בַּכֹּל אַרְצֵנוּ מְחוֹנֶנֶת:

בְּהָר וָיָם, בְּחֹם וָקֹר,

אֻכְלוֹסִיָּה בָּהּ מְגֻוֶּנֶת

וּמִשְׁפָּטִים בָּהּ עַד אֵין סְפֹר.

מִשְׁפָּט אֶחָד, מִשְׁפָּט פִּיקָנְטִי

כְּבָר מִתְנַהֵל מִזֶּה יָמִים

בֵּין רַב אֶחָד מְאֹד רוֹמַנְטִי

וּבֵין אֶזְרָח אֶחָד תָּמִים.

הָרַב (כָּךְ טוֹעֲנִים) הִבְטִיחַ

תְּמוּרַת הַעֲנָקָה כַּסְפִּית

שֶׁהָאֶזְרָח יִהְיֶה מָשִׁיחַ,

מַמָּשׁ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

כְּסָפִים זָרְמוּ, וְנֵס וָפֶלֶא

וְאֵשׁ וַעֲרָפֶל וְדֹק,

עַד בּוֹא הָרַב אֶל בֵּית הַכֶּלֶא

וְהָעִנְיָן אֶל כֵּס הָחֹק.

וְ“הַמָּשִׁיחַ” מַר מַצְרִיחַ

וּמְחַפֵּשׂ אֶת הַר הַמֹּר.

שָׁכַח הָאִישׁ כִּי הַמָּשִׁיחַ

יָבוֹא רָכוּב עַל גַּב חֲמוֹר.

חֲמוֹר לָבָן, אָתוֹן צְחַרְחֹרֶת

אוֹ עִיר צַח בֶּן אֲתוֹנוֹת,

לֹא כָּאן הוּא הַמָּקוֹם לְסְפֹּר אֶת

כָּל הַגִּרְסוֹת וְהַנֻּסְחוֹת.

כִּי מַטְרָתִי הִיא רַק לִקְבֹּעַ

עַל פִּי מָקוֹר וּמִסְמָכִים

מֵאֵיזֶה סוּג הוּא הַמָּנוֹעַ

בִּכְלִי רִכְבָּם שֶׁל מְשִׂיחִים.

יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְכַנֹּגַהּ

רַיִח בְּיוֹם הַפְּדוּת הָאוֹר,

אַךְ זֶהוּתוֹ הַזּוֹאוֹלוֹגִית

שֶׁל כְּלִי רִכְבּוֹ הוּא הַחֲמוֹר.

שׁוֹפָר מֵרִיעַ בִּסְטָקָטוֹ,

חֲלַל תֵּבֵל הַצְּלִיל חוֹתֵךְ,

חֲמוֹר מַשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ לְמַטָּה

וַחֲרוּלִים הוּא מְלַחֵךְ.

אֵין הוּא מַרְגִּישׁ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ

כִּי הַכְּאֵב שֶׁחָשׁ בַּגַּב

נִגְרַם לוֹ עַל יְדֵי נוֹסֵעַ

כֹּה מְכֻבָּד וְכֹה נִשְׂגָּב.

לֹא בִּכְפִיפָה אַחַת יָדוּרוּ

הָעַיִר וְרוֹכְבוֹ הָרָם,

אֲבָל אֲבוֹי אִם יְנַסּוּ רַק

לְהִתְחַלֵּף בְּתַפְקִידָם.

אֲזַי הָעַיִר מַר יַצְרִיחַ

וִיחַפֵּשׂ אֶת הַר הַמֹּר…

כִּי זֶה דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ

לָבוֹא רָכוּב עַל גַּב חֲמוֹר.

אֲנַחְנוּ בְּנֵי אָדָם פְּשׁוּטִים

חַיִּים, חַיִּים עַד שֶׁמֵּתִים.

שָׁנָה בָּאָה, שָׁנָה חוֹלֶפֶת,

לְקוֹדַמְתָּהּ הִיא מִצְטָרֶפֶת,

וְאֵין שׁוֹנֶה יוֹם מִיּוֹמַיִם

מַמָּשׁ כִּשְׁתֵּי טִפּוּת שֶׁל מַיִם

הַכֹּל, הַכֹּל מֵרֹאשׁ קָבוּעַ:

שָׁנָה וְחֹדֶשׁ, יוֹם, שָׁבוּעַ.

בְּחֹם, בְּגֶשֶׁם, בְּבָרָד

הוֹלֵךְ אָדָם אֶל הַמִּשְׂרָד,

לְבֵית חֲרֹשֶׁת, לַחֲנוּת,

פָּקִיד, סוֹחֵר, פּוֹעֵל פָּשׁוּט,

בַּבַּית הָאִשָּׁה עוֹבֶדֶת

וְהוּא – מִסִּים, צָבָא, מוֹלֶדֶת,

תָּמִיד נִדְרָשׁ, תָּמִיד חַיָּב.

וְיוֹם אֶחָד תִּכְרַע הַבֶּרֶךְ,

וְהוּא מַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ

וְהוּא רוֹאֶה בְּצַעַר רַב

כִּי כְּבָר עָבְרוּ־חָלְפוּ חַיָּיו.

כָּזֶה, רֵעִים, הוּא הַיִּעוּד

כְּשֶׁהַגִּבּוֹר אָדָם פָּשׁוּט.

אוּלָם, הַכֹּל נִרְאֶה אֲחֶרֶת

וְהַתְּמוּנָה הוֹפֶכֶת הוֹד

אִם רַק נַחְרֹזָה לְתִפְאֶרֶת

עַל אִישׁ חָשׁוּב, חָשׁוּב מְאֹד

עַל רַב, אָמָן אוֹ אִישׁ מִסְחָר

עַל דִּיפְּלוֹמָט, מַנְהִיג אוֹ שָׂר

הוּא טָס מַהֵר כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת,

עוֹבֵר יָמִים, עוֹבֵר יַבֶּשֶׁת,

כָּל עִיר וְכָל קִרְיָה זוֹרַחַת,

וְכָל קְהִלָּה שׂוֹבַעַת נַחַת,

וּמְדִינוֹת חוֹלְפוֹת בְּסַעַר

וּמְחַיֵּךְ זָקֵן עַ ר¹,

אֲפִילוּ צֶ’רְצִ’יל זֶה הַשָּׂב

בַּאֲדִיבוּת מַקְבִּיל פָּנָיו

וְאַף מוֹכִיחַ בְּלִי לֵאוּת

כִּי הוּא יְדִיד הַצִּיּוֹנוּת,

כִּי הוּא עַצְמוֹ סָפֵק אִישׁ בִּילוּ

סָפֵק אִישׁ עֲלִיָּה שְׁנִיָּה,

וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא אֲפִילוּ

מִן הַמְּיַסְּדִים שֶׁל דְּגָנְיָּה.

הָאַפִּיפְיוֹר נִשְׁבַּע וַדַּאי

שֶׁהוּא כִּמְעַט חָבֵר מַפַּא"י.

כֵּן, רַבּוֹתַי, אֵין גְּבוּל, אֵין גְּבוּל

לָמָּה שֶׁרַק אָדָם דָּגוּל

בְּיוֹם אוֹ שְׁנֵי יָמִים מַסְפִּיק

אִם הוּא שַׂר חוּץ, אִם הוּא מַנְהִיג,

אִם הוּא נוֹאֵם, מַמְרִיא וְטָס,

אִם הוּא תּוֹסֵס כְּמִין תַּסָּס,

אִם הוּא יַרְקִיעַ, אִם יָעוּט,

בִּתְנַאי שֶׁאֵין הוּא אִישׁ פָּשׁוּט.

אוּלָם, הַכֹּל יוּשַׂם לָאַל

אִם הָאָדָם אֵין לוֹ מַזָּל.

אִישׁ זֶה לֹא יְגַמֵּא הָאָרֶץ

וְלֹא יִנְאַם נְאֻם בְּמָרֶץ

וְלֹא יָרִיעַ לוֹ הָמוֹן.

יֵשֵׁב הָאִישׁ יִכְתֹּב בְּעֶצֶב,

וְרַק שָׁמֹר יִשְׁמֹר עַל קֶצֶב

שֶׁל הַחַיִּים וְהַ… פִּזְמוֹן.

בַּכְּבִישִׁים מוֹנִית דּוֹהֶרֶת,

בַּשְּׁפֵלָה בַּגַּיְא, בָּהָר,

מִימִינִי יוֹשֶׁבֶת גְּבֶרֶת,

מִשְּׂמֹאלִי יוֹשֵׁב תַּיָּר.

וְחוֹלְפִים נוֹפִים כְּסֶרֶט:

כְּפָר, קִבּוּץ וּמַחֲנֶה,

מְנַמְנֶמֶת לָהּ הַגְּבֶרֶת

תַּיָּרֵנוּ נֶהֱנֶה.

שִׁבֳּלִים, עֵצִים, יְרֹקֶת

וּפְרָחִים סָבִיב סָבִיב,

וְנָעִים לִנְשֹׁם, לִסְפֹּג אֶת

הַקְּסָמִים שֶׁל הָאָבִיב.

קֶסֶם־כֶּשֶׁף, לַחַשׁ־נַחַשׁ,

מִתְנַמְנֵם אֲנִי וְנָחַ.

אַךְ אָזְנִי קוֹלֶטֶת רַחַשׁ:

הַתַּיָּר אֶת פִּיו פָּתַח.

הוּא דִּבֵּר, דִּבֵּר בְּשֶׁטֶף

עַל יָפְיָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה,

וּתְהִלּוֹת שָׁר נֵטֶף־נֵטֶף

לְאַרְצֵנוּ הַקְּטַנָּה.

לְבִנְיָן וּלְִפִתּוּחַ,

לִקְלִיטַת הָעֲלִיָּה,

שָׁר עַל חֹמֶר, שָׁר עַל רוּחַ

עַל קִיּוּם וַהֲוָיָה.

