הַשּׁוֹר יַרְאֶה לַטּוֹרֵיאָדוֹר

וְהַטּוֹרֵיאָדוֹר יַרְאֶה לַשּׁוֹר

וְהַדָּם יַרְאֶה לַחוֹל

וְהַחוֹל גַּם הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת.

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לָכֶם

וְאַל תַּרְאוּ לִי.

בַּלַּיְלָה

הֵם הִתְפָּרְצוּ פְּנִימָה

הֵעִירוּ אֶת כָּל מֵי שֶׁכְּבָר שָׁכַב לְישֹׁן

אֶת כָּל מַה שֶּׁכְּבָר נִרְדַּם מִזְּמַן

רִכְּזוּ אֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי

בָּאֶמְצַע

מַחְשָׁבָה אַחַת עוֹד הִסְפִּיקָה לִבְרֹחַ

הֵן כֻּלָן לְשִׁמוּשׁ עַצְמִי, אָמַרְתִּי,

חָדַלְתִּי לִדְּחֹף

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים לְפַחוֹת

אֲנִי נָקִי

אֲבָל הֵם הָיוּ נְחוּשִׁים לַהֲפֹךְ עָלַי אֶת הַבַּיִת

וּלְרוֹקֵן אֶת כָּל הַמְּגְרוֹת

וַאֲנִי סָמַכְתִּי עַל הַמַּחְשָׁבָה הַהִיא

שֶׁלּא תַּסְגִּיר אוֹתִי לְעוֹלָם.

נוגע בקרון האחרון

מאת

יוסי שריד

---

דרך אחרת

מאת

יוסי שריד

הַכְּלָבִים נוֹבְחִים

וְהַשִּׁירָה לֹא עוֹבֶרֶת

לָהּ יֵשׁ דֶּרֶך אַחֶרֶת

אֲנִי מַאֲמִין.

לֹא מִתְחָרֵט,

לֹא מִתְגַּעֲגֵעַ,

נוֹגֵעַ בַּקָּרוֹן הָאַחֲרוֹן.

---

חכם בלילה

מאת

יוסי שריד

אֲנִי הֶחָכָם מִכָּל אָדָם,

בְּלַיְלָה,

מַחְשָׁבוֹת שֶׁטּוֹרְפוֹת אוֹתִי בַּיּוֹם

כְּלוּדָר אַכְנִיעַ בִּשְׁנָתִי הַטְּרוּפָה,

רוֹבְצוֹת מְאֻלָּפוֹת לְרַגְלֵי

וּבְרֹךְ אֲלַטֵּף אֶת רַעֲמָתָן.

רַבּוֹתַי, חוֹקְרֵי חֲלוֹמוֹת וּפֹותְרֵיהֶם:

אֶצְלִי הַחֲלוֹם הוּא לֹא הַחִידָה,

אֶצְלִי הוּא הַפִּתְרוֹן.

בַּחֹשֶׁךְ אֲנִי מַתִּיר אֶת הַסְּפֵקוֹת

וְאֵין שִׁמְחָה גְּדוֹלָה מִשִּׂמְחַת הַשְּׂמִיכָה

שֶׁמְּכַרְבֶּלֶת אוֹתִי בְּאֹפֶן מְאֹד אִישִׁי,

בְּצֵאת סְפֵקוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים לַחָפְשִׁי,

אֲנִי מְחַכֵּךְ אֶת כַּפּוֹת רַגְלַי הַקָּרוֹת,

מְאֻשָּׁר.

אֲנִי, הֶחָכָם בַּלַּיְלָה,

שֶׁעוֹקֵר כַּרִים וְטוֹחֲנָם

עַד לְסוֹף הַפִּעֲנוּחַ;

עַכְשָׁו, לִפְנוֹת בֹּקֶר, אֲנִי יָכוֹל סוֹף סוֹף לָנוּחַ.

עוֹד מְעַט יָבוֹא אוֹר הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל

יִבְרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ

וְכָל מַה שֶּׁבָּנִיתִי יִתְפּוֹרֵר

וְכָל מַה שֶׁהִרְדַּמְתִּי יִתְעוֹרֵר.

---

כוכב

מאת

יוסי שריד

בְּתוֹךְ הָעִיר

בְּתוֹךְ הָאוֹר

קָשֶׁה לִרְאוֹת כּוֹכָבִים.

מֻכְרָחִים לָצֵאת הַחוּצָה, לַחֹשֶׁךְ,

כְּדֵי לְזַהוֹת כּוֹכָב

בְּבֵרוּר.

---

אכזבה

מאת

יוסי שריד

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי מִן הַדֶּרֶךְ

שֶׁכָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן

חָזַרְתִּי לְעַצְמִי,

וָלֹא לְאָדָם אַחֵר.

---

הציוני האחרון

מאת

יוסי שריד

הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁאֶת הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת שֶׁלִּי

אֲנִי מֵרִיחַ מֵהַפֶּה שֶׁלּוֹ.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ כִּמְעַט כָּל יוֹם בְּאוֹתָם הָרְחוֹבוֹת

אֵיךְ בְּשִׁנַּיִם רְקוּבוֹת

הוּא מְקַבֵּץ כָּאן נְדָבוֹת

בְּאֶרֶץ צִיּוֹן וְנַעֲלַיִם רְטֻבּוֹת.

---

אהבה סיציליאנית

מאת

יוסי שריד

כְּמוֹ כְּפָר סִיצִילְיָאנִי שֶׁנִּלְפָּת אֶל מַרְגְלוֹת הָאֶתְנָה

כְּפָר שֶׁאוֹהֵב אֶת הַר הַגַּעַשׁ שֶׁלּוֹ עַד כְּלוֹת

שֶׁאוֹהֵב אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּפְנֵי הַהִתְפָּרְצוּת

וּלְאַחֲרֶיהָ,

אֶת הַגְּפָנִים הַכְּבֵדוֹת וְאֶת יֵינָן הַמְּעֻנָּן

כְּמוֹ כְּפָר סִיצִלְיָאנִי מְאֻיָּם

שֶׁמַּשְׁקִיף מִגָּבוֹהַּ עַל נְהַר הָאֵשׁ שֶׁהוֹלֵךְ לַיָּם.

---

זה יכאב

מאת

יוסי שריד

לְאַחַר שֶׁנִּפְרַדְנוּ –

אַתָּה הָיִיתָ לַּמֶּלַח הָאָרֶץ

וַאֲנִי הָיִיתִי לְפֶצַע.

כַּאֲשֶׁר נָשׁוּב וְנִפָּגֵשׁ

זֶה מְאֹד יִכְאַב

---

צעיר לנצח

מאת

יוסי שריד

כְּשֶׁאַתָּה מַתְחִיל הֲכִי צָעִיר –

כָּךְ הִתְחַלְתִּי –

הַזִּקְנָה תָּמִיד מַדְהִימָה אוֹתְךָ,

הִיא לְגַמְרֵי לֹא מַתְאִימָה לְךָ,

הִיא מַקְדִּימָה אֶת זְמַנְּךָ.

---

דבש

מאת

יוסי שריד

אֲנִי לֹא רוֹאֶה פְּרָחִים וְתַפּוּחִים,

לֹא חָרוּבִים וָלֹא תְּמָרִים

גַּם פַּרְפָּרִים לֹא צָדִים אֶת דִּמְיוֹנִי,

אֲנִי רוֹאֶה דְבָרִים לְגַמְרֵי אֲחֵרִים:

גְּוִיָּה מַרְקִיבָה שֶׁל אַרְיֵה, לְמָשָׁל.

---

לאחר הקונצרט

מאת

יוסי שריד

הַתִּזְמֹרֶת קָמָה עַל רַגְלֶיהָ וְהַמְּנַצֵּחַ מִשְׁתַּחֲוֶה,

מַה כָּל זֶה שָׁוֶה, מַה זֶה שָׁוֶה,

הוּא כְּבָר יוֹדֵע לְאַחַר קוֹנְצֶרְט הָאֶלֶף.

וְהוּא בִּכְלָל מִתְקַנֵּא בְּנַגָּן הַתֹּף

שֶׁאֶת מַקְלוֹת הַהַקָּשָׁה הוּא רוֹצֶה לַחֲטֹף

מִיָּדָיו, וְגַם אֶת רִגְעֵי הַסּוֹלוֹ שֶׁלּוֹ

רָצָה לִקְטֹף.

---

העד האחרון

מאת

יוסי שריד

מֵעוֹלָם לֹא הֵבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן

שֶׁדַּוְקָא הוּא יִשָׁאֵר אַחֲרוֹן

מִכָּל בּוֹגְרֵי בֵּית-הָאֵפֶר.

> לֹא לָמַד בְּעַל-פֶּה, לֹא זוֹכֵר תַּאֲרִיכִים,

לוֹ עַצְמוֹ קָשֶׁה לְהַאֲמִין וּמִי יַאֲמִין לוֹ.

> אֶבֶן מָה-עָשׂוּ הַבָּנִים --

לֹא עָשׂוּ אִתָּהּ הַרְבֵּה –

וְהִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ לְגַלְגֵּל בַּמַּעֲלֶה.

---

הנפילה

מאת

יוסי שריד

הוּא פָּצוּעַ אֲבָל חַי –

נִמְסַר שֶׁמַּצָּבוֹ יַצִּיב –

מִי יוֹדֵעַ

אִם יָשׁוּב לַשָּׁמַיִם

כְּמוֹ הַטַּיָּס הַקִּטֵּעַ.

> אִם לֹא יַמְרִיא מִיָּד

כְּשֶׁיַּחְלִים, הוּא יִשָּׁאֵר לְעוֹלָם מְקֻרְקָע.

---

מסדר זיהוי

מאת

יוסי שריד

הָלַכְתִּי בַּהַלְוָיָה שֶׁל אָדָם מְפֻרְסָם.

אֶת הַצְּעִירִים לֹא הִכַּרְתִּי בִּגְלַל צְעִירוּתָם

וְאֶת הַזְּקֵנִים לֹא הִכַּרְתִּי בִּגְלַל הִזְדַּקְּנוּתָם.

לוֹ נֶעֱרַךְ לַי הַיּוֹם מִסְדַּר זִהוּי,

אֶת עַצְמִי הָיִיתִי מִתְקַשֶּׁה לְזַהוֹת.

הָיוּ חַיָּבִים לְהֵעָזֵר

בַּתְּמוּנוֹת שֶׁלִּי

שֶׁהוּפְצוּ בֵּין כָּל תַּחֲנוֹת חַיַּי,

בַּיָּמִים שֶׁהָיִיתִי מְבֻקָּשׁ.

