גם דברים אלה יכולנו לבטא בחרוזים כמתכונת הפזמונים שבשאר עמודי הספר. ברם, לאחר ששקלנו בדעתנו החלטנו לאמרם בפרוזה וטעמנו ונימוקנו עמנו.

יש אומרים כי בהיולד כוכב ברקיע נולד יצור חי על פני האדּמה: זבוב, נמלה, פיל או אדם. כוכב ברקיע אפשר שפירושו מערכת שמש חדשה, תבל חדשה, ואלו בעל חיים עלי אדמות אינו בסופו של דבר אלא עפר ואפר.

בין שיש אמת בדברים אלה ובין שאינם אלא אמונה טפלה יפה המשל לנמשל. והנמשל הוא:

לפני עשר שנים, בהשתולל הקרבות ברחבי הארץ ממש בעצם ימי לידתה של המדינה נולד בירכתי ירושלים על פני טוריו של עתון צבאי “עתון המגן” פיטן בשם ל. דני.

ראשית צמיחתו של זה במוחו של צייר צעיר מחונן שהיה מצייר ציורים ומרנין בכך לבבותיהם של חיילים בחזיתות. צייר זה בא אל אחד מחברי המערכת של אותו עיתון, פקיד על פי מקצועו המנסה כוחו בכתיבה לעת מצוא, ובפיו הדרישה: הב לי חרוזים לציורי. מדלית ברירה נענה לו אותו חבר ומני אז היו שניהם מגיבים על כל המתרחש ברומו ובתחתיתו של עולם, זה בציוריו וזה בחרוזיו.

המלחמה נסתימה ועם סיומה ממילא בטל העיתון הצבאי לאחר שמילא את תפקידו. אלא שבינתיים נתברר כי צירוף הציורים והחרוזים עורר הד־מה. מערכת “ידיעות אחרונות” התקשרה עם הזוג וביקשתם להמשיך בתגובותיהם על גבי טור שהוקצה להם. לאחר זמן־מה הגיע ארצה עולה חדש, ישיש ציוני. מורה עברי ותיק המושך בשבט סופר מאז ומקדם. נתגלגלו הדברים ובאו לידי כך שאף הוא נתן ידו לטור. הרי של. דני כמה אישים מקופלים בו החל בצייר צעיר וכלה במורה ישיש.

המדינה חוגגת את חג העשור לקיומה. וכמעט כמספר השבועות שבעשר השנים כן מספר הטורים שנכתבו בזמן זה. רבות עבר על מדינתנו מתש“ח ועד תשי”ח. ולא יקשה לקורא להיוכח כי מרביתם של האירועים הללו משוקפים במחרוזת זו אשר מבחרה נתון עתה לפניו.

הענינים הם עניני דיומא והתגובות הן תגובות דיומא, תגובות ספונטניות רגשיות. חריפות עם לואי של התהרהרות־מה. צחוק, דמע, התלהבות, אכזבה, שמחה, צער, ביקורת, לגלוג, התפעלות – כל אלה משמשים כאן בערבוביה כשם שהם משמשים ברוחו של כל אדם החי במידה מסוימת של אינטנסיביות את כל המתרחש סביבו.

תוכם של הפזמונים רצוף תחושת עולם מסוימת וצורתם סדורה בחרוזים וקצב.

ואם ימצא הקורא הד לתגובתו הוא ובת קול לקצב חויתו הוא לגבי כל שנתארע החל במלחמת הקוממיות וכלה במערכת סיני, – ובין שתיהן: הצנע וחמורו של המשיח ועניני בשר ודברים שברוח, וכל הקרוי חיי יום יום של האדם הקטן בעשור הגדול – אנו נאמר דיינו.

ומן הנמשל חזרה אל המשל. כשם שהנמלה או הזבוב הפיל או האדם נושאים עיניהם למעלה אל זיוו של הכוכב שלאורו נולדו, כך גם אנו לא גרענו עינינו ממדינתנו. לבנו פחד ורחב, עתים עלז ועתים נתעצב, עתים זעם ועתים התמוגג, אך מעולם לא חדל מהלום בתהודה לדפקה של זו, החיה בדמיה, ואף־על־פי־כן עולה כפורחת.

וכיון שהיא עולה כפורחת סבורים אנו שיש צידוק וגמול לאותה נימה יסודית העוברת כחוט השני בקובץ כולו, היא נימת החיוך.

כשוך הסערה

מאת

יצחק אורן

---

דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא

מאת

יצחק אורן

אֶחָד מוֹרֶה, אֶחָד פְּרוֹפֶסוֹר

עַל יַד מַחְסוֹם. בַּיָּד רַק מוֹט.

אַרְבַּע, חָמֵשׁ שָׁעוֹת… וְעֶשֶׂר…

עֲמֹד, חָבֵר נִכְבָּד, עֲמֹד.

עֲמֹד לְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת,

עֲמֹד לְמַעַן הַמָּחָר,

עֲמֹד בַּשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת,

בַּסְּעָרָה וּבַמָּטָר.

וְהוּא עוֹמֵד. רַגְלוֹ כּוֹאֶבֶת,

יָדוֹ פְּצוּעָה, גּוֹפוֹ קוֹפֵא…

טוֹב בְּכֻרְסָה עַכְשָׁיו לָשֶׁבֶת

וְלֵהָנוֹת מִן הַקָּפֶה.

הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי מַחְתֶּרֶת,

הִגִּיעַ נֶשֶׁק, אַךְ לֹא רַב,

וְהוּא הֻסְתַּר בְּחֵיק שֶׁל גְּבֶרֶת

מֵעֵין שׁוֹטְרִים בַּמַּאֲרָב.

כִּי עֵין הַבְּרִיטִי הִיא חוֹדֶרֶת

וּמַבָּטוֹ נוֹקֵב וָחָד.

אַךְ מִי יַטִּיל חֲשָׁד בַּגְּבֶרֶת

עִם הַפְּרוֹפֶסוֹר הַנִּכְבָּד?

עָבְרָה שָׁנָה… הָלַם הַדֹּפֶק

וְדָם זָרַם… שָׁנָה־חֲלוֹם…

וּכְבָר הִתְחִיל רוֹמֵז בָּאֹפֶק

דָּבָר דּוֹמֶה קְצָת לְשָׁלוֹם.

וְדוֹר חָדָשׁ קָם בֵּינְתַיִם

דּוֹר שֶׁל צָבָא וּמְדִינָה.

(אֶצְלֵנוּ דּוֹר – תְּקוּפַת שְׁנָתַיִם

וְלִפְעָמִים גַּם רַק שָׁנָה).

וְאָב לִבְנוֹ מוֹסֵר הַנֶּשֶׁק

לִפְנֵי לֶכְתּוֹ אֶל הֶעָמָל:

אֲנִי, יַלְדִּי, חוֹזֵר לַמֶּשֶׁק

אֲבָל אַתָּה – הֱיֵה חַיָּל.

וְדַע אֶת זֹאת, שַׁנֵּן לַנֶּכֶד

כִּי חֹק הוּא זֶה, אֵין לְפָסְלוֹ:

כּוּשִׁי רַק אָז יָכֹל לָלֶכֶת

אִם הוּא עָשָׂה כְּבָר אֶת שֶׁלּוֹ.

---

הַסְּטוּדֶנְט

מאת

יצחק אורן

בִּתְקוּפַת יַלְדוּת זוֹהֶרֶת, בִּתְקוּפַת בַּגְרוּת סוֹעֶרֶת

לֹא חָלַם לִכְבֹּשׁ הָאָרֶץ, לֹא חָלַם לִהְיוֹת גִּבּוֹר;

הוּא חָלַם לִהְיוֹת פְּרוֹפֶסוֹר, הוּא הָיָה גָּאוֹן בֶּן עֶשֶׂר,

הוּא הָיָה גֵּאֶה כְּפֶסֶל וְחָשַׁב לִהְיוֹת מָאוֹר,

הוּא חָלַם כִּפְרוֹמֶיתֵּיאוּס לְהָבִיא לָאָרֶץ אוֹר

וְלִהְיוֹת פְּאֵר הַדּוֹר.

הוּא אָמַר שָׁלוֹם לְאִמָּא, הוּא עָלָה הַר־הַצּוֹפִימָה,

הוּא צָעַד תָּמִיד קָדִימָה בַּחַמְסִין וְגַם בַּקֹּר.

וְיָדוֹ נוֹזְלִים בּוֹחֶשֶׁת, לְשׁוֹנוֹ נֻסְחוֹת לוֹחֶשֶׁת

עַל הֶרְכֵּב אֵדִים וָעֶשֶׁת בַּתַּרְגוּם וּבַמָּקוֹר,

וְנַפְשׁוֹ כָּלָה־נִכְסֶפֶת רַק לִלְמֹד, לִדְרֹשׁ, לַחְקֹר,

כִּי מַדָּע… מַדָּע הוּא אוֹר.

הוּא הִסְפִּיק לִלְמֹד רַק קֶטַע, מִלְחָמָה פָּרְצָה לְפֶתַע,

עוֹלָמִית וְגַם לוֹקָלִית, וְתֵבֵל – כֻּלָּה מָגוֹר.

הוּא גֻּיַּס אֶל הַבְּרִיגָדָה, לַפַּלְמַ"ח, לַבַּרִיקָדוֹת,

הִיטְלֶר, בֶּוִין, עַבְּדּוּל־קַדְר מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר,

הוּא בַּנֶּגֶב, בַּגָּלִיל הוּא, בַּחֲזִית, עַל הָר, בַּבּוֹר –

הוּא מַמָּשׁ סְטוּדֶנְט־גִּבּוֹר.

מִלְחָמוֹת בָּאוֹת כַּחֶתֶף וְשָׁנִים עוֹבְרוֹת בְּשֶׁטֶף,

מִמֶּרְחָק גָּדוֹל כְּנֶצַח עוֹד רוֹמֵז מַדָּע טָהוֹר.

הִשְׁתַּחְרֵר כְּבָר כָּל רוֹקֵחַ, כָּל פָּקִיד, כָּל מְפַקֵּחַ

וְאֶצְלוֹ… אֶצְלוֹ צוֹמֵחַ עַל סַנְטֵר זָקָן שָׁחוֹר.

הוּא סְטוּדֶנְט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בָּעֶמְדָּה מַמְשִׁיךְ לְשְׁמֹר.

וּמָתַי יָבוֹא הַתּוֹר?

---

בַּשַׁרְשֶׁרֶת

מאת

יצחק אורן

רַבּוֹתַי! לִי קָרָה מְאֹרָע רְצִינִי

אַף אֲנִי כִּמְעַט לֹא הֶאֱמַנְתִּי.

אַךְ קָרָה הַדָּבָר, הַגִּבּוֹר הוּא אֲנִי…

רַבּוֹתַי, אָנֹכִי הִתְחַתַּנְתִּי.

לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר כָּאן מִטּוֹב וְעַד רָע

אוֹ מֵעִיז בְּנוֹשֵׂא זֶה לָגַעַת,

אִלְמָלֵא בִּטָּחוֹן כִּי לְזֶה הַמְּאֹרָע

חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת נוֹדַעַת.

נִזָּכֵר, רַבּוֹתַי, כִּי עָבְרָה רַק שָׁנָה

מִתְּקוּפַת הַחֻבֶּזָה בְּלִי לֶחֶם,

מִתְּקוּפַת הַפְּגָזִים, עֲמִידָה בְּלִי שֵׁנָה

עִם רוֹבֶה אוֹ עִם סְטֶן עֲלֵי שֶׁכֶם.

וְעָשִׂיתִי הַכֹּל, לֹא הִרְבֵּיתִי לַחְשֹׁב,

כִּי בְּרוּחַ אוֹפְּטִימִית נֵחַנְתִּי.

וְעַתָּה, רַבּוֹתַי, נָא אִמְרוּ מַזָּל טוֹב,

כִּי אֲנִי… כִּי אֲנִי הִתְחַתַּנְתִּי.

וְהָרַב… הוּא הָיָה חֲגִיגִי וְשָׁחוֹר

וּבְרָכָה בְּמוֹ פִּי אָז לָחַשְׁתִּי,

וְאֶל זֹאת שֶׁלְּיָדִי – סֵמֶל לֹבֶן וּצְחוֹר –

הַטַּבַּעַת בְּרֶטֶט הִגַּשְׁתִּי.

אֵין דָּבָר שֶׁיּוּכְלוּ בּוֹ אוֹתִי לְהַפְחִיד:

בְּעֹז רוּחַ הֵרַמְתִּי הַנַּעַל,

וְנֻפְּצָה לִרְסִיסֵי רְסִיסִים הַזְּכוּכִית –

לֹא חָתָן כְּבָר אֲנִי אֶלָּא בַּעַל.

וְהַכֹּל מִתְעַרְפֵּל, הָעוֹלָם מִתְהַפֵּךְ

וְהַבִּירָה נִגֶּרֶת כַּמָּיִם,

רַק אֲנִי עוֹד עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ וּמְחַיֵּךְ

וְלוֹחֵץ לְכֻלָּם הַיָּדַיִם.

זֶה לוֹחֵץ לִי יַד שְׂמֹאל, זֶה לוֹחֵץ יַד יָמִין,

אֶצְבָּעוֹת זֶה מִכְּבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי הָיָה מַאֲמִין

מָה רַבִּים יְדִידִים לִי רָכַשְׁתִּי.

כְּשֶׁנָּשַׁכְתִּי שְׂפָתַי כְּדֵי לִבְלֹם קְרִיאַת “דָּי!”

כְּשֶׁכִּמְעַט לֹא נִשְׁאַר בִּי עוֹד כֹּחַ,

נִתְפַּזְּרוּ יְדִידַי וְרָאִיתִי שֶׁכְּדַאי…

שֶׁכְּדַאי גַּם לִסְבֹּל וְלִסְלֹחַ.

וְקַרְנֵי הַחַמָּה כְּבָר הִכָּהוּ אֶת זִיוָן,

וְהָרִים מִסָּבִיב הִקִּיפוּנִי,

וְהָעֶרֶב יָרַד, עֶרֶב צַח שֶׁל סִיוָן

וְנָשְׁבָה עַל גְּזוּזְטְרָה רוּחַ יוּנִי.

וְאָמַרְתִּי: הִנֵּה בְּאוֹתָהּ הַצִּנָּה,

מוּל אוֹתָם הֶהָרִים אֲבוֹתֵינוּ…

אֵיךְ לוֹמַר… שׁוּב הִנֵּה לָנוּ יֵשׁ מְדִינָה

וְאוּלַי פֹּה יֵשְׁבוּ נְכָדֵינוּ.

פֹּה הָיְתָה עוֹד שַׁרְשֶׁרֶת מָצוֹר… בְּסִיוָן

הִיא נֻתְּקָה… וְהִגְלִיד כְּבָר הַפֶּצַע.

אַךְ שַׁרְשֶׁרֶת אַחֶרֶת, שַׁרְשֶׁרֶת הַזְּמַן

לֹא נִתֵּן לְנַתְּקָהּ כָּאן לָנֶצַח.

צנע צנע

מאת

יצחק אורן

---

סֵדֶר בְּדִיקַת חָמֵץ

מאת

יצחק אורן

וַיְהִי בִּימֵי דֹּב יוֹסֵף הַשַּׂר,

וַיֻּרְגַּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל מַחְסוֹר בְּבָשָׂר,

מַחְסוֹר בְּבָשָׂר, מַחְסוֹר בְּדָגִים,

מַחְסוֹר בְּעֵצִים, מַחְסוֹר בִּבְרָגִים

מַחְסוֹר בְּזֶפֶת,

מַחְסוֹר בְּקַצֶּפֶת…

וְהָיָה דֹּב יוֹסֵף מְדֻכָּא וְעָצוּב

כִּי נָפַל בְּחֶלְקוֹ לִהְיוֹת שַׂר הַקִּצּוּב.

לְפִיכָךְ

הוּא קָרָא כָּל פַּקָּח וּפַּקָּח

וְאָמַר לָהֶם כָּךְ:

יְדִידַי הָעוֹבְדִים לְטוֹבַת הַלְאֹם,

בִּזְכוּתְכֶם, יְדִידַי, הִגַּעְנוּ הֲלוֹם,

בִּזְכוּתְכֶם מֻתְקָפִים מִלְּפָנִים, מֵאָחוֹר

שׁוּק לָבָן, שׁוּק צָהֹב, שׁוּק יָרֹק, שׁוּק שָׁחוֹר

וְאַתֶּם הַסִּבָּה וְאַתֶּם הַנִּמּוּק

שֶׁכִּמְעַט כְּבָר בִּכְלָל אֵין בָּאָרֶץ כָּל שׁוּק.

אַךְ עַתָּה, יְדִידַי, מִתְקָרֵב חַג מַצּוֹת

וְעָלֵינוּ לִפְעֹל תַּקִּיפוֹת־נִמְרָצוֹת.

כִּי לַגּוּשׁ הַדָּתִי יֵשׁ דְּרִישׁוֹת עַד אֵין קֵץ

וַאֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ לְבַעֵר הֶחָמֵץ

נוֹסָף עַל יִתְרַת הַתַּרְיָ"ב שֶׁל מִצְווֹת.

הִלְכָּךְ מָרָנָן פַּקָּחֵי הָאֻמָּה

נְקַיֵּם תּוֹרָה לִשְׁמָהּ

וְנַלְאִים הֶחָמֵץ לְטוֹבַת כָּל הָעָם

מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

וְשָׁמְעוּ פַּקָּחִים וְאָמְרוּ: אָמֵן,

אֶת בְּדִיקַת הֶחָמֵץ בְּיָדֵינוּ תִּתֵּן,

וּפָשְׁטוּ פַּקָּחִים כְּאַרְבֶּה בַּמְּדִינָה

וּבָדְקוּ הֶחָמֵץ בְּגִילָה וְרִנָּה

וְהֻחְרַם בְּחֵמָה וּבְזַעַם

כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בּוֹ שְׂרִיד רֵיחַ וָטַעַם

מִדָּגִים עַד בָּשָׂר, מִיֵּינוֹת עַד פְּרִי עֵץ –

נִתְבָּרֵר כִּי הַכֹּל הוּא חָמֵץ בֶּן חָמֵץ.

וְהַמָּזוֹן הֻחְרַם

לְטוֹבַת הַמְּדִינָה וְהָעָם

אוֹ לְטוֹבַת הַפַּקָּח –

הַיְנוּ הָךְ.

---

וַיְהִי בִּנְסֹעַ

מאת

יצחק אורן

אֵין מַטְבֵּעַ, רֵעַי, אֵין מַטְבֵּעַ.

אַךְ אֲנִי כֹּה גַּלְמוּד וּבוֹדֵד

לִידִידַי בְּנֵכָר אֶתְגַּעְגֵּעַ:

זֶה נָדַד. זֶה עוֹדֶנּוּ נוֹדֵד.

בְּכָל כְּרָךְ בְּאֵרוֹפָּה בַּלַּיְלָה

וּבְכָל בֵּית מַרְזֵחַ לֵילִי

תִּמְצְאוּ בְּנָקֵל – זֶה וַדַּאי לִי –

בַּחוּרוֹן כָּזֶה יִשְׂרְאֵלִי.

הוּא סוֹפֵג לְקִרְבּוֹ שֶׁפַע יַיִן

– הוּא שַׂחְקָן, הוּא סוֹפֵר, הוּא צַיָר –

הַדִּמְעָה תְּנַצְנֵץ לוֹ בָּעַיִן

וּבְפִיו שִׁיר צִיּוֹן בַּנֵכָר.

וּבַכִּיס מֻבְרָחִים קְצָת דּוֹלָרִים

וּבַנֶּפֶשׁ עִרְפּוּל לֹא בָּרוּר.

לְמָחֳרָת הוּא נְאֻם פּוֹפּוּלָרִי

עוֹד יִשָּׂא עַל מִלְחֶמֶת שִׁחְרוּר.

יְדַבֵּר עַל בִּצּוֹת וְקַדַּחַת,

עַל טֵרוֹר וּתְנוּעָה צִיּוֹנִית

וְיַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ לוֹ בְּנַחַת

מֵאֵרוֹפָּה לְאַרְצוֹת הַבְּרִית.

וּבְשׁוּבוֹ (אִם יָשׁוּב) הוּא יָבִיא לוֹ

סִיר חַשְׁמַל וּמְקָרֵר חַשְׁמַלִּי.

לְהַנְצִיחַ זִכְרָם שֶׁל הַבִּילוּ

וּלְהַטִּיף עַל אַחְוַת פּוֹעֲלִים.

---

אִינְפְלַצְיָה

מאת

יצחק אורן

הָאָרֶץ גּוֹעֶשֶׁת, הָאָרֶץ סוֹעֶרֶת,

הָאָרֶץ בּוֹכָה עַל מַצָּב כַּלְכָּלִי.

אִינְפְלַצְיָה זוֹרֶמֶת, אִינְפְלַצְיָה דּוֹהֶרֶת,

יוֹרֶדֶת הַלִּירָה שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי.

בָּרוּר: גַּם אֲנִי לְאָפְנָה זוֹ נִתְפַּסְתִּי,

בָּרוּר: גַּם אֲנִי מְיַלֵּל וּבוֹכֶה.

עַל לִירָה לָחַשְׁתִּי, עַל דּוֹלָר רָמַזְתִּי,

אָמַרְתִּי: הַמֶּשֶׁק שֶׁלָּנוּ נָכֶה.

קָנִיתִי, קָנִיתִי, מָכַרְתִּי, מָכַרְתִּי,

בָּכִיתִי הַרְבֵּה עַל חַיַּי הַמָּרִים,

עַד כֹּה רַק בְּחֶדֶר אֶחָד הִתְגּוֹרַרְתִּי,

עַכְשָׁו בְּדִירָה בַּת שְׁלֹשָׁה חֲדָרִים.

עַד פְּרֹץ הַמְּדִינָה הָלַכְתִּי בָּרֶגֶל,

עַתָּה (אֵיזֶה פֶּלֶא!) יֵשׁ לִי מְכוֹנִית.

אֵינֶנִּי תָּלוּי לֹא בְּ“דָּן” לֹא בְּ“אֶגֶד”,

אֲנִי חִיּוּנִי וְנוֹסֵעַ תָּמִיד.

מִקֹּדֶם בְּחָקִי הָיִיתִי פּוֹסֵעַ,

הָרֶגֶל בָּלְטָה בַּמִכְנָס הַקָּצָר.

עַכְשָׁו כֹּה יָרוּד הוּא עֶרְכּוֹ שֶׁל מַטְבֵּעַ

שֶׁיֵּשׁ חֲלִיפוֹת לִי מַחֲצִית הַתְּרֵיסָר.

עַד כֹּה בְּחוֹבוֹת רַק הָיִיתִי שָׁקוּעַ

לָוִיתִי, לָוִיתִי, לָוִיתִי תָּמִיד,

עַתָּה כְּבָר חָסַכְתִּי לִי סְכוּם דֵּי צָנוּעַ

אֲבָל הִפְקַדְתִּיו בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.

הַאִם לֹא סָבַלְתִּי, הַאִם לֹא קָדַחְתִּי

עִם בֶּרְל, עִם בִּילוּ וְעִם הַ“שׁוֹמֵר”?

בַּחֹם, בַּשָּׁרָב, בַּחַמְסִינִים גָּנַחְתִּי.

מַה פֶּלֶא אִם יֵשׁ לִי עַכְשָׁיו מְקָרֵר?

לֵילוֹת שֶׁבָּעֵמֶק, הַהוֹרָה, הַהוֹרָה!

מָחוֹל מְשַׁגֵּעַ, גּוֹאֶה, מְסַחְרֵר!

וּכְדֵי לֹא לִשְׁכֹּחַ, לְמַעַן אֶזְכֹּרָה

רָכַשְׁתִּי לִי פָּטִיפוֹן טוֹב וּפְסַנְתֵּר.

עָבַדְתִּי קָשֶׁה בְּזֵעָה וּבְיֶגַע,

הַבַּיְתָה חָזַרְתִּי עָיֵף וְהָרוּג,

עַתָּה כָּל שָׁעָה אֶעֱבֹד תְּרֵיסַר רֶגַע

גַּם זֹאת בְּעִקָּר רַק לְשֵׁם תַּעֲנוּג.

וּפַעַם הָיִיתִי אָדִישׁ וְאִינֶרְטִי

לְסֶרֶט, לְשִׁיר, הַצָּגַת “הַבִּימָה”,

כָּעֵת רַק בְּתוֹר לְאַחַד הַקּוֹנְצֶרְטִים

עוֹמֶדֶת אִשְׁתִּי כְּמַחֲצִית יְמָמָה.

כִּי זֶה הוּא הַנֹּהַג, כִּי זֶה הוּא הַנֹּהַל,

כִּי זֶה צַו הָרֶגַע, זֶה רוּחַ הַזְּמַן…

וּפֹה, עַל יָדִי מִתְגּוֹרֶרֶת בָּאֹהֶל

מִשְׁפַּחַת עוֹלִים חֲדָשִׁים מִתֵּימָן.

אִינְפְלַצְיָה סוֹעֶרֶת, אִינְפְלַצְיָה נִמְרֶצֶת,

אִינְפְלַצְיָה בַּחֹשֶׁךְ, אִינְפְלַצְיָה בָּאוֹר.

גְּדוֹלָה הָאַשְׁמָה שֶׁעַל אֵי־מִי רוֹבֶצֶת,

אַךְ כְּלוּם מַצְפּוּנֵנוּ הוּא זַךְ וְטָהוֹר?

---

מַעְגַּל קְסָמִים

מאת

יצחק אורן

הָבָה, הָבָה נִסְתּוֹבְבָה, נִתְחַבֵּק וְנִצָּמֵד.

מַעֲגָל הוּא קַו שֶׁל קֶבַע, הוּא נִצְחִי וְהוּא עוֹמֵד.

הוּא עוֹמֵד וְרַק אֲנַחְנוּ מִסְתּוֹבְבִים לְלֹא הֶפְסֵק…

רַק אֶתְמוֹל מְאֹד שָׂמַחְנוּ כִּי הִגַּעְנוּ כְּבָר הַרְחֵק.

וְהַיּוֹם, הַיּוֹם גִּלִינוּ שֶׁלֹּא זַזְנוּ אַף כְּחוּט

בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיִינוּ שָׁם נִשְׁהֶה עַד שֶׁנָּמוּת.

כִּי בְּתֹקֶף רַב דָּרַשְׁתִּי לִי תּוֹסֶפֶת שֶׁל שָׂכָר:

חֲלִיפָה לִקְנוֹת בִּקַּשְׁתִּי וְהַמְּחִיר הָיָה יָקָר.

וּמַמָּשׁ כְּמוֹ בְּקוֹרֵיאָה הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן

מִתְעַכֵּב וּמִתְמַהְמֵהַּ, וְנִמְשַׁךָ, נִמְשָׁךְ הַזְּמַן.

מִתְדַיֶּנֶת, מִתְכַּנֶּסֶת הִתְאַחְדוּת וְהִסְתַּדְּרוּת,

מִפְלָגָה, מִשְׂרָד וּכְנֶסֶת, מוֹעָצָה וְגַם אִגּוּד.

וְכֻלָּם יוֹשְׁבִים בְּנַחַת וְדָנִים בְּעַיִן יָפָה

לְאַפְשֵׁר לִי בְּלִי כָּל פַּחַד אֶת קְנִיַּת הַחֲלִיפָה.

סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל הִסְכִּימוּ: שׁוּב שְׂכָרִי אֵינוֹ פָּעוּט!

עִם אִשְׁתִּי אֲנִי בִּרְחִימוּ שׁוּב פּוֹסֵעַ לַחֲנוּת.

זוּגָתִי עוֹד מִתְמוֹגֶגֶת, וּפִתְאֹם… אוֹי לְרֹאשָׁהּ!

חֲלִיפָה בְּזֶה הָרֶגַע מְחִירָהּ הוּא פִּי שְׁלֹשָׁה.

פִּי שְׁלֹשָׁה מִן הַתוֹסֶפֶת, פִּי שְׁלֹשָׁה מִיכָלְתִי,

וְעִם לֵב שָׁחוֹר כַּזֶּפֶת שׁוּב אָשׁוּבָה לְבֵיתִי.

וּבְשׁוּבִי אֶל בֵּית חֲרֹשֶׁת אֲקוֹנֵן מָרָה מָחָר

וּבְתֹקֶף רַב אֶדְרֹשָׁה לִי תּוֹסֶפֶת שֶׁל שָׂכָר.

נִסְתַּחְרְרָה בִּסְחַרְחֹרֶת, הַגַּלְגַּל פֹּה מִתְגַּלְגֵּל:

לִירָה, חֲלִיפָה, מַשְׂכֹּרֶת וְאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל.

---

באין דלק

מאת

יצחק אורן

זַעֲזוּעַ, רֵעִים, זַעֲזוּעַ.

כָּל תִּינוֹק זֹאת יִרְאֶה בְּבֵרוּר:

הַמַּצָּב הוּא לֹא טוֹב, הוּא גָּרוּעַ,

הַמַּצָּב, רַבּוֹתַי, הוּא חָמוּר.

יֵשׁ אַרְבֶּה וְחָסִיל וְגַם יֶלֶק,

הִתְיַשְּׁבוּת, עֲלִיָּה הֲמוֹנִית,

אַךְ נִדְמֶה כִּי הַיּוֹם כְּבָר אֵין דֶּלֶק

אוֹ אוּלַי לֹא יִהְיֶה בֶּעָתִיד.

לֹא אֲנִי מִפְעָלִים פֹּה אִרְגַּנְתִּי,

לֹא עָשִׂיתִי מִטּוֹב וְעַד רָע.

לִי מֻתָּר מִן הַצַּד הָרוֹמָנְטִי

לְהַשְׁקִיף וּלְתָאֵר מְאֹרָע.

לְמָשָׁל, הַבְּעָיָה שֶׁל הַדֶּלֶק

עֲשׂוּיָה לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם רָב:

נַעֲמֹד נִדְהָמִים כְּמִשֶּׁלֶג

בְּיָמִים שֶׁל חַמְסִין וְשָׁרָב.

כִּי עֵינֵינוּ לְפֶתַע תִּרְאֶינָה

אֵיךְ מַפְסִיעַ גָּמָל לְאִטּוֹ

וּדְמוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף שַׂר הַצֶּנַע

מִתְנוֹסֶסֶת עַל פְּנֵי דַּבַּשְׁתוֹ.

אוֹ שֶׁרֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ מֵגִיחַ

לֹא בִּקְרַייזְלֶר עִם גִּ’יפּ מֵאָחוֹר

כִּי אִם פַּעַם מַמָּשׁ כְּמָשִׁיחַ

אֶל הַכְּנֶסֶת רָכוּב עַל חֲמוֹר.

עַל בִּכְרָה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָּ

גּוֹלְדָה מֵאִירְסוֹן בֶּטַח תִּרְכַּב

וְעַל סוּס יְגַמֵּא אַחֲרֶיהָ

שַׂר הַסַּעַד מוֹרֵנוּ הָרָב.

שֶּׁהֲרֵי בְּיוֹדְעִין וְאַל־יֶדַע

צִיּוֹנוּת הִיא שִׁיבָה לֶעָבָר:

נְחַדֵּשׁ נָא יָמֵינוּ כְּקֶדֶם

כַּנָּבִיא, כַּכֹּהֵן וְכַשָּׂר.

וְנַחְקֹק עִתּוֹנִים עֲלֵי אֶבֶן,

בַּדְלָיִים אֶת מֵימֵינוּ נָבִיא,

וְאָדָם כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן

לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַנָּבִיא.

מְשׁוֹרֵר הַגְּאֻלָּה וְהַסֵּבֶל

אֶת מֵיתַר כִּנּוֹרוֹ אָז יַרְעִיד

וְיִרְאֶה כִּי זָעַם לֹא לַהֶבֶל,

כִּי הֶחְיֵנוּ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד.

וְאִשְׁתִּי בִּתְנוּעָה אֶלֶגָּנְטִית

עַל שִׁכְמָהּ כַּד הַיַּיִן תִּשָּׂא

וּבְשִׁיר מִזְרָחִי וְרוֹמַנְטִי

בְּמֵי נַחַל תַּטְבִּיל הַכְּבִיסָה.

כֵּן, כָּזֹאת וְכָזֹאת תֶּחֱזֶינָה

בֶּעָתִיד הַקָּרוֹב שְׁתֵּי עֵינַי,

וְהָיִיתִי מוֹסִיף עוֹד כָּהֵנָּה

אַךְ אָזַל כְּבָר הַדֶּלֶק, רֵעָי.

---

יִצּוּג

מאת

יצחק אורן

זֶה הִתְחִיל מְאֹד צָנוּעַ מִדָּבָר פָּעוּט, קְטַנְטֹן:

בָּא אָדָם בִּלְתִּי יָדוּעַ וְהִתְקִין לִי טֶלֶפוֹן.

דִּירָתִי אֲזַי הָיְתָה עוֹד עֲלוּבָה מַמָּשׁ כִּכְלוּב

וְלָכֵן הָיָה זֶה צַעַד גּוֹרָלִי וּמְאֹד חָשׁוּב.

כִּי מֵאָז נוֹלַד הַחוּשׁ לִי לִדְבָרִים מִזֶּה הַסּוּג

וְתָפַסְתִּי מַה דָּרוּשׁ לִי לַכָּבוֹד וְלַיִּצּוּג,

וְתָפַסְתִּי אָז לְפֶתַע כִּי אֲנִי אָדָם חָשׁוּב

וְעָלַי, עָלַי לָשֵׂאת אֶת הַמְּדִינָה וְהַיִּשּׁוּב.

הֵן אֲנִי חָבֵר בַּוַּעַד וְיוֹשֵׁב בַּוַּעֲדָה

וּמִמֶּנִּי בָּא הַסַּעַד, בָּאָה פְּדוּת לְכָל עֵדָה.

אֵיךְ אַתְרִים אַמֶּרִיקָנִים, אֲזַעְזַע לֵב מִילְיוֹנֶר,

אֵיךְ אָבִיאָה מָרוֹקָנִים, חֲבִילוֹת אֶסְחַט מִ“קֶּר”?

אֵיךְ אֶבְכֶּה וְאֶתְחַנֵּנָה עַל מַצָּב כִּמְעַט מַחֲרִיד?

אֵיךְ אַסְבִּירָה אֶת הַצֶּנַע, אֲעַיֵּל אֶת הַמַּגְבִּית,

אִם הַתְּנַאי הַמִּינִימָלִי לֹא קֻיַּם עוֹד בְּדִיּוּק

וַעֲדַיִן לֹא נִתְּנָה לִי אַטְמוֹסְפֵירָה שֶׁל יִצּוּג?

בִּזְרִיזוּת, בְּעֹז, בְּמֶרֶץ, בְּנִמּוּק אַחַר נִמּוּק

הִתְיַצַּבְתִּי אָז בְּפֶרֶץ וְדָרַשְׁתִּי לִי יִצּוּג:

פְרִיגִּ’ידֶר, רִהוּט וּוִילָה, מְכוֹנִית וּמַרְבַדִּים.

מִצִּ’יקָגוֹ עַד מָנִילָה שֶׁיָּבוֹאוּ יְהוּדִים.

יִתְפַּלְּאוּ עַל טִיב וְיֹפִי, יִתְעַנְּגוּ עַל הַפְּאֵר

וְיֵדְעוּ מָה הוּא הָאֹפִי שֶׁל מַנְהִיג זֶה אוֹ אַחֵר

וְיַגִּידוּ: אֵין זֶה פֶּלֶא שֶׁאַרְצֵנוּ הִיא בְּלִי פְּגָם,

אִם יֶשְׁנָן בְּרִיּוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנִי הוּא מַנְהִיגָן.

---

אַגָּדָה כַּלְכָּלִית

מאת

יצחק אורן

הממשלה החליטה להגדיל את מסי העקיפין

מִי לֹא הָיָה נִרְגָּשׁ אֵי פַּעַם

עֵת בְּשַׁחֲרָהּ שֶׁל הַיַּלְדוּת

קָרָא בְּרֶגֶשׁ וּבְטַעַם

עַל מֶלֶךְ שֶׁנָּטָה לָמוּת.

וְעַל תְּרוּפָה אַחַת נִצַּחַת

אֲשֶׁר יָעַץ רוֹפֵא יָשָׁר:

לִלְבֹּשׁ חֻלְצָה שֶׁיֵּשׁ לָקַחַת

מִן הָאָדָם הַמְאֻשָּׁר.

יָצְאוּ רָצִים בְּאוֹן וָמֶרֶץ,

חִפְּשׂוּ בַּכְּרָךְ, בָּעִיר, בַּכְּפָר

וּבְרַחֲבֵי אוֹתָהּ הָאָרֶץ

מָצְאוּ בְּקֹשִׁי מְאֻשָּׁר.

הָיָה זֶה בֶּן דַּלּוּת וָעֹנִי

אָדָם אֶחָד, אֶחָד בִּלְבָד,

הוּא סָח: אֵין מְאֻשָּׁר כָּמֹנִי,

אַךְ אֵין לִי אַף חֻלְצָה אַחַת.

וּבְיָמֵינוּ אֵין כְּבָר מֶלֶךְ

וְדֶמוֹקְרָטִיּוּת צָצוֹת.

אַךְ מִשּׁוּם מָה כָּל דַּל וָהֵלֶךְ

רוֹצֶה אֲפִילוּ שְׁתֵּי חֻלְצוֹת.

---

סֵדֶר וּמִשְׁטָר

מאת

יצחק אורן

בְּעִיר הַבִּירָה בַּמַּחְשָׁךְ הִתְהַלַכְתִּי,

חִכִּיתִי, צִפִּיתִי, נִכְסַפְתִּי לְאוֹר.

שָׁכַבְתִּי, פֵּהַקְתִּי, הִרְהַרְתִּי, גָּנַחְתִּי,

הָלַכְתִּי בַּחֶדֶר הָלֹךְ וְחָזֹר.

יִגַּעְתִּי אֶת מֹחִי הַדַּל

לִמְצֹא תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה

עַל מָה וְלָמָה אֵין חַשְׁמַל

וַעֲלָטָה

עוֹטָה

אֶת הַבִּירָה?

שָׁאַלְתִּי מַכָּרִים

שָׁאַלְתִּי חֲבֵרִים,

כֻּלָּם הֵשִׁיבוּ לִי מִיָּד,

כִּי הַתְּשׁוּבָה הִיא רַק אַחַת:

אִם יֵשׁ גֶּנֶרָטוֹר

חָסֵר טְרַנְסְפוֹרְמָטוֹר,

אִם יֵשׁ טְרַנְסְפוֹרְמָטוֹר

חָסֵר רֶגוּלָטוֹר,

אִם יֵשׁ חֹמֶר דֶּלֶק

חָסֵר אֵיזֶה חֵלֶק,

אִם יֵשׁ אֵיזֶה חֵלֶק

חָסֵר חֹמֶר דֶּלֶק

וְאִם הַכֹּל כְּבָר בִּמְקוֹמוֹ

חָסֵר רַק הַחַשְׁמַל עַצְמוֹ.

אֵי יֵשׁ עוֹד אֱנוֹשׁ שֶׁהוּא חַף מִכָּל פֶּשַׁע,

אַיֵּה בֶּן תְּמוּתָה שֶׁאֵין בּוֹ עָווֹן.

אֲנִי… בִּהְיוֹתִי כְּבֶן שְׁמוֹנֶה אוֹ תֵּשַׁע,

גִּלִיתִי בִּי מוּם וּשְׁמוֹ… תֵּאָבוֹן.

עַל כֵּן אֶשְׁתָּרְכָה עָצוּב וְקוֹדֵר

אֲחַפֵּשׂ תּוּשִׁיָּה וְעֵצָה.

מִתְהַלֵּךְ

וְחוֹכֵךְ

בְּדַעְתִּי וּמְהַרְהֵר:

מַדּוּעַ אֵין בֵּיצָה?

שָׁאַלְתִּי חֲבֵרִים,

שָׁאַלְתִּי מַכָּרִים,

כֻּלָּם הֵשִׁיבוּ לִי מִיָּד,

כִּי הַתְּשׁוּבָה הִיא רַק אַחַת:

מִפְּאַת הַמַּחְסוֹר בְּחָמְרֵי הַמָּזוֹן

אִבְּדוּ תַּרְנְגוֹלוֹת כָּל שֶׁמֶץ שֶׁל חָזוֹן.

מִלּוּל כְּלָלִי, מִלּוּל פְּרָטִי,

מִלּוּל חֵרוּת, מִלוּל דָּתִי,

מִלּוּל מַפַּא“י, מִלּוּל מַפָּ”ם

עַל חֲמָתָם וְעַל אַפָּם

הֵן מַטִּילוֹת מִתּוֹךְ מָגוֹר

אֶת בֵּיצֵיהֶן בְּשׁוּק שָׁחוֹר.

בֵּין הַחַשְׁמַל לְבֵין בֵּיצָה

אוּלַי אֵין קֶשֶׁר בְּנִמְצָא,

אֲבָל תָּמִיד לִמְצֹא מֻתָּר

זִקָּה בֵּין סֵדֶר לְמִשְׁטָר.

---

לִירִיקָה

מאת

יצחק אורן

(בעקבות התכנית הכלכלית החדשה)

נָרִים אֶת הַקּוֹל וְנָשִׁירָה,

נִפְתַּח אֶת הַפֶּה, נְזַמֵּר,

נַקְדִּישָׁה שִׁיר זֶמֶר לַלִּירָה,

אוֹתָהּ נְרוֹמֵם, נְפָאֵר.

אֶתְמוֹל רַק הָיְתָה כֹּה מֻשְׁפֶּלֶת,

שִׁפְחָה חֲרוּפָה וּבְזוּיָה,

וְאִישׁ לֹא רָאָה בָּהּ תּוֹעֶלֶת

וְאִישׁ לֹא רָאָה אֶת יָפְיָהּ.

הַכֹּל זִלְזְלוּ בָּהּ, גִּדְּפוּהָ,

שָׁפְכוּ לַעֲגֵי נְאָצוֹת,

כִּנְיַר עֲטִיפָה גִּלְגְּלוּהָ

בְּרֹאשׁ הַשְּׁוָקִים, הַחוּצוֹת.

בְּלִי הֶרֶף הָיְתָה הִיא מֻדְפֶּסֶת,

רוֹעֶדֶת מִקֹּר בַּלֵּילוֹת,

כִּי אִישׁ לֹא גָּמַל לָהּ הַחֶסֶד

אֶת עֹרֶם בְּשָׂרָה לְכַסּוֹת.

עַל כֵּן בְּלִי כִּסּוּי וּבְלִי רֵע

נָדְדָה הִיא מִבַּנְק אֱלֵי בַּנְק,

וְאָנוּ רָצִינוּ מַטְבֵּעַ:

הַדּוֹלָר, הַמַּרְק וְהַפְרָנְק.

וּפֶתַע נָגוֹזָה הַלִּירָה,

הָלְכָה לְעוֹלַם הָאֱמֶת.

לַשָּׁוְא נְכָאִים כָּאן נָעִירָה,

לַשָּׁוְא נְקוֹנֵן בְּ“עַל חֵטְא”.

הַלִּירָה הֲלָכָה וְאֵינֶנָּה,

בָּרְחָה בִּיהִירוּת אַכְזָרִית.

אוּלַי הִיא בָּרְחָה מִן הַצֶּנַע,

אוּלַי מִתָּכְנִית כַּלְכָּלִית.

אֶתְמוֹל רַק הָיְתָה כֹּה מֻשְׁפֶּלֶת,

הַיּוֹם נִכְסָפִים לָהּ כֻּלָּם

מִשָּׁב וְזָקֵן וְעַד יֶלֶד,

מִבַּנְק עַד קַבְּלָן מְדֻפְּלָם.

פָּקִיד מֶמְשַׁלְתִּי בְּלִי מַשְׂכֹּרֶת

עוֹגֵב עַל קְסָמֶיהָ בַּלָּאט,

בְּרֹב אֲנָחָה הוּא יִזְכֹּר אֶת

הַזְּמַן שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּיָּד.

לֹא עוֹד הִיא נִרְאֵית מְכֹעֶרֶת

אִם גַּם בְּלִי כִּסוּי תַּעֲמֹד,

בְּזֹהַר מַלְכוּת הִיא זוֹהֶרֶת

כְּמוֹ לִיר הַמִּסְכֵּן בַּסְּחָבוֹת.

עַל כֵּן שִׁירָתֵנוּ הִיא לִירִית

כְּשִׂיחַ שֶׁל מֶלֶךְ זָקֵן

אֲשֶׁר בְּלִי טְרָגֶּדְיָה שֶׁקְסְפִּירִית

נִשְׁאַר דֵּי עָלוּב וּמִסְכֵּן.

וְלִירָה בְּלוּיָה, מְמֹרֶטֶת

נִרְאֵית כְּבַת מֶלֶךְ גֵּאָה,

וְחֹדֶשׁ שָׁלֵם מִתּוֹךְ רֶטֶט

דּוּמָם נְצַפֶּה לְבוֹאָהּ.

---

חֲצָאֵי דְּרָכִים

מאת

יצחק אורן

מדינת ישראל עברה את מחצית הדרך לעצמאות כלכלית

‏(מדברי שר האוצר בכנסת)

חַיֵּינוּ הֵם שִׁגְרָה זוֹחֶלֶת

וְקִיּוּמֵנוּ מְסֹס נוֹסֵס,

וּמַה יִשְׂמַח אֱנוֹשׁ בַּחֶלֶד

אִם פֶּתַע הוּא נִתְקָל בְּנֵס.

כִּי הָעוֹלָם עַתָּה בָּנָלִי,

הַפֶּלֶא תַּם, הַנֵּס כָּלָּה.

אַף־עַל־פִּי־כֵן הִנֵּה קָרָה לִי

דָּבָר מְאֹד מְאֹד מֻפְלָא.

יֵשׁ לִי חָבֵר, יָדִיד וָרֵע,

הוּא הִתְחַתֵּן כְּדִין וָדָת.

וּבְלִי לִשְׁהוֹת וּלְהִתְמַהְמֵהַּ

יָלֹד יָלְדָה אִשְׁתּוֹ לוֹ בַּת.

לֹא אִישׁ רֵעִים אֲנִי, מָאַסְתִּי

בִּמְסִבּוֹת וּבִקּוּרִים.

אֲבָל עַתָּה מָתְנַי שִׁנַּסְתִּי

לִקְרַאת יְדִיד הַנְּעוּרִים.

לָעֲרִיסָה בְּעֹז נִדְחַפְתִּי,

פָּלַטְתִּי צְוִיץ מִן הַגָּרוֹן,

פִּתְאֹם… כִּמְעַט שֶׁהִתְעַלַּפְתִּי…

כִּי הַתִּינוֹק בִּטֵּא בְּאוֹן:

"אָמְנָם, אֵין לִי מִשְׁקָל וָעֵרֶךְ,

אֲבָל עִם הֱיוֹתִי פָּעוּט

עָבַרְתִּי כְּבָר מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ

מֵרֶחֶם עַד לְעַצְמָאוּת".

אָז נַסְתִּי כְּדֵי לִשְׁאֹף קְצָת רוּחַ

עָלִיתִי הָר, יָרַדְתִּי גָּיא,

לְהֵרָגַע, לַחְשֹׁב, לָנוּחַ,

לְהִתְבּוֹדֵד עִם הֲגִיגָי.

עוֹדִי הוֹלֵךְ… פִּתְאֹם רָאִיתִי

עַל הַקַּרְקָע אֵיזוֹ בִּרְיָה,

וְשׁוּב עָמַדְתִּי וְתָהִיתִי

עַל נְתִיבֵי הַהֲוָיָה.

הָיָה זֶה צָב. וְקֶטַע קֶטַע

זָחַל הוּא עַל פִּסְגַּת הָהָר,

עִם כָּל תְּזוּזָה שֶׁל מִילִימֶטֶר

הוּא הִתְנַשֵּׁף וְכָךְ אָמָר:

"אַל נָא תִּכְשַׁל לְךָ הַבֶּרֶךְ,

אַל תִּתְרַגֵּשׁ וְהֵרָגַע,

עָבַרְתִּי כְּבָר מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ

הַמּוֹבִילָה אֶל הַפִּסְגָּה".

אָז סַחְתִּי: זֶה מְאֹד סִימְפָּטִי

שֶׁלַּתִּינוֹק וְגַם לַצָּב

יֵשׁ הַבְּהִירוּת הַמָּתֵימָטִית

בְּמֻשָּׂגִים עַל הַמֶּרְחָב.

אֲבָל לִמְדֹּד מִשְׁקָל וָעֵרֶךְ

לֹא בַּכַּמּוּת אֲנִי נוֹהֵג:

וְאִם יֶשְׁנָהּ רַק אֵיזוֹ דֶּרֶךְ

גַּם בָּרְבִיעַ אֶסְתַּפֵּק.

---

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה

מאת

יצחק אורן

אוֹמְרִים לִי:

קָרָה מִקְרֶה מְאֹד נָדִיר.

אִשָּׁה זְקֵנָה

עָדְרָה בְּגִנָּה.

וּבְעוֹד הִיא חוֹפֶרֶת

(לְאַט כְּדֶרֶךְ יְשִׁישָׁה)

הִיא מַרְגִישָׁה

חָבִית מֻסְתֶּרֶת

בִּתְהוֹם עֲמֻקָּה

שֶׁבְּתוֹךְ הַקַּרְקָע.

וּבֶחָבִית – אֵין צֹרֶךְ לְהַבְהִיר –

טָמוּן אוֹצָר שֶׁל זְהַב אוֹפִיר.

וְכָל אֵימַת שֶׁהִיא רוֹצָה לָגַעַת

הֶחָבִית שׁוֹקַעַת.

הִיא כּוֹרַעַת

אַחֲרֵי הַשּׁוֹקַעַת,

הִיא מִתְכּוֹפֶפֶת

אֶל הַנִּכְסֶפֶת.

בִּפְנֵי הַיְשִׁישָׁה פּוֹרֵחַ סֹמֶק,

אַךְ הֶחָבִית חוֹדֶרֶת אֶל הָעֹמֶק

לִכְאוֹרָה

אֵין כָּל בְּרֵירָה.

הַיְשִׁישָׁה מַרְפָּה מִן הֶחָבִית בִּכְאֵב

וְאֶת סוֹדָהּ שׁוֹמֶרֶת הִיא בַּלֵּב.

שׁוֹמֶרֶת יוֹם,

(כֵּן, יוֹם תָּמִים עַד תֹּם.

וַדַּאי זֶה הַמַּרְאֶה הָיָה מְאֹד יָפֶה:

אִשָּׁה שֶׁנֶּאֶלְצָה לָשִׂים מַחְסוֹם לָפֶּה)

וְעוֹד יוֹמַים

הִיא מְמַלְּאָה אֶת פִיהָ מַים,

עַד שֶׁרוֹפֵא – דַּוְקָא רוֹפֵא שִׁנַּיִם

שֶׁבְּלִי סָפֵק נִמְצָא אֶצְלוֹ מַקְדֵּחַ –

אֶת פִּי הַיְשִׁישָׁה פּוֹתֵחַ

וּבְרֹב אֵימָה וַחֲרָדָה

הִיא מְגַלָּה לוֹ אֶת סוֹדָהּ.

וְאָז פּוֹשֵּׁט הַסּוֹד בְאוֹן:

בְּרַחֲבֵי אַשְׁקְלוֹן

וְהוּא פּוֹרֵחַ, טָס וְעָף:

הֵידָד! נִמְצָא מַטְמוֹן זָהָב!

הָאֲנָשִׁים מְבֹהָלִים

וְהַשְּׁמוּעָה מַכָּה גַּלִּים

עַד שֶׁהִגִּיעוּ הַהֵדִים

אֶל רֹאשׁ נִכְסֵי הַנִּפְקָדִים.

אֲזַי הוּחַל בַּחֲפִירָה

לְשֵׁם דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה.

בִּשְּׁעַת כְּתִיבַת זֶה הֶחָרוּז

עֲדַיִן הַמַּטְמוֹן גָּנוּז,

הַמּוֹסָדוֹת וְהָאִישִׁים

כּוֹרִים, חוֹפְרִים, מְגַשְּׁשִׁים;

וְאַל נָא יֵחָשֵׁב דָּבָר זֶה לִי לְחֵטְא

שֶׁסַּחְתִּי פֹּה סִפּוּר, סִפּוּר אֶמֶת

כֵּיצַד אִשָּׁה אַחַת זְקֵנָה

וְאַחֲרֶיהָ הַמְּדִינָה

בִּמְקוֹם שֶׁתַּעֲדֹר גִּנָּה

חָפֹר תַּחְפֹּר לַשָּׁוְא

לִמְצֹא מַטְמוֹן זָהָב,

וְהִיא שׁוֹכַחַת

בִּלְהִיטוּתָהּ אַחַר מַטְבֵּעַ,

כִּי בְּגִנָּה מֻזְנַחַת

גַּם הַמַּטְמוֹן שׁוֹקֵעַ.