עַל עָתִיד מַזְהִיר כַּשֶּׁמֶשׁ,

עַל זִיווֹ שֶׁל הַמָּחָר,

וְסִפֵּר כֵּיצַד רַק אֶמֶשׁ

הוּא תָּרַם, הִתְרִים, עָזָר.

הִתְרַגַּשְׁתִּי וְנוֹכַחְתִּי

כִּי אָכֵן יוֹשֵׁב יָדִיד.

אַף אֲנִי אֶת פִּי פָּתַחְתִּי

וְדִבַּרְתִּי עַל עֲתִיד.

וְאָמַרְתִּי: מִי יִתְּנֶךָ

כִּי יָבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם

שֶׁאַתָּה וּבְנֵי בָנֶיךָ

בּוֹא תָּבוֹאוּ עוֹד הֲלוֹם.

וְתָדוּרוּ פֹּה לָנֶצַח

תִּשְׁתָּרְשׁוּ, תִּבְנוּ בָּתִּים,

הַתַּיָּר הֶחֱוִיר, הַמֶּצַח

נִתְכַּסָּה כֻּלּו קְמָטִים.

וּמֵאָז, מִזֶּה הָרֶגַע

הוּא קוֹדֵר מְאֹד הָיָה,

לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה

וְיָשַׁב בְּדוּמִיָּה.

וַאֲנִי שׁוּב הִתְנַמְנַמְתִּי

בְּלִי מַצְפּוּן וּבְלִי מוּסָר,

אַף־עַל־פִּי שֶׁכֹּה הִדְהַמְתִּי

אֶת אוֹרְחֵנוּ הַתַּיָּר.

זֶה הָיָה בִּשְׁנַת תַּשָּׁ"ח.

הָיָה לִי דּוֹד אוֹ גִּיס אוֹ אָח

(מִדַּת הַקִּרְבָה

אֵינָהּ חֲשׁוּבָה).

הָעִקָּר הוּא יָשַׁב אֵי שָׁם בַּמִּזְרָח.

וְעִם קוּם מְדִינָתֵנוּ זֹאת

הוּא הֶחְלִיט לַעֲלוֹת,

הוּא הֶחְלִיט בְּאַרְצֵנוּ לָשֶׁבֶת

וְשִׁגֵּר לִי אִגֶּרֶת נִלְהֶבֶת,

אַף אֲנִי הָיִיתִי נִלְהָב

(בַּל נִשְׁכַּח,

זֶה הָיָה בִּשְׁנַת תַּשָּׁ"ח)

וְעָנִיתִי לוֹ בְּמִכְתָּב.

מִכְתָּב בּוֹעֵר בְּאֵשׁ הַקֹּדֶשׁ,

מִכְתָּב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַגֹּדֶשׁ

שֶׁל לַהַט חֲלוּצִי בּוֹעֵר,

שֶׁל לֵב רַגָּשׁ וּמֹחַ עֵר.

לָשׁוֹן נִשְׂגֶּבֶת וְיָפָה,

תַּעֲמוּלָה וְהַטָפָה

עַל עֲבוֹדָה וְעַל עָמָל

וּבוּז עָמֹק לְרֶוַח קַל:

"דַּע! כָּל פָּקִיד, סוֹחֵר, רוֹכֵל

אֵין לוֹ מָקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל!

זְקוּקִים אֲנַחְנוּ לְעֶזְרָה

רַק בִּשְּׁטָחִים שֶׁל יְצִירָה.

הַב לָנוּ נֵפְט, בַּרְזֶל, נְחֹשֶׁת,

הַב חַקְלָאוּת, מְלָאכָה חֲרֹשֶׁת!

אִם אֵלֶּה תַּעֲשֶׂה – תַּצְלִיחַ.

אַךְ אִם תִּרְצֶה כָּאן לְהַרְוִיחַ

מִסַּחַר־מֶכֶר וּמִבֶּצַע,

מִשּׁוּק שָׁחוֹר, עִסְקֵי כְּסָפִים

וְעוֹד דְּבָרִים כֹּה לֹא יָפִים

הָיֹה תִּהְיֶה אֻמְלָל לָנֶצַח!

(אַל נָא נִשְׁכַּח

כִּי זֶה הָיָה בִּשְׁנַת תַּשָּׁ"ח!)

הוּא לֹא נִרְתַּע, וְהוּא הִגִּיעַ.

אֶת כָּל כַּסְפּוֹ הוּא פֹּה הִשְׁקִיעַ,

לְפִי הַחֹק, בְּתֹם, בְּישֶׁר

פָּתַח בְּמַעֲשֵׂי חֲרֹשֶׁת

וּבְרֵאשִׁית – לִזְמַן קָצָר –

הָיָה אֲפִילוּ מְאֻשָּׁר.

הָעִנְיָנִים הָלְכוּ בַּתֶּלֶם,

הָיָה בָּאָרֶץ חֹמֶר גֶּלֶם,

הַמְּכוֹנוֹת, הַפּוֹעֲלִים

עוֹד לֹא הָיוּ כֹּה עֲצֵלִים…

אֲבָל… אֲבָל עָבְרוּ שָׁנִים

וְהִשְׁתַּנּוּ הָעִנְיָנִים:

חֹמֶר הַגֶּלֶם אָזַל,

בֵּית הַחֲרֹשֶׁת חֻסַּל,

וְזֶה הַגִּיס, הַדּוֹד, הָאָח

(מִדַּת הַקִּרְבָה

אֵינָה חֲשׁוּבָה)

הוֹלֵךְ נִדְכֶּה, שְׁחוֹחַ, מָךְ,

וּמְבַקֵּשׁ אֵיזֶה יָדִיד

שֶׁיְּסַדְּרֶנּוּ כְּפָקִיד.

כִּי הַיָּדִיד הַזֶּה, הָרֵע

עָסַק פֹּה בְּעִסְקֵי מַטְבֵּעַ,

קָנָה, מָכַר, הֶחֱלִיף, הִרְוִיחַ,

הִרְבָּה לִלְחֹשׁ וּלְהָשִׂיחַ

לִבְלֹשׁ, לִקְרֹץ וּלְהָרִיחַ,

הוּא הִתְעַשֵּׁר וְהוּא עָלָה

וְהוּא בָּנָה לוֹ חֲוִילָה

וְהוּא שׁוֹתֶה, אוֹכֵל לָשֹׂבַע –

בִּכְלָל עוֹמֵד הוּא עַל הַגֹּבַהּ.

וּכְשֶׁקְּרוֹבִי עוֹבֵר עַל פָּנַי

אֲנִי מַשְׁפִּיל אֶת עֵינַי,

כִּי שְׁנֵינוּ, שְׁנֵינוּ לֹא נִשְׁכַּח

אֶת הַמִּכְתָּב מִשְּׁנַת תַּשָּׁ"ח.

השגריר הסוביטי החדש בארצות הברית מר גריגורי זארובין הגיש את כתב האמנתו בבית הלבן. הוא והנשיא טרומן החליפו הבטחות כי ארצותיהם יעשו למען שלום העולם וקיום יחסים טובים. מר זארובין אמר כי “לרוסיה רגשי ידידות כנים לארצות הברית וכל פעולותיה יוקדשו לחיזוק השלום ושיתוף הפעולה בין ארצותינו”. הנשיא טרומן השיב כי ארצות הברית הוגה רגשות ידידותיים ביותר לרוסיה, ופעולותיו של זארובין יזכו לתמיכה וליחס גומלין מצדו. (מן העתונות)

הֶחֱיָנוּ הָאֵל וְקִיְּמָנוּ:

יְדִידוּת וְרֵעוּת, אַהֲבָה,

וַאֲנַחְנוּ חָשַׁשְׁנוּ כֻּלָּנוּ

שֶׁמָּא יֵשׁ כָּאן חָלִילָה אֵיבָה.

רַק חֲבָל קְצָת שֶׁג’וֹן קַל הַדַּעַת

בְּקוֹרֵיאָה נִלְחַם בִּרְצִינוּת,

וּכְשֶׁרֶגֶל אוֹ יָד לוֹ נִקְטַעַת

מִשְׁתַּכַּחַת מִלֵּב הַיְּדִידוּת.

וַחֲבָל שֶׁאֶחָד צְהַב הַגֶּזַע

(שְׁמוֹ אוּלַי קְצָת מוּזָר: צָ’אן־פִּין־קוּט)

חֲפִירָה שָׁם חוֹפֵר לוֹ בְּיֶזַע

לְטַפֵּחַ רִגְשֵׁי יְדִידוּת.

וְאוֹתוֹ כְּלִי מִשְׂחָק, צַעֲצוּעַ

הַקָּרוּי פִּצְצַת הָאָטוֹם

מְיֻעָד, רַבּוֹתַי, כַּיָּדוּעַ

לְעִלּוּס שֶׁל רֵעוּת וְשֶׁל תֹּם.

אִם עֵינֵינוּ תִּרְאֶינָה לְפֶתַע

רְבָבוֹת שֶׁתִּצְעַדְנָה בַּסָּךְ –

אֵלֶּה רַק חַיָלֵי אוֹפֶּרֶטָה

הַמְּחַכִּים שֶׁיּוּרָם הַמָּסָךְ.

לֹא מִבַּד הַמָּסָךְ, זֹאת הַפַּעַם

מִבַּרְזֶל וּפְלָדָה הוּא עָשׂוּי.

אַךְ הֲרֵי… זֶה עִנְיָן רַק שֶׁל טַעַם,

הַמָּסָךְ הוּא סוֹף סוֹף רַק כִּסוּי.

וְאוּלַי חַיָּלִים מֵעוֹפֶרֶת

יִתְגַּלּוּ בַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ,

וְחוֹלְפִים־נִמְשָׁכִים הֵם כְּסֶרֶט

עִם רוֹבֶה, עִם פְּצָצָה, עִם אֶקְדָּח.

