אמר המתרגם:

דרך הרוח מי ידע.

כששכב שכני ומורי, אלכסנדר אפקלידס, בארונו, בחליפה ובנעליים, כולו אומר חג, דומה היה כחַי. אך הוא היה מת. יום־יומיים לפני־כן נשאתי אותו כמעט על כפיים אל בית־החולים, אחר שכילה את שנותיו האחרונות בעראק ובסגריות.

עתה הוא בארון, פה בכנסיה היוונית, על הר־ציון. ובאים הבאים, ואט־אט הולך גופו כולו ומתכסה בשלל צבעים – שפעת פרחים מכסה אותו, ובקצהָ ראשו הגדול כפרח לבן.

והנה באים שלושת מלכי הקדם, שחורי גלימה ומצנפת, כשליחי ממלכות עלומות. וקטורת עולה. ואוזני מנסה לקלוט ולזהות מלה פה ומלה שם מזמר הקינה היווני. פתע נושאים שלושת השליחים את ידיהם – כמו משך מישהו בחוטים – ושלוש המצנפות מוּסרות מראשיהם. ואחר רגע שוב נמשכים החוטים, והמצנפות שבות למקומן.

כששבתי הביתה, במושבה היוונית בירושלים, אמר לי לבּי כי הגיעה העת, אולי, להציץ בשירי מריה של רילקה. שנים לא קראתי בהם. ולמען האמת – מעולם לא קראתים בשלמותם. אך משהו, מקריאה רחוקה, כנראה דבק ולא הרפה. פעם, בשכבר הימים, אמרתי אל לבי כי יבוא הרגע שבּו אתרגם את השירים הללו. יבוא הרגע המתאים, שבּו אהיה בשל לשירים הללו, לא כספרות בלבד אלא כחיים.

והנה, בשובי מהר־ציון, ובתוכי מדרגות ועמודים וקטורת ומראות אגדיים – נטלתי לידי את השירים הללו, ולתדהמתי גיליתי בהם את אשר עבר עלי זה עתה.

ואני לא זכרתי שרילקה כתב את השירים הללו בהשראת סידור התפילה של הכנסיה היוונית־האורתודוכסית, המונח על שולחני. אני בטוח שלא ידעתי זאת, אך אולי רדמו הדברים בתוכי. וזה היה הרגע להתנסות בשירים הללו מתוכם, במידת האפשר.

וזה מה שהשתדלתי לעשות. ואף הלכתי אגב עיסוקי בשירים הללו לכנסיית סן־סימון שבקטמון, ביום ו אחד, המוקדש לאותן תפילות־הנאמרות־מעומד, לזכר אם־האלוהים, שעל לידתה, חייה ומותה הן מספרות בתמימות ילדים.

רחוקים הדברים מאתנו, וכה קרובים. השירים הללו, שהם כה אירופיים ואף כה שלנו, שבו בדרכי עקיפין למושבה היוונית בירושלים, אולי צוּר מחצבתן.

מ.ה.

מַלְאֲכֵי מָרוֹם כַּמָּה יָגְעוּ

שֶׁלֹּא לִפְרֹץ בְּשִׁיר כִּבְכִי־פִּתְאֹם.

הַלַּיְלָה אֵם נוֹלֶדֶת – זֹאת יָדְעוּ –

לַנַּעַר שֶׁקָּרוֹב בּוֹאוֹ הֲלוֹם.

רִחֲפוּ בַּלָּאט, כְּנָפָם מוֹרָה

אֶל בֵּית יְהוֹיָקִים, חָצֵר בּוֹדֶדֶת;

חָשִׁים בַּהִצְטַבְּרוּת הַטְּהוֹרָה

וְאִישׁ מֵהֶם אֵינוֹ מֵעֵז לָרֶדֶת.

כִּי הַשְּׁנַיִם הָיוּ עֲסוּקִים, עֵינֵיהֶם לֹא עָצְמוּ.

בָּאָה שְׁכֵנָה לְעֵצָה וְכֻלָּהּ תְּהִיָּה.

וְהַיָּשִׁישׁ הֶחָרֵד חָשׁ לְהַסּוֹת אֶת הַ־מוּ

שֶׁל הַפָּרָה הַכֵּהָה. כִּי כָּךְ טֶרֶם הָיָה.

