הקדמת המתרגם ומקורות

ספר המלכים ורקעו

פירדוסי, מחבר השאה־נאמה, ‘ספר המלכים’, הוא משורר שעל גדולתו אפשר לדון מכמה היבטים שונים. הוא יכול להיחשב לאבי השירה הפרסית הקלסית, אף־על־פי שלא היה המשורר הראשון שיצר בפרסית; הוא היה יוצר השירה האפית הפרסית, ואף כי גם בזאת לא היה הראשון, התהוותה של השירה האפית הפרסית קשורה קשר הדוק בשמו; הוא היה מחולל התודעה הפרסית התרבותית שהתגבשה תחת שלטון האִסלאם, ואף שבכך ביטא רוח של תקופה, יצירתו משמשת עד היום סמל של אחדות התרבות וההיסטוריה הפרסית. לשונו הפרסית הצחה, הטהורה יחסית מהשפעות זרות, וסגנונו הפשוט, שימשו גם בימינו דגם שיש לחקותו.

העניין שיש לנו בשירתו נובע אף הוא מכמה היבטים שונים. שירתו של פירדוסי היא אחד העיצובים הגדולים של שירה אפית בספרות העולם. זה הוא תיאור חי, רוטט ומרגש, המשתרע על־פני יריעה ענקית בהיקפה, ועם זאת הוא כולל בכל אחר משלביו התייחסות דקה, עדינה ומפורטת לפרטי פרטים, המזכירה את אמנות המיניאטורה הפרסית הקלסית (שהתפתחה רק בתקופה מאוחרת יותר). בתיאורים אלה נכללים עלילות גבורה ואהבה, מעשים שיש בהם גדלות־לבב ושפלות־נפש שטנית, מזימות חצר ותככים, ולצדם גילויים של מסירות ונאמנות ללא גבול. היצירה הזאת ותוכנה הזינו את דמיונם ואת חייהם הפנימיים של בני המורשת התרבותית של איראן ושל בני האזורים הסמוכים לאיראן במשך כאלף שנה, ועדיין לא נס ליחם. גם מבחינת תכניה יש בה עניין רב לכל הרוצה ללמוד משהו על רוחו של עם גדול, העם האיראני, השוכן בקרבת מקום גיאוגרפית לאזורנו, שהרי נכללים בה מיתוסים עתיקים וזכרונות היסטוריים לצד סיפורים אנושיים על גיבורים ומלכים, וכל זה בעיצוב ספרותי שאין רבים דוגמתו בספרות העולם.

1. איראן: קווים לתולדותיה ותרבותה בתקופה שלפני האִסלאם

השטח של איראן לצורך דיוננו כאן איננו זהה בדיוק לישות הפוליטית המודרנית הקרויה בשם זה. המתבונן במפת ימינו יראה שהשם ‘איראן’ קרוי על חבל ארץ הנתון בין עיראק לתורכיה במערב ובין אפגאניסתאן לפאכיסתאן במזרח, בין ברית המועצות בצפון ובין המפרץ הפרסי ומפרץ עומאן בדרום. הגבולות הפוליטיים של השושלות הרבות והשונות ששלטו בארץ זו נשתנו לא מעט. במרוצת הדורות הארוכים של ההיסטוריה שאנו עוסקים בה התרחבו הגבולות הללו מפעם לפעם בצורה ניכרת, אך לעתים קרובות היה שטח הארץ הזה מחולק ומפוצל בין שליטים שונים שקיימו ביניהם לבין עצמם יחסי איבה ויריבות. ובכל זאת, כשאנו מדברים על איראן כעל ישות תרבותית היסטורית, אין לגבולות הפוליטיים הנודדים הללו משמעות רבה. כמושג של תרבות, וכסמל של אחדות בין העמים השונים שמהם הורכבה הישות האיראנית, אפשר לדבר על איזור המזוהה עם איראן למרות התהפוכות התכופות בגורלם של המלכים והשליטים. איזור זה גבל במזרח בהודו (וכלל בתוכו את אפגאניסתאן והרבה מפאכיסתאן של

היום), ובצפון־מזרח בסין. בצפון הוא נסתיים בערבות אסיה התיכונה ובים הכספי, במערב היה התחום של מסופוטמיה, ובעיקר חלקו המזרחי, חלק מאיזור־ההשפעה של איראן בתקופות של הממלכות האיראניות הגדולות, ובדרום, כמובן, היה תמיד הים הערבי אשר שׂם גבול לאיזור האיראני.

האיזור האיראני הזה מתחלק באופן חד לשני חלקים עיקריים: מזרח ומערב. ביניהם, במרכז, משתרעת הרמה האיראנית, שחלק גדול ממנה תפוס על־ידי מדבריות־מלח ענקיים, הקרויים דַשְׁת־י לוּט ודַשְׁת־י כַּוִיר. האיזור המרכזי הזה חוצה את תחום איראן ומפריד בין שני חלקיו העיקריים. קושי המעבר בין החלקים השונים מודגש גם על־ידי רכסי הרים גבוהים המקיפים את הרמה המרכזית של איראן, הרי אלבּוּרז בצפון, והרי הזַגרוֹס המשתרעים מן הצפון לדרום במערב איראן. במזרח מוגבלת הרמה על־ידי הרי ח’וֹראסאן ובּלוּצ’יסתאן. מעבר להם ממזרח נמצאים הרי ההינדוּ־כּוּש (היום בשטח אפגאניסתאן ופאכיסתאן).

הרבה מן המיתולוגיה האיראנית, שעליה אנו שומעים בחלקים הראשונים של השאה־נאמה, מתחוללת במזרח, ובעיקר בצפון־מזרח, אך הממלכות האיראניות הגדולות של ההיסטוריה, הממלכה האחימינית והממלכה הסאסאנית, היו מבוססות על שושלות שבסיסן היה במערב, בעיקר בדרום־מערב איראן, באיזור הידוע בשם פרס במשמעותו המצומצמת של המושג. בסיסם של המלכים מן השושלת האַרְשַׁקִית הפארתית היה אף הוא במערב, אך שלא כמו האחימינים שקדמו להם והסאסאנים שבאו אחריהם, מקומם היה בצפון־מערב, לא רחוק מן הים הכספי. התוּראנים, המופיעים כאויבי האיראנים, ממוקמים בצפון. התרבות האיראנית של הממלכות ההיסטוריות הגדולות היתה אפוא בעיקרה תרבות של מערב איראן, אך הזכרונות המיתולוגיים וההיסטוריים שהזינו אותה מקורם היה באזורי מזרח איראן. בתקופה המוסלמית, כשחלה התחדשות הלשון והספרות הפרסית, שהשאה־נאמה הוא אחד מביטוייה המובהקים והמרשימים, היה שוב מרכז הפעילות הספרותית דווקא בח’וראסאן, בצפון־מזרח איראן, מקום השושלות המוסלמיות שטיפחו את הספרות הזאת, ומקום הולדתו ופעילותו של פירדוסי.

אפשר למנות חמש תקופות עיקריות בתולדות איראן שלפני האסלאם. מכל אחת מן התקופות הללו נשתמרו הדים וזכרונות גם בשאה־נאמה, אם כי לא תמיד בצורה מלאה:

(א) התקופה הקדומה. כל מה שאנו יודעים על תקופה זו, מעבר לידיעות מקוטעות, הוא בתחום האגדה והמיתוס; (ב) התקופה של המלכות האיראנית הגדולה הראשונה, מלכות השושלת האחימינית (מן המאה השישית לפה“ס ועד לכיבושי אלכסנדר הגדול במאה הרביעית לפה”ס); (ג) תקופת אלכסנדר מוקדון ויורשיו הסלווקים (מ־330 לפה“ס ועד בערך 247 לפה”ס); (ד) תקופת המלכים הפארתים, בני השושלת הארשקית (משנת 247 לפה“ס בקירוב ועד 224 לסה”נ); (ה) התקופה הסאסאנית (מ־224 ועד לכיבוש הערבי של איראן בשנת 642). ההיסטוריה, מנקודת־ראותו של השאה־נאמה, מסתיימת עם הכיבוש הערבי. מה שהתחולל באיראן אחרי ראשית האִסלאם אינו מעניינו של האפוס.

החלוקה הזאת היא בעיקרו של דבר גם החלוקה הנקוטה בידי מחבר השאה־נאמה. פרק־הזמן שקראנו לו בשם ‘התקופה הקדומה’ היא המסגרת המוקדשת למלכים הקדומים, המיתולוגיים, בחלקו הראשון של האפוס הזה, השושלת האחימינית זוכה לסיקור דל, כיוון שהחומר שהיה קיים בתודעה ההיסטורית האיראנית על התקופה הזאת אינו רב, וכן גם החומר על התקופות הסלווקית והפארתית. חומר עשיר ומגוון במיוחד, שיש בו גם ערך מבחינה היסטורית, מצוי בשאה־נאמה על התקופה האחרונה של ההיסטוריה האיראנית לפני הכיבוש הערבי, התקופה הסאסאנית.

על חטיבת הזמן הראשונה, החטיבה המיתולוגית, נרחיב את הדיבור בפרק הבא. בפרק הזה נאמר כמה מלים על תולדות איראן בתקופות ההיסטוריות, כדי לסייע לקורא השירה למקם את המאורעות במסגרת הזמן הידוע לחוקרי ההיסטוריה.

השבטים האיראניים הגיעו להתיישב באיראן כנראה במרוצת האלף השני לפה"ס. הם נפרדו בדרך נדודיהם לפני־כן מקבוצה של שבטים אחרים, שאתם ביחד היוו חטיבה תרבותית אחת. בני קבוצת השבטים האחרים התיישבו בהודו, לשם הביאו אתם את לשונם, הלשון הסנסקריטית, ושם פיתחו את התרבות ההודית הקלסית. בין ההודים ובין האיראנים הקדומים יש קִרבה לשונית, ספרותית ותרבותית רבה והדוקה. הדמיון בין שתי התרבויות במוטיבים ספרותיים שונים נשתמר זמן ממושך לאחר הפילוג שחל ביניהן.

התרבות האיראנית של התקופה הקדומה ביותר, זו שאיננה מוכרת לנו במישרים, אלא רק מתוך שחזור ממקורות היסטוריים וארכיאולוגיים שונים, היתה תרבות של פוליתיאיזם, הדומה במידה רבה לזו ששררה בהודו העתיקה ומוכרת לנו מכתבי־הקודש ההודיים הקדומים, מהימנונות ה’ריג־וידא'. אלים שהיו מזוהים בדרך בלל עם כוחות־טבע שונים היו מושאי הפולחן: הקריבו להם קורבנות שונים, הפנו אליהם מזמורים והימנונות, שבהם היללו את כוחם ואת גבורתם, וביקשו מהם עזרה במלחמה ותמיכה בקיום החברה ובשגשוגה, ריבוי בנים ופריון.

אנשי השושלת האחימינית, שנוסדה על־ידי כורש במאה השישית לפה"ס, הקימו ממלכה אדירה, שהקיפה חלק גדול מן העולם המיושב בעת העתיקה – ‘מהודו ועד כוש’, כפי שהדבר מנוסח במגילת אסתר. הממלכה האחימינית אמנם השתרעה מהודו ומגבול סין במזרח והגיעה עד אסיה הקטנה ומצרים במערב, וכללה בתוכה גם את ארץ־ישראל וסוריה. היא הקיפה לא רק ארצות רבות, אלא גם עמים ותרבויות שונים. אף־על־פי שלשונם של המלכים היתה הלשון הפרסית העתיקה, הם עשו שימוש רב גם בשפות אחרות כדי לנהל את ענייני הממלכה. השפות שהיו מקובלות על השליטים המסופוטמיים שקדמו להם –אכדית, עילמית וארמית – שימשו גם את מלכי פרס. במיוחד היתה הארמית הלשון הבינלאומית העיקרית לצורכי קשר בין המחוזות המרוחקים של ממלכתם העצומה. הגיעו לידינו כתובות־סלע של כמה מגדולי השושלת האחימינית, וביניהן בעיקר כתובת ארוכה ומפורטת של המלך דריוש הראשון. כתובות אלה עוסקות בהאדרת שמו של השליט ובתיאור המלחמות שניהל כנגד אויביו והכניע אותם בהן, אך אנו יכולים ללמוד מהן גם משהו על אמונותיהם ודרך מחשבתם של המלכים הללו. האל העליון של המלכים האחימיניים היה אַהוּרַא מַזְדָא, ואותו הם מזכירים שוב ושוב כמקור כוחם. ערך עליון היה בעיניהם למושג אמת ולנאמנות לשליט הלגיטימי, אם כי מובן שהם עצמם לא תמיד נהגו לפיו. על כך מעידים גם ההיסטוריונים היווניים (בעיקר הרודוטוס), שסיפרו לקוראיהם על מידותיהם ומנהגיהם של הפרסים, בעיקר על אלה שהיו רחוקים ומוזרים בעיניהם. אף־על־פי שהאל של המלכים האחימיניים גם היה האל של הדת הזורואסטרית, יש המטילים ספק בכך, אם אפשר לראות במלכי השושלת האחימינית זורואסטרים. שמו של הנביא זרתושטרא לא נזכר אצלם, וכמה מן המנהגים שהיו נקוטים בידם שונים מן המצוות שנדרשו הזורואסטרים לקיים. בעיקר בולט השוני במנהג הקבורה: המלכים הזורואסטריים נהגו להיקבר במבני־קבורה מפוארים, בעוד שהדת הזורואסטרית אוסרת על קבורת אדם באדמה, ומחייבת להפקיר את הגוויה לעוף השמים. בכל זאת לא נראה שיש להטיל ספק בהשתייכותם של המלכים האחימיניים לדת הזורואסטרית¹.

כיבושיו של אלכסנדר (330 לפה"ס) היו מכה קשה למלכות האיראנית ולתודעה הלאומית של איראן. בזיכרון ההיסטורי של איראן ראו בהם מעין הרס וחורבן. אף־על־פי־כן, בהשפעת הספרות העממית ההלניסטית, הפך אלכסנדר ברבות השנים לגיבור של רומנסה בדיונית, שנתחברה ביוונית וידועה בשם ‘הרומן של אלכסנדר’. הרומן הזה כולל תיאורי מלחמות, עלילות גבורה, הרפתקאות מוזרות ופרשיות אהבה. חיבור זה קנה לו מהלכים גם באיראן עצמה, וכך נעשה אלכסנדר מעין גיבור לאומי איראני. הדים לתפישה הזאת וקטעים מן הרומן הזה מוצאים אנו גם בשאה־נאמה².

לאחר תקופה לא־ארוכה של שלטון זר באיראן, שלטון בני השושלת הסלווקית, יורשי האימפריה של אלכסנדר הגדול, תפסו את השלטון אנשים השייכים למשפחה של לוחמים איראניים מבני השבטים הפארתיים, שמקום מושבם היה בצפון איראן, לא רחוק מן הים הכספי, המשפחה הארשקית. בזיכרון ההיסטורי האיראני המאוחר, כפי שהוא בא לידי ביטוי גם בשאה־נאמה, רישומם עמום. הם נזכרים לרוב בכינוי הכללי המטושטש ‘מלכי העממים’, או בערבית ‏’מלוך אל־טואיף'.

השושלת ההיסטורית שהשאירה את עקבותיה בצורה העמוקה ביותר על האפוס האיראני היתה השושלת הסאסאנית. המלך הראשון בשושלת הזאת, ארדשיר בן פָּאפַּךּ, נמנה בצורה שאיננה בהירה לחלוטין עם משפחת סאסאן, שעל שמה נקראה השושלת. מקורה של המשפחה בדרום־מערב איראן, באיזור הנקרא פארס במשמעות המצומצמת של המונח הגיאוגרפי הזה. על שם האיזור הזה נקראה כל הממלכה בשם פרס. בין יושבי פארס ובין הפארתים היו ניגודים ויריבות, אף־על־פי ששתי קבוצות האוכלוסין הללו שייכות לתרבות האיראנית. בהדחתם של הפארתים, ובעלייתה של שושלת פרסית העוינת את הפארתים, היה משום התקוממות בעלת סממן לאומי. אביו של ארדשיר, פּאפּךּ, היה מושל מחוז הכפוף לפארתים, אך עצמאי־למחצה. הוא הרחיב את תחום שלטונו ובמשך הזמן קרא תיגר על שלטון המלך הפארתי, אַרְדַוָאן (או אַרְטַבָּן, כפי שהוא מופיע בחלק מן המקורות, וגם אצלנו), והצליח לכבוש את השלטון.

יורשיו של ארדשיר ניהלו מלחמות רבות עם המעצמה הגדולה האחרת, מלכות רומי המזרחית או ביזנטיום. תולדותיה של השושלת התגבשו במהלכן של ההתכתשויות הללו. היו בתקופה זו פרקים ממושכים של רגיעה, ומקרים לא־מעטים שבהם המלך של אחת משתי המעצמות התערב בענייניה הפנימיים של הממלכה האחרת. מלחמות התפתחו גם עם האויבים מצפון, שבטי הנוודים התורכיים, שהטרידו את השלטון המרכזי, ואף אלה הם מסממניה של התקופה.

הערבים מופיעים בתולדות איראן כבר בתקופה הזאת, אך בראשונה בצורה שולית בלבד. נוכחותם מורגשת כמתנחלים, שהתיישבו במספרים גדולים באזורי הגבול של איראן, וגם בקיומן של מדינות־חסות ערביות על הגבול שבין המדבר ליישוב. מבחינת השלטון המרכזי של איראן שימשו מדינות־החסות הללו חיץ בין הממלכה הסאסאנית המסודרת ובין המדבר, על השבטים שבו. אך טבעי היה להן לעשות כמיטב יכולתן, כדי לנסות להפיק את מירב התועלת מן היריבות ששררה בין שתי המעצמות הגדולות, ולהחליף מפעם לפעם את נאמנותן.

בתוך המאורעות הפוליטיים הגדולים של התקופה משולבות קורותיהם של בני השושלת ושל גדולי החצר כבני־אדם: תככים ומזימות, אהבות, תענוגות, משתאות, ציד, ושאר עיסוקים האופייניים במיוחד לבני המעמדות העליונים של חברה הנשלטת על־ידי מלך ואצולה, שבידיהם מרוכזים כוח והון רב. התקופה הסאסאנית נתייחדה לא רק על־ידי עיסוקים הקשורים בכוח ובתענוגות, אלא היתה בה גם תרבות אינטלקטואלית מפותחת ומעודנת, שקצת מהדיה מגיעים לאוזנינו באפוס של פירדוסי. כך, למשל, היתה ספרות־מוסר מפותחת, דתית וחילונית, שעסקה במתן הדרכה והכוונה לאנשי החצר ולשאר האנשים בדרכי החיים. כמה מעצותיהם של אחדים מגדולי החכמים של התקופה הזאת, ביניהם החכם המהולל בוזורגמיהר, שהיה פעיל בחצרו של המלך ח’סרו, משוקעות בשאה־נאמה.

החברה האיראנית של התקופה הסאסאנית היתה חברה היררכית, אשר לה אידיאולוגיה של חלוקה למעמדות קבועים מראש שיציבותם נחשבה לערך דתי כמעט. מתקופה עתיקה בתולדות השבטים האיראניים היתה מקובלת חלוקה חברתית לשלושה מעמדות: כוהנים, לוחמים ומגדלי בקר. בתקופה הסאסאנית נוסף אליהם מעמד הסופרים, אנשי הכתב, מנהלי מערכת המִמשל, ובעלי ההשכלה. במניין המעמדות בתקופה הסאסאנית תפסו לעתים קרובות בעלי האומנויות והמלאכות את מקומם של מגדלי הבקר בתקופה הקדומה. מעמד האצולה, אלה שנקראו בשם הכולל ‘חופשים’ (אָזָאדָאן), הקיף גם את האצולה הכפרית הנמוכה, בעלי הקרקעות (דִיהְקָאן), וגם את שליטי הארץ, שהשם הכולל להם היה ‘הגדולים’ (וֻזֻרגָאן). בני חצר המלוכה, הקרובים למלך, נקראו בשם שנגזר מן הכינוי העתיק שפירושו היה ‘בני הבית’ (וָאסְפּוּהְרַגָאן), אך נכללו בו גם נסיכים וגם קרוביו של המלך מן המשפחות הגדולות שבממלכה. המחזיקים בתפקידי שלטון, כגון מושלים במחוזות, נקראו לעתים קרובות ‘האוחזים במלכות’ (שַהְרְדָארָאן)³.

לאורך כל תולדותיה של איראן אנו מוצאים ביטויים שיש בהם כדי להעיד על תודעה של זהות לאומית או אתנית ותרבותית, הבאה לידי ביטוי בתואר הגא ‘איראן’, דהיינו, בני השבטים האַריים, כינוי שיש בו גם יומרה של אצילות. בכינוי זה השתמשו גם ההודים מקדמת דנא. תודעת הזהות הזאת מנסה להתגבר על הניגודים הגדולים והעמוקים הקיימים בין האיראנים לבין עצמם, ניגודים אתניים ושבטיים וניגודים דתיים, ולהבליט את הניגודים הקיימים בין האיראנים ובין בני קבוצות אתניות אחרות השוכנות במרחב האיראני. הקונפליקט בין תחושת האחדות הלאומית האיראנית ובין המציאות הבדלנית השבטית, הרגיונלית והדתית הוא יסוד קבוע בתולדותיה של איראן עד עצם היום הזה.

2. הדת הזורואסטרית ודתות איראניות אחרות

זרתושטרא בן ספיטמא היה הנביא האיראני הגדול ומייסר הרת הזורואסטרית, הקרויה במערב על שמו. מתי חי ופעל – על כך אין תמימות דעים בין החוקרים. מקובל היום להניח שהיה זה בראשית האלף הראשון לפה"ס. התפישה הדתית החדשה שהטיף לה נגדה את הדת המסורתית, שעל־פיה חיו והתנהגו האיראנים בזמנו. הדת המסורתית שבה גדל והתחנך זרתושטרא באה לאיראנים כחלק מן המורשת המשותפת לאבותיהם ולהודים. נהוג לכנות את המורשת הזאת בשם התרבות ההודו־איראנית.

בין עיקריה של הרת החדשה שיסד זרתושטרא היתה הדגשת הצד המוסרי בפעילות האנושית, הטעמת הניגוד העז הקיים בעולם בין כוחות טובים לרעים, ותפישה של סוף־העולם שבו יהיה משפט על כל בני־האדם. בין הנושאים שהעסיקו את זרתושטרא היתה הדרישה לטפח ולטפל בבעלי־החיים המועילים, ובעיקר בבקר ובצאן, עד כדי כך ש’נשמת הבקר', דמות המופיעה בהימנונות שחיבר זרתושטרא, מנהלת דו־שיח עם האל, אהורא מזדא, ומתלוננת על האנשים הרעים המתנכלים לה. ההימנונות של זרתושטרא מבוססים על תפישת־אלוהות הכוללת בתוכה מערכת של מושגים מופשטים, רובם קשורים בכוחות הנפש של האדם, העשויים להיתפש כישויות אלוהיות, המסייעות לאל ומייצגות היבטים שונים של פעילותו.

אופיינית למחשבתו של זרתושטרא גם התודעה של סוף־העולם הקרב ובא, סוף שבו יבואו הרשעים על עונשם, והצדיקים, ההולכים בדרך האמת, יקבלו את גמולם ב’בית השיר‘, מקום הנקרא גם ‘הקיום הטוב ביותר’, מושג המקביל לגן־העדן של היהדות. אחרית־הימים תלווה גם במשפט אלוהים, אורדליה. במשפט זה ילכו כל בני־האדם בתוך מתכת רותחת נוזלת, שלא תפגע בצדיקים, אבל תעניש את הרשעים ותזקק אותם מחטאיהם. בין המושגים המרכזיים במחשבתו של זרתושטרא בולטת ה’אמת’, ואנשים מוגדרים כ’אנשי אמת' (אַשַוַן) או כ’אנשי שקר' (דְרוּגְוַן).

הנביא זרתושטרא פעל, ככל הנראה, בצפון"מזרח איראן. הוא נרדף בראשית דרכו ולא מצא אוזן קשבת לדעותיו, אך במשך הזמן נפוצה הדת שלימד מעבר לתחומי איראן המזרחית והפכה להיות הדת המובהקת של כלל איראן ער לנפילתה בידי הערבים. המלך שתמך בו ידוע בשם וִשְטַסְפַּא, או במבטא המאוחר יותר גֻשְתָּסְפְּ, והוא אחד מגיבורי התרבות האיראנית. בתקופה האחימינית כבר היתה הדת של זרתושטרא מקובלת כנראה גם על בני שושלת המלוכה⁴.

ההימנונות של זרתושטרא הגיעו לידנו במסגרת הספר הקדוש של המאמינים בדת הזורואסטרית, האַוֶוסְטַא. האווסטא מכיל, נוסף להימנונות של זרתושטרא, גם חלקים פיוטיים וקטעי פרוזה שנתחברו מאות שנים רבות אחרי זרתושטרא. החומר הכלול בו גם משמש לנו מקור חלקי לידיעותינו על המיתולוגיה האיראנית; אין בו כמעט בשום מקרה סיפור מיתולוגי מפורט, אלא רק התייחסות מרומזת, המניחה שהקורא של הטקסט (ואולי מוטב לומר, השומע של הדברים, כיוון שהטקסט הועבר בעיקרו במסורת שבעל־פה) יודע את פרטי הסיפור. כיוון שכך, לא נראה היה צורך לספר את הסיפור במלואו, אלא רק להזכיר את שם הגיבור ולהוסיף לו פרט או תואר מזהה, והשומעים כבר הבינו במה מדובר וקישרו את הגיבור אל הסיפור. במקרה שיש לנו סיפור מפורט במקור אחר, כגון בשאה־נאמה, אנו יכולים להשלים את הפרטים החסרים, אך לא פעם אין אנו יודעים אלא את הרמז, ולא את הסיפור המפורט. לא פעם אנו נתקלים בסתירות בין הפרטים המיתולוגיים המופיעים במקורות שונים על דמויות מיתולוגיות שונות, ואנו חייבים להניח שהסיפורים נמסרו בצינורות של מסורות עצמאיות. במקרים כאלה

אין טעם או הכרח ליישב את מהלך הסיפורים במסגרת של מסכת אחידה.

הדת הזורואסטרית, הידועה כדת דואליסטית מובהקת, התגבשה בצורתה הסופית בתקופה הסאסאנית. אין פירושו של המושג שהמאמינים בדת הזאת הכירו בקיומן של שתי אלוהויות; הם עבדו והכירו באלוהותו של אל אחד בלבד, שנקרא בלשון העתיקה אַהוּרָא מַזְדָא, ובתקופה הסאסאנית בשם אוֹהְרְמַזְד (מאוחר יותר, הֹרְמִזְד). תכופות קראו לו ולישויות האלוהיות האחרות בכינוי אִיזַד, דהיינו ‘מי שראוי לעבוד אותו’. הריבוי של אותו הכינוי, יַזְדָאן, מתייחס למכלול הישויות המקודשות, שבראשן עומר אוהרמזד. מול האל והכוחות הטובים הנובעים ממנו וסרים למשמעתו עומדת ישות שלילית רבת־עוצמה, שנקראה אַנְגְרַא מַנְיוּ, או בתקופה הסאסאנית אַהְרִימָן, דהיינו ‘הרוח הרע’. ישות זו מנהלת מלחמה קשה כנגד אוהרמזד. האל אוהרמזד הוא הבורא והמקיים את העולם. מה שנדרש מן האדם הוא לעשות טוב לעצמו, לאחיו האנשים, ולכל היקום הטוב. הכוח הרע, אהרימן, משתדל להרוס ולקלקל את הבריאה הטובה, ואכן הוא מצליח להחדיר את הקלקול שלו בכל אחת מן הבריאות הטהורות של אוהרמזד, ולהביא את העולם לידי מצב של ‘תערובת’, שבה אין הטוב קיים בטוהרתו, אלא הוא מעורב ברע כמעט ללא־תקנה.

אחד היסודות המרכזיים בדת הזורואסטרית היא בתפישה המרוכזת וההדוקה של ראשית העולם ואחריתו. תפישה זו באה לידי ביטוי בכך שמדובר בשלושה מומנטים, שלוש תקופות, בקיומו של העולם. התקופה הראשונה היא זו שבה שני הכוחות קיימים בנצח של קדמות הימים בנפרד זה מזה; התקופה השנייה מתוארת כתקופת התערובת, לאחר שהעולם בא לידי קיום והיסוד הרע חדר לתוכו וזיהם אותו עד לבלי הפרד; והתקופה השלישית היא זו של העולם החדש שבאחרית־הימים. בריאת־העולם היא שלב הכרחי במאבק בין שני הכוחות הנצחיים, הטוב והרע; על־ידיה נוצר העולם הגשמי, שהוא זירת המאבק הקונקרטי, והוא גם הערובה לניצחון הסופי של הטוב. אחרית־הימים היא התוצאה ההכרחית הנובעת מן הבריאה. המעבר בין שלוש התקופות הללו מנוסח גם במונחים של מעבר מן הבלתי־מוחש (בפרסית אמצעית: מֵינוֹג), אל המוחש (גֵיתִיג), ומשם אל השילוב בין שני היסודות הללו.

האדם נברא בעולם לשם תכלית מסוימת ומוגדרת: לשמש לוחם במערכה הקוסמית הגדולה המתנהלת נגד הרע. את המלחמה עורכים על־ידי כך שמנהלים דרך־חיים של צדק ומעשים טובים. במושג זה נכלל גם הצורך להכחיד את הבריאה הרעה של אהרימן, את בעלי־החיים המוגדרים כאהרימניים, וגם החובה לבנות את העולם, לשפרו, לפתחו, ולגרום לשגשוגו⁵.

ידוע לנו על תיאור אחר של עולם האלים, שהיה נפוץ ומקובל בתקופה הסאסאנית באיראן, ועקבותיו נשתמרו אף בשאה־נאמה. לפי תיאור זה היה בקדמות הימים אל אחר בלבד, זוּרְוָאן, הוא הזמן. מאחר שרצה שיהיה לו בן, הקריב קורבנות במשך זמן רב, וברגע מסוים נפל ספק בלבו אם אמנם ייוולד לו בן. מן הקורבנות שהקריב נולד אוֹהְרְמַזְד, האל הטוב, ומן הספק שנפל בלבו נולד אַהְרִימַן, הרוח הרע, והם מתקוטטים ביניהם בעולם. ייתכן שלמיתוס הזה היתה קשורה אמונה חזקה במיוחד בכוחו של הזמן, הוא הגורל, ובשליטה שיש לו בעולם. אמונה כזאת מאפיינת גם את תפישת־העולם של השאה־נאמה. האמונה הזאת, המייחסת את מוצאם של שני הכוחות המנוגדים לאל אחד, לא היתה מקובלת על המִמסד הדתי הכוהני, ובסופו של דבר היא עברה מן העולם. הוויכוח על מעמדה של האמונה בזורוואן, אם היתה זאת מינות של ממש, או רק מגמה עממית של אמונה, העסיק הרבה את החוקרים המודרניים⁶.

כמה מן הערכים והמידות האופייניים לדת הזורואסטרית מופיעים גם באפוס של פירדוסי. בין אלה אפשר למנות את המתח הדואליסטי, הניכר באפוס; את החשבת האמת כערך עליון; את המשקל הרב הנועד לכוח הגורל; ועור.

דמויות קונקרטיות אחדות מן הדת הזורואסטרית הנזכרות אצל פירדוסי הן: סֻרוּש, האלוהות המייצגת את מידת הצייתנות, המופיעה בהזדמנויות מסוימות בשאה־נאמה כמלאך; אַנָאהִיד, אלת הפריון, המופיעה כשם הכוכב נוגה. השם אוהרמזד כמעט אינו נזכר בשאה־נאמה, והוא בא בעיקר כשם פרטי של אנשים, בייחוד של מלכים אחדים מן השושלת הסאסאנית, או כשם של יום בחודש, או של חודש בשנה. שמו של אהרימן, הרוח הרע, נזכר לעומת זאת פעמים לא־מעטות. לרעיונות הזורואסטריים בדבר מבנה העולם ואחריתו אין הד ברור בשאה־נאמה. ייתכן שבניגוד למערכת המיתולוגית, ששבתה את דמיונו של המשורר וסיפקה לו חומר רב־ערך לעיבוד פיוטי, לא דיברה מערכת המושגים הדתית המובהקת אל לבו, ואולי לא יכלה תפישת הדת הזורואסטרית לעמור בהתמודדות האינטלקטואלית עם עולם המחשבה האִסלאמי, שגם פירדוסי היה נאמן לו⁷.

הכוהנים של הדת הזורואסטרית ידועים במקורות התלמודיים שלנו בשם אמגושים; בערבית צורת השם הזה היא מַג’וּס. שם זה בנוי על המונח הנפוץ לכוהני־דת זורואסטריים, שצורתו היתה (ביחסת הנומינטיב) מַגוּש. בתקופה הסאסאנית המאוחרת היה המונח הנפוץ ביותר לכוהן דת זורואסטרי מַגוּפַּט (אחר־כך מוּבַּד), לאמור ‘ראש הכוהנים’. בראשיתו ציין המונח כוהן בעל דרגה גבוהה בהיררכיה, אך ברבות הימים הוא נשחק והשתמשו בו כרי לציין כל כוהן שהוא. כדי לציין את ראש הכוהנים של הממלכה השתמשו במונח המורכב מוּבַּדָאן־מוּבַּד, מילולית ‘הראש של ראשי הכוהנים’, בדומה למונח ‘מלך המלכים’ שציין את המלך, השליט על שליטים הכפופים לו. טיפוס אחר של כוהנים הם אלה הנקראים הֵרְבַּד, אך ההבדלים בינם לבין הכוהנים שנזכרו זה עתה אינם נהירים לנו די הצורך. עיקר עיסוקם של ההֵרְבַּדִים היה כנראה בהוראה ובחינוך.

הפולחן מרוכז בדת הזורואסטרית מסביב למקדש האש, שבו בוערת אש־התמיד הקדושה. האש נתפשה כיצור חי, והיתה היררכיה של אש, לפי חשיבותה וערכה. היתה אש גבוהה (האש בּוּרְזֵין־מִיהְר), שהיתה אש מלכותית ושימשה במרכז הממלכה; היתה אש נמוכה יותר, ששימשה במרכזים חשובים פחות; אש מקומית; וכן אש מקודשת של בית פרטי. במקדש נערכו הטקסים הדתיים החשובים ביותר, ובהם טקס היַסְנַא (מילולית ‘קורבן’), שבמהלכו הכינו בימי קדם משקה מצמח ההַאוֹמַא (מונח המקביל למונח סוֹמַא, הידוע לנו מהודו העתיקה). המיץ הנסחט מן הצמח הזה היה במקורו כנראה בעל תכונות משכרות, אלא שזהותו נשתכחה ברבות השנים, והיא שנויה היום במחלוקת בין החוקרים.

הדת הזורואסטרית, שהיתה הדת השלטת באיראן במשך התקופה הסאסאנית, לא היתה אחידה במבנהָ ובתפישת־עולמה. בציבור הלכו תפישות שונות על־אודות רבים מעיקרי האמונה, תיאורי האלוהות ומהלך הבריאה. רוב הדעות הללו הושתקו או נעלמו מעינינו בשל מיעוט המקורות הישירים שהגיעו לידינו מאותה התקופה, אך אנו יודעים בצורה ברורה לפחות על שתי סטיות בולטות שהיו קיימות בתקופה הסאסאנית. האחת, שכבר נזכרה, התבטאה בעיקר במסירת נוסחה שונה של סיפור ראשיתו של העולם, וייחסה לאל זוּרוָאן, אל הזמן, קדמות בהשוואה לשני הכוחות, אוהרמזר ואהרימן, שנתפשו כבניו. השנייה קשורה בשם של מייסד, או מייסדים: זראדושת, שאחריו בא מזרךּ. האחרון הוא זה שהקים תנועה דתית שהיתה ככל הנראה רבת־השפעה גם בחצר המלך וגם מעבר לגבולות הממלכה, והיסודות העיקריים בה, עד כמה שאפשר לשחזרם מתוך המקורות המקוטעים והסותרים שבידינו, היו: נטייה חזקה לצמחונות ולהימנעות משפיכות דמים, התפישה שיש להביא לידי שיתוף נרחב ברכוש ובנשים, ועם זאת קבלת המבנה הדואליסטי של הדת כפי שהוא מתואר בדת הזורואסטרית⁸.

אחת הדתות החשובות באיראן הסאסאנית היתה הדת המאניכיאית, הידועה כך על־שם מייסדה, מאני, שחי במאה השנייה לסה"נ⁹. אף שהיתה זו דת בעלת אופי דואליסטי מובהק, ובכך היא דומה לדת הזורואסטרית, אופייה שונה מאוד מן הדואליזם הזורואסטרי. היא שייכת בעיקרה לטיפוס הדתי הגנוסטי, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהטוב מוגדר כרוח, ואילו הרע מוגדר כחומר. לפי התפישה הזורואסטרית, הדואליזם של הטוב והרע חל גם על הרוח וגם על החומר. הדת המאניכיאית שללה בצורה מוחלטת את חיי העולם הזה, שהם חיי חומר. את תכלית האדם היא ראתה בהשתחררות מן העולם הזה. ייתכן שהמוטיבים הפסימיים באפוס של פירדוסי קשורים בחלקם למִשקע של אמונות מאניכיאיות, שהיו בין המרכיבים הבולטים של מִרקם האמונות הדתיות באיראן.

3. המיתוסים של איראן העתיקה

ידיעותינו על המיתוסים של איראן העתיקה מקוטעות. האווסטא, הספר המקודש של הדת הזורואסטרית, הלך ברובו לאיבוד, ורק חלקים מועטים ממנו נשתמרו. בחלקים הללו, כאמור, אין בידינו לרוב סיפור מפורט של מיתוסים, אלא רק רמיזות, הכוללות בדרך כלל שמות של אלים וגיבורים מיתיים ותו לא, מתוך הנחה שהקהל השומע ולומר את האווסטא יודע את הסיפור במלואו ואיננו זקוק לפירוט. יש מן הסיפורים הללו שזכו להרחבה בספרות הזורואסטרית המאוחרת. במקרים אחדים ההרחבות הללו בנויות, ככל הנראה, על רובדי הסיפור המקורי, אך במקרים לא־מעטים הן עדות לדמיון היוצר, המעבד ומשנה את החומר הסיפורי הראשון.

מעניין לציין שתבניות הסיפורים המיתולוגיים שימשו גם את מספרי הסיפורים העוסקים בתקופות ההיסטוריות: לעתים קרובות, כשבאו לתאר מאורעות מן התקופה הסאסאנית המאוחרת, השתמשו בתיאורים הללו בסיטואציות ובמוטיבים סיפוריים שהיו שגורים בפיהם לתיאור גיבורי העידן המיתולוגי. לעתים קרובות נעשתה ההשלכה גם בכיוון ההפוך, כלומר: מאורעות המיתולוגיה תוארו במונחים ועל יסוד מוסכמות של נוהג־חיים שנשאלו מן העידן ההיסטורי המאוחר, הקרוב יותר לזמנו של המספר. ככלל אפשר להניח, שתיאורי הווי ונוהג בחצר המלוכה משקפים את העידן ההיסטורי, ואילו מאורעות הרואיים המתייחסים לגיבורים היסטוריים מנוסחים בסממני תיאור מיתולוגיים.

הדמויות המופיעות במיתולוגיה האיראנית הקדומה ניתנות לחלוקה לכמה סוגים, לשם נוחיות הדיון. דמויות אחדות קשורות בעולם האלים הטרום־זורואסטרי; אחרות, שמקורן בדת שיצר זרתושטרא, הן דמויות הקשורות בפמליה האלוהית, או בסיפור הבריאה ואחרית־הימים; ויש דמויות שאפשר לשייכן לרובד של הדת העממית¹⁰.

א. דמויות מיתולוגיות הקשורות בדת הטרום־זורואסטרית

רבות מן האלוהויות של הדת ההודו־איראנית הקדומה נדחו על־ידי זרתושטרא, ולא השאירו אחריהן זכר בספרות האיראנית. דמויות קדומות בודדות הצליחו בכל זאת לשרוד, ואף לחדור למחשבה הדתית האיראנית המאוחרת, לפעמים בשינוי אופי וקצת בשינוי שם.

מן האלוהויות הקשורות בכוחות הטבע נשתמרו במיתולוגיה האיראנית דמויות כגון וַיוּ (Vayu), ‘הרוח’, שהפכה להיות גם לאלוהות של אוויר־הביניים שבין שני התחומים, ולכן מעין אלוהות נייטרלית, העומדת בתווך בין שני הכוחות האלוהיים המנוגדים ואינה מזוהה עם אף אחד מהם.

כוח טבעי אחר מיוצג על־ידי טִישְׁטְרְיַא (Tištrya), האל המזוהה עם הכוכב הזוהר ומייצג את הגשם ואת הפוריות. על־שמו נקרא החודש הרביעי בלוח־השנה הזורואסטרי. מולו עומד שר בשם אַפַּאוּשַׁא (Apaoša), הכוח השלילי המביא חרבה ובצורת.

אחד הכוחות הטבעיים המביאים תועלת וברכה היא האֵלָה אַנָאהִיטָא (Anāhitā), ששמה המלא, או ליתר דיוק סדרת כינוייה המלאה, היא Ardvi Sürā Anāhitā, דהיינו: ‘הפורייה, החזקה, הבלתי־מזוהמת’. האלה הזאת זכתה להערצה רבה באזורים שונים ובתקופות שונות. היא מזוהה עם המים הטהורים ומייצגת את אלמנט הפוריות בעולם. אין זה ברור אם היא אמנם המשך לדמות מוגדרת בדת הטרום־זורואסטרית, אך בוודאי יש לה קשר לאלות־מים ולאלות־פוריות ממין נקבה, המוכרות לנו מן התקופה ההודו־איראנית הקדומה.

דמות אחרת השייכת לקבוצה הזאת היא וְרְתְֿרַגְֿנַא (Verethraghna), שם שפירושו: ‘הדוחה התקפה’, אל המזוהה עם המושג ניצחון. צורתו המאוחרת של השם היא וַרְהְרָאן ואחר־כך בַּהְרָאם. זה היה גם שמו של הכוכב מאדים ושל היום העשרים בחודש. גם אנשים כונו בשמו של האל הזה, ובתוכם אחדים מן המלכים של השושלת הסאסאנית.

אל הודו־איראני עתיק, אִינְדְרַא (Indra), שהיה קשור קשר מיוחד ברעם, אל מלחמה בעל־עוצמה ומטיל פחד, אחד מראשי האלים בתקופה הקדומה, כיהן כאל רב־עוצמה ב’ריג־וידא', אך בספרות ההודית המאוחרת נעלם כמעט כליל. בספרות הזורואסטרית המאוחרת הוא מופיע כדמות מטושטשת וחסרת קווי־ייחוד עצמיים, כאחד מראשי השדים.

אל טרום־זורואסטרי חשוב, שגם זכה לשרוד ולעבור לדת הזורואסטרית, ולא זו בלבד אלא אף להפוך לדמות מרכזית במחשבה הדתית ובפולחן הזורואסטרי, הוא האל מִיתְֿרָא, שנקרא בלשון המאוחרת בשם מִיהְר. במקורו היה האל הזה סמל הברית וההסכמה שבין שני צדדים, אנשים או שבטים. התפקיד שנועד לו היה לשמור על בריתות ולהעניש בצורה קשה את מפיריהן. הוא היה אפוא סמל הנאמנות להבטחה וסמל הידידות והאהבה בין שני אנשים. דמותו, הקשורה במקורה לשמים הבהירים, נקשרה במשך הזמן במיוחד לשמש, ושמו הפך להיות בשלב מאוחר לשם נרדף לשמש. האוכלוסיה הדוברת יוונית באסיה הקטנה שאלה בתקופה ההלניסטית את דמותו של מיתרא לפולחן שלה, וברבות הימים הפך להיות הדמות המרכזית בפולחן הרומי הנקרא על שמו – מיתראיזם. פולחן זה היה נפוץ בכל רחבי האימפריה הרומית, בעיקר בין הגייסות בצבא הרומי¹¹. באיראן עצמה אין לנו שרידים מובהקים של פולחן מיוחד ועצמאי לאל הזה, אלא רק כחלק מן הפולחן הזורואסטרי המופנה בעיקרו לאהורא מזדא.

ב. הפמליה האלוהית בדת של זרתושטרא

אַהוּרַא מַזְדָא, או אוֹהְרְמַזְד כפי שבוטא השם בתקופה מאוחרת יותר, הוא שמו של האל הזורואסטרי. הוא בורא־העולם והוא גילומה של התבונה (הפירוש המקורי של שמו הוא 'האדון חוכמה). לצִדו יש פמליה של רוחות, ששמותיהם מייצגים ישויות מופשטות, תכונות נפש ומידות טובות. שישה מאלה, הקרובים ביותר והמכובדים ביותר, נקראים בשם אַמֶשַׁא סְפֶּנְטַא, ‘בני האלמוות רבי־הברכה’ (צורת השם המאוחרת יותר בפרסית אמצעית היא אַמַהְרַסְפַּנְד). אלה כוללים את וַהוּ־מַנַהּ ‘הרוח הטוב’ (יש המזהים את מְהוּמָן במגילת אסתר עם השם הזה), המופיע בספרות המאוחרת בצורה בַּהְמַן ומזוהה עם הבקר והצאן; אַשַׁא, ‘האמת’, המזוהה עם האש; חְ’שַתְֿרַא, ‘המלכות’, המזוהה עם המתכות; אָרְמַטִי, ‘הדבֵקות’, המזוהה עם האדמה: הַאוּרְוַטָאט ו־אַמְרְטָאט, ‘השלמות’ ו’האלמוות', צמר המזוהה עם הצמחים והמים. הצורות המאוחרות של שני השמות האחרונים הן ח’וּרְדַד ו־אַמוּרְרַד. לערבית הם חדרו גם בצורת צמד המלאכים

הָארוּת ו־מָארוּת, הקשורים באירועי אחרית־הימים.

נוסף לקבוצה הזאת של ששת הרוחות, הקרובים במיוחד לאוהרמזר ומקודשים במסורת הזורואסטרית מתחילתה, יש עוד מספר גדול של רוחות המייצגים מושגים ותכונות נוספות, ואחדים מהם בולטים וחשובים. כדאי להזכיר את סֻרוּשׁ, ‘הצייתנות’, המופיע כמלאך גם בשאה־נאמה; את נַרְסֶה (בשפה העתיקה נַרְיוֹ סַנְגְהָא), המשמש בעין שליח האלים, אשר שמו נפוץ כשם פרטי של אנשים; ועוד.

רבים משמות הרוחות־האלוהויות הללו משמשים גם שמות של חודשים בשנה וגם שמות של ימים בחודש, וכמה מן השמות הללו נזכרים בשאה־נאמה.

אחת הדמויות בסיפור־הבריאה הזורואסטרי היא דמותו של גַיוֹמַרְד – שם שפירושו הוא ‘החיים בני־התמותה’. הוא האדם הראשון, שנברא כיצור ללא הבחנת מין, כמין צמח שגדל על גדות נהר מיתולוגי. אהרימן פרץ לתוך העולם, וכשהותקף על־ידי אהרימן נזדהם העולם ואיבד הרבה מטוהרתו ומכוח חיותו. במהלך פעולה זו הביא אהרימן את המוות על גיומרד ועל בן־הבקר, הדמות המקבילה לגיומרד, שגדלה אף היא כצמח על גדת הנהר השנייה¹². בשירתו של פירדוסי, אולי בעקבות התפתחויות עממיות שחלו בתפישת המיתוס בפרס בתקופה הסאסאנית, ואולי בשל חדירת השפעה מוסלמית בתקופה הסמוכה לתקופתו של פירדוסי, נעלמו היסודות המיתולוגיים בדמותו של גיומרד כמעט לחלוטין. הדמות הזאת, הנקראת בשאה־נאמה כַּיוּמַרתֿ, מוצגת כדמותו של המלך הראשון, העוטה עור נמר (לבוש־הקרב שקדם

להמצאת השריון מברזל). התקפת השטן במיתוס המקורי הופכת אצל פירדוסי להיות התקפה של שד על מלכותו של כיומרתֿ, בנו נופל בידי השטן, ונכדו, הוּשַׁנְג, מצליח להכניע את אותו השד. בדרך זו הופכת דמות מיתולוגית מובהקת לגיבור בשר ודם, כאילו פעלה כאן בצורה מודעת השיטה האווהמריסטית, אותה שיטה המעדיפה לראות באלים דמויות אדם שהועלו לדרגת אל.

ג. האלים והגיבורים מן הרובד העממי של הדת האיראנית

דמות ססגונית ומסובכת היא דמותו של יִמַא, או, לפי המבטא שנהגה השם הזה בתקופה מאוחרת וגם בשאה־נאמה, גַ’מְשִׁיד, שם שפירושו הוא: ‘ימא המאיר’. הוא מתואר לרוב כמלך הראשון, לפעמים אף כאדם הראשון. תקופת מלכותו הממושכת היתה תקופת זוהר בתולדות העולם, והאדם ובעלי־החיים התרבו מאוד על־פני האדמה. אך אז, מסיבה שאיננה מוסברת, החליט האל להביא מבול על הארץ. ימא נצטווה להכין מבנה, וַר שמו, ובו מתכנסים אחדים מבני־האדם ומבעלי־החיים, כדי שיינצלו מן המבול. סיפור המבול הזה מתואר באחר מספרי האווסטא שנשתמרו, ספר הידוע בשם וֶנְדִידָאד (או בצורה הקדומה של השם: וִידַיְוַא־דָאטַא), כלומר: ‘החוק להפרדה מן השדים’. ייתכן שמוטיב המבול הגיע לאיראן מבבל הסמוכה. סיפורים רבים אחרים קשורים בדמותו של ימא, ביניהם על מאבקים עם השטן, שכמעט גבר עליו, אך ימא הצליח להינצל. כדי להציל את המידות מידיו של השטן, שבלע אותן, ירד ימא לעולמו של השטן, ומשם הביא את המידות האבודות והחזירן לאנושות. לימא יש דמות מקבילה בהודו – יַמַא, ‘התאום’, אך למחזורי הסיפורים על ימא, המוכרים לנו מאיראן, אין הרבה מן המשותף עם הסיפורים ההודיים, והם כנראה פרי של התפתחות דמותו של ימא באיראן. ימא־ג’משיד במיתולוגיה האיראנית הוא דמות מעין טרגית, אדם השייך לתחום האור, שהניח את היסודות לתרבות האנושית, אך מעד ונפל, ומלכותו נפלה בסופו של דבר לידיו של הדרקון המרושע, הקרוי צ̇חּאךּ¹³.

דמות הרואית אחרת המופיעה בשאה־נאמה היא דמותו של פַֿרִידוּן, הגיבור שהכניע את העריץ צ̇חּאךּ ונעשה מלך צדיק במקומו. גם דמות זו היא גלגול של אישיות מיתולוגית עתיקה, תְֿרַיְטַאוּנַא. השם תֿריטאונא מזכיר את שמה של דמות הקרויה תְֿרִיטַא, ‘השלישי’, אך היחס בין שתי הדמויות אינו בהיר די הצורך. תריטא הוא דמות שהיתה קיימת גם בהודו, ומכאן שהיא שייכת לשכבת המיתולוגיה ההודו־איראנית הקדומה. גם במיתוס הקדום, כמו בשאה־נאמה, קשורה דמותו של הגיבור הזה במלחמה בדרקון ובשחרורן של שתי נשותיו של הדרקון מעולו.

הדרקון של המיתוס הקדום, יצור שטני בשם אַז’–י דַהָאּךּ (כפרסית חדשה ידועה המלה אַז’דַהָא, נחש או דרקון, הנגזרת מאותו צירוף־מלים עתיק), מתגלגל בשאה־נאמה לדמותו של מלך עריץ ורשע בשם צ̇חּאךּ (השם מבוטא בפרסית זַהָּאךּ). הוא נוטל לעצמו את המלכות שהקים ימא־ג’משיד, ולוקח לו שתי נשים, אחיותיו של ימא־ג’משיד. רק בזכות גבורתו של פַֿרִידוּן מובס צ̇חּאךּ והנשים משתחררות ממנו. את מהותו של צ̇חּאךּ כדרקון, ואת קשרו אל הישות האלוהית השלילית, השטן, מבליט המוטיב הסיפורי שנוסף לו כאן: השטן נשק לו על כתפיו, ובעקבות זאת צמחו מהן שני נחשים, הזקוקים יומיום לשם תזונתם למוחותיהם של בני־אדם. כך הופך צ̇חּאךּ בנוסחה הזאת של הסיפור למעין דרקון בעל שלושה ראשים. גם כאן פועל אפוא אותו תהליך אווהמריסטי שכבר הזכרנו לעיל: דרקון מיתולוגי הופך לאדם עריץ ומושחת, גיבור שלילי, ורק פרטים מסוימים בסיפור חושפים את מהותו הדרקונית המקורית של העריץ.

בראש המלחמה בעריץ עומד נפח מאספהאן, כָּאוֶה, המסמל מאז ימי חיבורו של השאה־נאמה את כוחו של העם אל מול העריצות, שכן מנהיג ההתקוממות אינו אלא בן־העם. צ̇חּאךּ, הסמל המובהק של העריצות, זוהה עם כל אויב שהיה שנוא ומתועב על העם האיראני בכל תקופה. הוא משמש מעין סמל לאומי שלילי מובהק: הוא זוהה בתקופות שונות עם התוראנים, עם התורכים, עם הבבלים, עם הערבים, ואפילו עם היהודים¹⁴.

הערות דומות אפשר להעיר גם על דמויות מיתולוגיות אחרות, שהדים להן נשתמרו במחרוזת הסיפורים ההרואיים של השאה־נאמה.

ד. דמויות בעלי־חיים במיתולוגיה האיראנית

המיתולוגיה האיראנית כוללת גם סיפורים על כמה בעלי־חיים, שמילאו תפקיד חשוב במהלך הבריאה ובמערכת המלחמות של התקופה ההרואית. כבר הזכרנו את בן־הבקר – הפרה, השור – שהוא סמל הבריאה הטובה בדת הזורואסטרית. הוא גם סמלו של הסבל העובר על הבריאה הטובה על־ידי התקפתו של הכוח הרע, והוא גם הקורבן הראשון של אותה התקפה על מכלול הבריאה הטובה. בפרה בַּרְמָאיֶה, שמחלבה ניזון פרידון (ה, 120 ואילך), יש אולי משום הד לדמותו של אותו בן־בקר.

אנו מוצאים במיתולוגיה כמה דמויות של ציפורים מופלאות. הֻמָאי הוא עוף פלאי, המופיע כבר באווסטא, והוא ממלא תפקיר של מגן המבצר של אַלָאן, שבו עשוי סַלְם לחפש מפלט (ו, 943), והוא חוזר ונזכר פעמים אחרות במהלך האפוס.

ציפור מופלאה אחרת היא סִימֻרְג̇, הציפור המגדלת את זָאל בן סָאם (ז, 84). מושבה בהר אַלְבּוּרְז. היא מדברת בלשון מיוחדת, ויש לה נוצה בעלת כוח על־טבעי, המצילה את חייה של רוּדָאבֶּה כשהיא מקשה ללדת את רֻסְתַּם.

בהמות רכיבה אף הן מופיעות כאישים חשובים באפוס. ראשון בהן הוא הסוס רַכְשׁ, הסוס רב העוצמה והגבורה של רֻסְתַּם, שאף ניחן בתכונות של תבונה בלתי־רגילה ונאמנות אצילה.

הנחש, הדרקון והזאב הם מייצגי הבריאה של השטן בעולם. גלגול דמותו של הדרקון, כפי שראינו, הוא העריץ צ̇חּאךּ, ובדמותו כלולים גם נחשים.

4. הלשון הפרסית הקלסית ושירתה

השירה הפרסית הקלסית החלה לפרוח כלשון ספרותית במאה התשיעית, זמן לא רב לפני תקופתו של פירדוסי. מקום גיבושה וצמיחתה של השירה הזאת היה במזרח איראן, שם גם היה מקום הולדתו ופעילותו של פירדוסי. כשאנו מדברים על הפרסית הקלסית אנו מתכוונים ללשון הפרסית החדשה – בניגוד ללשון הפרסית העתיקה, לשונם של מלכי פרס בתקופה האחימינית – והפרסית האמצעית, הלשון הספרותית של איראן בתקופה הסאסאנית. הפרסית החדשה נתגבשה לאחר הכיבוש הערבי של איראן במאה השביעית. יש בידינו שרידים כתובים בודדים בשפה זו מן המאה השמינית ואילך (השריד הקדום ביותר הוא בפרסית יהודית), אך לכלל ביטוי ספרותי מלא הגיעה הפרסית החדשה רק בסוף המאה התשיעית ובראשית המאה העשירית לסה"נ.

במשך מאות השנים שחלפו מאז נכבשה איראן על־ידי צבאות הערבים במאה השביעית ועד לצמיחתה המחודשת של ספרות יפה בלשון הפרסית, השפה הערבית שימשה לשון ספרותית יחידה בפרס. זו היתה לשון הכובשים הזרים ולשון הדת החדשה, שדחקה, לפחות למראית עין, את רגליה של התרבות האיראנית העתיקה. בני האומה הפרסית השתתפו השתתפות פעילה ובולטת ביצירת הספרות הערבית: הם כתבו ספרים בתחום הספרות הדתית לענפיה השונים, וכן ספרי היסטוריה, פילוסופיה ומדע, וספרים של חוכמה, בידור ושעשוע. בספרים אלה רב היה חלקה של המורשת האיראנית הקדומה, אך הם היו ונשארו חלק מן הספרות הערבית. רק לאחר קרוב לשלוש מאות שנה של שלטון האִסלאם באיראן צצה מחדש כתיבה בלשון הפרסית. המחברים בלשון הפרסית הקלסית בתקופה הראשונה היו כולם דו־לשוניים: הם דיברו פרסית, אך חיברו את כתביהם בשתי השפות, בערבית ובפרסית¹⁵. כתיבה זו נועדה מלכתחילה בעיקר לצרכים של ספרות יפה: שירה אפית, שירת אהבה ושבח לשליטים, ולאחר מכן גם ספרות פרוזה, שיש בה סיפורים מאלפים ומבדרים. הסוג הספרותי הזה ידוע בשם הערבי הכולל אַדַבּ, ובפרסית אַנְדַרְז. בפרסית נכתבה גם ספרות של התבוננות דתית מיסטית. אך דברי ספרות בעלי תוכן דתי־טכני, כגון אלה העוסקים בענייני הלכה מוסלמית או בשאלות תיאולוגיות, נכתבו גם לאחר מכן בדרך כלל בערבית, והבחנה זו נמשכה למעשה עד ימינו.

הספרות האמנותית בפרסית הגיעה לידי גיבוש ספרותי מרשים ומפואר כבר מתחילתה, ותרומתה לספרות האִסלאם, ואף לספרות העולם, היא בעלת משקל עצום. העובדה שהכתיבה הספרותית באיראן המוסלמית עמדה כבר מראשיתה על רמה גבוהה אינה מפתיעה, כיוון שגם לפני כיבוש איראן על־ידי המוסלמים היתה שם תרבות ספרותית מעודנת ומפותחת, ופירותיה של התרבות הזאת היו ידועים ומצוטטים בספרות המוסלמית במשך מאות שנים לאחר שכלתה ועברה מן העולם. לאחר שעלו לשלטון שושלות עצמאיות באיראן המזרחית במאה העשירית לסה"נ, הוכשרו התנאים ליצירתה של ספרות פרסית חדשה. מבחינת השליטים היה בכך אולי משום יתרון שלשון התרבות של האוכלוסיה המקומית תבוא לידי ביטוי ספרותי ותתרום לגיבוש הממלכה שעליה היו מופקרים. הספרות הזאת באה לעולם כשמשולבים בה הדים של הספרות האיראנית הקדומה עם ההשפעות של הספרות המוסלמית, שנתעצבה לאחרונה. כך צמחה ספרות פרסית מגוונת, הכתובה בלשון חדשה ותוססת¹⁶.

מעמדה של הלשון הפרסית כלשון כתיבה ידע עליות וירידות בתקופה הראשונה. אחד השרים של הסולטאן מחמוד מג̇זנה, פצ̇ל אבן אחמד, הנהיג את הפרסית כלשון לתכתובת רשמית בראשית המאה הי"א, אך לאחר שהורח מתפקידו הוחזרה הערבית למעמדה הקודם כלשון רשמית על־ידי יורשו, חסן מימנדי¹⁷.

הלשון הפרסית הקלסית, כלי הביטוי של הספרות שנתגבשה בתקופה הזאת, ממשיכה, מבחינה מסוימת, את הלשון שהיתה נהוגה בפרס במאות השנים הקודמות, אך היא עברה תחילה תהליכי שינוי עמוקים. זו היא לשון הודו־אירופית, אחות לשפות העיקריות של הודו, שהן צאצאותיה של הסנסקריטית, וקרובת משפחה לרוב הלשונות הנפוצות כיום באירופה, באמריקה ובשאר האזורים שיושבו על־ירי מתנחלים אירופיים: היוונית, הלטינית והשפות שנשתלשלו ממנה, השפות הסלביות, השפות הגרמניות, ועוד. כרגיל בשפות־אחיות יש שורשים, מלים ומכנים לשוניים המשותפים לכל השפות הללו. הן שומרות עם זאת גם על מורשת משותפת של מושגים קדומים וזכרונות מיתולוגיים. על־ידי השוואת התרבויות שבהן משמשת כל אחת מן הלשונות הללו אפשר לחשוף רבדים קמאיים, מקוריים, השייכים לתקופה שהיתה משותפת לדוברי השפה ההודו־אירופית הקדומה לפני שנתפלגו ונפוצו בין מזרח ומערב.

נוסף על המורשת הזאת נקלטו בשפה הפרסית השפעות רבות בדרך מגעיה הממושכים עם תרבויות שכנות. מגעים אלה התקיימו עם עמים שחיו בסמיכות גיאוגרפית לאיראן, וגם עם עמים שהיו נתונים למרותם של האיראנים, או, בתקופות אחרות, עם עמים זרים שהיו שליטים על איראן. שתי חטיבות מגעים כאלה ראויות לציון מיוחד: חטיבה אחת כוללת את מגעיהם של האיראנים עם העמים השמיים, שהיו שכניהם ממערב, דהיינו תושבי מסופוטמיה וסוריה, ובתוכם דוברי הארמית, שהיו חלק נכבד ובולט בין נתיניהם בתקופת המלכויות האיראניות הגדולות: בתקופת האחימינית, הפארתית והסאסאנית (כלומר, מן המאה השישית לפה“ס ועד המאה השביעית לסה”נ). החטיבה השנייה כוללת את מגעיהם של בני איראן עם דוברי הערבית, שכבשו את איראן והתיישבו בה לצד האוכלוסיה המקומית. כובשים אלה העבירו את תושבי איראן על דתם, והפכו את הארץ בהדרגה, החל ממחצית המאה השביעית לסה"נ, לארץ מוסלמית.

השפה הפרסית הקלסית התגבשה, כאמור, תחת שלטון האסלאם, והשפעת הערבית בולטת בה במיוחד. היא כוללת מספר גדול מאוד של מלים ערביות שאולות, שהפכו להיות חלק נכבד של המילון היומיומי של הפרסית. הכתב הערבי, בהתאמה קלה, הפך להיות המכשיר הגרפי לרישום השפה הפרסית, אף־על־פי שאולי איננו מותאם בצורה מוצלחת במיוחד למסירת לשון הודו־אירופית, אך כתב זה משמש את הלשון הפרסית ער ימינו¹⁸. גם לשון השירה הפרסית הקלסית יכולה להעיד על הרושם העמוק שהטביעה עליה הערבית. הדבר בא לידי ביטוי במוסכמות השירה, בדרכי הבעתה ובדימוייה, במבנים השיריים, במשקל ובדרכי החריזה.

למרות כל מה שאמרנו, אין לתאר את קליטת ההשפעות הערביות על הפרסית כתהליך של מעבר מכני בלבד, של קבלה סבילה ותו לא. הפרסית, לשון של תרבות גדולה ועתיקה, התאימה את עצמה לתרבות הערבית החרשה, אך גם סיגלה את ההשפעות שקלטה לצרכיה ולטעמה, והדבר ניכר, למשל, בתחום השירה.

רובה של השירה בפרסית האמצעית בתקופה הסאסאנית הלך לאיבוד, אך די בשרידיה כדי לתת לנו מושג על מבניה, תכניה ודרכי הבעתה. המשקל של השירה הפרסית האמצעית היה משקל של הטעמות ראשיות, ללא ספירה מדויקת של הברות. השורה נקבעת על־פי מספר ההטעמות העיקריות שבה, ועל־פי מקומה של הצֶזוּרָה, של ההפסק, הקוטעת את השורה לשניים, ולפעמים לשלושה. עם זאת היה לכל שורה אורך קבוע פחות או יותר, אך במסגרת גמישה מאוד, עד כדי כך שלא ניתן להגדיר את אורכה של השורה במונחים מספריים אלא באמצעים סטטיסטיים. השירה לא כללה בדרך כלל חריזה כאמצעי הכרחי, אך השתמשו מפעם לפעם בחריזה מזדמנת כרי לעטר ולגוון את השיר. הנושאים שבהם עסקה השירה הפרסית האמצעית היו נושאים דידקטיים, של ספרות חוכמה, וגם נושאים נרטיביים והרואיים¹⁹.

משקלי השירה הערבית, שנקלטו על־ידי הפרסית, עברו שינויים משמעותיים, שסיגלו אותם לדרכי הביטוי ולמסורת השירית הפרסית. כך נוצרו בפרסית משקלים ערביים כביכול: אלה הם משקלי שירה האופייניים לשירה הפרסית במיוחד, וכמעט אין אנו מוצאים אותם בספרות הערבית. המשקל הערבי, המבוסס על אורך התנועה ועל השילוב של תנועות ארוכות וקצרות במתכונות קבועות מראש, הוגדר מחדש בהתאם לאופייה הפונטי של השפה הפרסית. בפרסית אין תנועות קצרות מרובות כל כך כמו בערבית. לצורך המשקל כוללת על־כן ההגדרה של תנועה קצרה בפרסית גם עיצור נח לאחר תנועה ארוכה, וכך נתאפשרה מידה רבה של גמישות וחופש במטריקה הפרסית²⁰.

גם מבני השיר עברו תהליכים מעניינים של שינוי. השירה הערבית לא ידעה את המבנה של השיר האפי, הנרטיבי, ואין היא מכירה מבנה זה אף היום. שירים אפיים, לעומת זאת, היו לחם חוקה של התרבות האיראנית הקדומה. וכך נוצרה בפרסית הקלסית שירה אפית, המשתמשת לכאורה בצורות של שירה ערבית, אך מסגלת את הצורות הללו להבעה של תכנים ומבנים איראניים מובהקים. מכנה החרוז הותאם אף הוא לאופייה של הפרסית. כדי ליצור שיר אפי רחב־יריעה ובעל נשימה ארוכה, נוצרה בפרסית חריזה ‘זוגית’, דהיינו: חריזה של דלת וסוגר זה בזה, חריזה המשתנה ומתגוונת עם כל צמד. שיטת חריזה זו באה במקום החריזה האחידה לכל אורך השיר, האופיינית לשירה הערבית הקלסית. בשיר ארוך החריזה האחידה מכבידה מאוד על המשורר, ועלולה ליצור תחושה קשה של חד־גוניות מעיקה אצל הקורא או השומע. החריזה הזוגית, שפותחה בעיקר בשירה הפרסית, נקראת בשם מת’נווי, וכמה מיצירות המופת בספרות הפרסית נתחברו בשיטה הזאת. פרט לשירה האפית, שבה אנו עוסקים כאן, חיבר, למשל, גם המשורר ג’לאל אל־דין רומי מת’נווי מפורסם, מחרוזת שירים גדולה על נושאים של הגות דתית, תוך כדי סיפור משלים שיש בהם ללמד מוסר־השכל.

אפשר לציין עוד מבנה שירי אחד האופייני לשירה הפרסית: זה הוא השיר המרובע, הנקרא בפרסית רֻבָּאעִי. המבנה הזה זכה לפרסום ניכר בספרות העולם בזכות התרגומים והעיבודים הרבים ל’מרובעים' של עומר כיאם.

נוסף לשירה האפית, שהיא אחר החידושים העיקריים של הספרות הפרסית בשדה השירה המוסלמית, ניכר אופייה המיוחד של השירה הפרסית, מבחינת תכניה, גם בתחום השירה הרוחנית, המיסטית (או, כפי שהיא ידועה באסלאם, השירה הצוּפית). זה הוא אחר התחומים שבהם הגיעה השירה הפרסית לפסגות גבוהות של ביטוי, והצליחה לגבש דרכי־הבעה נפלאות לחוויות הדתיות העמוקות והקשות ביותר לניסוח. בשירה הזאת אנו מוצאים צורות הבעה ליריות בשירים הקצרים של גדולי המשוררים הצוּפיים, וגם מסירה של תפישות מיסטיות עיוניות במסגרת של סגנון נרטיבי (כגון בשירת המת’נווי של ג’לאל אל־דין רומי, שנזכרה לעיל). היא עשתה זאת בעודה שומרת על צליליות שירית, על תמציתיות ועל מוסיקליות

שכמעט אין דומה להן בספרות העולם²¹.

5. אפיקה פרסית ומקורותיו הספרותיים של השאה־נאמה

השירה של פירדוסי היא החשובה ביותר והקרומה ביותר מבין האפוסים שנתחברו ונשתמרו בפרסית החדשה, אך אין היא האפוס הפרסי היחיד. היא ממשיכה מסורת של חיבור אפוסים שהיתה קיימת לפני תקופת האסלאם ונמשכה בתקופת האסלאם קצת לפני זמנו של פירדוסי. בעקבותיה, כפי שנפרט להלן, נתחברו אפוסים רבים אחרים. בין האפוסים הללו יש כאלה שבמרכזם עומדת דמות של גיבור אחד בולט, או שהם קשורים לאיזור מסוים באיראן. בחלק מן האפוסים בולט במיוחד המוטיב הרומנטי. בתוך הספרות המוסלמית, הסוג הספרותי של האפוס הוא, כפי שראינו, חידוש של הספרות הפרסית.

הדים מקוטעים של אפיקה קדומה יש לנו כבר בספר הקדוש של האיראנים, האווסטא. בצורה קרובה יותר למבנה האפי המאוחר הגיעו לידינו בשפות הפארתית והפרסית האמצעית חיבורים, שיש להם מבנה אפי והם מכילים יסודות שיריים. אחד החיבורים הללו נקרא אַיָאדְגָאר־י זַרֵירָאן, ‘ספר הזיכרון של זַרֵיר’, הכתוב פארתית ובנוי בסגנון שירי, ובו תיאור מלחמות ועלילות גבורה של גיבור עתיק, שגבורותיו מתוארות גם בשאה־נאמה, בחלקן בדרך של ציטוט כמעט מילולי מאותו החיבור²². ספר אחר, כָּאר־נָאמג־י אַרְדַשִיר־י פָּאפַּכָּאן, ‘ספר המעשים של ארדשיר בן פּאפּךּ’²³, מתאר, בפרוזה כתובה בפרסית אמצעית, את הסיפור הרומנטי כיצד עלה נער־אורוות לכס המלוכה של איראן כמייסד השושלת הסאסאנית, לאחר שמרד במלכי השושלת הארשקית ולחם בהם. גם סיפור זה השאיר את אותותיו בשאה־נאמה.

עם התחדשותה של הלשון הפרסית ככלי ביטוי ספרותי תחת השלטון המוסלמי בימי השושלת הסאמאנית (819–1062) במזרח איראן ובימי השושלת הבויהית במערבה (932–1062) חלה התעוררות של יצירה ספרותית פיוטית וגם אפית. החיבור הראשון מן הסוג הספרותי הזה, שעליו יש לנו ידיעות, נתחבר בסוף המאה התשיעית על־ידי מַסְעוּדִי איש מַרְו. הידיעות שבידינו על חיבור זה מועטות ביותר, וגם מה שנשתמר מיצירתו אינו רב, אך יש בו כבר היסוד הצורני שעליו בנויה השירה האפית באיראן מאז – חריזה בשיטת המת’נווי, כלומר: הדלת והסוגר בכל בית חורזים זה בזה²⁴. באותו פרק זמן בערך מחבר איש כשם אַבּוּ אַל־מֻאַיַּד, איש בלח‘, חיבור בפרוזה, שלרעת החוקרים היה ‘ספר מלכים’ שממנו שאבו המשוררים הבאים את החומר ל’ספר המלכים’ שלהם בשירה.

המשורר האפי הגדול הראשון בשפה הפרסית הקלסית היה אבו מנצור מחמד אבן אחמד דקיקי, ככל הנראה יליד בלח', שפעולתו הספרותית היתה בתקופת המלכים אמיר מנצור (961–976) ובנו אמיר נוּח השני (בשנים 976–997). בכמה מקומות בשיריו הוא מדבר על אהדתו לדת הזורואסטרית, אך חלוקות הדעות אם אמנם היה זה ביטוי כן ורציני לתחושותיו. אחד החוקרים החשובים בני זמננו מנסח את עמדתו כך: ‘הנתונים השונים מרמזים על כך שדקיקי היה מוסלמי לפי חינוכו, אך ללא קשר נפשי הדוק עם תורתו של הנביא, ואת האידיאל שלו הוא מצא בתקופה הקדומה של איראן. הסגנון הישיר, התוקפני כמעט, שבו בחר להביע את אהדתו לדת המזדאית, משקף היטב את אופיו הסוער. אך סגנון זה גם מלמד משהו מעניין על חופש המחשבה ששרר, ככל הנראה, בחצרות מלוכה מסוימות באותה תקופה’²⁵. דקיקי היה משורר־חצר. הוא הרבה לכתוב שירי שבח לשליטים ששירת, ותמורת שיריו זכה במתנות. יחד עם זאת חיבר גם שאה־נאמה, ספר מלכים, שהיה מבוסס על המסורות העתיקות של איראן, אך לא סיים אותו. פירדוסי הכיר כאלף בתים מחיבורו זה, וכלל אותם בתוך השאה־נאמה שהוא עצמו חיבר, אף־על־פי שלא העריך ביותר את עבודתו של קודמו. דקיקי נרצח בגיל צעיר למדי, קרוב לשנת 980 לסה"נ, בידי עבד תורכי שלו.

החומר האפי הפרסי הקדום הגיע אלינו בדרכים שונות. בחלקו באמצעות שרידי הספרות הזורואסטרית בפהלווי, הלשון הפרסית האמצעית. קצת ממנו נמצא בספרות הדתית הזורואסטרית, כגון ב־בּוּנְדַהִישְן או ב־דֵינְקַרְד, בדרך כלל לא בצורה של סיפור עלילה, אלא בדרך של רמזים. הרבה ממנו משוקע בכתביהם של הסופרים כותבי הערבית, שרבים מהם היו פרסים במוצאם, אם בתיאורי ההיסטוריה האיראנית שהם נותנים, ואם בקטעים המופיעים בספרות היפה ובספרות הדתית המוסלמית. על הספרים הללו נוסיף כמה מלים בפרק הבא. חלק מן החומר נמצא בחיבורים זורואסטריים מאוחרים, שנתחברו בתקופה המוסלמית בפרסית קלסית, ונתנסחו בסגנון של השאה־נאמה. קטעים כאלה נמצאים בסוג הספרותי הידוע בשם רִוָאיַת²⁶.

הגיוני להניח שפיררוסי נסמך בסיפורו גם על מסורות שבכתב וגם על מסורות שבעל־פה. קשה לנו להתחקות אחרי הסיפורים שהיו מהלכים בעל־פה בין הבריות באיראן, סיפורים אשר יכלו לשמש חומר גלם לאפוס שיצר פירדוסי. הרבה יותר קל לנו לשחזר את רשימת הספרים שמהם יכול היה פירדוסי להפיק את הידע ששיקע בתוך האפוס. אין אנו יודעים לענות בביטחון על השאלה, אם פירדוסי היה מסוגל לקרוא פהלווי. לשון זו היתה נהוגה בתקופה הסאסאנית, ובה נתחברו החיבורים ששימשו יסוד לכותבי ההיסטוריה של איראן העתיקה. סביר להניח שלא היתה לו גישה לשפה זו, שידיעתה היתה מוגבלת כנראה גם בתקופה הסאסאנית, בשל הכתב המסובך שבו נכתבה. רוב החומר הנוגע לענייננו היה מתורגם ככר בזמנו של פירדוסי לערבית, ובחלקו היה מנוסח בכתב גם בפרסית, ואין ספק שלבוש לשוני זה היה קרוב יותר לחינוכו הספרותי.

אחר המקורות העיקריים שממנו שאלו חומר כל כותבי תולדות איראן שלפני האסלאם וכל המשוררים האפיים שיצרו ‘ספרי מלכים’ היה חיבור, או, ליתר דיוק, אולי לא חיבור אחד מוגדר אלא ז’אנר ספרותי, סוג של ספרים, שנקרא חְ’וַדָאי נָאמַג, דהיינו ‘ספר השליטים’²⁷. זו היתה מעין היסטוריה רשמית של איראן, שנכתבה בחסותם של מלכי השושלת הסאסאנית בתקופה הסמוכה לסוף שלטונה, כנראה במאות השישית והשביעית לסה"נ. בספרים שנשאו כותרת זו היו יסודות של כרוניקה המשולבת בסיפורים שונים, שבאו לפאר את המלכים שבתקופתם נתחברו, וסיפורי אגדות הקשורים לחצר המלך.

כבר במאה השמינית לסה“נ, מוקדם למדי בתולדות האסלאם, נתעורר עניין רב בחיבורים הללו, ואנשי ספר החלו לתרגם אותם לערבית. אחד מגדולי המתרגמים של ספרות פרסית לערבית, עבדאללה אבן אל־מֻקַפַֿע (הוצא להורג בערך ב־759/760 לסה"נ), פרסי שהתאסלם, אך שמר על זיקה עמוקה למורשת אבותיו²⁸, היה גם המתרגם הראשון של חיבור בשם זה. למרבה הצער הלך תרגומו לאיבוד, כמו גם המקור בפרסית אמצעית, שממנו נעשה התרגום. גם תרגומים אחרים לערבית של ספרים מן הסוג של ח’ודאי נאמג לא נשתמרו. אנו יודעים על כשמונה תרגומים נוספים כאלה, שהלכו כולם לאיבוד. למזלנו לא נעלם החומר כליל. ההיסטוריונים המוסלמיים הגדולים, כגון טַבַּרִי, תַֿעָאלִבִּי, דִינַוַרִי, ומחברי חיבורים אחרים, שאופיים אנציקלופדי ובידורי, כינסו בספריהם את ידע התקופות העתיקות, ונטלו מן הספרים מסוג ח’ודאי נאמג חומר רב בדרך של ציטוטים וסיכומים, לפעמים כללו בספריהם ציטוטים מילוליים נרחבים מתרגום לערבית של המקור בפהלווי. גם בפרסית נעשו כמה עיבודים של החומר שמקורו ב־ח’ודאי נאמג. מוכרים לנו קטעים מחיבור בשם שאה־נאמה של אבו אל־מֻאַיַּד איש בלח‘, שפעל בתקופתו של נוּח השני בן מנצור (976–997). ידוע לנו גם על חיבור בשם דומה שכתב אחד אבו עלי איש בלח’, ועל חיבור אחר שנכתב על־ידי ארבעה מלומדים זורואסטריים בשנת 946 לסה”נ בפקודתו של מושל העיר טוּס²⁹. הספרים תחת הכותרת שאה־נאמה הם בעצם ניסיון לשקף את תוכנם של הספרים מן הסוג הקרוי ח’ודאי נאמג, לרוב בתוספת חומר השאוב ממקורות אחרים.

נוסף לכרוניקה הרשמית של השושלת הסאסאנית היתה קיימת גם מסורת ספרותית, בעל־פה ובכתב, של הסיפורים ההרואיים של איראן העתיקה. מצב המסירה של החומר הזה מטושטש למדי. היתה מצד אחד מסורת מרכזית, שרישומיה נשתמרו בספרות הדתית הקנונית של הדת הזורואסטרית, דהיינו באווסטא ובספרות בפהלווי, ובה נזכרים רוב הגיבורים שנתגבשו בזיכרון ההרואי הלאומי. ומצד אחר היו קיימות גם מסורות אזוריות או שבטיות מקבילות, והן חדרו בחלקן לתוך הזרם המרכזי של המסורת. אנו מסוגלים לשחזר באופן חלקי את הפלג של המסורות על גיבורים שמוצאם באיזור סִיסְתָּאן, בדרום־מזרח איראן. באיזור זה התיישבו בימי קדם השבטים האיראניים שנודעו בשם סַכַּה, ועל שמם נקראה הארץ סִגִיסְתָּאן,

כלומר, ארץ הסַכַּה. שם המחוז הזה התפתח בתקופה המוסלמית לצורה הערבית סִגִיסְתָּאן, וגם סִיסְתָּאן. הגיבור המפורסם ביותר של סיסתאן היה רוסתם, שהוא גם הגיבור החשוב ביותר של השאה־נאמה. מחרוזת הסיפורים של סיסתאן נוסחה, לפי אחד המקורות שבידינו, בספר ששמו אינו ברור די הצורך: סגיסראן או סגסיגאן. סיפורים אלה נמסרו גם במסורות שבעל־פה³⁰. כיצד התמזג סיפורו של רוסתם וסיפור משפחתו עם מערכת הסיפורים על המלכים הכיאניים, מלכי התקופה ההרואית של השאה־נאמה, שבתקופתם פעלו הגיבורים הללו, לפי התפישה האפית, כפי שבאה לידי ביטוי בשאה־נאמה – זו היא שאלה סבוכה, שניגע בה בקיצור בפרק על המבנה הפיוטי של האפוס.

אַיָאדְגָאר־י זַרֵירָאן, ‘ספר הזיכרון של זַרֵיר’, והרומן ההיסטורי כָּאר־נָאמַג־י אַרְדַשִיר־י פָּאפַּכָּאן, ‘ספר המעשים של ארדשיר בן פּאפּךּ’, שכבר נזכרו לעיל, אף הם שימשו חומר גלם ליצירתו של פירדוסי.

ידוע לנו על ספרים נוספים, שנתחברו בשלהי התקופה הסאסאנית ותורגמו בחלקם לערבית. אלה היו ספרים שנשאו כותרות, כגון תָאג' נָאמַג, דהיינו ‘ספר הכתר’, ספר שעסק בהלכות החצר הסאסאנית, בפרוטוקול ובאטיקטה של החצר, אגב סיפור אנקדוטות ומעשיות מחיי החצר; ספר אחר נקרא בשם אָיִין נָאמַג, ‘ספר המנהגים’, ועניינו היה דומה³¹. אין ספק שגם ספרים אלה שימשו את כותבי ההיסטוריה הערביים ואת מחברי ‘ספרי המלכים’ בפרסית.

אוספים שונים של מימרות חוכמה נתחברו בתקופה הסאסאנית. יש מהם שיוחסו לאחד המלכים המהוללים, לאחד השרים שנתפרסמו בזכות חוכמתם, או לאחד מהחכמים המיתולוגיים או לאחר מחכמי הדת של התקופה הסאסאנית. רבים מן האוספים הללו תורגמו לערבית בתקופה המוסלמית, וזכו לתפוצה ניכרת בלבושם הערבי. מחברי חיבורים בספרות הערבית הִרבו לצטט מהם מימרות חוכמה, ולפעמים ייחסו את המימרות הללו לאחר מגדולי האסלאם. גם החומר שכאוספים הללו שימש את מחברי החיבורים האפיים עם שאר הספרות הסאסאנית שהגיעה לידיהם. בין המחברים שאליהם נתייחסו אוספי מימרות חוכמה היה וֻזֻרְגְמִיהְר (בפרסית קלסית בֻּזֻרְגְמִיהְר), שהיה שר בחצרו של המלך ח’וסרו אנושרוואן (במאה

השישית לסה"נ). דמות אחרת, מאותה תקופה בערך, היה אָדוּרְבָּאד־י מַהְרְספַּנְדָאן, איש־דת זורואסטרי שהיה מפורסם בחוכמתו³². יש מן החיבורים הנושאים את שמם שנשתמרו בפהלווי, ויש שרק תרגומיהם לערבית הגיעו לידינו. יש בידינו חיבורי חוכמה המיוחסים למלך ארדשיר א', המלך הסאסאני הראשון, ולמלך ח’וסרו אנושרוואן, שני מלכים שריכזו סביבם הרבה הילה של חוכמה. למלך ארדשיר מיוחסת צוואה שבה הוא נותן עצות בענייני המדינה לבנו, וחיבור זה נשתמר בתרגום ערבי בלכד. אחד הכוהנים הזורואסטריים הגדולים של ראשית התקופה הסאסאנית היה תַּנְסַר, ואף לו מיוחסת ‘איגרת’ שבה הוא מתאר קצת מקורות השושלת, וקובע הלכות לגכי ניהולה. איגרת זו לא נשתמרה במקורה הפרסי האמצעי, ואף לא בתרגום הערבי שהוכן על־פי המקור, אלא רק בתרגום לפרסית חדשה שנעשה מתוך התרגום הערבי האבוד.

המקורות הספרותיים הללו, ומן הסתם עוד רבים אחרים, שלא הגיעו לידינו, שימשו את פירדוסי ואת הסופרים שלפניו לצורך חיבור ‘ספר המלכים’, נוסף לחומר שהגיע אליהם בשמיעה מפי מסרנים.

6. פירדוסי

כינויו של המשורר היה אבו אל־קאסם, דהיינו אביו של קאסם, אך אין פירושו של דבר בהכרח שהיה לו בן בשם זה, שכן כינוי כזה שימש לעתים קרובות גם לאדם שלא היו לו בנים כלל. שמו הפרטי אינו ברור: שמו נמסר כמנצור, אחמד או חסן. השם פירדוסי, הנראה כנִסְבָּה, דהיינו התייחסות אל מקום מוצאו של המחבר, אינו שם מסוג זה כלל. הוא כינוי־עט שסיגל לעצמו המחבר, בהתייחסות לגן־העדן.

פירדוסי נולד, ככל הנראה, בשנת 940/1 לסה"נ, בחבל טוּס שבח’וראסאן, במזרח איראן (על תאריך הולדתו יש סברות שונות, והיו שהקדימו אותו לשנת 935, אך נראה נכון לקבל את התאריך המאוחר יותר). הוא היה בעל קרקעות במחוז הולדתו, עמרה הידועה בפרסית בכינוי דִהְקָאן. בני המעמד הזה במאות הראשונות לאסלאם היו יורשי נכסיהם ומעמדם החברתי של אבותיהם ואבות־אבותיהם מן התקופה הסאסאנית. כיוון שכך, הם נחשבו למעמד שמרני, הנאמן לערכים של התרבות העתיקה, ושומר על זיקה למסורת האיראנית. התרבות הזאת מצאה עצמה הולכת ונעלמת מן העולם בשל הלחץ של התרבות החדשה, שהנהיג האסלאם בארצות ששלט בהן. הכנסתו של פירדוסי באה מן האריסים שעברו את אדמתו. כל עוד יכול היה להתקיים מאדמותיו, לא פנה לקבל תמיכה כספית מן השליטים. לעת זקנה, כאשר התרושש ומצא עצמו זקוק להכנסה נוספת, נאלץ לסמוך על תמיכה של המלכות, אך בעניין זה לא שפר חלקו³³.

אין אנו יודעים מתי החל פיררוסי במלאכת חיבור השירה שהביאה לו תהילת עולמים, השאה־נאמה. המספרים והתאריכים המדויקים אינם חד־משמעיים, והידיעות הכלולות בשאה־נאמה עצמו ובהתייחסויות הביוגרפיות אל פירדוסי מכילות פרטים שאינם עולים בקנה אחד אלה עם אלה. ההשערות נעות בין סביבות שנת 960, כשהיה בן כעשרים שנה, ובין תקופת הזמן שבה נרצח דקיקי, דהיינו בערך בשנת 980. בתקופת חיבור השירה מת בנו, ואת קינתו הנרגשת על מות בנו הוא כלל בתוך ספרו. הוא נותר, ככל הנראה, עם בת, שהיה צריך לפרנס ולדאוג למתנת נישואין בשבילה.

ראשית פעילותו של פירדוסי היתה בתקופת השושלת הסאמאנית, ששלטה במזרח איראן משנת 819 עד 1005 לסה"נ. לאחר סדרה של פשיטות ומלחמות התפוררה המלכות והתפצלה. בחלק מן השטח של מלכות הסאמאנים, באיזור טרנס־אוקסאניה, נוסדה מלכות הקאראח’אנים (922–1211), שהיתה שושלת תורכית, ובחלק אחר, באיזור ח’וראסאן, המלכות הג̇זנוית (977–1186). השליט הג̇זנוי היה סולטאן מחמוד איש ג̇זנה (998–1030). מוצאו של סולטאן מחמוד לא היה איראני אלא תורכי, ואף־על־פי־כן הוא פעל רבות כדי למזג את המחוזות של דוברי איראנית שעליהם שלט לממלכה מאוחדת, ושפת החצר שלו היתה פרסית. במידה מסוימת היתה לו הזכות לטפח את התרבות האיראנית המתחדשת במלכותו, אף אם לא היתה זו מדיניות מכוונת ומחושבת שלו.

במהלך עבודתו על השאה־נאמה – הדבר היה אולי כשהיה בסביבות גיל 65, כשהרגיש שהוא זקוק לתמיכה – החליט פירדוסי להקדיש את היצירה לסולטאן מחמוד. זו היתה הדרך היחידה שב יכול היה משורר להגיע להכרה ולתגמול על חיבור דברי ספרות. מחמוד איש ג̇זנה לא היה אדם בעל השכלה של ממש, אך אל חצרו נתקבצו אנשי ספרות ושירה, ובעיקר מחברים של שירי הלל. השר בחצרו של מחמוד, אבו אל־עבאס פצ̇ל אבן אחמד אל־אספראיני, זוכה לתשבחות בשאה־נאמה, וייתכן שהוא היה האיש שהזמין את פירדוסי לחצר המלך. בסוף חיבורו אומר פירדוסי: ‘כמלאת לי שישים וחמש שנה, / בפעלי הרהרתי בדאגה. / קורות שאהינו אל קִצן לא באו / וזהר כוכבי רחק ממני’ (נ, 843–844). אנשים גדולים הזמינו העתקים משירתו, אך, הוא מוסיף ואומר, ‘אך חוץ משבח אין מאומה לי, / הם משבחים ומררתי פוקעת’ (847). הוא מזכיר לטובה לעומת זאת שלושה מתושבי טוּס, שנתנו לו תמיכה ועידוד.

האפוס של פירדוסי נתחבר במשך תקופה ארוכה. חלקים ממנו נפוצו ונקראו על־ידי אנשים שונים, בעוד פירדוסי ממשיך בעבודתו, מוסיף חלקים לשירתו ואף עורך ומשפץ חלקים שכבר חיבר קודם לכן. תוך כדי תהליך העיבוד הוא שילב במקומות שונים בספרו חרוזים בשבחו של מחמוד איש ג̇זנה, בתקווה לזכות ביחס טוב של המלך. איתרע מזלו, ומי שהיה תומכו העיקרי בחצר המלך, אבו אל־עבאס פצ̇ל אל־אספראיני, סולק בשלב זה ממשרתו, ולא נשאר לו פטרון ומסייע בפמליה המלכותית. כיוון שכך, כשבא להציע את ספרו לסולטאן מחמוד, לא נתקבל באהדה ובכבוד. הפרטים בדבר מסעו אל חצר המלוכה בג̇זנה אינם ברורים. סופרים שונים מוסרים על כך סיפורים שונים, ונראה שכבר בתקופה קדומה למדי נתפתחה אגדה מסביב לעניין הזה. המשורר מביע את אכזבתו בהאשימו את מזלו הרע ואת מוציאי דיבתו המבאישים את ריחו בעיני המלך. לפי סיפור נפוץ, המתאר את אכזבתו של פירדוסי, הובטח לו שיקבל דינר לכל בית־שיר באפוס שחיבר; אך לאחר שהגיש את האפוס לשליט קיבל רק דרהם אחד. ההבדל הכספי בין שני המטבעות הוא עצום, שכן הדרהם, מטבע כסף, היה שווה בדרך כלל הרבה פחות מעשירית הדינר, שהיה מטבע זהב. את עלבונו על היחס שזכה בו, עלבון שהיה בולט במיוחד על רקע הסכומים הנדיבים שקיבלו מחברי שירי השבח שבחצר המלך, הביע פירדוסי לפי הסיפור הזה בכך שחילק את הסכום הזעום שקיבל בין שלושה אנשים שונים, אחד מהם בלן בבית־המרחץ. מיד לאחר מכן היה עליו לעזוב את ג̇זנה בחיפזון, כדי להסתתר מזעם הסולטאן על הזלזול שגילה במתנה שהוענקה לו.

ייתכן שלא נוצר קשר טוב בין המשורר למלך בגלל כמה עניינים. המלך אמנם טיפח וגידל בחצרו משוררים שהפליגו בשבחו, שכן במידה רבה שימשה השירה את המלכים בימי־הביניים כמערכת של פרסומת ויחסי ציבור. אך שירתו של פירדוסי לא היתה בעיקרה שירת שבח, ולא התאימה לדגם שביקש המלך למצוא בשירי משורריו. משל עצמו כנראה לא היה לו לסולטאן מחמוד טעם רב בשירה. עניין נוסף שלא היה בו כדי להועיל לפירדוסי כשבא למצוא חן בעיני המלך היו אולי השבחים שחילק בשירתו לווזיר שהודח בינתיים מתפקידו. דבר זה לא יכול היה לחבב אותו על השליט. המלך היה שייך לשושלת ממוצא תורכי, והנוסטלגיה אל העבר הפרסי המפואר, הבאה לידי ביטוי בשירתו של פירדוסי, לא בהכרח דיברה אל לבו. נוסף לכך השתייך פירדוסי לפלג השיעה באסלאם, והאשימו אותו גם במינויות אחרות, ואילו סולטאן מחמוד דבק בסונה בקנאות יתירה.

פרופ' מיכאל זנד³⁴ מעלה בעניין זה את ההשערות הבאות. שנת 1010, השנה שבה הוגש השאה־נאמה כחיבור גמור לסולטאן מחמוד, היתה השנה שבה חתם הסולטאן על חוזה שלום עם שליט השושלת התורכית של הקאראח’אנים. התורכים זוהו בדרך כלל עם האויב העתיק של האיראנים, התוראנים. כיוון שכך, לא היתה זו שעה נוחה מבחינה פוליטית לאמץ ולאשר יצירה פיוטית הבנויה בצורה חדה ובוטה כל כך על הניגוד שבין איראנים לתוראנים. זאת ועוד: מלחמותיו וכיבושיו של סולטאן מחמוד בהודו נעשו תחת הכותרת של הפצת האסלאם, ודרשו חזות של אסלאם אורתודוכסי; שירתו ואישיותו של פירדוסי לא התאימו לחזות כזאת.

סיבה עמוקה יותר, לדעת זנד, לקרע שבין המלך למשורר נעוצה באופי גיבוריו של פיררוסי. גיבורו העיקרי והמרכזי של השאה־נאמה הוא רוּסְתַּם, גיבור עצמאי, עשוי לבלי חת, ונאמן בלא פשרות לקיים את דברו ולהגן על ידידיו. באה שעת מבחן. רוסתם נלחם, בטעות ובלי ידיעה, בבנו סוּהְרָאבּ, ודוקר אותו דקירת מוות. סוהראב מוטל מפרפר בין חיים למוות. יש רק סם מרפא אחד היכול להציל את סוהראב, אבל המלך, אשר חייו ומלכותו ניצלו בעבר לא אחת בזכות גבורתו והקרבתו של רוסתם, מגלה כפיות טובה ואינו נותן לו את התרופה, וסוהראב נופח את נשמתו. דוגמה זו ודוגמאות אחרות מעידות, ששירתו של פירדוסי מעדיפה את הגיבור העממי, הלאומי, החופשי, על־פני המלך הממוסד. המלך הוא בעל זכות השלטון החוקי, אך לא תמיד הוא ממלא אחר הדרישות האידיאליות של החברה ההרואית, שאת תוויה מנציח פירדוסי בשירתו. ייתכן שהמלך עצמו לא היה מודע בצורה מלאה לבעיה הזאת, אך יש לשער שהיא השפיעה על חוסר ההתלהבות שלו משירתו של פירדוסי. לעומת זאת, הגישה הזאת, הבאה לידי ביטוי בשאה־נאמה, מסבירה לא במעט את ההתלהבות העמוקה והמתמדת שזכתה לה שירת פירדוסי במשך דורות רבים בקרב בני העם האיראני.

לאחר שהסתלק בהיחבא מעיר המלכות ג̇זנה, הלך המשורר, לדברי אחד ממספרי קורותיו, להֶרָאת, שם בילה שישה חודשים, ומשם חזר לעירו טוּס. לאחר מכן הלך לחצרו של הנסיך שהריאר בטבריסתאן. שם חיבר פירדוסי סאטירה נוקבת נגד המלך שאיכזב אותו, סולטאן מחמוד. השיר הלגלגני הזה נשתמר. כיוון שסגנונו קרוב לדרך כתיבתו של המשורר, יש לשער שהוא אמיתי, אף שכמה מן החוקרים מטילים ספק בייחוסו לפירדוסי³⁵. לפי הסיפור שנמסר, שהריאר הרגיע את פירדוסי ושיכנע אותו שלא למחוק מן הספר את שורות השיר המוקדשות לדברי שבח לסולטאן מחמוד, ובתי־השיר הללו אמנם נשארו כחלק מן הספר.

לפי הכתוב בסוף השאה־נאמה (אך פסקה זו אינה מצויה בכל כתבי־היד של השאה־נאמה), המחבר השלים את חיבור שירתו בהיותו בן 71, לאחר שעבד עליה במשך 35 שנה. את השירה הוא חיבר, לדבריו, כדי לזכות בתגמול, אך מאמציו היו לאל. בכותבו את הדברים הללו הוא כבר בן שמונים שנה, וכל תקוותו נכזבה. את שנות חייו האחרונות בילה פירדוסי בטוּס, שם מת בין 1020 ל־1025.

נִטָ̇אמִי עַרוצִ̇י, מחבר הספר הפרסי ‘צַ’הָאר מַקָאלַה’ (ארבעת המאמרות), מספר את הסיפור הבא על סופו של פירדוסי, סיפור שיש בו בוודאי יסודות של אגדה, אך הוא מציג חלק מן המִרקם הדמיוני שנשזר סביב דמותו של פירדוסי:

מחמוד [איש ג̇זנה] היה פעם בהודו, ומשם חזר לג̇זנה. בדרכו היה מורד שהחזיק במצודה איתנה. למחרת נטה מחמוד את אוהלו על־יד שער המצודה, ושלח אל המורד שליח לאמור: ‘בוא לפני מחר, הופע לפני כעבד, הבע נאמנות לחצר המלכות שלי, ואז תוכל לחזור עטוי בגד כבוד’. למחרת, כשיצא מחמוד רכוב ולימינו השר הגדול שלו, בא לעומתו השליח בשובו משליחותו, וניצב אל מול הסולטאן. ‘מה היא התשובה שמביא השליח? מי יתן ואדע זאת’, אמר מחמוד לשר, והשר קרא לפניו את בית־השיר של פירדוסי:

אם אין התשובה לרוחי, / הריני עם האַלָּה, ושרה הקרב, ואפראסיאב.

מחמוד שאל: ‘למי השיר הזה? שכן הוא מוליד גבורה ועוז’, ותשובתו של השר היתה: ‘חיבר אותו אבו אל־קאסם פירדוסי האומלל, אשר יגע במשך עשרים וחמש שנה. הוא חיבר יצירה כזאת, אך לא זכה לראות ממנה פרי’. מחמוד אמר: ‘יפה עשית שהזכרת לי את הדבר. מצפוני נוקף אותי על כך, שתוחלתו של האדם האציל הזה נכזבה אצלי. הזכר לי בבואנו לג̇זנה לשלות לו דבר’. בשובם לג̇זנה הזכיר השר את העניין לסולטאן. מחמוד ציווה: ‘הַקְצֵב לפירדוסי 60,000 דינר, כדי שתמורתם יירכש חומר האינדיגו. הסחורה הזאת תובל לטוס על־גבי גמלים של הסולטאן, ודברי התנצלות יושמעו באוזני פירדוסי’. השר חיכה לדבר זה במשך שנים רבות. בסופו של דבר, כשהשיג את הכסף ושילח את הגמלים, והאינדיגו הובל לעיר טבראן, יצאה לווייתו של פירדוסי מן העיר בשער רזאן, בעוד הגמלים נכנסים בשער רודבאר.

בטבראן היה באותה עת מטיף שגילה קנאות ואמר: ‘לא אניח שיובילו את גווייתו של פירדוסי לקבורה בבית־קברות מוסלמי, כיוון שהיה ראפצ̇י [כלומר, שיעי]’. כל הטענות שהשמיעו האנשים לפני אותו חכם־דת נפלו על אוזניים ערלות. מחוץ לשער העיר היה גן שהיה שייך לפירדוסי, ושם קברו אותו. שם הוא שוכן עד עצם היום הזה. בשנת 510 [להג’רה; 1116/7 לסה"נ] ביקרתי בקברו.

אומרים שפירדוסי השאיר אחריו בת אצילת־נפש עד למאוד. רצו לתת לה את מתנת המלך, אך היא סירבה לקבלה, באומרה: ‘אין אני זקוקה לזה’. איש הדואר במקום כתב לחצר המלך וסיפר לו את אשר קרה³⁶. המלך ציווה לגרש את איש־הדת מטבראן ולהגלותו מביתו כעונש על התערבותו. את המתנה ציווה המלך לתת לאבו בכר אבן אסחאק כראמי, כדי שישפץ בו את מלון האורחים של צָ’אהַה, על אם הדרך בין נִישָאפּוּר למַרְוְ, במחוז טוּס.³⁷

נוסף לשאה־נאמה חיבר פירדוסי שירים ליריים קצרים יותר, ומיוחס לו גם חיבור של שירה אפית נוספת, ‘יוסף וזֻלַיחַ’ה’, המבוסס על הסיפור שבקוראן (סיפור זה עצמו מבוסס על הסיפור המקראי) בדבר יוסף ואשת פוטיפר, אךְ ידוע לנו כיום שאין זה חיבור של פירדוסי³⁸.

7. מבנה האפוס ועיקר תוכנו

אורכו של השאה־נאמה, כפי שהוא נתון בכתבי־יד שונים, אינו קבוע. ברוב המקרים מקיף הספר בין 48,000 ל־52,000 בתי־שיר. בחלק מכתבי־היד אנו מוצאים 55,000 בתים ואף יותר. כל בית־שיר כולל דלת וסוגר החורזים זה בזה, ועל־כן יש לנו כאן מספר כפול של שורות חורזות. השאה־נאמה גדול בהיקפו מהאיליאדה והאודיסיאה גם יחד – כדי לתת מושג על הצד הכמותי של הספר. אין טעם לתמצת את העלילה של ספר ענק כזה בעמודים בודדים של מבוא. אף־על־פי־כן, אולי כדאי לנסות ולתאר את המבנה הכללי של העלילה, לשם ההתמצאות הכללית במהלך הסיפור, וכרי להבהיר לקורא את הארכיטקטורה של הספר³⁹.

בשלב מוקדם בגלגולי הספר היה מצורף לו מבוא בפרוזה פרסית, שאינו מובא בתרגום שלפנינו. בפתח אותו מבוא נאמרים, בין השאר, דברים בשבח החוכמה האופייניים לאפוס ולתפישת המשורר:

ראשית העבודה על השאה־נאמה היא ממה שנאסף על־ידי אבו מנצור אל־מעמרי, השר של אבו מנצור עכד אל־רזאק עבדאללה פרוךֿ⁴⁰. הוא אומר כך בראש הספר: 'כל עוד העולם קיים, האנשים עוסקים באיסוף החוכמה, ורואים בדיבור דבר גדול, וכן רואים הם בריבור את המזכרת היפה ביותר. שכן בעולם הזה האנשים נעשים גדולים ועשירים יותר על־ידי החוכמה. כיוון שהאנשים הכירו לדעת שאין דבר נשאר אחריהם, הם מתאמצים, כרי ששמם יישאר, וכדי שזכרם לא יתנתק. (הם עושים זאת על־ידי דברים) כגון הפרחת העולם, ביצור מקומות (המגורים), אומץ לב, העזה, מסירות נפש, וגילוי החוכמה למען האנשים, כדי לעשות דברים חדשים⁴¹.

בראשית הספר באים פרקי מבוא פיוטיים אחרים, כפי שהיה מקובל בספרות המוסלמית הקלסית, ובהם כלולות, כפי שנראה, גם כמה נקודות ששאל המשורר מן המוסכמות של השירה האיראנית הטרום־מוסלמית. תחילה בא פרק בשבח האל בורא־העולם, ולאחריו פרק בשבח החוכמה (שהוא, כאמור, נושא מקובל בשירה האפית הזאת, וכבר היה כך בשירה שלפני האסלאם). כאן בא פרק המתאר את בריאת העולם, פרק המתאר את בריאת האדם; פרק המתאר את בריאת הצמחים ובעלי־החיים; ופרק המתאר את בריאת השמש והירח (לייחד לנושא האחרון פרק מיוחד אף הוא היה אולי הפגנה של הזדהות עם ערכים ונושאים השייכים למורשת האיראנית); לאחר מכן בא פרק בשבחו של הנביא מוחמד, הכולל גם מלות שבח בודדות לכליפים שבאו אחריו, אך דברי שבח מיוחדים מוקדשים בו לעלי, הנערץ על השיעה; פרק המתאר את חיבור השאה־נאמה; פרק המתאר את מלאכתו של דקיקי בחיבור השאה־נאמה שלו; על ידיד שעודר את פירדוסי לכתוב את הספר; בשבחו של האמיר מנצור; בשבחו של הסולטאן מחמוד.

לאחר דברי המבוא הללו מובאים נושאי הספר עצמם. הספר בנוי פרקים־פרקים, ובסך הכול שישים ושניים פרקים בעלי אורך שונה מאוד זה מזה. לכל אחר מחמישים המלכים שנכתב עליהם בשאה־נאמה מוקדש בדרך כלל פרק, אם כי לאחרים מהם כמה פרקים. את הפרקים הללו אפשר לקבץ ביחד לשלושה או ארבעה חלקים גדולים, שאורכם אינו שווה, חלוקה המקבילה במידת־מה לחלוקה ההיסטורית שעשינו לעיל.

א. החלק ההרואי־מיתולוגי

החטיבה הראשונה בחלק הזה מוקדשת לתקופה המיתולוגית, לשושלת המלכים הנקראים בלשון השאה־נאמה בשם ‘המלכים הפִּישׁ־דָאדִים’. התואר פֵּיש־דָאד הוא בפרסית אמצעית וחדשה מקביל לתואר המופיע באווסטא: פַּרַא־דָֿאטָא (para־δāta), שמשמעותו המילולית היא ‘מי שהוצב בראשונה’, דהיינו ‘ראשון’. רשימת המלכים של ה’שושלת' הזאת, שלא היתה שושלת במובן המקובל, אלא סדרה של שמות מן המיתולוגיה, כוללת עשרה מלכים: כַּיוּמַרְתֿ (מי שהיה, כפי שראינו לעיל, האדם הראשון במיתולוגיה האיראנית), הוּשַׁנְג, טַהְמוּרַתֿ, גַ’מְשִׁיד (ראה את דברינו לעיל על ימא), צַ̇חָּאךּ (ראה לעיל), פַרִידוּן (ראה לעיל), מַנוּצִ’הְר, נַוּדַד, זַוּ, גַּרְשָׁסְפּ. כל השמות הללו, השאולים מן המיתולוגיה הקדומה, מופיעים, לפעמים בשינויים מסוימים, באווסטא. אף־על־פי־כן יש הבדל בין האופן שהם מופיעים בשאה־נאמה ובין דמותם

המיתולוגית. הדמויות עוברות תהליך של האנשה, שכן אין הן נתפשות כאן כמייצגות יצורים על־אנושיים, אלא כבני־אדם; הן עוברות גם תהליך של הרואיזציה, שכן הן מתוארות כשייכות לעולם המחשבה והפעולה של הגיבורים הגדולים של האפוס.

החטיבה השנייה בחלק הזה מוקדשת למלכים הקרויים כַּיָאנים. שמם נקרא כך כיוון שהתואר של כל אחד מהם הוא כַּי, גלגול של תואר עתיק שצורתו היתה כַּוִי. עם הקבוצה הזאת נמנים מלכים, שאף הם באים מעולם המיתולוגיה, אך הם שייכים לרובד מיתולוגי אחר, לרובד ההרואי. המלכים הנזכרים ברשימה הזאת הם קֻבָּאד, כָּאוֻס, ח’וּסְרַוּ, לֻהְרָאסְפּ.

שני הנושאים המרכזיים בחלק הראשון של האפוס מתרכזים סביב שני מאבקים דרמטיים, הנובעים משתי תהפוכות קיצוניות, שיש בהן סממן טרגי.

המאבק הראשון הוא תוצאת המהפך שחל בגִַ’מְשִׁיד. הוא החל את דרכו כמלך צדק, שיסד את התרבות האנושית, גילה את הדת ואת האמונה באל, את הברזל וכלי הנשק, את האריגים, ואת ההיֶררכיה החברתית. כל אלה הם חידושים שהביאו תועלת לאדם והיו לפי רצון האל. אך ג’משיד החל לראות עצמו כאלוהים, ומכאן החלה הידרדרותו, שהיא גם הידרדרותו של העולם. את מקומו תפס צ̇חּאךּ הרשע, מעין התגלמות השטן, המבצע את הפשע המתועב ביותר שאפשר להעלות על הדעת: רצח אב. מכאן קצרה הדרך לפשעים נוספים: רצח אנשים צעירים כדי לפרנס את הנחשים הצומחים מכתפיו, ותאוות נשים בלתי־מרוסנת. מקצת הקלה במלאכת הרצח באה על־ידי שני אנשים ממשרתיו של צ̇חּאךּ, המשחררים יום־יום אחד משני קורבנות הדמים המיועדים של צׄחּאךּ. הגואל הוא פַרִידוּן. את לידתו של פרידון מנחשים יועציו של צ̇חּאךּ, ואת חייו מנסה צ̇חּאךּ לקפד, אך ללא הצלחה. המאבק בין צ̇חּאךּ לפרידון מתנסח בחלק מן הסיפור כמאבק בין הנחש ובין הפרה המופלאה, בַּרְמָאיֶה, שמחלבה ינק פרידון. למאבקו של פרידון מצטרף גם כָּאוֶה הנפח, שאת כל בניו הרבים, חוץ מאחד, שחט צ̇חּאךּ כדי להאכיל במוחם את הנחשים.

המאבק השני מתחיל עם סיום שלטונו של פרידון. יורשיו של פרידון הם שלושת בניו, סַלְם, תּוּר וְאִירַג‘. העולם מתחלק לשלושה, בצורה המזכירה את חלוקתו של העולם בין שלושת בניו של נוח במקרא. מבין השלושה מייצג אִירַג’ את מלכות איראן, ואילו תּוּר מייצג את העם המיתולוגי הידוע בשם התוראנים, ובמונחים האנכרוניסטיים של השאה־נאמה הוא השליט של האיזור שממזרח לאיראן, תּוּרכּסתּאן וסין. סַלְם מייצג את המערב מנקודת־ראותה של איראן: הוא שליט רוּם, כלומר ביזנטיום. מכאן ואילך מתנהל קרב בין סלם ותור ובין אירג‘, הבן החביב על פרידון, ואירג’ נרצח בידי אחיו תור. פרידון מתאבל על מות בנו ומטיל את תפקיד הנקמה על הרצח הנתעב הזה על נינו, נכד אירג‘, כשהלה גדל. מַנוּצִ’הְר נכד אירג’ אכן הורג את תור ולאחר מכן את סלם, ואז הוא מוכתר למלך על־ידי פרידון, בטרם מותו. המאבק בין שלושת בניו של פרידון זכה לכמה וכמה אינטרפרטציות במחקר. בעיקר עסקו בו אלה הדוגלים בתיאוריה, שרוב הנושאים המרכזיים של האפוס משקפים תהודות של האידיאולוגיה ההודו־אירופית העתיקה בדבר חלוקת החברה לשלושה מעמדות, או לשלוש פונקציות עיקריות, שהן: הפונקציה הכוהנית־מלכותית, הפונקציה המלחמתית, והפונקציה של מגדלי הבקר ועובדי־האדמה⁴². האינטרפרטציה הזאת אינה נראית לגמרי משכנעת במקרה הזה.

כאן באה אפיזודה רומנטית מורכבת. עיקרה הוא שגיבור גדול, זָאל בן סָאם, לוחם עצמאי בשירותו של מַנוּצִ’הְר, מתאהב בנערה יפת־תואר בשם רוּדָאבֶּה, ולוקח אותה לאשה. דא עקא, שנערה זו היא מצאצאיו של צׄחּאךּ, ואיבת עולם שוררת בין משפחת פרידון לצאצאי צ̇חּאךּ. זו היא אהבה שאינה יכולה לקבל את ברכת אביו של זאל ולא את ברכת המלך, אלא לאחר קשיים מרובים. מן האהבה הזאת נולד הגיבור הגדול ביותר של האפוס: רוסתם. האפיזודה הזאת, שהיא מרכזית בחלקו הראשון של הספר, מלמדת על תחושה שהדואליזם של טוב ורע, המובע על־ידי המאבק בין בני פרידון, המייצגים את הצדק, ובין בני צ̇חּאךּ, המייצגים את העוול, אינו מוחלט. מי שעומר בפסגת הגבורה החיובית של השאה־נאמה הוא לאו דווקא צאצא טהור של השושלת הנבחרת, אלא בן־תערובת, הממזג בקרבו משהו מזרען של שתי המשפחות. מפעלו הגדול של רוסתם הוא סדרה ארוכה ועמוסת עלילות של קרבות כנגד אַפרָאסִיָאבּ, מלך תוראן⁴³, שמהם יוצא רוסתם כמנצח. המאבק בין איראן לתוראן מתחיל כאן, ונמשך אחר־כך לאורך היסטוריה ארוכה. הדו־משמעות הערכית של רוסתם, הגיבור הנערץ, באה לידי ביטוי לא רק במוצאו המעורב, אלא גם בכך שהוא הורג בקרב, אמנם מבלי משים, את בנו, באחד הקטעים המרגשים ביותר בספר. האפוס ההרואי, כפי שאנו רואים, אינו בנוי על ניגודים פשטניים גרידא, אלא כולל בתוכו משחק בגוונים ובתת־גוונים של התייחסויות ערכיות.

הקונפליקט בין איראן לתוראן הוא, כאמור, הציר המרכזי של האפוס. השמות מופיעים גם באווסטא, אך עם זאת אין זה ברור מה הם מייצגים. האם יש לנו כאן קונפליקט בין שני עמים, כפי שהדברים מוצגים לכאורה בשאה־נאמה (אבל שני עמים שמוצאם מאב אחד), בין שתי קבוצות שבטים בתוך העם האיראני, או שלפנינו כאן השלכה של קונפליקט פנים־חברתי איראני, למשל קונפליקט מעמדי, בצורה של קונפליקט מיתולוגי בין איראן לתוראן? האינטרפרטציות שניתנו לקונפליקט האפי הזה הן רבות ושונות, והדבר תלוי לא במעט בנקודת־המוצא: האם אנו מעוניינים להבין את ההתייחסויות העתיקות לשם שממנו נגזרה הצורה תוראן, או למקומה של תוראן באפוס של השאה־נאמה? כיוון שעיקר ענייננו הוא בשאה־נאמה, הרי שעלינו להבין את הדברים כפי שהם מוצגים בו. יש כאן קונפליקט אתני ברור, אף כי ברובד עמוק שלו אפשר לראות בסכסוך הזה החצנה של מתח חברתי פנים־איראני⁴⁴.

שאלה אחרת המתעוררת בקשר לסיפורי השושלת הכיאנית היא אם אמנם השושלת הזאת היא היסטורית ביסודה, או שהיא שייכת כולה לתחום המיתולוגיה. השאלה הזאת העסיקה לא מעט חוקרים. קריסטנסן ואחרים נוטים לראות בסיפורים על־אודות הכיאנים שריד של זיכרון היסטורי, בעוד חוקרים אחרים דוגלים בהשקפה שלפנינו אך ורק קובץ סיפורים מן הטיפוס המיתולוגי, שיש מקום להשוותם לאוצר המיתוס ההודו־איראני הקדום⁴⁵. מבלי להיכנס לפירוט הבעיות אולי כדאי להעיר, שהניגוד הזה מוצג בצורה קיצונית ובלתי־ריאלית. בשאה־נאמה, לסיפורים ההיסטוריים יש מעטה מיתולוגי, ולסיפורים המיתולוגיים יש מבנה של תיאור היסטורי. העוברה שבסיפורים אלה מוצאים מוטיבים שהם חלק ממטבעות המחשבה המיתולוגית ההודו־איראנית אינה משמשת הוכחה כלל בדבר האפשרות של גרעין היסטורי שהיה קיים בסיפורים אלה, אף שקיומו של גרעין כזה טרם הוכח עד כה.

רוסתם הוא הרמות ההרואית המרכזית של השושלת הכיאנית. אף־על־פי־כן יש בו כמה וכמה היבטים העושים אותו דמות חיצונית: הוא גיבור ולא מלך; הוא גיבור רגיונלי, ולא גיבור לאומי; והוא בעל קשרים גיניאלוגיים מפוקפקים, שכן הוא קרוב משפחה של אויבי השושלת, של בני תוראן. כל הנקודות הללו מעמידות אותו במעמד מיוחד של דמות דו־משמעית, פנימית וחיצונית בעת ובעונה אחת⁴⁶. זאל ובנו רוסתם הם האנשים מאריכי־הימים ביותר באפוס של פירדוסי. שנות פעילותם המצורפות שקולות באורכן כנגד כל תקופת השלטון של המלכים הכיאניים, ער כדי כך שיש פיתוי לראות בהם מעין התגלמות של הזמן עצמו, אם כי ספק אם פירוש כזה מוצדק במסגרת האפוס⁴⁷.

ב. החלק ההיסטורי

החלק המוקדש למלכים ההיסטוריים ניתן לחלוקה לשתי חטיבות עיקריות. החטיבה הראשונה כוללת את המלכים העתיקים, שהמסורת הספרותית שהיתה בידי פירדוסי על־אודותם היתה מעורפלת ומטושטשת לא־פחות מן הידע שהיה בידו על הדמויות המיתולוגיות. הווייתם של המלכים הראשונים בסדרה הזאת סתומה גם בעיני ההיסטוריון המודרני; אלה הם גֻשׁתַסְפּ, מלך בעל זהות היסטורית מעורפלת (אך ידוע כמי שהיה הפטרון של הנביא זרדושת); בַּהְמַן: הוּמָאי; אחריו דָארָאבּ, שם שנגזר ככל הנראה משמו של דריוש. המלך האחימיני היחיד הידוע בשמו בצורה סדירה הוא דָארָא, שהיא הצורה המאוחרת של דריוש. היו שלושה מלכים אחימיניים בשם זה, ודארא הוא כנראה גלגול דמותו של דריוש השלישי. יש לציין שזכרו של כורש, מייסד הממלכה, נמחה כליל מן התודעה ההיסטורית האיראנית בתקופה הקדומה, ורק בעת החדשה, בעקבות ההתוודעות לתנ"ך ולעולם הנוצרי של אירופה, חדר השם לתודעה הלאומית של

איראן. אחד מצאצאיו של בהמן, לפי האגדה שפירדוסי משמש לה פה, הוא סאסאן, אבי השושלת הסאסאנית. האגדה מספקת אפוא, בהתאם לצורכי התעמולה של השושלת הסאסאנית, המשכיות פיקטיבית בין השושלת האחימינית לשושלת הסאסאנית.

לרשימת המלכים בחטיבה הזאת ניתן להוסיף גם את אסכנדר, הוא אלכסנדר הגדול, כובש איראן, המייצג גם את יורשיו, בני השושלת הסלווקית. החומר על אלכסנדר הגדול שאוב במידה רבה, כפי שצוין לעיל, מז הרומן ההלניסטי עליו. אלכסנדר מצטרף אל האומה האיראנית, בדרך האגדה, על־ידי כך שעשו אותו לבנו של המלך דאראב מבתו של המלך פילקוס (שהוא גלגול שמו של פיליפוס, מי שהיה אביו של אלכסנדר). האויב ההיסטורי של איראן הופך בדרך האגדה להיות מלך איראני לגיטימי, וכיבוש איראן על־ידי היוונים מוסבר כמאבק בתוך משפחת המלוכה⁴⁸.

המלך הבא אחריו בסדר המלכים מופיע תחת הכינוי הכללי אַשְׁכָּאנִיָאן, בני השושלת הארשקית או הפארתית. הידע ההיסטורי שהיה בידי פירדוסי עליהם אף הוא דל עד כדי כך, שתולדותיה של השושלת כולה מסתכמות בפרק אחד קצר.

החטיבה השנייה בחלק הזה מקיפה את בני השושלת הסאסאנית, 29 מלכים במספר. כאן לראשונה אנו נמצאים על קרקע של זכרונות היסטוריים מאוששים וברורים, אף שגם הם אינם נקיים מיסודות של דמיון ואגדה. התיאור מתבסס בעיקרו על ידע שהיה מנוסח בצורה זו או אחרת בכתב, בחלקו על רשומות חצר בית־המלוכה הסאסאני. התקופה הסאסאנית, התקופה האחרונה בתולדות איראן לפני הכיבוש המוסלמי, ואולי גם התקופה האחרונה בתקופת איראן כהוויה לאומית לפי תפישתו של מחבר השאה־נאמה, היא התקופה שהטביעה את חותמה על כל תפישת־עולמו של הספר. ההיסטוריה של התקופות הקדומות כולן מתוארת מזווית־ראייתה ועל־פי דרך הבנתה של התקופה הסאסאנית.

עלייתו של אַרְדַשִׁיר הראשון לשלטון, ואתה ייסוד השושלת הסאסאנית, מתוארת בסיפור מורכב. למלך בהמן היה בן בשם סאסאן ובת בשם הוּמָאי, שהמלך נשא לאשה, כמנהג הפרסי הקדום. סאסאן עזב את חצר המלך והלך לנישאפור, שם נשא לו אשה, שלא ידעה שהוא בן מלך, ולבן שנולד לו ממנה קרא סאסאן. אחד מצאצאיו של אותו סאסאן היה רועה־צאן בשירותו של פּאפּךּ, מושל אצטח’ר. פּאפּךּ רואה בחלום שרועה־הצאן שלו אינו אדם פשוט, מגלה את מוצאו המלכותי, ומשיא לו את בתו לאשה, ומנישואין אלה נולד ארדשיר. המלך הפארתי ארדואן שומע על ארדשיר ומזמין אותו לחצרו, אך לאחר זמן־מה אררשיר מאבד את חִנו בעיני המלך. נערה בחצרו של ארדואן, גוּלְנָאר, המתאהבת בארדשיר, מגלה לו שהוא שרוי בסכנה, והם בורחים ביחד מחצר המלך. ארדשיר הוא אפוא מצאצאי הכיאנים, מבלי שידע זאת איש. הוא מקבץ תומכים, ובעזרתם הוא הורג את המלך האשכּאני, ותופס את השלטון.

אשתו של ארדשיר היא בתו של המלך ארדואן שארדשיר הכניע. לפי מקורות אחדים היא מנסה להרעיל את בעלה. ארדשיר מצווה להוציאה להורג, אך השר אברסאם, בראותו שהיא הרה, ממרה את פי המלך, מחביא אותה והיא יולדת בן. שנים לאחר מכן, כאשר ארדשיר מביע את צערו על כך שאין לו בן יורש עצר, מגלה לו אברסאם את הסוד בדבר הבן שנולד לו. כהוכחה לכך שזה הוא בנו של המלך, ושלווזיר לא היתה יד במעשה, הוא מבקש מן המלך להוציא מבית גנזיו קופסה שהפקיד אצלו בשעה שאירע המעשה. בקופסה היה טמון אבר הזכרות של הווזיר, שהוא כרת בשעה שנתן מחסה לאשת המלך, לצורך ההוכחה בבוא הזמן. המלך מזהה את בנו, בן המלכים, בין קבוצה של ילדים משחקים, שכן אופיו המלכותי של ילד

בולט לעין – מוטיב סיפורי המופיע כבר אצל הרודוטוס, כאלף וחמש מאות שנה קורם לכן, על מלך דגול אחר של פרס, כורש.

אין טעם לסכם את קורות חייהם של כל בני השושלת הסאסאנית כפי שהם מתוארים בשאה־נאמה. כדאי להזכיר אולי רק את המאפיינים הבולטים ביותר של אחדים מן המלכים שזכו לתהילה מיוחדת, או סיפורים שנעשו שגורים ומפורסמים.

תקופת מלכותו של שאפור השני, בן הורמוז, הידוע בכינוי ד’ו־אלאכתאף (‘מרוצץ הכתפיים’) מכילה כמה אפיזודות שיש בהן גם גבורה נועזת וגם פרשיות אהבה. הוא כובש את המצודה של מלך תימן בעזרתה של בת המלך, המתאהבת בו, וגורמת לאביה ולחייליו להשתכר. הוא הולך לאחר מכן לרוּם, מחופש כסוחר, אך פרסי המתגורר בחצר המלך הביזנטי מזהה אותר ומגלה את זהותו לקיסר, ושאפור מוכנס לכלא. הוא ניצל רק בזכותה של נערה בחצר המלך הביזנטי המתאהבת בו, וביחד הם בורחים מרוּם. הוא מצליח לאחר מכן לתפוס את הקיסר הביזנטי בשבי במהלך קרב.

המלך בַּהְרָאם גוּר, בנו של יזדגרד, הוא אחד האבירים הגדולים ורבי העלילות הצבעוניות ביותר שבאפופיה הפרסית. הוא לא גדל בחצר־המלוכה הפרסי, אלא אצל המלך הערבי של חירה, מונד’ר. עוד בהיותו צעיר, בחצרו של מונד’ר, הוא יורה סדרה של יריות חץ מיוחדות במינן על זוג איילים לפי בקשת שפחתו, ויריות אלה משנות, לתדהמתה, את מינן ואת צורתן של החיות. לאחר מות אביו מתברר שפסחו עליו בסדר הירושה של הכתר, והוא פולש לאיראן ומצליח לשכנע את תושביה שיכירו בו כמלך בכך שהוא תופס את הכתר המונח בין קבוצה של אריות. בין הדכרים המוזרים הרבים שהוא עושה אנו קוראים סיפור כיצד הוא מוצא את האוצר של ג’משיד ומחלק אותו לעניים. הוא לוחם מלחמות לאין ספור, במלכים, בגיבורים ובחיות־טרף מסוכנות, לוחם במלך רוּם, סין והודו, ומנהל פרשיות אהבים רבות.

המלך ח’וסרו אנושרוואן, ‘בעל הנשמה האלמותית’, הוא אחד המלכים המהוללים של איראן: מהולל בחוכמתו, בצדקתו, בסדר ובשלום שהשליט ברחבי מלכותו. תקופת מלכותו של ח’וסרו אנושרוואן ירועה גם כתקופת כהונתו של השר החכם בּוּזוּרְגְמִיהְר. זו היא התקופה שבה מביא בוזורגמיהר את משחק השחמט מהודו. בתולדות איראן, ובתפישתו של האפוס הלאומי, תקופת מלכותו של ח’וסרו אנושרוואן היא תקופת הזוהר האחרונה בהיסטוריה האיראנית. צללי המוות כבר מתחילים לרחף על השושלת.

אחד הסימנים להתפוררות השושלת היא הפרשה המוזרה של בַּהְרָאם צ’ובין. אין הוא מלך לגיטימי, אלא אחד מבני האצולה, המשרת את אדוניו, הורמיזד הרביעי, בן ח’וסרו. בהראם מנהל מלחמה קשה נגד התוראנים ומכניע אותם, אך אינו זוכה לגמול ולהכרת תודה מן המלך. בהראם מתחיל לחלום על המלוכה, ומביא את הורמיזד לחשור בבנו, ח’וסרו פרויז, שהוא חושק לקחת לעצמו את המלוכה במקומו, וח’וסרו בורח. התקוממות מורידה את האב וממליכה את הבן, אך בהראם תופס את השלטון, וח’וסרו בורח אל הביזנטים. בהראם מחליט לעלות על כס המלכות, אך לאחר שלושה קרבות הרואיים גדולים הוא נאלץ לברוח ולחפש מקלט אצל מלך סין, ושם הוא נושא את בתו של המלך לאשה. שליח של ח’וסרו פרויז מגיע לסין ורוצח את בהראם, ובכך מסיר את האיום על משפחת המלוכה הסאסאנית. מלכות איראן מגיעה לפסגת כוחה וגדולתה, ומתפרשת על־פני השטח הגדול ביותר בתולדותיה, אך זו היא כבר תקופת סוף השושלת. השירה מסתיימת בדברים נוגים על סוף גדלותה של משפחה מלכותית ושל מלכות איראן. צבאות הערבים מגיעים ומכיסים את צבאות איראן.

אין ‘ספר המלכים’ ספר היסטוריה. הוא משקף בנאמנות רבים מן הזכרונות ההיסטוריים של עם איראן, אך בעיקרו של דבר זה הוא ספר של תודעת תרבות ולאום. התודעה הזאת משתמשת במונחים שנתגבשו בתקופה הסמוכה לפני הכיבוש המוסלמי של איראן. המציאות החברתית המשתקפת בו, גם כשמדובר בתיאורים המתייחסים לתקופות רחוקות מאוד בעבר, היא, ביסודו של דבר, המציאות החברתית של התקופה הסאסאנית. המציאות המוסלמית, שבה חי פירדוסי, לא הטביעה על הספר כמדומה את אותו החותם שהטביעה עליו התקופה הסאסאנית. בתקופה המוסלמית ככר התפוררו רבות ממסגרות השלטון האיראני הקדום, אך הן עדיין חיות וקיימות בשאה־נאמה: מעמדו של הכוהן הראשי בממלכה, חצר המלוכה והפמליה המקיפה את המלך, יועצי המלך ושריו, מעמד הגיבורים העצמאיים (מעמד אידיאלי גם בתקופה הסאסאנית, אך ללא מקבילה של ממש במציאות המוסלמית), ועוד ועוד. המלכים של התקופה הסאסאנית מצוירים עם תווי־היכר אישיים מובהקים לכל אחר מהם, כפי שהבחינה ביניהם המסורת, ואינם דמויות המוטבעות בחותם אחיד, כפי שהיה הדבר בתיאור המלכים הקודמים.

צורת העיצוב של הגיבורים ההיסטוריים שונה מזו של הגיבורים המיתיים וההרואיים. בחלק ההיסטורי הגיבורים הם בשר ודם, בנויים במידות אנושיות ופועלים במסגרות של חצר־מלוכה ריאלית. היסודות הפולקלוריים והאנקדוטיים מתגברים לעתים על היסוד האפי, והדיגרסיות על נושאים מוסריים ודידקטיים הן לפעמים ארוכות וכבדות.

הגדרת המכנה החיצוני של הספר לפי חלוקתו לתקופות־מלוכה שונות אינה משקפת את תוכנו בנאמנות מספקת. חלק מן הדמויות הבולטות בספר אינן דמויות של מלכים, ולכן אינן מופיעות כלל בתוכן העניינים הפורמלי של הספר, ואף־על־פי־כן הן הנותנות לספר את טעמו ואת איכותו. הראשונה מבחינת הזמן היא דמותו המלבבת של הנפח כָּאוֶה, שיצא כנגד העריץ צמא־הדם צַחָּאךּ, והציל את איראן משלטון אכזרי שלא נראה היה לו סוף. בולטת מאוד היא דמותו של רוּסְתַּם, הגיבור שכיהן באורח עצמאי בשירותם של מלכים רבים, וסיפורו האישי מכיל יסודות דרמטיים וטרגיים עמוקים. כמה מסיפורי האהבה הקלסיים של הספר אינם קשורים בעלילות האהבה של המלכים, אלא דווקא באלה של הגיבורים העצמאיים, שהם חשובים ומעניינים בדרך כלל מן המלכים. בתקופה הסאסאנית אנו נתקלים בדמויות של חכמים שיש להם חשיבות מרכזית. כזאת, למשל, היא דמותו של בּוּזוּרְגְמִיהְר, שפעל תחת ח’וסרו, או של כוהן־הדת אָדוּרְבָּאד. בדרך זו נוצר מתח מעניין בין המבנה החיצוני המוצהר של הספר, הבנוי על הכותרות וסדר העניינים והולך בעקבות סדר המלכים שבשלטון, וכין המבנה הפנימי, שאיננו בולט מיד לעין, אך חשיבותו גדולה יותר.

בין גיבורי הספר יש למנות גם חיות. רַכְשׁ, סוסו האציל של רוסתם, הוא אישיות מלאת גבורה ותבונה, ואופיו בָא לידי ביטוי במקומות שונים. אפיזודה מרשימה במיוחד היא התיאור כיצד הסוס נמצא בקונפליקט נפשי בנקודה מסוימת בזמן המסע למָאזַנְדַּרָאן. אדונו רוסתם אמנם ציווה עליו שלא יעיר אותו, אך דרקון בא ומאיים על חיי רוסתם. חיבתו לאדוניו ורצונו לשמור על בטחונו מתנגשת בנאמנותו של הסוס לצו שקיבל. כוחו של סוס עצום. הוא גדול כפיל, קומתו כגמל, גבורתו כאריה, והוא נמשל להר בִּיסֻתּוּן. הוא רואה דברים שרוסתם אינו יכול לראות, ומבחין מראש במותו הקרב של אדונו⁴⁹.

8. עולם המושגים של השאה־נאמה

השאה־נאמה איננו ספר הגות, ואין מקום לדבר על שיטה מחשבתית ברורה ומוגדרת, אשר באה בו לידי ביטוי. אף־על־פי־כן, יש כמה וכמה נושאים, העולים מן השירה אגב התיאורים והסיפורים הכלולים בה, שמאחוריהם מסתתרות דעות והשקפות של המחבר ובני תקופתו. אפשר להפיק מעיון בפרקים הללו ניסוחים בעלי אופי הגותי, הנוגעים לתחום האמונה הדתית ולמצבו של האדם בעולם. יש חשיבות להבהרת האמונות הללו, שכן הכרתן עשויה להקל על הבנת דרך המחשבה והביטוי של מחבר הספר.

עלילת הספר עוסקת במלכים ובגיבורים, והיא מעוניינת בראש ובראשונה באנשים הגדולים שעיצבו את תולדותיו של העם האיראני. ביסודו של הספר מונח העניין העמוק שיש למשורר בתולדותיה של אומה ושל אלה המנהיגים אותה, ולא באירועים פרטיים גרידא, אירועי נפש, מעניינים ומרתקים ככל שיהיו. לתולדותיהם של המנהיגים יש כמובן השלכה מיידית וישירה גם על תולדות העם התלוי בהם, ואילו העם יכול מפעם לפעם להשפיע על תולדות המדינה והמלוכה. התלות כאן היא במידה מסוימת הדדית, אף־על־פי שהכובד העיקרי על כפות המאזניים האלה הוא באישיותו של המנהיג, ולא בפעולותיו או במאווייו של העם. העם בא לידי ביטוי במצבים קיצוניים בלבד, במצבי לחץ יוצאי־דופן, כמו בפרשת ההתקוממות שהונהגה על־ידי הנפח כָּאוֶה. באותה התקוממות אמנם יש יסודות השובים את הלב, אך אין היא דבר אופייני החוזר לעתים קרובות. כשרונו של המנהיג מתבטא בכך שהוא יודע כיצר להיטיב עם העם.

כוחו של המנהיג הוא בעוצמתו הפיסית ובצדקתו הדתית והמוסרית, ונראה ששני הדברים באילו קשורים ומזינים זה את זה. האידיאל של איראן העתיקה היה של מלכות ודת הכרוכות זו בזו ומשלימות זו את זו כאילו היו תאומות. אידיאל זה בא לידי ביטוי בתקופת מלכותו האידיאלית של גַ’מְשִׁיד⁵⁰.

הביטוי הסמלי לכוח המיוחד הזה הוא מושג ההילה האלוהית הניתנת למנהיג הצודק, או, אם להשתמש במונח הפרסי המקובל, פַֿרֿ. ההילה המלכותית הזאת היא דבר המוענק מלמעלה, מידי האל, למלך הראוי לו, אך אין זה מושג מוסרי בלבד, אלא גם מונח המציין לגיטימיות של מוצא. השילוב של צדק ושל זכאות בדרך המוצא הוא המעניק למלך את הכאריזמה שהפַֿרֿ מסמל⁵¹. מעניין לציין, שהמושג פַֿרֿ קשור במובהק לגיבור שלא היה אחד המלכים של ‘ספר המלכים’, לרוסתם. לידתו של רוסתם היתה בסימן של פַֿרֿ, ואותו זוהר מלכות ליווה אותו גם במשך חייו. גם בכך, כמו בכמה עניינים אחרים, יש בדמותו של רוסתם חריגה מן התפישות המקובלות של האפוס האיראני. אף שהוא עצמו בעל זוהר מלכות, רוסתם הוא המגן העליון על הזוהר המלכותי של מלכי איראן הלגיטימיים⁵². אין הזוהר דבר יציב וקבוע, ומלך שהזוהר שוכן אצלו יכול לאבד אותו. כך קרה לג’משיד (ד, 77 ואילך).

הלגיטימיות של השלטון היא מושג־מפתח אצל פירדוסי, ומבחינה זו לא יכולה להיות המשכיות בין התקופה הסאסאנית לתקופת האסלאם. הלגיטימיות של שלטון על איראן נגדעת עם תום השושלת החוקית האחרונה. מה שבא אחריה כבר אינו שייך לאותו קו, לאותה שושלת שלטונית. יש להניח שאל חילופי השושלות האסלאמיות יתייחס אדם כפירדוסי, גם אם הוא מוסלמי כן, כמעברים של כוח גרידא, ללא המשכיות של פַרֿ. שלטון האסלאם, מנקודת־ראותו של איש האפוס האיראני, הוא עניין שונה עקרונית מן השלטון השושלתי האיראני. פירדוסי מנסח את הדברים כך בחתימת הספר: ‘עתה, עם מות מהוי, בא תור עומר: / פרחה הדת: במקום כס שאה – מִנבָּר’. בתקופה המוסלמית אין עוד כס מלכות, אלא ‘מִנְבָּר’, דוכן תפילה; והשליטים המוסלמיים, ככל שיהיו רבי עוצמה, אינם מלכים במשמעות של ‘ספר המלכים’.

הכוח הפיסי והגבורה של הגיבור, ההולכים יד ביד עם מושג הלגיטימיות והצדק, אינם מוציאים מכלל אפשרות שימוש באמצעים של תחבולה ואפילו תרמית בידי הגיבור. היכולת להתגבר על האויב גם בדרכים של תחבולה נחשבת למעלה אצל הגיבור, שכן יש בה כדי להעיד גם על עוצמת תבונתו⁵³.

כאשר, לאחר תקופת שלטון של שליט עריץ ואכזר, עולה מלך חדש לשלטון, אשר הצדק הוא נר לרגליו, מתחילה תקופה חדשה בחיי איראן. העולם כולו מתחדש. מושגים הקשורים לתפישת אחרית־הימים משמשים כאן כדי לתאר את התמורה שחלה בכל מראהו ומבנהו של העולם, והתקופה הזאת מתוארת כעין בבואה המתחוללת עלי־אדמות של מה שיהיה בסוף הזמנים, כאשר המלך הצדיק, סַאוּשיַנְט, יבוא להנהיג את העולם אחרי מלכות הרשע. תקופת אחרית־הימים מקבילה במסורת האיראנית לתקופת הבריאה, והתיאורים של אחרית־הימים נראים כתיאורי בריאה חדשה⁵⁴.

החברה נתפשת כדבר סטטי ביסודה. היא מתוארת כגוף אורגני, המחולק למעמדות פונקציונליים, שבהם כל פרט צריך למלא את התפקיד שלתוכו נולד בצורה נאמנה וללא סטייה. היומרה לשנות את היעוד שבו נולד האדם יש בה סיכון של כאוס, של תוהו ובוהו חברתי, והיא דבר שאין להעלותו על הדעת. האמת ניתנה להיאמר, שלאורך הספר האפשרות הזאת כמעט אינה מועלה על הדעת. חברה מתוקנת היא חברה שחבריה אינם נוטלים לעצמם את החירות של בחירה חופשית, וככל האפשר אין בה שינויים. תפישה זו היתה רווחת כתורה מחייבת לפחות החל מסוף התקופה הסאסאנית, אך שורשיה עמוקים ורחוקים הרבה יותר. במבנה החברה הפרסית של התקופה הסאסאנית, כפי שהיא משתקפת גם בשאה־נאמה, נמשך הרעיון ההודו־אירופי העתיק, שלפיו החברה בנויה ביסודו של דבר משלושה תפקידים עיקריים, המתמלאים על־ידי שלושה מעמדות: (א) מלכות וכהונה; (ב) מלחמה; (ג) גידול בקר ועבודת אדמה. על שלושת המעמרות המקוריים הללו נוסף בתקופה הסאסאנית מעמד רביעי: האומנים. חלוקה זו באה לידי ביטוי במפעלו של ג’משיד (ג' 18 ואילך)⁵⁵.

מבנה החברה הוא דבר נתון וקבוע מלכתחילה ואין לשנותו. גם דרכו של האדם בעולם נקבעת מראש על־ידי גורמים שאין לו כל שליטה עליהם. התודעה, שהכול, או כמעט הכול, קבוע מראש ללא אפשרות שינוי, היא אחד הדברים הבולטים בספר. כרי לדעת מה על השליט לעשות, הוא מנסה לחשוף ככל יכולתו את סודות העתיד על־ידי התייעצות במומחים שונים, המתיימרים להיות מסוגלים להציץ אל מעבר לפרגוד ולראות מה עתיר לקרות בנושאים מסוימים. אלה הם החוזים בכוכבים, ההוברים, המנחשים. לאנשים בעלי הכושר הזה שמור מקום חשוב במערכת ההתייעצויות של המלך, וכן לפותרי החלומות שלו, המאפשרים לו לדעת אם דברים שיש בכוונתו לעשות יעלו בידיו אם לאו. אף־על־פי־כן, לא לכל בעלי־המקצוע יש די ידע, ואחדים מהם מעמידים פנים שהם יודעים את הדברים הנסתרים. המלך חייב לבדוק את המנחשים המנבאים את העתיד, כדי להבחין בין אלה המסוגלים לגלות דברים נעלמים ובין הרמאים והמתחזים.

התלות בכוחות עליונים היא יסוד חשוב בספר. יסור זה מובלט במיוחד על רקע גבורתם של גיבוריו, שהם לכאורה בעלי כוחות פיסיים ונפשיים הרכה מעל לאלה של כל אדם בעולם. הם עצמם יודעים שהם תלויים באל וגבורתם אינה יכולה לעמוד להם אלא בחסדו. החסד הזה, כפי שכבר הערנו, בא לעתים קרובות לידי המחשה קונקרטית במושג פַֿרֿ. אך תלות גדולה עוד יותר, ועל־כל־פנים בולטת יותר, היא תלותו של האדם לא באל הכול־יכול, אלא בגזֵירה הקדומה והעיוורת, בגורל, הבא לידי ביטוי עיקרי, אך לא יחיד, בהשפעות הכוכבים וגרמי השמים. אלה הם גורמים הפועלים בצורה שאין בה היגיון וסדר קבוע מנקודת־ראותו של האדם. גורלו ויכולת הפעולה שלו נקבעים על־ידי השפעות שרירותיות שרק בחלקן הן ניתנות לחיזוי ולצפייה⁵⁶.

פירדוסי מרבה לדבר, בהערות־אגב המפוזרות לכל אורך הספר, ובעיקר בדיגרסיות הרבות המשוקעות בו, על חוסר התכלית ועל העראיות והחילופין שבחיי האדם. אין בעולם דבר קבוע ומוצק, שום דבר אינו מתמיד, העולם הולך ומטשטש את כל מה שנעשה בו. הספר מביע בדרך כלל רוח של פסימיות עמוקה⁵⁷. בעיקר מביעות את הרוח הזאת מימרות החוכמה הרבות המצוטטות בו, כגון:

‘גלגל הזמן סובב ואין עוצר. // כרוח החולפת הם חיינו… // הלחיים הפורחות תיבולנה, // הנפש הזוהרת תאפיל. // בהתחלה – אוצר, בסוף – מצר, / וכבר יוצאים מהפונדק לעד. // עפר – ערשנו, וכרנו – אבן’ (ו, 431 ואילך); ‘גם את תגביהו עד עבי שמים / תהיה אך אבן מראשותיכם’ (ו, 510). הגישה כלפי העולם, כפי שהיא באה לידי ביטוי באותן מימרות חוכמה, היא בעיקרה שלילית. יש מימרות המבטאות עמדה פרדוקסלית כלפי העולם, בנוסח של: אם אתה בורח מן העולם, תזכה בו, אך אם תרדוף אחריו – תפסיד אותו. כך: ‘אם בתבל תמאס – תאיר פנים: / אך אם רֵעוּת ביקשת – תסתירן’ (ו, 564).

בכך פירדוסי משמש הד לסוג של מימרות שהיה נפוץ בספרות החוכמה הסאסאנית⁵⁸.

אי־אפשר לומר שאמונתו של המחבר, עד כמה שהיא באה לידי ביטוי בשירתו, היא בעלת אופי דואליסטי. מטבע הדברים גם לא יכול היה מחבר בימי־הביניים, שאמונותיו חרגו מן המקובל, לתת להן ביטוי פומבי. הוא קשור בכל נימי נפשו למסורות העתיקות של איראן, ומציג באור חיובי את דעותיהם ואת דרך־חייהם של גיבורי המסורות הללו, עד כדי כך שלפעמים קשה להבחין בין דעותיו ובין דעות הגיבורים שהוא מוסר בדיבור ישיר וככל הנראה היטיב להבין אותן. כך הוא מוסר בשמו של מַנוּצִ’יהְר, האומר לפני המלחמה בסלם ובתוּר, דודיו הרעים: ‘הקרב אשר אתם אוסרים היום / הוא קרב באהרימן שונא אלוה’ (ו, 853). ובצורה בוטה יותר, בהקשר אחר, אנו שומעים: ‘דבר אשר איננו מיזראן, / מאהרימן הוא בא וחטא עמו’ (ו, 1061).

אף־על־פי־כן, אין כל עדות לכך שהוא עצמו הזדהה עם הדת שתחת השראתה עוצבו הסיפורים שהוא מספר. נטייתו לעולם המחשבה העתיק של איראן היא כנראה בגדר של נטייה נוסטלגית בלבד, לא הלכה למעשה. הוא מגן על הדת הזורואסטרית מפני האשמה שהמאמינים בה הם ‘עובדי אש’, ומציג אותם, בכמה מקומות, כאנשים שעבורם האש מציינת את הקִיבְּלָה, דהיינו: כיוון התפילה בלבד, ולא אובייקט להערצה ולפולחן בפני עצמה. אך הוא גם מנסח את האמונה שהאל הוא בורא הטוב והרע, הקיום והאין גם יחד – בניגוד לניסוח של האמונה הזורואסטרית הדואליסטית של התקופה הסאסאנית⁵⁹. כך הוא אומר, למשל:

‘השבח לאדון הנצחונות! / לו הכבוד, הזוהר והחוסן. // הטוב וגם הרע הם מידו, / ולו תרופה לכל מדוה וחולי’ (ו, 1081–1082).

אמירה מונותיאיסטית כזאת, המיוחסת לגיבורים הקדומים של איראן, ייתכן שהיא מייצגת דעה שהיתה מקובלת בתקופה הסאסאנית וסטתה מן הניסוח הדואליסטי החריף של האמונה. דעה מסוג זה אולי היתה קשורה במיתוס של האל זורוואן, העומד מעל לשני האלים המייצגים את הטוב והרע⁶⁰.

אולם ברור שהסיפור של השאה־נאמה בנוי על ניגודים דואליסטיים חריפים. המאבקים והמתיחויות בספר הם בין מלכים וגיבורים צדיקים וטובים ובין דמויות שליליות המתנכלות להם ומצליחות לפעמים לתפוס את השלטון. תולדות העולם נעות בין תקופה של צדק להֶפכו, בין רווחה למצוקה. קביעה כזאת נכונה אולי לגבי מרביתם של סיפורי העלילה והגבורה שבספרות העולם. אף־על־פי־כן, יש כאן סדרה של ניגודים שאופיים הדואליסטי בולט במיוחד. הטוב מול הרע, איראן מול תוראן: אלה הם הניגודים המרכזיים שבספר, והם חוזרים על עצמם שוב ושוב.

אין, לכאורה, מקום לפשרה או לקשר חיובי כלשהו בין שני היסודות היריבים, ובכל זאת אין לפנינו כאן דואליזם מושלם. הספר מכיל שורה של מקרים, לרוב טרגיים, שבהם, אם במתכוון ואם על־ידי גזירת גורל שאין להימנע ממנה, שני הקצוות מוצאים את עצמם מאוחדים. כך הוא המצב בכמה משיאי הספר בתחום יחסי האהבה שבין גיבור לאהובתו. המקרה המפורסם ביותר מסוג זה הוא של אהבת זָאל ורוּדָאבֶּה, אהבה אסורה לפי חוקי היוחסין בשל האיבה העמוקה שבין איראנים לתוראנים, ובכל זאת אין זו רק אהבה גדולה, הזוכה לאהדת המחבר והקורא, אלא גם קשר שמפריו יוצא הגיבור האיראני המהולל ביותר שב’ספר המלכים', רוסתם. מקרה אחר, דרמטי פחות, הוא הקשר שבין ארדשיר לבת המלך האשכאני, שהוא מצווה לאחר מכן להוציאה להורג. מקשר האישות הזה נולד המלך הבא, הנקרא בשם ‘בן המלך’, בפרסית: שאפור. הבן נולד ללא ידיעת האב, כיוון שלבו של הווזיר נתרכך על אשת המלך ההרה, והוא מציל את חייה בניגוד לפקודת המלך. הסיפור הזה מבוסס על הפרתם של כמה חוקים חמורים של האפוס, ובכל זאת זה הוא מקרה המבטיח את המשך השושלת. בתחום אחר כבר הזכרנו את דמותו הדו־משמעית של ג’משיד, המלך הצדיק שגבה לבו והפך להיות רשע. העובדה שחריגים כאלה קיימים אינה סותרת את התפישה הדואליסטית הבסיסית של הספר, אלא אולי להיפך. טעות היא להניח שתפישה דואליסטית אינה מכירה בקשרים שבין הקצוות, המרככים במידת־מה את הניגודים ומעגלים את הזוויות החדות, ובדו־משמעות של חיי אנוש, אף־על־פי שתפישה זו באה כדי לחלץ אותנו מדו־ערכיות זו⁶¹.

בולט בספר, בעיקר בחלקו הראשון, היסוד העל־טבעי, האגדי. מסממניו היא העובדה שהשטן, וגם המלאך סֻרוּשׁ, מסוגלים ללבוש דמויות שונות כרצונם. השטן מופיע בדמויות של טבח ורופא בסיפור ג’משיד וצ̇חּאךּ. אך גם המלך פרידון מסוגל לשנות את דמותו ולהופיע לפני בניו בצורת נחש (ו, 240). הכשפים הם נושא החוזר הרבה בספר. לרוב הם מעשיו של הגורם השלילי (למשל: ה, 3), אך יש גם כשפים טובים (למשל של בני פרידון: ו, 212 ואילך). האל מונע רצח על־ידי כישוף (ה, 319), ושַהְרְנָאז מאומנת אף היא בכישוף (ה, 475), וכן גם סַרְו מלך תימן (ו, 208 ואילך). גורם על־טבעי חיובי בסיפור הוא נוצתה של הציפור המופלאה סִימוּרְג̇, שבאמצעותה יכול זאל להביא לידי הצלת חייה של רודאבה. הציפור מופיעה, אומרת לו שיש לבצע ניתוח קיסרי כדי לאפשר את הולדת התינוק רוסתם ומלמדת אותו כיצד לבצעו (ז, 1666 ואילך).

באפוס מסוג זה ההדגש הוא על הפעולה, על השטף, על המעבר ממצב למצב, על האתנחתות בין מעשה גבורה אחד למשנהו, המתבטאות בתקופות של משתאות וחגיגות, בשפע ובאושר של המנהיג ועמו – כל אלה הם יסודות חיוניים המאפשרים את המעבר ממתח אחד למשנהו, ממשבר אחד לזה שבא אחריו. לכאורה אין כאן מקום לראיית־עולם טרגית, ואכן ראייה כזאת איננה מרכיב משמעותי במבנה האפוס⁶². הנצחונות והכשלונות הם בדרך כלל שלבים בדרך ממושכת, והגיבור הוא רק חוליה אחת בשלשלת ארוכה של גיבורים, ושום כישלון לכאורה איננו סופי. אף־על־פי־כן, יש כמה מומנטים בספר שבזעזוע שהם נותנים לקורא, בהלם שהם גורמים לשומע את הסיפור, בחוסר הברירה הנוראה, בתוצאה הבלתי־נמנעת של האירועים, יש להם משמעות טרגית. בנקודה כזאת הסיפור כאילו נעצר דום לזמן־מה. הדוגמה הבולטת היא הקרב בין רוסתם לסוהראב, שבו אין האב והבן מכירים זה את זה. האב הורג את בנו, והמקרה שובר את לבו ואת לבנו. המתח הטרגי נגרם על־ידי צירוף של גורמים: הגבורה המושלמת של הגיבור, ומולה גזירת גורל, המסבכת את האנשים בסבך של קשרים שאין מהם מוצא.

אחד המושגים החשובים בספר, העומדים מול הגורמים שהזכרנו ומשלימים אותם, הוא עניין החוכמה. לא מקרה הוא שבפרקי המבוא כלולה שירה מיוחדת בשבח התבונה. החוכמה, כמושג מופשט, בעלת מעמד קוסמי, מנהלת את העולם. הגיבור נזקק לתבונה כדי לכלכל את מעשיו. היחס הזה לחוכמה הוא מוטיב קדום בספרות האיראנית⁶³.

נאמנות, כמעט מוחלטת ובלתי־מותנית, שמירת הבטחה, קדושת המלה שניתנה, אלה הם ערכים מקודשים באפוס. הנאמנות מחייבת את הגיבור גם לנקמה על עוול שנעשה לאדונו. העובדה שהגיבור, לפחות בחלקו הראשון של האפוס, הוא בדרך כלל אישיות נפרדת מאישיותו של המלך, דמות המנהיג הנומינלי, מבליטה ביתר שאת את השמירה על הערך הזה – אבירותו של הגיבור העצמאי. הוא פועל באופן בלתי־אנוכי למען אדונו, ומעשיו מונעים על־ידי הקשר העמוק שהוא חש כלפי האדם שהוא משרת.

סיכום הדברים, שהם הערכים החשובים שעל מלך לקכל על עצמו לעשות, מופיע בדבריו של סאם לבנו זאל:

‘אל תעקוף את צו האלוהים, / סביבך הפיצה אהבה ונועם. // עתה אסוף־נא צוות פרשים / לחצרך, אנשי־מדע טובים. // למד מהם, הקשב לחכמתם, / כי במדע אורה וגיל תמצא. // התמד במשתאות ובנדיבות, / ואל תרפה מצדק ואמת’ (ז, 335–338).

יש כאן קבלת צו האל, יחס טוב לאנשים, איסוף חוכמה, נדיבות, צדק ואמת.

הצד הרומנטי איננו מרכז הספר, אך הוא מספק חלק מן השיאים בעלילה. הגבר הוא הצד הדומיננטי. נשים נזכרות, כמוכן, לרוב, אבל כמעט אין דמויות של נשים היוזמות פעילות, והן מופיעות בדרך כלל בהקשר להרפתקה מסוימת בלבד. למשל, השפחה המתאהבת בארדשיר ומצילה אותו מחצר המלך ארדואן. לאחר האפיזודה הזאת שוב אין אנו שומעים עליה דבר. האהבה הגדולה של זאל ורודאבה כבר נדונה לעיל, אבל אין אנו נתקלים ברודאבה מעבר לסיפור האהבה הזה לאחר לידתו של רוסתם. אהבתם של ביז’ן ומניז’ה היא אחר הסיפורים היפים שבשאה־נאמה. הגיבור האיראני ביז’ן מתאהב בבתו היפהפייה של אַפְרָאסִיָאבּ, המלך התוראני השנוא, והיא אוהבת אותו. אביה משליך אותו לבור, כבול בשלשלאות, ואותה הוא מגרש מארמונו. היא נאלצת לנדוד מחוץ לבית ולבקש למחייתה. מניז’ה נאמנה לאהבתה, מאכילה ומטפלת בביז’ן בשבתו בבור. רוסתם מגיע להציל את ביז’ן מצרותיו, אף שאין הוא יודע מה קרה עמו, ומניז’ה משמשת מתווכת בין רוסתם, המחופש כסוחר, ובין ביז’ן. רוסתם נלחם באפראסיאב ומכניעו, ומחזיר את ביז’ן עם מניז’ה לאיראן. האהבה לאשה התוראנית גם כאן, למרות היותה דבר מסוכן ואסור, בסופו של דבר מסתיימת בטוב. האהבה הזאת היא דו־ערכית, ומטשטשת את הגבולות הדואליסטיים בין איראן לתוראן. מניז’ה מגלה אצילות נפש ונאמנות, אך אין היא מופיעה כאישיות בפני עצמה, אלא היא משמשת את הסיפור רק בהקשר עם אהובה, ביז’ן⁶⁴. מימרות החוכמה המצוטטות מכילות דברים של גנאי לנשים:

'אמת בפי אותו יועץ עתיק: / "בפני נשים גברים אל תשבח. / לב האשה – משכן לדיו מרע, / אתה תרמוז והיא תמצא הדרך (ז, 449–450).

דעות מעין אלה מופיעות או נרמזות גם בספרות הזורואסטרית, כמו גם בספרויות מסורתיות רבות אחרות.

השלטון עובר לפעמים בצורה לגיטימית דרך הצד הנשי במשפחה, בהעדר קו גיניאלוגי גברי. זרעו הלגיטימי של פרידון נמשך לנינו, מנוצ’יהר, דרך הנשים (ו, 593 ואילך).

הגאווה – גאוותו של הגיבור על גבורתו ועל זהותו האישית והלאומית, וגאוות העם – היא אחד הנושאים החיוביים המרכזיים המופיעים באפוס הזה. אין הגאווה הזאת עומדת בניגוד לדרכי ההערמה של הגיבור, שלפעמים הן קשורות בשינוי זהות. הדבר קורה לרוסתם, למשל, כשהוא בא להציל את ביז’ן ומציג את עצמו כסוחר, לא כלוחם. בצורה טרגית שינוי הזהות בא לידי ביטוי במלחמתו של רוסתם בבנו, כשזהות שניהם בלתי־ידועה, והוא מסרב משום־מה לענות לשאלות בנו בקשר לזהותו. ארדשיר, מייסד השושלת הסאסאנית, גדל כרועה־צאן, ורק העובדה שהוא מגיע למלכות מוכיחה שהוא באמת בן מלכים. בנו גדל שלא בידיעתו מחוץ לארמון, אך אפשר לזהות בו את הנסיך, שדם מלכים זורם בעורקיו. שאפור השני מתחפש לסוחר בביזנטיום, אך זהותו נחשפת. בעיית הזהות, הסתרתה וגילויה היא, כפי שאנו רואים, נושא בולט למדי בסיפורי השאה־נאמה.

9. המבנה הפיוטי של האפוס

השאה־נאמה שונה, מבחינת הטיפוס הספרותי שלו, בכמה נקודות מן האפוס הקלסי, כפי שהוא מוכר לנו מן האיליאדה והאודיסיאה מזה, ומן האפיקה ההודית הקלסית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשני האפוסים הגדולים של הודו, הראמאיאנא והמאהאבהאראטא, מזה⁶⁵. אין הוא בנוי מסביב לעלילותיו של גיבור או מסביב למאורע מרכזי, ואין לו, מבחינה זו, נושא אחיד. אפשר להגדיר אותו, מנקודת־ראות אחת, כנוסח מחורז של כרוניקה היסטורית (או כזאת המתיימרת להיות היסטורית), המתמשכת מראשית האנושות עד סוף העידן ההיסטורי הנחשב בעיני המחבר, עד סוף השושלת הסאסאנית. הספר מוסר שורה של עלילות גבורה, שאין בהן מבנה מרכזי, לא מבחינת הגיבור ולא מבחינת רצף העלילה. יש בכך דמיון בינו לבין היצירות של האפיקה החצרנית של ימי־הביניים, אלה השייכות לז’אנר הספרותי של ה־chanson de geste, שאף הן מבוססות על מסירת אירועים בצורה מחורזת ומסוגננת⁶⁶.

הספר מורכב לכאורה מסררה ממושכת של אפיזודות, מהן קצרות ומהן ארוכות, שהקישורים ביניהם קלושים למדי. ובכל זאת, יש שני יסודות כלליים המעניקים לו אחידות מהודקת: מבחינת הנושא, ה’גיבור' העיקרי של הספר הוא איראן – כמושג מופשט, כעם, כארץ. מושג זה מקבל משמעות בשל הניגודים איראן–תוראן, איראן–רום, איראן–ערבים. מבחינת הצורה, האחידות היא במבנה השירי, בדרכי ההבעה, ואולי בעיקר בארכיטקטורה הכללית של הספר, בהרכב האפיזודות. המעבר משיאים ופסגות, ממתח של קרב והתנגשות, לאתנחתות של רגיעה, של שלום, ציד, משתאות, שמחה, וחוזר חלילה, כל אלה הם יסודות המעניקים לספר מהלך ומבנה מוגדרים.

השאה־נאמה בנוי, כאמור, מאפיזודות בודדות. גם בשעת הקריאה בו וגם בשעת השמעתו בקול רם עיקר הגישה אליו מצד הקורא או השומע איננה נעשית מתוך ניסיון להקיף את המבנה הכולל – דבר קשה מאוד בספר בהיקף כזה – אלא על־ידי התרכזות בכל אפיזודה בפני עצמה, על־ידי הנאה מכל חטיבה כאילו היתה סיפור עצמאי. כך אפשר לשמור על העירנות והעניין, שכן הסכנה הקיימת בספר מסוג זה טמונה בחר־גוניות המייגעת העלולה להיווצר על־ידי קריאה רצופה של שלשלת ארוכה של סיפורים, שיש בהם יסודות לא־מעטים החוזרים על עצמם. כך, יש להניח, גם בא הספר לידי קיום, שכן עותקים של אפיזודות שונות היו קיימים בידי אנשים עוד בטרם השלים המשורר את חיבור כל הספר, והשירה עצמה נתחברה לא בהכרח בסדר שהיא מופיעה בספר שלפנינו, אלא כנראה פרקים־פרקים, שחלקם עברו אחר־כך עיבוד נוסף, אולי מידיו של המחבר עצמו⁶⁷. המשורר אמנם הציב לפניו כמטרה להקיף את כל תולדות איראן, אך לא היתה לו תפישה ספרותית שלפיה הסיפור כולו הוא עניין מתפתח, המוביל בסופו של דבר לקראת שיא או סיכום. עצם הנחת הסיפורים הבודדים זה לצר זה נתנה לדידו מבנה לספר.

המשפטים באפוס קצרים, ורק לעתים רחוקות הם חורגים מתחום בית־השיר. נדירים המקרים שהמשפט קצר מחצי־בית: משפטים קצרים כאלה נועדו ליצור אפקט מיוחד של התבטאויות קצרות, הכאות ברצף מהיר בזו אחר זו⁶⁸. כל בית הוא בדרך כלל יחידה בפני עצמה, קל למדי להשמיט או להוסיף בית, מבלי שהשינויים הללו יהיו מורגשים, שכן כל הבתים בנויים באותה המתכונת הסגנונית לאורך כל הספר. כתוצאה מכך היתה היצירה תמיד חשופה לתוספות שקשה מאוד לזהותן, לשינויי סדר הבתים, ולהחלפת ביטוי אחד במשנהו. בתהליך מסירתו של הספר, בכתב ובעל־פה, נוספו לו אפוא בתים רבים, ולא־פעם הוחלפו מלים או צירופים בבתי־השיר הקיימים. יש להניח שאלפי בתי־שיר בספר מעולם לא יצאו מפיו או מעטו של פירדוסי. במובן זה אפשר לטעון שהמושג ‘מבנה הספר’, אם יש לו משמעות, מציין מבנה גמיש שאינו הולך לאיבוד גם לאחר שינויי סדר וביטוי רבים.

לשונו של הספר פיוטית וחגיגית, אך מבנה המשפטים פשוט, נעדר סרבול, כמעט ללא משפטים מורכבים, הכוללים בתוכם משפטים טפלים. סגנונו נקי ממליצות. אין בספר גיבוב של דימויים היוצרים גודש מכביד, ואין בו רמיזות פיוטיות, המחייבות ידע ספרותי מחוץ לתחומי היצירה עצמה. שתי נטיות אלה קיימות לא־מעט בשירה הפרסית והערבית הקלסית, ומקשות לפעמים על קריאת יצירות והבנתן. אוצר המלים של השאה־נאמה ארכאי במכוון. פירדוסי עושה מאמץ להשתמש במלים שמוצאן פרסי, ונמנע, ככל שהוא יכול, מלכלול בשירתו את המלים הרבות שהפרסית הקלסית שאלה מן הערבית. המלים הערביות השאולות דחקו מפניהן רבים מן הביטויים הפרסיים הישנים, ובתקופתו של פירדוסי כבר יצאו ביטויים אלה מכלל שימוש בלשון הדיבור. רכים מהם כמעט אינם מופיעים עור בספרות הפרסית לאחר תקופת פירדוסי. בין הביטויים הללו יש למנות גם את אלה שמקורם בלשון הדתית של הזורואסטרים, שבוודאי כבר לא היתה בשימוש נפוץ בין המוסלמים. פירדוסי משתמש במונחים וביטויים מתוך הלשון הדתית הזאת, כרי להעניק לסיפורים העתיקים שהוא מספר צביון אותנטי⁶⁹. יש בחזרה אל המקורות הלשוניים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשאה־נאמה, משום הפגנת הזדהות עם המורשת האיראנית הקדומה, לא פחות מן החזרה אל החומר התוכני של האפוס, אל הנושאים והסיפורים שהוא מבוסס עליהם.

השאה־נאמה משתמש, כמובן, ברימויים פיוטיים לא־מעטים. כך, למשל, בתיאור קרבות, וגם בתיאור יופיים של גברים ונשים. איש או אשה משולים לעתים קרובות לברוש, כדי לציין את קומתם התמירה. פני האשה היפה הם לרוב כפני סהר (לדוגמה: ה, 408). פנים יפים משולים לאביב (ו, 51). כפות ידיו של הגיבור הן כשל אריה (א, 68). המלך הגא והחזק מרים את ראשו עד הירח (ה, 101). המלך הצעיר מַנוּצִ’יהְר ‘כעץ צעיר מניב את ביכוריו’ (ו, 1107). הליכה חגיגית היא ‘כמו פסיון לקראת שושן’ (ו, 71). דמעות בשעת אבל הן כדם (ה, 27). קינתו הארוכה של פרידון נמשכה ‘ער כי גדל העשב עד חזהו’ (ו' 584). אדם חסר בושה ‘רוחץ פניו מבושה’ (ו, 341). תיאורים דומים מתייחסים גם לטבע ולעצמים דוממים. העולם החשוך בלילה משול לנוצת עורב (ה, 74), והלילה מתואר כצעיף של אפלה, המתרומם עם הבוקר (ו, 496). תיאורי המלחמה במיוחר מלאי חיים וצבע, וגם נוטים לדימויים מוגזמים: ‘אבק פרסות הפך אור־יום ללילה’ (ו, 807), ‘היתה הארץ כספינה בים. / אכן תאמר: “נחפזת זו לטבוע!”’, ו’נעה האדמה כנהר הניל' (ו, 871, 872).

הדימויים שופעים במיוחד כשהמשורר בא לתאר את יופיין של נשים, הממלאות תפקיד ראשי בעלילות האהבה של האפוס. רודאבה מתוארת כך:

‘מאחורי פרגוד נשיו לו בת, / אשר מהחמה יפות פניה. // כשן־הפיל גופה מראש עד רגל, / קומה – אשור, כעדן – לחייה. // שני פלצורי־המושק מעל כתפיה, / טבעותיהם כפתו את קרסוליה. // לחיה – ניצת רימון, זרעיו – שפתיה. // שני גרעיני רימון – פטמות שדיה. // שני נרקיסים בגן השאה – עיניה, / עפעפיהן – נוצות מכנף עורב. // שתי גבותיה כקשתות טראז, / שחורות מבושמות במושק נקי. // אם סהר תבקש – ראה פניה, / אם ריח מושק – אין טוב משערה. // מראש ועד כפות רגליה – עדן: / יפעה ונועם, מנגינה וקסם’ (ז, 384–391). אותה אשה מתוארת בהמשך כך? ‘בגובה – עץ אשור, שנהב בצבע, / עטר מושק לראש – יצור נפלא. // עיניה – נרקיסים, גבותיהן – / קשתות, והעמוד תחתן סוף־כסף. // הפה קטן וצר כלב דכא, / קצות תלתליה – כטבעות צמידים. // חלום באישוניה וברק, / מושק – שערה, וצבעונים – לחיה. // נפשה נושמת דרך שפתותיה, / היא בעולם ירח אין שני לו’ (ז, 525–529).

התיאור של הגבר היפה אף הוא מלא דימויים, אף שאין הוא מפורט עד כדי כך. את זאל, העתיד בסופו של דבר להיות אהובה של רודאבה, מתארים לפניה כך:

‘זאל זה הוא הגדול בפרשים, / אין כמותו בהליכות ובנועם. // כברוש גבוה הבחור הזה, / ולו הדר וזוהר המלוכה. // לו צבע, ריח, עורף וקומה; / מתניו צרות, אך החזה רחב. // עיניו כשניים נרקיסים אורים, / שפתיו – פנינים, הלחיים – דם. // כפיו וזרועותיו כשל לביא: / ערום עם לב מובד וזיו שאהים. // אמנם לבן־שער, ראשו שיבה, / וזהו מום, אך אין בזה קלון. // שער פניו – כשרשרות שריה, / תלתלי־כסף על מצע שני’ (ז, 606–612)⁷⁰.

רב השימוש בנוסחאות קבועות, החוזרות על עצמן. זה הוא מסממניה הידועים של שירה אפית. האנשים, גיבורי האפוס, מתוארים שוב ושוב בתארים נתונים מראש. כמה דוגמאות לכך: שׁירוּי הוא ‘מדביר האריות’ (ו, 959); קָארַן הוא ‘צמא קרב’ או ‘צמא נקם’ (ו, 971; 991). סאם מתואר בתואר ‘מכה אחת’ (לדוגמה: ז, 1646). שאפור הוא ‘אין־פחד’ (ח, 288). סִדרה של אפיתיטים מופיעה, למשל, כך: ‘קארן, נצר כאוה, / השר שירוי, הליש הזועם, // גרשאספ, תופשׂ־החרב הגאה, / סאם־נרימאן המהולל בעם, // קובאד, כַּשואד, העטורים זהב’ (ו, 638–640)⁷¹.

פה ושם נעשה שימוש בעיטורים לשוניים, כגון לשון נופל על לשון, ובצירופי מלים שיש בהן דמיון צלילי. אמצעי פיוטי זה אינו נפוץ מאוד בשאה־נאמה, אך יש כמה דוגמאות לכך. על סוג כזה של אמצעים פיוטיים אין בדרך כלל אפשרות לעמוד מתוך תרגומים⁷².

האמצעים הפיוטיים הבולטים ביותר הם, כמוכן, המשקל והחריזה. משקל השאה־נאמה, משקל אחיד לכל אורך הספר, הוא מֻתַקָארִבּ, אחד המשקלים של השירה הערבית, שסוגלו גם לצרכיה של השירה הפרסית. כשאר המשקלים הערביים־פרסיים, אף זה בנוי על חילופי הברות קצרות וארוכות, לפי מתכונת קבועה. הגדרת אורך ההברה לצורך המשקל היא כדלקמן: כל הברה שיש בה תנועה ארוכה, או שיש בה תנועה קצרה אך היא מסתיימת בעיצור, נחשבת להברה ארוכה. כשההברה מכילה תנועה ארוכה ומסתיימת בעיצור אחד או יותר, היא נחשבת לשתי הברות, ארוכה וקצרה. ‘עיצור’ לצורך העניין הזה אינו כולל את העיצור נו“ן, אלא בשמרובר בהברה עם תנועה קצרה המסתיימת בנו”ן, ואז ההברה נחשבת לארוכה, כפי שקורה עם כל עיצור אחר⁷³.

המתכונת של משקל המֻתַקָארִבּ היא, במונחים המקובלים בשירה הערבית: פַֿעוּלֻן – פַֿעוּלֻן – פַֿעוּלֻן – פַֿעוּל, או, אם נתרגם את המתכונת ללשון הסמלים המקובלת כדי למסור אורך הברות, המשקל הוא כך (בקריאה מימין לשמאל):

U – – U – – U – – U – /U – – U – – U – – U –

XXX XXX XXX XX / XXX XXX XXX XX ⁷⁴

כל אחר משני חצאי הבית מכיל אפוא 11 הברות. אורך שורה כזה היה אופייני למדי גם לשירה הפרסית שלפני האסלאם, אף שמתכונת השירה הפרה־אסלאמית לא היתה מבוססת על משקל כמותי מסוג זה, אלא, ככל הנראה, על עיקרון של מספר הטעמות קבוע בשורה, מבלי שמספר ההברות יהיה קבוע בצורה מוחלטת⁷⁵. בשל הדמיון הזה, ובשל נקודות דמיון אחרות, נשמעת בקרב החוקרים הדעה, שהמשקל הערבי שהותאם לצרכיה של הפרסית אינו אלא מעטה חיצוני ופורמלי, שמתחתיו מסתתרת מתכונת שירית פרסית קדומה ומקורית. למשל, החוקר הסובייטי מאר טוען, שאין להעלות על הדעת שמשורר כפירדוסי, שהקפיד שלשונו הפרסית תהיה נקייה ככל האפשר מיסודות ערביים, היה משתמש במשקל שירי השאול מערבית. זו היא, לדעתו, טענה חזקה בדבר היות המשקל הבסיסי של השאה־נאמה פרסי מקורי (ואולי מוטב לומר: המתכונת העתיקה המסתתרת מאחורי המשקל הערבי) ולא שאילה מן הערבית⁷⁶. קשה לומר שהעמדה הזאת מוכחת, כיוון שתמונת המשקלים הפרסיים שלפני האִסלאם עדיין מטושטשת ביותר. מקור אחר שאפשר להשוותו למטריקה הפרסית הספרותית, כדי לנסות לבסס טענה בדבר מקוריות המשקלים הפרסיים, היא השירה העממית בלשון הפרסית. שירה זו איננה כפופה לחוקי המשקל הספרותי, והדעת נותנת שהיא שומרת על כמה מן המוסכמות העיקריות של השירה הפרסית שלפני האסלאם. אך גם מבני השירה העממית טרם נחקרו כהלכה לצורך העניין הזה.

פרט למשקל, השירה בנויה על חריזה, שלפיה שני חלקי הבית, הדלת והסוגר, חורזים זה בזה, והחרוז מתחלף מבית לבית. החריזה בשיטה הזאת היא, ככל הנראה, חידוש של התקופה המוסלמית בשירה הפרסית, שכן דוגמאות השירה הפרסית שלפני האסלאם שהגיעו לידינו אינן מכילות בדרך־כלל חריזה שיטתית ומודעת כאמצעי ספרותי קבוע. יש בהן חריזה אקראית, הבנויה לרוב על סופיות זהות של המלים, כגון הסיומת של הריבוי, ובמקרים כאלה קשה להיות בטוח שהכוונה היא אמנם לחריזה כחלק מכלי אומנותו של המשורר⁷⁷.

מצד אחד, אין ספק שהשאה־נאמה הוא יצירה ספרותית מובהקת, כלומר, הוא נתנסח מתוך תודעה של מכנה שירי ומתוך כוונה ליצור ספר; על כך מעיר גם שמו של החיבור, שהרי הוא נקרא ‘ספר המלכים’. אולם מצד אחר, אין השאה־נאמה שירה ספרותית במשמעות המצומצמת של המושג, דהיינו שירה שנועדה בעיקר להיקרא ביחידות ובשתיקה מן הכתב, ללא השמעת קול. ברור הוא מתוך כוונת המשורר ולפי האופן שנתקבל השאה־נאמה בקרב בני העם הפרסי, שזו היא שירה שנועדה גם להיקלט בקול רם ובנוכחות קהל, ואף תוך כדי זמרה.

אופיו של השאה־נאמה כשירה שבעל־פה תלוי בשני היבטים עיקריים. ראשית, נשאלת השאלה אם האפוס נובע בעיקר ממקורות ספרותיים, או שהוא ממשיך ביסודו של דבר את המסורת של השירה האוראלית. חוקרים שונים משיבים על כך תשובות מנוגדות. נלדקה וחוקרים רבים אחריו הדגישו הדגשה יתירה את המקורות הספרותיים, הכתובים, שמהם דלה פירדוסי את החומר לשירתו ואת מפעלם המשיך. החומר הזה מצטרף לכדי משקל נכבד שאין להטיל ספק בחשיבותו. לעומת זאת, ידיעותינו על הרקע של השירה שבעל־פה, שהיה בה כדי להשפיע על פירדוסי בחברו את יצירתו הגדולה, הן, מטבע הדברים, דלות. שהרי אם דברים שבכתב הלכו לאיבוד, בכל זאת שרד מהם משהו כדי ללמד אותנו על עושר גדול יותר שנעלם מעינינו, אך היצירה שבעל־פה של התקופה הקדומה לא הותירה אחריה כמעט שום שרירים שניתן לזהותם ולתארם⁷⁸.

ההיבט השני היא השאלה אם אופי החיבור עצמו הוא של שירה שבעל־פה. המבחן לכך הוא אם המחבר והקהל של השירה הזאת ראו בה בעיקר עניין להשמעה פומבית, בקול רם, ואם לא התייחסו אל קריאה שקטה של השירה כאל ביצוע חסר, לא־שלם מבחינה שירית. העמדה הרואה בשאה־נאמה בעיקר שירה אוראלית הובעה במחקר פעמים רבות⁷⁹. הגישה המאוזנת בין שני הקצוות נראית כאן מתקבלת ביותר על הדעת. הנתק בין השמעה בקול רם ובין שירה כתובה לא היה בשירה הפרסית מעולם עמוק ביותר, ועד ימינו נועדה שירה פרסית קלסית תמיד גם להאזנה ולא רק לקריאה. הדברים בולטים הרבה יותר בשירה האפית, בניגוד לשירה הלירית או ההגותית והמיסטית. הנוהג של השמעה והאזנה לשירה פרסית הוא חלק מחיי היום יום של שכבות רחבות בעם עד היום הזה. שירה המועלית על הכתב אינה נשארת בהכרח שירה כתובה בלבד; היא גם מושמעת לעתים קרובות ובצורה סרירה. יש אנשים מיוחדים המתמחים בהשמעת שירה כזאת, ובייחוד בהשמעת השאה־נאמה⁸⁰.

כיוון שכך, אין ניגוד של ממש בין שירה המבוססת בחלקה על מקורות ספרותיים כתובים ומועלית על הכתב ובין שירה המושמעת בעל־פה בדרך קבע. השירה הכתובה אינה מאבדת בפרסית את אופייה האוראלי. במקרה של השאה־נאמה הדבר בא לידי ביטוי בכך שמסורת כתבי־היד של השאה־נאמה משקפת גמישות רבה בדבר מספר בתי־השיר שכל כתב־יד כולל, ולחילופי הנוסחאות בין כתבי־היד. השינויים שבין כתבי־היד אינם ניתנים להסברה על־ידי הטעויות וחילופי האותיות והמלים החלים בתהליך ההעתקה, אלא הם מוסברים במידה רבה על־ידי השינויים החופשיים החלים בתהליך של מסירה בעל־פה. המוסרים של השירה, הבקיאים היטב במתכונת השיר ובאוצר־המלים שלו, מחברים בתים משל עצמם ומוסיפים אותם, מדעת או שלא מדעת, לקנון המקובל, ולעתים קרובות הם משנים מלים או ביטויים, ומתאימים אותם לטעמם ולנטיותיהם. אין ספק שתהליך המסירה של השאה־נאמה עבר שינויים מובהקים של שירה שבעל־פה.

10. אמנות הסיפור בשאה־נאמה

השאה־נאמה הוא קודם־כול סיפור עלילות, ופירדוסי הוא אמן הסיפור. הוא בונה מתח לקראת שיאה של אפיזודה. הוא מנצל היטב את כל האמצעים העומדים לרשותו, כדי להשיג את האפקט הרצוי בהגיעו לפסגת העלילה, ולאחר מכן להתרת המתח ולשיבה להמשך הסיפור. להלן נעמור על כמה מן האמצעים הנרטיביים שפירדוסי משתמש בהם, כדי לבנות את עלילת הסיפור, ולצורך זה נתעכב על דוגמאות ספורות בלבד, הלקוחות מן החלק הראשון של הספר.

במרכז העלילות בחלקו הראשון של האפוס עומר הסיפור של פרידון ושלושת בניו. פרידון, כזכור, חילק את ממלכתו בין שלושת בניו, ומתוכם העדיף את הבן הצעיר, אִירַג‘, ולו נתן את השלטון על איראן, מרכז הממלכה (ובמובלע גם מרכז העולם). מתן הבכורה בשלטון לאח הצעיר מעורר את קנאתם של שני האחים האחרים. האח הצעיר מנסה לפייס את אחיו ונוסע אליהם כדי לשוחח אתם, אך הם רוצחים אותו ושולחים את ראשו הכרות אל אביהם. האב, פרידון, מצפה בכליון עיניים לשוב בנו האהוב, מבלי שיֵדע ששני בניו האחרים ככר רצחו אותו. האופן שפרידון למד על מות בנו הוא דוגמה אופיינית לדרך שפירדוסי מטפל בסיטואציה סיפורית כזאת. פרידון מייחל לחזרת אירג’ בנו, מכין עטרת פז ודואג לשֵכר כדי לחגוג את בואו. לשם קבלת פני הבן מובאים אנשים השרים שירים ומובאים כלי נגינה, כגון נבל, תוף, חלילים. הפילים העומדים הכן הם חלק מן התפאורה החגיגית. כשהכול מוכן, מגיע גמל ועליו רוכב ובידו תיבת זהב נוצצת, ורק כשנפתחת התיבה מתגלה ראש אירג' הכרות (ו, 543 ואילך). למרות השיא הדרמטי והרגשי, התיאור מאופק למדי. כדי להאיט את מהלך הסיפור אחר השיא הטרגי, המחבר משזר בדבריו דברי תוגה של חוכמה:

‘אל תישען על אהבת תבל. / התצפה מקשת כי תישר? // אף בשמים אל תתן אמון. / אשר נתנו היום, מחר יקחו. // אם בתבל תמאס – תאיר פנים: / אך אם רֵעות ביקשת – תסתירן’ (ו, 562–564).

המעבר מן החוויה הרגשית העזה אל החיים הנמשכים נסלל על־ידי השמעת דברים כלליים, שבהם אין התייחסות אישית.

לאחר שנים רבות, שליח של בני פרידון הפושעים מגיע אל האב, כדי להביא לידי כך שיסלח להם ויקבל אותם מחדש כבניו. פירדוסי מתאר באריכות את המתנות שהשליח מביא, ואת השליח עצמו. כשהידיעה על בואו של השליח מגיעה אל פרידון, מזומן לנו תיאור כיצד המלך יושב ברוב פאר על כסאו ומקבל את פני השליח. כל זה כדי להכין אותנו, בהפתעה מסוימת, לחילופי הדברים שיבואו. השליח מוסר דברי חרטה ודברי חלקות בשם שולחיו, ואז, כשנראה אולי שהכול חלק ומקובל, באה תשובתו הבוטה והקשה של פרידון (ו, 677 ואילך).

בין השיאים הרגשיים של סיפור פרידון ובניו אנו נתקלים בסצינת מותו של פרידון. פרידון הנוטה למות מקונן על שלושת בניו, אשר שניים מהם היו דמויות שליליות, ורק אחד גילם את הטוב. ‘חשך יומי באין אתי בני, / אשר שימחו לבי וגם הכאיבו’ (ו, 1132). המימרה הזאת מקפלת בתוכה את הדו־ערכיות גם של יחס הורים לבניהם.

השיאים הרגשיים של הספר הם לעתים קרובות בתחום של ההתנגשות שבין הרשע השורר בעולם ובין החמימות של יחסים משפחתיים קרובים. כך הוא המצב בסיטואציה שבה אנו עוסקים כאן; וכך גם, למשל, במקרה של צ̇חּאךּ, העריץ המבקש להרוג את הבן האחרון שנותר לנפח כָּאוֶה, וצערו של כּאוה בא לידי ביטוי כואב על רקע זה,

המשורר עושה שימוש נרחב בדיבור ישיר, כדי ליצור רושם של ישירות ואותנטיות. הוא גם מתבל את הדימויים בביטויים חוזרים ונשנים מסוג ‘תאמר’, ‘תשאל’, המוסיפים חיות לדימוי (לדוגמה: ח, 243, 245).

שימוש רב עושה פירדוסי במכתבים, הנראים כאילו הם לקוחים מארכיון המלכות. במקרה של מַנוּצִ’יהְר ופרידון אין ספק שיש כאן פיקציה, בעוד שבתקופה הסאסאנית יש לפחות אפשרות תיאורטית, שחלק מן המכתבים הם העתקה מתוך אחר המקורות המלכותיים של התקופה, כגון הח’ודאי נאמג. נוסף על התחושה של נטילת חלק ישיר באירועים, הנוצרת על־ידי הציטטות הללו ממכתביהם של גיבורי האפוס, נוצרת אפשרות של גיוון התיאור, כיוון שתיאורי קרבות יכולים להינתן כך גם בגוף ראשון, כביכול מפיו של הגיבור שהשתתף בקרב (ו, 910 ואילך). זאל כותב מכתב אל אביו סאם, ומזכיר לו את ההבטחה שנתן לו, שלעולם לא ישיב את פניו ריקם (ז, 746 ואילך). המכתב יש בו משום דיבור ישיר, ואף־על־פי־כן הוא מרוחק, מאפשר שיקול רעת, מאפשר מסירת־הגיגים איטית של הנפשות הפועלות, המתייעצות עם יועציהן.

שימוש דומה נעשה בנאומי הכתר, הנאומים הנישאים על־ידי מלך חדש עם עלותו לשלטון (לדוגמה: נאום מנוצ’יהר, ז, 7 ואילך). בדומה, סאם מספר למלך מנוצ’יהר את סיפור בנו זאל, וכיצר גידלה אותו הציפור סימורג̇. הסיפור כבר ידוע לנו מפיו של פירדוסי, אך אנו שומעים אותו כעת בצורה ישירה ורגשית יותר מפי האב (ז, 242 ואילך).

גם חלומות משמשים אמצעי־עזר כרי לקדם את הסיפור. הם מבשרים מראש על התפתחויות עתידיות, והם מוסיפים נופך של גורליות וקביעה מראש של הדברים המתחוללים. הם גם מאפשרים להדגיש את המאורעות כמאורעות בעלי חשיבות רבה. הדיון המתנהל בין פותרי החלומות, שאינם יודעים תמיד לקלוע אל הפתרון הנכון, מוסיף מימד של חידה בהסתכלות לעבר העתיד.

חידות הם אמצעי נוסף הנקוט בידי המשורר. בצורה טיפוסית, גם החידות נוגעות לאותן אמיתות כלליות, המובעות הרבה במימרות החוכמה: הגורל, הזמן, תכלית החיים, והמוות. מבחן מסוג זה מוצג לפני זאל, והוא, כמובן, פותר אותו כהלכה (ז, 1416 ואילך). החידה היא מבחן, אך יש גם מבחני כוח, הנעשים לפעמים תוך כרי משחק. זאל עובר גם מבחן מסוג זה (ז, 1416 ואילך).

סיפור בעל שיאים רגשיים מסוג שונה מן הסיפור הטרגי של פרידון ובניו הוא סיפור האהבה של זאל ורודאבה, אחר מסיפורי האהבה המפורסמים והנוגעים ללב בספרות הפרסית והעולמית. יש כמה גורמים התורמים לאפקטיביות של הסיפור. האהבה מתעוררת לא על־ידי ראייה ומגע, אלא באמצעות תיווך, על־ידי סיפורים ותיאורים בגוף שלישי, והתפתחותה היא על־כן איטית והדרגתית. הדרך לפגישה ישירה היא ארוכה ומסובכת. התעוררות האהבה מלווה בידיעה שכמעט לא יהיה אפשר לממשה בלא קשיים מרובים, שכן שני האוהבים שייכים לשני מחנות אויבים, והאיבה עמוקה ועתיקה. את הבעיות הללו מדגיש המשורר גם מזווית־הראייה של שפחותיה של רודאבה, המדברות בגנותו של זאל. הן אומרות בין השאר: ‘אותו אשר אביו הרחיק בבוז, / רוצה את לחבק בזרועותיך? // את זה אשר ציפור גידלה בהר, / והוא ללעג בעיני העם?’ (ז, 467–468). כל זה לפני ששני הנאהבים ראו זה את זה. בין שאר טענותיה: ‘אוכלי הטיט לא יסתכלו בוֶרד, / וגם אם ורד נעלה מטיט. // אם חומץ ארוכה למכתך, / מדבש מתוק הסבל לא יפוג’ (ז, 478–479). סיפור האהבה של זאל ורודאבה לובש ממדים ומשמעות החורגים הרבה מעבר לאלה של סיפור נוגע ללב על אהבתם של שני צעירים, כיוון שתלוי בו גורל ממלכות, ולמעשה, מנקודת־ראותו של האפוס בכללותו – גורל האנושות.

סיפור האהבה משתמש גם בשירותיה של מתווכת. בסיפור זאל ורודאבה יש אשה ההולכת ובאה ביניהם ומעבירה את מתנותיהם ואת דבריהם איש אל רעותו. חשיפתה של השליחה היא אחת מנקודות המעבר הדרמטיות בעלילה (ז, 845 ואילך).

מימרות החוכמה יש בהן סממן מאט ומשהה, וגם אלמנט המוסיף לפעמים נופך מעין קומי לסיפור. מיהראבּ חוזר הביתה שמח וטוב־לב לאחר שזכה ביחס טוב מאת זאל, ומוצא את אשתו סינדוּכת מודאגת. הוא שואל אותה לסיבת הדבר, והיא משיבה לו בסדרה של מימרות המבטאות את היות האדם בן־חלוף, וכל מעשיו נושא הרוח. מיהראבּ, קצר־רוח, עונה לה שהדברים ידועים ועתיקים, והוא מצטט כמה מימרות באותה הרוח משל עצמו, אך ללא נטל הצער שנלווה למימרות שציטטה אשתו. רק לאחר לחץ היא מסבירה לו, שצערה נגרם לא על־ידי גילוי הצער האנושי הכללי, הבא לידי ביטוי במימרות החוכמה, אלא על־ידי מצב ממשי, הנוגע לקשרי בתם עם זאל. תגובתו לגילוי הזה היא כמובן רגשית, שלא בדומה לתגובה שהגיב למימרות החוכמה הכלליות. הניגוד הזה יוצר סיטואציה קומית, המפיגה את המתח לרגע בתוך הדרמה הכבדה (ז, 915 ואילך).

מימרות חוכמה דומות משמשות בפיו של סאם, בשיחתו עם סינדוכת, אמה של רודאבה, למטרה הפוכה: כדי להראות שאין מה לעשות כנגד הגזירה הקדומה והגורל, ולכן יש לקבל הכול באהבה:

‘לא נילחם באומר הבורא, // המחדש כל־יום כראות עיניו, / עד כי בפה פעור נקרא: אהה! // אחד מורם אל־על, שני מושפל; / אחד באושר, ושני בפחד, // אחד לבו פורח משפעה, / והשני גווע ממחסור. // תכלית שניהם עפר האדמה, / הוא היסוד אליו ישוב הכל’ (ז, 1340–1344).

גם כאן יש בניגוד הזה סממן קל ומבדר.

סינדוכת, אמה של רודאבה, היא אשת תחבולות, המצילה את המצב בסיטואציות קריטיות (ראה: ז, 1250). הסיפור מתואר בכמה מהלכים מקבילים, המשתלבים זה בזה. מלאכותה של סינדוכת אל סאם וביקורו של זאל אצל מנוצ’יהר מקבילים ומסופרים לחילופין.

לתיאורי הקרבות יש תפקיד של שיא הסיפור, אך ההתעכבות על תיאור הקרבות יכולה אף היא להיות גורם מאט ומשהה בהתקדמות הסיפור.

ההערות הקצרות הללו רחוקות מלמצות את השימוש הרב, המגוון והזריז שהמשורר עושה באמצעים הסיפוריים השונים, ואינן אלא בבחינת רמיזות לנושא רחב וסבוך.

11. השפעתו של השאה־נאמה בתרבות איראן ובקרב יהודי איראן

חשיבותו של השאה־נאמה גרולה בעיצוב התורעה הפיוטית והלאומית של איראן.

לאחר חיבורו של השאה־נאמה נוצרו יצירות לא־מעטות הממשיכות את המסורת האפית הזאת, וכולן מבוססות למעשה על הסגנון ודרך התיאור שקבע פירדוסי. אחר האפוסים הראשונים שנוצרו לאחר השאה־נאמה, בהשפעתו ואולי מתוך תחרות אתו, היא שירתו של אבו נצר עלי אבן אחמד אסרי טוסי (חי במאה הי“א לסה”נ), ‘גַרְשָׁאסְפּ נָאמֶה’, המרחיב בהרבה את יריעת הסיפור על דמות שבשאה־נאמה נשארה צדדית ושולית. גיבור היצירה הוא אחד מגיבורי סיסתאן, גַרְשָׁאסְפּ, שהוא אחר מאבות־אבותיו של רוסתם. גרשאספ מגיע לתוראן, לאפריקה ולהודו. בכל אחד מהמקומות הללו יש לו מלחמות והרפתקאות, והרכה דברים מופלאים קורים לו. היקף האפוס הוא בין 7,000 ל־11,000 בתי־שיר (ההבדלים בין כתבי־היד גדולים)⁸¹. אפוסים אחרים מן המאה הי“א לסה”נ הם ‘בהמן נאמה’ ו’כוש נאמה' של איראנשאה אבן אבי אל־ח’יר (או ג’מאלי מהריג’רדי); ‘פַרָאמַרְז נאמה’ של מחבר ששמו אינו ידוע; ‘ברזו נאמה’ של עמיד עטאאי ועוד⁸².

יצירתו של פירדוסי, כפי שראינו, היתה המשך ושיא של התפתחות ממושכת שקדמה לו עוד בספרות הפרסית שלפני האסלאם, אך היא עצמה החלה מסורת חדשה. מסביב לשאה־נאמה נוצרה מסורת של חיקויים והמשך ליצירה הגדולה של פירדוסי, מסורת של יצירות־לוויין. השאה־נאמה הפך להיות, זמן קצר לאחר הופעתו, מודל ספרותי לרבים שיש ללמוד אותו, לצטט אותו, ולשאוף להגיע אליו.

גם בתחום אחר אנו מוצאים הפריה הדדית בין השאה־נאמה ובין הספרות שמסביבו. ראינו כיצד השאה־נאמה ניזון לא־מעט ממסורות של מספרים ומשוררים שבעל־פה, שאת יצירתם הוא קובע לכאורה לעד במתכונת ספרותית הדוקה ובלתי־משתנה. אך גם כאן השאה־נאמה משמש נקודת־מוצא חדשה למסורת שבעל־פה. הטקסט של השאה־נאמה שימש במשך מאות השנים מאז שבא לעולם את המספרים העממים שבעל־פה, שמסרו את נוסחו, אך לרוב תוך כדי הכנסת שינויים גדולים או קטנים מדעת או שלא מדעת. בכך התחיל השאה־נאמה בסדרת חיים חרשה כטקסט שבעל־פה. זאת ועוד: מצד אחד, סיפורי השאה־נאמה שימשו התחלה והשראה לסיפורים עממיים רבים על גיבוריו של השאה־נאמה, סיפורים שחזרו מן הספרות אל העם⁸³. ומצד אחר, קיימים גם עיבודים ספרותיים בפרסית חדשה לסיפורי השאה־נאמה⁸⁴, ספר שעדיין יש לו חיות רבה בקרב העם הפרסי.

סיפורים המתבססים על סיפורי השאה־נאמה התפתחו כספרות עממית או עממית־למחצה גם בקרב עמים אחרים, הקרובים לחוג התרבות הפרסית, כגון הכורדים⁸⁵, הארמנים⁸⁶, הגיאורגים⁸⁷, ואפילו במסורת העממית הרוסית אנו מוצאים את רישומו⁸⁸.

החיבה הגדולה שנודעת לשאה־נאמה ולסיפוריו באה לידי ביטוי גם במספר הרב של עיטורים לכתבי־היד של הספר. זה הוא אולי הספר הפרסי שזכה למידה הגדולה ביותר של עיטורים, ואולי גם לאיכות הגבוהה ביותר של אמנות המיניאטורה הפרסית המהוללת⁸⁹.

ההשפעות הללו ניכרות יפה גם בקרב יהודי איראן. הם יצרו ספרות אפית מגוונת, שהושפעה עמוקות מן המסורת האפית הפרסית, ובראש ובראשונה כמוכן מן השאה־נאמה. הגדול והראשון במשוררים היהודיים שחיברו שירה בסגנון השאה־נאמה היה שאהין, איש המחצית הראשונה של המאה הי“ד. הוא חיבר יצירות שיריות המכוססות על סיפורי המקרא והעשיר אותן באגדות חז”ל ובאגדות ממקורות חיצוניים, גם מוסלמיים. בין השירים הללו היה ‘מוסא נאמה’ (על סיפורי משה); ‘ארדשיר נאמה’ ו’עזרא נאמה' (ככל הנראה שני חלקים של שיר אחד, העוסק בסיפור מגילת אסתר ובסיפור אהבה של שירויה, בנו של ארדשיר, לנסיכה סינית בשם מהזאד. ארדשיר היה המלך הפרסי שנשא לאשה את אסתר, ושירויה היה בנו מאשתו הקודמת, ושתי; ובתיאור חייו ומותו של כורש בן אסתר); ו’בראשית נאמה' (על סיפורי ספר בראשית), שממנו ידוע ביותר החלק הנקרא ‘יוסף וזוליח’א’ – סיפור יוסף ואשת פוטיפר⁹⁰.

את מפעלו של שאהין המשיך עמראני, איש אצפהאן וכאשאן (המאות הט“ו–ט”ז לסה"נ). בחיבורו האפי ‘פתח נאמה’ הוא מתאר את האירועים של ספרי יהושע, רות, ושני ספרי שמואל. חיבור אפי נוסף שלו הוא ‘חנוכה נאמה’, המתאר את מלחמותיהם של המכבים בפולשים הזרים, וחיבור אחר הוא ‘גנג’ נאמה', המספר בשירה אפית־דידקטית את תוכנה של מסכת פרקי אבות⁹¹.

בראשית המאה הי"ז חיבר ח’אג’ה בוח’אראי באותה מסורת אפית את ‘דאניאל נאמה’, המבוסס על ספר דניאל, תוך שימוש בספרים חיצוניים ובמדרשים⁹².

לקטיגוריה הזאת שייכים גם שני חיבורים פיוטיים גדולים על נושאים היסטוריים, הקרובים יותר לתקופת מחבריהם. אלה הם ספריהם של באבאי בן לוטף, ‘כתאב־י אנוסי’ (ספר האונס), על אירועי שנות 1613–1662, ושל באבאי בן פרהאד, ‘כתאב־י סר גוזשת־י כאשאן דר באב־י עברי וגויימי־י ת’אני’ (קורות כאשאן, בעניין יהדותם והתאסלמותם השנייה [של יהודי כאשאן]), על אירועי השליש הראשון של המאה הי"ח⁹³. בשני הספרים מדובר בשרשרת של אירועים של כפייה להמרת דת ורדיפות אחרות מצד השלטונות כלפי יהודי פרס.

שירה אפית מסוג זה אופיינית במיוחד ליהודי פרס, ומעטות מאוד הדוגמאות המקבילות לה בשירתם של יהודים בארצות אחרות. אין ספק שהמסורת האפית האיראנית השפיעה בעניין זה עמוקות על יצירתם הספרותית של היהודים הפרסים.

12. כתבי היד, ההוצאות והתרגומים

אופיו הספרותי של השאה־נאמה, כפי שראינו, הוא כשל יצירה העומדת על גבול החיבור שבעל־פה. נראה שהחיבור התקיים במשך מאות שנים לא פחות באמצעות מסירה בעל־פה על־ירי מסרנים וזמרים, מאשר באמצעות העתקה מכתב־יד אחר למשנהו. מסירה זו עיקר אופייה הוא בכך שהמסרן מכיר את סיפור המסגרת, ובקי באוצר מטבעות הלשון הפיוטיים שהאפוס מבוסס עליהם, וכך הוא יכול ליצור בתי־שיר נוספים, או להחליף בתי־שיר באחרים, המנוסחים ברוח דומה ומשתמשים במטבעות לשון פיוטיים השאולים מאותו האוצר. כיוון שכך אך טבעי הוא שאין הנוסח של הספר נוסח קבוע, וכמעט אין מקום לדבר על אפשרות לקבוע או לשחזר את הנוסח של הספר כפי שיצא מעטו או מפיו של המחבר. לספר, מראשיתו וכמעט עד ימינו, יש אופי נזיל ובלתי־קבוע. ההבדלים בין כתבי־היד השונים וביניהם לבין המהדורות המודפסות השונות, גדולים. לרוב אין ההבדלים הללו מבטאים שינויים מהותיים עמוקים, אלא בעיקר ניסוחים אלטרנטיביים שונים של תיאור אפיזודה זו או אחרת. כתבי־יד רבים מכילים מה שנראה כמו הרחבות ניכרות ועיטורים נוספים. הקושי בקביעת נוסח מחייב, והמספר הרב של כתבי־היד של הספר המפוזרים ברחבי העולם, הביאו לידי כך, שכמעט אין אפשרות לקבוע נוסח אחד של הספר שייחשב למחייב ולמוסכם. יש להוסיף לכך את העובדה, שכתבי־היד שנשתמרו אינם קרובים לזמנו של המחבר (הקדומים ביותר הם מן המאה הי"ג), ויש לשער שחלו במסורת שינויים גדולים לפני תאריכם של כתבי־היד הקדומים ביותר שהגיעו לידינו⁹⁴.

אף־על־פי־כן, נעשו כמה נסיונות להדפיס את נוסח הספר בדרך שתשקף צורה קדומה ככל האפשר של מסורת הטקסט שלו, מתוך הסתמכות על מבחר כתבי־היד הקדומים ביותר שנשתמרו. המהדירים בדרך כלל אינם מודעים לבעייתיות העמוקה יותר של המסורת הטקסטואלית, והם שואפים, בתמימות מסוימת, להגיע לטקסט המקורי כפי שיצא מעטו של פירדוסי. המהדורות שהיו מקובלות ביותר עד מחצית המאה הנוכחית היו של מקן (1829), של מוהל (1838–1878), ושל וולרס (1877–1884). על המהדורות הללו ביסס וולף (1935) את המילון החשוב שלו לשאה־נאמה, מילון הכולל גם קונקורדנציה מקיפה למלים שבספר. על המהדורה של וולרס בנויה המהדורה של נפיסי (1934–1935), שהופיעה בהוצאת ברוכֿים בטהראן. בשנות השישים הופיעה ברוסיה מהדורה חרשה, המבוססת על מבחר כתבי־יד קדומים (ברטלס 1960–1971), ולאחרונה החלה להופיע מהדורה חדשה, שתהיה ככל הנראה מהימנה יותר במסירת נוסחאות קדומות של הספר (ח’אלקי־מוטלק 1987).

הספר ופרקים מתוכו זכו למספר גדול ביותר של תרגומים ועיבודים בשפות שונות של אירופה ושל המזרח. יקשה למסור אפילו מבחר מייצג של הפרסומים המרובים הללו, ונסתפק באזכור קצר של כמה תרגומים בולטים מועילים, ובעיקר כאלה שהופיעו במרוצת עשרים השנים האחרונות, שהקורא יכול להיעזר בהם⁹⁵. דברים מפורטים יותר על מהדורות האפוס ועל התרגומים, שהשתמש בהם המתרגם לעברית, ימצא הקורא במבואו של ד"ר כגן.

באנגלית קיים תרגומם הישן של האחים וורנר (1905–1925); תרגום של מבחר קטעים בפרוזה, בכרך אחר, פרי עטו של לוי (1967), הופיע גם במהדורה בכריכה רכה; תרגום מלא בפרוזה מאת סורטי הופיע זה לא כבר בהודו (1986–1988). תרגום לצרפתית: כלול במהדורת הטקסט של מוהל (1838–1878). התרגום לאיטלקית הוא של פיצי (1886–1888). תרגום חדש בפרוזה לגרמנית, שטרם נשלם, נעשה על־ידי קאנוס־קרדה (1967). תרגום חשוב לרוסית, במשקל ובחריזה, נעשה על־ידי צפורה באנו, לאחוטי וסטאריקוב (1957–1969), ונראה שטרם נשלם. תרגום זה כולל, בכרך הראשון, אחרית־דבר מקיפה מאת סטאריקוב.

כדאי להזכיר את התרגומים לערבית. תרגום אחד, בפרוזה, מאת בנדארי, יצא לאור בקאהיר ב־1932, אך יש כנראה תרגומים נוספים שטרם הוצאו לאור⁹⁶.

הספרות העברית לא זכתה עד כה להכיר את יצירתו של פירדוסי בצורה נאותה. קדמו לתרגומו של כגן קיצור בפרוזה של שירת סִיָאוֻשׁ מאת גויטין (תרצ"ה), ותרגום שירי של קטעים משירת זאל ורודאבה על־ידי בנשלום (תשי“א, תשי”ט). הלקין (תרפ"א) הוא תרגום שירו של המשורר האנגלי מ. ארנולד על קרב רוסתם וסוהרב.

בשנת 1977 פרסם אליעזר כגן מבחר מן החלק הראשון של האפוס, באותו משקל ובאותו סגנון כמו בכרך שלפנינו. מגמתו של התרגום ההוא היתה בעיקר ספרותית, ללא יומרות מדעיות. לאחר שהופיע אותו התרגום, והמתרגם זכה – בצדק – להערכה רבה על הישגיו בניסוח ובמסירת אווירת שירתו של פירדוסי, ראה ד"ר כגן שהגיעה השעה לתת בידי הקורא העברי תרגום מלא ומדויק, שישקף בצורה נאמנה את המקור הפרסי, מבלי לוותר על התכונות השיריות המאפיינות אותו: תיאורים חיים וקולחים, הנאמרים בלשון שירית גמישה, עשירה וציורית. אפשר לעמוד על מידת מסירותו ומחויבותו לעניין ועל קשרו הנפשי העמוק והנלהב לשאה־נאמה מתוך נכונות להתיישב ולתרגם את כל הספר הזה מחדש – מפעל ענק, הדורש לא רק כשרון רב, אלא גם סבלנות וכוח עבודה ללא־גבול. הפעם מונח לפנינו תרגום מלא ומדויק של הטקסט הפרסי כולו.

מעורבותי בספר הזה באה בעקבות פנייה של ההוצאה, אך בעיקר בשל בקשתו האישית של ד"ר כגן עצמו. השתדלתי ככל שיכולתי להשוות את התרגום למקור שורה בשורה, אך רק מי שהתנסה בעבורה מסוג זה יודע עד כמה קשה לעמור במשימה כזאת כשמדובר בספר בעל היקף רחב כל כך, שכן חסרה בעבודת ההשוואה הזאת חדוות היצירה שהיא נחלת חלקו של המתרגם. התרגום שהונח לפני בכתב־יד היה כבר מלכתחילה ראי נאמן למרי של המקור. לא מצאתי על־כן להציע הצעות רבות לתיקוני טעויות, ויכולתי להסתפק ברוב המקרים בהצעות לשיפור פרטים בעלי חשיבות משנית. התרגום שלפנינו מייצג לדעתי בצורה יפה ומוצלחת את תוכנו, את רוחו וגם את סגנונו של המקור, ואין זה הישג קל כשמדובר בשירה. זכתה הספרות העברית שיש לה בספר זה מה שאין לספרויות רבות אחרות בימינו. הקורא העברי יוכל לרכוש באמצעותו היכרות עם יצירת מופת מן הגדולות שבספרות העולם, ולעמוד אגב כך לפחות על פן אחד מרוחה ומנשמתה של התרבות האיראנית. במקרה זה הדבר ייעשה גם מתוך הנאה וקורת־רוח.

בשם אלהים הרחמן והרחום ¹

בְּשֵׁם אֲדוֹן הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל, / נִשְׂגָּב מֵהֶם לֹא יַעֲלֶה עַל לֵב,

בְּשֵׁם אֲדוֹן הַשֵּׁם וְהַמָּקוֹם, / הַזָּן אוֹתָנוּ וּמוֹרֵה־הַדֶּרֶךְ,

אֲדוֹן גַּלְגַּל רָקִיעַ וְשַׁבְּתַאי, / אֲדוֹן יָרֵחַ, נֹגַהּ וְחַמָּה,

נִשְׂגָּב מֵאוֹת וּמִמַּחֲשָׁבָה, / נוֹתֵן צוּרָה לַחֹמֶר הָאָצִיל.

עֵינֶיךָ לֹא תִּרְאֶינָה הַיּוֹצֵר, / אַל תַּאֲשִׁים בָּזֹאת אֶת רוֹאוֹתֶיךָ.

כָּל־מַחְשָׁבָה אֵלָיו אוֹבֶדֶת דֶּרֶךְ, / כִּי נַעֲלֶה מִשֵּׁם וּמִמָּקוֹם הוּא.

מִלִּים, כְּכָל אֲשֶׁר יִרְבּוּ, אֵלָיו / הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל לֹא יַגִּיעוּ.

הַשֵּׂכֶל כְּבַקְּשׁוֹ מִלִּים אֵלָיו, / אוֹתָן יִבְחַר אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו.

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ לְשַׁבְּחוֹ כְּמוֹ, / אַךְ אֵין אַתָּה פָּטוּר מִקְשֹׁר מָתְנֶיךָ.

הַנְּשָׁמָה וְהַתְּבוּנָה שׁוֹקֵל הוּא, / וְאֵיךְ תָּכֵלְנָה אֵלֶּה גְּדֻלָּתוֹ?

בַּכְּלִי הַזֶּה, בַּשֵּׂכֶל וּבַנֶּפֶשׁ, / אֵיךְ לְהַלֵּל תּוּכַל אֶת הַבּוֹרֵא?

נִתְבַּעְתָּ לְהוֹדוֹת בְּקִיּוּמוֹ, / וְלַחֲשׂךְ מִלִּים רֵיקוֹת מִתֹּכֶן.

הֱיֵה עַבְדּוֹ, מִמְחַפְּשֵׂי הַדֶּרֶךְ, / וּשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו בֶּאֱמוּנָה.

הַיְדִיעָה הִיא כֹּחַ לָאָדָם, / בָּהּ לֵב זָקֵן חוֹזֵר אֶל עֲלוּמָיו².

עַל מַה־מֵּעֵבֶר אַל תַּכְבִּיר מִלִּים, / לֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי שְׂכָלִים.

נאום בשבח התבונה³

עַתָּה, אֵי, אִישׁ נָבוֹן, הִגִּיעַ זְמַן / לֵאמֹר דְּבָרִים בְּשֶׁבַח הַתְּבוּנָה.

גַּלֵּה אֶת הַצָּפוּן בְּשִׂכְלְךָ / כִּי יְשׁוֹבֵב הָאֹזֶן הַשּׁוֹמַעַת.

הוּא הַגְּדוֹלָה בְּכָל מַתְּנוֹת יַזְדָּן,⁴ / שִׁבְחוֹ בְּנֶאֱמָנוּתוֹ לַיּשֶׁר.

הוּא מוֹרֵה־דֶרֶךְ וּפוֹתֵחַ לֵב, / וְיַנְחֲךָ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת.

מִמֶּנּוּ עָצְבְּךָ וְשִׂמְחָתְךָ, / מְקוֹר הַשֶּׁפַע הוּא וְהַמַּחְסוֹר.

שֵׂכֶל אָפֵל וְנֶפֶשׁ מְאִירָה, / גַּם רֶגַע אשֶׁר יַחַד לֹא יָדְעוּ.

מַה שָּׂח הַמְמַשֵּׁל נְבוֹן הַדַּעַת, / אֲשֶׁר לְמוֹצָא־פִיו יִשְׂמַח חָכָם?

אָמַר הָאִישׁ: 'הַמִּתְנַכֵּר לַשֵּׂכֶל, / פּוֹצֵעַ אֶת לִבּוֹ בַּמַּעֲשֶׂה.

הַנְּבוֹנִים קוֹרְאִים לוֹ “מְשֻׁגָּע”, / קְרוֹבָיו אוֹמְרִים: “אֵינֶנּוּ מִשֶּׁלָּנוּ!” '

בַּשֵּׂכֶל טוֹב בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, / שֵׂכֶל פָּגוּם – רַגְלַיִם בִּכְבָלִים;

הַשֵּׂכֶל – עֵין הַנֶּפֶשׁ⁵. בְּלִי עֵינַיִם – / עָצוּב מַסָּעֲךָ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

הַשֵּׂכֶל, דַּע, רִאשׁוֹן הַנִּבְרָאִים – / שׁוֹמֵר הַנֶּפֶשׁ הוּא, וְלוֹ תּוֹדָה.

תּוֹדָה לָעַיִן, לַלָּשׁוֹן, לָאֹזֶן; / דַּרְכָּן לְךָ יָבוֹאוּ טוֹב וָרָע –

מִי לְהַלֵּל יַרְהִיב חָכְמָה וָנֶפֶשׁ? / וְאִם אַרְהִיב – מִי יַאֲזִין אֵלַי?

אִם הַמִּלִּים חַסְרוֹת־אוֹנִים בָּזֶה, / תֵּן דַּעְתְּךָ לִמְלֶאכֶת הַבְּרִיאָה.

אוֹתְךָ בָּרָא רִבּוֹן הַמַּעֲשִׂים / לַחְקֹר הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת.

יִהְיֶה הַשֵּׂכֶל אֲדוֹנְךָ תָּמִיד, / לְהַרְחִיקְךָ מִכָּל דָּבָר אָסוּר.

כִּדְבַר הַחֲכָמִים עֲשֵׂה דַּרְכֶּךָ. / צֵא לָעוֹלָם וּלְמַד מִכָּל אָדָם.

אִם תִּקָּרֶה לְסוֹד הַחֲכָמִים, / אַל תֵּרָדֵם, וְקַח מֵהֶם מוּסָר.

אִם תְּגַלֶּה עַנְפֵי הַדַּעַת שָׁם, / דַּע, רֶדֶת לֹא תַּצְלִיחַ עַד שָׁרְשָׁם.

נאום על בריאת העולם⁶

רֵאשִׁית לַכֹּל עָלֶיךָ לְהַכִּיר / אוֹצַר הַיְסוֹדוֹת הָרִאשׁוֹנִים,

אֲשֶׁר יַזְדָּן בָּרָא כְּיֵשׁ מֵאַיִן, / לְמַעַן תֵּרָאֶה כָּל יְכָלְתּוֹ.

וְהַיְסוֹדוֹת הֲלֹא הֵם אַרְבָּעָה, / בְּרָאָם בְּלִי־זְמַן וּבְלִי־עָמָל.

אֵשׁ מְאִירָה הִתְרוֹמְמָה מֵעַל / עָפָר אָפֵל, בֵּין מַיִם וַאֲוִיר.

תְּחִלָּה פָּרְצָה הָאֵשׁ מֵהַתְּנוּעָה, / וּמֵהַחֹם הֵגִיחָה הַיַּבֶּשֶׁת.

מֵהַתְּנוּחָה נָשַׁב הַקֹּר הָעָז, / וּבְעִקְּבוֹתָיו הִגִּיעָה הַלַּחוּת.

עִם הוֹפָעַת הַיְסוֹדוֹת, הוּנְחוּ / שָׁתוֹת לִמְלוֹן־הַדֶּרֶךְ הָעֲרָאי.⁷

הֵם זֶה לָזֶה חָבְרוּ וְהִתְאַחְדוּ, / וְהַבְּרוּאִים לְמִינֵיהֶם הוֹפִיעוּ.

כִּפַּת־הַשַּׁחַק הַסּוֹבֶבֶת צָצָה, / וְיוֹם־יוֹם מְחַדֶּשֶׁת אֶת פְּלָאֶיהָ.

שִׁבְעַת כּוֹכְבֵי־הַלֶּכֶת אֲדוֹנִים / הָיוּ לִשְׁנֵים־עָשָׂר הַמַּזָּלוֹת.

בָּהֶם מִטּוֹב עַד רַע תִּמְצָא הָעַיִן, / אֲשֶׁר יוֹדַעַת שְׂפַת הַגּוֹרָלוֹת.

הַגַּלְגַּלִּים הָיוּ לַאֲחָדִים, / כְּהִקָּשְׁרָם יָצְאוּ בְּמַסְלוּלָם.

הוֹפִיעוּ יָם, יַבֶּשֶׁת, כַּר וָעֵמֶק – / הֵאִירָה אֶרֶץ כִּמְנוֹרָה דּוֹלֶקֶת.

זִנֵּק הָהָר, פָּרְצוּ הַנְּהָרוֹת, / וְהָעֵצִים זָקְפוּ אֲמִירֵיהֶם.

לָאָרֶץ לֹא הָיָה מָקוֹם נִכְבָּד, / תָּפְשָׂה מָקוֹם אָפֵל, מֶרְכָּז שָׁחוֹר.

הַכּוֹכָבִים הִפְלִיאוּ בְּזִיוָם, / וּמֵאוֹרָם אָצְלוּ לָאֲדָמָה.

עָלְתָה הָאֵשׁ וְשָׁכְכוּ הַמַּיִם, / יָצָא הַשֶּׁמֶשׁ סְבִיב כַּדּוּר־הָאָרֶץ.

הָעֵשֶׂב לְמִינוֹ וְכֵן הָעֵץ / הֵרִימוּ רֹאשׁ בְּתֹקֶף הַגְּזֵרָה.

גְּדֵלִים הֵם בַּמָּקוֹם. זוֹ יְכָלְתָּם, / אֵינָם נָעִים כַּחַי לַעֲבָרִים.

כְּהִבָּרֵא אַחַר־כֵּן הַחַיּוֹת, / הָיוּ הֵם לְבָרוֹת לְשִׁנֵּיהֶן.

מַה מְבַקְּשׁוֹת חַיּוֹת מֵהַחַיִּים? / מָזוֹן, שֵׁנָה, מַרְגּוֹעַ – זֶה הַכֹּל.

מֵאֵין לָשׁוֹן וָשֵׂכֶל לְהָגוּת / דַּיָּן בָּעֵשֶׂב וּבַבַּרְקָנִים.

אֵינָן יוֹדְעוֹת תַּכְלִית הַמַּעֲשִׂים, / וְאֵין יַזְדָּן דּוֹרֵשׁ מֵהֶן תּוֹדָה.

אֱלֹהַּ כֹּל־יוֹדֵעַ וְצַדִּיק, / מַעְלִים אֵינֶנּוּ מֵאָדָם הַדַּעַת.

כֹּה נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הָעוֹלָם, / אַךְ אִישׁ לֹא בָּא עַד סֵתֶר הַנֶּעְלָם.

נאום על בריאת האדם

אַחַר הָאָרֶץ הָאָדָם הוֹפִיעַ, / מַפְתֵּחַ הַכְּבָלִים הַנְּעוּלִים.

רֹאשׁוֹ מוּרָם אֶל־עָל כִּבְרוֹשׁ גָּבֹהַּ, / יוֹדֵעַ שִׂיחַ וְנִשְׁמָע לַשֵּׂכֶל.

חֲסִיד הַהִגָּיוֹן וְהַחָכְמָה, / וְהַחַיָּה עוֹשָׂה אֶת רְצוֹנוֹ.

עֵינֶיךָ שִׂים בּוֹ בִּתְבוּנָה לְרֶגַע: / מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר לִהְיוֹת אָדָם?

אוּלַי תִּמְצָא אוֹתוֹ חֲסַר־תַּכְלִית, / וְאֵין סְגֻלָּה טוֹבָה לִמְצֹא בּוֹ כְּלָל?

אוֹתְךָ רָקְחוּ מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת / לְגַדֶּלְךָ בַּתָּוֶךְ, בֵּין שְׁנֵיהֶם.⁸

רִאשׁוֹן בַּבְּרִיאָה וְאַחֲרוֹן / בַּסֵּדֶר⁹. אַל תָּקֵל בְּעֶרְכְּךָ.

שָׁמַעְתִּי גַּם דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת מֵאֵלֶּה, / אַךְ מִי יוֹדֵעַ סוֹד בּוֹרֵא־עוֹלָם?

שִׂים־לֵב וְהִתְבּוֹנֵן בְּאַחְרִיתְךָ, / וְאִם תִּמְצָא דָּבָר, בְּחַר בַּטּוֹב.

יִהְיֶה עָמָל תָּמִיד מְנָת חֶלְקֶךָ, / כִּי הַחָכְמָה שָׁוָה כָּל מַאֲמָץ.

אִם מִצָּרוֹת לְהִשָּׁמֵר אָבִיתָ, / לִנְצֹר רֹאשְׁךָ מֵרֶשֶׁת הָאָסוֹן,

חָפְשִׁי מֵרַע בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, / וְחֵן לָשֵׂאת גַּם בְּעֵינֵי יַזְדָּן,

הַבֵּט אֶל הַכִּפָּה הַסּוֹבְבָה, / אֲשֶׁר כְּאֵב וָיֶשַׁע בִּכְנָפָהּ.

זוֹרֵם הַזְּמַן, אֵינֶנּוּ מִתְכַּלֶּה, / נִשְׁחָק אֵינֶנּוּ בְּעָמָל וָסֵבֶל.

מָנוֹחַ לֹא יֵדַע בִּמְרוּצָתוֹ, / לֹא עֲיֵפוּת כָּמוֹנוּ, בְּנֵי־אָדָם.

מִמֶּנּוּ, דַּע, שִׁפְעָה וְאַהֲבָה, / הַטּוֹב וָרַע אֶצְלוֹ לְרַאֲוָה.

נאום על בריאת השמש

עֻצַּב רָקִיעַ מִכַּדְכֹּד אָדֹם. / לֹא מֵאֲוִיר, עָפָר, עָשָׁן וָמַיִם.

בַּאֲבוּקוֹת וּבִמְנוֹרוֹת רַבּוֹת / מוּאָר, כְּגַן בְּחַג רֹאשׁ־הַשָּׁנָה¹⁰.

בּוֹ אֶבֶן־חֵן זוֹהֶרֶת וְסוֹבֶבֶת, / אֲשֶׁר מִמֶּנָּה הָאוֹרָה בַּיּוֹם.

כָּל בֹּקֶר כְּמָגֵן זָהָב מַבְרִיק / הִיא מְרִימָה רֹאשָׁהּ מֵהַמִּזְרָח,

וַאֲדָמָה לוֹבֶשֶׁת סוּת־אוֹרָהּ, / הוֹלֵךְ וְאוֹר הַחֶלֶד הָאָפֵל.

כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הַמַּעֲרָב, / מוֹצִיא רֹאשׁוֹ הַלַּיְלָה בַּמִּזְרָח.

לְסֵרוּגִין עוֹשִׂים הֵם אֶת דַּרְכָּם, / וְאֵין מַסְלוּל יָשָׁר כְּמַסְלוּלָם.

אַתְּ, שֶׁמֶשׁ־אוֹר, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, / זַכִּינִי־נָא בְּקֶרֶן אוֹ בִּשְׁתַּיִם.

על בריאת הירח

הוּכַן מָאוֹר לַלַּיְלָה הָאָפֵל, / בַּל יְשַׁמֵּשׁ לְךָ סִתְרָה לַחֵטְא.

שְׁתֵּי יְמָמוֹת מַסְתִּיר הוּא אֶת פָּנָיו, / נִדְמֶה כְּאִלּוּ סִבּוּבוֹ נִפְסָק.

אַחַר־כֵּן צַר, חִוֵּר־פָּנִים מוֹפִיעַ, / כָּפוּף כְּאִישׁ בְּצַעַר אַהֲבָה.

וְכַאֲשֶׁר הָעַיִן מַשְׁגִּיחָה / בּוֹ מֵרָחוֹק, הוּא מִתְחַמֵּק מִמֶּנָּה.

בַּלַּיְלָה אַחֲרָיו יוּטַב מַרְאֵהוּ, / וְתִגָּלֶה לְךָ אוֹרָה נוֹסֶפֶת.

בְּתוֹךְ שְׁבוּעָיִם יִתְמַלֵּא עַד תֹּם, / אַחַר־כֵּן יַחֲזֹר לְרֵאשִׁיתוֹ.

כָּל־לַיְלָה הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט, / וּמִתְקָרֵב לַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹרֶנֶת.

כָּזֶה בָּרָא אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים, / וְכֹה הָיֹה יִהְיֶה לְעוֹלָמִים.

בשבח הנביא וחבריו. ¹¹

הַדַּעַת וְהַדָּת – יְשׁוּעָתְךָ, / חַפֵּשׂ הַדֶּרֶךְ אֶל הַגְּאֻלָּה

אִם לֹא רָצִיתָ לְצַעֵר לִבְּךָ, / כִּי לֹא יִהְיֶה אֻמְלָל לְעוֹלָמִים,

בַּקֵּשׁ נָתִיב לְאֹמֶר־הַנָּבִיא, / וּשְׁטֹף לִבְּךָ מֵחשֶׁךְ בְּמֵימָיו,

וּמָה אָמַר אֲדוֹן הַהִתְגַּלּוּת, / נְגִיד הָאִסּוּרִים וְהַמִּצְווֹת.

אַחֲרֵי הַנָּבִיא, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא / הֵאִיר עַל אִישׁ כְּעַל אַבּוּ־בַּכְּר.

עֻמַר עָשָׂה לְדַת־מֻחַמַּד שֵׁם, / פֵּאֵר אֶת הָעוֹלָם כְּגַן־אָבִיב.

אַחַר שְׁנֵי אֵלֶּה חַי כַּלִיף עֻתְמָן, / אֲדוֹן הָעֲנָוָה, אַבִּיר הַדָּת

הַבָּא – עַלִי, הוּא בַּעַל הַבְּתוּלָה¹², / אוֹתוֹ הִלֵּל בְּצֶדֶק הַנָּבִיא:

‘אֲנִי – עִיר הַחָכְמָה, עַלִי – הַשַּׁעַר.’ / הִנֵּה כָּזֶה דְּבַר הַנָּבִיא אֵלֵינוּ.

אֲנִי מֵעִיד כִּי בְּדַבְּרוֹ סוֹדוֹ, / כְּמוֹ שָׁמְעוּ אָזְנַי אֶת הֵד קוֹלוֹ.

דַּע, כִּי עַלִי וְיֶתֶר חֲבֵרָיו / הֵם מַנִּיחֵי אָשְׁיוֹת הָאֱמוּנָה.

כַּשֶּׁמֶשׁ – הַנָּבִיא, הֵם – מַזָּלָיו; / הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה – הַהַתְאָמָה.

אֲנִי עֶבֶד מִשְׁפַּחַת הַנָּבִיא, / מְבָרֵךְ אֲבַק רַגְלֵי־עַלִי.

הִנֵּה דַּרְכִּי וְלֹא אָסוּר מִמֶּנָּה, / דֵּעָה אַחֶרֶת – לֹא מֵעִנְיָנִי.

חָכָם אֶחָד דִּמָּה אֶת הָעוֹלָם / לְיָם סוֹעֵר, מַכֶּה גַּלִּים בָּרוּחַ¹³,

בּוֹ כְּשִׁבְעִים סְפִינוֹת עוֹשׂוֹת דַּרְכָּן, / וְכָל הָמִּפְרָשִׂים בָּהֶן נִמְתָּחוּ.

סְפִינָה אַחַת צֻיְּדָה כְּמוֹ כַּלָּה, / וְהִיא יָפָה כְּעִין הַתַּרְנְגוֹל,

בָּהּ הַנָּבִיא מֻחַמַּד וְעַלִי / וּבְנֵי בֵּית־הַנָּבִיא וּבְנֵי שְׁלִיחָיו.

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ חָכָם אֶת פְּנֵי הַיָּם, / כִּי אֵין לוֹ סוֹף לָרֹחַק וְלָעֹמֶק,

כִּי הַגַּלִּים יַכּוּ בָּם בְּלִי־רַחֵם / וְאִישׁ לֹא יִנָּצֵל מֵהֶם, חָשַׁב:

'אִם יַחַד עִם מֻחַמַּד וְעַלִי / אֶטְבַּע, שְׁנֵי מְלַוִּים מְצֻיָּנִים לִי;

וְאֶל־נָכוֹן מִשַּׁחַת יַצִּילֵנִי / אֲדוֹן הַכֵּס, הַכֶּתֶר וְהַדֶּגֶל,

אֲדוֹן הַנְּחָלִים, הַדְּבַשׁ, הַיַּיִן, / בּוֹרֵא הַמַּעְיָנוֹת וְהֶחָלָב'.

אִם לָעוֹלָם־הַבָּא פּוֹנוֹת עֵינֶיךָ, / קָרוֹב אֶל הַנָּבִיא שֵׁב וּלְעַלִי.

וְאִם אָסוֹן יִקְרֶךָ, בִּי תֵּן דֹּפִי, / כִּי זוֹ אֱמוּנָתִי וְזוֹ דַּרְכִּי.

בָּהֶן נוֹלַדְתִּי וּבָהֶן אָמוּת – / אָבָק אֲנִי עַל מִנְעֲלֵי חַיְדַּר.¹⁴

אִם אֶל הַחֵטְא יִמְשָׁכְךָ לִבְּךָ, / הוּא אוֹיִבְךָ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

שׂוֹנֵא עַלִי – מַמְזֵר וּבֵן בְּלִי־אָב, / וֶאֱלֹהִים בָּאֵשׁ יִשְׂרֹף גּוּפוֹ.

כָּל־הָעוֹיֵן אֶת עַלִי בִּלְבָבוֹ – / הֲיֵשׁ נִתְעָב מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם?

בְּעוֹלָמֵנוּ הִשָּׁמֵר לְךָ, / וְאַל־תָּסוּר מִדֶּרֶךְ יְשָׁרִים.

אִם תִּלָּוֶה אֶל הַטּוֹבִים בָּאָרֶץ, / סוֹפְךָ כִּי אֶל־הַטּוֹב תִּטֶּה גַּם אָֽֽתָּה.

מִלִּים בָּזֹאת הִכְבַּרְתִּי לְמַדַּי. / בְּאֵין לָהֶן תִּכְלָה, אוֹדִיעַ: דַּי!

על חיבור ספר המלכים

אֲנִי עוֹמֵד לִפְתֹּחַ בַּסִּפּוּר, / וְהָרָאוּי לְהֵאָמֵר – אָמוּר.

עַל מָה אָשִׁיר וְלֹא הוּשַׁר עֲדֶנָּה, / וּבְגַן הַדַּעַת נֶאֱסַף הַכֹּל.

אַף־כִּי מָקוֹם עַל עֵץ־הַפְּרִי לִי אַיִן, / וּמִתְיַמֵּר אֵינֶנִּי לַעֲלוֹת בּוֹ,

אִישׁ הַסָּר אֶל תַּחַת עֵץ גָּבֹהַּ, / צִלּוֹ מַחְסֶה עַל רֹאשׁוֹ סוֹכֵךְ,

אוּלַי אֶמְצָא גַּם אָנֹכִי הַדַּל / מְקוֹם כָּבוֹד בְּסֵתֶר עֲנָפָיו.

בְּסֵפֶר־הַמְּלָכִים הַמְהֻלָּל / אַשְׁאִיר לִי יָד וָזֵכֶר בָּעוֹלָם.

אִם נְצוּרוֹת וְתַהְפּוּכוֹת תִּרְאֶה, / לֹא אַגָּדוֹת אִתִּי, דִּבְרֵי בַּדִּים,

חוֹתַם־אֱמֶת בַּסִּפּוּרִים טָבוּעַ, / אַף־כִּי לָבְשׁוּ גַּם סֵמֶל וּמָשָׁל.

הָיְתָה מְגִלַּת־סֵפֶר עַתִּיקָה, / וְהַגָּדוֹת מִן הֶעָבָר רַבּוֹת בָּהּ.

נָפוֹצָה בֵּין הַמּוּבַּדִּים¹⁵ כֻּלָּם, / וּלְכָל חָכָם רַק יְרִיעָה מִמֶּנָּה.

קָם פַּהְלַוָן מִזֶּרַע דִּהְקָנִים, / אַמִּיץ, דָּגוּל, חָכָם וְאִישׁ לֵבָב,

חוֹקֵר תַּעֲלוּמוֹת יָמִים עָבָרוּ, / אוֹסֵף הַמָּסוֹרוֹת אֲשֶׁר אָבְדוּ,

מִכָּל מָחוֹז הִזְמִין מוּבַּד זָקֵן / לְהַחֲיוֹת פַּתְשֶׁגֶן כָּל־הַסֵּפֶר.

הוּא שְׁאָלָם קוֹרוֹת הַשַּׁלִּיטִים, / אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם אֲשֶׁר שָׁפַר חֶלְקָם,

אֵיךְ פַּעַם בְּהָדָר מָשְׁלוּ בָּאָרֶץ / וְלָנוּ הִשְׁאִירוּהָ עֲלוּבָה.

אֵיכָה בָּא סוֹף לְמַזָּלָם הַטּוֹב / וְלִימֵיהֶם הַנּוֹעָזִים בַּקְּרָב.

אֶחָד־אֶחָד סִפְּרוּ לוֹ הַזְּקֵנִים / תּוֹלְדוֹת מַלְכֵי אִירָן וְהָעוֹלָם,

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם,/ תִּכֵּן חִבּוּר הַסֵּפֶר הַנּוֹדָע.

בָּזֶה הֵקִים לוֹ יַד־עוֹלָם בַּשַּׁעַר, / שִׁבְחוֹ וּשְׁמוֹ בְּפִי זָקֵן וָנַעַר.

קורות המשורר דקיקי¹⁶

כְּצֵאת בָּאָרֶץ שֵׁמַע סִפּוּרַיו / מִפִּי הַקַּרְיָנִים אֶל הַקָּהָל,

הִסְכִּית לָהֶם הָעָם בְּלֵב נָכוֹן, / מַה גַּם הָאֲצִילִים, הַחֲכָמִים.

הוֹפִיעַ עוּל־יָמִים דּוֹבֵר צַחוֹת, / נַפְשׁוֹ זוֹהֶרֶת, אִמְרָתוֹ צְרוּפָה.

"לְבָתֵּי־שִׁיר אָבִיא הַסֵּפֶר! – שָׂח, / וַחֲרוּזָיו שִׂמְּחוּ לְבַב אֱנוֹשׁ.

בַּעֲלוּמָיו דָּבַק בּוֹ נֹהַג רַע, / וְהוּא נִלְחַם בּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו.

מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּא עָלָיו כְּחֶתֶף, / וְעַל רֹאשׁוֹ הִלְבִּישׁ קוֹבַע שָׁחוֹר.

נַפְשׁוֹ שִׁעְבֵּד לְטֶבַע מְעֻוָּת, / וְלֹא יָדַע מַה צְּחוֹק בִּימֵי חֶלְדּוֹ.

פִּתְאֹם פָּנָה לוֹ עֹרֶף הַמַּזָּל, / נָפַל חָלָל מִזְּרֹעַ עֶבֶד רַע.

הָלַךְ הָאִישׁ וְלֹא נִשְׁלַם הַסֵּפֶר, / כֹּה מַזָּלוֹ הָעֵר נִרְדַּם לָעַד.

הָרַחֲמָן, מְחַל לַעֲווֹנוֹ, / וּשְׁמֹר לוֹ בַּתְּחִיָּה מָקוֹם נִכְבָּד.

על הנחת היסוד לספר

נַפְשִׁי הַמְּאִירָה מֵעִם רֵעִי / פָּנְתָה אֲזַי אֶל מֶלֶךְ־הָעוֹלָם.

אָמַרְתִּי: ‘אִם אַשִּׂיג אֶת כְּתַב־הַיָּד, / אֶת סִפּוּרָיו אַבִּיעַ בִּלְשׁוֹנִי.’

רַבּוֹת חָקַרְתִּי אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, / יָרֵא מִתַּהְפּוּכוֹת גוֹרָל סוֹבֵב¹⁷,

אַךְ אִם לֹא אַאֲרִיךְ יָמִים גַּם אָנִי, / אוֹרִישׁ מְגִלּוֹתַי לְאִישׁ אַחֵר.

וְעוֹד, אֵין אוֹצָרִי לִי נֶאֱמָן, / גַּם אֵין בַּשּׁוּק מְחִיר לַעֲמָלִי.

וְהַתְּקוּפָה – שְׁנוֹת מִלְחָמוֹת תְּכוּפוֹת, / יָמִים קָשִׁים לְבַעֲלֵי יָזְמָה.¹⁸

עָבְרוּ יָמִים. עוֹדֶנִּי מִתְמַהְמֵהַּ, / וַחֲרוּזַי נוֹצֵר מֵעֵין רוֹאִים.

מוֹצֵא אֵינֶנִּי אִישׁ מַתְאִים, אֲשֶׁר / יוּכַל לָקַחַת חֵלֶק בַּמִּפְעָל.

מַאֲמָרִים יָפִים מַה־טּוֹב לַנֶּפֶשׁ? / אוֹתָם מְהַלְּלִים זָקֵן וָנַעַר.

לוּלֵא נִתְּנָה שְׂפָתֵנוּ מִיַּזְדָּן, / אֵיךְ לָנוּ הַנָּבִיא הֶרְאָה הַדֶּרֶךְ?

הָיָה לִי בְּעִירִי יָדִיד יָקָר, / תֹּאמַר: אַךְ עוֹר אֶחָד הָיָה לִשְׁנֵינוּ.

אָמַר אֵלַי: 'מְגַמָּתְךָ בְּרוּכָה; / אַתָּה נִמְשָׁךְ תָּמִיד אֶל הַמֻּבְחָר.

הִנֵּה אוֹתוֹ כְּתָב פַּהְלַוִי הֶעְתַּקְתִּי, / וּלְךָ אֶתְּנֶנּוּ אִם לֹא תָּנִיחֵהוּ.

אַתָּה בַּעַל לָשׁוֹן, אָדָם צָעִיר, / וְכֹחֲךָ בְּפַּהְלַוִית גָּדוֹל.

הַרְצֵה בְּשִׁיר תּוֹלְדוֹת מַלְכֵי אִירָן, / בָּזֹאת תִּנְחַל כָּבוֹד מֵהַגְּדוֹלִים.'

כַּהֲבִיאוֹ הַסֵּפֶר הַנִּפְלָא, / הֵאִירָה נִשְׁמָתִי הָאֲפֵלָה.

בשבח אבו מנצור בן מחמד¹⁹

כַּעֲשׂוֹתִי בִּמְלֶאכֶת הַחִבּוּר, / מִמֶּנִּי לֹא־הַרְחֵק גָּר שׁוֹעַ־גֵּא.

צָעִיר מִגֶּזַע גִּבּוֹרִים הָיָה, / נָבוֹן, זָהִיר וְנִשְׁמָתוֹ זוֹהֶרֶת.

חֲכַם־עֵצָה הָיָה, מַצְנִיעַ לֶכֶת, / שִׂיחוֹ בְּנַחַת וְקוֹלוֹ נָעִים.

שָֹׁאַל אוֹתִי: "מָה אֶעֱשֶׂה אֲנִי, / כִּי נַפְשְׁךָ תַּקְדִּישׁ לַיְצִירָה?

אֲשֶׁר אוּכַל, אִיגַע לַעֲשׂוֹתוֹ, / וְעָנְיְךָ לֹא אֲגַלֶּה לְאִישׁ."

שְׁמָרַנִי כְּתַפּוּחַ רַעֲנָן / בַּל תַּבְהִילֵנִי סַעֲרַת פִּתְאֹם.

בְּעֵזֶר אִישׁ דָּגוּל זֶה וְאָצִיל / מֵהֶעָפָר עָלִיתִי עַד שַׁבְּתַאי.

זָהָב וָכֶסֶף בְּעֵינָיו אָבָק, / אַךְ בִּגְדֻלָּה מָצָא כָּבוֹד וָזֹהַר.

הוּא לֹא הוֹקִיר מַתְּנוֹת תֵּבֵל נִפְסֶדֶת, / אָצִיל הָיָה, שָׁמַר לִי אֱמוּנִים.

אָבַד לָעָם הַשַּׂר הַמְהֻלָּל, / כִּבְרוֹשׁ גָּבֹהַּ בְּסוּפָה בַּגַּן.

אֵין אוֹת מִמֶּנּוּ אִם הוּא חַי אוֹ מֵת, / בִּזְרוֹעַ מְרֵעִים נִכְחַד הָאִישׁ.

אֲבוֹי לַחֲלָצָיו וּלְאַבְנֵטוֹ, / אֲבוֹי לְתִפְאַרְתּוֹ וּלְקוֹמָתוֹ!

בְּמוֹת רֵעִי אָפְסָה תִּקְוָה מִלֵּב, / רוֹעֶדֶת נִשְׁמָתִי כַּעֲרָבָה.

אֲנִי נִזְכָּר עַתָּה בַּעֲצָתוֹ, / וּמִמִּרְמָה מַפְנֶה נַפְשִׁי לַיֹּשֶׁר.

אָמַר אֵלַי: ‘כְּכַלּוֹתְךָ הַסֵּפֶר, / מְסֹר אוֹתוֹ לִידֵי הַשַּׁהְרְיָר.’

לִבִּי מָצָא מַרְגּוֹעַ בִּדְבָרָיו, / נַפְשִׁי שָׂמְחָה בָּהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

בְּסֵפֶר זֶה אֲנִי יָדִי שׁוֹלֵחַ, / בְּשֵׁם הַשָּׁהּ הַגֵּא וְהַמְנַצֵּחַ,

אֲדוֹן הַכֶּתֶר וַאֲדוֹן הַכֵּס, / אִישׁ הַמַּזָּל הָעֵר וְהַצָּלֵחַ.

בשבח הסלטאן מחמוד²⁰

מֵאָז בָּרָא אֱלֹהַּ אֶת הָאָרֶץ, / שַׁלִּיט כָּמוֹהוּ לֹא רָאוּ עֵינַיִם.

כִּתְרוֹ מֵעַל כִּסְאוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁמֶשׁ, / מֵאִיר הָאָרֶץ כְּשֶׁנְהָב בָּהִיר.

אֵיכָה תֹּאמַר: ‘הַשֶּׁמֶשׁ – שֶׁמֶשׁ הִיא’, / אִם אוֹר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם.

אַבּוּל־קָסִם, הַשָּׁהּ בַּר־הַמַּזָּל, / שָׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל עֲטֶרֶת שֶׁמֶשׁ.

מִקְּצֵה מִזְרָח עַד מַעֲרָב אוֹרוֹ, / בְּזָהֳרוֹ נִגְלָה מִכְרֵה זָהָב.

כּוֹכַב חַיַּי הַמִּתְנַמְנֵם נֵעוֹר, / מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת בְּתוֹךְ מֹחִי.

הֵבַנְתִּי: עֵת לָשֵׂאת דְּבָרִי הִגִּיעָה, / כִּי מַזָּלִי חִדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו.

בְּהִרְהוּרִים עַל מֶלֶךְ־הָעוֹלָם, / וּבִשְׁבָחִים עַל שִׂפְתוֹתַי נִרְדַּמְתִּי.

לִבִּי כַּאֲבוּקָה בָּאֲפֵלָה, / פָּתוּחַ הוּא, אִם כִּי נָצוּר הַפֶּה.

כָּזֹאת רָאָה רוּחִי בַּחֲלוֹמִי: / לַפִּיד בּוֹעֵר עָלָה מִמְּצוּלוֹת.

כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַחֲשֵׁכִים / מֵהַלַּפִּיד כְּיַהֲלוֹם הִבְהִיקוּ.

לְשֵׁשׁ מָשְׁזָר הָיָה כָּל הַמִּישׁוֹר, / עָלָיו כִּסֵּא מִשְּׁבוֹ נִגְלָה לָעַיִן.

עַל הַכִּסֵּא יָשַׁב נָסִיךְ כְּסַהַר, / וְכֶתֶר עַל רֹאשׁוֹ בִּמְקוֹם קוֹבַע.

שׁוּרוֹת צְבָאוֹ כִּשְׁנֵי מִילִין לָאֹרֶךְ, / וּמִשְּׂמֹאלוֹ כִּשְׁבַע־מֵאוֹת פִּילִים.

שַׂר לְפָנָיו טָהֹר נִצָּב הָכֵן, / מוֹרֵה־הַשָּׁהּ בַּצֶּדֶק וּבַדָּת.

רֹאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר מִזָּהֳרוֹ, / מֵעֹז פִּילָיו, מִשֶּׁפַע לוֹחֲמָיו.

וְכַאֲשֶׁר הֲדַר פָּנָיו רָאִיתִי, / שָׁאַלְתִּי אֶת אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם הָהֵם:

‘הֲסַהַר וְשָׁמַיִם פֹּה, אוֹ כֵּס / וְכֶתֶר, צְבָא־שָׁמַיִם אוֹ צָבָא?’

עָנָה אֶחָד: ‘זֶה מֶלֶךְ רוּם וְהֹדּוּ, / מִנִּי קַנּוּג’ וְעַד לִשְׂפַת הַסִּנְד.²¹

יוֹשְׁבֵי אִירָן וְתּוּר הֵם עֲבָדָיו, / בַּעֲצָתוֹ וּבְמִצְוָתוֹ חַיִּים.

אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה פֵּאֵר בְּצֶדֶק. / כְּכַלּוֹתוֹ, שָׂם כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ.

הַשָּׁהַנְשָׁהּ מַחְמוּד, אֲדוֹן־עוֹלָם, / יָבִיא זְאֵב וְכֶבֶשׂ אֶל הַמַּיִם.

מִנִּי קַשְׁמִיר וְעַד חוֹפֵי יַם־סִין / הַמְּלָכִים מְהַלְּלִים אֶת שְׁמוֹ.

כִּינֹק הָעוֹלָלִים חֲלֵב אִמָּם, / בָּעֲרִיסָה, הַשֵּׁם “מַחְמוּד” הִבִּיעוּ.

אַתָּה גַּם־כֵּן שַׁבְּחֵהוּ, זֶה כֹּחֶךָ, / וּבוֹ שִׁמְךָ הַטּוֹב יִנּוֹן לָעַד.

אֵין אִישׁ מֵסֵב רֹאשׁוֹ מִפְּקֻדָּתוֹ, / וְאֵין מֵעֵז אִישׁ לְהָפֵר בְּרִיתוֹ'.

כַּהֲקִיצִי, מִמְּקוֹמִי קָפַצְתִּי, / וְכֹה זְמַן רַב עָמַדְתִּי בַּחשֶׁךְ.

הַלֵּל קָרָאתִי עַל הַשַּׁהְרְיָר; / נַפְשִׁי שָׁפַכְתִּי, לֹא דַּרְכְּמוֹנִים.

אָמַרְתִּי לִי: 'זֶה פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם, / כִּי בָּעוֹלָם תְּהִלָּתוֹ בְּרוּכָה.

חוֹבַת הַמְשׁוֹרֵר לֵאמֹר הַלֵּל, / לְכֵס וּלְכֶתֶר וּלְמַזָּל מֵאִיר'.

מִזָּהֳרוֹ הָאָרֶץ גַּן פּוֹרֵחַ, / עָבִים בַּשַּׁחַק וּצְבָעִים בָּאָרֶץ.

מֵהֶעָבִים הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, / וְהָעוֹלָם דּוֹמֶה לְגַן אִרַם.²²

כָּל טוּב אִירָן מִצִּדְקָתוֹ הוּא לָנוּ, / בְּכָל מְקוֹם יִשּׁוּב רַק שְׁמוֹ נִזְכָּר.

בְּמִשְׁתָּאוֹת – רָקִיעַ נֶאֱמָן, / בְּמִלְחָמָה – שָׂרָף חַד־צִפָּרְנַיִם.²³

בַּגּוּף – פִּיל עַז, בַּנֶּפֶשׁ – גַּבְרִיאֵל,/ בַּכַּף – עָנָן מַמְטִיר, בַּלֵּב – הַנִּיל,

בְּכַעֲסוֹ – מַזָּל שׁוֹחֵר־אֵידוֹ / הוּא בְּעֵינָיו כְּמוֹ דִּינָר עָלוּב.

גֵּאֶה אֵינֶנּוּ בְּאוֹצָר וּבְכֶתֶר, / אֵין קְרָב וָיֶגַע מַקְדִּירִים רוּחוֹ.

כָּל חֲנִיכָיו מִבְּנֵי הָאֲצִילִים / וּמֵהָעֲבָדִים יְפֵי־הַנֶּפֶשׁ,

הֵם אֲהוּבִים עַל מֶלֶךְ הַמְּלָכִים / וּמָתְנֵיהֶם חָגְרוּ לִפְקֻדָּתוֹ.

לְכָל אֶחָד מָחוֹז וָכֶתֶר, / וּשְׁמוֹ נִזְכָּר בְּסֵפֶר הָרְשִׁימוֹת.

רִאשׁוֹן בָּהֶם אָחִיו, צָעִיר מִמֶּנּוּ, / אַךְ בִּגְבוּרָה אֵין מִתְחָרֶה לָאִישׁ.