וְעוֹבְרִים הֵם מִילְיוֹנִים, מִילְיוֹנִים,

מַחְלָקָה וּפְלוּגָה וְגַם גְּדוּד

לְהַנְצִיחַ בְּסֵבֶל וָעֹנִי

מַשְׁמָעָהּ שֶׁל אוֹתָהּ יְדִידוּת.

בְּמִישׁוֹר זֶה שֶׁל סֵבֶל וָעֹנִי

יִתְנַשֵּׂא לוֹ פִּתְאֹם שִׂיחַ רַךְ:

זֶה קִבְרוֹ שֶׁל אֶחָד תּוֹם אוֹ גּ’וֹנִי

שֶׁנָּפַל בַּקְּרָבוֹת בַּמִּזְרָח.

תּוֹלָעִים עֲלוּבוֹת כְּבָר יָרֻמּוּ

בִּגְויַּת הַחַיָּל צָ’אן־פִּין־קוּט…

מַר זָרוּבִּין וּמַר הָרִי טְרוּמָן

מִתְחַלְּפִים בְּרִגְשֵׁי יְדִידוּת.

לֹא שִׁירָה זוֹ תִּהְיֶה, אֶלָּא פְּרוֹזָה,

לֹא מַשָּׂא תּוֹכֵחָה, לֹא הַלֵּל.

סְתָם, בְּלִי פָּתוֹס אָבוֹא וְאֶחְרֹזָה

עַל פָּקִיד בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

לֹא אוֹתוֹ הַפָּקִיד הַגָּבֹהַּ

הַנּוֹסֵעַ בְּתוֹךְ מְכוֹנִית,

הַחַיָּב לְהַתְווֹת וְלִקְבֹּעַ

כָּל סִדְרֵי הֲוָיָה וּבְרֵאשִׁית.

לֹא עַל זֶה הַנִּשְׁלָח לְלֹא הֶרֶף

בִּשְׁלִיחוּת הֶכְרָחִית חֲשׁוּבָה,

וּמִבֹּקֶר וְעַד לִפְנוֹת עֶרֶב

מִתְרוֹצֵץ מִיְּשִׁיבָה לִישִׁיבָה.

לֹא לָזֶה, רַבּוֹתַי, הִתְכַּוַּנְתִּי.

הֵן גַּם בְּלִי חֲרוּזַי הוּא אֵיתָן,

אֶת דְּבָרַי לְהַקְדִּישׁ הִתְכוֹנַנְתִּי

לְפָקִיד בֵּינוֹנִי וְקָטָן

הַיּוֹשֵׁב לוֹ עִם עֵט וְצִפֹּרֶן

וְכוֹתֵב וְחוֹרֵק עַד בְּלִי דָּי,

וּמַמְתִּין, מְצַפֶּה לְמַשְׂכֹּרֶת

שֶׁתָּבוֹא מִי יוֹדֵעַ מָתָי.

הוּא מֻתְקָף בָּעִתּוֹן וּבַכְּנֶסֶת,

וְהוּא טֶרֶף לְשֵׁן חֲרוּקָה,

לְאִשָּׁה עַצְבָּנִית הַנִּכְנֶסֶת

בְּלִי שֶׁהִיא לְתוֹרָהּ מְחַכָּה.

לְקָהָל מִתְרַגֵּשׁ וְרוֹתֵחַ

לַמְנַהֵל הַמַּבִּיט בִּקְפִידָה,

לָעוֹלֶה הֶחָדָשׁ הַגּוֹנֵחַ,

לַמֻּבְטָל הַמְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה.

לְאַלְפֵי וַעֲדוֹת שֶׁמִּמַּעַל,

לְפִטּוּר, פִּטּוּרִים וּפְטִירָה,

לְיִעוּל, יְעִילוּת וּלְיַעַל,

לְמֶחְקָר, חַקְרָנוּת, חֲקִירָה.

לְעוֹלָם הוּא אֵינֶנּוּ בָּטוּחַ

אִם סִיּוּט זֶה אוֹ זֶה כְּבָר נִגְמַר,

אִם תִּצְלַח עוֹד עַל מִישֶׁהוּ רוּחַ

לְפַטְּרוֹ עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר.

וְתָמִיד בְּאָזְנָיו הוּא שׁוֹמֵעַ,

כִּי הוּא חַי עַל חֶשְׁבּוֹן הַצִּבּוּר

וְחַיָּב הוּא לֵדַע (הוּא יוֹדֵעַ!)

כִּי אָכֵן, הַמַּצָּב הוּא חָמוּר.

כְּשֶׁבָּא הַמּוֹעֵד לְקַבֵּל אֶת

תַּשְׁלוּמוֹ שֶׁאֵחַר עַד מְאֹד

אֵין לִקְנוֹת בּוֹ אַף נַעַל לַיֶּלֶד

אוֹ לָקַחַת אֶת כָּל הַמָּנוֹת.

אֵין לִי נֶכֶס: לֹא כֶּסֶף, לֹא בַּיִת.

לֹא נְיָר וְלֹא דֶּבֶק לַכְּרוּז,

אֲנַחֵם אֶת פְּקִידֵנוּ בְּפַיִט

וְאָפִיג תּוּגָתוֹ בְּחָרוּז.

יֵשׁ אֲשֶׁר כָּל הָאָרֶץ רוֹגֶשֶׁת,

יֵשׁ אֲשֶׁר תֶּהֱמֶה תֵּבֵל,

וְאִשָּׁה לְאִשָּׁה מְלַחֶשֶׁת:

רְעוּתִי, הַשָׁמַעַתְּ עַל יוֹבֵל?

וּבְרוּכֵי הַכִּשְׁרוֹן הָרִיטוֹרִי

יְשַׁבְּחוּ וְיָרִימוּ עַל נֵס

אִישִׁיוּת מְפֹאֶרֶת הִיסְטוֹרִית

אוֹ אָדָם אַקְטוּאַלִי תּוֹסֵס.

גֶּנֶרָל שֶׁכָּבַשׁ וְהִכְנִיעַ,

מְלֻמָּד שֶׁגִּלָּה עוֹד כּוֹכָב…

שׁוֹפָרוֹת, חֲלִילִים לוֹ יָרִיעוּ

וְהָמוֹן יִמְחָא לוֹ כָּף.

וַאֲנִי בְּעוֹדֶנִּי אַךְ יֶלֶד –

לֹא אַבְחִין בֵּין אֶתְמוֹל לְמָחָר –

אַךְ נַפְשִׁי כְּבָר סוֹלֶדֶת, בּוֹחֶלֶת

בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר.

אַהֲֲלֵּךְ בַּנָּתִיב הַצָּנוּעַ,

אֶתְיַחֵד עִם עַצְמִי וְקוֹנִי,

אֵרָתַע מִן הָאִישׁ הַיָּדוּעַ

וְאָתוּר אַחֲרֵי אַלְמוֹנִי.

וְחָלְפוּ הַשָּׁנִים וְנָמוֹגוּ,

וַאֲנִי עוֹד נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי.

וּמוֹצֵא אָנֹכִי אֵיזֶה נֹגַהּ

בַּצָנוּעַ, נִסְתָּר, אַלְמוֹנִי.

צְעָדַי אָנֹכִי לֹא כִּוַּנְתִּי

וְהָלַכְתִּי לְאַט כְּתָמִיד,

אֲבָל פֶּתַע פִּתְאֹם נִזְדַּמַּנְתִּי

לִמְסִבֹּנֶת קְטַנָּה מִשְׁפַּחְתִּית.

וּמָצָאתִי מָאוֹר בָּהּ וָסֵבֶר,

פְּנֵי יָשִׁישׁ עֲיֵפִים־יְגֵעִים,

וְאָמְרוּ לִי: מוֹרֶה לִשְׂפַת עֵבֶר

כָּאן חוֹגֵג אֶת יוֹבֵל הַשִּׁבְעִים.

יִתָּכֵן שֶׁבְּפִיו עוֹד צוֹלֵעַ

סְלֶנג פַּלְמַ"חִי חָדִישׁ מְיֻחָד

וְאֶפְשָׁר אַף אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ

פֵּרוּשָׁן שֶׁל גַּ’מְעָה וְצִ’זְבָּת.

וְאוּלַי לַהֲטֵי הַמִּנּוֹחַ

לֹא כֻּלָּם בְּעֵינָיו כַּשּׁוּרָה,

מִיָּמָיו לֹא שָׁמַע עַל דִּוּוּחַ,

עַל תַּסְבִּיךְ, עַל תַּרְכִּיב, עַל יֻמְרָה.

אַךְ בִּקְצוֹת כָּל פִּנַּת אֵל נִדַּחַת

וּבְכָל יַרְכְּתֵי הַפְּזוּרָה

הוּא לִמֵּד בְּשׁוּבָה וּבְנַחַת

וְהֶחְדִּיר אֶת “בְּרֵאשִׁית בָּרָא”.

אָז אֲנִי עַל יָשִׁישׁ זֶה הִצְבַּעְתִּי

וְאָמַרְתִּי: שָׁמַיִם אוֹעִיד –

לֹא הָיוּ לֹא פַּלְמָ"ח, לֹא צִ’יזְבָּתִּים

אִלְמָלֵא זֶה בָּרָא בְּרֵאשִׁית.

בָּעִתּוֹנִים רָאֹה רָאִיתִי

דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶךְ רָב:

הִנֵּה בַּפַּרְלָמֵנְט הַבְּרִיטִי

נָשָׂא מַר מוֹרִיסוֹן דְּבָרָיו.

וּבְדַבְּרוֹ שְׁבָחִים הִבִּיעַ

לִמְדִינָתֵנוּ וְעָמַד…

וְצֶ’רְצִ’יל, צֶ’רְצִ’יל רֹאשׁ הֵנִיעַ –

סִימָן וָאוֹת לְהַסְכָּמָה.

כִּי בְּרֹאשֵׁנוּ לְנַעְנֵעַ

אֵין זֶה מוֹסִיף, אֵין זֶה גּוֹרֵעַ,

אֵין זֶה קָשֶׁה, אֵין זֶה כּוֹאֵב

וְאֵין זֶה מְחַיֵּב.

