבודתו בערך זה: 21 דונאם הביארה הישנה (תפוחי זהב ולמונים), 18 – המטעה החדשה, 4 – עקאליפטוס, 1 – בנינים, 59 – אדמה לא עבודה. בהגן יש: בית, רפת, הבהמות והכלים הנחוצים, באר עמוקה 8 מטר (אשר מימיה יעלו בכח הבהמה) וברכות.

12) ביארת ה' פעלמאן ובערבית “בּיארתּ מזריטש”.

נוסדה בשנת תרמ"ג, ורחוקה כחצי שעה לצפון יפו ועשרה רגעים ממושבת הגרמנים “שרונה”. עומק הבאר 8 מטר. שטחה 36 דונאם והיא נטועה כלה תפוחי זהב. בה יש בית גדול, מרתף, רפת, באר, ברכה (בגודל 110 מטר מעוקב) אשר ממנה הולכים המים לכל שבילי הגן דרך צנורות אבנים בארך של 500 מטר. – בהגן הזה נטועים בשורות ישרות 8941 עצי תפוחי זהב מהמינים היותר טובים. והכנסתם לשנה תעלה עד כדי 10000 פראנק. – משפחת פעלמאן היא כעת 9 נפש (4 זכרים 5 נקבות).

הגן הזה הנחו למופת על כח העבודה והסבלנות. מיסד הגן ה' פעלמאן ממזריטש עלה לארה“ק בראשית העליה בשנת תרמ”ג, ולא היתה לו האפשרות להתנחל באחת המושבות שנוסדו אז ובחפצו העז להתנחל בארץ קנה כברת אדמה של 36 דונאם הרחוקה מאדם. אחדים ממיודעיו יעצוהו כי יתחיל לעשות באדמתו ביארה והוא לא ידע אז את שפת הארץ ואף לא ידיעה קלה בהלכות עבודת האדמה ומההוצאות הרבות הכרוכות בעקב, לכן כמובן פגע בדרכו בהשנים הראשונות פגעים ומכשולים נוראים, וגם הכסף תם מאוצרו ולא יכל ללכת הלאה. אחרי איזה שנים מת אבי המשפחה, אך אשתו ובניו לא אמרו נואש לחפץ אביהם וישתדלו לגמר את אשר החל. ולהצלחתם בקר אז הנדיב הנודע את ארה"ק ויאות להלות להם סכום מסוים לשלם שנה שנה ואז החלו האלמנה ובניה הצעירים לעבד בחריצות בעבודות הביארה. ואחרי עבור זמן קצר ראו ברכה בעמלם, וכה השתלם הגן הלוך והשתלם עד כי לפני שנים אחדות עלה בידם לנטע את כל שטח הגן בעצי תפוחי זהב, ולשלם את חובותיהם והוא נודע כעת ביפו לאחד הגנות היותר טובים.

אחוזות לא נעבדות    🔗

13) כפר סבא¹⁹.

עומדת על הדרך ההולכת מיפו לשכם. רחוקה מיפו 4 שעה ומפתח תקוה 11/2 שעה. שטח אדמתה 7500 דונאם.

היא נקנתה מאת הגביר חיים עפשטיין וחבריו בשנת תרנ“ב על מנת למכרה ליחידים וחברות, וכפר נמצאה חברה שחפצה לקנותה ולכונן בה מושבה, אך הבקרת של ועד האגרונומים שנשלח מאת החברה לבקר את אדמתה הראתה לדעת כי היא איננה מוכשרת רק למטעים, ורק שטח של 200 דונאם ממנה ראוי לביארות, ומפני זה שבה החברה ממחשבתה, ועד שנת תר”ס לא נמצאו לה גואלים. אולם בקיץ תרס"א באה היא והאחוזה הנזכרת בסמוך לרשות “חברת יק”א, ובלי ספק ישתדלו ראשיה להושיב באדמתו פועלים יהודים.

14) אחוזת עפשטין ובערבית “ארך חיים”.

גובלת בדרום עם המושבה “ראשון לציון”, ונקנתה מאת הגביר חיים עפשטיין (שעלה לארה"ק לתכלית קנית מקרקעות) בשנת תרנ“ב. שטח אדמתה 1540 דונאם, ועד סוף שנת תרס”א לא נתישבה, ונזרעה תבואה באריסות.

15) יהוד²⁰ ובערבית “יהודיא”.

רחוקה כשתי שעות מפתח תקוה, נוסדה בשנת תרמ“ג, בעוד אשר אויר פתח תקוה הי' רע ומזיק לבּריאות, למקום בתי מעון למושבת פתח תקוה. שטח אדמתה 120 דונאם, ובו עשרה בתים ובאר, אך כאשר הוטב מצב הבריאות בפתח תקוה ע”י נטיעות עצי עקאליפטוס, נעזב המקום הזה מפני מרחקו מהמושבה, ועד היום הנהו עזוב.

16) רמה ובערבית “נבּי סמואל”.

רחוקה מירושלם כשתי שעות. – אדמת רמה קנו יושבי ירושלם בשנת תרמ“ז לכונן שם מושבה קטנה, אך מסבות שונות לא השיגו עוד שטרי מקנה באופן המועיל. ומהראוי כי אלה שעסקו בקנית המקום הזה ישתדלו כּעת – אחרי אשר הרשות נתונה גם לאחינו לרכש להם אדמת מירי – להוציא את שטרי המקנה בערכאות, ואח”כ תמצא בל"ס חברה אשר תשב שם פועלים עניים.

 

גליל התחתון²¹    🔗

17) זכרון יעקב ובערבית “סמרין”.

רחוקה כארבע שעות מחיפה, 11/2 שעה מקסריא, 1 שעה מטנטורא, 12 שעות מיפו, נוסדה בשנת תרמ"ב מאת עולי רומאניא, ובשנה שאחריה נכנסה ברשות הנדיב. שטח אדמתה 7194 דונאם, והיא נטועה מרביתה כרמים ומעוטה עצי פרי שונים, וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 5222 דונאם כרמים, 28 – שקדים, 279 – זיתים, 40 – תותים, 255 – ביארה, 173 – גני ירק, 230 – עקאליחפטוס, 483 – הרי מרעה ואדמת טרשין²² ) 484 – בנינים וגני ירק שאצלם. מימיה מי בארות (ההולכים דרך צנורות לפנים המושבה) בעומק 14 – 16 מטר.

