בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ גָּר אֶחָד פְּרוֹפֶסוֹר,

וְלוּ הָיָה אָרוֹן מָלֵא סְפָרִים.

כְּכָל אָדָם מָתוּן חָמֵשׁ שָׁנִים אוֹ עֶשֶׂר

הוּא לֹא הֶחֱלִיף מְקוֹם הַמְּגוּרִים.

אַךְ בָּאָה הַשָּׁעָה, הַמִּשְׁפָּחָה גָּדְלָה לוֹ,

הַסִּפְרִיָּה רָבְתָה וְהַמָּקוֹם הוּצַר,

סְפָרִים עַל הָרִצְפָּה, סְפָרִים תְּלוּיִים לְמַעְלָה

וְשֶׁטַח לְמִחְיָה כִּמְעַט שֶׁלֹּא נוֹתָר.

פְּרוֹפֶסוֹר זֶה, רֵעַי, הִנּוֹ אָדָם צָנוּעַ,

אֲבָל גַּם הוּא נִלְאָה שְׂאֵת גּוֹרָלוֹ הַמָּר,

עַתָּה הוּא בְּחוֹבוֹת עַד לְצַוָּאר שָׁקוּעַ,

אַךְ לְדִירָה אֲחֶרֶת הוּא עָבָר.

בִּשְׁעַת הַעֲבָרָה אֲנִי אֵלָיו נִכְנַסְתִּי,

לְיַד אֲרוֹן סְפָרָיו נִצַּב בָּאוֹן סַבָּל.

בְּעַד הַעֲבָרָה דָּרַשׁ מְחִיר פַנְטַסְטִי

מֵאֵת מְיֻדָּעִי, אֲשֶׁר הָיָה אֻמְלָל.

אָמַרְתִּי: אֲדוֹנִי, שְׂכָרְךָ הֲרֵי כְּפֶשַׁע

בֵּינוֹ וּבֵין שְׂכָרוֹ שֶׁל מְלֻמָּד נִשְׂגָּב.

וַיֹּאמֶר הַסַבָּל: נַסֵּה נָא, הַפְּרוֹפֵסוֹר,

לִטֹּל אֶת הָאָרוֹן וּלְשֵׂאתוֹ עַל גָּב.

וְהִתְבָּרֵר לִי אָז כִּי בִּתְקוּפַת הַכֹּחַ,

עֵת אוֹן חָמְרִי הָפַךְ מִשְׁקֹלֶת, חֹק וָקָו,

אֵין טַעַם, רַבּוֹתַי, לִקְלֹט סְפָרִים בַּמֹּחַ,

כְּדַאי הַרְבֵּה יוֹתֵר לָשֵׂאת אוֹתָם עַל גָּב.

בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים שֶׁל עִתּוֹן פּוֹפּוּלָרִי

נִדְפְּסָה יְדִיעָה בַּעֲלַת עֵרֶךְ רָב

עַל אִשָּׁה מְסֻיֶּמֶת תּוֹשֶׁבֶת שְׁוַיצַרְיָה

וְעַל כֶּסֶף שְׁוַיְצָרִי יָקָר שֶׁנִּשְׂרָף.

זֶה פֻּרְסַם בְּקִצּוּר, וְעָלֵינוּ לִטְרֹחַ

כְּדֵי לָבוֹא לְצַיֵּר הַתְּמוּנָה הַשְּׁלֵמָה,

אִם נוֹסִיף קְצָת דִּמְיוֹן וּנְאַמֵּץ אֶת הַמֹּחַ

נִוָּכַחַ כִּי חָדָשׁ אֵין עַל פְּנֵי אֲדָמָה.

הוּא וְהִיא, צְעִירִים. זוּג נָשׂוּי, צֶמֶד חֶמֶד.

נוֹף שְׁוַיְצָרִי מַרְנִין אֶת הַלֵּב סְבִיב בֵּיתָם

וְאַרְצָם עֲשִׁירָה, לִרְוָחָה הִיא נוֹשֶׁמֶת

וּבְטוּחִים חַיֵּיהֶם, לֵדָתָם וּמוֹתָם.

וְעוֹבֵד זֶה הַזּוּג כְּדֵי לַחְמוֹ לְהַרְוִיחַ

וְחוֹסֵךְ לְאִטּוֹ אֶת פְּרוּטוֹת עֲמָלוֹ

וְהַכֶּסֶף נִשְׁמָר עַל מַנְעוּל וּבָרִיחַ

וּמַבְטִיחַ לַזּוּג אֶת יוֹמוֹ וְלֵילוֹ.

וְהִנֵּה בְּלֵיל חֹשֶׁךְ קָרָה נֵס לְפֶתַע,

הָאִשָּׁה חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ יָצְאָה מִמִּטָּה

וּמוּעֶקֶת כְּסָפִים לֹא יָכְלָה הִיא לָשֵׂאת עוֹד

וְנִגְשָׁה אֶל אֲרוֹן הָאוֹצָר לְאִטָּהּ.

וְהֵיטֵב אֶת הַכֶּסֶף בְּנֵפְט הִיא הִטְבִּילָה

וְהִדְלִיקָה גַּפְרוּר. הַשַּׁלְהֶבֶת עָלְתָה.

עֲבוֹדָה שֶׁל שָׁנִים בֶּעָשָׁן הֶעְפִּילָה

וּבַת אֶרֶץ שְׁוַיצָרְיָה חֲזָרָה לַמִּטָּה.

רַבּוֹתַי! תִּזְכְּרוּ! הַמְדֻבָּר לֹא בְּלִירָה,

זֶה הַפְרָנְק הַשְׁוַיְצָרִי הָפַךְ לְעָשָׁן,

לֹא מַטְבֵּעַ שֶׁלָּנוּ אִשָּׁה זוֹ הִבְעִירָה

אֶלָּא כֶּסֶף שְׁוַיְצָרִי קָשֶׁה וְאֵיתָן.

וַאֲנִי, רַבּוֹתַי, מִתְוַדֶּה וְקוֹבֵעַ

כִּי שָׂמַחְתִּי לִקְרֹא פָּרָשַׁת הַשְּׂרֵפָה,

כִּי לָמַדְתִּי הִלְכוֹת עֲרָכִים וּמַטְבֵּעַ,

זוֹ תּוֹרָה מְסֻבֶּכֶת מְאֹד, אַךְ יָפָה.

וְנִזְכַּרְתִּי מִיָּד כִּי בְּעוֹד אֲנִי נַעַר

וְכֻלִּי רַעֲנָן וְרוֹטֵט וְטָרִי

לֹא חִפַּשְׂתִּי בְּצִירִיךְ אֶת גֹּבַהּ הַשַּׁעַר

כִּי אִם בִּי, בְּנַפְשִׁי אָז מָצָאתִי עָשְׁרִי.

וּמֵאָז זֶה שָׁנִים אֲהַלֵּךְ לִי בַּדֶּרֶךְ,

יֵשׁ לִי עָם, מְדִינָה, אֲוִירוֹן וְגַם טַנְק,

אַךְ מִשּׁוּם מָה הִתְחַלְתִּי לִמְדֹּד אֶת הָעֵרֶךְ

לְפִי שַׁעַר הַדּוֹלָר, הַמַּרְק וְהַפְרָנְק.

וְאוּלַי לִפְעָמִים טוֹב לִקְרֹא וְלָדַעַת

שֶׁגַּם הֵם לַעֲלוֹת יְכֹלִים עוֹד בָּאֵשׁ,

וְאוּלַי עֲרָכִים אֲחֵרִים יֵשׁ לָטַעַת,

שְׁעָרִים אֲחֵרִים יֵשׁ לַחֲזֹר לְבַקֵּשׁ.

עֲרָכִים שֶׁאֵינָם נִתָּנִים לְמִשְׂרֶפֶת,

שֶׁאֶפְשָׁר עַל הַשַּׁעַר פָּשׁוּט לְצַפְצֵף,

יִתָּכֵן כִּי נוּכַל לִמְצָאָם בְּיוֹדֶפֶת,

אַךְ אוּלַי גַּם בָּרְחוֹב, בַּפְּרָחִים וּבַלֵּב.

משלחת רבנים יצאה לארגנטינה לבדוק את כשרות הבשר המיובא ארצה.

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת, יְרֹקֶת בַּכָּר.

יָפוֹת הֵן עַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה.

יוֹשֵׁב מְחַלֵּל לוֹ רוֹעֵה הַבָּקָּר,

צְלִילִים נוֹף הָאָחוּ יַרְנִינוּ.

צוֹעֵד בַּטּוּחוֹת הַפָּר הַמְסֻרְבָּל,

פָּרָה מַשְׁמִינָה כְּקַצֶּפֶת,

אֲנִי בְּעֵינֶיהָ, מוּבָן, קָנִיבָּל

אַתָּה – כַּחַיָּה הַטּוֹרֶפֶת.

מִי גֶּבֶר יוֹדֵעַ אֶת לֵב הַבַּקָּר?

אוּלַי בְּהֶחְלֵט הִיא צוֹדֶקֶת.

עֻבְדָּה, רַבּוֹתַי, כִּי נַפְשִׁי לַבָּשָׂר

שָׁנִים עַל שָׁנִים מִשְׁתּוֹקֶקֶת,

עַל שְׁנִיצְל אֶחְלֹמָה מֵאָז הַמְדִינָה

בְּצֶנַע אוֹתָנוּ הֵזִינָה,

וְטוֹב כִּי אֵי־שָׁם הַפָּרָה הִיא שְׁמֵנָה,

אֵי־שָׁם בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה.

אֵי שָׁם בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה בָּשָׂר

מוּכָן וּמְזֻמַּן לִילָדֵינוּ,

אֵי שָׁם בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה הַשַּׂר

אִרְגֵּן אַסְפָּקָה בִּשְׁבִילֵנוּ.

דַּלָּה הִיא אַרְצֵנוּ בַּבָּר וְחִטָּה

וְאֶפֶס צֹאנֵנוּ בְּקָרֵנוּ.

אַךְ יֵשׁ לָנוּ שֶׁפַע הִלְכוֹת הַשְּׁחִיטָה

מִנֹּחַ אָבִינוּ עַד הֵנָּה.

בְּנוֹף אַרְגֶּנְטִינִי יֵשׁ רוּחַ סְפָרָד,

נָשׁוּט וְנַשְׁקִיפָה הַמַּיְמָה,

הֵן גַּם אַבְרָהָם אָבִינוּ יָרַד

מֵאֶרֶץ הַצְּבִי מִצְרַיְמָה.

גַּם רַב לִפְעָמִים מִתְאַוֶּה לִשְׁלִיחוּת

וְלוּ בְּעַרְבוֹת אַרְגֶּנְטִינָה…

חָשַׁשְׁתִּי, רֵעִים, מִן הַפְּגָם בְּכַשְׁרוּת,

וְכָל שְׂעָרָה בִּי הִלְבִּינָה.

בַּיוֹם הִתְהַלַּכְתִּי רָצוּץ וְהָמוּם,

בַּלַּיְלָה שֵׁנָה לֹא יָדַעְתִּי:

אוּלַי הַפָּרָה הַשְּׁמֵנָה יֵשׁ בָּהּ מוּם

אוֹ חֹד הַחַלָּף פְּרוֹבְּלֵימָטִי?

לֹא חַסְתִּי עַל דּוֹלָר חָשׁוּב וְיָקָר

וְסוֹף סוֹף, רֵעִים, הִתְבַּשַּׂרְתִּי:

כָּשֵׁר בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת הַבָּשָׂר

אֲפִילוּ לִנְטוּרֵי קַרְתָּא.

וְאֶבֶן נָגֹלָה פִּתְאֹם מִן הַלֵּב,

כָּשֵׁר הַבָּשָׂר וּבָטוּחַ,

רַק צַר לִי כִּי אִישׁ כָּאן אֵינֶנּוּ חוֹשֵׁב:

שֶׁמָּא הֻטְרְפָה קְצָת הָרוּחַ.

נטורי קרתא הכריזו על יום העצמאות כיום אבל ותענית.

אוֹי לָנוּ כִּי נִדְמֵינוּ וַנִּשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת

עַל כִּי אֵין הַגּוֹי מוֹרֵט לָנוּ הַפֵּאוֹת,

תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וָאֵבֶל וְצֻמּוֹת

עַל כִּי שׁוּב אִי אֶפְשָׁר אֶת טַפֵּנוּ לִשְׁחֹט,

אֶת נָשֵׁינוּ וְאֶת בְּנוֹתֵינוּ לֶאֱנֹס

וְאוֹתָנוּ לִשְׂרֹף, לִטְרֹף וְלַחְמֹס,

כְּסִיס וְעָגוּר אֶהֱגֶה בְּיָגוֹן

וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ לְעוֹלָם נָכוֹן.

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִילָה,

אֶת הַפָּרִיץ בֶּוִין וְאֶת הַקֵּיסָר עַבְּדַאלְלָה,

הֲפִיצֵנוּ בֵּין הָעַמִּים וּפַזְּרֵנוּ בֵּין הַגּוֹיִים

כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים

וְתֵן נָא לְבַז אֶת כָּל הָאָרֶץ

לְמַעַן יָבוֹא הַצָּר וְיַעֲשֶׂה בָּהּ פָּרֶץ,

וְיַהֲפֹךְ לִשְׁמָמָה כָּל צִיץ וְכָל פֶּרַח

כַּהֲפֹךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת אֱלִילָיו שֶׁל תֶּרַח.