אוֹמְרִים הָיֹה הָיָה בַּחֶלֶד

אָדָם עָשִׁיר, עָשִׁיר מְאֹד,

וּבְיָדוֹ מִכְרוֹת שֶׁל פֶּלֶד,

זָהָב וּמֶרַחֲבֵי שָׂדוֹת.

וְאִישׁ כָּמוֹךָ אוֹ כָּמוֹנִי

נִפְגַּשׁ עִמּוֹ אֵי פַּעַם סְתָם

וַיְתָאֵר לוֹ אֶת הָעֹנִי

אֲשֶׁר שׂוֹרֵר עוֹד בָּעוֹלָם.

זֶה הֶעָשִׁיר הִקְשִׁיב בְּעֶצֶב

וְלֹא חָדְלָה רוּחוֹ מֵרְגֹשׁ,

לְאוֹת חֶמְלָה הָיָה בְּעֶצֶב

מֵנִיד וּמְנַעְנֵעַ רֹאשׁ.

כִּי בְּרֹאשֵׁנוּ לְנַעְנֵעַ

אֵין זֶה מוֹסִיף, אֵין זֶה גּוֹרֵעַ,

אֵין זֶה קָשֶׁה, אֵין זֶה כּוֹאֵב

וְאֵין זֶה מְחַיֵּב.

אָכֵן, רֵעַי, אֵינִי יוֹדֵעַ

אִם תַּאֲמִינוּ לִי אוֹ לָאו,

אַךְ עַד הַיּוֹם נִשְׁאַר לִי רֵעַ

הַמִּתְגּוֹרֵר עוֹד בַּמּוֹשָׁב.

וְיוֹם אֶחָד הוּא בָּא לַקֶּרֶת

וּבְבֵיתִי יָשֹׁב יָשַׁב

וְנִשְׁמָתוֹ הָיְתָה נִסְעֶרֶת

מִכָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו.

וְהוּא שָׁפַךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם

עַל שֶׁאָפְסוּ הַחֲלוּצִים,

עַל הַמַּחְסוֹר שֶׁבַּיָדַיִם

בְּמוֹשָׁבִים וְקִבּוּצִים.

וְאָנֹכִי אָז נִזְדַעְזַעְתִּי,

לִבִּי אָז נִתְמַלֵּא חֵמָה,

וּבְלִי הֶפְסֵק אֲנִי נִעְנַעְתִּי

רֹאשִׁי לְאוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה.

כִּי בְּרֹאשֵׁנוּ לְנַעְנֵעַ

אֵין זֶה מוֹסִיף, אֵין זֶה גּוֹרֵעַ,

אֵין זֶה קָשֶׁה, אֵין זֶה כּוֹאֵב

וְאֵין זֶה מְחַיֵּב.

פרופיסור אלברט אינשטיין אמר בשיחה עם עיתונאים, כי הוא חשב שמדינת ישראל תהיה המעולה שבכל המדינות, והנה נוכח לדעת שעם ישראל הנו עם ככל העמים.

לֹא חָקַרְתִּי, רֵעִים, וְלֹא בַּנְתִּי

בְּסִתְרִי הֲוָיָה הַסְּתוּמִים,

וְאֵינֶנִּי בָּקִיא לֹא בִּקְוָנְטִים

וְאַף לֹא בְּקַוִּים עֲקֻמִּים.

לֹא גִּלִּיתִי עֲדַיִן כָּל רֶצֶף,

הַמּוֹנֶה אַרְבָּעָה מְמַדִּים,

אַךְ גַּם בִּי יֵשׁ כְּמִיהָה שֶׁבְּעֶצֶב

לִדְבַר־מָה חֲלוֹמִי־אַגָּדִי.

לְעוֹלָם, רַבּוֹתַי, לֹא אַבְדִּילָה

בֵּין תּוֹרַת הַמָּחְלָט לְיַחֲסִי:

מֵעוֹלָם, רַבּוֹתַי, לֹא הוֹאִילוּ

לְהַצִּיעַ לִי תֹּאַר נָשִׂיא.

אַךְ הִנֵּה גַּם אֲנִי בִּי גִּלִּיתִי

מָה שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הֶחָכָם,

גַּם אֲנִי כֹּה חָלַמְתִּי־קִוִּיתִי

שֶׁנִּהְיֶה נַעֲלִים מִכָּל עָם.

וּבִשְׁנוֹת הַכְּמִיהָה וְהַכֹּסֶף

גַּם אֲנִי לִי רָקַמְתִּי חָזוֹן,

כִּי תִּהְיֶה הַמְּדִינָה הַזֹּאת אֹסֶף

שֶׁל אֵלִים מִיּוֹצְאֵי פַּנְתֵּיאוֹן.

רְצוּעָה זְעוּמָה שֶׁל יַבֶּשֶׁת

הַנִּפְתֶּלֶת בֵּין דָּן לְאֵילַת

תֵּהָפֵךְ לִשְׁלֵמוּת מְגֻבֶּשֶׁת,

וַאֲנִי אֲמוּשֶׁנָּה בַּיָּד.

וּלְיַד חֲנֻיּוֹת הַמַּכֹּלֶת

יַעֲמֹד הַמּוּסָר הַטָּהוֹר,

וּמִכָּל צִיץ שָׂדֶה וְשִׁבֹּלֶת

יְנַצְנֵץ לוֹ הַצֶּדֶק כָּאוֹר.

מֶמְשָׁלָה, פַּרְלָמֶנְט וְהַכְּנֶסֶת

מַלְאָכִים אַךְ יַמְתִּיקוּ בָּם סוֹד,

יִתְוַכַּח שָׁם הַטּוֹב עִם הַחֶסֶד,

תִּתְחָרֶה הַתִּפְאֶרֶת בְּהוֹד.

שֶׁפַע סְקְרִיפִּים שֶּׁל צֶדֶק וָדַעַת

מֵאַרְצֵנוּ יִהְיוּ נִשְׁלָחִים

לְקַצְוֵי הַתֵּבֵל הַגּוֹוַעַת

בָּרָעָב לְדִבְרֵי אֱלֹהִים.

כָּךְ הִבַּטְתִּי, רֵעַי, בַּשָּׁמַיִם

וְהִסְתַּרְתִּי עֵינַי מִקַּרְקַע,

עַל חָטְמִי הֻרְכְּבוּ מִשְׁקָפַיִם

עִם וְרִידוּת דְקִיקָה־מְתֻקָּה.

כִּי לִי אֵין טֶלֶסְקוֹפּ וּמִשְׁקֶפֶת

וְתַצְפִּית אַסְטְרוֹנוֹמִית גְּדוֹלָה,

בְּלִי מַכְשִׁיר נִשְׁמָתִי מְרַחֶפֶת

וְרוּחִי מִתְרוֹמֶמֶת־עוֹלָה.

בְּלִי תּוֹרַת יַחֲסִיּוּת וּבְלִי קְוָנְטִים

רְצוֹנִי לְהוֹכִיחַ אַחַת:

כְּדֵי לִהְיוֹת בַּעַל נֶפֶשׁ רוֹמָנְטִית

אֵין כָּל צֹרֶךְ לִהְיוֹת מְלֻמָּד.

יֹבֶשׁ שָׁדוּף וְהַמֹּחַ חֹרָב,

לַהַט יוֹקֵד מִשְׁתּוֹלֵל בַּמֶרְחָב.

שָׁרָב.

אֹפֶק לֵאֶה בַּמֶּרְחָק מַאֲדִים,

רוּחַ נוֹסֵךְ עֲרָפֶל וּמַרְדִּים.

קָדִים.

אֵי־שָׁם בִּתְהוֹם יַרְכְּתֵי הַטִּמְטוּם

פֶּתַע נִשְׁמַע אֵיזֶה רַעַשׁ עָמוּם:

נְאוּם.

מֶלֶל נִגָּר מִשְּׂפָתַיִם חִוְרוֹת,

קִיר מְכֻסֶּה בִּכְרָזוֹת בּוֹעֲרוֹת:

בְּחִירוֹת.

אִישׁ מִתְלַהֵב וְקוֹלוֹ מְהַדֵּד,

יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה: הוּא עַל חֶבֶל רוֹקֵד

כַּשֵׁד.

אֵשׁ וְעָשָׁן, הַיְּקוּם נֶעְתָּם…

זוֹ מִלְחָמָה עַל קוֹלוֹת שֶׁל הָעָם.

חָם.

יֹבֶשׁ, לֹא צֵל, לֹא יוֹרֶה, לֹא מַלְקוֹשׁ.

אֵי־שָׁם עוֹמֵד מְנַעְנֵעַ בָּרֹאשׁ

אֱנוֹשׁ.

אֶפֶס וָאַיִן הָיָה רַק אֶתְמוֹל,

אֶפֶס מָחָר יִסְגְּדוּ לוֹ הַכֹּל:

קוֹל.

חַם, הָאֲוִיר כָּעוֹפֶרֶת מֻתָּךְ,

עָט הַצַּיָד עַל קוֹלוֹ שֶׁל כָּל דָּךְ:

אֶזְרָח.

שְׂמַח, הָאֶזְרָח, וּפְצָעֶיךָ חֲבֹשׁ,

גַּן עֶדְנְךָ מוּכָן מֵרֹאשׁ:

יֵשׁ רְשִׁימוֹת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ.

אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה, רֵעִים:

חֻלְשָׁה יֵשׁ לִי לְבַעֲלֵי חַיִּים,

וּבִהְיוֹתִי עֲדַיִן רַךְ גָּמוּל

הָיָה לִי בְּבֵיתִי אוֹ כֶּלֶב אוֹ חָתוּל.

וְגַם עַתָּה, עֵת אָנֹכִי אִישׁ מְבֻגָּר

רֵעִי וִיְדִידִי הוּא כֶּלֶב מְפֹאָר.