חַיִּים טוֹבִים לַחֲסִידֵי נָצִר, / שְׂמֵחִים חוֹסִים בְּצֵל אֲדוֹן־הַזְּמָן.

הָאִישׁ אֲשֶׁר אָבִיו נָצִר אַל־דִּין, / מֵעַל כִּסְאוֹ כֶּתֶר־כִּימָה זוֹרֵחַ.

אֲדוֹן הָאֹמֶץ וְהַתּוּשִׁיָּה הוּא, / וּבוֹ שְׂמֵחִים כָּל נְסִיכֵי הָאָרֶץ.

הַבָּא בַּתּוֹר הֲלֹא הוּא שַׂר צְבָא־טוּס, / הַבָּז לָאֲרָיוֹת בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.

הוּא מְנַדֵּב הַכֶּסֶף הַנִּרְכָּשׁ, / בָּזֹאת רוֹכֵשׁ הוּא לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל.

מוֹרֶה לָעָם הַדֶּרֶךְ לֶאֱלֹהִים, / דּוֹאֵג לְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וּלְכִתְרוֹ.

תֵּבֵל בְּלִי רֹאשׁ וָכֶתֶר אַל תִּהְיֶה. / יִהְיֶה מַלְכָּהּ שָׂמֵחַ עַד עוֹלָם,

תָּמִיד בָּרִיא בַּגּוּף, עִם כֵּס וָכֶתֶר, / חָפְשִׁי מִכְּאֵב וָצַעַר – בַּר־מַזָּל.

עַתָּה אָשׁוּב אֶל עֶצֶם הַיְצִירָה, / סֵפֶר תּוֹלְדוֹת נוֹשְׂאֵי הָעֲטָרָה.

א. כַּיוּמַרְת: שלושים שנה מלך

גדולת כיומרת וקנאת אהרימן

מַה שָּׂח אִישׁ־הַשְּׂפָתַיִם הַדִּהְקָן? / מִי רִאשׁוֹנָה חָשַׁב עַל עֲטָרָה?

לָרִאשׁוֹנָה מִי עַל רֹאשׁוֹ שָׂם כֶּתֶר? / הֲיֵשׁ עוֹד זֵכֶר לַיָּמִים הָהֵם?

אוּלַי לָקַח הַבֵּן מִפִּי הָאָב, / הָאָב מִפִּי הַסָּב, דּוֹר אַחַר דּוֹר,

וְיַשְׁמִיעֵנוּ מִי שֵׁם שָׁהּ בָּחַר לוֹ, / וְהִתְעַלָּה עַל כָּל אַבִּיר וָשׁוֹעַ.

אָמַר חוֹקֵר הַסֵּפֶר הָעַתִּיק, / אֲשֶׁר קוֹרוֹת הַגִּבּוֹרִים שְׁמוּרוֹת בּוֹ:

‘כִּסֵּא וָכֶתֶר כַּיוּמַרְת חִדֵּשׁ, / וְהוּא מָלַךְ לָרִאשׁוֹנָה בָּאָרֶץ’.²⁴

כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַזַּל טָלֶה²⁵, / לָבְשָׁה הָאָרֶץ זֹהַר, חֹק וָנֹגַהּ.

מִמַּזָּלָהּ הִגְבִּירָה אֶת אוֹרָהּ, / וְהָעוֹלָם חִדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו.

הָיָה אֲדוֹן הָאָרֶץ כַּיוּמַרְת, / וּלְמִשְׁכָּנוֹ תְּחִלָּה אִוָּה לוֹ הָר.

מִשָּׁם עָלָה לַכֵּס וְלִגְדֻלָּה; / הוּא וְרֵעָיו עָטוּ עוֹר הַנָּמֵר.

מִמֶּנּוּ פֶּטֶר הָאֻמָּנֻיּוֹת, / כִּי אַךְ חָדָשׁ הַלְּבוּשׁ, חָדָשׁ הַלֶּחֶם.

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה מָלַךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, / הִרְעִיף טוּבוֹ מֵעַל כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ.

מֵעַל כִּסֵּא הַשָּׁהַנְשָׁהּ הֵאִיר / כְּסַהַר בִּמְלוֹאוֹ מִבְּרוֹשׁ תָּמִיר.

חַיַּת־הַטֶּרֶף וְחַיַּת־הַבַּיִת / רָאוּהוּ וְהִרְגִּיעוּ לְיָדוֹ.

הִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, / צוֹפִים בְּזִיו אָשְׁרוֹ וּבְזָהֳרוֹ.

הָאֲנָשִׁים נִגְּשׁוּ, כָּרְעוּ בִּרְכַּיִם, / קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה וָדָת.

הָיָה לַמֶּלֶךְ בֵּן יְפֵה־מַרְאֶה, / רַב־פְּעָלִים, רוֹדֵף־כָּבוֹד כָּמוֹהוּ,

בְּכָל דְּרָכָיו מַצְלִיחַ, סִיָמַךּ שְׁמוֹ.²⁶ / הָיְתָה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנֶפֶשׁ בְּנוֹ.

מִדֵּי שׁוּרוֹ אֶת בְּנוֹ בֵּרַךְ עוֹלָם, / כִּי חֹטֶר גֶּזַע נוֹשֵׂא־פְּרִי הָיָה.

אוּלָם בְּסֵתֶר לְבָבוֹ בָּכָה, / כִּי יוֹם יָרֵא בּוֹ יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ.

חָלְפוּ שָׁנִים בְּאֵין אָסוֹן וָפֶגַע, / מַזַּל הַשַּׁהְרְיָר הוֹסִיף לִזְרֹחַ.

צַר לֹא הָיָה לְסִיָמַךּ בָּאָרֶץ, / זוּלַת בַּסֵּתֶר אַהְרִימַן הַזֵּד.²⁷

קִנֵּא בּוֹ הַשָּׂטָן חוֹרֵשׁ־הָרָע, / זָמַם הַפַּעַם לְהַגְבִּיר כֹּחוֹ.

הָיָה לוֹ בֵּן דּוֹמֶה לִזְאֵב טוֹרֵף, / וּבִצְבָאוֹ הָרַב גָּדַל רָהְבּוֹ.

בֶּן אַהְרִימַן אָסַף צָבָא כָּבֵד, / לִדְרשׁ אֶת כֵּס וְכֶתֶר הַכַּיִים.²⁸

עַל בֶּן־שֵׁדִים זֶה הָעוֹלָם קָדַר, / מֵהַצְלָחַת הַשָּׁהּ וְסִיָמַךּ.

לְכָל אֶחָד גִּלָּה אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ, / וְלַהֲגוֹ מִלֵּא אֶת הָעוֹלָם.

אֶל אֹזֶן כַּיוּמַרְת גֻּנַּב גַּם־כֵּן, / כִּי לְכִסְאוֹ טוֹעֵן שׁוֹחֵר־הָרָע.

בִּדְמוּת מַלְאָךְ בָּא יוֹם אֶחָד סֻרוּשׁ / אֶל סִיָמַךּ עוֹטֵה־עוֹר־הַנָּמֵר,²⁹

גִּלָּה אָזְנוֹ, וְלִפְרָטָיו, מָה אֵיד / חוֹרֵשׁ עָלָיו וְעַל אָבִיו הַשֵּׁד.

סיאמךּ נרצח בידי הדיו

כִּשְׁמֹעַ סִיָמַךּ הַהֲכָנוֹת, / אֲשֶׁר עוֹשֶׂה אוֹיְבֵהוּ הַטָּמֵא,

רָתַח לֶב בֶּן־הַשָּׁהּ בַּחֲמָתוֹ, / אָסַף צָבָא רַב וּפָקַח אָזְנָיו.

עָטָה עָלָיו אֶת עוֹר הַבַּרְדְּלָס, / כִּי הַשִּׁרְיוֹן טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָרֶץ,³⁰

יָצָא לִקְרַאת הַשֵּׁד שׁוֹאֵף־הַקְּרָב, / כְּהִמָּצְאוֹ אֶל מוּל צְבָא־הָאוֹיֵב.

חָשׂוּף בָּא סִיָמַךּ אֶל הַשָּׂדֶה / וְאַהְרִימַן הָלַךְ עִמּוֹ בַּקְּרָב.

בַּטֹּפֶר הַטָּמֵא הִכָּה הַשֵּׁד, / חָצָה קוֹמַת־הָעֶלֶם הַגְּבוֹהָה,

הִפִּיל גּוּפַת הַבֵּן אֶל הֶעָפָר, / וְכִלְיוֹתָיו תָּלַשׁ בְּצִפָּרְנָיו.

בְּיַד־נָבָל אָבַד יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, / וְאֶת הָעָם הִשְׁאִיר בְּלֹא נָגִיד.

כִּשְׁמֹעַ כַּיוּמַרְת כִּי בְּנוֹ נָפַל, / חָשַׁךְ עָלָיו מִצַּעַר הָעוֹלָם.

צוֹעֵק מָרָה יָרַד מֵעַל כִּסְאוֹ / וּבְצִפָּרְנָיו קָרַע אֶת בְּשַׂר־גּוּפוֹ.

שְׁתֵּי לְחָיָיו בְּדָם, לִבּוֹ אָבֵל, / קָדַר עָלָיו הַיּוֹם, עָגְמָה נַפְשׁוֹ.

כָּל הַצָּבָא, בּוֹכֶה עָלָיו מָרָה, / נִצְלָה בְּאֵשׁ הַדְּוַי וְהַמִּסְפֵּד,

הִשְׁמִיעַ צְעָקָה בַּאֲנָחוֹת, / וְשׁוּרוֹתָיו עָרַךְ לִפְנֵי הַשַּׁעַר.

הַתִּלְבּוֹשׁוֹת תְּפוּרוֹת בְּצֶבַע שְׁבוֹ, / דִּמְעָה בָּעַיִן, כְּלִימוֹן הַלֶּחִי.

חַיַּת הַבָּר, הַבַּיִת וְהָעוֹף / בְּהִי וּבְהֶגֶה נָהֲרוּ לָהָר.

קָהָל זָרַם בְּעֶצֶב וּבִדְוַי, / וְהָאָבָק עָטָה אֶת הָאַרְמוֹן.

שָׁנָה תְּמִימָה יָשַׁב הַשָּׁהּ בָּאֵבֶל, / עַד בּוֹא אֵלָיו צַו־אֱלֹהִים קָדוֹשׁ

בְּפִי סֻרוּשׁ מַשְׁמִיעַ הַבְּשׂוֹרָה: / 'אַל־בֶּכֶה עוֹד, וְשׁוּב לְבִינָתְךָ.

הַסְכֵּת לַעֲצָתִי, הַזְעֵק צָבָא, / וְהַעֲלֶה מֵהֲמוֹנוֹ אָבָק.

קְרָא דְּרוֹר לָאֲדָמָה מִדִּיו³¹ מַשְׁחִית, / וְלִלְבָבְךָ קְרָא דְּרוֹר מִמַּשְׂטֵמָה.'

הַכַּי הַמְהֻלָּל נָשָׂא רֹאשׁוֹ / אֶל־עָל, חוֹרֵשׁ רָעָה עַל הָעַוָּל.

קָרָא יַזְדָּן בִּשְׁמוֹ הַנַּעֲלֶה, / שָׁפַךְ דְּמָעוֹת מֵעַפְעַפֵּי עֵינָיו;

נִבְהָל לִנְקֹם אֶת דַּם בְּנוֹ הַמָּנוֹחַ, / יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא מָצָא מָנוֹחַ.

הושנג וכּיומרת יוצאים למלחמה בדיו השחור

לְסִיָמַךּ בֵּן מְבֹרָךְ הָיָה, / יוֹשֵׁב רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּת סָבוֹ,

וְשֵׁם אָדָם־הַמַּעֲלָה – הוּשַׁנְג, / וְהוּא, תֹּאמַר, כְּלִיל מַעַשׂ וְחָכְמָה.

נָטַע בְּלֵב הַנֶּכֶד כַּיוּמַרְת / אֶת זֵכֶר בְּנוֹ אֲשֶׁר נִכְרַת בְּלִי־עֵת.

בִּמְקוֹם לִבְנוֹ, חָלַק שְׁבָחִים לַנֶּכֶד, / הִפְלָה לְטוֹב עַל כָּל אָדָם אַחֵר.

עוֹדוֹ הוֹגֶה נָקָם וּמִלְחָמָה, / קָרָא אֶת הַמּוּרָם־מֵעַם הוּשַׁנְג,

גִּלָּה לוֹ מֵחָדָשׁ צְפוּנוֹת לִבּוֹ, / אֶת הַסּוֹדוֹת אֲשֶׁר שָׁמַר בַּסֵּתֶר,

וְכֹה אָמַר: אֲנִי עוֹרֵךְ צְבָאִי, / וּבִמְהֵרָה אָרִיעַ מִלְחָמָה.

אַתָּה, הוּשַׁנְג, תֵּלֵךְ בְּרֹאשׁ הַחַיִל, / וּכְהֵאָסְפִי תִּירַשׁ אֶת מְקוֹמִי'.

כְּרוּבִים, כְּפִירִים וּפַנְתֵּרִים הִזְעִיק, / מֵהַטּוֹרְפִים – נָמֵר אַכְזָר וּזְאֵב,

צְבָא מַלְאָכִים, חַיּוֹת וּמֵהָעוֹף, / וּמַצְבִּיאָם – שִׁרְיוֹן וְאֹמֶץ לוֹ.

עָמַד הוּשַׁנְג בְּרֹאשׁ גְּדוּדֵי הַחַיִל, / וְכַּיוּמַרְת פָּנָה לַמְאַסֵּף.

לוֹבֵשׁ אֵימָה וָפַחַד בָּא הַשֵּׁד, / עִלְעֵל אָבָק אָפֹר עַד לַשָּׁמַיִם,

אוּלָם מִשַּׁאֲגַת חַיַּת הַטֶּרֶף / עָטַף לְנֹכַח מֶלֶךְ־הָעוֹלָם.

הִשְׂתָּעֲרוּ הַמַּחֲנוֹת הַשְּׁנַיִם, / וְהַשֵּׁדִים עָיְפוּ מֵהַחַיּוֹת.

הוּשַׁנְג שָׁלַח כַּפּוֹת־יָדָיו כְּשַׁחַל, / הֵצַר עוֹלָם הַשַּׁחַץ הַנִּתְעָב.

כְּפָתוֹ מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל בִּרְצוּעָה, / כָּרַת הָרֹאשׁ אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ אַיִן;

הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ מִרְמָס תַּחַת רַגְלָיו, / בִּקַּע חָזֵהוּ, וְהַקְּרָב שָׁבַת.

וְכַּיוּמַרְת, אַחַר אוֹתוֹ נָקָם / אֲשֶׁר יָזַם, מָלְאוּ יָמָיו לָמוּת.

הוּא נֶאֱסַף, וְהָעוֹלָם יָתַם. / רְאֵה, מִי עוֹד זוֹכֶה פֹּה לְכָבוֹד?

הִדְבִּיר תַּחְתָּיו תֵּבֵל מַטְעָה, זָכָה / לְהַצְלָחָה, אַךְ לֹא אָכַל טוּבָהּ.

הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ – כְּאַגָּדָה, / לַטּוֹב וְגַם לָרַע אֵין עֲמִידָה.

ב. הוּשַׁנְג: ארבעים שנה מלך

הושנג עולה למלוך ומטפח את האומנויות

הוּשַׁנְג נְבוֹן־הַלֵּב וְהַיָּשָׁר / שָׂם כֶּתֶר כַּיוּמַרְת עַל קָדְקֳדוֹ.³²

מָלַךְ בָּאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, / מֹחוֹ מָלֵא חָכְמָה, לִבּוֹ – צְדָקָה.

בִּמְקוֹם־שִׁבְתּוֹ הָרָם, אֲשֶׁר בָּחַר, / מֵעַל כִּסֵּא־הַשָּׁהּ הִצְהִיר לֵאמֹר³³:

'אֲנִי אֲדוֹן שִׁבְעַת הָאֲזוֹרִים, / בְּכָל מָקוֹם מַכְרִיעַ וּמְצַוֶּה.

בְּצַו יַזְדָּן, מַנְחִיל הַנִּצְחוֹנוֹת, / כּוֹנַנְתִּי צֶדֶק, נְדִיבוּת וָישֶׁר.'

כָּל הָעוֹלָם הָפַךְ מְקוֹם־מוֹשָׁב, / וּפְנֵי תֵּבֵל כֻּסּוּ אֱמֶת וָצֶדֶק.³⁴

אֶבֶן טוֹבָה נָפְלָה לְכַף יָדוֹ³⁵: / בְּחָכְמָתוֹ הִפְרִיד בַּרְזֶל מֵאֶבֶן.

צָבַר בַּרְזֶל כָּחֹל, יָקָר מֵהוֹן, / אֲשֶׁר אוֹתוֹ הֵפִיק מִתּוֹךְ הַסֶּלַע.

לָמַד הַנַּפָּחוּת, וּבָהּ עִצֵּב / אַלּוֹת וּמַשּׂוֹרִים וְקַרְדֻּמּוֹת.

בָּא תּוֹר תִּכְנוּן הַמַּיִם: הֶעֱלָם / מֵהַיְאוֹר, וְהַמִּישׁוֹר שָׂמַח;

הוֹבִיל בַּאֲפִיקִים וּבִתְעָלוֹת, / וּבְזָהֳרוֹ הֵקֵל עַל הָאָדָם.

אַחַר אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל אֶת הָאָדָם / לַחְרשׁ תְּלָמִים, לִזְרֹעַ וְלִקְצֹר,

הֵכִין כָּל־אִישׁ בְּמוֹ יָדָיו לַחְמוֹ; / עָמַל קָשֶׁה, אֲבָל הִכִּיר כֹּחוֹ.

בְּטֶרֶם יַעֲשֶׂה הוּשַׁנְג אֶת אֵלֶּה, / אָכַל אָדָם מִפְּרִי־הָעֵץ בִּלְבַד.

אַךְ לֹא שָׁלְמָה מְלֶאכֶת הָאָדָם, / כִּי לְמַעֲרוּמָיו לְבוּשׁ־עָלִים.

כֵּן חַי סָבוֹ הַמֶּלֶךְ כַּיוּמַרְת; / רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ יִרְאַת־הָאֱלֹהִים.

הָיְתָה הָאֵשׁ יְפַת־הַצֶּבַע אָז / כְּאֶבֶן בְּמִקְדַּשׁ־הָעֲרָבִים.

הוּשַׁנְג הֵפִיק אוֹתָהּ מִסֶּלַע־הָר, / וְאֶת אוֹרָהּ הֵפִיץ בְּכָל אֲתָר.

הושנג מקדש את החג סדה

וַיְהִי הַיּוֹם וּמֶלֶךְ־הָעוֹלָם / יָצָא עִם חֶבֶר מְלַוָּיו לָהָר.

נִגְלָה־לוֹ מֵרָחוֹק יְצוּר אָרֹךְ, / שָׁחוֹר, כֵּהֶה בַּגּוּף, מְהִיר תְּנוּעָה.

עֵינָיו בָּרֹאשׁ כִּשְׁנֵי מַעַיְנֵי־דָם, / מֵהֶבֶל פִּיו הִקְדִּירוּ פְּנֵי־תֵבֵל.

הוּשַׁנְג בָּחַן בְּשֵׂכֶל תְּנוּעוֹתָיו, / תָּפַשׂ גּוּשׁ־סֶלַע וְיָצָא לַקְּרָב.

הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ בְּכֹחַ־אֵיתָנִים, / אַךְ הַנָּחָשׁ נִתַּר לַאֲחוֹרָיו.

פָּגְעָה הָאֶבֶן בִּגְדוֹלָה מִמֶּנָּה, / וְנִשְׁבְּרוּ הַשְּׁתַּיִם לִרְסִיסִים.

נִיצוֹץ נִתַּז מִשְּׁתֵּי הָאֲבָנִים,/ אָדַם מִמֶּנּוּ לֶב־הַצּוּר כָּאֵשׁ.

נִצַּל הָרַהַב, אַךְ מִמִּסְתָּרֶיהָ, / הוֹפִיעָה מֵהָאֲבָנִים הָאֵשׁ.

אֲשֶׁר יַכֶּה בַּרְזֶל בְּחַלָּמִישׁ, / יוֹצִיא מֵהֶם בַּהַקָּשָׁה אוֹרָה.

הוּשַׁנְג הוֹדָה לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם, / וּפִיו מִלֵּא שְׁבָחִים וְהוֹדָיָה,

כִּי אֶת הָאֵשׁ שָׁלַח בְּמַתָּנָה, / שָׂמָהּ ‘מִזְרָח’ בַּעֲבוֹדַת־הַקֹּדֶשׁ,³⁶

וְכֹה אָמַר: ‘הָאוֹר הוּא מֵאלֹהִים, / עַל־כֵּן, אִם חֲכָמִים אַתֶּם, עִבְדוּהוּ!’

הָעֶרֶב בָּא. הָאֵשׁ דָּלְקָה כְּהָר, / עָמְדוּ סְבִיבָהּ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו.

קָרָא עֲצֶרֶת וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה, / וְהַמִּשְׁתֶּה־הֶחָג קֹרָא סַדֶה,³⁷

הוּא זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה הוּשַׁנְג; / יִרְבּוּ כָּמוֹהוּ מְלָכִים בָּאָרֶץ.

בַּהִתְיַשְּׁבוּת שִׂמַּח אֶת הָעוֹלָם, / וְלִבְרָכָה הָיָה בְּפִי הַכֹּל.

בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְהוֹד הַכַּי³⁸, / מֵעֵז־הָרִים, חַיּוֹת־הַבָּר וָעַיִר,

אֶת הַבָּקָר, הַצֹּאן וְהַחֲמוֹר / הִפְרִיד לָעֲבוֹדָה וְלַמּוֹעִיל.

בְּחָכְמָתוֹ אָמַר הַשַּׁהְרְיָר: / 'הַפְרוּם זוּגוֹת־זוּגוֹת לְהַרְבּוֹתָם.

בָּהֶם עִבְדוּ, מֵהֶם הִזּוֹנוּ; / וּמִסֵּיכֶם לַאֲדוֹנְכֶם הָרִימוּ.'

חַיּוֹת יְפוֹת־פַּרְוָה מְשׁוֹטְטוֹת / הָרַג, וְאֶת עוֹרוֹתֵיהֶן פָּשַׁט:

שׁוּעָל שׁוֹמֵר־עַל־חֹם, סְנָאִי וָחֹלֶד, / סַמּוּר אֲשֶׁר שַׂעֲרוֹתָיו רַכּוֹת.

הִנֵּה כִּי־כֵן, אֶת עוֹר חַיַּת הַיַּעַר / עוֹטָה קוֹמַת־אָדָם נִבְרָא בְּצֶלֶם.

הוּשַׁנְג נָתַן, פִּזֵּר וְהִתְעַנֵּג; / כְּהֵאָסְפוֹ רַק שְׁמוֹ הַטּוֹב הָיָה לוֹ.

הַרְבֵּה עָמָל נָשָׂא בִּימֵי חֶלְדּוֹ / מִדְּאָגוֹת אֵין־סְפוֹר וּמֵעָרְמָה.

כְּכָל אֲשֶׁר אָרְכָה תְּקוּפַת הָאשֶׁר / גָּדְלָה הָאֲבֵדָה בְּהֵאָסְפוֹ.

מֵאֵן לָתֵת לוֹ הַגּוֹרָל אָרְכָּה, / וְשָׁהּ הוּשַׁנְג נְבוֹן־הַדַּעַת מֵת.

הָאָרֶץ גַּם אֵלֶיךָ תִּתְנַכֵּר, / תַּסְתִּיר פָּנֶיהָ וּבְרִיתָהּ תָּפֵר.

ג. טַהְמוּרַת: שלושים שנה מלך

טהמורת עולה למלוך, ממציא עוד אומניות, מכניע את הדיוים ומת

הָיָה לוֹ בֵּן חָכָם לְשָׁהּ הוּשַׁנְג, / הוּא טַהְמוּרַת מַכְנִיעַ הַדִּיוִים.³⁹

עָלָה לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא אָבִיו, / אָזַר אֶת חֲלָצָיו עוֹצֵר־הָעָם.

מִיָּד כִּנֵּס אֶת כֹּהֲנֵי צְבָאוֹ, / בַּחֲלָקוֹת הִרְבָּה דְּבָרִים וְשָׂח:

'הַיּוֹם רָאוּי אֲנִי לְכֵס־מַלְכוּת, / לְכֶתֶר, לְקוֹבַע וּלְאַלָּה.

בְּחָכְמָתִי אֶשְׁטֹף תֵּבֵל מֵרֶשַׁע, / מְרוֹם־הָהָר אָשִׂים אֶת מִשְׁכָּנִי.

אַשְׁבִּית מַעַלְלֵי דִּיוִים רָעִים, / אֶהְיֶה אֲדוֹן־הָאָרֶץ, אֵין בִּלְתִּי.

אֲשֶׁר יִהְיֶה לְעֵזֶר לָאָדָם, / אוֹצִיא לָאוֹר, אַתִּיר מֵאֲזִקִּים'.

אַחַר גֻּזּוֹ הָאַיִל וְהַצֹּאן, / הֵחֵלוּ אֲנָשִׁים לִטְווֹת חוּטִים.

לִמְּדָם בְּדֵי־עָמָל לִתְפֹּר בְּגָדִים, / הֶרְאָם הַאֹפֶן לֶאֱרֹג שְׁטִיחִים.

לַבְּהֵמָה הַמְשׁוֹטֶטֶת פֶּרֶא / נָתַן חָצִיר וְשַׁחַת וּשְׂעוֹרָה.

בָּחַן חַיּוֹת־הַטֶּרֶף הַזְּרִיזוֹת, / מֵהֶן בָּחַר הַתַּן וְהַפַּנְתֵּר.

קִבְּצָם בְּתַחְבּוּלוֹת עָרְמָה מֵהַר / וַעֲרָבָה, וְהוֹלִיכָם בַּשֶּׁבִי.

מֵהָעוֹפוֹת אָסַף הַמּוֹעִילִים, / כַּבַּז וְכַתַּחְמָס גֵּאֶה־הָרֹאשׁ,

אוֹתָם אִלֵּף מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. / הָאֲנָשִׁים רָאוּ וְהִתְפַּלְאוּ.

טַהְמוּרַת צִוָּה לִנְהֹג בָּהֶם יָפֶה / וַאֲלֵיהֶם לִפְנוֹת בְּקוֹל נָעִים.

הוּא גַּם לִמֵּד אֶת הַשֶּׂכְוִי בִּינָה, / לִקְרֹא לְקוֹל־הַתֹּף עִם בֹּקֶר־אוֹר.

הַכֹּל אָסַף וְלָאָדָם הֵבִיא, / וְכָל נִסְתָּר מֵבִיא בְּרָכָה בָּחַר.

אָמַר לָעָם: 'שַׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהִים, / בְּקוֹל־תּוֹדָה הַשְׂגִיאוּ פָּעֳלוֹ.

כִּי הִמְשִׁילָנוּ עַל חַיַּת־הַבָּר, / זַמְּרוּ לוֹ, כִּי הוֹרָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ'.

הָיָה לוֹ שַׂר טָהֹר לְטַהְמוּרַת, / אִישׁ תַּם, יְרֵא־אִיזַד וְסָר־מֵרָע.

שַׁיְדָּסְפּ שְׁמוֹ, וְשִׁמְעוֹ יָצָא בָּאָרֶץ, / רַק לַטּוֹב נָכוֹנוּ צְעָדָיו.

יוֹמָם נָצַר שְׂפָתָיו מִלֶּחֶם־חֹק, / וְלַיְלָה – הִתְיַצֵּב לִפְנֵי אֱלֹהַּ.

לֵב כָּל אֶחָד רָחַש לוֹ יְדִידוּת, / תְּפִלָּה יוֹמָם וָלַיְלָה – מִנְהָגוֹ.

לַשָּׁהּ הָיָה מִשְׁעֶנֶת גּוֹרָלוֹ, / אוּלָם לִבְנֵי־עַוְלָה – כְּבָלִים וָרֶסֶן.

הִנְחָה רַגְלָיו בְּמַעַגְלֵי הַטּוֹב, / דָּאַג בְּישֶׁר לְמַעֲמָדוֹ.

הָלַךְ הַשָּׁהּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, / קָרַן מִמֶּנּוּ זֹהַר אֱלֹהִים.

בָּא וְאָסַר אֶת הַשָּׂטָן בְּלַחַשׁ, / בְּעוֹד הוּא עַל סוּסוֹ קַל־הָרַגְלַיִם.

מֵעֵת לְעֵת הִתְקִין אֶת אֻכָּפוֹ / וּבְמַסָּעוֹת יָצָא לָתוּר הָאָרֶץ.

רָאוּ שֵׁדֵי־הַשַּׁחַץ מַעֲשָׂיו / וְנֶהֶפְכוּ פְּנֵיהֶם לְיֵרָקוֹן.

הִתְקָהֲלוּ כְּחוֹל־הַיָּם לָרֹב / לְפַנּוֹתוֹ מֵעַל כִּסֵּא־הַפָּז.

כְּהִוָּדַע לְטַהְמוּרַת חֶפְצָם, / חָרָה אַפּוֹ וְתָכְנִיתָם הֵפֵר.

בְּזֹהַר־הַמְּלוּכָה חָגַר מָתְנָיו, / וְהֶעֱמִיס אַלָּה כְּבֵדָה עַל שֶׁכֶם.

כָּל הַדִּיוִים וְהַמְכַשְּׁפִים הִתְקִיפוּ, / בַּהֲמוֹנָם הִשְׂתָּעֲרוּ עָלָיו,

וְלִפְנֵיהֶם פּוֹסֵעַ דִּיו שָׁחוֹר, / בְּקוֹל עַנּוֹת־גְּבוּרָה מַרְקִיעַ שַׁחַק.

חָשַׁךְ הַיּוֹם, הָאֲדָמָה הִקְדִּירָה, / הֻכּוּ בְּסַנְוֵרִים שְׁתֵּי הָעֵינַיִם.

בָּא טַהְמוּרַת הַמְבֹרָךְ, חָגַר / מָתְנָיו לַמִּלְחָמָה וְלַנָּקָם.

מִזֶּה, הָאֵשׁ וְהֶבֶל הַדִּיוִים, / מִזֶּה, בָּרֵי־הַלֵּב, אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ.

מִיָּד פָּתַח בַּקְּרָב עִם הַדִּיוִים, / וְלֹא אָרַךְ זְמַן רָב הַמַּאֲבָק.

רֻבָּם לָקַח בַּשְּׁבִי בְּהַשְׁבָּעוֹת, / וְאֶת יִתְרָם הִכְרִיעַ בָּאַלָּה.⁴⁰

מֻכִּים וַעֲיֵפִים הִדְּסוּ אַחֲרָיו, / מִתְחַנְּנִים לָחוּס עַל חַיֵּיהֶם:

‘אַל תַּהַרְגֶנּוּ וּנְלַמֶּדְךָ סוֹד, / תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה אֲשֶׁר יוֹעִילוּ’.

נָהַג הַמֶּלֶךְ עִמָּהֶם בְּחֶסֶד, / לְמַעַן יְגַלּוּ לוֹ נִסְתָּרוֹת.⁴¹

הָאֱסוּרִים הוּסְרוּ מִיצוּרֵיהֶם, / וְהֵם כְּרֶגַע בָּאוּ בִּבְרִיתוֹ.

הֵבִיאוּ הַדִּיוִים תַּגְלִית הַכְּתָב, / וְאֶת רוּחוֹ הֵאִירוּ בַּמַּדָּע.

שְׁלשִׁים כְּתָבִים לִמְּדוּהוּ, לֹא אֶחָד, / כְּמוֹ רוֹמִית, פַּרְסִית וַעֲרָבִית,⁴²

וּכְמוֹ סֻגְֹדִּית, סִינִית וּפַּהְלַוִית⁴³, / לְהַעֲלוֹת כָּל יְדִיעָה בִּכְתָב.

שְׁלשִׁים שָׁנָה פָּעַל אֲדוֹן־הָאָרֶץ, / וְלֹא הִגְדִּיל אִישׁ לְגַלּוֹת כָּמוֹהוּ.

כְּבוֹא יוֹמוֹ הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, / וַעֲמָלוֹ הָיָה לוֹ יָד־וָשֵׁם.

תֵּבֵל בּוֹגֶדֶת! לָמָּה תְּגַדְּלִי / אֲשֶׁר אָמַרְתְּ לִגְדֹּעַ בְּאִבּוֹ?

אַתְּ מְרוֹמֶמֶת אִישׁ עַד דֹּק שָׁמַיִם, / וּמַשְׁפִּילָה לְפֶתַע עַד עָפָר.

ד. גַ’מְשִׁיד: שמונה מאות שנה מלך

גדולת ג’משיד ונפילתו

גַ’מְשִׁיד הַמְהֻלָּל בֶּן טַהְמוּרַת, / מָלֵא עֲצַת־אָבִיו חָגַר מָתְנָיו,⁴⁴

עָלָה עַל כֵּס הַשָּׁהּ הַמְבֹרָךְ / וְשָׂם הַכֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ כַּחֹק.

חָגַר מָתְנָיו בְּזֹהַר הַמְּלוּכָה, / וּלְמִשְׁמַעְתּוֹ סָרָה תֵּבֵל כֻּלָּהּ.

נָח הָעוֹלָם מֵרִיב וּמִמָּדוֹן / עוֹשִׂים דְּבָרוֹ דִּיוִים, עוֹפוֹת, פֵיוֹת.

בָּרָק נוֹסָף הוֹפִיעַ בָּעוֹלָם, / וְהַכִּסֵּא הוּאַר בַּהֲדָרוֹ.

‘עָלַי’ – אָמַר – 'הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. / אֲנִי גַּם שַׁהְרְיָר וְגַם מוּבַּד,⁴⁵

אֲנִי מוֹנֵעַ אֲנָשִׁים מֵרָע, / סוֹלֵל הַדֶּרֶךְ אֶל הַנְּהָרָה'.

תְּחִלָּה שָׁלַח יָדָיו אֶל כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק, / הֵפִיחַ תַּאֲוַת הַתְּהִלָּה.

בְּזָהֳרוֹ רִכֵּךְ אֶת הַבַּרְזֶל, / הֵכִין קְסָדוֹת, צִנָּה וְסוֹחֵרָה,

מְעִיל־שִׁרְיוֹן וּמָגִנֵּי־סוּסִים. / נַפְשׁוֹ הַמְּאִירָה הִמְצִיאָה אֵלֶּה.

עָמַל בָּהֵמָּה חֲמִשִּׁים שָׁנָה, / מִלֵּא בָּהֶם גְּנָזָיו עַל גְּדוֹתֵיהֶם.

עוֹד חֲמִשִּׁים שָׁנָה דָּאַג לִלְבוּשׁ / לְעֵת שָׁלוֹם־וְיַיִן וְלִקְרָב.

מִחוּט פִּשְׁתִּים, שֵׂעָר וָמֶשִׁי / אָרַג בַּדֵּי רִקְמָה, כַּרְפַּס וָצֶמֶר.

לִמֵּד אֶת נְתִינָיו לִטְווֹת חוּטִים, / וְעֵרֶב לְהוֹבִיל בִּשְׁתִי־מַסֶּכֶת.

אַחַר הָאֲרִיגָה לָמְדוּ מִמֶּנּוּ / מְלֶאכֶת הַכְּבִיסָה וְהַתְּפִירָה.

עַתָּה תִּכֵּן הַמֶּלֶךְ חֲדָשָׁה, / שָׂמְחוּ עָלֶיהָ הוּא וּבְנֵי דּוֹרוֹ:

קִבֵּץ הָאֻמָּנִים לַאֲגֻדּוֹת, / וְזֶה אָרַךְ עוֹד חֲמִשִּׁים שָׁנָה.⁴⁶

הָאֲנָשִׁים יִרְאֵי־הָאֱלֹהִים, / אֲשֶׁר לָהֶם קָרָאנוּ כֹּהֲנִים,

הִבְדִּיל מִיֶּתֶר הֲמוֹנֵי־הָעָם / וְהִשְׁכִּינָם לְמַעְלָה בֶּהָרִים –

לַעֲבוֹדַת אִיזַד זְמַנָּם יַקְדִּישׁוּ, / שְׁחוּחִים לִפְנֵי אֲדוֹן־עוֹלָם נָאוֹר.

מִצַּד שֵׁנִי, הָעֲרוּכִים־שׁוּרוֹת / יָצְרוּ אֶת מַעֲמַד הַנִּסָּרִים.

עִמּוֹ נִמְנוּ הָאֲרָיוֹת בַּקְּרָב, / פְּאֵר הַחַיִל וְהַמַּמְלָכָה.

תּוֹדוֹת לָהֶם הַכֶּתֶר בִּמְקוֹמוֹ / וְהַגְּבוּרָה הִיא תְּרוּמָתָם בָּאָרֶץ.

קְבוּצָה שְׁלִישִׁית הַכֵּר – אֶת הַיּוֹגְבִים, / אֲשֶׁר אֵין אִישׁ אֲסִיר־תּוֹדָה לָהֶם.

טוֹרְחִים לִזְרֹעַ וְקוֹצְרִים קְצִירָם, / אַךְ אֵין נוֹגֵשׂ בַּאֲרוּחוֹתֵיהֶם.

דַּל לְבוּשָׁם, אַךְ מִפְּקֻדּוֹת חָפְשִׁים, / אֵין אָזְנֵיהֶם שׁוֹמְעוֹת קוֹל צְחוֹק וָלַעַג.

חָפְשִׁים עוֹבְדִים הֵם אֶת הָאֲדָמָה / וּבְנֵי־חוֹרִין מִצַּר וּמִמָּדוֹן.

מַה שָּׂח אוֹתוֹ אָדָם־הַמַּעְלָה? / ‘עַצְלוּת עוֹשָׂה אֶת רַם־הַיַּחַשׂ עֶבֶד’.

הַמַּעֲמָד הַבָּא, הָאֻמָּנִים, / גַּאֲוָתָם עַל פֹּעַל כַּפֵּיהֶם.

עֲבוֹדָתָם מְלֶאכֶת־מַחֲשֶׁבֶת, / לָכֵן לִבָּם מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת.

בָּזֶה בִּלָּה גַ’מְשִׁיד כַּחֲמִשִּׁים / שָׁנָה, וְהֶעֱנִיק בְּרָכָה הַרְבֵּה.

לְכָל אֶחָד יָעַד תַּפְקִיד מַתְאִים / בָּאָרֶץ, וְהִנְחָה אֶת צְעָדָיו,

עַד כָּל אֶחָד הֵבִין אֶת חִן־עֶרְכּוֹ, / עַד הַבְחִינוֹ בֵּין תֶּבֶן וּבֵין בָּר.

צִוָּה אֶת בְּנֵי־הַשַּׁחַץ הַטְּמֵאִים / עֲפַר־הָאֲדָמָה לָבֹל בְּמַיִם.

כִּרְאוֹת הָאֲנָשִׁים אֶת הַצָּפוּן / בַּטִּיט, לִבְּנוּ מִמֶּנּוּ לְבֵנִים.

בָּנוּ קִירוֹת מֵאֶבֶן וּמִגֶּבֶס, / וַעֲלֵיהֶם מְלֶאכֶת הַנְדָּסָה,

כְּמִקְוָאוֹת וּבִנְיָנִים גְּבוֹהִים, / כְּאַרְמוֹנוֹת אֲשֶׁר הֵם גַּם מַחְסֶה.

שָׁנִים בִּקֵּשׁ בַּסֶּלַע אַבְנֵי־חֵן / וְאוֹר לַחְשֹף בְּמַחֲבוֹאֵיהֶן.

בַּסּוֹף מָצְאָה יָדוֹ מִבְחָר יָפֶה: / כַּדְכֹּד וָאֹדֶם, כֶּסֶף וְזָהָב.

בְּתַחְבּוּלוֹת הֵפִיק מִצּוּר כָּל־אֵלֶּה, / וּמַפְתְּחוֹת לְמַנְעוּלִים הָיוּ.

דָּבָר נוֹסָף עָשָׂה: רָקַח בְּשָׂמִים, / אֲשֶׁר בְּנִיחוֹחָם חָשַׁק אָדָם,

כְּמוֹ עִנְבָּר, כָּפוּר וּמֻשְׁק נָקִי, / וּכְמוֹ אָהָל וּמֵי־וְרָדִים צְלוּלִים.

מָצָא צֳרִי לְכָל מַדְוֶה וָחֹלִי, / הַשַּׁעַר לַבְּרִיאוּת וְלָאָסוֹן.

גַ’מְשִׁיד גִּלָּה אֶת הַצְּפוּנוֹת כֻּלָּן / וְלָעוֹלָם לֹא בָּא חוֹקֵר כָּמוֹהוּ.

בָּאֳנִיָּה הִפְלִיג עַל־פְּנֵי הַיָּם, / כְּמַהֲרוֹ מֵחוֹף אֶל חוֹף שֵׁנִי.

בָּזֹאת עָמַל יוֹבֵל שָׁנִים נוֹסָף, / וְלֹא נֶעְלַם דָּבָר מֵחָכְמָתוֹ.

אַחַר אֲשֶׁר גִּלָּה גַ’מְשִׁיד כָּל־אֵלֶּה / לָבַשׁ גֵּאוּת וְלֹא הִבְחִין בְּאִישׁ.

כַּעֲשׂוֹתוֹ לוֹ שֵׁם בְּפָעֳלוֹ, / נָשָׂא נַפְשׁוֹ עוֹד לְהַגְבִּיהַּ שֶׁבֶת.

צִוָּה לִבְנוֹת כִּסֵּא לְתִפְאָרָה / עִם אֲבָנִים טוֹבוֹת בְּשֶׁפַע בּוֹ,

וְהַדִּיוִים, סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ, / נוֹסְקִים אִתּוֹ מִן הַמִּישׁוֹר שָׁמַיְמָה.

כַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת בָּאֲוִיר, / יָשַׁב הַשָּׁהּ הַמְצַוֶּה בַּכֵּס.

כָּל הָעוֹלָם נִקְהַל לִפְנֵי כִּסְאוֹ, / מִתְפַּעֲלִים מִזֹּהַר מַזָּלוֹ.

עַל רֹאשׁ גַ’מְשִׁיד הִרְעִיפוּ יְקָרוֹת, / נַוּ־רוּז קָרְאוּ לַיּוֹם, רֹאשׁ־הַשָּׁנָה:⁴⁷

הַיּוֹם – הֻרְמֻז, הַחֹדֶשׁ – פַרְוַדִין, / יוֹם שַׁבָּתוֹן מִיֶּגַע וּמֵרִיב.⁴⁸

גְּדוֹלֵי הָאָרֶץ הִתְקַשְׁטוּ לֶחָג, / בִּלּוּ זְמַנָּם בְּיַיִן וּבְשִׁירָה.

וְכֹה הַיּוֹם הָמְאֻשָּׁר מֵאָז / שָׁמוּר לְזֵכֶר מֶלֶךְ זֶה עַד־הֵנָּה.

שִׁשָּׁה יוֹבְלוֹת אָרַךְ הַמַּעֲשֶׂה / וּמֵת עֲדַיִן לֹא נִרְאָה בָּאָרֶץ.⁴⁹

דִּיוִים כַּעֲבָדִים חָגְרוּ מָתְנַיִם / וְאֵין יוֹדֵעַ מֶה עָמָל וָיֶגַע.

לְצַו גַ’מְשִׁיד הָעָם מַטֶּה אָזְנַיִם, / מֵרֹב שִׂמְחָה מָלְאָה שִׁירָה תֵּבֵל.

חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת בְּדֶרֶךְ זוֹ, / וְזֹהַר הַמַּלְכוּת נָתַן אוֹרוֹ.

נָח הָעוֹלָם בִּזְכוּת הַמְאֻשָּׁר. / כָּל־פַּעַם מִיַּזְדָּן בְּשׂוֹרָה הִגִּיעָה.

אַחַר עֲבֹר בְּכֹה מִסְפָּר שָׁנִים, / רָאָה הָעָם רַק אֶת הַטּוֹב בַּשָּׁהּ.

תֵּבֵל כֻּלָּה עָמְדָה לְשֵׁרוּתוֹ, / וְהוּא יוֹשֵׁב וְעַל פָּנָיו הַזֹּהַר.

אַךְ יוֹם אֶחָד כְּהַרְהֲרוֹ בַּכֵּס, / זוּלַת עַצְמוֹ חָדַל לִרְאוֹת עוֹד אִישׁ.

עוֹבֵד־הָאֱלֹהִים לָבַשׁ גֵּאוּת, / וּכְפוּי־טוֹבָה שָׁעָה מֵעִם בּוֹרְאוֹ.

גַ’מְשִׁיד כִּנֵּס אֶת נִכְבְּדֵי צְבָאוֹ / וְהֶאֱרִיךְ לָשׁוֹן בְּאָזְנֵיהֶם.

הִנֵּה כָּזֹאת הִשְׁמִיעַ לַזְּקֵנִים: / 'אֲנִי מוֹקִיר בָּאָרֶץ רַק אוֹתִי.

כָּל מַעֲלָה טוֹבָה אֲנִי גִּלִּיתִי, / וְלֹא רָאָה הַכֵּס עוֹד שָׁהּ כָּמוֹנִי.

תֵּבֵל דַּלָּה מִלֵּאתִי הוֹן וָעשֶׁר, / וְהָעוֹלָם סוֹבֵב בְּמִצְוָתִי.

מָזוֹן, שֵׁנָה וָנוּחַ – מַתְּנוֹתַי הֵם, / כָּל מִשְׁאָלָה וּבֶגֶד – מֵאִתִּי הֵם.

לִי מְלוּכָה, לִי כֶּתֶר וּגְדֻלָּה, / וּמִי יֹאמַר כִּי עוֹד אָדוֹן בִּלְתִּי?

צֳרִי רָקַחְתִּי לְנִגְעֵי־אָדָם, / בַּל יִפָּגַע מִמַּחֲלָה וָמָוֶת.

מִי זוּלָתִי מָנַע מֵאִישׁ מוֹתוֹ, / וּמִי נוֹשֵׂא עוֹד כֶּתֶר מִלְּבַדִּי?

תְּבוּנָה וָנֶפֶשׁ – מִנְחָתִי לָכֶם, / כָּל מִתְכַּחֵשׁ לִי הוּא בֶּן אַהְרִימַן.

אַחַר אֲשֶׁר אֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת, / קִרְאוּ לִי מֵעַתָּה “בּוֹרֵא־עוֹלָם”.'

הַכֹּהֲנִים הִרְכִּינוּ רָאשֵׁיהֶם, / אִישׁ לֹא הֵעֵז לִשְׁאֹל: ‘מַדּוּעַ? אֵיךְ?’

לְפֶתַע סָר מֵעַל רֹאשׁוֹ הַזֹּהַר, / וְדִבּוּרִים בְּלִי סוֹף מָלְאָה תֵּבֵל.⁵⁰

הָאֲנָשִׁים הִפְנוּ עָרְפָּם לַשָּׁהּ / וְלֹא נִשְׁאַר אִתּוֹ שׁוֹחֵר־כָּבוֹד.

עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעוֹד שָׁלשׁ עָמְדָה / חֲצַר הַשָּׁהּ רֵיקָה מִלּוֹחֲמִים.

הִרְהִיב גַ’מְשִׁיד לְהִדָּמוֹת לָאֵל, / עַל־כֵּן נִשְׁבַּר וּמַעֲשֵׂהוּ תַּם.

מֵלִיץ דָּגוּל וּבַעַל־זֹהַר שָׂח: / 'אִם שָׁהּ אַתָּה, הַצְנַע לִבְּךָ כְּעֶבֶד.

הַמִּתְפָּרֵץ מִפְּנֵי הָאֱלֹהִים, / פּוֹתֵחַ אֶת נַפְשׁוֹ לַחֲרָדוֹת.

עַל גַ’ם קָדְרָה חַמָּה בַּצָּהֳרַיִם / וְזֹהַר הַמַּלְכוּת הָלַךְ וָפָג.

לַשָּׁוְא עֵינָיו הִזִּילוּ דֶּמַע־דָּם, / לַשָּׁוְא בִּקֵּשׁ סְלִיחָה מֵהַבּוֹרֵא:

עָלָה הַזֹּהַר וְאֵינֶנּוּ עוֹד, / תַּחְתָּיו הוֹפִיעַ פַּחַד הַבָּאוֹת.

המעשה בצֹחָךּ ובאביו

בְּאֵלֶּה הַיָּמִים חַי בֶּן־אָדָם / מִפָּרָשֵׁי הָרֹמַח בַּמִּדְבָּר.⁵¹

הָיָה הַשּׁוֹעַ שָׁהּ וְגַם אִישׁ טוֹב, / עוֹבֵד־יַזְדָּן בַּאֲנָחוֹת קָרוֹת.

וְשֵׁם הָאִישׁ הַמְעֻלֶּה מִרְדָּס, / בְּצִדְקָתוֹ – רִאשׁוֹן בַּמַּעֲלָה.

וַעֲדָרִים נוֹתְנֵי־חָלָב לָאִישׁ, / כְּאֶלֶף רֹאשׁ מִכָּל הוֹלֵךְ־עַל־אַרְבַּע:

עִזִּים, גְּמַלִּים וְכֵן כְּבָשִׂים לָרֹב / מָסַר בִּידֵי רוֹעִים מַאֲמִינִים,

נֶאֱמָנִים, וְכֵן פָּרוֹת־חָלָב, / סוּסִים קַלֵּי־רַגְלַיִם, אֲצִילִים.

אֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִשְׁתּוֹת חָלָב, / הוֹשִׁיט כַּפּוֹ וּבוֹ רִוָּה צְמָאוֹ.

הָיָה לוֹ בֵּן לִירֵא־שָׁמַיִם זֶה, / אֲשֶׁר לִבּוֹ פָּנוּי מֵאַהֲבָה.

וְשֵׁם אוֹתוֹ גִּבּוֹר נוֹעָז – צַׂחָּךּ, /אַמִּיץ הָיָה, קַל־דַּעַת וְסוֹרֵר.⁵²

אָכֵן קָרְאוּ לוֹ גַם־כֵּן בִּיוַרַסְפּ, / בַּשֵּׁם הַזֶּה כִּנּוּהוּ אֲבוֹתֵינוּ.

‘בִּיוַר’ בְּפַּהְלַוִית הוּא שֵׁם־מִסְפָּר, / בִּלְשׁוֹן דָּרִי ‘עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים’,⁵³

לֵאמֹר: סוּסִים, רִתְמוֹת־זָהָב לָהֶם, / הָיוּ לוֹ רְבָבָה. מִזֶּה הַשֵּׁם.

רֻבָּם בְּאֻכְּפֵיהֶם יוֹמָם־וָלַיְלָה, / מֵרֹב־מִסְפָּר וְלֹא מִפַּחַד־קְרָב.

בֹּקֶר אֶחָד הוֹפִיעַ הַשָּׂטָן, / כְּאִישׁ צַדִּיק תָּמִים שׁוֹחֵר־שָׁלוֹם.

מָשַׁךְ אֶת לֵב הַבֵּן מִדֶּרֶךְ־טוֹב, / וְזֶה הִטָּה לוֹ אֹזֶן קַשּׁוּבָה.

מָצְאוּ דִּבְרֵי הַבָּא חֵן בְּעֵינָיו, / כִּי לֹא עָמַד עַל טִיב מַעֲלָלָיו.

מָסַר לוֹ אֶת שִׂכְלוֹ, לִבּוֹ, נַפְשׁוֹ, / וְכֹה זָרָה אָבָק עַל קָדְקֳדוֹ.

כִּרְאוֹת אִבְּלִיס כִּי אֶת לִבּוֹ לָקַח / בְּסִפּוּרָיו, שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

שִׂיחוֹת נָאוֹת שׂוֹחַח עִם בֶּן־מִרְדָּס, / עַד־אִם רוֹקֵן מֹחוֹ מִשֵּׂכֶל טוֹב.

אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: ‘מִלִּים הַרְבֵּה לִי, / אֲשֶׁר סוֹדָן, בִּלְתִּי, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ.’

קָרָא הַנַּעַר: ‘אַל־נָא תַּחֲשֶׁה, / לַמְּדֵנִי תּוֹרָתְךָ, אִישׁ־מַעֲלָה!’

אָמַר הַשֵּׁד: רֵאשִׁית־כֹּל הַבְטָחָה, / אַחַר־כֵּן אֲגַלֶּה לְךָ רָזַי.'

הָעֶלֶם הַתָּמִים נֵאוֹת לַבְּרִית, / וְגַם נִשְׁבַּע כִּרְצוֹן אִבְּלִיס לֵאמֹר:⁵⁴

‘חָלִילָה־לִי אִם אֲגַלֶּה הַסּוֹד, / וְכָל אֲשֶׁר תַּגִּיד לִי אֶעֱשֶׂה.’

אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: מַדּוּעַ־זֶה / יִהְיֶה מוֹשֵׁל בָּאָרֶץ זוּלָתְךָ?

הֲשָׁוְא יוֹרֵשׁ כָּמוֹךָ לְאָבִיךָ? / הַסְכֵּת אֵפוֹא וּשְׁמַע לַעֲצָתִי.

אָרְכוּ מִדַּי יְמֵי חַיֵּי אָבִיךָ, / וּבְאֶפֶס מַעֲשֶׂה כָּלוֹת שְׁנוֹתֶיךָ.

הִגִּיעָה עֵת לָרֶשֶׁת אֶת כִּסְאוֹ, / כִּי מְקוֹמוֹ יָאֶה לְךָ בָּאָרֶץ.

אִם בְּקוֹלִי תִּשְׁמַע וְתַאֲמִין, / אַתָּה תִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ בָּעוֹלָם.'

כְּתֵת צֹחָךּ דַּעְתּוֹ עַל הַדְּבָרִים, / נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל דַּם אָבִיו,

וְכֹה עָנָה לוֹ: ‘זֶה לֹא יִתָּכֵן. / אֱמֹר אֲשֶׁר תֹּאמַר, אֲבָל לֹא זֹאת!’

אָמַר הַשֵּׁד: 'אִם מְמָאֵן אַתָּה, / אַתָּה מֵפֵר בְּרִיתֵנוּ הַכְּרוּתָה.

בְּצַוָּארְךָ חֶרְפַּת שְׁבוּעָה וּבְרִית, / וְהַכָּבוֹד יָנוּחַ עַל אָבִיךָ.'

רֹאשׁ הָעַרְבִי נִלְכַּד בַּעֲנִיבָה, / וְהוּא בָּחַר לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ,

וְכֹה אָמַר: ‘גַּלֵּה לִי תָּכְנִיתְךָ, / וָלֹא, אַפְנֶה רֹאשִׁי מֵעֲצָתְךָ.’

שָׂח אַהְרִימַן: 'אַצִּיעַ תַּחְבּוּלָה, / אֲשֶׁר רֹאשְׁךָ תַּגְבִּיהַּ עַד רָקִיעַ.

אַתָּה בַּמַּעֲשֶׂה שִׂים כַּף עַל פֶּה. / אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִמֶּךָּ

אֶת הַשּׂוּמָה אֲנִי נוֹטֵל עָלַי. / אַתָּה רַק חֶרֶב־הַמִּלִּים נְצֹר.'

הָיָה לַשַּׁהְרְיָר בַּחֲצֵרוֹ / גַּן־שׁוֹשַׁנִּים הַמְשַׂמֵּחַ לֵב.

כָּל שַׁחַר־יוֹם קָם אִישׁ־הַמַּעֲלָה / הֵכִין עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ:

רָחַץ בְּשָׂרוֹ וְחַף רֹאשׁוֹ בַּסֵּתֶר, / וְעֶבֶד אֵין עִמּוֹ לָשֵׂאת מָאוֹר.

הַדִּיו הַנַּעֲוֶה בִּזְדוֹן לִבּוֹ / כָּרָה בַּדֶּרֶךְ שַׁחַת עֲמֻקָּה,

אוֹתָהּ כִּסָּה אִבְּלִיס הַמְעַוֵּל / בְּמַעֲטֶה חָצִיר וְהִתְעַלֵּם.

הַלַּיְלָה בָּא וְרֹאשׁ הָעֲרָבִים / שׁוֹחֵר הַתְּהִלָּה פָּנָה לַגַּן.

כְּהַגִּיעוֹ אֶל עֵשֶׂב הַשּׁוּחָה, / מוֹטֵט בְּבַת־אַחַת מַזַּל הַשָּׁהּ:

צָנַח לַבּוֹר וּמִפְרַקְתּוֹ שָׁבַר. / מֵת אִישׁ־הַמַּעֲלָה, עוֹבֵד־יַזְדָּן.

בְּטוֹב וּבְרַע הַשּׁוֹעַ לֹא הִשְׁמִיעַ / לִבְנוֹ הַנַּעַר גְּעָרָה קָרָה.

נָשׂא נָשָׂא אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו, /עָלָיו שָׂמַח וְלֹא חָסַךְ כָּל הוֹן.

אוּלָם הַבֵּן הָרָע וְהַסּוֹרֵר / לֹא שָׂשׂ לִקְרַאת הַקֶּשֶׁר עִם אָבִיו,

וְאַף נָתַן יָדוֹ לְרֶצַח אָב. / מִפִּי חָכָם אֶחָד שָׁמַעְתִּי זֹאת:

'הַבֵּן, אַף אִם אַרְיֵה אַכְזָר גָּדַל, / הוּא לֹא יָהִין לִשְׁפֹּךְ אֶת דְּמֵי אָבִיו.

וְאִם אָמְנָם קָרָה דָּבָר כָּזֶה, / אֶת הַסִּבָּה תִּמְצָא בְּחֵיק הָאֵם.'

צֹחָךּ בֶּן־הַבְּלִיַעַל הַשָּׁפָל / תָּפַשׂ בְּעָרְמָתוֹ אֶת כֵּס אָבִיו,

שָׂם עַל רֹאשׁוֹ אֶת כֶּתֶר הָעַרְבִים / וְהֶעֱנִיק לָעָם מִטּוֹב עַד רָע.

וְהַשָּׂטָן, כְּהַשִּׂיגוֹ אֶת זֹאת, / זָמַם עַתָּה דָּבָר חָדָשׁ, אַחֵר.

שָׂח אֶל צֹחָךּ : 'כְּסָמְכְךָ עָלַי, / מָצָאתָ בִּי כָּל מִשְׁאֲלוֹת־לִבֶּךָ.

בְּדֶרֶךְ זוֹ, אִם בְּרִית תִּכְרֹת אִתִּי, / וְלֹא תָּסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל מִמֶּנָּה,

אַדְבִּיר תַּחְתֶּיךָ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, / חַיָּה, דָּגָה וְעוֹף – שֶׁלְּךָ יִהְיוּ.'

אַחַר אָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, / יָזַם תָּכְנִית שׁוֹנָה, הַפְלֵא וָפֶלֶא.

בִּן־רֶגַע מִתּוֹכוֹ הִגִּיחַ עֶלֶם / נְעִים־שִׂיחָה, יְפֵה קוֹמָה וָתֹאַר.

הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי צֹחָּךּ אַפַּיִם, / וְנֹפֶת תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, אָמַר:

אִם־נָא מָצָאתִי בְּעֵינֶיךָ חֵן, / אֲנִי אַשַּׁף־מִטְבָּח נוֹדָע־לְשֵׁם.'

כִּשְׁמֹעַ זֹאת צֹחָּךּ הֵאִיר פָּנִים / וְהִפְקִידוֹ עַל בֵּית־הַמְבַשְּׁלִים,

וְהַוָּזִיר הַכֹּל־יָכוֹל נָתַן לוֹ / אֶת הַמַּפְתֵּחַ לַאֲסַם הַשָּׁהּ.

וְהַמַּאֲכָלִים עוֹד מְעַטִּים, / לֹא נִתְכְּנוּ עֲדַיִן מִן הַחַי.

מָזוֹן הֻגַּשׁ לַכֹּל מֵהַצּוֹמֵחַ, / מִכָּל אֲשֶׁר הוֹצִיאָה אֲדָמָה.

עָלָה עַל לֵב אִבְּלִיס הַנַּעֲוֶה / רַעְיוֹן הַהֶרֶג בַּחַיָּה, הַזֶּבַח.⁵⁵

מִבְּשַׂר הָעוֹף וּמֵהַבְּהֵמָה / הִגִּישׁ לוֹ מַטְעַמִּים אֶחָר־אֶחָד,

וּכְאֶת הַלַּיִשׁ גַּם הִשְׁקָהוּ דָּם, / לַעֲשׂוֹתוֹ עַז־רוּחַ וְאַכְזָר.

אֲשֶׁר דָּרַשׁ צֹחָּךּ, עָשָׂה מִיָּד, / נָתַן לִבּוֹ מַשְׁכּוֹן לִפְקֻדָּתוֹ.

תְּחִלָּה הִגִּישׁ חֶלְמוֹן בֵּיצִים צָהֹב, / לִשְׁמֹר עַל כֹּחוֹתָיו, לְהַבְרִיאוֹ.

צֹחָּךּ שִׁבַּח אֶת הַמַּטְעָם כִּי טוֹב, / וְנֶהֱנָה מֵהַמַּעֲדַנִּים.

אָמַר אִבְּלִיס הַמְאַחֵז עֵינַיִם: / 'חֲיֵה לָעַד, מַלְכִּי, בְּרֹאשׁ מוּרָם.

מָחָר אָכִין לְךָ מַטְעָם חָדָשׁ, / וְלֹא תֹּאבֶה עוֹד לֶחֶם זוּלָתוֹ.'

יָצָא, וְכָל הַלַּיְלָה תָּר בַּלֵּב, / מַה מַּאֲכָל יָכִין לַמָּחֳרָת.

וְכַאֲשֶׁר עָלָה הַיּוֹם בַּשַּׁחַק / וְהֶעֱלָה אֶת יַהֲלוֹם הָאוֹר,

הֵכִין לוֹ מִקּוֹרֵא וּמִפַּסְיוֹן / מַטְעָם חָדָשׁ וּבָא מָלֵא תִּקְוָה.

שָׁהּ־הָעַרְבִים טָעַם מֵהַשֻּׁלְחָן, / וּבְסִכְלוּתוֹ נִשְׁבָּה לְאָהֳבוֹ.

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הִגִּישׁ מִתַּרְנְגוֹל / וּמִכִּבְשָׂה נָזִיד רַב טְעָמִים,

וּבָרְבִיעִי עָרַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן / כָּל מַעֲשֵׂי־תַּנּוּר מִבְּשַׂר הָעֵגֶל.

גַּם זְעַפְרָן הִגִּישׁ וּמֵי־וְרָדִים / וְיַיִן מְשֻׁמָּר וּמֻשְׁק נָקִי.

צֹחָךּ אָכַל מִכָּל הַמַּטְעַמִּים / וְהִשְׁתָּאָה לְאָמָּנוּת הָאִישׁ.

אָמַר אֵלָיו: 'בַּקֵּשׁ דָּבָר מִמֶּנִּי, / וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר אֶמְנַע מִמֶּךָּ.

בֵּרְכָהוּ הַטַּבָּח: 'אַי, שַׁהְרְיָר! / חֲיֵה בְּאשֶׁר כָּל יְמֵי חֶלְדֶּךָ.

לִבִּי יוֹצֵא מֵאַהֲבָה אֵלֶיךָ, / מְזוֹן נַפְשִׁי תָּלוּי בְּאוֹר־פָּנֶיךָ.

שֶׁאֱלָתִי גְּדוֹלָה מֵעִם הַמֶּלֶךְ, / וְאִם־כִּי רַק טַבָּח אֲנִי, לֹא שׁוֹעַ,

הַנַּח לִי לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת כְּתֵפֶיךָ, / וּלְהַחֲלִיק פָּנֶיךָ וְעֵינֶיךָ.'

צֹחָךּ, אֲשֶׁר חָשַׁב כִּי רַק קְטַנָּה, / דָּבָר קַל־עֶרֶךְ, מְבַקֵּשׁ הָעֶלֶם,

עָנָה: ‘שֶׁאֱלָתְךָ הִנֵּה נִתֶּנֶת, / אִם אַךְ כָּבוֹד יוֹסִיף זֶה לְשִׁמְךָ’.

מִיָּד פָּקַד הַשָּׁהּ, וְהַשָּׂטָן, / כְּמוֹ אִשְׁתּוֹ, נָשַׁק לוֹ עַל כְּתֵפָיו.

אַךְ נְשָׁקוֹ, נֶעְלַם הַשֵּׁד מֵעַיִן – / כְּפֶלֶא זֶה אִישׁ לֹא רָאָה עֲדַיִן:

נָחָשׁ שָׁחוֹר מִכָּל כָּתֵף צָמַח לוֹ. / נִבְהַל צֹחָךּ, פָּנָה לַעֲבָרִים,

כִּכְלוֹת הַכֹּל כְּרָתָם מֵעַל כְּתֵפָיו. / אַךְ אַל תֵּצֵא, שׁוֹמֵעַ, מִכֵּלֶיךָ,

כְּעַנְפֵי־עֵץ שְׁנֵי נְחָשִׁים שְׁחוֹרִים / צָמְחוּ מֵהַכְּתֵפַיִם בַּשֵּׁנִית.

הִזְעִיק צֹחָךּ רוֹפְאָיו הַחֲכָמִים, / אֶחָד־אֶחָד חִוּוּ לוֹ אֶת דַּעְתָּם.

נָקְטוּ בְּתַחְבּוּלוֹת קְסָמִים רַבּוֹת, / וְלֹא מָצְאוּ מָזוֹר לְמַכְאוֹבוֹ.

אִבְּלִיס בִּלְבוּשׁ רוֹפֵא מִהֵר גַּם־כֵּן, / נִגַּשׁ לַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָה וְשָׂח:

'אֲשֶׁר קָרְךָ הָיָה צָפוּי מֵרֹאשׁ. / הַשְּׁנַיִם כִּי צָמְחוּ אַל יִגָּדְעוּ.

הָכֵן לָהֶם בָּרוּת וְיֶרָגְעוּ, / אֵין אֲרוּכָה אַחֶרֶת לַמַּכָּה.

הַאֲכִילֵם בְּמֹחַ בֶּן־אָדָם, / אוּלַי יָמוּתוּ כֵּן מֵאֲלֵיהֶם.'

רְאֵה אֶת הַשָּׂטָן וְאֶת תְּכָכָיו, / לְאָן חוֹתֵר הַשֵּׁד בְּדִבּוּרָיו:

אוּלַי בַּמִּסְתָּרִים תָּכְנִית תִּכֵּן, / מֵהָאָדָם הָאָרֶץ לְרוֹקֵן?

גורל ג’משיד נחרץ

אַחַר כֵּן קָמוּ מְהוּמוֹת בָּאָרֶץ, / מָדוֹן וָרִיב פָּשְׁטוּ לַעֲבָרִים.

הָיָה לְחשֶׁךְ לַיְלָה אוֹר־הַיּוֹם, / קִשְׁרֵי הַבְּרִית עִם שָׁהּ גַ’מְשִׁיד הֻתְּרוּ.

הִלַּת אִיזַד עָלָיו, קָדַר אוֹרָהּ, / אֶת מְקוֹמָהּ יָרְשׁוּ כָּזָב וָכֶסֶף.

בְּכָל מָקוֹם הוֹפִיעַ שָׁהּ חָדָשׁ, / מֵעֲבָרִים נִגְלוּ דּוֹרְשֵׁי שְׂרָרָה.

הַמִּלְחָמָה עָשְׂתָה שַׁמּוֹת בַּשַּׁעַר, / בְּאַהֲבַת גַ’מְשִׁיד מָאַס הַלֵּב.

אָז מֵאִירָן יָצָא צָבָא מָהִיר / וְאֶל הָעֲרָבִים עָשָׂה דַּרְכּוֹ.

לָקְחָה אָזְנָם כִּי שָׁם שׁוֹכֵן נָסִיךְ / מַטִּיל אֵימָה, אֲשֶׁר לוֹ פְּנֵי מִפְלֶצֶת.

שָׂרֵי אִירָן, הַמְחַפְּשִׂים נָגִיד, / הִפְנוּ פְּנֵיהֶם בְּיַחַד אֶל צֹחָךּ.

בֵּרְכוּהוּ כַּיָּאֶה לְשַׁהְרְיָר / וְהִכְרִיזוּהוּ מֶלֶךְ עַל אִירָן.

צֹחָךּ הָרַהַב, מְמַהֵר כְּרוּחַ, / בָּא לְאִירָן וְשָׂם עָלָיו הַכֶּתֶר.

מֵהָעַרְבִים וּמֵאִירָן בָּחַר / צְבָא־גִּבּוֹרִים מִכָּל הַמְּחוֹזוֹת.

אִתָּם יָצָא לִכְבּשׁ קִרְיַת גַ’מְשִׁיד, / הֵצֵר דַּרְכּוֹ, סָגַר עָלָיו טַבַּעַת.

כִּנְטוֹת מַזַּל הַשָּׁהּ גַ’מְשִׁיד לִשְׁקֹעַ, / דָּחַק רַגְלָיו הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ.

הָלַךְ הַשָּׁהּ, מָסַר אֶת הַכִּסֵּא, / הַכֶּתֶר, הָאוֹצָר וְהַצָּבָא,

וְנֶעֱלַם, כִּי עוֹלָמוֹ חָשַׁךְ. / הִשְׁאִיר לַזָּר כִּסֵּא וַעֲטָרָה.

מֵאָה שָׁנָה נֶחְבָּא מֵעֵין רוֹאֶה; / אִישׁ לֹא יָדַע מְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ.

כִּמְלֹאת מֵאָה שָׁנָה לְהֵעָלְמוֹ, / נִגְלָה גַ’מְשִׁיד שֵׁנִית עַל שְׂפַת יַם־סִין.

צֹחָךּ תְּפָשׂוֹ לְפֶתַע בְּכַפָּיו, / וּבְלִי לָתֵת לוֹ זְמַן לַהֲפוּגָה,

נִסֵּר אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם חֲצָאִים, / וְהָעוֹלָם פָּדָה מֵאֵימָתוֹ.⁵⁶

זְמָן רַב בָּרַח מֵהֶבֶל הַשָּׂרָף, / אַךְ לֹא אָרְכוּ יְמֵי הַהַצָּלָה.

מַלְכוּת גַ’מְשִׁיד וְזָהֳרוֹ נָגוֹזוּ, / מַזַּל הַשָּׁהּ גְּרָפָם כְּקַשׁ צָהֹב.

מִי לְפָנָיו יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, / וּמִי חֶלְקוֹ שָׁפַר עָלָיו יוֹתֵר?

גַ’מְשִׁיד זָכָה בִּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה / וְהִתְנַסָּה בְּאשֶׁר וּבִדְוַי.

מַה בֶּצַע בְּשָׁנִים רַבּוֹת כָּל־כָּךְ, / אִם אֵין תֵּבֵל פּוֹתַחַת סוֹדוֹתֶיהָ?⁵⁷

דְּבַשׁ וְחָלָב מַאֲכִילָה הַיּוֹם,/ כֵּן נְעִימוֹת תַּשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיךָ.

וּמָה תֹּאמַר לָזֹאת? ‘חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בִּי! / אוֹמְרוֹת פָּנֶיהָ אַהֲבָה אֵלַי.’

אַתָּה, שָׂמֵחַ לִקְרָאתָהּ, תַּחְנִיף לָהּ, / אַף תְּגַלֶּה תַּעֲלוּמוֹת לִבֶּךָ.

הִיא כִּבְיָכוֹל מִשְׂחָק תָּמִים הוֹצִיאָה, / אַךְ מִמַּכְאוֹב יִצְבֶּה לִבְּךָ בְּדָם.

מָאַסְתִּי בַּפֻּנְדָּק וּבִפְגָעָיו, / מַלְּטֵנִי־נָא, אֱלֹהַּ, מִנְּגָעָיו.

ה. צֹחָךּ: אלף שנים מלך

הליכות צֹחָךּ

אַחַר עֲלוֹת צֹחָךּ עַל כֵּס אִירָן, / יָשַׁב עָלָיו כְּשָׁהּ אֶלֶף שָׁנָה.

כָּל הָעוֹלָם נִשְׁמַע לְמִצְוָתוֹ, / וְכֹה חָלְפוּ שָׁנִים אַחַר שָׁנִים.

סִדְרֵי הַחֲכָמִים – כְּלֹא הָיוּ, / וְהַכְּשָׁפִים פָּשְׁטוּ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

הַמַּעֲלָה – כְּלִמָּה, הַכֶּסֶף – עֶרֶךְ, / נֶעְלַם הַיּשֶׁר וּפָשַׁט הָאָוֶן.

יַד־הַדִּיוִים הָאֲרֻכָּה בַּכֹּל, / וְאֵין הַטּוֹב נִזְכַּר עוֹד, רַק בְּסוֹד.

שְׁתֵּי עֲלָמוֹת רַכּוֹת מִבֵּית גַ’מְשִׁיד, / הָרוֹעֲדוֹת כַּעֲרָבָה, הוּבְאוּ.

שְׁתֵּיהֶן הָיוּ אַחְיוֹת הַשָּׁהּ גַ’מְשִׁיד, / וּבֵין כָּל יֶתֶר הַנָּשִׁים – כְּכֶתֶר.

בָּרְעוּלוֹת – אַחַת הִיא שַׁהְרְנָז, / וְהַשְּׁנִיָּה כְּסַהַר – אַרְנַוָז.

הוּבְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ־הַמִּפְלֶצֶת, / וְהָשְׁלְכוּ לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד.

לִמְּדָן הַמֶּלֶךְ נַחַשׁ וּכְשָׁפִים, / גִּדְּלָן בְּמַעֲשֵׂי מִרְמָה וָשֶׁקֶר.

מָה עוֹד יָכוֹל זֶה לְאַלְּפָן, אִם לֹא / שְׁפִיכוּת־דָּמִים וְהַצָּתָה וָשֹׁד?

שְׁנֵי עֲלָמִים רַעֲנַנִּים כָּל עֶרֶב, / אֶחָד מִבְּנֵי־הָעָם, אֶחָד אָצִיל,

הֵבִיא טַבַּח הַמֶּלֶךְ לָאַרְמוֹן, / וַאֲרוּחָה הֵכִין מֵהֶם לַשָּׁהּ.

שָׁחַט, הוֹצִיא הַמֹּחַ מֵהָרֹאשׁ, / וְטֶרֶף הִגִּישׁוֹ לַצִּפְעוֹנִים.

הָיוּ בַּמְּדִינָה אָז שְׁנֵי פָּרְסִים / בָּרֵי לֵבָב מִגֶּזַע אֲצִילִים,

שֵׁם הָאֶחָד אַרְמָֽֽיִל הֶחָסִיד, / וְהַשֵּׁנִי – גַּרְמָֽֽיִל הָרוֹאֶה.

עֶרֶב אֶחָד וּבֵין הַבַּחוּרִים / נָסַבָּה הַשִּׂיחָה מִדָּא וְהָא

עַל זְדוֹן לֵבַב הַמֶּלֶךְ, עַל צְבָאוֹ / וְעַל מַעֲדַנָּיו הָאַכְזָרִים.

אָמַר אֶחָד: 'נַגִּיעַ אֶל הַשָּׁהּ, / וּבַבִּשּׁוּל נַצִּיעַ עֶזְרָתֵנוּ.

אַחַר־כֵּן יַחַד נַעֲרֹךְ תָּכְנִית, / וְנַעֲרִים בְּתַחְבּוּלוֹת עָלָיו.

אוּלַי יוֹם־יוֹם מִשְּׁנֵי הַנִּטְבָּחִים / נַצְלִיחַ לְהַצִּיל קָרְבָּן אֶחָד.'

הָלְכוּ וּבַבִּשּׁוּל הֶרְאוּ כֹּחָם, / וּמַטְעַמִּים הֵכִינוּ לְמַכְבִּיר.

וְאֶל מִטְבַּח הַמֶּלֶךְ הִתְקַבְּלוּ / שְׁנֵי הַפִּקְחִים, אֲשֶׁר שָׂמְחוּ בַּסֵּתֶר.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִשְׁפֹּךְ הַדָּם, / לִשְׁלֹחַ יָד בְּנֶפֶשׁ הַתְּמִימִים.

תָּפְשׂוּ הַתַּלְיָנִים בְּרִשְׁעָתָם / שְׁנֵי בַּחוּרִים הַמּוּעָדִים לַהֶרֶג,

וְהִשְׁלִיכוּם לִפְנֵי הַטַּבָּחִים, / אַפַּיִם אַרְצָה הִטִּילוּם מִלְּמַעְלָה.

הַטַּבָּחִים, כְּבֵדָם נִכְמַר בִּכְאֵב, / עַל קָרְבְּנוֹת מַלְכָּם בָּכוּ בְּדָם.

הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה מִתְרָעֲמִים / וְכוֹאֲבִים הָעָוֶל עַל לֹא אָוֶן,

וְשַׁחֲטוּ אַחַד הָעֲלָמִים, / כִּי, אוֹיָה, לֹא מָצְאוּ פִּתְרוֹן אַחֵר.

הֵפִיקוּ מֹחַ מִגֻּלְגֹּלֶת כֶּבֶשׂ, / וְעִרְבְּבוּ בַּמֹּחַ הַיָּקָר.

הִתִּירוּ אֶת הָעֶלֶם הַשֵּׁנִי, / וְהִזְהִירוּהוּ: 'רוּץ וְהִסָּתֵר!

אִישׁ אַל יִמְצָאֲךָ בְּעִיר נוֹשֶׁבֶת – / הָרִים וַעֲרָבָה נַחַלָתְךָ!'

בִּמְקוֹם רֹאשׁוֹ, מֵרֹאשׁ שָׁוֶה פְּרוּטָה / הוּכַן מָזוֹן לְנַחֲשֵׁי הַשָּׁהּ.

שְׁלשִׁים בָּחוּר כָּל חֹדֶשׁ הֶחֱיוּ, / וְהִבְרִיחוּם הַרְחֵק לָעֲרָבָה.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְמָאתַיִם, / אִישׁ לֹא יָדַע עֲדַיִן מִי וּמָה הֵם.

שָׁלְחוּ לָהֶם מַצִּילֵיהֶם עִזִּים / לְכַלְכְּלָם בְּגָלוּתָם קָשָׁה.

מֵחַלְצֵיהֶם יָצְאוּ שִׁבְטֵי כֻּרְדִּים, / עֲדַיִן לֹא שָׁמְעוּ מָה עִיר־מוֹשָׁב.⁵⁸

אָהֳלֵיהֶם אֲרִיג שְׂעַר־גְּמַלִּים / וְאֵין יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבָּם.

הָיָה לַמֶּלֶךְ אֹרַח עָרִיצִים, / וְכַאֲשֶׁר עָלָה עַל לְבָבוֹ,

הִזְמִין אֵלָיו לוֹחֵם וַהֲרָגוֹ / בְּתֹאֲנָה: ‘מָרִיתָ בַּדִּיוִים!’

כָּל בַּת־טוֹבִים יָפָה וּטְהוֹרָה / סְפוּנָה בִּפְנִים, הַרְחֵק מִדִּבּוּרִים,

הָפַךְ אָמָה לְשִׁמּוּשׁוֹ בִּלְבַד, / חִלֵּל כָּל חֹק־מַלְכוּת, מִנְהָג וָדָת.

צֹחָךּ רואה בחלומו את פרידון

עוֹד אַרְבָּעִים שָׁנָה לִחְיוֹת נוֹתְרוּ לוֹ. / עַתָּה רְאֵה־נָא, מַה יַּזְדָּן אִנָּה לוֹ.

בְּאַרְמוֹנוֹ הַשָּׁהּ אַחַר חֲצוֹת / יָשֵׁן עִם אַרְנַוָז יְפַת־הַתֹּאַר.

בַּחֲלוֹמוֹ לְפֶתַע לוֹחֲמִים / שְׁלשָׁה מִגֶּזַע מְלָכִים הוֹפִיעוּ:

שְׁנֵי עֲנָקִים וְעֶלֶם בֵּינֵיהֶם, / קוֹמָה כִּבְרוֹשׁ לוֹ, זֹהַר בַּפָּנִים,

חוֹגֵר אַבְנֵט מַלְכוּת, צוֹעֵד בְּהוֹד / וּבְכַף־יָדוֹ אַלָּה, לָהּ רֹאשׁ תְּאוֹ.

כְּרֶגַע הִשְׂתָּעֵר וּבְרֹאשׁ־הַפָּר / הִנְחִית מַכָּה נִצַּחַת עַל רֹאשׁוֹ.

מִיָּד הוֹצִיא הָעֶלֶם רְצוּעָה, /הָאֲרֻכָּה מֵרֹאשׁ וְעַד כַּף־רֶגֶל,

כָּבַל יָדָיו לַאֲחוֹרָיו כְּאֶבֶן, / וְצַוָּארוֹ נָתַן בַּעֲנִיבָה.

כּוֹאֵב, דּוֹאֵג, נִכְלָם וְנֶאֱנָח, / בְּעוֹד עָפָר וְשַׁחַק עַל רֹאשׁוֹ,

עַד הַגִּיעָם לְדַמָוַנְד הָהָר / סְחָבָהוּ בִּמְרוּצָה קֳבָל הָעָם.

עִוֵּת גּוּפוֹ מִסֵּבֶל הַנָּבָל, / כְּמוֹ נִקְרַע מִפַּחַד הַכָּבֵד.

צָרַח בַּחֲלוֹמוֹ עַד כִּי הִרְעִיד / אֶת הָאַרְמוֹן עַל עַמּוּדָיו מֵאָה.

קָפְצוּ מִיצוּעֵיהֶן יְפוֹת־הַתֹּאַר / לְצַעֲקַת הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל

הֵקִיצָה אַרְנַוָז וְכֹה אָמְרָה: / 'שָׁהּ, מֶה הָיָה לְךָ? הַגֵּד בְּסוֹד.

הֵן בֵּין כָּתְלֵי בֵּיתְךָ יָשַׁנְתָּ בֶּטַח. / הַגֵּד לִי מָה רָאִיתָ? מַה קָּרְךָ?

כָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד לִפְקֻדָּתְךָ; / חַיּוֹת, דִּיוִים וְלוֹחֲמִים – שׁוֹמְרֶיךָ.

שֶׁבָע אַרְצוֹת־תֵּבֵל בְּמַלְכוּתְךָ, / מִקְּצֵה יָרֵחַ עַד לְגַב הַדָּג.

מַה זֶּה הֶחֱרִידְךָ מִמְּקוֹמְךָ? / עֲנֵנִי־נָא, אֲדוֹן הַמַּמְלָכָה.'

עָנָה הַשָּׁהּ לַמְּאִירָה כַּשֶּׁמֶשׁ: / 'חֲלוֹם זֶה יִשָּׁמֵר כְּסוֹד כָּמוּס.

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מָה הָרְאֵיתִי לַיְלָה / יָנוּד לִי בִּלְבָבוֹ כְּנוּד לַמֵּת.'

הֵשִׁיבָה אַרְנַוָז לַשָּׁהּ לֵאמֹר: / 'אִם לֹא תַּצְפִּין מִמֶּנִּי אֶת הָרָז

לֹא פַּסָּה תּוּשִׁיָּה לְחַלֶּצְךָ, / כִּי אֵין מַכָּה אֲשֶׁר תְּרוּפָה לָהּ אַיִן.'

נֵאוֹת צַֹחָּךּ לִפְתֹּחַ סְגוֹר־לִבּוֹ, / הֵשִׂיחַ חֲלוֹמוֹ בְּאֵין מַעְצוֹר.

אָמְרָה לוֹ אַרְנַוָז יְפַת־הַתֹּאַר: / 'אַל תִּתְמַהְמַהּ בְּאֶפֶס יָד וָמַעַשׂ.

כֵּס מַלְכוּתְךָ חוֹתַם זְמַנֵּנוּ הוּא, / וּמַזָּלְךָ הַטּוֹב מֵאִיר עוֹלָם.

הֵן כָּל הָאָרֶץ תַּחַת חוֹתָמְךָ, / חַיָּה וָעוֹף, דִּיוִים וּמַלְאָכִים.

הַקְהֵל מֵחֲכָמֶיךָ בַּמְּחוֹזוֹת / הוֹבְרֵי־שָׁמַיִם וְהַמּוּבַּדִּים,

סַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה, / חָקְרֵם הֵיטֵב וְהַסּוֹדוֹת גַּלֵּה.

הַשְׁגַּח, יַד מִי מוּרֶמֶת עַל חַיֶּיךָ, / הֲיַד יְלוּד אִשָּׁה, מַלְאָךְ אוֹ דִּיו?

כְּגַלּוֹתְךָ אֶת הַתְּרוּפָה, פְּעַל, / וְאַל חִנָּם תִּירָא מֵאִישׁ־הַוּוֹת.'

הַמֶּלֶךְ הַמֵּרַע חָיְתָה נַפְשׁוֹ / מֵהַדְּבָרִים בְּפִי יְפַת־הַתֹּאַר.⁵⁹

תֵּבֵל בַּלַּיְלָה כְּנוֹצַת עוֹרֵב, / אַךְ שֶׁמֶשׁ מֵהָהָר רֹאשָׁהּ הוֹצִיאָה,

תֹּאמַר, פִּזְּרָה בִּתְכֵלֶת הָרָקִיעַ / אַבְנֵי־כַּדְכֹּד חִוְרוֹת לְתִפְאָרָה.

הַשָּׁהּ אָסַף אֶת כֹּהֲנָיו יוֹדְעֵי / הַסּוֹד, הַחֲכָמִים וְהָעֵרִים,

מִכָּל הַמַּמְלָכָה, לִפְנֵי כִּסְאוֹ, / וַחֲלוֹמוֹ, מַכְאִיב כְּבֵדוֹ, סִפֵּר.

קְרָאָם וְאֶל מָקוֹם אֶחָד נִקְהֲלוּ / וְלִכְאֵבוֹ בִּקֵּשׁ מֵהֶם צֳרִי.

אָמַר: 'דַּבְּרוּ וְחִישׁ עוּצוּ עֵצָה, / פַּנּוּ לַנֶּפֶשׁ דֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר.

גַּלּוּ מִלַּת מַפְתֵּחַ אֶל הַסּוֹד, / הַטּוֹב אוֹ רַע אִנָּה לִי הַגּוֹרָל?

הַאִם דַּרְכִּי הִגִּיעָה לְקִצָּהּ, / וּלְמִי יִהְיוּ כִּסֵּא וְכֶתֶר וְאַבְנֵט?⁶⁰

אִם תְּגַלּוּ לִי אֶת הַסּוֹד – מוּטָב, / וָלֹא – תַּעְטוּ קָלוֹן עַל רָאשֵׁיכֶם.'

הַכֹּהֲנִים, יָבְשׁוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם, / לְחָיֵיהֶם חִוְרוֹת, אָמְרוּ בַּלֵּב:

'בְּישֶׁר אִם נָשִׁיב מַה פֹּה יִקְרֶה, / מַהֵר יָבוֹא דָּמֵנוּ בְּרָאשֵׁינוּ,

וְאִם דְּבַר־שֶׁקֶר בְּאָזְנָיו נַשְׁמִיעַ, / לֹא טוֹב מִזֶּה תִּהְיֶה מְנָת חֶלְקֵנוּ.'

שְׁלשָׁה יָמִים טִכְּסוּ עֵצָה בְּלֶי־הֶרֶף, / אִישׁ לֹא הִרְהִיב עֹז לְגַלּוֹת דָּבָר,

וּבָרְבִיעִי הַמֶּלֶךְ לֹא עָצַר / עוֹד בְּרוּחוֹ, וּבְכַעֲסוֹ קָרָא:

‘אוֹ תִּתָּלוּ חַיִּים פֹּה עַל־הָעֵץ, / אוֹ תַּחְשְׂפוּ אֶת תַּעֲלֻמָּתִי.’

הוֹרִידוּ רֹאשׁ רוֹאֵי־הָעֲתִידוֹת, / לִבָּם קָרוּעַ, דָּם בְּדִמְעָתָם.

הָיָה בֵּין הַהוֹבְרִים הַחֲכָמִים / אִישׁ תּוּשִׁיָּה, נְבוֹן־לֵב וְיָשָׁר,

אִישׁ־רוּחַ עַד אֲשֶׁר קֹרָא זִירַךּ, / וּבֵין הַמּוּבַּדִּים צוֹעֵד בָּרֹאשׁ.⁶¹

עָגַם לִבּוֹ, אוּלָם בְּלֹא מוֹרָא / יָצָא לִפְנֵי צֹחָךּ , פָּתַח אֶת פִּיו

וְכֹה אָמַר: 'חֲדַל לְהֵאָנֵחַ! / הֵן הָאָדָם מֵבִיא מֵרֶחֶם מָוֶת.

גַּם לְפָנֶיךָ שַׁלִּיטִים הָיוּ, / וּפֵאֲרוֹ כִּסְאוֹת הָאַדִּירִים.

בְּחַיֵּיהֶם רָאוּ שִׂמְחָה וָצַעַר / וְנֶאֶסְפוּ כְּבוֹא יוֹמָם לִשְׁקֹעַ.

גַּם אִם חוֹמַת־בַּרְזֶל בְּצוּרָה אַתָּה, / שָׁמַיִם יִשְׁחֲקוּךָ, לֹא תַּעְצֹר.

כֵּס־מַלְכוּתְךָ יִירַשׁ אָדָם אַחֵר, / וּמַזָּלְךָ יוֹרִיד אֶל הֶעָפָר.

שְׁמוֹ פַרִידוּן, וְהוּא עָתִיד לִהְיוֹת / לָאֲדָמָה שָׁמַיִם לְתִפְאֶרֶת.⁶²

אֲבָל מַצְבִּיא זֶה לֹא נוֹצַר עֲדֶנָּה, / לֹא עֵת לִירֹא אוֹתוֹ וּלְהֵאָנֵחַ.

כְּהִוָּלְדוֹ לָאֵם הַנִּכְבָּדָה, / יִשְׂגֶּה מְאֹד וּפְרִי יִתֵּן כְּעֵץ.

כְּהִתְבַּגְּרוֹ יָרִים רֹאשׁוֹ עַד סַהַר, / יִשְׁאַף לְכֵס, לְכֶתֶר וּלְאַבְנֵט.

בְּקוֹמָתוֹ יִגְדַּל כִּבְרוֹשׁ תָּמִיר, / אַלַּת מַתֶּכֶת יַעֲמֹס עַל שֶׁכֶם.

עַל קָדְקָדְךָ בּכֹחַ יַנְחִיתֶנָּה, / וְיִסְחָבְךָ כָּבוּל מִזְּבוּל לָרְחוֹב.'

אָמַר צֹחָךּ, הַמֶּלֶךְ הַטָּמֵא: / ‘מַה לּוֹ עָלַי? מַדּוּעַ יִכְבְּלֵנִי?’

עָנָהוּ הָאַמִּיץ: 'הֲלֹא חָכַמְתָּ, / הֲיֵשׁ עוֹשֶׂה רָעָה בְּלִי תּוֹאֲנָה?

אַתָּה תִּשְׁלַח יָדְךָ בְּמוֹלִידוֹ, / עַל פֶּצַע זֶה יִטֹּר לְךָ נָקָם.

וְעוֹד: פָּרָה אַחַת, שְׁמָהּ בַּרְמָיֶה, / תִּהְיֶה מֵינֶקֶת לְשׁוֹחֵר הַכֶּתֶר.

גַּם אֶת דָּמָהּ בְּחַרְבְּךָ תַּגִּיר – / עַל אֵלֶּה אַלָּתוֹ יָנִיף עָלֶיךָ'.

כִּשְׁמֹעַ זֹאת צֹחָךּ , פָּקַח אָזְנַיִם / וּמִכִּסְאוֹ נָפַל חֲסַר־דֵּעָה.

אִישׁ הַמּוֹפֵת מֵעִם הַכֵּס הָרָם / פָּנָה אָחוֹר מִפַּחַד הָאָסוֹן.

אוּלָם הַשָּׁהּ, כְּשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ, / עָלָה שֵׁנִית עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ,

וְלֹא חָדַל מִתּוּר בְּכָל הָאָרֶץ / אַחַר עִקְּבוֹת הַיֶּלֶד פַרִידוּן.

לֹא מְנוּחָה, שֵׁנָה אוֹ מַאֲכָל, / כִּי אוֹר יוֹמוֹ חָשַׁךְ כְּמוֹ כָּחָל.

הולדת פרידון

חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת, וְהַדָּבָר / אוֹתוֹ יָרֵא צֹחָךּ הִנֵּה זֶה בָּא.

כִּי פַרִידוּן בַּר־הַמַּזָּל נוֹלַד, / אֹרַח חָדָשׁ בָּא לָעוֹלָם עִמּוֹ.

גָּדַל כִּבְרוֹשׁ הַמִּתַּמֵּר אֶל־עָל, / וְזֹהַר הַמַּלְכוּת קָרַן מִמֶּנּוּ.

הִלַּת גַ’מְשִׁיד נָחָה עַל הַגִּבּוֹר, / דָּמָה הָעוּל לַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת.

הוּא בָּא כְּגֶשֶׁם נְדָבָה לָאָרֶץ, / לַנֶּפֶשׁ הַצְּמֵאָה הָיָה כְּדַעַת.

חָזַר לְרֵאשִׁיתוֹ גַּלְגַּל שָׁמַיִם, / לְפַרִידוּן רוֹחֵשׁ הוּא אַהֲבָה.

פָּרָה אַחַת, קְרָאוּהָ בַּרְמָיֶה, / הָיְתָה הַמִּצְטַיֶּנֶת בַּפָּרוֹת.

בִּשְׁלַל צְבָעִים נוֹלְדָה, כְּמוֹ טַוָּס, / כָּל שַׂעֲרָה שׁוֹנָה מֵחֲבֶרְתָּהּ.

הִתְקָהֲלוּ סְבִיבָהּ הַחֲכָמִים, / הוֹבְרֵי־שָׁמַיִם וְהַמּוּבַּדִּים,

כִּי מֵעוֹלָם אִישׁ לֹא רָאָה כָּמוֹהָ, / גַּם לֹא שָׁמַע מִפִּי חוֹקְרִים זְקֵנִים.

צֹחָךּ מִלֵּא עוֹלָם בַּחֲקִירוֹת, / סָבַב בְּכָל הָאָרֶץ לְמָצְאָהּ.

עַתָּה, אָבְּתִּין אַב־פַרִידוּן הָיָה, / וְהַנָּבָל הֵצַר אֶת צְעָדָיו.

נָדַד אָבְּתִּין רָחוֹק מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, / אֲבָל נָפַל פִּתְאֹם בְּפַח הַלַּיִשׁ.

שׁוֹמְרֵי צֹחָךּ , הַמֶּלֶךְ הַטָּמֵא, / יוֹם לֹא־עָבוֹת פָּגְעוּ בּוֹ בְּדַרְכָּם.

כְּבָלוּהוּ כְּפַנְתֵּר, לַשָּׁהּ הֵבִיאוּ, / וְזֶה מִבְּלִי רַחֵם הִכָּהוּ נֶפֶשׁ.

כִּרְאוֹת אֵם־פַרִידוּן הָחֲכָמָה / מָה רַע קָרָה לְבַעֲלָה אָבְּתִּין –

הָיָה שְׁמָהּ פִרָנַךּ, אִשָּׁה כְּבוּדָה, / לִבָּהּ מָלֵא בְּאַהֲבָה לִבְנָהּ –

פְּצוּעָה בְּחֵץ גּוֹרָל וְסוֹעֲרָה / רָצָה וּבָאָה בּוֹכִיָּה לָאָחוּ,

שָׁם רָעֲתָה הַפָּרָה בַּרְמָיֶה, / אֲשֶׁר הָיְתָה עֲדִי בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

פָּנְתָה אֶל הָרוֹעֶה בְּתַחְנוּנִים, / הִמְטִירָה דָּם וָדֶמַע עַל חָזֶהָ,

אָמְרָה: 'אֱסֹף תִּינוֹק זֶה אֶל בֵּיתְךָ, / וְתֵן מִקְלָט לוֹ עַד תָּבוֹא עִתּוֹ.

כְּאָב קָחֵהוּ מִזְּרוֹעוֹת אִמּוֹ, / חֲלֵב אוֹתָהּ פָּרָה יָפָה הַשְׁקֵהוּ,

וְאִם שָׂכָר רָצִיתָ, קַח נַפְשִׁי, / וְאֶעֱרֹב בָּהּ לְמִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.'

רוֹעֶה הָאָחוּ וּפָרָה יָפָה זֹאת / הֵשִׁיב לַנֶּפֶשׁ הַתַּמָּה לֵאמֹר:

‘לִפְנֵי הַיֶּלֶד אֶעֱמֹד כְּעֶבֶד, / וַעֲצוֹתַיִךְ אֲקַבֵּל עָלַי.’

מָסְרָה לוֹ פִרָנַךּ אֶת תִּינוֹקָהּ, / וְלֹא חָסְכָה עֵצוֹת רַבּוֹת מִמֶּנּוּ.

שָׁלוֹשׁ שָׁנִים כְּאָב מֵהֶחָלָב / הִשְׁקָהוּ מַצִּילוֹ חֲכַם הַלֵּב.

צֹחָךּ בֵּינְתַיִם לֹא שָׁבַת מִדְּרשׁ, / מִלֵּא אֶת הָעוֹלָם בַּחֲקִירוֹת.

פִּתְאֹם הִגִּיעָה פִרָנַךּ לָאָחוּ, / וְלָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן אָמְרָה:

'עָלָה עַל לְבָבִי רַעְיוֹן נִפְלָא, / אֵלָיו בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר הִגַּעְתִּי.

עֵת לַעֲשׂוֹת, וְרַק אַחַת הַדֶּרֶךְ, / כִּי הַתִּינוֹק וְנִשְׁמָתִי אֶחָד הֵם.

אֶשָּׂא רַגְלַי מֵאֶרֶץ הַכְּשָׁפִים / וְעִם יַלְדִּי אֶפְנֶה אֶל הִנְדּוּסְתָּן.

אָנוּס וְאֵעָלֵם מֵעֵין רוֹאִים, / וַאֲבִיאֶנּוּ אֶל הָהָר אַלְבֻּרְז.'⁶³

הֵבִיאָה אֶת יַלְדָּהּ כְּרָץ מָהִיר / וּכְאַיִל פֶּרֶא אֶל מְרוֹם הָהָר.

עַל זֶה הָהָר שָׁכַן אָדָם חָסִיד / אֲשֶׁר נִזַּר מִכָּל עִסְקֵי תֵּבֵל.

אָמְרָה לוֹ פִרָנַךּ: 'יְרֵא־שָׁמַיִם, / כַּאֲבֵלָה הִגַּעְתִּי מֵאִירָן,

אַךְ דַּע לְךָ, כִּי זֶה בְּנִי הַיָּקָר / נוֹעַד לִהְיוֹת רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן בָּעָם.

יַתִּיז אֶת רֹאשׁ צֹחָךּ , וְאֶת כִּתְרוֹ / וְאַבְנֵטוֹ יַשְׁלִיךְ אֶל הֶעָפָר.

אַתָּה, שׂוּמָה עָלֶיךָ לְשָׁמְרוֹ, / וּכְאָב מָסוּר לִדְאֹג לְחַיָּתוֹ.'

הָאִישׁ הַטּוֹב קִבֵּל אֶת בְּנָהּ מִמֶּנָּה, / לֹא הוֹצִיאוֹ לָרוּחַ הַקָּרָה.

אַךְ יוֹם אֶחָד וְשֵׁמַע הַפָּרָה, / הַחֹרֶשׁ וְהַכַּר בָּא אֶל צֹחָךּ .

בַּחֲרוֹנוֹ מִהֵר כְּפִיל יָחוּם, / שָׁחַט אֶת הַפָּרָה הָאֲצִילָה⁶⁴

עִם הַבָּקָר אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו, / וְלֹא הוֹתִיר נֶפֶשׁ חַיָּה בָּאָחוּ.

מִשָּׁם מִהֵר לָבוֹא לִמְעוֹן הַיֶּלֶד, / בְּחִפּוּשָׂיו הָפַךְ בּוֹ כָּל פִּנָּה.

בַּסּוֹף זוֹעֵם שָׁלַח בּוֹ אֵשׁ אוֹכֶלֶת, / וְהַטִּירָה הָיְתָה לְעִי מַפֹּלֶת.

פרידון שואל את אמו למוצאו

כִּמְלֹאת לַנַּעַר שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, / יָרַד מֵהַר אַלְבֻּרְז לָעֲרָבָה.

בָּא אֶל אִמּוֹ וַחֲקָרָה לֵאמֹר: / 'גַּלִּי לִי אֶת הַסּוֹד מִצְּפוּנוֹתָיו,

הֲלֹא תַּגִּידִי: מִי הָיָה אָבִי? / הַאִם אֲנִי מִזֶּרַע מְיֻחָס?

כִּי מָה אַגִּיד בְּרֹאשׁ עֲצֶרֶת־עָם? / סַפְּרִי סִפּוּר־אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.'

עָנְתָה לוֹ פִרָנַךּ: 'אַי, צְמֵא כָּבוֹד, / שְׁאַל וּשְׁאַל, כִּי לֹא אַעְלִים דָּבָר.

דַּע, נַעֲרִי, כִּי עַל אַדְמַת אִירָן / הָיָה אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ אָבְּתִּין.

מִזֶּרַע מְלָכִים הָיָה, אִישׁ עֵר; / נְבוֹן־דָּבָר הָיָה, גִּבּוֹר בְּלִי־דֹפִי.

מִגֶּזַע טַהְמוּרַת הוּא נֵצֶר חַי, / אֲשֶׁר יָדַע שַׁלְשֶׁלֶת אֲבוֹתָיו.

אָב טוֹב הָיָה וּבַעַל נֶאֱמָן, / מֵאָז אֵינֶנּוּ עוֹלָמִי חָשַׁךְ.

צֹחָךּ , עוֹבֵד הַדִּיו וְהַכְּשָׁפִים, / שָׁלַח יָדוֹ אֵלֶיךָ לְהָרְגֶךָ.

אוֹתְךָ גִּדַּלְתִּי בְּמַחֲבוֹאִים, / כַּמָּה יָמִים קָשִׁים עָבְרוּ עָלַי!

אוּלָם אָבִיךָ, אִישׁ־הַמַּעֲלָה, / מָסַר נַפְשׁוֹ הָעֲדִינָה עָלֶיךָ.

מִתּוֹךְ כִּתְפֵי צֹחָךּ שְׁנֵי נְחָשִׁים / צָמְחוּ וּבְתוֹךְ אִירָן עָשׂוּ כָּלָה.

מֵרֹאשׁ אָבִיךָ אֶת מֹחוֹ רוֹקְנוּ, / מַטְעָם הֵכִינוּ לַצְּפָעִים הָאֵלֶּה.

אֲנִי אִתְּךָ נִמְלַטְתִּי לָאָחוּ, / אֲשֶׁר אֵלָיו אִישׁ לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ.

פָּרָה רָאִיתִי כְּאָבִיב פּוֹרֵחַ, / מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל צֶבַע וּתְמוּנָה.

מוּלָהּ שׁוֹמְרָהּ יָשַׁב עַל עֲקֵבָיו / וְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ כְּבִפְנֵי מַלְכָּה.

אֶצְלוֹ הִפְקַדְתִּיךָ לְמִשְׁמֶרֶת, / וְהוּא כְּאָב אִמֶּצְךָ אֶל חָזֵהוּ.

מִשַּׁד הַבְּהֵמָה הַמְנֻמֶּרֶת / הִנֵּה זֶה קַמְתָּ כְּתַנִּין אַמִּיץ.

אֲבָל עַל הַפָּרָה וְעַל הַכַּר / הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לַשַּׁהְרְיָר,

נִמְלַטְנוּ בְּחָפְזָה מֵהַחֹרְשָׁה, / אִירָן עָזַבְנוּ, מִשְׁפָּחָה וָבַיִת.

הוּא בָּא, אֶת הַמֵּינֶקֶת הַכְּבוּדָה, / הַנְּעִימָה בִּבְלִי־לָשׁוֹן, הָרַג.

הֵרִים אָבָק עַד שֶׁמֶשׁ מֵאִירָן / וַעֲשָׂאָהּ לְאֵפֶר וְעָפָר.'

עָלָה חֲרוֹן־אַף פַרִידוּן לָזֹאת, / דִּבְרֵי אִמּוֹ הִסְעִירוּ אֶת נַפְשׁוֹ.

לִבּוֹ נִמְלָא כְּאֵב, רֹאשׁוֹ – שִׂנְאָה, / חָרַשׁ הַכַּעַס קֶמֶט בֵּין גְּבִינָיו.

הֵשִׁיב לָהּ פַרִידוּן לֵאמֹר: 'בַּלַּיִשׁ, / גָּדַל הָאֹמֶץ עִם הַמַּעֲשֶׂה.

עַתָּה, כְּצֵאת חוֹבֵר הַחֲבָרִים / לְפָעֳלוֹ, עָלַי לִתְפֹּשׂ בַּחֶרֶב.

בְּשֵׁם יַזְדָּן וּבְמִצְוָתוֹ אֵלֵךְ, / וּזְבוּל צֹחָךּ אָשִׂים עָפָר וָאֵפֶר'.

אָמְרָה הָאֵם: 'רַעְיוֹן לֹא־טוֹב הוּא זֶה, / לֹא תַּעֲמֹד אֶחָד בִּפְנֵי עוֹלָם.

לַשָּׁהּ צֹחָךּ כִּסֵּא מַלְכוּת וָכֶתֶר, / וְהַצָּבָא עָרוּךְ לִפְקֻדָּתוֹ.

יִרְצֶה וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ יָבוֹאוּ / מִכָּל מָחוֹז וְיַחְגְּרוּ מָתְנַיִם.

הַדֶּרֶךְ לְנָקָם שׁוֹנָה מִזּוֹ, / אַל תִּסְתַּכֵּל בְּעַיִן צְעִירָה.

אֲשֶׁר טָעַם מִיֵּין הַנְּעוּרִים / בִּלְבַד, זוּלַת עַצְמוֹ רוֹאֶה אֵינֶנּוּ,

בְּשִׁכְרוֹנוֹ מַפְנֶה רֹאשׁוֹ לַהֶבֶל. / וּמִי יִתֵּן יוֹמְךָ גִּילָה וָאשֶׁר.

זָכְרָה עֲצַת אִמְּךָ, בְּנִי, וְתָנוּחַ; / דִּבְרֵי הָאַחֵרִים – בַּדִּים וָרוּחַ.'

המעשה בצֹחָךּ ובנפח כּאוה

שֵׁם פַרִידוּן בִּלְבַד עַל שִׂפְתוֹתָיו / נָשָׂא הַשָּׁהּ צֹחָךּ יוֹמָם וָלַיְלָה.

קוֹמַת גּוּפוֹ מִפַּחַד שָׁחֲחָה, / כִּי פַרִידוּן הִלֵּךְ עָלָיו אֵימִים.

יוֹם לֹא־עָבוֹת יָשַׁב בְּכֵס הַשֵּׁן, / וְעַל רֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת־שְׁבוֹ זוֹהֶרֶת.

אֶת נִכְבַּדֵּי הַמְּחוֹזוֹת כֻּלָּם / הִזְעִיק, כִּי יָד יִתְּנוּ לַמְּלוּכָה.

אֶל מוּבַּדָּיו פָּנָה וְכֹה אָמַר: / 'אַי, אֲנָשִׁים דְּגוּלִים וַחֲכָמִים!

דְּעוּ, בַּמִּסְתָּרִים אוֹרֵב לִי צַר, / וְהַדָּבָר לַחֲכָמִים יָדוּעַ.

אָמְנָם צָעִיר הוּא, אַךְ לֹא רֹאשׁ אָקֵל בּוֹ, / יָרֵא אֲנִי מֵהַמַּזָּל הָרַע.

לָכֵן חַיִל כָּבֵד מִזֶּה נָחוּץ לִי: / מֵאֲנָשִׁים, דִּיוִים וּמִשֵּׁדוֹת.

אַזְעִיק אֵפוֹא לַמְּשִׂימָה צָבָא / מִבְּנֵי־אָדָם וּמִשֵּׁדִים גַּם יַחַד.

אַתֶּם הֱיוּ־נָא בְּדַעְתִּי הַפַּעַם, / כִּי בַּדָּבָר הַזֶּה אֵין לִי מָנוֹחַ.

עַתָּה חַבְּרוּ מִנְשָׁר לְעַם אִירָן: / "אַךְ זֶרַע טוֹב זוֹרֵעַ מַצְבִּיאֵנוּ.

דִּבְרֵי אֱמֶת עַל לְשׁוֹנוֹ תָּמִיד. / יָשָׁר הוֹלֵךְ וְצֶדֶק לֹא עִוֵּת."'

מִפַּחַד הַמַּצְבִּיא עָנוּ אָמֵן, / לַהַצָּעָה נֵאוֹתוּ פֶּה אֶחָד,

וּבִמְגִלַּת־הָרַהַב הַכְּפוּיָה / בַּחֲתִימָה הֵעִידוּ שָׂב וָנַעַר.

פֶּתַע־פִּתְאֹם עָלְתָה מֵהָאַרְמוֹן / שַׁוְעַת אָדָם קוֹרֵא חָמָס בְּקוֹל.

מִיָּד קֹרָא הַמִּתְיַסֵּר לַשָּׁהּ,/ לִפְנֵי אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם בַּמּוֹעָצָה.

פָּנָה אֵלָיו נִכְבָּד אֶחָד בְּכַעַס: / ‘אֱמֹר־נָא לָנוּ, מִי הָיָה עוֹשְׁקֶךָ?’

סָפַק הָאִישׁ כַּפַּיִם עַל רֹאשׁוֹ, / וְאֶל הַשָּׁהּ צָעַק: 'אֲנִי כָּוֶה!

אֵלֶיךָ רַצְתִּי וְתוֹבֵעַ צֶדֶק. / אֲנִי גּוֹנֵחַ מִתִּגְרַת יָדֶיךָ.

אִם צֶדֶק מִשְׁפָּטְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ, / יִגְדַּל, אַי, מֶלֶךְ, כּחֲךָ לָעַד.

אוּלָם אַתָּה עָשִׂיתָ לִי עַוְלָה, / סַכִּין בַּלֵּב תָּקַעְתָּ לְתָמִיד.

אִם תָּם אַתָּה אִתִּי, עַוְלָה מָאַסְתָּ, / מַדּוּעַ אֶל יַלְדִּי תִּשְׁלַח יָדְךָ?

שְׁמוֹנָה־עָשָׂר בָּנִים הָיוּ לִי פַּעַם, / עַתָּה נוֹתַר לִי רַק אֶחָד מֵהֶם.

רַחֵם־נָא עַל יַלְדִּי, עַל יְחִידִי, / וְלֹא יִבְעַר כְּבֵדִי וּבְלִי חָשָׂךְ.

מַלְכִּי, אֱמֹר־נָא לִי בַּמֶּה חֶטְאִי, / כִּי תִּרְדְּפֵנִי עַל לֹא אָוֶן בִּי?

רְאֵה עָנְיִי, רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשִׁי, / עָמָל וָפֶגַע אַל תָּסֵב לִי עוֹד.

אוֹתִי כָּפַף הַזְּמַן מֵרֹב שָׁנִים, / לִבִּי בְּאֵין תִּקְוָה, רֹאשִׁי דַּוָּי.

נָגוֹזוּ עֲלוּמַי וְאֵין לִי בֵּן, / וְאֵין עוֹד בָּעוֹלָם קָרוֹב כְּבֵן.

מִדּוֹת לָעָוֶל: תָּוֶךְ וְקָצֶה. / גַּם זֹאת: לָעָוֶל תּוֹאֲנָה וָטַעַם.

מַה תּוֹאֲנָה מָצָאתָ לְעָשְׁקֵנִי, / כִּי תַּחֲשֹׁב עָלַי רָעָה תָּמִיד.

אֲנִי חָרַשׁ־בַּרְזֶל, לֹא אִישׁ מַזִּיק, / וְאֵשׁ אוֹכֶלֶת עַל רֹאשִׁי הִשְׁלַכְתָּ.

מֶלֶךְ אַתָּה, אִם־כִּי נִרְאֶה כְּרַהַב, / עֲשֵׂה־נָא צֶדֶק עִמָּדִי הַפַּעַם.

אִם אֲזוֹרִים שִׁבְעָה בְּמַלְכוּתְךָ, / אוֹתִי בָּחַרְתָּ לְעָמָל וּלְסֵבֶל?

דִּין וּדְבָרִים פֹּה לְפָנֵינוּ, שָׁהּ; / יִשְׁמַע עוֹלָם – יֻכֶּה בְּתִמָּהוֹן.

אֵיךְ עַל־פִּי חֶשְׁבּוֹנְךָ הַמְעֻוָּת / תּוֹר בְּנִי לְהִשָּׁחֵט הִנֵּה זֶה בָּא?

אֵיךְ תְּכַלְכֵּל אֶת נַחֲשֵׁי כְּתֵפֶיךָ / בְּמֹחַ בְּנִי לְפִי רְצוֹן הָעָם?'

צֹחָךּ פָּקַח עֵינַיִם לִרְוָחָה, / כִּי לֹא פִּלֵּל לְדִבּוּרִים כָּאֵלֶּה.

מִיָּד הֵשִׁיבוּ לְכָוֶה אֶת בְּנוֹ, / בִּקְּשׁוּ לִקְנוֹת אֶת לְבָבוֹ בָּזֹאת,

אַךְ תַּחַת הַטּוֹבָה דָּרַשׁ הַשָּׁהּ, / כִּי יָד יִתֵּן כָּוֶה לַקּוֹל־קוֹרֵא.

כִּקְרֹא כָּוֶה אֶת כָּל חַוַּת־הַדַּעַת, / פָּנָה כְּרֶגַע אֶל זִקְנֵי הָעָם,

וְכֹה צָעַק: 'אַי, עֲבָדִים לַדִּיו! / שְׁכַחְתֶּם כָּלָה יִרְאַת הָאֱלֹהִים.

כֻּלְכֶם שַׂמְתֶּם פְּנֵיכֶם לַגֵּיהִנּוֹם, / כִּי מְכַרְתֶּם לִבּוֹתֵיכֶם לַזֵּד.

לֹא עֵד אֲנִי לְחַוַּת־דַּעַת זוֹ, / כִּי לִי דֵּעָה אַחֶרֶת עַל הַמֶּלֶךְ.'

הִרְעִים, קָפַץ רוֹעֵד מִמְּקוֹמוֹ, / קָרַע אֶת הַמִּנְשָׁר, דָּרַךְ עָלָיו.

הַיֶּלֶד הַיָּקָר רָץ לְפָנָיו, / צוֹעֵק מִהֵר מִן הָאַרְמוֹן לָרְחוֹב.

דִּבְרֵי חָנֵף הִשְׁמִיעוּ הַשָּׂרִים: / 'אַי, מֶלֶךְ מְהֻלָּל בְּכָל הָאָרֶץ!

הָרוּחַ הַקָּרָה אַל עֹז תַּרְהִיב / לִנְגֹּעַ בְּרֹאשְׁךָ בְּיוֹם הַקְּרָב.

כָּוֶה זֶה, אֵיךְ מַשְׁמִיעַ עֶלְבּוֹנוֹת, / כְּמוֹ דִּין וּדְבָרִים לוֹ עִם שָׁוִים?

אֶת עֲצוּמַת הַבְּרִית אִתְּךָ קָרַע, / מָרָה בְּךָ וְסָר מִמִּצְוָתְךָ.

שׁוֹחֵר נָקָם עָזַב אֶת הָאוּלָם, / תֹּאמַר: “בִּבְרִית עִם פַרִידוּן הָאִישׁ!”

דָּבָר חָמוּר מִזֶּה עֲדַיִן לֹא / רָאִינוּ, וְנִדְהַמְנוּ לְמַרְאֵהוּ.'

עָנָה הַשָּׁהּ מִבְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ: / 'הַיּוֹם מִמֶּנִּי נִפְלָאוֹת תִּשְׁמָעוּ.

הֵן רַק הוֹפִיעַ בָּאוּלָם כָּוֶה, / וְאֶת תְּרוּעַת קוֹלוֹ שָׁמְעוּ אָזְנַי,

נִדְמֶה הָיָה: בֵּינִי וּבֵין הָאִישׁ / מֵהָאַרְמוֹן קָם הַר־בַּרְזֶל גָּבֹהַּ.

בְּעֵת סָפְקוֹ כַּפַּיִם עַל הָרֹאשׁ, / לֹא יֵאָמֵן, נִקְרַע פִּתְאֹם לִבִּי.

הֲיֵשׁ יוֹדֵעַ מַה יַּגִּיד מָחָר? / צְפוּנוֹת שָׁמַיִם סוֹד כָּמוּס לַכֹּל.'

כְּצֵאת כָּוֶה מֵעִם הַשַּׁהְרְיָר, / נִקְהַל סְבִיבוֹ בַּשּׁוּק הֲמוֹן הָעָם.

הָאִישׁ נָתַן בְּקוֹל, צָעַק חָמָס, / קָרַא אֶת הַקָּהָל לִתְבֹּעַ צֶדֶק.

הָעוֹר, אֲשֶׁר לַהֲגַנַּת רַגְלָיו / לוֹבֵשׁ נַפָּח מַכֶּה בְּפַטִּישׁוֹ,

חִבֵּר כָּוֶה אֶל קְצֵה כִּידוֹן אָרֹךְ, / וְהָאָבָק בַּשּׁוּק עָלָה שָׁמַיְמָה.

הַנֵּס בַּכַּף, הִפְסִיעַ וְצָעַק: / 'עוֹבְדֵי־יַזְדָּן מְהֻלָּלִים, הַקְשִׁיבוּ!

אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ בְּנֶפֶשׁ פַרִידוּן, / יוֹצִיא רֹאשׁוֹ מֵעֲנִיבַת צֹחָךּ ,

יֵלֵךְ וְיִלָּוֶה עַל פַרִידוּן, / כִּי רַק בְּסֵתֶר תִּפְאַרְתּוֹ נָנוּחַ.

עֲלוּ מִפֹּה כִּי עֶבֶד הַשָּׂטָן הוּא, / וּבְתוֹךְ לִבּוֹ שׂוֹנֵא אֶת הַבּוֹרֵא.'

הִנֵּה כִי־כֵן הִבְדִּיל הָעוֹר הַדַּל / בֵּין הָאוֹיְבִים וּבֵין הָאוֹהֲבִים.

כָּוֶה נוֹשֵׂא־הַנֵּס הָלַךְ בָּרֹאשׁ / וְגַיִס לֹא קָטָן נִקְבַּץ עָלָיו.

עַל פַרִידוּן, עַל מְקוֹמוֹ, שָׁמַע, / עַל־כֵּן עַתָּה נָשָׂא רַגְלָיו אֵלָיו,

בָּא אֶל חֲצַר הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ. / כְּהוֹפִיעוֹ הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ.

כִּרְאוֹת הַשָּׁהּ הָעוֹר עַל הַכִּידוֹן, / מָצָא בַּמַּעֲשֶׂה אוֹת לְטוֹבָה.

קִשְּׁטוֹ בְּשֵׁשׁ־מָשְׁזָר תּוֹצֶרֶת רוּם / וּבִתְמוּנָה מִשְּׁבוֹ עַל רֶקַע פָּז.

סֵמֶל־בְּרָכָה עָשָׂהוּ פַרִידוּן, / וְהֵנִיפוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ כְּסַהַר.

עָלָיו הוֹסִיף סְרָטִים בִּשְׁלַל־צְבָעִים, / ‘דֶּגֶל־כָּוֶה’ קֹרָא לְדוֹר וָדוֹר.

מֵאָז כָּל שָׁהּ חָדָשׁ בַּעֲלוֹתוֹ / עַל כֵּס אָבִיו, לָשִׂים עָלָיו הַכֶּתֶר,

עַל זֶה עוֹר־הַנַּפָּח חֲסַר־הָעֶרֶךְ / הוֹסִיף עֲדִי חָדָשׁ לְפָאֲרוֹ.

בְּשֵׁשׁ מָשְׁזָר וּבְמֶשִׁי מְנֻמָּר / הָפַךְ כֹּה דֶּגֶל הַנַּפָּח כָּוֶה,

לִהְיוֹת כְּשֶׁמֶשׁ בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה, / וְהוּא תִּקְוַת לֵב הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עַד כֹּה וָכֹה סָבַב כַּדּוּר־הָאָרֶץ, / וְהֶעָתִיד עוֹד לוּט בַּעֲרָפֶל.

כִּרְאוֹת אָז פַרִידוּן אֶת הָעוֹלָם / הוֹלֵךְ וְנֶחֱרָב לִפְנֵי צֹחָךּ ,

חָגַר מָתְנָיו, חָבַשׁ קוֹבַע נְחשֶׁת, / וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי אִמּוֹ לֵאמֹר:

'אֲנִי יוֹצֵא לַקְּרָב, הִתְפַּלְּלִי / וְאַל תַּרְפִּי עַד בּוֹא הַנִּצָּחוֹן.

נִשְׂגָּב בּוֹרֵא־עוֹלָם מֵהָעוֹלָם, / בְּטוֹב וּבְרַע פִּרְשִׂי אֵלָיו כַּפַּיִם.'

הִזִּילָה פִרָנַךּ דְּמָעוֹת חַמּוֹת, / בְּדַם לִבָּהּ קָרְאָה אֶל אֱלֹהִים,

וְכֹה אָמְרָה: 'אֶת בְּנִי, בֶּן חֲסוּתִי, / אֲנִי, יַזְדָּן, מוֹסֶרֶת לְיָדֶיךָ.

שָׁמְרֵהוּ מִתִּגְרַת הַמְּרֵעִים, / וּגְאַל אֶת הָעוֹלָם מֵהַפְּתָאִים.'

חִישׁ פַרִידוּן נִגַּשׁ לַהֲכָנוֹת, / אֲבָל נָצַר לָשׁוֹן, שְׁמָרָן בְּסוֹד.

הָיוּ לְפַרִידוּן אַחִים עוֹד שְׁנַיִם, / וְהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים.

אֶחָד מֵהֶם, שְׁמוֹ כַּיָנוּשׁ הָיָה, / וְהַשֵּנִי בַּשְּׁנַיִם – פֻּרְמָיֶה.

אֶל שְׁנֵי אֶחָיו שָׂח פַרִידוּן לֵאמֹר: / 'חֲיוּ בְּאשֶׁר, אַי, אַנְשֵׁי לֵבָב!

גַּלְגַּל שָׁמַיִם מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת: / עֲטֶרֶת הַמַּלְכוּת שָׁבָה אֵלֵינוּ.

הֲבִיאוּ אֶת טוֹבֵי הֶחָרָשִׁים, / אַלָּה יָצוּרוּ לִי כִּבְדַּת מִשְׁקָל.'

הוּא אַךְ אָמַר וְהָאַחִים יָצְאוּ / אֶל שׁוּק הַחָרָשִׁים אֲשֶׁר בָּעִיר.

הָאֻמָּנִים הַשּׁוֹחֲרִים כָּבוֹד / שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל פַרִידוּן וּבָאוּ.

הַשַּׁאֲפָן אָחַז חִישׁ בְּמָחוֹג / וְלִפְנֵיהֶם צִיֵּר תְּמוּנַת אַלָּה.

לְעֵינֵיהֶם בָּאֲדָמָה צִיֵּר / אַלָּה, אֲשֶׁר רֹאשׁ־פָּר לָהּ בְּקָצֶהָ.

הַנַּפָּחִים פָּנוּ לְפָעֳלָם / וְכַאֲשֶׁר כִּלּוּ אֶת מְלַאכְתָּם,

הֵבִיאוּ הָאַלָּה לִפְנֵי הַשָּׁהּ, / וְהִיא הֵאִירָה כַּחַמָּה לְמַעְלָה.

שָׂשׂ פַרִידוּן לְמַעֲשֶׂה יָדָם, / נָתַן לָהֶם גְּלִימוֹת, זָהָב וָכֶסֶף,

וְגַם עוֹרֵר בָּהֶם תִּקְווֹת טוֹבוֹת – / מִשְׂרוֹת הִבְטִיחַ לֶעָתִיד לֵאמֹר:

'אַחַר אֲשֶׁר אַכְנִיעַ אֶת הָרַהַב, / אֶרְחַץ אֶת צַוָּארְכֶם מֵהָאָבָק,

עוֹלָם אָבִיא אֶל צֶדֶק מִשְׁפָּטַי, / וְשֵׁם שׁוֹפֵט־הָאָרֶץ עַל שְׂפָתַי.'

רידון יוצא לקרב עם צֹחָךּ

הִגְבִּיהַּ פַרִידוּן רֹאשׁוֹ עַד שֶׁמֶשׁ, / חָגַר אֶת אַבְנֵטוֹ לִנְקַם אָבִיו.

טוֹב־לֵב יָצָא בְּיוֹם כֻרְדָּד, אֲשֶׁר / מַזָּלוֹ טוֹב וְאוֹתוֹתָיו – בְּרָכָה.⁶⁵

צְבָאוֹ נִקְהַל בְּשַׁעַר חֲצֵרוֹ, / וְכֵס הַשָּׁהּ נָגַע בָּעֲנָנִים.

פִּילִים רָמֵי־צַוָּאר, עִמָּם שְׁוָרִים, / הוֹבִילוּ לַצָּבָא צֵידָה וְטַעַן.

עָמְדוּ לְיַד הַמֶּלֶךְ שְׁנֵי אֶחָיו, / כְּמוֹ קְטַנִּים מִמֶּנּוּ וּכְרֵעִים.

מִהֵר מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה,/ הָרֹאשׁ מָלֵא נָקָם, הַלֵּב – מִשְׁפָּט.

בְּסוּסֵיהֶם הָעַרְבִיִּים הִגִּיעוּ / לִמְקוֹם מוֹשַׁב עוֹבְדֵי הָאֱלֹהִים.

חָנָה הַמֶּלֶךְ שָׁם בֵּין הַטּוֹבִים, / וַאֲלֵיהֶם שָׁלַח דִּבְרֵי בְּרָכָה.

כְּרֶדֶת לַיְלָה בָּא אֶחָד מֵהֶם, / כְּאִישׁ שָׁלוֹם הוֹפִיעַ חֲגִיגִית.

בְּמֻשְׁק שַׂעֲרוֹתָיו עַד הָרַגְלַיִם, / וְהַפָּנִים כִּפְנֵי עַלְמוֹת הָעֵדֶן.

אֵין־זֹאת כִּי־אִם סֻרוּשׁ בָּא מֵהָעֵדֶן, / לְהוֹרוֹתוֹ מַה טּוֹב וּמַהוּ רָע.⁶⁶

אֶל הַמַּנְהִיג הִגִּיעַ כְּמַלְאָךְ / וּבַחֲשַׁאי לִמְּדוֹ כְּשָׁפִים וָנַחַשׁ,

לִמְצֹא מַפְתֵּחַ לְמַנְעוּל וּבְרִיחַ, / וּבְלַחַשׁ לְגַלּוֹת לַכֹּל צְפוּנוֹת.

הֵבִין הַמֶּלֶךְ כִּי הוּא שְׁלִיחַ אֵל, / לֹא שְׁלִיחַ אַהְרִימַן לְהַכְשִׁילוֹ.

פָּנָיו מִגִּיל כֻּסּוּ בְּאַרְגְּוָן, / לִרְאוֹת אוֹתוֹ וּמַזָּלוֹ פּוֹרְחִים.

הַטַּבָּחִים הֵכִינוּ אֲרוּחָה, / שֻׁלְחַן כָּל־טוּב עָרְכוּ לַנִּכְבָּדִים,

וּפַרִידוּן אַחַר שְׁתוֹתוֹ הַיַּיִן, / כָּבַד עָלָיו רֹאשׁוֹ וְסָר לִישֹׁן.

כִּרְאוֹת אֶחָיו בִּרְכַּת אִיזַד עָלָיו, / כִּי כּוֹכָבוֹ וּמַזָּלוֹ עֵרִים,

קָשְׁרוּ הַשְּׁנַיִם קֶשֶׁר מְרֵעִים / לְהַאֲבִיד אֶת פַרִידוּן מֵאֶרֶץ.

מֵעֲלֵיהֶם הָיָה שָׁם הַר תָּלוּל, / אֶחָיו עָשׂוּ דַּרְכָּם בְּאֵין רוֹאֶה.

לְמַרְגְּלוֹת הָהָר יָשֵׁן הַשָּׁהּ, / וַאֲפֵלָה מִזְּמַן כִּסְּתָה הַגַּיְא.

הַמְּרֵעִים הֶעְפִּילוּ אֶל הָהָר, / וְאִישׁ לְמַטָּה לֹא יָדַע אָרְחָם.

אַחַר עָקְרָם צוּק־סֶלַע בַּמָּרוֹם, / לִמְחֹץ בּוֹ רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ בְּאַחַת,

הֵם גִּלְגְּלוּהוּ בַּמִּדְרוֹן מִלְּמַעְלָה / לִפְגֹּעַ בְּמֵזִיד בַּנָּם לְמַטָּה.

בְּמַאֲמַר־יַזְדָּן הִעִיר הַסֶּלַע / הַמִּדַּרְדֵּר אֶת פַרִידוּן מִשְּׁנָת.

בְּלַחַשׁ־קֶסֶם אֶת הַצּוּק עָצַר, / וְלֹא זָז עוֹד מִמְּקוֹמוֹ כְּפֶשַׂע.

הֵבִינוּ הָאַחִים כִּי מִיַּזְדָּן הוּא, / וְאֵין לָרַע וְלָעַוְלָה שְׁלִיטָה בּוֹ.

הַשָּׁהּ קָשַׁר אֶת אַבְנֵטוֹ לַדֶּרֶךְ, / נָצַר אֶת פִּיו וְלֹא גִּלָּה דָּבָר.

נוֹסֵעַ הוּא וּבְרֹאשׁ צְבָאוֹ כָּוֶה, / מִמְּקוֹמוֹ בְּרֹאשׁ מוּרָם פּוֹסֵעַ,

נוֹשֵׂא בָּרוּם אֶת דֶּגֶל הַנַּפָּח, / וּמֵעַתָּה הוּא נֵס הַמְּלוּכָה.

לִנְהַר אַרְוַנְד עָשָׂה הַשָּׁהּ דַּרְכּוֹ / כְּאִישׁ בְּחִפּוּשִׂים אַחַר הַכֶּתֶר.⁶⁷

אִם לֹא יָדַעְתָּ פַּהְלַוִית קְדוּמָה, / “חִדֶּקֶל” הוּא בְּפִי הָעֲרָבִים.

עַל שְׂפַת נְהַר־חִדֶּקֶל, בְּבַגְדָּד, / עָשָׂה הַמֶּלֶךְ חֲנִיָּה נוֹסֶפֶת.⁶⁸

כְּהַגִּיעוֹ קָרוֹב אֶל הַנָּהָר, / דָּרַשׁ בִּשְׁלוֹם הַסַּפָּנִים לֵאמֹר:

‘כָּל הַסְּפִינוֹת וְהַסִּירוֹת מִיָּד / אֶל עֵבֶר הַנָּהָר מִזֶּה הֲבִיאוּ.’

לָעֲרָבִי אָמַר הַמְנַצֵּחַ: / 'אֶת הַסְּפִינוֹת הוֹצֵא מִיָּד לַדֶּרֶךְ,

לְהַעֲבִיר אֶת לוֹחֲמַי מִפֹּה /לְצַד שֵׁנִי, וְאַל תּוֹתִיר פֹּה אִישׁ.

שׁוֹמֵר הַמַּיִם לֹא הֵבִיא כְּלֵי שַׁיִט, / הוּא גַּם לֹא בָּא כְּאֹמֶר פַרִידוּן,

וּתְשׁוּבָתוֹ הָיְתָה: 'שַׁלִּיט הָאָרֶץ /פָּקַד עָלַי בַּסֵּתֶר וְאָמַר:

“אַל תַּעֲבִיר עַל פְּנֵי הַמַּיִם אִישׁ / בְּלִי רִשְׁיוֹנִי וּבְלִי חֲתִימָתִי.”'

כִּשְׁמֹעַ פַרִידוּן, חָרָה אַפּוֹ, / אַךְ בְּלִי מוֹרָא מֵעֹמֶק הַנָּהָר,

שִׁנֵּס מִיָּד מָתְנָיו הָאֲצִילִים, / וְעַל סוּסוֹ לֵב־הָאֲרִי יָשַׁב.

שׁוֹחֵר נָקָם וְשָׂשׂ לַמִּלְחָמָה, / הִטִּיל סוּסוֹ הָאֲדַמְדַּם לַמַּיִם.

חָגְרוּ גַּם לוֹחֲמָיו אֶת מָתְנֵיהֶם / וּבְעִקְּבוֹתָיו יָרְדוּ אֶל הַנָּהָר.

בְּקוֹל הֵידָד עַל־גַּב קַלֵּי הָרֶגֶל / טָבְלוּ עִם אֻכְּפֵיהֶם בְּתוֹךְ הַמַּיִם,

רַק רָאשֵׁיהֶם כְּבַחֲלוֹם נָעִים / עַל סוּסֵיהֶם הַמִּתְקַדְּמִים לְמַטָּה.

הַגּוּף בַּמַּיִם, הַצַּוָּאר לְמַעְלָה, / כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹרֵעַ חשֶׁךְ.

עָלוּ לַחוֹף בְּרֹאשׁ מָלֵא נָקָם, / וְשָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם לִירוּשָׁלַיִם. ⁶⁹

וִירוּשָׁלַיִם בְּפַרְסִית־בֵּינַיִם, / בְּפַּהְלַוִית, הֲלֹא הִיא גַּנְגִּ־דִּזְ’הוּכְתּ.

בַּעֲרָבִית קוֹרְאִים לָהּ ‘עִיר־הַקֹּדֶשׁ’, / וְשָׁם בָּנָה צֹחָךּ אֶת אַרְמוֹנוֹ.

כְּהִתְקָרְבָם מֵהַמִּדְבָּר לָעִיר, / אֲשֶׁר אוֹתָהּ בְּמַסָּעָם בִּקְּשׁוּ,

וְכִהְיוֹתָם מֶרְחַק פַּרְסָה מִמֶּנָּה, / הִשְׁגִּיחַ פַרִידוּן בָּהּ בְּאַרְמוֹן,

הַמִּתְנַשֵּׂא גָּבֹהַּ מִשַּׁבְּתַאי, / לַחְמֹס רוֹצֶה הוּא אֶת הַכּוֹכָבִים.

מֵאִיר הַזְּבוּל כְּנֹגַהּ בַּשָּׁמַיִם, / שׁוֹרִים חֶדְוָה עָלָיו, שַׁלְוָה וָנֹעַם.

אַךְ פַרִידוּן יָדַע, כִּי לְפָנָיו / מִשְׁכַּן הָרַהַב, זְבוּל גְּדֻלָּה וָיֹפִי.

אֶל עֲמִיתָיו אָמַר: 'אֲשֶׁר בָּנָה / מִנִּי עָפָר כֵּהֶה הֵיכָל נִשָּׂא כָּזֶה,

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, כִּי לָעוֹלָם אֶצְלוֹ / שָׁמוּר סוֹד לֹא יָדוּעַ, רָז כָּמוּס.

עַל־כֵּן מוּטָב כִּי נְמַהֵר לַקְּרָב / וּבַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא נִתְמַהְמֵהַּ.'

אָחַז בְּאַלָּתוֹ כְּבֵדָה, רֹאשׁ־פָּר,/ הֵאִיץ בַּסּוּס, שִׁחְרֵר אֶת מוֹשְׁכוֹתָיו,

תֹּאמַר: ‘זוֹ אֵשׁ לַאֲמִתָּהּ דוֹלֶקֶת / לִפְנֵי שׁוֹמְרֵי אַרְמוֹן הַשַּׁהְרְיָר!’

בַּאַלָּתוֹ מֵעַל אֻכַּף סוּסוֹ, / נִדְמֶה הוּא מְגוֹלֵל הָאֲדָמָה.

רָכוּב פָּרַץ אֶל הָאַרְמוֹן הָעֶלֶם / חֲסַר־הַנִּסָּיוֹן אַךְ הַנּוֹעָז.

נָסוֹגוּ הַשּׁוֹמְרִים מְבֹהָלִים, / וּפַרִידוּן הוֹדָה לֶאֱלֹהִים.

פרידון נפגש עם אחיות ג’משיד

אֶת צֶלֶם הַכְּשָׁפִים, אֲשֶׁר הֵקִים / צֹחָךּ וְהֶעֱלָהוּ עַד שָׁמַיִם,

הִפִּיל מִלְּמַעְלָה אֶל הָאֲדָמָה, / כִּי לַאֲדוֹן־עוֹלָם זֶה לֹא הוּקַם.

בְּרֹאשׁ־הַפָּר אֲשֶׁר לְאַלָּתוֹ / הִכָּה עַל רֹאשׁ כָּל אִישׁ בָּא בְּדַרְכּוֹ.

עַל רֹאשׁ הַמְכַשְּׁפִים הַנּוֹדָעִים, / אֲשֶׁר הִסְתּוֹפְפוּ בְּתוֹךְ הַזְּבוּל,

הִפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו כְּבֵדוֹת, / עַד הַגִּיעוֹ אֶל כֵּס עוֹבֵד הַנַּחַשׁ,

עַתָּה דָּרְכוּ רַגְלָיו עַל כֵּס צֹחָךּ , / מָצָא הַכֶּתֶר וְיָשַׁב לִמְלֹךְ.

חִפְּשׂוּ בְּאַרְמוֹנוֹ בְּכָל מָקוֹם, / אוּלָם מִמֶּנּוּ אֵין סִימָן וָזֵכֶר.

מֵאֲחוֹרֵי פָּרֹכֶת הַהַרְמוֹן / הוֹצִיא שְׁחוֹרוֹת־הָעַיִן הַזּוֹרְחוֹת.

תְּחִלָּה צִוָּה לִרְחֹץ גּוּפוֹתֵיהֶן, / אַחַר שָׁטַף נַפְשׁוֹתֵיהֶן מִצַּעַר.

הֶרְאָה הַדֶּרֶךְ לֵאלֹהִים קָדוֹשׁ, / וְטִהֲרָן מִסְּחִי וּמֵעָווֹן,

כִּי בֵּין עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים שָׁכְנוּ, / אוֹבְדוֹת עֵצָה הָיוּ כְּשִׁכּוֹרוֹת.

אַחְיוֹת אֲדוֹן־הָאָרֶץ גַּם שָׁפְכוּ / טַל־דָּם מִנַּרְקִיסֵי רוֹאוֹתֵיהֶן.

פָּתְחוּ דְּבָרִים אֶל פַרִידוּן לֵאמֹר: / 'יָמֶיךָ יֶאֶרְכוּ עַד בְּלוֹת תֵּבֵל.

מַה הַמַּזָּל הֵבֵאתָ, אִישׁ מַזָּל? / הַפְּרִי וְהֶעָנָף מֵאֵיזֶה עֵץ,

כִּי עַד יְצוּעַ הַלָּבִיא הִגַּעְתָּ, / אֶל הֶעָרִיץ וְעַז־הַנֶּפֶשׁ בָּאתָ?

כַּמָּה תְּלָאוֹת וּפֻרְעָנוּת בָּאוּנוּ / מֵאַהְרַמַן שֶׁבִּכְתֵפָיו צְפָעִים!

כַּמָּה הֵרַע זֶה לָנוּ בָּעוֹלָם / בְּמַעֲשֵׂי כְּשָׁפָיו חַסְרֵי־הַשַּׁחַר!

עַד הֵנָּה לֹא רָאִינוּ בָּאַרְמוֹן / אִישׁ־מַעֲלָה מַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד,

אֲשֶׁר יִשָּׂא נַפְשׁוֹ אֶל הַכִּסֵּא, / יֹאמַר לָרֶשֶׁת אֶת מְקוֹם הַמֶּלֶךְ.'

שָׂח פַרִידוּן: 'לֹא כֶּתֶר אוֹ מַזָּל / הֵם נַחֲלָה לְאִישׁ לְעוֹלָמִים.

אֲנִי יוֹרֵשׁ אָבְּתִּין הַמְהֻלָּל, / אוֹתוֹ הֶגְלָה צֹחָךּ מִגְּבוּל אִירָן,

וַהֲרָגוֹ בַּסּוֹף. שׁוֹחֵר נָקָם / נָשָׂאתִי אֶת רַגְלַי אֶל כֵּס צֹחָךּ .

הַפָּרָה בַּרְמָיֶה, זוֹ מֵינִקְתִּי, / הַמִּצְטַיֶּנֶת בְּיָפְיָהּ הָרַב –

מַה הַטּוֹבָה צָמְחָה לְאִישׁ־הַזְּרוֹעַ,/ כִּי רְצָחָהּ בְּלִי־דִין, אֶת הָאִלֶּמֶת.⁷⁰

אֲנִי חָגוּר לַקְּרָב, לֹא מִתְחַמֵּק, / מָלֵא חֵמָה יָצָאתִי מֵאִירָן,

בְּאַלָּתִי רָאשֵׁהוּ לְרוֹצֵץ – / לֹא מְחִילָה אוֹ אַהֲבָה אִתִּי.'

כִּשְׁמֹעַ אַרְנַוָּז דִּבְרֵי הַבָּא,/ הֵבִינָה מַה צָּפוּן בּוֹ בֶּעָתִיד:

'אָכֵן הַמֶּלֶךְ פַרִידוּן אַתָּה,/ אֲשֶׁר יַשְׁמִיד אֶת כִּשּׁוּפֵי הַשֶּׁקֶר.

אַיֵּה חָכְמַת צֹחָךּ בִּפְנֵי יָדְךָ, / חָגַרְתָּ עֹז לִקְרֹא לָאָרֶץ דְּרוֹר.

אֲנִי וַאֲחוֹתִי בְּנוֹת־מֶלֶךְ שְׁתֵּינוּ, / וְנַעֲנֵינוּ לוֹ מִפַּחַד מָוֶת.

יוֹם־יוֹם עִם נְחָשִׁים לִשְׁכַּב, לָקוּם! / הַאֵין מִדָּה לַצַּעַר, שַׁהְרְיָר?'

שָׂח פַרִידוּן לָאֲחָיוֹת לֵאמֹר: / 'אִם בִּי שָׁמַיִם יִנְהֲגוּ בְּצֶדֶק,

אֶכְרֹת רַגְלֵי הָרַהַב מֵעָמְדָן, / וַאֲטַהֵר הָאָרֶץ מִטֻּמְאָה.

אוּלָם אַתֶּן דִּבְרֵי אֱמֶת הַגֵּדְנָה: / אַיֵּה אוֹתוֹ נָבָל דּוֹמֶה לְרַהַב?'

גִּלּוּ יְפוֹת־הַתֹּאַר אֶת הַסּוֹד. / חָשְׁבוּ: ‘אוּלַי סוֹף־סוֹף יָבוֹא קִצּוֹ.’

אָמְרוּ: 'הָאִישׁ נָסַע לְהִנְדּוּסְתָּן, / לִכְפּוֹת עָלֶיהָ נַחַשׁ וּכְשָׁפִים.

צֹחָךּ כָּרַת אֶלֶף רָאשֵׁי־אָדָם / חַפִּים, מִפַּחַד מַזָּלוֹ הָרָע.

חוֹזֶה אֶחָד נִבֵּא לוֹ לְפָנִים: / "יֵשׁ יוֹם, הָאָרֶץ תִּפָּטֵר מִמֶּךָּ,

אָז פַרִידוּן יִירַשׁ אֶת כִּסְאֲךָ / וְאָשְׁרְךָ בְּדֶרֶךְ זוֹ יִבֹּל.'

בּוֹעֶרֶת חֲמָתוֹ עַל הֶחָזוּת / וְהַחַיִּים לוֹ לְמַעֲמָסָה.

דַּם בְּהֵמָה, נָשִׁים וַאֲנָשִׁים / בְּלֹא רַחֵם שׁוֹפֵךְ הוּא לְמִקְוֶה,

וּבוֹ, אוֹמְרִים, רוֹחֵץ הוּא גּוּף וָרֹאשׁ, / דְּבַר הַהוֹבְרִים וּנְבוּאָתָם לִסְתֹּר.

הַצִּפְעוֹנִים עַל שְׁתֵּי כְּתֵפָיו, פְּלִיאָה, / אֵינָם נוֹתְנִים מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ.

מִמְּדִינָה אֶל מְדִינָה סוֹבֵב הוּא / וּמִנְּחָשָׁיו הָאֲפֵלִים בּוֹרֵחַ.

הִנֵּה מַגִּיעַ זְמַן שׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, / אַף כִּי מָקוֹם פָּנוּי לוֹ אֵין עוֹד פֹּה.'

כֵּן בְּנוֹת־הַחֵן הַכְּאוּבוֹת סִפְּרוּ./ הִטָּה הַשָּׁהּ אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת.

המעשה בפרידון ופקידו של צֹחָךּ

כְּצֵאת צֹחָךּ אֶת הַמְּדִינָה, הִשְׁאִיר / בַּבַּיִת אִישׁ עָשִׁיר מָסוּר כְּעֶבֶד.

הִפְקִיד אוֹתוֹ עַל כֵּס וְעַל אוֹצָר, / כִּי הִתְפַּעֵל מִנֶּאֱמָנוּתוֹ.

קֹרָא בַּשֵּׁם כֻּנְדְרַוּ, ‘הַמִּתְמַהְמֵהַּ’, / כִּי לֹא נִדְחַף לְהִלָּחֵם בָּעָוֶל.

נִבְהָל אֶל הָאַרְמוֹן, בָּא וְרָאָה / אָדָם חָדָשׁ נוֹשֵׂא שָׁם אֶת הַכֶּתֶר.

זֶה עַל כִּסֵּא הַשָּׁהּ יָשַׁב נִנּוֹחַ, / כִּבְרוֹשׁ תָּמִיר עַל אֲמִירוֹ יָרֵחַ.

מִצַּד אֶחָד כְּבְרוֹשׁ רָם שַׁהְרְנָז, / מִצַּד שֵׁנִי כַּסַּהַר אַרְנַוָז.

הַמְּבוֹאוֹת הָמוּ מִלּוֹחֲמִים, / וַחֲמוּשִׁים עָמְדוּ לִפְנֵי הַשַּׁעַר.

כֻּנְדְרַוּ מִבְּלִי לִתְמֹהַּ אוֹ לִשְׁאֹל, / חָלַק כָּבוֹד, נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה,

וְשָׂח אֶל פַרִידוּן: 'אַי שַׁהְרְיָר, / חֲיֵה לָעַד, כָּל עוֹד יִהְיֶה הַזְּמָן.

בְּרוּכָה תִּהְיֶה יְשִׁיבָתְךָ בְּזֹהַר, / כִּי שָׁהַנְשָׁהּ רָאוּי לִשְׁמוֹ אַתָּה.

תִּמְשֹׁל בְּכָל שִׁבְעַת הָאֲזוֹרִים, / רֹאשְׁךָ יָרוּם מֵעַנְנֵי הַגֶּשֶׁם.'

צִוָּהוּ פַרִידוּן אֵלָיו לָגֶשֶׁת, / וְזֶה מִכָּל אֲשֶׁר יָדַע גִּלָּה לוֹ.

וְעוֹד צִוָּהוּ הַגִּבּוֹר לֵאמֹר: / 'מְצָא אֶת הַכֵּלִים לַאֲרוּחָה.

הָבֵא שֵׁכָר, קְרָא לִמְנַגְּנִים, מְזֹג / גְּבִיעִים, עֲרֹךְ שֻׁלְחָן כְּיַד הַמֶּלֶךְ.

אֲשֶׁר יוּכַל לְהִלָּווֹת בְּשִׁיר, / יָסַב לִי נַחַת בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן.

אֱסֹף אֵלַי אֶת נִכְבְּדֵי הָעִיר / הָרְאוּיִים לִשְׂמֹחַ בְּאָשְׁרִי.'

הַמֶּלֶךְ אַךְ כִּלָּה אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ, / וּכְבָר נֶחְפַּז כֻּנְדְרַוּ לַעֲשׂוֹתָהּ.

הֵבִיא תִּירוֹשׁ נוֹצֵץ, גַּם מְנַגְּנִים / וְנִכְבָּדִים מִגֶּזַע מְיֻחָס.

בְּשִׁיר וּבְיַיִן פַרִידוּן חָגַג / אֶת הַמִּשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה כַּמִּשְׁפָּט.

בַּשַּׁחַר, טֶרֶם יוֹם, חָמַק כֻּנְדְרַוּ / מִפַרִידוּן הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ,

עָלָה אֻכַּף סוּסוֹ קַל־הָרַגְלַיִם / וְהִדְהִירוֹ לְמַחֲנֵה צֹחָךּ .

הוּא בָּא לִפְנֵי מַלְכּוֹ, וְהוֹדִיעוֹ / הַחֲדָשׁוֹת רָאָה וְגַם שָׁמַע.

כָּזֹאת אָמַר: 'אַי, מֶלֶךְ הַגֵּאִים! / הָאוֹת לְאָבְדָּנְךָ הִנֵּה זֶה בָּא.

שְׁלשָׁה גְּבָרִים גֵּאִים עִם חַיִל רַב / פָּלְשׁוּ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֵלֵינוּ,

וְהַקָּטָן בַּשְּׁלִישִׁיָּה הַזֹּאת / תָּמִיר כִּבְרוֹשׁ הוּא, וּפָנָיו פְּנֵי־מֶלֶךְ.

קָטָן בְּגִיל, אַךְ בְּחָכְמָה גָּדוֹל / וְעַל אֶחָיו עוֹלֶה עַד אֵין עֲרֹךְ.

אַלָּה כְּבֶקַע סֶלַע בְּכַפּוֹ, / הִיא מַזְהִירָה בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן.

רָכוּב הִגִּיעַ אֶל אוּלַם הַכֶּתֶר, / וּשְׁנֵי הָאֲצִילִים לִשְׁנֵי צִדָּיו.

כְּהַגִּיעוֹ יָשַׁב עַל כֵּס הַכַּי, / הִשְׁמִיד לוּחוֹת כְּשָׁפֶיךָ וּשְׁקָרֶיךָ.

כָּל הַמִּסְתּוֹפְפִים בְּאַרְמוֹנְךָ / מִבְּנֵי הַבַּיִת אוֹ מֵהַדִּיוִים,

הִתִּיז אֶת רָאשֵׁיהֶם מֵאֻכָּפוֹ, / וְדָם וּמֹחַ זֶה בָּזֶה עִרְבֵּב.'

הֵעִיר צֹחָךּ : ‘כֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלָם; / אוֹרֵחַ בָּא, טוֹב כִּי יִשְׁתַּעְשַׁע.’

עָנָה סוֹכֵן הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: / 'אוֹרֵחַ זֶה בָּא בְּאַלַּת רֹאשׁ־פָּר!

בְּרֹב חֻצְפָּה יוֹשֵׁב הוּא בְּבֵיתְךָ, / גָּזַל אַבְנֵט וָכֶתֶר וּכְבוֹדְךָ.

הִתְנַהֲגוּת הָאִישׁ כְּפוּיַת־טוֹבָה. / אִם בְּעֵינֶיךָ הוּא אוֹרֵחַ, מַה טּוֹב.'

אָמַר אֵלָיו צֹחָךּ : ‘אַל תְּקוֹנֵן. / קָרוּא עַז־נֶפֶשׁ מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת.’

הֵשִׁיב כֻּנְדְרַוּ לַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר: / 'שָׁמַעְתִּי כֵּן, אַךְ שְׁמַע אֶת תְּשׁוּבָתִי.

הָאִישׁ הַמְהֻלָּל אִם קְרוּאֲךָ, / מַה מְבַקֵּשׁ הוּא שָׁם בְּהַרְמוֹנְךָ?

כִּי רְאִיתִיו תּוֹמֵךְ אַחְיוֹת גַ’מְשִׁיד, / נוֹעָץ בָּן בִּגְדוֹלוֹת כְּבִקְטַנּוֹת.

יָדוֹ אַחַת עַל לֶחִי שַׁהְרְנָז / וְהַשְּנִיּה עַל שִׂפְתֵי פִּי אַרְנַוָז.

בְּאֹפֶל לַיְלָה עוֹד מַרְחִיק הוּא לֶכֶת, / לִמְרַאֲשׁוֹת הוּא שָׂם כַּר־מֻשְׁק נוֹדֵף,

וְהוּא צַמּוֹת הַיְרֵחִים הַשְּׁנַיִם, / אֲשֶׁר תָּמִיד חָשַׁקְתָּ נִיחוֹחָן.'

צֹחָךּ רוֹגֵז כְּמוֹ זְאֵב טוֹרֵף, / כְּשָׁמְעוֹ כֵּן בִּקֵּשׁ נַפְשׁוֹ לָמוּת.

בְּקוֹל נִחַר קְלָלוֹת מְתֹעָבוֹת / שָׁפַךְ בַּחֲרוֹנוֹ עַל הַמִּסְכֵּן,

וְכֹה אָמַר לוֹ: ‘לְעוֹלָם וָעֶד / לֹא תִּהְיֶה עוֹד בֶּן־מֶשֶׁק חֲצֵרִי.’

הֵשִׁיב סוֹכֵן הַבַּיִת וְאָמַר: / 'הַפַּעַם בְּדֵעָה אֲנִי, מַלְכִּי:

אַחַר אֲשֶׁר בְּחֹסֶר־כֹּל נִשְׁאַרְתָּ, / אֵיךְ לִי תִּשְׁמֹר מִשְׂרַת מוֹשֵׁל בָּעִיר?

אִם חֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בַּכֵּס, / תַּפְקִיד נִכְבָּד לָתֵת לִי אֵיךְ תּוּכַל?

מֵהַכִּסֵּא, כְּשַׂעֲרָה מִתּוֹךְ / בָּצֵק, הָרְחַקְתָּ, תּוּשִׁיָּה גַּלֵּה!

הֵן לוּ פָּעַלְתָּ, שָׁהּ, בְּעוֹד מוֹעֵד, / מִנַּפְשְׁךָ מָנַעְתָּ אֶת הָאֵיד.'

פרידון אוסר את צֹחָךּ

צֹחָךּ , לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, / נִסְעַר כֻּלּוֹ וְשָׂם פָּנָיו לִפְעֹל.

צִוָּה כְּרֶגַע בָּאֻכָּף לָתֵת / סוּסוֹ קַל־הָרַגְלַיִם, חַד־הָעַיִן,

בְּרֹאשׁ צָבָא כָּבֵד מִהֵר לָצֵאת, / עִם הַדִּיוִים וְכָל הַגִּבּוֹרִים.

וְכִרְאוֹתוֹ, בַּדֶּרֶךְ עוֹד, זְבוּלוֹ / עַל גַּגּוֹתָיו, הָגָה רֹאשׁוֹ נָקָם.

כְּהִוָּדַע בּוֹאוֹ לְפַרִידוּן, / יָצָא צְבָאוֹ לְדֶרֶךְ־וְלֹא־דֶרֶךְ.

מִסּוּסֵיהֶם קָפְצוּ לָאֲדָמָה, / וְנֶאֶחְזוּ שָׁם בַּמָּקוֹם הַצַּר.

הָמוּ הַשְּׁעָרִים וְהַגַּגּוֹת / מֵאֶזְרָחִים הַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּקְּרָב.

אַהֲדָתָם לְפַרִידוּן הַפַּעַם, / וְזַעֲמָם עַל עָרִיצוּת צֹחָךּ .

מֵהַחוֹמוֹת הִמְטִירוּ לְבֵנִים, / מֵהַגַּגּוֹת חִצִּים וַאֲבָנִים,

כְּמוֹ בָּרָד מֵעֲנָנִים כֵּהִים, / וְלֹא נִשְׁאַר בָּרְחוֹב מָקוֹם בָּטוּחַ.

בְּתוֹךְ הָעִיר כָּל בֶּן־אָדָם צָעִיר / וְכָל זָקֵן הַמְנֻסֶּה בַּקְּרָב,

יָצָא לְהִלָּווֹת עַל פַרִידוּן / וּמִכִּשְׁפֵי צֹחָךּ מָשְׁכוּ יָדַיִם.

מִקּוֹל הַלּוֹחֲמִים רוֹעֵד הָהָר, / הָאֲדָמָה שְׁסוּעָה פַּרְסוֹת סוּסִים.

אֲבַק הַקְּרָב כִּסָּה אֶת הָרָאשִׁים, / וְכִידוֹנִים פָּצְעוּ לִבּוֹת הָאֶבֶן.

מִתּוֹךְ מִקְדַּשׁ הָאֵשׁ עָלְתָה קְרִיאָה: / 'לוּ עַל כִּסֵּא הַשָּׁהּ רָבְצָה חַיָּה,

זָקֵן וָנַעַר לְצַוָּה נִשְׁמַעְנוּ, / וּמִדְּבָרָהּ לֹא סַרְנוּ עַד אֶחָד.

אַךְ אֶת צֹחָךּ עַל הַכִּסֵּא מָאַסְנוּ, / תֵּעַבְנוּ אֶת הָרַהַב הַטָּמֵא!'

הָאֶזְרָחִים וְהַצָּבָא הָיוּ / לַאֲחָדִים, כְּהַר בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.

הָעִיר הַמַּבְהִיקָה כֻּסְּתָה אָבָק / וְהַחַמָּה הָפְכָה כָּחוֹל כֵּהֶה.

צֹחָךּ בְּקִנְאָתוֹ חִפֵּשׂ מוֹצָא: / מֵהַצָּבָא חָמַק אֶל הָאַרְמוֹן.

עָטָה בַּרְזֶל מֵרֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, / בַּל יַכִּירֶנּוּ אִישׁ מֵהֶהָמוֹן.

עָלָה מִיָּד עַל הָאַרְמוֹן הָרָם, / בַּכַּף פְּלָצוּר שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ.

רָאָה אֶת שַׁהְרְנָז שְׁחוֹרַת הָעַיִן, / מְלֵאַת כְּשָׁפִים עִם פַרִידוּן עוֹגֶבֶת.

פָּנֶיהָ – יוֹם, וְצַמּוֹתֶיהָ – לַיְלָה, / פְּתוּחוֹת שְׂפָתֶיהָ לְגַדֵּף צֹחָךּ .

הֵבִין צֹחָךּ כִּי מִיַּזְדָּן הוּא זֶה, / וְכִי אֵין הַצָּלָה מִידֵי הָרָע.

בְּתוֹךְ מֹחוֹ עַלְתָה אֵשׁ הַקִּנְאָה, / הִשְׁלִיךְ אֶת קְצֵה הַחֶבֶל לֶחָצֵר.

שָׁכַח כִּסֵּא־מַלְכוּת, חַיִּים טוֹבִים, / וְהֶחֱלִיק לְמַטָּה מִן הַגַּג.

מַהֵר שָׁלַף אֶת פִּגְיוֹנוֹ מִתַּעַר, / שָׁמַר סוֹדוֹ וְלֹא גִּלָּה אֶת שְׁמוֹ.

אָחַז בְּכַף יָדוֹ נִצַּב הַחֶרֶב, /צָמֵא לְדַם נָשָׁיו יְפוֹת־הַתֹּאַר.

אַךְ זֶה הִצִּיב רַגְלָיו עַל הָרִצְפָּה, / בָּא פַרִידוּן כְּרוּחַ סְעָרָה,

וּבָאַלָּה עִם רֹאשׁ־הַפָּר הִכָּה / עַל רֹאשׁ צֹחָךּ וְקוֹבָעוֹ מָעַךְ.

בְּחִפָּזוֹן בָּא הַמַּלְאָךְ סֻרוּשׁ, / עָצַר בּוֹ וְאָמַר: 'יוֹמוֹ לֹא בָּא.

אֶת הַנִּכְנָע אֱסֹר מִיָּד כְּאֶבֶן, / וּסְחֹב לִתְהוֹם צָרָה בֵּין שְׁנֵי הָרִים.

קָשְׁרֵהוּ אֶל הַסֶּלַע הַתָּלוּל / וְלֹא יַגִּיעוּ אֲנָשָׁיו אֵלָיו'.

כִּשְׁמֹעַ פַרִידוּן, לֹא הִתְמַהְמַהּ, / הֵכִין אֶת פְּלָצוּרוֹ מֵעוֹר אַרְיֵה,

קָשַׁר יָדָיו בְּכֹחַ אֶל מָתְנָיו, / עַד כִּי פִּיל פֶּרֶא לֹא יַתִּיר הַקֶּשֶׁר.

עַתָּה יָשַׁב בְּכֵס הַפָּז שֶׁל זֶה, / בִּטֵּל אֶת מִנְהָגָיו הַנְּלוֹזִים,

וְכֹה צִוָּה בַּשַּׁעַר לְהַכְרִיז: / 'אַי, אַנְשֵׁי־שֵׁם עִם זֹהַר וְחָכְמָה.

לֹא טוֹב הֱיוֹת עוֹד נֶשֶׁק בִּידֵיכֶם, / בּוֹ תְּבַקְּשׁוּ לָכֶם כָּבוֹד וָשֵׁם.

לֹא טוֹב כִּי הַחַיָּל וְהָאֻמָּן, / תִּהְיֶה לָהֶם תַּכְלִית אַחַת לַשְּׁנַיִם.⁷¹

אֶחָד חָרָשׁ, שֵׁנִי מֵנִיף אַלָּה, / וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ.

עוֹשֶׂה אֶחָד מְלֶאכֶת זוּלָתוֹ – / יוֹרֵד עַל פְּנֵי הָאָרֶץ אֵינְמָנוֹחַ.

הַמֶּלֶךְ הַטָּמֵא – בַּאֲזִקִּים, / עוֹד הָעוֹלָם רוֹעֵד מִמַּעֲשָׂיו.

אֹרֶךְ־יָמִים יִהְיֶה לָכֶם וָאשֶׁר, / לְכוּ וּפְנוּ לַעֲמַלְכֶם בְּנַחַת.'

הַתּוֹשָׁבִים שָׁמְעוּ בְּקוֹל הַשָּׁהּ, / אָדָם הַתּוּשִׁיָּה וְהַמִּדּוֹת.

אַחַר־כָּךְ כָּל אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם בָּעִיר, / אֲשֶׁר לָהֶם זָהָב וְאוֹצָרוֹת,

הִגִּיעוּ בְּשִׂמְחָה, בְּמַתָּנוֹת / וּבְלֵב נָכוֹן, לִשְׁמֹעַ מִצְווֹתָיו.

הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם מָשַׁל בְּנֹעַם, / לְכָל אֶחָד הוֹעִיד אֶת מְקוֹמוֹ,

נָתַן עֵצוֹת, גַּם לֹא חָשַׂךְ שְׁבָחִים, / וְלֹא שָׁכַח עִם זֹאת אֶת הַבּוֹרֵא.

לִפְנֵי צֵאתָם אָמַר: 'זֶה מִשְׁכָּנִי, / וְזֶה כּוֹכַב נַחֲלַתְכֶם זוֹרֵחַ.

יַזְדָּן קָדוֹשׁ בָּחַר בִּי מֵהָעָם / וּמֵאַלְבֻּרְז עַד הֵנָּה הֱבִיאַנִי

לִגְאֹל אֶת הָעוֹלָם מִכַּף הָרַהַב, / בְּזָהֳרִי לְהַצִּילְכֶם מִמֶּנּוּ.⁷²

נוֹתֵן הַטּוֹב עָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד, / עַל כֵּן נֵלְכָה־נָא בִּדְרָכָיו תָּמִיד.⁷³

אֲנִי אֲדוֹן תֵּבֵל וְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, / וְלֹא אֵשֵׁב רַק בְּמָקוֹם אֶחָד.

לוּלֵי כֵּן פֹּה יָשַׁבְתִּי כָּל הָעֵת, / פֹּה מְבַלֶּה אִתְּכֶם שָׁנִים רַבּוֹת.'

הָאֲצִילִים נָשְׁקוּ הָאֲדָמָה, / וְקוֹל תֻּפִּים עָלָה מֵהֶחָצֵר.

תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הִבִּיטוּ בָּאַרְמוֹן, / חֵרְפוּ הָאִישׁ אֲשֶׁר יוֹמוֹ קָצָר:

‘הוֹצִיאוּ אֶת הָרַהַב אֶל הָרְחוֹב, / וּבַפְּלָצוּר עִקְדוּהוּ כַּיָּאֶה לוֹ!’

צְבָא פַרִידוּן עָזַב אָז אֶת הָעִיר, / וְלֹא לָקַח בָּעשֶׁר חֵלֶק שָׁם,

זוּלַת צֹחָךּ , אֲשֶׁר בַּאֲזִקִּים / עַל גַּב גָּמָל לְחֶרְפָּתוֹ הוּבַל,

וְכֹה עָשׂוּ הַדֶּרֶךְ אֶל שִׁירְכְוָן. / כְּשָׁמְעֲךָ זֹאת קְרָא תֵּבֵל “בָּלָה”.

יָמִים רַבִּים עָשׂוּ דַּרְכָּם בָּהָר / וּבַמִּישׁוֹר, וְעוֹד רַבָּה הַדֶּרֶךְ.

וְכֹה צֹחָךּ , כָּבוּל בְּחֹזֶק־יָד, / הוּבַל בִּידֵי בַּר־הַמַּזָּל שִׁירְכְוָנָה.

אוֹתוֹ הֵבִיא אֶל תּוֹכְכֵי הָהָר, / וּלִתְלוֹתוֹ אָמַר, הָרֹאשׁ לְמַטָּה.

פִּתְאֹם הוֹפִיעַ הַמַּלְאָךְ סֻרוּשׁ, / נִגַּשׁ וּבְאֹזֶן פַרִידוּן לָחַשׁ:

'אֶת הַשָּׁבוּי קַח אֶל הַר דַּמָוַנְד, / גַּם עֲרָבִים מִסְפָּר, אַךְ לֹא עַם רַב.

קַח רַק אֶת אֵלֶּה הַדְּרוּשִׁים לְךָ / לְעֵת צָרָה, אִם זוֹ תָּבוֹא עָלֶיךָ.'

הִסִּיעַ אֶת צֹחָךּ מַהֵר כְּרָץ, / וַאֲסָרוֹ אֶל דַּמָוַנְד הָהָר.

כְּהוֹסִיפוֹ כְּבָלִים עַל הַכְּבָלִים, / בְּאֵין צָרָה צְרוּרָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ,

הֻשְׁלַךְ גְּאוֹן צֹחָךּ אֶל הֶעָפָר, / וְהָעוֹלָם נִגְאַל מֵרָעָתוֹ.

הוּא נֶעֱקַר מִבְּנֵי בֵּיתוֹ וּבְנֵי / בְּרִיתוֹ, וְרַק כְּבָלִים בָּהָר חֶלְקוֹ.

שָׁם פַרִידוּן בָּחַר נָקִיק עָמֹק / בּוֹ אֵין לִרְאוֹת אֶת תַּחְתִּיתוֹ לְמַטָּה.

תָּקַע בּוֹ מַסְמֵרִים כְּבֵדִים / אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר זֶה לֹא שִׁעֵר.

יָדָיו קָשַׁר לְמַטָּה אֶל הַסֶּלַע, / כִּי יִשָּׁאֵר בְּיִסּוּרִים זְמַן רַב.

בְּאֹפֶן זֶה, תָּלוּי שָׁם עַל בְּלִימָה, / הִגִּיר אֶת דַּם לִבּוֹ לָאֲדָמָה.

בּוֹא, אַל נַפְקִיר עוֹלָם לָרְשָׁעִים, / לַטּוֹב בִּלְבַד נִשְׁלַח־נָא אֶת יָדֵנוּ⁷⁴.

גַּם טוֹב וָרַע אֵינָם עוֹמְדִים לָעַד, / אוּלָם הַטּוֹב נִשְׁמָר בְּזִכְרוֹנֵנוּ.

אוֹצָר וָכֶסֶף אוֹ אַרְמוֹן נִשָּׂא / אֵינָם קִנְיָן קַיָּם, עוֹמֵד לָעַד.

רַק הַמִּלָּה – מַצֶּבֶת זִכָּרוֹן, / אַל רֹאשׁ תָּקֵל בְּאֹמֶר וּדְבָרִים.

שָׁהּ פַרִידוּן מַלְאָךְ פֹּה לֹא הָיָה, / וְלֹא נָלוֹשׁ מִמֻּשְׁק וּמֵעִנְבָר.

צְדָקָה וָחֶסֶד, אֵין נִשְׂגָב מֵהֶם; / עֲשֵׂם אַתָּה – וּפַרִידוּן אַתָּה.

שָׁהּ פַרִידוּן לָרִאשׁוֹנָה טִהֵר / מְלֶאכֶת הַבּוֹרֵא מֵחֵטְא וָרֶשַׁע.

דָּבָר חָשׁוּב רִאשׁוֹן – כְּבִילַת צֹחָךּ , / הַלֹּא־טָהוֹר, הַמִּתְכַּחֵשׁ לַצֶּדֶק.

שֵׁנִית, נָקַם אֶת מוֹת אָבִיו, אָבְּתִין, / וְהִתְחַבֵּב עַל כָּל בָּאֵי־עוֹלָם.

שְׁלִישִׁית, טִהֵר הָאָרֶץ מֵחַסְרֵי / דֵּעָה, וּמִידֵיהֶם שָׁלַח לָהּ פְּדוּת.

תֵּבֵל עוֹיֶנֶת וְרָעַת לֵבָב, / אֲשֶׁר אַתְּ מְגַדֶּלֶת אַתְּ קוֹטֶלֶת.

אָכֵן עַתָּה אַיֵּהוּ פַרִידוּן, / אֲשֶׁר הִדִּיחַ אֶת צֹחָךּ הַשָּׂב?

חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה מָלַךְ הַשָּׁהּ, / בַּסּוֹף הָלַךְ וְאַרְמוֹנוֹ נָטַשׁ.

יָצָא מִפֹּה אֶל הָעוֹלָם הַבָּא, / וַאֲנָחוֹת בִּלְבַד הָיוּ חֶלְקוֹ.

כֻּלָּנוּ כֵּן, גָּדוֹל וְגַם קָטָן, / כִּבְשָׂה בָּעֵדֶר, אוֹ רוֹעֶה הָעָם.

ו. פַרִידוּן: חמש מאות שנה מלך

פרידון עולה למלוך

כִּמְצֹא חֶפְצוֹ בָּאָרֶץ פַרִידוּן / וְלֹא נִמְצָא עוֹד מִתְחָרֶה לַכֶּתֶר,

הִזְמִין אֶל דְּבִיר הַמַּמְלָכָה,/ כְּדַת כַּיִים, כִּסֵּא וַעֲטָרָה,

וּבָאֶחָד בְּמִהְר⁷⁵, יוֹם הַמַּזָּל,/ שָׂם עַל רֹאשׁוֹ אֶת כֶּתֶר הַמְּלוּכָה.

יוֹשְׁבֵי־תֵבֵל שַׁאֲנַנִּים מֵרַע, / עָלוּ כֻּלָּם עַל דֶּרֶךְ אֱלֹהִים;

מָנְעוּ לִבָּם מֵרִיב וּמִמָּדוֹן, / עָלְזוּ בְּחַג־הָאָרֶץ הֶחָדָשׁ. [5]

יָשְׁבוּ הַחֲכָמִים בְּלֵב שָׂמֵחַ, / וְכָל אֶחָד כּוֹס יַיִן בְּכַפּוֹ.

נוֹצֵץ הַיַּיִן, פְּנֵי הַשָּׁהּ קוֹרְנוֹת, / וְהָעוֹלָם כַּסַּהַר הֶחָדָשׁ.

בְּצַו הַשָּׁהּ הִדְלִיקוּ זִקּוּקִים, / שָׂרְפוּ עִנְבָּר עִם זְעַפְרָן לָרֹב.

הִנֵּה כִּי־כֵן הִנְהִיג אֶת מִהְרְגָן⁷⁶,/ אֶת חַג הַשַּׁבָּתוֹן וְהַמִּשְׁתֶּה.

זִכְרוֹ כַּיּוֹם הוּא שֵׁם הַחֹדֶשׁ מִהְר,/ וּבוֹ שׁוֹבֵת אָדָם מֵעֲמָלוֹ. [10]

חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה מָלַךְ הַשָּׁהּ,/ וְלֹא הִפְקִיר אַף יוֹם אֶחָד לַחֵטְא.

אַךְ לֹא לָנֶצַח חֹסֶן, נַעֲרִי. / אַל תִּכָּנַע לַיֵּצֶר וְלַצַּעַר,

כִּי הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ רְכוּשְׁךָ, / וְאֵין הָאשֶׁר מַאֲרִיךְ יָמִים.

וּפִרָנַךּ עֲדֶנָּה לֹא שָׁמְעָה, / כִּי בְּנָהּ הָיָה לְמֶלֶךְ הָעוֹלָם,

אוֹ כִּי צֹחָךּ פִּנָּה אֶת הַכִּסֵּא / וּבָא הַקֵּץ לְשִׁלְטוֹנוֹ בָּאָרֶץ. [15]

כְּהִוָּדַע לָהּ דְּבַר הַהַצְלָחָה, / כִּי בְּנָהּ נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ,

בֵּרְכָה אֱלֹהַּ, רָחֲצָה גּוּפָהּ, / לִפְנֵי יַזְדָּן הִשְׁתַּחְוְתָה אַפַּיִם;

נָגְעָה בַּמֵּצַח בַּאֲבַק הַזְּבוּל, / וְעֶלְבּוֹנוֹת הֵטִיחָה בְּצַֹחָּךּ.

הַלֵּל וָשֶׁבַח לַבּוֹרֵא הִשְׁמִיעָה / עַל הַמִּפְנֶה הַטּוֹב שֶׁבַּגּוֹרָל.

אֲזַי לַעֲנִיֵּי הַמַּמְלָכָה,/ אֲשֶׁר אֶת רֹעַ־מַזָּלָם הִסְתִּירוּ, [20]

הִגִּישָׁה עֶזְרָתָהּ מַתַּן בַּסֵּתֶר,/ שָׁמְרָה סוֹדָם וְלֹא גִּלְּתָה סוֹדָהּ.

שִׁבְעָה יָמִים חִלְּקָה מֵרְכוּשָׁהּ,/ עַד פַּסּוּ עֲנִיִּים בַּמְּדִינָה.

וְעוֹד שָׁבוּעַ לְמִשְׁתֶּה הִקְדִּישָׁה, / כֵּרָה לַנְּסִיכִים גְּאֵי־הָרֹאשׁ.

עָרְכָה אֶת אַפַּדְנָהּ כְּגַן פּוֹרֵחַ / וּבוֹ הַנִּכְבָּדִים הָיוּ אוֹרְחֶיהָ.

עַתָּה הָאוֹצָרוֹת אֲשֶׁר אָסְפָה / מִסֵּתֶר הַמַּחֲבוֹאִים הוֹצִיאָה. [25]

פָּתְחָה בָּתֵּי גְּנָזֶיהָ לִרְוָחָה, / וְכָל עָשְׁרָהּ הֶחְלִיטָה לְחַלֵּק.

נְדִיבוּתָהּ עָבְרָה מִדָּה וּגְבוּל – / מֵאָז בְּנָהּ שָׁהּ, הַכֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב עוֹד.

לֹא חָסָה עַל בְּגָדִים וְאַבְנֵי־חֵן, / עַל רַמָּכִים רִתְמוֹתֵיהֶם זָהָב,

עַל שִׁרְיוֹנִים, קְסָדוֹת וַחֲנִיתוֹת, / עַל חֲרָבוֹת, כְּתָרִים וְאַבְנֵטִים.

אֶת רְכוּשָׁהּ הִטְעִינָה עַל גְּמַלִּים, / וְהִפְנְתָה לִבָּהּ אֶל אֱלֹהִים. [30]

אֶת כָּל עָשְׁרָהּ שָׁלְחָה הָאֵם לַבֵּן / בְּתִשְׁבָּחוֹת מְצֹרָפוֹת לַשַּׁי.

כִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּתָּנוֹת, / קִבְּלָן וְהֶחֱזִיר בְּרָכָה לָאֵם.

גְּדוֹלֵי צְבָאוֹ שָׁמְעוּ דְּבַר נִצְחוֹנוֹ, / וּמִהֲרוּ אֶל אֲדוֹנָם לֵאמֹר:

'עוֹבֵד יַזְדָּן וּמֶלֶךְ מְנַצֵּחַ! / בָּרוּךְ יַזְדָּן וּבִרְכָתוֹ עָלֶיךָ.

יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם אוֹר מַזָּלְךָ / וְאוֹר מַזַּל עוֹשֵׂי הָרַע יִדְעַךְ. [35]

יַרְבּוּ שָׁמַיִם אֶת נִצְחוֹנוֹתֶיךָ, / וְאַל תֶּחְסַר דָּבָר לְעוֹלָמִים.'

הַמְנֻסִּים בָּעָם אֶחָד־אֶחָד / אֶל פַרִידוּן מִכָּל פִּנָּה הִגִּיעוּ,

וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, זָהָב וָכֶסֶף / שָׁפְכוּ בְּלֵב נָדִיב עַל כֵּס הַמֶּלֶךְ.

הַנְּסִיכִים מִכָּל הַמְּחוֹזוֹת / נִצְּבוּ אַף הֵם בַּשַּׁעַר בְּשׁוּרָה,

אָמְרוּ הַלֵּל וָשֶׁבַח לַבּוֹרֵא, / בֵּרְכוּ כִּסֵּא וָכֶתֶר וְחוֹתָם, [40]

פָּרְשׂוּ אֶת כַּפֵּיהֶם אֶל הַשָּׁמַיִם, / וּבִתְפִלָּה בִּקְּשׁוּ עָלָיו לֵאמֹר:

‘תִּשְׂמַח תָּמִיד בְּגוֹרָלְךָ הַטּוֹב, / וּפְרִי תִּשָּׂא, מַלְכֵּנוּ, עַד עוֹלָם.’

יָצָא הַמֶּלֶךְ לְסוֹבֵב בָּאָרֶץ, / לַחְקֹר אֶת הַנִּגְלוֹת וְהַצְּפוּנוֹת,

וְלֹא פָּסַח עַל מַעֲשֵׂה עַוְלָה, / וְעַל שְׂדֵה־בוּר אֲשֶׁר עָמַד שׁוֹמֵם.

קָשַׁר יְדֵי עַוְלָה בְּחֶבֶל־נֹעַם, / בַּדֶּרֶךְ הַיָּפָה לַמְּלָכִים; [45]

הָפַךְ אֶת הָעוֹלָם לִכְמוֹ גַּן־עֵדֶן, / וְתַחַת עֵשֶׂב־בָּר – בְּרוֹשִׁים וּוֶרֶד.

תָּר בְּאָמֻל, לְתַּמִישֶׁה הִגִּיעַ, / בָּנָה מִשְׁכָּן בַּחֹרֶשׁ הַנּוֹדָע.

כַּיּוֹם נִקְרָא מְקוֹם מוֹשָׁב זֶה כּוּס, / וְאֵין לוֹ לַמָּקוֹם עוֹד שֵׁם יִחוּס.

פרידון שולח את ג’נדל לתימן

מֵאָז נָגוֹזוּ חֲמִשִּׁים שָׁנָה. / שְׁלשָׁה בָּנִים נוֹלְדוּ לְפַרִידוּן.

כָּל הַשְּׁלשָׁה שִׂמְּחוּ לֵב אֲבִיהֶם, / אַף רְאוּיִים הָיוּ לְכֶתֶר־פָּז. [50]

קוֹמָה כִּבְרוֹשׁ וְכָאָבִיב פְּנֵיהֶם, / בְּכָל תְּנוּעָה וְקַו דָּמוּ לָאָב.

שְׁנֵי הַבְּכִירִים נוֹלְדוּ לְשַׁהְרְנָז, / שְׁלִישִׁי – לִיפַת־הַתֹּאַר אַרְנַוָז.

לָהֶם עֲדֶנָּה לֹא קָרָא שֵׁמוֹת, / אַף כִּי לִגְבֹּר יָכְלוּ כְּבָר עַל פִּילִים.

וַיְהִי הַיּוֹם, כִּרְאוֹת הַשָּׁהַנְשָׁהּ / כִּי כְּבָר יָפִים הֵם לְכִסֵּא וּלְכֶתֶר,

קָרָא אֵלָיו מִבֵּין אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם / אֶת הַנִּכְבָּד וְהֶחָכָם בָּהֶם, [55]

אֶת הַמַּצְבִּיא אֲשֶׁר קֹרָא גַ’נְדַּל, / הַנֶּאֱמָן בְּכָל דָּבָר לַשָּׁהּ,

וְכֹה אָמַר: "סֹב בָּעוֹלָם וּבְחַר / שָׁלשׁ בָּנוֹת מִזֶּרַע אֲצִילִים,

הַמַּתְאִימוֹת בְּיֹפִי לְבָנַי,/ הָרְאוּיוֹת לָבוֹא בִּבְרִית אִתִּי.

בָּנוֹת אֲשֶׁר עֲדֶנָּה לֹא שֵׁמוֹת לָהֶן, / לְבַל יוּכַל אִישׁ לְקָרְאָן בְּקוֹל;

שָׁלשׁ מֵאֵם אַחַת וְאָב אֶחָד, / בְּנוֹת־מֶלֶךְ טְהוֹרוֹת, יְפוֹת־פָּנִים; [60]

קוֹמָה שָׁוָה לָהֵנָּה וּמַרְאֶה,/ עַד לֹא נֵדַע לִקְבֹּעַ מִי הִיא מִי."

גַ’נְדַּל שָׁמַע מִשְׁאֶלֶת אֲדוֹנוֹ / וּבְחֵפֶץ־לֵב נִרְתַּם לַמְּשִׂימָה.

הָיָה לוֹ מֹחַ צַח וְלֵב חָכָם, / לָשׁוֹן רַכָּה וַהֲלִיכוֹת יָפוֹת.

וּבְכֵן יָצָא מֵעִם הַשָּׁהּ לַדֶּרֶךְ, / אִתּוֹ רֵעִים מִסְפָּר דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ.

יַחְדָּו עָזְבוּ גְּבוּלוֹת הַמַּמְלָכָה, / לַחְקֹר, לִשְׁאֹל, וְעַל־הַכֹּל לִשְׁמֹעַ. [65]

הֵם סָבְבוּ בַּמְּדִינוֹת אֲשֶׁר / לְמַלְכֵיהֶן בָּנוֹת בַּהַרְמוֹנוֹת.

גַ’נְדַּל חָקַר בַּסֵּתֶר רָזֵיהֶן, / שָׁמַע מַה שֵּׁם יָצָא לָהֶן בָּאָרֶץ,

אוּלָם עַד־הֵנָּה לֹא מָצָא אָצִיל, / אֲשֶׁר יַתְאִים לַבְּרִית עִם פַרִידוּן.

גַ’נְדַּל טְהָר הַלֵּב וְהֶחָכָם / הִרְחִיק נְדֹד עַד סַרְו, אֲדוֹן תֵּימָן.

אֶצְלוֹ מָצָא אֶת כָּל אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ: / שָׁלשׁ בָּנוֹת יָפוֹת כִּדְבַר הַשָּׁהּ. [70]

לוֹבֵשׁ הָדָר הוֹפִיעַ אֵצֶל סַרְו, / צָעַד כְּמוֹ פַּסְיוֹן לִקְרַאת שׁוֹשָׁן.

נָשַׁק לָאֲדָמָה, בִּקֵּשׁ חַסְדּוֹ, / וְהֶעֱרִיף עָלָיו בְּרָכוֹת לֵאמֹר:

‘חֲיֵה לָעַד, אֲדוֹן אָצִיל וָגֵא, / יַזְהִירוּ עַד כֵּסְךָ וְכִתְרְךָ!’

עָנָה לוֹ סַרְו, אֲדוֹן תֵּימָן, וְשָׂח: / 'תְּהִלָּתְךָ תִּהְיֶה בְּפִי כָּל־אִישׁ.

מַה פְּקֻדָּתְךָ, אוֹ מַה מַּלְאֲכוּתְךָ? / הֲצִיר אַתָּה אוֹ אֲדוֹנוֹ הָרָם?' [75]

עָנָה גַ’נְדַּל: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה לָעַד, / וְיַד הָרֶשַׁע אַל תִּגַּע בְּךָ!

מִנִּי אִירָן שְׁפַל־רוּחַ כְּעַכּוּ"ם / הֵבֵאתִי מַלְאֲכוּת אֶל שָׁהּ תֵּימָן.

הַמֶּלֶךְ פַרִידוּן דּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמְךָ. / אַתָּה שׁוֹאֵל מַה מַּעֲשִׂי – אַגִּיד:

בְּרָכוֹת לְךָ מִמֶּנּוּ, וַאֲשֶׁר / קָטָן אֵינֶנּוּ – בְּעֵינָיו גָּדוֹל הוּא.

אָמַר: "הַגֵּד לְשָׁהּ תֵּימָן: בַּשֵּׂם / כֵּסְךָ כָּל־עוֹד הַמֻּשְׁק נוֹתֵן רֵיחוֹ. [80]

חָפְשִׁי מִדְּאָגוֹת תִּמְלֹךְ תָּמִיד; / תָּפֹצְנָה הֵן, וְאוֹצָרְךָ יִפְרֹץ.

וּמִי יִתֵּן, אַי, מֶלֶךְ בְּנֵי עֲרָב, / וְכוֹכָבְךָ יָאִיר תָּמִיד עָלֶיךָ.

כִּי מַה מָּתוֹק מִיֶּלֶד וְחַיִּים? / אֵין בָּעוֹלָם דָּבָר יָקָר מֵהֶם.

אֵין בָּעוֹלָם דָּבָר מָתוֹק מִיֶּלֶד, / אֵין בְּרִית טוֹבָה כַּבְּרִית עִם זַרְעֲךָ.

אִם אִישׁ בָּאָרֶץ לוֹ שָׁלשׁ עֵינַיִם, / אֲנִי הָאִישׁ וְהַבָּנִים עֵינַי. [85]

דַּע, שָׁהּ, הֵם יְקָרִים לִי מֵעֵינַיִם, / וְכָל אֲשֶׁר רָאָם אֲסִיר־תּוֹדָה לִי.

מַה שָּׂח הַמְמַשֵּׁל חֲכַם־הַלֵּב / כְּהַמְשִׁילוֹ הַקֶּשֶׁר הַיָּפֶה?

‘קוֹשֵׁר אֵינֶנִּי קֶשֶׁר יְדִידוּת / זוּלָֽתִי עִם אָדָם נִכְבָּד מִמֶּנִּי.’

חָכָם הַמְבַקֵּשׁ אֶת הַמִּבְחוֹר, / יִמְצָא אֶת יְדִידָיו בֵּין הַשָּׁוִים לוֹ,

בְּעוֹד אֶזְרָח שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. / הַמֶּלֶךְ בְּלִי צָבָא בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא? [90]

לִי מַמְלָכָה נוֹשֶׁבֶת, גַּם אוֹצָר, / אַנְשֵׁי צָבָא וּזְרוֹעַ נְטוּיָה,

שְׁלשָׁה בָּנִים יָפִים לְכֵס וּלְכֶתֶר, / בְּנֵי־דַּעַת חֲכָמִים וּמֻכְשָׁרִים.

אֵין מִשְׁאָלָה, אוֹ דְּבַר־חֶמְדָה יָקָר, / אֲשֶׁר תִּקְצַר יָדָם לְהַשִּׂיגוֹ.

וְלַשְּׁלשָׁה, אֶל סֵתֶר מְעוֹנָם, / שָׁלשׁ נָשִׁים, בְּנוֹת אֲצִילִים, בִּקַּשְׁתִּי.

לִי יְדִיעוֹת מִמְרַגְּלַי עָלֶיךָ – / לָכֵן אֲנִי נֶחְפָּז לָבוֹא אֵלֶיךָ – [95]

כִּי בְּהַרְמוֹן־הָרְעוּלוֹת לְךָ, / שׁוֹחֵר כָּבוֹד, שָׁלשׁ בָּנוֹת זַכּוֹת,

אֲשֶׁר שֵׁמוֹת עֲדַיִן אֵין לָהֶן, / וַעֲלֵיהֶן שָׂמַחְתִּי כְּשָׁמְעִי.

וְגַם אֲנַחְנוּ, כַּיָּאֶה לָהֶם, / שֵׁם לֹא נָתַנּוּ לִילִידֵי הַיַּחַשׂ.

הָבָה אֶת שְׁנֵי מִינֵי אַבְנֵי־הַחֵן / אֵלֶּה בְּאֵלֶּה נְעָרֵב הַפַּעַם,

שָׁלשׁ בָּנוֹת וּבַחוּרִים שְׁלשָׁה, / הַמַּתְאִימִים הַלָּלוּ לְהַלָּלוּ." [100]

זוֹ הַשְּׁלִיחוּת אֲשֶׁר הִטִּיל עָלַי, / חֲשֹׁב עָלֶיהָ וּתְשׁוּבָה הוֹדַע לִי.'

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ תֵּימָן הַמַּלְאֲכוּת, / נָבְלוּ פָּנָיו כְּמוֹ יַסְמִין עָקוּר.

אָמַר בַּלֵּב: 'אִם לִמְרַאשׁוֹתַי / עֵינַי לֹא תֶּחֱזֶינָה אֶת בְּנוֹתַי,

מְאוֹר יוֹמִי יִקְדַּר כְּאֹפֶל לַיְלָה. / אַךְ לֹא אָשִׁיב דָּבָר, אֶנְצֹר שְׂפָתַי.

פָּתוּחַ לִפְנֵיהֶן כָּל רָז וָסוֹד, / בְּכָל דָּבָר חָשׁוּב הֵן רֵעוֹתַי. [105]

לֹא אֵחָפֵז בְּמַעֲנֶה הַפַּעַם / וְאִוָּעֵד עִם יוֹעֲצַי תְּחִלָּה.'

לִשְׁלִיחַ פַרִידוּן הִקְצָה מִשְׁכָּן, / וְהִתְפַּנָּה לָדוּן בַּהַצָּעָה.

אוּלָם־הַכֵּס צִוָּה לִסְגֹּר עָלָיו, / יָשַׁב דּוֹאֵג, צָלַל בְּמַחְשָׁבוֹת.

מִבֵּין קְצִינָיו נוֹשְׂאֵי הַחֲנִיתוֹת / קָרָא אֵלָיו שָׂרָיו הַמְנֻסִּים,

וּדְבַר סוֹדוֹ גִּלָּה לְאָזְנֵיהֶם, / סִפֵּר רָזוֹ וְלֹא הִסְתִּיר דָּבָר: [110]

'מִבְּרִית הַנִּשּׂוּאִים לִי בָּעוֹלָם / בָּנוֹת שָׁלשׁ, וְהֵן מְאוֹר עֵינַי,

וּפַרִידוּן שִׁגֵּר אֵלַי שָׁלִיחַ, / לִפְרֹשׂ בְּחֶנֶף רֶשֶׁת לְרַגְלַי,

לִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת בָּבוֹת־עֵינַי. / עַל זֹאת לְהִוָּעֵץ אֶתְּכֶם קָרָאתִי.

אָמַר שְׁלִיחוֹ: "כָּזֹאת אָמַר מַלְכִּי: / שְׁלשָׁה בָּנִים מְפָאֲרִים כִּסְאִי.

הֵם מִתְאַוִּים לִבְרִית עִמְּךָ וְעִם / בְּנוֹתֶיךָ הַמְצֹעֲפוֹת־פָּנִים.'" [115]

אִם “כֵּן!” אֹמַר, וְאֵין לִבִּי לָזֹאת, / הֲיִתָּכֵן כִּי מֶלֶךְ יְשַׁקֵּר?

אָכֵן, אִם אֵעָנֶה לְמִשְׁאַלְתּוֹ, / יִבְעַר לִבִּי וְדִמְעוֹתַי תִּזַּלְנָה.

אוּלָם אִם אֶת פָּנָיו אָשִׁיב רֵיקָם, / יָרֵא לִבִּי מִזַּעַם עֶלְבּוֹנוֹ.

כִּי אֵין זֶה הֲתוּלִים לְהִתְגָּרוֹת / בְּמֶלֶךְ הָעוֹלָם – נָקָם יִדְרשׁ.

עוֹבְרֵי־דְּרָכִים שָׁמְעוּ כְּבָר עַל הַסֵּבֶל, / אֲשֶׁר מָצָא אֶת שָׁהּ צַ˚חָּךּ מִמֶּנּוּ. [120]

מַה דַּעְתְּכֶם אַתֶּם עַל הַדָּבָר? / עֲנוּנִי בְּלִי כָּחָל וּבְלִי סָרָק."

שָׂרָיו הַמְנֻסִּים, הָאַמִּיצִים, / פָּתְחוּ אֶחָד־אֶחָד אֶת שִׂפְתֵיהֶם:

'אֵין זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּנוּ, / כִּי כָּל מַשָּׁב מַטֶּה אוֹתְךָ מִדֶּרֶךְ.

אִם פַרִידוּן הוּא שַׁהְרְיָר גָּדוֹל, / לֹא עֲבָדִים בַּעֲגִילִים אֲנַחְנוּ.

לֵאמֹר אֱמֶת, גַּם אִם נִסְבֹּל, דַּרְכֵּנוּ, / מוֹשְׁכוֹת רוֹכְבִים וְכִידוֹנִים דָּתֵנוּ. [125]

נָשִׁית בַּחֶרֶב אֲדָמָה לְגַת, / וְהָאֲוִיר בַּחֲנִיתוֹת – שְׂדֵה־סוּף.

אִם שְׁלשׁ בְּנוֹתֶיךָ יְקָרוֹת לְךָ, / פְּתַח שַׁעַר הָאוֹצָר וּסְגֹר אֶת פִּיךָ.

אוּלָם אִם תַּחְבּוּלַת־עָרְמָה בִּקַּשְׁתָּ, / אֲבָל יָרֵאתָ אֶת הַשָּׁהַנְשָׁהּ,

הַרְבֵּה אֶת דְּרִישׁוֹתֶיךָ תְּמוּרָתָן, / כִּי לֹא יָשׁוּב הַמַּעֲשֶׂה שֵׁנִית.'

לַנֶּאֱמַר הִטָּה אָזְנוֹ הַמֶּלֶךְ, / אַךְ לֹא הִשְׂכִּיל לִמְצֹא בּוֹ רֹאשׁ וָרֶגֶל. [130]

מלך תימן מחזיר תשובה לג’נדל

אֵלָיו קָרָא אֶת הַשָּׁלִיחַ סַרְו, / וְהֶאֱרִיךְ עִמּוֹ בְּדִבּוּרִים

לֵאמֹר: 'נָתִין אֲנִי לְמַלְכְּךָ, / וְכָל מַה יְּצַוֵּנִי אֲמַלֵּא.

אֱמֹר־נָא לוֹ: "אַף כִּי מְאֹד גָּדַלְתָּ, / בָּנֶיךָ יְקָרִים לְךָ מְאֹד.

בֵּן לְאָבִיו הַשָּׁהּ – אוֹצָר יָקָר, / יוֹתֵר מִזֶּה, לִֽוְיַת־חֵן לַכִּסֵּא.

אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁאֱלָתְךָ, / לָמַדְתִּי מִילָדַי לַהֲבִינְךָ. [135]

לוּ שְׁתֵּי עֵינַי מֵעַבְדְּךָ דָּרַשְׁתָּ, / אוֹ אֶת אַדְמַת־תֵּימָן וְאֶת כִּסְאָהּ,

הָיוּ לִי אֵלֶּה בְּעֵינַי פָּחוֹת / מִלֹּא־לִרְאוֹת בְּנוֹתַי לְעוֹלָמִים.

אַךְ אִם עַל דַּעְתְּךָ עוֹמֵד אַתָּה, / אֵינֶנִּי זָז כִּי אִם בִּפְקֻדָּתְךָ.

בְּצַו הַמֶּלֶךְ פַרִידוּן, שָׁלשׁ / בְּנוֹתַי תֵּצֶאנָה מִקִּשְׁרָן אִתִּי.

מָתַי אֶרְאֶה אֶת שְׁלשֶׁת הַבָּנִים / הַמְּאִירִים כֵּסְךָ וְכִתְרְךָ? [140]

יָבוֹאוּ הַמְאֻשָּׁרִים אֵלַי, / יָאִירוּ אֶת נַפְשִׁי הָאֲפֵלָה.

לִבִּי יָגִיל בִּי לִרְאוֹתָם אֶצְלִי, / לִתְהוֹת עַל תּוּשִׁיַּת נַפְשׁוֹתֵיהֶם.

אַחַר כֵּן אֶת מְאוֹרוֹתַי שָׁלשׁ / אֶמְסֹר לָהֶם כַּדָּת וְכַמִּנְהָג.

אִם צֶדֶק מְגַמַּת פְּנֵיהֶם וְישֶׁר, / לִבְרִית אִתָּם אוֹשִׁיט לָהֶם כַּפַּי.

כְּהִמָּלֵא הַחֵפֶץ לִרְאוֹתָם, / אֶשְׁלַח אוֹתָם בַּחֲזָרָה אֵלֶיךָ."' [145]

גַ’נְדַּל הִקְשִׁיב לְמַעֲנֵה הַשָּׁהּ. / כְּכַלּוֹתוֹ, נָשַׁק אֶת הַכִּסֵּא,

וּבִבְרָכוֹת עָזַב אֶת הָאַרְמוֹן / לָשׁוּב אֶל מֶלֶך־הָעוֹלָם, שׁוֹלְחוֹ.

כְּהַגִּיעוֹ מַהֵר אֶל פַרִידוּן, / סִפֵּר לוֹ מָה אָמַר וּמַה שָּׁמַע.

קָרָא הָאָב לִשְׁלשֶׁת הַבָּנִים / וְאֶת סוֹדוֹ, דְּבַר מַלְאֲכוּת גַ’נְדַּל

וְתָכְנִיתוֹ, גִּלָּה בְּאָזְנֵיהֶם. / סִפֵּר הַכֹּל וְלֹא כִּסָּה דָּבָר. [150]

אָמַר לָהֶם: "זֶה סַרְו, נְגִיד תֵּימָן, / הוּא מֶלֶךְ עַם גָּדוֹל, בְּרוֹשׁ אֶרֶךְ־צֵל.⁷⁷

מֵאַבְנֵי־חֵן שְׁלֵמוֹת שָׁלשׁ בְּנוֹתָיו; / בְּאֵין בָּנִים, בָּנוֹת הֵן עֲטַרְתּוֹ.

לוּ כְּמוֹתָן מָצָא סֻרוּשׁ אִשָּׁה, / הָיָה נוֹפֵל אַפַּיִם לְפָנֶיהָ.⁷⁸

מֵאֲבִיהֶן דְּרַשְׁתִּין בַּעֲבוּרְכֶם, / וּכְבָר עָרַכְתִּי כָּל הַהֲכָנוֹת.

עַתָּה אֵלָיו לִנְסֹעַ נִדְרַשְׁתֶּם. / בְּכָל דָּבָר חַשְּׁבוּ מַעֲשֵׂיכֶם. [155]

הֱיוּ שָׁם אֲדִיבִים אַף נְבוֹנִים,/ וְלִדְבָרָיו הַטּוּ אֶת אָזְנֵיכֶם.

עַל מוֹצָא פִּיו עֲנוּ בַּחֲלָקוֹת; / אִם יִמָּלֵךְ בָּכֶם – עוּצוּ עֵצָה,

כִּי כָּל אֲשֶׁר גָּדַל לִהְיוֹת פָּדְשָׁהּ, / שׂוּמָה עָלָיו לִהְיוֹת אָדָם בְּלִי־דֹפִי,

אִישׁ־שְׂפָתַיִם, טָהוֹר, שׁוֹמֵר דָּתוֹ, / צוֹפֶה בַּעֲתִידוֹת לְמֵרָחוֹק,

דּוֹבֵר אֱמֶת, מַשְׁמִיעַ מֵישָׁרִים, / שׁוֹחֵר חָכְמָה וּבָז לְהוֹן וָעשֶׁר. [160]

שִׁמְעוּ וְאַל תִּטּוּ מֵאִמְרֵי־פִי. / אִם תַּעֲשׂוּ כַּעֲצָתִי – תַּצְלִיחוּ.

מֶלֶךְ תֵּימָן – פִּקֵּחַ וְעָרוּם, / אֵין כְּמוֹתוֹ בְּכָל הָאֲנָשִׁים:

אִישׁ־שְׂפָתַיִם טָהוֹר וְלֵב מֵאִיר, / רָאוּי לְשֶׁבַח בֵּין הַהֲמוֹנִים;

גָּדוֹל הוּא אוֹצָרוֹ וְגַם צְבָאוֹ, / וְלוֹ חָכְמָה וְתוּשִׁיָּה וְכֶתֶר.

אַל יִתְפֶּשְׂכֶם הָאִישׁ בְּחֻלְשַׁתְכֶם, / פֶּן יִלְכָּדְכֶם בְּעָרְמָתוֹ בְּרֶשֶׁת. [165]

בְּיוֹם רִאשׁוֹן סַרְו יַעֲרֹךְ מִשְׁתֶּה / וְיוֹשִׁיבְכֶם כָּבוֹד בְּרֹאשׁ קְרוּאָיו.

שָׁלשׁ יָפוֹת כְּגַן־אָבִיב יָבִיא, / מְלֵאוֹת הָדָר וְצֶבַע וְנִיחוֹחַ,

וְיוֹשִׁיבֵן אֶצְלוֹ בְּכֵס־הַמֶּלֶךְ – / שָׁלשׁ שְׁמָשׁוֹת, גְּבוֹהוֹת כְּמוֹ בְּרוֹשִׁים,

דּוֹמוֹת בְּתֹאַר וּבְקוֹמָה, וְלֹא / תַּבְחִין בֵּין הַגְּדוֹלָה וְהַקְּטַנָּה.

מֵהַשָּׁלשׁ הַצְּעִירָה תָּבוֹא / בָּרֹאשׁ, וְהַבְּכִירָה – אַחֲרוֹנָה; [170]

אֶת הַקְּטַנָּה יוֹשִׁיב לְיַד הַבְּכוֹר, / וְהַבְּכִירָה לְיַד צְעִיר בָּנַי;

הַבֵּינוֹנִים יוֹשִׁיב זֶה עַל־יַד זֶה. / דְּעוּ כָּל זֹאת מֵרֹאשׁ, וְלֹא תִּמְעָדוּ.

הוּא יִשְׁאַלְכֶם: "מִבֵּין הָאֲחָיוֹת, / לְדַעְתְּכֶם אֵיזוֹ הִיא הַבְּכִירָה,

הַבֵּינוֹנִית בָּהֶן וְהַקְּטַנָּה?" / שׂוּמָה יִהְיֶה לִקְרֹא אוֹתָן בִּשְׁמָן.

עֲנוּ: "הַצְּעִירָה הִגְבִּיהָה שֶׁבֶת, / וְהַגְּדוֹלָה אֵינֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ, [175]

הַבֵּינוֹנִית בִּלְבַד מָצְאָה כִּסְאָהּ, / וְשָׁוְא יָגַעְתָּ לְהַכְשִׁיל אוֹרְחֶיךָ."'

שְׁלשֶׁת הָאֲצִילִים הַטְּהוֹרִים / שָׂמוּ לִבָּם לְהַזְהָרוֹת הָאָב.

מְצֻיָּדִים בְּדַעַת וּבְעֵצָה, / יָצְאוּ מֵעִם הַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ.

הֲיִפָּלֵא כִּי הַחָכְמָה חֶלְקָם, / אִם פַרִידוּן – הָאָב וְגַם מַלְכָּם.

בני פרידון יוצאים אל שאה תימן

הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם וְנֶעֶרְכוּ לַדֶּרֶךְ, / וּמוּבַּדִּים מִסְפָּר לָקְחוּ אִתָּם. [180]

יָצְאוּ עִם הַצָּבָא, עִם כָּל אַנְשֵׁי / הַשֵּׁם הַזּוֹהֲרִים כְּמוֹ שָׁמַיִם.

כִּשְׁמֹעַ סַרְו אֶת דְּבַר בּוֹאָם אֵלָיו, / עָרַךְ צְבָאוֹ כְּמוֹ נוֹצוֹת טַוָּס.

שָׁלַח צָבָא גָּדוֹל אֶל הַבָּאִים, / בְּנֵי־אֲצִילִים זָרִים וְגַם קְרוֹבִים.

הִגִּיעוּ שְׁלשֶׁת הַשּׁוֹעִים תֵּימָֽנָה / וְלִקְרָאתָם יָצְאוּ אִישׁ וְאִשָּׁה.

הִרְעִיפוּ אַבְנֵי־חֵן עִם זְעַפְרָן / עַל רָאשֵׁיהֶם וְמֻשְׁק מָהוּל בְּיַיִן. [185]

כִּסּוּ בָּהֶם צַוְּארֵי הָרַמָּכִים, / וְדִינָרִים פִּזְּרוּ לְרַגְלֵיהֶם.

אֶת הָאַרְמוֹן קִשְּׁטוּ כְּגַן־הָעֵדֶן, / אֶת לְבֵנָיו צִפּוּ זָהָב וָכֶסֶף,

אֶת קִירוֹתָיו בְּשֵׁשׁ־מָשְׁזָר מֵרוּם, ⁷⁹ / תּוֹכוֹ מִלְּאוּ טוּב כָּל הַמְּדִינוֹת.

אֶת הָאוֹרְחִים הֵבִיא אֶל אַרְמוֹנוֹ. / עִם בֹּקֶר אוֹר הֵעֵז הָאִישׁ פָּנִים:

שָׁלשׁ בָּנוֹת, כִּדְבַר שָׁהּ פַרִידוּן, / הִכְנִיס מַצְבִּיא תֵּימָן אֶל הָאוּלָם, [190]

וְכָל אַחַת מֵהֶן כַּלְּבָנָה. / הֵן סִנְוְרוּ כָּל עַיִן צוֹפִיָּה.

יָשְׁבוּ בְּנוֹתָיו לְפִי אוֹתוֹ הַסֵּדֶר / אֲשֶׁר עָלָיו הִצְבִּיעַ פַרִידוּן.

מִשְּׁלשֶׁת הַבָּנִים פָּנָה לַבְּכוֹר: / 'מִכּוֹכָבַי אֵי־זוֹ הַצְּעִירָה,

אֵי־זוֹ הַבֵּינוֹנִית וְהַבְּכִירָה? / וּבְכֵן הַרְאוּ־נָא כֹּחֲכֶם בָּזֹאת.'

עָנוּ כְּפִי אֲשֶׁר לָמְדוּ מֵרֹאשׁ, / וְעַפְעַפֵּי כֹּחוֹ תָּפְרוּ כְּרֶגַע. [195]

נִדְהַם הַמֶּלֶךְ לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, / וְכָל הֲמוֹן הַגִּבּוֹרִים אִתּוֹ.

הֵבִין הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל מִיָּד, / כִּי זוֹ תַּחְבּוּלָתוֹ עָלְתָה בַּתֹּהוּ.

‘אָכֵן!’ אָנַח, וְלַצָּעִיר נָתַן / אֶת הַקְּטַנָּה, וְהַבְּכִירָה – לַבְּכוֹר.

הַתָּכְנִיּוֹת הִשִּׂיגוּ תַּכְלִיתָן, / הַהַבְטָחָה הָיְתָה לִבְרִית־כְּלוּלוֹת.

סְמוּקוֹת פָּנִים מִבּשֶׁת אֲבִיהֶן / עָזְבוּ הַנְּסִיכוֹת אֶת הָאוּלָם. [200]

אֶל מְעוֹנָן פָּסְעוּ קוֹרְנוֹת, פּוֹרְחוֹת, / וְעַל שִׂפְתוֹתֵיהֶן־שָׁנִי – בְּרָכוֹת.

סרו מנסה את בני פרידון בכשפים

סַרְו, רֹאשׁ הָעֲרָבִים, מֶלֶךְ תֵּימָן, / הִזְמִין שֵׁכָר וַחֲבֵרִים לְיַיִן.

לְקוֹל צְלִילֵי הַמְנַגְּנִים שׂוֹחַח, / וְלֹא חָדַל מִשְּׁתוֹת עַד צֵאת הַיּוֹם.

בְּנֵי פַרִידוּן, הַחֲתָנִים, שָׁתוּ / אִתּוֹ רַק לִכְבוֹדוֹ וְלֹא הוֹסִיפוּ.

כִּגְבֹר הַיַּיִן עַל תְּבוּנַת אָדָם, / וְעֵת מָנוֹחַ וְשֵׁנָה הִגִּיעָה, [205]

צִוָּה לְיַד בְּרֵכַת מֵי־הַוְּרָדִים / בַּגַּן סַפּוֹת־מַרְגּוֹעַ לְהַצִּיעַ.

תַּחַת עֵצִים הַמְּפִיצִים נִיחוֹחַ / יָשְׁנוּ הַנְּסִיכִים בְּנֵי־הַמַּזָּל.

אֲדוֹן עֲרָב, הַמֶּלֶךְ רַב־הַמָּג, / זָמַם לִפְתֹּחַ בִּכְשָׁפִים בַּסֵּתֶר.

בְּאֵין־רוֹאִים עָזַב אֶת גַּן־וְרָדָיו, / לְהֵעָרֵךְ לִמְלֶאכֶת הַקְּסָמִים.

הֵפִיחַ קֹר וְרוּחַ חֲזָקָה / לַהֲמִיתָם עַל מִשְׁכָּבָם בִּכְפוֹר. [210]

הִקְפִּיא הַקֹּר הָעַז מִישׁוֹר וָהָר, / עַד־כִּי שֻׁתְּקוּ עוֹרְבִים בִּמְעוּפָם.

בְּנֵי פַרִידוּן, אָמַן הַלְּחָשִׁים, ⁸⁰ / קָפְצוּ מִמִּשְׁכָּבָם מִגַּל הַקֹּר,

וּבְחֶסֶד־אֵל וּבְתוּשִׁיַּת עַצְמָם, / בְּנַחַשׁ מְלָכִים וּבִגְבוּרָה,

עָצְרוּ אֶת הַקָּרָה וֶהֱסִיטוּהָ / בְּטֶרֶם זוֹ פָּגְעָה בָּם לְרָעָה.

הַשֶּׁמֶשׁ אַךְ הֵרִים רֹאשׁוֹ / מֵעַל הָהָר, מִהֵר סַרְו הַסַּקְרָן [215]

אֶל שְׁלשֶׁת חֲתָנָיו הָאֲצִילִים / לִרְאוֹת אֶת לֶחְיֵיהֶם כְּחֻלּוֹת,

גּוּפוֹתֵיהֶם קְפוּאוֹת, חֶפְצָם מוּפָר, / וּשְׁלשׁ בְּנוֹתָיו שֵׁנִית בְּהַרְמוֹנוֹ.

כֹּה לִרְאוֹתָם קִוָּה, אַךְ הַחַמָּה / וְהַיָּרֵחַ לֹא אָבוּ אֶת זֹאת:

מָצָא אֶת הַשְּׁלשָׁה כַּיְּרֵחִים / עוֹלִים לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹתֵיהֶם.

כִּרְאוֹת סַרְו כִּי קְסָמָיו עָלוּ בַּתֹּהוּ, / כִּי לֹא הֵאִיר לוֹ הַמַּזָּל פָּנִים, [220]

קָרָא אֶת מְלִיאַת הַמּוֹעָצָה, / וְהַשָּׂרִים הִגִּיעוּ לָאַרְמוֹן.

אֶת דֶּלֶת אוֹצָרוֹ פָּתַח, וְזֶה, / אֲשֶׁר שָׁנִים נִשְׁמַר בְּסוֹד, חָשַׂף.

אֶת שְׁלשׁ בְּנוֹתָיו טוֹבוֹת־הַחֵן כָּעֵדֶן / (בְּרוֹשׁ כְּמוֹתָן אִישׁ לֹא נָטַע בָּאָרֶץ),

אֲשֶׁר לָדַעַת לֹא לָמְדוּ מַה יֶּגַע, / זוּלַת הַיֶּגַע בִּקְלִיעַת צַמּוֹת,

אֶת שְׁלשׁ יְפוֹת־הַתֹּאַר בִּכְתָרִים / מָסַר לִשְׁלשֶׁת גִּבּוֹרֵי־הַחַיִל. [225]

בְּקִנְאָתוֹ אָמַר הַשָּׁהּ בַּלֵּב: / 'אֵין פַרִידוּן אָשֵׁם בְּצָרָתִי.

אֲנִי אָשֵׁם כִּי לֹא נוֹלְדוּ בָּנִים לִי, / כִּי רַק בָּנוֹת חָזוּ אוֹר מִזַּרְעִי.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנוֹת לוֹ אַיִן, / הָאִישׁ, אֲשֶׁר בָּנוֹת לוֹ, בִּישׁ־מַזָּל הוּא.'⁸¹

אֶל יוֹעֲצָיו הַמּוּבַּדִּים שָׂח סַרְו: / "יָאוֹת יְפוֹת־הַתֹּאַר לִמְלָכִים.

אַתֶּם עֵדַי, כִּי אֶת עֵינַי שָׁלשׁ / אֲנִי מוֹסֵר לָהֶם כְּדָת וָדִין, [230]

לְמַעַן כְּבָבַת עֵינָם יִהְיוּ, / וּכְמוֹ נַפְשָׁם תִּהְיֶינָה לְלִבָּם.'

כָּזֹאת הִכְרִיז, וְנֵדֶה רַב טָעַן / עַל גַּב גְּמַלִּים גְּבוֹהִים וַחֲזָקִים.

בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת תֵּימָן נוֹצֶצֶת, / אַפִּירְיוֹנִים אֶחָד אַחַר שֵׁנִי.

תִּינוֹק אִם יִוָּלֵד כְּדַת אָבוֹת, / יָקָר לְלֵב הוֹרָיו, אִם יֶלֶד אִם יַלְדָּה⁸².

הַמּוֹשָׁבִים עַל גַּב נָאקוֹת גְּדוֹלוֹת / קְשׁוּרִים וַעֲרוּכִים יָפֶה, [235]

מְצֻיָּדִים בְּשִׁמְשִׁיּוֹת וּבְעשֶׁר. / הַשָּׁהּ, אַחַר עָרְכוֹ הַכֹּל, נִפְרַד.

הַשַּׁיָּרָה מִסַּרְו יָצְאָה לַדֶּרֶךְ / בְּלֵב מוּסָב אֶל פַרִידוּן הַמֶּלֶךְ.

פרידון מנסה את בניו

כִּשְׁמֹעַ פַרִידוּן הַחֲדָשָׁה / עַל שׁוּב בָּנָיו, יָצָא לְעֻמָּתָם.

אִוְּתָה נַפְשׁוֹ לָדַעַת מַה טִּיבָם, / וְקֵץ לָשִׂים לַחֲשָׁשׁוֹת לִבּוֹ.

לָבַשׁ הַשָּׁהּ צוּרַת נָחָשׁ־בָּרִיחַ, / אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ כְּפִיר לֹא יִנָּצֵל, [240]

צוֹרֵחַ וְרוֹתֵחַ וְקוֹצֵף, / וּמִלּוֹעוֹ שַׁלְהֶבֶת־אֵשׁ נִשֶּׁפֶת.

וְכִרְאוֹתוֹ אֶת הַשְּׁלשָׁה קְרֵבִים / בְּתוֹךְ אָבָק כְּמוֹ הָרִים כֵּהִים,

הֵרִים אָבָק אַף הוּא וְסֵעֲרוֹ, / וְהָעוֹלָם הִדְהֵד בְּשַׁאֲגּוֹ.

מִהֵר וּבָא לִפְנֵי הַבֵּן הַבְּכוֹר, / אִישׁ־אֶשְׁכּוֹלוֹת וְכֶתֶר לְרֹאשׁוֹ.

אָמַר הַבֵּן: ‘לְהֵאָבֵק עִם רַהַב / אִוֶּלֶת הִיא לְכָל אָדָם בַּר־דַּעַת.’ [245]

מִיָּד נָשָׂא רַגְלָיו וְהִתְמַלֵּט. / פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל אָחִיו בַּתּוֹר.

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ הַבֵּן הַבֵּינוֹנִי, / דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ, צָעַד לְעֻמָּתוֹ,

וְכֹה אָמַר: ‘אִם קְרָב מְנָת חֶלְקִי, / אַחַת הִיא לִי אִם כְּפִיר וְאִם פָּרָשׁ.’

כְּבוֹא צְעִיר בָּנָיו אֶל הַמָּקוֹם, / וְכִרְאוֹתוֹ הָרַהַב בְּדַרְכּוֹ,

קָרָא אֵלָיו: 'חֲזֹר עַל עִקְּבוֹתֶיךָ! / מַה לְּנָמֵר בְּדֶרֶךְ לְבָאִים? [250]

אִם שֵׁמַע פַרִידוּן לְאָזְנְךָ / הִגִּיעַ, אַל תָּשִׂישׂ לַתַּחֲרוּת.

שְׁלָשְׁתֵּנוּ מִזַּרְעוֹ, בָּנָיו אֲנַחְנוּ, / נוֹשְׂאִים אַלּוֹת כְּבֵדוֹת, שָׂשִׂים לַקְּרָב.

אִם מִדַּרְכֵּנוּ לֹא תָּסוּר הַצִּדָּה, / כָּבוֹד מִמֶּנּוּ לֹא תִּנְחַל הַפַּעַם.'

שָׁמַע זֹאת פַרִידוּן הַמְבֹרָךְ, / עָמַד עַל טִיב בָּנָיו וְהִתְעַלֵּם.

מִיָּד הוֹפִיעַ שׁוּב בִּדְמוּת הָאָב, / עַל פִּי כְּלָלֵי הַטֶּכֶס וְהַדָּת [255]

לְקוֹל תֻּפִּים וְעִם פִּילֵי־עֲנָק / וְעִם אַלַּת רֹאשׁ־פָּר בְּכַף־יָדוֹ.

שָׂרֵי־צְבָאוֹ נִצְּבוּ מֵאֲחוֹרָיו, / וְהָעוֹלָם הִקְשִׁיב לִפְקֻדָּתוֹ.

כִּרְאוֹת הַנְּסִיכִים אֶת פְּנֵי הַשָּׁהּ, / יָרְדוּ מִסּוּסֵיהֶם לָאֲדָמָה,

הָלְכוּ אֵלָיו, נָשְׁקוּ אֶת הֶעָפָר, / תְּמֵהִים אֶל קוֹל הַתֹּף וְהַפִּילִים.

הָאָב אָחַז בְּכַפֵּיהֶם, בֵּרְכָם / אֶחָד־אֶחָד, וְכָל בֵּן כְּעֶרְכּוֹ. [260]

כְּהַגִּיעָם מִשָּׁם אֶל הָאַרְמוֹן, / פָּנָה לְהִתְיַחֵד עִם הַבּוֹרֵא.

הִרְבָּה בִּרְכוֹת־תּוֹדָה לֶאֱלֹהִים, / נוֹתֵן הַטּוֹב וָרַע בְּמַזָּלוֹ.

קָרָא אֵלָיו אֶת שְׁלשֶׁת הַבָּנִים, / וְהוֹשִׁיבָם בְּכֵס הַתִּפְאָרָה.

אָמַר: 'הָרַהַב הָאָיֹם, אֲשֶׁר / עָמַד לִשְׂרֹף תֵּבֵל, אֲנִי הָיִיתִי.

רָצִיתִי לְנַסּוֹת אֶת גְּבוּרַתְכֶם. / כְּהַכִּירִי, חָזַרְתִּי מְאֻשָּׁר. [265]

כָּעֵת אֶתֵּן לָכֶם שֵׁמוֹת יָפִים / וְכַיָּאֶה לְשַׁהְרְיָר נָבוֹן.

אַתָּה הַבְּכוֹר וְסַלְם יִקְרְאוּךָ. / לוּ תִּתְמַלֶּאנָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.⁸³

בִּפְנֵי הָרַהַב לִשְׁלוֹמְךָ דָּאַגְתָּ, / לֹא הִתְמַהְמַהְתָּ מִלְּהִמָּלֵט.

אַמִּיץ, הַבָּז לַפִּיל וְלָאַרְיֵה, / קְרָאֵהוּ מְטֹרָף וְלֹא גִבּוֹר.

הַבֵּינוֹנִי, אֲשֶׁר גִּלָּה עֹז־נֶפֶשׁ / וּגְבוּרָתוֹ עָלְתָה כְּלֶהָבָה, [270]

לוֹ תּוּר אֶקְרָא, כִּי הוּא אַרְיֵה אַמִּיץ, / אֲשֶׁר גַּם פִּיל אַדִּיר לֹא יַכְנִיעֵהוּ.

מוֹפֵת לְאֹמֶץ בְּעָמְדוֹ הָיָה, / וְלֵב חַלָּשׁ יָפֶה לְכֵס אֵינֶנּוּ.

צְעִיר־בָּנַי הוּא אִישׁ כָּבוֹד וּקְרָב, / מָהִיר וְגַם נֵחַן בְּאֹרֶךְ־רוּחַ.

בָּחַר בַּתָּוֶךְ, בֵּין אָבָק וָאֵשׁ, / הַדֶּרֶךְ הַיָּפָה לַחֲכָמִים.

אַמִּיץ, צָעִיר וְגַם חָכָם הָעֶלֶם, / וּבָעוֹלָם אֵין כְּמוֹתוֹ לְשֶׁבַח. [275]

וּבְכֵן יָאֶה לָזֶה הַשֵּׁם אִירַג'. / תִּהְיֶה הַהַצְלָחָה מְנָת חֶלְקוֹ.

בַּהַתְחָלָה הָיָה כְּמוֹ אַרְיֵה, / בִּגְבֹר הַלַּחַץ גְּבוּרָתוֹ גָּבְרָה.

אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת שְׂפָתַי עַתָּה / לִקְרֹא שֵׁמוֹת לִיפֵהפִיּוֹת־עֲרָב."

לְאֵשֶׁת סַלְם הוּא קָרָא אָרְזוּי, / לְאֵשֶׁת תּוּר קָרָא מָהּ־אָזָדֶה,⁸⁴

לְאֵשֶׁת בְּנוֹ אִירַג' קָרָא סַהִי,⁸⁵ / זוֹ בְּיָפְיָהּ הֵעִיבָה עַל סֻהִיל. [280]

אֲזַי הֵבִיא אֶת סֵפֶר הַשָּׁמַיִם, / אֲשֶׁר כָּתַב חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים.

יְרִיעוֹתָיו פָּרַשׂ לִפְנֵי עֵינָיו, / לִקְרֹא גּוֹרַל בָּנָיו הַנּוֹדָעִים.

לְסַלְם לֹא מָצָא סִימָן אַחֵר / בִּלְתִּי־אִם צֶדֶק בְּמַזַּל קַשָּׁת.

וּמַה נִּרְשַׁם לְתּוּר הַמְבֹרָךְ? / – נִכְנַס הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַזַּל אַרְיֵה.

אַךְ כְּהַגִּיעַ תּוֹר תַּצְפִּית אִירַג', / מָצָא יָרֵחַ בְּמַזַּל סַרְטָן, [285]

וּבוֹ גִּלָּה אוֹתוֹת, כִּי מַאֲבָק / וּפֻרְעָנוּת יִפְּלוּ בְּגוֹרָלוֹ.

הָיָה הַשָּׁהּ מָדְאָג מֵהֶחָזוּת, / וְנֶאֱנַח מֵעֹמֶק כִּלְיוֹתָיו.

הֵבִין כִּי אֶת אִירַג' עוֹיְנִים שָׁמַיִם, / וְאַהֲבָה וָחֶסֶד לֹא יִמְצָא בָּם.

הַשָּׁהּ, בְּהַרְהֲרוֹ בָּעֲתִידוֹת, / נִמְלָא לִבּוֹ פְּחָדִים וַחֲשָׁדוֹת.

פרידון מחלק את העולם בין בניו

כַּחֲשׂף הַמֶּלֶךְ אֶת הַנִּסְתָּרוֹת, / לְמַלְכֻיּוֹת שָׁלשׁ חָצָה הָאָרֶץ: [290]

כָוַר וְרוּם – אַחַת, תּוּרָן וְסִין – / שְׁנִיָּה, שְׁלִישִׁית – אִירָן וְהַמִּדְבָּר.⁸⁶

בָּרִאשׁוֹנָה זָכַר בְּכוֹרוֹ, אֶת סַלְם; / נָתַן לוֹ רוּם וְכָל הַמַּעֲרָב.

בִּרְצוֹן הַשָּׁהּ אָסַף צָבָא גָּדוֹל, / וּבְרֹאשׁ צְבָאוֹ יָצָא מְבוֹא־הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּרֹב־פְּאֵר עָלָה שָׁם עַל כִּסְאוֹ, / וְגַם נִקְרָא ‘שַׁלִּיט הַמַּעֲרָב’.

לְתּוּר הִנְחִיל אֶת מֶרְחֲבֵי תּוּרָן, / מִנָּהוּ מֶלֶךְ הַתֻּרְכִּים וְסִין. [295]

צָבָא נָתַן גַּם לוֹ הַשָּׁהַנְשָׁהּ, / וְעִם צְבָאוֹ יָצָא מִיָּד לַדֶּרֶךְ.

כְּהַגִּיעוֹ עָלָה עַל הַכִּסֵּא, / חָגַר מָתְנָיו לִמְלֹךְ, פָּתַח יָדָיו.

שׁוֹעָיו כִּסּוּהוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת, / בֵּרְכוּהוּ וְכִנּוּהוּ שָׁהּ־תּוּרָן.

אַךְ בְּהַגִּיעַ תּוֹר צְעִיר בָּנָיו, / אִירַג', נָגִיד שָׂמָהוּ עַל אִירָן

וּמֶלֶךְ עַל עַרְבוֹת תּוֹפְשֵׂי־הָרֹמַח. / הוֹרִישׁ לוֹ אֶת הַכֶּתֶר וְהַכֵּס. [300]

נָתַן לוֹ, כִּי מָצָא אוֹתוֹ רָאוּי / לַכֵּס, לַכֶּתֶר, לַחוֹתָם, לַחֶרֶב.

רָאשֵׁי הָעָם, הַמְּבִינִים לַלֵּב, / כִּנּוּהוּ בְּיִרְאָה ‘אֲדוֹן אִירָן’.

כֵּן כָּל אֶחָד יָשַׁב בִּמְדִינָתוֹ, / שָׁהּ לְעַצְמוֹ, שָׂמֵחַ בִּמְנָתוֹ.

סלם מקנא באירג'

עָבְרוּ שָׁנִים. גָּמַל רְצוֹן שָׁמַיִם, / סוֹדָם הַלּוּט – הִגִּיעַ מוֹעֲדוֹ.

הַשָּׁהּ נְבוֹן־הַלֵּב בָּא בַּיָּמִים, / גַּן הָאָבִיב עָטָה אָבָק אָפֹר. [305]

כֵּן דֶּרֶךְ כָּל בָּשָׂר, גַּם בֶּן־הַחַיִל / הוֹלֵךְ וְנֶחֱלָשׁ וְשָׁח אֶל קֶבֶר.

וְהַבָּנִים, כְּהִזְדַּקֵּן הָאָב, / קִנְאָה אוֹכֶלֶת שִׂעֲרָה רוּחָם.

עָקָה בָּנְתָה בֵּיתָהּ בְּלֵב הַבְּכוֹר, / עַד כִּי שִׁנָּה טַעְמוֹ, הֹגָה מִדֶּרֶךְ.

לִבּוֹ טוֹבֵעַ בְּתַאֲוָתוֹ, / יָשַׁב חוֹרֵשׁ רָעָה עִם יוֹעֲצָיו.

הַחֲלֻקָּה, בָּהּ הַצָּעִיר זָכָה / בְּכֵס הַפָּז, ⁸⁷ הָיְתָה לוֹ לִצְנִינִים. [310]

קִמְטֵי־קִנְאָה חָרְשׁוּ חֶלְקַת הַמֵּצַח. / אֶל מֶלֶךְ סִין גָּמַר לִשְׁלֹחַ צִיר,

לֵאמֹר לוֹ כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ. / וּבְכֵן שִׁגֵּר רוֹכֵב גְּמַלִּים אֶל תּוּר,

וְזוֹ הַמַּלְאֲכוּת אֲשֶׁר בְּפִיו: / 'חֲיֵה בְּטוּב וְהַאֲרֵךְ יָמִים.

שִׂים אֶל לִבְּךָ, אֲדוֹן תּוּרָן וְסִין, / אָבִינוּ אֵיךְ עִוֵּת אֶת בְּחִירָתוֹ!

אָמְנָם כִּבְרוֹשׁ הוּא, אַךְ נַפְשׁוֹ שְׁפָלָה, / מָצָא לְטוֹב לִפְגֹּעַ בִּי וּבְךָ. [315]

הַטֵּה לִי אֹזֶן קַשּׁוּבָה, אָחִי, / וּבְחַן דְּבָרִים אֲשֶׁר עוֹד לֹא נִשְׁמָעוּ.

שְׁלשָׁה אַחִים לְאָב אֶחָד הָיִינוּ, / אֶת הַקָּטֹן הִגְבִּיהַּ מִכֻּלָּנוּ.

אֲנִי גָּדוֹל בְּדַעַת וּבְשָׁנִים, / וְלַחוֹתָם אֲנִי רִאשׁוֹן בַּתּוֹר.

אִם כֵּס וָכֶתֶר הֶעֱבִיר מִמֶּנִּי, / לְמִי הֵם מַתְאִימִים, אִם לֹא לְךָ?

מִן הָרָאוּי כִּי שְׁנֵינוּ נִזְדַּעֵף / עַל הָעַוְלָה אֲשֶׁר עוֹלֵל אָבִינוּ. [320]

אִירָן וּמִישׁוֹרֵי עֲרָב נָתַן / בִּידֵי אִירַג', וְלִי כָוַר וְרוּם.

לְךָ הוֹרִישׁ אַדְמוֹת תּוּרָן וְסִין. / הִנֵּה כִּי־כֵן צְעִיר בָּנָיו – הַמֶּלֶךְ!

לֹא עוֹד אֶשָּׂא הַחֲלֻקָּה הַזֹּאת, / אֵין־זֹאת כִּי־אִם חֲסַר־בִּינָה אָבִינוּ.'

בִּכְרָה קַלָּה הִסִּיעָה אֶת הַצִּיר / בְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ אֶל תּוּרָן.

עַד מְהֵרָה עָמַד לִפְנֵי מוֹשְׁלָהּ / וּדְבַר אָחִיו הֵבִיא לוֹ כִּלְשׁוֹנוֹ. [325]

כִּשְׁמֹעַ תּוּר דְּבָרָיו הָאֲפֵלִים, / נֵעוֹר כְּלַיִשׁ, חֲמָתוֹ בּוֹעֶרֶת,

וּתְשׁוּבָתוֹ הָיְתָה: 'חֲזֹר לְסַלְם / וְכֹה הַגִּידָה לְאָחִי בִּשְׁמִי:

"רַק יְלָדִים חַסְרֵי־בִּינָה הָיִינוּ, / בְּהַעֲרִים עָלֵינוּ פַרִידוּן.

הָעֵץ אֲשֶׁר נָטַע נוֹשֵׂא פְּרִי־דָם, / וְעַלְוָתוֹ כֻּלָּהּ נוֹטֶפֶת רַעַל.

טוֹב נַעֲשֶׂה אִם נִוָּעֵד בְּעוֹד / מוֹעֵד לַנְחוֹת אֶת צְעָדֵינוּ."' [330]

לָשִׁית עֵצָה וְלַעֲרֹךְ צָבָא / הִבְהִיל אֶל תּוּר אָחִיו אֶת מַלְאָכוֹ.

נָסִיךְ חֲלַק־לָשׁוֹן וְאִישׁ־דְּבָרִים / שָׁלַח בְּמַעֲנֶה אֶל סַלְם תּוּר,

וְכֹה צִוָּה צִירוֹ: 'הַגֵּד בִּשְׁמִי: / "אַי, שָׁהּ נְבוֹן־לֵבָב וּמְהֻלָּל!

בִּמְקוֹם גְּדוּלָה נָחַלְנוּ רְמִיָּה. / קָצְרָה לָשֵׂאת זֹאת רוּחַ הַגִּבּוֹר.

אַל שְׁהִיּוֹת בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, / עֵת לַעֲשׂוֹת, הַהַמְתָּנָה – אִוֶּלֶת."' [335]

הָאִישׁ, כַּהֲבִיאוֹ אֶת הַתְּשׁוּבָה, / גִּלָּה אֶת פְּנֵי הָרָז הָרְעוּלִים.

מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאוּ הָאַחִים, / וּבָחֲשׁוּ בַּסֵּתֶר דְּבַשׁ בְּרַעַל.

הִמְתִּיקוּ סוֹד יוֹמָם וָלַיְלָה יַחַד / בַּנִּסְתָּרוֹת וּבַנִּגְלוֹת בְּלִי־פַּחַד.

מובד במלאכות סלם ותּור אל פרידון

מָצְאוּ מוּבַּד צְלוּל־דַּעַת, אִישׁ־פָּנִים, / וְהוּא עָרוּם וּבַעַל תּוּשִׁיָּה.

כְּפַנּוֹתָם הַבַּיִת מִזָּרִים, / גִּלּוּ צְפוּנוֹתֵיהֶם בְּאֵין עוֹצֵר. [340]

פָּתַח פִּיו סַלְם הַסּוֹרֵר רִאשׁוֹן, / רָחַץ עֵינָיו מֵאֹדֶם הַבּוּשָׁה,

וְשָׂח אֶל הַשָּׁלִיחַ: "צֵא לַדֶּרֶךְ, / אַל רוּחַ יַדְבִּיקְךָ וְאַל אָבָק.

מַהֵר לְפַרִידוּן כְּרוּחַ סַעַר, / וְאַל תָּסוּר מִמְּגַמַּת פָּנֶיךָ.

כְּבוֹאֲךָ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, / שְׁאַל לִשְׁלוֹם הַשָּׁהַנְשָׁהּ בִּשְׁמֵנוּ,

וְכֹה אֱמֹר: "טוֹבָה יִרְאַת שָׁמַיִם / גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם בַּבָּא. [345]

עוּלֵי יָמִים קוֹוִים לִימֵי זִקְנָה, / אֲבָל שֵׂיבָה לְמָה עוֹד תְּקַוֶּה?

הַמַּאֲרִיךְ בְּבַיִת זֶה לָשֶׁבֶת / מִיּוֹם לְיוֹם הוֹלֵךְ וְצַר הַבַּיִת.

יַזְדָּן הִנְחִיל לְךָ הַכֹּל מִכֹּל, / מִשֶּׁמֶשׁ אוֹר וְעַד אָבָק אָפֹר,

אֲבָל אַתָּה בְּבַעֶתְךָ הָרוּחַ, / לִבְּךָ לֹא שַׂמְתָּ אֶל מִצְוַת אֱלֹהַּ.

תַּחַת אֹרַח־מִישׁוֹר עָוֶל בָּחַרְתָּ, / כִּי הָעוֹלָם חִלַּקְתָּ לֹא בְּישֶׁר. [350]

שְׁלשָׁה בְּנֵי־חַיִל חֲכָמִים לְךָ, / לֹא נְעָרִים וְנִבְעָרִים מִדַּעַת.

לֹא טוֹב אֶחָד בָּהֶם מִשְּׁאָר אֶחָיו, / וְלָמָּה לְאֶחָד יִקְדּוּ הַשְּׁנַיִם?

אֶחָד לְמַלְתְּעוֹת דְּרָקוֹן הִשְׁלַכְתָּ, / שֵׁנִי רוֹמַמְתָּ עַד עָבֵי שָׁמַיִם,

וְהַשְּׁלִישִׁי נָשָׂאתָ עַל כַּפַּיִם, / עֵינֶיךָ אוֹרוּ לְמַרְאֵה פָּנָיו.

בְּאָב וּבְאֵם פְּחוּתִים אֵינֶנּוּ מֶנּוּ – / הַאֵין יָאִים לְכֵס מַלְכוּת שְׁלָשְׁתֵּנוּ? [355]

שׁוֹפֵט הָאָרֶץ הַמַּגְבִּיהַּ שֶׁבֶת, / כָּבוֹד וָשֶׁבַח אַל יִנְחַל צִדְקֶךָ!

מִתַּלְתַּלֵּי אִירַג' הָסֵר הַכֶּתֶר, / וְהַכִּסֵּא פַּנֵּה לַטּוֹב מִמֶּנּוּ.

פִּנָּה הַקְצֵה לוֹ רְחוֹקָה מִמֶּךָּ, / יִחְיֶה כָּמוֹנוּ אֵין־יְקָר בַּסֵּתֶר,

וָלֹא, בְּפָרָשֵׁי תּוּרָן נָבוֹא, / וּבְסוּסֵי־רוּם הַשּׁוֹאֲפִים לַקְּרָב.

צָבָא אַדִּיר יֵצֵא לְפָעֳלוֹ, / יַכֶּה אִירַג' וּצְבָא־אִירָן גַּם יַחַד."' [360]

כִּשְׁמֹעַ הַמּוּבַּד עַזּוּת הַמֶּסֶר, / נָשַׁק לָאָרֶץ וּפָנָה לָלֶכֶת.

מַהֵר יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ, וְקַל / נִשָּׂא כְּלֶהָבָה בְּכַף הָרוּחַ.

עוֹד מֵרָחוֹק, כְּהַגִּיעוֹ, נִגְלָה / לָאִישׁ אַפֶּדֶן פַרִידוּן הָרָם.

רֹאשׁוֹ נָגַע בְּעַנְנֵי רָקִיעַ, / רָחְבּוֹ – מֵהַר אֶל הַר הִגִּיעַ.

יָשְׁבוּ שָׂרִים בְּשַׁעֲרֵי הַקֶּרֶת, / הַנִּכְבָּדִים – מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד. [365]

מִצַּד אֶחָד פַּנְתֵּר וּכְפִיר כְּבוּלִים, / מִצַּד שֵׁנִי פִּילֵי הַמִּלְחָמָה.

לָקְחוּ אָזְנָיו שְׁאוֹן הַלּוֹחֲמִים, / הֲמִית הָמוֹן כְּנַהֲמַת כְּפִירִים.

חָשַׁב: ‘אֵין זֹאת כִּי אִם שַׂרְפֵי־שָׁמַיִם, / וְלֹא טִירַת־מַלְכוּת עַל אֲדָמוֹת.’

רָאָהוּ הַשּׁוֹעֵר הָעֵר קָרֵב, / הוֹדִיעַ לְאַרְמוֹן הַשָּׁהּ לֵאמֹר:

‘מִמֶּרְחַקִּים שָׁלִיחַ בָּא אֵלֵינוּ, / וְהוּא חָכָם, אִישׁ־הֲלִיכוֹת וָתֹאַר.’ [370]

בְּצַו מַלְכוּת הוּבָא הַזָּר לַדְּבִיר, / וְהַפַּרְגּוֹד הֻסַּח מִכֵּס הַמֶּלֶךְ.

כִּרְאוֹת הַבָּא אֶת זֹהַר פַרִידוּן, / מָלְאוּ בּוֹ שְׁתֵּי עֵינָיו וְכָל לִבּוֹ.

קוֹמָה כִּבְרוֹשׁ, פָּנִים זוֹרְחוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ, / שֵׂעָר לָבָן וְאֹדֶם לְחָיַיִם,

שְׂפָתַיִם מְחַיְּכוֹת, מַבָּט צָנוּעַ, / וְהַלָּשׁוֹן מְלֵאָה בְּרָכוֹת וָנֹעַם.

כִּרְאוֹת כָּל זֹאת הָאִישׁ, נָפַל אַפַּיִם, / וְהָרִצְפָּה כִּסָּה בִּנְשִׁיקוֹת־פִּיו. [375]

צִוּוֹ הַשָּׁהּ לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ, / וְכַיָּאֶה לְצִיר אִתּוֹ לָשֶׁבֶת.

אַחַר כֵּן שְׁאָלוֹ לִשְׁלוֹם בָּנָיו, / הַאִם לִבָּם שָׂמֵחַ וּבְרִיאִים הֵם.

וְעוֹד שָׁאַל: ‘הַדֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר, / הַאִם קָשְׁתָה בָּהָר וּבַבִּקְעָה?’

עָנָהוּ הַמּוּבַּד: 'פַּדְשָׁהּ גָּדוֹל, / תִּכּוֹן תִּפְאֶרֶת כִּסְאֲךָ לָעַד!

הָאֲצִילִים, שָׁאַלְתָּ לִשְׁלוֹמָם, / חַיִּים לְאוֹר שִׁמְךָ וְכִרְצוֹנְךָ. [380]

אֲנִי הָעֶבֶד לֹא רָאוּי לְךָ, / מִסְכֵּן אֲנִי וְלֹא טָהוֹר דַּיִּי.

דְּבָרִים קָשִׁים הֵבֵאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ, / שׁוֹלְחַי אַנְשֵׁי חָרוֹן. אֲנִי נָקִי.

אִם פִּי תַּתִּיר, אֶפְתַּח וַאֲגַלֶּה / דִּבְרֵי הַצְּעִירִים הַנִּבְעָרִים.'

‘דַּבֵּר בְּלִי מֹרֶךְ!’ – שָׂח הַשַּׁהְרְיָר, / וְזֶה – דִּבְרֵי שׁוֹלְחָיו עַד־תֹּם מָסַר.

פרידון עונה לבניו

שָׁהּ פַרִידוּן הִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ, / וַחֲרוֹנוֹ עָלָה בּוֹ לְהַשְׁחִית. [385]

כְּתֹם דִּבְרֵי הַצִּיר, עָנָה לֵאמֹר: / 'מוּבַּד אִישׁ־דַּעַת, אַל־נָא תִּתְחַטֵּא.

עֵינַיִם לִי לִרְאוֹת וְגַם אָזְנַיִם, / וּכְבָר נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָזֹאת.

אֱמֹר לִשְׁנֵי בָּנַי הַסּוֹרְרִים, / הַמְּרֵעִים מֵחֶבֶר אַהְרִימַן:

"גִּלִּיתִי צַלְמְכֶם בְּלֹא־שָׂרָק, / אֲשֶׁר הִשְׁמַעְתֶּם־לִי יָאֶה לָכֶם.

בְּרָאשֵׁיכֶם, אִם לֹא שָׁאַר דָּבָר / מִכָּל אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיכֶם לָדַעַת, [390]

וְזֵכֶר אֵין עוֹד לְיִרְאַת שָׁמַיִם – / מַה פֶּלֶא תִּנְהֲגוּ כִּבְנֵי בְּלִיַּעַל?

הָיָה כַּזֶּפֶת פַּעַם שְׂעָרִי, / פָּנַי כַּסַּהַר, קוֹמָתִי כַּבְּרוֹשׁ,

אֲבָל גַּלְגַּל שָׁמַיִם, הוּא בִּלְבַד, / סוֹבֵב כְּאָז וְלֹא שִׁנָּה נָתִיב.

הַזְּמַן יָכֹף סוֹף־סוֹף גַּם גַּבֵּיכֶם, / רַק הוּא עַצְמוֹ לֹא יַעֲמֹד בַּדֶּרֶךְ.

נִשְׁבַּעְתִּי בְּיַזְדָּן הַנֶּעֱרָץ, / בַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹהֶרֶת וּבָאָרֶץ, [395]

בַּכֵּס, בַּכֶּתֶר וּבַלְּבָנָה, / בָּכֶם אִם הִתְאַנַּפְתִי מֵעוֹדִי.

הַחֲכָמִים וְהַהוֹבְרִים שָׁאַלְתִּי, / בַּמּוּבַּדִּים הַנּוֹדָעִים נוֹעַצְתִּי,

וְלֹא בְּחִפָּזוֹן גָּמַרְתִּי אֹמֶר / אֵיכָה בְּצֶדֶק אֲחַלֵּק הָאָרֶץ.

אַךְ מֵישָׁרִים הָיְתָה מְגַמָּתִי, / לֹא מַעֲשֵׂה מִרְמָה מִכֹּל וָכֹל.

יִרְאַת־שָׁמַיִם הִדְרִיכַתְנִי אֹמֶן, / וְהַיָּשָׁר לְבַד הָיָה מַשָּׂא־נַפְשִׁי. [400]

מֵאָז נִתַּתִּי מֶלֶךְ בָּעוֹלָם, / בְּאַחְוָתוֹ וּבִשְׁלוֹמוֹ הָגִיתִי.

אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: ‘לְכָל אַחַת / מִשְּׁלשׁ עֵינַי אוֹרִישׁ מַלְכוּת נוֹשֶׁבֶת.’

אִם אַהְרִימַן הֵסִיר לִבְּכֶם מִמֶּנִּי / לָלֶכֶת בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת,

שִׁקְלוּ הֵיטֵב וְשִׂימוּ עַל לִבְּכֶם – / הֲזֶה דּוֹרֵשׁ מִכֶּם בּוֹרֵא־עוֹלָם?

אֹמַר לָכֶם דָּבָר, שִׁמְעוּ הֵיטֵב: / “אֲשֶׁר אַתָּה זוֹרֵעַ, זֶה תִּקְֹצר.” [405]

מוֹרֵה־דַרְכִּי רָגִיל הָיָה לֵאמֹר: / “רַק הָעוֹלָם הַבָּא קַיָּם לָעַד.”

עַל כֵּס־הַשֵּׂכֶל יִצְרְכֶם עָלָה. / מַדּוּעַ חֲבַרְתֶּם כֹּה לַשָּׂטָן?

חוֹשֵשְׁנִי, כִּי בְּצִפָּרְנֵי הַשַּׁחַץ / נַפְשׁוֹתֵיכֶם לֹא תַּעֲצֹרְנָה כֹּחַ.

לֹא יֶאֶרְכוּ יְמֵי חַיַּי בָּאָרֶץ, / וְאֵין עִתִּי עוֹד לְשִׂנְאָה וָרִיב.

עַל כֵּן הַטּוּ־נָא אֹזֶן לְדִבְרֵי זָקֵן, / אֲבִי שְׁלשֶׁת בָּנָיו הָאֲצִילִים. [410]

כְּהִטָּהֵר הַלֵּב מִתַּאֲוָה, / אַחַת הִיא לָאָדָם עָפָר אוֹ עשֶׁר.

אָדָם מוֹכֵר אָחִיו תְּמוּרַת עָפָר, / לְהִקָּרֵא טָהֹר רָאוּי אֵינֶנּוּ.

כְּבָר לֹא אַחַת רָאִינוּ כְּמוֹכֶם, / אַךְ לֹא תִּהְיֶה שִׂמְחָה בְּדוֹמֵיכֶם.

עַתָּה, כְּיָדְעֲכֶם, מֵאֱלֹהִים / הַשִּׂיגוּ גְּאֻלָּה בְּיוֹם־הַדִּין.

צֵידָה הָכִינוּ בְּעָמָל בָּזֶה / וְאֶת הַסֵּבֶל תְּקַצְּרוּ בַּבָּא.' [415]

כִּשְׁמֹעַ הַמּוּבַּד נְאוּם הַשָּׁהּ, / הִשְׁתַּחֲוָה, נָשַׁק לָאֲדָמָה,

עָזַב אֶת הָאוּלָם, כִּידִיד הָרוּחַ / נֶחְפַּז לַדֶּרֶךְ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא.

כְּצֵאת הַצִּיר מֵאֵצֶל פַרִידוּן, / יָשַׁב הַשָּׁהּ לַחְשׂף אֶת הַצָּפוּן.

מִיָּד קָרָא לְבֶן־זְקוּנָיו אִירַג', / לְהַזְהִירוֹ מֵהֶעָתִיד לָבוֹא:

'אַחֶיךָ מְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ, / וְנוֹעֲדוּ לְמִלְחָמָה עָלֵינוּ, [420]

כִּי זֶה חֶלְקָם מֵאֵת הַכּוֹכָבִים: / שְׂמֵחִים הֵם עַל כָּל מַעֲשֵׂה עַוְלָה.

וְעוֹד, אַדְמוֹתֵיהֶם אֶרֶץ גְּזֵרָה, / מְקוֹם מִשְׁכָּן לָרֶשַׁע וְלַפַּחַד.

כָּל־עוֹד נוֹצֵץ הַכֶּתֶר עַל רֹאשְׁךָ, / אָחִיךָ אָח לְךָ, יָדִיד – הָרֵעַ.

אַךְ תֶּחֶוְרוּ, אַתָּה וְהַחוֹתָם, / יִשְׂטֶה כָּל אָח וָרֵעַ מֵעָלֶיךָ.

כָּל הַמַּצִּיעַ אַהֲבָה לַחֶרֶב, / מַפְקִיר רֹאשׁוֹ לְמִלְחָמָה וּלְבוּז. [425]

אַחַר אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי קַצְוֵי תֵּבֵל / הוֹדִיעוּ לִי אַחֶיךָ אַוָּתָם,

אִם מִלְחָמָה אָמַרְתָּ לֶאֱסֹר, / פְּתַח אוֹצָרְךָ וְהַעֲמֵס מִטְעָן.

הָרֵק רִאשׁוֹן הַכּוֹס עִם בֹּקֶר־אוֹר, / וָלֹא – הֵם יִגְמְאוּהָ רִאשׁוֹנָה.

אַל תְּחַפֵּשׂ לְךָ בֶּן־בְּרִית וָרֵעַ, / כִּי בְּנֵי־בְּרִיתְךָ הֵם שְׁנַיִם: תֹּם וָצֶדֶק."

אִירַג' אֲצִיל־הָרוּחַ הִתְבּוֹנֵן / בִּפְנֵי אָבִיו הַטּוֹב וְהַדָּגוּל, [430]

וְכֹה אָמַר: 'אָבִי וְאַלּוּפִי, / גַּלְגַּל הַזְּמַן סוֹבֵב וְאֵין עוֹצֵר.⁸⁸

כָּרוּחַ הַחוֹלֶפֶת הֵם חַיֵּינוּ – / הַאִם אָדָם נָבוֹן יִרְגַּז עַל אֵלֶּה?

הַלְּחָיַיִם הַפּוֹרְחוֹת תִּבֹּלְנָה, / הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹהֶרֶת תַּאֲפִיל.