---

סטטיסטיקה

מאת

יוסי שריד

אֲנִי לֹא מַכִּיר עוֹד דֻּגְמָה

לִסְטָטִיסְטִיקָה כָּל כָּךְ מֻבְהֶקֶת,

הָאִישׁ הָאֶחָד שַׂקָּם מִן הַמֵּתִים

חָזַר לִשְׁכַּב,

בֵּינְתַיִם הוּא מְעֻכָּב.

---

אסיר

מאת

יוסי שריד

הַאִם יִקְרֶה לִי

מַה שֶׁקּוֹרֶה לִפְעָמִים לְאָסִיר

שֶׁלּא יוֹדֵע מַה לַּעֲשׂוֹת בַּחֹפֶשֹׁ

שֶׁנָּפַל עָלָיו,

וְהוּא חוֹזֵר לִמְקוֹם הַפֶּשַׁע

כְּדֵי לַחְזֹר וּלְהִכָּלֵא בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.

---

בעקבות מוֹנטֶרוֹסֹו

מאת

יוסי שריד

עַל שְׂפַת הַזֶּרֶם,

בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה,

כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר –

הַדִּינוֹזָאוּר לֹא יִהְיֶה שָׁם יוֹתֵר,

גַּם לֹא הַמְשׁוֹרֵר.

גַּם מְשׁוֹרֵר לֹא יָכוֹל לִטְבֹּל

פַּעֲמַיִם

בְּאוֹתָם הַמַּיִם.

---

שֵׁם

מאת

יוסי שריד

אֶת תְּשׁוּבָתִי אֲנַסֵּחַ כָּךְ:

הַרְבֵּה שָׁנִים הָלַךְ שְׁמִי לְפָנַי,

וּבְדֶרֶךְ כְּלָל לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַדְבִּיק אוֹתוֹ.

שְׁמִי שָׁמַר תָּמִיד עַל מֶרְחָק.

---

בובה

מאת

יוסי שריד

מַה לַּעֲשׂוֹת, זֶה קָרָה,

עָשִׂיתִי בַּמִּכְנָסַיִם.

לֹא הָיוּ בַּגָן בְּגָדִים לְהַחְלָפָה

אֲבָל הָיְתָה בֻּבָּה גְּדוֹלָה,

שֶׁאוֹתָהּ הִפְשִׁיטוּ

וְאוֹתִי הִלְבִּישׁוּ.

“בֻּבָּה-יוֹסִי, יוֹסִי הַבֻּבָּה”.

מֵאָז אֲנִי בּוֹדֵק אִם אֵין

חוּטִים בְּגַבִּי.

אֲנִי לֹא הַבֻּבָּה שֶׁלָכֶם, שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר.

---

השחייה הגדולה

מאת

יוסי שריד

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי צוֹעֵק

אַתְּ מְעִירָה אוֹתִי

אַתְּ מַזְהִירָה אוֹתִי:

אִם תַּמְשִׁיךְ בַּסִּיּוּט

אַתָּה פָּשׁוּט תָּמוּת.

מְאוֹת אֲנָשִׁים הִשַּׁלְתִּי מֵעָלַי,

כְּאִלּוּ מֵאָז וּמִתָּמִיד הִתְכּוֹנַנְתִּי

לַפְּרִידָה הַגְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת.

אֲנִי צוֹעֵק

הֵם מַמְשִׁיכִים לִרְדֹּף אַחֲרַי

הָרְוָחִים מִצְטַמְצְמִים מְאֹד

וְאַתְּ מְעִירָה אוֹתִי.

אַתֶּם מַצְבִּיעִים עָלַי –

זֶה הָאִישׁ שֶׁעָלָה וְיָרַד

שֶׁבְּמוֹתוֹ וּבְחַיָּיו נִפְרַד.

לַיְשֹׁרֶת הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי מַגִּיעַ

כְּמוֹ שַׂחְיָן

שֶׁגִלֵּחַ אֶת שְׂעַר גּוּפוֹ

לִקְרַאת הַמִּשְׁחֶה הָאוֹלִימְפִּי

הַקּוֹבֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ בַּדֵּרוּג.

---

חורשה

מאת

יוסי שריד

הָרְשׁוּת כְּבָר נָּתְנָה לַמַּשְׁחִית,

וּבַחֻרְשָׁה לְיַד הַבַּיִת

הָעֵצִים מִתְעַטְּפִים בְּתַכְריכֵי עֲנָנִים

וְהַשָּׁמַיִם יוֹרְדִים לַחֲצִי הָאֹרֶן.

אוֹי לָחֻרְשָׁה וְאוֹי לִשְּׁכֵנָהּ

שֶׁאָפְסוּ סִכּוּיֵיהֶם לְהִתַּמֵּר גָּבוֹהַּ.

---

למות או לא

מאת

יוסי שריד

אוּלַי הַמָּוֶת

הוּא בִּכְלָל אִשָּׁה בְּמִכְנָסַיִם קְצָרִים.

וְאֵיךְ אוּכַל לְהַחְלִיט סוֹפִית

אִם לָמוּת אוֹ לֹא לָמוּת

רַק לְפִי הַלְמוּת

הַצַּעַד,

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מְוַדֵּא אִם זֶה הוּא

אוֹ הִיא

בִּגְלִימָה שְׁחוֹרָה וּבְמַגָּל

אוֹ בְּמִכְנְסֵי הִתְעַמְּלוּת.

---

עיניים

מאת

יוסי שריד

לֹא הָיוּ לִי מַחְלָפוֹת לְהִגָּזֵז

וְלֹא הָיָה לִי כֹּחַ שֶׁיּוּסַר

אֲבָל עֵינַיִם יֵשׁ לִי שֶׁלּא נֻקְּרוּ

לִרְאוֹת אֶת הַקְּוֻצּוֹת הַמְכֻוָּצוֹת

מִתְפַּלְּשׁוֹת עַל הַרִצְפָּה סְבִיבִי

כְּמוֹ חַיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁהֻרְעֲלוּ.

---

כמו פעם

מאת

יוסי שריד

כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַשְׁלִיךְ עֶצֶם

לַכַּלְבָּה הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי –

שִׁנַּיִם נְגוּעוֹת וַחֲנִיכַיִם יְגֵעִים –

בְּבַת אַחַת אֲנִי מַחְזִיר אוֹתָהּ

לְמִשְׁפַּחַת הַטּוֹרְפִים.

אֵינִי מֵעֵז לִתְחֹב יָד בֵּין חֲצָאֵי תַּאֲוָתָהּ.

לְאַחַר שֶׁהִיא מְגָרֶמֶת אֶת הָעֶצֶם עַד הָעֶצֶם,

הִיא יוֹצֵאת הַחוּצָה,

טוֹבֶלֶת רַגְלַיִם בְּמֵי הַיָּרֵחַ

וּמְחַדֶּשֶׁת אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָהּ

עִם זְאֵבִים רְחוֹקִים.

כְּשֶׁזּוֹרְקִים לִי עֶצֶם

מְשַׁוִּים לִי מֵחָדָשׁ פְּנֵי כֶּלֶב,

אֲנִי כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת רָעֵב.

---

דיכאון [מאז שויליאם סטיירון]

מאת

יוסי שריד

מֵאָז שֶׁוִּילְיַאם סְטַיירוֹן הִנִּיחַ

יָד כְּבֵדָה עַל כְּתֵפִי,

עַל עֲקֵבַי אֲנִי מִתְחַקֶּה

וּמְחַכֶּה לוֹ

כְּמוֹ כֶּלֶב רַחְרְחָן

שֶׁהִגִּיעַ עַד לְכָאן

וּמִכָּאן לֹא נוֹדְעוּ הָעֲקֵבוֹת.

---

סיוט

מאת

יוסי שריד

כְּשֶׁאָדָם מַגִּיעַ לִסְתַו

חַיָּיו

הוּא מְחַדֵּד אֶת סִיּוּטָיו,

זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה לִי עַכְשָׁו.

עוֹד מְעַט אֶשָּׂא אֶת נְאוּם חַיַּי

מֵעֵין נְאוּם שֶׁל סִכּוּם

וְאֵין לִי כֹּחַ לָקוּם –

רֹאשִׁי כָּבֵד, רַגְלַי כְּבֵדוֹת –

אוּלַי כָּל מַה שֶׁהָיָה לוֹמַר

נֶאֱמַר – יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת –

נֶאֱמַר וְנִגְמַר, פָּשׁוּט מְאֹד,

וּמִלִּים נֱעֶתָקוֹת.

---

גשר הירקון

מאת

יוסי שריד

אֶת הַטִּיּוּל שֶׁל כִּתָּה ב'

אוֹתוֹ לֹא אֶשְׁכַּח. עָלָיו כָּתַבְתִּי אֶת שִׁירִי הָרִאשׁוֹן.

הַיּוֹם, בְּכָל יוֹם, אֲנִי עוֹבֵר עַל גֶּשֶׁר הַיַּרְקוֹן

מֵת הַנַּחַל, הַיֶּלֶד מֵת.

---

כדורגל

מאת

יוסי שריד

מִכַּדּוּרֶגֶל לוֹמְדִים הָמוֹן דְבָרִים,

כְּיֶלֶד לָמַדְתִּי שֵׁמוֹת שֶׁל מְדִינוֹת וְשֶׁל עָרִים

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי.

וּבֵשָׁלָב יוֹתֵר מְאֻחָר לָמַדְתִּי –

לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפְסָל,

לְהַחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּיּוֹת שֶׁל מֵאָה אָחוּז,

לְהַפְסִיד – לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי יוֹתֵר טוֹב –

לְהִתְאוֹשֵׁשׁ.

---

לפני נחיתה

מאת

יוסי שריד

הַטִּיסָה הַזֹּאת עוֹמֶדֶת לִנְחֹת.

דַּוְקָא הִרְגַּשְׁתִּי דֵּי בָּטוּחַ

לָטוּס בְּעֶזְרַת הָרוּחַ

מִמִּגְדַּל פִּקּוּחַ לְמִגְדַּל פִּקּוּחַ.

אֲנָשִׁים מְיֻמָּנִים וְאַלְמוֹנִים הִזְהִירוּ אוֹתִי בִּשְׂפַת קוֹד

מִפְּנֵי טִיסָה גְּבוֹהָה מִדַּי

שֶּׁהִיא טִיסָה מְאֹד קָרָה –

זֶה מַה שֶׁקָּרָה לִי לְפִי הַקֻּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה.

אֵדֵי דַּוְקָא קִוִּיתִי לִנְחִיתָה אֲרֻכָּה וְרַכָּה

שֶׁלּא תְּחַיֵּב אֶת שֵׁרוּתֵי הַהַצָּלָה

לְהֵאָסֵף סְבִיבִי בְּיוֹם מְעֻנָּן וַחֲסַר עִנְיָן.