כֶּלֶב יָפֶה, חָסוֹן, גִּזְעִי

וְהוּא גַּאֲוָתִי וּמָעֻזִּי.

עַל כָּל חָשׁוּד הוּא מִתְנַפֵּל בְּקֶצֶף,

בַּאֲצִילוּת אוֹכֵל בָּשָׂר וּמְגָרֵם הָעֶצֶם

(עֲבֹר עָבְרָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּקוּפַת הַצֶּנַע),

הוּא מְחֻנָּךְ וּמְאֻלָּף הוּא כַּיָּאוּת,

וְהוּא מַבְחִין בֵּין דְּבַר חָכְמָה לִשְׁטוּת,

אֲבָל עִקָּר כֹּחוֹ בְּהִיגְיֶינָה:

מִכּוֹסִי הוּא שׁוֹתֶה,

מִפִּתִּי הוּא אוֹכֵל

וְאֵינוֹ מִתְפַּתֶּה

לְמַדּוּחֵי נוֹכֵל.

שָׂמַיִם אָנֹכִי עָלָיו אוֹעִידָה

כִּי בְּעָבְרוֹ עַל יַד פַּחֵי אַשְׁפָּה אוֹ בִּיב

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא הֵגִיב

אֶלָּא רֹאשׁוֹ הִסְטָה הַצִּדָּה.

כָּזֶה הָיָה כַּלְבִּי בָּרוּחַ וּבָאוֹן

עַד הַשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן.

אֲבָל… אֲבָל, רֵעַי, פִּתְאֹם

אֶתְמוֹל – אוֹ שֶׁמָּא זֶה קָרָה שִׁלְשֹׁם –

הַשְׁקֵף הִשְׁקַפְתִּי בַּחַלּוֹן

וּלְעֵינַי נִגַלָה סִיּוּט אָיֹם:

כַּלְבִּי, כַּלְבִּי – אוֹי לְאוֹתוֹ קָלוֹן,

אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה־חֶרְפָּה –

עוֹמֵד רָכוּן מֵעַל לְפַח אַשְׁפָּה.

כַּלְבִּי הַגֵּא וְהָאָנִין

רֹאשּׁוֹ, אַפּוֹ וּפִיו שְׁקוּעִים בְּמֵי שׁוֹפְכִין.

מֵעַי הָמוּ וְנִתְחַמֵּץ הַלֵּב

Et tu, Brutus! – אָמַרְתִּי בִּכְאֵב.

כִּי בֶּן אָדָם

אוֹהֵב

לוֹמַר מִלִּים שְׁגוּרוֹת.

וְהוּא, הוּא כַּאֲתוֹן בִּלְעָם

זָקַף רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר: “בְּחִירוֹת!”

וְלֹא הוֹסִיף דָּבָר.

וְאָנֹכִי אָז בַּנְתִּי בְּיֵאוּשׁ

כִּי אֵין כָּאן צֹרֶךְ בַּפֵּרוּשׁ,

וְאִם לַמִּפְלָגוֹת וּלַתְּנוּעוֹת מֻתָּר

בְּהִתְקָרֵב אוֹתוֹ מוֹעֵד

לִשְׁקֹע, לְפַשְׁפֵּשׁ וּלְחַטֵּט

בְּכָל גַּלֵּי אַשְׁפָּה, בּוֹרוֹת וְגַם בִּיבִים,

מַדּוּעַ יֵאָסֵר דָּבָר זֶה עַל כְּלָבִים?

הַלָּלוּ מְחַטְּטִים תָּמִיד אֵצֶל אַחֵר,

וְזֶה כַּלְבִּי בַּפַּח אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ בֶּחָצֵר.

הַלֵּב חָרֵד, בַּגְבוּל מָתוּחַ,

דָּרוּךְ־קַשּׁוּב צָבָא נִצָּב…

בָּעֹרֶף מִתְנַהֵל וִכּוּחַ

עַל הַכִּסֵּא וְהַמּוֹשָׁב.

וְנַעַר עַז בְּלִי חֵת וָפַחַד

מַנְחִית מַכּוֹת עַל רֹאשׁ אוֹיֵב…

הַמִּפְלָגוֹת דָּנוֹת בְּנַחַת

מִי עַל כִּסֵּא פָּנוּי יֵשֵׁב.

בִּשְׁרַב הַנֶּגֶב הַקּוֹדֵחַ

שָׂדֶה נֶחֱרַשׁ, נִקְצָר בָּאוֹן…

אַךְ הָעִקָּר מִי מְנַצֵּחַ:

גּוֹלְדָה מֵאִיר אוֹ לְבָנוֹן.

קָרֹא קָרָאתִי פִילוֹסוֹפִים,

סְפָרִים סָחַטְתִּי עַד תֹּם

עַל הָאֱמֶת, עַל טוֹב, עַל יֹפִי –

וְלֹא חָכַמְתִּי עַד הַיּוֹם.

וְעוֹד בַּחֹשֶׁךְ אֲהַלֵּכָה

וּלְהָבִין אֵינִי יָכֹל

אֶת גַּדְלוּתוֹ שֶׁל דַּל חֵלֵכָה

וְקַטְנוּתוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל.

גְּדָלִים – זֶה עֵרֶךְ מָתֵימָטִי

וּבַחֶשְׁבּוֹן אֲנִי חַלָּשׁ.

עַל כֵּן עַד כֹּה עוֹד לֹא מָצָאתִי

הַנֶּעֱלָם הַמְּבֻקָּשׁ.

ילד ממשפחת יורדים לאמריקה ברח מבית הוריו וחזר ארצה.

עֵת אִידֵיאָל הַבֵּן הוּא סֶרֶט עַל טַרְזָנִים

וְאִידֵיאָל הָאֵם הוּא סְקְרִיפּ קָטָן “מִשָּׁם”

וְאִידֵיאָל הָאָב דּוֹלָר אָמֶּרִיקָנִי

וְאִידֵיאָל הַבַּת יָפְיָהּ שֶׁל “מִיס עוֹלָם”,

עֵת הַחִקּוּי פָּשָׂה מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל,

חִקּוּי חִדְלֵי אִישִׁים פּוֹגֵעַ, מְדַכֵּא,

עֵת מֵעַל כָּל תַּקְלִיט אֶל תּוֹךְ הָאֹזֶן יַעַל

סִלְסוּל צִוְחַת כִּרְכּוּר שֶׁל בּוֹבּ וְדָנִי קֵיי.

עֵת הַיּוֹרְדִים יוֹרְדִים לָאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת

לְכָל קְרִיצָה קַלָּה שֶׁל עֹשֶׁר מְפֻקְפָּק

לִשְׁכֹּן מִתּוֹךְ עַבְדּוּת בְּאָהֳלוֹ שֶׁל יֶפֶת

עַד כִּי בְּרַוְחָתָם נַפְשָׁם תִּהְיֶה לְמָק,

עֵת כָּל זֶה מִתְרַחֵשׁ מַמָּשׁ נֶגֶד עֵינֵינוּ,

הִפְצִיעָה קֶרֶן אוֹר בִּדְמוּת יֶלֶד עִבְרִי.

הַיֶּלֶד לֹא נִשְׁבַּר, וְהוּא חָזַר אֵלֵינוּ

בְּטֶרֶם נִתְעַקֵּם הַשֵּׂכֶל הַבָּרִיא,

בְּטֶרֶם נִשְׁתַּכַּח מֻשָּׂג שֶׁשְּׁמוֹ מוֹלֶדֶת,

בְּטֶרֶם נִסְתָּאֵב בִּסְחִי הָרְוָחָה,

כָּל עוֹד הִנּוֹ מֵבִין כִּי אִם תַּתְחִיל לָרֶדֶת

תּוּבַל אֶל פִּי הַתְּהוֹם בְּשֵׁפֶל דַּרְכְּךָ.

וּבְלִי לְהִתְפַּלְסֵף עַל עֹשֶׁר וְעַל עֹנִי

אֲנִי לוֹחֵשׁ בַּלָּאט לַנַּעַר הַקָּטָן:

רָאֹה תִּרְאֶה, יַלְדִּי, עוֹד יִנְהֲרוּ מִילְיוֹנִים,

מִילְיוֹנִים יְלָדִים מִשָּׁם… מִשָּׁם לְכָאן.

בלהט הוכוח בכנסת אמר ראש הממשלה כי ראש תנועת החרות מר בגין מימיו לא לחם.

אֵינִי עָשׂוּי בַּרְזֶל, וְיֵשׁ לִי סֶנְטִימֶנְטִים,

וְאֵין אֲנִי פָּטוּר מֵחֲוָיָה רִגְשִׁית…

בְּרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה רַבִּים הָאֶלֶמֶנְטִים

הַמְּעוֹרְרִים אֶצְלִי סִימְפָּטְיָה אִישִׁית.

בְּלוֹרִית שֵׂיבָה גֵּאָה, חָזוֹן, תְּנוּפַת הָרוּחַ

מֵעֲלִיָּה שְׁנִיָּה וְעַד לִשְׂדֵה בּוֹקֵר,

וְכֹשֶׁר מַעַשׂ רַב מֵעַל לְכָל וִכּוּחַ

בַּכְּנֶסֶת, בַּקּוֹנְגְרֶס, בְּכָל מָקוֹם אַחֵר.

וְשׁוּב אֲנִי מוֹדֶה: אֶת בֶּגִין לֹא הִכַּרְתִּי,

אֶלָּא מִנְּאֻמִּים עַל בָּמֳתֵי גְּזֻזְטְרָה.

וּבְשָׁמְעִי אוֹתָם תָּמִיד לֹא הִתְגַּבַּרְתִּי

עַל הַרְגָּשַׁת סְלִידָה וְטַעַם… טַעַם רָע.