וַאֲנַחְנוּ שְׁלוֹמֵי אֱמוּנִים, שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק וְגַבַּאי

נַעֲקֹר הָרִים בְּתוֹרַת אֵל חָי,

נְפַלְפֵּל בְּסֻגְיָה קַלָּה וַחֲמוּרָה

בְּשַׁ"ס וּפוֹסְקִים, בַּמִּשְׁנָה וּבִגְמָרָא.

כִּי הִנֵּה בָּאוּ כּוֹפְרִים כְּאַרְבֶּה וּכְיֶלֶק

וַיִּכְבְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ חֵלֶק אַחַר חֵלֶק

וַיִּבְנוּ בָּתִּים וַיִּטְעוּ כְּרָמִים

וַיַּרְהִיבוּ עֹז לִחְיוֹת כְּכָל הָעַמִּים:

לֹא יָשְׁבוּ בַּחֲנוּת בְּבוּרְסָה וּבְבָּנְק

אֶלָּא בַּטְּרָקְטוֹר, בַּגִּ’יפּ וּבַטַּנְק

כַּגּוֹיִים וְכָעֲרֵלִים וּכְעַמֵּי הָאָרֶץ

וַיָּבִיאוּ עָלֵינוּ כִּלָּיוֹן וָקָרֶץ.

וּמִפְּנֵי חֲטָאֵיהֶם חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ

וְהִתְרַחַקְנוּ מֵאַרְצוֹת גָּלוּתֵנוּ.

כִּי לֹא שָׁפְכוּ שִׂיחַ לִפְנֵי קוֹנָם

אֶלָּא דָּם וְזֵעָה, זֵעָה וָדָם,

לְלֹא שַׁבָּת, לְלֹא חַג וּלְלֹא חֹדֶשׁ

וַיְנַבְּלוּ פִּיהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

וַיֹּאמְרוּ אַבָּא לְטָאטֶע וְאִמָּא לְמַאמֶע

וְאֶת הַקַּפּוֹטָה הֶחֱלִיפוּ בְּחָקִי וּבְפִיזָ’מָה.

עַל זֹאת יֶהֱמוּ מֵעַי כַּיַּיִן

וְאֶשְׁפֹּךְ דִּמְעָה מִן הָעַיִן

וְנַפְשִׁי תִּשְׁתּוֹחַח מֵאֵילַת וְעַד דָּן

וְתַעֲרֹג לְהִיטְלֶר וּלִחְמֶלְנִיצְקִי בּוֹגְדָן,

לְמַסְעֵי צְלָב וּלִימֵי הַבֵּינַיִם

כֶּעֱרֹג אַיָּל לַאֲפִיקֵי מָיִם.

אָמֵן וְאָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן

כִּי מֶה חָטָא הַצֹּאן.

הַתְּפִילָה הִיא נָאָה, הַתְּפִילָה הִיא יָפָה

וְיֻרְשֶׁה נָא גַּם לִי לְהוֹסִיף הוֹסָפָה:

אֱלֹהִים! לֹא לַשָּׁוְא נְצוּרוֹת הֶאֱדַרְתָּ

וְיָסַדְתָּ מַלְכוּת לֹא לַהֶבֶל,

אָנָא, שִׂים נָא עֵינְךָ בִּנְטוּרֵי קַרְתָּא

וְיִרְבּוּ נָא אֶצְלָם יְמֵי אֵבֶל.

בקואליציה התחולל משבר על רקע גיוס נשים דתיות.

מָה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן,

עַל גְּזֵרוֹתָיו שֶׁל קֵיסָר בֶּן גֻּרְיוֹן.

אֲבֵלָה וּבְזוּיָה הַיּוֹנָה יוֹשְׁבָה

רַחְמָנָא לִצְלָן בְּמַדִּים שֶׁל צָבָא,

דּוֹדָהּ בְּחִיר לְבָבָהּ

עוֹקֵר הָרִים בִּישִׁיבָה

וְהִיא מַדְפִּיסָה בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה.

מֵעֶיהָ הוֹמִים בִּיגוֹנָהּ,

לְמֵאָה שְׁעָרִים נָתוּן הֶגְיוֹנָהּ.

דְּמָעוֹת נִגָּרוֹת מֵעֵינֶיהָ כַּמַּיִם

וְזַעֲקָתָהּ עוֹלָה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם.

פַּסָּה צְנִיעוּת וַיָּבוֹא הַצֶּנַע.

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, צְאֶינָה וּרְאֶינָה

אַל תִּכָּנַעְנָה לַכּוֹפֵר וּלַמִּין,

שֵׁבְנָה בַּבַּיִת, בַּשֵּׁלְנָה חַמִּין

וְעַד שֶׁכְּשֵׁרָה מְנַת הַבָּשָׂר כַּדָּת,

שְׁקֹדְנָה שָׁקֹד עַל עֹנֶג שַׁבָּת.

כִּי צוּר יִשְׂרָאֵל עַד מְהֵרָה

הַעֲבֵר יַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.

אַל נָא תָּגוּרִי מִפַּחַד רוֹעֵץ,

כִּי יָבוֹא גּוֹאֵל לְעַם עוֹלֵץ

וְעוֹד יִשְׁמַע בְּהָרֵי צִיּוֹן

קוֹל שִׂמְחָה וְקוֹל קוֹאַלִיצְיוֹן,

כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, לֹא תִּהְיִי שְׁבוּיָה,

שְׁנֵי שָׂרַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה

שַׂר הַסַּעַד וְשַׂר הַבִּטָּחוֹן

וּדְבַר הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ לְעוֹלָם נָכוֹן.

יֵשׁ אָדָם אוֹ חֶבְרָה הָעוֹטִים צְעִיף טֹהַר

אַךְ בְּבוֹא הַמַּתָּת, הָאֶשְׁכָּר אוֹ הַמֹּהַר

סָר אוֹתוֹ מַעֲטֶה וְהַנֶּפֶשׁ נֶחְשֶׂפֶת

וְהִנֵּה הִיא שְׁחוֹרָה כַּזֶּפֶת.

זֹאת הַפַּעַם שִׁירִי יִקָּרֵא: “הַמַּחֲשׂוֹף”.

וְסִבַּת הַדָּבָר תֵּחָשֵׂף בַּסּוֹף.

יוֹם אֶחָד הִתְהַלַּכְתִּי לִי עִם בַּחוּרָה

בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים שֶׁל עִירִי הַבִּירָה

וַנַּחְלִיט לַעֲשׂוֹת סִיּוּרִים

בִּשְׁכוּנַת מֵאָה שְׁעָרִים.

לֹא אֶגְזֹל, רַבּוֹתַי, אֶת זְמַנְכֶם הַיָּקָר

בְּתֵאוּר מְפֹרָט שֶׁל סִיּוּר מְפֹאָר,

כִּי מוּטָב שֶׁאֲנִי אֶתְאַפֵּק

וּבְסִכּוּם תּוֹצָאוֹת אֶסְתַּפֵּק:

הֻתְקַפְנוּ, הֻכֵּינוּ הֻשְׁמַצְנוּ,

כָּל עוֹד נְשָׁמָה בָּנוּ רַצְנוּ,

נִרְגַּמְנוּ בָּאֲבָנִים

וְגֹרַשְׁנוּ בְּבֹשֶׁת פָּנִים.

וּכְשֶׁבָּאתִי לִדְרֹשׁ וְלַחְקֹר

לְסִבָּה, לְעִלָּה, לַמָּקוֹר,

נִתְבָּרֵר כִּי הָיִינוּ דְּווּיִים וּמֻכִּים

עַל שֶׁאֵין לָעַלְמָה שַׁרְווּלִים אֲרֻכִּים,

יִתָּכֵן כִּי יֶשְׁנוֹ בְּכָךְ גַּם הִגָּיוֹן…

וְלָקַחְתִּי מוּסָר מֵאוֹתוֹ נִסָּיוֹן.

יוֹם אֶחָד –

זֶה הָיָה יוֹם שָׁרָב מְלֹהָט,

יוֹם יוֹקֵד, יוֹם שָׁדוּף וְיוֹם חַם –

הִגִּיעַתְנִי אוֹרַחַת מֵעֵבֶר לַיָּם.

וּכְדֶרֶךְ נָשִׁים מֵאַפְסֵי מַעֲרָב

צַוָּארָהּ וְחָזָהּ הָיָה דֵּי מְחֻשָּׂף

וַאֲפִילוּ רָבִיד מְכֻבָּד וְיָקָר

לֹא כִּסָּהּ כָּל רַחֲבֵי הַמַּחְשׂוֹף הַנִכַּר.

וּבִלְבוּשׁ כֹּה נִרְהַב הַמְּעוֹרֵר הִרְהוּרִים

הִיא הֶחְלִיטָה לֵלֵךְ לְמֵאָה שְׁעָרִים.

לֹא הוֹעִילוּ לִי כָּל תַּחְנוּנַי,

לֹא הוֹעִילוּ דְּמָעוֹת בְּעֵינָי.

וְנִכְנַעְתִּי אֲנִי וְהָלַכְתִּי עִמָּהּ

בְּנַפְשִׁי זַעֲוָה, בְּלִבִּי הָאֵימָה.

לֹא אֶגְזֹל, רַבּוֹתַי, אֶת זְמַנְּכֶם הַיָּקָר

בְּתֵאוּר מְפֹרָט שֶׁל סִיּוּר מְפֹאָר,

כִּי מוּטָב שֶׁאֲנִי אֶתְאַפֵּק

וּבְסִכּוּם תּוֹצָאוֹת אֶסְתַּפֵּק.

עֵת שָׁמְעוּ יִרְאֵי חֵטְא אֶת הַצְּלִיל הָאַנְגְּלִי

וַיַסְבִּירוּ פָּנִים גַּם אֵלֶיהָ, גַּם לִי,

נְעָרִים, זְקֵנִים, צְעִירִים, יְשִׁישִׁים

הוֹלִיכוּנוּ כָּבוֹד בְּבָתֵּי מִדְרָשִׁים

וְהֶרְאוּנוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת

נִעֲנְעוּ בַּזְּקָנִים, סִלְסְלוּ בַּפֵּאוֹת

וְהוֹשִׁיטוּ גַּם לִי וְגַם לָהּ אֶת הַיָּד

בְּמִקְצָת לִבְרָכָה, בְּעִקָּר לְמַתָּת.

אוֹרַחְתִּי הִרְבְּתָה גַּם לִתְרֹם, גַּם לִנְדֹּב

וְיָצָאנוּ מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם וּבְטוֹב.

וְלַשִּׁיר יִקָּרֵא: מַחֲשׂוֹף.

ילד ממשפחת עולים חדשים שאמו אינה יהודיה נקבר מחוץ לגדר בית הקברות.

יֶשְׁנָן תּוֹרוֹת שֶׁל חֹמֶר וְשֶׁל רוּחַ.

עַל כֵּן בַּכְּנֶסֶת נֶעֱרַךְ וִכּוּחַ

עֵר

וְסוֹעֵר

בֵּין נִבְחֲרֵי הָעָם:

בֵּין פַּאגִ“י לְמַפָּ”ם.

לִכְאוֹרָה

הָיְתָה זוֹ רַק בְּעָיָה שֶׁל הַקְּבוּרָה,

אֲבָל בְּדֶרֶךְ דִּיאַלֶקְטִית מֻכָּרָה

(כְּלוֹמַר בְּדֶרֶךְ תֶּזָה־אַנְטִיתֶּזָה)

הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים

לְידֵי בֵּרוּרִים

בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁל דָּת וָגֶזַע.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ אַף אֲנִי הַקָּטָן

מוּכָן

לוֹמַר כַּמָּה דִּבְרֵי בִּינָה

עַל דָּת וּמְדִינָה.

דַּעְתִּי הִיא, רַבּוֹתַי, (וְזוֹ דֵּעָה פְּרָטִית)

כִּי דָּת הִיא עִנְיָנוֹ שֶׁל הַיָּחִיד

וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לְהַפְרִיד

(עַל זֹאת כָּתַבְתִּי לֹא אַחַת)

בֵּין הַמְּדִינָה לְבֵין הַדָּת

אוֹ לְהָעִיז

וּלְהַכְרִיז

כִּי מְדִינָה וְדָת הֵם הַיְנוּ הָךְ.

אוֹ כָּךְ אוֹ כָּךְ.

אוּלָם זֶה מְגֻחָךְ

מִצַּד אֶחָד

לִמְסֹר אֶת הַקְּבוּרָה בִּידֵי אַנְשֵׁי הַדָּת

אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי לָבוֹא וּלְהַצִּיג דְּרִישׁוֹת

שֶׁרַבָּנִים

וְאַנְשֵׁי דָּת כֵּנִים

יִתְכַּחֲשׁוּ לְמָסוֹרוֹת קְדוֹשׁוֹת מְקֻדָּשׁוֹת.

לֹא יִתָּכֵן לִמְסֹר דִּינֵי אִשּׁוּת

בִּידֵי הָרַבָּנוּת

אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי לָבוֹא וּלְהַצִּיג דְּרִישָׁה

שֶׁרַב יוֹדֵעַ דִּין

יָהִין

לַעֲרֹךְ נִשׂוּאִין

בֵּין כֹּהֵן לִגְרוּשָׁה

וְלַעֲבֹר עֲבֵרָה

עַל לָאו מִן הַתּוֹרָה.