לְהִתְנַסּוֹת בָּהּ, כְּפִי שֶׁאָז הָיְתָה,

תְּחִלָּה יְהֵא עָלֶיךָ לַעֲמֹד

שָׁם שֶׁעַמּוּדִים עוֹשִׂים שַׁמּוֹת

בְּנַפְשְׁךָ; לָחוּשׁ בִּזְרִימָתָהּ

שֶׁל אֶבֶן־מַדְרֵגוֹת; וְאָז לִקְלֹט

קְשָׁתוֹת רַבּוֹת־אִיּוּם הַמִּתְעַגְּלוֹת

עַל פְּנֵי תְּהוֹם רַבָּה, מֶרְחָב אֲשֶׁר

נִגְדָּשׁ בְּךָ, וְאֵין אַתָּה יָכוֹל

לְהַרְחִיקוֹ מִמְּךָ, פֶּן תִּשָּׁבֵר.

עַתָּה, אִם אֶבֶן בְּלִבְּךָ הַכֹּל –

קִיר, כְּנִיסָה וְקִמְרוֹנוֹת – הַעֲבֵר

אֶת יָדֶיךָ לְאִטְּךָ וּפְתַח

מָסָךְ גָּדוֹל אֲשֶׁר מוּלְךָ נִמְתַּח:

מֵחֲפָצִים גְּבוֹהִים בְּרַק אוֹר נוֹגֵהַּ

עַל נְשִׁימָה ועַל מַגָּע גּוֹבֵר;

מַטָּה וָרוֹם אַרְמוֹן בְּאַרְמוֹן נוֹגֵעַ,

וּמַעֲקֶה מִמַּעֲקֶה בּוֹקֵעַ

לְהֵאָחֵז בְּגֹבַהּ מְסַחְרֵר;

וּקְטֹרֶת אָז תָּעִיב עַל מַבָּטְךָ,

אַךְ מֵרָחוֹק חוֹתֶרֶת בְּבִטְחָה

כָּל קֶרֶן אוֹר אֵלֶיךָ. וּבְעֵת

אוֹר קַעֲרוֹת הָאֵשׁ הַמְהַבְהֲבוֹת

יְרַקֵּד עַל פְּנֵי גְּלִימוֹת קְרֵבוֹת –

הֲתוּכַל לָשֵׂאת?

       וְהִיא נָשְׂאָה

אֶת מַבָּטָהּ הַיְשֵׁר, לִרְאוֹת, לִבְחֹן

(יַלְדָּה, יַלְדָּה קְטַנְטֹנֶת בֵּין נָשִׁים)

וּכְשֶׁעָלְתָה שְׁלֵוָה, בְּבִטָּחוֹן,

נָסוֹג אָחוֹר הַזֹּהַר הַמַּרְשִׁים;

כָּל־כָּךְ הָיָה כָּל פֹּעַל אֲנָשִׁים

נִמְעָט מִן הַתְּהִלָּה אֲשֶׁר מִלְּאָה

אֶת לְבָבָהּ, מֵהַצִיּוּת לָאוֹת,

לְסִימָנֵי הַפֶּלֶא, לַקְּרִיאוֹת.

הוֹרֶיהָ הֶעֱלוּהָ, כָּךְ דִּמּוּ,

וְאִישׁ הֲדוּר־חָזֶה דִּמָּה אַף הוּא

כִּי קִבֵּל אוֹתָהּ. אַךְ הִיא פָּסְעָה

קְטַנָּה, דֶּרֶךְ כֻּלָּם, מִתּוֹךְ כָּל יָד,

אֶל גּוֹרָלָהּ אֲשֶׁר מוּכָן עָמַד,

כָּבֵד מִן הַבִּנְיָן, רָם וְנִשָּׂא.

וְהַמַּלְאָךְ טָרַח אָז וְהִגִּיד

לָאִישׁ קְמוּץ הָאֶגְרוֹף וְהַחַשְׁדָן:

הַבֵּט וּרְאֵה, כָּל קֵפֶל בָּהּ מֵעִיד

כִּי הִיא קְרִירָה כְּשַׁחַר רַעֲנָן.

אֲבָל הָאִישׁ, שֶׁמַּבָּטוֹ קָדַר,

מִלְמֵל: עַד מַה שֻּׁנְּתָה הִיא, לְהַדְהִים.

וְהַמַּלְאָךְ הֵרִים קוֹלוֹ: נַגָּר,

הֲלֹא תִּרְאֶה אֶת אֶצְבַּע אֱלֹהִים?

אַתָּה אֲשֶׁר עוֹשֶׂה לוּחוֹת מֵעֵץ,

הַאִם תָּעֵז, יָהִיר, לְהִתְוַכֵּחַ

עִם זֶה שֶׁבִּדְבָרוֹ אִילָן מֵנֵץ,

וּבְמַאֲמָרוֹ גַּם עֵץ יָבֵשׁ פּוֹרֵחַ?

לִבְסוֹף הֵבִין. וּכְשֶׁנָּשָׂא עֵינָיו

אֶל הַמַּלְאָךְ – הוּא כְּבָר נָמוֹג, נִבְלַע.