אֲבָל אֶת הָאֱמֶת אוֹהֵב אֲנִי פִּי אֶלֶף

מִכָּל אֲשֶׁר אֹהַב מַנְהִיג זֶה אוֹ אַחֵר

וּמַשְׂטֵמָה עַזָּה אַרְגִּישׁ לְכָל דְּבַר סֶלֶף,

יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה אֲשֶׁר אוֹתוֹ אוֹמֵר.

עַל כֵּן אַף לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אוּכַל לָנוּחַ

עֲדֵי אֹמַר הַיּוֹם קֳבָל עֵדָה וָעָם:

מַר בֶּגִין כֵּן נִלְחַם, בְּאֹמֶץ וְעֹז רוּחַ,

יָחִיד עִם יְחִידִים נָדוּי, מֻשְׁפָּל, מֻחְרָם.

מַר בֶּגִין כֵּן נִלְחַם, נִלְחָם וְאַף נִצֵּחַ,

בְּצֵל שֶׁל הַגַּרְדּוֹם מָשֹׁךְ מָשַׁךְ בָּעֹל.

עַל עֵרֶךְ מִלְחַמְתּוֹ אֶפְשָׁר לְהִתְוַכֵּחַ,

אַךְ רַק תּוֹךְ כְּדֵי קִידָה בִּפְנֵי לוֹחֵם גָּדוֹל.

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים. עִתִּים פִּזְמוֹן סָטִירִי,

עִתִּים שִׁיר לִירִי מָךְ, הַכֹּל לְפִי הַזְמָן.

כְּתִיבַת פִּזְמוֹן אוֹ שִׁיר – הֵן לֹא דָּבָר כַּבִּיר הִיא,

אֲבָל חָבֵר יֵשׁ לִי, וְהוּא כָּתַב רוֹמָן.

רוֹמָן קוֹרְאִים כֻּלָּם, מִנִּי זָקֵן עַד נַעַר,

הוּא טוֹב מִכָּל תְּרוּפָה לִנְדוּדֵי שֵׁנָה,

וְאֵין לְךָ אָדָם מַשְׂכִּיל, חָכָם אוֹ בַּעַר

אֲשֶׁר אֵינוֹ סוֹפֵג תְּרֵיסָר בְּכָל שָׁנָה.

הִצְלִיחַ חֲבֵרִי וַיְהִי לְפּוֹפּוּלָרִי,

וְהָרוֹמָן עוֹרֵר בִּקֹּרֶת וּתְגוֹבוֹת

בְּכָל הַסִּגְנוֹנוֹת. גַּם בְּסִגְנוֹן ווּלְגָרִי

גַּם בְּסִגְנוֹן אָנִין, עָדִין מְאֹד מְאֹד.

וִידִידִי יָשַׁב לִקְרֹא דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת,

יָשַׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ, קָרָא בְּדֵי עָמָל

וְכַאֲשֶׁר סִיֵּם קִבֵּל רֵעִי סְחַרְחֹרֶת

וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנוּ מְבֻלְבָּל.

כִּי מְבַקֵּר אֶחָד עוֹמֵד וּמְשַׁבֵּחַ.

וּמְבַקֵּר שֵׁנִי בְּזַעַם רָב בּוֹזֶה,

לִכְאוֹרָה נִדְמֶה כִּי טַעַם יֵשׁ וָרֵיחַ

לְקִלּוּסָיו שֶׁל זֶה וְשִׁקּוּצָיו שֶׁל זֶה.

וְהֶחָסֹן הוֹפֵךְ בִּן רֶגַע לִנְעֹרֶת,

הָרֹעַ נֶהְפָּךְ בְּהֶבֶל פֶּה לְטוֹב.

אֲזַי גָּנַח רֵעִי: קַלָּה הִיא הַבִּקֹּרֶת

אַךְ לוּ הֵם רַק יָדְעוּ עַד מָה קָשֶׁה לִכְתֹּב.

כָּזֹאת אָמַר רֵעִי, וְאָנֹכִי מוֹדֶה לוֹ

עַל שֶׁפָּקַח עֵינִי עַל פְּרוֹזָה וְשִׁירָה,

אֲבָל אֲנִי מַרְחִיב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

עַל כָּל דְּבַר מַעֲשֶׂה, עַל כָּל דְּבַר יְצִירָה.

וּבִרְאוֹתִי סְבִיבִי הֵיאַךְ נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם

מְטַר הַלְּהָגִים עַל כָּל נוֹשֵׂא בָּעֹל,

אַף אָנֹכִי אוֹמֵר: קַלָּה לְזוּת שְׂפָתַיִם,

אַךְ לוּ הֵם רַק יָדְעוּ עַד מָה קָשֶׁה לִפְעֹל.

יֵשׁ שֶׁאָדָם נִמְצָא עַל הַיָּרֵחַ,

וְהַיָּרֵחַ הוּא בַּבַּיִת, בַּדִּירָה.

לְיַד בֵּיתוֹ יֵשׁ גַּן, וְהוּא פּוֹרֵחַ

וּמִסְּבִיבוֹ גָּדֵר, וְהִיא חוֹמָה בְּצוּרָה.

סְבִיב הַחוֹמָה הַסְּעָרָה גּוֹעֶשֶׁת,

הָרוּחַ מִיַּלֶּלֶת בֶּאֱיָל

וְשׁוֹרְצִים חַיִּים וּמְשַׁקְשֵׁק הָעֶשֶׁת,

לוֹהֶטֶת שֶׁמֶשׁ וְיוֹרֵד הַטָּל.

יֵשׁ מִי שֶׁכָּל חַיָּיו עַלִּיז הוּא וְשָׂמֵחַ,

יֵשׁ מִי שֶׁכָּל יָמָיו חֶדְוָה וְאֹשֶׁר חָג,

אַךְ יֵשׁ שֶׁהָאָדָם סוֹבֵל בַּלָּאט, גּוֹנֵחַ

וְכָל יְמֵי חַיָּיו הֵם יִסוּרִים וּדְחַק.

וְיֵשׁ שֶׁהָאָדָם נִמְלַט אֶל הַיָּרֵחַ

וּמִסְתַּגֵּר הֵיטֵב מֵאֲחוֹרֵי חוֹמָה,

מִמְּבוּכָה הוּא נָס וּמִשָּׁאוֹן בּוֹרֵחַ

וְאֶת נַפְשׁוֹ שׁוֹמֵר מִמְּהֻמָּה.

הוּא בָּעִתּוֹן מַבִּיט עַל בְּדַל כֹּתֶרֶת

פֶּן יְעַרְעֵר, חָלִילָה, עֲצַבָּיו

וְעַל חַיֵּי זוּלַת מַשְׁקִיף הוּא כְּעַל סֶרֶט,

קוֹרֵא סִפְרוֹ וְשׁוּב הוֹפֵךְ הַדָּף.

אֲנִי מוֹדֶה, רֵעִים, כִּי כָּךְ הִרְגַּשְׁתִּי.

אֲנִי, אֲנִי הָיִיתִי זֶה הָאִישׁ.

מָטָר יָרַד, בִּרְכַּת הַגֶּשֶׁם חַשְׁתִּי

וְשִׁיר הַלֵּל לַטֶּבַע שַׁרְתִּי חִישׁ.

אָמְנָם רָאִיתִי אֵי שָׁם וְאֵי פַּעַם

כִּי שִׁטְפוֹנוֹת הָיוּ וּמִישֶׁהוּ נִפְגַּע,

כִּי פְּנֵי הַמְּטָרוֹת לְזַעַף וּלְזַעַם

וְיֵשׁ מָקוֹם לְשֶׁמֶץ דְּאָגָה.

אֲבָל בֵּיתִי, בֵּיתִי בָּנוּי מֵאֶבֶן

וְדִירָתִי הִיא בְּקוֹמָה שְׁנִיָּה,

וְאֵין בִּי פַּחַד מִפִּגְעֵי הַטֶּבַע

כָּל עוֹד לֹא הִגִּיעַתְנִי הַשּׁוֹאָה.

אוּלָם, חָבֵר יֵשׁ לִי, יָדִיד וָרֵע,

וְהוּא אֵינוֹ צָמוּד לִמְקוֹמוֹ,

בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ הוּא נוֹסֵעַ

וְאִם יוֹשֵׁב, יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמּוֹ.

וְהוּא סִפֵּר לִי עַל אָסוֹן וָפֶגַע,

עַל תִּינוֹקוֹת אֲשֶׁר כִּמְעַט טָבְעוּ

וְעַל בָּתִּים שֶׁנֶּחְרְבוּ בִּן־רֶגַע,

עַל מִשְׁפָּחוֹת שֶׁזֶּה עַתָּה יֻשְּׁבוּ.

וְכָל עֲמַל כַּפָּם נִסְחָף בַּמַיִם,

כָּל רְכוּשָׁם הַדַּל נִשְׁטַף כְּלֹא הָיָה,

עָבְרוּ שָׁעוֹת, וְיוֹם וְעוֹד יוֹמַיִם

וְלֹא קִבְּלוּ עֶזְרָה מִשּׁוּם נֶפֶשׁ חַיָּה.

אוּלַי זֶה לֹא אֻרְגַּן אוֹ לֹא הָיָה הַחֵשֶׁק,

אוּלַי זֶה בָּא פִּתְאֹם כְּעַיִט בְּטוּסוֹ,

אוּלַי נֶחֱלַצְנוּ כְּבָר לִרְכִישַׁת הַנֶּשֶׁק,

אֲבָל שָׁכַחְנוּ שֶׁקַּיָּם נוֹשְׂאוֹ.

לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה

בְּרוּסְיָה הַמְּדִינָה

שָׂרַר הַצָּאר הָרָם וְהַיָּקָר

וְהָאִכָּר

הָיָה עָבְדּוֹ שֶׁל הָאָצִיל הַפֵיאוֹדָל.

וְהוּא הָיָה עָנִי, אֶבְיוֹן וָדָל.