לֹא יִתָּכֵן שֶׁאִישׁ אָדוּק

יִהְיֶה שֻׁתָּף פָּעִיל, הָדוּק

לַחֹק אֲשֶׁר יוּחַק

עַל יוֹם מְנוּחָה וָחָג

וְיִדָּרֵשׁ שֶׁהוּא יַתִּיר

לִנְסֹעַ בְּשַׁבָּת בָּעִיר.

עַל כֵּן יֵשׁ קֶסֶם מָגִי

לְוִכּוּחִים שֶׁבֵּין מַפָּ“ם לְפָּאגִ”י.

וְאַךְ לַשָּׁוְא

יְקַו

אָדָם הַמְהַלֵּךְ עַל חוּט מָתוּחַ

כִּי עִם מַשַּׁב הָרוּחַ

הוּא לֹא יִפֹּל

פִּתְאֹם

אוֹ עַל מַצָּע שֶׁל חוֹל

אוֹ אֶל עָמְקֵי הַתְּהוֹם,

כִּי הַבְּרֵירָה בְּזֶה הַזְּמַן:

אוֹ מְדִינָה חָפְשִׁית מִכָּאן

אוֹ וָתִיקָן מִכָּאן.

בן גוריון עושה גישושים של צירוף לקואליציה של סיעת למדן־ליפשיץ.

מתנהל מו"מ עם הציונים הכלליים להקמת הקואליציה.

נפסק המגע עם הציונים הכלליים.

סיכויים לחידוש הקואליציה עם אגודת ישראל.

צ’ארלי צ’אפלין הגיע ללונדון.

(מתוך עיתונות של שבוע אחד מני רבים)

אוּלַי אַתֶּם תּוּכְלוּ לוֹמַר לִי

וְכָךְ לִפְתֹּר חִידָה גְּדוֹלָה:

מָה הוּא הַקֶּשֶׁר כָּאן בֵּין צַ’רְלִי

לְבֵין הֶרְכֵּב הַמֶּמְשָׁלָה.

אֵין בְּדַעְתִּי לִפְרֹשׁ פֹּה רֶשֶׁת,

לִטְמֹן מַלְכֹּדֶת כָּאן אוֹ פָּח…

אָכֵן, קַיָּם, קַיָּם הַקֶּשֶׁר

אֲבָל בָּעֹמֶק הוּא מֻנָּח.

אֶזְכֹּר לְצַ’רְלִי כְּתִפְאֶרֶת

מִסְפַּר סְרָטִים גָּדוֹל וָרָב

וּבֵינֵיהֶם זָכוּר לִי סֶרֶט

שֶׁשְּׁמוֹ קַדַּחַת הַזָּהָב.

הָיִיתִי עוֹד תִּינוֹק אוֹ יֶלֶד

עֵת רְאִיתִיו לָרִאשׁוֹנָה,

אֲבָל מֹחִי שׁוֹמֵר כְּפֶלֶא

מִסֶּרֶט זֶה אֶת הַתְּמוּנָה

כֵּיצַד הַרְחֵק בִּקְצֵה הַחֶלֶד

בְּפַאֲתֵי צָפוֹן מֻשְׁלָג

סוּפָה סוֹעֶרֶת־מִשְׁתּוֹלֶלֶת

וְרוּחַ חֹרֶף נֶאֱנָק.

שׁוֹרֵק וּמְיַלֵּל הָרוּחַ,

הַכֹּל נִשְׁבַּר וְנֶעֱקָר

וּבַיִת קָט, עָלוּב, רָעוּעַ

מוּעָף אֱלֵי פִּסְגָּה שֶׁל הָר.

הַתְּהוֹם לְמַטָּה פֹּה פּוֹעֶרֶת,

דָּרֵי הַבַּיִת עוֹד נָמִים,

וּבֵינֵיהֶם גִּבּוֹר הַסֶּרֶט,

זֶה צַ’רְלִי צַ’פְּלִין הַתָּמִים.

הֵם יְשֵׁנִים שֵׁנָה רוֹגַעַת,

שֵׁנָה שֶׁל שֶׁקֶט וְשֶׁל תֹּם.

אֵין אִישׁ חוֹלֵם כִּי מִשְׂתָּרַעַת

לְרַגְלֵיהֶם אֵימַת הַתְּהוֹם.

וְהֵם חוֹלְמִים אוּלַי עַל וֶרֶד,

עַל מַטְמוֹנִים וְעֹשֶׁר רָב.

(אֵינָם יוֹדְעִים כִּי זֶה הַסֶּרֶט

נִקְרָא קַדַּחַת הַזָּהָב).

וְצַ’רְלִי מִתְעוֹרֵר לְפֶתַע

מַתְחִיל לָרוּץ, לִצְעֹק בְּקוֹל,

אֲבָל עִם כָּל רִיצָה שֶׁל קֶטַע

הַבַּיִת זָז וּמָט לִפֹּל.

הוּא רָץ יָמִינָה מַט הַבַּיִת,

לִשְׂמֹאל – הַבַּיִת מִתְעַקֵּם.

עִם כָּל תְּנוּעָה קְטַנָּה כַּזַּיִת

הַתְּהוֹם מִלְּמַטָּה תְּאַיֵּם.

וְזֶה הַכֹּל. תְּמוּנָה מִסֶּרֶט,

שַׂחְקָן, מִמְשָׁל, מָשָׁל, נִמְשָׁל…

עַל כָּל פָּנִים אֲנִי זוֹכֵר עוֹד:

סוֹף סוֹף הַבַּיִת לֹא נָפַל.

לאידיש יש שרשים עמוקים בתולדות ישראל, אין להפוך את ישראל לבית קברות לאידיש.

(מתוך דברים שנאמרו במסיבה לסופר י. אופאטושו)

בְּהוֹד, יִרְאַת כָּבוֹד וְרֶטֶט

אֶגְלֹשׁ אָחוֹרָה עִם הַזְּמָן

לִרְאוֹת כֵּיצַד הָיְתָה שַׁלֶּטֶת

שְׂפַת הַזַּ’רְגוֹן הַמְגֻרְמָן.

אָכֵן, מִשַּׁחַר יַלְדוּתֵנוּ

מִימוֹת שָׂרָה וְאַבְרָהָם

קָבְעָה הָאִידִישׁ אֶת אָפְיֵנוּ

וָתְּחַשְּׁלֵנוּ בְּתוֹר עָם,

וְעוֹד בִּימֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ

צָעַק אוֹתוֹ עֲנָק אַדִּיר

בִּפְגֹּעַ בּוֹ אַבְנֵי הַקֶּלַע:

“הַצִּילוּ, אידן, וויי איז מיר!”

וְעֵין רוּחִי צוֹפָה נִלְהֶבֶת:

שְׁלֹמֹה הָעַז וְהַשַּׁלִּיט

וּלְיָדוֹ הוֹזָה־שׁוֹכֶבֶת

כְּלִילַת הַיֹּפִי – שׁוּלַמִּית.

אִוְשַׁת דְּקָלִים סָבִיב רוֹחֶשֶׁת

וְקוֹל עֶדְנָה נִשְׁמָע חָלוּשׁ –

זֹאת שׁוּלַמִּית בַּלָּאט לוֹחֶשֶׁת:

הוֹי, שלוימע, גיב מיר נָאך א קוש".

וִישַׁעְיָהוּ אִישׁ תִּפְאֶרֶת,

נְבִיא הַזַּעַם וְהָאוֹן

צוֹעֵק “גוואלד” בִּמְרוֹם הַקֶּרֶת

עַד שֶׁנִּחָר לוֹ הַגָּרוֹן.

הֵן לֹא קָשֶׁה הוּא לְהוֹכִיחַ

וּלְהַרְבּוֹת בְּדֻגְמָאוֹת,

כִּי זֶה הַשִּׂיג וְזֶה הַשִּׂיחַ

יֵשׁ שֹׁרֶשׁ לוֹ עָמֹק מְאֹד.

אֲבָל אֲנִי אַכְזָר מִטֶּבַע

וְאָנֹכִי תָּמִיד מוּכָן

לִכְרֹת לִשְׂפַת עִלְּגִים זוֹ קֶבֶר

וּבִכְבוֹדִי לִהְיוֹת קַבְּרָן.

כִּי לֹא לַשָּׁוְא הִגַּעְתִּי הֵנָּה

וְלֹא בִּכְדִי אֶצְלִי צִיּוֹן

לֹא רַק מְקוֹר פִילֶה וָצֶנַע,

לֹא רַק מִפְלָט לִשְׁעַת אָסוֹן.

לְתוֹךְ נַפְשִׁי אוֹתָהּ סָפַגְתִּי

– נוֹפָהּ, שְׁרָבָהּ וְאַף שְׂפָתָהּ –

עַל כֵּן עָקַרְתִּי וְיָרַקְתִּי

אֶת כָּל הַזָּר לְמַהוּתָהּ.

אוּלַי גַּם אָנֹכִי אֹהַב אֶת

מָה שֶׁעָקַרְתִּי בְּלִי רְתֵת,

אַךְ אֵין, רֵעַי, תְּחִיָּה בְּלִי מָוֶת.

זֶה אַכְזָרִי, אַךְ זוֹ אֱמֶת.

הזמרים מחוץ־לארץ שהגיעו לזמריה התאוננו על תנאי האכסון באניות.

כֵּן, צַר מְאֹד הָיָה לִי

עַל הַנּוֹסְעִים בְּשֹׁהַם, צִים,

עַל זַמָּרֵי הַפֶסְטִיבָלִים

אֲשֶׁר הוּבְאוּ כַּחֲלוּצִים.

עַל בָּרִיטוֹן סוֹבֵל בַּסֵּתֶר,

עַל בָּס מֻנְמָךְ, מֻשְׁפָּל, מוּעָם,

וְעַל סוֹפְּרָנוֹ שֶׁכַּנֵּטֶל

שָׁכֹב תִּשְׁכַּב בָּחֲלִי יָם.

פִּתְאֹם אֲחוֹרָה הִסְתַּכַּלְתִּי

עַל הַשָּׁנִים וְהַיָּמִים

עֵת מִיַּם סִין עַד יָם הַבַּלְטִי

שָׁטוּ רַבִּים עַל פְּנֵי יַמִּים.

שָׁטוּ צְפוּפִים, שָׁטוּ בְּרַעַד

וּבְלִי טֶנוֹר אֶחָד מֻשְׁלָם

הָיְתָה שִׁירָה עַזָּה נִשְׁמַעַת

עַל הָאוֹקְיָנוֹס וְהַיָּם.

וּבַחוּרֵי פּוֹלִין וְלִיטָא

עָבְדוּ בַּכְּפָר, עָבְדוּ בָּעִיר,

שָׁמְרוּ בְּחֻלְדָּה וַחֲנִיתָה

בַּכְּבִישׁ, בַּכֶּרֶם וּבַנִּיר.

גַּם בְּיָמֵינוּ יֵשׁ חֲנִיתָה,

רַק זִמְרָתָהּ שׁוֹנָה מְאֹד…

אֲנִי בִּדְבַר נָבִיא הָגִיתִי

עַל חֲנִיתוֹת וּמַזְמֵרוֹת.

לֹא תַּקָּלָה אַחַת בַּמְּדִינָה

דּוֹרֶשֶׁת בִּדְחִיפוּת אֶת תִּקּוּנָהּ

וְלֹא אֶחָד הוּא נֶגַע אַכְזָרִי

הַמְּשַׁוֵּעַ לַתְּרוּפָה וְלַצֳּרִי,

אַךְ כִּצְפַרְדֵּעַ הַמְקַרְקֶרֶת בַּבִּצָּה

מֵעַל לַכֹּל נִשְׁמָע קוֹלָהּ שֶׁל הַשְׁמָצָה.

מַשְׁמִיץ לְלֹא רַחֵם זָקֵן וָנַעַר,

מַשְׁמִיץ כָּל מְנֻוָּן, כָּל בּוּר וָבַעַר,

מַשְׁמִיץ הַמְבֻגָּר, מַשְׁמִיץ הַיֶּלֶד,

עַל כָּל טָעוּת, עַל כָּל מִשְׁגֶּה, עַל כָּל אִוֶּלֶת

עָטִים כֻּלָּם כְּעוּט עַל טֶרֶף עַיִט,

מַשְׁמִיץ עוֹבֵד וּבוּרְגָנִי וּבַעַל בַּיִת

וְכָל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָד וָרֶגֶל

מַשְׁמִיץ אֶת הַמְּדִינָה וְאֶת הַדֶּגֶל,

כָּל מִשְׁתַּמֵּט, תָּלוּשׁ וּמְהַגֵּר

וְכָל סַפְסָר מַשְׁמִין וּמִתְעַשֵּׁר,

וְכָל רוֹכֵל בָּלֶה

וְכָל נוֹכֵל נִקְלֶה

וְכָל חֲדַל אִישִׁים שֶׁמִּיָּמָיו יָדֹעַ לֹא יָדַע

מַה טַּעַמוֹ שֶׁל הֶעָמָל וּמָה רֵיחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה

וְכָל זַרְזִיר שֶׁל עֵט

אֲשֶׁר לְלֹא חֵטְא

עָלָיו קְצָת לְהַרְהֵר וּקְצָת לַחֲשֹׁב

מֵאֵימָתַי לָמַד הוּא קְרֹא וּכְתֹּב,

וְכָל פָּלִיט בֶּן בְּלִי מָקוֹם בַּחֶלֶד

פּוֹתֵחַ לֹעַ־אֵשׁ־שְׁאוֹל־אוֹכֶלֶת

כָּל אָדָם שֶׁגַּם יָדוֹ בַּמַּעַל

הוֹפֵךְ עַל הַמְּדִינָה קִיתוֹן שׁוֹפְכִין וָרַעַל,

וְלֹא קָשֶׁה לָחוּשׁ, וְלֹא קָשֶׁה לָדַעַת

מֵאֵלּוּ מְקוֹרוֹת תִּשְׁפֹּכֶת זוֹ נוֹבַעַת,

כִּי כָּל אָדָם יַשְׂכִּיל

לִרְאוֹת וּלְהַבְדִּיל

אִם זוֹ בִּקֹּרֶת מִן הַלֵּב

וּזְעָקָה מִתּוֹךְ כְּאֵב

מִלַּהַט כֵּן וּמֵרָצוֹן

אֶת כָּל הַמְּעֻוָּת לִתְקֹן

אוֹ זוֹ שִׂנְאָה, שִׂנְאָה עִוֶּרֶת

וּמַשְׂטֵמָה הַמְּפַרְפֶּרֶת

בְּלֵב סָדִיסְט עָקָר, הוֹרֵס,

אֲשֶׁר דֻּכָּא בְּיָד נוֹגֵשׂ

הֻשְׁפַּל עֲדֵי עָפָר

בְּחַרְצֻבּוֹת נֵכָר

וְכָאן מָצָא פֻּרְקָן, מוֹצָא

בְּלַהַגֵי הַהַשְׁמָצָה.