מספר יושביה 893 נפש, והם יחולקו בערך זה: 68 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 421 (223 זכרים 198 נקבות) בהם 98 עובדים. 118 פקידים ועוסקים בצרכי צבור, 300 אומנים ופועלי חודירא (שאינם יכולים לגור שם מפני רע האויר). – ולהן 108 בתים (ביחד עם בתי הצבור), 72 רפתים, 30 עגלות, 84 סוסים, 150 עזים וכבשים, 60 חמורים. – בה יקב גדול – חצוב בסלע ההר – שבו יקובלו גם ענבי המושבות הסמוכות לה, בתי ספר לילדים וילדות, גן ילדים, בית ספרים, בתי מלון, בית חולים, טחנת קיטור ואוצר לממכר כל צרכי האדם.

המושבה הזאת היא הגדולה והיפה שבמושבות הגליל. ובקרבתה שתי מושבות קטנות המבוארות בסמוך אשר בעניני ההנהגה הכללית תתאחדנה עם זכרון יעקב. – מצבה רעוע מאד כי יושביה לא נזהרו לטעת רק גפני אמריקא, ותולעת הגפן (פילוקסירא) כבר שמה שמות בחלק גדול מכרמיה. ההנהגה הפנימית של המושבה מסורה בידי ועד נבחר.

אדמת זכרון יעקב קטנה לעומת מספר משפחות יושביה. ולכן יעבדו כחמש עשרה משפחות מהן (שכרמיהן הוכו במכת תולעת הגפן) את אדמת “אטליט” הסמוכה לה שקנינה נגמר בשנה זו כמו שנזכיר להלן. וכ“כ תמכה חברת יק”א לעשר משפחות מבני האכרים שבז“י בסך 1800 פראנק לכל אחד. והם שכרו אחוזה אצל הפלחים שבכפר “אם אלעלק” שבסביבות זכרון יעקב וזורעים תבואה ורואים ברכה בעמלם. וחמש משפחות מהפקידים הקטנים שנתפטרו ממשרתם הושיבה החברה באדמת הנדיב שבהמושבה חודירא, והנה עוסקות במזרע תבואה וגרות בז”י.

18) בת-שלמה ובערבית “אם אל-גְ’מַל”.

רחוקה 1 שעה מזכרון יעקב. נוסדה בשנת תרמ“ט בעד המשפחות הצעירות שנגדלו בז”י. מזג אוירה בינוני בה בית ספר קטן שמספר תלמידיו 25, ביהכ“נ, שו”ב וחנותו אך רופא ורפואות תקבל מאמה ז“י המאוחדת עמה ע”י מסלה טובה וגם בעניני הפקידות היא תלויה בה.

שטח אדמתה 2534 דונאם, ומזה יש להאכרים 798 דונאם כרמים, 291 – מיני תבואה, ולהפקידות שטח של 1445 דונאם הנחלק באופן זה: 390 דונאם כרמים, 125 – גני ירק, 40 – זיתים, 45 – עקאליפטוס, 145 – מיני תבואה, 615 – אדמת טרשין, 85 – בנינים.

בה יושבים 27 משפחות שמספר נפשותיהן 106 (50 זכרים 56 נקבות) ובהן 26 עובדים. ועוד 10 נפש העובדים בהפקידות, ס"ה 116 נפש. – ולהן: 26 בתים, 25 רפתים, 100 כבשים, 25 חמורים.

19) מאיר שווייא ובערבית “שְׁפַיֶה”²³.

רחוקה חצי שעה מזכרון יעקב ונוסדה בשנת תרנ"א. אוירה טוב ומימיה מי מעינות וטובים וביחס מזג אוירה תחשב להיותר טובה בכל הסביבה, עד כי הפקידות בנתה בה בית מיוחד לחולים שנתרפאו וחלושי כח למען יוטב מצב בריאותם. וכעת נתן הבית לארבע משפחות מיושביה. – היא נטועה כלה כרמים וחלק גדול מאדמתה אדמת טרשין.

שטח אדמתה 7518 דונאם ומזה יש להאכרים 1150 דונאם כרמים, 274 – זיתים ואפרסקים, ושטח של 6094 דונאם שייך להפקידות, והוא נחלק בערך זה: 1050 דונאם כרמים, 116 – גני ירק, 570 – זיתים, 1001 – שקדים, 420 – תותים, 60 – תאנים, 852 אדמת זרע, 2527 – הרי טרשין, 92 – בנינים.

בה יושבים 24 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 116 (55 זכרים 61 נקבות) ובּהן 22 עובדים²⁴. – ולהן: 24 בתים, 20 רפתים, 60 כבשים, 20 חמורים. – בה יש ביהכ“נ ושו”ב. ובעניני הפקידות תלויה גם היא באמה ז"י. – אחדים מיושביה עוסקים בגדול תולעת המשי.

הכנסת הכרמים של שלשת המושבות האלו משנת תרנ"ט היתה: זכרון יעקב 3350 קאנטאר²⁵ ענבים, “מאיר-שפיא” 899, אם-אלג’מל 880, ומחירם קבלו 175,000 פראנק. וסבת מעוט ההכנסה מפני השמה הנוראה שעשתה תולעת הגפן (פילוקסירא) כמו שהזכרנו.

20) אדמת אטליט.

עומדת באמצע הדרך שבין חיפה לזכרון יעקב, שטח אדמתה קרוב לשבעת אלפי דונאם, והיא טובה ופוריה גם למזרע תבואה, ולע"ע יעבדו באדמתה כחמש עשרה משפחות מזכרון יעקב כמו שהזכרנו למעלה.

אדמת אטליט נקנתה מפקידי הנדיב זה שנים אחדות, אך סכסוכים רבים שונים מנעו את יציאת שטרי המקנה, ואך בשנה הזאת נגמר הדבר.

21) אדמת טנטור ²⁶.

כחלק קטן מהאחוזות אשר לזכרון יעקב תחשב גם אחוזה בת 352 דונאם הסמוכה אל חוף הים, בעיר הקטנה טנטור למערב זכרון יעקב. אדמת טנטור טובה למזרע תבואה והיא תעבד ע"י אחד מאכרי זכרון יעקב. בה ארבעה בתים ורפת אחד. ובקרוב יושיבו בה את אחד מאכרי זכרון יעקב.