וְהוּא נִקְרָא צָמִית,

מֵאָז וּמִתָּמִיד

הָיָה דִּינוֹ כְּדִּין קִנְיָן בַּשּׁוּק,

לַאֲדָמָה רָתוּק,

נִמְכַּר כַּחֵפֶץ…

עַד שֶׁבַּמַּעֲרָב נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל נֵפֶץ:

מַהְפֵּכָה, צָרְפַת, רוּחוֹת הַדְּרוֹר…

אָז קָם גַּם בְּרוּסְיָה דּוֹר,

דּוֹר לוֹחֲמִים בָּעֵט וּבַקֻלְמוּס

אֲשֶׁר הוֹקִיעוּ בְּלִי לָחוּס

מִשְׁטַר עַבְדוּת, מִשְׁטַר הַנֵּפֶל,

מִשְׁטָר רִתּוּק, צְמִיתוּת וָשֵׁפֶל,

בְּסִפּוּרִים, רוֹמָנִים וְשִׁירִים

הֵרִימוּ נֵס שִׁחְרוּר הָאִכָּרִים.

עָבְרוּ שָׁנִים וַעֲשָׂרוֹת שָׁנִים,

וּבְיָמָיו שֶׁל אָלֶכְּסַנְדְר הַשֵּׁנִי

יָצָא הַצָּו, וְהָאִכָּר

שֻׁחְרָר.

אָכֵן, קוֹרֵא נִכְבָּד,

אַל נָא תָּעִיף עָלַי מַבָּט

שֶׁל תִּמָּהוֹן וְשֶׁל פְּלִיאָה עַד כְּדֵי מָגוֹר,

אֲבָל אִם יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ מָחָר לֵאמֹר:

מַדּוּעַ ל. דני בְּתַשְׁטָ"ז

כָּתַב פִּזְמוֹן בְּרֶגֶשׁ עַז

עַל אִכָּרִים בְּרוּסְיָה וְעַל דְּרוֹר

אֲשֶׁר קָרָא לָהֶם שָׁם אֵיזֶה מֶלֶךְ,

וְעַל דְּבָרִים אֲשֶׁר אָבַד עֲלֵימוֹ כֶּלַח,

וְאָמַרְתָּ: אָכֵן

הַסְכֵּת וּשְׁמַע נָא, בֵּן.

בִּשְׁנַת תַּשְׁטָ"ז

בְּיִשְׂרָאֵל דְּאָז

שָׂרַר

מִשְׁטָר

שֶׁשְּׁמוֹ הוּא נֵיאוֹפֵיאוֹדָלִי.

עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה הָיוּ וָסָלִים,

צְמִיתִים וַעֲבָדִים כְּנַעֲנִיִים

לְחִשּׁוּבִים מִפְלַגְתִּיִים.

וְכָל אִכָּר נָשָׂא בְּלִי הֲפוּגָה

עַל צַוָּארוֹ אֶת עֹל הַמִּפְלָגָה.

הָאֲדָמָה

שָׁמְמָה

וְתַקְצִיבֵי פִּתּוּחַ

נִזְרוּ לָרוּחַ

וְהַצָּמִית… הוּא לֹא נִקְרָא צָמִית,

כִּי אִם קָרְבַּן הַהִתְיַשְּׁבוּת הַמִּפְלַגְתִּית

עַל כֵּן בִּשְׁנַת תַּשְׁטָ"ז

נִכְתַּב פִּזְמוֹן בְּרֶגֶשׁ עַז,

רִאשׁוֹן לְסִפּוּרִים, רוֹמָנִים וְשִׁירִים,

אֲשֶׁר יָרִימוּ נֵס שִׁחְרוּר הָאִכָּרִים.

לאחד מימי השנה למותו של זאב ז’בוטינסקי

אֵי אָז לִפְנֵי שָׁנִים מִתַּלְמִידָיו הָיִיתִי,

מֵאָז הַרְבֵּה דְּבָרִים חָלְפוּ, זָרְמוּ, עָבְרוּ.

תְּנוּעָה וּמִפְלָגָה וּפְעִילוּת פּוֹלִיטִית

כָּל אֵלֶּה – כְּבָר אֵדַע – לֹא בִּשְׁבִילִי נוֹצְרוּ.

עַל כֵּן עַתָּה מִתּוֹךְ פֶּרֶסְפֶּקְטִיבָה

אַשְׁקִיפָהּ לְאָחוֹר עַל דְּיֹקֶן וְעַל דְּמוּת,

חֻקֵּי נֶאֱמָנוּת לֹא עוֹד עֵינַי יָעִיבוּ,

גַּם אֵין בִּי כָּל שִׂנְאָה שֶׁתְּסַלֵּף הָגוּת.

מַבְרִיק, מַזְהִיר, נוֹעָז, רוּחוֹ תָּמִיד תּוֹסֶסֶת,

מַקְדִּים אֶת הַמָּחָר, בְּעֹז דּוֹחֵק הַקֵּץ,

בְּאֶלֶגַנְטִיּוּת טוֹבֵל עֵטוֹ בַּקֶּסֶת

וּמִשְׂפָתָיו מֵפִיק אוֹ מַרְגָּלִית אוֹ חֵץ.

אוֹהֵב שִׂמְחַת גּוֹיִים מֵרוֹמָא עַד אוֹדֶסָה

וְעַל מִזְבַּח עַמּוֹ שׂוֹרֵף עַצְמוֹ עַד תֹּם,

אֶת הָאָדָם, הַפְּרָט מֵרִים מֵעַל כָּל נֵס הוּא

וְכָל יָמָיו יוֹצֵר צִבְאוֹת חֲלֹם וּלְחֹם.

קוֹסְמוֹפּוֹלִיט בַּלֵּב, אָדָם לְלֹא מוֹלֶדֶת,

עַל אֶרֶץ אֲבוֹתָיו הוּא לֵהָרֵג נָכוֹן,

מַעְפִּיל וּמְטַפֵּס, אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶדֶת

וְאִידֵיאָל חַיָּיו: דְּמוּת אַגָּדִית – שִׁמְשׁוֹן.

כֻּלָּנוֹ הֵן יוֹנְקִים מִתְּמוֹל, שִׁלְשֹׁם וְאֶמֶשׁ

וּנְחַפֵּשׂ מָשָׁל בְּמָה שֶׁכְּבָר הָיָה,

אוֹמְרִים לִי כִּי שִׁמְשׁוֹן – שְׂרִיד מִיתוֹס שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ,

קַרְנַיִם תַּלְתַּלָּיו וְעִוְרוֹנוֹ שְׁקִיעָה.

בֵּין אִם זֶה כָּךְ אוֹ לָאו, אַךְ אֶת שִׁמְשׁוֹן הֵמִיתוּ,

וְעֶצֶם קִיּוּמוֹ הוּא עַד הַיּוֹם חִידָה,

אַךְ לְעוֹלָם וָעֶד חָיֹה יִחְיֶה הַמִּיתוֹס,

גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת תִּפְעַל הָאַגָּדָה.

הִיסְטוֹרְיָה יוֹצְרִים אַנְשֵׁי מִדּוֹת וָמַעַשׂ

וְאַגָּדוֹת יוֹצְרִים חוֹלְמִים וְלוֹחֲמִים.

אוּלַי כָּל חַיֵּיהֶם עָמָל, יֵאוּשׁ וְכַעַשׂ,

אַךְ כָּךְ קָמוֹת אֻמּוֹת וּמִתְקַיְּמִים עַמִּים.

שָׁאוּל וְלֹא שִׁמְשׁוֹן יָצַר אֶת הַמַּמְלֶכֶת,

דָּוִד וְלֹא שִׁמְשׁוֹן הֵבִיס פְּלִשְׁתִּים בְּאוֹן,

אֲבָל שַׁרְשֶׁרֶת זוֹ – הִיא לֹא הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת

לוּלֵא קָדְמָה לָהּ פֹּה גַּם אַגָּדַת שִׁמְשׁוֹן.

ראש הממשלה אמר בכנסת שחברי תנועת החרות שופכים דמעות תנין על קרבנות צה"ל.

גָּדוֹל הוּא בֶּן גֻּרְיוֹן, אֲבָל אֲנִי הַפַּעַם

אָשִׁיר עַל אִישׁ קָטָן, עַל בֶּן אָדָם פָּשׁוּט

וּלְאוֹתוֹ הָאִישׁ יֵשׁ הַשְׁקָפָה וְטַעַם

וְהוּא יָדִיד שֶׁלִּי וְהוּא חָבֵר “חֵרוּת”.

וְלִידִידִי יֵשׁ בֵּן, הוּא לֹא פָּקִיד גָּבֹהַּ,

לֹא רֹאשׁ שֶׁל מַחְלָקָה, לֹא אִישׁ נִשָּׂא אֶל עָל.

גַּם הוּא אָדָם פָּשׁוּט, הוּא סְתָם יְצִיר אֱלֹהַּ

צָעִיר יִשְׂרָאֵלִי אֲשֶׁר עוֹדוֹ חַיָּל.

וּבַיָּמִים הָהֵם עֵת אֶרֶץ לֹא שׁוֹקֶטֶת

הָיְתָה דְּרוּכָה כֻּלָּהּ לִפְעוּלוֹת תַּגְמוּל

זֶה יְדִידִי הָאָב הָיָה בִּכְאֵב וָרֶטֶט

אֱלֵי כַּפְתּוֹר מַקְלֵט צָמוּד, רָתוּק, כָּבוּל.

וּבְהִשָּׁמַע הַקּוֹל עַל פְּעֻלָּה מֻצְלַחַת

אֶת שְׁמוֹת הַהֲרוּגִים קָלְטוּ אָזְנֵי הָאָב.

הוּא מִן הַכִּיס שֶׁלּוֹ הוֹצִיא אֶת הַמִּטְפַּחַת

וַיְקַנַּח דִּמְעָה מֵעַל רִיסֵי עֵינָיו.

עֵדוֹ בַּמְּרוֹמִים: דִּמְעַת אֱנוֹשׁ הָיְתָה זוֹ,

דִּמְעָה פּוֹלַחַת לֵב, דִּמְעָה שֶׁל אָב מַזְקִין.