הֵסִיר לְאַט אֶת כּוֹבָעוֹ הָעָב

וּפָתַח בְּזֶמֶר תְּהִלָּה.

הַלָּלוּ שֶׁכִּמְעַט לְלֹא נְשֹׁם

נִמְלְטוּ מֵהֶרֶג הַיְלָדִים –

הוֹ, אֵיךְ נַעֲשׂוּ גְּדוֹלִים פִּתְאֹם

בְּלֹא מֵשִׂים, בְּדֶרֶךְ הַנְּדוּדִים.

וְעוֹד בְּטֶרֶם פָּגָה חֶרְדָתָם,

וּבְעוֹד עֵינָם אֲחוֹרַנִּית פּוֹנָה,

וּכְבָר עַל גַּב אָפֹר שֶׁל פִּרְדָּתָם

נָשְׂאוּ עָרִים שְׁלֵמוֹת אֶל סַכָּנָה.

כִּי הֵם, קְטַנִּים בָּאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

כִּמְעַט לֹא־כְלוּם, קָרְבוּ אֶל מִקְדָּשִׁים –

וּבַפְּסִילִים נָפְלָה הַבֶּהָלָה

וְנִשְׁתַּבְּרוּ כֻּלָּם, פְּרוּעֵי חוּשִׁים.

הֲיִתָּכֵן שֶׁעֶצֶם הִלּוּכָם

הִרְגִּיז מוֹסְדוֹת עוֹלָם עַד כְּדֵי כָּךְ,

עַד הֵם עַצְמָם נָבוֹכוּ מִכֹּחָם –

וְהַתִינוֹק רַק הוּא, בְּשֶׁקֶט נָח.

וְאָז, בְּשֶׁל כָּל זֹאת, בִּקְּשׁוּ לָשֶׁבֶת

בְּצֵל אִילָן. אֲבָל רְאֵה כֵּיצַד

הָעֵץ הָרָם צִמְצֵם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד

וְסָמוּךְ לָהֶם קָרַב עָמַד –

וְהִשְׂתַּחֲוָה, גָּדוֹל וָרַב.

אוֹתוֹ אִילָן עַתִּיק אֲשֶׁר זֵרָיו

קִשְּׁטוּ רָאשֵׁי נָחֵי־הָעוֹלָמִים,

הַפַּרְעוֹנִים – הִשְׁתַּחֲוָה, כִּי חָשׁ

הִנֵּה פּוֹרֵחַ פֹּה כֶּתֶר חָדָש.

וְהֵם יָשְׁבוּ, הָיוּ כְּמוֹ חוֹלְמִים.

אָז הַשָּׁלִיחַ תּוֹמַס חָשׁ וּבָא –

אֲבָל אֵחַר, כּי כְּבָר הָיָה נִצָּב

מַלְאָךְ זָרִיז שָׁם, אֲשֶׁר לוֹ צִפָּה

וְאֵצֶל קְבוּרָתָהּ נָתַן לוֹ צַו:

גֹּל אֶת הָאֶבֶן. רְצוֹנְךָ לָדַעַת

אֵיפֹה הִיא זוֹ שֶׁאֶת לִבְִּךָ לָקְחָה?

רְאֵה, כִּצְרוֹר בָּשׂוּם הָיְתָה מֻצְנַעַת,

לִזְמַן מוּעָט שָׁם בַּפִּנָּה הֻנְּחָה,

עַד כִּי הָאֲדָמָה מָלְאָה נִיחוֹחַ

בְּכָל קְפָלֶיהָ, כְּאָרִיג עָדִין.

כֹּל אֲשֶׁר מֵת, וַאֲשֶׁר אִבֵּד כָּל כֹּחַ

הֲלוּם רֵיחָהּ הִנּוֹ (הֲלֹא תַּבְחִין).

הִנֵּה בַּד הַפִּשְׁתָּן – אֵיפֹה תִּמְצָא

כּוֹבֵס שֶׁיַּלְבִּינוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ?

הָאוֹר אֲשֶׁר מִגְּוִיָּתָהּ יָצָא

מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַז הָיָה וְזַךְ.

וּבְאֵיזֶה רֹךְ עָלְתָה מִן הַבָּהִיר –

דָּבָר לֹא זָע, נִדְמֶה כִּי כָּאן הִיא עוֹד.

אַךְ הַשְּׁחָקִים רָגְשׁוּ, הָמוּ מְאֹד:

כְּרַע, אָדָם, הַבֵּט אַחֲרַי וְשִׁיר.

• נוגה ברנר
• שולמית רפאלי