בַּהַתְחָלָה – אוֹצָר, בַּסּוֹף – מֵצָר, / וּכְבָר יוֹצְאִים מֵהַפֻּנְדָּק לָעַד.⁸⁹

עָפָר – עַרְשֵׂנוּ, וְכָרֵנוּ – אֶבֶן. / מַדּוּעַ עֵץ אֶטַּע בַּגַּן הַיּוֹם, [435]

אֲשֶׁר רַק דָּם יָמֹצּוּ שָׁרָשָׁיו, / וּפֵרוֹתָיו יִהְיוּ מַצָּה וָרִיב?

שָׁהִים הַרְבֵּה, נוֹשְׂאֵי־חוֹתָם כָּמוֹנוּ, / רָאָה וְאַף יִרְאֶה עוֹד הָעוֹלָם,

אוּלָם הָאֲדוֹנִים עוֹנְדֵי הַכֶּתֶר, / לֹא זֹאת הָיְתָה דַּרְכָּם, נָקָם מָאָסוּ.

אִם רַק תַּרְשֶׁה, מַלְכִּי וַאֲדוֹנִי, / יַנְחוּם רַגְלַי בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.

אֵין חֵפֶץ לִי בְּכֶתֶר וּבְכִסֵּא, / בְּלֹא צָבָא אָחוּשׁ אֶל בְּנֵי־אָבִי, [440]

וְכֹה אַגִּיד: "אֵי, גִּבּוֹרֵי־הַחַיִל, / אַחַי הַיְקָרִים לִי כְּנַפְשִׁי!

כִּבְשׁוּ חָרוֹן וְאַל בֵּינֵינוּ חֶרֶב, / כִּי לֹא יָאֶה כֵּן לְיִרְאֵי שָׁמַיִם.

כָּל מַאֲוַיֵּיכֶם עוֹלַם־הַיּוֹם. / זִכְרוּ גּוֹרַל גַ’מְשִׁיד וּמַעֲשָׂיו,

וְאֵיךְ בַּסּוֹף עָבַר מִן הָעוֹלָם. / אַיֵּה נִזְרוֹ, כִּסְאוֹ וְאַבְנֵטוֹ?

לָכֶם וְלִי צָפוּי אוֹתוֹ הַסּוֹף – / הַאִם נַחְלֹק אֶת גּוֹרָלוֹ הַמָּר? [445]

אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת לִבּוֹתֵיכֶם – / הַאִם נָקָם אֶמְצָא לִי טוֹב מִזֶּה?"'

עָנָה וְשָׂח הַמֶּלֶךְ: 'בֵּן חָכָם! / אַתָּה לְחַג וְהֵם לְמִלְחָמָה.

אֵיךְ לֹא זָכַרְתִּי, כִּי מֵפִיץ אוֹרוֹ / יָרֵחַ בַּשְּׁחָקִים וְאֵין תָּמֵהַּ.

יָפִים דְּבָרֶיךָ וְנָאִים לְךָ, / כִּי בְּלִי חֶשְׁבּוֹן אָהַבְתָּ בְּנֵי אָבִיךָ.

אֲבָל פִּקֵּחַ לֹא יַפְקִיר רֹאשׁוֹ / לְמַלְתְּעוֹת תַּנִּין עַל אֵם הַדֶּרֶךְ; [450]

כִּי מַה יִּמְצָא מַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, / אִם לֹא הַהֶבֶל הַשּׂוֹרֵף בְּרַעַל?

אַךְ אִם נֶחֱרָצָה הִיא מֵאִתְּךָ, / לֹא אַחֲזִיק בְּךָ, יָקוּם דְּבָרְךָ.

בְּחַר לַמַּסָּע בְּנֵי־לְוָיָה מִסְפָּר, / מִבֵּין הַלּוֹחֲמִים אַנְשֵׁי־הַחַיִל,

וְאָנֹכִי, אָמְנָם בְּלֵב דּוֹאֵג, / אֶשְׁלַח מִכְתַּב שָׁלוֹם לִשְׁנֵי אַחֶיךָ.

אוּלַי תַּצְלִיחַ בְּמַסָּעֲךָ, / וְשׁוּב תִּחַד נַפְשִׁי כְּבוֹאֲךָ.' [455]

אירג' נוסע אל אחיו

כָּתַב אֲדוֹן־הָאָרֶץ אֶל בָּנָיו, / אֶל שָׁהּ כָוַר וְאֶל מוֹשֵׁל תּוּרָן.

פָּתַח דְּבָרוֹ בְּשֶׁבַח הַבּוֹרֵא / הַחַי וְהַקַּיָּם לָעַד, אָמַר:

'אִגֶּרֶת זֹאת, נוֹשֵׂאת עֵצָה טוֹבָה, / פּוֹנָה לִשְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת בְּרוּם־שָׁמַיִם,

לִשְׁנֵי בְּנֵי חַיִל, מְלָכִים שְׁקוּלִים, / אֶחָד בַּמַּעֲרָב, שֵׁנִי בְּסִין,

מֵעִם אָדָם יוֹדֵעַ הָעוֹלָם, / מֵבִין בַּנִּסְתָּרוֹת וּבַנִּגְלוֹת, [460]

תּוֹפֵשׂ אַלָּה כְּבֵדָה, אָמַּן הַחֶרֶב, / מוֹסִיף מִזָּהֳרוֹ לָעֲטָרוֹת,

הוֹפֵךְ לְחשֶׁךְ־לַיְלָה יוֹם בָּהִיר, / פּוֹתֵחַ גִּֽנְזֵי פַּחַד וְתִקְוָה,

עָמָל וָיֶגַע קַלּוּ עַל שִׁכְמוֹ, / וְהַתִּפְאֶרֶת בּוֹ גִּלְּתָה פָּנֶיהָ.

אֵין חֵפֶץ לִי בְּכִתְרֵיכֶם, בָּנַי, / וְאוֹצָרוֹת וְאַרְמוֹנוֹת שָׂבַעְתִּי.

מִכָּל עֲמַל חַיַּי אַךְ זֹאת בִּקַּשְׁתִּי, / כִּי יְלָדַי יִחְיוּ בְּאַהֲבָה. [465]

אִירַג', אֲשֶׁר אַתֶּם רוֹדְפִים בְּלִי־שַׁחַר, / כִּי לֹא פָּגַע בְּאִישׁ מִכֶּם עַד כֹּה,

בָּא אֲלֵיכֶם לְשַׁחֶרְכֶם שָׁלוֹם / וְאַף לְהִתְעַנֵּג עַל מַרְאֲכֶם.

לְמַעַנְכֶם יָרַד מִכֵּס הַשָּׁהּ, / צַעַד יָאֶה לַאֲצִילֵי הַנֶּפֶשׁ,

הֶחֱלִיפוֹ אֵין־אֹמֶר בְּאֻכָּף, / וּבָא לְשָׁרֶתְכֶם בֶּאֱמוּנָה.

כִּי צְעִירְכֶם הוּא בְּשָׁנִים, בָּנַי, / רָאוּי לְאַהֲבָה הוּא וּלְעֶדְנָה. [470]

קַבְּלוּ פָּנָיו בְּנֹעַם וּבִיקָר, / וְכַאֲשֶׁר טִפַּחְתִּיכֶם טַפְּחוּהוּ.

אַחַר שִׁבְתּוֹ אִתְּכֶם יָמִים מִסְפָּר, / הַחֲזִירוּהוּ בְּכָבוֹד אֵלַי.'

נֶחְתַּם הַסֵּפֶר בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ, / וְהַנָּסִיךְ אִירַג' יָצָא לַדֶּרֶךְ.

אִתּוֹ זְקֵנִים גַּם צְעִירִים מִסְפָּר, / כְּאֹרַח נְסִיכִים, כְּדֵי כָּבוֹד.

מִבְּלִי לָדַעַת מְזִמַּת אֶחָיו / קָרַב אֲצִיל־הַנֶּפֶשׁ אֲלֵיהֶם, [475]

וְהֵם, אַחַר שָׁמְעָם בּוֹאוֹ, יָצְאוּ / בְּחַיִל רַב לְקַבָּלַת פָּנָיו.

כְּהֵרָאוֹת פָּנָיו הָאוֹהֲבוֹת / בְּלֵב כָּבֵד בֵּרְכוּהוּ, קְדוֹרָנִית.

הוּא שׁוֹֽחֵר־טוֹב וְהֵם חוֹרְשִׁים רָעָה, / וְדִבּוּרָם טָבוּל בְּאֶרֶס הַקִּנְאָה.

לְרִיב – הַשְּׁנַיִם הוּא – לְאַהֲבָה. / פָּנוּ יַחְדָּו אֶל עֵבֶר הָאַרְמוֹן.

כִּרְאוֹת אַנְשֵׁי חֵיל־סַלְם זִיו אִירַג', / כִּי אֵין כָּמוֹהוּ לְכִסֵּא וּלְכֶתֶר, [480]

נִמְלָא לִבָּם אֵלָיו בְּאַהֲבָה, / כָּבַשׁ מַרְאֵהוּ אֶת עֵינֵי צוֹפָיו.

הַפָּרָשִׁים זוּגוֹת־זוּגוֹת נִקְהָלוּ, / שִׁבְּחוּ בְּהֵחָבֵא שְׁמוֹ וְאָמְרוּ:

"הוּא, לֹא אַחֵר, יִהְיֶה פַּדְשָׁהּ תֵּבֵל, / כִּי לוֹ בִּלְבַד יָאִים כִּסֵּא וָכֶתֶר.'

לְמֵרָחוֹק צוֹתֵת לַלּוֹחֲמִים / הָאָח הַבְּכוֹר, רֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו.

חֲסַר־מָנוֹחַ שָׁב לְאָהֳלוֹ, / כְּבֵדוֹ צְבֵה־דָם, מִצְחוֹ חָרוּשׁ קְמָטִים. [485]

הַנּוֹכְחִים שִׁלַּח מֵעַל פָּנָיו, / נוֹתַר עִם תּוּר וְעִם הַיּוֹעֲצִים.

פָּתְחוּ בְּשִׂיחַ רַב־פָּנִים וָאֹפֶן / עַל מַעֲמַד הַמֶּלֶךְ, טִיב הַכֶּתֶר.

בַּסּוֹף עָנָה הַבְּכוֹר וְכֹה אָמַר: / 'מַדּוּעַ זֶה קְבוּצוֹת־קְבוּצוֹת צְבָאֵנוּ?

כְּצַעֲדֵנוּ עִם אִירַג' אַפַּדְֽנָה, / הֲשַׂמְתָּ לֵב אֱלֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ?

לְכָל אֲשֶׁר יִפְנוּ הַלּוֹחֲמִים, / אֶת עֵינֵיהֶם מִמֶּנּוּ לֹא יָסִירוּ. [490]

אַחֵר הָיָה צְבָאֵנוּ בְּצֵאתוֹ, / עַתָּה אַחֵר הוּא לְאַחַר שׁוּבוֹ.

אִירַג' הִשְׁבִּית אֶת מְנוּחַת לִבִּי, / דַּאֲגָתִי הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה.

שְׁנֵי צִבְאוֹתֵינוּ מִשְׁתָּאִים לַפֶּלֶא, / וְלֹא יִתְּנוּ יְקָר לְשָׁהּ בִּלְתּוֹ.

אִם לֹא נִתְלשׁ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, / לֹא נַאֲרִיךְ יָמִים עַל כִּסְאוֹתֵינוּ.'

גָּמְרוּ וְקָמוּ מִמּוֹעֲצָתָם, / אַךְ נָדְדָה מֵעֵינֵיהֶם שְׁנָתָם. [495]

אירג' נרצח בידי אחיו

כְּהַאֲפִיר הַבֹּקֶר, כְּהֵרוֹם / צְעִיף הָאֲפֵלָה מֵעַל הַשֶּׁמֶשׁ,

גָּמְרוּ חַסְרֵי־הַדַּעַת, תּוּר וְסַלְם, / לִשְׁטֹף אֶת עֵינֵיהֶם מִכָּל בּוּשָׁה.

קוֹמְמִיּוּת קְשׁוּחִים נָשְׂאוּ הַשְּׁנַיִם / פַּעֲמֵיהֶם אֶל אֹהֶל אֲחִיהֶם.

אִירַג' שָׁמַע בּוֹאָם, מִהֵר נִכְחָם, / בֵּרְכָם בְּאַהֲבָה וכַיָּאֶה.

כַּהֲבִיאָם אֶל סֵתֶר אָהֳלוֹ, / הֵחֵל מִיָּד הַ’לָּמָּה' וּ’מַדּוּעַ', [500]

וְתּוּר אָמַר:'אַתָּה צְעִיר שְׁלָשְׁתֵּנוּ, / אֵיכָה עָנַדְתָּ כֶּתֶר הַבְּכוֹרָה?

בְּעוֹד לְךָ אִירָן וְכֵס אָבוֹת, / אֲנִי חוֹגֵר מָתְנַיִם בְּתּוּרָן.

אַתָּה עַל הָאוֹצָר וְעַל הַכֶּתֶר, / וְסַלְם, בְּכוֹר, גּוֹלֶה בַּמַּעֲרָב.

אֲדוֹן הָאָרֶץ, כְּחַלְּקוֹ תֵּבֵל, / כָּל חִבָּתוֹ גִּלָּה לְבֶן־זְקוּנָיו!'

אִירַג' הִסְכִּית לְטַעֲנוֹת אָחִיו. / כְּכַלּוֹתוֹ עָנָה טְהָר־הַלֵּב: [505]

'אַלּוּף נִכְבָּד הַמְבַקֵּשׁ לוֹ שֵׁם! / בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם, כִּי בּוֹ טָמוּן הָאשֶׁר.

חָפֵץ אֵינֶנִּי לֹא כִּסֵּא, לֹא כֶּתֶר, / לֹא שֵׁם גָּדוֹל וְלֹא צִבְאוֹת אִירָן.

לִבִּי לֹא לְאִירָן, כָוַר אוֹ סִין, / לֹא לַמְּלוּכָה וְלֹא לַאֲרָצוֹת.

אִם מְלוּכָה פִּרְיָהּ קִנְאָה אוֹכֶלֶת, / מָאַסְתִּי בָּהּ, יָקָר מִדַּי מִכְרָהּ.

גַּם אִם תַּגְבִּיהוּ עַד עָבֵי שָׁמַיִם, / תִּהְיֶה אַךְ אֶבֶן מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם. [510]

כִּסֵּא אִירָן הוֹעִיד אָבִינוּ לִי, / אֲבָל שָׂבַעְתִּי כְּבָר לָשֶׁבֶת.

אֲנִי מוֹסֵר לָכֶם חוֹתָם וָכֶתֶר, / וְאַל תִּטְּרוּ אֵיבָה לִי וְנָקָם.

לֹא מְדָנִים לִי עִמָּכֶם וָרִיב, / וְלֹא אִחַלְתִּי דְּאָבָה לְאִישׁ.

לֹא אֲבַקֵּשׁ דָּבָר לְצַעֶרְכֶם, / גַּם אִם אֶגְלֶה הַרְחֵק מִמַּבַּטְכֶם.

בְּנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי לֹא הָלַכְתִּי, / כִּי אַהֲבַת אָדָם אֱמוּנָתִי.' [515]

שׁוֹמַעַת אֹזֶן תּוּר דִּבְרֵי אָחִיו, / אֲבָל הַלֵּב אָטוּם, בְּלִי מַעֲנֶה.

דִּבְרֵי אִירַג' אַךְ הֶעֱלוּ אַפּוֹ, / לֹא נָעֲמָה לוֹ רוּחַ הַשָּׁלוֹם.

בַּחֲמָתוֹ קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ, / בַּחֲרָפוֹת נָטַשׁ מְקוֹם שִׁבְתּוֹ,

וּמִשְׂתָּעֵר כְּמוֹ חַיָּה רָעָה / תָּפַשׂ כִּסֵּא הַפָּז כְּבַד־הַמִּשְׁקָל

לְהַנְחִיתוֹ עַל רֹאשׁ נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר. / אִירַג' הִפְצִיר בּוֹ לְחֻנּוֹ, אָמַר: [520]

'הֲלֹא תִּירָא יַזְדָּן, וְלֹא תֵּבוֹשׁ / בִּפְנֵי אָבִיךָ? זֶהוּ רְצוֹנְךָ?

אַל תַּהַרְגֵנִי וְתִשְׁפֹּךְ דָּמִי, / כִּי יוֹם יָבוֹא וְיִדָּרֵשׁ מִמֶּךָּ.

אִם תֵּהָפֵךְ לְאִישׁ־דָּמִים אַכְזָר, / אַחַר הַמַּעֲשֶׂה לֹא תְּחַיֵּנִי.

עַל אֲדִיבוּת וְעַל שִׁתּוּף צֻוֵּינוּ, / לִשְׁמֹר חַיֵּינוּ, וְאַתָּם נוֹטְלָם?

אֲפִלּוּ נְמָלָה נוֹשֵׂאת גַּרְגֵּר / אֵין לְצַעֵר, כִּי נְשָׁמָה גַּם לָהּ. [525]

הַקְצֵה פִּנָּה לִי בְּקַצְוֵי תֵּבֵל, / אֶטְרַח בַּסֵּתֶר כְּאַחַד הָעָם.

אֵיךְ תֶּאֱזֹר אַבְנֵט בְּדַם אָחִיךָ, / לְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ לְבַב אָבִינוּ?

עוֹלָם רָצִיתָ – קַח, אַךְ אַל תִּרְצַח, / וְאַל תָּפֵר מִצְוַת הָאֱלֹהִים.'

שׁוֹמֵעַ תּוּר, אֲבָל עוֹנֶה אֵינֶנּוּ, / לִבּוֹ הוֹמֶה כְּדוּד, רֹאשׁוֹ עָשָׁן.

פִּתְאֹם שָׁלַף פִּגְיוֹן מִן הַנָּדָן, / וְאֶת אָחִיו עָטַף בִּכְסוּת דָּמִים. [530]

חָדַר הַלַּהַב הַמַּבְהִיק כַּמַּיִם / אֶל בֵּין צַלְעוֹת חָזֵהוּ הָאָצִיל.

כִּבְרוֹשׁ תָּמִיר, הַמִּתְנוֹסֵס אֶל־עָל, / קָרַס אִירַג' וְלֹא הוֹסִיף עוֹד קוּם.

הַדָּם שָׁטַף אֶת פְּנֵי הָאַרְגָּמָן, / נָפַח נַפְשׁוֹ הָעֶלֶם הַדָּגוּל.

הֵנִיף הַחֶרֶב הַלּוֹהֶבֶת תּוּר, / וְרֹאשׁ עָטוּר הִתִּיז מִגּוּף הַפִּיל.

תֵּבֵל בּוֹגֶדֶת, תְּמוֹל חָלַצְתְּ לוֹ שַׁד, / וּכְבֵן חוֹרֵג הִפְקַרְתְּ אוֹתוֹ הַיּוֹם. [535]

פְּלִיאָה, בַּסֵּתֶר מִי הֵם חֲסִידַיִךְ, / אֲבָל עַל הַנִּגְלֶה בּוֹכָה הָעַיִן!

וְגַם אַתָּה, אָדָם אוֹבֵד־עֵצוֹת / אֲשֶׁר רַבּוֹת הִכְאִיב לוֹ הָעוֹלָם,

שִׂנְאָה בַּנֶּפֶשׁ אִם תִּצְמַח פִּתְאֹם, / לְמַד מִשְּׁנֵי הַחַטָּאִים מוּסָר.

מָשַׁח תּוּר רֹאשׁ אִירַג' כָּפוּר, עִנְבָּר / וָמֻשְׁק, שְׁלָחוֹ אֶל פַרִידוּן, אָבִיו,

וְכֹה צִוָּה לֵאמֹר: 'הִנֵּה הָרֹאשׁ, / אֲשֶׁר הוֹעַדְתָּ לַעֲטָרָה, [540]

וְהַכְתִּירֵהוּ כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ – / עֵץ הַכַּיִים עַתִּיר־הַצֵּל גָּדוּעַ.'

הַמְּרֵעִים יָצְאוּ בְּלֵב עָכוּר, / לְסִין נוֹסֵעַ תּוּר, לְרוּם – הַבְּכוֹר.

פרידון שומע על רצח אירג'

לְשׁוּב אִירַג' הוֹחִיל הַשָּׁהּ הַשָּׂב, / וּפָרָשָׁיו אִתּוֹ וְכָל שׁוֹעָיו.

אַךְ בְּהַגִּיעַ הַמּוֹעֵד הַמַּר, / בְּשׂוֹרַת הַמָּוֶת אֵיךְ יָרְדָה עָלָיו?

עֲטֶרֶת פָּז מְשֻׁבָּצָה פְּנִינִים / שְׁמוּרָה אִתּוֹ וְכִסֵּא־שְׁבוֹ פָּנוּי. [545]

הָעָם עָרוּךְ לְקַבָּלַת פָּנָיו, / הֵכִין שֵׁכָר הַרְבֵּה, שָׁרִים וָנֵבֶל.

פִּילִים בַּדֶּרֶךְ, תֹּף וַחֲלִילִים. / בְּקִשּׁוּטִים עִטְּרוּ אֶת כָּל הַחֶבֶל.

עוֹד מְצַפִּים הַשָּׁהּ וְהַצָּבָא, / וּמֵהָאֹפֶק עַב־אָבָק הוֹפִיעַ.

גָּמָל דּוֹהֵר קָרֵב וּבָא כְּרוּחַ, / עָלָיו רָכוּב פָּרָשׁ עוֹטֶה קַדְרוּת.

בְּקוֹל מִסְפֵּד צָנַח מֵהַגָּמָל, / בִּשְׁתֵּי יָדָיו תֵּבַת זָהָב נוֹצֶצֶת, [550]

וּבַתֵּבָה הַזֹּאת, בְּאֶמְצָעָהּ, / נָח רֹאשׁ אִירַג' עָטוּף בְּמֶשִׁי צַח.

אוֹתָהּ הִגִּישׁ בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב / לְפַרִידוּן הַמְיַחֵל לִבְנוֹ.

הֵרִימוּ הַמִּכְסֶה, כִּי לֹא אָבוּ / לְהַאֲמִין לִדְבַר הַמְבַשֵּׂר.

הֵסִיר הַמֶּלֶךְ עֲטִיפַת הַמֶּשִׁי, / וְרֹאשׁ אִירַג' כָּרוּת נִגְלָה לָעָיִן.

נָפַל לָאָרֶץ מִסּוּסוֹ הַשָּׁהּ, / הַלּוֹחֲמִים קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. [555]

קָדְרוּ פָּנִים, הִלְבִּינוּ הָעֵינַיִם – / מִי הֶעֱלָה עַל לֵב מַרְאֶה כָּזֶה?

כְּשׁוּב בְּאֹפֶן זֶה יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר, / חָזַר מִקַּבָּלַת פָּנָיו הַחַיִל,

דְּגָלָיו קְרוּעִים וַהֲפוּכִים תֻּפָּיו, / לֶחְיֵי הַגִּבּוֹרִים כְּמֹו הָבְנֶה.

שְׁחוֹרִים תֻּפֵּי־הַיָּד וְהַפִּילִים, / וְצֶבַע חֶרֶת עַל הָרַמָּכִים.

הַשָּׁהּ צוֹעֵד בָּרֶגֶל עִם צְבָאוֹ, / הַנִּכְבָּדִים נֶאֱנָחִים מִצַּעַר, [560]

זוֹרִים עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם בְּאֵבֶל, / מִתְגּוֹדְדִים, סוֹפְדִים לוֹ לָאָצִיל.

אַל תִּשָּׁעֵן עַל אַהֲבַת תֵּבֵל. / הַתְצַפֶּה מִקֶּשֶׁת כִּי תִּישַׁר?

אַף בַּשָּׁמַיִם אַל תִּתֵּן אֵמוּן. / אֲשֶׁר נָתְנוּ הַיּוֹם, מָחָר יִקְּחוּ.

אִם בְּתֵבֵל תִּמְאַס – תָּאִיר פָּנִים; / אַךְ אִם רֵעוּת בִּקַּשְׁתָּ – תַּסְתִּירֵן.

לַעֲצָתִי הַקְשִׁיבָה, בֶּן־אָדָם: / גְּמֹל אֶת לִבְּךָ מֵאַהֲבַת הַחֶלֶד. [565]

בַּאֲנָחוֹת – הַשָּׁהּ, בְּחִיל – הַחַיִל. / אֶל גַּן אִירַג' פּוֹסֵעַ הַמַּסָּע,

אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בִּימֵי שִׂמְחָה / הָמָה לִפְנֵי־כֵן מִמִּשְׁתֵּי שָׁהִים.

נִכְנַס בּוֹ פַרִידוּן בּוֹכֶה מָרָה, / נוֹשֵׂא אֶת רֹאשׁ הָעֶלֶם עַל חָזֵהוּ.

נָתַן עֵינוֹ בְּכֵס יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר, / וּמְצָאוֹ שׁוֹמֵם בְּלִי בְּעָלִים.

הִבִּיט בַּבְּרוֹשׁ הָרָם וּבַבְּרֵכָה, / בָּעֲרָבָה וּבְשִׂיחַ־הַפְּרָחִים. [570]

עָפָר שָׁחוֹר זָרָה עַל הַכִּסֵּא, / וִילֵל הָעָם עָלָה עַד לְשַׁבְּתַאי.

קָרָא ‘אוֹיָה!’, מָרַט אֶת שְׂעָרוֹ, / וּמִתְגּוֹדֵד קָרַע אֶת עוֹר פָּנָיו.

אֵזוֹר־דָּמִים כָּרַךְ סְבִיב חֲלָצָיו, / וַאֲבוּקָה הִשְׁלִיךְ בִּזְבוּל אִירַג'.

גָּדַע בְּרוֹשֵׁי הַגַּן, עָקַר פְּרָחָיו, / עָצַם עֵינָיו בִּפְנֵי גִּילָה וָאוֹר.

חוֹבֵק גֻּלְגֹּלֶת בְּנוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו, / הִפְנָה רֹאשׁוֹ הַשָּׂב אֶל הַבּוֹרֵא, [575]

וְכֹה קָרָא: 'דַּיַּן אֱמֶת וָצֶדֶק! / רְאֵה אֶת הַשָּׁדוּד, הַחַף מִפֶּשַׁע.

הָרֹאשׁ אֲשֶׁר עֹרַף הִנֵּהוּ פֹּה, / גּוּפוֹ הָשְׁלָךְ לְמַלְתְּעוֹת כְּפִירִים.

שְׂרֹף לֵב בָּנַי, הַנְּבָלִים הַשְּׁנַיִם, / וְאַל יָאִיר יוֹמָם לְעוֹלָמִים.

צָרְבָה כִּלְיוֹתֵיהֶם בְּיִסּוּרִים, / עַד־כִּי חַיַּת־הַבָּר תְּרַחֲמֵם.

בּוֹרֵא־עוֹלָם, מַלֵּא שֶׁאֱלָתִי / וְהַאֲרֵךְ בְּחַסְדְּךָ יָמַי, [580]

עַד־כִּי מִזֶּרַע בְּנִי יָקוּם בֶּן־חַיִל, / אֲשֶׁר יַחְגֹּר לַחֲלָצָיו נָקָם,

וּכְעָרְפָם אֶת רֹאשׁ הַחַף מִפֶּשַׁע, / יַעְרֹף זֶה אֶת רָאשֵׁי הַמְּרֵעִים.

רַק כְּשׁוּרִי אֶת רָאשֵׁיהֶם כְּרוּתִים, / אֶמְצָא דֳּמִי בְּחֵיק הָאֲדָמָה.'

בְּאֹפֶן זֶה קוֹנֵן מָרָה זְמַן רַב, / עַד־כִּי גָּדַל הָעֵשֶׂב עַד חָזֵהוּ.

הָיְתָה הָאֲדָמָה עַרְשׂוֹ, כָּרוֹ. / עֵינָיו הַבְּהִירוֹת – אוֹרָן כָּבָה. [585]

סָגַר דַּלְתוֹת זְבוּלוֹ, אַךְ פִּיו פָּתוּחַ; / בְּמַר־נַפְשׁוֹ קוֹנֵן: 'לוֹחֵם וְעֶלֶם!

לְאִישׁ מֵאֲבוֹתֶיךָ לֹא קָרָה / כְּכָל אֲשֶׁר בְּחֶלְקְךָ נָפַל.

בְּנֵכֶל אַהְרִימַן הִתִּיז רֹאשְׁךָ, / וְתַכְרִיכֶיךָ – לֹעַ אֲרָיוֹת.'

הַבֶּכֶה, הַקִּינוֹת וְהַגְּנִיחוֹת / הֵעִירוּ מִשְּׁנָתָהּ חַיַּת הַבָּר.

בְּכָל הָאֲרָצוֹת, בְּכָל מָקוֹם, / אִישׁ וְאִשָּׁה הִתְגּוֹדְדוּ בָּאֵבֶל. [590]

כָּל לֵב דַּוַּי, מָלְאָה דְּמָעוֹת כָּל־עַיִן, / הַדְּאָגָה גְּדוֹלָה וְרַב הַסֵּבֶל.

עוֹבְרִים יָמִים בִּשְׁכוֹל וּבְעַצָּבֶת, / וְהַחַיִּים – עָדִיף מֵהֶם הַמָּוֶת.

לאירג' נולדת בת

בֹּקֶר אֶחָד, אַחַר יָמִים מִסְפָּר, / קָם פַרִידוּן לָתוּר הַרְמוֹן אִירַג'.

סִיֵּר הַשָּׁהּ בְּכָל מְבוֹאוֹתָיו, / בֵּין הַנָּשִׁים הַמְּאִירוֹת כַּסַּהַר,

וּבוֹ מָצָא אָמָה יְפַת־מַרְאֶה, / וְשֵׁם אוֹתָהּ אָמָה מָהּ־אָפַרִיד. ⁹⁰ [595]

אוֹתָהּ אִירַג' אָהַב מְאֹד, וְהִיא, / בִּרְצוֹן יַזְדָּן, הָרְתָה לוֹ בְּחַיָּיו.

נָשְׂאָה יְפַת־הַתֹּאַר בְּחֻבָּהּ / פְּרִי־בֶּטֶן, וְעָלָיו שָׂמַח הַשָּׁהּ.

בָּהּ פַרִידוּן שָׂם מִבְטָחוֹ, כִּי בֵּן / תֵּלֵד אֲשֶׁר יִקֹּם אֶת דַּם אָבִיו.

אוּלָם כִּמְלֹאת תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, / יָלְדָה יְפַת־הַתֹּאַר בַּת, לֹא בֵּן.

תּוֹחֶלֶת פַרִידוּן הָיְתָה לַשָּׁוְא, / אַךְ הוּא גִּדְּלָהּ בְּעשֶׁר וּבְשִׂמְחָה. [600]

הָיְתָה מְשׂוֹשׂ אִמָּהּ וְכָל רוֹאֶיהָ, / גָּדְלָה בָּרָה וְקוֹמָתָהּ זְקוּפָה.

כְּצִבְעוֹנִים פּוֹרְחִים שְׁתֵּי לְחָיֶיהָ, / דָּמְתָה מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל לְאָבִיהָ.

וְכַאֲשְֶׁר הִגִּיעָה לְפִרְקָהּ – / פָּנִים לָהּ כְּכִימָה, שֵׂעָר כְּזֶפֶת –

בָּחַר סָבָהּ לְאִישׁ לָהּ אֶת פַּשַׁנְג, / וְהֵשִׂיאָם צוֹפֶה אֶל הַבָּאוֹת.

פַּשַׁנְג הָיָה אַחְיַן הַשַׁהְרְיָר, / אֶחָד מִיַּקִּירֵי הַמַּמְלָכָה, [605]

גִּבּוֹר מִזֶּרַע פָּדְשָׁהּ גַ’מְשִׁיד, / רָאוּי לְכֶתֶר וּלְכִסֵּא־מַלְכוּת.

לָזֶה הוֹעִיד אֶת כֶּתֶר־הַנָּשִׁים. / וְשׁוּב חָלְפוּ יָמִים וָחֳדָשִׁים.

הולדת מנוצ’יהר

עַתָּה שִׂים לֵב לַפֶּלֶא, כִּי כְּסֹב / הַסַּהַר תֵּשַׁע פְּעָמִים בַּשַּׁחַק,⁹¹

יָלְדָה מָהּ־אָפַרִיד יְפַת־הַתֹּאַר / נָסִיךְ רָאוּי לְכֶתֶר וּלְכִסֵּא.

מִיָּד לֻקַּח מֵעִם הָאֵם הַיֶּלֶד, / לַהֲבִיאוֹ לִפְנֵי הַשַּׁהְרְיָר. [610]

אָמַר נוֹשְׂאוֹ: ‘רְאֵה, אֲדוֹן הַכֶּתֶר, / אִירַג’ חָדָשׁ הִגִּיחַ לָעוֹלָם!'

פְּנֵי מְחַלֵּק־הָאָרֶץ נָהֲרוּ. / ‘אֵין זֹאת’ – תֹּאמַר – ‘כִּי־אִם אִירַג’ לֹא מֵת!'

הַשָּׁהּ אִמֵּץ אֶת הָעוֹלָל לַלֵּב, / הִלֵּל אֶת הַבּוֹרֵא וְכֹה אָמַר:

"לוּ שָׁב כְּמִלְּפָנִים מְאוֹר עֵינַי, / וֶאֱלֹהִים הֶרְאַנִי פְּנֵי הַיֶּלֶד!'

וֶאֱלֹהִים, שׁוֹמֵעַ הַתְּפִלּוֹת, / פָּקַח שֵׁנִית עֵינָיו הָאֲפֵלוֹת. [615]

כִּקְרֹעַ אוֹר הַיּוֹם אֶת אִישׁוֹנָיו, / הִבִּיט בַּיֶּלֶד הַזּוֹהֵר וְשָׂח:

‘בָּרוּךְ הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹלָמִים, / יִקַּח הָאֹפֶל מְשַׂנְּאֵי נַפְשֵׁנוּ!’

הִגְבִּיהַּ גְּבִיעַ־יַיִן מְפֹאָר, / וְשֵׁם קָרָא לַיֶּלֶד מַנוּצִ’הְר.⁹²

אָמַר: ‘מֵאֵם וְאָב בָּרֵי לֵבָב / עָנָף יָפֶה יָנִיב פְּרִי־הִלּוּלִים.’

גִּדֵּל הַמֶּלֶךְ פַרִידוּן נִינוֹ, / שָׁמַר עָלָיו בַּל בּוֹ תִּגַּע הָרוּחַ. [620]

נָשָׂא אוֹתוֹ הָעֶבֶד עַל כַּפַּיִם, / בַּל יִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

דָּרְכוּ כַּפּוֹת רַגְלָיו עַל מֻשְׁק נָקִי, / וְעַל רֹאשׁוֹ הֵצֵלָּה שִׁמְשִׁיָּה.

גָּדַל הַיֶּלֶד וְהָיָה לְנַעַר; / נָטוּ לוֹ חֶסֶד כּוֹכָבִים בַּשַּׁחַק.

הַשָּׁהּ, אֲשֶׁר חִדֵּשׁ אֶת עֲלוּמָיו, / אָמַן הַנַּעַר לְכִסֵּא וּלְכֶתֶר.

כְּשׁוּב שִׂמְחַת לִבּוֹ עִם אוֹר עֵינָיו, / כִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ תְּהִלַּת הַנֶּכֶד, [625]

נָתַן כֵּס־פָּז לוֹ וְאַלָּה כְּבֵדָה, / וְכֶתֶר־שְׁבוֹ יָפֶה לְשַׁלִּיטִים,

מַפְתֵּחַ לַזָּהָב וְלַפְּנִינִים, / כִּסְאוֹת וַעֲנָקִים וְקוֹבָעִים,

גִּדְרָה רַבַּת־גְּוָנִים מִשֵּׁשׁ־מָשְׁזָר, / וְאֹהָלִים תּוֹכָהּ מֵעוֹר נָמֵר;

סוּסֵי־עֲרָב, רִתְמוֹתֵיהֶם זָהָב, / וְחַרְבוֹת־הֹדּוּ בִּנְדָנֵי־זָהָב.

כָּתְנוֹת שַׁרְשֶׁרֶת וּקְסָדוֹת הוֹצִיאוּ, / וְשִׁרְיוֹנִים מֵרוּם וְאַבְזָמִים; [630]

קְשָׁתוֹת מִצָּ’ץ', חִצִּים מִצַּפְצָפָה, / צִנּוֹת מִסִּין וַחֲנִיתוֹת שָׂדֶה.

מִכָּל הַהוֹן אֲשֶׁר בְּאוֹצְרוֹתָיו, / עֲמַל־שָׁנִים עִקֵּשׁ, יְבוּל דּוֹרוֹת,

נָתַן לַנֶּכֶד בְּשִׂמְחָה הַסָּב, / כִּי אֲהֵבוֹ וְכִי יָאִים לוֹ אֵלֶּה.

עֶרֶב אֶחָד קָרָא לְמַצְבִּיאָיו, / לְיוֹעֲצָיו וּלְנִכְבַּדֵּי הָעָם.

צִוָּה וְנִקְהֲלוּ לִפְנֵי מַלְכָּם, / בְּלֵב שׁוֹאֵף נָקָם הִגִּיעוּ שָׁם. [635]

הַנִּקְהָלִים הֵרִיעוּ לַנָּסִיךְ, / מַרְגָּלִיּוֹת הִמְטִירוּ עַל כִּסְאוֹ.

בָּא חַג חָדָשׁ וְשַׁחַר יוֹם גָּדוֹל / וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ בָּעוֹלָם.

צָבְאוּ עָלָיו קָרַן, נֵצֶר כָּוֶה, / הַשַּׂר שִׁירוּי, הַלַּיִשׁ הַזּוֹעֵם,

גַּרְשָׁסְפּ תּוֹפֵשׂ־הַחֶרֶב הַגֵּאֶה, / סָם־נַרִימָן הַמְהֻלָּל בָּעָם,

קֻבָּד, כִּשְׁוָד, הָעֲטוּרִים זָהָב, / וְאַחֵרִים – מִשְׁעֶנֶת הָעוֹלָם. [640]

סִדּוּר שׁוּרוֹת הַלּוֹחֲמִים הֻשְׁלַם, / גָּבַהּ רֹאשׁ מַנוּצִ’הְר מֵעַל כֻּלָּם.

שמע מנוצ’יהר מגיע לסלם ולתּור

כְּבוֹא לְתּוּר וּלְסַלְם הַיְדִיעָה, / כִּי שׁוּב זָרְחָה עֲטֶרֶת אֲבִיהֶם,

חָרַד מְאֹד לְבַב הַמְּרֵעִים / לְכוֹכָבָם בַּשַּׁחַק פֶּן יִכְבֶּה.

וּבְכֵן יָשְׁבוּ וְנוֹעֲצוּ יַחְדָּו, / וְאוֹר הַיּוֹם חָשַׁךְ בַּעֲבוּרָם.

לִמְנֹעַ הָאָסוֹן הַמִּתְקָרֵב, / הָרוּ הַפַּעַם תַּחְבּוּלַת עָרְמָה: [645]

שָׁלִיחַ יִשְׁלְחוּ אֶל אֲבִיהֶם, / יַפְצִירוּ חֲנִינָה, כִּי אֵין מוֹצָא.

בָּרוּ לָהֶם חָכָם מֵאַנְשֵׁיהֶם, / צִיר מְנֻסֶּה וְלוֹ חֶלְקַת לָשׁוֹן.

לָאִישׁ נְבוֹן־הַלֵּב וְהַצָּנוּעַ, / סִפְּרוּ הַכֹּל, הִרְבּוּ תַּחֲנוּנִים.

מִיָּד פָּתְחוּ דַּלְתוֹת אוֹצַר כָוַר, / וְכִרְאוֹתָם אֵימַת הַנְּפִילָה,

הוֹצִיאוּ כֶּתֶר פָּז מַרְהִיב עֵינַיִם, / אֶל הַמַּסָּע חָבְשׁוּ אֶת הַפִּילִים, [650]

וַעֲגָלוֹת עָמְסוּ אַלְוִי וָמֻשְׁק, / אֲרִיג־רִקְמָה, כְּסָפִים, פַּרְווֹת וָמֶשִׁי.

עִם הַפִּילִים הָעֲמוּסִים כָּל־טוּב / עָמְדוּ לָלֶכֶת מִכָוַר אִירָנָה.

שׁוֹעֵי תּוּרָן וְרוּם בִּקְּשׁוּ אַף הֵם / בְּמַתָּנוֹת לִקְנוֹת אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ.

נִצְבַּר הָעשֶׁר עַד בְּלִי־דַי בַּשַּׁעַר. / וְהַמַּלְאָךְ עָרוּךְ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

לְפַרִידוּן הֵבִיאוּ שְׁלִיחוּתָם, / דְּבָרָם פָּתְחוּ בְּשֵׁם אֲדוֹן־הָאָרֶץ: [655]

'יִחְיֶה הַמֶּלֶךְ הַגִּבּוֹר לָעַד, / כִּי מֵאלֹהִים לוֹ כֶּתֶר וְתִפְאֶרֶת;

יִפְרַח רֹאשׁוֹ, גּוּפוֹ אֵיתָן יִהְיֶה, / תָּרוּם רוּחוֹ עַד תְּכֵלֶת הַשְָּׁמַיִם.

בְּמַלְאֲכוּת בָּנֶיךָ־עֲבָדֶיךָ / אֶל אַרְמוֹנְךָ הָרָם הִנֵּה הִגַּעְתִּי.

דַּע, כִּי בָּנֶיךָ הַחוֹטְאִים הַשְּׁנַיִם / נוֹתְנִים קוֹלָם בִּבְכִי מֵרֹב כְּלִמָּה.

בְּלֵב נִשְׁבָּר, מָלֵא בַּחֲרָטָה, / רַק דֶּרֶךְ מְבַקְּשִׁים אֶל הַסְּלִיחָה. [660]

אֵין מְעִזִּים להֵרָאוֹת אֵלֶיךָ, / פֶּן לֹא תֹּאבֶה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם.

וּמָה אוֹמְרִים הַשְּׁנַיִם? הֵם אוֹמְרִים: / "אֲשֶׁר בָּחַר בַּחֵטְא יִשָּׂא בָּעֹנֶשׁ,

בְּיִסּוּרֵי מַצְפּוּן וּבִדְאָגָה / יִחְיֶה כָּמוֹנוּ, פָּדְשָׁהּ רָם־יַחַשׂ.

בְּסֵפֶר הַגּוֹרָל וּבְמִצְוָתוֹ / כְּתוּבִים וַחֲתוּמִים כָּל מַעֲשֵׂינוּ.

אַרְיוֹת־אֵימָה וְגַם נָחָשׁ בָּרִיחַ / אֵינָם חָפְשִׁים מֵרֶשֶׁת הַגּוֹרָל. [665]

וְעוֹד: הַדִּיו הַלֹּא־טָהוֹר הָגָה / לִבֵּנוּ מִיִּרְאַת הָאֱלֹהִים.

הַשַּׁחַץ הִשְׂתָּרֵר עַל רְצוֹנֵנוּ, / וְשָׂם אֶת מִשְׁכָּנוֹ בְּתוֹךְ מֹחֵנוּ.

עַתָּה נוֹשְׂאִים אֲנַחְנוּ אֶת עֵינֵינוּ / אֵלֶיךָ, כִּי תִּשָּׂא לַעֲווֹנֵנוּ.

אַף אִם עָוִינוּ וְגָדוֹל חֶטְאֵנוּ, / כַּפֵּר־נָא לָנוּ, מֶלֶךְ, כִּי נוֹאַלְנוּ.

וְעוֹד: רְצוֹן שְָׁמַיִם זֶה הָיָה, / מִמֶּנּוּ אֲבָדוֹן אוֹ הַצָּלָה. [670]

וְשׁוּב: אָשֵׁם הַדִּיו הַמְזֻמָּן / לַחְגֹּר מָתְנָיו לְכָל עָווֹן וָפֶשַׁע.

וְהָיָה אִם תִּסְלַח לַעֲבָדֶיךָ, / וְתַאֲמִין בִּתְשׁוּבָתֵנוּ אֹמֶן,

שָׁלְחָה אֶת מַנוּצִ’הְר עִם חַיִל רַב; / יוֹצֵאת נַפְשֵׁנוּ לִרְאוֹתוֹ פָּנִים.

כַּעֲבָדִים נִהְיֶה לוֹ לְעוֹלָם. / הַאִם לְךָ עֵצָה טוֹבָה מִזּוֹ?

הָעֵץ אֲשֶׁר צָמַח מֵהֶחָרוֹן, / הַרְשֵׁה לְרָחֳצוֹ בְּדִמְעוֹתֵינוּ. [675]

נָחוּשׁ אֵלָיו בִּבְכִי וּבְעָמָל, / נַצִּיעַ כֶּתֶר כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל."'

פרידון מקבל את מלאכות סלם ותּור

הַצִּיר, בּוֹחֵן בַּלֵּב דִּבְרֵי שׁוֹלְחָיו, / מִבְּלִי לִמְצֹא בָּהֶם לֹא רֹאשׁ, לֹא רֶגֶל,

עִם הַפִּילִים ועִם הַמַּתָּנוֹת / עָשָׂה דַּרְכּוֹ אֶל פַרִידוּן הַמֶּלֶךְ.

כִּשְׁמֹעַ פַרִידוּן דְּבַר־בּוֹא הַצִּיר, / צִוָּה אֶת עֲבָדָיו לְהַעֲטוֹת

אֶת הַכִּסֵּא אֵטוּן רִקְמָה מֵרוּם, / אַף לְהָכִין עֲטֶרֶת הַכַּיִים. [680]

יָשַׁב הַמֶּלֶךְ עַל כִּסְאוֹ הָרָם, / דָּמָה לִבְרוֹשׁ, עָלָיו נִשְׁעָן יָרֵחַ;

לוֹ כֶּתֶר וַעֲנָק וַעֲגִילִים, / כִּי־כֵן יָאֶה לְמֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ.

עָטוּר בְּנֵזֶר פָּז וּמְאֻשָּׁר / יָשַׁב לִימִין־הַמֶּלֶךְ מַנוּצִ’הְר.

עָמְדוּ שׁוֹעֵי־אִירָן בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת / מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל בְּרִקְמַת זָהָב,

אַלּוֹת וְאַבְנְטֵי זָהָב לָהֶם. / הִזְהִיר בְּעֵין־הַשְֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָם! [685]

קְשׁוּרִים כְּפִירִים וּפַנְתֵּרִים מִצַּד / אֶחָד, לְעֻמָּתָם – פִּילֵי הַקְּרָב.

מֵהָאַרְמוֹן נִכְנַס שָׁפּוּר בֶּן־חַיִל, / הֵבִיא אֶת הַשָּׁלִיחַ לָאוּלָם:

וּכְמוֹ עָבַר הַצִּיר אֶת הַמִּפְתָּן, /מִהֵר לִצְעֹד אֶל עֵבֶר הַכִּסֵּא.

כְּהַגִּיעוֹ קָרוֹב אֶל פַרִידוּן, / וְכִרְאוֹתוֹ כִּסְאוֹ הָרָם, כִּתְרוֹ,

הִרְכִּין רֹאשׁוֹ מִלְּמַעְלָה בְּכָבוֹד, / הִשְׁתַּחֲוָה, נָגַע בָּאֲדָמָה. [690]

הַמֶּלֶךְ הָאָצִיל, אֲדוֹן־הָאָרֶץ, / בִּקְּשׁוֹ לָשֶׁבֶת בְּכִסֵּא זָהָב.

פָּתַח מַלְאַךְ בָּנָיו בְּתִשְׁבָּחוֹת: / 'אַי, תְּהִלַּת הַכֶּתֶר וְהַכֵּס!

גַּן־שׁוֹשַׁנִּים הָאָרֶץ לְרַגְלֶיךָ, / וּמַזָּלְךָ מֵאִיר אֶת עִדָּנֵנוּ.

אֲנַחְנוּ עֲבָדִים לַאֲבָקְךָ, / חַיֵּינוּ וְאָשְׁרֵנוּ בְּכַפֶּיךָ.'

הַתִּשְׁבָּחוֹת הֵאִירוּ פְּנֵי הַשָּׁהּ, / בְּעוֹד הַצִּיר, הָאִישׁ חֲכַם־הַלֵּב, [695]

רוֹחֵשׁ לוֹ אַהֲבָה, פָּתַח שְׂפָתָיו / וּמֶלֶךְ־הָעוֹלָם הִטָּה לוֹ אֹזֶן.

חָזַר הַצִּיר עַל לַהַג הַפּוֹשְׁעִים, / אַךְ לְהַסְתִּיר טָרַח אֶת הָאֱמֶת.

גּוֹלֵל הַחֲרָטָה עַל מַעֲשָׂם, / וְהָרָצוֹן לִרְאוֹת אֶת שְׁאֵרָם;

כִּי יַחְגְּרוּ כַּעֲבָדִים מָתְנַיִם, / יִתְּנוּ לוֹ כֶּתֶר וְכִסֵּא מַלְכוּת,

לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ דַּם אִירַג' אָבִיו / בְּאַבְנֵי־חֵן, בְּשֵׁשׁ־מָשְׁזָר, בְּכֶסֶף.⁹³ [700]

הַצִּיר דִּבֵּר וּפַרִידוּן הִקְשִׁיב, / וְכַמַּפְתֵּחַ לַמַּנְעוּל הֵשִׁיב.

פרידון עונה לבניו

כִּשְׁמֹעַ פַרִידוּן אֲדוֹן־הָאָרֶץ / אֶת מַלְאֲכוּת בָּנָיו הַנַּעֲוִים,

עָנָה לָאִישׁ דְּבָרִים עַל אָפְנֵיהֶם: / 'הַאִם אָמַרְתָּ לְהַחְשִׁיךְ הַשֶּׁמֶשׁ?

סִתְרֵי לִבּוֹת בָּנַי הַנְּלוֹזִים / גְּלוּיִים כְּשֶׁמֶשׁ־אוֹר בַּצָּהֳרַיִם.

שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרֶיךָ עַד תֻּמָּם, / עַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמַע תְּשׁוּבָה מִמֶּנִּי. [705]

אֱמֹר לָהֶם לִבְנֵי בְּלִי־בשֶׁת אֵלֶּה, / הַחֲשׂוּפִים מֵאַהֲבָה וָצֶדֶק,

כִּי לֹא יוֹעִיל לָהֶם דִּבּוּר עָרוּם, / כִּי לִי גַּם לִי לֵאמֹר לָהֶם דָּבָר:

"אִם אַהֲבָה לְמַנוּצִ’הְר רוֹחֵשׁ / לִבְּכֶם, אַיֵּה גּוּפַת אִירַג' סָבוֹ?

לֹעַ חַיַּת־הַטֶּרֶף הֶחְבִּיאָהּ, / רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ תֵּבָה צָרָה שַׂמְתֶּם.

אַחַר הִפָּטֶרְכֶם מִבְּנִי אִירַג', / אַתֶּם צְמֵאִים לְדַם נֶכְדּוֹ הַפַּעַם. [710]

בְּרֹאשׁ צָבָא בִּלְבַד תִּרְאוּ אוֹתוֹ, / וְעַל רֹאשׁוֹ קוֹבַע פְּלָדָה נוֹצֵץ,

אַלָּה בַּכַּף וְנֵס כָּוֶה עָלָיו. / פַּרְסוֹת־סוּסָיו תַּשְׁחֵרְנָה אֲדָמָה.

עִמּוֹ יָבוֹאוּ צְמֵא־הַקְּרָב קָרַן, / שָׁפּוּר, פַּחַד־אוֹיְבָיו, וּפָרָשָׁיו,

וְלִימִינוֹ שִׁידוּשׁ, לוֹחֵם מָהִיר, / וְהַמַּדְבִּיר כְּפִירִים הַשַּׂר שִׁירוּי,

וְתַּלִימָן וְסַרְו, אֲדוֹן תֵּימָן, / שְׁנֵיהֶם בְּרֹאשׁ הַחַיִל לְפַקְּדוֹ. [715]

הָעֵץ, אֲשֶׁר גָּדַל בִּנְקַם־אִירַג', / נַשְׁקֶה עָלָיו וּפֵרוֹתָיו בְּדָם.

דָחֹה נִדְחָה הַמַּעֲשֶׂה עַד הֵנָּה, / כִּי לֹא נִרְאָה הַזְּמַן נוֹטֶה לָזֹאת,

וְלִי, לַאֲבִיכֶם, הֵן לֹא יָאֶה, / כִּי אֶלָּחֵם בָּכֶם בְּמוֹ יָדַי.

עַתָּה יָצָא הַחֹטֶר מִן הַגֶּזַע, ⁹⁴ / אֲשֶׁר כְּרַתֶּם בְּקִנְאַתְכֶם שְׁפָלָה,

וְהוּא יִפֹּל כַּכְּפִיר עַל מַחַנְכֶם, / לִנְקֹם חַיֵּי אִירַג' יַחְגֹּר מָתְנַיִם. [720]

יָבוֹא עִם מְלַוָּיו הַנּוֹדָעִים / כְּסָם בֶּן נַרִימָן, גַּרְשָׁסְפּ בֶּן גַ’ם.

צְבָאוֹ, אֲשֶׁר מֵהַר אֶל הַר יַגִּיעַ, / יַדְבִּיר הָאָרֶץ תַּחַת פַּרְסוֹתָיו.

אֲשֶׁר שַׂחְתֶּם: יִרְחַץ הַשָּׁהּ לִבּוֹ / מֵהַנָּקָם, והֶעָווֹן יִשָּׂא,

כִּי־כֹה גָּזְרוּ עָלֵינוּ הַשָּׁמַיִם / וַעֲרָפֶל חִתֵּל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ –

שָׁמַעְתִּי אֶת בַּקָּשַׁתְכֶם מִרְמָה, / וּתְשׁוּבָתִי בִּדְבַר הַמְמַשֵּׁל: [725]

זוֹרְעֵי עַוְלָה וָרֶשַׁע, לֹא יָגִילוּ / לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בַּבָּא.

אַתֶּם אוֹמְרִים, אִיזַד כִּפֵּר לָכֶם – / וְלָמָּה זֶה מִדַּם אִירַג' תִּירָאוּ?

אֲשֶׁר לוֹ לֵב חָכָם, אַף אִם חָטָא, / לַעֲווֹנוֹ, בְּבוֹא הַיּוֹם, סְלִיחָה.

הֲלֹא תֵּבוֹשׁוּ מֵאֲדוֹן הַכֹּל? / לִבְּכֶם שָׁחוֹר וּדְבַשׁ עַל לְשׁוֹנְכֶם.

דִּין אֱמֶת יְצָרֶפְכֶם בְּכוּר / הַיִּסּוּרִים בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. ⁹⁵ [730]

דָּבָר אַחֵר: עַל־גַּב פִּילֵי עֲנָק / שְׁלַחְתֶּם לִי כֵּס־שֶׁנְהָב וְכֶתֶר־שְׁבוֹ

וְאַרְנָקִים מְלֵאִים יַהֲלוֹמִים, / לִשְׁטֹף דַּם בְּנִי, לִשְׁכֹּחַ הַנָּקָם.

הֲרֹאשׁ נָסִיךְ אֶמְכֹּר בִּמְחִיר זָהָב? / תְּחִלָּה יֹאבְדוּ־נָא כֶּתֶר, כֵּס וָזֹהַר!

אֲשֶׁר יִסְחַר בְּרֹאשׁ שֶׁאֵין עֲרֹךְ לוֹ, / גָּרוּעַ הוּא מִצֶּאֱצָא הָרַהַב.

עוֹד תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ הָרִנָּה: / ‘זָקֵן הָאָב וּמְחִיר נָקַב לַבֵּן!’ [735]

רַק לְמוֹתָר לִי כָּל מַתְּנוֹתֵיכֶם. / אַךְ לָמָּה זֶה אַכְבִּיר מִלִּים לָרִיק?

הָאָב הַשָּׂב לֹא יְפַתַּח אַבְנֵט / כָּל־עוֹד הוּא חַי וְלֹא לָקַח נָקָם."

שֵׂחָם שָׁמַעְתִּי, זֶה גַּם מַעֲנִי. / קַח מִלּוֹתַי וְצֵא מַהֵר לַדֶּרֶךְ.'

כִּשְׁמֹעַ הַשָּׁלִיחַ דְּבַר הַשָּׁהּ / וּכִרְאוֹתוֹ נִינוֹ הַמְאַיֵּם,

קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ חִוֵּר פָּנִים, / וְחִישׁ־מַהֵר עָלָה אֻכַּף סוּסוֹ. [740]

כָּל הָעוֹמֵד לָבוֹא רָאָה הָאִישׁ / אֲצִיל הַנֶּפֶשׁ בְּעֵינֵי רוּחוֹ:

גַּלְגַּל שָׁמַיִם הַסּוֹבֵב הָאָרֶץ / מַקְדִּיר אֶת פְּנֵי שׁוֹלְחָיו, פְּנֵי תּוּר וְסַלְם.

זוֹכֵר דִּבְרֵי הַשָּׁהּ, בְּלֵב חָרֵד, / מִהֵר לָשׁוּב כְּרוּחַ סְעָרָה.

עַל גְּבוּל כָוַר בִּקְצֵה הַמַּעֲרָב / רָאָה בָּעֵמֶק אֹהֶל לְתִפְאֶרֶת.

כְּהַגִּיעוֹ לָאֹהֶל הֶהָדוּר / הִכִּיר אֶת שָׁהּ כָוַר יוֹשֵׁב בִּפְנִים. [745]

הָיָה מִמֶּשִׁי מְצֻיָּר הָאֹהֶל, / וּמִסָּבִיב לוֹ אֹהָלִים הַרְבֵּה.

יָשְׁבוּ בּוֹ הָאַחִים, הִמְתִּיקוּ סוֹד, / וְכַאֲשֶׁר הוֹדִיעוּ דְּבַר שׁוּבוֹ,

יָצָא אֵלָיו הַשַּׂר־עַל־הָאוּלָם / לַהֲבִיאוֹ לִפְנֵי הַשַּׁהְרְיָר.

כְּהִכָּנְסוֹ, הֻגַּשׁ לוֹ כַּר לָשֶׁבֶת / וְשָׁאֲלוּ אֶת פִּיו, אֵיךְ מַנוּצִ’הְר.

בִּקְּשׁוּ לִשְׁמֹעַ כָּל אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ / עַל כֵּס הַמַּמְלָכָה וְעַל הַכֶּתֶר; [750]

עַל פַרִידוּן וְעַל צְבָאוֹ, / עַל לוֹחֲמָיו וְעַל מְדִינָתוֹ,

וּמַה צָּפוּי מֵהַגּוֹרָל לָעֶלֶם, / הַאִם מֵאִיר פָּנִים לְמַנוּצִ’הְר?

מִי הַגְּדוֹלִים וּמִי הַיּוֹעֲצִים, / מָה רַב עָשְׁרוֹ וּמִי עַל הָאוֹצָר?

עָנָה שְׁלִיחָם: 'אָבִיב זוֹרֵחַ לֹא / רָאָה אֲשֶׁר רָאָה אוּלַם־הַשָּׁהּ.

כִּי זֶה – אָבִיב עָלֵז בְּגַן־הָעֵדֶן. / רִצְפָּתוֹ עִנְבָּר, כָּל אֶבֶן – פָּז. [755]

הַגַּג עַל אַרְמוֹנוֹ הוּא כַּשָּׁמַיִם. / נִבָּט הָעֵדֶן מֵחִיּוּךְ פָּנָיו.

אֵין הַר שָׁוֶה לְטִירָתוֹ בְּגֹבַהּ, / וְאֵין פַּרְדֵּס כְּרֹחַב הַכִּכָּר.

כְּהַגִּיעִי אֶל הָאַרְמוֹן רָאִיתִי: / רֹאשׁוֹ מַמְתִּיק סוֹד עִם הַכּוֹכָבִים.

מִצַּד אֶחָד פִּילִים, מִצַּד שֵׁנִי / כְּפִירִים. כָּל הָעוֹלָם תַּחַת כִּסְאוֹ.

עַל הַפִּילִים אַפִּרְיֹונֵי זָהָב / וַעֲנָקֵי פְּנִינִים עַל הַכְּפִירִים. [760]

נוֹשְׂאֵי תֻּפִּים לִפְנֵי פִּילֵי הַשָּׁהּ, / וַחֲצוֹצְרוֹת הֵרִיעוּ בְּקוֹלָן.

תֹּאמַר: “כָּל הַמִּגְרָשׁ רוֹגֵשׁ, / צוֹעֶקֶת אֲדָמָה אֶל הַשָּׁמַיִם.”

נִגַּשְׁתִּי אֶל הַשָּׁהּ נְעִים־הַסֵּבֶר / וְכִסֵּא שְׁבוֹ נִשָּׂא רָאוּ עֵינַי.

רָאִיתִי שַׁהְרְיָר כְּמוֹ יָרֵחַ, / עַל שֵׂיבָתוֹ עֲטֶרֶת אֳדָמִים.

פָּנָיו כְּוֶרֶד, כְּכָפוּר רֹאשׁוֹ, / לִבּוֹ נָדִיב וְדִבּוּרוֹ עָדִין. [765]

הוּא פַּחַד לָעוֹלָם וְגַם תִּקְוָה – / אֵין זֹאת כִּי־אִם קָם לִתְחִיָּה גַ’מְשִׁיד.

וּמַנוּצִ’הְר כִּבְרוֹשׁ זָקוּף אִתּוֹ, / דָּמָה לְטַהְמוּרַת מַדְבִּיר הַדִּיו.

יָשַׁב לִימִין הַסָּב, עַד כִּי תֹּאמַר, / כִּי לֵב אֶחָד לָעֶלֶם וְלַשָּׁהּ.

עָמְדוּ שָׁם גְּדָל־הַנַּפָּחִים כָּוֶה / וּבְנוֹ הַמְהֻלָּל בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב,

אֲשֶׁר קֹרָא קָרַן, פַּחַד אוֹיְבָיו, / עַל מִשְׁמַרְתּוֹ תָּמִיד וְלֹא יִישַׁן. [770]

שָׁם סַרְו, מֶלֶךְ תֵּימָן, יוֹעֵץ הַשָּׁהּ, / גַּרְשָׁסְפּ הָעַז אֲשֶׁר עַל הָאוֹצָר.

וְהָאוֹצָר אֵין גְּבוּל לָעשֶׁר בּוֹ, / לֹא רָאֲתָה כָּמוֹהוּ עֵין אָדָם.

סְבִיב הָאַרְמוֹן בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת צָבָא – / קַסְדוֹת זָהָב, אַלּוֹת זָהָב לַחַיִל.

לִפְנֵי הַלּוֹחֲמִים שָׂרִים כְּמוֹ / קָרַן נֵצֶר כָּוֶה הַמְנֻסֶּה,

וְגִבּוֹרִים כְּמוֹ שִׁירוּי הַלַּיִשׁ / וּכְמוֹ שָׁפּוּר הָעַז, הַפִּיל בַּקְּרָב. [775]

כְּצֵאת פִּילֵי־הַקְּרָב לְקוֹל הַתֹּף / תִּקְדַּר הָאָרֶץ כְּהָבְנֶה שָׁחוֹר.

מֵרֹב הֲמוֹן סוּסִים וַאֲנָשִׁים / יִהְיֶה הָעֵמֶק הַר, הָהָר לְעֵמֶק.

כָּל־לֵב מָלֵא נָקָם, קְמָטִים – כָּל מֵצַח; / קָצְרָה רוּחָם לְאוֹת הַמִּלְחָמָה.'

עַל זֶה הוֹסִיף מִכָּל אֲשֶׁר רָאָה, / וְכָל אֲשֶׁר שָׁמַע מִפַרִידוּן.

נֶעְכַּר לְבַב הַמְּרֵעִים מִפַּחַד, / פְּנֵיהֶם הִקְדִּירוּ כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה. [780]

יָשְׁבוּ וְנוֹעֲצוּ שׁוּב זֶה בָּזֶה, / וְלֹא יָדְעוּ לִמְצֹא לֹא רֹאשׁ, לֹא רֶגֶל.

פָּנָה אֶל סַלְם תּוּר וְכֹה אָמַר: / 'הַקֵּץ לָאשֶׁר וְלַמַּרְגֵּעָה.

אִם נְחַכֶּה כִּי גּוּר הָאֲרָיוֹת / יִגְדַּל בְּאֹמֶץ וְנִיבָיו יִצְמָחוּ,

וּפַרִידוּן יִהְיֶה מוֹרֵה דַּרְכּוֹ, / הַאִם יֶחְסַר דָּבָר מִהְיוֹת אִישׁ־שֵׁם?

בְּהִוָּעֵץ הַנֶּכֶד בְּסָבוֹ, / תֵּרֵד עָלֵינוּ הַשּׁוֹאָה כְּחֶתֶף. [785]

הָבָה נַקְדִּים תְּרוּפָה לְמַכָּתָם / וְנַעֲרֹךְ לְמִלְחָמָה צְבָאֵנוּ.'

הַפָּרָשִׁים יָצְאוּ לִקְרֹא לַדֶּגֶל / אֶת הַצָּבָא מִסִּין וּמֵכָוַר.

רָגַשׁ הָעָם בְּכָל מִשְׁכְּנוֹתָיו / וְשָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר אֲדוֹנָיו.

כַּחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם נִזְעַק הַחַיִל, / אַךְ כּוֹכָבוֹ חָוַר וְדַל אוֹרוֹ.

שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת יָצְאוּ אֶל גְּבוּל אִירָן / בְּקוֹבָעִים וּבִמְעִילֵי שִׁרְיוֹן; [790]

פִּילִים אִתָּם, צֵידָה לְמִלְחָמָה, / וְהָרוֹצְחִים לִבָּם לַנְּקָמָה.

פרידון שולח את מנוצ’יהר לקרב

כִּשְׁמֹעַ פַרִידוּן כִּי צְבָא בָּנָיו / עָבַר אֶת מַעְבְּרוֹת נְהַר גַ’יְחוּן,

צִוָּה אֶת מַנוּצִ’הְר בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ / מֵהַקִּרְיָה לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה,

וְכֹה אָמַר הַכַּי הַמְנֻסֶּה: / 'אָדָם צָעִיר, אִם לִגְדוֹלוֹת נוֹצַר,

יִלְכֹּד כִּבְשַׂת־הָרִים מֻפְתַּעַת, / בְּעוֹד אוֹרְבִים לָהּ לַיִשׁ וְצַיָּד; [795]

בְּאֹרֶךְ־רוּחַ, בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת / יָבִיא אַרְיֵה בּוֹטֵחַ אֶל הָרֶשֶׁת.

אוּלָם אִם רַע מַעֲלָלִים הָאִישׁ, / יָמָיו יִתַּמּוּ בְּצִירִים וּבְצַעַר.

אֲנִי רַק אֲחַסֵּם אֶת בַּרְזִלִּי, / וְאֶפָּרַע בַּמְּרֵעִים הָאֵלֶּה.'

עָנָהוּ מַנוּצִ’הְר: 'אַי, שָׁהּ דָּגוּל! / מִי יִתְיַצֵּב אִתְּךָ לַמִּלְחָמָה,

אִם לֹא חָרַץ גּוֹרָל אֶת אָבְדָּנוֹ, / וְלֹא הִפְקִיר גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ? [800]

אֲנִי לוֹבֵשׁ מִיָּד שִׁרְיוֹן רוּמִי, / מֵחֲלָצַי לֹא אֲפַתַּח קְשָׁרָיו,

וּבְבַקָּשַׁת נָקָם בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב, / עַד הַחַמָּה אָרִים אֲבַק צְבָאִי.

רוֹאֶה אֵינֶנִּי בַּמִּישׁוֹר לוֹחֵם / אֲשֶׁר יֹאבֶה לְהִלָּחֵם אִתִּי'.

צִוָּה אֵפוֹא קָרַן, נֵצֶר כָּוֶה, / מֵהַקִּרְיָה לָצֵאת אֶל הַמִּישׁוֹר,

אִתּוֹ לָקַחַת אָהֳלֵי־מַטֶּה / וְאֶת הַדֶּגֶל, נֵס הַמַּמְלָכָה. [805]

גְּדוּדִים־גְּדוּדִים זָרְמוּ עַל אֲזֵנָם, / וְגַלֵּיהֶם כִּסּוּ כָּל הַר וָעֵמֶק.

אֲבַק פְּרָסוֹת הָפַךְ אוֹר־יוֹם לְלַיְלָה, / אָכֵן תֹּאמַר: ‘עֵיפָה לָבַשׁ הַשֶּׁמֶשׁ!’

מֵהַצָּבָא עָלָה שָׁאוֹן גָּדוֹל, / וְהַקּוֹלוֹת חֵרְשׁוּ אֶת הָאָזְנַיִם.

צָנְפוּ בָּאַף סוּסֵי הַפָּרָשִׁים, / גָּבַר קוֹלָם עַל רַעַשׁ הַתֻּפִּים.

זוּגוֹת פָּסְעוּ פִּילֵי־הַמִּלְחָמָה / שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת מֵהַמַּטֶּה לָאֹרֶךְ. [810]

מֵהֶם שִׁשִּׁים נוֹשְׂאִים אַפִּרְיוֹנִים / מְשֻׁבָּצִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת,

כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת מֵהֶם עוֹמְשִׂים צֵידָה, / הַנּוֹתָרִים לְהַתְקָפָה נוֹעָדוּ.

הֵם חֲבוּשִׁים שִׁרְיוֹן אָרָד נוֹצֵץ, / רַק עֵינֵיהֶם גְּלוּיוֹת, דְּרוּכוֹת לַקְּרָב.

הָאֹהָלִים וְהַצָּבָא הוּצְאוּ / מִתַּמִישֶׁה אֶל מֶרְחֲבֵי תּוּרָן.

בָּרֹאשׁ רָכַב קָרַן שׁוֹחֵר־נָקָם / וּשְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רוֹכְבִים אִתּוֹ. [815]

כֻּלָּם עוֹטֵי־שִׁרְיוֹן מְהֻלָּלִים, / נוֹשְׂאִים אַלּוֹת כְּבֵדוֹת בְּאֻכְּפֵיהֶם.

כֻּלָּם אַמִּיצֵי־לֵב כַּאֲרָיוֹת, / חָגְרוּ מָתְנַיִם דַּם אִירַג' לִנְקֹם.

דֶּגֶל־כָּוֶה מוּנָף מֵעֲלֵיהֶם, / וּבִידֵיהֶם חַרְבוֹתֵיהֶם פְּלָדָה.

עֵת מַנוּצִ’הְר עִם גֵּו־הַפִּיל, קָרַן, / אָצִים עָזְבוּ אֶת יַעַר נָרַוַן,

עָבַר עַל פְּנֵי צְבָאוֹ הָרַב הַשָּׁהּ, / וַעֲרָכָהוּ בַּמִּישׁוֹר לַקְּרָב. [820]

גַּרְשָׁסְפּ הוּשַׂם בִּשְׂמֹאל הַמַּעֲרָךְ, / וּבִימִינוֹ נִצְּבוּ קֻבָּד וְסָם –

שׁוּרוֹתֵיהֶם יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה. / אָז מַנוּצִ’הְר וְסַרְו עָמְדוּ בַּתָּוֶךְ.

זָרַח יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר בֵּין קְצִינָיו / כְּסַהַר אוֹ כְּשֶׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ הָר.

הַמְפַקֵּד קָרַן וְהַשָּׂרִים / כְּסָם שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם מִתַּעַר.

עַל הֶחָלוּץ פָּקַד קֻבָּד, אִישׁ־שֵׁם; / בְּנֵי תַּלִימָן שָׁמְרוּ בַּמְאַסֵּף. [825]

עָרוּךְ הַחַיִל כְּכַלָּה לַקְּרָב, / הָאֲרָיוֹת דְּרוּכִים לְקוֹל הַתֹּף.

בֵּין כֹּה וָכֹה נוֹדַע לְתּוּר וּלְסַלְם, / כִּי צְבָא אִירָן עָרוּךְ לַמִּלְחָמָה,

עָזַב הַחֹרֶשׁ, בָּא אֶל הַמִּישׁוֹר, / וְקֶצֶף הַנָּקָם עַל שִׂפְתוֹתָיו.

יָצְאוּ שְׁנֵי הָרוֹצְחִים עִם חַיִל רַב, / וְרָאשֵׁיהֶם אַף הֵם מְלֵאִים נָקָם.

הֵחִישׁוּ מַסָּעָם לִשְׂדֵה־הַקְּרָב, / גַּבָּם הָאָלָנִים וְהַנָּהָר. [830]

פָּגַע בָּהֶם קֻבָּד, סַיַּר קָרַן. / רָאָהוּ תּוּר לְמֵרָחוֹק, קָרָא

וְכֹה אָמַר: 'מַהֵר אֶל מַנוּצִ’הְר, / אֱמֹר לוֹ: "שָׁהּ צָעִיר, אַי, בֶּן בְּלִי אָב!

אֵיכָה טוֹעֵן אַתָּה לְכֵס וּלְכֶתֶר, / אִם בַּת בִּלְבַד הוֹלִיד אִירַג‘?"’

עָנָה קֻבָּד: 'אָכֵן אֶמְסֹר דְּבָרְךָ, / וְכַאֲשֶׁר הֵטִיחָה לְשׁוֹנְךָ.

אוּלָם מִלֶּיךָ, אִם שֵׁנִית תִּשְׁקֹל, / וְיִוָּעֵץ לִבְּךָ בְּבִינָתְךָ, [835]

עוֹד תִּנָּחֵם עַל גֹּדֶל חֻצְפָּתְךָ / וְתִבָּהֵל מִזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁמַעְתָּ.

לֹא אֶתְפַּלֵּא אִם גַּם חַיּוֹת הַטֶּרֶף / לְגוֹרָלְךָ תִּבְכֶּינָה יוֹם וָלַיְלָה.

מִיַּעַר נָרַוַן וְעַד גְּבוּל סִין / חוֹנֶה צְבָאֵנוּ הַדּוֹרֵשׁ נָקָם.

הֵן כְּשׁוּרְכֶם אֶת לַהַט חַרְבוֹתֵינוּ / וְזֹהַר דֶּגֶל הַנַּפָּח כָּוֶה,

יִסְמַר בְּשַׂרְכֶם וְיִקָּרַע לִבְּכֶם, / וְלֹא תַּבְחִינוּ בֵּין גִּבְעָה לְעֵמֶק.' [840]

נִפְעָם חָזַר קֻבָּד אֶל מַנוּצִ’הְר / וְשָׂח לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשָּׂשׂ לַקְּרָב.

אַךְ מַנוּצִ’הְר צָחַק וְכֹה אָמַר: / 'אֱוִיל וְלֹא אִישׁ־דַּעַת הָאוֹמֵר כֵּן.

הַלֵּל לְמֶלֶךְ שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, / אֲשֶׁר גָּלוּי כָּל סֵתֶר לְפָנָיו.

יוֹדֵעַ הוּא, וּפַרִידוּן עֵדִי, / כִּי מוֹצָאִי מִזְּרַע סָבִי אִירַג'.

עַתָּה גִּזְעִי וְיַחֲשִׂי אוֹכִיחַ / קֳבָל עַם וְעֵדָה בִּשְׂדֵה־הַקָּטֶל. [845]

בֶּאֱלֹהִים בּוֹרֵא הַמְּאוֹרוֹת, / אִם לֹא אַרְאֶה לוֹ נַחַת אֶזְרוֹעִי.

בְּטֶרֶם עַפְעַפָּיו יָנִיד הָאִישׁ, / יִרְאֶה צְבָאוֹ רֹאשׁוֹ עָרוּף מִגֵּו.

אֶקֹּם בּוֹ דַּם אִירַג' אֲבִי־זְקֵנִי, / וּמַמְלַכְתּוֹ אָשִׂים עִיֵּי מַפֹּלֶת!'

עַד־כֹּה הֵכִין מִשְׁתֶּה כְּיַד הַמֶּלֶךְ. / יָשְׁבוּ, שָׁתוּ לְקוֹל מֵיתָר וָזֶמֶר.

מנוצ’יהר מתקיף את צבא תּור

הַיּוֹם עוֹטֵה־הָאוֹר לָבַשׁ סוּת־חשֶׁךְ, / וְהַשּׁוֹמְרִים פָּשְׁטוּ סְבִיב הַמִּישׁוֹר. [850]

קָרַן גֵּו־פִּיל וְסַרְו, נְסִיךְ תֵּימָן, / חָפְזוּ לָבוֹא אֶל מְקוֹמָם בָּרֹאשׁ,

וּבְקוֹל־קוֹרֵא פָּנוּ אֶל הַצָּבָא / לֵאמֹר: 'כְּפִירֵי־אָדָם וְאַנְשֵׁי־שֵׁם!

הַקְּרָב אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹסְרִים הַיּוֹם / הוּא קְרָב בְּאַהְרִימַן שׂוֹנֵא אֱלֹהַּ.

אַתֶּם בְּהַשְׁגָחַת בּוֹרֵא־עוֹלָם / חִגְרוּ מָתְנַיִם וּפִקְחוּ עֵינַיִם.

אֲשֶׁר יִפֹּל בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת / יִירַשׁ גַּן־עֵדֶן, חֲטָאָיו יַלְבִּינוּ; [855]

וְזֶה אֲשֶׁר יִשְׁפֹּךְ דַּם סִין וְרוּם / וְיַעֲזֹר לִכְבּשׁ אֶת אַדְמָתָם,

הַתְּהִלָּה תִּהְיֶה מְנָת חֶלְקוֹ, / וְזֹהַר מוּבַּדִּים יִנְחַל לָעַד.

הַשָּׁהּ יִתֵּן לוֹ כֶּתֶר וְכִסֵּא, / שַׂר־הַצָּבָא – זָהָב, אֱלֹהַּ – אשֶׁר.

הַבֹּקֶר אַךְ יָגִיחַ מֵהָאֹפֶל / וְיִתְגַּלֶּה הַשֶּׁמֶש הַזּוֹהֵר,

חִגְרוּ כֻּלְּכֶם מָתְנַיִם בִּגְבוּרָה, / אַלָּה הָנִיפוּ וְשִׁלְפוּ הַחֶרֶב. [860]

יִתְפֹּשׂ כָּל אִישׁ מִכֶּם אֶת מְקוֹמוֹ, / וְאַל בָּכֶם יַקְדִּים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.'

שָׂרֵי אִירָן הָאַמִּיצִים יָצְאוּ / לִפְנֵי יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר הַגִּבּוֹר,

וְכֹה אָמְרוּ: 'אֲנַחְנוּ עֲבָדֶיךָ, / הֲלֹא בְּחַסְדְּךָ חַיִּים אֲנַחְנוּ.

אִם תְּצַוֵּנוּ נַהֲפֹךְ כְּרֶגַע / אֶת כָּל הָאָרֶץ לְגַ’יחוּן־דָּמִים.'

אַחַר כֵּן שָׁבוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם / בְּלֵב שׁוֹחֵר נָקָם וּמַשְׂטֵמָה. [865]

וְכַאֲשֶׁר נִבְקַע הַשַּׁחַר־אוֹר / מֵאֲפֵלַת הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר,

קָם מַנוּצִ’הְר מֵהַמֶּרְכָּז, עוֹטֶה / שִׁרְיוֹן, חַרְבּוֹ שְׁלוּפָה, חוֹבֵשׁ קַסְדָּה.

הַלּוֹחֲמִים הֵרִיעוּ לִכְבוֹדוֹ, / כִּידוֹנֵיהֶם הֵנִיפוּ עַד עָבִים.

חֵמָה בַּלֵּב וַחֲרוּשִׁים פְּנֵיהֶם, / בְּסוּסֵיהֶם הָאֲדָמָה גּוֹלֵלוּ.

מֶרְכָּז אֵיתָן וּשְׁנַיִם אֲגַפִּים – / כַּהֲלָכָה עָרַךְ אֶת שׁוּרוֹתָיו.⁹⁶ [870]

הָיְתָה הָאָרֶץ כִּסְפִינָה בַּיָּם. / אָכֵן תֹּאמַר: ‘נֶחְפֶּזֶת זוֹ לִטְבֹּעַ!’

עַל גַּב הַפִּיל הֻטְּלָה גֻּלַּת הַקְּרָב. / נָעָה הָאֲדָמָה כִּנְהַר הַנִּיל.

לִפְנֵי פִּילֵי הַקְּרָב הַתַּפָּפִים / הִרְעִימוּ כִּכְפִירִים בְּזַעֲמָם.

נִדְמֶה כִּי חַג – תָּקְעוּ הַשּׁוֹפָרוֹת, / הַחֲצוֹצְרוֹת הֵרִיעוּ בְּקוֹלָן.

כִּשְׁנֵי הָרִים הִפְסִיעוּ הַצְּבָאוֹת, / תְּרוּעָה עָלְתָה מִשְּׁנֵי הַמַּחֲנוֹת. [875]

יְאוֹרֵי־דָּם שָׁטְפוּ אֶת הַמִּדְבָּר. / תֹּאמַר: ‘הָאֲדָמָה גַּן צִבְעוֹנִים.’

רַגְלֵי הַפִּיל, דָּמוּ עַמּוּֽדֵי־נֹפֶךְ, / הִתְבּוֹסְסוּ בְּדַם הָעֲרוּפִים.

צָעַד רַב־כֹּחַ מַנוּצִ’הְר בָּרֹאשׁ, / כִּי אַהֲבָה רָחַשׁ לוֹ הַמַּזָּל.

כֹּה נִלְחֲמוּ עַד לַיְלָה רֹאשׁ הֵרִים, / וְזֹהַר הַחַמָּה נֶעְלַם בָּאֹפֶק.

הַזְּמַן עוֹמֵד אֵינֶנּוּ בְּעֵינוֹ: / הַיּוֹם הוּא צוּף וּדְבַשׁ, מָחָר – סַם־רַעַל. [880]

סָעַר לֵב תּוּר וְסַלְם מֵרֻגְזָה. / צִפּוּ לְהַתְקָפַת־פִּתְאֹם בַּלַּיְלָה,

וְכַאֲשֶׁר לִתְקֹף לֹא אָץ הַשָּׁהּ, / הֶחְלִיטוּ לֹא לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה.

מנוצ’יהר הורג את תּור

יוֹם הָאוֹרָה עָבַר מַחֲצִיתוֹ, / וְעוֹד חֲמַת הַשְּׁנַיִם בָּם בּוֹעֶרֶת.

עוֹדָם יוֹשְׁבִים, מַעֲמִיקִים עֵצָה, / עַד כִּי הִגִּיעוּ לְדֵעָה אַחַת:

‘נִפֹּל אֲנַחְנוּ עַל אִירָן בַּחשֶׁךְ / וְעֵמֶק וּמִישׁוֹר נִשְׁטֹף בְּדָם!’ [885]

אַךְ רַד הַלַּיְלָה וּפָנָה הַיּוֹם, / וְצֵל מִלֵּא עוֹלָם בַּאֲפֵלָה,

עָרְכוּ צְבָאָם הַמְּרֵעִים הַשְּׁנַיִם / לָהֹם פִּתְאֹם הַמַּחֲנֶה הַנָּם.

בַּנַּעֲשֶׂה הִשְׁגִּיחוּ הַשּׁוֹמְרִים, / וּמִהֲרוּ אֶל מַנוּצִ’הְר הַנָּח,

לְהוֹדִיעוֹ מִכָּל הַמִּתְרַחֵשׁ, / כִּי יַעֲרֹךְ צְבָאוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד.

כִּשְׁמֹעַ מַנוּצִ’הְר הַהוֹדָעָה, / טִכֵּס אַף הוּא בְּעָרְמָתוֹ עֵצָה. [890]

צְבָאוֹ הִפְקִיד בִּידֵי הַשַּׂר קָרַן, / וּמַאֲרָב בָּחַר מוּל מַאֲרָב.

בְּרֹאשׁ שְׁלשִׁים אֶלֶף מִבֵּין אַנְשֵׁי / הַשֵּׁם הָאַמִּיצִים, שׁוֹלְפֵי־הַחֶרֶב,

מָצָא מָקוֹם מַתְאִים לְמַאֲרָב / לַפָּרָשִׁים הַשּׁוֹחֲרִים לַקְּרָב.

תּוּר בָּא עָטוּף בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה, / אִתּוֹ מֵאָה אֶלֶף חוֹגְרֵי מָתְנַיִם,

לְהַתְקָפַת הַפֶּתַע מוּכָנִים / כִּידוֹנֵיהֶם הֵרִימוּ עַד עָבִים. [895]

כְּהִתְקָרְבוֹ אֶל מַחֲנֵה אִירָן, / מָצָא אוֹתוֹ עָרוּךְ וְעַל דְּגָלָיו.

הֵבִין כִּי אֵין מָנוֹס מִמִּלְחָמָה. / תְּרוּעוֹת פָּרְצוּ מִלֵּב הַלּוֹחֲמִים,

אֲבַק הַפָּרָשִׁים הָפַךְ עָנָן, / וְהַפְּלָדָה הִתִּיזָה נִיצוֹצוֹת.

כְּיַהֲלוֹם זוֹרֵחַ הָאֲוִיר, / נִדְמֶה הָיָה: הָאֲדָמָה לוֹהֶטֶת.

הַחֲרָבוֹת יָרְדוּ עַל הָרָאשִׁים, / הָרוּחַ וְהָאֵשׁ עָלוּ לָעָב. [900]

גָּח מַנוּצִ’הְר מִמַּחֲבוֹא עַל תּוּר, / וּצְבָא תּוּרָן בָּא בֵּין הַמְּצָרִים.

הִפְנָה סוּסוֹ הַצִּדָּה תּוּר וְנָס, / וְהַצָּבָא הֵרִים קוֹל ‘אוֹי! אֲבוֹי!’

עוֹקֵב אַחַר דּוֹדוֹ אָץ מַנוּצִ’הְר, / שׁוֹחֵר־נָקָם הִדְבִּיק אֶת הַבּוֹרֵחַ,

וּמֵרָחוֹק קָרָא אֶל הַמֵּרַע: / 'עֲמֹד, אַי, אִישׁ־עַוְלָה שׁוֹחֵר מָדוֹן!

רָאשֵׁי חַפִּים מִכָּל עָווֹן כָּרַתָּ / וְהָעוֹלָם דּוֹרֵשׁ נָקָם מִמֶּךָּ.' [905]

בְּעֹרֶף תּוּר תָּקַע אֶת חֹד הָרֹמַח, / וְחֶרֶב תּוּר צָנְחָה בְּצִלְצַל־קוֹל.

אֶת הַנּוֹטֶה לִפֹּל תָּפַשׂ בְּכֹחַ / וּמֵאֻכָּף הִשְׁלִיךְ אֶל הֶעָפָר.

בּוֹ בַּמָּקוֹם עָרַף הָרֹאשׁ מִגֵּו, / אֲשֶׁר יִהְיֶה לְטֶרֶף לַחַיָּה.

לַמַּחֲנֶה שָׁב מֵהָעֲלִילָה, / הוֹגֶה בַּעֲלִיָּה וּבִנְפִילָה.

מנוצ’יהר מבשר את נצחונו לפרידון

לְפַרִידוּן שָׁלַח הַנִּין מִכְתָּב, / תֵּאֵר בּוֹ תַּהְפּוּכוֹת הַמִּלְחָמָה. [910]

פָּתַח דְּבָרוֹ בְּשֶׁבַח הַבּוֹרֵא / הַטּוֹב וְהַטָּהוֹר וְהַצַּדִּיק:

'הַלֵּל לְמַצִּילֵנוּ, לְיַזְדָּן, / כִּי אֵין תּוֹמֵךְ כָּמוֹהוּ בְּצָרָה,

מְנַחֲמֵנוּ וְמוֹרֵה דַּרְכֵּנוּ. / הַנֶּצַח לוֹ וְלֹא יִמַּר לָעַד.

הַלֵּל לְפַרִידוּן אֲצִיל הַנֶּפֶשׁ, / אֲדוֹן הָעֲטָרָה וְהָאַלָּה,

מָגֵן הַחֹק, הָאֱמוּנָה, הַזֹּהַר, / אֲדוֹן הַכֶּתֶר וְכִסֵּא הַמֶּלֶךְ. [915]

זֶה מַזָּלְךָ הַטּוֹב – מְקוֹר הַצֶּדֶק, / הַתִּפְאָרָה וְזֹהַר הַכִּסֵּא.

בְּזָהָרְךָ הִגַּעְנוּ לְתּוּרָן / וְאֶת צְבָאֵנוּ לַשָּׂדֶה הוֹצֵאנוּ.

שְׁלשָׁה קְרָבוֹת בִּשְׁנֵי יָמִים לָחַמְנוּ, / מַכִּים בְּאוֹר הַיּוֹם, מַכִּים בַּחשֶׁךְ.

נִסִּינוּ כָּל דַּרְכֵי הַמִּלְחָמָה, / גַּם מַאֲרָב כְּנֶגֶד מַאֲרָב.

לָקְחָה אָזְנִי, כִּי תּוּר בְּיֵאוּשׁוֹ / בָּחַר עָרְמָה, לְהַתְקִיפֵנוּ לַיְלָה, [920]

וּמַאֲרָב הֵכַנְתִּי בְּגַבּוֹ. / וְלוֹ הִשְׁאַרְתִּי רַק אֲוִיר בַּכַּף.

מִשְׂדֵה־הַקְּרָב הִפְנָה פָּנָיו לִבְרֹחַ, / רָדַפְתִּי אַחֲרָיו וְהִשַּׂגְתִּיו.

בְּכִידוֹנִי הִבְקַעְתִּי שִׁרְיוֹנוֹ, / וּמֵאֻכָּף לָאָרֶץ הִפַּלְתִּיו.

צָנַח לָאָרֶץ כְּנָחָשׁ־בָּרִיחַ,⁹⁷ / וְאֶת רֹאשׁוֹ הִתַּזְתִּי מִגּוּפוֹ.

הִנֵּהוּ לְפָנֶיךָ, וּמָתְנַי / חָגַרְתִּי לַעֲלוֹת עַתָּה עַל סַלְם. [925]

כָּזֹאת עָשָׂה אָז תּוּר בְּרֹאשׁ אִירַג', / הִשְׁלִיךְ בְּבוּז אֶל תּוֹךְ תֵּבַת זָהָב,

וְלֹא יָדַע רַחֵם וְלֹא יָדַע בּוּשָׁה. / בִּרְצוֹן בּוֹרֵא הָאָרֶץ הִשַּׂגְתִּיו.

מִתּוֹךְ גּוּפוֹ עָקַרְתִּי נִשְׁמָתוֹ, / הֵשַׁמְתִּי מַמְלַכְתּוֹ וּמִשְׁכָּנוֹ.'

כָּזֹאת כָּתַב לְפַרִידוּן נִינוֹ, / שָׁלַח דְּבָרוֹ בְּרָץ מָהִיר כְּרוּחַ.

זֶה כְּצֵאתוֹ אָדְמוּ פָּנָיו מִבּשֶׁת, / דְּמָעוֹת לְפַרִידוּן עֵינָיו הִזִּילוּ – [930]

אֵיכָה גֻּלְגֹּלֶת מֶלֶךְ סִין, הַבֵּן, / יָבִיא לִפְנֵי פָּדְשָׁהּ־אִירָן, הָאָב!

יִהְיֶה הַבֵּן נָבָל בַּנְּבָלִים – / מִי אָב, וְלֹא יֵמַר עַל בְּנוֹ הַמֵּת.

אַךְ תּוּר הָיָה עָמוּס עָווֹן כָּבֵד, / וְהַנּוֹקֵם הָיָה צָעִיר נוֹעָז.

צִיר מַנוּצִ’הְר נִגַּשׁ בְּבִטָּחוֹן / וְשָׂם גֻּלְגֹּלֶת תּוּר לִפְנֵי אָבִיו.

הַשָּׁהּ פָּרַשׂ כַּפַּיִם, וְהֶעְתִּיר / לְהַצְלָחַת הַנֶּכֶד מַנוּצִ’הְר. [935]

קארן כובש את מצודת אלאן

שֵׁמַע לִקּוּי הַלְּבָנָה, מוֹת תּוּר / בִּשְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה, נוֹדַע לְסַלְם.

מֵאֲחוֹרָיו הִרְקִיעָה מְצוּדָה, / רֹאשָׁהּ נוֹגֵעַ בְּכִפַּת הַתְּכֵלֶת.

אֶל הַטִּירָה הַזֹּאת גָּמַר לָנוּס, / לִמְצֹא מִקְלָט עַד יַעֲבֹר הַזַּעַם.

הֵבִין זֹאת מַנוּצִ’הְר וְכֹה אָמַר: / 'אִם סַלְם יִתְחַמֵּק מִשְּׂדֵה־הַקְּרָב,

יָחוּשׁ לִמְצֹא מִפְלָט לוֹ בְּאַלָן. ⁹⁸ / שׂוּמָה עָלֵינוּ לְעָצְרוֹ בַּדֶּרֶךְ. [940]

אִם יַשִּׂיגֶנּוּ, אֶת מְצַד־הַמַּיִם, / לֹא יַעַקְרֶנּוּ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ,

כִּי הַמִּבְצָר רֹאשׁוֹ בָּעֲנָנִים / וּמַסָּדוֹ בְּעֹמֶק מְצוּלָה,

בּוֹ מַחְסְנֵי צֵידָה וְאוֹצָרוֹת; / כַּנְפֵי הֻמָי מְגוֹנְנוֹת עָלָיו. ⁹⁹

לֹא אֶתְמַהְמַהּ מִצֵּאת לַמְּשִׂימָה, / אַפְעִיל מוֹשְׁכוֹת וְאַרְכּוֹפוֹת גַּם יַחַד.'

אֲשֶׁר חָשַׁב הִבִּיעַ לְקָרַן, / כִּי זֶה הָיָה אִישׁ אֱמוּנִים וָסוֹד. [945]

קָרַן הִקְשִׁיב לְמַנוּצִ’הְר רַב־קֶשֶׁב, / וְכֹה עָנָה: 'נְסִיךְ צְדָקָה וָחֶסֶד!

אִם לַקָּטָן מִבֵּין הַלּוֹחֲמִים / יוֹאִיל לָתֵת צָבָא גָּדוֹל דַּיּוֹ,

אֶתְפֹּשׂ הַדֶּרֶךְ הָאַחַת, אֲשֶׁר / הַשַּׁעַר לִנְסִיגָה הִיא אוֹ לַקְּרָב.

לָזֹאת בִּקַּשְׁתִּי שְׁתַּיִם מִשְּׁלָלְךָ: / אֶת דֶּגֶל תּוּר וְטַבַּעְתּוֹ־חוֹתָם.

בְּתַחְבּוּלוֹת עָרְמָה אוֹמֵר אֲנִי / עִם הַצָּבָא לַחְדֹּר אֶל הַמִּבְצָר. [950]

בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה נַחֲמֹק מִפֹּה. / בֵּינְתַיִם אִישׁ אֶת לְשׁוֹנוֹ יִנְצֹר.'

בָּחַר לוֹ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים חַיָּל / הַמְנֻסִּים בִּשְׂדוֹת־מַעֲרָכָה,

וּכְרֶדֶת לַיְלָה כְּהָבְנֶה שָׁחוֹר, / קָשְׁרוּ אֶת הַתֻּפִּים אֶל הַפִּילִים,

וְכָל הַגִּבּוֹרִים, שָׂשִׂים לַקְּרָב, / שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל עֵבֶר הַנָּהָר.

קָרַן הִפְקִיד צְבָאוֹ בִּידֵי שִׁירוּי / וְשָׂח: 'אֲנִי עוֹמֵד לְהִתְחַפֵּשׂ, [955]

אֶלְבַּשׁ בִּגְדֵי שָׁלִיחַ בָּא מִתּוּר, / וְלַשּׁוֹמֵר אַרְאֶה אֶת חוֹתָמוֹ.

כְּהִכָּנְסִי אָנִיף דִּגְלִי לְאוֹת, / וְאֶת חַרְבִּי הַמַּבְהִיקָה אֶשְׁלֹף.

אַתֶּם אָז שִׂימוּ אֶל הַחֵל פְּנֵיכֶם, / וּכְמוֹ אֶקְרַאֲכֶם – עֲלוּ וּתְקֹפוּ.'

אֶת הַצָּבָא הִשְׁאִיר לְיַד הַמַּיִם / בִּידֵי שִׁירוּי מַדְבִּיר־הָאֲרָיוֹת,

וְאָץ אֶל הַמִּבְצָר. כְּהַגִּיעוֹ / הֶרְאָה אֶת הַטַּבַּעַת לַנָּצִיב, [960]

וְכֹה אָמַר: 'שְׁלָחַנִי תּוּר אֵלֶיךָ, / אָסַר עָלַי לְהִנָּפֵשׁ בַּדֶּרֶךְ,

אָמַר לִי: "רוּץ אֶל הַנָּצִיב, אֱמֹר לוֹ: / אַל נַחַת וְשׁוּבָה יוֹמָם וָלַיְלָה!

שַׁתְּפוּ מַעֲשֵׂיכֶם בְּטוֹב וּבְרַע, / שִׁמְרוּ יָפֶה עַל הַמֻּצָּב וְעוּרוּ.

וְהָיָה אִם נֵס מַנוּצִ’הְר יוֹפִיעַ, / וְלַמִּבְצָר עִמּוֹ צְבָאוֹ יַגִּיעַ,

אִמְצוּ כּוֹחוֹת וְזֶה לָזֶה עִזְרוּ, / וּמִן הַקְּרָב תֵּצְאוּ בְּיָד רָמָה."' [965]

כִּשְׁמֹעַ הַנָּצִיב דִּבְרֵי הַבָּא, / וְכִרְאוֹתוֹ טַבַּעַת הַחוֹתָם,

פָּתַח מִיָּד הַדֶּלֶת לִרְוָחָה, / עִוֵּר לַמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֶיהָ.

שִׂים לֵב לִמְשַׁל אוֹתוֹ דִּהְקָן זָקֵן: / 'בּוֹרֵא הַלֵּב רַק הוּא רָזָיו יוֹדֵעַ.

צֻוִּינוּ לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידֵינוּ, / וּלְהוֹסִיף מַחֲשָׁבָה לַמַּעַשׂ.

בְּטוֹב וּבְרַע, כְּכָל אֲשֶׁר יִקְרֶה, / מֵחוֹבָתֵנוּ לְחַוּוֹת דַּעְתֵּנוּ.' [970]

קְצִין הַמֻּצָּב וּצְמֵא הַקְּרָב קָרַן / שָׂמוּ יַחְדָּו פְּנֵיהֶם אֶל הַחוֹמָה,

אֶחָד עָרוּם וְהַשֵּׁנִי תָּמִים. / אַף־כִּי כְּבָר הִתְנַסָּה בְּתַחְבּוּלוֹת,

עִם זָר כָּרַת רֵעוּת. בְּאִוַּלְתּוֹ / הִפְקִיר רֹאשׁוֹ וְהַמִּבְצָר לָרוּחַ.

לִבְנוֹ, נָמֵר בַּקְּרָב אַף הוּא, אָמַר: / 'אַי, בְּנִי, אִישׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת וּזְרִיז־יָדַיִם!

אַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר מִבְּלִי לְהַכִּירוֹ, / חָקְרֵהוּ בַּתְּחִלָּה וּבְחַן עַד תֹּם. [975]

דִּבְרֵי הַמֶּתֶק מִשִּׂפְתֵי נָכְרִי, / בִּפְרָט בִּימֵי חֵרוּם וּמִלְחָמָה,

חֲקֹר הֵיטֵב וְהִזָּהֵר מִפַּח. / בְּחַן כָּל מִקְרֶה חָדָשׁ עַד תַּכְלִיתוֹ,

כִּי גַּם מַצְבִּיא נָבוֹן עָלוּל לִפְסֹחַ / עַל פְּרָט חָשׁוּב מִבְּלִי בּוֹ לְהַשְׁגִּיחַ;

זְדוֹן־לֵב אוֹיְבוֹ יֵשׁ יִסָּתֵר מִמֶּנּוּ, / וּמִבְצָרוֹ יַפְקִיר לַסְּעָרוֹת.'

עִם בֹּקֶר־אוֹר מִהֵר קָרַן אִישׁ־קְרָב, / וְדֶגֶל תּוּר הֵנִיף כִּמְלֹא יָרֵחַ. [980]

קְרִיאַת־הַקְּרָב הִשְׁמִיעַ לְשִׁירוּי, / אוֹתֵת לַלּוֹחֲמִים גְּאֵי־הָרֹאשׁ.

כִּרְאוֹת שִׁירוּי אֶת דֶּגֶל הַכַּיִים, / שָׂם אֶת פָּנָיו אֶל עֵבֶר הַמַּצְבִּיא.

פָּרַץ בְּכֹחַ שַׁעַר הַמִּבְצָר, / וּבְדָם הִכְתִיר רָאשֵׁי הַמְּגִנִּים.

קָרַן מִזֶּה, מִצַּד שֵׁנִי שִׁירוּי, / לְמַעְלָה אֵשׁ־שְׁלָחִים, לְמַטָּה – יָם.

כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צָהֳרֵי הַיּוֹם, / מֵהַמִּבְצָר שָׁם לֹא נוֹתַר כָּל זֵכֶר. [985]

עָשָׁן תִּרְאֶה, רֹאשׁוֹ בָּעֲנָנִים. / לֹא עוֹד מְצָד וְלֹא סְפִינוֹת בַּמַּיִם,

רַק אֵשׁ זוֹרַחַת וּמַשַׁב הָרוּחַ; / קְרִיאַת עֶזְרָה וְרֵעַ מְנַצְּחִים.

כְּרֶדֶת הַחַמָּה מִמְּרוֹמָה, / מָצְאָה, בִּמְקוֹם מִבְצָר, מִישׁוֹר שׁוֹמֵם.

שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף חֲלָלִים עָלָיו, / עָשָׁן שָׁחוֹר עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר.

שְׁחוֹרָה כַּזֶּפֶת מְצוּלַת הַיָּם, / וּפְנֵי הֶחֳרָבָה – שִׁבֹּלֶת־דָּם. [990]

כּאכּוי, נכד צחָךּ, מתקיף

קָרַן צְמֵא־הַנָּקָם אֶת מְקוֹמוֹ / עָזַב, וּבָא אֶל מַנוּצִ’הְר הַשָּׁהּ.

תֵּאֵר לַנֶּעֱרָץ אֶת מַעֲשָׂיו / וְתַהְפּוּכוֹת הַמַּאֲבָק בַּצָּר.

הֵאִיר פָּנִים הַשָּׁהּ, בֵּרְכוֹ וְשָׂח: / 'לוּ עַד עוֹלָם תֹּאחַז אַלָּה וָרֶסֶן!

אַחַר צֵאתְךָ צָבָא עָרוּךְ הוֹפִיעַ / נָהוּג בִּידֵי גִּבּוֹר שׁוֹאֵף נָקָם.

נֶכֶד צַחָךּ הוּא, שְׁמוֹ

כָּכּוּי, שָׁמַעְתִּי, / דָּם לֹא טָהוֹר קוֹלֵחַ בְּעוֹרְקָיו. [995]

בְּמֵאָה אֶלֶף נֶפֶשׁ בָּא עָלֵינוּ, / בְּפָרָשִׁים גֵּאִים, מְהֻלָּלִים,

וְלֹא מְעַט הָרַג בַּאֲנָשַׁי, / אֲשֶׁר בּוֹ נִלְחֲמוּ כַּאֲרָיוֹת.

עַתָּה לִתְקֹף גָּמַר שׁוּב סַלְם אֹמֶר, / גַּנְגִּ־דִּזְ' הוּכְתּ שָׁלְחָה לוֹ עֶזְרָתָהּ.

אוֹמְרִים: כָּכּוּי – דִּיו־מִלְחָמָה, בִּשְׂדֵה־ / הַקְּרָב – אֵין־פַּחַד, אֵיתָנָה זְרוֹעוֹ.

עַד הֵנָּה לֹא נִקְרָה לִי בַּשָּׂדֶה, / וּבָאֵלֶּה לֹא הִתְנַסֵּיתִי בּוֹ. [1000]

הַפַּעַם כְּבוֹאוֹ לִתְקֹף אוֹתָנוּ, / אֶבְחַן כֹּחוֹ וּמִשְׁקָלוֹ אֵדַע.'

עָנָה קָרַן לוֹ וְאָמַר: 'אַי, שָׁהּ! / מִי יִתְיַצֵּב אִתְּךָ בִּשְּׂדֵה־הַקְּרָב?

אִם בֶּן תַּחֲרוּתְךָ יִהְיֶה נָמֵר, / הֵן שֵׁמַע הַפְּגִישָׁה עוֹרוֹ יַבְקִיעַ.

אֱמֹר־נָא לִי: כָּכּוּי זֶה מִיהוּ, מַהוּ? / מִי הַגִּבּוֹר אֲשֶׁר יִשְׁוֶה לְךָ?

בְּלֵב חָכָם וּבְרֹאשׁ צָלוּל וָעֵר / אַפְעִיל הַפַּעַם תַּחְבּוּלַת עָרְמָה, [1005]

וּמִגַּנְגִּ־דִּזְ’הוּכְתּ בִּגְבוּלוֹתֵינוּ / לֹא עוֹד לוֹחֵם יוֹפִיעַ כְּכָּכּוּי.'

אָמַר לוֹ מַנוּצִ’הְר הַמְהֻלָּל: / 'חֲסֹךְ הַפַּעַם צַעַר מִלִּבְּךָ.

אָכֵן הַרְבֵּה עָמַלְתָּ וְעָיַפְתָּ / בְּהַסָּעַת צְבָאֵנוּ וּבְנָקָם.

תּוֹרִי לְהִלָּחֵם הִנֵּה הִגִּיעַ. / אַתָּה, גִּבּוֹר בֶּן־חַיִל, תִּנָּפֵשׁ.'

עוֹדָם דּוֹבְרִים וּמֵהַמַּחֲנֶה / עָלָה קוֹל חֲצוֹצְרוֹת וַחֲלִילִים. [1010]

אֲבַק פַּרְסוֹת סוּסִים לְקוֹל הַתֹּף / הִשְׁחִיר אֲוִיר וּפְנֵי הָאֲדָמָה.

תֹּאמַר: ‘אַךְ נְשָׁמָה לַחֲרָבוֹת, / לַכִּידוֹנִים וְלָאַלּוֹת – לָשׁוֹן.’

עָלָה שָׁאוֹן וָרֵעַ ‘הֵא!’ וְ’קַח!' / חִצִּים כִּכְנַף רָחָם הִשְׁחִירוּ שַׁחַק.

דָּבְקָה מִדָּם הַכַּף אֶל הַנִּצָּב / וְהֶעָבִים הִרְעִיפוּ גֶּשֶׁם דָּם.

תֹּאמַר: ‘הָאֲדָמָה מַכָּה גַּלִּים / הַמַּעְפִּילִים אֶל מְרוֹמֵי רָקִיעַ!’ [1015]

הַשָּׂר כָּכּוּי הִרְעִים בְּקוֹל אַדִּיר, / וְלַשָּׂדֶה פָּרַץ כְּדִיו שָׂעִיר.

אַךְ מַנוּצִ’הְר עָמַד לוֹ בְּדַרְכּוֹ, / וְחֶרֶב־הֹדּוּ בְּכַפּוֹ נוֹצֶצֶת.

שְׁנֵיהֶם הֵרִיעוּ בְּקוֹלָם, עַד כִּי / הִרְעִידוּ הֶהָרִים וְהַצְּבָאוֹת.

נִדְמֶה: פִּילִים מִשְׁתּוֹלְלִים חָגְרוּ / מָתְנַיִם, וּלְנָקָם שָׁלְחוּ יָדַיִם.

כִּידוֹן פָּגַע בַּחֲגוֹרַת הַשָּׁהּ, / הִרְעִיד רֹאשׁוֹ וְקוֹבָעוֹ עִמּוֹ. [1020]

שִׁרְיוֹן הַכַּי נִקְרַע עַד לָאַבְנֵט, / בְּעַד הַקֶּרַע יְרֵכוֹ נֶחְשָֽׂפָה.

הָלַם בַּחֶרֶב מַנוּצִ’הְר אַף הוּא, / וּמִן הַגַּב הִבְקִיעַ הַשִּׁרְיוֹן.

כָּל־עוֹד זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹהֶרֶת / וְלֹא עָבְרָה אֶת צֹהַר הָרָקִיעַ,

נִטַּשׁ הַקְּרָב בֵּין שְׁנֵי הַנְּמֵרִים, / אָבָק שָׁחוֹר בּוֹלֵל בַּדָּם הַחַם.

אוּלָם כִּנְטוֹת חַמָּה לְהַעֲרִיב, / עָצְמַת־הַקְּרָב הָלְכָה וְשָׁכְכָה. [1025]

לֵב מַנוּצִ’הְר מָאַס בַּמַּאֲבָק: / הִדֵּק אֶת אַרְכּוֹפָיו, שָׁלַח כַּפּוֹ,

עַל נְקַלָּה תָּפַשׂ אַבְנֵט כָּכּוּי,¹⁰⁰ / אֶת הָעֲנָק הֵנִיף מֵהָאֻכָּף,

הִשְׁלִיךְ פָּצוּעַ אֶל הַחוֹל הַחַם, / וְלַהֲבוֹ הִטְבִּיעַ בְּחָזֵהוּ.

הָעֲרָבִי בְּשֶׁל מִזְגּוֹ נָפַל,¹⁰¹ / בְּרֶחֶם־אֵם נוֹעַד לוֹ הַגּוֹרָל.

סלם בורח ונהרג בידי מנוצ’יהר

בְּמוֹת כָּכּוּי נָפְלָה מִשְׁעֶנֶת רוּם; / אֲדוֹן הַמַּעֲרָב שִׁנָּה דַּרְכּוֹ. [1030]

רֹאשׁוֹ שׁוֹחֵר־הָרִיב זָנַח נָקָם, / בִּקֵּשׁ לִמְצֹא מִפְלָט בַּמְּצוּדָה.

אֲבָל בְּהַגִּיעוֹ לִשְׂפַת הַמַּיִם, / זֵכֶר מַעְבֹּרֶת עֵץ שָׁם לֹא מָצָא.

מֵאֲחוֹרָיו צְבָא מַנוּצִ’הְר דּוֹלֵק, / סוֹעֵר וּמִשְׂתָּעֵר יָצָא לַדֶּרֶךְ.

מְלֵאָה פְּצוּעִים וַהֲרוּגִים הַדֶּרֶךְ, / עַד־כִּי קָשְׁתָה עַל הַבּוֹרְחִים לָנוּס.

הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ שׁוֹחֵר נָקָם / יָשַׁב עַל רַמָּכוֹ קַל־הָרַגְלַיִם, [1035]

הִתִּיר אֶת מָגִנּוֹ כְּבַד הַמִּשְׁקָל / וְהִדְהִירוֹ אֱלֵי אֲבַק אוֹיְבוֹ.

כְּהַגִּיעוֹ קָרוֹב אֶל מֶלֶךְ רוּם, / קָרָא אֵלָיו: 'עֲמֹד, נָבָל טָמֵא!

בִּגְלַל הָעֲטָרָה רָצַחְתָּ אָח – / הַמְצָאתָהּ? עַד לְמָתַי תִּבְרַח?

הִנֵּה, אַי, שָׁהּ, הֵבֵאתִי כֵּס וָכֶתֶר, / הָעֵץ גָּדַעְתָּ שׁוּב נוֹתֵן פִּרְיוֹ.

מִנֵּזֶר הַגְּדֻלָּה אַל תַּעֲרֹק, / כִּסֵּא חָדָשׁ הֵכִין לְךָ סָבִי. [1040]

הֵנִיב יְבוּל הָעֵץ אֲשֶׁר נָטַעְתָּ, / בּוֹא וְאָסְפֵהוּ אֶל חֵיקְךָ עַתָּה.

אִם חוֹחַ הוּא – אוֹתוֹ טִפְּחוּ יָדֶיךָ, / אִם מֶשִׁי רַךְ – אַתָּה הַבַּד אָרַגְתָּ.'

עוֹדוֹ דּוֹבֵר, הִדְהִיר אֶת רַמָּכוֹ. / עַד מְהֵרָה הִשִּׂיג אֶת הַבּוֹרֵחַ,

הֵנִיף חַרְבּוֹ, הִכָּהוּ עַל עָרְפּוֹ, / וְאֶת גּוּפוֹ שִׁסֵּף לִשְׁנַיִם חֲצָאִים.

צִוָּה נוֹשֵׂא־כֵּלָיו לִכְרֹת רֹאשׁוֹ, / וְעַל כִּידוֹן אוֹתוֹ מוּקָע לָשֵׂאת. [1045]

רָאוּ הַלּוֹחֲמִים וְהִתְפַּלְּאוּ / לְעֹז רוּחוֹ וּלְכֹחַ זְרוֹעוֹתָיו.

דָּמָה צְבָא סַלְם עֵדֶר מְפֻזָּר / לַעֲבָרִים בְּיוֹם סוּפַת שְׁלָגִים.

קְבוּצוֹת־קְבוּצוֹת תָּעוּ הָעֲרִיקִים / עַל פְּנֵי מִישׁוֹר, הָרִים וְגֵיאָיוֹת.

אָדָם חָכָם, בְּהִיר מַחֲשָׁבָה, / אֲשֶׁר שִׂיחוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ עָרֵב,

שָׁלְחוּ אֶל מַנוּצִ’הְר הַמְנַצֵּחַ / לִפְרֹשׂ כַּפַּיִם וְלֵאמֹר בִּשְׁמָם: [1050]

'כֻּלָּנוּ עֲבָדֶיךָ, לֹא נִדְרֹךְ / בָּאָרֶץ בִּלְתִּי אִם בִּפְקֻדָּתְךָ.

בֵּינֵינוּ בַּעֲלֵי בָּקָר וָצֹאן / וּבַעֲלֵי שָׂדוֹת וְאַרְמוֹנוֹת.

הַמִּלְחָמָה לֹא אָנוּ בָּהּ בָּחַרְנוּ, / לָלֶכֶת נֶאֱלַצְנוּ בִּפְקֻדַּת הַשָּׁהּ.

כְּחַיָּלִים לִשְׂדֵה־הַקְּרָב הִגַּעְנוּ, / לֹא מִשִּׂנְאָה וְתַאֲוַת־נָקָם.

מֵרֶגַע זֶה אֲנַחְנוּ עֲבָדֶיךָ, / וּמַרְכִּינִים רָאשֵׁינוּ לְצַוֶּיךָ. [1055]

נָקָם, חָלִילָה, אִם תִּדְרשׁ וָדָם, / לַעֲצָרְךָ, מַצְבִּיא, לֹא בְּכֹחֵנוּ.

שָׂרֵינוּ עַד אֶחָד הִנֵּה בָּאִים, / חַפִּים מִכָּל אָשָׁם הֵם לְפָנֶיךָ.

עֲשֵׂה כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, / אַתָּה מוֹשֵׁל בַּנְּפָשׁוֹת הָאֵלֶּה.'

אָמַר דְּבָרוֹ הָאִישׁ חֲכַם־הַלֵּב / וּמַנוּצִ’הְר מָפְתָּע הִטָּה לוֹ אֹזֶן,

וְכֹה עָנָה: 'חֲמַת־נָקָם אַשְׁלִיךְ / אֶל הֶעָפָר וַאֲרוֹמֵם אֶת שְׁמִי. [1060]

דָּבָר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מִיַּזְדָּן, / מֵאַהְרִימַן הוּא בָּא וְחֵטְא עִמּוֹ.

הַחַטָּאִים יָגוּרוּ מִפָּנַי, / וְהַדִּיוִים יִשְׂאוּ אֶת רָעָתָם.

עַתָּה שְׁמָעוּנִי: אִם אוֹיְבַי עוֹדְכֶם, / וְאִם בְּנֵי־בְּרִית דּוֹרְשֵׁי טוּבִי,

אַחַר הַנִּצָּחוֹן מִידֵי אִיזַד – / סְלִיחָה לַחַף־מֵחֵטְא וְלָאָשֵׁם!

בָּא יוֹם הַצֶּדֶק, וְהָעָוֶל תָּם. / רָאשֵׁי הָאֲצִילִים בְּטוּחִים מֵהֶרֶג. [1065]

בַּקְּשׁוּ אַךְ יְדִידוּת וְאַהֲבָה, / פַּתְּחוּ חֲגוֹר־הַקְּרָב מֵעֲלֵיכֶם.

הֱיוּ בְּנֵי־דַעַת טְהוֹרִים בַּדָּת, / בְּרִיאִים בַּגּוּף, מִחוּץ לַנְּקָמָה.

תִּהְיֶה הָאָרֶץ, בָּהּ אַתֶּם גָּרִים, / אֲשֶׁר תִּהְיֶה, תּוּרָן אוֹ סִין אוֹ רוּם,

יִשְׁכֹּן הָאשֶׁר בִּמְעוֹנוֹתֵיכֶם, / נַפְשׁוֹתֵיכֶם בִּנְווֹתֵיכֶם יַזְהִירוּ.'

קְצִינֵי אִירָן קָרְאוּ הַלֵּל וָשֶׁבַח / לְמַצְבִּיאָם הַתָּם וְהַיָּשָׁר. [1070]

מִנְשָׁר יָצָא מֵאֹהֶל מַנוּצִ’הְר: / 'פַּהְלַוָנִים¹⁰² דְּגוּלִים וַחֲכָמִים!

לֹא עוֹד תַּגִּירוּ דַּם אָדָם לָרִיק, / כּוֹכַב זֵדִים וְעָרִיצִים דָּעַךְ.'

הַלּוֹחֲמִים צְמֵאֵי־הַקְּרָב מִסִּין / בְּהַכְנָעָה נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה.

כָּל כְּלֵי נִשְׁקָם וְצִיּוּדָם הָרַב / אֶל בֶּן־פַּשַׁנְג הֵבִיאוּ בְּיִרְאָה.

קְבוּצוֹת־קְבוּצוֹת הוֹפִיעוּ לְפָנָיו, / וְהַר גָּדוֹל הֵקִימוּ לְרַגְלָיו. [1075]

הִנִּיחוּ שִׁרְיוֹנִים, לוּחוֹת מָגֵן, / קְסָדוֹת, אַלּוֹת וַחֲרָבוֹת מֵהֹדּוּ.

הַשָּׁהּ הִסְבִּיר פָּנִים מֵעַל כִּסְאוֹ, / וְהוֹשִׁיבָם אִישׁ־אִישׁ כְּיַחֲשׂוֹ.

מנוצ’יהר שולח את ראש סלם לפרידון

מַלְאָךְ בֶּן־חַיִל הַגִּבּוֹר שָׁלַח, / וְאֶל יָדָיו נָתַן רֹאשׁ שָׁהּ כָוַר.

הוֹסִיף אִגֶּרֶת אֶל סָבוֹ וּבָהּ / הַתַּחְבּוּלוֹת וּמַהֲלַךְ הַקְּרָב.

רֵאשִׁית־דָּבָר פֵּאֵר אֶת הַבּוֹרֵא, / אַחַר־כֵּן אֶת הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל: [1080]

'הַשֶּׁבַח לַאֲדוֹן הַנִּצְחוֹנוֹת! / לוֹ הַכָּבוֹד, הַזֹּהַר וְהַחֹסֶן.

הַטּוֹב וְגַם הָרַע הֵם מִיָּדוֹ, / וְלוֹ תְּרוּפָה לְכָל מַדְוֶה וָחֹלִי.

עַתָּה בִּרְכַּת אִיזַד עַל פַרִידוּן, / הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם וְהָאַמִּיץ,

אֲשֶׁר מִלְּטָנוּ מִכַּבְלֵי הָרֶשַׁע. / בִּינָה לַשָּׁהּ וְזֹהַר אֱלֹהִים.

חָזִינוּ נְקָמָה בְּרוֹֽכְבֵי־סִין, / עָרַכְנוּ מַאֲרָב לְחַיֵּיהֶם, [1085]

בְּכֹחֲךָ מִשְּׁנֵי הַמְּרֵעִים, / אֲשֶׁר שָׁפְכוּ אֶת דַּם אִירַג' סָבֵנוּ,

הִתַּזְנוּ רָאשֵׁיהֶם בְּחַרְבוֹתֵינוּ, / וּבַפְּלָדָה חִטֵּאנוּ פְּנֵי הָאָרֶץ.

אַחַר אִגֶּרֶת זוֹ אָבוֹא כְּרוּחַ, / וַאֲסַפֵּר מִכָּל אֲשֶׁר קָרָנוּ.'

אֶל הַמִּבְצָר שָׁלַח שׁוּב אֶת שִׁירוּי, / הָאִישׁ הַמְנֻסֶּה וְהַנּוֹעָז,

וְכֹה אָמַר לוֹ: 'בְּדֹק אֶת הַשָּׁלָל, / וּבְחַר מִמֶּנּוּ כַּהֲבָנָתְךָ. [1090]

אֶת כָּל הָרְכוּשׁ עֲמֹשׂ עַל גַּב גְּמַלִּים, / וַהֲבִיאֵהוּ לְאַרְמוֹן הַשָּׁהּ.'

צִוָּה תֻּפֵּי־נְחשֶׁת וּקְרָנוֹת / לָצֵאת לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה הַנָּע,

וְאֶת צְבָאוֹ הִסִּיעַ מֵהַיָּם, / מֵהַמִּבְצָר אֶל עֵבֶר פַרִידוּן.

כְּהֵרָאוֹת הַנִּין בְּתַּמִישֶׁה / מִהֵר הַמֶּלֶךְ לְקַבֵּל פָּנָיו.

קוֹל שׁוֹפָרוֹת עָלָה בְּעַד הַשַּׁעַר, / וְהַצָּבָא צָעַד לִקְרַאת הַבָּא. [1095]

כָּל הַפִּילִים נָשְׂאוּ כִּסְאוֹת מִשְּׁבוֹ / בְּצַו הַשָּׁהּ בֶּן־הַמַּזָּל הָעֵר.

וְאַפִּרְיוֹן הֵכִין עָשׂוּי זָהָב / וְשֵׁשׁ־מָשְׁזָר מִסִּין וְאַבְנֵי־חֵן.

אִתּוֹ דְּגָלִים בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת: / צָהֹב, תּוֹלַע וּתְכֵלֶת־הָעוֹלָם.

מִיָּם גִּילָן, כְּמוֹ עָנָן שָׁחוֹר, / לִמְצַד סָרִי מִהֵר צְבָא פַרִידוּן.

מוֹשְׁכוֹת וְאַבְנֵטִים וּמָגִנִּים / לוֹ מִזָּהָב וְאַרְכּוֹפִים מִכֶּסֶף. [1100]

עִם אוֹצָרוֹת, פִּילִים וּכְלֵי־חֶמְדָּה / מִהֵר הַשָּׁהּ לִקְרַאת נִינוֹ הַבָּא.

כִּקְרֹב גִּבּוֹר־הַחַיִל אֶל הַשָּׁהּ, / עָשָׂה הַלָּה שְׁאָר דַּרְכּוֹ בָּרֶגֶל.

גַּם אַנְשֵׁי־גִיל בַּעֲנָקֵי זָהָב, / בְּקוֹבְעֵיהֶם שְׁחוֹרִים עָשׂוּ כָּמוֹהוּ.

מֵאֲחוֹרֵי הַמֶּלֶךְ צָעֲדוּ / הָאִירָנִים כַּאֲרָיוֹת גֵּאִים.

לִפְנֵי הַחַיִל נָעוּ הַפִּילִים, / אַחֲרֵיהֶם בַּסַּךְ – הַלּוֹחֲמִים. [1105]

כְּהֵרָאוֹת נֵס פַרִידוּן בַּדֶּרֶךְ, / עָרַךְ צְבָא־מַנוּצִ’הְר אֶת שׁוּרוֹתָיו.

יָרַד מֵאֻכָּפוֹ יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר, / וְהוּא כְּעֵץ צָעִיר מֵנִיב אֶת בִּכּוּרָיו.

נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה וּבֵרַךְ / אֶת עֲטַרְתּוֹ, כִּסְאוֹ וְחוֹתָמוֹ.

נִשְּׁקוֹ הַשָּׁהּ, לִטֵּף כַּפּוֹ בְּרֹךְ, / צִוָּהוּ לַעֲלוֹת עַל רַמָּכוֹ.

כְּהַגִּיעָם אֶל הַמָּקוֹם שִׁגֵּר / הַשָּׁהּ אֶל סָם לֵאמֹר: ‘עֲלֵה וּבוֹא!’ [1110]

כִּי לֹא מִכְּבָר שָׁב סָם מֵהִנְדּוּסְתָּן / מִמִּלְחָמָה בִּצְבָא הַמְכַשְּׁפִים.¹⁰³

הֵבִיא הַרְבֵּה חֶפְצֵי־סְגֻלָּה וָפָז / מִבְּלִי אֲשֶׁר פִּלֵּל לָזֹאת הַשָּׁהּ,

פְּנִינִים וְדִינָרִים לַאֲלָפִים, / אֲשֶׁר חַשָּׁב לֹא יִסְפְּרֵם מֵרֹב.

כִּקְרֹב הַבָּא אֶל מֶלֶךְ־הָעוֹלָם, / בֵּרַךְ אֶת הַזָּקֵן וְאֶת הָעֶלֶם.

כִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת הַפַּהְלַוָן, / קְרָאוֹ לָשֶׁבֶת עַל יָדוֹ וְשָׂח: [1115]

'אֲנִי מַפְקִיד נִינִי זֶה בְּיָדֶיךָ, / כִּי עוֹד מְעַט אֶשְׁכַּב עִם אֲבוֹתַי.

הֱיֵה בְּעֶזְרָתוֹ בְּכָל דְּרָכָיו, / וְאַל יִפֹּל בִּשְׁאָר־רוּחוֹ מִמֶּךָּ.'

אָחַז בְּכַף־יַד מַנוּצִ’הְר, נִינוֹ, / וְשָׂם אוֹתָהּ בְּכַף הַפַּהְלַוָן.

עֵינָיו נָשָׂא שָׁמַיְמָה בְּיִרְאָה / וְשָׂח: 'רִבּוֹן עוֹלָם, שׁוֹפֵט רַב־חֶסֶד!

אַתָּה אָמַרְתָּ: “צֶדֶק מִשְׁפָּטִי. / אֲנִי פּוֹדֶה עָשׁוּק מִיַּד עוֹשְׁקֵהוּ.” [1120]

הֱיֵה סִתְרִי וּמִשְׁעָנִי בַּצַּר לִי; / הַכֶּתֶר מִיָּדְךָ וְהַחוֹתָם.

מִשְׁאֲלוֹתַי מִלֵּאתָ עַד תֻּמָּן. / קָחֵנִי־נָא אֶל הָעוֹלָם הַבָּא,

עוֹלָם יָפֶה מִזֶּה. בָּזֶה, בַּצַּר, / נָקְטָה נַפְשִׁי לְהִתְמַהְמֵהַּ עוֹד.'

הַשַּׂר שִׁירוּי עִם הַשָּׁלָל הָרַב / בֵּין כֹּה וָכֹה הִגִּיעַ לָאַרְמוֹן;

הַפָּדִשָּׁהּ חִלְּקוֹ בֵּין הַצָּבָא. / יוֹמַיִם נִשְׁאֲרוּ מֵחֹדֶשׁ מִהְר, [1125]

עֵת פַרִידוּן צִוָּה אֶת מַנוּצִ’הְר / לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ בְּקוֹבָעוֹ.

בְּמוֹ יָדָיו הִכְתִּיר אֶת רֹאשׁ נִינוֹ, / עֵצוֹת טוֹבוֹת הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנוֹ.

מות פרידון

אַחַר כָּל זֹאת מָלְאוּ יְמֵי הַשָּׁהּ, / עֵץ־הַכַּיִים הָרָם נָבְלוּ עָלָיו,

נוֹטֶה לִנְטשׁ הַנֵּזֶר וְהַכֵּס, / שָׂם לְפָנָיו אֶת שְׁלשֶׁת הָרָאשִׁים,

וּמְמָרֵר בִּבְכִי וְנֶאֱנָח, / מִבְּלִי לִמְצֹא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ, [1130]

קוֹנֵן בְּלִי הֶרֶף עֲלֵיהֶם, / וְכֹה קָרָא הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל:

'חָשַׁךְ יוֹמִי בְּאֵין אִתִּי בָּנַי, / אֲשֶׁר שִׂמְּחוּ לִבִּי וְגַם הִכְאִיבוּ.

בְּזוּיִים נָפְלוּ חָלָל בַּחֲרוֹנִי / לִמְשׂוֹשׂ שׂוֹנְאַי וְלִמְגִנַּת נַפְשִׁי.

עַל רָעָתָם וְעַל מַעֲשֵׂיהֶם / הַמֻּשְׁחָתִים הָעֹנֶשׁ מְצָאָם.

כִּי לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי, / קָדְרָה הָאָרֶץ עַל שְׁלָשְׁתָּם גַּם יַחַד.' [1135]

בְּלֵב דָוֶה וּבִדְמָעוֹת זוֹלְגוֹת / כִּלָּה שְׁאָר יָמָיו עַד בּוֹא קִצּוֹ.

מֵת פַרִידוּן, אַךְ שְׁמוֹ, זָכוּר לַטּוֹב, / נִשְׁאַר עִמָּנוּ וְיִנּוֹן לָעַד.

מוֹפֵת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הָיָה, / וְגַם בַּצַּר לוֹ לֹא נִגְרַע צִדְקוֹ.

עַתָּה שָׁהּ מַנוּצִ’הְר עָנַד הַכֶּתֶר, / וְעַל מָתְנָיו חָגַר אַבְנֵט דָּמִים.

כְּדֶרֶךְ מְלָכִים הֵקִים לוֹ יָד, / חֶלְקוֹ זָהָב אָדֹם, חֶלְקוֹ כָּחֹל. [1140]

עַל כִּסֵּא־שֵׁן הוֹשִׁיבוּ אֶת הַמֵּת / וְעַל רֹאשׁוֹ תָּלוּ עֲטֶרֶת־שְׁבוֹ.

שׁוֹעֵי־הָעָם נִגְּשׁוּ אֶחָד־אֶחָד, / חָלְקוּ כָּבוֹד וְנִפְרְדוּ כַּדָּת.

בַּסּוֹף נִנְעַל הַשַּׁעַר עַל הַשָּׁהּ, / אָדָם דָּגוּל עָזַב עוֹלַם הַשֶּׁפֶל.

שִׁבְעָה יָמִים כָּאַב לֵב מַנוּצִ’הְר, / עֵינָיו מָלְאוּ דְּמָעוֹת, פָּנָיו חָוְרוּ.

שִׁבְעָה יָמִים אָבַל הַשַּׁהְרְיָר, / עִמּוֹ אָבְלוּ הָעִיר וְהַבָּזָר. [1145]

תֵּבֵל, כֻּלֵּךְ אַךְ הֲתוּלִים וָהֶבֶל. / אָדָם בֶּן־דַּעַת לֹא יִשְׂמַח עָלַיִךְ.

תְּחִלָּה אַתְּ מְפַנֶּקֶת כָּל אֶחָד, / אַחַר־כֵּן, בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר,

כַּחְשֹׁק נַפְשֵׁךְ הַפִּקָּדוֹן לָקַחַת, / מָה עֶרֶךְ אִם עָפָר וְאִם אַלְמֹג הוּא?

אִם שַׁהְרְיָר אַתָּה וְאִם נָתִין – / יַד־הָעוֹלָם נְשִׁימָתְךָ קוֹטַעַת.

הַדְּאָגוֹת וְהַשְּׂמָחוֹת – חֲלוֹם. / אַל תְּצַפֶּה לְעוֹלָמִים לִחְיוֹת. [1150]

אַשְׁרֵי אָדָם, בֵּין מֶלֶךְ וּבֵין עֶבֶד, / אִם יָד וָשֵׁם לַטּוֹב הוּא וְלַחֶסֶד.

ז. מַנוּצִ’הְר

פתיחה נאום הכתר

שִׁבְעָה יָמִים בְּבֶכֶה וּבְמִסְפֵּד / אָבַל הָעָם עַל פַרִידוּן הַמֵּת, [v.129]

וּבַשְּׁמִינִי בָּא מַנוּצִ’הְר הַשָּׁהּ, / וְעַל רֹאשׁוֹ שָׂם כֶּתֶר הַכַּיִים.

כְּשָׁפִים כָּבַל בְּתַחְבּוּלוֹת עָרְמָה, / מָלַךְ בִּיקָר שָׁנִים שִׁשִּׁים כִּפְלַיִם.

הַגִּבּוֹרִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת / תְּהִלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ הִשְׁמִיעוּ.

אַחַר שִׂימוֹ הַכֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ, / הוֹדִיעַ בְּאָזְנֵי יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל [5]

בְּשׂוֹרַת הַצֶּדֶק, הַגְּבוּרָה, הַדָּת, / הַטָּהֳרָה, הַטּוֹב וְהַחָכְמָה.

אָמַר: 'אֲנִי בְּכֵס גַּלְגַּל־שָׁמַיִם / גַּם זַעַם קְרָב, גַּם אַהֲבָה וָצֶדֶק.¹⁰⁴

הָאֲדָמָה – עַבְדִּי, רֵעִי – רָקִיעַ, / רָאשֵׁי נוֹשְׂאֵי־הָעֲטָרוֹת – שְׁלָלִי.

לִי דַּת יַזְדָּן וְזֹהַר תִּפְאַרְתּוֹ, / אֲנִי מוֹשֵׁל בַּטּוֹב וּבָאָסוֹן,

אֲנִי שׁוֹחֵר נָקָם בְּאֹפֶל לַיְלָה, / אַךְ אָנֹכִי גַּם אֵשׁ־בַּרְזִין לוֹהֶטֶת.¹⁰⁵ [10]

לִי חֶרֶב־שָׁהּ וְנַעֲלֵי־זָהָב, / אֲנִי נוֹשֵׂא נֵס־הַנָּפַּח כָּוֶה.

אֲנִי מַדְלִיק הָעֲנָנִים בְּחֶרֶב, / אֵינֶנִּי מְרַחֵם עַל אִישׁ בַּקְּרָב.

לְעֵת מִשְׁתֶּה אֲנִי נָדִיב כְּגֶשֶׁם, / בְּאֻכָּפִי נְשִׁימָתִי שַׁלְהֶבֶת.¹⁰⁶

אֲנִי כּוֹרֵת יְדֵי הַחַטָּאִים, / הוֹפֵךְ הָאָרֶץ לְרִקְמַת דָּמִים;

מֵנִיף אַלָּה, מַשְׂגִּיא הָעֲטָרָה / מִכֵּס שֶׁנְהָב מֵאִיר הַמַּמְלָכָה [15] [v.130]

לַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה עֶבֶד אָנֹכִי, / מִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם.

נַכֶּה־נָא עַל פָּנֵינוּ וְנִבְכֶּה, / תָּסֹבְנָה שִׂיחוֹתֵינוּ עַל יַזְדָּן.

מִמֶּנּוּ כֵּס וָכֶתֶר וְצָבָא, / לוֹ הַתּוֹדָה, וּבוֹ אֶמְצָא מַחְסֶה.

אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ פַרִידוּן. / סָבִי, זָקֵן הָיָה, אֲנִי צָעִיר.

הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹתֵינוּ שֶׁבַע / זוֹנֵחַ אֶת הַדָּת וְסָר מִטּוֹב, [20]

אֲשֶׁר מֵסֵב עָמָל לַעֲנִיִּים, / מֵקֵל בַּאֲבוֹתָיו וּבִקְרוֹבָיו,

מֵרִים רֹאשׁוֹ בְּגַאֲוָה מֵעשֶׁר / וּמִתְאַנֶּה חִנָּם לַחֵלְכָּאִים,

הוּא בְּעֵינַי גַָּרוּעַ מִכּוֹפֵר, / וְנַעֲוֵה־לֵבָב מֵאַהְרַמַן.

יוֹדֵעַ דָּת וָדִין, אַךְ מְפֵרָם, / קִלְלַת יַזְדָּן עָלָיו וְקִלְלָתִי,

אֶתְפֹּשׂ בַּכַּף אֶת חֶרֶב הַנָּקָם / וְאַחֲרִיב אֶת כָּל מְדִינָתוֹ.' [25]

אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה / בֵּרְכוּהוּ מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק:

"סָבְךָ הַמְבֹרָךְ, אַי, מֶלֶךְ טוֹב, / לִמֶּדְךָ הֲלִיכוֹת כִּסֵּא וָכֶתֶר.

יִהְיוּ לָעַד כִּסְאוֹ הָרָם, כִּתְרוֹ / וְזֹהַר מוּבַּדָּיו מְנָת חֶלְקֶךָ.

לִפְקֻדָּתְךָ תָּמִיד לִבּוֹת כֻּלָּנוּ, / וְנַפְשׁוֹתֵינוּ נְכוֹנוֹת עִמְּךָ.'

קָם סָם, גִּבּוֹר הָאָרֶץ, עַל רַגְלָיו, / וְשָׂח אֶל מַנוּצִ’הְר: 'שׁוֹפֵט צַדִּיק! [30] [v.131]

מִכָּל הַמְּלָכִים רָאוּ עֵינַי, / אַתָּה יָשָׁר וָטוֹב וַאֲכַבֶּדְךָ.

אַתָּה יוֹצֵא מַלְכֵי אִירָן מֵאָז, / וּבְחִיר כְּפִירִים וְאַמִּיצִים אַתָּה.

גּוּפְךָ וְנִשְׁמָתְךָ יִשְׁמֹר יַזְדָּן, / יִשְׂמַח לִבְּךָ וּמַזָּלְךָ יַצְלִיחַ.

אַתָּה מַזְכִּיר לִי הַיָּמִים מִכְּבָר / וְכִסְאֲךָ סִתְרָה לִי בַּצָּרָה.

אַתָּה אַרְיֵה אֵיתָן בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב, / וְשֶׁמֶשׁ מַזְהִירָה בְּמִשְׁתָּאוֹת. [35]

מָקוֹם וּזְמַן יִהְיוּ אֲבַק רַגְלֶיךָ, ¹⁰⁷ / כִּסֵּא־הַשְּׁבוֹ יִהְיֶה מְקוֹם שִׁבְתֶּךָ.

כְּטַהֶרְךָ הָאֲדָמָה בַּחֶרֶב, / שֵׁב וּבַלֵּה בַּנְּעִימִים יָמֶיךָ.

מִלְחֲמוֹתֶיךָ מֵעַתָּה שֶׁלָּנוּ, / לְךָ הַכֵּס, הַכּוֹס וְהַמִּשְׁתֶּה.

גַּם אֲבוֹתַי נִמְנוּ עִם גִּבּוֹרִים, / מִשְׁעֶנֶת הַגְּדוֹלִים וְהַשָּׁהִים;

מֵאָז גַּרְשָׁסְפּ עַד נַרִימָן / הָיוּ שָׂרֵי־צָבָא, תּוֹפְשֵׂי־אַלָּה. [40]

אָנוּעַ בָּעוֹלָם, וּבִכְבָלִים / אָבִיא מִבֵּין אוֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ.

לִי תֹּאַר פַּהְלַוָן נָתַן סָבְךָ, / בַּעֲצָתְךָ וּבְחַסְדְּךָ חָכַמְתִּי.'

הַשַּׁהְרְיָר הֵשִׁיב לוֹ תִּשְׁבָּחוֹת / וּמַתָּנוֹת נָתַן מֵאוֹצָרוֹ.

סָם בֶּן־נַיְרַם יָצָא מֵעִם הַשָּׁהּ, / עִמּוֹ הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי־צְבָאוֹ,

וְאֶל בֵּיתוֹ לָנוּחַ שָׂם פָּנָיו, / בְּעוֹד תֵּבֵל עָלְתָה עַל דֶּרֶךְ־טוֹב.

הולדת זאל

עַתָּה סִפּוּר נוֹסָף, מָלֵא פְּלָאוֹת, / אֶחְרֹז מֵהַגָּדַת קְדוּמִים נִשְׁכַּחַת.

הַסְכֵּת וּשְׁמַע וְשִׂים אֶל לְבָבְךָ, / אֵיךְ הַגּוֹרָל הֵתֵל בְּסָם נַיְרַם.

חֲשׂוּךְ־בָּנִים הָיָה הַשּׁוֹעַ סָם, / לִבּוֹ צוֹפֶה לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם. [v.132]

יְפַת־מַרְאֶה שָׁכְנָה בְּהַרְמוֹנוֹ, / וְרֻדִּים פָּנֶיהָ, תַּלְתַּלֶּיהָ מֻשְׁק,¹⁰⁸

מֵרַחֲמָהּ צִפָּה לְבֵן זָכָר, / כִּי זוֹ, אֲשֶׁר דָּמְתָה לַלְּבָנָה, [50]

הָרְתָה לְסָם, וּכְבָר מָלְאוּ יָמֶיהָ, / מִכֹּבֶד הַמַּשָּׂא לָאָה גֵּוָהּ.

מִקֵּץ יָמִים הַרְבֵּה יָלְדָה לוֹ בֵּן; / הָיָה הָרַךְ מֵאִיר עוֹלָם כְּשֶׁמֶשׁ.

אָמְנָם יְפֵה־פָנִים הָיָה כַּשֶּׁמֶשׁ, / אַךְ לְבָנוֹת הָיוּ שַׂעֲרוֹתָיו.

כְּהִוָּלְדּוֹ לָאֵם כָּזֶה, מָנְעוּ / אֶת הַשְּׁמוּעָה מִסָּם שִׁבְעָה יָמִים.

נְשׁוֹת הַפַּהְלַוָן הַמְהֻלָּל / שָׁפְכוּ דְּמָעוֹת לִפְנֵי מִטַּת הַיֶּלֶד. [55]

אִישׁ לֹא הֵהִין לָבוֹא עִם הַבְּשׂוֹרָה, / כִּי בֶּן־שֵׂיבָה יָלְדָה לוֹ הָאִשָּׁה.

אָמָה אַחַת עַזָּה כַּלְּבִיאָה / הִרְהִיבָה עֹז לָגֶשֶׁת אֶל הָאָב,

לְהוֹדִיעוֹ עַל הַמַּצָּב כְּמוֹ. / פָּתְחָה אֶת פִּיהָ בְּהַלֵּל לֵאמֹר:

'יָמִים טוֹבִים יָבוֹאוּ עַל רֹאשְׁךָ, / וְיֵעָקְרוּ מִשֹּׁרֶשׁ מְשַׂנְּאֶיךָ.

אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ מֵאלֹהִים, קִבַּלְתָּ, / וְלַאֲשֶׁר צִפִּיתָ, בָּא לְךָ. [60]

מֵאֲחוֹרֵי פָּרֹכֶת הַרְמוֹנְךָ / יָלְדָה לְךָ יְפַת־הַתֹּאַר בֵּן.

נִכָּר בּוֹ פַּהְלַוָן טְהָר־לֵבָב, / מֵאֹמֶץ גּוּר־אַרְיֵה תִּמְצָא בַּיֶּלֶד.

גּוּפוֹ כְּכֶסֶף, לְחָיָיו כָּעֵדֶן, / לֹא תְּגַלֶּה בּוֹ דֹּפִי אוֹ מִגְרַעַת,

זוּלַת אֶחָד, כִּי שְׂעָרוֹ כְּשֶׁלֶג. / כָּזֶה הָיָה רְצוֹן הָאֱלֹהִים.

שְׂמַח, אֲדוֹנִי, בְּחֶלְקְךָ הַטּוֹב, / וְאַל תִּלְבַּשׁ קַדְרוּת וּדְאָגָה.' [65]

סָם הַפָּרָשׁ יָרַד מֵעַל כִּסְאוֹ / וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הַהַרְמוֹן.

מָצָא תִּינוֹק לְבֶן־שֵׂעָר אָצִיל, / אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא רָאָה עֲדֶנָּה:

שְׂעַר גּוּפוֹ וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כַּשֶּׁלֶג, / אַךְ לְחָיָיו אֲדַמְדַּמּוֹת, יָפוֹת. [v.133]

כִּרְאוֹת הָאָב אֶת עוֹלְלוֹ הַשָּׂב, / קָדְרוּ עָלָיו בְּבַת־אַחַת שָׁמָיו.

נַפְשׁוֹ יָרְעָה לוֹ פֶּן יַאֲשִׁימוּהוּ, / כִּי הֶעֱוָה וְסָר מִדֶּרֶךְ ישֶׁר. [70]

אֶל הַשָּׁמַיִם אָז נָשָׂא עֵינָיו / חִלָּה אֶת פְּנֵי אֱלֹהַּ וְאָמַר:

'אַתָּה אֲשֶׁר שָׂגַבְתָּ מֵעָווֹן, / וְכָל הַטּוֹב אַךְ בִּרְצוֹנְךָ פּוֹעֵל,

אִם־נָא חָטָאתִי חֵטְא כָּבֵד מִנְּשׂא, / וּבְלֹא יוֹדְעִים בְּאַהְרַמַן תָּמַכְתִּי,

הַטֵּה־נָא אֹזֶן לְתַחֲנוּנַי, / וּסְלַח לַעֲווֹנִי שֶׁבְּאֵין רוֹאִים.

מִבּשֶׁת־הַפָּנִים נַפְשִׁי נֶעְכֶּרֶת, / סוֹעֵר דָּמִי הַחַם בְּתוֹךְ עוֹרְקַי, [75]

בִּגְלַל הַיֶּלֶד הַדּוֹמֶה לְדִיו: / עֵינָיו שְׁחוֹרוֹת אַךְ שְׂעָרוֹ יַסְמִין!

בְּבוֹא הָאֲצִילִים לִשְׁאֹל שְׁלוֹמִי / יִרְאוּ אֶת הַתִּינוֹק בִּישׁ־הַמַּזָּל,

וְיִשְׁאֲלוּנִי מִי הוּא בֶּן־הַדִּיו – / אִם “בַּרְדְּלָס” אָשִׁיב, אוֹ “רוּחַ־יַעַר”?¹⁰⁹

כָּל נְסִיכֵי הָאָרֶץ יִצְחֲקוּ לִי / עַל דְּבַר הַיֶּלֶד בְּגָלוּי וּבְסֵתֶר.

מֵרֹב בּוּשָׁה אֶטּשׁ אַדְמַת אִירָן, / וְלֹא אַזְכִּיר עוֹד לְטוֹבָה אַרְצָהּ.' [80]

דִּבֵּר בְּרֹגֶז רַב, הִפְנָה פָּנָיו / וּמִשְׁפַָּטִים דִּבֵּר עִם גּוֹרָלוֹ.

בַּסּוֹף צִוָּה כִּי הַתִּינוֹק יֻקַּח / וְיָעֳבַר לְאֶרֶץ רְחוֹקָה.

קָרוֹב לַשֶּׁמֶשׁ, מִיִּשּׁוּב הַרְחֵק, / הַר מִתְנוֹסֵס עָצוּם וּשְׁמוֹ אַלְבֻּרְז.

בִּמְרוֹם הָהָר הַזֶּה, מָקוֹם נִסְתָּר / מֵעַיִן, הַצִּפּוֹר סִימֻרְגֹ קִנֵּנָה.¹¹⁰

שָׁם שָׂמוּ אֶת הַיֶּלֶד וְחָזְרוּ; / וְשָׁם עָבְרוּ עָלָיו שָׁנִים רַבּוֹת. [85]

כֹּה בֶּן־הַשּׁוֹעַ לֹא לָמַד דָּבָר, / וְלֹא הִבְחִין בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.

הָאָב מָנַע אַהֲבָתוֹ מִמֶּנּוּ, / אוּלָם הַזָּן־הַכֹּל הוּא אֲסָפוֹ.

פִּתְגָּם הִשְׁמִיעָה לְבִיאָה אַחַת, / כַּהֲנִיקָה גּוּרָהּ בַּחֲלָבָהּ: [v.134]

'לוּ דַּם לִבִּי לָתֵת לְךָ נִדְרַשְׁתִּי, / שָׂכָר מִמֶּךָּ לֹא דָּרַשְׁתִּי, בְּנִי.

כִּי לִי חַיַּי אַתָּה, כְּמוֹ לִבִּי, / הוּא יִשְָּׁבֵר אִם תִּפָּרֵד מִמֶּנִּי.' [90]

יוֹמָם וָלַיְלָה בְּלִי מַחְסֶה וָסֵתֶר / שָׁכַב הַיֶּלֶד הַפָּעוּט בַּחוּץ.

תְּחִלָּה מָצַץ אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו, / אַחַר מֵרַר בַּבֶּכִי וְצָרַח.

סִימֻרְגֹ, כִּרְעֹב הָאֶפְרוֹחִים, חָגָה / מֵעַל הַקֵּן עִם טֶרֶף כְּדַרְכָּהּ,

הִשְׁגִיחָה בַּתִּינוֹק צוֹרֵחַ מַר, / מֻטָּל חָשׂוּף עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

עַרְשׂוֹ מִסֶּלַע, מֵינִקְתּוֹ – עָפָר, / גּוּפוֹ עֵרוֹם, שְׂפָתָיו צְמֵאוֹת חָלָב. [95]

עָפָר כֵּהֶה, עָגוּם עַל סְבִיבוֹתָיו, / וְשֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם עַל רֹאשׁוֹ.

לוּ נְמֵרִים טוֹרְפִים הָיוּ הוֹרָיו, / מָצְאוּ מַחְסֶה לוֹ מִקַּרְנֵי חַמָּה.

סִימֻרְגֹ, לַגּוֹזָלִים דּוֹאֶגֶת, / הֶחְלִיטָה לֹא לִטְרֹף אֶת הָעוֹלָל.

מֵהֶעָבִים יָרְדָה וּבְצִפָּרְנֶיהָ / אוֹתוֹ הֵרִימָה מֵהַצּוּר הַחַם,

וְהִסִּיעַתּוּ אֶל הָהָר אַלְבֻּרְז, / אֲשֶׁר עָלָיו בָּנְתָה קִנָּהּ בָּאֶבֶן. [100]

נָשְׂאָה אוֹתוֹ כְּטֶרֶף לִקְטַנֶּיהָ, / מִבְּלִי לָשִׂים לִבָּהּ לִצְרִיחוֹתָיו.

רִחֵם עָלָיו יַזְדָּן הַזָּן־הַכֹּל, / וְגוֹרָלוֹ הַטּוֹב קָבַע מֵרֹאשׁ.

סִימֻרְגֹ וְגוֹזָלֶיהָ אַךְ הִבִּיטוּ / בַּיֶּלֶד הַשּׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת שֶׁל דָּם, [v.135]

הִתְפַּעֲלוּ מִחֵן יְפִי־פָּנָיו, / וּבִלְבָבָם לוֹ אַהֲבָה רָחָשׁוּ.

הִגִּישׁוּ לוֹ מֵהַבָּשָׂר הָרַךְ, / וּבְאֵין חָלָב מָצַץ מִמֶּנּוּ דָּם. [105]

זְמַן רַב יָשַׁב בְקַן סִימֻרְגֹ הַיֶּלֶד, / גָּדַל בְּסוֹד, הַרְחֵק מֵעֵין אָדָם.

וְכַאֲשֶׁר גָּדַל, הָיָה לְנַעַר, / עָבְרָה עַל פְּנֵי הָהָר אוֹרְחָה אַחַת,

רָאוּ בַּקֵּן אָדָם כִּבְרוֹשׁ אָצִיל, / חָזֵהוּ – הַר מָכְסָף, מָתְנָיו – קְנֵה־סוּף.

הַחֲדָשָׁה נָפוֹצָה בָּעוֹלָם, / כִּי טוֹב וְרַע לֹא יִסָּתְרוּ אַף פַּעַם,

וְגַם אֶל סָם הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים / עַל קַן סִימֻרְגֹ וְעֶלֶם הֶהָרִים. [110]

סאם רואה את בנו בחלום

בְּלֵב כּוֹאֵב נִרְדַּם בַּלַּיְלָה סָם, / סָר וְזוֹעֵף עַל תַּהְפּוּכוֹת הַזְּמָן.

בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה פָּרָשׁ דּוֹהֵר / עַל סוּס עַרְבִי מָהִיר וּבָא מֵהֹדּוּ.

וְהַפָּרָשׁ הַגֵּא, אִישׁ־מַעֲלָה / וּבַעַל נִימוּסִים, נִגַּשׁ בִּיקָר,

וְלֹו הֵבִיא בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מִבְּנוֹ, / עֲנַף גִּזְעוֹ הָרָם וְהַפּוֹרֶה.

כַּהֲקִיצוֹ קָרָא לְמוּבַּדָּיו / לִבְחֹן אֶת הַדָּבָר מִכָּל צְדָדָיו. [115]

רֵאשִׁית סִפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹ כְּמוֹ, / הוֹסִיף עָלָיו שְׁמוּעַת הַשַּׁיָּרָה.

בַּסּוֹף פָּנָה אֶל יוֹעֲצָיו לִשְׁאֹל: / 'הֲיַעֲלֶה עַל רוּחֲכֶם לַחְשֹׁב,

כִּי חַי הַיֶּלֶד עַד הַיּוֹם הַזֶּה, / לֹא מֵת מֵחֹרֶף אוֹ מֵחֹרֶב קַיִץ?'

כָּל הַנֶּאֱסָפִים, זָקֵן וָנַעַר, / פָּתְחוּ שְׂפָתַיִם וְעָנוּ לֵאמֹר: [v.136]

'הַבּוֹעֲטִים בְּחֶסֶד אֱלֹהִים, / מָשׂוֹשׂ שׁוֹבֵת בְּמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם. [120]

הָאֲרָיוֹת בַּסֶּלַע וּבַחוֹל, / הַתַּנִּינִים וְהַדָּגִים בַּמַּיִם

טוֹרְחִים לִמְצֹא מָזוֹן לְזַרְעֵיהֶם, / גַּם מְבָרְכִים יַזְדָּן עַל רֹב טוּבוֹ.

אוּלָם אַתָּה שָׁבַרְתָּ אֶת הַבְּרִית, / וְיַלְדְּךָ, עַל לֹא עָווֹן, נָטַשְׁתָּ

בְּשֶׁל רֹאשׁוֹ הַשָּׂב, חֶרְפַּת אָבִיו, / וְהוּא בּוּשָׁה לִיצוּר טָהוֹר אֵינֶנּוּ.

אַל רֹאשׁ תָּקֵל לֵאמֹר “אֵינֶנּוּ חַי”, / הַתְחֵל בְּחִפּוּשִׂים וְאַל תַּרְפֶּה, [125]

כִּי אִם יַזְדָּן רוֹצֶה בִּיקַר אָדָם, / מִקֹּר וּמִשָּׁרָב הוּא לֹא יֹאבַד.

פְּנֵה אֶל יַזְדָּן עַתָּה בַּחֲרָטָה, / כִּי הוּא נוֹתֵן הַטּוֹב, מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ.'

לְמָחֳרַת הַיּוֹם בַּאֲנָחוֹת / יָצָא הַפַּהְלַוָן אֶל הַר אַלְבֻּרְז.

כְּרֶדֶת אֹפֶל לַיְלָה, עֵת שֵׁנָה, / לֹא מְנוּחָה מָצָא, רַק אֵינְמָנוֹחַ.

בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה עַל הָרֵי הֹדּוּ / דֶּגֶל מוּרָם הַמִּתְנַפְנֵף בָּרוּחַ. [130]

צָעִיר יְפֵה פָּנִים נִגְלָה בָּאֹפֶק, / וְאַחֲרָיו צָבָא כָּבֵד וָרָב.

לִשְׂמֹאל הַמְפַקֵּד רָכַב מוּבַּד, / וְלִימִינוֹ – חָכָם נְשׂוּא פָּנִים.

אֶחָד מִשְּׁנַיִם אֵלֶּה בָּא אֶל סָם, / וּפִיו פָּתַח בְּשֵׂחַ קַר¹¹¹ לֵאמֹר:

'אִישׁ אֵין מַעְצוֹר וּטְמֵא מַחֲשָׁבוֹת! / יִרְאַת שָׁמַיִם מִלִּבְּךָ מָחִיתָ!

אִם לְבִנְךָ אָמָה־צִפּוֹר – דַּיֶּךָּ, / מָה עֶרֶךְ עוֹד לְתֹאַר פַּהְלַוָן?

[135]

אִם מוּם הוּא בָּאָדָם שֵׂעָר לָבָן, / הֵן גַּם רֹאשְׁךָ וְגַם זְקָנְךָ שֵׂיבָה!

יַזְדָּן נָתַן לְךָ מִטּוּב הָאָרֶץ, / וּבְחֶטְאֲךָ דָּחִיתָ רֹב טוּבוֹ. [v.137]

הַאִם תָּסוּר מֵאֱלֹהִים קָדוֹשׁ, / כִּי צִבְעֲךָ אַתָּה יוֹם־יוֹם דּוֹהֶה?

אַתָּה אָמְנָם מָאַסְתָּ בְּבִנְךָ, / אֲבָל הָרַחֲמָן מְכַלְכְּלוֹ,

וְאֵין אָמָה טוֹבָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. / אַךְ מַה לְּךָ, אַי, סָם, וּלְאַהֲבָה?' [140]

עוֹדוֹ יָשֵׁן נָתַן סָם בְּקוֹלוֹ, / כְּמוֹ אַרְיֵה זוֹעֵף נִתְפָּשׂ בָּרֶשֶׁת.

כַּהֲקִיצוֹ נִבְהַל מֵהַחֲלוֹם – / בּוֹ נֶחְשָׂפִים רָזֵי גּוֹרָל סְתוּמִים.

מִיָּד קָרָא אֵלָיו אֶת חֲכָמָיו, / וְאֶת קְצִינָיו צִוָּה עֲלוֹת אֻכָּף.

מַהֵר הִגִּיעַ אֶל פִּסְגַּת הָהָר / לִפְתֹּחַ בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַבֵּן.

וְזֶה הָהָר נוֹגֵעַ בְּכִימָה, / נִדְמֶה לְךָ: ‘אוֹסֵף שָׁם כּוֹכָבִים.’ [145]

עַל קָדְקָדוֹ שׁוֹכֵן קַן־נְשָׁרִים, / אֲשֶׁר יָרֵא אֵינֶנּוּ מִשַּׁבְּתַאי.

הַסָּמוֹכוֹת מֵעֵץ הָבְנֶה וְעֵץ / אַלְמֹג, מְחֻזָּקוֹת בְּעֵץ אַלְוַי.

בְּקַן־טְרָשִׁים זֶה סָם הִבִּיט נִדְהָם / וּבַצִּפּוֹר הַמַּלְכוּתִית עָלָיו.

מִבְנֶה קוֹדֵר נוֹגֵעַ בְּכוֹכָב, / לֹא מֵעָפָר, לֹא בַּעֲמַל כַּפַּיִם.

עָמַד בּוֹ עֶלֶם הַדּוֹמֶה לְסָם, / וְסָם צוֹפֶה בּוֹ כְּסֻבּוֹ בַּקֵּן. [150]

נָפַל אַפַּיִם סָם, נָשַׁק הַסֶּלַע, / וְלֵאלֹהִים נָשָׂא הַלֵּל וָשֶׁבַח,

כִּי עוֹף כָּזֶה בָּרָא לִשְׁכֹּן בָּהָר, / וּמוֹשָׁבוֹ הִגְבִּיהַּ עַד כִּימָה.

קָרָא לֵאמֹר: ‘שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק! / אַתָּה נִשָּׂא וְכֹל־יָכוֹל וָעַד.’

סָם תָּר אַחַר נָתִיב עוֹלֶה לְמַעְלָה, / אֲשֶׁר חַיּוֹת הַטֶּרֶף וְהַבָּר דּוֹרְכוֹת בּוֹ.

הִקִּיף הָהָר, נָתַן תּוֹדָה לָאֵל, / אַךְ דֶּרֶךְ לֹא מָצָא לְמַעֲבָר. [155]

אָמַר: 'יַזְדָּן גָּבֹהַּ מִמָּקוֹם, / מִקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּמֵהַשֶּׁמֶשׁ!

לְךָ אֲנִי מִשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם, / שׁוֹפֵךְ שִׂיחִי מִפַּחַד לְפָנֶיךָ. [v.138]

אִם מִזַּרְעִי הַנַּעַר וְטָהֹר הוּא, / וְלֹא מִזֶּרַע אַהְרַמַן הָרַע,

חֲמֹל עַל הַחוֹטֵא הַזֶּה, עָלַי, / וְהוֹבִילֵנִי אֶל הַקֵּן בָּהָר.'

כַּהֲשִׂיחוֹ בַּסֵּתֶר רָז לִבּוֹ, / נֶעְתַּר יַזְדָּן וּתְפִלָּתוֹ רָצָה. [160]

סִימֻרְגֹ עָקְבָה אַחַר הָאִישׁ הַזָּר / מֵרֹאשׁ הָהָר לְמַעְלָה וְהֵבִינָה,

כִּי כָּל הַטֹּרַח בַּעֲבוּר הַנַּעַר, / וְלֹא מֵאַהֲבָה אֵלֶיהָ הוּא.

אָמְרָה סִימֻרְגֹ אֶל חֲנִיכָהּ, בֶּן־סָם: / 'אַתָּה אֲשֶׁר בְּקַן־צִפּוֹר נֻסֵּיתָ,

אוֹתְךָ גִּדַּלְתִּי כְּאָמָה אוֹהֶבֶת, / וְכָל אֲשֶׁר לְךָ מִמֶּנִּי בָּא.

לְךָ קָרָאתִי בַּכִּנּוּי דַּסְתָּן, / כִּי בְּמִרְמָה נָהַג בְּךָ אָבִיךָ. [165]

בְּשֵׁם זֶה, כְּשׁוּבְךָ אֶל מְקוֹמְךָ, / צַוֵּה כִּי יְכַנְּךָ מוֹרֵה־דַרְכֶּךָ.¹¹²

אָבִיךָ – סָם, גִּבּוֹר מֵאֵין כָּמוֹהוּ, / דָּגוּל מִכָּל הַנְּסִיכִים בַּחֶלֶד,

לָהָר הַזֶּה בָּא לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנוֹ./ הִנֵּה זָכִיתָ לְכָבוֹד גָּדוֹל.

עַתָּה אָרִים אוֹתְךָ בְּצִפָּרְנַי / וְאוֹרִידְךָ אֵלָיו מִפֹּה בְּלִי פֶּגַע.'

שָׁמַע הַנַּעַר אֶת דִּבְרֵי סִימֻרְגֹ, / עֵינָיו מָלְאוּ דְּמָעוֹת, לִבּוֹ – עַצְבוּת. [170]

עַד הֵנָּה לֹא רָאָה צוּרַת אָדָם, / אַךְ מִסִּימֻרְגֹ לָמַד לְשׁוֹן וָשִׂיחַ.¹¹³

דִּבֵּר בְּנִיב שֶׁלָּהּ הַמְיֻחָד / בְּשֵׂכֶל רַב וּבְיֶדַע הֶעָבָר.

קָנָה לְשׁוֹן חָכְמָה וְתוּשִׁיָּה, / יָדַע לְהִתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהִים.

שִׂים לֵב אֶל מַעֲנֵהוּ לַצִּפּוֹר: / 'אוּלַי, סִימֻרְגֹ, הָיִיתִי לְזָרָא לָךְ?

קִנֵּךְ בַּעֲבוּרִי כִּסֵּא מַלְכוּת, / כְּנָפַיִךְ לִי הַכֶּתֶר הַזּוֹהֵר. [175]

אַחַר יַזְדָּן אֲנִי מוֹדֶה רַק לָךְ, / כִּי אַתְּ בִּלְבַד הֵקַלְתְּ עָלַי סִבְלִי. [v.139]

עָנְתָה סִימֻרְגֹ: 'כְּבוֹא הַיּוֹם וְכֵס / מַלְכוּת תִּרְאֶה וַהֲלִיכוֹת חָצֵר,

אוּלַי תָּבוּז לַקֵּן, כִּי לֹא נֶחְשַׁב עוֹד, / אַל תְּסָרֵב לְגוֹרָלְךָ, נַסֵּהוּ.

לֹא מֵאֵיבָה אֲנִי מַרְחִיקַתְךָ, / כִּי מַעֲבִירַתְךָ לִזְבוּל מַלְכוּת.

לוּ פֹּה נִשְׁאַרְתָּ עִמָּדִי, אֻשַּׁרְתִּי, / אַךְ עֲבוּרְךָ מוּטָב כִּי נִפָּרֵד. [180]

הִנֵּה נוֹצָה אַחַת שֶׁלִּי לְאוֹת, / כִּי תִּתְלוֹנֵן בְּסֵתֶר זָהֳרִי.

אִם בְּנֵי בְּלִיַּעַל יְבַקְּשׁוּ נַפְשֶׁךָ, / אוֹ יִתְאַנּוּ לְךָ מִטּוֹב עַד רָע,

הַשְׁלֵךְ אֶת נוֹצָתִי אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ, / וְזָהֳרִי יִפְרֹשׂ כְּנָפוֹ עָלֶיךָ,

כִּי טִפַּחְתִּיךָ תַּחַת נוֹצוֹתַי, / עִם גּוֹזָלַי בְּיַחַד גִּדַּלְתִּיךָ.

הִנֵּה מִיָּד אָבוֹא כְּעָב שָׁחוֹר / וְאוֹרִידְךָ שָׁלֵם לְיַד אָבִיךָ. [185]

אַל תִּשָּׁכַח אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ, / כִּי הִיא שׁוֹבֶרֶת לְבָבִי הַפַּעַם.'

כֹּה נִחֲמָה. אַחַר אוֹתוֹ הֵרִימָה, / מִשָּׁם הִסִּיעָה אֶל הָעֲנָנִים,

וְנָחֲתָה לִפְנֵי אָבִיו לְמַטָּה. / שְׂעַר הָעֶלֶם עַד חָזֶה הִגִּיעַ,

פִּיל בְּקוֹמָה וְכָאָבִיב פָּנָיו. / כִּרְאוֹת אוֹתוֹ אָבִיו פָּרַץ בְּבֶכִי.

מִיָּד הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי סִימֻרְגֹ, / וּבִשְׁבָחִים פָּנָה וְשָׂח אֵלֶיהָ: [190]

'מַלְכַּת הַצִּפֳּרִים! שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן / נָתַן לָךְ כֹּחַ וְכִשְׁרוֹן וָעֹז,

כִּי תְּחַזְּקִי יְדֵי חֲסַר־הַיֶּשַׁע, / וּבְטוּב־לִבֵּךְ עָלִית עַל צַדִּיקִים.

יִחְיוּ בְּצַעַר כָּל דּוֹרְשֵׁי נַפְשֵׁךְ, / חִזְקִי, אִמְצִי וְאַל יִפֹּל רוּחֵךְ.'

כְּכַלּוֹתוֹ הִתְעוֹפְפָה לָהָר / בְּעוֹד עֵינֵי סָם וּצְבָאוֹ עָלֶיהָ.

עַתָּה בָּחַן אֶת בְּנוֹ מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל / אַף מְצָאוֹ מַתְאִים לְכֵס וּלְכֶתֶר: [195]

חֲזֵה אַרְיֵה אַדִּיר וּפְנֵי חַמָּה, / לֵב גִּבּוֹרִים וְכַף תּוֹפְשֵׂי הַחֶרֶב; [v.140]

עֵינַיִם – זֶפֶת, רִיסֵיהֶן כְּשֶׁלֶג, / שְׂפָתַיִם וּלְחָיַיִם כְּכַדְכֹּד.

זוּלַת הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת / שׁוּם דֹּפִי לֹא תִּמְצָא בּוֹ אוֹ חֶסְרוֹן.

לֶב־סָם הָפַךְ לְעֵדֶן מְאֻשָּׁר, / קוֹלוֹ נָשָׂא בְּתִשְׁבָּחוֹת וְשָׂח:

'בְּנִי, אַל תִּטֹּר אֵיבָה לְמוֹלִידְךָ. / אֲשֶׁר עָבַר, שְׁכַח וְיֵחַם לִבְּךָ. [200]

אֲנִי הָעֶבֶד הַנִּרְצָע לְיָהּ, / אַחַר שׁוּבְךָ לִזְרוֹעוֹתַי שֵׁנִית,

נִשְׁבָּע בֶּאֱלֹהִים בּוֹרֵא־הַכֹּל, / כִּי לְעוֹלָם לֹא עוֹד אֶכְעַס עָלֶיךָ.

מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ אֲמַלֵּא כֻּלָּן; / אֲשֶׁר תֹּאבֶה, מִטּוֹב עַד רַע, יָקוּם.'

הִלְבִּישׁ אֶת בְּנוֹ אַדֶּרֶת פַּהְלַוָן / וְשָׂם פָּנָיו לְמַרְגְּלוֹת הָהָר.

כְּרִדְתָּם אֶל הַמִּישׁוֹר, בָּחַר / לָעֶלֶם סוּס מָהִיר וְסוּת מַלְכוּת. [205]

עַתָּה קָרָא לוֹ שֵׁם, הוּא זָלִזַר, / אוּלָם דַּסְתָּן קֹרָא בְּפִי סִימֻרְגֹ.

כָּל צְבָא אִירָן אֶל הַפָּרָשׁ הִגִּיעַ, / בְּלֵב פָּתוּחַ וְשָׂמֵחַ בָּאוּ,

מְתוֹפְפִים הִגִּיעוּ בְּפִילִים, / וְהָאָבָק עָלָה כֵּהֶה שָׁחוֹר.

תְּרוּעַת קְרָנוֹת וְרַעַם הַתֻּפִּים, / קוֹל מְצִלּוֹת וּצְלִיל פַּעֲמוֹנִים.

הַפָּרָשִׁים הֵרִיעוּ בְּקוֹלָם, / וְעַלִּיזִים יָצְאוּ בְּשִׁיר לַדֶּרֶךְ. [210]

שְׂמֵחִים הִגִּיעוּ לִמְבוֹאוֹת הָעִיר, / וְעִמָּהֶם עוֹד פַּהְלַוָן צָעִיר.

מנוצ’יהר שומע על מעשה סם וזלזר

הַחֲדָשָׁה הִגִּיעָה מִזָּבֻּל: / ‘סָם שָׁב מֵהַר אַלְבֻּרְז בְּנִצָּחוֹן!’

שָׂמַח עָלֶיהָ מַנוּצִ’הְר הַשָּׁהּ, / וְלֹא חָדַל מִקְּרֹא בְּשֵׁם יַזְדָּן.

הָיוּ לַמֶּלֶךְ שְׁנֵי בָּנִים דְּגוּלִים, / אַמִּיצֵי־לֵב, עִמָּם יִרְאָה וָזֹהַר. [v.141]

אֶחָד נַוּדַֹר שְׁמוֹ, הַשֵּׁנִי – זַרַסְפּ, / וּבַשָּׂדֶה שְׁנֵיהֶם – אָדַֹר־גֻּשַׁסְפּ. [215]

צִוָּה אֶת בְּנוֹ הַמְהֻלָּל נַוּדַֹר: / 'מַהֵר אֶל סָם, אַבִּיר הַפָּרָשִׁים,

וְשִׂים עֵינֶיךָ בְּיַלְדוֹ דַּסְתָּן, / אֲשֶׁר גָּדַל בְּקַן־צִפּוֹר נִשְׁכָּח.

בָּרֵךְ אוֹתוֹ בִּשְׁמִי, בְּשֵׁם הַשָּׁהּ, / עַל הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר פָּקְדָה לִבּוֹ.

בַּקֵּשׁ אוֹתוֹ לָבוֹא לִפְנֵי כִּסְאִי, / לְהַשְׁמִיעֵנִי דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה,

וְיַחֲזֹר מִמֶּנִּי אֶל זָבֻּל / כְּעֶבֶד נֶאֱמָן וּבַעַל בְּרִית.' [220]

נַוּדַֹר, כְּהַגִּיעוֹ עַד בֶּן נַיְרַם, / רָאָה שָׁם אֶת הַשּׁוֹעַ הַצָּעִיר.

סָם הַפָּרָשׁ יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, / הוּא וְנַוּדַֹר חִבְּקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

שָׁאַל מַה שְּׁלוֹם הַשָּׁהּ וְלוֹחֲמָיו, / נַוּדַֹר הֵבִיא מֵהֶם דְּרִישׁוֹת שָׁלוֹם.

סָם, כְּשָׁמְעוֹ פְּקֻדַּת שָׁהּ־מַנוּצִ’הְר, / אֲסִיר תּוֹדָה נָשַׁק לָאֲדָמָה,

וּבְלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ שָׂם פָּנָיו / אֶל דְּבִיר הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. [225]

אִתּוֹ עַל פִּיל זָכָר בְּנוֹ זָלִזַר / עָשָׂה דַּרְכּוֹ אַף הוּא אֶל הֶחָצֵר.

כְּהַגִּיעָם קָרוֹב עִם הַצָּבָא, / יָצָא הַמֶּלֶךְ לְקַבֵּל פְּנֵיהֶם.

כִּרְאוֹת הַבָּא אֶת דֶּגֶל מַנוּצִ’הְר, / יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, הִמְשִׁיךְ בָּרֶגֶל.

כְּהִפָּגְשָׁם, הִשְׁתַּחֲוָה וְשָׂח: / ‘רְאֵה חַיִּים טוֹבִים, תָּאִיר נַפְשֶׁךָ!’

אֶת בַּר־הַלֵּב, אֶת עֶבֶד אֱלֹהִים, / בִּקֵּשׁ הַשָּׁהּ לָשֶׁבֶת בָּאֻכָּף, [230]

וְלָאַרְמוֹן הֵחִישׁוּ צְעָדָם / אַחַר נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר וְיוֹרְשׁוֹ.

עָלָה הַשָּׁהּ שָׂמֵחַ עַל כִּסְאוֹ, / וְעַל רֹאשׁוֹ שָׂם כֶּתֶר הַכַּיִים.

בְּלֵב בָּהִיר, שְׂמֵחִים יָשְׁבוּ, מִצַּד / אֶחָד קָרַן, וְסָם מִצַּד שֵׁנִי לוֹ.

תּוֹר זָל לָבוֹא לִפְנֵי הַשָּׁהּ הִגִּיעַ, / קוֹבַע זָהָב לוֹ וְאַלַּת זָהָב.

נָחָהוּ שַׂר־הַטֶּכֶס כְּבוֹאוֹ, / הֻכָּה הַשָּׁהּ בְּתִמָּהוֹן גָּדוֹל [235] [v.142]

לְקוֹמָתוֹ וְלַהֲדַר פָּנָיו; / תֹּאמַר: ‘מִשְׁכַּן שַׁלְוָה וְאַהֲבָה הוּא!’

פָּתַח הַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר לְסָם: / 'שָׁמְרֵהוּ כְּעֵינְךָ בַּעֲבוּרִי,

וְאַל תַּכְאִיב לוֹ עוֹד לְעוֹלָמִים. / רְאֵה־בוֹ נַחַת כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ,

כִּי לוֹ כַּפּוֹת אַרְיֵה וְזֹהַר מֶלֶךְ, / לֵב נְבוֹנִים לוֹ וּבִינַת זְקֵנִים.

לַמֵּד אוֹתוֹ חָכְמַת הַמִּלְחָמָה / וַהֲלִיכוֹת שׁוֹעִים בְּמִשְׁתָּאוֹת, [240]

כִּי לֹא רָאָה זוּלַת צִפּוֹר וָקֵן – / מִנַּיִן הֲלִיכוֹת חָצֵר לַנַּעַר?'

כָּל מַעֲשֶׂה סִימֻרְגֹ בָּהָר הָרָם, / אֵיכָה הָשְׁפַּל בֶּן־אֲצִילִים יָקָר

לִהְיוֹת מָשְׁלָךְ הַרְחֵק מֵעֵין אָדָם, / שְׁנָתוֹ בַּקֵּן, אָכְלוֹ הַדַּל, סִתְרוֹ –

הַכֹּל בַּכֹּל סִפֵּר לוֹ סָם. הוֹסִיף: / 'סָבַב רָקִיעַ עַל רֹאשִׁי שָׁנִים,

עַד כִּי פָּשְׁטָה בָּאָרֶץ הָרִנָּה / עַל בְּנִי הַחַי וְאוֹמַנְתּוֹ סִימֻרְגֹ. [245]

בְּצַו אֲדוֹן־עוֹלָם רַגְלִי נִשְׁלַחְתִּי / אֶל מִדְרוֹנוֹת אַלְבֻּרְז – מָקוֹם לֹא קַל!

מָצָאתִי הַר – רֹאשׁוֹ בָּעֲנָנִים, / תֹּאמַר: “אִי צֹר בְּיַם גְּבָעוֹת.”

הַקֵּן בָּהָר כְּמוֹ אַרְמוֹן גָּבֹהַּ, / אוּלָם אֵלָיו הַדֶּרֶךְ חֲסוּמָה.

בְּתוֹךְ הַקֵּן הַגּוֹזָלִים וְזָל, / תֹּאמַר: “אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה!”

נִיחוֹחַ אַהֲבָה בִּנְשִׁימָתוֹ, / הַמַּחְשָׁבָה עָלָיו שִׂמְּחָה לִבִּי. [250]

סָבַבְתִּי בְּרִיצָה הָהָר לֹא פַּעַם, / וְלֹא מָצָאתִי דֶּרֶךְ לַפִּסְגָּה.

לְרֵיחַ הַנִּדָּח כָּלָה אַפִּי, / מִיקוֹד הַלֵּב כָּמְהָה נַפְשִׁי לִבְרֹחַ.

בַּסֵּתֶר אֶל שׁוֹפֵט־הָאָרֶץ שַׂחְתִּי: / "מְקוֹר הַכֹּל וְלֹא חָסֵר דָּבָר!

לְכָל מָקוֹם הִגִּיעוּ אוֹתוֹתֶיךָ, / וְלֹא יִסֹּב הַשַּׁחַק בִּלְעָדֶיךָ.

אֲנִי אַךְ עֶבֶד, וְלִבִּי חוֹטֵא / בִּפְנֵי אֲדוֹן יָרֵחַ וְחַמָּה. [255]

קִוִּיתִי לְכַפָּרָתְךָ, אֵלִי; / בְּךָ, וְאֵין אַחֵר, יְשׁוּעָתִי.

זֶה בְּנִי, אֲשֶׁר צִפּוֹר הֶאֱכִילַתּוּ, / אֲשֶׁר בַּאֲנָחוֹת גָּדַל וּבְסֵבֶל,

בִּמְקוֹם סוּת־מֶשִׁי עוֹר חַיָּה לָבַשׁ, / וְתַחַת שַׁד חָלָב מָצַץ בָּשָׂר,

הַחֲזִירֵהוּ לִי. הַרְאֵה לִי דֶּרֶךְ, / וְסֵבֶל זֶה קַצֵּר־נָא בְּטוּבְךָ.

עַל מוּם־אַהֲבָתִי אַל תְּיַסְּרֵנִי, / בְּחַסְדְּךָ הָאֵר אֶת לְבָבִי." [260]

יַזְדָּן הִטָּה אָזְנוֹ לִתְפִלָּתִי, / וּמִשְׁאַלְתִּי קָמָה וְנִהְיְתָה.

סִימֻרְגֹ הִתְרוֹמְמָה עַד הֶעָנָן, / וְחָגָה עַל רֹאשִׁי הַהֲפַכְפַּךְ.

אַחַר־כֵּן נָחֲתָה כְּעָב אָבִיב, / וְזָל צָמוּד אֵלֶיהָ עַל חָזֶהָ.

נִיחוֹחַ מֻשְׁק מִלֵּא אֶת הָאֲוִיר, / וּשְׁתֵּי עֵינַי וּשְׁתֵּי שְׂפָתַי יָבְשׁוּ.

מִפַּחַד הַצִּפּוֹר, מִכִּסּוּפִים / לִבְנִי, קָפָא שִׂכְלִי, אָבְדוּ חוּשַׁי. [265]

סִימֻרְגֹ אֶת זָל הֵבִיאָה לְפָנַי, / כְּמוֹ אָמָה אוֹהֶבֶת עוֹלָלָהּ.

שְׂפָתַי פָּתְחוּ בְּשֶׁבַח וְהַלֵּל. / רְאֵה: כָּבוֹד חָלַקְתִּי לַצִּפּוֹר!

זוֹ בְּנִי הִשְׁאִירָה וְהִתְעוֹפְפָה – / מִצַּו אֱלֹהַּ לֹא יֶחְמַק יְצוּר.

הִנֵּה בְּנִי לְפָנֶיךָ, שָׁהּ עוֹלָם. / הַנִּסְתָּרוֹת עַתָּה גְּלוּיוֹת כֻּלָּן.'

זאל חוזר לזאבּוליסתּאן

צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֶת הַמּוּבַּדִּים, / אֶת הַהוֹבְרִים וּשְׁאָר הַחֲכָמִים [270] [v.144]

לִמְצֹא בְּחָכְמָתָם כּוֹכַב הַבֵּן, / וְעַל יָדָיו אֶת גּוֹרָלוֹ לָדַעַת:

‘מַה טּוֹב אוֹ רַע צָפוּי לוֹ בַּחַיִּים, / בְּשִׂיא הַצְלָחָתוֹ לְמַה יַּגִּיעַ?’

הַמּוּבַּדִּים וְהַהוֹבְרִים מָצְאוּ / אֶת הַכּוֹכָב, קָרְאוּ בּוֹ אוֹתוֹתָיו,

וְכֹה אָמְרוּ: 'אַי, שָׁהּ נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר! / חֲיֵה בְּאשֶׁר לְעוֹלָם וָעֶד.

בֵּן זֶה יִהְיֶה גִּבּוֹר נוֹדָע בָּאָרֶץ, / פָּרָשׁ דָּגוּל, אַמִּיץ, חֲכַם לֵבָב.' [275]

כִּשְׁמֹעַ מַנוּצִ’הְר אֶת הַדְּבָרִים, / שָׂמַח. וְסָם נָשַׁם שׁוּב לִרְוָחָה.

מַתְּנַת כָּבוֹד הֵכִין הַשָּׁהּ לַבָּא, / אֲשֶׁר הוֹסִיפָה לְנוֹתְנָהּ יְקָר:

סוּסֵי־עֲרָב בְּרִתְמָתָם־זָהָב, / וְחַרְבוֹת הֹדּוּ בִּנְדָנֵי זָהָב;

רִקְמָה, פַּרְווֹת־בִּיבָר וְאַבְנֵי חֵן, / שְׁטִיחִים הַרְבֵּה מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת,

וַעֲלָמִים עוֹטֵי כַּרְפַּס מֵרוּם, / אָחוּז בְּחַבְלֵי בּוּץ וְאַרְגָּמָן; [280]

צַלְּחוֹת בָּרֶקֶת וּגְבִיעִים מִשְּׁבוֹ, / וְעוֹד חֶפְצֵי זָהָב אָדֹם וָכֶסֶף,

מְמֻלָּאִים בְּמֻשְׁק וּבִזְעַפְרָן – / כָּל זֶה הֵבִיאוּ מְשָׁרְתֵי הַשָּׁהּ.

גַּם שִׁרְיוֹנִים וְקוֹבָעִים הֵבִיאוּ, / אַלּוֹת, קְשָׁתוֹת, חִצִּים וְכִידוֹנִים;

כִּסֵּא עָשׂוּי מִשְּׁבוֹ וְכֶתֶר פָּז, / חוֹתָם עִם אֹדֶם וְאַבְנֵט זָהָב.

לָזֶה הוֹסִיף מִכְתָּב רְצוּף שְׁבָחִים, / וּבוֹ הוֹעִיד לְסָם לְנַחֲלָה [285]

אֶת כָּל כָּבֻּל, דַּנְבַּר וּמָי בְּהֹדּוּ, / מִמֵּי נְהַר הַסִּנְד וְעַד יַם סִין.

וּמִזָּבֻּלִסְתָּן וְעַד נְהַר הַבֻּסְתּ – / כַּמְקֻבָּל, הַכֹּל נִרְשַׁם כַּחוֹק. [v.145]

הוּכַן יִפּוּי־הַכֹּחַ וְהַלְּבוּשׁ, / וְסוּס הוּבָא עֲבוּר הַפַּהְלַוָן.

אַחַר כָּל אֵלֶּה קָם סָם הַפָּרָשׁ / וְשָׂח: 'מֶלֶךְ דָּגוּל עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט!

מֵהַדָּגִים וְעַד גַּלְגַּל יָרֵחַ / כָּמוֹךָ מֶלֶךְ כֶּתֶר לֹא נָשָׂא. [290]

אַהֲבָתְךָ, טוּבְךָ, תּוּשִׁיָּתְךָ / וְחָכְמָתְךָ הֵם אשֶׁר בְּנֵי־זְמַנְּךָ.

לְהוֹן וָעשֶׁר בּוּז תָּבוּז עֵינְךָ – / יִנּוֹן שִׁמְךָ אַחַר כָּל שֵׁם בָּאָרֶץ.'

כְּכַלּוֹתוֹ נָשַׁק לְכֵס הַשָּׁהּ. / עַתָּה אֶל גַּב הַפִּיל נִקְשַׁר הַתֹּף,

וְהָאֹרְחָה יָצְאָה זָבֻּלִסְתָּנָה. / מֵעִיר וּכְפָר צִפּוּ לוֹ בְּרָכְבוֹ.

כְּהַגִּיעוֹ לִגְבוּל נִימְרוּז,¹¹⁴ פָּשְׁטָה / הַחֲדָשָׁה, כִּי הַמֵּאִיר עוֹלָם

הִגִּיעַ בִּתְשׁוּרוֹת וּבְכֶתֶר פָּז / עִם נִשְׁתְּוָן וְעִם אַבְנֵט זָהָב.

סִיסְתָּן קֻשְּׁטָה כְּעֵדֶן, אַדְמָתָהּ / אַךְ מֻשְׁק, לִבְנֵי בָּתֶּיהָ מִזָּהָב.

מֻשְׁק וְכַרְכֹּם עִם דִּינָרִים לָרֹב / וְדַרְכּוֹנִים בְּאֵין מִסְפָּר נִשְׁפָּכוּ.

שִׂמְחָה אַחַת גְּדוֹלָה הָיְתָה לַכֹּל, / חַג לַגְּדוֹלִים וְלַקְּטַנִּים בָּאָרֶץ.

הַנְּסִיכִים הַשּׁוֹחֲרִים כָּבוֹד / יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ לְבָרֵךְ בּוֹאוֹ: [300]

‘וּמִי יִתֵּן וְצַעֲדֵי בִּנְךָ, / הָעֶלֶם, לְלִבְּךָ יָבִיאוּ אשֶׁר!’

עוֹדָם קוֹרְאִים הַלֵּל לַפַּהְלַוָן / שָׁפְכוּ עַל זָל זָהָב וְאַבְנֵי־חֵן.

אָכֵן הוּכְנָה מַתָּת לְכָל נִכְבָּד, / הַכֹּל לְפִי עֶרְכּוֹ וְחָכְמָתוֹ,

אִם זוֹ מִשְׂרָה רָמָה, אִם סְתָם מִנְחָה – / גַּם לֹא תִּקְוָה אַחַת הִשְׁתּוֹחֲחָה.

סם מנחיל לזאל נסיכות

אַחַר כָּל זֹאת לִמֵּד הָאָב אֶת בְּנוֹ / מִדּוֹת שָׁהִים וַהֲלִיכוֹת חָצֵר. [305]

קָרָא לַמְנֻסִּים בַּמְּדִינָה, / אִתָּם נָשָׂא וְגַם נָתַן הַרְבֵּה. [v.146]

לַחֲכָמִים הַנּוֹדָעִים אָמַר: / 'אַי, מוּבַּדִּים נְבוֹנֵי־לֵב, דְּגוּלִים!

הַשָּׁהּ בְּחָכְמָתוֹ פָּקַד עָלַי, / לָצֵאת מִיָּד אֶל גְּבוּל מָזַנְדַּרָן

לְהִלָּחֵם שָׁם בַּכַּרְגְּסָרִים, / וְעִמָּדִי צָבָא כָּבֵד וָרָב.

אִתְּכֶם יֵשֵׁב בְּנִי זָל, אֲשֶׁר הוּא לִי / שֻׁתָּף בְּדַם כְּבֵדוֹ וּבְנִשְׁמָתוֹ. [310]

בִּימֵי הָעֲלוּמִים וְהָעַזּוּת / מִשְׁפָּט קָדוּם חָרַצְתִּי מְעֻוָּת:

אֶת בְּנִי אֲשֶׁר נָתַן לִי בְּחַסְדּוֹ / יַזְדָּן, בְּלִי דַּעַת אֶת עֶרְכּוֹ הִדַּחְתִּי.

סִימֻרְגֹ הָאֲצִילָה אוֹתוֹ אָסְפָה. / יַזְדָּן לֹא בָּז לָרַךְ הַנֶּעֱזָב.

אֲשֶׁר אֲנִי זָנַחְתִּי וְתִעַבְתִּי, / צִפּוֹר כָּנָף מָצְאָה בֹּו כְּלִי חֶמְדָּה.

כְּבוֹא יוֹם הַסְּלִיחָה וְהַתְּשׁוּבָה, / הֶחֱזִירוֹ הָרַחֲמָן אֵלַי. [315]

הַקְשִׁיבוּ לוֹ כְּהַקְשִׁיבְכֶם אֵלַי, / כִּי בָּא־כֹּחִי יִהְיֶה בְּהֵעָדְרִי.

אֲנִי מוֹסֵר אוֹתוֹ לְלִמּוּדִים, / נַפְשׁוֹ הָאִירוּ בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת.

כַּבְּדוּ אוֹתוֹ וּתְנוּ לוֹ עֲצַתְכֶם, / לַמְּדוּהוּ דֶּרֶךְ־אֶרֶץ וְחָכְמָה,

כִּי אָנֹכִי בְּרֹאשׁ צָבָא גָּדוֹל / בְּצַו הַשָּׁהּ יוֹצֵא עַל הָאוֹיֵב.'

אֶל בְּנוֹ הִפְנָה פָּנָיו וְכֹה אָמַר: /'הֱיֵה נָדִיב, צַדִּיק, וּרְדֹף שָׁלוֹם. [320]

דַּע, כִּי זָבֻּלִסְתָּן מוֹלַדְתְּךָ / וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּפְקֻדָּתְךָ.

עֲשֵׂה בֵּיתְךָ יָפֶה וְטוֹב יוֹתֵר, / מְאֻשָּׁרִים יוֹתֵר – לִבּוֹת רֵעֶיךָ.

הַמַּפְתְּחוֹת אֶל הָאוֹצָר הִנֵּה הֵם, / אֶשְׂמַח אוֹ אֵעָצֵב בְּמַעֲשֶׂיךָ.

אֲשֶׁר לִבְּךָ הָאוֹר דּוֹרֵשׁ מִמֶּךָּ, / בְּמִלְחָמָה אוֹ בְּמִשְׁתֶּה, עֲשֵׂה.'

לְסָם אָבִיו עָנָה הָעֶלֶם זָל: / 'הַאִם אוּכַל לִחְיוֹת פֹּה כִּדְבָרֶיךָ? [325]

אִם מֵאִמּוֹ אֵי־מִי נוֹלַד עִם מוּם, / אֲנִי הָאִישׁ וּבְצֶדֶק אֲקוֹנֵן. [v.147]

עַתָּה, אָבִי, כִּי בָּא שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ, / אַל תַּרְחִיקֵנִי עוֹד מֵעַל פָּנֶיךָ.

כַּחֲסוֹתִי תַּחַת כַּנְפֵי סִימֻרְגֹ, / מוֹצֵץ דָּם נָא וּמִתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל,

רֵעִים מָצָאתִי בֵּין הַגּוֹזָלִים, / בַּקֵּן נֶחְשַׁבְתִּי לְאֶחָד מֵהֶם.

כָּעֵת רָחוֹק אֲנִי מֵאֲמָתִי, / כָּזֹאת מִנָּה לִי הַגּוֹרָל הָרָע. [330]

מֵהַוְּרָדִים הוֹתִיר אֶת הַקּוֹצִים, / אַךְ לֹא אָרִיב עַל זֹאת עִם הַבּוֹרֵא.'

עָנָה לוֹ: 'דְּאָגָה בְּלֵב אָדָם, / יְשִׂיחֶנָּה. אֲשֶׁר רָצִיתָ – שִׂיחָה!

הוֹבְרֵי־שָׁמַיִם מַכְרִיזִים עָלֶיךָ / אוֹתוֹת טוֹבִים מֵעַל הַכּוֹכָבִים,

כִּי פֹּה תִּמְצָא מְקוֹם־מְנוּחָתְךָ, / וּפֹה תַּשִּׂיג צָבָא וַעֲטָרָה.

אַל תַּעֲקֹף אֶת צַו הָאֱלֹהִים, / סְבִיבְךָ הָפִיצָה אַהֲבָה וָנֹעַם. [335]

עַתָּה אֱסֹף־נָא צֶוֶת פָּרָשִׁים / לַחֲצֵרְךָ, אַנְשֵׁי־מַדָּע טוֹבִים.

לְמַד מֵהֶם, הַקְשֵׁב לְחָכְמָתָם, / כִּי בַּמַּדָּע אוֹרָה וָגִיל תִּמְצָא.

הַתְמֵד בְּמִשְׁתָּאוֹת וּבִנְדִיבוּת, / וְאַל תַּרְפֶּה מִצֶּדֶק וֶאֱמֶת.'

שָׂח וְהִרְעִימוּ הַתֻּפִּים, הָיְתָה / הָאֲדָמָה – בַּרְזֶל, הָבְנֶה – הַשַּׁחַק.

קוֹל מְצִלּוֹת וּצְלִיל פַּעֲמוֹנִים / עָלוּ מִמִּסְדְּרוֹנוֹת הַשַּׁהְרְיָר. [340]

סָם שָׂם אֶת פְּעָמָיו לַמִּלְחָמָה / עִם גִּבּוֹרָיו הַשּׁוֹאֲפִים לַקְּרָב. [v.148]

שְׁתֵּי תַּחֲנוֹת עָשָׂה גַּם זָל אִתּוֹ, / לִרְאוֹת אָבִיו מוֹבִיל אֶת הַצָּבָא.

בַּסּוֹף חִבֵּק סָם בְּנוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו, / וּבְכִי עָצוּר פָּרַץ מִגְּרוֹן שְׁנֵיהֶם.

עֵינֵי הַבֵּן מָלְאוּ דְּמָעוֹת מָרוֹת, / עַל לְחָיָיו נִשְׁפַּךְ דַּם לְבָבוֹ.

לָשׁוּב צִוָּהוּ סָם בְּלֵב שָׂמֵחַ / אֶל הַכִּסֵּא בַּזְּבוּל וְאֶל הַכֶּתֶר. [345]

דַּסְתָּן חָזַר מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת – / אֵיךְ מְרֻצֶּה יִחְיֶה בְּלֹא אָבִיו?

יָשַׁב עַל כֵּס הַשֵּׁן הַמְהֻלָּל, / שָׂם עַל רֹאשׁוֹ הַכֶּתֶר הַמַּזְהִיר,

לָקַח אֶת הָאַלָּה עִם רֹאשׁ־הַפָּר, / שַׂהֲרוֹנוֹ, צְמִידוֹ וְאַבְנֵטוֹ,

וּלְמוּבַּדָּיו קָרָא מִכָּל זָבֻּל / לַחְקֹר הַכֹּל וְעַל הַכֹּל לָשִׂיחַ.

הוֹבְרֵי־שָׁמַיִם וְחַכְמֵי־הַדָּת, / גַּם פָּרָשִׁים יוֹדְעֵי נָקָם וּקְרָב, [350]

אָרְחוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לוֹ, נָתְנוּ / דַּעְתָּם עַל כָּל גְּדוֹלָה וְכָל קְטַנָּה.

וְזָל גָּדַל בְּדַעַת וּבְחָכְמָה, / עַד כִּי תֹּאמַר: ‘מַזְהִיר כְּמוֹ כּוֹכָב!’

הִרְבָּה דֵּעָה, בִּינָה וְתוּשִׁיָּה, / וְלֹא הָיָה שֵׁנִי לוֹ בָּעוֹלָם.

רְכִיבָתוֹ הָיְתָה הַפְלֵא וָפֶלֶא, / עַד־כִּי סִפְּרוּ עָלֶיהָ אַגָּדוֹת.

כְּהוֹפִיעוֹ צָבָא עָלָיו הָעָם, / הִפְלִיא יָפְיוֹ כָּל גֶּבֶר וְאִשָּׁה. [355]

הַמֻּשְׁק נִדַּף מִתַּלְתַּלֵּי הָעֹפֶר, / אֲשֶׁר חִוְרִים הָיוּ כְּעֵין הַכֹּפֶר.

הגדת זאל ורודאבה

זאל מבקר אצל מהראבּ בכּאבּול

בְּיוֹם מִן־הַיָּמִים גָּמַר זָל אֹמֶר / לָשׁוּט בַּמַּמְלָכָה וּלְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.

לָקַח אֶת גִּבּוֹרָיו בָּרֵי־הַלֵּב, / נֶאֱמָנָיו בֶּאֱמוּנָה וָדַעַת, [v.149]

וְשָׂם אִתָּם פָּנָיו אֶל עֵבֶר הֹדּוּ / דֶּרֶךְ כָּבֻּל, דַּנְבַּר וּמַרְגֹ וּמָי.

כָּל חֲנִיָּה הִצִּיבוּ לוֹ כִּסְאוֹ, / וְעוּד וְיַיִן וּמְנַגְּנִים הוֹפִיעוּ. [360]

פָּתְחוּ אֶת הָאוֹצָר, כָּל דְּאָגָה / הִדִּיחוּ, כַּנָּהוּג בִּמְלוֹן אוֹרְחִים.

עָזְבוּ זָבֻּל בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה /וְעַלִּיזִים הִגִּיעוּ אֶל כָּבֻּל.

מָלַךְ שָׁם שָׁהּ וּשְׁמוֹ הָיָה מִהְרָבּ, / גִּבּוֹר הָיָה, מַצְלִיחַ וְעָשִׁיר.

בְּקוֹמָתוֹ דָּמָה לִבְרוֹשׁ אָצִיל, / פָּנָיו – אָבִיב, בְּצַעֲדוֹ – פַּסְיוֹן.

לֵב חֲכָמִים לוֹ וּבִינַת זְקֵנִים, / כִּתְפֵי גִּבּוֹר וְדַעַת כֹּהֲנִים. [365]

צַֹחָּךּ הָעֲרָבִי – מֵאֲבוֹתָיו, / וְכָל אַדְמַת כָּבֻּל נַחֲלָתוֹ.

כָּל הַשָּׁנִים הֵרִים מַשְׂאֵת לְסָם, / כִּי לֹא עָמַד בִּפְנֵי תִּגְרַת יָדוֹ.

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע עַל בּוֹא דַּסְתָּן / יָצָא הַשְׁכֵּם, לִפְנֵי עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ,

עִם כֶּסֶף וְסוּסִים בְּאֻכְּפֵיהֶם / וַעֲלָמִים, שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה לָרֹב,

דִּינְרֵי־פָּז, כַּדְכֻּדִּים, מֻשְׁק וְעִנְבָּר, / רִקְמוֹת זָהָב, פַּרְווֹת־בִּיבָר וָמֶשִׁי, [370]

עֲנָק – תְּמוּנָה מֵאַבְנֵי־חֵן עָלָיו – / וְכֶתֶר מְשֻׁבָּץ יַהֲלוֹמִים.

שָׂרָיו נִלְווּ אֵלָיו וּמְקֹרָבָיו, / וְגַם צְבָאוֹ יָצָא עִמּוֹ לַדֶּרֶךְ.

כְּבוֹא הַיְדִיעָה אֶל זָל בֶּן־סָם, / כִּי שָׁהּ כָּבֻּל בַּהֲדָרוֹ קָרֵב,

מִהֵר זָל לִקְרָאתוֹ, הֵאִיר פָּנִים / וְכַיָּאֶה חָלַק כָּבוֹד לַשָּׁהּ.

כְּהִתְבָּרְכָם חָזְרוּ אֶל כֵּס הַשְּׁבוֹ / בְּלֵב פָּתוּחַ לְרֵעוּת וּלְיַיִן. [375]

עָרְכוּ שֻׁלְחָן יָאֶה לְאַלּוּפִים, / וְלַשֻּׁלְחָן יָשְׁבוּ בְּלֵב שָׂמֵחַ.

גְבִיעִים וְיַיִן הַמַּשְׁקִים הֵבִיאוּ, / בְּעוֹד מִהְרָבּ עוֹקֵב אַחַר בֶּן־סָם.

הוּא הִתְעַנֵּג עַל חֵן הֲלִיכוֹתָיו, / הַלְמוּת לִבּוֹ גָּבְרָה בְּמַעֲשֵׂהוּ.

יְדִיעוֹתָיו וְחָכְמָתוֹ הִפְלִיאוּ, / עַד כִּי קָרָא: ‘הַאֵין הוּא בֶּן־אַלְמָוֶת?’ [v.150]

כְּקוּם הַשָּׁהּ מִהְרָבּ, הִשְׁגִּיחַ זָל / בְּכֹחַ זְרוֹעוֹתָיו וּבְקוֹמָתוֹ, [380]

וְכֹה אָמַר אֶל מְפַקְּדֵי צְבָאוֹ: / 'הֲיֵשׁ קוֹשֵׁר אַבְנֵט יָפֶה מִמֶּנּוּ?

בְּתֹאַר וּבְקוֹמָה אָדָם אֵינֶנּוּ, / כָּל אִישׁ יַגִּיד כִּי אֵין לוֹ מִתְחָרֶה.'

קָצִין אֶחָד מִבֵּין הָאַלּוּפִים / פָּנָה אֶל זָל וְכֹה אָמַר אֵלָיו:

'מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד נָשָׁיו לוֹ בַּת, / אֲשֶׁר מֵהַחַמָּה יָפוֹת פָּנֶיהָ.

כְּשֵׁן־הַפִּיל גּוּפָהּ מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל, / קוֹמָה – אָשׁוּר, כְּעֵדֶן – לְחָיֶיהָ.

שְׁנֵי פְּלָצוּרֵי־הַמֻּשְׁק מֵעַל כְּתֵפֶיהָ, / טַבְּעוֹתֵיהֶם כָּפְתוּ אֶת קַרְסֻלֶּיהָ.

לֶחְיָהּ – נִצַּת רִמּוֹן, זְרָעָיו – שְׂפָתֶיהָ, / שְׁנֵי גַּרְעִינֵי רִמּוֹן – פִּטְמוֹת שָׁדֶיהָ.

שְׁנֵי נַרְקִיסִים בְּגַן הַשָּׁהּ – עֵינֶיהָ, / עַפְעַפֵּיהֶן – נוֹצוֹת מִכְּנַף עוֹרֵב.

שְׁתֵּי גַּבּוֹתֶיהָ כְּקַשְׁתוֹת טַרָז, / שְׁחוֹרוֹת מְבֻשָּׂמוֹת בְּמֻשְׁק נָקִי.

אִם סַהַר תְּבַקֵּשׁ – רְאֵה פָּנֶיהָ, / אִם רֵיחַ מֻשְׁק – אֵין טוֹב מִשְּׂעָרָהּ.

מֵרֹאשׁ וְעַד כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ – עֵדֶן: / יִפְעָה וְנֹעַם, מַנְגִּינָה וָקֶסֶם.'

תְּשׁוּקָה הִתְעוֹרְרָה בְּלֵב הָעֶלֶם, / וְהַשַּׁלְוָה וְהַתְּבוּנָה נָדָדוּ.

אָמַר בַּלֵּב: ‘אִם כֹּה יָפֶה הָאָב, / הֲיִפָּלֵא כִּי כֹּה יָפָה הַבַּת?’

בָּא לַיְלָה. זָל שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים, / לִבּוֹ עָצוּב יוֹצֵא לַלֹּא־נִרְאֵית. [v.151]

כִּנְחוֹת עַל רֹאשׁ הָהָר חֶרֶב הַשֶּׁמֶשׁ, / וְהָעוֹלָם הִבְהִיק כְּעֵין הַבְּדֹלַח,

פָּתַח דַּסְתָּן פָּרֹכֶת הָאוּלָם / לַגִּבּוֹרִים, נְדַן זָהָב לָהֶם,

אֲשֶׁר אַךְ זֶה הִגִּיעוּ לְבָרְכוֹ. / עוֹד הַגְּדוֹלִים חוֹבְשִׁים אֶת סוּסֵיהֶם,

הִגִּיעַ גַּם מִהְרָבּ, אֲדוֹן כָּבֻּל, / אֶל אֹהֶל זָלִזַר, אֲדוֹן זָבֻּל.

כְּהַגִּיעוֹ קָרוֹב אֶל הָאוּלָם, / שָׁמַע בַּפֶּתַח צַו: ‘פַּנּוּ הַדֶּרֶךְ!’

הִפְסִיעַ אֶל הַפַּהְלַוָן מִהְרָבּ, / דָּמָה לְעֵץ נוֹשֵׂא פְּרִי רַעֲנָן. [400]

שָׂמַח לֶב־זָל, הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים, / וְהוֹשִׁיבוֹ בְּרֹאשׁ אוֹרְחָיו. אָמַר:

‘שְׁאַל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל, לְךָ אֶתְּנֶנּוּ: / כִּסֵּא אוֹ כֶּתֶר, חֶרֶב אוֹ חוֹתָם.’

עָנָה מִהְרָבּ: 'נָסִיךְ גִּבּוֹר וָגֵא, / אֲשֶׁר צַוּוֹ הוּא חוֹק לִבְנֵי עַמּוֹ!

לִי מִשְׁאָלָה אַחַת בַּזְּמַן הַזֶּה, / וְלֹא יִכְבַּד עָלֶיךָ לְמַלְּאָהּ.

כַּבְּדֵנִי־נָא וּבוֹאָה אֶל בֵּיתִי. / נַפְשִׁי תִּזְרַח כְּשֶׁמֶשׁ מְאִירָה.' [405]

עָנָהוּ זָל לֵאמֹר: 'לֹא יִתָּכֵן. / אֵין חֲצֵרְךָ מָקוֹם בַּעֲבוּרִי.

אָבִי סָם לֹא יַשְׁלִים עִם בִּקּוּרִי, / וְגַם הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע,

כִּי יַיִן לְשָׁכְרָה שָׁתִינוּ יַחַד, / וְעִם כּוֹפְרִים אָרַחְתִּי לַשֻּׁלְחָן.

כָּל מִשְׁאָלָה אַחֶרֶת אֲמַלֵּא, / וּמְאֻשָּׁר אֶהְיֶה לִרְאוֹת פָּנֶיךְ.'

כִּשְׁמֹעַ זֹאת מִהְרָבּ, שִׁבְּחוֹ בְּפִיו, / אַךְ בְּלִבּוֹ קָרָא אֶת זָל טָמֵא. [410]

בְּרֹב הָדָר יָצָא לִפְנֵי כִּסְאוֹ, / וְלֹא חָסַךְ בְּרָכוֹת לְמַזָּלוֹ.

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ דַּסְתָּן בַּהֲדָרוֹ, / שִׁבְּחָהוּ כְּיָאֶה לְאִישׁ דָּגוּל.

עַד אָז אִישׁ לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּמִהְרָבּ, / הַנּוֹכְחִים חָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְדִיו. [v.152]

דָּתוֹ וּמָסָרְתּוֹ שׁוֹנוֹת הָיוּ, / עַל כֵּן נָצְרוּ פִּיהֶם מִלְּשַׁבְּחוֹ,

אַךְ כְּשָׁמְעָם אֶת זָל הַפַּהְלַוָן / נוֹשֵׂא דִּבְרֵי הַעֲרָצָה לָאִישׁ, [415]

הִתְחִילוּ הַשָּׂרִים הַנּוֹדָעִים / וְכָל גְּדוֹלֵי הָאָרֶץ לְהַלֵּל

אֶת קוֹמָתוֹ, מְאוֹר פָּנָיו, מַרְאֵהוּ, / הֲלִיכוֹתָיו, כָּשְׁרוֹ, תּוּשִׁיָּתוֹ.

וְזָל בֵּינְתַיִם נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ. / הָאַהֲבָה הִשְׂתָּרְרָה עָלָיו.

מַצְבִּיא עַרְבִי נָבוֹן וְרַב חָכְמָה / עַל כְּגוֹן זֶה הִמְשִׁיל מָשָׁל לֵאמֹר:

'כָּל עוֹד בִּי נְשָׁמָה – סוּסִי רֵעִי, / הַשַּׁחַק הַסּוֹבֵב עָלַי – מַחְסִי. [420]

אֲנִי תָּעֵב נָשִׁים לְבַל אֶחְלַשׁ, / וּבַל בֵּין חֲכָמִים יָבוּזוּ לִי.'

מֵרֹב מַחֲשָׁבוֹת חָלָה לֶב־זָל / וּתְשׁוּקָתוֹ לַבַּת גָּבְרָה כָּל רֶגַע.

יָרֹא יָרֵא מִפְּנֵי לְזוּת שְׂפָתַיִם, / לְבַל יוֹצִיאוּ דִּבָּתוֹ רָעָה.

כֹּה סָבְבוּ שָׁמַיִם עַל רֹאשׁוֹ, / בְּעוֹד אֶל רוּדָבֶּה כָּלְתָה נַפְשׁוֹ.

רודאבּה נועצת באמהותיה

בֹּקֶר אֶחָד, עִם דִּמְדּוּמֵי הַשַּׁחַר, / עָזַב מִהְרָבּ אֶת מוֹשָׁבוֹ בַּדְּבִיר, [425]

וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הַהַרְמוֹן. / מָצָא שְׁמָשׁוֹת בּוֹ שְׁתַּיִם זוֹהֲרוֹת.

אַחַת הִיא רוּדָבֶּה יְפַת־הַתֹּאַר, / וְהַשְּׁנִיָּה – סִינְדֻּכְתּ הַנְּבוֹנָה.

מְלֻבָּשׁוֹת כְּגַן אָבִיב פּוֹרֵחַ, / שְׁתֵּיהֶן אוֹמְרוֹת נִיחוֹחַ, צֶבַע, יֹפִי.

עָמַד וְהִתְפַּעֵל מֵרוּדָבֶּה, / וּמִיַּזְדָּן בִּקֵּשׁ בְּרָכוֹת עָלֶיהָ.

רָאָה עֵץ־בְּרוֹשׁ, בַּאֲמִירוֹ יָרֵחַ. / עַל תַּלְתַּלֶּיהָ כֶּתֶר מֵעִנְבָּר. [430] [v.153]

מְקֻשָּׁטָה בְּאַבְנֵי־חֵן וּבְמֶשִׁי, / דּוֹמָה לָעֵדֶן הַמָּלֵא כָּל טוּב.

פָּנְתָה סִינְדֻּכְתּ אֶל בַּעֲלָהּ מִהְרָבּ, / פָּתְחָה שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת וְשָׂחָה:

'אֵיךְ בִּקּוּרְךָ וְהַפְּגִישָׁה עִם זָל? / תִּקְצַר־נָא יַד הָרַע לְהַשִּׂיגְךָ.

מָה אֹרַח בֶּן־שֵׂיבָה זֶה וְטִיבוֹ? / הַאִם יָאֶה לוֹ כֵּס־שָׁהִים אוֹ קֵן?

הֲבֶן־תַּרְבּוּת הוּא, אִישׁ הַמַּעֲלָה, / הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ גִּבּוֹרֵי־הַחַיִל?' [435]

עָנָה מִהְרָבּ לֵאמֹר: 'סִינְדֻּכְתּ יְפַת / פָּנִים וּבַעֲלַת שְׁדֵי כֶּסֶף!

מִכָּל הַלּוֹחֲמִים בְּעוֹלָמֵנוּ / אִישׁ לֹא יַשְׂכִּיל לִצְעֹד בְּעִקְּבוֹתָיו.

אַבִּיר כָּמוֹהוּ, וּמוֹשְׁכוֹת בַּכַּף / כְּכַף־יָדוֹ, אַף בִּתְמוּנָה לֹא תֵּרֶא.

לוֹ לֵב אַרְיֵה זוֹעֵם וְכֹחַ פִּיל, / וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כִּנְהַר הַנִּיל.

מֵעַל כִּסְאוֹ הוּא מְפַזֵּר זָהָב, / אוּלָם בַּקְּרָב הוּא מְפַזֵּר רָאשִׁים. [440]

פָּנָיו אֲדַמְדַּמִּים כִּכְלִיל־הַחֹרֶשׁ, / צָעִיר וְעֵר, גַּם גּוֹרָלוֹ צָעִיר.

בִּשְׂדֵה־נָקָם – כְּמוֹ תַּנִּין נוֹרָא, / וּבָאֻכָּף – רַהַב חַד־צִפָּרְנַיִם.

בַּקְּרָב צוֹבֵעַ הֶעָפָר בְּדָם, / שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ הַמַּבְהִיקָה בְּאֹמֶץ.

זוּלַת מוּם הֱיוֹתוֹ לְבֶן־שֵׂעָר, / רוֹאֵי־מוּמִים בּוֹ לֹא מָצְאוּ עוֹד דֹּפִי.

אַךְ לֹבֶן שְׂעָרוֹ הוֹלֵם מַרְאֵהוּ. / עָלָיו תֹּאמַר: “מַכְנִיעַ לְבָבוֹת!” [445]

כִּשְׁמֹעַ רוּדָבֶּה אֶת הַדְּבָרִים, / אוֹרוּ פָּנֶיהָ כְּנִצַּת רִמּוֹן.

אֵשׁ־אַהֲבָה מִלְּאָה לִבָּהּ, לֹא בָּא / אֶל פִּיהָ אֹכֶל, לֹא יָדְעָה מַרְגּוֹעַ.

כִּתְפֹשׂ הַתַּאֲוָה מְקוֹם הַשֵּׂכֶל, / שֻׁנּוּ הֲלִיכוֹתֶיהָ וְטִבְעָהּ.

אֱמֶת בְּפִי אוֹתוֹ יוֹעֵץ עַתִּיק: / 'בִּפְנֵי נָשִׁים גְּבָרִים אַל תְּשַׁבֵּחַ. [v.154]

לֵב הָאִשָּׁה – מִשְׁכָּן לְדִיו מֵרֵעַ, / אַתָּה תִּרְמֹז וְהִיא תִּמְצָא הַדֶּרֶךְ.'

חָמֵשׁ שְׁפָחוֹת תּוֹרָנִיּוֹת הָיוּ לָהּ, / אָמוֹת נֶאֱמָנוֹת וְאוֹהֲבוֹת.

אֶל הֶחָמֵשׁ פָּנְתָה וְכֹה אָמְרָה: / 'לָכֶן, בְּנוֹת־לְוָיָה נֶאֱמָנוֹת,

הַמְשָׁרְתוֹת אוֹתִי בְּאַהֲבָה, / אֲנִי עוֹמֶדֶת לְגַלּוֹת דְּבַר־סוֹד.

חֲמִשְׁתְּכֶן הַקְשֵׁבְנָה וְהָבֵנָּה – / מַזָּל־טוֹב יְלַוְּכֶן כָּל יְמֵיכֶן! –

כִּי לְבָבִי כְּיָם סוֹעֵר בְּעֹז, / אֲשֶׁר גַּלָּיו עוֹלִים עַד הַשָּׁמַיִם. [455]

דָּבְקָה נַפְשִׁי בְּזָל, וְלֹא אוּכַל / אַף בִּשְׁנָתִי לְהִנָּתֵק מִמֶּנּוּ.

חָפַצְתִּי בּוֹ וּתְשׁוּקָתִי אֵלָיו, / פָּנָיו שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי תָּמִיד.

עֲזֹרְנָה לְלִבִּי וּלְנִשְׁמָתִי / לִמְצֹא לָהֶם מָנוֹחַ מִסִּבְלִי.

אֵין אִישׁ סוֹדִי יוֹדֵעַ זוּלַתְכֶן, / כִּי רֵעוֹתַי הַטְּהוֹרוֹת אַתֶּן.'

תָּמְהוּ הָאֲמָהוֹת, אָמְרוּ בַּלֵּב: / ‘בַּת הַגִּבּוֹר אֵינֶנָּה כַּשּׁוּרָה!’ [460]

כְּמוֹ דִּיוִים קָפְצוּ מִמְּקוֹמָן / וּמַעֲנֶה עַל לְשׁוֹנָן לֵאמֹר:

'אַי, נֵזֶר כָּל גְּבִירוֹת הַמַּמְלָכָה / וּבַת דְּגוּלָה בֵּין כָּל הַנְּסִיכוֹת!

תְּהִלָּתֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד סִין, / וּבַהַרְמוֹן זוֹהֶרֶת כַּחוֹתָם.

אֵין בְּרוֹשׁ בַּגַּן בְּקוֹמָתוֹ כָּמוֹךְ, / עוֹלֶה אוֹר־לְחָיַיִךְ עַל כִּימָה;

תְּמוּנַת פָּנַיִךְ נִשְׁלְחָה אֶל מָי, / קַנּוּג' וְאֶל אֲדוֹן־הַמַּעֲרָב. [465]

הֲלֹא תֵּבוֹשִׁי בִּשְׁרִירוּת לִבֵּךְ / וְתַעֲטִי קָלוֹן עַל רֹאשׁ אָבִיךְ?

אוֹתוֹ אֲשֶׁר אָבִיו הִרְחִיק בְּבוּז, / רוֹצָה אַתְּ לְחַבֵּק בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ? [v.155]

אֶת זֶה אֲשֶׁר צִפּוֹר גִּדְּלָה בָּהָר, / וְהוּא לְלַעַג בְּעֵינֵי הָעָם?

הַאִם יָלְדָה כְּבָר אֵם תִּינוֹק שֵׂיבָה? / הֲמִכָּזֶה יִהְיוּ צֶאֱצָאַיִךְ?

שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת וְשֵׂעָר – מֻשְׁק, / פְּלִיאָה אִם יַחְשְׁקוּ שִׂפְתֵי זָקֵן. [470]

כָּל הָעוֹלָם רוֹחֵשׁ לָךְ אַהֲבָה, / וּתְמוּנָתֵךְ בְּכָל הָאַרְמוֹנוֹת.

הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְבוֹדוֹ מֵהָרָקִיעַ / הָרְבִיעִי יֵרֵד לִהְיוֹת אִישֵׁךְ.'

כִּשְׁמֹעַ רוּדָבֶּה אֶת דִּבְרֵיהֶן, / הִתְלַהֲטָה נַפְשָׁהּ כְּאֵשׁ בָּרוּחַ.

קוֹל צְעָקָה בְּאָזְנֵיהֶן הֵרִימָה, / בְּכַעַס הִפְנְתָה מֵהֶן פָּנֶיהָ.

הִקְדִּירָה מֵצַח וְעָצְמָה עֵינַיִם, / עִוְּתָה אֶת גַּבּוֹתֶיהָ בְּחֵמָה, [475]

וְכֹה אָמְרָה: 'לַשָּׁוְא הַתְקָפַתְכֶן, / וְדִבּוּרְכֶן הָרֵיק אַךְ לְמוֹתָר.

אִם בְּכוֹכָב זוֹהֵר דָּבְקָה נַפְשִׁי, / אֵיךְ תְּאֻשַּׁר בְּאוֹר הַלְּבָנָה?

אוֹכְלֵי הַטִּיט לֹא יִסְתַּכְּלוּ בְּוֶרֶד, / וְגַם אִם וֶרֶד נַעֲלֶה מִטִּיט.

אִם חֹמֶץ אֲרוּכָה לְמַכָּתֵךְ, / מִדְּבַשׁ מָתוֹק הַסֵּבֶל לֹא יָפוּג.

קֵיסָר רוֹצָה אֵינֶנִּי, לֹא פַּגְֹפוּר, / וְלֹא נָסִיךְ מִנְּסִיכֵי אִירָן. [480]

דַּסְתָּן בֶּן־סָם הוּא גֶּבֶר כְּעֶרְכִּי, / אַרְיֵה הוּא בִּכְתֵפָיו וּבְצַוָּארוֹ.

אִם בְּעֵינֵי הָעָם הוּא שָׂב אוֹ עֶלֶם – / אֵין זֶה מַדְרִיךְ אֶת מְנוּחַת נַפְשִׁי.

אִישׁ לֹא יוּכַל לָרֶשֶׁת מְקוֹמוֹ, / אִישׁ לְפָנַי בִּלְתּוֹ אַל יִזָּכֵר.

אוֹתוֹ מֵרֹאשׁ, מִבְּלִי לִרְאוֹת, בָּחַרְתִּי, / מֵהַשְּׁמִיעָה בִּלְבַד רָצִיתִי בּוֹ.

אַהֲבָתִי אֵינֶנָּה אֶל יָפְיוֹ, / מִדּוֹת בִּקַּשְׁתִּי וּמָצָאתִי בּוֹ.' [485]

הָעֲלָמוֹת הִקְשִׁיבוּ לְסוֹדָהּ, / אַךְ כְּשָׁמְעָן הַנֶּפֶשׁ הַפְּצוּעָה,

קָרְאוּ בְּקוֹל: 'אֲנַחְנוּ שִׁפְחוֹתַיִךְ, / אוֹהֲבוֹתַיִךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם. [v.156]

עַתָּה צַוִּי עָלֵינוּ אֶת דְּבָרֵךְ, / וְרַק טוֹבָה תִּצְמַח מִפְּקֻדָּתֵךְ.'

אַחַת מֵהֶן אָמְרָה: 'אַי, בְּרוֹשׁ תָּמִיר! / הַשְׁגִּיחִי בַּל יֵדַע עוֹד אִישׁ סוֹדֵךְ.

מֵאָה אֶלֶף נִהְיֶה כַּפָּרָתֵךְ, / חָכְמַת אֱלֹהַּ בְּעֶזְרֵךְ תִּהְיֶה. [490]

אִם מֵאִתָּנוּ תִּדְרְשִׁי כִּשּׁוּף, / לִתְפֹּר עֵינַיִם בְּעָרְמָה וּבְלַחַשׁ,

נָעוּף כְּרֶגַע כְּצִפּוֹר קוֹסְמִים, / לְעֶזְרָתֵךְ נָרוּץ כְּאַיָּלוֹת.

נָבִיא אֶת הַדָּגוּל אֵלַיִךְ, סַהַר, / וְנַנִּיחֶנּוּ לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ.'

אֶת פִּיהָ רוּדָבֶּה מִלְּאָה בִּצְחוֹק, / אֶל אַמְהוֹתֶיהָ הִפְנְתָה פָּנֶיהָ.

וְכֹה אָמְרָה: 'אִם לַתִּקְוָה תַּכְלִית, / עֵץ־פְּרִי מַגְבִּיהַּ אֲמִירוֹ טְעוּ.

עָלָיו כָּל יוֹם יַבְשִׁילוּ כַּדְכֻּדִּים, / וְהַחָכְמָה תִּשָּׂא פְּרִי־מְגָדִים.'

אמהות רודאבּה הולכות לראות את זאלזר

הָאֲמָהוֹת, כֻּלָּן בְּלֹא מָזוֹר, / יָצְאוּ לִמְצֹא תְּרוּפָה בַּעֲבוּרָהּ.

לָבְשׁוּ רִקְמַת־כַּרְפַּס תּוֹצֶרֶת רוּם, / תַּלְתַּלֵּיהֶן קִשְּׁטוּ בְּשׁוֹשַׁנִּים,

וּכְמוֹ אָבִיב רַב צֶבַע וְנִיחוֹחַ / יָרְדוּ אֶל הַנָּהָר לִשְׂפַת הַמַּיִם.

הָיָה אָז פַרְוַדִין, חֹדֶשׁ רִאשׁוֹן. / צְבָא זָל חָנָה עַל הַגָּדָה מִזֶּה, [500]

הָעֲלָמוֹת פָּסְעוּ בְּעֵבֶר הַנָּהָר, / וְשִׂיחָתָן קוֹרוֹת דַּסְתָּן בֶּן־סָם.

לְאֹרֶךְ הַגָּדָה אָסְפוּ פְּרָחִים; / פְּרָחִים בִּלְחָיֵיהֶן וּבְחֵיקֵיהֶן.

עוֹדָן נָעוֹת לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, / הִגִּיעוּ נֹכַח אֹהֶל הַנָּסִיךְ.

הִשְׁגִיחַ זָל בָּהֶן מֵעַל כִּסְאוֹ, / שָׁאַל: ‘הָעֲלָמוֹת הָאֵלֶּה מִי הֵן?’

עָנָהוּ הַנִּשְׁאָל וְכֹה אָמַר: / 'מִזְּבוּל מִהְרָבּ, הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹהֶרֶת, [505] [v.157]

שָׁלְחָה יְפַת־הַתֹּאַר מִכָּבֻּל / אֶל גַּן הַשּׁוֹשַׁנִּים אֶת אַמְהוֹתֶיהָ.'

כִּשְׁמֹעַ זָל דְּבָרוֹ, נָע לְבָבוֹ. / עַד מְהֵרָה יָרַד מֵעַל כִּסְאוֹ,

וּצְמֵא־חַיִּים בְּיַחַד עִם עַבְדּוֹ / פָּסַע אַף הוּא לְאֹרֶךְ הַנָּהָר.

כְּהַגִּיעוֹ אֶל מוּל הָאֲמָהוֹת, / בִּקֵּשׁ לוֹ קֶשֶׁת, וְהֵרִים רֹאשׁוֹ

לָתוּר אַחַר צִפּוֹר, לִמְצֹא לוֹ צַיִד. / אֲגַמִּיּוֹת רָאָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. [510]

הַנַּעַר הַתֻּרְכִּי עִגֵּן לוֹ קֶשֶׁת / וּנְתָנָהּ בִּשְׂמֹאל הַפַּהְלַוָן.

זָל בִּקְרִיאָה הִבְהִיל צִפּוֹר שׂוֹחָה / וְחֵץ יָרָה בָּהּ כְּהִתְרוֹמְמָה.

הַחֵץ פָּגַע וְהִפִּילָהּ לְמַטָּה; / דָּמָהּ נִגָּר, אָדְמוּ בּוֹ פְּנֵי הַמַּיִם.

אָמַר אֶל הַתֻּרְכִּי: ‘חֲצֵה הַזֶּרֶם, / וּתְפֹס לִי אֶת הָעוֹף שְׁמוּט־הַכְּנָפַיִם.’

צָלַח הָעֶלֶם בְּסִירָה הַמַּיִם, / וְאֶל הָאֲמָהוֹת נָשָׂא רַגְלַיִם. [515]

נִגְּשָׁה אֵלָיו אַחַת מִיפוֹת־הַתֹּאַר, / וְשָׁאֲלָה לְזָל שׁוֹחֵר־הַשֵּׁם:

'אוֹתוֹ גִּבּוֹר גֵּו־פִּיל וְלֶב־אַרְיֵה, / מַה בֶּן־אָדָם הוּא, מֶלֶךְ אֵיזֶה עָם?

בִּפְנֵי מֵיטִיב לִקְלֹעַ כְּמוֹתוֹ, / מִי יִתְיַצֵּב בִּשְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה?

פָּרָשׁ יָפֶה מִמֶּנּוּ לֹא רָאִינוּ, / וְאֵין מוֹרֶה בְּקֶשֶׁת טוֹב מִמֶּנּוּ.'

הָעֶבֶד הַנָּאֶה נָשַׁךְ שְׂפָתָיו / וְשָׂח: 'אַל תְּדַבְּרִי כֵּן בְּשָׁהֵנוּ.

הֲלֹא הוּא שָׁהּ נִימְרוּז, בֶּן־סָם, / בְּפִי הַמְּלָכִים קֹרָא דַּסְתָּן.

פָּרָשׁ כָּמוֹהוּ לֹא רָאוּ שָׁמַיִם, / וְעוֹד כָּמוֹהוּ לֹא יִרְאֶה הַזְּמָן.'

הָאֲמָהוֹת עָנוּ בִּצְחוֹק לַנַּעַר, / וְכֹה אָמְרוּ: 'אַל תְּדַבֵּר כָּזֹאת,

כִּי לְמִהְרָבּ יָרֵחַ בָּאַרְמוֹן, / וְהִיא בְּרֹאשׁ גְּדוֹלָה מֵאֲדוֹנְךָ. [v.158]

בְּגֹבַהּ – עֵץ אָשׁוּר, שֶׁנְהָב בְּצֶבַע, / עֲטֶרֶת־מֻשְׁק לָרֹאשׁ – יְצוּר נִפְלָא. [525]

עֵינֶיהָ – נַרְקִיסִים, גַּבּוֹתֵיהֶן – / קְשָׁתוֹת, וְהָעַמּוּד תַּחְתָּן סוּף־כֶּסֶף.

הַפֶּה קָטָן וְצַר כְּלֵב דַכָּא, / קְצוֹת תַּלְתַּלֶּיהָ – כְּטַבְּעוֹת צְמִידִים.

חֲלוֹם בְּאִישׁוֹנֶיהָ וּבָרָק, / מֻשְׁק – שְׂעָרָהּ, וְצִבְעוֹנִים – לֶחְיָהּ.

נַפְשָׁהּ נוֹשֶׁמֶת דֶּרֶךְ שִׂפְתוֹתֶיהָ, / הִיא בָּעוֹלָם יָרֵחַ אֵין שֵׁנִי לוֹ.

הִגַּעְנוּ הֵנָּה מִכָּבֻּלִיסְתָּן / לְהִפָּגֵשׁ עִם שָׁהּ זָבֻּלִיסְתָּן, [530]

לְשִׂפְתוֹתֵי גְּבִירְתֵּנוּ רוּדָבֶּה / לִמְצֹא בֶּן־זוּג בְּאֹדֶם פִּי־דַּסְתָּן,

כִּי אֵין כְּרוּדָבֶּה יָפָה לְזָל, / לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה וְלִגְבִירָה.'

כִּשְׁמֹעַ הַתֻּרְכִּי מַלְאֲכוּתָן, / הֶאְדִּימוּ לְחָיָיו מִדִּבְרֵיהֶן.

אָמַר הָעֶבֶד אֶל יְפַת־הַתֹּאַר: / 'בֶּן־זוּג יָפֶה הַשֶּׁמֶשׁ לַיָּרֵחַ.

כִּרְצוֹת תֵּבֵל בִּבְרִית הַמִּשְׁפָּחוֹת / לֵב כָּל אָדָם מִשְׁכָּן לְאַהֲבָה; [535]

וְכַאֲשֶׁר תִּרְצֶה לִשְׁבֹּר הַקֶּשֶׁר, / תַּפְרִיד מִיָּד בֶּן־זוּג מִבַּת־זוּגוֹ.

סָמוּי הַקֶּשֶׁר, אַךְ גָּלוּי הַקֶּרַע, / וְזֶה כֵּן זֶה שָׁכִיחַ בָּעוֹלָם.

אִישׁ־לֵב אֲשֶׁר בַּת־זוּג לוֹ לֹא לָקַח, / חֶלְקוֹ שָׁלוֹם, אֵין פֶּרֶץ אוֹ צְוָחָה;

וְיַעַן מִזַּרְעֵהוּ בַּת לוֹ אַיִן, / לֹא יֵאָלֵץ לִשְׁמֹעַ עֶלְבּוֹנוֹת.

אַךְ כְּבָר אָמַר הַבַּז לְבַת־זוּגוֹ: / "הֵן כְּפָרְשֵׂךְ כְּנָפַיִם עַל בֵּיצַיִךְ, [540]

מֵהֶן אִם יִבָּקְעוּ זְכָרִים בִּלְבַד, / הָהּ, דּוֹר עָקָר יָקוּם מִבֵּית־אָבִיךְ."'

כְּשׁוּב מֵהֶן הָעֶלֶם הַצּוֹחֵק, / שָׁאַל אוֹתוֹ בֶּן־סָם הַמְהֻלָּל: [v.159]

‘מָה אֵלֶּה הִשְׁמִיעוּךָ, כִּי בִּצְחוֹק / גִּלִּיתָ אֶת שִׁנֶּיךָ הַצְּחוֹרוֹת?’

אֲשֶׁר שָׁמַע, סִפֵּר לַפַּהְלַוָן, / וְזֶה לִבּוֹ הִצְעִיר מֵרֹב שִׂמְחָה.

שָׂח זָלִזַר לָעֶבֶד הַנָּאֶה: / 'שׁוּב אֶל הָאֲמָהוֹת, אֱמֹר לָהֵן: [545]

"אַל תַּעֲזֹבְנָה גַּן הַשּׁוֹשַׁנִּים, / אוּלַי תִּקְטֹפְנָה גַּם יַהֲלוֹמִים.

אַל תַּחֲזֹרְנָה לָאַרְמוֹן בְּטֶרֶם / אֶמְסֹר לָכֶן אֶת שְׁלִיחוּתִי בַּסֵּתֶר."'

הִזְמִין זָל כֶּסֶף, פָּז וְאַבְנֵי־חֵן, / רִקְמוֹת זָהָב וָמֶשִׁי יְקָרוֹת,

וְכֹה צִוָּה: ‘מִסְרוּם לָעֲלָמוֹת. / אַל תְּגַלּוּ לְאִישׁ וְאַל תֵּרָֽאוּ.’

אֶת הַכְּבוּדָה הֵבִיאוּ אֶל חֲמֵשׁ / הָעֲלָמוֹת בַּאֲמָרִים חַמִּים, [550]

מָסְרוּ הַכֶּסֶף וְהָאֲבָנִים / מִזָּלִזַר בֶּן־סָם הַפַּהְלַוָן.

אָמְרָה אַחַת מִבֵּין הָאֲמָהוֹת: / 'לֹא יִשָּׁמֵר דְּבַר־סֵתֶר מֵרָכִיל,

בִּלְתִּי אִם בָּאוּ בְּסוֹדוֹ רַק שְׁנַיִם; / שְׁלשָׁה – אֵין סוֹד, וְאַרְבָּעָה – הָמוֹן הֵם.

אִם סוֹד לְךָ, אַי, אִישׁ־עֵצָה חָכָם, / סַפְּרֵהוּ לָנוּ בִּכְבוֹדְךָ אַתָּה.'

אַחַר צֵאתוֹ אָמְרוּ הָאֲמָהוֹת: / 'הִנֵּה כִּי־כֵן נִלְכַּד הַכְּפִיר בָּרֶשֶׁת. [555]

מִשְׁאֶלֶת רוּדָבֶּה וְחֵפֶץ זָל / עוֹמְדִים לְהִפָּגֵשׁ. אוֹת לְטוֹבָה!'

בֵּינָתַיִם שְׁחוֹר־הָעַיִן, שְׁלִיחַ זָל / וְיוֹעֲצוֹ בְּאַהֲבָה, חָזַר,

הֵבִיא לַאֲדוֹנָיו אֶת הַדְּבָרִים, / אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי יְפוֹת־הַתֹּאַר.

אָץ הָאַלּוּף אֶל גַּן הַשּׁוֹשַׁנִּים / עַל שְׂפַת הַמַּיִם, אֶל עַלְמוֹת כָּבֻּל.

יְפוֹת טַרָז וְרֻדּוֹת הַלְּחָיַיִם / נִגְּשׁוּ לַבָּא, הִשְׁתַּחֲווּ בִּיקָר. [560] [v.160]

חָקַר אוֹתָן בֶּן־סָם חָקֹר הֵיטֵב, / מַה צֶּלֶם רוּדָבֶּה, מַה קּוֹמָתָהּ,

מַה דִּבּוּרָהּ, שִׂכְלָהּ וַעֲצָתָהּ – / הַאִם תּוֹאֶמֶת לוֹ בִּסְגֻלּוֹתֶיהָ:

'סַפֵּרְנָה מִקְּטַנָּה וְעַד גְּדוֹלָה, / אַל תְּנַסֶּינָה כֹּחֲכֶן בַּשֶּׁקֶר.

אִם דְּבַר־אֱמֶת אֶמְצָא עַל שִׂפְתֵיכֶן, / תָּבֹאנָה עַל שְׂכַרְכֶן וְעַל כְּבוֹדְכֶן.

אוּלָם אִם תִּוָּדַע לִי תַּרְמִיתְכֶן, / פִּיל אֲשַׁלַּח בָּכֶן לְרָמְסְכֶן.' [565]

הָאֲמָהוֹת הֶאְדִּימוּ כְּתוֹלָע, / לִפְנֵי הַשָּׁהּ נָשְׁקוּ הָאֲדָמָה.

אַחַת מֵהֶן, הַצְּעִירָה בָּהֶן, / הָאַמִּיצָה וְאֵשֶׁת־הַשְּׂפָתַיִם,

פָּתְחָה אֶת פִּיהָ: 'אֵין עוֹד בָּעוֹלָם / נָסִיךְ יְלוּד־אִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁוֶה

בִּיפִי־מַרְאֵהוּ, בְּקוֹמָה, בְּיֶדַע, / בְּטֹהַר לֵב וּבִתְבוּנָה לְזָל;

כֵּן אֵין דּוֹמֶה לְךָ פָּרָשׁ אַמִּיץ, / גִּבּוֹר כְּשַׁחַל וְנִשָּׂא כְּהָר. [570]

גַּם אֵין יְפַת־פָּנִים כְּרוּדָבֶּה, / זֶה בְּרוֹשׁ הַכֶּסֶף בְּצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.

מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל וֶרֶד וְיַסְמִין, / כִּבְרוֹשׁ, עָלָיו כּוֹכַב תֵּימָן זוֹרֵחַ.

אָכֵן תֹּאמַר: “עִנְבָּר שַׂעֲרוֹתֶיהָ, / עַל לְחָיֶיהָ יַיִן מְשַׁכֵּר.”

מִקָּדְקֳדָהּ וְעַד הָאֲדָמָה / גָּלְשׁוּ עַל פְּנֵי־וְרָדֶיהָ צַמּוֹתֶיהָ,

מְבֻשָּׂמוֹת בְּמֻשְׁק וּבְעִנְבָּר; / גּוּפָהּ זוֹהֵר בְּאֹדֶם וּבְכַדְכֹּד. [575]

הַתַּלְתַּלִּים סְבִיבָהּ כְּמוֹ שִׁרְיוֹן, / וַעֲרוּכִים טַבַּעַת בְּטַבַּעַת;

אֵלָה כָּמוֹהָ לֹא תִּרְאֶה בְּסִין, / יָרֵחַ וְכִימָה יִשְׁתַּחֲווּ לָהּ.'

שַׂר־צְבָא זָבֻּל פָּנָה אֶל הָאָמָה / בַּאֲמָרִים נָאִים וּבְנֹעַם־קוֹל:

'עַתָּה אִמְרִי־נָא, מַה הַתַּחְבּוּלָה / הַנְּכוֹנָה לִמְצֹא נָתִיב אֵלֶיהָ? [v.161]

אַהֲבָתִי עוֹבֶרֶת עַל גְּדוֹתֶיהָ, / כָּל כִּסּוּפַי – לִרְאוֹת הֲדַר פָּנֶיהָ.' [580]

עָנְתָה הַצְּעִירָה: 'צַוֵּה אֵלֵינוּ, / וְלָאַרְמוֹן, לַבְּרוֹשׁ נָחִישׁ הַצַּעַד,

לָהּ נְסַפֵּר, כְּכָל אֲשֶׁר נוּכַל, / עַל זֶה הַפַּהְלַוָן הַמְבֹרָךְ,

עַל חָכְמָתוֹ, מַרְאֵהוּ, דִּבּוּרוֹ / וְאוֹר־נַפְשׁוֹ – דִּבְרֵי אֱמֶת בִּלְבַד.

אֶת רֹאשׁ הַמֻּשְׁק נָבִיא לְתוֹךְ הָרֶשֶׁת, / נָחִישׁ אֶת שִׂפְתוֹתֶיהָ אֶל שְׂפָתֶיךָ.

מַהֵר מִפֹּה עִם פְּלָצוּרְךָ בַּכַּף / אֶל צְרִיחַ הָאַרְמוֹן, מִבְצַר מִהְרָבּ, [585]

וּתְלֵה הָעֲנִיבָה בְּזִיז הָעֹפֶל. / כְּפִיר־אֲרָיוֹת יִשְׂמַח לִלְכֹּד עָפְרָה.

מִשָּׁם הַבֵּט אִם הִיא כְּשָׁאָלְךָ. / שְׁמַע בְּקוֹלֵנוּ וְיִיטַב לְךָ.'

האמהות חוזרות אל רודבּה

הָאֲמָהוֹת הָלְכוּ וְזָל חָזַר. / אָרַךְ הַלַּיְלָה כְּשָׁנָה תְּמִימָה.

הִגִּיעוּ הַיָּפוֹת אֶל הָאַרְמוֹן, / בִּידֵי כֻּלָּן שְׁנֵי גִּבְעוֹלֵי וְרָדִים.

הִשְׁגִּיחַ הַשּׁוֹעֵר, הִקְשָׁה לִבּוֹ, / עָשָׂה אֶת לְשׁוֹנוֹ כְּדָרְבוֹנוֹת: [590]

‘הֲזֶה הַזְּמַן לְהֵעָדֵר מִבַּיִת, / וּבְאֶפֶס מַעֲשֶׂה לָשׁוּט בַּחוּץ?’

הַנְּעָרוֹת כִּסּוּ מְבוּכָתָן, / מִמְּקוֹמָן קָפְצוּ וְכֹה עָנוּ:

'הַיּוֹם הַזֶּה דּוֹמֶה לַאֲחֵרִים. /הַדִּיו אֵינֶנּוּ מְשׁוֹטֵט בַּגַּן.

אָבִיב הִגִּיעַ – וְרָדִים אָסַפְנוּ, / וְגִבְעוֹלֵי יָקִינְטוֹנִים קָטַפְנוּ.' [v.162]

שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר שָׂח: 'זֹאת לֹא שָׁעָה / לַהֲבָלִים כָּאֵלֶּה. שֵׂמְנָה לֵב, [595]

כִּי זָל נִצָּב בְּשַׁעֲרֵי כָּבֻּל / וְצִבְאוֹתָיו חוֹנִים עַל אַדְמָתָהּ.

הַאִם לֹא רְאִיתֶן, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ / מִהְרָבּ רָכוּב יוֹצֵא מֵהָאַרְמוֹן?

כָּל־יוֹם הָלֹךְ וָשׁוּב עוֹשֶׂה הַדֶּרֶךְ, / כִּי לִידִידִים הָיוּ בֶּן־סָם וְהוּא.

אִם יִרְאֲכֶן כֹּה עִם פְּרָחִים בַּיָּד, / יַפִּיל אֶתְכֶן אֶל הֶעָפָר מִכַּעַס.'

אֵלוֹת טַרָז הִגִּיעוּ לָאַרְמוֹן, / לְאוֹר הַסַּהַר נוֹעֲצוּ בַּסֵּתֶר: [600]

‘שֶׁמֶשׁ כָּמוֹהוּ מִי רָאָה? שֵׂעָר – / שֵׂיבָה, וְשׁוֹשַׁנִּים – הַלְּחָיַיִם!’

לֵב רוּדָבֶּה דָּלַק בְּאַהֲבָה / מִצִּפִּיָּה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹרֵחַ.

הַכֶּסֶף וְהָעֲדָיִים הִנִּיחוּ, / וְרוּדָבֶּה לֹא נִלְאֲתָה לִשְׁאֹל:

‘אֵיךְ הַפְּגִישָׁה הָיְתָה עִם זָל בֶּן־סָם? / הַאִם שָׁוִים תְּהִלָּתוֹ וּשְׁמוֹ?’

לְרוּדָבֶּה, הַתְּאֵבָה לָדַעַת, / עָנוּ יְפוֹת־הַתֹּאַר וְאָמְרוּ: [605]

'זָל זֶה הוּא הַגָּדוֹל בַּפָּרָשִׁים, / אֵין כְּמוֹתוֹ בַּהֲלִיכוֹת וּבְנֹעַם.

כִּבְרוֹשׁ גָּבֹהַּ הַבָּחוּר הַזֶּה, / וְלוֹ הָדָר וְזֹהַר הַמְּלוּכָה.

לוֹ צֶבַע, רֵיחַ, עֹרֶף וְקוֹמָה; / מָתְנָיו צָרוֹת, אַךְ הֶחָזֶה רָחָב.

עֵינָיו כִּשְׁנַיִם נַרְקִיסִים אוֹרִים, / שְׂפָתָיו – פְּנִינִים, הַלְּחָיַיִם – דָּם.

כַּפָּיו וּזְרוֹעוֹתָיו כְּשֶׁל לָבִיא; / עָרוּם עִם לֵב מוּבַּד וְזִיו שָׁהִים. [610]

אָמְנָם לְבֶן־שֵׂעָר, רֹאשׁוֹ שֵׂיבָה, / וְזֶהוּ מוּם, אַךְ אֵין בָּזֶה קָלוֹן.

שֵׂעַר פָּנָיו – כְּשַׁרְשְׁרוֹת שִׁרְיָה, / תַּלְתַּלֵּי־כֶּסֶף עַל מַצַּע שָׁנִי.

אֵין זֹאת כִּי תִּקְרְאִי: “כֹּה תִּיף לָעַד! / וְכָל מוֹתָר אַךְ לְמַחְסוֹר יִהְיֶה.”

עוֹרַרְנוּ בּוֹ תִּקְוָה לִרְאוֹת פָּנַיִךְ, / וְהוּא צוֹפֶה לָזֹאת בְּקֹצֶר־רוּחַ. [v.163]

עוּצִי עֵצָה לַהֲבִיאוֹ אֵלַיִךְ, / הַגִּידִי לָנוּ, מַהִי תְּשׁוּבָתֵךְ.' [615]

עָנְתָה הַמְּשׁוּלָה לִבְרוֹשׁ תָּמִיר: / 'בָּרִאשׁוֹנָה סִפַּרְתְּ סִפּוּר אַחֵר.

זָל זֶה, אֲשֶׁר צִפּוֹר גִּדְּלָה בַּקֵּן, / הָיָה חִוֵּר־פָּנִים וּלְבֶן־שֵׂעָר.

עַתָּה פָּנָיו כְּפֶרַח אַרְגָּמָן, / יָפֶה, גָּבֹהַּ הוּא וּפַּהְלַוָן!

הֲכֹה גַּם פֵּאַרְתּוּנִי לְפָנָיו, / וְעוֹד שָׂכָר דְּרַשְׁתֶּן לְלַהַגְכֶן?'

דִּבְּרָה וְחִיּוּכִים מָלְאוּ שְׂפָתֶיהָ, / כְּרִמּוֹנִים מְלֵאִים שְׁתֵּי לְחָיֶיהָ. [620]

בַּסּוֹף צִוְּתָה הַגְּבֶרֶת אֲמָתָהּ / לֵאמֹר: 'בַּבֹּקֶר מַהֲרִי מִפֹּה,

שְׂאִי רַגְלַיִךְ בִּבְשׂוֹרָה אֵלָיו, / תֹּאמְרִי דְּבָרִי, וּמַה בְּפִיו תִּשְׁמָעִי.

אִמְרִי: “מִשְׁאַלְתְּךָ קְרֵבָה. הִכּוֹן / לִרְאוֹת הַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ.”'

עָנְתָה לַגְּבֶרֶת אֲמָתָהּ וְכֹה / אָמְרָה: 'עַתָּה הִכּוֹנִי לַבָּאוֹת.

כִּי אֱלֹהִים שָׁמַע בְּקוֹל לִבֵּךְ / וְאשֶׁר לָךְ הוֹעִיד כִּרְאוֹת עֵינַיִךְ.' [625]

הֵחֵלָּה רוּדָבֶּה בַּהֲכָנוֹת, / אֲבָל שָׁמְרָה סוֹדָהּ מִפְּנֵי קְרוֹבֶיהָ.

אֲגַף הָיָה לָהּ כְּאָבִיב פּוֹרֵחַ, / וּבוֹ תְּמוּנוֹת אַנְשֵׁי הַמַּעְלָה.

בְּרִקְמוֹת־סִין קִשְּׁטוּ אֶת הַקִּירוֹת, / וּבְקַעֲרוֹת־זָהָב לְתִפְאָרָה.

עִנְבָּר וּמֻשְׁק וְיַיִן עִרְבְּבוּ / וּשְׁבוֹ וְאִזְמָרַגְדְּ פִּזְּרוּ סָבִיב.

הוּבְאוּ סִגָּלִיּוֹת וְצִבְעוֹנִים, / וְרָדִים וְנַרְקִיסִים וְיַסְמִינִים. [630]

כָּל הַגְּבִיעִים הָיוּ זָהָב וּשְׁבוֹ, / וּמֵי וְרָדִים צְלוּלִים בְּשִׁקּוּיָם.

מִתּוֹךְ מְעוֹן הַבַּת יְפַת־הַתֹּאַר / עָלָה עַד שֶׁמֶשׁ רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ. [v.164]

זאל יוצא אל רודבּה

כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָמָּה, נַעֲלוּ / הַשַּׁעַר וְהוֹצִיאוּ הַמַּפְתֵּחַ.

אַחַת הַעֲלָמוֹת יָצְאָה אֶל זָל / עִם הַבְּשׂוֹרָה:‘הַכֹּל הוּכַן כְּבָר, בּוֹאָה!’

שַׂר־הַצָּבָא יָצָא אֶל הָאַרְמוֹן / כְּאִישׁ הַמִּשְׁתּוֹקֵק אֶל בַּת־זוּגוֹ. [635]

עָלְתָה שְׁחוֹרַת־הָעַיִן עַל הַגַּג, / וְנִדְמְתָה לִבְרוֹשׁ, עַל אֲמִירוֹ יָרֵחַ.

וְכַאֲשֶׁר לְמֵרָחוֹק דַּסְתָּן / נִגְלָה לְרוּדָבֶּה הָאֲצִילָה,

פָּתְחָה שִׂפְתֵי־הָאֹדֶם וְקָרְאָה: / 'בָּרוּךְ הַבָּא, פָּרָשׁ אַמִּיץ־לֵבָב!

בִּרְכַּת בּוֹרֵא־עוֹלָם תָּבוֹא עָלֶיךָ, / גַּלְגַּל־הַמַּזָּלוֹת תִּדְרֹךְ רַגְלֶךָ.

תִּשְׂמַח נַעֲרָתִי, אָכֵן אַתָּה / מֵרֶגֶל וְעַד רֹאשׁ כְּדִבְרָתָהּ. [640]

הַהֲלִיכָה מֵאָהָלְךָ בָּרֶגֶל / אֶל הָאַרְמוֹן הֲלֹא עִיְּפַתְךָ?'