לַמַּשְׁמִיצִּים אַל תְּהִי תִּקְוָה!

נֵדַע בֵּין הַשִּׂנְאָה וּבֵין הָאַהֲבָה,

בֵּין מְבַקֵּר וּבֵין מַשְׂטִין

הֵיטֵב הֵיטֵב כָּאן לְהַבְחִין.

הוצעה הצעה להתיר גידול חזירים רק באיזור אחד מאזורי הארץ.

בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת אֲנִי אָדָם נֵיטְרָלִי.

אֲנִי אוֹכֵל הַכֹּל בְּלִי לְהַקְשׁוֹת קֻשִׁיוֹת,

אֲבָל לְפִתָּרוֹן כָּל כָּךְ מוֹנוּמֶנְטָלִי

הָיִיתִי, רַבּוֹתַי, שָׂמֵחַ עַד מְאֹד.

וְרַק הַדְּאָגָה בַּנֶּפֶשׁ מְכַרְסֶמֶת

וְעַל הַלֵּב עוֹלִים לִי הִרְהוּרִים מָרִים:

שֶׁמָּא חַס וְשֶׁלוֹם¹ אַרְצֵנוּ תְּהֵא שׁוֹמֶמֶת

אִם רַק אֵזוֹר אֶחָד יֻקְצֶה לַחֲזִירִים.

וְהָאֵזוֹר הַהוּא יֵלֵךְ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי

וּמְאֻכְלָס יִהְיֶה יָתֵר עַל הַמִּדָּה

וִידָּחֵק אָדָם – כָּתֵף וְיָד וָלֶחִי –

מֵחֹסֶר שֶׁל מָקוֹם, כְּסָפִים וַעֲבוֹדָה.

עַל כֵּן אוּלַי מוּטָב שֶׁלֹּא נִגַּע עֲדֶנָּה

בַּמַּעֲמָד הַזֶּה שֶׁל כַּת הַחֲזִירִים,

וְהֵם יִשָּׁאֲרוּ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה

בְּרַחֲבֵי עוֹלָם פְּזוּרִים־מְפֻזָּרִים.

כִּי הַחֲזִיר עַצְמוֹ יוֹצֵר לוֹ אַטְמוֹסְפֵירָה

וְרֶפֶשׁ, בּוֹץ, זֻהֲמָה יֵשׁ דַּי וְאַף הוֹתֵר:

הוּא זָז וּמִתְקַדֵּם וְהוּא עוֹשֶׂה קַרְיֶרָה

וְהַאֲמִינוּ לִי: סוֹפוֹ לִהְיוֹת כָּשֵׁר.

כֵּן, בְּדִינֵי כַּשְׁרוּת הֲרֵינִי בּוּר וּבָעַר

אַךְ יֵשׁ דָּבָר אֶחָד וְלוֹ אֲנִי עָרֵב:

לִי נִזְדַּמֵּן לִרְאוֹת אַף בִּהְיוֹתִי עוֹד נַעַר

חֲזִיר כִּמְעַט כָּשֵׁר וּבֶן אָדָם טָרֵף.

לקראת כנוס המדע בירושלים

חַכְמֵי כָּל הָעוֹלָם, מְלֻמְּדֵי הַחֶלֶד

זִכּוּ אֶת הַבִּירָה בְּכֶנֶס מְפֹאָר

וּגְאוֹנֵי מַדָּע מִקְּצוֹת תֵּבֵל נִגְאֶלֶת

הוֹזִים עַל הַפְּלָאִים שֶׁל תְּמוֹל וְשֶׁל מָחָר.

אָכֵן, יַד הַמַּדָּע עוֹד חֲזָקָה עָלֵינוּ

וּזְרוֹעַ הַחָכְמָה עֲדַיִן נְטוּיָה.

וְעוֹד נִזְכֶּה לִרְאוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בִּתְחוּם הַהֲוָיָה.

אוּלַי נָטוּס לְמָרְס, נִחְיֶה עַל הַיָּרֵחַ,

אֵנֶרְגִּיַּת אָטוֹם תָּנִיעַ מְכוֹנוֹת,

שְׁמָמָה בִּמְחִי הַיָּד תִּהְיֶה לְגַן פּוֹרֵחַ

וְשֶׁמֶשׁ חַשְׁמַלִּית תַּזְרִיחַ בַּלֵּילוֹת,

בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר יְהֵא אָדָם שָׂבֵעַ

וּבִקְרִיצָה אַחַת לָבוּשׁ מַחֲלָצוֹת,

תִּינוֹק בְּהִוָּלְדוֹ יִקְרָא וְיִתְנוֹעֵעַ

וִידַבֵּר בִּשְׂפוֹת עַמִּים וַאֲרָצוֹת.

וּמְכוֹנוֹת עֲנָק יִצְּרוּ בִּמְלֹא הַכֹּשֶׁר

חֲרֹשֶׁת מוּזָרָה שֶׁל טֶכְנִיקַת עָתִיד,

מוּצָר מֻגְמָּר וָטוֹב, אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ אשֶׁר

יוֹפִיעַ כִּסְחוֹרָה בַּשּׁוּק וּבַיָּרִיד.

וּכְבָר עַכְשָׁיו אֲנִי מַתְרֶה וְגַם תּוֹבֵעַ:

לִקְרַאת אוֹתוֹ הַיּוֹם לְהִתְכּוֹנֵן נֵיטִיב.

פֶּן – אָנֹכִי חוֹשֵׁשׁ – יֶחְסַר לָנוּ מַטְבֵּעַ

לְאֹשֶׁר מְלָאכוּתִי שֶׁאֶת הַשּׁוּק יָצִיף.

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה אֲדָמָה

וַיֻּטְמַן בָּהּ זֶרַע כִּבְרֶחֶם,

וַתִסְפֹּג אֶת זֵעַת הָאָדָם

וַתּוֹצִיא תְּמוּרָתָהּ לֶחֶם.

וַיֹּאכַל הָאָדָם וַיִּשְׂבַּע

וַיְבָרֶךְ שָׁמַיִם וָאָרֶץ,

מִגְּדוֹלֵי מְאוֹרוֹת בַּשְּׁחָקִים

עַד קְטַנֵּי תּוֹלָעִים וָשֶׁרֶץ.

כִּי סָפְגָה אֲדָמָה זֵעָה

וַתַּצְמַח יְבוּל כָּעֵשֶׂב;

הַבָּלָדָה עַל לֶחֶם עַד כָּאן.

מִכָּאן בָּלָדָה עַל כֶּסֶף.

יֵשׁ פִּנּוֹת עַל פְּנֵי אֲדָמָה

בָּן הַשֶּׁמֶשׁ חַמָּה וְחוֹרֶכֶת;

בָּן בְּחוֹל שָׁדוּף וְיוֹקֵד

מַבְהִיקִים גַּרְגְּרֵי מַתֶּכֶת.

וְקוֹרְאִים לַמַּתֶּכֶת זָהָב

וְכִבְשַׁן עֲנָק יַתִּיכֶנָּה;

וְאָדָם מְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ

וְאָדָם אֵינוֹ זָז מִמֶּנָּה.

וְהָפְכוּ לִשְׂדוֹת קֶטֶל וָשֹׁד

מֶרְחֲבֵי אֲדָמָה מְבֹרֶכֶת;

כִּי בְּחוֹל שָׁדוּף וְיוֹקֵד

מַבְהִיקִים גַּרְגְּרֵי מַתֶּכֶת.

הים פלט על חופי איטליה בקבוק ובו פתק הקורא לעזרה שנכתב בתחילת המאה הי"ח.

אִם נְסוֹבֵב בַּשּׁוּק

אוֹ נַעֲמֹד בַּפֶּתַח,

נַשִּׁירָה עַל בַּקְבּוּק

וּנְזַמְּרָה עַל פֶּתֶק.

כִּי הַבַּקְבּוּק לֹא סְתָם

הֻשְׁלַךְ אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם

וְצָץ עַל פְּנֵי הַיָּם

כִּמְעַט שָׁנִים מָאתַיִם.

לֹא סְתָם וְלֹא בִּכְדִי

הֻכְנַס הַפֶּתֶק פְּנִימָה,

אוּלַי הַיְלָדִים

שִׁוְּעוּ לַשָּׁוְא לְאִמָּא.

אוּלַי בֵּין הַגַּלִּים

עֲלֵי סְפִינָה נִטְרֶפֶת

רָשְׁמוּ עָלָיו מִלִּים

שֶׁל מִשְׁאָלָה נִכְסֶפֶת.

וּבֶן אָדָם צָלַל

כְּגוּשׁ עוֹפֶרֶת תְּהוֹמָה,

וְשֶׁמֶשׁ פָּז מֵעָל

חִיְּכָה לָהּ: Ecce homo.

הַסַּעַר שׁוּב נָדַם,

יְקוּם שָׁלֵו לָבֶטַח

וְעַל אַדְוַת הַיָּם

רֶגַע בַּקְבּוּק עִם פֶּתֶק

וּבוֹ קְרִיאַת עֶזְרָה

וּזְעָקָה לְיֶשַׁע

אֲשֶׁר קְצָת אֵחֲרָה

אֱלֵי חוֹפִים לָגֶשֶׁת.

כִּי מְגַמְּאֵי מֶרְחָק

עֲדַיִן לֹא הוֹפִיעוּ

וּמְכוֹנוֹת עֲנָק

גַּלְגַּל עוֹד לֹא הֵנִיעוּ.

עוֹד לֹא עוֹנֵן רָדָר

וְלֹא קָסַם גַּל פֶּלֶא

בָּאֶתֶר לֹא שֻׁדַּר

כִּבְיָמֵינוּ אֵלֶּה.

וְטוֹב כִּי אָנוּ דּוֹר

שֶׁאֵיתָנִים יָנִיעַ

נִלְחַץ עֲלֵי כַּפְתּוֹר

וְהָעֶזְרָה תַּגִּיעַ.

וְאָנוּ לוֹחֲצִים

כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה

תְּמֵהִים כִּי אֵין רָצִים

אָצִים לְהוֹשִׁיעֵנוּ.

עַל כֵּן נָתוּר בַּשּׁוּק

וְנַעֲמֹד בַּפֶּתַח

בְּפִינוּ קְצֵה בַּקְבּוּק

וּבְלִבֵּנוּ פֶּתֶק.

באחת מתחרויות השח־מט נערך משחק בין ישראל לברית המועצות שנסתיים בתיקו.

בִּסְפּוֹרְט וּבְהִמּוּר

מְעַט מְאֹד הֵבַנְתִּי,

וְאַף קְלָפִים בַּיָּד

לֹא חַשְׁתִּי מֵעוֹלָם,

אֲבָל מִשְׂחַק הַשָּׁח

אָצִיל וְאֶלֶגָנְטִי

עוֹד מִימֵי יַלְדוּת

עִנְיֵן, מָשַׁךְ, קָסָם.

הַמֶּלֶךְ הַסִּמְלִי

יָהִיר וְדַל יְכֹלֶת,

סָמוּךְ לוֹ הַמַּלְכָּה

רַבַּת הַפְּעָלִים.

וּכְדֵי שֶׁיִּנָּצְרוּ

מִפֶּגַע וּמַפֹּלֶת

עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר

קְצִינִים וְחַיָּלִים.

פָּרָשׁ זוֹנֵק וְגָח

בַּלָּאט וּבְמַפְתִּיעַ

וְרָץ חָבוּי אֵי שָׁם

אוֹרֵב בַּאֲלַכְסוֹן

וְהַטּוּרַאי הַדַּל

גּוּפוֹ הַקָּט יָנִיעַ

וְעַל גְּדוֹלֵי אוֹיְבָיו

פִּתְאֹם יָמִיט אָסוֹן.

וּשְׁנֵי מֹחוֹת אֱנוֹשׁ

בִּמְתִיחוּת נִמְרֶצֶת

טוֹוִים קוּרֵי אֵיבָה

בֵּין כְּלִי לַעֲמִיתוֹ,

וְעֵץ נִלְחָם בָּעֵץ

עַל שֶׁטַח הַמִּשְׁבֶּצֶת,

עַל מֶלֶךְ אֵין אוֹנִים

מֵגֵן עַד יוֹם מוֹתוֹ.