וְלֹא אוּכַל הָבֵן כֵּיצַד לָשׁוֹן נוֹעָזָה

דִּמְעָה זוֹ לְכַנּוֹת בְּשֵׁם דִּמְעַת תַּנִּין.

מוּטָב שֶׁלֹּא נִמְצָא גֻּשְׁפַּנְקָה זוֹאוֹלוֹגִית

לְכָל מַה שֶׁנִּפְלָט מִפִּיו שֶׁל אִישׁ גָּדוֹל,

כִּי אֵין זֶה שִׁיר גְּדוֹלִים הַזֹּהֲרִים כַּנֹּגַהּ.

זֶה שִׁיר עַל אִישׁ קָטָן אֲשֶׁר מוֹשֵׁךְ בְּעֹל.

אֶגֶד, לְשֵׁמַע הַמִּלָּה

צָץ בְּלִבִּי, בְּזִכְרוֹנִי עָלָה

אוֹתוֹ נֶהָג אַמִּיץ מִשְּׁנוֹת תַּרְצָ“ו – תַּרְצָ”ט

אֲשֶׁר אֵינוֹ נִרְתָּע וְאֵינוֹ חָת

מִמְּטַר הַכַּדּוּרִים הַבָּא מִמַּעֲרָב,

מִגֶּשֶׁם, רוּחַ וְשָׁרָב,

מִיִּשּׁוּבִים שֶׁבְּקַצְוֵי גְּבוּלוֹת,

נֶהָג אֲשֶׁר תִּפְאֶרֶת בּוֹ וְהוֹד

וְגַם בְּטוֹב וְגַם בְּרָע

הוּא הוּא סִמְלָהּ שֶׁל תַּחְבּוּרָה.

כָּל אִישׁ בָּאָרֶץ זֹאת יוֹדֵעַ,

וְזֶה הוּא צַד אֶחָד שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ.

אוּלָם יָדוּעַ לִי וְאַף סָבוּר אֲנִי

כִּי לַמַּטְבֵּעַ יֵשׁ גַּם צַד שֵׁנִי,

וּכְאָדָם אֲשֶׁר עוֹמֵד מִנֶּגֶד

כַּאֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹמֵעַ “אֶגֶד”

מִיָּד עוֹמְדִים לִפְנֵי עֵינֵי רוּחִי

תּוֹרִים אֵינְסוֹפִים בַּכְּבִישׁ וּבַדְּרָכִים,

נָשִׁים וְתִינוֹקוֹת הַנְּמַקִּים בָּחֹם

וּמְצַפִּים לְסֶנְטִימֶטֶר שֶׁל מָקוֹם

בְּאַבְטוֹבּוּס

דָּחוּס,

צָפוּף עַד כְּדֵי מַחְנָק.

יִשּׁוּב אֲשֶׁר נָתוּן לְחֶסֶד שֶׁל נֶהָג.

וְאוֹי לוֹ לְאָדָם אֲשֶׁר יַצִּיעַ

רִבְבוֹת דּוֹלָרִים לְהַשְׁקִיעַ

וּלְיַסֵּד כָּאן עוֹד חֶבְרָה שֶׁל תַּחְבּוּרָה,

כֵּיוָן שֶׁהַמַּצָּב הוּא מְדַכֵּא וָרָע.

יִמַּס, יִמֹּק כָּל הַיִּשּׁוּב –

רַק הַנֶּהָג שֶׁל אֶגֶד הוּא חָשׁוּב.

נִרְאֶה אֵיפוֹא שֶׁכָּל עִנְיָן

יֵשׁ לוֹ פָּנִים לְכָאן וְגַם לְכָאן.

וּבְלִי לִנְקֹט עֶמְדָּה לֹא נֶגֶד, לֹא בְּעַד

מִן הַשְּׁבִיתָה אֲנִי לָמֵד דָּבָר אֶחָד:

הִנֵּה לְמַעְלָה מִשָּׁבוּעַ

הָאַבְטוֹבּוּס שֶׁל אֶגֶד לֹא יָנוּעַ

אֲבָל לִמְחוֹז חֶפְצוֹ מַגִּיעַ אִישׁ וָאִישׁ

גַּם בָּרַכֶּבֶת, גַּם בַּכְּבִישׁ.

אוּלַי נִגְרַם קְצָת סֵבֶל מְיֻתָּר

אַךְ הַיִּשּׁוּב עוֹד נָע וְלֹא נִשְׁבָּר.

מִכָּאן שֶׁכָּל מוֹסָד אוֹ מִפְלָגָה,

חֶבְרָה אוֹ אֲגוּדָה אוֹ הַנְהָגָה,

אִרְגּוּן אוֹ הִסְתַּדְּרוּת אוֹ אִישִׁיּוּת

אֲשֶׁר עוֹשָׂה גְּדוֹלוֹת וּמַטִּילָה מָרוּת

וּמִתְיַמֶּרֶת

כִּי הִיא, רַק הִיא וְאֵין אֲחֶרֶת…

גַּם לְכֹחָהּ יֵשׁ גְּבוּל וְיֵשׁ מִדָּה,

וְכָל הָעָם יִחְיֶה גַּם בִּלְעָדָה

אִם יִוָּכַח

שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ

הֶכְרָח.

גּוֹרַל עוֹלֶה חָדָשׁ כָּל לֵב יָנִיעַ

וְלֹא אַחַת נִבְכֶּה עָלָיו כַּתָּן,

אֲבָל הַפַּעַם, רַבּוֹתַי, אַשְׁמִיעַ

שִׁירַת עוֹלֶה, עוֹלֶה יָשָׁן נוֹשָׁן.

כִּי מֵעָצְמַת חֶבְלֵי קְלִיטָה וָקֶלֶט,

מִדְּאָגָה לְהַשְׁרָשַׁת חָדָשׁ,

שָׁכַחְנוּ כְּבָר שֶׁעוֹד קַיָּם בַּחֶלֶד

עוֹלֶה יָשָׁן עֲדַיִן לֹא מֻשְׁרָשׁ.

אֲנִי לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה עָלִיתִי,

זֵעַת עָמָל אֶת כָּל בְּשָׂרִי צָרְבָה,

בַּהֲגָנוֹת וְהַתְקָפוֹת הָיִיתִי,

וְכָל שְׂכָרִי הוּא אוּלְקוּס בַּקֵּיבָה.

עָזַבְתִּי דּוֹד וְגַם דּוֹדָה הָיְתָה לִי,

עֵינַי לָהֶם פֹּה מִיַּחֵל כָּלוּ,

לְגַן עֶדְנוֹ הִגִּיעַ אַבָּא סְטָלִין…

רַק אָז דּוֹדִי וְדוֹדָתִי עָלוּ.

הַזּוּג הַזֶּה: רוֹפֵא וּמְהַנְדֶּסֶת

וְהַיִּשּׁוּב מַחְוֶה לָהֶם קִידָה,

אָמְנָם, הֵם עוֹד אֵינָם חַבְרֵי הַכְּנֶסֶת,

אַךְ יֵשׁ לָהֶם שִׁכּוּן וַעֲבוֹדָה.

וְלִי אוֹמְרִים: חָבֵר, מַה הַמִּקְצוֹעַ?

הוֹצֵא, חָבֵר, דִּיפְּלוֹמָה מִן הַתִּיק.

אֲנִי עוֹנֶה: אֵינֶנִּי שָׂר וָשׁוֹעַ,

אֲנִי פָּשׁוּט עוֹלֶה יָשָׁן מַצְחִיק.

רַבּוֹת, רֵעִים, חָשַׁבְתִּי וְהִרְהַרְתִּי

וּמַסְקָנוֹת הִסַּקְתִּי כְּמוֹ תָּמִיד.

לֹא בָּאתִי בִּתְלוּנוֹת, לֹא הִתְמַרְמַרְתִּי,

לָמַדְתִּי הוּנְגָרִית וּפוֹלָנִית.

הִשְׁכַּחְתִּי מִלִּבִּי נִיבֵי שְׂפַת עֵבֶר,

בְּלוֹעֲזִית פָּנִיתִי לַמּוֹסְדוֹת:

דְּזֶ’ן דוֹבְּזִ’י, רַבּוֹתַי, אֲנִי הַגֶּבֶר

שִׁכּוּן וַעֲבוֹדָה רוֹצֶה מְאֹד.

אַךְ מִן הַשַּׂק תָּמִיד יוֹצֵא מַרְצֵעַ,

וְכַנִּרְאֶה הָיָה לִי רַק שַׂקִּיק

אָמְרוּ מִיָּד: לַשָּׁוְא אַתָּה תּוֹבֵעַ,

לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֵינְךָ אֶלָּא וָתִיק.

לֹא נְדַבֵּר עַל עֹשֶׁר וְעַל עֹנִי,

אַךְ רַק מֵעֲבוֹדָה קָשֶׁה לִחְיוֹת.

עִם הָעוֹלִים הוּבְאוּ אַקּוֹרְדִיוֹנִים,

וּמַצְלֵמוֹת, פְּלוּמָה וּפִטְרִיּוֹת.

וּמִדֵּי יוֹם מִנִּי עֲלוֹת הַשַּׁחַר

עַד הִגָּנֵז בַּמַּעֲרָב הָאוֹר

הֵם עֲסוּקִים בְּמֶכֶר וּבְסַחַר,

כִּי יֵשׁ וָיֵשׁ לָהֶם סְחוֹרָה לִמְכֹּר.

אֲבָל אֲנִי… מַשְׁקִיף אֲנִי בְּנַחַת,

עוֹרֵךְ מַאֲזָנִי וּמְהַרְהֵר:

יַבֶּלֶת, צִיּוֹנוּת, כְּבִישִׁים, קַדַּחַת

אֵינָם סְחוֹרָה עוֹבֶרֶת לַסּוֹחֵר.