כִּשְׁמֹעַ זָל קוֹלָהּ מֵהַחוֹמָה, / וּכִרְאוֹתוֹ אֶת הַיָּפָה כַּשֶּׁמֶשׁ

הוֹפְכָה הַגַּג לְיַהֲלוֹם זוֹרֵחַ, / וְהָאָבָק מַבְהִיק בְּאוֹר פָּנֶיהָ,

עָנָה לֵאמֹר: 'יָפָה כַּלְּבָנָה! / בִּרְכַּת שָׁמַיִם עַל רֹאשֵׁךְ תִּשְׁכֹּן!

כַּמָּה לֵילוֹת, עֵינַי בַּכּוֹכָבִים, / קָרָאתִי אֶל יַזְדָּן בְּכִסּוּפַי, [645]

תְּפִלָּה נָשָׂאתִי לַאֲדוֹן־עוֹלָם, / כִּי לִי יַרְאֶה בַּסֵּתֶר אֶת פָּנַיִךְ.

כָּעֵת אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ / וְדִבּוּרֵךְ הַמְשׁוֹבֵב הַנֶּפֶשׁ.

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, לָמָּה / עַל הַחוֹמָה אַתְּ וַאֲנִי לְמַטָּה?'

יְפַת־הַתֹּאַר כְּשָׁמְעָה דְּבָרוֹ, / הֵסִירָה צְעִיפָהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ, [v.165]

וּמֵהַבְּרוֹשׁ שָׁלְחָה פְּלָצוּר־נִיחוֹחַ, / כָּמוֹהוּ אִישׁ לִקְלֹעַ לֹא יוּכַל; [650]

נָחָשׁ אַחַר נָחָשׁ עַל צַוָּארָהּ, / טַבַּעַת בְּטַבַּעַת הוּא הָיָה.

הִיא שִׁלְשְׁלָה אֶת צַמָּתָהּ מֵעַל, / וְזוֹ הִגִּיעָה מַטָּה לַקַּרְקַע.

אָז רוּדָבֶּה קָרְאָה מֵהַחוֹמָה: / 'אַי, פַּהְלַוָן מִגֶּזַע גִּבּוֹרִים!

עַתָּה מַהֵר וּקְשֹׁר בָּהּ אֶת מָתְנֶיךָ, / גַּלֵּה חֲזֵה־הַכְּפִיר וּזְרוֹעוֹתֶיךָ.

אֱחֹז בְּתַלְתַּלַּי הָעֲבֻתִּים, / אֲשֶׁר בַּעֲבוּרְךָ הִנֵּה שִׁחְרַרְתִּי.' [655]

הִבִּיט בָּהּ זָלִזַר, בִּיפַת־הַתֹּאַר, / וְהִתְפַּלֵּא לַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה.

נָגַע בְּצַמּוֹתֶיהָ בִּנְשִׁיקוֹת, / אוֹתָן שָׁמְעָה לְמַעְלָה הָעַלְמָה.

קָרָא בְּקוֹל: 'כָּזֹאת לֹא יִתָּכֵן! / בְּיוֹם אַכְאִיב לָךְ, שֶׁמֶשׁ אַל תִּזְרַח.

מוּטָב יָד בְּנַפְשִׁי אֶשְׁלַח, / וְאֶל לִבִּי חֹד־רֹמַח אֲכַוֵּן!'

הוֹרִיד אֶת פְּלָצוּרוֹ, עָנַב קָצֵהוּ / וְהִטִּילוֹ, מִבְּלִי לִנְשֹׁם, לְמַעְלָה.

זֶה נֶאֱחַז בְּשֵׁן הַמַּעֲקֶה, / וְזָל עָלָה בּוֹ בִּנְשִׁימָה אַחַת.

כִּדְרֹךְ כַּף־רֶגֶל זָל עַל גַּג הָעֹפֶל, / אָצָה יְפַת־הַתֹּאַר אֶל הַבָּא,

תָּפְשָׂה אֶת כַּף־יָדוֹ בְּכַף־יָדָהּ, / וְשִׁכּוֹרִים מֵאַהֲבָה סוֹעֶרֶת

יָרְדוּ לְאַט הַשְּׁנַיִם יָד בְּיָד / מֵעַל הַגַּג בְּמַדְרְגוֹת הַבַּחַן.

אֶל מְעוֹנָהּ הַמְעֻטָּר בְּפָז, / אֶל דְּבִיר נָאֶה לְכֵס־מַלְכוּת הִגִּיעוּ, [665] [v.166]

אֶל עֵדֶן־נְהָרָה עָרוּךְ כָּל יֹפִי, / שְׁפָחוֹת בּוֹ לִפְנֵיהֶם לִפְקֻדָּתָם.

דַּסְתָּן נִדְהַם מִזֹּהַר רוּדָבֶּה, / מִשְּׂעָרָהּ, פָּנֶיהָ וְחִנָּהּ.

נָאוּ צְמִידֶיהָ, עֲגִילֵי אָזְנֶיהָ; / הָרְקָמוֹת כְּגַן־אָבִיב פּוֹרֵחַ.

שְׁנֵי צִבְעוֹנִים בַּעֲרוּגוֹת פָּנֶיהָ, / מִקְלַעַת עֲבֻתָּה מַחְלְפוֹתֶיהָ.

כָּמוֹהָ זָל בְּזֹהַר מְלָכִים / יָשַׁב לְיַד הַסַּהַר בְּהָדָר. [670]

בַּחֲגוֹרָה פִּגְיוֹן עַל הֶחָזֶה, / וְנֵזֶר עַל הָרֹאשׁ – כַּדְכֹּד וָאֹדֶם.

מֵהִסְתַּכֵּל בּוֹ רוּדָבֶּה לֹא זָזָה, / הִבִּיטָה מִן הַצַּד וּבִגְנֵבָה

אֶל צַוָּארוֹ הָעַז וּזְרוֹעוֹתָיו, / אֲשֶׁר תַּחְתָּן סְלָעִים כְּדַרְדָּרִים.

כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפָה לְהַבִּיט, / הָלַךְ לִבָּהּ הַחַם וְהִתְלַהֵט.

הָיוּ שָׁם נְשִׁיקוֹת וְחִבּוּקִים – / הַאִם רָאִיתָ כְּפִיר אָדִישׁ לְעַיִר? [675]

שָׂח הַמַּצְבִּיא אֶל הַיָּפָה כְּסַהַר: / 'אַי, בְּרוֹשׁ חֲזֵה־הַכֶּסֶף, מֻשְׁק נוֹדֶפֶת!

כִּשְׁמֹעַ מַנוּצִ’הְר אַהֲבָתֵנוּ, / יִרְגַּז עָלֵינוּ, לֹא יַשְׁלִים עִמָּהּ.

גַּם סָם בֶּן־נַרִימָן יָרִים קוֹלוֹ, / יִסְפֹּק כַּפַּיִם וִידַבֵּר רְתֵת.

מוּטָב יִקַּח לִי נְשָׁמָה וָגוּף, / נָכוֹן אֲנִי לִלְבּשׁ גַּם תַּכְרִיכִים,

אַךְ בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי: עַד עוֹלָם / לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לֶאֱמוּנַי אֵלַיִךְ. [680]

כַּחֲסִידָיו אֶפְרֹשׂ אֵלָיו כַּפַּיִם / וְאֶתְחַנֵּן וַאֲהַלֵּל אֶת שְׁמוֹ,

כִּי מִלִבּוֹת הַשָּׁהּ וְסָם יִשְׁטֹף / הַכַּעַס, הָאֵיבָה וְהַמָּדוֹן.

אוּלַי יִשְׁמַע קוֹלִי וְיֵרָצֶה, / וְאֵרַשְׂתִּיךְ קֳבָל עָם וְעֵדָה.' [v.167]

עָנְתָה לוֹ רוּדָבֶּה: 'גַּם אָנֹכִי / אֶשָּׂא תְּפִלָּה לֶאֱלֹהִים חַיִּים,

כִּי זוּלָתְךָ עָלַי אָדוֹן לֹא יֶהִי; / יַזְדָּן עֵדִי, כִּי לֹא יִמְשֹׁל בִּי אִישׁ

זוּלַת גִּבּוֹר הָאָרֶץ זָלִזַר, / אֲשֶׁר לוֹ כֶּתֶר וְאוֹצָר וָשֵׁם.'

הָאַהֲבָה הָלְכָה וְגָאֲתָה, / הַתַּאֲוָה גָּדְלָה, רָחַק הַשֵּׂכֶל.

הַזְּמַן עָבַר כֹּה עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר, / עַד הִשָּׁמַע קוֹל הַתֻּפִּים בַּשַּׁעַר.

עַתָּה נִפְרַד דַּסְתָּן מֵהַיָּרֵחַ; / חִבֵּק גּוּפָהּ, הָיוּ כִּשְׁתִי וָעֵרֶב.

רִיסֵי רוֹאוֹתֵיהֶם מָלְאוּ דְּמָעוֹת, / וּבִלְשׁוֹנָם קָרְאוּ אֶל הַחַמָּה: [690]

‘אַי, זֹהַר הָעוֹלָם! רַק רֶגַע עוֹד, / אַל תֵּחָפְזִי עָלֵינוּ לְהוֹפִיעַ.’

דַּסְתָּן תָּלָה הַחֶבֶל בַּחוֹמָה, / וּמֵהַגַּג יָרַד לָאֲדָמָה.

זאל נועץ במובּדים בעניין רודאבּה

כִּזְרֹחַ הַחַמָּה מֵעַל הָהָר, / חָפְזוּ הַגִּבּוֹרִים אֶל הַמִּסְדָּר,

וּבִרְאוֹתָם אֶת פְּנֵי הַפַּהְלַוָן, / בֵּרְכוּהוּ וְיָצְאוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.

אַלּוּף נִימְרוּז שָׁלַח אָז כָּרוֹזוֹ / לִקְרֹא אֶת חֲכָמָיו הַנְּבוֹנִים. [695]

וְכַאֲשֶׁר מוֹרָיו הַכֹּהֲנִים / וְהַשָׂרִים, שׁוֹעָיו גְּאֵי־הָרֹאשׁ

וְכָל אַנְשֵׁי־הָרוּחַ הַגְּדוֹלִים, / הִגִּיעוּ בְּרָצוֹן לִפְנֵי קוֹרְאָם,

פָּתַח דַּסְתָּן שְׂפָתָיו הַצּוֹחֲקוֹת / בְּלֵב שָׂמֵחַ וּבְלָשׁוֹן נֶחְפֶּזֶת.

תְּחִלָּה חָלַק כָּבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן, / אַחַר כֵּן אֶת שׁוֹמְעָיו עוֹרֵר לֵאמֹר:

'יִרְחַשׁ לִבֵּנוּ פַּחַד וְתִקְוָה / אֶל הַשּׁוֹפֵט אֶת הָעוֹלָם בְּחֶסֶד! [700]

אֲדוֹן גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ וְהַסַּהַר, / מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ אֶל אֱמֶת וָצֶדֶק, [v.168]

טוֹב לְהַלֵּל אֶת שְׁמוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה / וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ בְּיִרְאָה.

הוּא מְסוֹבֵב כַּדּוּר הָאֲדָמָה, / צֶדֶק דְּבָרוֹ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת.

מֵבִיא הַגֶּשֶׁם וּמוֹרִיד הַטַּל, / מִמֶּנּוּ פְּרִי עַל שָׂרִיגֵי הַגֶּפֶן.

לַנְּעוּרִים מִמֶּנּוּ צֶבַע, רֵיחַ, / וְלַזִּקְנָה – קַדְרוּת־פָּנִים וָעֶצֶב. [705]

אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָסוּר מִפְּקֻדָּתוֹ, / בִּלְתּוֹ הַנְּמָלָה לֹא תְּהַלֵּךְ.

הוּא מְקַיֵּם חַיִּים בְּזִוּוּגִים, / כִּי לֹא רָאִינוּ מִיחִידִים רִבּוּי.

אֶחָד הוּא הַבּוֹרֵא וְאֵין בִּלְתּוֹ, / לוֹ אֵין שֻׁתָּף, בַּת־זוּג, יָדִיד אוֹ רֵעַ;

אֲשֶׁר בָּרָא – בָּרָא זוּגוֹת־זוּגוֹת, / אֶת הַנִּגְלֶה הוֹצִיא מֵהַנִּסְתָּר.

הַכֹּל נוֹעַד מֵרֹאשׁ מֵהַשָּׁמַיִם, / וְכֹה יִהְיֶה כִּי זוֹהִי הַתָּכְנִית. [710]

פְּאֵר כָּל הַיְצִירָה הוּא הָאָדָם, / מִמֶּנּוּ עֶרֶךְ לִשְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה.

לוּלֵא הָרְבִיָּה וְהַפְּרִיָּה / הָיְתָה הָאָרֶץ עֲקָרָה כָּאֶבֶן.

וְעוֹד, אָדָם צָעִיר בְּלֹא אִשָּׁה / יַצִּיב אֵינֶנּוּ בֶּאֱמוּנָתוֹ.

שְׁלִישִׁית, גַּם זֶרַע נִכְבְּדֵי תֵּבֵל / בְּלֹא בַּת־זוּג כֹּחוֹ הוֹלֵךְ וָדַל.

מַה טּוֹב לְפַּהְלַוָן נְשׂוּא־פָּנִים / מִשְּׂמֹחַ עַל בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים? [715]

בְּבוֹא הַיּוֹם הַמַּר לְהֵאָסֵף, / בִּבְנוֹ יִפְתַּח חַיָּיו הַחֲדָשִׁים.

שְׁמוֹ בָּעוֹלָם יִנּוֹן אַחֲרָיו. יַגִּידוּ: / “זֶה בֶּן דַּסְתָּן, וְזֶה מִזֶּרַע סָם!”

כֹּה יִשָּׁמְרוּ הַכֶּתֶר וְהַכֵּס, / וְיַעֲבֹר הַשֵּׁם מִדּוֹר אֶל דּוֹר.

כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה – בִּי אָמוּר, / בְּנַרְקִיסֵי גַּנִּי וּבְשׁוֹשַׁנַּי.

לִבִּי אָבַד, שִׂכְלִי פָּנָה לִי עֹרֶף, / מַה הָעֵצָה אֲשֶׁר תָּעוּצוּ לִי? [720] [v.169]

לֹא הִתְאוֹנַנְתִּי כָּל־עוֹד לֹא נִפְגַּעְתִּי, / אוּלָם עַתָּה נִסְעֶרֶת נִשְׁמָתִי.

אַרְמוֹן מִהְרָבּ יָקָר לִי כְּבֵיתִי, / אַרְצוֹ וּמֶרְחָבֶיהָ לִי שָׁמַיִם.

בְּבַת סִינְדֻּכְתּ מָצָא לִבִּי מַרְגּוֹעַ – / הֲגַם אָבִי יִשְׂמַח בְּשִׂמְחָתִי?

וְכַאֲשֶׁר יִשְׁמַע זֹאת מַנוּצִ’הְר, / הֲלֹא יַחְשֹׁב זֹאת כֶּשֶׁל־נְעוּרִים?

שָׂרִים וּפְשׁוּטֵי־עָם בְּהִנָּשְׂאָם / הוֹלְכִים אַחַר הַדָּת וְהַמָּסֹרֶת. [725]

הַחֲכָמִים הֵם בְּדֵעָה אַחַת, / כִּי זֶהוּ צַו הַדָּת וְלֹא בּוּשָׁה.

מַה דַּעְתְּכֶם אַתֶּם, אַי, מוּבַּדִּים, / רוֹאֵי־הָעֲתִידוֹת הַחֲכָמִים?'

נָצְרוּ אֶת לְשׁוֹנָם הַכֹּהֲנִים, / קָפְצוּ פִּיהֶם וְלֹא אָמְרוּ דָּבָר,

כִּי זֶה מִהְרָבּ מִזֶּרַע צַֹחָּךּ הָיָה, / וְנֶפֶשׁ מַנוּצִ’הְר נָקְעָה מִמֶּנּוּ.

אִישׁ לֹא נִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת שְׂפָתָיו, / כִּי מִי שָׁמַע עַל מֶסֶךְ דְּבַשׁ וָרַעַל? [730]

הִרְגִּיז הָאֵלֶם הַזּוֹעֵק אֶת זָל, / אַךְ תֵּכֶף הֶעֱלָה תָּכְנִית שְׁנִיָּה:

'יָדַעְתִּי כִּי תִּרְצוּ בַּחֲקִירָה, / וּבְתָכְנִיתִי תִּתְּנוּ מִיָּד כָּל־דֹּפִי.

אֲשֶׁר בָּחַר לִפְעֹל כִּנְטוֹת לִבּוֹ, / יַסְכִּין לַנְּזִיפוֹת הָעֲתִידוֹת.

אַךְ אִם בַּעֲצַתְכֶם תַּנְחוּנִי דֶּרֶךְ, / וּמֵרַגְלַי תָּסִירוּ הַכְּבָלִים,

אֵיטִיב לָכֶם יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר / הֵיטִיב אִישׁ לְפָנַי עִם נְתִינָיו. [735]

בְּצִדְקָתִי וּבִנְדִיבוּת־נַפְשִׁי / אֶשְׁמֹר אֶתְכֶם מִכָּל רָעָה חוֹלָה.'

הַמּוּבַּדִּים עָרְכוּ אֶת תְּשׁוּבָתָם / וְאִחֲלוּ לוֹ הַצְלָחָה וָאשֶׁר.

אָמְרוּ: 'אָמְנָם אֲנַחְנוּ עֲבָדֶיךָ, / אַךְ מִתְפַּלְּאִים מְאֹד לְדֵעוֹתֶיךָ. [v.170]

מִי בֶּן־טוֹבִים וּמִי בּוּז־מִשְׁפָּחוֹת? / אֵין הָאִשָּׁה נוֹפֶלֶת מֵהַשָּׁהּ.

אָמְנָם מִהְרָבּ לֹא מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה, / כִּי חֹטֶר הוּא מִגֶּזַע רְהָבִים¹¹⁵ [740]

וְצֶאֱצָא צַֹחָּךּ, שַׁלִּיט עֲרָב, / אֲבָל גָּדוֹל, גִּבּוֹר וְגַם עָשִׁיר.

חַבֵּר אִגֶּרֶת אֶל אָבִיךָ סָם, / כְּכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא לִכְתֹּב אֵלָיו.

גָדַלְתָּ וְחָכַמְתָּ מֵאִתָּנוּ, / שְׁקוּלוֹת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ מִשֶּׁלָּנוּ.

אוּלַי יַסְכִּים גַּם סָם לִכְתֹּב לַשָּׁהּ / בְּרוּחַ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָבִיתָ,

כִּי מַנוּצִ’הְר לֹא יְסָרֵב לְסָם, / וְהַמּוֹקְשִׁים יוּסְרוּ כִּבְמִקְסָם.' [745]

זאל כותב לסאם ומסביר לו את המצב

דַּסְתָּן קָרָא אֵלָיו סוֹפֵר מָהִיר, / וּבְפָנָיו שָׁפַךְ עָקַת נַפְשׁוֹ.

מִכְתָּב בִּקֵּשׁ לִכְתֹּב אֶל סָם אָבִיו, / וּבוֹ תִּקְוָה, בְּשׂוֹרָה, דְּרִישַׁת שָׁלוֹם.

תְּחִלָּה חָלַק כָּבוֹד, הַלֵּל וָשֶׁבַח / לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם, שׁוֹפֵט הָאָרֶץ:

'מִמֶּנּוּ הַשִּׂמְחָה, מִמֶּנּוּ כֹּחַ, / בּוֹרֵא חַמָּה, מַאְדִּים וָנֹגַהּ הוּא.

אֲדוֹן הַיֵּשׁ הוּא וַאֲדוֹן הָאַיִן, / כֻּלָּנוּ עֲבָדָיו וְהוּא אֶחָד. [750]

יִשְׁלַח בְּרָכָה עַל רֹאשׁ בֶּן־נַרִימָן, / אָמַּן הַחֶרֶב, הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת,

סוּסוֹ שׁוֹעֵט בְּתוֹךְ עֲנַן אָבָק, / נִזּוֹן הָעַיִט מִפִּגְרֵי חַרְבּוֹ;

הַמְסָעֵר אֶת שְׂדֵה־הַמַּעְרָכָה, / וְדָם שׁוֹפֵךְ מֵעֲנָנִים שְׁחוֹרִים. [v.171]

מוֹשִׁיט כְּתָרִים וְאַבְנְטֵי זָהָב, / מוֹשִׁיב שָׁהִים עַל כִּסְאוֹת פָּז וּשְׁבוֹ.

נִצְחוֹנוֹתָיו אֵינָם יוֹדְעִים מַעְצוֹר, / תְּהִלָּתוֹ יָצְאָה בְּכָל הָאָרֶץ. [755]

אֵין עוֹד פָּרָשׁ גִּבּוֹר בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב / כְּסָם בֶּן־נַרִימָן, וְלֹא יִהְיֶה.

אֲנִי, הַבֵּן, לוֹ עֶבֶד נֶאֱמָן, / מָלְאָה הַנֶּפֶשׁ אַהֲבָה אֵלָיו.

עֵינָיו רָאוּ אִמִּי אֵיךְ יְלָדַתְנִי, / אֵיךְ מִשָּׁמַיִם הַצָּרוֹת יָרָדוּ.

אָבִי לָבַשׁ פַּרְווֹת־חֶמְדָּה וָמֶשִׁי, / אוֹתִי סִימֻרְגֹ הִסִּיעָה אֶל הַר־הִנְד.

לָרַךְ וְאֵין־אוֹנִים הֵבִיאָה טֶרֶף, / הָיִיתִי לְאֶחָד מִגּוֹזָלֶיהָ. [760]

עוֹרִי נִצְרַב בְּרוּחַ הֶהָרִים, / עִתִּים אָבָק סָמִיךְ כִּסָּה עֵינַי.

הַכֹּל קָרְאוּ אוֹתִי ‘בֶּן־סָם’, אַךְ סָם / יָשַׁב בַּכֵּס וְאָנֹכִי בַּקֵּן.

יַזְדָּן בְּחָכְמָתוֹ קָבַע מֵרֹאשׁ / הַדֶּרֶךְ אֶעֱבֹר בָּהּ עַד הֲלוֹם,

וּמִפְּקֻדַּת יַזְדָּן אִישׁ לֹא יַחְמֹק, / גַּם אִם יִסַּק עַד סֵתֶר עָב בַּשַּׁחַק,

וּבַשִּׁנַּיִם כִּידוֹנִי יִשְׁבֹּר, / וּבְרַעַם־קוֹל יִקְרַע עוֹר אֲרָיוֹת. [765]

הוּא עֶבֶד אֱלֹהִים וּמִצְוָתוֹ, / גַּם אִם שִׁנָּיו הֵם סַדָּנֵי פְּלָדָה.

דָּבָר קָרָה, אֲשֶׁר שָׁבַר לִבִּי / גַּם לֹא אוּכַל סַפְּרֶנּוּ קֳבָל־עָם.

גַּם אָב קָשׁוּחַ וְאַכְזָר כְּרַהַב / מַקְשִׁיב לְסוֹד יַלְדּוֹ, מַטֶּה לוֹ אֹזֶן.

אֲנִי שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת עַל בַּת מִהְרָבּ, / נִשְׂרָף בְּאֵשׁ הָאַהֲבָה אֵלֶיהָ.

הַכּוֹכָבִים בָּאֲפֵלָה רֵעַי, / לִבִּי מַכֶּה גַּלִּים כְּיָם סוֹעֵר. [770]

אוֹבֵד עֵצוֹת אֲנִי וְאֵין־אוֹנִים, / וְכָל יוֹדְעַי עָלַי יַזִּילוּ דֶּמַע.

לַמְרוֹת כָּל הַצָּרוֹת אֲשֶׁר בָּאוּנִי, / לֹא אֶעֱשֶׂה דָּבָר בְּלִי פְּקֻדָּתְךָ.

מַה תְּצַוֶּה עָלַי, אֲדוֹן־הָאָרֶץ? / מַלֵּט נַפְשִׁי מִכְּאֵב וּמֵעָקָה. [v.172]

עֲצַת הַמּוּבַּדִּים הָיְתָה לֵאמֹר: / “אֶת הַפְּנִינָה בַּסֵּתֶר אַל תִּשְׁמֹר!”

הַאִם תָּפֵר הַבְטָחָתְךָ אֵלַי? / אוּלַי תֵּאוֹת לִפְעֹל בַּעֲבוּרִי, [775]

כִּי לְאִשָּׁה, בְּרֹב טוּבְךָ, אֶשָּׂא / אֶת בַּת מִהְרָבּ כַּחוֹק וְכַמִּנְהָג?

הַאִם שָׁכַח הָאָב הַצְהָרָתוֹ, / כְּהַחֲזִיר יַזְדָּן אֵלָיו יַלְדּוֹ?

כָּזֹאת הִכְרִיז בִּפְנֵי עַם וְעֵדָה / כְּשׁוּב בְּנוֹ הַגּוֹלֶה מֵהַר אַלְבֻּרְז:

“פָּנֶיךָ נֶצַח לֹא אָשִׁיב רֵיקָם.” / הִנֵּה מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן הִגִּיעַ.'

פָּרָשׁ מָהִיר כְּאֵשׁ אָדַֹר־גַּשַׁסְפּ / יָצָא רָכוּב אֶל סָם עִם סוּס נוֹסָף. [780]

אָמַר דַּסְתָּן: 'סוּסְךָ אִם יְפַגֵּר, / פּוּגָה אַל תְּבַקֵּשׁ מִכֹּל וָכֹל;

עַל סוּס שֵׁנִי עֲלֵה מִיָּד וְסַע, / וְכֹה עַד בּוֹאֲךָ לִפְנֵי כֵּס־סָם.'

צִיר זָלִזַר יָצָא כְּמוֹ אָבָק / עַל גַּב רַמָּךְ לָבָן עָשׂוּי פְּלָדָה.

כְּהַגִּיעוֹ אֶל הַכַּרְגְּסָרִים, / רָאָהוּ מֵרָחוֹק אֲבִי דַּסְתָּן,

אֲשֶׁר סָבַב אוֹתָהּ שָׁעָה בָּהָר, / מֵרִיץ כְּלָבִים אַחַר חַיַּת הַבָּר. [785]

אָמַר סָם לִידִידָיו, אֶל מְלַוָּיו, / הַפָּרָשִׁים הַמְנֻסִּים בַּקְּרָב:

'הִנֵּה זֶה בָּא שָׁלִיחַ מִכָּבֻּל, / תַּחְתָּיו סוּס זָבֻּלִי לָבָן מֵעֶשֶׁת.

אֵין זֹאת כִּי שְׁלִיחַ זָל הוּא הַקָּרֵב, / וּמַה בְּפִיו מִיָּד נֵדַע כֻּלָּנוּ.

מִזָּל, וּמֵהַשָּׁהּ וּמֵאִירָן, / רוֹצִים אֲנַחְנוּ חֲדָשׁוֹת לִשְׁמֹעַ.'

עַד כֹּה וָכֹה בָּא לְפָנָיו הָרָץ, / בַּיָּד מִכְתָּב מֵהַגִּבּוֹר דַּסְתָּן. [790]

הַבָּא צָנַח, נָשַׁק לָאֲדָמָה, / וְשָׂם תּוֹדָה לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם.

שָׁאַל אָז סָם וְגַם קִבֵּל אִגֶּרֶת, / וְעוֹד הוֹסִיף עָלֶיהָ הַמַּלְאָךְ.

מַצְבִּיא אִירָן שָׁבַר אֶת הַחוֹתָם, / כְּרִדְתּוֹ מֵרֹאשׁ הָהָר הָרָם. [v.173]

אֶחָד־אֶחָד קָרָא דִּבְרֵי דַּסְתָּן, / עָצַר וְהֶחֱוִיר מֵרֹב פְּלִיאָה,

כִּי מִשְׁאָלָה כָּזֹאת לֹא נָעֲמָה לוֹ, / וְלֹא תֵּאֵר כֵּן בְּנוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ. [795]

עָנָה סָם וְאָמַר: 'הִנֵּה נִגְלֹה / נִגְלָה סוֹף־סוֹף טִבְעוֹ הָאֲמִתִּי,

אִם אוֹמַנְתּוֹ צִפּוֹר־הָרִים הָיְתָה, / מַה מְצַפֶּה הַלֵּב מֵהַגּוֹרָל?'

כְּשׁוּב סָם מֵהַצַּיִד אֶל בֵּיתוֹ, / שָׁקַע זְמַן רַב בְּהִרְהוּרִים כְּבֵדִים,

וְשָׂח: 'הֵן אִם אֹמַר “חֲדַל מִזֹּאת, / לֹא בְּחָכְמָה הוּא וּלְמוֹרַת רוּחִי”,

גַּם בְּעֵינֵי אֱלֹהַּ וְאָדָם / אוֹפִיעַ כְּמֵפֵר שְׁבוּעָה וּבְרִית. [800]

וְאִם אַגִּיד “יָפָה מִשְׁאַלְתְּךָ, / עֲשֵׂה, דַּסְתָּן בְּנִי, כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ”,

חֹטֶר דִּיוִים וַהֲלִיכוֹת עוֹף־פֶּרֶא – / מַה פְּרִי יִתְּנוּ, בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים?'

בְּרֹאשׁ סְחַרְחַר וּבְלֵב דַּוַּי עָלָיו / שָׁכַב לִישֹׁן וְלֹא מָצָא מַרְגּוֹעַ.

כְּכָל אֲשֶׁר תִּכְבַּד הַמְּשִׂימָה, / יִכְבַּד הַלֵּב וְהֶעָמָל יִרְבֶּה.

אֵין סוֹד אֲשֶׁר לֹא יִתְגַּלֶּה לַכֹּל, / אִם כֹּה אָבָה יַזְדָּן הַכֹּל־יָכוֹל. [805]

סאם נועץ במובּדים בענין זאל

כַּהֲקִיצוֹ יָשַׁב לַמּוֹעָצָה / עִם מוּבַּדָּיו וְעִם הַחֲכָמִים,

גִּלָּה דָּבָר בְּאֹזֶן הַהוֹבְרִים, / וְכֹה אָמַר:'בַּמֶּה זֶה יִגָּמֵר?

שְׁנֵי יְסוֹדוֹת זָרִים, כְּאֵשׁ וּמַיִם, / הֲלֹא יִצְמַח מִזִּוּוּגָם אָסוֹן?

הֵן רַק בְּיוֹם־הַדִּין יִתַּם כָּלִיל / הַקְּרָב בֵּין פַרִידוּן וּבֵין צַֹחָּךּ!

חַפְּשׂוּ בַּכּוֹכָבִים וּתְנוּ עֵצָה, / הַצְבִּיעוּ בְּצִפֹּרֶן עַל הָאוֹת.' [810]

חוֹזֵי הַעֲתִידוֹת, לִמְצֹא הַסּוֹד, / חָקְרוּ אֶת הַשָּׁמַיִם יוֹם אָרֹךְ, [v.174]

בַּסּוֹף שְׂמֵחִים נִגְּשׁוּ אֶל שׁוֹאֲלָם, / כִּי הֲפָכִים בְּמַזָּלוֹ הִשְׁלִימוּ,

וְכֹה אָמַר אֶחָד מִן הַרוֹאִים: / 'אַי, פַּהְלַוָן חוֹגֵר אַבְנֵט זָהָב!

עַל זָל וּבַת־מִהְרָבּ בְּשׂוֹרָה בְּפִינוּ: / עוֹמְדִים הַמְעֻלִּים לָבוֹא בִּבְרִית,

וּמִשְּׁנֵיהֶם יוּלַד גִּבּוֹר רַב־כֹּחַ / אֲשֶׁר יַחְגֹּר מָתְנָיו בִּזְרוֹעַ־עֹז, [815]

אֶת הָעוֹלָם יַדְבִּיר תַּחְתָּיו בַּחֶרֶב, / וְכֶתֶר הַשָּׁהִים עַד עָב יַגְבִּיהַּ.

יִגְדַּע רַגְלֵי חוֹרְשֵׁי־הַמְּזִמּוֹת, / וְלֹא יַשְׁאִיר לָהֶם פִּנָּה וָסֵתֶר.

הַסַּגְסָרִים וּבְנֵי מָזַנְדַּרָן / יַשְׁמִיד, בְּאַלָּתוֹ תִּטְהַר הָאָרֶץ.

צְפוּיוֹת מִמֶּנּוּ לְתּוּרָן צָרוֹת, / אַךְ לְאִירָן טוֹבוֹת בִּלְבַד תִּצְמַחְנָה.

בַּחֲסוּתוֹ יִישְׁנוּ הַחֲרֵדִים, / יִסְגֹּר דַּלְתוֹת הָרִיב וְהָאָסוֹן. [820]

בְּלֵב הָאִירָנִים תִּקְוָה יָפִיחַ, / בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יָבִיא לַנִּכְבָּדִים.

רַגְלֵי הַסּוּס, אֲשֶׁר יַדְהִיר לַקְּרָב, / תִּדְרֹכְנָה עַל רָאשֵׁי הַנְּמֵרִים.

הַמַּמְלָכָה תִּשְׂגֶּה בִּימֵי חַיָּיו, / זְמַנּוֹ יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ בֵּין הַשָּׁהִים.

אִירָן וְרוּם וְהֹדּוּ תַּחֲרֹתְנָה / שְׁמוֹ הַגָּדוֹל עַל פְּנֵי חוֹתְמוֹתֵיהֶן.'

כִּשְׁמֹעַ סָם דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה, / חִיֵּךְ אֶל הַדּוֹבֵר וְלִמְבָרְכָיו, [825]

וְהֶעֱנִיק לָהֶם זָהָב וָכֶסֶף / עַל הַבְּשׂוֹרָה הַמַּרְגִּיעָה נַפְשׁוֹ.

קָרָא אֶת שְׁלִיחַ זָל עֲלוֹת אֵלָיו, / שׂוֹחַח אִתּוֹ רַבּוֹת, בַּסּוֹף אָמַר:

'דַּבֵּר בַּעֲדִינוּת עִם בְּנִי, אֱמֹר לוֹ: / "מִשְׁאַלְתְּךָ אֵינֶנָּה נְבוֹנָה,

אַךְ כְּבָר נָתַתִּי הַבְטָחָה לְךָ – / לֹא אֶתְנַכֵּר לָהּ, לֹא אָפֵר דְּבָרִי.

לָכֵן מִפֹּה אֲנִי יוֹצֵא עִם שַׁחַר, / וְעִם צְבָאִי נוֹסֵעַ לְאִירָן. [830] [v.175]

לִשְׁמֹעַ אֶת פְּקֻדַּת הַשַּׁהְרְיָר / עַל פִּי רְצוֹן אֲדוֹן־הַמַּעֲשִׂים."'

לִשְׁלִיחַ זָל נָתַן זָהָב וָכֶסֶף, / וְכֹה אָמַר לוֹ: ‘אַל עוֹד תִּתְמַהְמֵהַּ!’

כְּהִפָּרְדוֹ עָרַךְ צְבָאוֹ לַדֶּרֶךְ, / שָׂרֵי צְבָאוֹ שָׂמְחוּ עַל הַדָּבָר.

כָּבְלוּ אֶלֶף כַּרְגְּסָרִים שְׁבוּיִים / וְהוֹבִילוּם לְחֶרְפָּתָם בָּרֶגֶל.

אַחַר עֲבֹר כִּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַלַּיְלָה, / קוֹל הָרוֹכְבִים עָלָה מֵהַמִּישׁוֹר [835]

לְקוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתֻּפִּים, / אֲשֶׁר בָּקְעוּ מֵאֹהֶל הַפָּרָשׁ.

עִם שַׁחַר יוֹם שָׂם סָם אֶת פְּעָמָיו / אֶל גְּבוּל אִירָן בְּדֶרֶךְ דַּהִסְתָּן.

עַד כֹּה וָכֹה הִגִּיעַ שְׁלִיחַ סָם / אֶל זָל בְּמַזָּל טוֹב וְכִמְנַצֵּחַ.

כְּהִתְיַצְּבוֹ, מָסַר אֶת הַמִּכְתָּב, / וְזָל שָׁמַע מִפִּיו אֶת הַבְּשׂוֹרָה,

וּשְׂבַע־רָצוֹן הוֹדָה לֶאֱלֹהִים / עַל מַזָּלוֹ הַטּוֹב וְעַל הַחֶסֶד. [840]

פָּתַח יָדוֹ לַעֲנִיֵּי הָעָם, / וּנְדִיבוּתוֹ גִּלָּה לִמְקֹרָבָיו.

הַרְבֵּה בְּרָכוֹת אִחֵל לְסָם הַטּוֹב / עַל מַעֲנֵהוּ הַנּוֹטֶה לוֹ חֶסֶד.

לֹא מְנוּחָה וְלֹא שֵׁנָה בַּלַּיְלָה, / לֹא מְנַגְּנִים דָּרַשׁ וְלֹא תִּירוֹשׁ,

כָּלְתָה, יָצְאָה נַפְשׁוֹ אֶל רוּדָבֶּה, / וְלֹא דִּבֵּר דָּבָר זוּלָֽתִי בָּהּ.

הידיעה על רודאבּה מגיעה לאזני סינדכתּ

בֵּין הַמַּצְבִּיא לְרוּדָבֶּה תִּוְּכָה / אִשָּׁה אַחַת, אֲשֶׁר עָרַב שִׂיחָהּ, [845]

שְׁלוֹמוֹת הֵבִיאָה אֶל הַפַּהְלַוָן, / וּמֵהַפַּהְלַוָן לְרוּדָבֶּה.

שַׂר־הַצָּבָא דַּסְתָּן קְרָאָהּ אֵלָיו, / וַאֲרֻכּוֹת שׂוֹחַח עִמָּהּ בַּסֵּתֶר,

בַּסּוֹף אָמַר: 'צְאִי אֶל רוּדָבֶּה, / וְכֹה אִמְרִי בִּשְׁמִי: "יֶרַח רֹאשׁ־חֹדֶשׁ!

כְּבוֹא אָדָם אֶל בֵּין הַמְּצָרִים, / מָצֹא יִמְצָא מַפְתֵּחַ לַמֶּרְחָב. [v.176]

שְׁלִיחִי חָזַר מִיָּד מִסָּם אָבִי, / וּבְפִיו בְּשׂוֹרָה טוֹבָה וּמַרְנִינָה. [850]

סָם הֶאֱרִיךְ בְּדִבּוּרִים, שָׁמַע, / הִרְהֵר, בַּסּוֹף נָתַן אֶת בִּרְכָתוֹ."'

לָזֹאת הוֹסִיף אִגֶּרֶת סָם אָבִיו, / אוֹתָהּ הִפְקִיד בִּידֵי הַמְקַשֶּׁרֶת,

אֲשֶׁר חָזְרָה כְּרוּחַ אֶל גְּבִרְתָּהּ / לִמְסֹר הַחֲדָשָׁה הַמְשַׂמַּחַת.

יְפַת־הַתֹּאַר דַּרְכּוֹנִים הִרְעִיפָה, / בְּכֵס־הַפָּז הַמְעֻטָּר הוֹשִׁיבָה,

נָתְנָה לַמְתַוֶּכֶת מַעֲרֶכֶת / בְּגָדִים עַל הַבְּשׂוֹרָה הַמַּרְנִינָה. [855]

צָנִיף הֵבִיאָה מַעֲשֵׂה־חוֹשֵׁב / הַשְּׁתִי וָעֵרֶב לֹא נִרְאוּ עָלָיו,

וְהָרְקָמוֹת בּוֹ מִכַּדְכֹּד וָפָז, / הַפָּז נֶחְבָּא מֵרֹב יַהֲלוֹמִים;

זוּג טַבָּעוֹת הוֹסִיפָה יְקָרוֹת, / הַמְּאִירוֹת כְּצֶדֶק בַּשָּׁמַיִם,

וְאֶל דַּסְתָּן שָׁלְחָה עִם הָאִשָּׁה / בְּהַבְטָחוֹת הַרְבֵּה וּבִבְרָכוֹת.

כְּצֵאת הַשַּׁגְרִירָה מֵהַהַרְמוֹן, / הִשְׁגִּיחָה בָּהּ סִינְדֻּכְתּ, אֵם רוּדָבֶּה, [860]

וּבְקוֹל קָרְאָה: 'מֵאַיִן אַתְּ? דַּבְּרִי, / וְאַל תִּתְכַּחֲשִׁי לִשְׁאֵלָתִי.

מֵעֵת לְעֵת אַתְּ עַל פָּנַי עוֹבֶרֶת, / וּכְמוֹ אֵינֵךְ רוֹאַתְנִי בָּאַרְמוֹן.

אַתְּ מְעוֹרֶרֶת בְּלִבִּי חֲשָׁד. / הַגִּידִי לִי: הֲיֶתֶר אַתְּ, אוֹ קֶשֶׁת?"

מִפַּחַד הֶחֱוִירָה הָאִשָּׁה, / נָפְלָה אַפַּיִם וְנָשְׁקָה הָאֲדָמָה. [v.177]

אָמְרָה: 'אֲנִי אַךְ עֲלוּבַת־חַיִּים, / הַמּוֹצִיאָה לַחְמָהּ מִכָּל הַבָּא. [865]

אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל בָּתֵּי־שׁוֹעִים, / בְּגָדִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת מוֹכֶרֶת.

וְרוּדָבֶּה בִּקְּשָׁה לִקְנוֹת מִמֶּנִּי / יַהֲלוֹמִים וַעֲדָיֵי נָשִׁים.

הֵבֵאתִי לָהּ צָנִיף עֲטוּר זָהָב / וְגַם טַבַּעַת, בָּהּ אַבְנֵי־מַלְכוּת.'

אָמְרָה סִינְדֻּכְתּ: ‘הַרְאִים־נָא לִי,/ וַחֲמָתִי תָּסִירִי מִלִּבִּי.’

‘כְּבָר נְתַתִּים לְרוּדָבֶּה’ – אָמְרָה – / ‘זֶה לֹא הַכֹּל, אָבִיא סְחוֹרָה נוֹסֶפֶת.’

אָמְרָה סִינְדֻּכְתּ: ‘הַרְאִינִי תְּמוּרָתָם, / וּדְרוֹר קִרְאִי לַנֶּפֶשׁ הַכְּבוּלָה.’

‘אָמְרָה הַגְּבֶרֶת: “אֲשַׁלֵּם מָחָר, / אַל תִּדְרְשִׁי מִכְרָם עַד אַשִּׂיגֶנּוּ.”’

סִינְדֻּכְתּ הֵבִינָה כִּי מִרְמָה בְּפִיהּ, / גָּמְרָה אֹמֶר לִנְהֹג בָּהּ כְּעֶרְכָּהּ.

חִפְּשָׂה בְּשַׁרְווּלֶיהָ הָרְחָבִים, / וְהַכָּזָב נִגְלָה מִיָּד לָעַיִן.

כִּרְאוֹת סִינְדֻּכְתּ הַבֶּגֶד, שַׁי בִּתָּהּ,/ וְאֶת טַבַּעַת הַיַּהֲלוֹמִים, [875]

חָרָה אַפָּהּ, תָּפְשָׂה בְּצַמּוֹתֶיהָ, / שָׁמְטָה גּוּפָהּ, וְהִשְׁלִיכַתָּהּ עַל פָּנֶיהָ.

בְּכַעֲסָהּ וּבְרֹב דַּאֲגָתָהּ / גְּרָרַתָּהּ לְבָשְׁתָּהּ עַל הָרִצְפָּה. [v.178]

בַּסּוֹף קָשְׁרָה אוֹתָהּ בַּאֲסוּרִים, / הִכְּתָה בַּכַּף וּבָעֲטָה בָּרֶגֶל,

וְנִכְנְסָה אֶל הָאַרְמוֹן בְּכַעַס, / כְּלִמָּה לוֹבֶשֶׁת, כְּאוּבָה, דּוֹאֶגֶת.

הִתְבּוֹדְדָה בְּאַפַּדְנָהּ, דַּעְתָּהּ / מֵרֹב־מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הִסְתַּתְּרָה. [880]

צִוְּתָה בִּתָּהּ לָבוֹא מִיָּד אֵלֶיהָ, / בְּלִי רַחֲמִים סָטְרָה עַל לְחָיֶיהָ,

וּשְׁנֵי וְרָדֶיהָ בְּמֵימֵי הַנַּרְקִיסִים/ שָׁטְפָה, עַד כִּי הִזְהִירוּ בְּאוֹרָן.¹¹⁶

אֶל רוּדָבֶּה אָמְרָה: 'בַּת־אֲצִילִים! / בִּמְקוֹם כִּסֵּא מַלְכוּת בָּחַרְתְּ לָךְ בּוֹר.

מִכָּל אֲשֶׁר לִמַּדְתִּיךְ בַּסֵּתֶר / כְּבַגָּלוּי, מַה בְּלִבֵּךְ נִשְׁאַר?

אֵיכָה הָיִית לְבַת־עַוְלָה, יָרֵחַ? / כָּל הַסּוֹדוֹת גַּלִּי לִפְנֵי אִמֵּךְ! [885]

אִשָּׁה זוֹ מִי שָׁלַח הָלֹךְ וָשׁוּב, / לְצֹרֶךְ מַה הִגִּיעָה זוֹ אֵלַיִךְ?

מַה זֶּה? וּמִי הָאִישׁ, אֲשֶׁר צָנִיף / זֶה וְטַבַּעַת זוֹ לוֹ נוֹעֲדוּ?

מֵהָאוֹצָר, הַכֶּתֶר הָעַרְבִי, / נֶזֶק וָרֶוַח לֹא מְעַט בָּאוּנוּ.

הַשְׁמוֹ הַטּוֹב תּוֹצִיאִי אֶל הָרוּחַ? / אַל בַּת כָּמוֹךְ תֵּלֵד אֵם לְעוֹלָם!'

בּוֹשָׁה בִּפְנֵי אִמָּהּ, אֶת מַבָּטָהּ / הֵסֵבָּה רוּדָבֶּה לַאֲחוֹרֶיהָ. [890]

דְּמָעוֹת חַמּוֹת נִגְּרוּ מִנַּרְקִיסֶיהָ, / קִשְּׁטוּ בְּדַם־שָׁנִי אֶת לְחָיֶיהָ.

עָנְתָה הַבַּת: 'אִמִּי הַחֲכָמָה! / הָאַהֲבָה צָדַתְנִי בְּרִשְׁתָּהּ.

אַךְ אִלּוּלֵא תְּחִלָּה יְלַדְתִּינִי, / לֹא טוֹב וְגַם לֹא רָע צָמְחוּ מִמֶּנִּי.

מַצְבִּיא זָבֻּל נִקְרָה פֹּה לְכָּבֻּל, / אַהֲבָתוֹ הֵפִיחָה בִּי אִשִּׁי.

רַבָּה מוּעֶקֶת לְבָבִי, בּוֹכָה / אֲנִי בַּמִּסְתָּרִים כְּבַגָּלוּי. [895]

אֵין בִּלְעָדָיו חַיִּים לִי, אֵין עוֹלָם / שָׁקוּל כְּנֶגֶד שַׂעֲרָה שֶׁלּוֹ.

כְּבָר הוּא רָאַנִי וְיָשַׁבְנוּ יַחַד, / וּבְרִית כָּרַתְנוּ, בְּיָדוֹ יָדִי. [v.179]

אֲנַחְנוּ אַךְ רָאִינוּ זֶה אֶת זֶה, / וְאֵשׁ פָּרְצָה בֵּינֵינוּ מְלַהֶטֶת.

יָצָא שָׁלִיחַ מֵהַבֵּן אֶל סָם, / וּכְבָר קִבֵּל דַּסְתָּן אֶת הַתְּשׁוּבָה.

תְּחִלָּה הִסֵּס וְנֶעֱצַב אֶל לֵב, / אַךְ כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים כְּמוֹ, [900]

נָתַן לִשְׁלִיחַ־בְּנוֹ אֶשְׁכָּר יָקָר. / וּכְבָר קָרָאתִי גַּם אֶת מַעֲנֵהוּ.

בְּעֵזֶר הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר טִלְטַלְתְּ / בְּשַׂעֲרָהּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

מִכְתָּב הֵבִיאָה מִדַּסְתָּן אֵלַי, / וְזֶה הַבֶּגֶד תְּשׁוּבָתִי הָיָה.'

סִינְדֻּכְתּ אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ, אַךְ / שָׂמְחָה לְנִשּׂוּאֵי בִּתָּהּ עִם זָל,

וְכֹה הֵגִיבָה: 'לֹא דָּבָר קָטָן הוּא. / גִּבּוֹר כְּמוֹ דַּסְתָּן נָדִיר בָּאָרֶץ. [905]

גָּדוֹל וּבֶן אֲדוֹן אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם, / נָבוֹן וּבַעַל נֶפֶשׁ מַזְהִירָה.

לוֹ כָּל הַמַּעֲלוֹת, אוּלָם דָּפְיוֹ / שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל יִתְרוֹנוֹתָיו.

מֶלֶךְ אִירָן יִזְעַף עַל הַדָּבָר, / וּמִכָּבֻּל אָבָק יָרִים עַד שֶׁמֶשׁ.

לֹא לְרָצוֹן לוֹ, כִּי מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ / יָשִׂים אִישׁ רֶגֶל בְּאַרְכּוֹף אֻכָּף.'

סִינְדֻּכְתּ שִׁלְּחָה אֶת הָאִשָּׁה חָפְשִׁית, / הֵאִירָה לָהּ פָּנִים כְּמִתְחָרֶטֶת,

וְכֹה אָמְרָה: 'אִשָּׁה חַכְמַת לֵבָב! / תִּהְיֶינָה שִׂפְתוֹתַיִךְ נְצוּרוֹת,

אַל תִּתְפַּתִּי לֵאמֹר דָּבָר בָּזֹאת, / הַטְמִינִי פֹּה סוֹדֵנוּ בֶּעָפָר.'

סִינְדֻּכְתּ הָבֵן הֵבִינָה, כִּי בִּתָּהּ / לֹא תִּשָּׁמַע לְאִישׁ בָּאַהֲבָה,

וּבְכֵן דּוֹאֶגֶת סָרָה אֶל חַדְרָהּ, / תֹּאמַר: עוֹד רֶגַע יִפָּקַע עוֹרָהּ.

מעשה־בתו מגיע לאזני מהראבּ

כְּשׁוּב מִהְרָבּ הַבַּיְתָה מְאֻשָּׁר, / כִּי זָל גִּלָּה לוֹ תְּשׂוּמֶת־לֵב רַבָּה, [915] [v.180]

מָצָא שָׁם אֶת סִינְדֻּכְתּ שׁוֹכֶבֶת, / חִוְרוֹת פָּנֶיהָ וְלִבָּהּ נוֹאָשׁ.

שָׁאַל לֵאמֹר: ‘סַפְּרִי לִי מַה קָּרָה? / קוֹמְלִים מַדּוּעַ שְׁנֵי עֲלֵי וְרָדַיִךְ?’

עָנְתָה לְבַעֲלָהּ וְכֹה אָמְרָה: / 'דַּעְתִּי נָתַתִּי לֹא שָׁעָה קַלָּה

אֶל הָאוֹצָר וּשְׂכִיּוֹתָיו־חֶמְדָּה, / אֶל רַמָּכֵי־עֲרָב בְּאֻכְּפֵיהֶם,

אֶל הָאַרְמוֹן וְגַן־הַשּׁוֹשַׁנִּים, / אֶל יְדִידֵינוּ מְשַׂמְּחֵי־הַלֵּב, [920]

אֶל עֲבָדֵינוּ מְשָׁרְתֵי צְבָאֵנוּ, / אֶל כֵּס הַמַּמְלָכָה וְאֶל הַכֶּתֶר,

אֶל קוֹמָתֵנוּ־בְּרוֹשׁ וּלְתָאֳרֵנוּ, / לִידִיעָתֵנוּ, שְׁמֵנוּ וְדַרְכֵּנוּ.

קָרוֹב הַיּוֹם וְיַחַלְפוּ כְּצֵל / כְּבוֹדֵנוּ, הֲדָרֵנוּ וְיָשְׁרֵנוּ;

כָּל רְכוּשֵׁנוּ הָאוֹיֵב יִירַשׁ, / וְהֶעָמָל הָרַב יִשָּׂא הָרוּחַ –

מִכָּל־זֶה לָנוּ אַךְ אֲרוֹן מֵתִים. / אֲנַחְנוּ עֵץ נָטַעְנוּ וְהִשְׁקֵינוּ, [925]

אֲבָל פִּרְיוֹ, בִּמְקוֹם תְּרוּפָה אַךְ רַעַל, / תָּלִינוּ בּוֹ כִּתְרֵנוּ וְעָשְׁרֵנוּ,

וּכְמוֹ גָּבַהּ עַד שֶׁמֶשׁ וְהֵצֵל, / נִשְׁמַט רֹאשׁוֹ פִּתְאֹם לָאֲדָמָה.

זוֹ אַחֲרִית דַּרְכֵּנוּ וְסוֹפָהּ – / מָתַי וְאֵיךְ נִמְצָא לַלֵּב מַרְגּוֹעַ?'

עָנָה מִהְרָבּ: 'מִלַּיִךְ חֲדָשׁוֹת, / אַךְ הַסִּפּוּר עַצְמוֹ עַתִּיק יָמִים.

בִּמְלוֹן־אוֹרְחִים זֶה לָנוּ זֶה הָאֹרַח: / אֶחָד יוֹרֵשׁ קָלוֹן, שֵׁנִי – אַךְ נַחַת;¹¹⁷ [930]

אֶחָד נִכְנָס וְהַשֵּׁנִי יוֹצֵא, / וּמִי אֵינֶנּוּ בָּא אֶל תּוֹךְ הָרֶשֶׁת?

לַמּוּעָקָה הַצַּעַר לֹא יוֹעִיל, / לֹא תִּלָּחֵם פֹּה בְּשׁוֹפֵט הָאָרֶץ.'

אָמְרָה סִינְדֻּכְתּ: 'לוּ אִישׁ חָכָם הָיִיתָ, / רָאֹה רָאִיתָ אֶת דְּבָרַי אַחֶרֶת. [v.181]

אֵיךְ מִפָּנֶיךָ לְהַסְתִּיר יָכֹלְתִּי / דְּבַר־סוֹד וּמַעֲשִׂים כְּבֵדִים כָּאֵלֶּה?

מוּבַּד אֶחָד חָכָם וּבְרוּךְ־גּוֹרָל / הֵשִׂיחַ אֶת מְשַׁל־הָעֵץ לִבְנוֹ. [935]

אֲנִי מִמֶּנּוּ הַמָּשָׁל שָׁאַלְתִּי / לַהֲבִינְךָ אֶת פֵּשֶׁר סִפּוּרִי.'

הוֹרִידָה רֹאשׁ, קוֹמַת־הַבְּרוֹשׁ כּוֹפֵפָה, / בְּטַל־הַנַּרְקִיסִים רִוְּתָה וְרָדֶיהָ,

וְכֹה אָמְרָה: 'חֲכַם־לֵב! לוּ שָׁמַיִם / לֹא סוֹבְבוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ עָלֵינוּ!

דַּע: זָל פָּרַשׂ רִשְׁתּוֹ בַּמִּסְתָּרִים / עַל רוּדָבֶּה מִכָּל הָעֲבָרִים.

הֵסִיר לִבָּהּ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. / עַתָּה עָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ תְּרוּפָה. [940]

הִשְׁמַעְתִּי עֲצוֹתַי לָהּ בְּלִי מוֹעִיל, / לִבָּה עִוֵּר, פָּנֶיהָ צְהֻבּוֹת.'

כִּשְׁמֹעַ הַדְּבָרִים מִהְרָבּ, קָפַץ / מִמְּקוֹמוֹ, תָּפַס נִצַּב הַחֶרֶב,

וּבְעוֹד גּוּפוֹ רוֹעֵד, פָּנָיו קוֹדְרִים, / כְּבֵדוֹ צְבֵה־דָם, נְשִׁימָתוֹ קָרָה,

קָרָא לֵאמֹר: ‘מֵרוּדָבֶּה דָּמָהּ / אַגִּיר מִיָּד עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.’

כִּרְאוֹת סִינְדֻּכְתּ כִּי־כֵן, קָפְצָה אַף הִיא, / חִבְּקָה מָתְנָיו סָבִיב כְּבָאַבְנֵט, [945]

וְכֹה אָמְרָה: 'מֵאֲמָתְךָ כָּעֵת / מִשְׁפָּט אֶחָד עוֹד שְׁמַע, הַטֵּה לָהּ אֹזֶן.

אַחַר־כֵּן תַּעֲשֶׂה כִּרְאוּת עֵינֶיךָ, / כְּכָל אֲשֶׁר לִבְּךָ יִיעַץ לְךָ.'

מִהְרָבּ נִעֵר אוֹתָהּ מֵעַל גּוּפוֹ, / הֵרִיעַ בְּקוֹלוֹ כְּפִיל שׁוֹטֶה,

לֵאמֹר: 'כַּהֲגִיחָה מִתּוֹךְ רַחְמֵךְ, / מַדּוּעַ לֹא עָרַפְתִּי אֶת רֹאשָׁהּ,

וְלֹא הָלַכְתִּי בְּדַרְכֵי סָבִי. / עַתָּה הֵכִינָה לִי תַּרְמִית כָּזֹאת. [950]

בֵּן, אִם סוֹרֵר הוּא וְעִוָּה דַּרְכּוֹ, / לֹא בֵּן עוֹד יֵחָשֵׁב, כִּי אִם מַמְזֵר.

נָמֵר אֲשֶׁר נָכוֹנוּ צִפָּרְנָיו, / נָשָׂא בָּזֹאת אֶת מְשָׁלוֹ לֵאמֹר:

"הַקְּרָב – מַשָּׂא נַפְשִׁי, וְטֶבַע זֶה / נָחַלְתִּי מֵאָבִי, וְכֵן גַּם הוּא. [v.182]

מִדּוֹת הָאָב יָפוֹת לַצֶּאֱצָא, / וְאוֹיָה אִם הוֹלְכוֹת וּפוֹחֲתוֹת."

כָּבוֹד וָפַחַד לֹא יָרוּצוּ יַחַד. / מַדּוּעַ תִּמְנְעִינִי מֵהַקְּרָב? [955]

אִם סָם וּמַנוּצִ’הְר הַגִּבּוֹרִים / יַשִּׂיגוּ תּוֹאֲנָה לָרִיב עִמָּנוּ,

עָשָׁן יָרוּם עַד שֶׁמֶשׁ מִכָּבֻּל, / וְלֹא תֵּדַע עוֹד זֶרַע וְקָצִיר.'

אָמְרָה סִינְדֻּכְתּ: 'אַי, פַּהְלַוָן אִישׁ־שֵׁם! / אַל תְּדַבֵּר בְּלַהֲגֵי־שָׂפָה.

לְסָם מִכְּבָר יָדוּעַ הַדָּבָר, / הַרְחֵק אֵפוֹא הַפַּחַד מִלִּבְּךָ.

מֵהַכַּרְגְּסָרִים חָזַר עַל כֵּן, / וְהַדָּבָר גָּלוּי, אֵינֶנּוּ סוֹד.' [960]

עָנָה מִהְרָבּ: 'יָפָה כַּלְּבָנָה! / אַל־נָא תְּסוֹבְבִינִי בְּמִרְמָה,

כִּי מִי חָכָם וְיַחֲשֹׁב: הָרוּחַ / נִשְׁמַעַת לָאָבָק וְלֹא לְהֶפֶךְ?

לֹא נֶעֱצַבְתִּי עַל הַמַּעֲשֶׂה,/ לוּלֵי פָּחַדְתִּי מִבּוֹא אָסוֹן.

חָתָן אָצִיל וָטוֹב מִזָּל אֵינֶנּוּ, / יָדוּעַ לַגָּדוֹל וְלַקָּטָן הוּא.

וְכִי מִי מֵאַהְוָז עַד קַנְדַּהָר / רוֹצֶה אֵינֶנּוּ בְּקִרְבָה עִם סָם?' [965]

אָמְרָה סִינְדֻּכְתּ: 'אָצִיל רָם־יַחַשׂ! / אַל אֶדָּרֵשׁ לַשֶּׁקֶר עַד עוֹלָם.

הֵן אֲסוֹנְךָ, מִהְרָבּ, הוּא אֲסוֹנִי, / וּכְאֵב־לִבְּךָ הוּא גַּם דַּאֲבוֹנִי.

אֲשֶׁר אָמַרְתִּי – קשְׁט דִּבְרֵי אֱמֶת. / בַּהַתְחָלָה הָיוּ לִי חֲשָׁדוֹת,

לָכֵן אוֹתִי מָצָאתָ אֻמְלָלָה, / שׁוֹכֶבֶת עֲצוּבָה הַרְחֵק מִגִּיל.

אָכֵן אִם כֹּה נִגְזַר לִהְיוֹת, אֵין פֶּלֶא / כִּי רַבּוּ שַׂרְעַפַּי הַמְּעִיקִים. [970]

שָׂשׂ פַרִידוּן בְּסַרְו הַתֵּימָנִי, / דַּסְתָּן גַּם־כֵּן בָּחַר בְּדֶרֶךְ זֹאת.

מֵאֵשׁ וָמַיִם, מֵעָפָר וָרוּחַ / הִבְהִיקוּ פְּנֵי הָאָרֶץ הַכֵּהוֹת.'

אִגֶּרֶת־סָם וּתְשׁוּבָתוֹ מָסְרָה לוֹ, / וְכֹה אָמְרָה: 'הִנֵּה מִשְׁאַלְתְּךָ. [v.183]

כִּהְיוֹת זָרִים מְקֹרָבֶיךָ, פְּנֵי / אוֹיְבֶיךָ יַאֲפִילוּ מִקִּנְאָה.'

מִהְרָבּ הָלַךְ אַחַר עֲצַת סִינְדֻּכְתּ, / אַף כִּי לִבּוֹ סָעַר עוֹד מִנָּקָם. [975]

עַתָּה פָּנָה אֵלֶיהָ וּפָקַד: / ‘אֶת רוּדָבֶּה הָבִיאִי־נָא אֵלַי!’

סִינְדֻּכְתּ מִפַּחַד בַּעֲלָהּ הַכְּפִיר, / לְבַל יִשְׁלַח בְּרוּדָבֶּה יָדוֹ,

אָמְרָה: 'רֵאשִׁית־כֹּל הִשָּׁבְעָה־נָא לִי, / כִּי תְּשִׁיבֶנָּה לִי שְׁלֵמָה בַּגּוּף,

וְכִי כָּבֻּלִסְתָּן לֹא תִּתְרוֹקֵן / מִגַּן־וְרָדֶיהָ הַדּוֹמֶה לָעֵדֶן.'

מִהְרָבּ נִשְׁבַּע, וּבִקְסָמֶיהָ הִיא / שָׁטְפָה לִבּוֹ מֵהִרְהוּרֵי נָקָם. [980]

שׁוֹחֵר הַתְּהִלָּה הִבְטִיחַ לָהּ, / כִּי לֹא יָמִיט אָסוֹן עַל רוּדָבֶּה,

וְכֹה אָמַר: ‘הַשְׁגִּיחִי־נָא, אִשָּׁה! / הַשָּׁהּ יַחְרֹק עָלֵינוּ בְּשִׁנָּיו.’

סִינְדֻּכְתּ הִקְשִׁיבָה לְדִבְרֵי מִהְרָבּ, / כְּכַלּוֹתוֹ הִשְׁתַּחְוְתָה אַפַּיִם.

כְּשֶׁמֶשׁ מַפְצִיעָה עִם שַׁחַר יוֹם, / בְּלֵב שָׂמֵחַ אָצָה אֶל בִּתָּהּ

לְהוֹדִיעָהּ: 'הַשַּׁחַל הַטּוֹרֵף / הֵסִיר אֶת צִפָּרְנָיו מִגַּב הָעַיִר. [985]

פִּרְקִי אֶת עֲדָיַיִךְ מֵעָלַיִךְ, / וּמַהֲרִי בְּבֶכֶה אֶל אָבִיךְ.'

אָמְרָה הַבַּת: 'מָה רַע בַּעֲדַיִים? / מַדּוּעַ אֲחַסֵּר נַפְשִׁי מִטּוֹב?

אֲנִי בַּת־מֶלֶךְ וְכַלַּת בֶּן־סָם, / מַדּוּעַ שִׂמְחָתִי אֶשְׁמֹר בְּסוֹד?'

הִיא בָּאָה אֶל אָבִיהָ מַזְהִירָה, / טוֹבַעַת בְּזָהָב וּבְאַבְנֵי־חֵן.

כִּרְאוֹת אוֹתָהּ הָאָב, עָמַד נִדְהָם, / וְשָׂם תּוֹדָה לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם. [990] [v.184]

הָיְתָה גַּן־עֵדֶן מְעֻטָּר מַרְאוֹת, / וְנוֹהֲרָה כְּשֶׁמֶשׁ בָּאָבִיב.

פָּנָה אֵלֶיהָ: 'רֵיקָה מִדַּעַת! / מִי בֵּין הָאֲצִילִים בָּעָם יֵאוֹת

כִּי תִּנָּשֵׂא לְאַהְרַמַן מַלְאָךְ? / אַל כֶּתֶר לָךְ וְאַל חוֹתַם טַבַּעַת!

לוֹכֵד־פְּתָנִים מִגְּבוּל קָחְטָן, אֲשֶׁר / יַכְרִיז עַצְמוֹ רַב־מָג, דִּינוֹ חֵץ־מָוֶת.'¹¹⁸

כִּשְׁמֹעַ רוּדָבֶּה דִּבְרֵי אָבִיהָ, / הֶאְדִּימוּ לְחָיֶיהָ כַּתּוֹלָע. [995]

רִיסֶיהָ הַשְּׁחוֹרִים עַל נַרְקִיסֶיהָ / הָעֲצוּבִים בְּלִי נְשִׁימָה הוֹרִידָה.

לְבַב הָאָב עֲדַיִן לֹא נִרְגַּע, / עוֹד הִשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ נָמֵר זוֹעֵם.

הַנְּבוֹכָה פָּנְתָה אֶל חֲדָרֶיהָ / בְּדַם עֵינֶיהָ הַמַּכְתִּים פָּנֶיהָ.

הַשְּׁתַּיִם בְּיַזְדָּן בִּקְּשׁוּ מִפְלָט, / הָאֵם חַכְמַת־הַמַּעַשׂ וְהַבַּת.

מנוצ’יהר שומע מעשה זאל ורודאבּה

אֶל מַנוּצִ’הְר הִגִּיעוּ הַשְּׁמוּעוֹת / עַל שָׁהּ כָּבֻּל וְעַל זָל רַב־הַכֹּחַ, [1000]

עַל בְּרִית מִהְרָבּ וְאַהֲבַת בֶּן־סָם, / וְעַל הַשֹּׁנִי בְּיִחוּשׂ הַשְּׁנַיִם.

לִפְנֵי כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ הַדָּגוּל / חָקְרוּ בַּמַּעֲשֶׂה הַמּוּבַּדִּים.

אָמַר הַשַּׁהְרְיָר אֶל הַהוֹבְרִים: / 'יָמִים קָשִׁים עוֹמְדִים לָבוֹא עָלֵינוּ,

כְּהוֹצִיאִי אִירָן מִצִּפָּרְנֵי / נָמֵר וּכְפִיר בִּקְרָב אוֹ בְּעֵצָה.¹¹⁹

אָמְנָם טֹאַט צַֹחָּךּ מִן הָעוֹלָם, / אַךְ עוֹד זַרְעוֹ פּוֹרֵחַ בְּכָּבֻּל. [1005]

אַל־נָא נִתֵּן כִּי אַהֲבַת דַּסְתָּן / חַיִּים תָּפִיחַ בְּעָנָף יָבֵשׁ. [v.185]

מִזֶּרַע זָל בֶּן־סָם וּבַת מִהְרָבּ, / אִם חֶרֶב תִּשָּׁלֵף מֵהַנָּדָן,

מִצַּד אֶחָד יְסוֹד נָכְרִי יִהְיֶה בּוֹ, / וְאֵיךְ צֳרִי וָרוֹשׁ יָדוּרוּ יַחַד?

וְאִם כּחוֹ יִינַק מִשַּׁד אִמּוֹ, / בְּתָכְנִיּוֹת זָדוֹן יִמְלָא רֹאשׁוֹ:

בְּשָׁאֲפוֹ לַכֶּתֶר וְלַכֵּס / צַר וּמָצוֹק יָבִיא בִּגְבוּלוֹתֵינוּ. [1010]

עַל אֵלֶּה, חֲכָמִים, מַה תְּשׁוּבַתְכֶם? / הַנְחוּנִי־נָא בַּעֲצַתְכֶם טוֹבָה.'

הַמּוּבַּדִּים פָּתְחוּ בְּתִשְׁבָּחוֹת, / קָרְאוּ לוֹ ‘שָׁהּ טְהָר־הָאֱמוּנָה’,

וְכֹה אָמְרוּ: 'חָכַמְתָּ מִכֻּלָּנוּ, / לְךָ הַכֹּחַ לְהַשְׁלִים חֶפְצֶךְ.

תִּהְיֶה־נָא הַחָכְמָה מוֹרַת־דַּרְכֶּךָ, / וְהִיא גַּם רַהַב מִשְׁתּוֹלֵל תָּצוּד.'

כִּשְׁמֹעַ מַנוּצִ’הְר אֶת דִּבְרֵיהֶם, / נִמְלַךְ לִבּוֹ עָלָיו לִמְצֹא עֵצָה. [1015]

אֶת בְּנֹו נַוּדַֹר קָרָא לְהִתְיַצֵּב / עִם נִכְבָּדָיו וְעִם גְּדוֹלָיו, וְשָׂח:

'מַהֵר אֶל סָם, אֶל הַפָּרָשׁ הַגֵּא, / וּשְׁאַל: “מַה פְּנֵי הַהֲכָנוֹת לַקְּרָב?”

הוֹסֵף לֵאמֹר: “אֵלֵינוּ סוּר בַּדֶּרֶךְ, / וְאֶל בֵּיתְךָ תָּשׁוּב מֵחֲצֵרֵנוּ.”'

נַוּדַֹר יָצָא מֵעִם אָבִיו הַשָּׁהּ, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר הַפָּרָשׁ.

כְּהִוָּדַע בּוֹאוֹ לְסָם־נַיְרַם, / יָצָא לִפְגּשׁ אֶת בֶּן הַשַּׁהְרְיָר. [1020]

כָּל הַפַּהְלַוָנִים יָצְאוּ אִתּוֹ / עִם פִּילֵיהֶם וְתֻפֵּיהֶם אִתָּם,

עַד הַגִּיעָם, נַוּדַֹר הַמְהֻלָּל / וְכָל גְּדוֹלָיו, לִפְנֵי פָּרַשׁ אִירָן.

כְּהִפָּגְשָׁם בֵּרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, / הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה. [v.186]

נַוּדַֹר מָסַר אֶת מַלְאֲכוּת אָבִיו, / וְסָם קָרְנוּ פָּנָיו לִקְרַאת הַבָּא.

עָנָה לוֹ סָם: ‘פְּקֻדַּת־הַשָּׁהּ לִי חֹק, / וְלִרְאוֹתוֹ תִּשְׂמַח נַפְשִׁי מְאֹד.’ [1025]

אוֹתוֹ יוֹם הִתְאָרְחוּ בְּאֹהֶל סָם. / הַחֲבוּרָה בִּלְּתָה בַּנְּעִימִים.

עָרְכוּ שֻׁלְחָן, הֵרִימוּ הַגְּבִיעִים, / תְּחִלָּה לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ מַנוּצִ’הְר,

אַחַר־כֵּן לְחַיֵּי נַוּדַֹר וְסָם / וְהַשָּׂרִים, מִבְּלִי לִשְׁכֹּחַ אִישׁ.

הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ עָבַר בְּגִיל, / אַךְ כְּגַלּוֹת הַשֶּׁמֶשׁ אֶת רָזָיו,

עָלָה קוֹל רַעַם הַתֻּפִּים בַּשַּׁעַר, / וְהָרוֹכְבִים פָּרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵיהֶם, [1030]

וְאֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ מַנוּצִ’הְר, / כַּמְצֻוִּים, נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם.

כִּשְׁמֹעַ מַנוּצִ’הְר בְּשׂוֹרַת צֵאתָם, / עָרַךְ אֶת הָאַרְמוֹן לִקְרַאת בּוֹאָם.

רָגְשָׁה סָרִי וְסָאֲנָה אָמֻל / כְּיָם הַמְסָעֵר גַּלִּים אֶל־עָל.

יָצְאוּ מִשָּׁם נוֹשְׂאֵי הַכִּידוֹנִים / בַּחֲנִיתוֹת כְּבֵדוֹת וּבְשִׁרְיוֹנִים,

צָבָא הַמִּתְפָּרֵשׂ מֵהַר אֶל הַר, / מָגֵן וָשֶׁלֶט בְּצָהֹב וָאֹדֶם. [1035]

תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת וְצֶלְצְלִים, / סוּסֵי־עֲרָב, פִּילִים וְהָאוֹצָר –

בְּדֶרֶךְ זוֹ וּבְדֶגֶל צְבָא אִירָן / יָצְאוּ חוֹצֵץ לִקְרַאת סָם בֶּן־נַיְרַם.

סאם מגיע אל מנוצ’יהר

וְסָם, כְּהַגִּיעוֹ אֶל הֶחָצֵר, / יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, צָעַד בָּרֶגֶל.

כְּהִגָּלוֹת הַשָּׁהּ, אֲדוֹן הָאָרֶץ, / נָשַׁק לָאֲדָמָה וּבָא אֵלָיו.

יָרַד הַשָּׁהּ מֵעַל כִּסֵּא־הַשֵּׁן / בַּכֶּתֶר הַמַּבְהִיק בְּכַדְכֻּדָּיו, [1040]

וְהוֹשִׁיבוֹ עַל הַכִּסֵּא אֶצְלוֹ / בִּמְאוֹר־פָּנִים וּבִבְרָכוֹת כַּדָּת, [v.187]

שָׁאַל עַל הַכַּרְגְּסָרִים וְעַל / דִּיוֵי־הַשַּׁחַת בְּמָזַנְדַּרָן.¹²⁰

מִדְּאָגָה הִרְבָּה לִשְׁאֹל הַשָּׁהּ, / וְהַמַּצְבִּיא עָנָה לוֹ עַל הַכֹּל

וְשָׂח: 'חֲיֵה בְּאשֶׁר, שָׁהּ, לָעַד. / תִּקְצַר יַד מְזִמַּת אוֹיְבֵי־נַפְשֶׁךָ.

שׁוֹטַטְתִּי בְּאֶרֶץ הַדִּיוִים. / לֹא דִּיוִים הֵם, כִּי אֲרָיוֹת בַּקְּרָב! [1045]

קַלֵּי רַגְלַיִם מִסּוּסֵי עֲרָב, / וְאַמִּיצִים מִלּוֹחֲמֵי אִירָן.

צְבָאָם, אֲשֶׁר קֹרָא בַּשֵּׁם סַגְסָר, / דָּמוּ לַנְּמֵרִים בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב;

אַךְ כְּשָׁמְעָם אֶת דְּבַר בּוֹאִי נָדַמּוּ, / מֵהַשְּׁמוּעָה בִּלְבַד רוֹקַן מֹחָם.

הֵקִימוּ צְעָקָה גְּדוֹלָה בָּעִיר, / בְּבֶהָלָה עָזְבוּ אֶת חוֹמוֹתֶיהָ.

צְבָא־לוֹחֲמִים כָּבֵד מִהֵר לָהָר, / הֵרִים אָבָק עַד אֵין לִרְאוֹת אוֹר־יוֹם. [1050]

כֻּלָּם צְמֵאֵי־נָקָם צָבְאוּ עָלֵינוּ / מִשְׁתּוֹמְמִים, מְמַהֲרִים לַקְּרָב.

נָפְלָה אֵימָה גְּדוֹלָה עַל לוֹחֲמַי; / תָּמַהְתִּי, אֵיךְ אָרִים אֶת הַמַּשָּׂא?

חָרָה אַפִּי בִּי לְהַשְׁחִית אֲזַי, / נָתַתִּי בְּקוֹלִי עַל הַתּוֹקְפִים,

הֵנַפְתִּי אַלָּתִי, אֲשֶׁר שָׁקְלָה / מַן שְׁלשׁ־מֵאוֹת, וְאֶת סוּסִי דִּרְבַּנְתִּי.

פָּרַצְתִּי וְרוֹצַצְתִּי רָאשֵׁיהֶם / וּבְאֵימָתִי רוֹקַנְתִּי אֶת מֹחָם. [1055]

הָיָה שָׁם נֶכֶד סַלְם הֶעָצוּם, / יָצָא לְעֻמָּתִי כְּמוֹ זְאֵב.

וְשֵׁם שׁוֹחֵר־הַתְּהִלָּה כַּרְכּוּי, / יְפֵה־פָּנִים וּזְקוּף־קוֹמָה כִּבְרוֹשׁ.

מִצַּד אִמּוֹ זָרַם בּוֹ דַּם צַֹחָּךּ, / זִלְזֵל בָּאֲצִילִים וּבְרָאשֵׁיהֶם. [v.188]

צְבָאוֹ כַּנְּמָלִים וְכָאַרְבֶּה / כִּסָּה אֶת הַמִּישׁוֹר: אֵין הַר וָעֵמֶק!

כְּהִתְאַבֵּךְ אֲבַק כָּל זֶה הַחַיִל, / הִצְהִיבוּ פְּנֵי הַלּוֹחֲמִים מִפַּחַד.¹²¹ [1060]

אָז אַלָּתִי הֵנַפְתִּי הַכְּבֵדָה / וְאֶת צְבָאֵנוּ אַחֲרַי הִסַּעְתִּי.

נָתַתִּי בְּקוֹלִי, וְלָאוֹיֵב / כָּבְדָה כְּאֶבֶן־רֶכֶב כָּל הָאָרֶץ.

מִיָּד אָזַר צְבָאֵנוּ חֲלָצָיו, / וּמְאֻשָּׁשׁ יָצָא לַמִּלְחָמָה.

כַּרְכּוּי שָׁמַע אֶת צַעֲקַת הַקְּרָב / וְאַלָּתִי רוֹעֶצֶת הָרָאשִׁים,

מִהֵר אֵלַי כַּפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל / לְהִתְרָאוֹת פָּנִים בִּפְלָצוּרוֹ, [1065]

לָתֵת רֹאשִׁי בַּעֲנִיבַת הַחֶבֶל. / מֵהַמִּכְמוֹר בְּעוֹד מוֹעֵד חָמַקְתִּי.

אֶת קֶשֶׁת הַכַּיִים בַּכַּף תָּפַשְׂתִּי, / חִצֵּי־אָשׁוּר חֻדָּם פְּלָדָה שָׁלַפְתִּי,

כְּנֶשֶׁר טָשׂ דִּרְבַּנְתִּי אֶת סוּסִי, / וְהַחִצִּים עָלָיו כְּאֵשׁ הִמְטַרְתִּי.

דִּמִּיתִי בְּנַפְשִׁי: רֹאשׁוֹ סַדָּן, / וְקוֹבָעוֹ סֻמַּר אֵלָיו בְּכֹחַ.

אֲבָל שֵׁנִית נִגְלָה אֵלַי כְּפִיל, / וְחֶרֶב הֹדּוּ בְּכַפּוֹ מוּנֶפֶת. [1070]

חָשַׁבְתִּי, שַׁהְרְיָר, כִּי הֶהָרִים / וְנַפְשֵׁיהֶם נָשְׂאוּ אֵלָיו כַּפַּיִם.

הוּא מְמַהֵר, אֲנִי כְּמִתְמַהְמֵהַּ, / נִמְנָע מִצֵּאת עַד יִתְקָרֵב אֵלַי.

אוּלָם כְּהִשְׂתָּעֵר גִּבּוֹר־הֶחָיִל, / מֵעַל סוּסִי הוֹשַׁטְתִּי אֶת כַּפִּי.

בַּחֲגוֹרַת־אַמִּיץ־הַלֵּב תָּפַשְׂתִּי, / כְּשַׁחַל עֲקַרְתִּיו מֵאֻכָּפוֹ,

וְהִשְׁלַכְתִּיו עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה / בְּכֹחַ, עַד־כִּי עַצְמוֹתָיו נִשְׁבָּרוּ. [1075]

כִּנְפֹל מַצְבִּיא שׂוֹנְאֵינוּ בְּחֶרְפָּה, / פָּנוּ שָׂרֵי־צְבָאוֹ אֵלֵינוּ עֹרֶף.

בָּעֵמֶק וּבָהָר לָעֲבָרִים / שְׂרִידֵי־צָבָא פֻּזְּרוּ בַּהֲמוֹנִים. [v.189]

רַגְלִים וּפָרָשִׁים, שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף / מֵתִים נִגְלוּ אַחַר־כֵּן בַּסְּפִירָה;

הוֹסֵף עַל אֵלֶּה אֶת הָאֶזְרָחִים, / עַד אֲלָפִים תַּגִּיעַ שְׁלשׁ מֵאוֹת.

כִּי מַה גְּבוּרַת חוֹרֵשׁ רָעָה עָלֶיךָ / בִּפְנֵי חוֹגֵר מָתְנָיו לִפְנֵי כִּסְאֶךָ?' [1080]

כִּשְׁמֹעַ מַנוּצִ’הְר נְאוּם הַשַּׂר, / הִגְבִּיהַּ עֲטַרְתּוֹ עַד הַיָּרֵחַ.

עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל וְשָׂשׂ לִרְאוֹת / אֶת הָעוֹלָם נָקִי מִבְּנֵי־עַוְלָה.

מַהֵר חָלַף הַלַּיְלָה בְּשֵׁכָר / וּבִשְׁבָחִים לְסָם גִּבּוֹר־הֶחָיִל.

כְּצֵאת הַיּוֹם, פָּתְחוּ אוּלַם־הַכֶּתֶר, / וּלְקַבָּלַת־פָּנִים יָשַׁב הַשָּׁהּ.

אֶל מַנוּצִ’הְר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, / הִגִּיעַ הַמַּצְבִּיא סָם רַב־הַכֹּחַ, [1085]

הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַשַּׁהְרְיָר, / וְעַל מִהְרָבּ וְזָל עָמַד לָשִׂיחַ,

אַךְ שָׁהּ הָאָרֶץ הִקְדִּימוֹ בָּזֹאת, / דִּבֵּר אֵלָיו רְתֵת, שִׁלַּח אַפּוֹ בּוֹ,

וְכֹה אָמַר אֶל סָם, שׁוֹחֵר־פָּנָיו: / 'עֲקֹר עִם נְסִיכֶיךָ הַדְּגוּלִים,

כָּל אַרְמוֹנוֹת מִהְרָבּ בְּהִנְדּוּסְתָּן, / הַבְעֵר בָּאֵשׁ, וּשְׂרֹף אֶת כָּל כָּבֻּל.

אַל יִמָּלֵט מֵחוֹמוֹתֶיהָ אִישׁ, / כִּי הַפָּלִיט הוּא צֶאֱצָא הָרַהַב. [1090]

מִהְרָבּ עָלוּל לַסְעִיר אֶת הָעוֹלָם, / וּלְזַעֲזֵעַ שַׁלְוָתוֹ בַּקְּרָב.

אֶת כָּל מְקֹרָבָיו וּבְנֵי־בְּרִיתוֹ / הַנִּכְבָּדִים וּנֶאֶמְנֵי לִבּוֹ,

וְכֵן צֶאֱצָאָיו יוֹצְאֵי זַרְעוֹ, / אֲשֶׁר קְרוֹבֵי הַמְכַשֵּׁף צַֹחָּךּ הֵם, [v.190]

כְּרֹת רָאשֵׁיהֶם וְאֶת הָאֲדָמָה / טַהֵר מִבְּנֵי צַֹחָּךּ וּבְנֵי־בְּרִיתָם.'

עָלָה עָשָׁן בְּאַף הַשָּׁהַנְשָׁהּ, / וְסָם פָּחַד לִפְתֹּחַ אֶת שְׂפָתָיו. [1095]

וּבְכֵן נָשַׁק כִּסְאוֹ, שִׁפְשֵׁף פָּנִים / בְּטַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר עַל אֶצְבָּעוֹ,

וְכֹה עָנָה: ‘כְּמִצְוָתְךָ אֶפְעַל, / וְכַעַסְךָ מֵעַל לִבְּךָ אָסִיר!’

עַתָּה כְּרוּחַ, מְלַוָּיו אִתּוֹ, / רָכוּב יָצָא לַדֶּרֶךְ אֶל בֵּיתוֹ.

סאם יוצא לקרב עם מהראבּ

עֲצַת הַשָּׁהַנְשָׁהּ וְהַמַּצְבִּיא / הִגִּיעָה אֶל אָזְנֵי מִהְרָבּ וְזָל.

הָיְתָה הָעִיר כָּבֻּל כְּמֶרְקָחָה, / וּמֵאַרְמוֹן מִהְרָבּ עָלָה שָׁאוֹן. [1100]

סִינְדֻּכְתּ, מִהְרָבּ וְרוּדָבֶּה עוֹדָם / בּוֹכִים עַל חַיֵּיהֶם וְעַל עָשְׁרָם,

יָצָא דַּסְתָּן בְּרַעַשׁ מִכָּבֻּל, / שְׂפָתוֹ שְׁמוּטָה אֲבָל רֹאשׁוֹ מוּרָם,

וְכֹה אָמַר: 'גַּם רַהַב, כְּבוֹאוֹ / לִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם בְּהֶבֶל־פִּיו,

אִם בְּכָּבֻּלִסְתָּן יֹאבֶה לִפְגֹּעַ, / עָלָיו תְּחִלָּה לְהֵאָבֵק עִמִּי.'

בְּשַׂרְעַפִּים בַּלֵּב, מִלִּים בָּרֹאשׁ, / כְּבֵדוֹ צָבֶה מִדָּם יָצָא אֶל סָם.

כְּהִוָּדַע לְסָם אַמִּיץ־הַלֵּב / לֵאמֹר: ‘שָׁב מִדַּרְכּוֹ גּוּר־הָאַרְיֵה’,

הֵקִים אֶת לוֹחֲמָיו מִמְּקוֹמָם / וַעֲרָכָם עַל דֶּגֶל פַרִידוּן,

אַחֲרֵיהֶם פִּילָיו הָעֲטוּרִים / בְּדִגְלוֹנִים בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.

לְקַבָּלַת פְּנֵי זָל הִכּוּ בַּתֹּף, / וְהַמַּצְבִּיא בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ הוֹפִיעַ. [v.191]

כִּרְאוֹת דַּסְתָּן אֶת פְּנֵי אָבִיו, צָנַח / מֵעַל סוּסוֹ, עָשָׂה דַּרְכּוֹ בָּרֶגֶל. [1110]

כָּזֹאת עָשׂוּ גְּדוֹלֵי שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת, / כָּל בַּעַל כֶּתֶר וְכָל שׁוֹחֲרוֹ.

זָל הָאַמִּיץ נָשַׁק הָאֲדָמָה, / וְעִם אָבִיו חָטַף שִׂיחָה קְצָרָה.

עָלָה שׁוּב עַל סוּסוֹ הָעַרְמוֹנִי, / וְהִתְנוֹצֵץ כְּהַר זָהָב גָּבֹהַּ.

כָּל הַגְּדוֹלִים הוֹפִיעוּ לְפָנָיו, / וְדוֹאֲגִים מִצְטַעֲרִים הִבִּיעוּ:

‘נִפְגַּע אָבִיךָ, גַּם כּוֹעֵס עָלֶיךָ. / בַּקֵּשׁ סְלִיחָה וְאַל עוֹד תִּתְעַקֵּשׁ.’ [1115]

וְהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה: 'יָרֵא אֵינֶנִּי. / סוֹף הָאָדָם עֲפַר הָאֲדָמָה.

אָבִי, אִם בַּעַל־נֶפֶשׁ וְחָכָם הוּא, / יָשִׂיחַ אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ.

וְאִם יִשְׁפֹּךְ חֲרוֹן אַפּוֹ עָלַי, / יִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת אַחַר־כֵּן מִבּוּשָׁה.'

בְּמַצַּב־רוּחַ טוֹב וּבְלֵב פָּתוּחַ / נָסְעוּ עַד הַגִּיעָם אֶל הָאַרְמוֹן.

סָם הַפָּרָשׁ צָנַח מֵעַל סוּסוֹ, / וּזְמַן הִקְדִּישׁ לָשִׂיחַ עִם דַּסְתָּן. [1120]

הַבֵּן נִגַּשׁ אֶל מוֹלִידוֹ בִּיקָר, / נָשַׁק הָאֲדָמָה, פָּרַשׂ כַּפָּיו,

חָלַק לְסָם כָּבוֹד וְתִשְׁבָּחוֹת, / בְּטַל הַנַּרְקִיסִים הִשְׁקָה פָּנָיו,¹²²

וְכֹה אָמַר: 'יִשְׂמַח לִבְּךָ וָעֶד! / צֶדֶק תִּרְדֹּף, עַבְדּוֹ תִּהְיֶה תָּמִיד.

הֵן חַרְבְּךָ יַהֲלוֹמִים שׂוֹרֶפֶת, / הָאֲדָמָה בּוֹכָה בְּיוֹם הַקְּרָב.

אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר פּוֹנֶה סוּסְךָ, / עַל אוֹיִבְךָ הַבֶּהָלָה נוֹחֶתֶת. [1125]

מָקוֹם, חָזוּ בּוֹ סַעַר־אַלָּתְךָ, / עָלָיו צְבָאָם לֹא יַעַרְכוּ שָׁמַיִם.

הָאָרֶץ יְרֻקָּה בְּצִדְקָתְךָ, / וְהַחָכְמָה גְּדֵלָה מִשָּׁרָשֶׁיךָ. [v.192]

הָאֲנָשִׁים שְׂמֵחִים בְּיָשְׁרְךָ, / מָקוֹם וּזְמַן יִירְשׁוּהוּ מִיָּדֶיךָ.

לֹא־כֵן אֲנִי. מְאוּם לִי לֹא הוֹרַשְׁתָּ, / אַף כִּי יָדוּעַ כִּי קְרוֹבְךָ אָנֹֽכִי.

אוֹתִי גִּדְּלָה צִפּוֹר בִּמְזוֹן־עָפָר, / וְלֹא יָדַעְתִּי מְרִיבָה עִם אִישׁ! [1130]

לְמִי חָטָאתִי וְעַל מָה אָשַׁמְתִּי, / כִּי תִּשְׂטְמֵנִי וְתִטֹּר אֵיבָה לִי,

הַאִם עַל כִּי סָם הַגִּבּוֹר אָבִי? / הַאֵין מוֹצָא זֶה מְכֻבָּד דַּיּוֹ?

כַּהֲגִיחִי מֵרֶחֶם עֲזַבְתַּנִי, / אַחַר גֵּוְךָ הִשְׁלַכְתָּ בֶּהָרִים.

אֶת הַיּוֹלֶדֶת בִּכְאֵבָהּ דָּחִיתָ, / וְהַנּוֹלָד מָסַרְתָּ לְזָרִים.

לֹא שַׁד־חָלָב רָאִיתִי, לֹא עַרְסָל, / וְלֹא הָיָה לִי כָּל זִכְרוֹן קְרוֹבִים. [1035]

לָהָר שָׁלַחְתָּ וְכַזָּר נָטַשְׁתָּ, / לִבִּי מֵעֹנֶג וְעֶדְנָה הִדַּרְתָּ.

תִּגָּר קָרָאתָ עַל בּוֹרֵא־עוֹלָם, / כִּי מִי יָצַר שָׁחוֹר וְגַם לָבָן?

אַךְ הַבּוֹרֵא זָנַנִי בְּחַסְדּוֹ, / וְשָׂם עֵינוֹ עָלַי בְּרַחֲמָיו.

עַתָּה גְּבוּרָה וְחֶרֶב־גִּבּוֹרִים לִי, / וְגַם יָדִיד כְּמוֹ נְסִיךְ כָּבֻּל,

וְלוֹ כִּסֵּא וָכֶתֶר וְאַלָּה, / חָכְמָה, חוֹתָם וְנֵזֶר אֲדוֹנִים. [1140]

עָצַרְתִּי בְּכָּבֻּל בִּפְקֻדָּתְךָ, / נִשְׁמָע לַעֲצָתְךָ וּלְחוֹבָתִי.

אָמַרְתָּ: “לֹא אַכְאִיב לְךָ וָעֶד! / הָעֵץ אֲשֶׁר תִּטְּעֶנּוּ אֱטַפְּחֶנּוּ.”

הֲמַתְּנָתְךָ הִיא מִמָּזַנְדַּרָן? / הֲלַהֲרֹס בֵּיתִי וְשִׂמְחָתִי,¹²³

מִהַרְתָּ לַעֲזֹב אֶת כַּרְגַּסָר? / הֲזֶה הַצֶּדֶק הַשָּׁמוּר לַבֵּן?

הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לְעֻמָּתְךָ, / גּוּפִי הַחַי אֶשְׁכָּר לְכַעַסְךָ – [1045]

בַּתְּרֵנִי־נָא לַחֲצָאִים בַּחֶרֶב, / וְאַל סָרָה תָּשִׂיחַ בְּכָּבֻּל. [v.193]

עֲשֵׂה כְּחֶפְצְךָ, אֲנִי עַבְדֶּךָ, / אַךְ שֶׁבֶר לְכָּבֻּל הוּא גַּם שִׁבְרִי.'

מַצְבִּיא אִירָן הִטָּה אָזְנוֹ אֶל בְּנוֹ. / כְּכַלּוֹתוֹ, כָּפַף אֶת צַוָּארוֹ,

וְכֹה אָמַר: 'אָכֵן צָדַקְתָּ, בְּנִי, / וְהַלָּשׁוֹן בְּפִיךָ עֵד־אֱמֶת הִיא.

לְךָ עוֹלַלְתִּי עָוֶל מְשַׁוֵּעַ, / וְלֵב אוֹיְבֵנוּ בְּכִסְלִי שִׂמַּחְתִּי. [1150]

אַתָּה גִּלִּיתָ לִי אֶת תְּשׁוּקָתְךָ, / וְלֹא בְּצֶדֶק הִרְגַּזְתִּיךָ אָנִי.

אַךְ אַל בְּחָפְזְךָ. אֶמְצָא תְּרוּפָה, / וּמְהֵרָה תָּבוֹא שֶׁאֱלָתְךָ.

מִכְתָּב אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶל הַשָּׁהּ, / וְהַשָּׁלִיחַ, בְּנִי הַטּוֹב, אַתָּה.

כִּרְאוֹת אוֹתְךָ הַשָּׁהּ וּסְגֻלּוֹתֶיךָ, / לֹא יְבַקֵּשׁ עוֹד לְהָרַע לְךָ.

אַזְכִּיר אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר / יַטּוּ נַפְשׁוֹ וְגַם לִבּוֹ לְחֶסֶד. [1155]

וְאִם הַשָּׁהּ יֵצֵא לְעֶזְרָתֵנוּ, / כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ תִּתְמַלֶּאנָה.

הַכְּפִיר עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בְּכֹחַ, / בְּכָל מָקוֹם וּזְמַן יִמְצָא לוֹ טֶרֶף.'

זָל אָז נָפַל אַפַּיִם לְפָנָיו, / וְתִשְׁבָּחוֹת הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו.

זאל יוצא במלאכות אל מנוצ’הר

סוֹפֵר מָהִיר הוֹשִׁיבוּ סָם וָזָל, / וַאֲרֻכּוֹת אֶת עִנְיָנָם הֵשִׂיחוּ. [v.194]

פָּתַח סָם מִכְתָּבוֹ בְּשֶׁבַח־יָהּ, / אֲשֶׁר הָיָה, הֹוֶה וְגַם יִהְיֶה: [1160]

'מִמֶּנּוּ טוֹב וָרָע וְיֵשׁ וָאַיִן. / אִיזַד אֶחָד וַעֲבָדָיו כֻּלָּנוּ.¹²⁴

אֲשֶׁר עוֹלֶה עַל לְבָבוֹ – גּוֹרָל הוּא, / וּמַהֲלַךְ־שָׁמַיִם בְּיָדָיו.

אֲדוֹן שַׁבְּתַאי, יָרֵח וְחַמָּה הוּא, / וּבִרְכָתוֹ עַל מַנוּצִ’הְר הַשָּׁהּ.

מַלְכִּי! בַּקְּרָב אַתָּה שׂוֹרֵף כְּרַעַל, / בְּמִשְׁתָּאוֹת – מֵאִיר פָּנִים כְּסַהַר.¹²⁵

בְּאַלָּתְךָ פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים, / וּמַעֲנִיק שָׁלָל לַלּוֹחֲמִים. [1165]

אַתָּה נוֹשֵׂא נֵס פַרִידוּן בַּקְּרָב, / מַכְנִיעַ נְמֵרִים גֵּאִים בַּחֶרֶב.

מֵהֹלֶם אַלָּתְךָ כָּל הַר גָּבֹהַּ / אָבָק מִתַּחַת לְפַרְסוֹת סוּסְךָ.

לִבְּךָ טָהֹר, אֱמוּנָתְךָ זַכָּה; / כִּבְשָׂה וּזְאֵב הֵבֵאתָ אֶל הַשֹּׁקֶת.

אֲנִי נָכוֹן לְעָבְדְּךָ תָּמִיד, / וּכְבָר שְׁנוֹתַי מֵאָה הֵן וְעֶשְׂרִים.

אֲבַק כָּפוּר יָרַד עַל שְׂעָרִי – הִנֵּה הַכֶּתֶר לִי הִגִּישָׁה שֶׁמֶשׁ! [1170]

מָתְנַי חָגַרְתִּי בִּגְבוּרָה כְּעֶבֶד, / וּקְרָב עָרַכְתִּי עִם הַמְכַשְּׁפִים.

פָּרָשׁ, אָמַּן הַסּוּס וּקְרַב־הַשְּׁנַיִם; / כָּמוֹנִי בָּעוֹלָם אִישׁ לֹא רָאָה.

כַּהֲרִימִי אֶת אַלָּתִי כְּבֵדָה, / דָּהָה זִיו גִּבּוֹרֵי מָזַנְדַּרָן.

לוּ כְּאַחַד הָעָם נוֹלַדְתִּי, / וְלֹא מֵעַל גְּאֵי־הָרֹאשׁ גָּבַהְתִּי,

כִּי אָז הָרַהַב מִנְּהַר כַּשַׁף / הָפַךְ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְקֶצֶף. [1175]

הָיְתָה מִדַּת אָרְכּוֹ – מֵעִיר לְעִיר, / וְרֹחַב גּוּפָתוֹ – מֵהַר לְהַר.

הִפִּיל אֵימָה עַל־כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל, / עָמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר יוֹמָם וָלַיְלָה.

מִצִּפֳּרֵי־כָּנָף רוֹקְנוּ שָׁמַיִם, / וּפְנֵי הָאֲדָמָה – מֵחַיְתוֹ טֶרֶף. [v.195]

בְּהֶבֶל־פִּיו חָרַךְ נוֹצוֹת הַנֶּשֶׁר, / בְּרַעֲלוֹ דָּלְקָה תַּחְתָּיו הָאָרֶץ.

תַּנִּינֵי־יָם מָשָׁה מֵהַצּוּלָה, / וְעָזְנִיּוֹת שָׁאַף מֵהָאֲוִיר. [1180]

רוֹקְנָה וְנֶעֶזְבָה תֵּבֵל כֻּלָּהּ / מֵהָאָדָם וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ.

רָאִיתִי כִּי אֵין אִישׁ אַחֵר, אֲשֶׁר / יַרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לָגַעַת בּוֹ,

וּבְכֹחַ אֵל עֶלְיוֹן, יַזְדָּן קָדוֹשׁ, / לִבִּי נִעַרְתִּי מֵאֵימָה וָפַחַד;

בִּשְׁמוֹ חָגַרְתִּי חֲלָצַי בְּעֹז, / יָשַׁבְתִּי עַל סוּסִי, הַפִּיל בַּקְּרָב,

בַּצַּד אַלָּה, הַקֶּשֶׁת עַל זְרוֹעִי, / וְהַמָּגֵן תָּלוּי עַל צַוָּארִי, [1185]

וּכַתַּנִּין יָצָאתִי לִקְרָאתוֹ. / לִי יָד זְרִיזָה, לוֹ נְשִׁימָה שׂוֹרֶפֶת.

בֵּרְכַנִי כָּל אֶזְרָח, אֲשֶׁר רָאָנִי / מֵרִים אֶת הָאַלָּה עַל הַמִּפְלֶצֶת.

אֵלָיו קָרַבְתִּי, וְהִנֵּה הוּא הָר! / סוֹחֵב שַׂעֲרוֹתָיו כִּפְלָצוּרִים.

לָשׁוֹן חָרַץ – אִילָן אֲשֶׁר נֶחְרַךְ, / הַפֶּה פָּתוּחַ, לִסְתוֹתָיו נָעוֹת,

שְׁתֵּי הָעֵינַיִם – בְּאֵרוֹת עִם דָּם. / רָאָנִי וְשָׁאַג וּבָא בְּזַעַם. [1190]

חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: אֵין זֹאת כִּי־אִם / שַׁלְהֶבֶת־אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בְּחֻבּוֹ.

נָע הָעוֹלָם לִפְנֵי עֵינַי כַּיָּם, / עָשָׁן תִּמֵּר לַעֲנָנִים שְׁחוֹרִים.

שַׁאֲגוֹתָיו הִרְעִידוּ כָּל הָאָרֶץ, / מֵרַעֲלוֹ הָיְתָה כְּמוֹ יַם־סִין.

עָלָיו בְּקוֹל נָתַתִּי כְּלָבִיא, / וְכַעֲשׂוֹת לוֹחֵם אַמִּיץ לֵבָב,

הוֹצֵאתִי חֵץ אָשׁוּר, רֹאשׁ־יַהֲלוֹם לוֹ, / וּשְׁלַחְתִּיו כְּרֶגַע בְּקַשְׁתִּי. [1195]

אֶל לֹעַ הַמִּפְלֶצֶת כִּוַּנְתִּיו, / אֶת לְשׁוֹנוֹ לִתְפֹּר בּוֹ אֶל גְּרוֹנוֹ.

וְכַאֲשֶׁר סֻמַּר בּוֹ צַד אֶחָד, / נִשְׁאַר הָמוּם וְהַלָּשׁוֹן בַּחוּץ.

מִיָּד יָרִיתִי חֵץ שֵׁנִי אֶל פִּיו, / אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הִתְעַוֵּת הָרַהַב.

גַּם חֵץ שְׁלִישִׁי שָׁלַחְתִּי אֶל לֹעוֹ, / וְדָם רוֹתֵחַ מִכְּבֵדוֹ פָּרַץ.

אָז הֱבִיאַנִי בֵּין הַמְּצָרִים, / מִיָּד הוֹרַדְתִּי אַלָּתִי, רֹאשׁ־פָּר, [1200] [v.196]

וּבְכֹחַ אֱלֹהִים, אֲדוֹן־עוֹלָם, / הִזְנַקְתִּי אֶת סוּסִי מִמְּקוֹמוֹ,

וְעַל רֹאשׁוֹ בְּחֹזֶק־יָד הִכִּיתִי, / תֹּאמַר: הָרִים הִמְטִירוּ הַשָּׁמַיִם!

שָׁבַרְתִּי אֶת רֹאשׁוֹ, כְּרֹאשׁ הַפִּיל, / וְרַעֲלוֹ נִשְׁפַּךְ כִּנְהַר הַנִּיל.

מִמַּכָּתִי הָאֵיתָנָה לֹא קָם עוֹד, / מֹחוֹ מִלֵּא הָעֵמֶק עַד הָהָר,

וְהַכַּשַׁף הָפַךְ לְיָם מָרָה. / שָׁלוֹם יָרַד עַל הָעוֹלָם וָרֹגַע. [1205]

כָּל הַפְּסָגוֹת כֻּסּוּ בַּאֲנָשִׁים, / אֲשֶׁר בֵּרְכוּנִי עַל הַנִּצָּחוֹן.

תֵּבֵל כֻּלָּהּ עָקְבָה אַחַר קְרָב זֶה, / כִּי רַהַב זֶה אָסוֹן כָּבֵד הָיָה.

כִּנּוּנִי “סָם־מַכָּה־אַחַת” עַל זֹאת, / שָׁפְכוּ עָלַי יַהֲלוֹמִים לָרֹב.

בְּגֵו מַבְרִיק מֵרֹב זֵעָה חָזַרְתִּי, / חָשׂוּף מִשִּׁרְיוֹנִי הַמְהֻלָּל.

שִׁרְיוֹן סוּסִי אַף הוּא אָבַד בַּקְּרָב, / מֵרַעַל הַתַּנִּין זְמַן רַב חָלִיתִי. [1210]

שָׁנִים בַּחֶבֶל לֹא עָלָה יְבוּל, / בִּלְתִּי־אִם אֵפֶר־דַּרְדָּרִים שָׂרוּף.

אִם אֲסַפֵּר אֵיךְ בְּדִיוִים נִלְחַמְתִּי, / מֵאֹרֶךְ הַמִּכְתָּב תִּיעַף לִשְׁמֹעַ.

בָּזֶה וּבַמִּקְרִים הָאֲחֵרִים / רָאשֵׁי שָׂרִים רָמַסְתִּי בְּרַגְלַי.

לְכָל מָקוֹם אֵלָיו סוּסִי הִדְהַרְתִּי, / קָרָאתִי דְּרוֹר מִצִּפָּרְנֵי טוֹרֵף.

שָׁנִים רַבּוֹת מֵאָז אֻכָּף זֶה לִי / כִּסֵּא מַלְכוּת, וְרַמָּכִי – אַרְצִי. [1215]

כָּל כַּרְגַּסָר וְכָל מָזַנְדַּרָן / זוֹ אַלָּתִי הֵבִיאָה בִּבְרִיתְךָ.

לְנִצְחוֹנְךָ וּלְאָשְׁרְךָ דָּאַגְתִּי, / וְלֹא הִזְכַּרְתִּי נַחֲלָה אוֹ בַּיִת.

עַתָּה הָעֹרֶף, הַנָּטוּי וָגֵא, / וּמַכָּתִי, מוֹחֶצֶת הָרָאשִׁים,

אֵינָם לְצַעֲרִי כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, / נָפַל חָזִי וְשָׁחֲחוּ מָתְנַי. [v.197]

פְּלָצוּר שִׁשִּׁים אַמָּה הִטַּלְתִּי פַּעַם, / אֲבָל הַזְּמַן כָּבַל אֶת זְרוֹעוֹתַי. [1220]

עַתָּה מָסַרְתִּי תַּפְקִידִי לְזָל, / וְאֵין כָּמוֹהוּ לְאַבְנֵט וּלְחֶרֶב.

כָּמוֹנִי בִּזְמַנִּי יַשְׁמִיד אוֹיְבֵינוּ, / סְגֻלּוֹת נַפְשׁוֹ יָאִירוּ אֶת פָּנֶיךָ.

תְּשׁוּקָה אַחַת נִסְתֶּרֶת בְּלִבּוֹ, / אֶת אִשּׁוּרָהּ בָּא לְבַקֵּשׁ מִמֶּךָּ.

טוֹבָה הַמִּשְׁאָלָה גַּם בְּעֵינֵי / יַזְדָּן, אֲשֶׁר הַטּוֹב בִּבְרִית עִמּוֹ.

לֹא נַעֲשֶׂה דָּבָר בְּלִי רְצוֹנְךָ, / כִּי לֹא יִהְיֶה הָעֶבֶד שְׁלוּחַ־רֶסֶן. [1225]

הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר לְזָל נָתַתִּי, / הֲלֹא הִיא יְדוּעָה לְךָ, מַלְכִּי.

קֳבָל עַם וְעֵדָה אוֹתָהּ נָתַתִּי, / אַחַר הֲשִׁיבוֹתִיו מֵהַר אַלְבֻּרְז.

לֹא עוֹד אָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם לָעַד, / וְהוּא בִּתְשׁוּקָתוֹ פָּנָה אֵלַי.

עָקוּב בְּדָם בָּא וּמְכֻסֶּה אָבָק, / רָצוּץ הִגִּיעַ וְאָמַר אֵלַי:

“תְּלֵה עַל הָעֵץ אֶת אֶזְרְחֵי אָמֻל / לִפְנֵי אֲשֶׁר תָּרִיעַ עַל כָּבֻּל.” [1230]

אַךְ אִם חֲנִיךְ־צִפּוֹר שָׁכֵן בָּהָר, / הַרְחֵק מֵאֲנָשִׁים וּמִמּוֹשָׁב,

רָאָה יָרֵחַ בְּכָּבֻּלִסְתָּן, / דּוֹמֶה לִבְרוֹשׁ תָּמִיר בְּגַן וְרָדִים,

מַה פֶּלֶא כִּי הֻכָּה בְּתִמָּהוֹן? / הֲיַעֲנִישׁ אוֹתוֹ הַשָּׁהּ עַל זֹאת?

כֹּה מִתְעַנֶּה הוּא בְּאַהֲבָתוֹ, / עַד־כִּי יְרַחֲמֵהוּ כָּל רוֹאֵהוּ.

רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשׁוֹ בְּאֵין אָשָׁם, / לָכֵן הִבְטַחְתִּי כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ. [1235]

עַתָּה שְׁלַחְתִּיו בְּלֵב כָּבֵד אֵלֶיךָ, / וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא לִפְנֵי כִּסְאֶךָ,

נְהַג בְּחֶסֶד כְּיָאֶה לְמֶלֶךְ. / אַךְ מִי אֲנִי לְלַמֶּדְךָ בִּינָה?

זָל בֵּן יָחִיד לִי, וְשֵׁנִי לִי אָיִן / לְנַחֲמֵנִי וְלָשֵׂאת בַּסֵּבֶל.

מִסָּם בֶּן־נַרִימָן עַל שָׁהּ תֵּבֵל / אֶלֶף בְּרָכוֹת, עָלָיו וְעַל שָׂרָיו.' [v.198]

כְּהֵחָתֵם הַסֵּפֶר הַכָּתוּב, / לָקַח אוֹתוֹ דַּסְתָּן, קָם מִכִּסְאוֹ, [1240]

מִהֵר אֶל רַמָּכוֹ, עָלָה אֻכָּף, / וּלְקוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת יָצָא לַדֶּרֶךְ.

נִלְווּ אֵלָיו כָּל גִּבּוֹרֵי־הַחַיִל, / מְמַהֲרִים בְּגִיל אֶל כֵּס הַשָּׁהּ.

עוֹד זֶה נוֹסֵעַ מִכָּבֻּלִסְתָּן, / בִּלָּה אָבִיו בַּטּוֹב בַּגֻּלִסְתָּן.

מהראבּ כועס על סינדוכתּ

כְּהִוָּדַע דְּבַר מַנוּצִ’הְר וְסָם, / נִסְעַר מִהְרָבּ שׁוֹמֵר גְּבוּלוֹת כָּבֻּל.

קָרָא אִשְׁתּוֹ סִינְדֻּכְתּ, וַחֲמָתוֹ / עַל רוּדָבֶּה בִּתּוֹ שָׁפַךְ עָלֶיהָ. [1245]

אָמַר: 'חָזָק מִמֶּנִּי מַנוּצִ’הְר, / עַל־כֵּן אַחַת הַדֶּרֶךְ לְפָנַי:

דָּמֵךְ וְדַם בִּתֵּךְ טְמֵאַת־הַגּוּף / קֳבָל עַם וְעֵדָה אַגִּיר בָּחֶרֶב,

אוּלַי בְּקָרְבַּנְכֶן אֲדוֹן אִירָן / יִכְבּשׁ הַכַּעַס וְתִשְׁקֹט הָאָרֶץ.

מִי יִתְיַצֵּב בִּפְנֵי רַב־כֹּחַ סָם? / מִי כֹּבֶד אַלָּתוֹ יוּכַל לָשֵׂאת?'

כִּשְׁמֹעַ זֹאת סִינְדֻּכְתּ כָּרְעָה אַפַּיִם, / אַךְ לְבָבָהּ הָגָה מַחֲשָׁבוֹת. [1250]

כְּהֶרֶף־עַיִן תַּחְבּוּלָה מָצְאָה, / כִּי חֲכָמָה הָיְתָה, רַבַּת־עֵצָה.

מִיָּד צִלְּבָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ, קָמָה, / וְכֹה אָמְרָה אֶל הַדּוֹמֶה לַשֶּׁמֶשׁ:

'דָּבָר קָצָר בְּפִי – שְׁמָעֵנִי־נָא, / אַחַר־כֵּן תַּעֲשֶׂה כִּרְאוּת עֵינֶיךָ. [v.199]

אִם הוֹן לְךָ לִקְנוֹת חַיִּים, נַדְּבֵהוּ, / כִּי לַיְלָה זֶה הֲרֵה גּוֹרָל הִנֵּהוּ.

אָמְנָם הַלַּיְלָה, תְּדַמֶּה, אָרֹךְ, / אַךְ גַּם הַחשֶׁךְ יַחֲלֹף מַהֵר, [1255]

תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יוֹם יָקוּם, תִּנְהַר / הָאָרֶץ כְּטַבַּעַת בַּדַּכְשָׁן'.¹²⁶

עָנָה מִהְרָבּ: 'רַק אַל־נָא תַּאֲרִיכִי / בְּסִפּוּרֵי נָשִׁים לַלּוֹחֲמִים.

אִם אֲרוּכָה מָצָאת, גַּלִּי סוֹדֵךְ, / וָלֹא, הִכּוֹנִי לְשִׂמְלָה מִדָּם.'

אָמְרָה סִינְדֻּכְתּ: 'אַי, אַלּוּפִי הַגֵּא! / אַגִּיד דָּבָר אֲשֶׁר יַחְשׂךְ דָּמִי.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת לְבַקֵּר אֶת סָם, / וְאֶת חַרְבּוֹ לִשְׁלֹף מִתַּעֲרוֹ – [1260]

בְּדִבְרֵי־נֹעַם לְכַפֵּר פָּנָיו, / כִּי אֵין כַּשֵּׂכֶל לְבַשֵּׁל מִלִּים.

עֲמַל־הַנֶּפֶשׁ יִדָּרֵשׁ מִמֶּנִּי, / שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה לְמַתָּנָה – מִמֶּךָּ.'

עָנָה מִהְרָבּ: 'הִנֵּה לָךְ הַמַּפְתֵּחַ, / יִהְיֶה־נָא הָאוֹצָר כַּפָּרָתֵנוּ.

סוּסִים, כִּסְאוֹת וַעֲבָדִים הָכִינִי, / וּצְאִי עִם אַמְהוֹתַיךְ לְדַרְכֵּךְ.

אוּלַי כָּבֻּל לֹא תַּעֲלֶה בָּאֵשׁ, / וְכַאֲשֶׁר נָבְלָה תִּפְרַח שֵׁנִית.' [1265]

הֵעִירָה לוֹ סִינְדֻּכְתּ וְכֹה אָמְרָה: / 'הַבּוּז לָעשֶׁר אִם חַיִּים בָּחַרְתָּ.

בְּעוֹד אֲנִי דּוֹאֶגֶת לִתְרוּפָה, / אַל־נָא תַּכְבִּיד עַל רוּדָבֶּה בִּתֵּנוּ.

אשֶׁר בִּתֵּנוּ הוּא מַשָּׂא נַפְשִׁי, / הַבְטַח כִּי לֹא תִּגַּע בָּהּ לְרָעָה.

אֵינֶנִּי מְבַקֶּשֶׁת עַל נַפְשִׁי, / דַּאֲגָּתִי וּמַעְיָנַי אַךְ לָהּ.'

תְּחִלָּה אוֹתוֹ הִשְׁבִּיעָה בְּאָלָה, / אַחַר יָצְאָה לִקְרַאת הַסַּכָּנָה. [1270]

קִשְּׁטָה גּוּפָהּ בְּשֵׁשׁ מָשְׁזָר בְּפָז, / וְאֶת רֹאשָׁהּ – בְּדַר וּבְאִזְמוֹרַד.

בִּנְדִיבוּתוֹ הוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ / מִהְרָבּ דִּינְרֵי־זָהָב שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף,

שְׁלשִׁים סוּסִים יוֹצְאֵי עֲרָב וּפָּרְס / עַל רִתְמָתָם הָעֲטוּרָה בְּכֶסֶף, [v.200]

וַעֲבָדִים שִׁשִּׁים בַּעֲנָקִים, / וְכָל אֶחָד גָּבִיעַ בְּכַפּוֹ,

מָלֵא כָּפוּר וּמֻשְׁק, כַּדְכֹּד וּפָז / וּשְׁבוֹ וַאֲבָנִים טוֹבוֹת לָרֹב; [1275]

מֵאָה נָאקוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת שֵׂעָר, / מֵאָה פִּרְדוֹת־מַשָּׂא צוֹפוֹת לַדֶּרֶךְ,

גַּם כֶּתֶר מְשֻׁבָּץ אַבְנֵי מַלְכוּת, / צְמִידִים וַעֲנָקִים וַעֲגִילִים,

וְכֵס דּוֹמֶה לְשַׁחַק, מְשֻׁקָּד / בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת לְמִינֵיהֶן,

עֶשְׂרִים אַמּוֹת מַמְלַכְתִּיּוֹת רָחְבּוֹ, / גָּבְהוֹ – קוֹמַת פָּרָשׁ מוּרָם מֵעָם,

וְעוֹד מֵהֹדּוּ אַרְבָּעָה פִּילִים / לְהַסָּעַת מִטְעַן הָאֲצִילִים. [1280]

סאם מנעים לסינדוכתּ את ביקורה

אַחַר שָׁלְחָה אֹרְחַת הַמַּתָּנוֹת, / יָשְׁבָה בְּאֻכָּפָהּ כְּאֵשׁ אָדַֹר¹²⁷

בִּלְבוּשׁ לוֹחֵם, קוֹבַע רוּמִי לָרֹאשׁ, / וְעַל סוּסָהּ הַקַּל יָצְאָה לַדֶּרֶךְ.

כְּהַגִּיעָה אֶל סָם, לַחֲצֵרוֹ, / בְּלִי לְגַלּוֹת אֶת שְׁמָהּ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ,

דָּרְשָׁה מֵהַשּׁוֹמֵר לְהִתְיַצֵּב / לִפְנֵי הַפַּהְלַוָן, וְכֹה לֵאמֹר לוֹ:

'שָׁלִיחַ בָּא כְּרוּחַ בַּמִּדְבָּר / אֶל סָם, מַצְבִּיא אִירָן, גִּבּוֹר זָבֻּל. [1285]

בְּמַלְאֲכוּת מִהְרָבּ, שַׁלִּיט כָּבֻּל, / הִגִּיעַ הֵנָּה אֶל כּוֹבֵשׁ הָאָרֶץ.'

מִהֵר אֶל סָם־נַיְרַם שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר, / וְשָׁב עִם הַזְמָנָה לְרֵאָיוֹן.

יָרְדָה סִינְדֻּכְתּ מֵאֻכָּפָהּ הָרָם, / וּמִהֲרָה לְהִתְיַצֵּב בַּדְּבִיר.

נָשְׁקָה לָאֲדָמָה בְּתִשְׁבָּחוֹת / לְשָׁהּ אִירָן וּלְנִכְבַּדֵּי הָאָרֶץ. [v.201]

אֹרְחַת הַמַּתָּנוֹת, הָעֲבָדִים / וְהַפִּילִים, אָרְכָּהּ עַד שְׁנֵי מִילִין. [1290]

הַכֹּל, דָּבָר־דָּבָר, מָסְרָה לְסָם,/ וְזֶה רֹאשׁוֹ הָיָה עָלָיו סְחַרְחַר.

שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת יָשַׁב, /כַּפָּיו עַל הֶחָזֶה, הָרֹאשׁ מוּרָד:

'הֲבְמָקוֹם, בּוֹ עשֶׁר רַב כָּזֶה, / נוֹטְלִים הַמַּלְאֲכוּת עַל שְׁכֶם אִשָּׁה?

אִם כָּל דִּבְרֵי־הַחֵפֶץ אֲקַבֵּל, / מִמֶּנִּי יִפָּגַע רוֹעֵה הָעָם,

וְאִם אָשִׁיב רֵיקָם אֶת פְּנֵי מִהְרָבּ, / יִקְדַּר הַיּוֹם עַל זָל וְיֵעָלֵב. [1295]

כְּמוֹ סִימֻרְגֹ מִמֶּנִּי יִתְעוֹפֵף – / מַה מַּעֲנֶה אָשִׁיב לוֹ כִּי יַקְשֶׁה?'

הֵרִים רֹאשׁוֹ וְשָׂח: 'חֵֶפְצֵי הָעֶרֶךְ, / הָעֲבָדִים, פִּילֵי הַמַּשָּׂאוֹת,

הָבִיאוּ אֶל גִּזְבַּר דַּסְתָּן כְּשַׁי / מֵאֵצֶל הַיָּרֵחַ בְּכָּבֻּל'.

כִּרְאוֹת סוֹף־סוֹף סִינְדֻּכְתּ יְפַת־הַתֹּאַר, / כִּי סָם־נַיְרַם רָצָה אֶת מַתְּנוֹתֶיהָ,

יָדְעָה כִּי הַמַּזָּל הֵאִיר פָּנִים לָהּ, / וְשָׂשָׂה לְהַשְׁמִיעַ אֲמָרֶיהָ. [1300]

שָׁלשׁ יְפֵהפִיּוֹת הָיוּ אִתָּהּ, / נָאוֹת כְּיַסְמִינִים, תְּמִירוֹת כִּבְרוֹשׁ,

וְכָל אַחַת גָּבִיעַ בְּכַפָּהּ / מָלֵא פְּנִינִים, אִזְמוֹרַדִּים וּשְׁבוֹ,

אוֹתָם שָׁפְכוּ לִפְנֵי מַצְבִּיא זָבֻּל / וְעִרְבְּבוּם לַעֲרֵמָה אַחַת.

כְּכַלּוֹתָן מְלֶאכֶת הָאֶשְׁכָּר, / כְּהִוָּתֵר סִינְדֻּכְתּ וָסָם לְבַד,

פָּתְחָה סִינְדֻּכְתּ אֶת פִּיהָ וְאָמְרָה: / 'בַּעֲצוֹתֶיךָ הַזָּקֵן מַצְעִיר, [1305]

שָׂבִים לוֹמְדִים חָכְמָה מֵאֲמָרֶיךָ, / וּבָהּ יָאִירוּ אֲפֵלַת הָאָרֶץ. [v.202]

בְּחוֹתָמְךָ יַד הָרָשָׁע כָּבַלְתָּ, / בַּחֶרֶב דֶּרֶךְ אֱלֹהִים פָּתַחְתָּ.

אִם עוֹד נוֹתַר אָשֵׁם, הֲלֹא מִהְרָבּ הוּא,/ וְעַפְעַפָּיו מְלֵאִים בְּדַם לִבּוֹ.

כָּל הַחַפִּים מֵאָוֶן מֶה חָטְאוּ, / אִם כָּל כָּבֻּל אַתָּה מַגִּיר לַחֶרֶב?

הַתּוֹשָׁבִים חַיִּים לְמַעַנְךָ, / וַעֲבָדִים הֵם לַעֲפַר רַגְלֶיךָ. [1310]

יְרֵא יַזְדָּן, בּוֹרֵא חָכְמָה וָכֹחַ, / תּוֹלֶה הַשֶּׁמֶשׁ וּמֵאִיר אֶת נֹגַהּ.

יַזְדָּן אֵינֶנּוּ מְצַפֶּה מִמֶּךָּ, / כִּי דָּם נָקִי לִשְׁפֹּךְ תַּחְגֹּר מָתְנֶיךָ.'

אָמַר לָהּ הַגִּבּוֹר: 'עֲנִינִי עַל / שְׁאֵלוֹתַי, וְאַל־נָא בְּמִרְמָה.

הֲמֵאַמְהוֹת מִהְרָבּ אַתְּ אוֹ אִשְׁתּוֹ? / וְזֹאת בִּתּוֹ, אַיֵּה רָאָהּ בְּנִי זָל?

פָּנֶיהָ תַּאֲרִי, שַׂעֲרוֹתֶיהָ, / שִׂכְלָהּ וְהֶרְגֵּלֶיהָ, כִּי אֶשְׁפֹּט. [1315]

מַה קּוֹמָתָהּ, הַשְׂכָּלָתָהּ, מַרְאֶהָ? / סַפְּרִי עַד תֹּם מִכָּל אֲשֶׁר יָדַעַתְּ.'

הֵשִׁיבָה לוֹ סִינְדֻּכְתּ: 'אַי, פַּהְלַוָן, / רֹאשׁ הַפַּהְלַוָנִים וּמִשְׁעַנְתָּם!

רֵאשִׁית־כֹּל הִשָּׁבְעָה לִי בְּאָלָה, / אֲשֶׁר הָאֲדָמָה תִּרְעַד מִמֶּנָּה,

כִּי לֹא תָּבוֹא עָלַי רָעָה מִמֶּךָּ, / וְלֹא עַל יַקִּירַי בַּאֲשֶׁר הֵם.

אַרְמוֹן לִי וְאַפֶּדֶן מְגוּרִים, / אוֹצָר לִי וּקְרוֹבִים גִּבּוֹרֵי־חָיִל. [1320]

אִם תִּשָּׁבַע, עַל כָּל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, / אָשִׁיב לְךָ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ,

וְאוֹצְרוֹתֵינוּ בְּכָּבֻּלִסְתָּן / אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ לְזָבֻּלִסְתָּן.' [v.203]

לָקַח סָם אֶת כַּפָּהּ בְּתוֹךְ כַּפּוֹ, / וּבְאָלָה נִשְׁבַּע לָהּ וּבִבְרִית.

כִּשְׁמֹעַ הָאִשָּׁה אֶת שְׁבוּעָתוֹ, / דִּבּוּר יָשָׁר וְהַבְטָחָה כֵּנָה,

נָשְׁקָה לָאֲדָמָה. אַחַר־כֵּן קָמָה / וַאֲמִתָּהּ גִּלְּתָה לוֹ בְּלִי כָּחָל: [1325]

'אֲנִי, מַצְבִּיא גָּדוֹל, מִבֵּית צַֹחָּךּ / וְאֵשֶׁת אִישׁ־הַמַּעְלָה מִהְרָבּ.

אֲנִי אֵם רוּדָבֶּה יְפַת־הַתֹּאַר, / אֲשֶׁר לְבַב דַּסְתָּן יוֹצֵא אֵלֶיהָ.

אֲנַחְנוּ וּקְרוֹבֵינוּ כָּל הַלַּיְלָה, / מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר,

עָלֶיךָ וְעַל זָל וְעַל מַלְכֵּנוּ / תְּפִלָּה נָשָׂאנוּ לְיַזְדָּן קָדוֹשׁ.

הִגַּעְתִּי הֵנָּה חֶפְצְךָ לִשְׁמֹעַ, / מִי בְּכָּבֻּל אוֹיֵב, אוֹהֵב לְךָ. [1330]

אִם אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ וְנִקְלִים, / לֹא רְאוּיִים לְדַעְתְּךָ לִמְלֹךְ,

אֲנִי פֹּה לְפָנֶיךָ עֲצוּבָה – / הֲרֹג אוֹ כְּבֹל אֶת נְלוֹזֵי הַדֶּרֶךְ.

אַךְ אַל תִּשְׂרֹף אֶת הַזַּכִּים מֵחֵטְא, / וַעֲלֵיהֶם אַל תַּחְשִׁיךְ הַיּוֹם.'

כִּשְׁמֹעַ הַמַּצְבִּיא אֶת אֲמָרֶיהָ, / גִּלָּה בָּהּ נֶפֶשׁ מְאִירָה וָדַעַת,

פָּנִים – אָבִיב, קוֹמָה – כִּבְרוֹשׁ תָּמִיר, / מָתְנַיִם – סוּף, פַּסְיוֹן בַּהֲלִיכָה, [1335]

וְכֹה אָמַר: 'הַבְטָחָתִי תָּקוּם, / וְגַם אִם תַּעֲלֶה לִי בְּחַיַּי.

אַתְּ בְּכָּבֻּל וְכָל קְרוֹבַיִךְ בָּהּ / תִּחְיוּ שְׁלֵמִים בַּגּוּף, שְׂמֵחִים בַּנֶּפֶשׁ.

וְכֵן אֲנִי נוֹתֵן יָדִי לְזָל / לְנִשּׂוּאָיו עִם רוּדָבֶּה בִּתֵּךְ.

אָמְנָם מוֹצָא מִשְׁפַּחְתְּכֶם שׁוֹנֶה, / לְכֵס וּלְכֶתֶר מַתְאִימִים אַתֶּם.

עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ, וְלֹא נֵבוֹשׁ בּוֹ; / לֹא נִלָּחֵם בְּאֹמֶר הַבּוֹרֵא, [1340]

הַמְחַדֵּשׁ כָּל־יוֹם כִּרְאוּת עֵינָיו, / עַד כִּי בְּפֶה פָּעוּר נִקְרָא: אֲהָהּ!

אֶחָד מוּרָם אֶל־עָל, שֵׁנִי מָשְׁפָּל; / אֶחָד בְּאשֶׁר, וְשֵׁנִי בְּפַחַד, [v.204]

אֶחָד לִבּוֹ פּוֹרֵחַ מִשִּׁפְעָה, / וְהַשֵּׁנִי גּוֹוֵעַ מִמַּחְסוֹר.

תַּכְלִית שְׁנֵיהֶם עֲפַר הָאֲדָמָה, / הוּא הַיְסוֹד אֵלָיו יָשׁוּב הַכֹּל.

עַתָּה אָבוֹא לְנַחֲמֵךְ, אִשָּׁה, / וְדִמְעוֹתַיִךְ הַמָּרוֹת אֶמְחֶה. [1345]

כִּי כְּבָר מִכְתָּב נוֹגֵעַ אֶל הַלֵּב / כָּתַבְתִּי אֶל מַלְכֵּנוּ הַדָּגוּל.

אֶל מַנוּצִ’הְר יָצָא עִמּוֹ גַּם זָל, / הוּא לֹא נָסַע, כִּי־אִם פָּרַשׂ כְּנָפַיִם!

יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ וְלֹא רָאָהוּ, / פַּרְסוֹת סוּסוֹ בַּדֶּרֶךְ לֹא נָגָעוּ.

הַשָּׁהּ יָשִׁיב לְזָל בְּאוֹר פָּנִים, / יֵאוֹת לְמִשְׁאַלְתּוֹ וְיָד יִתֵּן לוֹ,

כִּי לֵב חֲנִיךְ־הַצִּפָּרִים אָבַד, / מֵרֹב דְּמָעוֹת טוֹבֵעַ בְּבִיצָה.

לֵב הָעַלְמָה אֵלָיו אִם כְּלִבּוֹ, / אָכֵן כְּבָר הִסְתַּתְּרָה בִּינַת שְׁנֵיהֶם.

עִזְרִי־נָא לִי לִרְאוֹת אֶת בַּת הָרַהַב, / וְגַן פְּרָחִים אֶתֵּן לָךְ מְחִירוֹ.

אוּלַי יִשְׁבֶּה מַרְאֶהָ אֶת לִבִּי, / וְחֵן יִשְּׂאוּ פָּנֶיהָ בְּעֵינַי.'

עָנְתָה סִינְדֻּכְתּ: 'אִם תְּשַׂמַּח, מַצְבִּיא, / אֶת שִׁפְחָתְךָ וְאֶת נַפְשָׁהּ תָּאִיר,

וּלִזְבוּלָהּ תָּבוֹא עַל אַדְמוֹנְךָ,¹²⁸ / אָשִׂים רָאשִׁי בַּשַּׁחַק הַגָּבֹהַּ.

אִם אֶל כָּבֻּל יָבוֹא כָּמוֹךָ שָׁהּ, / נַגִּישׁ אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ.'

חִיּוּךְ מָלְאוּ שִׂפְתֵי הָאִישׁ, וְכָל / הַכַּעַס וְהַמַּשְׂטֵמָה חָלְפוּ.

הֵאִיר פָּנִים סָם הָאַמִּיץ וְשָׂח: / 'אַל תְּעַנִּי נַפְשֵׁךְ בְּשַׂרְעַפִּים,

שְׁאֵלָתֵךְ הִנֵּה תָּקוּם מַהֵר.' / כִּשְׁמֹעַ זֹאת סִינְדֻּכְתּ בִּקְּשָׁה רְשׁוּת,

הִשְׁתַּחְוְתָה, פָּנֶיהָ כְּכַדְכֹּד, / וְהָאוּלָם עָזְבָה בְּלֵב שָׂמֵחַ. [1360]

מִיָּד שָׁלְחָה שָׁלִיחַ קַל־רַגְלַיִם / עִם הַבְּשׂוֹרָה אֶל בַּעֲלָהּ מִהְרָבּ: [v.205]

'הַקֵּץ לַדְּאָגָה וְלַפְּחָדִים! / שְׂמַח, אֲדוֹנִי, הִכּוֹן לְבוֹא אוֹרֵחַ.

הִנֵּה נֶחְפֶּזֶת גַּם אֲנִי לָצֵאת, / בִּנְסִיעָתִי לֹא אֶתְעַכֵּב בַּדֶּרֶךְ.'

בַּיּוֹם הַבָּא כִּזְרֹחַ הַחַמָּה, / כְּהִתְנַעֵר תֵּבֵל מֵהַשֵּׁנָה,

נָשְׂאָה סִינְדֻּכְתּ הָאֲצִילָה שֵׁנִית / רַגְלֶיהָ אֶל מַצְבִּיא אִירָן, אֶל סָם. [1365]

הִיא נִכְנְסָה אֶל הָאוּלָם זוֹהֶרֶת, / וְכַיָּרֵחַ בֵּין הַכּוֹכָבִים,

נִגְּשָׁה אֶל סָם, וְהִשְׁתַּחְוְתָה אַפַּיִם, / וְשׂוֹחֲחָה אִתּוֹ זְמַן־רַב בְּנֹעַם.

בַּסּוֹף בִּקְּשָׁה רְשׁוּת לָשׁוּב הַבַּיְתָה, / לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי אֲדוֹן כָּבֻּל,

לֵאמֹר לוֹ דְּבַר הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה, / לְהֵעָרֵךְ לִקְרַאת בּוֹא הָאוֹרֵחַ.

עָנָה לָהּ: ‘שׁוּבִי אֶל מִהְרָבּ אִישֵׁךְ, / סַפְּרִי לוֹ כָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַיִךְ.’ [1370]

מַתְּנוֹת־כָּבוֹד הִזְמִין הַמְאָרֵחַ, / אֶת הַמֻּבְחָר מֵהָאוֹצָר הֵבִיאוּ

בְּעַד מִהְרָבּ, בְּעַד סִינְדֻּכְתּ, בְּעַד / בִּתָּם הָרְאוּיָה לְאַהֲבָה.

סָם הֶעֱנִיק לָהֶם מִקִּנְיָנָיו / אֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר לוֹ בְּכָּבֻּל:

גַּנִּים וְאַרְמוֹנוֹת, מִזְרָע וִיבוּל, / פָּרוֹת חוֹלְבוֹת, בְּגָדִים וּמַרְבַדִּים.

כְּכַלּוֹתוֹ, אָחַז בְּכַף סִינְדֻּכְתּ, / אִשֵּׁר אֶת שְׁבוּעָתוֹ וְכֹה אָמַר: [1375]

‘חִזְרִי בְּלֵב שָׂמֵחַ לְכָּבֻּל, / אַל תֵּרָתְעִי מֵרֹעַ מְרֵעִים.’

חִוֶּרֶת־הַפָּנִים פָּרְחָה כְּוֶרֶד, / וּבַמַּזָּל הַטּוֹב יָצְאָה לַדֶּרֶךְ.

זל בא עם מכתב סאם אל מנוצ’יהר

הַטֵּה אָזְנַיִם לַדְּבָרִים, אֵיךְ זָל / אֶל מַנוּצִ’הְר הַמְבֹרָךְ הִגִּיעַ.

כְּבוֹא הַחֲדָשָׁה אֶל שָׁהּ אִירָן, / כִּי זָל בֶּן־סָם שׁוֹעֵט אֵלָיו בַּדֶּרֶךְ, [v.206]

שָׁלַח לְעֻמָּתוֹ כָּל נִכְבַּדָּיו, / אֶת כָּל שָׂרֵי צְבָאוֹ גְּאֵי־הָרֹאשׁ. [1380]

דַּסְתָּן הִגִּיעַ אֶל חֲצַר הַשָּׁהּ, / וְהַשּׁוֹמְרִים פָּתְחוּ מַהֵר הַשַּׁעַר.

כְּהִגָּלוֹת לְעֵינֵי־זָל הַכֵּס, / נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה בְּהַלֵּל,

וְלֹא הֵרִים פָּנָיו מֵהֶעָפָר. / נָתַן לִבּוֹ אֵלָיו הַשַּׁהְרְיָר,

צִוָּה לִמְחוֹת אֶת הָאָבָק מֵעַל / פָּנָיו וַעֲלֵיהֶן לִזְרֹק מֵי־מֻשְׁק.

כְּגֶשֶׁת זָל אֶל הַכִּסֵּא הָרָם, / שָׁאַל אֶת פִּיו הַשָּׁהּ הַנַּעֲלֶה: [1385]

‘הַנְּסִיעָה, אַי, פַּהְלַוָן רָם יַחַשׂ, / בַּחוֹל הַנָּע בָּרוּחַ, אֵיךְ עָבְרָה?’

‘בְּזָהָרְךָ’ – עָנָה – ‘עָלְתָה יָפֶה. / אַתָּה הָפַכְתָּ יְגִיעָה לְעֹנֶג’.

הַשָּׁהּ לָקַח מִכְתָּב הַפַּהְלַוָן, / קְרָאוֹ, שָׂמַח בּוֹ וְנַפְשׁוֹ הֵאִירָה.

כְּכַלּוֹתוֹ לִקְרֹא, עָנָה לֵאמֹר: / 'אָמְנָם הִכְאַבְתָּ לְלִבִּי הַרְבֵּה,

אֲבָל בִּזְכוּת אָבִיךָ סָם, אֲשֶׁר / כָּתַב אֵלַי בְּרֹב עֶדְנָה וָצַעַר, [1390]

אַף כִּי לִבִּי שָׁלֵם עִם זֶה אֵינֶנּוּ, / אַל דְּאָגָה, הַסְכָּמָתִי נָתַתִּי.

מִשְׁאַלְתְּךָ תָּקוּם בְּעֶזְרָתִי, / כִּי הִיא לְךָ רֵאשִׁית וְאַחֲרִית.

אַתָּה תֵּשֵׁב יָמִים מִסְפָּר אֶצְלִי, / וְאָנֹכִי אָעוּץ עֵצָה בֵּינְתַיִם.'

הַטַּבָּחִים שֻׁלְחַן זָהָב עָרְכוּ, / אֵלָיו יָשְׁבוּ הַשָּׁהַנְשָׁהּ וְזָל.

הַשָּׁהּ קָרָא לְכָל הַגִּבּוֹרִים / לְהִלָּווֹת עִמָּם אֶל הַכֵּרָה. [1395]

אֶת הַשֻּׁלְחָן, כְּכַלּוֹתָם, עָזְבוּ, / וּבָאוּ אֶל אוּלָם הַמִּשְׁתָּאוֹת.

אַחַר שְׁתוֹתוֹ דַּיּוֹ יָצָא דַּסְתָּן, / יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ הַמְעֻטָּר,

וְכָל הַלַּיְלָה עַל סוּסוֹ שׁוֹטֵט / בְּלֵב הוֹגֶה וּבְפֶה נוֹצֵר מִלִּים.

עִם אוֹר הַבֹּקֶר בָּא חֲגוּר מָתְנַיִם / לִפְנֵי כִּסֵּא הַשָּׁהּ הַמְנַצֵּחַ.

שָׁהּ־הָעוֹלָם בֵּרְכוֹ כְּהִכָּנְסוֹ, / וְכֵן בֵּרְכוֹ בְּסֵתֶר לְבָבוֹ. [1400] [v.207]

הַשָּׁהּ צִוָּה אֶת הַהוֹבְרִים בַּשַּׁחַק, / הַכֹּהֲנִים וְכָל הַחֲכָמִים,

לְהִוָּעֵד לִפְנֵי הַכֵּס הָרָם, / לַחְקֹר תַּעֲלוּמַת יָמִים יָבוֹאוּ.

אָז נוֹעֲדוּ וּבְלִי לַחְסֹךְ עָמָל / בִּקְּשׁוּ בַּשַּׁחַק סוֹד הַכּוֹכָבִים.

שְׁלשָׁה יָמִים יָגְעוּ בְּלִי חָשָׂךְ / וְהִתְהַלְּכוּ עִם הַלּוּחוֹת בַּכָּף. ¹²⁹

בַּסּוֹף פָּתְחוּ פִּיהֶם וְכֹה אָמְרוּ: / 'חָקַרְנוּ הַגַּלְגַּל הַמִּסְתּוֹבֵב, [1405]

וְכֹה כָּתוּב בַּכּוֹכָבִים מָצָאנוּ: / "הַנַּחַל הַצָּלוּל זוֹרֵם בְּכֹחַ.

מִבַּת מִהְרָבּ וְזָלִזַר בֶּן־סָם / לוֹחֵם אַדִּיר וּמְהֻלָּל יָקוּם.

שָׁנִים רַבּוֹת תִּפֹּלְנָה בְּחֶלְקוֹ, / גַּם כֹּחַ עֲנָקִים וְשֵׁם וָזֹהַר,

גַּם אֹמֶץ־לֵב, חָכְמָה וָעֹרֶף. / בַּקְּרָב וּבַמִּשְׁתֶּה אִישׁ לֹא יִדְמֶה לוֹ,

וּבַאֲשֶׁר רַעְמַת סוּסוֹ תּוֹפִיעַ, / מִבֶּהָלָה יִיבַשׁ כְּבֵד אִישׁ־רִיבוֹ. [1410]

הַנֶּשֶׁר לֹא יָחוּג מֵעַל רֹאשׁוֹ, / לַנְּסִיכִים יָבוּז בַּמִּלְחָמָה.

קוֹמַת־עֲנָק תִּהְיֶה לוֹ וְעָצְמָה, / אַרְיֵה יִתְפֹּשׂ בַּעֲנִיבַת הַחֶבֶל.¹³⁰

עַיִר־פֶּרֶא יִצְלֶה לַאֲרוּחָה, / תִּבְכֶּה הָרוּחַ מֵאִבְחַת חַרְבּוֹ.

יַחְגֹּר מָתְנָיו לִפְנֵי מַלְכֵי אִירָן, ¹³¹ / לַפָּרָשִׁים בַּקְּרָב יִהְיֶה מִשְׁעָן.'

אָמַר הַשָּׁהּ הַגֵּא: ‘הִנֵּה הָרְאֵינוּ! / אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ סוֹד יִהְיֶה בֵּינֵינוּ.’ [1415]

המובּדים חוקרים את זאל

עַתָּה קָרָא הַשַּׁהְרְיָר אֶת זָל / לַחְקֹר צְפוּנוֹת לִבּוֹ עַד תַּכְלִיתָן. [v.208]

עֵרִים יָשְׁבוּ אִתּוֹ הַחֲכָמִים, / הַמּוּבַּדִּים הַנּוֹדָעִים בְּשֵׁם,

וּבְחָנוּהוּ בְּנוֹשְׂאִים הַרְבֵּה, / סִתְרֵי דְּבָרִים מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד.

מוּבַּד אֶחָד נִכְבָּד פָּתַח אֶת פִּיו / אֶל זָל חֲכַם־הַלֵּב וְחָד לֵאמֹר:

'מָה הֵם אוֹתָם תְּרֵיסָר בְּרוֹשִׁים תְּמִירִים, / רַעֲנַנִּים, זְקוּפִים וְזוֹהֲרִים, ¹³²[1420]

אֲשֶׁר לְכָל אֶחָד שְׁלשִׁים עָנָף, / וּמִסְפָּרָם בְּפָרְס יַצִּיב תָּמִיד?'

מוּבַד אַחֵר שָׁאַל: 'אַי, עֶלֶם גֵּא! / מָה הֵם שְׁנֵי הַסּוּסִים קַלֵּי־הָרֶגֶל –

אֶחָד מֵהֶם שָׁחוֹר כְּזֶפֶת־יָם, / וְהַשֵּׁנִי בָּהִיר, מַבְהִיק כִּבְדֹלַח;

הֵם דּוֹהֲרִים, מְמַהֲרִים שְׁנֵיהֶם, / וְאֵין אֶחָד מַשִּׂיג אֶת זוּלָתוֹ?'

שְׁלִישִׁי שָׁאַל: 'שְׁלשִׁים הַפָּרָשִׁים, / אֲשֶׁר רוֹכְבִים לִפְנֵי הַשַּׁהְרְיָר, [1425]

כְּהַבִּיטְךָ יֶחְסַר בָּהֶם אֶחָד; / כְּסָפְרְךָ תִּמְנֶה שְׁלשִׁים – מָה הֵמָּה?'

וְהָרְבִיעִי שָׁאַל: 'הָאָחוּ מַהוּ, / אֲשֶׁר בּוֹ נְחָלִים וְעֵשֶׂב רַב,

וְהָעֲנָק, חֶרְמֵשׁ חַד בְּכַפּוֹ, / הַבָּא לִקְצֹר בָּאָחוּ בִּפְרָאוּת

כָּל רַעֲנָן וְכָל יָבֵשׁ גַּם יַחַד, / וְאִם תִּפְתַּח אֶת פִּיךָ לֹא יַקְשִׁיב?'

חָד עוֹד אֶחָד: 'מָה הֵמָּה שְׁנֵי בְּרוֹשִׁים / זְקוּפִים כְּמוֹ סוּפִים עַל חוֹף הַיָּם,

צִפּוֹר בָּם מְקַנֶּנֶת נִפְלָאָה, / בְּזֶה – בַּבֹּקֶר, וּבָזֶה – בָּעֶרֶב?

קְמֵלִים עֲלֵי הָעֵץ בְּעוֹפְפָה, / וְשׁוּב יוֹרִיקוּ בְּשִׁבְתָּהּ עָלָיו.

מִשְּׁנֵי הָאִילָנוֹת לָכֵן אֶחָד, / רָטֹב תָּמִיד וְהַשֵּׁנִי נוֹבֵל.' [v.209]

שָׁאַל מוּבַּד שִׁשִּׁי לֵאמֹר: 'עַל רֹאשׁ / הָהָר מָצָאתִי עִיר־חוֹמָה נִשְׁכַּחַת,

אַךְ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר נָטְשׁוּ חוֹמָה / וּבָחֲרוּ מִישׁוֹר לָשֶׁבֶת בּוֹ. [1435]

הֵקִימוּ בִּנְיָנִים, רֹאשָׁם בָּעָב, / חָיוּ בָּם מְלָכִים וַעֲבָדִים.

לָעִיר הַחֲדָשָׁה אֵין זֵכֶר עוֹד, / אִישׁ לֹא רָשַׁם בְּסֵפֶר קוֹרוֹתֶיהָ,

אַךְ יוֹם אֶחָד תִּרְעַשׁ פִּתְאֹם הָאָרֶץ, / וְכָל הָעֵמֶק יֵעָלֵם מֵעַיִן.

לְפֶתַע שׁוּב לָעִיר תִּכְמַהּ הַנֶּפֶשׁ, / וְשׁוּב יָקִיצוּ כָּל זִכְרוֹנוֹתֶיהָ.

עַתָּה חֲקֹר אֶת פֵּשֶׁר הַמִּלִּים, / וּפִתְרוֹנָן גַּלֵּה לַחֲכָמִים. [1440]

אִם עַד חִקְרָן תָּבוֹא, פִּשְׁרָן תָּבִין, / מִטִּיט וָרֶפֶשׁ מֻשְׁק נָקִי תָּכִין.'

תשובות זאל למובּדים

זְמַן־מָה שָׁקַע זָל בְּמַחֲשָׁבוֹת, / אַךְ חִישׁ הֵרִים כָּנָף, פָּרַשׂ נוֹצָה,

וּפִיו פָּתַח בְּמַעֲנֶה לְכָל / הַשְּׁאֵלוֹת, וְלֹא הֶחְסִיר דָּבָר.

תְּחִלָּה פָּתַר חִידַת הָאִילָנוֹת, / אֲשֶׁר לְכָל אֶחָד שְׁלשִׁים עָנָף:

'שְׁנֵים־עָשָׂר יְרֵחִים בְּכָל שָׁנָה, / וְכָל יָרֵחַ – שָׁהּ חָדָשׁ כַּחוֹק. [1445]

כְּתוֹם שְׁלשִׁים, מַהֲלָכוֹ יִתַּם. / בְּאֹפֶן זֶה סוֹבֵב גַּלְגַּל הַזְּמָן.

אֲשֶׁר אַתָּה אָמַרְתָּ: שְׁנֵי סוּסִים / הַמַּזְהִירִים כְּאֵשׁ אָדַֹר גֻּשַׁסְפּ,

לָבָן וְגַם שָׁחוֹר – שְׁנֵיהֶם הַזְּמָן. / שְׁנֵיהֶם דּוֹלְקִים אֶחָד אַחַר שֵׁנִי,

יוֹמָם וָלַיְלָה הֵם חוֹלְפִים עָלֵינוּ, / מוֹנִים אֶת נְשִׁימוֹת גַּלְגַּל־רָקִיעַ,

וְלֹא יַשִּׂיגוּ זֶה אֶת זֶה לָעַד, / רָצִים כְּעֵז הַבָּר לִפְנֵי הַכֶּלֶב. [1450]

שְׁלשִׁים הַפָּרָשִׁים אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, / הַמִּתְקַדְּמִים לִפְנֵי מַלְכָּם בְּסֵדֶר, [v.210]

אַךְ פְּעָמִים אֶחָד מֵהֶם חָסֵר, / וְכָרָגִיל שְׁלשִׁים הֵם בַּמִּנְיָן –

הוּלֶדֶת הַיָּרֵחַ בָּם הָבֵן, / כִּי־כֵן צִוָּה בּוֹרֵא־הָעוֹלָמוֹת.

לָזֶה קָרָאנוּ חֶסֶר־הַיָּרֵחַ, / לַיְלָה אֶחָד חָסֵר מִזְּמַן לִזְמָן.

מִתַּעַר אִם נִשְׁלֹף אֶת פֵּשֶׁר שְׁנֵי / הָאִילָנוֹת וְהַצִּפּוֹר, נִמְצָא [1455]

כִּי מִמַּזַּל טָלֶה וְעַד מֹאזְנַיִם, / הַחֵלֶק הַכֵּהֶה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ,

רַק בְּמַזָּל דָּגִים מוֹפִיעַ שׁוּב / וַאֲפֵלָה וָחשֶׁךְ יַבְהִילוּנוּ.

הָאִילָנוֹת הֵם שְׁתֵּי כַּפּוֹת שָׁמַיִם, / אַחַת שְׂמֵחָה וְהַשְּׁנִיָּה קוֹדֶרֶת;

וְהַצִּפּוֹר – הַשֶּׁמֶשׁ הַסּוֹבֶבֶת, / מִמֶּנָּה לָעוֹלָם תִּקְוָה וָפַחַד.

אַתָּה, הַבָּא: הָעִיר עַל רֹאשׁ הָהָר / הִיא הָעוֹלָם הַבָּא, חֶשְׁבּוֹן נַפְשֵׁנוּ, [1460]

וְזוֹ לְמַטָּה – הָעוֹלָם הַזֶּה, / מְלוֹן־אוֹרְחִים אֲשֶׁר בּוֹ חִיל וָנֹעַם,

וּבוֹ מוֹנִים אֶת נְשִׁימוֹת אַפֵּנוּ. / יֵשׁ – עָל נָרוּם, וְיֵשׁ – נִשְׁפַּל כָּעֵשֶׂב.

יֵשׁ סְעָרָה קָמָה אוֹ רַעַשׁ אֶרֶץ, / מֵאֲדָמָה פּוֹרֶצֶת אֲנָחָה,

אֶת עֲמָלֵנוּ אָז עוֹזְבִים אֲנַחְנוּ, / וּמִתְדַּפְּקִים עַל שַׁעַר עִיר־הָהָר.

פְּרִי יְגִיעֵנוּ אִישׁ אַחֵר יֹאכַל, / וְגַם אֶצְלוֹ לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים. [1465]

כֹּה מֵעוֹלָם, מִבְּרֵאשִׁית, הָיָה, / וְכֹה אָמְנָם יִהְיֶה לְעוֹלָמִים,

אַךְ אִם בְּשֵׁם טוֹב נִצְטַיֵּד הַיּוֹם, / תִּזְכֶּה נַפְשֵׁנוּ בְּכָבוֹד מָחָר.

אִם תַּאֲוָה נִזְרַע וּנְעַוֵּת, / כְּצֵאת הַנֶּפֶשׁ יִתְגַּלּוּ מִשְׁגֶיהָ. [v.211]

אִם אַרְמוֹנֵנוּ עַד שַׁבְּתַאי יִגְבַּהּ, / בְּתַכְרִיכִים בִּלְבַד נֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

כִּחְפוֹת עָפָר פָּנֵינוּ וּלְבֵנִים, / חֲתַת בְּכָל מָקוֹם, חִיל וּדְאָגָה. [1470]

הָאִישׁ בָּאָחוּ עִם חֶרְמֵשׁ בַּכַּף, / הַמְהַלֵּךְ אֵימִים עַל כָּל לֵבָב,

עַל הָרָטֹב וְהַנוֹבֵל גַּם יַחַד, / חֵרֵשׁ לְכָל תְּחִנָּה אוֹ בַּקָּשָׁה,

הָעֵשֶׂב – אָנוּ, וְהַזְּמַן קוֹצֵר, / מַבְחִין אֵינֶנּוּ בֵּין סָבָא וָנֶכֶד,

בֵּין נַעַר וְזָקֵן, אִשָּׁה וָטַף – / הַטֶּרֶף הַנִּקְרֶה לוֹ צוֹד יָצוּד.

כָּזֶה הַסֵּדֶר, טֶבַע הָעוֹלָם: / אָדָם יְלוּד־אִשָּׁה נוֹלַד לָמוּת. [1475]

בְּדֶלֶת זוֹ נִכְנָס, בַּהִיא יוֹצֵא, / הַזְּמַן הָאָץ נְשִׁימוֹתָיו סוֹפֵר.'

זאל חושף מעלותיו לפני מנוצ’יהר

אַחַר פְּתֹר זָל אֶת הַחִידוֹת כֻּלָּן, / שָׂשׂ לֵב הַשָּׁהּ וְצָהֲלוּ פָּנָיו.

הַנּוֹכְחִים הֵרִיעוּ לִכְבוֹדוֹ, / ‘הֵידָד!’ קָרָא הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ,

וְלַעֲרֹךְ צִוָּה אֶת הָאוּלָם, / כְּמוֹ יָרֵחַ בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ.

שָׁתוּ שֵׁכָר עַד הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם, / עַד כִּי הָיוּ כֻּלָּם הֲלוּמֵי־יַיִן. [1480]

כְּכַלּוֹתָם בִּקְּשׁוּ אֶת סוּסֵיהֶם, / בַּחֲבוּרָה עָזְבוּ מִשְׁכַּן הַשָּׁהּ,

כְּטוֹב לִבָּם בַּיַּיִן צָעֲדוּ / וְאָחֲזוּ אֶחָד בְּכַף רֵעֵהוּ.

הִפְצִיעַ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מֵהָהָר, / הַגִּבּוֹרִים אַךְ זֶה הֵרִימוּ רֹאשׁ.

חֲגוּר־מָתְנַיִם בָּא דַּסְתָּן בֶּן־חַיִל / לִפְנֵי הַמְאָרֵחַ כְּלָבִיא, [v.212]

מִמֶּנּוּ לְבַקֵּשׁ הֶתֵּר מַלְכוּת / לָשׁוּב אֶל סָם אָבִיו, הַפַּהְלַוָן. [1485]

לְמַנוּצִ’הְר אָמַר: 'מַלְכִּי הַטּוֹב! / אֲנִי נִכְסָף לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אָבִי.

מֵאָז נָשַׁקְתִּי כֵּס־הַשֵּׁן הַזֶּה, / הוּאַר לִבִּי בַּזֹּהַר וּבַכֶּתֶר.'

עָנָה הַשָּׁהּ: 'אַי, עֶלֶם גִּבּוֹר־חַיִל! / כַּבְּדֵנוּ־נָא בְּיוֹם אֶחָד נוֹסָף.

לְבַת מִהְרָבּ הָרֵיחָנִית אַתָּה / נֶחְפָּז, וְלֹא לְסָם־נַיְרַם, אָבִיךָ.'

צִוָּה צְבָאוֹ לָצֵאת אֶל הַמִּגְרָשׁ / בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבִמְצִלּוֹת מֵהֹדּוּ. [1490]

יָצְאוּ הַגִּבּוֹרִים בְּלֵב שָׂמֵחַ, / בְּקֶשֶׁת, בְּכִידוֹן וּבָאַלָּה.

פָּתְחוּ אֶת הַמִּשְׂחָק בְּחֵץ וּבְקֶשֶׁת / הִצִּיבוּ מַטָּרוֹת כִּבְתַּחֲרוּת.

הַפָּרָשִׁים הֶרְאוּ כֹּחָם בַּסּוּס, / בַּחֶרֶב, בָּאַלָּה וּבַכִּידוֹן.

שָׁהּ־הָעוֹלָם מֵעַל כִּסְאוֹ הָרָם / עָקַב אַחַר כִּשְׁרוֹן הַלּוֹחֲמִים.

בְּזָל הִשְׁגִּיחַ דְּהָרָה כָּזֹאת, / אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא מָצָא בְּאִישׁ. [1495]

אַלּוֹן עַתִּיק־יָמִים וְרַב־שָׁנִים / גָּדַל בְּתוֹךְ מִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים.

דַּסְתָּן בֶּן־סָם תָּפַשׂ בַּכַּף קַשְׁתּוֹ, / הִדְהִיר הָרֶכֶשׁ וְהִגְדִּיל אֶת שְׁמוֹ,

כִּי בְּכֹחוֹ הָרַב פִּלַח הַחֵץ / הַמַּלְכוּתִי אֶת גֶּזַע הָאִילָן.

מָגִנֵּיהֶם תָּפְשׂוּ נוֹשְׂאֵי־כִּידוֹן, / וְסָבְבוּ בַּחֲנִיתוֹת כְּבֵדוֹת.

דַּסְתָּן אָז מָגִנִּים מִסְפָּר דָּרַשׁ. / דִּרְבֵּן סוּסוֹ, הֵרִים אֶת צַוָּארוֹ, [1500]

זָרַק הַקֶּשֶׁת וְתָפַשׂ כִּידוֹן, / וְבוֹ בִּצַּע תַּרְגִיל מֵאֵין כָּמוֹהוּ:

שְׁלשָׁה מָגִֽנֵּי־לֶבֶד חֲסִינִים / הִבְקִיעַ וְהִשְׁלִיךְ בְּבוּז הַצִּדָּה.

לְנִכְבַּדָּיו שָׂח מֶלֶךְ־הָעוֹלָם: / 'מִגִּבּוֹרֵינוּ מִי בּוֹ יִתְחָרֶה? [v.213]

הֲיִמָּצֵא לוֹחֵם, אֲשֶׁר יָעוּט / עַל אִישׁ מֵרִים אָבָק בְּחֵץ וּבְרֹמַח?'

הַמִּתְחָרִים חָגְרוּ אֶת כְּלֵי זֵינָם, / הַלֵּב זוֹעֵם, קְלָלָה עַל הַשְּׂפָתַיִם. [1505]

לַמַּאֲבָק הֵאִיצוּ בַּסּוּסִים, / כִּוְּנוּ כִּידוֹנֵיהֶם, רָאשֵׁי־פְּלָדָה.

דַּסְתָּן דִּרְבֵּן סוּסוֹ, הֵרִים אָבָק, / וְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ הַמַּחֲנוֹת,

שָׂם עַיִן בְּפָרָשׁ מֵיטִיב לִרְכֹּב, / לוֹחֵם גֵּאֶה, מָהִיר וּבַעַל־שֵׁם,

וְהִשְׂתָּעֵר עָלָיו כְּהֶרֶף־עַיִן. / פָּנָה לוֹ עֹרֶף הַלּוֹחֵם לָנוּס.

הֵגִיחַ זָל מֵהָאָבָק כִּכְפִיר, / הִדְבִּיק אוֹתוֹ, תָּפַשׂ בְּאַבְנֵטוֹ, [1510]

וּלְחֶרְפָּתוֹ הֵרִים מֵהָאֻכָּף. / הִדְהִים אֶת הַצָּבָא וְאֶת הַשָּׁהּ.

הָאֲצִילִים גְּאֵי־הָרֹאשׁ קָרְאוּ: / ‘אִישׁ לֹא רָאָה לוֹחֵם גִּבּוֹר כָּמוֹהוּ!’

שָׂח מַנוּצִ’הְר: 'הָעֶלֶם הַגִּבּוֹר / וְהַנּוֹעָז, תַּזְהִיר נַפְשׁוֹ לָעַד –

אֲשֶׁר יִרְהַב לָבוֹא עִמּוֹ בַּקְּרָב / תִּלְבַּשׁ אִמּוֹ בְּגָדִים כְּחֻלִּים לְאֵבֶל.

כָּמוֹהוּ לֹא תֵּלַדְנָה לְבִיאוֹת, / בִּגְבוּרָתוֹ בֵּין תַּנִּינִים יֵחָֽשֵׁב. [1515]

אַשְׁרֵי סָם הַפָּרָשׁ, אֲשֶׁר לוֹ יָד / כָּזֶה וָזֵכֶר אַחֲרָיו בָּאָרֶץ'.

הַשָּׁהּ נָשָׂא שִׁבְחוֹ וְלֹא חָדַל, / וְכֵן הַלּוֹחֲמִים הָאַדִּירִים.

עַתָּה שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָאַרְמוֹן, / חוֹגְרֵי־מָתְנַיִם בָּאוּ, בִּקְסָדוֹת.

מַלְבּוּשׁ מַלְכוּת הֵכִין שָׁהּ־הָעוֹלָם, / כָּמוֹהוּ לֹא רָאוּ הַנְּסִיכִים;

וְכֶתֶר וְכִסֵּא זָהָב הֵכִין, / וְאֶצְעָדוֹת וַעֲנָקֵי זָהָב, [1520]

בִּגְדֵי־הָדָר וַחֲגוֹרוֹת, סוּסִים / וַעֲבָדִים וּשְׁאָר שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה.

כָּל זֶה לְזָל הוֹעִיד הַשַׁהְרְיָר, / וְזָל נָשַׁק לַאֲדָמָה בִּיקָר.

מכתב־תשובה ממנוצ’יהר לסאם

מִכְתַּב תְּשׁוּבָה כָּתַב לְסָם הַשָּׁהּ, / וְתִתְפַּלֵּא, דְּבָרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵב. [v.214]

'גִּבּוֹר אַמִּיץ וּמְהֻלָּל מְאֹד, / גְּדָל עֲלִילָה וְנִצְחוֹנוֹת כַּכְּפִיר!

כָּמוֹךָ לֹא רָאָה גַּלְגַּל־שָׁמַיִם / בַּקְּרָב, בַּמִּשְׁתָּאוֹת וּבָעֵצָה. [1525]

בִּנְךָ הַמְבֹרָךְ, זָל הַגִּבּוֹר, / אֲשֶׁר כֹּחוֹ הִדְהִים גַּם לְבָאִים

בְּאֹמֶץ, בְּמִדּוֹת וּבִגְבוּרָה, / וּשְׁמוֹ יִנּוֹן לָעַד וְלֹא יֹאבַד,

בָּא, וְאַחַר שָׁמְעִי שֶׁאֱלָתוֹ, / עֶרְגַּת נַפְשׁוֹ וּמַחְשְׁבוֹת רוּחוֹ,

מִלֵּאתִי מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ בַּכֹּל, / וְגַם הִנְעַמְתִּי לוֹ יָמִים מִסְפָּר.

לָבִיא, אֲשֶׁר טַרְפּוֹ בַּרְדְּלָסִים, / אֶת מִי יוֹלִיד, אִם לֹא אַרְיֵה לוֹחֵם? [1530]

שְׁלַחְתִּיו בְּלֵב שָׂמֵחַ לְשָׁלוֹם, / יִרְחַק מִמֶּנּוּ כָּל חוֹרֵשׁ רָעָה.'

דַּסְתָּן יָצָא הַחוּצָה מְאֻשָּׁר, / בְּרֹאשׁ מוּרָם מֵעַל הַלּוֹחֲמִים.

כְּרֶגַע צִיר שִׁגֵּר אֶל סָם לֵאמֹר: / 'יָצָאתִי מֵהַשָּׁהּ בְּלֵב שָׂמֵחַ.

עִם כִּסֵּא־שֵׁן וָכֶתֶר, עִם בִּגְדֵי / מַלְכוּת וְאֶצְעָדוֹת וַעֲנָקִים.

עַתָּה, אָבִי הַמְהֻלָּל בָּאָרֶץ, / אֲנִי נֶחְפָּז אֵלֶיךָ, יַקִּירִי.' [1535]

הַפַּהְלַוָן שָׂמַח לִשְׁמֹעַ כֵּן, / רֹאשׁוֹ הַשָּׂב הִצְעִיר בּוֹ מֵחָדָשׁ.

הוּא לֹא בּוֹשֵׁשׁ לִשְׁלֹחַ אֶל מִהְרָבּ / פָּרָשׁ זָהִיר לְהוֹדִיעוֹ כְּמוֹ,

אֶת אֵרוּחוֹ בְּבֵית הַשַּׁהְרְיָר, / וְכָל הָאשֶׁר הֶעֱנִיקוּ לוֹ, [v.215]

וְכֹה סִיֵּם: ‘בְּשׁוּב אֵלַי דַּסְתָּן, / נֵצֵא לִרְאוֹת פָּנֶיךָ כַּיָּאֶה.’

הָרָץ יָצָא כְּרוּחַ אֶל כָּבֻּל, / וְשָׁהּ כָּבֻּל שָׁמַע הַחֲדָשָׁה. [1540]

שִׂמְחָה גְּדוֹלָה שָׂמַח מִהְרָבּ לַבְּרִית, / אֲשֶׁר כָּרַת עִם שֶׁמֶשׁ שְׂדוֹת זָבֻּל.

רָאשֵׁי זְקֵנִים הִצְעִירוּ לְשִׁמְעָהּ, / יוֹשְׁבֵי צַלְמָוֶת קָמוּ לִתְחִיָּה.

הוּבְאוּ שָׁרִים עִם מְנַגְּנִים, תֹּאמַר: / ‘עָבְרוּ הַנְּפָשׁוֹת עַל גְּדוֹתֵיהֶן!’

מִהְרָבּ, כְּטוֹב עָלָיו לִבּוֹ מְאֹד, / קָרָא אֵלָיו בִּמְאוֹר־פָּנִים וּבְנֹעַם

אֶת רַעְיָתוֹ הָאֲצִילָה סִינְדֻּכְתּ. / הַרְבֵּה שְׁבָחִים הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיהָ, [1545]

וְכֹה אָמַר: 'אִשְׁתִּי הַנְּבוֹנָה! / שִׂכְלֵךְ הֵאִיר אֶת אֹפֶל מִשְׁכָּנֵנוּ.

תָּלִית עֵינֵךְ בְּחֹטֶר מְיֻחָשׂ, / אֲשֶׁר הַמְּלָכִים יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ.

יָדֵךְ הָיְתָה בַכֹּל מֵהַתְחָלָה, / לָכֵן עָלַיִךְ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר.

הַכֶּתֶר, הַכִּסֵּא וְהָאוֹצָר / לִפְקֻדָּתֵךְ תָּמִיד, אִם אַךְ תִּרְצִי בָּם.'

כִּשְׁמֹעַ זֹאת סִינְדֻּכְתּ, חָזְרָה / וּבָאָה לְהוֹדִיעַ לְבִתָּהּ, [1550]

כִּי בִּמְהֵרָה תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת זָל. / הוֹסִיפָה: 'בְּחִירָתֵךְ עָלְתָה יָפֶה!

אִשָּׁה וְגֶבֶר אוֹהֲבִים בְּלִי דֹּפִי / יָרִימוּ רֹאשׁ וְלֹא יִירְאוּ רָכִיל.

אֶל מִשְׁאַלְתֵּךְ חָתַר לִבֵּךְ מַהֵר, / וְכָל אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתְּ הִנֵּה זֶה בָּא.'

עָנְתָה לָהּ רוּדָבֶּה: 'גְּבִירָה וָאֵם! / אַתְּ רְאוּיָה לְכָל הַלֵּל וָשֶׁבַח.

עֲפַר רַגְלֵךְ אָשִׂים כְּכַר לָרֹאשׁ, / וַאֲכַוֵּן דָּתִי בְּלִמּוּדַיִךְ. [1555]

תִּרְחַק מִמֵּךְ עֵין־אַהְרִימַן רָעָה, / תִּהְיֶה נַפְשֵׁךְ בֵּית־וַעַד לִשְׁמָחוֹת.'

סִינְדֻּכְתּ שָׁמְעָה שִׁבְחֵי בִּתָּהּ, / וְסָרָה לְקַשֵּׁט אֶת הָאַרְמוֹן.

עָרְכָה אֶת הָאוּלָם כְּגַן־הָעֵדֶן / הֵבִיאָה יַיִן וְעִנְבָּר וָמֻשְׁק. [v.216]

פָּרְשׂוּ שְׁטִיחִים שְׁזוּרֵי תְּמוּנוֹת זָהָב, / מֵהֶן מְשֻׁבָּצוֹת אִזְמָרַגְדִּים,

וַאֲחֵרוֹת – פְּנִינִים גְּדוֹלוֹת, יָפוֹת, / וְכָל פְּנִינָה צְלוּלָה כְּנֵטֶף מַיִם. [1560]

כִּסֵּא זָהָב הִצִּיבָה בָּאוּלָם / עַל פִּי הַסֵּדֶר הַנָּהוּג בְּסִין.

כָּל הַתְּמוּנוֹת – מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת, / וּבֵין הָאֲבָנִים חִתּוּכֵי־עֵץ.

כַּרְעֵי הַכֵּס מְשֻׁבָּצִים כַּדְכֹּד, / כֵּס־מְלָכִים הָיָה, הָדוּר מְאֹד.

אֶת רוּדָבֶּה קִשְּׁטָה כְּגַן־הָעֵדֶן, / אִפְּרָה אוֹתָהּ בְּקֶסֶם לְתִפְאֶרֶת,

הוֹשִׁיבָה בַּחֲדַר הַצִּיּוּרִים, / וְאִישׁ אֵלֶיהָ לֹא נָתְנָה לָגֶשֶׁת. [1565]

כָּבֻּלִסְתָּן כֻּלָּהּ עֻטְּרָה הָדָר – / צְבָעִים, רֵיחוֹת, שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה וָזֹהַר.

גַּם הַפִּילִים קֻשְּׁטוּ – אֶת גַּבֵּיהֶם / כִּסּוּ בְּשֵׁשׁ־מָשְׁזָר תּוֹצֶרֶת רוּם.

עַל הַפִּילִים הוֹשִׁיבוּ מְנַגְּנִים, / וּלְרָאשֵׁיהֶם עָנְדוּ כִּתְרֵי זָהָב.

הֵכִינוּ קַבָּלָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ, / כָּל עֶבֶד בָּהּ יָדַע מַה מַעֲשֵׂהוּ.

זָרוּ אַבְקַת עִנְבָּר וּמֻשְׁק בַּכֹּל, / פָּרְשׂוּ פַּרְווֹת וּמֶשִׁי לָאוֹרְחִים, [1570]

שָׁפְכוּ זָהָב וְיַיִן בְּלִי מִדָּה, / וּבְמֵי וְרָדִים הִשְׁקוּ הָאֲדָמָה.

זאל מגיע אל סאם

דַּסְתָּן עָשָׂה דַּרְכּוֹ בְּחִפָּזוֹן / כְּעוֹף־כָּנָף אוֹ כִּסְפִינָה בַּיָּם.

הָאֲנָשִׁים שָׁמְעוּ עַל מַסָּעוֹ, / וְלִקְרָאתוֹ יָצְאוּ בְּרֹב פְּאֵר.

קְרִיאוֹת עָלוּ מֵהָאַרְמוֹן לֵאמֹר: / ‘שָׁב זָלִזַר בְּרוּךְ־הָעֵצָה הַבַּיְתָה!’

סָם הַגִּבּוֹר קִדֵּם פָּנָיו, חִבְּקוֹ, / הֶחֱזִיקוֹ בְּאשֶׁר עַל חָזֵהוּ. [1575]

כְּהַרְפּוֹתוֹ, נָפַל אַפַּיִם זָלִזַר, / אַחַר סִפֵּר מִכָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ. [v.217]

יָשַׁב סָם בְּכִסְאוֹ הַמְפֹאָר / עִם יְחִידוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב.

פָּתַח אִתּוֹ בְּשֵׂחַ עַל סִינְדֻּכְתּ, / וּמְחַיֵּךְ בַּסֵּתֶר, בִּלְבָבוֹ,

אָמַר: 'הִגִּיעַ מִכָּבֻּל מַלְאָךְ, / וְהַמַּלְאָךְ אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ סִינְדֻּכְתּ.

בִּקְּשָׁה שְׁבוּעָה מִמֶּנִּי, וּנְתַתִּיהָ, / כִּי לְעוֹלָם לֹא אֶהִי יְרִיבָהּ. [1580]

שׂוֹחַחְנוּ אֲרֻכּוֹת עַל עִנְיָנֵנוּ, / וְלָהּ הִבְטַחְתִּי כָּל אֲשֶׁר דָּרְשָׁה.

רֵאשִׁית, כִּי שָׁהּ־זָבֻּלִסְתָּן הַבָּא / יִהְיֶה בֶּן־זוּג לַסַּהַר בְּכָּבֻּל.

שֵׁנִית, כִּי בּוֹא נָבוֹא לְהִתְאָרֵחַ, / וַאֲרוּכָה נָבִיא לַיִּסּוּרִים.

עַתָּה שָׁלִיחַ בָּא לְהוֹדִיעֵנִי: / “הַכֹּל מוּכָן בִּשְׁלַל צְבָעִים וָרֵיחַ!”

מַה מַּעֲנֶה נִתֵּן לָרָץ בַּפֶּתַח, / וּמַה נּוֹדִיעַ לְמִהְרָבּ רָם־יַחַשׂ?' [1585]

כִּשְׁמֹעַ זָל בֶּן־סָם דִּבְרֵי אָבִיו, / הִסְמִיק מֵרֹב שִׂמְחָה מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל,

וְכֹה אָמַר: 'אַי, פַּהְלַוָן דָּגוּל! / אִם טוֹב עָלֶיךָ, שְׁלַח־נָא צְבָאֲךָ,

וּבְעִקְּבוֹתָיו נָרִימָה פְּעָמֵינוּ, / אַף נְשׂוֹחֵחַ עַל אֵלֶּה הַדְּבָרִים.'

הִבִּיט הָאָב בּוֹ וְחִיֵּךְ קַלּוֹת, / הַבְחֵן הִבְחִין בְּגֹדֶל תְּשׁוּקָתוֹ.

כָּל מַעְיָנָיו הָיוּ בְּרוּדָבֶּה, / וְלַיְלָה נָדְדָה שְׁנָתוֹ מִמֶּנּוּ. [1590]

כְּהַגִּיעָם, צִוָּה הַכּוֹת בַּתֹּף / וְאָהֳלֵי הַמַּחֲנֶה לִתְקֹעַ.

רוֹכֵב גְּמַלִּים אַמִּיץ בָּחַר אָז סָם, / וְאֶל אַרְמוֹן מִהְרָבּ שְׁלָחוֹ לֵאמֹר:

‘הַמְפַקֵּד עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ אֵלֶיךָ / עִם זָל, פִּילִים וְעִם צָבָא הַרְבֵּה.’

אֶל שָׁהּ כָּבֻּל הִגִּיעַ הַמַּלְאָךְ / וְשָׂח כְּכָל אֲשֶׁר צֻוָּה לֵאמֹר:

שִׂמְחָה גְּדוֹלָה קָפְצָה עַל שָׁהּ כָּבֻּל / וּפְנֵי מִהְרָבּ הֶאְדִּימוּ כַּתּוֹלָע. [1595] [v.218]

תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת, הִכָּה בַּתֹּף, / עָרַךְ צְבָאוֹ כְּעֵין הַתַּרְנְגוֹל;

פִּילִים גְּדוֹלִים וּמְנַגְּנִים זְרִיזִים / הָפְכוּ אֶת כָּל הָאֲדָמָה לְעֵדֶן.

מֵרֹב דְּגָלִים בִּשְׁלַל־צְבָעִים מַרְהִיב, / כְּמוֹ אָדֹם, יָרֹק, צָהֹב, סָגֹל,

מִקּוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת, הַחֲלִילִים, / הַמְּצִלּוֹת וְרַעַם הַתֻּפִּים,

לֵאמֹר תּוּכַל: ‘אוּלַי זֶה חַג גָּדוֹל, / יוֹם אַחֲרוֹן בַּדִּין אוֹ הַתְּחִיָּה!’ [1600]

מִהְרָבּ רָכַב עַד כִּי הוֹפִיעַ סָם. / עַתָּה צָנַח וְהִתְנַהֵל בָּרֶגֶל.

כְּהִפָּגְשָׁם חִבְּקוֹ סָם עַל חָזֵהוּ, / שָׁאַל אוֹתוֹ עַל תַּהְפּוּכוֹת הַזְּמָן.

מִהְרָבּ הִתְחִיל דְּבָרוֹ בְּתִשְׁבָּחוֹת / לְסָם הָאָב וּלְזָלִזַר הַבֵּן,

עָלָה שׁוּב עַל סוּסוֹ קַל־הָרַגְלַיִם, / דּוֹמֶה לְסַהַר רָם מֵעַל רֹאשׁ הָר,

וְכֶתֶר־פָּז נוֹצֵץ, הַמְשֻׁבָּץ / אַבְנֵי חֶמְדָּה, שָׂם עַל קָדְקֹד דַּסְתָּן. [1605]

שְׂמֵחִים, שָׁרִים הִגִּיעוּ אֶל כָּבֻּל, / מְשׂוֹחֲחִים עַל הַקּוֹרוֹת עָבָרוּ.

הָעִיר הָמְתָה בִּשְׂאוֹן הַצֶּלְצְלִים, / בְּרַעַשׁ נְבָלִים וַחֲצוֹצְרוֹת,

תֹּאמַר: ‘גַּגּוֹת, דְּלָתוֹת אוֹמְרִים שִׁירָה! / אָכֵן זְמַנִּים הִגִּיעוּ חֲדָשִׁים!’

רַעְמוֹת הָרַמָּכִים וְצַוְארֵיהֶם, / כֻּלָּם בְּמֻשְׁק וּבִזְעַפְרָן נִמְשָׁחוּ.

עַתָּה סִינְדֻּכְתּ עִם אַמְהוֹתֶיהָ בָּאוּ, / חוֹגְרוֹת־מָתְנַיִם שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁפָחוֹת,

וְכָל אַחַת מֵהֶן נוֹשֵׂאת בַּכַּף / גְּבִיעַ זָהָב מָלֵא פְּנִינִים וָמֻשְׁק.

כֻּלָּן בֵּרְכוּ אֶת סָם, וּבַגְּבִיעִים / שָׁפְכוּ אֶת הַפְּנִינִים עַל הָאוֹרֵחַ.

כָּל אִישׁ אֲשֶׁר הִגִּיעַ לַמִּשְׁתֶּה, / זָכָה בְּחֵלֶק מֵחֶפְצֵי־הַחֵן.

חִיֵּךְ סָם אֶל סִינְדֻּכְתּ וְכֹה אָמַר: / ‘כַּמָּה תַּסְתִּירִי אֶת בִּתֵּךְ מִמֶּנּוּ?’ [v.219]

עָנְתָה סִינְדֻּכְתּ: ‘מַה פְּרָס הֵכַנְתָּ לִי, / אִם שֶׁמֶשׁ בְּהָדָר לִרְאוֹת רָצִיתָ?’ [1615]

עָנָה סָם לַשּׁוֹאֶלֶת וְאָמַר: / 'בַּקְשִׁי מִמֶּנִּי כָּל אֲשֶׁר אָבִית,

אֶת הַכִּסֵּא, הַכֶּתֶר, הָאוֹצָר, / אוֹ אֶרֶץ, כָּל אֲשֶׁר לִי לָךְ יִהְיֶה.'

הֵם סָרוּ לְאוּלָם הַצִּיּוּרִים, / אֲשֶׁר אָבִיב פּוֹרֵחַ בּוֹ תָּמִיד,

וְשָׁם רָאָה אֶת פְּנֵי יְפַת־הַתֹּאַר. / נִדְהָם עָמַד הָאִישׁ מִזִּיו מַרְאֶהָ,

פָּתַח עָלֶיהָ לִרְוָחָה עֵינָיו, / וְלֹא מָצָא מִלִּים לְהַלְּלָהּ. [1620]

אוּלָם מִיָּד הִצִּיעַ לְמִהְרָבּ / לִכְרֹת הַבְּרִית כַּנֹּהַג וְכַדִּין.

בַּכֵּס הוֹשִׁיבוּ אֶת הָאוֹהֲבִים / וַעֲלֵיהֶם שָׁפְכוּ אָכָט וָאֹדֶם.

נִזְרָהּ – מִכֶּתֶם מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב, / נִזְרוֹ עָטוּר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת.

מִהְרָבּ הוֹצִיא אָז גִּלָּיוֹן, וּבוֹ / קָרָא אֶת רְשִׁימַת חֶפְצֵי־הָעֶרֶךְ¹³³

אֲשֶׁר מֵאוֹצָרוֹ, אָכֵן תֹּאמַר: / ‘יוֹתֵר מִזֶּה הָאֹזֶן לֹא תִּקְלֹט.’ [1625]

כִּרְאוֹת אֶת אֵלֶּה סָם, יָשַׁב נִדְהָם, / וּבְתִמְהוֹנוֹ קָרָא בְּשֵׁם יַזְדָּן.

מִשָּׁם יָצְאוּ לִמְקוֹם מִשְׁתֵּה־הַיַּיִן, / בִּלּוּ שִׁבְעָה יָמִים הַכּוֹס בַּכַּף.

הָעִיר כֻּלָּהּ מָלְאָה שְׁאוֹן שׁוֹכְרִים, / וְהָאַרְמוֹן דָּמָה לְגַן־הָעֵדֶן.

שָׁבוּעַ לֹא יָשְׁנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה / דַּסְתָּן וְהַיָּרֵחַ רוּדָבֶּה. [v.220]

מֵהָאוּלָם עָבְרוּ אֶל הָאַרְמוֹן / וְשָׁבוּעוֹת שְׁלשָׁה בִּלּוּ בַּטּוֹב, [1630]

בְּעוֹד עוֹנְדֵי צְמִידִים, גְּדוֹלֵי עוֹלָם, / עָמְדוּ לִפְנֵי הַפֶּתַח בְּשׁוּרָה.

בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ סָם עָזַב כָּבֻּל, / וְשָׂם פָּנָיו כְּרוּחַ אֶל סִיסְתָּן.

אַחַר צֵאתוֹ נִשְׁאַר בְּנוֹ זָלִזַר / שָׁבוּעַ עוֹד לִשְׂמֹחַ בְּכָּבֻּל.

הֵכִין סוּסִים וְכַר, וְאַפִּירְיוֹן / בּוֹ לְהוֹשִׁיב אֶת רוּדָבֶּה בַּדֶּרֶךְ.

עַתָּה סִינְדֻּכְתּ, מִהְרָבּ וְהַקְּרוֹבִים / יָצְאוּ לְהִתְאָרֵחַ בְּסִיסְתָּן. [1635]

הָלְכוּ בְּלֵב שָׂמֵחַ, וּפִיהֶם / מָלֵא בְּרָכוֹת וָשֶׁבַח לַבּוֹרֵא,

וּכִמְנַצְּחִים הִגִּיעוּ לְנִימְרוּז; / צָהַל קוֹלָם וְנָהֲרוּ פְּנֵיהֶם.

תּוֹר סָם הִגִּיעַ לַעֲרֹךְ מִשְׁתֶּה, / וּבוֹ שְׁלשָׁה יָמִים שָׁכְרוּ בְּלִי הֶרֶף.

סִינְדֻּכְתּ הוֹסִיפָה שֶׁבֶת בְּנִימְרוּז, / מִהְרָבּ וְלוֹחֲמָיו חָזְרוּ כָּבֻּלָּה.

אָז סָם מָסַר אֶת הַשִּׁלְטוֹן לְזָל, / וְאֶת צְבָאוֹ, כִּרְצוֹן הַכּוֹכָבִים, [1640]

הוֹצִיא לַקְּרָב עִם הַכַּרְגְּסָרִים, / וְהַדְּגָלִים שְׂמֵחִים הֵרִימוּ רֹאשׁ.

אָמַר לִבְנוֹ: 'זוֹ כַּרְגַּסָר, שֶׁלִּי הִיא, / אַךְ לֵב הַתּוֹשָׁבִים לֹא עִמָּדִי.

שָׁהּ מַנוּצִ’הְר נָתַן לִי אֶת הָאָרֶץ. / “קָחֶנָּה וֶאֱכֹל פִּרְיָהּ,” אָמַר.

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְמֶרֶד בְּנֵי־עַוְלָה. / רֵאשִׁית־כֹּל מִדִּיוֵי מָזַנְדַּרָן. [v.221]

אֲנִי מוֹסֵר לְךָ, יוֹרְשִׁי, כִּסְאִי, / כִּתְרִי הַמְבֹרָךְ וְהַשַּׁרְבִיט.' [1645]

קָם ‘סָם־מַכָּה־אַחַת’,¹³⁴ וּבִמְקוֹמוֹ / עָלָה דַּסְתָּן שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב.

כְּשֶׁבֶת רוּדָבֶּה עִם זָלִזַר, / הִכְתִיר רֹאשָׁהּ בְּנֵזֶר־פָּז יָקָר.

הולדת רוסתּם

עָבְרוּ יָמִים לֹא מְרֻבִּים מֵאָז, / וְרוּדָבֶּה, הַבְּרוֹשׁ הַגֵּא, הָרְתָה.

קָמַל אֲבִיב הַנֶּפֶשׁ הַפּוֹרַחַת, / וְנֶחֱלָה לִבָּהּ מִדְּאָגָה,

כִּי רַב־מִדּוֹת הָיָה הַהֵרָיוֹן, / וְרוּדָבֶּה בָּכְתָה בְּדֶמַע־דָּם. [1650]

שָׁמְנָה הַבֶּטֶן וְהַגּוּף כָּבַד, / אָבַד הָאֹדֶם, הַפָּנִים חָוָרוּ.

אִמָּהּ פָּנְתָה אֵלֶיהָ וְאָמְרָה: / ‘מַה־לָּךְ, נַפְשִׁי, כִּי־כֹה נָפְלוּ פָּנַיִךְ?’

עָנְתָה: 'יוֹמָם וָלַיְלָה אָנֹכִי / בְּלֹא מִלִּים זוֹעֶקֶת לְעֶזְרָה,

שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת וַאֲנִי נוֹבֶלֶת. / הַגִּידִי לִי: הַעוֹד חַיָּה הִנֵּנִי?

קָרוֹב וְלֹא רָחוֹק הַיּוֹם, אַךְ הוּא / יִהְיֶה לֹא יוֹם לִדְתִּי, כִּי אִם מוֹתִי. [1655]

חָלְפוּ תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה קָשִׁים, / מָנוֹחַ לֹא יָדְעָה וְלֹא שֵׁנָה.

‘אָכֵן’ – תֹּאמַר – ‘עוֹרָהּ שַׂק־אֲבָנִים’, / אוֹ הוּא מָלֵא בַּרְזֶל עָשׁוֹת כָּבֵד.'

יוֹם לֹא־עָבוֹת כָּשְׁלָה וְהִתְעַלְּפָה, / הֵקִימוּ צְעָקָה בִּדְבִיר דַּסְתָּן.

סִינְדֻּכְתּ מְבֹהָלָה שָׂרְטָה פָּנֶיהָ, / תָּלְשָׁה שֵׂעָר שָׁחוֹר נוֹדֵף מַר־דְּרוֹר, [v.222]

הַיְדִיעָה הִשִּׂיגָה גַּם אֶת זָל: / ‘נָבְלָה עַלְוַת הַבְּרוֹשׁ הַמִּתַּמֵּר!’ [1660]

לִמְרַאֲשׁוֹת אִשְׁתּוֹ הִגִּיעַ חִישׁ, / דְּמָעוֹת עַל לְחָיָיו, כְּבֵדוֹ פָּצוּעַ.

הָאֲמָהוֹת תָּלְשׁוּ אֶת שְׂעָרָן, / הָרֹאשׁ גָּלוּי וְהַפָּנִים בְּדֶמַע.

לְפֶתַע צָץ רַעְיוֹן בְּלֵב דַּסְתָּן, / אֲשֶׁר יָקֵל עָלָיו בְּצָרָתוֹ.

עָלְתָה בְּזִכְרוֹנוֹ נוֹצַת סִימֻרְגֹ. / אֶת הַבְּשׂוֹרָה הוֹדִיעַ לְסִינְדֻּכְתּ.

הֵבִיאוּ מַחֲתָה, הִדְלִיק בָּהּ אֵשׁ, / וּמֵאוֹתָהּ נוֹצָה שָׂרַף מִצְעָר. [1665]

לְאַט־לְאַט קָדְרוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, / וְהַצִּפּוֹר הַהֲדוּרָה הוֹפִיעָה.

כְּמוֹ עָנָן מַמְטִיר פְּנִינִים יָרְדָה, / הֲרַק פְּנִינִים? – לַנְּשָׁמָה מַרְגּוֹעַ.

נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה לְפָנֶיהָ, / בֵּרַךְ אֶת הַצִּפּוֹר וְהִלְּלָהּ.

פָּתְחָה סִימֻרְגֹ: 'מַה פֵּשֶׁר הַקְּרִיאָה, / וּמַה הַדֶּמַע בְּעֵינֵי הַכְּפִיר?

מִיפַת־הַתֹּאַר עִם חֲזֵה הַכֶּסֶף / בֶּן יִוָּלֵד לְךָ נוֹדָע בָּאָרֶץ. [1670]

עֲפַר רַגְלָיו יִשְּׁקוּ הָאֲרָיוֹת, / עָנָן יִירָא עֲבֹר מֵעַל רֹאשׁוֹ.

קוֹלוֹ יַבְקִיעַ עוֹר הַבַּרְדְּלָס, / מֵחַלְחָלָה יִלְעַס אֶת כַּפּוֹתָיו.

לֵב לוֹחֲמִים עַזִּים אוֹכְלֵי פְּלָדָה, / אֲשֶׁר יִרְאוּ אֶת אַלָּתוֹ נוֹחֶתֶת,

אֶת צַוָּארוֹ, חָזֵהוּ וּכְתֵפָיו, / בַּהֲרִיעוֹ בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב – יִמַּס.

בְּכַעֲסוֹ יִהְיֶה אַרְיֵה טוֹרֵף, / אַךְ בְּעֵצָה וּבְדַעַת – סָם אֵיתָן; [1675]

בְּקוֹמָתוֹ – בְּרוֹשׁ, בְּכֹחַ – פִּיל, / וְאֶבֶן־יָד יִידֶה עַד שְׁנֵי מִילִין.

לֹא יִוָּלֵד בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר, / כָּזֶה רְצוֹן יַזְדָּן, נוֹתֵן הַטּוֹב. [v.223]

הָכֵן פִּגְיוֹן פְּלָדָה חַד וּמַבְהִיק, / מְצָא אָדָם זָרִיז, נְבוֹן כְּשָׁפִים.

שַׁכֵּר בְּיַיִן חַי אֶת הַיּוֹלֶדֶת, / הַפַּחַד לְגָרֵשׁ וְהַסָּפֵק.

אָז יַעֲשֶׂה הָאִישׁ אֶת הַנִּתּוּחַ: / יִפְתַּח בַּלַּהַב בֶּטֶן הַיָּרֵחַ, [1680]

וּמִמְּעֵי הָאֵם הַשִּׁכּוֹרָה, / בְּטֶרֶם אֶת נַפְשָׁהּ תֵּדַע מִיַּיִן,

וּבְעוֹד הִיא מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָהּ, / יוֹצִיא אֶת גּוּר הָאֲרָיוֹת מֵרֶחֶם

וּבְחוּט יִתְפֹּר שֵׁנִית שִׂפְתֵי הַפֶּצַע. / הַרְחֵק מוֹרָא וָעֶצֶב מִלִּבְּךָ.

עֵשֶׂב, אֲשֶׁר אֹמַר, עַרְבֵּב בְּמֻשְׁק / וּבֶחָלָב, יַבֵּשׁ הַתַּעֲרֹבֶת,

נַקֵּה וּמְרַח הַפֶּצַע הַטָּרִי, / וְשִׂים עָלֶיהָ עַיִן כִּי תָּקִיץ, [1685]

שַׁפְשֵׁף הַפֶּצַע בְּנוֹצָה שֶׁלִּי, / צִלָּהּ יָבִיא בְּרָכָה לָהּ וְגֵהָה.

אַל תֵּעָצֵב אֵפוֹא, שְׂמַח בְּחֶלְקֶךָ, / וְתֵן תּוֹדָה לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם,

כִּי הוּא נָתַן לְךָ אִילָן אָצִיל / אֲשֶׁר כָּל יוֹם יַפְרִיחַ מַזָּלְךָ.

אַל דְּאָגָה! אָכֵן הָעֵץ יִפְרַח, / וּפְרִי יִשָּׂא אֲשֶׁר בּוֹ תִּשְׁתַּבֵּחַ.'

אָמְרָה וּמִכְּנָפָהּ מָרְטָה נוֹצָה, / בִּיעָף הִפִּילָה וְנָסְקָה שָׁמַיִם. [1690]

אָץ זָלִזַר, תָּפַשׂ אֶת הַנּוֹצָה, / וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה – פְּלִיאָה! – עָשָׂה.

בְּעוֹד הַכֹּל צוֹפִים בַּמְּלָאכָה, / בּוֹכָה כָּל עַיִן וּפְצוּעָה כָּל נֶפֶשׁ,

עֵינֵי סִינְדֻּכְתּ הִגִּירוּ דָּם, קָרְאָה: / ‘אֵיךְ הָעוֹלָל יָגִיחַ מִן הַצַּד?’

מוּבַּד אֶחָד הוֹפִיעַ זְרִיז־כַּפַּיִם, / שִׁכֵּר אֶת רוּדָבֶּה יְפַת־הַתֹּאַר,

הִבְקִיעַ בְּלִי כְּאֵב בְּשַׂר הַיָּרֵחַ, / סוֹבֵב גֻּלְגֹּלֶת הַוָּלָד לַצַּד, [1695] [v.224]

וְהוֹצִיאוֹ שָׁלֵם וְחַי הַחוּצָה – / פֶּלֶא אֲשֶׁר אִישׁ לֹא רָאָה כָּמוֹהוּ.

יָצָא תִּינוֹק גִּבּוֹר כְּמוֹ אַרְיֵה, / גָּבֹהַּ בְּקוֹמָה וִיפֵה מַרְאֶה.

הִבִּיטוּ וְתָמְהוּ אִישׁ וְאִשָּׁה, / כִּי לֹא רָאוּ וָלָד עָצוּם כָּמוֹהוּ.

הָאֵם יָשְׁנָה וְלֹא הֵקִיצָה יוֹם / וְלַיְלָה, שִׁכּוֹרָה עוֹד מֵהַיַּיִן.

עַתָּה תָּפְרוּ בֵּינְתַיִם אֶת הַפֶּצַע, / וּבַתְּרוּפָה שִׁכְּכוּ אֶת הַכְּאֵב. [1700]

כַּהֲקִיצָה בַּסּוֹף, וְאֶל סִינְדֻּכְתּ / פָּנְתָה בְּדִבּוּרִים יְפַת־הַתֹּאַר,

שָׁפְכוּ עָלֶיהָ אֲבָנִים טוֹבוֹת, / וְשָׁרוּ לַבּוֹרֵא פִּרְקֵי תְּפִלָּה.

אֶת הַתִּינוֹק הֵבִיאוּ לְפָנֶיהָ / וּכְמוֹ עָלֶיהָ נִדְלְקוּ שָׁמַיִם.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן הָיָה כְּבֶן שָׁנָה, / זֵר שׁוֹשַׁנִּים וְצִבְעוֹנִים גַּם יַחַד.

יְפַת־הַתֹּאַר צָחֲקָה מֵאשֶׁר, / מָצְאָה בַּיֶּלֶד זֹהַר מְלָכִים. [1705]

שְׂמֵחָה קָרְאָה: ‘הַקֵּץ לַסֵּבֶל, תַּם!’ / וְלַתִּינוֹק קָרְאוּ בַּשֵּׁם רֻסְתַּם.

צִוּוּ לִתְפֹּר בֻּבָּה גְּדוֹלָה מִמֶּשִׁי / בְּצֶלֶם גּוּר־הָאֲרָיוֹת הָרַךְ.

תּוֹכָהּ מִלְּאוּ בְּשַׂעֲרוֹת סַמּוּר, / צִיְּרוּ נֹגַהּ וְשֶׁמֶשׁ בִּלְחָיֶיהָ,

עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ מִפְלְצוֹת אֵימָה, / וְצִפָּרְנֵי לָבִיא לְכַפּוֹתֶיהָ.

מִתַּחַת לִזְרוֹעָהּ נָשְׂאָה כִּידוֹן, / בְּכַף יָמִין אַלָּה, בַּשְּׂמֹאל – מוֹשְׁכוֹת. [1710]

אוֹתָהּ הוֹשִׁיבוּ עַל רַמָּךְ כָּתֹם, / וַעֲבָדִים שֵׁרְתוּהָ כְּפָרָשׁ. [v.225]

כְּהֵעָשׂוֹת הַמְּלָאכָה כֻּלָּהּ / כַּהֲלָכָה, וּכְפִי אֲשֶׁר אָמַרְנוּ,

שָׁלְחוּ רוֹכֵב גְּמַלִּים מָהִיר; חִלְּקוּ / כְּסָפִים לְבַעֲלֵי הַתַּפְקִידִים.

בַּסּוֹף לָקְחוּ אֶת בָּבוּאַת רֻסְתַּם / לַהֲבִיאָהּ לְהַרְאוֹתָהּ לְסָם.

מִשְׁתִּים עָרְכוּ בְּכָל חֶלְקֵי הָאָרֶץ, / מִקְצֵה כָּבֻּל וְעַד זָבֻּלִסְתָּן; [1715]

כָּל הַמִּישׁוֹר הָמָה חָלִיל וָיָיִן, / בְּכָל פִּנָּה – מֵאָה קִשּׁוּֽטֵי־חַג.

בְּתוֹךְ כָּבֻּל מִהְרָבּ הַמְאֻשָּׁר / חִלֵּק דִּינְרֵי זָהָב לַעֲנִיִּים.

בְּתוֹךְ זָבֻּל יָשְׁבוּ הַחוֹגְגִים / לְיַד הַשֻּׁלְחָנוֹת הָעֲרוּכִים,

קָטָן וָשַׂר, עָשִׁיר וָרָשׁ יַחְדָּו, / מְעֹרָבִים יָשְׁבוּ כִּשְׁתִי בָּעֵרֶב.

דְּיוֹקַן רֻסְתַּם, עוּל־הַיָּמִים הָרַךְ, / הוּבָא אֶל בֶּן־נַיְרַם, פָּרָשׁ אִירָן. [1720]

בִּידֵי שָׁלִיחַ מְיֻחָד הוּבָא. / הִבִּיט בּוֹ סָם וְנָהֲרוּ פָּנָיו.

סָמַר שְׂעַר רֹאשׁוֹ וְכֹה אָמַר: / 'בֻּבַּת הַמֶּשִׁי מַזְכִּירָה אוֹתִי!

רֻסְתַּם, אִם הוּא עַצְמוֹ חֲצִי מִמֶּנָּה, / רַגְלָיו בָּאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ בַּשַּׁחַק.'

עָצַר אֶת הַשָּׁלִיחַ לְשִׂיחָה, / וְדַרְכּוֹנִים כִּסָּהוּ עַד צַוָּאר.

קוֹל הַתֻּפִּים עָלָה מֵהַמִּגְרָשׁ, / אוֹתוֹ עָרַךְ כְּעֵין הַתַּרְנְגוֹל. [1725]

גַּם בְּמָזַנְדַּרָן וּבִמְדִינַת / סַגְסָר צִוָּה פְּאֵר וְחַג וָזֶמֶר.

שָׁלַח שָׁרוֹת, יֵינוֹת וּמְנַגְּנִים / וְהֶעֱנִיק לְכָל דּוֹרֵשׁ כְּסָפִים. [v.226]

מִקֵּץ שִׁבְעָה יָמִים תְּמִימִים אַחַר / הַמַּעֲשֶׂה, יָשַׁב הַמְהֻלָּל

לִכְתֹּב אִגֶּרֶת־מַעֲנֶה לִבְנוֹ, / סְדוּרָה כְּדֶשֶׁא בְּגַנֵּי הָעֵדֶן.

פָּתַח בְּשֶׁבַח הַבּוֹרֵא יַזְדָּן / עַל הַשְּׂמָחוֹת אֲשֶׁר הִרְעִיף עָלָיו, [1730]

אַחֲרֵי־כֵן הִלֵּל אֶת זָלִזַר, / אָמַּן הַחֶרֶב, הָאַלָּה, הַחֵץ.

בַּסּוֹף הִגִּיעַ לְבֻבַּת הַמֶּשִׁי, / אֲשֶׁר קוֹמַת כְּפִירִים לָהּ לְתִפְאֶרֶת,

וְכֹה צִוָּה: 'עָלָיו שִׁמְרוּ כְּעַל / בָּבַת הָעַיִן, בַּל תִּפְגַּע בּוֹ רוּחַ.

יָמִים וְגַם לֵילוֹת תְּפִלָּה נָשָׂאתִי, / אֶל הַבּוֹרֵא בַּסֵּתֶר הִתְפַּלַּלְתִּי,

כִּי הַמַּזָּל יַרְאֵנִי בֵּן מִמֶּךָּ, / מִזַּרְעֲךָ, דּוֹמֶה לַסָּב – אֵלַי. [1735]

עַתָּה, אַחַר אֲשֶׁר יִשַּׁרְנוּ גַּב, / לֹא נְבַקֵּשׁ דָּבָר זוּלַת חַיִּים.'

כְּרוּחַ מְהִירָה בָּא הַמַּלְאָךְ / אֶל זָל הַמְאֻשָּׁר וְהַקּוֹרֵן,

סִפֵּר לוֹ אֵיךְ שָׂמַח עַל בְּנוֹ הַסָּב, / וְאֵיךְ פֵּאֵר אֶת שְׁמוֹ אוֹתוֹ אִישׁ־שֵׁם.

הִנִּיחַ לְפָנָיו אֶת הָאִגֶּרֶת, / וַעֲצָתוֹ מָסַר לוֹ בְּעַל־פֶּה.

כִּשְׁמֹעַ זָל דְּבָרָיו הָעֲדִינִים, / שָׂמַח טְהָר הַמֹּחַ וְהַלֵּב. [1740]

שִׂמְחָה נוֹסֶפֶת עַל שִׂמְחָה קוֹדֶמֶת / הֵרִימוּ צַוָּארוֹ עַד דֹּק שָׁמַיִם.

הִנֵּה כִּי־כֵן קָרָה אֲשֶׁר נִגְזַר, / גִּלְּתָה תֵּבֵל רָזֶיהָ הַכְּמוּסִים.

מֵעֶשֶׂר מֵינִיקוֹת יָנַק הַיֶּלֶד, / כִּי הֶחָלָב מְקוֹר חַיִּים וָכֹחַ.

וְכַאֲשֶׁר נִגְמַל מֵהֶחָלָב, / הָיוּ בָּשָׂר וָלֶחֶם מְזוֹנוֹ.

הוּא הָאֶחָד אָכַל כַּחֲמִשָּׁה, / תַּאֲבוֹנוֹ הִדְהִים אֶת מַכָּרָיו. [1745]

כִּהְיוֹת רֻסְתַּם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לְגֹבַהּ, / דָּמָה בְּקוֹמָתוֹ לִבְרוֹשׁ אָצִיל [v.227]

אוֹ לְכוֹכָב מַגִּיהַּ בַּשָּׁמַיִם. / הַכֹּל הִבִּיטוּ בּוֹ מִתְפַּעֲלִים.

‘אֵין־זֹאת’ – תֹּאמַר – ‘כִּי סָם שֵׁנִי הָיָה / בְּגֹבַהּ, בְּמַרְאֶה וּבְתוּשִׁיָּה.’

סאם בא לראות את רוסתּם

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה / לְסָם, כִּי בֶּן דַּסְתָּן גָּדַל כְּשַׁחַל,

כִּי אִישׁ בַּחֶלֶד יֶלֶד־כְּפִיר, גִּבּוֹר / נָכוֹן לִקְרָב כָּמוֹהוּ, לֹא רָאָה, [1750]

נָע לְבָבוֹ וְעַל רוּחוֹ עָלְתָה / מַחֲשָׁבָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַיֶּלֶד.

עַל הַצָּבָא הִפְקִיד אַחַד שָׂרָיו, / וְלוֹ עַצְמוֹ בָּחַר בְּנֵי לְוָיָה.

נִמְשָׁךְ בְּאַהֲבָה אֶל בְּנוֹ דַּסְתָּן, / יָצָא לַדֶּרֶךְ אֶל זָבֻּלִסְתָּן.

כְּהִוָּדַע לְזָל דְּבַר צֵאת אָבִיו, / כִּסָּה הָאָרֶץ בִּצְבָאוֹ הָרָב.

הוּא וּמִהְרָבּ חוֹתְנוֹ, אֲדוֹן כָּבֻּל, / הִשְׁכִּימוּ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַבָּא. [1755]

אֶת הַכַּדּוּר הִטִּיל אֶל הַגָּבִיעַ, ¹³⁵ / וְקוֹל תְּרוּעָה עָלָה מֵעֲבָרִים.

צְבָא זָל כִּסָּה אֶת הַמִּישׁוֹר בֵּין הַר / לְהַר בְּמָגִנִּים בִּשְׁלַל צְבָעִים.

סוּסֵי־עֲרָב וְהַפִּילִים צָהָלוּ, / קוֹלָם נִשָּׂא לַחֲמִשָּׁה מִילִין.

מֵהַפִּילִים אֶחָד עָצוּם קֻשַּׁט, / וְכֵס זָהָב הִרְכִּיבוּ עַל גַּבּוֹ.

בַּכֵּס הוֹשִׁיבוּ אֶת רֻסְתַּם הַבְּרוֹשׁ, / וּמֶה עָצְמוּ כְּתֵפָיו וְצַוָּארוֹ! [1760]

חֲגוּר מָתְנַיִם, לְרֹאשֵׁהוּ כֶּתֶר, / קֶשֶׁת בַּכַּף וּמִלְּפָנָיו מָגֵן –

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ לְמֵרָחוֹק סָבוֹ, / עָרַךְ צְבָאוֹ בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ. [v.228]

יָרְדוּ מֵהַסּוּסִים מִהְרָבּ וְזָל / וְהַזְּקֵנִים, הַנִּכְבָּדִים בָּעָם.

אֶחָד־אֶחָד הִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם / בְּעוֹד פִּיהֶם מָלֵא הַלֵּל לְסָם.

כִּרְאוֹת הַסָּב נֶכְדּוֹ, אֶת צַוָּארוֹ / וְאֶת כְּתֵפָיו, פָּרְחוּ פָּנָיו כְּוֶרֶד. [1765]

חִיֵּךְ בְּלֵב שָׂמֵחַ כִּרְאוֹתוֹ / גּוּר־הָאַרְיֵה רוֹכֵב עַל גַּב הַפִּיל.

אָז הֱבִיאוֹ בְּרֶמֶז לְפָנָיו, / סָקַר אוֹתוֹ בַּכֶּתֶר וּבַכֵּס,

וְכֹה בֵּרַךְ נֶכְדּוֹ: ‘אַרְיֵה גִּבּוֹר! / יִהְיֶה הָאשֶׁר חֶלְקְךָ תָּמִיד.’

רֻסְתַּם נָשַׁק כֵּס סָם, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, / בֵּרַךְ סָבוֹ בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה.

‘מַצְבִּיא־תֵּבֵל’ – אָמַר – "חֲיֵה בְּאשֶׁר. / אֲנִי הַנֵּצֶר וְאַתָּה שָׁרְשִׁי. [1770]

עֶבֶד גִּבּוֹר־הַחַיִל סָם אֲנִי, / אַךְ לֹא נוֹלַדְתִּי לְשֵׁנָה וּלְיַיִן.

שְׁאֵלָתִי רַמָּךְ, קוֹבַע וָנֶשֶׁק. / אֶת בִּרְכוֹתַי אֶשְׁלַח בְּחֵץ וּבְקֶשֶׁת.

רָאשֵׁי אוֹיְבַי אֶרְמֹס בְּפַרְסוֹתַי / בִּרְצוֹן יַזְדָּן גָּדוֹל, שׁוֹפֵט הָאָרֶץ.

פָּנַי, אוֹמְרִים לִי, מַזְכִּירִים פָּנֶיךָ. / הֲגַם כִּגְבוּרָתְךָ גַּם גְּבוּרָתִי?'

כְּאָמְרוֹ כֵּן צָנַח מֵעַל הַפִּיל, / וְהַמַּצְבִּיא תָּפַשׂ כַּף־יַד נֶכְדּוֹ,

נָשַׁק עַל שְׂעָרוֹ וְעַל עֵינָיו, / בְּעוֹד הַפִּיל בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה.

עַתָּה שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָאַרְמוֹן, / וְשׂוֹחֲחוּ מְאֻשָּׁשִׁים בַּדֶּרֶךְ.

בְּכָל הָאוּלָמוֹת הִצִּיב כִּסְאוֹת / זָהָב. אָכְלוּ, שִׂמְּחוּ לִבָּם בְּיַיִן. [v.229]

חֹדֶשׁ יָמִים עָבַר בְּבַטָּלָה / מִבְּלִי לַחְגֹּר מָתְנַיִם לְעָמָל.

שָׁתוּ שֵׁכָר לְקוֹל זִמְרָה וָנֵבֶל, / וְשׂוֹחֲחוּ יַחְדָּו בְּלֵב שָׂמֵחַ. [1780]

דַּסְתָּן תָּפַשׂ פִּנָּה אַחַת; רֻסְתַּם, / אַלָּה כְּבֵדָה בַּיָּד, פִּנָּה שְׁנִיָּה;

עַל הַכִּסֵּא מִמּוּל הִרְגִּיעַ סָם, / הִשְׁמִיט נוֹצַת הַנֶּשֶׁר מִכִּתְרוֹ.

יָשַׁב מֻקְסָם וּמִשְׁתּוֹמֵם לַנֶּכֶד, / וְכָל הַזְּמַן קָרָא בְּשֵׁם יַזְדָּן:

'בְּאֵלֶּה הַכְּתֵפַיִם, הַצַּוָּאר / וְהֶחָזֶה, בִּכְמוֹ קְנֵה־סוּף מָתְנַיִם,

בִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם כְּכַרְעֵי גָּמָל, / בְּלֵב אַרְיֵה וּבְכֹחַ נְמֵרִים, [1785]

בַּזֹּהַר הַקּוֹרֵן מִיפִי פָּנָיו – / אֵין בָּעוֹלָם דּוֹמֶה בַּגִּבּוֹרִים.'

וּלְזָל אָמַר: 'אִם עַד מֵאָה דּוֹרוֹת / תִּשְׁאַל, אִישׁ לֹא שָׁמַע כִּי בְּנִתּוּחַ

יוּצָא תִּינוֹק מֵרֶחֶם הוֹרָתוֹ, / בָּרִיא וְתָם כְּפִי אֲשֶׁר הוּצָא.

אֶלֶף בְּרָכוֹת מַגִּיעוֹת לְסִימֻרְגֹ, / כִּי אַךְ יַזְדָּן הֶרְאָה לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

הָבָה נִשְׁתֶּה בְּנַחַת “לְחַיִּים”, / נִשְׁטֹף בְּיַיִן דַּאֲגַת נַפְשֵׁנוּ. [1790]

כִּי הָעוֹלָם פֻּנְדָּק בְּצַד הַדֶּרֶךְ, / זְקֵנִים יוֹצְאִים וַחֲדָשִׁים בָּאִים.'

נָתְנוּ בַּכּוֹס עֵינָם עַד הִשְׁתַּכְּרוּ, / שָׁתוּ לְחַיֵּי זָל וְהַמַּצְבִּיא.

מִהְרָבּ הִרְבָּה לִשְׁתּוֹת, וְלֹא רָאָה / עוֹד אִישׁ לִפְנֵי עֵינָיו זוּלַת עַצְמוֹ.

הֵרִיעַ: 'מַה־לִּי זָל, וּמַה־לִּי סָם? / וּמַה הַשָּׁהּ, הַכֶּתֶר וְהַזֹּהַר?

אֲנִי, רֻסְתַּם וְרַמָּכִי שַׁבְּדִיז – / וְאֵין עָנָן אֲשֶׁר יַקְדִּיר שָׁמֵינוּ. [1795]

כְּקֶדֶם אֲחַדֵּשׁ אָרְחוֹת צַֹחָּךּ, / וּמֻשְׁק נָקִי אָשִׂים אָבָק רַגְלַי.

אֵלְכָה־נָא וְאָכִין אֶת כְּלֵי־הַזַּיִן.' / לְשׁוֹן בְּדִיחָה נָקַט וּדְבַר לָצוֹן. [v.230]

דַּסְתָּן וָסָם מִלְּאוּ פִּיהֶם בִּצְחוֹק, / כִּי זֶה מִהְרָבּ שִׂמַּח לִבּוֹתֵיהֶם.

מִקֵּץ חֹדֶשׁ יָמִים גָּמַר סָם אֹמֶר / לָשׁוּב אֶל אַפַּדְנוֹ הַמְהֻלָּל.

כְּצֵאת צְבָאוֹ עִם שַׁחַר לְדַרְכּוֹ, / לִוָּהוּ זָל בְּנוֹ תַּחֲנָה אַחַת. [1800]

נָסַע עִמּוֹ עַל גַּב הַפִּיל רֻסְתַּם, / לְהִפָּרֵד גַּם־כֵּן מֵעִם סָבוֹ.

אָמַר לְזָל אָבִיהוּ סָם: 'שְׁמַע, בְּנִי, / לַעֲצָתִי: הֱיֵה יָשָׁר הוֹלֵךְ,

וּלִפְקֻדַּת הַשָּׁהּ כַּוֵּן לִבֶּךָ. / טוֹבָה חָכְמָה מֵהוֹן וָעשֶׁר רַב,

מְנַע מֵרַע רַגְלֶיךָ כָּל יָמֶיךָ, / וְאַל תָּסוּר מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים,

אִישׁ בָּעוֹלָם לֹא יַאֲרִיךְ לָעַד. / שַׁוֵּה לְנֶגְדְּךָ דָּבָר אֶחָד: [1805]

אַשְׁרֵי אָדָם בַּר־לֵב, יָשָׁר הוֹלֵךְ. / זֹאת עֲצָתִי וְאַל תָּסוּר מִמֶּנָּה.

אֲנִי מַרְגִּישׁ וְגַם יוֹדֵעַ, כִּי / יוֹמִי קָרוֹב לָבוֹא, לֹא יְאַחֵר.'

מִשְּׁנֵי בָּנָיו נִפְרַד וְכֹה אָמַר: / ‘מֵעֲצָתִי אַל תִּתְעַלְּמוּ, בָּנַי!’

מֵעַל פִּילָיו תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, / עָלָה שָׁמַיְמָה קוֹל פַּעֲמוֹנִים.

פָּרָשׁ אִירָן שׁוֹחֵר הָאַהֲבָה / נָשָׂא אֶת פְּעָמָיו לַמַּעֲרָב. [1810]

לִוּוּהוּ שְׁנֵי צֶאֱצָאָיו בְּדֶמַע, / אַךְ עֲצוֹתָיו שָׁמְרוּ עִמָּם בַּלֵּב,

לִוּוּהוּ תַּחֲנוֹת שָׁלשׁ וְשָׁבוּ, / וְסָם הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ הָאֲרֻכָּה.

עַתָּה מִשָּׁם שַׂר־הַצָּבָא דַּסְתָּן, / צְבָאוֹ הִסִּיעַ לְעִירוֹ סִיסְתָּן.

עִם בְּנוֹ הַכְּפִיר עוּל־הַיָּמִים, / מִזְרָק בַּכַּף, בִּלָּה בַּנְּעִימִים. [v.231]

רוסתּם הורג את הפיל הלבן

פַּעַם אַחַת אַחַר שִׁבְתָּם בַּגַּן, / כְּהֵיטִיבָם לִבּוֹתֵיהֶם בַּיַּיִן [1815]

לְקוֹל מֵיתְרֵי־הַנֵּבֶל הַהוֹמִים, / עִם יְדִידִים טוֹבִים, יְדוּעֵי־שֵׁם,

שׁוֹתִים שֵׁכָר אָדֹם בִּגְבִיעֵי־בְּדֹלַח, / עַד כִּי רֹאשָׁם עַל צַוָּארָם סְחַרְחַר,

פָּנָה זָל אֶל רֻסְתַּם וְכֹה אָמַר: / 'בְּנִי הָאָצִיל וְהַזּוֹהֵר כַּשֶּׁמֶשׁ!

הָכֵן בִּגְדֵי כָּבוֹד לְגִבּוֹרֶיךָ, / סוּסִים לְלוֹחֲמֶיךָ הַגֵּאִים.'

רֻסְתַּם חִלֵּק זָהָב וַחֲפָצִים / וְכֵן סוּסֵי עֲרָב עַל רִתְמָתָם. [1820]

שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָה חִלֵּק גַּם בֵּין הָעָם, / כָּל אִישׁ וְאִישׁ שָׁב עִם אֶשְׁכָּר הַבַּיְתָה.

עָיֵף סָר זָלִזַר אֶל הַהַרְמוֹן, / מִשְׁכַּן נָשָׁיו כַּדָּת וְכַמִּנְהָג,

וְתַּהַמְתַּן, רֹאשׁוֹ סוֹבֵב עָלָיו, / צָעַד אֶל מִשְׁכָּנוֹ, חֲדַר־שְׁנָתוֹ.

עוֹד הוּא אָפוּף חַבְלֵי־שֵׁנָה כְּבֵדִים, / וְקוֹל קוֹרֵא הֵעִיר אוֹתוֹ בַּפֶּתַח:

‘פִּיל מַצְבִּיאֵנוּ הַלָּבָן נִתֵּק / כְּבָלָיו וּמְאַיֵּם עַל תּוֹשָׁבֵינוּ!’ [1825]

כִּשְׁמֹעַ תַּהַמְתַּן אֶת הַקְּרִיאָה, / קָם נֶאֱזָר בְּאֹמֶץ וּגְבוּרָה,

תָּפַשׂ אַלַּת־סָבוֹ הָאַדִּירָה, / וּבָהּ מִהֵר עֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ הַחוּצָה.

הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַמִּפְתָּן / עִכְּבוּהוּ בְּלֶכְתּוֹ וְכֹה אָמְרוּ:

'אֲנַחְנוּ יְרֵאִים מִמַּצְבִּיאֵנוּ / לִפְתֹּחַ לְפָנֶיךָ אֶת הַשַּׁעַר.

אָפֵל הַלַּיְלָה וְהַפִּיל חָפְשִׁי, / אֵיךְ יָד נִתֵּן חַיֶּיךָ לְסַכֵּן?' [1830] [v.232]

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים כָּעַס רֻסְתַּם, / הִכָּה עַל רֹאשׁ הָאִישׁ הַמְדַבֵּר,

עַד כִּי רֹאשׁוֹ הָיָה עָלָיו סְחַרְחַר. / וְכַאֲשֶׁר הִפְנָה כַּפּוֹ אֶל הַשְּׁאָר,

נָסוּ הַלָּלוּ מִגִּבּוֹר־הֶחָיִל. / הַנֶּחֱרָץ הִגִּיעַ אֶל הַדֶּלֶת,

הִכָּה בְּאַלָּתוֹ בַּשַּׁרְשְׁרוֹת / וּבַבָּרִיחַ, וּשְׁבָרָם כְּקַשׁ.

כְּרוּחַ סְעָרָה פָּרַץ הַחוּצָה, / אַלָּה עַל הַכָּתֵף, נָקָם בָּרֹאש', [1835]

וְאֶל הַפִּיל עֲנַק־הַגֵּו מִהֵר, / הַמְאַיֵּם וְהַנוֹהֵם כַּנִּיל.

הִבִּיט וְהַר שׁוֹאֵג רָאוּ עֵינָיו, / הָאֲדָמָה תַּחְתָּיו כְּדוּד רוֹתֵחַ.

אֶת לוֹחֲמָיו מָצָא מְפֻזָּרִים / כְּעֵדֶר רְחֵלִים מִפְּנֵי זְאֵב.

רֻסְתַּם נָתַן בְּקוֹל כְּמוֹ אַרְיֵה, / וּבְלִי מוֹרָא הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו.

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ הַפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל, / הָרַס אֵלָיו כְּהַר לְהַתְקָפָה, [1840]

הֵרִים אֶת חַרְטֻמּוֹ עַל הַקָּרֵב, / לְהַכּוֹתוֹ מַכָּה אַחַת נִצַּחַת,

אוּלָם רֻסְתַּם הִקְדִּים בְּאַלָּתוֹ, / הָלַם בּוֹ וְשִׁנָּה אֶת צוּרָתוֹ.

הִרְעִיד הַר בִּיסֻתּוּן מֵהַמַּכָּה, / כָּרַע תַּחְתָּיו מִסְכֵּן וְאֵין־אוֹנִים.

מוֹטֵט הַפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל וּמֵת, / וְתַהַמְתַּן חָזַר אֶל יְצוּעוּ.

יָשֵׁן הָעֶלֶם, כַּאֲשֶׁר עָלְתָה / חַמָּה עִם פְּנֵי כּוֹבֶשֶׁת לְבָבוֹת, [1845]

וּלְזָל הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה, אֵיךְ בְּנוֹ / רֻסְתַּם נִלְחַם בַּפִּיל הַמִּתְהוֹלֵל,

אֵיךְ בָּאַלָּה שָׁבַר אֶת צַוָּארוֹ, / וְלֶעָפָר הִשְׁלִיךְ אֶת גּוּפָתוֹ.

כִּשְׁמֹעַ זָל אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, / מֵהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף, אָמַר:

'חֲבָל עָלָיו, עַל הָעֲנָק, הַפִּיל, / אֲשֶׁר שַׁאֲגָתוֹ כִּשְׁאוֹן הַנִּיל.

בַּקְּרָב לֹא־פַּעַם פִּיל זֶה מִשְׁתּוֹלֵל / שָׁבַר בְּהַתְקָפָה צִבְאוֹת אוֹיֵב. [1850] [v.233]

לַמְרוֹת נִצְחוֹנוֹתָיו הַנּוֹדָעִים, / גָּבַר עָלָיו צֶאֱצָאִי רֻסְתַּם.'

דַּסְתָּן קָרָא אֵלָיו אֶת תַּהַמְתַּן, / נָשַׁק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל יָדָיו,

וְכֹה אָמַר: 'גּוּר אֲרָיוֹת גִּבּוֹר! / גָּדְלוּ כְּבָר צִפָּרְנֶיךָ וְאָמַצְתָּ,

יַלְדוּת דּוֹמָה לְיַלְדוּתְךָ אֵינֶנָּה, / בְּזֹהַר, בְּקוֹמָה וּבִגְבוּרָה.

אוּלָם לִפְנֵי אֲשֶׁר תְּהִלָּתְךָ / כְּנָפַיִם תַּעֲשֶׂה וְתִכְבָּלְךָ, [1855]

לִנְקֹם דַּם נַרִימָן חֲגֹר מָתְנַיִם / וְהֵחָפֵז לָצֵאת אֶל הַר סִפַּנְד.

תִּרְאֶה מִבְצָר, רֹאשׁוֹ בַּעֲנָנִים, / עָלָיו הַנֶּשֶׁר לֹא יִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם.

חוֹמָה לוֹ, פַּרְסָאוֹת אַרְבַּע לָאֹרֶךְ, / וּפַרְסָאוֹת אַרְבַּע לָרֹחַב לָהּ,

מָלֵא הוּא מַיִם, יֶרֶק וְזָהָב, / וַאֲנָשִׁים בּוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

עֵצִים הַרְבֵּה שָׁם וּמִזְרָע וָגֶפֶן, / אִישׁ לֹא רָאָה אֲתָר יָפֶה כָּזֶה. [1860]

יַזְדָּן בֵּרְכוֹ בְּבַעֲלֵי מִקְצוֹעַ / וּבְאִילָנוֹת נוֹשְׂאֵי פְּרִי לְמִינֵהוּ.

דֶּרֶךְ אַחַת הוֹבִילָה אֶל הַשַּׁעַר, / אֲשֶׁר קַשְׁתּוֹ נוֹגַעַת בַּשָּׁמַיִם.

נַיְרַם, נוֹשֵׂא כַּדּוּר הַמַּצְבִּיאִים, / שָׂם פְּעָמָיו לִכְבּשׁ אֶת הַמִּבְצָר

עוֹד בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ פַרִידוּן, / בְּדֶרֶךְ בָּהּ אִישׁ לְפָנָיו לֹא בָּא.

יוֹמָם וָלַיְלָה הִתְחוֹלֵל הַקְּרָב, / בְּתַחְבּוּלוֹת עָרְמָה וּבִגְבוּרָה. [1865]

נִטַּשׁ הַקְּרָב לְמַעְלָה מִשָּׁנָה. / מָצוֹר שָׂם נַרִימָן עַל הַחוֹמָה,

עַד יוֹם אֶחָד פָּגְעָה בּוֹ אֶבֶן־קֶלַע, / וְהַגִּבּוֹר נָפַח אֶת נִשְׁמָתוֹ.

צְבָאוֹ בְּאֵין־רוֹעֶה נִלְחַם לַשָּׁוְא, / מוּבָס חָזַר אֶל פַרִידוּן הַגֵּא.

כְּהִוָּדַע הַמַּעֲשֶׂה לְסָם, / כִּי נַרִימָן הָעַז שָׂבַע קְרָבוֹת, [v.234]

שָׁאַג הַבֵּן הַמְקוֹנֵן כִּכְפִיר, / וְאַנְחוֹתָיו מִלְּאוּ אֶת הָעוֹלָם. [1870]

שִׁבְעָה יָמִים אָבַל עַל מוֹת אָבִיו. / כְּתֹם הָאֵבֶל לוֹחֲמָיו עָרַךְ,

אֶל הַמִּבְצָר שֵׁנִית צְבָאוֹ הִסִּיעַ, / וּבוֹ כִּסָּה מִדְבָּר וַעֲרָבָה.

בָּהָר בִּלָּה שָׁנִים וָחֳדָשִׁים, / וְלֹא מָצָא אֶל הַמִּבְצָר מָבוֹא.

מִשַּׁעַר הַמִּבְצָר אִישׁ לֹא יָצָא, / וְכֵן אֵלָיו לַחְדֹּר אִישׁ לֹא הִצְלִיחַ.

אַף אִם סָגוּר יִהְיֶה שָׁנָה וָחֹדֶשׁ, / בּוֹ לֹא יֶחְסַר אֲפִלּוּ קַשׁ אֶחָד. [1875]

סָם הִתְיָאֵשׁ בַּסּוֹף וְשָׁב הַבַּיְתָה / מִבְּלִי לִנְקֹם אֶת דַּם אָבִיו נַיְרַם.

עַתָּה, יַלְדִּי, הִנֵּה תּוֹרְךָ הִגִּיעַ; / בְּתַחְבּוּלוֹת תַּסִּיעַ צְבָאֲךָ.

בְּלֵב שָׂמֵחַ צֵא עִם שַׁיָּרָה, / וּרְאֵה בַּל יְגַלּוּךָ הַשּׁוֹמְרִים.

וְכַאֲשֶׁר תִּכְבּשׁ אֶת הַר־סִפַּנְד, / עֲקֹר אֶת בְּנֵי־הַחֲמָסִים מִשֹּׁרֶשׁ?

כָּל עוֹד אֵינְךָ יָדוּעַ בָּעוֹלָם, / אוּלַי תַּצְלִיחַ בְּמַסָּעֲךָ.' [1880]

עָנָה רֻסְתַּם: ‘לִפְקֻדָּתְךָ אֲנִי, / וּלְפִצְעֲךָ אָבִיא גַּם אֲרוּכָה.’

אָמַר לוֹ זָל: 'אַי, עֶלֶם גְּדָל עֵצָה! / הַטֵּה־נָא אֹזֶן לַאֲשֶׁר אַגִּיד:

לְבַשׁ־נָא כְּתֹנֶת נֶהָגֵי־גְּמַלִּים, / כַּנֵּס גְּמַלִּים כְּדֵי אֹרְחָה, עָרְכֵם,

וְצַו לְהַעֲמִיס עֲלֵיהֶם מֶלַח. / אֲבָל דְּאַג כִּי אִישׁ לֹא יַכִּירְךָ.

הַמֶּלַח בַּמִּבְצָר מִצְרָךְ יָקָר, / אֵין בּוֹ בַּמִּבְצָר סְחוֹרָה טוֹבָה מִמֶּנּוּ. [1885]

אָמְנָם גְּדוֹלָה הָעִיר מֵעַל הַשַּׁעַר, / אַךְ מְזוֹנָהּ תָּפֵל, פִּתָּהּ בְּלִי מֶלַח,

וְכַאֲשֶׁר יַבְחִינוּ בַּמִּטְעָן, / פָּנִים יָאִירוּ שׁוֹעַ וְקָטָן.'

רוסתּם יוצא להר־סיפּנד

שָׁמַע רֻסְתַּם, וּמַסָּעוֹ עָרַךְ / גַּם לְמִסְחָר וְגַם לְמִלְחָמָה.

הִטְמִין בַּמֶּלַח הָאַלָּה, אֲשֶׁר / נִלְחַם בָּהּ סָם, אִישׁ זְרוֹעַ וְקוֹמָה.

מִלּוֹחֲמָיו לָקַח עִמּוֹ לַדֶּרֶךְ / אַנְשֵׁי־עֵצָה וְגִבּוֹרִים בַּקְּרָב. [1890]

גַּם כְּלֵי־זֵינָם הִסְתִּיר הַפַּהְלַוָן / הַמְהֻלָּל בְּמִטְעֲנֵי הַמֶּלַח.

בְּבַת־צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו לַתַּחְבּוּלָה / מִהֵר עִם מַשָּׂאוֹ אֶל הַר־סִפַּנְד.

עוֹדוֹ מַעְפִּיל, רָאָהוּ הַשּׁוֹמֵר. / אֶל מְפַקְּדוֹ מִהֵר וְכֹה סִפֵּר:

'בַּמַּעֲלֶה צוֹעֶדֶת שַׁיָּרָה, / גְּמַלִּים הַרְבֵּה בָּהּ עַל נֶהָגֵיהֶם.

אִם תִּשְׁאֲלֵנִי מַה מַּעֲשֵׂיהֶם, / אַגִּיד לְךָ: הֵם סוֹחֲרִים בְּמֶלַח.' [1895]

הַמְפַקֵּד שָׁלַח מִיָּד מַלְאָךְ, / לִתְהוֹת עַל טִיב הַשַּׁיָּרָה וְשָׂח:

‘צֵא וַחֲקֹר מַה הַסְּחוֹרָה אִתָּם, / וְשׁוּב לְהוֹדִיעֵנִי תּוֹצָאוֹת.’

יָרַד הַצִּיר מִשַּׁעַר הַמִּבְצָר, / כְּמוֹ אָבָק לִפְנֵי רֻסְתַּם הוֹפִיעַ,

וְכֹה אָמַר: 'אֲדוֹן הַשַּׁיָּרָה! / הַגִּידָה מַה מַּשָּׂא עוֹמְשִׂים גְּמַלֶּיךָ?

אֶל מְפַקְּדִי אָשׁוּב וְאוֹדִיעֵהוּ, / וְגַם אֶשְׁמַע אֶת תְּשׁוּבָתוֹ אֵלֶיךָ." [1900]

עָנָה רֻסְתַּם לָאִישׁ וְכֹה אָמַר: / 'חֲזֹר אֶל שׁוֹלְחֲךָ הַמְהֻלָּל,

אֱמֹר לוֹ, כִּי בְּשִׂיחָתְךָ אִתָּנוּ / מָצָאתָ בְּמִטְעַן גְּמַלֵּינוּ מֶלַח.'

שָׁמַע זֹאת הַשָּׁלִיחַ וְחָזַר / אֶל מְפַקְּדוֹ גְּאֵה־הָרֹאשׁ וְשָׂח:

‘הַשַּׁיָּרָה כְּפִי אֲשֶׁר שִׁעַרְתִּי, / אָכֵן נוֹשֵׂאת עִמָּהּ אַךְ נֵטֶל מֶלַח.’

כִּשְׁמֹעַ הַנָּצִיב, קָם מִכִּסְאוֹ, / שִׂמְחָה בַּלֵּב וּשְׂחוֹק עַל שִׂפְתוֹתָיו, [1905]

צִוָּה לִפְתֹּחַ שַׁעַר הַמִּבְצָר / לִפְנֵי הַשַּׁיָּרָה הַמִּתְקָרֶבֶת.

כִּשְׁמֹעַ זֹאת רֻסְתַּם שׁוֹחֵר־הַקְּרָב / הִסִּיעַ אֲנָשָׁיו אֶל הַחוֹמָה.

כְּהַגִּיעוֹ אַחַר עָמָל לַפֶּתַח, / קִבְּלוּ פָּנָיו מִבְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ.

רֻסְתַּם נִגַּשׁ אֶל מְפַקֵּד הָעִיר, / נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה בְּהַלֵּל,

שַׂק מֶלַח שַׁי הִנִּיחַ לְפָנָיו, / וְתִשְׁבָּחוֹת חִלֵּק לְכָל אֶחָד. [1910] [v.236]

אָמַר הַמְפַקֵּד: 'חֲיֵה לָעַד! / הֱיֵה־נָא שֶׁמֶשׁ לָנוּ וְיָרֵחַ.

קִבַּלְתִּי מַתְּנָתְךָ בְּרָב תּוֹדָה, / אַי, עֶלֶם טוֹב־לֵבָב, עוֹבֵד יַזְדָּן.'

רֻסְתַּם הָעֶלֶם אָז נִכְנַס לַשּׁוּק, / וְאַחֲרָיו שַׁיֶּרֶת הַגְּמַלִּים.

מֵעֲבָרִים נִצַּב עָלָיו הָמוֹן, / אִישׁ וְאִשָּׁה לָרֹב, זָקֵן וָיֶלֶד.

אֶחָד נָתַן שִׂמְלָה, אֶחָד זָהָב, / מִבְּלִי לַחְשֹׁד בַּבָּא קָנוּ הַמֶּלַח. [1915]

כְּבוֹא הַלַּיְלָה עַל מִבְצָר סִפַּנְד, / רֻסְתַּם זְרִיז הַכַּפַּיִם, וְעִמּוֹ

כָּל נוֹעָזָיו הָעֲרוּכִים לַקְּרָב, / שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל עֵבֶר הַנָּצִיב.

כְּהִוָּדַע לְקוֹעַ הַטִּירָה / תַּרְמִית רֻסְתַּם, תָּקַף אוֹתוֹ בְּכֹחַ.

אַךְ תַּהַמְתַּן הִקְדִּים מַכַּת־אַלָּה, / וְרֹאשׁ עָטוּר צָנַח אֶל הֶעָפָר.

יוֹשְׁבֵי הַמְּצוּדָה לַקְּרָב נִזְעָקוּ, / וּמִהֲרוּ לַחְסֹם בְּעַד הַצָּר. [1920]

הַחֲרָבוֹת בָּאֲפֵלָה הִבְהִיקוּ, / הָאֲדָמָה אָדְמָה מִדָּם כְּאֹדֶם.

מִדַּם הַחֲלָלִים הָמוּ גַּלִּים, / תֹּאמַר: ‘הִבְקִיעַ שַׁחַר מִשָּׁמַיִם!’

בַּחֶרֶב, בָּאַלָּה וּבַפְּלָצוּר / הִשְׁמִיד רֻסְתַּם אֶת כָּל שָׂרֵי סִפַּנְד,

וְכַאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ מֵחָדָשׁ זָרְחָה,/ וְהָעוֹלָם הֵאִירָה עַד כִּימָה,

מִכָּל חֵיל־הַמַּצָּב אִישׁ לֹא נוֹתַר, / אֲשֶׁר לְהִתְיַצֵּב יוּכַל בַּקְּרָב. [1925]

אַנְשֵׁי רֻסְתַּם פָּשְׁטוּ בְּכָל פִּנָּה, / וְלֹא הוֹתִירוּ אִישׁ בֵּין הַחַיִּים.

עוֹד תַּהַמְתַּן סוֹבֵב בִּפְנִים הָעֹפֶל, / רָאָה בַּחוּן עָשׂוּי מֵאֶבֶן־צֹר.

דֶּלֶת בַּרְזֶל מָנְעָה אֶת כְּנִיסָתוֹ. / חָרָשׁ אָמָּן קְבָעָהּ, חִזֵּק בְּרִיחֶיהָ.

אֲבָל רֻסְתַּם הִכָּה בָּהּ בָּאַלָּה, / שְׁבָרָהּ וּבַעֲדָהּ פָּרַץ הַחַדְרָה.

מָצָא בִּפְנִים חֲדַר־כִּפָּה גָּבֹהַּ / מָלֵא מִפֶּה לְפֶה דִּינְרֵי זָהָב. [1930] [v.237]

עָמַד תָּמֵהַּ לְמַרְאֵה עֵינָיו, / מֵרֹב פְּלִיאָה נָשַׁךְ אֶת שִׂפְתוֹתָיו.

אֶל גִּבּוֹרָיו גְּאֵי־הָרֹאשׁ קָרָא: / 'מִי מַעֲלֶה כָּזֹאת עַל לְבָבוֹ?

הֵן לֹא הוֹתִיר זָהָב בָּאֲדָמָה, / וְלֹא פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים בַּיָּם,

כִּי נֶאֶסְפוּ מִכָּל הַמְּצוּלוֹת, / וּפֹה בּוֹרְקִים בַּעֲרֵמוֹת גְּדוֹלוֹת.'

רוסתּם מודיע את נצחונו במכתב לזאל

מִכְתָב כָּתַב רֻסְתַּם אֶל זָל אָבִיו / עַל מַעֲשָׂיו וּמַהֲלַךְ הַקְּרָב: [1935]

'אֶפְתַּח שְׂפָתַי בְּשֶׁבַח הַבּוֹרֵא, / אֲדוֹן הַנְּמָלָה וְהַנָּחָשׁ,¹³⁶

אֲדוֹן חַמָּה וְנֹגַהּ וּמַאְדִּים, / אֲדוֹן שָׁמַיִם סוֹבְבִים תָּמִיד.¹³⁷

יִשְׁלַח בְּרָכָה עַל זָלִזַלר אָבִי, / גִּבּוֹר זָבֻּל, אֲשֶׁר דּוֹמֶה־לוֹ אַיִן:

מִפְלַט הַלּוֹחֲמִים, הוּא גַּב אִירָן, / מֵנִיף אֶת נֵס כָּוֶה עַד כּוֹכָבִים,

מַמְלִיךְ שָׁהִים וּמַחֲרִים כִּסְאוֹת, / וּפְקֻדּוֹתָיו עַד שֶׁמֶש וְיָרֵחַ. [1940]

בְּמִצְוָתְךָ לְהַר־סִפַּנְד הִגַּעְתִּי, / וְהוּא עָצוּם, רֹאשׁוֹ תּוֹמֵךְ שְׁחָקִים.

מַעְפִּיל עוֹדֶנִּי בְּמִדְרוֹן הָהָר, / שָׁלַח בְּרָכָה נְצִיב הַמְּצוּדָה,

וּבְרִשְׁיוֹנוֹ נִכְנַסְנוּ לַמִּבְצָר. / הַמַּעֲשִׂים קָרוּ כְּמוֹ צִפִּיתִי.

זְמַן רַב לֹא הִתְמַהְמַהְנוּ בְּתוֹכוֹ, / עִם חֲשֵׁכָה בְּהַתְקָפָה פָּתַחְנוּ. [v.238]

הִרְבֵּינוּ חֲלָלִים וְגַם פְּצוּעִים, / רַבִּים הִשְׁלִיכוּ אֶת נִשְׁקָם לִבְרֹחַ. [1945]

מָצָאתִי אֲלָפִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת / כִּכְּרֵי זָהָב וָכֶסֶף לַסּוֹחֵר.

מַחֲלָצוֹת אָסַפְתִּי וּשְׁטִיחִים, / שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה וּרְכוּשׁ יָקָר מְאֹד,

כְּבֻדָּה אֲשֶׁר לֹא תִּסָּפֵר מֵרֹב, / אִם גַּם יָמִים וָחֳדָשִׁים יִמְנוּהָ.

עַתָּה, אָבִי, מַה תְּצַוֵּנִי עוֹד? / הַזְהִירָה וְהַצְלַח בְּכָל דְּרָכֶיךָ.'

הָרָץ מִהֵר כְּרוּחַ סְעָרָה, / מָסַר לַפַּהְלַוָן אֶת הָאִגֶּרֶת. [1950]

כִּקְרֹא זָל אֶת אִגֶּרֶת בְּנוֹ, אָמַר: / ‘תָּבוֹא בְּרָכָה עַל רֹאשׁ הַמְהֻלָּל.’

מֵהַבְּשׂוֹרָה קָרַן דַּסְתָּן בֶּן־סָם, / תֹּאמַר: ‘אָכֵן הִצְעִיר הָאִישׁ שָׁנִים!’

מִכְתַּב־תְּשׁוּבָה שָׁלַח הָאָב לַבֵּן / וּבוֹ עָמַד עַל כָּל הָעִנְיָנִים.

פָּתַח דְּבָרוֹ בְּשֶׁבַח הַבּוֹרֵא, / וְהֶאֱרִיךְ: 'אוֹתוֹ מִכְתָּב יָקָר,

אֲשֶׁר נִכְתַּב בְּמַזָּל־טוֹב, קָרָאתִי, / וּמִשִּׂמְחָה רוֹקֵד בִּי לְבָבִי. [1955]

הַקְּרָב אֲשֶׁר נִטַּשׁ הוֹלֵם לְךָ. / עוֹדְךָ יֶלֶד, אַךְ מַעַשְׂךָ גָּדוֹל.

אַתָּה הֵאַרְתָּ נֶפֶשׁ נַרִימָן, / וְכָל אוֹיְבָיו שָׂרַפְתָּ בְּאִשְּׁךָ.

גְּמַלִּים לַאֲלָפִים שָׁלַחְתִּי כְּבָר / אֵלֶיךָ, לְהַסִּיעַ הַמִּטְעָן.

כְּקָרְאֲךָ דְּבָרִי מַהֵר וְשׁוּב, / כִּי בְּלִי פָּנֶיךָ אֵין חַיַּי חַיִּים.

טְעַן אֶת הַגְּמַלִּים מִן הַמֻּבְחָר, / שְׁלַח אֵשׁ נָקָם בַּמְּצוּדָה וְשׁוּב.' [1960]

כִּקְרֹא רֻסְתַּם אִגֶּרֶת זָל אֵלָיו, / קָפְצָה עָלָיו שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

מֵהַשָּׁלָל הָרָב אֲשֶׁר אָסַף / בָּחַר טַבְּעוֹת־חוֹתָם וַחֲרָבוֹת, [v.239]

קְסָדוֹת וְאַבְנֵי־חֵן טוֹבוֹת לְכֶתֶר, / אֲרִיגֵי־סִין, רִקְמַת־תְּמוּנוֹת בְּמֶשִׁי –

כָּל אֵלֶּה בְּאוֹרְחַת־גְּמַלִּים גְּדוֹלָה / שִׁגֵּר אֶל זָל אָבִיו, גִּבּוֹר אִירָן.

אֶת הַמִּבְצָר כַּמְצֻוֶּה שָׂרַף, / וַעֲשָׁנוֹ הִרְקִיעַ לַשְּׁחָקִים. [1965]

מִשָּׁם בְּגַעְגּוּעִים וּבְלֵב שָׂמֵחַ / שָׂם פְּעָמָיו לַדֶּרֶךְ כְּסוּפָה.

כְּהִוָּדַע לְזָל, אֲדוֹן נִימְרוּז, / כִּי הַגִּבּוֹר, אוֹר־הָעוֹלָם, קָרֵב,

עָרַךְ לוֹ קַבָּלַת־פָּנִים כָּל רֹבַע, / וְהָרְחוֹבוֹת קֻשְּׁטוּ לִקְרַאת בּוֹאוֹ.

עָלְתָה תְּרוּעָה גְּדוֹלָה, הִשְׁמִיעוּ קוֹל / הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַפַּעֲמוֹנִים.

רֻסְתַּם עָשָׂה דַּרְכּוֹ בְּקֹצֶר־רוּחַ / וּלְבֵית דַּסְתָּן הִגִּיעַ בְנִימְרוּז. [1970]

מִיָּד מִהֵר אֶל רוּדָבֶּה אִמּוֹ, / הִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם לְפָנֶיהָ.

נָשְׁקָה זוֹ צַוָּארוֹ וְאֶת חָזֵהוּ, / הִבִּיטָה בּוֹ וְגַם שִׁבְּחָה מַרְאֵהוּ.

בָּא תּוֹר הָאָב: חִבֵּק אֶת יַקִּירוֹ, / וּמַתָּנוֹת הִשְׁפִּיעַ עַל עִירוֹ.

מכתב זל אל סאם

אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמַּרְנִינָה לְסָם /הוֹדִיעַ בְּנוֹ הַמְהֻלָּל בִּכְתָב,

וּבַמִּכְתָּב לֹא הֶחֱסִיר דָּבָר / מֵהַגִּבּוֹר הַשָּׂב וְהֶחָכָם. [1975]

עִם הַמִּכְתָּב שָׁלַח מַתְּנוֹת בְּרָכָה / לָאָב גַם לִשְׁאָר יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת.

כְּבוֹא הָרָץ עִם הַמִּכְתָּב אֶל סָם, / פָּרְחוּ פָּנָיו מֵאשֶׁר כְּשׁוֹשָׁן.

טוֹב לֵב עָרַךְ מִשְׁתֶּה, כְּמוֹ אָבִיב / שָׂמֵחַ, הַגִּבּוֹר הַמְהֻלָּל.

לָרָץ נָתַן בְּגָדִים וְסוּס, מִמֶּנּוּ / לֹא שָׂבַע לִשְׁמֹעַ עַל רֻסְתַּם. [v.240]

מִכְתַּב־תְּשׁוּבָה הֵכִין אֶל בְּנוֹ, זָלִזַר / גְּאֵה־הָרֹאשׁ, וּבֵין הַיֶּתֶר שָׂח: [1980]

'אֵינֶנִּי מִתְפַּלֵּא וּמִשְׁתּוֹמֵם, / כִּי לֵב אַמִּיץ לְגוּר־הָאֲרָיוֹת.

גּוּר־אֲרָיוֹת אֲשֶׁר אַךְ־זֶה נוֹלַד, / אִם יְאַמְצֶנּוּ לְבֵיתוֹ מוּבַּד,

בֵּין אֲנָשִׁים יִגְדַּל בְּאֵין צְוָחָה, / כָּל עוֹד לוֹ לֹא צָמְחוּ נִיבֵי הַטֶּרֶף,

גַּם אִם דַּד לְבִיאָה אֶל פִּיו לֹא בָּא, / בַּסּוֹף יָשׁוּב אֶל טֶבַע מוֹלִידוֹ.

אֵינֶנִּי מִתְפַּלֵּא לְתַּהַמְתַּן, / גִּבּוֹר אַמִּיץ הוּא כְּאָבִיו דַּסְתָּן. [1985]

לֹא יַעַבְרוּ שָׁנִים וְיִתְחַזֵּק, / אֶצְלוֹ מַחְסֶה אָז יְבַקְּשׁוּ כְּפִירִים.'

חָתַם אֶת הָאִגֶּרֶת הַכְּתוּבָה, / קָרָא לָרָץ לָצֵאת לַמַּלְאֲכוּת.

הָרָץ נָשָּׂא אֶת פְּעָמָיו אֶל זָל, / עִמּוֹ מַתְּנַת הַשָּׂר וְהָאִגֶּרֶת.

עָלַץ לְבַב הַפַּהְלַוָן, חָיְתָה / נַפְשׁוֹ מִכָּל אֲשֶׁר פָּעַל הַנַּעַר.

עוֹלָם כֻּלּוֹ תָּלָה בּוֹ תִּקְווֹתָיו, / מִנִּי הָאָרֶץ עַד מַזַּל טָלֶה. [1990]

עַתָּה חַיָּב אֲנִי עוֹד לְהַשְׁמִיעַ / אֶת צַוָּאַת הַמֶּלֶךְ הַמּוֹשִׁיעַ,

מָה הָעֵצָה נָתַן לִבְנוֹ נַוּדַֹר, / לִפְנֵי עָזְבוֹ הַכֵּס וְהֶהָדָר.

צוואת מנוצי’הר לבנו

כִּמְלֹאת לַשָּׁהּ שָׁנִים שִׁשִּׁים כִּפְלַיִם, / הִתְקִין עַצְמוֹ לָצֵאת מֵהָעוֹלָם.

הִגִּיעוּ הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים, / וּבַחֲנוּ בַּשַּׁחַק עֲתִידוֹ.