---

פגישת מחזור

מאת

יוסי שריד

זֶה מַמָּשׁ לֹא בִּשְׁבִילִי, בְּגִילִי:

כָּל זִכָּרוֹן הוּא מַסְמֵר אַחֲרוֹן בָּאָרוֹן.

פָּגַשְׁתִּי שָׁם אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁכַּתְבָה כָּל כָּךְ יָפֶה חִבּוּרִים

וְאַתְּ הַיַּלְדָּה שֶׁיָּדְעָה חֶשְׁבּוֹן – חִבּוּרִים וְחִסּוּרִים,

מֻכְשֶׁרֶת כְּמוֹ שֵׁד.

בְּגִילִי הַמִּתְקַדֵּם, אִמָּא,

אֵין בְּרָרָה אֶלָּא לְהַמְשִׁיךְ קָדִימָה.

חפצים אישיים

מאת

יוסי שריד

---

קרפיונים

מאת

יוסי שריד

לִבָּהּ לֹא מְלָאָה

לַהֲרֹג אוֹתָם,

נָתְנָה פַּטִּישׁ בְּיָדִי.

לוּ כָּל אָדָם

הָיָה הוֹרֵג בְּיַלְדוּתוֹ אַתְּ דַּגָיו –

דָּם עַל בְּגָדָיו –

הָיוּ כָּאן יוֹתֵר חַיִּים.

וְאִיתָמָר אוֹמֵר – סַבָּא אַל תִּידַג,

אַל תִּידַג, סַבָּא.

אִיתָמָר שֶׁלִּי, דַּג זָהָב שֶׁלִּי.

---

ארוחת צהריים

מאת

יוסי שריד

זֶה לֹא הַחַצְבָּנִי, אָמַר הַמֶּלְצַר,

זֶה אֶחָד מִיּוּבַלָּיו

שֶׁהַרְבֵּה סִפּוּרִים יֵשׁ לִי לְסַפֵּר עָלָיו

בֵּין שִׂיחֵי הַפֶּטֶל וְשָׂרִיגֵי הַגֶּפֶן וְהַסּוּף

בְּתוֹךְ הֵרֵיחַ שֶׁתְּאֵנֵי הַבָּר נוֹתְנוֹת

כָּאן עַל גֶּשֶׁר הָעֵץ,

מוֹצֵאת כַּף נַפְשִׁי מָנוֹחַ

עַל הַמַּיִם הָאֵלֶּה רַק אוֹר יָכוֹל לָלֶכֶת

עַד שֶׁיִּכְבּוּ הַמַּיִם

וְהָאוֹר יִיבַש.

דָּג אַחֲרוֹן בַּנַּחַל

וְעוֹד דָּג אֶחָד בַּצַּלַּחַת

חַיַּי מְפַרְפְּרִים וּמוּפָזִים פִּתְאֹם

וְאֵיזֶה דָּג אֲנִי?

---

גדי

מאת

יוסי שריד

אֲנִי הַגְּדִי שֶׁהִתְבַּשֵּׁל קֹדֶם בַּחֲלֵב אִמּוּ

וְאַחַר כָּךְ הִתְבַּשַּׁלְתִּי בְּדָמָהּ

וְהָיִיתִי מַמָּשׁ לְטַעֲמָהּ

וְאַחַר כָּךְ הֻטַּל עָלַי לִחְיוֹת.

---

חייה

מאת

יוסי שריד

בַּת אַרְבָּעִים הָיְתָה בְּלִדְתָּהּ –

לֵדָה מְאֹד מְאֻחֶרֶת בְּאוֹתָם יָמִים –

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אוֹתָהּ

אֶלָּא בִּבְדִידוּתָהּ

שֶׁהִיא מָחֲלָה מִדַּבֶּקֶת.

---

מותה

מאת

יוסי שריד

לְאִמָּא שֶׁלִּי לֹא הָיְתָה סַבְלָנוּת

לְחַכּוֹת לְמוֹתָהּ

הַטִּבְעִי

כִּי הָיָה לָהּ יוֹתֵר טִבְעִי לָמוּת.

---

חקירה

מאת

יוסי שריד

כְּבָר מִזְּמַן הוֹדֵיתִי

שֶׁהָיָה לִי חֵלֶק בְּמוֹתֵךְ,

וְשִׁחְזַרְתִּי.

לֹא יָדַעְתִּי לִמְסֹר בַּחֲקִירָה אֶת חֶלְקִי הַמְדֻיָּק,

כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי אֶת הַשָּׁלֵם.

---

בן יחיד

מאת

יוסי שריד

וּבְכָל מִקְרֶה

לֹא הָיִיתִי מְאַחֵל לְבֵן יָחִיד

לְהִוָּלֵד עִם כַּפִּית כִּסּוּפִים בַּפֶּה.

---

אצלם

מאת

יוסי שריד

סָבְתָּא וְסַבָּא הֵם אִמָּא וְאַבָּא

שֶׁלּא אוֹמְרִים לֹא

וְתָמִיד מְקַבְּלִים אוֹתָם עִם מַתָּנָה

כְּמוֹ בְּמִבְצָע.

הֵם קְצָת יוֹתֵר שְׁמֵנִים

וּמְטַיְּלִים קְצָת יוֹתֵר לְאַט,

אִתָּם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת חִפּוּשִׁיּוֹת בַּטֶּבַע.

עִם סָבְתָּא וְסַבָּא יוֹתֵר נָעִים לְפַחֵד בַּחֹשֶׁךְ

וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁאוֹהֲבִים לִישֹׁן אֶצְלָם.

אֶצְלָם יוֹתֵר נֶחְמָד לַעֲשׂוֹת קָקִי

כִּי כָּל מַה שֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁם זֶה פָּשוּט מֻשְׁלָם.

---

בכיס החולצה

מאת

יוסי שריד

בַּחוּשִׁים הַנָּשִׁיִּים-בַּלָּשִיִּים שֶׁלָךְ

מָצָאת אֶת פֵּרוּרֵי הַטַּבָּק

בְּכִיס הַחֻלְצָה שֶׁלִּי.

תָּמִיד הָיָה לָךְ הַכִּשָּׁרוֹן הַזֶּה

לְהַרְכִּיב תְּמוּנָה שְׁלֵמַה

מִפֵּרוּרִים.

---

השיבה אל היער

מאת

יוסי שריד

כְּשֶׁלִּטַּפְתִּי אֶת עַצְמִי –

קוֹרֶה לִי לִפְעָמִים,

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁעוֹרִי מִתְחַסְפֵּס וְהִתְעַבָּה

גַּם לִסְתוֹתַי שִׁוּוּ לִי אֶת הַמַּרְאֶה הַמְרֻבָּע,

לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג לְאָן כָּל זֶה הוֹלֵךְ

וְהִתְחַלְתִּי לְקַבֵּל מֻשָּׁג מִנַּיִן אֲנִי בָּא.

עֲדַיִן רָצִיתִי לְהַאֲמִין שֶׁכָּאן הַגִּלְגּוּל יֵעָצֵר

עוֹד בְּטֶרֶם מַשְׁלִיכִים אוֹתִי אֶל הֶחָצֵר.

בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי הֶעֱמִידוּ פָּנִים שֶׁאֵינָם מַבְחִינִים –

מֻכְרָחִים לְהִתְחַשֵּׁב גַּם בִּתְגוּבַת הַשְּׁכֵנִים –

“הוּא לֹא מִתְבַּגֵּר כָּל כָּךְ יָפֶה”, אָמְרוּ לְעַצְמָם.

בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הִתְחִיל שְׂעָרִי צוֹמֵחַ פֶּרֶא

עוֹטֵף אוֹתִי כְּאַדֶּרֶת מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ

וַאֲנִי, מַחֲרִישׁ, כְּבָר יוֹדֵעַ אֶת חִידָתִי בְּלִי לַחֲרֹשׁ.

עַכְשָׁו גַּם יְלָדַי נִתְקְפוּ פַּחַד וּפַחֲדָם רַק הֶעֱצִים

כְּשֶׁרָאוּ אוֹתִי מְטַפֵּס עַל הַקִּירוֹת וְעַל עֵצִים,

אֲפִלּוּ בִּכְיָם לֹא הוֹרִיד אוֹתִי מִשָּׁם,

פִּתְאֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא כָּאן שְׁלִיחוּת –

הָאֱנוֹשׁוּת מְחַכָּה לִי וּבְיָדִי קְצֵה חוּט –

וּבְעוֹדֶנִי מְעֻנָּב צָמַח לִי זָנָב.

עָלַי הֻטַּל לְהוֹכִיחַ אֶת תּוֹרַת הַהִתְפַּתְּחוּת –

מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁאֲנִי שָׁב אֶל הַמְּעָרוֹת

וָהֶרְגֶרְסיוֹת שֶׁלְּהַבָּא יִהְיוּ נוֹרָאוֹת וּמְהִירוֹת,

אִשְׁתִּי תִּקְרָא לִי לָצֵאת אֵלֶיהָ מֵהַגֶּשֶׁם וּמֵהַיְּעָרוֹת,

אֲבָל מִבְּחִינָתִי, בַּמְּעָרָה, הִיא כְּבָר אִשָּׁה זָרָה.

בִּרְגָעִים שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת וְכִמְעַט עַל כָּל שְׁטוּת

הָלַמְתִּי בְּחָזִי בְּאֶגְרוֹפִים קְמוּצִים

בִּשְׁתֵּי יָדַיִם הָלַמְתִּי כְּאִלּוּ חָזִי תֹּף

נִרְגָּשׁ וּמְגֹרָשׁ שָׁאַגְתִּי – אֲנִי קוֹף, אֲנִי קוֹף –

כֵּן, לִקְרַאת הַסּוֹף אֲנִי שׁוּב קוֹף, יוֹנֵק עִלָּאִי,

שִׁימְפַּנְזֶה מִמִּשְׁפַּחַת אוֹרַנְג-אוּטָן,

מֶלֶךְ הַקּוֹפִים מִיַּעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם הַנִּכְחָדִים,

קִינְג-קוֹנְג מִגּוֹרְדֵי שְׁחָקִים וּמִסִּרְטֵי יְלָדִים

וַאֲנִי שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהַשְּׁאָגָה שֶׁלִּי בַּיַּעַר

מַתְחִילָהּ לְדַבֵּר אֶל הָעֵצִים וּמְעוֹרֶרֶת הֵדִים.

---

הזדמנות

מאת

יוסי שריד

כְּבָר אֵין לִי בִּטָּחוֹן

שֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת

לֶאֱהֹב אוֹתָךְ זְקֵנָה.

אֲנִי מִתְנַגֵּד שֶׁתַּעֲשִׂי נִתּוּחַ פְּלַסְטִי.