מלבד הבתים שבאחוזה יש בעיר הזאת בית גדול בעל שלש מכפלות שנבנה בשנת תרמ"ד לבּית חרשת לבקבוקי זכוכית וכלים שונים, אז כאשר חשבו כי בקבוקי זכוכית ידרשו למשלח יין המושבות. – בית החרשת עבד כשנתים, ובקבוקים וכלים שונים נעשו בו, אך הוצאתו היתה יתרה על השבח, ולכן נסגר על מסגר.

22) חודירא וכן שמה בערבית.

רחוקה 2 שעה מז“י, 8 שעה מיפו, 6 שעה מפתח תקוה, 11/2 שעה מחוף “אבו-זאבור”. נוסדה בשנת תרנ”א מחברות ויחידים ברוסיא. שטח אדמתה 29280 דונאם, עומק בארותיה 4 – 8 ועד 20 מטר. ממיסדיה נמצאים בארץ 40 משפחות שמספר נפשותיהן 132 (69 זכרים 63 נקבות) ומהם עובדים 41. – ולהן 44 בתים, 37 רפתים, 20 עגלות, 56 סוסים, 39 פרות. אך בתיה עזובים ובעליהם יגורו בזכרון יעקב ויפו מפני רע אוירה.

המושבה הזאת היא הגדולה ביחס שטחה בכל המושבות, וגם אדמתה טובה ופוריה מאד, וראויה לתבואה, לביארות, לגנים, למרעה ועוד, אך מזגה ואוירה רע מאד, כי בה ובסביבותיה ישנן שלש בצות גדולות, ולרגלן תשלט בה קדחת האגמית בתקף עז ואנשים רבים נפלו כבר חלל לרגליה. נסיונות שונים נעשו אולי יוכלו לשבת בה או בחוף הים הסמוך לה, אך הכל הי' לשוא. וזה כשנתים החלו – ע“פ הצעת המהנדס של חברת יק”א – ליבש את הבצה הגדולה “רוש-ראש” המכילה כמעט 100 העקטאר ולהוליך את מימי הבצה השניה “איברעקטאס” להברכה “ברכת-אמא”, ואז יהיו מימיה טובים גם בימי הקיץ, ובהם ישקו את השדות שבסביבותיה, ועל מקום הברכה המיובשה ובמקומות שונים בהמושבה יטעו יער גדול של עצי עקאליפטוס. והנדיב הנודע ביחד עם חברת יק“א החליטו לתת את ההוצאה הנחוצה לזה וכמאת אלף עצי עקאליפטוס נוטעו בה כבר. אך לע”ע לא ישב בה אדם, והרחוב היפה – שמשני עבריו עומדים בתים גדולים ונהדרים – עזוב מאין אדם, ורק אחרי אשר ישוכלל תקונה והקטב הנורא יגורש ממנה ישובו אליה.

גן שמואל. בשם זה נקרא גן מיוחד לעצי אתרוג שחברת “חובבי-ציון” כוננה בהמושבה הזאת למזכרת הרב הגאון והחובב ציון המצוין הר“ר שמואל מאהליווער ז”ל אב“ד רק”ק ביאליסטאק.

 

גליל העליון²⁷    🔗

23) ראש פנה וּבערבית “גא’יוּנה”.

רחוקה כשעה מצפת 4 שעה מטבריא. 15 שעה מעכו. נוסדה בשנת תרמ"ב (בירח אב) מאת אחינו בני מאנעשטי (רומאניא). – שטח כל אדמת המושבה 32,689 דונאם, ובה עדית (הראויה למזרע תבואה), בינונית (רק למטעים) וזבורית (הראויה רק למרעה). מזג אוירה טוב ומימיה תקבל ממעין חזק אחד שבקרבתה (הבאים להמושבה ע"י צנורות). אך רק שטח של 10,985 דונאם נתחלק בין משפחות האכרים, והנשאר שייך להפקידות. – באדמת ראש פנה נזרעו ונוטעו מיני תבואה, כרמים (מגפני מאלאגא), תותים ועצי פרי שונים. וביחס עבודתה תחולק כל אדמת ראש פנה בערך זה: 900 דונאם כרמים. 700 – שקדים. 892 – זיתים. 1341 – תותים. 60 – ביארה. 4602 – אדמת זרע. 23854 – הרי טרשין ומרעה. 340 – בנינים וגני ירק שאצלם. –

בה יושבים 40 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 229 (114 זכרים 115 נקבות) ובהן עובדים 62. ומלבדן יש 160 נפש עוסקים בהפקידות, צרכי הצבור ואומנים, ועוד 100 נפש העובדים בבית מטוה פקעיות המשי. ס"ה 489 נפש. – ולהן יש: 47 בתים (ביחד עם בתי הצבור). 42 רפתים 35 עגלות. 40 סוסים. 169 שורים. 177 פרות. 1100 כבשים. – בה יש בית הכנסת, בית ספר שמספר ילדיו 140 (68 נערים 72 נערות), בית ספרים קטן ובית רפואות, ואחד הרופאים שבצפת יבקש אותה ואת יתר המושבות שבסביבותיה. אך שאר מסדי צבור אין בה. ההנהגה הפנימית של המושבה מסורה בידי ועד נבחר.