וְהֵמָּה לֹא יֵדְעוּ

וְהֵמָּה לֹא יָחוּשׁוּ

כִּי אַךְ שְׁבוּיִים הִנָּם

בְּשֵׂכֶל הָאָדָם,

וּבְמַגַּע יָּדוֹ

יָאוּצוּ וְיָחוּשׁוֹ

לְכָל אֲשֶּׁר תִּרְצֶה

בִּינָה לְהָנִיעָם.

וּבָעוֹלָם הַזֶּה

שֶׁסִּסְמָתוֹ הַכֹּחַ

נַפְשֵׁנוּ תַּעֲלֹז

כַּאֲשֶׁר נֶעֱרָכִים

בְּיַרְכְּתֵי דְּבָרִים

גַּם מִפְגָּנִים שֶׁל מֹחַ

וּבָם חָכְמַת אֱנוֹשׁ

תַּכְנִיעַ הַמְּלָכִים.

וְאִם חָכְמַת אֱנוֹשׁ

גַּם מְלָכִים תַּכְנִיעַ

וְכֹחַ בִּינָתוֹ

כּוֹבֶשֶׁת מִשְׁבָּצוֹת

אוּלַי קְצָת נְהַרְהֵר,

אוּלַי גַּם רֹאשׁ נָנִיעַ

עַל תֵּיקוּ יִשְׂרָאֵל

וּבְרִית הַמּוֹעָצוֹת.

הָעוֹלָם יוֹרָה רוֹתַחַת,

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רוֹגֵשׁ,

הָעוֹלָם שָׁרוּי בְּפַחַד

וְרוֹאֶה מַרְאוֹת שֶׁל אֵשׁ.

עָפָה, טָסָה, מְרַחֶפֶת

הַשְּׁמוּעָה בְּמֶרְחַקִּים

עַל צַלַּחַת מְעוֹפֶפֶת

שֶׁהוֹפִיעָה בַּשְּׁחָקִים.

וְרָאוּהָ מְטַיֶּלֶת

כְּגַלְגַּל שֶׁל הַחַמָּה…

וְאֵימָה גְּדוֹלָה זוֹחֶלֶת

עַל כַּדּוּר הָאֲדָמָה.

פֶּן מִפְלֶצֶת הָרָקִיעַ

בַּת כּוֹכָב לוֹהֵט־יוֹקֵד

יָם וְיַבָּשָׁה תַּכְנִיעַ

וְאוֹתָנוּ תְּשַׁעְבֵּד.

גַּם אֲנִי מְאֹד נִטְרַדְתִּי –

סוֹף סוֹף אֵין אֲנִי גִּבּוֹר…

לְפִיכָךְ הַחְלֵט הֶחְלַטְתִּי

בְּעַצְמִי הַכֹּל לַחְקֹר.

בַּחֲצוֹת אֲנִי יָצָאתִי

וְכֻלִּי דָּרוּךְ־קַשּׁוּב

אֶת עֵינַי אֲנִי נָשָׂאתִי

לָרָקִיעַ הַכָּכוּב.

וְעָמַדְתִּי וְצִפִּיתִי

וְהִקְשַׁבְתִּי קֶשֶׁב רָב.

וּפִתְאֹם רָאֹה רָאִיתִי

נֹגַהּ, זֹהַר בַּמֶּרְחָב.

כֵּן, הָיְתָה זוֹ הַצַּלַּחַת.

הִיא צָנְחָה לְאַט לְאָט,

מִתּוֹכָהּ יָצָא בְּנַחַת

אֵיזֶה גֹּלֶם מְפֻלָּד.

יַד בַּרְזֶל וְרֹאשׁ נְחֹשֶׁת,

רֶגֶל פֶּלֶד אוֹ אָבָץ,

הוּא נִרְאָה כְּבֵית חֲרֹשֶׁת

מְרֻכָּז וּמְכֻוָּץ.

וּבְקוֹל רְווּי מַתֶּכֶת

הוּא פָּנָה אֵלַי לֵאמֹר:

בָּאתִי הֵנָּה לְבָרֵךְ אֶת

אַרְצְכֶם רַבַּת הָאוֹר.

זֶה בִּילְיוֹנִים וּטְרִילְיוֹנִים

קְוַדְרִילְיוֹנִים שֶׁל שָׁנִים

אָנוּ יְצוּרֵי הָעֹנִי

מִסְתַּכְּלִים וּמְקַנְּאִים

בְּכוֹכָב זֶה הַפּוֹרֵחַ

בְּגוֹנָיו הַנִּפְלָאִים,

וּבַטַּעַם וּבָרֵיחַ

הַמַּרְהִיב וְהַנָּעִים.

וּבָכֶם, בִּרְיוֹת הַהֶבֶל,

בְּמוֹתְכֶם, בְּחַיֵּיכֶם

וּבָאֹשֶׁר וּבַסֵּבֶל

שֶׁהֲקַמְתֶּם מִסְּבִיבְכֶם.

כִּי הַנֶּצַח יְצָקָנוּ,

הוֹלִידָנוּ הָאֵין סוֹף,

אַךְ מְאֹד כְּמֵהִים גַּם אָנוּ

לֵהָפֵךְ לִבְנֵי חֲלוֹף.

אָנָּא, בֶּן אָדָם, לַמְּדֵנוּ,

אָנָּא, בֶּן תְּמוּתָה, אֱמֹר:

אֵיךְ נוּכַל פִּלְדַּת חַיֵּינוּ

פַּעַם כְּמוֹתְכֶם לִגְמֹר?"

לֹא עָנִיתִי לוֹ, יָשַׁבְתִּי

וְהִרְהַרְתִּי לְאִטִּי…

בְּחֶמְלָה רַבָּה לִטַּפְתִּי

אֶת רֹאשׁוֹ הַמַּתַּכְתִּי.

כמה טונות של עפר נשלחו מישראל לארצות הברית על מנת לאפשר ליהודי אמריקני חרד להיקבר באדמת ארץ ישראל.

כְּשֶׁהָהָר לֹא הָלַךְ אֶל מֻחַמַּד

מַר מֻחַמַּד הָלַךְ אֶל הָהָר,

אָז נַפְשׁוֹ הַנִּסְעֶרֶת נֻחָמָה

וְשָׁקַט אָז רוּחוֹ הַנִּסְעָר.

הַ“נָּבִיא” לֹא מָרַד, לֹא הִתְרִיעַ,

לֹא צִוָּה לְפוֹרֵר אֶת הָהָר,

לֹא צִוָּה עַל חֲמוֹר לְהַסִּיעַ

אֶל פִּתְחֵי אָהֳלוֹ הֶעָפָר.

כִּי מֵאָז, רַבּוֹתַי, וּמִקֶּדֶם

כְּבָר הָיוּ לוֹ דֵּעוֹת לָאָדָם,

וּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ הֵן אַךְ הֵד הֵם

לְבִטּוּי הַשְׁקָפוֹת הָעוֹלָם.

מִי יִמְנֶה הַתּוֹרוֹת שֶׁבַּחֶלֶד,

מִי יִסְפֹּר הַשְׁקָפוֹת בְּתֵבֵל

עַל הַנֶּזֶק וְעַל הַתּוֹעֶלֶת,

עַל עוֹלָם, עַל אָדָם וְעַל אֵל.

הֵן כְּתוֹבוֹת עֲלֵי קְלָף וְעַל סֵפֶר,

חֲקוּקוֹת הֵן עֲלֵי אֲבָנִים…

וְאָכֵן, עַל עָפָר וְעַל אֵפֶר

כְּבָר שָׁמַעְנוּ דְּבָרִים מְשֻׁנִּים.

יֵשׁ רוֹאִים בָּם גִּנָּה הַפּוֹרַחַת,

יֵשׁ רוֹאִים בָּם שָׂדֶה וְגַם נִיר,

אוֹ בְּדַל נוֹף מִשְׂתָּרֵעַ בְּנַחַת

וְאוֹצְרוֹת מַחְצָבִים לְמַכְבִּיר.

יֵשׁ רוֹאִים בָּם אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת

הַקְּדוֹשָׁה לִגְאֻלָּה וְעָמָל,

יֵשׁ רוֹאִים בָּם קְדֻשָּׁה מְיֻחֶדֶת

הַשּׁוֹפְעָהּ־נֶאֱצֶלֶת מֵעַל.

יֵשׁ רוֹצִים שֶׁתַּשְׁבִּיר לָנוּ שֶׁבֶר

שֶׁתַּצְמִיחַ תְּנוּבַת עֲלוּמִים,

וְיֶשְׁנָם הַמְּחַפְּשִׂים בָּהּ רַק קֶבֶר

וּמָקוֹם לִמְנוּחַת עוֹלָמִים.

כֵּן, תִּקְצַר לְשׁוֹנִי מֵהַבִּיעַ

הַשְׁקָפוֹת עֲשָׂרוֹת וּמֵאוֹת…

וַאֲנִי לֹא אָבוֹא לְהַכְרִיעַ

בְּעִנְיַן אֱמוּנוֹת וְדֵעוֹת.

כִּי הַכֹּל, רַבּוֹתַי, מִתְנוֹעֵעַ

מִסָּבִיב לְלֵדָה וּקְבוּרָה

אֵי אָדָם, יְדִידַי, הַיּוֹדֵעַ

לְהַפְרִיד אֶת הַטּוֹב מִן הָרָע.

אַךְ אוֹתָהּ רְצוּעַת הַיַּבֶּשֶׁת

הַנִּפְתֶּלֶת מִדָּן עַד אֵילַת

לִי נִרְאֵית עֲצוּבָה וְרוֹגֶשֶׁת

וְסוֹקֶרֶת אוֹתִי בְּמַבָּט.

וְנִדְמֶה רוֹחֲשׁוֹת עֲמָקֶיהָ

וְהָרֶיהָ נוֹתְנִים לִי בְּרֵרָה:

הַאַמְשִׁיךְ לְקַבֵּץ נִדָּחֶיהָ

אוֹ אַתְחִיל לְפַזֵּר עֲפָרָהּ?

עַל גֵּאוֹמֶטְרִיָּה הַפַּעַם שִׁירִי, מוּזָה,

וְאֶת כֹּחֵךְ בְּהַנְדָּסָה נַסִּי.

חֻקֵּי מֶרְחָב הָבִיאִי הֶחָרוּזָה

כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא שִׁיר־זֶמֶר הַנְדָּסִי.

כִּי זֶה שָׁנִים אֵינִי חָדֵל מִשְּׁמוֹעַ

עַל הַמֻּשָּׂג אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ קָו.

עַל כֵּן עֶזְרָה אֶדְרֹשׁ לִי מִגָּבֹהַּ

אֶצְעַק כְּהוֹמֶרוֹס אֶל מוּזוֹתָיו.

קַו שֶׁל שָׁרֵת, שֶׁל מָלֶנְקוֹב, שֶׁל דַּלֶס,

קַו שֶׁל לַבּוֹן¹, שֶׁל בֶּן־גֻּרְיוֹן, אֶשְׁכֹּל,

קַו פֹּה, קַו שָׁם, קַו מַטָּה וְקַו מַעְלָה

קַו בַּמֶּרְכָּז, קַו מִיָּמִין וּשְׂמֹאל.

עַל כֵּן יִהְיֶה פִּזְמוֹן זֶה גֵּאוֹמֶטְרִי,

עַל כֵּן יֻקְדַּשׁ כֻּלּוֹ רַק לַקַּוִּים,

נִקְבַּע אָרְכָּם בְּמֶטְרִים־סֶנְטִימֶטְרִים,

נִקְבַּע עֶרְכָּם בְּשִׁיר הָאֲהָבִים.

כִּי לֹא נוּכַל לִדְרֹשׁ קַוִּים כַּחֹמֶר

וְלֹא נוּכַל לִתְפֹּס קַוִּים בַּיָּד,

וְלֹא נוּכַל לִמְדֹּד אוֹתָם בָּעֹמֶר

וְלֹא נוּכַל לִדְרֹךְ אוֹתָם בַּגַּת.

וּבַל נִשְׁכַּח: קַיֶּמֶת גַּם צֶנְזוּרָה

וְלִפְעָמִים יָדָהּ הִיא דֵּי כְּבֵדָה,

וְאִם לִשְׂמֹאל אוֹ לְיָמִין נְסוּרָה

עָלוּל הַקַּו לִהְיוֹת לִנְקֻדָּה.

עַל כֵּן מוּטָב נִנְהַג מִנְהָג שֶׁל צֶנַע,

לְפִי חֻקֵּי אֶוְקְלִידֶס בַּמֶּרְחָב

מוּטָב פָּשׁוּט נֵשֵׁב וּנְמַיֵּנָה

כָּל קַו וּבְדַל הַקַּו לְפִי סוּגָיו.

אוֹ אָז נֵדַע כִּי יֵשׁ גַּם קַו סְפִּירָלִי,

יֵשׁ קַו יָשָׁר, עָקֹם, אָרֹךְ, קָצָר.

יֵשׁ קַו עָדִין מְאֹד, יֵשׁ קַו בְּרוּטָלִי,

יֵשׁ קַו עָגֹל, סְגַלְגַּל, פָּתוּחַ, מְסֻגָּר.