---

מִשִּׁירֵי דָּנִי לִשְׁנַת תשי"ד

מאת

יצחק אורן

קוצץ תקציב משרד החנוך

אִמָּא אָמְרָה לְדָנִי:

יַלְדִּי כְּבָר גָּדוֹל וְאֵיתָן,

יַלְדִּי לֹא יֵלֵךְ אַף פַּעַם

כְּפֶתִי לַגָּן.

יַלְדִּי כְּבָר הוֹלֵךְ לְבֵית סֵפֶר,

לוֹמֵד שָׁם חָכְמָה וְתוֹרָה;

אוֹכֵל שָׁם מֵעֵץ הַדַּעַת

לָדַעַת טוֹב וָרָע.

אוֹכֵל הוּא מֵעֵץ הַדַּעַת

וּמִיץ הוּא שׁוֹתֶה מִבַּקְבּוּק,

מַדּוּעַ זֶה בְּנִי מְיַלֵּל פִּתְאֹם

כְּמוֹ כֶּלֶב בַּשּׁוּק?

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם

וְדַוְקָא סְטִירוֹת מֵעִיף;

אַךְ לָמָּה, אִמָּא, לָמָּה

קִצְּצוּ בַּתַּקְצִיב.

הָיִיתִי הַיּוֹם בְּבֵית סֵפֶר,

הָיִיתִי אֶתְמוֹל וְשִׁלְשֹׁם,

חִפַּשְׂתִּי מָקוֹם לָשֶׁבֶת,

אַךְ אֵין לִי מָקוֹם.

בַּחֶדֶר שׁוֹרֶקֶת הָרוּחַ,

דּוֹלְפִים הַקִּירוֹת, הַתִּקְרָה.

שִׁשִּׁים תַּלְמִידִים אֲנַחְנוּ

וְאֵין אַף מוֹרָה.

כִּי זֹאת הַמּוֹרָה מְפֻטֶּרֶת

וְזֹאת עוֹד הַיּוֹם תְּפֻטַּר,

וְזֹאת תִּשָּׁלַח לַנֶּגֶב

הַיּוֹם אוֹ מָחָר.

לְאַבָּא שֶׁל נוּרִית יֵשׁ אוֹטוֹ

וּפְרִיגִּ’ידֶר יֵשׁ לוֹ לַדּוֹד;

וּלְשַׂר הַחִנּוּךְ אֵין כֶּסֶף

מוֹרָה לִי לִקְנוֹת.

אוֹמְרִים לִי כִּי יֵשׁ קוֹאַלִיצְיָה

(זֶה פוּיָה! מִלָּה אֲרֻכָּה)

אֲבָל הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ

עֲדַיִן מְחַכָּה.

הִנֵּה כְּבָר הִגִּיעַ הַחֹרֶף,

כְּבָר חַג חֲנֻכָּה בָּא כָּעֵת:

וַאֲנִי עוֹד אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

צוּרַת אָלֶף בֵּית.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם

וְדַוְקָא סְטִירוֹת מֵעִיף,

אַךְ לָמָה, אִמָּא, לָמָה

קִצְצוּ בַּתַּקְצִיב.

---

עַל רָמוֹת וְעַל חַיִּים

מאת

יצחק אורן

אֶפְצַח רִנָּה, אָשִׁירָה, הַיּוֹם זְמִירוֹת אַנְעִים,

עַל רֶקַע אַקְטוּאָלִי שֶׁשְּׁמוֹ רָמַת חַיִּים.

כִּי בְּיָמִים עָבְרוּ הָיוּ חַיַּי כֶּחָג,

וְשֶׁפִי הִתְגּוֹרַרְתִּי בְּחֶדֶר עַל הַגָּג.

הָיְתָה מִטָּה בַּחֶדֶר, כִּסֵּא וְגַם שֻׁלְחָן,

עַל הַשֻּׁלְחָן הַסֵּפֶר פָּתוּחַ וּמוּכָן.

בּוֹרֵא עוֹלָם עָזַר לִי בְּיֶלֶד וְאִשָּׁה,

וְגַרְנוּ שָׁם בַּחֶדֶר בְּטוֹב כָּל הַשְּׁלֹשָׁה.

טִיַּלְנוּ וְקָרָאנוּ, עָבַדְנוּ קְצָת גַּם כֵּן,

שָׂמַחְנוּ בְּחֶלְקֵנוּ הַטּוֹב וְהַהוֹגֵן.

אַךְ יוֹם אֶחָד לְפֶתַע הִבַּטְתִּי עַל סְבִיבִי,

וּלְעוֹלָם נָגוֹזָה נִירְוַנַת אֲבִיבִי.

תַּנּוּר שֶׁל גַּז רָאִיתִי, רָאִיתִי פְרִיגִ’ידֶר,

דִּירַת פְּאֵר רָאִיתִי, וִילוֹן, כֻּרְסָה, פְּסַנְתֵּר.

סָלוֹן גָּדוֹל הֶרְאוּ לִי, נִבְרֶשֶׁת תִּמְהוֹנִית,

וּמְכוֹנָה כּוֹבֶסֶת, סִיר לַחַץ, מְכוֹנִית.

הוּצַר פִּתְאֹם חֶדְרִי לִי, כִּסְאִי הָפַךְ קָשֶׁה.

מֵאָז רֵעַי, הֻקְרַבְתִּי לָרְוָחָה אִשֶּׁה.

עוֹבֵד אֲנִי בַּלַּיְלָה, עוֹבֵד אֲנִי בַּיוֹם,

עוֹבֵד בְּלַהַט שֶׁמֶשׁ, בַּגֶּשֶׁם וּבַחֹם.

לוֹחֵץ כְּסִיר הַלַּחַץ, מַקְפִּיא כִּפְרִיגִּ’ידֶר

הַשְּׁטָר שֶׁיֵּשׁ לִפְרֹע בְּבָנְק זֶה אוֹ אַחֵר.

כִּי כָּל דָּבָר בַּחֶלֶד תַּכְלִית לוֹ וְסִבָּה,

אוּלַי אֶזְכֶּה בַּוִּילָה אַךְ בָּעוֹלָם הַבָּא.

---

תְּפִלָּה זַכָּה

מאת

יצחק אורן

הוֹרֵנִי, אֱלֹהִים, כֵּיצַד לִחְיוֹת בַּחֶלֶד,

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהִים, כֵּיצַד לְהִסְתַּדֵּר,

כֵּיצַד לְהִמָּנַע מִמַּעֲשֵׂי אִוֶּלֶת,

כֵּיצַד לִלְמֹד חָכְמָה מִמַּעֲשֵׂי אַחֵר.

הִרְבֵּיתִי לִי שָׁנִים וּכְבָר אֵינֶנִּי נַעַר,

אַף־עַל־פִּי־כֵן נוֹדַע לִי לֹא מִכְּבָר,

כִּי פֶּתִי אָנֹכִי, אֱוִיל וּבוּר וָבַעַר

וּבְהִלְכוֹת חַיִּים עוֹד לֹא אֵדַע דָּבָר.

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! הִנֵּה לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ

נָפַל דָּבָר בְּקֶרֶב הַמְּדִינָה,

וְסֵפֶר הַכְנָסוֹת, מָלֵא שֵׁמוֹת עַד גֹּדֶשׁ

גָּזַל מֵאֶזְרָחִים הַרְבֵּה שְׁעוֹת שֵׁנָה.

וְאָנֹכִי מוֹדֶה שֶׁגַּם אֲנִי הַפַּעַם

לֵילוֹת בַּחֲשֵׁכָה בִּלִּיתִי נִים וָעֵר

וָאֲחַפֵּשׂ סִבָּה וָאֲבַקֵּשׁ הַטַּעַם

לְזוֹ הַתּוֹפָעָה שֶׁשְּׁמָהּ: לְהִסְתַּדֵּר.

הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה: אֶחָד מִסְכֵּן חֵלֵכָה,

שֶׁכָּל הַכְנָסָתוֹ הִיא אֲסִימוֹן שָׁחוּק,

טָס בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר יָשׁוּב בִּכְלִי הָרֶכֶב

וְכָל רוֹאוֹ נָמוֹג מִתַּעֲנוּג.

הַכֹּל מוֹדֶל דֶּה לוּקְס; צָמִיג, מוֹשָׁב וָהֶגֶה

וְנַעֲרָה יָפָה צְמוּדָה לוֹ מִן הַצָּד.

הוּא בָּא לְבֵית קָפֶה, וְהַמֶּלְצָר בִּן רֶגַע

נִצָּב בְּהַכְנָעָה וּמְמַלְמֵל: בָּא גָּד.

כִּי לֹא לַשָּׁוְא, רֵעִים, אוֹתוֹ מֶלְצָר יוֹחִיל לוֹ,

הֵן זֶה הָאִישׁ טוֹב לֵב, נָדִיב זֶה הָאָדָם.

בְּפַאֲתֵי הָעִיר בָּנֹה בָּנָה לוֹ וִילָה

הַמַּשְׁקִיפָה דּוּמָם לְעֵבֶר פְּנֵי הַיָּם.

וּמֵרִוְחֵי פְּרוּטוֹת בִּקֵר הוּא בְּרִיבְיֶרָה,

עָרַךְ טִיּוּל נָאֶה בְּלוֹנְדוֹן וּפָרִיס,

רָכַשׁ לוֹ נְכָסִים (נִכְסֵי מְלוֹג) בַּדֶּרֶךְ,

וְכָל זֶה אַךְ וָרַק עִם אֲסִימוֹן בַּכִּיס.

וְאָנֹכִי הָאִישׁ עוֹבֵד וְגַם מַרְוִיחַ,

מַשְׂכֹּרֶת מְקַבֵּל גְּדוֹלָה עַד זְוָעָה.

וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹד אֵין אֲנִי מַצְלִיחַ

אַף חֹדֶשׁ לְסַיֵּם בְּלִי עֵזֶר הַלְוָאָה.

הוֹרֵנִי, אֱלֹהִים, כֵּיצַד לִחְיוֹת בַּחֶלֶד,

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהִים, כֵּיצַד לְהִסְתַּדֵּר,

כֵּיצַד לְהִמָּנַע מִמַּעֲשֵׂי אִוֶּלֶת,

כֵּיצַד לִלְמֹד חָכְמָה מִמַּעֲשֵׂי אַחֵר.

---

עַל גַּלְגַּלִּים

מאת

יצחק אורן

אֵכֵן, עִם יִשְׂרָאֵל מְאֹד מְאֹד דִּינָמִי,

קָשֶׁה לִיהוּדִי לָשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם.

עַל כֵּן נוֹסְעִים הַכֹּל: גַּם עֻזִּי וְגַם תַּמִי,

נוֹסְעִים, נוֹסְעִים, נוֹסְעִים: אֶתְמוֹל, שִׁלְּשֹׁם, הַיּוֹם.

הוּא לֹא הִסְפִּיק לִרְאוֹת אֶת מֶרְחֲבֵי הַנֶּגֶב,

הוּא מִיָּמָיו לֹא תָּר בִּירֹקֶת הַגָּלִיל,

אֲבָל נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה לִרְאוֹת תְּמוּנוֹת הַשֶּׂגֶב,

לְרוֹמָא וּפָרִיס הוּא מִשְׁתּוֹקֵק בְּחִיִל.

דִּינָמִית עַד מְאֹד הַגְּבֶרֶת צִיפֶּה יֶנְטֶה,

שֶׁבַּעֲלָהּ זָכָה לְהִתְעַשֵּׁר אֶתְמוֹל,

וְשֶׁמָּא לֹא תִּהְיֶה הִיא דֵּי אִינְטֵלִיגֶנְטִית

אִם לֹא תִּזְכֶּה לִרְאוֹת חָלִילָה אֶת הַכֹּל.

דִּינָמִי עַד מְאֹד מַנְהִיג שֶׁל מִפְלַגֹּנֶת

מַפַּא“י, מַפָּ”ם, חֵרוּת, מִזְרָחִי, אֲגֻדָּה.

הוּא טָס מַהֵר כַּחֵץ – קְבוּעָה הִיא הַמַּתְכֹּנֶת:

שְׁלִיחוּת וְהִשְׁתַּלְּמוּת, מַגְבִּית, נְאֻם תּוֹדָה.

וְאָנֹכִי לוֹמַר לִבְנֵי מַסָּע אָעִיזָה:

הִכַּרְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּם נָגַהּ הָאוֹר,

אַף כִּי הֵם לֹא זָכוּ לִרְאוֹת אֶת “מוֹנָה לִיזָה”

בְּ“לוּבְר” הָאַדִּיר וְדַוְקָא בַּמָּקוֹר.

וְאָנֹכִי לוֹמַר לִבְנֵי מַסָּע אָעִיזָה:

הִכַּרְתִּי בְּנֵי אָדָם שְׁקוּעִים בִּיוֵן הַשְּׁחוֹר,

לַמְרוֹת שֶׁהֵם זָכוּ לִרְאוֹת אֶת “מוֹנָה לִיזָה”

בְּ“לוּבְר” הָאַדִּיר וְדַוְקָא בַּמָּקוֹר.

---

הַנִּצְנוּץ

מאת

יצחק אורן

זָעַמְתִּי עַל נִוּוּן וְעַל חַיֵּי מַרְגֹּעַ,

אָמַרְתִּי: בְּנֵי הָעָם הֵם נְמוּשׁוֹת דַּלִּים,

וְכָל מַעְיְנֵיהֶם בְּהַשְׁבָּעַת הַלֹּעַ,

וּמַאֲוַיֵּהֶם בִּרְוָחִים קַלִּים.

אֲנִי מַּכֶּה עַל חֵטְא, כִּי אָנֹכִי טָעִיתִי,

כִּי מַבָּטִי רִחֵף עַל שֶׁטַח חִצּוֹנִי,

בְּעִוְרוֹנִי כִּי רַב אֲנִי אָז לֹא רָאִיתִי

מִבְּעַד מַסְוֶה אָפֹר תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי.

הִנֵּה קָרָה דְּבַר־מָה וּתְּנַשֵּׁב הָרוּחַ,

וּמֵחֶשְׁכַת פַּרְוָר עַד זָהֳרִי הַכְּרָךְ

נָדַם קוֹל הַמָּדוֹן, שָׁכַךְ קוֹל הַוִּכּוּחַ

וּבְרַד הִתְנַדְבֻיּוֹת מִכָּל פִּנָּה נִתָּךְ.

וּבְעֵינֵי הַכֹּל מִנִּי זָקֵן עַד נַעַר

הוֹפִיעַ הַנִּצְנוּץ, נִצְנוּץ מֻכָּר מֵאָז.

בִּזְכוּת זֶה הַנִּצְנוּץ עַמִּים עוֹמְדִים בַּשַּׁעַר,

כֹּחוֹ שֶׁל הַנִּצְנוּץ גָּדוֹל מִכָּל פָּגָז.

וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ וּמִסְתַּכֵּל בְּנַחַת

בִּפְנֵי הַיְּלָדִים, בִּפְנֵי הָאִמָּהוֹת.

וּמִתְמַלֵּא הַלֵּב אוֹר גַּאֲוָה בּוֹטַחַת,

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד.

החמור והמשיח

מאת

יצחק אורן

---

הַזּוּג הַקַּדְמוֹנִי

מאת

יצחק אורן

בַּכֹּל אַרְצֵנוּ מְחוֹנֶנֶת:

בְּהָר וָיָם, בְּחֹם וָקֹר,

אֻכְלוֹסִיָּה בָּהּ מְגֻוֶּנֶת

וּמִשְׁפָּטִים בָּהּ עַד אֵין סְפֹר.

מִשְׁפָּט אֶחָד, מִשְׁפָּט פִּיקָנְטִי

כְּבָר מִתְנַהֵל מִזֶּה יָמִים

בֵּין רַב אֶחָד מְאֹד רוֹמַנְטִי

וּבֵין אֶזְרָח אֶחָד תָּמִים.

הָרַב (כָּךְ טוֹעֲנִים) הִבְטִיחַ

תְּמוּרַת הַעֲנָקָה כַּסְפִּית

שֶׁהָאֶזְרָח יִהְיֶה מָשִׁיחַ,

מַמָּשׁ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

כְּסָפִים זָרְמוּ, וְנֵס וָפֶלֶא

וְאֵשׁ וַעֲרָפֶל וְדֹק,

עַד בּוֹא הָרַב אֶל בֵּית הַכֶּלֶא

וְהָעִנְיָן אֶל כֵּס הָחֹק.

וְ“הַמָּשִׁיחַ” מַר מַצְרִיחַ

וּמְחַפֵּשׂ אֶת הַר הַמֹּר.

שָׁכַח הָאִישׁ כִּי הַמָּשִׁיחַ

יָבוֹא רָכוּב עַל גַּב חֲמוֹר.

חֲמוֹר לָבָן, אָתוֹן צְחַרְחֹרֶת

אוֹ עִיר צַח בֶּן אֲתוֹנוֹת,

לֹא כָּאן הוּא הַמָּקוֹם לְסְפֹּר אֶת

כָּל הַגִּרְסוֹת וְהַנֻּסְחוֹת.

כִּי מַטְרָתִי הִיא רַק לִקְבֹּעַ

עַל פִּי מָקוֹר וּמִסְמָכִים

מֵאֵיזֶה סוּג הוּא הַמָּנוֹעַ

בִּכְלִי רִכְבָּם שֶׁל מְשִׂיחִים.

יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְכַנֹּגַהּ

רַיִח בְּיוֹם הַפְּדוּת הָאוֹר,

אַךְ זֶהוּתוֹ הַזּוֹאוֹלוֹגִית

שֶׁל כְּלִי רִכְבּוֹ הוּא הַחֲמוֹר.

שׁוֹפָר מֵרִיעַ בִּסְטָקָטוֹ,

חֲלַל תֵּבֵל הַצְּלִיל חוֹתֵךְ,

חֲמוֹר מַשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ לְמַטָּה

וַחֲרוּלִים הוּא מְלַחֵךְ.

אֵין הוּא מַרְגִּישׁ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ

כִּי הַכְּאֵב שֶׁחָשׁ בַּגַּב

נִגְרַם לוֹ עַל יְדֵי נוֹסֵעַ

כֹּה מְכֻבָּד וְכֹה נִשְׂגָּב.

לֹא בִּכְפִיפָה אַחַת יָדוּרוּ

הָעַיִר וְרוֹכְבוֹ הָרָם,

אֲבָל אֲבוֹי אִם יְנַסּוּ רַק

לְהִתְחַלֵּף בְּתַפְקִידָם.

אֲזַי הָעַיִר מַר יַצְרִיחַ

וִיחַפֵּשׂ אֶת הַר הַמֹּר…

כִּי זֶה דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ

לָבוֹא רָכוּב עַל גַּב חֲמוֹר.

---

בֵּין אָדָם לָאָדָם

מאת

יצחק אורן

אֲנַחְנוּ בְּנֵי אָדָם פְּשׁוּטִים

חַיִּים, חַיִּים עַד שֶׁמֵּתִים.

שָׁנָה בָּאָה, שָׁנָה חוֹלֶפֶת,

לְקוֹדַמְתָּהּ הִיא מִצְטָרֶפֶת,

וְאֵין שׁוֹנֶה יוֹם מִיּוֹמַיִם

מַמָּשׁ כִּשְׁתֵּי טִפּוּת שֶׁל מַיִם

הַכֹּל, הַכֹּל מֵרֹאשׁ קָבוּעַ:

שָׁנָה וְחֹדֶשׁ, יוֹם, שָׁבוּעַ.

בְּחֹם, בְּגֶשֶׁם, בְּבָרָד

הוֹלֵךְ אָדָם אֶל הַמִּשְׂרָד,

לְבֵית חֲרֹשֶׁת, לַחֲנוּת,

פָּקִיד, סוֹחֵר, פּוֹעֵל פָּשׁוּט,

בַּבַּית הָאִשָּׁה עוֹבֶדֶת

וְהוּא – מִסִּים, צָבָא, מוֹלֶדֶת,

תָּמִיד נִדְרָשׁ, תָּמִיד חַיָּב.

וְיוֹם אֶחָד תִּכְרַע הַבֶּרֶךְ,

וְהוּא מַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ

וְהוּא רוֹאֶה בְּצַעַר רַב

כִּי כְּבָר עָבְרוּ־חָלְפוּ חַיָּיו.

כָּזֶה, רֵעִים, הוּא הַיִּעוּד

כְּשֶׁהַגִּבּוֹר אָדָם פָּשׁוּט.

אוּלָם, הַכֹּל נִרְאֶה אֲחֶרֶת

וְהַתְּמוּנָה הוֹפֶכֶת הוֹד

אִם רַק נַחְרֹזָה לְתִפְאֶרֶת

עַל אִישׁ חָשׁוּב, חָשׁוּב מְאֹד

עַל רַב, אָמָן אוֹ אִישׁ מִסְחָר

עַל דִּיפְּלוֹמָט, מַנְהִיג אוֹ שָׂר

הוּא טָס מַהֵר כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת,

עוֹבֵר יָמִים, עוֹבֵר יַבֶּשֶׁת,

כָּל עִיר וְכָל קִרְיָה זוֹרַחַת,

וְכָל קְהִלָּה שׂוֹבַעַת נַחַת,

וּמְדִינוֹת חוֹלְפוֹת בְּסַעַר

וּמְחַיֵּךְ זָקֵן עַ ר¹,

אֲפִילוּ צֶ’רְצִ’יל זֶה הַשָּׂב

בַּאֲדִיבוּת מַקְבִּיל פָּנָיו

וְאַף מוֹכִיחַ בְּלִי לֵאוּת

כִּי הוּא יְדִיד הַצִּיּוֹנוּת,

כִּי הוּא עַצְמוֹ סָפֵק אִישׁ בִּילוּ

סָפֵק אִישׁ עֲלִיָּה שְׁנִיָּה,

וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא אֲפִילוּ

מִן הַמְּיַסְּדִים שֶׁל דְּגָנְיָּה.

הָאַפִּיפְיוֹר נִשְׁבַּע וַדַּאי

שֶׁהוּא כִּמְעַט חָבֵר מַפַּא"י.

כֵּן, רַבּוֹתַי, אֵין גְּבוּל, אֵין גְּבוּל

לָמָּה שֶׁרַק אָדָם דָּגוּל

בְּיוֹם אוֹ שְׁנֵי יָמִים מַסְפִּיק

אִם הוּא שַׂר חוּץ, אִם הוּא מַנְהִיג,

אִם הוּא נוֹאֵם, מַמְרִיא וְטָס,

אִם הוּא תּוֹסֵס כְּמִין תַּסָּס,

אִם הוּא יַרְקִיעַ, אִם יָעוּט,

בִּתְנַאי שֶׁאֵין הוּא אִישׁ פָּשׁוּט.

אוּלָם, הַכֹּל יוּשַׂם לָאַל

אִם הָאָדָם אֵין לוֹ מַזָּל.

אִישׁ זֶה לֹא יְגַמֵּא הָאָרֶץ

וְלֹא יִנְאַם נְאֻם בְּמָרֶץ

וְלֹא יָרִיעַ לוֹ הָמוֹן.

יֵשֵׁב הָאִישׁ יִכְתֹּב בְּעֶצֶב,

וְרַק שָׁמֹר יִשְׁמֹר עַל קֶצֶב

שֶׁל הַחַיִּים וְהַ… פִּזְמוֹן.

---

הַתַּיָּר הַצִּיּוֹנִי

מאת

יצחק אורן

בַּכְּבִישִׁים מוֹנִית דּוֹהֶרֶת,

בַּשְּׁפֵלָה בַּגַּיְא, בָּהָר,

מִימִינִי יוֹשֶׁבֶת גְּבֶרֶת,

מִשְּׂמֹאלִי יוֹשֵׁב תַּיָּר.

וְחוֹלְפִים נוֹפִים כְּסֶרֶט:

כְּפָר, קִבּוּץ וּמַחֲנֶה,

מְנַמְנֶמֶת לָהּ הַגְּבֶרֶת

תַּיָּרֵנוּ נֶהֱנֶה.

שִׁבֳּלִים, עֵצִים, יְרֹקֶת

וּפְרָחִים סָבִיב סָבִיב,

וְנָעִים לִנְשֹׁם, לִסְפֹּג אֶת

הַקְּסָמִים שֶׁל הָאָבִיב.

קֶסֶם־כֶּשֶׁף, לַחַשׁ־נַחַשׁ,

מִתְנַמְנֵם אֲנִי וְנָחַ.

אַךְ אָזְנִי קוֹלֶטֶת רַחַשׁ:

הַתַּיָּר אֶת פִּיו פָּתַח.

הוּא דִּבֵּר, דִּבֵּר בְּשֶׁטֶף

עַל יָפְיָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה,

וּתְהִלּוֹת שָׁר נֵטֶף־נֵטֶף

לְאַרְצֵנוּ הַקְּטַנָּה.

לְבִנְיָן וּלְִפִתּוּחַ,

לִקְלִיטַת הָעֲלִיָּה,

שָׁר עַל חֹמֶר, שָׁר עַל רוּחַ

עַל קִיּוּם וַהֲוָיָה.

עַל עָתִיד מַזְהִיר כַּשֶּׁמֶשׁ,

עַל זִיווֹ שֶׁל הַמָּחָר,

וְסִפֵּר כֵּיצַד רַק אֶמֶשׁ

הוּא תָּרַם, הִתְרִים, עָזָר.

הִתְרַגַּשְׁתִּי וְנוֹכַחְתִּי

כִּי אָכֵן יוֹשֵׁב יָדִיד.

אַף אֲנִי אֶת פִּי פָּתַחְתִּי

וְדִבַּרְתִּי עַל עֲתִיד.

וְאָמַרְתִּי: מִי יִתְּנֶךָ

כִּי יָבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם

שֶׁאַתָּה וּבְנֵי בָנֶיךָ

בּוֹא תָּבוֹאוּ עוֹד הֲלוֹם.

וְתָדוּרוּ פֹּה לָנֶצַח

תִּשְׁתָּרְשׁוּ, תִּבְנוּ בָּתִּים,

הַתַּיָּר הֶחֱוִיר, הַמֶּצַח

נִתְכַּסָּה כֻּלּו קְמָטִים.

וּמֵאָז, מִזֶּה הָרֶגַע

הוּא קוֹדֵר מְאֹד הָיָה,

לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה

וְיָשַׁב בְּדוּמִיָּה.

וַאֲנִי שׁוּב הִתְנַמְנַמְתִּי

בְּלִי מַצְפּוּן וּבְלִי מוּסָר,

אַף־עַל־פִּי שֶׁכֹּה הִדְהַמְתִּי

אֶת אוֹרְחֵנוּ הַתַּיָּר.

---

הַמִכְתָּב מִשְׁנַת תַּשָּׁ"ח

מאת

יצחק אורן

זֶה הָיָה בִּשְׁנַת תַּשָּׁ"ח.

הָיָה לִי דּוֹד אוֹ גִּיס אוֹ אָח

(מִדַּת הַקִּרְבָה

אֵינָהּ חֲשׁוּבָה).

הָעִקָּר הוּא יָשַׁב אֵי שָׁם בַּמִּזְרָח.

וְעִם קוּם מְדִינָתֵנוּ זֹאת

הוּא הֶחְלִיט לַעֲלוֹת,

הוּא הֶחְלִיט בְּאַרְצֵנוּ לָשֶׁבֶת

וְשִׁגֵּר לִי אִגֶּרֶת נִלְהֶבֶת,

אַף אֲנִי הָיִיתִי נִלְהָב

(בַּל נִשְׁכַּח,

זֶה הָיָה בִּשְׁנַת תַּשָּׁ"ח)

וְעָנִיתִי לוֹ בְּמִכְתָּב.

מִכְתָּב בּוֹעֵר בְּאֵשׁ הַקֹּדֶשׁ,

מִכְתָּב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַגֹּדֶשׁ

שֶׁל לַהַט חֲלוּצִי בּוֹעֵר,

שֶׁל לֵב רַגָּשׁ וּמֹחַ עֵר.

לָשׁוֹן נִשְׂגֶּבֶת וְיָפָה,

תַּעֲמוּלָה וְהַטָפָה

עַל עֲבוֹדָה וְעַל עָמָל

וּבוּז עָמֹק לְרֶוַח קַל:

"דַּע! כָּל פָּקִיד, סוֹחֵר, רוֹכֵל

אֵין לוֹ מָקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל!

זְקוּקִים אֲנַחְנוּ לְעֶזְרָה

רַק בִּשְּׁטָחִים שֶׁל יְצִירָה.

הַב לָנוּ נֵפְט, בַּרְזֶל, נְחֹשֶׁת,

הַב חַקְלָאוּת, מְלָאכָה חֲרֹשֶׁת!

אִם אֵלֶּה תַּעֲשֶׂה – תַּצְלִיחַ.

אַךְ אִם תִּרְצֶה כָּאן לְהַרְוִיחַ

מִסַּחַר־מֶכֶר וּמִבֶּצַע,

מִשּׁוּק שָׁחוֹר, עִסְקֵי כְּסָפִים

וְעוֹד דְּבָרִים כֹּה לֹא יָפִים

הָיֹה תִּהְיֶה אֻמְלָל לָנֶצַח!

(אַל נָא נִשְׁכַּח

כִּי זֶה הָיָה בִּשְׁנַת תַּשָּׁ"ח!)

הוּא לֹא נִרְתַּע, וְהוּא הִגִּיעַ.

אֶת כָּל כַּסְפּוֹ הוּא פֹּה הִשְׁקִיעַ,

לְפִי הַחֹק, בְּתֹם, בְּישֶׁר

פָּתַח בְּמַעֲשֵׂי חֲרֹשֶׁת

וּבְרֵאשִׁית – לִזְמַן קָצָר –

הָיָה אֲפִילוּ מְאֻשָּׁר.

הָעִנְיָנִים הָלְכוּ בַּתֶּלֶם,

הָיָה בָּאָרֶץ חֹמֶר גֶּלֶם,

הַמְּכוֹנוֹת, הַפּוֹעֲלִים

עוֹד לֹא הָיוּ כֹּה עֲצֵלִים…

אֲבָל… אֲבָל עָבְרוּ שָׁנִים

וְהִשְׁתַּנּוּ הָעִנְיָנִים:

חֹמֶר הַגֶּלֶם אָזַל,

בֵּית הַחֲרֹשֶׁת חֻסַּל,

וְזֶה הַגִּיס, הַדּוֹד, הָאָח

(מִדַּת הַקִּרְבָה

אֵינָה חֲשׁוּבָה)

הוֹלֵךְ נִדְכֶּה, שְׁחוֹחַ, מָךְ,

וּמְבַקֵּשׁ אֵיזֶה יָדִיד

שֶׁיְּסַדְּרֶנּוּ כְּפָקִיד.

כִּי הַיָּדִיד הַזֶּה, הָרֵע

עָסַק פֹּה בְּעִסְקֵי מַטְבֵּעַ,

קָנָה, מָכַר, הֶחֱלִיף, הִרְוִיחַ,

הִרְבָּה לִלְחֹשׁ וּלְהָשִׂיחַ

לִבְלֹשׁ, לִקְרֹץ וּלְהָרִיחַ,

הוּא הִתְעַשֵּׁר וְהוּא עָלָה

וְהוּא בָּנָה לוֹ חֲוִילָה

וְהוּא שׁוֹתֶה, אוֹכֵל לָשֹׂבַע –

בִּכְלָל עוֹמֵד הוּא עַל הַגֹּבַהּ.

וּכְשֶׁקְּרוֹבִי עוֹבֵר עַל פָּנַי

אֲנִי מַשְׁפִּיל אֶת עֵינַי,

כִּי שְׁנֵינוּ, שְׁנֵינוּ לֹא נִשְׁכַּח

אֶת הַמִּכְתָּב מִשְּׁנַת תַּשָּׁ"ח.

---

יְדִידוּת

מאת

יצחק אורן

השגריר הסוביטי החדש בארצות הברית מר גריגורי זארובין הגיש את כתב האמנתו בבית הלבן. הוא והנשיא טרומן החליפו הבטחות כי ארצותיהם יעשו למען שלום העולם וקיום יחסים טובים. מר זארובין אמר כי “לרוסיה רגשי ידידות כנים לארצות הברית וכל פעולותיה יוקדשו לחיזוק השלום ושיתוף הפעולה בין ארצותינו”. הנשיא טרומן השיב כי ארצות הברית הוגה רגשות ידידותיים ביותר לרוסיה, ופעולותיו של זארובין יזכו לתמיכה וליחס גומלין מצדו. (מן העתונות)

הֶחֱיָנוּ הָאֵל וְקִיְּמָנוּ:

יְדִידוּת וְרֵעוּת, אַהֲבָה,

וַאֲנַחְנוּ חָשַׁשְׁנוּ כֻּלָּנוּ

שֶׁמָּא יֵשׁ כָּאן חָלִילָה אֵיבָה.

רַק חֲבָל קְצָת שֶׁג’וֹן קַל הַדַּעַת

בְּקוֹרֵיאָה נִלְחַם בִּרְצִינוּת,

וּכְשֶׁרֶגֶל אוֹ יָד לוֹ נִקְטַעַת

מִשְׁתַּכַּחַת מִלֵּב הַיְּדִידוּת.

וַחֲבָל שֶׁאֶחָד צְהַב הַגֶּזַע

(שְׁמוֹ אוּלַי קְצָת מוּזָר: צָ’אן־פִּין־קוּט)

חֲפִירָה שָׁם חוֹפֵר לוֹ בְּיֶזַע

לְטַפֵּחַ רִגְשֵׁי יְדִידוּת.

וְאוֹתוֹ כְּלִי מִשְׂחָק, צַעֲצוּעַ

הַקָּרוּי פִּצְצַת הָאָטוֹם

מְיֻעָד, רַבּוֹתַי, כַּיָּדוּעַ

לְעִלּוּס שֶׁל רֵעוּת וְשֶׁל תֹּם.

אִם עֵינֵינוּ תִּרְאֶינָה לְפֶתַע

רְבָבוֹת שֶׁתִּצְעַדְנָה בַּסָּךְ –

אֵלֶּה רַק חַיָלֵי אוֹפֶּרֶטָה

הַמְּחַכִּים שֶׁיּוּרָם הַמָּסָךְ.

לֹא מִבַּד הַמָּסָךְ, זֹאת הַפַּעַם

מִבַּרְזֶל וּפְלָדָה הוּא עָשׂוּי.

אַךְ הֲרֵי… זֶה עִנְיָן רַק שֶׁל טַעַם,

הַמָּסָךְ הוּא סוֹף סוֹף רַק כִּסוּי.

וְאוּלַי חַיָּלִים מֵעוֹפֶרֶת

יִתְגַּלּוּ בַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ,

וְחוֹלְפִים־נִמְשָׁכִים הֵם כְּסֶרֶט

עִם רוֹבֶה, עִם פְּצָצָה, עִם אֶקְדָּח.

וְעוֹבְרִים הֵם מִילְיוֹנִים, מִילְיוֹנִים,

מַחְלָקָה וּפְלוּגָה וְגַם גְּדוּד

לְהַנְצִיחַ בְּסֵבֶל וָעֹנִי

מַשְׁמָעָהּ שֶׁל אוֹתָהּ יְדִידוּת.

בְּמִישׁוֹר זֶה שֶׁל סֵבֶל וָעֹנִי

יִתְנַשֵּׂא לוֹ פִּתְאֹם שִׂיחַ רַךְ:

זֶה קִבְרוֹ שֶׁל אֶחָד תּוֹם אוֹ גּ’וֹנִי

שֶׁנָּפַל בַּקְּרָבוֹת בַּמִּזְרָח.

תּוֹלָעִים עֲלוּבוֹת כְּבָר יָרֻמּוּ

בִּגְויַּת הַחַיָּל צָ’אן־פִּין־קוּט…

מַר זָרוּבִּין וּמַר הָרִי טְרוּמָן

מִתְחַלְּפִים בְּרִגְשֵׁי יְדִידוּת.

---

הַפָּקִיד

מאת

יצחק אורן

לֹא שִׁירָה זוֹ תִּהְיֶה, אֶלָּא פְּרוֹזָה,

לֹא מַשָּׂא תּוֹכֵחָה, לֹא הַלֵּל.

סְתָם, בְּלִי פָּתוֹס אָבוֹא וְאֶחְרֹזָה

עַל פָּקִיד בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

לֹא אוֹתוֹ הַפָּקִיד הַגָּבֹהַּ

הַנּוֹסֵעַ בְּתוֹךְ מְכוֹנִית,

הַחַיָּב לְהַתְווֹת וְלִקְבֹּעַ

כָּל סִדְרֵי הֲוָיָה וּבְרֵאשִׁית.

לֹא עַל זֶה הַנִּשְׁלָח לְלֹא הֶרֶף

בִּשְׁלִיחוּת הֶכְרָחִית חֲשׁוּבָה,

וּמִבֹּקֶר וְעַד לִפְנוֹת עֶרֶב

מִתְרוֹצֵץ מִיְּשִׁיבָה לִישִׁיבָה.

לֹא לָזֶה, רַבּוֹתַי, הִתְכַּוַּנְתִּי.

הֵן גַּם בְּלִי חֲרוּזַי הוּא אֵיתָן,

אֶת דְּבָרַי לְהַקְדִּישׁ הִתְכוֹנַנְתִּי

לְפָקִיד בֵּינוֹנִי וְקָטָן

הַיּוֹשֵׁב לוֹ עִם עֵט וְצִפֹּרֶן

וְכוֹתֵב וְחוֹרֵק עַד בְּלִי דָּי,

וּמַמְתִּין, מְצַפֶּה לְמַשְׂכֹּרֶת

שֶׁתָּבוֹא מִי יוֹדֵעַ מָתָי.

הוּא מֻתְקָף בָּעִתּוֹן וּבַכְּנֶסֶת,

וְהוּא טֶרֶף לְשֵׁן חֲרוּקָה,

לְאִשָּׁה עַצְבָּנִית הַנִּכְנֶסֶת

בְּלִי שֶׁהִיא לְתוֹרָהּ מְחַכָּה.

לְקָהָל מִתְרַגֵּשׁ וְרוֹתֵחַ

לַמְנַהֵל הַמַּבִּיט בִּקְפִידָה,

לָעוֹלֶה הֶחָדָשׁ הַגּוֹנֵחַ,

לַמֻּבְטָל הַמְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה.

לְאַלְפֵי וַעֲדוֹת שֶׁמִּמַּעַל,

לְפִטּוּר, פִּטּוּרִים וּפְטִירָה,

לְיִעוּל, יְעִילוּת וּלְיַעַל,

לְמֶחְקָר, חַקְרָנוּת, חֲקִירָה.

לְעוֹלָם הוּא אֵינֶנּוּ בָּטוּחַ

אִם סִיּוּט זֶה אוֹ זֶה כְּבָר נִגְמַר,

אִם תִּצְלַח עוֹד עַל מִישֶׁהוּ רוּחַ

לְפַטְּרוֹ עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר.

וְתָמִיד בְּאָזְנָיו הוּא שׁוֹמֵעַ,

כִּי הוּא חַי עַל חֶשְׁבּוֹן הַצִּבּוּר

וְחַיָּב הוּא לֵדַע (הוּא יוֹדֵעַ!)

כִּי אָכֵן, הַמַּצָּב הוּא חָמוּר.

כְּשֶׁבָּא הַמּוֹעֵד לְקַבֵּל אֶת

תַּשְׁלוּמוֹ שֶׁאֵחַר עַד מְאֹד

אֵין לִקְנוֹת בּוֹ אַף נַעַל לַיֶּלֶד

אוֹ לָקַחַת אֶת כָּל הַמָּנוֹת.

אֵין לִי נֶכֶס: לֹא כֶּסֶף, לֹא בַּיִת.

לֹא נְיָר וְלֹא דֶּבֶק לַכְּרוּז,

אֲנַחֵם אֶת פְּקִידֵנוּ בְּפַיִט

וְאָפִיג תּוּגָתוֹ בְּחָרוּז.

---

יוֹבֵל

מאת

יצחק אורן

יֵשׁ אֲשֶׁר כָּל הָאָרֶץ רוֹגֶשֶׁת,

יֵשׁ אֲשֶׁר תֶּהֱמֶה תֵּבֵל,

וְאִשָּׁה לְאִשָּׁה מְלַחֶשֶׁת:

רְעוּתִי, הַשָׁמַעַתְּ עַל יוֹבֵל?

וּבְרוּכֵי הַכִּשְׁרוֹן הָרִיטוֹרִי

יְשַׁבְּחוּ וְיָרִימוּ עַל נֵס

אִישִׁיוּת מְפֹאֶרֶת הִיסְטוֹרִית

אוֹ אָדָם אַקְטוּאַלִי תּוֹסֵס.

גֶּנֶרָל שֶׁכָּבַשׁ וְהִכְנִיעַ,

מְלֻמָּד שֶׁגִּלָּה עוֹד כּוֹכָב…

שׁוֹפָרוֹת, חֲלִילִים לוֹ יָרִיעוּ

וְהָמוֹן יִמְחָא לוֹ כָּף.

וַאֲנִי בְּעוֹדֶנִּי אַךְ יֶלֶד –

לֹא אַבְחִין בֵּין אֶתְמוֹל לְמָחָר –

אַךְ נַפְשִׁי כְּבָר סוֹלֶדֶת, בּוֹחֶלֶת

בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר.

אַהֲֲלֵּךְ בַּנָּתִיב הַצָּנוּעַ,

אֶתְיַחֵד עִם עַצְמִי וְקוֹנִי,

אֵרָתַע מִן הָאִישׁ הַיָּדוּעַ

וְאָתוּר אַחֲרֵי אַלְמוֹנִי.

וְחָלְפוּ הַשָּׁנִים וְנָמוֹגוּ,

וַאֲנִי עוֹד נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי.

וּמוֹצֵא אָנֹכִי אֵיזֶה נֹגַהּ

בַּצָנוּעַ, נִסְתָּר, אַלְמוֹנִי.

צְעָדַי אָנֹכִי לֹא כִּוַּנְתִּי

וְהָלַכְתִּי לְאַט כְּתָמִיד,

אֲבָל פֶּתַע פִּתְאֹם נִזְדַּמַּנְתִּי

לִמְסִבֹּנֶת קְטַנָּה מִשְׁפַּחְתִּית.

וּמָצָאתִי מָאוֹר בָּהּ וָסֵבֶר,

פְּנֵי יָשִׁישׁ עֲיֵפִים־יְגֵעִים,

וְאָמְרוּ לִי: מוֹרֶה לִשְׂפַת עֵבֶר

כָּאן חוֹגֵג אֶת יוֹבֵל הַשִּׁבְעִים.

יִתָּכֵן שֶׁבְּפִיו עוֹד צוֹלֵעַ

סְלֶנג פַּלְמַ"חִי חָדִישׁ מְיֻחָד

וְאֶפְשָׁר אַף אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ

פֵּרוּשָׁן שֶׁל גַּ’מְעָה וְצִ’זְבָּת.

וְאוּלַי לַהֲטֵי הַמִּנּוֹחַ

לֹא כֻּלָּם בְּעֵינָיו כַּשּׁוּרָה,

מִיָּמָיו לֹא שָׁמַע עַל דִּוּוּחַ,

עַל תַּסְבִּיךְ, עַל תַּרְכִּיב, עַל יֻמְרָה.

אַךְ בִּקְצוֹת כָּל פִּנַּת אֵל נִדַּחַת

וּבְכָל יַרְכְּתֵי הַפְּזוּרָה

הוּא לִמֵּד בְּשׁוּבָה וּבְנַחַת

וְהֶחְדִּיר אֶת “בְּרֵאשִׁית בָּרָא”.

אָז אֲנִי עַל יָשִׁישׁ זֶה הִצְבַּעְתִּי

וְאָמַרְתִּי: שָׁמַיִם אוֹעִיד –

לֹא הָיוּ לֹא פַּלְמָ"ח, לֹא צִ’יזְבָּתִּים

אִלְמָלֵא זֶה בָּרָא בְּרֵאשִׁית.

---

נִעְנוּעַ

מאת

יצחק אורן

בָּעִתּוֹנִים רָאֹה רָאִיתִי

דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶךְ רָב:

הִנֵּה בַּפַּרְלָמֵנְט הַבְּרִיטִי

נָשָׂא מַר מוֹרִיסוֹן דְּבָרָיו.

וּבְדַבְּרוֹ שְׁבָחִים הִבִּיעַ

לִמְדִינָתֵנוּ וְעָמַד…

וְצֶ’רְצִ’יל, צֶ’רְצִ’יל רֹאשׁ הֵנִיעַ –

סִימָן וָאוֹת לְהַסְכָּמָה.

כִּי בְּרֹאשֵׁנוּ לְנַעְנֵעַ

אֵין זֶה מוֹסִיף, אֵין זֶה גּוֹרֵעַ,

אֵין זֶה קָשֶׁה, אֵין זֶה כּוֹאֵב

וְאֵין זֶה מְחַיֵּב.

אוֹמְרִים הָיֹה הָיָה בַּחֶלֶד

אָדָם עָשִׁיר, עָשִׁיר מְאֹד,

וּבְיָדוֹ מִכְרוֹת שֶׁל פֶּלֶד,

זָהָב וּמֶרַחֲבֵי שָׂדוֹת.

וְאִישׁ כָּמוֹךָ אוֹ כָּמוֹנִי

נִפְגַּשׁ עִמּוֹ אֵי פַּעַם סְתָם

וַיְתָאֵר לוֹ אֶת הָעֹנִי

אֲשֶׁר שׂוֹרֵר עוֹד בָּעוֹלָם.

זֶה הֶעָשִׁיר הִקְשִׁיב בְּעֶצֶב

וְלֹא חָדְלָה רוּחוֹ מֵרְגֹשׁ,

לְאוֹת חֶמְלָה הָיָה בְּעֶצֶב

מֵנִיד וּמְנַעְנֵעַ רֹאשׁ.

כִּי בְּרֹאשֵׁנוּ לְנַעְנֵעַ

אֵין זֶה מוֹסִיף, אֵין זֶה גּוֹרֵעַ,

אֵין זֶה קָשֶׁה, אֵין זֶה כּוֹאֵב

וְאֵין זֶה מְחַיֵּב.

אָכֵן, רֵעַי, אֵינִי יוֹדֵעַ

אִם תַּאֲמִינוּ לִי אוֹ לָאו,

אַךְ עַד הַיּוֹם נִשְׁאַר לִי רֵעַ

הַמִּתְגּוֹרֵר עוֹד בַּמּוֹשָׁב.

וְיוֹם אֶחָד הוּא בָּא לַקֶּרֶת

וּבְבֵיתִי יָשֹׁב יָשַׁב

וְנִשְׁמָתוֹ הָיְתָה נִסְעֶרֶת

מִכָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו.

וְהוּא שָׁפַךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם

עַל שֶׁאָפְסוּ הַחֲלוּצִים,

עַל הַמַּחְסוֹר שֶׁבַּיָדַיִם

בְּמוֹשָׁבִים וְקִבּוּצִים.

וְאָנֹכִי אָז נִזְדַעְזַעְתִּי,

לִבִּי אָז נִתְמַלֵּא חֵמָה,

וּבְלִי הֶפְסֵק אֲנִי נִעְנַעְתִּי

רֹאשִׁי לְאוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה.

כִּי בְּרֹאשֵׁנוּ לְנַעְנֵעַ

אֵין זֶה מוֹסִיף, אֵין זֶה גּוֹרֵעַ,

אֵין זֶה קָשֶׁה, אֵין זֶה כּוֹאֵב

וְאֵין זֶה מְחַיֵּב.

---

הַיַּחֲסִיּוּת הָרוֹמַנְטִית

מאת

יצחק אורן

פרופיסור אלברט אינשטיין אמר בשיחה עם עיתונאים, כי הוא חשב שמדינת ישראל תהיה המעולה שבכל המדינות, והנה נוכח לדעת שעם ישראל הנו עם ככל העמים.

לֹא חָקַרְתִּי, רֵעִים, וְלֹא בַּנְתִּי

בְּסִתְרִי הֲוָיָה הַסְּתוּמִים,

וְאֵינֶנִּי בָּקִיא לֹא בִּקְוָנְטִים

וְאַף לֹא בְּקַוִּים עֲקֻמִּים.

לֹא גִּלִּיתִי עֲדַיִן כָּל רֶצֶף,

הַמּוֹנֶה אַרְבָּעָה מְמַדִּים,

אַךְ גַּם בִּי יֵשׁ כְּמִיהָה שֶׁבְּעֶצֶב

לִדְבַר־מָה חֲלוֹמִי־אַגָּדִי.

לְעוֹלָם, רַבּוֹתַי, לֹא אַבְדִּילָה

בֵּין תּוֹרַת הַמָּחְלָט לְיַחֲסִי:

מֵעוֹלָם, רַבּוֹתַי, לֹא הוֹאִילוּ

לְהַצִּיעַ לִי תֹּאַר נָשִׂיא.

אַךְ הִנֵּה גַּם אֲנִי בִּי גִּלִּיתִי

מָה שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הֶחָכָם,

גַּם אֲנִי כֹּה חָלַמְתִּי־קִוִּיתִי

שֶׁנִּהְיֶה נַעֲלִים מִכָּל עָם.

וּבִשְׁנוֹת הַכְּמִיהָה וְהַכֹּסֶף

גַּם אֲנִי לִי רָקַמְתִּי חָזוֹן,

כִּי תִּהְיֶה הַמְּדִינָה הַזֹּאת אֹסֶף

שֶׁל אֵלִים מִיּוֹצְאֵי פַּנְתֵּיאוֹן.

רְצוּעָה זְעוּמָה שֶׁל יַבֶּשֶׁת

הַנִּפְתֶּלֶת בֵּין דָּן לְאֵילַת

תֵּהָפֵךְ לִשְׁלֵמוּת מְגֻבֶּשֶׁת,

וַאֲנִי אֲמוּשֶׁנָּה בַּיָּד.

וּלְיַד חֲנֻיּוֹת הַמַּכֹּלֶת

יַעֲמֹד הַמּוּסָר הַטָּהוֹר,

וּמִכָּל צִיץ שָׂדֶה וְשִׁבֹּלֶת

יְנַצְנֵץ לוֹ הַצֶּדֶק כָּאוֹר.

מֶמְשָׁלָה, פַּרְלָמֶנְט וְהַכְּנֶסֶת

מַלְאָכִים אַךְ יַמְתִּיקוּ בָּם סוֹד,

יִתְוַכַּח שָׁם הַטּוֹב עִם הַחֶסֶד,

תִּתְחָרֶה הַתִּפְאֶרֶת בְּהוֹד.

שֶׁפַע סְקְרִיפִּים שֶּׁל צֶדֶק וָדַעַת

מֵאַרְצֵנוּ יִהְיוּ נִשְׁלָחִים

לְקַצְוֵי הַתֵּבֵל הַגּוֹוַעַת

בָּרָעָב לְדִבְרֵי אֱלֹהִים.

כָּךְ הִבַּטְתִּי, רֵעַי, בַּשָּׁמַיִם

וְהִסְתַּרְתִּי עֵינַי מִקַּרְקַע,

עַל חָטְמִי הֻרְכְּבוּ מִשְׁקָפַיִם

עִם וְרִידוּת דְקִיקָה־מְתֻקָּה.

כִּי לִי אֵין טֶלֶסְקוֹפּ וּמִשְׁקֶפֶת

וְתַצְפִּית אַסְטְרוֹנוֹמִית גְּדוֹלָה,

בְּלִי מַכְשִׁיר נִשְׁמָתִי מְרַחֶפֶת

וְרוּחִי מִתְרוֹמֶמֶת־עוֹלָה.

בְּלִי תּוֹרַת יַחֲסִיּוּת וּבְלִי קְוָנְטִים

רְצוֹנִי לְהוֹכִיחַ אַחַת:

כְּדֵי לִהְיוֹת בַּעַל נֶפֶשׁ רוֹמָנְטִית

אֵין כָּל צֹרֶךְ לִהְיוֹת מְלֻמָּד.

---

בְּחִירוֹת בַּשָּׁרָב

מאת

יצחק אורן

יֹבֶשׁ שָׁדוּף וְהַמֹּחַ חֹרָב,

לַהַט יוֹקֵד מִשְׁתּוֹלֵל בַּמֶרְחָב.

שָׁרָב.

אֹפֶק לֵאֶה בַּמֶּרְחָק מַאֲדִים,

רוּחַ נוֹסֵךְ עֲרָפֶל וּמַרְדִּים.

קָדִים.

אֵי־שָׁם בִּתְהוֹם יַרְכְּתֵי הַטִּמְטוּם

פֶּתַע נִשְׁמַע אֵיזֶה רַעַשׁ עָמוּם:

נְאוּם.