רָאוּ כִּי יוֹם־הַמָּוֶת לֹא רָחוֹק, / עֵת לַעֲקֹר מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. [1995]

נָתְנוּ דַּעְתָּם עַל זֶה הַיּוֹם הַמַּר, / אֲשֶׁר הַזֹּהַר בּוֹ יִדְעַךְ, וְשָׂחוּ:

'הַיּוֹם לָצֵאת אֶל הָעוֹלָם הַבָּא, / אוּלַי לִפְנֵי יַזְדָּן לָשֶׁבֶת, בָּא.

עֵת לְהַשְׁלִים דְּבָרִים אֲשֶׁר הִזְנַחְתָּ, / אַל יִתְפָּשְׂךָ הַמָּוֶת לֹא־מוּכָן. [v.241]

הַמִּשְׁאָלוֹת כֻּלָּן לֹא תִּתְגַּשֵּׁמְנָה, / עֵת לְהָשִׁיב גּוּפְךָ אֶל הֶעָפָר.¹³⁸

כִּשְׁמֹעַ מַנוּצִ’הְר דִּבְרֵי חוֹזָיו, / שִׁנָּה סִדְרֵי חַיָּיו בַּחֲצֵרוֹ. [2000]

אָסַף אֶת מוּבַּדָּיו וְיוֹעֲצָיו, / וְכָל סוֹדוֹת לִבּוֹ גִּלָּה לָהֶם.

קָרָא אֵלָיו אֶת הַנָּסִיךְ נַוּדַֹר, / וְאֶל אָזְנָיו הִשְׁמִיעַ עֲצָתוֹ:

'כֵּס מֶלֶךְ, מַהוּ? – הֲבָלִים וָתֹהוּ. / רָאוּי אֵינֶנּוּ לִתְשׂוּמַת־הַלֵּב.

זֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אֲנִי / קוֹשֵׁר מָתְנַיִם לְעָמָל וּלְצַעַר.

שִׂמְחָה וָאשֶׁר לֹא מְעַט מָצָאתִי, / כְּהִתְהַלְּכִי לִפְנֵי הַשָּׁהּ, זְקֵנִי. [2005]

בְּזֹהַר פַרִידוּן מָתְנַי חָגַרְתִּי, / בַּעֲצָתוֹ הֶפְסֵד הָפַכְתִּי רֶוַח.

מִסַּלְם וּמִתּוּר נָקָם לָקַחְתִּי, / נִקְמַת סָבִי אִירַג', יִנּוֹן זִכְרוֹ.

מִבְּנֵי־עַוְלָה טִאטֵאתִי הָעוֹלָם, / עָרִים בָּנִיתִי, מִבְצָרִים הַרְבֵּה,

וְאִם תִּשְׁאַל: “הַאֵלֶּה הֵם חַיִּים?” / דַּע, הַחֶשְׁבּוֹן נִסְתָּר מֵעֵין־אָדָם.

אִילָן נוֹשֵׂא פְּרִי וְעָלִים מָרִים, / הַאִם לֹא טוֹב הַמָּוֶת מֵחַיָּיו? [2010]

עַתָּה אַחַר עָמָל וּמַתְלָאָה / אֲנִי מוֹסֵר לְךָ אוֹצָר וָכֶתֶר. [v.242]

וּכְמוֹ מִפַרִידוּן קִבַּלְתִּי אָנִי, / קַבֵּל אַתָּה מִמֶּנִּי כֵּס אָבוֹת.

דַּע, נְעוּרֶיךָ וְגוּפְךָ יִתַּמּוּ, / וְתַעֲבֹר לְאֶרֶץ חֲדָשָׁה.

הַמַּעֲשִׂים בִּלְבַד יִשָּׁאֲרוּ, / וְזִכְרְךָ בָּהֶם יִחְיֶה שָׁנִים.

הַתְּהִלָּה תִּהְיֶה מַשָּׂא נַפְשֶׁךָ, / בְּטֹהַר הַמּוֹצָא גַּם טֹהַר דָּת.¹³⁹ [2015]

אַל תַּעֲזֹב אֶת דַּת הָאֱלֹהִים, / כִּי בְּדָתוֹ תִּמְצָא עֵצָה טוֹבָה.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים עִם חֲדָשׁוֹת, / נָבִיא יוֹפִיעַ וּבְשׂוֹרָה בְּפִיו.

הוּא יִתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ מִמִּזְרָח, / אַל תְּמַהֵר לָבוֹא עִמּוֹ בְּרִיב.

לֵךְ אַחֲרָיו, דָּתוֹ הִיא דַּת יַזְדָּן, / הֲגֵה בְּתוֹרָתוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.

אַל עוֹד תָּסוּר מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, / כִּי הוּא בִּלְבַד מְקוֹר הַטּוֹב וָרָע.¹⁴⁰ [2020]

לֹא יֶאֱרַךְ הַיּוֹם וּצְבָא־תֻּרְכִּים / יוֹשִׁיב עַל כִּסְאֲךָ אֶת צוֹרְרֵנוּ.

עוֹד לְפָנֶיךָ נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים, / זְאֵב תִּהְיֶה, גַּם כֶּבֶשׂ – לִפְעָמִים.

כָּל הַצָּרוֹת מִבֶּן־פַּשַׁנְג תָּבֹאנָה, / כָּל מְצוּקָה וָפֶגַע – מִתּוּרָן.

בְּנִי, כִּי תִּדְבַּק אֵלֶיךָ הָרָעָה, / דַּסְתָּן וָסָם לְעֶזְרָתְךָ יָחוּשׁוּ.

הַחֹטֶר הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר אַךְ־זֶה / יָצָא מִגֶּזַע זָל וְסָם־נַיְרַם, [2025]

בְּפַרְסוֹתָיו יַרְעִיד אַדְמַת תּוּרָן, / בְּהוֹפִיעוֹ לִנְקֹם אֶת נִקְמָתְךָ.'

כִּלָּה דְּבָרוֹ, וְדִמְעוֹתָיו נִגְּרוּ. / אוֹתוֹ בִּכָּה מָרָה נַוּדַֹר יוֹרְשׁוֹ.

מִבְּלִי לָדַעַת חֹלִי כָּל יָמָיו, / וְלֹא מַדְוֶה מַתִּישׁ כּוֹחוֹת אָדָם,

עָצַם עַתָּה עֵינָיו הַמְּאִירוֹת, / וּבִנְשִׁיפָה קָרָה נָפַח נַפְשׁוֹ.

כֹּה נֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו הַשָּׁהּ, / וּשְׁמוֹ הַטּוֹב לָעַד לֹא יִשָּׁכַח. [2030]

ח. נַוּד֗ר: שבע שנים מלך

נוּדֹר עולה על כסא המלכות

כְּתֹם יְמֵי הָאֵבֶל עַל הָאָב,/ כִּתְרוֹ נַוּדַ֗ר הִגְבִּיהַּ עַד שַׁבְּתַאי.

בְּכֵס אָבִיו קִבֵּל קְהַל דּוֹרְשָׁיו,/ וְדִינָרִים חִלֵּק בֵּין לוֹחֲמָיו.

גְּדוֹלֵי אִירָן לִפְנֵי כִּסְאוֹ הָרָם /אֶחָד־אֶחָד נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה,

וְכֹה אָמְרוּ: ‘אֲנַחְנוּ עֲבָדֶיךָ,/ מָלֵא לִבֵּנוּ אַהֲבָה אֵלֶיךָ.’

אַךְ לֹא עָבְרוּ בְּכֹה יָמִים רַבִּים,/ וְלֵב הַשַּׁהְרְיָר עִוֵּת דַּרְכּוֹ.

עָלְתָה קִינָה מִכָּל קַצְוֵי הָאָרֶץ,/ רָאשִׁים הִלְבִּינוּ מִתִּגְרַת יָדוֹ.

אָרְחוֹת־אָבִיו הַיְשָׁרוֹת זָנַח,/ הִכְבִּיד עַל חֲכָמִים וּמוּבַּדִּים.

קָצָה נַפְשׁוֹ בְּכָל מִדָּה טוֹבָה,/ לִבּוֹ הָפַךְ לְעֶבֶד בֶּצַע־כֶּסֶף.

רָאשֵׁי בֵּית־אָב נִהְיוּ אַנְשֵׁי־צָבָא, /הָאַמִּיצִים נָשְׂאוּ לִבָּם לַכֶּתֶר.

כְּהִשָּׁמַע הַצְּעָקָה בָּאָרֶץ,/ וְהַעוֹלָם הִכָּה גַּלִּים כַּיָּם,

נִבְהַל הַשַׁהְרְיָר נְלוֹז־הַדֶּרֶךְ,/ וּלְסָם וּלְזָל שָׁלַח מִכְתָּב חָתוּם,

וְסָם אָז בְּסַגְסָר, מָזַנְדַּרָן./ תְּחִלָּה קָרָא בְּשֵׁם בּוֹרֵא־עוֹלָם,

אֲדוֹן מַאְדִּים וְנֹגַהּ וְחַמָּה,/ בּוֹרֵא הַפִּיל וְגַם הַנְּמָלָה:

'הֵן אֵין דָּבָר לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ,/ פְּקוּחָה עֵינוֹ גַּם עַל אֵזוֹב בַּקִּיר.

הַכֹּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַכֹּל־יָכוֹל,/ אִם הַדָּבָר גָּדוֹל וְאִם קָטָן.

עַתָּה, אֲדוֹן יָרֵחַ וְחַמָּה,/ רַחֵם עַל נֶפֶשׁ מַנוּצִ’הְר אָבִי,

אֲשֶׁר אָצַל לַכֶּתֶר מִזִּיווֹ,/ וְאַחֲרָיו הוֹרִישׁ לִי אֶת הַכֵּס.

הַרְעֵף בְּרָכָה עַל סָם גִּבּוֹר־הֶחָיִל /כְּגֶשֶׁם הַיּוֹרֵד מֵעֲנָנִים.

מַצְבִּיא גָּדוֹל, אֲשֶׁר רָאָה עוֹלָם,/ לוֹחֵם גֵּאֶה, נִכְבָּד בַּגִּבּוֹרִים!

יִפְרַח לִבְּךָ וְחָכְמָתְךָ תִּרְבֶּה,/ וְאַל תֵּדַע כְּאֵב אוֹ דְּאָגָה.

אוּלַי שָׁמַעְתָּ כְּבָר, אֲדוֹן־הָאָרֶץ,/ אֶת הַנִּגְלוֹת וְאֶת הַנִּסְתָּרוֹת?

לִפְנֵי עֲצֹם אָבִי אֶת עַפְעַפָּיו /דִּבֵּר הַרְבֵּה עָלֶיךָ, סָם־נַיְרַם,

כִּי גַּב לִי נֶאֱמָן יִהְיֶה הָאִישׁ,/ אֲשֶׁר כְּשַׂר־צָבָא וְגַם כְּרֵעַ

שׁוֹמֵר הַמְּדִינָה הָיָה לַשָּׁהּ,/ מֵאִיר כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ וְהַכֶּתֶר.

עַתָּה הַמַּמְלָכָה כְּמֶרְקָחָה,/ וְהַצָּרוֹת לֹא בָּאוּ עַד תֻּמָּן.

אִם לֹא תֹּאחַז בַּחֶרֶב הַנּוֹקֶמֶת,/ הָאָרֶץ תְּרוֹקֵן מִכֵּס וָכֶתֶר.'

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַמִּכְתָּב / אֶל סָם, אָנַח זֶה אֲנָחָה קָרָה.

כִּקְרֹא הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הַשֶּׂכְוִי,/ הִרְעִים בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן הַתֹּף.

בְּכַּרְגַּסָר גִּיֵּס צָבָא גָּדוֹל,/ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יָם יָרוֹק יֵבוֹשׁ.

כְּהוֹפִיעוֹ בִּגְבוּל אִירָן, יָצְאוּ /הַנִּכְבָּדִים לִפְגּשׁ אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ.

בָּרֶגֶל בָּאוּ אֶל אַמִּיץ־הַלֵּב, /וְשׂוֹחֲחוּ עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָה.

עַל תַּהְפּוּכוֹת נַוּדַ֗ר הִרְבּוּ מִלִּים / עִם הַמַּצְבִּיא הַמְהֻלָּל, הָרָם,

עַל מַעֲשָׂיו הַמַּחְפִּירִים, לֵאמֹר: / 'עָזֹב עָזַב אֶת דֶּרֶךְ אֲבוֹתָיו.

הָאָרֶץ בִּגְלָלוֹ הָפְכָה מִדְבָּר,/ וּמַזָּלוֹ, הָעֵר תָּמִיד, נִרְדַּם.

בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה הוֹלֵךְ אֵינֶנּוּ,/ וְזֹהַר אֱלֹהִים רָחַק מִמֶּנּוּ.

הַאִם לֹא טוֹב, כִּי סָם הַפַּהְלַוָן / יֵשֵׁב בְּנֶפֶשׁ מֵאִירָה תַּחְתָּיו?

כָּל הָעוֹלָם יִפְרַח בְּמַזָּלוֹ,/ אִם כֵּס וָכֶתֶר בְּיָדוֹ נַפְקִיד.

לַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ שׁוֹמְרֵי פְּקֻדָּה / נִהְיֶה, וַעֲבָדִים בְּלֵב וּבַנֶפֶשׁ.'

עָנָה סָם הַפָּרָשׁ וְכֹה אָמַר:/ 'הַאִם יֵאוֹת לָזֹאת שׁוֹפֵט־הָאָרֶץ?

מִי כְּנַוּדַ֗ר מִזֶּרַע הַכַּיִים?/ הוּא עַל כִּסְאוֹ חוֹגֵר אַבְנֵט כַּחֹק.

הֶאָנֹכִי אֶפְגַּע בַּמַּמְלָכָה?/ חָלִילָה־לִי! וְאַל אֶשְׁמַע כָּזֹאת.

לְמִי מֵהַשָּׂרִים עַזּוּת־הַמֵּצַח / לֵאמֹר אֶת זֹאת קֳבָל עַם וְעֵדָה?

לוּ בַּת שָׁהּ־מַנוּצִ’הְר, לֹא בֵּן, / יָשְׁבָה עִם כֶּתֶר עַל הַכֵּס הַזֶּה,¹⁴¹

לְהִתְפַּלֵּשׁ בַּעֲפָרָהּ הִגַּעְתִּי,/ וְאֶת עֵינַי שִׂמַּחְתִּי בְּצַלְמָהּ.

אוּלַי סָטָה מִדֶּרֶךְ אֲבוֹתָיו,/ אוּלָם לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים בְּכֹה.

חָלוּד אֵינֶנּוּ הַבַּרְזֶל עַד תֹּם – / שִׁיּוּף לֹא־רַב יָשִׁיב לוֹ אֶת בְּרָקוֹ.

אֶת זָהֳרוֹ מִקֶּדֶם אֲחַדֵּשׁ,/ וְלֵב הָעָם אָשִׁיב לְאָהֳבוֹ.

אֲבַק הַמֶּלֶךְ מַנוּצִ’הְר – כִּסְאִי,/ עִקְּבוֹת רַמַּךְ יוֹרְשׁוֹ – כִּתְרִי יִהְיֶה.

אֶקַּח אִתּוֹ דְּבָרִים, עֵצָה אַצִּיעַ,/ וְהַשָּׁמַיִם שׁוּב פָּנִים יָאִירוּ.

אַתֶּם, הִנָּחֲמוּ עַל דִּבְרֵיכֶם,/ חַדְּשׁוּ בְּרִיתְכֶם עִם מַלְכְּכֶם כְּקֶדֶם.

אִם לֹא יָחֹן אֶתְכֶם עוֹשֵׂה־שָׁמַיִם,/ וְאַהֲבָה לֹא יִגְמָלְכֶם נַוּדַ֗ר,

בְּעוֹלָמֵנוּ יִרְדָּפְכֶם אַפּוֹ,/ וּבָעוֹלָם הַבָּא תִּירְשׁוּ אֵשׁ־תֹּפֶת.'¹⁴²

שׁוֹעֵי־אִירָן חָזְרוּ מִדִּבְרֵיהֶם,/ וְעִם נַוּדַ֗ר קִדְּשׁוּ בְּרִיתָם שֵׁנִית.

בְּצַעַד זֶה הֵבִיא הַמְהֻלָּל / עַל הָעוֹלָם אָבִיב צָעִיר פּוֹרֵחַ.

כְּהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ סָם,/ כְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ אַפַּיִם אַרְצָה,

מִהֵר נַוּדַ֗ר לָרֶדֶת מִכִּסְאוֹ,/ חִבֵּק אֶת הַמַּצְבִּיא בִּזְרוֹעוֹתָיו,

בֵּרַךְ בּוֹאוֹ וְהֶחֱלִיק לָשׁוֹן,/ וְהוֹשִׁיבָהוּ בְּכִסֵּא מוּלוֹ.

נַוּדַ֗ר עָשָׂה מִשְׁתֶּה כְּיַד הַמֶּלֶךְ,/ שִׁבְעָה יָמִים בִּלּוּ בְּשִׁיר וּבְיַיִן.

שָׂרֵי אִירָן הִבִּיעוּ חֲרָטָה,/ וְנָהֲגוּ כָּבוֹד וְהַכְנָעָה.

מִכָּל מָחוֹז הִגִּיעוּ הַמִּסִּים /מִפַּחַד ‘הַמָּהִיר לִכְעֹס’, מִסָּם.

נַוּדַ֗ר קָרַן מֵעַל כִּסְאוֹ הָרָם,/ מַרְגּוֹעַ בְּבֵיתוֹ, שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

בֹּקֶר אֶחָד בָּא סָם לִפְנֵי הַשָּׁהּ / לִשְׁאֹל רְשׁוּת לָשׁוּב אֶל אַרְמוֹנוֹ.

אָז גַּם פָּתַח אֶת דֶּלֶת הָעֵצָה,/ לְהוֹרוֹתוֹ אֶת לֶקַח הַקּוֹרוֹת.

עַל פַרִידוּן דִּבֵּר וְעַל הוּשַׁנְג,/ עַל מַנוּצִ’הְר, תִּפְאֶרֶת הַכִּסֵּא –

צֶדֶק רָדְפוּ וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,/ וְלֹא שָׁעוּ אֶל הֲבָלִים וָרִיק.

כֹּה הֶחֱזִיר אֶת לֵב נַוּדַ֗ר לַטּוֹב,/ וְכַאֲשֶׁר לִמְּדָהוּ,כֵּן עָשָׂה:

אֶת לֵב הַנִּכְבָּדִים הֵשִׁיב אֵלָיו,/ עִם תַּם וְעִם נָלוֹז נָהַג בְּנֹעַם.

כְּהַשְׁלִימוֹ דְּבָרוֹ אֶל שָׁהּ־הָעָם / וְאֶל הַנִּכְבָּדִים גְּאֵי־הָרֹאשׁ,

מֵעִם נַוּדַ֗ר יָצָא עִם מַתְּנוֹתָיו,/ כְּמוֹ כִּסֵּא מַלְכוּת, חוֹתָם וָכֶתֶר,

סוּסִים בְּרִתְמוֹת־פָּז וַעֲלָמִים / וּשְׁנֵי גְּבִיעִים מְלֵאִים פְּנִינִים וָכֶתֶם.

עַתָּה יָצָא סָם לְמָזַנְדַּרָן,/ צְבָאוֹ הָרַב כִּסָּה אֶת הַמִּישׁוֹר.

חָלְפוּ יָמִים, אַךְ לְנַוּדַ֗ר בֵּינְתַיִם / שָׁלוֹם וָנֹעַם לֹא מִנּוּ שָׁמַיִם.

פשנג שומע על מות מנוצ’יהר

דְּבַר הֵאָסֵף הַמֶּלֶךְ מַנוּצִ’הְר /אֶל אֲבוֹתָיו נִשְׁמַע גַּם בְּתּוּרָן.

הַכִּשְׁלוֹנוֹת, אֲשֶׁר נָחַל נַוּדַ֗ר בְּנוֹ,/ נוֹדְעוּ כֻּלָּם גַּם לִמְבַקְּשֵׁי נַפְשׁוֹ.

כִּשְׁמֹעַ זֹאת פַּשַׁנְג, אֲדוֹן תּוּרָן,/ גָּמַר לָצֵאת עָלָיו לְמִלְחָמָה.

הִרְבָּה לָשִׂיחַ עַל אָבִיו, זָדְשֵׁם,/ גַּם נֶאֱנַח בְּהַזְכִּירוֹ אֶת תּוּר.

דִבֵּר עַל מַנוּצִ’הְר, כִּסְאוֹ, צְבָאוֹ,/ עַל הַמַּצְבִּיא וְעַל הַמְּדִינוֹת.

וְיוֹם אֶחָד אָסַף אֶת נְצִיבֵי / מְחוֹזוֹתָיו וְאֶת שָׂרֵי צְבָאוֹ,

כְּמוֹ אַגְֹרִיר, בָּרְמָן וְגַרְסִיוַז, / וְלוֹחֲמִים כְּמוֹ כַּלְבָּד הַכְּפִיר,

וְהָאַלּוּף וִיסֶה זְרִיז הַיָּדַיִם,/ אֲשֶׁר פִּקֵּד עַל כָּל חֵילוֹת פַּשַׁנְג;

אֶת בְּנוֹ אַפְרָסִיָבּ גִּבּוֹר־הַחַיִל / קָרָא גַּם־כֵּן, וְזֶה מִהֵר לָבוֹא.

אֶל הַבָּאִים דִּבֵּר עַל תּוּר וְסַלְם:/ 'אַל עוֹד נַסְתִּיר אֶת יֵצֶר הַנָּקָם.

אֲשֶׁר לוֹ מֹחַ בְּרֹאשׁוֹ יוֹדֵעַ,/ עֲדַיִן לֹא נֶעְלַם מִזִּכְרוֹנוֹ,

מַה לָּנוּ עוֹלְלוּ הָאִירָנִים,/ וְאֵיךְ תָּמִיד הֵצֵרוּ אֶת רַגְלֵינוּ.

יוֹם הַנָּקָם וְהַשִּׁלֵּם הִגִּיעַ,/ מִדַּם עֵינֵינוּ עֵת לִרְחֹץ פָּנֵינוּ.

מַה בְּלִבְּכֶם וּמָה עַל לְשׁוֹנְכֶם?/ לַעֲצַתְכֶם הַחֲכָמָה צִפִּיתִי.'

דִּבְרֵי הָאָב הִסְעִירוּ מֹחַ בְּנוֹ,/ רֹאשׁ הַנָּסִיךְ הָמָה מִקֹצֶר־רוּחַ.

בְּלֵב מָלֵא שִׂנְאָה, חֲגוּר מָתְנַיִם,/ פָּתַח שְׂפָתָיו וְכֹה אָמַר הַשּׁוֹעַ:

'אֲנִי כָּשֵׁר לִקְרַב הָאֲרָיוֹת,/ נוֹפֵל אֵינֶנִּי מִמַּצְבִּיא אִירָן.

לוּ בִּזְמַנּוֹ שָׁלַף חַרְבּוֹ זָדְשַׁם,/ מֵהָעוֹלָם מָנַע חֶרְפָּה וָבוּז.

לוּ לְנָקָם חָגַר מָתְנָיו בַּזְּמָן,/ שַׁלִּיט אִירָן הָיִיתָ וּמַלְכָּהּ.

אֲשֶׁר סָבִי הוֹתִיר לִי לֹא עָשׂוּי / בְּבַקָּשַׁת נָקָם וּבְמִלְחָמָה,

לִי וּלְחַרְבִּי הַמְּלָאכָה לִגְמֹר,/ כִּי מְהוּמָה וָמֶרֶד מְנָתִי.'

פַּשַׁנְג הוֹחִיל לַקְּרָב בְּקֹצֶר־רוּחַ,/ וּכִרְאוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ אַפְרָסִיָבּ –

קוֹמַת־עֲנָק, חֲזֵה אַרְיֵה, עֹז פִּיל / לוֹ צֵל מֵעִיב עוֹלָם עַל פְּנֵי מִילִין,

לָשׁוֹן חַדָּה בַּפֶּה, אוֹכְּלָה כְּחֶרֶב, / לֵבָב כַּיָּם, וּכְמוֹ עָנָן – כַּפַּיִם,¹⁴³

צִוָּהוּ לְהָרִים אֶת נֵס הַקְּרָב,/ וְעִם צְבָאוֹ לָשִׂים פָּנָיו אִירָנָה.

נָגִיד, אֲשֶׁר לוֹ בֵּן נְשׂוּא־פָּנִים,/ יָרִים רֹאשׁוֹ עַד שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ,

כִּי אַחֲרֵי מוֹתוֹ יִירַשׁ כִּסְאֹ,/ וְשֵׁם הָאָב יִגְדַּל בְּחֵיק הַבֵּן.

מֵעִם פַּשַׁנְג יָצָא אַפְרָסִיָבּ,/ לִבּוֹ מָלֵא נָקָם וְקֹצֶר־רוּחַ.

פָּתַח אֶת דֶּלֶת גֵּנֶז אֲבוֹתָיו / וְהֶעֱנִיק לַלּוֹחֲמִים כָּל־טוּב.

כִּהְיוֹת הַכֹּל מוּכָן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ,/ נִרְגָּשׁ בָּא אַגְֹרִירַת יוֹעֵץ הַשָּׁהּ,

מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת בָּא אֶל אָבִיו,/ כִּי אִישׁ הוֹגֶה הָיָה, שׁוֹחֵר אֱמֶת,

וְכֹה אָמַר: 'אָבִי הַמְנֻסֶּה! / בֵּין הַתֻּרְכִּים אַתָּה מוּרָם מֵעָם.

אָמְנָם אֵין מַנוּצִ’הְר עוֹד לְאִירָן,/ אַךְ רֹאשׁ צְבָאָהּ עַתָּה סָם בֶּן־נַיְרַם,

וְעִמָּדוֹ קָרַן שׁוֹאֵף־קְרָבוֹת,/ כִּשְׁוָד, וְעוֹד רַבִּים יְדוּעֵי־שֵׁם.

יָדַעְתָּ מַה קָּרָה לְתּוּר וּלְסַלְם / מִידֵי אוֹתוֹ זְאֵב שׁוֹלֵף הַחֶרֶב,

אוּלָם סָבִי זָדְשַׁם, מַצְבִּיא תּוּרָן,/ אֲשֶׁר בְּקוֹבָעוֹ נָגַע בַּסַּהַר,

לֹא שָׂח עַל מִלְחָמָה כָּזֹאת אֵי־פַּעַם,/ וְלֹא הִכְתִּיב נָקָם בִּזְמַן שָׁלוֹם.

נֵיטִיב עָשׂה אִם לֹא נִקְשֹׁר הַקֶּשֶׁר,/ כִּי בְּמִרְדֵּנוּ נְסַחְרֵר הָאָרֶץ.'

עָנָה לִבְנוֹ פַּשַׁנְג וְכֹה אָמַר:/ 'אַפְרָסִיָבּ תַּנִּין אַמִּיץ בַּקְּרָב,

הוּא כְּלָבִיא בַּצַּיִד עָט לַטֶּרֶף,/ הוּא פִּיל זוֹעֵם בִּשְׂדֵה־הַמַּעְרָכָה.

נֶכֶד, אֲשֶׁר נִקְמַת סָבוֹ שׁוֹכֵחַ,/ אַל תִּקְרְאֶנּוּ בֶּן־חוֹרִין, אָצִיל.

שׂוּמָה עָלֶיךָ, בְּנִי, לַחְגֹּר מָתְנֶיךָ,/ וּלְהִלָּווֹת עָלָיו בַּעֲצָתְךָ.

כְּהֵעָלֵם קִפְלֵי הָעֲנָנִים,/ אַחַר רְווֹת מִגֶּשֶׁם הַמִּדְבָּר,

וְהַר וָעֵמֶק יִתְכַּסּוּ מִרְעֶה,/ עַד הַצַּוָּאר יַגִּיעוּ הַצְּמָחִים,

וּשְׂדוֹת מִזְרָע יוֹרִיקוּ מִסָּבִיב,/ אָז בַּמִּישׁוֹר נְטֵה אֶת אָהָלְךָ,

וּבְלֵב שָׂמֵחַ עַל וְרָדִים וָיֶרֶק / הַסַּע אֶת צְבָאֲךָ אֱלֵי אָמֻל.

אֶת דַּהִסְתָּן דְּרֹס בְּפַרְסוֹת סוּסֶיךָ,/ וּצְבַע בְּדָם אָדֹם אֶת כָּל מֵימֶיהָ.

מִשָּׁם צְמֵא קְרָב הֵגִיחַ מַנוּצִ’הְר / לִנְקםֹ נִקְמַת אֲבִי־זְקֵנוּ בְּתּוּר.

מִשָּׁם צְבָאוֹ, כְּמוֹ עָנָן שָׁחוֹר,/ לִשְׂדֵה־הַקְּרָב הִסִּיעַ אָז עָלֵינוּ.

נָפַל בְּחֶלְקְךָ, בְּנִי, לְהָרִים/ עֲנַן אָבָק מֵרָאשֵׁיהֶם שָׁמַיְמָה.

מִשְׂגַּב צִבְאוֹת אִירָן הָיָה הָאִישׁ,/ הָדָר הוֹסִיף לַכֶּתֶר וְלַכֵּס,

אַךְ מַנוּצִ’הְר אֵינֶנּוּ עוֹד, אַל פַּחַד./ כַּיּוֹם אֵינָם שָׁוִים עוֹד חֹפֶן חוֹל.

אֵין פַּחַד בְּלִבִּי מִפְּנֵי נַוּדַ֗ר,/ כִּי הוּא אַךְ עֶלֶם, לֹא נֻסָּה בַּחֶרֶב.

קָרַן יִהְיֶה הַפַּעַם אִישׁ רִיבְךָ,/ וְאַחֲרָיו, לוֹחֵם שֵׁנִי, גַּרְשָׁסְפּ.

אֲנִי תִּקְוָה כִּי זְרוֹעֲךָ תִּמְצָא/ לִגְבֹּר עַל שְׁנֵי גְּאֵי־הָרֹאשׁ הָאֵלֶּה,

אֶת נֶפֶשׁ אֲבוֹתֵינוּ תְּשַׂמַּח,/ וְלֵב אוֹיְבֵינוּ תְּמַלֵּא יְקוֹד.'

עָנָה לִצְמֵא הַקְּרָב, לָאָב, אַגְֹרִיר:/ ‘דַּם מְשַׂנְּאֵינוּ בִּנְחָלִים אַגִּיר.’

אפראסיאב פולש לאדמת אירן

כִּהְיוֹת הָעֵמֶק צִבְעוֹנִי כְּמֶשִׁי,/ חָגְרוּ הַתּוּרָנִים אֶת מָתְנֵיהֶם.

צָבָא עָלָה מִסִּין וּמִתּוּרָן,/ אִתּוֹ נוֹשְׂאֵי־אַלָּה מֵהַמִּזְרָח,

צָבָא גָדוֹל בְּאֵין אֶמְצַע וָסוֹף./ מַזַּל נַוּדַ֗ר זָקֵן וְנָס לֵחוֹ.

אַפְרָסִיָבּ קָרַב אֶל הַגַּ’יְחוּן,/ וְהַשְּׁמוּעָה הִגִּיעָה עַד נַוּדַ֗ר.

מִיָּד עָזַב אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה,/ וְעִם חֵילוֹ יָצָא אֶל הַמִּישׁוֹר.

עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ אֶל עֵבֶר דַּהִסְתָּן,/ קָרַן, מַצְבִּיא שׁוֹחֵר־קְרָבוֹת, בָּרֹאשׁ,

וְהוּא, הַשָּׁהַנְשָׁהּ בְּעִקְּבוֹתָיו, / וְהָרִנָּה עָבְרָה בְּכָל הָאָרֶץ.

כְּבוֹא צִבְאוֹת אִירָן אֶל דַּהִסְתָּן / כִּסָּה אֲבַק הַדֶּרֶךְ עֵין הַשֶּׁמֶשׁ.

אֹהֶל נַוּדַ֗ר הוּקַם מוּל הַמֵּצָד,/ וְהַמַּצְבִּיא עָרַךְ אֶת שׁוּרוֹתָיו.

כְּכַלּוֹתָם הַהֲכָנוֹת לַקְּרָב / לֹא־עוֹד חִכּוּ זְמַן רַב אֵין־מַעַשׂ.

אַפְרָסִיָבּ, אֲשֶׁר אָז בְּאַרְמָן,/ בָּחַר מִגִּבּוֹרָיו אֶת הַשָּׂרִים,

אֶת שַׁמָסָס וְכַזַרְוָן הַשְּׁנַיִם,/ הִקְצָה לָהֶם כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים

מִפָּרָשֵׁי צְבָאוֹ הַנִּבְחָרִים,/ וַעֲרוּכִים, מְצֻיָּדִים לַקְּרָב,

שְׁלָחָם לְפַאֲתֵי זָבֻּלִסְתָּן,/ נָקָם לָקַחַת מִדַּסְתָּן בֶּן־סָם.

לָקְחָה אָזְנוֹ: ‘מֵת סָם בֶּן־נַרִימָן,/ וְזָל עָמֵל בַּהֲכָנַת הַקֶּבֶר.’

מִיָּד עָלַץ לְבַב אַפְרָסִיָבּ,/ רָאֹה רָאָה כִּי מַזָּלוֹ הֵקִיץ. 145

עַתָּה שָׂם פְּעָמָיו אֶל דַּהִסְתָּן,/ וּמוּל נַוּדַ֗ר תָּקַע אֶת אָהֳלָיו.

אַי, מִי יוּכַל לִסְפֹּר אֶת לוֹחֲמָיו?/ סְפֹר אֶלֶף פְּעָמִים אַרְבַּע מֵאוֹת!

תֹּאמַר: ‘רוֹתְחִים הַחוֹל וְהֶעָפָר,/ כָּל הַמֶּרְחָב – חֲגָבִים וּנְמָלִים.’

לְשָׁהּ נַוּדַ֗ר בִּלְבַד חֵיל־פָּרָשִׁים / וּמֵאָה אַרְבָּעִים אֶלֶף חַיָּל.

אֶת הַצָּבָא סָקַר אַפְרָסִיָבּ,/ וְאֶל אָבִיו רוֹכֵב־גְּמַלִּים שָׁלַח

בְּאֹפֶל לַיְלָה וּבְיָדוֹ אִגֶּרֶת:/ 'לְטוֹב הוֹחַלְנוּ? הוּא בְּהֶשֵּׂג־יָד!

כָּל צְבָא נַוּדַ֗ר אַךְ טֶרֶף קַל יִהְיֶה / בַּצַּיִד הַקָּרוֹב לְשַׁעְשְׁעֵנוּ.

דָּבָר שֵׁנִי, סָם, מְלַוֵּה הַשָּׁהּ,/ לֹא יִשְׁתַּתֵּף בַּמִּלְחָמָה הַפַּעַם.

פָּחַדְתִּי רַק מִמֶּנּוּ בְּאִירָן./ כְּהֵאָסְפוֹ, שְׁעַת־הַגְּמוּל הִגִּיעָה.

עָמֵל בַּהֲכָנַת הַקֶּבֶר זָל,/ לֹא רֹאשׁ וָרֶגֶל לוֹ לְמִלְחָמָה.

וְשַׁמָסָס הֲרֵיהוּ בְּנִימְרוּז, / יוֹשֵׁב וְכֶתֶר עַל רֹאשׁוֹ זוֹרֵחַ.

דָּבָר בְּמוֹעֲדוֹ – מַה־טּוֹב! מַה־טּוֹב /לְהִוָּעֵץ בַּחֲכָמִים־רֵעִים.

שְׁעַת־הַכּשֶׁר מְחַכָּה אֵינֶנָּה,/ אִם לֹא תָּעוּט עָלֶיהָ, תַּחֲמֹק!'

פָּרַשׂ כָּנָף הַבֶּכֶר הַמָּהִיר,/ אֶל שָׁהּ תּוּרָן, הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִיר.

קובּאד נלחם בבּארמאן ונופל בקרב

הֵרִים הַשַׁחַר רֹאשׁ מֵעַל הָהָר,/ כְּבוֹא חֲלוּץ תּוּרָן אֶל דַּהִסְתָּן.

מֶרְחַק שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת בִּלְבַד הִפְרִיד/ בֵּין הַצְּבָאוֹת הָעֲרוּכִים לַקְּרָב.

תֻּרְכִּי אֶחָד יָדוּעַ, שְׁמוֹ בָּרְמָן,/ אֲשֶׁר הִבְהִיל לֹא פַּעַם יְשֵׁנִים,¹⁴⁴

קָרַב אֶל מַחֲנֵה אִירָן בַּסֵּתֶר,/ סָקַר אֶת אָהֳלֵי הַשָּׁהּ נַוּדַ֗ר,

חָזַר אֶל מְפַקֵּד צִבְאוֹת תּוּרָן,/ גִּלָּה לוֹ כָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו,

וְכֹה אָמַר אֶל אַפְרָסִיָבּ בַּסּוֹף:/ 'יִתְרוֹנוֹתֵינוּ עַד מָתַי נַסְתִּיר?

אִם טוֹב עָלֶיךָ הַדָּבָר, כַּכְּפִיר /אֵצֵא לַקְּרָב עִם הֶהָמוֹן הַזֶּה.

יִרְאוּ־נָא אֶת כֹּחִי וּגְבוּרָתִי,/ כִּי אֵין שֵׁנִי כָּמוֹנִי בָּעוֹלָם.'

אָמַר לוֹ אַגְֹרִירַת חֲכַם־הַלֵּב:/ 'אִם לְבָּרְמָן יִצְמַח מִזֶּה אָסוֹן,

לֵב מְגִנֵּי גְּבוּלֵנוּ יִשָּׁבֵר,/ וְלוֹחֲמֵינוּ יִלְבְּשׁוּ קַדְרוּת.

מוּטָב אָדָם אֵין־שֵׁם תִּשְׁלַח נֶגְדּוֹ,/ וָלֹא, נִשֹּׁךְ אַחַר־כֵּן אֶת שְׂפָתֵינוּ.'

קְמָטִים חָרְשׁוּ אֶת פְּנֵי אַפְרָסִיָבּ, / דִּבְרֵי אָחִיו שָׁבְרוּ גְּאוֹן לִבּוֹ.

עַל־כֵּן מַקְדִּיר פָּנִים שָׂח אֶל בָּרְמָן:/ 'עֲטֵה שִׁרְיוֹנְךָ וּדְרֹךְ קַשְׁתֶּךָ!

אַתָּה תִּגְבַּר עַל כָּל הָעָם הַזֶּה,/ וְאָנוּ לֹא נִכְסֹס אֶת צִפָּרְנֵינוּ.'

בָּרְמָן יָצָא לִשְׂדֵה־הַמַּעְרָכָה,/ אֶל עֵבֶר בֶּן־כָּוֶה קָרָא בְּקוֹל:

‘מִצְּבָא נַוּדַ֗ר הַמְהֻלָּל אֶת מִי / תִּשְׁלַח לְהִתְיַצֵּב אִתִּי בַּקְּרָב?’

קָרַן הִבִּיט בָּאֲנָשִׁים סָבִיב, / עֵינָיו תָּרוֹת לִמְצֹא אִישׁ שָׂשׂ לַקְּרָב.

אִישׁ לֹא יָצָא חוֹצֵץ לְהִתְנַדֵּב,/ חוּץ מִקֻּבָּד, הַשָּׂב אַמִּיץ־הַלֵּב.

כָּעַס קָרַן, הַשָּׂר חֲכַם־הַלֵּב,/ דִּבְרֵי אָחִיו הִרְתִּיחוּ אֶת דָּמוֹ,

עַד נִדְחְקוּ דִּמְעוֹת עֵינָיו הַחוּצָה./ אָכֵן הָיָה עַל מָה לְהִתְרַגֵּז:

הֲתַחַת כָּל הַצְּעִירִים, זָקֵן/ יִשָּׂא בְּנֵטֶל הַמַּעֲרָכָה?

עָטַף לְבַב קָרַן עַל־דְּבַר קֻבָּד,/ קֳבָל הַלּוֹחֲמִים פָּתַח לֵאמֹר:

'אַתָּה הִגַּעְתָּ כְּבָר לְגִיל, אֲשֶׁר/ בּוֹ גִּבּוֹרִים מוֹשְׁכִים יָדָם מִקְּרָב,

וְעוֹד עִם אִישׁ כְּמוֹ בָּרְמָן, אָדָם/ צָעִיר אַךְ מְנֻסֶּה וּמְאֻשָּׁר,

פָּרָשׁ אֲשֶׁר לוֹ לֵב אַרְיֵה כּוֹעֵס,/ וְאֶת רֹאשׁוֹ הִגְבִּיהַּ עַד חַמָּה.

אַתָּה מַצְבִּיא־כָּבוֹד בְּצִבְאוֹתֵינוּ,/ וַעֲצָתְךָ מִשְׁעַן הַשָּׁהַנְשָׁהּ.

אִם שְׂעָרְךָ הַשָּׂב יַאְדִּים מִדָּם,/ יַלְבִּינוּ פְּנֵי צְבָאֵנוּ מִבּוּשָׁה.'

הַסְכֵּת וּשְׁמַע, מַה לַּלּוֹחֵם קָרַן /עָנָה אָחִיו קֳבָל קְצִינֵי אִירָן.

כָּזֹאת אָמַר קֻבָּד בְּמַעֲנֵהוּ:/ 'דַּי וְהוֹתֵר נָתְנוּ לִי הַשָּׁמַיִם.

הַגּוּף, אָחִי הַטּוֹב, נוֹעַד לָמוּת,/ אַךְ כָּל־עוֹד חַי, הוּא לְשִׁרְיוֹן וָחֶרֶב.

מִמַנוּצִ’הְר וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה / אֶל הַמֵּצַר נִקְלַעְתִּי לֹא אַחַת.

אֵין אִישׁ עוֹלֶה חַיִּים אֶל הַשָּׁמַיִם,/ אָדָם – חַיָּה, וְהַצַּיָּד – הַמָּוֶת.

אֶחָד נוֹפֵל לְפֶתַע בַּשָּׂדֶה / בְסַעֲרַת הַקְּרָב בֵּין הַצְּבָאוֹת,

רֹאשׁוֹ מֻתָּז בְּחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת,/ גּוּפוֹ טֶרֶף לָעַיִט וְלַשַּׁחַל,

וְהַשֵּׁנִי מֵת בַּמִּטָּה בַּזְּמָן,/ אַךְ כָּל אֶחָד אָנוּס לָצֵאת מִפֹּה.

אִם בָּא יוֹמִי לָצֵאת מִן הָעוֹלָם,/ יָבוֹא אָחִי תַּחְתַּי בְּעֹז וּבְכֹחַ.

כְּרוּ קֶבֶר מְלָכִים לִי, יָד הָקִימוּ, /וְהַזְכִּירוּנִי־נָא בְּאַהֲבָה.

תְּנוּ בְּכָפוּר רֹאשִׁי, וּבְמֵי וְרָדִים / גּוּפִי הַשְׁכִּיבוּ לִמְנוּחַת עוֹלָם.

עִזְבוּנִי לְנַפְשִׁי וְהֵרָגְעוּ,/ וְשִׂימוּ בְּיַזְדָּן מִבְטַחֲכֶם.'

אָמַר דְּבָרוֹ, תָּפַשׂ כִּידוֹן בַּכַּף,/ וְלַשָּׂדֶה מִהֵר כְּפִיל אַדִּיר.

אֶל אִישׁ הַמִּלְחָמָה קָרָא בָּרְמָן:/ 'בִּישׁ־מַזָּלְךָ הֵבִיא רֹאשְׁךָ אֵלַי.

עֲשׂה הֵיטַבְתָּ לוּלֵא בָּאתָ הֵנָּה,/ כִּי הַמַּזָּל פֹּה יִלָּחֵם בְּךָ.'

הֵשִׁיב דְּבָרוֹ קֻבָּד וְכֹה אָמַר:/ 'מִן הַשָּׁמַיִם כְּבָר חֶלְקִי קִבַּלְתִּי.

אָדָם, כְּבוֹא זְמַנּוֹ, בּוֹ בַּמָּקוֹם/ יָמוּת. הַזְּמַן לֹא בָּא בִּזְמַן לֹא־לוֹ.'¹⁴⁵

אָמַר, דִּרְבֵּן סוּסוֹ שַׁבְּדִיז, וְלֹא /נָתַן פּוּגָה לַלֵּב הַשָּׂשׂ לַקְּרָב.

מִשַּׁחַר־יוֹם עַד הַצְּלָלִים בָּעֶרֶב/ נִסּוּ כֹּחָם הַשְּׁנַיִם זֶה עִם זֶה.

בַּסּוֹף גָּבַר בָּרְמָן. בְּדָהֳרוֹ/ עַל הַמִּגְרָשׁ עָבַר עַל פְּנֵי קֻבָּד,

אֶת חֲנִיתוֹ שָׁלַח בַּחֲלָצָיו,/ הִבְקִיעַ אַבְנֵטוֹ עַד כִּלְיוֹתָיו.

בָּרֹאשׁ לְמַטָּה מִסּוּסוֹ צָנַח,/ נָפַל אַרְיֵה זָקֵן, מַצְבִּיא מַזְהִיר.

אֲלֵי אַפְרָסִיבּ מִהֵר בָּרְמָן,/ שְׁתֵּי לְחָיָיו פּוֹרְחוֹת מִגַּאֲוָה.

לְבוּשׁ־כָּבוֹד נָתַן לוֹ מְפַקְּדוֹ,/ כָּמוֹהוּ לֹא רָאָה לֹא שַׂר, לֹא עֶבֶד.

כִּנְפֹל קֻבָּד הוֹצִיא קָרַן שׁוֹחֵר / הַקְּרָב אֶת כָּל צְבָאוֹ לְהַתְקָפָה.

שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת דָּמוּ לִשְׁנֵי יַמִּים / בְּסִין, תֹּאמַר: ‘נָעָה הָאֲדָמָה!’

דָּהַר וּבָא אֶל הַשָּׂדֶה קָרַן,/ מִצַּד שֵׁנִי בָּא גַּרְסִיוַז גֵּו־פִּיל.

צְנֵפַת סוּסִים, אֲבַק פַּרְסוֹתֵיהֶם / כִּסָּה אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ וְהַסַּהַר.

הַחֲרָבוֹת בִּבְרַק יַהֲלוֹמִים,/ הַכִּידוֹנִים רָוִים מִדָּם זוֹהֵר,

הִבְהִיקוּ בָּאָבָק כְּבֶעָנָן,/ דַּרְכּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ מְטַפְטֵף שָׁשַׁר.

הִרְעִיד הַתֹּף אֶת הֶעָבִים בְּעֹז,/ וְרוֹעֲפוֹת שָׂרָף הַחֲרָבוֹת.

לְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר קָרַן הִגִּיעַ,/ הִבְרִיק פִּלְדּוֹ כְּאֵשׁ אָדַֹר־גֻּשַׁסְפּ.

‘אֵין זֹאת’, תֹּאמַר, ‘כִּי אַלְמֻגִּים זוֹרֵעַ,/ לֹא אַלְמֻגִּים, כִּי נְפָשׁוֹת חַיּוֹת.’

כִּרְאוֹת זֹאת שָׁהּ תּוּרָן, דִּרְבֵּן סוּסוֹ, / וְעִם צְבָאוֹ יָצָא לְהַתְקָפָה.

הַקְּרָב נִטַּשׁ בְּתַאֲוַת נָקָם / עַד רֶדֶת לַיְלָה עַל הַנִּלְחָמִים.

עִם חֲשֵׁכָה אָסַף קָרַן צְבָאוֹ / וְהוֹבִילוֹ אֶל עֵבֶר דַּהִסְתָּן.

בְּלֵב שָׁבוּר עַל מוֹת אָחִיו קֻבָּד,/ בָּא שְׁחוֹחַ וְעָיֵף לִפְנֵי נַוּדַ֗ר.

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ הַשָּׁהּ, נִגְּרוּ דְּמָעוֹת / מֵעַפְעַפָּיו הָעֲיֵפִים וְשָׂח:

'מִמּוֹת סָם בֶּן־נַיְרַם הַמְהֻלָּל, / לֹא הִתְאַבְּלָה נַפְשִׁי כְּמוֹ הַפַּעַם.

תַּזְהִיר כְּשֶׁמֶשׁ־אוֹר נִשְׁמַת קֻבָּד,/ וּפָעֳלוֹ הַטּוֹב יִנּוֹן לָעַד!'

עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ: הַיּוֹם – שִׂמְחָה,/ וְאֵבֶל לְמָחָר. תַּקִּיף הַמָּוֶת.

הַקֶּבֶר הוּא הָעֲרִיסָה, אֲשֶׁר/ נָשׁוּב אֵלֶיהָ לִמְנוּחַת עוֹלָם.'

אָמַר קָרַן: 'מִיּוֹם הוּלַדְתִּי / לוֹחֵם הָיִיתִי וְנַפְשִׁי חֵרַפְתִּי.

שָׁהּ פַרִידוּן שָׂם עַל רֹאשִׁי קוֹבַע,/ לִנְקֹם שְׁלָחַנִי בְּרוֹצְחֵי אִירַג'.

חֲגוֹרָתִי עֲדַיִן לֹא פִּתַּחְתִּי,/ וְלֹא הִנַּחְתִּי מִכַּפִּי הַחֶרֶב.

אָחִי חֲכַם־הַלֵּב נָפַל חָלָל,/ גַּם אָנֹכִי בַּחֶרֶב אֵאָסֵף.

אַךְ שְׂמַח, כִּי בֶּן־פַּשַׁנְג מוֹבִיל / צְבָאוֹ לַקְּרָב עָלֶיךָ וְעָלַי.

אַחַר אֲשֶׁר עָיְפוּ רֹב לוֹחֲמָיו,/ קָרָא לְחֵיל־הַמִּלּוּאִים לָבוֹא.

הוּא אַךְ רָאַנִי עִם אַלָּה רֹאשׁ־פָּר, /מִהֵר לִתְקֹף אוֹתִי בְּשֶׁצֶף קֶצֶף.

עָלָיו אָסַרְתִּי מִלְחָמָה גַּם אָנִי,/ וְעַיִן בְּעַיִן מוּלוֹ נִצַּבְתִּי.

אַךְ הוּא עָשָׂה בַּחֲבָרִים נֶגְדִּי,/ וְאוֹר עֵינַי הִכָּה בְּסַנְוֵרִים.

בָּא לַיְלָה, חֲשֵׁכָה כִּסְּתָה תֵּבֵל,/ זְרוֹעִי עָיְפָה מֵהֹלֶם הַמַּכּוֹת.

לֵאמֹר יָכֹלְתִּי: ‘סוֹף כָּל בָּשָׂר בָּא!’ / עָנָן כִּסָּה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אֻלַּצְנוּ לַעֲזֹב אֶת הַשָּׂדֶה,/ בַּחֲשֵׁכָה עָמַדְנוּ מֵרָחוֹק.'

וּבְכֵן נָפְשׁוּ הַמַּחֲנוֹת בַּלָּאט,/ וְשָׁבוּ לַשָּׂדֶה לְמָחֳרָת.

אפראסיאבּ נלחם בנוּדֹר בשנית

שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת יָצְאוּ הָאִירָנִים / וְכַמִּשְׁפָּט בִּקְּרָב בֵּין מְלָכִים.

הִרְעִימוּ הַתֻּפִּים וְהַקְּרָנוֹת,/ תִּשְׁאַל: ‘הַאֵין הָאָרֶץ מִתְמוֹטֶטֶת?’

כִּרְאוֹת אַפְרָסִיָבּ אֶת הַצָּבָא,/ עָרַךְ מִמּוּל אֶת שׁוּרוֹתָיו אַף הוּא.

אֲבַק הַפָּרָשִׁים כִּסָּה עוֹלָם,/ ‘אֵין־זֹאת’– תֹּאמַר–’כִּי נֶחְבְּאָה הַשֶּׁמֶשׁ!’

שָׁאוֹן עָלָה מִשְּׁנֵי הַמַּחֲנוֹת,/ וְלֹא תַּבְחִין בֵּין הַר וּבֵין מִישׁוֹר.

הַהֲמוֹנִים הִתְקִיפוּ זֶה אֶת זֶה,/ וּכְמוֹ נָהָר זוֹרֵם נִגַּר הַדָּם.

בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר קָרַן הוֹפִיעַ,/ הֵצִיף אֶת הַשָּׂדֶה בְּדַם תּוּרָן.

וּבְכָל מָקוֹם, עָלָיו אַפְרָסִיָבּ / הֵרִים אָבָק, הֵצִיף בְּדַם אִירָן.

בַּסּוֹף נַוּדַ֗ר מֵהַמֶּרְכָּז הִגִּיעַ,/ שׁוֹאֵף נָקָם בָּא עַל אַפְרָסִיָבּ.

הֵם נִלְחֲמוּ כִּידוֹן אֶל מוּל כִּידוֹן,/ וְחֹד אֶחָד נָגַע בְּחֹד שֵׁנִי.

כֹּה נְחָשִׁים לֹא נִפְתְּלוּ אֵי־פַּעַם,/ וְאֵיךְ כֹּה זֶה בָּזֶה שָׁהִים נִלְחָמוּ?

כֹּה נִלְחֲמוּ בְּכֹחַ עַד הַלַּיְלָה,/ וּבֶן־פַּשַׁנְג יָצָא בְּיָד רָמָה.

מִלּוֹחֲמֵי אִירָן נָפְלוּ יוֹתֵר,/ וְלַתֻּרְכִּים הִגִּיעוּ מִלּוּאִים.

הָאִירָנִים מֵאֵין־אוֹנִים נָסוֹגוּ,/ וּבַמִּישׁוֹר עָזְבוּ אָהֳלֵיהֶם.

נַוּדַ֗ר מִדְּאָגָה דָּאַב לִבּוֹ,/ כִּי בְּרַק כִּתְרוֹ הוּעַם מֵעַב־אָבָק.

כִּשְׁקֹעַ אַט שְׁאוֹן תֻּפֵּי־הַקְּרָב,/ שָׁלַח עַבְדּוֹ לִקְרֹא אֵלָיו אֶת טוּס.

בָּא טוּס עִם גֻּסְתַּהַם נֶאֱנָחִים,/ רוּחָם עָטְפָה וְתָאֳרָם חָשַׁךְ.

אָמַר נַוּדַ֗ר: ‘מַה טִּיב מוֹרַת הָרוּחַ?’ / כְּבֵדוֹ צָבָה מִדָּם, שְׂפָתָיו אָנְחוּ,

דִּבֵּר הַרְבֵּה וְגַם הִזִּיל דִּמְעָה / בְּהַזְכִּירוֹ אֶת נְבוּאַת אָבִיו,

אֲשֶׁר חָזָה: 'מִסִּין וּמִתּוּרָן / עוֹמֵד לָבוֹא צָבָא אֶל גְּבוּל אִירָן.

הוּא לִלְבָבְךָ יָסֵב כְּאֵב וָצַעַר,/ וְעַל שׁוּרוֹת חֵילְךָ יָמִיט שׁוֹאָה.'

הוֹסִיף נַוּדַ֗ר: 'דִּבְרֵי אָבִי קָמִים,/ שְׁעַת גְּאֵי־הָרֹאשׁ הִנֵּה הִגִּיעָה!

מִי בְּתוֹלְדוֹת הַגִּבּוֹרִים קָרָא,/ כִּי אִישׁ יָבִיא צָבָא גָּדוֹל כָּזֶה?

צְאוּ מִיָּד לְפָּרְס, וְהַנָּשִׁים/ מִשָּׁם הוֹצִיאוּ בְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ.

קָחוּן וַהֲבִיאוּן בַּגֵּיאָיוֹת / לִמְצֹא מִקְלָט בְּמִדְרוֹנוֹת אַלְבֻּרְז.

עַתָּה אֶל עֵבֶר סִפָּהָן לְכוּ,/ מִצְּבָאֲכֶם שִׁמְרוּ צֵאתְכֶם בְּסוֹד,

כִּי זֶה עָלוּל אֶת לְבָבָם לִשְׁבֹּר,/ וּפֶצַע זֶה יִהְיֶה נוֹסָף עַל פֶּצַע.

מִזֶּרַע פַרִידוּן, אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם/ מִכָּל הֲמוֹן הָעָם, נַפְשָׁם יַצִּילוּ.

יַזְדָּן יוֹדֵעַ אִם עוֹד נִתְרָאֶה,/ הַלַּיְלָה לָנוּ טֹרַח אַחֲרוֹן.

שַׁגְּרוּ יוֹמָם וָלַיְלָה סַיָּרִים /לָתוּר בַּמִּתְרַחֵשׁ סָבִיב בָּאָרֶץ.

אִם יְדִיעוֹת רָעוֹת מֵהַשָּׂדֶה/ יָבִיאוּ: ‘זֹהַר הַפָּדְשָׁהּ דָּעַךְ!’

אַל תְּעַנּוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם הַרְבֵּה,/ כִּי־כֹה הָיָה מֵאָז וְכֹה יִהְיֶה:

הַזְּמַן מַשְׁפִּיל אֶחָד עַד לְעָפָר,/ וּבְנֵזֶר מְלָכִים מַכְתִּיר שֵׁנִי.

מָוֶת בַּקְּרָב אוֹ בַּמִּטָּה – אַחַת הִיא:/ רְתֵת לְפֶתַע, וּמְנוּחַת עוֹלָם.'

הַשַּׁהְרְיָר חִבֵּק אֶת שְׁנֵי בָּנָיו,/ וְדֶמַע־דָּם נָטַף מֵעַפְעַפָּיו.

יָצְאוּ הַשְּׁנַיִם מִלִּפְנֵי נַוּדַ֗ר,/ וְזֶה, לִבּוֹ כָּבֵד עָלָיו, נִשְׁאַר.

נודר נלחם באפראסיאב בשלישית

יוֹמַיִם נָח עוֹד צְבָא הַשַּׁהְרְיָר,/ וּבַשְּׁלִישִׁי, כִּזְרֹחַ הַחַמָּה,

הַהַמְתָּנָה הִגִּיעָה אֶל קִצָּהּ,/ וְעַל אַפּוֹ אֻלַּץ לְהִלָּחֵם.

אַפְרָסִיָבּ עָלָה עַל צְבָא נַוּדַ֗ר,/ וְהִשְׂתָּעֵר עָלָיו כְּיָם סוֹעֵר.

קְרִיאַת־הַקְּרָב יָצְאָה בַּמַּחֲנֶה,/ תְּרוּעַת קְרָנוֹת וּצְלִיל פַּעֲמוֹנִים.

לִפְנֵי חֲצַר הַשָּׁהּ תֻּפִּים הִרְעִימוּ,/ הַלּוֹחֲמִים חָבְשׁוּ קַסְדּוֹתֵיהֶם.

בְּאֹהֶל בֶּן־פַּשַׁנְג גִּבּוֹר־הַחַיִל / אִישׁ לֹא חָשַׁב עַל מְנוּחָה וּשְׁנָת.

בִּשְׁעוֹת הַחֲשֵׁכָה עָרְכוּ צְבָאָם,/ וַחֲרָבוֹת וַחֲנִיתוֹת הִשְׁחִיזוּ.

הָאֲדָמָה כֻּסְּתָה מֵהַר לְהַר / לוֹבְשֵׁי־שִׁרְיוֹן נוֹשְׂאֵי אַלּוֹת כְּבֵדוֹת.

אֵין הַר נִרְאֶה, לֹא עֵמֶק וּמִישׁוֹר,/ מִיָּם אֶל יָם שׁוּרוֹת הַלּוֹחֲמִים.

קָרַן עָרַךְ מֶרְכַּז צִבְאוֹת אִירָן / לְיַד הַמֶּלֶךְ, מִשְׁעַנְתּוֹ הָיָה.

אֲגַף שְׂמָאלִי נִמְסַר לְתַּלִימַן,/ וְעַל יָמִין הָפְקַד שָׁפּוּר ‘אֵין־פַּחַד’.

מִשַּׁחַר יוֹם עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָמָּה,/ הָרִים, מִישׁוֹר וְעֵמֶק נֶעֶלְמוּ.

לֵאמֹר תּוּכַל: ‘הִצְעִיר לְבַב הַחֶרֶב./ הָאָרֶץ תַּחַת הַפְּרָסוֹת גּוֹנַחַת.’

כְּהַאֲפִיל הַכִּידוֹנִים עוֹלָם,/ קָרְבָה מַפֶּלֶת שָׁהּ נַוּדַ֗ר וּבָאָה.

מַזַּל נַוּדַ֗ר הָלַךְ וְהֶחֱשִׁיךְ,/ וְהַתֻּרְכִּים הוֹסִיפוּ אוֹן וָאֹמֶץ.

שׁוּרוֹת שָׁפּוּר ‘אֵין־פַּחַד’ הָבְקְעוּ,/ וּלְכָל הָעֲבָרִים כַּמּוֹץ נָפוֹצוּ.

שָׁפּוּר עַצְמוֹ נִלְחַם עַד הִפָּגְעוֹ,/ מַזַּל אִירָן הִפְנָה פָּנָיו מִמֶּנּוּ.

אַנְשֵׁי־שֵׁם אֲלָפִים נָפְלוּ חָלָל,/ אוֹ נִפְצְעוּ קָשֶׁה בַּמַּעְרָכָה.

רָאוּ הַשָּׁהּ וּמַצְבִּיאוֹ קָרַן,/ כִּי אֵין הַכּוֹכָבִים אִתָּם בַּקְּרָב,

וּמֵחוֹגְרֵי תּוּרָן צְמֵאֵי הַדָּם / נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם אֶל דַּהִסְתָּן,

וּפֹה מָצְאוּ מַחְסֶה בֵּין הַחוֹמוֹת,/ מְנֻתָּקִים, בְּלִי־דֶּרֶךְ לָעוֹלָם.

הַקְּרָב נִטַּשׁ יוֹמָם וָלַיְלָה עַל/ הַמַּעֲבָר הַצַּר אֶל הַמִּבְצָר.

כְּהִתְבַּצֵּר נַוּדַ֗ר בַּמְּצוּדָה,/ בְּאֵין לַפָּרָשִׁים כְּנִיסָה אֵלֶיהָ,

אָסַף מַצְבִּיא תּוּרָן גְּדוּד לוֹחֲמִים,/ לְהַסִּיעָם בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה.

נִזְכַּר בְּאִישׁ אֲשֶׁר יָצָא לוֹ שֵׁם,/ בְּכֻּרוּכָן, יוֹצֵא יְרֵךְ וִיסֶה,

עָלָיו פָּקַד עִם חַיִל זֶה בַּלַּיְלָה,/ לָצֵאת אֶל פָּרְס בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר,

כִּי שָׁם הִתְגּוֹרְרוּ הָאִירָנִים,/ וּבְעֵת צָרָה בָּרְחוּ לְבָתֵיהֶם.

כִּשְׁמֹעַ קָרַן, כִּי אַפְרָסִיָבּ / שָׁלַח חֵיל פָּרָשִׁים לְפָּרְס בַּלַּיְלָה,

עָמְדוּ לִבּוֹ וְשִׁרְיוֹנוֹ לִפְקֹעַ. / מִהֵר אֶל כֵּס הַשָּׁהּ כְּמוֹ נָמֵר,

וְשָׂח: 'אַפְרָסִיָבּ, חֶרְפַּת אָדָם, / רְאֵה, מַה מְעוֹלֵל לְשָׁהּ אִירָן!

אֶל הַנָּשִׁים, הָרְעוּלוֹת־פָּנִים, / שָׁלַח צָבָא לְהוֹבִילָן בַּשֶּׁבִי.

אִם עַל בֵּית־הַנָּשִׁים יָשִׂים יָדוֹ,/ אָסוֹן יָבִיא עַל גִּבּוֹרֵי צְבָאֵנוּ.

נַסְתִּיר רָאשֵׁינוּ מִכְּלִמָּה וָבוּז./ צַוֵּה אֶת כֻרוּכָן לִתְקֹף מִיָּד,

וּבִרְשׁוּתְךָ, שָׁהּ בַּר־מַזָּל, אָרוּץ/ וְאֶעְצֹר בְּעַד שׁוֹחֵר־הָרָע.

לְךָ צֵידָה, נָהָר, וְלוֹחֲמִים / מִשְׁתַּחֲוִים לְךָ בְּאַהֲבָה.

חַכֵּה לִי פֹּה וְאַל־נָא דְּאָגָה,/ עַל נְקַלָּה תָּגֵן עַל הַמִּבְצָר.

וּבְכֵן נְהַג כְּדֶרֶךְ אֲרָיוֹת,/ כִּי אֹמֶץ־לֵב יָאֶה לְשַׁהְרְיָר.'

עָנָה נַוּדַ֗ר:' אֵין עֲצָתְךָ טוֹבָה./ אֵין מְפַקֵּד כָּמוֹךָ לִצְבָאֵנוּ.

לְהַצָּלַת בָּתֵינוּ וּנְשׁוֹתֵינוּ / יָצְאוּ כְּבָר טוּס וְגֻסְתַּהַם בָּנַי.

מְמַהֲרִים יַגִּיעוּ שָׁם בַּזְּמַן,/ אֲשֶׁר נָטַלְתִּי עֲלֵיהֶם, יָקִימוּ.'

הַגִּבּוֹרִים גְּאֵי־הָרֹאשׁ הַשְּׁנַיִם /שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל חֶדֶר הָאוֹרְחִים.

פֹּה נָחוּ מֵעֲמַל הַמִּלְחָמָה / שָׁתוּ יַיִן לְהָפִיג הַצַּעַר.

כִּהְיוֹת נַוּדַ֗ר הֲלוּם שֵׁכָר, שָׁכַב / בְּלֵב הוֹגֶה נָקָם עַל יְצוּעוֹ.

הַמְפַקְּדִים הָאַמִּיצִים,תּוֹהִים/ עַל הַמַּצָּב, עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם,

וְנוֹעֲדוּ עִם מַצְבִּיאָם קָרַן,/ וְעֵינֵיהֶם כְּמוֹ עֲנַן אָבִיב.¹⁴⁶

אַחַר דִּיּוּן בְּכָל הַהַצָּעוֹת / הָיוּ הַנּוֹכְחִים תְּמִימֵי־דֵעִים

לֵאמֹר: 'אַחַת הַדֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ,/ וְהִיא: לְהֵחָלֵץ לְיֶשַׁע פָּרְס,

וְלֹא, הָרְעוּלוֹת תֵּלַכְנָה שְׁבִי / לִפְנֵי שׂוֹנְאֵינוּ הַדּוֹרְשִׁים נָקָם.

נָשֵׁינוּ וִילָדֵינוּ בְּכַבְלֵי/ תֻּרְכִּים – הֲיַעֲמֹד בָּזֶה לִבֵּנוּ?

מִי עוֹד יֹאבֶה לָשֵׂאת כִּידוֹן,/ וּמִי יֵדַע שָׁלֵו, יִמְצָא מָנוֹחַ?'

שִׁידוּשׁ, כִּשְׁוָד וְהַמַּצְבִּיא קָרַן / יָשְׁבוּ יַחְדָּו וְנוֹעֲצוּ רַבּוֹת.

אַחַר חֲצוֹת עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם,/ וַעֲרוּכִים הוֹחִילוּ לַמַּסָּע.

קָרַן אַמִּיץ־הַלֵּב נָתַן הָאוֹת,/ וְהַצָּבָא יָצָא בְּסֵתֶר לַיְלָה.

עִם שַׁחַר־יוֹם בְּלֵב כָּבֵד הִגִּיעוּ/ אֶל הַמִּבְצָר אֲשֶׁר כֻּנָּה ‘לָבָן’;

וּבַמִּבְצָר יָשַׁב אָז גֻּזְ’דַּהַם /עִם חֵיל־מַצָּב עֵר וְאַמִּיץ.

בַּחוּץ חָנָה בָּרְמָן עִם חַיִל רָב,/ וְלוֹ פִּילִים וּפָרָשִׁים בַּדֶּרֶךְ.

קָרַן שׁוֹחֵר־הַקְּרָב שָׁמַר אֵיבָה / לָאִישׁ הַזֶּה עַל דַּם אָחִיו קֻבָּד.

עַתָּה הֵכִין נִשְׁקו וְלוֹחֲמָיו / לַהַתְקָפָה הָעֲתִידָה לָבוֹא.

דַּרְכּוֹ עָשָׂה אֶל עֵבֶר פָּרְס בַּסֵּתֶר,/ וְעִמָּדוֹ הַלּוֹחֲמִים כֻּלָּם.

דְּבַר מַסָּעוֹ הִגִּיעַ אֶל בָּרְמָן,/ וּכְמוֹ אַרְיֵה הִגִּיחַ לִקְרָאתוֹ.

כִּרְאוֹת קָרַן מִבַּעַד לָאָבָק / אֶת שׁוֹפֵךְ דַּם־אָחִיו קָרֵב וּבָא,

הָרַס כְּשַׁחַל אֶל הַמִּשְׂתָּעֵר,/ וְלֹא נָתַן לוֹ זְמַן לְהִתְאוֹשֵׁשׁ.

קָרַן קָרָא יַזְדָּן לְעֶזְרָתוֹ,/ בְּדָהֳרוֹ קָרַב אֶל שְׂנוּא נַפְשׁוֹ,

חֹד כִּידוֹנוֹ תָּקַע בַּחֲגוֹרָה,/ וְהֶעֱמִיק אֶל הַבָּשָׂר הַחַי.

מֵהָאֻכָּף צָנַח בָּרֹאשׁ לְמַטָּה,/ וּשְׁמֵי בָּרְמָן חָשְׁכוּ לְעוֹלָמִים.

בְּמוֹת הַשַּׂר נִשְׁבַּר לְבַב צְבָאוֹ,/ נָפוֹצוּ גִּבּוֹרָיו לַעֲבָרִים.

קָרַן מִהֵר אֶל פָּרְס, וְאַחֲרָיו / צְבָאוֹ הַמְהֻלָּל וּצְמֵא הַקְּרָב.

נודֹר נופל בשׁבי אפראסיאבּ

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ־ נַוּדַ֗ר דְּבַר צֵאת קָרַן,/ מִהֵר לָשֵׂאת רַגְלָיו בְּעִקְּבוֹתָיו.

לְהִנָּצֵל מִיּוֹם נִמְהָר נִמְלַט,/ פֶּן יִרְמְסֶנּוּ הַגּוֹרָל תַּחְתָּיו.

וְשָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר הַמִּדְבָּר./ שָׁמַע אַפְרָסִיָבּ אֶת הַדָּבָר,

מִיָּד אָסַף צָבָא, וּכְמוֹ אַרְיֵה / דָּהַר לְהַשִּׂיגוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד.

כְּהַדְבִּיקוֹ אֶת שָׁהּ אִירָן, מָצָא/ אֶת הַבּוֹרֵחַ גַּם נָכוֹן לַקְּרָב.

מִשְׁאֶלֶת לְבָבוֹ הָיְתָה אַחַת,/ וְהִיא: לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר.

הֵם סָבְבוּ בִּקְרַב דָּמִים אַכְזָר / מֵחֲשֵׁכָה וְעַד הַצָּהֳרַיִם.

מֵהָאָבָק הִשְׁחִירוּ הַשָּׁמַיִם,/ בַּסּוֹף נִשְׁבַּר נַוּדַ֗ר, נִתְפַּשׂ חַיִּים

עִם אֶלֶף וּמָאתַיִם לוֹחֲמִים./ לֵאמֹר תּוּכַל: ‘פֻּנּוּ מֵהָעוֹלָם!’

הָיוּ אֲשֶׁר בַּצַּר נִסּוּ לִבְרֹחַ,/ אַךְ נֶאֶחְזוּ בְּרֶשֶׁת הָאָסוֹן.

אַפְרָסִיָבּ שָׂמָם בַּאֲזִקִּים,/ וְהוֹבִילָם בְּיַחַד עִם הַשָּׁהּ.

גַּם אִם תֵּשֵׁב בְּסוֹד עִם הָרָקִיעַ,/ אַךְ עֶבֶד תִּשָּׁאֵר לְמַעְגָּלוֹ.

הוּא הַחוֹנֵן גְּדֻלָּה, כִּסֵּא וָכֶתֶר,/ וְהַמַּנְחִיל יֵאוּשׁ וְקִיקָלוֹן.

הַיּוֹם – שׂוֹנֵא, לְמָחֳרָת – יָדִיד,/ פַּעַם קְלִפָּה, וּפַעַם הַגַּרְעִין.

כִּי הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה הַלְּהָטִים,/ יֵשׁ יַפְתִּיעֵנוּ בְּלַהֲטוּטָיו.

רֹאשְׁךָ, אִם גַּם יָרוּם עַד הֶעָנָן,/ סוֹפוֹ עָפָר וַאֲפֵלַת הַקֶּבֶר.

אַפְרָסִיָבּ צִוָּה: 'בַּמְּעָרוֹת /וּבֶהָרִים, בַּיָּם וּבַמִּדְבָּר

חַפְּשׂוּ לִי אֶת קָרַן שׁוֹחֵר־הַקְּרָב,/ בַּל יַחֲמֹק מִתַּחַת לְיָדֵינוּ.'

אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁמַע כִּי כְּבָר עָקַר / רַגְלָיו לְהַצָּלַת נְשׁוֹת אִירָן,

חָרָה אַפּוֹ בּוֹ וְצִוָּה לֵאמֹר:/ 'מִבְּלִי לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ יֵצֵא בָּרְמָן

כְּמוֹ אַרְיֵה אַחַר קָרַן צְמֵא־קְרָב,/ וְיִתְפְּשֶׂנּוּ וִיבִיאֶנּוּ הֵנָּה!'

אַךְ כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ לוֹ מָה עוֹלֵל/ זֶה לְבָּרְמָן, כִּי הִפִּילוֹ חָלָל,

עָגְמָה נַפְשׁוֹ וְלֹא יָדַע מָנוֹחַ,/ מָאַס בַּלֶּחֶם וּשְׁנָתוֹ נָדָדָה.

אָז אֶל וִיסֶה הַמְהֻלָּל פָּנָה,/ וְכֹה אָמַר:'בְּמוֹת בִּנְךָ, חֲזַק!

הֲלֹא בְּצֵאת קָרַן אֶל הַשָּׂדֶה,/ גַּם נְמֵרִים נָסִים מִכִּידוֹנוֹ.

צֵא לְבַקֵּשׁ נִקְמַת בִּנְךָ הַגֵּא,/ וְקַח צָבָא אֲשֶׁר לֹא יִנָּגֵף.'

ויסה מוצא את גופת בנו

וִיסֶה, שַׂר־צְבָא חֵילוֹת תּוּרָן,/ יָצָא עִם מַחֲנֶה שׁוֹאֵף נָקָם.

אוּלָם בְּטֶרֶם אֶת קָרַן יַדְבִּיק,/ מָצָא בַּדֶּרֶךְ אֲהוּבוֹ חָלָל,

דִּגְלוּ קָרוּעַ, הֲפוּכִים תֻּפָּיו,/ וְתַכְרִיכָיו – תּוֹלָע וְצִבְעוֹנִים!

עִמּוֹ מִצְּבָא תּוּרָן עוֹד לוֹחֲמִים/ הַרְבֵּה מִתְגּוֹלְלִים פְּגָרִים בַּדֶּרֶךְ.

כִּרְאוֹת זֹאת וִיסֶה, קָדַר מִצְחוֹ,/ נִדְמֶה: ‘לִבּוֹ עוֹמֵד לְהִקָּרֵעַ.’

בְּעוֹד דְּמָעוֹת נוֹזְלוֹת מֵעַפְעַפָּיו,/ דָּלַק אַחַר קָרַן בַּחֲמָתוֹ

כְּזֶרֶם מַיִם הַיּוֹרֵד לָעֵמֶק,/ זוֹרֵעַ בְּדַרְכּוֹ אָבְדָּן וָהֶרֶג.

דְּבַר צֵאת וִיסֶה הִגִּיעַ אֶל קָרַן/ לֵאמֹר: ‘הוּא בָּא זוֹהֵר וְכִמְנַצֵּחַ.’

כְּרֶגַע אֶל נִימְרוּז שָׁלַח רוֹכְבִים,/ וְהוּא כְּשֶׁמֶשׁ אָץ בְּעִקְּבוֹתָם.

כְּהַגִּיעוֹ לָעֲרָבָה מִפָּרְס,/ אָבָק עוֹלֶה נִגְלָה לוֹ מִשְּׂמֹאלוֹ,

וּבָאָבָק הוֹפִיעַ נֵס שָׁחוֹר,/ וְאַחֲרָיו וִיסֶה, שַׂר־צְבָא תּוּרָן.

שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת עָרְכוּ שׁוּרוֹתֵיהֶם,/ וְנִפְגְּשׁוּ בִּשְׂדֵה־הַמַּעְרָכָה.

אָז מִמֶּרְכַּז צְבָאוֹ קָרָא וִיסֶה:/ 'נָשָׂא הָרוּחַ הוֹד כִּסֵּא וָכֶתֶר.

הָאָרֶץ, מִקַּנּוּג' וְעַד כָּבֻּל /וּמִגַֹזְנִין וְעַד זָבֻּלִסְתָּן,

הִיא בְּיָדֵינוּ, וּתְמוּנַת כִּסְאֵנוּ/ הֲלֹא הִיא עַל קִירוֹת הֵיכְלוֹתֵיכֶם.

אַיֵּה אוֹמֵר אַתָּה לִמְצֹא מִקְלָט,/ וּמַלְכְּכֶם נַוּדַ֗ר כְּבָר בְּיָדֵינוּ?'

ענָהָ קָרַן לֵאמֹר: 'אֲנִי, קָרַן,/ שׁוֹלֵחַ אֶת שְׁטִיחַי עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

לֹא פַּחַד אוֹ דִּבּוּר רֵיק הֱבִיאַנִי/ אֶל מוּל בִּנְךָ, כִּי יֵצֶר הַנָּקָם.

וְכַאֲשֶׁר נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה/ בִּנְפֹל בִּנְךָ, אֶנְשֹׁם גַּם בְּמוֹתְךָ.

עוֹד אֲלַמֶּדְךָ מַה גְּבוּרָה וָכֹחַ,/ כִּי טוֹב מִמֶּנִּי לֹא תִּמְצָא בָּזֶה.'

אֶת סוּסֵיהֶם הִזְנִיקוּ מֵעָמְדָם /לְקוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת בִּתְרוּעָתָן.

אָבָק תִּמֵּר מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין,/ הִקְדִּירוּ פְּנֵי שָׁמַיִם וְיָרֵחַ.

הִשְׂתָּעֲרוּ בְּזַעַם זֶה עַל זֶה,/ וּכְמוֹ נָהָר זוֹרֵם שָׁפְכוּ דָּמָם.

קָרַן צְמֵא־דָם פָּגַע בְּמִתְחָרֵהוּ,/ וְזֶה בַּצַּר לוֹ שָׁב לַאֲחוֹרָיו.

בַּסּוֹף בָּרַח מֵהַמַּעְרָכָה,/ אֲשֶׁר נָפְלוּ בָּהּ גִּבּוֹרִים הַרְבֵּה.

אוּלָם כְּבוֹא הַשֶּׁבֶר, לֹא רָדַף / קָרַן צְמֵא־קְרָב אַחַר וִיסֶה הַנָּס.

מֻכֶּה חָזַר וִיסֶה אֶל אֲדוֹנָיו,/ דְּמָעוֹת עַל בְּנוֹ הַמֵּת מָלְאוּ עֵינָיו.

התקפת שמאסאס וכזרואן על זאבוליסתאן

צְבָא שַׁמָסָס, מֵעֲתוּדוֹת אַרְמָן, /עָשָׂה דַּרְכּוֹ אֶל גְּבוּל זָבֻּלִסְתָּן.

שָׂרָם, אַחַר עָבְרָם אֶת הַגַּ’יְחוּן,/ הִדְהִיר אֶת פָּרָשָׁיו לִקְרַאת סִיסְתָּן.

וְכַזַרְוָן עִם שְׁלשִׁים אֶלֶף אִישׁ / מִנִּבְחֲרֵי נוֹשְׂאֵי־הַחֲרָבוֹת,

עֵרִים עָשׂוּ דַּרְכָּם אֶל הַהִירְמַנְד,/ בּוֹטְחִים בַּחֲרָבוֹת וּבָאַלּוֹת.

בְּגוּרָבֶּה זָל, מִתְאַבֵּל וְסָר, / בָּנָה אָז נֶפֶשׁ לְאָבִיו הַמֵּת.

בְּתוֹךְ הָעִיר חָנָה מִהְרָבּ חוֹתְנוֹ/ הָעֵר וְהָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

מִהְרָבּ שִׁגֵּר שָׁלִיחַ, אִישׁ שְׂפָתַיִם,/ אֶל שַׁמָסָס, מַצְבִּיא אַפְרָסִיָבּ.

כְּהַגִּיעוֹ אֶל אֹהֶל הַמַּטֶּה,/ מָסַר בְּרָכוֹת מֵאֵת שׁוֹלְחוֹ וְשָׂח:

'אֲדוֹן צִבְאוֹת תּוּרָן חֲכַם־הַלֵּב/ יִשָּׂא לָעַד הַכֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ.

יוֹצֵא יְרֵךְ צַֹחָּךּ הָעֲרָבִי / אֲנִי, וְאֵין לִבִּי עִם הַפָּדְשָׁהּ.

בִּבְרִית פָּדִיתִי אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ,/ כִּי לֹא מָצָאתִי תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת.

כָּעֵת אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית דַּסְתָּן,/ וְכָל זָבֻּלִסְתָּן הִיא בְּיָדִי.

בְּצֵאת מֵאַרְמוֹנוֹ הַמִּתְאַבֵּל / לִקְבֹּר אֶת סָם אָבִיהוּ וְלִסְפֹּד לוֹ,

הָיָה אֶבְלוֹ לִי לְשִׂמְחָה בַּלֵּב./ לָכֵן לֹא עוֹד אֶרְאֶה פָּנָיו לָעַד.

הַרְשֵׁה־לִי, אַי, פַּהְלַוָן בֶּן־שֵׁם,/ בְּעֶזְרָתְךָ רוֹכֵב גְּמַלִּים מָהִיר,

אָדָם נָבוֹן, זָרִיז וְאִישׁ שְׂפָתַיִם,/ אֶל הַמַּצְבִּיא אַפְרָסִיָבּ לִשְׁלֹחַ,

אִם לְפָנָיו אֶחְשׂף אֶת צְפוּנוֹתַי,/ אוּלַי לֹא יֶאֶרְכוּ עוֹד הַדְּבָרִים.

אֶשְׁלַח לוֹ שַׁי כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם,/ מִלְּבַד הַמַּס כַּדָּת וְכַמִּשְׁפָּט.

וְאִם יוֹדִיעַ: ‘בּוֹא אֵלַי, מִהְרָבּ!’,/ לִפְנֵי כִּסְאוֹ כְּעֶבֶד אֶתְיַצֵּב,

אֶת שַׁרְבִיטִי אַפְקִיד אָז בְּיָדָיו,/ וּבְשִׂמְחָתוֹ יִשְׂמַח גַּם לְבָבִי.

לֹא אַלְאֲךָ עוֹד, פַּהְלַוָן נִכְבָּד,/ וְרַק אֶשְׁלַח לְךָ תְּשׁוּרָה יָפָה.'

מִצַּד אֶחָד קָשַׁר לֵב שַׁמָסָס,/ מִצַּד שֵׁנִי בָּחַר בְּתַחְבּוּלָה.

רוֹכֵב־גְּמַלִּים שָׁלַח אֶל זָל וְשָׂח:/ 'עוּף כְּצִפּוֹר, אַמֵּץ כַּנְפֵי־נוֹצָה,

סַפֵּר לְזָל מִכָּל אֲשֶׁר רָאִיתָ,/ אֱמֹר: ‘אַל תְּגָרֵד רֹאשְׁךָ וּבוֹא!’

כִּי שְׁנַיִם מְפַקְּדִים פֹּה בַּמִּישׁוֹר/ עִם צְבָא תּוּרָן, הַשְּׁנַיִם נְמֵרִים.

אוּלָם כַּחֲנוֹתָם עַל הַהִירְמַנְד,/ בְּדִינָרִים אֶת רַגְלֵיהֶם כָּבַלְתִּי.

אִם תִּתְמַהְמַהּ לִשְׁאֹף אֲוִיר לְרֶגַע,/ יַשִּׂיגוּ מְשַׂנְּאֵינוּ כָּל חֶפְצָם.'

אֶל זָל הָרָץ הִגִּיעַ כְּאָבָק./ כִּשְׁמֹעַ זָל דְּבָרוֹ, לִבּוֹ נִדְלַק.

זאל בא לעזרת מהראבּ

אֶל הַגִּבּוֹר מִהְרָבּ שָׂם זָל פָּנָיו,/ מִהֵר עִם לוֹחֲמִים שָׂשִׂים לַקְּרָב.

כִּרְאוֹת זָל אֶת מִהְרָבּ עוֹמֵד אֵיתָן / עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו וְתוּשִׁיָּה עִמּוֹ,

חָשַׁב: ‘מִמִּי אֲנַחְנוּ יְרֵאִים?/ וּמַה־לִּי כַזַרְוָן? רַק חֹפֶן חוֹל!’

וְאֶל מִהְרָבּ אָמַר:'אַי, אִישׁ־עֵצָה,/ הַמְנֻסֶּה בְּכָל הַמַּעֲשִׂים,

עַתָּה אֵלֵךְ בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה, /מַהֲלֻמָּה אַנְחִית בְּעַד הַדָּם.

יִוָּכְחוּ שׂוֹנְאֵינוּ כִּי חָזַרְתִּי,/ וַאֲחָרֵף נַפְשִׁי לִנְקֹם נָקָם.'

הַקֶּשֶׁת הַכְּבֵדָה תָּלָה עַל שֶׁכֶם,/ וְהַחִצִּים כַּעֲנָפִים בַּתֶּלִי.

הוּא תָּר מְקוֹם מִפְקֶדֶת הָאוֹיֵב,/ וְאֶת חִצָּיו, בְּדֶרֶךְ הָרָקִיעַ,

יָרָה שְׁלשָׁה לַעֲבָרִים שְׁלשָׁה,/ וַהֲמֻלַּת הַקְּרָב פָּשְׁטָה סָבִיב.

כְּהִתְאַסֵּף הַלּוֹחֲמִים בַּבֹּקֶר,/ הִשְׁגִּיחוּ בַּחִצִּים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

אָמְרוּ: ‘חִצֵּי דַּסְתָּן הֵם, זֶהוּ זֶה!/ אֵין זוּלָתוֹ יוֹרֶה חִצִּים כָּאֵלֶּה.’

שָׂח שַׁמָסָס: 'אַי, כַזַרְוָן, לָבִיא,/ לוּלֵא רַשְׁלָן הָיִיתָ כְּמַצְבִּיא.

לֹא נַעֲנֵיתָ לְתַרְמִית מִהְרָבּ,/ וְלֹא הִדְאִיג אוֹתְךָ עַתָּה זָל זֶה.'

עָנָהוּ כַזַרְוָן: 'הוּא רַק אֶחָד./ לֹא מִבַּרְזֶל גּוּפוֹ, לֹא אַהְרַמַן הוּא.

אַל דְּאָגָה, אַתָּה לֹא תִּלָּחֵם בּוֹ,/ הִנֵּה אֲנִי יוֹצֵא עִמּוֹ בַּקְּרָב.'

עָבְרָה הַשֶּׁמֶשׁ צָהֳרֵי רָקִיעַ,/ וְהַתֻּפִּים בָּעֵמֶק לֹא נָדַמּוּ.

בְּתוֹךְ הָעִיר תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת,/ קוֹל מְצִלּוֹת וּצְלִיל פַּעֲמוֹנִים!

חָש זָלִזַר לִתְפֹּשׂ בִּכְלֵי־זֵינוֹ,/ וְכָאָבָק עָלָה עַל רַמָּכוֹ.

הַפָּרָשִׁים חִכּוּ בְּאֻכְּפֵיהֶם,/ בָּרֹאשׁ נָקָם, וּבַגְּבִינִים קְמָטִים.

דַּסְתָּן הוֹבִיל צְבָאוֹ אֶל הַמִּישׁוֹר,/ הָאֹהָלִים וְהַפִּילִים אִתּוֹ.

פָּנִים אֶל פָּנִים הַצְּבָאוֹת נִפְגָּשׁוּ,/ וְהָאָבָק תִּמֵר כְּהַר שָׁחוֹר.

אָץ כַזַרְוָן, אַלָּה לוֹ וּמָגֵן,/ וְהִשְׂתָּעֵר עַל זָל בְּשֶׁצֶף קֶצֶף,

הִכָּהוּ עַל חָזֵהוּ בָּאַלָּה,/ קָרַע אֶת שִׁרְיוֹנוֹ הַמְהֻלָּל.

נָסוֹג מַצְבִּיא זָבֻּלִסְתָּן, אִתּוֹ/ נָסוֹגוּ פָּרָשֵׁי כָּבֻּלִסְתָּן.

שִׁרְיוֹן בַּרְזֶל לָבַשׁ זָל הָאַמִּיץ,/ וּכְמוֹ אַרְיֵה שָׁב לַמַּעֲרָכָה:

בַּכַּף אַלַּת־אָבִיו הַנּוֹדָעָה,/ רֹאשׁוֹ הוֹגֶה נָקָם, גּוֹאֶה דָּמוֹ.

וְכַזַרְוָן אַף הוּא הוֹגֶה נָקָם,/ וּכְמוֹ אַרְיֵה הֵרִיעַ בְּצֵאתוֹ.

דַּסְתָּן אַךְ הֶעֱלָה אֲבַק סוּסוֹ,/ וְכַזַרְוָן יָצָא לְעֻמָּתוֹ.

כְּהִתְנַגֵּשׁ בֶּן־סָם בְּכַזַרְוָן,/ הֵרִיעַ בְּקוֹלוֹ, הֵרִים אַלָּה

וְהִנְחִיתָה עַל רֹאשׁ שַׂר־צְבָא תּוּרָן,/ וּבְדָם צָבַע אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה.

כִּצְנֹחַ כַזַרְוָן, דָּרַךְ עָלָיו,/ וְעִם צְבָאוֹ מִהֵר זָל לַמִּישׁוֹר.

עַתָּה קָרָא שַׁמָסָס לַקְּרָב,/ אַךְ זֶה מֵאֵן, דָּמוֹ לֹא הִתְחַמֵּם.

אָז בָּאָבָק הִשְׁגִּיחַ בְּכַּלְבָּד,/ וְאַלָּתוֹ תְּלוּיָה לוֹ עַל כְּתֵפוֹ.

כִּרְאוֹת כַּלְבָּד אֶת זָל, אַלָּה בַּכַּף,/ נִסָּה לְהֵעָלֵם מֵאִישׁוֹנָיו,

אַךְ זָל עִגֵּן קַשְׁתּוֹ, דָּרַךְ הַיֶּתֶר,/ וּבִזְרִיזוּת שָׁלַח בּוֹ חֵץ שָׁנוּן.

הַחֵץ פָּגַע בַּחֲגוֹרַת־כַּלְבָּד,/ הָעֲשׂוּיָה טַבְּעוֹת פְּלָדָה קָשָׁה,

וְאֶת מָתְנָיו סִמֵּר אֶל הָאֻכָּף./ לִבּוֹת אַנְשֵׁי צְבָאוֹ עָלוּ בָּאֵשׁ.

בִּנְפֹל בַּקְּרָב שְׁנֵי גִּבּוֹרֵי־הֶחָיִל,/ נָמֵס לֵב שַׁמָסָס, פָּנָיו הִצְהִיבוּ.

הוּא וּצְבָאוֹ עָרְקוּ מֵהַשָּׂדֶה,/ וְכִכְבָשִׂים בְּיוֹם מָטָר נָפוֹצוּ

מִפְּנֵי אַנְשֵׁי הַחַיִל מִזָבֻּל,/ וּמִמִּהְרָבּ אֲדוֹן כָּבֻּלִסְתָּן.

הַרְבֵּה תֻּרְכִּים נָפְלוּ בַּמַּעְרָכָה,/ כְּאִלּוּ צַר הוּא הָעוֹלָם לַכֹּל.

אֶל בֶּן־פַּשַׁנְג בָּרְחוּ הַנִּצּוֹלִים,/ שִׁלְטָם מָעוּךְ וַחֲגוֹרָם שָׁבוּר.

אֶל הַמִּדְבָּר הִגִּיעַ שַׁמָסָס,/ אַךְ פֹּה פָּגַע בְּבֶן־כָּוֶה, קָרַן.

עַתָּה חָזַר מֵרְדֹף אֶת צְבָא וִיסֶה, / אֲשֶׁר אֶת יַקִּירוֹ הָרַג בְּלִי־קשִׁי.

שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת בַּדֶּרֶךְ נִפְגְּשׁוּ,/ וְעִמָּהֶם קָרַן וְשַׁמָסָס.

קָרַן יָדַע כְּבָר מִי הַלּוֹחֲמִים,/ וְלָמָּה מִזָּבֻּלִסְתָּן נָסוֹגוּ.

תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת, חָסַם הַדֶּרֶךְ/ וְהַצְּבָאוֹת הִשְׂתָּעֲרוּ לַקְּרָב.

אֶל לוֹחֲמָיו פָּנָה קָרַן לֵאמֹר:/ אַי, נְפָשׁוֹת דְּגוּלוֹת וְאַנְשֵׁי־שֵׁם!

צְאוּ, הִלָּחֲמוּ בְּכִידוֹנִים,/ וְהַכְרִיעוּם לַמָּוֶת בְּלִי רַחֵם.'

הַפָּרָשִׁים תָּפְשׂוּ בַּכִּידוֹנִים,/ וּכְמוֹ פִּילִים מִשְׁתּוֹלְלִים הֵרִיעוּ.

מִישׁוֹר הַקְּרָב דָּמָה לְסֹבֶךְ־סוּף,/ הַכִּידוֹנִים כִּסּוּ אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ.

קָרַן הִשְׁמִיד אֶת יֶתֶר הַתֻּרְכִּים,/ הָרַג וְהִשְׁלִיכָם עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ;

לֹא חָס עַל הַשְּׁבוּיִים וְהַפְּצוּעִים,/ וַאֲבָקָם שִׁלַּח אֶל רוּם הַשֶּׁמֶשׁ,

נָס שַׁמָסָס עִם לוֹחֲמִים מִסְפָּר,/ מִשְּׂדֵה־הַקְּרָב בְּעוֹד מוֹעֵד עָקַר.

אפראסיאב הורג את נודר

אֶל שָׁהּ תּוּרָן הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה,/ כִּי הִתְרוֹקֵן עוֹלָם מִגִּבּוֹרָיו.

בָּעַר לִבּוֹ בּוֹ בְּמַכְאוֹב וּבְצַעַר;/ שְׁתֵּי לְחָיָיו רָטְבוּ בְּדֶמַע־דָּם,

אָמַר: 'הַשָּׁהּ נַוּדַֹר הָלַךְ בַּשֶּׁבִי,/ וְאַלּוּפַי מִתְגּוֹלְלִים כַּדֹּמֶן.

מַה הָעֵצָה? הַאִם אֶשְׁפֹּךְ דָּמוֹ, / וּמֵחָדָשׁ אָפִיחַ נְקָמוֹת?'

חֲרוֹן אַפּוֹ עָלָה:‘נַוּדַ֗ר אַיֵּהוּ?/ לֹא יִנָּקֶה בְּמוֹת עָלַי וִיסֶה!’

אֶל הֶתַּלְיָן קָרָא אָז: ‘הֲבִיאֵהוּ,/ וַאֲלַמְּדֵהוּ דַּת הַמִּלְחָמָה!’

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ נַוּדַ֗ר אֶת הַבְּשׂוֹרָה,/ הֵבִין כִּי כָּלוּ הַקִּצִּים כֻּלָּם.

הָמוֹן פָּרוּעַ, מְצַעֵק בְּקוֹל,/ נָשָׂא רַגְלָיו אֶל אֹהֶל שָׁהּ אִירָן.

מִיָּד קָשְׁרוּ אֶת זְרוֹעוֹתָיו כְּסֶלַע,/ וְלַתַּנִּין הֵבִיאוּ הָאַכְזָר.

בְּעֶלְבּוֹנוֹת וּבְקֶלֶס הוֹצִיאוּהוּ,/ גְּלוּי־רֹאשׁ, יְחַף־רַגְלַיִם וְאֵין־יֶשַׁע.

קְצַר־רוּחַ הַגִּבּוֹר אַפְרָסִיָבּ / שָׁלַח מַבָּט בְּשָׁהַנְשָׁהּ אִירָן.

כְּהִתְקָרֵב נַוּדַ֗ר,פָּתַח אֶת פִּיו / וְרִיב־אָבוֹת יָשָׁן נוֹשָׁן הִזְכִּיר לוֹ.

הִתְחִיל בְּתּוּר וְסַלְם, וּבִזָּה / אֶת זֹהַר הַשָּׁהִים וּכְבוֹד הַכֶּתֶר.

אָמַר: ‘עַתָּה תִּשָּׂא אֶת הֶעָווֹן!’ / בַּחֲמָתוֹ הֵרִיק חַרְבּוֹ מִתַּעַר,

הִכָּה עַל צַוָּארוֹ, הִתִּיז רֹאשׁוֹ, / וְאֶת גּוּפוֹ הִשְׁלִיךְ אֶל הֶעָפָר.

הִנֵּה כִּי־כֵן פַּס זֵכֶר מַנוּצִ’הְר, / וְעַם אִירָן שָׁכַל כִּסֵּא וָכֶתֶר.

אַי, אִישׁ חֲכַם־לֵבָב וְרַב־תְּבוּנָה,/ אַל תִּתְעַטֵּף בִּצְעִיף תַּאֲוָתְךָ,

כִּי הַכִּסֵּא רָאָה רַבִּים כָּמוֹךָ./ אֶל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם הַטֵּה אָזְנֶיךָ.

אִם לַמָּקוֹם, אֵלָיו מִהַרְתָּ, בָּאתָ,/ וְאֶת חֶמְדַּת מִשְׁאַלְתְּךָ הִשַּׂגְתָּ,

מַה תְּצַפֶּה מֵהֶעָפָר, אִם שׁוּב/ תָּשׁוּב אֵלָיו מָחָר־מָחֳרָתַיִם?

הֵם סָחֲבוּ אֶת יֶתֶר הַשְּׁבוּיִים,/ הַמְבַקְשִּׁים עַל חַיֵּיהֶם לַשָּׁוְא.

כִּרְאוֹת זֹאת אַגְֹרִירַת יְפֵה הַנֶּפֶשׁ,/ צָבָה לִבּוֹ מֵרֹגֶז וּמִצַּעַר.

חָשׁ אֶל אַפְרָסִיָבּ בְּתַחֲנוּן,/ וּמִתְרָעֵם קָרָא אֵלָיו לֵאמֹר:

'בְּנֵי־חַיִל אֲצִילִים וּפָרָשִׁים/ לֹא חֲמוּשִׁים, וְלֹא בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב,

כִּי־אִם שְׁבוּיִים חַסְרֵי מָגֵן לִקְטֹל,/ אַךְ נְבָלָה הִיא, לֹא כָּבוֹד לַשָּׁהּ.

חָלִילָה אִם תַּכְתִּים בְּדָם כַּפֶּיךָ!/ שָׁלְחֵם אֵלַי חַיִּים בֶּאֱסוּרִים,

אֶכְלָא אֶת הַשְּׁבוּיִים בְּבֵית־הַבּוֹר,/ וַעֲלֵיהֶם אָשִׂים מִשְׁמָר כָּבֵד.

בְּבֵית־הַכֶּלֶא יִלְמְדוּ הַלֶּקַח./ רְחַץ כַּפֶּיךָ, אַל עוֹד תַּהֲרֹג בָּם.'

שָׁמַע אַפְרָסִיָבּ אֶת אַנְחוֹתָיו,/ וְהֶעֱנִיק לָהֶם אֶת חַיֵּיהֶם.

צִוָּה לְהוֹבִילָם לָעִיר סָרִי/ בְּעֹל־בַּרְזֶל מַחְפִּיר וּבִכְבָלִים.

עַתָּה עָרַךְ צְבָאוֹ וְאָץ לַדֶּרֶךְ,/ גּוֹלֵל הָאֲדָמָה תַּחַת סוּסָיו.

מִדַּהִסְתָּן שָׂם פְּעָמָיו אֶל רַי,/ דִּרְבֵּן סוּסָיו בְּלִי־הֶרֶף אֵין־רַחֵם.

בְּרַי עָנַד אֶת כֶּתֶר הַכַּיִים,/ גְּנָזָיו פָּתַח וְדִינָרִים חִלֵּק.

יָשַׁב לִמְלֹךְ עַל מֶרְחֲבֵי אִירָן,/ בָּרֹאשׁ – מַצָּה וָרִיב, בַּלֵּב – נָקָם.

השמועות על מות נוד֗ר מגיעות אל זאל

כִּשְׁמֹעַ גֻּסְתַּהַם וְטוּס לֵאמֹר:/ 'חָשַׁךְ הַזֹּהַר, זִיו הַמַּמְלָכָה,

נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר נֶעֱרַף בְּבוּז,/ רֹאשֵׁהוּ בְּעָפָר, וְזֶהוּ זֶה!',

תָּלְשׁוּ אֶת שְׂעָרָם, שָׂרְטוּ פְּנֵיהֶם,/ תַּאֲנִיָּה עָלְתָה עַד הַשָּׁמַיִם.

שׁוֹעֵי אִירָן קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם/ וְעַל רֹאשָׁם זָרוּ אָבָק אָפֹר.

הַשְּׁנַיִם שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם זָבֻּלָּה,/ בְּעוֹד לִבָּם לַשַּׁהְרְיָר הַמֵּת.

אֶל זָל הָלְכוּ בְּעֶצֶב וּבִכְאֵב,/ אָבָק עַל רָאשֵׁיהֶם, דָּם בָּעֵינַיִם,

קָרְאוּ:' אַי, שָׁהּ נַוּדַ֗ר אָצִיל וְגֵא,/ גִּבּוֹר אַמִּיץ־לֵב וְשׁוֹפֵט צַדִּיק,

שׁוֹמֵר אִירָן, מִשְׁעֶנֶת הַשָּׂרִים!/ אַי, שָׁהַנְשָׁהּ וּמֶלֶךְ־הָעוֹלָם!

כֶּתֶר עָפָר עַתָּה מְנָת־חֶלְקֶךָ,/ הָאֲדָמָה אֶת רֵיחֲךָ נוֹשֶׁמֶת.

הָעֲשָׂבִים וְהַצְּמָחִים סָבִיב,/ רֹאשָׁם הוֹרִידוּ בְּבוּשָׁה מִשֶּׁמֶשׁ;

בְּעוֹד אֲנַחְנוּ צֶדֶק מְבַקְּשִׁים,/ הַלָּלוּ עַל אָבִינוּ מִתְאַבְּלִים.

מִזֶּרַע פַרִידוּן הָיָה. הָיְתָה / הָאָרֶץ עֶבֶד לְפַרְסוֹת סוּסוֹ,

בְּלֹא־בוּשָׁה עָרְפוּ רֹאשׁוֹ הַגֵּא/ וְאֶת רָאשֵׁי כָּל הַנִּלְוִים עָלָיו.

הָבָה נָרִיק אֶת לַהַב חַרְבוֹתֵינוּ /לִדְרשׁ נָקָם הַשָּׁהּ מִצּוֹרְרֵינוּ.

לִבְשׁוּ אֵפוֹא שִׁרְיוֹן, וְהַשִּׂנְאָה/ הַנּוֹשָׁנָה שׁוּב נְחַיֶּה כְּקֶדֶם.

בְּצַעַר זֶה עִמָּנוּ הַשָּׁמַיִם,/ הַמַּמְטִירִים דִּמְעוֹת־דָּם עַל הַמֵּת.

מַלְּאוּ אַתֶּם אֶת עֵינֵיכֶם בְּדָם,/ בִּגְדֵי־הֶחָג פִּשְׁטוּ מֵעֲלֵיכֶם.

בִּנְקַם שָׁהִים מַה טּוֹב כִּי הָעֵינַיִם/ בָּכֹה תִּבְכֶּינָה וְהַלֵּב יִרְגַּז.'

הֲמוֹן הָעָם בָּכָה וְנֶאֱנַח,/ נִדְמֶה כְּאִלּוּ אָחֲזָה בּוֹ אֵשׁ.

דַּסְתָּן קָרַע בְּגָדָיו הַהֲדוּרִים,/ בַּאֲנָקוֹת יָשַׁב עַל הֶעָפָר,

וְכֹה סָפַד בְּקוֹל: 'עַד יוֹם־הַדִּין /לֹא תַּחְזֹר חַרְבִּי לְתַעֲרָהּ.

הָרֶכֶשׁ הַלָּבָן יִהְיֶה כִּסְאִי,/ וְכִידוֹנִי הַחַד – עֵצִי לְצֵל.

מִדְרַךְ רַגְלִי הָאַרְכּוֹפָה תִּהְיֶה,/ וְקוֹבָעִי – הַכֶּתֶר לְרֹאשִׁי.

בָּרִיב הַזֶּה מָנוֹחַ לֹא אֵדַע,/ אֵין נַחַל הַדּוֹמֶה לִנְהַר־עֵינַי.¹⁴⁷

וּלְוַאי שֶׁנֶּפֶשׁ מֶלֶךְ־הָעוֹלָם / תָּאִיר בָּעֵדֶן בֵּין הַנִּבְחָרִים.

לָכֶם, רֵעַי, יִתֵּן בּוֹרֵא־הָאָרֶץ / לֵבָב נָכוֹן וֶאֱמוּנָה גְּדוֹלָה.

מֵרֶחֶם־אֵם נוֹעַדְנוּ לֶעָפָר,/ נָכֹף־נָא הַצַּוָּאר בְּבוֹא יוֹמֵנוּ.'

כְּצֵאת הַלּוֹחֲמִים לַנְּקָמָה,/ הִגִּיעָה לְסָרִי הַיְדִיעָה:

'הָאִירָנִים בַּדֶּרֶךְ לַנָּקָם! / רוֹכְבֵי גְּמַלִּים יָצְאוּ לַעֲבָרִים.

צָבָא כְּחוֹל הַיָּם נִזְעַק לְזָל,/ מִמְּנוּחָה וּמִשְּׂמָחוֹת נִפְרָדוּ,'

לֹא סָעֲדוּ לִבָּם וְלֹא יָשְׁנוּ – / אֵימַת אַפְרָסִיָבּ הִדְרִיכָתָם.

בַּצַּר שִׁגְּרוּ אֶל אַגְרִירַת מִשְׁלַחַת:/ 'מַצְבִּיא זָכוּר לְטוֹב וּנְדִיב הַנֶּפֶשׁ!

אֶחָד־אֶחָד, כֻּלָּנוּ, עֲבָדֶיךָ. / חַיִּים אֲנַחְנוּ עוֹד בְּאֹמֶר־פִּיךָ.

הֲלֹא יָדַעְתָּ: בְּזָבֻּלִסְתָּן /יוֹשֵׁב זָל בְּבֵיתוֹ עִם שָׁהּ כָּבֻּל.

שָׂרִים כְּמוֹ כַרָּד וּכְמוֹ כִּשְׁוָד, /אוֹ כְּבַּרְזִין וּכְמוֹ קָרַן צְמֵא־קְרָב,

לָהֶם יָדַיִם אֲרֻכּוֹת מְאֹד,/ וְלֹא יַנִּיחוּ אֶת אִירָן לַזָּר.

אַךְ כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ לוֹחֲמֵינוּ,/ וּלְעֵינָיו יַפְעִילוּ רָמְחֵיהֶם,

חֲרוֹן אַפְרָסִיָבּ אָז יַעֲלֶה / וּבִשְׁבוּיָיו יִנְהַג בְּקֹצֶר־רוּחַ.

רָאשֵׁי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּלִי אָשָׁם/ יַפִּיל אֶל הֶעָפָר בְּשֶׁל הַכֶּתֶר.

אִם אַגְֹרִירַת חֲכַם־הַלֵּב יֵאוֹת/ כְּבָלֵינוּ לְהָסִיר מֵעַל רַגְלֵינוּ,

נָפוּץ לַעֲבָרִים בְּכָל הָאָרֶץ,/ וּשְׁמוֹ הַטּוֹב יִהְיֶה עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ,

תְּהִלָּתוֹ בִּפְנֵי גְּדוֹלִים נַשְׁמִיעַ,/ וְנִתְפַּלֵּל לְמַעֲנוֹ תָּמִיד.'

עָנָה לָהֶם אַגְֹרִירַת חֲכַם־הַלֵּב:/ 'לְצָרַתְכֶם לֹא זוֹהִי הַתְּרוּפָה.

כָּכָה נוֹהֵג יָרִיב בִּשְׂנוּא־נַפְשׁוֹ./ לֵב הָרָשָׁע אַרְתִּיחַ בְּלִי מַעְצוֹר.

אֶבְחַר בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה, אֲשֶר/ אָחִי בָּהּ לֹא יִמְצָא עִלָּה לָרִיב.

אִם זָל שׁוֹחֵר־קְרָבוֹת יָבוֹא מִיָּד/ עִם פָּרָשָׁיו לְהִלָּחֵם אִתָּנוּ,

כַּהֲבִיאוֹ הַחַיִל אֶל סָרִי,/ אֶתְכֶם כֻּלְּכֶם אַסְגִּיר אָז לְיָדָיו,

אָמֻל אֶטּשׁ וְלֹא אָבוֹא בַּקְּרָב. / לְהַצִּילְכֶם אֶלְבַּשׁ כְּלִמָּה וָבוּז.'

שָׂרֵי אִירָן, אַחַר שָׁמְעָם דְּבָרוֹ,/ נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה לְפָנָיו.

כְּכַלּוֹתָם דְּבָרָם וְהַהַלֵּל,/ שָׁלְחוּ מִיָּד שָׁלִיחַ מִסָּרִי.

אֶל זָל בֶּן־סָם הִגִּיעַ הַמַּלְאָךְ,/ עִמּוֹ בְּשׂוֹרָה מִגִּבּוֹרֵי אִירָן

לֵאמֹר: 'יַזְדָּן נָהַג בְּחֶסֶד בָּנוּ./ לְאַגְֹרִירַת, אֲשֶׁר הוּא יְדִידֵנוּ,

הִבְטַחְנוּ הַבְטָחָה נֶאֱמָנָה /עַל דַּעַת כָּל שָׂרֵינוּ וּבִשְׁמָם:

אִם זָלִזַר עִם שְׁנַיִם פָּרָשִׁים/ יָבוֹא לְהִתְיַצֵּב אִתּוֹ בַּקְּרָב,

אַגְֹרִירַת הַדָּגוּל וְהַיָּשָׁר / צְבָאוֹ יַסִּיעַ מֵאָמֻל לְרַי,

וְכֹה אוּלַי מִצִּפָּרְנֵי הָרַהַב /מִנְיָן מֵאֲנָשֵׁינוּ יִנָּצֵל.'

הָרָץ הִגִּיעַ לְזָבֻּלִסְתָּן,/ וְאָץ לִמְסֹר הַחֲדָשׁוֹת לְזָל.

דַּסְתָּן אָסַף שָׂרָיו וְנִכְבָּדָיו,/ גִּלָּה לָהֶם אֶת דְּבַר הַמַּלְאֲכוּת,

וְעוֹד הוֹסִיף אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:/ 'רֵעַי, נִמְרֵי־הַקְּרָב, אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם!

מִי בָּנוּ הַלּוֹחֵם אֲצִיל־הַנֶּפֶשׁ,/ אֲשֶׁר לִבּוֹ אָפֵל מֵאֹמֶץ רַב,

יַחְגֹּר מָתְנָיו לָצֵאת לִקְרַב־בֵּינַיִם,/ אֶת צַוָּארוֹ הַגֵּא יָרִים עַד שֶׁמֶשׁ!'

טָפַח כִּשְׁוָד עַל הֶחָזֶה וְשָׂח:/ ‘לְמַעֲשֶׂה צוֹדֵק – אֲנִי נָכוֹן!’

בֵּרְכוֹ זָל הַדָּגוּל: ‘חֲיֵה בְּנֹעַם/ כָּל־עוֹד יִהְיוּ שָׁנִים וָחֳדָשִׁים.’

צְבָא לוֹחֲמִים שׁוֹחֵר קְרָבוֹת /הִרְחִיב הַצַּעַד מִזָּבֻּל אָמֻלָּה.

וְכִהְיוֹתָם שְׁתֵּי תַּחֲנוֹת בַּדֶּרֶךְ,/ הִגִּיעַ דְּבַר צֵאתָם לְאַגְֹרִירַת.

מִיָּד הִכָּה בַּתֹּף, הוֹצִיא צְבָאוֹ/ וְהַשְּׁבוּיִים הִנִּיחַ בְּסָרִי,

וְכַאֲשֶׁר כִּשְׁוָד הִגִּיעַ לְסָרִי,/ מָצָא מַפְתֵּחַ לַכְּבוּלִים בַּשַּׁעַר.

לְכָל אָסִיר הִגִּישׁ רַמָּךְ חָבוּשׁ,/ וּמֵאָמֻל חָפְזוּ לָבוֹא זָבֻּלָּה.

כְּהִוָּדַע לְזָל, פָּרָשׁ אִירָן,/ כִּי מַלְאֲכוּת כִּשְׁוָד עָלְתָה יָפֶה,

חִלֵּק אוֹצָר מָלֵא לָעֲנִיִּים,/ וְשִׂמְלָתוֹ מָסַר לַמְבַשֵּׂר.

כְּשׁוּב כִּשְׁוָד עִם הַשְּׁבוּיִים זָבֻּלָּה,/ יָצָא זָל לְקַבֵּל פְּנֵיהֶם כַּדָּת.

תְּחִלָּה בָּכָה הַשַּׂר עַל הַשְּׁבוּיִים,/ אֲשֶׁר סָבְלוּ בְּצִפָּרְנֵי הַכְּפִיר,

אַחַר־כֵּן מַר בָּכָה, פָּרַע רֹאשׁוֹ/ עַל מוֹת מַלְכּוֹ הַמְהֻלָּל נַוּדַ֗ר.

אֶת הַשָּׁבִים הוֹבִיל בִּיקָר הָעִירָה,/ וְהוֹשִׁיבָם בְּאַרְמְנוֹת פְּאֵר.

נָהַג בָּהֶם כְּמוֹ בִּימֵי נַוּדַ֗ר, / וְלֹא חָסְרוּ לֹא כֶּתֶר וְלֹא כֵּס.

מֵאוֹצָרוֹ חִלֵּק כְּיַד הַמֶּלֶךְ,/ סִפֵּק כָּל־טוּב לַשּׁוֹעַ וְלַהֵלֶךְ.

רצח אגרירת בידי אחיו

הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אַגְֹרִירַת עָזַב/ אָמֻל וְשָׁב לְרַי נוֹדַע לַכַּי.

שָׁאַל הַשָּׁהּ: 'מַדּוּעַ זֹאת עָשִׂיתָ,/ כִּי לַעֲנָה בְּכוֹס הַדְּבַשׁ מָסַכְתָּ?

הֲלֹא צִוִּיתִי:‘הוֹצִיאֵם לַהֶרֶג!/ לִשְׁמֹר עַל חַיֵּיהֶם – לֹא מֵחָכְמָה הוּא?’

רֹאשׁ הַלּוֹחֵם לֹא לַמַּדָּע נוֹעַד,/ תְּהִלָּתוֹ יִמְצָא בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.

לוֹחֵם לֹא יְהַלֵּךְ בִּנְתִיב הַדַּעַת,/ כִּי דַּעַת וְנָקָם אֵין לְעָרֵב.'

עָנָה לוֹ אַגְֹרִירַת: 'מְעַט צְנִיעוּת / וּקְצָת דְּמָעוֹת דָּבָר הֵם בְּעִתּוֹ.

אִם בְּיָדְךָ הַכֹּחַ וְהָעֹז, / יְרֵא יַזְדָּן וּבְחַר בְּדֶרֶךְ חֶסֶד,

כִּי כֵּס וָכֶתֶר כְּבָר רָאוּ כָּמוֹךָ,/ וְלֹא יִהְיוּ לָעַד נַחֲלָתֶךָ.'

אַפְרָסִיָבּ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים,/ אַךְ לֹא מָצָא בָּהֶם כָּל הִגָּיוֹן.

הַהוּא חָכָם, וְזֶה בּוֹעֵר כָּאֵשׁ./ הֲיֵשׁ שָׂפָה בֵּין דִּיו וּבֵין אוֹהֵב?

הַשָּׁהּ זָעַם כַּפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל,/ וּבִתְשׁוּבָה שָׁלַח כַּפּוֹ לַחֶרֶב.

מָתְנִי אָחִיו הַתָּם חָצָה לִשְׁנַיִם, / וְהַצַּדִּיק לָעַד עָצַם עֵינַיִם.

דְּבַר רֶצַח אַגְֹרִירַת הַמְהֻלָּל / הִגִּיעַ לְאָזְנֵי דַּסְתָּן. אָמַר:

‘לֹא יְאַחֵר הַיּוֹם וּמַזָּלוֹ / יֶחְשַׁךְ עָלָיו וְיִתְמוֹטֵט כִּסְאוֹ.’

קָשַׁר הַתֹּף, תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת,/ עָרַךְ שׁוּרוֹת כְּעֵין־הַתַּרְנְגוֹל,

וְחִישׁ נָשָׂא רַגְלָיו אֶל עֵבֶר פָּרְס./ זוֹעֵף רָכַב, בְּלֵב מָלֵא נָקָם.

מִיָּם עַד יָם הִגִּיעוּ לוֹחֲמָיו,/ וַאֲבָקָם כִּסָּה אֶת עֵין־הַשֶּׁמֶשׁ.

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ אַפְרָסִיָבּ, כִּי זָל / עוֹמֵד לָבוֹא עָלָיו בְּמִלְחָמָה,

הִסִּיעַ אֲנָשָׁיו אֶל כְוָר־רַי,/ חָנָה שָׁם וְהֵכִין צְבָאוֹ לַקְּרָב.

הַמַּאֲבָק נִטַּשׁ יוֹמָם וָלַיְלָה,/ תֹּאמַר: ‘לָאָרֶץ צֶבַע רַק אֶחָד!’

נָפְלוּ חָלָל מִשְּׁנֵי הַמַּחֲנוֹת / אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם צְמֵאֵי הַמִּלְחָמָה.

עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם בִּקְרָבוֹת אֵין־נַחַת,/ עַד־כִּי עָיְפוּ רַגְלִים וּפָרָשִׁים גַּם יַחַד.

ט. זַוּ בֶּן טַהְמָאסְפּ: חמש שנים מלך

זוּ נבחר לשאהנשה

בַּלַּיְלָה זָל יָשַׁב לְעֵת שֵׁנָה, / וְהֶאֱרִיךְ שִׂיחוֹ בְּבֶן־פַּשַׁנְג.

בְּלוֹחֲמָיו אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם דִּבֵּר, / בַּמְפַקְּדִים וּבָרֵעִים, וְשָׂח:

'וְגַם אִם הַמַּזָּל הֵאִיר פָּנִים / לְגִבּוֹרֵינוּ הַדְּגוּלִים בָּעָם,

חָסַרְנוּ שָׁהּ מִזֶּרַע מְלָכִים, / אֲשֶׁר אִתּוֹ שְׁמוּרִים קוֹרוֹת יָמֵינוּ.

דּוֹמֶה צָבָא לָאֳנִיָּה בַּיָּם, / וְכֵס הַשָּׁהּ – לְרוּחַ וּלְמִפְרָשׂ. [5]

וּלְוַאי לְטוּס וּלְגֻסְתַּהַם הַזֹּהַר! / שָׂרֵי־צָבָא וְגִבּוֹרִים דַּיֵּנוּ,

אֲבָל הֵם חֲסֵרִים חָכְמָה וָהוֹד, / גַּם הַטּוֹבִים אֵינָם טוֹבִים לִמְלֹךְ,

אֵינָם יָפִים לַכֶּתֶר וְלַכֵּס. / אֶל מֶלֶךְ בֶּן־מַזָּל כָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ,

אֲשֶׁר עָלָיו הֲדַר יַזְדָּן יִשְׁרֶה, / וּבִדְבָרָיו זוֹרַחַת הַחָכְמָה.'

מִזֶּרַע פַרִידוּן חִפְּשׂוּ נָסִיךְ, / אֲשֶׁר יַתְאִים לְכֵס־הַשָּׁהּ הָרָם, [10]

וְלֹא מָצְאוּ זוּלַת זַוּ בֶּן טַהְמָסְפּ, / אֲשֶׁר לוֹ כֹּחַ וּתְבוּנַת כַּיִּים.

יָצְאוּ קָרַן, מוּבַּד, נְצִיב־הַגְּבוּל, / גַּם מְלַוִּים אַמִּיצֵי־לֵב לָרֹב,

עִם הַבְּשׂוֹרָה מִזָּל אֶל זַוּ לֵאמֹר: / 'עֲטֶרֶת פַרִידוּן אַתָּה תִּירַשׁ!

דַּסְתָּן בֶּן־סָם וּצְבָא־אִירָן כֻּלּוֹ / אוֹתְךָ הִכְרִיזוּ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם.'

בְּיוֹם מַזָּל עָלָה בֶּן־הַמַּזָּל / עַל הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִּשָּׂא.¹⁴⁸ [15]

הַנִּכְבָּדִים וְהַדְּגוּלִים שִׁבְּחוּהוּ / וּמַתָּנוֹת הַרְבֵּה עָלָיו הִרְעִיפוּ.

חָמֵשׁ שָׁנִים מָלַךְ מֵעַל כִּסְאוֹ, / וְגַם דַּסְתָּן חָלַק לוֹ כְּבוֹד שָׁהִים.

זָקֵן הָיָה הָאִישׁ, אֲבָל חָכָם. / בְּצִדְקָתוֹ הִפְרִיחַ הָעוֹלָם.

אֶת הַצָּבָא הוֹלִיךְ בְּדֶרֶךְ טוֹב, / כִּי עִם יַזְדָּן קָדוֹשׁ יָשַׁב בְּסוֹד.

אִישׁ לֹא הֵעֵז לִשְׁדֹּד אוֹ לַהֲרֹג, / וּדְקוּרֵי־חֶרֶב תַּמּוּ מִן הָאָרֶץ. [20]

גַּם זֶה קָרָה: רָעָב פָּרַץ בָּאָרֶץ, / הָאֲדָמָה יָבְשָׁה, קָמְלוּ צְמָחֶיהָ,

עָצְרוּ טַלָּם וְגִשְׁמֵיהֶם שָׁמַיִם / וּפַת הַלֶּחֶם נִמְכְּרָה בְּפָז.

וְעוֹד: זֶה חֳדָשִׁים שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת / בִּקְרָב נִמְשָׁךְ הִתְקִיפוּ זֶה אֶת זֶה.

יוֹם־יוֹם נִטְּשָׁה מַעֲרָכָה כְּבֵדָה, / וְכַיָּאֶה לְלוֹחֲמִים קְשֵׁי־עֹרֶף.

אַךְ מֵרָעָב וָצוֹם כָּשַׁל כֹּחָם, / וְלֹא נִשְׁאַר בָּהֶם לֹא שְׁתִי, לֹא עֵרֶב. [25]

בַּסּוֹף פָּתְחוּ בְּשִׂיחַ וְהִסְכִּימוּ: / ‘בְּאַשְׁמָתֵנוּ בָּא גּוֹרָל זֶה לָנוּ.’

מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים עָלְתָה בְּכִיָּה. / שָׁלִיחַ בָּא אֶל זַוּ וְכֹה אָמַר:

'בִּמְלוֹן־אוֹרְחִים עֲרַאי זֶה אֵין מְנָת / חֶלְקֵנוּ אֶלָּא דְּאָגָה וָסֵבֶל.

הָבָה וְנִתְחַלֵּק בָּאֲדָמוֹת, / אַף נְדַבֵּר שָׁלוֹם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.'

הַגִּבּוֹרִים עָיְפוּ מִמִּלְחָמָה / וְנֶחְלְשׁוּ כָּלִיל מֵהָרָעָב. [30]

הַנִּכְבָּדִים אָבוּ לַהַצָּעָה, / כִּי הַשִּׂנְאָה הַנּוֹשָׁנָה שָׁכָֽכָה.

וּבְכֵן חִלְּקוּ אֶת הָעוֹלָם בְּצֶדֶק, / וְכָל הַמַּתְלָאוֹת לֹא נִזְכְּרוּ עוֹד.

מֵהַגַּ’יְחוּן עַד פַּאֲתֵי תּוּרָן, / הַחֵלֶק מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק,

מִשָּׁם וְהָלְאָה עַד כֻתָּן וָסִין / יִהְיֶה לְנַחֲלָה לָאִירָנִים.

אַךְ מֵאַדְמַת כַרְגָּהּ וְהָלְאָה – לֹא / יִהְיֶה לְזָל כָּל נַחֲלָה וָחֵלֶק. [35]

גַּם הַתֻּרְכִּים לֹא יֶחֱצוּ גְּבוּל זֶה. / הִנֵּה כִּי־כֵן חִלְּקוּ אֶת הָעוֹלָם.

הַשָּׁהּ הוֹבִיל צְבָאוֹ אֶל עֵבֶר פָּרְס; / זָקֵן הָיָה, אַךְ הָעוֹלָם חֻדַּשׁ;

וְזָל שָׂם פְּעָמָיו זָבֻּלִסְתָּנָה. / הַהֲמוֹנִים הֵרִיעוּ לִשְׁנֵיהֶם.

קוֹל רְעָמִים וָגֶשֶׁם בֶּהָרִים, / הָאֲדָמָה לָבְשָׁה צְבָעִים וָרֵיחַ;

עֵצִים גְּדֵלִים וּמַיִם מְפַכִּים, / דּוֹמָה הִיא לְכַלָּה בַּהֲדָרָהּ. [40]

בְּאֵין אִישׁ זֶה לָזֶה נָמֵר טוֹרֵף, / גַּם הַמַּזָּל מֵאִיר פָּנִים לַכֹּל.

אֶת נְסִיכָיו אָסַף הַמֶּלֶךְ זַוּ, / וְלֵאלֹהִים עָרַךְ עִמָּם תְּפִלָּה.

נֶעְלַם הָעֹנִי, וְהַשֶּׁפַע בָּא, / אֲשֶׁר אֵלָיו בִּידֵי יַזְדָּן מַפְתֵּחַ.

הַחֲגִיגוֹת פָּשְׁטוּ בַּמְּדִינָה, / בְּרִיב וּבִקְלָלוֹת נָקְעָה הַנֶּפֶשׁ.

חָמֵשׁ שָׁנִים מְאֻשָּׁרוֹת חָלְפוּ, / וְלֹא שָׁמַעְנוּ עַל עָמָל וָאָוֶן. [45]

בַּסּוֹף שָׂבְעָה תֵּבֵל צְדָקָה וָחֶסֶד, / וְנִכְסְפָה לָשׁוּב אֶל עוֹר הַכְּפִיר.

כִּמְלֹאת לְזַוּ שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים, / חָוַר הַמֶּלֶךְ הַדּוֹמֶה לְשֶׁמֶשׁ,

מַזַּל הָאִירָנִים שָׁקַע, וְזַוּ, / צַדִּיק תָּמִים, שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו.

י. גַּרְשָׁאסְפּ: תשע שנים מלך

גרשאספּ עולה למלוך, אפראסיאבּ פולש לאיראן

הָיָה לְזַוּ יוֹרֵשׁ, לוֹחֵם עַז־נֶפֶשׁ, / אָבִיו הַשָּׁהּ קְרָאוֹ בְּשֵׁם גַּרְשָׁסְפּ.

הַבֵּן עָלָה עַל כֵּס־אָבִיו הָרָם, / וְעַל רֹאשׁוֹ שָׂם כֶּתֶר הַמְּלוּכָה.

עַל הַכִּסֵּא יָשַׁב אַחַר אָבִיו, / וּבֶהָדָר מָלַךְ עַל הָעוֹלָם.

הַחֲדָשָׁה הִגִּיעָה לַתֻּרְכִּים / לֵאמֹר: ‘מֵת זַוּ וְאֵין לַכֶּתֶר שָׁהּ!’

קְרִיאַת הַקְּרָב אַפְרָסִיָבּ הִשְׁמִיעַ, / וָאֳנִיּוֹת הֵשִׁיט אֶל כְוָרִ־רַי. [5]

אִישׁ לֹא הֵבִיא בְּרָכָה לוֹ מִפַּשַׁנְג, / אֲשֶׁר לִבּוֹ מָלֵא שִׂנְאָה וָכַעַס.

פַּשַׁנְג דַּעְתּוֹ הֵסִיחַ מֵהַכֶּתֶר, / מִדְּאָבָה לְאַגְֹרִירַת יַלְדּוֹ.

הוּא לֹא הִפְנָה רֹאשׁוֹ אֶל הָרוֹצֵחַ / וּבְרַק חַרְבּוֹ נִכְתַּם בַּחֲלוּדָה.

שְׁלִיחִים שָׁלַח אֵלָיו אַפְרָסִיָבּ, / אֲבָל פַּשַׁנְג מֵאֵן לִרְאוֹת פְּנֵיהֶם,

וְכֹה אָמַר: 'לוּ הַכִּסֵּא בָּחַר, / רַק אַגְֹרִירַת מָלַךְ וְלֹא אַתָּה. [10]

שָׁפַכְתָּ דַּם אָחִיךָ עַל לֹא־אָוֶן, / וּמֵאֵימַת חֲנִיךְ־צִפּוֹר בָּרַחְתָּ.

אוֹתְךָ לַקְּרָב שָׁלַחְתִּי בָּאוֹיֵב, / אוּלָם אַתָּה חָצַבְתָּ בְּאָחִיךָ.

בְּרִיתִי אִתְּךָ לֹא אֲחַדֵּשׁ לָעַד, / וְאַל עוֹד תֵּרָאֶה בַּחֲצֵרִי.'

כָּאֵלֶּה אָז הָיוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים, / עַד עֵץ־הָרַעַל אֶת פִּרְיוֹ נָשָׂא.

אוֹתָהּ שָׁנָה שָׁבַק חַיִּים גַּרְשָׁסְפּ, / וְשׁוּב פָּשַׁט הָרֶשַׁע בָּעוֹלָם. [15]

נָפוֹצָה הַשְּׁמוּעָה הַחֲדָשָׁה, / כִּי כֵּס הַשָּׁהַנְשָׁהּ פָּנוּי מִמֶּלֶךְ,

וְהַפְּקֻדָּה הִגִּיעָה מִפַּשַׁנְג, / נָפְלָה עַל רֹאשׁ אַפְרָסִיָבּ כְּאֶבֶן:

‘עֲבֹר עִם צְבָאֲךָ אֶת הַגַּ’יְחוּן, / אַל תְּבוֹשֵׁשׁ, פֶּן יַקְדִּימְךָ אַחֵר.’

צָבָא גָּדוֹל הִזְעִיק אַפְרָסִיָבּ / בֵּין הַגַּ’יְחוּן עַד חֶבֶל סַפַּנְגָ’בּ,

עַד כִּי תֹאמַר: ‘הָאֲדָמָה שָׁמַיִם, / וּמַמְטִירוֹת הַחֲרָבוֹת רָאשִׁים.’ [20]

גְּדוּדִים־גְּדוּדִים הִגִּיעַ הַצָּבָא/ הַמְהֻלָּל אֶל הַמַּעֲרָכָה.

דְּבַר הַמַּסָּע הִגִּיעַ אֶל אִירָן: / ‘תּוֹבֵעַ בֶּן־פַּשַׁנְג כִּסֵּא וָכֶתֶר!’

כְּהִתְפַּנּוֹת כִּסֵּא אִירָן מִמֶּלֶךְ, / הַנֶּחָמָה לֹא נִרְאֲתָה בָּעָיִן.

כָּל מִשְׁכְּנוֹת הָאִירָנִים רָגְשׁוּ, / הַצְּעָקוֹת עָלוּ מֵעֲבָרִים.

מִשְׁלַחַת נִכְבָּדִים יָצְאָה זָבֻּלָּה, / דִּבְרֵי רִיבוֹת פָּשְׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ. [25]

אֶל זָל דִּבְּרוּ עַזּוּת: 'בְּיָד רַכָּה / אֶת עוֹלָמֵנוּ מַחֲזִיק אַתָּה.

אַחֲרֵי סָם, מֵאָז אוֹתוֹ יָרַשְׁתָּ, / לֹא מְצָאָנוּ יוֹם בָּהִיר אֶחָד.

אַחַר מוֹת־זַוּ עָלָה לִמְלֹךְ גַּרְשָׁסְפּ, / קָצְרוּ זְרוֹעוֹת הָרֶשַׁע בְּיָמָיו.

עַתָּה, בְּמוֹת גַּרְשָׁסְפּ הַמְנֻסֶּה, / אֵין מֶלֶךְ לָעוֹלָם וְאֵין מַצְבִּיא.

צָבָא עָבַר אֶת הַגַּ’יְחוּן אֵלֵינוּ, / וּבָאָבָק הִסְתִּיר אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ. [30]

אִם לַעֲזֹר תּוּכַל, עֲלֵה וּפְעַל, / אַפְרָסִיָבּ עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ.

לַמְפַקְּדִים שָׂח זָלִזַר לֵאמֹר: / 'מֵאָז חָגַרְתִּי אֶת מָתְנַי לַקְּרָב,

אֵין עוֹד פָּרָשׁ כָּמוֹנִי בָּאֻכָּף; / אִישׁ לֹא יָנִיף חַרְבִּי וְאַלָּתִי.

כְּדַרְבְּנִי צַלְעוֹת סוּסִי, בִּמְקוֹם / מוֹשְׁכוֹת, זְנַב רֶכֶשׁ אִישׁ־רִיבִי רָאִיתִי.

יוֹמָם וָלַיְלָה בַּשָּׂדֶה בִּלִּיתִי, / וּמִשֵּׂיבָה וּבַטָּלָה יָרֵאתִי. [35]

עַתָּה, לְעֵת זִקְנָה, כָּפוּף גַּבִּי, / וְאֵין חַרְבִּי נוֹצֶצֶת בְּכַפִּי.

אוּלָם אֲנִי מוֹדֶה לְאֵל עֶלְיוֹן, / כִּי מִגִּזְעִי יָצָא חֹטֶר אֵיתָן,

אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ נוֹגֵעַ בַּשָּׁמַיִם. / לְמַה יַּגִּיעַ כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל?

הֵן כְּבָר עַתָּה זָקוּף רֻסְתַּם כִּבְרוֹשׁ. / אָכֵן יָאֶה לוֹ כֶּתֶר הַגְּדֻלָּה.

עַתָּה חָסֵר עוֹד רֶכֶשׁ מִלְחָמָה. / אוֹתָם סוּסֵי־עֲרָב אֵינָם יָאִים לוֹ. [40]

יָאֶה לוֹ סוּס אַבִּיר דּוֹמֶה לְפִיל. / עֶדְרֵי סוּסִים מֵעֲבָרִים אָעִיז,

אֶקְרָא לִבְנִי וְאֶשְׁאֲלָה אֶת פִּיו: / "הַאִם נָכוֹן אַתָּה בְּלֵב שָׁלֵם

וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה לַחְגֹּר מָתְנֶיךָ / וּלְהִנָּקֵם מִצֶּאֱצָא זָדְשַׁם?"

אַנְשֵׁי אִירָן, אַחַר שָׁמְעָם דְּבָרוֹ, / שָׂמַח לִבָּם וְנָהֲרוּ פְּנֵיהֶם.

דַּסְתָּן אָסַף מֵעֲבָרִים רוֹכְבִים, / לַפָּרָשִׁים הֵכִין צֵידָה וָנֶשֶׁק, [45]

וְאֶל רֻסְתַּם אָמַר: 'אַי, בְּנִי, הַפִּיל! / רֹאשְׁךָ מוּרָם מֵעַל רָאשֵׁי הָעָם.

עָמָל וְיֶגַע רַב עוֹד לְפָנֵינוּ, / אֲשֶׁר שְׁנָתְךָ וְשַׁלְוָתְךָ יָפֵרוּ.

אָמְנָם צָעִיר אַתָּה מִצֵּאת לַקְּרָב, / אַךְ אֵין מָנוֹס, לֹא עֵת מִשְׁתֶּה הִיא לָנוּ.

עוֹד רֵיחַ הֶחָלָב עַל שִׂפְתוֹתֶיךָ, / עוֹד מְבַקֵּשׁ לִבְּךָ שְׂמָחוֹת וָנֹעַם,

וְאֵיךְ אֶשְׁלַחֲךָ אֶל הַשָּׂדֶה / לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי הָאֲרָיוֹת? [50]

מַה דַּעְתְּךָ וּמַהִי תְּשׁוּבָתְךָ? / יִהְיוּ גְּדֻלָּה וָאשֶׁר מְלַוֶּיךָ.'

עָנָה רֻסְתַּם וְכֹה אָמַר לְזָל: / 'נָסִיךְ אָצִיל וּמְהֻלָּל בָּאָרֶץ!

שָׁכַחְתָּ אֶל־נָכוֹן אֵיכָה גִּלִּיתִי / אֶת עֹז־הַנֶּפֶשׁ לְעֵינֵי הָעָם.

הֲלֹא שָׁמַעְתָּ עַל הָהָר סִפַּנְד, / וְעַל הַפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל בַּחוּץ?

אִם אֵרָתַע הַיּוֹם מִבֶּן־פַּשַׁנְג, / הֲלֹא צְבָעַי וְנִיחוֹחִי יִמָּֽרוּ. 55

עַתָּה הַזְּמַן לִתְקֹף בַּמִּלְחָמָה, / וְלֹא הָעֵת לִבְרֹחַ בְּחֶרְפָּה.

הַגֶּבֶר נֶאֱבָק בַּאֲרָיוֹת, / שׁוֹחֵר־קְרָבוֹת, רוֹדֵף כָּבוֹד וָשֵׁם,

לֹא־כֵן נָשִׁים, הַשֶּׁבַח לֹא לָהֶן. / דַּרְכָּן לִישׁוֹן הַרְבֵּה וְלֶאֱכֹל.'

אָמַר לוֹ זָל: 'יַלְדִּי אַמִּיץ־הַלֵּב, / רִאשׁוֹן בַּגִּבּוֹרִים וְגַב הֶחָיִל!

כְּסַפֶּרְךָ עַל הַר סִפַּנְד וְעַל / הַפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל, עָלַץ לִבִּי. [60]

הֵן אִם עַל־נְקַלָּה נִצַּחְתָּ אָז, / לָמָּה אִירָא מִקְּרָב אֲשֶׁר יָבוֹא?

בְּכָל זֹאת, בְּנִי רֻסְתַּם, אַפְרָסִיָבּ / מַדִּיד שְׁנָתִי בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה.

כִּי אֵיךְ אֶשְׁלַחֲךָ לְעֻמָּתוֹ, / וְהוּא לוֹחֵם וָתִיק, שׁוֹחֵר קְרָבוֹת?

אַתָּה זְמַנְּךָ עוֹד לִצְלִילֵי הַנֵּבֶל, / לְמִשְׁתָּאוֹת וּלְסִפּוּרֵי גְּבוּרָה,

עֲדַיִן לֹא בְּגִיל הַמִּלְחָמָה, / לַהֲרָמַת אָבָק עַד הַיָּרֵחַ.' [65]

עָנָה רֻסְתַּם לְזָל אָבִיו לֵאמֹר: / 'לְיַיִן וּלְמָנוֹחַ לֹא נוֹלַדְתִּי.

הַאֵין עָרְפִּי וּזְרוֹעוֹתַי הָאֵלֶּה / בִּזְבּוּז כֹּחוֹת עַל עֹנֶג וְשֵׁנָה?

הַקְּרָב אֵינֶנּוּ שַׁעֲשׁוּעַ קַל, / אַךְ מַזָּלִי יִהְיֶה לִי בְּעֶזְרִי.

עֲקֹב אַחַר כָּשְׁרִי בַּקְּרָב הַבָּא, / כִּדְרֹךְ פַּרְסוֹת סוּסִי בְּדַּם שׂוֹנְאַי.

בְּתוֹךְ כַּפִּי אֲנִי נוֹשֵׂא עָנָן, / לוֹ צֶבַע מַיִם, אַךְ מַמְטִיר דָּמִים. [70]

הוּא לִפְעָמִים מַתִּיז גַּם נִיצוֹצוֹת / וּבְגֻלָּתוֹ גֻּלְגֹּלֶת־פִּיל מוֹחֵץ.

בַּעֲטוֹתִי שִׁרְיוֹן עַל הֶחָזֶה / הַזְּמַן עַצְמוֹ יָרֵא מֵאַשְׁפָּתִי.

חוֹמוֹת אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה צַוָּארִי, / כְּתֵפַי, חָזִי וְהֹלֶם אַלָּתִי,

לְחִשְׁבוֹנוֹת וּלְמַרְגֵּמוֹת תִּצְחַקְנָה, / לִשְׁמִירָתָן לֹא יְבַקְּשׁוּ הֶגְמוֹן.

כְּהִתְקַדְּמִי בְּכִידוֹנִי בַּקְּרָב, / יַאְדִּימוּ הַסְּלָעִים עַד לִבָּתָם. [75]

הָבוּ לִי סוּס גָּבֹהַּ כְּאַלְבֻּרְז, / וַאֲבִיאוֹ בַּעֲנִיבַת פְּלָצוּר.

חָזָק יִהְיֶה, מַבְרִיק בַּקְּרָב כָּמוֹנִי, / וְכֹחַ־סֵבֶל לוֹ בְּמַסָּעוֹת.

הַב־לִי אַלָּה כְּבֵדָה כְּסֶלַע־הַר, / כִּי יִתְגָּרוּ בִּי גִּבּוֹרֵי תּוּרָן.

אַף כִּי לְבַד אֵלֵךְ עִמָּם בַּקְּרָב, / בַּעֲנָנִי אַמְטִיר דְָּמָם כַּמַּיִם.'

הָאָב נִפְעַם כֹּה לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, / עַד־כִּי תֹּאמַר:‘זֶה, נִשְׁמָתוֹ פּוֹרַחַת!’ [80]

בְּמַעֲנֶה אָמַר דַּסְתָּן בֶּן־סָם: / 'אַי, בְּנִי, שְׂבַע הַמַּרְגּוֹעַ וְהַיַּיִן!

אָבִיא לְךָ אַלָּת סָבְךָ הַמֵּת, / אֲשֶׁר הִיא לִי מַזְכֶּרֶת מֵאָבִי,

וּבָהּ בְּכֹחֲךָ תַּפִּיל גַם פִּיל. / חֲיֵה לָנֶצַח פַּהְלַוָן אָצִיל!'

עַתָּה צִוָּה עַבְדּוֹ: 'אַלַּת אָבִי, / אֲשֶׁר לָחַם בָּהּ בְּמָזַנְדַּרָן,

הָבֵא מִיָּד לִבְנִי גִּבּוֹר־הֶחָיִל, / יָבִיא כְּלָיָה עַל מְשַׂנְּאֵינוּ. [85]

מִשָּׁהּ גַּרְשָׁסְפּ עָבְרָה זוֹ הָאַלָּה / מֵאָב אֶל אָב עַד סָם הַמְהֻלָּל.'

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אַלַּת סָבוֹ, קָפְצָה / עָלָיו שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שְׂפָתָיו חִיְּכוּ,

וְהוּא בֵּרַךְ אֶת זָלִזַר אָבִיו / לֵאמֹר: 'אַי, פַּהְלַוָן כָּל הָעוֹלָם!

עַתָּה חָסֵר אֲנִי עוֹד סוּס אַבִּיר, / לָשֵׂאת אֶת זָהֳרִי וַהֲדָרִי.'

מִדְּבַר רֻסְתַּם רָוָה נַחַת דַּסְתָּן. / מֵעֵת לְעֵת קָרָא בְּשֵׁם יַזְדָּן. [90]

רוסתּם לוכד את רכש

עֶדְרֵי סוּסִים מֵרַחֲבֵי זָבֻּל / וּמִמִּרְעֵי כָּבֻּל הֵעִיז דַּסְתָּן.

כֻּלָּם בַּתּוֹר הוּבְלוּ לִפְנֵי רֻסְתַּם, / וְהַכָּרוֹז הוֹדִיעַ בְּעָלָיו.

כָּל סוּס אֲשֶׁר הוּבָא, לָחַץ רֻסְתַּם / בְּכֹחַ עַל גַּבּוֹ בְּאֶגְרוֹפוֹ,

וְגַב הַסּוּס כּוֹפַף מֵרֹב אוֹנוֹ, / כְּרֵסוֹ הִגִּיעָה עַד לָאֲדָמָה.

כֹּה לְפָנָיו עָבְרוּ עֶדְרֵי סוּסִים / מִמְּקוֹמוֹת וּבִצְבָעִים שׁוֹנִים. [95]

פִּתְאֹם חָלְפָה סוּסָה קַלָּה כִּצְבִי, / חָזֶהָ כְּלִכְפִיר, קְצָרוֹת רַגְלֶיהָ,

כִּשְׁתַּיִם חֲרָבוֹת חַדּוֹת אָזְנֶיהָ, / עָרְפָּהּ בָּרִיא וַעֲדִינִים מָתְנֶיהָ.

סְיָח בְּגָבְהָהּ הִפְסִיעַ אַחֲרֶיהָ, / חָזֵהוּ וְשֵׁתוֹ כְּשֶׁל הָאֵם.

עֵינָיו שְׁחוֹרוֹת, אָדֹם־בָּרֹד עוֹרוֹ, / הָאֲשָׁכִים שְׁחוֹרִים, פַּרְסוֹת – פְּלָדָה.

יְפֵה־מַרְאֶה כְּמוֹ תְּמוּנַת אָמָּן, / וּמְנֻמָּר כַּעֲרוּגַת פְּרָחִים. [100]

מַבָּט חוֹדֵר לוֹ, הַמַּבְחִין בַּלַּיְלָה / בִּנְתִיב הַנְּמָלָה עַד שְׁנֵי מִילִין.

לְכֹחַ – פִּיל אַדִּיר, גָּמָל לְגֹבַהּ, / לְאֹמֶץ – לְבִיאָה מִבִּיסֻתּוּן.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת הַסּוּסָה חוֹלֶפֶת, / הִשְׁגִּיחַ גַּם בַּסְּיָח עִם גּוּף־הַפִּיל.

מִפְּלָצוּרוֹ הֵכִין לוֹ עֲנִיבָה / לָצוּד בָּהּ אֶת הַסְּיָח מִתּוֹךְ הָעֵדֶר,

אַךְ אֶל רֻסְתַּם פָּנָה רוֹעֶה זָקֵן: / ‘הַנַּח נָסִיךְ, סוּס זֶה! הוּא שֶׁל אַחֵר.’

שָׁאַל רֻסְתַּם: ‘לְמִי הַסּוּס הַזֶּה? / שְׁתֵּי יְרֵכָיו פְּנוּיוֹת מִכָּל מִכְוָה.’

עָנָהוּ הַזָּקֵן: 'אַל תְּחַפֵּשׂ מִכְוָה. / הַסִּפּוּרִים רַבִּים וְגַם שׁוֹנִים.

בְּפִינוּ רַכְשׁ קֹרָא. אָדֹם־בָּרֹד הוּא, / יָפֶה כַּמַּיִם וּמַזְהִיר כָּאֵשׁ.

מִי בְּעָלָיו, אָכֵן נִסְתָּר מִמֶּנִּי, / לַסּוּס קָרָאנוּ “רַכְשׁ־רֻסְתַּם” וְזֶהוּ.

שָׁלשׁ שָׁנִים מֵאָז בָּא בָּאֻכָּף, / כָּל הַגְּדוֹלִים הִשְׁגִּיחוּ בְּטִיבוֹ, [110]

אַךְ כַּאֲשֶׁר אִמּוֹ רוֹאָה פְּלָצוּר, / הִיא בְּהוּלָה לַקְּרָב כַּלְּבִיאָה.

יוֹדְעִים אֵינֶנּוּ, פַּהְלַוָן אָצִיל, / מַה־סּוֹד כָּמוּס נֶחְבָּא מֵאֲחוֹרֵי זֶה.

אַךְ הִזָּהֵר, אָדָם חֲכַם־לֵבָב, / אַל תִּתְגָּרֶה בָּרַהַב־הַסּוּסָה,

כִּי זֹאת, בְּזַעַם־חֲרוֹנָהּ הָעַז, / תִּקְרַע עוֹר נְמֵרִים וְלֵב כְּפִירִים.'

רֻסְתַּם, אַחַר שָׁמְעוֹ אֶת הַסִּפּוּר, / וַהֲבִינוֹ אֶת הַזָּקֵן כְּמוֹ, [115]

אֶת פְּלָצוּרוֹ הַמַּלְכוּתִי הִשְׁלִיךְ / עַל רֹאשׁ הַסְּיָח, וֶהֱבִיאוֹ בַּחֶבֶל.

הִשְׂתָּעֲרָה אִמּוֹ כְּפִיל זוֹעֵם, / עָמְדָה בַּחֲמָתָהּ לִמְלֹק רֹאשׁוֹ.

הִרְעִים רֻסְתַּם עָלֶיהָ כְּלָבִיא, / וּמִקּוֹלוֹ מֻפְתַּעַת נִבְהֲלָה.

מִיָּד הוֹרִיד מַכָּה עַל צַוָּארָהּ, / וְהִפִּילָהּ בְּבַת־אַחַת לָאָרֶץ.

חִישׁ הַסּוּסָה הִתְאוֹשְׁשָׁה וְקָמָה, / אַךְ אֶל הָעֵדֶר שָׂמָה פְּעָמֶיהָ, [120]

בְּעוֹד רֻסְתַּם, נִשְׁעָן עַל יְרֵכָיו, / מוֹשֵׁךְ אֵלָיו אֶת הַנִּלְכָּד בַּחֶבֶל.

בַּסּוֹף הוֹשִׁיט כַּפּוֹ הָאַדִּירָה, / וּבָהּ לָחַץ הַגַּב הָאֲדַמְדַּם.

אוּלָם הַגַּב לַלַּחַץ לֹא נִכְנַע, / לֵאמֹר יָכֹלְתָּ: ‘לֹא נוֹגֵעַ לוֹ!’

אָמַר בַּלֵּב: ‘יָאֶה רַמָּךְ זֶה לִי! / עַתָּה אֶגַּשׁ לַמְּלָאכָה עַצְמָהּ.’

רֻסְתַּם עָלָה מַהֵר עַל גַּב הַסּוּס, / וְהָאָדֹם־בָּרֹד סָבַב עִמּוֹ כְּרוּחַ. [125]

רֻסְתַּם שָׁאַל אֶת הָרוֹעֶה: ‘הָרַהַב, / מַה מְּחִירוֹ? אוֹ מִיהוּ הַיּוֹדֵעַ?’

עָנָה לוֹ זֶה: 'אִם תַּהַמְתַּן אַתָּה, / בּוֹ תְּשַׁנֶּה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה.

מְחִיר שַׁדְמוֹת אִירָן הוּא וִיבוּלָן, / וּבוֹ תִּגְאַל אֶת הָעוֹלָם מֵרֶשַׁע.'

רֻסְתַּם צָחַק מֵאשֶׁר וְקָרָא: / ‘בָּרוּךְ יַזְדָּן הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב!’

מִיָּד חָבַשׁ אֶת רַכְשׁ בְּאֻכָּפוֹ, / וּכְבָר רֹאשׁוֹ הוֹגֶה נָקָם וּקְרָב. [130]

רִפָּה בְּפִיו הָרֶסֶן, כִּי יִדְהַר, / מָצָא בּוֹ אֹמֶץ, אֲצִילוּת וָכֹחַ,

לָשֵׂאת עָלָיו רוֹכֵב רְחַב־חָזֶה / עַל שִׁרְיוֹנוֹ וְעַל כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ.

עֶרְכּוֹ עָלָה – בַּלַּיְלָה הַבָּהִיר / הִקְטִירוּ קְטֹרֶת לְשָׁמְרוֹ מִפֶּגַע.

יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁלּוֹ, תֹּאמַר: ‘כְּשָׁפִים!’ / בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב הָיָה מָהִיר כִּצְבִי.

הַלְּסָתוֹת רַכּוֹת, הַקֶּצֶף קַל, / הַשֵּׁת עָגֹל, צוֹעֵד יָפֶה, פִּקֵּחַ. [135]

לֶב־זָל שָׂמַח כְּמוֹ אָבִיב פּוֹרֵחַ / עַל רַכְשׁ וְעַל רוֹכְבוֹ הַמְבֹרָךְ.

פָּתַח אֶת אוֹצָרוֹ וְדִינָרִים / חִלֵּק, וְלֹא חָשַׁב עַל רְכוּשׁוֹ־מָחָר.

בַּסּוֹף הִטִּיל כַּדּוּר אֶל הַגָּבִיעַ, / וְרַעֲמוֹ עַד שְׁנֵי מִילִין הִגִּיעַ.

זאל מסיע צבאו על אפראסיאבּ

שְׁאוֹן תֻּפִּים וְתֵקַע חֲצוֹצְרוֹת, / שַׁעַט פִּילִים וְקֹול פַּעֲמוֹנִים.

יוֹם הַתְּחִיָּה הִגִּיעַ אֶל זָבֻּל, / אֶל הַמֵּתִים קוֹרֵאת הָאָרֶץ: ‘קוּמוּ!’ [140]

צְבָא אֲרָיוֹת עָזַב אֶת הַקִּרְיָה; / כָּל הַיָּדַיִם עֲקֻבּוֹת מִדָּם.

בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה רָכַב רֻסְתַּם, / וְאַחֲרָיו נָסְעוּ הַוָּתִיקִים.

צְבָאוֹ כִּסָּה מִישׁוֹר וְגַיְא וָהָר, / עַד לֹא נוֹתַר מָקוֹם לִכְנַף הָעוֹף.

הִרְעִימוּ הַתֻּפִּים בְּכָל מָקוֹם, / מֵרֹב אָבָק לִרְאוֹת אֵין יָד אוֹ רֶגֶל.

בִּפְרֹחַ גַּן־הַשּׁוֹשַׁנִּים הִסִּיעַ / דַּסְתָּן אֶת כָּל הֶחָיִל מִזָּבֻּל. [145]

כִּשְׁמֹעַ זֹאת אַפְרָסִיָבּ עַל זָל, / קָם מֵאָכְלוֹ, נוּחוֹ וּמִשְּׁנָתוֹ,

וְעִם צְבָאוֹ יָצָא לִכְוָרִ־רַי, / אֶל הַכִּכָּר אֲשֶׁר עַל יַד הַמַּיִם.

בָּעֵת הַהִיא בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר / בָּא מֵאִירָן גַּם זָל אֶל שְׂדֵה־הַקְּרָב.

שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת הִפְרִידוּ בֵּין הַשְּׁנַיִם. / הַשַּׂר כִּנֵּס אֶת וָתִיקֵי צְבָאוֹ,

וְכֹה אָמַר: 'הַקְשִׁיבוּ, נְבוֹנִים, / גִּבּוֹרֵי־חַיִל מְנֻסִּים בַּקְּרָב! [150]

אָמְנָם עָרַכְנוּ פֹּה צָבָא גָּדוֹל, / וּמְגַמָּתֵנוּ צֶדֶק וּרְוָחָה,

אֲבָל בְּלִי מֶלֶךְ אֵין עֵצָה אַחַת, / כָּל מַעַשׂ – רֵיק, וְהַצָּבָא בְּלִי רֹאשׁ.

כְּשֶׁבֶת זַוּ עַל הַכִּסֵּא הָרָם, / הוֹפִיעַ שׁוּב הַזֹּהַר בָּעוֹלָם.

נַכְתִּיר מֶלֶךְ מִזֶּרַע מְלָכִים, / וְהוּא יִשָּׂא בְּעֹל הַמַּמְלָכָה.

מוּבַּד נָתַן לִי בִּזְמַנּוֹ הָאוֹת / לְשָׁהּ עִם זֹהַר וְאַלַּת כַּיִים. [155]

נִין פַרִידוּן הָאִישׁ וּשְׁמוֹ קֻבָּד, / גִּבּוֹר צַדִּיק וְעַל הַכֹּל נִכְבָּד.

רוסתּם מביא את כּי־קובּאד מהר אלבּורז

אֶל בְּנוֹ רֻסְתַּם אָמַר זָל הַדָּגוּל: / 'קַח אַלָּתְךָ, הָרֵם אֶת צַוָּארְךָ,

וּמַהֲרָה וְסַע אֶל הַר אַלְבֻּרְז / עִם גְּדוּד צָבָא עָרוּךְ וּמְאֻחָד,

וְתֵן כָּבוֹד לְכַּי־קֻבָּד כַּדָּת, / אֲבָל אַל תִּתְמַהְמַהּ אֶצְלוֹ זְמַן רַב.

שְׁבוּעַיִם לְהָלֹךְ וָשׁוּב דַּיֶּךָ. / דְּהַר יוֹמָם וָלַיְלָה, אַל תָּנוּחַ. [160]

אֱמֹר לוֹ: 'הַצָּבָא רוֹצֶה בְּךָ, / הֵכִין לְךָ אֶת הַכִּסֵּא לִמְלֹךְ.

אֵין בִּלְעָדֶיךָ אִישׁ יָפֶה לַכֶּתֶר, / וְזוּלָתְךָ אֵין לָנוּ עוֹד מוֹשִׁיעַ.'

כִּשְׁמֹעַ תַּהַמְתַּן דִּבְרֵי אָבִיו, / טִאטֵא בְּעַפְעַפָּיו אֶת הָרִצְפָּה,¹⁴⁹

עָלָה כְּרֶגַע בְּשִׂמְחָה עַל רַכְשׁ, / וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל כַּי־קֻבָּד.

סַיֶּרֶת תּוּרָנִים הָיְתָה בַּדֶּרֶךְ, / הִשִּׂיג אוֹתָהּ גִּבּוֹר שׁוּרוֹת אִירָן. [165]

כְּרוּחַ הִשְׂתָּעֵר עִם גִּבּוֹרָיו / וְהָאַלָּה עִם רֹאשׁ־הַפָּר בַּכַּף.

הוּא הִתְרוֹמֵם, הֵנִיף אֶת הָאַלָּה, / הֵרִיעַ וְהִכָּה בָּהּ בְּחֵמָה.

הַתּוּרָנִים, נָע לְבָבָם מִפַּחַד. / זְרוֹעוֹ הִפִּילָה חֲלָלִים הַרְבֵּה.

תְּחִלָּה נִסּוּ לְהַתְקִיפוֹ בְּכֹחַ, / בַּסּוֹף בָּרְחוּ מֵהַמַּעֲרָכָה,

נָשְׂאוּ רַגְלַיִם אֶל אַפְרָסִיָבּ / בְּלֵב כּוֹאֵב וּבִדְמָעוֹת בָּעַיִן. [170]

שָׁלַח לִקְרֹא אֶת הַגִּבּוֹר קֻלוּן, / תֻּרְכִּי נוֹעָז, פִּקֵּח וְעָרוּם;

אָמַר לוֹ: 'בְּחַר לְךָ גְּדוּד פָּרָשִׁים / וּמַהֲרָה אֶל זְבוּל הַשַּׁהְרְיָר.

הֱיֵה אַמִּיץ, חָכָם וְגַם זָהִיר; / הַשְׁגַּח הֵיטֵב, וְעֵר הֱיֵה תָּמִיד,

כִּי בְּנֵי אִירָן הֵם רַמָּאִים, / לְפֶתַע יִתְנַפְּלוּ עַל מֻצָּבֶיךָ.' [175]

קֻלוּן יָצָא מֵעִם אַפְרָסִיָבּ / עִם אֲנָשִׁים הַמִּתְמַצְּאִים בַּשֶּׁטַח,

עִם לוֹחֲמִים וְעִם פִּילִים עַזִּים, / לִסְגֹּר בִּפְנֵי אוֹיְבֵי תּוּרָן הַדֶּרֶךְ.

מֵעֵבֶר זֶה רֻסְתַּם אַמִּיץ־הַלֵּב / עָשָׂה דַּרְכּוֹ אֶל שָׁהּ אַדְמַת אִירָן.

פַּרְסָה אַחַת לִפְנֵי הָהָר אַלְבֻּרְז / מָקוֹם נִגְלָה לוֹ, תַּאֲוָה לָעַיִן.

הַרְבֵּה עֵצִים וּמַיִם מְפַכִּים, / מָקוֹם יָפֶה לַצְּעִירִים לְנֹפֶשׁ. [180]

כִּסֵּא עָמַד לְיַד יוּבָל זוֹרֵם, / עָלָיו הִזּוּ מֵי שׁוֹשַׁנִּים וָמֻשְׁק.

עֶלֶם יָפֶה, כִּבְמִלּוּאוֹ יָרֵחַ, / עַל הַכִּסֵּא בַּצֵּל יָשַׁב בְּנַחַת.

רַבִּים מִנִּכְבַּדֵּי הָעָם סְבִיבוֹ / חָגְרוּ מָתְנַיִם, כְּמִנְהַג גְּדוֹלִים.

נִדְמוּ לְפָמַלְיָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, / יָפָה כָּעֵדֶן בִּתְמוּנָה וּבְצֶבַע.

כְּהַשְׁגִּיחָם בְּתַּהַמְתַּן בַּדֶּרֶךְ, / יָצְאוּ בְּיַחַד לְקַבֵּל פָּנָיו. [185]

אָמְרוּ: 'אַי, פַּהְלַוָן נוֹדָע בָּאָרֶץ! / אַל תַּעֲבֹר כְּזָר פֹּה עַל פָּנֵינוּ.

אִרְחוּ עִמָּנוּ וּנְאָרַחֲכֶם. / רְדוּ אֵלֵינוּ לְבַקָּשָׁתֵנוּ,

יַחְדָּו נָרִים גְּבִיעֵינוּ בְּשִׂמְחָה, / וְלִכְבוֹדְךָ נִשְׁתֶּה, הַמְהֻלָּל.'

עָנָה רֻסְתַּם בֶּן־זָל וְכֹה אָמַר: / 'אַי, אֲנָשִׁים בְּנֵי־שֵׁם גְּאֵי־הָרֹאשׁ!

אֲנִי נֶחְפָּז לְהַר אַלְבֻּרְז הַפַּעַם, / וּמְשִׂימָתִי גְּדוֹלָה וְנִכְבָּדָה.

אָבִי אָסַר עָלַי לְהִתְמַהְמֵהַּ, / כִּי לְפָנַי עוֹד עֲבוֹדָה רַבָּה.

עַל גְּבוּל אִירָן חוֹנִים עַתָּה שׂוֹנְאֶיהָ, / קִינוֹת וָאֵבֶל בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיהָ.

כִּסֵּא אִירָן יָתוֹם מִשַּׁהְרְיָר – / זְמַנִּי פָּנוּי אֵינֶנּוּ לְשֵׁכָר.'

עָנוּ לוֹ וְאָמְרוּ: 'גִּבּוֹר בֶּן־חַיִל! / אִם אֶל אַלְבֻּרְז פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת,

אָנָא, שׁוֹחֵר־כָּבוֹד, הַגִּידָה לָנוּ, / מִי שָׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר אוֹתוֹ בִּקַּשְׁתָּ? [195]

אֲנַחְנוּ פֹּה, הַמֵּיטִיבִים לִבֵּנוּ, / הֲלֹא מִפָּרָשֵׁי הַחֶבֶל אָנוּ.

לָכֶם אוּלַי נִהְיֶה פֹּה מוֹרֵי־דֶרֶךְ, / וְעִמָּכֶם בַּסּוֹף גַּם נִתְרוֹעֵעַ.'

עָנָה רֻסְתַּם לַמְבַקְּשִׁים פָּנָיו: / 'מַלְכֵּנוּ שָׁם, אָדָם טְהָר לֵבָב.

לְגֵא־הָרֹאשׁ קוֹרְאִים שָׁם כַּי־קֻבָּד, / מִזֶּרַע פַרִידוּן הוּא הַדָּגוּל.

הַרְאוּנִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הָאִישׁ, / אִם יֵשׁ בָּכֶם אָדָם יוֹדֵעַ זֹאת.' [200]

פָּתַח אֶת פִּיו רֹאשׁ גִּבּוֹרֵי־הֶחָיִל: / 'אֲנִי יוֹדֵעַ כָּל אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ.

אִם תְּכַבֵּד בֵּיתִי בְּבוֹאֲךָ, / וְאֶת נַפְשִׁי תָּאִיר בְּזִיו פָּנֶיךָ,

אַגִּיד לְךָ כָּל סִימָנֵי קֻבָּד, / שִׁבְתּוֹ, קוּמוֹ, אָפְיוֹ וּמִדּוֹתָיו.'

כִּשְׁמֹעַ תַּהַמְתַּן דִּבְרֵי הָאִישׁ, / צָנַח מֵעַל סוּסוֹ מִבְּלִי דַּבֵּר עוֹד.

מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל שְׂפַת הַנָּהָר, / אֶל הַיּוֹשְׁבִים בַּחֹרֶשׁ הַמֵּצֵל. [205]

יָשַׁב שָׁם עֶלֶם עַל כִּסֵּא זָהָב, / תָּפַשׂ בְּיַד רֻסְתַּם בְּכַף אַחַת,

וּבַשְּׁנִיָּה – כּוֹס יַיִן מְשֻׁבָּח / לִכְבוֹד גְּדוֹלֵי אִירָן הָאֲצִילִים.

עַתָּה מִלֵּא גָּבִיעַ לְרֻסְתַּם, / וְכֹה אָמַר אֵלָיו: 'גִּבּוֹר אִישׁ־שֵׁם!

עִקְּבוֹת קֻבָּד אַתָּה דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי, / אוּלָם אֶת שְׁמוֹ מִמִּי שָׁמְעוּ אָזְנֶיךָ?'

עָנָה רֻסְתַּם: 'בְּמַלְאֲכוּת דַּסְתָּן / אֲנִי מֵבִיא אֵלָיו בְּשׂוֹרַת שִׂמְחָה. [210]

כִּסֵּא הוֹעִידוּ לוֹ גְּדוֹלֵי אִירָן, / וּבָחֲרוּ בּוֹ פֶּה אֶחָד לְשָׁהּ.

אָבִי, רֹאשׁ אַלּוּפֵי אִירָן, אֲשֶׁר / יָדוּעַ בָּעוֹלָם כְּזָלִזַר,

צִוַּנִי: "מַהֲרָה אֶל הַר אַלְבֻּרְז, / שָׁם אֶת קֻבָּד תִּמְצָא וַאֲנָשָׁיו.

חֲלֹק כָּבוֹד לַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ, / אַךְ אַל שָׁם תִּתְעַכֵּב אֶצְלוֹ לָנוּחַ.

אֱמֹר לוֹ: בָּחֲרוּ בְּךָ שָׂרֵינוּ, / וְכֶתֶר הַשָּׁהִים לְךָ הוֹעִידוּ." [215]

אִם יְדִיעוֹת לְךָ עַל זֶה הָאִישׁ, / סַפֵּר וַאֲחִישֵׁהוּ אֶל הַכֶּתֶר.'

חִיֵּךְ הָעֶלֶם לְדִבְרֵי רֻסְתַּם, / וְכֹה אָמַר: 'אַי, פַּהְלַוָן אַמִּיץ!

אֲנִי קֻבָּד מִזֶּרַע פַרִידוּן, / וַאֲבוֹתַי בִּשְׁמוֹתֵיהֶם יָדַעְתִּי.'

כִּשְׁמֹעַ כֵּן רֻסְתַּם, הֵשַׁח רֹאשׁוֹ, / יָרַד שָׁחוּחַ מִכִּסֵּא הַפָּז,

וְשָׂח: 'אַי, מֶלֶךְ כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ, / מִשְׂגַּב הָאַמִּיצִים וְהַשּׁוֹעִים! [220]

מֵעַל כִּסֵּא אִירָן יָקוּם דְּבָרְךָ, / פִּילִים פְּרָאִים תַּחְזִיק בְּרִשְׁתְּךָ.

עַל כֵּס הַמְּלוּכָה מְקוֹם שִׁבְתֶּךָ, / הָדָר וָזֹהַר עַל רֹאשְׁךָ יִשְׁרוּ.

דְּרִישַׁת שָׁלוֹם אֲנִי מֵבִיא לַשָּׁהּ / מִזָּל, גִּבּוֹר־הַחַיִל, הַמַּצְבִּיא.

מַלְכִּי! אִם תְּצַוֶּה אֶת עַבְדְּךָ, / אֶפְתַּח כַּבְלֵי שְׂפָתַי לֵאמֹר דְּבָרִי.'

קֻבָּד אַמִּיץ־הַלֵּב קָם מִכִּסְאוֹ, / מַקְשִׁיב רַב־קֶשֶׁב לְדִבְרֵי הַבָּא, [225]

בְּעוֹד רֻסְתַּם מַתִּיר אֶת לְשׁוֹנוֹ, / וְשָׂח אֶת מַלְאֲכוּת אָבִיו כְּמוֹ.

הָעֶלֶם, כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה, / נָע בְּחָזֵהוּ לְבָבוֹ מִגִּיל.

‘הָבִיאוּ לִי’ – אָמַר נִפְעָם – ‘כּוֹס יַיִן!’ / כַּהֲבִיאָם הִגִּישׁ אוֹתָהּ לְפִיו.

גַּם תַּהַמְתָּן שָׁתָה מְלֹא הַכּוֹס / לִכְבוֹד קֻבָּד הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר.

שָׂמַח מְאֹד לִרְאוֹת פָּנָיו, וְשָׂח: / 'לְפַרִידוּן הַמְהֻלָּל דָּמִיתָ. [230]

אַל בִּלְעָדֶיךָ יִתְקַיֵּם עוֹלָם, / לֹא כֶּתֶר־כַּי וְלֹא כִּסֵּא מַלְכוּת!'

עָלוּ קוֹלוֹת זִמְרָה מְגֻוָּנִים, / הָעֶצֶב פַּס וְהַשִּׂמְחָה גָּדְלָה.

אָמַר הַשָּׁהְנְשָׁהּ לַמְסֻבִּים: / 'בַּחֲלוֹמִי, עַל מִשְׁכָּבִי בַּלַּיְלָה,

רָאִיתִי שְׁנֵי בַּזִּים צְחוֹרִים נוֹשְׂאִים / כֶּתֶר־מַלְכוּת מֵאִיר כְּעֵין הַשֶּׁמֶשׁ,

עָפִים וּמַגִּיעִים אֵלַי בְּחֵן, / וּמַכְתִּירִים רֹאשִׁי בְּזֶה הַכֶּתֶר. [235]

כַּהֲקִיצִי נִמְלָא לִבִּי תִּקְוָה, / כִּי לֹא לַשָּׁוְא חָלַמְתִּי אֶת הַנֵּזֶר.

לָכֵן עָרַכְתִּי לִי חֲצַר מַלְכוּת, / אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה עַל שְׂפַת־הַמַּיִם.

הִנֵּה אַתָּה, רֻסְתַּם, זוּג הַבַּזִּים, / וְהַבְּשׂוֹרָה בְּפִיךָ הִיא הַכֶּתֶר.'

כִּשְׁמֹעַ תַּהַמְתַּן חֲלוֹם קֻבָּד, / קָרְנוּ פָּנָיו מִגִּיל כִּפְנֵי הַסַּהַר,

וְכֹה אָמַר אֶל הֶעָתִיד לִמְלֹךְ: / 'הָיָה בַּחֲלוֹמְךָ דְּבַר נְבוּאָה. [240]

עַתָּה קוּם וְיַחְדָּו נֵצֵא אִירָנָה, / נָחִישׁ עֶזְרָה לְלוֹחֲמֵינוּ שָׁם.'

מִמְּקוֹמוֹ קָם כַּי־קֻבָּד כָּאֵשׁ, / עָלָה עַל רַמָּכוֹ אֲדֹם־הָעוֹר.

מָתְנָיו חָגַר גַם תַּהַמְתַּן כְּרוּחַ, / וְעִם קֻבָּד יָצָא מִיָּד לַדֶּרֶךְ.

יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא חָדְלוּ מִדְּהֹר, / עַד נִתְקְלוּ בְּסַיָּרֵי תּוּרָן.

קֻלוּן, כְּהִוָּדַע לוֹ דְּבַר בּוֹאָם, / יָצָא לַחְסֹם הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵיהֶם. [245]

כִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת הַנַּעֲשֶׂה, / הִצִּיעַ לַעֲרֹךְ אֶת שׁוּרוֹתָיו,

אַךְ תַּהַמְתַּן אָמַר לוֹ: 'שַׁהְרְיָר! / קְרָב זֶה אֵינֶנּוּ לִכְבוֹדְךָ.

אֲנִי, רַכְשׁ, הַשִּׁרְיוֹן וְהָאַלָּה – / מִי יַעֲמֹד בִּפְנֵי כֹּחִי הָרַב?

אֹמֶץ־לִבִּי וּזְרוֹעוֹתַי – דַּיֵּנִי, / לְעֶזְרָתִי רַק בְּאִיזַד אַפְגִּיעַ.

בַּיָּד הַזֹּאת וּבָאַדְמוֹן תַּחְתַּי, / מִי עֹז יַרְהִיב לָצֵאת עָלַי בַּחֶרֶב?' [250 ]

אָמַר, וּמִמְּקוֹמוֹ הִדְהִיר אֶת רַכְשׁ, / וּבְמַכָּתוֹ בִּתֵּר פָּרָשׁ רִאשׁוֹן;

שֵׁנִי תָּפַשׂ וְהִטִּילוֹ בַּבָּא, / וְאֶת מֹחוֹ שָׁפַךְ מִנְּחִירָיו.

אֶחָד־אֶחָד עָקְרוּ כַּפּוֹת יָדָיו, / רוֹכְבִים וְהִשְׁלִיכוּם לָאֲדָמָה.

בְּכֹחַ הִטִּילָם אֶל הֶעָפָר, / שָׁבַר גַּבָּם וְגֻלְגָּלְתָּם רוֹצֵץ.

כִּרְאוֹת קֻלוּן אֶת תַּהַמְתַּן הַדִּיו, / אַלָּה בַּכַּף, פְּלָצוּר עַל הָאֻכָּף, [255]

הִתְקִיף אוֹתוֹ כְּרוּחַ בַּמִּדְבָּר, / וּבַכִּידוֹן פָּגַע בְּשִׁרְיוֹנוֹ.

רֻסְתַּם שָׁלַח יָדוֹ אֶל הַכִּידוֹן, / דָּבָר אֲשֶׁר הִפְתִּיעַ אֶת קֻלוּן,

הוֹצִיא כְּהֶרֶף עַיִן מִכַּפּוֹ, / וּבְקוֹל כְּרַעַם בֶּהָרִים נָעַץ בּוֹ

אֶת הַכִּידוֹן, מֵאֻכָּפוֹ הֵרִים, / וְאֶת קַתּוֹ הִשְׁעִין בָּאֲדָמָה.

דָּמָה קֻלוּן לְעוֹף עַל הַשִּׁפּוּד, / רָאוּהוּ כָּל הַלּוֹחֲמִים סָבִיב. [260]

בַּסּוֹף הִפִּיל אֶת קָרְבָּנוֹ רֻסְתַּם, / וּבְפַרְסוֹתָיו דָּרַס אוֹתוֹ לַמָּוֶת.

רוֹכְבֵי תּוּרָן הִפְנוּ פָּנִים לָנוּס, / וְאֶת קֻלוּן הִשְׁאִירוּ בַּשָּׂדֶה.

כָּל צְבָא קֻלוּן בָּרַח מִפְּנֵי רֻסְתַּם, / וּמַזָּלוֹ הֻכָּה מַכָּה נִצַּחַת.

רֻסְתַּם עָבַר שׁוּרַת הַסַּיָּרִים, / וְכַסּוּפָה מִהֵר אֶל הַגְּבָעוֹת.

לְיַד מִרְעֶה דָּשֵׁן וְנַחַל מַיִם / צָנַח הַפַּהְלַוָן מֵאֻכָּפוֹ, [265]

כָּל־עוֹד הַחשֶׁךְ לֹא דָּחַק הָאוֹר, / עָרַךְ רֻסְתַּם אֶת הוֹפָעַת קֻבָּד:

תִּלְבּשֶׁת פַּהְלַוָן הֵכִין לַבָּא, / רַמָּךְ אָצִיל וְכֶתֶר מְלָכִים.

כְּרֶדֶת עַל הָעִיר הַחֲשֵׁכָה, / יָצָא רֻסְתַּם עִם שָׁהּ אַרְצוֹת אִירָן;

עָשׂוּ דַּרְכָּם בַּסֵּתֶר, אֵין דּוֹבֵר, / וּבָאוּ אֶל בֵּית זָלִזַר בַּלַּיְלָה.

שִׁבְעָה יָמִים יָשְׁבוּ בַּמּוֹעָצָה / הַמּוּבַּדִּים וְהַפַּהְלַוָנִים,

הִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד, כִּי שָׁהַנְשָׁהּ / כְּמוֹ קֻבָּד אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם.

שִׁבְעָה יָמִים בִּלּוּ הַנִּכְבָּדִים / בְּמִשְׁתָּאוֹת לִכְבוֹד הַשָּׁהּ קֻבָּד,

וּבַשְּׁמִינִי קִשְּׁטוּ הָעֲזָרָה, / וְעַל הַכֵּס תָּלוּ הָעֲטָרָה.

יא. כַּי־קוּבָּאד: מאה שנה מלך

כי־קובּאד עולה למלוך ונלחם בתּוראנים

עַל כֵּס הַשָּׁהַנְשָׁהּ עָלָה קֻבָּד, / וְכֶתֶר הַיַּהֲלוֹמִים עָנַד.

מִכָּל קַצְוֵי הָאָרֶץ אַנְשֵׁי־שֵׁם / כְּזָלִזַר, קָרַן צְמֵא־קְרָב, כִּשְׁוָד,

כַרָּד אוֹ כְּבַּרְזִין רַב־כֹּחַ, בָּאוּ, / וְאַֽבְנֵי־חֵן שָׁפְכוּ עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ.

הֵם גַּם אָמְרוּ: ‘אַי, שַׁהְרְיָר חָדָשׁ, / הִכּוֹן לְמִלְחָמָה בַּתּוּרָנִים.’

כִּשְׁמֹעַ כַּי־קֻבָּד אֶת דִּבְרֵיהֶם, / סָקַר שׁוּרוֹת צְבָאוֹ וַעֲרָכָן, [5]

וְהִסִּיעָן לְמָחֳרַת הַיּוֹם / בְּקוֹל תְּרוּעָה גְּדוֹלָה אֶל הַשָּׂדֶה.

רֻסְתַּם אָזַר אַף הוּא אֶת כְּלֵי־זֵינוֹ, / סוּסוֹ הֵרִים אָבָק כְּפִיל זוֹעֵם.

הָאִירָנִים עָרְכוּ אֶת גְּדוּדֵיהֶם, / וּמָתְנֵיהֶם חָגְרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּמִים.

אֲגַף אֶחָד הָפְקַד בִּידֵי מִהְרָבּ, / אֲגַף שֵׁנִי נִמְסַר לְגֻסְתַּהַם,

וּבַמֶּרְכָּז פִּקְּדוּ קָרַן צְמֵא־קְרָב / וְהַשּׁוֹבֵר־צְבָאוֹת כִּשְׁוָד הָעַז. [10]

רֻסְתַּם חָנָה לִפְנֵי כָּל הַצָּבָא, / וְעַל יָדוֹ כָּל גִּבּוֹרֵי־הֶחָיִל.

מֵאֲחוֹרָיו עִם כַּי־קֻבָּד – דַּסְתָּן, / יָמִין לַפִּיד אוֹחֶזֶת, שְׂמֹאל – סוּפָה.

לִפְנֵי הַמַּעֲרָךְ דֶּגֶל־כָּוֶה, / וְהָעוֹלָם אָדֹם, צָהֹב, סָגֹל.

הָאָרֶץ כִּסְפִינָה עַל־פְּנֵי יַם־סִין, / הַמִּטַּלְטֶלֶת בֵּין גַּלִּים גּוֹאִים.

הַמָּגִנִּים כִּסּוּ מִישׁוֹר וָעֵמֶק, / הַחֲרָבוֹת הִזְהִירוּ כִּמְנוֹרוֹת. [15]

הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ הָיְתָה יַם־זֶפֶת, / דָּלְקוּ בּוֹ אֲבוּקוֹת לַאֲלָפִים.

תֹּאמַר: ‘תּוֹעָה הַשֶּׁמֶשׁ מִקְּרִיאוֹת / הַלּוֹחֲמִים וְקוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת.’

הַמַּחֲנוֹת הִתְקִיפוּ זֶה אֶת זֶה, / הַלּוֹחֲמִים לֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב.

קָרַן גְּאֵה־הָרֹאשׁ בְּכָל סִבּוּב / הִכְרִיעַ עֲשָׂרָה רָמֵי־צַוָּאר.

פַּעַם פָּנָה יָמִינָה, פַּעַם שְׂמֹאלָה, / וְלֹא שָׂבַע מִנְּקָמָה וָהֶרֶג. [20]

בָּא הָאַמִּיץ אֶל תּוֹךְ מֶרְכַּז הַחַיִל / כְּמוֹ אַרְיֵה הַמְשַׁחֵר לַטֶּרֶף.

בַּחֶרֶב, בָּאַלָּה וּבַכִּידוֹן / חָצַב בְּלִי־חוּס בְּגִבּוֹרֵי תּוּרָן.

הַר נֶעֱרַם מֵחַלְלֵי קָרַן, / וְהַתֻּרְכִּים הָאַמִּיצִים נִבְהָלוּ.

כִּרְאוֹת פִּתְאֹם קָרַן אֶת שַׁמָסָס, / מֵרִיעַ כְּלָבִיא שׁוֹאֵג לַקְּרָב,

זֵרֵז סוּסוֹ וּבָא אֵלָיו כְּרוּחַ, / חַרְבּוֹ הַמַּבְרִיקָה שָׁלַף מִתַּעַר, [25]

וְעַל רֹאשׁוֹ הִנְחִית אֶת לַהֲבָהּ, / קָרָא: ‘אֲנִי קָרַן הַמְהֻלָּל!’

רֹאשׁוֹ לְמַטָּה שַׁמָסָס צָנַח, / וּבַמָּקוֹם אֶת נִשְׁמָתוֹ נָפַח.

זֶה דֶּרֶךְ הַמַּזָּל הַמִּתְכַּחֵשׁ: / עָקֹם כְּקֶשֶׁת אוֹ יָשָׁר כְּחֵץ.

רוסתּם נלחם באפראסיאבּ

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת עֲלִילוֹת קָרַן, / דַּרְכּוֹ בַּמִּלְחָמָה וּגְבוּרָתוֹ,

בָּא אֶל אָבִיו, זָל, וְשָׁאַל אֶת פִּיו: / 'הַגִּידָה לִי, אַבִּיר הָאַבִּירִים, [30]

זֶה אִישׁ־הַזְּרוֹעַ, בֶּן־פַּשַׁנְג הָרַע, / אַיֵּהוּ בַּמַּעֲרָכָה הַיּוֹם?

מַה לְּבוּשׁוֹ? אַיֵּה מוּנָף דִּגְלוֹ? / הַאֵין הוּא הַסָּגֹל הַמִּתְנוֹפֵף?

אוֹתוֹ הַיּוֹם בַּחֲגוֹרָה אֶתְפֹּשֹ / וַאֲבִיאוֹ נִגְרָר עַל הַפָּנִים.'

עָנָה לוֹ זָל: 'הַטֵּה־לִי אֹזֶן, בְּנִי, / וְאַל תּוֹלִיךְ אֶת נַפְשְׁךָ שׁוֹלָל,

כִּי הַתֻּרְכִּי הַהוּא בַּקְּרָב הוּא רַהַב / נוֹשֵׁף אֵשׁ, וּבְנָקָם – עֲנַן אָסוֹן. [35]

דִּגְלוֹ שָׁחוֹר וְשִׁרְיוֹנוֹ שָׁחוֹר, / בַּרְזֶל הַשַּׁרְווּלִים וְהַקַּסְדָּה,

וְהַבַּרְזֶל, פִּרְחֵי־זָהָב עָלָיו. / נוֹצָה שְׁחוֹרָה תְּקוּעָה בְּקוֹבָעוֹ.

מִמֶּנּוּ שְׁמֹר אֶת נַפְשְׁךָ הַרְבֵּה, / הוּא אִישׁ אַמִּיץ וּמַזָּלוֹ צוֹלֵחַ.'

עָנָה רֻסְתַּם לֵאמֹר: 'אַי, פַּהְלַוָן, / אַל דְּאָגָה וַחֲרָדָה לַבֵּן.

בּוֹרֵא־הָאָרֶץ בְּעֶזְרִי יִהְיֶה, / כְּתֵפַיִם, לֵב וָחֶרֶב – מִבְצָרִי.' [40]

הַשִּׂיחַ תַּם. לְקוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת / דִּרְבֵּן אֶת רַכְשׁ, פַּרְסוֹת רַגְלָיו מִפְּלִיז,

וּבִדְהָרָה, מֵרִיעַ כְּאַרְיֵה, / קָרַב וּבָא עַד מַחֲנֵה תּוּרָן.

אַפְרָסִיָבּ הִשְׁגִּיחַ בַּקָּרֵב, / וְהִתְפַּלֵּא לַנַּעַר הַפָּרָשׁ.

שָׁאַל אֶת אֲנָשָׁיו: 'מִי רַהַב זֶה, / אֲשֶׁר אַךְ זֶה נִתֵּק אֶת אֲזִקָּיו?

מַכִּיר אֵינֶנִּי לֹא אוֹתוֹ, לֹא שְׁמוֹ.' / עָנָה פָּרָשׁ: 'זֶה בֶּן־דַּסְתָּן בֶּן־סָם. [45]

הֲלֹא תִּרְאֶה אַלַּת סָבוֹ אִתּוֹ? / צָעִיר הַמְבַקֵּשׁ לוֹ שֵׁם עוֹלָם!'

לִפְנֵי צְבָאוֹ יָצָא אַפְרָסִיָבּ / כָּאֳנִיָּה עַל־פְּנֵי גַּלֵּי הַיָּם.

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ רֻסְתַּם הֵאִיץ בַּסּוּס, / וְאַלָּתוֹ הִנִּיחַ עַל כְּתֵפוֹ.

אוּלָם כְּהִתְקָרְבוֹ, כְּמוֹ חָזַר בּוֹ, / תָּלָה אֶת הַכְּבֵדָה בְּאֻכָּפוֹ,

שָׁלַח כַּפּוֹ, תָּפַשׂ בְּאַבְנֵטוֹ,/ וֶהֱרִימוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ לְמַעְלָה. [50]

רָצָה לַהֲבִיאוֹ לִפְנֵי קֻבָּד, / מוֹפֵת לַתּוֹצָאוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן,

אַךְ לֹא עָמַד אַבְנֵט שַׂר־צְבָא תּוּרָן / בִּפְנֵי כָּבְדּוֹ וְחֹזֶק יַד רֻסְתַּם.

פִּתְאֹם נִתַּק, אַפְרָסִיָבּ נִשְׁמַט. / בִּן־רֶגַע הִקִּיפוּהוּ פָּרָשָׁיו,

וְהַמַּצְבִּיא חָמַק מִכַּף רֻסְתַּם, / אֲשֶׁר נָשַׁךְ אֶת גַּב כַּפּוֹ וְשָׂח:

‘חֲבַל! לוּ תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ תְּפַסְתִּיו, / בִּמְקוֹם לִתְפֹּס אוֹתוֹ בַּחֲגוֹרָה!’ [55]

צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים מִגַּב הַפִּיל / וְקוֹל תֻּפִּים עַד לְמֶרְחַק מִילִין

הֵבִיאוּ לְקֻבָּד אֶת הַבְּשׂוֹרָה: / 'רֻסְתַּם הִבְקִיעַ אֶת מֶרְכַּז אוֹיְבֵנוּ,

הִגִּיעַ עַד מַצְבִּיא חֵילוֹת תּוּרָן. / נִשְׁמַט הַדֶּגֶל, אֵין עוֹד לִרְאוֹתוֹ,

כִּי בָּאַבְנֵט תְּפָסוֹ וְהִפִּילוֹ, / הֵילִילוּ הַתֻּרְכִּים מִדְּאָגָה.

חִישׁ הִקִּיפוּהוּ פָּרָשָׁיו, / וְהִסִּיעוּהוּ לְמָקוֹם בָּטוּחַ. [60]

מַצְבִּיא תּוּרָן הַמְנֻצָּח, אַחַר / הִתְאוֹשְׁשׁוֹ, מָצָא לוֹ סוּס קַל־רֶגֶל,

נִשָּׂא עָלָיו נָטַשׁ אֶת לוֹחֲמָיו, / וּבְדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר עָרַק לְבָד.'

כִּשְׁמֹעַ כַּי־קֻבָּד הַחֲדָשׁוֹת, / צִוָּה צְבָאוֹ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה.

לִפֹּל בְּבַת־אַחַת עַל צְבָא תּוּרָן, / וְלַעֲקֹר אוֹתוֹ מִשָּׁרָשָׁיו.

מִמְּקוֹמוֹ יָצָא קֻבָּד כָּאֵשׁ, / גָּעַשׁ צְבָאוֹ כְּיָם בְּיוֹם סוּפָה. [65]

מִצַּד שֵׁנִי מִהְרָבּ הַכְּפִיר וְזָל / עָשׂוּ דַּרְכָּם לִקְרַאת הַקְּרָב הַבָּא.

עָלָה מֵהַשָּׂדֶה קוֹל ‘הַא’ וְ’קַח' / לְקוֹל הַחֲרָבוֹת וְהַחִצִּים.

הָרֹאשׁ הָיָה סְחַרְחַר מֵהַמַּכּוֹת / עַל הַקְּסָדוֹת וּמָגִנֵּי הַפָּז,

תֹּאמַר: ‘עָנָן עָלָה מִן הַקָּצֶה, / וּבִצְנוֹבָר צוֹבֵעַ פְּרִי־הָדָר.’¹⁵⁰

הַדָּם הָרַב יָרַד עַד לַדָּגִים, / וְהָאָבָק נִשָּׂא עַד הַיָּרֵחַ. ¹⁵¹[70]

מֵהֹלֶם הַפְּרָסוֹת בָּאֲדָמָה, / שֵׁשׁ אֲרָצוֹת נוֹתְרוּ, נוֹסַף רָקִיעַ.¹⁵²

דַּסְתָּן עָקַב אַחַר רֻסְתַּם בְּכוֹרוֹ, / הַמְהֻלָּל בְּכֹחוֹתָיו וּבְזֹהַר.

חַי לְבָבוֹ וְנָהֲרוּ פָּנָיו, / לִרְאוֹת אֶת בְּנוֹ מַפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו:

שָׁבַר רָאשִׁים, בִּתֵּר גּוּפוֹת לִשְׁנַיִם, / קָשַׁר חָזֶה, רַגְלַיִם וְיָדַיִם:

שִׁשִּׁים מֵאָה וְאֶלֶף גִּבּוֹרִים / הָרַג בַּהַתְקָפָה הָרִאשׁוֹנָה! [75]

נָסוֹגוּ הַתֻּרְכִּים מִפְּנֵי צָרָם, / וְרַגְלֵיהֶם נָשְׂאוּ אֱלֵי דָּמְגָֹן.

מִשָּׁם שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַגַּ’יְחוּן / בְּרֹגֶז רַב וּבִלְבָבוֹת פְּצוּעִים,

נִשְׁקָם שָׁבוּר וְאַבְנֵטָם קָרוּעַ; / לֹא תֹּף וַחֲצוֹצְרָה, לֹא רֹאשׁ וָרֶגֶל.

שָׂרֵי אִירָן וְאַלּוּפֵי צְבָאָהּ / חָזְרוּ מֵרְדֹף אֶל אֹהֶל כַּי־קֻבָּד.

כָּל בּוֹזְזֵי הָאוֹצָרוֹת עָיְפוּ / מִשּׁוֹד וּמֶאֱסֹף תֻּרְכִּים בַּשֶּׁבִי. [80]

הַלּוֹחֲמִים חָזְרוּ לַמַּחֲנֶה, / וְעַל שְׂפָתָם הַלֵּל לַשָּׁהַנְשָׁהּ.

רֻסְתַּם אַף הוּא יָצָא מִיָּד / לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שַׁלִּיט אִירָן.

מִצַּד אֶחָד הוֹשִׁיב הַשָּׁהּ אֶת זָל, / מִצַּד שֵׁנִי – אֶת בְּנוֹ הַמְהֻלָּל.

אפראסיאבּ סר לבית אביו

כְּנוּס אַפְרָסִיָבּ מִפְּנֵי רֻסְתַּם, / עָבַר לִשְׂפַת הַמַּיִם הַשְּׁנִיָּה.

שִׁבְעָה יָמִים חָנָה שָׁם עַל הַחוֹף, / וּבַשְּׁמִינִי, נִרְגָּז וּמִתְמַרְמֵר, [85]

יָצָא לְמִשְׁכְּנוֹת אָבִיו פַּשַׁנְג, / בְּפִיו קְלָלָה, אֲבָל יָדָיו קְצָרוֹת.

כְּהַגִּיעוֹ אָמַר: 'אַי, שָׁהּ דָּגוּל! / דָּרַשְׁתָּ קְרָב, וְזֶה הָיָה מִשְׁגֶּה.

בָּזֶה הֵפַרְתָּ בְּרִית קְדוֹשָׁה עִם שָׁהּ, / וְלֹא רָאִינוּ כֹּה בְּקַדְמוֹנֵינוּ.

זֶרַע אִירַג' עוֹד מְטַמֵּא הָאָרֶץ; / מֵרוֹשׁ וָרַעַל לֹא תִּצְמַח תְּרוּפָה.

בְּמוֹת אֶחָד מֵהֶם, שֵׁנִי מוֹפִיעַ; / תֵּבֵל לֹא נִשְׁאֲרָה בְּלִי בְּעָלִים. [90]

עַתָּה עָנַד קֻבָּד־כַּי אֶת הַכֶּתֶר / וְלַנָּקָם פָּתַח שׁוּב אֶת הַשַּׁעַר.

פָּרָשׁ חָדָשׁ מִזֶּרַע סָם נִגְלָה, / אֲשֶׁר דַּסְתָּן קְרָאוֹ בְּשֵׁם רֻסְתַּם.

הוּא בָּא אֶל הַשָּׂדֶה כְּמוֹ תַּנִּין, / תֹּאמַר: “עוֹלָם יִשְׂרֹף בִּנְשִׁיפָתוֹ!”

הוּא הִשְׂתָּעֵר בָּהָר וּבַמִּדְרוֹן, / בַּחֶרֶב, בָּאַלָּה וּבָאַרְכּוֹף.

אֶת הָאֲוִיר מִלֵּא בְּמַכּוֹתָיו, / וּגְבוּרָתִי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס. [95]

אֶת מַעֲרַךְ צְבָאִי שָׁבַר כְּרֶגַע, / אִישׁ לֹא צִפָּה לִרְאוֹת פֶּלֶא כָּזֶה.

כְּהַשְׁגִּיחוֹ בַּדֶּגֶל הַשָּׁחוֹר, / הִנִּיחַ אַלָּתוֹ עַל אֻכָּפוֹ,

תָּפַשׂ בְּאַבְנֵטִי וֶהֱרִימַנִי / מֵהָאֻכָּף כְּאִלּוּ אֵין מִשְׁקָל לִי,

אַךְ אַבְנֵטִי וְהַקְּשָׁרִים פָּקְעוּ, / וּמִכַּפּוֹ נָפַלְתִּי לְרַגְלָיו.

בְּכֹחַ – לֹא יִשְׁוֶה לוֹ גַּם לָבִיא, / רַגְלָיו בָּאֲדָמָה, רֹאשׁוֹ בָּעָב. [100]

סְבָבוּנִי פָּרָשַׁי בְּעוֹד מוֹעֵד, / וְהִצִּילוּנִי מֵאֵימַת הָהָר.¹⁵³

אַתָּה יוֹדֵעַ אֹמֶץ־לְבָבִי, / כֹּחִי, עֲלִילוֹתַי וּמִדּוֹתַי,

אַךְ בְּיָדוֹ אֲנִי רַק סִיב עָלוּב. / יְצוּר זֶה הַפְתָּעָה הוּא בְּעֵינַי:

רָאִיתִי פִּיל וְלוֹ כַּפּוֹת אַרְיֵה; / אָבְדָה חָכְמָה, וְשָׁוְא תָּכְנִית וִיקָר.

מוֹשְׁכוֹת פִּילוֹ הַמִּשְׁתּוֹלֵל הִרְפָּה, / וְגַיְא, מִישׁוֹר וָגֶבַע הֵם אַחַת לוֹ. [105]

הֵן אֶלֶף וְיוֹתֵר מַכּוֹת אַלָּה / יָרְדוּ עַל קוֹבָעוֹ הַמְהֻלָּל,

לֵאמֹר תּוּכַל: “הָאִישׁ עָשׂוּי פְּלָדָה, / מִפְּלִיז עִצְּבוּהוּ וּמִצּוּר קָשֶׁה.”

מַה בְּפָנָיו הַיָּם, וּמַה הָהָר? / מַה כְּפִיר טוֹרֵף וּמַהוּ פִּיל תּוֹקֵף?

הוּא מִשְׂתָּעֵר כְּמוֹ יוֹצֵא לְצַיִד, / וְכָל הַקְּרָב הוּא אַךְ מִשְׂחָק לָעֶלֶם.

לוּ כֹּחַ זֶה הָיָה לְסָם נַיְרַם, / אַף לֹא תֻּרְכִּי לוֹחֵם אֶחָד נִשְׁאַר. [110]

דַּע, אֵין פִּתְרוֹן אַחֵר זוּלַת שָׁלוֹם, / כִּי בְּפָנָיו לֹא יַעֲמֹד כֹּחֶךָ.

אָמְנָם אֲנִי מִשְׁעֶנֶת צְבָאֲךָ, / וּמִפְלָטְךָ אֲנִי בְּעֵת צָרָה,

אוּלָם לִלְחֹם בּוֹ יִבָּצֵר מִמֶּנִּי. / לֵךְ קַח עֵצָה וּכְרֹת עִמּוֹ שָׁלוֹם.

הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר אָז פַרִידוּן / הַשָּׁהּ מָסַר לְתּוּר אַמִּיץ־הַלֵּב,

בַּחֲלוּקָה הַחֲדָשָׁה קִבַּלְנוּ. / אַל תְּחַיֶּה מָדוֹן יָשָׁן לַשָּׁוְא. [115]

אִם נַעֲבֹר הַגְּבוּל לַמִּלְחָמָה, / לֵב הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נַכְעִיס עָלֵינוּ.

דַּע, טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מִשְּׁמוּעָה,/ כִּי בֶּטֶן הַשְּׁמוּעָה רֵיקָה תָּמִיד.

לְךָ נִדְמֵית הַמִּלְחָמָה מִשְׂחָק, / אַךְ לִצְבָאֵנוּ – כִּי הִרְחַקְנוּ לֶכֶת.

אַל עוֹד תִּדְחֶה אֶת עֲבוֹדַת הַיּוֹם, / כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֵד מָחָר.

גַּן הַוְּרָדִים הַיּוֹם עוֹדוֹ פּוֹרֵחַ, / אוּלָם מָחָר, הֲיַעַמְדוּ פְּרָחָיו? [120]

שִׂים־לֵב לָעשֶׁר: רְתָמוֹת מִפָּז, / וְקוֹבָעִים וּמָגִנִּים מִפָּז;

סוּסֵי־עֲרָב עִם מְתָגִים מִפָּז, / וְחַרְבוֹת־הֹדּוּ בִּנְדָנִים מִפָּז.

יוֹתֵר מִזֶּה! שִׂים־לֵב לְגִבּוֹרֵינוּ, / אֲשֶׁר אוֹתָם הִכְרִיעָה הַסּוּפָה:

הַלּוֹחֲמִים כַּלְבָּד, בָּרְמָן הָעַז, / צַיַּד הַלְּבָאִים הָאַדִּירִים.

וְכַזַרְוָן, אֲשֶׁר שְׁבָרוֹ דַּסְתָּן, / בְּהַרְאוֹתוֹ כֹּחוֹ בְּאַלָּתוֹ, [125]

וְשַׁמָסָס, מִשְׁעֶנֶת לוֹחֲמֵינוּ, / אֲשֶׁר קָרַן בִּתְּקוֹ בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.

מִלְּבַד אַנְשֵׁי־שֵׁם הָאֵלֶּה, עוֹד / עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נָפְלוּ בַּקְּרָב.

יוֹתֵר מִזֶּה: נִשְׁבַּר גְּאוֹן קַרְנֵנוּ, / וְהוּא מַכָּה אֲשֶׁר לֹא תֵּרָפֵא.

פָּנֶיךָ אַל תָּסֵב הַיּוֹם מִמֶּנִּי, / כִּי אַגְֹרִירַת הַמְהֻלָּל רָצַחְתִּי,

הַטּוֹב וָרַע יִשְׁמֹר לִי הַמַּזָּל, / וְיִפָּרַע מִמֶּנִּי יוֹם־מָחָר. [130]

כִּי בָּאוּ כְּבָר אֵלַי גְּאֵי־הָרֹאשׁ, / מֵאֵלֶּה הַנּוֹשְׂאִים אִתָּם דְּגָלִים,

וְהִשְׁמִיעוּנִי מַה קָּרָה בֵּינְתַיִם, / אַחַר בָּרְחִי בְּרֹגֶז וּבְחֶרְפָּה.

אַל נְדַבֵּר עַתָּה עַל הֶעָבָר, / חֲתֹר אֶל הַשָּׁלוֹם עִם כַּי־קֻבָּד.

אִם דַּעְתְּךָ אַחֶרֶת, מֵאַרְבַּע / כַּנְפוֹת הָאָרֶץ יַקִּיפוּנוּ חִישׁ:

מִצַּד אֶחָד רֻסְתַּם, אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ / בִּקְּרָב אִתּוֹ יִפֹּל בְּזָהֳרוֹ;

מִצַּד שֵׁנִי קָרַן שׁוֹחֵר־הַקְּרָב, / אֲשֶׁר יָדַע רַק נִצְחוֹנוֹת עַד הֵנָּה;

מִצַּד שְׁלִישִׁי אוּלַי כִּשְׁוָד יָבוֹא, / אֲשֶׁר שָׁבָה אֶת מְגִנֵּי אָמֻל;

וּבָרְבִיעִי – אֲדוֹן כָּבֻּל, מִהְרָבּ, / מַצְבִּיא עִם זֹהַר וְעִם שֵׂכֶל רַב.'

פשנג מבקש שלום מכּי־קובּאד

מֶלֶךְ תּוּרָן, עֵינָיו מְלֵאוֹת דְּמָעוֹת, / עָמַד תָּמֵהּ עַל אַפְרָסִיָבּ.

דְּבָרִים תְּמִימִים הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו, / כְּאִלּוּ צֶדֶק כָּל מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ. [140]

אוּלָם מִבֵּין שָׂרָיו בָּחַר אִישׁ־דַּעַת, / וְאֶל אִירָן שְׁלָחָהוּ כַּמִּשְׁפָּט.

מִכְתָּב כָּתַב יָפֶה כְּמוֹ אַרְתַּנְג, / בְּעִטּוּרִים וּבִצְבָעִים, לֵאמֹר:¹⁵⁴

'בְּשֵׁם אֲדוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַסַּהַר, / אֲשֶׁר בֵּרְכָנוּ בְּכִשְׁרוֹן הַשֶּׁבַח!

יִשְׁלַח שָׁלוֹם עַל נֶפֶשׁ פַרִידוּן, / אֲשֶׁר זָרַעְנוּ שְׁתִי וָעֵרֶב – מֶנְּהוּ.

שְׁמָעֵנִי, כַּי־קֻבָּד הַמְהֻלָּל! / חָכְמַת שָׁהִים אַגִּיד וְשִׂיחַ צֶדֶק. [145]

תּוּר עַל אִירַג' אָחִיו הַמְבֹרָךְ / הֵבִיא אָסוֹן בְּשֶׁל כִּסֵּא וָכֶתֶר.

בִּגְלַל זֹאת, הָבָה וְנֹאמַר הַפַּעַם, / אַל עוֹד תִּהְיֶה בֵּינֵינוּ מְרִיבָה.

אִם דַּם אִירַג' צָעַק מֵהֶעָפָר, / דָּם זֶה אָצִיל נִקַּם כְּבָר שִׁבְעָתַיִם.

אֲשֶׁר הִצִּיעַ פַרִידוּן מֵרֹאשׁ, / עָשָׂה לְמַעַן חֲלֻקָּה צוֹדֶקֶת.

הָבָה וּנְקַיֵּם צַוָּאָתוֹ, / וְלֹא נָסוּר מִדֶּרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ. [150]

מִנִּי כַרְגָּה עַד עֵבֶר־הַנָּהָר, ¹⁵⁵ / אֲשֶׁר שָׁם הַגַּ’יְחוּן עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ,

נַחֲלָתֵנוּ הִיא בַּצַּוָּאָה. / אִירַג' אֲפִלּוּ לֹא חָשַׁב עָלֶיהָ.

חֶבֶל אִירַג' הָיָה אַדְמַת אִירָן, / מִפַרִידוּן נִתְּנָה לוֹ בִּבְרָכָה.

אִם נֶחֱצֶה לְמִלְחָמָה גְּבוּלֵנוּ, / לֵב הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נַרְגִּיז עָלֵינוּ.

תַּכֶּינָה הָאַלּוֹת, יַזְדָּן יִכְעַס, / וְנִנָּזֵק בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. [155]

כְּמוֹ הוֹעִיד אָז פַרִידוּן לְסַלְם, / לְתּוּר, אַף לְאִירַג', צְעִיר בָּנָיו,

שׁוּב נְחַלֵּק, וְאַל נָקָם בֵּינֵינוּ, / כִּי כְּבָר שָׂבְעָה הָאָרֶץ חֲמָתֵנוּ.

רֹאשׁ זָל הַשָּׂב הָפַךְ לָבָן כְּשֶׁלֶג, / מִדַּם בָּנֵינוּ הֶעָפָר – שָׁשַׁר,

וְהֵן אָדָם בַּסּוֹף מַשְׁאִיר הַכֹּל, / מִלְּבַד חֶלְקַת־שָׂדֶה בְּמִדּוֹתָיו,

אוֹתָן חָמֵשׁ אַמּוֹת אַדְמַת קִבְרוֹ / וְתַכְרִיכָיו הַלְּבָנִים עָלָיו. [160]

שְׁאָר הַמִּשְׁאָלוֹת אַךְ סֵבֶל הֵן, / סִבָּה לְרֹגֶז בִּמְלוֹנֵנוּ זֶה.

אִם כַּי־קֻבָּד יַרְגִּיעַ וְיִשְׁלַו, / וְחַכְמֵיכֶם מִצֶּדֶק לֹא יָסוּרוּ,

לֹא יַחֲלֹם אִישׁ לַחֲצוֹת גַ’יְחוּן, / אִירָן תֵּשֵׁב רַק בַּגָּדָה מִזֶּה.

אוּלַי עִם הַשָּׁלוֹם וּבִרְכָתוֹ / תִּשְׂמַחְנָה שְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת גַּם יַחַד.'

הַשָּׁהּ פַּשַׁנְג הִטְבִּיעַ חוֹתָמוֹ / עַל הָאִגֶּרֶת וּשְׁלָחָה אִירָנָה [165]

עִם אַבְנֵי־חֵן, כְּתָרִים, כִּסְאוֹת זָהָב / וַעֲלָמוֹת בְּאַבְנְטֵי זָהָב,

סוּסֵי עֲרָב בְּרִתְמָתָם זָהָב / וְחַֽרְבוֹת הֹדּוּ בִּנְדָנִים מִכֶּסֶף.

אֶל כַּי־קֻבָּד הִגִּיעַ הַמַּלְאָךְ, / מָסַר הַמַּלְאֲכוּת וְהָאִגֶּרֶת.

קֻבָּד, אַחַר קָרְאוֹ אֶת הַדְּבָרִים, / מִכְתַּב־תְּשׁוּבָה אָרֹךְ שָׁלַח לֵאמֹר:

'אֲנַחְנוּ לֹא פָּתַחְנוּ בַּתִּגְרָה, / אַפְרָסִיָבּ שָׁלַח צְבָאוֹ עָלֵינוּ. [170]

הָעָוֶל הָרִאשׁוֹן יָצָא מִתּוּר, / אֲשֶׁר מָנַע מִכֶּתֶר אֶת אִירַג',

כַּיּוֹם אַפְרָסִיָבּ, יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר, / חָצָה אֶת הַנָּהָר לִפְלשׁ אִירָנָה.

הֵן לַאֲשֶׁר עוֹלַל לַשָּׁהּ נַוּדַֹר, / חַיּוֹת הַטֶּרֶף וְהַבָּר נִדְהָֽמוּ.

הַמַּעֲשֶׂה בְּאַגְֹרִירַת אָחִיו / יָאֶה בְּרִשְׁעָתוֹ לְבֶן־בְּלִי־שֵׁם.

אַךְ אִם עַל אֵלֶּה מִתְחָרֵט אַתָּה, / וְאֶת הַבְּרִית מִקֶּדֶם תְּחַדֵּשׁ, [175]

אַף כִּי מִכֶּם לְהִנָּקֵם יָכֹלְתִּי, / עָרוּךְ לְכָל צָרָה בִּמְלוֹן־אוֹרְחִים זֶה,

לָכֶם אֶמְסֹר אֶת עֵבֶר הַנָּהָר, / אוּלַי יִמְצָא בָּזֶה בִּנְךָ מָנוֹחַ.'

כְּתַב־אֲמָנָה חָדָשׁ עָרַךְ הַשָּׁהּ, / וְעֵץ נָטַע בְּגַן תְּהִלָּתוֹ.

הָרָץ יָצָא דָּחוּף כְּמוֹ נָמֵר, / הֵבִיא הָאִגֶּרֶת אֶל פַּשַׁנְג.

פַּשַׁנְג הִטְעִין מִיָּד אֶת מַשָּׂאוֹ, / וּבִצְבָאוֹ הֵרִים אָבָק עַד שַׁחַק. [180]

אֶת זֶרֶם הַגַּ’יְחוּן חָצָה כְּרוּחַ, / וְהַבְּשׂוֹרָה הִגִּיעָה אֶל קֻבָּד.

עַל זֹאת עָלַץ לְבַב הַשַּׁהְרְיָר, / כִּי יְרִיבוֹ נָסוֹג בְּלִי מִלְחָמָה.

אָמַר אֵלָיו רֻסְתָּם: 'אַי, שָׁהַנְשָׁהּ! / אַל תְּבַקֵּשׁ שָׁלוֹם בַּמִּלְחָמָה.

מָנוֹחַ לָנוּ לֹא נָתְנוּ מֵאָז, / רַק אַלָּתִי אֵלֵינוּ הֱבִיאָתַם.'

עָנָה לוֹ כַּי־קֻבָּד וְכֹה אָמַר: /'מַכִּיר אֵינֶנִּי נֶכֶס טוֹב מִצֶּדֶק. [185]

נִין פַרִידוּן הַמְבֹרָךְ, פַּשַׁנְג, / שָׂבַע קְרָבוֹת, עַל כֵּן מָאַס בָּהֶם.

חָכָם, אֲשֶׁר עֵינַיִם לוֹ לִרְאוֹת, / לֹא יְדוּנֵנוּ עוֹד לְכַף חוֹבָה:

הָאָרֶץ מִזָּבֻּל עַד סִנְד לְךָ / נָתַתִּי בְּהַרְמָן כָּתוּב עַל מֶשִׁי,

גַּם כֶּתֶר וְכִסֵּא נִימְרוּז לְךָ הֵם. / לֵךְ, וְאוֹרְךָ יַגִּיהַּ הָעוֹלָם.

אוּלָם כָּבֻּל הַנַּח בִּידֵי מִהְרָבּ. / שְׁמֹר כִּידוֹנְךָ בְּכוֹנְנוּת מַתְמֶדֶת. [190]

כָּל־עוֹד שָׁהִים בָּאָרֶץ, אַף כִּי זוֹ / רַבָּה, הַמִּלְחָמוֹת בָּהּ לֹא תִּתַּמְנָה.'

תְּשׁוּרוֹת לָרֹב הֵכִין אֲדוֹן־הָעָם, / וְהוֹעִידָן לְזָל וּלְתַּהַמְתַּן.

אֶת רֹאשׁ רֻסְתַּם עִטֵּר בְּכֶתֶר־פָּז / וּסְבִיב מָתְנָיו קָשַׁר אַבְנֵט זָהָב.

עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת מָסַר לָאִישׁ, / וְזֶה, לְאוֹת תּוֹדָה, נָפַל אַפַּיִם.

אָמַר לוֹ כַּי־קֻבָּד הַמְבֹרָךְ: / 'דְּעֶה, אֵין עֶרֶךְ לַכִּסֵּא בְּלִי זָל. [195]

תַּלְתַּל שֶׁלּוֹ – כְּנֶגֶד הָעוֹלָם! / כִּי הוּא הָאַחֲרוֹן בָּעֲנָקִים.'

אַפִּרְיוֹנִים מְשֻׁבָּצִים בִּשְׁבוֹ / בָּהִיר כַּמַּיִם וּרְקוּמֵי זָהָב,

עַל חֲמִשָּׁה גְּמַלִּים הִטְעִינוּ, / וְגַם אוֹצָר אֲשֶׁר אִישׁ לֹא סָפַר,

וּלְבוּשׁ מַלְכוּת רְקוּם חוּטֵי זָהָב / וַחֲגוֹרָה וְכֶתֶר־אֳדָמִים,

כָּל־זֶה אֶל זָלִזַר שָׁלַח לֵאמֹר: / 'רָאוּי אַתָּה לְשַׁי גָּדוֹל מִזֶּה. [200]

אִם אַאֲרִיךְ בָּאָרֶץ, לֹא תִּפֹּל / גַּם לֹא אַחַת מִכָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.'

גַּם לְקָרַן שׁוֹחֵר־הַמִּלְחָמָה, / גַּם לְכִּשְׁוָד, כַרָּד, בַּרְזִין, פּוּלָד,

הִגִּישׁ בְּגָדִים בְּשֶׁפַע כַּמִּנְהָג, / אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ קִבֵּל אֶת הַמַּגִּיעַ.

כְּסָפִים חִלֵּק מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב, / לְכָל נִבְחָר – קוֹבַע, אַבְנֵט אוֹ חֶרֶב.

כּי־קובּאד יוצא לאיצטכר בפּארס

כִּכְלוֹת הַכֹּל יָצָא מִשָּׁם לְפָּרְס, / כִּי בָּהּ הָיָה מַפְתֵּחַ אוֹצָרוֹ. [205]

בִּירַת אִירָן הָיְתָה אֲזַי אִצְטַכְר, / מוֹרֶשֶׁת הַכַּיִים וְתִפְאַרְתָּם.

אִירָן הֵסֵבָּה אֶל הַשָּׁהּ פָּנֶיהָ, / וְהוּא נָשָׂא הַכֶּתֶר לִרְצוֹנָהּ.

קֻבָּד עָלָה לַכֵּס, וּמֵעָלָיו / מָלַךְ בְּצֶדֶק וּבְחָכְמָה כַּדָּת.

אֶל מְפַקְּדָיו פָּנָה וְכֹה אָמַר: / 'לִי כָּל הָאָרֶץ עַד לִקְצוֹת שָׁמַיִם.

הַפִּיל אִם יִלָּחֵם בִּזְבוּב, / עֶלְבּוֹן לָאֱמוּנָה הוּא וְלַצֶּדֶק. [210]

כָּל מִשְׁאַלְתִּי בְּעוֹלָמֵנוּ – ישֶׁר, / וְכַעַס־אֱלֹהִים מֵמִיט אָסוֹן.

שָׁלוֹם הֵבֵאתִי בְּעָמָל וּבְישֶׁר, / וַאֲדָמָה וּמַיִם – אוֹצָרִי.

מַלְכֵי הָאָרֶץ הֵם יוֹצְאֵי צְבָאִי, / אַךְ לִי אֶזְרָח וְאִישׁ צָבָא שָׁוִים.

כֻּלְּכֶם בַּקְּשׁוּ מַחְסֶה בְּצֵל יַזְדָּן, / וְהַחָכְמָה תִּשְׁמֹר אֶתְכֶם מִדֹּפִי.

אִכְלוּ פְּרִי עֲמַלְכֶם, נַדְּבוּ לַדַּל, / וּתְנוּ תּוֹדָה עַל כַּף־הַנַּחַת – לִי. [215]

אִם בֵּינֵיכֶם חַסְרֵי מַחְסֶה וָלֶחֶם, / כִּי לֹא מָצְאוּ מִחְיָה בַּעֲבוֹדָה,

יֹאכְלוּ הַמִּסְכֵּנִים מִשֻּׁלְחָנִי, / וְיִמָּצְאוּ תַּחַת קוֹרַת גַּגִּי.'

קֻבָּד עִם לוֹחֲמָיו סָבַב בָּאָרֶץ, / לִרְאוֹת הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

עֶשֶׂר שָׁנִים שׁוֹטֵט עִם מְלַוָּיו, / עָשָׂה הַטּוֹב לְעֵין־כֹּל וּבַסֵּתֶר.

הַכַּי בָּנָה הַרְבֵּה עָרִים שְׂמֵחוֹת, / וּמִסָּבִיב לְרַי – מֵאָה כְּפָרִים. [220]

כְּהַשִּׂיגוֹ הַזְּמַן, בִּקְרֹב יוֹמוֹ / לָמוּת, שָׂם פְּעָמָיו לָשׁוּב אֶל פָּרְס.

פֹּה עַל כִּסְאוֹ יָשַׁב עִם מוּבַּדָּיו, / עִם הַהוֹבְרִים וְעִם הַחֲכָמִים.

גַּם אֶת שָׂרֵי צְבָאוֹ קָרָא אֵלָיו, / וּכְהַבִּיטוֹ בָּהֶם בְּלֵב פָּצוּעַ,

סִפֵּר לָהֶם עַל הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר / אֵינָם עוֹד, אַךְ מַעֲשֵׂיהֶם עוֹמְדִים.

מֵאָה שָׁנִים מְאֻשָּׁרוֹת חָלְפוּ כֹּה – / הַאִם רָאִיתָ עוֹד כָּמוֹהוּ מֶלֶךְ? [225]

יַזְדָּן בֵּרְכוֹ בְּאַרְבָּעָה בָּנִים, / הָיוּ לוֹ יָד וָזֵכֶר בָּעוֹלָם.

רִאשׁוֹן בָּהֶם כָּוֻס הַמְפֹאָר, / שֵׁנִי – אָרַשׁ, שְׁלִישִׁי הָיָה פַּשִׁין,

וְהָרְבִיעִי בָּהֵמָּה – כַּי־אַרְמִין. / הֵם צָעֲדוּ בְּרֶגֶל מַצְלִיחָה.

מִקֵּץ מֵאָה שָׁנָה בְּכֵס וּבְכֶתֶר / שִׁנָּה מַזַּל קֻבָּד מַהֲלָכוֹ.

כִּרְאוֹת קֻבָּד כִּי כְּבָר מָלְאוּ יָמָיו, / וְכִי עָלֵהוּ עוֹד מְעַט יִבֹּל, [230]

קָרָא אֵלָיו אֶת כַּי־כָּוֻס בְּכוֹרוֹ, / שׂוֹחַח אִתּוֹ עַל צֶדֶק וּנְדִיבוּת,

וְכֹה אָמַר: 'אָרַזְתִּי חֲפָצַי, / הוֹצֵא אֶת אַרְגָּזִי וְשֵׁב תַּחְתַּי,

אַף כִּי נִדְמֶה לִי: מֵהָהָר אַלְבֻּרְז / אַךְ זֶה עַתָּה עִם מְלַוַּי הִגַּעְתִּי.

מַזָּל אַכְזָר, בְּלִי אַזְהָרָה יִטְּשֶׁךָּ. / עוֹבְדָיו – פְּתָאִים, לִבָּם צָפוּן מִשֵּׂכֶל.

צַדִּיק תָּמִים וּבַר לֵבָב אִם תֶּהִי, / שְׂכָרְךָ יַגִּיעַ בָּעוֹלָם הַבָּא. [235]

אַךְ אִם תִּפֹּל בְּפַח תַּאֲווֹתֶיךָ, / שְׁלֹף חַרְבְּךָ בְּעוֹד מוֹעֵד מִתַּעַר,

שְׁלַח יָד בְּנַפְשְׁךָ בְּלַהֲבָהּ, / וְלָאוֹיֵב עָזְבֶנָּה יְרֵשָׁה.

מָרִים כְּלַעֲנָה יִהְיוּ חַיֶּיךָ, / וּבָעוֹלָם הַבָּא – תָּפְתֶּה יוֹקֵד.'¹⁵⁶

אָמַר אֶת זֹאת, וְהָעוֹלָם עָזַב, / בָּחַר אָרוֹן לוֹ תַּחַת הָאַרְמוֹן.

זֶה דֶּרֶךְ הָעוֹלָם וּמִשְׁפָּטוֹ: / מֵבִיא מֵהֶעָפָר, מַחְזִיר לָרוּחַ. [240]

שָׁלְמוּ תּוֹלְדוֹת הַמֶּלֶךְ כַּי־קֻבָּד, / וְתוֹר קוֹרוֹת כָּוֻס הִנֵּה זֶה בָּא.

יב. כַּי־כָּאוֻס: מאה וחמישים שנה מלך

כי־כאוס עולה על כסא־המלכות, ונפתה לפלוש למאזנדראן

עֵץ־פְּרִי, אֲשֶׁר גָּדַל יָפֶה בַּגַּן, / אִם תִּתְקְפֵהוּ מַחֲלָה קָשָׁה,

וְעַלְוָתוֹ תִּבֹּל, יֶחְלַשׁ גִּזְעוֹ, / וַאֲמִירוֹ יִכֹּף לָאֲדָמָה,

כְּהִכָּרֵת הָעֵץ מִשָּׁרָשָׁיו, / יֵשׁ שֶׁיַּצְמִיחַ חֹטֶר רַעֲנָן, [v.316]

וְזֶה יִלְבַּשׁ עָלִים, יִפְרַח שֵׁנִית, / וַאֲבִיבוֹ יִזְרַח שׁוּב כִּמְנוֹרָה.

אִם נֵצֶר רַע יִגְדַּל מִשֹּׁרֶשׁ טוֹב, / אַל בְּאַפְּךָ בַּשֹּׁרֶשׁ הַבָּרִיא. [5]

הָאָב, בְּהַשְׁאִירוֹ עוֹלָם לַבֵּן, / אַחַר חָשְׂפוֹ לוֹ כָּל הַנִּסְתָּרוֹת,

אִם זֶה יָבוּז לִכְבוֹד אָבִיו וּשְׁמוֹ, / אַל תִּקְרְאֵהוּ בֵּן, קָרְאֵהוּ זָר.

אֲשֶׁר יָסוּר מִדֶּרֶךְ אֲבוֹתָיו, / כָּל הָרָעוֹת תָּבֹאנָה עַל רֹאשׁוֹ.

זֶה הַמִּשְׁפָּט פֹּה, בְּפֻנְדַּק־דְּרָכִים¹⁵⁷ / יָשָׁן, בּוֹ לֹא תַּבְחִין בֵּין רֹאשׁ לְרֶגֶל.

הָאִישׁ הַסָּר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, / טוֹב יַעֲשֶׂה אִם יְפַנֶּה כִּסְאוֹ. [10]

עַתָּה הַסְכֵּת לַשָּׂב חֲכַם־הַלֵּב, / וּמוֹצָא־פִיו נְצֹר בַּזִּכָּרוֹן.

כָּוֻס עָלָה עַל כֵּס אָבִיו קֻבָּד, / וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ.

כְּבֻדָּה רַבָּה מָצָא בְּאוֹצְרוֹתָיו, / וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ – נִכְנַע כְּעֶבֶד.

בְּמַחְרוֹזוֹת, כִּסְאוֹת וַעֲגִילִים, / בְּכִתְרֵי־פָּז, תְּמוּנוֹת וְאַבְנֵי־חֵן,

בְּרַמָּכִים עִם רְעָמוֹת מְלֵאוֹת, / דּוֹמֶה לוֹ לֹא הָיָה עוֹד בָּעוֹלָם. [15]

בֹּקֶר אֶחָד יָשַׁב בְּגַן־פְּרָחָיו, / וְעִם רֵעָיו הֵיטִיב לִבּוֹ בְּיַיִן.

עַל כֵּס זָהָב, אֲשֶׁר רַגְלָיו מִבְּדֹלַח, / יָשַׁב אֲדוֹן אִירָן עִם נִכְבָּדָיו,

וְעִמָּהֶם שׂוֹחַח עַל הָא וְדָא, / בְּעִנְיָנִים גְּדוֹלִים כְּבִקְטַנִּים.

אָמַר כָּוֻס: 'מִי מֶלֶךְ, הַכָּשֵׁר / לַכֶּתֶר וְלַכֵּס יוֹתֵר מִמֶּנִּי?

הַמְּלוּכָה יָאָה לִי, לָהּ נוֹלַדְתִּי, / אִישׁ לֹא יִרְהַב לִבּוֹ לְהִתְחָרוֹת בִּי.' [20]

גָּמַע מִן הַגָּבִיעַ בְּדַבְּרוֹ, / וְהַשָּׂרִים הִקְשִׁיבוּ נְבוֹכִים.

עוֹדוֹ דּוֹבֵר, וְדִיו בִּדְמוּת זַמָּר / נִגַּשׁ אֶל שַׂר־הַטֶּכֶס וְאָמַר:

'מִמְּדִינַת מָזַנְדַּרָן אֲנִי, / פּוֹרֵט־עַל־נֵבֶל בַּעַל שֵׁם בָּאָרֶץ.

אִם שָׁהּ־אִירָן יֵאוֹת קוֹלִי לִשְׁמֹעַ, / פָּתְחָה־לִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל כִּסְאוֹ.' [v.317]

בָּא שַׂר־הַטֶּכֶס הֶהָדוּר לִפְנֵי / הַשַּׁהְרְיָר, הִשְׁתַּחֲוָה בִּיקָר [25]

וְכֹה הוֹדִיעַ: ‘מְנַגֵּן בַּפֶּתַח, / פּוֹרֵט עַל נֵבֶל, וּצְלִילָיו – עֶדְנָה.’

צִוָּה הַשָּׁהּ לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו, / וּלְהוֹשִׁיבוֹ בֵּין יֶתֶר מְנַגְּנָיו.

הַדִּיוֹ נִכְנַס, כּוֹנֵן מֵיתְרֵי הַנֵּבֶל, / וּבְאָזְנֵי הַשָּׁהּ שִׁירוֹ הִשְׁמִיעַ:

'מָזַנְדַּרָן אַרְצִי, יִנּוֹן זִכְרֵךְ, / הֲיִי תָּמִיד נוֹשֶׁבֶת וּפוֹרַחַת.

וְרָדִים בְּבֻסְתָּנַיִךְ, בְּהָרַיִךְ, / יָקִינְטוֹנִים וְצִבְעוֹנִים גַּם יַחַד. [30]

צַח אֲוִירֵךְ וְאַדְמָתֵךְ – שְׁלַל צֶבַע: / לֹא חַם, לֹא קַר מִדַּי, תָּמִיד אָבִיב;

זָמִיר מַשְׁמִיעַ סִלְסוּלָיו בַּגַּן, / וְעַל הַגֶּבַע מְקַפֵּץ לוֹ צְבִי.

אֵינָם נָחִים מֵחִפּוּשִׂים לְרֶגַע, / אַף כִּי כָּל הַשָּׁנָה צְבָעִים וָרֵיחַ,

תֹּאמַר: "בַּנְּהָרוֹת מֵי־שׁוֹשַׁנִּים, / הַנֶּפֶשׁ מִתְמוֹגֶגֶת בְּנִיחוֹחַ.

בְּדַי, בַּהְמַן, אָדַֹר וּפַרְוַדִין¹⁵⁸ / הַאֲדָמָה לוֹבֶשֶׁת יְקָרוֹת. [35]

בַּזִּים עָטִים עַל צַיִד בַּשָּׂדוֹת, / מְצַחֲקוֹת שִׂפְתֵי הַנְּהָרוֹת.

הַחֲבָלִים כֻּלָּם מְקֻשָּׁטִים / בְּרִקְמַת־מֶשִׁי, דִּינָרִים וָשֵׁשׁ;

הָאֲמָהוֹת נָעוֹת כֶּאֱלִילוֹת, / בְּאַבְנְטֵי־זָהָב – אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם.

אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ גָּר בְּזֶה הַחֶבֶל, / לֹא יִשָּׁמֵר מִסֵּבֶל וּמֵאֵבֶל."'

כִּשְׁמֹעַ כַּי־כָּוֻס דִּבְרֵי הַשִּׁיר, / עָלְתָה מַחֲשָׁבָה עַל לְבָבוֹ. [40]

הַלֵּב שׁוֹחֵר־הַקְּרָב גָּמַר הָאֹמֶר / לָצֵאת עִם לוֹחֲמָיו מָזַנְדַּרָנָה.

וּבְכֵן פָּנָה אֶל גִּבּוֹרָיו וְשָׂח: / 'אֲנַחְנוּ לִבּוֹתֵינוּ לְמִשְׁתִּים.

אִם בְּעַצְלוּת יִבְחַר אַמִּיץ־הַלֵּב, / לֹא יַעֲזֹב מַרְגּוֹעַ, שׂבַע, בַּיִת.

אֲנִי נֵצֶר קֻבָּד, צַֹחָּךִ וְגַ’ם, / גָּדוֹל בְּזֹהַר, בְּמַזָּל וּבְיַחַשׂ.

עַל אֲבוֹתַי, רָאשֵׁי־עַמִּים צְמֵאִים / לַעֲלִילוֹת, חָפַצְתִּי לַעֲלוֹת. [45]

הַנִּכְבָּדִים הִקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו, / אֲבָל אִישׁ לֹא פָּתַח אֶת פִּיו בְּשֶׁבַח.

פְּנֵיהֶם הִצְהִיבוּ וּמָלְאוּ קְמָטִים, / אִישׁ לֹא אָבָה לִתְקֹף אֶת הַדִּיוִים.

הֵם נִמְנְעוּ לֵאמֹר דַּאֲגָתָם, / רַק אֲנָחוֹת קָרוֹת מִלְּאוּ פִּיהֶם.

שָׂרִים כְּטוּס, גּוּדַרְז, כִּשְׁוָד, כַרָּד, / וּכְמוֹ גֻּרְגִּין, בַּהְרָם וְגִיו, אָמְרוּ:

אֲנַחְנוּ הַקְּטַנִּים, בְּלִי פְּקֻדָּתְךָ / לֹא נַעֲשֶׂה צַעַד אֶחָד בָּאָרֶץ.' [50]

אַחַר־כֵּן נִפְגְּשׁוּ לְבֵין עַצְמָם, / וְשׂוֹחֲחוּ עַל הָעוֹמֵד לִקְרוֹת.

הֵשִׂיחוּ לְבָבָם וְכֹה אָמְרוּ: / 'מַה פֶּגַע לָנוּ הַגּוֹרָל הוֹעִיד?

אִם יִזָּכֵר הַשָּׁהּ בַּתָּכְנִיּוֹת, / אֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּשְׁתוֹתוֹ שֵׁכָר,¹⁵⁹

יָבוֹא עָלֵינוּ כִּלָּיוֹן חָרוּץ, / אִירָן תִּשֹּׁם בְּאֵין יְבוּל וָמָיִם.

גַ’מְשִׁיד מָלַךְ בְּכֶתֶר וּבְחוֹתָם, / הִקְשִׁיבוּ לוֹ צִפּוֹר, פֵיָה וָדִיו, [55]

וְלֹא הִזְכִּיר מָזַנְדַּרָן אַף פַּעַם, / נִמְנַע מִקְּרֹא תִּגָּר עַל הַדִּיוִים.

גַּם פַרִידוּן, שָׁהּ תּוּשִׁיָּה וָדַעַת, / לֹא הֶעֱלָה רַעְיוֹן זֶה עַל לִבּוֹ.

הֵן לוּ נִתַּן הָיָה לְהַשִּׂיגוֹ / בְּמַעֲשִׂים, בְּשֵׁם אוֹ בְּאוֹצָר,

כְּבָר מַנוּצִ’הְר עָשָׂהוּ לְפָנֵינוּ, / וְלֹא רִסֵּן מִשְׁאֶלֶת לְבָבוֹ.

הָבָה נִמְצָא תְּרוּפָה אֵיךְ לְהָסִיר / מֵעַל אִירָן אֶת הָרָעָה הַזֹּאת.' [60]

נָשָׂא דְּבָרוֹ אָז טוּס וְכֹה אָמַר: / 'שָׂרִים אַמִּיצֵי־לֵב יוֹדְעֵי־קְרָבוֹת! [v.319]

תְּרוּפָה אַחַת עֲדַיִן לֹא הִזְכַּרְנוּ, / קָשָׁה אֵינֶנָּה, הָבָה נְנַסֶּנָּה.

רוֹכֵב־גְּמַלִּים מָהִיר נִשְׁלַח אֶל זָל, / נִדְרשׁ כִּי בּוֹא יָבוֹא מִיָּד, לֵאמֹר:

“רֹאשְׁךָ אִם מְזֹהָם, אַל תַּחְפְּפֶנּוּ; / אַמֵּץ מֹחֶךָ וְהַרְאֵה פָּנֶיךָ.”

אוּלַי יֵאוֹת בֶּן־סָם, וַעֲצָתֵנוּ / בִּפְנֵי הַשָּׁהּ עִקֵּשׁ־הַלֵּב יַצִּיעַ. [65]

יֹאמַר לוֹ: “אַהְרַמַן יָזַם כָּל זֹאת, / אַל תִּכָּנֵס בְּשַׁעַר הַדִּיוִים!”

אוּלַי יָשׁוּב מִתָּכְנִיתוֹ, וָלֹא — / הַקֵּץ לַעֲלִיּוֹת וְלִירִידוֹת.'

שָׁקְלוּ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ הַהַצָּעָה, / וְצִיר, רוֹכֵב בִּכְרָה קַלָּה, הֵרִיצוּ.

הָרָץ עָשָׂה הַדֶּרֶךְ אֶל נִימְרוּז. / כְּהַגִּיעוֹ אֶל זָל, מְאוֹר־תֵּבֵל,

מָסַר לוֹ מַלְאֲכוּת אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם, / לֵאמֹר: 'דַּסְתָּן בֶּן־סָם, אִישׁ־שֵׁם רָם־יַחַשׂ! [70]

מִקְרֶה מוּזָר קָרָנוּ, אֵין דּוֹמֶה לוֹ, / אֲשֶׁר הוּא נַעֲלֶה מִבִּינָתֵנוּ;

אִם לֹא תַּחְגֹּר אַבְנֵט וְלֹא תָּבוֹא, / לֹא יִשָּׁאֵר פֹּה אִישׁ, שָׂדֶה, אוֹ בַּיִת.

בְּלֵב הַשָּׁהּ עָלָה רַעְיוֹן מוּזָר, / אֵין זֹאת כִּי אַהְרַמַן יָזַם הַפֶּגַע.

בְּעשֶׁר אֲבוֹתָיו, אֲשֶׁר נִצְבַּר / עַד הֵנָּה בְּעָמָל כֹּה רַב, לֹא דַּי לוֹ,

אוֹצָר בְּלֹא־עָמָל עִם לְבָבוֹ, / אֶל כֵּס מָזַנְדַּרָן נוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ. [75]

אַל תִּתְעַכֵּב לְהִתְגָּרֵד בָּרֹאשׁ, / פֶּן הוּא עַד כֹּה וָכֹה יֵצֵא לַדֶּרֶךְ,

וְהֶעָמָל, אֲשֶׁר נָשָׂאתָ בּוֹ, / כְּחָגְרְךָ מָתְנֶיךָ עִם רֻסְתַּם

כַּאֲרָיוֹת הָרְעֵבִים לַטֶּרֶף, / לְמַעַן כַּי־קֻבָּד, יַפְקִיר לָרוּחַ. [v.320]

עַתָּה הַכֹּל רַק רוּחַ לְפָנָיו. / הַשָּׁהַנְשָׁהּ שׁוֹגֶה בְּדִמְיוֹנוֹת.'

כִּשְׁמֹעַ זָל, כִּי עֵץ־אִירָן הַגֵּא / עָלָיו קְמֵלִים, קָדַר עָלָיו הַיּוֹם [80]

וְכֹה אָמַר: 'כָּוֻס־כַּי קְשֵׁה־הָעֹרֶף / בְּקֹר וּבְחֹם עֲדַיִן לֹא נֻסָּה.

יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הָרָם בְּנַחַת, / עָלָיו חָגִים יָרֵחַ וְחַמָּה.

זֵכֶר חַרְבּוֹ, בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבָד, / מַרְעִיד לְבַב כָּל נַעַר וְזָקֵן –

הֲתִתְפַּלֵּא אִם הוּא יַכְבִּיד אָזְנוֹ? / הֲלֹא אִם לֹא יֵאוֹת לִי, אֶפָּגַע.

מִצַּד שֵׁנִי, אִם רֹאשׁ אָקֵל בָּזֶה, / דַּעְתִּי אַסִּיחַ מֵהַסַּכָּנָה, [85]

בּוֹרֵא־עוֹלָם לֹא יְנַקֵּנִי נֵצַח, / גַּם לֹא הַשָּׁהּ וְגִבּוֹרֵי אִירָן.

אֵצֵא אֵפוֹא, אַצִּיעַ עֲצָתִי. / אִם בְּקוֹלִי יִשְׁמַע כָּוֻס, אַשְׁרָיו,

אַךְ אִם יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ, פְּתוּחָה הַדֶּרֶךְ. / רֻסְתַּם עִם הַצָּבָא יוֹחִיל לִי פֹּה.'

לֵיל שִׁמּוּרִים הָיָה לוֹ זֶה הַלַּיְלָה. / וְכַאֲשֶׁר גִּלָּה כִּתְרוֹ הַשֶּׁמֶשׁ,

חָגַר מָתְנָיו וְיַחַד עִם גְּדוֹלָיו / שָׂם פְּעָמָיו אֶל פָּרְס, מוֹשַׁב הַשָּׁהּ. [90]

עַל דְּבַר צֵאתוֹ שָׁמְעוּ הַגִּבּוֹרִים / גּוּדַרְז וְטוּס, בַּהְרָם, גֻּרְגִּין וָגִיו,

לֵאמֹר: ‘דַּסְתָּן מַגִּיעַ לְאִירָן, / וּכְבָר הַדֶּגֶל מִתְנוֹפֵף בָּאֹפֶק.’

מִיָּד חָבְשׁוּ אֶת קוֹבְעֵיהֶם־הָדָר / וְאָצוּ לְקַבֵּל פְּנֵי הָאוֹרֵחַ.

כְּהִתְקָרֵב דַּסְתָּן בֶּן־סָם דַּיּוֹ, / צָנְחוּּ מִסּוּסֵיהֶם לָאֲדָמָה,

בֵּרְכוּ בּוֹאוֹ, וּבְלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ / נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם אֶל כַּי־כָּוֻס. [95]

אָמַר בַּדֶּרֶךְ טוּס: 'גִּבּוֹר אָצִיל! / בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה הִרְחַבְתָּ צַעַד.

לְמַעֲנֵנוּ, נִכְבַּדֵּי אִירָן, / בִּמְקוֹם מָנוֹחַ טֹרַח־רַב בָּחַרְתָּ. [v.321]

כֻּלָּנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת טוֹבָתְךָ, / וּמִתְגָּאִים בְּזֹהַר נִזְרְךָ.'

לַמְפַקְּדִים בְּמַעֲנֶה שָׂח זָל: / 'הָאִישׁ אֲשֶׁר שְׁחָקוּהו הַשָּׁנִים,

אִם בְּחָכְמַת זְקֵנִים יַשְׁלִים דַּרְכּוֹ, / יִרְאֶה בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו. [100]

אַל־נָא נִמְנַע מִמֶּנּוּ עֲצָתֵנוּ, / כִּי סַם־חַיִּים הִיא לַנִּבְעָר מִדַּעַת.

אִם מֵעֵצָה טוֹבָה יַפְנֶה פָּנִים, / הַחֲרָטָה תִּהְיֶה מְנָת חֶלְקוֹ.'

עָנוּ בְּקוֹל שָׂרָיו: ‘אִתְּךָ אֲנַחְנוּ! / בַּעֲצָתְךָ נֵלֵךְ עַד קְצֵה תֵּבֵל.’

כֻּלָּם, לֵבָב אֶחָד, יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, / אֶל הַכִּסֵּא הָרָם וְאֶל הַמֶּלֶךְ.

זאל מביא עצתו לכּאוס

דַּסְתָּן רָכַב בָּרֹאשׁ, וְאַחֲרָיו / גְּדוֹלֵי אִירָן בְּאַבְנְטֵי־זָהָב. [105]

כִּרְאוֹת דַּסְתָּן בֶּן־סָם אֶת כַּי־כָּוֻס, / נִשְׁעָן עַל מוֹשָׁבוֹ בְּלֵב שָׂמֵחַ,

פָּרַשׂ כַּפָּיו, הוֹרִיד רֹאשׁוֹ הַגֵּא, / נִגַּשׁ אֶל כֵּס־הַמֶּלֶךְ הַנִּשָּׂא

וְכֹה אָמַר: 'אֲדוֹן הָאֲרָצוֹת, / מֶלֶךְ גָּדוֹל מִכָּל הַמְּלָכִים!

כִּסֵּא וָכֶתֶר לֹא רָאוּ כָּמוֹךָ, / וְלֹא שָׁמְעוּ עַל כְּמוֹתְךָ שָׁמַיִם.

אשֶׁר וְנִצָּחוֹן יִהְיוּ חֶלְקְךָ, / יִמְלָא לִבְּךָ חָכְמָה, רֹאשְׁךָ – מִשְׁפָּט.' [110]

הַכַּי קִבֵּל אֶת זָל בְּרֹב כָּבוֹד, / וְהוֹשִׁיבוֹ עַל הַכִּסֵּא מוּלוֹ,

שָׁאַל אֶת פִּיו לְטֹרַח הַמַּסָּע, / לִשְׁלוֹם קְצִינָיו וְתַּהַמְתַּן הַגֵּא. [v.322]

עָנָה דַּסְתָּן לַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר: / 'חֲיֵה בְּאשֶׁר, מֶלֶךְ מְנַצֵּחַ!

בְּגוֹרָלְךָ אָשְׁרֵנוּ וְאוֹרֵנוּ, / בְּזֹהַר כִּסְאֲךָ גַּאֲוָתֵנוּ.'

אַחַר נוּחוֹ מְעַט נָשָׂא דְּבָרוֹ, / וּדְרוֹר קָרָא לְרַחֲשֵׁי לִבּוֹ: [115]

'אַי, פָּדִשָׁהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי־בָהּ! / לְךָ יָאִים כִּסֵּא־מַלְכוּת וָכֶתֶר.

שָׁמַעְתִּי חֲדָשָׁה כִּבְדַת מִשְׁקָל: / מָזַנְדַּרָן הִיא מְגַמַּת פָּנֶיךָ!

הָיוּ כְּבָר לְפָנֶיךָ מְלָכִים, / אוּלָם בְּדֶרֶךְ זוֹ אִישׁ לֹא בָּחַר. [v.323]

עָלַי, הַשָּׂב, עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, / רַבּוֹת שָׁמַיִם סָבְבוּ הָאָרֶץ.

שָׁהּ מַנוּצִ’הְר עָזַב אֶת הָעוֹלָם, / וְאוֹצָרוֹת וְאַרְמוֹנוֹת הִשְׁאִיר. [120]

עָשׂוּ כֵּן זַוּ, נַוּדַֹר וְכַּי־קֻבָּד; / שָׂרֵי־צָבָא הַרְבֵּה בִּזִכְרוֹנֵנוּ,

אֲשֶׁר אַלּוֹת כְּבֵדוֹת בְּכַפֵּיהֶם – / מָזַנְדַּרָן לֹא הֶעֱלוּ עַל לֵב.

מוֹשֶׁבֶת הַדִּיוִים וְהַקּוֹסְמִים הִיא, / כּוֹבְלִים הֵם בִּקְמֵיעוֹת וּבִכְשָׁפִים,

וְלֹא נִמְצָא מַתִּיר אֱסוּרֵיהֶם – / הַאֲנָשִׁים וְהוֹן תַּפְקִיר לָרוּחַ?

אוֹתָם, מַלְכִּי, בַּחֶרֶב לֹא תַּכְרִיעַ, / וְלֹא תַּשִּׂיג בְּעשֶׁר וּבְמַדָּע. [125]

לֹא כְּבוֹד־מַלְכוּת הוּא זֶה לָבוֹא לְשָׁם / וְאַף לֹא הַמַּחֲשָׁבָה לָלֶכֶת.

אַל תֶּחֱצֶה עִם צְבָאֲךָ גְּבוּלָם, / אֵין שָׁהּ אֲשֶׁר חָשַׁב זֹאת לְנָכוֹן.

אָמְנָם קוֹדְמֶיךָ לֹא גָּדְלוּ כָּמוֹךָ, / אֲבָל עַבְדֵי יַזְדָּן הָיוּ גַּם הֵם.

בְּדַם שָׂרִים וְאַנְשֵׁי־שֵׁם רַבִּים / אַל תְּגַדֵּל אִילָן לְמוֹתָרוֹת.

עָלֵהוּ וּפִרְיוֹ קְלָלָה בָּהֶם, / וְלֹא מָסֹרֶת־מְלָכִים מֵאָז.' [130]

הֵשִׁיב כָּוֻס לְזָל וְכֹה אָמַר: / "דַּאֲגָתְךָ אָמְנָם הִיא לְרוּחִי,

אֲבָל אֲנִי עוֹלֶה עַל פַרִידוּן / וְגַ’ם בְּזֹהַר, הוֹן וּבִגְבוּרָה,

וְגַם עַל מַנוּצִ’הְר וְכַּי־קֻבָּד, / אֲשֶׁר מָזַנְדַּרָן אַף לֹא הִזְכִּירוּ.

צְבָאִי, לִבִּי וְאוֹצָרִי גְּדוֹלִים / יוֹתֵר, וְהָעוֹלָם – תַּחַת חַרְבִּי.

בְּחַרְבְּךָ אֶת הָעוֹלָם הִבְקַעְתָּ, / מַדּוּעַ כֵּן לֹא אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי? [135]

אֵלֵךְ, מָזַנְדַּרָן אֶלְכֹּד בְּרֶשֶׁת, / וּכְבוֹד חַרְבִּי וּשְׁמִי אַגְדִּיל בָּאָרֶץ.

אָשִׂים מַשְׂאֵת עָלֶיהָ וּמִסִּים, / אוֹ לֹא אוֹתִיר פָּלִיט וָזֵכֶר בָּהּ.

דִּיוִים גַּם מְכַשְּׁפִים יוֹשְׁבִים בַּחֶבֶל. / נִבְזִים הֵם, בְּנֵי בְּלִיַּעַל בְּעֵינַי, [v.324]

וְעוֹד מְעַט תִּשְׁמַע הַחֲדָשָׁה, / כִּי מֵאָרְחָם וּמֵרִבְעָם נִפְטַרְנוּ.

אַתָּה וְתַּהַמְתַּן שׁוֹמְרֵי אִירָן / תִּהְיוּ בְּהֵעָדְרִי. חִזְקוּ וְעוּרוּ. [140]

בּוֹרֵא־עוֹלָם יָחוּשׁ לְעֶזְרָתִי, / וּמֶלֶךְ הַדִּיוִים יִהְיֶה צֵידִי.

אִם לֹא תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה / לֹא תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הַכִּסֵּא.'

כִּשְׁמֹעַ זָל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, / מָצָא בָּהֶם אַךְ תֹּהוּ וְאָמַר:

'אַתָּה הַשָּׁהּ, וְאָנוּ עֲבָדֶיךָ, / הַמְּסוּרִים לְךָ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ.

אִם צֶדֶק תְּדַבֵּר וְאִם דְּבַר־אָוֶן, / בִּפְקֻדָּתְךָ נֵלֵךְ וּבָהּ נִנְשֹׁם, [145]

אוּלָם בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי רָחַצְתִּי, / אֲשֶׁר עִם לְבָבִי הִנֵּה הֵשַׂחְתִּי.

גּוּפְךָ לִפְדוֹת מִמָּוֶת לֹא תוּכַל, / עֵינֵי גּוֹרָל בְּמַחַט לֹא תִּתְפֹּר,

וּמֵרָעָב לֹא תִּגָּמֵל בְּצוֹם – / גַּם גִּבּוֹרִים אֵינָם חָפְשִׁים מֵאֵלֶּה.

וּמִי יִתֵּן תָּאִיר פָּנִים הָאָרֶץ, / וַעֲצָתִי לְךָ אַךְ לְמוֹתָר:

לִבְּךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ לֹא יַכֶּךָּ, / יַזְהִיר תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה וּבְצֶדֶק. [150]

מַהֵר נִפְרַד דַּסְתָּן מִכַּי־כָּוֻס, / רוּחוֹ סָרָה, כִּי הִתְפַּתָּה לָבוֹא.

יָצָא מֵעִם הַשָּׁהּ בְּלֵב כָּבֵד, / חָשְׁכוּ חַמָּה וָסַהַר בְּעֵינָיו.

אִתּוֹ יָצְאוּ שָׂרָיו הַנּוֹעָזִים, / כְּמוֹ גּוּדַרְז וְטוּס, בַּהְרָם וָגִיו.

לְזָל הִבִּיעַ גִּיו: 'מֵאֱלֹהִים, / מוֹרֵה־דַּרְכֵּנוּ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי

לִמְצֹא מָקוֹם אֲשֶׁר לְכַּי־כָּוֻס / אֵין יָד בּוֹ, כִּי הוּא לְמוֹרַת רוּחִי. [155]

אַל־נָא תֵּדַע קִנְאָה, מַחְסוֹר וָמָוֶת, / תִּהְיֶה יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיִבְךָ.