יֵשׁ קַו שֶׁעַד אֵין סוֹף הוּא מִשְׂתָּרֵעַ,

יֵשׁ קַו אֲשֶׁר אֵינוֹ עוֹבֵר הַגְּבוּל,

יֵשׁ קַו שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בְּקוֹרֵיאָה,

יֵשׁ קַו מַקְבִּיל שֶׁל הַחֲזִית מִמּוּל.

אַךְ לָמָּה, רַבּוֹתַי, אֶת הַמֹּחוֹת נוֹגִיעַ,

כְּלוּם לֹא מוּטָב לָשֶׁבֶת, לְהוֹחִיל?

כִּי הָעִקָּר: לְאָן הַקַּו מַגִּיעַ?

כִּי הָעִקָּר: לְאָן הַקַּו מוֹבִיל?

וְאִם עַד כֹּה אֵינִי חָדֵל מִשְּׁמוֹעַ

עַל הַמֻּשָּׂג אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ קָו,

עֶזְרַת הַשֵּׁם אֶדְרֹשׁ לִי מִגָּבֹהַּ,

אֶצְעַק כְּהוֹמֶרוֹס אֶל מוּזוֹתָיו:

עַל גֵּאוֹמֶטְרִיָּה הַפַּעַם שִׁירִי, מוּזָה,

וְאֶת כֹּחֵךְ בְּהַנְדָּסָה נַסִּי,

כִּי מִשְׁתַּנֶּה הַקַּו וּלְעִתִּים יָזוּז הוּא

כְּדֵי חֲרִיגָה מִתְּחוּם הַהַנְדָּסִי.

ליום מותו

חָלָל וּזְמַן, אֶנֶרְגִיָּה וָחֹמֶר,

רָזֵי עוֹלָם, גִּיחוֹת אֶל הָאֵין־סוֹף,

וּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל הַנִּמְדָּדִים בָּעֹמֶר,

גַּלֵּי יְקוּם לְלֹא תְּחוּמִים וָחוֹף.

וְעַל כּוֹכָב נִדָּח בְּפַאֲתֵי רָקִיעַ

שׁוֹרֵץ יְצוּר עָלוּב אֲשֶׁר נִקְרָא אָדָם,

הוּא מְמַהֵר, הוּא רָץ, טוֹרֵחַ וּמֵזִיעַ,

כּוֹרֵעַ, מִזְדַּקֵּף, כּוֹשֵׁל, נוֹפֵל וָקָם.

וְיֵשׁ שֶׁתּוֹךְ רִיצָה זוֹקֵף הוּא כְּאַרְנֶבֶת

אֶת אֵבֶר שְׁמִיעָתוֹ הַדַּל וְהַפָּגוּם,

וְהוּא נוֹכָחַ פִּתְאֹם: הִנֵּה אָזְנוֹ קַשֶּׁבֶת

לְרִשְׁרוּשֵׁי בְּרִיאָה, לְרַחַשׁ הַיְקוּם.

וְאֶת עֵינוֹ נוֹשֵׂא הוּא לַגָּבֹהַּ

וּבְנִצְנוּץ כּוֹכָב אוֹ בְּחִוְרוֹן חֶרְמֵשׁ

הוּא מְבַקֵּשׁ מִשְׁעָן, הוּא מְבַקֵּשׁ אֱלֹהַּ,

הוּא מְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹן לְאַיִן וּלְיֵשׁ.

חוֹלְפִים דּוֹרוֹת. אָדָם הוּא רַק אוֹרֵחַ

בְּאַכְסַנְיַת חַיִּים עַל הַכּוֹכָב הַזֶּה.

כָּל דּוֹר נוֹשֵׂא בָּעֹל, כָּל דּוֹר עָמֵל, טוֹרֵחַ,

כָּל דּוֹר וָדוֹר שׁוֹאֵף, לוֹחֵם, הוֹזֶה.

וּמִסָּבִיב בְּהוֹד וּבְתִפְאֶרֶת

תֵּבֵל סָרָה, זוֹעֶפֶת וּקְפוּדָה

בְּעַקְשָׁנוּת קָרָה צוֹפֶנֶת וְשׁוֹמֶרֶת

אֶת אֵלֶם חִידָתָהּ וְאֶת מִתְקֵי סוֹדָהּ.

אֲבָל כְּמוֹ בַּמִּדְבָּר צָצוֹת נְאוֹת הַדֶּשֶׁא

כֵּן בְּמַפַּל הַזְּמַן וְהַדּוֹרוֹת

בּוֹקְעִים צְלִילִים זַכִּים שֶׁל רְוָחָה וָיֶשַׁע

וּבְאָפְקֵי שָׁנִים נוֹגְהוֹת קַרְנֵי אוֹרוֹת.

אֶחָד מֵרְבָבָה וּשְׁנַיִם מִנִּי אֶלֶף,

אֶחָד בְּדוֹר וּשְׁנַיִם בְּמֵאָה,

בְּעֹז בִּינַת אֱנוֹשׁ יַכְנִיעוּ אֶת הַפֶּלֶא

וּבִגְאוֹן רוּחָם יַדְבִּירוּ הֲוָיָה.

וְהַכָּרַת אָדָם אָז תְּהוֹם רַבָּה נוֹקֶבֶת

וּבְרַק שִׂכְלוֹ מֵפִיץ הִלָּה בַּמַחְשַׁכִּים.

וּבֶן תְּמוּתָה אֵינוֹ רַק תּוֹלֵעָה וָעֶבֶד,

הוּא שַׂר וְהוּא אָדוֹן, מַלְאָךְ וֶאֱלֹהִים.

וְעַל כּוֹכָב נִדָּח בְּפַאֲתֵי רָקִיעַ

זוֹקֵף רֹאשׁוֹ יְצוּר, שֶׁאֵין כְּבֶן מִינוֹ.

יְצוּר צוֹלֵל תְּהוֹמוֹת, יְצוּר שְׁחָקִים מַרְקִיעַ,

יְצוּר שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא לְמַעֲנוֹ.

אֲנִי זוֹכֵר יָמִים עֵת דּוֹקְטוֹר אוֹ פְּרוֹפֶסוֹר

עָמַד בְּאֶרֶץ זֹאת כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה:

הוּא בְּסַלְעֵי מָגוֹר הָיָה שׁוֹסֵעַ שֶׁסַע,

יָדוֹ הַנְּגוּעָה צְמוּדָה אֶל מַכּוֹשָׁהּ.

הוּא הִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד בְּהַשְׂכָּלָה וָדַעַת

וְהוּא קִנַּח זֵעָה בְּגַאֲוָה רַבָּה,

וְהוּא חָפַר, עָדַר, נָשָׂא מַשָּׂא עַד מַעַד

וְהוּא טָבַל בִּיקוֹד שֶׁל שֶׁמֶשׁ מֵלֻבָּה.

הָיָה זֶה תּוֹר יָפֶה, הָיָה זֶה תּוֹר רוֹמַנְטִי,

תּוֹרוֹ שֶׁל אִידֵיאָל, תּוֹרוֹ שֶׁל הֶחָלוּץ

אֲבָל גַּם בַּחֶבְרָה יֵשׁ חֻקִּיּוּת פִּיקַנְטִית

וְכָל מַעְיָן סוֹף סוֹף מַבְקִיעַ לוֹ עָרוּץ.

עַתָּה כְּבָר הִתְבָּרֵר לַכֹּל לְלֹא וִכּוּחַ:

עַל אַף כְּבוֹד הַמַּכּוֹשׁ שֶׁהֹעֲלָה עַל נֵס,

זְקוּקָה חֶבְרַת אֱנוֹשׁ גַּם לְאַנְשֵׁי הָרוּחַ

וְגַם לְעוֹרֵךְ דִּין, כִימַאי וּמְהַנְדֵּס,

וּכְדֵי שֶׁהַמְּדִינָה לֹא תֵּהָפֵךְ לְתֹהוּ

חַיָּב גַּם הַמַּדָּע לִתְרֹם לָהּ מִכֹּחוֹ,

וּמִי כְּאִישׁ מַדָּע זָקוּק מֵאֵין כָּמֹהוּ

לְחֹסֶר דְּאָגָה, לְשֶׁמֶץ בִּטָּחוֹן.

וְעֵת רָוַח קִמְעָה לְכָל שֻׁלְיָה וָנַעַר

וּמְטַר זָהָב נִתַּךְ עַל צְבָא הַסַּפְסָרִים

הֵטִיחוּ בֶּחָלָל מִלַּת הַקֶּסֶם: פַּעַר,

וּוְעָדוֹת עָשׂוּ לִקְבֹּעַ שְׁעָרִים.

וְצָצוּ הַבְטָחוֹת כְּפִטְרִיּוֹת בַּגֶשֶׁם

(כִּי עֵת בְּחִירוֹת הָיְתָה אֲזַי בְּיִשְׂרָאֵל)

הַמַּדָּעָן הִמְתִּין, חִכָּה, צִפָּה לַיֶשַׁע

וְעוֹד הוּא מְחַכֶּה, וְעוֹד אֵינוֹ חָדֵל.

אַךְ פֶּתַע נִתְגַּלָּה כִּי הוּא מְקוֹר הָעֹנִי,

הוּא, הַנּוֹכֵל, זוֹמֵם לִשְׁבֹּר אֶת הַמְּדִינָה,

הוּא, הוּא… הוּא הַסִבְָּה לְנֶגַע אִינְפְלַצִּיוֹנִי

הוּא מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר גּוֹזֵל שְׁעוֹת שֵׁנָה.

כִּי בַּגְּבוּלוֹת שׂוֹרֵר מַצָּב מְאֹד מָתוּחַ

(כְּלוּם אֵין לוֹ הַכָּרָה וְאֵין לוֹ סֶנְטִימֶנְט?)

כִּי גַּם פּוֹעֵל בִּנְיָן כָּמֹהוּ כְּאִישׁ רוּחַ,

כִּי שׁוּב נִדְרָשׁ קָרְבָּן מִן הָאִינְטֶלִיגֶנְט.

גַּם אָנֹכִי מוֹדֶה: אוֹיֵב עוֹמֵד בַּשַּׁעַר,

לֹא עַל הַמְלֻמָּד אֲנִי מֵצֵר הַיּוֹם

כִּי אִם עַל מְדִינָה אֲשֶׁר סוֹתֶמֶת פַּעַר

וְאֵין הִיא מַרְגִּישָׁה כִּי פּוֹתַחַת תְּהוֹם.

הַמְּתִיחוּת רָפְתָה… אוּלַי רַק לִי נִדְמֶה כָּךְ,

אוּלַי רַק בִּי חָדַר הָרֹגַע הַחוֹלֵף.

הֵן עוֹד לֹא נִסְתְּמוּ סְדָקִים, פִּרְצָה וָבֶקַע

וְעוֹד שׁוֹאֵף לַדָּם בַּשַּׁעַר הָאוֹיֵב.

שָׁלֹשׁ מַעֲצָמוֹת עוֹדָן עוֹמְדוֹת עַל מֶקַח,

עוֹד הֶחָלָל מָלֵא הֵדָהּ שֶׁל נִצָּנָה…

אַךְ הַמְּתִיחוּת רָפְתָה… אוּלַי רַק לִי נִדְמֶה כָּךְ

בְּהַשְׁקִיפִי בָּלָּאט מִיַּרְכְּתֵי פִּנָּה.

יָרְדוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, וּמִסָּבִיב פּוֹשֶׁטֶת

לַחוּת רַעֲנָנָה שֶׁל פִּרְיוֹנֵי הַסְּתָו,

אִילָן זָקֵן מַרְכִּין אֶת צַמַּרְתּוֹ בְּרֶטֶט

וְאֶת נַפְשׁוֹ מֵשִׁיב אַחַר שִׁדְּפוֹן שָׁרָב.

וְרֵיחַ הַיּוֹרֶה… בָּרוּךְ יִהְיֶה הָרֵיחַ

הַמְבַשֵּׂר יְבוּל, הַמְנַבֵּא תְּנוּבָה…

וּמִתְכַּסָּה פְּרָחִים פִּסְגָּה שֶׁל הָר קֵרֵחַ

וְהַבִּקְעָה שׁוֹתָה, סוֹפֶגֶת וְרוֹוָה.

וְהָאָדָם נִרְגָּשׁ… אַל נָא יֵבוֹשׁ… מַדּוּעַ

אָסוּר לוֹ לַעֲצֹר אֶת קֶצֶב הַנְּשִׁימָה?

וְרַק דַּקָּה אַחַת, שְׁנִיָּה, שָׁעָה, שָׁבוּעַ

לֹא לְהַרְהֵר עַל קְרָב, עַל גְּבוּל וּמִלְחָמָה?

וְהָאָדָם אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי?

הִנֵּה כְּבָר הַפְּרָחִים הֵנֵצוּ בַּגִּנָּה.

מֻתָּר אֵיפוֹא גַּם לִי לִהְיוֹת הַיּוֹם אִידִילִי,

לָשִׁיר עַל הַזָּמִיר וְגַם עַל שׁוֹשַׁנָּה.

בן גוריון קיבל במתנה מראש ממשלת בורמה עשרה טון אורז בתקופה שעמד להרכיב ממשלה.

לֹא סְתָם וְלֹא בִּכְדִי בְּבוּרְמָה, סִין וְהֹדוּ

מִילְיוֹנִים בְּנֵי אָדָם יֻלְּדוּ לַיְגִיעָה

וּמֵהַנֵץ חַמָּה שְׁחוֹחַ יַעֲמֹדוּ

טְבוּלֵי מֵי הַשְׁקָאָה וּרְחוּצֵי זֵעָה.

