אֲנִי,

שֶׁזָּכַרְתִּי שִׁירִים בִּשְׁלֵמוּתָם

שֶׁזָּכַרְתִּי שֵׁמוֹת בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם

שֶׁזָּכַרְתִּי פִּרְקֵי תָּנָ"ךְ שְׁלֵמִים בְּעַל פֶּה עַד תַּם וְלֹא נִשְׁלַם

וְעַד נִשְׁלַם וְלֹא תַּם

שֶׁזָּכַרְתִּי תַּאֲרִיכִים בִּמְלוֹא מַשְׁמָעוּתָם

שֶׁזָּכַרְתִּי כָּל פְּרָט גַּם כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חָכָם

וְגַם כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי מְטֻמְטָם

אֲנִי,שֶׁזָּכַרְתִּי לֹא רַק אֶת הָאַחֲרוֹן-אַחֲרוֹן

שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ מַמָּשׁ לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לִמְחֹק

מַשֶּׁהוּ שָׁאוּל וְשׁוּלִי מִן הַזִּכָּרוֹן

עַכְשָׁו אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִזְכֹּר לְפִי הַסֵּדֶּר –

כְּתֹנֶת, מִטָּה, אָרוֹן.

הוּא אִמֵן אֶת עַצְמוֹ,

חֲלּוּקֵי נַחַל בְּפִיו,

מִן הַפֶּה וְלַחוּץ.

אֲבָל, עֻבְדָּה, אֶת אָתוּנָה שֶׁלּוֹ הוּא לֹא הִצִּיל מִכִּבוּשׁ,

אַף עַל פִּי שֶׁרָץ, וּקְצַר נְשִׁימָה דִּבֵּר שִׁירָה; וּלְחִזּוּק הַקּוֹל

הִתְחָרָה עִם הַגַּלִּים בְּנַהֲמָתָם.

הוּא עָשָׂה מַמָּשׁ הַכֹּל

וְצִדְקוֹ לֹא הִלֵּךְ לְפָנָיו

וְלֹא נִצּוֹל.

גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וּמָעוֹד

מְתַחֲרֶה אֶת הַגַּלִּים, כַּמָּה זְמַן עוֹד

אָרוּץ וַאֲשׁוֹרֵר,

וְגַם בָּעֵט שֶׁלִּי, בִּמְקוֹם גָּלוּתִי, יֵשׁ לֹא מְעַט רַעַל קַטְלָנִי

אֲבָל לֹא אֲנִי, כָּמוֹהוּ, אֶטְרֹף אֶת נַפְשִׁי, לֹא אֲנִי.

לַהֲקָה שֶׁל עוֹרְבִים מִתְכַּנֶּסֶת מֵעַל רֹאשִׁי

וְהַכֹּל סְבִיבִי נַעֲשֶׂה פִּתְאֹום מְאוֹד אִישִׁי וַחֲרִישִׁי.

הַאִם הֵם יוֹדְעִים עָלַי מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵע עֲדַיִן

הַאִם אֲנִי הָאַחֲרוֹן לִרְאוֹת אֶת מַה שֶׁגָּלוּי לָעַיִן.

אַל תְּמוּשֵׁנִי, אָבִי, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נִגָּשׁ אֵלֶיךָ,

וְאַל תְּרִיחֵנִי, אָבִי, בָּאֹהֶל, כִּי לֹא רֵיחַ הַשָּׂדֶה

רֵיחִי.

בְקוֹלִי תַּכִּירֵנִי.

אֶל תַּעֲמִיד פְּנֵי עִוֵּר:

רַק עַל פִּי קוֹלִי וְלֹא עַל פִּי יָדַי

וָלֹא עַל פִּי חֶלְקַת צַוָּארִי

כִּי מַרְאִי נַעֲוֶה.

רַק קוֹלִי הוּא אֲנִי.

בְּמַהֲלַךְ חַיַּי הִרְבֵּיתִי לֶכֶת.

הָיָה חַם, אִבַּדְתִּי נוֹזְלִים,

אֲּבָל יָדַעְתִּי לְכַלְכֵּל אֶת כֹּחוֹתַי.

לֹא הָיִיתִי חָזָק מֵאֲחֵרִים

אֲבָל רָאִיתִי יוֹתֵר רָחוֹק.

גַּם קְרִיאוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפַּעַם לַפַּעַם מִצִּדֵּי הַמַּסְלוּל

הוֹבִילוּ לְנִצָּחוֹן אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.

רַק פַּעַם אַחַת,

דַּוְקָא לִפְנֵי קַו הַסִּיּוּם,

נִתְפַּסְתִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתֵּי רַגְלַי

מְנֻתָּקוֹת בְּאַחַת מִן הַקַּרְקַע –

וְזֶה אָסוּר.