מֶלֶל נִגָּר מִשְּׂפָתַיִם חִוְרוֹת,

קִיר מְכֻסֶּה בִּכְרָזוֹת בּוֹעֲרוֹת:

בְּחִירוֹת.

אִישׁ מִתְלַהֵב וְקוֹלוֹ מְהַדֵּד,

יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה: הוּא עַל חֶבֶל רוֹקֵד

כַּשֵׁד.

אֵשׁ וְעָשָׁן, הַיְּקוּם נֶעְתָּם…

זוֹ מִלְחָמָה עַל קוֹלוֹת שֶׁל הָעָם.

חָם.

יֹבֶשׁ, לֹא צֵל, לֹא יוֹרֶה, לֹא מַלְקוֹשׁ.

אֵי־שָׁם עוֹמֵד מְנַעְנֵעַ בָּרֹאשׁ

אֱנוֹשׁ.

אֶפֶס וָאַיִן הָיָה רַק אֶתְמוֹל,

אֶפֶס מָחָר יִסְגְּדוּ לוֹ הַכֹּל:

קוֹל.

חַם, הָאֲוִיר כָּעוֹפֶרֶת מֻתָּךְ,

עָט הַצַּיָד עַל קוֹלוֹ שֶׁל כָּל דָּךְ:

אֶזְרָח.

שְׂמַח, הָאֶזְרָח, וּפְצָעֶיךָ חֲבֹשׁ,

גַּן עֶדְנְךָ מוּכָן מֵרֹאשׁ:

יֵשׁ רְשִׁימוֹת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ.

---

בַּעֲלֵי חַיִּים

מאת

יצחק אורן

אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה, רֵעִים:

חֻלְשָׁה יֵשׁ לִי לְבַעֲלֵי חַיִּים,

וּבִהְיוֹתִי עֲדַיִן רַךְ גָּמוּל

הָיָה לִי בְּבֵיתִי אוֹ כֶּלֶב אוֹ חָתוּל.

וְגַם עַתָּה, עֵת אָנֹכִי אִישׁ מְבֻגָּר

רֵעִי וִיְדִידִי הוּא כֶּלֶב מְפֹאָר.

כֶּלֶב יָפֶה, חָסוֹן, גִּזְעִי

וְהוּא גַּאֲוָתִי וּמָעֻזִּי.

עַל כָּל חָשׁוּד הוּא מִתְנַפֵּל בְּקֶצֶף,

בַּאֲצִילוּת אוֹכֵל בָּשָׂר וּמְגָרֵם הָעֶצֶם

(עֲבֹר עָבְרָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּקוּפַת הַצֶּנַע),

הוּא מְחֻנָּךְ וּמְאֻלָּף הוּא כַּיָּאוּת,

וְהוּא מַבְחִין בֵּין דְּבַר חָכְמָה לִשְׁטוּת,

אֲבָל עִקָּר כֹּחוֹ בְּהִיגְיֶינָה:

מִכּוֹסִי הוּא שׁוֹתֶה,

מִפִּתִּי הוּא אוֹכֵל

וְאֵינוֹ מִתְפַּתֶּה

לְמַדּוּחֵי נוֹכֵל.

שָׂמַיִם אָנֹכִי עָלָיו אוֹעִידָה

כִּי בְּעָבְרוֹ עַל יַד פַּחֵי אַשְׁפָּה אוֹ בִּיב

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא הֵגִיב

אֶלָּא רֹאשׁוֹ הִסְטָה הַצִּדָּה.

כָּזֶה הָיָה כַּלְבִּי בָּרוּחַ וּבָאוֹן

עַד הַשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן.

אֲבָל… אֲבָל, רֵעַי, פִּתְאֹם

אֶתְמוֹל – אוֹ שֶׁמָּא זֶה קָרָה שִׁלְשֹׁם –

הַשְׁקֵף הִשְׁקַפְתִּי בַּחַלּוֹן

וּלְעֵינַי נִגַלָה סִיּוּט אָיֹם:

כַּלְבִּי, כַּלְבִּי – אוֹי לְאוֹתוֹ קָלוֹן,

אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה־חֶרְפָּה –

עוֹמֵד רָכוּן מֵעַל לְפַח אַשְׁפָּה.

כַּלְבִּי הַגֵּא וְהָאָנִין

רֹאשּׁוֹ, אַפּוֹ וּפִיו שְׁקוּעִים בְּמֵי שׁוֹפְכִין.

מֵעַי הָמוּ וְנִתְחַמֵּץ הַלֵּב

Et tu, Brutus! – אָמַרְתִּי בִּכְאֵב.

כִּי בֶּן אָדָם

אוֹהֵב

לוֹמַר מִלִּים שְׁגוּרוֹת.

וְהוּא, הוּא כַּאֲתוֹן בִּלְעָם

זָקַף רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר: “בְּחִירוֹת!”

וְלֹא הוֹסִיף דָּבָר.

וְאָנֹכִי אָז בַּנְתִּי בְּיֵאוּשׁ

כִּי אֵין כָּאן צֹרֶךְ בַּפֵּרוּשׁ,

וְאִם לַמִּפְלָגוֹת וּלַתְּנוּעוֹת מֻתָּר

בְּהִתְקָרֵב אוֹתוֹ מוֹעֵד

לִשְׁקֹע, לְפַשְׁפֵּשׁ וּלְחַטֵּט

בְּכָל גַּלֵּי אַשְׁפָּה, בּוֹרוֹת וְגַם בִּיבִים,

מַדּוּעַ יֵאָסֵר דָּבָר זֶה עַל כְּלָבִים?

הַלָּלוּ מְחַטְּטִים תָּמִיד אֵצֶל אַחֵר,

וְזֶה כַּלְבִּי בַּפַּח אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ בֶּחָצֵר.

---

מִי יְנַצֵחַ

מאת

יצחק אורן

הַלֵּב חָרֵד, בַּגְבוּל מָתוּחַ,

דָּרוּךְ־קַשּׁוּב צָבָא נִצָּב…

בָּעֹרֶף מִתְנַהֵל וִכּוּחַ

עַל הַכִּסֵּא וְהַמּוֹשָׁב.

וְנַעַר עַז בְּלִי חֵת וָפַחַד

מַנְחִית מַכּוֹת עַל רֹאשׁ אוֹיֵב…

הַמִּפְלָגוֹת דָּנוֹת בְּנַחַת

מִי עַל כִּסֵּא פָּנוּי יֵשֵׁב.

בִּשְׁרַב הַנֶּגֶב הַקּוֹדֵחַ

שָׂדֶה נֶחֱרַשׁ, נִקְצָר בָּאוֹן…

אַךְ הָעִקָּר מִי מְנַצֵּחַ:

גּוֹלְדָה מֵאִיר אוֹ לְבָנוֹן.

קָרֹא קָרָאתִי פִילוֹסוֹפִים,

סְפָרִים סָחַטְתִּי עַד תֹּם

עַל הָאֱמֶת, עַל טוֹב, עַל יֹפִי –

וְלֹא חָכַמְתִּי עַד הַיּוֹם.

וְעוֹד בַּחֹשֶׁךְ אֲהַלֵּכָה

וּלְהָבִין אֵינִי יָכֹל

אֶת גַּדְלוּתוֹ שֶׁל דַּל חֵלֵכָה

וְקַטְנוּתוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל.

גְּדָלִים – זֶה עֵרֶךְ מָתֵימָטִי

וּבַחֶשְׁבּוֹן אֲנִי חַלָּשׁ.

עַל כֵּן עַד כֹּה עוֹד לֹא מָצָאתִי

הַנֶּעֱלָם הַמְּבֻקָּשׁ.

---

יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה

מאת

יצחק אורן

ילד ממשפחת יורדים לאמריקה ברח מבית הוריו וחזר ארצה.

עֵת אִידֵיאָל הַבֵּן הוּא סֶרֶט עַל טַרְזָנִים

וְאִידֵיאָל הָאֵם הוּא סְקְרִיפּ קָטָן “מִשָּׁם”

וְאִידֵיאָל הָאָב דּוֹלָר אָמֶּרִיקָנִי

וְאִידֵיאָל הַבַּת יָפְיָהּ שֶׁל “מִיס עוֹלָם”,

עֵת הַחִקּוּי פָּשָׂה מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל,

חִקּוּי חִדְלֵי אִישִׁים פּוֹגֵעַ, מְדַכֵּא,

עֵת מֵעַל כָּל תַּקְלִיט אֶל תּוֹךְ הָאֹזֶן יַעַל

סִלְסוּל צִוְחַת כִּרְכּוּר שֶׁל בּוֹבּ וְדָנִי קֵיי.

עֵת הַיּוֹרְדִים יוֹרְדִים לָאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת

לְכָל קְרִיצָה קַלָּה שֶׁל עֹשֶׁר מְפֻקְפָּק

לִשְׁכֹּן מִתּוֹךְ עַבְדּוּת בְּאָהֳלוֹ שֶׁל יֶפֶת

עַד כִּי בְּרַוְחָתָם נַפְשָׁם תִּהְיֶה לְמָק,

עֵת כָּל זֶה מִתְרַחֵשׁ מַמָּשׁ נֶגֶד עֵינֵינוּ,

הִפְצִיעָה קֶרֶן אוֹר בִּדְמוּת יֶלֶד עִבְרִי.

הַיֶּלֶד לֹא נִשְׁבַּר, וְהוּא חָזַר אֵלֵינוּ

בְּטֶרֶם נִתְעַקֵּם הַשֵּׂכֶל הַבָּרִיא,

בְּטֶרֶם נִשְׁתַּכַּח מֻשָּׂג שֶׁשְּׁמוֹ מוֹלֶדֶת,

בְּטֶרֶם נִסְתָּאֵב בִּסְחִי הָרְוָחָה,

כָּל עוֹד הִנּוֹ מֵבִין כִּי אִם תַּתְחִיל לָרֶדֶת

תּוּבַל אֶל פִּי הַתְּהוֹם בְּשֵׁפֶל דַּרְכְּךָ.

וּבְלִי לְהִתְפַּלְסֵף עַל עֹשֶׁר וְעַל עֹנִי

אֲנִי לוֹחֵשׁ בַּלָּאט לַנַּעַר הַקָּטָן:

רָאֹה תִּרְאֶה, יַלְדִּי, עוֹד יִנְהֲרוּ מִילְיוֹנִים,

מִילְיוֹנִים יְלָדִים מִשָּׁם… מִשָּׁם לְכָאן.

---

הַלּוֹחֵם

מאת

יצחק אורן

בלהט הוכוח בכנסת אמר ראש הממשלה כי ראש תנועת החרות מר בגין מימיו לא לחם.

אֵינִי עָשׂוּי בַּרְזֶל, וְיֵשׁ לִי סֶנְטִימֶנְטִים,

וְאֵין אֲנִי פָּטוּר מֵחֲוָיָה רִגְשִׁית…

בְּרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה רַבִּים הָאֶלֶמֶנְטִים

הַמְּעוֹרְרִים אֶצְלִי סִימְפָּטְיָה אִישִׁית.

בְּלוֹרִית שֵׂיבָה גֵּאָה, חָזוֹן, תְּנוּפַת הָרוּחַ

מֵעֲלִיָּה שְׁנִיָּה וְעַד לִשְׂדֵה בּוֹקֵר,

וְכֹשֶׁר מַעַשׂ רַב מֵעַל לְכָל וִכּוּחַ

בַּכְּנֶסֶת, בַּקּוֹנְגְרֶס, בְּכָל מָקוֹם אַחֵר.

וְשׁוּב אֲנִי מוֹדֶה: אֶת בֶּגִין לֹא הִכַּרְתִּי,

אֶלָּא מִנְּאֻמִּים עַל בָּמֳתֵי גְּזֻזְטְרָה.

וּבְשָׁמְעִי אוֹתָם תָּמִיד לֹא הִתְגַּבַּרְתִּי

עַל הַרְגָּשַׁת סְלִידָה וְטַעַם… טַעַם רָע.

אֲבָל אֶת הָאֱמֶת אוֹהֵב אֲנִי פִּי אֶלֶף

מִכָּל אֲשֶׁר אֹהַב מַנְהִיג זֶה אוֹ אַחֵר

וּמַשְׂטֵמָה עַזָּה אַרְגִּישׁ לְכָל דְּבַר סֶלֶף,

יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה אֲשֶׁר אוֹתוֹ אוֹמֵר.

עַל כֵּן אַף לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אוּכַל לָנוּחַ

עֲדֵי אֹמַר הַיּוֹם קֳבָל עֵדָה וָעָם:

מַר בֶּגִין כֵּן נִלְחַם, בְּאֹמֶץ וְעֹז רוּחַ,

יָחִיד עִם יְחִידִים נָדוּי, מֻשְׁפָּל, מֻחְרָם.

מַר בֶּגִין כֵּן נִלְחַם, נִלְחָם וְאַף נִצֵּחַ,

בְּצֵל שֶׁל הַגַּרְדּוֹם מָשֹׁךְ מָשַׁךְ בָּעֹל.

עַל עֵרֶךְ מִלְחַמְתּוֹ אֶפְשָׁר לְהִתְוַכֵּחַ,

אַךְ רַק תּוֹךְ כְּדֵי קִידָה בִּפְנֵי לוֹחֵם גָּדוֹל.

---

בִּקֹּרֶת

מאת

יצחק אורן

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים. עִתִּים פִּזְמוֹן סָטִירִי,

עִתִּים שִׁיר לִירִי מָךְ, הַכֹּל לְפִי הַזְמָן.

כְּתִיבַת פִּזְמוֹן אוֹ שִׁיר – הֵן לֹא דָּבָר כַּבִּיר הִיא,

אֲבָל חָבֵר יֵשׁ לִי, וְהוּא כָּתַב רוֹמָן.

רוֹמָן קוֹרְאִים כֻּלָּם, מִנִּי זָקֵן עַד נַעַר,

הוּא טוֹב מִכָּל תְּרוּפָה לִנְדוּדֵי שֵׁנָה,

וְאֵין לְךָ אָדָם מַשְׂכִּיל, חָכָם אוֹ בַּעַר

אֲשֶׁר אֵינוֹ סוֹפֵג תְּרֵיסָר בְּכָל שָׁנָה.

הִצְלִיחַ חֲבֵרִי וַיְהִי לְפּוֹפּוּלָרִי,

וְהָרוֹמָן עוֹרֵר בִּקֹּרֶת וּתְגוֹבוֹת

בְּכָל הַסִּגְנוֹנוֹת. גַּם בְּסִגְנוֹן ווּלְגָרִי

גַּם בְּסִגְנוֹן אָנִין, עָדִין מְאֹד מְאֹד.

וִידִידִי יָשַׁב לִקְרֹא דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת,

יָשַׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ, קָרָא בְּדֵי עָמָל

וְכַאֲשֶׁר סִיֵּם קִבֵּל רֵעִי סְחַרְחֹרֶת

וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנוּ מְבֻלְבָּל.

כִּי מְבַקֵּר אֶחָד עוֹמֵד וּמְשַׁבֵּחַ.

וּמְבַקֵּר שֵׁנִי בְּזַעַם רָב בּוֹזֶה,

לִכְאוֹרָה נִדְמֶה כִּי טַעַם יֵשׁ וָרֵיחַ

לְקִלּוּסָיו שֶׁל זֶה וְשִׁקּוּצָיו שֶׁל זֶה.

וְהֶחָסֹן הוֹפֵךְ בִּן רֶגַע לִנְעֹרֶת,

הָרֹעַ נֶהְפָּךְ בְּהֶבֶל פֶּה לְטוֹב.

אֲזַי גָּנַח רֵעִי: קַלָּה הִיא הַבִּקֹּרֶת

אַךְ לוּ הֵם רַק יָדְעוּ עַד מָה קָשֶׁה לִכְתֹּב.

כָּזֹאת אָמַר רֵעִי, וְאָנֹכִי מוֹדֶה לוֹ

עַל שֶׁפָּקַח עֵינִי עַל פְּרוֹזָה וְשִׁירָה,

אֲבָל אֲנִי מַרְחִיב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

עַל כָּל דְּבַר מַעֲשֶׂה, עַל כָּל דְּבַר יְצִירָה.

וּבִרְאוֹתִי סְבִיבִי הֵיאַךְ נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם

מְטַר הַלְּהָגִים עַל כָּל נוֹשֵׂא בָּעֹל,

אַף אָנֹכִי אוֹמֵר: קַלָּה לְזוּת שְׂפָתַיִם,

אַךְ לוּ הֵם רַק יָדְעוּ עַד מָה קָשֶׁה לִפְעֹל.

---

יְרֵחִים

מאת

יצחק אורן

יֵשׁ שֶׁאָדָם נִמְצָא עַל הַיָּרֵחַ,

וְהַיָּרֵחַ הוּא בַּבַּיִת, בַּדִּירָה.

לְיַד בֵּיתוֹ יֵשׁ גַּן, וְהוּא פּוֹרֵחַ

וּמִסְּבִיבוֹ גָּדֵר, וְהִיא חוֹמָה בְּצוּרָה.

סְבִיב הַחוֹמָה הַסְּעָרָה גּוֹעֶשֶׁת,

הָרוּחַ מִיַּלֶּלֶת בֶּאֱיָל

וְשׁוֹרְצִים חַיִּים וּמְשַׁקְשֵׁק הָעֶשֶׁת,

לוֹהֶטֶת שֶׁמֶשׁ וְיוֹרֵד הַטָּל.

יֵשׁ מִי שֶׁכָּל חַיָּיו עַלִּיז הוּא וְשָׂמֵחַ,

יֵשׁ מִי שֶׁכָּל יָמָיו חֶדְוָה וְאֹשֶׁר חָג,

אַךְ יֵשׁ שֶׁהָאָדָם סוֹבֵל בַּלָּאט, גּוֹנֵחַ

וְכָל יְמֵי חַיָּיו הֵם יִסוּרִים וּדְחַק.

וְיֵשׁ שֶׁהָאָדָם נִמְלַט אֶל הַיָּרֵחַ

וּמִסְתַּגֵּר הֵיטֵב מֵאֲחוֹרֵי חוֹמָה,

מִמְּבוּכָה הוּא נָס וּמִשָּׁאוֹן בּוֹרֵחַ

וְאֶת נַפְשׁוֹ שׁוֹמֵר מִמְּהֻמָּה.

הוּא בָּעִתּוֹן מַבִּיט עַל בְּדַל כֹּתֶרֶת

פֶּן יְעַרְעֵר, חָלִילָה, עֲצַבָּיו

וְעַל חַיֵּי זוּלַת מַשְׁקִיף הוּא כְּעַל סֶרֶט,

קוֹרֵא סִפְרוֹ וְשׁוּב הוֹפֵךְ הַדָּף.

אֲנִי מוֹדֶה, רֵעִים, כִּי כָּךְ הִרְגַּשְׁתִּי.

אֲנִי, אֲנִי הָיִיתִי זֶה הָאִישׁ.

מָטָר יָרַד, בִּרְכַּת הַגֶּשֶׁם חַשְׁתִּי

וְשִׁיר הַלֵּל לַטֶּבַע שַׁרְתִּי חִישׁ.

אָמְנָם רָאִיתִי אֵי שָׁם וְאֵי פַּעַם

כִּי שִׁטְפוֹנוֹת הָיוּ וּמִישֶׁהוּ נִפְגַּע,

כִּי פְּנֵי הַמְּטָרוֹת לְזַעַף וּלְזַעַם

וְיֵשׁ מָקוֹם לְשֶׁמֶץ דְּאָגָה.

אֲבָל בֵּיתִי, בֵּיתִי בָּנוּי מֵאֶבֶן

וְדִירָתִי הִיא בְּקוֹמָה שְׁנִיָּה,

וְאֵין בִּי פַּחַד מִפִּגְעֵי הַטֶּבַע

כָּל עוֹד לֹא הִגִּיעַתְנִי הַשּׁוֹאָה.

אוּלָם, חָבֵר יֵשׁ לִי, יָדִיד וָרֵע,

וְהוּא אֵינוֹ צָמוּד לִמְקוֹמוֹ,

בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ הוּא נוֹסֵעַ

וְאִם יוֹשֵׁב, יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמּוֹ.

וְהוּא סִפֵּר לִי עַל אָסוֹן וָפֶגַע,

עַל תִּינוֹקוֹת אֲשֶׁר כִּמְעַט טָבְעוּ

וְעַל בָּתִּים שֶׁנֶּחְרְבוּ בִּן־רֶגַע,

עַל מִשְׁפָּחוֹת שֶׁזֶּה עַתָּה יֻשְּׁבוּ.

וְכָל עֲמַל כַּפָּם נִסְחָף בַּמַיִם,

כָּל רְכוּשָׁם הַדַּל נִשְׁטַף כְּלֹא הָיָה,

עָבְרוּ שָׁעוֹת, וְיוֹם וְעוֹד יוֹמַיִם

וְלֹא קִבְּלוּ עֶזְרָה מִשּׁוּם נֶפֶשׁ חַיָּה.

אוּלַי זֶה לֹא אֻרְגַּן אוֹ לֹא הָיָה הַחֵשֶׁק,

אוּלַי זֶה בָּא פִּתְאֹם כְּעַיִט בְּטוּסוֹ,

אוּלַי נֶחֱלַצְנוּ כְּבָר לִרְכִישַׁת הַנֶּשֶׁק,

אֲבָל שָׁכַחְנוּ שֶׁקַּיָּם נוֹשְׂאוֹ.

---

שִׁחְרוּר הָאִכָּרִים

מאת

יצחק אורן

לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה

בְּרוּסְיָה הַמְּדִינָה

שָׂרַר הַצָּאר הָרָם וְהַיָּקָר

וְהָאִכָּר

הָיָה עָבְדּוֹ שֶׁל הָאָצִיל הַפֵיאוֹדָל.

וְהוּא הָיָה עָנִי, אֶבְיוֹן וָדָל.

וְהוּא נִקְרָא צָמִית,

מֵאָז וּמִתָּמִיד

הָיָה דִּינוֹ כְּדִּין קִנְיָן בַּשּׁוּק,

לַאֲדָמָה רָתוּק,

נִמְכַּר כַּחֵפֶץ…

עַד שֶׁבַּמַּעֲרָב נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל נֵפֶץ:

מַהְפֵּכָה, צָרְפַת, רוּחוֹת הַדְּרוֹר…

אָז קָם גַּם בְּרוּסְיָה דּוֹר,

דּוֹר לוֹחֲמִים בָּעֵט וּבַקֻלְמוּס

אֲשֶׁר הוֹקִיעוּ בְּלִי לָחוּס

מִשְׁטַר עַבְדוּת, מִשְׁטַר הַנֵּפֶל,

מִשְׁטָר רִתּוּק, צְמִיתוּת וָשֵׁפֶל,

בְּסִפּוּרִים, רוֹמָנִים וְשִׁירִים

הֵרִימוּ נֵס שִׁחְרוּר הָאִכָּרִים.

עָבְרוּ שָׁנִים וַעֲשָׂרוֹת שָׁנִים,

וּבְיָמָיו שֶׁל אָלֶכְּסַנְדְר הַשֵּׁנִי

יָצָא הַצָּו, וְהָאִכָּר

שֻׁחְרָר.

אָכֵן, קוֹרֵא נִכְבָּד,

אַל נָא תָּעִיף עָלַי מַבָּט

שֶׁל תִּמָּהוֹן וְשֶׁל פְּלִיאָה עַד כְּדֵי מָגוֹר,

אֲבָל אִם יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ מָחָר לֵאמֹר:

מַדּוּעַ ל. דני בְּתַשְׁטָ"ז

כָּתַב פִּזְמוֹן בְּרֶגֶשׁ עַז

עַל אִכָּרִים בְּרוּסְיָה וְעַל דְּרוֹר

אֲשֶׁר קָרָא לָהֶם שָׁם אֵיזֶה מֶלֶךְ,

וְעַל דְּבָרִים אֲשֶׁר אָבַד עֲלֵימוֹ כֶּלַח,

וְאָמַרְתָּ: אָכֵן

הַסְכֵּת וּשְׁמַע נָא, בֵּן.

בִּשְׁנַת תַּשְׁטָ"ז

בְּיִשְׂרָאֵל דְּאָז

שָׂרַר

מִשְׁטָר

שֶׁשְּׁמוֹ הוּא נֵיאוֹפֵיאוֹדָלִי.

עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה הָיוּ וָסָלִים,

צְמִיתִים וַעֲבָדִים כְּנַעֲנִיִים

לְחִשּׁוּבִים מִפְלַגְתִּיִים.

וְכָל אִכָּר נָשָׂא בְּלִי הֲפוּגָה

עַל צַוָּארוֹ אֶת עֹל הַמִּפְלָגָה.

הָאֲדָמָה

שָׁמְמָה

וְתַקְצִיבֵי פִּתּוּחַ

נִזְרוּ לָרוּחַ

וְהַצָּמִית… הוּא לֹא נִקְרָא צָמִית,

כִּי אִם קָרְבַּן הַהִתְיַשְּׁבוּת הַמִּפְלַגְתִּית

עַל כֵּן בִּשְׁנַת תַּשְׁטָ"ז

נִכְתַּב פִּזְמוֹן בְּרֶגֶשׁ עַז,

רִאשׁוֹן לְסִפּוּרִים, רוֹמָנִים וְשִׁירִים,

אֲשֶׁר יָרִימוּ נֵס שִׁחְרוּר הָאִכָּרִים.

---

שִׁמְשׁוֹן

מאת

יצחק אורן

לאחד מימי השנה למותו של זאב ז’בוטינסקי

אֵי אָז לִפְנֵי שָׁנִים מִתַּלְמִידָיו הָיִיתִי,

מֵאָז הַרְבֵּה דְּבָרִים חָלְפוּ, זָרְמוּ, עָבְרוּ.

תְּנוּעָה וּמִפְלָגָה וּפְעִילוּת פּוֹלִיטִית

כָּל אֵלֶּה – כְּבָר אֵדַע – לֹא בִּשְׁבִילִי נוֹצְרוּ.

עַל כֵּן עַתָּה מִתּוֹךְ פֶּרֶסְפֶּקְטִיבָה

אַשְׁקִיפָהּ לְאָחוֹר עַל דְּיֹקֶן וְעַל דְּמוּת,

חֻקֵּי נֶאֱמָנוּת לֹא עוֹד עֵינַי יָעִיבוּ,

גַּם אֵין בִּי כָּל שִׂנְאָה שֶׁתְּסַלֵּף הָגוּת.

מַבְרִיק, מַזְהִיר, נוֹעָז, רוּחוֹ תָּמִיד תּוֹסֶסֶת,

מַקְדִּים אֶת הַמָּחָר, בְּעֹז דּוֹחֵק הַקֵּץ,

בְּאֶלֶגַנְטִיּוּת טוֹבֵל עֵטוֹ בַּקֶּסֶת

וּמִשְׂפָתָיו מֵפִיק אוֹ מַרְגָּלִית אוֹ חֵץ.

אוֹהֵב שִׂמְחַת גּוֹיִים מֵרוֹמָא עַד אוֹדֶסָה

וְעַל מִזְבַּח עַמּוֹ שׂוֹרֵף עַצְמוֹ עַד תֹּם,

אֶת הָאָדָם, הַפְּרָט מֵרִים מֵעַל כָּל נֵס הוּא

וְכָל יָמָיו יוֹצֵר צִבְאוֹת חֲלֹם וּלְחֹם.

קוֹסְמוֹפּוֹלִיט בַּלֵּב, אָדָם לְלֹא מוֹלֶדֶת,

עַל אֶרֶץ אֲבוֹתָיו הוּא לֵהָרֵג נָכוֹן,

מַעְפִּיל וּמְטַפֵּס, אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶדֶת

וְאִידֵיאָל חַיָּיו: דְּמוּת אַגָּדִית – שִׁמְשׁוֹן.

כֻּלָּנוֹ הֵן יוֹנְקִים מִתְּמוֹל, שִׁלְשֹׁם וְאֶמֶשׁ

וּנְחַפֵּשׂ מָשָׁל בְּמָה שֶׁכְּבָר הָיָה,

אוֹמְרִים לִי כִּי שִׁמְשׁוֹן – שְׂרִיד מִיתוֹס שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ,

קַרְנַיִם תַּלְתַּלָּיו וְעִוְרוֹנוֹ שְׁקִיעָה.

בֵּין אִם זֶה כָּךְ אוֹ לָאו, אַךְ אֶת שִׁמְשׁוֹן הֵמִיתוּ,

וְעֶצֶם קִיּוּמוֹ הוּא עַד הַיּוֹם חִידָה,

אַךְ לְעוֹלָם וָעֶד חָיֹה יִחְיֶה הַמִּיתוֹס,

גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת תִּפְעַל הָאַגָּדָה.

הִיסְטוֹרְיָה יוֹצְרִים אַנְשֵׁי מִדּוֹת וָמַעַשׂ

וְאַגָּדוֹת יוֹצְרִים חוֹלְמִים וְלוֹחֲמִים.

אוּלַי כָּל חַיֵּיהֶם עָמָל, יֵאוּשׁ וְכַעַשׂ,

אַךְ כָּךְ קָמוֹת אֻמּוֹת וּמִתְקַיְּמִים עַמִּים.

שָׁאוּל וְלֹא שִׁמְשׁוֹן יָצַר אֶת הַמַּמְלֶכֶת,

דָּוִד וְלֹא שִׁמְשׁוֹן הֵבִיס פְּלִשְׁתִּים בְּאוֹן,

אֲבָל שַׁרְשֶׁרֶת זוֹ – הִיא לֹא הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת

לוּלֵא קָדְמָה לָהּ פֹּה גַּם אַגָּדַת שִׁמְשׁוֹן.

---

תַּנִּינִים

מאת

יצחק אורן

ראש הממשלה אמר בכנסת שחברי תנועת החרות שופכים דמעות תנין על קרבנות צה"ל.

גָּדוֹל הוּא בֶּן גֻּרְיוֹן, אֲבָל אֲנִי הַפַּעַם

אָשִׁיר עַל אִישׁ קָטָן, עַל בֶּן אָדָם פָּשׁוּט

וּלְאוֹתוֹ הָאִישׁ יֵשׁ הַשְׁקָפָה וְטַעַם

וְהוּא יָדִיד שֶׁלִּי וְהוּא חָבֵר “חֵרוּת”.

וְלִידִידִי יֵשׁ בֵּן, הוּא לֹא פָּקִיד גָּבֹהַּ,

לֹא רֹאשׁ שֶׁל מַחְלָקָה, לֹא אִישׁ נִשָּׂא אֶל עָל.

גַּם הוּא אָדָם פָּשׁוּט, הוּא סְתָם יְצִיר אֱלֹהַּ

צָעִיר יִשְׂרָאֵלִי אֲשֶׁר עוֹדוֹ חַיָּל.

וּבַיָּמִים הָהֵם עֵת אֶרֶץ לֹא שׁוֹקֶטֶת

הָיְתָה דְּרוּכָה כֻּלָּהּ לִפְעוּלוֹת תַּגְמוּל

זֶה יְדִידִי הָאָב הָיָה בִּכְאֵב וָרֶטֶט

אֱלֵי כַּפְתּוֹר מַקְלֵט צָמוּד, רָתוּק, כָּבוּל.

וּבְהִשָּׁמַע הַקּוֹל עַל פְּעֻלָּה מֻצְלַחַת

אֶת שְׁמוֹת הַהֲרוּגִים קָלְטוּ אָזְנֵי הָאָב.

הוּא מִן הַכִּיס שֶׁלּוֹ הוֹצִיא אֶת הַמִּטְפַּחַת

וַיְקַנַּח דִּמְעָה מֵעַל רִיסֵי עֵינָיו.

עֵדוֹ בַּמְּרוֹמִים: דִּמְעַת אֱנוֹשׁ הָיְתָה זוֹ,

דִּמְעָה פּוֹלַחַת לֵב, דִּמְעָה שֶׁל אָב מַזְקִין.

וְלֹא אוּכַל הָבֵן כֵּיצַד לָשׁוֹן נוֹעָזָה

דִּמְעָה זוֹ לְכַנּוֹת בְּשֵׁם דִּמְעַת תַּנִּין.

מוּטָב שֶׁלֹּא נִמְצָא גֻּשְׁפַּנְקָה זוֹאוֹלוֹגִית

לְכָל מַה שֶׁנִּפְלָט מִפִּיו שֶׁל אִישׁ גָּדוֹל,

כִּי אֵין זֶה שִׁיר גְּדוֹלִים הַזֹּהֲרִים כַּנֹּגַהּ.

זֶה שִׁיר עַל אִישׁ קָטָן אֲשֶׁר מוֹשֵׁךְ בְּעֹל.

---

שְׁבִיתָתוֹ שֶׁל אֶגֶד

מאת

יצחק אורן

אֶגֶד, לְשֵׁמַע הַמִּלָּה

צָץ בְּלִבִּי, בְּזִכְרוֹנִי עָלָה

אוֹתוֹ נֶהָג אַמִּיץ מִשְּׁנוֹת תַּרְצָ“ו – תַּרְצָ”ט

אֲשֶׁר אֵינוֹ נִרְתָּע וְאֵינוֹ חָת

מִמְּטַר הַכַּדּוּרִים הַבָּא מִמַּעֲרָב,

מִגֶּשֶׁם, רוּחַ וְשָׁרָב,

מִיִּשּׁוּבִים שֶׁבְּקַצְוֵי גְּבוּלוֹת,

נֶהָג אֲשֶׁר תִּפְאֶרֶת בּוֹ וְהוֹד

וְגַם בְּטוֹב וְגַם בְּרָע

הוּא הוּא סִמְלָהּ שֶׁל תַּחְבּוּרָה.

כָּל אִישׁ בָּאָרֶץ זֹאת יוֹדֵעַ,

וְזֶה הוּא צַד אֶחָד שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ.

אוּלָם יָדוּעַ לִי וְאַף סָבוּר אֲנִי

כִּי לַמַּטְבֵּעַ יֵשׁ גַּם צַד שֵׁנִי,

וּכְאָדָם אֲשֶׁר עוֹמֵד מִנֶּגֶד

כַּאֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹמֵעַ “אֶגֶד”

מִיָּד עוֹמְדִים לִפְנֵי עֵינֵי רוּחִי

תּוֹרִים אֵינְסוֹפִים בַּכְּבִישׁ וּבַדְּרָכִים,

נָשִׁים וְתִינוֹקוֹת הַנְּמַקִּים בָּחֹם

וּמְצַפִּים לְסֶנְטִימֶטֶר שֶׁל מָקוֹם

בְּאַבְטוֹבּוּס

דָּחוּס,

צָפוּף עַד כְּדֵי מַחְנָק.

יִשּׁוּב אֲשֶׁר נָתוּן לְחֶסֶד שֶׁל נֶהָג.

וְאוֹי לוֹ לְאָדָם אֲשֶׁר יַצִּיעַ

רִבְבוֹת דּוֹלָרִים לְהַשְׁקִיעַ

וּלְיַסֵּד כָּאן עוֹד חֶבְרָה שֶׁל תַּחְבּוּרָה,

כֵּיוָן שֶׁהַמַּצָּב הוּא מְדַכֵּא וָרָע.

יִמַּס, יִמֹּק כָּל הַיִּשּׁוּב –

רַק הַנֶּהָג שֶׁל אֶגֶד הוּא חָשׁוּב.

נִרְאֶה אֵיפוֹא שֶׁכָּל עִנְיָן

יֵשׁ לוֹ פָּנִים לְכָאן וְגַם לְכָאן.

וּבְלִי לִנְקֹט עֶמְדָּה לֹא נֶגֶד, לֹא בְּעַד

מִן הַשְּׁבִיתָה אֲנִי לָמֵד דָּבָר אֶחָד:

הִנֵּה לְמַעְלָה מִשָּׁבוּעַ

הָאַבְטוֹבּוּס שֶׁל אֶגֶד לֹא יָנוּעַ

אֲבָל לִמְחוֹז חֶפְצוֹ מַגִּיעַ אִישׁ וָאִישׁ

גַּם בָּרַכֶּבֶת, גַּם בַּכְּבִישׁ.

אוּלַי נִגְרַם קְצָת סֵבֶל מְיֻתָּר

אַךְ הַיִּשּׁוּב עוֹד נָע וְלֹא נִשְׁבָּר.

מִכָּאן שֶׁכָּל מוֹסָד אוֹ מִפְלָגָה,

חֶבְרָה אוֹ אֲגוּדָה אוֹ הַנְהָגָה,

אִרְגּוּן אוֹ הִסְתַּדְּרוּת אוֹ אִישִׁיּוּת

אֲשֶׁר עוֹשָׂה גְּדוֹלוֹת וּמַטִּילָה מָרוּת

וּמִתְיַמֶּרֶת

כִּי הִיא, רַק הִיא וְאֵין אֲחֶרֶת…

גַּם לְכֹחָהּ יֵשׁ גְּבוּל וְיֵשׁ מִדָּה,

וְכָל הָעָם יִחְיֶה גַּם בִּלְעָדָה

אִם יִוָּכַח

שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ

הֶכְרָח.

---

עוֹלֶה יָשָׁן נוֹשָׁן

מאת

יצחק אורן

גּוֹרַל עוֹלֶה חָדָשׁ כָּל לֵב יָנִיעַ

וְלֹא אַחַת נִבְכֶּה עָלָיו כַּתָּן,

אֲבָל הַפַּעַם, רַבּוֹתַי, אַשְׁמִיעַ

שִׁירַת עוֹלֶה, עוֹלֶה יָשָׁן נוֹשָׁן.

כִּי מֵעָצְמַת חֶבְלֵי קְלִיטָה וָקֶלֶט,

מִדְּאָגָה לְהַשְׁרָשַׁת חָדָשׁ,

שָׁכַחְנוּ כְּבָר שֶׁעוֹד קַיָּם בַּחֶלֶד

עוֹלֶה יָשָׁן עֲדַיִן לֹא מֻשְׁרָשׁ.

אֲנִי לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה עָלִיתִי,

זֵעַת עָמָל אֶת כָּל בְּשָׂרִי צָרְבָה,

בַּהֲגָנוֹת וְהַתְקָפוֹת הָיִיתִי,

וְכָל שְׂכָרִי הוּא אוּלְקוּס בַּקֵּיבָה.

עָזַבְתִּי דּוֹד וְגַם דּוֹדָה הָיְתָה לִי,

עֵינַי לָהֶם פֹּה מִיַּחֵל כָּלוּ,

לְגַן עֶדְנוֹ הִגִּיעַ אַבָּא סְטָלִין…

רַק אָז דּוֹדִי וְדוֹדָתִי עָלוּ.

הַזּוּג הַזֶּה: רוֹפֵא וּמְהַנְדֶּסֶת

וְהַיִּשּׁוּב מַחְוֶה לָהֶם קִידָה,

אָמְנָם, הֵם עוֹד אֵינָם חַבְרֵי הַכְּנֶסֶת,

אַךְ יֵשׁ לָהֶם שִׁכּוּן וַעֲבוֹדָה.

וְלִי אוֹמְרִים: חָבֵר, מַה הַמִּקְצוֹעַ?

הוֹצֵא, חָבֵר, דִּיפְּלוֹמָה מִן הַתִּיק.

אֲנִי עוֹנֶה: אֵינֶנִּי שָׂר וָשׁוֹעַ,

אֲנִי פָּשׁוּט עוֹלֶה יָשָׁן מַצְחִיק.

רַבּוֹת, רֵעִים, חָשַׁבְתִּי וְהִרְהַרְתִּי

וּמַסְקָנוֹת הִסַּקְתִּי כְּמוֹ תָּמִיד.

לֹא בָּאתִי בִּתְלוּנוֹת, לֹא הִתְמַרְמַרְתִּי,

לָמַדְתִּי הוּנְגָרִית וּפוֹלָנִית.

הִשְׁכַּחְתִּי מִלִּבִּי נִיבֵי שְׂפַת עֵבֶר,

בְּלוֹעֲזִית פָּנִיתִי לַמּוֹסְדוֹת:

דְּזֶ’ן דוֹבְּזִ’י, רַבּוֹתַי, אֲנִי הַגֶּבֶר

שִׁכּוּן וַעֲבוֹדָה רוֹצֶה מְאֹד.

אַךְ מִן הַשַּׂק תָּמִיד יוֹצֵא מַרְצֵעַ,

וְכַנִּרְאֶה הָיָה לִי רַק שַׂקִּיק

אָמְרוּ מִיָּד: לַשָּׁוְא אַתָּה תּוֹבֵעַ,

לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֵינְךָ אֶלָּא וָתִיק.

לֹא נְדַבֵּר עַל עֹשֶׁר וְעַל עֹנִי,

אַךְ רַק מֵעֲבוֹדָה קָשֶׁה לִחְיוֹת.

עִם הָעוֹלִים הוּבְאוּ אַקּוֹרְדִיוֹנִים,

וּמַצְלֵמוֹת, פְּלוּמָה וּפִטְרִיּוֹת.

וּמִדֵּי יוֹם מִנִּי עֲלוֹת הַשַּׁחַר

עַד הִגָּנֵז בַּמַּעֲרָב הָאוֹר

הֵם עֲסוּקִים בְּמֶכֶר וּבְסַחַר,

כִּי יֵשׁ וָיֵשׁ לָהֶם סְחוֹרָה לִמְכֹּר.

אֲבָל אֲנִי… מַשְׁקִיף אֲנִי בְּנַחַת,

עוֹרֵךְ מַאֲזָנִי וּמְהַרְהֵר:

יַבֶּלֶת, צִיּוֹנוּת, כְּבִישִׁים, קַדַּחַת

אֵינָם סְחוֹרָה עוֹבֶרֶת לַסּוֹחֵר.

נס לגויים

מאת

יצחק אורן

---

אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ

מאת

יצחק אורן

לֹא לַשָּׁוְא, אֱלֹהִים, בְּחַרְתָּנוּ

לֹא לַהֶבֶל נִבְּאוּ הַנְּבִיאִים!

נְבָרֵךְ, רַבּוֹתַי, שֶׁקִּיְּּמְנוּ

כִּי הָיִינוּ לְנֵס לַגּוֹיִים.

וּמִצִּיר הַצְּפוֹנִי וְעַד הֹדּוּ,

מֵאוֹסְטְרַלְיָּה עַד סִיאָם

לְדֻגְמָא, לְמָשָׁל נַעֲמֹדָה

לְכָל גֶּזַע וְאָרֶץ וָעָם.

נִפְתְּחָה נָא בְּשֶׁטַח פּוֹלִיטִי,

בְּסֻגְיָה שֶׁל שִׁחְרוּר וְחֵרוּת.

מִי לִמֵּד לְגָרֵשׁ אֶת הַבְּרִיטִי

וְלִדְרֹשׁ וּלְקַבֵּל עַצְמָאוּת?

מִי הֵרִים בָּעוֹלָם נֵס הַצֶּנַע?

מִי צִמֵּק קֵיבָתוֹ בְּגָאוֹן?

מִי רִאשׁוֹן בָּעוֹלָם בְּיָמֵינוּ

לְפִלּוּג וּלְרִיב וּמָדוֹן?

לֹא לַשָּׁוְא, אֱלֹהִים, בְּחַרְתָּנוּ

לֹא לַהֶבֶל נִבְּאוּ הַנְּבִיאִים,

וּכְאָז בִּימֵי קֶדֶם הֵן אָנוּ

שׁוּב הָיִינוּ לְנֵס לַגּוֹיִים.

וְעַתָּה אִם מֶמְשֶׁלֶת בְּרִיטַנְיָה

לְקַצֵּץ בְּמָזוֹן רוֹצָה

אוֹ שֶׁבְּרִיטִי יִהְיֶה אִינְדִיאָנִי

וִיהַלֵּךְ לוֹ עָרוֹם לְמֶחֱצָה,

מִי בְּפִיהָ נִשָּׂא בְּרֹב מֶלֶל?

מִי לָהּ אוֹת וּמוֹפֵת וְגוֹאֵל?

הָאֶזְרָח הַמּוּזָר, אִישׁ הַפֶּלֶא,

הָאֶזְרָח בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

וּכְשֶׁבִּיוָאן מֵפֵר הַמִּשְׁמַעַת,

מְפַלֵּג אֶת עוֹבְדָיו שֶׁל הָעָם,

מִי אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל הַדַּעַת,

כִּי אָכֵן זֶה חִקּוּי לְמַפָּם.

וְצָרְפַת… זֹאת יוֹדֵעַ כָּל יֶלֶד

הָרוֹאֶה נְכוֹנָה אֶת הַנּוֹף:

הֵן רַק בָּנוּ צָרְפַת מִסְתַּכֶּלֶת,

מְחַקָּה הִיא אוֹתָנוּ כְּקוֹף.

הִיא תִּקְבַּע שְׁעָרִים לַמַּטְבֵּעַ,

הִיא תַּכְרִיז עַל תָּכְנִית כַּלְכָּלִית,

וְגַם בָּהּ הַמֶּמְשָׁל קְצָת צוֹלֵעַ

בִּלְעֲדֵי הֶחָזִית הַדָּתִית.

וְנוֹסִיפָה כָּהֵנָּה, כָּהֵנָּה

אִם נַקִּיף אֶת הָאָרֶץ סְחוֹר סְחוֹר,

כִּי אָכֵן, נְשׂוּאוֹת רַק אֵלֵינוּ

כָּל עֵינֵי הָעוֹלָם הַנָּאוֹר.

וּמִצִּיר הַצְּפוֹנִי וְעַד הֹדּוּ,

מֵאוֹסְטְרַלְיָה עַד סִיאָם,

לְדֻגְמָא, לְמָשָׁל נַעֲמֹדָה

לְכָל גֶּזַע וָאָרֶץ וָעָם.

---

עַל פַּיְטָנִים וְרוֹדָנִים

מאת

יצחק אורן

סינגמן רי, נשיאה של דרום קוריאה מתנגד לכריתת שביתת הנשק.

מְשֻׁנָּה, מְאֹד מוּזֶרֶת

הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם,

הִיא חוֹמֶקֶת, מִסְתַּתֶּרֶת

מֵעֵינוֹ שֶׁל הָאָדָם.

סִינְגְּמָן רִי הַקּוֹרֵיאָנִי

מִלְחָמָה רוֹצֶה עַד תֹּם.

וַאֲנִי פֹּה (ל. דני)

מִשְׁתּוֹקֵק רַק לְשָׁלוֹם.

הֵן הַדָּם נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם

לֹא אֶצְלִי כִּי אִם אֶצְלוֹ,

עַם זוֹעֵק לַפְּדוּת שְׁנָתַיִם –

לֹא שֶׁלִּי כִּי אִם שֶׁלּוֹ.

וְאִם כָּךְ, עַל מָה מֻשְׁתֶּתֶת

הַשְּׁאִיפָה הַזֹּאת לַקְּרָב

עֵת אֲנִי חוֹלֵם בְּרֶטֶט

שֶׁעוֹלָם יִשְׁקֹט, יִשְׁלָו.

אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁלֹּא תַּמּוּ

שׁוֹאֲפֵי קְרָבוֹת וָדָם,

בִּזְכוּתָם עוֹד לֹא נָדַמּוּ

אֶנְקוֹתָיו שֶׁל הָעוֹלָם.

וְנִדְמֶה: מַצָּב פּוֹלִיטִי

קְצָת יוֹתֵר הָיָה אֵיתָן

לוּ אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי

וּמַר רִי הָיָה פַּיטָן.

---

קַו 38

מאת

יצחק אורן

לאחר המלחמה עובר הגבול בין צפון קוריאה לדרומה בקו 38, הוא הוא קו הגבול שלפני המלחמה.

עוֹלָמֵנוּ – אֵין כָּמֹהוּ, אֵין כָּמוֹהוּ עוֹד עוֹלָם.

הוּא נוֹלַד מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וְעַל בֹּהוּ הוּא קַיָּם.

וּמָלֵא, מָלֵא קַוִּים הוּא מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר

אִם הָלֹךְ תֵּלֵךְ קָדִימָה, הֵן סוֹפְךָ תָּמִיד לַחֲזֹר.

יֵשׁ קַו רֹחַב, יֵשׁ קַו אֹרֶךְ, קַו קָצָר וְקַו אָרֹךְ

וְאֶפְשָׁר – אִם יֵשׁ רַק צֹרֶךְ – דָּם הַרְבֵּה מְאֹד לִשְׁפֹּךְ.

לֹא לַשָּׁוְא אַיְנְשְׁטֵין לִמְדָנוּ: הָעוֹלָם הִנּוֹ עֲגֹל

הוּא אָמַר: יַחֲסִי הַזְּמָן הוּא, הַמָּחָר הוּא הָאֶתְמוֹל.

אָכֵן, עֲגֹל הַחֶלֶד, וְהָרוּחַ בּוֹ סוֹבֵב.

זֹאת יָדַע עוֹד גַּם קֹהֶלֶת… אַךְ בַּלֵּב צוֹרֵב כְּאֵב

עַל הָרֶצַח, עַל הָעֹנִי, עַל הַסֵּבֶל וְהַדָּם

וְעַל קַו שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה הַקָּבוּעַ לְעוֹלָם,

כֵּן, רֵעַי, הַקַּו קָבוּעַ וְצוֹפֵן הוּא רֹב חָכְמָה

עַל עִגּוּל וְעַל רִבּוּעַ, עַל שָׁלוֹם וּמִלְחָמָה.

עַל סוּפָה וּמְעַרְבֹּלֶת, עַל הָרֶקֶקֶ וְהַטִּין,

עַל רַגְלַיִם וְגֻלְגֹּלֶת, עַל אֲמֶרִיקָה וָסִין.

עַל תְּבוּסַת הַמְנַצֵּחַ, עַל נִצְחוֹן הַמְנֻצָּח,

עַל הַטַּעַם, עַל הָרֵיחַ וְעַל קְרָב שֶׁעוֹד נִמְשָׁךְ.

בַּסְּעָרָה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת מִסָּבִיב לְזֶה הַקַּו

יֵשׁ בּוֹקֵעַ קַו תּוֹחֶלֶת שֶׁל אֱנוֹשׁ שֶׁעוֹד יְקַו

לְשַׁנּוֹת אֶת הַמִּנּוּחַ, לְבָאֵר בָּאֵר הֵיטֵב:

קַו הָאֹרֶךְ – אֹרֶךְ רוּחַ, קַו הָרֹחַב – רֹחַב לֵב.

---

אִינְטֶרְנַצְיוֹנָל

מאת

יצחק אורן

מאהב אומלל עשה חרקירי.

לֹא לַשָּׁוְא פְּזוּרִים הָיִינוּ בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת עוֹלָם,

הֵן רַבּוֹת לִלְמֹד זָכִינוּ גַּם מִפֹּה וְגַם מִשָּׁם.

תַּלְמִידִים טוֹבִים אֲנַחְנוּ וְקוֹלְטִים דְּבָרִים מִיָּד;

לְפִיכָךְ לִלְמֹד הִצְלַחְנוּ אֶת הַכֹּל בְּבַת אַחַת.

וְהִשְׂכַּלְנוּ כָּאן לָרֶשֶׁת עִם קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת

הֲבָלִים מִכָּל יַבֶּשֶׁת, מֵעַמִּים וּמְדִינוֹת.

הֵן רַבּוֹת אֻמּוֹת בַּחֶלֶד, אִם רוֹצִים מְאֹד מְאֹד

גַּם חָכְמָה וְגַם אִוֶּלֶת מִכֻּלָּן אֶפְשָׁר לִלְמֹד.

הַבְּחִירָה – הֵן זֹאת יָדַעְנוּ – בְּיָדָיו שֶׁל הַלּוֹמֵד,

וְנוֹדֶה, רֵעִים, שֶׁאָנוּ כָּאן הִצְלַחְנוּ בְּהֶחְלֵט:

שַׁחְצָנוּת אֶצְלֵנוּ בְּרִיטִית, הַשְּׁחִיתוּת הִיא עַרְבִית,

סוֹבְלָנוּת דֵּעוֹת פּוֹלִיטִית – אֵין סָפֵק שֶׁהִיא רוּסִית.

הָרִקּוּד הוּא אִינְדִיאָנִי, הַעָרְמָה הִיא יְהוּדִית,

הֶחָזוֹן אָמֶרִיקָנִי: קַנָּאוּת לְאֵל יָחִיד.

אֶל יָחִיד זֶה הוּא הַדּוֹלָר, הַשַּׁלִּיט הַכֹּל־יָכֹל;

גַּם אִם שֶׁבַע פֹּה נִפֹּלָה יַעֲנֶה הוּא אֶת הַכֹּל.

גַּם מֵהֹדּוּ קְצָת הִצְלַחְנוּ לְהַשְׂכִּיל וְאַף לִלְמֹד,

וְנִדְמֶה: חַיִּים אֲנַחְנוּ בְּמִּשְׁטָר שֶׁל הַכִּתּוֹת.