המושבה הזאת היא הראשנה מהמושבות שנוסדו במושבות הגליל, והיא נוסדה בזמן אחד עם אחותה ראשון לציון שביהודה. כי בהעת שנתעורר רעיון ישוב הארץ בין אחינו ברוסיא וחלוציהם עלו לארה“ק ליסד מושבות, נתעורר הרעיון הזה בין אחינו ברומניא ובה נוסד חברה מסודרה לתכלית ישוב הארץ, וציריהם עלו לארץ הגליל לתור שמה מקום ליסד בו מושבות, ותהינה זכרון יעקב וראש פנה המושבות הראשנות שנתיסדו. ומיד אחר שעלה בידי ציריהם לקנות כשלשת אלפים דונאם מאדמת הכפר “גאיונה” באו מרומאניא שלשים משפחות והנה בנו להן בקרבת הכפר הנז' בתים קטנים ויחלו לעבוד את אדמתם ויתפרנסו בהשנה הראשנה מקופת החברה שיסדו להם ויקוו כי יגיעו למטרתם בזמן קצר וכי יוכלו להתפרנס מאדמתן. אך בנתים קרה להם מקרה רע כי בן אחד האכרים רצח בשוגג את אחד הפלחים שכניהם ומיד נתאספו גואלי הדם ויאמרו להרוג את נפש הרוצח ואת הוריו ועי”ז קמו מהומות וסכסוכים נוראים. הרוצח נאלץ לעקר דירתו משם, וההתפשרות בינם ובין שכניהם אכלה סכומים אצומים, והמושבה באה עי“ז במצב רע ונורא. ואחרי זמן מה נכנסה המושבה תחת חסות הנדיב הנודע ומאז נשתנה סדר המושבה ואופני עבודתה כליל במקום זרע החלו לנטוע מטעים שונים, ובנינים גדולים ונהדרים נבנו בה וגם הוסיפו לקנות אחוּזות שונות בסביבותיה, עד כי אדמתה הגיעה להמדה הנזכרת. – ובראות הפקידות כי קשה יהי' להוציא את יינה לחו”ל מפני מרחקה מערי החוף, לכן נטעו בה גפני מאלאגא למען עשות מהם צמוקים. אומנים מיוחדים הובאו מספרד ללמד עשית הצמוקים להאכרים, אך התוצאה האחרונה הראתה לדעת כי אי אפשר יהי' לצמוקי ראש פנה להתחרות בשוק המסחר את צמוקי ספרד. – קרוב לחמש עשרה שנה לקחו אכריה תמיכה חדשית מהנדיב הנודע. האכרים בקשו כמה פעמים מהפקידות כי יותן להם אדמת הזרע הטובה הגובלת באדמתם, ואז לא יצטרכו לשום תמיכה, אך שאלתם לא באה, ורק בשנה החולפת עלה בידי הפקידות להעמיד את אכריה על בסיס נכון, באופן זה: למספר משפחות נתנה אדמת זרע וגם מספר כבשים. ולאחרות נתנו כרמים או עצי תות ושטח קטן של אדמת זרע. וכעת יוכלו לחיות על תוצאות אדמתם ועדריהם, ועתה החל כל אחד לעבוד את אדמתו בחריצות למען ישבע לחם מעמל כפיו.

ומצבה היא כעת היותר טוב בכל המושבות שבא“י. וגם לחמש עשרה משפחות מבני האכרים שנגדלו, נתנו גם כן אחוזות אדמה באדמת “ביריא” וב”ג’בל כנען" הסמוך לצפת.

בשנת תרנ“ד נבנה בה בית טויה לפקעיות המשי שיוכנו בכל המושבות, ובבנינו הי' מטרה כפולה: א) לבלי יצטרכו האכרים לשלח את פקעיותיהם לחו”ל. ב) לתת עבודה לרבים מיושבי צפת המבקשים עבודה ואין.

בהבית הזה יש כּעת 45 כסאות טויה בערך העובדים בכח הקטור, ובכ“ז יש בו מלאכה בעד 100 פועלים אשר מרביתם הם מבני צפת הסמוכה לה. – ולמען יוכל בית הטויה לעסק את פועליו במשך כל השנה יקנה כמות גדולה של פקעיות מהפלחים היושבים ב”חסביה" “גודידה” ועוד. (משקל כמות הפקעיות הנקנה מהערבים לבד עולה 40000 קילוגראם). המכון הזה עומד כעת על בסיס נכון, והוא יביא ריוח נקי של איזה אלפים פראנק לשנה. – ולפי הנשמע יש את לבב הפקידות לכונן שמה מחלקה מיוחדה לאריגת המשי. מלבד עסק המשי יעסקו הרבה מיושביה – כאשר הבאנו למעלה – בגדול צאן ומחלבם יעשו כמות גדולה של חמאה וגבינה הנמכר בהערים שבסביבותיה.

24) יסוד המעלה ובערבית “זְבֶּידַא”.

רחוקה 2 שעה מצפת, 1 שעה מראש פנה ומשמר הירדן. – נוסדה בשנת תרמ“ד (בחדש תשרי). – שטח אדמתה 11000 דונאם ואדמתה טובה וראויה למטעים שונים וגם לתבואה²⁸. אוירה איננו טוב מאד. ומימיה תקבל מ”מי-מרום" העובר על פניה, ובכ"ז יש בה בארות בעומק 4 – 5 מטר. וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 9239 דונאם אדמת זרע, 293 – ביארה, 28 – כרמים, 469 – זיתים, 177 – תותים, 576 – שושנים 42 – תאנים, 276 – בתים ודרכים.

בה יושבות 32 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 133 (74 זכרים 59 נקבות) ובהן 40 עובדים. ומלבדן 83 נפש עוסקים בהפקידות וצרכי הצבור ופועלים תמידים, ס"ה 216 נפש. – ולהן: 33 בתים. 20 רפתים. 35 עגלות. 71 סוסים. 158 שורים. 88 פרות. 375 כבשים ועזים. – בה יש בית הכנסת, בית ספר (וגם חדר ), בית רפואות, לאבאראטוריום לעשות שמן שושנים.