הָאֹרֶז, רַבּוֹתַי, הֵן לֹא דָּבָר קָטָן הוּא,

יֵשׁ בּוֹ חֶלְבּוֹן, שׁוּמָן, פַּחְמֵימָנִים לָרֹב,

וּלְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח הֲרֵי מַמָּשׁ כַּמָן הוּא

וְהֵמָּה מְבָרְכִים עַל טַעֲמוֹ כִּי טוֹב.

אַךְ לָנוּ, רַבּוֹתַי, אֵינוֹ חָשׁוּב הַטַּעַם,

וְלָנוּ הָעִקָּר עֶרְכּוֹ הַתְּזוּנָתִי

כִּי אֵין לִי כָּל סָפֵק: לְבֶן גֻּרְיוֹן הַפַּעַם

דְּרוּשִׁים הַרְבֵּה כֹּחוֹת לָעֵרֶב וְלַשְּׁתִי.

לָעֵרֶב וְלַשְּׁתִי, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

לִשְׂמֹאל, יָמִין וָדָת… אָכֵן, דָּבָר לֹא קַל!

עוֹד לֹא אַחַת נִשְׁמַע נְאוּם חַד עִם סְטַקָּטוֹ

בְּטֶרֶם יְכוֹנֵן אֶצְלֵנוּ הַמִּמְשָׁל.

אֶשָּׂא עֵינַי, אֵיפוֹא, לְבוּרְמָה, סִין וְהֹדוּ,

אֶל צֶמַח מַטָּעִים מֻשְׁקֶה פַּלְגֵי זֵעָה

וְאֶל בּוּדְהָא הָאֵל אֶשְׁתַּחֲוֶה, אֶקֹּדָה,

אוּלַי מִמֶּנּוּ עוֹד תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה.

בְּקֶצֶב וּמִשְׁקָל, בַּחֲרִיזָה וָחֹרֶז

וּבְקִידַת תּוֹדָה לְעֵבֶר הַמִּזְרָח,

נָשִׁירָה נָא רֵעִים, הַיּוֹם אֶת שִׁיר הָאֹרֶז

אֲשֶׁר אֶל בֶּן־גֻּרְיוֹן מִמַּר אוּ־נוּ נִשְׁלַח.

יֵשׁ לִי יָדִיד.

וְלוֹ יֵשׁ בֶּן־תַּלְמִיד

בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.

שִׂכְלוֹ בָּהִיר וּתְפִיסָתוֹ נָאָה,

הוּא מְסַיֵּם עַתָּה בֵּית סֵפֶר לִרְפוּאָה.

וְיוֹם אֶחָד רָאִיתִי אֶת הַאָב

יוֹשֵב וּמְעַיֵּן בְּנַחַת בְּמִכְתָּב.

כְּכָל הוֹרֶה שֶׁל בֵּן מַצְלִיחַ וּמֻכְשָׁר

קוֹרֵן מִתַּעֲנוּג הָאָב הַמְאֻשָּׁר.

וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי פּוֹגְשֵׁנִי בִּבְרָכָה,

וְהוּא אוֹמֵר לִי: "קְרָא,

הַמְאֹרָע

עָשׂוּי הַפַּעַם לְעִנְיַן אוֹתְךָ".

גַּם אָנֹכִי לֹא פַּעַם

טָעַמְתִּי טַעַם

שֶׁל הַרְגָּשׁוֹת אַבְהוּת –

נוֹטֵל אֲנִי אֶת הַמִּכְתָּב בְּחַשְׁדָּנוּת,

כִּי, רַבּוֹתַי, אֲנִי פּוֹרֵשׁ לַצַּד

אִם מַלְעִיטִים

אוֹתִי בְּרֹב פְּרָטִים

עַל הַחַיִּים שֶׁל הַזּוּלָת.

אֲבָל… הַפַּעַם הַמִּכְתָּב

הָיָה לוֹ עֵרֶךְ רָב,

אוּלַי יוֹתֵר אֲפִילוּ מִשֶּׁנִתְכַּוֵּן

הַמְחַבֵּר הַבֵּן.

וּבְכֵן, בִּהְיוֹת הַבֵּן רוֹפֵא כִּמְעַט מֻסְמָךְ

נִקְרָא אֱלֵי מָקוֹם נִדַּח

בְּפַרְבָּרֵי הַכְּרָךְ.

וְשָׁם בְּחֶדֶר מְגֹאָל

לְלֹא רָהִיט פְּרָט לְסַפְסָל

עַל הָרִצְפָּה רָבְצוּ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת

מְלֻכְלָכִים וּלְבוּשֵׁי בְּלוּיוֹת,

עָמְדָה אִשָּׁה זוֹעֶפֶת וְזוֹעֶמֶת,

וְעוֹד אִשָּׁה זְקֵנָה וּמְטֻמְטֶמֶת

חֲצִי תְּרֵיסָר שֶׁל בַּקְבּוּקִים

רֵיקִים

וְעַל מִזְרָן שָׁחוֹר

שָׁכַב אָדָם שִׁכּוֹר

נוֹחֵר וְנֶאֱנַח, גּוֹנֵחַ כְּגוֹסֵס

בְּזֻהֲמָה וְקִיא טוֹבֵל וּמִתְבּוֹסֵס.

וְהַתֵּאוּר כֻּלּוֹ – כֹּה חַי וַאֲמִתִּי –

עוֹד מִסְתַּיֵּם בְּשִׂיא אֳמָנוּתִי:

כִּי בַּמִּשְׁכָּן הַזֶּה שֶׁל עֹנִי וְשֶׁל רִישׁ –

גֹּב הַנִּוּוּן שֶׁל יֶלֶד, שֶׁל אִשָּׁה, שֶׁל אִישׁ –

נָח עַל שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע מִזְוָדוֹת

מַכְשִׁיר שֶׁל טֶלֶבִיזְיָה רַב מִדּוֹת.

עַד כָּאן מִכְתָּב – וּבוֹ סִמְלֵי הַדּוֹר.

וְאִידָךְ פֵּרוּשָׁא הוּא זִיל וּגְמֹר.

מָה עֲשִׁירָה הִיא תְּקוּפָתֵנוּ!

יֵשׁ בָּהּ הַכֹּל, וְכָל מִכֹּל.

וְהִיא הוֹפֶכֶת אֶת חַיֵּינוּ

לְמָה שֶׁהוּא מֵעֵין מָחוֹל.

וְאָנוּ מְהַלְּכִים בְּקֶצֶב

הַבָּא אֵלֵינוּ מִן הַחוּץ.

שָׁקוּל, מָדוּד, קָצוּב הָעֶצֶב

וּבַמִּשְׁקָל שִׂמְחָה תָּרוּץ.

יֵשׁ וִיטָמִינִים, יֵשׁ הוֹרְמוֹנִים

וּמִתְקְנֵי פִּצְצַת מֵימָן

וְהַמַּחֲשֶׁב הָאֶלֶקְטְרוֹנִי

הוֹפֵךְ שִׂכְלֵנוּ לְקָטָן.

וְהָאֱנוֹשׁ נִמְכַּר לְעֶבֶד

לְלַהֲטֵי הַמְּכוֹנָה

אֵי־שָׁם – קָרָאתִי – כְּבָר מֻרְכֶּבֶת

גַּם מְכוֹנָה לְהַלְחָנָה.

יֵשׁ בַּאךְ חָדָשׁ – רוּחוֹ מָנוֹעַ –

וּבְרָהמְס מוֹדֶרְנִי מִתַּמֵּר,

וְדַי לִי בְּכַפְתּוֹר לִנְגֹּעַ

וְיִזְרְמוּ צְלִילֵי פְּאֵר.

וּבֶטְהוֹבֶן עִם לֵב־מַתְּנֵעַ

מִילְיוֹן סִימְפוֹנְיוֹת מְחַבֵּר…

וְהַמַּלְחִין הַחַי גּוֹוֵעַ

אוֹ שֶׁהוֹפֵךְ הוּא לְסוֹחֵר.

אַךְ אֶת לִבִּי קִנְאָה אוֹכֶלֶת,

אֵינֶנִּי מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר:

לוּ לִי הָיָה מִתְקַן הַפֶּלֶא

אָכֵן, הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.

כַּפְתּוֹר מִשְּׂמֹאל – וְשִׁיר שֶׁל זַעַם

יַרְעִישׁ, יַסְעִיר מוֹסְדֵי תֵּבֵל,

מֵעַל רָאשִׁים יִרְעַם כְּרַעַם

כְּתוֹכַחַת נָבִיא גּוֹאֵל.

כַּפְתּוֹר בָּאֶמְצַע – לִירִי, לִירִי

שִׁיר אַהֲבָה עָצוּב עָנֹג.

וּמִיָּמִין פִּזְמוֹן סָטִירִי

עַל הַשְּׁחִיתוּת וְעַל הַחֹק.

פִּי אֶלֶף, אֶלֶף בָּרִבּוּעַ

תְּפוּקַת הַפַּיִט אָז תִּגְדַּל.

לֹא עוֹד יוּפַק שִׁיר לְשָׁבוּעַ,

אַלְפִּית שְׁנִיָּה – וּמַדְרִיגָל.

וְאִם אָמְנָם תֵּבֵל נִכְנֶסֶת

לְתוֹר מִכּוּן שֶׁל הַמֹּחוֹת,

אוּלַי מָחָר גַּם אֶל הַכְּנֶסֶת

בָּחֹר נִבְחָר בַּמְּכוֹנוֹת.

וְרוֹבּוֹט מִפְלַגְתִּי בְּטַעַם

יִשָּׂא דְּבָרוֹ וְאָז יִקְרֶה…

אֲבָל מוּטָב אֶסְמֹךְ הַפַּעַם

עַל דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא.

(בעקבות הויכוח על בנין בית כנסת רפורמי בירושלים)

אֲנִי כְּשֶׁלְּעַצְמִי בִּהְיוֹתִי עוֹד יֶלֶד

בִּצַּעְתִּי בְּלִי מֵשִׂים הַתִּקּוּנִים בַּדָּת,

וּבְעִמְקֵי לִבִּי לְלֹא כְּרָזָה וָשֶׁלֶט

רוֹמֶצֶת הַתְּפִלָּה מִ“שְׁמַע” וְעַד “אֶחָד”.

תְּפִלָּה לְלֹא הִגּוּי, תְּפִלָּה לְלֹא בֵּית כְּנֶסֶת

לְלֹא אֲבִיזָרִים שֶׁל עֲבוֹדַת פֻּלְחָן,

וְיֵשׁ שֶׁאָנֹכִי טוֹבֵל עֵטִי בַּקֶּסֶת –

וְשׁוּב דְּבַר מָה מֵעֵין מִזְמוֹר תְּפִלָּה מוּכָן.

תְּפִלָּה לְמַה, לְמִי? אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ.

הֵן רַחֲשֵׁי הַלֵּב אֵינָם פְּרִי הִגָּיוֹן,

וְאִם מִתּוֹךְ נַפְשִׁי קוֹל הָעַנּוֹת בּוֹקֵעַ

אֲנִי תָּמִיד חוֹשֵׁד שֶׁמָּא זֶה אֶל עֶלְיוֹן.

עַל־כָּל־פָּנִים אֲנִי אֵינִי כָּפוּף לְנוֹרְמָה,

לְמִּנְהָגִים קְבוּעִים וּלְהִלְכוֹת הַדָּת,

עַל כֵּן הַשְּׁאֵלָה: מָסֹרֶת אוֹ רֶפוֹרְמָה –

כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה פָּשׁוּט לִי לֹא אִכְפַּת.

אַךְ חֲשׁוּבָה מְאֹד לִי שְׁאֵלָה אֲחֶרֶת,

זוֹ שְׁאֵלַת מַצְפּוּן שֶׁל חֹפֶשׁ הַפֻּלְחָן.

מֵהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת אַף כְּשִׁעוּר שֶׁל זֶרֶת,

אַף כְּקוֹצוֹ שֶׁל יוֹ"ד לָזוּז אֵינִי מוּכָן.

הָקִימוּ מִקְדָּשִׁים, הִשְׁתַּחֲווּ וָקֹדוּ

לְכָל אֱלֹהַּ טוֹב אֲשֶׁר בִּלְבַבְכֶם.

מֵעַמְרָם בְּלוֹי עַד גְּלִיק וְעַד בְּרָהְמִין בֶּן הֹדוּ,

וְאוֹי לוֹ לְאָדָם אֲשֶׁר יַפְרִיעֲכֶם.

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, עוֹלֶה הַיָּרֵחַ,

יָרֵחַ שׁוֹקֵעַ, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה,

אָדָם נֶהֱנֶה וְאָדָם מִתְאַנֵּחַ

עַל צֶדֶק, עַל רֶשַׁע, עַל תֹּם, עַל עַוְלָה.

אָדָם מִתְעַנֵּג בְּלִבּוֹ עַל הַתְּכֵלֶת,

לוֹטֵשׁ זוּג עֵינַיִם עַל אֹדֶם שָׁנִי,

וְנָע מִיֵּאוּשׁ אֶל חוֹפֵי הַתּוֹחֶלֶת

וְזֶה הָאָדָם – אַתָּה וַאֲנִי.