בְּכָל מָקוֹם, אֲשֶׁר אֵלָיו הִגַּעְנוּ, / שָׁמַעְנוּ בְּשִׂמְחָה תְּהִלָּתְךָ. [v.325]

אַחַר יַזְדָּן, בּוֹרֵא־הָעוֹלָמוֹת, / אַתָּה תִּקְוַת אִירָן וְתוֹשָׁבֶיהָ.

אַתָּה נָשָׂאתָ בֶּעָמָל הָרַב, / וְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה קָשָׁה עָבַרְתָּ.'

נִרְגָּשׁ חִבֵּק אֶת מְלַוָּיו דַּסְתָּן, / וְהִתְכּוֹנֵן לַדֶּרֶךְ אֶל סִיסְתָּן. [160]

כּאוס יוצא למאזנדראן

אַחַר צֵאת זָלִזַר אֶת הַבִּירָה, / נָשָׂא רַגְלָיו עִם גִּבּוֹרָיו זָבֻּלָּה.

צִוָּה כָּוֻס אֶת טוּס וְאֶת גּוּדַרְז / עֲרֹךְ צְבָאָם לִקְרַאת מָזַנְדַּרָן.

כְּאוֹר הַבֹּקֶר, יַחַד עִם כָּוֻס, / הֵרִימוּ רָאשֵׁיהֶם לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

בִּידֵי מִילָד הִפְקִיד הַשָּׁהּ אִירָן, / מַפְתֵּחַ הֶחָצֵר וְהַחוֹתָם,

וְכֹה אָמַר: 'אִם הָאוֹיֵב יוֹפִיעַ, / אַל תְּמַהֵר לִשְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ. [165]

בְּעֵת צָרָה פְּנֵה אֶל רֻסְתַּם וָזָל, / גַּב־הַצָּבָא הֵם וַהֲדַר־הַכֵּס.'

לְמָחֳרַת הַיּוֹם לְקוֹל תֻּפִּים / הִסִּיעוּ אֶת צְבָאָם גּוּדַרְז וְטוּס.

כָּוֻס, מְאוֹר־אִירָן, הָלַךְ בָּרֹאשׁ, / כִּסְאוֹ הִצִּיב לִפְנֵי הַר אִסְפַּרוּז,

מָקוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא מֵצִיק הַשֶּׁמֶשׁ, / בָּחַר לָנוּחַ וְלִישֹׁן בַּלַּיְלָה.

בְּמִשְׁכְּנוֹת דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן / אֵימָה גְּדוֹלָה נָפְלָה עַל יוֹשְׁבֵיהֶם. [170]

הַשָּׁהּ פָּרַשׂ אֲרִיג־רִקְמָה רָחָב, / נִיחוֹחַ־יַיִן טוֹב מִלֵּא אֶת הָאֲוִיר.

כָּל הַפַּהְלַוָנִים הַנִּכְבָּדִים / יָשְׁבוּ לְיַד כִּסֵּא הַשָּׁהַנְשָׁהּ, [v.326]

בִּלּוּ בַּנְּעִימִים שְׁעוֹת הַלַּיְלָה. / כַּהֲקִיצָם לְמָחֳרַת הַיּוֹם,

שׁוּב נֶאֶסְפוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכַּי / חוֹגְרֵי מָתְנַיִם וְחוֹבְשֵׁי קְסָדוֹת.

הַשַּׁהְרְיָר פָּנָה אֶל גִּיו וְשָׂח: / 'אַלְפַּיִם אִישׁ רְאֵה בְּלוֹחֲמֵינוּ, [175]

אֲשֶׁר נָכוֹנוּ בְּאַלּוֹת כְּבֵדוֹת / לַבְקִיעַ דֶּרֶךְ בְּמָזַנְדַּרָן.

זָקֵן וָנַעַר אִם תִּמְצָא בַּדֶּרֶךְ, / אַל תְּחַיֶּה בָּהֶם כָּל נְשָׁמָה.

מְקוֹם מוֹשָׁב אֲשֶׁר תִּרְאֶה, שָׂרְפֵהוּ, / הֲפֹךְ אֶת אוֹר־יוֹמָם לַאֲפֵלָה.

בְּטֶרֶם לַדִּיוִים הַחֲדָשָׁה / תַּגִּיעַ, תְּטֹהַר מֵהֶם הָאָרֶץ.'

חָגַר מָתְנַיִם גִּיו, וּמִצְּבָאוֹ / בָּחַר אַלְפַּיִם לוֹחֲמִים טוֹבִים, [180]

וְאֶל מָזַנְדַּרָן נָשָׂא רַגְלָיו, / מַמְטִיר בְּאַלָּתוֹ, מַכֶּה בַּחֶרֶב.

נָשִׁים, זְקֵנִים תּוֹמְכֵי־מַטֶּה – / כֻּלָּם אָכְלָה הַחֶרֶב הַנּוֹקֶמֶת.

בָּזַז עָרִים, שָׂרַף מְגוּרֵיהֶם, / בִּמְקוֹם תְּרוּפָה הִשְׁקָם קֻבַּעַת רַעַל.

מָצָא גַּן־עֵדֶן בְּדַרְכּוֹ וְעִיר בּוֹ: / הָעִיר מָלְאָה בְּמַנְעֲמֵי תֵּבֵל.

בְּכָל רְחוֹב וּבַיִת עֲבָדִים / פָּגַשׁ עִם עֲנָקִים וַעֲגִילִים, [185]

וּבִשְׁפָחוֹת עִם נְזָרִים לָרֹאשׁ, / עִם פְּנֵי־יָרֵחַ מְאִירֵי עֵינַיִם.

הָעשֶׁר הִתְגּוֹלֵל בְּרֹאשׁ חוּצוֹת, / פֹּה אֲבָנִים טוֹבוֹת, שָׁם פָּז וָכֶסֶף.

הַבְּהֵמָה סוֹבֶבֶת בְּלִי מְחִיר, / אָכֵן תֹּאמַר: ‘אַךְ עֵדֶן הַמָּקוֹם!’

הַיְדִיעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה / הַמְבֹרָךְ הִגִּיעָה אֶל כָּוֻס,

אָמַר: 'בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר גִּלָּה: / "מָזַנְדַּרָן בַּת־זוּג נָאָה לָעֵדֶן, [190] [v.327]

וְהִיא מִקְדָּשׁ לֶאֱלִילוֹת הַזִּיו,/ הָעֲדוּיוֹת זֵרֵי־וְרָדִים וָמֶשִׁי.

יְפוֹת־הַתֹּאַר, מְשׁוּחוֹת פְּנֵיהֶן / בִּידֵי רִצְֹוָן בְּפֶרַח הָרִמּוֹן."'

הָאִירָנִים עָשׂוּ שַׁמּוֹת, וְרַק / מִקֵּץ שִׁבְעָה יָמִים חָדְלוּ מֵהֶרֶס.

כִּשְׁמֹעַ זֹאת עוֹצֵר מָזַנְדַּרָן, / דָּוָה לִבּוֹ, רֹאשׁוֹ כָּבַד עָלָיו.

מִבֵּין דִּיוָיו בָּא לְפָנָיו סַנְגֶ’ה, / אֲשֶׁר עָגְמָה עָלָיו נַפְשׁוֹ מְאֹד. [195]

פָּנָה אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: מַהֲרָה/ אֶל דִּיו סַפִּיד כָּרוּחַ הַסּוֹבֶבֶת,¹⁶⁰

אֱמֹר לוֹ: "לְמָזַנְדַּרָן פָּלַשׁ / צָבָא כָּבֵד מֵעֵבֶר גְּבוּל אִירָן.

עָרֵי מָזַנְדַּרָן הִבְעִיר בָּאֵשׁ, / אֵשׁ הַנָּקָם הֵפִיחַ מֵחָדָשׁ.

כָּוֻס, כּוֹבֵשׁ הָאָרֶץ, מַנְהִיגָם, / עִם לוֹחֲמִים הִגִּיעַ צְעִירִים.

אִם לֹא תָּבוֹא מִיָּד לְעֶזְרָתֵנוּ, / לֹא יִשָּׁאֵר אִישׁ חַי בִּמְדִינָתֵנוּ."' [200]

כִּשְׁמֹעַ דְּבַר הַמַּלְאֲכוּת סַנְגֶ’ה, / יָצָא מַהֵר כְּרוּחַ אֶל הַדִּיו.

כְּהִתְיַצְּבוֹ לִפְנֵי גְּאֵה־הָרֹאשׁ, / סִפֵּר לוֹ דְּבַר הַמַּלְאֲכוּת כְּמוֹ.

תְּשׁוּבַת הַדִּיו לְבֶן־הַגֵּו הָיְתָה: / 'מִמַּזָּלְךָ הַטּוֹב אַל תִּוָּאֵשׁ,

הִנֵּה אָבוֹאָה עִם צָבָא כָּבֵד, / וַאֲגַדַּע רַגְלָיו מֵאַדְמָתֵנוּ.'

אָמַר וְקָם מִמּוֹשָׁבוֹ כְּהַר, / רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ עַד מְרוֹם שָׁמַיִם. [205]

בָּא לַיְלָה, עָב כִּסָּה אֶת צְבָא אִירָן, / וּפְנֵי עוֹלָם הִשְׁחִירוּ כְּכוּשִׁי. [v.328]

תֹּאמַר: 'אֶת הָעוֹלָם צִפָּה יַם־זֶפֶת, / פָּנָה זִיווֹ וּמְאוֹרוֹ נֶעְלַם.

הַדִּיו פָּרַשׂ עַל רָאשֵׁיהֶם עָשָׁן, / וְעֵינֵיהֶם הִכָּה בְּסַנְוֵרִים. [v.329]

הִמְטִיר בְּרַד אֲבָנִים וַחֲנִיתוֹת, / וּצְבָא אִירָן נָפוֹץ לַעֲבָרִים.

מֵהֶם לֹא מְעַטִּים, בְּלֵב נִשְׁבָּר / מִשִּׁגְעוֹנוֹת כָּוֻס, חָזְרוּ אִירָנָה. [210]

עָבַר הַלַּיְלָה וְעָלָה הַיּוֹם, / וְטֶרֶם נִפְקְחוּ עֵינֵי הַשָּׁהּ.

עִוְרִים הָיוּ מַרְבִּית הַלּוֹחֲמִים, / וְהַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ זָעָמוּ.

צְבָאוֹ נִשְׁבָּה וְאוֹצָרוֹ בּוֹזַז, / מַזַּל־הַמֶּלֶךְ נָס לֵיחוֹ מִזֹּקֶן.

הַמַּעֲשֶׂה אַל יִשָּׁכַח חָלִילָה, / אֲשֶׁר קָרָה הוּא פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא.

כִּרְאוֹת כָּוֻס אֶת הַתְּבוּסָה, אָמַר: / 'יוֹעֵץ נָבוֹן יָקָר מִכָּל אוֹצָר. [215]

חֲבָל כִּי לֹא שָׁמַעְתִּי בַּעֲצַת / דַּסְתָּן, וּבִשְׁרִירוּת לִבִּי הָלַכְתִּי.'

שִׁבְעָה יָמִים חָלְפוּ בְּעִנּוּיִים, / עֵינָיו לִרְאוֹת לֹא נִפְקְחוּ עֲדֶנָּה,

וּבַשְּׁמִינִי הִרְעִים עָלָיו הַדִּיו / לֵאמֹר: 'אַי, שָׁהּ־אֵין־פְּרִי כָּעֲרָבָה!

לִהְיוֹת אָבִיתָ מֶלֶךְ עַל הַכֹּל, / חָשַׁקְתָּ בְּמִרְעֵה מָזַנְדַּרָן.

חָשַׁבְתָּ: כֹּחֲךָ כְּכֹחַ פִּיל, / לֹא תִּכָּנַע לְאִישׁ לְעוֹלָמִים. [220]

לְכֵס אִירָן “דַּיֵּנִי” לֹא אָמַרְתָּ, / וְהַחָכְמָה בְּדֶרֶךְ זוֹ בִּזִּיתָ.

הַרְבֵּה שְׁבוּיִים לָקַחְתָּ בְּאַרְצֵנוּ, / הַרְבֵּה הָרַגְתָּ בְּאַלָּה כְּבֵדָה.

אוּלַי עָלַי עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְתָּ, / חֵרֵשׁ יָשַׁבְתָּ עַל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ. [v.330]

עַתָּה הִנֵּה תּוֹצְאוֹת מַאֲוָיֶיךָ, / אַתָּה אוֹכֵל אֶת פְּרִי מַעֲלָלֶיךָ.'

מֵהַדִּיוִים, הָאָמָּנִים בַּחֶרֶב, / בָּחַר אַנְשֵׁי־צָבָא שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף, [225]

וְהִפְקִידָם לִשְׁמֹר עַל הַשְּׁבוּיִים, / אוֹתָם הִשְׁפִּילוּ וְדִכְּאוּ בְּלִי־חוּס.

צֵידָה הִקְצִיב לָהֶם – אֵיפַת רָזוֹן / קְטַנָּה, לְחַיּוֹתָם מִיּוֹם לְיוֹם,

בְּעוֹד אוֹצְרוֹת הַשָּׁהּ וְהַצָּבָא, / כְּתָרִים, כִּסְאוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת

מִכָּל אֲשֶׁר מָצָא, הַכֹּל בַּכֹּל, / מָסַר לִידֵי מַצְבִּיא מָזַנְדַּרָן,

אַרְזַ’נְג, וְשָׂח: 'קַח אֵלֶּה אֶל הַשָּׁהּ, / אֱמֹר: "בְּאַהְרִימַן אַל דֹּפִי עוֹד. [230]

עָשִׂיתִי כָּל אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ מֶנִּי: / אֶת בְּנֵי־אִירָן דִּכֵּאתִי עַד עָפָר.

מַלְכָּם הַגֵּא וְכָל אֲצִילֵיהֶם / אוֹר שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לֹא יִרְאוּ עוֹד.

בְּהֶרֶג לֹא אִיַּמְתִּי, לְלַמְּדוֹ / לַבְחִין בֵּין שְׁמֵי־מָרוֹם לְבוֹר עָמֹק.

בַּאֲנָחוֹת וּבְמִסְכֵּנוּת יֶחְכַּם, / אוּלָם אִישׁ לֹא יַטֶּה אֵלָיו עוֹד אֹזֶן."'

אַרְזַ’נְג, אַחַר שָׁמְעוֹ נְאוּם הַדִּיו, / שָׂם פְּעָמָיו אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, [235] [v.331]

וְעִמָּדוֹ צְבָאוֹ וְהַכְּבֻדָּה, / שְׁבוּיִים לָרֹב, סוּסִים בְּאֻכְּפֵיהֶם.

דִּיו סַפִּיד, כְּתֹם הַמְּלָאכָה, / יָצָא אֶל מְעוֹנוֹ מַזְהִיר כַּשֶּׁמֶשׁ.

כָּוֻס בִּשְׁבִי מָזַנְדַּרָן יָשַׁב/ וְשָׂח: ‘אֲשֶׁר קָרָה – בִּי הָאָשָׁם.’

מלאכות כּי־כּאוס לזאל ולרוסתּם

הַשָּׁהּ כָּוֻס, לִבּוֹ דָּוֶה עָלָיו, / הֵרִיץ לוֹחֵם מָהִיר כְּמוֹ צִפּוֹר,

עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ זָבֻּלָּה אֶל דַּסְתָּן, / דּוֹהֵר כְּמוֹ עָשָׁן, וּבְפִיו לֵאמֹר: [240]

'רְאֵה, מַה מַּזָּלִי הָרַע עוֹלֵל לִי: / רֹאשִׁי, כִּסֵא וָכֶתֶר – בְּעָפָר!

צְבָאִי הַמְהֻלָּל וְאוֹצָרִי, / הָעֲרוּכִים כְּמוֹ וְרָדִים בַּגַּן,

כֻּלּוֹ מָסְרוּ שָׁמַיִם לַדִּיוִים; / תֹּאמַר: “הַכֹּל בַּכֹּל נָשָׂא הָרוּחַ.”

כָּהוּ עֵינַי וְגוֹרָלִי סְחַרְחַר, / וַהֲפוּכִים הַכֶּתֶר וְהַכֵּס.

אֲנִי אָחוּז בְּצִפָּרְנֵי הַדִּיו, / וּמִגּוּפִי עוֹקֵר הוּא נִשְׁמָתִי. [245]

אֲנִי נִזְכָּר כָּעֵת בַּעֲצָתְךָ, / וּמִכְּבֵדִי עוֹלוֹת אַנְחוֹת־קָרָה.

בְּאִוַּלְתִּי אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי, / וְהַצָּרָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא.

אִם לֹא תַּחְגֹּר מָתְנֶיךָ לְחַלְּצֵנִי, / יֹאבַד הַכֹּל, הָרֶוַח וְהַקֶּרֶן!'

הָרָץ עָזַב מָזַנְדַּרָן מַהֵר, / כְּמוֹ צִפּוֹר־כָּנָף וּכְמוֹ עָשָׁן.

כְּהַגִּיעוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא דַּסְתָּן, / סִפֵּר אֲשֶׁר רָאָה וְגַם שָׁמַע. [250]

כִּשְׁמֹעַ זָל הַחֲדָשׁוֹת, פָּקַע / עוֹרוֹ, אַךְ לֹא גִּלָּה מִזֶּה לְאִישׁ.

בְּדִמְיוֹנוֹ תֵּאֵר אֶת הַצָּרוֹת, / אֲשֶׁר עוֹמְדוֹת לָבוֹא עוֹד עַל הַשָּׁהּ, [v.332]

וְאֶל רֻסְתַּם אָמַר דַּסְתָּן בֶּן־סָם: / 'אִם בַּנָּדָן הַחֶרֶב – קִצְרַת־יָד הִיא.

לֹא עוֹד שַׁעֲשׁוּעִים וְיַיִן לָנוּ, / נֵצֵא מִיָּד לְהַצָּלַת הַכֶּתֶר.

הַשָּׁהּ חוֹנֶה בְּהֶבֶל הַדְּרָקוֹן, / תְּלָאוֹת רַבּוֹת בִּפְנֵי הָאִירָנִים. [255]

לָכֵן, רֻסְתַּם, חֲבשׁ רַמָּכְךָ, / וּשְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ לִדְרשׁ נָקָם.

יַזְדָּן, הַמְפַרְנֵס וְזָן הַכֹּל, / הוּא בְּרָאֲךָ יָאֶה לַזְּמַן הַזֶּה.

נוֹלַדְתָּ לְמַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה, / לִי כְּבָר מָלְאוּ מָאתַיִם וְיוֹתֵר.

בְּפֹעַל זֶה, בְּהַצָּלַת הַשָּׁהּ, / שֵׁם תַּעֲשֶׂה לְךָ גָּדוֹל בָּאָרֶץ.

אַל בְּעַצְלוּת וּבִנְשִׁימָה אִטִּית / תִּגַּשׁ לִמְלֶאכֶת הַשָּׂטָן הַזֹּאת. [260]

עֲטֵה עָלֶיךָ אֶת עוֹר הַנָּמֵר, / וּמֵהָגוּת וּשְׁנָת נַעֵר רֹאשְׁךָ.

הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאָה אֶת כִּידוֹנְךָ, / הַאִם יִמְצָא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ?

אִם תִּלָּחֵם בְּיָם, יוּמַר לְדָם, / מִתְּרוּעָתְךָ הַר יֵהָפֵךְ מִישׁוֹר.

לֵךְ וְאַבֵּד תִּקְוַת הַשַּׂר אַרְזַ’נְג / וְדִיו־סַפִּיד, וְשִׂמְחָתָם הָפֵר.

רְעַץ צַוַּאר שָׁלִיט מָזַנְדַּרָן / וְשִׁדְרָתוֹ בְּאַלָּתְךָ כְּבֵדָה.' [265]

אָמַר רֻסְתַּם: ‘הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, / וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ עָלַי לָלֶכֶת.’ [v.333]

עָנָה לוֹ זָל אָבִיו וְכֹה אָמַר: / 'שְׁתַּיִם דְּרָכִים לְשָׁם, שְׁתֵּיהֶן קָשׁוֹת.

אַחַת, כָּוֻס הָלַךְ בָּהּ, אֲרֻכָּה, / וְהַשְּׁנִיָּה כְּמַהֲלַךְ שְׁבוּעַיִם,

בָּהּ אֲרָיוֹת, דִּיוִים וַעֲרָפֶל, / אֲשֶׁר יַכֶּה בְּסַנְוֵרִים עֵינֶיךָ.

בְּחַר בַּקְּרוֹבָה וּרְאֵה נִפְלְאוֹתֶיהָ, / כִּי עֶזְרָתְךָ תָּבוֹא מֵהַבּוֹרֵא. [270]

אָמְנָם הִיא מְעַיֶּפֶת, אַךְ קְצָרָה, / וְרַכְשׁ הַמְבֹרָךְ יִגְבַּר עָלֶיהָ.

אַפִּיל אֶת תְּחִנָּתִי לִפְנֵי יַזְדָּן / מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר,

כִּי שׁוּב אֶרְאֶה חָזְךָ וְצַוָּארְךָ, / אֶת אַלָּתְךָ, כַּפֶּיךָ וְרֹאשְׁךָ.

אַךְ אִם יַזְדָּן, אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, / הֶחְלִיט לִמְסֹר אוֹתְךָ לִידֵי הַדִּיו,

מִי אִישׁ יוּכַל אֶת הַדָּבָר לִמְנֹעַ? / כְּפִי אֲשֶׁר הוֹעִיד לְךָ, תִּחְיֶה. [275]

אָמְנָם לָנֶצַח לֹא יִחְיֶה אָדָם, / יִשְׁבֹּק חַיִּים גַּם מַאֲרִיךְ־יָמִים,

וְגַם אָדָם, אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שֵׁם, / יָבוֹא יוֹמוֹ לָמוּת, אַל תֵּעָצֵב.'

עָנָה רֻסְתַּם לְזָל וְכֹה אָמַר: / 'אֲנִי חוֹגֵר מָתְנַי לִפְקֻדָּתְךָ,

אַךְ מֵרָצוֹן לִצְעֹד לַגֵּיהִנּוֹם, / חָכְמַת זְקֵנִים וְנִכְבָּדִים אֵינֶנָּה.

רַק בֶּן־אָדָם, אֲשֶׁר תִּעֵב חַיִּים, / יָשִׂישׂ לָצֵאת לִקְרַאת אַרְיֵה טוֹרֵף. [280]

אֲנִי חוֹגֵר מָתְנַיִם וְיוֹצֵא, / אַךְ לְעֶזְרַת יַזְדָּן בִּלְבַד קִוִּיתִי.

אַקְרִיב עֲבוּר מַלְכֵּנוּ גּוּף וָנֶפֶשׁ, / וַאֲשַׁבֵּר קְמֵיעוֹת הַמְכַשְּׁפִים.

הָאִירָנִים אֲשֶׁר חַיִים עֲדֶנָּה, / אָשִׁיב אַבְנְטֵיהֶם לְמָתְנֵיהֶם.

לֹא יִוָּתְרוּ אַרְזַ’נְג וְדִיו־לָבָן / וְלֹא סַנְגֶ’ה, פּוּלָד־גַֹנְדִּי וָבִּיד.

נִשְׁבַּעְתִּי בָּאֶחָד וְאֵין בִּלְתּוֹ, / כִּי לֹא יָסִיר רֻסְתַּם רַגְלָיו מֵרַכְשׁ, [285] [v.334]

כָּל־עוֹד לֹא יִכָּבְלוּ יְדֵי אַרְזַ’נְג, / וְלֹא יוּבַל בְּחֶבֶל עַל צַוָּאר,

כָּל־עוֹד רַכְשׁ לֹא יַרְעִיד הָאֲדָמָה, / וְרֹאשׁ פּוּלָד לֹא יִתְגּוֹלֵל תַּחְתָּיו.'

רֻסְתַּם עָטָה שִׁרְיוֹן עוֹר־הַנָּמֵר, / וְזָל עָמַד לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו.

עַתָּה עָלָה עַל רַכְשׁ, סוּסוֹ־הַפִּיל, / בְּלֵב בּוֹטֵחַ וּבְפָנִים קוֹרְנוֹת.

אִמּוֹ הִגִּיעָה וְדוֹמְעוֹת עֵינֶיהָ, / דַּסְתָּן אַף הוּא בָּכָה מָרָה עַל בְּנוֹ. [290]

אָמְרָה הָאֵם, אֲשֶׁר לָהּ פְּנֵי יָרֵחַ, / אֶל בְּנָהּ רֻסְתַּם: 'אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ,

וְאֶת אִמְּךָ אַתָּה מַשְׁאִיר דּוֹאֶגֶת – / מַה מְקַוֶּה אַתָּה מֵאֱלֹהִים?'

עָנָה: 'אִמִּי, דּוֹרֶשֶׁת טוֹבָתִי! / לֹא בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הוֹלֵךְ רֻסְתַּם,

כִּי מִיַּזְדָּן הוּא וּמִמַּזָּלִי. / הַפְקִידִי אֶת חַיַּי בִּידֵי אֱלֹהַּ.'

לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ בָּא הָעָם, / כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם שֵׁנִית יִרְאֶנּוּ? [295]

הַזְּמַן חוֹלֵף מַהֵר, וְהֶחָכָם, / רִגְעֵי יְמֵי־חַיָּיו סוֹפֵר אֵינֶנּוּ.

אִם פֶּגַע רַע מְנוּחָתְךָ עָכַר, / מִמֶּנּוּ, דַּע, הָאָרֶץ תִּיף מָחָר.

שֶׁבַע עֲלִילוֹת רוּסְתַּם

עלילה ראשונה: רכש נלחם באריה

רֻסְתַּם, גִּבּוֹר נִימְרוּז, נִפְרַד מֵעִם / אָבִיו הַמְהֻלָּל, מְאוֹר הָאָרֶץ. [v.335]

מֶרְחַק יוֹמַיִם בִּימָמָה עָבַר, / בַּעֲשׂוֹתוֹ לֵילוֹת כְּמוֹ יָמִים.

מָנוֹחַ לֹא נָתַן לְרַכְשׁ סוּסוֹ / לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וּבְחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה. [300]

כְּהֵחָלְשׁוֹ מִצּוֹם וּמִיגִיעָה, / הִגִּיעַ לְמִישׁוֹר רוֹחֵשׁ פְּרָאִים¹⁶¹.

רֻסְתַּם דִּרְבֵּן בְּקַרְסֻלָּיו אֶת רַכְשׁ, / וְזֶה הִשִּׂיג אֶת הֶעָרוֹד הַנָּס.

אֵין בְּהֵמָה אֲשֶׁר תָּנוּס מֵחֶבֶל / רֻסְתַּם וּמֵרַגְלֵי סוּסוֹ הַקַּל.

הַכְּפִיר¹⁶² הִטִּיל אֶת עֲנִיבַת הַחֶבֶל / וְרֹאשׁ הָעַיִר הָאַמִּיץ הֵבִיא בָּהּ.

בְּעֹקֶץ חֵץ הִצִּית אֵשׁ בִּמְדוּרָה / מִדַּרְדָּרִים, קָנִים וַעֲנָפִים, [305]

וּבִשְׁאֵרִית כֹּחוֹ הֵכִין הָעַיִר, / וְעַל הָאֵשׁ צָלָהוּ לְאָכְלָה.

בְּשָׂרוֹ אָכַל וְעַצְמוֹתָיו הִשְׁלִיךְ. / הָעַיִר גַּם שֻׁלְחָן הָיָה, גַּם סִיר.

רֻסְתַּם פִּתַּח אֶת רֶסֶן רַמָּכוֹ, / וְשִׁחְרְרוֹ חָפְשִׁי לִרְעוֹת בָּאָחוּ.

לוֹ לְעַצְמוֹ הֵכִין מִסּוּף יָצוּעַ, / עָלָיו נִרְדַּם בָּטוּחַ בַּבָּאוֹת.

בְּאָחוּ זֶה מִרְבַּץ־כְּפִירִים הָיָה, / וְלֹא הֵעֵז שָׁם פִּיל לִכְסֹחַ סוּף. [310]

עָבְרָה בֵּינְתַיִם אַשְׁמוּרָה אַחַת. / אַרְיֵה נִגַּשׁ בְּאֹמֶץ אֶל רֻסְתַּם, [v.336]

רָאָה בֵּין הַקָּנִים עֲנָק יָשֵׁן, / וּמֵעָלָיו רַמָּךְ נִרְגָּז, אֶת רַכְשׁ.

אָמַר בַּלֵּב: ‘תְּחִלָּה אֶפְגַּע בַּסּוּס, / אַחַר־כֵּן, אִם אֶרְצֶה, אֶטְרֹף הָאִישׁ.’

אֶל הָרַמָּךְ בָּא בִּקְפִיצָה הַלַּיִשׁ, / אַךְ רַכְשׁ סוֹעֵר כְּלֶהָבָה חַיָּה,

הֵרִים קַדְמִיּוֹתָיו, הִכָּה בָּהֶן / עַל קָדְקֳדוֹ, תָּקַע שִׁנָּיו בַּגַּב, [315]

וַאֲבָרָיו רִסֵּק בָּאֲדָמָה. / בְּלֹא כְּשָׁפִים גָּבַר עַל הַחַיָּה.

רֻסְתַּם, אַחַר נוּחוֹ, הֵקִיץ פִּתְאֹם / וְעַל יָדוֹ רָאָה נִבְלַת אַרְיֵה.

אָמַר לַסּוּס: 'אַי, רַכְשׁ חֲסַר־דֵּעָה! / מִי זֶה צִוְּךָ לְהִלָּחֵם בְּלַיִשׁ?

לוּ בְּשִׁנָּיו וּבְצִפָּרְנָיו נִטְרַפְתָּ, / אוֹתִי, שׁוֹחֵר־הַקְּרָב, וּכְלֵי זֵינִי,

הַקֶּשֶׁת, הַפְּלָצוּר וְהָאַלָּה, / אֵיךְ הֶחֱזַרְתָּ אֶל מָזַנְדַּרָן? [320]

אִלּוּ אוֹתִי הֵעַרְתָּ מִשְּׁנָתִי / הַמְּתוּקָה, הַקְּרָב בַּכְּפִיר קִצַּרְתִּי.'

אָמַר וְשׁוּב נִרְדַּם וְנָח זְמַן רַב / רֻסְתַּם, גִּבּוֹר־הַחַיִל הָאַמִּיץ.

וְכַאֲשֶׁר זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב / עַל הַגְּבָעוֹת הָאֲפֵלוֹת, הֵקִיץ,

נִגֵּב אֶת רַכְשׁ, שָׂם אֻכָּפוֹ עָלָיו, / וְאֶל יַזְדָּן הַטּוֹב נָשָׂא תְּפִלָּה.

עלילה שניה: רוסתּם מגלה מעיין

הָיְתָה הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו קָשָׁה / לְמַעֲבָר, בְּעוֹד רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר: [325]

מִדְבָּר צִחֵה־צָמָא וְחֹם כָּבֵד, / צִפּוֹר חוֹלֶפֶת חֲתִיכוֹת תִּהְיֶה.

הִתְלַהֲטוּ מִישׁוֹר וַעֲרָבָה, / תֹּאמַר: ‘דְּלֵקָה בָּהֵמָּה מְטַיֶּלֶת!’ [v.337]

רַגְלֵי הַסּוּס כָּבְדוּ, וּלְשׁוֹן רוֹכְבוֹ / מֵחֹם וּמִצָּמָא דָּבְקָה לַחֵךְ.

רֻסְתַּם, כִּידוֹן בְּכַף יָדוֹ, צָעַד / לְיַד סוּסוֹ בָּרֶגֶל כְּשִׁכּוֹר.

בְּאֵין לִמְצֹא מַחְסֶה וְהַצָּלָה, / פָּנָה אֶל הַשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּה, [330]

וְכֹה אָמַר:'יַזְדָּן שׁוֹפֵט צַדִּיק! / הָעִנּוּיִים הָאֵלֶּה מִיָּדְךָ הֵם.

אִם נֶהֱנֶה אַתָּה מִמַּכְאוֹבִי, / אוֹת כִּי מָלְאוּ גְּנָזַי פֹּה בָּעוֹלָם.¹⁶³

רַגְלַי אֲנִי נוֹשֵׂא פֹּה בְּתִקְוָה, / כִּי הַצָּלָה יָבִיא יַזְדָּן לַשָּׁהּ,

וּדְרוֹר יִקְרָא אֲדוֹן־הָעוֹלָמִים / לָאִירָנִים מִצִּפָּרְנֵי הַדִּיו.

אָכֵן חָטְאוּ, אַךְ עֲווֹנָם נָשְׂאוּ, / כִּי עֲבָדֶיךָ וְעוֹבְדֶיךָ הֵמָּה.' [335]

כִּלָּה דְּבָרוֹ רֻסְתַּם אַדִּיר־הַגֵּו, / וּמִצָּמָא כָּשַׁל וְהִתְעַלֵּף. [v.338]

נָפַל הָאִישׁ עַל הֶעָפָר הַחַם, / וְהַלָּשׁוֹן בְּפִיו צְחִיחָה, סְדוּקָה.

פִּתְאֹם חָלְפָה כִּבְשָׂה טוֹבַת מַרְאֶה / עַל־פְּנֵי רֻסְתַּם, אֲשֶׁר פָּקַח עֵינַיִם.

מַחֲשָׁבָה עָלְתָה עַל לְבָבוֹ: / 'זֶה מַעְיָנָהּ, אַיֵּהוּ מְקוֹמוֹ?

אָכֵן חַסְדֵּי יַזְדָּן בַּמְּרוֹמִים / עַד מַזָּלִי בָּאָרֶץ מַגִּיעִים.' [340]

בְּכֹחַ הַבּוֹרֵא קָם עַל רַגְלָיו, / בְּיַד יָמִין תָּפַשׂ נִצַּב הַחֶרֶב,

בְּיָד שְׁנִיָּה אָחַז מוֹשְׁכוֹת הַסּוּס, / וְאָץ אַחַר הַכֶּבֶשׂ הַפּוֹסֵעַ,

עַד כִּי נִגְלָה לוֹ הַמַּעְיָן, אֲשֶׁר / אֵלָיו בְּרֹאשׁ מוּרָם הוֹבִיל הַכֶּבֶשׂ.

רֻסְתַּם הִפְנָה פָּנָיו אֶל הַשָּׁמַיִם, / וְכֹה אָמַר: 'שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק!

כִּבְשָׂה זוֹ לֹא הִשְׁאִירָה עֲקֵבוֹת – / אָכֵן כִּבְשַׂת בָּשָׂר וָדָם אֵינֶנָּה.' [345]

בְּבוֹאֲךָ לְבֵין הַמְּצָרִים, / זוּלַת יַזְדָּן אֵין אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.

הַסָּר מֵהָאֶחָד וְהַטָּהֹר, / לִבּוֹ צָפוּן מִשֵּׂכֶל, אֵין חָכְמָה בּוֹ.

רֻסְתַּם בֵּרַךְ אֶת הַכִּבְשָׂה¹⁶⁴ וְשָׂח: / 'וּמִי יִתֵּן וְלֹא תֵּדְעִי כָּל פֶּגַע,

מִרְעֵךְ בָּעֵמֶק וּבָהָר יִשְׁמַן, / וְהַנָּמֵר אַל יַעֲלֵךְ עַל לֵב.

דּוֹרֵךְ הַקֶּשֶׁת לְצוּדֵךְ בַּחֵץ, / תִּכְהֶה עֵינוֹ וְתִשָּׁבֵר קַשְׁתּוֹ, [350]

כִּי עַל יָדַיִךְ בַּחַיִּים נִשְׁאַרְתִּי, / לוּלֵי אַתְּ, נֶחֱשַׁבְתִּי בַּמֵּתִים.

עַתָּה אֵינֶנִּי לֹא בְּפִי הָרַהַב, / וְלֹא בְּצִפָּרְנֵי הַזְּאֵבִים.

קִרְעֵי בְּגָדַי לֹא יְשַׁמְּשׁוּ מוֹפֵת / בִּידֵי אוֹיְבֵי נַפְשִׁי לְמַפַּלְתִּי.'

רֻסְתַּם, כְּכַלּוֹתוֹ אֶת הַשְּׁבָחִים, / הֵסִיר מֵעַל גַּב רַכְשׁ אֶת הָאֻכָּף, [v.339]

רָחַץ גּוּפוֹ בְּמַיִם נְקִיִּים, / וְזֶה הִבְהִיק כְּשֶׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם. [355]

אַחַר רַוּוֹת רֻסְתַּם אֶת צִמְאוֹנוֹ, / מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ חִצִּים לְצַיִד.

מִיָּד הִפִּיל עָרוֹד גָּדוֹל כְּפִיל, / פָּשַׁט עוֹרוֹ, דָּחָה אֶת הַקְּרָבַיִם,

שְׁטָפוֹ בְּמַיִם, וּבָאֵשׁ צָלָהוּ / בִּמְדוּרָה אֲשֶׁר הִבְעִיר כַּשֶּׁמֶשׁ.

אַחַר כָּל זֶה יָשַׁב לַאֲרוּחָה; /בָּאֶצְבָּעוֹת פִּצַּח הָעֲצָמוֹת.

אַחַר שָׂבְעוֹ הָלַךְ אֶל הַמַּעְיָן, / רִוָּה צְמָאוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לִישֹׁן. [360]

לִפְנֵי שָׁכְבוֹ הִזְהִיר אֶת רַכְשׁ שֵׁנִית: / 'אַל תִּתְיַדֵּד וְאַל תִּשְׂרֶה עִם אִישׁ.

וְאִם אוֹיֵב יוֹפִיעַ, רוּץ אֵלַי; / אַל בְּדִיוִים וּבִכְפִירִים תִּלְחַם.'

נִרְדַּם רֻסְתַּם, נוֹצֵר שְׂפָתַיִם נָח הוּא,/ וְרַכְשׁ עַד לַחֲצוֹת שׁוֹטֵט בָּאָחוּ.

עלילה שלישית: רוסתּם נלחם בדרקון

מֵהַמִּדְבָּר פִּתְאֹם דְּרָקוֹן הִגִּיחַ, / אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ פִּיל לֹא יִנָּצֵל.

בַּדֶּרֶךְ שָׂם לוֹ אֶת מְקוֹם רִבְצוֹ, / מֵאֵימָתוֹ גַּם דִּיו שָׁם לֹא עָבַר. [365]

בָּא וּמָצָא אֶת צְמֵא־הָעֲלִילָה / יָשֵׁן, וְעַל יָדוֹ רַמָּךְ רוֹגֵז.

הָגָה בַּלֵּב: ‘מָה אָנֹכִי רוֹאֶה? / מִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֵהִין לָנוּחַ?’

אִישׁ לְפָנָיו, לֹא דִּיו, לֹא כְּפִיר, / עֹז לֹא הִרְהִיב לִמְצֹא שָׁם מַעֲבָר,

כִּי כָּל הַבָּא אֵלָיו לֹא יִנָּצֵל / מִצִּפָּרְנֵי הָרַהַב הַזּוֹעֵף.

רֵאשִׁית־כֹּל שָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר רַכְשׁ. / מִהֵר הַסּוּס אֶל הַדּוֹאֵג לַכֶּתֶר, [370] [v.340]

רָקַע בְּפַרְסוֹתָיו בָּאֲדָמָה, / נִעְנַע זְנָבוֹ, צָנַף צְנֵפָה גְּדוֹלָה.

רֻסְתַּם הֵקִיץ מִתְּנוּמָתוֹ, וְקָם / בְּרֹאשׁ מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת וּקְרָב.

הִבִּיט אֶל הַמִּדְבָּר סָבִיב־סָבִיב, / וְלֹא רָאָה דָּבָר, לֹא אִישׁ, לֹא רַהַב.

שָׁפַךְ אֶת חֲמָתוֹ עַל רַמָּכוֹ, / כִּי הֱעִירוֹ פִּתְאֹם בְּלִי־שַׁחַר.

כְּהֵרָדְמוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, / מֵאֲפֵלָה הוֹפִיעָה הַמִּפְלֶצֶת. [375]

לִמְרַאֲשׁוֹת רֻסְתַּם מִהֵר הַסּוּס,/ חָפַר בִּנְחשֶׁת פַּרְסוֹתָיו בָּאֶבֶן.

רֻסְתַּם הַנָּם שְׁנָתוֹ הֵקִיץ שֵׁנִית,/ פָּנָיו הֶאֱדִּימוּ כִּוְרָדִים מִכַּעַס.

סָקַר שֵׁנִית אֶת הַמִּדְבָּר סָבִיב, / וְגַם הַפַּעַם לֹא רָאָה דָּבָר.

נָזַף בְּרַכְשׁ וְכֹה אָמַר אֵלָיו: / 'אֵינְךָ סוֹבֵל אֶת אֲפֵלַת הַלַּיְלָה,

עַל־כֵּן רֹאשִׁי מָנַעְתָּ מִמְּנוּחָה, / לַהֲעִירֵנִי אַצְתָּ בְּלִי כָּל צֹרֶךְ. [380]

אִם שׁוּב תָּרִיעַ פֹּה כִּבְיוֹם־הַדִּין, / אַתִּיז רֹאשְׁךָ בַּחֶרֶב הַחַדָּה.

אֵלֵךְ בָּרֶגֶל אֶל מָזַנְדַּרָן, / אֶשָּׂא עָלַי אַלָּה, קוֹבַע וָחֶרֶב.

אָמַרְתִּי: “אִם אַרְיֵה יָבוֹא עָלֶיךָ, / אַל תִּלָּחֵם, אָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ.”

אַךְ לֹא אָמַרְתִּי: “הֲעִירֵנִי לַיְלָה.” / חַכֵּה לִי עַד אָנוּחַ וְאִיקָץ.'

בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית נִרְדַּם בֶּן־זָל, / וְעַל גּוּפוֹ מְעִיל עוֹר־הַנָּמֵר. [385]

הִרְעִים בְּקוֹל הָרַהַב הַנּוֹרָא, / תֹּאמַר: ‘נְשִׁיפָתוֹ הִבְעִירָה אֵשׁ!’

כְּרֶגַע רַכְשׁ עָזַב אֶת הַמִּרְעֶה, / אַךְ לֹא הֵעֵז אֶל אֲדוֹנוֹ לָגֶשֶׁת.

לִבּוֹ נִקְרַע בִּמְבוּכָתוֹ לִשְׁנַיִם: / מֵהַדְּרָקוֹן יָרֵא וּמֵרֻסְתַּם.

אוּלָם בַּסּוֹף, מֵאַהֲבַת רֻסְתַּם, / כְּרוּחַ בָּא לִפְנֵי גִּבּוֹר־הַחַיִל,

צָהַל בְּקוֹל, גָּעַשׁ, חָפַר עָפָר, / הָאֲדָמָה פּוֹרֵר בְּפַרְסוֹתָיו. [390] [v.341]

וְגַם הַפַּעַם, כְּהָקִיץ בֶּן־זָל, / כָּעַס עַל רַמָּכוֹ הַמְמֻשְׁמָע.

אוּלָם רָצָה הַפַּעַם הַבּוֹרֵא, / כִּי הַגִּבּוֹר יַשְׁגִּיחַ בַּמִּפְלֶצֶת.

וְכַאֲשֶׁר רָאָה בָּעֲרָפֶל / דְּמוּתָהּ, מִהֵר לִשְׁלֹף חַרְבּוֹ מִתַּעַר,

הִרְעִים כְּמוֹ עָנָן בְּיוֹם אָבִיב, / וְאֶת הָאֲדָמָה מִלֵּא אֵשׁ־קְרָב.

קָרָא אֶל הַדְּרָקוֹן: 'אֱמֹר שִׁמְךָ. / תֵּבֵל כְּרֶגַע תִּתְנַכֵּר לְךָ, [395]

אוּלָם זְכוּתְךָ לִדְרשׁ, כִּי נִשְׁמָתְךָ / לֹא תַּעֲזֹב בְּלִי־שֵׁם גּוּפְךָ הַמֵּת.'

עָנָה לוֹ הַדְּרָקוֹן הַנֶּאֱלָח: / 'מִצִּפָּרְנַי אִישׁ לֹא נִצַּל עֲדֶנָּה.

מֵאוֹת שָׁנִים מִישׁוֹר זֶה קִנְיָנִי, / וְגַם שָׁמָיו בַּמְּרוֹמִים חֶלְקִי.

לֹא יַחֲלֹף הַנֶּשֶׁר עַל רֹאשִׁי, / וְלֹא כּוֹכָב יִרְאֵנִי בַּחֲלוֹם.'

הוֹסִיף הָרַהַב: ‘מַה שִּׁמְךָ אַתָּה? / בָּכֹה תִּבְכֶּה יוֹלַדְתְּךָ עָלֶיךָ.’ [400]

עָנָה גִּבּוֹר־הַחַיִל וְאָמַר: / 'רֻסְתַּם בֶּן־זָל אֲנִי וְנֶכֶד סָם,

אֶחָד שָׁקוּל כְּנֶגֶד חַיִל רַב, / בְּרַכְשׁ סוּסִי רוֹקֵעַ אֶת הָאָרֶץ.

מִיָּד תִּרְאֶה אֶת אָמָּנוּת הַקְּרָב, / רֹאשְׁךָ בִּמְחִי אַפִּיל אֶל הֶעָפָר.'

אַךְ הַדְּרָקוֹן לֹא סָג מֵאִיּוּמֵי / רֻסְתַּם הַפִּיל, וְהִשְׂתָּעֵר בְּכֹחַ.

כִּרְאוֹת הַסּוּס אֶת כָּל כֹּחוֹ הָרַב, / וְאֵיךְ עוֹלֶה הוּא עַל מַנְחִיל־הַכֶּתֶר, [405]

שָׁפַף אָזְנָיו אָחוֹר, נִכְנַס לַקְּרָב, / בְּחוֹתְכוֹתָיו נָשַׁךְ כִּתְפֵי הָרַהַב,

קָרַע עוֹרוֹ כְּמוֹ אַרְיֵה טוֹרֵף, / עַד כִּי תָּמַהּ עָלָיו הַפַּהְלַוָן.

הִכָּה רֻסְתַּם, הִתִּיז רֹאשׁוֹ בַּחֶרֶב / וְאֶת דָּמוֹ הִגִּיר כְּמוֹ נָהָר.

כִּסָּה פִּגְרוֹ אֶת כָּל הָאֲדָמָה, / פָּרַץ הַדָּם כְּמִמַּעְיָן שׁוֹפֵעַ.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת הַדְּרָקוֹן רוֹגֵשׁ, / אֶת צַוָּארוֹ, לֹעוֹ וּנְשִׁיפָתוֹ, [410] [v.342]

אֶת כָּל הָעֵמֶק מִסְתַּתֵּר תַּחְתָּיו, / וְלֶעָפָר דָּמוֹ הַחַם זוֹרֵם,

עָמַד נִדְהָם וּמִשְׁתּוֹמֵם לַפֶּלֶא, / וְתוֹדָתוֹ הִפְנָה אֶל הַבּוֹרֵא.

יָרַד לַמַּיִם רֹאשׁ וָגוּף לִרְחֹץ, / בִּקֵּשׁ בְּשֵׁם יַזְדָּן לִכְבּשׁ הָאָרֶץ.

כַּעֲלוֹתוֹ אָמַר: 'שׁוֹפֵט צַדִּיק! / אַתָּה נָתַתָּ לִי חָכְמָה וָכֹחַ.

מַה־לִּי אַרְיֵה וְדִיו וּמַה־לִּי פִּיל? / מַה־לִּי מִדְבַּר צִיָּה, אוֹ יָם כָּחֹל? [415]

חוֹרְשֵׁי־רָעָה הַרְבֵּה אוֹ רַק מְעַט, / בִּפְנֵי־תִּגְרַת יָדַי הֵם לִי אַחַת.'

עלילה רביעית: רוסתּם הורג את המכשפה

כְּכַלּוֹתוֹ הַהוֹדָיָה לָאֵל, / חָבַשׁ אֶת רַכְשׁ יְפֵה הַלְּחָיַיִם,

יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ, וּמְמַהֵר / לִמְעוֹן הַמְכַשְּׁפִים יָצָא לַדֶּרֶךְ.

הָיְתָה הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, קָשָׁה. / וְכַעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב,

נִגְלוּ עֵצִים וָעֵשֶׂב, צֵל וּמַיִם – / מָקוֹם לַאֲנָשִׁים בַּאֲבִיבָם. [420]

הָיָה מַעְיָן צָלוּל כְּעֵין פַּסְיוֹן, / אַגָּן זָהָב מָלֵא שֵׁכָר הָיָה שָׁם,

כִּבְשָׂה צְלוּיָה, עָלֶיהָ לֶחֶם, מֶלַח, / וּמַטְעַמֵּי מִרְקַחַת מִסְּבִיבָהּ.

רֻסְתַּם צָנַח, הִתִּיר אֶת הָאֻכָּף, / וְשָׂשׂ עַל הַבָּשָׂר וְעַל הַלֶּחֶם.

הָיְתָה זוֹ אֲרוּחַת קוֹסְמִים, אוּלָם / קוֹלוֹ, כְּהַגִּיעוֹ, אוֹתָם הִבְרִיחַ. [v.343]

רֻסְתַּם יָשַׁב בַּצֵּל לִפְנֵי הָעַיִן, / מָצָא שָׁם כּוֹס מְלֵאָה שֵׁכָר, [425]

וּלְיַד הַיַּיִן – נֵבֶל מְעֻטָּר. / כְּבֵית־מִשְׁתִּים נִרְאָה לוֹ הַמָּקוֹם.

רֻסְתַּם הֵרִים אֶת כְּלֵי־הַנְּגִינָה, / נָגַע קַלּוֹת בַּמֵּיתָרִים וְשָׁר:

'אַךְ נָע וָנָד רֻסְתַּם וְאִישׁ אֻמְלָל, / שִׂמְחָה – מְנָת חֶלְקוֹ אֵינֶנָּה כְּלָל.

לוֹ כָּל מִגְרָשׁ שְׂדֵה מִלְחָמָה וּקְרָב, / מִדְבָּר וְהָר – גַּנֵּי שַׁעֲשׁוּעָיו.

אִם קְרָב בְּדִיו־לָבָן וְאִם בְּרַהַב, / בְּאֵין מָנוֹס מֵהֶם, שָׁלַף הַלַּהַב. [430]

גָּבִיעַ מִתְנוֹצֵץ, וְרָדִים – נִיחוֹחַ, / לֹא הֶעֱנִיק לוֹ הַגּוֹרָל, רַק כֹּחַ.

תָּמִיד אוֹיֵב: אִם לֹא תַּנִּין קָמוֹ, / נָמֵר בַּדֶּרֶךְ מְבַקֵּשׁ דָּמוֹ.'

מִלּוֹת הַזֶּמֶר וְהַקּוֹל הָרָם / הִגִּיעוּ אֶל אָזְנֵי הַיִּדְעוֹנִית.

קִשְּׁטָה אֶת לְחָיֶיהָ כְּאָבִיב, / אַף־כִּי הָיְתָה זְקֵנָה אַף מְכֹעֶרֶת,

נִצְּבָה לִפְנֵי רֻסְתַּם נוֹדֶפֶת־מֹר, / יָשְׁבָה אֶצְלוֹ וְשָׁאֲלָה שְׁלוֹמוֹ. [435]

רֻסְתַּם נָשָׂא תְּפִלָּה לְאֵל עֶלְיוֹן, / פֵּאֵר אֶת שְׁמוֹ וְגַם תּוֹדָה הִבִּיעַ,

כִּי בַּמִּדְבָּר מָצָא שֻׁלְחָן עָרוּךְ, / שֵׁכָר, מוֹזֶגֶת צְעִירָה וָנֵבֶל.

יָדֹעַ לֹא יָדַע, כִּי בִּצְבָעֶיהָ / שָׂטָן מַסְתִּיר פָּנָיו הַמֻּשְׁחָתִים.

כּוֹס־יַיִן שָׂם רֻסְתַּם בְּכַף יָדָהּ, / וְאֶת יַזְדָּן בֵּרַךְ, מְקוֹר הַשֶּׁפַע.

אַךְ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר אֶת שֵׁם אֱלֹהַּ, / קָדְרוּ פְּנֵי הַקּוֹסֶמֶת כְּעָנָן, [440]

בְּתוֹךְ נַפְשָׁהּ הִיא תִּעֲבָה יַזְדָּן, / וְשֶׁבַח־אֵל הָיָה לָהּ לְזָרָא.

שָׁמְעָה אֶת שֵׁם יַזְדָּן וְהֶאֱפִירָה. / כִּרְאוֹת אֶת כִּעוּרָהּ הָרַב רֻסְתַּם,

הִשְׁלִיךְ כְּרוּחַ עֲנִיבַת הַחֶבֶל, / וּבָהּ לָכַד אֶת רֹאשׁ הַיִּדְעוֹנִית.

עַתָּה שָׁאַל: ‘אִמְרִי הַפַּעַם מִי אַתְּ? / חִשְׂפִי מַרְאַיִךְ בְּלִי כָּחָל וָמֹר.’

לְפֶתַע נִגְלְתָה לוֹ יְשִׁישָׁה, / פָּנֶיהָ קְמָטִים – רֵיחַ רַע נוֹדֶפֶת. [445]

גּוּפָהּ חָצָה בַּחֶרֶב בְּחֵמָה, / לֵב הַמְכַשֵּׁפוֹת מִלֵּא אֵימָה. [v.344]

עלילה חמישית: רוסתּם לוקח בשבי את אולאד

וְשׁוּב הֵרִים אֶת פְּעָמָיו לַדֶּרֶךְ / הָאִישׁ שׁוֹחֵר הַחֲדָשׁוֹת רֻסְתַּם.

מִהֵר לִרְכֹּב, וְאֶל מָקוֹם הִגִּיעַ, / אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹ מַסְתִּיר פָּנִים.

בּוֹ חֲשֵׁכָה כִּפְנֵי כּוּשִׁי שְׁחוֹרוֹת; / בַּשַּׁחַק אֵין כּוֹכָב וְאֵין יָרֵחַ.

אֵין זֹאת כִּי־אִם הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְבָלִים, / הַכּוֹכָבִים בַּעֲנִיבוֹת פְּלָצוּר. [450]

רֻסְתַּם הִרְפָּה מוֹשְׁכוֹת סוּסוֹ הָרָץ, / וְלֹא רָאָה לֹא גֶּבַע, לֹא נָהָר.

אַחַר צֵאתוֹ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, / נִגְלָה שָׂדֶה לוֹ – מֶשִׁי מְצֻיָּר!

עוֹלָם זָקֵן חִדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו, / כֻּלּוֹ יָרֹק, זוֹרְמִים בּוֹ נְחָלִים.

בִּגְדֵי רֻסְתַּם נָטְפוּ זֵעָה כַּמַּיִם, / גּוּפוֹ כָּמַהּ לְנוּחַ וּלְשֵׁנָה.

פָּשַׁט עוֹר־הַנָּמֵר מֵעַל חָזֵהוּ, / הֵסִיר אֶת קוֹבָעוֹ הַמְיֻזָּע, [455]

וְשָׂם שְׁנֵיהֶם בַּשֶּׁמֶשׁ לְיַבְּשָׁם / לִפְנֵי שָׁכְבוֹ לְהַחֲלִיף כֹּחוֹת.

מִבֵּין שִׁנֵּי הַסּוּס הוֹצִיא הָרֶסֶן, / וְשִׁחְרְרוֹ לִרְעוֹת בִּשְׂדֵה הַיֶּרֶק.

כְּהִתְיַבְּשָׁם לָבַשׁ עוֹר־הַנָּמֵר / חָבַשׁ קוֹבַע וְהִשְׂתָּרַע בָּעֵשֶׂב.

כִּרְאוֹת אֶת רַכְשׁ בַּיֶּרֶק הַשּׁוֹמֵר, / נָתַן עָלָיו בְּקוֹל וְרָץ אֵלָיו.

כְּהַגִּיעוֹ אֶל תַּהַמְתַּן הַנָּם, / הִכָּהוּ בְּמַטֵּהוּ עַל רַגְלָיו, [460]

וְכֹה קָרָא אֶל גֵּו־הַפִּיל רֻסְתַּם, / אֲשֶׁר הֵקִיץ בֵּינְתַיִם: 'אַהְרִימַן!

אֵיכָה תִּרְעֶה סוּסְךָ בִּשְׂדֵה־תְּבוּאָה, / אֲשֶׁר בּוֹ לֹא עָמַלְתָּ מֵעוֹלָם?'

רֻסְתַּם חֲכַם־הַלֵּב, אֲשֶׁר נִפְגַּע, / תָּפַשׂ אֶת הַשּׁוֹמֵר בִּשְׁתֵּי אָזְנָיו,

סִבֵּב אוֹתָן וַעֲקָרָן מִשֹּׁרֶשׁ, / מִבְּלִי לֵאמֹר דָּבָר מִטּוֹב עַד רַע.

הֵרִים שׁוֹמֵר־הַנִּיר בִּדְלֵי אָזְנָיו, / צוֹרֵחַ מִמַּכְאוֹב וּמִשְׁתּוֹמֵם. [465] [v.345]

הָיָה אַוּלָד מוֹשֵׁל אוֹתוֹ הַחֶבֶל, / צָעִיר אַמִּיץ, רַב־כֹּחַ מְהֻלָּל.

רָץ הַשּׁוֹמֵר אֵלָיו זוֹעֵק מָרָה, / רֹאשׁוֹ, יָדָיו וּשְׁתֵּי אָזְנָיו בְּדָם:

'נִקְרָה לִי אִישׁ דּוֹמֶה לְדִיו שָׁחוֹר, / שִׁרְיוֹן לוֹ – עוֹר נָמֵר, קוֹבַע – בַּרְזֶל.

אֵין זֹאת כִּי אַהְרִימַן מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל, / אוֹ רַהַב שָׁם נִרְדָּם בְּשִׁרְיוֹנוֹ.

נִסִּיתִי לְגָרֵשׁ מִן הַשָּׂדֶה /אֶת רַמָּכוֹ, אַךְ זֹאת מָנַע מִמֶּנִּי. [470]

מִבְּלִי לֵאמֹר דָּבָר קָפַץ אֵלַי, / תָּלַשׁ אָזְנַי וְשׁוּב שָׁכַב לִישֹׁן.'

אַוּלָד אֲזַי בִּלָּה זְמַנּוֹ בְּצַיִד / עִם אֲצִילִים מִסְפָּר בְּנֵי־לְוָיָה.

הוּא הֶאֱזִין לִדְבַר שׁוֹמֵר הַנִּיר, / וְגַם הִשְׁגִּיחַ בְּעִקְּבוֹת הַכְּפִיר.

בְּיַחַד עִם הַנִּכְבָּדִים הִפְנָה / אֶת רַמָּכוֹ בַּאֲשׁוּרֵי רֻסְתַּם,

לִמְצֹא אֶת הָאָדָם וּמַה טִּיבוֹ, / וְלָמָּה הִתְאַכְזֵר כֹּה בַּשּׁוֹמֵר? [475]

כִּקְרֹב אַוּלָד אֶל הַשּׁוֹחֵר קְרָבוֹת, / שָׂם תַּהַמְתַּן פָּנָיו אֶל עֵבֶר רַכְשׁ,

יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ, שָׁלַף חַרְבּוֹ / מִתַּעֲרָהּ, וּבָא כְּעָב רוֹעֵם.

כְּהִפָּגְשָׁם פָּנִים אֶל מוּל פָּנִים, / גִּלָּה אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶת סוֹדוֹ.

רִאשׁוֹן בָּהֶם שָׁאַל אַוּלָד: 'מַה שְּׁמֶךָ, / וּמִי הַמֶּלֶךְ הַמֵּגֵן עָלֶיךָ?

לִמְצֹא מִצַּד זֶה דֶּרֶךְ־מַעֲבָר / אֶל הַדִּיוִים, נִשְׂגָּב מִכֹּחֲךָ. [480]

אֵיכָה סוּסְךָ לִשְׂדֵה־תְּבוּאָה שָׁלַחְתָּ, / וְעוֹד אָזְנֵי שׁוֹמֵר־הַנִּיר תָּלַשְׁתָּ?

עַתָּה אַקְדִּיר עָלֶיךָ עוֹלָמְךָ, / קוֹבַעֲךָ אַשְׁלִיךְ אֶל הֶעָפָר.'

עָנָה רֻסְתַּם וְכֹה אָמַר לוֹ: 'שְׁמִי / עָנָן, אִם לֶעָנָן כַּפּוֹת אַרְיֵה, [v.346]

וַחֲנִיתוֹת וַחֲרָבוֹת פִּרְיוֹ, / וְגֻלְגְּלוֹת בְּנֵי־חַיִל עַל חָזֵהוּ.

בְּשָׁמְעֲךָ אֶת שְׁמִי הָאֲמִתִּי מִפִּי, / נִשְׁמַת־אַפְּךָ וְדַם־לִבְּךָ יִקְפָּאוּ. [485]

הֲטֶרֶם שֵׁמַע קֶשֶׁת גֵּו־הַפִּיל / וּפְלָצוּרוֹ הִגִּיעַ לְאָזְנֶיךָ?

אִמּוֹת אֲשֶׁר יָלְדוּ בָּנִים כָּמוֹךָ, / אֲנַחְנוּ מְכַנִּים “מְקוֹנְנוֹת”.

בַּהַתְקָפָה עָלַי אַתָּה דּוֹמֶה / לְשׁוֹפֵךְ אֱגוֹזִים עַל כִּפַּת־בַּיִת.'

שָׁלַף אֶת תַּנִּינוֹ מִתַּעֲרוֹ, ¹⁶⁵ / אֶת פְּלָצוּרוֹ תָּלָה בְּאֻכָּפוֹ,

וּבָא כְּמוֹ אַרְיֵה בֵּין הַכְּבָשִׂים, / הוֹרֵג בַּחֶרֶב כָּל נִקְרֶה בַּדֶּרֶךְ. [490]

שְׁתֵּי גֻּלְגָּלוֹת עָרַף בְּכָל מַכָּה, / גָּדַע בִּמְחִי כְּמוֹ בְּמִסְפָּרַיִם.

רָאשֵׁי הַנִּכְבָּדִים הִתְגּוֹלְלוּ / כְּמוֹ אָבָק מִתַּחַת לָרַגְלַיִם.

הַפַּהְלַוָן שָׁבַר צָבָא שָׁלֵם, / הַכֹּל בָּרְחוּ בְּנֶפֶשׁ אֲבֵלָה,

וְהִתְפַּזְּרוּ בָּהָר, בַּגֵּאָיוֹת, / וַאֲבָקָם מִלֵּא מִישׁוֹר וָעֵמֶק.

רֻסְתַּם, הַפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל, שִׁשִּׁים / טַבְּעוֹת פְּלָצוּר עַל זְרוֹעַ, אָץ קָדִימָה. [495]

כִּקְרֹב הַסּוּס אֶל הַתֻּרְכִּי אַוּלָד, / הֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם לַמִּתְעַתֵּד לִמְלֹךְ.

רֻסְתַּם הִטִּיל הַחֶבֶל הָאָרֹךְ, / וְאֶת הַגֵּא הֵבִיא בָּעֲנִיבָה.

יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, קָשַׁר יָדָיו, / דְחָפוֹ לִפְנֵי הַסּוּס, עָלָה שֵׁנִית,

וְכֹה אָמַר: 'אִם דְּבַר אֱמֶת בְּפִיךָ, / וְדֹפִי לֹא אֶמְצָא מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל;

וְאִם אֶת רֵבֶץ דִּיו־לָבָן תַּרְאֵנִי, / וְאֶת מְקוֹם פּוּלָד־גַֹנְדִּי וּבִּיד, [500]

וְהַמָּקוֹם אָסוּר בּוֹ כַּי־כָּוֻס, / אֲשֶׁר פָּתַח הַדֶּרֶךְ לַצָּרוֹת;

אִם הָאֱמֶת תַּחְשׂף לִפְנֵי עֵינַי, / וְלֹא תִּבְגֹּד בָּהּ לְדַבֵּר מִרְמָה, [v.347]

מִשָּׁהּ מָזַנְדַּרָן אֶקַּח כִּתְרוֹ, / כִּסְאוֹ וְאַלָּתוֹ הָאַדִּירָה,

וּלְךָ אֶתְּנֵם; אַתָּה תִּמְלֹךְ בָּאָרֶץ. / כָּל זֶה אִם קשְׁט דִּבְרֵי אֱמֶת בְּפִיךָ.

כִּי אִם תִּבְחַר לְשׁוֹן מִרְמָה וָכַחַשׁ, / דָּמְךָ אַגִּיר לָאָרֶץ מֵעֵינֶיךָ.' [505]

עָנָה אַוּלָד וְשָׂח: 'כְּבשׁ כַּעַסְךָ, / וּפְקַח־נָא זֹאת הַפַּעַם אֶת עֵינֶיךָ.

אַל יָד תִּשְׁלַח לָקַחַת אֶת נַפְשִׁי, / וְאֶעֱנֶה עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֶיךָ.

אַרְאֶה לְךָ מְקוֹם הַשָּׁהּ כָּוֻס, / הָעִיר וְהַדְּרָכִים אַחַת־אַחַת.

אַרְאֶה אֶת רֵבֶץ בִּיד וְדִיו־לָבָן, / אִם תְּגַלֶּה לִי זִיק תִּקְוָה טוֹבָה.

וּבְכֵן, בְּרוּךְ־צַעַד, עַד לְכַּי־כָּוֻס / מֵאָה פַּרְסָה הַדֶּרֶךְ מִתְמַשֶּׁכֶת, [510]

וְאֶל הַדִּיו מִשָּׁם – מֵאָה נוֹסֶפֶת. / קָשָׁה הַדֶּרֶךְ וְרָעָה מְאֹד,

עוֹבֶרֶת בֵּין הָרִים, מָקוֹם מַבְהִיל, / אֲשֶׁר עָלָיו גַּם נֶשֶׁר לֹא יָעוּף.

בֵּין הַשְּׁאָר שָׁם מְעָרַת פְּלָאִים, / גָּדְלָהּ אִישׁ לֹא מָדַד וְלֹא יִמְדֹּד.

שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף דִּיוִים־לוֹחֲמִים / שׁוֹמְרִים בַּלַּיְלָה עַל פִּסְגַּת הָהָר.

פּוּלָד־גַֹנְדִּי הוּא מְפַקְּדָם הַגֵּא, / הַסַּיָּרִים סַנְגֶ’ה וּבִּיד אִתּוֹ. [515]

אֲדוֹן כָּל הַדִּיוִים הוּא דִּיו־לָבָן, / מִמֶּנּוּ רוֹעֲדִים גַּם הֶהָרִים.

עֲנָק הוּא בְּגוּפוֹ, דּוֹמֶה לְהַר, / כְּתֵפַיִם וְצַוָּאר – קְשָׁרִים עֲשֶׂרֶת.

לַמְרוֹת כַּפּוֹת יָדֶיךָ וְסוּסְךָ, / לַמְרוֹת הַחֶרֶב, הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת,

וְעַל אַף קוֹמָתְךָ וְתָקְפְּךָ, / אַל תַּהֲרֹס לָבוֹא בִּקְרָב בַּדִּיו.

מִדְבַּר סְלָעִים, אֲשֶׁר בּוֹ אַיָּלוֹת / לֹא תַּעֲבֹרְנָה, לְפָנֶיךָ עוֹד. [520]

מִשָּׁם תַּגִּיעַ אֶל נָהָר זוֹרֵם, / אֲשֶׁר רָחְבּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי פַּרְסוֹת. [v.348]

עָלָיו הַדִּיו הַמְמֻנֶּה שׁוֹמֵר, / וְהַדִּיוִים כֻּלָּם בִּפְקֻדָּתוֹ.

מִשָּׁם, מוֹשַׁב בֻּזְגּוּשׁ, עַד נַרְמְפָּי¹⁶⁶ – / מֶרְחָק גָּדוֹל כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה;

וְכָל הַדֶּרֶךְ עַד מָזַנְדַּרָן / קָשָׁה וּמְעַיֶּפֶת בְּאָרְכָּהּ.

כְּאֶלֶף אֲלָפִים רוֹכְבֵי־סוּסִים / מְפֻזָּרִים עַל פְּנֵי הַמַּמְלָכָה. [525]

נִשְׁקָם וְהַשָּׂכָר כָּאֵלֶּה שָׁם, / עַד כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר קָצְרָה נַפְשׁוֹ.

לָהֶם פִּילֵי־קְרָב אֶלֶף וּמָאתַיִם, / וְאֵין מָקוֹם פָּנוּי מֵהֶם בָּעִיר.

אַתָּה אֶחָד, וְאִם גַּם מִבַּרְזֶל, / יִשְׁחָקְךָ הַשָּׂטָן בְּשׁוּפִינָיו.'

צָחַק רֻסְתַּם בֶּן־זָל וְכֹה אָמַר: / 'אִם לְצִדִּי אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ,

מִיָּד תִּרְאֶה מַה יְעוֹלֵל גֵּו־פִּיל, / אֶחָד לְבַד מוּל כָּל הֲמוֹן־הָעָם, [530]

בְּכֹחַ אֵל, אֲדוֹן־הַנִּצְחוֹנוֹת, / בְּמַזָּלִי, חִצַּי וּבְכִשְׁרוֹנִי.

הֵם רַק יִרְאוּ חָזִי וְצַוָּארִי, / וְאַלָּתִי בִּשְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה,

עוֹרָם יִפְקַע, רַגְלָם תִּכְרַע מִפַּחַד, / וְלֹא יַבְחִינוּ בֵּין מֵיתָר לְקֶשֶׁת.

וּבְכֵן הַרְאֵנִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל כָּוֻס. / אַל תַּעֲמֹד בָּטֵל, וְשָׂא רַגְלֶיךָ.'

אָמַר, עָלָה עַל רַכְשׁ בְּלֵב שָׂמֵחַ, / וְעַל יָדוֹ אַוּלָד דּוֹהֵר כָּרוּחַ. [535]

רֻסְתַּם לֹא נָח בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, / עַד הַגִּיעוֹ אֶל אִסְפַּרוּז הָהָר,

אֶל הַמָּקוֹם אֵלָיו נִקְרָה כָּוֻס, / וְהַצָּרוֹת מֵהַדִּיוִים בָּאוּהוּ.

אַחַר חֲצוֹת, בַּלַּיְלָה הָאָפֵל, / פָּרְצוּ מֵהַמִּישׁוֹר קוֹלוֹת קְרִיאָה.

אִשִּׁים הֵאִירוּ בְּמָזַנְדַּרָן, / בְּכָל מָקוֹם הִבְהִיקוּ אֲבוּקוֹת.

שָׁאַל רֻסְתַּם אֶת מְלַוֵּהוּ: 'מַה זֶּה? / מֶה הָאִשִּׁים מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין? [540]

עָנָה אַוּלָד:'הַשַּׁעַר לַבִּירָה פֹּה, / מַרְבִּית הַלַּיְלָה אֵין הֵם יְשֵׁנִים.

הַדִּיו אַרְזַ’נְג מַטִּיל שָׁם חִתַּתּוֹ, / מַשְׁמִיעַ יְלָלוֹת וַאֲנָחוֹת.' [v.349]

רֻסְתַּם שׁוֹחֵר־הַקְּרָב שָׁכַב לִישֹׁן, / וְכַאֲשֶׁר גִּלְּתָה חַמָּה פָּנֶיהָ,

קָשַׁר בְּכֹחַ אֶת אַוּלָד אֶל עֵץ / בְּחֶבֶל פְּלָצוּרוֹ הַמִּתְנוֹפֵף,

אַלַּת סָבוֹ תָּלָה לְיַד הַבֶּרֶךְ, / וְתַחְבּוּלוֹת מָלֵא יָצָא לַדֶּרֶךְ. [545]

עלילה שישית: רוסתּם נלחם בדיו־ארז’נג

קוֹבַע מַלְכוּת עַל תַּלְתַּלֵּי רֹאשׁוֹ, / עוֹר־הַנָּמֵר סְפוּג־יֶזַע עַל חָזֵהוּ,

שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַמַּצְבִּיא אַרְזַ’נְג. / וְכַאֲשֶׁר בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה,

הֵרִיעַ בְּפִתְאֹם בְּקוֹל, תֹּאמַר: / ‘הַנְּהָרוֹת וְהֶהָרִים נָמוֹטוּ!’

כִּשְׁמֹעַ דִּיו אַרְזַ’נְג אֶת הַתְּרוּעָה, / קָפַץ מִיָּד מֵאָהֳלוֹ הַחוּצָה.

הִשְׁגִּיחַ בּוֹ רֻסְתַּם, דִּרְבֵּן סוּסוֹ, / וּבָא עָלָיו כְּאֵשׁ אָדַֹר־גֻּשַׁסְפּ. [550]

תָּפַשׂ רֹאשׁוֹ, אָזְנָיו וְצַוָּארוֹ, / וּכְמוֹ אַרְיֵה קְרָעָם מֵעַל גּוּפוֹ.

אֶת רֹאשׁ הַדִּיו, אֲשֶׁר דָּמוֹ נִגָּר, / הִשְׁלִיךְ לַצַּד, אֶל עֵבֶר הֶהָמוֹן.

הִשְׁגִּיחוּ הַדִּיוִים בְּאַלָּתוֹ, / וּפַלָּצוּת קָרְעָה לִבּוֹתֵיהֶם.

נָשׁוּ שָׂדֶה וָנִיר, יְבוּל וּבַיִת, / וְאָב דָּרַךְ עַל בְּנוֹ בִּמְנוּסָתָם.

רֻסְתַּם שָׁלַף אֶת חֶרֶב הַנָּקָם, / וּדְרוֹר קָרָא לָעָם מֵהַדִּיוִים. [555]

וְכַאֲשֶׁר פָּנְתָה חַמָּה לִשְׁקֹעַ, / בָּא בִּדְהָרָה אֶל אִסְפַּרוּז הָהָר.

הֵסִיר אֶת הַפְּלָצוּר מִידֵי אַוּלָד, / וּבְצֵל אִילָן יָשַׁב אִתּוֹ לָשִׂיחַ.

שָׁאַל מִמֶּנּוּ סִימָנֵי הַדֶּרֶךְ / לָעִיר, אֲשֶׁר בָּהּ כַּי־כָּוֻס כָּלוּא. [v.350]

אַחַר שָׁמְעוֹ, יָצָא כְּהֶרֶף־עַיִן, / וּמַדְרִיכוֹ רָץ לְפָנָיו בָּרֶגֶל.

מַכְתִּיר הַמְּלָכִים נִכְנַס לָעִיר, / וְרַכְשׁ הִשְׁמִיעַ צָהֳלָה כְּרַעַם. [560]

כִּשְׁמֹעַ כַּי־כָּוֻס אֶת הַצְּנִיפָה, / הֵבִין כִּי נְצוּרוֹת מִתְרַחֲשׁוֹת.

אֶל לוֹחֲמָיו פָּנָה וְכֹה אָמַר: / 'הֵקִיץ הַקֵּץ עַל רֹעַ הַמַּזָּל.

צְנִיפַת רַמָּךְ רֻסְתַּם לָקְחָה אָזְנִי, / חָיְתָה נַפְשִׁי בִּי מֵהַצָּהֳלָה.

בִּימֵי קֻבָּד צָנַף הַסּוּס אוֹתָהּ / צְנִיפָה בַּקְּרָב עִם מֶלֶךְ הַתֻּרְכִּים.'

הִתְלַחֲשׁוּ לְבֵינֵיהֶם שָׂרָיו: / 'הַשָּׁהּ בְּשֶׁל כְּבָלָיו עָיְפָה רוּחוֹ, [565]

אָבְדוּ חוּשָׁיו, שִׂכְלוֹ וְזָהֳרוֹ. / כְּמוֹ מִתּוֹךְ שֵׁנָה הוּא מְמַלֵּל.

מַה לַּעֲשׂוֹת נוּכַל בַּאֲזִקִּים? / פָּנָה אֵלֵינוּ עֹרֶף הַמַּזָּל.'

פֶּתַע פִּתְאֹם הוֹפִיעַ לֹא צָפוּי / גִּבּוֹר אִירָן שׁוֹחֵר־הַקְּרָב רֻסְתַּם.

כְּהִתְיַצְּבוֹ, הַפִּיל, לִפְנֵי כָּוֻס, / אוֹתוֹ הִקִּיפוּ כָּל גְּאֵי־הָרֹאשׁ.

גּוּדַרְז וְטוּס וְגִיו אַמִּיץ־הַלֵּב, / שִׁידוּשׁ, בַּהְרָם הַכְּפִיר וְגֻסְתַּהַם. [570]

הַבָּא פָּרַץ בִּבְכִי, הִשְׁתַּחֲוָה, / שָׁאַל לִשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ וְסִבְלוֹ.

נִפְעָם חִבְּקוֹ כָּוֻס־כַּי עַל חָזֵהוּ, / שָׁאַל לְזָל וְלַעֲמַל הַדֶּרֶךְ,

בַּסּוֹף אָמַר אֵלָיו: 'הָבָה נַסְתִּיר / אֶת רַכְשׁ מֵעֵין הַמְכַשְּׁפִים הָאֵלֶּה.

אִם יִוָּדַע לְמֶלֶךְ הַדִּיוִים, / כִּי דִּיו־אַרְזַ’נְג פִּנָּה אֶת מְקוֹמוֹ,

וְכִי רֻסְתַּם נִצָּב לִימִין כָּוֻס, / כָּל הַדִּיוִים הַנּוֹרָאִים יֻזְעָקוּ, [575]

הָאָרֶץ תִּמָּלֵא גְּדוּדֵי דִּיוִים, / וְכָל הַטֹּרַח יַעֲלֶה בַּתֹּהוּ.

מְצָא עַתָּה אֶל דִּיו־סַפִּיד הַדֶּרֶךְ, / נַסֵּה אֵלָיו בַּקֶּשֶׁת וּבַחֶרֶב,

אוּלַי יַזְדָּן יָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ, / וְהַקּוֹסְמִים יִתַּמּוּ מִן הָאָרֶץ. [v.351]

שִׁבְעָה הָרִים בַּדֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ, / בְּכָל מָקוֹם גְּדוּדֵי דִּיוִים אוֹרְבִים.

בַּסּוֹף תָּבוֹא אֶל מְעָרָה בָּהָר, / אֵימָה וָפַחַד, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי. [580]

הַמַּעֲבָר חָסוּם בְּלוֹחֲמִים / הָעֲרוּכִים לַקְּרָב כַּנְּמֵרִים.

שָׁם דִּיו־לָבָן, פַּחַד מָזַנְדַּרָן / וְתִקְוָתָהּ, שׁוֹכֵן בַּמְּעָרָה.

אִם תַּהַרְגֶנּוּ, תְּבֹרָךְ לָעַד, / כִּי הוּא מַצְבִּיא הַחַיִל וְעֻזּוֹ.

עֵינֵי רוֹכְבַי הֻכּוּ בְּסַנְוֵרִים, / וְגַם אֲנִי בַּחשֶׁךְ מִתְהַלֵּךְ.

רוֹפְאַי, אֲשֶׁר בָּדְקוּ, הִמְלִיצוּ עַל / צֳרִי מִדַּם הַדִּיו אוֹ מִמֹּחוֹ. [585]

כִּי כֹּה אָמַר חֲכַם הָרְפוּאָה: / "מִדִּיו־סַפִּיד אִם דָּם שָׁלשׁ טִפּוֹת,

כְּמוֹ דְּמָעוֹת, תַּזְלִיף אֶל בַּת־הָעַיִן, / יֵצֵא הָאֹפֶל יַחַד עִם הַדָּם."'

רֻסְתַּם הַפִּיל עָרַךְ כֵּלָיו לַקְּרָב. / לִפְנֵי צֵאתוֹ פָּנָה לָאִירָנִים,

וְכֹה אָמַר לָהֶם: 'הֱיוּ עֵרִים! / אֶל דִּיו־לָבָן אֲנִי נוֹשֵׂא רַגְלַי,

וְהוּא פִּיל־קְרָב עָרוּם אֵין כְּמוֹתוֹ, / וְלוֹ צָבָא גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב. [590]

אִם הוּא אוֹתִי יִלְכֹּד בָּעֲנִיבָה, / צְפוּיִים לָכֶם יְמֵי חֶרְפָּה רַבִּים;

אַךְ אִם אֲדוֹן הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶזְרִי, / וְכוֹכָבִי בַּשַּׁחַק לֹא יִבְגֹּד בִּי,

לְכֵס וּלְכֶתֶר שׁוּב תִּזְכֶּה אַרְצֵנוּ, / פְּרִי־הִלּוּלִים יָנִיב שֵׁנִית עֵצֵנוּ.'

עלילה שביעית: רוסתּם הורג את דיו־לבן

רֻסְתַּם קָשַׁר אֶת אַבְנֵטוֹ בְּכֹחַ, / וְיַחַד עִם אַוּלָד, מוֹרֵה דַּרְכּוֹ,

יָצָא בְּלֵב מָלֵא נָקָם וּקְרָב, / וְאֶת סוּסוֹ, אֶת רַכְשׁ, הִדְהִיר כְּרוּחַ. [595] [v.352]

עַל רַכְשׁ עָבַר שִׁבְעַת הָרְכָסִים, / וּבָא עַד הַדִּיוִים הַנּוֹרָאִים

לְיַד הַמְּעָרָה הַתְּהוֹמִית. / כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת הַשּׁוֹמְרִים עָלֶיהָ,

שָׂח אֶל אַוּלָד: 'עַל כָּל שְׁאֵלוֹתַי / בְּישֶׁר עֲנִיתַנִי, בְּלִי מִרְמָה.

עַתָּה, כִּי בָּאָה הַשָּׁעָה לִפְעֹל, / הַרְאֵה הַדֶּרֶךְ וְגַלֵּה הַסּוֹד.'

עָנָה אַוּלָד: 'בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם / שׁוֹכְבִים דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן לִישֹׁן – [600]

אָז תַּדְבִּירֵם, בִּרְצוֹן יַזְדָּן, תַּחְתֶּיךָ. / עַתָּה חַכֵּה־נָא עַד תָּרוּם הַשֶּׁמֶשׁ,

וְלֹא תִּפְגּשׁ דִּיוִים בְּאֻכְּפֵיהֶם, / זוּלַת רוֹכְבִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁמָר.

אִם יַעֲזָרְךָ אֵל־הַנִּצְחוֹנוֹת, / תִּהְיֶה יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיִבְךָ.'

רֻסְתַּם לֹא אָץ לָלֶכֶת, וְחִכָּה / עַד תַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ אֶל רוּמָהּ.

תְּחִלָּה, רֹאשׁ וְרַגְלַיִם, אֶת אַוּלָד / קָשַׁר בַּחֶבֶל, וְעָלָה עַל רַכְשׁ, [605]

אַחַר שָׁלַף אֶת תַּנִּינוֹ מִתַּעַר, / הֵרִיעַ לְהוֹדִיעַ שְׁמוֹ כְּרַעַם.

בֵּין הַדִּיוִים כְּמוֹ אָבָק הִגִּיעַ, / וּבְלַהֲבוֹ הִתִּיז רָאשִׁים אֵין־סְפוֹר.

אִישׁ לֹא יָצָא בַּחֶרֶב לְעָצְרוֹ, / אוֹ לְבַקֵּשׁ אִתּוֹ כָּבוֹד וָשֵׁם.

מִשָּׁם, כְּשֶׁמֶשׁ מְאִירָה, הִדְהִיר / אֶת רַמָּכוֹ אֶל עֵבֶר דִּיו־סַפִּיד.

הִגִּיעַ לִמְחִלָּה דּוֹמָה לַתֹּפֶת, / וּבָהּ קִיטוֹר וַאֲפֵלָה כְּלַיְלָה. [610]

יָרַד, הַחֶרֶב בְּכַפּוֹ, אַךְ אֵין / מָקוֹם לִקְרָב וְאֵין מָקוֹם לָסֶגֶת.

שִׁפְשֵׁף רִיסָיו, אִמֵּץ אֶת רוֹאוֹתָיו / לִמְצֹא בָּעֲרָפֶל אֶת שְׂנוּא נַפְשׁוֹ. [v.353]

פִּתְאֹם מִתּוֹךְ הָאֵד נִגְלָה לוֹ הַר, / הַמְמַלֵּא חֲלַל הַמְּעָרָה:

פָּנָיו שְׁחוֹרוֹת וְהַשֵּׂעָר לָבָן, / מִפְלֶצֶת אַדִּירָה בִּמְמַדֶּיהָ.

רֻסְתַּם מָצָא אֶת דִּיו־סַפִּיד יָשֵׁן, / וְלֹא אָבָה לְהַפְתִּיעוֹ בְּכֹה. [615]

תְּחִלָּה שָׁאַג כְּמוֹ נָמֵר זוֹעֵף, / וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ, פָּתַח בַּקְּרָב.

הַדִּיו תָּקַף אוֹתוֹ כְּהַר שָׁחוֹר / עוֹטֶה בַּרְזֶל, קַסְדָּה וְשַׁרְווּלִים.

מִמְּקוֹמוֹ עָקַר אֶבֶן־רֵיחַיִם, / וּכְמוֹ עָשָׁן עָלָה עַל תַּהַמְתַּן.

אֵימָה גְּדוֹלָה נָפְלָה עַל גֵּו־הַפִּיל: / ‘אֵין זֹאת כִּי־אִם שְׁעַת מַסָּה הִגִּיעָה!’

רֻסְתַּם הִזְעִיף כְּשַׁחַל מִשְׁתּוֹלֵל, / וְאֶת חַרְבּוֹ הִנְחִית בַּדִּיו הַקָּם. [620]

בְּכָל כֹּחוֹ הָרַב מֵהָעֲנָק / לִכְרֹת הִצְלִיחַ יָד אַחַת וָרֶגֶל.

פָּצוּעַ נֶאֱבַק הַדִּיו בַּבָּא, / כְּפִיל רָם־רֹאשׁ בִּכְפִיר מְהִיר־חֵמָה.

בְּיָד אַחַת נִלְחָם עִם הַגִּבּוֹר, / וְכָל הַמְּעָרָה הָפַךְ לְתֹהוּ.

לָפַת צַוַּאר רֻסְתַּם וְאֶת חָזֵהוּ, / אִמֵּץ כֹּחוֹ לְהַכְרִיעוֹ תַּחְתָּיו.

בָּשָׂר קָרְעוּ אֶחָד מֵהַשֵּׁנִי, / הָאֲדָמָה כֻּסְּתָה בְּוַרְדֵי־דָם. [625]

אָמַר רֻסְתַּם בַּלֵּב: ‘אִם חַי אֵצֵא, / אֶחְיֶה לָעַד וְלֹא יוּכַל לִי אִישׁ.’

לְעֻמָּתוֹ אָמַר הַדִּיו בַּלֵּב: / 'לֹא לִי עוֹד הַחַיִּים הַמְּתוּקִים.

בַּקְּרָב עִם הַדְּרָקוֹן, גַּם אִם אַצִּיל / חַיַּי, אֵצֵא מִזֶּה בְּשֵׁן וָעַיִן.

לֹא שַׂר גָּדוֹל וְלֹא אֶזְרָח נִכְבָּד / כָּבוֹד יִתֵּן לִי בְּמָזַנְדַּרָן.'

הִנֵּה כִּי־כֵן נָשָׂא הַדִּיו דְּבָרוֹ, / וּבְדֶרֶךְ זוֹ עוֹדֵד אֶת לְבָבוֹ. [630]

בֵּינְתַיִם נֶאֶבְקוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, / זֵעָה וָדָם נִגְּרוּ מֵהֶם בְּלִי־הֶרֶף.

בְּיֶשַׁע אֵל, בּוֹרֵא הַנְּפָשׁוֹת, / נִלְחַם רֻסְתַּם כּוֹאֵב וּצְמֵא נָקָם. [v.354]

בַּסּוֹף אָזַר אֶת שְׁאֵרִית כֹּחוֹ, / תָּקַף אֶת הַשִּׁקּוּץ בַּחֲמָתוֹ,

שָׁלַח כַּפָּיו, הֵרִים אוֹתוֹ בָּרֹאשׁ / וּבַצַּוָּאר, וְהִשְׁלִיכוֹ תַּחְתָּיו.

כִּכְפִיר זוֹעֵם הִטִּיל לָאֲדָמָה, / וּמִגּוּפוֹ הֵפִיחַ נִשְׁמָתוֹ. [635]

רֻסְתַּם שָׁלַף פִּגְיוֹן, תָּקַע בַּלֵּב, / וְאֶת כְּבֵדוֹ עָקַר מִכִּלְיוֹתָיו.

נִבְלַת גּוּפוֹ מִלְּאָה אֶת הַנָּקִיק, / וְהָעוֹלָם נֶהְפַּךְ לְיָם אָדֹם.

עַתָּה פִּתַּח אֶת אֱסוּרֵי אַוּלָד, / וּפְלָצוּרוֹ תָּלָה עַל הָאֻכָּף.

אֶת כְּבֵד הַדִּיו נָתַן לוֹ לְשֵׂאתוֹ, / וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל כַּי־כָּוֻס.

אָמַר אַוּלָד בַּדֶּרֶךְ: 'אַי, לָבִיא! / אַתָּה הִכְנַעְתָּ הָעוֹלָם תַּחְתֶּיךָ. [640] [v.355]

עִקְּבוֹת כְּבָלֶיךָ עוֹד הֵם בִּבְשָׂרִי, / בֶּאֱסוּרֶיךָ עוֹד מְעַט נִשְׁבַּרְתִּי.

אַתָּה הִבְטַחְתָּ לִי דָּבָר גָּדוֹל, / הָעֵת הִגִּיעָה לְקַיֵּם דְּבָרְךָ.

הֲפָרַת־בְּרִית אֵינֶנָּה לִכְבוֹדְךָ, ¹⁶⁷ / כִּי כֹּחַ כְּפִיר לְךָ וְזֹהַר מֶלֶךְ.'

עָנָה רֻסְתַּם: 'מָזַנְדַּרָן כֻּלָּהּ / אֲנִי מוֹסֵר לְךָ לְנַחֲלָה.

אַךְ לְפָנַי עוֹד מְלָאכָה רַבָּה, / וַעֲלִיּוֹת גַּם יְרִידוֹת תָּבֹאנָה. [645]

אֶת שָׁהּ מָזַנְדַּרָן עָלַי לִנְתּשׁ / מֵהַכִּסֵּא וּלְהַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר.

כְּאֶלֶף אֲלָפִים רָאשֵׁי דִּיוִים־ / קוֹסְמִים עָלַי בַּחֶרֶב לְהַתִּיז,

לִפְנֵי דָּרְכִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, / אוּלָם הַבְטָחָתִי לְךָ אֶשְׁמֹר.'

הַפַּהְלַוָן, הַשַּׁחַל הַדָּגוּל, / סוֹף־סוֹף הִגִּיעַ אֶל מִשְׁכַּן כָּוֻס.

הַלּוֹחֲמִים הוֹדִיעוּ בְּשִׂמְחָה: / ‘שָׁב שַׂר־צְבָאֵנוּ הַמֵּאִיר עוֹלָם!’ [650]

הֵם נִקְהֲלוּ וְהִלְּלוּ אֶת שְׁמוֹ, / כָּבוֹד חָלְקוּ לַבָּא עַד בְּלִי מִדָּה.

אָמַר רֻסְתַּם: 'אַי, שָׁהּ שׁוֹחֵר־חָכְמָה! / שְׂמַח בְּחֶלְקֶךָ, בַּמֵּתִים אוֹיְבֶיךָ.

לֵב דִּיו־סַפִּיד בִּתַּקְתִּי וְשִׁתַּקְתִּי, / אֵין לְמַלְכּוֹ מַה לְּקַוּוֹת מִמֶּנּוּ. [v.356]

מִתּוֹךְ קְרָבָיו עָקַרְתִּי אֶת כְּבֵדוֹ, / וּמֵעַתָּה אֲנִי לִפְקֻדָּתְךָ.'

בֵּרְכוֹ הַשָּׁהּ כָּוֻס וְכֹה אָמַר: / 'קוֹבַע וְלוֹחֲמִים אַל בִּלְעָדֶיךָ. [655]

אֵין מַה לֵּאמֹר עַל אֵם גִּבּוֹר כָּמוֹךָ, / זוּלַת הַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת אֵין־סְפוֹר.

אֶלֶף בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁ אָבִיךָ זָל / וְעַל אַדְמַת זָבֻּל, נַחֲלָתוֹ,

כִּי אִישׁ אַמִּיץ כָּמוֹךָ בָּהּ גָּדַל, / וְהַתְּקוּפָה לֹא רָאֲתָה דּוֹמֶךָּ.

אַךְ גּוֹרָלִי יָפֶה מִכָּל אַחֵר, / כִּי פִּיל הוֹרֵג כְּפִירִים הוּא בֶּן־בְּרִיתִי.'

כִּלָּה שְׁבָחָיו הַמֶּלֶךְ וְהוֹסִיף: / 'אַי, תַּהַמְתַּן בֶּן־חַיִל מְבֹרָךְ! [660]

עַתָּה מִדַּם הַדִּיו שִׂים עַל עֵינַי / וְעַל עֵינֵי הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי.

אוּלַי יִהְיֶה יַזְדָּן בְּעֶזְרְךָ, / וְשׁוּב נִזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת צַלְמְךָ.'

וּכְמוֹ מָשְׁחוּ רִיסֵי הַשָּׁהּ בַּדָּם, / הֵאִירוּ אִישׁוֹנָיו שֵׁנִית כַּשֶּׁמֶשׁ.

עַתָּה הֵבִיאוּ כִּסֵּא־שֵׁן לַמֶּלֶךְ, / וּמֵעָלָיו תָּלוּ עֲטֶרֶת שֵׁן.

כָּוֻס עָלָה עַל כֵּס מָזַנְדַּרָן / עִם תַּהַמְתַּן וּשְׁאָר אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם, [665]

כְּטוּס וּפַרִיבֻּרְז, גּוּדַרְז וָגִיו, / כְּמוֹ רֻהָּם, גֻּרְגִּין וּכְמוֹ בַּהְרָם.

שִׁבְעָה יָמִים עָרַךְ הַשָּׁהּ כָּוֻס / מִשְׁתֶּה גָּדוֹל בְּנֵבֶל וּבְשֵׁכָר,

וּבַשְּׁמִינִי עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם / כָּל שׁוֹחֲרֵי־הַמַּעַשׂ הַגֵּאִים,

הֵנִיפוּ אֶת רָאשֵׁי אַלּוֹתֵיהֶם, / וְהִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי מָזַנְדַּרָן.

בְּצַו הַכַּי עָבְרוּ בַּמְּדִינָה / כְּאֵשׁ אֲשֶׁר הֻצְּתָה בְּסוּף יָבֵשׁ. [670]

בְּחֹד חַרְבוֹתֵיהֶם הִבְעִירוּ אֵשׁ, / וְהֶעֱלוּ בְּלֶהָבוֹת הָאָרֶץ.

מְכַשֵּׁפוֹת הָרְגוּ בְּלֹא־מִסְפָּר, / וּמִדָּמָן נִקְוָה נָהָר זוֹרֵם. [v.357]

בַּסּוֹף, כְּהַחֲשִׁיךְ הַיּוֹם, יָשְׁבוּ / הַגִּבּוֹרִים לָנוּחַ מֵהַקֶּטֶל.

בְּאָזְנֵיהֶם הִשְׁמִיעַ כַּי־כָּוֻס: / 'כְּפָעֳלָם הֲשִׁיבוֹתֶם לָהֶם.

כְּרֹעַ מַעֲלָלֵיהֶם – גְּמוּלָם, / אוּלָם הִגִּיעָה עֵת לַחְדֹּל מֵהֶרֶג. [675]

עַתָּה הָבָה נִמְצָא רוֹכֵב נָבוֹן, / מַבְחִין בֵּין שְׁהִיָּה וּבֵין זְרִיזוּת,

אֲשֶׁר יֵצֵא אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, / יוֹרֵהוּ דַּעַת וְיַחְכִּים לִבּוֹ.'

הָיוּ הַכֹּל תְּמִימֵי דֵּעִים בָּזֹאת, / רֻסְתַּם גִּבּוֹר־הַחַיִל וְשָׂרָיו,

אֶל מֶלֶךְ הַדִּיוִים לִכְתֹּב אִגֶּרֶת, / אֲשֶׁר תָּאִיר הַנֶּפֶשׁ הַנִּבְעֶרֶת.

כּאוס כותב אל שאה מאזנדראן

מִכְתָּב עַל מֶשִׁי מְשֻׁבָּח, לָבָן, / בּוֹ הַזְהָרָה נִרְמֶזֶת, גַּם תִּקְוָה, [680]

כָּתַב סוֹפֵר חָכָם בִּכְתָב יָפֶה, / אִישׁ הַיּוֹדֵעַ מַה מָּאוּס, מַה טּוֹב.

הִתְחִיל בְּשֶׁבַח אֱלֹהֵי־עוֹלָם, / מְקוֹר הַטּוֹב וְכָל הַמַּעֲלוֹת:

'בּוֹרֵא שָׁמַיִם, אֶרֶץ וְחָכְמָה, / מַצְמִיחַ אַהֲבָה וּמַשְׂטֵמָה,

לִמְּדָנוּ לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע, / אַף מְסוֹבֵב יָרֵחַ וְחַמָּה.

הַסְכֵּת וּשְׁמַע: אִם נֶאֱמָן אַתָּה / לַצֶּדֶק וְלַדָּת, הַלֵּל תִּמְצָא; [685] [v.358]

אֲבָל אִם דֶּרֶךְ חֲטָאִים תִּבְחַר, / תֵּרֵד קְלָלָה עָלֶיךָ מִשָּׁמַיִם.

אִם אֱלֹהִים צַדִּיק, יָשָׁר הוֹלֵךְ, / מַדּוּעַ לֹא נֵלֵךְ בְּאָרְחוֹתָיו?

רְאֵה אֵיךְ הֶעֱלָה מֵהַדִּיוִים / וְהַקּוֹסְמִים אָבָק עַל פִּשְׁעֵיהֶם.

אִם כְּבָר שָׁמַעְתָּ מֶה עָלָה לָהֶם, / וְנַפְשְׁךָ וְשִׂכְלְךָ – מוֹרֶיךָ,

רֵד תֵּכֶף מִכִּסֵּא מָזַנְדַּרָן,/ וּבוֹא כְּמוֹ נָתִין לַחֲצֵרִי. [690]

אוּלָם אִם בַּכִּסֵּא מְאֹד אָבִיתָ, / וְכֹחַ אֵין לְךָ לְהִלָּחֵם בִּי,

אַחַת הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ, שָׁהּ: / שַׁלֵּם הַמַּס אֲשֶׁר יוּשַׂם עָלֶיךָ,¹⁶⁸

וָלֹא, כְּשֶׁל אַרְזַ’נְג וְדִיו־סַפִּיד / יִהְיֶה סוֹפְךָ, וּבְלִי עִתְּךָ תָּסוּף.'

כְּכַלּוֹתוֹ לִכְתֹב אֶת הַאִגֶּרֶת, / שָׂם חוֹתָמוֹ הַשָּׁהּ, אַלְוִי וָמֻשְׁק,

קָרָא אֵלָיו אֶת הַגִּבּוֹר פַרְהָד, / אֶת הָאַלָּה הָעֲשׂוּיָה פְּלָדָה, [695]

אֶחָד מִבֵּין גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה, / אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נָשָׂא בָּעֹל,

וְכֹה אָמַר לוֹ: ‘שָׂא אֶת עֲצָתִי / לַדִּיו הַמִּתְהַלֵּךְ חָפְשִׁי בָּאָרֶץ.’

כִּשְׁמֹעַ אֶת פְּקֻדַּת־כָּוֻס פַרְהָד, / הִשְׁתַּחֲוָה וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו

אֶל מְדִינַת הַנַּרְמְפָּי, וְהֵם / הַפָּרָשִׁים הַלּוֹעֲסִים בַּרְזֶל.¹⁶⁹

כֻּנּוּ מֵאָז בָּאָרֶץ ‘נַרְמְפָּי’ / עַל כַּף־רַגְלָם הָעֲשׂוּיָה עוֹר רַךְ. [700]

בִּמְדִינָתָם חַי שָׁהּ מָזַנְדַּרָן / בֵּין אַמִּיצֵי־הַלֵּב וְהַגֵּאִים.

פַרְהָד שִׁגֵּר שָׁלִיחַ לְפָנָיו, / לְהוֹדִיעוֹ עַל בּוֹא הַמַּלְאֲכוּת.

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ מָזַנְדַּרָן מִפִּי הָרָץ, / כִּי צִיר מִכַּי־כָּוֻס קָרֵב וּבָא,

אָסַף צָבָא כָּבֵד מִלּוֹחֲמָיו, / אַרְיוֹת מָזַנְדַּרָן הָאַמִּיצִים,

אֲשֶׁר אוֹתָם בָּחַר אֶחָד־אֶחָד, / לַפְגִּין כֹּחוֹ בְּקַבָּלַת פָּנָיו, [705] [v.359]

וַאֲלֵיהֶם אָמַר: 'הַיּוֹם נִלְמַד / מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין בֶּן־אָדָם לְדִיו.

לְכוּ בְּדֶרֶךְ הַנָּמֵר: תִּפְשׂוּ / אֶת רֹאשׁ הַיִּדְעוֹנִים בַּצִּפָּרְנַיִם.'

יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בְּפָנִים קוֹדְרוֹת, / וְתָכְנִיתָם אָכֵן עָלְתָה בַּתֹּהוּ.

כְּהַגִּיעָם לִפְנֵי פַרְהָד, תָּפַשׂ / אֶחָד מִגִּבּוֹרֵי מָזַנְדַּרָן

בְּכַף־פַרְהָד, לָחַץ אוֹתָהּ בְּכֹחַ, / הִכְאִיב עַד עַצְמוֹתָיו וְעַד רַגְלָיו, [710]

אַךְ פְּנֵי פַרְהָד שָׁמְרוּ עַל קֹר־רוּחוֹ, / לֹא הֶחֱוִירוּ מִכְּאֵב עָצוּר.

הוֹבִילוּ אֶת פַרְהָד לִפְנֵי מַלְכָּם, / וְזֶה שָׁאַל לִשְׁלוֹם הַשָּׁהּ, לַדֶּרֶךְ.

אֶת הַמִּכְתָּב מָסַר לִידֵי סוֹפֵר, / וְעַל מִשְׁיוֹ הִזָּה זֶה מֻשְׁק וְיַיִן.

קָרָא אֶת הָאִגֶּרֶת הַמּוּבַּד, / וּפְנֵי שׁוֹחֵר־הַקְּרָב חָשְׁכוּ מִשְּׁחוֹר,

אַךְ כְּשָׁמְעוֹ גּוֹרַל הַדִּיו סַפִּיד, / הִרְתִּית לִבּוֹ וְדָם מָלְאוּ עֵינָיו. [715]

אָמַר בַּלֵּב: 'כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָמָּה, / מֵבִיא הַלַּיְלָה מְנוּחָה וּשְׁנָת,

אַךְ תַּהַמְתַּן מַדִּיד שְׁנַת־הָעוֹלָם / מִדְּאָגָה לִשְׁמוֹ הַמְהֻלָּל.'

הַשָּׁהּ אָבַל עַל מוֹת אַרְזַ’נְג וּבִּיד, / עַל בֶּן גַֹנְדִּי, פּוּלָד, וְעַל הַדִּיו,

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה לִקְרֹא הַכְּתָב, / הֵצִיפוּ אֶת עֵינָיו דְּמָעוֹת מָרוֹת.

שְׁלשָׁה יָמִים אֵרַח אֶת הַמַּלְאָךְ / בֵּין יְדִידָיו וְנִכְבַּדֵּי הָעָם, [720]

וּבָרְבִיעִי אָמַר: 'שׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ, / הָרַךְ עוֹד בְּשָׁנִים וּבְחָכְמָה,

וְכֹה אֱמֹר לוֹ, לְכָּוֻס, בִּשְׁמִי: / "הַאִם הַיַּיִן פֹּה אֶמְהַל בְּמַיִם?

הֲלִי תֹּאמַר: כֵּסְךָ וְאַדְמָתְךָ / נְטשׁ, וּבוֹא לָדוּר בַּחֲצֵרִי? [v.360]

וַחֲצֵרִי הָדוּר מֵאַרְמוֹנְךָ. / לִי אֶלֶף אֲלָפִים אַנְשֵׁי צָבָא,

לְכָל אֲשֶׁר יָשִׂימוּ אֶת פְּנֵיהֶם, / שָׁם לֹא יוֹתִירוּ סֶלַע, צֶבַע, רֵיחַ. [725]

הִכּוֹן לַקְּרָב וְאַל בַּנְּעִימִים, / כִּי אָנֹכִי עוֹרֵךְ אֶת שׁוּרוֹתַי.

חֵיל אֲרָיוֹת אָבִיא, וְרָאשֵׁיכֶם / אַפְתִּיעַ בִּשְׁנַתְכֶם הָעֲרֵבָה.

לִי אֶלֶף וּמָאתַיִם פִּילֵי־קְרָב, / בְּעוֹד בַּחֲצֵרְךָ אֵין אַף אֶחָד.

אָבָק אָפֵל אָרִים בְּכָל אִירָן, / וְלֹא יֻכְּרוּ הָרִים מִגֵּיאָיוֹת."'

פַרְהָד הִקְשִׁיב דּוּמָם לִנְאוּם הָרַהַב, / לַגַּאֲוָה, לַזַּעַם הֶעָצוּר, [730]

וּמוֹשְׁכוֹתָיו הִפְנָה אֶל שָׁהּ אִירָן, / מִפִּיו לִשְׁמֹעַ מַעֲנֶה לַצַּר.

כְּהַגִּיעוֹ, קָרַע מָסַךְ הַסּוֹד – / סִפֵּר כָּל מָה רָאָה, כָּל מַה שָּׁמַע.

הוֹסִיף: 'מַלְכָּם גָּבֹהַּ עַד שָׁמַיִם, / שְׁאִיפוֹתָיו אֵינָן פָּחוֹת מִזֶּה.

הוּא לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי, / כָּל הָעוֹלָם מֵאֶפַע בְּעֵינָיו.'

כָּוֻס קָרָא אֶת תַּהַמְתַּן, וְכָל / דִּבְרֵי פַרְהָד הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו. [735]

עָנָה לַמֶּלֶךְ גֵּו־הַפִּיל רֻסְתַּם: / 'אֲנִי אֶגְאַל עַמֵּנוּ מֵחֶרְפָּה.

אָבִיא אֵלָיו אֶת תְּשׁוּבָתִי הַזֹּאת: / “אֲנִי שׁוֹלֵף חַרְבִּי מִתַּעֲרָהּ!”

יֵצֵא מִכְתָּב עַז וְחָרִיף כְּחֶרֶב, / וּמַלְאֲכוּת – כְּמוֹ עָנָן רוֹעֵם.

אֲנִי אֶהְיֶה מַלְאָכְךָ אֵלָיו, / אַךְ כְּדַבְּרִי, דָּמָם אַגִּיר כַּמַּיִם. [v.361]

עָנָה כָּוֻס הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: / 'חוֹתָם וָכֶתֶר בְּאוֹרְךָ יַזְהִירוּ. [740]

אַתָּה שָׁלִיחַ וְנָמֵר אַמִּיץ, / אַתָּה לָבִיא גֵּאֶה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.'

הַשָּׁהּ צִוָּה לִקְרֹא סוֹפֵר מָהִיר. / רֹאשׁ־חֵץ עָשָׂה זֶה נוֹצָתוֹ,

וְכֹה כָּתַב: 'דִּבּוּר כְּדִבּוּרְךָ / הוּא רֵיק, הוֹלֵם אֵינֶנּוּ אִישׁ חָכָם.

אִם תְּרוֹקֵן מִגַּאֲוָה רֹאשְׁךָ, / לִפְקֻדָּתִי כְּעֶבֶד תִּשָּׁמֵעַ.

אֲבָל אִם תְּמָאֵן, צָבָא גָּדוֹל / מִיָּם עַד יָם לַמִּלְחָמָה אַסִּיעַ, [745]

וְרוּחַ דִּיו־לָבָן צְבוֹעִים יִקְרָא / לָלֹק אֶת מֹחֲךָ בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.'

רוסתּם יוצא במלאכות אל שאה מאזנדראן

הַשָּׁהּ חָתַם אֶת הַמִּכְתָּב, וּצְמֵא / מַעֲלָלִים יָצָא רֻסְתַּם לַדֶּרֶךְ.

אֶת אַלָּתוֹ הִטִּיל עַל הָאֻכָּף / כְּהַגִּיעוֹ אֶל גְּבוּל מָזַנְדַּרָן.

לְשָׁהּ מָזַנְדַּרָן נוֹדַע לֵאמֹר: / 'כָּוֻס שִׁגֵּר שָׁלִיחַ עִם מִכְתָּב. [v.362]

וְהַשָּׁלִיחַ כְּאַרְיֵה זוֹעֵף, / נוֹשֵׂא פְּלָצוּר שִׁשִּׁים לוֹ טַבָּעוֹת. [750]

תַּחְתָּיו רַמָּךְ אַדִּיר וְקַל־רַגְלַיִם, / תֹּאמַר: “אַךְ פִּיל זוֹעֵם קָרֵב וּבָא!”'

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ מָזַנְדַּרָן כָּזֹאת, / בָּחַר מֵאֲנָשָׁיו קְצִינֵי צָבָא,

צִוָּם לַחְגֹּר מָתְנַיִם, לְקַדֵּם / פְּנֵי כְּפִיר־הָאֲרָיוֹת הַמִּתְקָרֵב.

צָבָא עָרוּךְ כְּמוֹ אָבִיב פּוֹרֵחַ / יָצָא לִקְרַאת הָאִישׁ הַמְהֻלָּל.

כִּרְאוֹת אוֹתָם רֻסְתַּם לְמֵרָחוֹק, / הִשְׁגִּיחַ מִקָּרוֹב בְּעֵץ עָנֵף. [755]

תָּפַשׂ בִּשְׁנַיִם מֵהָעֲנָפִים, / סוֹבֵב אוֹתָם בְּכֹחַ עַל גִּזְעָם,

וְאֶת הָעֵץ עָקַר עַל שָׁרָשָׁיו / מֵאֲדָמָה מִבְּלִי לְהִפָּגֵעַ.

כְּמוֹ כִּידוֹן הֵרִים אוֹתוֹ בַּכַּף, / וְהַצָּבָא הַבָּא נִדְהַם לַפֶּלֶא,

כִּי כְּקָרְבוֹ הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ בָּהֶם, / וּפָרָשִׁים הַרְבֵּה הִפִּיל תַּחְתָּיו.

אֶחָד מִבֵּין גְּדוֹלֵי מָזַנְדַּרָן, / פָּרָשׁ גִּבּוֹר וְשַׂר־צָבָא דָּגוּל, [760]

תָּפַשׂ בְּכַף רֻסְתַּם לְלָחֲצָהּ, / וּלְבַזּוֹתוֹ בְּמִבְחֲנֵי הַסֵּבֶל.

צָחַק בֶּן־זָל הַפִּיל לַמַּעֲשֶׂה, / בְּעוֹד הָעָם מוֹחִיל לַתּוֹצָאוֹת.

כְּצַחֲקוֹ מָחַץ אֶת כַּף הָאִישׁ, / וּמִפָּנָיו סָחַט כָּל אוֹר וָצֶבַע.

נָשְׁתָה גְּבוּרַת הָאִישׁ הַמִּתְיַמֵּר, / וּמֵאֻכָּף סוּסוֹ צָנַח תַּחְתָּיו.

מִיָּד בָּא רָץ אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, / וְכָל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו סִפֵּר. [765]

הָיָה פָּרָשׁ אֶחָד וְכַּלָהוּר שְׁמוֹ, / תְּהִלָּתוֹ מָלְאָה מָזַנְדַּרָן.

טִבְעוֹ דָּמָה לְטֶבַע הַנָּמֵר, / וּמִשְׁאַלְתּוֹ הָיְתָה אַחַת – שְׂדֵה־קְרָב.

הַשָּׁהּ רָחַשׁ כָּבוֹד לוֹ עַד שָׁמַיִם. / קְרָאוֹ לָצֵאת לִקְרַאת הַצִּיר רֻסְתַּם,

וְכֹה אָמַר לוֹ: 'לֵךְ אֶל הַשָּׁלִיחַ, / וְלָנוּ שׁוּב גַלֵּה כִּשְׁרוֹנוֹתֶיךָ. [v.363]

לֵךְ וְכַסֵּה פָּנָיו כְּלִמָּה וָבשֶׁת, / וּמֵעֵינָיו הוֹרֵד דְּמָעוֹת חַמּוֹת.' [770]

בָּא כַּלָהוּר כְּמוֹ לָבִיא זוֹעֵם / לִפְנֵי כּוֹבֵשׁ תֵּבֵל, גִּבּוֹר־הֶחָיִל,

שָׁאַל שְׁלוֹמוֹ כְּמוֹ נָמֵר כּוֹעֵס, / וּזְעוּם־פָּנִים הוֹשִׁיט לוֹ יְמִינוֹ.

אַת כַּף הַפִּיל הַגֵּא לָחַץ בְּכֹחַ, / וְזוֹ הִכְחִילָה בְּכַפּוֹ מִלַּחַץ.

רֻסְתַּם, כְּמוֹ לֹא הוּא, פָּנָיו שְׁלֵווֹת, / כְּמוֹ בְּמַלְאֲכוּת בָּא מֵהַשֶּׁמֶשׁ,

לָחַץ כַּף כַּלָהוּר הַמּוּשָׁטָה, / וְצִפָּרְנָיו הִשִּׁיר, כְּעֵץ – עָלָיו. [775]

בָּא כַּלָהוּר בְּכַף תְּלוּיָה בְּלִי־עוֹר, / בְּלִי צִפָּרְנַיִם וּסְחוּטַת גִּידִים,

לִפְנֵי הַשָּׁהּ, הֶרְאָה לוֹ וְאָמַר: / 'אֵיךְ אֲכַסֶּה עַל כְּאֵבִי מִמֶּךָּ?

לְךָ, מַלְכִּי, יָאֶה שָׁלוֹם מִקְּרָב. / שְׂמַח בַּחַיִּים וְאַל תָּצֵר לַלֵּב.

לֹא תַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַפַּהְלַוָן. / אִם אַךְ יֵאוֹת, שַׁלֵּם לוֹ אֶת הַמַּס.

נִמְסֹר אוֹתוֹ כְּכֹפֶר אַדְמָתֵנוּ, / וּבוֹ נִשָּׂא גְּדוֹלִים וְגַם קְטַנִּים, [780]

וְכֹה הַנֵּטֶל הַכָּבֵד יֵקַל, / וְלֹא נַפְקִיר גַּחֶלֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ.'

עַד כֹה וָכֹה הוֹפִיעַ תַּהַמְתַּן / לִפְנֵי הַשָּׁהּ כְּפִיל מַפִּיל אֵימָה.

הוֹשִׁיב אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לְיָדוֹ, / שָׁאַל לִשְׁלוֹם כָּוֻס וּשְׁלוֹם צְבָאוֹ.

חָקַר קְשָׁיֵי הַדֶּרֶךְ, הָעוֹבֶרֶת / בָּעֵמֶק וּבָהָר, בַּסּוֹף אָמַר:

‘אֵין־זֹאת כִּי־אִם רֻסְתַּם בֶּן־זָל אַתָּה, / כִּי זְרוֹעוֹתֶיךָ וְחָזְךָ אַךְ לוֹ.’ [785]

עָנָה רֻסְתַּם לֵאמֹר: 'אֲנִי עַבְדּוֹ, / אִם אַךְ רָאוּי אֲנִי לִהְיוֹת לוֹ עֶבֶד.

כִּי בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא בּוֹ, מָה אָנִי? / הוּא פַּהְלַוָן, פָּרָשׁ וְגִבּוֹר־חַיִל.'

הַמְהֻלָּל הִגִּישׁ אֶת הַמִּכְתָּב, / אִגֶּרֶת הַרְפַּתְקָן אֶל שָׁהּ קְשֵׁה־עֹרֶף, [v.364]

וְכֹה אָמַר: ‘נוֹשֵׂאת פֵּרוֹת הַחֶרֶב, / רָאשֵׁי גֵּאִים נוֹשֵׂאת הִיא בְּחֵיקָהּ.’

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ מָזַנְדַּרָן דְּבָרוֹ, / נִמְלָא חֵמָה. קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב, [790]

וּמִתְפַּלֵּא אָמַר: 'הַפִּטְפּוּטִים / וּלְשׁוֹן הַתַּהְפּוּכוֹת – מַה תַּכְלִיתָם?

אֱמֹר לַמֶּלֶךְ: "שָׁהּ אִירָן אַתָּה. / אַף־כִּי לֶב־כְּפִיר לְךָ וְצִפָּרְנָיו, [v.365]

פֹּה אָנֹכִי הַמֶּלֶךְ, עִם צָבָא, / יוֹשֵׁב עַל כֵּס זָהָב, נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר.

אוֹתִי בְּלִי־שַׁחַר לְהָבִיא אֵלֶיךָ, / אֵינֶנּוּ כַּמִּשְׁפָּט וְלֹא כַּדָּת.

עֲצֹר, וְכֵס גְּדוֹלֵינוּ אַל תַּחְמֹד, / כִּי רַק קָלוֹן תִּנְחַל בְּאַוָּתְךָ. [795]

לִגְבוּל אִירָן הַפְנֵה אֶת מוֹשְׁכוֹתֶיךָ, / וָלֹא, כִּידוֹן שָׁחוּט יָבִיא יוֹמְךָ.

אִם אֶת צְבָאִי מִמְּקוֹמוֹ אַסִּיעַ, / לֹא עוֹד תַּבְחִין עֵינְךָ בֵּין רֹאשׁ לְרֶגֶל.

חֲסַר־דֵּעָה, הִגַּעְתָּ לִמְשׁוּגָה; / נְהַג בְּשֵׂכֶל וְהַנַּח הַקֶּשֶׁת.

כִּי אִם בִּשְׂדֵה־הַקֶּטֶל נִפָּגֵשׁ, / אֵשׁ גְּבוּרָתְךָ וְדִבּוּרְךָ תִּדְעַךְ."'

רֻסְתַּם נָתַן דַּעְתּוֹ עַל הַכִּסֵּא, / עַל הַצָּבָא וְהַפַּהְלַוָנִים, [800]

וְלֹא יָכֹל הָיָה לָשֵׂאת דְּבָרוֹ, / כִּי הִתְחַמֵּץ לִבּוֹ בְּעֶלְבּוֹנוֹ.

הַשָּׁהּ הֵכִין לְבוּשׁ־מַלְכוּת יָקָר, / וְהִגִּישׁוֹ לְתַּהַמְתַּן כְּשַׁי, [v.366]

אַךְ תַּהַמְתַּן דָּחָה אֶת הָאֶשְׁכָּר, / וְלֹא לָקַח מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל.

זוֹעֵף יָרַד מֵעַל כִּסֵּא הַשָּׁהּ, / וְעוֹלָמוֹ טָבַע בַּחֲשֵׁכָה.

רֻסְתַּם עָזַב בִּירַת מָזַנְדַּרָן, / רֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו יָצָא לַדֶּרֶךְ. [805]

אֶל שָׁהּ אִירָן הִגִּיעַ חֲזָרָה / בְּלֵב מָלֵא נָקָם וְדָם רוֹתֵחַ,

וְכָל אֲשֶׁר רָאָה וְגַם שָׁמַע / בִּשְׁלִיחוּתוֹ, גִּלָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

בַּסּוֹף הוֹסִיף וְשָׂח: 'אַל דְּאָגָה! / אֱמַץ וְהֵעָרֵךְ לְמִלְחָמָה.

כָּל הַדִּיוִים הָאַמִּיצִים הָאֵלֶּה, / הֵם בְּעֵינַי אַךְ עֲלוּבֵי־חַיִּים,

אֵינָם שָׁוִים אֶצְלִי גַּרְגֵּר עָפָר, / וְאַשְׁמִידֵם בְּאַלָּתִי כְּרֶגַע.' [810]

כּאוס נלחם בשאה מאזנדראן

כְּצֵאת רֻסְתַּם מִגְּבוּל מָזַנְדַּרָן, / פָּתַח מַלְכָּהּ בַּהֲכָנוֹת לַקְּרָב.

אֶת אֹהָלָיו הוֹצִיא מֵהַבִּירָה, / וְאֶת צְבָאוֹ הִסִּיעַ אֶל הָעֵמֶק.

אֲבַק הַפָּרָשִׁים עָלָה שָׁמַיְמָה, / וְכֶעָנָן כִּסָּה אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ,

עַד אֵין לִרְאוֹת לֹא הַר, מִישׁוֹר אוֹ עֵמֶק, / אֲשֶׁר עָיְפוּ מֵרֶגֶל הַפִּילִים.

צְבָא הַדִּיוִים מִהֵר וְנָע כְּרוּחַ, / מִבְּלִי לָנוּחַ, לְהַרְוִיחַ זְמָן. [815] [v.367]

כְּהִוָּדַע לְכַּי־כָּוֻס, כִּי צְבָא / מָזַנְדַּרָן הִנֵּה קָרֵב וּבָא,

פָּקַד רֵאשִׁית־כֹּל עַל רֻסְתַּם בֶּן־זָל / לַחְגֹּר מָתְנַיִם לַמַּעֲרָכָה.

אֶל טוּס וְאֶל גּוּדַרְז, יוֹצֵא כִּשְׁוָד, / אֶל גִּיו וְאֶל גֻּרְגִּין הָאֲצִילִים

צִוָּה עֲרֹךְ צְבָאָם וּלְצַיְּדוֹ / בְּכִידוֹנִים חַדִּים וּבְמָגִנִּים.

עַל הַמִּישׁוֹר הֵקִימוּ מַחֲנֶה / לַשַּׁהְרְיָר וְגַם לַמְפַקְּדִים. [820]

טוּס בֶּן נַוּדַֹר פִּקֵּד מִצַּד יָמִין, / וּתְרוּעָתוֹ מִלְּאָה אֶת הֶהָרִים.

גּוּדַרְז בְּיַחַד עִם כִּשְׁוָד פִּקְּדוּ / עַל שְׂמֹאל, וְהַגְּבָעוֹת כֻּסּוּ בַּרְזֶל.

כָּוֻס,הַשָּׁהּ, פִּקֵּד עַל הַמֶּרְכָּז, / מֵעֲבָרִים הִגִּיעוּ לוֹחֲמָיו.

בְּרֹאשׁ כֻּלָּם עָמַד רֻסְתָּם גֵּו־פִּיל, / הַסֶּלַע הָאֵיתָן בַּמִּלְחָמָה.

גִּבּוֹר מִגִּבּוֹרֵי מָזַנְדַּרָן, / אֲשֶׁר אֶת אַלָּתוֹ הֵרִים עַד שַׁחַק, [825]

ג’וּיָא שְׁמוֹ, וְכִשְׁמוֹ סוֹעֵר הָאִישׁ,/ מֵנִיף־אַלָּה וְאִישׁ־שְׂפָתַיִם יַחַד,¹⁷⁰

בִּרְשׁוּת מַלְכּוֹ, אֲדוֹן מָזַנְדַּרָן, / מִהֵר לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי כָּוֻס.

שִׁרְיוֹן גּוּפוֹ הִזְהִיר עָלָיו כַּשֶּׁמֶשׁ, / וּבְרַק חַרְבּוֹ חָרַךְ הָאֲדָמָה.

קוֹרֵא בְּקוֹל בָּא בֵּין הָאִירָנִים, / הִדְהֵד קוֹלוֹ בָּהָר וּבַמִּישׁוֹר

לֵאמֹר: ‘רַק אִישׁ מֵרִים אָבָק מִמַּיִם, / יוּכַל לְהִתְגָּרוֹת בִּי מִלְחָמָה!’ [830]

אִישׁ לֹא הֵעֵז הָלֹךְ אִתּוֹ בַּקְּרָב, / תֹּאמַר: ‘אֵין דָּם נוֹזֵל בְּעוֹרְקֵיהֶם!’

הִרְעִים בְּקוֹל הַשַּׁהְרְיָר וְשָׂח: / 'אַתֶּם, הַגִּבּוֹרִים, מַה זֶּה קָרְכֶם, [v.368]

כִּי מֵהַדִּיו לִבּוֹתֵיכֶם נָבוֹכוּ, / וּמִקּוֹלוֹ הִקְדִּירוּ כֹּה פְּנֵיכֶם?'

נָצְרוּ שְׂפָתַיִם גִּבּוֹרֵי־הֶחָיִל, / חִוְרִים מִפַּחַד לֹא עָנוּ דָּבָר,

זוּלַת רֻסְתַּם, אֲשֶׁר דִּרְבֵּן סוּסוֹ, / הֵרִים אֶת כִּידוֹנוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם, [835]

וְכֹה אָמַר: ‘הַרְשֵׁה־נָא לִי, מַלְכִּי, / לָצֵאת לִקְרַאת הַדִּיו הַמִּתְאַמֵּר.’

עָנָה כָּוֻס: 'יִהְיֶה זֶה תַּפְקִידְךָ, / אִישׁ מֵאִירָן לֹא יַחְמְדֶנּוּ לוֹ.

לֵךְ וְיַזְדָּן יִהְיֶה בְּעֶזְרְךָ, / דִּיוִים וּמְכַשֵּׁפוֹת יִהְיוּ צֵידֶךָ.'

רֻסְתַּם הֵאִיץ בַּסּוּס מִמְּקוֹמוֹ, / וְכִידוֹנוֹ בַּכַּף מֵעַל רֹאשׁוֹ,

לִשְׂדֵה־הַקְּרָב נִכְנַס כְּפִיל זוֹעֵף, / נָמֵר תַּחְתָּיו וְרַהַב בְּכַפּוֹ. [840]

דָּהַר סָבִיב וְהֶעֱלָה אָבָק, / צַעֲקָתוֹ הִרְעִידָה אֶת הָעֵמֶק.

‘אַי, בֶּן־בְּלִיַּעַל’ – אֶל ג’וּיָא קָרָא – / 'שִׁמְךָ נִפְקַד מִגִּבּוֹרֵי־הֶחָיִל.

אַתָּה זָקוּק עַתָּה לְרַחֲמִים, / לֹא עֵת שָׁלוֹם אוֹ מְנוּחָה הַפַּעַם.

יוֹלַדְתְּךָ, אֲשֶׁר גִּדְּלָה אוֹתְךָ / בְּאַהֲבָה רַבָּה, הִיא תְּבַכֶּךָּ.'

עָנָה ג’וּיָא: 'אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר! / וְדַע: חֶרֶב ג’וּיָא רָאשִׁים קוֹצֶרֶת. [845]

לֹא כְּבֵד אִמִּי, רַק כְּבֵד אִמְּךָ יִדְאַב, / כִּי תְּבַכֶּה אוֹתְךָ וְשִׁרְיוֹנְךָ.'

כִּשְׁמֹעַ תַּהַמְתַּן דִּבְרֵי ג’וּיָא, / הֵרִיעַ בְּקוֹלוֹ, הוֹדִיעַ שְׁמוֹ,

וְהִשְׂתָּעֵר עָלָיו כְּהַר שׁוֹעֵט. / הַקְּרָב אִתּוֹ הִקְדִּיר אֶת לֵב ג’וּיָא,

וּבְכֵן דִּרְבֵּן סוּסוֹ וְסָר הַצִּדָּה, / מֵאֵן לְהִתְחָרוֹת בְּתַּהַמְתַּן.

רֻסְתַּם רָדַף אַחֲרָיו כְּמוֹ אָבָק, / וְאֶת רָמְחוֹ כִּוֵּן אֶל אַבְנֵטוֹ. [850]

הִכָּה בְּשִׁרְיוֹנוֹ וּבִמְעִילוֹ, / וּרְצוּעוֹתָיו וְהַקְּשָׁרִים הָבְקָעוּ. [v.369]

מֵאֻכָּפוֹ סְחָבוֹ וֶהֱרִימוֹ, / וּכְמוֹ צִפּוֹר עַל הַשִּׁפּוּד סִבְּבוֹ,

וְהִשְׁלִיכוֹ לְמַטָּה לֶעָפָר, / קָרוּעַ הַשִּׁרְיוֹן וְדָם בְּפִיו.¹⁷¹

דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן הַגִּבּוֹרִים / רָאוּ, וְנִדְהֲמוּ לַמַּעֲשֶׂה.

נָפַל לֵב הַצָּבָא, פְּנֵיהֶם הִצְהִיבוּ. / הַמַּעֲלָל הָיָה שִׂיחַת הַכֹּל. [855]

כִּרְאוֹת שַׁלִּיט מָזַנְדַּרָן כִּי־כֵן,/ צִוָּה אֶל כָּל הַחַיִל מִקָּצֶה לֵאמֹר:

‘הָרִימוּ מֵצַח וּפִתְחוּ בַּקְּרָב, / כְּדֶרֶךְ נְמֵרִים עַזֵּי פָּנִים.’

בְּבַת־אַחַת שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם, / וְהַצְּבָאוֹת הִשְׂתָּעֲרוּ בְּזַעַם.

הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתֻּפִּים נִשְׁמָעוּ, / הִשְׁחִיר רָקִיעַ וְהָבְנֶה – הָאָרֶץ.

כְּמוֹ בָּרָק מַבְהִיק בְּעָב שָׁחוֹר – / זִיקֵי הַחֲרָבוֹת וְהָאַלּוֹת. [860]

גּוֹן־הָאֲוִיר הִכְחִיל, הִשְׁחִיר, הֶאְדִּים / מִכִּידוֹנִים לָרֹב וּמִדְּגָלִים.

מִשֶּׁוַע הַדִּיוִים, מֵהָאָבָק, / מִקּוֹל תֻּפֵּי הַקְּרָב וְהַפְּרָסוֹת,

תָּמְהוּ הָרִים וַאֲדָמָה נִקְרָֽעָה. / אִישׁ לֹא רָאָה עֲדַיִן קְרָב כָּזֶה.

הַלְמוּת אַלּוֹת, חִצִּים וַחֲרָבוֹת; / כָּל הַמִּישׁוֹר – אֲגַם מִדַּם אָדָם. [v.370]

הָאֲדָמָה דָּמְתָה לְיָם שֶׁל זֶפֶת, / אֲשֶׁר גַּלָּיו אַלּוֹת וַחֲרָבוֹת. [865]

סוּסִים הִפְלִיגוּ כִּסְפִינוֹת בַּמַּיִם / לֵאמֹר תּוּכַל: ‘מְמַהֲרוֹת לִטְבֹּעַ!’

מַכּוֹת יָרְדוּ עַל הַקְּסָדוֹת בְּלִי־הֶרֶף, / כִּבְרוּחַ־סְתָו עַזָּה עֲלֵי שַׁלֶּכֶת.

שִׁבְעָה יָמִים פָּנִים אֶל מוּל פָּנִים / נִטַּשׁ הַקְּרָב הָעַז בֵּין הַצְּבָאוֹת,

וּבַשְּׁמִינִי הֵסִיר מֵעַל רֹאשׁוֹ / הַשָּׁהּ כָּוֻס עֲטֶרֶת הַכַּיִים,

וּבָא לִפְנֵי אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, / מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ, בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת, [870]

נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה בִּתְפִלָּה, / וְכֹה אָמַר: 'שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק,

בּוֹרֵא הַיַּבָּשׁוֹת וְהַיַּמִּים! / עַל הַדִּיוִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה, [v.371]

עַל הַכּוֹפְרִים אֱצֹל לִי נִצָּחוֹן, / וּבִי חַדֵּשׁ אֶת זֹהַר הַמְּלוּכָה.'

כְּכַלּוֹתוֹ חָבַשׁ אֶת קוֹבָעוֹ, / וְשָׁב אֶל הַצָּבָא הַמְהֻלָּל.

פָּרְצָה קְרִיאָה, תְּרוּעַת קְרָנוֹת נִשְׁמָעָה, / נָע צְבָא אִירָן מִמְּקוֹמוֹ כְּהַר.

כָּוֻס צִוָּה אֶת גִּיו וְטוּס לָקַחַת / אֶת הַתֻּפִּים לִפְנֵי הַלּוֹחֲמִים.

גּוּדַרְז, עִמּוֹ זַנְגֶּה בֶּן שָׁוַרָן, / רֻהָּם, גֻּרְגִּין, שְׁנֵיהֶם צְמֵאֵי קְרָבוֹת,

וְגֻרָזֶה, חֲזִיר־הַבָּר בַּקְּרָב, ¹⁷² / אֲשֶׁר דִּגְלוֹ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אָרְכּוֹ,

עִמּוֹ פַרְהָד, כַרָּד, בַּרְזִין וְגִיו, / בַּהְרָם הַגֵּא וְגֻסְתַּהַם הָעַז –

כֻּלָּם שֵׁנִית צְמֵאֵי נָקָם וּגְמוּל, / מְמַהֲרִים, לִשְׂדֵה־הַקְּרָב הִגִּיעוּ. [880]

רֻסְתַּם מִן הַמֶּרְכָּז תָּקַף רִאשׁוֹן, / שָׁטַף הָאֲדָמָה בְּדַם אוֹיְבָיו.

בְּצַד יָמִין גּוּדַרְז, אִתּוֹ כִּשְׁוָד, / מִטְעָן הֵבִיאוּ, נֶשֶׁק וְתֻפִּים,

אַךְ מִיָּמִין וְעַד אֲגַף הַשְּׂמֹאל, / כִּזְאֵב בָּעֵדֶר גִּיו עָשָׂה שַׁמּוֹת.

מֵאוֹר הַשַּׁחַר עַד שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ / זָרַם הַדָּם בְּיוּבָלִים גּוֹאִים.

אָפְסָה בּוּשָׁה וְאַהֲבָה, עָט זַעַם, / וְהַשָּׁמַיִם מַמְטִירִים אַלּוֹת. [885]

הַחֲלָלִים חָבְרוּ לַעֲרֵמוֹת, / וְזִהֲמוּ אֶת הַצְּמָחִים בְּמֹחַ.

הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתֻּפִּים הִרְעִימוּ; / צוֹפָה חַמָּה בְּעַד צְעִיף הָבְנֶה.

אֶל עֵבֶר שָׁהּ דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן / יָצָא רֻסְתַּם גֵּו־פִּיל עִם חַיִל רַב.

הַשָּׁהּ זְמַן־מָה עָצַר בְּעַד הַבָּא, / נִשְׁאַר אֵיתָן, לֹא נָע מִשְּׂדֵה־הַקְּרָב.

הוּא עִם פִּילֵי־הַקְּרָב וְהַדִּיוִים / בְּבַת־אַחַת הָרְסוּ לַמַּאֲבָק. [890] [v.372]

שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם, תָּפְשׂוּ אַלּוֹת / שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת, וְזֶה בָּזֶה נִלְחָמוּ.

אָז צְמֵא־הָעֲלִילָה רֻסְתַּם בֵּרַךְ / יַזְדָּן, מָסַר אֶת כִּידוֹנוֹ לַנַּעַר,

מָלֵא חֵמָה הֵנִיף אֶת אַלָּתוֹ / וּבִצְעָקָה זִעְזַע אֶת הָאֲוִיר.

מֵרֵעַ הַמַּכְנִיעַ־מַצְבִּיאִים / אָבַד לֵב הַדִּיוִים וְחָכְמָתָם.

פֻּזְּרוּ כַּמּוֹץ בָּרוּחַ הַפִּילִים, / הַחֲלָלִים נִרְאוּ עַל־פְּנֵי מִילִין. [895]

רֻסְתַּם דָּרַשׁ שֵׁנִית אֶת כִּידוֹנוֹ, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן.

שְׁנֵיהֶם הֵרִיעוּ בְּקוֹלָם כְּרַעַם, / רֻסְתַּם גֵּו־פִּיל וְשָׁהּ הַמְכַשְּׁפִים.

כִּרְאוֹת הַשָּׁהּ כִּידוֹן הַפַּהְלַוָן, / פָּג עֹז רוּחוֹ וְלֹא עָצַר עוֹד כֹּחַ.

אוּלָם רֻסְתַּם, רוֹתֵחַ בְּנָקָם, / נָתַן בְּקוֹל כִּכְפִיר שׁוֹאֵג לַטֶּרֶף,

שָׁלַח אֶת הַכִּידוֹן בַּחֲגוֹרַת הַשָּׁהּ, / וְשִׁרְיוֹנוֹ עַד הַבָּשָׂר הִבְקִיעַ. [900] [v.373]

אַךְ בִּכְשָׁפָיו הָפַךְ הַשָּׁהּ לְסֶלַע / לְעֵין הָאִירָנִים הַמִּתְפַּלְּאִים.

רֻסְתַּם אַף הוּא עָמַד נִדְהָם לַפֶּלֶא, / וְכִידוֹנוֹ הַחַד הֵשִׁיב אֶל שֶׁכֶם.

אֶל הַמָּקוֹם הִגִּיעוּ כַּי־כָּוֻס, / פִּילָיו, תֻּפָּיו, הַדֶּגֶל וּצְבָאוֹ.

שָׁאַל כָּוֻס: ‘רֻסְתַּם, מוּרָם מֵעָם! / מַה זֶּה קָרְךָ, כִּי הִתְמַהְמַהְתָּ כֹּה?’

עָנָה בֶּן־זָל: 'הַקְּרָב הָיָה כָּבֵד, / אַךְ הַמַּזָּל הֵאִיר לִי אֶת פָּנָיו. [905]

אוֹתִי רָאָה שַׁלִּיט מָזַנְדַּרָן / נוֹשֵׂא לַקְּרָב אַלָּה כְּבֵדָה עַל שֶׁכֶם.

לְרַכְשׁ נָתַתִּי דְּרוֹר, מוֹשְׁכוֹת רִפִּיתִי, / וּבַכִּידוֹן הִכִּיתִי בְּמָתְנָיו.

חָשַׁבְתִּי כִּי יִפֹּל בָּרֹאשׁ לְמַטָּה, / מֵהָאֻכָּף יִצְנַח אֶל הֶעָפָר,

אַךְ כִּרְאוֹתְךָ הָפַךְ גּוּפוֹ לְסֶלַע, / וְכֹחַ כִּידוֹנִי עָלָה בַּתֹּהוּ.

אֶל שְׂדֵה־הַקְּרָב אָבִיא אוֹתוֹ שֵׁנִית, / אוּלַי יָשׁוּב לִהְיוֹת בָּשָׂר וָדָם.' [910]

כָּוֻס צִוָּה הַסֶּלַע לְהַסִּיעַ / מִמְּקוֹמוֹ אֶל פֶּתַח אָהֳלוֹ.

הַגִּבּוֹרִים מִצְּבָא אִירָן נִסּוּ / אֶחָד־אֶחָד הַסֶּלַע לְהָנִיעַ.

לַשָּׁוְא, כִּי לֹא עָמַד לָהֶם הַכֹּחַ / מִשָּׁם אֶת שָׁהּ־הָאֶבֶן לְהָזִיז.

אָז אֶת כַּפֹּו עָלָיו שָׂם גֵּו־הַפִּיל, / עָמַד הַפַּעַם לוֹ כֹּחוֹ הָרַב.

הֵרִים לְמַעְלָה אֶת הַצּוּק־הַשָּׁהּ, / עַד כִּי הַכֹּל עָצְרוּ נְשִׁימָתָם. [915]

הַסֶּלַע עַל כְּתֵפוֹ, צָעַד רֻסְתַּם / לְקוֹל תְּרוּעַת הָעָם מֵאֲחוֹרָיו.

קָרְאוּ הַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת לְיָהּ, / וְעַל רֻסְתַּם שָׁפְכוּ פְּנִינִים וּפָז.

לִפְנֵי פַּרְגּוֹד הַשָּׁהּ הֵבִיא הַצּוּק, / וְהִשְׁלִיכוֹ קֳבָל הָאִירָנִים, [v.374]

לֵאמֹר: 'אוֹ תִּגָּלֶה פֹּה לְעֵינֵינוּ, / וְתַעֲזֹב שְׁקָרֶיךָ וּכְשָׁפֶיךָ,

אוֹ בְּחַרְבִּי וּבְכַשִּׁילִי אֲנִי / אוֹתְךָ פֹּה מְבַקֵּעַ לִפְלָחִים.' [920]

עַתָּה הָפַךְ הַצּוּק לַעֲרָפֶל, / וּבוֹ הַשָּׁהּ עוֹטֶה שִׁרְיוֹן הוֹפִיעַ.

רֻסְתַּם תָּפַשׂ אֶת כַּף יָדוֹ בְּכֹחַ, / צוֹחֵק הוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל כַּי־כָּוֻס

וְכֹה אָמַר: ‘הֵבֵאתִי שֶׁבֶר־הַר! / מִפַּחַד קַרְדֻּמִי אָפֵס כֹּחוֹ.’

כָּוֻס הִבִּיט עַל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, / וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ יָפֶה לְכֶתֶר.

אַרְכָן הָיָה, פָּנִִים לוֹ מְאוּסִים, / נִיבִים וְרֹאשׁ כְּשֶׁל חֲזִיר־הַבָּר. [925]

כָּוֻס נִזְכַּר בַּסֵּבֶל הַיָּשָׁן, / מִלֵּב פָּצוּעַ נֶאֱנַח קָרוֹת.

אֶל הַתַּלְיָן פָּנָה לְהוֹצִיאוֹ, / וְלִנְתָחִים בַּחֶרֶב לְבַתְּרוֹ.

רֻסְתַּם תָּפַשׂ בִּזְקַן הַמְעוֹנֵן, / סְחָבוֹ וְהוֹצִיאוֹ מֵעַל פָּנָיו,

וּבִפְקֻדַּת הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל / בִּתְּרוּהוּ, כַּיָּאֶה לוֹ, לִנְתָחִים.

לַמַּחֲנֶה שָׁלַח כָּוֻס צָבָא, / אֲשֶׁר אָסַף אֶת הָרְכוּשׁ הָרַב: [930]

כִּסְאוֹת, כִּתְרֵי־זָהָב וְאַבְנֵטִים, / סוּסִים וְנֶשֶׁק וְיַהֲלוֹמִים,

בְּכָל מָקוֹם אָסְפוּ בָּעֳמָרִים. / הַלּוֹחֲמִים הִגִּיעוּ בִּקְבוּצוֹת,

וְכָל אֶחָד קִבֵּל כְּמַעֲשֵׂהוּ. / אֲשֶׁר פָּעַל יוֹתֵר, קִבֵּל יוֹתֵר.

מֵהַדִּיוִים הָהֵם, אֲשֶׁר נוֹדְעוּ / בְּרִשְׁעָתָם וְהִתְעַמְּרוּ בָּעָם,

צִוָּה לִכְרֹת אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּחֶרֶב, / וּלְהַשְׁלִיכָם כַּדֹּמֶן בַּשָּׂדֶה. [935]

אַחַר כָּל אֵלֶּה בָּא אֶל הַמִּזְבֵּחַ, / וְאֶל שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן נָשָׂא תְּפִלָּה:

'בּוֹרֵא־עוֹלָם, שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק, / הִנֵּה מִלֵּאתָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתַי. [v.374]

אַתָּה הִכְנַעְתָּ הַדִּיוִים תַּחְתַּי; / חִדַּשְׁתָּ נְעוּרֵי רֹאשׁ מַזָּלִי.'

שִׁבְעָה יָמִים שָׁכַב לִפְנֵי יַזְדָּן / בְּתַחְנוּנִים וְהִתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל,

וּבַשְּׁמִינִי פָּתַח אֶת אוֹצָרוֹ, / וְהֶעֱנִיק לְכָל דּוֹרֵשׁ צָרְכּוֹ. [940 ]

שִׁבְעָה יָמִים טָרַח בַּחֲלוּקָה / הַזֹּאת, עַד לֹא חָסַר לְאִישׁ דָּבָר.

עַתָּה שִׁבְעָה יָמִים עָשָׂה מִשְׁתֶּה: / הִזְמִין שֵׁכָר, גְּבִיעֵי כַּדְכֹּד וּבְדֹלַח.

גָּבִיעַ בְּכַפּוֹ בִּלָּה בְּנֹעַם, / וּמוֹשָׁבוֹ עוֹד בְּמָזַנְדַּרָן.

כָּוֻס עָלָה עַל כִּֽסֵּא מַלְכוּתוֹ, / וְכֹה אָמַר לְתַּהַמְתַּן הַגֵּא:

'אַי, פַּהְלַוָן תֵּבֵל כֻּלָּהּ, רֻסְתַּם! / בְּכָל מָקוֹם גִּלִּיתָ גְּבוּרָתְךָ. [945]

אַתָּה הֶחֱזַרְתַּנִי אֶל כִּסְאִי. / יָאִיר לִבְּךָ בֶּאֱמוּנָה וָחֹק.'

עָנָה רֻסְתַּם לַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר: / 'כָּל אִישׁ וָאִישׁ וּסְגֻלּוֹתָיו עִמּוֹ.

כָּל מַעֲשַׂי, שָׁהּ, הֵם בִּזְכוּת אַוּלָד, / אֲשֶׁר הוֹרַנִי דֶּרֶךְ נְכוֹנָה.

אֶל כֵּס מָזַנְדַּרָן נַפְשׁוֹ נוֹשֵׂא הוּא, / וּכְבָר אוֹתוֹ לַנֶּאֱמָן הִבְטַחְתִּי.

צַיְּדֵהוּ בְּשִׂמְלַת־מַלְכוּת נָאָה / וּבְסֵפֶר לְעֵדוּת בְּחוֹתָמְךָ, [950]

כִּי הוּא יִהְיֶה שָׁהּ בְּמָזַנְדַּרָן, / וְיַעַבְדוּהוֹ כָּל אַנְשֵׁי־הַחַיִל.'

כִּשְׁמֹעַ כַּי־כָּוֻס דִּבְרֵי עַבְדּוֹ, / נָתַן הַסְכָּמָתוֹ בְּכַף יָדוֹ.

אָסַף אֶת מְפַקְּדֵי הַמְּדִינָה / וְשָׂח בְּשֶׁבַח הַגִּבּוֹר אַוּלָד.

הוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֵּס מָזַנַּדַרָן / וְשָׂם פָּנָיו אֶל פָּרְס בִּירַת אִירָן. [v.376]

כּאוס חוזר לאיראן ונפרד מרוסתּם

כְּשׁוּב כָּוֻס־כַּי אֶל אַדְמַת אִירָן, / מֵרֹב אֲבַק־צְבָאוֹ נֶעְלַם עוֹלָם. [955]

רִגְשַׁת הָעָם הִגִּיעָה עַד הַשֶּׁמֶשׁ, / נָשִׁים וַאֲנָשִׁים שָׂמְחוּ בְּקוֹל.

הַתּוֹשָׁבִים קִשְּׁטוּ אֶת הֶעָרִים, / בְּכָל מָקוֹם שֵׁכָר, שִׁירָה וָנֵבֶל.

נָסִיךְ צָעִיר הֵבִיא אָבִיב צָעִיר, / סַהַר חָדָשׁ הִגִּיהַּ מֵאִירָן.

אַחַר שִׁבְתּוֹ שָׂמַח כִּמְנַצֵּחַ, / פָּתַח דַּלְתוֹת גְּנָזָיו הָעַתִּיקִים,

הוֹשִׁיב בַּפֶּתַח אֶת הַשַּׁלָּמִים, / וְדִינָרִים חִלְּקוּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ. [960]

שָׁאוֹן בְּפֶתַח גֵּו־הַפִּיל רֻסְתַּם. / מִשָּׁם גְּדוֹלֵי אִירָן מְאֻשָּׁרִים

יָצְאוּ יַחְדָּו, לְהִתְיַצֵּב בַּחַג / לִפְנֵי כִּסֵּא כָּוֻס הַמְהֻלָּל.

רֻסְתַּם בְּקוֹבָעוֹ הַמְפֹאָר / בָּא וְיָשַׁב בַּכֵּס לְיַד הַשָּׁהּ.

עוֹדָם יוֹשְׁבִים, הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו / שֶׁאֱלָתוֹ לָשׁוּב אֶל זָל אָבִיו.

כָּוֻס, אֲסִיר תּוֹדָה לְתַּהַמְתַּן / וְכַמִּשְׁפָּט, הֵכִין מַתְּנַת פְּרִידָה: [965]

כִּסֵּא עָטוּר בִּשְׁבוֹ, רָאשֵׁי תְּיָשִׁים לוֹ, / כֶּתֶר מַלְכוּת בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת;

אֲרִיג זָהָב בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת יָקָר, / שַׁרְשֶׁרֶת מְהֻדֶּרֶת וְצָמִיד;

מֵאָה, עִם פְּנֵי־יָרֵחַ, עֲלָמִים, / וַעֲלָמוֹת מֵאָה בְּמֻשְׁק וּבְמֶשִׁי;

מֵאָה סוּסֵי עֲרָב בְּרִתְמוֹת־פָּז, / מֵאָה פְּרָדוֹת שְׁחוֹרוֹת בְּמִתְגֵי־פָּז.

כֻּלָּם נוֹשְׂאִים רִקְמָה וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר / מֵרוּם, אִירָן וְסִין הָרְחוֹקָה, [970]

גַּם אַרְנָקִים מֵאָה עִם דִּינָרִים, / צְבָעִים, בְּשָׂמִים – כְּבֻדָּה רַבָּה מְאֹד.

אֲגַן־כַּדְכֹּד מָלֵא אָהָל נָקִי, / וּגְבִיעַ־שְׁבוֹ מָלֵא מֵי־שׁוֹשַׁנִּים;

כְּמוֹ־כֵן מְגִלָּה כְּתוּבָה עַל מֶשִׁי / בִּדְיוֹ מָהוּל בְּמֻשְׁק עִנְבָּר וּבְיַיִן,

וּבָהּ צִוָּה לוֹ, לַמֵּאִיר עוֹלָם, / וּמֵחָדָשׁ, אֶת מְדִינַת נִימְרוּז. [v.377]

וְכֹה הֻבְטַח בַּצַּו, כִּי עַל כֵּס זֶה / לֹא יַעֲלֶה אִישׁ זוּלָתוֹ בְּכֶתֶר. [975]

עַתָּה בֵּרְכוֹ הַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר: / 'אַל שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בִּלְעָדֶיךָ!

יִהְיֶה לֵב גִּבּוֹרֵינוּ חַם אֵלֶיךָ, / צְנִיעוּת, עֶדְנָה וָרֹךְ תֵּדַע נַפְשֶׁךָ.'

קָפַץ רֻסְתַּם, נָשַׁק כִּסֵּא הַשָּׁהּ, / וְסָר לַהֲכָנוֹת וְלַמִּטְעָן.

שָׁאוֹן עָלָה מִמִּגְרְשֵׁי הָעִיר, / הַכֹּל שָׂמְחוּ בְּגִיל רֻסְתַּם הַשָּׁב:

תָּלוּ זֵרִים לְקוֹל פַּעֲמוֹנִים, / תֻּפִּים הוֹמִים וַחֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת. [980]

רֻסְתַּם חָזַר אֶל זָל, וְשָׁהּ אִירָן / הֵאִיר הָאָרֶץ בְּחֻקִּים וּבְצֶדֶק.

כְּשׁוּב כָּוֻס מִגְּבוּל מָזַנְדַּרָן, / חִלֵּק אֶת הַמִּשְׂרוֹת בֵּין הַשָּׂרִים.

אֶת טוּס מִנָּה כְּשַׂר־צְבָאוֹ, וְכֹה / אָמַר אֵלָיו: ‘אַתָּה הֲדֹף כָּל רַע.’

בִּידֵי גּוּדַרְז הִפְקִיד אֶת אִיצְפַהָן, / נָתַן לוֹ כֵּס וָכֶתֶר עַל הַחֶבֶל.

כִּכְלוֹת־הַכֹּל שִׂמַּח לִבּוֹ בַּיַּיִן, / מָלַךְ בְּאֹמֶץ וּבְשִׁקּוּל הַדַּעַת. [985]

עָרַף הָרֶשַׁע בְּגַרְזֶן הַצֶּדֶק, / אִישׁ עַל לִבּוֹ לֹא הֶעֱלָה הַמָּוֶת.

מָלְאָה הָאָרֶץ יֶרֶק, טַל וּמַיִם, / וַעֲרוּכָה הָיְתָה כְּגַן אִרַם.

פָּרְחוּ הַיּשֶׁר, הָאֵמוּן, הָאשֶׁר, / וִידֵי אִבְּלִיס הַנַּעֲוֶה כְּבוּלוֹת.

נָפוֹצָה הַשְּׁמוּעָה: ‘כָּוֻס הוֹצִיא / כִּסֵּא וָכֶתֶר מִמָּזַנְדַּרָן!’

הִשְׁתּוֹמְמוּ הַכֹּל וְגַם שָׂמְחוּ, / כִּי כַּי־כָּוֻס הִשִּׂיג גְּדוּלָה כָּזֹאת. [990] [v.378]

נֶאֱמָנָיו הֵבִיאוּ מַתָּנוֹת, / חִכּוּ בַּתּוֹר לָבוֹא לִפְנֵי הַשָּׁהּ.

כָּל הָעוֹלָם קֻשַּׁט כְּגַן־הָעֵדֶן / וְהִתְמַלֵּא בְּצֶדֶק וּבְעשֶׁר.

שָׁמַעְתָּ מִלְחֲמוֹת מָזַנְדַּרָן, / עַתָּה שְׁמַע מִלְחֲמוֹת הָמָוַרָן.

יב. כַּי־כָּאוֻס: מאה וחמישים שנה מלך

כי־כאוס עולה על כסא־המלכות, ונפתה לפלוש למאזנדראן

עֵץ־פְּרִי, אֲשֶׁר גָּדַל יָפֶה בַּגַּן, / אִם תִּתְקְפֵהוּ מַחֲלָה קָשָׁה,

וְעַלְוָתוֹ תִּבֹּל, יֶחְלַשׁ גִּזְעוֹ, / וַאֲמִירוֹ יִכֹּף לָאֲדָמָה,

כְּהִכָּרֵת הָעֵץ מִשָּׁרָשָׁיו, / יֵשׁ שֶׁיַּצְמִיחַ חֹטֶר רַעֲנָן, [v.316]

וְזֶה יִלְבַּשׁ עָלִים, יִפְרַח שֵׁנִית, / וַאֲבִיבוֹ יִזְרַח שׁוּב כִּמְנוֹרָה.

אִם נֵצֶר רַע יִגְדַּל מִשֹּׁרֶשׁ טוֹב, / אַל בְּאַפְּךָ בַּשֹּׁרֶשׁ הַבָּרִיא. [5]

הָאָב, בְּהַשְׁאִירוֹ עוֹלָם לַבֵּן, / אַחַר חָשְׂפוֹ לוֹ כָּל הַנִּסְתָּרוֹת,

אִם זֶה יָבוּז לִכְבוֹד אָבִיו וּשְׁמוֹ, / אַל תִּקְרְאֵהוּ בֵּן, קָרְאֵהוּ זָר.

אֲשֶׁר יָסוּר מִדֶּרֶךְ אֲבוֹתָיו, / כָּל הָרָעוֹת תָּבֹאנָה עַל רֹאשׁוֹ.

זֶה הַמִּשְׁפָּט פֹּה, בְּפֻנְדַּק־דְּרָכִים¹⁷³ / יָשָׁן, בּוֹ לֹא תַּבְחִין בֵּין רֹאשׁ לְרֶגֶל.

הָאִישׁ הַסָּר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, / טוֹב יַעֲשֶׂה אִם יְפַנֶּה כִּסְאוֹ. [10]

עַתָּה הַסְכֵּת לַשָּׂב חֲכַם־הַלֵּב, / וּמוֹצָא־פִיו נְצֹר בַּזִּכָּרוֹן.

כָּוֻס עָלָה עַל כֵּס אָבִיו קֻבָּד, / וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ.

כְּבֻדָּה רַבָּה מָצָא בְּאוֹצְרוֹתָיו, / וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ – נִכְנַע כְּעֶבֶד.

בְּמַחְרוֹזוֹת, כִּסְאוֹת וַעֲגִילִים, / בְּכִתְרֵי־פָּז, תְּמוּנוֹת וְאַבְנֵי־חֵן,

בְּרַמָּכִים עִם רְעָמוֹת מְלֵאוֹת, / דּוֹמֶה לוֹ לֹא הָיָה עוֹד בָּעוֹלָם. [15]

בֹּקֶר אֶחָד יָשַׁב בְּגַן־פְּרָחָיו, / וְעִם רֵעָיו הֵיטִיב לִבּוֹ בְּיַיִן.

עַל כֵּס זָהָב, אֲשֶׁר רַגְלָיו מִבְּדֹלַח, / יָשַׁב אֲדוֹן אִירָן עִם נִכְבָּדָיו,

וְעִמָּהֶם שׂוֹחַח עַל הָא וְדָא, / בְּעִנְיָנִים גְּדוֹלִים כְּבִקְטַנִּים.

אָמַר כָּוֻס: 'מִי מֶלֶךְ, הַכָּשֵׁר / לַכֶּתֶר וְלַכֵּס יוֹתֵר מִמֶּנִּי?

הַמְּלוּכָה יָאָה לִי, לָהּ נוֹלַדְתִּי, / אִישׁ לֹא יִרְהַב לִבּוֹ לְהִתְחָרוֹת בִּי.' [20]

גָּמַע מִן הַגָּבִיעַ בְּדַבְּרוֹ, / וְהַשָּׂרִים הִקְשִׁיבוּ נְבוֹכִים.

עוֹדוֹ דּוֹבֵר, וְדִיו בִּדְמוּת זַמָּר / נִגַּשׁ אֶל שַׂר־הַטֶּכֶס וְאָמַר:

'מִמְּדִינַת מָזַנְדַּרָן אֲנִי, / פּוֹרֵט־עַל־נֵבֶל בַּעַל שֵׁם בָּאָרֶץ.

אִם שָׁהּ־אִירָן יֵאוֹת קוֹלִי לִשְׁמֹעַ, / פָּתְחָה־לִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל כִּסְאוֹ.' [v.317]

בָּא שַׂר־הַטֶּכֶס הֶהָדוּר לִפְנֵי / הַשַּׁהְרְיָר, הִשְׁתַּחֲוָה בִּיקָר [25]

וְכֹה הוֹדִיעַ: ‘מְנַגֵּן בַּפֶּתַח, / פּוֹרֵט עַל נֵבֶל, וּצְלִילָיו – עֶדְנָה.’

צִוָּה הַשָּׁהּ לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו, / וּלְהוֹשִׁיבוֹ בֵּין יֶתֶר מְנַגְּנָיו.

הַדִּיוֹ נִכְנַס, כּוֹנֵן מֵיתְרֵי הַנֵּבֶל, / וּבְאָזְנֵי הַשָּׁהּ שִׁירוֹ הִשְׁמִיעַ:

'מָזַנְדַּרָן אַרְצִי, יִנּוֹן זִכְרֵךְ, / הֲיִי תָּמִיד נוֹשֶׁבֶת וּפוֹרַחַת.

וְרָדִים בְּבֻסְתָּנַיִךְ, בְּהָרַיִךְ, / יָקִינְטוֹנִים וְצִבְעוֹנִים גַּם יַחַד. [30]

צַח אֲוִירֵךְ וְאַדְמָתֵךְ – שְׁלַל צֶבַע: / לֹא חַם, לֹא קַר מִדַּי, תָּמִיד אָבִיב;

זָמִיר מַשְׁמִיעַ סִלְסוּלָיו בַּגַּן, / וְעַל הַגֶּבַע מְקַפֵּץ לוֹ צְבִי.

אֵינָם נָחִים מֵחִפּוּשִׂים לְרֶגַע, / אַף כִּי כָּל הַשָּׁנָה צְבָעִים וָרֵיחַ,

תֹּאמַר: "בַּנְּהָרוֹת מֵי־שׁוֹשַׁנִּים, / הַנֶּפֶשׁ מִתְמוֹגֶגֶת בְּנִיחוֹחַ.

בְּדַי, בַּהְמַן, אָדַֹר וּפַרְוַדִין¹⁷⁴ / הַאֲדָמָה לוֹבֶשֶׁת יְקָרוֹת. [35]

בַּזִּים עָטִים עַל צַיִד בַּשָּׂדוֹת, / מְצַחֲקוֹת שִׂפְתֵי הַנְּהָרוֹת.

הַחֲבָלִים כֻּלָּם מְקֻשָּׁטִים / בְּרִקְמַת־מֶשִׁי, דִּינָרִים וָשֵׁשׁ;

הָאֲמָהוֹת נָעוֹת כֶּאֱלִילוֹת, / בְּאַבְנְטֵי־זָהָב – אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם.

אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ גָּר בְּזֶה הַחֶבֶל, / לֹא יִשָּׁמֵר מִסֵּבֶל וּמֵאֵבֶל."'

כִּשְׁמֹעַ כַּי־כָּוֻס דִּבְרֵי הַשִּׁיר, / עָלְתָה מַחֲשָׁבָה עַל לְבָבוֹ. [40]

הַלֵּב שׁוֹחֵר־הַקְּרָב גָּמַר הָאֹמֶר / לָצֵאת עִם לוֹחֲמָיו מָזַנְדַּרָנָה.

וּבְכֵן פָּנָה אֶל גִּבּוֹרָיו וְשָׂח: / 'אֲנַחְנוּ לִבּוֹתֵינוּ לְמִשְׁתִּים.

אִם בְּעַצְלוּת יִבְחַר אַמִּיץ־הַלֵּב, / לֹא יַעֲזֹב מַרְגּוֹעַ, שׂבַע, בַּיִת.

אֲנִי נֵצֶר קֻבָּד, צַֹחָּךִ וְגַ’ם, / גָּדוֹל בְּזֹהַר, בְּמַזָּל וּבְיַחַשׂ.

עַל אֲבוֹתַי, רָאשֵׁי־עַמִּים צְמֵאִים / לַעֲלִילוֹת, חָפַצְתִּי לַעֲלוֹת. [45]

הַנִּכְבָּדִים הִקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו, / אֲבָל אִישׁ לֹא פָּתַח אֶת פִּיו בְּשֶׁבַח.

פְּנֵיהֶם הִצְהִיבוּ וּמָלְאוּ קְמָטִים, / אִישׁ לֹא אָבָה לִתְקֹף אֶת הַדִּיוִים.

הֵם נִמְנְעוּ לֵאמֹר דַּאֲגָתָם, / רַק אֲנָחוֹת קָרוֹת מִלְּאוּ פִּיהֶם.

שָׂרִים כְּטוּס, גּוּדַרְז, כִּשְׁוָד, כַרָּד, / וּכְמוֹ גֻּרְגִּין, בַּהְרָם וְגִיו, אָמְרוּ:

אֲנַחְנוּ הַקְּטַנִּים, בְּלִי פְּקֻדָּתְךָ / לֹא נַעֲשֶׂה צַעַד אֶחָד בָּאָרֶץ.' [50]

אַחַר־כֵּן נִפְגְּשׁוּ לְבֵין עַצְמָם, / וְשׂוֹחֲחוּ עַל הָעוֹמֵד לִקְרוֹת.

הֵשִׂיחוּ לְבָבָם וְכֹה אָמְרוּ: / 'מַה פֶּגַע לָנוּ הַגּוֹרָל הוֹעִיד?

אִם יִזָּכֵר הַשָּׁהּ בַּתָּכְנִיּוֹת, / אֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּשְׁתוֹתוֹ שֵׁכָר,¹⁷⁵

יָבוֹא עָלֵינוּ כִּלָּיוֹן חָרוּץ, / אִירָן תִּשֹּׁם בְּאֵין יְבוּל וָמָיִם.

גַ’מְשִׁיד מָלַךְ בְּכֶתֶר וּבְחוֹתָם, / הִקְשִׁיבוּ לוֹ צִפּוֹר, פֵיָה וָדִיו, [55]

וְלֹא הִזְכִּיר מָזַנְדַּרָן אַף פַּעַם, / נִמְנַע מִקְּרֹא תִּגָּר עַל הַדִּיוִים.

גַּם פַרִידוּן, שָׁהּ תּוּשִׁיָּה וָדַעַת, / לֹא הֶעֱלָה רַעְיוֹן זֶה עַל לִבּוֹ.

הֵן לוּ נִתַּן הָיָה לְהַשִּׂיגוֹ / בְּמַעֲשִׂים, בְּשֵׁם אוֹ בְּאוֹצָר,

כְּבָר מַנוּצִ’הְר עָשָׂהוּ לְפָנֵינוּ, / וְלֹא רִסֵּן מִשְׁאֶלֶת לְבָבוֹ.

הָבָה נִמְצָא תְּרוּפָה אֵיךְ לְהָסִיר / מֵעַל אִירָן אֶת הָרָעָה הַזֹּאת.' [60]

נָשָׂא דְּבָרוֹ אָז טוּס וְכֹה אָמַר: / 'שָׂרִים אַמִּיצֵי־לֵב יוֹדְעֵי־קְרָבוֹת! [v.319]

תְּרוּפָה אַחַת עֲדַיִן לֹא הִזְכַּרְנוּ, / קָשָׁה אֵינֶנָּה, הָבָה נְנַסֶּנָּה.

רוֹכֵב־גְּמַלִּים מָהִיר נִשְׁלַח אֶל זָל, / נִדְרשׁ כִּי בּוֹא יָבוֹא מִיָּד, לֵאמֹר:

“רֹאשְׁךָ אִם מְזֹהָם, אַל תַּחְפְּפֶנּוּ; / אַמֵּץ מֹחֶךָ וְהַרְאֵה פָּנֶיךָ.”

אוּלַי יֵאוֹת בֶּן־סָם, וַעֲצָתֵנוּ / בִּפְנֵי הַשָּׁהּ עִקֵּשׁ־הַלֵּב יַצִּיעַ. [65]

יֹאמַר לוֹ: “אַהְרַמַן יָזַם כָּל זֹאת, / אַל תִּכָּנֵס בְּשַׁעַר הַדִּיוִים!”

אוּלַי יָשׁוּב מִתָּכְנִיתוֹ, וָלֹא — / הַקֵּץ לַעֲלִיּוֹת וְלִירִידוֹת.'

שָׁקְלוּ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ הַהַצָּעָה, / וְצִיר, רוֹכֵב בִּכְרָה קַלָּה, הֵרִיצוּ.

הָרָץ עָשָׂה הַדֶּרֶךְ אֶל נִימְרוּז. / כְּהַגִּיעוֹ אֶל זָל, מְאוֹר־תֵּבֵל,

מָסַר לוֹ מַלְאֲכוּת אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם, / לֵאמֹר: 'דַּסְתָּן בֶּן־סָם, אִישׁ־שֵׁם רָם־יַחַשׂ! [70]

מִקְרֶה מוּזָר קָרָנוּ, אֵין דּוֹמֶה לוֹ, / אֲשֶׁר הוּא נַעֲלֶה מִבִּינָתֵנוּ;

אִם לֹא תַּחְגֹּר אַבְנֵט וְלֹא תָּבוֹא, / לֹא יִשָּׁאֵר פֹּה אִישׁ, שָׂדֶה, אוֹ בַּיִת.

בְּלֵב הַשָּׁהּ עָלָה רַעְיוֹן מוּזָר, / אֵין זֹאת כִּי אַהְרַמַן יָזַם הַפֶּגַע.

בְּעשֶׁר אֲבוֹתָיו, אֲשֶׁר נִצְבַּר / עַד הֵנָּה בְּעָמָל כֹּה רַב, לֹא דַּי לוֹ,

אוֹצָר בְּלֹא־עָמָל עִם לְבָבוֹ, / אֶל כֵּס מָזַנְדַּרָן נוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ. [75]

אַל תִּתְעַכֵּב לְהִתְגָּרֵד בָּרֹאשׁ, / פֶּן הוּא עַד כֹּה וָכֹה יֵצֵא לַדֶּרֶךְ,

וְהֶעָמָל, אֲשֶׁר נָשָׂאתָ בּוֹ, / כְּחָגְרְךָ מָתְנֶיךָ עִם רֻסְתַּם

כַּאֲרָיוֹת הָרְעֵבִים לַטֶּרֶף, / לְמַעַן כַּי־קֻבָּד, יַפְקִיר לָרוּחַ. [v.320]

עַתָּה הַכֹּל רַק רוּחַ לְפָנָיו. / הַשָּׁהַנְשָׁהּ שׁוֹגֶה בְּדִמְיוֹנוֹת.'

כִּשְׁמֹעַ זָל, כִּי עֵץ־אִירָן הַגֵּא / עָלָיו קְמֵלִים, קָדַר עָלָיו הַיּוֹם [80]

וְכֹה אָמַר: 'כָּוֻס־כַּי קְשֵׁה־הָעֹרֶף / בְּקֹר וּבְחֹם עֲדַיִן לֹא נֻסָּה.

יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הָרָם בְּנַחַת, / עָלָיו חָגִים יָרֵחַ וְחַמָּה.

זֵכֶר חַרְבּוֹ, בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבָד, / מַרְעִיד לְבַב כָּל נַעַר וְזָקֵן –

הֲתִתְפַּלֵּא אִם הוּא יַכְבִּיד אָזְנוֹ? / הֲלֹא אִם לֹא יֵאוֹת לִי, אֶפָּגַע.

מִצַּד שֵׁנִי, אִם רֹאשׁ אָקֵל בָּזֶה, / דַּעְתִּי אַסִּיחַ מֵהַסַּכָּנָה, [85]

בּוֹרֵא־עוֹלָם לֹא יְנַקֵּנִי נֵצַח, / גַּם לֹא הַשָּׁהּ וְגִבּוֹרֵי אִירָן.

אֵצֵא אֵפוֹא, אַצִּיעַ עֲצָתִי. / אִם בְּקוֹלִי יִשְׁמַע כָּוֻס, אַשְׁרָיו,

אַךְ אִם יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ, פְּתוּחָה הַדֶּרֶךְ. / רֻסְתַּם עִם הַצָּבָא יוֹחִיל לִי פֹּה.'

לֵיל שִׁמּוּרִים הָיָה לוֹ זֶה הַלַּיְלָה. / וְכַאֲשֶׁר גִּלָּה כִּתְרוֹ הַשֶּׁמֶשׁ,

חָגַר מָתְנָיו וְיַחַד עִם גְּדוֹלָיו / שָׂם פְּעָמָיו אֶל פָּרְס, מוֹשַׁב הַשָּׁהּ. [90]

עַל דְּבַר צֵאתוֹ שָׁמְעוּ הַגִּבּוֹרִים / גּוּדַרְז וְטוּס, בַּהְרָם, גֻּרְגִּין וָגִיו,

לֵאמֹר: ‘דַּסְתָּן מַגִּיעַ לְאִירָן, / וּכְבָר הַדֶּגֶל מִתְנוֹפֵף בָּאֹפֶק.’

מִיָּד חָבְשׁוּ אֶת קוֹבְעֵיהֶם־הָדָר / וְאָצוּ לְקַבֵּל פְּנֵי הָאוֹרֵחַ.

כְּהִתְקָרֵב דַּסְתָּן בֶּן־סָם דַּיּוֹ, / צָנְחוּּ מִסּוּסֵיהֶם לָאֲדָמָה,

בֵּרְכוּ בּוֹאוֹ, וּבְלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ / נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם אֶל כַּי־כָּוֻס. [95]

אָמַר בַּדֶּרֶךְ טוּס: 'גִּבּוֹר אָצִיל! / בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה הִרְחַבְתָּ צַעַד.

לְמַעֲנֵנוּ, נִכְבַּדֵּי אִירָן, / בִּמְקוֹם מָנוֹחַ טֹרַח־רַב בָּחַרְתָּ. [v.321]

כֻּלָּנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת טוֹבָתְךָ, / וּמִתְגָּאִים בְּזֹהַר נִזְרְךָ.'

לַמְפַקְּדִים בְּמַעֲנֶה שָׂח זָל: / 'הָאִישׁ אֲשֶׁר שְׁחָקוּהו הַשָּׁנִים,

אִם בְּחָכְמַת זְקֵנִים יַשְׁלִים דַּרְכּוֹ, / יִרְאֶה בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו. [100]

אַל־נָא נִמְנַע מִמֶּנּוּ עֲצָתֵנוּ, / כִּי סַם־חַיִּים הִיא לַנִּבְעָר מִדַּעַת.

אִם מֵעֵצָה טוֹבָה יַפְנֶה פָּנִים, / הַחֲרָטָה תִּהְיֶה מְנָת חֶלְקוֹ.'

עָנוּ בְּקוֹל שָׂרָיו: ‘אִתְּךָ אֲנַחְנוּ! / בַּעֲצָתְךָ נֵלֵךְ עַד קְצֵה תֵּבֵל.’

כֻּלָּם, לֵבָב אֶחָד, יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, / אֶל הַכִּסֵּא הָרָם וְאֶל הַמֶּלֶךְ.

זאל מביא עצתו לכּאוס

דַּסְתָּן רָכַב בָּרֹאשׁ, וְאַחֲרָיו / גְּדוֹלֵי אִירָן בְּאַבְנְטֵי־זָהָב. [105]

כִּרְאוֹת דַּסְתָּן בֶּן־סָם אֶת כַּי־כָּוֻס, / נִשְׁעָן עַל מוֹשָׁבוֹ בְּלֵב שָׂמֵחַ,

פָּרַשׂ כַּפָּיו, הוֹרִיד רֹאשׁוֹ הַגֵּא, / נִגַּשׁ אֶל כֵּס־הַמֶּלֶךְ הַנִּשָּׂא

וְכֹה אָמַר: 'אֲדוֹן הָאֲרָצוֹת, / מֶלֶךְ גָּדוֹל מִכָּל הַמְּלָכִים!

כִּסֵּא וָכֶתֶר לֹא רָאוּ כָּמוֹךָ, / וְלֹא שָׁמְעוּ עַל כְּמוֹתְךָ שָׁמַיִם.

אשֶׁר וְנִצָּחוֹן יִהְיוּ חֶלְקְךָ, / יִמְלָא לִבְּךָ חָכְמָה, רֹאשְׁךָ – מִשְׁפָּט.' [110]

הַכַּי קִבֵּל אֶת זָל בְּרֹב כָּבוֹד, / וְהוֹשִׁיבוֹ עַל הַכִּסֵּא מוּלוֹ,

שָׁאַל אֶת פִּיו לְטֹרַח הַמַּסָּע, / לִשְׁלוֹם קְצִינָיו וְתַּהַמְתַּן הַגֵּא. [v.322]

עָנָה דַּסְתָּן לַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר: / 'חֲיֵה בְּאשֶׁר, מֶלֶךְ מְנַצֵּחַ!

בְּגוֹרָלְךָ אָשְׁרֵנוּ וְאוֹרֵנוּ, / בְּזֹהַר כִּסְאֲךָ גַּאֲוָתֵנוּ.'

אַחַר נוּחוֹ מְעַט נָשָׂא דְּבָרוֹ, / וּדְרוֹר קָרָא לְרַחֲשֵׁי לִבּוֹ: [115]

'אַי, פָּדִשָׁהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי־בָהּ! / לְךָ יָאִים כִּסֵּא־מַלְכוּת וָכֶתֶר.

שָׁמַעְתִּי חֲדָשָׁה כִּבְדַת מִשְׁקָל: / מָזַנְדַּרָן הִיא מְגַמַּת פָּנֶיךָ!

הָיוּ כְּבָר לְפָנֶיךָ מְלָכִים, / אוּלָם בְּדֶרֶךְ זוֹ אִישׁ לֹא בָּחַר. [v.323]

עָלַי, הַשָּׂב, עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, / רַבּוֹת שָׁמַיִם סָבְבוּ הָאָרֶץ.

שָׁהּ מַנוּצִ’הְר עָזַב אֶת הָעוֹלָם, / וְאוֹצָרוֹת וְאַרְמוֹנוֹת הִשְׁאִיר. [120]

עָשׂוּ כֵּן זַוּ, נַוּדַֹר וְכַּי־קֻבָּד; / שָׂרֵי־צָבָא הַרְבֵּה בִּזִכְרוֹנֵנוּ,

אֲשֶׁר אַלּוֹת כְּבֵדוֹת בְּכַפֵּיהֶם – / מָזַנְדַּרָן לֹא הֶעֱלוּ עַל לֵב.

מוֹשֶׁבֶת הַדִּיוִים וְהַקּוֹסְמִים הִיא, / כּוֹבְלִים הֵם בִּקְמֵיעוֹת וּבִכְשָׁפִים,

וְלֹא נִמְצָא מַתִּיר אֱסוּרֵיהֶם – / הַאֲנָשִׁים וְהוֹן תַּפְקִיר לָרוּחַ?

אוֹתָם, מַלְכִּי, בַּחֶרֶב לֹא תַּכְרִיעַ, / וְלֹא תַּשִּׂיג בְּעשֶׁר וּבְמַדָּע. [125]

לֹא כְּבוֹד־מַלְכוּת הוּא זֶה לָבוֹא לְשָׁם / וְאַף לֹא הַמַּחֲשָׁבָה לָלֶכֶת.

אַל תֶּחֱצֶה עִם צְבָאֲךָ גְּבוּלָם, / אֵין שָׁהּ אֲשֶׁר חָשַׁב זֹאת לְנָכוֹן.

אָמְנָם קוֹדְמֶיךָ לֹא גָּדְלוּ כָּמוֹךָ, / אֲבָל עַבְדֵי יַזְדָּן הָיוּ גַּם הֵם.

בְּדַם שָׂרִים וְאַנְשֵׁי־שֵׁם רַבִּים / אַל תְּגַדֵּל אִילָן לְמוֹתָרוֹת.

עָלֵהוּ וּפִרְיוֹ קְלָלָה בָּהֶם, / וְלֹא מָסֹרֶת־מְלָכִים מֵאָז.' [130]

הֵשִׁיב כָּוֻס לְזָל וְכֹה אָמַר: / "דַּאֲגָתְךָ אָמְנָם הִיא לְרוּחִי,

אֲבָל אֲנִי עוֹלֶה עַל פַרִידוּן / וְגַ’ם בְּזֹהַר, הוֹן וּבִגְבוּרָה,

וְגַם עַל מַנוּצִ’הְר וְכַּי־קֻבָּד, / אֲשֶׁר מָזַנְדַּרָן אַף לֹא הִזְכִּירוּ.

צְבָאִי, לִבִּי וְאוֹצָרִי גְּדוֹלִים / יוֹתֵר, וְהָעוֹלָם – תַּחַת חַרְבִּי.

בְּחַרְבְּךָ אֶת הָעוֹלָם הִבְקַעְתָּ, / מַדּוּעַ כֵּן לֹא אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי? [135]

אֵלֵךְ, מָזַנְדַּרָן אֶלְכֹּד בְּרֶשֶׁת, / וּכְבוֹד חַרְבִּי וּשְׁמִי אַגְדִּיל בָּאָרֶץ.

אָשִׂים מַשְׂאֵת עָלֶיהָ וּמִסִּים, / אוֹ לֹא אוֹתִיר פָּלִיט וָזֵכֶר בָּהּ.

דִּיוִים גַּם מְכַשְּׁפִים יוֹשְׁבִים בַּחֶבֶל. / נִבְזִים הֵם, בְּנֵי בְּלִיַּעַל בְּעֵינַי, [v.324]

וְעוֹד מְעַט תִּשְׁמַע הַחֲדָשָׁה, / כִּי מֵאָרְחָם וּמֵרִבְעָם נִפְטַרְנוּ.

אַתָּה וְתַּהַמְתַּן שׁוֹמְרֵי אִירָן / תִּהְיוּ בְּהֵעָדְרִי. חִזְקוּ וְעוּרוּ. [140]

בּוֹרֵא־עוֹלָם יָחוּשׁ לְעֶזְרָתִי, / וּמֶלֶךְ הַדִּיוִים יִהְיֶה צֵידִי.

אִם לֹא תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה / לֹא תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הַכִּסֵּא.'

כִּשְׁמֹעַ זָל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, / מָצָא בָּהֶם אַךְ תֹּהוּ וְאָמַר:

'אַתָּה הַשָּׁהּ, וְאָנוּ עֲבָדֶיךָ, / הַמְּסוּרִים לְךָ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ.

אִם צֶדֶק תְּדַבֵּר וְאִם דְּבַר־אָוֶן, / בִּפְקֻדָּתְךָ נֵלֵךְ וּבָהּ נִנְשֹׁם, [145]

אוּלָם בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי רָחַצְתִּי, / אֲשֶׁר עִם לְבָבִי הִנֵּה הֵשַׂחְתִּי.

גּוּפְךָ לִפְדוֹת מִמָּוֶת לֹא תוּכַל, / עֵינֵי גּוֹרָל בְּמַחַט לֹא תִּתְפֹּר,

וּמֵרָעָב לֹא תִּגָּמֵל בְּצוֹם – / גַּם גִּבּוֹרִים אֵינָם חָפְשִׁים מֵאֵלֶּה.

וּמִי יִתֵּן תָּאִיר פָּנִים הָאָרֶץ, / וַעֲצָתִי לְךָ אַךְ לְמוֹתָר:

לִבְּךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ לֹא יַכֶּךָּ, / יַזְהִיר תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה וּבְצֶדֶק. [150]

מַהֵר נִפְרַד דַּסְתָּן מִכַּי־כָּוֻס, / רוּחוֹ סָרָה, כִּי הִתְפַּתָּה לָבוֹא.

יָצָא מֵעִם הַשָּׁהּ בְּלֵב כָּבֵד, / חָשְׁכוּ חַמָּה וָסַהַר בְּעֵינָיו.

אִתּוֹ יָצְאוּ שָׂרָיו הַנּוֹעָזִים, / כְּמוֹ גּוּדַרְז וְטוּס, בַּהְרָם וָגִיו.

לְזָל הִבִּיעַ גִּיו: 'מֵאֱלֹהִים, / מוֹרֵה־דַּרְכֵּנוּ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי

לִמְצֹא מָקוֹם אֲשֶׁר לְכַּי־כָּוֻס / אֵין יָד בּוֹ, כִּי הוּא לְמוֹרַת רוּחִי. [155]

אַל־נָא תֵּדַע קִנְאָה, מַחְסוֹר וָמָוֶת, / תִּהְיֶה יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיִבְךָ.

בְּכָל מָקוֹם, אֲשֶׁר אֵלָיו הִגַּעְנוּ, / שָׁמַעְנוּ בְּשִׂמְחָה תְּהִלָּתְךָ. [v.325]

אַחַר יַזְדָּן, בּוֹרֵא־הָעוֹלָמוֹת, / אַתָּה תִּקְוַת אִירָן וְתוֹשָׁבֶיהָ.

אַתָּה נָשָׂאתָ בֶּעָמָל הָרַב, / וְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה קָשָׁה עָבַרְתָּ.'

נִרְגָּשׁ חִבֵּק אֶת מְלַוָּיו דַּסְתָּן, / וְהִתְכּוֹנֵן לַדֶּרֶךְ אֶל סִיסְתָּן. [160]

כּאוס יוצא למאזנדראן

אַחַר צֵאת זָלִזַר אֶת הַבִּירָה, / נָשָׂא רַגְלָיו עִם גִּבּוֹרָיו זָבֻּלָּה.

צִוָּה כָּוֻס אֶת טוּס וְאֶת גּוּדַרְז / עֲרֹךְ צְבָאָם לִקְרַאת מָזַנְדַּרָן.

כְּאוֹר הַבֹּקֶר, יַחַד עִם כָּוֻס, / הֵרִימוּ רָאשֵׁיהֶם לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

בִּידֵי מִילָד הִפְקִיד הַשָּׁהּ אִירָן, / מַפְתֵּחַ הֶחָצֵר וְהַחוֹתָם,

וְכֹה אָמַר: 'אִם הָאוֹיֵב יוֹפִיעַ, / אַל תְּמַהֵר לִשְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ. [165]

בְּעֵת צָרָה פְּנֵה אֶל רֻסְתַּם וָזָל, / גַּב־הַצָּבָא הֵם וַהֲדַר־הַכֵּס.'

לְמָחֳרַת הַיּוֹם לְקוֹל תֻּפִּים / הִסִּיעוּ אֶת צְבָאָם גּוּדַרְז וְטוּס.

כָּוֻס, מְאוֹר־אִירָן, הָלַךְ בָּרֹאשׁ, / כִּסְאוֹ הִצִּיב לִפְנֵי הַר אִסְפַּרוּז,

מָקוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא מֵצִיק הַשֶּׁמֶשׁ, / בָּחַר לָנוּחַ וְלִישֹׁן בַּלַּיְלָה.

בְּמִשְׁכְּנוֹת דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן / אֵימָה גְּדוֹלָה נָפְלָה עַל יוֹשְׁבֵיהֶם. [170]

הַשָּׁהּ פָּרַשׂ אֲרִיג־רִקְמָה רָחָב, / נִיחוֹחַ־יַיִן טוֹב מִלֵּא אֶת הָאֲוִיר.

כָּל הַפַּהְלַוָנִים הַנִּכְבָּדִים / יָשְׁבוּ לְיַד כִּסֵּא הַשָּׁהַנְשָׁהּ, [v.326]

בִּלּוּ בַּנְּעִימִים שְׁעוֹת הַלַּיְלָה. / כַּהֲקִיצָם לְמָחֳרַת הַיּוֹם,

שׁוּב נֶאֶסְפוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכַּי / חוֹגְרֵי מָתְנַיִם וְחוֹבְשֵׁי קְסָדוֹת.

הַשַּׁהְרְיָר פָּנָה אֶל גִּיו וְשָׂח: / 'אַלְפַּיִם אִישׁ רְאֵה בְּלוֹחֲמֵינוּ, [175]

אֲשֶׁר נָכוֹנוּ בְּאַלּוֹת כְּבֵדוֹת / לַבְקִיעַ דֶּרֶךְ בְּמָזַנְדַּרָן.

זָקֵן וָנַעַר אִם תִּמְצָא בַּדֶּרֶךְ, / אַל תְּחַיֶּה בָּהֶם כָּל נְשָׁמָה.

מְקוֹם מוֹשָׁב אֲשֶׁר תִּרְאֶה, שָׂרְפֵהוּ, / הֲפֹךְ אֶת אוֹר־יוֹמָם לַאֲפֵלָה.

בְּטֶרֶם לַדִּיוִים הַחֲדָשָׁה / תַּגִּיעַ, תְּטֹהַר מֵהֶם הָאָרֶץ.'

חָגַר מָתְנַיִם גִּיו, וּמִצְּבָאוֹ / בָּחַר אַלְפַּיִם לוֹחֲמִים טוֹבִים, [180]

וְאֶל מָזַנְדַּרָן נָשָׂא רַגְלָיו, / מַמְטִיר בְּאַלָּתוֹ, מַכֶּה בַּחֶרֶב.

נָשִׁים, זְקֵנִים תּוֹמְכֵי־מַטֶּה – / כֻּלָּם אָכְלָה הַחֶרֶב הַנּוֹקֶמֶת.

בָּזַז עָרִים, שָׂרַף מְגוּרֵיהֶם, / בִּמְקוֹם תְּרוּפָה הִשְׁקָם קֻבַּעַת רַעַל.

מָצָא גַּן־עֵדֶן בְּדַרְכּוֹ וְעִיר בּוֹ: / הָעִיר מָלְאָה בְּמַנְעֲמֵי תֵּבֵל.

בְּכָל רְחוֹב וּבַיִת עֲבָדִים / פָּגַשׁ עִם עֲנָקִים וַעֲגִילִים, [185]

וּבִשְׁפָחוֹת עִם נְזָרִים לָרֹאשׁ, / עִם פְּנֵי־יָרֵחַ מְאִירֵי עֵינַיִם.

הָעשֶׁר הִתְגּוֹלֵל בְּרֹאשׁ חוּצוֹת, / פֹּה אֲבָנִים טוֹבוֹת, שָׁם פָּז וָכֶסֶף.

הַבְּהֵמָה סוֹבֶבֶת בְּלִי מְחִיר, / אָכֵן תֹּאמַר: ‘אַךְ עֵדֶן הַמָּקוֹם!’

הַיְדִיעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה / הַמְבֹרָךְ הִגִּיעָה אֶל כָּוֻס,

אָמַר: 'בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר גִּלָּה: / "מָזַנְדַּרָן בַּת־זוּג נָאָה לָעֵדֶן, [190] [v.327]

וְהִיא מִקְדָּשׁ לֶאֱלִילוֹת הַזִּיו,/ הָעֲדוּיוֹת זֵרֵי־וְרָדִים וָמֶשִׁי.

יְפוֹת־הַתֹּאַר, מְשׁוּחוֹת פְּנֵיהֶן / בִּידֵי רִצְֹוָן בְּפֶרַח הָרִמּוֹן."'

הָאִירָנִים עָשׂוּ שַׁמּוֹת, וְרַק / מִקֵּץ שִׁבְעָה יָמִים חָדְלוּ מֵהֶרֶס.

כִּשְׁמֹעַ זֹאת עוֹצֵר מָזַנְדַּרָן, / דָּוָה לִבּוֹ, רֹאשׁוֹ כָּבַד עָלָיו.

מִבֵּין דִּיוָיו בָּא לְפָנָיו סַנְגֶ’ה, / אֲשֶׁר עָגְמָה עָלָיו נַפְשׁוֹ מְאֹד. [195]

פָּנָה אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: מַהֲרָה/ אֶל דִּיו סַפִּיד כָּרוּחַ הַסּוֹבֶבֶת,¹⁷⁶

אֱמֹר לוֹ: "לְמָזַנְדַּרָן פָּלַשׁ / צָבָא כָּבֵד מֵעֵבֶר גְּבוּל אִירָן.

עָרֵי מָזַנְדַּרָן הִבְעִיר בָּאֵשׁ, / אֵשׁ הַנָּקָם הֵפִיחַ מֵחָדָשׁ.

כָּוֻס, כּוֹבֵשׁ הָאָרֶץ, מַנְהִיגָם, / עִם לוֹחֲמִים הִגִּיעַ צְעִירִים.

אִם לֹא תָּבוֹא מִיָּד לְעֶזְרָתֵנוּ, / לֹא יִשָּׁאֵר אִישׁ חַי בִּמְדִינָתֵנוּ."' [200]

כִּשְׁמֹעַ דְּבַר הַמַּלְאֲכוּת סַנְגֶ’ה, / יָצָא מַהֵר כְּרוּחַ אֶל הַדִּיו.

כְּהִתְיַצְּבוֹ לִפְנֵי גְּאֵה־הָרֹאשׁ, / סִפֵּר לוֹ דְּבַר הַמַּלְאֲכוּת כְּמוֹ.

תְּשׁוּבַת הַדִּיו לְבֶן־הַגֵּו הָיְתָה: / 'מִמַּזָּלְךָ הַטּוֹב אַל תִּוָּאֵשׁ,

הִנֵּה אָבוֹאָה עִם צָבָא כָּבֵד, / וַאֲגַדַּע רַגְלָיו מֵאַדְמָתֵנוּ.'

אָמַר וְקָם מִמּוֹשָׁבוֹ כְּהַר, / רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ עַד מְרוֹם שָׁמַיִם. [205]

בָּא לַיְלָה, עָב כִּסָּה אֶת צְבָא אִירָן, / וּפְנֵי עוֹלָם הִשְׁחִירוּ כְּכוּשִׁי. [v.328]

תֹּאמַר: 'אֶת הָעוֹלָם צִפָּה יַם־זֶפֶת, / פָּנָה זִיווֹ וּמְאוֹרוֹ נֶעְלַם.

הַדִּיו פָּרַשׂ עַל רָאשֵׁיהֶם עָשָׁן, / וְעֵינֵיהֶם הִכָּה בְּסַנְוֵרִים. [v.329]

הִמְטִיר בְּרַד אֲבָנִים וַחֲנִיתוֹת, / וּצְבָא אִירָן נָפוֹץ לַעֲבָרִים.

מֵהֶם לֹא מְעַטִּים, בְּלֵב נִשְׁבָּר / מִשִּׁגְעוֹנוֹת כָּוֻס, חָזְרוּ אִירָנָה. [210]

עָבַר הַלַּיְלָה וְעָלָה הַיּוֹם, / וְטֶרֶם נִפְקְחוּ עֵינֵי הַשָּׁהּ.

עִוְרִים הָיוּ מַרְבִּית הַלּוֹחֲמִים, / וְהַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ זָעָמוּ.

צְבָאוֹ נִשְׁבָּה וְאוֹצָרוֹ בּוֹזַז, / מַזַּל־הַמֶּלֶךְ נָס לֵיחוֹ מִזֹּקֶן.

הַמַּעֲשֶׂה אַל יִשָּׁכַח חָלִילָה, / אֲשֶׁר קָרָה הוּא פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא.

כִּרְאוֹת כָּוֻס אֶת הַתְּבוּסָה, אָמַר: / 'יוֹעֵץ נָבוֹן יָקָר מִכָּל אוֹצָר. [215]

חֲבָל כִּי לֹא שָׁמַעְתִּי בַּעֲצַת / דַּסְתָּן, וּבִשְׁרִירוּת לִבִּי הָלַכְתִּי.'

שִׁבְעָה יָמִים חָלְפוּ בְּעִנּוּיִים, / עֵינָיו לִרְאוֹת לֹא נִפְקְחוּ עֲדֶנָּה,

וּבַשְּׁמִינִי הִרְעִים עָלָיו הַדִּיו / לֵאמֹר: 'אַי, שָׁהּ־אֵין־פְּרִי כָּעֲרָבָה!

לִהְיוֹת אָבִיתָ מֶלֶךְ עַל הַכֹּל, / חָשַׁקְתָּ בְּמִרְעֵה מָזַנְדַּרָן.

חָשַׁבְתָּ: כֹּחֲךָ כְּכֹחַ פִּיל, / לֹא תִּכָּנַע לְאִישׁ לְעוֹלָמִים. [220]

לְכֵס אִירָן “דַּיֵּנִי” לֹא אָמַרְתָּ, / וְהַחָכְמָה בְּדֶרֶךְ זוֹ בִּזִּיתָ.

הַרְבֵּה שְׁבוּיִים לָקַחְתָּ בְּאַרְצֵנוּ, / הַרְבֵּה הָרַגְתָּ בְּאַלָּה כְּבֵדָה.

אוּלַי עָלַי עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְתָּ, / חֵרֵשׁ יָשַׁבְתָּ עַל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ. [v.330]

עַתָּה הִנֵּה תּוֹצְאוֹת מַאֲוָיֶיךָ, / אַתָּה אוֹכֵל אֶת פְּרִי מַעֲלָלֶיךָ.'

מֵהַדִּיוִים, הָאָמָּנִים בַּחֶרֶב, / בָּחַר אַנְשֵׁי־צָבָא שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף, [225]

וְהִפְקִידָם לִשְׁמֹר עַל הַשְּׁבוּיִים, / אוֹתָם הִשְׁפִּילוּ וְדִכְּאוּ בְּלִי־חוּס.

צֵידָה הִקְצִיב לָהֶם – אֵיפַת רָזוֹן / קְטַנָּה, לְחַיּוֹתָם מִיּוֹם לְיוֹם,

בְּעוֹד אוֹצְרוֹת הַשָּׁהּ וְהַצָּבָא, / כְּתָרִים, כִּסְאוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת

מִכָּל אֲשֶׁר מָצָא, הַכֹּל בַּכֹּל, / מָסַר לִידֵי מַצְבִּיא מָזַנְדַּרָן,

אַרְזַ’נְג, וְשָׂח: 'קַח אֵלֶּה אֶל הַשָּׁהּ, / אֱמֹר: "בְּאַהְרִימַן אַל דֹּפִי עוֹד. [230]

עָשִׂיתִי כָּל אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ מֶנִּי: / אֶת בְּנֵי־אִירָן דִּכֵּאתִי עַד עָפָר.

מַלְכָּם הַגֵּא וְכָל אֲצִילֵיהֶם / אוֹר שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לֹא יִרְאוּ עוֹד.

בְּהֶרֶג לֹא אִיַּמְתִּי, לְלַמְּדוֹ / לַבְחִין בֵּין שְׁמֵי־מָרוֹם לְבוֹר עָמֹק.

בַּאֲנָחוֹת וּבְמִסְכֵּנוּת יֶחְכַּם, / אוּלָם אִישׁ לֹא יַטֶּה אֵלָיו עוֹד אֹזֶן."'

אַרְזַ’נְג, אַחַר שָׁמְעוֹ נְאוּם הַדִּיו, / שָׂם פְּעָמָיו אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, [235] [v.331]

וְעִמָּדוֹ צְבָאוֹ וְהַכְּבֻדָּה, / שְׁבוּיִים לָרֹב, סוּסִים בְּאֻכְּפֵיהֶם.

דִּיו סַפִּיד, כְּתֹם הַמְּלָאכָה, / יָצָא אֶל מְעוֹנוֹ מַזְהִיר כַּשֶּׁמֶשׁ.

כָּוֻס בִּשְׁבִי מָזַנְדַּרָן יָשַׁב/ וְשָׂח: ‘אֲשֶׁר קָרָה – בִּי הָאָשָׁם.’

מלאכות כּי־כּאוס לזאל ולרוסתּם

הַשָּׁהּ כָּוֻס, לִבּוֹ דָּוֶה עָלָיו, / הֵרִיץ לוֹחֵם מָהִיר כְּמוֹ צִפּוֹר,

עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ זָבֻּלָּה אֶל דַּסְתָּן, / דּוֹהֵר כְּמוֹ עָשָׁן, וּבְפִיו לֵאמֹר: [240]

'רְאֵה, מַה מַּזָּלִי הָרַע עוֹלֵל לִי: / רֹאשִׁי, כִּסֵא וָכֶתֶר – בְּעָפָר!

צְבָאִי הַמְהֻלָּל וְאוֹצָרִי, / הָעֲרוּכִים כְּמוֹ וְרָדִים בַּגַּן,

כֻּלּוֹ מָסְרוּ שָׁמַיִם לַדִּיוִים; / תֹּאמַר: “הַכֹּל בַּכֹּל נָשָׂא הָרוּחַ.”

כָּהוּ עֵינַי וְגוֹרָלִי סְחַרְחַר, / וַהֲפוּכִים הַכֶּתֶר וְהַכֵּס.

אֲנִי אָחוּז בְּצִפָּרְנֵי הַדִּיו, / וּמִגּוּפִי עוֹקֵר הוּא נִשְׁמָתִי. [245]

אֲנִי נִזְכָּר כָּעֵת בַּעֲצָתְךָ, / וּמִכְּבֵדִי עוֹלוֹת אַנְחוֹת־קָרָה.

בְּאִוַּלְתִּי אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי, / וְהַצָּרָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא.

אִם לֹא תַּחְגֹּר מָתְנֶיךָ לְחַלְּצֵנִי, / יֹאבַד הַכֹּל, הָרֶוַח וְהַקֶּרֶן!'

הָרָץ עָזַב מָזַנְדַּרָן מַהֵר, / כְּמוֹ צִפּוֹר־כָּנָף וּכְמוֹ עָשָׁן.

כְּהַגִּיעוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא דַּסְתָּן, / סִפֵּר אֲשֶׁר רָאָה וְגַם שָׁמַע. [250]

כִּשְׁמֹעַ זָל הַחֲדָשׁוֹת, פָּקַע / עוֹרוֹ, אַךְ לֹא גִּלָּה מִזֶּה לְאִישׁ.

בְּדִמְיוֹנוֹ תֵּאֵר אֶת הַצָּרוֹת, / אֲשֶׁר עוֹמְדוֹת לָבוֹא עוֹד עַל הַשָּׁהּ, [v.332]

וְאֶל רֻסְתַּם אָמַר דַּסְתָּן בֶּן־סָם: / 'אִם בַּנָּדָן הַחֶרֶב – קִצְרַת־יָד הִיא.

לֹא עוֹד שַׁעֲשׁוּעִים וְיַיִן לָנוּ, / נֵצֵא מִיָּד לְהַצָּלַת הַכֶּתֶר.

הַשָּׁהּ חוֹנֶה בְּהֶבֶל הַדְּרָקוֹן, / תְּלָאוֹת רַבּוֹת בִּפְנֵי הָאִירָנִים. [255]

לָכֵן, רֻסְתַּם, חֲבשׁ רַמָּכְךָ, / וּשְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ לִדְרשׁ נָקָם.

יַזְדָּן, הַמְפַרְנֵס וְזָן הַכֹּל, / הוּא בְּרָאֲךָ יָאֶה לַזְּמַן הַזֶּה.

נוֹלַדְתָּ לְמַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה, / לִי כְּבָר מָלְאוּ מָאתַיִם וְיוֹתֵר.

בְּפֹעַל זֶה, בְּהַצָּלַת הַשָּׁהּ, / שֵׁם תַּעֲשֶׂה לְךָ גָּדוֹל בָּאָרֶץ.

אַל בְּעַצְלוּת וּבִנְשִׁימָה אִטִּית / תִּגַּשׁ לִמְלֶאכֶת הַשָּׂטָן הַזֹּאת. [260]

עֲטֵה עָלֶיךָ אֶת עוֹר הַנָּמֵר, / וּמֵהָגוּת וּשְׁנָת נַעֵר רֹאשְׁךָ.

הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאָה אֶת כִּידוֹנְךָ, / הַאִם יִמְצָא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ?

אִם תִּלָּחֵם בְּיָם, יוּמַר לְדָם, / מִתְּרוּעָתְךָ הַר יֵהָפֵךְ מִישׁוֹר.

לֵךְ וְאַבֵּד תִּקְוַת הַשַּׂר אַרְזַ’נְג / וְדִיו־סַפִּיד, וְשִׂמְחָתָם הָפֵר.

רְעַץ צַוַּאר שָׁלִיט מָזַנְדַּרָן / וְשִׁדְרָתוֹ בְּאַלָּתְךָ כְּבֵדָה.' [265]

אָמַר רֻסְתַּם: ‘הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, / וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ עָלַי לָלֶכֶת.’ [v.333]

עָנָה לוֹ זָל אָבִיו וְכֹה אָמַר: / 'שְׁתַּיִם דְּרָכִים לְשָׁם, שְׁתֵּיהֶן קָשׁוֹת.

אַחַת, כָּוֻס הָלַךְ בָּהּ, אֲרֻכָּה, / וְהַשְּׁנִיָּה כְּמַהֲלַךְ שְׁבוּעַיִם,

בָּהּ אֲרָיוֹת, דִּיוִים וַעֲרָפֶל, / אֲשֶׁר יַכֶּה בְּסַנְוֵרִים עֵינֶיךָ.

בְּחַר בַּקְּרוֹבָה וּרְאֵה נִפְלְאוֹתֶיהָ, / כִּי עֶזְרָתְךָ תָּבוֹא מֵהַבּוֹרֵא. [270]

אָמְנָם הִיא מְעַיֶּפֶת, אַךְ קְצָרָה, / וְרַכְשׁ הַמְבֹרָךְ יִגְבַּר עָלֶיהָ.

אַפִּיל אֶת תְּחִנָּתִי לִפְנֵי יַזְדָּן / מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר,

כִּי שׁוּב אֶרְאֶה חָזְךָ וְצַוָּארְךָ, / אֶת אַלָּתְךָ, כַּפֶּיךָ וְרֹאשְׁךָ.

אַךְ אִם יַזְדָּן, אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, / הֶחְלִיט לִמְסֹר אוֹתְךָ לִידֵי הַדִּיו,

מִי אִישׁ יוּכַל אֶת הַדָּבָר לִמְנֹעַ? / כְּפִי אֲשֶׁר הוֹעִיד לְךָ, תִּחְיֶה. [275]

אָמְנָם לָנֶצַח לֹא יִחְיֶה אָדָם, / יִשְׁבֹּק חַיִּים גַּם מַאֲרִיךְ־יָמִים,

וְגַם אָדָם, אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שֵׁם, / יָבוֹא יוֹמוֹ לָמוּת, אַל תֵּעָצֵב.'

עָנָה רֻסְתַּם לְזָל וְכֹה אָמַר: / 'אֲנִי חוֹגֵר מָתְנַי לִפְקֻדָּתְךָ,

אַךְ מֵרָצוֹן לִצְעֹד לַגֵּיהִנּוֹם, / חָכְמַת זְקֵנִים וְנִכְבָּדִים אֵינֶנָּה.

רַק בֶּן־אָדָם, אֲשֶׁר תִּעֵב חַיִּים, / יָשִׂישׂ לָצֵאת לִקְרַאת אַרְיֵה טוֹרֵף. [280]

אֲנִי חוֹגֵר מָתְנַיִם וְיוֹצֵא, / אַךְ לְעֶזְרַת יַזְדָּן בִּלְבַד קִוִּיתִי.

אַקְרִיב עֲבוּר מַלְכֵּנוּ גּוּף וָנֶפֶשׁ, / וַאֲשַׁבֵּר קְמֵיעוֹת הַמְכַשְּׁפִים.

הָאִירָנִים אֲשֶׁר חַיִים עֲדֶנָּה, / אָשִׁיב אַבְנְטֵיהֶם לְמָתְנֵיהֶם.

לֹא יִוָּתְרוּ אַרְזַ’נְג וְדִיו־לָבָן / וְלֹא סַנְגֶ’ה, פּוּלָד־גַֹנְדִּי וָבִּיד.

נִשְׁבַּעְתִּי בָּאֶחָד וְאֵין בִּלְתּוֹ, / כִּי לֹא יָסִיר רֻסְתַּם רַגְלָיו מֵרַכְשׁ, [285] [v.334]

כָּל־עוֹד לֹא יִכָּבְלוּ יְדֵי אַרְזַ’נְג, / וְלֹא יוּבַל בְּחֶבֶל עַל צַוָּאר,

כָּל־עוֹד רַכְשׁ לֹא יַרְעִיד הָאֲדָמָה, / וְרֹאשׁ פּוּלָד לֹא יִתְגּוֹלֵל תַּחְתָּיו.'

רֻסְתַּם עָטָה שִׁרְיוֹן עוֹר־הַנָּמֵר, / וְזָל עָמַד לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו.

עַתָּה עָלָה עַל רַכְשׁ, סוּסוֹ־הַפִּיל, / בְּלֵב בּוֹטֵחַ וּבְפָנִים קוֹרְנוֹת.

אִמּוֹ הִגִּיעָה וְדוֹמְעוֹת עֵינֶיהָ, / דַּסְתָּן אַף הוּא בָּכָה מָרָה עַל בְּנוֹ. [290]

אָמְרָה הָאֵם, אֲשֶׁר לָהּ פְּנֵי יָרֵחַ, / אֶל בְּנָהּ רֻסְתַּם: 'אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ,

וְאֶת אִמְּךָ אַתָּה מַשְׁאִיר דּוֹאֶגֶת – / מַה מְקַוֶּה אַתָּה מֵאֱלֹהִים?'

עָנָה: 'אִמִּי, דּוֹרֶשֶׁת טוֹבָתִי! / לֹא בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הוֹלֵךְ רֻסְתַּם,

כִּי מִיַּזְדָּן הוּא וּמִמַּזָּלִי. / הַפְקִידִי אֶת חַיַּי בִּידֵי אֱלֹהַּ.'

לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ בָּא הָעָם, / כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם שֵׁנִית יִרְאֶנּוּ? [295]

הַזְּמַן חוֹלֵף מַהֵר, וְהֶחָכָם, / רִגְעֵי יְמֵי־חַיָּיו סוֹפֵר אֵינֶנּוּ.

אִם פֶּגַע רַע מְנוּחָתְךָ עָכַר, / מִמֶּנּוּ, דַּע, הָאָרֶץ תִּיף מָחָר.

שֶׁבַע עֲלִילוֹת רוּסְתַּם

עלילה ראשונה: רכש נלחם באריה

רֻסְתַּם, גִּבּוֹר נִימְרוּז, נִפְרַד מֵעִם / אָבִיו הַמְהֻלָּל, מְאוֹר הָאָרֶץ. [v.335]

מֶרְחַק יוֹמַיִם בִּימָמָה עָבַר, / בַּעֲשׂוֹתוֹ לֵילוֹת כְּמוֹ יָמִים.

מָנוֹחַ לֹא נָתַן לְרַכְשׁ סוּסוֹ / לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וּבְחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה. [300]

כְּהֵחָלְשׁוֹ מִצּוֹם וּמִיגִיעָה, / הִגִּיעַ לְמִישׁוֹר רוֹחֵשׁ פְּרָאִים¹⁷⁷.

רֻסְתַּם דִּרְבֵּן בְּקַרְסֻלָּיו אֶת רַכְשׁ, / וְזֶה הִשִּׂיג אֶת הֶעָרוֹד הַנָּס.

אֵין בְּהֵמָה אֲשֶׁר תָּנוּס מֵחֶבֶל / רֻסְתַּם וּמֵרַגְלֵי סוּסוֹ הַקַּל.

הַכְּפִיר¹⁷⁸ הִטִּיל אֶת עֲנִיבַת הַחֶבֶל / וְרֹאשׁ הָעַיִר הָאַמִּיץ הֵבִיא בָּהּ.

בְּעֹקֶץ חֵץ הִצִּית אֵשׁ בִּמְדוּרָה / מִדַּרְדָּרִים, קָנִים וַעֲנָפִים, [305]

וּבִשְׁאֵרִית כֹּחוֹ הֵכִין הָעַיִר, / וְעַל הָאֵשׁ צָלָהוּ לְאָכְלָה.

בְּשָׂרוֹ אָכַל וְעַצְמוֹתָיו הִשְׁלִיךְ. / הָעַיִר גַּם שֻׁלְחָן הָיָה, גַּם סִיר.

רֻסְתַּם פִּתַּח אֶת רֶסֶן רַמָּכוֹ, / וְשִׁחְרְרוֹ חָפְשִׁי לִרְעוֹת בָּאָחוּ.

לוֹ לְעַצְמוֹ הֵכִין מִסּוּף יָצוּעַ, / עָלָיו נִרְדַּם בָּטוּחַ בַּבָּאוֹת.

בְּאָחוּ זֶה מִרְבַּץ־כְּפִירִים הָיָה, / וְלֹא הֵעֵז שָׁם פִּיל לִכְסֹחַ סוּף. [310]

עָבְרָה בֵּינְתַיִם אַשְׁמוּרָה אַחַת. / אַרְיֵה נִגַּשׁ בְּאֹמֶץ אֶל רֻסְתַּם, [v.336]

רָאָה בֵּין הַקָּנִים עֲנָק יָשֵׁן, / וּמֵעָלָיו רַמָּךְ נִרְגָּז, אֶת רַכְשׁ.

אָמַר בַּלֵּב: ‘תְּחִלָּה אֶפְגַּע בַּסּוּס, / אַחַר־כֵּן, אִם אֶרְצֶה, אֶטְרֹף הָאִישׁ.’

אֶל הָרַמָּךְ בָּא בִּקְפִיצָה הַלַּיִשׁ, / אַךְ רַכְשׁ סוֹעֵר כְּלֶהָבָה חַיָּה,

הֵרִים קַדְמִיּוֹתָיו, הִכָּה בָּהֶן / עַל קָדְקֳדוֹ, תָּקַע שִׁנָּיו בַּגַּב, [315]

וַאֲבָרָיו רִסֵּק בָּאֲדָמָה. / בְּלֹא כְּשָׁפִים גָּבַר עַל הַחַיָּה.

רֻסְתַּם, אַחַר נוּחוֹ, הֵקִיץ פִּתְאֹם / וְעַל יָדוֹ רָאָה נִבְלַת אַרְיֵה.

אָמַר לַסּוּס: 'אַי, רַכְשׁ חֲסַר־דֵּעָה! / מִי זֶה צִוְּךָ לְהִלָּחֵם בְּלַיִשׁ?

לוּ בְּשִׁנָּיו וּבְצִפָּרְנָיו נִטְרַפְתָּ, / אוֹתִי, שׁוֹחֵר־הַקְּרָב, וּכְלֵי זֵינִי,

הַקֶּשֶׁת, הַפְּלָצוּר וְהָאַלָּה, / אֵיךְ הֶחֱזַרְתָּ אֶל מָזַנְדַּרָן? [320]

אִלּוּ אוֹתִי הֵעַרְתָּ מִשְּׁנָתִי / הַמְּתוּקָה, הַקְּרָב בַּכְּפִיר קִצַּרְתִּי.'

אָמַר וְשׁוּב נִרְדַּם וְנָח זְמַן רַב / רֻסְתַּם, גִּבּוֹר־הַחַיִל הָאַמִּיץ.

וְכַאֲשֶׁר זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב / עַל הַגְּבָעוֹת הָאֲפֵלוֹת, הֵקִיץ,

נִגֵּב אֶת רַכְשׁ, שָׂם אֻכָּפוֹ עָלָיו, / וְאֶל יַזְדָּן הַטּוֹב נָשָׂא תְּפִלָּה.

עלילה שניה: רוסתּם מגלה מעיין

הָיְתָה הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו קָשָׁה / לְמַעֲבָר, בְּעוֹד רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר: [325]

מִדְבָּר צִחֵה־צָמָא וְחֹם כָּבֵד, / צִפּוֹר חוֹלֶפֶת חֲתִיכוֹת תִּהְיֶה.

הִתְלַהֲטוּ מִישׁוֹר וַעֲרָבָה, / תֹּאמַר: ‘דְּלֵקָה בָּהֵמָּה מְטַיֶּלֶת!’ [v.337]

רַגְלֵי הַסּוּס כָּבְדוּ, וּלְשׁוֹן רוֹכְבוֹ / מֵחֹם וּמִצָּמָא דָּבְקָה לַחֵךְ.

רֻסְתַּם, כִּידוֹן בְּכַף יָדוֹ, צָעַד / לְיַד סוּסוֹ בָּרֶגֶל כְּשִׁכּוֹר.

בְּאֵין לִמְצֹא מַחְסֶה וְהַצָּלָה, / פָּנָה אֶל הַשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּה, [330]

וְכֹה אָמַר:'יַזְדָּן שׁוֹפֵט צַדִּיק! / הָעִנּוּיִים הָאֵלֶּה מִיָּדְךָ הֵם.

אִם נֶהֱנֶה אַתָּה מִמַּכְאוֹבִי, / אוֹת כִּי מָלְאוּ גְּנָזַי פֹּה בָּעוֹלָם.¹⁷⁹

רַגְלַי אֲנִי נוֹשֵׂא פֹּה בְּתִקְוָה, / כִּי הַצָּלָה יָבִיא יַזְדָּן לַשָּׁהּ,

וּדְרוֹר יִקְרָא אֲדוֹן־הָעוֹלָמִים / לָאִירָנִים מִצִּפָּרְנֵי הַדִּיו.

אָכֵן חָטְאוּ, אַךְ עֲווֹנָם נָשְׂאוּ, / כִּי עֲבָדֶיךָ וְעוֹבְדֶיךָ הֵמָּה.' [335]

כִּלָּה דְּבָרוֹ רֻסְתַּם אַדִּיר־הַגֵּו, / וּמִצָּמָא כָּשַׁל וְהִתְעַלֵּף. [v.338]

נָפַל הָאִישׁ עַל הֶעָפָר הַחַם, / וְהַלָּשׁוֹן בְּפִיו צְחִיחָה, סְדוּקָה.

פִּתְאֹם חָלְפָה כִּבְשָׂה טוֹבַת מַרְאֶה / עַל־פְּנֵי רֻסְתַּם, אֲשֶׁר פָּקַח עֵינַיִם.

מַחֲשָׁבָה עָלְתָה עַל לְבָבוֹ: / 'זֶה מַעְיָנָהּ, אַיֵּהוּ מְקוֹמוֹ?

אָכֵן חַסְדֵּי יַזְדָּן בַּמְּרוֹמִים / עַד מַזָּלִי בָּאָרֶץ מַגִּיעִים.' [340]

בְּכֹחַ הַבּוֹרֵא קָם עַל רַגְלָיו, / בְּיַד יָמִין תָּפַשׂ נִצַּב הַחֶרֶב,

בְּיָד שְׁנִיָּה אָחַז מוֹשְׁכוֹת הַסּוּס, / וְאָץ אַחַר הַכֶּבֶשׂ הַפּוֹסֵעַ,

עַד כִּי נִגְלָה לוֹ הַמַּעְיָן, אֲשֶׁר / אֵלָיו בְּרֹאשׁ מוּרָם הוֹבִיל הַכֶּבֶשׂ.

רֻסְתַּם הִפְנָה פָּנָיו אֶל הַשָּׁמַיִם, / וְכֹה אָמַר: 'שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק!

כִּבְשָׂה זוֹ לֹא הִשְׁאִירָה עֲקֵבוֹת – / אָכֵן כִּבְשַׂת בָּשָׂר וָדָם אֵינֶנָּה.' [345]

בְּבוֹאֲךָ לְבֵין הַמְּצָרִים, / זוּלַת יַזְדָּן אֵין אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.

הַסָּר מֵהָאֶחָד וְהַטָּהֹר, / לִבּוֹ צָפוּן מִשֵּׂכֶל, אֵין חָכְמָה בּוֹ.

רֻסְתַּם בֵּרַךְ אֶת הַכִּבְשָׂה¹⁸⁰ וְשָׂח: / 'וּמִי יִתֵּן וְלֹא תֵּדְעִי כָּל פֶּגַע,

מִרְעֵךְ בָּעֵמֶק וּבָהָר יִשְׁמַן, / וְהַנָּמֵר אַל יַעֲלֵךְ עַל לֵב.

דּוֹרֵךְ הַקֶּשֶׁת לְצוּדֵךְ בַּחֵץ, / תִּכְהֶה עֵינוֹ וְתִשָּׁבֵר קַשְׁתּוֹ, [350]

כִּי עַל יָדַיִךְ בַּחַיִּים נִשְׁאַרְתִּי, / לוּלֵי אַתְּ, נֶחֱשַׁבְתִּי בַּמֵּתִים.

עַתָּה אֵינֶנִּי לֹא בְּפִי הָרַהַב, / וְלֹא בְּצִפָּרְנֵי הַזְּאֵבִים.

קִרְעֵי בְּגָדַי לֹא יְשַׁמְּשׁוּ מוֹפֵת / בִּידֵי אוֹיְבֵי נַפְשִׁי לְמַפַּלְתִּי.'

רֻסְתַּם, כְּכַלּוֹתוֹ אֶת הַשְּׁבָחִים, / הֵסִיר מֵעַל גַּב רַכְשׁ אֶת הָאֻכָּף, [v.339]

רָחַץ גּוּפוֹ בְּמַיִם נְקִיִּים, / וְזֶה הִבְהִיק כְּשֶׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם. [355]

אַחַר רַוּוֹת רֻסְתַּם אֶת צִמְאוֹנוֹ, / מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ חִצִּים לְצַיִד.

מִיָּד הִפִּיל עָרוֹד גָּדוֹל כְּפִיל, / פָּשַׁט עוֹרוֹ, דָּחָה אֶת הַקְּרָבַיִם,

שְׁטָפוֹ בְּמַיִם, וּבָאֵשׁ צָלָהוּ / בִּמְדוּרָה אֲשֶׁר הִבְעִיר כַּשֶּׁמֶשׁ.

אַחַר כָּל זֶה יָשַׁב לַאֲרוּחָה; /בָּאֶצְבָּעוֹת פִּצַּח הָעֲצָמוֹת.

אַחַר שָׂבְעוֹ הָלַךְ אֶל הַמַּעְיָן, / רִוָּה צְמָאוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לִישֹׁן. [360]

לִפְנֵי שָׁכְבוֹ הִזְהִיר אֶת רַכְשׁ שֵׁנִית: / 'אַל תִּתְיַדֵּד וְאַל תִּשְׂרֶה עִם אִישׁ.

וְאִם אוֹיֵב יוֹפִיעַ, רוּץ אֵלַי; / אַל בְּדִיוִים וּבִכְפִירִים תִּלְחַם.'

נִרְדַּם רֻסְתַּם, נוֹצֵר שְׂפָתַיִם נָח הוּא,/ וְרַכְשׁ עַד לַחֲצוֹת שׁוֹטֵט בָּאָחוּ.

עלילה שלישית: רוסתּם נלחם בדרקון

מֵהַמִּדְבָּר פִּתְאֹם דְּרָקוֹן הִגִּיחַ, / אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ פִּיל לֹא יִנָּצֵל.

בַּדֶּרֶךְ שָׂם לוֹ אֶת מְקוֹם רִבְצוֹ, / מֵאֵימָתוֹ גַּם דִּיו שָׁם לֹא עָבַר. [365]

בָּא וּמָצָא אֶת צְמֵא־הָעֲלִילָה / יָשֵׁן, וְעַל יָדוֹ רַמָּךְ רוֹגֵז.

הָגָה בַּלֵּב: ‘מָה אָנֹכִי רוֹאֶה? / מִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֵהִין לָנוּחַ?’

אִישׁ לְפָנָיו, לֹא דִּיו, לֹא כְּפִיר, / עֹז לֹא הִרְהִיב לִמְצֹא שָׁם מַעֲבָר,

כִּי כָּל הַבָּא אֵלָיו לֹא יִנָּצֵל / מִצִּפָּרְנֵי הָרַהַב הַזּוֹעֵף.

רֵאשִׁית־כֹּל שָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר רַכְשׁ. / מִהֵר הַסּוּס אֶל הַדּוֹאֵג לַכֶּתֶר, [370] [v.340]

רָקַע בְּפַרְסוֹתָיו בָּאֲדָמָה, / נִעְנַע זְנָבוֹ, צָנַף צְנֵפָה גְּדוֹלָה.

רֻסְתַּם הֵקִיץ מִתְּנוּמָתוֹ, וְקָם / בְּרֹאשׁ מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת וּקְרָב.

הִבִּיט אֶל הַמִּדְבָּר סָבִיב־סָבִיב, / וְלֹא רָאָה דָּבָר, לֹא אִישׁ, לֹא רַהַב.

שָׁפַךְ אֶת חֲמָתוֹ עַל רַמָּכוֹ, / כִּי הֱעִירוֹ פִּתְאֹם בְּלִי־שַׁחַר.

כְּהֵרָדְמוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, / מֵאֲפֵלָה הוֹפִיעָה הַמִּפְלֶצֶת. [375]

לִמְרַאֲשׁוֹת רֻסְתַּם מִהֵר הַסּוּס,/ חָפַר בִּנְחשֶׁת פַּרְסוֹתָיו בָּאֶבֶן.

רֻסְתַּם הַנָּם שְׁנָתוֹ הֵקִיץ שֵׁנִית,/ פָּנָיו הֶאֱדִּימוּ כִּוְרָדִים מִכַּעַס.

סָקַר שֵׁנִית אֶת הַמִּדְבָּר סָבִיב, / וְגַם הַפַּעַם לֹא רָאָה דָּבָר.

נָזַף בְּרַכְשׁ וְכֹה אָמַר אֵלָיו: / 'אֵינְךָ סוֹבֵל אֶת אֲפֵלַת הַלַּיְלָה,

עַל־כֵּן רֹאשִׁי מָנַעְתָּ מִמְּנוּחָה, / לַהֲעִירֵנִי אַצְתָּ בְּלִי כָּל צֹרֶךְ. [380]

אִם שׁוּב תָּרִיעַ פֹּה כִּבְיוֹם־הַדִּין, / אַתִּיז רֹאשְׁךָ בַּחֶרֶב הַחַדָּה.

אֵלֵךְ בָּרֶגֶל אֶל מָזַנְדַּרָן, / אֶשָּׂא עָלַי אַלָּה, קוֹבַע וָחֶרֶב.

אָמַרְתִּי: “אִם אַרְיֵה יָבוֹא עָלֶיךָ, / אַל תִּלָּחֵם, אָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ.”

אַךְ לֹא אָמַרְתִּי: “הֲעִירֵנִי לַיְלָה.” / חַכֵּה לִי עַד אָנוּחַ וְאִיקָץ.'

בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית נִרְדַּם בֶּן־זָל, / וְעַל גּוּפוֹ מְעִיל עוֹר־הַנָּמֵר. [385]

הִרְעִים בְּקוֹל הָרַהַב הַנּוֹרָא, / תֹּאמַר: ‘נְשִׁיפָתוֹ הִבְעִירָה אֵשׁ!’

כְּרֶגַע רַכְשׁ עָזַב אֶת הַמִּרְעֶה, / אַךְ לֹא הֵעֵז אֶל אֲדוֹנוֹ לָגֶשֶׁת.

לִבּוֹ נִקְרַע בִּמְבוּכָתוֹ לִשְׁנַיִם: / מֵהַדְּרָקוֹן יָרֵא וּמֵרֻסְתַּם.

אוּלָם בַּסּוֹף, מֵאַהֲבַת רֻסְתַּם, / כְּרוּחַ בָּא לִפְנֵי גִּבּוֹר־הַחַיִל,

צָהַל בְּקוֹל, גָּעַשׁ, חָפַר עָפָר, / הָאֲדָמָה פּוֹרֵר בְּפַרְסוֹתָיו. [390] [v.341]

וְגַם הַפַּעַם, כְּהָקִיץ בֶּן־זָל, / כָּעַס עַל רַמָּכוֹ הַמְמֻשְׁמָע.

אוּלָם רָצָה הַפַּעַם הַבּוֹרֵא, / כִּי הַגִּבּוֹר יַשְׁגִּיחַ בַּמִּפְלֶצֶת.

וְכַאֲשֶׁר רָאָה בָּעֲרָפֶל / דְּמוּתָהּ, מִהֵר לִשְׁלֹף חַרְבּוֹ מִתַּעַר,

הִרְעִים כְּמוֹ עָנָן בְּיוֹם אָבִיב, / וְאֶת הָאֲדָמָה מִלֵּא אֵשׁ־קְרָב.

קָרָא אֶל הַדְּרָקוֹן: 'אֱמֹר שִׁמְךָ. / תֵּבֵל כְּרֶגַע תִּתְנַכֵּר לְךָ, [395]

אוּלָם זְכוּתְךָ לִדְרשׁ, כִּי נִשְׁמָתְךָ / לֹא תַּעֲזֹב בְּלִי־שֵׁם גּוּפְךָ הַמֵּת.'

עָנָה לוֹ הַדְּרָקוֹן הַנֶּאֱלָח: / 'מִצִּפָּרְנַי אִישׁ לֹא נִצַּל עֲדֶנָּה.

מֵאוֹת שָׁנִים מִישׁוֹר זֶה קִנְיָנִי, / וְגַם שָׁמָיו בַּמְּרוֹמִים חֶלְקִי.

לֹא יַחֲלֹף הַנֶּשֶׁר עַל רֹאשִׁי, / וְלֹא כּוֹכָב יִרְאֵנִי בַּחֲלוֹם.'

הוֹסִיף הָרַהַב: ‘מַה שִּׁמְךָ אַתָּה? / בָּכֹה תִּבְכֶּה יוֹלַדְתְּךָ עָלֶיךָ.’ [400]

עָנָה גִּבּוֹר־הַחַיִל וְאָמַר: / 'רֻסְתַּם בֶּן־זָל אֲנִי וְנֶכֶד סָם,

אֶחָד שָׁקוּל כְּנֶגֶד חַיִל רַב, / בְּרַכְשׁ סוּסִי רוֹקֵעַ אֶת הָאָרֶץ.

מִיָּד תִּרְאֶה אֶת אָמָּנוּת הַקְּרָב, / רֹאשְׁךָ בִּמְחִי אַפִּיל אֶל הֶעָפָר.'

אַךְ הַדְּרָקוֹן לֹא סָג מֵאִיּוּמֵי / רֻסְתַּם הַפִּיל, וְהִשְׂתָּעֵר בְּכֹחַ.

כִּרְאוֹת הַסּוּס אֶת כָּל כֹּחוֹ הָרַב, / וְאֵיךְ עוֹלֶה הוּא עַל מַנְחִיל־הַכֶּתֶר, [405]

שָׁפַף אָזְנָיו אָחוֹר, נִכְנַס לַקְּרָב, / בְּחוֹתְכוֹתָיו נָשַׁךְ כִּתְפֵי הָרַהַב,

קָרַע עוֹרוֹ כְּמוֹ אַרְיֵה טוֹרֵף, / עַד כִּי תָּמַהּ עָלָיו הַפַּהְלַוָן.

הִכָּה רֻסְתַּם, הִתִּיז רֹאשׁוֹ בַּחֶרֶב / וְאֶת דָּמוֹ הִגִּיר כְּמוֹ נָהָר.

כִּסָּה פִּגְרוֹ אֶת כָּל הָאֲדָמָה, / פָּרַץ הַדָּם כְּמִמַּעְיָן שׁוֹפֵעַ.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת הַדְּרָקוֹן רוֹגֵשׁ, / אֶת צַוָּארוֹ, לֹעוֹ וּנְשִׁיפָתוֹ, [410] [v.342]

אֶת כָּל הָעֵמֶק מִסְתַּתֵּר תַּחְתָּיו, / וְלֶעָפָר דָּמוֹ הַחַם זוֹרֵם,

עָמַד נִדְהָם וּמִשְׁתּוֹמֵם לַפֶּלֶא, / וְתוֹדָתוֹ הִפְנָה אֶל הַבּוֹרֵא.

יָרַד לַמַּיִם רֹאשׁ וָגוּף לִרְחֹץ, / בִּקֵּשׁ בְּשֵׁם יַזְדָּן לִכְבּשׁ הָאָרֶץ.תָה לוֹ יְשִׁישָׁ

כַּעֲלוֹתוֹ אָמַר: 'שׁוֹפֵט צַדִּיק! / אַתָּה נָתַתָּ לִי חָכְמָה וָכֹחַ.

מַה־לִּי אַרְיֵה וְדִיו וּמַה־לִּי פִּיל? / מַה־לִּי מִדְבַּר צִיָּה, אוֹ יָם כָּחֹל? [415]

חוֹרְשֵׁי־רָעָה הַרְבֵּה אוֹ רַק מְעַט, / בִּפְנֵי־תִּגְרַת יָדַי הֵם לִי אַחַת.'

עלילה רביעית: רוסתּם הורג את המכשפה

כְּכַלּוֹתוֹ הַהוֹדָיָה לָאֵל, / חָבַשׁ אֶת רַכְשׁ יְפֵה הַלְּחָיַיִם,

יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ, וּמְמַהֵר / לִמְעוֹן הַמְכַשְּׁפִים יָצָא לַדֶּרֶךְ.

הָיְתָה הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, קָשָׁה. / וְכַעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב,

נִגְלוּ עֵצִים וָעֵשֶׂב, צֵל וּמַיִם – / מָקוֹם לַאֲנָשִׁים בַּאֲבִיבָם. [420]

הָיָה מַעְיָן צָלוּל כְּעֵין פַּסְיוֹן, / אַגָּן זָהָב מָלֵא שֵׁכָר הָיָה שָׁם,

כִּבְשָׂה צְלוּיָה, עָלֶיהָ לֶחֶם, מֶלַח, / וּמַטְעַמֵּי מִרְקַחַת מִסְּבִיבָהּ.

רֻסְתַּם צָנַח, הִתִּיר אֶת הָאֻכָּף, / וְשָׂשׂ עַל הַבָּשָׂר וְעַל הַלֶּחֶם.

הָיְתָה זוֹ אֲרוּחַת קוֹסְמִים, אוּלָם / קוֹלוֹ, כְּהַגִּיעוֹ, אוֹתָם הִבְרִיחַ. [v.343]

רֻסְתַּם יָשַׁב בַּצֵּל לִפְנֵי הָעַיִן, / מָצָא שָׁם כּוֹס מְלֵאָה שֵׁכָר, [425]

וּלְיַד הַיַּיִן – נֵבֶל מְעֻטָּר. / כְּבֵית־מִשְׁתִּים נִרְאָה לוֹ הַמָּקוֹם.

רֻסְתַּם הֵרִים אֶת כְּלֵי־הַנְּגִינָה, / נָגַע קַלּוֹת בַּמֵּיתָרִים וְשָׁר:

'אַךְ נָע וָנָד רֻסְתַּם וְאִישׁ אֻמְלָל, / שִׂמְחָה – מְנָת חֶלְקוֹ אֵינֶנָּה כְּלָל.

לוֹ כָּל מִגְרָשׁ שְׂדֵה מִלְחָמָה וּקְרָב, / מִדְבָּר וְהָר – גַּנֵּי שַׁעֲשׁוּעָיו.

אִם קְרָב בְּדִיו־לָבָן וְאִם בְּרַהַב, / בְּאֵין מָנוֹס מֵהֶם, שָׁלַף הַלַּהַב. [430]

גָּבִיעַ מִתְנוֹצֵץ, וְרָדִים – נִיחוֹחַ, / לֹא הֶעֱנִיק לוֹ הַגּוֹרָל, רַק כֹּחַ.

תָּמִיד אוֹיֵב: אִם לֹא תַּנִּין קָמוֹ, / נָמֵר בַּדֶּרֶךְ מְבַקֵּשׁ דָּמוֹ.'

מִלּוֹת הַזֶּמֶר וְהַקּוֹל הָרָם / הִגִּיעוּ אֶל אָזְנֵי הַיִּדְעוֹנִית.

קִשְּׁטָה אֶת לְחָיֶיהָ כְּאָבִיב, / אַף־כִּי הָיְתָה זְקֵנָה אַף מְכֹעֶרֶת,

נִצְּבָה לִפְנֵי רֻסְתַּם נוֹדֶפֶת־מֹר, / יָשְׁבָה אֶצְלוֹ וְשָׁאֲלָה שְׁלוֹמוֹ. [435]

רֻסְתַּם נָשָׂא תְּפִלָּה לְאֵל עֶלְיוֹן, / פֵּאֵר אֶת שְׁמוֹ וְגַם תּוֹדָה הִבִּיעַ,

כִּי בַּמִּדְבָּר מָצָא שֻׁלְחָן עָרוּךְ, / שֵׁכָר, מוֹזֶגֶת צְעִירָה וָנֵבֶל.

יָדֹעַ לֹא יָדַע, כִּי בִּצְבָעֶיהָ / שָׂטָן מַסְתִּיר פָּנָיו הַמֻּשְׁחָתִים.

כּוֹס־יַיִן שָׂם רֻסְתַּם בְּכַף יָדָהּ, / וְאֶת יַזְדָּן בֵּרַךְ, מְקוֹר הַשֶּׁפַע.

אַךְ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר אֶת שֵׁם אֱלֹהַּ, / קָדְרוּ פְּנֵי הַקּוֹסֶמֶת כְּעָנָן, [440]

בְּתוֹךְ נַפְשָׁהּ הִיא תִּעֲבָה יַזְדָּן, / וְשֶׁבַח־אֵל הָיָה לָהּ לְזָרָא.

שָׁמְעָה אֶת שֵׁם יַזְדָּן וְהֶאֱפִירָה. / כִּרְאוֹת אֶת כִּעוּרָהּ הָרַב רֻסְתַּם,

הִשְׁלִיךְ כְּרוּחַ עֲנִיבַת הַחֶבֶל, / וּבָהּ לָכַד אֶת רֹאשׁ הַיִּדְעוֹנִית.

עַתָּה שָׁאַל: ‘אִמְרִי הַפַּעַם מִי אַתְּ? / חִשְׂפִי מַרְאַיִךְ בְּלִי כָּחָל וָמֹר.’

לְפֶתַע נִגְלְתָה לוֹ יְשִׁישָׁה, / פָּנֶיהָ קְמָטִים – רֵיחַ רַע נוֹדֶפֶת. [445]

גּוּפָהּ חָצָה בַּחֶרֶב בְּחֵמָה, / לֵב הַמְכַשֵּׁפוֹת מִלֵּא אֵימָה. [v.344]

עלילה חמישית: רוסתּם לוקח בשבי את אולאד

וְשׁוּב הֵרִים אֶת פְּעָמָיו לַדֶּרֶךְ / הָאִישׁ שׁוֹחֵר הַחֲדָשׁוֹת רֻסְתַּם.

מִהֵר לִרְכֹּב, וְאֶל מָקוֹם הִגִּיעַ, / אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹ מַסְתִּיר פָּנִים.

בּוֹ חֲשֵׁכָה כִּפְנֵי כּוּשִׁי שְׁחוֹרוֹת; / בַּשַּׁחַק אֵין כּוֹכָב וְאֵין יָרֵחַ.

אֵין זֹאת כִּי־אִם הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְבָלִים, / הַכּוֹכָבִים בַּעֲנִיבוֹת פְּלָצוּר. [450]

רֻסְתַּם הִרְפָּה מוֹשְׁכוֹת סוּסוֹ הָרָץ, / וְלֹא רָאָה לֹא גֶּבַע, לֹא נָהָר.

אַחַר צֵאתוֹ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, / נִגְלָה שָׂדֶה לוֹ – מֶשִׁי מְצֻיָּר!

עוֹלָם זָקֵן חִדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו, / כֻּלּוֹ יָרֹק, זוֹרְמִים בּוֹ נְחָלִים.

בִּגְדֵי רֻסְתַּם נָטְפוּ זֵעָה כַּמַּיִם, / גּוּפוֹ כָּמַהּ לְנוּחַ וּלְשֵׁנָה.

פָּשַׁט עוֹר־הַנָּמֵר מֵעַל חָזֵהוּ, / הֵסִיר אֶת קוֹבָעוֹ הַמְיֻזָּע, [455]

וְשָׂם שְׁנֵיהֶם בַּשֶּׁמֶשׁ לְיַבְּשָׁם / לִפְנֵי שָׁכְבוֹ לְהַחֲלִיף כֹּחוֹת.

מִבֵּין שִׁנֵּי הַסּוּס הוֹצִיא הָרֶסֶן, / וְשִׁחְרְרוֹ לִרְעוֹת בִּשְׂדֵה הַיֶּרֶק.

כְּהִתְיַבְּשָׁם לָבַשׁ עוֹר־הַנָּמֵר / חָבַשׁ קוֹבַע וְהִשְׂתָּרַע בָּעֵשֶׂב.

כִּרְאוֹת אֶת רַכְשׁ בַּיֶּרֶק הַשּׁוֹמֵר, / נָתַן עָלָיו בְּקוֹל וְרָץ אֵלָיו.

כְּהַגִּיעוֹ אֶל תַּהַמְתַּן הַנָּם, / הִכָּהוּ בְּמַטֵּהוּ עַל רַגְלָיו, [460]

וְכֹה קָרָא אֶל גֵּו־הַפִּיל רֻסְתַּם, / אֲשֶׁר הֵקִיץ בֵּינְתַיִם: 'אַהְרִימַן!

אֵיכָה תִּרְעֶה סוּסְךָ בִּשְׂדֵה־תְּבוּאָה, / אֲשֶׁר בּוֹ לֹא עָמַלְתָּ מֵעוֹלָם?'

רֻסְתַּם חֲכַם־הַלֵּב, אֲשֶׁר נִפְגַּע, / תָּפַשׂ אֶת הַשּׁוֹמֵר בִּשְׁתֵּי אָזְנָיו,

סִבֵּב אוֹתָן וַעֲקָרָן מִשֹּׁרֶשׁ, / מִבְּלִי לֵאמֹר דָּבָר מִטּוֹב עַד רַע.

הֵרִים שׁוֹמֵר־הַנִּיר בִּדְלֵי אָזְנָיו, / צוֹרֵחַ מִמַּכְאוֹב וּמִשְׁתּוֹמֵם. [465] [v.345]

הָיָה אַוּלָד מוֹשֵׁל אוֹתוֹ הַחֶבֶל, / צָעִיר אַמִּיץ, רַב־כֹּחַ מְהֻלָּל.

רָץ הַשּׁוֹמֵר אֵלָיו זוֹעֵק מָרָה, / רֹאשׁוֹ, יָדָיו וּשְׁתֵּי אָזְנָיו בְּדָם:

'נִקְרָה לִי אִישׁ דּוֹמֶה לְדִיו שָׁחוֹר, / שִׁרְיוֹן לוֹ – עוֹר נָמֵר, קוֹבַע – בַּרְזֶל.

אֵין זֹאת כִּי אַהְרִימַן מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל, / אוֹ רַהַב שָׁם נִרְדָּם בְּשִׁרְיוֹנוֹ.

נִסִּיתִי לְגָרֵשׁ מִן הַשָּׂדֶה /אֶת רַמָּכוֹ, אַךְ זֹאת מָנַע מִמֶּנִּי. [470]

מִבְּלִי לֵאמֹר דָּבָר קָפַץ אֵלַי, / תָּלַשׁ אָזְנַי וְשׁוּב שָׁכַב לִישֹׁן.'

אַוּלָד אֲזַי בִּלָּה זְמַנּוֹ בְּצַיִד / עִם אֲצִילִים מִסְפָּר בְּנֵי־לְוָיָה.

הוּא הֶאֱזִין לִדְבַר שׁוֹמֵר הַנִּיר, / וְגַם הִשְׁגִּיחַ בְּעִקְּבוֹת הַכְּפִיר.

בְּיַחַד עִם הַנִּכְבָּדִים הִפְנָה / אֶת רַמָּכוֹ בַּאֲשׁוּרֵי רֻסְתַּם,

לִמְצֹא אֶת הָאָדָם וּמַה טִּיבוֹ, / וְלָמָּה הִתְאַכְזֵר כֹּה בַּשּׁוֹמֵר? [475]

כִּקְרֹב אַוּלָד אֶל הַשּׁוֹחֵר קְרָבוֹת, / שָׂם תַּהַמְתַּן פָּנָיו אֶל עֵבֶר רַכְשׁ,

יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ, שָׁלַף חַרְבּוֹ / מִתַּעֲרָהּ, וּבָא כְּעָב רוֹעֵם.

כְּהִפָּגְשָׁם פָּנִים אֶל מוּל פָּנִים, / גִּלָּה אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶת סוֹדוֹ.

רִאשׁוֹן בָּהֶם שָׁאַל אַוּלָד: 'מַה שְּׁמֶךָ, / וּמִי הַמֶּלֶךְ הַמֵּגֵן עָלֶיךָ?

לִמְצֹא מִצַּד זֶה דֶּרֶךְ־מַעֲבָר / אֶל הַדִּיוִים, נִשְׂגָּב מִכֹּחֲךָ. [480]

אֵיכָה סוּסְךָ לִשְׂדֵה־תְּבוּאָה שָׁלַחְתָּ, / וְעוֹד אָזְנֵי שׁוֹמֵר־הַנִּיר תָּלַשְׁתָּ?

עַתָּה אַקְדִּיר עָלֶיךָ עוֹלָמְךָ, / קוֹבַעֲךָ אַשְׁלִיךְ אֶל הֶעָפָר.'

עָנָה רֻסְתַּם וְכֹה אָמַר לוֹ: 'שְׁמִי / עָנָן, אִם לֶעָנָן כַּפּוֹת אַרְיֵה, [v.346]

וַחֲנִיתוֹת וַחֲרָבוֹת פִּרְיוֹ, / וְגֻלְגְּלוֹת בְּנֵי־חַיִל עַל חָזֵהוּ.

בְּשָׁמְעֲךָ אֶת שְׁמִי הָאֲמִתִּי מִפִּי, / נִשְׁמַת־אַפְּךָ וְדַם־לִבְּךָ יִקְפָּאוּ. [485]

הֲטֶרֶם שֵׁמַע קֶשֶׁת גֵּו־הַפִּיל / וּפְלָצוּרוֹ הִגִּיעַ לְאָזְנֶיךָ?

אִמּוֹת אֲשֶׁר יָלְדוּ בָּנִים כָּמוֹךָ, / אֲנַחְנוּ מְכַנִּים “מְקוֹנְנוֹת”.

בַּהַתְקָפָה עָלַי אַתָּה דּוֹמֶה / לְשׁוֹפֵךְ אֱגוֹזִים עַל כִּפַּת־בַּיִת.'

שָׁלַף אֶת תַּנִּינוֹ מִתַּעֲרוֹ, ¹⁸¹ / אֶת פְּלָצוּרוֹ תָּלָה בְּאֻכָּפוֹ,

וּבָא כְּמוֹ אַרְיֵה בֵּין הַכְּבָשִׂים, / הוֹרֵג בַּחֶרֶב כָּל נִקְרֶה בַּדֶּרֶךְ. [490]

שְׁתֵּי גֻּלְגָּלוֹת עָרַף בְּכָל מַכָּה, / גָּדַע בִּמְחִי כְּמוֹ בְּמִסְפָּרַיִם.

רָאשֵׁי הַנִּכְבָּדִים הִתְגּוֹלְלוּ / כְּמוֹ אָבָק מִתַּחַת לָרַגְלַיִם.

הַפַּהְלַוָן שָׁבַר צָבָא שָׁלֵם, / הַכֹּל בָּרְחוּ בְּנֶפֶשׁ אֲבֵלָה,

וְהִתְפַּזְּרוּ בָּהָר, בַּגֵּאָיוֹת, / וַאֲבָקָם מִלֵּא מִישׁוֹר וָעֵמֶק.

רֻסְתַּם, הַפִּיל הַמִּשְׁתּוֹלֵל, שִׁשִּׁים / טַבְּעוֹת פְּלָצוּר עַל זְרוֹעַ, אָץ קָדִימָה. [495]

כִּקְרֹב הַסּוּס אֶל הַתֻּרְכִּי אַוּלָד, / הֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם לַמִּתְעַתֵּד לִמְלֹךְ.

רֻסְתַּם הִטִּיל הַחֶבֶל הָאָרֹךְ, / וְאֶת הַגֵּא הֵבִיא בָּעֲנִיבָה.

יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, קָשַׁר יָדָיו, / דְחָפוֹ לִפְנֵי הַסּוּס, עָלָה שֵׁנִית,

וְכֹה אָמַר: 'אִם דְּבַר אֱמֶת בְּפִיךָ, / וְדֹפִי לֹא אֶמְצָא מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל;

וְאִם אֶת רֵבֶץ דִּיו־לָבָן תַּרְאֵנִי, / וְאֶת מְקוֹם פּוּלָד־גַֹנְדִּי וּבִּיד, [500]

וְהַמָּקוֹם אָסוּר בּוֹ כַּי־כָּוֻס, / אֲשֶׁר פָּתַח הַדֶּרֶךְ לַצָּרוֹת;

אִם הָאֱמֶת תַּחְשׂף לִפְנֵי עֵינַי, / וְלֹא תִּבְגֹּד בָּהּ לְדַבֵּר מִרְמָה, [v.347]

מִשָּׁהּ מָזַנְדַּרָן אֶקַּח כִּתְרוֹ, / כִּסְאוֹ וְאַלָּתוֹ הָאַדִּירָה,

וּלְךָ אֶתְּנֵם; אַתָּה תִּמְלֹךְ בָּאָרֶץ. / כָּל זֶה אִם קשְׁט דִּבְרֵי אֱמֶת בְּפִיךָ.

כִּי אִם תִּבְחַר לְשׁוֹן מִרְמָה וָכַחַשׁ, / דָּמְךָ אַגִּיר לָאָרֶץ מֵעֵינֶיךָ.' [505]

עָנָה אַוּלָד וְשָׂח: 'כְּבשׁ כַּעַסְךָ, / וּפְקַח־נָא זֹאת הַפַּעַם אֶת עֵינֶיךָ.

אַל יָד תִּשְׁלַח לָקַחַת אֶת נַפְשִׁי, / וְאֶעֱנֶה עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֶיךָ.

אַרְאֶה לְךָ מְקוֹם הַשָּׁהּ כָּוֻס, / הָעִיר וְהַדְּרָכִים אַחַת־אַחַת.

אַרְאֶה אֶת רֵבֶץ בִּיד וְדִיו־לָבָן, / אִם תְּגַלֶּה לִי זִיק תִּקְוָה טוֹבָה.

וּבְכֵן, בְּרוּךְ־צַעַד, עַד לְכַּי־כָּוֻס / מֵאָה פַּרְסָה הַדֶּרֶךְ מִתְמַשֶּׁכֶת, [510]

וְאֶל הַדִּיו מִשָּׁם – מֵאָה נוֹסֶפֶת. / קָשָׁה הַדֶּרֶךְ וְרָעָה מְאֹד,

עוֹבֶרֶת בֵּין הָרִים, מָקוֹם מַבְהִיל, / אֲשֶׁר עָלָיו גַּם נֶשֶׁר לֹא יָעוּף.

בֵּין הַשְּׁאָר שָׁם מְעָרַת פְּלָאִים, / גָּדְלָהּ אִישׁ לֹא מָדַד וְלֹא יִמְדֹּד.

שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף דִּיוִים־לוֹחֲמִים / שׁוֹמְרִים בַּלַּיְלָה עַל פִּסְגַּת הָהָר.

פּוּלָד־גַֹנְדִּי הוּא מְפַקְּדָם הַגֵּא, / הַסַּיָּרִים סַנְגֶ’ה וּבִּיד אִתּוֹ. [515]

אֲדוֹן כָּל הַדִּיוִים הוּא דִּיו־לָבָן, / מִמֶּנּוּ רוֹעֲדִים גַּם הֶהָרִים.

עֲנָק הוּא בְּגוּפוֹ, דּוֹמֶה לְהַר, / כְּתֵפַיִם וְצַוָּאר – קְשָׁרִים עֲשֶׂרֶת.

לַמְרוֹת כַּפּוֹת יָדֶיךָ וְסוּסְךָ, / לַמְרוֹת הַחֶרֶב, הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת,

וְעַל אַף קוֹמָתְךָ וְתָקְפְּךָ, / אַל תַּהֲרֹס לָבוֹא בִּקְרָב בַּדִּיו.

מִדְבַּר סְלָעִים, אֲשֶׁר בּוֹ אַיָּלוֹת / לֹא תַּעֲבֹרְנָה, לְפָנֶיךָ עוֹד. [520]

מִשָּׁם תַּגִּיעַ אֶל נָהָר זוֹרֵם, / אֲשֶׁר רָחְבּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי פַּרְסוֹת. [v.348]

עָלָיו הַדִּיו הַמְמֻנֶּה שׁוֹמֵר, / וְהַדִּיוִים כֻּלָּם בִּפְקֻדָּתוֹ.