באמצע קיץ תרמ“ג באו שני צירים מחברת “ישוב הארץ” שנוסדה במעזריטש (פולין הרוסית) לקנות שטח אדמה בעד 25 חבריהם. ואחרי זמן קצר קנו הצירים את אדמת “יסוד המעלה” הגובלת במי-מרום. ובראשית השנה שאחריה באו כבר מרבית חברי החברה הם וב”ב ויתישבו על אדמתם. אך מפני אסור בנין בתים על אדמת-מירי. לא יכלו לבנות בתים, ויאלצו לשבת בבתים הבנוים מקני גומא ואת בהמותיהם החזיקו בהחרבות של הבתים הישנים. ועי“ז סבלו מחלות ופגעי הזמן משך ארבע שנים. העזרה המעטה שהשיגו כפעם בפעם מאת חברת חובבי ציון לא יכלה להטיב את מצבם מפני המחסר העקרי של בתי מעון טובים. ורק בשנת תרמ”ח עלתה בידי חברת “חובבי ציון” שברוסיא להשיג רשיון לבנין בתים. ובשנת תרמ"ט נאות הנדיב הנודע לקבל גם את המושבה הזאת תחת חסותו. וחלק מאדמתה באה לידי הפקידות בחליפין על חלק מאדמת קאסטיניא. ובראות הגנן הראשי של מושבות הנדיב כי חלק מאדמתה טוב לגדול שושנים ופרחים מריחים, הציע לנטוע בה ובסביבותיה כמות רבה של שושנים ופרחים וליסד בה בית חרשת לשמנים ותמציתים מריחים. מיד נוטעו בשטחים גדולים שושנים ושטה מינים שונים וגם כונן לאבאראטוריום ומפקח מיוחד. וכמובן אכלו הנסיונות האלו סכומים עצומים. אך לבסוף נכחו כי תהיה ההוצאה יתרה על השבח, ותחדל עבודת השושנים. ותאלץ הפקידות לקנות עוד שטח אדמה הגובלת בהמושבה ולחלקה למשפחות האכרים. ועתה יוכלו לחיות מיגיע כפם, אם רק תהי' להם היכולת להטיב את אדמתם ולעסוק בגדול בהמות. – ההנהגה הפנימית שבהמושבה מסורה בידי ועד נבחר.

25) משמר הירדן ובערבית “גִ’שְר בֶּנַתּ יַעקוּבּ”²⁹

רחוקה 2 שעה מראש פנה, 11/4 שעה מיסוד המעלה, 5 שעה מצפת. נוסדה בראשית שנת תרנ"א. – שטח אדמתה 4400 דונאם, והיא טובה לתבואות ולמרעה. מזג אוירה איננו טוב מאד הקדחת תשלט בה, אך הקדחת האגמית רק לעתים רחוקות – מימיה יבואו מהירדן העובר בקרבתה³⁰ והאדמה כלה תזרע תבואות שונות (מלבד הכרמים הישנים) בשטח של 110 דונאם.

בה יושבים 17 משפחות אכרים, שו"ב ורוקח שמספר נפשותיהן יחד 110 (63 זכרים 47 נקבות) ובהן 40 עובדים. – ולהן: 17 בתים. 13 רפתים. 12 עגלות. 13 סוסים. 41 פרות. 21 חמורים. 55 שורים. – 355 כבשים ועזים. בה בית הכנסת בית ספר ובית רפואות.

אדמת משמר הירדן נקנתה בעצם וראשנה מאת אחד מיושבי צפת עוד בשנת תרמ“ד שש שנים רצופות עסק הקונה להתאחז על אדמתו אך לא עלה בידו. ובאחרונה בא לידי החלטה כי לו לבדו אי אפשר יהי' להתנחל באדמתו. ולכן מסר אותה לחברה קטנה משמנה חברים שנוסדה אז בצפת לתכלית עבודת האדמה. ובראשית שנת תרנ”א יצאו שמנת החברים האלו להתאחז באדמתם ולעבדה ויקראו שמה “משמר הירדן”. ויבנו למו בתי עץ קטנים אחדים וגם נטעו להם כרמים קטנים. אך אחרי עבור זמן מה ראו כי האמצעים שבידם וגם התמיכה הקטנה שחברת “חובבי ציון” ברוסיא קצבה למענה לא תוכל לעודדה, ומצב המושבה הי' רע מאד. אחדים מאכריה עזבוה לגמרי, ומהם מסרו חלקיהם לפועלים עניים או לאחדים מיושבי צפת. והמה הלכו לעבוד בתור פועלים בהמושבות הקרובות לה. במצב השפל הזה עמדה המושבה עד שנת תרנ“ח שאז החליטה חברת יק”א לקבלה תחת חסותה ולשכללה בכל הדרוש. ומאשר כי האדמה לא היתה דיה לכל האכרים שהי' להם חלק בה, לכן בחרה החברה מתוכם שתים עשרה משפחות את אלה שהי' להם כבר בנינים. ואחרי זמן קצר קנתה למענם 2000 דונאם אדמת זרע טובה מהמושבה “מחנים” שבקרבתה, ועתה היא אחת המושבות העומדות על בסיס נכון.

26) מחנים.

עומדת באמצע בין משמר הירדן ראש פנה ויסוד המעלה³¹ ורחוקה מכל אחת 1 שעה. נוסדה בשנת תּרנ“ט (בחדש שבט) מחברת “אהבת ציון” בטארנאוו (גאליציא). – שטח אדמתה 5857 דונאם אשר 4000 דונאם ראוים למזרע תבואה והנשארים אך למרעה. – מזג אוירה דומה לראש פנה, מימיה תקבל לע”ע מהמעין “ביר אלכשב” השייך לכפר קטן שבקרבתה אך בעתיד ידרש לחפר בה באר.

בה יושבים 17 משפחות שמספר נפשותיהן 63 (37 זכרים 26 נקבות) ובהן 21 עובדים ופקיד אחד. – ולהן: 14 בתים, 5 רפתים, 5 עגלות, 5 סוסים, 24 שורים, 12 פרות, 10 חמורים, 19 כבשים ועזים. – לע“ע אין בה כל דבר מצרכי הצבור ואף בהשו”ב ורפואות ישתמשו בחסדי שכנתה “ראש פנה”.

המושבה הזאת היא אחת המושבות הצעירות שבא"י, ואכריה הם מחסידי גאליציא שמעולם לא האמינו שיהיו ראוים וחפצים את עבודת האדמה. והחסידים האלו למדו בזמן קצר עבודת האדמה הפשוטה על בוריה ועובדים את האדמה בחריצות.

