¹

דֶבר כָּבֵד מאד היה בסריה וַיִפֹל מֵהָעָם רָב. אולם ברחוב אשר גר בה רַבִּי אַבָא לא מֵת גם אחד, וַיִתְמְהוּ האנשים איש אל רֵעֵהו ויאמֶר: אין זאת כי אם בַּעבור רַבִּי אַבָּא הַצַדִיק, הטוֹב לפני יי, לא אֻנְתָה² ברחוב הזאת כל רעה! ויהי בלילה ההוא וַיֵרָא מלאך יי לאַנשֵׁי העיר ויאמר: לא בעבור רבי אבא נָשָׂא³ יי לכל המקום הזה, כי אם בעבור הָאִיש הֶענִי הַיוֹשֵב ברחוב הזאת, הַמַשְׁאִיל⁴ את מַעַדְרוֹ הָאֶחָד לַחְפר־בו קֶבֶר לַמֵתִים בַּמַּגֵפָה! (תענית יח)

ויהי היום וַתאחֶז אֵש בעִיר דְרוֹקֶרֶת. וַתִּשָׂרֵף כִּמעַט כל הָעיר, ולא נִשאַר רק חֵלֶק העיר אשר יָשַב בו רַב הונא. וַיֵרָא מלאךְ יי אל אחד מֵחֲסִידֵי העיר הזאת ויאמר: לא למען רב הונא הַגָר ברחוב הזאת הִצַלתִּי את הַבָתִּים מֵאֵש, כִּי אם למַעַן הָאִשָה הָעֲנִיָה הַיוֹשֶׁבֶת שָׁם וְהַמַּסֶקֶת¹ את תַּנורָה בכָל ערב שַבָת ונוֹתֶנֶת לנָשִים עֲנִיוֹת לֶאֱפוֹת לַחְמָן בַּתַנור הַהוּא, חִנָם אֵין כָּסֶף. (תענית כ"א).

ויהי רעב בארץ. וַיַפְקִידו¹ בני ישראל את בנימין הצדיק על קַֻפַּת² הַצדָקָה לְחַלֵק לָעֲנִיִים. ויהי היוֹם וַתָּבֹא אשה אחת אל בנימין הצדיק וַתִּקְרָא ותֹּאמר הוֹשִיעָה נא, אֲדוֹנִי! ויען בנימין הצדיק את האשה: חַי יְיָ כי אין בַּקֻפה גם פרֻטה אֶחָת! וַתֵּבְךְ האשה ותאמר: עוֹד מעט וְגָוַעתִּי אני ושִבעַת בָנַי בָרָעָב! וַיהִי כִּשמֹעַ בנימין הצדיק את הדברים האלה ויאמר בלִבו: יְהִי מָה! אָנכי אֶתֵן לאשה הזאת את פּרֻטוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת וקָנתָה לחם, והָיָה לה ולִילָדֶיה לְאָכלָה. וַיַעַשׂ בנימין הצדיק כן, ויחְשֹך אכֶל מִפִיו וַיכַלְֵל את האשה ובָנֶיהָ עַד יום תֵּת יי מָטָר על הארץ. אחרי הַדברִים האלה חָלָה בנימין הצדיק אֶת חָלְיוֹ אשׁר יָמוּת בוֹ. וַיָבֹא הַמַלְאָך אשר נִברָא מִמַעֲשֵה צִדקת בנימין, וַיְתיַצֵב לפני יי ויאמר: הֲבִנְיָמִין יָמות אשר עשה את דְבָר־הַצְדָקָה וַיְחַיֶה בכַסְפוֹ שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת? ויען יי ויאמר: תַצִּילֵהו נָא צִדקָתוֹ מִמָוֶת. וַיוֹסֶף לוֹ יי עוֹד עֶשְׂרִים ושְתַּיִם שָנָה (ב“ב י”א).