---

וניל

מאת

יוסי שריד

הֵם רָצוּ שֶׁאֶקְנֶה לָהֶם מַשֶּׁהוּ

שֶׁלּא רָצִיתִי לִקְנוֹת,

פִּתְאֹם רָאִיתִי אֶת דַּעְתִּי

מֵרוּחָה עַל פְּנֵיהֶם,

כְּתָמִים שֶׁל וָנִיל עַל הַלְּחָיַיִם

שֶׁל עַלְמָה וְאִיתָמָר.

---

לקבור

מאת

יוסי שריד

נָתַנּוּ לָהּ וִיטָמִינִים

נָתַנּוּ לָהּ בַּרְזֶל

הַוֶּטֶרִינָר חִבֵּר לְאִנְפוּזְיוֹת

אֲנִי שָׁכַבְתִּי עַל הַרִצְפָּה לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ.

מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִם פְּרִידָה

וּלְנֹעָה לֹא סִפַּרְנוּ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

הִיא כָּעֲסָה עָלֵינוּ שֶׁלּא סִפַּרְנוּ וְלֹא קָבַרְנוּ,

כָּל אַהֲבָה חַיֶּבֶת לְהִסְתַּיֵּם בִּקְבוּרָה, אָמְרָה,

אָסוּר לְהַשְׁאִיר אֶת כָּל זֶה פָּתוּחַ.

---

הסנדק

מאת

יוסי שריד

פַּעַם הִתְבַּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת סַנְדָּק.

אַךְ כַּאֲשֶׁר הַמּוֹהֵל נִגַּשׂ

וְשָׁלַח יָדוֹ

הִתְעַלְּפוּ חוּשַׁי.

אָסוּר,

אָסוּר לִי לְהִתְקָרֵב

לְשֹׁרֶשׁ הַכְּאֵב.

---

חפצים אישיים

מאת

יוסי שריד

הַבְּגָדִים בּוֹגְדִים רִאשׁוֹנָה;

הֵם הָרִאשׁוֹנִים לְהִזָּרֵק

כְּשֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים וְהַבַּיִת רֵיק.

פַּעַם הִשְׁלַכְתִּי בַּלַּיְלָה אַתְּ נַעֲלֵי אִמִּי

אַל עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה בִּיְרוּשָׁלַיִם –

הַלְכוּ הַנַּעֲלַיִם הָאוֹרְתוֹפֶּדִיּוֹת אַחַר אִמִּי –

מִי רָצָה לְהִכָּנֵס בִּנְעָלֶיהָ.

וְאַחַר הַנַּעֲלַיִם הוֹלְכִים הַסְּפָרִים,

יוֹתֵר מְיֻתָּרִים מִנַּעֲלַיִם

אֲבָל פָּחוֹת נָעִים לִזְרֹק.

יוֹם אֶחָד רָאִיתִי עֲרֵמָה בֶּחָצֵר –

אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה אֲנִי מְקַצֵּר –

שָׁכֵן שֶׁלִּי מֵת וְהִנִּיחַ סְפָרִים הַרְבֵּה.

שָׁלַחְתִּי יָדִי בְּאֵין רוֹאֶה אֶל סֵפֶר אֶחָד

שֶׁחִפַּשְׂתִּי זְמַן רַב וְלֹא מָצָאתִי,

תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַסְּפָרִים.

---

מבעד לפרוכת

מאת

יוסי שריד

חִיל אֲחָזַנִי וּרְעָדָה

כְּשֶׁהִתִּירוּ לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל עִם עֲבַרְיָנִים.

הָיִיתִי יֶלֶד

הָיָה לִי אַבָּא

הָיְתָה לוֹ חֻלְצָה לְבָנָה

וּרְחוֹבוֹת הָיְתָה מוֹשָׁבָה שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת.

אֲנִי לֹא יֶלֶד

אֵין לִי אַבָּא

רְחוֹבוֹת הִיא כְּבָר מִזְּמַן לֹא מוֹשָׁבָה

וַאֲנִי לֹא שָׁם.

---

יופי, אמא

מאת

יוסי שריד

הִיא לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ, אִמָּא שֶׁלִּי,

שֶׁבְּחַיֶּיהָ הָיְתָה זְקֵנָה

וּבְמוֹתָהּ הִיא פִּתְאֹם דֵּי צְעִירָה –

יֹפִי אִמָּא.

דָּבָר אֶחָד יַלְדוּתִי זוֹכֶרֶת

וְהַמַּצֵּבָה מוֹסֶרֶת אִינְפוֹרְמַצְיָה אַחֶרֶת.

אֱלֹהִים נוֹתֵן אֶת הַזִּכָּרוֹן וֶאֱלֹהִים לוֹקֵחַ

וְעִם מַצֵּבוֹת בַּשְּׁקִיעָה

אֲנִי מְפַחֵד לְהִתְוַכֵּחַ.

---

צבע הפנים

מאת

יוסי שריד

צֶבַע פָּנָיִךְ מִתְחַלֵּף

מָחוֹז אַחַר מָחוֹז

כְּצֶבַע הַמַּפָּה שֶׁל מְדִינָה קְטַנָּה

הַבָּאָה בָּעֹל.

הַמָּוֶת בְּמַדִּים כְּחֻלִים

פּוֹרֵץ אֶת מַחְסוֹמֵי הָאֲגָדִים

לִלְכֹּד אֶת מְצוּדַת הָעֵינַיִם הָאַחֲרוֹנָה

בְּמַּעֲלֶה הַמֵּצַח הַמְעֻנָּן וְהַגָּבוֹהַּ.

צֶבַע פָּנַיִךְ מִתְחַלֵּף

כְּצֶבַע הַחַיּוֹת הַחַלָּשׁוֹת

הַמְּבַקְּשׁוֹת מִסְתּוֹר.

לָבָן כָּל כָּךְ לָבָן –

אַתְּ נִרְדֶּמֶת עַכְשָׁו

לְיַד קַרְחוֹן הַקִּיר הַמִּתְנוֹדֵד

בְּזֹהַר הַקֹּטֶב הַנֵּיאֹונִי.

---

הבן הצעיר חוזר

מאת

יוסי שריד

הַבֵּן הַצָּעִיר חוֹזֵר הַבַּיְתָה לְחֹדֶשׁ.

אֶת הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ הַיָּשָׁן

נִפְתַּח וּנְאַוְרֵר – כָּאן הוּא יִישַׁן –

וּכְבָר אֲנִי רוֹאָה אֶת עַצְמִי

בַּלַּיְלָה עַל בְּהוֹנוֹת,

נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל בְּנִי

שֶׁרוֹצֶה בְּעִלּוּם שֵׁם

כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הָרוֹפֵא נוֹשֵׁם.

---

קרב אחרון

מאת

יוסי שריד

קֹדֶם נִלְחַמְתִּי בָּאַהֲבָה שֶׂלָּךְ

שֶׁפָּצְעָה אוֹתִי,

עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לְהִלָּחֵם

בָּאֲדִישׁוּת שֶׁלָּךְ

שֶׁהוֹרֶגֶת.

---

במרתף

מאת

יוסי שריד

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

אַתְּ מַכִּירָה אֶת כָּל מְאוּרוֹת

הָעֶצֶב שֶׁלִּי

כְּמוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל שִׁכּוֹר

שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּבוּעִים.

הַיָּד שֶׁלָּךְ צוֹנֶנֶת, אַתְּ מִתְלוֹנֶנֶת,

הַיָּד שֶׁלִּי קָרָה

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּף בָּךְ

לִבְרֹחַ מֵהַמַּרְתֵּף שֶׁהוּא כְּמוֹ עֲלִיַּת גַּג

לְחוֹלֵה שַׁחֶפֶת

מְנַחֵם בֶּגִין מְחַכֶּה לִי שָׁם

בְּמַבָּט מְזֻגָּג.

---

את ואני

מאת

יוסי שריד

אֲנִי לֹא אַתְּ וְאַתְּ לֹא סִילְבְיָה פְּלַאת' אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר טֶד

שֶׁלּא נִטְרָף וְלֹא מִתְאַבֵּד.

---

טיפ למספיד

מאת

יוסי שריד

אֲנִי פָּשׁוּט לֹא מַסְפִּיק לְהַסְפִּיד

מַסְפִּיד עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל

הִסְפַּדְתִּי הַיּוֹם וְאֶתְמוֹל

וְגַם לְמָחָר יֵשׁ לִי כְּבָר הִתְחַיְּבוּת

וְאִם יַמְשִׁיכוּ כָּאן לָמוּת כָּל הַמִּי וָמִי

עוֹד אֶהְיֶה בַּסּוֹף לַמַּסְפִּיד הַלְּאֻמִּי

פַּעַם סָפַדְתִּי לְחָבֵר שֶׁלִּי, מַצִּיל מֵהַיָּם.

אִישׁ גִּבּוֹר, שֶׁטִּיל סְקַאד הָרַג אוֹתוֹ

מֵהֶתְקֵף לֵב

וְלֹא לְגַמְרֵי הָיִיתִי מוּכָן כְּשֶׁהִתְבַּקַּשְׁתִּי אֶל הַדּוּכָן:

“מַי יַצִּיל אֶת הַמַּצִּיל”, זָעַקְתִּי,

וְאֶת הַנֶּאֱסָפִים בַּחֲדַר הַטָּהֳרָה

אָחֲזָה הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁקָּשָׁה לְתָאֲרָהּ.

כָּעֵת אֲנִי חַיָּב לִשְׁאֹל

מַי יַסְפִּיד אֶת יוֹסִי שָׂרִיד,

וְיֵשׁ לִי טִיפּ לְמִי שֶׁיִּקָּרֵא לֹא מוּכָן כָּמוֹנִי:

“מַי יַסְפִּיד אֶת הַמַּסְפִּיד”, עָלָיו לִצְעֹק

הֵם יִבְכּוּ שָׁם כֻּלָּם

וְלִי תִּהְיֶה הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְפּוֹרֵר מִצְּחוֹק.

---

עניין בחיים

מאת

יוסי שריד

לְפִי הַצִּלּוּמִים אַתְּ לְגַמְרֵי נְקִיָּה –

אֵיזֶה יֹפִי –

לֹא הַרְבֵּה אֲנָשִׁים

מְאַלְּצִים אֶת הַמָּוֶת לָסֶגֶת.

אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ הַרְבֵּה שָׁנִים

הִזְדַּמֵּן לָנוּ לֹא פַּעַם

לְהִפָּגֵשׁ

שָׁתִינוּ קָפֶה

עִשַּׁנוּ סִיגַרְיוֹת

הוּא הַיָּחִיד שֶׁלּא הֵעִיר לִי עַל הָעִשּׂוּן.