אדמת מחנים נקנתה מחברת “אהבת ציון” בקיץ תרנ“ז מאת הנדיב על מנת לשלם את מחירה מעט מעט. החברה חשבה מראש להושיב באדמתה 50 משפחות שכ”א תתן להחברה 1000 כתרים, ובעד הסכום הזה תשיג אדמה וכל הנחוץ ופרנסה עד הקציר. כמובן נמצאו רבים שנאותו להתנאים האלו, ובקיץ תרנ“ח בחרו ראשי החברה את השיירה הראשנה לשלחה מחנימה, ובכסלו תרנ”ט נשלחו 11 משפחות ואחרי תלאות רבות באו על אדמתן אך שם לא הי' עדיין לא בתים ולא חצרות רק אדמה חרבה מחום הקיץ. וישובו שלש מהן מיד לארצו והנשארות נתישבו באהלים שהוקמו על אדמתו ויחיו את נפשן בתמיכה קטנה חדשית שהשיגו מאת פקידם. ובירח שבט הוקמה למענם בית עץ גדול שבה גרו כלם וגם בהמתם וכל אשר להם. אך בירח אלול של השנה ההיא השיגו (בהשתדלות הפקידות שבראש פנה) רשיון לבנות באדמת מחנים בתי אבן. וקופת החברה היתה ריקה, אך הפקיד לקח מאת סוחרי צפת בהקפה כל צרכי הבנין ובמעט הכסף שנשלח מאת הועד בטארנאוו החל לבנות בתים גדולים וטובים ואח“כ הלך הפקיד בעצמו לאירופא למען תאר למיסדי החברה וחובבי ציון את המצב הרע של המושבה. ובעזרתם נגמר בנין הבתים גם בעד תשע המשפחות שבאו אח”כ להתישב ב“מחנים” (שתים מהן ילידי ארה"ק אחת מצפת ואחת מירושלם).

27) מתולה.

רחוקה 6 שעה מצפת. 8 שעה מחוף צידון. נוסדה בשנת תרנ"ו (בחדש תמוז). שטח אדמתה 12800 דונאם, ורק שטח של 8600 דונאם ראוי למזרע תבואה והנשאר למרעה. מימיה מי מעינות ובשופי ומזגה ואוירה הוא היותר טוב בכל הארץ.

בה יושבים 58 משפחות אכרים שמספר נפשותיהן 231 (121 זכרים 110 נקבות) ובהן עובדים 63 ומלבדן יש 53 נפש העובדות בהפקידות וצרכי הצבור ואמנים. בה בית הכנסת ובית ספר (מספר תלמידיו 60). – ולהן 8 בתי אבן, 53 בתי חמר (של הפלחים שמהם נקנתה אדמת המושבה³² 6 רפתים. 29 עגלות. 60 סוסים. 116 שורים. 58 חמורים. 103 כבשים ועזים.

המושבה הזאת מצטינת בזה כי היא נוסדה בעצם וראשונה בנדבת לב של הנדיב הנודע (לא כיתר המושבות שנכנסו אח"כ תחת חסותו) בתור מושבת אכרים פשוטים לעבודת אדמה הפשוטה, למען נסות היצלחו אחינו לעבודת האדמה. ולכן נבחרו למענה מכל המושבות שבּיהודה והגליל פועלים ובני אכרים היותר מוכשרים והיותר חרוצים. וכל חובבי הישוב שמחו מאד לקראת יסוּדה ויקוו כי בידי אכרי המושבה הזאת (שנוסדה אחרי נסיונות רבות) יעלה באמת לחיות מהקציר הראשון והלאה על תבואת אדמתם (ראה לוח ארץ ישראל שנה ב' עמוד 148 – 151). אך לדאבוננו מוכרחים אכריה לקבל עד היום תמיכה חדשית מהנדיב והסבה איננה באשמת האכרים כ“א באיכות האדמה, וזה הדבר: הפקידות ב”ראש פנה" הודיעה כי ב“מתולה” נמצאים 12800 דונאם אדמת זרע טובה, וגם בתים טובים מוכנים. והשטח הזה, אם הי' באמת כלו אדמת זרע, די הי' להאכרים. אולם בבואם על אדמתם נוכחו כי רק שני שלישים מאדמתם ראוים למזרע תבואה והנשאר הרי טרשין הראוים רק למרעה ובמקום בתי אבן מצאו רק בתי חומר קטנים של הדרוזים בעליהם הראשונים. וכמובן החלו העולים החדשים לרגון על הדבר הזה. ולתקן את המעות החליטה הפקידות – עפ“י הצעת מר מאיר סוחר טאבאק בלאנדאן שבקר את המושבה הזאת – לכונן בה מטעי טאבאק אשר לזה לא דרוש שטחים גדולים כלתבואה. ולמען הוציא טאבאק טוב נשלחו שלשה צעירים מ”ראש פנה" לזמירנא להשתלם בנטיעת הטאבאק ועבודתו, ואחרי שנה שבו ועמהם גם נוטע מומחה ומאז התחיל כל אחד לזרע בשטח קטן מאדמתו – טאבאק, אך תוצאת עבודת הטאבאק אי אפשר עוד להגיד³³.

מלבד מעוט אדמת הזרע סובלים בני מתולה תלאות ורדיפות משכניהם המטוילים³⁴ הקנאים. העצה היותר טובה להעמידם על בסיס נכון היא לקנות בסביבותיה עוד שטח גדול של אדמת זרע שתהי' דיה בעד האכרים הנמצאים וגם בעד מספר משפחות שיתוספו בה למען הטיל את אימתם על שכניהם או למצער להעתיק מספר מהאכרים למקומות אחרים. אולם אם לעבודת הטאבאק תהי' עתידות טובה, אזי יוכלו אכריה להתקיים גם בשטח אדמתם הקטן באופן כי לכל משפחה ינתן 10 – 20 דונאם טאבאק, חלק מאדמת זרע, מספר בהמות (אשר מספא יש להם די), מספר קטן של עצי תות לגדול תולעת המשי (העולה יפה בהמחוז הזה) וכעשרה דונאם אדמת השלחין. כי מי המעין של האחוזה יוכל להשקות עד כדי 600 דונאם אדמה.

אחוזות    🔗

28) ביארת חאטון.

רחוקה 11/2 שעה לצפון מערב טבריא על הדרך העולה מחיפה אליה ואצל הכפר חאטון. נוסדה בשנת תרל"ח. שטח אדמתה 25 דונאם, ואת מימיה תקבל מהמעין "עין נבּי שוּויבּ³⁵ היוצא מההר “ג’בּל מונטאר” והיא נטועה כלה אתרוגים ובה גם בית קטן למושב הגנן. – לפנים היו בה כאלפים עצי אתרוג ואתרוגיהם היו טובים מאד ונשלחו שנה שנה לרוסיא. אך בשנים האחרונות יבשו מרבית עציה ולא נשארו בה רק כמאתים עצים.