אִם אָמְנָם קְרוּיוֹת אֶצְלֵנוּ הַכִּתּוֹת בְּשֵׁם אַחֵר,

הֵן כְּגַנְדִי מַנְהִיגֵנוּ מִתְבּוֹדֵד בִּשְׂדֵה בּוֹקֵר.

וְחָדַל לְהַאֲמִין הוּא בְּהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה,

כְּפָקִיר אֶחָד בְּרָהְמִינִי בְּחֵיק טֶבַע הוּא הוֹזֶה.

לְסִיּוּם עוֹד פֹּה נַזְכִּירָה רַק אֶת יַפָּן וַחֲסָל,

כִּי עָשָׂה לוֹ חַרָקִירִי מְאַהֵב אֶחָד אֻמְלָל.

---

מְכוֹנַת הָאוּ"ם

מאת

יצחק אורן

אֶזוֹפּוֹס, לָפוֹנְטֵין, קְרִילוֹב,

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּמִשְׁלֵי אֵזוֹב,

מִשְׁלֵי הַשּׁוּעָלִים שֶׁל הַתַּנָּא מֵאִיר –

הַכֹּל דִּבְּרוּ חָכְמָה וָשִׁיר

עַל בְּהֵמָה, עַל עוֹף וְעַל חַיָּה,

עַל כֶּלֶב וְשׁוּעָל וּנְמִיָּה,

עַל סוּס וְעַל חֲמוֹר וְעַל הַדֹּב,

עַל אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וָקוֹף.

אָכֵן, הָיָה זֶה מֻקְבָּל

שֶׁהַחַיָּה תְּהֵא לִשְׁנִינָה וּלְמָשָׁל.

אֲבָל… אֲבָל

יְהֵא זֶה מְגֻחָךְ

אִם גַּם אֲנַחְנוּ עוֹד נַמְשִׁיךְ בְּכָךְ,

כִּי בְּיָמֵינוּ אָנוּ הַחַיּוֹת

רֻבָּן כְּבָר נִתְחַלְּפוּ בִּמְכוֹנוֹת

וּבִמְקוֹמָם שֶׁל פִּיל וְכֶלֶב

יֵשׁ לָנוּ מְכוֹנוֹת מְסֻבָּכוֹת פִּי אֶלֶף.

עַל כֵּן בְּכָל מָשָׁל וָשִׁיר

יְהֵא זֶה מִן הַצֶּדֶק

אִם נָמִיר

אֶת הַחֶדֶק

בְּמָנוֹף

וְאֶת הַקּוֹף

בִּמְכוֹנִית עִם דִּיזֶלִים לָרֹב,

אֶת הָאַרְנֶבֶת

בָּרַכֶּבֶת

וְאֶת אַרְיֵה הָאֵיתָנִים

שֶׁמִּפָּנָיו חַיּוֹת הָאָרֶץ חַתּוּ

בְּמִתְקָנִים

לְפִצּוּץ הָאַטוֹם.

אָמוּר – עָשׂוּי.

אֲנִי אֶהְיֶה פֹּה הַמַּתְחִיל,

וּבְלִי רִהוּי

מִיָּד

מָשָׁל לָכֶם אַמְשִׁיל

עַל מְכוֹנָה אַחַת.

הָיְתָה זוֹ מְכוֹנַת עֲנָק

שֶׁפָּעֲלָה קָרוֹב וּבַמֶּרְחָק,

רַבַּת בְּרָגִים וְגַלְגַּלִּים

וְהֶתְקֵנִים מְפֻתָּלִים

וְתַפְקִידָהּ הָיָה (אוּלַי רַק בַּחֲלוֹם)

עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם.

כָּל מְכוֹנָה אֵינָהּ עֲדַיִן גּוּף,

זְקוּקָה הִיא לְחֶלְקֵי חִלּוּף,

לְתִקּוּנִים וּלְטִפּוּל,

לְשִׁפּוּרִים וּלְשִׁכְלוּל.

מִכָּל מָקוֹם מְכוֹנָתֵנוּ

עָבֹד עָבְדָה וּפָעֲלָה עַד הֵנָּה,

אַךְ יוֹם אֶחָד בָּהִיר

בָּא מִנִּבְכֵי הַזְּמַן שָׁלִיחַ דֵּי מָהִיר

וּבְהֶתְאֵם לַהִגָּיוֹן

עָרַךְ בָּהּ נִסָּיוֹן.

מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים

הִנִּיחַ שְׁנֵי דְּבָרִים

אֶחָד

מִכָּל צָד.

אָכֵן, הָיְתָה זוֹ חֲבִילָה קְטַנָּה

בְּהַשְׁוָאָה לַגֹדֶל הַמְּכוֹנָה.

מִצַּד אֶחָד קְצָת נֵפְט בַּפָּח,

מָצַּד שֵׁנִי רַק סֵפֶר מְכֹרָךְ.

עוֹמֵד הוּא וּמַבִּיט

וּפֶתַע חֲרִיקָה נִימֵי נַפְשׁוֹ הֶחֱרִידָה,

וְהַמְּכוֹנָה הָעֲנָקִית

נוֹטָה פִּתְאֹם הַצִּדָּה.

הַגַּלְגַּלִּים הַכַּבִּירִים

הַמְּנוֹפִים הָאַדִּירִים

הַכֹּל. הַכֹּל

נוֹטֶה, חוֹרֵק וּמָט לִפֹּל

וְיִּתְהַפָּךְ

אֶל תּוֹךְ הַפָּח

וְלֹא נִשְׁאַר שָׂרִיד וְגַם פָּלִיט

לֹא מִן הַנֵּפְט בַּפַּח וְלֹא מִן הַמְּכוֹנָה הָעֲנָקִית.

וְאָנוּ בְּנָקֵל

נִמְצָא אֶת הַמּוּסָר וְהַהַשְׂכֵּל!

אַף מְכוֹנַת עֲנָק נוֹפֶלֶת־מִתְהַפֶּכֶת

אִם הִיא תָּמִיד לְצַד

אֶחָד

נִמְשֶׁכֶת

---

בְּסִיסִים

מאת

יצחק אורן

דִּיצָה בַּלֵּב, רִנָּה בַּלֵּב, נָגִילָה וְנָשִׂישׂ:

אָמֶרִיקָה וְאַנְגְּלִיָּה זְקוּקוֹת פֹּה לַבָסִיס.

לַשָּׁוְא חָרֹד חָרַדְנוּ פֹּה, לִבֵּנוּ הִתְחַמֵּץ

עַל זֶה שֶׁצְּבָא בְּרִיטָנְיָה עוֹזֵב אֶת הַסּוּאֶץ,

לַשָּׁוְא שָׁפַכְנוּ יַם דְּמָעוֹת, יָצָאנוּ מִכֵּלִים –

אָמֶרִיקָה וְאַנְגְּלִיָּה חוֹבְבִים אֶת הָאַקְלִים.

אִם אֵין יוֹרְדִים מִצְרַיְמָה, זָזִים לְאַט לְאַט

יָמִינָה קְצָת וּשְׂמֹאלָה קְצָת וְשׁוּב מוֹצְאִים מִקְלָט.

עַל כֵּן אוֹמְרִים: יָקוּם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יֵאָמֵן:

בְּסִיסִים יוּקְמוּ וְיִבָּנוּ עַל שְׁתֵּי גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן.

יַשְׁקִיף בָּסִיס עַל פְּנֵי בָּסִיס מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַגְּבוּל,

וְג’וֹן אֶל ג’וֹן יִקְרָא בְּקוֹל: Say, who’s here the fool?.

הַשַּׂר לַבוֹן יִנְאַם בְּאוֹן נְאוּם מָלֵא גְּבוּרָה

וּבֶגִין יֵז קִצְפּוֹ בְּעֹז: נִכְבֹּשׁ אֶת הַבִּירָה!

אֶשְׁכֹּל יַכְרִיז עַל עוֹד מִלְוֶה וּבֶרְנְשְׁטֵין יָעוּץ

שֶׁיְמֻגַּר עֲדֵי עוֹלָם פִּקּוּחַ עַל סְחַר חוּץ.

וְשַׁלִּיטֵי אַרְצוֹת עֲרָב יַכְרִיזוּ עַל גִּ’הָד

וְאֶת סִיּוּעַ הַפְּלִיטִים הֵם יִגְרְפוּ לַיָד.

וְשָׁם בַּקְרֶמְלִין צָאר אִיבָן אוֹ הַגִּלְגּוּל שֶׁלּוֹ

יִפְלֹט מִלָּה וְלֹא נֵדַע אִם “כֵּן” אָמַר אוֹ “לֹא”.

וּמִבָּסִיס אֱלֵי בָּסִיס מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַגְּבוּל

כָּאן ג’וֹן אֶל ג’וֹן יִקְרָא בְּקוֹל: Say, who’s here the fool?.

---

הַזְמָנָה

מאת

יצחק אורן

ישראל לא הוזמנה לועידה הפן־אסיתית־אפריקנית.

עַד יוֹם פְּרֹץ הַשְּׁמוּעוֹת עַל כִּנּוּס אַסִּיָאתִּי

לֹא בִּזְבַּזְתִּי עִתִּי וּזְמַנִּי וְאוֹנִי

עַל דִּבְרֵי הֲבָלִים, וְעַל כֵּן לֹא יָדַעְתִּי

אִם בֶּן אַסְיָה אֲנִי אוֹ אֵירוֹפִּי אֲנִי.

וְלַמְרוֹת שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֲנִי מִדֵּי פַּעַם

כִּי אֲבוֹת אֲבוֹתַי מִמִּצְרַיִם יָצְאוּ

וְעָמְדוּ בְּסִינַי בִּבְרָקִים וּבְרַעַם

וְנָדְדוּ בַּמִּדְבָּר וְאֶת יַם סוּף חָצוּ,

מֵעוֹלָם לֹא הִפְרִיעַ וְלֹא הִטְרִידַנִּי,

מֵעוֹלָם הַהִרְהוּר לֹא עָלָה בְּרֹאשִׁי

שֶׁמָּא צוּר מַחְצַבְתִּי הוּא פָּשׁוּט אַפְרִיקָנִי,

שֶׁמָּא אָח אָנֹכִי לְבוּשְׂמֶן וְכוּשִׁי.

כִּי אֲנִי אִישׁ רָחָב בַּעַל נֶפַח וָאֹפֶק

וְאֶהְיֶה אָח וָרֵעַ לְכָל עַם וָעָם,

אִם שׁוֹמֵעַ אֲנִי כִּי הוֹלֵם בּוֹ הַדֹּפֶק,

כִּי בָּנָיו רְאוּיִים לְכִנּוּי “הָאָדָם”.

וְלָזֶה הַמֻּשָּׂג שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ יַבֶּשֶׁת

(שֶׁמִּשּׁוּם מָה נוֹשְׂאִים כָּעֲדִי עַל הַדָּשׁ)

לֹא אוּכַל בְּגִישָׁה גֵּאוֹגְרָפִית לָגֶשֶׁת

בָּעוֹלָם הַיָּשָׁן, בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ.

הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ הָיָה אַסִּיָּאתִּי

וּמֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם אַפְרִיקָנִי הָיָה,

אָדּוֹלְף הִיטְלֶר – אָכֵן, בְּבֵרוּר זֹאת יָדַעְתִּי –

בְּאֵירוֹפָּה נוֹלַד וּפָעַל וְחָיָה.

צִ’ינְגִּיס־חָן הַטָּטָרִי כָּבַשׁ עַד בַּלְקָנִים,

וְעַד הֹדּוּ נָדַד אַלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן,

הִיאַוַתָּה הָאִישׁ – הוּא הָיָה אִינְדִיאָנִי

וּפִיתָּגוֹרָס גָּר בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן.

וַאֲנִי הַקָּטָן מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי

אֶת יַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה מֵעֵבֶר מִזֶּה,

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה? דַּוְקָא שֶׁקְסְפִּיר הַבְּרִיטִי

הוּא קָרוֹב לִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָאוֹ־טְסֶה.

וְעַל כֵּן, רַבּוֹתַי, לֹא אַשְׁקִיף גֵּיאוֹגְרָפִית

עַל חֶלְקֵי הָעוֹלָם הַקְּרוּיִים בְּשֵׁמוֹת,

וְאַשְׁאִירָה אֶת זֹאת לְפִילִים וְגִ’ירָפוֹת,

לִצְמָחִים וְעֵצִים, לְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת.

וְעַל כֵּן לֹא אֶבְכֶּה אִם הֻזְמַן גַּ’הַרַמְבָּה,

אִם הֻזְמַן צִ’רוֹשִׁיטוֹ וְגַם צַ’ן־צִ’ין־צֶ’ל,

אִם הֻזְמַן עַבְּדֻּל עִסָּה, מֻחַמַּד וְסַמְבּוֹ.

וְאִם לֹא הֻזְמְנָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

---

דַּרְגּוֹת

מאת

יצחק אורן

בפנייתו אל יהדות אמריקה אמר הנשיא איזנהאור בטעות “הטוראי ישעיהו” במקום “הנביא ישעיהו”.

זוֹ הָיְתָה פְּלִיטַת פֶּה בְּאַקְרַאי,

הַהֶבְדֵּל בֵּין נָבִיא לְטּוּרַאי

הָיָה מֵאָז וּמִתָּמִיד

פָּעוּט מְאֹד בְּשָׂפָה הָאַנְגְּלִית,

וְגַם אָדָם אֲשֶׁר שְׂפָתָיו תִּטֹּפְנָה נֹפֶת

עָלוּל לְהִכָּשֵׁל בֵּין “פְּרַיְבָט” לְבֵין “פְּרוֹפֶט”.

אֲבָל אֲנִי בַּהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת אֶחְזֹרָה

כַּמָּה דּוֹרוֹת אֲחוֹרָה

וַאֲסַפֵּר כִּי לִפְנֵי כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים

הָיֹה הָיָה חָכָם שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה אַפְּלָטוֹן,

וְהַזְּמַנִּים

כְּאָז כֵּן עַתָּה:

בְּנֵי הָאָדָם תָּהוּ וְהִתְחַבְּטוּ מָרָה

בִּשְׁאֵלַת הַטּוֹב וּבִבְעָיַת הָרָע

וַיְקַמְּטוּ מִצְחָם לַחְשֹׁב

שֶׁמָּא הַטּוֹב הוּא רַע, שֶׁמָּא הָרָע הוּא טוֹב

וְאַף הִרְבּוּ מֶחְקָר

בִּשְׁאֵלוֹת מוּסָר

כִּי כְּבָר הָיוּ בָּעַיִן

גַּם קַיִן

וְגַם הֶבֶל,

גַּם עֹנֶג רַב, גַּם תַּמְרוּרִים וָסֵבֶל,

גַּם מְדִינוֹת וְגַם מְלָכִים,

גַּם מִלְחָמוֹת וְגַם נָכִים

וַעֲשִׁירִים וְאֶבְיוֹנִים

וַעֲבָדִים וַאֲדוֹנִים…

אוֹתוֹ חָכָם הָגָה, נִתַּח, חָקַר

עַד שֶׁפָּסַק פְּסוּקוֹ וְכֹה אָמָר:

מִקֶּרֶב הָעוֹלָם לֹא יִכָּרֵת הַדֹּפִי

כָּל עוֹד לֹא יִמְשְׁלוּ הַפִילוֹסוֹפִים.

אַף כִּי מִן הַיָּמִים

הַהֵם עָבַר זְמַן רָב,

עוֹד אֵין אָנוּ יוֹדְעִים

אִם הוּא צָדַק אוֹ לָאו.

אֲבָל עֻבְדָּה אַחַת בְּרוּרָה לִי:

לְפִי שָׁעָה מוֹשְׁלִים הַגֶּנֶרָלִים,

כִּי לוֹ הַפִילוֹסוֹף הַיּוֹם מָשֹׁל מָשַׁל

הָיָה כְּבָר יְשַׁעְיָהוּ לְפָחוֹת סַמָּל.

---

פַּנְטוֹמִימָה

מאת

יצחק אורן

הפילוסוף האנגלי ברטרנד ראסל אמר, שאם כל הדיפלומטים יגזרו על עצמם שתיקה במשך שנה אחת ישתרר שלום בעולם.

אוּלַי לֹא מַעֲשִׂית עֲצַת פִילוֹסוֹף בְּרִיטִי,

אֲבָל אֵין לְהַכְחִישׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פִּתָּיוֹן,

וְלוּ עַל הָעוֹלָם אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי

הָיִיתִי מְקַבֵּל אוֹתָהּ לַנִּסָּיוֹן.

וְאָז הָיִיתִי בָּא לִישִׁיבַת הַכְּנֶסֶת,

שׁוֹמֵעַ בִּדְמָמָה קוֹל זְבוּב בִּמְעוֹפוֹ,

רוֹאֶה אֵיךְ כָּל דַּבָּר נַפְשׁוֹ בּוֹ מְפַרְכֶּסֶת

וְצַעַר הַשְּׁתִיקָה נֶחֱרָת בְּפַרְצוּפוֹ.

שׁוֹתֵק רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה שְׁתִיקָה עִם נֹפֶךְ מִיסְטִי

עַל קַו בֵּינְלְאֻמִּי, עַל עֲמִידָה הָכֵן.

שׁוֹתְקוֹת סִיעוֹת הַשְּׂמֹאל עַל שֹׁד אִימְפֶּרְיַאלִיסְטִי

וּבֶגִין נֶאֱלָם עַל שְׁתֵּי גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן.

וְאָז הָיִיתִי בָּא לִישִׁיבָה שֶׁל אוּנ"וֹ,

שׁוֹמֵעַ תִּקְתּוּקֵי שָׁעוֹן בְּדוּמִיָּה.

וְכָל נָצִיג בָּאוּ"ם נָעִים, נָאֶה, הָגוּן הוּא:

שְׂפָתַיִם הֲדוּקוֹת וְנֶפֶשׁ הוֹמִיָּה.

שׁוֹתֵק נָצִיג מִצְרִי שְׁתִיקַת שִׁירָה וּפְרוֹזָה

עַל תַּקְרִיּוֹת בַּגְּבוּל, עַל נְקָמָה וָדָם,

שׁוֹתֵק הַמַּעֲרָב עַל עִנְיְנֵי פוֹרְמוֹזָה,

שׁוֹתֵק נְצִיג מוֹסְקְוָה עַל תַּבְעֵרַת עוֹלָם.

רַק אָנֹכִי בִּלְבָד כְּמִיָּמִים יָמִימָה

תּוֹךְ גּוֹן הָאָמָנוּת עַל הָעוֹלָם אַשְׁקִיף

וַאֲהַרְהֵר בַּלָּאט שֶׁגַּם בַּפַּנְטוֹמִימָה

עִתִּים יֵשׁ הַבָּעָה וְסַכָּנָה שֶׁל נִיב.

---

צִיּוֹנוּת

מאת

יצחק אורן

בעיתונות נתפרסמו הדיונים שהתנהלו בועידת ילטה. בשעת דיונים אלה הודיעו כל שלשת הגדולים – סטלין, צ’רצ’יל ורוזבלט – כי הם ציונים.

לַשָּׁוְא, לַשָּׁוְא הִרְבֵּיתָ חֵקֶר,

לַשָּׁוְא עִיַּנְתָּ בַּסְּפָרִים,

כְּדֵי לְהַפְרִיד אֱמֶת מִשֶּׁקֶר

וַאֲמִתּוֹת מִן הַשְּׁקָרִים.

הִנֵּה יָגַעְתָּ וְעָמַלְתָּ

וְלֹא יָדַעְתָּ לְמָשָׁל

כִּי וְעִידַת גְּדוֹלִים בְּיַלְטָה

הָיְתָה עִנְיָן מְאֹד לֹא קַל,

אַתָּה, רֵעִי, אַף לֹא פִּלַּלְתָּ

וְלֹא פִּלַּלְתִּי גַּם אֲנִי

כִּי וְעִידַת גְּדוֹלִים בְּיַלְטָה

הָיְתָה קוֹנְגְּרֶס כָּל־צִיּוֹנִי.

וְרַק בִּגְלַל קְשָׁיֵי הַדֶּרֶךְ

אוֹ סְתָם מִשְׁגֶּה שֶׁל הִגָּיוֹן

הַוְּעִידָה רַבַּת הָעֵרֶךְ

לֹא הִתְקַיְּמָה בְּהַר צִיּוֹן.

וְאֵיךְ נוּכַל עַתָּה כֻּלָּנוּ

אַחַר תַּגְלִית נָאָה כָּזֹאת

לֹא לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ

עַל הַנִּסִּים וְהַפְּלָאוֹת.

כִּי רַק עַתָּה סוֹף סוֹף נוֹדַע לִי

שֶׁחֲבֵרֵנוּ רֶבּ יוֹסֵף

בֶּן וִיסַרְיוֹן (בְּלַעַ"ז סְטָלִין)

הָיָה חוֹבֵב צִיּוֹן בַּלֵּב.

וְאִלְמָלֵא סִבּוּךְ קַל עֵרֶךְ

בְּמוֹלַדְתּוֹ הָרוּסִיָּה

הָיָה וַדַּאי יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ

עִם כָּל בְּנֵי עֲלִיָּה שְׁנִיָּה,

אָמְנָם, רָאֹה רָאָה קְצָת קֹשִׁי

בְּעִנְיְנֵי הַהַגְשָׁמָה,

אַךְ מְנָת חֶלְקוֹ שֶׁל כָּל אֱנוֹשׁ הִיא

לִלְחֹם לְמַעַן מְשִׂימָה.

וְאַל נַקְשֶׁה עַל דֶּרֶךְ גֶּבֶר

בְּעוֹלָמֵנוּ הַמַּזְהִיר

וְאַל נַזְכִּיר תִּלִּים וָקֶבֶר

אֵי שָׁם עַל פְּנֵי עַרְבוֹת סִיבִּיר,

בַּדִּיאָלֶקְטִיקָה מְרַכְּסִיסְטִית

אֲנִי אַךְ בּוּר חֲסַר אוֹנִים

וְעַל צִיּוּן הַקּוֹמוֹנִיסְטִית

רַק לְמַפָּם הַפִּתְרוֹנִים.

עַל כֵּן פָּנֹה אֶפְנֶה יָמִינָה

וּבְחִיּוּךְ אַסְבִּיר פָּנִים

בְּשֵׁם אַרְצֵנוּ פַּלֶשְׂתִּינָה

לְיֶתֶר שְׁנֵי הַצִּיּוֹנִים,

אֹמַר אֶל רוֹזְבֶלְט הַמָּנוֹחַ,

אֶל צֶ’רְצִ’יל הַמַּכְבִּיר מִלִּים:

אַתֶּם תָּדוּנוּ עַל מַלְקוֹחַ

וְצִיּוֹנוּת הַשְׁאִירוּ לִי.

---

עֵצוֹת

מאת

יצחק אורן

מר צ’ו־אן־לאי אמר כי הציונות נוגדת את האינטרסים של עם ישראל.

סוֹף כָּל סוֹף כְּבָר לִקְרֹא וְלִשְׁמֹעַ זָכִיתִי

אֶת דִּבְרֵי צוּ־אֶן־לָאי עַל צִיּוֹן וְהָעָם,

וְאוּלַי עוֹד נִזְכֶּה שֶׁשַּׂר חוּץ שֶׁל טָהְאִיטִי

יְחַוֶּה אֶת דַּעְתּוֹ עַל תּוֹלְדוֹת עַם עוֹלָם.

אוֹ נִפְנֶה אֶל… נֹאמַר, דַּאלַי לָאמָה טִיבֶּטִי

וּמִפִּיו הַדְרָכָה וְעֵצָה נְקַבֵּל

וְנִשְׁמַע גַּם מִפִּיו אֵיזֶה לַהַג פָּתֶטִי

עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל סָבָא יִשְׂרָאֵל.

אֶסְקִימוֹסִים, תַּתַּרִים, קַלְמִיקִים, מָאלָאִים!

הִתְאַחֲדוּ, חֲבֵרִים, בְּשִׂנְאָה־בְּלִי־רַחֵם!

מִנִּי נַאצְר עַבְּדֻּל עַד קַצְוֵי צ’וּ־אֶן־לָאִים,

כִּי הַפַּעַם, הַפַּעַם הִגִּיעַ תּוֹרְכֶם.

כִּי דּוֹרוֹת יִחַלְתֶּם כְּיַחֵל פֶּנֶלוֹפָּה

לְאוֹדִיסֵס אִשָּׁהּ הַנּוֹדֵד הַגּוֹאֵל

שֶׁתַּחְדֹּר לִגְבוּלְכֶם תַּרְבּוּתָהּ שֶׁל אֵירוֹפָּה

וְגֻלַּת כּוֹתַרְתָּהּ – זוֹ שִׂנְאַת יִשְׂרָאֵל.

תַּלְמִידִים חָרוּצִים! עִם חֲרֹשֶׁת וּבַּנְקִים

לְמַדְתֶּם גַּם פְּרָקִים בְּהִלְכוֹת פַּרְשָׁנוּת.

אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מְטוֹסִים וְגַם טַנְקִים

בְּלִי לִפְסֹק הֲלָכָה בְּעִנְיַן צִיּוֹנוּת.

אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם רַק עֵצוֹת אֶל תָּעוּצוּ!

בִּשְׁבִילְכֶם הָעִנְיָן מְסֻבָּךְ וּמֻקְשֶׁה.

הִנְחִילָנוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא קוֹנְפוּצִי,

כִּי אִם אִישׁ שֶׁשִּׁמְעוֹ לֹא שְׁמַעְתֶּם עוֹד: מֹשֶׁה.

---

הִתְבּוֹסְסוּת אוֹ הַשְּׁבִיתָה בְּ"אָתָא"

מאת

יצחק אורן

לֹא הִתְנַגְּשׁוּ הָרִים בְּיוֹם עֶבְרָה וָרַעַשׁ,

לֹא רָעֲמוּ עָבִים בְּיוֹם סוּפָה שְׁחוֹרָה,

רַק “בּוֹסִים” בְּעֻזָּם הָפְכוּ זְבוּב לְהַר גַּעַשׁ,

אַמְבִּיצִיָה אִישִׁית לְצַו וּלְתוֹרָה.

עַל כֵּן אֵינֶנִּי אָץ עֶמְדָּה שֶׁלִּי לִקְבֹּעַ

וְלֹא אַכְרִיז לֵאמֹר: אַתָּה הוּא הַצּוֹדֵק!

יַכְרִיעַ בַּדָּבָר אָדָם יוֹתֵר גָּבֹהַּ,

אֲנִי בִּשְׁאֵלָה אַחֶרֶת אֶתְעַמֵּק.

אָכֵן, לֹא מִן הַיּוֹם יָדוּעַ גַּם יָדוּעַ:

עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֱלֵי אַרְצוֹת הַבְּרִית.

מֵהַמְּדִינָה הַהִיא הַטּוֹב וְהַגָּרוּעַ

אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לִקְלֹט, לִסְפֹּג תָּמִיד.

וְשָׁם יֵשׁ תּוֹפָעָה אֲשֶׁר סִמְלָהּ הוּא “בּוֹסִים”,

אַנְשֵׁי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁשְּׂרָתָם בְּלִי גְּבוּל,

וּבְאַפָּם כִּי עַז הֵם עַד דַּכָּא יִרְמֹסוּ

וּבְחַסְדָּם כִּי רַב יִתְּנוּ שָׂכָר וּגְמוּל.

לַשָּׁוְא יִזְעַק קוֹנְגְרֶס וּמֶמְשָׁלוֹת יֵבוֹשׁוּ,

לַשָּׁוְא הָעִתּוֹנוּת מְלֵאָה קִינִים וָהִי,

יֵשׁ בּוֹס קַפִּיטָלִיסְט – הוּא בַּעַל בֵּית חֲרֹשֶׁת

יֵשׁ בּוֹס סוֹצְיָאלִיסְט בָּאִגּוּד הַמִּקְצוֹעִי.

יֵשׁ לָנוּ מַעֲנָק וְיֵשׁ מַגְבִּית וָדוֹלָר,

הִנֵּה גַּם רוֹקֶנְרוֹל יִגְעַשׁ, יִרְתַּח, יֵהוֹם,

גַּם בּוֹסִים כְּבָר יֶשְׁנָם, יֶשְׁנָהּ הַקּוֹקוֹלָה –

אֵין אָנוּ חֲסֵרִים אֶלָּא פִּצְצַת אָטוֹם.

---

לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים

מאת

יצחק אורן

בֵּין אוֹקְיָנוֹס לְאוֹקְיָנוֹס מִשְׂתָּרַעַת מְדִינָה

וְרֹאשָׁהּ הוּא רֹאשׁ שֶׁל יָנוֹס לְחִיּוּךְ וּלְשִׂנְאָה.

הִיא דּוֹלָרִים מְפַזֶּרֶת, מְיַצְאֵת עָדְפֵי מָזוֹן

וּלָנֶצַח בָּהּ שׂוֹרֶרֶת הַשָּׂבְעָה לְלֹא רָזוֹן.

וּמֵרֹב עָצְמָה וָעֹשֶׁר וְשָׂבָע לְלֹא רָזוֹן

הִיא שָׁכְחָה שֶׁיֵּשׁ גַּם יֹשֶׁר, אִידֵיאָלִים וְחָזוֹן.

וְשָׂרֶיהָ מְאַשְׁרֶיהָ שֶׁבְּיָדָם גּוֹרַל הַדּוֹר

הֵם מָרְחוּ מַאֲוַיֶּהָ בְּמִמְרָח נוֹזֵל שָׁחוֹר.

וְאִם שַׂר שֶׁלָּהּ פּוֹתֵחַ בְּדִבּוּר עַל צֶדֶק־עַד,

רַק סִילוֹן שֶׁל נֵפְט קוֹלֵחַ מִגְּרוֹנוֹ הַמְשֻׁחָד,

נֵפְט – זָהָב שָׁמֵן – נוֹבֵעַ, נֵפְט סָעוּדְיָה וְעִירָק,

נֵפְט שָׁחוֹר מְבַעְבֵּעַ וְזוֹחֵל כְּמוֹ חָרָק.

בֵּין אוֹקְיָנוֹס לְאוֹקְיָנוֹס מִצְטוֹפְפִים הָאֲנָשִׁים,

וְלָהֶם לֹא רֹאשׁ שֶׁל יָנוֹס, לֹא, מֵאָה מִילְיוֹן רָאשִׁים,

וְלִבִּי סָמוּךְ, בָּטוּחַ, כִּי עוֹד יֵשׁ בֵּינָם אָדָם

בַּעַל עֹז וּשְׁאָר רוּחַ לְהַבְחִין בֵּין נֵפְט לְדָם.

עוֹד מָצוּי אֶחָד (אוֹ שְׁנַיִם), שֶׁעֲדַיִן מְמַלְמֵל:

פַּעֲמוֹן זֶה שֶׁל מִצְרַיִם הֵן גַּם לִי הוּא מְצַלְצֵל.

לִי, לְךָ, לְכָל בֶּן חֶלֶד שֶׁהַחֹפֶשׁ לוֹ יָקָר,

שֶׁרוּחוֹ עוֹד מְסֻגֶּלֶת לְהַרְהֵר עַל הַמָּחָר.

וְאוֹתָם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם (וְאוּלַי הֵם לִגְיוֹן?)

מוּל כֹּחָהּ שֶׁל נֵפְט מִצְרַיִם יַעַרְכוּ אֶת הֶחָזוֹן.

וְחֶרְפָּה שְׁחוֹרָה כְּלַכָּה אָז תּוּסַר מִן הַפָּנִים

שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁגַּם לָהּ כָּאן צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנִים.

---

צְרִימָה

מאת

יצחק אורן

אֵי שָׁם בְּלֵייק סַאכְּסֶס

בְּיַרְכְּתֵי יַבֶּשֶׁת,

שֶׁהַרְפַּתְקָן נוֹעָז

גִּלָּה כִּלְאַחַר יָד

בְּלַהֲגֵי שָׂפָה

דְּרָמָטִית וְנִרְגֶּשֶׁת

פְּקִידֵי הַמֶּמְשָׁלוֹת

דּוֹבְרִים אֶחָד אֶחָד.

אֵי שָׁם בְּלֵייק סַאכְּסֶס

בִּישִׁיבוֹת מוֹעֶצֶת

פְּקִידֵי הַמֶּמְשָׁלוֹת

דּוֹבְרִים אֶחָד אֶחָד

וּבְשִׁבְעִים לָשׁוֹן

וּבְשָׂפָה נִמְלֶצֶת

עַל שְׁלוֹם עוֹלָם יַצִּיב

בְּלִי הֶרֶף יְפֻטְפָּט.

פּוֹלֵט נְאוּם גָּרוֹן,

פּוֹלֵט נְאוּם הַלֹּעַ,

וְהַחְלָטוֹת בָּאוֹת

כִּלְבֵנִים מִטִּיט

עַל פִּי הַהוֹרָאוֹת

שֶׁבָּאוּ מִגָּבֹהּ,

עַל פִּי הָעִקָּרוֹן

שֶׁל מְכִירָה כְּלָלִית.

סְלִיחָה, אֲנִי מַגְזִים,

הַמְּכִירָה פְּרָטִית הִיא,

תָּמִיד אוֹתָהּ סְחוֹרָה

עוֹבֶרֶת לַסּוֹחֵר,

וְאִם קְצָת מִסְתַּבֵּךְ

הָרֶקַע הַפּוֹלִיטִי

קַיָּם קָרְבָּן אֶחָד,

אֶחָד וְלֹא אַחֵר.

וַעֲנָקֵי עוֹלָם

מֵעוֹג וְעַד קִיקְלוֹפִּים,

מִמֶּלֶךְ הַבָּשָׁן

עַד אִישׁ הַמְּעָרָה,

מוֹכְרִים יְצוּר אֶחָד

זָעִיר וּמִיקְרוֹסְקוֹפִּי

וּמְקַוִּים לִזְכּוֹת

בְּכֶסֶף הַתְּמוּרָה.

בְּנֵפְט הַסְּעוּדִית,

בְּנֵפְט מוֹסוּל־עִירָקִית,

בְּאֹדֶם הַתַּרְבּוּשׁ,

בִּצְחוֹר הַכֵּפִיָּה,

וְהַסְכָּמָה כְּלָלִית

שׂוֹרֶרֶת בֵּין אִישׁ מָקִ"י

לְבֵין סוֹכְנֵי סוֹכְנָיו

שֶׁל אֵיל תַּעֲשִׂיָּה.

מֵאָז וּמֵעוֹלָם

צָרַמְנוּ אֶת הָאֹזֶן,

כְּעָם וְכְאֻמָּה

זֶה אֲלָפִים שָׁנָה.

אָכֵן, זוֹ הַצְּרִימָה

עֲדַיִן לֹא נָגוֹזָה

וּקְרוּם תֻּפָּם יִשְׂרֹט

קִיּוּם הַמְּדִינָה.

אֲנִי רָגִישׁ מְאֹד:

לְמַאֲמָץ פִיסְקָלִי,

לְתוֹפְעוֹת שְׁחִיתוּת,

לִיקֹד שָׁרָב וָחֹם.

אֲבָל כְּפִי הַנִּרְאֶה

אֵינֶנִּי מוּסִיקָלִי,

וְאִם נִגְזַר לִצְרֹם,

לֹא אֵרָתַע: אֶצְרֹם.

בשר ורוח

מאת

יצחק אורן

---

הָאִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הָעוֹבֶדֶת

מאת

יצחק אורן

בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ גָּר אֶחָד פְּרוֹפֶסוֹר,

וְלוּ הָיָה אָרוֹן מָלֵא סְפָרִים.

כְּכָל אָדָם מָתוּן חָמֵשׁ שָׁנִים אוֹ עֶשֶׂר

הוּא לֹא הֶחֱלִיף מְקוֹם הַמְּגוּרִים.

אַךְ בָּאָה הַשָּׁעָה, הַמִּשְׁפָּחָה גָּדְלָה לוֹ,

הַסִּפְרִיָּה רָבְתָה וְהַמָּקוֹם הוּצַר,

סְפָרִים עַל הָרִצְפָּה, סְפָרִים תְּלוּיִים לְמַעְלָה

וְשֶׁטַח לְמִחְיָה כִּמְעַט שֶׁלֹּא נוֹתָר.

פְּרוֹפֶסוֹר זֶה, רֵעַי, הִנּוֹ אָדָם צָנוּעַ,

אֲבָל גַּם הוּא נִלְאָה שְׂאֵת גּוֹרָלוֹ הַמָּר,

עַתָּה הוּא בְּחוֹבוֹת עַד לְצַוָּאר שָׁקוּעַ,

אַךְ לְדִירָה אֲחֶרֶת הוּא עָבָר.

בִּשְׁעַת הַעֲבָרָה אֲנִי אֵלָיו נִכְנַסְתִּי,

לְיַד אֲרוֹן סְפָרָיו נִצַּב בָּאוֹן סַבָּל.

בְּעַד הַעֲבָרָה דָּרַשׁ מְחִיר פַנְטַסְטִי

מֵאֵת מְיֻדָּעִי, אֲשֶׁר הָיָה אֻמְלָל.

אָמַרְתִּי: אֲדוֹנִי, שְׂכָרְךָ הֲרֵי כְּפֶשַׁע

בֵּינוֹ וּבֵין שְׂכָרוֹ שֶׁל מְלֻמָּד נִשְׂגָּב.

וַיֹּאמֶר הַסַבָּל: נַסֵּה נָא, הַפְּרוֹפֵסוֹר,

לִטֹּל אֶת הָאָרוֹן וּלְשֵׂאתוֹ עַל גָּב.

וְהִתְבָּרֵר לִי אָז כִּי בִּתְקוּפַת הַכֹּחַ,

עֵת אוֹן חָמְרִי הָפַךְ מִשְׁקֹלֶת, חֹק וָקָו,

אֵין טַעַם, רַבּוֹתַי, לִקְלֹט סְפָרִים בַּמֹּחַ,

כְּדַאי הַרְבֵּה יוֹתֵר לָשֵׂאת אוֹתָם עַל גָּב.

---

זֶה הַשַּׁעַר

מאת

יצחק אורן

בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים שֶׁל עִתּוֹן פּוֹפּוּלָרִי

נִדְפְּסָה יְדִיעָה בַּעֲלַת עֵרֶךְ רָב

עַל אִשָּׁה מְסֻיֶּמֶת תּוֹשֶׁבֶת שְׁוַיצַרְיָה

וְעַל כֶּסֶף שְׁוַיְצָרִי יָקָר שֶׁנִּשְׂרָף.

זֶה פֻּרְסַם בְּקִצּוּר, וְעָלֵינוּ לִטְרֹחַ

כְּדֵי לָבוֹא לְצַיֵּר הַתְּמוּנָה הַשְּׁלֵמָה,

אִם נוֹסִיף קְצָת דִּמְיוֹן וּנְאַמֵּץ אֶת הַמֹּחַ

נִוָּכַחַ כִּי חָדָשׁ אֵין עַל פְּנֵי אֲדָמָה.

הוּא וְהִיא, צְעִירִים. זוּג נָשׂוּי, צֶמֶד חֶמֶד.

נוֹף שְׁוַיְצָרִי מַרְנִין אֶת הַלֵּב סְבִיב בֵּיתָם

וְאַרְצָם עֲשִׁירָה, לִרְוָחָה הִיא נוֹשֶׁמֶת

וּבְטוּחִים חַיֵּיהֶם, לֵדָתָם וּמוֹתָם.

וְעוֹבֵד זֶה הַזּוּג כְּדֵי לַחְמוֹ לְהַרְוִיחַ

וְחוֹסֵךְ לְאִטּוֹ אֶת פְּרוּטוֹת עֲמָלוֹ

וְהַכֶּסֶף נִשְׁמָר עַל מַנְעוּל וּבָרִיחַ

וּמַבְטִיחַ לַזּוּג אֶת יוֹמוֹ וְלֵילוֹ.

וְהִנֵּה בְּלֵיל חֹשֶׁךְ קָרָה נֵס לְפֶתַע,

הָאִשָּׁה חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ יָצְאָה מִמִּטָּה

וּמוּעֶקֶת כְּסָפִים לֹא יָכְלָה הִיא לָשֵׂאת עוֹד

וְנִגְשָׁה אֶל אֲרוֹן הָאוֹצָר לְאִטָּהּ.

וְהֵיטֵב אֶת הַכֶּסֶף בְּנֵפְט הִיא הִטְבִּילָה

וְהִדְלִיקָה גַּפְרוּר. הַשַּׁלְהֶבֶת עָלְתָה.

עֲבוֹדָה שֶׁל שָׁנִים בֶּעָשָׁן הֶעְפִּילָה

וּבַת אֶרֶץ שְׁוַיצָרְיָה חֲזָרָה לַמִּטָּה.

רַבּוֹתַי! תִּזְכְּרוּ! הַמְדֻבָּר לֹא בְּלִירָה,

זֶה הַפְרָנְק הַשְׁוַיְצָרִי הָפַךְ לְעָשָׁן,

לֹא מַטְבֵּעַ שֶׁלָּנוּ אִשָּׁה זוֹ הִבְעִירָה

אֶלָּא כֶּסֶף שְׁוַיְצָרִי קָשֶׁה וְאֵיתָן.

וַאֲנִי, רַבּוֹתַי, מִתְוַדֶּה וְקוֹבֵעַ

כִּי שָׂמַחְתִּי לִקְרֹא פָּרָשַׁת הַשְּׂרֵפָה,

כִּי לָמַדְתִּי הִלְכוֹת עֲרָכִים וּמַטְבֵּעַ,

זוֹ תּוֹרָה מְסֻבֶּכֶת מְאֹד, אַךְ יָפָה.

וְנִזְכַּרְתִּי מִיָּד כִּי בְּעוֹד אֲנִי נַעַר

וְכֻלִּי רַעֲנָן וְרוֹטֵט וְטָרִי

לֹא חִפַּשְׂתִּי בְּצִירִיךְ אֶת גֹּבַהּ הַשַּׁעַר

כִּי אִם בִּי, בְּנַפְשִׁי אָז מָצָאתִי עָשְׁרִי.

וּמֵאָז זֶה שָׁנִים אֲהַלֵּךְ לִי בַּדֶּרֶךְ,

יֵשׁ לִי עָם, מְדִינָה, אֲוִירוֹן וְגַם טַנְק,

אַךְ מִשּׁוּם מָה הִתְחַלְתִּי לִמְדֹּד אֶת הָעֵרֶךְ

לְפִי שַׁעַר הַדּוֹלָר, הַמַּרְק וְהַפְרָנְק.

וְאוּלַי לִפְעָמִים טוֹב לִקְרֹא וְלָדַעַת

שֶׁגַּם הֵם לַעֲלוֹת יְכֹלִים עוֹד בָּאֵשׁ,

וְאוּלַי עֲרָכִים אֲחֵרִים יֵשׁ לָטַעַת,

שְׁעָרִים אֲחֵרִים יֵשׁ לַחֲזֹר לְבַקֵּשׁ.

עֲרָכִים שֶׁאֵינָם נִתָּנִים לְמִשְׂרֶפֶת,

שֶׁאֶפְשָׁר עַל הַשַּׁעַר פָּשׁוּט לְצַפְצֵף,

יִתָּכֵן כִּי נוּכַל לִמְצָאָם בְּיוֹדֶפֶת,

אַךְ אוּלַי גַּם בָּרְחוֹב, בַּפְּרָחִים וּבַלֵּב.

---

בְּשָׂרִים

מאת

יצחק אורן

משלחת רבנים יצאה לארגנטינה לבדוק את כשרות הבשר המיובא ארצה.

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת, יְרֹקֶת בַּכָּר.

יָפוֹת הֵן עַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה.

יוֹשֵׁב מְחַלֵּל לוֹ רוֹעֵה הַבָּקָּר,

צְלִילִים נוֹף הָאָחוּ יַרְנִינוּ.

צוֹעֵד בַּטּוּחוֹת הַפָּר הַמְסֻרְבָּל,

פָּרָה מַשְׁמִינָה כְּקַצֶּפֶת,

אֲנִי בְּעֵינֶיהָ, מוּבָן, קָנִיבָּל

אַתָּה – כַּחַיָּה הַטּוֹרֶפֶת.

מִי גֶּבֶר יוֹדֵעַ אֶת לֵב הַבַּקָּר?

אוּלַי בְּהֶחְלֵט הִיא צוֹדֶקֶת.

עֻבְדָּה, רַבּוֹתַי, כִּי נַפְשִׁי לַבָּשָׂר

שָׁנִים עַל שָׁנִים מִשְׁתּוֹקֶקֶת,

עַל שְׁנִיצְל אֶחְלֹמָה מֵאָז הַמְדִינָה

בְּצֶנַע אוֹתָנוּ הֵזִינָה,

וְטוֹב כִּי אֵי־שָׁם הַפָּרָה הִיא שְׁמֵנָה,

אֵי־שָׁם בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה.

אֵי שָׁם בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה בָּשָׂר

מוּכָן וּמְזֻמַּן לִילָדֵינוּ,

אֵי שָׁם בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה הַשַּׂר

אִרְגֵּן אַסְפָּקָה בִּשְׁבִילֵנוּ.

דַּלָּה הִיא אַרְצֵנוּ בַּבָּר וְחִטָּה

וְאֶפֶס צֹאנֵנוּ בְּקָרֵנוּ.

אַךְ יֵשׁ לָנוּ שֶׁפַע הִלְכוֹת הַשְּׁחִיטָה

מִנֹּחַ אָבִינוּ עַד הֵנָּה.

בְּנוֹף אַרְגֶּנְטִינִי יֵשׁ רוּחַ סְפָרָד,

נָשׁוּט וְנַשְׁקִיפָה הַמַּיְמָה,

הֵן גַּם אַבְרָהָם אָבִינוּ יָרַד

מֵאֶרֶץ הַצְּבִי מִצְרַיְמָה.

גַּם רַב לִפְעָמִים מִתְאַוֶּה לִשְׁלִיחוּת

וְלוּ בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה…

חָשַׁשְׁתִּי, רֵעִים, מִן הַפְּגָם בְּכַשְׁרוּת,

וְכָל שְׂעָרָה בִּי הִלְבִּינָה.

בַּיוֹם הִתְהַלַּכְתִּי רָצוּץ וְהָמוּם,

בַּלַּיְלָה שֵׁנָה לֹא יָדַעְתִּי:

אוּלַי הַפָּרָה הַשְּׁמֵנָה יֵשׁ בָּהּ מוּם

אוֹ חֹד הַחַלָּף פְּרוֹבְּלֵימָטִי?

לֹא חַסְתִּי עַל דּוֹלָר חָשׁוּב וְיָקָר

וְסוֹף סוֹף, רֵעִים, הִתְבַּשַּׂרְתִּי:

כָּשֵׁר בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת הַבָּשָׂר

אֲפִילוּ לִנְטוּרֵי קַרְתָּא.

וְאֶבֶן נָגֹלָה פִּתְאֹם מִן הַלֵּב,

כָּשֵׁר הַבָּשָׂר וּבָטוּחַ,

רַק צַר לִי כִּי אִישׁ כָּאן אֵינֶנּוּ חוֹשֵׁב:

שֶׁמָּא הֻטְרְפָה קְצָת הָרוּחַ.

---

תְּפִלָּה למוהר"ר כִּי יַעֲטֹף

מאת

יצחק אורן

נטורי קרתא הכריזו על יום העצמאות כיום אבל ותענית.

אוֹי לָנוּ כִּי נִדְמֵינוּ וַנִּשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת

עַל כִּי אֵין הַגּוֹי מוֹרֵט לָנוּ הַפֵּאוֹת,

תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וָאֵבֶל וְצֻמּוֹת

עַל כִּי שׁוּב אִי אֶפְשָׁר אֶת טַפֵּנוּ לִשְׁחֹט,

אֶת נָשֵׁינוּ וְאֶת בְּנוֹתֵינוּ לֶאֱנֹס

וְאוֹתָנוּ לִשְׂרֹף, לִטְרֹף וְלַחְמֹס,

כְּסִיס וְעָגוּר אֶהֱגֶה בְּיָגוֹן

וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ לְעוֹלָם נָכוֹן.

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִילָה,

אֶת הַפָּרִיץ בֶּוִין וְאֶת הַקֵּיסָר עַבְּדַאלְלָה,

הֲפִיצֵנוּ בֵּין הָעַמִּים וּפַזְּרֵנוּ בֵּין הַגּוֹיִים

כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים

וְתֵן נָא לְבַז אֶת כָּל הָאָרֶץ

לְמַעַן יָבוֹא הַצָּר וְיַעֲשֶׂה בָּהּ פָּרֶץ,

וְיַהֲפֹךְ לִשְׁמָמָה כָּל צִיץ וְכָל פֶּרַח

כַּהֲפֹךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת אֱלִילָיו שֶׁל תֶּרַח.

וַאֲנַחְנוּ שְׁלוֹמֵי אֱמוּנִים, שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק וְגַבַּאי

נַעֲקֹר הָרִים בְּתוֹרַת אֵל חָי,

נְפַלְפֵּל בְּסֻגְיָה קַלָּה וַחֲמוּרָה

בְּשַׁ"ס וּפוֹסְקִים, בַּמִּשְׁנָה וּבִגְמָרָא.

כִּי הִנֵּה בָּאוּ כּוֹפְרִים כְּאַרְבֶּה וּכְיֶלֶק

וַיִּכְבְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ חֵלֶק אַחַר חֵלֶק

וַיִּבְנוּ בָּתִּים וַיִּטְעוּ כְּרָמִים

וַיַּרְהִיבוּ עֹז לִחְיוֹת כְּכָל הָעַמִּים:

לֹא יָשְׁבוּ בַּחֲנוּת בְּבוּרְסָה וּבְבָּנְק

אֶלָּא בַּטְּרָקְטוֹר, בַּגִּ’יפּ וּבַטַּנְק

כַּגּוֹיִים וְכָעֲרֵלִים וּכְעַמֵּי הָאָרֶץ

וַיָּבִיאוּ עָלֵינוּ כִּלָּיוֹן וָקָרֶץ.

וּמִפְּנֵי חֲטָאֵיהֶם חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ

וְהִתְרַחַקְנוּ מֵאַרְצוֹת גָּלוּתֵנוּ.

כִּי לֹא שָׁפְכוּ שִׂיחַ לִפְנֵי קוֹנָם

אֶלָּא דָּם וְזֵעָה, זֵעָה וָדָם,

לְלֹא שַׁבָּת, לְלֹא חַג וּלְלֹא חֹדֶשׁ

וַיְנַבְּלוּ פִּיהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

וַיֹּאמְרוּ אַבָּא לְטָאטֶע וְאִמָּא לְמַאמֶע

וְאֶת הַקַּפּוֹטָה הֶחֱלִיפוּ בְּחָקִי וּבְפִיזָ’מָה.

עַל זֹאת יֶהֱמוּ מֵעַי כַּיַּיִן

וְאֶשְׁפֹּךְ דִּמְעָה מִן הָעַיִן

וְנַפְשִׁי תִּשְׁתּוֹחַח מֵאֵילַת וְעַד דָּן

וְתַעֲרֹג לְהִיטְלֶר וּלִחְמֶלְנִיצְקִי בּוֹגְדָן,

לְמַסְעֵי צְלָב וּלִימֵי הַבֵּינַיִם

כֶּעֱרֹג אַיָּל לַאֲפִיקֵי מָיִם.

אָמֵן וְאָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן

כִּי מֶה חָטָא הַצֹּאן.

הַתְּפִילָה הִיא נָאָה, הַתְּפִילָה הִיא יָפָה

וְיֻרְשֶׁה נָא גַּם לִי לְהוֹסִיף הוֹסָפָה:

אֱלֹהִים! לֹא לַשָּׁוְא נְצוּרוֹת הֶאֱדַרְתָּ

וְיָסַדְתָּ מַלְכוּת לֹא לַהֶבֶל,

אָנָא, שִׂים נָא עֵינְךָ בִּנְטוּרֵי קַרְתָּא

וְיִרְבּוּ נָא אֶצְלָם יְמֵי אֵבֶל.

---

הַחֲטוּפוֹת

מאת

יצחק אורן

בקואליציה התחולל משבר על רקע גיוס נשים דתיות.

מָה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן,

עַל גְּזֵרוֹתָיו שֶׁל קֵיסָר בֶּן גֻּרְיוֹן.

אֲבֵלָה וּבְזוּיָה הַיּוֹנָה יוֹשְׁבָה

רַחְמָנָא לִצְלָן בְּמַדִּים שֶׁל צָבָא,

דּוֹדָהּ בְּחִיר לְבָבָהּ

עוֹקֵר הָרִים בִּישִׁיבָה

וְהִיא מַדְפִּיסָה בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה.

מֵעֶיהָ הוֹמִים בִּיגוֹנָהּ,

לְמֵאָה שְׁעָרִים נָתוּן הֶגְיוֹנָהּ.