מִשָּׁם, מוֹשַׁב בֻּזְגּוּשׁ, עַד נַרְמְפָּי¹⁸² – / מֶרְחָק גָּדוֹל כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה;

וְכָל הַדֶּרֶךְ עַד מָזַנְדַּרָן / קָשָׁה וּמְעַיֶּפֶת בְּאָרְכָּהּ.

כְּאֶלֶף אֲלָפִים רוֹכְבֵי־סוּסִים / מְפֻזָּרִים עַל פְּנֵי הַמַּמְלָכָה. [525]

נִשְׁקָם וְהַשָּׂכָר כָּאֵלֶּה שָׁם, / עַד כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר קָצְרָה נַפְשׁוֹ.

לָהֶם פִּילֵי־קְרָב אֶלֶף וּמָאתַיִם, / וְאֵין מָקוֹם פָּנוּי מֵהֶם בָּעִיר.

אַתָּה אֶחָד, וְאִם גַּם מִבַּרְזֶל, / יִשְׁחָקְךָ הַשָּׂטָן בְּשׁוּפִינָיו.'

צָחַק רֻסְתַּם בֶּן־זָל וְכֹה אָמַר: / 'אִם לְצִדִּי אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ,

מִיָּד תִּרְאֶה מַה יְעוֹלֵל גֵּו־פִּיל, / אֶחָד לְבַד מוּל כָּל הֲמוֹן־הָעָם, [530]

בְּכֹחַ אֵל, אֲדוֹן־הַנִּצְחוֹנוֹת, / בְּמַזָּלִי, חִצַּי וּבְכִשְׁרוֹנִי.

הֵם רַק יִרְאוּ חָזִי וְצַוָּארִי, / וְאַלָּתִי בִּשְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה,

עוֹרָם יִפְקַע, רַגְלָם תִּכְרַע מִפַּחַד, / וְלֹא יַבְחִינוּ בֵּין מֵיתָר לְקֶשֶׁת.

וּבְכֵן הַרְאֵנִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל כָּוֻס. / אַל תַּעֲמֹד בָּטֵל, וְשָׂא רַגְלֶיךָ.'

אָמַר, עָלָה עַל רַכְשׁ בְּלֵב שָׂמֵחַ, / וְעַל יָדוֹ אַוּלָד דּוֹהֵר כָּרוּחַ. [535]

רֻסְתַּם לֹא נָח בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, / עַד הַגִּיעוֹ אֶל אִסְפַּרוּז הָהָר,

אֶל הַמָּקוֹם אֵלָיו נִקְרָה כָּוֻס, / וְהַצָּרוֹת מֵהַדִּיוִים בָּאוּהוּ.

אַחַר חֲצוֹת, בַּלַּיְלָה הָאָפֵל, / פָּרְצוּ מֵהַמִּישׁוֹר קוֹלוֹת קְרִיאָה.

אִשִּׁים הֵאִירוּ בְּמָזַנְדַּרָן, / בְּכָל מָקוֹם הִבְהִיקוּ אֲבוּקוֹת.

שָׁאַל רֻסְתַּם אֶת מְלַוֵּהוּ: 'מַה זֶּה? / מֶה הָאִשִּׁים מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין? [540]

עָנָה אַוּלָד:'הַשַּׁעַר לַבִּירָה פֹּה, / מַרְבִּית הַלַּיְלָה אֵין הֵם יְשֵׁנִים.

הַדִּיו אַרְזַ’נְג מַטִּיל שָׁם חִתַּתּוֹ, / מַשְׁמִיעַ יְלָלוֹת וַאֲנָחוֹת.' [v.349]

רֻסְתַּם שׁוֹחֵר־הַקְּרָב שָׁכַב לִישֹׁן, / וְכַאֲשֶׁר גִּלְּתָה חַמָּה פָּנֶיהָ,

קָשַׁר בְּכֹחַ אֶת אַוּלָד אֶל עֵץ / בְּחֶבֶל פְּלָצוּרוֹ הַמִּתְנוֹפֵף,

אַלַּת סָבוֹ תָּלָה לְיַד הַבֶּרֶךְ, / וְתַחְבּוּלוֹת מָלֵא יָצָא לַדֶּרֶךְ. [545]

עלילה שישית: רוסתּם נלחם בדיו־ארז’נג

קוֹבַע מַלְכוּת עַל תַּלְתַּלֵּי רֹאשׁוֹ, / עוֹר־הַנָּמֵר סְפוּג־יֶזַע עַל חָזֵהוּ,

שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַמַּצְבִּיא אַרְזַ’נְג. / וְכַאֲשֶׁר בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה,

הֵרִיעַ בְּפִתְאֹם בְּקוֹל, תֹּאמַר: / ‘הַנְּהָרוֹת וְהֶהָרִים נָמוֹטוּ!’

כִּשְׁמֹעַ דִּיו אַרְזַ’נְג אֶת הַתְּרוּעָה, / קָפַץ מִיָּד מֵאָהֳלוֹ הַחוּצָה.

הִשְׁגִּיחַ בּוֹ רֻסְתַּם, דִּרְבֵּן סוּסוֹ, / וּבָא עָלָיו כְּאֵשׁ אָדַֹר־גֻּשַׁסְפּ. [550]

תָּפַשׂ רֹאשׁוֹ, אָזְנָיו וְצַוָּארוֹ, / וּכְמוֹ אַרְיֵה קְרָעָם מֵעַל גּוּפוֹ.

אֶת רֹאשׁ הַדִּיו, אֲשֶׁר דָּמוֹ נִגָּר, / הִשְׁלִיךְ לַצַּד, אֶל עֵבֶר הֶהָמוֹן.

הִשְׁגִּיחוּ הַדִּיוִים בְּאַלָּתוֹ, / וּפַלָּצוּת קָרְעָה לִבּוֹתֵיהֶם.

נָשׁוּ שָׂדֶה וָנִיר, יְבוּל וּבַיִת, / וְאָב דָּרַךְ עַל בְּנוֹ בִּמְנוּסָתָם.

רֻסְתַּם שָׁלַף אֶת חֶרֶב הַנָּקָם, / וּדְרוֹר קָרָא לָעָם מֵהַדִּיוִים. [555]

וְכַאֲשֶׁר פָּנְתָה חַמָּה לִשְׁקֹעַ, / בָּא בִּדְהָרָה אֶל אִסְפַּרוּז הָהָר.

הֵסִיר אֶת הַפְּלָצוּר מִידֵי אַוּלָד, / וּבְצֵל אִילָן יָשַׁב אִתּוֹ לָשִׂיחַ.

שָׁאַל מִמֶּנּוּ סִימָנֵי הַדֶּרֶךְ / לָעִיר, אֲשֶׁר בָּהּ כַּי־כָּוֻס כָּלוּא. [v.350]

אַחַר שָׁמְעוֹ, יָצָא כְּהֶרֶף־עַיִן, / וּמַדְרִיכוֹ רָץ לְפָנָיו בָּרֶגֶל.

מַכְתִּיר הַמְּלָכִים נִכְנַס לָעִיר, / וְרַכְשׁ הִשְׁמִיעַ צָהֳלָה כְּרַעַם. [560]

כִּשְׁמֹעַ כַּי־כָּוֻס אֶת הַצְּנִיפָה, / הֵבִין כִּי נְצוּרוֹת מִתְרַחֲשׁוֹת.

אֶל לוֹחֲמָיו פָּנָה וְכֹה אָמַר: / 'הֵקִיץ הַקֵּץ עַל רֹעַ הַמַּזָּל.

צְנִיפַת רַמָּךְ רֻסְתַּם לָקְחָה אָזְנִי, / חָיְתָה נַפְשִׁי בִּי מֵהַצָּהֳלָה.

בִּימֵי קֻבָּד צָנַף הַסּוּס אוֹתָהּ / צְנִיפָה בַּקְּרָב עִם מֶלֶךְ הַתֻּרְכִּים.'

הִתְלַחֲשׁוּ לְבֵינֵיהֶם שָׂרָיו: / 'הַשָּׁהּ בְּשֶׁל כְּבָלָיו עָיְפָה רוּחוֹ, [565]

אָבְדוּ חוּשָׁיו, שִׂכְלוֹ וְזָהֳרוֹ. / כְּמוֹ מִתּוֹךְ שֵׁנָה הוּא מְמַלֵּל.

מַה לַּעֲשׂוֹת נוּכַל בַּאֲזִקִּים? / פָּנָה אֵלֵינוּ עֹרֶף הַמַּזָּל.'

פֶּתַע פִּתְאֹם הוֹפִיעַ לֹא צָפוּי / גִּבּוֹר אִירָן שׁוֹחֵר־הַקְּרָב רֻסְתַּם.

כְּהִתְיַצְּבוֹ, הַפִּיל, לִפְנֵי כָּוֻס, / אוֹתוֹ הִקִּיפוּ כָּל גְּאֵי־הָרֹאשׁ.

גּוּדַרְז וְטוּס וְגִיו אַמִּיץ־הַלֵּב, / שִׁידוּשׁ, בַּהְרָם הַכְּפִיר וְגֻסְתַּהַם. [570]

הַבָּא פָּרַץ בִּבְכִי, הִשְׁתַּחֲוָה, / שָׁאַל לִשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ וְסִבְלוֹ.

נִפְעָם חִבְּקוֹ כָּוֻס־כַּי עַל חָזֵהוּ, / שָׁאַל לְזָל וְלַעֲמַל הַדֶּרֶךְ,

בַּסּוֹף אָמַר אֵלָיו: 'הָבָה נַסְתִּיר / אֶת רַכְשׁ מֵעֵין הַמְכַשְּׁפִים הָאֵלֶּה.

אִם יִוָּדַע לְמֶלֶךְ הַדִּיוִים, / כִּי דִּיו־אַרְזַ’נְג פִּנָּה אֶת מְקוֹמוֹ,

וְכִי רֻסְתַּם נִצָּב לִימִין כָּוֻס, / כָּל הַדִּיוִים הַנּוֹרָאִים יֻזְעָקוּ, [575]

הָאָרֶץ תִּמָּלֵא גְּדוּדֵי דִּיוִים, / וְכָל הַטֹּרַח יַעֲלֶה בַּתֹּהוּ.

מְצָא עַתָּה אֶל דִּיו־סַפִּיד הַדֶּרֶךְ, / נַסֵּה אֵלָיו בַּקֶּשֶׁת וּבַחֶרֶב,

אוּלַי יַזְדָּן יָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ, / וְהַקּוֹסְמִים יִתַּמּוּ מִן הָאָרֶץ. [v.351]

שִׁבְעָה הָרִים בַּדֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ, / בְּכָל מָקוֹם גְּדוּדֵי דִּיוִים אוֹרְבִים.

בַּסּוֹף תָּבוֹא אֶל מְעָרָה בָּהָר, / אֵימָה וָפַחַד, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי. [580]

הַמַּעֲבָר חָסוּם בְּלוֹחֲמִים / הָעֲרוּכִים לַקְּרָב כַּנְּמֵרִים.

שָׁם דִּיו־לָבָן, פַּחַד מָזַנְדַּרָן / וְתִקְוָתָהּ, שׁוֹכֵן בַּמְּעָרָה.

אִם תַּהַרְגֶנּוּ, תְּבֹרָךְ לָעַד, / כִּי הוּא מַצְבִּיא הַחַיִל וְעֻזּוֹ.

עֵינֵי רוֹכְבַי הֻכּוּ בְּסַנְוֵרִים, / וְגַם אֲנִי בַּחשֶׁךְ מִתְהַלֵּךְ.

רוֹפְאַי, אֲשֶׁר בָּדְקוּ, הִמְלִיצוּ עַל / צֳרִי מִדַּם הַדִּיו אוֹ מִמֹּחוֹ. [585]

כִּי כֹּה אָמַר חֲכַם הָרְפוּאָה: / "מִדִּיו־סַפִּיד אִם דָּם שָׁלשׁ טִפּוֹת,

כְּמוֹ דְּמָעוֹת, תַּזְלִיף אֶל בַּת־הָעַיִן, / יֵצֵא הָאֹפֶל יַחַד עִם הַדָּם."'

רֻסְתַּם הַפִּיל עָרַךְ כֵּלָיו לַקְּרָב. / לִפְנֵי צֵאתוֹ פָּנָה לָאִירָנִים,

וְכֹה אָמַר לָהֶם: 'הֱיוּ עֵרִים! / אֶל דִּיו־לָבָן אֲנִי נוֹשֵׂא רַגְלַי,

וְהוּא פִּיל־קְרָב עָרוּם אֵין כְּמוֹתוֹ, / וְלוֹ צָבָא גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב. [590]

אִם הוּא אוֹתִי יִלְכֹּד בָּעֲנִיבָה, / צְפוּיִים לָכֶם יְמֵי חֶרְפָּה רַבִּים;

אַךְ אִם אֲדוֹן הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶזְרִי, / וְכוֹכָבִי בַּשַּׁחַק לֹא יִבְגֹּד בִּי,

לְכֵס וּלְכֶתֶר שׁוּב תִּזְכֶּה אַרְצֵנוּ, / פְּרִי־הִלּוּלִים יָנִיב שֵׁנִית עֵצֵנוּ.'

עלילה שביעית: רוסתּם הורג את דיו־לבן

רֻסְתַּם קָשַׁר אֶת אַבְנֵטוֹ בְּכֹחַ, / וְיַחַד עִם אַוּלָד, מוֹרֵה דַּרְכּוֹ,

יָצָא בְּלֵב מָלֵא נָקָם וּקְרָב, / וְאֶת סוּסוֹ, אֶת רַכְשׁ, הִדְהִיר כְּרוּחַ. [595] [v.352]

עַל רַכְשׁ עָבַר שִׁבְעַת הָרְכָסִים, / וּבָא עַד הַדִּיוִים הַנּוֹרָאִים

לְיַד הַמְּעָרָה הַתְּהוֹמִית. / כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת הַשּׁוֹמְרִים עָלֶיהָ,

שָׂח אֶל אַוּלָד: 'עַל כָּל שְׁאֵלוֹתַי / בְּישֶׁר עֲנִיתַנִי, בְּלִי מִרְמָה.

עַתָּה, כִּי בָּאָה הַשָּׁעָה לִפְעֹל, / הַרְאֵה הַדֶּרֶךְ וְגַלֵּה הַסּוֹד.'

עָנָה אַוּלָד: 'בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם / שׁוֹכְבִים דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן לִישֹׁן – [600]

אָז תַּדְבִּירֵם, בִּרְצוֹן יַזְדָּן, תַּחְתֶּיךָ. / עַתָּה חַכֵּה־נָא עַד תָּרוּם הַשֶּׁמֶשׁ,

וְלֹא תִּפְגּשׁ דִּיוִים בְּאֻכְּפֵיהֶם, / זוּלַת רוֹכְבִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁמָר.

אִם יַעֲזָרְךָ אֵל־הַנִּצְחוֹנוֹת, / תִּהְיֶה יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיִבְךָ.'

רֻסְתַּם לֹא אָץ לָלֶכֶת, וְחִכָּה / עַד תַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ אֶל רוּמָהּ.

תְּחִלָּה, רֹאשׁ וְרַגְלַיִם, אֶת אַוּלָד / קָשַׁר בַּחֶבֶל, וְעָלָה עַל רַכְשׁ, [605]

אַחַר שָׁלַף אֶת תַּנִּינוֹ מִתַּעַר, / הֵרִיעַ לְהוֹדִיעַ שְׁמוֹ כְּרַעַם.

בֵּין הַדִּיוִים כְּמוֹ אָבָק הִגִּיעַ, / וּבְלַהֲבוֹ הִתִּיז רָאשִׁים אֵין־סְפוֹר.

אִישׁ לֹא יָצָא בַּחֶרֶב לְעָצְרוֹ, / אוֹ לְבַקֵּשׁ אִתּוֹ כָּבוֹד וָשֵׁם.

מִשָּׁם, כְּשֶׁמֶשׁ מְאִירָה, הִדְהִיר / אֶת רַמָּכוֹ אֶל עֵבֶר דִּיו־סַפִּיד.

הִגִּיעַ לִמְחִלָּה דּוֹמָה לַתֹּפֶת, / וּבָהּ קִיטוֹר וַאֲפֵלָה כְּלַיְלָה. [610]

יָרַד, הַחֶרֶב בְּכַפּוֹ, אַךְ אֵין / מָקוֹם לִקְרָב וְאֵין מָקוֹם לָסֶגֶת.

שִׁפְשֵׁף רִיסָיו, אִמֵּץ אֶת רוֹאוֹתָיו / לִמְצֹא בָּעֲרָפֶל אֶת שְׂנוּא נַפְשׁוֹ. [v.353]

פִּתְאֹם מִתּוֹךְ הָאֵד נִגְלָה לוֹ הַר, / הַמְמַלֵּא חֲלַל הַמְּעָרָה:

פָּנָיו שְׁחוֹרוֹת וְהַשֵּׂעָר לָבָן, / מִפְלֶצֶת אַדִּירָה בִּמְמַדֶּיהָ.

רֻסְתַּם מָצָא אֶת דִּיו־סַפִּיד יָשֵׁן, / וְלֹא אָבָה לְהַפְתִּיעוֹ בְּכֹה. [615]

תְּחִלָּה שָׁאַג כְּמוֹ נָמֵר זוֹעֵף, / וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ, פָּתַח בַּקְּרָב.

הַדִּיו תָּקַף אוֹתוֹ כְּהַר שָׁחוֹר / עוֹטֶה בַּרְזֶל, קַסְדָּה וְשַׁרְווּלִים.

מִמְּקוֹמוֹ עָקַר אֶבֶן־רֵיחַיִם, / וּכְמוֹ עָשָׁן עָלָה עַל תַּהַמְתַּן.

אֵימָה גְּדוֹלָה נָפְלָה עַל גֵּו־הַפִּיל: / ‘אֵין זֹאת כִּי־אִם שְׁעַת מַסָּה הִגִּיעָה!’

רֻסְתַּם הִזְעִיף כְּשַׁחַל מִשְׁתּוֹלֵל, / וְאֶת חַרְבּוֹ הִנְחִית בַּדִּיו הַקָּם. [620]

בְּכָל כֹּחוֹ הָרַב מֵהָעֲנָק / לִכְרֹת הִצְלִיחַ יָד אַחַת וָרֶגֶל.

פָּצוּעַ נֶאֱבַק הַדִּיו בַּבָּא, / כְּפִיל רָם־רֹאשׁ בִּכְפִיר מְהִיר־חֵמָה.

בְּיָד אַחַת נִלְחָם עִם הַגִּבּוֹר, / וְכָל הַמְּעָרָה הָפַךְ לְתֹהוּ.

לָפַת צַוַּאר רֻסְתַּם וְאֶת חָזֵהוּ, / אִמֵּץ כֹּחוֹ לְהַכְרִיעוֹ תַּחְתָּיו.

בָּשָׂר קָרְעוּ אֶחָד מֵהַשֵּׁנִי, / הָאֲדָמָה כֻּסְּתָה בְּוַרְדֵי־דָם. [625]

אָמַר רֻסְתַּם בַּלֵּב: ‘אִם חַי אֵצֵא, / אֶחְיֶה לָעַד וְלֹא יוּכַל לִי אִישׁ.’

לְעֻמָּתוֹ אָמַר הַדִּיו בַּלֵּב: / 'לֹא לִי עוֹד הַחַיִּים הַמְּתוּקִים.

בַּקְּרָב עִם הַדְּרָקוֹן, גַּם אִם אַצִּיל / חַיַּי, אֵצֵא מִזֶּה בְּשֵׁן וָעַיִן.

לֹא שַׂר גָּדוֹל וְלֹא אֶזְרָח נִכְבָּד / כָּבוֹד יִתֵּן לִי בְּמָזַנְדַּרָן.'

הִנֵּה כִּי־כֵן נָשָׂא הַדִּיו דְּבָרוֹ, / וּבְדֶרֶךְ זוֹ עוֹדֵד אֶת לְבָבוֹ. [630]

בֵּינְתַיִם נֶאֶבְקוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, / זֵעָה וָדָם נִגְּרוּ מֵהֶם בְּלִי־הֶרֶף.

בְּיֶשַׁע אֵל, בּוֹרֵא הַנְּפָשׁוֹת, / נִלְחַם רֻסְתַּם כּוֹאֵב וּצְמֵא נָקָם. [v.354]

בַּסּוֹף אָזַר אֶת שְׁאֵרִית כֹּחוֹ, / תָּקַף אֶת הַשִּׁקּוּץ בַּחֲמָתוֹ,

שָׁלַח כַּפָּיו, הֵרִים אוֹתוֹ בָּרֹאשׁ / וּבַצַּוָּאר, וְהִשְׁלִיכוֹ תַּחְתָּיו.

כִּכְפִיר זוֹעֵם הִטִּיל לָאֲדָמָה, / וּמִגּוּפוֹ הֵפִיחַ נִשְׁמָתוֹ. [635]

רֻסְתַּם שָׁלַף פִּגְיוֹן, תָּקַע בַּלֵּב, / וְאֶת כְּבֵדוֹ עָקַר מִכִּלְיוֹתָיו.

נִבְלַת גּוּפוֹ מִלְּאָה אֶת הַנָּקִיק, / וְהָעוֹלָם נֶהְפַּךְ לְיָם אָדֹם.

עַתָּה פִּתַּח אֶת אֱסוּרֵי אַוּלָד, / וּפְלָצוּרוֹ תָּלָה עַל הָאֻכָּף.

אֶת כְּבֵד הַדִּיו נָתַן לוֹ לְשֵׂאתוֹ, / וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל כַּי־כָּוֻס.

אָמַר אַוּלָד בַּדֶּרֶךְ: 'אַי, לָבִיא! / אַתָּה הִכְנַעְתָּ הָעוֹלָם תַּחְתֶּיךָ. [640] [v.355]

עִקְּבוֹת כְּבָלֶיךָ עוֹד הֵם בִּבְשָׂרִי, / בֶּאֱסוּרֶיךָ עוֹד מְעַט נִשְׁבַּרְתִּי.

אַתָּה הִבְטַחְתָּ לִי דָּבָר גָּדוֹל, / הָעֵת הִגִּיעָה לְקַיֵּם דְּבָרְךָ.

הֲפָרַת־בְּרִית אֵינֶנָּה לִכְבוֹדְךָ, ¹⁸³ / כִּי כֹּחַ כְּפִיר לְךָ וְזֹהַר מֶלֶךְ.'

עָנָה רֻסְתַּם: 'מָזַנְדַּרָן כֻּלָּהּ / אֲנִי מוֹסֵר לְךָ לְנַחֲלָה.

אַךְ לְפָנַי עוֹד מְלָאכָה רַבָּה, / וַעֲלִיּוֹת גַּם יְרִידוֹת תָּבֹאנָה. [645]

אֶת שָׁהּ מָזַנְדַּרָן עָלַי לִנְתּשׁ / מֵהַכִּסֵּא וּלְהַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר.

כְּאֶלֶף אֲלָפִים רָאשֵׁי דִּיוִים־ / קוֹסְמִים עָלַי בַּחֶרֶב לְהַתִּיז,

לִפְנֵי דָּרְכִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, / אוּלָם הַבְטָחָתִי לְךָ אֶשְׁמֹר.'

הַפַּהְלַוָן, הַשַּׁחַל הַדָּגוּל, / סוֹף־סוֹף הִגִּיעַ אֶל מִשְׁכַּן כָּוֻס.

הַלּוֹחֲמִים הוֹדִיעוּ בְּשִׂמְחָה: / ‘שָׁב שַׂר־צְבָאֵנוּ הַמֵּאִיר עוֹלָם!’ [650]

הֵם נִקְהֲלוּ וְהִלְּלוּ אֶת שְׁמוֹ, / כָּבוֹד חָלְקוּ לַבָּא עַד בְּלִי מִדָּה.

אָמַר רֻסְתַּם: 'אַי, שָׁהּ שׁוֹחֵר־חָכְמָה! / שְׂמַח בְּחֶלְקֶךָ, בַּמֵּתִים אוֹיְבֶיךָ.

לֵב דִּיו־סַפִּיד בִּתַּקְתִּי וְשִׁתַּקְתִּי, / אֵין לְמַלְכּוֹ מַה לְּקַוּוֹת מִמֶּנּוּ. [v.356]

מִתּוֹךְ קְרָבָיו עָקַרְתִּי אֶת כְּבֵדוֹ, / וּמֵעַתָּה אֲנִי לִפְקֻדָּתְךָ.'

בֵּרְכוֹ הַשָּׁהּ כָּוֻס וְכֹה אָמַר: / 'קוֹבַע וְלוֹחֲמִים אַל בִּלְעָדֶיךָ. [655]

אֵין מַה לֵּאמֹר עַל אֵם גִּבּוֹר כָּמוֹךָ, / זוּלַת הַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת אֵין־סְפוֹר.

אֶלֶף בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁ אָבִיךָ זָל / וְעַל אַדְמַת זָבֻּל, נַחֲלָתוֹ,

כִּי אִישׁ אַמִּיץ כָּמוֹךָ בָּהּ גָּדַל, / וְהַתְּקוּפָה לֹא רָאֲתָה דּוֹמֶךָּ.

אַךְ גּוֹרָלִי יָפֶה מִכָּל אַחֵר, / כִּי פִּיל הוֹרֵג כְּפִירִים הוּא בֶּן־בְּרִיתִי.'

כִּלָּה שְׁבָחָיו הַמֶּלֶךְ וְהוֹסִיף: / 'אַי, תַּהַמְתַּן בֶּן־חַיִל מְבֹרָךְ! [660]

עַתָּה מִדַּם הַדִּיו שִׂים עַל עֵינַי / וְעַל עֵינֵי הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי.

אוּלַי יִהְיֶה יַזְדָּן בְּעֶזְרְךָ, / וְשׁוּב נִזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת צַלְמְךָ.'

וּכְמוֹ מָשְׁחוּ רִיסֵי הַשָּׁהּ בַּדָּם, / הֵאִירוּ אִישׁוֹנָיו שֵׁנִית כַּשֶּׁמֶשׁ.

עַתָּה הֵבִיאוּ כִּסֵּא־שֵׁן לַמֶּלֶךְ, / וּמֵעָלָיו תָּלוּ עֲטֶרֶת שֵׁן.

כָּוֻס עָלָה עַל כֵּס מָזַנְדַּרָן / עִם תַּהַמְתַּן וּשְׁאָר אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם, [665]

כְּטוּס וּפַרִיבֻּרְז, גּוּדַרְז וָגִיו, / כְּמוֹ רֻהָּם, גֻּרְגִּין וּכְמוֹ בַּהְרָם.

שִׁבְעָה יָמִים עָרַךְ הַשָּׁהּ כָּוֻס / מִשְׁתֶּה גָּדוֹל בְּנֵבֶל וּבְשֵׁכָר,

וּבַשְּׁמִינִי עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם / כָּל שׁוֹחֲרֵי־הַמַּעַשׂ הַגֵּאִים,

הֵנִיפוּ אֶת רָאשֵׁי אַלּוֹתֵיהֶם, / וְהִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי מָזַנְדַּרָן.

בְּצַו הַכַּי עָבְרוּ בַּמְּדִינָה / כְּאֵשׁ אֲשֶׁר הֻצְּתָה בְּסוּף יָבֵשׁ. [670]

בְּחֹד חַרְבוֹתֵיהֶם הִבְעִירוּ אֵשׁ, / וְהֶעֱלוּ בְּלֶהָבוֹת הָאָרֶץ.

מְכַשֵּׁפוֹת הָרְגוּ בְּלֹא־מִסְפָּר, / וּמִדָּמָן נִקְוָה נָהָר זוֹרֵם. [v.357]

בַּסּוֹף, כְּהַחֲשִׁיךְ הַיּוֹם, יָשְׁבוּ / הַגִּבּוֹרִים לָנוּחַ מֵהַקֶּטֶל.

בְּאָזְנֵיהֶם הִשְׁמִיעַ כַּי־כָּוֻס: / 'כְּפָעֳלָם הֲשִׁיבוֹתֶם לָהֶם.

כְּרֹעַ מַעֲלָלֵיהֶם – גְּמוּלָם, / אוּלָם הִגִּיעָה עֵת לַחְדֹּל מֵהֶרֶג. [675]

עַתָּה הָבָה נִמְצָא רוֹכֵב נָבוֹן, / מַבְחִין בֵּין שְׁהִיָּה וּבֵין זְרִיזוּת,

אֲשֶׁר יֵצֵא אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, / יוֹרֵהוּ דַּעַת וְיַחְכִּים לִבּוֹ.'

הָיוּ הַכֹּל תְּמִימֵי דֵּעִים בָּזֹאת, / רֻסְתַּם גִּבּוֹר־הַחַיִל וְשָׂרָיו,

אֶל מֶלֶךְ הַדִּיוִים לִכְתֹּב אִגֶּרֶת, / אֲשֶׁר תָּאִיר הַנֶּפֶשׁ הַנִּבְעֶרֶת.

כּאוס כותב אל שאה מאזנדראן

מִכְתָּב עַל מֶשִׁי מְשֻׁבָּח, לָבָן, / בּוֹ הַזְהָרָה נִרְמֶזֶת, גַּם תִּקְוָה, [680]

כָּתַב סוֹפֵר חָכָם בִּכְתָב יָפֶה, / אִישׁ הַיּוֹדֵעַ מַה מָּאוּס, מַה טּוֹב.

הִתְחִיל בְּשֶׁבַח אֱלֹהֵי־עוֹלָם, / מְקוֹר הַטּוֹב וְכָל הַמַּעֲלוֹת:

'בּוֹרֵא שָׁמַיִם, אֶרֶץ וְחָכְמָה, / מַצְמִיחַ אַהֲבָה וּמַשְׂטֵמָה,

לִמְּדָנוּ לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע, / אַף מְסוֹבֵב יָרֵחַ וְחַמָּה.

הַסְכֵּת וּשְׁמַע: אִם נֶאֱמָן אַתָּה / לַצֶּדֶק וְלַדָּת, הַלֵּל תִּמְצָא; [685] [v.358]

אֲבָל אִם דֶּרֶךְ חֲטָאִים תִּבְחַר, / תֵּרֵד קְלָלָה עָלֶיךָ מִשָּׁמַיִם.

אִם אֱלֹהִים צַדִּיק, יָשָׁר הוֹלֵךְ, / מַדּוּעַ לֹא נֵלֵךְ בְּאָרְחוֹתָיו?

רְאֵה אֵיךְ הֶעֱלָה מֵהַדִּיוִים / וְהַקּוֹסְמִים אָבָק עַל פִּשְׁעֵיהֶם.

אִם כְּבָר שָׁמַעְתָּ מֶה עָלָה לָהֶם, / וְנַפְשְׁךָ וְשִׂכְלְךָ – מוֹרֶיךָ,

רֵד תֵּכֶף מִכִּסֵּא מָזַנְדַּרָן,/ וּבוֹא כְּמוֹ נָתִין לַחֲצֵרִי. [690]

אוּלָם אִם בַּכִּסֵּא מְאֹד אָבִיתָ, / וְכֹחַ אֵין לְךָ לְהִלָּחֵם בִּי,

אַחַת הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ, שָׁהּ: / שַׁלֵּם הַמַּס אֲשֶׁר יוּשַׂם עָלֶיךָ,¹⁸⁴

וָלֹא, כְּשֶׁל אַרְזַ’נְג וְדִיו־סַפִּיד / יִהְיֶה סוֹפְךָ, וּבְלִי עִתְּךָ תָּסוּף.'

כְּכַלּוֹתוֹ לִכְתֹב אֶת הַאִגֶּרֶת, / שָׂם חוֹתָמוֹ הַשָּׁהּ, אַלְוִי וָמֻשְׁק,

קָרָא אֵלָיו אֶת הַגִּבּוֹר פַרְהָד, / אֶת הָאַלָּה הָעֲשׂוּיָה פְּלָדָה, [695]

אֶחָד מִבֵּין גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה, / אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נָשָׂא בָּעֹל,

וְכֹה אָמַר לוֹ: ‘שָׂא אֶת עֲצָתִי / לַדִּיו הַמִּתְהַלֵּךְ חָפְשִׁי בָּאָרֶץ.’

כִּשְׁמֹעַ אֶת פְּקֻדַּת־כָּוֻס פַרְהָד, / הִשְׁתַּחֲוָה וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו

אֶל מְדִינַת הַנַּרְמְפָּי, וְהֵם / הַפָּרָשִׁים הַלּוֹעֲסִים בַּרְזֶל.¹⁸⁵

כֻּנּוּ מֵאָז בָּאָרֶץ ‘נַרְמְפָּי’ / עַל כַּף־רַגְלָם הָעֲשׂוּיָה עוֹר רַךְ. [700]

בִּמְדִינָתָם חַי שָׁהּ מָזַנְדַּרָן / בֵּין אַמִּיצֵי־הַלֵּב וְהַגֵּאִים.

פַרְהָד שִׁגֵּר שָׁלִיחַ לְפָנָיו, / לְהוֹדִיעוֹ עַל בּוֹא הַמַּלְאֲכוּת.

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ מָזַנְדַּרָן מִפִּי הָרָץ, / כִּי צִיר מִכַּי־כָּוֻס קָרֵב וּבָא,

אָסַף צָבָא כָּבֵד מִלּוֹחֲמָיו, / אַרְיוֹת מָזַנְדַּרָן הָאַמִּיצִים,

אֲשֶׁר אוֹתָם בָּחַר אֶחָד־אֶחָד, / לַפְגִּין כֹּחוֹ בְּקַבָּלַת פָּנָיו, [705] [v.359]

וַאֲלֵיהֶם אָמַר: 'הַיּוֹם נִלְמַד / מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין בֶּן־אָדָם לְדִיו.

לְכוּ בְּדֶרֶךְ הַנָּמֵר: תִּפְשׂוּ / אֶת רֹאשׁ הַיִּדְעוֹנִים בַּצִּפָּרְנַיִם.'

יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בְּפָנִים קוֹדְרוֹת, / וְתָכְנִיתָם אָכֵן עָלְתָה בַּתֹּהוּ.

כְּהַגִּיעָם לִפְנֵי פַרְהָד, תָּפַשׂ / אֶחָד מִגִּבּוֹרֵי מָזַנְדַּרָן

בְּכַף־פַרְהָד, לָחַץ אוֹתָהּ בְּכֹחַ, / הִכְאִיב עַד עַצְמוֹתָיו וְעַד רַגְלָיו, [710]

אַךְ פְּנֵי פַרְהָד שָׁמְרוּ עַל קֹר־רוּחוֹ, / לֹא הֶחֱוִירוּ מִכְּאֵב עָצוּר.

הוֹבִילוּ אֶת פַרְהָד לִפְנֵי מַלְכָּם, / וְזֶה שָׁאַל לִשְׁלוֹם הַשָּׁהּ, לַדֶּרֶךְ.

אֶת הַמִּכְתָּב מָסַר לִידֵי סוֹפֵר, / וְעַל מִשְׁיוֹ הִזָּה זֶה מֻשְׁק וְיַיִן.

קָרָא אֶת הָאִגֶּרֶת הַמּוּבַּד, / וּפְנֵי שׁוֹחֵר־הַקְּרָב חָשְׁכוּ מִשְּׁחוֹר,

אַךְ כְּשָׁמְעוֹ גּוֹרַל הַדִּיו סַפִּיד, / הִרְתִּית לִבּוֹ וְדָם מָלְאוּ עֵינָיו. [715]

אָמַר בַּלֵּב: 'כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָמָּה, / מֵבִיא הַלַּיְלָה מְנוּחָה וּשְׁנָת,

אַךְ תַּהַמְתַּן מַדִּיד שְׁנַת־הָעוֹלָם / מִדְּאָגָה לִשְׁמוֹ הַמְהֻלָּל.'

הַשָּׁהּ אָבַל עַל מוֹת אַרְזַ’נְג וּבִּיד, / עַל בֶּן גַֹנְדִּי, פּוּלָד, וְעַל הַדִּיו,

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה לִקְרֹא הַכְּתָב, / הֵצִיפוּ אֶת עֵינָיו דְּמָעוֹת מָרוֹת.

שְׁלשָׁה יָמִים אֵרַח אֶת הַמַּלְאָךְ / בֵּין יְדִידָיו וְנִכְבַּדֵּי הָעָם, [720]

וּבָרְבִיעִי אָמַר: 'שׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ, / הָרַךְ עוֹד בְּשָׁנִים וּבְחָכְמָה,

וְכֹה אֱמֹר לוֹ, לְכָּוֻס, בִּשְׁמִי: / "הַאִם הַיַּיִן פֹּה אֶמְהַל בְּמַיִם?

הֲלִי תֹּאמַר: כֵּסְךָ וְאַדְמָתְךָ / נְטשׁ, וּבוֹא לָדוּר בַּחֲצֵרִי? [v.360]

וַחֲצֵרִי הָדוּר מֵאַרְמוֹנְךָ. / לִי אֶלֶף אֲלָפִים אַנְשֵׁי צָבָא,

לְכָל אֲשֶׁר יָשִׂימוּ אֶת פְּנֵיהֶם, / שָׁם לֹא יוֹתִירוּ סֶלַע, צֶבַע, רֵיחַ. [725]

הִכּוֹן לַקְּרָב וְאַל בַּנְּעִימִים, / כִּי אָנֹכִי עוֹרֵךְ אֶת שׁוּרוֹתַי.

חֵיל אֲרָיוֹת אָבִיא, וְרָאשֵׁיכֶם / אַפְתִּיעַ בִּשְׁנַתְכֶם הָעֲרֵבָה.

לִי אֶלֶף וּמָאתַיִם פִּילֵי־קְרָב, / בְּעוֹד בַּחֲצֵרְךָ אֵין אַף אֶחָד.

אָבָק אָפֵל אָרִים בְּכָל אִירָן, / וְלֹא יֻכְּרוּ הָרִים מִגֵּיאָיוֹת."'

פַרְהָד הִקְשִׁיב דּוּמָם לִנְאוּם הָרַהַב, / לַגַּאֲוָה, לַזַּעַם הֶעָצוּר, [730]

וּמוֹשְׁכוֹתָיו הִפְנָה אֶל שָׁהּ אִירָן, / מִפִּיו לִשְׁמֹעַ מַעֲנֶה לַצַּר.

כְּהַגִּיעוֹ, קָרַע מָסַךְ הַסּוֹד – / סִפֵּר כָּל מָה רָאָה, כָּל מַה שָּׁמַע.

הוֹסִיף: 'מַלְכָּם גָּבֹהַּ עַד שָׁמַיִם, / שְׁאִיפוֹתָיו אֵינָן פָּחוֹת מִזֶּה.

הוּא לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי, / כָּל הָעוֹלָם מֵאֶפַע בְּעֵינָיו.'

כָּוֻס קָרָא אֶת תַּהַמְתַּן, וְכָל / דִּבְרֵי פַרְהָד הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו. [735]

עָנָה לַמֶּלֶךְ גֵּו־הַפִּיל רֻסְתַּם: / 'אֲנִי אֶגְאַל עַמֵּנוּ מֵחֶרְפָּה.

אָבִיא אֵלָיו אֶת תְּשׁוּבָתִי הַזֹּאת: / “אֲנִי שׁוֹלֵף חַרְבִּי מִתַּעֲרָהּ!”

יֵצֵא מִכְתָּב עַז וְחָרִיף כְּחֶרֶב, / וּמַלְאֲכוּת – כְּמוֹ עָנָן רוֹעֵם.

אֲנִי אֶהְיֶה מַלְאָכְךָ אֵלָיו, / אַךְ כְּדַבְּרִי, דָּמָם אַגִּיר כַּמַּיִם. [v.361]

עָנָה כָּוֻס הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: / 'חוֹתָם וָכֶתֶר בְּאוֹרְךָ יַזְהִירוּ. [740]

אַתָּה שָׁלִיחַ וְנָמֵר אַמִּיץ, / אַתָּה לָבִיא גֵּאֶה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.'

הַשָּׁהּ צִוָּה לִקְרֹא סוֹפֵר מָהִיר. / רֹאשׁ־חֵץ עָשָׂה זֶה נוֹצָתוֹ,

וְכֹה כָּתַב: 'דִּבּוּר כְּדִבּוּרְךָ / הוּא רֵיק, הוֹלֵם אֵינֶנּוּ אִישׁ חָכָם.

אִם תְּרוֹקֵן מִגַּאֲוָה רֹאשְׁךָ, / לִפְקֻדָּתִי כְּעֶבֶד תִּשָּׁמֵעַ.

אֲבָל אִם תְּמָאֵן, צָבָא גָּדוֹל / מִיָּם עַד יָם לַמִּלְחָמָה אַסִּיעַ, [745]

וְרוּחַ דִּיו־לָבָן צְבוֹעִים יִקְרָא / לָלֹק אֶת מֹחֲךָ בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.'

רוסתּם יוצא במלאכות אל שאה מאזנדראן

הַשָּׁהּ חָתַם אֶת הַמִּכְתָּב, וּצְמֵא / מַעֲלָלִים יָצָא רֻסְתַּם לַדֶּרֶךְ.

אֶת אַלָּתוֹ הִטִּיל עַל הָאֻכָּף / כְּהַגִּיעוֹ אֶל גְּבוּל מָזַנְדַּרָן.

לְשָׁהּ מָזַנְדַּרָן נוֹדַע לֵאמֹר: / 'כָּוֻס שִׁגֵּר שָׁלִיחַ עִם מִכְתָּב. [v.362]

וְהַשָּׁלִיחַ כְּאַרְיֵה זוֹעֵף, / נוֹשֵׂא פְּלָצוּר שִׁשִּׁים לוֹ טַבָּעוֹת. [750]

תַּחְתָּיו רַמָּךְ אַדִּיר וְקַל־רַגְלַיִם, / תֹּאמַר: “אַךְ פִּיל זוֹעֵם קָרֵב וּבָא!”'

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ מָזַנְדַּרָן כָּזֹאת, / בָּחַר מֵאֲנָשָׁיו קְצִינֵי צָבָא,

צִוָּם לַחְגֹּר מָתְנַיִם, לְקַדֵּם / פְּנֵי כְּפִיר־הָאֲרָיוֹת הַמִּתְקָרֵב.

צָבָא עָרוּךְ כְּמוֹ אָבִיב פּוֹרֵחַ / יָצָא לִקְרַאת הָאִישׁ הַמְהֻלָּל.

כִּרְאוֹת אוֹתָם רֻסְתַּם לְמֵרָחוֹק, / הִשְׁגִּיחַ מִקָּרוֹב בְּעֵץ עָנֵף. [755]

תָּפַשׂ בִּשְׁנַיִם מֵהָעֲנָפִים, / סוֹבֵב אוֹתָם בְּכֹחַ עַל גִּזְעָם,

וְאֶת הָעֵץ עָקַר עַל שָׁרָשָׁיו / מֵאֲדָמָה מִבְּלִי לְהִפָּגֵעַ.

כְּמוֹ כִּידוֹן הֵרִים אוֹתוֹ בַּכַּף, / וְהַצָּבָא הַבָּא נִדְהַם לַפֶּלֶא,

כִּי כְּקָרְבוֹ הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ בָּהֶם, / וּפָרָשִׁים הַרְבֵּה הִפִּיל תַּחְתָּיו.

אֶחָד מִבֵּין גְּדוֹלֵי מָזַנְדַּרָן, / פָּרָשׁ גִּבּוֹר וְשַׂר־צָבָא דָּגוּל, [760]

תָּפַשׂ בְּכַף רֻסְתַּם לְלָחֲצָהּ, / וּלְבַזּוֹתוֹ בְּמִבְחֲנֵי הַסֵּבֶל.

צָחַק בֶּן־זָל הַפִּיל לַמַּעֲשֶׂה, / בְּעוֹד הָעָם מוֹחִיל לַתּוֹצָאוֹת.

כְּצַחֲקוֹ מָחַץ אֶת כַּף הָאִישׁ, / וּמִפָּנָיו סָחַט כָּל אוֹר וָצֶבַע.

נָשְׁתָה גְּבוּרַת הָאִישׁ הַמִּתְיַמֵּר, / וּמֵאֻכָּף סוּסוֹ צָנַח תַּחְתָּיו.

מִיָּד בָּא רָץ אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, / וְכָל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו סִפֵּר. [765]

הָיָה פָּרָשׁ אֶחָד וְכַּלָהוּר שְׁמוֹ, / תְּהִלָּתוֹ מָלְאָה מָזַנְדַּרָן.

טִבְעוֹ דָּמָה לְטֶבַע הַנָּמֵר, / וּמִשְׁאַלְתּוֹ הָיְתָה אַחַת – שְׂדֵה־קְרָב.

הַשָּׁהּ רָחַשׁ כָּבוֹד לוֹ עַד שָׁמַיִם. / קְרָאוֹ לָצֵאת לִקְרַאת הַצִּיר רֻסְתַּם,

וְכֹה אָמַר לוֹ: 'לֵךְ אֶל הַשָּׁלִיחַ, / וְלָנוּ שׁוּב גַלֵּה כִּשְׁרוֹנוֹתֶיךָ. [v.363]

לֵךְ וְכַסֵּה פָּנָיו כְּלִמָּה וָבשֶׁת, / וּמֵעֵינָיו הוֹרֵד דְּמָעוֹת חַמּוֹת.' [770]

בָּא כַּלָהוּר כְּמוֹ לָבִיא זוֹעֵם / לִפְנֵי כּוֹבֵשׁ תֵּבֵל, גִּבּוֹר־הֶחָיִל,

שָׁאַל שְׁלוֹמוֹ כְּמוֹ נָמֵר כּוֹעֵס, / וּזְעוּם־פָּנִים הוֹשִׁיט לוֹ יְמִינוֹ.

אַת כַּף הַפִּיל הַגֵּא לָחַץ בְּכֹחַ, / וְזוֹ הִכְחִילָה בְּכַפּוֹ מִלַּחַץ.

רֻסְתַּם, כְּמוֹ לֹא הוּא, פָּנָיו שְׁלֵווֹת, / כְּמוֹ בְּמַלְאֲכוּת בָּא מֵהַשֶּׁמֶשׁ,

לָחַץ כַּף כַּלָהוּר הַמּוּשָׁטָה, / וְצִפָּרְנָיו הִשִּׁיר, כְּעֵץ – עָלָיו. [775]

בָּא כַּלָהוּר בְּכַף תְּלוּיָה בְּלִי־עוֹר, / בְּלִי צִפָּרְנַיִם וּסְחוּטַת גִּידִים,

לִפְנֵי הַשָּׁהּ, הֶרְאָה לוֹ וְאָמַר: / 'אֵיךְ אֲכַסֶּה עַל כְּאֵבִי מִמֶּךָּ?

לְךָ, מַלְכִּי, יָאֶה שָׁלוֹם מִקְּרָב. / שְׂמַח בַּחַיִּים וְאַל תָּצֵר לַלֵּב.

לֹא תַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַפַּהְלַוָן. / אִם אַךְ יֵאוֹת, שַׁלֵּם לוֹ אֶת הַמַּס.

נִמְסֹר אוֹתוֹ כְּכֹפֶר אַדְמָתֵנוּ, / וּבוֹ נִשָּׂא גְּדוֹלִים וְגַם קְטַנִּים, [780]

וְכֹה הַנֵּטֶל הַכָּבֵד יֵקַל, / וְלֹא נַפְקִיר גַּחֶלֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ.'

עַד כֹה וָכֹה הוֹפִיעַ תַּהַמְתַּן / לִפְנֵי הַשָּׁהּ כְּפִיל מַפִּיל אֵימָה.

הוֹשִׁיב אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לְיָדוֹ, / שָׁאַל לִשְׁלוֹם כָּוֻס וּשְׁלוֹם צְבָאוֹ.

חָקַר קְשָׁיֵי הַדֶּרֶךְ, הָעוֹבֶרֶת / בָּעֵמֶק וּבָהָר, בַּסּוֹף אָמַר:

‘אֵין־זֹאת כִּי־אִם רֻסְתַּם בֶּן־זָל אַתָּה, / כִּי זְרוֹעוֹתֶיךָ וְחָזְךָ אַךְ לוֹ.’ [785]

עָנָה רֻסְתַּם לֵאמֹר: 'אֲנִי עַבְדּוֹ, / אִם אַךְ רָאוּי אֲנִי לִהְיוֹת לוֹ עֶבֶד.

כִּי בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא בּוֹ, מָה אָנִי? / הוּא פַּהְלַוָן, פָּרָשׁ וְגִבּוֹר־חַיִל.'

הַמְהֻלָּל הִגִּישׁ אֶת הַמִּכְתָּב, / אִגֶּרֶת הַרְפַּתְקָן אֶל שָׁהּ קְשֵׁה־עֹרֶף, [v.364]

וְכֹה אָמַר: ‘נוֹשֵׂאת פֵּרוֹת הַחֶרֶב, / רָאשֵׁי גֵּאִים נוֹשֵׂאת הִיא בְּחֵיקָהּ.’

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ מָזַנְדַּרָן דְּבָרוֹ, / נִמְלָא חֵמָה. קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב, [790]

וּמִתְפַּלֵּא אָמַר: 'הַפִּטְפּוּטִים / וּלְשׁוֹן הַתַּהְפּוּכוֹת – מַה תַּכְלִיתָם?

אֱמֹר לַמֶּלֶךְ: "שָׁהּ אִירָן אַתָּה. / אַף־כִּי לֶב־כְּפִיר לְךָ וְצִפָּרְנָיו, [v.365]

פֹּה אָנֹכִי הַמֶּלֶךְ, עִם צָבָא, / יוֹשֵׁב עַל כֵּס זָהָב, נוֹשֵׂא הַכֶּתֶר.

אוֹתִי בְּלִי־שַׁחַר לְהָבִיא אֵלֶיךָ, / אֵינֶנּוּ כַּמִּשְׁפָּט וְלֹא כַּדָּת.

עֲצֹר, וְכֵס גְּדוֹלֵינוּ אַל תַּחְמֹד, / כִּי רַק קָלוֹן תִּנְחַל בְּאַוָּתְךָ. [795]

לִגְבוּל אִירָן הַפְנֵה אֶת מוֹשְׁכוֹתֶיךָ, / וָלֹא, כִּידוֹן שָׁחוּט יָבִיא יוֹמְךָ.

אִם אֶת צְבָאִי מִמְּקוֹמוֹ אַסִּיעַ, / לֹא עוֹד תַּבְחִין עֵינְךָ בֵּין רֹאשׁ לְרֶגֶל.

חֲסַר־דֵּעָה, הִגַּעְתָּ לִמְשׁוּגָה; / נְהַג בְּשֵׂכֶל וְהַנַּח הַקֶּשֶׁת.

כִּי אִם בִּשְׂדֵה־הַקֶּטֶל נִפָּגֵשׁ, / אֵשׁ גְּבוּרָתְךָ וְדִבּוּרְךָ תִּדְעַךְ."'

רֻסְתַּם נָתַן דַּעְתּוֹ עַל הַכִּסֵּא, / עַל הַצָּבָא וְהַפַּהְלַוָנִים, [800]

וְלֹא יָכֹל הָיָה לָשֵׂאת דְּבָרוֹ, / כִּי הִתְחַמֵּץ לִבּוֹ בְּעֶלְבּוֹנוֹ.

הַשָּׁהּ הֵכִין לְבוּשׁ־מַלְכוּת יָקָר, / וְהִגִּישׁוֹ לְתַּהַמְתַּן כְּשַׁי, [v.366]

אַךְ תַּהַמְתַּן דָּחָה אֶת הָאֶשְׁכָּר, / וְלֹא לָקַח מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל.

זוֹעֵף יָרַד מֵעַל כִּסֵּא הַשָּׁהּ, / וְעוֹלָמוֹ טָבַע בַּחֲשֵׁכָה.

רֻסְתַּם עָזַב בִּירַת מָזַנְדַּרָן, / רֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו יָצָא לַדֶּרֶךְ. [805]

אֶל שָׁהּ אִירָן הִגִּיעַ חֲזָרָה / בְּלֵב מָלֵא נָקָם וְדָם רוֹתֵחַ,

וְכָל אֲשֶׁר רָאָה וְגַם שָׁמַע / בִּשְׁלִיחוּתוֹ, גִּלָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

בַּסּוֹף הוֹסִיף וְשָׂח: 'אַל דְּאָגָה! / אֱמַץ וְהֵעָרֵךְ לְמִלְחָמָה.

כָּל הַדִּיוִים הָאַמִּיצִים הָאֵלֶּה, / הֵם בְּעֵינַי אַךְ עֲלוּבֵי־חַיִּים,

אֵינָם שָׁוִים אֶצְלִי גַּרְגֵּר עָפָר, / וְאַשְׁמִידֵם בְּאַלָּתִי כְּרֶגַע.' [810]

כּאוס נלחם בשאה מאזנדראן

כְּצֵאת רֻסְתַּם מִגְּבוּל מָזַנְדַּרָן, / פָּתַח מַלְכָּהּ בַּהֲכָנוֹת לַקְּרָב.

אֶת אֹהָלָיו הוֹצִיא מֵהַבִּירָה, / וְאֶת צְבָאוֹ הִסִּיעַ אֶל הָעֵמֶק.

אֲבַק הַפָּרָשִׁים עָלָה שָׁמַיְמָה, / וְכֶעָנָן כִּסָּה אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ,

עַד אֵין לִרְאוֹת לֹא הַר, מִישׁוֹר אוֹ עֵמֶק, / אֲשֶׁר עָיְפוּ מֵרֶגֶל הַפִּילִים.

צְבָא הַדִּיוִים מִהֵר וְנָע כְּרוּחַ, / מִבְּלִי לָנוּחַ, לְהַרְוִיחַ זְמָן. [815] [v.367]

כְּהִוָּדַע לְכַּי־כָּוֻס, כִּי צְבָא / מָזַנְדַּרָן הִנֵּה קָרֵב וּבָא,

פָּקַד רֵאשִׁית־כֹּל עַל רֻסְתַּם בֶּן־זָל / לַחְגֹּר מָתְנַיִם לַמַּעֲרָכָה.

אֶל טוּס וְאֶל גּוּדַרְז, יוֹצֵא כִּשְׁוָד, / אֶל גִּיו וְאֶל גֻּרְגִּין הָאֲצִילִים

צִוָּה עֲרֹךְ צְבָאָם וּלְצַיְּדוֹ / בְּכִידוֹנִים חַדִּים וּבְמָגִנִּים.

עַל הַמִּישׁוֹר הֵקִימוּ מַחֲנֶה / לַשַּׁהְרְיָר וְגַם לַמְפַקְּדִים. [820]

טוּס בֶּן נַוּדַֹר פִּקֵּד מִצַּד יָמִין, / וּתְרוּעָתוֹ מִלְּאָה אֶת הֶהָרִים.

גּוּדַרְז בְּיַחַד עִם כִּשְׁוָד פִּקְּדוּ / עַל שְׂמֹאל, וְהַגְּבָעוֹת כֻּסּוּ בַּרְזֶל.

כָּוֻס,הַשָּׁהּ, פִּקֵּד עַל הַמֶּרְכָּז, / מֵעֲבָרִים הִגִּיעוּ לוֹחֲמָיו.

בְּרֹאשׁ כֻּלָּם עָמַד רֻסְתָּם גֵּו־פִּיל, / הַסֶּלַע הָאֵיתָן בַּמִּלְחָמָה.

גִּבּוֹר מִגִּבּוֹרֵי מָזַנְדַּרָן, / אֲשֶׁר אֶת אַלָּתוֹ הֵרִים עַד שַׁחַק, [825]

ג’וּיָא שְׁמוֹ, וְכִשְׁמוֹ סוֹעֵר הָאִישׁ,/ מֵנִיף־אַלָּה וְאִישׁ־שְׂפָתַיִם יַחַד,¹⁸⁶

בִּרְשׁוּת מַלְכּוֹ, אֲדוֹן מָזַנְדַּרָן, / מִהֵר לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי כָּוֻס.

שִׁרְיוֹן גּוּפוֹ הִזְהִיר עָלָיו כַּשֶּׁמֶשׁ, / וּבְרַק חַרְבּוֹ חָרַךְ הָאֲדָמָה.

קוֹרֵא בְּקוֹל בָּא בֵּין הָאִירָנִים, / הִדְהֵד קוֹלוֹ בָּהָר וּבַמִּישׁוֹר

לֵאמֹר: ‘רַק אִישׁ מֵרִים אָבָק מִמַּיִם, / יוּכַל לְהִתְגָּרוֹת בִּי מִלְחָמָה!’ [830]

אִישׁ לֹא הֵעֵז הָלֹךְ אִתּוֹ בַּקְּרָב, / תֹּאמַר: ‘אֵין דָּם נוֹזֵל בְּעוֹרְקֵיהֶם!’

הִרְעִים בְּקוֹל הַשַּׁהְרְיָר וְשָׂח: / 'אַתֶּם, הַגִּבּוֹרִים, מַה זֶּה קָרְכֶם, [v.368]

כִּי מֵהַדִּיו לִבּוֹתֵיכֶם נָבוֹכוּ, / וּמִקּוֹלוֹ הִקְדִּירוּ כֹּה פְּנֵיכֶם?'

נָצְרוּ שְׂפָתַיִם גִּבּוֹרֵי־הֶחָיִל, / חִוְרִים מִפַּחַד לֹא עָנוּ דָּבָר,

זוּלַת רֻסְתַּם, אֲשֶׁר דִּרְבֵּן סוּסוֹ, / הֵרִים אֶת כִּידוֹנוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם, [835]

וְכֹה אָמַר: ‘הַרְשֵׁה־נָא לִי, מַלְכִּי, / לָצֵאת לִקְרַאת הַדִּיו הַמִּתְאַמֵּר.’

עָנָה כָּוֻס: 'יִהְיֶה זֶה תַּפְקִידְךָ, / אִישׁ מֵאִירָן לֹא יַחְמְדֶנּוּ לוֹ.

לֵךְ וְיַזְדָּן יִהְיֶה בְּעֶזְרְךָ, / דִּיוִים וּמְכַשֵּׁפוֹת יִהְיוּ צֵידֶךָ.'

רֻסְתַּם הֵאִיץ בַּסּוּס מִמְּקוֹמוֹ, / וְכִידוֹנוֹ בַּכַּף מֵעַל רֹאשׁוֹ,

לִשְׂדֵה־הַקְּרָב נִכְנַס כְּפִיל זוֹעֵף, / נָמֵר תַּחְתָּיו וְרַהַב בְּכַפּוֹ. [840]

דָּהַר סָבִיב וְהֶעֱלָה אָבָק, / צַעֲקָתוֹ הִרְעִידָה אֶת הָעֵמֶק.

‘אַי, בֶּן־בְּלִיַּעַל’ – אֶל ג’וּיָא קָרָא – / 'שִׁמְךָ נִפְקַד מִגִּבּוֹרֵי־הֶחָיִל.

אַתָּה זָקוּק עַתָּה לְרַחֲמִים, / לֹא עֵת שָׁלוֹם אוֹ מְנוּחָה הַפַּעַם.

יוֹלַדְתְּךָ, אֲשֶׁר גִּדְּלָה אוֹתְךָ / בְּאַהֲבָה רַבָּה, הִיא תְּבַכֶּךָּ.'

עָנָה ג’וּיָא: 'אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר! / וְדַע: חֶרֶב ג’וּיָא רָאשִׁים קוֹצֶרֶת. [845]

לֹא כְּבֵד אִמִּי, רַק כְּבֵד אִמְּךָ יִדְאַב, / כִּי תְּבַכֶּה אוֹתְךָ וְשִׁרְיוֹנְךָ.'

כִּשְׁמֹעַ תַּהַמְתַּן דִּבְרֵי ג’וּיָא, / הֵרִיעַ בְּקוֹלוֹ, הוֹדִיעַ שְׁמוֹ,

וְהִשְׂתָּעֵר עָלָיו כְּהַר שׁוֹעֵט. / הַקְּרָב אִתּוֹ הִקְדִּיר אֶת לֵב ג’וּיָא,

וּבְכֵן דִּרְבֵּן סוּסוֹ וְסָר הַצִּדָּה, / מֵאֵן לְהִתְחָרוֹת בְּתַּהַמְתַּן.

רֻסְתַּם רָדַף אַחֲרָיו כְּמוֹ אָבָק, / וְאֶת רָמְחוֹ כִּוֵּן אֶל אַבְנֵטוֹ. [850]

הִכָּה בְּשִׁרְיוֹנוֹ וּבִמְעִילוֹ, / וּרְצוּעוֹתָיו וְהַקְּשָׁרִים הָבְקָעוּ. [v.369]

מֵאֻכָּפוֹ סְחָבוֹ וֶהֱרִימוֹ, / וּכְמוֹ צִפּוֹר עַל הַשִּׁפּוּד סִבְּבוֹ,

וְהִשְׁלִיכוֹ לְמַטָּה לֶעָפָר, / קָרוּעַ הַשִּׁרְיוֹן וְדָם בְּפִיו.¹⁸⁷

דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן הַגִּבּוֹרִים / רָאוּ, וְנִדְהֲמוּ לַמַּעֲשֶׂה.

נָפַל לֵב הַצָּבָא, פְּנֵיהֶם הִצְהִיבוּ. / הַמַּעֲלָל הָיָה שִׂיחַת הַכֹּל. [855]

כִּרְאוֹת שַׁלִּיט מָזַנְדַּרָן כִּי־כֵן,/ צִוָּה אֶל כָּל הַחַיִל מִקָּצֶה לֵאמֹר:

‘הָרִימוּ מֵצַח וּפִתְחוּ בַּקְּרָב, / כְּדֶרֶךְ נְמֵרִים עַזֵּי פָּנִים.’

בְּבַת־אַחַת שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם, / וְהַצְּבָאוֹת הִשְׂתָּעֲרוּ בְּזַעַם.

הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתֻּפִּים נִשְׁמָעוּ, / הִשְׁחִיר רָקִיעַ וְהָבְנֶה – הָאָרֶץ.

כְּמוֹ בָּרָק מַבְהִיק בְּעָב שָׁחוֹר – / זִיקֵי הַחֲרָבוֹת וְהָאַלּוֹת. [860]

גּוֹן־הָאֲוִיר הִכְחִיל, הִשְׁחִיר, הֶאְדִּים / מִכִּידוֹנִים לָרֹב וּמִדְּגָלִים.

מִשֶּׁוַע הַדִּיוִים, מֵהָאָבָק, / מִקּוֹל תֻּפֵּי הַקְּרָב וְהַפְּרָסוֹת,

תָּמְהוּ הָרִים וַאֲדָמָה נִקְרָֽעָה. / אִישׁ לֹא רָאָה עֲדַיִן קְרָב כָּזֶה.

הַלְמוּת אַלּוֹת, חִצִּים וַחֲרָבוֹת; / כָּל הַמִּישׁוֹר – אֲגַם מִדַּם אָדָם. [v.370]

הָאֲדָמָה דָּמְתָה לְיָם שֶׁל זֶפֶת, / אֲשֶׁר גַּלָּיו אַלּוֹת וַחֲרָבוֹת. [865]

סוּסִים הִפְלִיגוּ כִּסְפִינוֹת בַּמַּיִם / לֵאמֹר תּוּכַל: ‘מְמַהֲרוֹת לִטְבֹּעַ!’

מַכּוֹת יָרְדוּ עַל הַקְּסָדוֹת בְּלִי־הֶרֶף, / כִּבְרוּחַ־סְתָו עַזָּה עֲלֵי שַׁלֶּכֶת.

שִׁבְעָה יָמִים פָּנִים אֶל מוּל פָּנִים / נִטַּשׁ הַקְּרָב הָעַז בֵּין הַצְּבָאוֹת,

וּבַשְּׁמִינִי הֵסִיר מֵעַל רֹאשׁוֹ / הַשָּׁהּ כָּוֻס עֲטֶרֶת הַכַּיִים,

וּבָא לִפְנֵי אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, / מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ, בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת, [870]

נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה בִּתְפִלָּה, / וְכֹה אָמַר: 'שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק,

בּוֹרֵא הַיַּבָּשׁוֹת וְהַיַּמִּים! / עַל הַדִּיוִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה, [v.371]

עַל הַכּוֹפְרִים אֱצֹל לִי נִצָּחוֹן, / וּבִי חַדֵּשׁ אֶת זֹהַר הַמְּלוּכָה.'

כְּכַלּוֹתוֹ חָבַשׁ אֶת קוֹבָעוֹ, / וְשָׁב אֶל הַצָּבָא הַמְהֻלָּל.

פָּרְצָה קְרִיאָה, תְּרוּעַת קְרָנוֹת נִשְׁמָעָה, / נָע צְבָא אִירָן מִמְּקוֹמוֹ כְּהַר.

כָּוֻס צִוָּה אֶת גִּיו וְטוּס לָקַחַת / אֶת הַתֻּפִּים לִפְנֵי הַלּוֹחֲמִים.

גּוּדַרְז, עִמּוֹ זַנְגֶּה בֶּן שָׁוַרָן, / רֻהָּם, גֻּרְגִּין, שְׁנֵיהֶם צְמֵאֵי קְרָבוֹת,

וְגֻרָזֶה, חֲזִיר־הַבָּר בַּקְּרָב, ¹⁸⁸ / אֲשֶׁר דִּגְלוֹ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אָרְכּוֹ,

עִמּוֹ פַרְהָד, כַרָּד, בַּרְזִין וְגִיו, / בַּהְרָם הַגֵּא וְגֻסְתַּהַם הָעַז –

כֻּלָּם שֵׁנִית צְמֵאֵי נָקָם וּגְמוּל, / מְמַהֲרִים, לִשְׂדֵה־הַקְּרָב הִגִּיעוּ. [880]

רֻסְתַּם מִן הַמֶּרְכָּז תָּקַף רִאשׁוֹן, / שָׁטַף הָאֲדָמָה בְּדַם אוֹיְבָיו.

בְּצַד יָמִין גּוּדַרְז, אִתּוֹ כִּשְׁוָד, / מִטְעָן הֵבִיאוּ, נֶשֶׁק וְתֻפִּים,

אַךְ מִיָּמִין וְעַד אֲגַף הַשְּׂמֹאל, / כִּזְאֵב בָּעֵדֶר גִּיו עָשָׂה שַׁמּוֹת.

מֵאוֹר הַשַּׁחַר עַד שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ / זָרַם הַדָּם בְּיוּבָלִים גּוֹאִים.

אָפְסָה בּוּשָׁה וְאַהֲבָה, עָט זַעַם, / וְהַשָּׁמַיִם מַמְטִירִים אַלּוֹת. [885]

הַחֲלָלִים חָבְרוּ לַעֲרֵמוֹת, / וְזִהֲמוּ אֶת הַצְּמָחִים בְּמֹחַ.

הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתֻּפִּים הִרְעִימוּ; / צוֹפָה חַמָּה בְּעַד צְעִיף הָבְנֶה.

אֶל עֵבֶר שָׁהּ דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן / יָצָא רֻסְתַּם גֵּו־פִּיל עִם חַיִל רַב.

הַשָּׁהּ זְמַן־מָה עָצַר בְּעַד הַבָּא, / נִשְׁאַר אֵיתָן, לֹא נָע מִשְּׂדֵה־הַקְּרָב.

הוּא עִם פִּילֵי־הַקְּרָב וְהַדִּיוִים / בְּבַת־אַחַת הָרְסוּ לַמַּאֲבָק. [890] [v.372]

שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם, תָּפְשׂוּ אַלּוֹת / שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת, וְזֶה בָּזֶה נִלְחָמוּ.

אָז צְמֵא־הָעֲלִילָה רֻסְתַּם בֵּרַךְ / יַזְדָּן, מָסַר אֶת כִּידוֹנוֹ לַנַּעַר,

מָלֵא חֵמָה הֵנִיף אֶת אַלָּתוֹ / וּבִצְעָקָה זִעְזַע אֶת הָאֲוִיר.

מֵרֵעַ הַמַּכְנִיעַ־מַצְבִּיאִים / אָבַד לֵב הַדִּיוִים וְחָכְמָתָם.

פֻּזְּרוּ כַּמּוֹץ בָּרוּחַ הַפִּילִים, / הַחֲלָלִים נִרְאוּ עַל־פְּנֵי מִילִין. [895]

רֻסְתַּם דָּרַשׁ שֵׁנִית אֶת כִּידוֹנוֹ, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן.

שְׁנֵיהֶם הֵרִיעוּ בְּקוֹלָם כְּרַעַם, / רֻסְתַּם גֵּו־פִּיל וְשָׁהּ הַמְכַשְּׁפִים.

כִּרְאוֹת הַשָּׁהּ כִּידוֹן הַפַּהְלַוָן, / פָּג עֹז רוּחוֹ וְלֹא עָצַר עוֹד כֹּחַ.

אוּלָם רֻסְתַּם, רוֹתֵחַ בְּנָקָם, / נָתַן בְּקוֹל כִּכְפִיר שׁוֹאֵג לַטֶּרֶף,

שָׁלַח אֶת הַכִּידוֹן בַּחֲגוֹרַת הַשָּׁהּ, / וְשִׁרְיוֹנוֹ עַד הַבָּשָׂר הִבְקִיעַ. [900] [v.373]

אַךְ בִּכְשָׁפָיו הָפַךְ הַשָּׁהּ לְסֶלַע / לְעֵין הָאִירָנִים הַמִּתְפַּלְּאִים.

רֻסְתַּם אַף הוּא עָמַד נִדְהָם לַפֶּלֶא, / וְכִידוֹנוֹ הַחַד הֵשִׁיב אֶל שֶׁכֶם.

אֶל הַמָּקוֹם הִגִּיעוּ כַּי־כָּוֻס, / פִּילָיו, תֻּפָּיו, הַדֶּגֶל וּצְבָאוֹ.

שָׁאַל כָּוֻס: ‘רֻסְתַּם, מוּרָם מֵעָם! / מַה זֶּה קָרְךָ, כִּי הִתְמַהְמַהְתָּ כֹּה?’

עָנָה בֶּן־זָל: 'הַקְּרָב הָיָה כָּבֵד, / אַךְ הַמַּזָּל הֵאִיר לִי אֶת פָּנָיו. [905]

אוֹתִי רָאָה שַׁלִּיט מָזַנְדַּרָן / נוֹשֵׂא לַקְּרָב אַלָּה כְּבֵדָה עַל שֶׁכֶם.

לְרַכְשׁ נָתַתִּי דְּרוֹר, מוֹשְׁכוֹת רִפִּיתִי, / וּבַכִּידוֹן הִכִּיתִי בְּמָתְנָיו.

חָשַׁבְתִּי כִּי יִפֹּל בָּרֹאשׁ לְמַטָּה, / מֵהָאֻכָּף יִצְנַח אֶל הֶעָפָר,

אַךְ כִּרְאוֹתְךָ הָפַךְ גּוּפוֹ לְסֶלַע, / וְכֹחַ כִּידוֹנִי עָלָה בַּתֹּהוּ.

אֶל שְׂדֵה־הַקְּרָב אָבִיא אוֹתוֹ שֵׁנִית, / אוּלַי יָשׁוּב לִהְיוֹת בָּשָׂר וָדָם.' [910]

כָּוֻס צִוָּה הַסֶּלַע לְהַסִּיעַ / מִמְּקוֹמוֹ אֶל פֶּתַח אָהֳלוֹ.

הַגִּבּוֹרִים מִצְּבָא אִירָן נִסּוּ / אֶחָד־אֶחָד הַסֶּלַע לְהָנִיעַ.

לַשָּׁוְא, כִּי לֹא עָמַד לָהֶם הַכֹּחַ / מִשָּׁם אֶת שָׁהּ־הָאֶבֶן לְהָזִיז.

אָז אֶת כַּפֹּו עָלָיו שָׂם גֵּו־הַפִּיל, / עָמַד הַפַּעַם לוֹ כֹּחוֹ הָרַב.

הֵרִים לְמַעְלָה אֶת הַצּוּק־הַשָּׁהּ, / עַד כִּי הַכֹּל עָצְרוּ נְשִׁימָתָם. [915]

הַסֶּלַע עַל כְּתֵפוֹ, צָעַד רֻסְתַּם / לְקוֹל תְּרוּעַת הָעָם מֵאֲחוֹרָיו.

קָרְאוּ הַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת לְיָהּ, / וְעַל רֻסְתַּם שָׁפְכוּ פְּנִינִים וּפָז.

לִפְנֵי פַּרְגּוֹד הַשָּׁהּ הֵבִיא הַצּוּק, / וְהִשְׁלִיכוֹ קֳבָל הָאִירָנִים, [v.374]

לֵאמֹר: 'אוֹ תִּגָּלֶה פֹּה לְעֵינֵינוּ, / וְתַעֲזֹב שְׁקָרֶיךָ וּכְשָׁפֶיךָ,

אוֹ בְּחַרְבִּי וּבְכַשִּׁילִי אֲנִי / אוֹתְךָ פֹּה מְבַקֵּעַ לִפְלָחִים.' [920]

עַתָּה הָפַךְ הַצּוּק לַעֲרָפֶל, / וּבוֹ הַשָּׁהּ עוֹטֶה שִׁרְיוֹן הוֹפִיעַ.

רֻסְתַּם תָּפַשׂ אֶת כַּף יָדוֹ בְּכֹחַ, / צוֹחֵק הוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל כַּי־כָּוֻס

וְכֹה אָמַר: ‘הֵבֵאתִי שֶׁבֶר־הַר! / מִפַּחַד קַרְדֻּמִי אָפֵס כֹּחוֹ.’

כָּוֻס הִבִּיט עַל שָׁהּ מָזַנְדַּרָן, / וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ יָפֶה לְכֶתֶר.

אַרְכָן הָיָה, פָּנִִים לוֹ מְאוּסִים, / נִיבִים וְרֹאשׁ כְּשֶׁל חֲזִיר־הַבָּר. [925]

כָּוֻס נִזְכַּר בַּסֵּבֶל הַיָּשָׁן, / מִלֵּב פָּצוּעַ נֶאֱנַח קָרוֹת.

אֶל הַתַּלְיָן פָּנָה לְהוֹצִיאוֹ, / וְלִנְתָחִים בַּחֶרֶב לְבַתְּרוֹ.

רֻסְתַּם תָּפַשׂ בִּזְקַן הַמְעוֹנֵן, / סְחָבוֹ וְהוֹצִיאוֹ מֵעַל פָּנָיו,

וּבִפְקֻדַּת הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל / בִּתְּרוּהוּ, כַּיָּאֶה לוֹ, לִנְתָחִים.

לַמַּחֲנֶה שָׁלַח כָּוֻס צָבָא, / אֲשֶׁר אָסַף אֶת הָרְכוּשׁ הָרַב: [930]

כִּסְאוֹת, כִּתְרֵי־זָהָב וְאַבְנֵטִים, / סוּסִים וְנֶשֶׁק וְיַהֲלוֹמִים,

בְּכָל מָקוֹם אָסְפוּ בָּעֳמָרִים. / הַלּוֹחֲמִים הִגִּיעוּ בִּקְבוּצוֹת,

וְכָל אֶחָד קִבֵּל כְּמַעֲשֵׂהוּ. / אֲשֶׁר פָּעַל יוֹתֵר, קִבֵּל יוֹתֵר.

מֵהַדִּיוִים הָהֵם, אֲשֶׁר נוֹדְעוּ / בְּרִשְׁעָתָם וְהִתְעַמְּרוּ בָּעָם,

צִוָּה לִכְרֹת אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּחֶרֶב, / וּלְהַשְׁלִיכָם כַּדֹּמֶן בַּשָּׂדֶה. [935]

אַחַר כָּל אֵלֶּה בָּא אֶל הַמִּזְבֵּחַ, / וְאֶל שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן נָשָׂא תְּפִלָּה:

'בּוֹרֵא־עוֹלָם, שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק, / הִנֵּה מִלֵּאתָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתַי. [v.374]

אַתָּה הִכְנַעְתָּ הַדִּיוִים תַּחְתַּי; / חִדַּשְׁתָּ נְעוּרֵי רֹאשׁ מַזָּלִי.'

שִׁבְעָה יָמִים שָׁכַב לִפְנֵי יַזְדָּן / בְּתַחְנוּנִים וְהִתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל,

וּבַשְּׁמִינִי פָּתַח אֶת אוֹצָרוֹ, / וְהֶעֱנִיק לְכָל דּוֹרֵשׁ צָרְכּוֹ. [940 ]

שִׁבְעָה יָמִים טָרַח בַּחֲלוּקָה / הַזֹּאת, עַד לֹא חָסַר לְאִישׁ דָּבָר.

עַתָּה שִׁבְעָה יָמִים עָשָׂה מִשְׁתֶּה: / הִזְמִין שֵׁכָר, גְּבִיעֵי כַּדְכֹּד וּבְדֹלַח.

גָּבִיעַ בְּכַפּוֹ בִּלָּה בְּנֹעַם, / וּמוֹשָׁבוֹ עוֹד בְּמָזַנְדַּרָן.

כָּוֻס עָלָה עַל כִּֽסֵּא מַלְכוּתוֹ, / וְכֹה אָמַר לְתַּהַמְתַּן הַגֵּא:

'אַי, פַּהְלַוָן תֵּבֵל כֻּלָּהּ, רֻסְתַּם! / בְּכָל מָקוֹם גִּלִּיתָ גְּבוּרָתְךָ. [945]

אַתָּה הֶחֱזַרְתַּנִי אֶל כִּסְאִי. / יָאִיר לִבְּךָ בֶּאֱמוּנָה וָחֹק.'

עָנָה רֻסְתַּם לַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר: / 'כָּל אִישׁ וָאִישׁ וּסְגֻלּוֹתָיו עִמּוֹ.

כָּל מַעֲשַׂי, שָׁהּ, הֵם בִּזְכוּת אַוּלָד, / אֲשֶׁר הוֹרַנִי דֶּרֶךְ נְכוֹנָה.

אֶל כֵּס מָזַנְדַּרָן נַפְשׁוֹ נוֹשֵׂא הוּא, / וּכְבָר אוֹתוֹ לַנֶּאֱמָן הִבְטַחְתִּי.

צַיְּדֵהוּ בְּשִׂמְלַת־מַלְכוּת נָאָה / וּבְסֵפֶר לְעֵדוּת בְּחוֹתָמְךָ, [950]

כִּי הוּא יִהְיֶה שָׁהּ בְּמָזַנְדַּרָן, / וְיַעַבְדוּהוֹ כָּל אַנְשֵׁי־הַחַיִל.'

כִּשְׁמֹעַ כַּי־כָּוֻס דִּבְרֵי עַבְדּוֹ, / נָתַן הַסְכָּמָתוֹ בְּכַף יָדוֹ.

אָסַף אֶת מְפַקְּדֵי הַמְּדִינָה / וְשָׂח בְּשֶׁבַח הַגִּבּוֹר אַוּלָד.

הוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֵּס מָזַנַּדַרָן / וְשָׂם פָּנָיו אֶל פָּרְס בִּירַת אִירָן. [v.376]

כּאוס חוזר לאיראן ונפרד מרוסתּם

כְּשׁוּב כָּוֻס־כַּי אֶל אַדְמַת אִירָן, / מֵרֹב אֲבַק־צְבָאוֹ נֶעְלַם עוֹלָם. [955]

רִגְשַׁת הָעָם הִגִּיעָה עַד הַשֶּׁמֶשׁ, / נָשִׁים וַאֲנָשִׁים שָׂמְחוּ בְּקוֹל.

הַתּוֹשָׁבִים קִשְּׁטוּ אֶת הֶעָרִים, / בְּכָל מָקוֹם שֵׁכָר, שִׁירָה וָנֵבֶל.

נָסִיךְ צָעִיר הֵבִיא אָבִיב צָעִיר, / סַהַר חָדָשׁ הִגִּיהַּ מֵאִירָן.

אַחַר שִׁבְתּוֹ שָׂמַח כִּמְנַצֵּחַ, / פָּתַח דַּלְתוֹת גְּנָזָיו הָעַתִּיקִים,

הוֹשִׁיב בַּפֶּתַח אֶת הַשַּׁלָּמִים, / וְדִינָרִים חִלְּקוּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ. [960]

שָׁאוֹן בְּפֶתַח גֵּו־הַפִּיל רֻסְתַּם. / מִשָּׁם גְּדוֹלֵי אִירָן מְאֻשָּׁרִים

יָצְאוּ יַחְדָּו, לְהִתְיַצֵּב בַּחַג / לִפְנֵי כִּסֵּא כָּוֻס הַמְהֻלָּל.

רֻסְתַּם בְּקוֹבָעוֹ הַמְפֹאָר / בָּא וְיָשַׁב בַּכֵּס לְיַד הַשָּׁהּ.

עוֹדָם יוֹשְׁבִים, הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו / שֶׁאֱלָתוֹ לָשׁוּב אֶל זָל אָבִיו.

כָּוֻס, אֲסִיר תּוֹדָה לְתַּהַמְתַּן / וְכַמִּשְׁפָּט, הֵכִין מַתְּנַת פְּרִידָה: [965]

כִּסֵּא עָטוּר בִּשְׁבוֹ, רָאשֵׁי תְּיָשִׁים לוֹ, / כֶּתֶר מַלְכוּת בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת;

אֲרִיג זָהָב בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת יָקָר, / שַׁרְשֶׁרֶת מְהֻדֶּרֶת וְצָמִיד;

מֵאָה, עִם פְּנֵי־יָרֵחַ, עֲלָמִים, / וַעֲלָמוֹת מֵאָה בְּמֻשְׁק וּבְמֶשִׁי;

מֵאָה סוּסֵי עֲרָב בְּרִתְמוֹת־פָּז, / מֵאָה פְּרָדוֹת שְׁחוֹרוֹת בְּמִתְגֵי־פָּז.

כֻּלָּם נוֹשְׂאִים רִקְמָה וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר / מֵרוּם, אִירָן וְסִין הָרְחוֹקָה, [970]

גַּם אַרְנָקִים מֵאָה עִם דִּינָרִים, / צְבָעִים, בְּשָׂמִים – כְּבֻדָּה רַבָּה מְאֹד.

אֲגַן־כַּדְכֹּד מָלֵא אָהָל נָקִי, / וּגְבִיעַ־שְׁבוֹ מָלֵא מֵי־שׁוֹשַׁנִּים;

כְּמוֹ־כֵן מְגִלָּה כְּתוּבָה עַל מֶשִׁי / בִּדְיוֹ מָהוּל בְּמֻשְׁק עִנְבָּר וּבְיַיִן,

וּבָהּ צִוָּה לוֹ, לַמֵּאִיר עוֹלָם, / וּמֵחָדָשׁ, אֶת מְדִינַת נִימְרוּז. [v.377]

וְכֹה הֻבְטַח בַּצַּו, כִּי עַל כֵּס זֶה / לֹא יַעֲלֶה אִישׁ זוּלָתוֹ בְּכֶתֶר. [975]

עַתָּה בֵּרְכוֹ הַשָּׁהּ וְכֹה אָמַר: / 'אַל שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בִּלְעָדֶיךָ!

יִהְיֶה לֵב גִּבּוֹרֵינוּ חַם אֵלֶיךָ, / צְנִיעוּת, עֶדְנָה וָרֹךְ תֵּדַע נַפְשֶׁךָ.'

קָפַץ רֻסְתַּם, נָשַׁק כִּסֵּא הַשָּׁהּ, / וְסָר לַהֲכָנוֹת וְלַמִּטְעָן.

שָׁאוֹן עָלָה מִמִּגְרְשֵׁי הָעִיר, / הַכֹּל שָׂמְחוּ בְּגִיל רֻסְתַּם הַשָּׁב:

תָּלוּ זֵרִים לְקוֹל פַּעֲמוֹנִים, / תֻּפִּים הוֹמִים וַחֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת. [980]

רֻסְתַּם חָזַר אֶל זָל, וְשָׁהּ אִירָן / הֵאִיר הָאָרֶץ בְּחֻקִּים וּבְצֶדֶק.

כְּשׁוּב כָּוֻס מִגְּבוּל מָזַנְדַּרָן, / חִלֵּק אֶת הַמִּשְׂרוֹת בֵּין הַשָּׂרִים.

אֶת טוּס מִנָּה כְּשַׂר־צְבָאוֹ, וְכֹה / אָמַר אֵלָיו: ‘אַתָּה הֲדֹף כָּל רַע.’

בִּידֵי גּוּדַרְז הִפְקִיד אֶת אִיצְפַהָן, / נָתַן לוֹ כֵּס וָכֶתֶר עַל הַחֶבֶל.

כִּכְלוֹת־הַכֹּל שִׂמַּח לִבּוֹ בַּיַּיִן, / מָלַךְ בְּאֹמֶץ וּבְשִׁקּוּל הַדַּעַת. [985]

עָרַף הָרֶשַׁע בְּגַרְזֶן הַצֶּדֶק, / אִישׁ עַל לִבּוֹ לֹא הֶעֱלָה הַמָּוֶת.

מָלְאָה הָאָרֶץ יֶרֶק, טַל וּמַיִם, / וַעֲרוּכָה הָיְתָה כְּגַן אִרַם.

פָּרְחוּ הַיּשֶׁר, הָאֵמוּן, הָאשֶׁר, / וִידֵי אִבְּלִיס הַנַּעֲוֶה כְּבוּלוֹת.

נָפוֹצָה הַשְּׁמוּעָה: ‘כָּוֻס הוֹצִיא / כִּסֵּא וָכֶתֶר מִמָּזַנְדַּרָן!’

הִשְׁתּוֹמְמוּ הַכֹּל וְגַם שָׂמְחוּ, / כִּי כַּי־כָּוֻס הִשִּׂיג גְּדוּלָה כָּזֹאת. [990] [v.378]

נֶאֱמָנָיו הֵבִיאוּ מַתָּנוֹת, / חִכּוּ בַּתּוֹר לָבוֹא לִפְנֵי הַשָּׁהּ.

כָּל הָעוֹלָם קֻשַּׁט כְּגַן־הָעֵדֶן / וְהִתְמַלֵּא בְּצֶדֶק וּבְעשֶׁר.

שָׁמַעְתָּ מִלְחֲמוֹת מָזַנְדַּרָן, / עַתָּה שְׁמַע מִלְחֲמוֹת הָמָוַרָן.

יב. ב. עֲלִילוֹת כַּי־כָּוֻס בִּמְדִינַת בַּרְבַּרִסְתָּאן וְסִפּוּרִים אֲחֵרִים

כּאוס נלחם במלך האמאוראן

קִבַּלְנוּ זֹאת מִפִּי הַמּוּבַּדִּים / וּמִכִּתְבֵי אוֹתוֹ דִהְקָן זָקֵן, [v.379]

כִּי כַּי־כָּוֻס גָּמַר בַּלֵּב הָאֹמֶר, / לָתוּר בָּאָרֶץ וְלַחְקֹר דְּרָכֶיהָ.

עָזַב אִירָן, בָּא אֶל תּוּרָן וָסִין, / מִשָּׁם עָבַר אֶל מֶרְחֲבֵי מַכְּרָן,

וּמִמַּכְּרָן יָצָא לִמְחוֹז זִרִהּ. / אִישׁ לֹא חָגַר מָתְנָיו לְהִלָּחֵם בּוֹ.

כָּל הַמּוֹשְׁלִים שִׁלְּמוּ אֶת מִסֵּיהֶם, / שׁוֹר לֹא נִסָּה כֹּחוֹ עִם הָאַרְיֵה. [5]

מִשָּׁם עִם חַיִל רַב בָּא אֶל בַּרְבַּר, / שׁוֹחֵר כִּבּוּשׁ, בְּכֶתֶר עַל הָרֹאשׁ.

מֶלֶךְ בַּרְבַּרִסְתָּן עָרַךְ צְבָאוֹ,¹⁸⁹ / הַפַּעַם הַמַּזָּל שִׁנָּה צְבָעָיו.

צָבָא הִגִּיעַ מִבַּרְבַּר לַקְּרָב, / אֲשֶׁר הֵפֵר מִשְׁתֵּה צִבְאוֹת אִירָן.

אִישׁ לֹא רָאָה יָדַיִם וּמוֹשְׁכוֹת, / מֵרֹב אָבָק נִסְתַּר צְבָא הַפִּילִים.

הַבַּרְבַּרִים תָּקְפוּ שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת, / כְּמוֹ גַּלִּים בָּאִים מִיָּם סוֹעֵר. [10]

כִּרְאוֹת גּוּדַרְז אֶת הָעוֹלָם בְּכֹה, / הוֹרִיד מֵהָאֻכָּף אַלָּה כְּבֵדָה,

דִּרְבֵּן סוּסוֹ עִם אֶלֶף לוֹחֲמִים, / וּבְכִידוֹנִים הַמַּבְקִיעִים שִׁרְיוֹן [v.380]

תָּקַף וְגַם שָׁבַר אֶת הַמֶּרְכָּז. / מֵאֲחוֹרָיו מִהֵר לִתְקֹף הַשָּׁהּ,

תֹּאמַר: ‘בְּתוֹךְ בַּרְבַּר אִישׁ לֹא נוֹתַר / מִפָּרָשֶׁיהָ הַנּוֹשְׂאִים כִּידוֹן!’

זִקְנֵי בַּרְבַּרִסְתָּן הַנִּכְבָּדִים, / אַחַר עֲבֹר סוּפַת הַמִּלְחָמָה, [15]

בָּאוּ לִפְנֵי הַשָּׁהּ הַמְנַצֵּחַ, / וּבְלֵב שָׁבוּר בִּקְּשׁוּ סְלִיחָה, לֵאמֹר:

'אֲנַחְנוּ עֲבָדֶיךָ וּמְשָׁרְתֶיךָ, / לְמַס עוֹבֵד מַטִּים אֶת צַוָּארֵינוּ.

בִּמְקוֹם דַּרְכְּמוֹנִים, יַהֲלוֹמִים / וּפָז נִתֵּן, וְגִזְבָּרְךָ יִשְׂמַח.'

סָלַח כָּוֻס־כַּי וְהֵאִיר פָּנִים, / לִמְּדָם חֻקִּים טוֹבִים וַחֲדָשִׁים.

כְּכַלּוֹתוֹ, לְקוֹל פַּעֲמוֹנִים / וְצֶלְצְלִים וְלִתְרוּעַת קְרָנוֹת, [20]

עָזַב אֶת מְדִינַת בַּרְבַּרִסְתָּן / לָלֶכֶת אֶל הַר־קָף בַּמַּעֲרָב. [v.381]

כְּהִוָּדַע בָּאָרֶץ דְּבַר בּוֹאוֹ, / יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ לְקַדֵּם פָּנָיו

הַנִּכְבָּדִים בָּעָם וְהַשָּׂרִים, / וְעַל רֹאשָׁם הִטִּילוּ מַס עוֹבֵד.

הָאֲנָשִׁים מִלְּאוּ אֶת רְצוֹנוֹ, / וּבְכֵן עָבַר בָּאָרֶץ בְּשָׁלוֹם.

עַתָּה הִסִּיעַ אֶת צְבָאוֹ זָבֻּלָּה / לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל תַּהַמְתַּן. [25]

פֹּה בְּנִימְרוּז בִּלָּה חֹדֶשׁ יָמִים, / בְּיַיִן, שִׁיר וּבְצֵיד חַיָּה וָעוֹף.

חָלַף זְמַן לֹא כַּבִּיר בַּנְּעִימִים,/ וּבְגַן הַשּׁוֹשַׁנִּים הוֹפִיעַ חוֹחַ.

לְהִתְנַסּוֹת בְּטוֹב וּבְרַע – חֶלְקֵנוּ, / הָעֲלִיָּה צוֹפֶנֶת נְפִילָה.

הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים כַּדָּת, / פִּתְאֹם נוֹדַע לוֹ קֶשֶׁר הָעַרְבִים.

נָסִיךְ אֶחָד עָשִׁיר וְשַׁאֲפָן / הֵנִיף בְּשָׁם נֵס מֶרֶד וּבְמִצְרַיִם. [30]

הָעָם מָרָה בַּכַּי, פָּנָה לוֹ עֹרֶף, / וְכָל מָרוּת דָּחָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

כְּבוֹא הַחֲדָשָׁה לַשַּׁהְרְיָר, / כִּי בָּא לוֹ מִתְחָרֶה עַל הַשִּׁלְטוֹן,

הִכָּה בַּתֹּף, נִפְרַד מֵעִם נִימְרוּז, / וּבְלֵב עָלֵז וְקַל יָצָא לַדֶּרֶךְ.

צְבָאוֹ עַל מָגִנָּיו כָּתַב אֶת שְׁמוֹ, / הַחֲרָבוֹת נָעוּ בִּנְדָנֵיהֶן.

מֵהַמִּישׁוֹר צְבָאוֹ הִסִּיעַ יָמָּה, / מִבְּלִי אֲשֶׁר יָדַע זֹאת הָאוֹיֵב. [35]

סְפִינוֹת אֵין־סְפוֹר בָּנָה וְרַפְסוֹדוֹת, / לְהַעֲבִיר בָּהֶן אֶת לוֹחֲמָיו.

כְּאֶלֶף פַּרְסָאוֹת עָשׂוּ בַּיָּם, / לְפִי הַצְּעָדִים בַּיַּבָּשָׁה,

וּבָאוּ עַד אֵם שְׁלשׁ הַמְּדִינוֹת, / לְהַחֲזִיר הַכֶּתֶר לְיָשְׁנוֹ. [v.382]

מִשְּׂמֹאל מִצְרַיִם, מִיָּמִין בַּרְבַּר; / הַיָּם בֵּינָם לְבֵין מְבֻקָּשָׁם,

הָמָוַרָן, אֲשֶׁר הִיא לִפְנֵיהֶם. / לְכָל הַמְּדִינוֹת צָבָא כָּבֵד. [40]

הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לַמְּדִינוֹת: / ‘כָּוֻס עוֹלֶה עָלֵינוּ מֵהַיָּם!’

הִסְכִּימוּ מַלְכֵיהֶן לְבֵינֵיהֶם / לְהִפָּגֵשׁ בְּיַחַד בְּבַּרְבַּר.

רַבִּים מִסְּפֹר הָיוּ הַלּוֹחֲמִים, / הִגִּיעוּ אֶל בַּרְבַּר בַּהֲמוֹנִים.

צָבָא נִזְעַק, אֲשֶׁר מִפַּרְסוֹתָיו / עָיְפוּ הַיָּם, הָהָר וְהַמִּישׁוֹר.

מָקוֹם פָּנוּי לְלַיִשׁ לֹא נוֹתַר, / חֲזִיר הַבָּר שָׁם לֹא מָצָא עוֹד דֶּרֶךְ. [45]

בַּסֶּלַע הַנָּמֵר, הַדָּג בַּמַּיִם, / וּבָאֲוִיר הַנֶּשֶׁר וְהָעָב

חִפְּשׂוּ נָתִיב, אַךְ מַה נָּתִיב מָצְאָה / חַיַּת הַטֶּרֶף בַּמָּקוֹם הַהוּא?

כְּהַעֲלוֹת כָּוֻס צְבָאוֹ עַל־פְּנֵי / הַיַּבָּשָׁה, זוֹ נֶעֶלְמָה מֵעַיִן.

‘תֵּבֵל’ – תֹּאמַר – ‘שִׁרְיוֹן וְסוֹחֵרָה, / הַכּוֹכָבִים מֵחֹד־כִּידוֹן הֵאִירוּ.’

מֵרֹב קוֹבְעֵי־זָהָב וּמָגִנִּים / וְקַרְדֻּמִּים הַנִּשָּׂאִים עַל שֶׁכֶם, [50]

תֹּאמַר: ‘הָאֲדָמָה זָהָב נוֹזֵל, / הַחֲרָבוֹת הִמְטִירוּ נְפָשׁוֹת!’

מֵהָאָבָק אָדְמוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, / הָאֲדָמָה הִשְׁחִירָה כְּהָבְנֶה.

מִתֵּקַע הַקְּרָנוֹת הָרִים נִשְׁבָּרוּ, / שָׁקְעוּ פְּנֵי הַקַּרְקַע מִכֹּבֶד־סוּס.

קוֹל מְצִלְתַּיִם בְּבַּרְבַּרִסְתָּן, / תֹּאמַר: ‘הָיְתָה מַחְנֶה צָבָא אֶחָד.’

כְּהִשָּׁמַע קוֹל תֹּף בִּצְבָא אִירָן, / יָצְאוּ חוֹצֵץ בַּהְרָם, גֻּרְגִּין וְטוּס, [55]

וּמֵאֲגַף גּוּדַרְז, צֶאְצָא כִּשְׁוָד, / הוֹפִיעוּ גִּיו, אָחִיו שִׁידוּשׁ, פַרְהָד.

בְּרַעַל חֹד־כִּידוֹנֵיהֶם הִטְבִּילוּ, / רִפּוּ מוֹשְׁכוֹת, וּדְרוֹר קָרְאוּ לַסּוּס. [v.383]

הַפָּרָשִׁים שָׁחוּ עַל אֻכְּפֵיהֶם, / הֵרִיעוּ וְקַרְדֻּמֵּיהֶם הִנְחִיתוּ,

תֹּאמַר: ‘אֵין זֹאת כִּי־אִם מִכְרֵה בַּרְזֶל / וָאֶבֶן, אוֹ צָנְחוּ שָׁמַיִם אַרְצָה.’

כָּוֻס מִהֵר לָבוֹא אֶל הַמֶּרְכָּז, / צָבָא נִלְחָם שָׁם בְּצָבָא בְּעֹז, [60]

עַד־כִּי חָשְׁכוּ עֵינֵי הָאֲנָשִׁים. / שָׁשַׁר זוֹהֵר יָרַד עַל אֶבֶן־תְּכֵלֶת,

תֹּאמַר: ‘שָׁמַיִם מַמְטִירִים בָּרָד, / וְצִבְעוֹנִים פָּרְחוּ בֵּין הַסְּלָעִים.’

עֵינֵי הַכִּידוֹנִים הֵפִיקוּ אֵשׁ, / הָאֲדָמָה דָּמְתָה לְיָם שֶׁל דָּם.

שְׁלשׁ בְּנוֹת־הַבְּרִית הֻכּוּ מַכָּה נִצַּחַת, / עַד לֹא הִבְחִינוּ בֵּין אֶמְצַע לְסוֹף.

מַצְבִּיא הָמָוַרָן הָיָה רִאשׁוֹן, / אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ חַרְבּוֹ וְאַלָּתוֹ. [65] [v.384]

נִדְכָּא בִּקֵּשׁ מִכַּי־כָּוֻס מַחְסֶה, / הֵבִין כִּי יוֹם אָסוֹן הַיּוֹם הַהוּא.

נִשְׁבַּע כִּי מְדִינַת הָמָוַרָן / מַס תְּשַׁלֵּם וּמַעֲשֵׂר כָּבֵד.

סוּסִים, כִּסְאוֹת וְקוֹבָעִים וָנֶשֶׁק / יִשְׁלַח מַשְׂאֵת אֶל שָׁהּ אִירָן בִּתְנַאי:

אַחַר שַׁלְּמוֹ הַמַּס וְהַכְּבֻדָּה / יוֹצִיא כָּוֻס צְבָאוֹ מֵאַדְמָתוֹ.

כָּוֻס הִקְשִׁיב לַהַצָּעָה רַב־קֶשֶׁב, / וְכֹה עָנָה עָלֶיהָ לַמַּעְתִּיר: [70]

‘אִם לֹא כִּסְאִי וַעֲטַרְתִּי תַּחְמֹדוּ, / בַּחֲסוּתִי תַּרְגִּיעוּ בְּשָׁלוֹם.’

שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב חָזַר כָּוֻס / עִם בְּנֵי־הַחַיִל אֶל הַמַּחֲנֶה,

וּמֵהָמָוַרָן שָׁלִיחַ בָּא, / וְעִמָּדוֹ אוֹצָר שָׁלֵם וָנֶשֶׁק,

אִזְמָרַגְדִּים וַאֲבָנִים שׁוֹנוֹת, / וְכֹה אָמַר: 'שׁוֹפֵט אֱמֶת וָצֶדֶק!

כֻּלָּנוּ עֲבָדֶיךָ וַעֲפַר / רַגְלֶיךָ, מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל. [75]

תִּהְיֶה יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיִבְךָ, / וּמַזָּלוֹ יִשַּׁח עַד הֶעָפָר.'

כְּכַלּוֹתוֹ, נָשַׁק לָאֲדָמָה, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל אִישׁ־הַחַיִל טוּס,

הֵבִיא זָהָב, מִבְחַר אַבְנֵי־יִקְרַת, / וְהֶעֱנִיק לְכָל אֶחָד מַתָּת.

כּאוס מבקש משאה האמאוראן את סודאבּה בתו לאשה

אָמַר פָּרָשׁ אֶחָד אֶל כַּי־כָּוֻס: / 'לְשָׁהּ הָמָוַרָן בַּת בַּהַרְמוֹן,

יָפָה גִּזְרַת־גֵּוָהּ מִבְּרוֹשׁ תָּמִיר, / וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת מֻשְׁק שְׁחוֹרָה; [80]

לָשׁוֹן לָהּ – חֶרֶב, וּשְׂפָתַיִם – דְּבַשׁ, / קוֹמָה גְּבוֹהָה, צַמּוֹת כִּפְלָצוּרִים.

לוֹבֶשֶׁת צִבְעוֹנִים כִּבְגַן־הָעֵדֶן, / כְּשֶׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת בָּאָבִיב. [v.385]

יָאֶה לַשָּׁהּ, כִּי לְאִשָּׁה יִקַּח / יָרֵחַ בְּיָפְיָהּ וְלֹא אַחֶרֶת.'

זָע לֵב כָּוֻס, וְכֹה עָנָה לָאִישׁ: / 'טוֹבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ עֲצָתְךָ!

אוֹתָהּ מֵאֵת אָבִיהָ אֲבַקֵּשׁ, / כִּי יְפָאֵר דְּיוֹקְנָהּ אֶת הַרְמוֹנִי.' [85]

הַשָּׁהּ בָּחַר מִבְּנֵי־לְוָיָתוֹ / אָדָם פִּקֵּחַ וְחוֹקֵר־חָכְמָה,

אָצִיל בְּמוֹצָאוֹ וּמְיֻשָּׁב, / וְצֵאת צִוָּהוּ אֶל הָמָוַרָן.

אָמַר לוֹ: 'קְנֵה לִי אֶת לְבַב הַשָּׁהּ, / הַטֵּה רוּחוֹ אֵלַי בְּשִׂיחַ רַךְ,

וְכֹה בִּשְׁמִי אֱמֹר לוֹ: "בְּרִית אִתִּי / דּוֹרְשִׁים הַנְּסִיכִים בְּכָל הָאָרֶץ,

כִּי מִכִּתְרִי הַזֹּהַר לַחַמָּה, / וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ – הֲדוֹם כִּסְאִי. [90]

אֲשֶׁר חוֹסֶה אֵינֶנּוּ בְּצִלִּי, / מָנוֹחַ לֹא יִמְצָא לְכַף רַגְלוֹ.

עַתָּה חָפֵץ אֲנִי בִּבְרִית אִתְּךָ, / וּפְנֵי שָׁלוֹם לִרְחֹץ בְּאַהֲבָה.

לְךָ מֵעֵבֶר לַפָּרֹכֶת בַּת, / שָׁמַעְתִּי כִּי יָפָה הִיא לְכִסְאִי –

צָחוֹת פָּנֶיהָ וְטָהוֹר גּוּפָהּ; / שִׁבְחָהּ בְּפִי כָּל־אִישׁ בְּכָל מָקוֹם.

שׁוֹאֵל כָּוֻס־כַּי חֲתָנְךָ לִהְיוֹת, / אָכֵן נוֹטָה לְךָ הַשֶּׁמֶשׁ חֶסֶד."' [95]

הָלַךְ אִישׁ־הַשְּׂפָתַיִם הַפִּקֵּחַ, / וּבָא לִפְנֵי אֲדוֹן הָמָוַרָן.

עָרַךְ אֶת נְאוּמוֹ לִקְנוֹת לִבּוֹ, / יִפָּה דְּבָרָיו בְּקֶסֶם עַל שְׂפָתָיו,

מָסַר בִּרְכַּת כָּוֻס, דְּרִישַׁת שְׁלוֹמוֹ, / וְהֶאֱרִיךְ בְּתֹכֶן הַשְּׁלִיחוּת.

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ הָמָוַרָן דְּבָרוֹ, / עָטַף לִבּוֹ, רֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו.

שָׂח אֶל נַפְשׁוֹ: 'אָמְנָם הוּא פָּדִשָׁהּ, / וְנִשְׁמָעִים צַוָּיו בְּכָל הָאָרֶץ, [100]

אַךְ בַּת לִי בָּעוֹלָם אַחַת, רַק זֹאת, / וְהִיא לִי יְקָרָה מֵהַחַיִּים.

אִם אֶת הַצִּיר אֶדְחֶה וְאַעֲלִיב, / לֹא אֶתְחַזֵּק, לֹא אֶעֱמֹד בַּקְּרָב.

טוֹב כִּי אֶעְצֹם עֵינַי מִצָּרָתִי, / וְכַעֲסִי אַכְנִיעַ בְּלִבִּי.' [v.386]

וּבְכֵן אָמַר אֶל בַּעַל הַלָּשׁוֹן: / 'לַמִּשְׁאָלָה אֵין הַתְחָלָה וָסוֹף.

בִּשְׁתֵּי שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ, / וְעוֹד אַחַת, שְׁלִישִׁית, מַכִּיר אֵינֶנִּי. [105]

הָעשֶׁר הוּא כֹּחִי וּמִשְׁעַנְתִּי, / אֲבָל בִּתִּי – כִּתְרִי וְתִפְאַרְתִּי!

אִם יִקָּחֶנָּה שָׁהַנְשָׁהּ אִירָן, / יֹאבַד לִבִּי כְּהִפָּרְדָהּ מִמֶּנִּי.

בְּכָל זֹאת לֹא אָסוּר מִמִּצְוָתוֹ, / וְאֶמְסְרֶנָּה לוֹ כִּדְרִישָׁתוֹ.'

עַצְבוּת יָרְדָה עָלָיו. קָרָא אֵלָיו / אֶת סוּדָבֶּה, סִפֵּר לָהּ עַל כָּוֻס,

וְכֹה אָמַר: 'מֵהַנָּסִיךְ הַגֵּא, / הַמְבֹרָךְ בְּכָל חֶמְדָּה גְּנוּזָה, [110]

בָּא צִיר שָׁלוּחַ, אִישׁ נְעִים־שְׂפָתַיִם, / אִגֶּרֶת בְּכַפּוֹ רַבַּת־עִנְיָן,

וּבָהּ דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי, עַל אַפִּי, / לַפְקִיר אֶת שַׁלְוָתִי וְאֶת שְׁנָתִי.

מַה אַתְּ אוֹמֶרֶת? מַה דַּעְתֵּךְ, בִּתִּי / הַחֲכָמָה, וּמַהוּ רְצוֹנֵךְ?'

עָנְתָה לוֹ סוּדָבֶּה:'אִם אֵין מָנוֹס / מִזֶּה, חֲבַל לְהִתְעַצֵּב אֶל לֵב.

כָּל שַׁהְרְיָר מֵאָז וּמֵעוֹלָם / שָׂדֶה וִיבוּל דָּרַשׁ מִבְּנֵי בְּרִיתוֹ. [115]

בִּבְרִית אִתּוֹ מַדּוּעַ תֶּאֱבַל, / כָּל אִישׁ אַחֵר יַחְשֹׁב זֹאת לְשִׂמְחָה.'

הָבֵן הֵבִין אֲדוֹן הָמָוַרָן, / כִּי הַדָּבָר לְרוּחַ סוּדָבֶּה,

וּבְכֵן קָרָא אֵלָיו אֶת צִיר הַשָּׁהּ, / וְהוֹשִׁיבוֹ בְּרֹאשׁ כָּל נִכְבָּדָיו.

הַשָּׁהּ וְהַשַּׁגְרִיר כָּרְתוּ הַבְּרִית / כְּדָת אוֹתָם יָמִים וּכְמִשְׁפָּטָם.

שַׁלִּיט הָמָוַרָן שִׁבְעָה יָמִים / הֵכִין עִם נִכְבָּדָיו אֶת הַנָּדָן. [120]

בְּלֵב כָּבֵד שָׁלַח כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת / שְׁפָחוֹת וְאַרְבָּעִים אַפִּרְיוֹנִים, [v.387]

אֶלֶף גְּמַלִּים, פְּרָדוֹת וְרֶכֶשׁ אֶלֶף, / עוֹמְשִׂים אֲרִיג רִקְמָה וְדִינָרִים.

מֵהַכִּסְאוֹת גָּלְשׁוּ קִפְלֵי רִקְמָה. / הַחַיָּלִים נִצְּבוּ בְּתוֹר אָרֹךְ.

הָאַפִּרְיוֹן שֶׁלַּכַּלָּה עֻטַּר, / וְאוֹצָרָהּ נִשָּׂא מֵאֲחוֹרֶיהָ.

מִשְׁמָר צְבָאִי קֻשַּׁט יָפֶה, כָּעֵדֶן, / תֹּאמַר: ‘הָאָרֶץ – עֲרוּגַת פְּרָחִים!’ [125]

כִּקְרֹב אֶל כַּי־כָּוֻס אֹרְחַת־הַנֵּדֶה / הַמְשַׂמַּחַת לֵב, וְהַמִּשְׁמָר,

יָצָא מִתּוֹךְ הָאַפִּרְיוֹן יָרֵחַ, / הָדוּר כְּשָׁהּ חָדָשׁ עַל כֵּס־מַלְכוּת:

צַמּוֹת גּוֹלְשׁוֹת בְּמֻשְׁק עַל פְּנֵי־וְרָדִים, / וַעֲגִילִים תְּלוּיִים עַל לְחָיַיִם.

שְׂפָתַיִם – אֹדֶם, נַרְקִיסִים – עֵינַיִם, / גַּבּוֹת – קְשָׁתוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּי הָאַף.

נָבוֹךְ הִבִּיט כָּוֻס בְּסוּדָבֶּה, / וּמִתְפַּעֵל קָרָא בְּשֵׁם יַזְדָּן. [130]

כְּשׁוּב רוּחוֹ, אָסַף אֶת מוּבַּדָּיו / וַחֲכָמָיו לְהִוָּעֵץ בָּהֶם.

אַחַר מָצְאָם אֶת סוּדָבֶּה יָאָה לוֹ, / קִדֵּשׁ חֶפְצוֹ כַּדָּת וְכַמִּשְׁפָּט.

אָמַר: ‘אַךְ רְאִיתִיךְ בָּאַפִּרְיוֹן, / יָדַעְתִּי כִּי כָּבוֹד בָּךְ לַהַרְמוֹן.’

שאה האמאוראן לוקח את כּאוס בשבי

עָטַף לְבַב מֶלֶךְ הָמָוַרָן, / וַאֲרוּכָה בִּקֵּשׁ לְצָרָתוֹ.

מִקֵּץ שִׁבְעָה יָמִים, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, / שִׁגֵּר מַלְאָךְ אֶל כַּי־כָּוֻס לֵאמֹר: [135]

'אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לִרְאוֹת פָּנֵינוּ, / יָבוֹא לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתֵנוּ.

תּוֹשְׁבֵי הָמָוַרָן יִהְיוּ גֵּאִים / לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשָּׁהּ הַמְפֹאָר.'

בְּדֶרֶךְ זוֹ אָמַר לִטְמֹן לוֹ פַּח. / אִישׁ־מְזִמּוֹת הָיָה, וּבְכֵן חָשַׁב [v.388]

לִתְפֹּשׂ בִּתּוֹ וְאֶת הַמַּמְלָכָה, / אַף לְחַלֵּץ רֹאשׁוֹ מֵעֹל הַמַּס.

הֵבִינָה סוּדָבֶּה, כִּי לְאָבִיהָ / לַסְּעוּדָה תָּכְנִית־זָדוֹן בָּרֹאשׁ, [140]

אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: 'רַעְיוֹן פָּסוּל! / אַל תִּתְפַּתֶּה אֶצְלוֹ לְהִתְאָרֵחַ,

כִּי בַּכֵּרָה יִפְתַּח אִתְּךָ בְּרִיב, / וּבְלִי סִבָּה יָשִׂים כַּפּוֹ עָלֶיךָ.

הַתּוֹאֲנָה הַזֹּאת הִיא בִּגְלָלִי, / אַתָּה אַל אַחֲרָיו תֵּלֵךְ שׁוֹלָל.'

כָּוֻס הֵקֵל רֹאשׁ בְּדִבְרֵי אִשְׁתּוֹ, / לֹא הֶחֱשִׁיב גְּבוּרַת הָמָוַרָן.

יָצָא עִם גִּבּוֹרָיו וְלוֹחֲמָיו / לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל שָׁהּ הָאָרֶץ. [145]

הָיְתָה לַשָּׁהּ שָׁם עִיר, וּשְׁמָהּ שָׁהֶה; / יָפָה הָיְתָה לְמִשְׁתָּאוֹת וָעֹנֶג.

בָּעִיר הַזֹּאת אִוָּה מָקוֹם לָשֶׁבֶת, / וּפֵאֲרָהּ בְּכָל שְׂכִיּוֹת הָאָרֶץ.

כִּקְרֹב כָּוֻס־כַּי אֶל שָׁהֶה, / יָצָא הָעָם בַּשַּׁעַר לְבָרְכוֹ.

פִּזְּרוּ פְּנִינִים וּמֻשְׁק לִפְנֵי סוּסוֹ, / וּבָלְלוּ עִנְבָּר עִם זְעַפְרָן.

בָּעִיר קוֹלוֹת תְּרוּעָה, זִמְרָה וָנֵבֶל / הִתְרוֹנְנוּ בִּשְׁתִי וָעֵרֶב יַחַד. [150]

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ אֲדוֹן הָמָוַרָן, / יָצָא אֵלָיו בָּרֶגֶל עִם שָׂרָיו.

מֵהָאוּלָם וְעַד לִפְנֵי הַשַּׁעַר / פִּזְּרוּ פְּנִינִים, זָהָב וְכַדְכֻּדִּים.

בְּקַעֲרוֹת זָהָב זָרוּ אוֹתָם, / שָׁפְכוּ עַל הָרָאשִׁים עִנְבָּר וּמֻשְׁק.

אֶל הָאַרְמוֹן הֵבִיא כִּסֵּא זָהָב, / עָלָיו יָשַׁב כָּוֻס בְּלֵב שָׂמֵחַ.

שִׁבְעָה יָמִים בִּלָּה בְּכוֹס בַּכַּף, / נָעַם לוֹ הַמָּקוֹם, שִׂמַּח לִבּוֹ [155]

יוֹמָם וָלַיְלָה לְפָנָיו כְּעֶבֶד / חָגַר מָתְנַיִם שָׁהּ הָמָוַרָן,

גַּם הַצָּבָא חָגַר אֶת חֲלָצָיו / לָשֵׂאת בְּרָכָה מֵאֵת הָאִירָנִים. [v.389]

בְּדֶרֶךְ זוֹ חָדְלוּ הַחֲשָׁדוֹת, / וְכָל אֶחָד חָשׁ בִּטָּחוֹן וָרֹגַע.

מִקֵּץ שִׁבְעָה יָמִים אָמְרוּ לָקוּם, / לְהֵעָרֵךְ לִקְרַאת שׁוּבָם הַבַּיְתָה.

קְצִינֵי בַּרְבַּרִסְתָּן הָיוּ בְּסוֹד / הַמְּזִמָּה, וּכְבָר הָיוּ בַּדֶּרֶךְ. [160]

מַסָּע גְּדוּדֵי בַּרְבַּר הָמָוַרָנָה / שִׂמַּח לְבַב הַשָּׁהּ הַמְאָרֵחַ.

קוֹל חֲצוֹצְרוֹת וְהַתְקָפַת פִּתְאֹם / הִפְתִּיעוּ אֶת הָאִירָנִים בַּלַּיְלָה.

נִשְׁבֹּה נִשְׁבָּה כָּוֻס, וְעִמָּדוֹ / הַגִּבּוֹרִים גּוּדַרְז וְגִיו וְטוּס,

גֻּרְגִּין בֶּן־גִּיו, זַנְגֶּה בֶּן־שָׁוַרָן / וְכָל הַלּוֹחֲמִים אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם.

אָסְרוּ אוֹתָם בָּאֲזִקִּים כְּבֵדִים, / וְכֵס הַשָּׁהּ וְזָהֳרוֹ נִזְנָחוּ. [165]

הַמַּעֲמִיק לִרְאוֹת, מַה הוּא אוֹמֵר / עַל מַעֲשֵׂה־הַנְּבָלָה הַזֶּה?

אִם אֵין הָאִישׁ לְךָ שְׁאֵר־בָּשָׂר, / אַל בּוֹ תִּבְטַח יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה.

יֵשׁ גַּם קָרוֹב יִפְנֶה אֵלֶיךָ עֹרֶף, / וּבְרִית הָאַהֲבָה יָשִׂים לְאַל.

אִם אֶת הָאַהֲבָה לִבְחֹן אָבִיתָ, / נַסֵּה אוֹתָהּ בְּאשֶׁר וּבְצָרָה.

אִם אֵין הָאִישׁ אָדָם כְּעֶרְכְּךָ, / תַּפְחִית קִנְאָה אַהֲבָתוֹ אֵלֶיךָ. [170]

כֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלָם הָעֲקַלְקַל, / כָּל רוּחַ תְּסִיטוֹ מִמְּקוֹמוֹ.

כְּהֵאָסֵר כָּוֻס בְּעִוְרוֹנוֹ, / מַטְּרַת הָמָוַרָן הֻשְּׂגָה כָּלִיל.

הָיָה שָׁם הַר אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ בָּעָב, / אוֹתוֹ הֵרִים יַזְדָּן מִמְּצוּלוֹת,

עַל פִּסְגָּתוֹ שָׁכַן מִבְצָר. ‘אֵין זֹאת’ – / תֹּאמַר – ‘כִּי הַשָּׁמַיִם עַל חָזֵהוּ.’

אֶל הַמִּבְצָר הַזֶּה נִשְׁלַח כָּוֻס / בְּיַחַד עִם גּוּדַרְז וְגִיו וְטוּס. [175]

גַּם יֶתֶר מְפַקְּדֵי כָּוֻס הִשְׁלִיךְ / שַׁלִּיט הָמָוַרָן אֶל הַמִּבְצָר,

וְאֶלֶף לוֹחֲמִים עָלָיו מִשְׁמָר, / כֻּלָּם גִּבּוֹרֵי־חַיִל שׁוֹלְפֵי־חֶרֶב. [v.390]

כָּל מַחֲנֵה כָּוֻס נָתַן לְבַז, / אֶת הָאוֹצָר חִלֵּק בֵּין נִכְבָּדָיו.

נָשִׁים מְצֹעָפוֹת בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת, / וְאַפִּרְיוֹן עִם וִילוֹנוֹת אִתָּן,

לְהַחֲזִיר אֶת סוּדָבֶּה הִגִּיעוּ, / וּבְרַגְלֵיהֶן רָמְסוּ אֶת אָהֳלָהּ. [180]

כִּרְאוֹת הַנְּסִיכָה אֶת הַבָּאוֹת, / קָרְעָה אֶת שִׂמְלָתָהּ הַמַּלְכוּתִית,

שָׁלְחָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בַּשֵּׂעָר, / שָׂרְטָה בְּצִפָּרְנֶיהָ לְחָיֶיהָ,

וְכֹה קָרְאָה: 'אוֹתָם כְּבָלִים וּכְאֵב / אֵינָם כָּבוֹד גָּדוֹל לְכוֹבְלֵיהֶם.

מַדּוּעַ לֹא בִּקְרָב כְּבַלְתֶּם אוֹתוֹ, / בִּלְבוּשׁ שִׁרְיוֹן וְעַל אֻכַּף סוּסוֹ,

לְעֵת אִישִׁים כְּגִיו, גּוּדַרְז וְטוּס / קָרְעוּ לִבּוֹתֵיכֶם בְּתֻפֵּיהֶם? [185]

כִּסֵּא־זָהָב הָפַךְ לְמַאֲרָב, / וּבְרִית קְדוֹשָׁה בֵּינֵינוּ טִמֵּאתֶם!'

לָעֲבָדִים ‘כְּלָבִים’ קָרְאָה בְּזַעַם, / יַסְמִין־עוֹרָהּ הָכְתַּם בְּאֹדֶם דָּם.

הִיא צָעֲקָה: 'לֹא אֶפָּרֵד מִמֶּנּוּ, / גַּם אִם אוֹתוֹ תַּסְתִּירוּ בֶּעָפָר!

אִם כַּי־כָּוֻס נָדוֹן לַאֲזִקִּים, / לִי, הַחַפָּה מִפֶּשַׁע, רֹאשׁ הַתִּיזוּ!'

כְּהִוָּדַע דְּבָרֶיהָ לְאָבִיהָ, / נִמְלָא רֹאשׁוֹ חֵמָה, צָבָה כְּבֵדוֹ, [190]

וְלַמִּבְצָר שְׁלָחָהּ אֶל בַּעֲלָהּ, / שׁוֹתֶתֶת דַּם־פָּנִים, פְּצוּעָה בַּלֵּב.

שְׁלִיחוֹ הָיְתָה, יָשְׁבָה לִפְנֵי הַשָּׁהּ, / מְנַחַמְתּוֹ בְּכָל שָׁעָה קָשָׁה.

אפראסיאבּ פולש לאדמת איראן

כָּוֻס צְמֵא־עֲלִילָה יָשַׁב כָּבוּל, / בְּעוֹד צְבָאוֹ עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ אִירָנָה

בָּאֳנִיּוֹת וּבִסְפִינוֹת בַּיָּם, / וּמֵהַחוֹף בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר.

כְּשׁוּב הַחַיִל אֶל אַדְמַת אִירָן, / עָבְרָה רִנָּה בְּכָל הַמְּדִינָה: [195] [v.391]

‘הַבְּרוֹשׁ הַמִּתַּמֵּר בַּגַּן נֶעְלַם, / וְכֵס הַשָּׁהַנְשָׁהּ הָרָם נָמוֹט!’

בְּאֵין הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא הַפָּז, / הוֹפִיעוּ טוֹעֲנִים הַרְבֵּה לַכֶּתֶר.

צְבָאוֹת כְּבֵדִים פָּלְשׁוּ מֵעֲבָרִים: / תֻּרְכִּים, נוֹשְׂאֵי־כִּידוֹן מֵהַמִּדְבָּר;

צָבָא גָּדוֹל הוֹבִיל אַפְרָסִיָבּ, / אַחַר זָנְחוֹ מִשְׁתִּים, שֵׁנָה וָנֹעַם.

מִכָּל רוּחוֹת אִירָן עָלוּ תְּרוּעוֹת, / וְהָעוֹלָם הָפַךְ לִשְׂדֵה־קְרָבוֹת. [200]

אַפְרָסִיָבּ מֵהַמֶּרְכָּז הוֹפִיעַ, / וְכַסּוּפָה תָּקַף אֶת צְבָא עֲרָב.

הַקְּרָב נִטַּשׁ שָׁם חֳדָשִׁים שְׁלשָׁה, / הַרְבֵּה רָאשִׁים נָפְלוּ בְּעַד הַכֶּתֶר.

הָעֲרָבִים הֻכּוּ מַכָּה נִצַּחַת, / וְכָל הֶשֵּׂגֵיהֶם עָלוּ בַּתֹּהוּ.

שַׁלִּיט תּוּרָן פָּשַׁט עַל פְּנֵי אִירָן, / וְכָל עַמָּהּ הָיָה לְמַס עוֹבֵד.

כָּזֶה הַנֹּהַג בְּפֻנְדַּק הַדֶּרֶךְ: / קָשָׁה כַּשְּׁאוֹל קִנְאָה – עָמָל וּכְאֵב! [205]

בַּסּוֹף גַּם טוֹב וְרַע חוֹלְפִים כַּצֵּל. / צַיָּד – הַמָּוֶת, וְהַצַּיִד – אָנוּ.

בְּאֵין עֵצָה רָגְשׁוּ הַלּוֹחֲמִים, / חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר עוֹלָם הָאִירָנִים. [v.392]

רֻבָּם נָשְׂאוּ רַגְלַיִם אֶל זָבֻּל, / בְּבַקָּשָׁה הִגִּיעוּ אֶל דַּסְתָּן:

‘מִקְלָט בְּעֵת צָרָה – הֱיֵה־נָא לָנוּ, / כִּי זֹהַר כַּי־כָּוֻס כָּבָה, אֵינֶנּוּ.’

הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ: 'רַע מַזָּלֵנוּ, / אֲנַחְנוּ בְּרָעָה גְּדוֹלָה הַיּוֹם. [210]

אוֹי לְאִירָן, כִּי לְשַׁמָּה הָיְתָה, / מִרְבָּץ לַאֲרָיוֹת וְלִנְמֵרִים.

הָיֹה הָיְתָה מִשְׁכָּן לְפָרָשִׁים, / מוֹשַׁב תִּפְאֶרֶת לְשַׁהְרְיָרִים;

עַתָּה מְקוֹם צָרוֹת וְרַעַל הִיא, / וְרֵבֶץ צִפָּרְנֵי־דְּרָקוֹן חַדּוֹת.

עַתָּה הַב נְטַכֵּס עֵצָה טוֹבָה, / וּפְדוּת נָבִיא לַנֶּפֶשׁ מִמַּכְאוֹב.

אֲשֶׁר חֲלֵב הַנְּמֵרָה אָכְלוֹ, / הוּא לָנוּ יַעֲמֹד בְּעֵת צָרָה. [215]

הָבָה נִשְׁלַח אֶל תַּהַמְתַּן מַלְאָךְ, / אָדָם חָכָם, יָאֶה לַתְּעוּדָה.'

אַחַד הַמּוּבַּדִּים נִדְחַף לָצֵאת, / וּבָא אֶל בֶּן־דַּסְתָּן שׁוֹחֵר־הַקְּרָב.

מִיָּד סִפֵּר מִכָּל אֲשֶׁר יָדַע. / רֻסְתָּם נִפְעָם מִכָּל אֲשֶׁר שָׁמַע,

הִזִּיל דְּמָעוֹת חַמּוֹת מֵעַפְעַפָּיו / בְּלֵב סְחַרְחַר וּבְנֶפֶשׁ כְּאוּבָה,

וְכֹה עָנָה: 'אֲנִי וְלוֹחֲמַי / מִיָּד חוֹגְרִים מָתְנַיִם לְנָקָם. [220]

תְּחִלָּה אֶשְׁמַע דָּבָר עַל כַּי־כָּוֻס, / אַחַר־כֵּן אֲטַאטֵא אֶת הַתֻּרְכִּים.'

מִיָּד שִׁגֵּר לָעֲבָרִים שְׁלִיחִים / בְּנֵי־חַיִל לְהַזְעִיק לַמִּלְחָמָה.

מֵהֹדּוּ, מִזָּבֻּל וּמִכָּבֻּל / הִגִּיעוּ לוֹחֲמִים לִקְרִיאָתוֹ. [v.393]

תְּרוּעַת קְרָנוֹת וְקוֹל פַּעֲמוֹנִים / עָלוּ בְּרַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה.

לְבַב רֻסְתַּם סָעַר כְּלֶהָבָה, / וְכַסּוּפָה הִסִּיעַ הַצָּבָא. [225]

רוסתּם שולח הודעה לשאה האמאוראן

שָׁלִיחַ מְנֻסֶּה וְגַם זָהִיר / שָׁלַח רֻסְתַּם אֶל כַּי־כָּוֻס לֵאמֹר:

'אֲנִי קָרֵב וּבָא עִם חַיִל רַב / לְמִלְחָמָה בְּשָׁהּ הָמָוַרָן.

יִשְׂמַח לִבְּךָ וְאַל עוֹד תֵּעָצֵב, / כִּי כְּבָר עָבַרְתִּי אֶל שַׁדְמוֹת תֵּימָן.'

בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת שִׁגֵּר/ רֻסְתַּם מִכְתָּב אֶל שָׁהּ הָמָוַרָן,

עָרוּךְ בְּרוּחַ מִלְחָמָה וָכַעַס, / בְּדִבּוּרִים עַל קְרָב, אַלָּה וָחֶרֶב: [230]

'לְשַׁהְרְיָר אִירָן טָמַנְתָּ פַּח, / וּבְרִית שָׁלוֹם וֶאֱמוּנִים הֵפַרְתָּ.

גִּבּוֹר אֵינֶנּוּ מַעֲרִים בַּקְּרָב, / בְּדֶרֶךְ אַמִּיצֵי־לֵבָב מָאַסְתָּ.

הַלָּלוּ לֹא יָשִׂימוּ מַאֲרָב, / אֲפִילוּ לְבָבָם מָלֵא נָקָם. [v.394]

אוּלָם אִם דְּרוֹר לְכַּי־כָּוֻס תִּקְרָא, / מִצִּפָּרְנֵי הָרַהַב תִּנָּצֵל,

וָלֹא, הִכּוֹן לְמִלְחָמָה אִתִּי, / מִשְׁקַל כַּפַּי עַל צַוָּארְךָ תָּחוּשׁ. [235]

מִפִּי הַנְּסִיכִים הֲלֹא שָׁמַעְתָּ, / אֵיכָה נִלְחַמְתִּי בְּמָזַנְדַּרָן,

אֵיךְ קְרָב אָסַרְתִּי עַל פּוּלָד וּבִּיד, / וּמַה לַּדִּיו לְבֶן־הָרֹאשׁ עוֹלַלְתִּי.'

כְּהֵחָתֵם הַמְּגִלָּה כַּדָּת, / יָצָא עִמָּהּ מַלְאַךְ רֻסְתַּם כְּרוּחַ.

הָרָץ עָשָׂה דַּרְכּוֹ. כְּהַגִּיעוֹ / לִפְנֵי הַשָּׁהּ מָסַר אֶת הָאִגֶּרֶת.

כִּקְרֹא שַׁלִּיט הָמָוַרָן הַמֶּסֶר, / נִדְהַם לִשְׁמֹעַ אֶת עַזּוּת הַמֵּצַח. [240]

כְּכַלּוֹתוֹ לִשְׁמֹעַ וְלִקְרֹא, / חָשְׁכוּ עֵינָיו, הָיָה רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר.

בַּסּוֹף עָנָה לְתַּהַמְתַּן: 'כָּוֻס / לֹא יַעֲלֶה שֵׁנִית לְמִלְחָמָה.

אוּלָם אַתָּה, כְּבוֹאֲךָ בַּרְבַּרָה, / יִפְנוּ אָחוֹר מִפַּחַד־פָּרָשֶׁיךָ

וְכֶלֶא וּכְבָלִים גַּם חֶלְקְךָ / יִהְיוּ. אִם זֶה אֲשֶׁר אָבִיתָ,

אָבוֹא לַקְּרָב אִתְּךָ עִם לוֹחֲמַי, / כַּמְקֻבָּל עָלֵינוּ וְעָלֶיךָ.' [245] [v.395]

כִּשְׁמֹעַ הַמַּלְאָךְ דִּבְרֵי הַשָּׁהּ, / הִשְׁתַּחֲוָה וְשָׁב אֶל תַּהַמְתַּן,

מָסַר נְאוּם הַמֶּלֶךְ וְהוֹסִיף: / 'חֲסַר־דֵּעָה הָאִישׁ, בֶּן־זוּג לַדִּיו.

לֹא לָעִנְיָן הָיָה הַמַּעֲנֶה, / כִּי אַהְרַמַן מִלֵּא לִבּוֹ עָשָׁן.'

כִּשְׁמֹעַ גֵּו־הַפִּיל תְּשׁוּבַת הַשָּׁהּ, / אָסַף שָׂרֵי־צְבָאוֹ הַגִּבּוֹרִים,

תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְהַמַסָּע, / רֻסְתַּם עַל רַכְשׁ בָּרֹאשׁ, יָצָא לַדֶּרֶךְ. [250 ]

לַמִּלְחָמָה יָרְדוּ בָּאֳנִיּוֹת, / בַּיַּבָּשָׁה אִטִּית הָיְתָה הַדֶּרֶךְ.

צְבָאוֹ הִסִּיעַ אֶל הָמָוַרָן / בָּאֳנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת אַף בְּסִירוֹת.

לִשְׁדֹד וְלַהֲרֹג נִכְסַף הַחַיִל, / וְרַחֲמִים אַךְ זָרוּ לְלִבּוֹ.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה / אֶל שָׁהּ תֵּימָן,¹⁹⁰ כִּי־בָּא רֻסְתַּם צְמֵא־רִיב,

וְיֵאָלֵץ לָצֵאת עִמּוֹ בַּקְּרָב, / כִּי לֹא עוֹד עֵת מָנוֹחַ וּמַרְגּוֹעַ, [255] [v.396]

חָרָה אַפּוֹ. עָלְתָה תְּרוּעַת הַקְּרָב, / וְהָעוֹלָם נָכוֹן לְשֹׁד וָרֶצַח.

כְּצֵאת הַשָּׁהּ עִם לוֹחֲמָיו בַּשַּׁעַר, / הִשְׁחִיר הַיּוֹם בְּעֵינֵיהֶם כְּלַיְלָה.

מִקּוֹל פַּעֲמוֹנִים וַחֲצוֹצְרוֹת / תֹּאמַר: ‘עוֹמְדִים לְהִתְמוֹטֵט שָׁמַיִם!’

יָמִין וּשְׂמֹאל עָרְכוּ שׁוּרוֹתֵיהֶם, / כְּפִירִים הִזְמִינוּ זֶה אֶת זֶה לַקְּרָב.

רֻסְתַּם גֵּו־פִּיל קָרָא: ‘אֶל הַשָּׂדֶה / אֵצֵא מִבְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ עוֹד!’ [260]

וּבְכֵן לָבַשׁ שִׁרְיוֹן הַמִּלְחָמָה, / יָשַׁב בְּאֻכָּפוֹ עַל רַכְשׁ סוּסוֹ,

עַל שֶׁכֶם שָׂם אֶת אַלָּתוֹ כְּבֵדָה, / וְכַסּוּפָה יָצָא לִפְנֵי הַצַּר.

כִּרְאוֹת אוֹיְבָיו חָזֵהוּ הָאַדִּיר, / אֶת צַוָּארוֹ וְאַלָּתוֹ בַּכַּף,

‘נִשְׁמוֹתֵיהֶם’ – תֹּאמַר – ‘פָּרְחוּ מִפַּחַד’, / וְהִתְפַּזְרוּ לְכָל הָעֲבָרִים.

בּוֹרְחִים מִפְּנֵי רֻסְתַּם וּמִצְּבָאוֹ / הִגִּיעוּ לִמְבוֹאוֹת הָמָוַרָן. [265]

הַשָּׁהּ נוֹעַד עִם יוֹעֲצָיו, קָרָא / אֵלָיו שְׁנֵי לוֹחֲמִים עוּלֵי־יָמִים,

צִוָּם לָצֵאת כְּרוּחַ בַּמִּדְבָּר / אֶל שַׁלִּיטֵי מִצְרַיִם וּבַּרְבַּר.

בִּידֵי כָּל אִישׁ מֵהֶם נָתַן מִכְתָּב, / וּבוֹ נִכְתַּב בִּכְאֵב וּבְדָם לֵאמֹר:

'בֵּין אַרְצוֹתֵינוּ הַמֶּרְחָק לֹא רַב, / גּוֹרָל אֶחָד צָפוּי לְךָ וְלָנוּ. [v.397]

אִם נַעֲשֶׂה כֻּלָּנוּ יָד אַחַת, / אֵינֶנִּי מְפַחֵד מִקְּרַב רֻסְתַּם. [270]

וָלֹא, אִישׁ בְּפָנָיו לֹא יַעֲמֹד,/ כִּי אֲרֻכָּה לְכָל צַד יַד הָרֶשַׁע.'

כְּבוֹא הַמִּכְתָּבִים לִתְעוּדָתָם, / כִּי תַּהַמְתַּן מוֹבִיל צָבָא לַקְּרָב,

מָלְאוּ הַלְּבָבוֹת אֵימָה גְּדוֹלָה, / וּשְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת עָרְכוּ צְבָאָן.

הֵם שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם הָמָוַרָנָה, / מִישׁוֹר הָפַךְ לְהַר מֵרֹב אָדָם.

שׁוּרוֹתֵיהֶם כִּסּוּ פְּנֵי אֲדָמָה, / בַּאֲבָקָם הָרַב נֶעְלַם יָרֵחַ. [275]

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם כִּי אֵלֶּה הַדְּבָרִים, / אֶל שָׁהּ אִירָן שָׁלַח בְּסוֹד לֵאמֹר:

'שְׁלשָׁה שָׁהִים בְּרֹאשׁ צִבְאוֹתֵיהֶם / חָבְרוּ עָלֵינוּ וּבָאִים יַחְדָּו,

אוּלָם רַק אֶתְרָאֶה אִתָּם פָּנִים, / וְלֹא יַבְחִינוּ עוֹד בֵּין רֹאשׁ לְרֶגֶל.

שְׁמֹר נַפְשְׁךָ לְבִלְתִּי הִפָּגַע; / מֵאֲנָשִׁים רָעִים תֵּצֵא רָעָה.

אִם תִּפָּגַע, חָלִילָה, גַּם כִּסֵּא / בַּרְבַּרִסְתָּן בַּעֲבוּרִי מֵאֶפַע.' [280]

עָנָה כָּוֻס: 'אַל תֵּעָצֵב לָזֹאת. / הָאֲדָמָה לֹא נִפְרְשָׂה רַק לִי.

כֵּן הוּא: כָּל־עוֹד שָׁמַיִם סוֹבְבִים / בָּא צוּף עִם רוֹשׁ, אֵיבָה עִם אַהֲבָה.

שֵׁנִית, יַזְדָּן הוּא יְדִידִי, סִתְרִי, / אַהֲבָתוֹ אֵלַי הִיא מִבְצָרִי.

דַּרְבֵּן אֶת רַכְשׁ סוּסְךָ וּקְרָא לוֹ דְּרוֹר, / כּוֹנֵן אֶת כִּידוֹנְךָ מֵעַל אָזְנָיו,

וּמֵאוֹיְבֵינוּ חַי אַל יִוָּתֵר / אֶחָד, לֹא בְּגָלוּי וְלֹא בַּסֵּתֶר.' [285]

כִּשְׁמֹעַ תַּהַמְתַּן דִּבְרֵי הַשָּׁהּ, / חָגַר מָתְנָיו וְשָׂם פָּנָיו לַקְּרָב. [v.398]

זֵרֵז אֶת רַמָּכוֹ קַל־הָרַגְלַיִם, / וְתָר לוֹ מִתְחָרֶה אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ.

אֶל מוּל שׁוּרַת הַלּוֹחֲמִים הִגִּיעַ, / וּמַבָּטוֹ שָׁלַח אֶל יְרִיבָיו.

צִפָּה לְגִבּוֹרִים אַמִּיצֵי־לֵב, / רַבִּים אוֹ מְעַטִּים, יֵצְאוּ חוֹצֵץ.

אוּלָם אִישׁ לֹא אָבָה לְהִלָּחֵם בּוֹ, / וּבִמְקוֹמוֹ חִכָּה רֻסְתַּם לַשָּׁוְא! [290]

יָרְדָה חַמָּה אֶל יְצוּעָהּ בַּיָּם, / וְלַיְלָה בָּא אָפֵל לִשְׁכֹּן סָבִיב.

רֻסְתַּם גֵּו־פִּיל גְּאֵה־הָרֹאשׁ פָּנָה / לַאֲחוֹרָיו וְשָׁב לַמַּחֲנֶה,

עַל מִשְׁכָּבוֹ עָלָה לְהִנָּפֵשׁ. / לְמָחֳרָת, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב,

מִמְּקוֹמוֹ מִהֵר לִשְׂדֵה־הַקְּרָב, / וְגִבּוֹרֵי־הֶחָיִל – אַחֲרָיו.

רוסתּם נלחם בשלושה מלכים ומשחרר את כּאוס משביו

לְמָחֳרָת עָרְכוּ צִבְאוֹתֵיהֶם, / וְזֶה מוּל זֶה הֵנִיפוּ הַדְּגָלִים. [295]

רֻסְתַּם, כְּהוֹפִיעוֹ עִם מְפַקְּדָיו, / מָצָא שְׁלשָׁה שָׁהִים, שְׁלשָׁה צְבָאוֹת.

אֶל לוֹחֲמָיו גְּאֵי־הָרֹאשׁ אָמַר: / 'פִּקְחוּ הַיּוֹם עַפְעַפֵּיכֶם לִרְאוֹת,

עִקְּבוּ אַחַר מוֹשְׁכוֹת וְרַעֲמָה, / כַּוְּנוּ יָפֶה חֻדֵּי כִּידוֹנֵיכֶם.

מֵאָה מֵרוֹכְבֵיהֶם אוֹ מֵאָה אֶלֶף, / מַה יַּהֲלֹךְ מִמֶּנִּי? לִי אַחַת הִיא!

אִם בְּעֶזְרִי יִהְיֶה יַזְדָּן קָדוֹשׁ, / רָאשֵׁי אוֹיְבַי אַשְׁלִיךְ אֶל הֶעָפָר.' [300]

הַמְּלָכִים מִצַּד שֵׁנִי יָשְׁבוּ / עַל פִּילֵיהֶם, צְבָאָם כִּשְׁנֵי מִילִין. [v.399]

מֵאָה וְעוֹד שִׁשִּׁים פִּילִים שָׁלְחָה / בַּרְבַּר, רוֹגְשִׁים וְנִרְגָּזִים כְּנִיל.

הָמָוַרָן שָׁלְחָה מֵאָה פִּילִים גְּדוֹלִים / וְלוֹחֲמִים לָרֹב עַד שְׁנֵי מִילִין.

צִבְאוֹת מִצְרַיִם נֶעֶרְכוּ אַף הֵם; / שְׁחוֹרִים שָׁמַיִם, אֲדָמָה אֵינֶנָּה.

‘אֵין זֹאת’, תֹּאמַר, ‘כָּל הָעוֹלָם בַּרְזֶל’, / אוֹ ‘הַר אַלְבֻּרְז עָטָה שִׁרְיוֹן פְּלָדָה.’ [305]

מֵעַל הַמַּצְבִּיאִים הִתְנַפְנְפוּ / דְּגָלִים סְגֻלִּים, כְּתֻמִּים וַאֲדֻמִּים.

הַצְּעָקוֹת הִרְעִידוּ הֶהָרִים, / עָיְפָה הָאֲדָמָה מֵהַפְּרָסוֹת.

לִבּוֹת הָאֲרָיוֹת בִּכְאֵב נִקְרָעוּ, / הַנְּשָׁרִים הִשִּׁירוּ נוֹצָתָם,

הָעֲנָנִים נָמוֹגוּ בָּאֲוִיר – / מִי לַעֲמֹד יוּכַל בִּפְנֵי כָּל אֵלֶּה?

הָאִירָנִים, צְמֵאֵי נָקָם וָרִיב, / עָרְכוּ אֲגַפֵּיהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל. [310]

הִסִּיעַ גֻּרָזֶה אֲגַף יָמִין, / הוּא גַּם הוֹבִיל אֶת הַמִּטְעָן הָרַב.

פִּקֵּד עַל שְׂמֹאל הַשַּׁחַל זַוָרֶה, / הַמְהֻלָּל וְהָאַמִּיץ כְּרַהַב.

עַל הַמֶּרְכָּז פִּקֵּד רֻסְתַּם בֶּן־זָל, / וּפְלָצוּרוֹ תָּלָה בְּאֻכָּפוֹ.

עַתָּה צִוָּה לִתְקֹעַ בַּקְּרָנוֹת, / וְהַצָּבָא נָסַע מִמְּקוֹמוֹ. [v.400]

הִבְהִיקוּ רְמָחִים וַחֲרָבוֹת, / תֹּאמַר: ‘זָרְעוּ שָׁמַיִם צִבְעוֹנִים!’ [315]

לְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הִגִּיעַ רַכְשׁ, / תֹּאמַר: 'שִׁלַּח אֶת הָעוֹלָם בָּאֵשׁ!

כָּל הַמִּישׁוֹר כְּזַם, אָפִיק לְדָם,¹⁹¹ / וְלֹא שָׂדֶה לַעֲלִילוֹת רֻסְתַּם.'

מִתְגּוֹלְלִים רָאשִׁים בְּקוֹבְעֵיהֶם, / מְעִילֵי־קְרָב פְּזוּרִים בַּגֵּיאָיוֹת.

רֻסְתַּם דִּרְבֵּן אֶת רַכְשׁ, עָבַר עַל־פְּנֵי / פְּשׁוּטֵי הָעָם, נִזְהַר מִשְּׁפֹךְ דָּמָם.

תָּקַף בַּחֲרוֹנוֹ אֶת מֶלֶךְ שָׁם,¹⁹² / וּפְלָצוּרוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כְּרוּחַ. [320]

הֵבִיא מָתְנָיו בַּעֲנִיבָה. תֹּאמַר: / ‘הָעֲנִיבָה חוֹנֶקֶת אֶת מָתְנָיו.’

מֵאֻכָּפוֹ הֵעִיף אוֹתוֹ לְמַעְלָה, / כִּבְמַטֶּה כַּדּוּר־מִשְׂחָק שָׁלוּחַ,¹⁹³

וְהִפִּילוֹ. בַּהְרָם קָשַׁר יָדָיו; / וְעוֹד שִׁשִּׁים אִתּוֹ מִמְפַקְּדָיו.

הָהָר וְהַמִּישׁוֹר הוּצְפוּ בְּדַם / הַהֲרוּגִים מִשְּׁנֵי הַמַּחֲנוֹת.

שַׁלִּיט בַּרְבַּרִסְתָּן, עִם אַרְבָּעִים / קְצִינִים, נִשְׁבָּה אַף הוּא בִּידֵי גֻּרָז. [325]

כִּרְאוֹת שַׁלִּיט הָמָוַרָן אֶת כָּל / הַהֲרוּגִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

אֶת הַפְּצוּעִים מִתְבּוֹסְסִים בְּדָם, / אֶת כָּל הָאֲסוּרִים בַּאֲזִקִּים,

וְאֶת רֻסְתַּם בְּחֶרֶב בְּכַפּוֹ, / מֵכִין בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב אֶת יוֹם־הַדִּין,

הֵבִין כִּי יוֹם זֶה יוֹם שׁוֹאָה וָשֶׁבֶר, / וְאָץ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ חֲנִינָה,

תְּמוּרַת כָּוֻס־כַּי וְשָׂרֵי־צְבָאוֹ, / אֲשֶׁר יָשִׁיב לוֹ מֵהָמָוַרָן. [330]

לְהַחֲזִיר הִבְטִיחַ הָאוֹצָר, / הָעֲבָדִים וְאַבְנְטֵי־הַפָּז.

עַל זֶה הֶחְלִיטוּ וְהִסְכִּימוּ, / וּשְׁלשֶׁת הַצְּבָאוֹת יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

שָׁב שָׁהּ הָמָוַרָן לִמְדִינָתוֹ, / אָסַף אֶת יוֹעֲצָיו הַחֲכָמִים,

שָׁלַח לִקְרֹא אֵלָיו אֶת כַּי־כָּוֻס, / וְכֵס־הַמֶּלֶךְ הֶחֱזִיר כַּדָּת.

כְּצֵאת כָּוֻס מֵהַמִּבְצָר, עָזְבוּ / אִתּוֹ גַּם גִּיו, גּוּדַרְז, רֻהַּם וְטוּס. [335]

אוֹצְרוֹת שְׁלשֶׁת הַמְּלָכִים, נִשְׁקָם, / מַאֲהָלֵי צְבָאָם, כִּסְאוֹת, כְּתָרִים,

מִלְּבַד שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה אֲשֶׁר מָצָא, / אָסַף כָּוֻס עֲבוּר אוֹצַר אִירָן. [v.402]

עַתָּה, זוֹהֵר כַּשֶּׁמֶשׁ, לְהָכִין / צִוָּה מִמֶּשִׁי אַפִּרְיוֹן זָהָב,

בּוֹ כֶּתֶר אֳדָמִים וְכֵס מִשְּׁבוֹ, / וִילוֹן כֵּהֶה שָׁזוּר בַּאֲבָנִים,

וְשָׂם אוֹתוֹ עַל סוּס מְהִיר־רַגְלַיִם, / אֲשֶׁר רִסְנוֹ אַף הוּא עָטוּר זָהָב. [340]

מֵעֵץ אַלְוִי בָּנָה הָאַפִּרְיוֹן, / וּבִגְוָנִים שׁוֹנִים הָאֲבָנִים.

שָׂח לְאִשְׁתּוֹ: ‘שְׁבִי וּפָנִים הַסְתִּירִי, / כַּשֶּׁמֶשׁ אֲחוֹרֵי הָאָרֶץ לַיְלָה.’

רֻסְתַּם הוֹצִיא צְבָאוֹ לַמַּחֲנֶה, / חֶלְקוֹ בּוֹ לְהַבְטִיחַ בָּעוֹלָם.

אֶל צְבָא אִירָן נוֹסְפוּ רוֹכְבֵי בַּרְבַּר, / מִצְרַיִם וְתֵימָן כְּמֵאָה אֶלֶף.

עַתָּה מָנָה צְבָאוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף / עוֹטֵי שִׁרְיוֹן, נוֹשְׂאֵי אַלָּה וָחֶרֶב. [345]

מלאכות כּאוס לקיסר רום ולאפראסיאבּ

פָּרָשׁ קַל־רֶגֶל, מְגוֹלֵל דְּרָכִים, / יָצָא מֵעִם כָּוֻס־כַּי אֶל קֵיסָר¹⁹⁴ [v.403]

לֵאמֹר: 'מִבְּנֵי הַמַּעֲלָה בְּרוּם / שָׁלְחָה אֵלַי מִפָּרָשֶׁיךָ חֶבֶר,

אֲשֶׁר אִתִּי יָתוּרוּ בָּעוֹלָם, / וְחֶבְרָתָם תָּאִיר אֶת נִשְׁמָתִי.

יִהְיוּ־נָא אָמָּנֵי מוֹשְׁכוֹת וָרֶסֶן, / וְחֶרֶב וּמָגֵן מִשְׁלַח יָדָם.

יֵאוֹתוּ אַחֲרַי כְּמוֹ עִוְרִים / לָלֶכֶת, לְהַשְׁלִיךְ נַפְשָׁם מִנֶּגֶד.' [350]

בֵּין כֹּה וָכֹה הִגִּיעוּ מִתֵּימָן / אֶל פָּרָשֵׁי עֲרָב הַחֲדָשׁוֹת,

מַה לְּמִצְרַיִם וּלְבַּרְבַּר עוֹלֵל / רֻסְתַּם, וּמַה קָּרָה לְמַלְכֵיהֶן.

מִיָּד מָצְאוּ פָּרָשׁ אַמִּיץ לֵבָב, / רוֹכֵב אָמַּן־מוֹשְׁכוֹת נוֹשֵׂא כִּידוֹן,

וּבְעֵט סוֹפְרִים עַל מֶשִׁי צַח כָּתְבוּ / אִגֶּרֶת־מְלָכִים בִּיקָר לֵאמֹר:

'אֲנַחְנוּ עֲבָדִים נֶאֱמָנִים / לַשָּׁהּ וְנִשְׁמָעִים לְמִצְווֹתָיו. [355]

כְּבוֹא מֵהַכַּרְגְּסָרִים צָבָא / לִדְרשׁ אֶת כֵּס הַמֶּלֶךְ הַנָּאוֹר,

כָּאַב מְאֹד לִבֵּנוּ הָאוֹהֵב, / כִּי הֶעֱלוּ עַל לֵב רַעְיוֹן כָּזֶה.

כִּדְרשׁ אַפְרָסִיָבּ אֶת כִּסְאֲךָ / (וּמִי יִתֵּן לֹא יַחֲלֹם זֹאת אִישׁ!),

אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם, שׁוֹלְפֵי הַחֶרֶב בָּנוּ, / אֶל שְׂדֵה־הַמַּעְרָכָה מִיָּד הִגִּיעוּ,

בַּכִּידוֹנִים הָאֲרֻכִּים בַּכַּף / מְנוּחָתוֹ הָפַכְנוּ לְמָרוֹר. [360] [v.404]

נָפְלוּ הַרְבֵּה מֵהֶם וּמֵאִתָּנוּ, / הַזְּמַן הֵאִיר וְגַם הִקְדִּיר פָּנִים.

עַתָּה הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה אֵלֵינוּ, / כִּי שׁוּב הִגִּיהַּ זֹהַר הַכַּיִים.

בְּעָזְבְךָ בַּרְבַּר וּבְבוֹאֲךָ / אֵלֵינוּ, שׁוּב נַכְתִּיף אֶת כִּידוֹנֵינוּ,

הַכַּר מֵהַר אֶל הַר נִשְׁטֹף בְּדָם, / וְנַהֲפֹךְ עוֹלָם לִנְהַר גַ’יְחוּן.'

הָרָץ יָצָא, זֵרֵז אֶת בְּהֶמְתּוֹ, / וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו בַּרְבַּרִסְתָּנָה. [365]

אֶל שָׁהּ אִירָן הִגִּיעָה הָאִגֶּרֶת, / הָעֲרוּכָה בְּטַעַם נְבוֹנִים.

כָּוֻס שָׂמַח לְשֵׁמַע הַכָּתוּב, / וְאֶל אַפְרָסִיָבּ שָׁלַח לֵאמֹר:

'עֲצֹר בְּךָ, וְאֶת אִירָן עֲזֹב! / מָלְאוּ רָאשֵׁינוּ לַהַג שִׂפְתוֹתֶיךָ.

שְׂמַח בִּמְדִינַת תּוּרָן מְנָת חֶלְקֶךָ, / וְלָמָּה זֶה תּוֹשִׁיט כַּפְּךָ לְעָוֶל?

אַל תְּבַקֵּשׁ הַרְבֵּה וּבְלִי כָּל צֹרֶךְ, / בְּעִקְּבוֹתָיו יָבוֹאוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר. [370]

שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ – אַשְׁרָיו וְטוֹב לוֹ. / לְאַט לְךָ וְחוּסָה עַל עוֹרְךָ.

הַאִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, כִּי אִירָן / שִׁבְתִּי, וְהָעוֹלָם תַּחַת יָדִי?

נָמֵר טוֹרֵף, גַּם אִם אַמִּיץ, רַב כֹּחַ, / לֹא יִתְיַצֵּב בִּפְנֵי אַרְיֵה זוֹעֵם.'

אֶת הַמִּכְתָּב, חָתוּם בְּטַבַּעְתּוֹ, / מָסַר כָּוֻס בִּידֵי פָּרָשׁ אָצִיל.

לָקַח הַלָּה אֶת מְגִלַּת הַכְּתָב, / וּבְלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ אָץ לַדֶּרֶךְ. [375]

כְּהַגִּיעוֹ אֶל שָׁהּ תּוּרָן וָסִין, / נָשַׁק לָאֲדָמָה, בֵּרַךְ כַּדָּת.

אַחַר דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח בְּעַל־פֶּה, / מָסַר אֶת הָאִגֶּרֶת לְיָדָיו.

כִּקְרֹא אַפְרָסִיָבּ אֶת הַמִּכְתָּב, / נִמְלָא רֹאשׁוֹ נָקָם, לִבּוֹ – חֵמָה.

מִיָּד שָׁלַח תְּשׁוּבָה: 'דְּבָרֶיךָ אֵלֶּה / יָפִים לַאֲנָשִׁים נִקְלִים בִּלְבַד.

אַתָּה אָכֵן אִם בְּאִירָן דַּיֶּךָּ, / לָמָּה פָּלַשְׁתָּ לְהָמָוַרָן? [380]

הִנֵּה הִגַּעְתִּי וְעָרַכְתִּי קְרָב, / וְאֶת דִּגְלִי הַמִּתְנוֹסֵס הֵנַפְתִּי,

כִּי לִי אִירָן מִשְּׁנַיִם טְעָמִים, / לָכֵן הַטֵּה־נָא לָאֱמֶת אָזְנֶיךָ.

אִירָן כֻּלָּהּ נַחֲלָתִי מִבֶּטֶן, / כִּי תּוּר בֶּן פַרִידוּן – אָבִי־זְקֵנִי.

שֵׁנִית, אַךְ זֶה עַתָּה מֵאַדְמָתָהּ / טִאטֵאתִי הַפּוֹלְשִׁים הָעַרְבִיִּים.

אֲנִי עוֹרֵף רָאשֵׁי הָרִים בַּחֶרֶב, / גַּם נְשָׁרִים מוֹרִיד מֵעֲנָנִים.' [385]

כְּצֵאת הָרָץ, צִיֵּד אֶת לוֹחֲמָיו / בַּחֲרָבוֹת, חִצִּים וּבְכִידוֹנִים,

וְאַחֲרָיו, לִקְרַאת הַשָּׁהּ כָּוֻס, / מִהֵר לָבוֹא אַפְרָסִיָבּ עַצְמוֹ.

כִּשְׁמֹעַ אֶת הַמַּעֲנֶה כָּוֻס, / עָרַךְ גַּם הוּא אֶת לוֹחֲמָיו לַקְּרָב,

וּמִבַּרְבַּר הִגִּיעַ לַעֲרָב, / עִמּוֹ צָבָא בְּלִי קֵצֶה וְאֶמְצַע.

לִקְרָב זֶה נֶעֱרַךְ אַפְרָסִיָבּ, / אָבָק הֵרִים מִמַּיִם אֶל שָׁמַיִם. [390]

מָלְאָה הָאָרֶץ קוֹל תְּרוּעָה וָתֹף; / הָאֲדָמָה – בַּרְזֶל, הָבְנֶה – הַשַּׁחַק.

מִמַּחַץ קַרְדֻּמּוֹת, שְׁרִיקוֹת הַיֶּתֶר, / הֵצִיף הַדָּם אֶת שְׂדֵה־הַמַּעְרָכָה. [v.407]

רֻסְתַּם הֵרִיעַ בַּמֶּרְכָּז כְּרַעַם, / וְלִקְרָעִים עָשָׂה אֶת צְבָא אוֹיְבוֹ.

מַזַּל חֵילוֹת תּוּרָן וְסִין נִרְדַּם / בְּעֶצֶם הַמַּעֲרָכָה הַזֹּאת.

אַפְרָסִיָבּ, מַבִּיט לַמִּתְרַחֵשׁ, / רָתַח בְּלִי אֵשׁ, כְּמוֹ תִּירוֹשׁ, מִזַּעַם. [395]

קָרָא בְּקוֹל: 'אַתֶּם, אַנְשֵׁי־הַחַיִל, / הָאֲרָיוֹת הַנִּבְחָרִים, אַיְּכֶם?

אֶתְכֶם שָׁנִים לְעֵת צָרָה כָּזֹאת / כִּלְכַּלְתִּי וְגִדַּלְתִּי בְּחֵיקִי,

כִּי בְּאוֹיְבַי תַּרְאוּ אֶת כֹּחֲכֶם, / וּמוּל הָעֲרָבִים תֵּצְאוּ בַּחֶרֶב.

חִזְקוּ, הָבִיאוּ צַוַּארְכֶם בְּעֹל הַקְּרָב, / וְאֶת עוֹלַם הַשַּׁהְרְיָר הָצֵרוּ.

שַׁסְּפוּ אֶת גִּבּוֹרָיו בַּחֲרָבוֹת, / וְרָאשֵׁיהֶם הַיְהִירִים הַתִּיזוּ, [400]

וְרֹאשׁ לַכֹּל אֶת הַסַּגְזִי רֻסְתַּם,¹⁹⁵ / אֲשֶׁר הֶאְדִּים שָׁמַיִם בְּחַרְבּוֹ.

אוּלַי רֹאשׁוֹ בַּעֲנִיבַת פְּלָצוּר / תִּתְּנוּ, וּבִכְבָלִים אוֹתוֹ תָּבִיאוּ.

לָאִישׁ, אֲשֶׁר יַצְלִיחַ לְהַפִּיל / אֶת הַנָּמֵר מֵהָאֻכָּף לָאָרֶץ,

מַלְכוּת אֶתֵּן, סוֹכֵךְ וְאֶת בִּתִּי. / גַּם תֹּאַר אִסְפַּהְבַּד יִשָּׂא מִמֶּנִּי.¹⁹⁶

אָשִׂים אוֹתוֹ אֲדוֹן אִירָן כֻּלָּהּ, / אֲרוֹמְמֶנּוּ עַד גַּלְגַּל שָׁמַיִם.' [405]

כִּשְׁמֹעַ הַתֻּרְכִּים אֶת תּוֹכַחְתּוֹ, / הָרְסוּ כְּאִישׁ אֶחָד אֶל שְׂדֵה־הַקְּרָב.

אוּלָם הָאִירָנִים, אַלּוֹת כְּבֵדוֹת / בְּכַפֵּיהֶם, הוֹפִיעוּ בַּמִּישׁוֹר.

בַּתּוּרָנִים הִפִּילוּ חֲלָלִים, / אֲשֶׁר כִּסּוּ שָׂדֶה, נָהָר וָהָר. [v.408]

מַרְבִּית הַתּוּרָנִים נִסְפּוּ בַּקְּרָב, / מִדָּם הָיְתָה הָאֲדָמָה לְטִיט.

מַזַּל הַתּוּרָנִים נָטָה לִישֹׁן, / אַפְרָסִיָבּ בָּרַח מִפְּנֵי רֻסְתַּם. [410]

עִם חֵיל גֹוּרָן מִהֵר לְהִמָּלֵט; / קִוָּה לְנִצָּחוֹן, הִשִּׂיג אָסוֹן.

רָאֹה רָאָה כִּי פַּסָּה כָּל תִּקְוָה, / וּמִגֹוּרָן הִפְסִיעַ לְתּוּרָן.

מֵרַב צְבָאוֹ נָפַל בַּמִּלְחָמָה – / לֹא דְּבַשׁ מָצָא, רַק רוֹשׁ וְלַעֲנָה.

כּאוס מארגן את העולם

אֶל פָּרְס חָזְרוּ כָּוֻס וַאֲנָשָׁיו, / וְתוֹר זָהָב הִגִּיעַ לָעוֹלָם.

פֵּאֵר כִּסְאוֹ בְּצֶדֶק וֶאֱמֶת, / לְמִשְׁתָּאוֹת פָּתַח אֶת שְׁעָרָיו. [415]

מוֹשְׁלִים שָׁלַח לְכָל הַמְּחוֹזוֹת, / אַנְשֵׁי־לֵבָב, פַּהְלַוָנִים דְּגוּלִים,

אֶל מַרְו וְנִשָׁפּוּר, הַרִי וּבַּלְךְ, / אִתָּם צָבָא לְכָל הָעֲבָרִים.

מָלְאָה הָאָרֶץ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, / אֵין הַזְּאֵב לוֹטֵשׁ עֵינָיו בַּכֶּבֶשׂ.

הָאוֹצָרוֹת, הַזֹּהַר וְהַיֹּפִי / קָנוּ לֵב אֲנָשִׁים, דִּיוִים, פֶּרִים.¹⁹⁷

הַכֹּל שָׂמְחוּ לְהִשָּׁמַע לַכַּי, / נוֹשְׂאֵי־כְּתָרִים יָצְאוּ בְּצִבְאוֹתָיו. [420]

אֶת תַּהַמְתַּן מִנָּה מַצְבִּיא עֶלְיוֹן, / כִּי לוֹ הֵן חָב אֶת מַזָּלוֹ הַטּוֹב.

מָקוֹם מַתְאִים בָּחַר בְּהַר אַלְבֻּרְז, / בּוֹ הֶעֱבִיד אֶת הַדִּיוִים בְּפָרֶךְ.

צִוָּם בְּמַכּוּשִׁים עֲקֹר סְלָעִים, / וּשְׁנֵי בָּתִּים מְרֻוָּחִים לִבְנוֹת לוֹ.

חָצַב אֻרְוָה גְּדוֹלָה בְּתוֹךְ הָאֶבֶן, / צוּר עַמּוּדֶיהָ וּפְלָדָה וָוֶיהָ.

שִׁכֵּן בָּהּ אֶת סוּסֵי הַמִּלְחָמָה, / גְּמַלִּים לְאַפִּרְיוֹן אוֹ לִרְכִיבָה. [425] [v.409]

בֵּית מְגוּרִים יָפֶה הֵקִים מִבְּדֹלַח, / אֲשֶׁר שֻׁבַּץ כֻּלּוֹ אִזְמָרַגְדִּים.

הָיָה זֶה בַּיִת לְשַׁעֲשׁוּעִים, / וְלֹא חָסַר דָּבָר מִטּוּב הָאָרֶץ.

הֵבִיא כִּפָּה הָעֲשׂוּיָה אָנֵךְ, / תַּחְתָּהּ שָׁכְנוּ בְּחִירֵי הַמּוּבַּדִּים.

מָקוֹם הֵכִין לְבַעֲלֵי הַשֵּׁם, / כִּי הַחָכְמָה תִּשְׁכֹּן שָׁם עַד עוֹלָם.

שְׁנֵי מַחְסָנִים לְנֶשֶׁק וּלְצִיּוּד / צִוָּה לִבְנוֹת מִכֶּסֶף בְּלִי סִיגִים. [430]

אַרְמוֹן זָהָב הֵקִים לָשֶׁבֶת בּוֹ, / אֲשֶׁר גָּבְהוֹ שִׁשִּׁים אַמָּה כִּפְלַיִם,

וּבְקִירוֹתָיו מְשֻׁבָּצוֹת תְּמוּנוֹת. / הוּא לֹא חָסַךְ יַהֲלוֹמִים לַבַּיִת.

אַרְמוֹן לְטַעֲמוֹ בָּנָה הָאִישׁ, / וְלֹא חָסַר דָּבָר שָׁם לְעוֹלָם.

לֹא חֹם תַּמּוּז בִּפְנִים, לֹא קֹר טֵבֵת, / בּוֹ הָאֲוִיר עִנְבָּר, הַגֶּשֶׁם – יַיִן.

אָבִיב נִמְשָׁךְ אֶחָד כָּל הַשָּׁנִים, / הַשּׁוֹשַׁנִּים כְּסֹמֶק נְעָרוֹת. [435]

רֹאשׁ הָעוֹלָם שָׁקַע בִּשְׁנָת וָרֹגַע, / מִצֶּדֶק הַמּוֹרֶה וְרֹב טוּבוֹ.

הַלֵּב רָחוֹק מִצַּעַר וּמִסֵּבֶל, / כִּי הַדִּיוִים סִפְּקוּ צָרְכֵי הַכֹּל, ¹⁹⁸

טָרְחוּ תָּמִיד בְּצַו הַשַּׁהְרְיָר, / וְנֶאֶנְחוּ עַל גּוֹרָלָם הַמַּר.

השטן מדיח את כּאוס, וכּאוס ממריא לשמים

בֹּקֶר אֶחָד, בְּלִי יְדִיעַת הַשָּׁהּ, / קָרָא אִבְּלִיס לַאֲסֵפַת דִּיוָיו,

וְכֹה אָמַר לָהֶם: 'מְשִׂימָתֵנוּ / יוֹם־יוֹם לִטְרֹחַ בַּעֲבוּר הַשָּׁהּ. [440]

הָבוּ לִי דִּיו זָרִיז וּמְמֻלָּח, / דִּיו הַיּוֹדֵעַ הֲלִיכוֹת עוֹלָם, [v.410]

אֲשֶׁר יָסִיט אֶת כַּי־כָּוֻס מִדֶּרֶךְ, / וַעֲמָלֵנוּ יְקַצֵּר בָּזֹאת –

יַפְנֶה רֹאשׁוֹ מֵעִם יַזְדָּן טָהוֹר, / וְעַל זִיו־זָהֳרוֹ יִשְׁפֹּךְ עָפָר.'

שָׁמְעוּ זֹאת הַדִּיוִים וְנֶאֶלְמוּ, / מִפַּחַד כַּי־כָּוֻס קָפְצוּ פִּיהֶם.

אַךְ דִּיו אֶחָד שָׁפָל קָם וְאָמַר: / 'תַּפְקִיד נִכְבָּד עָדִין זֶה שִׂים עָלַי. [445]

אַטֵּה לִבּוֹ מִדַּת הָאֱלֹהִים. / אִישׁ לֹא יֵיטִיב לַעֲשׂוֹתוֹ כָּמוֹנִי.'

הוּא הִתְחַפֵּשׂ לְעֶלֶם בֶּן־טוֹבִים, / לְאִישׁ־לָשׁוֹן וַהֲלִיכוֹת נָאוֹת,

וְחָל עַד כִּי הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל / יֵצֵא מִמּוֹשָׁבוֹ בָּעִיר לְצַיִד.

אָז בָּא לְעֻמָּתוֹ, הִשְׁתַּחֲוָה, / זֵר שׁוֹשַׁנִּים גָּדוֹל הִגִּישׁ לַכַּי,

וְכֹה אָמַר: 'תִּפְאֶרֶת הַמְּלוּכָה / אֲשֶׁר עָלֶיךָ – מְקוֹמָהּ בַּשַּׁחַק! [450]

אַתָּה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ הָרוֹעֶה, / הָאֲצִילִים וְהַשָּׂרִים – כְּבָשֶׂיךָ.

אוּלָם דָּבָר אֶחָד עוֹדְךָ חָסֵר / לְיָד, לְשֵׁם עוֹלָם וּלְזֵכֶר עַד,

וְהוּא: הַשֶּׁמֶשׁ מַצְפִּינָה מִמֶּךָּ / סוֹד שְׁקִיעָתָהּ וְסֵתֶר זְרִיחָתָהּ.

אֵינְךָ יוֹדֵעַ לָמָּה יוֹם וָלַיְלָה, / מַה הַיָּרֵחַ, אֵיךְ סוֹבֵב רָקִיעַ?

כָּבַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, / וְעֵת לִלְכֹּד שָׁמַיִם בְּרִשְׁתֶּךָ.' [455]

הַדִּיו הֵסִיר אֶת לֵב הַשָּׁהּ מִדֶּרֶךְ, / נַפְשׁוֹ מֵרֹב מַחֲשָׁבוֹת נָבוֹכָה.

אָמַר בַּלֵּב: ‘אָכֵן, פָּנִים יָפוֹת / גִּלּוּ לִי הַשָּׁמַיִם בְּסֻבָּם.’

הוּא לֹא יָדַע, כִּי אֵין סֻלָּם בַּשַּׁחַק; / הַכּוֹכָבִים רַבִּים, יַזְדָּן – אֶחָד.

הַכֹּל חַסְרֵי־אוֹנִים בִּפְנֵי צַוָּיו / בַּקְּרָב, בַּמֶּרִי וּבַמַּגֵפָה. [v.411]

בּוֹרֵא־עוֹלָם מְאוּם חָסֵר אֵינֶנּוּ, / לְמַעַנְךָ בָּרָא שָׁמַיִם, אֶרֶץ. [460]

הַשָּׁהּ שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים: אֵיכָה / יוּכַל לָעוּף בְּאֵין לְאִישׁ כְּנָפַיִם?

שָׁאַל אֶת הַחוֹקְרִים: ‘מֵאַדְמָתֵנוּ / מָה הַמֶּרְחָק עַד לְמַזַּל יָרֵחַ?’

הוּא הֶאֱזִין לְשִׂיחַ הַהוֹבְרִים, / בַּסּוֹף בָּחַר בְּתַחְבּוּלַת כָּזָב.

שָׁלַח אֶת צַיָּדָיו לִפְשֹׁט בָּהָר / אֶל קֵן בְּנֵי־נֶשֶׁר בִּשְׁנָתָם בַּלַּיְלָה,

מִמֶּנּוּ גּוֹזָלִים מִסְפָּר לָקַחַת / וּלְגַדֵּל אֶחָד־אֶחָד בְּבַיִת. [465]

אָכֵן אוֹתָם גִּדְּלוּ שָׁנָה וָחֹדֶשׁ / בְּצִפֳּרִים, בְּכֶבֶשׂ וּבְכַבָּב.

כְּהִתְחַזְּקָם בַּסּוֹף כַּאֲרָיוֹת, / וּבִמְעוּפָם לָשֵׂאת יָכְלוּ כְּבָשִׂים,

עָשָׂה כָּוֻס כִּסֵּא מֵעֵץ אָהָל, / אֶת מוֹשָׁבוֹ צִפָּה רַצֵּי זָהָב,

וְכִידוֹנִים חִבֵּר אֶל פִּינוֹתָיו, / כְּחֵלֶק מִתָּכְנִית הַמְּשִׂימָה.

עַל כָּל כִּידוֹן הוֹקִיעַ נֵתַח כֶּבֶשׂ, / הַכֹּל כְּהַמְצָאַת דִּמְיוֹן רוּחוֹ. [470]

הֵבִיא אָז אַרְבָּעָה מִנְּשָׁרָיו, / וְאֶל הַכֵּס קְשָׁרָם קָשֹׁר הֵיטֵב.

עַתָּה עָלָה עַל הַמּוֹשָׁב הַשָּׁהּ, / וּגְבִיעַ יַיִן שָׂמוּ לְפָנָיו.

כִּרְעֹב הַנְּשָׁרִים הַמְּהִירִים, / פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִם לְהַשִּׂיג הַכֶּבֶשׂ,

אֶת הַכִּסֵּא מֵאֲדָמָה הֵרִימוּ, / הִמְרִיאוּ מַעְלָה עַד לָעֲנָנִים.

הַנְּשָׁרִים חָתְרוּ בְּכָל כֹּחָם / אֶל הַבָּשָׂר הַמִּתְרַחֵק עִמָּם. [475]

שָׁמַעְתִּי, כִּי כָּוֻס נָסַק שָׁמַיְמָה, / לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל הַמַּלְאָכִים.

דֵּעָה שְׁנִיָּה: כָּוֻס עָלָה שָׁמַיְמָה, / לְהִלָּחֵם בָּהֶם בְּחֵץ וּבְקֶשֶׁת.

הַסִּפּוּרִים רַבִּים, אַף מְשֻׁנִּים, / רַק הַנָּבוֹן יוֹדֵעַ אֶת הַסּוֹד.

זְמַן רַב עָפוּ. בַּסּוֹף עָמְדוּ / מֵהִתְרוֹמֵם, כְּכָל עַבְדֵּי הַיֵּצֶר.

הַצִּפֳּרִים אָפֵס כֹּחָן מֵעוּף, / מְאֻכְזָבוֹת אָסְפוּ אֶת כַּנְפֵיהֶן, [480] [v.412]

וּמִמָּרוֹם יָרְדוּ הָרֹאשׁ לְמַטָּה / עִם כֵּס הַמֶּלֶךְ וְהַכִּידוֹנִים.

מֵעַל חֹרְשָׁה הִגִּיעוּ בְּנָפְלָם, / לְיַד אָמֻל בְּסִין, וְשָׁם צָנְחוּ.

בְּנֵס נִצַּל הַשָּׁהּ. חָס הַגּוֹרָל / עַל כַּי־כָּוֻס בִּגְלַל תַּכְלִית נִסְתֶּרֶת.

עוֹד סִיָוֻשׁ עָמַד לְהִוָּלֵד, / עַל כֵּן נִגְזַר עָלָיו לִחְיוֹת זְמַן רַב.

בִּמְקוֹם לָשֶׁבֶת בְּכִסְאוֹ בַּזֹהַר, / הָיְתָה מְנָת־חֶלְקוֹ הַחֲרָטָה. [485]

עָצוּב שָׁהָה בַּחֹרֶשׁ וְנִכְלָם, / נוֹשֵׂא תְּפִלָּה אֶל מֶלֶךְ־הָעוֹלָם.

רוסתּם מחזיר את כּאוס

בְּעוֹד הַשָּׁהּ מַכֶּה עַל חֵטְא בַּחֹרֶשׁ, / חִפְּשׂוֹ צְבָאוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת.

כִּשְׁמֹעַ גִּיו, רֻסְתַּם וְטוּס, אַיֵּהוּ, / יָצְאוּ בְּתֹף וּבְחַיִל לְאָסְפוֹ.

אָמַר גּוּדַרְז הַשָּׂב אֶל תַּהַמְתַּן: / 'מֵאָז אִמִּי אוֹתִי חָלָב הֵנִיקָה,

רָאִיתִי בָּעוֹלָם כְּתָרִים, כִּסְאוֹת, / שָׁהִים גְּדוֹלֵי־עוֹלָם וּבְנֵי־מַזָּל, [490]

אַךְ לֹא רָאִיתִי בֵּין גְּדוֹלֵי־עוֹלָם / וּבֵין קְטַנָּיו עִקֵּשׁ כְּכַּי־כָּוֻס.

לֹא אֱמוּנָה וְלֹא מַחֲשָׁבָה בּוֹ, / לִבּוֹ לֹא בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא רֹאשׁוֹ.

אֵין זֹאת כִּי אֵין לוֹ מֹחַ בַּקָּדְקֹד – / רַעְיוֹן צָלוּל אֶחָד בּוֹ לֹא תִּמְצָא.

אִישׁ לְפָנָיו לֹא הֶעֱלָה עַל לֵב, / לְהִתְעוֹפֵף אֶל מְרוֹמֵי הַשַּׁחַק.

בְּשִׁגָּעוֹן נוֹהֵג, כָּל רוּחַ מְצוּיָה / תַּסִּיעַ אֶת רַגְלָיו מִמְּקוֹמוֹ.' [495] [v.413]

הַנִּכְבָּדִים הִגִּיעוּ אֶל כָּוֻס, / וּבְלִי מַעְצוֹר גִּנּוּ אוֹתוֹ בְּכַעַס.

אָמַר גּוּדַרְז: 'רַק בֵּית־מְשֻׁגָּעִים / הוּא מְקוֹמְךָ, וְלֹא אַרְמוֹן בָּעִיר.

אֶת כִּסְאֲךָ פִּנִּיתָ לְאוֹיְבֵנוּ, / וּלְאִישׁ שִׁגְעוֹנוֹתֶיךָ לֹא גִּלִּיתָ.

בְּפַח נָפַלְתָּ פְּעָמִים שָׁלשׁ, / וְלֹא הֶחְכַּמְתָּ מֵהַנִּסָּיוֹן.

צָבָא הוֹבַלְתָּ לְמָזַנְדַּרָן, / וּרְאֵה, מָה הַצָּרָה עָלָיו הֵבֵאתָ? [500]

עוֹד: הִתְאָרַחְתָּ אֵצֶל אוֹיִבְךָ, / אֱלִיל הָיִיתָ וְהָפַכְתָּ עֶבֶד.¹⁹⁹

עַל מִי, זוּלַת יַזְדָּן קָדוֹשׁ, עַל מִי / בַּחֶלֶד לֹא נָפְלָה אֵימַת חַרְבֶּךָ?

בְּמִלְחָמוֹת כָּבַשְׁתָּ כָּל הָאָרֶץ, / אוּלָם מִיָּד חָשַׁקְתָּ בַּשָּׁמַיִם.

אַךְ זֶה עַתָּה דָּבָר אֶחָד הִשַּׂגְתָּ, / וּכְבָר אַתָּה בִּקְרָב עַל הַשֵּׁנִי.

שִׂים לֵב כַּמָּה צָרוֹת לְךָ עוֹלַלְתָּ, / וְאֵיךְ רַק בְּנִסִּים מֵהֶן נִצַּלְתָּ. [505]

עָלֶיךָ מֵהַיּוֹם יַגִּיד הָעָם: / "הַשָּׁהּ כָּוֻס עָלָה אֶל הַשָּׁמַיִם,

לִרְאוֹת אֶת הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ, / וְשָׁם לִסְפֹּר אֶת צְבָא הַכּוֹכָבִים."

עֲשֵׂה כַּמְּלָכִים הַחֲכָמִים, / עוֹשֵׂי הַחֶסֶד וְדוֹרְשֵׁי הַטּוֹב:

אַל תְּשַׁחֵר דָּבָר זוּלַת יַזְדָּן. / עֲבֹד אוֹתוֹ תָּמִיד בְּטוֹב וּבְרָע.'

כָּוֻס הָפְתַּע לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, / בּוֹשׁ מִגּוּדַרְז וּמֵאַנְשֵׁי־הַשֵּׁם, [510]

עָנָה וְכֹה הִבִּיעַ: 'מֵעֵצָה/ טוֹבָה לַצֶּדֶק לֹא תִּצְמַח רָעָה.

דְּבָרֶיךָ נְכוֹנִים גַּם נְבוֹנִים, / אֲנִי נִחָם עַל מַעֲשֵׂי הַכֶּסֶל.'

הַשָּׁהּ, רוּחוֹ סָרָה, שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת, / נָשָׂא תְּפִלָּה לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם;

מַכֶּה עַל חֵטְא, פָּצוּעַ בִּלְבָבוֹ, / עָלָה לָאַפִּרְיוֹן לָשׁוּב הַבַּיְתָה.

כְּהַגִּיעוֹ אֶל כִּֽסֵּא מַלְכוּתוֹ, / רוּחוֹ אֵלָיו לֹא שָׁבָה מִכְּלִמָּה. [515]

אַרְבָּֽעִים־יוֹם לֹא בָּא אֶל הָאוּלָם, / עָמַד לִפְנֵי אֱלֹהַּ עַל רַגְלָיו. [v.414]

הוּא בּוֹשׁ לָצֵאת מִדֶּלֶת הָאַרְמוֹן. / ‘עוֹרוֹ’ – תֹּאמַר – ‘עוֹמֵד לְהִתְפַּקֵּעַ.’

שָׁפַךְ דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת בְּתַחֲנוּן, / לִמְצֹא בֶּאֱלֹהִים מוֹרֵה דַּרְכּוֹ.

נִכְלָם מֵאֲנָשָׁיו עָטַף לִבּוֹ, / בִּטֵּל שְׂמָחוֹת וְקַבָּלוֹת־פָּנִים.

שָׁב מִדַּרְכּוֹ: יָשַׁב בְּתַעֲנִית, / וְעשֶׁר רַב חִלֵּק לְכַפָּרָה. [520]

שִׁפְשֵׁף אֶת לְחָיָיו בָּאֲדָמָה / בִּתְפִלָּתוֹ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וּבֶכֶה רַב, / סָלַח לוֹ אֱלֹהִים תַּעֲלוּלָיו.

צְבָאוֹ הַמְפֻזָּר בַּעֲבָרִים / אָסַף לִפְנֵי הַשַּׁעַר מֵחָדָשׁ.

הַזֹּהַר שׁוּב יָרַד עַל פְּנֵי כָּוֻס, / תַּעֲנִיתוֹ הֵנִיבָה פְּרִי יָפֶה.

שֵׁנִית יָשַׁב בַּכֵּס בָּעֲטָרָה, / וְאוֹצָרוֹ פָּתוּחַ לַצָּבָא. [525]

סֵדֶר חָדָשׁ הִצִּיעַ לָעוֹלָם, / וְאוֹר הֵבִיא לְכָל יְלוּד אִשָּׁה.

כְּשֵׁשׁ־מָשְׁזָר זוֹהֵר עוֹלָם בְּצֶדֶק / וְעַל כִּסְאוֹ הַשָּׁהַנְשָׁהּ זוֹרֵחַ.

מוֹשְׁלֵי הַמְּדִינוֹת בָּאָרֶץ, / אֲשֶׁר עַל רָאשֵׁיהֶם נוֹשְׂאִים כְּתָרִים,

הִגִּיעוּ לַחֲצַר הַשַּׁהְרְיָר, / וְשׁוּב בַּעֲנָוָה חִדְּשׁוּ הַבְּרִית.

זְמַנִּים טוֹבִים חָזְרוּ כְּבַתְּחִלָּה, / אֵמוּן וְאַהֲבָה רָכַשׁ הַכֶּתֶר. [530]

הַנְּסִיכִים הוֹדוּ בְּמַלְכוּתוֹ, / הָיוּ לַעֲבָדָיו וּלִמְשָׁרְתָיו.

מֵעַל כִּסֵּא יַהֲלוֹמִים מָלַךְ, / אַלַּת רֹאשׁ־פָּר לוֹ, כֶּתֶר וְחוֹתָם.

הִנֵּה סִפַּרְתִּי כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, / וְאֵין לְאִישׁ דָּבָר עוֹד לְהוֹסִיף.

כָּאֵלֶּה עֲלִילוֹת כָּוֻס הָיוּ, / וַעֲלִילוֹת רֻסְתַּם מַצְבִּיא אִירָן.

כִּמְלֹךְ הַשָּׁהּ בְּצֶדֶק וּבְיִשְׁרָה, / אֵין פֶּרֶץ, וּלְמוֹתַר מַצִּיל מוֹשִׁיעַ. [535]

כָּוֻס לָמַד מַה צֶּדֶק וְטָפֵל, / וְכִי יְמֵי חֶלְדֵּנוּ רוּחַ צֵל.

קְרַב שִׁבְעַת הַגִּבּוֹרִים

רוסתּם ושבעת הגיבורים פולשים לשדות אפראסיאבּ

הַמַּאֲבָק בַּמָּוֶת – קְרָב אָבוּד. / בּוֹא קַח מוּסָר מֵעֲלִילוֹת רֻסְתַּם.

מַה שָּׂח אוֹתוֹ זַמָּר אַמִּיץ לֵבָב, / אֲשֶׁר נִלְחַם בִּכְפִיר וְגַם יָכֹל לוֹ?

'אִם בֵּין גְּדוֹלִים לְהִמָּנוֹת אָבִיתָ, / וְחַרְבְּךָ לִשְׁטֹף בְּדַם צָרְךָ,

אַל תִּתְחַמֵּק מִפֻּרְעָנוּת וָסֵבֶל, / כְּבוֹא מוֹעֵד הַנִּסָּיוֹן בַּקְּרָב. [540]

כִּי אִם יוֹמְךָ יַגִּיעַ, לֹא יָשׁוּב / עַל עֲקֵבָיו, אִם תִּזָּהֵר אוֹ לֹא.

הַמָּוֶת אִם לְנֶגְדְּךָ תָּמִיד, / לְךָ יָבוּזוּ אַמִּיצֵי־הַלֵּב.

הַדָּת וְהַחָכְמָה, דַּעְתָּן אַחֶרֶת, / אַךְ מוּסָרָן מִפְגָּע בַּמִּלְחָמָה.'

מֵעֲלִילוֹת רֻסְתַּם שׁוֹאֵף קְרָבוֹת / סִפּוּר נִפְלָא הַפַּעַם עִמָּדִי. [v.416]

שָׁמַעְתִּי, יוֹם אֶחָד גִּבּוֹר אִירָן / עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל לַעֲמִיתָיו [545]

בָּעִיר הַנּוֹדָעָה בְּשֵׁם נַוַנְד, / אֲשֶׁר בָּהּ אַרְמוֹנוֹת־פְּאֵר גְּבוֹהִים.

הָאֵשׁ בַּרְזִין כַּיּוֹם בְּמִקְדָשָׁהּ /דּוֹלֶקֶת, וּשְׁמוּרָה לַכֹּהֲנִים.

גְּדוֹלֵי אִירָן הִגִּיעוּ לַמָּקוֹם, / פַּהְלַוָנִים וְאַלּוּפֵי צָבָא

כְּטוּס וּכְמוֹ גּוּדַרְז, יוֹצֵא כִּשְׁוָד, / וּכְמוֹ בַּהְרָם וְגִיו הָאֲצִילִים.

אִתָּם גֻּרְגִּין, זַנְגֶּה בֶּן שָׁוַרָן, / כַרָּד וְגֻסְתַּהַם נוֹשְׂאֵי־הַקְּרָב, [550]

בַּרְזִין גֵּא־הַצַּוָּאר שׁוֹלֵף הַחֶרֶב, / וְגֻרָזֶה פְּאֵר הַחֲבוּרָה.

לְכָל אֶחָד מֵהֶם בְּנֵי־לְוָיָה, / צְבָא גִּבּוֹרִים דְּגוּלִים וְנוֹדָעִים.

לֹא נָח הַצֶּוֶת וּבִלָּה זְמַנּוֹ / בְּחֵץ, בְּפּוֹלוֹ, בְּשֵׁכָר וּבְצַיִד.

אַחַר עֲבֹר יָמִים מִסְפָּר בְּכֹה, / כְּהֵיטִיבָם לִבָּם בְּשִׁיר וּבְיַיִן,

שָׂח גִּיו בְּשִׁכְרוֹנוֹ אֶל הַמַּצְבִּיא / רֻסְתַּם לֵאמֹר: 'גִּבּוֹר דָּגוּל, אִישׁ־שֵׁם! [555]

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָצֵאת לְצַיִד, / וּכְמוֹ נָמֵר לִדְלֹק אַחַר הַחַי,

אֵין טוֹב לָזֶה מִשְּׂדֵה אַפְרָסִיָבּ. / שָׁם נְכַסֶּה אֶת זֹהַר פְּנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ

בְּעַב אֲבַק־סוּסֵינוּ, בְּבַזֵּינוּ / וּבְיַעַר כִּידוֹנֵינוּ הַשְּׁלוּחִים.

נִדְהַר אַחַר פְּרָאִים בְּרַמָּכֵינוּ, / וַאֲרָיוֹת נָשִׂים בַּעֲבוֹתוֹת,

עַד צֵאת הַיּוֹם חֲזִירֵי־בָּר נַפִּיל / בַּחֲנִיתוֹת, וּפַסְיוֹנִים – בְּבַז. [560]

בְּמִישׁוֹרֵי תּוּרָן נַפְלִיא בְּצַיִד, / עַד יְפָאֵר אֶת שְׁמֵנוּ בָּעוֹלָם.' [v.417]

עָנָה רֻסְתַּם: 'יִתֵּן עוֹלָם חֶפְצֶךָ, / וִיהִי הַטּוֹב, כִּכְלוֹת הַכֹּל, חֶלְקֶךָ.

נֵצֵא עִם שַׁחַר לְעַרְבוֹת תּוּרָן, / וְלֹא נִיעַף מֵרְדֹף אַחַר הַצַּיִד.'

הָיוּ הַגִּבּוֹרִים תְּמִימֵי־דֵעִים, / כִּי אֵין לְאִישׁ תָּכְנִית טוֹבָה מִזּוֹ.

לְמָחֳרַת־הַיּוֹם הִשְׁכִּימוּ קוּם, / וְנֶעֶרְכוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה [565]

עִם נְמֵרִים, בַּזִּים וְעִם חֻפּוֹת, / מְמַהֲרִים חוֹצֵץ לִנְהַר הַשַּׁהְד –

שָׁם מֶרְחֲבֵי הַשָּׁהּ אַפְרָסִיָבּ. / מִצַּד אֶחָד הָרִים, מִמּוּל – הַמַּיִם.

בְּעֵבֶר־הַנָּהָר סַרַכְס שׁוֹכֶנֶת, / וּבַמִּישׁוֹר עֶדְרֵי צְבָאִים וָצֹאן.

הַצַּיָּדִים תָּקְעוּ אָהֳלֵיהֶם. / הָאַיָּלִים מֵרֹב אָדָם נָבוֹכוּ,

מֵאֲרָיוֹת הַחֶבֶל הִתְרוֹקֵן, / הַצִּפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ מִפַּחַד. [570]

תִּלִּים מֵהַחַיָּה הַמּוּמָתָה / וְהַפְּצוּעָה שָׁם נֶעֶרְמוּ לָרֹב.

חָלְפוּ יָמִים בַּעֲלִיצוּת סוֹאֶנֶת, / וְהַשְּׂפָתַיִם לֹא חָדְלוּ מִצְּחֹק. [v.418]

שִׁבְעָה יָמִים בִּלּוּ בַּנְּעִימִים, / בַּלֵּב אוֹרָה וְלֹא חָסֵר הַמָּזֶג,

וּבַשְּׁמִינִי בַּבֹּקֶר בָּא רֻסְתַּם, / וְעִם שָׂרֵי צְבָאוֹ נוֹעַץ בָּאֹהֶל.

אָמַר אֶל אַלּוּפָיו הַנּוֹדָעִים, / אֶל הַגְּדוֹלִים, שָׂרָיו גְּאֵי־הָרֹאשׁ: [575]

'בְּטוּחַנִי כִּי אַפְרָסִיָבּ שָׁמַע / עָלֵינוּ פֹּה וְעַל כָּל מַעֲשֵׂינוּ.

טוֹב כִּי אוֹתוֹ רַמַּאי שׁוֹחֵר רָעָה / לֹא יִוָּעֵד עִם עֲמִיתָיו־שָׂרָיו,

וְלֹא יַחְלִיט לָבוֹא וּלְהָצֵר / עַל נְמֵרֵינוּ בְּמִישׁוֹר הַצַּיִד. [v.419]

נַצִּיב שׁוֹמֵר בַּדֶּרֶךְ שָׁם לְמַטָּה, / בְּעוֹד מוֹעֵד יַשְׁגִּיחַ בְּאוֹיְבֵנוּ,

וְיוֹדִיעֵנוּ דְּבַר בּוֹאוֹ עָלֵינוּ, / וּבְבֶהָלַת־פִּתְאֹם לֹא יִמְצָאֵנוּ." [580]

כְּרֶגַע גֻּרָזֶה מִזֶּרַע גִּיו / חָגַר מָתְנָיו לָצֵאת לַמְּשִׂימָה.

אָכֵן בִּפְנֵי שׁוֹמֵר מֻצְלָח כָּמוֹהוּ / כָּל תַּחְבּוּלַת אוֹיֵב לֹא תַּעֲמֹד.

וְהָרֵעִים שְׂמֵחִים חָזְרוּ לַצַּיִד, / דַּעְתָּם הִסִּיחוּ מִן הַמִּלְחָמָה.

שְׁמוּעַת הַצַּיִד אֶל אַפְרָסִיָבּ / בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה, עֵת שֵׁנָה, הִגִּיעָה.

מִיָּד הִזְעִיק אֵלָיו שָׂרֵי צְבָאוֹ, / הִרְבָּה בַּעֲלִילוֹת רֻסְתַּם לָשִׂיחַ, [585]

וּבָרֵעִים, שִׁבְעַת הַפָּרָשִׁים, / אֲשֶׁר כֻּלָּם כַּאֲרָיוֹת עַזִּים.

אֶל מְפַקְּדָיו אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם אָמַר: / 'אַל נִתְמַהְמַהּ בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה.

שׂוּמָה עָלֵינוּ תַּחְבּוּלָה לִמְצֹא, / וּכְבָר הָעֵת לָצֵאת לְהַתְקָפָה.

אִלּוּ שִׁבְעַת הָאַלּוּפִים שָׁבִינוּ, / רַגְלֵי כָּוֻס הֵצַרְנוּ בָּעוֹלָם.

הָבָה, נוֹפִיעַ שָׁם כְּצַיָּדִים, / פֶּתַע־פִּתְאֹם נַפְלִיא בָּם מַכּוֹתֵינוּ.' [590]

בָּחַר שְׁלשִׁים אֶלֶף מְלֻמְּדֵי חֶרֶב / מִבֵּין הַמִּצְטַיְּנִים בַּקְּרָב, וְשָׂח:

‘מִנְעוּ אֶת רַגְלֵיכֶם מִמְּסִלָּה, / חִפְזוּ וְאַל תִּישְׁנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה.’ [v.420]

עַד מְהֵרָה יָצְאוּ הַגִּבּוֹרִים / אֶל הַמִּדְבָּר, פְּנֵיהֶם לְמִלְחָמָה.

לְכָל הָעֲבָרִים שָׁלַח צָבָא, / לַחְסֹם אֶת כָּל דַּרְכֵי הַנְּסִיגָה.

כְּהַגִּיעָם לִשְׂדֵה־הַצַּיִד חֶרֶשׁ, / בְּקֹצֶר־רוּחַ, שׁוֹחֲרֵי־נָקָם, [595]

הִרְגִּישׁ בָּם גֻּרָזֶה: צָבָא כָּבֵד / קָרֵב וּבָא כְּמוֹ עָנָן שָׁחוֹר.

רָאָה אָבָק עוֹלֶה מֵהַמִּישׁוֹר / וְנֵס תּוּרָן נִשְׁקָף מֵעַרְפִלּוֹ.

כְּרוּחַ סְעָרָה שָׁב גֻּרָזֶה, / וּקְרִיאָתוֹ פָּשְׁטָה בַּעֲרָבָה.

הוּא בָּא לִמְקוֹם הַצַּיִד, וּמָצָא / רֻסְתַּם עִם מְלַוָּיו שׁוֹתִים שֵׁכָר.

מִיָּד קָרָא בְּקוֹל: 'רֻסְתַּם לֶב־לַיִשׁ! / הַקֵּץ לַהִלּוּלָה וְעֵת לָשׁוּב, [600]

כִּי חַיִל כְּאַרְבֶּה קָרֵב וּבָא, / וְלֹא תַּבְחִין בֵּין הַר וָעֵמֶק עוֹד.

דֶּגֶל אַפְרָסִיָבּ הַמְעַוֵּל / נִבָּט בְּעַד עַב־הָאָבָק כְּשֶׁמֶשׁ!'

רֻסְתַּם צוֹחֵק בְּקוֹל הֵשִׁיב לֵאמֹר: / 'מַזַּל הַמִּלְחָמָה כַּיּוֹם אִתָּנוּ.

הַאִם נִפְחַד מִמֶּלֶךְ הַתֻּרְכִּים / וּמֵאֲבַק רוֹכְבֵי אַדְמַת תּוּרָן?

גְּדוּדָיו אֵינָם עוֹלִים עַל מֵאָה אֶלֶף / עוֹטֵי־שִׁרְיוֹן, תּוֹפְשֵׂי מוֹשְׁכוֹת וָחֶרֶב. [605]

לוּ לְבַדִּי נִשְׁאַרְתִּי בַּשָּׂדֶה, / רַק רַכְשׁ אִתִּי, אַלָּה וְשִׁרְיוֹנִי,

לֹא הִדְאִיגוּנִי לֹא אַפְרָסִיָבּ / וְלֹא גְּדוּדֵי חֵילוֹ בַּהֲמוֹנָיו.

בַּקְּרָב אִם יִתְיַצֵּב אֶחָד שֶׁלָּנוּ, / כָּל חֵיל תּוּרָן כְּקֹמֶץ בְּפָנָיו.

תִּגְרָה כָּזֹאת – הִנֵּה אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי! / אֵין צֹרֶךְ לִי בְּעֵזֶר מֵאִירָן.

שִׁבְעָה אֲנַחְנוּ פָּרָשִׁים בְּנֵי־חַיִל / מְלֻמְּדֵי־חֶרֶב נוֹדָעִים בָּאָרֶץ, [610]

וּמֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעַד אַלְפַּיִם / רוֹכְבִים נוֹשְׂאֵי־חֲנִית לְכָל גִּבּוֹר.

מֶלְצָר, גֶּשׁ הֵנָּה וּמַלֵּא הַכּוֹס / בְּיֵין זָבֻּלִסְתָּן עַד לִשְׂפָתָהּ.'

מָזַג לוֹ מִן הַיַּיִן הַמֶּלְצָר, / וְתַּהַמְתַּן, שִׂמְחָה קָפְצָה עָלָיו,

הֵרִים אֶת הַגָּבִיעַ הַנּוֹצֵץ, / וְרֵאשִׁית כֹּל זָכַר אֶת כַּי־כָּוֻס.

אָמַר: ‘יִגְדַּל וְיִשְׁתַּבַּח מַלְכֵּנוּ, / וְיַעֲמֹד לוֹ לֵחַ עֲלוּמָיו!’ [615]

הִשְׁתַּחֲוָה וְשׁוּב הֵרִים כּוֹסוֹ. / קָרָא: ‘גָּבִיעַ זֶה לְחַיֵּי טוּס!’

הַמְפַקְּדִים אָז קָמוּ מִשִּׁבְתָּם, / וְאֶל רֻסְתַּם עָרְכוּ בַּקָּשָׁתָם:

'הוֹאֵל־נָא פְּטֹר אוֹתָנוּ מִשֵּׁכָר. / אִבְּלִיס לֹא יִתְחָרֶה אִתְּךָ בְּיַיִן.

אֵין אִישׁ בֵּינֵינוּ יִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ, / אִם בְּאַלָּה וְאִם בִּגְבִיעַ־מֶזֶג.'

רֻסְתַּם מִזְרָק נוֹצֵץ בְּיֵין זָבֻּל / גָּמַע עַד־תֹּם לְזַוָרֶה אָחִיו. [620]

מִלֵּא אֶת הַגָּבִיעַ זַוָרֶה, / בֵּרַךְ אֶת כַּי־כָּוֻס, אֲדוֹן־הָאֶָרֶץ,

הִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם וְשָׁתָה. / שִׁבְּחָהוּ תַּהַמְתַּן וְכֹה אָמַר:

‘כֵּן אָח שׁוֹתֶה מִגְּבִיעַ אָח בָּכִיר. / אָכֵן סְאָה כָּזֹאת יִגְמָא אַךְ כְּפִיר.’

רוסתּם נלחם בתּוראנים

שָׂח גִּיו אַחַר־כֵּן אֶל רֻסְתַּם לֵאמֹר: / 'פְּאֵר מַלְכֵּנוּ וְגַאֲוָתֵנוּ!

אֵלֵךְ וַאֲנַתֵּק נְתִיבָתוֹ, / וְלֹא יֶחְצֶה אַפְרָסִיָבּ בַּמַּיִם. [625]

אֶתְפֹּשׂ אֶת רֹאשׁ הַגֶּשֶׁר, וְאֶחְסֹם / מִצַּד זֶה אֶת הַמַּעֲבָר אֵלֵינוּ,

עַד תֵּעָרְכוּ בְּלִי־בֶּהָלָה לַקְּרָב. / הַקֵּץ לַיַּיִן וְלַחֲגִיגָה!' [v.422]

עָלָה אֻכַּף סוּסוֹ, מִהֵר לַגֶּשֶׁר, / תָּלָה הַיֶּתֶר בְּקַצְוֵי הַקֶּשֶׁת.

אוּלָם כְּהַגִּיעוֹ לְרֹאשׁ הַגֶּשֶׁר, / מָצָא כְּבָר שָׁם אֶת דֶּגֶל הֶעָרִיץ;

מֶלֶךְ תּוּרָן רוֹכֵב לִפְנֵי צְבָאוֹ, / וְהוּא בְּעֵבֶר הַנָּהָר מִזֶּה. [630]

רֻסְתַּם עָטָה מִיָּד עוֹר הַנָּמֵר, / זִנֵּק עַל רַכְשׁ אֲשֶׁר דָּמָה לְפִיל,

וּכְמוֹ תַּנִּין מֵרִיעַ בְּתָקְפוֹ / דָּהַר לִקְרַאת שׁוּרוֹת הַתּוּרָנִים.

וְכַאֲשֶׁר אַפְרָסִיָבּ רָאָהוּ, / חָלַשׁ גּוּפוֹ וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ.

זְרוֹעוֹת, צַוָּאר, כְּתֵפַיִם וְאַלָּה / כָּאֵלֶּה מִי רָאָה? אֵימָה וָפַחַד!

גּוּדַרְז וְטוּס הַמְּטִילִים חֲנִית, / גֻּרְגִּין וְגִיו הָאָמָּנִים לִרְכֹּב, [635]

בַּהְרָם הָעֵר, זַנְגֶּה אַמִּיץ־הַלֵּב, / בַּרְזִין לֹא־חַת וְהַפָּרָשׁ פַרְהָד,

עִמָּם חֵיל הָרוֹכְבִים, בְּכַפֵּיהֶם / כִּידוֹן וָחֶרֶב מִתּוֹצֶרֶת הֹדּוּ,

פָּרְצוּ פִּתְאֹם אֶל הַמַּעֲרָכָה, / הִשְׂתָּעֲרוּ כְּפַנְתֵּרִים מִיַּעַר.

דָּמָה גִּיו לַיִשׁ מְשַׁחֵר לְעֹפֶר, / אֲשֶׁר גָּזְלוּ מִצִּפָּרְנָיו הַטֶּרֶף.

אֶת אַלָּתוֹ הִרְקִיד עַל רֹאשׁ אוֹיְבָיו, / וְלֹא אֶחָד מוֹטֵט בְּמַכָּתוֹ. [640]

הַרְבֵּה נָפְלוּ מִנִּכְבְּדֵי תּוּרָן, / כִּי הַמַּזָּל הֵסִיר פָּנָיו מֵהֶם.

בָּרְחוּ מִגִּיו הַלּוֹחֲמִים מִסִּין, / נָבוֹךְ גַּם שַׁהְרְיָר אַדְמוֹת תּוּרָן.

מַהֵר דָּפַק סוּסוֹ בְּמוֹשְׁכוֹתָיו, / וּבְכַעֲסוֹ גָּמַר לְהִשְׂתָּעֵר.

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ רֻסְתַּם, שָׂם אַלָּתוֹ / עַל שֶׁכֶם וּמָשַׁךְ אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת.

חוֹצֵץ יָצָא לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה / בְּשַׁאֲגַת אַרְיֵה הֶחָשׁ לְטֶרֶף. [645]

אַחְרָיו רָכַב גּוּדַרְז בְּשִׁרְיוֹנוֹ, / אִתּוֹ בַּכַּף אַלַּת־פְּלָדָה כְּבֵדָה.

אַחֲרֵיהֶם שְׁאָר הַלּוֹחֲמִים, / בַּיָּד קְשָׁתוֹת, אַלּוֹת וַחֲרָבוֹת.

כְּהַחֲשִׁיךְ עֵינֵי הַתּוּרָנִים, / וְרֹאשׁ רֻסְתַּם נָגַע בָּעֲנָנִים,

פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל פִּירָן־וִיסֶה / וְשָׂח: 'נָסִיךְ חָכָם וְשׁוֹחֵר־טוֹב!

אַתָּה הַמְהֻלָּל בָּאֲרָיוֹת, / לוֹחֵם וָתִיק הַמְנֻסֶּה בַּקְּרָב! [650]

תְּפֹשׂ בַּמּוֹשְׁכוֹת כְּרוּחַ סְעָרָה / וְטַאֲטֵא שׂוֹנְאֵינוּ מִשְּׂדוֹתֵינוּ.

וְאִם תִּגְבַּר, אִירָן לְךָ תִּהְיֶה. / לְךָ גּוּף פִּיל וְצִפָּרְנֵי לָבִיא.'

פִּירָן שָׁמַע דְּרִישַׁת אַפְרָסִיָבּ / וּמִלְּפָנָיו מִהֵר לָצֵאת כְּרוּחַ.

בְּיַחַד עִם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים / תֻּרְכִּים, בְּנֵי־חַיִל, אֱמוּנִים בַּחֶרֶב,

עָלָה כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת עַל רֻסְתַּם, / כִּי בּוֹ, אַךְ בּוֹ, תּוֹצְאוֹת הַמִּלְחָמָה. [655]

רֻסְתַּם הֶעֱלָה קֶצֶף עַל שְׂפָתָיו, / וּכְמוֹ גָּנַב הַזֹּהַר מֵהַשֶּׁמֶשׁ.

הֵרִיץ אֶת רַכְשׁ, הֵרִיעַ בְּקוֹלוֹ, / עַד כִּי הִסְעִיר שִׁבֹּלֶת הַנָּהָר.

בְּסֵתֶר מָגִנּוֹ, חַרְבּוֹ בַּכַּף, / הִפִּיל מֵרַב מִבְחוֹר־הַלּוֹחֲמִים.

מַצְבִּיא תּוּרָן רָאָה זֹאת מֵרָחוֹק, / וְשָׂח אֶל מְפַקְּדָיו הַנּוֹדָעִים:

'אִם יֶאֱרַךְ הַקְּרָב עַד צֵאת הַיּוֹם, / בֵּין קְשֵׁי־הָעֹרֶף אַמִּיצֵי־הַלֵּב [660]

לֹא יִשָּׁאֵר אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ. / אִם בְּחָכְמָה – נִטּשׁ אֶת הַשָּׂדֶה.

לִתְקֹף אֶת גִּבּוֹרֵי אִירָן יָצָאנוּ, / חָשַׁבְנוּ אֲרָיוֹת בַּקְּרָב אֲנַחְנוּ.

לֹא אֲרָיוֹת רוֹאֵנִי – שׁוּעָלִים / מִשְּׂדֵה־הַקְּרָב נָסִים מְבֹהָלִים.'

פּילסם נלחם באירנים

הָיָה בֵּין הַתֻּרְכִּים גִּבּוֹר בֶּן־חַיִל / מִגֶּזַע מְלָכִים וּשְׁמוֹ פִּילְסַם.

אָבִיו הָיָה וִיסֶה הַמְבֹרָךְ, / אָחִיו – פִּירָן, אָדָם־הַמַּעֲלָה. [665]

בְּכָל אִירָן וּבְכָל תּוּרָן זוּלַת / רֻסְתַּם מְתַחֲרֶה לוֹ לֹא נִמְצָא.

וּכְמוֹ שָׁמַע פִּילְסַם תְּלוּנַת מַלְכּוֹ, / הִקְדִּיר חֲרוֹן־אַפּוֹ קִמְטֵי־מִצְחוֹ.

מִהֵר בִּן־רֶגַע אֶל אַפְרָסִיָבּ, / רֹאשׁוֹ הוֹגֶה נָקָם, לִבּוֹ – קְצַר־רוּחַ,

וְכֹה אָמַר: 'הַאֵין אֲנִי צְעִיר / הַלּוֹחֲמִים וְהָאַמִּיץ בָּהֶם?

אָבָק פּוֹרֵחַ לְפָנַי גַּם טוּס / אַמִּיץ־הַלֵּב, גַּם גִּיו גִּבּוֹר־הֶחָיִל, [670]

וְכֵן בַּהְרָם, זַנְגֶּה בֶּן שָׁוַרָן, / וְגֻרָזֶה אַבִּיר הַלּוֹחֲמִים.

צַוֵּה, מַלְכִּי, וְכַלָּבִיא אָבוֹא / בֵּין גִּבּוֹרֵי אִירָן הָאַמִּיצִים,

אֶת רָאשֵׁיהֶם אַתִּיז מֵעֲלֵיהֶם, / וְסַהֲרָם אָשִׂים בְּאֹפֶל־עָב.

כִּתְרֵי הַמְפַקְּדִים אָשִׂים עָפָר, / וְרָאשֵׁיהֶם אֶכְרֹת בְּחֶרֶב־קְרָב.'

עָנָה הַשָּׁהּ: 'בֶּן־חַיִל מְהֻלָּל! / יִהְיֶה הַנִּצָּחוֹן מְנָת־חֶלְקֶךָ. [675]

מִלְחֶמֶת קֹדֶשׁ הִיא, שַׁנֵּס מָתְנֶיךָ, / וְתַחֲזֹר בְּכֶתֶר תְּהִלָּה.'

כִּשְׁמֹעַ פִּילְסַם אֶת דִּבְרֵי הַשָּׁהּ, / הֵרִיעַ בְּקוֹלוֹ כְּדוּד נְחשֶׁת. [v.427]

כְּמוֹ אָבָק דָּהַר אֶל לֵב הַצָּר, / מַכֶּה עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין בְּלִי־הֶרֶף.

כְּרוּחַ סְעָרָה בָּא עַל גֻּרְגִּין, / בְּשַׁאֲגַת לָבִיא הָעָט עַל טֶרֶף.

מַכָּה הִנְחִית עַל רֹאשׁ הַסּוּס בַּחֶרֶב, / וְהִפִּילוֹ בְּיִסּוּרִים לָאָרֶץ. [680]

רָאָהוּ גֻּסְתַּהַם לִמּוּד הַקְּרָב, / זִנֵּק מִמְּקוֹמוֹ כְּלֶהָבָה,

תָּקַף אֶת הַתֻּרְכִּי כִּכְפִיר זוֹעֵם, / וְנֶאֱבַק בָּאֵשׁ הַמְלַהֶטֶת.

רָמְחוֹ כִּוֵּן לַחֲגוֹרַת פִּילְסַם, / אַךְ לֹא חָדַר בְּעַד הַחִבּוּרִים.

פִּתְאֹם רָאָה רָמְחוֹ שָׁבוּר בַּכַּף, / וְהִשְׁלִיכוֹ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ.

כִּרְאוֹת פִּילְסַם כִּי־כֵן, הֵנִיף חַרְבּוֹ, / הֵאִיץ סוּסוֹ, וּבְלֵב מָלֵא חֵמָה [685]

הוֹרִיד עַל קוֹבָעוֹ מַהֲלֻמָּה, / וְזֶה מֵעַל רֹאשׁוֹ עָף כְּכַדּוּר.

בְּלִי רֹמַח וְקוֹבַע, חֲסַר־אוֹנִים / נִשְׁאַר בִּשְׂדֵה־הַקֶּטֶל גֻּסְתַּהַם.

זַנְגֶּה בֶּן שָׁוַרָן מִפְּאַת יָמִין / רָאָה אֶת מַאֲבַק הַנּוֹעָזִים,

וְנֶחֱלַץ לְעֵזֶר גֻּסְתַּהַם, / אֲשֶׁר עָמַד אוֹבֵד עֵצוֹת וָיֶשַׁע.

קִדֵּם פָּנָיו בְּהַתְקָפָה הָרַהַב, / קָרַב אֵלָיו, פִּגְיוֹן הֹדּוּ בַּכַּף. [690]

בִּמְחִי אֶחָד בִּתֵּק שִׁרְיוֹן הַסּוּס, / וְהִפִּילוֹ רֹאשׁוֹ אֶל הֶעָפָר.

נָפַל זַנְגֶּה גַּם הוּא, אַךְ הִתְאוֹשֵׁשׁ, / קָם וְהִדֵּק אֶת כְּתֹנֶת הַשַּׁרְשָׁה.

בָּרֶגֶל הִשְׂתָּעֵר עַל יְרִיבוֹ, / וְנֶאֱחַז בּוֹ כְּאַרְיֵה בַּטֶּרֶף.

אָבָק כֵּהֶה מִתַּחַת רַגְלֵיהֶם / עָלָה בִּשְׂדֵה הַמַּאֲבָק הַמַּר.

מִלֵּב הַמַּעֲרָךְ הִשְׁגִּיחַ גִּיו, / כִּי הָעוֹלָם חָשַׁךְ עַל עֲמִיתָיו. [695]

נָתַן קוֹלוֹ כְּרַעַם בֶּהָרִים, / וְחָשׁ כִּכְפִיר לוֹחֵם לִשְׂדֵה־הַקְּרָב,

לְהַצָּלַת כָּל שְׁלשֶׁת יְדִידָיו. / בְּאַרְבָּעָה נִלְחַם עַתָּה פִּילְסַם.

שָׁקֵט כְּמוֹ מִקֹּדֶם, לֹא נִרְעָשׁ, / עָמַד בַּקְּרָב בֵּין גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל,

אִם בְּאַלָּה כְּבֵדָה וְאִם בְּחֶרֶב, / עַד כִּי עָיְפוּ יְדֵי הַלּוֹחֲמִים.

כִּרְאוֹת פִּירָן, מִלֵּב צִבְאוֹת תּוּרָן, / כִּי בְּצָרָה אָחִיו בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב, [700]

מִהֵר לְעֶזְרָתוֹ כְּהֶרֶף־עַיִן, / צוֹעֵק בְּקוֹל רוֹתֵחַ וּמֵרִיעַ,

וְכֹה קָרָא אֶל גִּיו: 'גִּבּוֹר בֶּן־חַיִל! / אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁוּ פֹּה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב

לִתְקֹף לוֹחֵם כִּכְפִיר, אֲבָל אֶחָד, / אַתֶּם אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם אַרְבַּעַתְכֶם?'

אָמַר וְהִשְׂתָּעֵר עַל הַגֵּאִים, / וְעַב־אָבָק עָלָה מִן הַשָּׂדֶה.

מִצַּד אַחֵר רֻסְתַּם, כְּמוֹ אַרְיֵה, / פָּרַץ אֶל לֵב הַחַיִל הָאַמִּיץ, [705]

בַּחֶרֶב הַחַדָּה וּבָאַלָּה / שִׁכֵּל שָׂרֵי־צָבָא הַרְבֵּה בַּדֶּרֶךְ.

רָאָה פִּילְסַם אֶת הֶעָלוּל לִקְרוֹת, / וּמֵהָרַהַב הַקָּרֵב בָּרַח.

מֵהָאַלּוֹת הַמּוֹחֲצוֹת, אֲשֶׁר / בִּידֵי שָׂרֵי אִירָן הַגִּבּוֹרִים,

הִתְגּוֹלְלוּ גְּוִיּוֹת הַתּוּרָנִים / בַּעֲרֵמוֹת הַמַּגִּיעוֹת עַד סַהַר.

אַפְרָסִיָבּ, מָדְאָג בַּנַּעֲשֶׂה, / הִשְׁמִיעַ אֲנָחָה קָרָה, כְּבֵדָה, [710]

וְכֹה קָרָא: 'אַיֵּה אַלְכּוּס עַתָּה? / לְהִלָּחֵם בִּקֵּשׁ בַּאֲרָיוֹת,

לְעֵת מִשְׁתֶּה קָרָא אֶת גִּיו לַקְּרָב, / וְהִתְפָּאֵר לִגְבֹּר גַּם עַל רֻסְתַּם.

לְהִתְגָּרוֹת אָבָה בְּכָל אִירָן! / אַיֵּה עַתָּה הַלַּהַט וְהָאֹמֶץ?'

דִּבְרֵי מַצְבִּיא תּוּרָן וְתַכְלִיתָם / הִגִּיעוּ לְאָזְנֵי אַלְכּוּס כְּרֶגַע.

מִיָּד דִּרְבֵּן שְׁחוֹרוֹ קַל־הָרַגְלַיִם, / וּמִשְׁתּוֹקֵק לִרְחֹץ כַּפָּיו בְּדָם, [715]

הִגִּיעַ אֶל מֶרְכַּז הַמַּעֲרָךְ, / כְּרוּחַ הִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַשָּׁהּ,

וְכֹה קָרָא: 'אִישׁ־מִלְחָמָה אֲנִי, / אֲרִי־אֵימָה הַמְצַפֶּה לְאוֹת.

צַוֵּה, אַי,שַׁהְרְיָר, וְאֶשְׂתָּעֵר / עַל מְשַׂנְּאֵינוּ אֵלֶּה בְּגַפִּי.'

כִּשְׁמֹעַ שָׁהּ תּוּרָן אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ, / עָנָהוּ: ‘בְּרָה לְךָ שָׂרִים מִסְפָּר!’

יָצְאוּ אִתּוֹ מֵחֵיל הַפָּרָשִׁים / יוֹתֵר מֵאֶלֶף לוֹחֲמִים בְּנֵי־חַיִל, [720]

וַחֲנִיתוֹת זוֹרְעוֹת־רָאשִׁים עִמָּם, / הַזּוֹהֲרוֹת כְּצֶדֶק אוֹ כְּנֹגַהּ.

כְּהַגִּיעוֹ לִפְנֵי שׁוּרוֹת אִירָן, / מֵעִיב בַּאֲבָקוֹ אֶת עֵין־הַשֶּׁמֶשׁ,

נִקְרָה לוֹ זַוָרֶה שׁוֹאֵף־קְרָבוֹת, / מִיָּד נָשָׂא רַגְלַיִם לְעֶבְרוֹ;

חָשַׁב בְּחֶפְזוֹנוֹ, כִּי לְפָנָיו / רֻסְתַּם בֶּן־זָל מִזֶּרַע נָרִימָן.

נִלְחַם בּוֹ זַוָרֶה, וְנֶאֱבַק / בְּכִידוֹנוֹ כְּמוֹ לָבִיא זוֹעֵף. [725]

נִשְׁבַּר לְפֶתַע הַכִּידוֹן לִשְׁנַיִם, / וְזַוָרֶה נִבְהַל מֵאִישׁ רִיבוֹ.

שָׁלַח יָדוֹ, שָׁלַף חַרְבּוֹ מִתַּעַר, / וְעַב־אָבָק כִּסָּה אֶת הָעוֹלָם.

הַחֲרָבוֹת נֻפְּצוּ פִּתְאֹם אַף הֵן. / תָּפְשׂוּ הַשְּׁנַיִם בְּאַלּוֹת כְּבֵדוֹת.

הִנְחִית אַלְכּוּס אַלָּה דּוֹמָה לְהַר, / וְזַוָרֶה סְחַרְחַר רָפְתָה רוּחוֹ.

מֵהַמַּכָּה עָלַף בְּאֻכָּפוֹ, / קָרַס תַּחְתָּיו לָאָרֶץ וְנָדַם. [730]

אַלְכּוּס קָפַץ אֵלָיו מֵעַל סוּסוֹ, / וּכְבָר עָמַד לִכְרֹת רֹאשׁוֹ בַּחֶרֶב.

רָאָה רֻסְתַּם אֶת יַקִּירוֹ בְּכֹה, / וְהִשְׂתָּעֵר כְּלֶהָבָה דּוֹלֶקֶת.

זוֹעֵם הֵרִיעַ עַל אַלְכּוּס בְּקוֹל, / עַד־כִּי קָפְאָה הַחֶרֶב בְכַפּוֹ.

כִּשְׁמֹעַ נַהֲמַת־רֻסְתַּם אַלְכּוּס, / לִבּוֹ נִגְלָה מִבַּעַד לְעוֹרוֹ. [v.430]

מַהֵר הִטִּיל עַצְמוֹ עַל הָאֻכָּף, / וּגְבוּרָתוֹ נָשְׁתָה כְּלֹא הָיְתָה. [735]

קָרָא רֻסְתַּם: ‘אַמִּיץ אַתָּה וְעַז, / בְּטֶרֶם יִפְגָּשְׁךָ לָבִיא דּוֹרֵס.’

וְזַוָרֶה, פָּגוּעַ בְּגוּפוֹ, / עָלָה אֻכַּף סוּסוֹ בְּלֵב כּוֹאֵב.

אַלְכּוּס נִלְחַם בְּגֵו־הַפִּיל, נִדְמֶה: / עוֹטֵף אֶת אֻכָּפוֹ בְּתַכְרִיכִים.

פָּגַע בָּרֹמַח בְּמָתְנָיו פִּתְאֹם, / אַךְ הַשִּׁרְיוֹן עָצַר אֶת לַהֲבוֹ.

עַתָּה רֻסְתַּם הִכָּה עַל רֹאשׁ אַלְכּוּס, / וּבְדַם כְּבֵדוֹ טָבַל אֶת קוֹבָעוֹ. [740]

בָּרֹמַח הֵרִימוֹ מֵאֻכָּפוֹ / קֳבָל שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת הַמִּתְפַּלְּאִים,

וְהִטִּילוֹ לָאֲדָמָה כְּסֶלַע. / מוֹרָא נָפַל עַל לוֹחֲמֵי תּוּרָן.

הִשְׂתָּעֲרוּ בְּעִקְּבוֹתָיו שִׁבְעַת / הַנּוֹעָזִים בַּחֶרֶב כִּלְבָאִים,

אַחֲרֵיהֶם שְׁאָר הַלּוֹחֲמִים, / אַלּוֹתֵיהֶם כְּבֵדוֹת עַל כִּתְפֵיהֶם.

אַפְרָסִיָבּ, צוֹפֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם, / תָּר בְּלִבּוֹ לְרֶגַע מַצָּבוֹ. [745]

שָׁעָה אֶל מְפַקְּדָיו וְכֹה אָמַר: / 'הוֹלֵךְ גּוֹבֵר עָלֵינוּ שְׂנוּא־נַפְשֵׁנוּ.

הִשְׂתָּעֲרוּ־נָא, נְמֵרִים בַּקְּרָב, / בְּאֹרֶךְ־רוּחַ הִתְיַצְּבוּ בַּפָּרֶץ.'

שָׁמְעוּ הַלּוֹחֲמִים דִּבְרֵי מַלְכָּם, / וְאֶל רֻסְתַּם יַחְדָּו שָׂמוּ פְּנֵיהֶם.

כִּרְאוֹת זֹאת תַּהַמְתַּן וְנוֹעָזָיו, / יָצְאוּ חוֹצֵץ לְעֻמָּתָם כְּרוּחַ,

וְכֹה הֵבִיסוּ אֶת הַתּוּרָנִים, / עַד אֵין עוֹד לְהַבְחִין בֵּין רֹאשׁ לְרֶגֶל. [750]

נָפְלוּ חָלָל שָׁם לוֹחֲמִים אֵין־סְפוֹר, / וְהַמִּישׁוֹר הֶאְדִּים עַד לִקְצוֹתָיו.

הִתְגּוֹלְלוּ בְּכָל מָקוֹם הַרְבֵּה / גְּוִיּוֹת בְּלִי־רֹאשׁ, רָאשִׁים בְּלֹא גְּוִיּוֹת,

עַד אֵין מָקוֹם פָּנוּי מֵהֶם לָנוּחַ, / וְדֶרֶךְ לֹא תִּמְצָא עוֹד, בָּהּ לָנוּעַ.

אפראסיאבּ בורח משדה־הקרב

כִּרְאוֹת הַשָּׁהּ כִּי מַפַּלְתּוֹ נִצַּחַת, / הִפְנָה רֹאשׁוֹ מֵהַמַּעֲרָכָה,

דָּפַק אֶת רַמָּכוֹ בְּמוֹשְׁכוֹתָיו, / וּכְמוֹ עָנָן שָׁחוֹר יָצָא לַדֶּרֶךְ. [755]

רֻסְתַּם דִּרְבֵּן אֶת רַכְשׁ, וּמְמַהֵר / דָּלַק אַחַר הַמֶּלֶךְ הַלּוֹחֵם.

אָמַר אֶל רַכְשׁ: 'אַי, יְדִידִי הַטּוֹב! / דְּהַר וְאַל תִּרְפֶּה בַּמִּלְחָמָה.

מֵעַל גַּבְּךָ אוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ, / וְהַמִּישׁוֹר אָשִׂים אַלְמֹג בַּדָּם.'

הֵחִישׁ רַכְשׁ צְעָדָיו כְּאֵשׁ דּוֹלֶקֶת, / תֹּאמַר: ‘צָמְחוּ לוֹ מִצִּדָּיו כְּנָפַיִם.’

מֵאֻכָּפוֹ הִתִּיר רֻסְתַּם פְּלָצוּר, / וְהִשְׁלִיכוֹ לִתְפֹּשׂ בּוֹ אֶת הַנָּס. [760]

נָפְלָה הָעֲנִיבָה עַל הַקַּסְדָּה, / אֲבָל הַשָּׁהּ הִטָּה אֶת צַוָּארוֹ,

וְגַם הַסּוּס תַּחְתָּיו קַל־הָרַגְלַיִם / פָּנָה לַצַּד כְּלֶהָבָה בָּרוּחַ.

פָּנָיו שְׁטוּפוֹת זֵעָה וּפִיו נִחָר / נִצַּל הַמֶּלֶךְ מֵהָעֲנִיבָה,

אִתּוֹ מַחֲרִישִׁים, נִשְׁקָם שָׁבוּר / שְׁאָר רוֹכְבָיו וְרוּחַ אֵין בָּהֶם.

הַשָּׁהּ אַפְרָסִיָבּ מִהֵר כְּרוּחַ, / עַד חֲצוֹתוֹ אֶת זֶרֶם הַגַּ’יְחוּן. [765]

בְּפַחֵי־נֶפֶשׁ שָׁב וּבְחֹסֶר־כֹּל, / קִוָּה לִדְבַשׁ, וְרוֹשׁ־פְּתָנִים מָצָא.

מִכָּל גְּדוּדָיו הַמַּתְאִימִים לִקְרָב,/ שְׁלשָׁה בִּלְבַד חָזְרוּ לַמַּחֲנֶה.

הַנּוֹתָרִים פְּגָרִים, פְּצוּעִים קָשֶׁה, / אוֹ כִּשְׁבוּיִים יָצְאוּ לִפְנֵי הַצָּר.

כִּסְאוֹת־שָׁהִים, כְּתָרִים וְאוֹצָרוֹת, / שְׁלָחִים, בְּגָדִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת,

סוּסֵי־עֲרָב, מוֹשְׁכוֹתֵיהֶם זָהָב, / קְסָדוֹת וּפִגְיוֹנוֹת בִּנְדָנֵי־פָּז – [770]

כָּל אֵלֶּה, וְהַרְבֵּה כְּבֻדָּה נוֹסֶפֶת, / הִשְׁאִירוּ הַתֻּרְכִּים לָאִירָנִים.

הָאִירָנִים אָסְפוּ אֶת הַמַּלְקוֹחַ, / שְׂמֵחִים לָשׁוּב מִשְּׂדֵה־הַמַּעְרָכָה.

הֵם לֹא רָדְפוּ אַחַר הַנִּמְלָטִים, / לֹא בָּזְזוּ אֶת הַנּוֹפְלִים בַּקְּרָב.

אֶת הַסּוּסִים לָקְחוּ וְהַשָּׁלָל, / חָזְרוּ מְאֻשָּׁרִים לִמְקוֹם הַצַּיִד.

מִכְתָּב עָרְכוּ אֶל כַּי־כָּוֻס מַלְכָּם, / וּבוֹ פֵּרְטוּ הַצַּיִד וְהַקְּרָב, [775]

כִּי מֵהַנּוֹעָזִים אִישׁ לֹא אָבַד, / רַק זַוָרֶה הֻפַּל מֵהָאֻכָּף.

שְׁבוּעַיִם עוֹד בִּלּוּ הָאֲצִילִים / בְּמֶרְחֲבֵי הַצַּיִד עִם רֻסְתַּם,

וּבַשְּׁלִישִׁי יָצְאוּ אֶל הֶחָצֵר, / לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשָּׁהּ וַעֲטַרְתּוֹ.

אָכֵן עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, / חוֹגֵג אֶחָד וְנֶאֱנָק שֵׁנִי,

אַךְ גַּם הָאשֶׁר גַּם הַסֵּבֶל – רוּחַ, / וְלָמָּה זֶה יִשָּׂא חָכָם הַנֵּטֶל? [780]

יָמִים־נָגוֹזוּ שָׁר זַמַּר־הָעָם; / הֵדָם דָּמַם, וְגַם הַזֶּמֶר תַּם.

יב.ג. הַגָּדַת סֻהְרָאבּ

פתיחה

עַתָּה הַסְכֵּת לִקְרַב רֻסְתַּם־סֻהְרָבּ. / רַבּוֹת לָקְחוּ אָזְנֶיךָ, שְׁמַע גַּם זֶה.

סִפּוּר הוּא הַמּוֹרִיד דִּמְעָה מֵעַיִן, / וְעַל רֻסְתַּם כָּל לֵב אָצִיל מַסְעִיר.

אוּלָם אִם פֶּתַע סְעָרָה תִּפְרֹץ, / וְלֶעָפָר תַּפִּיל תַּפּוּחַ בֹּסֶר,

הֲבַת־עַוְלָה נִקְרָא לָהּ אוֹ בָּרָה? / הַאִם מִרְשַׁעַת הִיא? אוּלַי צַדֶּקֶת?

הַמָּוֶת, אִם הוּא צֶדֶק, מַה הוּא עָוֶל, / וּמָה הָאֲנָחוֹת וְהַקִּינוֹת? [5]

הַסּוֹד כָּמוּס וְלֹא תָּבוֹא אֵלָיו, / וְלֹא תָּצִיץ מֵעֵבֶר לַפַּרְגּוֹד,

בִּלְתִּי־אִם תַּעֲבֹר מִפְתַּן הַשַּׁעַר, / וְדַלְתוֹתָיו לֹא תִּפָּתַחְנָה עוֹד.

אוּלַי שָׁמוּר מָקוֹם שָׁם טוֹב מִזֶּה, / אוּלַי תַּרְגִּיעַ בָּעוֹלָם הַבָּא.

הַמָּוֶת אִם יַזְנִיחַ תַּפְקִידוֹ, / הָאָרֶץ לֹא תָּכִיל זָקֵן וָנַעַר.

הָאֵשׁ בְּהָאִירָה גַּם מְלַחֶכֶת, / אַל תִּתְפַּלֵּא עָלֶיהָ כִּי חוֹרֶכֶת. 10]

דוֹלֶקֶת הִיא כָּל־עוֹד בָּהּ דֶּלֶק יֵשׁ, / כְּשֹׁרֶשׁ עֵץ עַתִּיק מַצְמִיחַ נֵצֶר.

מַשַּׁב הַמָּוֶת לֶהָבָה אוֹכֶלֶת, / נִרְתָּע אֵינֶנּוּ מִזָּקֵן וָיֶלֶד.

אֵיךְ יָעֲלֹז בָּחוּר, וְהַזִּקְנָה / לֹא הִיא בִּלְבַד שׁוֹקֶדֶת עַל קִצֵּנוּ.

פֹּה לֹא מָקוֹם לִשְׁהוֹת, כִּי־אִם לָלֶכֶת, / הַמָּוֶת בָּא בְּמַלְאֲכוּת יַזְדָּן.

דַּע, צֶדֶק הוּא וְלֹא עַוְלָה, וּבְכֵן / מַה כָּל הָרַעַשׁ וְהַצְּעָקָה? [15]

צָבָא בָּאָרֶץ לְזָקֵן וּלְנַעַר, / וְזֶה, דַּע, כְּלָל גָּדוֹל בָּאֱמוּנָה.

אִם אוֹר הַדָּת יָאִיר אֶת רוּחֲךָ, / לְךָ נָאָה שְׁתִיקָה, כִּי עֶבֶד אָתָּה.

תְּפִלָּה וַעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים / הֵן עֲרֻבָּה טוֹבָה לְיוֹם־הַדִּין.

בְּלִי פַּחַד תַּעֲמֹד לִפְנֵי יַזְדָּן, / אִם אֶת הַדִּיו הָרַע לֹא הִתְרוֹעַעְתָּ.

שְׁקֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְעָבְרְךָ / לַבָּא, תִּנְחַל מַרְגּוֹעַ וְשָׁלוֹם. [20]

עַתָּה אַגִּידָה הַגָּדַת סֻרְהָבּ, / הַבֵּן הַהוּא אֲשֶׁר נִלְחַם בָּאָב.

רוסתּם יוצא לציד

סִפּוּר־מָסֹרֶת הַדִּהְקָן הִשְׁמִיעַ, / אוֹתוֹ עַתָּה כִּדְבַר־שִׁירָה אַבִּיעַ.

הִנֵּה כָּזֹאת לָקַח מִפִּי מוּבַּד: / הַבֹּקֶר אַךְ הִפְצִיעַ, קָם רֻסְתַּם

וּבְלֵב דָּוֶה עָמַד לָצֵאת לְצַיִד. / אָזַר חֲגוֹר, מִלֵּא אַשְׁפָּה חִצִּים,

נִגַּשׁ אֶל רַכְשׁ סוּסוֹ, עָלָה עָלָיו / וְהִדְהִירוֹ, אֶת הַדּוֹמֶה לְפִיל, 25]

מִמְּקוֹמוֹ אֶל עֵבֶר גְּבוּל תּוּרָן, / דּוֹמֶה לְלַיִשׁ מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף.

כְּהַגִּיעוֹ קָרוֹב לִגְבוּל תּוּרָן, / רָאָה מִישׁוֹר מָלֵא בַּעֲרוֹדִים.

אוֹרוּ לָזֹאת פְּנֵי הַמַּכְתִּיר כַּיִים, / צָחַק, דִּרְבֵּן אֶת רַכְשׁ בְּאַרְכּוֹפָיו,

וְעַיִר־פֶּרֶא לֹא אֶחָד הִפִּיל / בְּקֶשֶׁת, בְּאַלָּה וּבִפְלָצוּר.

מֵעֲנָפִים, קוֹצִים וּמִקָּנִים / הֵכִין לוֹ מְדוּרָה, וְהִבְעִירָהּ. 30]

עוֹדוֹ מֵפִיחַ בָּהּ הַלֶּהָבָה, /מָצָא עָנָף לַעֲשׂוֹתוֹ שִׁפּוּד,

עָלָיו שִׁפֵּד עֲרוֹד־מִדּוֹת, זָכָר, / וֶהֱרִימוֹ כְּמוֹ נוֹצָה קַלָּה.

צָלָהוּ, נְתָחִים קָרַע מִמֶּנּוּ, / וּמֵחַ עַצְמוֹתָיו מָצַץ עַד תֹּם.

שָׁכַב לִישֹׁן, מֵעֲמָלוֹ לָנוּחַ, / וְרַכְשׁ רוֹעֶה לוֹ, מְלַחֵךְ בָּאָחוּ.

אֹרְחַת תֻּרְכִּים, שִׁבְעָה־שְׁמוֹנָה רוֹכְבִים, / עָבְרָה אוֹתָהּ שָׁעָה בִּשְׂדֵה־הַצַּיִד.

הִשְׁגִּיחוּ בְּעִקְּבוֹת רַמָּךְ בַּדֶּשֶׁא, / וְאַחֲרָיו יָצְאוּ עִם שְׂפַת הַנַּחַל.

כִּי מְצָאוּהוּ, הִקִּיפוּהוּ חֶרֶשׁ, / אָצִים לָשִׂים עַל צַוָּארוֹ אַפְסָר.

מֵעֲבָרִים עָטוּ הַפָּרָשִׁים, / לִלְכֹּד רֹאשׁוֹ בַּעֲנִיבוֹתֵיהֶם.

אַךְ רַכְשׁ, כְּהַשְׁגִּיחוֹ בַּפְּלָצוּרִים, / כִּכְפִיר טוֹרֵף הִשְׁמִיעַ צָהֳלָה,

בְּפַרְסוֹתָיו הִפִּיל לָאָרֶץ שְׁנַיִם, / וּמִשְּׁלִישִׁי מָלַק רֹאשׁוֹ בְּפִיו. [40]

שְׁלשָׁה תֻּרְכִּים נִסְפּוּ מֵהָאֹרְחָה, / וְרֹאשׁ הַסּוּס לֹא־בָּא בַּעֲנִיבָה.

מֵעֲבָרִים הוֹסִיפוּ לְהַשְׁלִיךְ / אֶת חַבְלֵיהֶם, עַד צַוָּארוֹ נִתְפַּשׂ.

לָקְחוּ וְהִבְהִילוּהוּ אֶל הָעִיר, / וְכָל אֶחָד מֵהֶם דָּרַשׁ חֶלְקוֹ בּוֹ.

הֵקִיץ מִתְּנוּמָתוֹ הָעֲרֵבָה / רֻסְתַּם, וְתָר לִמְצֹא נֶאֱמָנוֹ.

סָקַר אֶת הַמִּרְעֶה הָלֹךְ וָשׁוֹב, / וְלֹא רָאָה אֶת רַכְשׁ בְּשׁוּם מָקוֹם. [45]

דָּאַג רֻסְתַּם, כִּי לֹא מָצָא סוּסוֹ, / נָבוֹךְ מִהֵר אֶל סַמַנְגָּן הָעִיר.

אָמַר: "בָּרֶגֶל מְמַהֵר אֲנִי, / אָנָה אֶבְרַח מִבּשֶׁת הַפָּנִים?

חוֹגֵר מָתְנַיִם, בְּאַלָּה וּבְתֶלִי, / עָמוּס קוֹבַע וְעוֹר־נָמֵר וָחֶרֶב,

אֵיכָכָה אֶעֱבֹר אֶת הַמִּדְבָּר, / אוֹ אֵאָבֵק עִם מְשַׂנְּאֵי נַפְשִׁי?

יַגִּידוּ הַתֻּרְכִּים: “גָּנְבוּ סוּסוֹ. / אֵין זֹאת כִּי אִם נִרְדַּם רֻסְתַּם כְּמֵת!” [50]

עַתָּה אָנוּס אֲנִי לִצְעֹד אֵין־כֹּחַ, / וְצַעֲרִי לָשֵׂאת פֹּה לְבַדִּי.

בְּאֵין בְּרֵרָה אֶקְשֹׁר אַבְנֵט וָנֶשֶׁק, / אוּלַי אֶמְצָא אֵי־שָׁם אֶת עִקְּבוֹתָיו."

וְכֹה עָשָׂה דַּרְכּוֹ דּוֹאֵג כּוֹאֵב, / הַגּוּף עָמוּס, בְּעִנּוּיִים הַלֵּב.

רוסתּם בא לסמנגאן העיר

כִּקְרֹב רֻסְתַּם לְסַמַנְגָּאן הָעִיר, / כְּבָר בָּאָה הַבְּשׂוֹרָה אֶל כֵּס הַשָּׁהּ:

“מַכְתִּיר הַמְּלָכִים קָרֵב בָּרֶגֶל, / כִּי רַכְשׁ בָּרַח מִמֶּנּוּ בְּצֵידוֹ.” 55]

יָצְאוּ שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ, / כָּל אִישׁ מֵהֵמָּה כֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ.

רָאוּהוּ וְאָמְרוּ: “הֲזֶה רֻסְתַּם, / אוֹ אִם הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה עִם שַׁחַר?”

אֵלָיו מִהֵר בָּרֶגֶל שָׁהּ הָעִיר, / אִתּוֹ מִשְׁמַר צָבָא לְלַוּוֹתוֹ,

וְכֹה אָמַר אֶל תַּהַמְתַּן הַבָּא /"מִי עֹז יַרְהִיב לִפְגּשׁ אוֹתְךָ בַּקְּרָב?

בָּעִיר הַזֹּאת כֻּלָּנוּ יְדִידֶיךָ, / עוֹמְדִים לִפְקֻדָּתְךָ וּלְדַעְתְּךָ. 60]

גּוּפֵנוּ וּרְכוּשֵׁנוּ לִרְשׁוּתְךָ; / נַפְשׁוֹת שָׂרַי וְרָאשֵׁיהֶם לְךָ הֵם."

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם, כִּי הַדִּבָרִים כֵּנִים, / וְכִי לֹא נֶאֶמְרוּ בְּלֵב וְלֵב,

עָנָה לוֹ וְאָמַר: "סוּסִי בַּכַּר / זְמַן רַב רָעָה בְּאֵין אַפְסָר וָרֶסֶן.

עַתָּה עִקְּבוֹת רַגְלָיו אֶל סַמַנְגָּן / הָעִיר מִסּוּף הַנַּחַל מוֹבִילִים.

אִם תָּשִׁיבוֹ, אַכִּיר לְךָ טוֹבָה, / וְגַם אֶפְדֶּנּוּ כְּעֶרְכּוֹ מִמֶּךָּ. 65]

אַךְ אִם רַכְשִׁי אָבַד וְיֵעָלֵם, / רָאשֵׁי שָׂרִים הַרְבֵּה פֹּה יִכָּרְתוּ."

אָמַר אֵלָיו הַשָּׁהּ:"נָסִיךְ דָּגוּל! / אִישׁ לֹא יָעֵז לִפְגַֹּע בִּרְכוּשְׁךָ.

הֱיֵה אוֹרְחֵנוּ, רַק אַל בֶּהָלָה – / מִשְׁאַלְתְּךָ תָּבוֹא כְּחֶפְצְךָ.

הַלַּיְלָה נְשַׂמַּח לִבְּךָ בְּיַיִן, / וּדְרוֹר נִקְרָא לוֹ מִסָּפֵק וָצַעַר.

חָפְזָה וְכַעַס מַכְשֵׁלָה לָאִישׁ; / נָחָשׁ תּוֹצִיא בְּנֹעַם מֵחוֹרוֹ. [70]

אֶת רַכְשׁ, רַמַּךְ רֻסְתַּם הַמְהֻלָּל, / אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַעֲלִים זְמַן רָב.

חִישׁ נְגַלֶּנּוּ וְנַחֲזִירֶנּוּ, / אַי, אִישׁ נִכְבָּד וּבַעַל נִסָּיוֹן."

דִּבְרֵי הַשָּׁהּ שִׂמְּחוּ אֶת תַּהַמְתַּן / וְאֶת נַפְשׁוֹ פִּנּוּ מִדְּאָגָה.

הִסְכִּים לָלֶכֶת אֶל אַרְמוֹן הַשָּׁהּ, / לָזֹאת שָׂמַח לְבַב הַמְאָרֵחַ.

הִשְׁכִּין אוֹתוֹ בְּאַרְמוֹנוֹ, וְעַל / רַגְלָיו עָמַד כְּעֶבֶד לְפָנָיו. [75]

קָרָא שָׂרָיו וְאֶת שׁוֹעֵי הָעִיר / אִתּוֹ לָשֶׁבֶת יַחַד בְּשִׂמְחָה.

צִוָּה אֶת טַבָּחָיו עֲרֹךְ שֻׁלְחָן / וּמַטְעַמִּים לִפְנֵי הַגִּבּוֹרִים.

יָשְׁבוּ בְּיַחַד עִם יוֹדְעֵי נַגֵּן, / לִמְנֹעַ מֵרֻסְתַּם מָרָה שְׁחוֹרָה.

יְפֵהפִיּוֹת טַרָז שְׁחוֹרוֹת עֵינַיִם / הִגִּישׁוּ יַיִן, נְגִינָה וָזֶמֶר.

אַחַר שְׁתוֹתוֹ, וְכִנְטוֹתוֹ לִשְׁכַּב, / עָזַב רֻסְתַּם מְקוֹם שִׁבְתּוֹ, וּבָא [80]

אֶל חֶדֶר הַשֵּׁנָה וְהַמַּרְגּוֹעַ, / הַמְבֻשָּׂם בְּמֻשְׁק וּבְמֵי־נִיחוֹחַ.

תּהמינה, בת מלך סמנגאן, מבקרת את רוסתּם

אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה הָאָפֵל, / כְּאוֹר כּוֹכַב־הַשַּׁחַר בַּשָּׁמַיִם,

הֵקִיץ רֻסְתַּם מִלַּחַשׁ קוֹל מוּזָר. / אַט נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת אֶל חַדְרוֹ,

אָמָה, נֵר מְבֻשָּׂם בְּכַף יָדָהּ, / נִגְּשָׁה בִּיקָר לִיצוּעַ הַשִּׁכּוֹר,

וְאַחֲרֶיהָ נַעֲרָה־יָרֵחַ, / זוֹהֶרֶת כַּחַמָּה וּמֹר נוֹדֶפֶת. [85]

קְשָׁתוֹת – שְׁתֵּי גַּבּוֹתֶיהָ, צַמּוֹתֶיהָ – / שְׁנֵי פְּלָצוּרִים, וְקוֹמָתָהּ כִּבְרוֹשׁ.

שְׁתֵּי לְחָיֶיהָ – כְּבָרְקוֹת תֵּימָן, / וּפֶה קָטָן כְּלֵב אוֹהֵב נִכְמָר.

נַפְשָׁהּ אַךְ רוּחַ, וְגוּפָהּ אַךְ נֶפֶשׁ. / אָכֵן תֹּאמַר: “אֵינֶנָּה בַּת הָאָרֶץ.”

רֻסְתַּם לֶב־הָאֲרִי הִבִּיט נָבוֹךְ. / אַחַר אֲשֶׁר בֵּרַךְ אֶת הַבּוֹרֵא,

שָׁאַל: "מַה שְּׁמֵךְ? מַה מְחַפֶּשֶׂת אַתְּ / בָּאֲפֵלָה, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? [90]

פָּתְחָה הַנַּעֲרָה: "שְׁמִי תַּהְמִינֶה. / אֲנִי נִקְרַעַת לִגְזָרִים מִצַּעַר.

אֲנִי בַּת מֶלֶךְ סַמַנְגָּן, וְנֵצֶר / מִגֶּזַע נְמֵרִים וַאֲרָיוֹת.

עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בַּעַל לֹא מָצָאתִי, / מְעַט כָּמוֹנִי תַּחַת הַשָּׁמַיִם.

אִישׁ לֹא רָאַנִי חוּצָה לַפַּרְגּוֹד, / וְלֹא שָׁמַע נָכְרִי אֶת צְלִיל קוֹלִי.

כּמוֹ בְּאַגָּדָה, מִכָּל אֶחָד, / שָׁמַעְתִּי סִפּוּרִים הַרְבֵּה עָלֶיךָ, [95]

כִּי דִּיו, נָמֵר, תַּנִּין וָשַׁחַל / כְּאַיִן הֵם בִּפְנֵי תִּגְרַת יָדְךָ.

אַתָּה יָחִיד בַּלַּיְלָה, בְּלִי לָפוּשׁ, / מֵעֵז לָנוּעַ בִּגְבוּלוֹת תּוּרָן,

עַיִר־פֶּרֶא צָלִיתָ בְּגַפְּךָ, / מֵחַרְבְּךָ צוֹוֵחַ הָאֲוִיר.

לֵב הָאַרְיֵה וְעוֹר הַבַּרְדְּלָס / פָּקְעוּ, כַּהֲנִיפְךָ אֶת אַלָּתְךָ.

כִּרְאוֹת הַנֶּשֶׁר חַרְבְּךָ שְׁלוּפָה, / לֹא יַרְהִיב־עֹז לָרֶדֶת עַל טַרְפּוֹ. [100]

כְּפִירִים נוֹשְׂאִים צַלְּקוֹת עֲנִיבָתְךָ, / מִפַּחַד כִּידוֹנְךָ מַזִּיל עָב דָּם.

שָׁמַעְתִּי אֵלֶּה סִפּוּרִים עָלֶיךָ, / תְּמֵהָה נָשַׁכְתִּי אֶת שְׂפָתַי לֹא פַּעַם.

נִכְסַפְתִּי לְחָזְךָ וְלִכְתֵפֶיךָ, / וֶאֱלֹהִים הֱבִיאֲךָ אֵלֵינוּ.

אִם רַק תֵּאוֹת – לְךָ אֲנִי עַתָּה, / אֲנִי אֲשֶׁר לֹא עוֹף אוֹ דָּג רָאוּנִי.

רֵאשִׁית־דָּבָר כָּלְתָה נַפְשִׁי אֵלֶיךָ, / וְאֶת שִׂכְלִי הִקְרַבְתִּי לְיִצְרִי. [105]

שֵׁנִית, קִוִּיתִי, כִּי יַזְדָּן הַטּוֹב / יַנִּיחַ יֶלֶד בְּחֵיקִי מִמֶּךָּ,

אוּלַי יִהְיֶה גִּבּוֹר וְעַז כָּמוֹךָ, / חֶלְקוֹ שַׁבְּתַאי וְשֶׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם.

שְׁלִישִׁית, אֶת רַכְשׁ סוּסְךָ אָשִׁיב אֵלֶיךָ, / וְסַמַנְגָּן אַנִּיחַ לְרַגְלֶיךָ."