הגן הזה נקנה מאת הרב הגאון המנוח כמוהר“ר ח. א. וואקס אב”ד דק“ק קאליש זצ”ל בעלותו לארה“ק בשנת תרל”ח ואותו הקדיש לכולל ווארשא בירושלם. ואתרוגי הגן הזה ככל אתרוגי הכפר חאטון נודעים ביפים ובטהרתם מכל חשש הרכבה. ופרי עצי הגן הביאו הכנסה טובה להכולל. ובודאי ישתדלו ממוני הכולל לטעת עצים אחרים במקום אלה שיבשו.

29) אדמת עין זיתּוּן.

רחוקה 1 /2 שעה מצפת. 1 שעה מראש פנה. נוסדה בשנת תרנ"ב (בחדש כסלו).

שטח אדמתה 5700 דונאם. והיא אדמת הרים וראויה – מלבד חלק קטן היוצא מן הכלל – רק למטעי עצי זית. מזג אוירה טוב מאד ונודע בכל הסביבה למקום מבריא ובה שני מעינות וביחס עבודתה תחולק בערך זה: 900 דונאם כרמים³⁶ . 440 – זיתים³⁷ . 1210 – אדמת זרע. 2–6- – אדמת טרשין. בה יש ארבעה בתים ורפת אחד ומקלט אחד בעד הפועלים. ובהם יושבים חמש משפחות עובדים תמידים ועוד חמשה פועלים בגפם, ובעת העבודה יתוספו עליהם כפי הצרך מיושבי צפת. ולהן: 3 סוסים. 8 פרות. 10 חמורים. 50 כבשים ועזים.

אדמת עין זיתון היא אחת מהאחוזות שפקידות ראש פנה רכשה לה. ובשנת תרנ“א כאשר באו שלוחי חברת “אגודת האלף” – שנוסדה בשנת תר”נ ברוסיא לתכלית קנית אחוזות ופרדסים בא“י – לארץ ישראל לתור אחוזת נחלה בעד החברה ותיטב אדמת “עין זיתון” בעיניהם ויקנוה מאת הפקידות, ויחליטו לנטעה כלה כרמים³⁸. ובחרף שאחריה נטעו כבר בחלק ממנה 40000 זמורות, ובכל אחת מהשנתים הבאות מאה אלף זמורות אך עוד בהשנים הראשונות הראו לדעת כי האדמה איננה מוכשרת לגפנים. וכי כל הגפנים שנקלטו הם חלושים ומסובלים במחלה ידוע. וגם ועד האגרונומים שבקר את הנחלה עפ”י בקשת ראש האגודה הסכים פה אחת כי אדמת “עין זיתון” איננה מסוגלת לכרמים, ואחרי משא ומתן שבה אדמת עין זיתון לפקידות הנדיב עפ“י תנאים ידועים. וכעת היא אחת מהאחוזות השייכת להפקידות בראש פנה ונעבדת ע”י פועלים יהודים. ועתה חדלו לנטעה כרמים ויחלו לנטוע בה רק כרמי זית, ובהמקומות שאפשר לזרוע יזרעו בכל שנה מיני תבואה שונים. כחלק הששי מהכרמים הישנים כבר מתו והמאתים אלף גפנים הנשארים מביאים ענבים על סך 4000 פראנק בערך, ומהם יעשו בצפת יין.

30) אחוזת ה' בכור חאדף.

בכפר ארד-אלדאלאייק לדרום טבריא.     

31) ביארת ה' דוד חאדף.

כחצי שעה מצפון טבריא על דרך טבריא.     

32) ביארת ה' בכור באחבוט.

סמוך לחומת טבריא.                    

אחוזות לא נעבדות    🔗

33) שׁזירא.

עומדת באמצע הדרך שבין טבריא לנצרת במרחק 2 שעות מכ“א, נקנתה בסוף שנת תרנ”ט מאת חברת יק"א. שטח אדמתה 18000 דונאם. מחציתה טובה גם למזרע תבואה ומחציתה השניה רק למרעה ומטעי עצי זית. מזג אוירה טוב ובה מעינות אחדים.

בהאחוזה הגדולה הזאת תוסד בקרוב מושבה מהפועלים המסוגלים בחריצות, שקידה וסבלנות, ואשר למרות מחסר העבודה של השנה החולפת וכסף ההוצאות במדה מרובה שנתן לכל פועל העוזב את ארה“ק, נשארו באמנה את ארץ אבותם ועבודתם. לע”ע נבנה בה רק בית ורפת אחד בעד הפקידות, ופועלים מספר יעבדו בתקוני הדרכים וכדומה, והאדמה כלה תנתן באריסות להפלחים. ביחד יושבים בה 25 איש.

בשנת תרס“א קנתה חברת יק”א עוד שטח גדול של אדמה בסביבות שזירא הקרוב לחמשים אלף דונאם. ועתה בלי ספק תושיב החברה בהמושבה הגדולה הזאת את האכרים שאין להם די אדמה במושבותיהם וגם מספר פועלים.

 

בעבר הירדן³⁹.    🔗

34. בני יהודא וּבערבית “אישׁנוּם”.

עומדת בעבר המזרחי של ים כנרת. רחוקה 31/2 שעה מטבריא. (2 שעות על ים כנרת, 11/2 שעה ביבשה). נוסדה בשנת תרנ"א (בחדש אלול). אוירה טוב ומימיה מי מעינות, קלים וטובים.

שטח אדמתה 8500 דונאם. ורק 2660 מהם ראוים למזרע תבואה. והנשאר אדמת סלע⁴⁰, הרים ומרעה.

חברי הנחלה 21, אך לע"ע יושבים על אדמת המושבה רק אחד עשר, חמשה עם בני ביתם וששה בגפם שבני ביתם יושבים בצפת. ומספר נפשות המשפחות היושבות בהמושבה 33. ולהן בית גדול אחד שבו יושבות חמשת המשפחות (כל אחת בחד אחד), רפת גדול אחד, 20 שורים, 6 פרות, 16 כבשים ועזים, 8 חמורים, 3 סוסים.