עִתּוֹנִים אָהַב לִקְרֹא

הוּא הִרְבָּה לִצְחֹק

וְלִמְּחֹק שֵׁמוֹת בַּפִּנְקָס.

אֲנִי מֵכִין אֶת עַצְמִי

לִּפְגִישָׁה הַבָּאָה בֵּינֵינוּ –

רְשִׁימָה שֶׁל נוֹשְׂאִים מְשֻׁתָּפִים,

אַתְּ רְשׁוּמָה אֶצְלִי.

---

גשם

מאת

יוסי שריד

רַק לַגֶּשֶׁם יֵשׁ יוֹתֵר מַצְּבֵי רוּחַ

מִשֶּׁיֵּשׁ לִי.

לִפְעָמִים הוּא בָּא מִסְּעָרָה

וְלִפְעָמִים מִשְּׁתִּיקָה לֹא רוֹעֶמֶת

בִכְלָל.

לִפְעָמִים הוּא מְלַטֵּף וְעוֹטֵף

וְלִפְעָמִים הוּא שׁוֹט שׁוֹטֵף.

לִפְעָמִים אֲנִי מִסְתַּתֵּר

וְלִפְעָמִים יוֹצֵא.

לִפְעָמִים אֲנִי סוֹגֵר חַלּוֹן

וְלִפְעָמִים פּוֹתֵחַ - בּוֹא גֶּשֶׁם,

בּוֹא.

לִפְעָמִים הוּא נוֹתֵן רֵיחַ

וְלִפְעָמִים לוֹקֵחַ.

רַק הַגֶּשֶׁם יוֹתֵר הֲפַכְפַּךְ מִמֶּנִי.

לִפְעָמִים הוּא קַר

וְלִפְעָמִים חַם וּמְנֻחָם.

אֲנִי מִתְקַשֵּׁר לְבִתִּי שֶׁלּא גָּרָה כָּאן

כְּדֵי לִשְׁאֹל

הַאִם גַם אֶצְלָם יוֹרֵד עַכְשָׁו גֶּשֶׁם.

---

אלביס

מאת

יוסי שריד

לְאֶלְבִיס פְּרֶסְלִי קָמוּ יוֹתֵר חַקְיָנִים

מִלְּכָל זַמָּר אַחֵר בַּהִיסְטוֹרְיָה,

אֲנִי אֶחָד מֵאֵלֶּה.

גַם אֲנִי רוֹצֶה לִצְחֹק עַל תּוּגַת שִׁירַי –

הַאִם אַתְּ בּוֹדֵדָה הַלָּיְלָה בְּגִרְסָתוֹ הַהִתּוּלִית;

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לִי מַסְפִּיק אֹמֶץ

לִצְחֹק עַל כָּל הַשִּׁירִים הָעֲצוּבִים שֶׁכָּתַבְתִּי כָּאן.

---

יום ראשון

מאת

יוסי שריד

אַתְּ כְּבָר לֹא מְקַשֶּׁרֶת בֵּין שֵׁמוֹת לְפַרְצוּפִים,

אֲבָל הָרָעָב עֲדַיִן נִקְשָׁר בַּמָּרָק

וּבַתַּאיְלַנְדִי,

שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן הוּא הַיּוֹם הַחָפְשִׁי שֶׁלּוֹ,

וְגַם חַיָּיו הֵם מָרָק מְחֻמָּם.

---

למה

מאת

יוסי שריד

מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה,

לֹא נָעִים לַחְשֹׁב שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה שָׁם

כְּדֵי לִשְׁמֹעַ

וְגַם לֹא יִהְיֶה בַּצְּעָקָה הָאַחֲרוֹנָה –

אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה.

---

דיכאון [המחוגים זזים אחור]

מאת

יוסי שריד

הַמְּחוֹגִים זָזִים אָחוֹר,

אֲנִי מַרְוִיחַ שְׁעַת שֵׁנָה

וּמַפְסִיד שְׁעַת אוֹר.

זְמַנִּי מִתְקַצֵּר וְהָאֲפֵלָה מְעֻבָּה,

שְׁעוֹן הַחֹרֶף מְתַקְתֵּק בְּתוֹכִי.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁבָּעִים בַּמִּשְׁקֶפֶת

הַמְכֻשֶּׁפֶת שֶׁלָּהֶם, כִּי רָאוּ רֹאשׁ מְטֻשְׁטָשׁ

מֵעַל לַמַּיִם, מִבַּעַד לַעֲרָפֶל סְקוֹטִי.

וְאֵין עָשָׁן בְּלִי פְלֶשׁ,

וְאִם מִסְתַּכְּלִים טוֹב-טוֹב בַּתְּמוּנָה

מַבְחִינִים בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ מִפְלֶצֶת

מְרִימָה רֹאשׁ.

---

תרומתי למדע

מאת

יוסי שריד

בְּהִזְדַּמְּנוּת זֹאת אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדוֹת מִקֶּרֶב לֵב –

תּוֹדָה לַמַּדָּע, בֶּאֱמֶת תּוֹדָה.

שֶׁעֲדַיִן מְגַלֶּה עִנְיָן בְּגוּפִי

שֶׁאַתְּ, לְדֻּגְמָה, כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ מִתְעַנְיֶנֶת בּוֹ.

מִלֵאתִי, כַּמְקֻבָּל, אֶת הַטֹּפֶס הָרִשְׁמִי

וְהוֹסַפְתִּי אֶת חֲתִימָתִי

שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת בְּתֹקֶף עַד יוֹם מוֹתִי

וּלְאַחֲרָיו.

אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁלּא שָׁאַלְתִּי שָׁם

אֶת קְהִלַּת הַמַּדָּע

מַה בְּדִיּוּק הֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת

עִם הַלֵּב הַבָּלֶה שֶׁלִּי

עִם הָרֵאוֹת הַנּוֹחֲרוֹת וְהַמְחַרְחֲרוֹת שֶׁלִּי

עִם הַקַּרְנִיּות הָעֲכוּרוֹת שֶׁלִּי,

אֻמְלָל מִי שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הָאֵיבָרִים הָרְקוּבִים שֶׁלִּי.

אֲבָל אִם אַתֶּם דַּוְקָא רוֹצִים אָז קְחוּ,

אֲנִי הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם מֵרֹאשׁ.

לוּ הֱיִיתֶם מִתְיַעֲצִים אִתִּי קֹדֶם

הָיִיתִי מַמְלִיץ לָכֶם עַל נִשְׁמָתִי

שֶׁנִּרְאֵיתָ כָּרֶגַע בְּמַּצָּב קְצָת יוֹתֵר טוֹב

וְאוּלַי עוֹד נִתָּן לְגַלְגֵּל אוֹתָהּ,

וּבִכְלָל זֶה דֵּי מְשֻׁנֶּה שֶׁדַּוְקָא בְּאֶרֶץ

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גְּוִיּוֹת צְעִירוֹת לָרֹב

הֲכִי יָפוֹת בָּעוֹלָם

נִטְפָּלִים לְאִישׁ שֶׁכְּמוֹתִי

וּבוֹנִים כָּאן אֶת הַמַּדָּע עַל מוֹתִי.

אֲבָל, אִם לִמֵחוֹשִׁים שֶׁל קְשִׁישִׁים

יֵשׁ לְדַעַתְּכֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׁמּוּשִׁים

אָז שֶׁיִּהְיֶה לָּכֶם לַבְּרִיאוֹת,

רַק שֶׁלּא תַּגִּידוּ שֶׁלּא נָתַתִּי

גַּם לְאַחַר שֶׂמַּתִּי.

---

אחרי התקף

מאת

יוסי שריד

אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ בְּקַלּוּת

רִיצָתְךָ עַל חַיֶּיךָ –

מַד הַדֹּפֶק לְאוֹת עַל יָדֶךָ

וְאָזְנִיּוֹת הָרַדְיוֹ לְטוֹטָפוֹת,

יֵשׁ לְךָ נַעֲלֵי הִתְעַמְּלוּת חֲדָשׁוֹת.

גַם עַל פִּי רֵיחַ הַזֵּעָה,

אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי אֲנִי מֵרִיחַ מֵרָחוֹק.

---

קשיש מחכה

מאת

יוסי שריד

הִיא פִילִיפִּינִית אוֹ תַאיְלַנְדִית

אוֹ שֶׁהְיא בִּכְלָל מִסִּין –

דָּבָר אֶחָד בָּרוּר:

הִיא כָּאן וְהִיא הוֹלֶכֶת לְבַדָּהּ בִּשְׂדֵרוֹת נוֹרְדַאוּ –

יֵשׁ לָהּ הֲלִיכָה עִכּוּסִית כָּזֹאת –

אֶפְשָׁר לְהִתְקַנֵּא בַּקָּשִׁישׁ שֶׁאוֹתוֹ הִיא סוֹעֶדֶת

וּמְחַכֶּה לָהּ עַכְשָׁיו כְּדֵי לִסְעֹד

וּמָה עוֹד, מָה עוֹד

עוֹד יֵשׁ לִי עָתִיד, הֶעֱרַכְתִּי,

אַךְ יֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה:

הַאִם כָּל הַהִתְנַעֲמוּת הַזֹּאת יְכוֹלָה לִהְיוֹת חֻקִּית.

---

ריח

מאת

יוסי שריד

אִלְמָלֵא פָּרְצוּ לָהּ אֶת הַדֶּלֶת

לֹא מָצְאוּ אֶת גּוּפָתָהּ הַמֻטֶּלֶת

הָרֵיחַ הָרַע שֶׁל בְּדִידוּתָהּ

תָּמִיד הָלַךְ לְפָנֶיהָ וּמֵאֲחוֹרֶיהָ

רַק הוּא לֹא נָטַשׁ אוֹתָהּ

רַק הוּא נִשְׁאַר אִתָּהּ בַּמִּטָּה

לְעֵת בְּלוֹתָהּ וּבְמוֹתָהּ

אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהִצִּיל אֶת כְּבוֹדָהּ

כַּאֲשֶׁר הִתְפַּגְּרָה שָׁם לְבַדָּהּ.

---

כמו בבית

מאת

יוסי שריד

אַחֲרֵי שְׁנָתַיִם חָזַרְתִּי אֶל

הַמְּאוּרָה שֶׁל הַ- M.R.I.

הָרוֹפְאָה הַיָּפָה שָׁאֲלָה אִם הַכֹּל בְּסֵדֶר,

אוּלַי אֲנִי מְפַחֵד מִמְּקוֹמוֹת סְגוּרִים.

סִפַּרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי מְאֹד מְפַחֵד

מִמְּקוֹמוֹת פְּתוּחִים

כְּשֶׁאֵין אֵיפֹה לְהִתְחַבֵּא,

וּבְתוֹךְ הַ-M.R.I.

אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּמוֹ בַּבַּיִת.

---

לזכור ולשכוח

מאת

יוסי שריד

אַתֶּם תִּזְכְּרוּ אוֹתִי

בְּדִיּוּק מֵאוֹתָן סַבּוֹת

שֶׁבִּגְלָלָן אֲנִי רוֹצֶה

לִשְׁכֹּחַ.

---

ושוב בבור

מאת

יוסי שריד

הַיָּזְמָה לְהַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר

הָיְתָה טָעוּת

מִכָּל נְקֻדַּת רְאוּת.

בְּכָל מִקְרֶה הָיָה אָבִיו אוֹהֲבוֹ כִּמְטֹרָף

אֶת הַטָּרֹף טֹרַף

כְּשֶׁהַכֻּתֹּנֶת תְּלוּיָה לְנֶגֶד עֵינָיו.

וְאִם הַכַּוָּנָה הָיְתָה לִשְׁבֹּר אֶת יוֹסֵף –

כֵּן, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבּוֹר –

גַם זֹאת אִוֶּלֶת.

מֻקָּף בְּחַיּוֹת רָעוֹת וּבְיִשְׁמְעֵאלִים,

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלּוֹ הֵם הַסִּיּוּטִים שֶׁלָּהֵם.

חֲלוֹמוֹת בְּבוֹר עָמֹק נַעֲשִׂים רַק יוֹתֵר גְּבוֹהִים –

לַגָּבוֹהַּ יֵשׁ מִנַּיִן לִנְבֹּעַ –

אֲפִלּוּ יוֹתֵר גְּבוֹהִים מִכּוֹכָבִים שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים.

---

לאחר הרעש

מאת

יוסי שריד

עַכְשָׁו, לְאַחַר הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל,

גַם בְּלִי רִיכְטֶר-שְׁמִיכְטֶר,

אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל הַמַּדָּד הַגֵּיאוֹלוֹגִי שֶׁלְּךָ –

הָיִיתָ שָׁם וּבִקַּשְׁתָּ לְהִגָּאֵל –

וְאֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ אֶת הַעָצָמָה בִּמְדֻיָּק;

וּלְאַחַר שֶׁהָעֶזְרָה מִשְׁתַּהָה מִשָּׁעָה לְשָׁעָה,

הִיא מֵעוֹלָם לֹא הִגִּיעָה בַּזְּמַן, מִבְּחִינָתְךָ,

אַתָּה עוֹלֶה אֶל הַר הַהֲרִיסוֹת, אֶל רֹאשׁ הָהָר,

וְתוֹבֵעַ בָּרַמְקוֹל שֶׁקֶט, שֶׁקֶט מֻחְלָט,

לַעְצֹר לְרָגַע אֶת הַכֵּלִים הַכְּבֵדִים

(בַּחֲלוֹף שִׁבְעָה יָמִים כְּבָר קָשֶׁה לְאַתֵּר נִצּוֹלִים)

גַם הַכֶּלֶב הֶעָיֵף יָנוּחַ לְרַגְלֶיךָ וְלֹא יַלְחִית

עַד שֶׁתַּחְלִיט אֵיךְ מַמְשִׁיכִים מִכָּאן

וְאֵיךְ מַסְפִּיקִים עַד הַחֹרֶף.

הַאִם קוֹל אִשָּׁה הוּא זֶה שֶׁעוֹלֶה וְיוֹרֵד מִבַּעַד לַהֲרִיסוּת חַיֶּיךָ

הַשְּׁכֵנָה הַיָּפָה שֶׁקָּרְאָה אַחֲרֶיךָ בְּלִי קוֹל,

קוֹלוֹ שֶׁל יֶלֶד שֶׁפָּחַד מִמְּךָ וְאָף פַּעַם לֹא נָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי,

אוֹ שֶׁל כֶּלֶב מִכְּלָבֶיךָ שֶׁמֵּתִים לְךָ בַּיָּדַיִם.

אוֹ שֶׁל אֶבֶן מִקִּיר –

כֻּלָּם הָיוּ פַּעַם קוֹלוֹתֶיךָ, לִפְנֵי הָרַעַשׁ,

וְעַכְשָׁו אַתָּה מִתְאַמֵּץ לִקְלֹט סִימַן חַיִּים לְמוֹתְּךָ.

וְכָל מִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁנִּשְׁאַרְתָּ חַי – נִדְהַם וְלֹא הֶאֱמִין.

---

בנמל יפו

מאת

יוסי שריד

בַּשַּׁעַר הַצְּפוֹנִי שֶׁל נְמַל יָפוֹ, שַׁבָּת בַצָּהֳרַיִם,

שֵׁנִי זוּגוֹת גְּבָרִים מְשַׂחֲקִים שֵׁשׁ-בֵּשׁ

עַל שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת צְמוּדִים.

מִכְּנָסַיִם מְגֹהָצִים,

חֻלְצָה מַבְהִיקָה מִלֹּבֶן

אוֹ מַלְבִּינָה מִבֹּהַק

שֶׁהִלְבִּינָה אֶת הָאֲוִיר.

עֲדַיִן נוֹתְרָה לָהֶם כִּבְרַת צֵל –

מֵרֹב חֹם הַצֵּל מִתְעַצֵּל

לָזוּז.

מְרֻכָּזִים כְּמוֹ בְּמִּשְׂחַק שָׁח-מָט.

לוֹ יוֹנָה עָבַר כָּאן

הָיָה עוֹצֵר וּמִסְתַּכֵּל בְּמִשְׂחָקָם,

עַד שֶׁהָרִאשׁוֹן קָם

וּפָנָה לָלֶכֶת.

הָיָה מְאַחֵר לָאֳנִיָּה שֶׁבָּאָה תַּרְשִׁישׁ

בְּלִי לְהַרְגִּישׁ.

גַם אֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב

שֶׁכְּבָר הִפְלִיגָה

וּבַבַּית מְחַכִּים לִי לָאֲרוּחָה.

---

פחד

מאת

יוסי שריד

כְּאֵב לֵב מוֹפִיעַ גַם בְּאֵבָרִים אֲחֵרִים,

עִם לֵב מְתַעְתֵּעַ לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ:

אוּלַי הַכְּאֵב שֶׁלָּיּ בַּבֶּטֶן מִתְחַזֶּה לִכְאֵב חָזֶה.

כָּם אֲנִי רוֹצֶה למות עַל מִטָּתֻי

בֵּין אֲהָבוֹת מִכָּרוֹת

וְלֹא בֵּין קִירוֹת

סוֹגְרִים עַל כְּאֵבֵי בֶּטֶן וּבְעָיוֹת בַּשֶּׁתֶן.

---

ריח הספר

מאת

יוסי שריד

בִּמְכוֹן ווֹלְקָנִי מְנַסִּים לְהָשִׁיב אֶת הָאֲבֵדָה.

אֲבָל מַי יִדְאַג לַסְּפָרִים

שֶׁגַּם הֵם יַחְנְטוּ דַּפֵּיהֶם

וְיִתְּנוּ רֵיחַ.

בְּלִי כָּל הָרֵיחַ שֶׁאָצַרְתִּי פָּעַם

גַּם לַסֵּפֶר הַזֶּה לֹא הָיָה טַעַם.

עונת האבטיחים

מאת

יוסי שריד

---

סיפורו של מקום

מאת

יוסי שריד

פַּעַם גַּרְתִּי בְּמָקוֹם שְׁהָיוּ בּוֹ פַּעַם חַיִּים

וְאַחַר כָּךְ הָיוּ בּוֹ רְפָאִים

וְאַחַר כָּךְ עֲזוּבָה

וְרַק הֲבֻּסְתָּן עוֹד הֶחְזִיק מַעֲמָד.

טוֹב, כָּאן זֶה לֹא אַנְגְלִיָה,

כָּאן אֵין מַרְאוֹת מְלֻטָּשׁוֹת

שֶׁבּוֹלְעוֹת גּוּפוֹת מְרֻטָּשׁוֹת,

קָרְבְּנוֹת פֶּשַׁע לֹא מְפֻעְנָח

שֶׁעַד הַיּוֹם לֹא נָח.

לְכָאן לֹא מִזְדַּמְּנִים תַּיָּרִים

לִשְׁמֹעַ אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא שֶׁל הַטִּירָה.

אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ רוֹצִים לָדַעַת

סִפּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם.

---

תשליך

מאת

יוסי שריד

אֶת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ

לְאַחֵר תְּפִלַת מִנְחָה

הַיָּם דָּחָה בְּקֶצֶף עַל הַשְּׂפָתַיִם.

לְמָחֳרָת הֶחָג,

עוֹבְדֵי נִקָּיוֹן יַאַסְפוּ

אֶת כָּל אֲשֶׁר נִפַלֵט מֵהַמַּיִם

וְיַשְׁלִיכוּ אֶל הַר הָאַשְׁפָּה

בַּדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית לִירוּשָׁלַיִם.

---

חיפוש קרובים

מאת

יוסי שריד

לִפְעָמִים אֲנָשִׁים כָּל כָּךְ מְיֹאָשִׁים,

עַד שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים

עֲקֵבוֹת שֶׁל קְשִׁישִׁים בְּנֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים

לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי.

---

מגלופוליס

מאת

יוסי שריד

יֵשׁ בְּוַדַּאי סַבּוֹת הִיסְטוֹרִיּוֹת חֲשׁוּבוֹת

לָמָּה דַּוְקָא לַמָּקוֹם הֶעָלוּב הַזֶּה בַּפֶּלוֹפּוֹנֶס קוֹרְאִים מֶגָפּוֹלִיס,

יוֹתֵר נְקֻדָּה עַל הַמַּפָּה וּפָחוֹת עַל הָאָרֶץ.

פָּשׁוּט אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר לְיַד מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ מֶגָפּוֹלִיס

בְּלִי לְהִכָּנֵס לְרֶגַע.

עַכְשָׁו הַשֵּׁם הַזֶּה נִשְׁמָע מַמָּשׁ נִלְעָג

וְהַלַּעַג מְצַלְצֵל לִי מֻכָּר.

אֲנָשִׁים בָּאִים לִפְגֹּשׁ שָׁם

וְלֹא כָּל כָּךְ מְבִינִים

מִמָּה הֵם צְרִיכִים לְהִתְרַשֵּׁם.

---

מזוזה

מאת

יוסי שריד

פַּעַם רָאִיתִי אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם

שֶׁהֶתְקֵף לֵב הִכְרִיעַ אוֹתוֹ

שֶׁעָה שֶׁהִתְקִין מְזוּזָה בְּבֵית סֵפֶר.