רֶגֶל אַחַת לְפָחוֹת חַיֶּבֶת תָּמִיד לָגַעַת,

אֲבָל אֲנִי, בָּרֶגַע הַזֶּה שֶׁל הַחַיִּים,

חַיָּב הָיִיתִי לְהִתְנַתֵּק, בִּשְׁתֵּי רַגְלַי,

וְאָז נִפְסַלְתִּי.

הֵנִיפוּ דֶּגֶל אָדֹם וְשָׂרְפוּ אוֹתִי.

וּמֵאָז אֲנִי מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת,

אֲבָל אֲנִי כְּבָר מִחוּץ לַתַּחֲרוּת.

לְאַחַר סִיּוּר בַּקַּנְיוֹן

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵעַ.

מָתַי הָיִיתִי אָנוֹנִימִי?

מֵעוֹלָם.

תָּמִיד הָיִיתִי אָנוֹנִימִי.

עֲדַיִן רוֹאֶה אֲבָל כְּבָר לֹא נִרְאֶה

בַּשְּׁקִיפוּת הַכִּשׁוּפִית שֶׁל הָאֲגַם,

עוֹד מְעַט גַּם לֹא אַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל אָדָם

בַּקַּנְיוֹן, בֵּין אֲנָשִׁים אֲדִישִׁים,

יֵשׁ לִי – אַלְלַי, אַשְׁרַי – חַיִּים חֲדָשִׁים.

אֵיךְ חוֹלֶפֶת לָהּ הַתְּהִלָּה

וְאֵיךְ הַתְּפִלָּה לֹא חוֹלֶפֶת

רַק מִתְעַלֶּפֶת.

עַכְשָׁו אֲנִי בָּעִקָּר מְפַתֵּחַ

לֹא חוֹגֵר

לֹא מִתְהַלֵּל

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹתֵר מִתְפַּלֵּל.

לִי קָרָה בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ:

יָצָאתִי לְחַפֵּשׂ מְלוּכָה

וּמָצָאתִי אֲתוֹנוֹת.

וּמֵאָז בֵּין הַחֲמוֹרִים הַנּוֹעֲרִים,

אֲנִי חַי עַל זְמַן שָׁאוּל.

יוֹסֵף כִּמְעַט לֹא הִסְפִּיק לִהְיוֹת בַּבּוֹר

וְלָכֵן גַּם לֹא הִסְפִּיק לַעֲמֹד כָּמוֹנִי עַל יִתְרוֹנוֹתָיו.

מַה שֶׁרוֹאִים מִבּוֹר לֹא מַמָּשׁ רוֹאִים מִמָּקוֹם אַחֵר:

פִסַּת שָׁמַיִם כְּחֻלָּה וְהִיא כָּל הַשָּׁמַיִם ויותר;

עָנָן קָטָן שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְקַדֵּר –

מָתַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הִתְרַכַּזְנוּ בְּעָנָן אֶחָד

וּמַה כָּל כָּךְ מְיֻחָד בְּעָנָן קָטָן שֶׁבָּא וְעוֹבֵר –

רַק בַּבּוֹר אַתָּה מִתְעַלֵּף

מִמֶּנוּ; רוֹאִים כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹקְחִים אוֹתְךָ

הֲכִי גָּבוֹהַּ

וְצִפּוֹר שֶׁלּוֹקַחַת אוֹתָךְ הֲכִי רָחוֹק.

בַּבּוֹר, גַּם הַשְּׁמִיעָה מִתְחַדֶּדֶת

וְהִיא מִתְיַדֶּדֶת

עִם הַסְּבִיבָה.

פִּתְאֹם שׁוֹמְעִים צְחוֹקִים מִמֶּרְחַקִּים

וְשׁוֹמְעִים קוֹלוֹת בְּכִי מְחוּקִּים

כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁכְּבָר לֹא מִתְאַמְּצִים לִשְׁמֹעַ בְּדֶרֶךְ כְּלָל.

וְכָל הַזְּמַן נִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ צְעָדִים.

לָכֵן מֵחוֹבָתִי לְהַזְהִיר:

מַי שֶׁיִּתְנַדֵּב לְהַעֲלוֹתֵנִי מִן הַבּוֹר

אַל יְצַפֶּה מִמֶּנִּי לְהַכָּרַת טוֹבָה.

אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ

בְּרִיצָתְךָ עַל חַיֶּיךָ כָּל עֶרֶב,

נֲעֵלַי הִתְעַמְּלוּת חֲדָשׁוֹת וּמְאִירוֹת לְרַגְלֶיךָ

אָזְנִיּוֹת הָרַדְיוֹ לְרֹאשְׁךָ

וּמַד הַדֹּפֶק שֶׁלּוֹפֵת אֶת הַיָּד;

אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ גַּם עַל פִּי רֵיחַ הַזֵּעָה הֶחָמוּץ

רֵיחַ הַפַּחַד.

אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי אֲנִי מֵרִיחַ מֵרָחוֹק.

קִרְבוּ אֵלַי, כָּל שְׁבוּרֵי הַלֵּב, הֵאָסְפוּ סְבִיבִי

וַאֲסַפֵּר לָכֶם: כָּכָה זֶה בַּהַתְחָלָה, פַּחַד מָוֶּת.

יַעַבְרוּ יָמִים וְהַפַּחַד יַעֲבֹר

אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר

הַלּוֹבֵשׁ אֶת פַּחְדוֹ לְאֹרֶךְ יָמִים;

זֶה הַתַּעֲלוּל הַמְּפֻרְסָם שֶׁל הַמָּוֶת:

כְּשֶׁהַפַּחַד נָסוֹג – הוּא מִתְקַדֵּם.

כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי מֵהַדֶּרֶךְ

שֶׁכָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן

חָזַרְתִּי גַּם לְעַצְמִי

אַף עַל פִּי שֶׁהִבְטַחְתִּי לִהְיוֹת

אָדָם אַחַר.

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲוָיוֹת.

כָּכָה זֶה כַּאֲשֶׁר חוֹזְרִים לִחְיוֹת

וְנִפְטָרִים סוֹף-סוֹף מֵהַמְּאַבְטְחִים

וּמִכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁסּוֹגְרִים מֵאֲחוֹרֶיךָ דֶּלֶת

וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים וּפוֹתְחִים.

שָׁלוֹם, כְּבוֹד הַשַּׂר,

לְהַתְרָאוֹת, כָּבוֹד הַשַּׂר.

מִשִּׁעְבּוּד לִגְּאֻלָּה, מַי הָיָה מַאֲמִין:

גְּאֻלָּה בְּגִילִי, לָה-לָה-לָה וְלִי-לִי-לִי.

כֵּן, אֲנִי שָׁר; הָאַנְטֶנוֹת שֶׁלִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּבוֹהוֹת

קוֹלֵט וּמְשַׁדֵּר

הַמֵּחוֹשִׁים יוֹתֵר רְגִישִׁים לַאֲנָשִׁים

בָּעִקָּר לַאֲנָשִׁים עִם מֵחוֹשִׁים.

פִּתְאוֹם הֵם מִתְעוֹרְרִים לָהֶם, הַחַיְשָׁנִים הַבַּיְשָׁנִים,

הֵם מְזַהִים אֶת כָּל הַיְּשִׁישִׁים

בַּתּוֹר שֶׁל קֻפַּת חוֹלִים.

הָאָחוֹת בַּמִּרְפָּאָה מְאוֹד שְׂמֵחָה לִקְרָאתִי

סוֹף-סוֹף רוֹאִים פָּנִים חֲדָשׁוֹת.

אֲנִי כְּבָר מַכִּירָה כָּאן אֶת כֻלָּם לְפִי הָאֲנָחוֹת.

לְפִי הַיָּדַיִם הַנָּחוֹת בְּחֵיקָם.

בִקַּשְׁתִּי לִמְחוֹת עַל שִׂמְחָתָהּ,

שִׂמְחָה מֻקְדֶמֶת, לְטַעְמִי.

לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה עִנְיָן גָּדוֹל

מִבְּדִיקַת כּוֹלֶסְטֶרוֹל, בְּסַךְ הַכֹּל.

לֹא אָמַרְתִּי מִלָּה, כִּי הָיְתָה לִי תְּחוּשַׁת בֶּטֶן

שֶׁאוּלַי בְּכָל זֹאת אֲנִי מִצְטָרֵף לְמִסְדַר

נוֹתְנֵי הַדָּמִים וְהַשֶּׁתֶן.

יָרוֹן לוֹנְדוֹן, שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ הַרְבֵּה שָׁנִים

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָיָה יָרוֹן לוֹנְדוֹן,

אָמַר לִי פַּעַם, וְלֹא אֶשְׁכַּח: "אַתָּה, יוֹסִי,

לֹא מַמָּשׁ חָבֵר טוֹב" –

וְהִתְאַכְזַבְתִּי.

“אַתָּה לֹא חָבֵר טוֹב, כִּי מֵעוֹלָם לֹא בִּקַּשְׁתָּ לְעַצְמְךָ דָּבָר”.

יָרוֹן, יָרוֹן, מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵע שֶׁתָּמִיד בִקַּשְׁתִּי

אֶת נַפְשִׁי.