אמר המתרגם:
דרך הרוח מי ידע.
כששכב שכני ומורי, אלכסנדר אפקלידס, בארונו, בחליפה ובנעליים, כולו אומר חג, דומה היה כחַי. אך הוא היה מת. יום־יומיים לפני־כן נשאתי אותו כמעט על כפיים אל בית־החולים, אחר שכילה את שנותיו האחרונות בעראק ובסגריות.
עתה הוא בארון, פה בכנסיה היוונית, על הר־ציון. ובאים הבאים, ואט־אט הולך גופו כולו ומתכסה בשלל צבעים – שפעת פרחים מכסה אותו, ובקצהָ ראשו הגדול כפרח לבן.
והנה באים שלושת מלכי הקדם, שחורי גלימה ומצנפת, כשליחי ממלכות עלומות. וקטורת עולה. ואוזני מנסה לקלוט ולזהות מלה פה ומלה שם מזמר הקינה היווני. פתע נושאים שלושת השליחים את ידיהם – כמו משך מישהו בחוטים – ושלוש המצנפות מוּסרות מראשיהם. ואחר רגע שוב נמשכים החוטים, והמצנפות שבות למקומן.
כששבתי הביתה, במושבה היוונית בירושלים, אמר לי לבּי כי הגיעה העת, אולי, להציץ בשירי מריה של רילקה. שנים לא קראתי בהם. ולמען האמת – מעולם לא קראתים בשלמותם. אך משהו, מקריאה רחוקה, כנראה דבק ולא הרפה. פעם, בשכבר הימים, אמרתי אל לבי כי יבוא הרגע שבּו אתרגם את השירים הללו. יבוא הרגע המתאים, שבּו אהיה בשל לשירים הללו, לא כספרות בלבד אלא כחיים.
והנה, בשובי מהר־ציון, ובתוכי מדרגות ועמודים וקטורת ומראות אגדיים – נטלתי לידי את השירים הללו, ולתדהמתי גיליתי בהם את אשר עבר עלי זה עתה.
ואני לא זכרתי שרילקה כתב את השירים הללו בהשראת סידור התפילה של הכנסיה היוונית־האורתודוכסית, המונח על שולחני. אני בטוח שלא ידעתי זאת, אך אולי רדמו הדברים בתוכי. וזה היה הרגע להתנסות בשירים הללו מתוכם, במידת האפשר.
וזה מה שהשתדלתי לעשות. ואף הלכתי אגב עיסוקי בשירים הללו לכנסיית סן־סימון שבקטמון, ביום ו אחד, המוקדש לאותן תפילות־הנאמרות־מעומד, לזכר אם־האלוהים, שעל לידתה, חייה ומותה הן מספרות בתמימות ילדים.
רחוקים הדברים מאתנו, וכה קרובים. השירים הללו, שהם כה אירופיים ואף כה שלנו, שבו בדרכי עקיפין למושבה היוונית בירושלים, אולי צוּר מחצבתן.
מ.ה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.