אֶחָד מוֹרֶה, אֶחָד פְּרוֹפֶסוֹר

עַל יַד מַחְסוֹם. בַּיָּד רַק מוֹט.

אַרְבַּע, חָמֵשׁ שָׁעוֹת… וְעֶשֶׂר…

עֲמֹד, חָבֵר נִכְבָּד, עֲמֹד.

עֲמֹד לְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת,

עֲמֹד לְמַעַן הַמָּחָר,

עֲמֹד בַּשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת,

בַּסְּעָרָה וּבַמָּטָר.

וְהוּא עוֹמֵד. רַגְלוֹ כּוֹאֶבֶת,

יָדוֹ פְּצוּעָה, גּוֹפוֹ קוֹפֵא…

טוֹב בְּכֻרְסָה עַכְשָׁיו לָשֶׁבֶת

וְלֵהָנוֹת מִן הַקָּפֶה.

הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי מַחְתֶּרֶת,

הִגִּיעַ נֶשֶׁק, אַךְ לֹא רַב,

וְהוּא הֻסְתַּר בְּחֵיק שֶׁל גְּבֶרֶת

מֵעֵין שׁוֹטְרִים בַּמַּאֲרָב.

כִּי עֵין הַבְּרִיטִי הִיא חוֹדֶרֶת

וּמַבָּטוֹ נוֹקֵב וָחָד.

אַךְ מִי יַטִּיל חֲשָׁד בַּגְּבֶרֶת

עִם הַפְּרוֹפֶסוֹר הַנִּכְבָּד?

עָבְרָה שָׁנָה… הָלַם הַדֹּפֶק

וְדָם זָרַם… שָׁנָה־חֲלוֹם…

וּכְבָר הִתְחִיל רוֹמֵז בָּאֹפֶק

דָּבָר דּוֹמֶה קְצָת לְשָׁלוֹם.

וְדוֹר חָדָשׁ קָם בֵּינְתַיִם

דּוֹר שֶׁל צָבָא וּמְדִינָה.

(אֶצְלֵנוּ דּוֹר – תְּקוּפַת שְׁנָתַיִם

וְלִפְעָמִים גַּם רַק שָׁנָה).

וְאָב לִבְנוֹ מוֹסֵר הַנֶּשֶׁק

לִפְנֵי לֶכְתּוֹ אֶל הֶעָמָל:

אֲנִי, יַלְדִּי, חוֹזֵר לַמֶּשֶׁק

אֲבָל אַתָּה – הֱיֵה חַיָּל.

וְדַע אֶת זֹאת, שַׁנֵּן לַנֶּכֶד

כִּי חֹק הוּא זֶה, אֵין לְפָסְלוֹ:

כּוּשִׁי רַק אָז יָכֹל לָלֶכֶת

אִם הוּא עָשָׂה כְּבָר אֶת שֶׁלּוֹ.

בִּתְקוּפַת יַלְדוּת זוֹהֶרֶת, בִּתְקוּפַת בַּגְרוּת סוֹעֶרֶת

לֹא חָלַם לִכְבֹּשׁ הָאָרֶץ, לֹא חָלַם לִהְיוֹת גִּבּוֹר;

הוּא חָלַם לִהְיוֹת פְּרוֹפֶסוֹר, הוּא הָיָה גָּאוֹן בֶּן עֶשֶׂר,

הוּא הָיָה גֵּאֶה כְּפֶסֶל וְחָשַׁב לִהְיוֹת מָאוֹר,

הוּא חָלַם כִּפְרוֹמֶיתֵּיאוּס לְהָבִיא לָאָרֶץ אוֹר

וְלִהְיוֹת פְּאֵר הַדּוֹר.

הוּא אָמַר שָׁלוֹם לְאִמָּא, הוּא עָלָה הַר־הַצּוֹפִימָה,

הוּא צָעַד תָּמִיד קָדִימָה בַּחַמְסִין וְגַם בַּקֹּר.

וְיָדוֹ נוֹזְלִים בּוֹחֶשֶׁת, לְשׁוֹנוֹ נֻסְחוֹת לוֹחֶשֶׁת

עַל הֶרְכֵּב אֵדִים וָעֶשֶׁת בַּתַּרְגוּם וּבַמָּקוֹר,

וְנַפְשׁוֹ כָּלָה־נִכְסֶפֶת רַק לִלְמֹד, לִדְרֹשׁ, לַחְקֹר,

כִּי מַדָּע… מַדָּע הוּא אוֹר.

הוּא הִסְפִּיק לִלְמֹד רַק קֶטַע, מִלְחָמָה פָּרְצָה לְפֶתַע,

עוֹלָמִית וְגַם לוֹקָלִית, וְתֵבֵל – כֻּלָּה מָגוֹר.

הוּא גֻּיַּס אֶל הַבְּרִיגָדָה, לַפַּלְמַ"ח, לַבַּרִיקָדוֹת,

הִיטְלֶר, בֶּוִין, עַבְּדּוּל־קַדְר מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר,

הוּא בַּנֶּגֶב, בַּגָּלִיל הוּא, בַּחֲזִית, עַל הָר, בַּבּוֹר –

הוּא מַמָּשׁ סְטוּדֶנְט־גִּבּוֹר.

מִלְחָמוֹת בָּאוֹת כַּחֶתֶף וְשָׁנִים עוֹבְרוֹת בְּשֶׁטֶף,

מִמֶּרְחָק גָּדוֹל כְּנֶצַח עוֹד רוֹמֵז מַדָּע טָהוֹר.