המושבה הזאת מצטינת בהתיסדותה, השתלשלוּתה וקורותיה, כי היא נוסדה עוד בשנת תרמ“ח מאת ילידי עה”ק צפת שנתחברו יחד לחברה לקנות את אדמת הכפר “אישנום” לעבדה ולהוציא את לחמם ממנה. המנוח סיר לארינץ אוליפונט (נוצרי מלדה) שישב אז בחיפה לקח חלק גדול בגורל האנשים האלו, ויתמך בידם בערך 1740 פראנק לתשלום המחיר של אדמת אישנום. באלול תרנ“א יצאו חמשה מהחברים על אדמתם ויבנו שמה בתים קטנים כבתי הערבים, ויחשבו להתחיל בעבודה ועד עת הקציר יתפרנסו העובדים מקופת החברה. והמסכנים לא מצאו עזרה משום איש או חברה, גם מגינם האחד סיר אוליפונט מת. נוסף לזה פרצה – מיד אחרי התאחזם באדמתם – המגפה בכל חבל חוראן וגם הם נסגרו ולא נתנום לצאת ולבוא. ואך בקושי גדול עלה בידי חבריהם להוציאם ולהביאם צפתה. ואת בתיהם הקטנים הניחו הפקר בידי הפלחים שכניהם. וכראות בני החברה כי בעצמם אי אפשר להם להתישב באחוזתם, ואדמתם תעבד ותאבד בידי שכניהם, החליטו לשלח את אחד מחבריהם לאירופא למצא חברה שתקבל עליה לכונן את בני יהודה על אדמתם. ואחרי כרכורים רבים עלה בידי הציר כי חברת חובבי ציון שבלאנדאן קצבה לטובת חברת בני יהודה 20000 פראנק וגם שלחה את אחד מחבריה למפקח על המושבה ומיד בבואם לצפת בנו את הבית והרפת הנז' וגם קנו המקנה הדרוש לעבודה, ועשרה מחבריהם יצאו על אדמתם באופן האמור ועד עת הקציר נתן המפקח לכל משפחה 25 – 30 פראנק לחדש. בשנת תרנ”ח אכל הארבה, שהשחית את כל היבול של ארץ הגליל, גם חלק גדול מזרע אדמתם בשנת תר“ס זרעו 9 פדן זרע הקיץ⁴¹. מצב המושבה לא טוב, כי החברה הלונדונית לא תתמך בידה יותר מהסכום שקצבה. ולמלאות ההוצאות הנחוצות להעמדת המושבה נחוץ 6500 פראנק לכל משפחה, כי לראשנה דרוש לבנות בתים בעד המשפחות הנשארות. אך אנשי המושבה הם אנשים עובדים מנעוריהם והם עושים בידיהם את כל עבודת השדה. ובעמדם על עבודתם בשדה כמעט אי אפשר להכיר בחזות פניהם כי האנשים האלה הם ילידי צפת. ותקוה חזקה נטועה בלבם כי סוף סוף תמצא אחת החברות הדואגות לישוב הארץ אשר תקבל עליה לגמר את אשר החלה החברה הלונדונית, וכל חברי “בני יהודא” יוכלו להתאחז על אדמתם שהיא המושבה הראשנה ולע”ע היחידה בעבר הירדן המזרחי.

אחוזות לא נעבדות    🔗

35) סַכֶם (מחוז חוראן).

רחוקה 10 שעה ממשמר הירדן. נקנתה מאת פקידות הנדיב בשנת תרנ"ד וגם כל ארבעת האחוזות שאחריה.

שטח אדמתה 30,400 דונאם ובה 27,800 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע בה נמצאים 52 בתי הפלחים ובית אחד גדול שנבנה מחדש להפקידות.

36) גֶ’ילין (מחוז חוראן).

רחוקה 1 שעה מתחנת “טאפאס” שבמסלת הברזל חוראן-דמשק.

שטח אדמתה 12,300 דונאם. ובה 11,700 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע. בה 32 בתים של הפלחים, ובית גדול בעד הפקידות ובו יגורו 7 נפשות. ובה המרכז הראשי של פקידות עבר הירדן.

37) נאאפא (מחוז חוראן).

רחוקה 1 שעה מתחנת טאפאס שבמסלת הברזל חוראן-דמשק.

שטח אדמתה 22,000 דונאם ובה 14,400 דונאם אדמת זרע ושטח של 7,600 – אדמת סלע. בה נמצא מעין חזק ואצלו כוננו משתלה גדולה בשטח של 20 העקטאר לעצי פרי שונים. 200,000 עצי תותים ועוד.

38) בּטימא (מחוז גולן).

רחוקה 6 שעות מדמשק.

שטח אדמתה 6000 דונאם. ובה 5,500 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע. בה בית בעד הפקידות.

39) בוסטאס (מחוז גולן).

שטח אדמתה 18,000 דונאם ובה 17,000 דונאם אדמת זרע והנשאר אדמת סלע. בה נמצאים 35 בתי הפלחים.

חמשת האחוזות הגדולות האלה שמדת כלן עולה 88,700 דונאם נקנו מאת פקידות הנדיב שבראש פנה למען נסות את דבר עבודת אדמה הפשוטה באדמת חוראן הנודעה בטובה ואחר זמן מה מסר הנדיב חלקים גדולים ממנה לחברות שונות לישוב הארץ שנוסדו בשנת תר“נ – תרנ”ג ברוסיא, רומאניא ואמריקא. וחברי חברות אחדות כבר עלו לארה“ק להתאחז באדמתם. וגם צירים מהנשארות עלו לארה”ק לעבוד את אדמתם ולנטוע בהם גנות וכרמים, אך לדאבונם נאלצו אחר זמן מה לעזוב את אדמתם ולשוב לבתיהם, מפני כי שטרי המקנה לא נעשו כהוגן, ובהם נאמר “כי לקונה הנחלאות יש רק זכות הכנסותיהן” (לא לעבדן בעצמו). והדבר הוגש לפני בתי המשפט הגבוהים ופסק הדין עוד טרם נגמר. הנדיב החזיר כמובן לכל החברות את כספם והאחוזות נשארו תחת ידו. ואדמתן תעבד ע"י הפלחים באריסות תחת השגחת הגנן שבראש פנה. ומיד כאשר תצא כנוגה משפט הקניה, אז נכון הנדיב הנודע באראן עדמונד די ראטהשילד למסר את האחוזות הגדולות האלו להפועלים בתנאי אם ימצאו חברות או יחידים שיתנו את הוצאות התישבן.

תוצאה כללית