הַמְּזוּזָה, זֶה בָּדוּק, הָיְתָה לְגַמְרֵי כְּשֵׁרָה,

אֲבָל רָאִיתִי שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ רַע,

וּבְבֵית הַחוֹלִים הוּא גַם מֵת.

וְלִפְנֵי שֶׁהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ לְבוֹרְאָהּ

עוֹד הִסְפִּיק לְהָעִיר לִי הֶעָרָה עֲדִינָה

עַל הָעֹנֶג שֶׁבְּקִיּוּם מִצְוָה עִם אִישׁ כָּמוֹנִי

הַמְּיַצֵּג אֶת הַמְּדִינָה.

---

ליקוי מאורות

מאת

יוסי שריד

כְּמֻכֶּה יָרֵחַ יָצָאתִי לִרְאוֹת אוֹתוֹ

וְהַיָּרֵחַ אֵינֶנּוּ

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ.

---

מה השאלה

מאת

יוסי שריד

אֵין כָּאן בִּכְלָל שְׁאֵלָה

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ,

בְּוַדַּאי שֶׁאֶשְׁכַּח.

בְּעָמְדִי עַל פִּסְגַּת הַר

וּבְנָפְלִי אַפַּיִם,

אַתְּ לֹא בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי –

יְרוּשָׁלַיִם.

---

לַמְּרַגְּלוֹת האררט

מאת

יוסי שריד

זֶה מַה שֶׁנִּשְׁאַר לְאַחַר שֶׁנִּכְלָא הַגֶּשֶׁם

וְהַמְעַט שֶׁחִלְּצוּ שָׁם מֵהַתֵּבָה

גַּם הוּא כְּבָר נִרְקַב וְנִגְמַר

עַל פִּי מַה שֶּׁרָאִיתִי לַמְּרַגְּלוֹת הָהָר.

בַּעֲבוּר דְרַאם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם,

הִצִּיעַ לִי יֶלֶד יוֹנָה רָפָה

וְלֹא יָפָה שֶׁהִתְעַיְּפָה בִּמְעוּפָהּ,

שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְרַגְּלָה

לִמְצֹא מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם זִהוּ אוֹתִי בִּמְעֻרְפָּל

לְפִי מַבָּטִי הַמְיֻמָּן וְהַמְשֻׁכְפָּל –

מַבָּט שְׁמֵימִי שֶׁל שׁוֹחֵר שָׁלוֹם יָדוּעַ,

שֶׁצָּבַר נִסָּיוֹן מְסֻיָּם בְּיוֹנִים וּבַעֲלֵי זַיִת,

וְאֶת כָּל הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה מֵבִיא אִתּוֹ מֵהַבַּיִת.

לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף קָטָן

וְלֹא הָיָה לִי זְמַן לְפִי שְׁעוֹן יֶרֶוָאן,

בְּקֹשִׁי הִסְפַּקְתִּי לוֹמַר דְּבָרִים קְצָרִים

כְּאוֹרֵחַ חָשׁוּב וּכְנָצִיג בָּכִיר שֶׁל דּוֹר הַפְּלַּגָּה

שֶׁאֵין לוֹ רֶגַע מְיֻתָּר לְהַפְלִיג בִּדְבָרִים:

יְלָדִים יְלָדִים

אֲבוּדִים אֲבוּדִים

אוּלַי אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים

שֶׁהַיָּמִים הֵם יְמֵי הַמַּיִם הַכְּבֵדִים.

---

קוסטה ריקה

מאת

יוסי שריד

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִיִם הֵם הִכִּירוּ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

לְהַבָּא בְּכָל פַּעַם שֶׁשְּׁמָהּ יַעֲלֶה –

קוֹסְטָה רִיקָה –

הֵם יִתְגַּעְגְּעוּ לִזְכֹּר.

אַהֲבַת הַמַּחְמָד שֶׁלָּהַם תָּרִים רֹאשָׁהּ מֵהַשָּׁטִיחַ

וְאֶת אָזְנֶיה הַשְּׁמוּטוֹת תִּזְקֹר

הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁמְּדַבְּרִים עָלֶיהָ.

---

אשה מקשיבה למוסיקה

מאת

יוסי שריד

אִשָּׁה צְעִירָה הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב

אָזְנִיּוֹת מְנַתְּקוֹת אוֹתָהּ

הִיא מַקְשִׁיבָה

אֲנִי רוֹצֶה לְהַנִּיחַ רֹאשׁ עַל חָזָהּ

לָדַעַת מַה הִיא שׁוֹמַעַת שָׁם, מִמַּעֲמַקִּים,

כְּפִי שֶׁגּוֹהֲרִים עַל הָאֲדָמָה וּמַצְמִידִים אֶת הָאֹזֶן –

לֹא, הוּא לֹא מִתְקָרֵב,

הוּא רוֹכֵב מִמֶּנָּה וָהָלְאָה.

הִיא נִרְאֵית לִי מַמָּשׁ מְאֻשֶּׁרֶת

הִיא כְּבָר לְגַמְרֵי לֹא מְקֻשֶּׁרֶת

גַּם אֵין לָהּ מֻשָּׁג לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת

אֲבָל הִיא כְּבָר הֶחְלִיטָה,

הֶחְלִיטָה לַחְתֹּךְ,

וְהִיא חוֹתֶכֶת.

---

חלל

מאת

יוסי שריד

בֵּין כָּל הַטְּקָסִים וְהַכְּעָסִים

וְהַמַּיִם שֶׁלַּדָּם מְכַסִּים,

הֵם נִשְׁבָּרִים, הַשִּׁירִים, כְּמוֹ חֲרָסִים.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ

שֶׁנֶּאֱבָק עַל דִּמְעוֹתֶיךָ חָלָל –

אֵיךְ נָפְלוּ דִּבּוּרִים.

---

קינה על צב

מאת

יוסי שריד

וְעוֹד יְדִיעָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּמַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת

עַל דַּיָּג שֶׁשֶּׁלָה מִיַּם-סִין צַב-יָם

בָּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.

וְהַדַּיָּג – כָּךְ נִמְסַר – עָמַד לְבַשֵּׁל אוֹתוֹ

וּלְהָכִין מִמֶּנוּ מָרָק.

הַסּוֹף הָיָה טוֹב, כִּי זָקֵן אֶחָד

שִׁלֵּם שִׁבְעִים דוֹלֵר, שֶׁהֵם הַרְבֵּה מְאֹד כֶּסֶף בְּסִין,

וּפָדָה אֶת הַצָּב.

בָּזֹאת אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהוֹדוֹת לוֹ

בְּשֵׁם כָּל הַגִּמְלָאִים:

חַיִּים שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה –

אֲפִלּוּ הֵם הָיוּ עֲלוּלִים לְהִסְתַּיֵּם

בְּסִיר מָרָק נָפוּחַ.

---

בחיתולים

מאת

יוסי שריד

גַם הוּא הָיָה פַּעַם תִּינוֹק

וְגַם אוֹתוֹ נִעְנְעוּ בַּעֲרִיסָה.

אִמּוֹ –

שָׁרָה שִׁירֵי עֶרֶשׂ לְהַמְתִּיק לוֹ אֶת שְׁנָתוֹ

וְאָבִיו –

הֵנִיף אוֹתוֹ מַעֲלָה לַמַּעַן יִצְחַק.

וְזֹאת הֵסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ אֲנִי מְפַחֵד

גַּם מִתִּינוֹקוֹת

וְהַפַּחַד שֶׁלִּי נִסְפָּג בְּחִתּוּלֵיהֶם.

---

במשמרת שניה

מאת

יוסי שריד

עַכְשָׁו הַזָּקֵן דּוֹמֶה לַיֶּלֶד הַהוּא

שֶׁקָּרְאוּ לוֹ סְטֶפַן

שֶׁלָּמַד אִתִּי בְּכִתָּה אָלֶף בְּמִשְׁמֶרֶת שְׁנִיָּה,

כְּחֹם הַיּוֹם,

וְאַחַר כָּךְ קָרְאוּ לוֹ סֶפִי

וְהוּא נִרְדַּם תָּמִיד בִּזְמַן הַשִּׁעוּר

וְהַמּוֹרָה אָמְרָה שֶׁלּא לְהָעִיר אוֹתוֹ

כִּי הוּא בָּא אֵלֵינוּ מֵאֶרֶץ קָרָה

וְהָחֹם כָּאן מְאֹד מְעַיֵּף אוֹתוֹ.

בַּמּוֹשָׁבָה שֶׁלָּנוּ יָדְעוּ לְסַפֵּר

שֶׁבִּכְלָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁהוּא יְהוּדִי.

---

קול מוּכּר

מאת

יוסי שריד

מֵת אֶחָד, פִּתְאֹם הִתְחִיל לְדַבֵּר אִתִּי,

שֶׁקּוֹלוֹ נִשְׁמַע לִי מֻכָּר.

אֲנִי לֹא בָּטוּחַ, אֲנִי רַק חוֹשֵׁב

שֶׁהוּא לָמַד אִתִּי בְּאוֹתָהּ כִּתָּה.

אִמִּי הִזְהִירָה אוֹתִי שֶׁלּא לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים מֵתִים.

מָה אֹמַר לָכֶם, הוּא הִשְׁתַּנָּה:

דְּבָרַיו נִשְׁמְעוּ לִי הַפַּעַם מְנֻמָּקִים לְמַדַּי,

לֹא הָיָה לִי מַה לַעֲנוֹת לוֹ.

---

מות גיבורים

מאת

יוסי שריד

הַשּׁוֹר יַרְאֶה לַטּוֹרֵיאָדוֹר

וְהַטּוֹרֵיאָדוֹר יַרְאֶה לַשּׁוֹר

וְהַדָּם יַרְאֶה לַחוֹל

וְהַחוֹל גַּם הוּא יָכוֹל

לְהַרְאוֹת.

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לָכֶם

וְאַל תַּרְאוּ לִי.

---

שעה ראשונה

מאת

יוסי שריד

חַיָּלוֹת מַעֲרִיצוֹת מְפַקְּדִים מְעֻמְלָנִים

מִלָּה שֶׁל עֲמִילָן הִיא מִלָּה.

בָּלְעוּ שָׁם אֵשׁ,

בָּלְעוּ חֲרָבוֹת,

מַה לֹא בָּלְעוּ שָׁם בְּשָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמִּלְחָמָה.

בָּלְעוּ אִטְרִיּוֹת בְּלוּלוֹת בְּשֶׁמֶן

בַּחֲדַר אֹכֶל קְצִינִים

לְכָבוֹד הָאוֹרְחִים הַנִּכְבָּדִים מִירוּשָׁלַיִם.