דְּמָעוֹת נִגָּרוֹת מֵעֵינֶיהָ כַּמַּיִם

וְזַעֲקָתָהּ עוֹלָה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם.

פַּסָּה צְנִיעוּת וַיָּבוֹא הַצֶּנַע.

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, צְאֶינָה וּרְאֶינָה

אַל תִּכָּנַעְנָה לַכּוֹפֵר וּלַמִּין,

שֵׁבְנָה בַּבַּיִת, בַּשֵּׁלְנָה חַמִּין

וְעַד שֶׁכְּשֵׁרָה מְנַת הַבָּשָׂר כַּדָּת,

שְׁקֹדְנָה שָׁקֹד עַל עֹנֶג שַׁבָּת.

כִּי צוּר יִשְׂרָאֵל עַד מְהֵרָה

הַעֲבֵר יַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.

אַל נָא תָּגוּרִי מִפַּחַד רוֹעֵץ,

כִּי יָבוֹא גּוֹאֵל לְעַם עוֹלֵץ

וְעוֹד יִשְׁמַע בְּהָרֵי צִיּוֹן

קוֹל שִׂמְחָה וְקוֹל קוֹאַלִיצְיוֹן,

כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, לֹא תִּהְיִי שְׁבוּיָה,

שְׁנֵי שָׂרַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה

שַׂר הַסַּעַד וְשַׂר הַבִּטָּחוֹן

וּדְבַר הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ לְעוֹלָם נָכוֹן.

---

מַחֲשׂוֹף

מאת

יצחק אורן

יֵשׁ אָדָם אוֹ חֶבְרָה הָעוֹטִים צְעִיף טֹהַר

אַךְ בְּבוֹא הַמַּתָּת, הָאֶשְׁכָּר אוֹ הַמֹּהַר

סָר אוֹתוֹ מַעֲטֶה וְהַנֶּפֶשׁ נֶחְשֶׂפֶת

וְהִנֵּה הִיא שְׁחוֹרָה כַּזֶּפֶת.

זֹאת הַפַּעַם שִׁירִי יִקָּרֵא: “הַמַּחֲשׂוֹף”.

וְסִבַּת הַדָּבָר תֵּחָשֵׂף בַּסּוֹף.

יוֹם אֶחָד הִתְהַלַּכְתִּי לִי עִם בַּחוּרָה

בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים שֶׁל עִירִי הַבִּירָה

וַנַּחְלִיט לַעֲשׂוֹת סִיּוּרִים

בִּשְׁכוּנַת מֵאָה שְׁעָרִים.

לֹא אֶגְזֹל, רַבּוֹתַי, אֶת זְמַנְכֶם הַיָּקָר

בְּתֵאוּר מְפֹרָט שֶׁל סִיּוּר מְפֹאָר,

כִּי מוּטָב שֶׁאֲנִי אֶתְאַפֵּק

וּבְסִכּוּם תּוֹצָאוֹת אֶסְתַּפֵּק:

הֻתְקַפְנוּ, הֻכֵּינוּ הֻשְׁמַצְנוּ,

כָּל עוֹד נְשָׁמָה בָּנוּ רַצְנוּ,

נִרְגַּמְנוּ בָּאֲבָנִים

וְגֹרַשְׁנוּ בְּבֹשֶׁת פָּנִים.

וּכְשֶׁבָּאתִי לִדְרֹשׁ וְלַחְקֹר

לְסִבָּה, לְעִלָּה, לַמָּקוֹר,

נִתְבָּרֵר כִּי הָיִינוּ דְּווּיִים וּמֻכִּים

עַל שֶׁאֵין לָעַלְמָה שַׁרְווּלִים אֲרֻכִּים,

יִתָּכֵן כִּי יֶשְׁנוֹ בְּכָךְ גַּם הִגָּיוֹן…

וְלָקַחְתִּי מוּסָר מֵאוֹתוֹ נִסָּיוֹן.

יוֹם אֶחָד –

זֶה הָיָה יוֹם שָׁרָב מְלֹהָט,

יוֹם יוֹקֵד, יוֹם שָׁדוּף וְיוֹם חַם –

הִגִּיעַתְנִי אוֹרַחַת מֵעֵבֶר לַיָּם.

וּכְדֶרֶךְ נָשִׁים מֵאַפְסֵי מַעֲרָב

צַוָּארָהּ וְחָזָהּ הָיָה דֵּי מְחֻשָּׂף

וַאֲפִילוּ רָבִיד מְכֻבָּד וְיָקָר

לֹא כִּסָּהּ כָּל רַחֲבֵי הַמַּחְשׂוֹף הַנִכַּר.

וּבִלְבוּשׁ כֹּה נִרְהַב הַמְּעוֹרֵר הִרְהוּרִים

הִיא הֶחְלִיטָה לֵלֵךְ לְמֵאָה שְׁעָרִים.

לֹא הוֹעִילוּ לִי כָּל תַּחְנוּנַי,

לֹא הוֹעִילוּ דְּמָעוֹת בְּעֵינָי.

וְנִכְנַעְתִּי אֲנִי וְהָלַכְתִּי עִמָּהּ

בְּנַפְשִׁי זַעֲוָה, בְּלִבִּי הָאֵימָה.

לֹא אֶגְזֹל, רַבּוֹתַי, אֶת זְמַנְּכֶם הַיָּקָר

בְּתֵאוּר מְפֹרָט שֶׁל סִיּוּר מְפֹאָר,

כִּי מוּטָב שֶׁאֲנִי אֶתְאַפֵּק

וּבְסִכּוּם תּוֹצָאוֹת אֶסְתַּפֵּק.

עֵת שָׁמְעוּ יִרְאֵי חֵטְא אֶת הַצְּלִיל הָאַנְגְּלִי

וַיַסְבִּירוּ פָּנִים גַּם אֵלֶיהָ, גַּם לִי,

נְעָרִים, זְקֵנִים, צְעִירִים, יְשִׁישִׁים

הוֹלִיכוּנוּ כָּבוֹד בְּבָתֵּי מִדְרָשִׁים

וְהֶרְאוּנוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת

נִעֲנְעוּ בַּזְּקָנִים, סִלְסְלוּ בַּפֵּאוֹת

וְהוֹשִׁיטוּ גַּם לִי וְגַם לָהּ אֶת הַיָּד

בְּמִקְצָת לִבְרָכָה, בְּעִקָּר לְמַתָּת.

אוֹרַחְתִּי הִרְבְּתָה גַּם לִתְרֹם, גַּם לִנְדֹּב

וְיָצָאנוּ מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם וּבְטוֹב.

וְלַשִּׁיר יִקָּרֵא: מַחֲשׂוֹף.

---

כָּךְ אוֹ כָּךְ

מאת

יצחק אורן

ילד ממשפחת עולים חדשים שאמו אינה יהודיה נקבר מחוץ לגדר בית הקברות.

יֶשְׁנָן תּוֹרוֹת שֶׁל חֹמֶר וְשֶׁל רוּחַ.

עַל כֵּן בַּכְּנֶסֶת נֶעֱרַךְ וִכּוּחַ

עֵר

וְסוֹעֵר

בֵּין נִבְחֲרֵי הָעָם:

בֵּין פַּאגִ“י לְמַפָּ”ם.

לִכְאוֹרָה

הָיְתָה זוֹ רַק בְּעָיָה שֶׁל הַקְּבוּרָה,

אֲבָל בְּדֶרֶךְ דִּיאַלֶקְטִית מֻכָּרָה

(כְּלוֹמַר בְּדֶרֶךְ תֶּזָה־אַנְטִיתֶּזָה)

הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים

לְידֵי בֵּרוּרִים

בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁל דָּת וָגֶזַע.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ אַף אֲנִי הַקָּטָן

מוּכָן

לוֹמַר כַּמָּה דִּבְרֵי בִּינָה

עַל דָּת וּמְדִינָה.

דַּעְתִּי הִיא, רַבּוֹתַי, (וְזוֹ דֵּעָה פְּרָטִית)

כִּי דָּת הִיא עִנְיָנוֹ שֶׁל הַיָּחִיד

וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לְהַפְרִיד

(עַל זֹאת כָּתַבְתִּי לֹא אַחַת)

בֵּין הַמְּדִינָה לְבֵין הַדָּת

אוֹ לְהָעִיז

וּלְהַכְרִיז

כִּי מְדִינָה וְדָת הֵם הַיְנוּ הָךְ.

אוֹ כָּךְ אוֹ כָּךְ.

אוּלָם זֶה מְגֻחָךְ

מִצַּד אֶחָד

לִמְסֹר אֶת הַקְּבוּרָה בִּידֵי אַנְשֵׁי הַדָּת

אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי לָבוֹא וּלְהַצִּיג דְּרִישׁוֹת

שֶׁרַבָּנִים

וְאַנְשֵׁי דָּת כֵּנִים

יִתְכַּחֲשׁוּ לְמָסוֹרוֹת קְדוֹשׁוֹת מְקֻדָּשׁוֹת.

לֹא יִתָּכֵן לִמְסֹר דִּינֵי אִשּׁוּת

בִּידֵי הָרַבָּנוּת

אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי לָבוֹא וּלְהַצִּיג דְּרִישָׁה

שֶׁרַב יוֹדֵעַ דִּין

יָהִין

לַעֲרֹךְ נִשׂוּאִין

בֵּין כֹּהֵן לִגְרוּשָׁה

וְלַעֲבֹר עֲבֵרָה

עַל לָאו מִן הַתּוֹרָה.

לֹא יִתָּכֵן שֶׁאִישׁ אָדוּק

יִהְיֶה שֻׁתָּף פָּעִיל, הָדוּק

לַחֹק אֲשֶׁר יוּחַק

עַל יוֹם מְנוּחָה וָחָג

וְיִדָּרֵשׁ שֶׁהוּא יַתִּיר

לִנְסֹעַ בְּשַׁבָּת בָּעִיר.

עַל כֵּן יֵשׁ קֶסֶם מָגִי

לְוִכּוּחִים שֶׁבֵּין מַפָּ“ם לְפָּאגִ”י.

וְאַךְ לַשָּׁוְא

יְקַו

אָדָם הַמְהַלֵּךְ עַל חוּט מָתוּחַ

כִּי עִם מַשַּׁב הָרוּחַ

הוּא לֹא יִפֹּל

פִּתְאֹם

אוֹ עַל מַצָּע שֶׁל חוֹל

אוֹ אֶל עָמְקֵי הַתְּהוֹם,

כִּי הַבְּרֵירָה בְּזֶה הַזְּמַן:

אוֹ מְדִינָה חָפְשִׁית מִכָּאן

אוֹ וָתִיקָן מִכָּאן.

---

עַל מֶמְשָׁלוֹת וְעַל סְרָטִים

מאת

יצחק אורן

בן גוריון עושה גישושים של צירוף לקואליציה של סיעת למדן־ליפשיץ.

מתנהל מו"מ עם הציונים הכלליים להקמת הקואליציה.

נפסק המגע עם הציונים הכלליים.

סיכויים לחידוש הקואליציה עם אגודת ישראל.

צ’ארלי צ’אפלין הגיע ללונדון.

(מתוך עיתונות של שבוע אחד מני רבים)

אוּלַי אַתֶּם תּוּכְלוּ לוֹמַר לִי

וְכָךְ לִפְתֹּר חִידָה גְּדוֹלָה:

מָה הוּא הַקֶּשֶׁר כָּאן בֵּין צַ’רְלִי

לְבֵין הֶרְכֵּב הַמֶּמְשָׁלָה.

אֵין בְּדַעְתִּי לִפְרֹשׁ פֹּה רֶשֶׁת,

לִטְמֹן מַלְכֹּדֶת כָּאן אוֹ פָּח…

אָכֵן, קַיָּם, קַיָּם הַקֶּשֶׁר

אֲבָל בָּעֹמֶק הוּא מֻנָּח.

אֶזְכֹּר לְצַ’רְלִי כְּתִפְאֶרֶת

מִסְפַּר סְרָטִים גָּדוֹל וָרָב

וּבֵינֵיהֶם זָכוּר לִי סֶרֶט

שֶׁשְּׁמוֹ קַדַּחַת הַזָּהָב.

הָיִיתִי עוֹד תִּינוֹק אוֹ יֶלֶד

עֵת רְאִיתִיו לָרִאשׁוֹנָה,

אֲבָל מֹחִי שׁוֹמֵר כְּפֶלֶא

מִסֶּרֶט זֶה אֶת הַתְּמוּנָה

כֵּיצַד הַרְחֵק בִּקְצֵה הַחֶלֶד

בְּפַאֲתֵי צָפוֹן מֻשְׁלָג

סוּפָה סוֹעֶרֶת־מִשְׁתּוֹלֶלֶת

וְרוּחַ חֹרֶף נֶאֱנָק.

שׁוֹרֵק וּמְיַלֵּל הָרוּחַ,

הַכֹּל נִשְׁבַּר וְנֶעֱקָר

וּבַיִת קָט, עָלוּב, רָעוּעַ

מוּעָף אֱלֵי פִּסְגָּה שֶׁל הָר.

הַתְּהוֹם לְמַטָּה פֹּה פּוֹעֶרֶת,

דָּרֵי הַבַּיִת עוֹד נָמִים,

וּבֵינֵיהֶם גִּבּוֹר הַסֶּרֶט,

זֶה צַ’רְלִי צַ’פְּלִין הַתָּמִים.

הֵם יְשֵׁנִים שֵׁנָה רוֹגַעַת,

שֵׁנָה שֶׁל שֶׁקֶט וְשֶׁל תֹּם.

אֵין אִישׁ חוֹלֵם כִּי מִשְׂתָּרַעַת

לְרַגְלֵיהֶם אֵימַת הַתְּהוֹם.

וְהֵם חוֹלְמִים אוּלַי עַל וֶרֶד,

עַל מַטְמוֹנִים וְעֹשֶׁר רָב.

(אֵינָם יוֹדְעִים כִּי זֶה הַסֶּרֶט

נִקְרָא קַדַּחַת הַזָּהָב).

וְצַ’רְלִי מִתְעוֹרֵר לְפֶתַע

מַתְחִיל לָרוּץ, לִצְעֹק בְּקוֹל,

אֲבָל עִם כָּל רִיצָה שֶׁל קֶטַע

הַבַּיִת זָז וּמָט לִפֹּל.

הוּא רָץ יָמִינָה מַט הַבַּיִת,

לִשְׂמֹאל – הַבַּיִת מִתְעַקֵּם.

עִם כָּל תְּנוּעָה קְטַנָּה כַּזַּיִת

הַתְּהוֹם מִלְּמַטָּה תְּאַיֵּם.

וְזֶה הַכֹּל. תְּמוּנָה מִסֶּרֶט,

שַׂחְקָן, מִמְשָׁל, מָשָׁל, נִמְשָׁל…

עַל כָּל פָּנִים אֲנִי זוֹכֵר עוֹד:

סוֹף סוֹף הַבַּיִת לֹא נָפַל.

---

שָׁרָשִׁים

מאת

יצחק אורן

לאידיש יש שרשים עמוקים בתולדות ישראל, אין להפוך את ישראל לבית קברות לאידיש.

(מתוך דברים שנאמרו במסיבה לסופר י. אופאטושו)

בְּהוֹד, יִרְאַת כָּבוֹד וְרֶטֶט

אֶגְלֹשׁ אָחוֹרָה עִם הַזְּמָן

לִרְאוֹת כֵּיצַד הָיְתָה שַׁלֶּטֶת

שְׂפַת הַזַּ’רְגוֹן הַמְגֻרְמָן.

אָכֵן, מִשַּׁחַר יַלְדוּתֵנוּ

מִימוֹת שָׂרָה וְאַבְרָהָם

קָבְעָה הָאִידִישׁ אֶת אָפְיֵנוּ

וָתְּחַשְּׁלֵנוּ בְּתוֹר עָם,

וְעוֹד בִּימֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ

צָעַק אוֹתוֹ עֲנָק אַדִּיר

בִּפְגֹּעַ בּוֹ אַבְנֵי הַקֶּלַע:

“הַצִּילוּ, אידן, וויי איז מיר!”

וְעֵין רוּחִי צוֹפָה נִלְהֶבֶת:

שְׁלֹמֹה הָעַז וְהַשַּׁלִּיט

וּלְיָדוֹ הוֹזָה־שׁוֹכֶבֶת

כְּלִילַת הַיֹּפִי – שׁוּלַמִּית.

אִוְשַׁת דְּקָלִים סָבִיב רוֹחֶשֶׁת

וְקוֹל עֶדְנָה נִשְׁמָע חָלוּשׁ –

זֹאת שׁוּלַמִּית בַּלָּאט לוֹחֶשֶׁת:

הוֹי, שלוימע, גיב מיר נָאך א קוש".

וִישַׁעְיָהוּ אִישׁ תִּפְאֶרֶת,

נְבִיא הַזַּעַם וְהָאוֹן

צוֹעֵק “גוואלד” בִּמְרוֹם הַקֶּרֶת

עַד שֶׁנִּחָר לוֹ הַגָּרוֹן.

הֵן לֹא קָשֶׁה הוּא לְהוֹכִיחַ

וּלְהַרְבּוֹת בְּדֻגְמָאוֹת,

כִּי זֶה הַשִּׂיג וְזֶה הַשִּׂיחַ

יֵשׁ שֹׁרֶשׁ לוֹ עָמֹק מְאֹד.

אֲבָל אֲנִי אַכְזָר מִטֶּבַע

וְאָנֹכִי תָּמִיד מוּכָן

לִכְרֹת לִשְׂפַת עִלְּגִים זוֹ קֶבֶר

וּבִכְבוֹדִי לִהְיוֹת קַבְּרָן.

כִּי לֹא לַשָּׁוְא הִגַּעְתִּי הֵנָּה

וְלֹא בִּכְדִי אֶצְלִי צִיּוֹן

לֹא רַק מְקוֹר פִילֶה וָצֶנַע,

לֹא רַק מִפְלָט לִשְׁעַת אָסוֹן.

לְתוֹךְ נַפְשִׁי אוֹתָהּ סָפַגְתִּי

– נוֹפָהּ, שְׁרָבָהּ וְאַף שְׂפָתָהּ –

עַל כֵּן עָקַרְתִּי וְיָרַקְתִּי

אֶת כָּל הַזָּר לְמַהוּתָהּ.

אוּלַי גַּם אָנֹכִי אֹהַב אֶת

מָה שֶׁעָקַרְתִּי בְּלִי רְתֵת,

אַךְ אֵין, רֵעַי, תְּחִיָּה בְּלִי מָוֶת.

זֶה אַכְזָרִי, אַךְ זוֹ אֱמֶת.

---

זִמְרִיָּה

מאת

יצחק אורן

הזמרים מחוץ־לארץ שהגיעו לזמריה התאוננו על תנאי האכסון באניות.

כֵּן, צַר מְאֹד הָיָה לִי

עַל הַנּוֹסְעִים בְּשֹׁהַם, צִים,

עַל זַמָּרֵי הַפֶסְטִיבָלִים

אֲשֶׁר הוּבְאוּ כַּחֲלוּצִים.

עַל בָּרִיטוֹן סוֹבֵל בַּסֵּתֶר,

עַל בָּס מֻנְמָךְ, מֻשְׁפָּל, מוּעָם,

וְעַל סוֹפְּרָנוֹ שֶׁכַּנֵּטֶל

שָׁכֹב תִּשְׁכַּב בָּחֲלִי יָם.

פִּתְאֹם אֲחוֹרָה הִסְתַּכַּלְתִּי

עַל הַשָּׁנִים וְהַיָּמִים

עֵת מִיַּם סִין עַד יָם הַבַּלְטִי

שָׁטוּ רַבִּים עַל פְּנֵי יַמִּים.

שָׁטוּ צְפוּפִים, שָׁטוּ בְּרַעַד

וּבְלִי טֶנוֹר אֶחָד מֻשְׁלָם

הָיְתָה שִׁירָה עַזָּה נִשְׁמַעַת

עַל הָאוֹקְיָנוֹס וְהַיָּם.

וּבַחוּרֵי פּוֹלִין וְלִיטָא

עָבְדוּ בַּכְּפָר, עָבְדוּ בָּעִיר,

שָׁמְרוּ בְּחֻלְדָּה וַחֲנִיתָה

בַּכְּבִישׁ, בַּכֶּרֶם וּבַנִּיר.

גַּם בְּיָמֵינוּ יֵשׁ חֲנִיתָה,

רַק זִמְרָתָהּ שׁוֹנָה מְאֹד…

אֲנִי בִּדְבַר נָבִיא הָגִיתִי

עַל חֲנִיתוֹת וּמַזְמֵרוֹת.

---

הַמַּשְׁמִיצִים

מאת

יצחק אורן

לֹא תַּקָּלָה אַחַת בַּמְּדִינָה

דּוֹרֶשֶׁת בִּדְחִיפוּת אֶת תִּקּוּנָהּ

וְלֹא אֶחָד הוּא נֶגַע אַכְזָרִי

הַמְּשַׁוֵּעַ לַתְּרוּפָה וְלַצֳּרִי,

אַךְ כִּצְפַרְדֵּעַ הַמְקַרְקֶרֶת בַּבִּצָּה

מֵעַל לַכֹּל נִשְׁמָע קוֹלָהּ שֶׁל הַשְׁמָצָה.

מַשְׁמִיץ לְלֹא רַחֵם זָקֵן וָנַעַר,

מַשְׁמִיץ כָּל מְנֻוָּן, כָּל בּוּר וָבַעַר,

מַשְׁמִיץ הַמְבֻגָּר, מַשְׁמִיץ הַיֶּלֶד,

עַל כָּל טָעוּת, עַל כָּל מִשְׁגֶּה, עַל כָּל אִוֶּלֶת

עָטִים כֻּלָּם כְּעוּט עַל טֶרֶף עַיִט,

מַשְׁמִיץ עוֹבֵד וּבוּרְגָנִי וּבַעַל בַּיִת

וְכָל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָד וָרֶגֶל

מַשְׁמִיץ אֶת הַמְּדִינָה וְאֶת הַדֶּגֶל,

כָּל מִשְׁתַּמֵּט, תָּלוּשׁ וּמְהַגֵּר

וְכָל סַפְסָר מַשְׁמִין וּמִתְעַשֵּׁר,

וְכָל רוֹכֵל בָּלֶה

וְכָל נוֹכֵל נִקְלֶה

וְכָל חֲדַל אִישִׁים שֶׁמִּיָּמָיו יָדֹעַ לֹא יָדַע

מַה טַּעַמוֹ שֶׁל הֶעָמָל וּמָה רֵיחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה

וְכָל זַרְזִיר שֶׁל עֵט

אֲשֶׁר לְלֹא חֵטְא

עָלָיו קְצָת לְהַרְהֵר וּקְצָת לַחֲשֹׁב

מֵאֵימָתַי לָמַד הוּא קְרֹא וּכְתֹּב,

וְכָל פָּלִיט בֶּן בְּלִי מָקוֹם בַּחֶלֶד

פּוֹתֵחַ לֹעַ־אֵשׁ־שְׁאוֹל־אוֹכֶלֶת

כָּל אָדָם שֶׁגַּם יָדוֹ בַּמַּעַל

הוֹפֵךְ עַל הַמְּדִינָה קִיתוֹן שׁוֹפְכִין וָרַעַל,

וְלֹא קָשֶׁה לָחוּשׁ, וְלֹא קָשֶׁה לָדַעַת

מֵאֵלּוּ מְקוֹרוֹת תִּשְׁפֹּכֶת זוֹ נוֹבַעַת,

כִּי כָּל אָדָם יַשְׂכִּיל

לִרְאוֹת וּלְהַבְדִּיל

אִם זוֹ בִּקֹּרֶת מִן הַלֵּב

וּזְעָקָה מִתּוֹךְ כְּאֵב

מִלַּהַט כֵּן וּמֵרָצוֹן

אֶת כָּל הַמְּעֻוָּת לִתְקֹן

אוֹ זוֹ שִׂנְאָה, שִׂנְאָה עִוֶּרֶת

וּמַשְׂטֵמָה הַמְּפַרְפֶּרֶת

בְּלֵב סָדִיסְט עָקָר, הוֹרֵס,

אֲשֶׁר דֻּכָּא בְּיָד נוֹגֵשׂ

הֻשְׁפַּל עֲדֵי עָפָר

בְּחַרְצֻבּוֹת נֵכָר

וְכָאן מָצָא פֻּרְקָן, מוֹצָא

בְּלַהַגֵי הַהַשְׁמָצָה.

לַמַּשְׁמִיצִּים אַל תְּהִי תִּקְוָה!

נֵדַע בֵּין הַשִּׂנְאָה וּבֵין הָאַהֲבָה,

בֵּין מְבַקֵּר וּבֵין מַשְׂטִין

הֵיטֵב הֵיטֵב כָּאן לְהַבְחִין.

---

חֲזִירִיאָדָה

מאת

יצחק אורן

הוצעה הצעה להתיר גידול חזירים רק באיזור אחד מאזורי הארץ.

בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת אֲנִי אָדָם נֵיטְרָלִי.

אֲנִי אוֹכֵל הַכֹּל בְּלִי לְהַקְשׁוֹת קֻשִׁיוֹת,

אֲבָל לְפִתָּרוֹן כָּל כָּךְ מוֹנוּמֶנְטָלִי

הָיִיתִי, רַבּוֹתַי, שָׂמֵחַ עַד מְאֹד.

וְרַק הַדְּאָגָה בַּנֶּפֶשׁ מְכַרְסֶמֶת

וְעַל הַלֵּב עוֹלִים לִי הִרְהוּרִים מָרִים:

שֶׁמָּא חַס וְשֶׁלוֹם¹ אַרְצֵנוּ תְּהֵא שׁוֹמֶמֶת

אִם רַק אֵזוֹר אֶחָד יֻקְצֶה לַחֲזִירִים.

וְהָאֵזוֹר הַהוּא יֵלֵךְ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי

וּמְאֻכְלָס יִהְיֶה יָתֵר עַל הַמִּדָּה

וִידָּחֵק אָדָם – כָּתֵף וְיָד וָלֶחִי –

מֵחֹסֶר שֶׁל מָקוֹם, כְּסָפִים וַעֲבוֹדָה.

עַל כֵּן אוּלַי מוּטָב שֶׁלֹּא נִגַּע עֲדֶנָּה

בַּמַּעֲמָד הַזֶּה שֶׁל כַּת הַחֲזִירִים,

וְהֵם יִשָּׁאֲרוּ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה

בְּרַחֲבֵי עוֹלָם פְּזוּרִים־מְפֻזָּרִים.

כִּי הַחֲזִיר עַצְמוֹ יוֹצֵר לוֹ אַטְמוֹסְפֵירָה

וְרֶפֶשׁ, בּוֹץ, זֻהֲמָה יֵשׁ דַּי וְאַף הוֹתֵר:

הוּא זָז וּמִתְקַדֵּם וְהוּא עוֹשֶׂה קַרְיֶרָה

וְהַאֲמִינוּ לִי: סוֹפוֹ לִהְיוֹת כָּשֵׁר.

כֵּן, בְּדִינֵי כַּשְׁרוּת הֲרֵינִי בּוּר וּבָעַר

אַךְ יֵשׁ דָּבָר אֶחָד וְלוֹ אֲנִי עָרֵב:

לִי נִזְדַּמֵּן לִרְאוֹת אַף בִּהְיוֹתִי עוֹד נַעַר

חֲזִיר כִּמְעַט כָּשֵׁר וּבֶן אָדָם טָרֵף.

---

חֲזוֹן הַטֶּכְנִיקָה

מאת

יצחק אורן

לקראת כנוס המדע בירושלים

חַכְמֵי כָּל הָעוֹלָם, מְלֻמְּדֵי הַחֶלֶד

זִכּוּ אֶת הַבִּירָה בְּכֶנֶס מְפֹאָר

וּגְאוֹנֵי מַדָּע מִקְּצוֹת תֵּבֵל נִגְאֶלֶת

הוֹזִים עַל הַפְּלָאִים שֶׁל תְּמוֹל וְשֶׁל מָחָר.

אָכֵן, יַד הַמַּדָּע עוֹד חֲזָקָה עָלֵינוּ

וּזְרוֹעַ הַחָכְמָה עֲדַיִן נְטוּיָה.

וְעוֹד נִזְכֶּה לִרְאוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בִּתְחוּם הַהֲוָיָה.

אוּלַי נָטוּס לְמָרְס, נִחְיֶה עַל הַיָּרֵחַ,

אֵנֶרְגִּיַּת אָטוֹם תָּנִיעַ מְכוֹנוֹת,

שְׁמָמָה בִּמְחִי הַיָּד תִּהְיֶה לְגַן פּוֹרֵחַ

וְשֶׁמֶשׁ חַשְׁמַלִּית תַּזְרִיחַ בַּלֵּילוֹת,

בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר יְהֵא אָדָם שָׂבֵעַ

וּבִקְרִיצָה אַחַת לָבוּשׁ מַחֲלָצוֹת,

תִּינוֹק בְּהִוָּלְדוֹ יִקְרָא וְיִתְנוֹעֵעַ

וִידַבֵּר בִּשְׂפוֹת עַמִּים וַאֲרָצוֹת.

וּמְכוֹנוֹת עֲנָק יִצְּרוּ בִּמְלֹא הַכֹּשֶׁר

חֲרֹשֶׁת מוּזָרָה שֶׁל טֶכְנִיקַת עָתִיד,

מוּצָר מֻגְמָּר וָטוֹב, אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ אשֶׁר

יוֹפִיעַ כִּסְחוֹרָה בַּשּׁוּק וּבַיָּרִיד.

וּכְבָר עַכְשָׁיו אֲנִי מַתְרֶה וְגַם תּוֹבֵעַ:

לִקְרַאת אוֹתוֹ הַיּוֹם לְהִתְכּוֹנֵן נֵיטִיב.

פֶּן – אָנֹכִי חוֹשֵׁשׁ – יֶחְסַר לָנוּ מַטְבֵּעַ

לְאֹשֶׁר מְלָאכוּתִי שֶׁאֶת הַשּׁוּק יָצִיף.

---

בָּלָדָה עַל לֶחֶם וְזָהָב

מאת

יצחק אורן

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה אֲדָמָה

וַיֻּטְמַן בָּהּ זֶרַע כִּבְרֶחֶם,

וַתִסְפֹּג אֶת זֵעַת הָאָדָם

וַתּוֹצִיא תְּמוּרָתָהּ לֶחֶם.

וַיֹּאכַל הָאָדָם וַיִּשְׂבַּע

וַיְבָרֶךְ שָׁמַיִם וָאָרֶץ,

מִגְּדוֹלֵי מְאוֹרוֹת בַּשְּׁחָקִים

עַד קְטַנֵּי תּוֹלָעִים וָשֶׁרֶץ.

כִּי סָפְגָה אֲדָמָה זֵעָה

וַתַּצְמַח יְבוּל כָּעֵשֶׂב;

הַבָּלָדָה עַל לֶחֶם עַד כָּאן.

מִכָּאן בָּלָדָה עַל כֶּסֶף.

יֵשׁ פִּנּוֹת עַל פְּנֵי אֲדָמָה

בָּן הַשֶּׁמֶשׁ חַמָּה וְחוֹרֶכֶת;

בָּן בְּחוֹל שָׁדוּף וְיוֹקֵד

מַבְהִיקִים גַּרְגְּרֵי מַתֶּכֶת.

וְקוֹרְאִים לַמַּתֶּכֶת זָהָב

וְכִבְשַׁן עֲנָק יַתִּיכֶנָּה;

וְאָדָם מְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ

וְאָדָם אֵינוֹ זָז מִמֶּנָּה.

וְהָפְכוּ לִשְׂדוֹת קֶטֶל וָשֹׁד

מֶרְחֲבֵי אֲדָמָה מְבֹרֶכֶת;

כִּי בְּחוֹל שָׁדוּף וְיוֹקֵד

מַבְהִיקִים גַּרְגְּרֵי מַתֶּכֶת.

---

בָּלָדָה עַל בַּקְבּוּק וּפֶתֶק

מאת

יצחק אורן

הים פלט על חופי איטליה בקבוק ובו פתק הקורא לעזרה שנכתב בתחילת המאה הי"ח.

אִם נְסוֹבֵב בַּשּׁוּק

אוֹ נַעֲמֹד בַּפֶּתַח,

נַשִּׁירָה עַל בַּקְבּוּק

וּנְזַמְּרָה עַל פֶּתֶק.

כִּי הַבַּקְבּוּק לֹא סְתָם

הֻשְׁלַךְ אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם

וְצָץ עַל פְּנֵי הַיָּם

כִּמְעַט שָׁנִים מָאתַיִם.

לֹא סְתָם וְלֹא בִּכְדִי

הֻכְנַס הַפֶּתֶק פְּנִימָה,

אוּלַי הַיְלָדִים

שִׁוְּעוּ לַשָּׁוְא לְאִמָּא.

אוּלַי בֵּין הַגַּלִּים

עֲלֵי סְפִינָה נִטְרֶפֶת

רָשְׁמוּ עָלָיו מִלִּים

שֶׁל מִשְׁאָלָה נִכְסֶפֶת.

וּבֶן אָדָם צָלַל

כְּגוּשׁ עוֹפֶרֶת תְּהוֹמָה,

וְשֶׁמֶשׁ פָּז מֵעָל

חִיְּכָה לָהּ: Ecce homo.

הַסַּעַר שׁוּב נָדַם,

יְקוּם שָׁלֵו לָבֶטַח

וְעַל אַדְוַת הַיָּם

רֶגַע בַּקְבּוּק עִם פֶּתֶק

וּבוֹ קְרִיאַת עֶזְרָה

וּזְעָקָה לְיֶשַׁע

אֲשֶׁר קְצָת אֵחֲרָה

אֱלֵי חוֹפִים לָגֶשֶׁת.

כִּי מְגַמְּאֵי מֶרְחָק

עֲדַיִן לֹא הוֹפִיעוּ

וּמְכוֹנוֹת עֲנָק

גַּלְגַּל עוֹד לֹא הֵנִיעוּ.

עוֹד לֹא עוֹנֵן רָדָר

וְלֹא קָסַם גַּל פֶּלֶא

בָּאֶתֶר לֹא שֻׁדַּר

כִּבְיָמֵינוּ אֵלֶּה.

וְטוֹב כִּי אָנוּ דּוֹר

שֶׁאֵיתָנִים יָנִיעַ

נִלְחַץ עֲלֵי כַּפְתּוֹר

וְהָעֶזְרָה תַּגִּיעַ.

וְאָנוּ לוֹחֲצִים

כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה

תְּמֵהִים כִּי אֵין רָצִים

אָצִים לְהוֹשִׁיעֵנוּ.

עַל כֵּן נָתוּר בַּשּׁוּק

וְנַעֲמֹד בַּפֶּתַח

בְּפִינוּ קְצֵה בַּקְבּוּק

וּבְלִבֵּנוּ פֶּתֶק.

---

מִשְׂחַק הַמְּלָכִים

מאת

יצחק אורן

באחת מתחרויות השח־מט נערך משחק בין ישראל לברית המועצות שנסתיים בתיקו.

בִּסְפּוֹרְט וּבְהִמּוּר

מְעַט מְאֹד הֵבַנְתִּי,

וְאַף קְלָפִים בַּיָּד

לֹא חַשְׁתִּי מֵעוֹלָם,

אֲבָל מִשְׂחַק הַשָּׁח

אָצִיל וְאֶלֶגָנְטִי

עוֹד מִימֵי יַלְדוּת

עִנְיֵן, מָשַׁךְ, קָסָם.

הַמֶּלֶךְ הַסִּמְלִי

יָהִיר וְדַל יְכֹלֶת,

סָמוּךְ לוֹ הַמַּלְכָּה

רַבַּת הַפְּעָלִים.

וּכְדֵי שֶׁיִּנָּצְרוּ

מִפֶּגַע וּמַפֹּלֶת

עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר

קְצִינִים וְחַיָּלִים.

פָּרָשׁ זוֹנֵק וְגָח

בַּלָּאט וּבְמַפְתִּיעַ

וְרָץ חָבוּי אֵי שָׁם

אוֹרֵב בַּאֲלַכְסוֹן

וְהַטּוּרַאי הַדַּל

גּוּפוֹ הַקָּט יָנִיעַ

וְעַל גְּדוֹלֵי אוֹיְבָיו

פִּתְאֹם יָמִיט אָסוֹן.

וּשְׁנֵי מֹחוֹת אֱנוֹשׁ

בִּמְתִיחוּת נִמְרֶצֶת

טוֹוִים קוּרֵי אֵיבָה

בֵּין כְּלִי לַעֲמִיתוֹ,

וְעֵץ נִלְחָם בָּעֵץ

עַל שֶׁטַח הַמִּשְׁבֶּצֶת,

עַל מֶלֶךְ אֵין אוֹנִים

מֵגֵן עַד יוֹם מוֹתוֹ.

וְהֵמָּה לֹא יֵדְעוּ

וְהֵמָּה לֹא יָחוּשׁוּ

כִּי אַךְ שְׁבוּיִים הִנָּם

בְּשֵׂכֶל הָאָדָם,

וּבְמַגַּע יָּדוֹ

יָאוּצוּ וְיָחוּשׁוֹ

לְכָל אֲשֶּׁר תִּרְצֶה

בִּינָה לְהָנִיעָם.

וּבָעוֹלָם הַזֶּה

שֶׁסִּסְמָתוֹ הַכֹּחַ

נַפְשֵׁנוּ תַּעֲלֹז

כַּאֲשֶׁר נֶעֱרָכִים

בְּיַרְכְּתֵי דְּבָרִים

גַּם מִפְגָּנִים שֶׁל מֹחַ

וּבָם חָכְמַת אֱנוֹשׁ

תַּכְנִיעַ הַמְּלָכִים.

וְאִם חָכְמַת אֱנוֹשׁ

גַּם מְלָכִים תַּכְנִיעַ

וְכֹחַ בִּינָתוֹ

כּוֹבֶשֶׁת מִשְׁבָּצוֹת

אוּלַי קְצָת נְהַרְהֵר,

אוּלַי גַּם רֹאשׁ נָנִיעַ

עַל תֵּיקוּ יִשְׂרָאֵל

וּבְרִית הַמּוֹעָצוֹת.

---

צַלַּחְתִּי

מאת

יצחק אורן

הָעוֹלָם יוֹרָה רוֹתַחַת,

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רוֹגֵשׁ,

הָעוֹלָם שָׁרוּי בְּפַחַד

וְרוֹאֶה מַרְאוֹת שֶׁל אֵשׁ.

עָפָה, טָסָה, מְרַחֶפֶת

הַשְּׁמוּעָה בְּמֶרְחַקִּים

עַל צַלַּחַת מְעוֹפֶפֶת

שֶׁהוֹפִיעָה בַּשְּׁחָקִים.

וְרָאוּהָ מְטַיֶּלֶת

כְּגַלְגַּל שֶׁל הַחַמָּה…

וְאֵימָה גְּדוֹלָה זוֹחֶלֶת

עַל כַּדּוּר הָאֲדָמָה.

פֶּן מִפְלֶצֶת הָרָקִיעַ

בַּת כּוֹכָב לוֹהֵט־יוֹקֵד

יָם וְיַבָּשָׁה תַּכְנִיעַ

וְאוֹתָנוּ תְּשַׁעְבֵּד.

גַּם אֲנִי מְאֹד נִטְרַדְתִּי –

סוֹף סוֹף אֵין אֲנִי גִּבּוֹר…

לְפִיכָךְ הַחְלֵט הֶחְלַטְתִּי

בְּעַצְמִי הַכֹּל לַחְקֹר.

בַּחֲצוֹת אֲנִי יָצָאתִי

וְכֻלִּי דָּרוּךְ־קַשּׁוּב

אֶת עֵינַי אֲנִי נָשָׂאתִי

לָרָקִיעַ הַכָּכוּב.

וְעָמַדְתִּי וְצִפִּיתִי

וְהִקְשַׁבְתִּי קֶשֶׁב רָב.

וּפִתְאֹם רָאֹה רָאִיתִי

נֹגַהּ, זֹהַר בַּמֶּרְחָב.

כֵּן, הָיְתָה זוֹ הַצַּלַּחַת.

הִיא צָנְחָה לְאַט לְאָט,

מִתּוֹכָהּ יָצָא בְּנַחַת

אֵיזֶה גֹּלֶם מְפֻלָּד.

יַד בַּרְזֶל וְרֹאשׁ נְחֹשֶׁת,

רֶגֶל פֶּלֶד אוֹ אָבָץ,

הוּא נִרְאָה כְּבֵית חֲרֹשֶׁת

מְרֻכָּז וּמְכֻוָּץ.

וּבְקוֹל רְווּי מַתֶּכֶת

הוּא פָּנָה אֵלַי לֵאמֹר:

בָּאתִי הֵנָּה לְבָרֵךְ אֶת

אַרְצְכֶם רַבַּת הָאוֹר.

זֶה בִּילְיוֹנִים וּטְרִילְיוֹנִים

קְוַדְרִילְיוֹנִים שֶׁל שָׁנִים

אָנוּ יְצוּרֵי הָעֹנִי

מִסְתַּכְּלִים וּמְקַנְּאִים

בְּכוֹכָב זֶה הַפּוֹרֵחַ

בְּגוֹנָיו הַנִּפְלָאִים,

וּבַטַּעַם וּבָרֵיחַ

הַמַּרְהִיב וְהַנָּעִים.

וּבָכֶם, בִּרְיוֹת הַהֶבֶל,

בְּמוֹתְכֶם, בְּחַיֵּיכֶם

וּבָאֹשֶׁר וּבַסֵּבֶל

שֶׁהֲקַמְתֶּם מִסְּבִיבְכֶם.

כִּי הַנֶּצַח יְצָקָנוּ,

הוֹלִידָנוּ הָאֵין סוֹף,

אַךְ מְאֹד כְּמֵהִים גַּם אָנוּ

לֵהָפֵךְ לִבְנֵי חֲלוֹף.

אָנָּא, בֶּן אָדָם, לַמְּדֵנוּ,

אָנָּא, בֶּן תְּמוּתָה, אֱמֹר:

אֵיךְ נוּכַל פִּלְדַּת חַיֵּינוּ

פַּעַם כְּמוֹתְכֶם לִגְמֹר?"

לֹא עָנִיתִי לוֹ, יָשַׁבְתִּי

וְהִרְהַרְתִּי לְאִטִּי…

בְּחֶמְלָה רַבָּה לִטַּפְתִּי

אֶת רֹאשׁוֹ הַמַּתַּכְתִּי.

---

עָפָר וָאֵפֶר

מאת

יצחק אורן

כמה טונות של עפר נשלחו מישראל לארצות הברית על מנת לאפשר ליהודי אמריקני חרד להיקבר באדמת ארץ ישראל.

כְּשֶׁהָהָר לֹא הָלַךְ אֶל מֻחַמַּד

מַר מֻחַמַּד הָלַךְ אֶל הָהָר,

אָז נַפְשׁוֹ הַנִּסְעֶרֶת נֻחָמָה

וְשָׁקַט אָז רוּחוֹ הַנִּסְעָר.

הַ“נָּבִיא” לֹא מָרַד, לֹא הִתְרִיעַ,

לֹא צִוָּה לְפוֹרֵר אֶת הָהָר,

לֹא צִוָּה עַל חֲמוֹר לְהַסִּיעַ

אֶל פִּתְחֵי אָהֳלוֹ הֶעָפָר.

כִּי מֵאָז, רַבּוֹתַי, וּמִקֶּדֶם

כְּבָר הָיוּ לוֹ דֵּעוֹת לָאָדָם,

וּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ הֵן אַךְ הֵד הֵם

לְבִטּוּי הַשְׁקָפוֹת הָעוֹלָם.

מִי יִמְנֶה הַתּוֹרוֹת שֶׁבַּחֶלֶד,

מִי יִסְפֹּר הַשְׁקָפוֹת בְּתֵבֵל

עַל הַנֶּזֶק וְעַל הַתּוֹעֶלֶת,

עַל עוֹלָם, עַל אָדָם וְעַל אֵל.

הֵן כְּתוֹבוֹת עֲלֵי קְלָף וְעַל סֵפֶר,

חֲקוּקוֹת הֵן עֲלֵי אֲבָנִים…

וְאָכֵן, עַל עָפָר וְעַל אֵפֶר

כְּבָר שָׁמַעְנוּ דְּבָרִים מְשֻׁנִּים.

יֵשׁ רוֹאִים בָּם גִּנָּה הַפּוֹרַחַת,

יֵשׁ רוֹאִים בָּם שָׂדֶה וְגַם נִיר,

אוֹ בְּדַל נוֹף מִשְׂתָּרֵעַ בְּנַחַת

וְאוֹצְרוֹת מַחְצָבִים לְמַכְבִּיר.

יֵשׁ רוֹאִים בָּם אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת

הַקְּדוֹשָׁה לִגְאֻלָּה וְעָמָל,

יֵשׁ רוֹאִים בָּם קְדֻשָּׁה מְיֻחֶדֶת

הַשּׁוֹפְעָהּ־נֶאֱצֶלֶת מֵעַל.

יֵשׁ רוֹצִים שֶׁתַּשְׁבִּיר לָנוּ שֶׁבֶר

שֶׁתַּצְמִיחַ תְּנוּבַת עֲלוּמִים,

וְיֶשְׁנָם הַמְּחַפְּשִׂים בָּהּ רַק קֶבֶר

וּמָקוֹם לִמְנוּחַת עוֹלָמִים.

כֵּן, תִּקְצַר לְשׁוֹנִי מֵהַבִּיעַ

הַשְׁקָפוֹת עֲשָׂרוֹת וּמֵאוֹת…

וַאֲנִי לֹא אָבוֹא לְהַכְרִיעַ

בְּעִנְיַן אֱמוּנוֹת וְדֵעוֹת.

כִּי הַכֹּל, רַבּוֹתַי, מִתְנוֹעֵעַ

מִסָּבִיב לְלֵדָה וּקְבוּרָה

אֵי אָדָם, יְדִידַי, הַיּוֹדֵעַ

לְהַפְרִיד אֶת הַטּוֹב מִן הָרָע.

אַךְ אוֹתָהּ רְצוּעַת הַיַּבֶּשֶׁת

הַנִּפְתֶּלֶת מִדָּן עַד אֵילַת

לִי נִרְאֵית עֲצוּבָה וְרוֹגֶשֶׁת

וְסוֹקֶרֶת אוֹתִי בְּמַבָּט.

וְנִדְמֶה רוֹחֲשׁוֹת עֲמָקֶיהָ

וְהָרֶיהָ נוֹתְנִים לִי בְּרֵרָה:

הַאַמְשִׁיךְ לְקַבֵּץ נִדָּחֶיהָ

אוֹ אַתְחִיל לְפַזֵּר עֲפָרָהּ?

---

קַו לָקָו

מאת

יצחק אורן

עַל גֵּאוֹמֶטְרִיָּה הַפַּעַם שִׁירִי, מוּזָה,

וְאֶת כֹּחֵךְ בְּהַנְדָּסָה נַסִּי.

חֻקֵּי מֶרְחָב הָבִיאִי הֶחָרוּזָה

כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא שִׁיר־זֶמֶר הַנְדָּסִי.

כִּי זֶה שָׁנִים אֵינִי חָדֵל מִשְּׁמוֹעַ

עַל הַמֻּשָּׂג אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ קָו.

עַל כֵּן עֶזְרָה אֶדְרֹשׁ לִי מִגָּבֹהַּ

אֶצְעַק כְּהוֹמֶרוֹס אֶל מוּזוֹתָיו.

קַו שֶׁל שָׁרֵת, שֶׁל מָלֶנְקוֹב, שֶׁל דַּלֶס,

קַו שֶׁל לַבּוֹן¹, שֶׁל בֶּן־גֻּרְיוֹן, אֶשְׁכֹּל,

קַו פֹּה, קַו שָׁם, קַו מַטָּה וְקַו מַעְלָה

קַו בַּמֶּרְכָּז, קַו מִיָּמִין וּשְׂמֹאל.

עַל כֵּן יִהְיֶה פִּזְמוֹן זֶה גֵּאוֹמֶטְרִי,

עַל כֵּן יֻקְדַּשׁ כֻּלּוֹ רַק לַקַּוִּים,

נִקְבַּע אָרְכָּם בְּמֶטְרִים־סֶנְטִימֶטְרִים,

נִקְבַּע עֶרְכָּם בְּשִׁיר הָאֲהָבִים.

כִּי לֹא נוּכַל לִדְרֹשׁ קַוִּים כַּחֹמֶר

וְלֹא נוּכַל לִתְפֹּס קַוִּים בַּיָּד,

וְלֹא נוּכַל לִמְדֹּד אוֹתָם בָּעֹמֶר

וְלֹא נוּכַל לִדְרֹךְ אוֹתָם בַּגַּת.

וּבַל נִשְׁכַּח: קַיֶּמֶת גַּם צֶנְזוּרָה

וְלִפְעָמִים יָדָהּ הִיא דֵּי כְּבֵדָה,

וְאִם לִשְׂמֹאל אוֹ לְיָמִין נְסוּרָה

עָלוּל הַקַּו לִהְיוֹת לִנְקֻדָּה.

עַל כֵּן מוּטָב נִנְהַג מִנְהָג שֶׁל צֶנַע,

לְפִי חֻקֵּי אֶוְקְלִידֶס בַּמֶּרְחָב

מוּטָב פָּשׁוּט נֵשֵׁב וּנְמַיֵּנָה

כָּל קַו וּבְדַל הַקַּו לְפִי סוּגָיו.

אוֹ אָז נֵדַע כִּי יֵשׁ גַּם קַו סְפִּירָלִי,

יֵשׁ קַו יָשָׁר, עָקֹם, אָרֹךְ, קָצָר.

יֵשׁ קַו עָדִין מְאֹד, יֵשׁ קַו בְּרוּטָלִי,

יֵשׁ קַו עָגֹל, סְגַלְגַּל, פָּתוּחַ, מְסֻגָּר.

יֵשׁ קַו שֶׁעַד אֵין סוֹף הוּא מִשְׂתָּרֵעַ,

יֵשׁ קַו אֲשֶׁר אֵינוֹ עוֹבֵר הַגְּבוּל,

יֵשׁ קַו שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בְּקוֹרֵיאָה,

יֵשׁ קַו מַקְבִּיל שֶׁל הַחֲזִית מִמּוּל.

אַךְ לָמָּה, רַבּוֹתַי, אֶת הַמֹּחוֹת נוֹגִיעַ,

כְּלוּם לֹא מוּטָב לָשֶׁבֶת, לְהוֹחִיל?

כִּי הָעִקָּר: לְאָן הַקַּו מַגִּיעַ?

כִּי הָעִקָּר: לְאָן הַקַּו מוֹבִיל?

וְאִם עַד כֹּה אֵינִי חָדֵל מִשְּׁמוֹעַ

עַל הַמֻּשָּׂג אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ קָו,

עֶזְרַת הַשֵּׁם אֶדְרֹשׁ לִי מִגָּבֹהַּ,

אֶצְעַק כְּהוֹמֶרוֹס אֶל מוּזוֹתָיו:

עַל גֵּאוֹמֶטְרִיָּה הַפַּעַם שִׁירִי, מוּזָה,

וְאֶת כֹּחֵךְ בְּהַנְדָּסָה נַסִּי,

כִּי מִשְׁתַּנֶּה הַקַּו וּלְעִתִּים יָזוּז הוּא

כְּדֵי חֲרִיגָה מִתְּחוּם הַהַנְדָּסִי.

---

אַינְשְׁטֵיין

מאת

יצחק אורן

ליום מותו

חָלָל וּזְמַן, אֶנֶרְגִיָּה וָחֹמֶר,

רָזֵי עוֹלָם, גִּיחוֹת אֶל הָאֵין־סוֹף,

וּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל הַנִּמְדָּדִים בָּעֹמֶר,

גַּלֵּי יְקוּם לְלֹא תְּחוּמִים וָחוֹף.

וְעַל כּוֹכָב נִדָּח בְּפַאֲתֵי רָקִיעַ

שׁוֹרֵץ יְצוּר עָלוּב אֲשֶׁר נִקְרָא אָדָם,

הוּא מְמַהֵר, הוּא רָץ, טוֹרֵחַ וּמֵזִיעַ,

כּוֹרֵעַ, מִזְדַּקֵּף, כּוֹשֵׁל, נוֹפֵל וָקָם.

וְיֵשׁ שֶׁתּוֹךְ רִיצָה זוֹקֵף הוּא כְּאַרְנֶבֶת

אֶת אֵבֶר שְׁמִיעָתוֹ הַדַּל וְהַפָּגוּם,

וְהוּא נוֹכָחַ פִּתְאֹם: הִנֵּה אָזְנוֹ קַשֶּׁבֶת

לְרִשְׁרוּשֵׁי בְּרִיאָה, לְרַחַשׁ הַיְקוּם.