אֶת זֹאת הִגִּידָה הַדּוֹמָה לְסַהַר, / וְתַּהַמְתַּן הִקְשִׁיב לַאֲמָרֶיהָ.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת כְּלִיל יְפִי פָּנֶיהָ, / כִּי לָהּ גַּם חֵלֶק בַּחָכְמוֹת כֻּלָּן, [110]

וְכִי לָהּ יְדִיעוֹת טוֹבוֹת מֵרַכְשׁ, / הֵבִין כִּי לְטוֹבָה נָפַל דָּבָר.

מִיָּד שָׁלַח מוּבַּד, אִישׁ תּוּשִׁיָּה / וְדַעַת, לְבַקְּשָׁהּ מֵאֵת אָבִיהָ.

כִּשְׁמֹעַ זֹאת הַשָּׁהּ, שָׂמַח מְאֹד, / דָּמָה לִבְרוֹשׁ חָפְשִׁי מַרְקִיעַ עָל.

אֶת תַּהְמִינֶה בִּתּוֹ מִגֵּן לִידֵי / הַפַּהְלַוָן כַּדָּת וְכַמִּנְהָג,

בַּעֲצָתוֹ שֶׁל זֶה וּבִרְשׁוּתוֹ / עָרַךְ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה הַבְּרִית. [115]

כִּמְסֹר הַשָּׁהּ לַפַּהְלַוָן בִּתּוֹ, / עָלְזוּ וְחָגְרוּ גִּיל זָקֵן וָנַעַר.

בְּנֵי סַמַנְגָּן פָּרְצוּ בְּצָהֳלָה / וּבִבְרָכוֹת עַל רֹאשׁ הַפַּהְלַוָן:

“יָרֵחַַ זֶה יָבִיא עָלֶיךָ אשֶׁר, / וְכָל שׂוֹנְאֶיךָ יֵעָקְרוּ מִשֹּׁרֶשׁ.”

כְּבוֹא רֻסְתַּם וְרַעְיָתוֹ בְּסוֹד, / עָבַר הַלַּיְלָה עֲלֵיהֶם מַהֵר,

אוּלָם כִּזְרֹחַ שֶׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם, / הֶחְלִיט לִזְנֹחַ פְּלָצוּרָהּ־נִיחוֹחַ. [120]

רֻסְתַּם עָנַד עַל אֶזְרוֹעוֹ צָמִיד, / קָמֵעַ מְהֻלָּל בְּכָל הָאָרֶץ.

אוֹתוֹ הוֹשִׁיט לְתַּהְמִינֶה וְשָׂח: / "קְחִיהוּ! אִם בַּת לָךְ יַעֲנִיק מַזָּל,

קִשְׁרִי אֶת הַצָּמִיד אֶל צַמּוֹתֶיהָ / בְּיוֹם בּוֹ הַמַּזָּל יָאִיר פָּנִים;

אוּלָם אִם בֵּן הַכּוֹכָבִים יוֹעִידוּ, / עִנְדִיהוּ עַל זְרוֹעוֹ, מַזְכֶּרֶת אָב.

בְּקוֹמָתוֹ כְּסָם נַיְרַם יִגְדַּל, / בְּטִיב וּבְאֹמֶץ כַּרִימָן יִהְיֶה. [125]

יוֹרִיד עַקָּב דּוֹאֶה מֵהֶעָנָן, / לֹא תְּלַהֵט הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ."

בִּלָּה עִם הַיָּרֵחַ כָּל הַלַּיְלָה, / מִלִּים הַרְבֵּה הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיהָ.

אַךְ כְּהַעְפִּיל הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרֵחַ, / לִשְׁפֹּךְ אוֹרוֹ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה,

כְּהִפָּרְדוֹ, אִמְּצָה אֶל הֶחָזֶה, / נָשַׁק עַל שְׁתֵּי עֵינֶיהָ וְרֹאשָׁהּ. –

פָּנְתָה מִמֶּנּוּ הַיָּפָה בְּדֶמַע, / לִהְיוֹת הַדְּוַי לָהּ בַּעַל מֵעַתָּה. [130]

הַשָּׁהּ הַמְהֻלָּל בָּא אֶל רֻסְתַּם, / תְּחִלָּה שָׁאַל הַאִם עָרְבָה שְׁנָתוֹ,

אַחַר מָסַר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה עַל רַכְשׁ. / עָלַץ לְבַב מַכְתִּיר הָעֲטָרוֹת,

לִטֵּף סוּסוֹ, הִטִּיל עָלָיו אֻכָּף, / קוֹרֵן מֵרַכְשׁ, אֲסִיר תּוֹדָהּ לַשָּׁהּ.

מִשָּׁם כְּרוּחַ שָׂם פָּנָיו סִיסְתָּנָה, / הַמַּעֲשֶׂה חָרוּת בְּזִכְרוֹנוֹ.

מִשָּׁם זָבֻּלָּה פְּעָמָיו הֵחִישׁ, / אַךְ עַל מִקְרֵהוּ לא דִּבֵּר עִם אִישׁ. [135]

תּהמינה יולדת את סוהראבּ

עָבְרוּ תִּשְׁעַת יַרְחֵי הַהֵרָיוֹן, / וּבֵן נוֹלַד זוֹרֵחַ כַּיָּרֵחַ.

לַחְשֹׁב יָכֹלְתָּ כִּי רֻסְתַּם גֵּו־פִּיל הוּא, / אוֹ סָם הַלַּיִשׁ, אוֹ נַיְרַם אָבִיו.

כְּאוֹר חִיּוּךְ רִאשׁוֹן עַל שִׂפְתוֹתָיו, / קָרְאָה לוֹ תַּהְמִינֶה בַּשֵּׁם סֻהְרָבּ.

בֶּן חֹדֶשׁ עוֹד – נִרְאָה כְּבֶן שָׁנָה, / חָזֵהוּ כַּחֲזֵה רֻסְתַּם בֶּן־זָל.

בְּגִיל שָׁלשׁ יָצָא אֶל הַזִּירָה, / בְּגִיל חָמֵשׁ כְּבָר לֹא יָדַע מַה פַּחַד, [140]

בֶּן עֶשֶׂר – לֹא נִמְצָא בָּאָרֶץ אִישׁ, / אֲשֶׁר יָעֵז לָצֵאת אִתּוֹ בִּקְרָב.

בָּא לְאִמּוֹ, חָקַר אוֹתָהּ וְשָׂח: /"הַגִּידִי לִי אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

הִנֵּה גָּדוֹל אֲנִי מִבְּנֵי גִּילִי, / רֹאשִׁי יַגִּיעַ עוֹד מְעַט לָעָב.

מִי אֲבוֹתַי, וּמַהוּ מוֹצָאִי? /לַשּׁוֹאֲלִים “בֶּן מִי?”, מָה אֶעֲנֶה?

אִם לֹא תָּשִׁיבִי עַל שְׁאֵלָתִי, / לֹא אֲנִיחֵךְ בֵּין הַחַיִּים בַּחֶלֶד." [145]

עָנְתָה לוֹ תַּהְמִינֶה:"הַטֵּה לִי אֹזֶן, / וְנַפְשְׁךָ תִּשְׂמַח, אַךְ אַל בְּכֹחַ!

אַתָּה בֶּן הַגִּבּוֹר, הַפִּיל רֻסְתַּם, / מִזֶּרַע זָל וְסָם וְנַרִימָן.

לָכֵן רֹאשְׁךָ גָּבֹהַּ מִשָּׁמַיִם. / חֹטֶר אַתָּה מִגֶּזַע מְהֻלָּל.

מֵאָז יָצַר יַזְדָּן אֶת הָעוֹלָם, / לֹא קָם פָּרָשׁ בָּאָרֶץ כְּרֻסְתַּם.

פָּרָשׁ כְּסָם תֵּבֵל לֹא רָאֲתָה, / בּוֹ גַּם שָׁמַיִם לֹא יָהִינוּ גַּעַת." [150]

מֵעִם רֻסְתַּם הַשָּׂשׂ לַקְּרָב, מִכְתָּב / הֵבִיאָה מִגִּנְזָהּ וְהֶרְאֲתָה לוֹ.

וְעוֹד הוֹצִיאָה אֲדֻמִּים שְׁלשָׁה / וַחֲרִיטִים שְׁלשָׁה מְלֵאִים זָהָב,

אוֹתָם שָׁלַח הָאָב מִגְּבוּל אִירָן / לַבֵּן, כְּהִוָּלְדוֹ, עִם הוֹרָאָה:

“הַשְׁגַּח עַל אֵלֶּה וְשָׁמְרֵם הֵיטֵב, / כִּי מֵאָבִיךָ הֵם, בְּנִי הָאָצִיל.”

לָזֶה הוֹסִיפָה עוֹד: "אַפְרָסִיָבּ, / חָלִילָה לוֹ לָדַעַת שֶׁמֶץ מֶנְהוּ. [155]

שׂוֹנֵא יָדוּעַ הוּא לְתַּהַמְתַּן, / וְהוּא עִלַּת כָּל אֵבֶל בְּתּוּרָן.

וּלְוַאי שֶׁלֹּא יִדְרשׁ נָקָם מִמֶּךָּ, / מֵרִיב בָּאָב לֹא יַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ.

וְעוֹד, אָבִיךָ אִם יִשְׁמַע עָלֶיךָ, / כִּי כְּבָר פָּרָשׁ אַמִּיץ וְגֵא אַתָּה,

יִקְרָאֲךָ לָבוֹא אֵלָיו, חָלִילָה, / וְלֵב אִמְּךָ אָז יִקָּרַע מִצַּעַר."

עָנָה סֻהְרָבּ: "מִי בָּעוֹלָם יִשְׁמֹר / דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה כְּסוֹד כָּמוּס? [160]

גְּדוֹלֵי הַלּוֹחֲמִים מֵהֶעָבָר / הִשְׁמִיעוּ לָעוֹלָם עֲלִילוֹתָיו.

אִם בֶּן לוֹחֵם אָצִיל כָּמוֹהוּ אָנִי, / מַה זְּכוּת לָךְ לְהַעְלִים אֶת זֹאת מִמֶּנִּי.

הִנֵּה אֲנִי אוֹסֵף מִגִּבּוֹרֵי / תּוּרָן צָבָא כָּבֵד כְּחוֹל הַיָּם,

וְאַחֲרִיד אֶת כַּי־כָּוֻס מִכֵּס, / וַאֲגָרֵשׁ אֶת טוּס מִגְּבוּל אִירָן.

לֹא גִּיו אַשְׁאִיר, גֻּרְגִּין וְלֹא גּוּדַרְז, / לֹא גֻּסְתַּהַם וְלֹא בַּהְרָם הָעַז. [165]

אוֹצָר וָכֶתֶר לְרֻסְתַּם אֶתֵּן, / וְאוֹשִׁיבוֹ עַל כֵּס הַשָּׁהּ כָּוֻס.

מִשְּׂדוֹת אִירָן אָשׁוּב לִגְבוּל תּוּרָן, / קְרָב יִנָּטֵשׁ בֵּינִי וּבֵין מַלְכָּהּ.

אֶקַּח בְּכֹחַ כֵּס אַפְרָסִיָבּ, / וְכִידוֹנִי אַגְבִּיהַּ מֵחַמָּה.

כְּשַׁחַל אֶלָּחֵם וּכָאַרְיֵה, / עַד אוֹשִׁיבֵךְ מַלְכָּה לְצַד אִישֵׁךְ.

אִם בֶּן רֻסְתַּם אֲנִי, וְהוּא אָבִי, / מִי עוֹד יִמְלֹךְ בָּאָרֶץ זוּלָתֵנוּ? [170]

אִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מְאִירִים, / בַּתְּכֵלֶת מַה

הַכּוֹכָבִים עֵרִים?"

סוהראבּ בוחר לו סוס

סֻהְרָבּ אַמִּיץ־הַלֵּב הוֹסִיף לֵאמֹר: / "קָרוֹב הַיּוֹם וְיִגָּלֶה כֹּחִי.

וּלְמַעַן כֵּן בִּקַּשְׁתִּי סוּס קַל־רֶגֶל, / פַּרְסוֹת בַּרְזֶל לוֹ מְפָרְקוֹת סְלָעִים,

חָזָק כְּפִיל וּכַצִּפּוֹר מָהִיר, / כְּדָג בַּמַּיִם וְכַצְּבִי בַּכַּר,

אֲשֶׁר יִשָּׂא גּוּפִי וְצַוָּארִי / עִם אַלָּתִי וְקַרְדֻּמִּי כְּבֵדִים. [175]

הֵן לֹא אֵצֵא לַמִּלְחָמָה בָּרֶגֶל / לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם אִישׁ רִיבִי."

כִּשְׁמֹעַ תַּהְמִינֶה כָּזֹאת מִבְּנָהּ, / הֵרִימָה רֹאשׁ עַד שֶׁמֶשׁ מְאִירָה.

צִוְּתָה רוֹעֵי סוּסֶיהָ לְכַנֵּס / אֶת כָּל הָעֲדָרִים חִישׁ כְּעָשָׁן.

מֵהֶם סֻהְרָבּ יִבְחַר לוֹ בְּכַפּוֹ / רַמָּךְ, אֲשֶׁר עָלָיו יֵשֵׁב בַּקְּרָב.

כָּל הַסּוּסִים, אֲשֶׁר בַּעֲדָרִים / רָעוּ חָפְשִׁים בָּהָר וּבַמִּישׁוֹר, [180]

הִבְהִילוּ אֶל הָעִיר, וַאֲלֵיהֶם, / פְּלָצוּר בַּיָּד, יָצָא סֻהְרָבּ הַכְּפִיר.

כָּל סוּס חָסוֹן וְרַב־מִדּוֹת כִּי־בָא, / הִשְׁלִיךְ עַל צַוָּארוֹ פְּלָצוּר הָעוֹר,

וּלְנַסּוֹתוֹ שָׂם עַל גַּבּוֹ כַּפּוֹ, / אֲבָל הַסּוּס קָרַס לָאֲדָמָה.

הַרְבֵּה סוּסִים יָפִים שָׁבְרָה יָדוֹ, / וְלֹא מָצָא רַמָּךְ רָאוּי לִשְׁמוֹ.

כִּי לֹא הִתְאִים לוֹ אַף אֶחָד מֵהֶם, / עָגַם לֵב הַגִּבּוֹר שׁוֹחֵר הַשֵּׁם. [185]

בַּסּוֹף לוֹחֵם אֶחָד מֵהַקָּהָל / נִגַּשׁ אֶל גֵּו־הַפִּיל וְכֹה אָמַר:

"לִי סְיָח מִזֶּרַע רַכְשׁ הַמְהֻלָּל, / חָזָק כְּלַיִשׁ וּמָהִיר כְּרוּחַ,

בֶּן־סוּס דּוֹמֶה לְהַר דּוֹהֵר בָּעֵמֶק, / וּבַמִּדְבָּר – כְּעוֹף פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם.

הֲלִיכָתוֹ כְּשֶׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ, / אִישׁ לֹא רָאָה רַמָּךְ מָהִיר כָּמוֹהוּ.

מִשַּׁעֲטוֹ רוֹעֵד הַלִּוְיָתָן, / זִנּוּק כְמוֹ בָּרָק, נִשָּׂא כְּהַר, [190]

כַּדָּג וְכַטַּבְלָן בַּאֲגַמִּים, / וְכָעוֹרֵב עַל פְּנֵי הָרְכָסִים.

בָּעֲרָבָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת עָף, / רוֹדֵף אַחַר אוֹיְבוֹ וּמַשִּׂיגוֹ."

שָׂמַח סֻהְרָבּ לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, / צָחַק בְּקוֹל וְזָהֳרוּ פָּנָיו.

רַמָּךְ לָבָן יְפֵה־מַרְאֶה הוּבָא / לִפְנֵי סֻהְרָבּ מִבְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ.

נִסָּה אוֹתוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וְלֹא / יָכוֹל לוֹ. זֶה רַמָּךְ רָאוּי לִשְׁמוֹ! [195]

הֶחְמִיא לַסּוּס, לִטְּפוֹ, חָבַשׁ אֻכָּף, / וְנֵצֶר תַּהַמְתַּן עָלָה לִרְכֹּב.

בְּאֻכָּפוֹ דָּמָה לְבִּיסֻתּוּן, / וְכִידוֹנוֹ בַּכַּף כְּמוֹ עַמּוּד.

אָמַר סֻהְרָבּ בְּקוֹל תְּרוּעָה: "עַתָּה, / כִּהְיוֹת תַּחְתַּי הַסּוּס קִוִּיתִי לוֹ,

אֵצֵא עָלָיו מִיָּד לְפָעֳלִי / וְיוֹם כָּוֻס אָעִיב כַּעֲרָפֶל."

אַחַר אָמְרוֹ כֵּן שָׁב אֶל הָאַרְמוֹן, / לַהֲכָנוֹת הַקְּרָב בָּאִירָנִים. [200]

מֵעֲבָרִים הִגִּיעוּ הֲמוֹנִים / אֶל רָם־הַיַּחַשׂ וְאָמַּן הַחֶרֶב.

לִפְנֵי סָבוֹ הוֹפִיעַ הַצָּעִיר, / וּרְשׁוּת בִּקֵּשׁ וְעֵזֶר לַמַּסָּע.

אָמַר: “נַפְשִׁי נִכְסֶפֶת לְאִירָן, / לִרְאוֹת אֶת מוֹלִידִי הַמְהֻלָּל.”

כִּשְׁמֹעַ מֶלֶךְ סַמַנְגָּן כָּזֹאת, / הִשְׁפִּיעַ עַל נֶכְדּוֹ צִיּוּד לָרֹב:

כְּתָרִים, כִּסְאוֹת, קְסָדוֹת וְאַבְנֵטִים, / סוּסִים, גְּמַלִּים, זָהָב וְאַבְנֵי־חֵן,

בְּגָדִים מֵרוּם וְנֶשֶׁק לַלּוֹחֵם. / הָיָה סֻהְרָבּ כְּפֶלֶא בְּעֵינָיו,

וּבְכֵן פָּתַח יָדוֹ לִפְנֵי הָעֶלֶם, / כְּדַת שָׁהִים צִיְּדוֹ מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל.

אפראסיאבּ שולח לסוהראבּ את בּארמאן והומאן

בֵּין כֹּה וָכֹה שָׁמַע אַפְרָסִיָבּ: / "סֻהְרָבּ הֵשִׁיט אֶת סְפִינָתוֹ בַּמַּיִם.

אֵלָיו אָסַף צָבָא עָצוּם וָרַב, / וְרֹאשׁ הֵרִים כִּבְרוֹשׁ בַּמִּדְשָׁאָה.

עוֹד רֵיחַ הֶחָלָב נוֹדֵף מִפִּיו, / וּכְבָר נָתַן דַּעְתּוֹ עַל חֵץ וָחֶרֶב. [210]

הֵרִיק חַרְבּוֹ לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם, / וְכָל חֶפְצוֹ לִלְחֹם בְּכַי־כָּוֻס.

בְּפִקּוּדוֹ צָבָא כָּבֵד וָרַב, / וְאֵין הוּא סָר עוֹד לְמִשְׁמַעַת אִישׁ.

לֹא נַאֲרִיךְ בְּדִבּוּרִים: עוֹלֶה / הַבֵּן בְּמִדּוֹתָיו עַל אֲבוֹתָיו."

אַפְרָסִיָבּ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, / וּמִשִּׂמְחָה לָזֹאת פָּרַץ בִּצְחוֹק.

מִבֵּין שָׂרֵי־צְבָאוֹ הָאַמִּיצִים, / הַמְּנִיפִים אַלּוֹת כִּבְדוֹת מִשְׁקָל, [215]

בָּחַר לוֹ אֶת הוּמָן וְאֶת בָּרְמָן, / אֲשֶׁר כְּפִירִים הֵם, רִאשׁוֹנִים לַקְּרָב;

לִפְקֻדָּתָם נָתַן שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף / בְּנֵי־חַיִל נִבְחָרִים וְאַמִּיצִים,

וְכֹה אָמַר: "עָשׂוּ־נָא בְּעָרְמָה, / וְהַדָּבָר אַל יִוָּדַע לְאִישׁ.

אַל יְגַלֶּה הָאָב אֶת בְּנוֹ עַל פִּי / כָּל קֶשֶׁר נֶפֶשׁ, אַהֲבָה אוֹ גֶּזַע.

כְּהִפָּגְשָׁם פָּנִים אֱלֵי פָּנִים, / רֻסְתַּם בְּלִי כָּל סָפֵק יָשִׂישׂ לַקְּרָב. [220]

יָכוֹל כִּי תַּהַמְתַּן, אֲכוּל שָׁנִים, / יִפֹּל חָלָל מִידֵי אוֹתוֹ אִישׁ־לַיִשׁ.

אֲזַי, בְּאֵין רֻסְתַּם, נִתְפֹּשׂ אִירָן, / וְהָעוֹלָם נָצֵר לִפְנֵי כָּוֻס.

בַּסּוֹף גַּם אֶת סֻהְרָבּ תַּשִּׂיג יָדֵנוּ, / וְלַיְלָה נִקְשְׁרֶנּוּ בַּשֵּׁנָה.

אַךְ אִם יִפֹּל סֻהְרָבּ מִיַּד אָבִיו, / לֵב הַגִּבּוֹר יִבְעַר עֲדֵי אוֹבֵד."

הַמַּצְבִּיאִים הָעֲרוּמִים הַשְּׁנַיִם / יָצְאוּ לְהִלָּווֹת עַל צְבָא סֻהְרָבּ, [225]

עִם שַׁי הַמֶּלֶךְ: עֲשָׂרָה סוּסִים / וַעֲשָׂרָה פְּרָדִים עוֹמְשִׂים כָּל טוּב,

כִּסֵּא מִשְּׁבוֹ וְכֶתֶר אֳדָמִים, / הֲדוֹם מִשֵּׁן וְכֶתֶר בָּרָקוֹת.

מִכְתָּב גַּם־כֵּן, מַחְנִיף בַּחֲלָקוֹת, / שָׁלַח לָעֶלֶם הַדָּגוּל לֵאמֹר:

"אִם עַל כִּסֵּא אִירָן תָּשִׂים כַּפְּךָ, / תָּבִיא שָׁלוֹם וְאשֶׁר לָעוֹלָם.

מִגְּבוּל זֶה עַד הַהוּא קְצָרָה הַדֶּרֶךְ, / אִירָן, תּוּרָן וְסַמַנְגָּן אַחַת הֵן. [230]

אֲנִי צָבָא לְךָ שׁוֹלֵחַ דַּי, / שֵׁב בַּכִּסֵּא, שִׂים עַל רֹאשְׁךָ הַכֶּתֶר.

אֵין מַצְבִּיאִים אַמִּיצֵי־לֵב כְּמוֹ / הוּמָן וּכְמוֹ בָּרְמָן בְּכָל תּוּרָן.

אֲנִי מַעֲמִידָם לִפְקֻדָּתְךָ, / יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם זְמַן־מָה אִתְּךָ, אוֹרְחֶיךָ.

אִם קְרָב תִּבְחַר, יִלָּחֲמוּ לְךָ, / וְעִמָּהֶם תָּצֵר עוֹלַם אוֹיְבֶיךָ."

מִכְתַּב הַשָּׁהּ וּמַתְּנוֹתָיו עִמָּם, / יָצְאוּ עִם הַסּוּסִים וְהַפְּרָדִים. [235]

כִּשְׁמֹעַ דְּבַר בּוֹאָם סֻהְרָבּ, / חָגַר מָתְנָיו לִקְרַאת הָאַלּוּפִים

וְעִם סָבוֹ יָצָא מַהֵר כְּרוּחַ. / כְּהוֹפִיעָם עִם חַיִל רַב, שָׂמַח.

כִּרְאוֹת הוּמָן כְּתֵפָיו וְצַוָּארוֹ, / עָמַד נִדְהָם וְהִתְפַּלֵּא לַנַּעַר.

מָסַר לוֹ אֶת מִכְתַּב הַשַּׁהְרְיָר, / אֶת מַתְּנוֹתָיו, סוּסָיו וְהַפְּרָדִים.

הַמְפַקְּדִים הָעֲרוּמִים הַשְּׁנַיִם / מָסְרוּ גַּם דְּבַר הַמֶּלֶךְ בְּעַל־פֶּה. [240]

כִּקְרֹא חוֹמֵד־תֵּבֵל אֶת הַמִּכְתָּב, / מִמְּקוֹמוֹ הִסִּיעַ חִישׁ צְבָאוֹ,

הִכָּה בַּתֹּף וְשָׂם פָּנָיו לַדֶּרֶךְ. / צָבָא וַהֲמֻלָּה מִלְּאוּ עוֹלָם.

בִּפְנֵי צָבָא כָּזֶה מִי יַעֲמֹד? / לֹא אֲרָיוֹת וְגַם לֹא תַּנִּינִים.

כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת הַנּוֹשֵׂאת אָבְדָּן, / דָּהַר מַסַּע סֻהְרָבּ לִגְבוּל אִירָן.

סוהראבּ צר על הטירה הלבנה

הָיְתָה טִירָה כִנּוּהָ “לְבָנָה”, / וְהִיא תִּקְוַת אִירָן וּמִשְׂגַּבָּהּ. [245]

פָּקַד עָלֶיהָ הַפָּרָשׁ הֻגִ’יר, / וָתִיק רַב־כֹּחַ, אִישׁ אַלָּה וָחֵץ.

גַּם גֻּזְ’דַּהַם יָשַׁב בָּהּ, לֹא צָעִיר, / אֲבָל לוֹחֵם נוֹעָז וְגִבּוֹר־חַיִל,

וְכֵן בִּתּוֹ, רוֹכֶבֶת מְצֻיֶּנֶת, / תַּחְבּוּלָנִית, גֵּאָה וְנוֹדָעָה.

כִּקְרֹב סֻהְרָבּ אֶל הַמָּעוֹז הַזֶּה, / הִשְׁגִּיחַ בּוֹ הֻגִ’יר אַמִּיץ־הַלֵּב.

זֶה עַל סוּסוֹ עָלָה כְּמוֹ אָבָק, / וְאָץ מֵהַמִּבְצָר לִשְׂדֵה־הַקְּרָב. [250]

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ סֻהְרָבּ הַשָּׂשׂ לַקְּרָב, / שָׁלַף אֶת חֶרֶב הַנָּקָם בְּכַעַס.

מִשּׁוּרוֹתָיו יָצָא חוֹצֵץ כְּרוּחַ, / וְכֹה קָרָא: "מַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד!

הַבְּגַפְּךָ, שׁוֹטֶה, תָּבוֹא לַקְּרָב? / שֵׁב בָּאֻכָּף וּבַמּוֹשְׁכוֹת עֲצֹר!

הַגִּידָה לִי שִׁמְךָ וְשֵׁם אָבִיךָ, / הֲלֹא אִמְּךָ תֹּאבֶה לְבַכּוֹתְךָ."

עָנָה הֻגִ’יר וְכֹה אָמַר: "בְּלֹם פִּיךָ! / לְעָצְרְךָ אַצְלִיחַ בְּגַפִּי. [255]

אֲנִי הֻגִ’יר עַז־נֶפֶשׁ, הַמַּצְבִּיא, / רֹאשְׁךָ הַגֵּא אָסִיר מֵעַל גּוּפְךָ,

וְאֶשְלְחֶנוּ לַחֲצַר כָּוֻס, / אַךְ אֶת גֵּוְךָ אַשְׁלִיךְ אֶל הָעֵיטִים".

כִּשְׁמֹעַ כֵּן סֻהְרָבּ מִפִּי הֻגִ’יר, / פָּרַץ בִּצְחוֹק וְשָׂם פָּנָיו לַקְּרָב.

כִּידוֹנֵיהֶם הֵטִילוּ זֶה בָּזֶה, / עַד לֹא תַּבְחִין הָעַיִן בֵּין הַשְּׁנַיִם.

סֻהְרָבּ הַפִּיל הָעַז עַל רַמָּכוֹ, / הָהָר הַמְמַהֵר, תָּקַף כְּאֵשׁ. [260]

חֲנִית הֻגִ’יר פָּגְעָה בַּחֲגוֹרָה, / אַךְ לֹא הִצְלִיחָה לַחֲדֹר לִפְנִים.

סֻהְרָבּ הַכְּפִיר הָדַף אֶת הַחֲנִית, / וּבְקַת רָמְחוֹ הִכָּהוּ בְּמָתְנָיו.

אַחַר הֵרִים אוֹתוֹ כְּמוֹ אֲוִיר, / וּכְמוֹ אֵין הַדָּבָר נוֹגֵעַ לוֹ,

הֵטִיל כְּסֶלַע־הַר לָאֲדָמָה / אוֹיְבוֹ, אֲשֶׁר לֹא קָם בּוֹ רוּחַ עוֹד.

סֻהְרָבּ צָנַח, כָּרַע עַל גּוּף הֻגִ’יר, / וְלַעֲרֹף אָבָה רֹאשׁוֹ בַּחֶרֶב. [265]

הֻגִ’יר נִפְתַּל, פָּנָה לְצַד יָמִין, / וּכְהִנָּצְלוֹ בִּקֵּשׁ מִקְלָט וָחֶסֶד.

סֻהְרָבּ הִרְפָּה מִמֶּנּוּ, חֲנָנוֹ, / וּכְטוֹב לִבּוֹ הִשִּׂיא לוֹ גַּם עֵצוֹת.

שׁוֹחֵר־הַקְּרָב קְשָׁרָהוּ בִּכְבָלִים, / וְאֶל הוּמָן שְׁלָחוֹ, לַמַּחֲנֶה.

כְּהִוָּדַע גּוֹרַל הֻגִ’יר בַּמְּצָד, / כִּי הוּא נִלְקַח בַּשֶּׁבִי בִּכְבָלִים,

אִישׁ וְאִשָּׁה הֵרִימוּ קוֹל עַנּוֹת: / “הֻגִ’יר אָבַד בַּקְּרָב, אֵינֶנּוּ עוֹד!” [270]

סוהראבּ לחם בגורד־אפריד

כְּהִתְבַּשֵּׂר בַּת גֻּזְ’דַּהַם בַּמְּצָד, / כִּי מָטָה יַד הֻגִ’יר, שָׂרָם, בַּקְּרָב,

עָגְמָה נַפְשָׁה, הִשְׁמִיעָה צְעָקָה / וַאֲנָחָה קָרָה פָּרְצָה מִפִּיהָ.

וְהִיא, מִכָּל פָּרָשׁ אֵינָהּ נוֹפֶלֶת, / גִּלְּתָה כֹּחָהּ בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב לֹא־פַעַם.

הָיָה שֵׁם הָעַלְמָה גֻּרְד־אָפַרִיד, / אִישׁ לֹא רָאָה לוֹחֶמֶת כְּמוֹתָהּ.

מַפֶּלֶת מְפַקְּדָהּ עֶלְבּוֹן הָיָה לָהּ, / שְׂפָתֶיהָ צִבְעוֹנִים הָפְכוּ חֶלְמִית. [275]

בְּחִפָּזוֹן, מִבְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ, / לָבְשָׁה שִׁרְיוֹן־הַפָּרָשִׁים עָלֶיהָ,

וּמִתַּחְתָּיו הֶחְבִּיאָה צַמּוֹתֶיהָ, / וְקוֹבַע־קְרָב מֵרוּם חָבְשָׁה לָרֹאשׁ.

חִישׁ כִּלְבִיאָה יָרְדָה מֵהַטִּירָה, / אַבְנֵט לַמֹּתֶן, סוּס מָהִיר תַּחְתֶּיהָ.

לִפְנֵי הַחַיִל בָּאָה כְּאָבָק, / כְּרַעַם בַּגַּלְגַּל קָראָה בְּקוֹל:

"מַה חַיִל זֶה, וּמִי הוּא מְפַקְּדוֹ? / מִבֵּין הַלּוֹחֲמִים מִי שָׂשׂ לַקְּרָב? [280]

מִי יִתְנַסֶּה אִתִּי בִּקְרַב בֵּינַיִם, / וְכַתַּנִּין יִתְקֹף אוֹתִי בְּעזֹ?"

מִבֵּין הַלּוֹחֲמִים גְּאֵי־הָרֹאשׁ /לֹא נַעֲנָה וְלֹא יָצָא אַף אִישׁ.

כִּרְאוֹת אוֹתָהּ מַדְבִּיר הָאֲרָיוֹת / סֻהְרָבּ, חִיֵּךְ וְאֶת שְׂפָתָיו נָשַׁךְ.

חָמַד לָצוֹן: “לֹא לְחִנָּם לִי חֶרֶב, / שׁוּב בָּא עָרוֹד לְהִלָּכֵד בָּרֶשֶׁת.”

מַהֵר לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ כְּרוּחַ, / חָבַשׁ קַסְדָּה מְלֶאכֶת סִין לָרֹאשׁ, [285]

וּבָא סוֹעֵר לִפְנֵי גֻּרְד־אָפַרִיד. / כְּהַשְׁגִּיחָהּ בּוֹ בַּת רוֹמֶה־הַחֶבֶל,

דָּרְכָה קַשְׁתָּהּ, הִרְחִיבָה אֶת חָזָהּ, / וְלֹא הוֹתִירָה מַעֲבָר לְנֶשֶׁר.

שִׁפְעַת חִצִּים הִמְטִירָה עַל סֻהְרָבּ, / נָקְטָה קְרַב פָּרָשִׁים, יָמִין וּשְׂמֹאל.

הִבִּיט סֻהְרָבּ, כְּלִמָּה כִּסְּתָה פָּנָיו, / הֵיטֵב חָרָה לוֹ וּמִהֵר אֵלֶיהָ.

אֶת מָגִנּוֹ הֵרִים למַחֲסֶה, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַשָּׂשָׂה לַקְּרָב. [290]

כִּרְאוֹת גֻּרְד־אָפַרִיד, כִּי מִתְחָרֶהָ / עוֹמֵד כְּאֵשׁ לְהִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ,

תָּלְתָה קַשְׁתָּהּ בּמֵיתָרָהּ עַל זְרוֹעַ, / וְאֶת סוּסָהּ הֵרִימָה עַד עָבִים,

אֶת כִּידוֹנָהּ כִּוְּנָה אֶל הַפָּרָשׁ, / אוֹתוֹ הִפְעִילָה וּמוֹשְׁכוֹת סוּסָהּ.

סֻהְרָבּ חָרָה אַפּוֹ, וְכַנָּמֵר / בִּקֵּשׁ לוֹ תַּחְבּוּלָה בַּמַּאֲבָק.

הִפְנָה מוֹשְׁכוֹת הַסּוּס, זִקְּפוֹ שָׁמַיְמָה, / בָּא בִּזְרִיזוּת שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ־הַקֹּדֶשׁ, [295]

הֵנִיף אֶת כִּידוֹנוֹ נוֹשֵׂא הַמָּוֶת, / לְהַנְחִיתוֹ בְּגַב גֻּרְד־אָפַרִיד.

פָּגַע עֻקְצוֹ בַּחֲגוֹרַת מָתְנֶיהָ, / קָרַע מִסְפָּר שְׁכָבוֹת מִשִּׁרְיוֹנָהּ.

מֵאֻכָּפָהּ הָדַף אוֹתָהּ כְּמוֹ / כַּדּוּר, אֲשֶׁר מַחְבֵּט מָהִיר הֵעִיף.

עוֹדֶנָּה נֶאֱבֶקֶת בָּאֻכָּף, / שָׁלְפָה פִּגְיוֹן חַד מֵחֲגוֹרָתָהּ,

אֶת הַכִּידוֹן גִּדְּעָה לַחֲצָאִים, / חָזְרָה לְאֻכָּפָהּ, אָבָק הֵקִימָה. [300]

בְּאֵין נַפְשָׁהּ לַקְּרָב עוֹד עִם הַזָּר, / פָּנְתָה לוֹ עֹרֶף וְחָמְקָה מִמֶּנּוּ.

סֻהְרָבּ רִפָּה אֶת רֶסֶן דְּרָקוֹנוֹ, / בְּכַעֲסוֹ הִשְׁבִּית אֶת הָאוֹרָה.

בַּהֲרִיעוֹ עָלֶיהָ רְדָפָהּ, / וּכְהַשִּׂיגוֹ שָׁמַט אֶת קוֹבָעָהּ.

כָּל שְׂעָרָהּ פָרַץ מִמַּחֲבוֹא, / בְּעוֹד פָּנֶיהָ זָהֲרוּ כַּשֶּׁמֶשׁ.

הֵבִין סֻהְרָבּ כִּי נַעֲרָה מוּלוֹ, / וְכִי יָאֶה לְרֹאשׁ־שֵׂעָר זֶה נֵזֶר. [305]

קָרָא תָּמֵהַּ לְמַרְאֵה עֵינָיו: / "לָאִירָנִים אִם עֲלָמוֹת כָּאֵלֶּה,

כִּי אָז בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב הַפָּרָשִׁים / יַפְרִיחוּ פֹּה אָבָק עַד לֶעָבִים!"

הִתִּיר אֶת פְּלָצוּרוֹ מֵרְצוּעוֹתָיו, / הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ עָלֶיהָ וּקְשָׁרָהּ.

הִזְהִיר לֵאמֹר: "אַל תְּנַסִּי לִבְרֹחַ. / מַה לָּך, יָרֵחַ, פֹּה בִשְׂדֵה־הַקְּרָב?

עָרוֹד כָּמוֹךְ עַד הֵנָּה לֹא לָכַדְתִּי, / לָנוּס הַפַּעַם אַל תִּיגְעִי לָרִיק." [310]

גִּלְּתָה פָּנִים גֻּרְד־אָפַרִיד לָעֶלֶם, / כִּי לֹא מָצְאָה לָהּ תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת.

הִצְבִּיעָה עַל פָּנֶיהָ וְאָמְרָה: / "גִּבּוֹר, וּבֵין הַגִּבּוֹרִים אַרְיֵה!

שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת אָרְבוּ לַקְּרָב בֵּינֵינוּ, / רָאוּ דַּרְכֵּנוּ בְּאַלָּה וּבְחֶרֶב.

כְּהֵחָשֵׂף פָּנַי וְשַׂעֲרִי, / הַלּוֹחֲמִים יִתְלוֹצְצוּ לֵאמֹר:

“בִּשְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה, בִּקְרָב עִם בַּת, / הֵרִים הַזָּר אָבָק לַעֲנָנִים!” [315]

אַל לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ בַּמַּאֲבָק, / כִּי רַק חֶרְפָּה תִּנְחַל מִּקְּרָב בֵּינֵינוּ.

מוּטָב נִשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בֵּינֵינוּ – / מַצְבִּיא חָכָם שׁוֹקֵל הַתּוֹצָאוֹת –

וְתִנָּצֵל מִלַּעַג בִּגְלָלִי, / אֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ שְׂנֵי הַמַּחֲנוֹת.

בּוֹא וְתִהְיֶה אָדוֹן בִּמְצוּדָתֵנוּ. / וּבְשָׁלוֹם – מַה צֹּרֶךְ בִּקְרָבוֹת?

הַמְּצוּדָה, עָשְׁרָהּ וְהַמִּשְׁמָר / לִפְקֻדָּתְךָ יִהְיוּ אִם רַק תִּרְצֶה." [320]

כְּהַרְאוֹתָהּ פָּנֶיהָ לְסֻהְרָבּ, / מַרְגָּלִיּוֹת גִּלּוּ פִּתְחֵי שְׂפָתֶיהָ.

הָיְתָה כְּגַן פְּרָחִים בְּתוֹךְ הָעֵדֶן, / כָּמוֹהָ בְּרוֹשׁ אִישׁ לֹא גִּדֵּל עֲדַיִן.

עֵינַיִם – אַיָּלִים, גַּבּוֹת – קְשָׁתוֹת, / תֹּאמַר עָלֶיהָ: “זֹאת פּוֹרַחַת עַד!”

אָמַר סֻהְרָבּ: "שִׁמְרִי מוֹצָא שְׂפָתַיִךְ, / הֲלֹא רָאִית כֹּחִי בַּמִלְחָמָה.

אַל תִּבְטְחִי בְּחוֹמוֹתַיִךְ אֵלֶּה, / אֵינָן גְּבוֹהוֹת מֵרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. [325]

בְּאַלָּתִי אָשִׂים אוֹתָן עִיִּים, / וְלֹא יִפְגַּע כִּידוֹן בְּצַוָּארִי."

גֻּרְד־אָפַרִיד פָּנְתָה לַאֲחוֹרֶיהָ, / דָּפְקָה סוּסָהּ לְעֵבֶר הַמִּבְצָר,

וְעִמָּדָהּ עַל רַמָּכוֹ סֻהְרָבּ. / בָּא גֻּזְ’דַּהַם לְעֻמָּתָהּ בַּשַּׁעַר,

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְהָעַלְמָה / פְּצוּעָה, כְּבוּלָה חָמְקָה בְּעַד הַפֶּתַח.

מִיָּד נִנְעַל הַשַּׁעַר אַחֲרֶיהָ, / דּוֹאֵג כָּל לֵב, בּוֹכָה בְּדָם כָּל עַיִן. [330]

עַל צַעַר גֻּרְד־אָפַרִיד וְהֻגִ’יר / כּוֹאֶבֶת נֶפֶשׁ כָּל זָקֵן וָנַעַר.

אֶל הָעַלְמָה בָּא גֻּזְ’דַּהַם אָבִיהָ, / עִם לוֹחֲמָיו אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם נִגַּשׁ

וְשָׂח: "אַי, לְבִיאָה יְפַת הַנֶּפֶשׁ! / לֵב הַקָּהָל חָרֵד לְגוֹרָלֵךְ.

תְּשׁוּקַת הַקְּרָב קִרְבֵּךְ וְעָרְמָתֵךְ / הִנְחִילוּ לָנוּ גַּאֲוָה וְאשֶׁר.

הַשֶּׁבַח לֵאלֹהִים, כִּי אִישׁ רִיבֵךְ /לֹא הֲרָגֵךְ, וְשַׁבְתְּ חַיָּה אֵלֵינוּ." [335]

פָּרְצָה בִּצְחוֹק עַלִּיז הַנַּעֲרָה, / וְאֶל הַחֵל יָצְאוּ לִרְאוֹת אוֹיְבָהּ.

וְכִרְאוֹתָהּ סֻהְרָבּ בְּאֻכָּפוֹ, / קָרְאָה אֵלָיו: "לוֹחֵם מִגְּבוּל תּוּרָן!

מַה כָּל הַטֹּרַח? שׁוּב לַמַּחֲנֶה, / וְאַל תָּבוֹא לְהִלָּחֵם עוֹד בָּנוּ."

עָנָה סֻהְרָבּ: "יְפַת־פָּנִים, נִשְׁבַּעְתִּי / בְּכֵס וּבְכֶתֶר, בְּחַמָּה וּבְסַהַר,

אִם חוֹמוֹתַיִךְ לֹא אָשִׂים עָפָר. / אוּלָם אוֹתָךְ, זֵדָה, אֶקַּח בַּשְּׁבִי. [340]

כְּהִתְפַּתְּלֵךְ אֵין־יֶשַׁע בִּכְבָלִים, / תִּנָּחֲמִי עַל אֲמָרַיִךְ הֶבֶל.

אֲבָל הַחֲרָטָה לָךְ לֹא תּוֹעִיל / כִּמְחֹץ שָׁמַיִם נֵזֶר קוֹבָעֵך.

אַיֵּה הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר נָתַתְּ?" / גֻּרְד־אָפַרִיד, לְשֵׁמַע תְּלוּנָתוֹ,

פָּרְצָה בִּצְחוֹק, וְכֹה אָמְרָה בְּכַחַשׁ: / "אֵין בַּת אִירָן נִשֵּׂאת לְבֶן תּוּרָן.

אֲשֶׁר אֵלַי, אָבָה כֹּה הַגּוֹרָל, / וְאַל־נָא תֵּעָצֵב אֶל לְבָבְךָ. [345]

הַאִם אַתָּה גִּבּוֹר מִבְּנֵי תּוּרָן? / לְךָ גַּם בֵּין גְּדוֹלִים יִתְּנוּ כָּבוֹד!

בְּכֹחַ, בְּצַוָּאר וּבִזְרוֹעוֹת / אֵין מִתְחָרֶה לְךָ בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.

אַךְ אִם תַּגִּיעַ הַבְּשׂוֹרָה לַשָּׁהּ, / כִּי אִישׁ תֻּרְכִּי קָרֵב בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ,

יָחוּשׁ לָבוֹא עִם מַצְבִּיאוֹ רֻסְתַּם, / וּבִפְנֵי זֶה לֹא תַּעַמְדוּ בַּפֶּרֶץ.

חֵילְךָ יוּבַס, וְעַל רֹאשְׁךָ הַגֵּא / תָּמִיט אָסוֹן לֹא יְתֹאַר כְּמוֹ. [350]

חֲבָל עַל עֹרֶף וּכְתֵפַיִם אֵלֶּה, / כִּי לְבָרוֹת יִהְיוּ לַנְּמֵרִים.

אַל תִּשָּׁעֵן עַל חֹסֶן זְרוֹעֲךָ, / פֶּן פַּר פּוֹתֶה יִרְעֶה עַל קִבְרְךָ.

יִיטַב לְךָ אִם תְּצַוֶּה הַפַּעַם, / כִּי גִּבּוֹרֶיךָ לְתּוּרָן יָשׁוּבוּ."

שָׁמַע סֻהְרָבּ דְּבָרֶיהָ וְנִכְלַם, / כִּי בְּלִי עָמָל אָמַר לִכְבּשׁ מִבְצָר.

לְמַרְגְּלוֹת הַמְּצוּדָה, לְמַטָּה, / הָיוּ שָׂדוֹת סָבִיב, שְׂדוֹת בַּר וּפְרִי. [355]

לְשֹׁד מָסַר הָאָרֶץ וִיבוּלָהּ. / פִּתְאֹם רָחַץ יְדֵי־עַוְלָה וְשָׂח:

"הַיּוֹם הַזֶּה אֵינֶנּוּ יוֹם מַזָּל, / מֵהִלָּחֵם קְצָרוֹת עַתָּה יָדֵינוּ.

עִם בֹּקֶר־אוֹר נַסְעִיר אָבָק הַחֵל, / וּבֶהָלָה נָבִיא אֶל הַמָּקוֹם."

כְּאָמְרוֹ כֵּן פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, / לָשׁוּב אֶל מְקוֹמוֹ וְאֶל שָׂרָיו.

גוז’דהם כותב איגרת לכּאוס

אַך־זֶה פָּנָה מִשָּׁם סֻהְרָבּ לָלֶכֶת, / וְגֻּזְ’דַּהַם הַשָּׂב הִזְעִיק סוֹפֵר, [360]

לִכְתֹּב אִגֶּרֶת אֶל הַשָּׁהּ כָּוֻס, / וּלְהַפְקִידָהּ בִּידֵי רוֹכֵב מָהִיר.

פָּתַח בְּשֶׁבַח מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, / אַחַר עָבַר לְתַהְפּּכוֹת הַיּוֹם:

"צָבָא כָּבֵד הִנֵּה זֶה בָּא עָלֵינוּ, / כֻּלּוֹ מִגִּבּוֹרִים שָׂשִׂים לַקְּרָב.

בְּרֹאשׁ הַחַיִל פַּהְלַוָן נוֹסֵעַ, / אֲשֶׁר שְׁנוֹתָיו עוֹד לֹא אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה.

בְּקוֹמָתוֹ נִשָּׂא מִבְּרוֹשׁ תָּמִיר, / קוֹרְנוֹת פָּנָיו כְּשֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם. [365]

חָזֵהוּ כַּחֲזֵה אַרְיֵה, אַלָּה / וְיָד כָּאֵלֶּה בְּאִירָן לְמִי עוֹד?

בַּהֲרִיקוֹ הַחֶרֶב, יִתְבּוֹשֵׁשׁ / לְהִתְגָּרוֹת בַּיָּם וּבֶהָרִים.

כַּהֲרִיעוֹ – הָרַעַם יֵאָלֵם; / כְּהֵרָאוֹת זְרוֹעוֹ, תֵּבוֹשׁ כָּל חֶרֶב.

לֹא בְּתּוּרָן וְגַם לֹא בְּאִירָן / תִּמְצָא אָדָם כָּמוֹהוּ, יִתְחָרֶה בּוֹ.

סֻהְרָבּ זֶה שְׁמוֹ, לוֹחֵם אַמִּיץ לְבָב, / לֹא חַת מִפְּנֵי דִּיוִים וּמִפִּילִים. [370]

לֵאמֹר תּוּכַל: “רֻסְתַּם הוּא, לֹא אַחֵר, / אוֹ לְפָחוֹת מִזֶּרַע נַרִימָן!”

חָגַר מָתְנָיו הֻגִ’יר גִּבּוֹר־הַחַיִל, / עָלָה עַל רַמָּכוֹ קַל־הָרַגְלַיִם,

לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם הַפָּרָשׁ, / אוּלָם בְּאֻכָּפוֹ נִבְצַר מִמֶּנּוּ

לְהַחֲזִיק אַף לֹא כְּהֶרֶף עַיִן, / אוֹ מֶשֶׁךְ הָרִיחָה מֵאַף לַמֹּחַ.

סֻהְרָבּ שָׁמַט אוֹתוֹ מֵהָאֻכָּף, / וּלְתִמְהוֹנֵנוּ לֹא כָּרַת רֹאשׁוֹ. [375]

הֻגִ’יר נִצַּל, אַךְ הוֹלִיכָהוּ שֶׁבִי, / פָּגוּעַ בְּגוּפוֹ וּבְנִשְׁמָתוֹ.

רָאִיתִי כְּבָר תֻּרְכִּים בְּנֵי־שֵׁם, / אַךְ עַל פָּרָשׁ כָּמוֹהוּ לֹא שָׁמַעְתִּי.

אִישׁ מֵאִתָּנוּ אַל יִפֹּל, חָלִילָה, / בֵּין הַשּׁוּרוֹת אֶל תּוֹךְ כַּפּוֹת יָדָיו.

רוֹצֶה אֵינֶנִּי, כִּי אֵי־מִי, גַּם אִם / מִצֹּר הוּא, יִתְיַצֵּב אִתּוֹ בַּקְּרָב.

לָאֲדָמָה יֵצַר עַל זֶה הָהָר, / אֲשֶׁר אוֹתוֹ יִתְקֹף בְּיוֹם הַקְּרָב. [380]

אִם תְּחַכֶּה, וְלֹא תִּשְׁלַח צָבָא, / וְלֹא תָּשִׁיב לַזָּר בְּמַאֲרָב,

הֲדַר אִירָן יִגּוֹז כְּלֹא הָיָה, / וְחֹד חַרְבּוֹ יִפְתִּיעַ הָעוֹלָם.

כֹּחֵנוּ לֹא עִמָּנוּ. הוּא הַכֹּחַ, / וְלֹא יוֹשִׁיט אִישׁ יָד לִתְפֹּשׂ יָדוֹ.

אִישׁ לֹא רָאָה פָּרָשׁ זָרִיז כָּמוֹהוּ, / לֵאמֹר יָכֹלְתָּ: “סָם הָאִישׁ, וְזֶהוּ!”

לֹא נַעֲמֹד בִּפְנֵי לוֹחֵם כָּזֶה, / בִּפְנֵי אַלָּה וְכַף וְאֹמֶץ אֵלֶּה. [385]

מַזַּל הַגִּבּוֹרִים נוֹטֶה לִישֹׁן, / וּגְדֻלָּתוֹ תַּרְקִיעַ עַד שָׁמַיִם.

אֲנַחְנוּ צוֹרְרִים הַכֹּל הַלַּיְלָה, / לִפְנִים הַמְּדִינָה שָׂמִים פָּנֵינו.

אָכֵן, אִם נִתְמַהְמֵהַּ וְלֹא נִבְרַח / מֵאֲבַדּוֹן, דָּבָר לֹא יַצִילֵנוּ.

כִּי הַחוֹמָה הַזֹּאת לֹא תַּעַצְרֶנּוּ, / וְכַאֲשֶׁר יִתְקֹף, גַּם כְּפִיר יִסּוֹג."

חָתַם אֶת הָאִגֶּרֶת גֻּזְ’דַּהַם, / קָרָא לָרָץ וְכֹה צִוָּה אוֹתוֹ: [390]

“מַחַר הַשְׁכֵּם, עִם דִּמְדּוּמֵי הַשַּׁחַר, / בְּאֵין רוֹאֶה חֲמֹק מִן הַמִּבְצָר.”

אַחַר שָׁלְחוֹ אֶת הַמִּכְתָּב לַמֶּלֶךְ, / פָּתַח בְּהֲכָנַת צְבָאוֹ לַדֶּרֶךְ.

סוהראבּ נכנס למצודה הלבנה

הַשֶּׁמֶשׁ אַךְ הֵאִירָה הַפְּסָגוֹת, / חָגְרוּ הַתּוּרָנִים אֶת אֲזֵנָם,

וּמַצְבִּיאָם סֻהְרָבּ, כִּידוֹן בַּכַּף, / עָלָה אֻכַּף סוּסוֹ מְהִיר־הָרֶגֶל.

לִכְבּשׁ אֶת הַמִּבְצָר עַל לוֹחֲמָיו, / וְאֶת כֻּלָּם כְּעֵדֶר צֹאן לִקְשֹׁר. [395]

כְּהַגִּיעוֹ וּבְלִי לִרְאוֹת שָׁם אִישׁ, / הִשְׁמִיעַ שְׁאָגָה כִּכְפִיר זוֹעֵם.

סֻהְרָבּ נִכְנַס אֶל שַׁעַר הַמִּבְצָר, / וְלֹא מָצָא בִּפְנִים אָדָם חָשׁוּב.

עִם גֻּזְ’דַּהַם בַּחֲשֵׁכָה נָסוֹגוּ / הַפָּרָשִׁים וְכָל שׁוֹמְרֵי הָעִיר.

מִתַּחַת לַחוֹמָה הוֹבִילָה דֶּרֶךְ, / אֲשֶׁר עָלֶיהָ לֹא יָדַע אוֹיֵב.

כִּפְלֹשׁ סֻהְרָבּ וַאֲנָשָׁיו לִפְנִים / הַחֵל, אֶת גֻּזְ’דַּהַם כְּבָר לֹא מָצָא. [400]

הָאֶזְרָחִים אֲשֶׁר שָׁם נִשְׁאֲרוּ, / הָאֲשֵׁמִים וְהַחַפִּים מֵחֵטְא,

לִפְקֻדָּתוֹ הִגִּיעוּ עַד אֶחָד, / מִתְחַנְּנִים כֻּלָּם עַל חַיֵּיהֶם.

סֻהְרָבּ שָׁוְא אֶת גֻּרְד־אָפַרִיד בִּקֵּשׁ, / לִבּוֹ בָּחַר בְּרִית אַהֲבָה אִתָּהּ.

אָמַר בַּלֵּב:“אוֹיָה לִי אֲמֵלָל! / הַסַּהַר הִסְתַּתֵּר בָּעֲנָנִים!”

כְּבוֹא אִגֶּרֶת גֻּזְ’דַּהַם לַכַּי, / עָגַם לִבּוֹ לְשֵׁמַע הָרָעָה. [405]

מִיָּד כִּנֵּס אֶת מְפַקְּדֵי צְבָאוֹ / לְהַשְׁמִיעָם סִפּוּר הַחֲדָשׁוֹת.

יָשְׁבוּ עִם שָׁהּ אִירָן וְנוֹעֲצוּ / יַחְדָּו גְּדוֹלֵי צְבָאוֹ, צָעִיר וָשָׂב,

כְּטוּס הַגֵּא, וּבֶן־כִּשְׁוָד, גּוּדַרְז, / כְּגִיו, גֻּרְגִּין, בַּהְרָם וּכְמוֹ פַרְהָד.

בְּאָזְנֵיהֶם קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב, / תֵּאֵר הַכֹּל, לֹא הֶחֱסִיר דָּבָר.

בַּסּוֹף אָמַר אֶל הַקְּרוּאִים בְּסוֹד: / "הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה – סִפּוּר אָרֹךְ. [410]

אִם כֹּה כּוֹתֵב אֵלֵינוּ גֻּזְ’דַּהַם, / אֲנִי חָרֵד מְאֹד, נַפְשִׁי דּוֹאֶגֶת.

מַה נַּעֲשֶׂה, מַה הַתְּרוּפָה לַנֶּגַע? / מִי יִתְחָרֶה בּוֹ בֵּין הָאִירָנִים?"

הָיוּ הַנּוֹעָצִים תְּמִימֵי דֵּעִים, / כִּי גִּיו יֵצֵא זָבֻּלָּה לְרֻסְתַּם,

יוֹדִיעַ לוֹ אֶת דַּאֲגַת לִבָּם, / כִּי חִיל אָחַז אֶת כֵּס הַמַּמְלָכָה;

יַזְמִין אוֹתוֹ לִשְׂדֵה־הַקְּרָב הַזֶּה, / כִּי הוּא מִשְׂגַּב אִירָן וּמִבְטָחָהּ. [415]

וּבְכֵן יָשַׁב הַשָּׁהּ עִם הַסּוֹפֵר, / אֶת חֵפֶץ אִישׁ־הַזְּרוֹעַ לְהָפֵר.

כּאוס כותב אל רוסתּם ומזמינו מזאבּולסתּאן

הִכְתִּיב כָּוֻס־כַּי לָאוֹחֵז בָּעֵט / אִגֶּרֶת לְרֻסְתַּם הַמְהֻלָּל.

פָּתַח בְּשֶׁבַח הַגִּבּוֹר לֵאמֹר: / "יִשְׂמַח לִבְּךָ וְנַפְשְׁךָ תַּזְהִיר!

דַּע, כִּי מִגְּבוּל תּוּרָן אֵלֵינוּ בָּא / מַצְבִּיא עִם חַיִל רַב לִתְקֹף אוֹתָנוּ,

וּכְבָר פָּלַשׁ צְבָאוֹ לִמְצוּדָתֵנוּ / וְאֶל הַחַיִל הַנָּסוֹג פָּנָיו. [420]

גִּבּוֹר דָּגוּל הוּא וְלוֹחֵם עַז־נֶפֶשׁ, / חָזָק בַּגּוּף כְּפִּיל, אַמִּיץ כְּלַיִשׁ.

אֵין בְּאִירָן גִּבּוֹר לְהִלָּחֵם בּוֹ, / וְרַק אַתָּה תָּעִיב אֶת זָהֳרוֹ,

כִּי בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ אִישׁ מִלְּבַדֶּךָ, / בְּכָל מִקְרֶה, כָּמוֹךָ אֵין מוֹשִׁיעַ.

אַתָּה מִשְׁעֶנֶת גִּבּוֹרֵי אִירָן, / כַּפּוֹת וְכֹחַ אֲרָיוֹת לְךָ.

כָּבַשְׁתָּ מְדִינַת מָזַנְדַּרָן, / כְּבָלַי נִתַּקְתָּ בְּהָמָוַרָן. [425]

מֵאַלָּתְךָ בּוֹכָה חַמָּה בַּשַּׁחַק, / מֵחַרְבְּךָ מַאְדִּים נִכְוֶה בְּאֵשׁ.

אֲבַק פַּרְסוֹת סוּסְךָ אָפֵל מִנִּיל, / מִכֹּחֲךָ יִבָּהֲלוּ פִּילִים.

אַתָּה מַשְׁלִיךְ פְּלָצוּר עַל אֲרָיוֹת, / וְכִידוֹנְךָ מַטִּיל חֻרְבָּן בָּהָר.

בְּכָל צָרָה אַתָּה מַחְסֶה לָעָם, / עָלֶיךָ תִּפְאַרְתֵּנוּ וּכְבוֹדֵנוּ.

שׁוּב לְפָנֵינוּ פֻּרְעָנוּת קָשָׁה, / מִדְּאָגָה לָזֹאת לִבִּי דַּוַּי. [430]

יָשְׁבוּ כָּל יוֹעֲצַי הַגִּבּוֹרִים, / אִגֶּרֶת גֻּזְ’דַּהַם קָרָאנוּ יַחַד,

וּפֶה־אֶחָד הַלּוֹחֲמִים הִסְכִּימוּ, / כִּי גִּיו רַם־יַחַשׂ יְשַׁחֵר פָּנֶיךָ,

אִתּוֹ יָבִיא אִגֶּרֶת זֹאת אֵלֶיךָ, / לְלַמְֶדְךָ מִטּוֹב עַד רַע אֶצְלֵנוּ.

כְּקָרְאֲךָ, אִם יוֹם אֲזַי אוֹ לַיְלָה, / שְׂפָתֶיךָ אַל תִּפְתַּח בְּדִבּוּרִים;

אִם פֶּרַח בְּכַפְּךָ, אַל תְּרִיחֶנּוּ. / פְּעַל כְּרֶגַע וְגַלֵּה פָּנֶיךָ. [435]

אִם מִזָּבֻּל עִם פָּרָשֶׁיךָ לֹא / תָּבוֹא, וְלֹא תַּשְׁמִיעַ קְרִיאַת־קְרָב,

אִישׁ זוּלָתְךָ, דְּבַר גֻּזְ’דַּהַם יוכִיחַ, / לֹא יַעֲמֹד בִּפְנֵי כֹּחוֹ הָרַב."

כָּוֻס, כְּהַטְבִּיעוֹ אֶת הַחוֹתָם, / מָסַר מִיָּד אֶת הַמִּכְתָּב לְגִיו,

וְכֹה אָמַר אֵלָיו: "עֲלֵה וּדְהַר! / בְּמוֹשְׁכוֹתֶיךָ אֶת סוּסְךָ זָרֵז,

וְכַאֲשֶׁר תַּגִּיעַ אֶל רֻסְתַּם, / אַל בְּזָבֻּל תָּפוּשׁ וְאַל תִּישַׁן. [440]

אִם לַיְלָה בָּאתּ, צֵא אִתּוֹ עִם שַׁחַר. / אֱמֹר לוֹ זֹאת: "הַמִּלְחָמָה בַּשַּׁעַר!

אִם לֹא תָּבוֹא בַּזְַמן, אוֹתוֹ לוֹחֵם / קוֹטֵל קָנִים אֵינֶנּוּ בְּעֵינֵינוּ."

מִמֶּנּוּ גִּיו לָקַח אֶת הַמִּכְתָּב – / לֹא שְׁנָת נָתַן לְעַפְעַפָּיו, לֹא נוּחַ.

וְלַיְלָה וְיוֹמָם מִהֵר כְּרוּחַ, / אֶל פִּיו לֹא בָּאוּ לֹא לֶחֶם, לֹא מַיִם.

כְּהַגִּיעוֹ לְפַאֲתֵי זָבֻּל, / הוֹדִיעַ לְדַסְתָּן שׁוֹמֵר הַדֶּרֶךְ: [445]

“פָּרָשׁ קָרֵב אֵלֵינוּ מֵאִירָן, / אָץ כְּאָבָק עַל רֶכֶשׁ קַל־רַגְלַיִם!”

אֵלָיו יָצָא רֻסְתַּם עִם חַיִל רַב, / אִתּוֹ שָׂרִים, קְסָדוֹת לְרָאשֵׁיהֶם.

גִּיו וּקְצִינָיו, קָטָן וְגַם גָּדוֹל, / יָרְדוּ מִסּוּסֵיהֶם לִצְעֹד בָּרֶגֶל.

מֵעַל סוּסוֹ יָרַד הַמְהֻלָּל, / שָׁאַל לִשְׁלוֹם אִירָן וּשְׁלוֹם מַלְכָּהּ.

מִשָׁם עָשׂוּ דַּרְכָּם אֶל הָאַרְמוֹן, / זְמַן־מָה שָׁהוּ שָׁם, הֶחֱלִיפוּ כֹּחַ. [450]

רֵאשִׁית הִגִּישׁ אֶת הַמִּכְתָּב, אַחַר / סִפֵּר כָּל מַה שָּׁמַע אוֹדוֹת סֻהְרָבּ,

לֹא הֶחֱסִיר דָּבָר מִטּוֹב עַד רַע, / גַּם מַתָּנוֹת אֲשֶׁר הֵבִיא מָסַר.

רֻסְתַּם הִקְשִׁיב, קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב, / חִיֵּך, וּמִתְפַּלֵּא אָמַר לְגִיו:

"לוֹחֵם מַזְכִּיר אֶת סָם מִן הַגְּדוֹלִים, / סָם הַפָּרָשׁ הוֹפִיעַ בָּעוֹלָם!

לוּ אִירָנִי הָיָה, לֹא הִשְׁתּוֹמַמְתִּי, / אַךְ אִם תֻּרְכִּי הוּא, מִי רָאָה כָּזֹאת? [455]

אִישׁ לֹא אָמַר מֵאַיִן בָּא הָעֶלֶם, / וְאֵיךְ אֵדַע מֵאַיִן הַדָּגוּל?

בַּת מֶלֶךְ סַמַנְגָּן יָלְדָה לִי בֵּן, / אַךְ הוּא עֲדַיִן יֶלֶד, עוּל־יָמִים,

מֵבִין אֵינֶנּוּ, הַיָּקָר, מַה קְּרָב, / מָתַי לִתְקֹף, מָתַי לְהִתְמַהְמֵהַּ.

שָׁלַחְתִּי לוֹ, אַף לְאִמּוֹ, זָהָב / וְאַבְנֵי־חֵן הַרְבֵּה בִּידֵי פְּלוֹנִי.

תְּשׁוּבַת הָאֵם אֵלַי הָיְתָה לֵאמֹר: /"עֲדַיִן בְּנֵנוּ לֹא גָּדַל דַּיּוֹ. [460]

חָלָב עַל פִּיו, אַךְ כְּבָר שׁוֹתֶה תִּירוֹשׁ; / אָכֵן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ שָׂשׂ־לַקְּרָב.

קָרוֹב הַיּוֹם וְיִשְׂתָּעֵר כְּלַיִשׁ, / יַתִּיז רָאשֵׁי שָׂרֵי־צָבָא הַרְבֵּה."

אֲשֶׁר סִפַּרְתָּ לָנוּ,פַּהְלַוָן, / כִּי בָּא לְהִלָּחֵם בָּאִירָנִים,

כִּי אֶת הֻגִ’יר הִפִּיל מֵעַל סוּסוֹ, / וְכִי קְשָׁרוֹ בְּחֶבֶל פְּלָצוּרוֹ –

דָּבָר כָּזֶה נִבְצָר מִגּוּר־כְּפִירִים / לַעֲשׂוֹתוֹ, אַף כִּי עַז־רוּחַ הוּא. [465]

בּוֹא, גִּיו, נֵלֵךְ עַתָּה אֶל הָאַרְמוֹן, / לִמְעוֹן סִיסְתָּן שְׂמֵחִים נָרִים רַגְלֵינוּ.

נִבְחַן אֶת הַתָּכְנִית כֻּלָּהּ בְּנַחַת, / וּמִי הוּא הַתֻּרְכִּי הַמְבֹרָךְ."

אֶל תּוֹךְ אַרְמוֹן דַּסְתָּן, אָבִיו, נִכְנַס / הַפַּהְלַוָן רֻסְתַּם גְּאֵה־הָרֹאשׁ.

אִתּוֹ אֶל דְּבִיר נַיְרַם בָּא גִּיו הַצִּיר, / יָשְׁבוּ זְמַן רַב שָׁם, דְּאָגָה שָׁכָחוּ.

שָׁנָה גִּיו וּבֵרֵךְ אֶת הַמַּצְבִּיא: /"אַי, פַּהְלַוָן תֵּבֵל, לוֹחֵם רַב־כֹּחַ! [470]

לְךָ יַזְהִירוּ כֶּתֶר וְכִסֵּא, / אַי, בֶּן־מַזָּל וּפְאֵר הָעֲטָרָה!

הַשָּׁהּ כָּוֻס צִוָּמִי וְאָמַר: / "כְּבוֹאֲךָ זָבֻּלָּה אַל תִּישַׁן שָׁם.

אִם לַיְלָה בָּאתָ, שׁוּב לְמָחֳרָת, / פֶּן תַּקְדִּימֵנוּ בֶּהָלַת הַקְּרָב."

עַתָּה, גִּבּוֹר דָּגוּל וּמְהֻלָּל, / הָעֵת הִגִּיעָה לְמַהֵר אִירָנָה."

עָנָה רֻסְתַּם לֵאמֹר: "אַל דְּאָגָה! / כִּכְלוֹת הַכֹּל נִהְיֶה אָבָק פּוֹרֵחַ. [475]

הַיּוֹם נֵשֵׁב פֹּה וּנְשַׂמַּח לִבֵּנוּ, / נִשְׁכַּח אֶת כַּי־כָּוֻס וְלוֹחֲמִים.

שְׂפָתֵינוּ הַצְּמֵאוֹת נַרְטִיב בְּיַיִן, / וְיוֹם אֶחָד נִשּׂם פֹּה לִרְוָחָה,

אַחַר כֵּן נְמַהֵר לִמְקוֹם הַשָּׁהּ, / וּלְלוֹחֲמֵי אִירָן נַרְאֶה הַדֶּרֶךְ.

אִם מַזָּלִי הַטּוֹב עוֹדֶנּוּ עֵר, / יַנְחֵנִי אֶל הַנִּצָּחוֹן בְּלִי קֹשִׁי.

בִּגְאוֹת הַיָּם, לְעֵת סוּפָה גּוֹבֶרֶת, / בַּחוֹף כָּל אֵשׁ דּוֹלֶקֶת נֶחֱנֶקֶת. [480]

מִמֶּרְחָקִים אַךְ יֵרָאֶה נִסִּי, / יֵרַךְ לְבַב הָעֶלֶם בְּמִשְׁתֵּהוּ.

אֲפִלּוּ אִם יִדְמֶה לְתַּהַמְתַּן, / אַלּוּף הַחֶרֶב וְאַלַּת הַקְּרָב,

אוֹ אִם לְסָם דּוֹמֶה הוּא, לַפָּרָשׁ / אַמִּיץ־הַלֵּב, הָעַז וְהֶחָכָם,

לֹא יְמַהֵר אֶל הַמַּעֲרָכָה. / הַחִפָּזוֹן אַךְ לְמוֹתָר הוּא לָנוּ."

כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת הֵרִימוּ בִּידֵיהֶם / לִכְבוֹד כָּוֻס וְזָל וְהִשְׁתַּכְּרוּ. [485]

לַמָחֳרָת, בַּבֹּקֶר, מִתְנוֹדֵד / בָּא תַּהַמְתַּן לְהֵעָרֵך לַדֶּרֶךְ,

אוּלָם שִׁכּוֹר נִשְׁאַר גַּם זֶה הַיּוֹם, / וְגַם בַּיּוֹם הַבָּא שָׁכַח לָלֶכֶת.

בְּמִצְוָתוֹ הֵבִיאוּ טַבָּחָיו / שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ.

אַחַר הָאֲרוּחָה עָרְכוּ מִשְׁתֶּה, / הִזְמִינוּ יַיִן, עוּד וְזַמָּרִים.

כְּיוֹם אֶתְמוֹל עָבַר גַּם זֶה הַיּוֹם. / עָרַךְ מִשְׁתֶּה נוֹסָף כִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. [490]

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הֵבִיא שֵׁכָר עִם בֹּקֶר, / וְכַּי־כָּוֻס כְּמוֹ הוּסַר מִלֵּב.

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי אָזַר גִּיו עֹז, / וְכֹה אָמַר אֶל הַמַּצְבִּיא הַגֵּא:

"כָּוֻס מְהִיר־חֵמָה וְלֹא חָכָם, / הַמַּעֲשֶׂה לֹא דְּבַר־לָצוֹן הוּא לוֹ.

הָיָה קְצַר־רוּחַ וְדָאַג רַבּוֹת, / נִזַּר מִלֶּחֶם וּשְׁנָתוֹ נָדָדָה.

אִם נַאֲרִיךְ פֹּה בְּזָבֻּלִסְתָּן, / נָבִיא אֶת כַּי־כָּוֻס בֵּין הַמְּצָרִים. [495]

הַכַּעַס יַעֲכִיר אֶת בִּינָתוֹ / וּכְלִמָּתוֹ מִמֶּנּוּ יְבַקֵּשׁ."

אָמַר רֻסְתַּם: “אַל תְּהַרְהֵר בָּזֶה. / אִישׁ בָּעוֹלָם לֹא יִתְרַגֵּז עָלַי.”

רֻסְתַּם צִוָּה לָשִׂים אֻכָּף עַל רַכְשׁ / וְהַקְּרָנוֹת הֵרִיעוּ בְּקוֹלָן.

כִּשְׁמֹעַ פָּרָשֵׁי זָבֻּל הָרֵעַ, / בָּא כָּל אֶחָד בְּקוֹבַע וּבְשִׁרְיוֹן.

מֵהֶם עָרַךְ צָבָא לְתִפְאָרָה, / וּלִמְפַקְּדוֹ מִנָּה אֶת זַוָרֶה. [500]

כּאוס כועס על רוסתּם

עוֹד הוּא בַּדֶּרֶךְ יוֹם לִפְנֵי בּוֹאוֹ, / שָׁלַח כָּוֻס־כַּי לְקַבֵּל פָּנָיו

אֶת טוּס וְאֶת גּוּדַרְז יוֹצֵא יְרֵךְ־ / כִּשְׁוָד, לִפְנֵי הָרַמָּכִים בָּרֶגֶל.

יָרַד רֻסְתַּם מֵרַמָּכוֹ אַף הוּא, / בֵּרְכוּהוּ הַבָּאִים וְהוּא אוֹתָם.

נָשְׂאוּ פַּעֲמֵיהֶם אֶל הֶחָצֵר / בְּלֵב שָׂמֵחַ וְשׁוֹחֵר רֵעוּת.

כְּהַגִּיעָם בֵּרְכוּ אֶת כַּי־כָּוֻס, / אֲבָל כָּוֻס מָלֵא חֵמָה שָׁתַק. [505]

יָשַׁב זוֹעֵף, מִצְחוֹ חָרוּשׁ קְמָטִים, / דּוֹמֶה לִכְפִיר מִיַּעַר בְּזַעְפּוֹ.

פֶּתַע פִּתְאֹם נָתַן קוֹלוֹ עַל גִּיו, / מָחָה בּוּשָׁה מִשְּׁתֵּי עֵינָיו וְשָׂח:

"בַּמֶּה נֶחְשָׁב רֻסְתַּם וּמִי הוּא זֶה, / כִּי פִּי הִמְרָה וְאֶת בְּרִיתִי הֵפֵר?

לוּ חֶרֶב בְּיָדִי, לְעֵינֵיכֶם / רֹאשׁוֹ הִתַּזְתִּי כְּלִימוֹן מֵעֵץ.

תָּפְסֵהוּ, הוֹקִיעֵהוּ חַי עַל עֵץ, / וְאַל אָזְנַי עָלָיו תִּשְׁמַעְנָה עוֹד." [510]

לֵב־גִּיו הֻכָּה קָשׁוֹת, נִדְהָם שָׁאַל: / “הַאִם תֹּאמַר לִפְגֹּעַ בְּרֻסְתַּם?”

חָרָה לַשָּׁהּ עַל גִּיו וְעַל רֻסְתַּם, / וְהַקָּהָל הִבִּיט וְכֵן תָּמַהּ.

כָּוֻס פָּנָה אֶל טוּס וְכֹה גָּזַר: / “לֵךְ וְהוֹקַע שְׁנֵיהֶם חַיִּים עַל עֵץ!”

מִמְּקוֹמוֹ קָם כַּי־כָּוֻס זוֹעֵף, / בּוֹעֵר כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת סוּף יָבֵשׁ.

וְטוּס, לְהַפְתָּעַת הַלּוֹחֲמִים, / נִגַּשׁ וּזְרוֹעַ תַּהַמְתַּן אָחַז. [515]

יָכוֹל בִּקֵּשׁ לְהַרְחִיקוֹ מִשָּׁם, / רַק תַּחְבּוּלָה עַד יַעֲבֹר הַזַּעַם.

חָרָה אַף תַּהַמְתַּן בַּשָּׁהּ וְשָׂח: / "אַל תְּלַבֶּה הָאֵשׁ בְּתוֹךְ חָזְךָ!

מִיּוֹם לְיוֹם רָעִים מַעֲלָלֶיךָ. / אָכֵן לְכֵס וּלְכֶתֶר לֹא נוֹצַרְתָּ.

אוֹתוֹ תֻּרְכִּי, אוֹתוֹ הוֹקַע חַיִּים, / וַחֲמָתְךָ עַל רֹאשׁ אוֹיְבֶיךָ שְׁפֹךְ!

יוֹשְׁבֵי מָזַנְדַּרָן, סַגְסָר וְרוּם, / בְּנֵי סִין מִצְרַיִם וְהָמָוַרָן, [520]

כֻּלָּם אַךְ עֲבָדִים לִפְנֵי סוּסִי, / כִּי נִפְגְּעֵי קַשְׁתִּי הֵם וְחַרְבִּי.

הֵן בְּכֹחִי אַתָּה, כָּוֻס עוֹד חַי, / וּמֶה עָלַי שָׁפַכְתָּ חֲמָתְךָ?"

אָמַר וּבְחֹזֶק־יָד הָלַם אֶת טוּס, / תֹּאמַר, פִּיל מִשְׁתּוֹלֵל הִנְחִית מַכָּה.

מְלֹא־קוֹמָה נָפַל לָאָרֶץ טוּס. / עַל הַמּוּטָל עֻלְפֶּה פָּסַח רֻסְתַּם,

יָצָא, עָלָה עַל רַכְשׁ וְכֹה קָרָא: /"אֲנִי מַדְבִּיר כְּפִירִים, מַכְתִּיר שָׁהִים, [525]

וּמִי הוּא כַּי־כָּוֻס בַּחֲמָתִי, / אוֹ טוּס מִי, כִּי יָהִינוּ גַּעַת בִּי?

כֹּחִי, נִצְחוֹנוֹתַי – מֵהַבּוֹרֵא, / לֹא מִכָּוֻס וְלֹא מֵהַצָּבָא.

הָאֲדָמָה – עַבְדִּי, וְרַכְשׁ – כִּסְאִי, / אַלָּה וְקוֹבָעִי – חוֹתָם וָכֶתֶר.²⁰⁰

חֹד־כִּידוֹנִי וְאַלָּתִי – רֵעַי, / לִבִּי וּשְׁתֵּי זְרוֹעַי – שַׁהְרְיָרִי.

אֲנִי מַגִּיהַּ לַיְלָה בְּחַרְבִּי, / בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב רָאשֵׁי אוֹיְבַי זוֹרֵע. [530]

מַה יִּרְדְּפֵנִי? לֹא עַבְדּוֹ אֲנִי. / אֲנִי אַךְ עֶבֶד אֱלֹהִים לְבַד.

הַלּוֹחֲמִים בִּקְּשׁוּ לְהַמְלִיכֵנִי, / לְהוֹשִׁיבֵנִי עַל כִּסֵּא אִירָן,

וְאָנֹכִי סֵרַבְתִּי, אֱמוּנִים / שָׁמַרְתִּי לַמָּסֹרֶת וְלַחֹק.

לוּ נַעֲנֵיתִי לְכִסֵּא וּלְכֶתֶר, / מַזָּל וְגֹדֶל לֹא הָיוּ לְךָ.

אֲנִי רָאוּי לְכָל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, / וְלַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ לִי. [535]

אֶת כַּי־קֻבָּד מֵהַר אַלְבֻּרְז, אֲשֶׁר / שָׁם חַי נִשְׁכָּח מִלֵּב וּבְמִסְכֵּנוּת,

הֵבֵאתִי בְּכֹחִי לִגְבוּל אִירָן, / כִּי אָז אַבְנֵט וָחֶרֶב לֹא חָגַרְתָּ,

וְלֹא מָצָאתָ עֹז בְּנַפְשְׁךָ, / לֵאמֹר נֶאָצָתְךָ לְנֵצֶר סָם."

לָאִירָנִים אָמַר: "יָבוֹא סֻהְרָבּ / וְלֹא יַשְׁאִיר מִכֶּם זָקֵן וָיֶלֶד. [540]

וַעֲצָתִי: יִדְאַג אִישׁ לְנַפְשׁוֹ, / יַצִּיל חַיָּיו בְּשֵׂכֶל וּבְעָרְמָה.

אוֹתִי לֹא תִּמְצְאוּ עוֹד בְּאִירָן. / לָכֶם הָאָרֶץ, לִי מְעוּף הַנֶּשֶׁר!"

דִּרְבֵּן סוּסוֹ וְהִתְרַחֵק מֵהֶם, / עוֹרוֹ, תֹּאמַר, עוֹמֵד לְהִתְפַּקֵּעַ.

הַלּוֹחֲמִים, כְּצֹאן בְּלֹא רוֹעֶה, / אָבְדָה מֵהֶם עֵצָה, רוּחָם נָפְלָה.

וְאֶל גּוּדַרְז אָמְרוּ: "אַתָּה הָאִישׁ, / לְךָ הַכּשֶׁר לְאַחוֹת שְׁבָרִים. [545]

אִם אַךְ תִּקַּח דְּבָרִים עִם הַמַּצְבִּיא, / מָצֹא תִּמְצָא הַדֶּרֶךְ אֶל לִבּוֹ.

לֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ הֶחָסֵר דֵּעָה, / דַּבֵּר אִתּוֹ וְאַל תַּרְפֶּה מִמֶּנּוּ,

שַׁדְּלוֹ בְּחֹנֶף וְהַכְבֵּר מִלִּים, / וּמַזָּלֵנוּ הָאָבוּד תָּשִׁיב."

יָשְׁבוּ וְנוֹעֲצוּ כֻּלָּם בְּיַחַד / גְּדוֹלֵי אִירָן, אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה,

כְּגִיו, גּוּדַרְז וְהָאַרְיֵה בַּהְרָם, / וּכְמוֹ רֻהָּם, גֻּרְגִּין אַמִּיץ־הַלֵּב, [550]

וְזֶה עִם זֶה הָיוּ תְּמִימֵי דֵּעִים: / "לֵב גִּבּוֹרֵינוּ לֹא נֶחְשָׁב לַשָּׁהּ.

מֵאָז רֻסְתַּם, גִּבּוֹר הַגִּבּוֹרִים, / הֵשִׁיב לְכַּי־כָּוֻס אֶת נִשְׁמָתוֹ,

כִּמְצֹא אוֹתוֹ תְּלָאָה בְּעֵת צָרָה, / אִישׁ זוּלָתוֹ לֹא חָשׁ לְעֶזְרָתוֹ.

בִּגְבֹר דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן עָלֵינוּ, / וְעִם הַשָּׁהּ כְּבוּלִים הָלַכְנוּ שֶׁבִי,

נָטַל רֻסְתַּם הַסַּכָּנוֹת עָלָיו, / וּכְבֵד הַדִּיו הַמִּשְׁתּוֹלֵל עָקַר. [555]

הוֹשִׁיב אֶת כַּי־כָּוֻס עַל כֵּס הַשָּׁהּ, / לַחְלֹק כָּבוֹד לוֹ כַּיָּאֶה לְמֶלֶךְ.

וְעוֹד פַּעַם בְּהָמָוַרָן, / שָׁם הִתְעַנָּה בְּרַתּוּקוֹת בַּרְזֶל,

שָׁהִים הַרְבֵּה הָרַג לְהַצִּילוֹ, / וְלֹא בִּקֵּשׁ מָנוֹחַ לְרַגְלָיו.

שׁוּב הֱבִיאוֹ אֶל הַכִּסֵּא לִמְלֹךְ, / וּפֹה חָלַק כָּבוֹד לוֹ כַּיָּאֶה.

אִם גְּמוּל כָּל אֵלֶּה הוֹקָעָה עַל עֵץ, / אֵין דֶּרֶךְ לָנוּ, רַק לְהִפָּרֵד. [560]

עֵת לַעֲשׂוֹת וְלֹא לְהִתְמַהְמֵהַּ, / כָּל יוֹם חוֹלֵף מֵצֵר אֶת מַזָּלֵנוּ."

הָלַךְ אַלּוּף גּוּדַרְז, יוֹצֵא־כִּשְׁוָד, / מִהֵר הִגִּיעַ אֶל הַשָּׁהּ כָּוֻס,

וְכֹה אָמַר: "רֻסְתַּם זֶה מֶה עָשָׂה, / כִּי הֲרִימוֹתָ הָאָבָק הַיּוֹם?

הַכְּבָר שָׁכַחְתָּ אֶת הָמָוַרָן /וּמַעֲשֵׂה דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן,

כִּי לִתְלוֹתוֹ חַיִּים עַל עֵץ צִוִּיתָ? / דִּבְרֵי־זָדוֹן אֵינָם יָפִים לְמֶלֶךְ. [565]

אִם יַעַזְבֵנוּ וְיָבוֹא הַחַיִל / עִם הַמַּצְבִּיא, אֲשֶׁר דָּמָה לִזְאֵב,

אֶת מִי תִּשְׁלַח אֵלָיו אֶל הַשָּׂדֶה, / לִשְׁפֹּךְ עָלָיו עָפָר אָפֹר בַּקְּרָב?

זֶה גֻּזְ’דַּהַם, וְאֵין מַכִּיר כָּמוֹהוּ / גָּדוֹל וְגַם קָטָן בְּלוֹחֲמֶיךָ,

הֵעִיד לֵאמֹר: "אַל אִישׁ מִפָּרָשֵׁינוּ / יַצִּיעַ קְרָב עִם הַתֻּרְכִּי הַזֶּה.

אִם יַעֲשֶׂה כָּזֹאת וְלֹא רֻסְתַּם הוּא, /יֹאמְרוּ עָלָיו כִּי אַךְ חֲסַר־דֵּעִים הוּא." [570]

הַשָּׁהּ, אַחַר שָׁמְעוֹ הַתּוֹכֵחָה, / הֵבִין כִּי הַצְּדָקָה עִם בֶּן־כִּשְׁוָד.

הוּא הִתְחָרֵט עַל כָּל דִּבְרֵי הַהֶבֶל, / אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ בַּחֲרוֹן אַפּוֹ,

וְכֹה עָנָה לוֹ: /"מֵישָׁרִים דִּבַּרְתָּ! / מַה־טּוֹב עֵצָה לִשְׁמֹעַ מִזְּקֵנִים.

יָפָה חָכְמָה לְנֵזֶר מְלָכִים, / וְחִפָּזוֹן וָכַעַס מַכְזִיבִים.

שׂוּמָה עָלֶיךָ אֶל רֻסְתַּם לָלֶכֶת, / אֵלָיו בְּנֹעַם לְנַסּוֹת דְּבָרִים; [575]

כִּי יְנַעֵר רֹאשׁוֹ מִפַּחֲזִי, / הַבְטַח לוֹ אֶת אַהֲבָתִי אֵלָיו.

לֵךְ הֲבִיאֵהוּ הֵנָּה בַּשֵּׁנִית, / וְשׁוּב תָּאוֹר נַפְשִׁי הָאֲפֵלָה."

דָּחוּף יָצָא גּוּדַרְז מֵעִם הַשָּׁהּ, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַגִּבּוֹר רֻסְתַּם.

אוֹתוֹ לִוּוּ שָׂרֵי־צָבָא, אֲשֶׁר / עָשׂוּ דַּרְכָּם אַחַר הַפַּהְלַוָן.

רֻסְתַּם נִגְלָה לָהֶם לְמֵרָחוֹק / בַּדֶּרֶךְ אֶל זָבֻּל. חִישׁ הִדְבִּיקוּהוּ, [580]

וּבִבְרָכָה פָּתְחוּ פִּיהֶם לֵאמֹר: / "תִּחְיֶה לָעַד וְנַפְשְׁךָ תִּזְרַח.

עוֹלָם יָנוּחַ לְמַרְגְּלוֹתֶיךָ, / עַל כִּסְאֲךָ תֵּשֵׁב לְעוֹלָמִים.

אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי כָּוֻס אֵין־מֹחַ, / מָהִיר לִכְעוֹס וְדִבּוּרוֹ פָּרוּץ.

אֲבָל עַל מוֹצָא־פִיו גַּם מִתְחָרֵט, / וּמִתְפַּיֵּס בְּרוּחַ נְדִיבָה.

אִם בְּמִלִּים הִכְלִים אוֹתְךָ הַמֶּלֶךְ, / הָאִירָנִים בַּמֶּה חָטְאוּ לְךָ, [585]

כִּי תַּעֲזֹב בַּחֲרוֹנְךָ הָעִיר, / וְזִיו פָּנֶיךָ הַבְּרוּכִים תַּסְתִּיר?

הַשָּׁהּ, לִבּוֹ מַכֵּהוּ עַל דְּבָרָיו, / נוֹשֵׁךְ כַּפּוֹת יָדָיו בְּצַעֲרוֹ."

עַל אֵלֶּה הַדְּבָרִים עָנָה רֻסְתַּם: / "מַה מְצַפֶּה אֲנִי מִכַּי־כָּוֻס?

כִּסְאִי – אֻכָּף, וַעֲטַרְתִּי – קוֹבַע, / סוּתִי – שִׁרְיוֹן, וּמָוֶת מַטְּרָתִי,

מַה־לִּי, מִי־לִי, כָּוֻס? – חֹפֶן עָפָר! / מֵחֲמָתוֹ מַדּוּעַ אֶתְחַלְחַל? [590]

אוֹתָן מִלִּים קָשׁוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶן / הִכְלִים הַשָּׁהּ פָּנַי – הַהֵן שְׂכָרִי,

כִּי מִכְּבָלָיו לַחֹפֶשׁ הוֹצֵאתִיו, / וְהֶחְזַרְתִּיו לַכֶּתֶר וְלַכֵּס?

הִכִּיתִי אֶת דִּיוֵי מָזַנְדַּרָן, / נִלְחַמְתִּי בַּשַּׁלִּיט הָמָוַרָן,

וּכִרְאוֹתִי כָּוֻס בְּכַף אוֹיְבוֹ, / מֵאֲזִקִּים וָסֵבֶל גְּאַלְתִּיו.

רֹאשִׁי שָׂבַע אוֹתוֹ וְכֵן לִבִּי, / זוּלַת יַזְדָּן יָרֵא אֵינֶנִּי אִישׁ." [595]

כִּשְׁפֹךְ רֻסְתַּם מְרִי שִׂיחוֹ עַד תֹּם, / פָּנָה גּוּדַרְז אֶל גֵּו־הַפִּיל וְשָׂח:

"הַשָּׁהּ וְלוֹחֲמָיו הָאַבִּירִים / חוֹשְׁדִים בְּךָ, כִּי הַסִּבָּה שׁוֹנָה,

כִּי גֵּא־הָרֹאשׁ נִבְהַל מֵהַתֻּרְכִּי. / בַּסֵּתֶר הֵם מִתְלַחֲשִׁים לֵאמֹר:

"אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דּוּחַ גֻּזְ’דַּהַם, / יִבְרַח מִפֹּה כָּל עוֹד בּוֹ נְשָׁמָה.

כִּי אִם נָפַל הַפַּחַד עַל רֻסְתַּם, / מַה יְחַכּוּ כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ?" [600]

חֲרוֹן הַמֶּלֶךְ וְהָרִיב, רוֹאֶה / אֲנִי, שִׂיחַת הַכֹּל הֵם בֶּחָצֵר,

וְאֵין מַרְפִּים מֵהַגִּבּוֹר סֻהְרָבּ. / אַל תִּתְנַכֵּר הַפַּעַם לְמַלְכֵּנוּ.

שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ סוֹבֵב עוֹלָם, / אַל תַּאֲפִיל עָלָיו בִּנְסִיגָתְךָ.

בְּעֵת צָרָה לִצְבָא אִירָן וָרוּם / אַל כֵּס וָכֶתֶר יִקְדְּרוּ לַשָּׁוְא.

חֶרְפָּה נָפְלָה עָלֵינוּ מִתּוּרָן, / אֵיךְ אִישׁ טְהָר־דָּת יַעֲמֹד מִנֶּגֶד?" [605]

רֻסְתַּם הִקְשִׁיב רַב־קֶשֶׁב לְגוּדַרְז / וּמִשְׁתּוֹמֵם לְגִלּוּיָיו קָרָא:

"אִם לְבָבִי יִפֹּל עָלַי מִפַּחַד, / אֶבְחַר אָז לְעָקְרֶנּוּ מֵחָזִי.

אַּתָּה יָדַעְתָּ: לֹא מִקְּרָב בָּרַחְתִּי, / כִּי־אִם מֵעֶלְבּוֹנוֹת הַשַּׁהְרְיָר."

עַתָּה בֹּרַר כַּשֶּׁמֶשׁ לְרֻסְתַּם, / כִּי לֹא־יוּכַל לְהִתְנַכֵּר לַכֵּס.

נִרְתָּע מִפַּחַד הַכְּלִמָּה עָצַר, / וּבְרֹאשׁ מוּרָם חָזַר עַל עִקְּבוֹתָיו. [610]

כִּרְאוֹת כָּוֻס אֶת הַפָּרָשׁ קָרֵב, / קָם לִקְרָאתוֹ וְהִתְחַטֵּא לֵאמֹר:

"נוֹטֶה לִבִּי לְכַעַס מִלֵּדָה, / כִּי זֶה צוֹמֵחַ מַה נָּטַע יַזְדָּן.

בִּגְלַל הַצַּר הַלֹא צָפוּי מֵרֹאשׁ, / חָלַשׁ לִבִּי כְּסַהַר רֹאשׁ־הַחֹדֶשׁ.

אוֹתְךָ הִזְמַנְתִּי כִּתְרוּפָה, אֲבָל / כְּאַחֶרְךָ עָלָה בִּי כַּעֲסִי.

הָלַכְתִּי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אִתְּךָ, / אוּלָם נִחַמְתִּי וְעָפָר עַל פִּי." [615]

עָנָה רֻסְתַּם: "אַתָּה אֲדוֹן־הָאָרֶץ / וְאָנוּ עֲבָדִים. דְּבָרְךָ הוּא חֹק.

אֲנִי נָתִין קָטָן לְיַד הַשַּׁעַר, / אִם עוֹד רָצִיתָ בִּי לְשָׁרֶתְךָ.

עַתָּה חָזַרְתִּי – מַהִי פְּקֻדָּתְךָ? / אַתָּה כּוֹבֵשׁ עוֹלָם, אֲנִי עֲבְדֶּךָ."

עָנָה כָּוֻס לֵאמֹר: "אַי, פַּהְלַוָן! / יִשְׁרֶה הָאוֹר עַל נַפְשְׁךָ תָּמִיד.

הַיּוֹם מוּטָב נִכְרֶה כֵּרָה גְּדוֹלָה, / וּמָחֳרָת נֵרֵד לִשְׂדֵה־הַקְּרָב." [620] ²⁰¹

מִיָּד הוּכַן אוּלָם הַמִּשְׁתָּאוֹת, / דָּמָה לְגַן פּוֹרֵחַ בָּאָבִיב.

הִזְמִינוּ אֶת הַנִּכְבָּדִים בָּעָם, / פִּזְּרוּ יַהֲלוֹמִים לְשַׁעֲשׁוּעַ.

לְקוֹל מֵיתָר וְתֵקַע חֲצוֹצְרוֹת, / יְפֵהפִיּוֹת נִצְּבוּ לִפְנֵי הַשָּׁהּ.

שָׁתוּ שֵׁכָר וְיַיִן עַד חֲצוֹת / לְזֵכֶר עֲלִילוֹת אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם,

שָׁתֹה שָׁתוּ עַד הִתְעַרְפֵּל עוֹלָם, / עַד לֵב הַנִּכְבָּדִים נָבוֹךְ מִיַּיִן. [625]

כְּהִשְׁתַּכְּרָם יָצְאוּ לִשְׁנַת מַרְגּוֹעַ, / עַד יַעֲבֹר הַלַּיְלָה הַיָּגֵעַ.

כּאוס ורוסתּם מסיעים צבאם

כִּקְרֹעַ שֶׁמֶשׁ אֶת צְעִיף הָאֹפֶל, / וּכְהוֹפִיעוֹ מִבַּעַד לַפַּרְגּוֹד,

צִוָּה כָּוֻס אֶת גִּיו וְטוּס, שָׂרָיו, / לִקְשֹׁר אֶת הַתֻּפִּים אֶל גַּב הַפִּיל.

פָּתַח אֶת אוֹצָרוֹ, נִפֵּק צֵידָה, / הִרְכִּיב צְבָאוֹ וּמַשָּׂאוֹ הִטְעִין.

מַצְבִּיא עִם מֵאָה אֶלֶף פָּרָשִׁים, / לוֹבְשֵׁי־שִׁרְיוֹן לַמַּחֲנֶה הִגִּיעוּ. [630]

בַּדֶּרֶךְ מֵהָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה / הִשְׁחִיר אֲבַק סוּסָיו אֶת הָאֲוִיר.

לְאֹרֶךְ שְׁנֵי מִילִין אֶת אֹהָלָיו / תָּקַע, הִלְבִּישׁ תֵּבֵל פְּרָסוֹת, פִּילִים.

הָבְנֶה – הָאָרֶץ, הָאֲוִיר כָּחֹל, / מֵרַעַם הַתֻּפִּים רוֹעֵד הָעֵמֶק.

מִתַּחֲנָה לְתַחֲנָה צוֹעֵד / הַחַיִל, פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הֶאֱפִילוּ.

מִבַּעַד לָאָבָק, חֲנִית וָרֹמַח / רוֹשְׁפִים כְּאֵשׁ בְּעַד פַּרְגּוֹד אָפִיל. [635]

מִשְּׁלַל צִבְעֵי דְּגָלִים וְכִידוֹנִים, / מִמָּגִנֵּי וְנַעֲלֵי זָהָב,

תֹּאמַר: “יָרַד עֲנַן־הָבְנֶה שָׁחוֹר, / וְהוּא מַמְטִיר פִּרְחֵי תּוֹיָה לְמַטָּה.”

אֵין הָעוֹלָם מַבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה, / לֵאמֹר תּוּכַל: “אֵין יָם וְאֵין שָׁמַיִם!”

כֹּה צָעֲדוּ וּבָאוּ לַמְּצוּדָה, / בַּהֲמוֹנָם כִּסּוּ עָפָר וָסֶלַע.

קְרִיאַת שׁוֹמֵר עָלְתָה מֵהַמִּצְפֶּה, / הִזְהִירָה אֶת סֻהְרָבּ: “צָבָא קָרֵב!” [640]

כִּשְׁמֹעַ כֵּן סֻהְרָבּ, עָלָה מִיָּד / עַל הַחוֹמָה לִסְקֹר אֶת הַבָּאִים.

פֹּה לְהוּמָן הִצְבִּיעַ עַל הַחַיִל, / עַם רַב אֲשֶׁר לְלוֹחֲמָיו אֵין סוֹף.

כִּרְאוֹת הוּמָן אוֹתוֹ לְמֵרָחוֹק, / חָרַד לִבּוֹ וּנְשִׁימָתוֹ עָצַר.

עוֹדֵד אוֹתוֹ סֻהְרָבּ אַמִּיץ־הַלֵּב: / "מְחֵה־נָא דְּאָגָה מִקֶּרֶב לֵב.

לֹא יִמָּצֵא בַּחַיִל הֶעָצוּם / לוֹחֵם אֶחָד נוֹשֵׂא אַלָּה כְּבֵדָה, [645]

לְהִתְרָאוֹת אִתִּי בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב, / גַּם אִם בְּנֵי־בְרִית לוֹ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ.

מָלְאָה תֵּבֵל בְּלוֹחֲמִים וּבְנֶשֶׁק, / אַךְ אֵין אֲנִי מַכִּיר אָדָם בִּשְׁמוֹ.

אֲנִי נִשְׁבָּע פֹּה בְּאַפְרָסִיָבּ: / בִּקְעָה זֹאת אֶהֱפֹךְ אֲגַם דָּמִים!"

בְּלֵב שָׂמֵחַ, לֹא נוֹפֵל בָּרוּחַ, / יָרַד סֻהְרָבּ מֵהַחוֹמָה לְמַטָּה.

מֵהַשּׁוֹכְרִים שָׁאַל מִזְרָק מָלֵא, / וְלֹא נִרְעַשׁ מִמִּלְחָמָה בַּשַּׁעַר. [650]

הָאִירָנִים אֶת מַאֲהַל מַלְכָּם / הֵקִימוּ בַּמִּישׁוֹר לִפְנֵי הַחֵל.

מֵרֹב אָדָם וָאֹהֶל לֹא נִשְׁאַר / מָקוֹם פָּנוּי בָּעֵמֶק וּבָהָר.

רוסתּם הורג את ז’נדה־רזם

כְּהֵחָבֵא הַשֶּׁמֶשׁ מֵרוֹאֶיהָ, / וְלַיְלָה בְּסוּתוֹ כִּסָּה פְּנֵי־יוֹם,

בָּא תַּהַמְתַּן לִפְנֵי מַלְכּוֹ כָּוֻס, / חֲגוּר־מָתְנַיִם וְשׁוֹאֵף נָקָם,

וְכֹה אָמַר: "הַרְשֵׁה־נָא לִי הַפַּעַם, / לָצֵאת מֵפֹּה בִּבְלִי קוֹבַע וָנֶשֶׁק, [655]

אֶרְאֶה־נָא מִי אוֹתוֹ אַלּוּף חָדָשׁ, / מַה שֵּׁם שָׂרָיו וּמִיהוּ הַמַּצְבִּיא."

עָנָה לוֹ כַּי־כָּוֻס: "יָאֶה לְךָ. / תִּזְרַח רוּחֶךָ וְיִישַׁר כֹּחֶךָ!

יִשְׁמֹר יַזְדָּן עָלֶיךָ, וִימַלֵּא / מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ וְהַבְטָחוֹתֶיךָ."

רֻסְתַּם לָבַשׁ בִּגְדֵי תֻּרְכִּי עָלָיו, / וּבָא עַד הַמִּבְצָר בְּהֵחָבֵא.

כְּהַגִּיעוֹ לַמְּצוּדָה, לָקְחָה / אָזְנוֹ שְׁאוֹן תֻּרְכִּים וְקוֹל עַנּוֹת. [660]

אַמִּיץ־הַלֵּב חָמַק לִפְנִים הַשַּׁעַר, / כִּכְפִיר טוֹרֵף, אוֹרֵב לְאַיָּלוֹת.

אֶחָד־אֶחָד בָּחַן אֶת הַשָּׂרִים, / מִגִּיל פָּרְחוּ פָּנָיו כְּשׁוֹשַׁנִּים.

כְּשִׂים סֻהְרָבּ לַמִּלְחָמָה פָּנָיו, / כִּהְיוֹת שְׁעַת צֵאתוֹ קְרוֹבָה לָבוֹא,

קָרְאָה אִמּוֹ אֵלֶיהָ אֶת זַ’נְדֶּה־רַזְם, / כִּי אֶת רֻסְתַּם רָאָה כְּבָר בְּמִשְׁתֶּה.

בֶּן מֶלֶךְ סַמַנְגָּן הָיָה זַ’נְדֶּה, / וְדוֹד סֻהְרָבּ הַמְהֻלָּל הָיָה. [665]

אָמְרָה לוֹ תַּהְמִינֶה: "גִּבּוֹר דָּגוּל! / לַוֵּה־נָא אֶת הָעֶלֶם הַצָּעִיר,

וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל אִירָן / וְיִפָּגֵשׁ עִם שָׁהּ הַגִּבּוֹרִים,

כִּי יִתְנַגְּשׁוּ הַמַּחֲנוֹת בַּקְּרָב, / הַרְאֵה לְיַקִּירִי אֶת מוֹלִידוֹ."

כְּהִגָּלוֹת סֻהְרָבּ לְתַּהַמְתַּן / מֵסֵב בְּיַיִן, לִימִינוֹ זַ’נְדֶּה

וּלִשְׂמֹאלוֹ הוּמָן, פָּרָשׁ אַמִּיץ, / וְגַם בָּרְמָן, הַלַּיִשׁ הַנּוֹדָע, [670]

תֹּאמַר: מִלֵּא סֻהְרָבּ אֶת כָּל הַכֵּס, / בְּקוֹמָתוֹ דָּמָה לִבְרוֹשׁ מֻשְׁקֶה.

שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו דָּמוּ כַּרְעֵי גָּמָל, / חָזֵהוּ כְּלִכְפִיר, פָּנָיו כְּדָם.

מֵאָה מִגִּבּוֹרָיו יוֹשְׁבִים סְבִיבוֹ, / עוּלֵי־יָמִים גֵּאִים כַּאֲרָיוֹת,

וַעֲבָדִים שִׁשִּׁים, צְמִידִים לָהֶם, / לִפְנֵי הַכֵּס הָרָם, מַרְנִין הַלֵּב.

כֻּלָּם אֶחָד־אֶחָד מְהַלְּלִים / הוֹדוֹ, גָּבְהוֹ, חַרְבּוֹ וְחוֹתָמוֹ. [675]

בְּמֶרְחַק־מָה מֵהַמָּקוֹם הַהוּא / עָקַב אַחַר הַלּוֹחֲמִים רֻסְתַּם.

בְּשֶׁל סִבָּה טוֹבָה יָצָא זַ’נְדֶּה. / פִּתְאֹם נִצַּב, תֹּאמַר, מוּל בְּרוֹשׁ גָּבֹהַּ,

דּוֹמֶה לוֹ לֹא הָיָה בִּצְבָא תּוּרָן. / תְּפָשׂוֹ בִּצְבַת כַּפָּיו הַחֲזָקוֹת

וַחֲקָרוֹ: “הַגִּידָה מִי אַתָּה? / צֵא אֶל הָאוֹר, הַרְאֵנִי אֶת פָּנֶיךָ!”

אֶגְרוֹף רֻסְתַּם הָלַם צַוַּאר זַ’נְדֶּה, / וְנִשְׁמָתוֹ עָזְבָה אֶת מִשְׁכָּנָהּ. [680]

שׁוֹכֵב זַ’נְדֶּה, גּוּף בְּלִי רוּחַ חַיִּים, / וּקְרָבוֹתָיו, מִשְׁתָּיו עָבְרוּ וְתַמּוּ.

סֻהְרָבּ חִכָּה זְמַן רַב לְשׁוּב זַ’נְדֶּה, / אוּלָם דּוֹדוֹ הַכְּפִיר לֹא שָׁב עֲדֶנָּה.

הִתְחִיל לִשְׁאֹל עָלָיו, לְאָן יָצָא, / כִּי מְקוֹמוֹ עָמַד פָּנוּי מִמֶּנּוּ.

מָצְאוּ אוֹתוֹ מֻטָּל בְּלֹא כָּבוֹד, / פָּטוּר מִמִּשְׁתָּאוֹת וּמִקְּרָבוֹת.

הַפָּרָשִׁים חָזְרוּ מְקוֹנְנִים, / וַאֲבֵלִים בִּכְאֵב־לִבָּם הָרַב. [685]

אָמְרוּ: “דּוֹדְךָ זַ’נְדֶּה אֵינֶנּוּ עוֹד! / הַקֵּץ לַמִּשְׁתָּאוֹת וְלַקְּרָבוֹת!”

כִּשְׁמֹעַ כֵּן סֻהְרָבּ, קָפַץ מַהֵר, / וְרָץ לִמְקוֹם זַ’נְדֶּה כְּמוֹ עָשָׁן

עִם מְשָׁרְתִים, נֵרוֹת וְזַמָּרִים, / אַךְ מְצָאוֹ שָׂרוּעַ בְּלִי חַיִּים.

נִדְהָם מִשֹּׁד־פִּתְאֹם וְגַם נָבוֹךְ, / אָסַף מִיָּד שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו,

וַאֲלֵיהֶם נָשָׂא דְּבָרוֹ לֵאמֹר: / "אַי, גִּבּוֹרִים בַּקְּרָב וַחֲכָמִים! [690]

לֹא עֵת שֵׁנָה אוֹ מְנוּחָה הַלַּיְלָה, / עֵת לְהַשְׁחִיז רָאשֵׁי כִּידוֹנֵיכֶם.

זְאֵב פָּרַץ בַּסֵּתֶר אֶל הָעֵדֶר, / וְלֹא מָצָא רוֹעָיו וְכַלְבֵיהֶם.

מִבֵּין הָאַלּוּפִים תָּפַשׂ שָׁם אַיִל, / וְהִפִּילוֹ חָלָל בְּלֹא כָּבוֹד.

אוּלָם אִם יוֹשִׁיעֵנִי הַבּוֹרֵא, / יִרְקַע סוּסִי בְּפַרְסוֹתָיו הָאָרֶץ,

אֶת פְּלָצוּרִי אוֹרִיד מֵהָאֻכָּף, / וּמֵהָאִירָנִים אֶקֹּם מוֹת זַ’נְד." [695]

סֻהְרָבּ חָזַר לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹ, / גַּם הֶחֱזִיר אֶת נִכְבָּדָיו וְשָׂח:

“אָכֵן פָּנוּי בַּכֵּס מוֹשַׁב זַ’נְדֶּה, / אַךְ לֹא שָׂבְעָה נַפְשִׁי מִשְׁתֶּה וָיַיִן.”

כְּשׁוּב רֻסְתַּם בַּדֶּרֶךְ אֶל הַשָּׁהּ, / עָמַד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ בַּלַּיְלָה גִּיו.

כִּרְאוֹת בַּדֶּרֶךְ גִּיו אֶת גֵּו־הַפִּיל, / שָׁלַח כַּפּוֹ לִשְׁלֹף חַרְבּוֹ מִתַּעַר.

נָתַן עָלָיו בְּקוֹל כְּפִיל שִׁכּוֹר, / כִּסָּה רֹאשׁוֹ בְּמָגִנּוֹ לַקְּרָב, [700]

אֲבָל רֻסְתַּם יָדַע, כִּי מִצְּבָאָם / בְּלַיְלָה זֶה שׁוֹמֵר בַּדֶּרֶךְ גִּיו,

צָחַק וְהֶחֱזִיר לוֹ בִּקְרִיאָה. / וְהַשּׁוֹמֵר, אֲשֶׁר הִכִּיר קוֹלוֹ,

מִהֵר אֵלָיו בָּרֶגֶל וְאָמַר: / "גִּבּוֹר עַז־נֶפֶשׁ הַשּׁוֹחֵר נָקָם!

מֵאַיִן זֶה בַּחשֶׁךְ וּבָרֶגֶל? / פָּתַח גִּבּוֹר־הַחַיִל אֶת שְׂפָתָיו,

וּלְגִיו סִפֵּר אֶת הַרְפַּתְקַת הַלַּיְלָה, / בְּאֵיזֶה אִישׁ־אַרְיֵה נִתְקַל בַּדֶּרֶךְ. [705]

גִּיו הַדָּגוּל שִׁבְּחוֹ וְכֹה אָמַר: / “אַל סוּס תֶּחְסַר וְאַל אַלָּה וָרֶסֶן!”

רֻסְתַּם נִכְנַס לְאֹהֶל כַּי־כָּוֻס, / סִפֵּר עַל הַתֻּרְכִּים וּמִשְׁתֵּיהֶם,

וְעַל סֻהְרָבּ, גָּבְהוֹ וַהֲדָרוֹ, / עַל זְרוֹעוֹתָיו, חָזֵהוּ וְרַגְלָיו:

“כָּאֵלֶּה לֹא גִּדְּלָה תּוּרָן” – אָמַר – / "בְּקוֹמָתוֹ זָקוּף כִּבְרוֹשׁ נִשָּׂא.

לוֹחֵם כָּמוֹהוּ אֵין גַּם בְּאִירָן, / לֵאמֹר תּוּכַל: “רָאִיתִי שָׁם אֶת סָם!” [710]

עַל הַכּוֹתוֹ אֶת זַ’נְד בְּצַוָּארוֹ, / אָמַר: “לִקְרָב וּלְיַיִן לֹא חָזַר.”

כּוֹסוֹת בַּיָּד לְקוֹל הָעוּד שׂוֹחָחוּ, / וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת צְבָאָם עָרָכוּ.

סוהראבּ שואל את שמות מפקדי איראן מהוג’יר

כְּהָרִים שֶׁמֶשׁ מָגִנּוֹ זָהָב, / הֵרִים רֹאשׁוֹ גַּם הַמַּזָּל בַּשַּׁחַק.

סֻהְרָבּ לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ לַקְּרָב, / וְעַל סוּסוֹ שָׁחוֹר עָלָה לִרְכֹּב.

חֶרֶב הָדִּית לָרֹחַב עַל חָזֵהוּ, / קוֹבַע מַלְכוּת נוֹצֵץ עַל תַּלְתַּלָּיו, [715]

בַּצַּד פְּלָצוּר, שִׁשִּׁים לוֹ טַבָּעוֹת, / וַחֲמוּרִים פָּנָיו וְזוֹעֲפִים.

תָּר וּמָצָא מְקוֹם תַּצְפִּית גָּבֹהַּ, / לִסְקֹר מִמֶּנּוּ מַעַרְכוֹת אִירָן.

אֵלָיו צִוָּה לִקְרֹא שְׁבוּיוֹ הֻגִ’יר, / וְכֹה אָמַר: "הַחֵץ יָשָׁר דַּרְכּוֹ!

בְּכָל דָּבָר, הֻגִ’יר, פְּעַל בְּישֶׁר, / וְכֹה תִּמְנַע אָסוֹן מִנַּפְשְׁךָ.

דָּבָר אֲשֶׁר אֶשְׁאַל, עֲנֵה אֱמֶת. / אַל תְּעַוֵּת עֵצָה וְאַל עָרְמָה. [720]

אִם מִיָּדִי לָצֵאת חָפְשִׁי חָפַצְתָּ, / וְגַם לִזְכּוֹת בִּיקָר הָעָם כֻּלּוֹ,

עַל אַלּוּפֵי אִירָן, אֲשֶׁר אֶשְׁאַל, / הַגֵּד, וְאַל תָּסוּר מִדֶּרֶךְ ישֶׁר.

אֶתֵּן לְךָ אוֹצָר מָלֵא, וּבוֹ / הַרְבֵּה בִּגְדֵי־כָבוֹד וְחֶפְצֵי־עֶרֶךְ,

אֲבָל אִם לִלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד עָרְמָה, / כְּבָלִים וָשֶׁבִי מְנָתְךָ תִּהְיֶה."

עָנָה הֻגִ’יר וְכֹה אָמַר: "אַי, שָׁהּ! / אֲשֶׁר תִּשְׁאַל אוֹתִי עַל צְבָא אִירָן, [725]

אַגִּיד לְךָ מִכָּל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי, / כִּי לָמָּה זֶה אֶבְחַר לְשׁוֹן מִרְמָה?

אַתָּה תִּרְאֶה כִּי ישֶׁר נְתִיבִי, / לֹא יַעֲלֶה דְּבַר־שֶׁקֶר עַל דַּעְתִּי.

אוֹמְרִים: הַטּוֹב בַּמִּקְצוֹעוֹת הוּא ישֶׁר, / וְאֵין דָּבָר גָּרוּעַ מֵעָרְמָה."

אָמָר סֻהְרָבּ: "אֲנִי אֶשְׁאַל אֶת פִּיךָ / עַל־דְּבַר הַשָּׁהּ, הָעָם וְהַקְּצִינִים,

עַל־דְּבַר אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם בְּאַרְצְךָ, / כְּטוּס, כְּגִיו וּכְמוֹ אָבִיו גּוּדַרְז, [730]

אוֹ מִי בַּהְרָם וּמִי רֻסְתַּם הַגֵּא. / עַל כָּל אֲשֶׁר אַצְבִּיעַ, שְׁמוֹ הוֹדַע לִי!

הִנֵּה הַמַּאֲהָל הַסַּסְגּוֹנִי, / וּבוֹ הָאֹהָלִים מֵעוֹר נָמֵר:

מֵאָה פִּילִים גְּדוֹלִים שָׁם לְפָנִים, / וְכֵס נוֹצֵץ בִּשְׁבוֹ כָּחֹל כְּנִיל;

שָׁם דֶּגֶל, שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה עָלָיו, / רֹאשׁוֹ יָרֵחַ־פָּז עַל רֶקַע כְּחֵלֶת.

מִי שָׁם הָאִישׁ הַהוּא בְּלֵב הַחַיִל, / בֵּין לוֹחֲמֵי אִירָן, אֱמֹר מַה שְּׁמוֹ?" [735]

עָנָה הֻגִ’יר: “מֶלֶךְ אִירָן הָאִישׁ, / רַק לְפִתְחוֹ פִּילִים וַאֲרָיוֹת.”

הוֹסִיף סֻהְרָבּ לִשְׁאֹל: "מִצַּד יָמִין / שָׁם פָּרָשִׁים הַרְבֵּה, פִּילִים, מַשָּׂא –

הַמַּאֲהָל הַמִּתְנַשֵּׂא שָׁחוֹר הוּא, / מֻקָּף בְּלוֹחֲמִים שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת.

הָאֹהָלִים סָבִיב רַבִּים מִסְּפֹר, / כְּפִירִים מוּלָם וּמֵאָחוֹר פִּילִים,

הַדֶּגֶל לְפָנִים עִם סֵמֶל פִּיל, / הַפָּרָשִׁים בְּמִנְעֲלֵי זָהָב." [740]

הֵשִׁיב הֻגִ’יר: “טוּס בֶּן נַוּדַֹר הָאִישׁ, / וְצֶלֶם פִּיל נִבָּט מֵעַל דִּגְלוֹ.”

שָׁאַל סֻהְרָבּ: "הָאֹהֶל הָאָדֹם, / אֲשֶׁר סְבִיבוֹ הַפָּרָשִׁים חוֹנִים,

וְעַל דִּגְלוֹ שָׁחוֹר תְּמוּנַת אַרְיֵה, / וַאֲבָנִים מִתְנוֹצְצוֹת מִמֶּנּוּ,

אַחַר גַּבּוֹ עָרוּךְ צָבָא כָּבֵד, / נוֹשְׂאֵי כִּידוֹן, לוֹבְשֵׁי שִׁרְיוֹן כֻּלָּם –

לְמִי כָּל זֶה? אֱמֹר־נָא לִי מַה שְּׁמוֹ. / בְּשֶׁקֶר אַל תָּבִיא כְּלָיָה עָלֶיךָ." [745]

עָנָה הֻגִ’יר: "פְּאֵר הָאִירָנִים הוּא, / גּוּדַרְז, שַׂר־צְבָא אִירָן, מִבְּנֵי כִּשְׁוָד.

מַצְבִּיא אַמִּיץ בִּשְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה, / שְׁמוֹנִים בָּנִים לוֹ, אֲרָיוֹת, פִּילִים.

לֹא יִתְיַצֵּב אִתּוֹ בַּקְרָב לֹא פִּיל, / לֹא בַּרְדְּלָס וְלֹא נְמֵר־הָרִים."

הוֹסִיף סֻהְרָבּ: "הָאֹהֶל הַיָּרֹק, / אֲשֶׁר צָבָא רַב לְפָנָיו חוֹנֶה,

סָמוּךְ אֵלָיו נִצָּב כִּסֵּא הָדוּר, / וְדֶגֶל מַעֲשֵׂה כָּוֶה מוּלוֹ, [750]

עָלָיו יוֹשֵׁב שָׁם פַּהְלַוָן, וְלוֹ / כִּתְפֵי גִּבּוֹר, צַוַּאר גִּבּוֹר וְזֹהַר.

גַּם בְּשִׁבְתּוֹ הוּא מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, / מִכָּל הַנִּצָּבִים לִפְנֵי כִּסְאוֹ.

סוּס לְפָנָיו תּוֹאֵם אֶת מִדּוֹתָיו, / וּפְלָצוּרוֹ מַגִּיעַ לַפְּרָסוֹת.

כִּצְהֹל הַסּוּס וְכְהִשָּׁמַע קוֹלוֹ, / תֹּאמַר שָׁמַעְתָּ נַהֲמַת הַיָּם.

לִפְנֵי הַכֵּס פִּילִים בְּרִתְמָתָם, / הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו – חֲסַר מַרְגּוֹעַ. [755]

מַכִּיר אֵינֶנִּי אִישׁ בְּקוֹמָתוֹ / וְלֹא רַמָּךְ דּוֹמֶה לְרַמָּכוֹ.

רְאֵה הַדֶּגֶל – רַהַב תְּמוּנָתוֹ, / וְעַל מַטֵּהוּ כְּפִיר זָהָב נוֹצֵץ."

שָׁקַל הֻגִ’יר וְכֹה אָמַר בַּלֵּב: / "אִם אֲגַלֶּה אֶת סִימָנֵי רֻסְתַּם

לִכְפִיר הָאֲרָיוֹת אַמִּיץ־הַלֵּב, / יָרִים מִיָּד אָבָק מֵהַגִּבּוֹר.

טוֹב אֶעֱשֶׂה אִם אֶתְנַכֵּר לִשְׁמוֹ, / וּבֵין גְּאֵי־הָרֹאשׁ לֹא אֲכַנֶּנּוּ." [760]

בְּקוֹל אָמַר: “הַהוּא בֶּן־בְּרִית מִסִּין, / בָּא לֹא מִכְּבָר לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי כָּוֻס.”

סֻהְרָבּ שָׁאַל אָז אֶת הֻגִ’יר מַה שְּׁמוֹ, / וְהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה: "נֶעְלַם מִמֶּנִּי.

אֲנִי שָׁכַנְתִּי בַּמְּצוּדָה הַזֹּאת, / כְּבוֹא הָאִישׁ מִמֶּרְחַקִּים לַשָּׁהּ."

עָגַם לְבַב סֻהְרָבּ, כִּי אֵין לִמְצֹא / אֶת סִימָנֵי רֻסְתַּם מִכָּל וָכֹל,

כִּי חֵרֶף הַמּוֹפְתִים מִפִּי הָאֵם, / לֹא הֶאֱמִין הַבֵּן לִרְאוּת עֵינָיו. [765]

רָצָה סֻהְרָבּ לִשְׁמֹעַ מֵהֻגִ’יר / אֶת צְלִיל הַשֵּׁם אֵלָיו כָּלְתָה נַפְשׁוֹ,

אַךְ הַגּוֹרָל הוֹעִיד דָּבָר אַחֵר, / וּמִי יִגְרַע מִמֶּנּוּ אוֹ יוֹסִיף?

סֻהְרָבּ הוֹסִיף לִשְׁאֹל: "מִי הַנָּסִיךְ, / אֲשֶׁר בַּצַּד נָטָה שָׁם אֹהָלָיו?

בַּחֲזִיתָם פִּילִים וּפָרָשִׁים, / מִשָּׁם מַגִּיעַ קוֹל הַחֲצוֹצְרָה,

הַדֶּגֶל מִתְנוֹסֵס שָׁם עַד שָׁמַיִם, / עָלָיו רָקוּם זְאֵב הָעֲרָבָה. [770]

גַּם כֵּס מַלְכוּת רוֹאֶה אֲנִי בַּתָּוֶךְ, / וַעֲבָדִים שׁוּרָה עַל מִשְׁמַרְתָּם."

עָנָה הֻגִ’יר: גִּיו בֶּן גּוּדַרְז הָאִישׁ, / נוֹדַע בְּכִנּוּיוֹ “גִּיו לֶב־אֲרִי”,

הַטּוֹב וְהַגָּדוֹל בִּבְנֵי גּוּדַרְז, / כִּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים מֵהַצָּבָא תַּחְתָּיו.

הוּא גַּם חֲתַן רֻסְתַּם הַגֵּא, וְעַל / אַדְמַת אִירָן אַךְ מְעַטִּים כָּמוֹהוּ."

וְשׁוּב סֻהְרָבּ: "בְּפַאֲתֵי מִזְרָח / רוֹאֶה אֲנִי אֹהֶל נִשָּׂא לָבָן, [775]

עָשׂוּי רִקְמָה מֵרוּם, וּמִלְּפָנָיו / שׁוּרוֹת רוֹכְבִים, וְהֵם יוֹתֵר מֵאֶלֶף,

וְחֵיל רַגְלִים נוֹשְׂאֵי מָגֵן וָרֹמַח – / צָבָא כָּבֵד, לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.

יוֹשֵׁב מַצְבִּיא הַחַיִל בְּכִסֵּא / שֶׁנְהָב, בְּתוֹךְ כֻּרְסָה מֵעֵץ שָׂגָא,

וִילוֹן רִקְמָה עָלָיו לְכַסּוֹתוֹ, / וַעֲלָמִים עוֹטְרִים אוֹתוֹ סָבִיב."

הֻגִ’יר עָנָה לוֹ: “זֶהוּ פַרִיבֻּרְז, / מִבְּנֵי הַשָּׁהּ, עֲטֶרֶת לוֹחֲמָיו.” [780]

אָמַר סֻהְרָבּ: "הוֹלֶמֶת לוֹ תִּפְאֶרֶת, / הֵן בֶּן כָּוֻס וּבַעַל עֲטָרָה.

לְמִי הָאֹהֶל הַצָּהֹב?" – שָׁאַל – / "תָּקוּעַ לְפָנָיו מַבְהִיק שָׁם דֶּגֶל,

וּמִסְּבִיבוֹ דְּגָלִים תְּכֻלִּים, סְגֻלִּים /וַאֲדֻמִּים מִתְנוֹסְסִים אֶל־עָל.

תְּמוּנַת הַדֶּגֶל מֵאָחוֹר חֲזִיר, / בִּקְצֵה הַמּוֹט הָרָם יָרֵחַ כֶּסֶף."

עָנָה הֻגִ’יר: "שֵׁם בְּעָלָיו גֻּרָז, / בִּקְרַב כְּפִירִים לוֹ לְמוֹתָר הָרֶסֶן. [785]²⁰²

חָכָם, מִזֶּרַע גִּיו, וּמֵעוֹלָם / לֹא הִתְאוֹנֵן עַל קשִׁי אוֹ כְּאֵב."

עִקְּבוֹת אָבִיו חִפֵּשׂ סֻהְרָבּ הַבֵּן, / אוּלָם אוֹתָם הֻגִ’יר הִסְתִּיר מִמֶּנּוּ.

הַלְשַׁנּוֹת תֹּאמַר סִדְרֵי עוֹלָם, / כִּי הַבּוֹרֵא זָנַח אֶת תַּפְקִידוֹ?

הַפַּעַם מַזָּלְךָ לֹא כִּרְצוֹנְךָ, / וְרַק אֲשֶׁר נִכְתַּב בּוֹ זֶה יָקוּם.

אִם נַפְשְׁךָ חָשְׁקָה בִּמְלוֹן־דְּרָכִים זֶה, / תִּמְצָא בּוֹ רַעַל, צַעַר וּמַכְאוֹב. [790]

הַגֵּא הוֹסִיף לִשְׁאֹל אֶת פִּי הֻגִ’יר / עַל הָאֶחָד, אֲשֶׁר נִכְסַף לִרְאוֹת,

עַל זֶה הָאֹהֶל הַיָּרֹק, הַסּוּס / הָרָם, הַחֶבֶל רַב־הַטַּבָּעוֹת.

בַּסּוֹף אָמַר הֻגִ’יר אֶל הַמַּצְבִּיא: / "הִנֵּה הִשְׁמַעְתִּי כָּל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי.

אִם לֹא קָרָאתִי שֵׁם הָאִישׁ מִסִּין, / הֲלֹא זֹאת כִּי אֵינֶנִי מַכִּירוֹ."

סֻהְרָבּ קָרָא נִרְגָּז: "זֶה לֹא נָכוֹן! / אֵיךְ לֹא הִזְכַּרְתָּ אֶת רֻסְתַּם עַד הֵנָּה? [795]

רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן בֵּין אַלּוּפֵי עוֹלָם / הֵן לֹא הָיָה נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים.

הֵן הוּא, אָמַרְתָּ, רֹאשׁ מַטֵּה הַחַיִל, / שׁוֹמֵר הָאֲרָצוֹת וְהַגְּבוּלוֹת,

וְכַאֲשֶׁר כָּוֻס מוֹצִיא צְבָאוֹ, / וְכֵס וְכֶתֶר עַל גַּב־פִּיל עוֹמֵס,

הַפַּהְלַוָן רֻסְתַּם נִצָּב בָּרֹאשׁ, / כְּהִשָּׁמַע תְּרוּעַת הַמִּלְחָמָה."

עָנָה הֻגִ’יר וְזֶה הָיָה דְּבָרוֹ: / "יָכוֹל, רֻסְתַּם מַדְבִּיר־הָאֲרָיוֹת [800]

לְהִנָּפֵשׁ עָשָׂה דַּרְכּוֹ זָבֻּלָּה, / כִּי עֵת הַמִּשְׁתָּאוֹת הִנֵּה הִגִּיעָה."

שִׁסַּע דְּבָרוֹ סֻהְרָבּ: "עֲנֵה לִי זֹאת: / יָצָא הַשָּׁהּ לִבְלֹם אֶת הַפּוֹלֵשׁ,

מִכָּל הָעֲבָרִים לִימִין הַשָּׁהּ / הִגִּיעוּ אַנְשֵׁי־שֵׁם חוֹבְשֵׁי קַסְדָּה,

וְרַק גִּבּוֹר־הַחַיִל מִתְבַּדֵּר – / הֵן יִצְחֲקוּ לָזֹאת זָקֵן וָנַעַר!

הַיּוֹם כָּרַתְנוּ בְּרִית, אוֹתָהּ אַזְכִּיר / לְךָ, אִם כִּי מַכְבִּיר מִלִּים אֵינֶנִּי: [805]

כְּהַרְאוֹתְךָ לִי אֹהֶל הַגִּבּוֹר, / יָרוּם רֹאשְׁךָ עַל כָּל רָאשֵׁי הָעָם.

אֶפְתַּח אֶת אוֹצְרוֹתַי הַחֲבוּאִים / וְכָל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ תִּתְמַלֶּאנָה.

אֲבָל אִם אֶת הַסּוֹד תַּסְתִּיר מִמֶּנִּי, / תַּעְלִים אֱמֶת, גְּלוּיָה לְכָל דּוֹרֵשׁ,

רֹאשְׁךָ יִמְאַס לָשֶׁבֶת עַל גּוּפְךָ. / עַתָּה בְּחַר לְךָ אַחַת מִשְּׁתַּיִם.

חֲכַם־קְדוּמִים אֶחָד אָמַר לַמֶּלֶךְ, / אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לָדַעַת הַבָּאוֹת: [810]

"אֱמֶת, בְּטֶרֶם תֵּאָמֵר, דּוֹמָה / לְיַהֲלוֹם חָבוּי מֵעֵין אָדָם.

יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי כִּלְאוֹ וְיֵחָשֵׂף – / כְּמוֹ חַמָּה יִזְרַח, אֵין לוֹ מְחִיר!"

תְּשׁוּבַת הֻגִ’יר הָיְתָה: "כִּמְאֹס הַשָּׁהּ / בַּכֶּתֶר, בַּכִּסֵּא וּבַחוֹתָם,

הוּא מְבַקֵּשׁ בָּאָרֶץ בֶּן־אָדָם, / אֲשֶׁר בְּאֶפֶס־יָד מֵמִית פִּילִים,

בִּמְחִי אַלָּה שׁוֹבֵר סַדַּן בַּרְזֶל, / זוֹרֵעַ פַּחַד עַל מָאתַיִם נֶפֶשׁ. [815]

יִהְיֶה הַקָּם עָלָיו בָּעָב רֹאשׁוֹ – / רֻסְתַּם יַכֶּנּוּ לְעָפָר מִרְמָס.

לֹא יַעֲמֹד אִתּוֹ בִּקְּרָב גַּם פִּיל, / אֲבַק פַּרְסוֹת סוּסוֹ כָּחֹל־כֵּהֶה.

גּוּפוֹ חָזָק מִכֹּחַ מֵאָה אִישׁ, / רֹאשׁוֹ גָּבֹהַּ מֵאַלּוֹן זָקוּף;

וְכַאֲשֶׁר יִזְעַף בִּשְׂדֵה־הַקֶּטֶל, / מַה בְּכַפּוֹ אַרְיֵה, מַה פִּיל אוֹ אִישׁ?"

אָמַר סֻהְרָבּ בֶּן־הַחוֹרִין בְּלַעַג: / "גּוּדַרְז הַכִּשְׁוָדִי הוּא בִּישׁ־מַזָּל, [820]

אִם בֶּן־אָדָם כָּמוֹךְ “בְּנִי” יִקְרָא, / וְלוֹ עַצְמוֹ עָצְמָה, חָכְמָה וָכשֶׁר.

אֵיפֹה רָאִיתָ לוֹחֲמִים בַּקְּרָב, / אוֹ שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסִים שָׁמַעְתָּ,

כִּי־כֹה הִפְלַגְתָּ בְּעָצְמַת רֻסְתַּם, / וְלֹא חָדַלְתָּ מֵהַלֵּל וָשֶׁבַח.

הָאֵשׁ, הַמְאַיֶּמֶת עַל הַחוֹף, / כֹּחָהּ עִמָּהּ כָּל־עוֹד הַיָּם רוֹגֵעַ;

אַךְ אִם יִגְאֶה הַיָּם בְּשׂוֹא גַּלָּיו, / תִּכְבֶּה הַלֶּהָבָה כְּהֶרֶף־עַיִן. [825]

כִּשְׁלֹף חַמָּה חַרְבָּהּ הַמַּבְרִיקָה, / מַנִּיחַ לַיְלָה אֶת רֹאשׁוֹ לִישֹׁן."

הֻגִ’יר עִוֵּר לַמִּתְחוֹלֵל, חָשַׁב: / "אִם סִימָנֵי מַכְרִיעַ־הַכְּפִירִים

אוֹדִיעַ לַתֻּרְכִּי, גִּבּוֹר הַכַּף, / זוּ צַוָּארוֹ וְקוֹמָתוֹ – הָדָר,

יוֹצִיא אֶת פָּרָשָׁיו אֶל הַשָּׂדֶה, / יָאִיץ בְּסוּס־הַפִּיל לְהַתְקָפָה.

בְּצַוָּארוֹ, כֹּחוֹ וּבִכְתֵפָיו / יִגְבַּר עַל תַּהַמְתַּן וְיַהַרְגֵהוּ. [830]

מִבֵּין הַלּוֹחֲמִים אִישׁ לֹא יָבוֹא / לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם הַפּוֹלֵשׁ,

וּבְאֵין עוֹד אִירָנִי הַשָּׂשׂ לַקְּרָב / יִתְפֹּשׂ אֶת כֵּס כָּוֻס לָשֶׁבֶת בּוֹ.

אָמַר מוּבַּד: “טוֹב מָוֶת בְּכָבוֹד / מֵרְאוֹת בְּאשֶׁר אוֹיְבְךָ בְּנֶפֶשׁ.”

יַד הָאוֹיֵב אִם תִּרְצְחֵנִי נֶפֶשׁ, / יוֹם לֹא יִהְיֶה לְלַיְלָה, יָם – לְדָם.

הֵן מִלְּבַדִי עוֹד לְגוּדַרְז הַשָּׁב / בָּנִים אַמִּיצִים שִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה, [835]

כְּגִיו, מַכְרִיעַ הַצְּבָאוֹת בַּקְּרָב / וּבְכָל מָקוֹם עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָעָם,

וּכְמוֹ בַּהְרָם וְגֵא־הָרֹאשׁ רֻהָּם / וּכְמוֹ שִׁידוּשׁ הוֹרֵג הָאֲרָיוֹת.

אַחֲרֵי מוֹתִי בִּי יִנְהֲגוּ כָּבוֹד / וּבִנְקָמָה יָמִיתוּ אֶת הוֹרְגַי.

אֲבָל אִם לְאִירָן יֶחְסַר גּוּדַרְז / וְכָל בָּנָיו הַנּוֹדָעִים לְשֵׁם,

טוֹב כִּי גַּם אָנֹכִי לֹא עוֹד אֶהְיֶה. / כָּזאֹת מִפִּי הַמְמַשֵּׁל שָׁמַעְתִּי: [840]

"כָּל־עוֹד הַבְּרוֹשׁ נוֹשֵׂא רֹאשׁוֹ אֶל־עָל, / לֹא

יִסְתַּפֵּק פַּסְיוֹן בְּעֵשֶׂב דַּל."

אָמַר בְּקוֹל: "מַה כַּעַסְךָ עָלַי? / מַדּוּעַ זֶה נִתְפַּסְתָּ לְרֻסְתַּם?

מַדּוּעַ רָב אַתָּה אִתִּי בְּלִי שַׁחַר, / וְאַךְ עָלָיו רוֹצֶה אַתָּה לִשְׁמֹעַ?

בְּאֵין עִמִּי תְּשׁוּבָה כְּחֶפְצְךָ, / תֹּאמַר בְּכַעַסְךָ לִכְרוֹת רֹאשִׁי.

הַתּוֹאֲנָה לָזֹאת אַךְ לְמוֹתָר, / גַּלֵּה אֶת צִבְעֲךָ הָאֲמִתִּי. [845]

אַךְ אִם אָמַרְתָּ אֶת רֻסְתַּם לִשְׁבֹּר, / זֶה לֹא יַצְלִיחַ, אַל תַּשְׁלֶה נַפְשֶׁךָ.

אַל תְּנַסֶּה רֻסְתַּם בְּמַאֲבָק, / פֶּן יְשִׂימְךָ בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב אָבָק."

סוהראבּ תוקף את צבא כּאוס

אַחַר דִּבְרֵי הֻגִ’יר הַמַּכְאִיבִים / פָּנָה לוֹ עֹרֶף רֹאשׁ הַנּוֹעָזִים,

הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וְנָדַם, / תָּמֵהַּ לַחִידָה הַנַּעְלָמָה.

פִּתְאֹם הִנְחִית עָלָיו מַכַּת גַּב־כַּף, / לָאָרֶץ הִפִּילוֹ וְשָׁב לָאֹהֶל. [850]

פֹּה תְּפוּשׂ מַחֲשָׁבוֹת יָשַׁב זְמַן רַב, / וְכָל הַהֲכָנוֹת עָשָׂה לַקְּרָב.

עַתָּה חָגַר אַבְנֵט הַנְּקָמָה, / וּמֵרֹאשׁוֹ הֵסִיר אֶת צִיץ הַפָּז.

טוֹב־לֵב עָטָה שִׁרְיוֹן וּמְעִיל הַקְּרָב, / חָבַשׁ קוֹבַע מַבְרִיק מְלֶאכֶת רוּם.

הַפַּהְלַוָן מַדְבִּיר הַדִּיו לָקַח / כִּידוֹן, פְּלָצוּר, אַלָּה כְּבֵדָה וָקֶשֶׁת,

וּבְעוֹד דָּמוֹ רוֹתֵחַ בְּעוֹרְקָיו, / עָלָה עַל רַמָּכוֹ מְהִיר הָרֶגֶל. [855]

כִּידוֹן בַּכַּף, הֵרִיעַ וּמִהֵר / לִשְׂדֵה־הַמַּעְרָכָה כְּפִיל יָחוּם.

בְּהַחְלָטָה לִלְחֹם יָצָא חוֹצֵץ, / וְהֶעֱלָה אָבָק עַל פְּנֵי הַסַּהַר.

מִשָּׁם שָׁעַט אֶל מַאֲהַל הַשָּׁהּ, / וּבְכִידוֹנוֹ מִמְּקוֹמוֹ הִסִּיעַ.

הַלּוֹחֲמִים הָאַמִּיצִים בָּרְחוּ / כַּעֲיָרִים מִצִּפָּרְנֵי לָבִיא.

אָישׁ מֵאַנְשֵׁי־הַשֵּׁם בִּצְבָא אִירָן / לֹא קָם בּוֹ רוּחַ לְהַבִּיט עָלָיו, [860]

לִרְאוֹת רַגְלָיו וְאַרְכּוֹפָיו, יָדָיו / וּמוֹשְׁכוֹתָיו וְנֹגַהּ כִּידוֹנוֹ.

הַלּוֹחֲמִים, כְּהֵאָסְפָם בַּסּוֹף, / אָמְרוּ: "הֵן לְפָנֵינוּ פִּיל גִּבּוֹר!

עֵינְךָ תִּתֵּן בּוֹ, וְיִקְפָּא דָּמְךָ. / מִי עֹז יַרְהִיב הָלֹך אִתּוֹ בַּקְּרָב?"

בֵּין כֹּה וָכֹה הֵרִים סֻהְרָבּ קוֹלוֹ, / וּבִדְבָרִים מַעֲלִיבִים

קָרָא:

"אַי, כַּי־כַָּוֻס, אַי, מֶלֶךְ בְּנֵי־חוֹרִין! /מַה מַּעֲשֶׂיךָ פֹּה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב? [865]

חִנָּם כִּנּוּי הַ“כַּי” לְךָ אִמַּצְתָּ, / לֹא תַּעֲמֹד בִּפְנֵי הָאֲרָיוֹת.

אֲנִי אַך אֲסַעֵר אֶת כִּידוֹנִי, / וּצְבָאֲךָ – אֵימָה תִּפֹּל עָלָיו.

נִשְׁבַּעְתִּי בַּמִּשְׁתֶּה שְׁבוּעָה כְּבֵדָה, / בַּלַּיְלָה בּוֹ נִרְצַח דּוֹדִי זַ’נְדֶּה,

כִּי לֹא אוֹתִיר בָּכֶם נוֹשֵׁא כִּידוֹן, / וְאֶת כָּוֻס אוֹקִיעַ עַל הָעֵץ.

מִי מֵהָאִירָנִים לְךָ בֶּן־חַיִל, / אֲשֶׁר יֵרֵד עִמִּי לִשְׂדֵה־הַקְּרָב?" [870]

סֻהְרָבּ כִּלָּה דְּבָרוֹ, חִכָּה זְמַן רַב, / אַךְ הַס הָשְׁלַךְ בְּמַחֲנֵה אִירָן.

אָז הִתְכּוֹפֵף וּבִתְנוּפָה רַבָּה / עָקַר בְּכִידוֹנוֹ שִׁבְעִים יָתֵד.

הַמַּאֲהָל קָרַס בְּבַת־אַחַת, / וְהַקְּרָנוֹת תָּקְעוּ מֵעֲבָרִים.

עָגַם כָּוֻס־כַּי וְקָרָא בְּקוֹל: / "אַי, אֲנָשִׁים דְּגוּלִים וְנוֹדָעִים!

יֵצֵא שָׁלִיחַ אֶל רֻסְתַּם לֵאמֹר: / "תֻּרְכִּי דּוֹחֵק אוֹתָנוּ בְּלִי רַחֵם. [875]

פָּרָשׁ אֵין לָנוּ יִתְיַצֵּב עִמּוֹ, / אֵין בְּאִירָן אִישׁ יַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ."

יָצָא בְּמַלְאֲכוּת־הַמֶּלֶךְ טוּס / וְלֹא הֶחְסִיר מִלָּה מִדְּבַר כָּוֻס.

עָנָה רֻסְתַּם: "כָּל שַׁהְרְיָר אַחֵר, / אִם לְפִתְאֹם קָרָא אוֹתִי אֵליָו,

הָיָה זֶה פַּעַם קְרָב, פַּעַם מִשְׁתֶּה, / אַךְ מִכָּוֻס נִקְרֵאתִי רַק לַקְּרָב."

אָמַר, וְלַחֲבשׁ צִוָּה אֶת רַכְשׁ; / הַפָּרָשִׁים קִמְּטוּ גַּבּוֹתֵיהֶם. [880]

מֵאָהֳלוֹ עָקַב רֻסְתַּם לִרְאוֹת, / אֵיךְ גִּיו, אֲשֶׁר אַךְ זֶה־עַתָּה הִגִּיעַ,

שָׂם עַל גַּב רַכְשׁ,סוּסוֹ, אֻכָּף נוֹצֵץ, / גֻּרְגִּין מֵאִיץ בַּחֲבוּרָה “מַהֵר!”

רֻהָּם טוֹרֵחַ הָאַלָּה לִקְשֹׁר, / וְטוּס עָסוּק בְּשִׁרְיוֹנֵי הַסּוּס.

יִַחְדָּו הֵאִיצוּ זֶה בָּזֶה: “מַהֵר!” / רֻסְתַּם שָׁמַע אֶת הַקּוֹלוֹת בָּאֹהֶל,

אָמַר בַּלֵּב: “מְבֹהָלִים כֻּלָּם / מֵאִישׁ אֶחָד, כְּאִלּוּ אַהְרִימַן הוּא.” [885]

שָׁלַח יָדוֹ, עָטָה עוֹר־הַנָּמֵר, / קָשַׁר אֵזוֹר שָׁהִים לַחֲלָצָיו,

עָלָה עַל רַכְשׁ, הִפְקִיד אֶת זַוָרֶה / אָחִיו עַל הַצָּבָא וְהַכִּסֵּא.

וְכֹה אָמַר לוֹ:" אַל תֵּלֵךְ מִפֹּה. / הַטֵּה אֵלַי, לֹא לְאַחֵר, אָזְנֶיך."

דִּגְלוֹ נָשְׂאוּ אִתּוֹ הַמְלַוִּים, / וְהוּא עַצְמוֹ

הָלַךְ זוֹעֵף, צְמֵא־קְרָב.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם צַוַּאר סֻהְרָבּ, / גַּפָּיו, חָזֵהוּ, מַזְכִּירִים אֶת סָם, [890]

אָמַר לָעֶלֶם: “נִתְרַחֵק מִפֹּה, / וְנִלָּחֵם בְּישֶׁר זֶה בָּזֶה.”

סֻהְרָבּ שִׁפְשֵׁף כַּפַּיִם זוֹ בְּזוֹ, / לִפְנֵי שׁוּרוֹת צְבָאוֹ יָצָא חוֹצֵץ,

וְאֶל רֻסְתַּם אָמַר: "הָבָה נֵלֵךְ, / בְּנֵי־חַיִל שְׁנַיִם לְמָקוֹם אַחֵר,

בְּנֵי לְוָיָה אַךְ לְמוֹתָר הֵם לָנוּ, / נִלְחֹם אֶת מִלְחַמְתֵּנוּ לְבַדֵּנוּ.

עִם זֹאת אֵין מְקוֹמְךָ בִּשְׂדֵה־הַקְּּרָב, / כִּי אֶגְרוֹפִי יַפִּיל אוֹתְךָ בִּמְחִי. [895]

לְךָ קוֹמָה, כְּתֵפַיִם וְצַוָּאר / כְּשֶׁל עֲנָק, אַךְ כְּבָר רָפוּ מִזֹּקֶן."

הִבִּיט רֻסְתַּם בָּעֶלֶם הַיָּהִיר, / בְּאֹרֶךְ אַרְכּוֹפָיו וּבִכְתְפָיו,

וְשָׂח: "בָּחוּר עָדִין! הָאֲדָמָה / קָשָׁה, קָרָה, הָרוּחַ רַךְ וְחַם.

אֲנִי זָקֵן, קְרָבוֹת רַבִּים רָאִיתִי, / צְבָאוֹת הַרְבֵּה הִכְרַעְתִּי בְּחַיַּי,

דִּיוִים הַרְבֵּה הִשְׁמִידָה כַּף־יָדִי, / וְלֹא פָּגַשְׁתִּי אִישׁ יִגְבַּר עָלַי. [900]

חַכֵּה עַד תִּתְנַסֶּה אִתִּי בַּקְּרָב. / אִם חַי תֵּצֵא, אַל עוֹד תִּירָא תַּנִּין.

הָרִים וְיָם רָאוּ אֶת הַקְּרָבוֹת, / בָּהֶם עִם גִּבּוֹרֵי תּוּרָן שָׂרִיתִי,

הַכּוֹכָבִים עֵדִים לְמַעֲשֵׂי, / בְּעֹז רוּחִי עוֹלָם תַּחְתַּי הִדְבַּרְתִּי.

אַךְ רַחֲמַי עָלֶיךָ, מְמָאֵן / אֲנִי לִשְׁלֹחַ יָד בְּנַפְשְׁךָ.

בְּקוֹמָתְךָ אֵינְךָ נִרְאֶה תֻּרְכִּי, / גַם בְּאִירָן כָּמוֹךָ לֹא מָצָאתִי." [905]

סֻהְרָבּ הִקְשִׁיב לִצְלִיל דִּבְרֵי רֻסְתַּם, / וְהֵד קוֹלָם נָגַע אֶל לְבָבוֹ.

אָמַר:"אוֹתְךָ, דָּגוּל, אֶשְׁאַל דָּבָר, / וְהַשְׁמִיעֵנִי מַעֲנֶה יָשָׁר.

הַגִּידָה מִי אַתָּה וּמִי אָבִיךָ, / וּתְשׁוּבָתְךָ־לִי תְּשׁוֹבֵב נַפְשִׁי.

לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי רֻסְתַּם אַתָּה, / מִזֶּרַע נַרִימָן הַמְהֻלָּל."

רֻסְתַּם הֵשִׁיב לוֹ: "לֹא רֻסְתַּם אֲנִי, / וְלֹא מִזֶּרַע סָם בֶּן־נַרִימָן. [910]

רֻסְתַּם נָסִיךְ, אֲנִי אַחַד הָעָם, / לֹא כֶּתֶר לִי וְלֹא כִּסֵּא מַלְכוּת."

תִּקְוַת סֻהְרָבּ הָיְתָה לְאֵין תּוֹחֶלֶת, / מִדְּבַר רֻסְתַּם קָדַר עָלָיו אוֹר חֶלֶד.

רוסתּם נלחם בסוהראבּ

כִּידוֹן בַּכַּף יָצָא סֻהְרָבּ לַקְּרָב, / אַךְ מַעְיָנָיו עוֹד בְּדִבְרֵי אִמּוֹ.

חֶלְקָה קְטַנָּה תָּרוּ לָהֶם בַּצַּד, / וְנֶאֶבקוּ בְּכִידוֹנִים קְצָרִים.

עַד הַפִּרְזוּל וְהָרָאשִׁים נֻפְּצוּ. / אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת כִּוְּנוּ לְעֵבֶר שְׂמֹאל, [915]

וְנֶאֶבְקוּ בְּפִגְיוֹנוֹת הָדִים, / בְּהַתִּיזָם בְּבַרְזִלָּם גִּצִּים.

מֵהַמַּכּוֹת נֻפְּצוּ הַחֲרָבוֹת. / לְיוֹם־הַדִּין יָפוֹת מַכּוֹת כָּאֵלֶּה.

תָּפְשׂוּ הַפַּעַם בְּאַלּוֹת כְּבֵדוֹת, / וְזֶה בָּזֶה הִכּוּ בְּלִי הֲפוּגוֹת,

עַד־כִּי עִוֵּת הַכְּלִי אֶת צוּרָתוֹ, / סוּסִים וְרוֹכְבֵיהֶם כְּשִׁכּוֹרִים.

שִׁרְיוֹן הָרַמָּכִים נָשַׁר לָאָרֶץ, / שִׁרְיַת הַלּוֹחֲמִים הָפְכָה קְרָעִים. [920]

כִּלּוּ כֹּחָם סוּסִים וְרוֹכְבֵיהֶם, / וְכַף וּזְרוֹעַ לֹא הוֹעִילוּ עוֹד.

הַגּוּף רָטַב מִדָּם, בַּפֶּה אָבָק, / וְהַלָּשׁוֹן מִצִּמָּאוֹן צְחִיחָה.

אָז רָחֲקוּ זְמַן־מָה אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, / הָאָב כָּאוּב, הַבֵּן רוּחוֹ סָרָה.

אַי, אֶרֶץ! מַעֲשַׂיִךְ מֻפְלָאִים; / הַקַּלְקָלָה וְהַיָּשָׁר מִמֵּךְ.

נָדַם הַשֵּׂכֶל, וְהָאַהֲבָה, / בִּמְקוֹם לִפְעֹל, הִסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ. [925]

וַלְדוֹתֵיהֶן תַּכֵּרְנָה הַחַיּוֹת, / פְּרָאִים בָּאָחוּ וְדָגִים בַּמַּיִם,

אַךְ הָאָדָם, הָעֶבֶד לִיצָרָיו, / מַבְדִּיל אֵינֶנּוּ בֵּין אוֹיֵב לְבֵן.

שָׁקַל רֻסְתַּם: "תַּנִּין מַפְלִיא־הַכּוֹת / כָּמוֹהוּ לֹא רָאִיתִי בְּחַיַּי.

הַקְּרָב עִם דִּיו־סַפִּיד מִשְׂחָק הָיָה. / הַיּוֹם נוֹאַשׁ לִבִּי בְּשֶׁל אָדָם,

בְּשֶׁל צָעִיר לֹא מְנֻסֶּה בַּקְּרָב, / וְלֹא נוֹדָע בִּשְׁמוֹ בֵּין הַגְּדוֹלִים. [930]

חַיַּי הָיוּ לִי לְמַשָּׂא כָּבֵד / לְנֹכַח הַצְּבָאוֹת הַמִּתְחָרִים."

אַחַר אֲשֶׁר הִרְגִּיעוּ הַסּוּסִים / מִמַּכְאוֹבֵי הַקְּרָב וּתְלָאוֹתָיו,

דָּרְכוּ יִתְרֵי קַשְׁתוֹתֵיהֶם הַשְּׁנַיִם, / עֶלֶם צָעִיר וְשָׂב בָּא בַּיָּמִים,

אַךְ הַשִּׁרְיוֹן וּמְעִיל עוֹר־הַנָּמֵר / עָצְרוּ אֶת הַחִצִּים וְעֻקְצֵיהֶם.

הַמִּתְחָרִים, בַּחֲמָתָם כִּי רַבָּה, / תָּפְשׂוּ אִישׁ בַּחֲגוֹרַת רֵעֵהוּ. [935]

רֻסְתַּם, אֲשֶׁר לוּ רַק נִסָּה כֹּחוֹ / עָקַר הָאֶבֶן הַשְׁחוֹרָה בַּקְּרָב,²⁰³

מָשַׁךְ בַּחֲגוֹרַת סֻהְרָבּ בְּעֹז, / לְהוֹצִיאֵהוּ מֵאֲחִיזָתוֹ,

אַךְ בָּאֻכָּף הָעֶלֶם אַף לֹא זָע, / וְכַף רֻסְתַּם יָגְעָה לָרִיק הַפַּעַם.

יָדוֹ הֵשִׁיב אָחוֹר מֵהָאַבְנֵט, / וְהִשְׁתּוֹמֵם לְכֹחַ יְרִיבוֹ.

מַכֵּי־הָאֲרָיוֹת שָׂבְעוּ עָמָל, / יְגֵעֵי־כֹחַ וּפְצוּעִים נִפְרָדוּ. [940]

סֻהְרָבּ הֵרִים שֵׁנִית אֶת הָאַלָּה / מִגֶּבֶר־הָאֻכָּף, לָחַץ בִּרְכַּיִם,

וְהִנְחִיתָה עַל כֶּתֶף מִתְחָרֵהוּ, / רֻסְתַּם הִרְעִיד, אַךְ הִתְנַכֵּר לַכְּאֵב.

סֻהְרָבּ צָחַק וְשָׂח: "פָּרָשׁ מִסְכֵּן! / לֹא תַּעֲמֹד בְּמַהֲלֻמּוֹתַי.

דּוֹמֶה הַסּוּס תַּחְתֶּיךָ לַחֲמוֹר, / וִידֵי רוֹכְבוֹ אֵינָן שָׁווֹת הַרְבֵּה.

זָקֵן, גַּם אִם גָּבַהּ כִּבְרוֹשׁ, אַךְ כְּסִיל, / אִם יְדַמֶּה לְהֵרָאוֹת כְּעֶלֶם." [945]

כָּשְׁלוּ הַשְּׁנַיִם וְנָטוּ לִפֹּל, / הָאֲדָמָה הֵצֵרָה רַגְלֵיהֶם.

מַבָּטֵיהֶם הֵסֵבּוּ זֶה מִזֶּה, / שְׁקוּעִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם נִפְרָדוּ.

רֻסְתַּם פָּנָה אֶל מַעַרְכוֹת תּוּרָן, / כְּמוֹ נָמֵר הַמְשַׁחֵר לַטֶּרֶף.

אֶל מַחֲנֵה אִירָן פָּנָה סֻהְרָבּ, / הִרְפָּה מוֹשְׁכוֹת סוּסוֹ קַל הָרַגְלַיִם,

וּמִשְׂתָּעֵר עַל לוֹחֲמֵי אִירָן, / יָדוֹ הִפִּילָה אַנְשֵׁי־שֵׁם הַרְבֵּה. [950]

כְּמוֹ זְאֵב פָרַץ אֶל הַשּׁוּרוֹת, / בָּהֶן הִפִּיל גְּדוֹלִים וְגַם קְטַנִּים.

רֻסְתַּם, פִּתְאֹם נִבֵּא לִבּוֹ רָעוֹת: / "אָסוֹן עוֹמֵד לָחוּל עַל רֹאשׁ כַָּוֻס

מֵהַתֻּרְכִּי, הָעֶלֶם הַמֻּכְשָׁר, / אֲשֶׁר שִׁרְיוֹן לוֹ עַל חָזֶה וּזְרוֹעַ."

עַתָּה נָשָׂא רַגְלָיו לַמַּחֲנֶה / בְּלֵב דּוֹאֵג מֵהֶעָלוּל לִקְרוֹת,

וְשָׁם מָצָא בַּתָּוֶךְ אֶת סֻהְרָבּ, / וְגוֹן־הָאֲדָמָה אָדֹם מִדָּם, [955]

מְגֹאָלִים בּוֹ יָד, כִּידוֹן וּמְעִיל, / וְהוּא כִּכְפִיר הָעָט שִׁכּוֹר עַל צַיִד.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם כִּי־כֵן, חָרָה אַפּוֹ, / כְּמוֹ אַרְיֵה הִשְׁמִיעַ שְׁאָגָה,

וְכֹה קָרָא: "תֻּרְכִּי צְמֵא־דָם! מִבֵּין / הָאִירָנִים מִי הִתְגָּרָה בְּךָ?

מַדּוּעַ לֹא שָׁלַחְתָּ בִּי יָדְךָ, / וְכַזְּאֵב לְתוֹךְ הַצֹּאן פָּרַצְתָּ?"

עָנָה סֻהְרָבּ לֵאמֹר: "גַּם צְבָא תּוּרָן / נִמְנַע מִקְְּרָב וְחַף מִכָּל עָווֹן. [960]

אַתָּה רִאשׁוֹן תָּקַפְתָּ אֶת צְבָאֵנוּ, / אִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ מִכֶּם נָקָם וּקְרָב."

עָנָה רֻסְתַּם: "קָרֵב וּבָא הַלַּיְלָה. / כְּהִגָּלוֹת הַחֶרֶב הַזּוֹהֶרֶת,²⁰⁴

גַּם כֵּס, גַּם עֵץ־תְּלִיָּה נִמְצָא בַּכַּר, / וְהָעוֹלָם נִתָּן בִּידֵי הַחֶרֶב.

אִם זְרוֹעוֹתֶיךָ אֱמוּנוֹת כָּל־כָּךְ / בַּחֶרֶב וּבַחֵץ, חֲיֵה לָעַד.

עִם שַׁחַר בְּחַרְבוֹת־נָקָם נִתְחַר; / חֲזֹר, וּרְצוֹן־אִיזַד נֵדַע מָחָר." [965]

סוהראבּ ורוסתּם שבים למחנותיהם

כְּהִפָּרְדָם, הֶחְשִׁיכוּ פְּנֵי הָאָרֶץ, / תְּמֵהִים הִבִּיטוּ בְּסֻהְרָבּ שָׁמַיִם.

תֹּאמַר: "אַךְ לִקְרָבוֹת נוֹלַד הָעֶלֶם, / בְּהַתְקָפָה הַהֲפוּגָה זָרָה לוֹ.

וְעוֹד, רַמָּךְ עָשׂוּי פְּלָדָה תַּחְתָּיו, / גַּם נֶפֶשׁ נִפְלָאָה וְגוּף נָחוּשׁ לוֹ."

עִם חשֶׁךְ שָׁב סֻהְרָבּ לָאֳהָלָיו, / מָתְנָיו שְׁחוּקִים אַךְ מִבַּרְזֶל חָזֵהוּ.

שָׂח לְהוּמָן: "הַיּוֹם כִּזְרֹחַ שֶׁמֶשׁ, / מִלְּאָה אֶת הָעוֹלָם בִּקְּרָב וּבְתֹהוּ. [970]

אוֹתוֹ פָּרָשׁ אַמִּיץ לְבָב, אֲשֶׁר / צַוַּאר בְּנֵי־חַיִל לוֹ וְכַף לָבִיא,

מַה פֹּה עוֹלֵל לָכֶם וּמָה אָמַר? / הֵן הוּא בַּקְּרָב דּוֹמֶה לִי בְּכֹחוֹ!

מַה פֹּה עוֹלֵל לְגִבּוֹרֵי צְבָאֵנוּ, / הֵן אִישׁ כָּמוֹהוּ לֹא הִכַּרְתִּי עוֹד!

אַף כִּי זָקֵן, דּוֹמֶה הוּא לְלָבִיא, / הוּא לֹא יִסּוֹג וְלֹא יִשְׂבַּע קְרָבוֹת.

מַכִּיר אֵינֶנִּי בָּעוֹלָם אָדָם, / אֲשֶׁר קָשַׁר מָתְנֵי־נָקָם כָּמוֹהוּ." [975]

עָנָה הוּמָן: "פְּקֻדַּת הַשָּׁהּ מִלֵּאתִי, / וְלֹא הִסַּעְתִּי מִמְּקוֹמוֹ צְבָאֵנוּ.

לְמִלְחָמָה עָרוּךְ הָיָה הַכֹּל, / וּכְבוֹא הָעֵת לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה,

הוֹפִיעַ לְפִתְאֹם אִישׁ צְמֵא קְרָבוֹת, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר הַצָּבָא,

לֵאמֹר יָכֹלְתָּ: “בָּא שִׁכּוֹר מִיַּיִן!” / הוּא לְבַדּוֹ תָּקַף מַעֲרָכֵנוּ.

מֵעֲבָרִים הֵרִים אֲבַק קְרָבוֹת, / וְלֹא מְעַט הָרַג מֵאֲנָשֵׁינוּ. [980]

אוּלָם מַהֵר פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, / וְשָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו אֶל מַחֲנֵהוּ."

אָמַר סֻהְרָבּ: "אֶצְלֵנוּ לֹא אָבַד / אַף אִישׁ אַמִּיץ אֶחָד בַּגִּבּוֹרִים.

אֲנִי רַבִּים קָצַרְתִּי אִירָנִים, / הָאֲדָמָה כְּטִין בְּדָם הִשְׁקֵיתִי.

בְּעוֹד אַתֶּם צוֹפִים וְלֹא תּוֹקְפִים, / אוֹתִי אִישׁ לֹא עָצַר שָׁם בְּדַרְכִּי.

לוּ אֲרָיוֹת הוֹפִיעוּ לְפָנַי, / לֹא נֶחְלְצוּ מֵאַלָּתִי חַיִּים. [985]

מַה־לִּי אַרְיֵה, נָמֵר אוֹ בַּרְדְּלָס? / אֲנִי בְּחֵץ מַדְלִיק בָּרָק בָּעָב.

כִּרְאוֹת אוֹתִי בְּכַעֲסִי אוֹיְבַי / שִׁרְיוֹנֵיהֶם יִתְפּוֹרְרוּ מִפַּחַד.

מָחָר, בְּטֶרֶם צָהֳרֵי־הַיּוֹם, / יֵדַע עוֹלָם מִי הַגִּבּוֹר בִּשְׁנֵינוּ.

בְּשֵׁם בּוֹרֵא־עוֹלָם נִשְׁבַּע אֲנִי, / כִּי לֹא אוֹתִיר לוֹחֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

עַתָּה נֵשֵׁב־נָא וְנִסְעַד לִבֵּנוּ, / נָסִיר מִמֶּנּוּ דְּאָגָה בְּיַיִן." [990]

בֵּין כֹּה וָכֹה כִּרְאוֹת רֻסְתַּם צְבָאוֹ, / שׂוֹחַח עִם גִּיו, דִּבֵּר וְגַם שָׁמַע.

שָׁאַל רֻסְתַּם: “סֻהְרָבּ הַשָּׂשׂ לַקְּרָב, / מַה פֹּה, בַּמַּחֲנֶה, עוֹלֵל הַיּוֹם?”

עָנָה לוֹ גִּיו אַמִּיץ־הַלֵּב לֵאמֹר: / "לוֹחֵם גִּבּוֹר כָּמוֹהוּ לֹא רָאִינוּ.

אֶל תּוֹךְ שׁוּרוֹת הָאִירָנִים פָּרַץ / וּבִצְבָאֵינּו הִשְׂתָּעֵר עַל טוּס.

וְזֶה, כִּידוֹן בַּכַּף, עָלָה אֻכָּף, / וּכְמוֹ זְאֵב יָצָא לְעֻמָּתוֹ. [995]

כִּרְאוֹת אוֹתוֹ סֻהְרָבּ בָּא בְּכִידוֹן, / שָׁאַג עָלָיו כְּמוֹ אַרְיֵה זוֹעֵם

וּבָאַלָּה הַפְּתַלְתֻּלָּה הִכָּהוּ / עַד כִּי נִשְׁמַט הַקּוֹבַע מֵרֹאשׁוֹ.

טוּס כֹּחַ לֹא עָצַר, וּפָנָה עֹרֶף. / רַבִּים נִסּוּ אָז לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ,

אֲבָל לֹא הֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד, / כִּי זוּלָתִי רֻסְתַּם אֵין מִתְחָרֶה לוֹ.

נָהַגְתִּי בְּמִקְרֵהוּ כַּמִּשְׁפָּט, / עַל הָאֶחָד צְבָאֵנוּ לֹא הִסַּעְתִּי. [1000]

בְּאֵין מִי יִתְרָאֶה אִתּוֹ פָּנִים, / עָזַבְתִּי הַשָּׂדֶה לוֹ לְבַדּוֹ.

אִישׁ לֹא יָצָא אֵלָיו לִקְרַב־בֵּינַיִם. / מֵהַמֶּרְכָּז מִהֵר אֶל הַיָּמִין,

מַכֶּה עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין בְּלִי הֶרֶף / מֵעַל סוּסוֹ בְּהִלּוּכוֹ הַגֵּא."

רֻסְתַּם נִתְפַּשׂ בְּמַחְשְׁבוֹת תּוּגָה, / וְשָׂם פָּנָיו אֶל אֹהֶל כַּי־כָּוֻס.

כִּרְאוֹת כָּוֻס־כַּי אֶת הַפַּהְלַוָן, / הוֹשִׁיב אוֹרְחוֹ לְיַד כִּסְאוֹ שֶׁלּוֹ. [1005]

רֻסְתַּם פָּתַח בְּשִׂיחַ עַל סֻהְרָבּ, / שִׁבַּח גָּבְהוֹ וַהֲדָרוֹ לֵאמֹר:

"אִישׁ לֹא רָאָה בָּאָרֶץ עוּל־יָמִים, / אַרְיֵה גִּבּוֹר, אַמִּיץ־לֵבָב כָּמוֹהוּ.

רֹאשׁוֹ נוֹגֵעַ בְּכוֹכְבֵי שָׁמַיִם, / לֹא בְּנָקֵל נוֹשֵׂאת כָּבְדוֹ הָאָרֶץ.

רַגְלַיִם וּזְרוֹעוֹת – כַּרְעֵי גָּמָל, / רַבֵּי־אוֹנִים, אִם לֹא יוֹתֵר מֵהֶם.

בְּחֵץ וּבְחֶרֶב, בְּאַלָּה וּבְחֶבֶל, / בְּכָל אֹפֶן נִסִּינוּ אֶת כֹּחֵנוּ, [1010]

לַשָּׁוְא. בַּסּוֹף אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: / “יָרִיב שָׁמַטְתִּי מֵאֻכָּף לֹא פַּעַם!”

תָּפַשְׂתִּי בַּחֲגוֹרָתוֹ מֵעוֹר, / בְּכָל כֹּחִי לָחַצְתִּי עַל הַקֶּשֶׁר,

דִּמִּיתִי מֵאֻכָּף לַהֲרִימוֹ, / וּלְהַשְׁלִיכוֹ כַּאֲחֵרִים לָאָרֶץ.

אֲבָל יָנוּעוּ הֶהָרִים בָּרוּחַ, / וְלֹא תָּזִיז אוֹתוֹ מֵאֻכָּפוֹ.

נִפְרַדְתִּי כִּי מְאֻחָר הָיָה, / וְלַיְלָה אֵין־יָרֵחַ הֶאֱפִיל. [1015]

הֶחְלַטְנוּ שׁוּב לְהִפָּגֵשׁ מָחָר, / בִּקְרַב־בֵּינַיִם נְנַסֶּה כֹּחֵנוּ.

וְנִוָּכַח לְמִי נוֹעַד הַנִּצָּחוֹן, / וּמָה רְצוֹן יַזְדָּן וַעֲצָתוֹ.

הַהַצְלָחָה וְהַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ, / וְהוּא בּוֹרֵא הַשֶּׁמֶשׁ וְהַסַּהַר."

אָמַר כָּוֻס: "יַזְדָּן טָהֹר יִקְרַע, / אֶת מְשַׂנְּאֵי נַפְשֵׁנוּ לִגְזָרִים.

אֶפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה כָּל הַלַּיְלָה, / אֶשָּׂא תְּפִלָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא־עוֹלָם, [1020]

כִּי יוֹם־מָחָר יִתֵּן לְךָ לִגְבֹּר / עַל הַתֻּרְכִּי הַהוּא שׁוֹחֵר הָרַע.

יַגִּיהַּ כּוֹכָבְךָ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, / וּתְהִלָּתְךָ תַּגִּיעַ עַד רָקִיעַ."

הֵשִׁיב רֻסְתַּם: “בְּזָהָרְךָ, מַלְכִּי, / לוּ תִּתְגַּשֵּׁמְנָה מִשְׁאֲלוֹת דּוֹרְשֶׁיךָ.”

רֻסְתַּם יָצָא לְמַחֲנֵה צְבָאוֹ, / רוּחוֹ סָרָה, רֹאשׁוֹ הוֹמֶה נָקָם.

בְּלֵב דָּוֶה בָּא זַוָרֶה אֵלָיו, / שָׁאַל: “מַה שְּׁלוֹם הַפַּהְלַוָן הַיּוֹם?” [1025]

רֻסְתַּם בִּקֵּשׁ תְּחִלָּה לִסְעֹד לִבּוֹ, / אַחַר רָחַץ לִבּוֹ מִדְּאָגָה,

וְכֹה נָשָׂא דְּבָרוֹ לִפְנֵי אָחִיו: / "הֱיֵה־נָא עֵר, אַךְ אַל־נָא בְּחָפְזָה.

עִם שַׁחַר, כְּצֵאתִי אֶל יְרִיבִי, / הַמְּצַפֶּה בְּקֹצֶר־רוּחַ לִי,

הוֹצֵא אֶל הַשָּׂדֶה צְבָאִי, דִּגְלִי, / אֶת הַכִּסֵּא וְאֶת מַגְּפֵי הַפָּז,

וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי יְרִיעוֹתַי, / כְּהֵעָלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת. [1030]

וְהָיָה אִם אֶגְבַּר אֲנִי בַּקְּרָב, / לֹא אֲבוֹשֵׁשׁ לָבוֹא מֵהַשָּׂדֶה.

אַךְ אִם יִפֹּל מָחָר הַפּוּר אַחֶרֶת, / אַל תִּכָּנַע לַצַּעַר וּתְמָרֵר.

אַל אִישׁ מִכֶּם יָבוֹא לִשְׂדֵה־הַקְּרָב, / וְאַל יִשְׁאַף לְהִלָּחֵם תַּחְתַּי.

לְכוּ כֻּלְּכֶם וְשׁוּבוּ אֶל זָבֻּל, / שְׂאוּ מִפֹּה רַגְלַיִם אֶל דַּסְתָּן.

נַחֵם אֶת לֵב אִמִּי עַל גּוֹרָלִי, / אוֹתוֹ עִצֵּב רְצוֹן הָאֱלֹהִים, [1035]

אֱמֹר בִּשְׁמִי: "אַל תִּקְשְׁרִי לִבֵּךְ בִּי, / אַל תִּתְאַבְּלִי עַל נִשְׁמָתִי בְּלִי הֶרֶף.

חַיֵּי עוֹלָם אֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה, / וְהַשָּׁמַיִם כְּבָר גָּזְרוּ דִּינִי.

הַרְבֵּה דִּיוִים, כְּפִירִים וְתַנִּינִים / הָרַגְתִּי בְּכַפִּי בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב,

הַרְבֵּה חוֹמוֹת וּמִבְצָרִים קִרְקַרְתִּי, / וְלֹא גָּבְרָה יַד אִישׁ עָלַי אַחַת.

אַךְ מִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי הַמָּוֶת, / כָּל הָעוֹלֶה עַל רֶכֶשׁ מִלְחָמָה. [1040]

לוּ אֶלֶף וְיוֹתֵר שָׁנִים חֶלְקִי, / אַחַת הַדֶּרֶךְ וְאֶחָד הַקֵּץ.

זִכְרִי גַ’מְשִׁיד, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, / וְטַהְמוּרַת מַכְנִיעַ הַדִּיוִים,

לֹא קָמוּ עַד הַיּוֹם שָׁהִים כָּאֵלֶּה / – בַּסּוֹף יָצְאוּ גַּם הֵם אֶל הַבּוֹרֵא.

אִם הֵם הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, / גַּם אָנֹכִי אֵצֵא בְּדֶרֶךְ זוֹ."

כְּהִנָּחֵם אִמִּי, אֱמֹר לְזָל: /"שְׁמֹר אֱמוּנִים לְמֶלֶךְ־הָעוֹלָם. [1045]

כְּהֵעָרְכוֹ לַקְּרָב אַל תִּתְרַשֵּׁל, / לַוֵּהוּ וַעֲשֵׂה כְּמִצְוָתוֹ.

לַמָּוֶת נְדוּנוֹנוּ שָׂב גַּם נַעַר, / וּבָעוֹלָם אִישׁ לֹא יִחְיֶה לָנֶצַח."

חֲצִי הַלַּיְלָה שָׂחוּ בְּסֻהְרָבּ, / אַחַר יָשְׁנוּ וְנֶעֶרְכוּ לַקְּרָב.

סוהראבּ מפיל את רוסתּם

כִּפְרֹשׂ כַּנְפֵי אוֹרָהּ חַמָּה זוֹרַחַת, / וְחשֶׁךְ הָעוֹרֵב הוֹרִיד רֹאשׁוֹ,

לָבַשׁ רֻסְתַּם שִׁרְיוֹן עוֹר־הַנָּמֵר, / עָלָה אֻכָּף סוּסוֹ, הָרַהַב רַכְשׁ. [1050]

שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת בֵּין הַצְּבָאוֹת הִפְרִידוּ, / וְזֶה וְזֶה עָרוּךְ לְמִלְחָמָה.

בָּא תַּהַמְתַּן אֶל שְׂדֵה הַתַּחֲרוּת, / וְעַל רֹאשׁוֹ קוֹבַע בַּרְזֶל מַבְהִיק.

אַוָּה אֵין־רֶסֶן אַחְרִיתָהּ מַפָּח, / אַל תִּתְרוֹעֵע עִם יִצְרְךָ־הָרַע.

בְּצַד שֵׁנִי סֻהְרָבּ עִם מְלַוָּיו / בִּלּוּ זְמַנָּם בְּיַיִן וּבְזִמְרָה.

שָׂח אֶל הוּמָן סֻהְרָבּ: "הָאִישׁ־הַכְּפִיר, / אֲשֶׁר כְּבָר הִתְרָאָה אִתִּי פָּנִים, [1055]

הוּא רַב־מִדּוֹת וְאִישׁ־קוֹמָה כָּמוֹנִי, / לִבּוֹ אֵיתָן בַּקְּרָב, פּוֹחֵד אֵינֶנּוּ.

כְּתֵפָיו, עָרְפּוֹ, חָזֵהוּ – כְּשֶׁלִּי, / כְּמוֹ תֻּוֵּינוּ בַּאֲנָךְ אֶחָד.

רַגְלָיו וְאַרְכּוֹפָיו מְעוֹרְרִים / בִּי אַהֲבָה וּמַאְדִּימִים פָּנַי,

כִּי בּוֹ גִּלִּיתִי מֵאוֹתוֹת אִמִּי. / לִבִּי, נָבוֹךְ מְעַט, גַּם כֵּן אוֹמֵר,

כִּי זֶה הָאִישׁ רֻסְתַּם הוּא, לֹא אַחֵר. / הֲלֹא כָּמוֹהוּ מְעַטִּים בָּאָרֶץ. [1060]

חָלִילָה לי מֵהִלָּחֵם בָּאָב, / וְכָעִוֵּר לִתְקֹף אֶת מוֹלִידִי."

עָנָה הוּמָן: "פָּגַשְׁתִּי אֶת רֻסְתַּם, / בַּמִּלְחָמָה לֹא פַּעַם וְלֹא שְׁתַּיִם.

הַאִם עַל קְרָב מָזַנְדַּרָן שָׁמַעְתָּ, / וּמָה עוֹלֵל בְּאַלָּתוֹ כְּבֵדָה?

אָמְנָם סוּס זֶה דּוֹמֶה לְרַכְשׁ, אֲבָל / לֹא זוֹ הָרֶגֶל, לֹא אֵל עִקְּבוֹתָיו."

עִם שַׁחַר יוֹם, כִּזְרֹחַ הַחַמָּה, / הֵרִימוּ רָאשֵׁיהֶם הַלּוֹחֲמִים. [1065]

סֻהְרָבּ עָטָה מְעִיל הַמִּלְחָמָה, / לִבּוֹ לְיַיִן, אַךְ רֹאשׁוֹ לַקְּרָב.

הֵרִיעַ בְּקוֹלוֹ, אַלָּה בַּכַּף, / וְאָץ אֶל עֵבֶר הַשָּׂדֶה מִנֶּגֶד.

אֶת תַּהַמְתַּן בֵּרַךְ בִּמְאוֹר־פָּנִים, / כְּאִלּוּ אֶמֶשׁ הִתְאָרְחוּ יַחְדָּו:

"הַאִם עָרְבָה שְׁנָתְךָ, וּמַה שְּׁלוֹמְךָ? / מַדּוּעַ בְּאַחַת אַתָּה – רַק קְרָב?

הַשְׁלֵךְ חִצִּים וְחֶרֶב הַנָּקָם, / הוֹרֵד אֶת זְרוֹעַ־הָעַוְלָה לָאָרֶץ. [1070]

נֵרֵד מֵהַסּוּסִים לָשֶׁבֶת יַחַד, / פָּנֵינוּ הַנּוֹפְלוֹת נָאִיר בְּיַיִן,

וּבְרִית נִכְרֹת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, / כִּי לֹא נִשָּׂא עוֹד זֶה אֶל זֶה אַלָּה.

אֵי־מִי אַחֵר יַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, / בְּעוֹד אֲנַחְנוּ לְחַיִּים נִשְׁתֶּה.

לִבִּי יוֹצֵא מֵאַהֲבָה אֵלֶיךָ, / וְדִמְעוֹתַי זוֹלְגוֹת עַל לְחָיַי.

אָכֵן בֶּן לוֹחֲמִים גְּדוֹלִים אַתָּה – / הַגֵּד מוֹצָאֲךָ וַאֲבוֹתֶיךָ. [1075]

אַל תְּכַסֶּה שִׁמְךָ מֵאִישׁ, אֲשֶׁר / אִתּוֹ מִיָּד תֵּצֵא לְמִלְחָמָה.

הַאם לֹא בֶּן דַּסְתָּן, נִין סָם, אַתָּה, / רֻסְתַּם הַזָּבֻּלִּי הַמְהֻלָּל?"

עָנָה רֻסְתַּם: "לוֹחֵם שׁוֹחֵר־כָּבוֹד! / עַל אֵלֶּה לֹא שׂוֹחַחְנוּ כְּלָל וּכְלָל.

עַל הֵאָבְקוּת בֵּינַיִם שַׂחְנוּ אֶמֶשׁ, / אוֹתִי בְּשֶׁקֶר לֹא תּוֹלִיךְ שׁוֹלָל.

אַתָּה בָּחוּר, אַךְ אָנֹכִי לֹא יֶלֶד, / לְהֵאָבְקוּת קָשַׁרְתִּי אֲזוֹרִי. [1080]

נַחְגֹר מָתְנֵינוּ, וְהַתּוֹצָאוֹת / תִּהְיֶינָה כַּעֲצַת הָאֱלֹהִים.

רַבּוֹת עָבְרוּ עָלַי מִטּוֹב עַד רַע, / וְלֹא תִּקַּח לִבִּי בִּדְבַר־מִרְמָה."

קָרָא סֻהְרָבּ: "זָקֵן קְטַן־אֱמוּנָה! / אֵין זֹאת כִּי אִם אַתָּה מֵשִׁיב פָּנַי,

וְאָנֹכִי קִוִּיתִי, כִּי אַתָּה, / כְּבוֹא יוֹמְךָ, תָּמוּת בְּמִטָּתְךָ,

וְיוֹרֶשְׁךָ יִטְמֹן גּוּפְךָ בְּקֶבֶר, / וּלְנַפְשְׁךָ יִתֵּן עֲלוֹת שָׁמַיְמָה. [1085]

אַךְ אִם חַיֶּיךָ לְיָדִי הִשְׁלַכְתָּ, / אֲשֶׁר גָּזַר יַזְדָּן יָקוּם וְיֶהִי."

הִנֵּה כִּי־כֵן יָרְדוּ מֵאֻכְּפֵיהֶם / בְּשִׁרְיוֹנֵי שָׂדֶה וּבִקְסָדוֹת.

קָשְׁרוּ לְסֶלַע סוּסֵיהֶם, וּבָאוּ / נֶעֱצָבִים אֶל־לֵב וּמָדְאָגִים.

פָּתְחוּ בְּהֵאָבְקוּת כַּאֲרָיוֹת, / דָּם וְזֵעָה נִגְּרוּ מֵעֲלֵיהֶם.

מִבֹּקֶר נֶאֶבְקוּ עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, / וּפַעַם זֶה וּפַעַם זֶה גּוֹבֵר. [1090]

כְּפִיל יָחוּם שָׁלַח סֻהְרָבּ כַּפּוֹ, / כִּכְפִיר זוֹעֵף קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ,

תָּפַשׂ בַּחֲגוֹרַת רֻסְתַּם, מָשַׁךְ, / עַד כִּי עָמְדָה לְהִבָּקֵעַ אֶרֶץ.

הִשְׁמִיעַ שַׁאֲגַת נָקָם וָכַעַס, / וְאֶת רֻסְתַּם הִפִּיל לָאֲדָמָה;

הוּא נֶאֱבַק אִתּוֹ כְּפִיל שִׁכּוֹר, / הֵרִים אוֹתוֹ וְהִשְׁמִיטוֹ לְמַטָּה.

מִיָּד יָשַׁב עָלָיו עַל הֶחָזֶה, / פָּנָיו, יָדָיו וּפִיהוּ בְּאָבָק. [1095]

דָּמָה לִכְפִיר, אֲשֶׁר עַל עַיִר־פֶּרֶא / שָׁלַח כַּפּוֹ וְהִפִּילוֹ לָאָרֶץ.

פִּגְיוֹן מַבְהִיק שָׁלַף סֻהְרָבּ מִתַּעַר, / וּכְבָר אָמַר לִכְרֹת בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם כִּי־כֵן, קָרָא בְּקוֹל: / “אֱמֶת זֹאת לֹא אַסְתִּיר הַפַּעַם!”

וְאֶל סֻהְרָבּ אָמַר: "מַדְבִּיר שְׁחָלִים, / מַטִּיל פְּלָצוּר, אָמַּן אַלָּה וָחֶרֶב!

שׁוֹנוֹת דַּרְכֵי הַהֵאָבְקוּת אֶצְלֵנוּ, / וְאֵין מֵפֵר חֻקֵּי הַתַּחֲרוּת: [1100]

פָּרָשׁ נִפְתָּל בְּהֵאָבְקוּת יָדַיִם, / אִם מִתְחָרֵהוּ לְעָפָר הִפִּיל,

וְעַל גַּבּוֹ לָרִאשׁוֹנָה הִטִּיל, / עוֹרֵף רֹאשׁוֹ אֵינֶנּוּ בְּנָקָם.

אֲבָל אִם יַפִּילֶנּוּ בַּשֵּׁנִית, / אַרְיֵה בְּצֶדֶק יִקָּרֵא הָאִישׁ –

מֻתָּר לוֹ רֹאשׁ אוֹיְבוֹ לִכְרֹת בַּחֶרֶב. / הִנֵּה מִנְהַג הַקְּרָב בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ."

בַּתַּחְבּוּלָה הַזֹּאת, מִכַּף הָרַהַב / תִּכֵּן לִמְצֹא לוֹ הַצָּלָה מִמָּוֶת. [1105]

הָעֶלֶם הָאַמִּיץ הִטָּה אָזְנוֹ, / וּדְבַר רֻסְתַּם מָצָא הֵד בְּלִבּוֹ,

רֵאשִׁית – מֵאֹמֶץ־לֵב, שֵׁנִית – מַזָּל, /שְׁלִישִׁית, וּבְלִי סָפֵק – מֵאֲצִילוּת.

הִרְפָּה מִמֶּנּוּ וְנָשָׂא רַגְלָיו / אַחַר צְבִיָּה עוֹבֶרֶת בַּמִּישׁוֹר,

יָגַע בַּצַּיִד וְשָׁכַח הָאִישׁ, / אֲשֶׁר אַךְ־זֶה

נִסָּה כֹּחוֹ עִמּוֹ.

כְּרָחֳקוֹ, מִהֵר אֵלָיו הוּמָן / כְּמוֹ אָבָק וַחֲקָרוֹ לַקְּרָב. [1110]

סֻהְרָבּ סִפֵּר לוֹ אָן הָיָה הַפַּעַם, / וּמַה רֻסְתַּם הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו.

אֵלָיו קָרָא הוּמָן: "אֲהָהּ, בָּחוּר! / הַכְּבָר מָאַסְתָּ בְּחַיֶּיךָ פֹּה?

חֲבָל עַל קוֹמָתְךָ וְעַל חָזְךָ, / עַל אַרְכּוֹפֶיךָ וְעָצְמַת רַגְלֶיךָ!

אֶת הָאַרְיֵה שִׁלַּחְתָּ מֵהָרֶשֶׁת / וּלְכִידָתוֹ הָיְתָה לְבַטָּלָה.

הַשְׁגַּח אֵלָיו וּרְאֵה אֵיךְ יְנַצֵּל / בְּיוֹם הַקְּרָב אֶת מִשְׁגְּךָ נֶגְדֶּךָ. [1115]

עַל בְּדוֹמֶה לָזֶה אָמַר נָסִיךְ: / “גַּם בְּאוֹיֵב חַלָּשׁ אַל רֹאשׁ תָּקֵל.”

אָמַר, וְלֵב סֻהְרָבּ נָפַל עָלָיו. / נָבוֹךְ וּמִצְטַעֵר עַל הַמִּשְׁגֶּה,

שָׂח אֶל הוּמָן הָעֶלֶם הַגִּבּוֹר: / "נָדִיחַ דְּאָגָה מִלִּבּוֹתֵינוּ –

מָחָר יָבוֹא אֵלַי שֵׁנִית בִּקְרָב, / וַעֲנִיבָה תִּרְאֶה עַל צַוָּארוֹ."

אָמַר וְשָׂם פָּנָיו אֶל אָהֳלוֹ, / כּוֹעֵס וּמִצְטַעֵר עַל מַעֲשֵׂהוּ. [1120]

רֻסְתַּם, חָפְשִׁי מֵאֲחִיזַת סֻהְרָבּ, / קָם וְהָפַךְ לְהַר־בַּרְזֶל אֵיתָן.

הוּא שָׂם פָּנָיו לַנַּחַל הַזּוֹרֵם, / כְּאִישׁ אֲשֶׁר נֵעוֹר מֵעֶלְפוֹנוֹ.

שָׁתָה, רָחַץ פָּנָיו, רֹאשׁוֹ, גּוּפוֹ, / פָּנָה אֶל הַבּוֹרֵא וְהִתְפַּלֵּל

לְנִצָּחוֹן וּלְכֹחַ. לֹא יָדַע / מַה יָּעֲדוּ לוֹ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ,

וְכִי עָלָיו גָּזְרוּ כְּבָר הַשָּׁמַיִם / לְהַנִּיחוֹ בְּלִי נֵזֶר לְרֹאשׁוֹ. [1125]

שָׁמַעְתִּי, כִּי תְּחִלָּה נָחַל רֻסְתַּם / מֵהַנּוֹתֵן הַכֹּל גְּבוּרָה כָּזֹאת,

כִּי כַּאֲשֶׁר דָּרְכוּ רַגְלָיו עַל סֶלַע, / טָבְעוּ שְׁתֵּיהֶן בָּאֶבֶן הַקָּשָׁה.

וְכַאֲשֶׁר הִכְבִּיד עָלָיו הַכֹּחַ, / כִּמְאֹס לִבּוֹ בַּנֵּטֶל הַיָּתֵר,

הִפִּיל תְּחִנָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא־עוֹלָם, / בְּמַר לִבּוֹ עָלָיו בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ,

כִּי חֵלֶק מֵאוֹנוֹ יִקַּח מִמֶּנּוּ, / וְלֹא יִכְבֹּל זֶה תְּנוּעוֹתָיו בַּדֶּרֶךְ. [1130]

יַזְדָּן קָדוֹשׁ רָצָה אֶת תְּפִלָּתוֹ, / וְשׁוּב חִסֵּר מִכֹּחַ הַנָּפִיל.

אוּלָם עַתָּה, בִּפְנֵי הַסַּכָּנָה, / כִּהְיוֹת הַלֵּב נָגוּעַ בִּפְחָדִים,

בִּקֵּשׁ שֵׁנִית לֵאמֹר: "בּוֹרֵא־עוֹלָם! / בְּיוֹם מַסָּה זֶה שְׁמֹר אֶת עַבְדְּךָ,

כֹּחִי, אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּי בְּיָדְךָ, / הָשִׁיבָה לִי כְּבַתְּחִלָּה הַפַּעַם."

הֵשִׁיב יַזְדָּן כֹּחוֹ לוֹ כְּבַקְּשׁוֹ, / הוֹסִיף לַגּוּף כְּכָל אֲשֶׁר הֶחְסִיר. [1135]

מֵהַמַּעְיָן יָצָא לִשְׂדֵה־הַקְּרָב, / מָלֵא

מַחֲשָׁבוֹת, פָּנָיו חִוְרוֹת.

כְּפִיל שִׁכּוֹר מִהֵר לְשָׁם סֻהְרָבּ, / פְּלָצוּר עַל זְרוֹעַ, קֶשֶׁת בְּכַפּוֹ,

נִכְנַס וּבָא בְּשַׁאֲגַת אַרְיֵה, / סוּסוֹ דּוֹהֵר, קוֹרֵעַ הָעוֹלָם.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת יְרִיבוֹ בְּכֹה, / תָּמַהּ עָלָיו וְאַחֲרָיו עָקַב.

חָרֵד לַתּוֹצָאוֹת וּמִתְפַּלֵּא / שָׁקַל אֶת סִכּוּיֵי הַקְּרָב הַבָּא. [1140]

כְּשׁוּב סֻהְרָבּ וְכִרְאוֹתוֹ רֻסְתַּם, / נִסְעַר לִבּוֹ בְּרוּחַ נְעוּרִים,

וּכְהִתְקָרְבוֹ יוֹתֵר, וְכִרְאוֹתוֹ / אֶת הֲדָרוֹ וְאֶת כֹּחוֹ, קָרָא:

"אַתָּה, אֲשֶר מִצִּפָּרְנַי חָמַקְתָּ, / מַדּוּעַ בָּאתָ לְחָרֵף נַפְשֶׁךָ?

מַדּוּעַ זֶה חָזַרְתָּ לְתָחֵר, / וְלֹא תִּדְאַג לְגוֹרָלְךָ? דַּבֵּר!

רוסתּם הורג את סוהראבּ

שׁוּב בְּחָזְקָה קָשְׁרוּ אֶת סוּסֵיהֶם, / כְּחוּג מֵעֲלֵיהֶם מַזָּל צוֹרֵר, [1145]

וּכְהִתְעַבֵּר לֵב הַמַּזָּל הָרָע, / בְּיוֹם מַסָּה יִמַּס גַּם צֹר כְּדֹנַג.

נָתְנוּ רֹאשָׁם לְהֵאָבְקוּת יָדַיִם, / וְזֶה אֶת זֶה תָּפְשׂוּ בַּחֲגוֹרוֹת.

אַלּוּף סֻהְרָבּ רַב־כֹּחַ, זֹאת הַפַּעַם / כְּמוֹ כְּבָלִים שָׂמוּ עָלָיו שָׁמַיִם.

רֻסְתַּם זוֹעֵף שָׁלַח כַּפָּיו, תָּפַשׂ / אֶת הַנָּמֵר בָּרֹאשׁ וּבַצַּוָּאר.

כּוֹפֵף אֶת גַּב הָעֶלֶם הָאַמִּיץ, / כִּי־בָא זְמַנּוֹ וְכֹחוֹתָיו אָפְסוּ. [1050]

כְּמוֹ אַרְיֵה הִפִּיל אוֹתוֹ לָאָרֶץ, / אַךְ בְּיָדְעוֹ כִּי לֹא לְאֹרֶךְ־זְמַן,

מִהֵר לִשְׁלֹף אֶת פִּגְיוֹנוֹ הַחַד, / וּבוֹ בִּתֵּק חֲזֵה הַבֵּן הָעֵר.²⁰⁵

צְמֵא־דָם אִם נֶפֶשׁ זוּלָתְךָ בִּקַּשְׁתָּ, / וּפִגְיוֹנְךָ בְּדַם אָדָם הִכְתַּמְתָּ,

הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפַכְתָּ יִדָּרֵשׁ, / עַד שַׂעֲרַת גּוּפְךָ הָאַחְרוֹנָה.

סֻהְרָבּ הִשְׁמִיעַ “הָהּ!” וְהִתְעַוֵּת, / הַ“טּוֹב” וָ“רַע” לֹא נֶחְשְׁבוּ לוֹ עוֹד. [1155]

אָמַר: "אֲשֶׁר קָרַנִי – מֶנִּי לִי, / הַזְּמַן שָׂם מַפְתְּחִי בְּכַף יָדְךָ,

לֹא אַשְׁמָתְךָ הַפַּעַם. הַשָּׁמַיִם / שָׁלְחוּ אוֹתִי הַיּוֹם לַאֲבַדּוֹן.

בְּשַׂחֲקָם יַלְעִיגוּ בְּנֵי גִּילִי, / כִּי צַוָּארִי הֻטַּל אֶל הֶעָפָר.

אִמִּי נָתְנָה לִי סִימָנֵי אָבִי, / מֵאַהֲבָה הִגַּעְתִּי לְקִצִּי.

יָצָאתִי לְבַקְּשׁוֹ וְלִרְאוֹתוֹ, / אַךְ תּוֹחַלְתִּי עָלְתָה לִי בְּחַיַּי. [1160]

חֲבָל עַל עֲמָלִי אֲשֶׁר לַשָּׁוְא, / כִּי לֹא זָכִיתִי פְּנֵי אָבִי לִרְאוֹת.

עַתָּה, אִם דָּג תִּהְיֶה בִּמְצוּלַת־יָם, / אִם תִּתְכַּסֶּה בַּעֲלָטָה בַּלַּיְלָה,

אִם כַּכּוֹכָב תִּסַּק מָרוֹם לִזְרֹחַ, / וְתִנָּתֵק לָעַד מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,

יִמְצָאֲךָ אָבִי לִדְרשׁ נָקָם, / כִּרְאוֹת עֵינָיו כִּי לְבֵנִים כָּרִי.

מִבֵּין אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם גְּאֵי־הָרֹאשׁ /אֵי־מִי יוֹדִיעַ לְרֻסְתַּם לֵאמֹר: [1165]

“סֻהְרָבּ נִרְצַח וּמִתְגּוֹלֵל הֶפְקֵר, / כִּי בְּבַקְּשׁוֹ אוֹתְךָ נָפַל חָלָל.”

רֻסְתַּם, רֹאשׁוֹ הָיָה עָלָיו סְחַרְחַר, / וְהָעוֹלָם חָשַׁךְ לִפְנֵי עֵינָיו.

גּוּפֹו שֻׁתַּק, לֹא אוֹר לֹא כֹּחַ לוֹ, / וְאֵין־חוּשִׁים צָנַח לָאֲדָמָה.

כְּשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ, חָקַר רֻסְתַּם / אֶת בְּנוֹ בַּאֲנָקוֹת וּבִצְעָקוֹת:

מַה סִּימָנֵי רֻסְתַּם אֲשֶׁר אִתְּךָ? / יִמַּח זִכְרִי מִסֵּפֶר הַחַיִּים! [1170]

אֲנִי רֻסְתַּם, וּשְׁמִי אַל יִזָּכֵר, / וּלְוַאי סָפַד עָלַי דַּסְתָּן בֶּן־סָם!

קָרָא בְּקוֹל, דָּמוֹ רָתַח קִרְבּוֹ, / בַּאֲנָחוֹת מָרַט שַׂעֲרוֹתָיו.

כִּרְאוֹת סֻהְרָבּ אֶת תַּהַמְתַּן בְּכֹה, / שָׁקַע גּוּפוֹ תָּשׁוּשׁ וְאֵין־חוּשִׁים.

אָמַר: "אִם בֶּאֱמֶת רֻסְתַּם אַתָּה, / הֵן שָׁוְא אוֹתִי בְּרִשְׁעָתְךָ הָרַגְתְָּ.

אֲנִי לְךָ הָיִיתִי מוֹרֵה־דֶרֶךְ, / אַךְ בְּלִבְּךָ אַף זִיק חִבָּה לֹא זָע. [1175]

עַתָּה הַתֵּר קִשְׁרֵי שִׁרְיוֹן־חָזִי, / וְיִגָּלֶה לְךָ עֵרוּם גּוּפִי.

כּהִשָּׁמַע קוֹל הַתֻּפִּים בַּשַּׁעַר, / נִגְּשָׁה אִמִּי בְּדָם עַל לְחָיֶיהָ,

נַפְשָׁהּ פְּצוּעָה בְּשֶׁל צֵאתִי לַדֶּרֶךְ, / עָנְדָה בָּרֶקֶת לִזְרוֹעִי וְשָׂחָה:

“מַזְכֶּרֶת זוֹ מֵעִם אָבִיךָ שְׁמֹר, / וּבְיוֹם מִן הַיָּמִים תַּכִּיר עֶרְכָּהּ.”

עַתָּה כְּתֹם הַקְּרָב הִנֵּה הוֹעִילָה: / גִּלְתָה לָאָב אֶת בְּנו הַלֹּא־נֶחְשָׁב." [1180]

רֻסְתַּם פָּתַח אֶת מְעִילוֹ, / וְכִרְאוֹתוֹ אֶת הָעֲדִי, קָרַע בְּגָדָיו

וְכֹה קָרָא: “אֲנִי רָצַחְתִּי נֶפֶשׁ / גִּבּוֹר בֶּן־חַיִל מְהֻלָּל בָּעָם!”

בָּכָה בְּדָם, תָּלַשׁ שַׂעֲרוֹתָיו, / מִלֵּא רֹאשׁוֹ אָבָק, פָּנָיו – דְּמָעוֹת.

אָמַר סֻהְרָבּ: "אַתָּה מַכְבִּיד עָלַי. / מְנַע־נָא אֶת עֵינֶיךָ מִדְּמָעוֹת,

וְהִשָּׁמֵר מִשְׁלֹחַ יָד בַּנֶּפֶשׁ. / אֲשֶׁר קָרָה – נִגְזַר וְלֹא תָּשִׁיב." [1185]

כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹהֶרֶת יָמָּה, / וְתַּהַמְתַּן לֹא שָׁב לַמַּחֲנֶה,

יָצְאוּ עֶשְׂרִים בְּנֵי־חַיִל מְנֻסִּים / לִרְאוֹת מַה נַּעֲשָׂה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב.

מָצְאוּ שָׁם שְׁנֵי סוּסִים מְאֻבָּקִים / עַל רַגְלֵיהֶם, אַךְ לֹא עִקְּבוֹת רֻסְתַּם.

אֶת גֵּו־הַפִּיל בְּאֻכָּפוֹ עַל רַכְשׁ /סוֹבֵב בִּשְׂדֵה־הַקֶּטֶל לֹא רָאוּ.

עָלָה עַל לְבָבָם כִּי נֶהֱרַג, / כִּי בָּא הַקֵּץ עַל רֹאשׁ אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם. [1190]

עִם הַבְּשׂוֹרָה הֵם אָצוּ אֶל כָּוֻס: / “כִּסֵּא הַתִּפְאָרָה רֵיק מֵרֻסְתַּם!”

קוֹל צְעָקָה עָלָה בַּמַּחֲנֶה, / וְהָעוֹלָם הָיָה כְּמֶרְקָחָה.

כָּוֻס צִוָּה תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת. / כְּהִשָּׁמְעָם, טוּס הַמַּצְבִּיא הוֹפִיעַ.

אָמַר הַשָּׁהַנְשָׁהּ אֶל הַצָּבָא: / "שִׁלְחוּ מִפֹּה אֶל שְׂדֵה־הַקְּרָב פָּרָשׁ,

יִמְצָא מַה לְרֻסְתַּם עוֹלֵל סֻהְרָבּ, / הַאִם מִסְפֵּד נַשְׁמִיעַ עַל אִירָן? [1195]

כִּי אִם נָפַל חָלָל גִּבּוֹר צְבָאֵנוּ, / מִי מֵאִירָן יַעְצֹר בְּעַד הָעֶלֶם?

עָלֵינוּ לְהַכּוֹת בַּהֲמוֹנֵנוּ, / בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב אַל לָנוּ לְהַמְתִּין."

כְּהִשָּׁמַע שְׁאוֹן הֲמוֹן הָעָם, / פָּנָה סֻהְרָבּ אֶל גֵּו־הַפִּיל לֵאמֹר:

"עַתָּה, אַחַר אֲשֶׁר יוֹמִי הִגִּיעַ, / מַצַּב הַתּוּרָנִים שֻׁנָּה כָּלִיל.

אֱצֹל מֵרוּחֲךָ עַל כַּי־כָּוֻס, / כִּי לֹא יוֹצִיא צְבָאוֹ עַל לוֹחֲמֵינוּ. [1200]

סוֹמְכִים עָלַי, שׁוֹחֵר־הַקְּרָב, נִלְווּ / אֵלַי, וְאֶל אַדְמַת אִירָן הִגִּיעוּ.

תִּקְווֹת רַבּוֹת עוֹרַרְתִּי בְּלִבָּם, / וַחֲסָדִים הִבְטַחְתִּי לֹא מְעַט.

אֵיכָה יָדַעְתִּי, אַי, גִּבּוֹר נוֹדָע, / כִּי מוֹת אָמוּת מִיַּד רֻסְתַּם אָבִי?

אַל תְּאֻנֶּה לָהֶם רָעָה בַּדֶּרֶךְ, / גַּלֵּה מְאוֹר־פָּנִים וּדְאַג לָהֶם.

מֵהַמְּצוּדָה הַהִיא לוֹחֵם אַמִּיץ לִי / צַדְתִּיו בִּפְלָצוּרִי בַּעֲנִיבָה. [1205]

אוֹתוֹ שָׁאַלְתִּי לֹא אַחַת אַיֶךָּ, / כִּי צַלְמְךָ לִרְאוֹת כָּלְתָה נַפְשִׁי.

וְהוּא הַכֹּל עָנַנִי, רַק לֹא זֹאת, / אֶת אֲמִתּוֹ מָנַע בְּכָל מְחִיר.

מִתְּשׁוּבוֹתָיו אָבְדָה לִי כָּל תִּקְוָה, / וְאוֹר הַיּוֹם קָדַר עָלַי כְּלַיְלָה.

מְצָא־נָא מִיהוּ בֵּין הָאִירָנִים, / אַךְ בִּגְלָלִי אַל יְאֻנֶּה לוֹ רַע.

הַסִּימָנִים נָתְנָה אִמִּי, הִכַּרְתִּי, / אַךְ בְּעֵינַי לֹא שַׂמְתִּי מִבְטָחִי. [1210]

הַכּוֹכָבִים חָרְצוּ מִשְׁפָּט עָלַי, / כִּי אֶת מוֹתִי אֶמְצָא מִיַּד אָבִי.

הוֹפַעְתִּי כְּבָרָק, אָגֹז כְּרוּחַ. / אוּלַי טוֹב־לֵב בָּּעֵדֶן שׁוּב אֶרְאֶךָּ."

רֻסְתַּם, נְשִׁימָתוֹ כְּבֵדָה עָלָיו, / הַלֵּב בּוֹעֵר וְהַדְּמָעוֹת בָּעַיִן,

עָלָה עַל רַכְשׁ כְּמוֹ אָבָק מָהִיר, / בַּאֲנָחוֹת קָרוֹת עַל הַשְּׂפָתַיִם,

בָּא בִּצְעָקוֹת לִפְנֵי שׁוּרוֹת צְבָאוֹ, / לִבּוֹ דַּוַּי וְסָר עַל מַעֲשֵׂהוּ. [1215]

הָאִירָנִים, כְּהַשְׁגִּיחָם בַּבָּא, / נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה בְּתוֹדָה,

נָשְׂאוּ תְּפִלָּה לְאֵל־בּוֹרֵא־עוֹלָם, / כִּי חַי חָזַר מֵהַמַּעֲרָכָה.

אַךְ כִּרְאוֹתָם עָפָר בִּשְׂעַר רֹאשׁוֹ, / בְּגָדָיו קְרוּעִים וְהַחָזֶה פָּצוּעַ,

חָקְרוּ אֶת פִּיו: “מַה הַדָּבָר הַזֶּה? / מַה הֶעֱכִיר אֶת נִשְׁמָתְךָ הַיּוֹם?”

סִפֵּר אֶת מַעֲשֵׂהוּ הַמּוּזָר, / מַה זֶּה עוֹלֵל לִבְנוֹ, מַחְמַל נַפְשׁוֹ. [1220]

כֻּלָּם הֵרִימוּ קוֹל מִסְפֵּד אִתּוֹ, / וְהוּא עַצְמוֹ אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו.

רֻסְתַּם פָּנָה אֶל הַגֵּאִים לֵאמֹר: / "הַיּוֹם בָּגְדוּ לִבִּי בִּי וְגוּפִי.

אַל מִלְחָמָה לָכֶם עוֹד בַּתֻּרְכִּים, / כְּבָר הֲרֵעוֹתִי לְמַדַּי הַיּוֹם."

בְּגָדָיו קְרוּעִים, פָּצוּעַ בְּגֵווֹ, / בָּא זַוָרֶה אֶל גֵּו־הַפִּיל, אָחִיו.

כִּרְאוֹת רֻסְתַּם אֶת זַוָרֶה בְּכֹה, / סִפֵּר לוֹ כָּל אֲשֶׁר שָׁמַע מִבְּנוֹ. [1225]

אָמַר: "אַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארִי, / וְעֹנֶשׁ לִי צָפוּי כָּבֵד מִנְּשׂא.

אֲנִי, זָקֵן, רָצַחְתִּי נַעֲרִי, / כָּרַתִּי גֶּזַע בְּנִי עַל שָׁרָשָׁיו.

כִּלְיוֹת בְּנִי הַצָּעִיר, סֻהְרָבּ, בִּתַּקְתִּי. / שָׁמַיִם יַסְפִּידוּהוּ עַד עוֹלָם."

לַתּוּרָנִי הוּמָן שָׁלַח לֵאמֹר: / "חֶרֶב הָרִיב הֵשַׁבְתִּי לִנְדָנָהּ,

וְהַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמְךָ עַתָּה, / מַצְבִּיא הַחַיִל הַתֻּרְכִּי אַתָּה. [1230]

הַפַּעַם לֹא יוֹם קְרָב הוּא לָנוּ פֹּה, / גַּם לֹא מָקוֹם לְשִׂיחַ וּדְבָרִים.

בִּזְדוֹן לִבְּךָ נָצַרְתָּ לְשׁוֹנְךָ, / עֵינַי וְנִשְׁמָתִי בְּאֵשׁ צָלִיתָ."

שׁוּב אֶל אָחִיו פָּנָה הַפַּהְלַוָן: / "חֲזֹר וְלֵךְ, אִישׁ נֶפֶשׁ מְאִירָה,

נְהַג אֶת חֵיל הוּמָן עַד לַנָּהָר, / וְאַל תִּלְחַץ עַל אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו."

בְּמַלְאֲכוּת רֻסְתַּם בָּא זַוָרֶה, / וְלַמַּצְבִּיא הוּמָן הֵבִיא דְּבָרוֹ. [1235]

עָנָה הוּמָן, אֲשֶׁר אֶת בֶּן־רֻסְתַּם / לִמֵּד חָכְמַת הַקְּרָב, וְכֹה אָמַר:

"הֻגִ’יר הַחוֹרֵשׁ־רָע וְהַסּוֹרֵר / שָׁמַר בְּסוֹד אֶת שֵׁם מַצְבִּיאֲכֶם,

אֶת סִימָנֵי הָאָב הֶעְלִים, וּבְנוֹ / הִנִּיחַ לְגַשֵּׁשׁ בַּאֲפֵלָה.

אַךְ בְּשֶׁלּוֹ בָּאַתְנוּ הָרָעָה, / שׂוּמָה לִכְרֹת רֹאשׁוֹ מֵעַל גּוּפוֹ."

שָׁב זַוָרֶה אֶל תַּהַמְתַּן אָחִיו, / סִפֵּר דִּבְרֵי הוּמָן וְעַל צְבָאוֹ, [1240]

וְעַל הֻגִ’יר הַחוֹרֵשׁ־רָע, אֲשֶׁר / בְּאַשְׁמָתוֹ נָפַל סֻהְרָבּ חָלָל.

רֻסְתַּם שָׁמַע דְּבָרוֹ וְנֶחֱרַד, / וְהָעוֹלָם חָשַׁךְ לִפְנֵי עֵינָיו.

מִשְּׂדֵה־הַקְּרָב רָץ אֶל הֻגִ’יר כְּרוּחַ, / תְּפָשׂוֹ בְּצַוָּארוֹ, הִשְׁלִיךְ לָאָרֶץ,

וְאֶת חַרְבּוֹ הַמַּבְהִיקָה שָׁלַף / לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ הָאִישׁ מֵעַל גּוּפוֹ,

אַךְ הַשָּׂרִים קָרְבוּ, הִפְצִירוּ בּוֹ, / וְאֶת הֻגִ’יר הִצִּילוּ מֵאָבְדָּן. [1245]

הַפַּהְלַוָן עָזַב אֶת הַמָּקוֹם / לָשׁוּב אֶל בְּנוֹ, הָעֶלֶם הַפָּצוּעַ,

אֵלָיו נִלְווּ לָבוֹא הָאַלּוּפִים / כְּמוֹ גּוּדַרְז וטוּס וְגֻסְתַּהַם.

כָּל הַצָּבָא, מֵאַהֲבַת רֻסְתַּם, / פָּתְחוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם הַנְּצוּרוֹת:

“רַק מִיַּזְדָּן תִּצְמַח לוֹ אֲרוּכָה, / אֲשֶׁר תָּקֵל עַל צַעַרְךָ, רֻסְתַּם.”

רֻסְתַּם תָּפַשׂ אֶת פִּגְיוֹנוֹ בַּכַּף / לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ עַצְמוֹ מִצַּוָּארוֹ. [1250]

מִיָּד נִתְלוּ בּוֹ נִכְבַּדֵּי אִירָן, / מֵעֵינֵיהֶם שָׁפְכוּ דַּם לְבָבָם,

וְשָׂח בִּשְׁמָם גּוּדַרְז: "וּמַה תּוֹעִיל, / אִם תַּעֲלֶה פְּנֵי אֶרֶץ בְּעָשָׁן?

מֵאָה פְּגִיעוֹת לְנַפְשְׁךָ תָּסֵב, / וְלֹא תָּקֵל עַל סֵבֶל יַקִּירְךָ.

אִם הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר נוֹעַד לֹא תַּם, / אִתְּךָ בֵּין הַחַיִּים עוֹד יִשָּׁאֵר,

וְאִם יִטֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, / שִׂים לֵב, מִי בָּעוֹלָם יִשְׁכֹּן לָעַד? [1255]

כֻּלָּנוּ צַיִד לְחִצֵּי הַמָּוֶת, / אִם כֶּתֶר לְרָאשֵׁינוּ, אוֹ קַסְדָּה.

כְּבוֹא הַיּוֹם נֵצֵא מִן הָעוֹלָם, / וּמַה נִּמְצָא בַּבָּא אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ.

מִפְּנֵי הַמָּוֶת מִי לֹא יְפָחֵד? / בּוֹכֶה כָּל אִישׁ עַל רֹעַ מַזָּלוֹ.

אִם אֲרֻכָּה וְאִם קְצָרָה הַדֶּרֶך, / כִּי יִתְלַוֶּה – נָפוּץ כְּמוֹץ בָּרוּחַ."

רוסתּם מבקש מכּאוס את סם־החיים

רֻסְתַּם הִפְגִּיעַ בְּגוּדַרְז לֵאמֹר: / "גִּבּוֹר אִישׁ־שֵׁם וְנֶפֶשׁ מְאִירָה! [1260]

שָׂא מַלְאֲכוּת מִמֶּנִּי אֶל כָּוֻס, / סַפֵּר לוֹ מֵאֲשֶׁר קָרָה לִי פֹּה:

"אֶת פִּגְיוֹנִי בִּכְבֵד יַלְדִּי תָּקַעְתִּי. / וּלְוַאי רֻסְתַּם לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים!

אִם תִּזְכֹּר־לִי אֶת מַעֲשַׂי לְךָ, / וּבְדַאְגָתִי יִהְיֶה לִבְּךָ אִתִּי,

מֵהַצֳּרִי הַהוּא בְּאוֹצָרְךָ, / הָאֲרוּכָה לְכָל פִּצְעֵי הַגּוּף,

מָנָה מִמֶּנּוּ בּתוֹסֶפֶת יַיִן / שָׁלְחָה אֵלַי וְאַל־נָא תְּמַהְמֵהַּ. [1265]

בְּמַזָּלְךָ הַטּוֹב אִם יַחֲלִים, / לְשָׁרֶתְךָ עוֹד יַעֲמֹד כָּמוֹנִי."

כְּרוּחַ בָּא גּוּדַרְז אֶל כַּי־כָּוֻס / בְּמַלְאֲכוּת רֻסְתַּם וּבִדְבָרוֹ.

הֵשִׁיב הַשָּׁהּ: "לִי מִי יוֹתֵר יָקָר / בֵּין בְּנֵי־תְּמוּתָה מִגֵּו־הַפִּיל?

אֵין רְצוֹנִי כִּי יְאֻנֶּה לוֹ רַע, / וְגַם רוֹחֵשׁ אֲנִי לוֹ רֹב כָּבוֹד.

אַךְ אִם מִן הַשִּׁקּוּי מָנָה אֶשְׁלַח לוֹ, / וּבנוֹ סֻהְרָבּ יִחְיֶה וְיֵרָפֵא, [1270]

הֲלֹא יִגְבִּיר אֶת כֹּחַ תַּהַמְתַּן, / וְזֶה מָחָר יָמִיט עָלַי אָסוֹן.

אִם לֹא מִזְּמַן סָבַלְתִּי מִיָּדוֹ, / הַאִם אֶגְמֹל טוֹבָה תַּחַת רָעָה?

הֲלֹא דְּבָרוֹ שָׁמַעְתָּ: “מִי כָּוֻס זֶה? / אִם הוּא יוֹרֵשׁ הַכֶּתֶר, מִיהוּ טוּס?”

אַיֵּה תִּמְצָא בָּאָרֶץ אִישׁ, אֲשֶׁר / קוֹמָה, צַוָּאר וְזֹהַר אֵלֶּה לוֹ?

הֲיִתְיַצֵּב לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדִי, / וּבַמַּעֲרָכוֹת יִשָּׂא נִשְׁרִי? [1275]

הַכְּבָר שָׁכַחְתָּ אֵיךְ חֵרֵף אוֹתִי, / וּבִכְבוֹדִי הֵקֵל קֳבָל הֶחָיִל?

אִם בְּנוֹ יִחְיֶה וְיִוָּסֵף עָלָיו, / קֹמֶץ עָפָר יִהְיֶה מְנָת חֶלְקִי.

פָּרָשׁ אַמִּיץ אַף מְנֻסֶּה אַתָּה – / הֲלֹא שָׁמַעְתָּ נְאוּמֵי סֻהְרָבּ?

• “אֶלֶף רָאשִׁים מִבְּנֵי־אִירָן אַתִּיז, / וְחַי עַל עֵץ אוֹקִיעַ אֶת כָּוֻס.”

סֻהְרָבּ אִם יֶחִי, מִפָּנָיו יָחִילוּ / קְטַנִּים וְגַם גְּדוֹלִים בְּעוֹלָמֵנוּ. [1280]

אָדָם הַמְטַפֵּחַ אֶת אוֹיְבוֹ, / שְׁמוֹ יִזָּכֵר

לְדֵרָאוֹן בָּאָרֶץ."

גּוּדַרְז, עָצוּב מִמַּעֲנֵה כָּוֻס, / בָּא אֶל רֻסְתַּם כְּמוֹ עָשָׁן וְשָׂח:

"נֶפֶשׁ הַמֶּלֶךְ מִטִּבְעָהּ רָעָה, / פִּרְיָהּ תָּמִיד – כִּירֹקֶת־הַחֲמוֹר.

אֵין בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ קְשֵׁה־לֵב כָּמוֹהוּ, / וּמֵעוֹלָם הֵן לֹא עָזַר לְאִישׁ.

נַסֵּה אַתָּה אֵלָיו, מַהֵר וְלֵכָה, / אוּלַי קַדְרוּת פָּנָיו יָאִיר אֵלֶיךָ." [1285]

רוסתם מבכה את סוהראב

רֻסְתַּם צִוָּה כִּי מְשָׁרְתוֹ יָבִיא / אֵטוּן יָקָר מָלֵא תְּמוּנוֹת רִקְמָה.

עָלָיו, עַל הָרָקוּם זָהָב, הִשְׁכִּיב / אֶת בְּנוֹ, הָעֶלֶם, וּמִהֵר לַשָּׁהּ.

גִּבּוֹר־הַחַיִל אַךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ, / הִגִּיעַ רָץ וְהַבְּשׂוֹרָה בְּפִיו:

“סֻהְרָבּ נָטַשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, נַפְשׁוֹ לֹא לָאַרְמוֹן, כִּי לָאָרוֹן.”

קָפַץ הָאָב, נְשִׁימָתוֹ קָרָה, / וְעַפְעַפָּיו עָצַם בַּאֲנָחָה. [1290]

מִיָּד יָרַד מֵעַל סוּסוֹ כְּרוּחַ, / וְעַל רֹאשׁוֹ עָפָר שָׂם, לֹא קוֹבַע.

כָּל הַגְּדוֹלִים בִּצְבָא אִירָן כָּמוֹהוּ / הֵלִילוּ בִּדְמָעוֹת וְקוֹנְנוּ.

סָפַד רֻסְתַּם: "אַי, עֶלֶם שָׂשׂ לַקְּרָב, / אָצִיל וְגֵא מִזֶּרַע פַּהְלַוָן!

כָּמוֹךָ לֹא רָאוּ חַמָּה וָסַהַר, / כִּסֵּא וָכֶתֶר, שֶׁלֶט וְקוֹבַע.

לְמִי קָרָה אֲשֶׁר קָרַנִי אָנִי? / לְעֵת־זִקְנָה רוֹצֵחַ־בֵּן הָיִיתִי, [1295]

וְהוּא הֲלֹא נִין־סָם, פָּרָשׁ הָאָרֶץ, / וּבֵן לְאֵם מִזֶּרַע מְהֻלָּל.

אֲנִי, אֲשֶׁר שֵׁנִי אֵין לִי לְאֹמֶץ, / לְעֻמָּתוֹ הָיִיתִי אַךְ כְּיֶלֶד.

רָאוּי אֲנִי כִּי יִקְטְעוּ כַּפַּי, / וּמוֹשָׁבִי יִהְיֶה עָפָר אָפֹר.

מַה לְּאִמּוֹ אַגִּיד כְּהִוָּדַע לָהּ? / אֵיךְ אִישׁ אֶשְׁלַח אֵלֶיהָ לְנַחְמָהּ?

כִּי הֲרַגְתִּיו בְּלִי אָוֶן בְּכַפּוֹ? / מַדּוּעַ זֶה הִקְדַּרְתִּי אֶת יוֹמוֹ? [1300]

אַיֵּה עוֹד אָב אֲשֶׁר עָשָׂה כָּזֹאת? / אָכֵן רָאוּי אֲנִי לדֵרָאוֹן.

מִי בָּעוֹלָם הָרַג אֶת בְּנוֹ, וְזֶה / צָעִיר, דָּגוּל, אַמִּיץ־לֵב וְנָבוֹן?

וּמַה יַּגִּיד הַשּׁוֹעַ הַנִּכְבָּד / לְתַּהְמִינֶה, בִּתּוֹ הַטְּהוֹרָה?

אֶת זֶרַע סָם, סָבִי, יְקַלְּלוּ, / וְיַחְשְׁבוּנִי אִישׁ אֵין־לֵב, כּוֹפֵר.

הָהּ, מִי שִׁעֵר, כִּי יֶלֶד זֶה חָכָם / יַקְדִּים לִגְדֹּל כִּבְרוֹשׁ נִשָּׂא וָרָם, [1305]

כִּי יֶאֱסֹף צָבָא לְמִלְחָמָה / לְהַאֲפִיל יוֹמִי לְעוֹלָמִים?"

צִוָּה מִטְפַּחַת מֶשִׁי רְקוּמָה, / יָאָה לְשָׁהּ, לָשִׂים עַל פְּנֵי הַבֵּן.

חָלַם לִכְבּשׁ כִּסֵּא־מַלְכוּת וָכֶתֶר, / תַּחְתָּם נָחַל אֲרוֹן־מֵתִים דָּחוּק.

מֵהַשָּׂדֶה נָשְׂאוּ אֶת הָאָרוֹן, / וְשָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם אֶל אָהֳלוֹ.

הִבְעִירוּ אֵשׁ בְּאֹהֶל הַגִּבּוֹר, / וְהַצָּבָא זָרָה עָפָר עַל רֹאשׁ. [1310]

כֵּן אֶת הָאֹהָלִים, רִקְמוֹת הַמֶשִׁי, / וְכָל כִּסְאוֹת־הַיְקָר מֵעוֹר נָמֵר

נָתְנוּ עַל הַמּוֹקֵד. עָלְתָה שַׁוְעָה / מִגְּרוֹן רֻסְתַּם הַמְמָרֵר בְּבֶכִי:

הָאָרֶץ לֹא תִרְאֶה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב / פָּרָשׁ כָּמוֹךָ לִגְבוּרָה וּלְכֹחַ.

חֲבָל עַל גְּבוּרָתְךָ וְחָכְמָתְךָ, / חֲבָל עַל הֶהָדָר וְהַקּוֹמָה!

אֲבוֹי לַצַּעַר הַקּוֹרֵעַ לֵב – / הַרְחֵק מֵאֵם נָפַל בִּידֵי הָאָב!" [1315]

בּוֹכֶה בְּדָם גֵּרֵד אֶת הֶעָפָר, / קָרַע אֶת שִׂמְלָתוֹ הַהֲדוּרָה,

קָרֳא: "אָבִי יַשְׁמִיעַ גִּדּוּפִים, / גַּם רוּדָבֶּה הָאֲצִילָה תָּבוּז לִי.

יַגִּידוּ: “תַּהַמְתַּן גָּבַר עַל נַעַר, / בִּתֵּק אֶת כִּלְיוֹתָיו בְּפִגְיוֹנוֹ.”

מַה אֶעֱנֶה לָהֶם לְצִדְקָתִי, / וְאֵיךְ אָשִׁיב אֶת לְבָבָם אֵלַי?

מַה גִּבּוֹרִים וּמַה גֵּאִים יַגִּידוּ / לְבוֹא הַסִּימָנִים הַנּוֹרָאִים, [1320]

וּלְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה, כִּי מֵהַגַּן / עָקַרְתִּי אֶת הַבְּרוֹשׁ הַמִּתַּמֵּר?"

יָשְׁבוּ אִתּוֹ בַּדֶּרֶךְ בְּעָפָר, / כָּל אַבִּירֵי הַמֶּלֶךְ כַּי־כָּוֻס.

לָקְחוּ אִתּוֹ דְּבָרִים לְנַחֲמוֹ, / אַךְ הוּא בְּמַכְאוֹבוֹ מֵאֵן לִשְׁמֹעַ.

כִּי דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם: יָד אַחַת / אוֹחֶזֶת כֶּתֶר, הַשְּׁנִיָּה – פְּלָצוּר.

עוֹד זֶה יוֹשֵׁב שָׂמֵחַ בְּכִתְרוֹ, / בַּחֶבֶל יַפִּילֵהוּ מִכִּסְאוֹ. [1325]

מַדּוּעַ בְּתֵבֵל דָּבְקָה נַפְשֵׁנוּ, / וְהַפְּרִידָה מִמֶּנָּה הִיא חֶלְקֵנוּ?

כָּל הַחוֹשֵׁב לְהַאֲרִיךְ יָמִים / בְּלִי סוֹף, אֶל הֶעָפָר יָשׁוּב גַּם הוּא.

הַאִם יוֹדְעִים שָׁמַיִם מָה עוֹשִׂים הֵם, / וְאִם מֹחָם רֵיק מִמַּחֲשָׁבָה,

יָדֹעַ לֹא נֵדַע לְעוֹלָמִים. / לַשָּׁוְא תִּשְׁאַל “מַדּוּעַ?”, “אֵיךְ?”

אַל תְּמָרֵר בִּבְכִי כִּי נֵאָסֵף. / מִי בִּין יָבִין אֶת שַׁחַר הַקּוֹרוֹת? [1330]

כִּשְׁמֹעַ כַּי־כָּוֻס כִּי מֵת סֻהְרָבּ, / מִהֵר לָבוֹא עִם חֶבֶר לִוְיָתוֹ.

וְאֶל הַמִּתְאַבֵּל דִּבֵּר לֵאמֹר: /"מֵהַר אַלְבֻּרְז וְעַד עֲלֵה הַסּוּף

הַכֹּל יִשָּׂא עִמּוֹ גַּלְגַּל שָׁמַיִם – / אֵל אַהֲבָה נִקְשֹׁר אֶל הֶעָפָר.

אֶחָד מַקְדִּים אוֹ מְאַחֵר שֵׁנִי, / כִּכְלוֹת־הַכֹּל הַכֹּל שׁוֹבְקִים חַיִּים.

הַבְלֵג עַל יְגוֹנְךָ וְהִנָּחֵם, / וְאֶל הַנְּבוֹנִים הַטֵּה אָזְנַיִם. [1335]

אִם תְּמוֹטֵט שָׁמַיִם תַּחְתֵּיהֶם, / ואֶרֶץ תַּעֲלֶה בְּאֵשׁ קוֹדַחַת,

לֹא תַּחֲזִיר מֵתְךָ אֶל הַחַיִּים, / נַפְשׁוֹ מָצְאָה לָהּ כְּבָר מִשְׁכָּן אַחֵר.

רָאִיתִי מֵרָחוֹק כְּתֵפָיו, חָזֵהוּ, / גָּבְהוֹ וְקוֹמָתוֹ וְאַלָּתוֹ,

כַּהֲבִיאֵהוּ הֵנָּה הַגּוֹרָל, / לִפֹּל חָלָל פֹּה מִיָּדְךָ, אָבִיו.

מָה עוֹד תִּפְעַל וּמַהִי הַתְּרוּפָה? / כַּמָּה וְעַד מָתַי עוֹד תְּבַכֵּהוּ? [1340]

עָנָה רֻסְתַּם: "סֻהְרָבּ אֵינֶנּוּ עוֹד, / אַךְ בַּשָׂדֶה נִשְׁאַר הַשָּׂר הוּמָן

עִם מְפַקְּדִים תֻּרְכִּים, שָׂרִים מִסִּין – / אַל־עוֹד תִּטֹּר לָהֶם אֵיבָה בַּלֵּב.

בְּכֹחַ אֱלֹהִים וּבִרְשׁוּתְךָ / יֵצֵא־נָא זַוָרֶה לְלַוּוֹתָם."

עָנָה הַשָּׁהּ: "גִּבּוֹר צְמֵא תְּהִלָּה! / פָּנֶיךָ מֵהַקְּרָב הַזֶּה קָדְרוּ.

אַף כִּי הֵסֵבּוּ לִי רָעוֹת הַרְבֵּה, / וְהֶעֱלוּ עָשָׁן מִמִּשְׁכְּנוֹת אִירָן, [1345]

זֶה צַעַרְךָ עַד לְבָבִי נָגַע, / וְעַל רוּחִי לֹא

יַעֲלֶה נָקָם."

רוסתּם חוזר לזאבּוליסתּאן

הַשָּׁהּ וְכָל חֵילוֹ יָצְאוּ אִירָנָה, / אוּלָם רֻסְתַּם נִשְׁאַר עוֹד בַּמָּקוֹם.

חִכָּה לְזַוָרֶה אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ, / וְלַיְדִיעָה עַל הַצָּבָא הַהוּא.

כְּשׁוּב אָחִיו מִגְּבוּל תּוּרָן עִם שַׁחַר, / מִיָּד הוֹצִיא רֻסְתַּם צְבָאוֹ לַדֶּרֶךְ.

בַּעֲשׂוֹתוֹ דַּרְכּוֹ זָבֻּלִסְתָּנָה, / וּכְבוֹא הַחֲדָשָׁה אֶל אֹזֶן זָל, [1350]

הִפְסִיעַ לִקְרָאתוֹ כָּל עַם סִיסְתָּן, / וּבָא דּוֹאֵג, כּוֹאֵב וּמִתְאַבֵּל.

כְּהַגִּיעָם אֶל הָאָרוֹן, זָרוּ / הָאֲצִילִים עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם,

גָּדְעוּ זַנְבוֹת סוּסֵי הַמִּלְחָמָה, / שִׁסְּעוּ בַּחֶרֶב עוֹר תֻּפֵּי הַקְּרָב.

כִּרְאוֹת דַּסְתָּן בֶּן־סָם אֶת הָאָרוֹן, / עָזַב אֻכָּף וְרֶסֶן הַזָּהָב.

רֻסְתַּם אַף הוּא צָעַד נִכְחוֹ בָּרֶגֶל, / בְּגָדָיו קְרוּעִים כֻּלָּם, לִבּוֹ פָּצוּעַ. [1355]

הַלּוֹחֲמִים אַבְנְטֵיהֶם הִתִּירוּ, / לִפְנֵי אֲרוֹן סֻהְרָבּ הִרְכִּינוּ רֹאשׁ.

אוֹתוֹ לָשֵׂאת הֵרִימוּ וְסָפְדוּ: “אֲבוֹי לַמְהֻלָּל וְלָאַמִּיץ!”

רֻסְתַּם הַנֶּאֱנָק הֵרִים אֶת רֹאשׁ / הַמֵּת מֵהָרִקְמָה לִפְנֵי אָבִיו,

וְשָׂח אֵלָיו: רְאֵה, סָם הַפָּרָשׁ / עָצַם עֵינַיִם בָּאָרוֹן הַצַּר!"

דַּסְתָּן בָּכָה בְּדָם עַל לְחָיָיו, / וְנֶאֱנַח לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, [1360]

בְּעוֹד רֻסְתַּם צוֹעֵק: “הָלַכְתָּ, בְּנִי, / וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי בִּקְלוֹנִי.”

אָמַר דַּסְתָּן הַשָּׂב: "הַפְלֵא וָפֶלֶא! / אֵיךְ בְּגִילוֹ הֵנִיף אַלָּה כָּזֹאת,

וְשֵׁם קָנָה לוֹ בֵּין גְּדוֹלֵי עוֹלָם / כָּמוֹהוּ לֹא תֵּלֵד אִשָּׁה בָּאָרֶץ."

אָמַר, וּשְׁתֵּי עֵינָיו מָלְאוּ דְּמָעוֹת, / וְלֹא חָדַל מִשִּׂיחַ בְּסֻהְרָבּ.

הִגִּיעַ תַּהַמְתַּן אֶל אַרְמוֹנוֹ, / וּבְבֶכֶה רָם הִנִּיחַ הָאֲרוֹן. [1365]

כִּרְאוֹת תֵּבַת־הַנֶּכֶד רוּדָבֶּה, / הִגִּירוּ דָּם עֵינֶיהָ בִּנְחָלִים.

קָרְאָה בְּמַכְאוֹבָהּ: “גִּבּוֹר גֵּאֶה! / מֵהָאָרוֹן לְרֶגַע רֹאשׁ הָרֵם!”

אֶת קִינָתָהּ הִתְחִילָה בִּילָלָה, / וּמִכְּבֵדָהּ פָּרְצוּ אַנְחוֹת קָרָה.

קָרְאָה: "אַי, גּוּר־אַרְיֵה בֶּן גִּבּוֹרִים! / לֹא יִוָּלֵד גִּבּוֹר אַמִּיץ כָּמוֹךָ.

לֹא תְּסַפֵּר עוֹד לְאִמְךָ רָזֶיךָ, / אֶת כָּל מִקְרֶיךָ הַמְאֻשָּׁרִים. [1370]

הָלַכְתָּ בִּנְעוּרֶיךָ אֶל בּוֹר־כֶּלֶא, / וְאֶל מִשְׁכַּן הַמִּסְכֵּנִים הִגַּעְתָּ.

לֹא תְּסַפֵּר מַה קָּרְךָ עִם אָבִיךָ, / וְלָמָּה זֶה בִּתֵּק אֶת לְבָבְךָ."

צַעֲקוֹתֶיהָ עַד שַׁבְּתַאי הִגִּיעוּ, / וְכָל שׁוֹמְעָן שָׁפַךְ דְּמָעוֹת מָרוֹת.

אָבָק עַל הַפָּנִים וַאֲבֵלָה, / פָּנְתָה בְּלֵב כּוֹאֵב אֶל אַפַּדְנָהּ:

כִּרְאוֹתוֹ כֵּן, בָּכָה רֻסְתַּם מָרָה, / לֹא דֶּמַע עַל חָזֵהוּ, דָּם נִגַּר. [1375]

תֹּאמַר: “קֵץ הַיָּמִים הִנֵּה הִגִּיעַ, / כֹּה רָחֲקָה שִׂמְחָה מִלֵּב אֱנוֹשׁ.”

אֶת הָאָרוֹן, וּבוֹ הַכְּפִיר סֻהְרָבּ, / הֵבִיא שֵׁנִית לִפְנֵי הַלּוֹחֲמִים.

הֵרִים אֶת הַמִּכְסֶה, גִּלָּה רֹאשׁוֹ, / וְתַכְרִיכָיו הֵסִיר לִפְנֵי אָבִיו.

כְּהֵרָאוֹת גּוּפוֹ לַגִּבּוֹרִים, / כִּסּוּ הָאֲנָחוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם.

הַנִּקְהָלִים סָבִיב, זָקֵן וָנַעַר, / נָשִׁים וָטַף, הִבִּיטוּ אֵין־אוֹנִים. [1380]

פָּנִים קוֹדְרוֹת לַכֹּל, בְּגָדִים קְרוּעִים, / כָּל לֵב דַּוַי, כָּל רֹאשׁ מָלֵא עָפָר.

כָּל הָאַרְמוֹן אֲרוֹן מֵתים אֶחָד, / וּבָאָרוֹן יָשֵׁן, מַרְגִּיע הַלָּבִיא.

בְּצַוָּארוֹ וּבִכְתֵפָיו אַךְ סָם, / תֹּאמַר: "מָאַס

בַּקְּרָב, שָׁכַב לִישֹׁן."

עָטַף גּוּפוֹ בְּשֵׁשׁ־רִקְמָה חִוֵּר, / חִזֵּק גּולַל אֲרוֹן־הַמֵּת הַצַּר,

וְכֹה אָמַר: "הֲלֹא גַּם אִם אָקִים / מַצֶּבֶת פָּז נוֹדֶפֶת מֻשְׁק לִבְנִי, [1385]

הֵן כִּי אֵלֵךְ, לֹא תַּאֲרִיךְ יָמִים. / אַךְ מַה יּוֹתֵר מִזֶּה אוּכַל עֲשׂוֹת?"

הֵקִים לוֹ קֶבֶר בְּצוּרַת פַּרְסָה, / וְהָעוֹלָם מֵרֹב דְּמָעוֹת סֻמָּא.

אֶת הָאָרוֹן עִצֵּב מֵעֵץ אָהָל, / וּפִרְזְלוֹ בְּחִשּׁוּקֵי זָהָב.

כִּפְשֹׁט בְּכָל הָאָרֶץ הַסִּפּוּר, / אֵיךְ תַּהַמְתַּן הָרַג אֶת בְּנוֹ סֻהְרָבּ,

יָרְדָה עַצְבוּת גְּדוֹלָה עַל הָעוֹלָם, / וְכָל אֲשֶׁר לוֹ נֶפֶשׁ הִזְדַּעזֵעַ [1390]

רֻסְתַּם, יְמֵי אֶבְלוֹ אָרְכוּ זְמַן רַב, / וְכָל שִׂמְחָה פָּסְחָה עַל לְבָבוֹ.

מִקֵּץ יָמִים יָרְדָה עָלָיו שַׁלְוָה, / נוֹתְרָה לוֹ זוֹ הַדֶּרֶךְ הָאַחַת.

מִקְרִים דּוֹמִים הַרְבֵּה זוֹכֵר עוֹלָם, / וְצַלְּקוֹתָיו תִּמְצָא עַל כָּל אֶחָד.

לְמִי בַּחֶלֶד תּוּשִׁיָּה וָשֵׂכֶל / לְהִלָּחֵם בְּכַחַשׁ הַגּוֹרָל?

דְּבַר מוֹת סֻהְרָבּ הִגִּיעַ עַד אִירָן, / וּבְאֵשׁ הַצַּעַר נִכְוְתָה כָּל נֶפֶשׁ. [1395]

מִצַּד שֵׁנִי הוּמָן חָזַר תּוּרָנָה, / סִפֵּר לַמֶּלֶךְ כָּל אֲשֶׁר רָאָה.

כִשְׁמֹעַ זֹאת אַפְרָסִיָבּ נִדְהַם: / לָקַח מוּסָר מִמַּעֲשֵׂה רֻסְתַּם.

הבשורה על מות סוהראבּ מגיעה אל אמו

קוֹלוֹת מִסְפֵּד עָלוּ בִּגְבוּל תּוּרָן: / “בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב נָפַל חָלָל סֻהְרָבּ!”

שָׁהּ סַמַנְגָּן שָׁמַע אֶת הַבְּשׂוֹרָה, / וְאֶת בְּגָדָיו אֲשֶׁר עָלָיו קָרַע.

הַהֲבָרָה הִגִּיעָה אֶל הָאֵם: / “נָפַל הַבֵּן בְּחֶרֶב מוֹלִידוֹ!” [1400]

שָׁלְחָה כַּפָּהּ, קָרְעָה אֶת שִׂמְלָתָהּ, / וִיפִי גּוּפָהּ הָאֲדַמְדַּם נִגְלָה.

הִשְׁמִיעָה צְעָקוֹת, יְלֵל וָנֶהִי, / מִזְּמַן לִזְמַן רָפְתָה וְהִתְעַלְּפָה.

כָּרְכָה כְּחֶבֶל עַל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ / אֶת תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ, עֲקָרָתָם,

וְזֶרֶם דָּם יָרַד מֵעַל פָּנֶיהָ. / מִזְּמַן לִזְמַן צָנְחָה לָאֲדָמָה.

זָרְתָה עָפָר כֵּהֶה עַל צַמּוֹתֶיהָ, / נָשְׁכָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ בְּשִׁנֶּיהָ. [1405]

הִשְׁלִיכָה גֶּחָלִים עַל קָדְקֳדָהּ, / הַתַּלְתַּלִּים הַנִּיחוֹחִים הִבְעִירָה.

בְּקִינָתָהּ קָרְאָה: "מַחְמַל נַפְשִׁי! / עַתָּה אַיְּךָ בְּדָם וּבֶעָפָר?

צוֹפָה אָמַרְתִּי לִי: "אוּלַי הַיּוֹם / אֶשְׁמַע דָּבָר מִבְּנִי וּמֵאָבִיהוּ?

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת – כֹּה אָמַרְתִּי לִי – / כִּי כְּבָר סָבַבְתָּ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ,

חִפַּשְׂתָּ אֶת אָבִיךָ וּמָצָאתָ. / עַתָּה מְמַהֲרִים אַתֶּם לָשׁוּב." [1410]

לָדַעַת אֵיךְ יָכֹלְתִּי, כִּי בֻּתַּק / יַלְדִּי בְּחֶרֶב תַּהַמְתַּן אָבִיו?

לֹא חָס הָאִישׁ הַזֶּה עַל זִיו פָּנֶיךָ, / עַל קוֹמָתְךָ כִּבְרוֹשׁ, עַל זְרוֹעוֹתֶיךָ,

וְלֹא חָמַל לִבּוֹ עַל חֲלָצֶיךָ, / כִּי הִכְרִיתָם בַּחֶרֶב הָאוֹכֶלֶת.

נָשָׂאתִי אֶת הַיֶּלֶד עַל כַּפַּיִם / לְאוֹר הַשְֶּׁמֶשׁ וּבְחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה.

הַפַּעַם מִתְבּוֹסֵס הוּא בְּדָמוֹ, / וְתַכְרִיכִים לְגֵו טָהֹר סוּתוֹ. [1415]

אֶת מִי תַּחְבֹּקְנָה זְרוֹעוֹתַי עַתָּה? / מִי יְנַחֵם נַפְשִׁי בְּעֵת צָרָה?

לְמִי אֶקְרָא לָבוֹא אֵלַי תַּחְתֶּיךָ? / לְמִי רָגְזִי וְחֶרְדָתִי אָשִׂיחַ?

אֲבוֹי לַגּוּף, לַנֶּפֶשׁ וְלָעַיִן, / כִּי גַּן וּבַיִת בְּאָבָק הֵמִירוּ.

גִּבּוֹר, מִשְׂגַּב הַחַיִל! אָב בִּקַּשְׁתָּ, / תַּחְתָּיו בְּדַרְכְּךָ מָצָאתָ קֶבֶר.

תִּקְוָה הָפְכָה לְהַכְזָבָה מָרָה, / עַתָּה יָשֵׁן אַתָּה, מִסְכֵּן, חֵלֵכָה. [1420]

לִפְנֵי שָׁלְפוֹ הַחֶרֶב הָאוֹכֶלֶת / וּבְטֶרֶם יִתְקְעֶנָּה בִּכְבֵדְךָ,

מַדּוּעַ לֹא הֶרְאֵיתָ הַמַּזְכֶּרֶת, / אֲשֶׁר אִמְּךָ נָתְנָה לְךָ לַדֶּרֶךְ?

לְךָ נָתְנָה אִמְּךָ אוֹת מֵאָבִיךָ, / מַדּוּעַ לֹא נָתַתָּ בּוֹ אֵמוּן?

עַתָּה אִמְּךָ נִטְּשָׁה, וּכִשְׁבוּיָה / נָדוֹנָה לְעָמָל וּלִדְאָגָה.

מַדּוּעַ לֹא נִלְוֵיתִי לַמַּסָּע, / לִהְיוֹת בֵּין גִּבּוֹרֵי עוֹלָם נוֹדַעַת? [1425]

אוֹתִי הָיָה מַכִּיר גַּם מֵרָחוֹק, / וַחֲסָדָיו מַמְטִיר אֲזַי עַל שְׁנֵינוּ.

גְּאֵה־הָרֹאשׁ הָיָה מַשְׁלִיךְ חַרְבּוֹ, / וְלֹא דּוֹקֵר אֶת כִּלְיוֹתֶיךָ, בְּנִי."

פָּצְעָה עַצְמָהּ, תָּלְשָׁה שַׂעֲרוֹתֶיהָ, / הִטְבִּיעָה צִפָּרְנֶיהָ בְּפָנֶיהָ.

לְשֵׁמַע אַנְחוֹתֶיהָ וּבִכְיָהּ / מָלְאוּ עֵינֵי כָּל הַבְּרוּאִים דְּמָעוֹת.

פִּתְאֹם צָנְחָה כְּשִׁכּוֹרָה אֵין־אֹמֶר, / נִשְׁבַּר כָּל לֵב מֵרַחֲמִים עָלֶיהָ. [1430]

נָפְלָה אֶל הֶעָפָר כְּמוֹ מֵתָה, / לֵאמֹר יָכֹלְתָּ כִּי קָפָא דָּמָהּ בָּהּ.

כְּשׁוּב רוּחָהּ הוֹסִיפָה לְקוֹנֵן, / בִּבְנָהּ הַמֵּת הוֹגָה נַפְשָׁהּ בְּלִי הֶרֶף.

בְּדַם כְּבֵדָהּ צָבְעָה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ / כַּהֲבִיאָהּ אֶת כֶּתֶר בְּנָהּ סֻהְרָבּ,

וּמַר בָּכְתָה עָלָיו וְעַל הַכֵּס, / קָרְאָה לֵאמֹר: “אַלּוֹן מַלְכוּת תָּמִיר!”

הֵבִיאָה אֶת סוּסוֹ קַל־הָרַגְלַיִם, / אוֹתוֹ הוֹקִיר מְאֹד בִּימֵי אָשְׁרוֹ, [1435]

חִבְּקָה אֶת רֹאשׁ הַסּוּס אֶל הֶחָזֶה / לְתַדְהֵמַת הַנִּקְהָלִים עָלֶיהָ.

פַּעַם נָשְׁקָה רֹאשׁוֹ, פַּעַם – פָּנָיו, / דָּמּהּ זָרַם מִתַּחַת לַפְּרָסוֹת.

הָאֲדָמָה אָדְמָה מִדַּם עֵינֶיהָ, / כְּהַחְלִיקָה רַגְלָיו בְּמוֹ פָּנֶיהָ.

לָקְחָה אֶת הַכֻּתֹּנֶת אֶל חֵיקָהּ, / כְּקַחַת אֵם אֶת יֶלֶד טִפּוּחֶיהָ.

חִבְּקָה אֶת הַמְּעִיל וְהַשִּׁרְיוֹן, / הַקֶּשֶׁת, הָאַלָּה וְהַכִּידוֹן, [1440]

תָּפְשָׂה מָגֵן סֻהְרָבּ, אֻכָּף וָרֶסֶן, / וּבְגֻלְגָּלְתָּהּ הָלְמָה אוֹתָם בְּלִי נֹחַם.

אֶת הַפְּלָצוּר, שְׁמוֹנִים אַמָּה אָרְכּוֹ, / פָּרְשָׂה כָּל מִדָּתוֹ לִפְנֵי עֵינֶיהָ.

הֵרִימָה קַסְדָּתוֹ וְשִׁרְיוֹנוֹ / וְכֹה קָרְאָה: “אַרְיֵה שׁוֹחֵר קְרָבוֹת!”

שָׁלְפָה חֶרֶב סֻהְרָבּ מִנַּרְתִּיקָהּ, / וּזְנַב

הַסּוּס וְרַעְמָתוֹ גָזָזָה.

לָעֲנִיִּים חִלְּקָה הוֹנָהּ הָרַב, / זָהָב וְכֶסֶף וְסוּסֵי רִתְמָה. [1445]

סָגְרָה אֶת דֶּלֶת הָאַרְמוֹן, הַכֵּס / עָקְרָה, מִמַּסָּדוֹ הָשְׁלַךְ לָאָרֶץ.

צָבְעָה שָׁחוֹר אֶת הַדְּלָתוֹת, אָבָק / עָלָה מִן הָאַרְמוֹן וּבְמִסְדְּרוֹנָיו.

הָיָה לְתֵל אוּלָם הַמִּשְׁתָּאוֹת, / אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַקְּרָב.

שִׂמְלָה כְּחֻלָּה לָבְשָׁה הַשַּׁכּוּלָה, / וְהַכָּחֹל הַזֶּה הָכְתַּם בְּדָם.

שָׁנָה תְּמִימָה אַחַר מוֹת בְּנָהּ / בָּכְתָה וְקוֹנְנָה יוֹמָם וָלַיְלָה, [1450]

בַּסּוֹף פָּרְחָה נַפְשָׁהּ הַאֲמֵלָה, / לְהִפָּגֵשׁ עִם אֲהוּבָּה סֻהְרָבּ.

אִישׁ־הַלָּשׁוֹן בַּהְרָם הִשְׁמִיעַ לָנוּ: / "הַנַּח לָהֶם, לָרְפָאִים, קְרוֹבֶיךָ.

לֹא תַּאֲרִיךְ זְמַן רַב בִּמְעוֹן אוֹרְחִים זֶה, / הִכּוֹן לַדֶּרֶךְ אַל־נָא תִּתְמַהְמֵהַּ.

פִּנָּה אָבִיךָ מְקוֹמוֹ לְךָ, / וְגַם תּוֹרְךָ – יַגִּיעַ מוֹעֲדוֹ.

זֶה גּוֹרָלֵנוּ וְסוֹדוֹ כָּמוּס, / וְלֹא תִּמְצָא מַפְתֵּחַ לַחִידָה. [1455]

נָעוּל הַשַּׁעַר, אֵין מִי יִפְתְּחֶנּוּ, / אַל תְּנַסֶּה אֶת כֹּחֲךָ לָרִיק.

אָכֵן הַצַּו לִנְטשׁ אֶת הָעוֹלָם / מֵאֵת הָאֱלֹהִים וּבִרְצוֹנוֹ הוּא.

אַל נַפְשְׁךָ תִּקְשֹׁר לִמְלוֹן־דְּרָכִים, / הָאשֶׁר הַצָּפוּי אֵינֶנּוּ רַב.

הַהַגָּדָה הִגִּיעָה לְקִצָּהּ, / וּכְבָר לְסִיָוֻשׁ נַפְשִׁי אָצָה.

סִפּוּר דְּמָעוֹת הֵבֵאתִי, וְאָכֵן, / מִי לֹא יִרְגַּז עַל אָב רוֹצֵחַ בֵּן? [1460]