יָצָאתִי הַחוּצָה,

לְמִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים,

וּמֵחַיָּל עוֹבֵר כָּצֵל

בִּקַּשְׁתִּי אֵשׁ.

---

תרדמת הדובים

מאת

יוסי שריד

כְּשֶׁאֵין לוֹ מַה לֶאֱכֹל

גַם דֹּב לֹא יָכוֹל

לִרְעֹב חֹרֶףְ שָׁלֵם.

לֹא אוֹכֵל וְלֹא מַפְרִישׁ, מְאַבֵּד מִשְׁקָל,

אֲבָל מַמְלִיט גּוּרִים וּמְלַקְּקָם

וְקָם לִתְקֹף אֶת הַפּוֹלְשִׁים

לְאִימְפֶּרְיַת הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ.

בְּתַרְדֵּמָה כָּל כָּךְ עֵרָה

מַי בִּכְלָל רוֹצֶה לָצֵאת מֵהַמְּאוּרָה.

---

עונת האבטיחים

מאת

יוסי שריד

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהִשָּׁמַע קְדוֹרָנִי מִדַּי –

קְדוֹרָנִי זֶה לֹא אֲנִי, מַמָּשׁ לֹא.

אֲבָל רָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה קַרְחוֹן

שֶׁהָיָה וְאֵינֶנּוּ

וְהִתְחַלְתִּי לַחֲשֹׁב מַחְשָׁבָה זָרָה

עַל כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה,

עַל עֶצֶם מַעֲשֶׂה הַבְּרִיאָה

וְזֹאת לֹא מַחְשָׁבָה בְּרִיאָה

זֹאת מַחְשָׁבָה חוֹלָנִית,

וְאוּלַי אֲפִלּוּ שְׂמֹאלָנִית.

הַאִם עוֹד מְעַט תֹּהוּ וְחֹשֶׁךְ?

הָיִיתִי רוֹצֶה דַּוְקָא לְהַרְגִּיעַ

אַךְ מַי יכוֹל לְהַבְטִיחַ שֶׁהָרָקִיעַ

יַמְשִׁיךְ לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם

וְשֶׁהַמַּיִם יַמְשִׁיכוּ לְהִקָּווֹת מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם –

אֶפְשָׁר רַק לְקַוּוֹת –

בְּלִי שֶׁרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת.

מִי שֶׁמְּדַבֵּר כָּמוֹנִי בִּגְּנוּת הַטִּיחַ

לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ אֶלָּא אֲבַטִּיחַ

בַּקַּיִץ שֶׁמִּתְקָרֵב

הָאֲבַטִּיחִים חוֹזְרִים, הֵם יַחְזְרוּ,

אֲנִי מִתְעָרֵב.

---

בארץ החמור

מאת

יוסי שריד

הַחֲמוֹרִים עוֹשִׂים עַכְשָׁו קַאמְבֶּק בְּצָרְפַת.

הַיְדִיעָה הַזֹּאת מְאֹד שִׁמְחָה אוֹתִי,

כִּמְעַט נָעַרְתִּי מֵרֹב שִׁמְחָה.

אֲנִי מֵבִין מַשֶּׁהוּ בַּחֲמוֹרִים,

וְיֵשׁ לִי לֹא מְעַט חִבּוּרִים

בְּנוֹשֵׂא זֶה:

עַל חֲמוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, לְדֻגְמָה,

שֶׁהוּא חוֹבְשׁוֹ בִּשְׁעַת הַהַשְׁכָּמָה,

כָּל סִפּוּר הַחֲמוֹרִיָּה בַּדֶּרֶךְ לְהַר הַמּוֹרִיָּה.

וְעַל חֲמוֹרָהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל שֶׁנּוֹשֵׂא

אוֹתָהּ אֶל נִשּוּאֶיהָ.

וְעַל הָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם, כַּמּוּבָן,

שֶׁאֱלֹהִים –

הוּא וְלֹא אָחֶר פָּתַח אֶת פִּיהָ –

(צָרִיךְ לָשִׂים לֵב שֶׁדַּוְקָא לַחֲמוֹרִים

יֵשׁ שִׂיחַ וְשִׂיג עִם אֱלֹהִים).

וְעַל חֲמוֹרֵיהֶם שֶׁל ר' פִּנְחָס בֶּן יָאִיר

וְר' חֲנִּינָא בֶּן דּוֹסָא וְר' יוֹסִי,

שֶׁלָּמְדוּ מִבַּעֲלֵיהֶם מִדּוֹת טוֹבוֹת

וַיַּחֲמִירוּ כַּחֲמוֹרִים בְּקִיּוּם מִצְווֹת.

וְעַל הַחֲמוֹר הָעֲרָבִי שֶׁל ס. יִזְהָר

שֶׁמְּנַסִּים עָלָיו כֵּלִים וְיוֹרִים

וְהוּא לֹא מִתְפַּגֵּר כָּל כָּךְ מַהֵר

וְהוּא נוֹעֵר וְנוֹעַר

עַד שֶׁתַּם לִגְוֹעַ בָּעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַּ.

כֵּן, יֵשׁ לִי בְּקִיאוּת מַזְהִירָה

בְּתּוֹרַת הַנְּעִירָה.

כָּל כָּךְ חֲבָל שֶׁדַּוְקָא לְכָאן

לְאֶרֶץ הַצְּבִי,

הֵם לֹא חוֹזְרִים, הַחֲמוֹרִים הַנּוֹעֲרִים.

---

היועצת

מאת

יוסי שריד

הַאִם אֲנִי מְגַלֶּה אֵצֶל הַיּוֹעֶצֶת לְבִטָּחוֹן לְאֻמִּי

סִימָנִים בְּרוּרִים לְחֹסֶר בִּטָּחוּן עַצְמִי,

מִסְמָכִים סוֹדִיִּים נָחִים לְרַגְלֶיהָ.

עַכְשָׁו לַיְלָה, הִיא לְבַדָּהּ –

אִשָּׁה שׁוֹמַעַת אִוְשָׁה

וְנִבְהֶלֶת –

אוּלַי הִשְׁאִירָה חַלּוֹן פָּתוּחַ,

אוּלַי לֹא נָעֲלָה דֶּלֶת.

וְאוּלַי עָדִיף שֶׁתִּישַׁן בַּמָּלוֹן וְלֹא בַּסָּלוֹן,

תִּישַׁן לָהּ בְּנַחַת וּמְאֻבְטַחַת –

הָאִשָּׁה הֲכִי חֲזָקָה בָּעוֹלָם –

אוּלַי גַם אִשָּׁה רְגִישָׁה,

שֶׁשּׁוֹמַעַת אִוְשָׁה

וּמְפַחֶדֶת מִדֶּלֶת.

---

חייל יפני

מאת

יוסי שריד

אֲנִי חַיָּל יָפָּנִי

שֶׁיּוֹצֵא מֵהַגּ’וּנְגֶּל

וְסַכִּין יָפָּנִית בֵּין הַשִּׁנַּיִם

רַק כְּדֵי לְגַלּוֹת

שֶׁהַחַיִּים בַּחֲפִירוֹת נִמְשְׁכוּ בִּלְעָדַי.

---

הסעודה האחרונה

מאת

יוסי שריד

אֵין דָּם בַּמַּצּוֹת,

אַךְ יֵשׁ מַצּוֹת בַּדָּם,

וְיֵשׁ פִּתּוֹת.

הַסְּעוּדָה הָאַחֲרוֹנָה בְּעֶרֶב פֶּסַח.

אִמָּא שֶׁלּוֹ נֶהֶרְגָה בְּטָעוּת

שֶׁעָלֶיהָ יֵשׁ לְהִצְטַעֵר

וּגְאֻלָּתוֹ מֵעַכְשָׁו הִיא גְּאֻלַּת הַדָּם.

בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי, וְרַק מִנִּמּוּקִים שֶׁל הֲגַנָּה עַצְמִית,

הִיא נֶהֶרְגָה

וְהוּא נֶהֱרַג אִתָּה,

שֶׁלּא יָקוּם לָהּ גּוֹאֵל דַּם הַטַּבּוּר.

בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל פַּעֲמַיִם –

אוֹר רִאשׁוֹן עַל אֶל-בּוֹרֶג' –

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יִתְכַּחֵש הַקָּצִין הַבָּכִיר,

מְיֻחָד לְמַהֲדוּרַת הַבֹּקֶר.

---

החלפן

מאת

יוסי שריד

נָתַן חַיִּים

לָקַח תּוֹחֶלֶת

נָתַן חֶדֶר

לָקַח דֶּלֶת

נָתַן מַכְאוֹב

לָקַח דַּעַת

נָתַן אוֹב

לָקַח קוֹל

נָתַן מַרְאֶה

לָקַח עֵינַיִם

נָתַן צֵל

לָקַח הַר

וּמַה נִּשְׁאַר?

וּמַה, זֹאת כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ?

---

כמו

מאת

יוסי שריד

בְּוַדַּאי לֶאֱהֹב

בְּוַדַּאי כָּמוֹךָ,

אֲבָל בִּתְנַאי אֶחָד:

שֶׁיִהְיֶה בֶּאֱמֶת כָּמוֹךָ

וְאִם אֶפְשָׁר – כָּמוֹנִי בְּדִיּוּק.

---

איכות חיים

מאת

יוסי שריד

הַשָּׁנָה הוּא בֶּן שִׁבְעִים פִּתְאֹם

וּלְפִי שָׁעָה אֵין

סִימָּן שֶׁהוּא שׁוֹקֵל לָמוּת

יֵשׁ רְגָעִים

בַּחַיִּים

שֶׁהַחַיִּים

הוֹפְכִים כַּמּוֹּת

וּבַצָּהֳרַיִם,

כְּשֶׁעָשׂוּ לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַב

וְהִגִּישׁוּ לוֹ לֶאֱכֹל – הַכֹּל לְפִי הַלּוּחַ –

הוּא אָמַר שֶׁמַּר

וּפָחוֹת מִדַּי מָלוּח.

---

נוזלים

מאת

יוסי שריד

כְּשֶׁהַחַיִּים אוֹזְלִים

פִּתְאֹם

נִזְכָּרִים בְּבֶהָלָה

שֶׁהַגּוּף הוּא תִּשְׁעִים אֲחוּז נוֹזְלִים

וְזֹאת מַחְשָׁבָה דֵּי מְדַכְדֶּכֶת

כִּי לְמַיִם כְּלוּאִים וּרְדוּדִים

אֵין כָּח לָלֶכֶת

וְהֵם עוֹמְדִים

וּמִתְאַיְּדִים

וּמַשְׁאִירִים אַבְנִית

וִילָדִים.