וְאֶת עֵינוֹ נוֹשֵׂא הוּא לַגָּבֹהַּ

וּבְנִצְנוּץ כּוֹכָב אוֹ בְּחִוְרוֹן חֶרְמֵשׁ

הוּא מְבַקֵּשׁ מִשְׁעָן, הוּא מְבַקֵּשׁ אֱלֹהַּ,

הוּא מְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹן לְאַיִן וּלְיֵשׁ.

חוֹלְפִים דּוֹרוֹת. אָדָם הוּא רַק אוֹרֵחַ

בְּאַכְסַנְיַת חַיִּים עַל הַכּוֹכָב הַזֶּה.

כָּל דּוֹר נוֹשֵׂא בָּעֹל, כָּל דּוֹר עָמֵל, טוֹרֵחַ,

כָּל דּוֹר וָדוֹר שׁוֹאֵף, לוֹחֵם, הוֹזֶה.

וּמִסָּבִיב בְּהוֹד וּבְתִפְאֶרֶת

תֵּבֵל סָרָה, זוֹעֶפֶת וּקְפוּדָה

בְּעַקְשָׁנוּת קָרָה צוֹפֶנֶת וְשׁוֹמֶרֶת

אֶת אֵלֶם חִידָתָהּ וְאֶת מִתְקֵי סוֹדָהּ.

אֲבָל כְּמוֹ בַּמִּדְבָּר צָצוֹת נְאוֹת הַדֶּשֶׁא

כֵּן בְּמַפַּל הַזְּמַן וְהַדּוֹרוֹת

בּוֹקְעִים צְלִילִים זַכִּים שֶׁל רְוָחָה וָיֶשַׁע

וּבְאָפְקֵי שָׁנִים נוֹגְהוֹת קַרְנֵי אוֹרוֹת.

אֶחָד מֵרְבָבָה וּשְׁנַיִם מִנִּי אֶלֶף,

אֶחָד בְּדוֹר וּשְׁנַיִם בְּמֵאָה,

בְּעֹז בִּינַת אֱנוֹשׁ יַכְנִיעוּ אֶת הַפֶּלֶא

וּבִגְאוֹן רוּחָם יַדְבִּירוּ הֲוָיָה.

וְהַכָּרַת אָדָם אָז תְּהוֹם רַבָּה נוֹקֶבֶת

וּבְרַק שִׂכְלוֹ מֵפִיץ הִלָּה בַּמַחְשַׁכִּים.

וּבֶן תְּמוּתָה אֵינוֹ רַק תּוֹלֵעָה וָעֶבֶד,

הוּא שַׂר וְהוּא אָדוֹן, מַלְאָךְ וֶאֱלֹהִים.

וְעַל כּוֹכָב נִדָּח בְּפַאֲתֵי רָקִיעַ

זוֹקֵף רֹאשׁוֹ יְצוּר, שֶׁאֵין כְּבֶן מִינוֹ.

יְצוּר צוֹלֵל תְּהוֹמוֹת, יְצוּר שְׁחָקִים מַרְקִיעַ,

יְצוּר שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא לְמַעֲנוֹ.

---

פַּעַר

מאת

יצחק אורן

אֲנִי זוֹכֵר יָמִים עֵת דּוֹקְטוֹר אוֹ פְּרוֹפֶסוֹר

עָמַד בְּאֶרֶץ זֹאת כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה:

הוּא בְּסַלְעֵי מָגוֹר הָיָה שׁוֹסֵעַ שֶׁסַע,

יָדוֹ הַנְּגוּעָה צְמוּדָה אֶל מַכּוֹשָׁהּ.

הוּא הִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד בְּהַשְׂכָּלָה וָדַעַת

וְהוּא קִנַּח זֵעָה בְּגַאֲוָה רַבָּה,

וְהוּא חָפַר, עָדַר, נָשָׂא מַשָּׂא עַד מַעַד

וְהוּא טָבַל בִּיקוֹד שֶׁל שֶׁמֶשׁ מֵלֻבָּה.

הָיָה זֶה תּוֹר יָפֶה, הָיָה זֶה תּוֹר רוֹמַנְטִי,

תּוֹרוֹ שֶׁל אִידֵיאָל, תּוֹרוֹ שֶׁל הֶחָלוּץ

אֲבָל גַּם בַּחֶבְרָה יֵשׁ חֻקִּיּוּת פִּיקַנְטִית

וְכָל מַעְיָן סוֹף סוֹף מַבְקִיעַ לוֹ עָרוּץ.

עַתָּה כְּבָר הִתְבָּרֵר לַכֹּל לְלֹא וִכּוּחַ:

עַל אַף כְּבוֹד הַמַּכּוֹשׁ שֶׁהֹעֲלָה עַל נֵס,

זְקוּקָה חֶבְרַת אֱנוֹשׁ גַּם לְאַנְשֵׁי הָרוּחַ

וְגַם לְעוֹרֵךְ דִּין, כִימַאי וּמְהַנְדֵּס,

וּכְדֵי שֶׁהַמְּדִינָה לֹא תֵּהָפֵךְ לְתֹהוּ

חַיָּב גַּם הַמַּדָּע לִתְרֹם לָהּ מִכֹּחוֹ,

וּמִי כְּאִישׁ מַדָּע זָקוּק מֵאֵין כָּמֹהוּ

לְחֹסֶר דְּאָגָה, לְשֶׁמֶץ בִּטָּחוֹן.

וְעֵת רָוַח קִמְעָה לְכָל שֻׁלְיָה וָנַעַר

וּמְטַר זָהָב נִתַּךְ עַל צְבָא הַסַּפְסָרִים

הֵטִיחוּ בֶּחָלָל מִלַּת הַקֶּסֶם: פַּעַר,

וּוְעָדוֹת עָשׂוּ לִקְבֹּעַ שְׁעָרִים.

וְצָצוּ הַבְטָחוֹת כְּפִטְרִיּוֹת בַּגֶשֶׁם

(כִּי עֵת בְּחִירוֹת הָיְתָה אֲזַי בְּיִשְׂרָאֵל)

הַמַּדָּעָן הִמְתִּין, חִכָּה, צִפָּה לַיֶשַׁע

וְעוֹד הוּא מְחַכֶּה, וְעוֹד אֵינוֹ חָדֵל.

אַךְ פֶּתַע נִתְגַּלָּה כִּי הוּא מְקוֹר הָעֹנִי,

הוּא, הַנּוֹכֵל, זוֹמֵם לִשְׁבֹּר אֶת הַמְּדִינָה,

הוּא, הוּא… הוּא הַסִבְָּה לְנֶגַע אִינְפְלַצִּיוֹנִי

הוּא מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר גּוֹזֵל שְׁעוֹת שֵׁנָה.

כִּי בַּגְּבוּלוֹת שׂוֹרֵר מַצָּב מְאֹד מָתוּחַ

(כְּלוּם אֵין לוֹ הַכָּרָה וְאֵין לוֹ סֶנְטִימֶנְט?)

כִּי גַּם פּוֹעֵל בִּנְיָן כָּמֹהוּ כְּאִישׁ רוּחַ,

כִּי שׁוּב נִדְרָשׁ קָרְבָּן מִן הָאִינְטֶלִיגֶנְט.

גַּם אָנֹכִי מוֹדֶה: אוֹיֵב עוֹמֵד בַּשַּׁעַר,

לֹא עַל הַמְלֻמָּד אֲנִי מֵצֵר הַיּוֹם

כִּי אִם עַל מְדִינָה אֲשֶׁר סוֹתֶמֶת פַּעַר

וְאֵין הִיא מַרְגִּישָׁה כִּי פּוֹתַחַת תְּהוֹם.

---

אִינְטֶרְמֶצוֹ

מאת

יצחק אורן

הַמְּתִיחוּת רָפְתָה… אוּלַי רַק לִי נִדְמֶה כָּךְ,

אוּלַי רַק בִּי חָדַר הָרֹגַע הַחוֹלֵף.

הֵן עוֹד לֹא נִסְתְּמוּ סְדָקִים, פִּרְצָה וָבֶקַע

וְעוֹד שׁוֹאֵף לַדָּם בַּשַּׁעַר הָאוֹיֵב.

שָׁלֹשׁ מַעֲצָמוֹת עוֹדָן עוֹמְדוֹת עַל מֶקַח,

עוֹד הֶחָלָל מָלֵא הֵדָהּ שֶׁל נִצָּנָה…

אַךְ הַמְּתִיחוּת רָפְתָה… אוּלַי רַק לִי נִדְמֶה כָּךְ

בְּהַשְׁקִיפִי בָּלָּאט מִיַּרְכְּתֵי פִּנָּה.

יָרְדוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, וּמִסָּבִיב פּוֹשֶׁטֶת

לַחוּת רַעֲנָנָה שֶׁל פִּרְיוֹנֵי הַסְּתָו,

אִילָן זָקֵן מַרְכִּין אֶת צַמַּרְתּוֹ בְּרֶטֶט

וְאֶת נַפְשׁוֹ מֵשִׁיב אַחַר שִׁדְּפוֹן שָׁרָב.

וְרֵיחַ הַיּוֹרֶה… בָּרוּךְ יִהְיֶה הָרֵיחַ

הַמְבַשֵּׂר יְבוּל, הַמְנַבֵּא תְּנוּבָה…

וּמִתְכַּסָּה פְּרָחִים פִּסְגָּה שֶׁל הָר קֵרֵחַ

וְהַבִּקְעָה שׁוֹתָה, סוֹפֶגֶת וְרוֹוָה.

וְהָאָדָם נִרְגָּשׁ… אַל נָא יֵבוֹשׁ… מַדּוּעַ

אָסוּר לוֹ לַעֲצֹר אֶת קֶצֶב הַנְּשִׁימָה?

וְרַק דַּקָּה אַחַת, שְׁנִיָּה, שָׁעָה, שָׁבוּעַ

לֹא לְהַרְהֵר עַל קְרָב, עַל גְּבוּל וּמִלְחָמָה?

וְהָאָדָם אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי?

הִנֵּה כְּבָר הַפְּרָחִים הֵנֵצוּ בַּגִּנָּה.

מֻתָּר אֵיפוֹא גַּם לִי לִהְיוֹת הַיּוֹם אִידִילִי,

לָשִׁיר עַל הַזָּמִיר וְגַם עַל שׁוֹשַׁנָּה.

---

אֹרֶז

מאת

יצחק אורן

בן גוריון קיבל במתנה מראש ממשלת בורמה עשרה טון אורז בתקופה שעמד להרכיב ממשלה.

לֹא סְתָם וְלֹא בִּכְדִי בְּבוּרְמָה, סִין וְהֹדוּ

מִילְיוֹנִים בְּנֵי אָדָם יֻלְּדוּ לַיְגִיעָה

וּמֵהַנֵץ חַמָּה שְׁחוֹחַ יַעֲמֹדוּ

טְבוּלֵי מֵי הַשְׁקָאָה וּרְחוּצֵי זֵעָה.

הָאֹרֶז, רַבּוֹתַי, הֵן לֹא דָּבָר קָטָן הוּא,

יֵשׁ בּוֹ חֶלְבּוֹן, שׁוּמָן, פַּחְמֵימָנִים לָרֹב,

וּלְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח הֲרֵי מַמָּשׁ כַּמָן הוּא

וְהֵמָּה מְבָרְכִים עַל טַעֲמוֹ כִּי טוֹב.

אַךְ לָנוּ, רַבּוֹתַי, אֵינוֹ חָשׁוּב הַטַּעַם,

וְלָנוּ הָעִקָּר עֶרְכּוֹ הַתְּזוּנָתִי

כִּי אֵין לִי כָּל סָפֵק: לְבֶן גֻּרְיוֹן הַפַּעַם

דְּרוּשִׁים הַרְבֵּה כֹּחוֹת לָעֵרֶב וְלַשְּׁתִי.

לָעֵרֶב וְלַשְּׁתִי, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

לִשְׂמֹאל, יָמִין וָדָת… אָכֵן, דָּבָר לֹא קַל!

עוֹד לֹא אַחַת נִשְׁמַע נְאוּם חַד עִם סְטַקָּטוֹ

בְּטֶרֶם יְכוֹנֵן אֶצְלֵנוּ הַמִּמְשָׁל.

אֶשָּׂא עֵינַי, אֵיפוֹא, לְבוּרְמָה, סִין וְהֹדוּ,

אֶל צֶמַח מַטָּעִים מֻשְׁקֶה פַּלְגֵי זֵעָה

וְאֶל בּוּדְהָא הָאֵל אֶשְׁתַּחֲוֶה, אֶקֹּדָה,

אוּלַי מִמֶּנּוּ עוֹד תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה.

בְּקֶצֶב וּמִשְׁקָל, בַּחֲרִיזָה וָחֹרֶז

וּבְקִידַת תּוֹדָה לְעֵבֶר הַמִּזְרָח,

נָשִׁירָה נָא רֵעִים, הַיּוֹם אֶת שִׁיר הָאֹרֶז

אֲשֶׁר אֶל בֶּן־גֻּרְיוֹן מִמַּר אוּ־נוּ נִשְׁלַח.

---

מִכְתָּב

מאת

יצחק אורן

יֵשׁ לִי יָדִיד.

וְלוֹ יֵשׁ בֶּן־תַּלְמִיד

בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.

שִׂכְלוֹ בָּהִיר וּתְפִיסָתוֹ נָאָה,

הוּא מְסַיֵּם עַתָּה בֵּית סֵפֶר לִרְפוּאָה.

וְיוֹם אֶחָד רָאִיתִי אֶת הַאָב

יוֹשֵב וּמְעַיֵּן בְּנַחַת בְּמִכְתָּב.

כְּכָל הוֹרֶה שֶׁל בֵּן מַצְלִיחַ וּמֻכְשָׁר

קוֹרֵן מִתַּעֲנוּג הָאָב הַמְאֻשָּׁר.

וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי פּוֹגְשֵׁנִי בִּבְרָכָה,

וְהוּא אוֹמֵר לִי: "קְרָא,

הַמְאֹרָע

עָשׂוּי הַפַּעַם לְעִנְיַן אוֹתְךָ".

גַּם אָנֹכִי לֹא פַּעַם

טָעַמְתִּי טַעַם

שֶׁל הַרְגָּשׁוֹת אַבְהוּת –

נוֹטֵל אֲנִי אֶת הַמִּכְתָּב בְּחַשְׁדָּנוּת,

כִּי, רַבּוֹתַי, אֲנִי פּוֹרֵשׁ לַצַּד

אִם מַלְעִיטִים

אוֹתִי בְּרֹב פְּרָטִים

עַל הַחַיִּים שֶׁל הַזּוּלָת.

אֲבָל… הַפַּעַם הַמִּכְתָּב

הָיָה לוֹ עֵרֶךְ רָב,

אוּלַי יוֹתֵר אֲפִילוּ מִשֶּׁנִתְכַּוֵּן

הַמְחַבֵּר הַבֵּן.

וּבְכֵן, בִּהְיוֹת הַבֵּן רוֹפֵא כִּמְעַט מֻסְמָךְ

נִקְרָא אֱלֵי מָקוֹם נִדַּח

בְּפַרְבָּרֵי הַכְּרָךְ.

וְשָׁם בְּחֶדֶר מְגֹאָל

לְלֹא רָהִיט פְּרָט לְסַפְסָל

עַל הָרִצְפָּה רָבְצוּ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת

מְלֻכְלָכִים וּלְבוּשֵׁי בְּלוּיוֹת,

עָמְדָה אִשָּׁה זוֹעֶפֶת וְזוֹעֶמֶת,

וְעוֹד אִשָּׁה זְקֵנָה וּמְטֻמְטֶמֶת

חֲצִי תְּרֵיסָר שֶׁל בַּקְבּוּקִים

רֵיקִים

וְעַל מִזְרָן שָׁחוֹר

שָׁכַב אָדָם שִׁכּוֹר

נוֹחֵר וְנֶאֱנַח, גּוֹנֵחַ כְּגוֹסֵס

בְּזֻהֲמָה וְקִיא טוֹבֵל וּמִתְבּוֹסֵס.

וְהַתֵּאוּר כֻּלּוֹ – כֹּה חַי וַאֲמִתִּי –

עוֹד מִסְתַּיֵּם בְּשִׂיא אֳמָנוּתִי:

כִּי בַּמִּשְׁכָּן הַזֶּה שֶׁל עֹנִי וְשֶׁל רִישׁ –

גֹּב הַנִּוּוּן שֶׁל יֶלֶד, שֶׁל אִשָּׁה, שֶׁל אִישׁ –

נָח עַל שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע מִזְוָדוֹת

מַכְשִׁיר שֶׁל טֶלֶבִיזְיָה רַב מִדּוֹת.

עַד כָּאן מִכְתָּב – וּבוֹ סִמְלֵי הַדּוֹר.

וְאִידָךְ פֵּרוּשָׁא הוּא זִיל וּגְמֹר.

---

מִכּוּן

מאת

יצחק אורן

מָה עֲשִׁירָה הִיא תְּקוּפָתֵנוּ!

יֵשׁ בָּהּ הַכֹּל, וְכָל מִכֹּל.

וְהִיא הוֹפֶכֶת אֶת חַיֵּינוּ

לְמָה שֶׁהוּא מֵעֵין מָחוֹל.

וְאָנוּ מְהַלְּכִים בְּקֶצֶב

הַבָּא אֵלֵינוּ מִן הַחוּץ.

שָׁקוּל, מָדוּד, קָצוּב הָעֶצֶב

וּבַמִּשְׁקָל שִׂמְחָה תָּרוּץ.

יֵשׁ וִיטָמִינִים, יֵשׁ הוֹרְמוֹנִים

וּמִתְקְנֵי פִּצְצַת מֵימָן

וְהַמַּחֲשֶׁב הָאֶלֶקְטְרוֹנִי

הוֹפֵךְ שִׂכְלֵנוּ לְקָטָן.

וְהָאֱנוֹשׁ נִמְכַּר לְעֶבֶד

לְלַהֲטֵי הַמְּכוֹנָה

אֵי־שָׁם – קָרָאתִי – כְּבָר מֻרְכֶּבֶת

גַּם מְכוֹנָה לְהַלְחָנָה.

יֵשׁ בַּאךְ חָדָשׁ – רוּחוֹ מָנוֹעַ –

וּבְרָהמְס מוֹדֶרְנִי מִתַּמֵּר,

וְדַי לִי בְּכַפְתּוֹר לִנְגֹּעַ

וְיִזְרְמוּ צְלִילֵי פְּאֵר.

וּבֶטְהוֹבֶן עִם לֵב־מַתְּנֵעַ

מִילְיוֹן סִימְפוֹנְיוֹת מְחַבֵּר…

וְהַמַּלְחִין הַחַי גּוֹוֵעַ

אוֹ שֶׁהוֹפֵךְ הוּא לְסוֹחֵר.

אַךְ אֶת לִבִּי קִנְאָה אוֹכֶלֶת,

אֵינֶנִּי מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר:

לוּ לִי הָיָה מִתְקַן הַפֶּלֶא

אָכֵן, הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.

כַּפְתּוֹר מִשְּׂמֹאל – וְשִׁיר שֶׁל זַעַם

יַרְעִישׁ, יַסְעִיר מוֹסְדֵי תֵּבֵל,

מֵעַל רָאשִׁים יִרְעַם כְּרַעַם

כְּתוֹכַחַת נָבִיא גּוֹאֵל.

כַּפְתּוֹר בָּאֶמְצַע – לִירִי, לִירִי

שִׁיר אַהֲבָה עָצוּב עָנֹג.

וּמִיָּמִין פִּזְמוֹן סָטִירִי

עַל הַשְּׁחִיתוּת וְעַל הַחֹק.

פִּי אֶלֶף, אֶלֶף בָּרִבּוּעַ

תְּפוּקַת הַפַּיִט אָז תִּגְדַּל.

לֹא עוֹד יוּפַק שִׁיר לְשָׁבוּעַ,

אַלְפִּית שְׁנִיָּה – וּמַדְרִיגָל.

וְאִם אָמְנָם תֵּבֵל נִכְנֶסֶת

לְתוֹר מִכּוּן שֶׁל הַמֹּחוֹת,

אוּלַי מָחָר גַּם אֶל הַכְּנֶסֶת

בָּחֹר נִבְחָר בַּמְּכוֹנוֹת.

וְרוֹבּוֹט מִפְלַגְתִּי בְּטַעַם

יִשָּׂא דְּבָרוֹ וְאָז יִקְרֶה…

אֲבָל מוּטָב אֶסְמֹךְ הַפַּעַם

עַל דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא.

---

מִקְדָּשִׁים

מאת

יצחק אורן

(בעקבות הויכוח על בנין בית כנסת רפורמי בירושלים)

אֲנִי כְּשֶׁלְּעַצְמִי בִּהְיוֹתִי עוֹד יֶלֶד

בִּצַּעְתִּי בְּלִי מֵשִׂים הַתִּקּוּנִים בַּדָּת,

וּבְעִמְקֵי לִבִּי לְלֹא כְּרָזָה וָשֶׁלֶט

רוֹמֶצֶת הַתְּפִלָּה מִ“שְׁמַע” וְעַד “אֶחָד”.

תְּפִלָּה לְלֹא הִגּוּי, תְּפִלָּה לְלֹא בֵּית כְּנֶסֶת

לְלֹא אֲבִיזָרִים שֶׁל עֲבוֹדַת פֻּלְחָן,

וְיֵשׁ שֶׁאָנֹכִי טוֹבֵל עֵטִי בַּקֶּסֶת –

וְשׁוּב דְּבַר מָה מֵעֵין מִזְמוֹר תְּפִלָּה מוּכָן.

תְּפִלָּה לְמַה, לְמִי? אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ.

הֵן רַחֲשֵׁי הַלֵּב אֵינָם פְּרִי הִגָּיוֹן,

וְאִם מִתּוֹךְ נַפְשִׁי קוֹל הָעַנּוֹת בּוֹקֵעַ

אֲנִי תָּמִיד חוֹשֵׁד שֶׁמָּא זֶה אֶל עֶלְיוֹן.

עַל־כָּל־פָּנִים אֲנִי אֵינִי כָּפוּף לְנוֹרְמָה,

לְמִּנְהָגִים קְבוּעִים וּלְהִלְכוֹת הַדָּת,

עַל כֵּן הַשְּׁאֵלָה: מָסֹרֶת אוֹ רֶפוֹרְמָה –

כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה פָּשׁוּט לִי לֹא אִכְפַּת.

אַךְ חֲשׁוּבָה מְאֹד לִי שְׁאֵלָה אֲחֶרֶת,

זוֹ שְׁאֵלַת מַצְפּוּן שֶׁל חֹפֶשׁ הַפֻּלְחָן.

מֵהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת אַף כְּשִׁעוּר שֶׁל זֶרֶת,

אַף כְּקוֹצוֹ שֶׁל יוֹ"ד לָזוּז אֵינִי מוּכָן.

הָקִימוּ מִקְדָּשִׁים, הִשְׁתַּחֲווּ וָקֹדוּ

לְכָל אֱלֹהַּ טוֹב אֲשֶׁר בִּלְבַבְכֶם.

מֵעַמְרָם בְּלוֹי עַד גְּלִיק וְעַד בְּרָהְמִין בֶּן הֹדוּ,

וְאוֹי לוֹ לְאָדָם אֲשֶׁר יַפְרִיעֲכֶם.

---

הָאָדָם

מאת

יצחק אורן

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, עוֹלֶה הַיָּרֵחַ,

יָרֵחַ שׁוֹקֵעַ, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה,

אָדָם נֶהֱנֶה וְאָדָם מִתְאַנֵּחַ

עַל צֶדֶק, עַל רֶשַׁע, עַל תֹּם, עַל עַוְלָה.

אָדָם מִתְעַנֵּג בְּלִבּוֹ עַל הַתְּכֵלֶת,

לוֹטֵשׁ זוּג עֵינַיִם עַל אֹדֶם שָׁנִי,

וְנָע מִיֵּאוּשׁ אֶל חוֹפֵי הַתּוֹחֶלֶת

וְזֶה הָאָדָם – אַתָּה וַאֲנִי.

וְיֵשׁ שֶׁרוּחוֹ יְגֵעָה וְשׁוֹקֶטֶת

וְיֵשׁ מַמְרִיאָה הִיא בְּגַעַשׁ אֶל עַל;

אֲנִי מִתְוַדֶּה: בִּמְתִיחוּת וּבְרֶטֶט

עוֹקֵב אָנֹכִי אַחֲרֵי “פֶסְטִיבָל”

זֶה חַג הֶהָמוֹן שֶׁבְּרֹב הַתִּפְאֶרֶת

עַתָּה נֶעֱרָךְ בְּמוֹסְקְוָה הַבִּירָה.

עוֹקֵב אָנֹכִי וְנַפְשִׁי לִי אוֹמֶרֶת:

אָכֵן, זֹאת הַפַּעַם אֵרַע מְאֹרָע.

וְהוּא לֹא נִקְבַּע לִי בְּנֵס וּבְדֶגֶל

אַף לֹא בְּאוֹרוֹת שֶׁל כִּכָּר אֲדֻמָּה.

לֹא לֵנִין, לֹא סְטָלִין, לֹא מַרְכְּס וְלֹא הֶגֶל,

לֹא הֵם מַרְטִיטִים בְּנַפְשִׁי הַנִּימָה.

אֵינִי מִתְרַשֵּׁם מִנְּאוּם ווֹרוֹשִׁילוֹב,

אֵינִי מַאֲמִין בִּדְבָרָיו שֶׁל חְרוּשְׁצ’וֹב.

לֹא הֵם יַעְזְרוּ לִי, לֹא הֵם לִי יוֹעִילוּ,

לֹא הֵם יַהַפְכוּ אֶת הָרֹע לְטוֹב.

כָּל אֵלֶּה קִשּׁוּט הֵם וְרַק פּוֹלִיטוּרָה,

כָּל אֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא שֶׁטַח עֶלְיוֹן,

אֲבָל מִבַּעַד לְנִתוּחַ צֶנְזוּרָה

שׁוֹמֵעַ אֲנִי גַּם קוֹלוֹ שֶׁל הָמוֹן.

שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַנְחָתוֹ שֶׁל עַם נֶצַח,

רוֹאֶה הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֵי יְהוּדִי,

מַרְגִּישׁ כִּי עֲדַיִן שׁוֹתֵת דָּם הַפֶּצַע,

כּוֹרֶה אֶת אָזְנִי וְשׁוֹמֵעַ הֵדִים.

הֵדִים שֶׁל כְּמִיהָה עֲצוּבָה לְמוֹלֶדֶת,

לַמְרוֹת הַשִּׁסוּי, הַשִּׁעְבּוּד, הַדִּכּוּי,

אָכֵן, לֹא בִּכְדִי הַמִּשְׁלַחַת רוֹקֶדֶת,

יֵשׁ תֹּכֶן נִסְתָּר בַּרִקּוּד הַגָּלוּי.

וְלִי עוֹד נִדְמֶה כִּי לַמְרוֹת הַחְרוּשְׁצוֹבִים,

הַסְּטָלִינִים־צָארִים, הַשּׁוֹט וְהַדָּם,

טַיְגָה אֱנוֹשִׁית הִיא סְבוּכָה, וּבָעֹבִי

עֲדַיִן רוֹמֵץ־מִסְתַּתֵּר הָאָדָם.

וְהוּא מֵאוּרָל עַד קַצְוֵי הוֹנוֹלוּלוּ

אֶחָד וְיָחִיד נֶאֱבָק וְלוֹחֵם,

דּוֹמֶה מִשְׁטָרִים אַדִּירִים לֹא יָכְלוּ לוֹ,

אֲבָל יוֹם יָבוֹא וְיוּכַל הוּא לָהֶם.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ וְלָמָה

פָּנָיו הַלֵּאוֹת מִסִּבְלוֹת הֶעָמָל

צָפוֹת לְעֵינַי מֵעִמְקֵי פָּנוֹרָמָה

שֶׁשֵּׁם לָהּ נִתַּן: פֶסְטִיבָל.

---

קָלִיעַ

מאת

יצחק אורן

וַיְהִי בְּשָׁמְעִי עַל קָלִיעַ בָּלִיסְטִי

מַחֲרִיב וְהוֹרֵס וְנוֹתֵץ כֹּל עַד תֹּם

– אֵינֶנִּי הוֹזֶה וְאֵינֶנִּי אִישׁ מִיסְטִי –

אַךְ פֶּתַע בַּלַיְלָה חָלַמְתִּי חֲלוֹם.

תִּינוֹק בְּהִיר מַבָּט עַל כַּר דֶּשֶׁא שָׂרוּעַ,

שְׁמֵי תְּכֵלֶת רוֹגַעַת פְּרוּשִׂים מֵעָלָיו,

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ,

צְלוּלִים הַשָּׁמַיִם לְלֹא צֵל שֶׁל עָב.

וּפֶתַע נִשְׁמָע מִמְּרוֹמֵי הָרָקִיעַ

קוֹל רַחַשׁ חָשׁוּד לִי, טִרְטוּר וּצְפִירָה.

וְשָׁטָה בְּנַחַת פִּלְדַּת הַקָּלִיעַ

עַל פְּנֵי יָם הַנֹּגַהּ שֶׁל תְכֵלֶת קְמוּרָה.

בְּנַחַת הִיא שָׁטָה, חַיָּה מְפֻרְזֶלֶת,

שׁוֹחֶרֶת לַטֶּרֶף, צְמֵאַת דָּם אָדָם.

עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד שְׁרוּיוֹת עוֹד בַּתְּכֵלֶת,

קוֹרֵן מַבָּטוֹ הַגָּלוּי וְהַתָּם.

פִּתְאֹם הַבְּרִיאָה מִזְדַעֶפֶת, גּוֹעֶשֶׁת,

רוֹעֶדֶת, רוֹעֶמֶת וְזָעָה תֵּבֵל,

וְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאֶבֶן וָעֶשֶׁת,

עֵיפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת וְדָם מִתְעַרְבֵּל.

הַיֶּלֶד! הַיֶּלֶד! – זָעַקְתִּי בְּפַחַד –

הַצִּילוּ הַיֶּלֶד זֶה בְּהִיר הַמַּבָּט!

אֵין אֹזֶן שׁוֹמַעַת בִּשְּׁאוֹן הַקַּלַּחַת

וְאֵין לוֹ מוֹשִׁיעַ, וְאֵין מוֹשִׁיט יָד.

הַיֶּלֶד, הַיֶּלֶד… הִנֵּה הוּא הַיֶּלֶד!

בָּרִיא הוּא, שָׁלֵם הוּא, אֵלַי הוּא קָרֵב.

בָּעַיִן עֲדַיִן זוֹהֶרֶת הַתְּכֵלֶת,

עֲדַיִן שׁוֹפֵעַ, קוֹרֵן טֹהַר לֵב.

נוֹטֵל אֶת יָדִי וְהוּא מַרְגִּיעֵנִי,

מִלּוֹת נֶחָמָה בְּאָזְנִי הוּא לוֹחֵשׁ:

"אַל נָא תִּתְרַגֵּשׁ! לֹא יָכְלוּ לִי עַד הֵנָּה

לֹא רַעַשׁ, לֹא רַעַל, לֹא מַיִם, לֹא אֵשׁ,

תּוֹתָח וּמַשְׁחֶתֶת וְחֶנֶק וְחֶרֶב,

לִקּוּי מְאוֹרוֹת וְקֵץ הָעוֹלָם,

חַיַּת יְעָרוֹת מְשַׁחֶרֶת לַטֶּרֶף,

כָּל עוֹד מַבָּטִי הוּא זוֹרֵחַ וָתָם.

כָּל עוֹד אַאֲמִין כִּי תָּשׁוּב לָרָקִיעַ

תְּכֶלְתּוֹ הָרוֹגַעַת, זַכָּה וְתָמָּה,

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁשׁ אַף מִפְּנֵי הַקָּלִיעַ

אֲשֶׁר יְעַרְבֵּל כָּל נִבְכֵי אֲדָמָה.

כִּי לֹא מִן הַיּוֹם תֵּבֵל מִתְעַרְבֶּלֶת

וְלֹא מֵאֶתְמוֹל מַבָּטִי הַבָּהִיר

נָעוּץ וְלֹא מָשׁ מִיַרְקוּת וּמִתְּכֵלֶת

אֵי שָׁם בָּרָקִיעַ וְאִי פֹּה בַּנִיר".

אֵינֶנִּי הוֹזֶה וְאֵינֶנִּי אִישׁ מִיסְטִי,

אַךְ פֶּתַע בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי חֲלוֹם.

כִּי שֵׁמַע שָׁמַעְתִּי: קָלִיעַ בָּלִיסְטִי

מַחֲרִיב וְהוֹרֵס וְנוֹתֵץ כֹּל עַד תֹּם.

---

חֹפֶשׁ הַפְּרָט

מאת

יצחק אורן

אֲנִי בְּעַד

חֹפֶשׁ הַפְּרָט.

עָלָיו מוּכָן אֲנִי לִלְחֹם

עַד תֹּם.

אֵינֶנִּי מַאֲמִין

בַּשְּׂמֹאל וּבַיָּמִין,

בְּפִילוֹסוֹפִיּוֹת, תּוֹרוֹת וְהֶקֵּשִׁים

אִם אֵין בָּהֶם בְּרָכָה לַפְּרָט הָאֱנוֹשִׁי,

אַךְ לִפְעָמִים אֲנִי מֻדְאַג מְעַט

כְּשֶׁזֶּה הַפְּרָט

כּוֹבֵשׁ תֵּבֵל

וְהוּא מַתְחִיל לְהִשְׁתּוֹלֵל.

הִרְהוּר כָּזֶה בָּאַנִּי

בַּהֲגוֹתִי עַל אִישׁ מַדָּע אָמֶּרִיקָנִי.

בְּרוּסִיָּה, אוֹמְרִים, מֻזְמָן

הַמַּדָּעָן.

וְהַשַּׁלִּיט אוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ:

דָּרוּשׁ

יָרֵחַ לְהָטִיס לְתוֹךְ חָלָל.

וְתַקְצִיבְךָ יִהְיֶה בִּלְתִּי מֻגְבָּל.

תִּחְיֶה בְּאֹשֶׁר וּפְאֵר

כְּלוֹרְד, כְּבֶן מְלָכִים, כְּמִילְיוֹנֶר

וּכְאַוַּת נַפְשְׁךָ תַּעֲסִיק עוֹבְדִים

פְּקִידִים,

חֶשְׁבּוֹנָאִים

וְכִימָאִים,

מַדָּעָנִים

מִכָּל הַמִּינִים,

וְשֶׁפַע מְכוֹנוֹת וּמִתְקָנִים,

תָּגוּר בְּוִּילָה. בְּהֵיכָל –

רַק שֶׁיּוּטַס יָרֵחַ בֶּחָלָל.

אוּלָם מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס

יוֹשֵׁב “דּוֹקְטוֹר אַמֶרִיקָנוֹס”

וְהוּא שָׁקוּעַ בַּמֶּחְקָר

שֶׁל כָּל הַקּוֹסְמוֹס הַמְפֹאָר.

אֲבָל פִּתְאֹם כַּחֵץ

מִקֶּשֶׁת

אֵלָיו פּוֹרֵץ

בְּהַבָּעָה נִרְגֶּשֶׁת

רֹאשׁ הַחֶבְרָה “קוּקוּ אֶנְד בְּרוּק”,

שֶׁזֶּה שָׁנִים חוֹלֶשֶׁת עַל הַשּׁוּק.

רֹאשׁ הַחֶבְרָה הוּא מִילְיוֹנֶר,

וְהוּא פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר:

עַד אָנָה תְּהֵא שָׁקוּעַ בַּמֶּחְקָר

שֶׁל הַנִּסְתָּר,

שֶׁאֵין בּוֹ רֶוַח קַל, מָהִיר.

בּוֹא נָא אֵלַי

וְתֵהָפֵךְ עָשִׁיר

בִּן לַיְלָה.

תַּחְקֹר בְּשַׂקִּיקֵי הַנַּיְלוֹן,

בְּקֻבִּיּוֹת מָרָק וּבְגַרְבַּיִם

וּתְשַׁפֵּר אֶת לִיפְּסְטִיק הַשְּׂפָתָיִם.

וְאִם תַּצְלִיחַ גַּם לְךָ יֵיטַב

וְסוֹף כָּל סוֹף תִּהְיֶה לִי לְשֻׁתָּף.

וְהַחוֹקֵר

מִתְפַּטֵּר

וְעוֹבֵר

לְמִילְיוֹנֶר.

שָׁקוּעַ הוּא יוֹמָם וָלַיְלָה

בְּשִׁכְלוּלָם שֶׁל שַׂקִּיקֵי הַנַּיְלוֹן,

בְּקֻבִּיּוֹת מָרָק וּבְגַרְבַּיִם

וּמְשַׁפֵּר אֶת לִיפְּסְטִיק הַשְּׂפָתָיִם.

אַךְ בֵּינָתַיִם

הַיָּרֵחַ

מִמִּתְקְנֵי מוֹסְקְוָה מוּטָס וְהוּא פּוֹרֵחַ.

אֲנִי בְּעַד

חֹפֶשׁ הַפְּרָט.

אֲבָל, נִדְמֶה לִי,

יֵשׁ הֶכְרָח

גַּם חֹפֶשׁ וְגַם דְּרוֹר

לְאַרְגֵּן כָּךְ שֶהַמְלֻמָּד יַחְזֹר

מִ“קוּקוּ אֶנְד בְּרוּק” –

הַפִירְמָה הַחוֹלֶשֶׁת עַל הַשּׁוּק.

הקוף והאקדח

מאת

יצחק אורן

---

הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת

מאת

יצחק אורן

שׁוּב הָיְתָה לְשָׁלוֹם יָדֵנוּ מוּשֶׁטֶת

וְהַיָּד נִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה בָּאֲוִיר.

וְנִתְּכוּ עַל הָרֹאשׁ בִּתְשׁוּבַת רִיקוֹשֶׁטָה

חֲרָפוֹת, גִּדּוּפִים בְּקִלּוּחַ מַמְאִיר.

בְּאִמְרֵי נְכֹחוֹת, בִּדְּבָרִים שֶׁבְּטַעַם

לֹא בְּאֵלֶּה דִּמְיוֹן הַמִּזְרָח יִבָּלֵם,

וּנְאוּם מְפוֹצֵץ רְוֵה אֵיבָה וּרְוֵה זַעַם

לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם בָּאוּ"ם יִנָּאֵם.

הֵם רוֹצִים מִלְחָמָה, טוֹב מְאֹד נִלָּחֵמָה.

עַל כָּרְחָנוּ לָחַמְנוּ, נַמְשִׁיךְ וְנִלְחַם.

עַל כָּרְחֵנוּ נָשׁוּב וְנִשְׁפֹּךְ אֶת הַדֶּמַע,

עַל כָּרְחֵנוּ נָשׁוּב וְנִשְׁפֹּךְ אֶת הַדָּם.

רַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר מְאֹד לֶכֶת הִצְנַעְנוּ

וְדָרַשְׁנוּ כַּמָּה אֲלָפִים שֶׁל עוֹלִים.

הֵם יָרוּ… וְזָכוּ הֵם לִרְאוֹת כֵּיצַד אָנוּ

מְדִינָה בְּמַחֲצִית יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים.

הֵם יָרוּ… הֵם הִתְקִיפוּ בְּעֹז. הָיָה חַם לָהּ

לְאַרְצִי הַקְּטַנָּה הַדַּלָּה עַד מְאֹד.

וְכָבַשְׁנוּ אֶת לוֹד וְכָבַשְׁנוּ אֶת רַמְלֶה,

נִתְבַּצְּרָה הַמְּדִינָה, הֻרְחֲבוּ הַגְּבוּלוֹת.

הֵם הוֹסִיפוּ לִירוֹת וְהוֹסַפְנוּ לִפְסֹעַ

וְהִגַּעְנוּ פִּתְאֹם לִגְבוּלוֹת אֶל־עָרִישׁ.

אֶל חוֹפָהּ שֶׁל אֵילַת הֲחִילֹנוּ לִנְסֹעַ

בְּחוֹלוֹת הַמִּדְבָּר, בַּמָּטוֹס וּבַכְּבִישׁ.

אִם לַהֶרֶג, לַהֶרֶס, לָרֶצַח, לָרֶסֶק

רְצוֹנָם הַפּוֹשֵׁעַ עֲדַיִן לֹא תַּם,

עוֹד מְעַט וְנִצְעַד בָּרְחוֹבוֹת שֶׁל דַּמֶּשֶׂק

וְחוֹשֵׁשְׁנִי, גַּם זֶה יִתְרַחֵשׁ בִּזְכוּתָם.

בִּזְכוּתָם עוֹד נַגִּיעַ אֱלֵי פִּירָמִידוֹת,

בִּזְכוּתָם נִתְפַּעֵל מִקְּסָמִים בְּבַגְדָּד,

הֵם אֲזַי יִתְחָרְטוּ, בְּרֹאשָׁם הֵם יָנִידוּ

עַל אֲשֶׁר בָּאֲוִיר נִשְׁאֲרָה זוֹ הַיָּד.

---

בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת

מאת

יצחק אורן

למותו של אבן סעוד

שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים

פְּנֵי רֶצֶף הַהִיסְטוֹרְיָה.

יֵשׁ שֶׁשַּׁלִּיט נִדַּח

וְיֵשׁ שַׁלִּיט שֶׁמֵּת.

אֶפְשָׁר תָּמִיד לִקְרֹא:

O tempora o mores.

אֶפְשָׁר תָּמִיד לִלְחֹשׁ:

בָּרוּךְ דַּיָן אֱמֶת.

אֶפְשָׁר גַּם לְהַרְהֵר:

אִם הָרָשׁוּת יִעוּד הִיא,

אִם הַשִּׁלְטוֹן קַיָם,

נוֹצַר וְחַי לִשְׁמוֹ…

הִנֵּה לִפְנֵי זְמַן מָה

שַׁלִּיט זָקֵן סָעוּדִי

שְׂבַע דּוֹלָר וּמַלְכוּת

הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ.

יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן,

מִשְׁטָר, מִשְׁפָּט וָצֶדֶק

בְּמַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית,

בַּהֲוָיוֹת עוֹלָם:

לַכְּפִיר יֵשׁ מַלְתָּעוֹת

וְלַפִּילִים יֵשׁ חֶדֶק,

כְּנָפַיִם לַצִּפּוֹר

וְשֵׂכֶל לָאָדָם.

לְמֶלֶךְ בֶּדוּאִי

הָיָה מַזָּל בַּחֶלֶד:

עָרִים קְדוֹשׁוֹת כָּבַשׁ

בְּחֶבֶל מַלְכוּתוֹ,

קְדוּשָׁה רָדְפָה קְדוּשָׁה

וְנֵס רָדַף הַפֶּלֶא:

נוֹזֵל יָקָר מִפָּז

נִגְלָה בְּאַדְמָתוֹ.

נוֹזֵל שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר

בּוֹעֵר, דּוֹלֵק, מֵנִיעַ,

נוֹזֵל סָמִיךְ מִדָּם

וְעַז מִמִּלְחָמָה –

אָכֵן, צֵרוּף נָאֶה:

כְּבוֹד אַלְלָה בָּרָקִיעַ

וְהַעָצְמָה שֶׁל נֵפְט

בְּבֶטֶן אֲדָמָה.

וּלְכִיסֵי עָרִיץ

עָרוּם, חָשׁוּךְ, פָנָטִי

הִתְחִיל זוֹרֵם זָהָב

מִילְיוֹן אַחַר מִילְיוֹן.

יֵשׁ שֶׁפַע עֲבָדִים

בְּקֶרֶב אָסִיאָתִים

וּבְאַרְצוֹת הַבְּרִית

עוֹד אֵין מַחֲסוֹר בָּהוֹן.

זוֹרְמִים זָהָב וָנֵפְט

וְהָעַבְדוּת גּוֹבֶרֶת,

הַמֶּלֶךְ מִתְעַשֵּׁר,

הַמֶּלֶךְ מִשְׁתּוֹלֵל.

בָּאֵי עוֹלָם גּוֹנְחִים

מֵעַל בְּעָיָה בּוֹעֶרֶת:

אֵין לֶחֶם לִפְלִיטֵי

עֲרָב מִיִּשְׂרָאֵל.

יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן,

מִשְׁטָר, מִשְׁפָּט וָצֶדֶק

בְּמַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית,

בַּהֲוָיוֹת עוֹלָם:

לַכְּפִיר יֵשׁ מַלְתָּעוֹת

וְלַפִּילִים יֵשׁ חֶדֶק,

כְּנָפַיִם לַצִּפּוֹר

וְשֵׂכֶל לָאָדָם.

---

עֵת דּוֹדִים

מאת

יצחק אורן

מַר דָּאלֶס יֵש לוֹ פְּנַאי, לַשָּׁוְא נִשְׂלַח לוֹ אֶבֶן,

מַר דָּאלֶס יֵש לוֹ פְּנַאי וְכֶסֶף בְּכִיסוֹ,

יָכֹל הוּא לְהַשְהוֹת, לִדְחוֹת בְּקַש וְתֶבֶן

עַד שֶהַכֹּל יוּרַע, עַד כֹּחַ אֵין לִנְשׂא.

מַר דָּאלֶס יֵש לוֹ פְּנַאי, יְרִיבָתוֹ מִנֶּגֶד,

זוֹ אֶרֶץ הַשְּׁטָחִים הַנִּרְחָבִים,

אַף הִיא עִם שֵׁיךְ מִדְבָּר יוֹשְׁבָה וּמִתְעַנֶּגֶת,

כִּי עֵת דּוֹדִים עַתָּה וְתוֹר הָאֳהָבִים.

כִּי עֵת דּוֹדִים עַתָּה לַמַּהְפְּכָן רוֹמַנְטִי

וְתוֹר הָאֳהָבִים לְכָל חוֹבֵשׁ תַּרְבּוּשׁ,

אָכֵן, עָבַר זְמַנּוֹ שֶׁל פְלִירְט קָטָן פִּיקָנְטִי

בֵּין שְׁתֵּי מַעֲצָמוֹת וְעַם אֲכוּל יֵאוּשׁ.

הָיָה זֶה רֶגַע קָט, קָצָר כְּהֶרֶף עַיִן,

וְלָנוּ אָז נִדְמֶה: חָלְפָה אֵיבַת הָעַד.

וְאַדִּירֵי עוֹלָם זוֹכְרִים חֶטְאָם חֵטְא קַיִן,

וְהֵם חָשִׁים־אָצִים לִתְקֹן הַמְּעֻוָּת.

וְלָנוּ אָז נִדְמָה כִּי בָּא סוֹף סוֹף הַיֶּשַׁע

וְלָנוּ אָז נִדְמָה: הַסֵּבֶל פָּג וְתָם.

עָבְרוּ חָמֵשׁ שָׁנִים וּ“סְפְּלֶנְדִיד אַיְזוֹלֵישְן”

מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין, מִקֶּדֶם וּמִיָּם.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: הַכֹּל חוֹלֵף, גַּם חֹרֶף.

גַּם עֵת דּוֹדִים – אָבִיב, גַּם יוֹם סוֹף סוֹף מַחְשִׁיךְ

אֲבָל אִם עַם אֶחָד נוֹלַד כְּעַם קְשֵׁה עֹרֶף

הוּא עַד קֵץ הַיָּמִים מַמְשִׁיךְ, מַמְשִׁיךְ, מַמְשִׁיךְ.

---

הָרוֹפֵא הַמְמֻשְׁקָף

מאת

יצחק אורן

ארצות המערב מספקים נשק למדינות ערב

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, מַעֲשֶׂה מִשְׁפַּחְתִּי,

עַל בָּנִים וְהוֹרִים

וּשְׁלֹשָׁה גִּבּוֹרִים:

בְּנִי, אֲנִי וְאִשְׁתִּי.

יוֹם אֶחָד – זֶה הָיָה, כַּמּוּבָן, עֶרֶב חַג,

בָּא אֲנִי לְבֵיתִי

וּבְמִצְוַת רַעְיָתִי

בְּיָדִי סַל עִם דָּג.

כְּנִשְׁאַלְתִּי אִם חַי זֶה הַדָּג וְאִם מֵת

הֶעֱדַפְתִּי, רֵעַי, שְׁלוֹם בֵּיתִי עַל אֱמֶת

וְאָמַרְתִּי (אָמְנָם, רָעֲדָה לִי הַבֶּרֶךְ)

כִּי פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַדָּג רַק בַּדֶּרֶךְ.

וְהַדָּג נִתְבַּשֵּׁל, נִטַּגֵּן וּמֻלָּא

וּבָעֶרֶב יָשְׁבָה מִשְׁפַּחְתִּי וְאָכְלָה,

לְמָחֳרָת, עֵת אֲנִי עוֹד שָׁקוּעַ בְּנַחַר

(בְּשַׁבָּת וּבֶחֶג אֵין קָמִים עִם אוֹר שַׁחַר)

הֶעִירַתְנִי צְוָחָה שֶׁחָדְרָה אֶל הַלֵּב.

הִזְדַּעְזַעְתִּי, קָפַצְתִּי וְרַצְתִּי יָחֵף

וְרָאִיתִי כִּי בְּנִי מִתְפַּתֵּל מִכְּאֵב…

רַבּוֹתַי, לֹא אַרְבֶּה דִּבּוּרִים עַל מַצְפּוּן,

עַל מוּסַר הַכְּלָיוֹת הָאָיֹם..

הִתְרוֹצַצְתִּי בָּעִיר, רַבּוֹתַי, כְּטַיְפוּן

וְקָפָאתִי מִקֹּר וְהֵזַעְתִּי מֵחֹם

וְצָעַקְתִּי עַל רַעַל, עַל בֵּן וְעַל דָּג,

כְּדֵי לִמְצֹא לִי רוֹפֵא בְּשַׁבָּת וּבֶחָג.

לְבַסּוֹף נֶעְתָּר לִי יָשִׁישׁ, דּוֹקְטוֹר שָׂב,

הוּא נָטַל מַכְשִׁירָיו וְהִרְכִּיב מִשְׁקָפָיו

וְהַבַּיְתָה נָסַעְנוּ בִּיעָף.

אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפַּקְנוּ לָצֵאת מִמּוֹנִית,

כְּדֵי לָחוּשׁ וְלָתֵת הָעֶזְרָה הָרְפוּאִית,

הִתְנַשֵּׂא בַּאֲוִיר אֵיזֶה חֵפֶץ גָּמִישׁ

וּפָגַע בְּמִצְחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַיָּשִׁישׁ.

מָה אֹמַר, אֲדַבֵּר, אֶצְטַדָּק!

זֶה הַחֵפֶץ הָיָה רַק כַּדּוּר שֶׁל מִשְׂחָק,

כִּי יַלְדִּי שֶׁבַּבֹּקֶר גָּעָה כְּמוֹ עֵגֶל

לְפָנֵינוּ שִׂחֵק בְּמִשְׂחָק כַּדּוּר רֶגֶל.

אִם רוֹפֵא מְקַבֵּל מֵחוֹלֵהוּ מַכָּה

וְחוֹזֵר עִם קִשּׁוּט עַל הַמֵּצַח,

אֵין לִמְצֹא בַּדָּבָר מַשְׁמָעוּת עֲמֻקָּה

וּסְמָלִים עַל הַזְּמַן וְהַנֶּצַח.

אַךְ בְּכָל זֹאת כְּדַאי,

חֲבֵרַי וִידִידִי,

עוֹד בְּטֶרֶם עַל מֵצַח צָמְחָה חַבּוּרָה

לְבָרֵר אִם רָאוּי הַתִּינוֹק לְעֶזְרָה.

---

הַצְּלִיל

מאת

יצחק אורן

מִגְּדוֹת הַנִּילוֹס הַגּוֹאֶה,

מֵאַפְרִיקָה לוֹהֶטֶת

שָׁמַעְתִּי קוֹל אֶחָד תּוֹעֶה

וַיַּעֲבֹר בִּי רֶטֶט.

נֵחַנְתִּי בִּשְׁמִיעָה יָפָה,

בְּאֹזֶן מוּסִיקָלִית

וּבְקוֹלוֹת הַהַתְקָפָה

הִבְחַנְתִּי צְלִיל מֻכָּר לִי.

מֻכָּר מֵאָז וּמִתָּמִיד,

אָרֹךָ כִּמְעַט כְּנֶצַח,

צְלִיל בְּלִי רֵאשִׁית וְאַחֲרִית,

צְלִיל שֹׁד, בִּזָּה וָרֶצַח.

בַּחֲלִיפוֹת עִתִּים וְנוֹף

בְּרֶצֶף הַהִיסְטוֹרִי

בּוֹקֵעַ זֶה הַצְּלִיל כְּתֹף

בְּמַנְגִּינַת תִּזְמֹרֶת.