וְיֵשׁ שֶׁרוּחוֹ יְגֵעָה וְשׁוֹקֶטֶת

וְיֵשׁ מַמְרִיאָה הִיא בְּגַעַשׁ אֶל עַל;

אֲנִי מִתְוַדֶּה: בִּמְתִיחוּת וּבְרֶטֶט

עוֹקֵב אָנֹכִי אַחֲרֵי “פֶסְטִיבָל”

זֶה חַג הֶהָמוֹן שֶׁבְּרֹב הַתִּפְאֶרֶת

עַתָּה נֶעֱרָךְ בְּמוֹסְקְוָה הַבִּירָה.

עוֹקֵב אָנֹכִי וְנַפְשִׁי לִי אוֹמֶרֶת:

אָכֵן, זֹאת הַפַּעַם אֵרַע מְאֹרָע.

וְהוּא לֹא נִקְבַּע לִי בְּנֵס וּבְדֶגֶל

אַף לֹא בְּאוֹרוֹת שֶׁל כִּכָּר אֲדֻמָּה.

לֹא לֵנִין, לֹא סְטָלִין, לֹא מַרְכְּס וְלֹא הֶגֶל,

לֹא הֵם מַרְטִיטִים בְּנַפְשִׁי הַנִּימָה.

אֵינִי מִתְרַשֵּׁם מִנְּאוּם ווֹרוֹשִׁילוֹב,

אֵינִי מַאֲמִין בִּדְבָרָיו שֶׁל חְרוּשְׁצ’וֹב.

לֹא הֵם יַעְזְרוּ לִי, לֹא הֵם לִי יוֹעִילוּ,

לֹא הֵם יַהַפְכוּ אֶת הָרֹע לְטוֹב.

כָּל אֵלֶּה קִשּׁוּט הֵם וְרַק פּוֹלִיטוּרָה,

כָּל אֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא שֶׁטַח עֶלְיוֹן,

אֲבָל מִבַּעַד לְנִתוּחַ צֶנְזוּרָה

שׁוֹמֵעַ אֲנִי גַּם קוֹלוֹ שֶׁל הָמוֹן.

שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַנְחָתוֹ שֶׁל עַם נֶצַח,

רוֹאֶה הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֵי יְהוּדִי,

מַרְגִּישׁ כִּי עֲדַיִן שׁוֹתֵת דָּם הַפֶּצַע,

כּוֹרֶה אֶת אָזְנִי וְשׁוֹמֵעַ הֵדִים.

הֵדִים שֶׁל כְּמִיהָה עֲצוּבָה לְמוֹלֶדֶת,

לַמְרוֹת הַשִּׁסוּי, הַשִּׁעְבּוּד, הַדִּכּוּי,

אָכֵן, לֹא בִּכְדִי הַמִּשְׁלַחַת רוֹקֶדֶת,

יֵשׁ תֹּכֶן נִסְתָּר בַּרִקּוּד הַגָּלוּי.

וְלִי עוֹד נִדְמֶה כִּי לַמְרוֹת הַחְרוּשְׁצוֹבִים,

הַסְּטָלִינִים־צָארִים, הַשּׁוֹט וְהַדָּם,

טַיְגָה אֱנוֹשִׁית הִיא סְבוּכָה, וּבָעֹבִי

עֲדַיִן רוֹמֵץ־מִסְתַּתֵּר הָאָדָם.

וְהוּא מֵאוּרָל עַד קַצְוֵי הוֹנוֹלוּלוּ

אֶחָד וְיָחִיד נֶאֱבָק וְלוֹחֵם,

דּוֹמֶה מִשְׁטָרִים אַדִּירִים לֹא יָכְלוּ לוֹ,

אֲבָל יוֹם יָבוֹא וְיוּכַל הוּא לָהֶם.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ וְלָמָה

פָּנָיו הַלֵּאוֹת מִסִּבְלוֹת הֶעָמָל

צָפוֹת לְעֵינַי מֵעִמְקֵי פָּנוֹרָמָה

שֶׁשֵּׁם לָהּ נִתַּן: פֶסְטִיבָל.

וַיְהִי בְּשָׁמְעִי עַל קָלִיעַ בָּלִיסְטִי

מַחֲרִיב וְהוֹרֵס וְנוֹתֵץ כֹּל עַד תֹּם

– אֵינֶנִּי הוֹזֶה וְאֵינֶנִּי אִישׁ מִיסְטִי –

אַךְ פֶּתַע בַּלַיְלָה חָלַמְתִּי חֲלוֹם.

תִּינוֹק בְּהִיר מַבָּט עַל כַּר דֶּשֶׁא שָׂרוּעַ,

שְׁמֵי תְּכֵלֶת רוֹגַעַת פְּרוּשִׂים מֵעָלָיו,

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ,

צְלוּלִים הַשָּׁמַיִם לְלֹא צֵל שֶׁל עָב.

וּפֶתַע נִשְׁמָע מִמְּרוֹמֵי הָרָקִיעַ

קוֹל רַחַשׁ חָשׁוּד לִי, טִרְטוּר וּצְפִירָה.

וְשָׁטָה בְּנַחַת פִּלְדַּת הַקָּלִיעַ

עַל פְּנֵי יָם הַנֹּגַהּ שֶׁל תְכֵלֶת קְמוּרָה.

בְּנַחַת הִיא שָׁטָה, חַיָּה מְפֻרְזֶלֶת,

שׁוֹחֶרֶת לַטֶּרֶף, צְמֵאַת דָּם אָדָם.

עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד שְׁרוּיוֹת עוֹד בַּתְּכֵלֶת,

קוֹרֵן מַבָּטוֹ הַגָּלוּי וְהַתָּם.

פִּתְאֹם הַבְּרִיאָה מִזְדַעֶפֶת, גּוֹעֶשֶׁת,

רוֹעֶדֶת, רוֹעֶמֶת וְזָעָה תֵּבֵל,

וְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאֶבֶן וָעֶשֶׁת,

עֵיפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת וְדָם מִתְעַרְבֵּל.

הַיֶּלֶד! הַיֶּלֶד! – זָעַקְתִּי בְּפַחַד –

הַצִּילוּ הַיֶּלֶד זֶה בְּהִיר הַמַּבָּט!

אֵין אֹזֶן שׁוֹמַעַת בִּשְּׁאוֹן הַקַּלַּחַת

וְאֵין לוֹ מוֹשִׁיעַ, וְאֵין מוֹשִׁיט יָד.

הַיֶּלֶד, הַיֶּלֶד… הִנֵּה הוּא הַיֶּלֶד!

בָּרִיא הוּא, שָׁלֵם הוּא, אֵלַי הוּא קָרֵב.

בָּעַיִן עֲדַיִן זוֹהֶרֶת הַתְּכֵלֶת,

עֲדַיִן שׁוֹפֵעַ, קוֹרֵן טֹהַר לֵב.

נוֹטֵל אֶת יָדִי וְהוּא מַרְגִּיעֵנִי,

מִלּוֹת נֶחָמָה בְּאָזְנִי הוּא לוֹחֵשׁ:

"אַל נָא תִּתְרַגֵּשׁ! לֹא יָכְלוּ לִי עַד הֵנָּה

לֹא רַעַשׁ, לֹא רַעַל, לֹא מַיִם, לֹא אֵשׁ,

תּוֹתָח וּמַשְׁחֶתֶת וְחֶנֶק וְחֶרֶב,

לִקּוּי מְאוֹרוֹת וְקֵץ הָעוֹלָם,

חַיַּת יְעָרוֹת מְשַׁחֶרֶת לַטֶּרֶף,

כָּל עוֹד מַבָּטִי הוּא זוֹרֵחַ וָתָם.

כָּל עוֹד אַאֲמִין כִּי תָּשׁוּב לָרָקִיעַ

תְּכֶלְתּוֹ הָרוֹגַעַת, זַכָּה וְתָמָּה,

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁשׁ אַף מִפְּנֵי הַקָּלִיעַ

אֲשֶׁר יְעַרְבֵּל כָּל נִבְכֵי אֲדָמָה.

כִּי לֹא מִן הַיּוֹם תֵּבֵל מִתְעַרְבֶּלֶת

וְלֹא מֵאֶתְמוֹל מַבָּטִי הַבָּהִיר

נָעוּץ וְלֹא מָשׁ מִיַרְקוּת וּמִתְּכֵלֶת

אֵי שָׁם בָּרָקִיעַ וְאִי פֹּה בַּנִיר".

אֵינֶנִּי הוֹזֶה וְאֵינֶנִּי אִישׁ מִיסְטִי,

אַךְ פֶּתַע בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי חֲלוֹם.

כִּי שֵׁמַע שָׁמַעְתִּי: קָלִיעַ בָּלִיסְטִי

מַחֲרִיב וְהוֹרֵס וְנוֹתֵץ כֹּל עַד תֹּם.

אֲנִי בְּעַד

חֹפֶשׁ הַפְּרָט.

עָלָיו מוּכָן אֲנִי לִלְחֹם

עַד תֹּם.

אֵינֶנִּי מַאֲמִין

בַּשְּׂמֹאל וּבַיָּמִין,

בְּפִילוֹסוֹפִיּוֹת, תּוֹרוֹת וְהֶקֵּשִׁים

אִם אֵין בָּהֶם בְּרָכָה לַפְּרָט הָאֱנוֹשִׁי,

אַךְ לִפְעָמִים אֲנִי מֻדְאַג מְעַט

כְּשֶׁזֶּה הַפְּרָט

כּוֹבֵשׁ תֵּבֵל

וְהוּא מַתְחִיל לְהִשְׁתּוֹלֵל.

הִרְהוּר כָּזֶה בָּאַנִּי

בַּהֲגוֹתִי עַל אִישׁ מַדָּע אָמֶּרִיקָנִי.

בְּרוּסִיָּה, אוֹמְרִים, מֻזְמָן

הַמַּדָּעָן.

וְהַשַּׁלִּיט אוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ:

דָּרוּשׁ

יָרֵחַ לְהָטִיס לְתוֹךְ חָלָל.

וְתַקְצִיבְךָ יִהְיֶה בִּלְתִּי מֻגְבָּל.

תִּחְיֶה בְּאֹשֶׁר וּפְאֵר

כְּלוֹרְד, כְּבֶן מְלָכִים, כְּמִילְיוֹנֶר

וּכְאַוַּת נַפְשְׁךָ תַּעֲסִיק עוֹבְדִים

פְּקִידִים,

חֶשְׁבּוֹנָאִים

וְכִימָאִים,

מַדָּעָנִים

מִכָּל הַמִּינִים,

וְשֶׁפַע מְכוֹנוֹת וּמִתְקָנִים,

תָּגוּר בְּוִּילָה. בְּהֵיכָל –

רַק שֶׁיּוּטַס יָרֵחַ בֶּחָלָל.

אוּלָם מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס

יוֹשֵׁב “דּוֹקְטוֹר אַמֶרִיקָנוֹס”

וְהוּא שָׁקוּעַ בַּמֶּחְקָר

שֶׁל כָּל הַקּוֹסְמוֹס הַמְפֹאָר.

אֲבָל פִּתְאֹם כַּחֵץ

מִקֶּשֶׁת

אֵלָיו פּוֹרֵץ

בְּהַבָּעָה נִרְגֶּשֶׁת

רֹאשׁ הַחֶבְרָה “קוּקוּ אֶנְד בְּרוּק”,

שֶׁזֶּה שָׁנִים חוֹלֶשֶׁת עַל הַשּׁוּק.

רֹאשׁ הַחֶבְרָה הוּא מִילְיוֹנֶר,

וְהוּא פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר:

עַד אָנָה תְּהֵא שָׁקוּעַ בַּמֶּחְקָר

שֶׁל הַנִּסְתָּר,

שֶׁאֵין בּוֹ רֶוַח קַל, מָהִיר.

בּוֹא נָא אֵלַי

וְתֵהָפֵךְ עָשִׁיר

בִּן לַיְלָה.

תַּחְקֹר בְּשַׂקִּיקֵי הַנַּיְלוֹן,

בְּקֻבִּיּוֹת מָרָק וּבְגַרְבַּיִם

וּתְשַׁפֵּר אֶת לִיפְּסְטִיק הַשְּׂפָתָיִם.

וְאִם תַּצְלִיחַ גַּם לְךָ יֵיטַב

וְסוֹף כָּל סוֹף תִּהְיֶה לִי לְשֻׁתָּף.

וְהַחוֹקֵר

מִתְפַּטֵּר

וְעוֹבֵר

לְמִילְיוֹנֶר.

שָׁקוּעַ הוּא יוֹמָם וָלַיְלָה

בְּשִׁכְלוּלָם שֶׁל שַׂקִּיקֵי הַנַּיְלוֹן,

בְּקֻבִּיּוֹת מָרָק וּבְגַרְבַּיִם

וּמְשַׁפֵּר אֶת לִיפְּסְטִיק הַשְּׂפָתָיִם.

אַךְ בֵּינָתַיִם

הַיָּרֵחַ

מִמִּתְקְנֵי מוֹסְקְוָה מוּטָס וְהוּא פּוֹרֵחַ.

אֲנִי בְּעַד

חֹפֶשׁ הַפְּרָט.

אֲבָל, נִדְמֶה לִי,

יֵשׁ הֶכְרָח

גַּם חֹפֶשׁ וְגַם דְּרוֹר

לְאַרְגֵּן כָּךְ שֶהַמְלֻמָּד יַחְזֹר

מִ“קוּקוּ אֶנְד בְּרוּק” –

הַפִירְמָה הַחוֹלֶשֶׁת עַל הַשּׁוּק.