הִשְׁתַּחְרֵר כְּבָר כָּל רוֹקֵחַ, כָּל פָּקִיד, כָּל מְפַקֵּחַ

וְאֶצְלוֹ… אֶצְלוֹ צוֹמֵחַ עַל סַנְטֵר זָקָן שָׁחוֹר.

הוּא סְטוּדֶנְט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בָּעֶמְדָּה מַמְשִׁיךְ לְשְׁמֹר.

וּמָתַי יָבוֹא הַתּוֹר?

רַבּוֹתַי! לִי קָרָה מְאֹרָע רְצִינִי

אַף אֲנִי כִּמְעַט לֹא הֶאֱמַנְתִּי.

אַךְ קָרָה הַדָּבָר, הַגִּבּוֹר הוּא אֲנִי…

רַבּוֹתַי, אָנֹכִי הִתְחַתַּנְתִּי.

לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר כָּאן מִטּוֹב וְעַד רָע

אוֹ מֵעִיז בְּנוֹשֵׂא זֶה לָגַעַת,

אִלְמָלֵא בִּטָּחוֹן כִּי לְזֶה הַמְּאֹרָע

חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת נוֹדַעַת.

נִזָּכֵר, רַבּוֹתַי, כִּי עָבְרָה רַק שָׁנָה

מִתְּקוּפַת הַחֻבֶּזָה בְּלִי לֶחֶם,

מִתְּקוּפַת הַפְּגָזִים, עֲמִידָה בְּלִי שֵׁנָה

עִם רוֹבֶה אוֹ עִם סְטֶן עֲלֵי שֶׁכֶם.

וְעָשִׂיתִי הַכֹּל, לֹא הִרְבֵּיתִי לַחְשֹׁב,

כִּי בְּרוּחַ אוֹפְּטִימִית נֵחַנְתִּי.

וְעַתָּה, רַבּוֹתַי, נָא אִמְרוּ מַזָּל טוֹב,

כִּי אֲנִי… כִּי אֲנִי הִתְחַתַּנְתִּי.

וְהָרַב… הוּא הָיָה חֲגִיגִי וְשָׁחוֹר

וּבְרָכָה בְּמוֹ פִּי אָז לָחַשְׁתִּי,

וְאֶל זֹאת שֶׁלְּיָדִי – סֵמֶל לֹבֶן וּצְחוֹר –

הַטַּבַּעַת בְּרֶטֶט הִגַּשְׁתִּי.

אֵין דָּבָר שֶׁיּוּכְלוּ בּוֹ אוֹתִי לְהַפְחִיד:

בְּעֹז רוּחַ הֵרַמְתִּי הַנַּעַל,

וְנֻפְּצָה לִרְסִיסֵי רְסִיסִים הַזְּכוּכִית –

לֹא חָתָן כְּבָר אֲנִי אֶלָּא בַּעַל.

וְהַכֹּל מִתְעַרְפֵּל, הָעוֹלָם מִתְהַפֵּךְ

וְהַבִּירָה נִגֶּרֶת כַּמָּיִם,

רַק אֲנִי עוֹד עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ וּמְחַיֵּךְ

וְלוֹחֵץ לְכֻלָּם הַיָּדַיִם.

זֶה לוֹחֵץ לִי יַד שְׂמֹאל, זֶה לוֹחֵץ יַד יָמִין,

אֶצְבָּעוֹת זֶה מִכְּבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי הָיָה מַאֲמִין

מָה רַבִּים יְדִידִים לִי רָכַשְׁתִּי.

כְּשֶׁנָּשַׁכְתִּי שְׂפָתַי כְּדֵי לִבְלֹם קְרִיאַת “דָּי!”

כְּשֶׁכִּמְעַט לֹא נִשְׁאַר בִּי עוֹד כֹּחַ,

נִתְפַּזְּרוּ יְדִידַי וְרָאִיתִי שֶׁכְּדַאי…

שֶׁכְּדַאי גַּם לִסְבֹּל וְלִסְלֹחַ.

וְקַרְנֵי הַחַמָּה כְּבָר הִכָּהוּ אֶת זִיוָן,

וְהָרִים מִסָּבִיב הִקִּיפוּנִי,

וְהָעֶרֶב יָרַד, עֶרֶב צַח שֶׁל סִיוָן

וְנָשְׁבָה עַל גְּזוּזְטְרָה רוּחַ יוּנִי.

וְאָמַרְתִּי: הִנֵּה בְּאוֹתָהּ הַצִּנָּה,

מוּל אוֹתָם הֶהָרִים אֲבוֹתֵינוּ…

אֵיךְ לוֹמַר… שׁוּב הִנֵּה לָנוּ יֵשׁ מְדִינָה

וְאוּלַי פֹּה יֵשְׁבוּ נְכָדֵינוּ.

פֹּה הָיְתָה עוֹד שַׁרְשֶׁרֶת מָצוֹר… בְּסִיוָן

הִיא נֻתְּקָה… וְהִגְלִיד כְּבָר הַפֶּצַע.

אַךְ שַׁרְשֶׁרֶת אַחֶרֶת, שַׁרְשֶׁרֶת הַזְּמַן

לֹא נִתֵּן לְנַתְּקָהּ כָּאן לָנֶצַח.