וּמִפַּרְעֹה וְעַד הָמָן,

מֵהִיטְלֶר וְעַד נַאצְר

תָּמִיד מוּכָן וּמְזֻמָּן

זֶה הַטּוֹרֵף הַנָּאצִי.

וְהוּא לוֹמֵד קוֹרוֹת עַמִּים,

וְהוּא חַיָּב לָדַעַת

כֵּיצַד נָגוֹזוּ לְאֻמִּים

בְּשֶׁל אוֹתוֹ הַמַּעַד.

אַךְ הַשִּׂנְאָה לַיַּהֲדוּת

כָּל דּוֹר בּוֹחֵר נוֹשֵׂא לָהּ…

וַעֲתִידוֹ תָּמִיד חָרוּת,

נֶחֱרָץ, אָמֵן סֶלָּה.

רַק הִתְחַלְּפוּ כְּבָר הַזְּמַנִּים

וְנִשְתַּנָּה הַקֶּצֶב,

לֹא עוֹד תְּפִלָּה שֶׁל אֵין־אוֹנִים

לָחֹשׁ נִלְחַשׁ בְּעֶצֶב.

לֹא עוֹד נַבִּיטָה בַּמְּרוֹמִים,

נִזְעָק אֶל כֵּס אֱלֹּהַּ

וְנִתְחַנֵּן לְרַחֲמִים

מֵעָל וּמִגָּבֹהַּ.

לֹא נְחַפֵּשׂ עַלְמָה אֶסְתֵּר

שֶׁבְּחִנָּהּ תּוֹשִׁיעַ,

וְלֹא נִדְחֶה אֶת הַהֶסְדֵּר

אֱלֵי יְמוֹת מָשִׁיחַ.

אוֹתוֹ הַצְּלִיל הַנֶּאֱלָח

הַמְּזֹהָם כְּפֶצַע

יֻחְרַשׁ, יֻשְׁתַּק בְּקוֹל תּוֹתָח

וְיֵאָלֵם לָנֶצַח.

---

פַארְסָה

מאת

יצחק אורן

לוּ הָיִיתִי מַלְחִין בַּעַל כֹּשֶׁר,

לוּ יָדַעְתִּי לִכְתֹּב מַנְגִּינוֹת,

הֵן הָיִיתִי זוֹכֶה כְּבָר לְעֹשֶׁר

בַּתְּקוּפָה הַהִיסְטוֹרִית הַזֹּאת.

כִּי הָיִיתִי כּוֹתֵב סֶרֶנָדָה

וּמַרְנִין אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּשִׁיר

לֹא עַל אֶרֶץ פְּלָאִים אֶלְדּוֹרָדוֹ

וְאַף לֹא עַל שְׁלָגִים בְּסִיבִּיר,

כִּי אִם דַּוְקָא עַל אֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת,

אֵשׁ יְקוֹד אַהֲבָה אַדִּירָה,

עֲמֻקָּה, עֲדִינָה וְסוֹעֶרֶת

חוּשָׁנִית, גְּעוּשָׁה, כַּבִּירָה

בֵּין רוֹמֶאוֹ מוֹדֶרְנִי בּוּלְגָנִין

וּבֵין יוּלְיָה – הִיא נַאצְר עַבְּדוּל,

לֹא חֻבְּרָה בְּסִפּוּר וְרוֹמָנִים

אַהֲבָה שֶׁכָּזֹאת לְלֹא גְּבוּל.

מַה לִּי וֶרְדִי וּמַה לִּי רוֹסִינִי,

מַה לִּי צְחוֹק מַה לִּי דֶּמַע מְלֹא דְּלִי,

מַחֲוִירִים הֵם כְּצֶבַע חַרְסִינִי

לְעֻמַּת סֶרֶנָדָה שֶׁלִּי.

הוּא נִצָּב בְּתִלְבֹּשֶׁת קוֹזָקִים,

הַיָּרֵחַ מֵאִיר אֵת פָּנָיו,

זֶה עַתָּה חָבֵר כְּנֶסֶת מִמָּקִ"י

עַד לְזֹהַר צִחְצַח מַגָּפָיו.

וְשָׁחֹר זֶה הַזֹּהַר כְּזֶּפֶת,

וְהַטֶּבַע כָּשּׁוּף וּמֻקְסָם

וּבְלוֹרִית עַל הָרֹאשׁ מִתְנַפְנֶפֶת –

זֶה הַצּוּ’בְּצִ’יק הַהוּא הַמְפֻרְסָם.

מַפּוּחִית עֲנָקִית וּשְׁחַרְחֹרֶת

מַשְׁמִיעָה צְלִיל מָתֹק וְעָרֵב.

וְנִמְתַּחַת, נִפְרֶשֶׂת מִכְמֹרֶת

שֶׁל גְּבַרְתָּן מְזַמֵּר וְעוֹגֵב.

וְהִנֵּה עַל גְּזֻזְטְרָה שֶׁמִּמַּעַל

מוֹפִיעָה אֵיזוֹ דְּמוּת מִזְרָחִית,

שֶׁחָמְקָה מִמִּטָּה שֶׁל הַבַּעַל

וְשֶׁשְּׁמָהּ עַבְּדֻלָּה נַאצֶרִית.

וְהַצּוּ’בְּצִ’יק עַלִּיז וְשָׂמֵחַ

זְרוֹעוֹתָיו הוּא פּוֹשֵׁט לִקְרָאתָהּ.

וְהַבַּעַל סוֹבֵל וְגוֹנֵחַ

וְצוֹעֵק: שׁוּבִי, שׁוּבִי, סוֹטָה.

הוּא מַבְטִיחַ לָהּ אֹשֶׁר וָסֶכֶר

מְשַׁלְשֵׁל לָהּ זָהָב לַכִּיסִים,

אַךְ הַצּוּ’בְּצִ’יק מַצִּיעַ לְמֶכֶר

תּוֹתָחִים, מַרְגֵּמוֹת, מְטוֹסִים…

וְהַפַרְסָה נִמְשֶׁכֶת, נִמְשֶׁכֶת

מְלֻוָּה בְּתִזְמֹרֶת שְׂטָנִית…

הִיא הָיְתָה כֹּה זוֹלָה, מְגֻחֶכֶת

אִלְמָלֵא הִיא הָיְתָה רְצִינִית.

---

אִם תִּרְצוּ

מאת

יצחק אורן

נוּרִי סָעִיד אָמַר כִּי מְצוּיָה בַּכְּנֶסֶת

מַפָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִנִּילוּס עַד הַפְּרָת.

מִכָּאן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הִיא מְדִינָה חוֹמֶסֶת

וְכָל מְגַמָּתָהּ לְהִתְפַּשֵּׁט לָעַד.

נוּרִי סָעִיד דִּבֵּר וְאָנֹכִי אָשִׁיבָה:

לַשָּׁוְא, נוּרִי סָעִיד, תּוֹגִיעַ נַפְשְׁךָ.

אִם נִשָּׁאֵר בַּגְּבוּל אוֹ אֶת הַגְּבוּל נַרְחִיבָה

הַכֹּל, נוּרִי סָעִיד, הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ.

בְּךָ וּבִירִיבְךָ עַבְּדֻל פַּרְעֹה מִצְרָיִם,

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּסוּרְיָה, בַּלְּבָנוֹן.

כִּי אִם יִרְצֶה אֶחָד רָצֹה יִרְצוּ גַּם שְׁנַיִם

שֶׁבָּאֵזוֹר הַזֶּה סוֹף סוֹף יִשְׁכֹּן שָׁלוֹם.

כִּי לָנוּ, מַר סָעִיד, יֵשׁ דֵּי מֶרְחָב פָּתוּחַ

לִחְיוֹת וּלְשַׂגְשֵׂג גַּם בְּלִי יְאוֹר וּפְרָת,

וְאִם בַּמְּדִינָה יִהְיֶה הַגְּבוּל בָּטוּחַ

דַּיֵּנוּ בַּשְּׁטָחִים מִדָּן וְעַד אֵילַת.

גָּלִיל יָנִיב בָּרוֹ, יַחְשֹׂף גְּנָזָיו הַנֶּגֶב,

אֳנִי יֵרֵד בַּיָּם, יַרְדֵּן יַשְׁקֶה מֶרְחָב,

וּבְלִי לִכְבֹּשׁ שְׁטָחִים נַגִּיעַ אֶל הַשֶּׂגֶב

וּרְוָחָה נָבִיא גַּם לְאַרְצוֹת עֲרָב.

אַךְ אִם נֻטְרַד, נֻתְקַף גַּם אֶל הַפְּרָת נַגִּיעַ

וְגַם אֶל הַיְאוֹר נוּכַל לָתֵת גִּיחָה.

עַל כֵּן, נוּרִי סָעִיד, הַיּוֹם אֲנִי מַשְׁמִיעַ

לְךָ תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה: הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ.

---

שִּׁגְּעוֹנוֹת

מאת

יצחק אורן

ממוצבי ירדן נורתה קבוצת ארכיאולוגים שסיירה בחפירות רמת רחל. הירדנים הודיעו כי הלגיונר השתגע. ראש המשקיפים ומזכיר האו"ם קיבלו גירסה זו.

הַלֵּגְיוֹנֶר מַגְ’נוּן וְהִשְׁתַּגַּע עַבְּדַאלְלָה.

מַחְמוּד אִבֵַּד רֹאשׁוֹ וַיְהִי הָלוּם־דָּהוּם.

וְאָנֹכִי תּוֹהֶה: כְּלוּם זוֹ פְּקוּדָּה מִלְמַעְלָה

אוֹ בֶּאֱמֶת תָּמִים מַנְגְנוֹנוֹ שֶׁל אוּ"ם?

עַבְּדַאלְלָה הִשְׁתַּגַּע וְדָג שׁוּב יְדַוֵּחַ.

נוֹחָה לוֹ עַד מְּאֹד גִּרְסַת הַשִּׁגָּעוֹן.

וְהָעוֹלָם כֻּלוּ יִבְכֶּה וְיִתְאַנֵּחַ,

וְלַהֲגָהּ תִּשְׁפֹּךְ מוֹעֶצֶת בִּטָּחוֹן.

הַדַּאוּנִינְג סְטְרִיט כֻּלּוֹ יִהְיֶה שָׁרוּי בְּאֵבֶל,

בַּבַּיִת הַלָּבָן מַר דַּאלֶס יִתְמַרְמֵר.

הַקְּרֶמְלִין מַר יִזְעַק: יַאהוּד גּוֹרֵם לְסֵבֶל

וּבִגְלָלוֹ נִטְרַף שִׁכְלוֹ שֶׁל לִגְיוֹנֶר.

אַךְ זוֹ רָעָה חוֹלָה: אֱמֶת תִּצְמַח מֵאֶרֶץ

וְלֹא לַשָּׁוְא סָבְלוּ חוֹקְרֵי הָעַתִּיקוֹת.

הֵן כָּל חוֹפֵר קַרְקָע עִתִּים נִתְקַל בְּשֶׁרֶץ

אֲשֶׁר אוֹרֵב לִנְשֹׁךְ, לִדְקֹר וְלַעֲקֹץ.

לֹא בְּמִקְרֶה אוֹיֵב חֲדַל אִישִׁים וָיֶשַׁע,

מָלֵּא כְּזָבִים, מוּג לֵב, חוֹבֵק מִקְלָע בְּחֵת,

בָּחַר כְּמַטָּרָה לְכַדּוּרֵי הַפֶּשַׁע

חוֹקְרִים, אַנְשֵׁי מַדָּע וּמְגַלֵּי אֱמֶת.

עַבְּדַאלְלָה אוֹ מַחְמוּד הִצִּיל עַצְמוֹ מִמַּעַד

וּלְשֵׁם כָּךְ בָּדָה תֵּרוּץ טֵרוּף נִלְעָג

אַךְ לָמָּה נִפְגְּמָה פִּתְאֹם צְלִילוּת הַדַּעַת

שֶׁל אִישׁ רָם מַעֲלָה כִּכְרִיסְטִיאָן וּכְדָג?

סטלין, סטלין

מאת

יצחק אורן

---

הַדּוֹד וְהַמּוּסָר

מאת

יצחק אורן

עֵת לְאֶרֶץ זוֹ עָלִיתִי בְּחֶדְוָה וּבְגָאוֹן

כָּל כֻּלִי מָלֵא הָיִיתִי אִידֵאָלִים כְּרִמּוֹן,

עַל עָמָל – מַרְפֵּא לַנֶּפֶשׁ, עַל בִּנְיַן עָתִיד לָעָם,

עַל יִבּוּשׁ בִּצָּה וָרֶפֶשׁ, עַל יַבֶּלֶת זָבַת דָּם.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפַת הַסַּעַר דּוֹד עָשִׁיר לִי נִתְגַּלָּה

וְחָמַל הוּא עַל הַנַּעַר שֶׁעָלָה מִן הַגּוֹלָה.

וְהַדּוֹד הִצִּיעַ בֵַּיִת, אֹכֶל, כֶּסֶף לְמִלְוָה,

בְּבִטְנִי הָיָה רַק זַיִת, בְּלִבִּי הַגַּאֲוָה.

וְסֵרַבְתִּי לוֹ וְקַמְתִּי דַּךְ, עָיֵף וּמְדֻלְדָּל

וּנְאוּם אָרֹךְ נָאַמְתִּי עַל עָמָל וְאִידֵיאָל.

וְחָזַרְתִּי שׁוּב לִקְדֹּחַ, לַעֲבֹד בְּלִי גְּבוּל, בְּלִי סוֹף

וְלַחֲלֹם עַד אֵין בִּי כֹּחַ עַל עוֹלָם יָפֶה וָטוֹב.

כִּי אֱוִיל, רֵעַי, הָיִיתִי, בּוּר, נָאִיבִי, יַלְדוּתִי,

לֹא הָיִיתִי אִישׁ פּוֹלִיטִי, דִּיאָלֶקְטִיקוֹן וָתִיק.

זֶה הָיָה מִשְׁגֶּה פָטָלִי וְהִרְגַּשְׁתִּי בּוֹ, רֵעָי,

בִּרְאוֹתִי תְּמוּנָה שֶׁל סְטָלִין בְּאֶחָד בְּחֹדֶשׁ מָאי.

הִיא נִשְּׂאָה מֵעַל לִטְרַקְטוֹר שֶׁל קִבּוּץ־שׁוֹמֵר־צָעִיר.

הִתְבַּיַּשְׁתִּי וּשָׁתַקְתִּי, אֲבָל הֵם פָּצְחוּ בְּשִׁיר.

וְהַטְרַקְטוֹר מַתָּנָה הוּא, מוֹצָאוֹ אַרְצוֹת הַבְּרִית,

בֻּרְגָּנִי אֶחָד קָנָהוּ לְקִבּוּץ בּוֹנֵי עָתִיד.

יֵשׁ פִּלְפּוּל פֶּסֶבְדוֹמַרְכְּסִיסְטִי וּלְפִיו הַכֹּל מֻתָּר.

יֵשׁ לִי דּוֹד קַפִּיטָלִיסְטִי, יֵשׁ תּוֹעֶלֶת מוּסָר.

---

אוֹרְנִיָה א'

מאת

יצחק אורן

(עם מאסרו של מ. אורן)

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ בַּגֹּרֶן,

בְּקִבּוּצִים קוֹל סְפוֹד –

הָלַךְ חָבֵר מ. אֹרֶן,

הָלַךְ – אֵינֶנּוּ עוֹד.

סִפְדִי, הַכְּנֶסֶת, בְּכִי נָא,

הֵילִילִי בַּת מַפָּ"ם,

הָלַךְ אֹרֶן בֶּרְלִינָה

וְלֹא חָזַר מִשָּׁם.

שָׂדוֹת תְּבוּאָה יָנוּבוּ,

עֵנָב דּוֹרְכִים בַּגָּת.

מַדּוּעַ לֹא תָּשׁוּבָה,

מַר אֹרֶן הַנִּכְבָּד?

חָלַמְתָּ וְנָאַמְתָּ

עַל פַּאֲתֵי מִזְרָח,

עַכְשָׁיו טָעֹם טָעַמְתָּ –

הַטַּעַם אַל תִּשְׁכַּח.

תַּרְגִּישׁ אוֹתוֹ לָנֶצַח,

תָּחוּשׁ אוֹתוֹ בַּלֵּב,

תִּשָּׂא אוֹתוֹ כַּפֶצַע,

תִּסְבֹּל אוֹתוֹ כִּכְאֵב.

גַּם אֶת מַפָּ"ם תִּזְכֹּר עוֹד,

תִּזְכֹּר וְלֹא תִּשְׁכַּח.

תֵּילִיל מַפָּ"ם עַל אֹרֶן,

עַל אֹרֶן הַנִּדָּח.

תִּבְכֶּה, תַּשְׁקִיף אֶתְמוֹלָה,

תִּרְאֶה עַצְמָהּ כַּצֵל

הַחַי לוֹ מִן הַדּוֹלָר

וּלְקְרֶמְלִין מִתְפַּלֵּל.

אוּלַי תִּקַּח לָהּ נֹפֶשׁ

כְּדֵי רֶגַע שֶׁל הָגוּת

וְאָז תַּבְדִּיל בֵּין חֹפֶשׁ

וּבֵין הַשִּׁעְבּוּד.

אָכֵן, דָּבָר מָאוּס הוּא

הַסְקְרִיפּ, הַחֲבִילָה,

אֲבָל עַבְדוּת לְרוּסְיָה

אֵינָהּ הַגְּאֻלָּה.

אֵין גְּאֻלָּה אֲחֶרֶת,

אַחַת הִיא, רַק אַחַת.

וְכָאן הִיא מִסְתַּתֶּרֶת

בֵּין דָּן וּבֵין אֵילָת.

וְאִם הֵיטֵב נֲחְפֹּרָה

בְּיֶזַע וּבְדָם

לֹא עוֹד נִבְכֶּה עַל אֹרֶן

שֶׁפֶּתַע נֶעֱלָם.

אָז שׁוּב יָשִׂישׂ הַגֹּרֶן,

קִבּוּצְנִיק יְחַיֵּךְ:

הָלֹךְ הָלַךְ מ. אֹרֶן,

אַךְ שׁוּב הוּא לֹא יֵלֵךְ.

---

אוֹרְנִיָה ב'

מאת

יצחק אורן

(עם שובו של מ. אורן)

מָשׂוֹשׂ וָגִיל בַּגֹּרֶן,

בַּקִבּוּצִים יוֹם חָג,

חָזַר חָבֵר מ. אֹרֶן

מִבֵּית כִּלְאוֹ בִּפְרָג.

וּבְלִי הֶבְדֵּל מִפְלֶגֶת,

בְּגִיל וּבְחִבָּה

כָּל הַיִּשּׁוּב מִנֶּגֶד

אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַבָּא.

בָּרוּךְ הַבָּא, מַר אֹרֶן,

חֲזֹר נָא לְבֵיתְךָ,

וְשָׁם סָקֹר תִּסְקֹר אֶת

דְּבַר מַאֲסָרְךָ.

כֵּן, שָׁם סָקֹר תִּסְקֹר אֶת

דְּבַר מַאֲסָרְךָ

בֵּין רִקּוּדֵי הַהוֹרָה

בְּתוֹךְ רִנַּת שִׂמְחָה.

בְּשֶׁקֶט וּבְנַחַת

תִּשְׁקֹל אֶת הֶעָבָר,

עִם חֲבֵרֶיךָ יַחַד

תַּחְשֹׁב עַל הַמָּחָר.

מִתּוֹךְ מְנוּחָה וָנֹפֶשׁ

אַחַר הַמַּאֲסָר

הִרְהוּר תַּקְדִּישׁ לַחֹפֶשׁ,

לַדְּרוֹר וּלְמִשְׁטָר.

וְאִם יַגְלִיד הַפֶּצַע,

וְאִם יַחְלֹף הַכְּאֵב,

זָכֹר תִּזְכֹּר לָנֶצַח,

שָׁמֹר תִּשְׁמֹר בַּלֵּב:

כִּי חֲזוֹנוֹת הַיֶּשַׁע

עֶרְכָּם – קְלִפַּת הַשּׁוּם

אִם נוֹשְׂאֵיהֶם בְּרֶשַׁע

וּפֶשַׁע יַגְשִׁימוּם.

וְאִם עוֹדְךָ מֵשִׂיחַ

עַל פַּאֲתֵי מִזְרָח,

זְכֹר וְאַל תַּשְׁכִּיחַ,

זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח,

כִּי טַעַם אֵין, מַר אֹרֶן,

לִבְלֹם אֱמֶת בִּכְאֵב,

כְּדֵי שֶׁעַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן

הַדֶּגֶל יִתְנוֹפֵף.

וְאֵין חָזוֹן פּוֹלִיטִי,

אֲשֶׁר יַצְדִּיק זְוָעָה,

מְיַפָּן עַד טָאהִיטִי,

מִסִּין וְעַד מוֹסְקְוָה.

מָשׂוֹשׂ וָגִיל בַּגֹּרֶן,

קִבּוּץ מוּצָף בָּאוֹר…

חָזַר חָבֵר מ. אֹרֶן,

אָכֵן, חָזַר חָזֹר.

---

עַל מוֹת

מאת

יצחק אורן

(למותו של סטלין)

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ

(אוּלַי הַסִּבָּה הִיא סוֹד)

פְּגִישָׁה עִם הַבִּלְתִּי יָדוּעַ

תָּמִיד מְעוֹרֶרֶת בִּי הוֹד.

הַמָּוֶת טִבְעִי וּבָטוּחַ,

בָּטוּחַ יוֹתֵר מֵחַיִּים,

אַךְ יֵשׁ בּוֹ תָּמִיד מַשַּׁב רוּחַ

וְהֵד מֵעוֹלָם מִסְתּוֹרִים.

וְאַף בִּתְקוּפַת שְׁכוֹל וָרֶצַח

(קָשֶׁה לְהַשְׁתִּיק אֶת הַהֵד)

יוֹצֶרֶת גְּלִישָׁה אֶל הַנֶּצַח

מֶרְחָק בֵּין הַחַי וְהַמֵּת.

אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אֶת סְטָלִין

מֵאָז הַבְדִּילִי טוֹב מֵרָע.

שׂוֹנֵא אֲנִי כֹּחַ בְּרוּטָלִי,

שׂוֹנֵא בְּלִי וִתּוּר וּפְשָׁרָה

עַל כָּל גִּלּוּיָו בְּהִיסְטוֹרְיָה

מֵהִיטְלֶר עַד נַעַר מוֹקְדוֹן,

עַל כָּל צַעֲקוֹת הַ“גְּלוֹרִיָּה!”

אוּלַי מִיָּמָיו שֶׁל סַרְגּוֹן.

אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אֶת סְטָלִין

מִיּוֹם הַבְדִּילִי אוֹר מִצֵּל,

רָאִיתִי כְּחֹלִי פָטָלִי

אָדָם הַהוֹפֵךְ עַצְמוֹ אֵל,

דֵּעוֹת, הַשְׁקָפוֹת, אִידֵיאָלִים

הוֹפְכִים לְפֻלְחָן וּלְדָת

עִם שֶׁצֶף שִׂנְאָה קָנִיבָּלִית

לְכָל מַחֲשָׁבָה שֶׁל זוּלָת.

אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אֶת סְטָלִין

מִיּוֹם הַכִּירִי יַהֲדוּת,

כִּי זֶה לֹא מִכְּבָר נִתְגַּלָּה לִי

שֶׁהוּא אַנְטִישֵׁמִי פָּשׁוּט.

כָּבְדוּ חַטָּאָיו וְהֵעִיקוּ,

וְאֵין, רַבּוֹתַי, לְכַפְּרָם

אַף לֹא בִּפְעָלָיו שֶׁל גְּרוֹמִיקוֹ,

אַף לֹא בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם.

אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אֶת סְטָלִין,

אַךְ עֵת שֶׁהוּבַל לִמְנוּחָה

נִימַת הַרְגָּשָׁה לֹא הָיְתָה לִי

שֶׁל רֶוַח, שֶׁל גִּיל, שֶׁל שִׂמְחָה.

כִּי סוֹף סוֹף יָדֹע יָדַעְתִּי

שֶׁכָּל אִישׁ עָצְמָה אַדִּירָה

אַף הוּא רַק מַכְשִׁיר אַבְטוֹמָטִי

הַבָּא לְבַצֵּעַ גְּזֵרָה.

גְּזֵרַת כִּלְיוֹן אִידֵיאָלִים

שֶׁל דּוֹר שֶׁעָרַג לִגְאֻלָּה,

לְצֶדֶק, שִׁוְיוֹן סוֹצִיאָלִי

וּבָא לְחוּכָא־אִיטְלוּלָא.

---

עַל רוֹפְאִים וּרְפָאִים

מאת

יצחק אורן

לאחר מותו של סטלין שוחררו הרופאים היהודים שנאשמו והודו בכוונות להרעיל את מרת השלטון הסוביטי. עם שחרורם נתפרסמה הודעה כי שיטות חקירתם היו פסולות.

שִׁיטוֹת הַחֲקִירָה

הָיוּ פְּסוּלוֹת.

אָכֵן, זֶה מְאֹרָע

מַפְתִּיעַ עַד מְאֹד.

גְּדוֹלֵי הַמַּדָּע

הוֹדוּ בַּחַבָּלָה וּבִבְגִידָה,

בְּמַעֲשֵׂי עָווֹן וָפֶשַׁע

בְּרִגּוּל, בְּשִׁפְלוּת וּבְרֶשַׁע,

אֲבָל שִׁיטוֹת הַחֲקִירָה

הָיוּ מְיֻחָדוֹת

וּבְהִיסְטוֹרְיָה כְּבָר קָרָה

שֶׁנֶּאֱלָץ אִישׁ לְהוֹדוֹת.

הוֹדוּ גַּם קָמְיֶנְִיֶב, גַּם רִיקוֹב, גַּם בּוּכָארִין,

הוֹדָה רוּסִי וִיהוּדִי וְגַם תָּתָרִי,

הוֹדָה קַלְמִיק, הוֹדָה בּוּרְיָט, הוֹדָה אוּזְבֶּקִי,

הוֹדוּ בְּבֵית חֲרשֶׁת וּבַיֶּקֶב,

הוֹדוּ בְּמַחֲנֶה, קוֹלְחוֹז וָגֹרֶן,

הוֹדָה אַף חֲבֵרֵנוּ אֹרֶן.

מֵאָז וּמִתָּמִיד בְּאֶן־וֶהּ־דֶּה

בָּשָׂר וָדָם מוֹדֶה.

אַךְ מִישֶׁהוּ בְּפֶה מָלֵא גִּלָה:

שִׁיטַת הַחֲקִירָה הָיְתָה פְּסוּלָה.

וּבְכֵן, אֲנִי חוֹזֵר: זֶה מְאֹרָע

אִם פֶּתַע שָׁם בּוֹדְקִים שִׁיטוֹת שֶׁל חֲקִירָה,

שִׁיטוֹת הַנְּהוּגוֹת מֵאָז וּמִתָּמִיד

בְּאֶרֶץ דֶּמוֹקְרָטִית־עֲמָמִית

נֶגֶד אוֹיְבֵי מִשְׁטָר סוֹצְיָאלִיסְטִי

נֶגֶד טְרוֹצְקִיסְטִים, צִיּוֹנִים וְטִיטוֹאִיסְטִים.

אִם צִדְקָתָם שֶׁל הָרוֹפְאִים יָצְאָה כָּאוֹר

אוּלַי אֶפְשָׁר עוֹד לְסוֹבֵב קְצָת לְאָחוֹר

גַּלְגַּל הַמִּשְׁפָּטִים

וְהַשְּׁפָטִים

וּלְזַכּוֹת לֹא רַק אֶת הָרוֹפְאִים,

כִּי אִם מִסְפָּר גָּדוֹל שֶׁל מְעֻנִּים,

שֶׁל נִשְׁפָּטִים וְנִּדוֹנִים

הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ הָרְפָאִים,

שֶׁל נְמַקִּים בְּאֶרֶץ הַצָּפוֹן

עַל הֱיוֹתָם חוֹלְמִים חֲלוֹם צִיּוֹן,

וְאִם בּוֹדְקִים שִׁיטוֹת שֶׁל חֲקִירָה

אוּלַי לְאוֹר לָבְנָם שֶׁל הַשְּׁלָגִים

אֶפְשָׁר לִבְדֹּק גַּם מֻשָּׂגִים

כְּגוֹן מֻשַּׂג הַטּוֹב וְגַם מֻשַּׂג הָרָע,

מֻשָּׂג הַחֹפֶשׁ וְהָאוֹר

אוֹ מֻשָּׂגֵי עַבְדוּת וּדְרוֹר,

וְלַעֲרֹךְ גַּם מֶחְקָרִים

עַל כָּל סוּגֵי הַמִּשְׁטָרִים

וְעַל עָבַר רָחוֹק, נִשְׁכַּח וָמֵת

שֶׁגַּם עָלָיו חָל הַהֶבְדֵּל בֵּין שֶׁקֶר לְאֳמֵת,

שֶׁמָּא בְּכָל זֹאת לֹא הַצָּאר אִיבָן

הִמְצִיא פֵּנִיצִילִין וּפִצְצַת מֵימָן.

יֵשׁ מֻשָּׂגִים לָרֹב

וְיֵשׁ שִׁיטוֹת מֶחְקָר עַד לְאֵין סוֹף,

וְאָנֹכִי כְּאָב לִבְנוֹ

מוּכָן לָתֵת עֵצָה הוּמָנִית…

חֲבָל שֶׁמָּלֶנְקוֹב אֵינוֹ

קוֹרֵא אֶת ל. דני.

---

מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת

מאת

יצחק אורן

אחדות העבודה סוטה מן הקו הגרלני של מפלגת העבודה המאוחדת.

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת חַמָּה,

בְּקֶרֶב מַפָּם מֵהֻמָּה,

זוֹעֵק “הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר”

עַל קַו הַסְּטִיָה הַמַּסְעִיר

וְאֶל תּוֹךְ הַדְּרָמָה

נִכְנַס גַּם אַבְרָמוֹב

הָאֵל, הָאֱלִיל וְהַצִּיר.

כֵּיצַד לֹא נַזִילָה דְּמָעוֹת

אִם פֶּתַע בָּאָרֶץ הַזֹּאת,

בְּקֶרֶב צִבּוּר כֹּה יָקָר

בָּאִים וְכוֹפְרִים בְּעִקָּר:

בְּקָו גֶּנֶרָלִי

שֶׁל מָלֶנְקוֹב־סְטָלִין

שֶׁאֵי שָׁם הֻתְוָה בַּנֵּכָר.

וּמָה נְעִימָה־עֲרֵבָה

הַמּוּסִיקָה נֹסַח מוֹסְקְוָה:

"פַּלְגָּן. מְחַרְחֵר מִלְחָמָה,

בּוֹגֵד בְּכֹחוֹת הַקִּדְמָה,

טְרוֹצְקִיסְטִים, פָשִׁיסְטִים

וְקַפִּיטָלִיסְטִים

עָשׂוּ יָד אַחַת בַּמְּזִמָּה".

וְאָנוּ בְּרוּחַ קָרָה

נוֹסִיפָה קֵיסָם לַמְּדוּרָה,

נַזְכִּירָה בְּעֶצֶם הָרִיב

מִשְׁטַר דּוּ־לְאֻמִּי וְיַצִּיב

נָבוֹא בְּפֶטִיצְיָה

לְשֵׁם קוֹאַלִיצְיָה:

מֶמְשֶׁלֶת חַזָּן וְנָגִיבּ.

אֲבָל לַ“אַחְדוּת עֲבוֹדָה”

נִסְגֹּד וְנַחְוֶה לָהּ קִדָּה.

נִתֵּן לָהּ בְּרָכָה וְעִדּוּד

כִּי קָצָה נַפְשָׁהּ בַּפִּטְפּוּט.

וְלָהּ נְאַחֵלָה

(אָמֵן, אָמֵן סֶלָה)

לָצֵאת מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת.

וְאִם כְּבָר הִגַּעְנוּ הֲלוֹם

נָעֵז לְהַבִּיעַ חֲלוֹם:

אוּלַי עוֹד יָקוּם פֹּה, אַחַי,

גּוּף רַב פּוֹעֲלִים עֵר וָחָי

בְּלִי צֵל צִ’ינְגִיסְחָנִי

אוֹ אָמֶרִיקָנִי

וְאָנוּ נִקְרָא: כֹּה לֶחָי.

---

בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ

מאת

יצחק אורן

לאחר סיורו בארצות המזרח הודיע ניקיטה חרושצ’וב בנאומו בסוביט העליון כי מדינת ישראל היא מכשיר האימפריאליזם.

שָׁלוֹם לְךָ, חָבֵר חְרוּשְׁצ’וֹב נִיקִיטָה.

סִיַרְתָּ אֲרָצוֹת, עַמִּים רָאִיתָ,

וְעוֹד מְעַט חָלֹשׁ תַּחֲלֹשׁ

עַל הֹדוּ וְעַל כּוּשׁ מַמָּשׁ כַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

וְיֵשׁ לְךָ הַכֹּחַ וְהָאוֹן

לָקוּם בְּתוֹכְכֵי סוֹבְיֶט עֶלְיוֹן

וּבְמַגָּף רוּסִי, מַגָּף מֻכָּר מְאֹד

בִּפְנֵי עַמִּי, בִּפְנֵי אַרְצִי לִבְעֹט,

לְמַעַן נַעֲרִיךְ וְגַם נֵדַע הַשֹּׁוִי

שֶׁל בְּעִיטַת מַגָּף חְרוּשְׁצ’וֹבִי.

נִיקִּיטוּשְׁקָה, טוֹבָארִישְׁץ' דּוֹרוֹגוֹי,

עָבְרוּ כְּבָר הַזְּמַנִּים עֵת מַגָּפוֹ שֶׁל גּוֹי

הָיָה מַשְׁכִּין בִּי זַעֲוָה וָפַחַד.

הִנֵּה רוֹאֶה אַתָּה: יוֹשֵׁב אֲנִי בְּנַחַת,

וְאֵין אֲנִי אֲפִילּוּ מְטַכֵּס עֵצָה

מַה לְהָשִׁיב עַל דְּבַר הַנְּאָצָה.

אַף־עַל־פִּי־כֵן מוּכָן אֲנִי אִתְּךָ לָשׂוּחַ

וּכְדֵי לִגְרֹם

הַיּוֹם

לְךָ קְצָת נַחַת רוּחַ,

אַזְכִּיר לְךָ

מָשָׁל מִפְּרִי עֵטוֹ שֶׁל בֶּן עַמְּךָ,

כֵּן, בֶּן עַמְּךָ, חָבֵר חְרוּשְׁצ’וֹב,

שֶׁשְּׁמוֹ אִיבָן אַנְּדְרֶיֶיבִיץ קְרִילוֹב.

זָכוּר לְךָ וַדַּאי עִנְיַן זֶה הָאֲרִי הַשָּׂב

שֶׁכָּל חַיּוֹת הַיַּעַר נִקְבְּצוּ עָלָיו

לִנְשֹׁךְ, לִמְרֹט,

לִצְבֹּט,

לִבְעֹט

וְגַם בֶּן אֲתוֹנוֹת

אָמַר דְּבָרוֹ לֵאמֹר:

אַף אָנֹכִי בָּעַטְתִּי בּוֹ הַפַּעַם,

יֵדַע נָא טַעַם

פַּרְסַת חֲמוֹר".

אָכֵן, צוֹחֵק אַתָּה צְחוֹק שֶׁל עֲנָק אַדִּיר,

אַתָּה אוֹמֵר "הַבִּיטוּ עַל הַכְּפִיר!

הֲרֵי זֶה זְבוּב, יַתּוּשׁ, כִּנָּה,

מַה לִי לִמְעֹךְ אוֹתָהּ בָּאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה".

הַרְשֵׁה נָא לִי לוֹמַר לְךָ, חָבֵר נִיקִיטָה,

כִּי בְּיָמִים עֵת בַּתָּכְנִית עוֹד לֹא הָיִיתָ

אַתָּה וְאַרְצְךָ עַל כָּל הוֹדָהּ

נִלְחַם קֵיסָר אֶחָד עַל יְהוּדָה.

אָמְנָם, נֻצַּחְנוּ אָז, חָבֵר נִיקִיטָה,

אֲבָל זֶה הַקֵּיסָר שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה אָז טִיטוּס

יַתּוּשׁ עָלוּב נִכְנַס אֶל תּוֹךְ מֹחוֹ,

מָצַץ אֶת לְשַׁדּוֹ, כִּלָּה כֹּחוֹ

וּגְדָל מוֹשְׁלֵי עוֹלָם נָפַל שָׁדוּד

בִּידֵי יַתּוּשׁ פָּעוּט

מִכָּאן שֶׁהַמִּדּוֹת – הַגֹּדֶל וְהַקֹּטֶן –

לֹא כָּל דָּבָר וְלֹא תָּמִיד קוֹבְעוֹת הֵן.

---

מוּסַר הַשׂכֵּל

מאת

יצחק אורן

מיקויאן נאם בועידת המפלגה הקומוניסטית והגדיר את שלטונו של סטלין כשלטון עריצות ואת סטלין כמסלף עובדות בהיסטוריה.

מֵהַפְתָּעוֹת מוֹסְקְוָה לֹא אֶתְפַּעֵל אָנֹכִי,

וְהַתְּמוּרוֹת בַּקַּו – מִי לֹא יָדַע אוֹתָן?

וְאַף אִם תִּתְחוֹלֵל מִלְחֶמֶת דִּיאָדוֹכִים

שִׁלְטוֹן הַקְּרֶמְלִין שָׁם עוֹדֶנּוּ דַּי אֵיתָן.

אַךְ בְּשָׁמְעִי דְּבָרָיו שֶׁל מִיקוֹיָאן הַגֶּבֶר

צְמַרְמֹרֶת שֶׁל חֶדְוָה חָלְפָה בְּכָל גּוּפִי:

בְּמִפְלְשֵׁי עָבִים רָאִיתִי קֶרֶן סֵבֶר

הַמַּשְׁפִּיעָה אוֹרָהּ עַל חִלוּפֵי נוֹפִים.

וְנִתְבָּרֵר לִי אָז כִּי גַּם שִׁלְטוֹן שֶׁל כֹּחַ,

כִּי גַּם מִשְׁטַר אֵימִים שֶׁל מַנְהִיגִים־אֵלִים

בְּמַעֲטֵה כָּזָב אֵינוֹ מוֹצֵא מָנוֹחַ

וְלֹא לָעַד תִּשְׁלֹט יָדוֹ שֶׁל הָאַלִּים.

וְסִלּוּפֵי עֻבְדּוֹת וְזִיּוּפֵי הִיסְטוֹרְיָה,

שׁוֹפְרוֹת תַּעֲמוּלָה וּמְכוֹנוֹת כְּזָבִים

אַף הֵם רַק מְשָׁרְתִים שֶׁל Tempora et mores

וְגַם זְמַנָּם קָצוּב תַּחַת הַכּוֹכָבִים.

אוּלַי לַמְרוֹת הַכֹּל אֱמֶת תִּצְמַח מֵאֶרֶץ

וַעֲשָׂבִים שׁוֹטִים יָסוּפוּ מִן הַנִּיר,

וְאִם בָּאֲרָזִים נִבְעֶה פִּתְאֹם הַפֶּרֶץ

שַׁלָּמָה יִטְרְחוּ גַּם אֵזוֹבֵי הַקִּיר?

וְיֵאָמֵר עַתָּה לְכָל חַכְמֵי הַסֶּלֶף

לִמְעַקְּמֵי עָבָר בְּתַכְסִיסֵי אִגְרוּף:

יֵשׁ שֶׁחוֹלְפִים דּוֹרוֹת, יֵשׁ שֶׁחוֹלְפִים שְׁנוֹת אֶלֶף,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא הַיּוֹם וְהָאֱמֶת תָּצוּף.

---

קַאזַאצ'וֹק

מאת

יצחק אורן

חרושצו’ב סיפר בועידת המפלגה הקומוניסטית כי סטלין פנה אליו בשם “חוחול” וציוה עליו לרקוד קאזאצ’וק לפניו. חרושצ’וב רקד.

בַּיָּמִים

שֶׁבְּנוֹ שֶׁל וִיסַרִיּוֹן

הָיָה עוֹד אֱלֹהִים,

אַב הָעַמִּים וְשֶׁמֶשׁ וְגָאוֹן,

עֵת כָּל מוֹצָא שֶׁל פִּיו הָיָה קָדוֹשׁ מֵחֹק

נִיקִיטָה בֶּן סֶרְגֵיי רָקֵַד הַקַּאזַאצ’וֹק.

מֵילָא, רֵעִי, בִּמְקוֹם נִיקִיטָה

לוּ לְמָשָׁל אַתָּה בַּקְרֶמְלִין אָז הָיִיתָ

וַדַּאי מִדְּלֵית בְּרֵירָה

לְמַעַן הַמְּכוֹרָה,

לְמַעַן שְׁמֹר הָרֹאשׁ עַל הַכְּתֵפַיִם

הָיִיתָ אַף אַתָּה מֵעִיף אֶת הָרַגְלַיִם

וּלְעֵינֵי הַכֹּל

יוֹצֵא עַל הַפַּרְקֶט בְּקֻנְדְּסֵי מָחוֹל.

הֵן יְדוּעָה לְךָ

מֵימְרַת חָכָם שֶׁלֹא זָכוּר לִי שְׁמו:

אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרָךָ

עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ.

וְאַף כִּי בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל מַר חְרוּשְׁצ’וב

אֲנִי וַדַּאי שֶׁלֹא אַרְגִישׁ בְּטוֹב,

מוּכָן אֲנִי גַּם לְהָבִין (וְגַם לִסְלֹחַ)

מַדּוּעַ הוּא רָקַד בְּמֶרֶץ וּבְכֹחַ.

אֲבָל אַתָּה אַתָּה, אִישׁ מָקִ“י וּמַפָּ”ם

וְגַם אַתָּה מֵחֲלוּצֵי אַחְדוּת הָעֲבוֹדָה

בְּלִי חֶרֶב עַל צַוָּאר, בְּלִי נִקּוּזֵי הַדָּם,

בְּלִי גַּרְדּוֹמִים שֶׁל מִשְׁפְּטֵי בְּגִידָה

וּבְלִי פְּקֻדָּה

אֲשֶׁר נָתַן

רוֹדָן

מדּוּעַ זֶה אַתָּה נָפַלְתָּ כֹּה עָמֹק

וּלְקוֹל חֲלִיל עָרִיץ רָקַדְתָּ קַאזַאצ’וֹק?

לְאוֹר בְּרַק מַגָּפָיו

שֶׁל מְדַכֵּא אַכְזָר

צָוַחְתָּ: "שֶׁמֶשׁ! אָב!

יָקָר מִכָּל יְקָר!"

בְּקַאזַאצ’וֹק נוֹאָל סִחְרַרְתָּ הָרָאשִׁים

וַתְּכַרְכֵּר עַד לְאָבְדָּן חוּשִׁים.

עד לְהַדְבִּיר צִיוּר וּצְלִיל וָנִיב,

תַּרְבּוּת, סִפְרוּת וְאָמָנוּת

לְכָל דְּבַר שְׁטוּת

אֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו

שֶׁל בּוּר מַרְבֶּה בּוּרוּת,

שֶׁל סֵמֶל טַעַם מְכֹעָר, טָפֵל וָרָע,

שֶׁל הָאָחוּז

בִֻּלְמוּס שְׂרָרָה,

וּכְאֶחָד נוֹאָל

רָאִיתָ בּוֹ הָאִידֵיאָל

שֶׁל חֹפֶשׁ וְשִׁוְיוֹן וְשֶׁל חִסּוּל הָעֹנִי

אֲשֶׁר אָהֹב תֹּאהַב אוֹתוֹ כָּמוֹנִי.

אֱמֹר עַתָּה בְּהִגָּלוֹת

הַלּוֹט

מֵעַל לַכֹּל

עַל מָה וְלָמָּה זֶה יָצָאתָ בַּמָּחוֹל?

הַאִם פָּנָה אֵלֶיךָ סְטָלִין: זִ’יד!

צֵא וְכַרְכֵּר נָא לְפָנַי אֶת “מָה יָפִית”?

---

הָאֱלִילָה מְמּוֹסְקְוָה

מאת

יצחק אורן

אחת מפעילות הליגה למען ידידות ישראל – ס.ס.ס.ר. נישקה את ידה של הגברת אברמוב עם שובו של השגריר הסוביטי ארצה.

יוֹצֵר הַצִיוֹנוּת

הַרְבֹּה הִרְבָּה לָנוּעַ,

וְהוּא עָרַךְ פְּגִישׁוֹת

עָם כָּל גְדוֹלֵי הַדּוֹר

וּבֵין הַשְּׁאָר הוּא

נִפְגַּשׁ גַּם כַּיָּדוּעַ

עִם רֹאשׁ הַכְּנֵסִיָּה,

עִם כְּבוֹד הָאַפִּיפְיוֹר.

וְהֶרְצְל מְסַפֵּר

כִּי בְּעוֹדוֹ בַּדֶּרֶךְ

הֻזְהַר בְּכֹבֶד רֹאשׁ,

הֻטְעַם לוֹ לֹא אַחַת

כִּי כָּל הַבָּא “אֵלָיו”

חַיָּב לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ

וּלְנַשֵׁק חַיָּב

אֶת הוֹד קְדֻשַׁת הַיָּד.

כָּךְ נוֹהֲגִים כֻּלָּם,

זֶה מִדּוֹרוֹת קָבוּעַ,

כָּזֶה הָאַפִּיפְיוֹר,

כָּזֶה הוּא הַמִּנְהָג,

אַךְ הֶרְצְל לֹא נִכְנַע:

עָמַד מִבְּלִי לָנוּעַ

וּבֶרֶךְ לֹא כָּרַע

וְיָד הוּא לֹא נָשַׁק.

עָבְרוּ הַרְבֵּה שָׁנִים.

הַמְּדִינָה בַּדֶּרֶךְ

הָפְכָה לִמְדִינָה

מִדָּן וְעַד אֵילַת,

וּוָתִיקָן חָדָשׁ

צָמַח, נֹאמַר, כְּפֶרַח,

שֶנִּיחוֹחוֹ עַל פְּנֵי

מַחֲצִית תֵּבֵל פָּשַׁט.

אֵין לְהַשְׁווֹת אָמְנָם

אֶת הַשַּׁגְרִיר אַבְּרָמוֹב

עם הוֹד קְדֻשָּׁתָם

הָאַפִּיפְיוֹרִים,

שְׁלַל כָּל דַּרְגּוֹת כְּהֻנָּה

הֲרֵי הוּא פָּנוֹרְמָה,

וְהַשַׁגְרִיר הוא רַק

אַחַד הַנְּזִירִים.

אַךְ דָּת סוֹף סוֹף הִיא דָּת,

וּפַחַת נְצִיגֶיהָ

קָדוֹשׁ הוּא לַסּוֹגְדִים,

וּמִשְׁפַּחְתּוֹ קְדוֹשָׁה…

עַבְדֵי כָּל הָעוֹלָם,

קִרְבוּ נַשֵׁק יָדֶיהָ

שֶל הוֹד אֱלִילוּתָהּ

עַשְׁתּרֶת חֲדָשָׁה!

---

הִזְדָּהוּת

מאת

יצחק אורן

לאחר הדחת מולוטוב, כגנוביץ' ומלנקוב הביעו המוני רוסיה את הזדהותם עם ניקיטה חרושצ’וב.

לא עַל נִפְלָאוֹת וְלֹא עַל נִסִּים…

נָשְׁירָה אֶת שִׁיר תּוֹלְדוֹת הָרוּסִים.

בְּשַׁחַר יְמֵיהֶם

הִזְמִינוּ בְּנֵי עַם זָר

וַיְמַנוּם עַל עַצְמָם

לְמוֹשֵׁל וּלְשָׂר.

אָמְרוּ הָרוּסִים: הַיּוֹם וּמָחָר

נַעֲבֹד לַשַּלִּיט מִבְּנֵי עַם נֵכָר.

וַיָּבֹא צִ’ינְגִיס חָאן,

וַיָּבֹא בַּאטִי,

וַיִּכְבּשׁ אֶת אַרְצָם

עֵרֶב וּשְׁתִי.

אָמְרוּ הָרוּסִים: נִהְיֶה לְמַס

לָעָם שֶׁשָׁדַד, רָצַח וְחָמָס.

וַיָּבֹא צָאר אִיבָן,

הֶעָרִיץ הָאָיֹם,

וַיִּלְחַץ אֶת עַמּוֹ

עַד אֵין בּוֹ מְתוֹם.

אָמְרוּ הָרוּסִים: נַעַבְדָּה לְאִיבָנִים

כְּשֵׁם שֶׁעָבַדְנוּ טָטָרִים, נוֹרְמָנִים.

מֵאִיבָן עַד פֶּטֶר,

מִפֶּטֶר עַד נִיקוֹלָאי,

שִׁעְבּוּד, עָרִיצוּת,

יְסוּרִים וּדְוָי.

אָמְרוּ הָרוּסִים: גְדֻלָּה וִיקָר

לְאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצָּאר הַמְפֹאָר.

אַךְ רֶגַע נָשְׁבָה

רוּחַ שֶׁל דְּרוֹר.

דּוֹמֶה בּמַּחְשָׁךְ

בְָּקְעָה קֶרֶן אוֹר.

אָמְרוּ הָרוּסִים: הַחֹפֶשׁ אַךְ שְׁטוּת,

הָבָה נַהַפְכֶנּוּ לְשִׂיא עָרִיצוּת.

אָז סְטָלִין הִגִּיעַ,

אָז בָּא הָרוֹדָן,

אָיֹם שִׁבְעָתַיִם

מִכָּל בְּנֵי אִיבָן.

אָמְרוּ הָרוּסִים: לְאֹרֶךְ יָמִים

נַקְדִּישׁ, נַעֲרִיץ אֶת אַב הָעַמִּים.

אָדָם בֶּן תְּמוּתָה הוּא,

בֶּן קֵץ וּבֶן סוֹף,

וּמֵת אַבָּא סְטָלִין

וּבָא מָלֶנְקוֹב.

אָמְרוּ הָרוּסִים: מַה נָעִים וּמַה טּוֹב

לִהְיוֹת נִשְׁלָטִים בִּידֵי מֶלֶנְקוֹב,

בַּזְמַן הַהִיסְטוֹרִי

רַק קֶטַע חָלַף…

הִגִּיעַ נִיקִיטָה

וּמָלֶנְקוֹב עָף.

אָמְרוּ הָרוּסִים: יָפֶה וְנֶהְדָּר!

הֵידָד לְנִיקִיטָה, נִיקִיטָה הַצָּאר!

כָּךְ שַׁרְנוּ אֶת שִׁיר

תּוֹלְדוֹת הָרוּסִים,

לֹא עַל נִפְלָאוֹת

וְלֹא עַל נִסִּים.

בְָּכִינוּ וְדֶמַע הִזַּלְנוּ לֵאמֹר:

מָתַי זֶה הָעָם יִזְכֶּה גַּם לַדְּרוֹר?

סיני

מאת

יצחק אורן

---

גָּלְיַת

מאת

יצחק אורן

הוּא שׁוּב נִצָּב: בַּיָּד כִּידוֹן נְחֹשֶׁת

וְעַל גּוּפוֹ שִׂרְיוֹן וְקַשְׂקַשִּׂים,

הַפַּעַם זוֹ תּוֹצֶרֶת בֵּית חֲרֹשֶׁת

מֵרַחֲבֵי אַרְצָם שֶׁל הָרוּסִים.

וּכְמוֹ קִיקְלוֹפּ אֲשֶׁר נֶעוֹר מֵרֶדֶם

וּבְמֹחוֹ נִרְקֶמֶת מְזִמַּת נוֹכֵל,

כֵּן שׁוּב כְּאָז, כְּבַיָּמִים מִקֶּדֶם

הוּא מְחָרֵף אֶת מַעַרְכוֹת עַם יִשְׂרָאֵל

גַּבֹהַּ הוּא כְּשֵׁשׁ אַמּוֹת וָזֶרֶת,

וְהוּא נִרְאֶה עֲנָק לְךְ וָלִי

וּרְבָבוֹת אַלְפֵי קַלְעֵי עוֹפֶרֶת

שְׁמוּרִים לוֹ בָּאַשְׁפָּה וְגַם בַּתְּלִי.

אֲבָל אֵי־פֹּה, דַּוְקָא לֹא בְּבֵית לֶחֶם

רוֹאֶה אֲנִי: דָּוִד נוֹטֵשׁ צֹאנוֹ.

רוֹאֶה אֲנִי: הוּא שָׁם יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם

בַיַּלְקוּט קַלְעוֹ וְגַם אַבְנוֹ.

כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר לְחֹק הוֹפֵךְ הַפֶּלֶא,

לְחֹק הוֹפֵךְ דָּוִד מוּל גָּלְיַת,

וְאֶבֶן הַנִּקְלַעַת מִן הַקֶּלַע

טוֹבַעַת בְּמִצְחוֹ שֶׁל הָעֲנָק מִגַּת.

בִּמְלוֹא גָּבְהוֹ הוּא עַל קַרְקָע שָׂרוּעַ

עִם חֶרֶב וַחֲנִית וְקַשְׂקַשִּׂים:

וְהָאוֹיְבִים לֹא קָמָה בָּם הָרוּחַ,

וְהֵם נָסִים, נָסִים, נָסִים.

כִּי אֵין עֲנָק אֲשֶׁר יִשְׁמֹר עַל מֶצַח,

– לֹא יַעַמְדוּ אוֹנוֹ וְשִׂרְיוֹנוֹ –

מוּל נַעַר בַּעַל הַחְלָטָה נִמְרֶצֶת

לַחֲרֹשׁ שָׂדֵהוּ וְלִשְׁמֹר צֹאנוֹ.

וְאִם פְּלָדָה תָּפְסָה מִקוֹם נְחֹשֶׁת

וּמְטוֹסֵי סִילוֹן יָרְשׁוּ מְקוֹם כִּידוֹן

וּמְדִינוֹת עֲנָק חַסְרֵי מַצְפּוּן וָבֹשֶׁת

רוֹצוֹת שִׁלְטוֹן וְעוֹד וְעוֹד שִׁלְטוֹן,

וְאִם מַעֲצָמוֹת נֶאֱדָרוֹת בְּכֹחַ

יָלֹקוּ אֶת רֻקָּם שֶׁל שַׁלִּיטֵי מִדְבָּר,

לַשָּׁוְא יִדְמוּ כִּי נֵאָלֵץ לִבְרֹח

מִפְּנֵי עֲנָק פָּרוּעַ וְעָקָר.

כִּי אֵין עֲנָק אֲשֶׁר יִשְׁמֹר עַל מֶצַח,

– לֹא יַעַמְדוּ אוֹנוֹ וְשִׂרְיוֹנוֹ –

מוּל נַעַר בַּעַל הַחְלָטָה נִמְרֶצֶת

לַחֲרֹשׁ שָׂדֵהוּ וְלִשְׁמֹר צֹאנוֹ.

2.11.56

---

אֲנִי מַאֲמִין

מאת

יצחק אורן

עוֹד יְדֻבַּר

וְעוֹד יוּשַר,

מִדּוֹר לְדוֹר

זוֹ אַגָּדַת הַשֶּׂגֶב תַּעֲבֹר

עוֹד יְרֹנָן

בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן

עַל עַם קָטָן וְדַל,

אֲשֶׁר גְּדוֹלוֹת פָּעַל,

אֲשֶׁר יָדַע לִלְחֹם

לִמְחֹץ וְלַהֲלֹם

וּלְהַכּוֹת מָנָה אַחַת אַפַּיִם

אֶת הֶחָזָק מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתָיִם,

אֲשֶׁר טָרַף, מִגֵּר, כָּבַשׁ

אֶת הָאוֹיֵב שֶׁבָּא לִמְעֹל,

שֶׁבָּא לִשְׁדֹּד, לִגְזֹל

מִמֶּנּוּ אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ.

אַלְפֵי, אַלְפֵי שָׁנִים

עַל אֵלֶה יְסֻפַּר מֵאָב אֱלֵי בָּנִים

כִּי אֵין זֶה רַק מִקְרֶה בִּלְבַד

שֶׁשָׁבוּ לִתְחִיָּה סִמְלֵי הָעַד:

סִינַי, מִצְרַיִם וְיַם סוּף –

זִכְרָם לָנֶצַח לֹא יָסוּף,

וּכְמֵאָז וְעַד עַתָּה

הַהַגָּדָה חָיֹה חָיְתָה,

כֵּן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

סִמְלֵי הַנֵּצַח יִשָּׁמַעַ הֵדָם

כָּל עוֹד עַל אֲדָמוֹת יִצְעַד אָדָם.

הַקְּרֶמְלִין יִשְׁתַּחֵק

כַּעֲמָלֵק,

פַּרְעֹה עָרִיץ יֻכַּת שְׁאִיָה,

צָלֹל יִצְלֹל בִּתְהוֹם הַנְשִׁיָּה.

כְּרַכֵּי תֵּבֵל וּמְגָרְדֵי שְׁחָקִים

אַנְשֵׁי מַדָּע יִדְלוּ מִמַּעֲמָקִים,

תִּתַּם

שְׁפִיכוּת הַדָּם,

יָסוּפוּ מִלְחָמוֹת וָרֶצַּח,

אֲבָל סִמְלֵי הָעַד, שֵׁמוֹת טְבוּלִים בְּנֶצַח,

סִינַי וּסְנֶה וְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת

וְחֵיל פַּרְעֹה צוֹלֵל כְּמוֹ עוֹפֶרֶת,

פָּנִים קוֹרְנוֹת וְזֹהַר וְהִלָּה,

וְיָם חָסוּם אֲשֶׁר נִבְקַע

בִּפְנֵי אֻמָּה הַמְחַכָּה

לִגְאֻלָּה,

עוֹד יְסֻפַּר הַפֶּלֶא

כֵּיצַד כָּל הַסְּמָלִים הָאֵלֶּה

סִמְלֵי עָבָר

קָרְמוּ הָעוֹר וְהֶעֱלוּ בָּשָׂר.

9.11.56

---

לָעָם הָרוּסִי

מאת

יצחק אורן

(לנוכח איומו של בולגנין לשלוח מתנדבים למלחמה בישראל).

בזה לך, לעגה לך בתולת בת ציון, אחריך ראש הניעה בת ירושלים. את מי חירפת וגידפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל?… לכן כה אמר ה' אל מלך אשור: לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ, ולא יקדמנה מגן, ולא ישפך עליה סוללה.

(ישעיהו ל"ז)

קוּם, הִתְנַעֵרָה, עַם חֵלֵכָה,

עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רְעָב.

וּשְׁלַח אֵלַי אֶת מִתְנַדְּבֶיךָ

לְהִתְרָאוֹת עִמָּם בַּקְרָב.

וְזֶה הַקְּרָב יִהְיֶה מַכְרִיעַ

בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם.

יֻכְרַע בּוֹ: מִי אֶת מִי יַכְנִיעַ,

חַיָּה־מִפְלֶצֶת אוֹ אָדָם.

לְךְ פִּצְצַת מֵימָן נִתְעֶבֶת,

לְךְ שִׁשִׁית מִמְלֹא תֵּבֵל,

מָסֹרֶת אֲרֻכָּה שֶׁל עֶבֶד

וְשֶׁל שִׂנְאָה לְיִשְׂרָאֵל.

שֶׁל עָרִיצוּת, דִּכּוּי וָרֶשַׁע

מִנִּי אִיבָן וְעַד חְרוּשְׁצ’וֹב,

שֶׁל שִׁעְבּוּד, תְּכָכִים וָפֶשַׁע,

שֶל בּוֹר, בֵּית סֹהַר, כֶּלֶא, גֹּב.

וְלִי רַק אֶמוּנָה נוֹאֶלֶת

חַסְרַת יְסוֹד וְהִגָּיוֹן

כִּי לֹא לָנֶצַח מִשְׁתּוֹלֶלֶת

חֶשְׁכַת הַכֹּחַ וְהָאוֹן.

כֵּן, לִי רַק אֱמוּנָה עִוֶּרֶת

כִּי אָנוּ, אָנוּ זֶה הַדּוֹר

אֲשֶׁר בַּאֲפֵלָה נִבְעֶרֶת

יַזְרִיחַ זֹהַר קֶרֶן אוֹר.

עַל כֵּן אָבוּז לְקַלְגַסֶּיךָ

הַמִּתְנַדְּבִים עַל פִּי הַשּוֹט

וְהַיּוֹדְעִים כְּכָל חֵלֵכָה

לְהִשְׁתַּעְבֵּד אוֹ רַק לִשְׁלֹט.

עַל כֵּן עִם נַאצְר אֲדַבֵּרָה

בִּלְשׁוֹן הַ“פַּיְפֶּר” וְהַ“מִּיג”,

אֲבָל אִתְּךָ לָשׁוֹן אֲחֶרֶת

תִּפְתַּח הַשִּׂיחַ וְהַשִּׂיג.

לָשׁוֹן שֶׁהִיא מֵעַל לַחֶרֶב,

לְשׁוֹן הַנֶּצַח וְהָאוֹר,

שֶׁיְשַׁעְיָהוּ אֶל סַנְחֵרִיב

דִּבֶּר בָּהּ בִּימֵי מָצוֹר.

ומוּל אִגָּרֶת שֶׁל בּוּלְגָּנִין,

אִישׁ הַשִׁלְטוֹן וְהָאֱיָל,

חָרֹז יַחֲרֹז פֹּה ל. דני

שִׁירוֹ וּפִזְמוֹנוֹ הַדָּל.

חִידַת מִסְפָּר תְּמוּהָה כְּנֶצַח

בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל תָּרֹן:

כֵּיצַד מִילְיוֹן אֶחָד וָחֵצִי

הֵבִיס כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן.

16.11.56

---

נְשִׂיאִים וָרוּחַ

מאת

יצחק אורן

(אגרת תשובה לנשיא איזנהואר)

אַתָּה כּוֹעֵס, פְּאֵר הַגְֶּנֶרָלִים,

אַתָּה זוֹעֵם, אַדִּיר בַּנְשִׂיאִים

עַל שֶׁאֻמָּה קְטַנָּה כִּמְעַט וָסָאלִית

הֵעֵזָה לְהָגֵן עַל הַחַיִים.

רוֹגֵז אַתָּה כִּי מְדִינָה קְטַנְטֹנֶת

הִרְהִיבָה עֹז אֶת פִּיךְ לְהַמְרוֹת

וּבְלִי לִדְרֹשׁ מִמְּךָ אֶת הַמַּתְכֹּנֶת

הֶחְלִיטָה לֹא לָמוּת אֶלָּא לִחְיוֹת.

לֹא בָּחֲרָה בְּ“וִיאָה דּוֹלַרוֹזָה”

(מִלְשׁוֹן הַדּוֹלָר הַמַּבְרִיק מִשְּׁבוֹ)

וְלֹא קִבְּלָה מִמְּךָ אֶת הַנַּרְקוֹזָה

שֶׁל גְּסִיסָה אִטִּית תּוֹךְ “סְטָטוּס קְווֹ”.

“הַסְּטָטוּס קְווֹ” מוּל תּוֹתָחָיו שֶׁל נַאצְר,

מוּל רְצִיחוֹת שְׁפֵלוֹת שֶׁל פֶדָאיִן

מוּל הַשְׁמָדָה סוֹפִית בְּנֹסַח נָאצִי

עִם אַהֲדָה מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין.

סְלַח לִי, נָשִׂיא, אֲבָל אֲנִי מֵרִיחַ

בַּדְאָגָה לְמַעַן “שְׁלוֹם תֵּבֵל”

רֵיחַ נוֹזֵל שָׁחוֹר אֲשֶׁר מֵגִיחַ

מִתּוֹךְ אַדְמַת שְׁכֵנָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְלִי נוֹדַע מִפִּי חַכְמֵי הַטֶּבַע

כִּי נִשְׁחֲקוּ חַיִּים בָּאֲדָמָה

וּמִשְּׁרִידֵי חַיִּים נֵפְט מִתְהַוֶּה בָּהּ

וּבְעוֹרְקֶיהָ הוּא זוֹרֵם, וְהוּא דָּמָהּ.

אַךְ מַה לְךָ וְלִי וּלְגֶאוֹלוֹגְיָה,

מוּטָב אֶלְמַד הַיּוֹם מַדָּע אַחֵר

וּמִדִּבְרֵי יְמֵי הַבִּיאוֹלוֹגְיָה

לְךָ, נָשִׂיא, סִפּוּר פֹּה אֲסַפֵּר.

הָיוּ יָמִים וְזֶה כּוֹכַב הַלֶּכֶת,

אֲשֶׁר נִקְרָא בְּפִינוּ אֲדָמָה.

רַק הַבִּצָה הָיְתָה עָלָיו מוֹלֶכֶת

וּקְלִפָּתוֹ הָיְתָה תָּמִיד חַמָּה.

וּבַיָּמִים הָהֵם מָשְׁלוּ בַּחֶלֶד

חַיוֹת עֲנָק גְּדוֹלוֹת וּמֻפְלָאוֹת

וְעַל גּוּפָן שִׂרְיוֹן חָזָק כְּפֶלֶד

וְהֵן מְעוֹפְפוֹת וְזוֹחֲלוֹת.

אָנוּ קוֹרְאִים לָהֶם אִיכְטִיאוֹזָאוּרִים

וְעוֹד שֵׁמוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִים,

מֵעֵין בּוּלְגָנִינִים וְאַיְזְנְהֶאוּרִים

שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם הַקַּדְמוֹנִים.

וְהֵם שָׁלְטוּ לְלֹא בַּלָּם וָסֶכֶר

עַל כָּל שׁוֹרֵץ וְחַי שֶׁבָּעוֹלָם,

אַךְ לֹא נִשְׁאַר עַתָּה מֵהֶם כָּל זֵכֶר,

וְהַשַּׁלִּיט – יְצוּר קָטָן; אָדָם.

זוֹהִי אֱמֶת, וְהִיא מֵעַל וִכּוּחַ

עַל נְקֻדּוֹת הַשֵּׁפֶל וְהַשִּׂיא,

זֶהוּ סִפּוּר עַל נְשִׂיאִים וָרוּחַ

אֲשֶׁר סִפֵּר אִישׁ רוּחַ לַנָּשִׂיא.

30.11.56

---

הַשֻׁתָּפוּת

מאת

יצחק אורן

יֵשׁ מְדִינָה שֶׁמֶמְשַׁלְתָּה נוֹשֶׁרֶת

וְיֵשׁ שֶׁמֶּמְשַׁלְתָּהּ שְׁרִירָה לָעַד…

נָשִׁירָה נָא הַיּוֹם שִׁירַת תִּפְאֶרֶת

לִמְדִינָה אַחַת שֶׁשְׁמָהּ צָרְפַת.

אָכֵן, מִכְּבָר צָרְפַת אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת

לַעֲנָקִים חוֹלְשִׁים עַל מְלֹא תֵּבֵל,

גַּם הִיא הַיּוֹם נִסְעֶדֶת וְנִתְמֶכֶת,

גַּם הִיא כְּפוּפָה לַדּוֹלָר הַגּוֹאֵל,

אֲבָל בִּמְעַרְבֹּלֶת אֵשׁ וָיֶזַע

וּבָעוֹלָם הַנָּע לִקְרַאת עַבְדוּת,

עֲדַיִן מְהַדְהֶדֶת מַרְסֶלְיֶזָה,

אֲשֶׁר אֵי אָז הֵרִימָה נֵס חֵרוּת,

אֲשֶׁר נִתְּצָה בְּעֹז כָּתְלֵי בֵּית סֹהַר,

אֲשֶׁר הִבְעִירָה אֵשׁ בְּנֶפֶשׁ עָם,

וּנְחָלִים שֶׁל דָּם נָתְנָה כְּמֹהַר

לְמַעַן דְּרוֹר וְחֹפֶשׁ הָאָדָם.

דַּרְכֵי עוֹלָם קוֹבְעִים לֹא אִידֵיאָלִים,

לֹא הֶחָזוֹן כּוֹרֵת הַיּוֹם בְּרִיתוֹת,

וְאַחֲרֵי תְּקוּפָה שֶׁל הִיטְלֶר־סְטָלִין

קָשֶׁה מְאֹד תָּמִים כְּיוֹן לִהְיוֹת.

כִּי מֶלֶל רָם הוּא נַחֲלַת קוֹנְגְרֶסִים

וְלַהֲגֵי פְּאֵר הֵם שְׁלַל נוֹאֵם שָׂכִיר,

בַּמְדִינִיּוּת יֶשְׁנָם רַק אִינְטֶרְסִים

וְאֵין דָּבָר בָּהּ בְּלִי תְּמוּרָה וּמְחִיר.

וְאִם צָרְפַת שָׁלְחָה אֵלֵינוּ נֶשֶׁק

וּמְרִיעָה הַמְּדִינָה כֻּלָהּ,

אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁכָּאן כֹּחוֹת הָרֶשַׁע

הִנָּם אִיוּם עַל קִיוּמָה שֶׁלָּהּ.

אֲבָל מֵעֵבֶר לְנִגְלֶה עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,

מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּחַ הַנִּרְאֶה

יֵש חֹק הִיסְטוֹרִי הַשׁוֹכֵן לָבֶטַח,

וְאֵין בָּהּ בְּהִיסְטוֹרִיָה מִקְרֶה.

וּבַתְּקוּפָה עֵת בְּרִית כְּפוּלָה שֶׁל סַעַד

כְּרוּתָה בֵּין נֵפְט לְבֵין נָסִיךְ נֶחֱשָׁל,

וּבֵין מַעֲצָמָה עוֹיֶנֶת וּפוֹשַׁעַת

לְבֵין רוֹדָן עָרִיץ אֲשֶׁר נִכְשַׁל,

עֵת בְּפִנָּה גּוֹעֶשֶׁת וְרוֹתַחַת

אֻמָּה קְטַנָּה הֵקִימָה מְדִינָה,

וּבֶעָמָל, בָּעֲבוֹדָה קוֹדַחַת

הִיא כִּנְמָלָה אֶת עֲתִידָהּ בּוֹנָה.

עֵת הֶעָתִיד נִשְׁתָּל, וְצָץ בְּדַל גֶּזַע

וְהוּא עוֹלֶה וּמַאֲמִיר לְאַט

אין זֶה מִקְרָה כִּי עַם הַמַּרְסֶלְיֶזָה

הוּא הוּא אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לָנוּ הַיָּד.

קַיָּם סוּאֶץ, יֵשׁ אִינְטֶרֶס פּוֹלִיטִי,

מְדִינִיּוּת, צָבָא וְכַלְכָּלָה…

אֲנִי אוֹמֵר: זִקָּה זוֹ לֹא מִקְרִית הִיא

בֵּין עַם הַדְּרוֹר לְעַם הַגְּאֻלָּה.

3.12.56

---

רוֹמַנְטִיקָה

מאת

יצחק אורן

הוכרז על הוצאת אגרות מלוה הבטחון

אֲנִי עָיֵף, אֲנִי רוֹצֶה לָנוּחַ,

הָיְתָה תְּקוּפָה קָשָׁה לְפִזְמוֹנַאי,

בְּרַחֲבֵי הָאוּ"ם הָיָה נָטוּשׁ וִכּוּחַ

וּקְרָב אַדִּיר בְּרַחֲבֵי סִינָי.

וַעֲנָקִים רוּסִים־אָמֶרִיקָנִים

אִיְמוּ עַל הַחַיִים וְעַל הַכִּיס.

מָלָאִים, הוֹדִים וְאַפְגָּנִיסְטָנִים

דִּבְּרוּ עַל תֵּל־אָבִיב וְעַל פָּרִיס.

וּפֹה נִשָּׂא לָבָן וְצַח כְּקֶצֶף

הֵד שֶׁל גְּבוּרָה וְגֹדֶל נֶפֶשׁ, עֹז.

וְזֶה עֵטִי מַטְבִּיעַ בּוֹ הַקֶּצֶב

וּמְנַסֶּה מְאֹרָעוֹת לַחֲרֹז.

כְּהִנָּשֵׂא גַּלִּים עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח

רוֹדֵף חָרוּז אַחַר חָרוּז בְּלִי קֵץ,

צוֹמֵחַ, מִתְעַצֵּם וּמַעֲלֶה הַמֶּתַח

עַד שֶׁסּוֹף סוֹף בַּחוּץ הוּא מִתְנַפֶָּץ.

זוֹכָר אֲנִי כִּי בְּעוֹדֶנִי נַעַר

בַּחַלּוֹנִי הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל

בְּלֵיל אֵימִים, בְּלֵיל סוּפָה וָסַעַר

לִרְאוֹת כֵּיצַד הָרוּחַ מִשְׁתּוֹלֵל.

וּבַיָּמִים הָהֵם שָׂנֵאתִי דֶּלֶף,

סַגְרִיר עָצוּב וְגֶשֶׁם מְטַפְטֵף,

רֹאשִׁי הָיִיתִי אָז מַשְׁפִּיל כְּכֶלֶב

וּמִתְהַלֵךְ קוֹדֵר, סָר וְזָעֵף.

יֵש הוֹד אַדִּיר בַּיֹּפִי שֶׁל הַסַּעַר,

אךְ לֹא בְּאֵשׁ עִרְבּוּל וַהֲפֵכָה,

לֹא בְּבָרָק זוֹהֵר כְּלַּהַב תַּעַר,

דַּוְקָא בַּגֶּשֶׁם – בּוֹ צְפוּנָה בְּרָכָה.

בַּגֶשֶׁם הַדּוֹלֵף בְּסַגְרִירֵי הַחֹרֶף

וּבְעָנָן נוּגֶה, קוֹדֵר, שָׁחֹר…

הִלַת חֲזִית זְקוּקָה לִדְהוּת הָעֹרֶף

וּשְעַת הִיסְטוֹרְיָה לְיוֹם־יוֹם אָפֹר.

אַף כִּי נַפְשִׁי עַד אֵין מַרְפֵּא רוֹמַנְטִית,

וְהִיא רוֹאָה עָתִיד לְלֹא הוֹוֶה,

הַפַּעַם גַּם אֲנִי רָאִיתִי וְאַף בַּנְתִּי

כֵּיצַד סִינַי הָפַךְ לִהְיוֹת מִלְוֶה.

יֵשׁ הוֹד אַדִּיר בִּסְעָרָה קוֹלַחַת,

אַךְ עֲנָנִים שְׁחוֹרִים בְּקַדְרוּתָם

יַגִּירוּ אֶת מִטְרוֹתֵיהֶם בְּנַחַת

וְהַשָּׂדוֹת יָנִיבוּ תְּנוּבָתָם.

כִּי אָנֹכִי מִכְּבָר אֵינֶנִּי נַעַר

וּבַחַלּוֹן אֵינֶנִּי מִסְתַּכֵּל,

בְּלֵיל אֵימִים, בְּלֵיל סוּפָה וָסַעַר

בִּשְׁמִיכָתִי אֲנִי פֹּה מִתְכַּרְבֵּל.

סוּפוֹת אוֹהֵב אֲנִי לִרְאוֹת בְּסֶרֶט

וּבַסַּגְרִיר אֵינִי רוֹאֶה כָּל גְּנַאי,

וּבַיָּמִים אֲנִי קוֹנֶה אִגֶּרֶת

וּבַלֵּילוֹת חוֹלֵם עַל הַר סִינָי.

7.12.56

---

מוּסַר הָאוֹקְיָנוֹס

מאת

יצחק אורן

מזכיר האו“ם הודיע כי אין ביכלתו לבצע את החלטת האו”ם לגבי הונגריה.

אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הָעָם הַהוּנְגָּרִי,

אֶת אֶרֶץ הוּנְגַּרְיָה, אֶת טִיב הַמְּדִינָה.

נִדְמֶה לִי גִּזְעָם הוּא מוֹנְגּוֹלִי־תָּתָרִי,

נִדְמֶה לִי שְׂפָתָם הִיא מְאֹד מְשֻׁנָּה.

אַךְ יֵשׁ שֶׁהִיסְטוֹרִיָה זוֹבַחַת לָהּ זֶבַח,

וְהִיא הַבּוֹחֶרֶת הַשֶּׂה לְעוֹלָה.

וְכָל הָעוֹלָם צוֹפֶה לוֹ בַּטֶּבַח

מִתּוֹךְ הִתְרַפְּסוּת בִּפְנֵי בְּנֵי עַוְלָה.

מַצְפּוּן הָעוֹלָם הָשָּׁחוֹר כְּלֵיל גֶּשֶׁם

בְּלַהַג וָמֶלֶץ נִכְנָע לְחָזָק,

אַךְ מוּל הַחַלָּשׁ הוּא תַּקִּיף עַד אֵין יֶשַׁע

וְשֵׁם יִקָּרֵא לוֹ: מַר הָמֶרְשֶׁלְד דָּג.

כֵּן, הָמֶרְשֶׁלְד דָּג עִם סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת

מוּסַר הָאוֹקְיָנוֹס רוֹצֶה לְהַדְגִּים:

הֵן חֹק מִבְּרֵאשִׁית הוּא: כָּרִיש רַב הַחֶסֶד

מֻתָּר לוֹ לִבְלֹעַ דָּגִים וּדְגִיגִים.

וְעַל כֵּן תּוֹקְפָנִי הוּא פַּס צַר שֶׁל יַבֶּשֶׁת

שֶׁכָּל תַּכְלִיתוֹ הִיא לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם,

אֲבָל הָעֲנָק הַיּוֹרֵק אֵשׁ מֵעֶשֶׁת

הֲריֵהוּ יוֹנָה אַוְרִירִית כַּחֲלוֹם.

סְתוּמָה, נֶעֱלֶמֶת חִידַת הַמָּחָר הִיא,

אַךְ כָּל הַמְצַפֶּה עוֹד לְזֹהַר וָאוֹר

יוֹדֶה לַפּוֹעֵל הַפָּשׁוּט הַהוּנְגָּרִי

וְלֹּא לִפְקִיד אוּ"ם – הַמַּזְכִּיר הַנָּאוֹר.

14.12.56

---

מִתּוֹרַת הַסִּפְרוּת

מאת

יצחק אורן

לְכָל אָדָם

יֵשׁ הַשְׁקָפַת עוֹלָם.

אִם רַע הוּא הַדָּבָר אִם טוֹב,

לְהַשְׁקָפוֹת עוֹלָם אֵין סוֹף.

וּכְהַתְמֵד תֵּבֵל כֵּן תִּתְקַיֵּם לָעַד

כָּל נְקֻדַּת רְאוּת וּנְקֻדַּת מַבָּט,

וְהָעוֹלָם גַּם יְכֹעַר גַּם יִיף,

הַכֹּל לְפִי רְאוּת עֵינָיו שֶׁל הַמַּשְׁקִיף.

וּלְמָשָׁל אֲנִי, זֶה עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן,

תָּמיִד מוּכָן וּמְזֻמָּן

לִרְאוֹת אִת הָעוֹלָם מִחוּץ וְגַם מִבַּיִת

בְּאַסְפַּקְלַרִיָּה שֶׁל פַּיִט,

אֶת רֶצֶף הַזְּמַנִּים מֵאֵין סוֹף עַד אָפְסַיִם

גּוֹזֵר אֲנִי לְלֹא רַחֵם לִשְׁנַיִם,

וְכָל מַחֲצִית – נִקְבַּעַת לִפִי שִׁיר הִיא:

עוֹנַת הָאֶפִּיקָה וְהָעוֹנָה הַלִּירִית,

עֵת רוֹעֲפְים הַתּוֹתָחִים

וִידִיעוֹת עַל שְׂדֶה מַעֲרָכָה קוֹלְחִים

מִתַּחֲנוֹת שִׁדוּר, מִמִּקְלָטִים

וּמִחוּטִים וְאַל־חוּטִים,

מִסֶּרֶט

וּמִכּוֹתֶרֶת

וּמְסַפְּרִים עַל מִלְחָמָה וּקְרָב נָטוּשׁ,

עַל נִצָּחוןֹ, עַל מַחַץ וְכִבּוּשׁ.

יוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי זוֹ עוֹנַת שִׁירָה

עַל עֲנָקֵי פְּאֵר וַעֲלִילוֹת גְּבוּרָה,

נִרְקֶמֶת הִיא מֵאָב אֱלֵי בָּנִים

בְּלַהֲטֵי לְשׁוֹן הַפַּיְטָנִים.

סִינַי וּטְרוֹאיָה וְקוֹרֵיאָה

לַמְשוֹרֵר כָּל אֵלֶּה – אֶפּוֹפֵּיָה.

אֲבָל כְּשֹׁךְ הָרַעַם וְהַסַּעַר,

בְּשׁוּב מִן הַחֲזִית הַנַּעַר

וּבְעֵינָיו אֵימָה

מִמּוֹרְאוֹת הַמִּלְחָמָה

בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי הַדַּבָּרִים

בַּמְּדִינוֹת וּבֶעָרִים

כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַסּוֹד

עַל פָּרָשׁוֹת שֶׁל הוֹד

וְאִישׁ קָטָן בְּסֵבֶל וּבִדְמִי

מוֹשֵׁךְ בְּעֹל חַיָּיו הַיּוֹמְיוֹמִי,

הַמְנַצֵּחַ,

הַמְנֻצָּח,

זֶה נֶאֱנָח

וְזֶה גּוֹנֵחַ,

שְׁנֵיהֶם כֹּה עֲלוּבִים וְכֹה קְטַנִּים

גַּם בְּשָׁלוֹם וְגַם בַּמְּדָנִים.

וְנִמְחָצִים בְּמַחַץ אֵיתָנִים

שֶׁל אַדִּירֵי תֵּבֵל

בְּאִצְטְלַת גּוֹאֵל,

אוֹ אָז הַלִּירִיקָה מִיָּד

נוֹשֵאת קוֹלָהּ בַּדְּמִי

וּמְקוֹנֶנֶת הִיא בַּלָּאט

“עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִַּי”.

שָׂרוֹת הַחוּץ, שָׂרֵי הַבִּטָּחוֹן,

לֹא עוֹד בְּשֶׁצֶף וּבְאוֹן

יַרְבּוּ וְיַחְצְבוּ אֶת לַהֲבוֹת הָאֵשׁ,

קוֹלָם עַתָּה קוֹל רַחַשׁ מְאַוֵּשׁ

וְכֹל גְּדוֹלֵי הַלִּירִיקָנִים

מֵאֶדְגַּר פּוֹא אָמֶרִיקָנִי

וְעַד לְלֶרְמוֹנְטוֹב וְאוּרִי צְבִי

(זֶה הַמְקוֹנֵן וְהַמּוֹקִיעַ כַּנָּבִיא)

הָיוּ כִּמְסוֹס נוֹסֵס

מוּל נְצִיגִים מְסֻיָּמִים בְּלֵיק סַכְּסֶס.

לַכֹּל אֵיפוֹא יֵשׁ זְמָן:

יֵשׁ תּוֹר לְאֶפּוֹס וְיֵשׁ תּוֹר לְלִירִיקָן.

11.1.57

---

זֶמֶר עַתִּיק

מאת

יצחק אורן

לְנַאצְר יֵשׁ פָאוּזִי,

לָאוּם יֵשׁ מַזְכִּיר,

וְלִי – לִי פֻּרְקָן יֵשׁ

בְּזֵמֶר וָשִׁיר.

לְנַאצְר יֵשׁ דָּאלֶס,

לְקוּאַתְלִי חְרוּשְׁצ’וֹב,

וְלִי אֱמוּנָה יֵשׁ

בְּכֹחַ הַטּוֹב.

לִדְוֵיט אַיְזֶנְהָאוּאֶר

יֵשׁ דּוֹלָר וָאוֹן

וְלִי – הַאֲמִינוּ! –

אֵין אַף אֲסִימוֹן.

אֶבְיוֹן דַּל אָנֹכִי

קַבְּצָן, מָךְ וָדָּךְ,

אַךְ אֵין כָּל סָפֵק לִי:

אֲנִי אֲנַצַּח.

אַכְרִיעַ אוֹיְבֵינוּ

עַל פְּנֵי יַבָּשָׁה.

אֲפִילוּ כְּשֶׁגּוֹלְדָה

לֵאָה וּתְשׁוּשָׁה.

אָבִיס אֶת שׂוֹנְאֵינוּ

בַּיָּם, בָּאֲוִיר,

אֶשְׁבֹּר כָּל דִּיקְטָטוֹר,

רוֹדָן וּמַזְכִּיר.

הִנֵּה מִתְקָרֵב כְּבָר

יוֹם חַג הַפּוּרִים,

הַיּוֹם הַמּוּעָד

לְשִׂטְנַת מַזְכִּירִים.

אוּלַי יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין

מַגְבִּית לְבֵין מָן,

אַךְ אֵין כָּל הֶבְדֵּל כְּבָר

בֵּין דָּג לְהָמָן.

וְגוּשׁ אָסִיאָתִי

שַׁחְצָן וְצַרְחָן

נִרְאֶה כַּעֲשֶׂרֶת

בָּנָיו שֶׁל הָמָן.

וְאִם דִּמְיוֹנֵנוּ

שׁוֹפֵעַ וָעֵר

נִמְצָא עוֹד תִּקְבֹּלֶת –

הִיא: גּוֹלְדָה־אֶסְתֵּר.

עַל כֵּן עֲתִידֵנוּ

בָּהִיר וּבָרוּר:

לִפְנֵי קוּם הָאוּ"מִים

הוּטַל כְּבָר הַפּוּר.

אָכֵן לִי דָּבָר אֵין,

רַק זֶמֶר וָשִׁיר,

עַתִּיק מִדִיקְטָטוֹר

וְשָׂב מִמַּזְכִּיר.

1.2.57

---

יַבֶּשֶׁת

מאת

יצחק אורן

אַדְמָתֵנוּ גְּדוֹלָה וְנִרְחֶבֶת

וּמְלֵאָה יַבָּשׁות וְיַמִּים

מַרְבִּיתָהּ – כָּךְ אוֹמְרִים – מְיֻשֶּׁבֶת

מְדִינוֹת, לְאֻמִּים וְעַמִּים.

מִשְׂתָּרַעַת עָלֶיהָ יַבֶּשֶׁת

מִיַּם קֶרַח וְעַד סִינְגַּפּוּר:

הִיא מֻדְאֶגֶת, נֶחֱרֶדֶת, נִרְגֶּשֶׁת

וּפָנֶיהָ קָבְצוּ פָּארוּר.

וּכְאֶלֶף מִלְיוֹן תּוֹשָׁבֶיהָ,

וְאוּלַי גַּם לְמַעְלָה מִזֶּה,

בְּפִיהֶם יְלָלָה הִי וָנֶהִי

וְלִבָּם מִתְכַּוֵּץ בֶּחָזֶה.

קָם אוֹיֵב מְסֻכָּן לַיַּבֶּשֶׁת,

אֵין מִמֶּנּוּ מִפְלָט וְגוֹאֵל,

הוּא דּוֹרֵךְ כְּכוֹבֵשׁ אֶת הַקֶּשֶׁת,

הוּא נִקְרָא: מְדִינַת יִשְׁרָאֵל.

מִן הַיָּם הַצְּפוֹנִי וְעַד הֹדוּ,

מִמִּצְרַיִם, עִירָק וְעַד סִין

לְאֻמִּים עַל מִשְׁפָּט יַעֲמֹדוּ,

יִדְרְשׁוּ צֶדֶק, צֶדֶק וָדִין.

צַ’ן־צִ’ין־צ’וּן, רִיקִיקִיטָה וּקְרִישְׁנָה

וְעַבְּדַאלְלָה, מַחְמֻד וְזַאפְרוּם

צוֹעֲקִים בְּחַד קוֹל וְחַד לִשְׁנָא:

הַצִּילֵנוּ, אָחִינוּ הָאוּ"ם.

מִזְדַּעְזֵעַ מַזְכִּיר עַז הָרֶגֶש,

מְשַׁנֵס אֶת מָתְנָיו קַל־חִישׁ

מְחַדֵּד עֶפְרוֹנוֹ וּבִן רֶגַע

לָעֲצֶרֶת הַדּוּ"חַ מַגִּישׁ,

לָנוּ יֵשׁ רַק אֶחָד אַבָּא אֶבֶן,

אַךְ לָהֶם יֶשְׁנָן שְׁתֵּי אִמָּהוֹת,

וְלִבָּן לֵב רַגָּשׁ, רַךְ כַּתֶּבֶן

אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵן מַעֲצָמוֹת.

אָז הַדֶּמַע נוֹבֵע כָּאֶשֶׁד,

דְּוֵיט־נִיקִיטָה בּוֹכִים מָרָה

עַל סִבְלֵי־יִסּוּרֵי הַיַּבֶּשֶּת

הַנְּתוּנָה בְּעָקָה וְצָרָה.

וּמִיָּד הֵם אָצִים לְהוֹשִׁיעַ

הַמִּילִיאַרְד מֵאֵימַת הַמִּלְיוֹן,

מִזְדָרְזִים מִתְחָרִים לְהַצִּיעַ

גַּם חַסוּת וְגַם נֶשֵׁק וְהוֹן.

הוֹי! לִבִּי לְמַחְמֻד וְעַבְּדַאלְלָה

לוּ הָיִיתִי אֲנִי בִּמְקוֹמָם

מִתְפַּלֵּל אָז הָיִיתִי לְאַלְלָה

וְאוֹמֵר לְרִבּוֹן הָעוֹלָם:

סְלַח, אֱלֹהַּ, כִּי בַּעַר הָיִיתִי,

תֵּן עָצְמָה לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל,

הוֹשִּיעֵנִי, אֵלִי, מִנִּיקִיטָה,

הַצִּילֵנִי מִדְּוֵיט הַגּוֹאֵל!

15.2.57

---

צֶדֶק הָאֻמּוֹת

מאת

יצחק אורן

נשיא ארצות הברית יעץ למדינת ישראל לסמוך על צדק האומות ולא על כוחותיה הצבאיים.

לֹא לְעֶבֶד, לֹא לְ“קוּלִי”

עֲצָתִי הַיּוֹם אָשִׁית.

הַצָּעוֹת אַגִּישׁ – סִלְחוּ לִי –

לִנְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית.

לַפִּילִים יֶשְׁנוֹ הַחֶדֶק,

לַזְּאֵבִים יֵשׁ שֵׁן חַדָּה,

לִי יֵשׁ מֻשָׂגִים עַל צֶּדֶק,

עַל אֵמוּן וְעַל בְּגִידָה.

מְצֻיָּד בָּהֶם אָבֹאָה

אֶל הַבַּיִת הַלָּבָן

בְּשַׁלְוָה, כְּאִיש הַסְּטוֹאָה

פִּי אֶפְתַח כְּדִלְקַמָּן:

לְשֵׁם מָה פִּצְצוֹת הָאַטוֹם,

מַפְצִיצִים וְצוֹלְלוֹת?

הֵן אַתָּה, אַיִק, כְּבָר יָגַעְתָּ

וּמָצָאתָ פִּתְרוֹנוֹת.

אִם אַתָּה לִמְדִינָתֵנוּ

הַצָּעוֹת יָפוֹת תּוֹשִׁיט

אַף אֲנִי אוֹסִיף כָּהֵנָּהּ

לִמְדִינַת אַרְצוֹת הַבְּרִית.

מַה לָהּ כִּי תִּסְמֹךְ עַל נֶשֶׁק,

עַל חֵילוֹת אֲוִיר וָיָם,

כִּי תּוֹסִיף עָווֹן עַל פֶּשַׁע

וְתַרְבֶּה שְׁפִיכוּת הַדָּם?

לָמָּה לֹא תַּרְפֶּה מֵהֶדֶק,

תִּתְפָּרֵק מִכְּלֵי אֵימִים

וְתִסְמֹךְ עַל חוּשׁ הַצֶּדֶק

שֶׁל עַמִּים וּלְאֻמִּים?

וַאֲנִי – נִרְגָּשׁ עַד דֶּמַע –

מִתְחַיֵּב נֶאֱמָנָה

בְּדִבְרֵי שִׁירָה וָזֶמֶר

לַעֲרֹב לְבִטְחוֹנָהּ.

אִם יַתְקִיף אוֹתָהּ בּוּלְגָּנִין

אוֹ יַפְצִיץ אוֹתָהּ חְרוּשְׁצ’וֹב

יֶאֱזֹר פַּיְטָן (ל. דני)

כָּאן כְּגֶבֶר חֲלָצָיו.

אֵשׁ פִּזְמוֹן יַמְטִיר מִלְמַעְלָה

וּמוּסָר יַטִּיף מֵעָל,

אָז רוּסִיָּה תֵּרָתַע לָהּ

וְאָמֶרִיקָה תֻּצָּל.

סְמֹךְ עָלַי, נָשִׂיא רַב חֶסֶד,

כָּל עוֹד אֵין זֶה מְאֻחָר,

סְמֹךְ עַל דְּיוֹ, עַל עֵט וָקֶסֶת

וְעַל צֶדֶק וּמוּסָר.

22.2.57

---

צִפּוֹר הָאֵשׁ

מאת

יצחק אורן

(אגדה רוסית)

אִיבָן הַטִּפֵּשׁ

חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּצִפּוֹר הָאֵשׁ.

וַיָּבוֹא אֶל אָבִיו

– אָדָם מַעֲשִׂי וְחָבִיב –

וַיִשָׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:

אָבִי הַיָּקָר!

שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי כִּי לַמְּלָכִים,

לָרוֹזְנִים, לַשּׁוֹעִים וְלַנְּסִיכִים

יֵשׁ

צִפֳּרֵי אֵשׁ.

הֵן מַקְסִימוֹת, הֵן נִפְלָאוֹת

וּבָן פְּאֵר וְנוֹי וְהוֹד

וְהֵן זוֹרְחוֹת בַּחֲשֵׁכָה

וּמַשְׁפִּיעוֹת הֵן רֹב בְּרָכָה,

וְגַם נַפְשִׁי כָּלְתָה מְאֹד

לִכְבּשׁ צִפּוֹר אַחַת כָּזֹאת,

אֵלֵךְ לִנְדֹּד לַמֶּרְחַקִים.

חַרְבִּי אֶשְׁלֹף מוּל עֲנָקִים,

בַּקְּרָב, שָׁלוֹם אוֹ מִלְחָמָה

אָבִיא אוֹתָהּ וִיהִי מָה.

הִקְשִׁיב הָאָב לַנְּאוּם שֶׁל בְּנוֹ,

הִרְהֵר, הִרְהֵר, מָרַט זְקָנוֹ,

שִׁפְשֵׁף מְעַט אֶת הַקָּרַחַת

וַיַּעַן בְּשׁוּבָה וָנַחַת:

בֶּחָצֵר

יֶשְׁנוֹ שׁוֹמֵר

וּמִשִּׁלְשׁוֹם אוֹ רַק מִתְּמוֹל

זֶה הַשּׁוֹמֵר חוֹלֵשׁ עַל כֹּל,

מִדּוּכִיפַת וְעַד מַכֹּלֶת

הוּא הַנָּגִיד, הוּא הַנּוֹשֶׁה

וְלָנוּ, בְּנִי, הוּא לֹא יַרְשֶׁה

אֲפִילוּ תַּרְנְּגֹלֶת.

אִיבָן שָׁמַע וְקַד קִידָה,

וְזֶה הוּא סוֹף הָאַגָּדָה.

וְיִסָּלַח נָא לִי הַפַּעַם כְּתָמִיד

עַל שֶׁבְּאַגָּדָה רוּסִית

נִקְלַע שׁוֹמֵר אָמֶרִיקָנִי

בְּאָשְׁמָתוֹ שֶׁל ל. דני.2.3.57

---

יְדִידִים

מאת

יצחק אורן

הרברט מוריסון הצהיר הצהרה פרוישראלית

בְּפַרְלָמֶנְט אַנְגְּלִי קַיֶּמֶת כַּיָדוּעַ

מִפְלֶגֶת יְדִידִים וְשׁוֹחֲרֵי צִיּוֹן.

אוּלַי מוּבָן לָכֶם עַל מָה זֶה וּמַדּוּעַ

סָבוּר אֲנִי תָּמִיד כִּי הַיְדִידוּת אָסוֹן.

כִּי אֶל אוֹיֵב אֲנִי אֵדַע כֵּיצַד לָגֶשֶׁת,

אֶת הָאוֹיֵב אוּכַל אֲפִילוּ לְהַכּוֹת,

אַךְ אֵין לִי כָּל עֵצָה, לֹא אֵשׁ, בַּרְזֶל וָעֶשֶׁת

לִלְשׁוֹן הַיְדִידִים וְלַהַג יְדִידוֹת.

הַלֵּיבּוֹר הָאַנְגְּלִי שֶׁלֹּא אַחַת הוֹדִיעַ

בְּהֶבֶל פֶּה חָנֵף עַל יְדִידוּת הָעַד,

מֵאָז וּמִתָּמִיד בָּרֶגַע הַמַּכְרִיעַ

שִׁנָּה אֶת טַעֲמוֹ וּבְשִּׁפְלוּת בָּגָד,

עַל כֵּן חֶלְקַת לָשׁוֹן לֹא תִּקָּחֵנִי שֶׁבִי,

תְּקוּפוֹת וְגַם דְּמֻיּוֹת עוֹמְדוֹת נֶגֶד עֵינַי,

וּמַנְהִיגִים גְּדוֹלִים מִגַּיסְטְקְל וְעַד בֶּוִין

מוּל קְרָב הָעַצְמָאוּת וּמוּל מִבְצַע סִינָי.

הַצְהִירוּ הַצְהָרוֹת מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר,

דַּבְּרוּ עַל יְדִידוּת בְּזֶמֶר אוֹנִיסוֹן!

זֶה קַל וְזֶה נָעִים, זֶה לֹא עוֹלֶה בְּיֹקֶר,

רַק אַל תִּדְרֹש אֵמוּן, דִּיר מִיסְטֶר מוֹרִיסוֹן.

8.3.57

---

סִינַיאָדָה

מאת

יצחק אורן

בְּתוֹךְ שֻלְּחָן מִמַּהַגוֹנִי

בַּמְּגֵרָה שֶׁלְּעֵינַי

נָח בְּשַׁלְוָה תִּיק אַרְכִיּוֹנִי

הַמְסֻמָּן: “מִבְצַע סִינָי”

אוּלַי עָבְרוּ מְאָז שְׁנוֹת אֶלֶף,

אוּלַי שָׁנָה – הַזְּמַן יַחֲסִי,

עִתִּים צְלִילוֹ דּוֹמֶה לְדֶלֶף,

עִתִּים הוּא רָן מִ“דּוֹ” עַד “סִי”.

וְאֵין לוֹ “אֶנְד” וְהוּא לֹא “הֶפִּי”,

רָווּי הוּא מִפְעֲלֵי גְבוּרָה,

הַמּוּשָׁרִים כְּזֶמֶר אֶפִּי

בְּפִי כָּל אוֹהֲבֵי שִׁירָה.

יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ אוֹתָם עַל חֶרֶס,

יֵשׁ שֶׁבָּאֶבֶן חֲרָתוּם.

כָּל עֲלִילָה – יֵשׁ לָהּ הוֹמֶרוֹס

בְּשִׁיר, בִּפְרוֹזָה, בִּנְאוּם.

וְאִם כְּבָר יֵשׁ בְּפִינוּ שֶׁבֶר

נָשִׁירָה בְּלִי שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ:

כַּנִי לִי, מוּזָה, אֵי הַגֶּבֶר

אֲשֶׁר לִבּוֹ בָּעַר כָּאֵשׁ.

כַּנִי לִי, מוּזָה, אֵי הַטְּרוֹיָה,

אֲשֶׁר עָמְדָה בְּאֵשׁ וְדָם

מוּל שִׁגָּעוֹן וּפָּרָנוֹיָה

שֶׁל שַׁלִּיטֵי כָּל הָעוֹלָם.

אֵי הַפְּרִיאָמִים, הַהֶקְטוֹרִים

וְאֵי הֶלֶנָה הָאִשָּׁה?…

אָכֵןֵ, יֶשְׁנָה עֻבְדָּה הִיסְטוֹרִית:

גַּם טְרוֹיָה, טְרוֹיָה נִכְבְּשָׁה.

לֹא חֵץ פִּלַּח עֲקֵב אֲכִילֶס,

לֹא אֲוִירוֹן וְלֹא תּוֹתָח,

לֹא. בְּלֶכְתּוֹ מִגְּדוֹת הַנִּילוּס

הוּא עַל הַדּוֹלָר שָׁם דָּרָךְ.

וְתַפְקִידוֹ שְׁל סוּס טְרוֹיָאנִי

מִלְּאוּ בְּרֹב כִּשְׁרוֹן מִשְׂחָק

מִלְוֶה גָּדוֹל אַמֶּרִיקָנִי

וְגַם מַגְבִּית וּמַעֲנָק.

כַּנִּי לִי, מוּזָה, זֶה הַגֶּבֶר

עִם רַעֲמָה וּזְקַן שֵׂיבָה,

אֲשֶׁר אָמַר: הָאֵל הוּא שֶׁבֶר

וְהַהִיסְטוֹרִיָה קֵיבָה.

בְּתוֹךְ שֻלְחָן מִמַּהַגוֹנִי

בַּמְּגֵרָה שֶּׁלְּעֵינַי

נָח בְּשַׁלְוָה תִּיק אַרְכִיוֹנִי

הַמְסֻמָּן “מִבְצָע סִינָי”

אֲנִי סוֹגֵר אוֹתוֹ בְּרַעַד

וְחָס עַל רַב אֱיָל וָמָךְ,

עַל אֱנוֹשוֹת הַמִּתְנוֹעַעַת

בֵּין הַחֶמְאָה וְהַתּוֹתָח.

17.3.57

---

שִׁיר הַמַּיִם

מאת

יצחק אורן

בין שר החוץ של ארצות הברית ובין שרת החוץ של ישראל מתנהל ויכוח על הנחות וצפיות.

מִנְהָג קַיָּם עַל פְּנֵי תֵּבֵל,

אָכֵן, מִנְהָג יָקָר הוּא:

לִלְמֹד דְּבָרִים עַל הֶעָתִיד

מִתּוֹך יָמִים עָבָרוּ.

עַל כֵּן נִצְלֹל בִּיצִירוֹת

שֶׁל חֲכָמִים מִקֶּדֶם

וּנְחַפֵּשׂ בַּהֶן עֵצָה,

תּוֹרָה, בִּינָה וָיֶדַע.

וְאִם נִרְצֶה שֶׁהָאוֹיְבִים

יֵבוֹשׁוּ וְיֵחַתּוּ

נָבִיא פְּסוּקִים מִן הַתְּנָ"ךְ

וּמִכִּתְבֵי אַפְּלָטוֹן.

נַשְׁוֶה, נִמְדֹּד, נִשְׁקֹל, נִמְצָא

מִדָּה וְאֶבֶן בֹּחַן

וּנְגַלֶּה גַּם הַקְבָּלוֹת

שֶׁל טִיב, צוּרָה וְתֹכֶן.

זָכוּר לִי פִּילוֹסוֹף קַדְמוֹן

שֶׁשְׁמוֹ, נִדְמֶה לִי, תָּלֶס,

וְלא בִּכְדִי הוּא מִתְחָרֵז

עִם שַׂר הַחוּץ מַר דָּאלֶס.

כִֹי תּוֹרָתוֹ הָיְתָה פְּשׁוּטָה,

לֵאמֹר: הַכֹּל הוּא מָיִם,

וְהָעוֹלָם עַל כָּל בְּרוּאָיו

אוֹקְיָנוֹס רְחַב יָדָיִם.

חֲסַר צוּרָה וּמְמֻסְמָס

כְּטִיט קַרְקַע לָגוּנָה,

כְּהַבְטָחוֹת וַעֲרֻבּוֹת

הַנִתָּנוֹת בְּ“אוּנוֹ”.

כְּהַנָּחוֹת וְצִפִּיּוֹת

שֶׁל טְרִיסְטָן וְאִיזוֹלְדָה

וּכְשִׂיחוֹת הַמְּתְקַיְּמוֹת

בֵּין פוֹסְטֶר לְבֵין גּוֹלְדָה.

כִּדְבַר אַחְדוּת הָעֲבוֹדָה

לֵשֵׁב וְלֹא לָסֶגֶת,

לְהִשָּׁאֵר בַּמֶּמְשָׁלָה

תְּמוּרַת דָּגָן וָמֶגֶד.

כְּהַחְלָטוֹת שֶׁל בֶּן גֻרְיוֹן

הַמִּשְׁתַּנּוֹת בִּן רֶגַע

וּכְאַבְנֵי הַבְּלִסְטְרָאוֹת

בִּנְאוּמָיו שֶׁל בֶּגִין.

וְאָנוּ מִי כִּי נִתְרַגֵּשׁ!

מוּטָב נִשְׁתֶּה לְחַיִּים

לְזֵכֶר זֶה הַפִּילוֹסוֹף

שֶׁסָּח: תֵּבֵל הִיא מָיִם.

וְאִם הַיּוֹם בִּמְּקוֹם מֵי תְּהוֹם

הַנֵּפְט בְּעֹז קוֹלֵחַ,

נֵדַע מִיָּד כִּי הַשִּׁנּוּי

הוּא רַק שִׁנּוּי שֶׁל רֵיחַ.

22.3.57

מועדים ויעודים

מאת

יצחק אורן

כך וגם אחרת

מאת

יצחק אורן